גליון 1469 מתאריך 1 בנובמבר 1965

מספר 1469

המחיר ל ״י

שנה 29

בית הסבו
רעחונאוה

.רוח רעה מהלנת אימים בארץ — הרוח הרעה של העולם הזה.
״כל כוחות המישסר הישן חברו נגדו. תנועת החרות לוחשת ני אנשי העולם הזה
הם קוסונימטים מוסווים. מק״י קובעת שאנשי העולם הזה הם ריאקציונרים גרועים מחרות
ומנטורי־קרתא. ספ״ם מכריזה שאנשי העולם הזה הם אויבי הדמוקראטיה.
״אי המפלגה שלא הטיחה בפנינו שאנו עוכרי ישראל? אי המנהיג שלא קבע ני אנו
סוכניו של שוקיירי, סוקארנו או ג׳ננסון?״

הלימודים ייערכו בשני שלבים, ויימשכו 7חדשים.

עולה על כולן מפ״ם. היא ממש יוצאת מגדרה מרוב השתוללות אנטי־העולם־הזהית.
אחרי שעל המשמר לא הקדיש אפילו מילה אחת לכל פעולותינו במשך חודשיים, מתפרסמים
בו עתר, ברציפות מאמרי־ענק נגדנו, החל בכתבות שכירי־מנגנון זוטרים וכלה בדרשות־השמצה
מלומדות של הרבי הגדול בעצמו.
מה לא נאמר עלינו שם? לפני שלושה חודשים בלבד הוזמן אורי אבנרי על־ידי מפ״ס
להצטרף למערכת ניו אוטלוק, להעמיד את קשריו במרחב לרשות במה זו. עתה מסתבר,
לפתע פתאום, כי אבנרי הוא פורנוגראף מסוכן, משחית הנוער, זבל שומר נפשו ירחק ממנו.
ויקטור שם־טוב (בעל פה) ואליעזר פרי (בכתב) מגלים כי העולם הזה מדבר בשפה
פאשיסטית. באותו היום עצמו מגלה שבועון המנגנון הצעיר של מפ״ם כי אנחנו קומוניסטים,
ושאין הבדל בין הצבעה בעד ק׳ ,ו׳ או ש׳.
אכן, יש לנו הזכות להיות הקומונו־פאשיסטים או הפאשו־קומוניסטים היחידים בעולם.
כחניך של השומר־הצעיר, וכחבר קיבוץ מפ״מי לשעבר, אני מתבייש בתשפוכת זו.
אני מבין אותה — כי הנהגת מפ״ם יודעת כי לידת הכוח החדש הביאה לתסיסה עצומה
בנוער של המפלגה, שנואש מחוסר־המעש של מפ״ם. אך גם הבנה זו אינה מאפשרת לי.
להצדיק את שליחת־הרסן המוחלטת של הנהגת מפ״ם, הדומה יותר להתמוטטות־עצבים
מאשר לתגובה פוליטית.
עשיתי מעשר, בלתי־רגיל. ביקשתי את אורי אבנרי שלא יקרא כלל את המאמרים האלה —
לא לפני הבחירות ולא אחריהן. אני שמח שהבטיח זאת. כי אני יודע שלמחרת היום
יתביישו מנהיגי מפ״ם בדברים שיצאו מתחת ידם ברגע של חולשה. הם ירצו לשכוח
אותם. איני רוצה כי הדברים ייצרו מישקע, שיפריע מחר לכיחות־השלום בארץ אף להידבר
ביניהם.

שלב א: תורת הכתיבה העתונאית, ידע העתונאות,
מבנה העתון, עימוד ודפוס, דרכי החקירה העתו־נאית,
מקורות האינפורמציה, העתונות והחוק,
העתונות בישראל ובעולם.
שלב ב׳ מתחלק לארבע מגמות

עתונאות
כללית, מחזור ג׳

כתבי ספורט, מחזור ב׳
(תשכ״ס.
עתונאות הרדיו והטלביזיה.
פרסום ויחסי ציבור.

פרטים מלאים והרשמה: בית ציוני
אמריקה רה׳ דניאל פריש ,1יום יום
ביו השעות 7—4אחה״צ.
דחף

לאוהדינו באזורים: הרצליה, רמת־השרון, רעננה, כפר־סבא, הוד־השרון,
אם טרם שובצתם בעבודה ביום הבחירות אנא, התקשרו

בימים ראשון ושני בין השעות 17.00— 19.30 עם
טל.932051 .

אביעזר ברין,

פטר להן,

ר שימת ״ה שלם הזה׳
כ ח חדש

הודעה למשקיפים ביום הבחירות
באזור תל־אביב
הגכם מתבקשים לבוא
למטה הבחירות, רחוב
קרליבף ,14 ביום א׳
כין השעות 9.30—7.30
כדי לקבל את כתב
המנוי כדרוש לפי החוק.

על צוות המורים והמרצים -בבית הספר נמנים
עתונאים בכירים ומרצים מן האוניברסיטה.

בימים ראשון ושני, או ביום הבחירות כולו עם
רמת־השרון, טל.931608 .

הייתי יכול להמשיך בפארודיה זו של המאניפסט המפורסם. אך אין צורך. קראת את
הדברים בעתונים, שמעת אותם בהוגי־בית, או בלחישות של יודעי־סוד.
אנחנו שמחים על כך.
קודם כל, מפני שזה מוכיח שאנחנו קיימים. במשך החודשיים הראשונים של מערכת
בחירות זו עשו כל המפלגות יד אחת כדי להשתיק את עצם קיומנו. עתוניהן החרימו
אותנו כליל. במודעות לא הוזכרנו. התחלנו להרגיש כמו המת־החי, או הרואה־ואינו־נראה.
אם נשבר קשר זה, בשבוע האחרון לפני הבחירות, הרי זה סימן לכך שאנחנו קיימים
מאד־מאד, שפחד העולם הזה נפל על המפלגות.

ההרה ההרשמה לש 1ת הל מודים חשליו 55 66

יש סיבה שניה לשמחתנו.
אמרנו: יש משהו משותף לכל המפלגות.
הן יכולות להשמיץ זו את זו, ערב בחירות, בשצף־קצף. אך זוהי מריבה בתוך המשפחה.
לכולן יחד יש האינטרס המשותף לשמור על המישטר הקיים, שהן חברות בו ושיתפות לו,
ושהן מתחלקות בשללו
עכשיו מוכיחות זאת המפלגות הישנות בעצמן. שינאתן המאוחדת את רשימת העולם
הזה, מערכתן המלוכדת נגד הופעתו של כוח החותר למישטר חדש, מוכיחה בעליל שזו
חזית אחת.
זוהי המציאות. כל השאר אינו אלא אחיזת עיניים.
המונופול של המפלגות בכנסת נתון בסכנה. כוח חדש מתכונן להבקיע בו בקע.
ביום שלישי זה יוכרע אם אמנם יכול כוח חדש כזה לקום ולנצח במדינה.
אתה תכריע.

בשבת שעברה, בצאת שיירת השלום של רשימת. העולם הזה —
כוח חדש. משפרעם, בדרכה צפונה, נסעה לפנינו מכונית פרטית
אפורה. במיסעף לכפר עיבלין עצרו שני נוסעי המכונית את
השיירה. היו אלה אדגאר נאצר דאוד וחברו, שניהם תושבי הכפר.
אדגאר, פעיל הרשימה בעיבלין, ביקש בכל לשון של בקשה, בי
השיירה תתעכב לכמה דקות בכפרו. אולם הדבר לא ניתן, מפאת
לוח־הזמנים הדחוס.
אדגאר ,21 ,הספיק לעורר רעש גדול בכפר סביב פעילותו
למען הרשימה. ללא משבורת, מבלי לבקש תמורה כלשהי, התנדב
לפעולה, אף כי ידע שהדבר עלול לסכן את מעמדו. הבטחנו
לו, כי נבקר אצלו בעתיד הקרוב.
לצערי, לא נוכל לעשות זאת. אמנם עוד נבקר בעיבלין, אבל
לא אצל אדגאר. נוכל רק להביע את תנחומינו למשפחתו. כי הוא
נהרג כעבור יומיים בתאונת־דרכים, באותה מכונית אפורה.
דאזד

רשפון,

קשה עורף
ישנם חברי כנסת שאינם מטריחים את
עצמם לבוא לישיבותיה.
ישנם ח״כים הבאים אמנם לכנסת, אך
יושבים במזנון.
וישנם ח״כים הבאים לכנסת, יושבים
בישיבותיה וקוראים עתון.
דוגמה: הח״ב שעורפו נראה בתמונת המליאה
הריקה שפורסמה בהעולם הזה
(.)1467
יצחק כיברמן, נתניה
העורף הנראה בתמונה שייך לח״ב רפ״י
יזהר סמילנסקי. העתון• שבידו: ידיעות
אחרונות.
1-11ר ב

1*11171

אינטליגנציה צעירה
קראתי את שלושת ד,המשכים של סיפורו

של עידוא בן־גוריון (העולם הזה 1466
והלאה) ,והזדעזעתי לראות לאיזה מעמקים
יכולים צעירים להגיע ברדיפתם אחרי פיו״
מומת ועושר בחוץ־לארץ.
הבינותי שזאת היתה מטרתכם בפירסום
זה — לזעזע אותנו.
אך חשש אחד מנקר בליבי: שמא מגזימים
אתם בהערכת רמת האינטליגנציה של
הקוראים? שמא יימצאו קוראים צעירים
שיראו בתעלוליו של עידוא דוגמה להצלחה
בחיים?
רחל אביבי, רמת-ג!
העולם הזה סומך על האינטליגנציה של
קוראיו, בני כל הגילים.

בלי מורא ובלי משוא־פנים
יצירת כוח חדש בישראל, הקורא ופועל
למען השלום במרחב.
אינו מחליק לשון לציבור. בלי מורא ובלי
משוא פנים.
סימון לחוד ,20 ,פועל,
הוואדי 8ו, חיפה
העולם הזה 1469

שי נוי • ניהמשמר
כוח חדש זרענן העלול לעוור לשינוי בגי
המישסר, והעלול לעזור לשלום עם הערבים.
מ אי ר עי ל ם ,32 ,מנהל־חשבונות,
מרכולת 2ו, תל־אביב

מנות והצביעות בישראל, בעד: מדיניות
שלום נועזת, יחסי־עמים הוגנים ומדינה
נקייה וחילונית.
אנו רואים בכוח החדש פתח־תקווה

לשינוי פני המדינה בהתאם להנחות הנ״ל,
וברצוננו להיות שותפים לדבר זה.

אכזבתנו ממפלגתנו לשעבר (מס״ם)

בגלל קשריה ההדוקים עם מפלגות המישסר

דליה ואריה אוגרודוכסקי,

פתח תקווה

אידר * 1א /חיפה

כטחון ושלום
שמירת זכויות האזרח, כפייה דתית, חוקים
בלתי דמוקראטיים, אזלת־יד הממשלה
הנוכחית בפתרון בעיות בטחון ושלום (גם
אם אינני מסכים לכל הצעותיכם על הדרך
בה יש לנקוט בכדי להגיע לשלום).

גדעון

*זית — צנוע אך איתן. על *ן אני תומך
בה בלס שלם.
מיכאל תידהר, אדריכל,
הרצוג ,31 גבעתיים

הקול הדתי
דומני שהנני הדתי היחידי אשר תומך
ברשימתכם, וזאת בגלל
הנקודה שאינכם
מתנגדים לדת,
אלא לכפייה דתית.
הנכם הרשימה היחידה
הלוחמת למען
האמת והצדק
בחיים הפוליטיים וחיי
היום־יום, כפי במאבקכם שהוכח
רב־השנים.

וגר ,30 ,מנהל ייצור,
אמסטרדם , 14 תל־אביב
; 11ח

דליה ואריה אוגרודוכפקי
הישן, והפער בין סיסמותיה למעשיו־ ,ולדי־עות
חברי השורה שלה.
אנו קוראים ותיקים של העולם הזה

ומזדהים עם מאבקו נגד: השחיתות, הלאו־

י!פולמ וזזח **14

ראש גשר
התנועה הציונית לא הצליחה להסתגל לעצמאות
המדינית — שהיא פרי יצירתה
שלה — ונשארה ברגשותיה, רעיונותיה
ומיסגרות הפעולה שלה באירופה וביישוב
שמלפני דור.
הרשימה מתווה ראש גשר בזירה הפולי־

צעיר ואופטימי

חיים כרפמן. 19 ,
מנוחה ונחלה , 19
רחובות

מאחר ואני צעיר, אופטימיסט, פטריוט,
אידיאליסט, אין שום סיבה שלא אצטרף לרשימת
העולם הזה — כוח חדש, מה גם
שאני קורא את העולם הזה באופן קבוע
הרבה שנים.
אלכם כחן ,26 ,סטודנט,
יזרעאל ,36 קריית־טבעון

המריבות פסקו

חברי ואני השתייכנו בעבר למפלגות
שונות, ומדי פעם פרצו בינינו ויכוחים
סוערים אודות קודי
המפלגות.
לאחרונה, באחת
הפגישות של החברה,
הושלך הס,
והמריבות פסקו.
ראו איזה פלא;
רשימת העולם הזה
— כוח חדש, בדומה
לאשף, השכינה
שלום בינינו.

חיים גוזלי,
ירושלים

בנות המאבק
( )1בגלל רוב עקרונותיכם, בעיקר בשטח
הכפייה והשטח הערבי.
( )2עקב חוק לשון הרע.
( )3הנני מאמין בכנות מאבקכם, ומקווה
שתר,וו באמת כוח חדש, שאולי ישפיע
בעתיד בכיוון לשינוי פני המדינה, דבר
שהנני, כאדם צעיר, מצפה לו מזמן.
חנוד אי ל ,28 ,מורה־סטודנט,
בורכוב ,38 ירושליט
(המשך בעמוד *)

מכתבים
(המשך מעמוד )3

למען לאומיות ישראלית
ידעתם להשתחרר מכבלים המגבילים כל
פעולה פטריוטית למען ישראל.
הצגתם תכנית מיבצע־שלום.
לחמתם למען לאומיות ישראלית (כלומר:
יהודית־ערבית).
צכי כן־דב ,45 ,מורה,
כ״ח ,77 קריית־חיים

הצגת בכורה
אני

תומך בכם בגלל אותן הסיבות
שבגללן, מדי שבוע
בשבוע, אני קורא
את העולם הזה. כלומר:
מאבקיכם על
חופש הפרט, נגד
כפיות מכל סוג ומין,
גילוי האמת,
ולו גם מרה.
נוסף לזה זו ״הצגת
בכורה״ שלכם
לכנסת. לכן יש לתת
לכם שאנס להוכיח
את עצמכם
גם במעשים, ולא
רק בכתיבה.
יזהר גפן ,21 ,פקיד,
עציון ,7רמת־גן

רבים בכר האפשר
ביום שנבחר בכם לכנסת, לא לכנסת אנו
שולחים אתכם, אלא לשדה־קרב. לכן אני
חרד לכם, והייתי רוצה שתהיו שם רבים
ככל האפשר, כך שגם אם לא יעלה בידכם
לנצח, שלא תאבדו, תתבוללו או תתנח־נו,
כפי שקרה לחרות אחרי 17 שנה.
ר. גורן, רסת־גן

לכיעור הרקכון
בגלל מאבקה בחוק לשון הרע, בכפייה
הדתית, לשלום יש־ראלי־ערבי,
לביטול
המימשל הצבאי.
בגלל מלחמתה בשחיתות
ובריקבון
שפשו במדינה, ולמען
הרמת קרנה
של מדינתנו בעולם.
יעקב אדון,, 9 ,
פקיד, דובנוב ,33
תל־אביב
שנאה למפלגות
( )1שנאה כללית
לכל המפלגות.
( )2ההפלייה הבין־עדתית.
( )3חוקי השבת והדת למיניהם.
( )4חוק לשון הרע.
דוי ד א 0א ,26 ,טכנאי מכונות,
די רוסי ,7תל־אביב

דוגמה אישית

ל וי ד״
חסבוו הבינלאומי ל התנועית
אלפי מתכתבים
לפי שיטה אמריקאית

הנך רשאי לנהוג
במכוניות מרוץ
ללא רשיון
כשטח התערוכה

הזמן בשל לתמורות באקלים הרעיוני־חברתי
של ישראל. אך לא כל המכריז על
כך הוכיח את בשלותו -ואת אחריותו להיות
קודם כל דוגמה אישית לשינוי זה.
אנשי העולם הזה, במיסגרתם המצומצמת,
הראו דביקות במטרתם, עוז־נפש ורוח־לחי־מה
בלתי־מצויים.
הם ראויים כי קולם יישמע, ללא חשש
פגיעה, מעל לבמה המכובדת ביותר במדינה.
אהרון
גורן, מחנן,
כפר הנוער הדסים

הספורט שכבש את כל
אירופה.

צעיר וקרבי

הפתוח בל יום
מ־ 5עד חצות

״קארטינג״

( )1אי תלות בכל גורם פוליטי.
( )2במשך שנים
נוכחתי שאין בפיכם
אלא צדק ואמת.
( )3כוחכם הצעיר,
הקרבי והדינאמי.

טכניקוס

שלום
רחמים,

נפתחים קורסי-ערב חדשיס
חדרי עבודה-מעשית
משוכללים
מ כונו ת • א ר כי ט ק טו ר ה
הספקת ספרי למוד
וכלי שרטוט כשעות הרשמה
ן ח ״ א, בך יהודה [ 26
9-12 ; 5-9

חיטה,

,30 מנהל חשבונות,
מאז״ה ,73 תל־אביב
מתיאוריה למעשה
מקווה שיש

לראשי הרשימה היכולת
לתרגם את רעיונותיהם ועקרונותיהם
(המשן בעמוד )6

הרצל \44

העולם הזח 1*69

לעסקנים, להשיג רשיונות לתומכים
עשירים, לממן מיפעלים כל כליים.

אם יהיה לנו הכוח הדרוש, נרצה גם
נרצה להשפיע על דמות הממשלה הבאה.

שום ממשלה טובה לא תקום
ככנסת השישית. זה ככר כרור.
אך יתכן כי תהיה לנו האפשרות
להכריע כין ממשלה רעה מאד
לבין ממשלה פחות רעה, כין ממשלה
של אפון לאומי לכין ממשלה
גרועה סתם.
יני יודע מי אתה — עיברי או ערבי,
\ * צעיר או פחות־צעיר, גבר או אשה,
פרופסור או פועל׳ צבר או עולה שמקרוב

איני יודע בעד מי הצבעת בפעמים הקודמות
— אם הצבעת אי־פעם.
איני יודע לאיזו מפלגה היתר, נתונה
אד,דתך — אם בכלל.

אני קורא לך להשתתף! ביום
שלישי זה כמעשה היסטורי.
אני קורא לך לתת יד למעשה־בראשית,
שאין רבים כמוהו בחיים המדיניים.
אני קורא לך להכניס לכנסת השישית, על
אפן ועל חמתן של המפלגות הישנות, על
אפם ועל חמתם של האינטרסנטים !וקבוצות־הלחץ,
של קופות־הכסף וקופות־השרצים:

כו ח

חדש!

ביטול המימשל הצבאי — בקול אחד בלבד!

איך תרגיש כיום הרביעי הבא
אם לא הצבעת -ואם בגלל חוסר
קול אחד הוחמצה ההזדמנות ה היסטורית
להקים כוח חדש בכנסת?
איך
תרגיש אם חמשה קולות נוספים יכלו
להוסיף לכוח החדש מנדאט שלם — ואתה
יודע כי יכולת בקולך לגייס חמישה קולות
אלה בסביבתך?

לכן אל תאמר: הקול שלי אינו
חשוב.
ואל תאמר: מה חשיבותו של קול אחד
בין מיליון וחצי?
גם הר אברסט מורכב מהרבה־הרבה גר־גירי־אדמה
קטנטנים.

הנילוס האדיר אינו מורכב אלא
מהרבה־הרבה טיפות מים.

ל תכן שאתה אומר לעצמך ברגע זה:
זה טוב, זה חשוב, אבל מה זה נוגע

ואילו תוצאות הבחירות לא תהיינה אלא
סיכום ההכרעות של הרבה אזרחים כמוך.

כל ההכרעות המונחות על כפות המאזניים
— לא ההכרעות המדומות, המופיעות
במודעות הענק האוויליות, אלא ההכרעות
שיוכרעו בכנסת השישית — נוגעות לך
במישרין.

^יתה רשאי לשאול — אתה חיי ב
לשאול — מה תעשו בקול שלי? איך
תהפכו אותו לכוח פוליטי?
שאלתך זו אינה אמורה לגבי התוכן.

וככן: זה נוגע לך.

הכרעתך שלך.

אך אם נבקיע את החומה, אם
נקים ראש־גשר בכנסת -נשנה
את פניו של כית־המחוקקים ה ישראלי.

שיטה תהיה תלויה, כמובן, בגודל
( ) סיעתנו בכנסת השישית. כל גודל -
ואפשרויותיו שלו.
אם נכניס לכנסת סיעה קטנה מאד —
איש אחד או שניים — היא תהיה דומה
לאיש־הקטן בסיפורו של פינוקיו. היא תהיה
מצפון הכנסת. היא לא תיתן מנוח. היא
תפר את השלווה. היא תרים את קולר,
נגד מעשי שחיתות ועוולה, נגד קנוניות
המפלגות והשקדים המוסכמים. היא תפר
כל קשר־השתקה. כמו גרגיר של מלח, היא
תשנה את טעמו של התבשיל כולו.
היא מקופח כפופה מנגנון

תשמש כתובת לכל אדם
כמדינה. היא לא תהיה
לשום מזכירות-מפלגה או
או קבוצת-לחץ.

ונוסף על כך: היא תעניק חסינות גמורה
לכל ביקורת ציבורית, שתישמע מעל עמודי
השבועון המסויים. היא תשים לאל את
חוק לשון הרע, את המזימה לחסל את
העולם הזה בדרכים חוקיות. כי החוק אינו
מעניק רק חסינות לח״כ עצמו, אלא גם

ח״כים מעטים מאד יוכלו להוות במצב
זה את לשון־המאזניים. הם יוכלו ״למכור״
את קולותיהם תמורת הגשמה חלקית של
עקרונותיהם: ביטול המימשל הצבאי, ביטול
הכפייה הדתית, הקמת מיניסטריון השלום,
הנהגת חינוך־תיכון חינם ועוד ועוד.
אין זה חלום. זה בגדר האפשרות.

האפשרות שלך .

^ הו מיכצע שאין לו אקדים מאז קום
( המדינה. טבענו לו סיסמה :״ה־ 2בנובמבר
— יום הדין, שעת תשין וי ן
יום הדין — לכוחות האתמול, למפלגות
מושחתות ורקובות, לאותן שדרסו את זכו־יות־האדם.
כי ביום זה יכול הנדרס להשיב
מלחמה שערה.
שעת השין — לכוחות המחר, אותם
היוצאים למלחמה לשינוי פני המדינה.
המונח הצבאי ״שעת־השיך אינו בא לציין
את סיומה של התקפה, את רגע הנצחון.
להיפך: הוא מציין את שעת הזינוק, את
יציאת הכוחות להסתערות, את ראשיתו
של הקרב.

כיוס שלישי זה אינו מסתיים
שום מאבק. המאבק רק מתחיל.
התוצאות תקבענה את עוצמת הכוחות
הלוחמים — אך המלחמה עצמה תיערך
בכל כוח שיעמוד לרשותנו, בתוך הכנסת

אם יגכרו כוחות־המלהמה -לא
את זולתך הם ישלחו להרפתקו־תיהם.
הם ישלחו אותך, את כנך,
את כעלך.
אם יגברו כוחות הכפייה הדתית — לא
על אחרים יאסרו לנסוע בשבת, ללכת לתח־רות־כדורגל
או ליהנות מהופעת־בידור• הם
יאסרו זאת עליך.
אם תגבר השחיתות במדינה — אתה תשלם
את המחיר מכיסך, כשש שאתה משלם
כיום את מחיר המודעות של כל המפלגות,
את מחיר ההשקעה בהילמון ואת מחיר תל־גיבורים.
לכן
זר, נוגע לך. פשוטו כמשמעו.
איש לא יעזור לך, אם לא תעזור לעצמך.
בכל ימות השנה, אין לך ברירה אלא
לסבול ולרטון. אינך יכול להשיב מלחמה
שערה. אינך יכול לקום נגד התותחים האדירים
של המפלגות, כשידיך ריקות.

אך פעם אחת כארכע שנים יש 1 8כידך נשק. פתק־הכוחר שלך, הן
קטן והצנוע, דומה לאכן־הקלע של
| דויד הקטן, שעה שקם נגד גוליית
הענק.
אבן הקלע — מה כוחה? כשהיא מונחת
על הארץ, כשהיא מתעופפת באוויר סתם —
אין היא שווה מאומה. אך כשהיא מונחת
בקלע, כשהיא מכוונת אל המטרה הנכונה,
בידי אדם אמיץ הבוטח בצדקתו —

זהו נשק אדיר!

ף! תכן שאתה אומר לעצמך: אין דבר.
רבים־רבים יצביעו כמו שצריך. הקול
הקטן שלי הוא אפס. הוא בטל בשישים.
עוד קול אחד לא יוסיף דבר. אני יכול
להישאר בבית.

זוהי טעות מסומנת•.
כעשרת אלפים קולות יהיו דרושים לכל
מנדאט בכנסת השישית. כ־ 12 אלף יהיו
דרושים כדי לעבור את אחוז־החסימה.
אבל בכל כנסת מתחלקים המקומות האחרונים
על פי עודפים, המגיעים לכמה
אלפים בלבד. יש ופחות ממאה קילות
מכריעים אם המקום ה־ 120 בכנסת יימסר
לעסקן דתי קיצוני או ללוחם בכפייה הדתית,
להרפתקן שוביניסטי או לרודף־שלום,
לאידיאליכט או לאדם שהוא סמל השחיתות.
בכנסת החמישית הכריעו ( 40 ארבעים!)
קולות לגבי המקום ה־ .120 אילו החליטו
21 איש — פחות מדייריו של בית אחד!
— לעבור ברגע האחרון ממפלגה פלונית
.למפלגה אלמונית, היה משתנה הרכב הכנסת•
וזאת
בכנסת בה הוכרע עניין גורלי —

את תוכן רעיונותינו אתה מכיר. על תוכן
מלחמתנו עמדת במשך שנים רבות. אין
נושא בחיי המדינה שלא הקדשנו לו אלפי•
מילים, במשך 15 השנים האחרונות. ואיך
אנו חוזרים בנו אף ממילה אחת.
אך השאלה אמורה לגבי השיטה .
אפשר לנסחה כך:

מה יעשה הכוח החדש? איך
הוא יפעל?
התשובה לכך היא: זר, תלוי בך.

זה תלוי במידת העוצמה שתעניק
לנו ביוב שלישי זה.
אם — חלילה — לא יספיק הכוח להבקיע
בקע בחומות המקיפות את הכנסת, גם
אז לא נת״יאש. לא נפסיק את המאבק. לא
ננטוש את שדה־המערכה.
כאשר לזצונו במשך 15 שנים, כן נמשיך
להיתחם. ואם יהיה צורך, נוכח איום חוס
לשון הרע — גם בבית־הסוהר. ואם יחוסל
סופית חופש העתונות בישראל — נחזור
ונדביק עלונים על הקירות, כפי שעשינו
בנעורינו.

לכל מילה הנאמרת או הנכתבת על־ידי ח״כ,
בכנסת או מחוצה לה. חסינות ז ו אינה
ניתנת לביטול.
יש רגעים בהם יכולה גם סיעה קטנה מאד
להכריע בעניין חשוב מאד. כבר הזכרנו
כי המימשל הצבאי המכתים את סמל המדינה
והמחלל את שם צר,״ל, לא בוטל
לפני שנתיים בגלל קול אחד. בכנסת השישית,
בה יהיו 11 סיעות (מחוץ לזנבות
הערביים של מפא׳׳י) ,עשוייה חלוקת־קולות
כזאת להיות לדבר של קבע.

קול אחד או שניים יוכלו להכריע
כנושאים רכים, שיקבעו את דמות
החיים במדינה -את דמות המדינה
כעולם.

ם ננ חל נצחון גדול, ואם נכניס לכנסת
סיעה גדולה יותר — ,תיפתחנה לפנינו
אפשרויות נרחבות חרבה יותר.

אין פנינו לישיבה כשום קואליציה.
איננו צריכים לחלק ג׳ובים

ומחוץ לכנסת, בעתון וברחוב.

^ יננומ שלמים בעד קולות. איננו מסיי
עים בוחרים בטאקסי. איננו מבטיחים
ג׳ובים ושיכונים. איננו מחלקים צ׳קים של
משרד־הסעד.

מובטחת לך רק תמורה אחת:
רגש הסיפוק שימלא את ליכך כיום
רביעי זה, אם תווכח לדעת
כי השתתפת כמעשה־כראשית.
רק פעם בדור קם כוח חדש. רק פעם
בדור יש הזדמנות לעשות משהו שיטביע
את חותמו על שנים רבות.
תן לנו יד למעשה זה, כדי שתוכל לומר:

אני

הייתי

בברכה,

מכתבים

ושוב גניבה גדול ה...
הלילה פרצו גנגים לסלון
אופנה דויסון בונל-אגיג, ברח׳
דיזנגוף .158
יש חשש שהגנבים הינם
בעלי מקצוע בשטח האופנה.
הם עקבו אחר מר דויסון שחזר
לפני ימים מספר מארצות
אירופה כשבאמתחתו מודלים
הכי חדישים. הגנבים
הינם כנראה בעלי חוש לסחורה
טובה ויפה ולכן זאת הפעם
השניה תוך תקופה קצרה
שפורצים לסלון, ותמיד
לאחר שובו של מר דויסון מחוץ
לארץ.

סלון דויסון מודיע־לאחר
הגניבה שהיתה בסלון,
אנו ממשיכים לשרת את לקוחותינו
כרגיל, כי המודלים
שהבאנו מפריז, רומא ולונדון,
לא חיו עוד אותה שעה בסלון
וכעת הינם לרשותכן.
אופנת דויסון
תל־אביב, רח׳ דיזמוף 158

״ ל וי ד

המכון הבינלאומי לחתכתבות|

חמ ש >דם

(* 1)0* 3עמוד )4
הפוליטיים־ציבוריים
מעשה.
( )2מאמינה ורוצה בשלום עם הערבים
— כורח חיוני.
( )3יש צורך בשינוי רדיקלי במיסגרת
הפרלמנטרית הקיימת.
דורית זלצמן ,21 ,סטודנטית,
ביאליק ,5חיפה
מתיאוריות

ראש ממשלה שפרש
חקירה בעבר הוא דרש
וכך, בשגגה,
הוא הקים מפלגה
אך העם כבר ממנו נואש !

ראויים לתמיכה

מקווה אני שתצדיקו את האמון אשר
רבבות, וביניהם אנו-
כי, רוחשים לרשי־מתכם.
אתן לבם קולי
לקדנציה זו, תוך
אמונה שאמנם את
אשר כללתם במצע-
בם תוציאו אל הפועל,
ולא ישאדו
הדברים בגדר מילים
מתות.
במצב זה, של
הסתאבות המפלגות קנוניות הגדולות,
עדתיות, חוסר בהירות
מדינית, ליבוי
שנאת אחים, נושא כל אזרח את עמיו למפלגה
או לגוף שיביא לשיפור כל שהוא,
ובהיותכם גרעין השואף ומוכן לחתור לקראת
שינוי ושיפור המצב הקיים, ראויים
הנכם שאצביע בעדכם.
גבריאל לוי ,27 ,סורת.
ברנדח ,23 תל־אביב

אשכול׳ בעבר לא רחוק׳
לא רצה חוק דרקוני למחוק,
באשר הוא גונה
הוא נבוך וענה :
״בכלל לא קראתי החוק!״

התוודה בן מושב, בשם מן
שהיה איש מפא״י נאמן ז
״מאז שנודע לי
אותו חוק פיאודלי -
רק גח״ל הוא לי מהימן!״

דם צעיר

ן )1נגד כפייה דתית.
( )2בעד שלום אמיתי במרחב.
( )3נגד גזילת כספי האומה על־ידי המקורבים
לשלטון.
( )4בעד הכנסת דם צעיר לכנסת.
( )5בעד יצירת אופוזיציה לוחמת ובלתי
חלודה.
צכי יל? ,27 ,טבח,
דוב חח ,32 פרדס נץ

אלסי מתכתבים
לסי שיטה אמריקאית

פרוספקט חינם
תל־אביב, ת .ד4185 .

אזרח, אשר שמו אלקנה׳
שום פטפוט את לבו לא קנה.
דעתו הוא הביע
עת הלך והצביע
עבור ח״ל בבחירות השנה.

גייג ח או ת
נ ה 1־י ־ 11־ 1

11א 1,־11׳ הכרמל •1139 דו^אלנבי
טל 58980 .

לשפה
ה נוסח
ארצות-חכדית
( )1חוק לשון הרע.
( )2ביטול הממשל הצבאי.
( )3נגד הכפיר, הדתית.
( )4למען שלום ישראל וארצות ערב.
( )5חקיקת חוקת יסוד (נוסח זו של
ארצות־הברית).

אליהו סמי שירזי,20 ,

מוגש ע״י גוש חרות-ליברלים מטה הדור הצעיר

יהלומן, רבי מאיר , 12 חל־אביב

מקווה להמשך

\7בני! 7וס £
דדיו

משקפי מגע
5£$א 1£זס&זאסס
המכון לקידום הראיה ע״ש

י. ל .גרוזובסקי
כתובת חדשה: רח׳ אלנבי 111ת״א,
בנין קולנוע ״תמר״

;!לויזיוז ־ אלליט רו מקה

) ד״דח 7ןתשערןת |
לצמית 1ת

ובלי עבודה
הרשמה בשעות
9-12 ; 5- 8

ת ״ א, בן־יהנדה
חי פ ה, הרצל ^4

רכ שו מ ק צו עמשתלם

תוך זמן קצר,
0הדרכהמק צו עי ת
מעולה

רוד נאולה

תא טל.

