גליון 1470 מתאריך 3 בנובמבר 1965

בכל הבחירות הקודמות מילאו כתבי
העולם הזה ועורכיו תפקיד מיוחד: הם
ישבו כמשקיפים בקלפיות, ברחבי הארץ.
במשך יום הבחירות ייצגו את המפלגות
השונות בקלפי, ובצורה זו עקבי
מקרוב ובצורה בלתי־אמצעית אחרי התהליך
הגדול,
גם ביום שלישי האחרון ישבו חברי
מערכת העולם הזה בקלפיות, ברחבי הארץ.
אך הפעם עשו זאת מטעם רשימה
אחת, וזו נשאה את שם העתון שלהם:
רשימת העולם הזה — כוח חדש. כך
שילבו שני תפקידים: הם מילאו תפקיד
ציבורי חשוב מטעם הרשימה, והם כיסו
את הבחירות כעתונאים. את הדו״ח שלהם,

מקיומנו. חשבו, כי כמו בת־היענה, יובלי
לעצום את עיניהם — ואנחנו לא נהיה
קיימים.
קשר השתיקה הקיף את כל העתונות
והראדיו. העולם הזה יכול היה לפרסם
את הסקופים הלוהטים ביותר במדינה•
לחשוף את השערוריות הפוליטיות החמורות
ביותר — מאלטה יוק. בטאוני ה־מישטר
התעלמו מכך. לגמרי. בסופו של
דבר, פגעו רק בעצמם. כי אחרי שכיר־סומינו
הוכחו פעם אחר פעם כנכונים,
התרגלו רבבות קוראינו לראות בשבועון
המסויים המקור היחידי לפירמים רצוף של
האמת.
וכך, בצד החרם וההשתקה, התפתח

זאב כ,,הארץ״

אלמוני כעלון־השמצה של נזפ״ם
שנכתב החל משעות הבוקר הקטנות של
יום ד׳ ,תוכל לקרוא בפנים הגליון.
במקום אחר בגליון, תוכל לקרוא את
ניתוח הנצחון הגדול של רשימת העולם
הזה — כוח חדש. את חלקם העצום והמופלא
של אלפי המתנדבים, את מסירותם
של אזרחים אשר אפילו אנו איננו
יודעים את זהותם.
בשורות אלה, הרשה לי לעמוד על
חלקו של השבועון המסויים בכל המערכה
הזאת. אם הוכיחה מערכת הבחירות לכנסת
הששית משהו, הרי זה שהעולם
הזה היה והינו גורם ציבורי אשר אין
להתכחש לו. והאל יודע שניסו להתכחש

במשך שנים רבות חזרו וניסו כל שותפי
המישטר לטעון, כי העולם הזה אינו
רציני, שהוא אינו מייצג בארץ שום דבר,
שקוראיו הם עדת פוחזים. אבל הם לא
הצליחו לשכנע אפילו את עצמם. על כן
נקטו בקו השני: הם החליטו להתעלם

מעמד מיוחד לשבועון המסויים. מעמד
זה עמד במיבחן, כאשר החלטנו להתייצב
במערכת הבחירות לכנסת, וקראנו לכל
התומכים בהופעתו של כוח חדש להתלכד
סביבנו.

במערכת הבחירות, עצמו את עיניהם ואטמו
את אוזניהם בכל אשר נגע לרשימת
העולם הזה — כוח חדש. במידה
שפירסמו את דברינו, היה זה כאשר אי־אפשר
היה להעלימם מבלי לעורר אצל
קוראיהם שלהם הרגשה של חוסר־אימון.
עלה על כולם קול ישראל. הוא התפתל
בתימרונים שקופים, סירב אפילו לפרסם
מודעות־בשכר מטעם רשימת העולם הזה
— כוח חדש. בליל ספירת הקולות, כאשר
הביעו מומחים מעתונים שונים את
דעותיהם על תמסירי התוצאות, הכריז
ראש מערכת פנים אל פנים, שמואל אבי־דור
:״התופעה המעניינת ביותר במה שנוגע
להופעתו של כוח חדש בבחירות