הזה ״
״ העולם
שבועון החדשות הישראלי
המערכת והמינהלה: תל־אביב, גליק-
סין ,8טלפון 226785׳ ת. ד• 136 .
מען מברקי: עולמפרס • דפוס משה
שהם בע״מ, תל־אביב, פין ,6טלפון
• 31139 העורך הראשי: אורי
אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע״מ.

עול המימשל
תמיכת ברשימת העולם הזח _ כוח
חדש נבעה מהקו הישר של השבועון ה־מסויים,
ומהערכתי
לעורכיו.
בתור צעיר ערבי
דאגתי היא להוריד
את עול המימשל הצבאי
ולקיים אחווה
בין שני העמים הנמצאים
בארץ. זהו
אחד מעקרונות העולם
הזח, וזה מספיק
כדי שאתמוך
ברשימה.

מוחמד נצר,

אח מעשי,בית־חוליס
ממשלתי, שער־מנשח

מדים הדדי
54772

אני מזדהה עם הרעיונות שחעולם הזח
מביע ולמענם נלחם. רעיונות השלום, השותפות
המרחבית, המלחמה לחקיקת חוקה כוזו־בד״
והפרדת הדת מהמדינה. אני רוצה לקוזת
שתמשיכו בכך גם בכנסת השישית,
שלמה גולדברג ,2* ,טמאי ייצור,
יורדי הסירה ,22 תל־אביב

ערי* לבעיות הזמן

מתיחת הקורס *
1-11*65
קבלת לקוחות בסלון בית-הספר לספרות ״דיאנה״
יום־יום, ביו השעות 1—9בצהרים 7—3 ,נערב
נימים א׳ ,ג׳.,ד,׳ .ה׳סלון פתוח עד 9.30 בלילה.

תאריינס ( 1בבד דיזנגו ף) טל 226066

הזדהות כללית עם הרעיונות שהובעו
בחעולם הזי /בקשר למישטר שלגו, שאין
צורך להרחיב עליו את הדיבור, החלפתו
בכוחות חדשים וצעירים, הערים לבעיות
הזמן ולא לרעיונות המאה הקודמת.
יהודית אייזמן ,21 ,מזכירה,
דיזנניוף ,76 תל־אביב

זכות קדימה מדור זח תיגתן
למבתכיחם של קוראי* הסצרסים
את תצליטיוזם לם כתכיס.
1זע)ל 0חז׳ה !464

״כל הרשימות האחרות מתחייבות היום להיות מחר שונות
לגמרי מכפי שהיו אתמול. אבל אנחנו מבטיחים להיות מחר בדיוק
כפי שהיינו אתמול,״ אמר אורי אבנרי בוועידת־היסוד של ״רשימת
העולם הזה -כוח חדש״.
הוא הסביר כי הרשימה לא תחבר מצע ערב־בחירות, כמינהג
המפלגות, כדי לסבר את אוזן הבוחר, אלא רק עשרה עקרונות,
שהם תמצית כל אשר נאמר ונכתב מעל עמודי ״העולם הזה״

בחמש-עשרה השנים האחרונות, רצופות הסערות והמאבקים.
בעמודים אלה חוזר ומפרסם ״העולם הזה״ קטעים אחדים
שנלקחו ממאות מאמריו של אורי אבנרי, שהתפרסמו במדור זה
בשנים עברו. הן מראות כי במלחמת-בחירות זו לא אמרה
״רשימת העולם הזה -כוח חדש״ אלא את הדברים, שנכתבו
מעל עמודי העתון שנים רבות לפני כן -זמן רב לפני שמישהו
חשב על הקמת הרשימה.

טווח ובחירת ציר־־התקדמות עיקרי.

מד חמה ושדו
בשבוע בנ נולדה המערכת הנוכחית של
העולם הזה, באפריל , 1950 פירסס אורי
אבנרי את ספרו הצד השני של המטבע.
בחלק השני של הספר, תחת הכותרת ״אל
הרוגי הסיבוב השני״ ,פירסם אבנרי את
האני־מאמין שלו — שהפך מן הרגע הראשון
קו מנחה למערכת החדשה. בין
השאר נאמר בו:

אר הרוג 1הסיבוב השני

כשם שישנו מטה המנצח על מיבצעי המלחמה, כן
דרוש מטה שינצח על מיבצעי השלום. בצד מסכ״ל החאקי
חייב לקום מטכ״ל לבן, לא פחות מוכשר, לא פחות חדור-
החלטה, מוכן כמוהו לספוג מהלומות ולשאת בתכוסות,
מבלי לאבד את הסבלנות העילאית הדרושה לנצחון.

השלום זקוק לצבא משלו -למנגנון גדול
ומקצועי האוסף ידיעות, מגבש תוכניות, מכין
מכשירים, מנסח פקודות־מיבצע ומגייס את
הכוחות לביצוען.
זהו התנאי המוקדם. בלעדיו כל תוכנית של שלום
אינה אלא אוטופיה מגוחכת, חלום מזיק ומסוכן. לפני

מלחמת השחרור העברית לא נסתיימה.
היא הקימה את מדינת־ישראל, אולם מדינה זו, בצורתה
הנוכחית, אינה אלא תחנה בדרך. התחנה היא סימן־דרו —
לא מטרה. השולטים בה יכולים למס־ ר את הנהלתה לבעלים
זרים. הם יכולים, תוך עיוורון או שיכרון, לכוון את הפסים
בך שהרכבת תיכנס למבוי הסתום של הסיבוב השני
ותתגלגל לתהום.
א לם תחנה זו כולה, אם ישלטו בה אומץ־לב ותבונה,
להכין את הרכבת להמשך הנסיעה בכיוון הנכון — אל התחנה
הבאה של קידמה אנושית.
אני מאמין כי התחנה הבאה הזאת בדרך עמנו היא —
ברית בין העמים השמיים. לפיתוח משותף של המרחב
הפורה, העשיר בנהרות ובאוצרות־הטבע, לטובת כל היושבים
בו; לשיחרור המרחב כולו מן הצבאות הגלויים
והחשאיים של המעצמות הזרות; להגנה משותפת על המרחב
כ לו בפני התערבות צבאית זרה ושמירת ניטראליות;
כאשר תפרוץ מלחמת־העולם הבלתי־נמנעת; להפרייה הדדית
של התרבות העברית והערבית; ליצירת גשר משותף אל
עמי אסיה המתעוררת.
נדמה לי כי זהו תפקיד ההולם את רוח תקופתנו ואת
רוח ד רנו. הוא ישבור את חומות הגיטו, הקרויות כיום
״גבולות ישראל״ ,יפתח בפני כולנו אופקים חדשים של
יצירה, ויעמיד לפנינו תפקידים שלמענם כדאי לחיות, חיים
של טעם ושל תוכן.
אנני סוחר ברפואית־פאטנט, ואינני מאמין בפתרונות
קלים. זהו תפקיד לדור שלם. הוא יצריך תבונה, עוז־רוח
וסבלנות. הוא מצריך דבקות באידיאל שאינו נובע מן
היצרים הפרימיטיביים של דם ומלחמה.

היד זאת אינה קלה. יתכן כי הדיר אל
קברות ננכה, למרץ וגוש־עציון חדשים תהיה
קלה יותר. יחד ערבי, מיוחד מושג
ביום

עס מאבקו למען שלום ישראלי-
הציע העולם הזה להקים מיניסטריון
שיפעל למען השלום, טבע לראשונה
חוש: מטכ״ל לבן. כתב העולם הזה
,24.10.56 תחת הכותרת:

גטניל רנן
ל כן, אין כל טעם לפתוח בניתוח תוכניות מסויימות
^ להשגת השלום, לפני שתהיה ברורה לחלוטין אמת
אחת ויסודית: השלום אינו נופל מן השמיים. את השלום
יש לכבוש, כשם שכובשים יעד בקרב — תוך אימוץ
השריר האחרון בגוף הלאומי, תוך ניצול הטיפה האחרונה
של כוח המחשבה והאמצאה, תוך שימוש בפרוטה האחרונה
של אוצר המדינה.

יש לערוך שלוב כשם שעורכים מלהמה -
בעזרת מיבצעים יזומים, תוך תיכנון ארוך־

הזאת לדורות: גיבוש אחיזה למדינה במרחב
קדמת אסיה.
וי פני שישראל יכולה אף לחלום על נסיון רציני להשגת
/השלום, בכל כיוון שהוא, עליה להכין את המכשירים,
שבלעדיהם לא יתכן שום נסיון בשום כיוון.

עליה למנות שר מיוחד. שר לעניני ערב,
שתפקידו האחד והיחיד יהיה לטפל כיחסים
בין ישראל לבין ארצות־ערב. מטבע הדברים
יהיה הוא השר השני בחשיבותו בממשלה,
אחרי שר־הבטהון.
עליה להעמיד את השר הזה בראש משרד לעניני ערב,
שאליו יש לגייס לא רק את כל המומחים המוכשרים לעני
ינים הערביים, שישנם בישראל בשפע, אלא גם כוחות
דינאמיים, חסרי־שיגרה, בעלי מעוף ותנופה, המסוגלים
לנהל מיבצע־ם של תעמולה, ארגון ומלחמה פסיכולוגית.
יש להעמיד לרשות מטכ״ל־שלום זה תקציב של מל ונים
— תקציב שיעלה על תקציבם של משרדי־הממשלה השניים
במעלה.
רק כשישנו תותח יש טעם לספק לו תחמושת. כשישנו
גדוד, יש טעם להציב לו יעד. כשיהיה קיים מנגנון לכיבוש
השלום, היה טעם בתוכניות למיבצעים המסויימים, שאותם
ננם הז לנתח בכתבות הבאות של סידרה זו.
81 הרומאים אמרו !(806111. !(81*8 1(61111111 :
רצונך ביטלום, היכון למלחמה. אולם לא פחות
נכון לומר 3 !(30611 306111 — 1(31א!י\ ;8
רצונך בשלום היכון לשלום.
כבר בתקופת־השיא של ההתלהבות הלאומית,
ידע העולם הזה לקבוע כי מיבצע
סיני היווה כישלון פוליטי, עמדה שאליה
הצטרפו כעבור שנים פרשנים, אישי־ציבור
ומפלגות. כתב העולם הזה ביום , 14.11.56
שבועיים לאחר פתיחת המיבצע, חתת הכותרת:

חיוו
וחווד
שמישהו יגש ברצינות לניתוח תוכניות, חייב הוא להשיב
על שאלה זו: מי יבצע? אחרת ידמה למצביא מטורף,
המזיז על גבי המפה גייסות שאינם קיימים.

דינת ישראל זקוקה לשלום יותר מאשר לכל דבר
אחר בעולם. מיטב מדינאיה חזרו על כך פעמים
בלתי־ספורות• היא רוצה בשלום. היא מעוניינת בשלום.
בהיעדר שלום עם שכנותיה, צפויה סכנה לעצם קיומה.
כמעט איש אינו חולק על כך.
לכן כל כך מזעזע המשפט הבא:

אין אדם בישראל האחראי להשגת השדום.
בכל רחבי המדינה הזאת, על אלפי משרדיה, אין אף
משרד אחד שתפקידו העיקרי הוא לטפל ביחסים בין
ישראל ועמי ערב. זה מדהים. זה אינו מתקבל על הדעת.
אבל זה נכון.
יש בארץ מחלקה מסועפת למלחמה בעכברי השדה. יש
בי, מאות אנשים השוברים את ראשם על עניני הביוב.
אולם אין בה אף מנגנון אחד שתפקידו לתכנן או לנהל
מיבצעים לקידום השלום.

יש בה שר מיוחד לעניני הדואר ושר מיוחד
לעניני הסעד, שד מיוחד לעניני התחבורה
ושר לענייני הבריאות. אבל אין בה אך שר
אהד שתפקידו להקדיש את כל מרצו לבעיה
האחת והיחידה שתקבע את עתיד המדינה

הסיפור המוזר ביותר של מיבצע סיני הוא סיפורו
של הטאנק המצרי, מתוצרת סובייטית, שטעה בלילה
במדבר• בראותו שיירת־שריון ישראלית שנעה בכביש לעבר
מצרים, היו אנשי הטאנק בטוחים שזו שיירה מצרית,
והצטרפו אליה. רק כעבור כמה שעות גילו הטאנקים
הישראליים כי טאנק אוייב נמצא בקרבם וירו בו.

המדיניות הישראלית מזכירה במרצת טאנק
אומלל זה. היא נכנסה בטעות לשיירה, שהאינטרסים
שלה מנוגדים ניגוד מוחלט לאינטרסים
של ישראל.
לבריטים ולצרפתים אין מה להפסיד. עמדותיהם במרחב
אבודות ממילא. הם מבקשים להציל את אשר ניתן להציל,
לדחוק את הקץ. אולם אם יסולקו מעיראק ומאלג׳יריה, לא
יבוא הקץ על בריטניה וצרפת. הם ימשיכו להתקיים. יש
להן ממה להיסוג.

לישראל אין ממה להימוג. עמדתה הראשונה
היא גם עמדתה האחרונה. היא לא תוכל לנטוש
את נוף המרחב, ולעבור לגדות הסיינה
או הטמזה. היא תצטרף להיות כאן, בין הפרת
והיאיר, בשכנות עם עמי ערב. היא תצטרך,
כמוקדם או במאוחר, לפתור את בעית יחסיה
עם עמי ערב בצורה שתאפשר חיים משותפים.
זרו דד,בדל העקרוני, התהומי, בין ישראל לבין שתי
(המשך בעמוד )8

(המשך מעמוד )7
מעצמות המערב. על כן היה זה משגה היסטורי להצטרף
לשיירה זו. כי ההצטרפות תשאיר אחריה זרע של שנאה
ואי־אמון שלא יחוסל בנקל.
ן״י ויד בן־גוריון אמר בנאומו, בו הודיע שחיילי צה״ל
$שהלכו לטואץ יצטרכו לחזור משם, כי ישראל אחרי
מיבצע־סיני אינה דומה לישראל לפני מיבצע־סיני.
במידה שהמדובר ברחשי לב וברגשי גאווה, אין ספק
שהדבר נכון. במידה שהמדובר במציאות פוליטית, אין
הדבר נכון כל עיקר.
הבעיות העיקריות לא השתנו כמלוא הנימה: ישראל
נשארה מבודדת. העולם הערבי נשאר מלוכד נגדה. המצור
הערבי לא נשבר.
מבחינה צבאית השתפר המצב: הפלישה ד,מצרית נדחתה.
אך מבחינה פוליטית הורע המצב: עבד אל־נאצר התבסס
עוד •יותר בעולם הערבי, אייזנהואר הפך למתנגד מובהק
וברית־הטועצות הפכה לאוייבת מושבעת• הפידאיין פועלים
מכל הכיוונים, והשלום רחוק יותר מאשר היה אי־פעם.

תר, עד כדי פירוק המנגנון שלו, לא ישתנה
הרכה.
המושל הצבאי יוסיף להכתיב למשרד־הפנים את מ־ למנות
כראש המועצה המקומית, להורות למשרד־ד,חקלאות למי לתת
את הטרקטור, להכין רשימה של תלמידים שיתקבלו לסמינר
של משרד־החינוך. הוא יוסיף להגלות ולעצור כל מי שיזיק
לחשבון הבחירות של מפא״י, לסגור את מקומות העבודה
בפני מי שאינו מוצא חן בעיניו (על ידי הידברות ישירה
עם לשכות־העבודה) ,ולאחוז בכל שאר עשרות מכשירי״
הדיכוי אשר הוא משתמש בהם עתה, כפי שהוא מ־דה
בגאווה — ״למען בטחון המדינה״.

בל אותם הגורמים האפלים, שהתעשרו מעושק
האוכלוסיה הערכית ומשוד אדמותיה,
תהת חסות הממשל -יוסיפו לעשות חיל,
לטובת המפלגות הקשורות בהם ולטובת להקה
גדולה של ציפורי־טרן ז פרטיות.
ערביי ישראל יוסיפו לחיות במשטר קולוניאלי. שנאתם

רק דבר אחד השתנה כאמת: נמוגה האשליה
שאפשר לפתור את כעית־הקיום של ישראל
ככוח הזרוע הצכאית כלבד. מעולם לא היו
התנאים החיצוניים כל כך נוחים לפתרון, צכאי
מוכהק במו החודש. אם לא הצליח הנשק
לפתור את הכעיה הפעם, לא יצליח ככך
לעולם.

בן־גוריון ונעריו
כבר בשנים הראשונות לאחר מלחמת תש״ח
החל העולם הזה במלחמת־יחיד נגד הקנוניות
האנטי־דימוקראטיות, שנרקמו בחדרי חדרים,
בחוגי הצעירים של דויד בן־גוריון. מה
שנראה אז כפרי דמיון חולני, הפך כעבור
שנים לנחת הכלל. כתב הע לם הזה ביו
,22.1.85 תחת הכותרת:

יחוס א!מלל

המדינה הזאת נתנה לערבי את זכות הבחירה לכנסת, אך
אסרה עליו לבקר את חברו בכפר השכן. היא נתנה לו
יתרונות כלכליים מסויימים, אבל היא הציקה לו ומיררה
את חייו במאה ואחת תחבולות קטנות. אף אחת מהן לא
היתד, חשובה כשלעצמה, אך יחד צברו מלאי של מרירות
שקשה לתארו.
רשיון התנועה — זה המיסמך המעליב ביותר שאפשר
לתחבו לידי אדם, אחרי התרוצצות של שעות וימ-־ם —
הוא הסמל העליון של משטר זה. יתכן והילד, שהוציא את
נשמתו בעינויים אחרי שהוריו לא הצליחו להשיג רשיון
לבקר רופא בעיר הסמוכה, לא היה אופייני. יתכן שהיו
רק מקריים מעטים כאלה. אולם המקרים האלה הפכו לסמלים
שעברו מפה לאוזן.

הצעיר שהרג את הוריו יצר טצכ אמיתי שד
יתמות. המימשד הצבאי שהרג כמשך שכע
שנים ארוכות כל זיק של רגש חיוכי כלב
המיעוט הערבי, יצר בעיה כטחונית של ממש.
מרבית המפלגות, שנהנו מקיומו של ה־מימשל,
היו מפריחות סיסמות לביטולו
ערב בחירות, שוכחות למחרת היוט את
אשר אמרו בלהט ביוס אתמול. נתב
העולם הזה בי! ם ,22.7.58 תחת הכותרת

הגיגעוד הצנוע׳
כול דויד כן־גוריון לנשק שייכים ערביים ודרוזיים.
׳ יכול מנחם בגין להצטלם בחברת בדואי מכובד מילדי־טפוחיו
של המושל. יכולות מפ״ם ואחדות־העבודה לנצל את
מות האחריות הקולקטיבית ולהציע הצעות יפות ללא סיכון
עצמי —

אם לא יבוטל הממשל הצבאי במלואו ולאל

רק הבדל אחד: בעוד שכל אותה קולקציה ססגונית
עשתה מה שעשתה פעם־פעמיים, הרי המישטר הקיים
בישראל עוסק בזה כבר 11 שנים. במשך כל אותן השנים
הוציא את כספם של יהודי אמריקה בטענת־שוא של קליטת
העליה, והשתמש בכספים אלה כדי לממן את המפלגות
המסובות אל קערת המגבית היהודית המאוחדת, מימין ועד
שמאל.

ה לעשות 1מי שלוחם בתנאים אלה בפרשית בודדות
0של שחיתית, הריהו דומה לאדם המנסה להריק את ים-
כינרת בכפית.
הדג זקוק, פשוט, לראש חדש.

מאז יונזו הראשון תבע העולם הזה את
ביטול המימשל הצבאי. ביום , 10.5.56 המשיל
העולם הזה את המינושל הצבאי לצעיר
מן הבדיחה: מעשה בצעיר, עלם חן / ,שרצח
אב ואם בגרזן / .הוא קרא :״אללי!
/רחמו, רבותי / ,על יתום ערירי ומסכן!״
וכתב, תחת הכותרת:

ואז כא המושל הצכאי של מדינת ישראל.
לא כאשא עותומני, לא קומישנר בריטי. הוא
בא ושלל מן הערבים את הנכס היקר כיותר :
הופש התנועה וככוד האדם.

אין הבדל מוסרי בין מעשי
המנהל המועל, העסקן הזייפן,
הפקיד השחיר, הגזבר הספסר,
המהנדס החומס או הרם הגנב
של שר-האוצר.

הפורץ הנוצץ,
הפרנס האנס,
השודד הנודד
-לכין מעשהו

אי־אפשר ללחום כשחיתות האישית כתחומי
משטר הבנוי כל כולו על שחיתות ציבורית.

המימ של הצבא

למחרת מלחמת תש״ח לא היו ערביי ישראל מעוט עוין.
בפני כל אחד מערבים אלה עמדה קודם לכן הברירה לברוח
או להישאר, וכל אחד מהם להחליט להישאר תחת שלטון
זר. כל אחד מהם גם הבין שחייו ורכושו יהיו בסכנה אם
יפרוץ סיבוב שני.
יהיה זה מוגזם לומר שערבים אלה אהבו את המדינה
בלב ונפש, או שהיו פטריוטים נלהבים ומושבעים למדינת
ישראל. אך האמת היא שהשלימו בלבם עם קיום המדינה,
והתכוונו לחיות בה בדיוק כשם שחיו תחת ממשלת המנדט
הבריטי, או תחת ממשלת האימפריה התורכית.

*5כך אנו חוזרים, לא במקרה, אל המשטר .״כראשי
ן עיר, כן יושביה,״ אמרו החכמים, והוסיפו בלשון -עממית
יותר :״הדג מסריח מן הראש.״
שר־האוצר הכריז על מלווה־ווובה למימון ה ,--
ומתכונן לגבות אותו בכוח אחרי שה --הופסקה.
ואחרי שהציבור נוכח לדעת כי ה״מלוזה״ נועד לממן את
הוו רים הרגילים בתקציב־הביזבוז הממשלתי־המפלגתי, ולא
לממן את ה ,--חוקקה הממשלה פשוט חוק האוסר
לדבר על ה .--

בוויכלאוה הוזיהעזל הצבאי
את הממשלה תתרחב ותתעמק — והיא תהפוך בם־ף ל־שנאת־המדינה.
י=יי
ממשל הצבאי הוא סרטן. אין טעם לשים עליו
ז ן תחבושת, או לדקרו בסיכה. לגידול ממאיר זה יש
רק תרופה אחת — לחונוך־ אותו׳ כולו, מיד•

המלחמהבש חי תו ת
יחד עם מלחמתו בשחיתות, ידע העולם הזה
לנתח את המציאות החברתית בישראל,
לקבוע ני שורש השחיתות אינו נעוץ רק
בטבעו של אדם זה או אחר, אלא מצוי
בעצם טבעו של המישטר במדינה. כתב
העולם הזה ביום , 17.6.59 תחת הכותרת :

רקטשרה בדדו
נקראה התיעצות, בה השתתפו, לאו דוקא האנשים המנהלים
רשמית את עניני המדינה, כי אם כמה מאותם בחורים
צעירים, נחמדים למראה, המהוזים למעשה את המטה האישי
של ראש הממשלה. בפני גוף מצומצם ומהימן זה הביא
בי. ג׳י. את תכניתו. יסודת התכנית: סילוק כמה מן הכפלים
(בדרך של תחיקה לשעת חירום) אשר צורת הממשלה הנוכחית
הטילה עליו. בצירה זו היה מסיר מאנשי הביצוע —
לפחות לזמן מה ובכמה ענינים — את החובה למסור דין
וחשבון לכנסת ולציבור, נותן חופש פעולה נרחב למדי
למבצעים.
כעבור שלוש שנים, כשהגיעה קבוצת נערי
החצר של דויד בן־גוריון לשיא שליטתה,
פתח העולם הזה במלחמה הגדולה, לה הקדיש
לאחר מכן תשע שנים רצופות. הוא
נתב, ביום ,28.6.56 תחת הב תרת :

ראש הדג

שושן הצרדס

^ פ אץ הציבור מגנה את האנשים המושחתים (למ־
^ ה ת שהשחיתות מתקיימת, לרוב, על חשבון הציבור),
הרי זר, מתוך הכרה אינסטינקטיבית שלא הפרט אשם.

סיסמה אשר בראש הגליץ מחייבת אותנו לכתוב
( ן ״בלי מורא, בלי משוא־פנים.״ חוששני שהפעם לא
אוכל להגשים את הסיסמה במלואה.
מאמר זה נכתב במורא.
לא פעם דרכנו על היבלות של שליטים רבי־כוח, רודנים
קטנים וגדולים שפעלו במחשך. אולם כל אלה היו כאין
ובאפס, בהשוואה לאנשים שעל יבלותיהם אנו עומדם לדרוך
בשורות הבאות.
אבא חושי הוא חובב פרובינציאלי. כל מנגנון המשטרה
העומד לרש ת עמום בן־גוריון הוא ככיתת־הג״א — בהשוואה
לקבוצה אשר עליה מדובר הפעם.

האדם הממוצע אינו טוב ואינו רע מהמשטר
ההכרתי כו הוא חי.

כל אדם המעורה בחיי המשק הישראלי, יודע ששום אדם
במדינת ישראל לא התעשר עדיין מן היצירה. בין עשרות
המיליונרים החדשים של המדינה, ישנם כמה בעלי בתי
חרישת — אולם גם אלה לא עשו לרוב את כספם מן
הייצור, אלא מתחבולות של שערי־מטבע, או של הלודא ת־פיתוח,
או של עסקות אחרות של רמאות חוקית.
מי התעשר? מי שקיבל מן הממשלה רשיונות־ייבוא
ב־ 356 פרוטה לדולאר, ומכר את הסחורה ב־ 2ל״י לדולאר.
מי שמ כר עתה לממשלה את דולאר־הייצ א שלו ב־2.650
ל״י, ומקבל אותו עוד באותו יום בחזרה מידי הממשלה
ב־ 1.000ל״י. מי שמקבל הלוזאה להקמת מפעל־חלומות ב־וימ
נה, ומלווה את הכסף בתל־אביב ב/0-״ 3לחודש. מי
שע שה אלף ואחד דברים, זולת דבר אחו — לעבוד ולייצר.

מהו קרקע־הצמיחה האידיאלי לשחיתות?
מצב בו אדם עובד טמונה שעות ביום בנאמנות
וביושר, ונאלץ לקבל עבודה שניה כדי
לקנות נעליים לילדיו. מצב בו שבנו של אותו
אדם מתעשר מעסקי־אוויר כחפות המשטר.

כי זוהי קבוצה שאין לה שם ואין לה כתובת,
המחזיקה בידיה את מיטב כוח המחץ והלחץ
של המדינה -מכלי להיותקיימת בכלל.
זוהי האגודה שאין לה פנקסי־חבר ותקנות, החסרה
מיפקדה ומטה־מיבצעים — אבל הפועלת בתיאום מופתי
ואינסטינקטיבי בכל החזיתות.
זוהי הכיתה האלמונית שרבים ה ששים מפניה אך שאיש
אינו מעז לדבר עליה, שגם חברי הממשלה ומנהיגי המפלגות
משוחחים עליה בקול נמוך, מחוץ לטווח בל מכשירי־ההאזנה
האפשריים.
אפשר לכתוב עליה בלי משוא־פנים. אך אי־אפשר לכת ב
עליה בלי מורא.

תחת אותה כיתרת, המשיך העולם הזה
לחשוף את פרטי הקנוניות:
צ 3ז ה אינו חדש. בקוים כלליים, הבתמן באופק
]* /עוד לפני ארבע־חמש שנים. אולם האזהרות הראשונות
עוררו רק חיוך.
לפני ארבע שנים גילה העולם הזה ( )795 כי בחדרי של
טדי ק לק, המנהל הכללי של משרד ראש־הממשלה, נרקמה
תוכנית, לפיה היה על דויד בן־גוריון לכונן משטר לשעת־חירום,
כדי להציל את המצב הכלכלי שנראה מיואש.
המשטר החדש היה צריך לכלול ריתוק כוח־אדם, איסור
שביתות והפגנות, הגבלת חופש־הביטוי.

הממונה על הביצוע היה צריף להיות טדי
קולל, בכבודו ובעצמו.
בן־גוריון שקל את התכנית, א-לם ברגע האחרון פסל
אתה לטובת פתרון פחת מסוכן: שיתוף הציונים־הכלליים
בממשלה וחיסול משטר־הצנע. שעת־הכושר עברה.
כעבור זמן־מה נרקמה תכנית אחרת. הפעם היה היוזם
שלה אהוד אבריאל, לשעבר מנהל כללי של משרד־ראש־הממשלה
ומנהל־כללי של משרד הא צר.
אבריאל הוא חבר המשק הבלתי־מפלגתי נאות־מרדכי.
אחיו היה חבר המשק הבלתי־מפלגתי שדה־בוקר.

אבריאל המציא את מיבצע שדה־בוקר של״
כי. ג׳י.
הרעיון היה פשוט וקוסם: בי.ג׳י. ינט,ש את הממשלה,
ימסור את תפקידו ליריבו העיקרי, משה שרת. את תפקיד
שגם הוא לא נמנה עם
הרמטכ״ל ימסור למשה דיין,
מעריציו הנלהבים של שרת ההססני.
היה ברור שכל ה מין של ממשלת־שרת יתמוטט תוך
של שה חודשים. בינתיים יקום הנוער העברי כאיש אחד
חזרה כדי
לקריאת החלוץ בשדר,־ב קר. בהדי. ר זעק
?הציל את המולדת, יסלק את כל עסקנים מסא״י ושאר המס־לגות,
ימסור את השלט! ן המעשי לידי נאמניו, מסוגו של
אהוד אבריאל.

ואופיו העממי של צה״ל. כתב העולם
הזה ביוס ,20.12.41 תחת הכותרת:

מוראל ננוח

יפדר חגיגי, יום השנה לחיל. אלוף נואם .״קצינים
וחיילים! בשעה שאנחנו מתכנסים כאן, מגיעות שוב
ידיעות מדאיגות. הרודן המצרי החליט לפתוח בעתיד הקרוב
בהתקפת־פתע על ישראל, כדי למחוק איתר, מעי
ימה. על כן, חיילים, אנחנו מצווים להגביר את
ו שבעתיים. כל אחד מכם חייב לדעת שבכל רגע
ש י להיקרא לקרב. המלחמה יכולה יפר ץ בכל

איזה מיסדר? איזה חיל? איזה אלוף?
לא. חשוב, בעצם.

כד מיסדה. כד היד. כד אדוף. תמיד תמיד ידיעות לפרוץ

אותו הנאום.
זומם הנוצרי להשמידנו. תמיד הגיעו זר. עתר,
מדאיגות ביותר. תמיד מסתבר שהמלחמה עומדת
בכל רגע.

כי זהו נאום סטנדארטי.
ה א שגור בפי כל רג־טב״ל, ללא שיג י נוסח — בימי
רב־איוף דורי, בימי רב־אלוף מקלף, בימי רב־אלוף דיין,
בימי רב־אלוף לפקוב, בימי רב־אלוף צור — וכן הלאה
וכן הלאה וכן הלאה. שלא לדבר על האלופים, ועל אלופי-
המישנד עד סגני־ר,אלופים, ועל רבי־ד,סרנים, ועל הברנים,
ועל הסגנים, ועל סגני־ר,מישנה — עד למוראי הראשון

העולם הזה החדיר את מושג הבטחוניזם
לתודעת האזרח הישראלי, לחם בו על כל
גילויו. ביום ,21.4.41 כתב, תחת הכותרת:
בסחועיזס בטחוניזם — כאנטי־תיזה לבטחון. כסיל ף מושג ה־בם,יזון.
כאידיאולוגיה מפלגתית המבקשת ליצור, בשם
הבטהו!׳ ,מצב המנוגד לצורכי ר,בטחון.

כטחוניזם -כהגדרת מהותם שד דויד פן־
גוריון, שמעון פרם, מיטה דיין ושותפיהם ה•
שולטים עתה כמפא״י והפזורים כימעט ככד
;־!מפדגות האחרות.
לדעתי, גם הגדרה זו חיובית מדי. היא מעלה לעיני
שומעיה תמונה של חתירה תכליתית לקראת יעד ברור.
וא־לו אבירי הבטח ניזם שלנו רהוקים מאוד מכך.
על כ! הייתי מציע תיקון קטן. ההגדרה ה־אד, לאידיאולוגיה
זו היא: כטחונניזם.

בנפרד ממלחמתו בבטחוניזנז, קבע העולם
הזה כי יש לשמור על נוזהרו, כושרו

לדני. השלום

^ בוא ישר לענין, שמעתי כי עשית מעשה שלא
ייעשה. מעשה ה. שנה לחלוטין את דמותך בעיני.
אילו עשית זאת בלהט של קרב, הייתי יכול לסלוח.
לא הייתי מצדיק את הדבר, אך הייתי יכול לומר לעצמי:
זהו מבחן עליון אשר כל אום עומד בו כיכולתי,
ורק מי שמצפונו נקי לחלוטין רשאי לזרוק את האבן
הראשונה עי רעו. מצפוני אינו נקי.
אולם אתה עשית את אשר עשית מחוץ ללהט הקרב,
בדש קר.
יב ל אתה לטעון לעומתי :״מי שמך?״ יכול אתה
לדחות בזעם את טענתו של בל אדם שלא עבר איתך
את אשר עברת. שלא היה במקומך. לא תצדק. רוב
הבאים אליך עתה בטענות הם אנשים שעברו את גלגולי
הקרב ממוך, בסיבוב הראשון או השני.

על כן דני, אין מנוס מן החשבון.

החודש נעשה הנסיון השלישי. הפעם הצליח.

מהפכת המנהלים ניצחה בסיבוב הראשון.

שלוש שנים לאחר מכן, לאחר שתמו קרבית
סיני, כתב העולם הזה, ביום ,5.12.54 תחת
הכותרת:

אודם גס זה דא חשוב. זכותם דבוא אדיר
בטענות אינה ניתנת דערעור, כי בשמם נשאת
את נשקר. כד אשר עשית, מחייב את הבדיד
דנשק, אשר רוכס הגדוד מתנגד למעשים מסוג
זה וסולד מהם. כל אשד עשית מחייב את
כולנו, בני העם הזה אשר אתה אחד מכניו
ולוחמיו.

* את היתה תכנית גאונית. מש,׳ מה לא הצליחה.
וחיברו בינתיים חיכולהתפוצצות שעד, שבהג׳י. ונאמניו
את ההרכב החדש של שלט.ן המדינה, אותו מסר בפרוטרוט
העולם חזה 92 לפני שנה וו!ן יי, ניהל שרת את
הממשלה. שום דבר לא קרה. השלטון לא התמוטט. הנוער
אל קם כאיש אחד, היא לא קם בכלל. היה דומה שהקאר־יירה
הפוליטית של בי.ג׳ו. ושל כל יועציו ה.יעה לקיצה
בטרם עת.
אז נרקמה הקנוניה המכוערת לסילוק פנחס לבון. סילוק
זה איפשר לבן־דיריון לחזור, איך שהוא, אם כי יותר
כמנוצח מאשר כמנצח. הוא ניהל את הבחירות (והפסיד
א תן) ,חזר לראשות הממשלה.
בהתקפת־מחץ גדולה אחת, ללא קנוניה מסובכת ואמנו-
תית, סולק משה שרת בצורה משפילה ומחפירה. הדבר
היה הרבה יותר קל מכפי שאפשר היד, לתאר.
זאת היתד, הפריצה — אחרי ארבע שנים של מאמץ חסר־סבלנות.
עתה
היתד, הדרך פנויה. שלטונו של בן־גוריון ה יבטח
ללא מתחרים. המיבצר החזק ביותר נגדו, משרד־החוץ, נחשף
מביצוריו, צורף למעשה כאגף־משנה למשרד־ר,בטחון, בו
שולטת הקאמארילה.

צבא סדיר של מדינה תרבותית, האם נחזור היום למנהגי־דפרא
של מלחמת־בנופיות?
אל יזרע הנשק העברי שינאה ואימה. יזרע־נא כבוד
יפחד מפני הצדק הישראלי והכוח הישראלי.
זה לש־ .יותר, זה מטיל ח בות אכזריות. אולם עמדני
בכך כשגבנו היה אל הקיר וסמן עלוב בין אצבעותינו,
האם לא נעמוד בכך בהיותנו חופשיים בארצני, ומכשירי
המדינה עימדים לרשותנו?

483£1י

והיה נט 21 ן נו גוהור
האחרון, המוביל כיתה עייפה לחדר־האוכל, ומקדים לכך
במה מילים תמציתיות,
10 ודם כד יש לחו ר ולהדגיש: למדינת ישראל דרוש
צבא חזק, בריא ומוכשר. על כך מסכימים כ!לנו,
1מ;׳בו דיפאציפיסטים העקרוניים (ואולי, בתנאים הנתונים
כיום, גש מלבד הקומוניסטים).

תהיה דעתנו עד עתיד המדינה אשר תהיה,
יהיה העקרון המדיני המנחה אותנו אשר
יהיה -איננו יכודיס דהתעדם מן הצורך
בצבא טוב.
לא רק פאשיסט יהודי מעוניין בו, ולא רק חסיד
הבטחוניזם. מעוניין בכך גם החבר הקיצוני בי תר של
המפלגה השמית, הדוגל במדיניות־שלום ובאיחוד מרחבי.
(יתכן בי דווקא הוא מעוניין בכך יותר מכל אחר, בי
דרכו זרועה סכנות ברורות. אם יגיע ד,רעי ן השמי
לשלטון בישראל, ואם תעודד ישראל למחרת היום את
תנועות־השיחרור המתקדמות בכל ארצות המרחב, עשוי
לה־ווצר, זמנית, מצב בו ישתדלו מישטרי הריאקציה במרחב
לחסל את ה דינה, לפני שזו תחסל אותם).
ובכן, אפילו במיקרה קיצוני זה, אפילו כאשד יעמדו
בראש המדינה אנשים שיראו בכיבוש השלום את משימתם
העליונה והעילאית — הרי יהיו זקוקים לצבא איתן,
מקצועי, ממ שמע ובעל מוראל גנוה.

אם אנו מסכימים עד כך, הריני חוזר ושואל:
האם הנאום כאמת מעדה את המוראד?
האם איננו משמש תחליף למוראד?
0 0 1 0 0 4 1
לאחר פעולת קיביה, לא היסס העולם הזה
לקרוא לטוהר הנשק, כתב ביום 22.10.53
דברים, שבגללם הותקפו עורביו ונפצעו:
ועתה: אם שמרה ר,הגנ!; על טוהר נשקה בימים שהיתר.
קטנה, בלתיימאומנת וחסרת־נשק, ונהגה אז בנהוג

ף* יה זה דווקא דוהם מקצועי שהבין לראשונה
( ן כי זרע קטן של רקבון עלול להשחית צבא שלם,
עם שלם. יתכן כי עבן היה לוחם לדוגמה, אולם יהושע
בן־נון דן אותו למיתה בעוון מעשה שוד קטן. הוא
עשה זאת כדי להגן על צבאי מפני התפרק־ת מוסרית,
שסופה הרס פנימי.
יתכן שסשענו שלא הלמנו סייג למוסר, כדי לשמור
על הבריאות הנפשית של האומה הלוחמת. הייני צריכים
לכלול בשבועת־האמונים של כל כוחותינו המז,יינים את
הפסדה :״אני נשבע לשמור על טוהר הנשק אשר המדינה
מפקידה אותו בידי״.
היינו צריכים לדאוג כי הח ק הצבאי יכלול חובה של
שיפוט־שדה מז רז על בל פגיעה באוכלוסיה בלתי־לוחמת,
וכל מגיעה אחרת במותר הנשק, חוץ מלקיחת
מזכרות אישיות חכרות־ערך, עם עונשים עד מאסר־עולם.
היינו צריכים לדא ג כי יוטלו אחריות אישית
ועונש חמוד ביותר על המפקד שאינו מביא לדין את
פקודיו העוברים על חוק זה.

אודם ההכרעה האמיתית אינה פורמדית,
אינה קולקטיבית, אינה חוקית. ההכרעה האמיתית
היא אישית, היא מצפונית, היא שדך
ושד הכריך במשפחה הדוחמת.
בלילה, כשאתה לבדך, עם עצמך, בחן את עצמך. אש
תגיע למסקנה שטוב עשית, הרי אתה אחת מאבירות המלחמה,
אבירה טיאגית יותר מחבריך שנפלו ונפצע־.
אש ת יע למסקנה שתעית בדרך, אתה, דני, המנצח של
המלחמה הזאת.
יתכן מאד שלא אתה ולא חבריך תודו לי על מכתבי
זה. יתכן שתשנאו אותי. אך, כפי שאמר אותו נזיר
גרמני :״כאן אני עימד. איני יכול אחרת״.

לאחר שיחה עם האלוף יצחק (״הזקן״)
שדה, כתב העולם הזה, בי 1פ :27.11.52
איני מאמין שאי־מפלגתיות היא אידיאל. בחברה דמוקרטית
המפלגה קובעת את העובדות. המאבק הפוליטי על
השלט ן במדינה מעצב את דמותה. פניית ע רף למאבק
זה היא באמת השתמטות.
אין אנו בלתי־מפלגתיים מפני שאנו שוללים את עצם
קי מן של מפלגות בת־ר שכאלה. אנו בלתי־מפלגתיים
משתי סיבות: מפני שאנו שוללים את שיעבוד בל שטחי
החייט למפלגות ומפני שכל המפלגות הקיימות מאוסות
עלינו.
וכאן, בעצם, קבור הכלב. מפלג ת אלה הן פרי תקופה
(המשך בעמוד )16

מעודם רא אמוו כל נו חובה עסקני
הרבה דבוי־אמת זה על זה כמו בבחירות

מפלגות כל כר
לכנסת השישית

• ח״כ מפא״י, ישראל ישעיהו,
על הדתיים :״הדתיים הולכים אחרי ה

ג ח ״ ל על לוי א ש כו ל :״ראש-
ממשלה חסר מעוף שאינו שולט על העניינים.״

ראש הממשלה, לוי אשכול,
על רפ״י :״רפ״י מעליל עלילות!״
• עלון המערך ,״איכפת״ ,על
רפ״י :״מקהלה נבוכה בעיקבות קאפריזות

״ ח כ מי -חלם ! ״

• דויד כן־גוריון ;•ר שר-הדו
ארנ ״מר ששון אינו י. דע מה הוא שח!״

• עלון המערך,, ,איכפת״ ,על

דויד בן״גוריון :״מנהיג ישראלי שיצא
לאחרונה מהמסגרת.״

*׳ דוי ד כן־גוריון על

עצמו:

״ימצאו מעט אנשים שיקבלו בלי שאט־נפש
זילזולים גסים כאלה נגד פחדן צבוע ומפורסם
כמוני.״

• עלון המערך ״על הסכין״,
על הדתיים :״חוגי המפד״ל מזהירים כי
ר,רבנ ת לא תכיר בנישואי חרות והליברא־לים״.

מרבה
במחיר!״

ותווים צורמים של הסולן הראשי.״

• שבועון מפא״י ,״הפועל ה צעיר״
,על מצע רפ״י :״נודף מזה
ריח של סנוביזם וקרתנית.״

• מנחם בגין על מפא״י :״שיג-

אה, רשע, כזב וחנופה!״

• מפ״ם על לוי אשכול:

גוריון במהדורה מתוקנת.״

* ראש הממשלה על רפ״י :

״ביריונים!״

* עסקן המערך, עורך־הדין יע־קב
שמשון שפירא, על רפ״י:

״קבוצה ניאו־פאשיסטית!״

• עסקן המערך, נחום שדמי,
על דויד כן־גוריון :״סכנה לעם ולמדינה!״

עסקן רפ״י, יוסף אלמוגי, על
אחדות־העכודה :״בזמן שרצחו יהודים
באושוויץ — עסקה אחדות העבודה בפילוג
מפא״י!״

עסקן גח״ל, יוסף מגורי־כהן,
עד דויד כן־גוריון . :שיעל ערום!״
מזכיר מפא״י, ראובן בדקת,
^יי רפ״י :״אנשי רפ״י פחדנים וצב עים!״
• שר העבודה, יגאל אלון, על
שמעון פרס :״שעה שאנחנו !:יינו בח־זית
— היה מר שמעון פרם לבלר!״
• מפ״ם על רס״י :״כנופיה!״
• מפ״ם על הדתיים :״קלאריקא־ליזם
תוקפני!״
• מס״ם על גח״ל :״מפלגת הפרדסנים!״

גח״ל על מפ״ם״:
גרוטאית!״

גולדה

״קטני קומה, גמדי דוח:״

* תועמלן המערך, עזריה אלון,

על שמעון פרס :״אני ישן בשקט, למרות
ששמעון פרם היא כבר לא סגן שר־הבטחון.״

ראש המועצה המקומית
אור־יהודה, מרדכי כן־פורת, על

אמת
* שר העבודה, יגאל אלון, על

עלון המערך ״על־הסכיך, על
־*ר אלמוגי

:״יוסף אלמיגי — לבית־

ספר תיכון!״

• עסקן רפ״י, יצחק נבון, על
המערך :״הם נאבקים רק על רכישת
כיסאות!״
* מאיר יערי על רפ״י :״ילד
מופרע שיצא לתרבות רעה!״
• יעקב חזן על רפ״י :״רפי
הוא לא סתם אסון טבע, הוא בנה החוקי
של מפא״י.״

• מק״י על רפ״י:

מעיף!״

• שד־התחבורה, משה כרמל,
על רפ״י :״רפ״י ובן־גוריון מהווים מיטרד
מסוכן!״
• יעקב חזן על
בין ספסרים ודמאגוגים!״

• גח״ל על דויד כן־גוריון:

• מפ״ם על יוסף אלמוגי :״מנהיג
פלזגזת-הפועל לשעבר מגלה עכשיו
כמה פגמים בדמוקראטיה!״

מאיר

גולדה
רפ״י :״הגיל אינו תמיד סימן לחוכמה!״
• המערך על תעמולת מפ״ם:

לים, מילים, מילים.״
״חיסר

רצינית מדהימה!״

* רפ״י על פרסומי המערך:

עסקני

״ליבוי יצרים.״

• עסקן רפ״י, אברהג* וולפסון,

״סילופים, כזבים וחצאי אמיתות.״

גח״ל

:״איחוד

״איש זקן משגע קבוצה של צעירים מזדקנים
שמשגעים את כל המדינה!״
• יעקב חזן על רס״י :״יש להפעיל
נגד רפ״י את חוק כנוביץ
• מק״י על דויד כן־גוריון :״הוא
זקן מדי, ואיש אינו מתייחם אליו ברצינות•
אפילו הצעירים שלו מזלזלים בן י־גלוי.״

״מפלגת
הפרדסנים:״

* עסקו המערך, יששכר שדמי,
על מצע רפ״י :״שטויות!״
* המערך על גח״ל :״זוג עקר!״

״אנשי עסק-

• דויד בן־גוריון על שר־ההי-
נוך, זלמן ארן ז ״אין לו עוז ואין לו

פק של דוב יוסף קרוב למשפט, אבל רחוק
מאד מהשכל!״
* עלון המערך, על מצע ג ח ״ ל :
״מצע שדוף על גח״לים.״
המערך על מצע ג ח ״ ל :״אריזה
חדשה של מוצר ישן נושן!״
* ג ח ״ ל על המערך :״מהמרה
עונתית של מפא״י.
* המערך על ג ח ״ ל :״אותו מעמד,
איתו פיגור, אותן סיסמאות!״
* ג ח ״ ל על המערך :״הם מפירים
בדור שלם!״

מים!״
• המערך על מפ״ס :״כשאנחנו
עסקנו במעשים — עסקה מפ״ם בליב-י
יצרים!״

ביש שבראשם עומד ישיש!״

* עסקן המערך, מיטה ארם, על
רפ״י :״עובדי אלילים.״
* אבא אכן על דוב יוסף :״הס

מפ״ם על מצע רפ״י :

• הליבראלים
גח״ל

העצמאיים על

:״תזמורת שיוצרת אקורדים צור
ויציב

שטעון
פרם :״אם ימשיך מר פרס להפיץ
שקרים על המערך, אתחיל אני לספר את
האמת על תולדותיו של שמעון פרס.״

* המערך על מצע רפ״י:

.מפלגת ה-

• מ פ ״ ם על יו סףאלמוגי :״קיימת
סכנה רצינית שאדון אלמוגי יר,פך
לסמל של הדמוקראטיה הישראלית.״
• ג ח ״ ל על דוי ד בן־יגו ריון:
״עסק־ביש!״
• המערך על ג ח ״ ל :״חכמי־חלם!״
• מ פ ״ ם על מנחםבגין :״סתם
דמאגוג!״
• ד א׳ טעיריתתל ־ א בי ב, מרד
כינ מי ר, על ר פ ״יוגח ״ ל :״רפ״י
רוצה להפוך את תל־אביב לעיר של פנסיונרים,
וגח״ל לעיר של מליונרים!״
• מפ״ם על המפד ״ ל :״מפלגתו
של יצחק רפאל!״
• ג ח ״ ל על המערך :״מפלגת הפיאודלים
הישראלית.״
• ג ח ״ ל על דוי ד בן־גו ריון :
שר-ה,משטרה :״במשך 17 שנה ישב ״פראדוכס!״
בכור שיטרית על הכיסא ולא עשה כלום!״
• מ פ ״ ם על ר פ ״י :״רפ״י היא
• שר העבודה, יגאל אלון, על חממה לרודנים קטנים יתאוזי שלטון.״
גח״ל :״סתם הרפתקנים!״
• אבא אבן על רפ״י :״רעש, פלגנות
ויומרנות!״

אלמוגי

על ראש הממשלה :״הטעות היסודית
של אשכול נעוצה ביחסו הבלתי־ראגיוג־אלי
אל בן־גוריון.״

בן־גודיון
* משה דיין על גח״ל:

״תיפעה

מדאיגה!״
* גח״ל על המפד״ל :״חממה
מצוינת לאנשים כמו יצחק רפאל!״
* מפ״ם על שר־האוצר :״ספיר
משמש משענת איתנה לספטרים!״
* המערך על הדתיים :״סחטנים!״

שר־העבודה, יגאל אלון, על

רפ״י :״מגוחך הדבר שסבים באים לדר, ש
זכויות בשם הנעורים!״

* מק״י של סנה על מק״י של
וילנר :״פלגנים!״
* מק״י של וילנר על מק״י של
סנה :״פלגנים!״
* דויד בן־גוריון על ראש ה
ממיטלה :״בתקופת אשכול לא הוקם אף
ישוב בנגב!״

ראש הממשלה על פעילי .
רפ״י :״מכל בעלי התשובה האלה נודף ן

ריח רע!״

* אבא אכן על גח״ל:

״גה״ל

תומכת בספסרות קרקעות!״

המערך על רפ״י:

״מפלגה ש
אינה
יודעת מה היא רוצה!״
רפ״י על שררדהחוץ :״היא
כבר מזמן לא יודעת מה נעשה איתר!,״
* המערך על גח״ל :״סכנה חד-
משמעית.״

* הליבראלים העצמאיים על
גח״ל :״אין להם מה לומר.״
* שר האוצר פנחס ספיר על -
גח״ל :״הם מנסים לאחז את עיני הציבור
בדמאגוגיה חסרת־שחר.״

במדי 1ה העם תחת דגר •שדאד
על פני הימים שסו השבוע כפינות־רפאים:
אוניות הצי הישראלי, שצוותותיהן הכריזו
על שביתת־רעב, כמחאה נגד שלילת זכותם
להצביע בבחירות לכנסת ולהשתתף בעיצוב
פני מדינתם.
סיפור הימאים מקפל בתוכו את כל
אופיו של המישטר הקיים:
#מן הימאים נשללה זכות יסוד אזרחית.
• הממשלה רימתה את הימאים. הובטח
להם כי העוול יתוקן בעוד מועד. ההבטחה
הופרה בגלוי, כמו עשרות הבטחות אחרות
של ממשלת־אשכול והממשלות שקדמו לה.
6הדבר כולו נבע מקנוניה של המפלגות.
אף שכולן שילמו מס־שפתיים לעקרון
זכות־הבחירה של הימאים, לא היתד, אף
אחת מהן מעוניינת בכך ברצינות. בולן
חששו מן הימאים *
#את המחיר שילמו חברות האוניות,
שאוניותיהן הושבתו. מכיוון שצי״ם מתקיימת
על חשבון הציבור, ישלם את המחיר
האזרח.
עוול ואיוולת. אולם מעבר לציבור הימי
א־ם, מזדקרת בעיה גדולה עוד יותר: זכות
הצבעתם של כל הישראלים בחו״ל.
גם בכך מתגלית דמותו של מישטר:
• איש במדינת ישראל אינו מאמין
ביושרו הציבורי של משרד־החוץ. לכן לא
היה איש מוכן להפקיד בידיי שגרירי ישראל
את הפיקוח על הצבעת ישראלים בחו״ל —
כנהוג בכל שגרירויות ארצות־הברית, למשל.
שירות־החוץ היה כפוף מיום היוזסדו
לשרים מפא״יים, וחוץ מכמה קישוטים קוסמטיים
הוא מורכב על טהרת אנשי־שלטונו.
0איש גם אינו מסוגל להחליט כיצד
לנהוג בישראלים בחו״ל. לפחות חלק מהם
הם יורדים, המחזיקים בדרכונים ישראליים
מבלי לשתף את עצמם בגורל המדינה. חלק
מאלה השתמש בדרכונים לעסקים שחורים.
אולם רוב הישראלים בחו״ל הם אזרחים
נאמנים, הנמצאים שם למטרות לגיטימיות
בהחלט: סטודנטים, מתמח־ם, מומחים.
אם ישראל רוצה להיפטר מן היורדים —
עליה לבטל את דרכוניהם. אולם שלילת
זכות־ההצבעה מן הסטודנטים, למשל, היא
לא רק עוזל וחטא נגד הדמוקראטיה, אלא
גם איוולת. המדינה מעוניינת לקשור צעירים
אלה אליה, לשתף אותם בגורל המדינה.
שלילת זכות־ההצבעה ה־א דחיפה ראשונה
לניתוקם מן המדינה — ולירידה.
כל זה לא יכול היה לקרות אילו היתד,
לישראל חוקה. אולם עצם הצורך בחקיקת
חוקה זו הוא אחד מסלעי־המחלוקת בבחירות
אלה• הימאים, המניפים את דגל ישראל
בעולם, אינם זכאים להשתתף בהן.
לכן מצביעים ימאי ישראל בדרך היחידה
שנותרה להם — על־ידי שביתה.

בחירות
אמ<ד זאת נונרבית

אם האזרח העברי חושב שהמפלגות הגיעו
לשיא השגעון בתעמולה לבחירות ברחוב
העברי — הוא טועה• כי השגעון האמיתי
מתנהל ביישוב הערבי. שם הופעלו במערכת
הבחירות לא רק המודעות והנואמים, כי
אם גם כלי־נשק, קללות בוטות, שירים,
נאציזם ושוחד, איומים וכל ליכלוך אפשרי
אחר.
לאנשי המערך ברחוב הערבי אין בכלל
מתחרה בניבול־פה והשמצות. חוק לשון
הרע יכול היה לפעול במלוא הקיטור נגד
אנשי המערך, לו רק היה למושמצים הזמן
הדרוש לטפל במשפטים. דו־שבועון המערך
בשפה הערבית דיו להשליך לבית־הסוהר
עשרות מפעילי המערך, החל בעסקן הכי
קטן וכלה בגיסו של אבא חושי, הממונה
על התעמולה ביישוב הערבי, אמנון לין.
״הקומונוסטים משתפים פעולה עם כנופיות
הרוצחים,״ היתד, כותרת שיגרתית,
שעתון המערך בערבית נתן לידיעה בה
סופר, שהקומוניסטים של וילנר־טוב־ משת־׳,
פיס פעולה כביכול עם אל־פתח.
אך בעוד שעתון המערך האשים את
(המשך בעמוד )12
* חשש שלא היה בלתי־מוצדק, לאור
העובדה כי הימאים השובתים שלחו השבוע
מיברקים רק לגוף פוליטי אחד במדינה:
רשימת העולם הזה — כוח חדש, הכריזו
על עצמם כעל אוהדיה.
העולם הזה 1469

האם אנשו ונהו חבות תשנה כמו גדוד בצבא?
אפידו הפקידים
מתמרדים
ף* חכרת התעופה הלאומית כבר
. 1היו שלוש שביתות של צוזתי־האוזיר.
לפני שבוע שבתו גס הטכנאים. אבל עד
כה לא השמיעו הפקידים של אל־על אף
ציוץ אחד נגד הנהלת החברה. להיפך:
כאשר שבתו בשעתו הטייסים, גינו הפקידים
את השביתה. הם אף עזרו לשוברי-
השביתה השכירים, שהובאו מאנגליה, להטיס
את המטוסים.
השבוע הושמע הציוץ הראשון. ולא סתם
ציוץ — כי אם צפירת־אזעקה חדה, המבשרת
שביחד, חסרת־תקדים ב־ 17 שנות
קיומה של החברה. נציגיהם של 1200הפקידים
באל־על הכריזו, שגם הם אינם
מרוצים מן ההנהלה. המעגל, שנפתח על־ידי
הטייסים, הושלם: עתה מכריזים כל סוגי
העובדים של החברה, כי משהו רקוב
בהנהלת אל־על.
מר, גרם לשינוי הפתאומי? מה המריד
את הפקידים הנאמנים והשחקנים?

קצין מביא קצץ
**>.ל מי ששירת פעם בצבא יודע, כי
(* ,אין יחידה שאנשיה אינם מנסים בצורה
זו או אחרת להתקומם נגד הדפוסים הנוקשים
של המישמעת הצבאית. את חברת
אל־על מנהלים, מזה למעלה משנתיים, לפי
מתכונת של גדוד בחיל־ד,רגלים. אולם אם
בצבא יכולים המפקדים להתגבר על תסיסת
חייליהם בעזרת שוט העונשים, אי־אפשר לעש
ת זאת בחברה מיסחרית גדולה.
מבחינה זאת, חובה לעקוב מקרוב אחר
ההתפתחות באל־על. כי בחברת־ענק זו
הועמדה לנסיון התיאוריה, כי את הבעיות
הסבוכות של המשק האזרחי יכולים לפתור
קצינים מלאי־מרץ.
הקצין הראשון, שקיבל תפקיד בכיר בהנהלת
החברה, היה האלוף יצחק בן־ארצי.
אולם הוא היה בודד בעמדת־הפיקוד שלו,
ורק כעכור שנים ארוכות נתווספה אליו
תגבורת של קצינים. הפעם היו אלה כולם
קצינים של חיל־האודיר, שקיבלו חופשה מן
השרות. שיטת צירופם לחברה האזרחית:
כל קצין הביא אחריו קצין שעבד תחת
פיקודו בחיל־האוזיר.
החילייה הראשונה בשרשרת זו היה אלוף״
מישנה שלמה להט. לא נמצא בכל החוגים
המקצועיים מי שהטיל ספק, כי להט ה־א
איש־אוויר טוב. רבים אף קיזז, כי יחליף
סוף־סוף את בן־ארצי, ויצליח לתקן את
היחסים המתוחים, השוררים מזה שנים
רבות, בין ההנהלה לבין צוותי־ד,אוויר. אך
תקוות אלה התבדו.
הצרה החלה עם הקצינים הנוספים שלהט
שאל מחיל־האוויר. ההתנגשות הראשונה
בין לובשי־המדים־לשעבר לבין המנגנון האזרחי
באה כאשר ביקש להט למנות את
ידידו, אליף־מישנה קלמן טורין, לתפקיד סגן
המנהל הכללי למיבצעים. ועד העובדים התנגד
למינוי. טענתו: לתפקיד זה יש מועמד
טבעי, בני דוידאי, אשר גדל בתוך החברה
והוכשר במשך שנים לקראת השעה בה
יצטרך לקבל לידיו את המחלקה הזאת.
ללהט לא היה כל קושי להתגבר על
התנגדות הוועד. כי ועד הפקידים באל־על
היה תמיד ועד נוח להנהלת החברה. חשוב
יותר: בוועד שולטים לא העובדים, כי אם
תא מפא״י. להט, שהוכיח את עצמו מאוחר
יותר כפעיל של מפא״י, בינם את התא
וקבע כי קלמן טורין חייב להיכנס לתפקיד
הפנוי. החלטת התא חייבה את הוזעד, ו־קלמן
טורין קיבל את התפקיד. רק באיחור
של שנתיים הוכח כי הוועד צדק: טורין

הועבר לתפקיד אחר, ודוידאי התמנה סוף־
סוף לראש המיבצעים של החברה.

מומחה?שיבוש יחסים
*>ין דשרת הפיקוד לא נפסקה במישור
16/של אל ף־מישנה. אחרי טוריו נכנס
סגן־אלוף ראובן אלכסנדר, לתפקיד מנהל
המנגנון. גם למינוי זה ביקש הוועד להתנגד׳
מאחר שהיה מועמד א,רחי אחר. אך
המינוי בוצע, יאחריו מונו גם רבי־סרנים
וסגנים.
גם בשעת ריתהה, לא טענו הפקידים כי
הקצינים האלה חסרי־כישרון מינהלי. .אבל,״
הצהיר אחד מחברי הועד שלהם ,״הם יכולים
להיות מנהלים טובים בצבא. לא
כאן. בייחוד כשהם מנסים להשליט כאן
שיטת־נוהל ומישמעת של יחידה צבאית.
זה הורס אותנו לגמרי.״
בראש וראשונה נהרסה כל ריקמת יחסי־האנוש.
כל חברה גדולה בעולם מעסיקה
מומחים בשטח זה, אשר כל תפקידם לייעץ
להנהלה כיצד לטפח יחסים תקינים עם העובדים.
כי ברצונם הטוב של העובדים תלוי
גורלה של כל חברה. הם יכולים לעבוד
ולגרום הפסדים, והם גם יכולים לעבוד
וליצור רווחים. בייחיד נכינים הדברים ל בי
חברה כמו אל־על.
אם בגדוד חיל־רגלים יכול המפקד להקשיח
את לבו לבעיותיו הקטנות של הטוראי,
אין הדבר חייב בהכרח להביא לאסון. שכן
החייל עצמו יודע, כי לשירותו יש קץ נתון-
מראש. הוא יגמור את החודשים שיש לו
לשרת באותה יחידה, ואז יעבור ליחידה
אחרת, או שהמפקד יוחלף, או שהוא עצמי
ישתחרר וישוב לחיים האזרחיים. א־לם
בחברה כמו אייעד, רואה העובד את כל
עתידו. אם משהו מפריע לו, אם הממונה
עליו מתעלם מבעיותיו, אין אותו פקיד יב ל
להתנחם במחשבה, שבעוד כך וכך חודשים
תבוא הגאולה והוא ייפטר מכל בעיותיה
של אל־על. היא נמצא בחברה מתוך הנחה,
כי ימשיך לשרת בה שנים רבות — ואולי
עד סוף הקאריירה שלו.
אם אנשים כאלה מקבלים את ההרגשה
שהם טוראים דפוקים, מצטבר בקרבם חומר-
נפץ מסוכן, העלול להרוס את החברה, או
לפחות לפגוע קשות ביעילותה ובחזחיותה.
דוגמה מני רבות: עד להתבססותו של
אלכסנדר בראשות מחלקת המנגנון, היה
נהוג כי מדי יום ששי מקבל מנהל המנגנון
כל עובד המבקש בירור, או הרוצה
להתלונן. נוהג זה לא בוטל. אלא שעתה
חייב עובד כזה להגיש תחילה בקשה לממונה
עליו, בה היא מבקש אח אישור הממונה
לפגישה עם מנהל המנגו.ץ. הוא גם
צריך לציין בפני הממונה עליו, מדוע הוא
מבקש לראות את מנהל המנגנון. בדרך
כלל, זה על מנת להתלונן על אותו ממונה
עצמו, או על תוצאת אחת מהחלטותיו.
רק לאחר שהממונה המליץ על עריכת הפגישה,
נאות מנהל המנגנון להחליט אם
לראות את האיש או לא־ .אם החליט בחיוב
— מונחת לפניו, לפני הפגישה, חוזת־דעתו
של הממונה על אותו איש, עוד בטרם הספיק
זה לפתוח את פיו.
בדיוק כמו בצבא. גם התוצאה היא
בדיוק כמו בצבא: המפקד הגבוה כועס על
הטוראי המעז להתקומם נגד חוליית־הפיקיד
הנמוכה יותר. המפקד הגבוה נוזף במתלונן
(או מתעלם מתלונתו) ומחפה על הממונה.
ייתכן שזה בריא בשביל שרשרת־הפיקוד
בצבא. אבל זה בהחלט אינו בריא לניהול
חברה אזרחית, כאשר מדובר גכעלי־סקצוע,

אבות למשפחות. אחת התוצאית: פחתו
באופן ניכר מספר המבקשים ראיין אצל
אלכסנדר. אבל מספר התלונות ומידת ההתמרמרות
גדלו לאין שיעור יותר מאשר
היה בעבר.
אילו שכרה חברת אל־על מומחה לשיבוש
יחסי־אנ ש, לא היד, מציע שיטה יעילה
יותר.

בחדכרית שד המעביד
*< חד עב השינוי בטיב הניהול, חל
3שינוי גם בטיב ועד העובדים. לפני שלושה
חודשים נבחר ועד חדש. אי־אפשר לומר
בבטחון גמור, שחברי ועד זה לא ילכו —
כולם או מיקצתם — בדרכי כמד, מן הוועדים
הקודמים, ויימכרו אף הם להנהלת החברה.
אבל עובדה היא, שבינתיים יש לפקידי
אל־על — ועד הנלחם למען האינטרסים
של העובדים.
בכל מק־ם־עבודה נורמאלי, הי!־ ,ניצר
מצב, שוזעד העובדים מסוגל להפעיל לחץ
ממשי על ההנהלה. זו היתד, אז מתפשרת
עם הוועד, או פונה למחלקה לאיגוד המקצועי
בהסתדרות. אולם אל־על אינה עסק
נורמאלי, מהרבה בחינות — ובוודאי לא מן
הבחינה הזאת. כל עוד היו הוועדים מוכנים
לשתף פעולה, שיחקה ההנהלה את המישחק

משל ונציג ״אד־על״ טורין
אוהבים את החברה, שונאים את ההנהלה
והעמידה פנים כאילו יש לוועד מה ל מר
בעניינים החשובים הנוגעים לעובדים. אולם
משנבחר ועד עצמאי, החליטה ההנהלה לצפצף
עליו. כאן ניצבה לידה בת־הברית הגדולה
שלה: ההסתדרות. לא רק מפני שההסתדרות
הפכה מזה שנים לבת־ברית של
רבים במדינה, אלא מפני שהיא מעבידים עצמה שותפת בחברת אל־על, ועל כן הינד,
גם מעבידה של הפקידים.
קשה מאוד לירוחם משל, ראש המחלקה
לאיגוד המקצועי, ללחום בקלמן טורין,
המייצג את ההסתדרות כלפי עובדי החברה.
על כן, כאשר ה־פיע השבוע נציג הוועד
הפועל באסיפה של הפקידים, יכול היה רק
בקושי לדבר. כמה מהנוכחים התפרצו לעברו,
רצו לסלקו בכוח מהאסיפה.

כמו מרד הימאים
* של! חשוב בידי ההנהלה הן ה״סוכר־
>4יות״ ,שהיא יכולה לחלק לעובדים שהיא
רוצה ביקרם. אלה הן ההצבות לחו״ל.
על פי תקנון העבודה, יבולה החברה לעשות
זאת רק בתיאום עם הוועד. אולם אין
(המשך בעמוד )12

0 8הפק ד מתמרדים

במדי1ה

(המ#ך טגנזוד )11
היא רואד, את עצמה חייבה לעשות יותר
(המשך מעמוד )11
מאשר לה דיע ל .,,כך נמסרים תפקידים מבוקשים
לאנשים שאפילו אין להם הכשרה הקומוניסטים הערבים בשיתוף פעולה עם
אל־פתח, החל ט תועמלן אחר באותו עת ן
מינימלית למלאם. איש שהיה אחראי ל־להזכיר
לקוראיו הערביים שהקומוניסטים
טרקטורים ומדחסים, למשל, מונה לתפקיד
שיתפו כעולה עש צר,״ל. כדי להקים את
מינהלי מובהק בלונדון. בתפקיד זה הוא
אחראי להנפקת כרטיסי־טיסה. טעות אהול, מ לות ישראל. וכך, בפנותו לאחד מראשי
הרש מה הקומוניסטית החדשה כתב העתון:
בשטח זה, הנוגע לחוקי אירגון התעופה הבינלאומי,
יכולה להביא לחיוב החברה ב ״מי הם העבדים, עבד נבזה שכמותך?...
מי הם הבוגדים !הזנבות? מי הם א יבי
תשלום קנס של 25 אלף דולאר.
החיים, האלוהים והנביאים? האם ש:חת
לגבי שיבוץ בארץ, חייכת ההנהלה לה איפה היית לפני 17 שנים? הרי הייתי במעצר
שיג את הסכמת ועד העובדים. אולם יותר אבו־עגיילה (המצרי) .ומי הציל אותך מזעמו
י תר היא מציבה אנשים שהיא רוצה בהם של העם הערבי שבגדת בו הרי אתם
לתפקידים, אשר ועד העובדים טוען כי אויבי הלאומיות הערבית ואויבי האיסלאם!״
נמצאים לו מועמדים מ כשרים י. תר. מה
כך הפך המערך של אשכול ואנשיו למנן
עוד, שמועמדים אלה מצפים שנים ארוכות הנדול של הלאומיות הערבית. גרוע מיה:
להעלאה בדרגה. סתימת המקומות בצמרת
על־ידי אנשים מחו ץ לשורות העובדים מגבירה
את הרגשת הקיפוח והיאוש. התיצאיז,
כפי שהגדירה אחד מאנשי הרעד :״אנחנו
אוהבים את החברה — ישונאים את ההנהלה.״

כך השיב נציג ההנהלה :״איננו זקוקים
לאהבה. אנחנו מחפשים יעילות. לא
ייתכן לנהל חברה של מאות מיליוני לירות
על־פי חישוביו של יעד עובדים זה
או אחר.״
גישה זו, של התנכרות ההנהלה לבעיית
העובדים, הגדילה את הפער בין השניים.
עובדים שהשלימו בעבר עם הפאר הבז־בזני
של ראשי ההנהלה, החלו עתה מתלוננים
על המכוניות שלהם, ועל העובדה
כי למכוניות אלה הוקמה סככת־מגן בעוד
שבהאנגאר עובדים אנשים ללא הער, מפני
הרוח והגשם. הם התמלאו זעם, בשומעם
על אחד העובדים — נכה בשתי רגליו —
שלא יכול היה להגיע לעבודה, בגלל תעלה
שנחפרה ליד משרדי אל־על בלוד. כאשר
ביקש חופשה המגיעה לו, נתקל בסירוב
מוחלט .״הוא זחל על הבטן ובא,״ סיפרו
עליו מפה לאוזן.
שר־הפעד בורג
לפקידי אל־ע? יש גם תביעות כספיות.
— סעיף קטן בחוק
אולם אין הן מהוות סעיף עיקרי במצע
התלונות שלהם נגד ההנהלה .״יתכן שההנהלה
מעוניינת לגרום עכשיו לשביתה,״ סי ערבי שעזר להקמת מדינת ישראל נחשב
בעיניהם כיום לבוגד בעמו — ובגלל ״בגידה״
פר אחד העובדים ,״היא תוכל אז להסביר,
כי אנחנו הגורם להפסדים. אבל זה מישחק זו הם מסיתים נגדו את בני עמו.
מסוכן מאד. הם משחקים בעתיד החברה.
אך אנשי המערך של אמנון לין עלו על
יתכן שלהם זה לא איכפת. הם יוכלו תמיד עצמם כאשר פירסמו את הכותרת הראש־ת
לחזור לתפקידים קודמים. אנחנו קשרנו הבאה, בשחור ואדום, ובכתב־יד מרהיב:
את עתידנו עם אל־על. אם ינסו לשבור ״אנשי וילנר־טובי־חביבי רם יתומי היטלר
אותנו — פירושו שיצטרכו לשבור את ה — לאן פניהם? הם אימצו לעצמם את
חברה. זאת תהיה מהדורה חדשה של שבירת סיסמאות הנאציזם ודרכיו המלוכלכות.״ אך
הם לא הסתפקו בכותרות אלה. עורכי העלון
מרד הימאים. הצי שלנו לא החלים מזה
פירסמו קריקטורה בה נראים אנשי וילנר־עד
היום.״
טובי מתחבקים עם הנאצים!
תחושה זו אינה שוררת רק בקרב פקייי
אל־על. גם בקרב שלוש החטיבות האחרות —
גם מפ״ם וגח״ל. אך מערכתו של המעצוותי־האודיר,
טכנאים ודיילים — קיימת הר רך לא התנהלה רק נגד הרשימה הקומוגשה
כי המצב הנוכחי בחברה לא יוכל ניסטית החדשה. בגליון אחר של העלון
להימשך זמן רב. בפי כולם טענות על הת בערבית מכונים אנשי גח״ל כ״מוצצי דם״,
נשאות ראשי ההנהלה, על התיימרותם להת ואילו בפני אנשי מפ״ם מוטלת אשמה לא
נהג כמו מנהלי מי.11.א. או פאן אמרילן אן,
פחות חמ־רה. המערך, שראשיו תיכננו עד
תוך התנכרות לעובדים המקומיים ולתנאי כה -את הפקעת האדמות של הפלחים הערעבודתם.
ביים
בשם הפיתוח, הטיחו בפניי מפ״ם
עתה נוצרה, זו הפעם הראשונה, האפש משפט שכולו הסתה :״כל אזרח ערבי יודע
רות ׳שוועדי ארבע חטיבות אלה יתלכדי, שקיבוצי מפ״ם הוקמו על אדמות הפליטים
יביאו להתנגדות חזיתית עם ההנהלה. תבי הערביים, שמפלגה זו מבקשת לד,חדים.״
עתם במיקרה זה, לא תהיה לשכר. הם ידלשיא
אחר הגיע עלי ן המערך בהסיתו
רשו דבר אחד: הקמת ועדת־חקירה ציבואת
י הערבים נגד מפ״ם על-ידי ציון :״כל
רית, שתבדוק מה עושה הנהלת אל־נזל בערבי
יודע שמפ״ם התנגדה לנסיגה מעזה
חברה, שכל המיליונים שלה באים מתקצי וסיני.״ היה חסר רק לטעון שאשכול ויגאל
בי המדינה.
אלון הם שהי׳ ״לאומיים ערביים״ בתוך
הממשלה, ולכן הם שביקשו לסגת מעזה
וסיני, לטובת הערבים. היד׳ חסר לטעון:
שאשכול הוא מנהיג הלאומנות הערבית
במדינת ישראל. היה חסר לבקש את הערבים
להתמרד נגד המדינה — וכל זה רק כדי ש־יתד
את קולותיהם למערך.
כמו פפל שבוע של בחירות,
כולם לאומנים ;ז ר כי ם. אך גם גח״ל הפעם ישתדל ״העולם הזה״ גם
וגם רפ״י לא טמנו ידיהם בצלחת. נואמיהם
להגיש לקוראיו כבר למחרת הבכפרים
הערביים הופיעו כפטריוטים ערביים.
יום דו״ח ממצה על הבחירות
משה דיין מכונה כיום בליגלוג, בפי הנוער
הערבי־ ,״מנהיג הלאומיות הערבית״.
ועל תוצאותיהם.
״אני חושב לשלוח לו כפיה ותלבושת
לכן יופיע הגליון הבא של
ערבית מסורתית כמתנה,״ ליגלג עליו ה״העולם
הזה״ באיחור של 24
שבוע צעיר ערביי, ששמע את נאומו המחניף
שעות. הוא יופיע ברחבי הבטירה.
ארץ
ביום החמישי בבוקר, י־
״אנשי גח״ל באים אלינו ואומרים: אנחנו
לאומניים ציוניים ואתם לאומניים ערביים
אילו ברחובות תל-אביב יהיה
— לכן רק אנחנו יכולים להבין אתכם כערב מצוי בבר כיום הרביעי
ולתת לכם להקים מפלגה לאומנית. אל-ארד
פחות מ 24-שעות אחריהיא בת הברית הטבעית שלנו,״ תיאר ערבי
סגירת הקלפיות.
אחר את דברי גח״ל תוך כדי ליגלוג .״אבל
הבחורים שלנו בכפר קאסם זרקו אבנים

בטליון הבא

תוקפי המיסיון מובאים למעצר ()1963
במקום חדליגאנים ברחזב —
על נואם גח״ל יוסף תמיר, והכריחו אוחו
לעזוב את הכפר.״
כבשים. כבשים. עלון רפ״י בערבית
לא מצא תעסוקה אחרת אלא לשכנע את
הבוחרים הערבים, שמשה דיין הוא המנהיג
הלאומי הטבעי שלהם .״הם מעשנים חשיש,״
היתר, תיובתו של עלון המערך, בהתכוונו
לתומכי רפ״י הערבים .״בלי זה אין הם
יכולים לעבוד,״ המשעשע ביותר הוא, שרוב
ההאשמות שמפלגות אלה מטיחות אחת
בשניה נכתב ת בשירה יפה, ולא בחרוזים.
כל מפלגה מצאה לה משורר או
יותר, שחיברו שירים נגד שאר המפלגות.
אך רפ״יי — ובעיקר דיין — נהנתה יותר
מכולם מד,כ:שים הערביים. בעוד שבכפר טירה
במש לש זכה משה דיין רק למשקה קר,
ערכו לכבודו הבדווים של שבט אבו מועמר
בנגב טבח של כבשים! חמישים כבשים
מסכנות נשחטו לכבודו.
בוגד נוסח פנה. גם משד, סנה וחבריו
לא התמהמהו. גם הם חיפשו דרך ללבו
של הבוחר הערבי. הם מצאו שר,דרך הבטוחה
ביותר היא להזכיר לו, כי תופיק טובי
ואמיל חביביי התקיפו לפני כמה שנים את
גמאל עבד־אל־נאצר.
״שליטי קע״ם דומים כיום לשחיין, שכל
עוד שחה בקירבת החוף, היה בטוח בעצמו.
ברגע שהגיע למצולות הים ולגלים הגבוהים
— התחיל להתלבט עד שהשתגע.״ ציטט
העלון של סנה מתוך דברי אמיל חביב־מ־
,1959 כדיי להסית את הבוחר הערבי הפרו״
נאצרי נגד מפלגת חביבי וחבריו וילנר־טובי.
מכל מקום, מה שהמערך • ,רפ״י, גח״ל
ומפ״ם מפרסמות כי ם ברחוב הערבי יכול
היה להביא את כולם לבית־המשפט באשמת
הוצאת דיבה. אך המשפט האמיתי שצריך
לערוך להם הוא בקשר להוצאת דיבה על
המדינה, על־ידי תעמולת הבחירות הבלתי
מרוסנת שלהם ברחוב הערבי.
ואמנם, השבוע תבע עתון ירדני ממדינות
ערב להפיץ את נאומו של משד, דיין בטירה
בעולם כולו, כדי להוכיח שקיימת אפליה
גזעית נגד הערבים בישראל• אך כשעורכי
העיתונים בארצות ערב יקראו את אשר
מתפרסם בעתון המערך בערבית, לא ׳ יהססו
לרגע לתבוע מארצות ערב להשתמש בדברים
אלה כדוקומנטים נגד ישראל במוסדות ה־או״ם.

חינוך

חודיגאנים
המלחמה במיסיון היא סיסמת־הקרב החבוטה
ביותר של המפלגה הדתית־לאומית.
בחזית זו יש לה מתחרים קשים: המפלגות
הדתיות יותר, ואירגוני החוליגאנים הקנאיים.
לצורך זה אף הקימה בשעתו את קח
ילדינו, אספה כספים וניצלה את משרד-
הדתות.
אולם כל עוד היו הורים שרצו לשלוח את
ילדיהם למוסדות נוצריים, לא יכלו עסקני
המפד״ל לעשות דבר. אמנם, מדי פעם, התערבו
העסקנים, ניסו להוציא את הילדים,
בפקודת בתי־המשפט. היה זה תמיד באממאלפי
צעות
משרד־הסעד, המעלים עין
מיקרים של ילדים הוקוקים לטיפול דחוף,
אך אינו יכול לעבור בשתיקה על מיקרה
אחד של ילד יהודי במוסד נוצרי.
משרד־הסעד נהג, במיקרים אלה, לפתוח
במלחמה משפטית ארוכה, שמטרתה שלילת
אפוטרופסות ההורים על ילדם, והר

צאתו מן המוסד. אולם ברור היה, כי זוהי
שיטה איטית מאד. גם השיטה השניה, אותה
פיתחו החוליגאנים, לא הוכיחה את עצמה
כטובה יותר. כי אחרי הפוגרימים הראשיניס
על מוסדות נוצריים קמה שערוריה ציבירית.
והפורעים הועמדו לדין.
השבוע מצא שר־הסעד ד״ר יוסף בורג
את הפתרון. כרגיל עם המפד״ל, היתד, זו
דרך מוסוזית היטב. בתוקף חוק המטיל
פיקוח על מעונות ילדים, פירסם שורה
ארוכה של תקנות. התקנות, החיוביות לכשעצמן,
אוסרות הכאת ילדים או הענשתם
בעונשים מסויימים — כגון מניעת אוכל.
אכל לתיך בל התקנית האלה, הוגנב הסעיף
החשוב ביותר לעסקנים הדתיים: סעיף האומר,
כי אסור להכניס למוסד המחנך לדת
מסויימת, ילד השייך לדת אחרת.
מעתה שוב לא יהיה צורך לנהל מערכה
משפטית, אם כל זוג הורים רשאי לשלוח
את ילדיו למוסד כזה או לאו. השוטרים
יופיעו בשערי המוסד, יקחו את הילד ויחזירוהו
להוריו. לא יהיה צורך בחוליגאנים.

אור יהודה
הפדחת השווקים
זה סיפור על מוח כלכלי מבריק, שהחליט
יום אחד שאם יש באור־יהודה מעברה גדולה,
צריכים להקים בתוכה גם שוק גדול. אבל
שוק גדול לא יכול לספק מעברה גדולה.
מה עשר, המוח? ה א הקים עוד שוק גדול.
כך הוקמו בתוך המעברה הגדולה שני שווקים
גדולים.
זזו לו ברגים. תושבי המעברה היו
מבסוטים, וגמרו את ההלל על המוח הכלכלי
המבריק. גם בעלי החנויות והדוכנים
בשני השווקים הגדולים היו מבסוטים, וגם
הם גמרו את ההלל על המוח, שהוא -
ורק הוא — היה יכול להציע ולבצע רעיון
כל־כך מבריק.
אבל מאז דהה קצת הברק של המוח
הכלכלי המבריק, וכמה ברגים זזו לו בראש.
הוא החליט לחסל את המעברה הגדולה, ולבנות
שיכונים בשביל יושביה.
החלים ועשה.
כל אנשי המעברה, בלי יוצא מהכלל, הוד
פעלון מד,כשרון הנדיר של המוח הכלכלי
לחסל מעברות. מי אחר היה מסוגל להעלות
ולבצע רעיון כל־פך מבריק?
רק בעלי החנויות המיסכנים חשבו שא
משוק בא אחרי המעברה, אז הוא ימשיך
י4לנת גם אחרי השיכונים. אבל השוק, ימח
שמו, נשאר תקוע במקום.
הוא לא הסכים לזוז בשום אופן. כולפ
כבר עזבו את המקום מזמן, אבל הוא
נשאר שם, פליט עלוב של רעיון מבריק,
רוב החנויות כבר סגורות. בפתחי החנויות
המעטות, שנשארו עדיין פתוחות, יושבים
עכשיו כמה זקנים, מגלגלים חרוזים
ואומרים אחד לשני :״אח, היו ימים!״
השבוע שוב התעורר השוק הגדול לחיים
חדשים. כי השבוע יש בחירות. המוח הכלכלי
המבריק הופיע בשוק המוזנח, ונישבע
על ערימות הזבל שנערמו עליו :״עוד אבנך
ונבנית, שוק גדול!״ אותו דבר הוא עשה

גם בשוק השכן.
אבל שני השווקים רמוזנחים כבר לא
מאמינים לדברים כאלה. הם בטוחים שנס
בבחירות הבאות עו 1יבוא איזה מוח כלכלי
מבריק, ויישבע שהפעם באמת־באמת
יפרחו פאן השווקים.
וזעולט־הזח 1469

ער הידידה ההמונית שד חוונאיס הצעירים
של רופאיה הצעירים חייבת להיות, לדעת
המומחים, העתקת השיטה האמריקאית.

הבחינה האמריקאית

• שניים מתוך כל שלושה רופאים
צעירים, המסיימים את לימודיהם בבית-
הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית
בירושלים, עוזבים את המדינה עם תום
לימודיהם.
• איו בית־חולים אחד בארץ כולה, אשר
תקן הרופאים שלו מלא.
9בתי־חולים המרוחקים מעט ממרכז
הארץ — במו בתי־הוזולים בפוריה, בנה־ריר״
בצפת, בבאר־שבע ואפילו בחיפה —
עובדים עם שלד בלבד של צוות רפואי.
התוצאה של כל הגורמים האלה יחד היא
אחת: עומס־העבודה על הרופאים גדל. הזמן
שהם יכולים להקדיש לטיפול בחולה
קטן, רמת הטיפול סובלת. אזורים שלמים
— בעיקר בספר — נשארים ללא שירותים
רפואיים נאותים. קשה לאמוד את המחיר
במונחים של בריאות וחיי־אדם. אבל הוא
גבוה.
האסון האמיתי הוא, שאפשר למנוע את
תשלום המחיר הזה. אך שום דבר לא
נעשה עד כה בכיוזן זה.

טרף לקופת־חודים
יו —ו —ווו יוציו —ו
ך* אשמה מתחלקת בין כל הגורמים
} ) הקשורים ברפואה בארץ: הממשלה,
מוסדות רפואיים, בית־הספר לרפואה, וציבור
הסטודנטים עצמו.
יש בעיות שאינן מיוחדות לישראל. באנגליה,
למשל, בנוייה הרפואה בדומה למיבנה
הישראלי. שם !כאן יש שתי מערכות רפואה:
של בתי־החולים (על רמה טובה, בדרך
כלל) ,ושל רופאים מחוץ לבתי־החולים.
בין שתי המערכות האלה נוצר פער עצום,
ההולך וגדל. הרופאים העובדים בבתי-
חולים משתלמים באופן מתמיד, רמתם
עולה, ידיעותיהם משתפרות באופן שוטף.
אבל ס/ס—80״/ס 90 מהם יודעים, כי כתום
החוזה שלהם יצטרכו לעזוב את בית-

ך* ינ תיי ם אין כל בלימה לפסיכוזה של
•^1ירידה, שהשתלטה על רוב־רובם של
הסטודנטים לרפואה בירושלים. עוד בטרם
סיימו את לימודיהם, הם מתקשרים עם
מוסדות באמריקה, כדי להבטיח את קליטתם
שם ברגע שישיגו את התעודה.
מילת הקסם לגבי מועמדים אלה להגירה,
או אפילו לנדידה רב־שנתית לארצות־הברית,
מורכבת מחמש אותיות לטיניות:
אלה הם ראשי התיבות לבחינה כללית
ברפואה, שבוגרי בתי־ספר מוכרים עוברים
אותה כדי לקבל רשות לעבוד בארצות־הברית.
המועמדים עוברים אותה בקונסוליה
האמריקאית בתל־אביב, ובין הסטודנטים
ה־א ידועה לשם הקיצור בכינוי
״הבחינה האמריקאית״.
המועמד הישראלי מגיש את כל תעודותיו
— מבית־הספר היסודי, ועד לתעודת־הגמר
של האוניברסיטה בירושלים. תיק
המיסמפים מועבר לוושינגטון, ושם נבדקת
כשרותו של כל מיסמך. שם לא יתכן מיקרה,
כמו זה שאירע בישראל, שאדם אשר
לא סיים בית־ספר לרפואה הגיע לאחד מ־שלבי־הפיקוד
הגבוהים ביותר בחיל־הרפואה
של צה״ל.
אחרי הבדיקה, מוזמן המועמד לבחינה בבניין
הקונסוליה, השאלות מגיעות ישר
מוושינגטון, במעטפה חתומה, והמיבחן נמשך
קרוב לשבע שעות. אין זו בחינה
קשה, אולם היא ממצה. הכל נעשה בכתב.
שירותי
ההגירה של ארצות־הברית עורכים
בחינות מסוג זה ברחבי העולם המערבי.
אך עובדה סטאטיסטית היא, כי הישראלים
הם העוברים הטובים ביותר בעולם.
אין זה הישג מדעי מיוחד, אלא שהישראלים
לומדים בשיטה אמריקאית. אפילו ספרי־הלימוד
שלהם אמריקאיים, או מועתקים
מאמריקה.
חלק מעוברי־הבחינה עוזבים את הארץ
ישר על־פי אשרה של מהגר. הם מקבלים

בארצות־הברית. הערה זו נכונה לכשעצמה.
אלא ששם, אחרי אותן ארבע או חמש
שנים נוראות, אם אין הרופא הצעיר פונה
למחקר, יכול הוא ללכת לפרקטיקה פרטית.
ואז, במוקדם או במאוחר, יעשה
כסף רב. וא־לו בישראל ענף הפרקטיקה
הפרטית הוא ענף דל ביותר. עד לזמן האחרון
לא היתד, אוכלוסיה עשירה, והרופא
הצעיר הממוצע לא נשא את עיניו
לשטח זה של עבודה רפואית.
ואילו בארצות־הברית נחשב כל פרח־רפואה
להשקעה טובה לעתיד. היא מוצף
בהצעות להלוואות לזמן ארוך, בלי ריבית.
מציעים לו שירות טלפוני חינם׳ עד אשר
יתבסס. יצרני תרופות מציעים עזרה, ומזמינים
אותו לכינוסים מדעיים. מתייחסים
אליו כאל אדם עשיר בפוטנציה.
על כן חושב הרופא הצעיר הממוצע
על נסיעה. הוא יודע ששם יקבל לא רק
תנאים חומריים טובים יותר, אלא שאף
ימצא את עצמו בתוך אוכלוסיה גדולה מאד
של רופאים ישראליים. הם עוזרים אחד
לשני, נותנים עידוך מוסרי הדדי. לפחות
בשנתיים הראשונות מדברים ילדיהם עברית,
ואין אצלם הרגשת ניתוק מן ההווי
שלהם.

אין בבור דדופאיב
ף* עצם, לא קיים רופא צעיר, כשם ש־יכול
להיות קיים פועל צעיר, או מורה
צעיר. כי עד שהוא נעשה רופא —
שוב אינו צעיר. עד שהוא גומר את כל
שלבי הלימודים וההכשרה, הוא כבר נשוי
ובעל אחריות לכלכל את משפחתו. על כך
אין הוא יכול להסתפק בשכר נמוך.
משכורתו של רופא ישראלי רחוקה מאד
מלהיות כזאת. התלונן השבוע רופא יליד־הארץ,
העובד זו השנה הרביעית בבית־חולים
גדול בתל־אביב :״אשתי ואני אוהבים
ילדים. אבל יש לנו רק ילד אחד —
ואיננו. יכולים לקיים ילד שני ממשכורתי.
לשלוח ילד לגימנסיה — אני לא יודע
איך יתכן הדבר, במשכורת שאני מקבל.״
לרופא העובד בשירות ממשלתי, או ב־בית־חולים
של ההסתדרות, אסור לעסוק
בפרקטיקה פרסית. זאת מותר רק למנהל
מחלקה בבית־חולים. ואמנם, אין כמעט מני
הל־מחלקה אחד שאינו עוסק בעבודה פרטית,
על־חשבון הזמן הדרוש למחקר וללימוד.
תנאי־העבודה של הרופאים במרפאות ברחבי
הארץ קשים במיוחד. התלונן רופא
ששירת שלוש שנים בעיירת־עולים בצפון:
״כאן אין יחם של כבוד לרופא. רואים בו

מגה מר(*,
את הדוקטור?
החולים ולהצטרף לרופאים שבחוץ. וזה
מפחיד אותם.
כי מה יעשו אז? הם יודעים, שסיכוייהם
ליפול טרף לאחת מקופות־החולים, או לחפש
מיקלט בפרקטיקה הפרטית. בשני
המיקרים, יהיו מנותקים במידה רבה מזרם
ההתקדמות המדעית המתמדת בענפי־הרפואה
השונים, כשהם עמוסים עבודות לפי נורמות,
או טרודים בענייני פרנסה ומם־
הכנסה. במקום להרגיש את עצמם ממלאים
תפקיד מדעי, יהיו נתונים, ברובם המכריע,
במירוץ מטורף למחייה.
בארצות־הברית נמצא הפיתרון הנכון. שם
אין הבדל אם הרופא נימנה על סגל בית־החולים,
או אם הוא שייך לקופת־חולים
מסויימת, או עוסק בפרקטיקה פרטית. שם
מרשים לרופא מן החוץ כניסה לבית־חולים,
השתתפות בלימוד ובתורנויות — אפילו
הכנסת חולים שלו לבית־החולים וטיפול
בהם שם. אלה הם רופאים משתתפים. כך,
עם סיום שנות לימודיו הרבות, יכול רופא
צעיר לפנות לפרקטיקה פרטית, למחקר, או
לבית־חולים כאיש הסגל הקבוע, או כרופא
משתתף. בכל אחת מן הדרכים האלה, לא
ירגיש את עצמו מנותק מן הזרם הכלכלי
של הרפואה.
אחת הדרכים בה תוכל ישראל לבלוס
במידה זו או אחרת את הירידה ההמונית

את האשרה בקונסוליה בתל־אביב, או בהגיעם
לארצות־הברית. לא תמיד מתכוונים
הם באמת ובתמים להגר לצמיתות. אלא
שמעמד של מהגר בארצות־הברית מקנה
להם זכויות מיוחדות לגבי משכורתם ולגבי
מענקי־לימוד ומילגות. אלא שגם אלה
העוזבים את הארץ בכוונה מוצהרת רק
להשתלם בארצות־הברית או לאגור כסף
כדי לשוב ארצה, נתפסים במלכודת מבלי
שהם יחושו בה. שם נקשרים קשרים עבותים
של רמת־חיים גבוהה, הצטיידות בניירות
אמריקאיים, נישואים עם אשה אמריקאית,
הולדת ילדים אמריקאיים. מעטים
מאד מבין אלה שנסעו לשם חזרו ארצה.

בל ישראל חברים

יי* התחלה של כל קאריירה רפואית כוו
1ללת כמה שנים נוראות. אחרי שהרופא
הצעיר סיים את לימודיו הארוכים
ואת הסטאז׳ שלו, עליו לעבוד בבית־חולים
מספר שנים בפרך, תוך נשיאת
עול כבד של אחריות. מטילים עליו תורנויות
בלי הרף, והוא חייב לעבוד לילות
רבים. משכורתו אפסית 500—400 :ל״י נטו.
משרד־ה,בריאות מיהר להעיר לא פעם,
כי תנאי־עבודתו של רופא־בית — השלב
ההתחלתי בקאריירה של רופא — אינם
נופלים מן התנאים המקובלים באותו שלב

שליח השלטון. חלק מן המנגנון. הלקוח
בא אליך, והוא יודע שהוא משלם כל חודש
18 לירות לקופת־חולים. הוא רוצה תמורה.
לאו דווקא בריפוי מחלה. הוא רוצה פתק
לחופש בתשלום, לשיכון יותר טוב.״
כתוצאה מוצפים הרופאים — המועטים
בלאו הכי — בעבודה, מצד שני, חייביב
הם למלא נורמה — גישה פסולה לחלוטין
כשהמדובר ברפואה, או במדע בכלל. במקום
לשבת שעה־וחצי עם חולה חדש, חייב הרופא
להטצמצם במסגרת שבע־וחצי הדקות
שהוא רשאי להעניק בממוצע לחולה. לרגשות
התיסכול המצטברים מעבודתו היומיומית,
יש להוסיף את הבדידות החברתית,
את הניתוק מבית־החולים המשוכלל,
הדריכה־במקום מבחינה מקצועית.
ובכל זאת — לא המשכורת הירודה,
ולא תנאי־העבודה הקשים הם הגורם הראשון
לירידת הרופאים הצעירים. בוגרי ביתר,ספר
לרפואה אינם מנסים אפילו להיקלט.
הם בורחים ישר.
סיבה חשובה לכך הוא המישקע הישן של
בוז לאקדמאים. דור שלם של טכנולוגים
ומדענים לא הצליח לטשטש את הבוז הזה,
שהיה סימן־היכר של התנועה הציונית.
תנועה זו, שהאלילה את העבודה הגופנית
והחקלאית, לעגה לדוקטורים למיניהם. עד
היום, נלחמת תנועת העבודה הגדולה עק
רונית
נגד הנהגת פער בשכר ובמעמד מקצועי
בין האקדמאי לבין הפועל הרגיל.

מחיקת השכים
וקד אחר של קשיים הוא השירות
* 1בספר. מזה שנים בורחים הרופאים מ־ 2 יישובי־העולים ויישובי־הספר. בריחה זו היא
שהולידה את רעיון הריתוק, ומניעת היציאה
מן הארץ.
אולם הספר יכול גם להיות אתגר, שימשוך
רופאים רבים. העבודה ביישוב
מרוחק פוגעת בלי ספק ברמתו המקצועית
של הרופא, אולם היא גם יכולה להביא לו
סיפוק שאין למצוא אותו בחדרים המצוחצחים
והמצויידים היטב של בית־חולים. אך
לצורך זה, יש לעשות כמה צעדים, שיטעו
בלב אותו רופא את ההכרה כי איננו
נשלח לחזית מופקרת־מראש.
עובדה מדהימה היא, שכאשר מסיים רופא
מיספר שנות שירות בספר, ומבקש לחזור
לעבודה בבית־חולים, אין הדבר מובטח לו
מראש. וכאשר הוא מתקבל, אין לוקחינן
בחשבון את שנותיו בספר בכל דניגע
לוותק, לדירוג ולמשכורת. זה כאילו נמחקו
שנים אלה מתיקו המקצועי, כאילו נטל
כמה שנות חופשה מן המקצוע. מצב זה
דורש תיקון.
דרוש צעד נוסף: במקום להגביר את
רגש הגלות של הרופא, חייבים מוסדות
הרפואה הגדולים לקרב את האיזור כולו
לעצמם. הצעה ממשית: בית־הספר לרפואה
הוא מוסד מדעי מעולה, שגידל רופאים
אשר הוכיחו את עצמם בכל מקום בארץ
ובחו״ל. אבל הוא לא חינך אותם להיות
ישראליים. כי איש מהמורים הדגולים לא
נתן דוגמה אישית בכיוון זה. הם הטיפו
ללכת לספר — ובעצמם נשארו בעיר. בית־הספר,
שממילא יש בו צוותות מורחבימ
— ובכמה מיקרים מנופחים — יכול בקלות
לאמץ חבל־ארץ שלם, לעשות שם רפואול
מעולה.
במקצועות מסויימים ידע אותו בית־ספר
לאמץ מדינות אפריקאיות שלמות. רופאי-
העיניים, למשל, לקחו תחת חסותם את
טנגאניקה. מדוע לא יעשו זאת בארץ? אז
לא ירגיש הרופא הצעיר את עצמו משוגע,
שחבריו ילעגו לו מחר. ואם ירגיש כך,
תהיה זו, אולי, תחילת הדרך חזרה מבולמוס
הירידה והבריחה הרת־האסון מן הארץ•

התבונן 1א בטי אנשים־אלה8.הם^שונים בגילם, במוצאם, בעיסקיהם!ואנילו 1

״רשימת העולם הזה -כוח חדש־ ברחב• הארץ. שים לב להבעות הפנים

האנשים שהתלכדו

הכוח !החדש. הם הצים לשנות את פני המדינה. ה

אומיותם. משותף־להם נוק ו בו אחו: כל התמונות האלה צולמו במיפגשי

לוצינוח, לכסת, לוויכוח. אלה הם פני ישואל האחות. אלה הם ט

ווצים להחזיו למדינה את טוהוה. הצסוו אליהם. חהיה בחבות סובה

ני ו !

(המשך מעמוד )9
שאבד עליה הכלח, ורובן המכריע זקוק לשרות דחוף של
חברא־קדישא מטעמים של סניטריות ציבורית. הן חדלו
מזמן להיות כוחות חיים ויוצרים, הנותנים תשובות
מעשיות לבעיותיו המעשיות של האדם הישראלי ב־.1952
על כך ענה הזקן תשובה פשוטה. הוא הבין לרוחנו,
כי כמעט כל ימי חייו היה בעצמו בלתי־מפלגתי. אמר
הוא: אם כך דעתכם, חייבים אתם ללכת באחת משתי
דרכים: להיכנס למפלגה קיימת כדי לשנות אותה מבפנים
ולהשליט בה את דעותיכם, או שעליכם להקים מפלגה
חדשה.
כמו לכל דבריו של הזקן, שנאמרו בפשטות ובהגיון כה
רב, קשה להתנגד גם לגישה זו. גם אני, באופן אישי,
משוכנע, כי הנוער העברי יחולל, בבוא העת, שינויים מכריעים
במפה המפלגתית של המדינה — אם על־ידי שינוי
המפלגות הקיימות, ואם על־ידי הקמת תנועות פוליטיות
חדשות. אילם לכך יקדם תהליך של גיבוש דעות, הגדרה
עצמית חדשה ושינוי סימני־הגבולות הפנימיים.

ערב הבחירות לכנסת השלישית, ביום
, 16.6.55 נתב העולם הזה, תחת הכותרת:

אותם תפיצובים

בשביל המחוז וסיפק בעתות מלחמה כמות קבועה של
חיילים מזויינים, ופיקד עליהם.
למלך היה אסור לשלוח את נציגיו למחוזו של הפ-אודל.
הפיאודל הוא שגבה את המסים במחוז. הוא שהחליט מי
ישלם ומי לא ישלם, וכמה ישלם המשלם. לא היה לזה
כל קשר עם התשלום שהוא עצמו שילם למלך.

מעמדה של המפלגה הישראלית טוב יותר.
יש לה זכויות של הפיאודל מימי הביניים, אך
לא חובותיו. היא גובה את מסיה מחבריה.
היא גם נותנת להם חיסון מפני התערבות
המדינה. חכר-מפלגה נאמן, בעל עמדה מתאימה,
יבול להיות בטוח לגמרי שהמדינה לא
תגבה את מם-ההבנם ה הנדרש מאדם אחר.

ך* בל חכרה פיאודלית ישנו מאבק מתמיד כין
הפיאודלים. כל פיאודל משתדל להגדיל את ההענקה
שלו ולצמצם את כוח מתחריו.
בישראל נקראת תופעה זו ״מלחמת מפלגות״ ,והיא
מוצאת את ביטויה בדיוני הכנסת, בהרכבת קואליציות ובכינון
איפוזיציות. בצורה זו נקבע המפתח על פיו מחלקות
המפלגות השונות ביניהן את הכנסות המגביות, המענקים

כשתתכנס הכנסת השלישית אחרי הבחירות הקרובות,
לא יצטרך איש מחבריה לדאוג שמא קרה משהו. שום דבר
לא יקרה. השבוע מינו המפלגות את מועמדיהן. הרשימות
הוגשי. כל אשר נשאר לבוחר לעשות הוא להצביע בעד
קבוצת עסקנים זו או אחרת.

המדינה הפכה למעץ פדרציה של מפלגות
חופשיות וריכוניות. המפלגה ייצגה את האזרח
כלפי המדינה, ואת המדינה כלפי האזרח.
גם בחברה הפיאודלית היה קיים מלך. אולם מלך זה
לא שלט במישרין. הוא שלט באמצעות הפיא דלים, שבחרו

המלך היד. זקוק לכסף ולחיילים. אולם הוא לא היה
מסוגל לגבות את מס ההכנסה מן האזרח, או לגייסו
לצבא. תחת זאת חילק את סמכות השלטון. הפיאודל
קיבל את המחוז שלו בהענקה( ,ברומאית :״פיאודום״) והיה
בו השליט היחיד. תמורת זאת שילם הפיאודל את המסים

ף* גר אחד מוטל בחצר ביתנו. הגיעה העת לקברו,
£4כי הוא מעלה צחנה ומפיץ סבינו אווירה של ריקבון.

זהו הפגר הקרוי ״סטאטוס קוו״.
סטאטוס זה מופיע בקווי־היסוד של כל הממשלות
מאז קום המדינה. בשמו הטיפו לנו לסובלנות ולהבנה
הדדית. בשמו מכרה מפא״י את המדינה לדתיים, חלקים־
חלקים, תמרות נזיד־העדשים הקואליציוני.

אם יימשך הקצב הנוכחי, תהיה מדינת
ישראל, בשנת 1975 תיאוקראטיה אמיתית.

הינזנגן לא^וי
והשילומים, הן על־ידי הענקות ישירות והן על־ידי חלוקת
רשיונות־ייבוא והקצבות המטבע־הזר לחברות המסונפות
להן.

מוכן מאליו שבל הפיאודלים היו מאוחדים
בנקודה מכרעת אחת: שכדאי לקיים את
המישטר הפיאודלי. גף מאוחדות בל המפלגות
הישראליות, מן הימין ועד השמאל, בקואליציה
כאופוזיציה, בהחלטה הנחושה לקיים
את המשטר הקיים ויהי מה. החלטה זו עומדת
מעל לכל המאבקים על חלוקת השלל.

ד ת ובפייה
העולם הזה נלחם בצביעות ובשחיתות המפלגות
הדתיות, בכפייה הדתית ובחוקי
כפייה, אן לא גלש מעולס למלחמה בדת.
כתב העולם הזה ביוס ,29.9.55 תחת הנותרת:

ביום ,2.2.56 כתב העולם הזה, תחת
הכותרת:

הפיאודלים

הסווה חוגזי

כאשר המחנה החילוני מבקש להשיג זכות אלמנטרית
של בן המאה ה־ ,20 הוא ניתקל בשלט ״הכניסה אסורה״.
כך, למשל, הטילו השרים הדתיים, בשם הסטאטוס
קוו, ויטו על הצעת־חוק המקנה לאשר, את מחצית הרכוש
של בני זוג.
אך שום שלט אינו עוצר את מיצעד ה״הישגים״
הדתיים. שום סטאטוס קוו אינו מפריע לדתיים לשתק
בשבת עיר אחרי עיר לכפות את הכשרות בכיח,
להרחיב את שלטון ההלכה הדתית על חיי־האישות.
החינוך הממלכתי נמצא בנסיגה מתמדת, ובמקומו בא
החינוך האנטי־ממלכתי, הקרוי, בלשון סגי נהור ,״חינוך
ממלכתי־דתי״.
בחמש־עשרה שנות שלטונו של הסטאטוס קוד, עלו
הדתיים מדרגה של תופעת־שוליים טרדנית לדרגת גורם־
כוח מרכזי במדינה, שעל פיו ישק דבר.

הכנסת היא אסיפה של פוליטיקאים. משמע, אסיפה של
אנשים שהפוליטיקה, במהדורה הישראלית המיוחדת, הפכה
למקצועם.
אלה הם האנשים שלמדו לבחוש בסירים מפלגתיים, שלא
תמיד הם מעלים ריח ניחוח. אלה הם אמני האינטריגות,
האנשים המסוגלים לנאום שלוש שעות רצופות באסיפת־עם
סוערת מבלי לאמר אפילו דבר אחד. האנשים המסוגלים
לשבת בועדה המתמדת של מועצת המפלגה ולנסח מצע
שהוא כה חסר־כל־רעיון עד שאינו מסוגל להרגיז אף סיעה
אחת.

פה שולטים האנשים שדמותה הרוחנית נקבעה סופית
שעד, שפולין היתד, מעצמה עולמית, לפני׳שטייס בודד בשם
צ׳ארלס לינדברג חלם לעבור זו הפעם הראשונה את האר
קינוס האטלנטי באוירון. פה שולטים האנשים שראו את
הערבי הראשון בחייהם אחרי שהגיעו לגיל העמידה, בשעה
שמצריים היתה מושבה בריטית והצרפתים הפגיזו את דמשק.
פה שולטים האנשים שלמדו כי שיא ההצלחות המדיניות
הוא לקבל טובה מידי מושל־מחוז בריטי, ושהחליטו ארבעה
חודשים אחרי פרוץ מלחמת־העצמאות כי שום מלחמה לא
פרצה וגם לא תפרוץ.

כתב העולם הזה בדם ,30,10.1964 תחת
הכותרת:

סטאטוס קוו זה דומה לרחוב חד־סיטרי.

פח ושם יסתנן אדם חדש. אולם כעיקרו של
דבר, יישאר המועדון הישן על כנו. קבוצת
העסקנים, המשמשת מעין תחליף למנהיגות
במדינה, תתאסף מחדש. יהיו אלה אותם הפרצופים
שקישטו את הכנסת השניה והראשונה.
יהיו אלה אותם הפרצופים שמילאו את מסדרונות
הקונגרסים הציוניים בבאזל וכציריד,
בועידת קאטוביץ ואודיסה, לפני דור וחצי דור.

פה אין זבר לחוויה האדירה של העליה ההמונית,
ששינתה את דמותה של הארץ. פה אין
זבר לעליה העצומה של בני ארצות המרחב,
במעט מחצית אזרחי המדינה, הנקראים משום
מה ״בני עדות המזרח״ .פה אין זכר לחוויה
ההירואית של כובשי השממה, של לילות הגבורה
על הגבול, של הווי ישובי-הספר. פה
אין זכר גם למהפכה הרוחנית העמוקה של
ימי הקרבות.

בכל שטח שהוא. אולם האגרוף המקומץ של הדת התרומם
לקרב על הזכות הבלעדית להשיא זוגות ולגרשם, לאשר
ירושות ולקבור גופות — הכל תמורת תשל ם הגון,
במזומנים.
הדת לא הפכה לגורם רוחני שיטריד את מנוחת נפשנו.
תחת זאת הפכה לטרדה מעשית מתמדת, מכשול להנאת
השבת, מכשול לענייני האישות, מכשול לחיים היומיומיים
הסדירים.

חצירו אוחו גידיהם

א, היא לא שתקה. היא הרימה את קולה. היא
תבעה והוקיעה ודרשה. וקולה ע־רר בנו בחילה ושאם•

נפש.
היא לא דרשה מאתנו להיתו אנשים הגונים. אולם,
לעומת זאת, היא דרשה מאתנו כי נחדל מלנסוע בשבת
באוטובוס לשפת־הים.
היא לא תבעה מאתנו להימנע מלקנות בשר בשוק
השחור. אולם היא דרשה במפגיע שלא נאכל בשר חזיר.
היא לא הטיפה נגד מישטד־השחיתות של המפלגות. אולם
היא הורידה את קללת השמיים על כל גוף שהפריע לה
ליטול חלקה מצלחת השחיתות.
שום קול דתי לא התרומם כדי להטיף לטוהר המידות

בכל שטחי החיים ישלטו חוקים, שנוסחו לפני 2500
שנה על־ידי כוהני־דת עבור עם קטן של עובדי־אדמה
נבערים, ושאינם ניתנים לשינוי. רבנים יקבעו במקום
מדענים, דיינים במקום שופטים, אדמו״רים שוחרי־ירידה
במקום אלופי צה״ל, מועצת גדולי־תורה במקום כנסת,
בחירי־הדת במקום נבחרי־הציבור.

זוהי משמעות ״מדינת ההלכה״ ,אשר לקראתה
חותרים בל פלגי המחנה הדתי, כשיטות
שונות וכטכפיסים שונים.

ך* סטאטוס קוו מת — ואין טעם להחיות אותו.
| { גיוס האומה למען מדינת־החוק, למען הדמוקראטיה,
למען חרות־האדם וזכויות־הפרס לא ייתכן בשם סיסמה
פאסיבית, תבוסנית וחלולה.
יש לקבור את הסטאטוס־קוו. במקומו יש להכריז על
יעד חדש:
דו־קיום פירושו: זכותה של שכונה דתית להחליט
(למשל, ברוב של ־ )757 על סגירת רחובותיה בשבת,
להוציא כבישי־קישור חיוניים. ובאותה שעה: קיום תחבורת
אוטובוסים של כל חוק אי־ הסדר המחייבים אדם חילוני
לנהוג על פי מצווה דתית.
דו־קיום פירושו: זביתד, של שכונה דתית להחליט (למשל,
ברוב של )7570 על סגירת רחובותיה בשבת, להוציא כבישי-
קישור חרניים. ובאותה שעה: קיום תחבורת אוטובוסים,
רכבות, מטוסים ואוני,ת בשבת בכל רחבי המדינה.
דו־קיום פירושו: קיום רשת־חינוך ייחודית לכל ילדי המדינה׳
עם תוכנית־לימודים חילונית אחידה — תוך מתן
זב ת להורים דתיים לשלוח את ילדיהם לשיעורי־דת אחרי
שעות בית־הספר.
דו־קיום פירושו: בחירה חופשית בין נשואין אזרחיים
ודתיים, בין שיפוט אזרחי או ב ררות דתית בענייני־אישות.
דו־קיום פיחשו: זכותו של כל אזרח לאכול כשר או
טרף, לגדל פרות או חזירים, להתפלל כאוות־נפשו או לא
להתפלל כלל.

וכעיקר: הבטחת בל הזכויות האלה בחוקה
כתובה, אשר כית-המשפט הממלכתי יהיה
מופקד על שמירתה, עם הסמכות לבטל כל
חוק או החלטה, של הכנסת או של רשות
מקומית, הנוגדים את רוחה.

א11־י אבנו־י

מנחם בגין מחבק את משה קוד
חרות וליברלים עצמאיים?

אנשים
ט;טו קואליציה
מערכת הבחירות רתקרבת לקיצה, מעד־ררת
בלב האזרח הישראלי רגשות תיעוב,
למראה מודעות־הענק הריקות מכל תוכן
ולמשמע המלל האין סופי. כך הולב ת
ונולדות בדיחות הבחירות, שרובן עסקו
השבוע במציאת פירושים לסימני המפלגות.
את את, למשל, קוראים כ״אל תצביע״ .את
חל — ״הרב להשכיר״ ,את כא — ״כבר
אבודים״ ,את לע לא עלינו״ ,
אן לא תמיד משמש השעשוע של ראשי־התיבית
לשם לעג ליריב. לפעמים הוא
נעשה לשש רכישת קולות של בוחרים תמימים,
כמו בראש־העין. שם לטענת הדתיים,
הסבירו פעילי המערך כי את פירושו ״אוהבי
תורה״ .גב בשיא ההשמצות ההדדיות,
כשמנהיגי המערך וגח״ל, למשל,
מדביקים זה ב,ה כינויי שוק, לא נותקו
החוטים הכמ.יים המקשרים ביניהם. בתיאום
עם שרת־החוץ, גולדה מאיר, יצא
ח״ב גח״ל אריה כן־אליעזר לפאריס,
כדי להיפגש שם עם אישי מדינה צרפתיים,
לברר מהות היחסים בין ישראל לצרפת,
אחרי ביקורו של סגן נשיא מצריים, ה־מארשל
עבד־אל־חכים עאמר. בך
אליעזר הגדיר ביותיים את ידידות ישראל־צרפת
כידידות העוברת עתה ״שלב עדין״.
#לפחות חבר רפ״י אחד לוקח את דברי
דויד בן־גוריון, על אמת ומצפון, ברצינות
גמ רה. ודה זה צעיר אלמוני, שהזדעזע
מאחת ממודעות רפ״י, ראה בה
הטפה ברורה לחוסר יושר ולמידות לא־מוסריות.
הוא הריץ מכתב למנהיגו, מחה
על המודעה הבאה: מציעים לן כסף — קח!
/מציעים לך טיול — סע! /מורידים עליך
מן מהשמים — אסוף אל כליך! /אבל
בקלפי הצבע לפי מצפונך! • אדם נוסף

שהזדעזע נ־המודעה הוא אדרי אורן,
שהיה דובר משרד ההינ-וך והתרבות, ועתה
דבר רפ״י. הוא לוקח לפעמים חלק בחיבור
מודעות־בחירות של מפלגתו, וחשש
שישייכו גם מודעה זו לכשרונו.
ובכן, זה לא הוא. זה כשרון אחר<5 .
בנינה זלצמן היא גם פסנתרנית וגם אשה
בעלת אופקים רחבים. עובדה: היא ערכה
בביתה, ת־ך שביע אחד, שני חוגי־בית.
אחד למערך, בהשתתפות ראש העיר מר דכי
נמיר! ,השני לרפ״י, בהשתתפות
שמעון פרס, הסבירח הפסנתרנית :״הייתי
עושה חוגי־בית לכל המפלגות, אך

מנחם כגין עם משה דיין ושמעון פרם
חרות ורפ״י?
מנשק את היד. אני בעד הדתיים, סוף
כל סוף אני נכדה של רב. אני אוהבת את
מנהיג מק״י שמואר מיקוניס, אותו
אני מכירה מילדות, כשהוא היה עדיין
שחקן באוהל.״ במלון הילטון. נקם
השבוע ח״כ המערך ישראל גלילי את
נקמת חברו משה כרמל, שלא ה־רשה
להכנס להילטוו ללא עניבה . .גלילי דווקא
נכנס לשם ללא עניבה, לבוש חולצה לבנה
עם צווארון גדול ופתוח. דווקא • .ערב הבחירות
מצאו כמה צלמי עתונות שעשוע
מיוחד. כל אחד מהם נבר בארכיונו,
שלה ממנו תמינות של עסקני מפלגות,
בנסיבות שונות. המטרה: לבטא בתמונות
אפשרויות שונות לקואליציה העתידה. הזוכה
בטוטו הואליציה זה, יהיה אותו צלח
שתמונותיו יתאימו להרכב הקואליציוני הבא
(ראה תמונות).

פ ם לן י עוד־־וי

מנהיג מפ״ם מאיר יעדי עד
ליוה ירים :״יש בעתון הזה מדור מיוחד,
לוי אשכול ומשה שפירא
׳ נזפיא״י והנז^ד״ל?
לצערי לא פנו אלי. לדעתי יש בכל מפלגה
משהו׳ טוב. ברפ״י ישנם גברים יפים
ובמערך נמצא יגאל אלון. מנחם בגין
הוא נואם נהדר, והוא גם ג׳נטלמן ש
דויד
בן־גוריון ואבא אבן
רג״י ונזפא״י?.

בו מתנוססת מעל כדור הארץ הכותרת
בשם ״עולם קטן״ .אל יומה מישהו בנפשו,
שד,ח לשת עליו עוסקת בכל היבשות.
בעצם, מסתפקת היא בעריכת פשיטות
מרחוב דיזנגוף, פעם לתוך הקונגרס הציוני,
פעם לתוך הכנסת, ופעמים לתוך
כינוסים אהרים. י העולם הציבורי של הגברת
המפולפלת הזאת מכוסה שכבה עבה
של אבק, כולו היגר ופיסח, וכולו מחכה
למטאטא גדול, ש־טאטא אותו ללא־שיור.״

יצחק נכון, שלמה לורנץ ומשה סנה
רפ״י, אגודת־ינסראל ונזק״יז

במדינה דת האדיש•
רוב תושבי יפו, חולון ובת־ים תומכים
בהנהגת נישואין אזרחיים בישראל. זאת
התברר במחקר תלמיד־ בית־הספר התיכון
מכון־יעל, בבת־ים, שתוצאותיו פורסמו השבוע.
488
מהנשאלים, שהם 44 אחוז, השיבו
בחיוב על השאלה ״האם יש, לפי דעתך,
להנהיג נישואין אזרחיים בישראל?״ 39
אחוז היו נגד, ואילו ל־ 138 מהנשאלים,
שהם 16.5אחוז לא היתה כל דעה בנידון.
למרות שרוב הנשאלים ענו כי נישואין-
אזרחיים מחלישים את הקשרים בין בני-
הזוג, הם מעדיפים קשרים רופפים יותר על
כפיית טקס־נישואין דתי 33.6 .אחוז סברו
כי נישואין אזרחיים מהדקים את הקשרים
המשפחתיים, בעוד ש־ 37.9אחוז ענו כי
נישואין כאלה מרופפים את הקשר.
התשובות שהתקבלו על השאלה הזאת,
אינן תואמות, לדעת עורכי־הסקר׳ את אופי
התשובות שהתקבלו על השאלה הראשונה.
דבר המוכיח, לדעתם, כי הבעיה אינה מספיק
ברורה ואינה מספיק מובנת לרוב הניש־אלים,
שהתייחסו אל השאלון בשיוויון־נפש,
כאילו לא עסקו באחת השאלות הקובעות
את עתידם של זוגות רבים, וענו על השאלות
כלאחר־יד.
השאלה השלישית, שהיתר, כלולה בשאלון,
מוכיחה, לדעת עורכי הסקר, כי אין כל
קשר בין בעיית הנישואין האזרחיים ובין
שאלת־נישואי־התערובת.
244 מהנשאלים, שהם 22.3אחוז, לא התנגדו
לנישואין בין יהודי ולא יהודיה,631 .
שהם 57 אחוז, התנגדו, ואילו ל־ 232 מהנשאלים
לא היתד, שום דיעה בנידון.
המסקנה העיקרית של עורכי הסקר
היא ש״המאפיין את הציבור הישראלי הוא
אדישותו לגבי בעיות חשובות מסוג זה.״
אותם האנשים — קובעים עורכי הסקר -
הם סכנה לציבור, מפני שכל מנהיג מפוקפל
יהול לבצע מתחת לאפם, ואפילו בלי לש
אול לדעתם, כל תוכנית הנראית לו.

אלה הן המוזות בלתי־רגילות -זהו מיסדו הזיהוי אשו

כאשר ההגנה
יוצאת להתספה
ון״ היה יומו של העולם הזה במשפט
( הרצח הגדול. בישיבה של היום השני האחרון׳
במשפט הרצח של שושנה פליגלמן,
;3וזכר שמו של השבועון פעמים רבותבשתי עדויות, והטיל צילו על העדות השלי׳־
שית.
שני גיליונות של העולם הזה 415
)1406 הוגשו כמיסמכים משפטיים, הוכנסו
לתיק משפטו של אלי בולקין, הנאשם ברצח
שושנה פליגלמן.
בסופה של פרשת העדויות, עלה על
דוכן העדים כתב העולם הזה, רן כיסלו,
כדי למסור עדות מטעם הסניגורית.
לא היה זה מיקרה, שדווקא השבועון
המסויים נכנס לדפי הפרוטוקול של המשכט.

היסס גם להאשים את המשטרה על רשלנותה
וכישלונותיה.

חמיפה פפית״המשפט
ל אחד מהכישלונות האלה סיפר כתב
העולם הזה, כשעלה על דוכן רעדים•
הסיפור עליו סיפר, קרה לפני כשנה, למעלה
מחודשיים לאחר מעצרו של הנאשם ברצח
היצאנית הצעירה מיפו.
התברר אז שבמשך חודשיים אלה לא הצליחה
המשטרה לאסוף חומר מרשיע, המספיק
כדי לרגיש כתב־אישום או הידעת־אישום
נגד אלי בולקין.

דרכי אדם
האמריקאי העדין!
אמריקאי תרבותי עמד על המדרכה וצילם
את העדלידע. המון אסיאתים עמדו סביבו
והפריעו לו לצלם. כך טוען האמריקאי.
אמריקאי נפוח עמד על המדרכה וצילם
את העדלידע. המון אסיאתים עמדו מסביב,
ואולי מישהו הפריע לו לצלם. כך טוענים
האסיאתים. אבל יש להם עוד כמה הערות
לעניין. זה שהוא אמריקאי, למשל, זה עדיין
לא אומר שכולם צריכים לפנות לו מקום,
או להחוות לו קידה עמוקה, או לומר:
״תהנק יו, סר!״ ביחוד שהאמריקאי הזה
מדבר עברית רהוטה.
גם זה שהם אסיאתים, כדיברי האמריקאי,
אינו מעלה, אבל גם אינו מוריד מערכם.
כך הם סבורים•
אבל לאמריקאי לא איכפת מה אומרים
האסיאתים. אמריקאים, לא מתחשבים בדעות
של אנשים כאלה. הוא כיוון את המצלמות
שלו, הפריע לאלה שעמדו סביבו, ודרך
לאשר, אסיאתית אחת על היבלות האסיאתיות
שלה. האשד, נתנה לו מכה אסיאתית. האמריקאי
החזיר לה מכה אמריקאית. אסיאתי
אחד שהיה בסביבה הוריד לו אגרוף אסיאתי
ועוד כמה אסיאתים הראו לו שגם באסיה
יודעים להרביץ. האמריקאי פנה למשטרה.
גם האסיאתים.
״זה לא אמריקה!״ שופטת־השלום התל־אביבית,
הדסה בן־עיתו, החליטה השבוע
שזה לא יפה שהאמריקאי, ביחוד שהוא
עצמו היה פעם אסיאתי, קורא לאסיאתים
אסיאתים. היא קבעה גם כי ״בעת שהעדים
העידו ישב האמריקאי וממש צחק להם,
וכולו אומר עליונות ובוז גלוי.״ מובן
שהאמריקאי לא מכחיש שהוא ישב וצחק
להם בפרצוף. הם אסיאתים, לאי והוא
אמריקאי, לא? אז למה שהוא לא יצחק
להם בפרצוף?
הוא התרגז מאד על בית־המשפם האסיאתי
שהרשיע אותו, הגיש ערעור לערכאה
אסיאתית גבוהה יותר. גם נציג היועץ-
המשפסי הגיש ערעור על קולת העונש.
בינתיים רצה האמריקאי העליון לעזוב את
אסיה• הוא פנה אל משרד־הפנים. תשובת
המשרד :״לא חביבי, אח אסיה לא עוזבים
כל״כך מהד! מה זה פה, אמריקה?״

רב של עיתונאים וסקרנים, שהתאסף באותה
השעה בבית־המשפט, ציפה להתפתחות דרמטית.
ואמנם, התפתחות זו לא איחרה לבוא.
״כל דקה של מעצר, אחרי שעה ,2.00
תהיה מעצר בלתי־חוקי,״ הצהיר עורך־
הדין חיים קאזים באוזני הממונה על החקירה,
מפקודמישנה קוזקובסקי•
״שיהיה מעצר בלתי־חוקי. אני מוכן לאבד
גם את הכוכבים שלי, אבל בולקין לא יצא
אצלי חופשי,״ ענה קוזקובסקי ברוגז.
בולקין לא השתחרר. דקות ספורות לפני
השעה ,2כשקאזיס ניגש לטלפון, נחטף
ברלקין על־ידי המשטרה והופיע שוב רק
למחרת היום, בבית־משפט השלום בתל־אביב.
הוא הובא לשופט־השלום, כשהמשטרה
מבקשת צו מעצר נגדו, כחשוד בעבירות
שאינן קשורות ברצח. עבר עוד יום׳ ובולקין
קיבל לבסוף את הודעת־האישום.
על כל ההתרחשויות האלה דיווח בזמנו
העולם הזה 1415 קריאת כתב העיתין
לדוכן העדים לא באה מצד הפרקליט, כדי
לחזור סתם על סיפורי ראשית החקירה.
לפרקליט היו שתי מסרות חשוכות אחרות.
מטרה אחת: קצין משטרת עכו, קוזקובס־קי,
סיפר במשפט על מיקרה החטיפה בגיר־סר.
אחרת לגמרי. בהבאת העד רצה קאזיש
להפריך את עדות הקצין.
המטרה השניה: עורך־הדין קאזיס מנסה
להוכיח שהחוקרים עשו את עבודתם בכיוון
אחד בלבד, שהיו משוכנעים באשמת בולקין
מראש, שהזניחו כל כיוון חקירה אחר,
העלול להאיר את תעלומת הרצח על כל
פרטיה.

להיכן הסתכל הנהג?

וגע לפני הזיהוי

אלי בולקין (השלישי מימין) ניצב בשורת האנשים
בעת מיסדר הזיהוי שנערך במטח משטרת תל־אביב.
חודש לאחר מעצרו. הוא בלט ביניהם בגובהו — 1.90מ׳ — והוא נראה מתוח. כמה
מן המשתתפים במיסדר בוחנים את בולקין בעניין: הראשון מימין, החמישי והאחרון.

ה | 1ך | ך 1 | 1| 4התמונה שהוגשה על־ידי המשטרה כהוכחה:
ה? ה 11
נהג המונית רפאל לוי ניגש אל החשוד, שם יד

על כתפו ומכריז :״זהו זה!״ לפי עדותו של אברהם ציון (משמאל לבולקין) היה זה
השלב השני בזיהוי. לפי גירסת ההגנה זיהה לוי את הנאשם ואת הנרצחת לאחר שראה
את תמונותיהם בכתבת העולם הזד ,)1406( ,בגליון שהוגש כעדות, וצורף לתיק המשפט.
העולם הזה היה הראשון שערך חקירה
מדוקדקת בפרשה ופירסם את תמונותיהם
של כל המעורבים בה׳ בשבוע בו זוהתה
גופתה של הנרצחת• לאחר מכן כיסה
כקביעוה את המשך חקירת התעלומה• לא

נשיא בית־המשפט המחוזי בחיפה סירב
אז להאריך את מעצרו של בולקין. כשהסתיים
הדיון בבקשת המשטרה, להארכת המעצר׳
היתר, השעה 1.30 בצהריים. רק חצי
שעה נשארה לחוס מעצרו של החשוד. קהל

ך קרפ העיקרי לפי קו ההגנה של
1 1הסניגור התנהל בבית־המשפט המחוזי
מסביב לעדותו של רפאל לוי, נהג מונית
חברת אריה.
לוי היה עד התביעה הראשי, העד היחידי
שקישר את בולקין עם מקום הפשע ועם
שושנה פליגלמן, במועד קרוב למותה בחולות
עכו. בחקירת המשטרה, ואחר־כך
בעדותו בבית־המשפט, טען הנהג שסמוך
ליום בו נרצחה שושנה, הוא הסיע במוניתו
זוג צעיר מתל־אביב לחיפה.
״זה היה בחודש אוגוסט, שלושה שבועות
או שבועיים לפני שהמשטרה חקרה אותי,״
העיד לוי בשבועה .״אני הסעתי אז נוסעים
מתל־אביב לחיפה ומאחורי ישב זוג אחד.
הבחור הזה (מצביע על הנאשם) ובחורה.
הנאשם ישב במושבשאחרי, והבחורה מאחוריו,
במושב האחורי. אני שמתי לב
לבחורה, כי היא נראתה כזונה. כאשד, הגענו
לחיפה הם שאלו אותי איפה יש טקסי לעכו.
אני עצרתי אז את הטקסי מול הרכבת,
ואמרתי להם שטקסי ישנו ממול, ברחבה
שעל־יד התחנה•״
בחקירה נגדית ניסה סניגורו של בולקין
לקעקע את העדות.
״כמר, זמן אתה עובד במוניות אריה?״
היתד, השאלה הראשונה•
לדי! שלושה חזשיס.
האזיס: קודם לא עבדת בנהיגה?
לוי: לא, הייתי פועל בנין.
האזיס: זאת אומרת שאתה נהג חדש?
לוי: כן, אני חדש.
קאזיס: אתה יודע איפה הנהג צריך
להסתכל בזמן הנסיעה?
לוי: בטח, על הכביש•
קאזיס: אז איד אתה הסתכלת על בולקין?
לוי: הסתכלת׳ בראי•

נערו במשטרה, סביבו מתנהל הקוב המרכזי במשפט הוצח של ארי בורקיו
עומד על כך, תיגש אליו ותשים יד על
כתפו.׳ ואז ניגש העד אל בולקין, שם
יד על כתפו ואמר: זהו זה! נדהמתי,
כשאחרי זמן מר קראתי בדו״ח המשטרתי
על מיסדר הזיהוי, שהעד זיהה את בולקין,
ניגש אליו ישר ואמר את המילים. הנכונות

בפעם הראשונה.״

את המשטרה על רגליה. אך בולקין כבר
היה אז בידיה.
המשטרה פתחה במעצרים נרחבים בין
מכיריו, ובחקירה נמרצת שהיתר, צריכה
להביא להעמדתו לדין. המכונית האדומה
לא התאימה לתיאוריה של הרצח, שהתגבשה
כבר אז במוחם של החוקרים.
זאת הייתה כנראה הסיבה שהמשטרה לא
פתחה בחיפושים אחר המכונית המיסתורית.

שני קציני צה״ל

המזהה השני עובר על פני שורת הניצבים. עד זה לא נזכר
כלל בטענות התביעה, אן יופיע כנראה כעד מטעם ההגנה.
הוא חלף על פני הניצבים מולו פעם אחר פעם, אך לא החליט על מי להצביע.

מ׳ החשוד?

יי קבע המזהה לבסוף, הניח את ידו, לפי כללי הזיהוי, על כתפו
1711
של החשוד ברצח. לא היה זה אלי בולקין. גם שני מזהים

אחרים שהתמנו לא זיהו את הנאשם, הניחו את ידם על כתפיהם של חשודים אחרים
ל,אזים: כל הזמן?

לוי:

לאזיס: חצי שעה, רבע שעה, כמה בערך?
לוי: לא חצי שעה, אולי שנייה או שתיים.
קאזיס: ואחרי זה אתה טוען שהכרת
אותו?
לוי: כן אני בטוח שזהו האיש
לאזים: יש לך כוח זכרון חזק?
לוי: מצויין!
לאזיס: האם נכון שבאו אליך הביתה
אנשי משטרה לקחת ממך הוזאה על הנסיעה
הזאת?
לוי: כן!
לאדם: הם ישבו מולן ליד השולחן,
נכון?
לוי: כן׳ ישבני ושוחחנו•
לאזים: כמה זמן• שעתיים, שלוש?
לוי: אולי שעה.
לאזים: וכל הזמן אתה התבוננת בהם?
לוי: כמעט כל הזמן.
לאזיס: כמובן, אתה זוכר אותם היטב?
לוי: בטח שאני זוכר אותם.
לאזיס: אז מי היה שם?
לוי: קוזקובסקי ושי.
לאזיס: אין נראה שי, אתה זוכר?
לוי: הוא בלונדי כזה.
לאזיס: אז אני מודיע לן שקוזקובסקי
לא היה אצלן אז בכלל, ושי הוא לא
בלונדי.

כשרות הזיהוי

ד הלרב המרכזי על העדות הראשית
׳ י הזו התנהל רק בישיבה האחרונה של
בית־המשפט, ביום השני השבוע. לפי חבר
השופטים הועמדה כשרותו של מיסדר הזיהוי,
בו היה צריך רפאל לוי לזהות אז
בולקין בפעם הראשונה.
השאלה שלא התבררה עד עתה, קשורה
עם תאריכי מהלך החקירה. לוי מסר אח
הודעתו הרשמית במשטרה ב־ 23 באוגוסט,
למעלה משלושה שבועות אחרי שהסיע,
לדבריו, את הזוג לחיפה, ועשרה ימים אחרי
שהתפרסמו הידיעות הראשונות על הרצח.

מ־סדר הזיהוי נערך על־ידי המשטרה כעבור
שלושה שבועות נוספים, ב־ 13 בספטמבר.
מדוע לא ערכה המשטרה את מ־סדר הזיו,יי
מיד אחרי שקיבלה את ההודעה החשובה
הזו?
קאזים לא העמיד עד עתה את השאלה
בפני התביעה. היא התקיף את מיסדר
הזיהוי עצמו. אברהם ציון, משפטן צעיר
ושחור־שיער, סיפר בשבועה על מהלך
המיסדר:
״באותו יום באתי למיסדר הזיהוי יחד עם
קאזים. עבדתי אז אצלו כמתמחה. אחרי
מיסדר הזיהוי הזה כתבתי דו״ח, בו תארתי
את הנקודות העיקריות של אותו מיסדר.
״הגענו למשטרת דיזנגוף, ושם כבר ישבו
המועמדים למיסדר. לדעתי לא היה דמיון
בין היושבים לבין החשוד. הם לא היו
אנשים בריאים, ואף אחד לא הגיע לגובה
של 1.90 מטר, שהוא גובהו של הנאשם.
היו ביניהם קטנים ורזים, שלא היה מקום
להעמידם במיסדר. מר קאזיס ביקש ממני
להצטרף למיסדר, והעמיד גם אותי בשורה.
עמדתי ליד בולקין.

סוד המכונית האדומה

י<* דותו של אברהם ציון היוותה מכר,
חזקה במבנה התביעה הרב־קומתי. אם
רפאל לוי הוא העד ר,יחיד המקשר את
בולקין עם מקום הפשע והנרצחת, במועד
קרוב לרצח, הרי מיסדר הזיהוי מקשר
את לוי עם בולקין עצמו.
ברור לגמרי, שאם קאזים יצליח לשכנע
את השופטים שמיסדר הזיהוי לא היה
כשר, ושלאמיתו של דבר לוי לא זירה
את בולקין, אז לא יהיה ערך לעדותו של
לוי.
לעדויותיו של אברהם ציון יש משקל
כבד במיוחד: הוא הפסיק בינתיים לעבוד
במשרדו של קאזיס, הפך לאיש התביעה:
הוא עובד בפרקליטות מחוז תל־אביב.
אך לא היתד, זו מכה ראשונה בתביעה,
מאז פתחה ההגנה בחקירת עדיה. רעדות
הסנסאציוניח הושמעה שבוע לפני הישיבה
האחרונה, כשעל דוכן העדים התייצבו שני
אנשי צר,׳׳ל, רב־סרן מאיר ריינה וסרן אפרים
פלג.
העיד מאיר ריינה:
״בקיץ 1964 נהגתי להתרחץ בחוף ארגמן
בעכו, אך רק בימי שישי בשבוע. בדרך כלל
נסעתי עם עוד זוג חברים, סרן אפרים פלג
ואשתו.
״אני זוכר שביום 19 או 18 באוגוסט
1964 התייצבתי במשטרה בעכו ומסרתי
עדות, ביוזמתי. יחד איתי מסר עדות גם
סרן פלג. זה היה לאחר שקראתי בעתונות
מספר פעמים על רצח שושנה פליגלמן.
״באחד מימי השישי, כשבוע וחצי או
שבועיים וחצי לפני מסירת הודעתי במשטרה,
כאשר חזרתי עם משפחתי ומשפחת
פלג מחוף הארגמן לחיפה, תוך נסיעה,
ראיתי מכונית פרטית בצבע אדום, מיד
אחרי מעבר פסי הרכבת של עכו, מימין
לדרך, כעשרים מטר משפת הכביש. הדבר
הזה בלט, מכיוון שהמקום שם אינו מיושב
ואין בו שום דבר העשוי לעניין מישהו
במיוחד.
״אני הפניתי את תשומת לב הנוסעים
איתי למכונית האדומה. זה היה בערך בשעה
חמש וחצי, וראיתי בתוך המכונית׳
זוג. זאת היתר, מכונית ספורט ללא גג.
״לאחר שקראתי על הרצח, וכששמתי לב
במיוחד למקום שבו נמצאה הגופה וליום
המשוער של הרצח, נזכרתי שהמכונית עמדה
קרוב למקום זה.״
הודעה זו, שנמסרה למשטרת עכו בבוקר
ד,־ 19 לאוגוסט, היתד, צריכה להקפיץ

משטרה היתה יכולה לפתוח בחי!
| פושים בשתי דרכים. אחת מהן: החוקרים
היו יכולים לפרסם את הסיפור של
רב־סרן רימה, ולבקש את הנהג של המכונית
האדומה להתייצב במשטרה ולהסביר את
נסיבות נוכחותו בחולות עכו. קרוב לוודא־,
שאם לא היתד, לנהג שייכות לרצח, הוא היה
מתייצב בתחנת המשטרה ומסביר את העניין.
היתר, גם דרך אחרת, יותר קשה ויותר
יעילה: לחפש אחר המכונית בדרכים מקובלות•
ידוע שמספר מכוניות הספורט הפתוחות
בישראל, קטן יחסית. קרוב לוודאי
שאחרי חקירה במשרדי הרישוי, היו החוקרים
מאתרים את המכונית.
האיתור של המכונית לא היה מצריך
מאמץ גדול מזה שהושקע בחקירת 120
העדים שנחקרו בינתיים בפרשת רצח שושנה
פליגלמן.
אך המשטרה לא עשתה מאומה בכיוון זה.
כשלושה חודשים אחרי הודעתו במשטרה,
הופיע -כביתו של רב־סרן ריינה קצין המשטרה
קוזקובסקי, ניסה לשכנע אותו
שייתכן כי ראה את המכונית המיסתורית
לא שבוע וחצי או שבועיים וחצי לפני
החקירה, אלא שלושה וחצי שבועות לפניה.
קוזקובסקי אף העיד בבית־המשפט שריינה
הסכים איתי, אך הרב־סרן הכחיש את עדותו
בתוקף.
קאזיס לא תפס במלאו את משחק התאריכים.
לפי טענת רימה, הוא ראה את
המכונית האדומה ביום השישי, כשבוע
וחצי או שבועיים וחצי לפני שהתייצב
במשטרה. כלומר, המקרה קרה או ב־7
באוגוסט , 1964 או ב־ 31 ביולי של אותה
השנה.
ריינה העיד שקרא באותו זמן עתונים
מדי יום ביומו, ובהם גם את הידיעה הראשונה
על מציאת גופתה של נערה בחולות
עכו. הגופה התגלתה ב־ 3באוגוסט, והידיעות
על־כך התפרסמו כבר למחרת היום.
ברור, שאילו רימה היה רואה את המכונית
האדומה ב־ד באוגוסט, היה יודע כבר על
מציאת הגופה באותו המקום, ולא היה
קושר את המכונית את הרצח. בלומר, הוא
ראה את המכונית ב־ 31 ביולי — ביום
ובשעה משוערים של הרצח — או שבוע
לפני כן.
את האפשרות השניה מכח־שים רימה
ופלג בתוקף. את האפשרות הראשונה לא
תוכל כבר המשטרה לחקור לעולם.

״המסדר התחיל בהבאת נהג הטקסי. הוסבר
לו לשם מה הוא בא, והוא החל לעבור
על פני השורה ביסודיות. אחרי זר, הוא
התייצב כארבעה מטר מאיתנו, פנה אלינו
בחצי גיף והצביע ביו בכיוון האזור שלג־.
,אני חושב שזהו זה׳ ,אמר האיש. אז
חשבתי שזר, זיהוי. עכשיו אני יודע שזה
לא היה זיהוי אמיתי.
״מיד אחרי זה, המפקח ברנדט, שערך אח
המיסדר, פנר. אל הנאשם, :בולקין, האם
יש לך שאלות?׳ קאזיס קפץ על הרגליים
וצעק, :בולקין׳ אין לך שום שאלות.׳
״אחר־כך בא קאזיס בטענות לברנדט,
שקרא לבולקין בשמו לפני שהעד זיהה
אותו. כדי שיהיה זיהוי צריך העד לגשת
ישר לנאשם, לשים יד על כתפו ולהכריז
באופן חד־משמעי: זהו זר!
״התפרץ וויכוח בין קאזים לברנדט ובסיומו
פנה בתדט ללוי, :אם עורך־הדין

עומדים המועמדים לזיהוי, לפי דרישתו של מזהה
נוסף: סזרן משרד מוניות של חברת אריה, שמכר את
הכרטיסים לזוג שנסע במונית לחיפה. הוא נימק את דרישתו לניסוי הפנים בכן שבמשטרה
הראו לו את תמונתו של החשוד. גס משפטנים אחרים שללו את מהימנות מיסדרי־הזיהוי.

בפנ ס מכוסות

19י

ספורט

המשחק האחרון של הנבחרת הלאומית (נגד ״ארסנל״)
הקופה — למפלגות
בחירות הדג מסריח מן הראש י

בין כל הבעיות העומדות על
סדר־יומן של הבחירות לכנסת
השישית, צריך היה הספורט לתפוס
מקום חשוב, אך איש לא
דיבר עליו ברצינות.
״העולם הזה״ מפרסם להלן את
חוות־דעתו של איש*הספורט, המציג
את הבעיות היסודיות. מסקנתו:
יש לשנות את המישטר בארץ
לחלוטין, לפרק את שלטון המפלגות
הישנות, כדי להבריא את
הספורט :
״אני זוכר את מישחק הליגה בסיבוב
השני ׳,סיפר ביום השלישי השבוע חבר
הנהלת הפועל רמת־גן לשעבר יגאל וירון,
לחברי הוועדה למניעת שחיתויות של ההתאחדות
לכדורגל .״המישחק בין הפועל
רמת־גן לבית״ר תל־אביב. באמצע המישחלן
נעשה פאול נגד שחקן רמת־גן ראובן כוהן
על־ידי איש בית״ר, והנה, להפתעתי הרבה,
רץ בלם בית״ר תל־אביב, חליבה, לעברו
של חברו לקבוצה, אשר ביצע את הפאול,
ואמר לו שאם יגע שנית בראובן כוהן
הוא, חליבה, ירצח אותו.״
וירון הביא סיפור זה כחיזוק לטענתו,
שהמישחק שנערך אז בין בית״ר והפועל
רמת־גן היד, קנוי מראש על־ידי בית״ר.
מה עושה חבר־הנהלה של קבוצה מכובדת
כהפועל רמת־גן, שאפילו זכתה פעם
באליפות המדינה בכדורגל, שיש לו חשדות
רציניים נגד שחקני קבוצתו כי ביצעו עבירה
כה בזוייה כמכירת מישחק?
שום דבר.
לפי המסורת. וירון אמנם פנה. יום לאחר
המישחק, למשרד־חקירות תל־אביבי
בו עובד ידיד שלו, והתייעץ איתו מה
לעשות. מאוחר יותר נודע לו, כי בין כך
ורך מתנהלת חקירה בקשר לכשרות מיש-
חקי כדורגל על־ידי גוף אחר. משום כך
הוא חשב שיותר הוא לא צריך לעשות
שום דבר.
לכל מי ששמע את עדותו של וירון,
היד, קשה להאמין למישמע אוזניו. הנהלה
של קבוצה חושדת בשחקניה במכירת מיש־

חק, ואינה עושה דבר כדי לאמת או להזים
את חשדותיה. היא פשוט עוברת על־כך
לסדר היום.
כל חובב־כדורגל, המכיר אח המצב בענף
האהוב עליו, לא היה מזדעזע יתר־על־המידה
מהתנהגותה של הנהלת קבוצת הפועל רמת־גן.
ודא פעלה לפי מיטב המסורת של
עסקני־הכדורגל המקומיים.
סל הספורט — פוליטיקה. עסקן אינו
רק אדם המתעסק בענייני הקבוצה שלו.
הוא גם נציג מפלגתו באותה קבוצה, אם
באופן רישמי, אם בלתי־רישמי. כל קבוצת־כדורגל
נוספת היא מיבצר חדש של המפלגה,
וכל ביזיון של אותה קבוצה הוא
מהלומה למפלגה.
לכן ברור ששום עסקן אינו מוכן לנקוט
בפעולות, שיפגעו בפרסטיג׳ה של קבוצתו,
אפילו אם הן יביאו לה תועלת, בסופו של
דבר. כי הנזק שייגרם למרכז המפלגה
חשוב יותר.
הנזק הנגרם ממצב זה, בו כל הספורט
הישראלי קשור לפוליטיקה, הוא עצום.
ממלכת הקנוניות. עסקני מפלגות מקימים
אגודות־ספורט חדשות לבקרים, ללא
כל התחשבות בצרכים של האגודות המקומיות,
מהם־בה היחידה של רצון להתפשטות
ולהגברת השפעתם.
המצב בולט במיוחד בשטח הכדורסל.
הוקמו עשרות רבות של קבוצות כדורסל,
בשעה שברור לכל איש מקצוע כי יש
לדאוג קודם־כל לקבוצות הקיימות, המחזיקות
את עצמן רק בקושי רב.
אם האינטרס העליון של כל עסקן הוא
קידום מפלגתו, ולא קידום הספורט, הרי
ברור לחלוטין מדוע פשטה בכדורגל בארץ
מכירות המישחקים. שני עסקנים השייכים
לאותה מפלגה לוחמים למעשה למען אותה
מטרה, ולכן הם מוכנים לכל מעשה הונאה
ומירמה, ובלבד שיצליחו להפיל בפח את
המפלגה היריבה, את הקבוצה השייכת לאותה
מפלגה.
העיקר: לנסוע לחו״ל. ממצב זה נולדים
אחר־כך מצבים מגוחכים עוד יותר.
כאשר מתגלה קנונית־ ,באחד ממרכזי־ה־ספורט,
הוא מרכז את כל מאמציו כדי למצוא
מיקרה דומה במרכז המתחרה. אין
זה קשה. כאשר לשני המרכזים יש תיקים
האחד על השני, הרי אז, לפי מיטב הפוליטיקה
הישראלית של ,׳שמור לי ואשמור[?
לך״ ,משתיקים את כל הפרשות, סוגרים

הצי־מקצוענות. אין אף כדורגלן אחד
את כל התיקים, ומגיעים להסכם בקשר לבארץ
שנשאל על בעייה זו ולא אמר, שמן
נטיעה הקרובה לחוצלארץ.
לעיתים נידמה כי כל הפעילות הספורהראוי
להנהיג בארץ לפחות כדורגל חצי־טיבית
בארץ מטרתה להבטיח נסיעות ל־ מקצועני, כנהוג, למשל, בארצות מרכז־חוצלארץ.
סערה שלמה קמה באיגוד שופטי־אירופה.
לכל מומחה כדורגל ברור, שזה ה־הכדורסל,
נאשר התברר ליושב־ראש האיגור פיתרון הצודק והטוב ביותר. שחקן יקבל
כי סידרו אוהו, מנעו ממנו את הנסיעה אמנם תשלום ממקום־עבודתו, אך הוא יקבל
השנתית לחו״ל.
גם תשלום מוסכם על מישחקו.
רק קוסם יוכל. בתום העונה החולפת
הפ־תרון הוא טוב, אלא שיש בו פג*
אספה אגודת מכבי חיפה חומר בו יש,
אחד: אם יוגשם, יאבדו כמה עשרות עסלדעתה,
כוי להרשיע מיספר אגודות בקנוקנים
מסורים את התיק שלהם במרכז
ניות לגב־ מישחקים. החיפאים קיוו, כי
המפלגה. מי יהיה זקוק להם אז?
בעזרת חומר זה תיענש קבוצה אחרת,
מובן לכן, שבתנאים הקיימים, ללא שינוי
ואילו הם עצמם יזכו להמשיך לשחק בליגה
דראסטי במפה הפוליטית של ישראל, אין
העליונה.
כיכיי שפיתרון מעין זה יתקבל אי־פעם.
זו גם הסיבה לכך שמומחי כדורגל דגוההתאחדות
לכדורגל יא התרגשה מהמצב,
הקימה ועדה לחקירת הו׳,אשמות. בינתיים לים, כמו חברי הוועדה המרכזת של ההסתדרות,
ובראשם החלוץ המרכזי הנודע זאב
החלו מישחקי הליגה• רק• קוסם יוכל לומר
מה יקרה אם אמנם, תמצא הוועדה כי הרינג, הציעו כפיתרון לכל בעיותיו של
ההאשמות מבוססות וכי קבוצה אחרת, לא הכדורגל הישראלי להקפיא את הליגות במכבי
חיפה, חייבת לרדת לליגה נמוכה ארץ, להביא לכך. שמקומה של כל קבוצה
יהיה מובטח ללא התחשבות בתוצאות מ שיותר.
חקה.
כלומר — להרוג את החולה במקום
מה יקרה אז? האם יחליטו להתחיל את
לרפא אותו.
מישחקי כל הליגות מחדש?
להוציא מידי ה?ן םקכים ! כל מי שדרוש
מיניסטריון ! טען עורך־הדין ה־חיעא
גדעון גורדון :״בכל מדינה מסודרת חושב שלהישגים של ממש בספורט אפשר
יש סינסטריוו?ספורט ושופט־וווקר מטעם י להגיע על בסיס של חובבנות, חי לפי מוהמדינה
היה חוקר בעניינים מסוג זה. לא שגים שמלפני שלושים שנה. שחיין חייב
להתאמן מדי יום כדי לשמור על כושר
יתכן שאגודה קטנה תעשה את מלאכתה של
מינימאלי. שחקני כדורגל או כדורסל מתההתאחדות!״
אמנים
שלוש פעמים בשבוע בצורה הרק
רשות ממלכתית בעלת סמכויות של
מאומצת ביותר.
ממש תוכל להקים על רגליו את הספורט
רש ת ממלכתית חייבת לתמוך בספורט־בישראל.
רשות כזאת תוכל לשחרר את הספורטאים
מהתלות המתמדת בעסקני ה אים. המדינה חייבת להחליט אם היא רוצה
בקידומו של הספורט בארץ אם לאו. זו
מפלגות, אנשי מקצוע יוכלו לשוב ולקחת
חייבת להיות החלטה של העם כולו.
את העניינים לידיהם (העולם הזה .)1+63
ר,ם פ רט חשוב מדי כדי שיינתן לעסקני־ערב
הבחירות לכנסת השישית היה ברור
מפלגות לנהל אותו. יש להוציאו מידיהם!
לאלפי הספורטאים בארץ, כי דווקא נושא
זה הוא שיכריע רבות לגביהם בשאלה איזו
יטילו לתיבת הקלפי.
משלמים מתחת לשולחן. היעדרם של שני צדי המס&נו
אשני־מקצוע מניהול הספורט הישראלי הביא
הוועדה למניעת שחיתויות •יימה את
לא פעם להחלטות, שאבד עליהם הכלח. כך,
שמיעת העדויות בהאשמת מכבי חיפה
למשל, החליטו רכזי המפלגות, כי הכדורגל
נגד בית״ר תל־אביב, בדבר ניסיון לקניית
בארץ חייב להיות חובבני טהור.
מישחק. סיפרו העדים שהופיעו לפני הוועדה:
יהיה לא כאשר תו+הג המקצוענות, הרי
שני אנשים, שהציגו עצמם כאנשי מכב-׳
לדיש .,בר מר, לעשות? .פי חוקת ההתאח־חיפה,
פנו אל שחקני רמת־גן, הציעו להם
כדורגלני ישראל הם חובבנים לפרמיה
אם ינצחו את הבית״ריס. החיפאי
מופת.
מכחישים בתוקף את הסיפור כולו.
אך למעשה לא יכול אדם להיות ספורסיפור
שני: אוהד מוכר של בית״ר תל־טאי׳
ובוודאי שלא כדורגלן חובב, ולהגיע
אביב, המכונה סוידי, עובד מועדון־הלילה
להישגים כלשהם. עליו להתאמן שלוש
היפואי אריאנה, פנה אל שחקני רמת־גן,
פעמים בשבוע, ובמיקרים רבים אפילו
ראובן כוהן ומשה פרל, הציע להם כסף
ארבע פעמים. חלק גדול מזמנו חייב להיות
אם יסכימו לעזור לבית״ר לנצח אותם.
מוקדש לכדורגל• אין אדם שיסכים לעשות
הבית״רים, כמובן, מכחישים בתוקף. קפטן
זאת, לראות כיצד מתמלאות קופות אגו־הקבוצה
הרמת־גנית ראובן כוהן אף סיפר,
דתו מדי שבת, כתוצאה מדמי־הכניסה ה־ כי אותו סוידי השאיר במכוניתו סכום של
פנטאסטיים הניגבים מאלפי הצופים המשול 200ל״י, לאחר שבית״ר ניצחה באותו
הבים׳ ובעצמו לא לקבל פרוטה.
מישחק בשיעור .0:1
הפ־תרון, שנמצא על־ידי חכמי הכדורגל
עיסקה כפולה. דעת אנשי מיסדרונות
בארץ: משלמים מתחת לשולחן, נותנים לההתאחדות:
הרמת־גנים עשו עיסקה כפולה,
כסף שמות מפוצצים כמו ״תשלום בעד הן עם החיפאים, למיקרד, בו ינצחו במיש־ימי־עבודה
אבודים״ או ״מענק מיוחד, שניתן
חק, והן עם איש בית״ר, למיקוד, בו יפסידו
על־ידי אוהדים״ .נקל לשער אח השפעתם
את המישחק.
של טריקים עלובים מעין אלה על המוראל
פסק־דינם של עורכי־הדין עובדיה רזיאל
של הספורטאים. אם העסקנים מרמים קצת,
וויקטור חזן, שיינתן בשבוע הבא, יגלה
הרי גם להם מותר.
אם יש ממש בדעות הלחשנים.

כדורגל

מאמן צ׳יריץ׳ באימון (תופס בראשו דרוג יאוש)
ההפסד — לספורטאים
העולם הזה י+6ו

הבת, לא לצח״ל

דיסקוטק לכל צועק
עוד דיסקוטק נפתח. עוד מעט לא יהיה
לאן ללכת בתל־אביב. ואם זה יימשך בקצב
כזד״ גם לא יישאר איפה לגור בעיר.
לכבוד פתיחת הדיסקוטק החדש הגיעו למקום
כל מיני יצורים מוזרים, שלא נראו
בדיוק כמו אנשים, אבל גם לא נראו כמו
משהו אחר. הם היו לבושים בחפצים שלא
נראו בדיוק כמו בגדים, אבל גם לא נראו

כמו לא־בגדים.
היתד, שם שחקנית קאמרית אחת בשם
; ר יכה אורגד. היא לבשה חתיכת־בד ארוג
,׳.יצבע תורכיז .״את הבד הזר, קיבלתי
מי״ף יד! לורן,״ היא אמרה לכל מי ש־ש15ו׳
גותה מה היא לובשת.

היד, ק־ שחקן־רקדן אחד יוסי קיפניס,
שבא עם׳ מכנסי ג׳ינם, ג׳אקט ועניבה. את
מכנסי הג׳ינס הוא לבש, כי אמרו לו שאפשר
לבוא למקום הזה גם במכנסי ג׳ינם.
את העניבה הוא ענב, כי אמרו לו שלא
נותנים להיכנס לשם בלי עניבה. מפני ש־הדיסקוטק
נמצא ליד מלון שרתון, והמקום י מחייב.
ליא דוליצקיה היתד, האמא של הערב.
בהזמנות, שנשלחו למוזמנים, אמרו שהמסיבה
תתנהל בצורת חתונד״ וליא דוליצקיה
תהיה אם החתן. אבל זה לא היה נכון. היא
לא היתד, האמא של החתן. היא היתד, האמא
של הערב.
בתור האמא היא חיפשה בין כל המוזמנים
אבא, והיא אימצה את כל דיילי המקום
אל החזה שלה, לבנים.
מי שנהנה יותר מכולם מהפתיחה ה־

מפוארת היה רפאל הלפרין. הוא ישב
עם אשתו בפתח הבאר, ועשה את עצמו
כאילו הבאר הוא באר שלו, וכאילו זה
לא באר אלא משכנות־עוני, שזה עתה הוא
חנך בתור ראש־העיר החדש של תל־אביב.
הוא לחץ את ידיהם של כל המוזמנים,
ואמר לכולם בקרוב אצלכם.
ואז פתאום באד, לשם ויולט. כל אבר
בגוף שלה הגיע מתצוגת־ד,אופנה האחרונה
שהתקיימה, או מאותן שעדיין לא התקיימו.
היא נשמעה כמו הצריחה האחרונה של האופנה
העולמית. היא לבשה נעלי לק מהאופנה
של שנת , 1970 חל־פת־עור או חליפת
זמש מ־ , 1980 גרבי רשת מ־ 1968 ותסרוקת
מ־. 1900
היא עוד לא הספיקה להגיע, וכבר נכנסה
למקום הנערה של מימון, עם מגפיים
לבנים מאופנת הקוראג׳ ,וגנבה לה את כל

ההצגה. היא הרגישה את עצמה מנצחת
כמה רגעים, עד שבא לשם מזור הצעיר.
הוא היה לבוש במכנסיים שהיו צרים עליו
למעלה, ורחבים עליו למטה. הוא הספיק
לרכוש כמה מבטי הערצה מכל הצדדים,
לפני שהמכנסיים שלו התפוצצו לשתי חתיכות.
פופיק
ושושילן היו הזוג הכי קטן באותו
ערב. אריק, שיכול היה להעלות את
הגובה הממוצע שלהם, נסע לשלושה ימים
לארצות־הברית.
דן שמר הופיע עם החברה שלו מכנר
על הגג, ובאמצע כולם ישב פרומצ׳נקו
מהשוקולד, ובאמצע פרומצ׳נקו מהשוקולד
ישבה מכנם הקטנה. לא זאת שנולדה רק
עכשיו — אחרת, גדולה יותר, לאה מכנס.
היא החליפה שם את התקליטים.
האחות הבכירה שלה היתד, עסוקה כל
אותו זמן בלהיות יותר יפה ממלכת־היופי
ויוויאן דל־כיאנקו, ומנירה היפה.
כן, פרט חשוב מאד: כולם שתו שמפניה,
אכלו בורקס, ואמרו לבעלי המקום שה־דיסקוטק
הזה שווה את הדיסקוטק של

פרדריקה סגל.

הבת ה שלי שית של ל 1י
כ שלוי א שכול התחתן, היתה בתו הקטנה, עופרה, החברה הטובה ביותר
של אשתו. עכשיו, אומרות השמועות, הן חברות פחות טובות.
ללוי אשכול יש, מלבד ממשלה, גם שלוש בנות. הבת הבכירה שלו היא נועה,
זו הנשואה לריקוד. הבת השניה שלו, תמה, נשואה כבר מזה כמה שנים למהנדס
בשם שו ח ט >פוצה) .נשארה הבת הצעירה, עופרה, שהיא בת־הזקונים שלו.
ובכן, גם היא עומדת כנראה להתחתן.
היא לומדת כעת באוניברסיטה, בירושלים, ובעלה המעותד יהיה, כנראה, בחור
צעיר מחולון. החתונה שלהם תיערך, כנראה מיד לאחר הבחירות.

הצלע השלישית שר הגשורש
בשבוע שעבר נערכה פגישה ידידותית בין פוקה הירש
ודנים אוכרזון. מי שלא מתמצא בעניינים, יכול היד. לחשוב
שזוהי פגישה ככל הפגישות. לפני שבועיים הוא נפגש עם

אריאלה שכיד, לפני שלושה שבועות הוא נפגש עם רחל
שפרוני, ובכלל הוא איש פגיש מאוד, תמיד פוגשים בו כל מיד

אנשים ועורכים איתו פגישות.
אבל הפגישה עם דנים אוברזון היתד, אחרת. היה לה עבר

כזאת. לפני כחודש ימים אף נבחרה בתחרות פומבית, בפאריס,
כ״מיס לסבוס״ לשנת .1960 לסבוס היא, כידוע, אי מסויים בין איי-
יוזז•

״באחד מביקוריה בריו־דה־ז׳נרו, הגדולה בערי ברזיל, הסתבכה דנים
אוברזון על רקע זה. מזכירתה הקבועה, שלפי הטענה היתה בת־זוגתה,
נרצחה במלון. מיס הועמדה לדין, אחרי שנחשדה ברצח
על רקע קינאה, זוכתה מחוסר ה־כחות.
״לאחרונה היה שמה קשור בשערוריה בינלאומית אחרת. הנסיכה
ג׳וכאנה פיאנטלי 26 בת לאחת המשפחות האצילות ביותר
באיטליה, שהיתר, נשואה לעורך־דין מפורסם, ואף ילדה לו שני
ילדים, סותתה על־ידי דנים אוברזון, הפכה אהובתה. היא הצטרפה
אליה במסעותיה בעולם, ובעלה הגיש נגדה תביעת־גירושין,
שהסעירה את כל איטליה.״
זה היה לפני שש שנים. עכשיו עומדת הנסיכה פיאנטלי להינשא
כדת וכדין לפוקר, הירש. ומה עם דניס אוברזון? היא נמצאת
לגמרי במיקרה, בישראל.
עכשיו נמצא פוקד, באיטליה. אבל לפני זה הוא הספיק לחזור
לישראל, להשתתף במסיבת־הפרידה, שנערכה לכבוד דניס אוברזון,
לאחר שהופיעה כאן, במשך כמה חודשים, ככוכבת התוכנית
בבאר שרתון.

פול,ה והנסיכה
עשיר, לפגישה. היא התחילה עוד לפני שש שנים, כשארוסתו
של פוקר, עזבה את בעלה למען דנים. אם כי אז פוקר, הירש
עדיין לא היה מעורב בעניינים, ולא ידע שאי־פעם יהיה מעורב
בהם.
בהעולם הזח מלפני שש שנים מתואר ביקורה של דנים בישראל•.
״אחת הדוגמות הבולטות ביותר למערכה הבינלאומית של אהבת
נשים היא ביקורה בארץ של הזמרת הצרפתיה דנים אוברזון.
״דנים ידועה כאוהבת־נשים, המצהירה בגלוי על עובדת היותה

כמה וכמה בחורות ישראליות היו רוצות
להיות יהודית מזור. להיות כאלה יפות,
דוגמניות מפורסמות, להיות נשואות למיליונר,
ולנסוע ליפאן ולארץ־ישואל, ולא

לשרת בצבא־הגנה־לישראל.
מעכשיו כל מי שרוצה להיות יהודית
מזור, צריכה לרצות להיות יהודית מזור
וחצי, כי יהודית מזור עכשיו היא כבו
אחת וחצי, ועוד מעט, עוד ארבעה חודשים
בדיוק, היא תהיה שניים. היא נמצאת עכשיו
בחודש החמישי להריונה.
היא הפסיקה אמנם לעבוד, לכבוד זה,
אבל היא מסרבת לוותר על הגוף הנהדר
שלה, ועל י הטליה הצרה שלה. מה היא
עושה בשבילם? היא הזמינה מתכנן־אופנה
שבדי, כדי שיחביא לה את ההריון.

דנים כ״מים לסכום״

וכך היא יכולה להמשיך לטייל בעולם.
היא נמצאת עכשיו בתוך דירת־הפאר של
האוניה המפוארת ביותר בעולם — רפאלו.
היא נוסעת עימה ועם בעלה לאירופה לחודש
ימים. אתר־כך, לאחר הלידה, היא
תבוא לישראל, בתנאי שיבטיחו לה שלא
ינסו לגייס את הבת שלה (ברור שזו תהיה
בת) לצבא.

הבת עול ״ מעריב ״
תקומה, בתו בת ד,־ 22 של עזריאד
קרליבף, מי שהיד. מייסדו ועורכו הראשון
של מעריב, התחתנה ביום הראשון.
היא כבר עשתה את זה פעם, אבל זה היה
מזמן, והיא כבר לא זוכרת.
זה היה לפני שנתיים וחצי. היא הכירה
בחור שהיה בן גילה, אהבה אותו בערך
חודש או חודשיים, ואחרי זה לקחה אותו
למלון רמת אביב ונישאה לו בטכס מפואר.
אחר כך הם נסעו לירושלים הבחור החליף
את שמו מיהודה לעזריאל, על שם
אביה ז״ל, אבל זה לא עזר. בהתחלה הם
רבו קצת, על עניינים פעוטים. אחר־כך רבו
הרבה. אחר־כך התחילה ללכת עם עתונאי
ירושלמי.
עבר זמן קצר, והיא התגרשה מעזריאל.
היא לא נישאה לעתונאי, מפני שהוא היון
כהן, והיא היתה גרושה. כך, לפחות, אמרו
השמועות.
לפני שלושה חודשים היא הכירה את
אברהם כנדל, צייר ירושלמי נחמד ובן
,36 דובר מינהל הכנסות המדינה.
המקצוע שלו היה בשבילו רק מקצוע. את
כל החיים שלו הוא השקיע בהובי שהיה לו,
ההובי שלו היה מיסים. לא שהוא אהב לשלם
מיסיס. לא היה לו גם שום קשר עם
גביית מימים, או עם לישכת־המס. הוא עסק
בדבר נעים יותר — במוזיאון למיסים.
לכל זה אין שום קשר לחיי־האהבד, שלו.
בחיי־האהבה הוא אהב את בתו של קרליבך.
הוא עמד להתחתן איתר, בראש השנה. החתונה
נדחתה, ובימים אלה הוא נשא אותה
לאשר, בטכס צנוע, בחוג־ד,משפחה.
ומה קרה בינתיים לעתונאי? לא קרה לו
שום דבר, רק השמועות על דבר מוצאו ממשפחות
הכהונה נשכחו. השמועות החדשות
אומרות שהוא סתם ישראל פשוט, בן להורים
ישראליים פשוטים. אם כן, למה לא
התחתן איתה? זה כבר שייך לסיפור אחר.

סיפור על שהי פעוטות ועל כפ יה דתית
שהיו רעיונות בפי מנהיגיהן. ארצות־הברית
וישראל קמו מתוך רעיון. בראשית היתד,
המילה. ואף כ־ מופיע משפט זה בברית
החדשה, אין כמוהו לתאר את מובנה העמוק
של היהדות.
החברה האמריקאית של היום אינה מושלמת•
אבל היא הקימה את המסגרות המאפשרות
ניהול חיי חברה, המושתתים
על עקרונות דמוקרטיים. וכך ניתנת האפשרות
להילחם על דמות החברה ועל קידומה.
מלחמה זו היא העיקר. הכללים למלחמה
הם החוקים הכלולים בחוקה ובמ

שגילה שהסדין מרוח בקטשום.
• בשכונה מכובדת ליד תל־אביב דר
ילד אהד שאביו גיור ואמו יהודיה• האב
לחם במלחת השחרור, התגייר והשתקע
בארץ. לפני כמד, שנים נסעו הזוג ובנם
לארצות־הברית. בתגרה שפרצה בבית הספר
שבו למד, בין נער כושי לבין חבורת
נערים לבנים, לחם הילד, לצידו של הנער
הכושי. הילדים כינוהו יהודי מזוהם. הדבר
אירע במדינת מיסיסיפי.
בחוזרו ארצה שב לבית־טפרו בשכונה
המכובדת שליד תל־אביב. פרצה תיגרר, בין

__ מאס

יורם קניוק
גילות זכויות האזרח. כלומר, המילה בראשית
הכל.
תושבי ארצות־הברית יכולים לישון במנוחה,
גם אם תקום מחר ממשלה של
אוכלי־אדם. משום שכל עוד לא אכלו את
כל טפסי החוקה, ואת כל השופטים העליונים׳
קיימת מסגרת המגינה על תושבי
ארצות־הברית מפני עצמם, מפני חקיקות
פזיזות, מפני נבחרים ודמגוגים העלולים
לפרש את המנדט הניתן להם שלא כחוק,
ומפני רעות־רות חולפות. הדבר לוקח זמן׳,
כי טחנות הצדק טוחנות לאט. העיקר הוא
שהן טוחנות, ויש מי שישגיח על פעולתן

קטשופ עד הסדין

*צד סאס: וילאס נן 1לאמריקה
זהו סיפורן האישי של שתי אחיות.
האחת בת חמש, נולדה בארה״ב. אחותה,
בת חודשים אחדים, נולדה בישראל. האם
אמריקאית, נוצריה. האב יליד הארץ, יהודי,
לוחם מלחמת השיחרור. סבו עלה ארצה

של היחיד לעבוד או לא לעבוד את אלוהים
כרצונו.
במילים אחרות: פן ישב בכלא, הוגלה
לאירלנד וסבל בשנות הששים של המאה
ה־ — 17 בעוון הפצת רעיונות שהיו מעני־

*טתי הילדות שבתחילת סיפורנו אין
חוקה שתגן עליהן. להיפך: עצם העיב־דה
שכותב שורות אלו לוחם למענן וכותב
נגד חוקי הכפייה הדתית, היא עבירה על
חוק לשון הרע. וכך, בעוד שבמולדתן השנייה
היו יכולות להיות אזרחיות שוות־זכויות,
הרי במדינת ישראל — שעל קיו
ו,נערים
והילד מצא על שולחנו צלבי־קרס
מצוירים וכתובת על ילקוטו, שלא השאירה
כל ספקות בליבו :״גוי מלוכלך, הסתלק!״
למי היה איכפת הדבר? ודאי לא להורי
אותם הילדים. הם משכו בכתפיהם —
וההפליה הדתית הפילה עוד קרבן. כל
משיכת־כתף, פירושה נצחון לכפייה הדתית.
ואז, יום אחד, נמצא את עצמנו במדינה
בה אותו סדין צבוע־קטשופ יהיה פרק
מחוקי המדינה. ורבי הארץ, טוביה ומנהיגיה,
מרמת־אביב ועד צהלד״ יאלצו לתלות
סדינים אדומ־ם על אדני חלונותיהם, ולמלא
אחר צידה האפל של היהדות, מבלי לדעת
שקיים בה גם צד אחר ופנים אחרים.

קריצת עין

ך* משרדי הממשלה מהיות אותן שתי
פעוטות סיפורנו בעייה סבוכה. הפקידים
לא שמעו על ויליאם פן, וגם לא איכפת
להם. הם קורצים לך בעין ורומזים: למה לא
תר,גר מכאן? מה רע שם? איש אינו רוצה
להרע לך. אנו פשוט מנסים לא להעלות

לא צלב, לא כתר
בראשית המאה והתיישב ביפו. מצו משפחתו
מיוחס דאב אף למשפחה החיה בארץ־ישראל
מראשית המאה ה־. 18
בשאלו שלום ירושלים — ספר קטן שכתב
בראשית המאה ה־ 18ר׳ גדליה מטמיאטשי,
אחד מתלמידיו של ר׳ יהודה החסיד —
מתוארים סבלותיהם של תושבי ירושלים
בצבעים חדים. מתיאורו של המחבר ניתן
ללמוד שחייה של קהילה זו היו גולה
שהיתר, גלולה מרה, כיצד היו מתנכלים
ליהודי, כיצד היה נאלץ היהודי ללבוש
בגדים מיוחדים ולפנות דרך לכל ישמעאלי
(תורכי) שפגש בדרכו. הספר נכתב בכאב
של בן לעם שהעניק לעולם את רעיון
החופש, את אושיות המוסר, הצדק והמשפט,
ובין שורותיו מובעת התקווה שיום יבוא
והכל יהיה שונה.
על צד אמן של הילדות קיימת תאוות־חופש
לא פחות גדולה. חלק ממשפחתה
הגיע לארצות־הברית בתחילת המאה ה־17
והתיישב בג׳ימסטאון. לאילן משפחתה התווסף
מאוחר י, תר אחד מאבות האימה
האמריקאית, ויליאם פן. פן קיבל מאת
מלך אנגליה צ׳רלס השני כברת־ארץ עצומה
בעולם החדש, ובהיותה עשירה ביערות נקראה
פגסילווניה — ״יערותיו של פן״.
כקווייקר לא האמין פן בשילוש הקדוש.
לדידו היו הנצרות והיהדות כלולות בבשורת
האהבה של ״ואהבת לרעך כמוך״• הוא
כתב מינשר בשם לא צלב ולא כתר וחלם
על סובלנות דתית. בהיות הימים ההם ימי
מלחמות דתיות, נאסד, הוגלה וסבל סבל
רב. הואיל ואביו היה אדמירל מפורסם.
וכיוון שהמלך חב לו סכום כסף עתק,
חונן ונשלח לעולם החדש להיות מושלה
של מדינתו.
פן שאף ואף הצליח לכונן מושבה שהיתר,
נטולת קנאות דתית. הוא היה בדיעד. שכל
אדם זכאי להאמין כרצונו. שאין כנסיה או
מסגרת דתית כלשהי רשאית לכוף רצונה
על מי שאינו נמנה עליה, או מסרב למלא
אחר כללי פולחנה. כישו, סבר פן שהאדם
לא נברא למען השבת, אלא השבת נבראה
למען האדם. הוא סבר שיש להפריד בין
המימשל האזרחי לבין חוקיות הדת, וזכותו

קים לו סבל דומה, לו חי במדינת ישראל
דהיום.

ממשלה •טל אוכדי־אדב
ך*! דמיון אינו מצטמצם לרובד האישי.
( ) ארצות־הברית וישראל נולדו מתוך מחאה
של רעיונות ואי־צדק וחוסר־סו־בלנות.
שתיהן הושתתו על רעיונות שמוצאם תורת
ישראל. שתיהן חשות שחוקותיהן, הלך רוחן.
קיומן הפיזי והרוחני, מותנה בתקוות ש־ניתלו
בהיווצרן.
צרפת ואנגליה, רוסיה והודו לא נולדו
מתוך רעיון כלשהו. הן היו קיימות קודם

מה וקימומה לחם אביהן, המדינה השנייה
בעולם שקמה כמחאה על עוול לא מי ודתי,
אין הן ראויות לשוויון־זכויות, בעוון היותן
בנות לאם שאינה יהודית.
בישראל הן נחשבות לנוצריות — ובעולם
הנוצרי יהודיות. אולם בזאת לא די: הנשו־אין
שהביאו אותן לעולם אינם מוכרים
במדינת ישראל.
ועתה שתי אפיזודות ואפילוג:
• מספרים שבירושלים, באחת השכונות
החרדיות, תלה כהן אחד למחרת חופתו
סדין על אדן חלונו. כמנהגם הצטופפו
בני השכונה להיווכח לדעת שהסדין מוכתם.
י גיבור היום בשכונה זו היה אותו עז־

בעיות סבוכות. בשביל מה לנו?
אמן של הפעוטות, למשל, אינה זוכה
בתעודת עולה. אין זה הרבה, אך מה היינו
אומרים אילו היו פני יהודים וישראלים
מושבים ריקם במשרדי ההגירה בארצות־הברית,
רק על סמך כך שאינם נוצרים?
שתי הילדות יגדלו. הן לא יוכלו לבחור;
הן לא יוכלו לשרת בצה״ל. הן יהיו מנודות•
יצביעו עליהן באצבע, ואם יהיו חלשות
— ומדוע שלא יהיו — יברחו מכאן.
ואותו קשר שבין שני הלאומים, בין שני
הגזעים העבותים שניסו לברוא על בדיהם
וענפיהם עולם חדש ונקי מתועבה, יישבר.

נ±ו״דץ בג 1ו

דדן

ד־ דן־ורד

במטך

! סעובו ־ נ

גודדיך

הגו

אחר

א י, הו -ו דן ־ו ד *,

מ 1י

דינ

הסדדבן .

איי

ה. והיא

וגורד *

דןובו _ 11־ 1

תןסינכוי די ע וי מי *

־!זעמם׳הזר.

במדינה
דרכי חיים
היא רוצה את •לדתה
גידול ילדים על־ידי ההורים שילדו אותם
אינה השיטה האידיאלית לחינוך דור בריא
של אזרחים. לאמא, שמרחמה יצא הילד,
אין תמיד זמן לדאוג לו. לפעמים היא
עצבנית. ברוב המיקרים היא לא קראה
ספרי־פדנוגיד״ אינה יודעת מה ואיך עלול
להשפיע על הי?ו. בדרך כלל אינה משכילה.
לפעמים אינה מסוגלת לחנך את בנה באווירה
תרבותית פוריה.
אבל עד עכשיו לא הצליחה החברה המודרנית
למצוא שום שיטה שתהווה תחליף

תיהם, מקבל״הנזק הנפשי,״ שגורמים ההורים
לבנם, פירושים שונים.
הורים המחנכים את ילדיהם להאמין באל
אחר מזה שבו מאמינה החברה שלהם גורמים
לו נזק נפשי. הורים המחנכים את
בניהם ברוח פחות צנועה, או לפי כללי־מוסר
אחרים מאותם הנהוגים בחברה שלהם,
גורמים לו ״נזק נפשי,״ וכו׳ וכו׳ .ככל
שגדלים הקנאות וחוסר־הסובלנות, כן מצטמצם
מספר ההורים הראויים לחנך את ילדיהם.
לא הייתי כתולה. ירדנה מחוויטי לא
נולדה באמריקה בתקופת המק־קארטיזם,
ולא ברוסיה בתקופת הסטאליניזם. היא נולדה
במצריים, לפני 26 שנה. היא עלתה
לארץ יחד עם הוריה בגיל צעיר מאוד,
ובגיל קצת פחות צעיר איבדה את אמה,
שנרצחה באבו־כביר.

מספרת ירדנה:

האמא שלי אמרה לי תמיד לא לאהוב
את אבא שלי, כי הוא מהעולם התחתון.
אבל בכלל לא הכרתי אותו. גם את אמא
שלי אני לא זוכרת, היא מתה כשהייתי בת
.4אני יחידה בעולם, אין לי אף אחד.
אני רוצה את הבת שלי.
אין לי כלום. תמיד חייתי בקיבוצים ובמוסדות.
זה לא טוב. מוסדות זה לא טוב.
כשהייתי גדולה יותר, וגרתי כבר בעיר,
למדתי לרקוד בלט קלאסי אצל רינה ניקובה.
היא היתד כמו האמא שלי. אבל לא סיפרתי
לה כלום על החיים שלי. עבדתי אז במשק-
בית. כל החיים שלי אני עובדת במשק־בית.
כשהייתי
בת 19 הכרתי את תומאס, זה
האבא של הילדה שלי. היו לי גם קודם
ידידים. אני לא אומרת שהייתי עדיין

ואיפה הוא גר, אבל אולי, פעם, אני עוד
אמצא אותו.
אמרו לי: אם תתחתני עם יהודי, אולי
יתנו לך אותה. מה זה כאן, שוק־הכרמל?
מחנה־יהודה? אני אוהבת נוצרים! יהודים
תמיד גונבים מה שיש לי. קשה להיות
יהודי.
במקום לעזור לי, לתת לי צריף ולתת
לי את הילדה, רוצים לעשות אותי מסובכת,
בכדי שלא אקבל את הילדה שלי. רוצים
לשלוח אותי לבית־משוגעים. אני אשד,
נורמלית.
״למה אין לי בית?״ הם אומרים שאני
לא אמא. והמשפחה שמחזיקה את הילדה
שלי היא כן אמא? עכשיו היא מסובכת,
הילדה שלי. אומרים שהיא צריכה לעבור
בדיקות פסיכיאטריות. היא רוצה את אבא.
כל גבר שהיא רואה ברחוב שואלת אותו:
״אתה אבא שלי?״ וכשהייתי אצלה, לפני
חודש, היא אמרה לי :״אם את אמא שלי,
אז איפה אבא, ולמה אין לי בית?״
אני אפילו לא יכולה לראות אותה.
השופט אמר לי שאם אני מבקרת אותה
יותר מפעם בחודש, אני מקבלת שנה מאסר.
אין לי כלום. רק אני והילדה, אני רוצה
את הילדה שלי.
הם אומרים שאני משוגעת. אני לא משוגעת׳
אני רק לא אוהבת יהודים. לא יצאתי
אף פעם עם יהודים. כשאני עם נוצרים
אני ליידי, כשאני יוצאת עם יהודים אני
רקדנית, כלום, אפם,
החתן היה הומו. כשרק לקחו לי את
הילדה, רציתי לשכוח הכל. נסעתי לפאריס
והכרתי שם בחור מצויין. כבר הלכנו להתחתן,
אבל פתאום, ערב החתונה, הוא בא
אלי ו3כמ. הוא אמד שהוא הומו, ורק
כדי להרגיז את החבר שלו הוא הלך
איתי. לא צחקתי ממנו, כי הבנתי את זה.
אני לא צוחקת על אנשים. אלה החיים,
וזהו.
כאן לא מבינים דבל כזה. כל אחד כאן
מסתכל על חהצלחד, של השני כדי לבדוק
אם הוא בסדר. כשחזרתי מפארים, התחלתי
לעבוד אצל סורמלו, בבר בירושלים. רציתי
להציל את הבת שלי. רציתי כסף, כדי לקחת
עורכי־דין. עם כסף של עוזרת אי־אפשר
לעשות כלום.
לקחתי עורך־דין, וזד, לא עזר. עכשיו
הבת שלי במוסד לילדים בחיפה. רימו אותי,
לקחו ממני את הבת שלי. למה לא נותנים
לי את הבת שלי.

מופרעת או אוהבת? עדכאן. סיפורה

ירדנה מחוויטי וכתה
״אם את אמא, איפה אבא?״
לאהבה של אם. עוד לא הומצא שום סוג
של חינוך, שום פדגוגיה שום ערך תרבותי,
שיתן לילד מה שנותן לו היחס החם של
האם שהולידה אותו. לכן ממשיכות האמהות,
הטובות והלא־טובות, לגדל את
הילדים שנולדו להן.
בכל זאת יש מקרים בהם הישארותו של
הילד בבית הוריו, או בבית אימו, עלול
לגרום לו ״לנזק נפשי שיטביע את חותמו
עליו לכל ימי חייו,״ כשההורים שלו מש
תכריס, מנהלים חיי־פריצות בבית, מתייחסים
אל הילד בצורה בלתי־אנושית וכו׳ .במיקרים
כאלה דואגת החברה לילד. היא מוציאה
אותו מביתו, מחנכת אותו במוסד מיוחד,
באווירה טובה יותר.
בזמנים כתיקונם משתמשת החברה בצורה
הוגנת בזכותה להוציא ילדים מביתם. בזמנים
שלא כתיקונם, כשיש במדינה אוזירה
של חוסר־סובלנות, כשאנשים מתחנכים
לשנו-א ולהילחם בדיעות הנוגדות את דיעו-

בתולה. אהבתי את החיים, לא בשביל כסף,
אלא בשביל אהבה.
תומאס, זה האבא של הילדה שלי, היה
סטודנט מאנגליה, הוא היה אנגלי. אני לא
יודעת אם הוא היה נוצרי או יהודי. אני
לא שאלתי אותו.
״אני אוהבת נוצרים הייתי איתו
שבוע׳ או שבועיים, כבר לא זוכרת. אז
עוד הייתי רוקדת בלט. קרה פנצ׳ר. התבייש?
,להגיד לחברות. הלכתי לעירייה ואמרתי
להם שיתנו לי בית ועבודה, שאני אוכל
לגדל את הילד שייצא לי.
או כשהילד נולד הם לקחו אותו, וגם
בית לא נתנו לי. הלכתי לגברת רייך,
קצינת־המיבחן, ושברתי שם טלפון. רציתי
את הילדה שלי, והם לא נתנו לי• לא היה
לי כלום. לא נתנו לי עבודה. אני רוצה
את הילדה שלי.
רק פעם בחודש נותנים לי אותה לשע־תיים.
אני מחפשת את האבא שלה כל
הזמן. אני לא יודעת מה שם המשפחה שלו

של ירדנה, כשפנה חעולם חזה אל עובלה
המחלקה ר8,וציאליה בעיריית ירושלים) הגברת
דייך, הסתפקה זו בתגובה :״אנחנו פועלים
במיסגרת חוק הנועד.״
לפני כמה חודשים הלכה ירדנה לבקר
אח בתר .,זר, היה פעם שניה בחודש, אחרי
שכבר ביקרה אותה יום לפני כן. היא
הספיקה לדבר איתר, קצת׳ ללטף אותה,
ולתת לה מסטיק. אז ניגשו אליה פקידי
לישכת־הסעד ולקחו אותה לבית הסוהר.
כשהיא הובאה בפני שופט השלום, הסבירו
לו העובדים הסוציאליים שהיא מופרעת,
וסובלת, כנראה, מרגשות־רדיפה. השופט נזף
במשטרה על שעצרה את האשד, בגלל עבירה
כזאת, אך עם זה האריך את מעצרה
ב־ 48 שעות, כדי להביאה לבדיקה פסיכיאטרית.
הבדיקה
העלתה כי הבחורה אינה מופרעת׳
ופעולותיה נבעו רק מרגישותה לגורל
בתה. היא שוחררה.
מה היא עושה בחו&ש שלה? היא הולכת,
באופן חופשי, יום־יום למוסד של הילדה
שלה, ומסתכלת לתוכו, מבער לגדר. לפעמים
היא רואה, מרחוק, את הילדה. לפעמים לא.
השבוע, תוך כדי חיפושים אחר עורך־
דין שיגיש צוו־מניעה לבית משפט, היא
הודיעה :״אני אתאבד, אני לא רוצה לחיות
יותר. או שהילדה תהיה שלי, או שלא
תהיה של אף אחד.״
כצעד לפני האחרון פנתה אל העולם הזה.

החי
• מקלחת חמה. בקריית־אונו, בעת
מריבה שפרצה בין שלושה אחים, על הזכות
להיכנס ראשון למקלחת, נפצעו שניים
מהם בשברי בקבוק והובלו לבית־חולים,
בעוד שהאח השלישי שפצעם הובל למשטרה.
+האיש
במזוודה. בנתניה נעצרו
שני צעירים שביימו חטיפת צעיר שלישי,
הכניסו אותו לתא המטען של המכונית,
כדי למתוח את תושבי הסביבה.
ס הז קן ו הי ם. בגבעת־אולגה טבע תושב
מקומי, אחרי שניסה למשות דג גדול
שעלה בחכתו, נפל למים ונפח את נשמתו.

מסעודה פיחטי
^ מה שהעולם מצחיק! מסעודה פיזנטי
היתד, מסתכלת כל יום בעד החלון
הצר של דירתה הצרה על הרחוב הצר,
וצוחקת צחוק לבבי. הרחוב היה צר ומצחיק.
הבתים היו צרים ומצחיקים. האנשים היו
צרים ומצחיקים. גם המוח של אנשי־ד,משטרה
היד, נראה לה צר מאד ומצחיק מאד. אבל
זה כבר סיפור בפני עצמו.
״צחוק זה דבר בריא!״ סבורה מסעודה.
״זד, מרגיע את הבן־אדם. זה מוסיף קצת
צחוק לחיים!״ לכן כל מה שהיא עשתה
בחיים, והיא באמת הספיקה לעשות הרבה,
היה בצחוק.
אבל יש אנשים עם ראש מצחיק, ועם
שכל עוד יותר מצחיק, שלא יודעים מה
זה צחוק. קציני־משטרה, למשל. היא סיפרה
להם הרבה בדיחות, אבל אף אחד מהם לא
צחק. או קחו, למשל, שופטים. כל היום
הם יושבים עם הגלימות השחורות והמ6־
חידות שלהם, ואף פעם לא צוחקים.
מסעודה פיזנטי כבר הספיקה לספר להם
המון בדיחות. היא אימצה את כל חושד,ד,ומור
שלה, ליקטה את מיטב הבדיחות
— והשופטים נישארו רצינים ואדישים.
איזה אנשים מצחיקים!
היה שופט אחד למשל, זקן כזה, מצחיק
ורציני. מסעודה סיפרה לו את כל הבדיחות
הכי טובות מהאוסף הפרטי שלה, אבל הוא
רק הלך והרצין. פתאום היא ראתה חיוך
רחב מתפשט מתחת לאפו. הוא ניסה להסתר
את החיוך, אבל מכעודה הבחינה בו.
פסק־הדין של אותו שופט לא היה חמור כל־כך,
ומאז מנסה מסעודה להישפט תמיד
אצלו, אבל המזכיר המצחיק של בית־המשפט
לא יודע מר, זר, צחוק. הוא תמיד קובע לה
משפטים אצל שופטים זקנים ומצחיקים שלא
יודעים מה זה צחוק.
וכאן, בעצם, מתחיל הסיפור.

ריבה מצחיקה
ף* עלה המצחיק של מסעודה פיזנטי עזב
*״י אותה יום אחד, מרוב צחוק, והלך עם
בחורה אחרת, צעירה יותר ומצחיקה יותר.
מסעודה נשארה עם שתי ילדות קטנות
ומצחיקות, שבין התקפודצחוק אחת לשניה
ביקשו פרוסת־לחם עם ריבה. אבל ריבה
— ד,ד,־ד,ה! — לא היה בבית. גם כסף
לקנות ריבה לא היה, והחנווני המצחיק
לא רצה לתת יותר בהקפה.
מי יכול לנחש מה עשתה מסעודה כדי
להשיג ריבהמצחיקה בשביל הבנות הרעבות
וד,מתגלגלות מצחוק?
היא צחקה, כמובן. מרוב צחוק היא הלכה
למכולת והפילה על הארץ שילינג, ככה
בצחוק. החנווני המצחיק התכופף להרים
את השילינג, ומסעודה סחבה מהדלפק ציג־צנת
ריבה.
היא התגלגלה מצחוק כשהחנווני אמר לה
״תחזירי, בבקשה, את הצנצנת למקום!״ כלבו
מצחיקים האנשים האלה, שלא מבינים
בצחוק.
במשטרה אמרו לה שהפעם הם סולחים לה,
ושתלך הביתה. אבל שוטר אחד הוסיף,
בצחוק, כי אם תיתפס פעם נוספת, אז
יושיבו אותה במקום מצחיק מאד.
וכאן בעצם מתחיל הסיפור, אבל הפעם
באמת.

ארנק תפוח ומצהיר!

כרו הרכה שבועות מצחיקים ובעלה
$המצחיק של מסעודה המשיך עדיין

עניפווה המצחיק של בעלת חוש־ההומוו שמרוב צחוק נכנסה לבית־־הסוהו

איזה צח1
לצחוק עם החברה המצחיקה שלו. מסעודה
החליטה שאי־אפשר להמשיך יותר לצחוק
כל היום, בלי לעשות כלום. צריך למצוא
איזה עבודה מצחיקה. ולהרוויח כסף בצחוק.
היא הלכה לכיכר מגן־דויד בתל־אביב,
שהוא, כידוע, אחד המקומות המצחיקים ביותר
בעיר הכי מצחיקה בארץ. שם עומדות
^!*ל מיני נשים מצחיקות, שיודעות לעשות
עבודות־בית מצחיקות. היא עמדה שם, לצחוק
קצת.
אחר־כך ניגשה אליה אשר, שמנה ומצחיקה
והציעה לה, בצחוק, לבוא לעבוד אצלה
בספונג׳ה ועבודות־בית. מסעודה עבדה כמה
ימים והרוויחה כמה לירות מצחיקות. י
ביום השלישי השאירה אותה בעלת־הבית
לבד, ונתנה לה הוראות מצחיקות איך לנקות
את הבית המצחיק, ולשטוף את הריצפה
המצחיקה.
מסעודה נשארה לבד והתגלגלה מצחוק.
היא ערכה חיפוש מקיף ויסודי בכל הארונות,
פתחה את כל המגרות והתפקעה
מצחוק. היה שם כל־כך הרבה כסף, וכל־כך
הרבה תכשיטים!
אבל מסעודה פיזנטי היא לא גנבת, חם
ושלום. היא רק הסתכלה בכסף ובתכשיטים
וצחקה. מה יש, אסור כבר לצחוק? אחר־כך
היא שמר, הכל במקום. אבל איפה שהיה
קודם כסף-היא שמר, תכשיטים, ואיפה שהיו
תכשיטים היא שמה כסף. היא רצתה שגם
בעלת־הבית תצחק.
בצהריים חזרה בעלת־הבית השמנה והמצחיקה
הביתה, עם שני סלים עמוסים
דברים מצחיקים. על גבי העגבניות המצחי־
|י0ן*ת, שהציצו מאחד הסלים, היה ארנק תפוח
ומצחיק. הוא חייך אל מסעודה. מסעודה
חייכה אליו. אחר־כך לקחה אותו בעלת־הבית
והוציאה מתוכו כמה לירות מצחיקות,
שכר־טירחתה של מסעודה, והחזירה את
הארנק המצחיק לכיסה.
זה היה כבר יותר מדי מצחיק. כשהשמנה
הסתובבה, הושיטה מסעודה יד זריזה והופ,
שלפה את הארנק התפוח והמצחיק מתוך
הכיס.
מצחיק, לא?

שתי שניות של פחד
ך וקר מצחיק אהד יצאה מסעודה פיזנטי
לחפש דברים מצחיקים בשוק־הכרמל.
שוק זה דבר מצחיק מאד. בתחנת־ד,אוטובוס,
על־יד הבית שלה ברמת־השרון, היה תור
וארוך מאד.
אוטובוסים מצחיקים באו אחד אחרי השני,
אבל עברו בלי לאסוף נוסעים. אחר־כך בא
אוטו אחד ואסף כמה נוסעים, שהצטופפו
בו כמו• סרדינים. מסעודה החליטה שהיא לא
עולה על אוטובוס כזה. יותר טוב לנסוע
למקומות מצחיקים בטכסי ספיישל. אבל מה
עושים כשאין כסף?
זאת באמת שאלד, מצחיקה מאד. מה באמת
עושים? בתחנה עמד איש מצחיק מאד,
שכל הזמן התעצבן למה האוטו לא בא,
ולמה שכשהוא בא הוא תמיד מלא, ואיזה
עולם מצחיק הוא זה, ובכלל. מסעודה
׳׳ליטר, להצחיק אותו קצת, שלא יהיה
:ל־כך עצוב ומיסכן. היא חשבה איך להצחיק
*ותו, ופתאום בא לה לראש רעיון נחמד
מצחיק מאד.
היא ראתה בכיס האחורי של מכנסיו
ורנק שמן. ארנקים שמנים תמיד מצחיקים
וותה, כי הם מזכירים לה אנשים שמנים.
מי לא צוחק כשהוא רואה איש שמן?
מסעודה נעמדה בדיוק מאחורי האיש עם
;ארנק המצחיק. מאחוריה עמדו עוד הרבה
:נשים מצחיקים וחיכו לאוטובוס המצחיק,
ויבוא לאסוף אותם לעבודה המצחיקה.
שבא האוטו, התחילו כל האנשים המצחיקים
דחוף אחד את השני ולצעוק :״אני הייתי
|עגך ואל תדחוף, אתה שם עם החולצה

ירוקה!״
מסעודה גם כן צעקה. מה יש, גם לצעוק
סור ז היא צעקה על מצחיק אחד, שכל
ומן נרחף יותר מכולם, ואמר שהוא היה
ראשון בתור ולמה דוחפים. היא צעקה

ודחפה. צעקה ונדחפה אל האיש עם הארנק
המצחיק.
הוא הרגיש חזה של איזו אשד, נידחף
מאחוריו. הד,־הה! איזה יופי! איזה משוגע
ירגיש חזה של אשד, נידחף מאחוריו ויגיד
לה אל תדחפי, גברת?!
בין דחיפה וצעקה הושיטה מסעודה יד
קפיצית אל הכיס האחורי. שתי שניות של
פחד והופ, הארנק היה כבר אצלה.
מצחיק, לא?

טוב למשה טוב
ן* אנשים כתור המשיכו לקלל ולדחוף
ן \ אחד את השני, אבל מסעודה עמדה
בצד, מחוץ לתור, והתגלגלה מצחוק. היא
עצרה מונית ואמרה לנהג המצחיק שיסע
ישר לשוק הכרמל. לפני שהנהג לחץ על
הדרשה והתניע את המכונית, היא עוד
הספיקה לראות את פניו המצחיקות של
האיש המצחיק מרצינות בן־רגע, כשעמד
נבוך ליד הנהג ולא מצא את הארנק המצחיק
והתפוח שלו, שרק לפני רגע נח לו
בפוזה מצחיקה בכוס האחורי של מכנסיו
המצחיקים.
בשוק הכרמל הצטופפו הרבה אנשים,
בעיקר נשים מצחיקות, ליד הדוכנים המצחיקים
של הרוכלים העוד יותר מצחיקים.
מסעודה התגלגלה מצחוק לאורך כל ד,ם ימ־טות
של השוק. היא עמדה ליד הדוכנים
לממכר ממתקים, קנתה סוכריות מצחיקות
בלי לשלם, העמיסה על הסל המצחיק שלה
ירקות ופירות ושכחה, מרוב צחוק, לשלם
לרוכל המצחיק שהיה עסוק עם לקוחה
אחרת.
לקראת הסוף, כשד,סלים שלה כבר היו
מלאים מכל־טוב, החליטה מסעודה לעשות
עוד כמד, תעלולים מצחיקים. סוף־סוף צחוק
זה דבר בריא, לא?
היא בחרה דוכן עמוס לקוחות מצחיקות,
ונדחפה ביניהן. כדי שהכל יהיה מצחיק
יותר ומשעשע יותר, מיששה מסעודה את
הסחורה, שאלה, בצחוק, כמה עולה כל דבר
ואמרה :״הו, זה באמת מצחיק מאד, המחירים
האלה!״
היתד, שם אשד, אחת, מצחיקה כזאת,
ששמה את הכסף שלד, בתוך הסל, כאילו
שבעולם המצחיק הזד, לא נבראו ארנקים.
זה באמת מצחיק מאד שנשים מצחיקות
שמות את הכסף שלהן בתוך הסל. מסעודה
החליטה להוציא את הכסף משם, כדי שלא
יגנבו אותו.
עבר שם בן־אדם מצחיק מאד, הסתכל
במחזה וצחק. במיקרד, קוראים לו משר, טוב.
הוא גם במיקרה סמל במחלקה לעיקוב
ולבילוש במחוז תל־אביב. חבריו לעבודה
מכנים אותו, במיקרה ,״צייד הכייסים״.
הוא הסתכל וצחק. הה! איזה יופי של
בדיחה.

ארנק בתיד הי?
* * א ז אותם מיקריים מצחיקים נוספו,
במחלקה המצחיקה ביותר של משטרת־ישראל,
המחלקה לזיהוי פלילי, תיקים עבי־כרס,
שבהם רשומים בקיצור תולדותיה המצחיקות
של האשד, המצחיקה.
כל מי שיעיין פעם בתיקים המצחיקים
האלה, ויגלה את ההרשעות הקודמות, ימות
מצחוק. כי כל פעם יש למסעודה פיזנטי
הרפתקה טובה יותר, מצחיקה יותר•
וכאן בעצם מתחיל הסיפור, אבל הפעם
באמת־באמת.
הכל התחיל בגלל אשד, מצחיקה אחת,
תיירת מארגנטינה בשם רחל זלמנוביץ׳.
היא ישבה באוטובוס, והושיבה על־ידה אח
התיק שלה. מסעודה ישבה על־יד התיק.
מול מסעודה ישב איש מצחיק והתחבא
מאחורי הכרס של עוד איש מצחיק, שעמד
בינו ובין מסעודה.
מסעודה הסתכלה בתיק המצחיק, שהיה
פתוח. בתוכו היד. ארנק מצחיק, שחייך אל
מסעודה. היא חשפה אליו שיניים צחורות,
וחשבה :״למה, בעצם, לא לעשות איזה
*תעלול מצחיקז״ ובאמת, למה לאז

האוטובוס המשיך לנסוע, ומסעודה פיזנטי
הושיטה חמש אצבעות זריזות, שפישבשו
בתוך התיק הפתוח. רגע של דממה מתוחה.
זה לא צחוק! עוד רגע, והארנק היה כבר
בין האצבעות. עכשיו צריכים רק להוציא
אותו בלי שד,אשד, המצחיקה תרגיש ותתפוצץ
מצחוק. עור רגע של דממה מתיחה והופ!
מסעודה צחקה. גם האיש שישב מולה,
וכל הזמן התחבא, צחק. רק האשד, המצחיקה
לא צחקה. היא לא הרגישה בכלל, כי לא
היה לה חוש־הומור לדברים כאלה.
כשהאיש ההוא, שכל הזמן התחבא, גמר
לצחוק, הוא ניגש אל מסעודה ואמר לה
בצחוק לבוא איתו .״הו, שלום סמל טוב,״
אמרה מסעודה בצחוק ,״מה אתה שוב עושה
כאן?״
הוא בא לצחוק, כמובן. גם במשטרה

הוא הטיל עליה קנס של 200ל״י, ושלח
אותה בצחוק לשנת מאסר.
ברחבה שלפני בניין בית־המשפט היתד.
מסעודה פיזנטי מוכנה לפתוח את מנעולי
ליבה הסגור. בצחוק, כמובן. היא
מתייחסת אל הכל כאל מהתלה משעשעת
מאד. כל העולם מצחיק. האנשים, האוטובוסים,
השוטרים, בתי־הסוהר, הכל.
בית־הסוהר לנשים, נווה־תירצה, למשל,
הוא מקום מצחיק מאד. אפשר להשתגע
מצחוק. הסוהרות מצחיקות, האסירות עוד
יותר מצחיקות. כולן מתייחסות אל העניינים
ברצינות איומה כזאת, שאפשר להשתגע.
קחו, למשל, את הזונות המצחיקות. בחוץ
הן גיבורות גדולות• מנבלות את הפה שלהן,
מצפצפית על המשטרה ועל כל העולם. בין
הסורגים הן נהיות פתאום מלנכוליות. כל

נאשמת פיזנטי בבית־המשפט
צחקו. האשימו אותה בצחוק שהיא שלפה
את הארנק המצחיק מתוך התיק המצחיק
של האשד, המצחיקה, כדי לצחוק מכל
העולם. השוטרים התגלגלו מצחוק.
השבוע הביאו את מסעודה פיזנטי אל
בית־המשפט• בצחוק, כמובן. האשימו אותר.
בצחוק שהיא ניסתה לכיים בצחוק את
התיירת .״היא כייסת מועדת,״ הסביר התובע
של המשטרה המצחיקה, עורך־הדין יצחק
נוטמן ,״כל הנסיונות של קציני־המיבחן
להחזיר אותה למוטב לא עזרו.״
״צריך להתחשב בה, כבודו,״ התחנן פרקליטה
של האשד, הצוחקת, עורך־הדין עזרא
חיים ,״היא עשתה את זר, רק בצחוק!״
״הה!״ צחקה הכייסת ,״בטח רק בצחוק!
מה יש? אסור כבר לצחוק בארץ הזאת?״

אפשר להשתגע מצחו?
ך* יא צחקה. הסניגור, עזרא חיים, צחק.
( ן נציג המשטרה, עו״ד יצחק נוטמן, צחק.
הקהל, שנכח באולמו של שופט השלום
התל־אביבי יוסף קירטוני, צחק. בכלל היה
מצחיק מאד. גם לשופט היה מצב־רוח סוב.

היום חושבות מתי יגיע כבר יום השיחרור,
ומה עושה העארס שלהן, שנשאר בחוץ,
ומה עושה החברה למקצוע, זאת ׳שנשארה
ברחוב בן־יהודה פינת מאפו.
בפעם האחרונה שהיא היתד, בנווח־תירצח
היה מצחיק נורא. נתנו לה אוכל בחינם
ומיטה בחינם. בקיצור, נתנו לה הכל בלי
שהיא היתד, צריכה לעשות כל מיני תעלולים
מצחיקים.
היא הבטיחה עכשיו להיות רצינית יותר,
ולהפסיק לעשות צחוק מכל העולם. מובן
מאליו שזאת לא הפעם הראשונה שהיא
הבטיחה להפסיק עם זה. הבטחות לחוד —
בדיחות לחוד. היא לא יכולה להפסיק לצחוק
מכל העולם. יש לה חוש־הומור, והיא לא
מבינה מדוע עושים צרות לבעלי חוש־הומור,
ובכלל זה לא צודק שיש בארץ
חוקים נגד אנשים שאוהבים לצחוק.
את הסודות של המקצוע המצחיק שלה
היא לא מוכנה לגלות• היא מוכנה רק
להודות שיש לה נתונים מקצועיים מתאימים:
כישרון להצחיק, ידיים ארוכות וזריזות,
שתי עיניים גדולות ובולשות, ולשון חלקה
כרו צלופח.

מצחיק, לא?

סיימת סננה הטווה שר נגיעה בטוהר חנחיווח וסנוניוו! נגד
רשימתנו־ לכו מתנקש כל אוהד, פעיל ומשקיו לקרוא בעיון
את ההנחיות הנאות, ולפעול כמשגיח נול כשוות הקלפיות

וזאת עליו 1לוו!!ת:
!• 1אם טרם שובצת לפעילות ביום הבחירות, אנא: פנה מיד, לפי מקום מגוריך, לאחד
הרכזים האזוריים של רשימתנו, או לסניף הקרוב ביותר למקום מגוריך( ,ראה רשימה)•
* גם אם אינך מתנדב לפעילות ביום הבחירות — הודע מיד על כל ליקוי לאחד
מסניפינו הקרובים, או לוזעדת־הבחירות האזורית אליה שייך ישובך( .הועדות האזוריות
מפורטות ברשימה בעמוד הבא).

פתקי ההצבעה
* הצטייד מראש בפתק הצבעה, אותו תוכל דקכל כאחד מסניפינו.
השתמש כפתק זה אם לא תמצא פתקי רשימתנו כתחנת הקלפי.

אם יחסרו פתקי הצבעה בתחנת הקלפי, הודע על כך מיד ליו״ר ועדת־הקלפי, או
למשקיפנו בתחנת הקלפי (אם יימצא שם כזה) .בידי יו״ר הועדות מלאי גדול של פתקים,
אבל בשום פנים אל תסתפק בכך -הודע על־כך מיד לאחד הרכזים האזוריים, או
לסגיפנו הקרוב, או טלפן לוועדה האזורית.
^ במקום פתק מודפס, יכול לשמש להצבעה גם פתק ריק, שעליו מסומנים בכתב יד
אות הרשימה, או האות עם שם הרשימה. בכל תחנת־קלפי יהיו פתקים ריקים מיוחדים
למסרה זו. כל בוחר דשאי לקבל מוועדת הקלפי פתק ריק.

אין להכניס לתוך המעטפה יותר מפתק אחד.
#השתמש בפתק נקי ובלתי־פגום.
0 ,עקוב אחר תוצאות הבחירות. רשום לעצמך את מספר הקלפי בה הצבעת. אם
התוצאות שתתפרסמנה אינן נראות לך — הודע לנו כי בחרת ברשימתנו, תוך ציוך מיספר
הקלפי ומקומה המדוייק. אנו חוששים מהעלמות ותקלות ביישובים קטנים. לכן, אס הינך
מצביע בישוב קטן — היה ער במיוחד לפניה זו ! 1

זכויות המשקיפים
רייזי1
#ו בכל תחנת קלפי יות נוכח מטעמנו משקיף אחד בכל עת, להשגיח על
סדרי־הבחימת באותה תחנה. תעודת מינוי אחת טובה ל־ 5קלפיות( .יש לציין בתעודת
המינוי לאיזה קלפיות היא מתייחסת).

#המשקיף יקכל כתכ מינוי מרכז הסניף. תעודת המינוי תהיה
חתומה כידי יו׳יר ועדת הכחירות האזורית וכירי נציגינו כאותה
ועדה. אנו רשאים למנות את משקיפינו מכלי לדווח על כך לאיש,

כפי ראות עינינו.
0.אין למנות לתחנת־קלפי אחת יותר משני אנשים, כדי שיוכלו להחליף זה את זה
כך. בשום זמן לא יהיה נוכח יותר ממשקיף אחד מטעמנו בתחנת־הקלפי.
• חברינו הינם משקיפים בלבד, ולא חברי ועדת־קלפי עצמה. משקיף אינו רשאי
להתערב בפעולות ועדת־הקלפי. מאידך, רשאי הוא להעיר את הערותיו על פעולות הוועדה.
הערות אלו יירשמו, לבי דרישתו, בפרוטוקול התערה בידי היושב ראש. במקום רישום
כזד, רשאי המשקיף להעיר את הערותיו בכתב נפרד, שייחתם על־ידו ויצורף לפרוטוקול

הוועדה״ כחלק ממנו.

#על המשקיף להשגיח כעיקר על שני דברים: על מציאותם של
פתקי־הצכעה כתא־ההצכעה, ועל מניין הקולות, בעת הספירה.
• כל משקיף רשאי לבדוק אם מלאי הפתקים משביע רצון, ואם הפתקים מסודרים
כדרוש. בעת הבדיקה יש גם לוודא אם לא הוספו סימנים על הפתקים שבתא, או לא
לוכלכו הפתקים.
< 0על כל משקיף להחזיק אצלו מלאי של פתקים, למיקרה שאזלו הפתקים בתא
ההצבעה ואצל יו״ר הוועדה.

סידרי ההצבעה וספירת הקולות

ארוו*)*ז

• הקלפי פתוחה לה^כעה ללא הפסקה מ־ 7כבוקר עד 12 כלילה, אך
ביישום שמיספר הזכאים להצביע כו אינו עולה על ,300 תהיה הקלפי
פתוחה מ־ 8בבוקר עד 0כלילה. הקלפי תסגר לפני זה, אם כבר הצביעו
כל הזכאים להצביע כה.
׳ 0הקלפי תיפתח רק כשיהיו נוכחים בה לפחות שנים מחברי ועדת־הקלפי (כאמור,
אנשינו אינם חברים, כי אם רק משקיפים) ,אך אם שעה אחרי השעה שנקבעה לא יהיו
נוכחים חברי הוועדה, תתחיל ועדת־הקלפי בפעולתה בכל מיספר חברים.
• לוועדת־הקלפי אוטונומיה מלאה, ואיש אינו רשאי להתערב בפעולותיה.
• תגיעה השעה לסגירת תחנת־הקלפי, ומחכים עוד אנשים ליד הכניסה, לשם הצבעה,
יש להכניס את כולם בבת אחת לתחנה, לנעול את הדלתות ולאפשר להם להצביע. לכן, על
משקיף הנוכח בתחנת הקלפי רק לשם השגחה על מניין הקולות, להגיע לתחנת־חקלפי לפני
מועו סגירתה. לשם כן עליו להיות בקשר עם אנשי הוועדה, נדי לוודא מתי תהא סגירתה
(.כאמור עשויה להנעל גם לפני חצות).

הקלפי, עליה מוטבעת חתימת ידו של יו׳־ר ועדת הבחירות המרכזית. נוסף ליו״ר חותמים
על המעטפה שניים מחברי ועזת־הקלפי, המייצגים רשימות שונות.
#ספירת הקולות תעשה על־ידי ועדת הקלפי מיד אחרי גמר ההצבעה. ועדת הקלפי
עורכת פרוטוקול, אותו היא מעבירה עם כל חומר ההצבעה לועדות האזוריות. כל משקיף
רשאי להוסיף בפרוטוקול את הערותיו.

• כל מעטפה תכיל פתק אחד כלבד, ואם תפייל יותר -הריהי
פסולה, ואין למנות את הפתק שבתוכה במניין הקולות.
0בל ועדת־קלפי מקבלת מיספר קבוע מראש של מעטפות, וגם את המתקלקלות יש
להחזיר לוועדת־הבחירות המרכזית. יש להשגיח ולראות כי סך־כל המעטפות (כולל אלה
שנפסלו ואלה שנשארו) ,לא יעלה על סך־כל המעטפות אשר סופקו לוועדת־הקלפי.
• על ועדת־הקלפי לאסוף בתא־ההצבעה את פתקי־ד,הצבעה שנשארו בו אחרי גמר
ההצבעה, לצרף אליהם את פתקי ההצבעה שנשארו בידיה, ולהכניסם למעטפה מיוחדת,
כך שבתחנת־הקלפי לא יימצאו שום פתקי־הצבעה במפוזר.
#לאחר מכן על ועדת־הקלפי לקבוע שנים אלה:
(א) את מיספר הבוחרים שביקשו להצביע, ושליד שמותיהם נעשה בהעתק הראשון
של רשימת הבוחרים סימן .¥
(ב) את מספר הבוחרים שהצביעו, לפי המחיקות שנעשו בהעתק השני של רשימות
הבוחרים.

#הוועדה תרשום את שני המיספרים האלה בפרוטוקול, כמקום
המיועד לכך. שני מיספרים אלה צריכים להיות זהים זה לזה, ואם לא
יהיו -חייכת הוועדה להסביר את חוסר ההתאמה ביניהם ולרשום
את ההסכר בפרוטוקול.
0רק לאחר מנן פותחת הוועדה את תיבת־הקלפי, מוציאה את המעפסות, מונה אותן
ורושמת את מיספרן בפרוטוקול. מיספר זה צריך להיות זהה עם מימפר הבוחרים כפי
שנקבע לעיל. במיקרה של אי־התאמה בין חמספרים — על הוועדה לתת הסבר לסיבות
אי־ההתאמה.
•> כל מעטפה נפתחת לחוד, מוציאים מתוכה את פתק ההצבעה, חבר ועדת־הקלפי קורא
בקול את הרשימה אשר על הפתק, מראהו לנוכחים ושם אותו במקום המיועד לפתקים
של אותר. רשימה, באופן שהפתקים שניתנו לכל רשימה יהוד צרור לחוד. בעת קריאת כל
פתק, מסומן הדבר בגליון מיוחד, המסופק על־ידי ועדת־הבחירות המרכזית. יש לזכור:
אין לטפל בעת ובעונה אחת ביותר מאשר במעטפה אחת!

#מניין הקולות וקביעת תוצאותיה כחירות נעשים ברציפות, ללא
כד הפסקה.
+לאחר הספירה, מועבר החומר לוועדת הבחירות האזורית. המשקיפים
רשאים להילוות אד חברי הוועדה עליהם הוטלה העכרת
החומר.
0על כל משקיף לרשום את התוצאות בתחנות הקלפי בהן כיהן, והערותיו לגבי
בשרות הבחירות, בשני העתקים, ולהעביר העתק אחד לרנז־הסניף או לרכז־הבחירות האזורי,
והעתק שני למטה הבחירות ברחוב קרליבן , 14 תל־אביב.

#אם נגלה ליקויים נערער על תוצאות הבחירות. לפיכך, הקפד על
מילוי הוראה זו.

הקלפיות לחיילים

!+בקלפיות המיוחדות לחיילים הובטחה חשאיות ההצבעה. חייל יכול אמנם לבחור
בתחנת־הקלפי הצמודה למקום מגוריו, אך אם בחרת ברשימתנו והצבעת בקלפי מיוחדת
לחיילים, הקפד על מילוי בקשתנו ותתעניין בתוצאות אותת קלסי, כדי להיות בטוח
שקולך לא נעלם.

• אם הבחנת כליקוי כתחנת־קלפי צבאית, הודע על ק• ליו״ר
הוועדה, אך אל תסתפק כפך -רשום את הדברים והודע נס לנו
על כך!

רשימות הבוחרים

י • על הרוצה להצביע, לזהות את עצמו על־ידי הצגת תעודת־זהות. אחרי שהבוחו זיהה
את עצמו, ועדת־הקלפי מבררת אם שמו רשום ברשימת הבוחרים שבידיו( .אנחנו יכולים
לספק לכל משקיף העתק מרשימת הבוחרים באותה־קלסי).

0ו החוק קובע עונשים חמורים לאלה המפריעים למהלך סדיר של הבחירות, כולל
הוצאת פתקים, השמדתם ובו׳ ,והם צפויים למאסר של שנים ולקנס כספי גבוה.
0כל בוחר ושום ברשימת הבוחרים, לכל תחנת־קלפי רשימת־בוחרים משלה. שמות
הבוחרים ערוכים זה מתחת לזה, לפי סדר האלף־בית של שמות המשפחה. הרשימה
הבסיסית נקראת. סופם א׳״ .אם אחרי הבנת סופם א׳ נוספו בוחרים, או חל שינוי
בפרטים אישיים, נכללים השמות ברשימות המילואים הנקראות ״טופס ב ״ ו״טופס ד ״.
0אם אחרי הכנת הטפסים הנ״ל הוצאו מהם הבוחרים — נכללים שמותיהם ברשימות
מיוחדות, הנושאות את הכותרת ״טופס ג׳ ״ ו״טופס ה׳״ .העברת שם מטופס אחד
למשנהו מצוינת על גבי הטפסים.
0בכל תחנת קלפי שתי רשימות בוחרים מקבילות. רשימה אחת מיועדת לזיהוי,
וכשמופיע הבוחר ומזהה את עצמו, מסמנים י ! 7ליד שמו. לאחר גמר ההצבעה נמחק
שמו של הבוחר בעפרון מהרשימה השניה, המקבילה כאמור בפרטיה לראשוני״

• לאחר גמר ההצבעה, נמחק שמו של הבוחר מרשימת הבוחרים והצנעתו סצוייית
על־ידי הטבעת חותמת על תעודת־תזהות שלו. יש להקפיד על מילוי הוראה זו, ויש לשים
לב לכך כי הבוחר לא יכניס יותר מטעמפה אחת. הבוחר מקבל את חסעטגח סוועדת־

+המשקיפים שירצו לקכל תדריך מפורט יותר יוכלו לקבלו מרכז
אזורם. רצוי, לכן, להתקשר עם רכז האזור, כדי לקכוע עמו #ת
המועדים המתאימים.

לכל המשקיפים והאוהדים: אנו דואגים לכשרות הבחירות בכללן.
דאג לא רק למניעת זיופים ככלל, דאג לא רק שפתקי ש׳ יהיו מצויים
כתא־הבחירות -אלא פתקי כל הרשימות!!

אזור ירושלים:

רח׳ שמואל הנגיד

,21 טל 39988 .י־ם.
אזור חיפה: טלפון ,86138 שד׳ הנשיא
,124 כניסה ב׳ (מרכז הכרמל).

זוהי ושימת חונזיס
אזוו״ם שר ושימת
״הע1ום הזה-נוח
חוש״ ביום הקלפי

אזור טכעון: רה׳ השושנים ,20 טל.
בבית ,931517 בעבודה .71477
אזור הרצליה: פטר להן, טלפון להודעות
,932051 רשפון.
אזור אילת ! טל 2203 .־2734 ,059־,059
אורי אלהרנד .221/8
אזור באר־שכע: שב׳ ד׳ ,293/22
טל ,2150 ,2870 .רח׳ גרשון ( 44ע״י ה־שק״ם)
,השלום ,20 שכונה ג׳.
אשדוד״ים: מרדכי זוהר, רח׳ הגפן
אזור אשקלון: נעים גלעדי, בנין ה־עיריה
הישן מגדל אשקלון, רח׳ הרצל, טל ,5 .שכונת החשמל, טל. מטה — .901243
עכו: דניאל אררה, חנות צורף, עכו
3231־.051
אזור רחובות: רח׳ נורדאו ,6נם־ העתיקה . 13/3
נצרת: אדמונד בלכרמן, נצרת־עילית
ציונה (רבינוב).
,89/12 טל 4230 .־.065

פשקוב,
גרשון
: נתניה אזור
אופ״אל־פחם: אחמד סעיד ג׳ברין —
לבונטין ;8נדב^ אבישר, רח׳
סמילנסקי ,74 רי ד קדם ,44 יפו (מאפיה) ,טל.826959 .

באד ״ טבע: רח׳ גרשון ( 44ע״י ה־א׳
,נתניה.
אזור פתח־תקווה: טל ,913375 .שק״ם) ,טל.2157 .
רמת״השרץ: אביעזר ברין, גרשון
.913165 איתן אורון, רח׳ שפירא ,24 הרב
הנדלר, רח׳ בילינסון ,31 טל.931608 .
בלוי . 1
אזור אור־יהודה: שלום מזרחי או
דבוריה: מסלמה אחמד אמין: הוד הידגר
כדורי, רח׳ דגניה ,6אור־יהודה.
שרון — מגדיאל, משק שץ.
אבן־יהודה: חיים שביט, שיכון ותיאזור
רמת״גן: יצחק מיכאלי, אמנון
קים, אבן־יהודה.
ותמר ,25 טל 732940 .בערב.726340 ,
אזור תל״אביב: קרליבן ,14 טלפואזור:
אבנרי צבי, רח׳ ליכט .6
נים( 30134 ,30135 :במטה) .כתובת נוספת
נהריה: רולף אלפרד, שביל אילה ,3
לבירורים ביום הבחירות: גליקסון >8ת׳׳א,
טלפון 226785 :או בבית הרכז טל .233143 .טל.921167 .
מכריה: עמוס חייט, ק .שמואל גלריה
אזור (נצרת) טבריה״:דווריוחז,
אלכסנדר 20924 067 בית קוריצקי, קרית
הירדן ,10 טבריה, טל.20550 ,20330 .
שמואל: רח׳ הירדן ,10 טל.20330 ,20550 .
ישובים ערכיים: אחמד מצרוואה,
זכרץ. יעקב: יהונתן חפץ, רח׳ המטה
הבחירות בת״א, רח׳ קרליבך , 14
טל( 30134 ,30135 .מ־ 5עד 8לבקש את מייסדים .88
יורם ברנע).
עפולה: מימון יעקב, גבעת המורה
כת״ים (חולץ) :אדמוני שמואל, מס־ ,250/3טל 2499 .־.065
ריק ,18 בת־ים, טל.824654 .
מ ג די א ל: סייג משה, גיל עמל . 15
באם מסיבה כל שהיא הנך מתקשה להתקשר
עם אחד מרכזי האיזור, פנה לאחד
צפת: א• קלודה, שיכון כנען .140
מסניפי רשימתנו הקרוב ביותר למקום
טבעץ: ישעיהו לוריא, רח׳ השושנים
מגיריך:
גבעתיים: מאיר סמורודינסקי, רח׳ ,20 בית — .931517
הכ״ג ,78 גבעתיים.
ת ר שי ח א: בשירה מישל 925029 ,־.04
רמת־גן: רח׳ ביאליק 67א ׳ ,טל.726340 .
ערד: אורי פרנק, שכ׳ ראשונים 16/2
כני־כרק: ציון יוסף, רח׳ אבן שפרוט
(בשעות הערב).

לוד: זוילי שלום, רח׳ שלמה המלך
פרדס״כץ: רפאל חכים, רח׳ ביאליק .4
ראשץ לציץ: דליה אסא, רח׳ הרצל .161

די מו נ ה: ארז זילברצודיג .217/8

זוהי הרשימה שר ועוות־הבחיהת
האחרות שר מדינת ׳שואל שבפניהן
תוכל להתלונן ביום הבחירות לקלפי:
ירושלים: בית־חולים זיו, רח׳ הנביאים,
ירושלים, טל 29997 .־.02
תל־אביב: גני התערוכה, ביתן ,33
תל־אביב, טלפונים,240141 ,442144 :
.240151 ,240140
חיפה: בית המורה, רח׳ ארלוזורוב .92
חדרה: הבנין החדש של העיריה, רח׳
הלל יפה, קומת קרקע.
כנרת (מכריה) :בנין המשטרה בית
המשפט) ,טלפונים 21071 :־21070 ,067־.067
צפת: בית־המשפט צפת (בנין המשטרה)
,טל 30943 .־.067
יזרעאל (עפולה) :בנין המשטרה
2649־.065

עכו: בנין התזמורת העירונית, ע״י
ביה״ס תיכון ערבי, טלפונים 910321 :־,04
910322־.04
השרץ (נתניה) :רח׳ הרצל ,30
נתניה, טלפונים 3444 :־2121 ,053־.053
פתח־תקווה: בית התלמיד, רח׳ סלומון

רמלה: שד׳ הרצל ,31 רמלה, טלפונים:
.961154 ,961088
רחובות: בית־המשפט, רחובות, טל.
.951997
אשקלץ: בית־המשפט, אשקלון, טל.
2109־.051
כאר־שכע: בית רסקו, דרך הנשיאים,

אם לא שובצת עדיין כפעילות יום־־הקלפי: אנא, הצבע מוקדם כבוקר,
ופנה אישית לסנין* המקומי הקרוב של רשימתנו, והתייצב
לשירות! כל אדם יהיה דרוש!

ק 1לנוע
י שראל
מדחמח נוח בשדכן המעובר
ישראל בקר עומד לעשות סרט לפי
מחזה של גולדפאדן. יקראו לו שני קוד
למל. אבל גם גולן עומד לעשות סרט, גם
כן לפי מחזה של גולדפאדן, וגם לו יקראו
שני קוני למל.
לגולדפאדן לא איכפת כמה סרטים יעשו
מהמחזה שלו. ממילא הוא לא ילך לראות
אותם. כבר לא ייצא לו. גם לקהל לא
איכפת. אבל לאשר הירשברג, מעודד־הסר־טים
הישראלי, כן איכפת. הוא לא יכול
לעודד ארבעה קוני למלים בבת־אחת. זה
יקר מדי.
ובכן איזה משני הסרטים יבוצע? זה
תלוי. אם מדברים עם גולן, אז הסרט של
גולן יבוצע. אם מדברים עם ישראל בקר,
אז הסרט של ישראל בקר יבוצע.
הוא בא מהשואה. טוב, אז מדברים
קודם עם גולן, ומתברר שהסרט הזה עלה
לו כבר 25 אלף לירות. אפשר לראות קבלות.
הוא כבר הכין תפאורה. אפשר לראות
תצלומים. הוא כבר ערך מיבחני־בד, והחליט
שגאולה נוני תשחק בתפקיד ראשי,
שאילי גורליצקי יהיה קוני למל, וחיים
טופול יהיה הירשלה.
״כן, הרשלה. למה לא הירשלה? זה לא
הוזי יהודי, הירשלה?״
״כן. זה הווי יהודי. אבל זה לא גולו־פאדן.׳׳

חשוב. דן אלמגור כבר עשה מזה
גולדפאדן.״
התסריט כבר כתוב. דן אלמגור כתב
אותו, והשקיע בו הרבה עבודה. הוא מבוסס
על יצירות יהודיות, והציר שלו הוא
שני קוני למל והירשלה מאוסטרופולי. והוא
כתב את זה כבר לפני למעלה משנה.
עוד לפני האמריקניזציה של שלום עליכם.
״אבל אז, לפני שנה, כשהכל כבר היה
מוכן, לאחר שכבר חתמנו חוזה, נתנו
שטרות, ושכרנו את אולפני הרצליה,״ מספר
גולן ,״בא אלי אשר הירשברג ואמר
לי, :הנה, יש חברה, חברת שני קוני למל,
ישראל בקר עומד בראשה, והם רוצים גם
כן לעשות את הסרט הזה. תוותר לו,
בשביל בקר זוהי עבודת־חיים, הוא בא מהשואה׳
ואתה הרי לא מבין את השואה׳.״
מחווה ג׳נטלמני. גולן ענה לו, לדבריו
:״תראה הירשברג, אני איש קולנוע,
אני כבר שקוע בתוך העסק. הוצאתי כבר
אלפי לירות, זה הרבה כסף.״ אז הירשברג
אמר, ,טוב, נעשה בוררות.׳ היתד׳ בוררות,
ואני הסכמתי לוותר, בתנאי שחברת שני
קוני למל תעשה את הסרט באולפני הרצליה׳
תוך שנה מחתימת החוזה, ושהאול־פנים
יתנו לי ארבעה אחוז מההכנסות, על
חשבון ההשקעה שלי.
״אילו הייתי רוצה מלחמה, הייתי עושה
אותה. הייתי גומר את הסרט חמש־עשרה
חודש לפניו, אבל לא רציתי. טוב, אז חתמנו
על החוזה תוך תרועות וחצוצרות של
העתונות שאיזה ג׳סטה עשיתי ואיזה מחווה
ג׳נטלמני שזה היה. יש לי כל העתונים מאז,
אני יכול להראות אותם.״
צו מניעה. בינתיים עברה שנה, ישראל
בקר עוד לא התחיל להסריט, אבל הוא עזב
את חברת הרצליה, התקשר עם חברת גבע,
וחברת הרצליה, לפי דברי גולן, תובעת
אותו עכשיו למשפט על שלא מילא את
התחייבויותיו.
״לכן,״ מסכם גולן ,״אין לי ברירה אלא
לדרוש צו־מניעה ולעשות את הסרט בעצמי.
בית־המשפט יעכב להם את ההסרטה עד
שיתברר העניין: או עד שימצאו איזה
פתרון לפצות את הנפגעים בעניין.״
כמו צוללת? ובכן, כל זה לא היה
ככה. זה היה לגמרי אחרת. אפשר לשאול
את ישראל בקר, והוא יגיד :״הפנייה של
גולן, בשעתו, לסרט באה רק לאחר שנודע
לו שאני עוסק בעבודה הזאת עם חברת
שני קוני למל.
״הוא חשב שכיוזן שגולדפאדן זה הפקר,
ואינו מוגן על־ידי קופירייט, הרי הוא
יכול לגשת בחיפזון לבצע סרט שנקרא
שני קוני למל, בייחוד לאחר ההצלחה הגדולה
שהיתר, לזה בתיאטרון.
״רק דעת־הקהל בארץ, ועזרת העתונות
האוהדת, ורק התערבותם של גורמים ממשלתיים
שפניתי אליהם, הם אשר הכריחו

את גולן לסגת מתוכניותיו ולפנות לי את
הדרך לביצוע התוכנית.״
ובכן, מה יקרה אם גולן יעכב כעת את
ההסרטה? ״גולן יעכב את ההסרטה?״ צוחק
בקר ,״אם גולן יצליח לעכב את ההסרטה,
אז אני צוללת. חברת שני קוני למל התחייבה
בפני גולן שתעשה את הסרט באולפני
הרצליה. אז אני שואל, אני חברת
שני קוני למל? האם אני נראה כמו חברה?
כמו מה אני נראה?״
״כמו צוללת?״
״לא,״ הוא מסביר ,״אני ישראל בקר —
במאי. אני לא חברת שני קוני למל. אני,
עכשיו, חברת השדכן המעופף.״
שמיניות כאוויר. אם כן, אז מיהו
גולן? האם גם הוא לא גולן? נכון. גם
גולן הוא לא גולן, הוא רק מסתתר מאחורי
השם גולן, ומאחורי הפנים של גולן. בעצם,
האמת היא שהוא חברת נוח.
ובכן, חברת שני קוני למל התחייבה
בפני חברת נוח, איזושהי התחייבות מסו־יימת,
עכשיו כל עורכי־הדין של גולן, זאת
אומרת של נוח, יכולים לעשות שמיניות
באוויר לישראל בקר, זאת אומרת לשדכן
המעופף, הם לא יוכלו לעשות כלום.
בכל זאת, שניהם מוכנים ללכת למעודד
הישראלי ולברר בפניו, עוד פעם, את העניינים.
המעודד בכלל לא מבין מה הרעש,
על מה הם רבים? הרי גולדפאדן ראה את

נאורה נוני ב״שני קוני *
הצוללת תעשה שמיניות באוויר
הדברים מראש וכתב שני קוני למל —
שגולן יעשה קוני אחד, ושבקר יעשה את
הקוני השני.

יומן החדשות
דור־שחקנים חדש עומד לתפוס מהוריו

את עמדות־המפתח בקולנוע: ננסי סי
נטרה, בת ,23 חתמה על חוזה לזמן
ארוך עם חברת פוקס, קארול קול, בתו
בת ה־ 17 של נט־קינג קול, חתמה על
חוזה לאותו הזמן עם חברת קולומביה.
9נפוליאון חוזר למודה. מרלץ כרנדו
מתכונן לשחק אותו בסרטו של ג׳ץ יוס־טץ,
ווטרלו. הסרט יעלה לפחות 10 מיל־יון
דולאר, ומכינים אותו כבר שנה. בהתחלה
רצו לחת את התפקיד לאלן דילץ,
אבל בסוף החליטו שלמרלון (דזירה) ברנדו
כבר יש נסיון, הוא כבר יודע איך עושים
את זה • .ז׳אן לוק גודאר גמר לריב
עם העתונאים והמבקרים, עכשיו הוא רב
עם הצנזורה. הוא לא מסכים איתר. שסרטו
החדש פיירו השוטה עלול לקלקל את הילדים
מתחת לגיל .18 בתור עונש הוא
יעשה את סרטו הבא, החוק, בשבויה, ואת
זה שיבוא אחריו באיטליה. זה מה שקוראים
ליפול מן הפח אל הפחת.
* בצילום־מיבחן של גולן.

מספר 1469

ה׳ חשון תשכ״ו31.10.1965 ,

המחיר

1ה ו ־ י 3םהדי

שעת הש־ן

יי**ייי*׳ז
ן ן\1^ 1׳< ט 11י ה

אורי אבנרי ושלום כהן

ניוס ה 2-ננווגנו
תכויע אחה בקרני
אס יוסי 1להישמע
בארץ קורהאות