של עידוד לאנשי העולם הזה בציוריהם.
עתה, אחרי ההישג הגדול, חייבים אנו
להביט קדימה — הן לגבי עתידה של
התנועה אשר קמה, הן לגבי עתידו של
השבועון הזה. לנו ברור, כי הנצחון בקלפי
לא ניתן לנו כמתנה, ולא כעיטור
על מלחמות עברו. מי שישב בכנסת
מטעם הכוח החדש מביא עמו מיטען
כבד של התחייבויות. אותן התחייבויות
שנטל על עצמו בהיותו במערכת העולם
הזה, ואשר חזר ונטל על עצמו במערכת
הבחירות.
פירוש הדבר: העולם הזה לא יהפוך
ביטאון של איזו סיעה בכנסת, כפי שלסי־

קשה להעריך עדיין את טיבו של הגל
האנושי אשר שטף אותנו. המתנדבים שהקימו
את הכוח החדש — עברים וערבים,
בני ישראל השניה ובני הישוב הוותיק
— הם גזע אשר ציניקאים אמרי
כי כבר נכחד מהארץ. מה שהם יצרו
במשך שלושת החודשים האחרונים לא
היה מנגנון בחירות, כי אם גרעין של
תנועה עממית חדשה.
אולם גם כאשר אי־אפשר היה להתעלם
מן הכוח החדש, וכאשר פעיליו כיסו את
פני הארץ כמו דשא ירוק אחרי הגשם
הראשון, ניסו מכשירי המישטר לקיים את
החרם ואת השתיקה. עתונים, שמרחו כל
דבר־הבל של אנשי המפלגות האחרות,

דוש ב,,מעריב״

רענן לוריא ב״ידיעות אחרונות׳
אלה, היא העובדה שהעולם הזה יהיה
מיוצג בכנסת. זה מוכיח שלפחות חלק
מן הבוחרים פונה לכיוון חדש.״ אך פרש־ניתו
הקבועה של קול ישראל, כתבת
דבר חנה זמר, הרגילה מזר, שנים לכללי
ההשתקה והחרם, לא יכלה לתת
להערכה ברורה זו לעבור בלי מענה, על
גלי השידור הממלכתיים. היא מיהרה לבטל
את ההישג, אשר אף מפלגה חדשה לא
זכתה לו מאז קום המדינה, באומרה כי
זה יהיה אולי ״פיקנטי״ ,אך חסר כל
חשיבות.
החזית היחידה, בה לא נשמרה ההחרמה
עד הסוף, היתר דווקא חזית הציור.
שלושת הקאריקאטוריסטים הגדולים של
העתונות העברית — דוש, רענן לוריא,
וזאב — אף מצאו דרך להביע קורטוב

עות אחרות יש בטאונים נרצעים. הסיעה
בכנסת תעשה שם את אשר עשה —
ויעשה — העולם הזה מעל עמודיו. המאבק,
אשר יתנהל בשתי חזיתות שלובות,
יהיה תכליתי יותר, בעל סיכויים רבים
יותר להצליח.
על כל פנים, דבר אחד ברור כבר עתה:
מי שישב בכנסת מטעם הכוח החדש לא
יכתוב בתע׳דת־הזהות שלו ״המקצוע: חבר
כנסת״ .הוא ישאיר את הכתובת הקיימת:
״המקצוע: עתונאי״.

על-ידי

על שומר־שדות, שנורה
משק להב, וזוהי טעות.
הדבר קרה אמנם במרחב שטחנו, המשתרע
על פני 50.000 דונם של אדמות טרשים,
מרעה ופלחה, אך לא היה מעורב בו שום
חבר ממשקנו.
העובדות לאשורן: שני שומרי חברת
מקורות מבאר־שבע, השומרים על מכונת
קידוח של החברה, הסתכסכו על עניין
פעוט, והאצבע לחצה על ההדק. לנו נודע
הדבר מן העתונות.
מכתבים חוג־כית כלבנון
מה יש בו בלוי אשכול, שכל אויבי ישראל
חפצים ביקרו, ודווקא בערב הבחירות
הם מתחילים איתנו, מכריחים אותנו לרסנם
בפעולת־תגמול, המעלה את מניותיו של
ראש הממשלה כמגן ישראל ומושיעה?

יעקב פנד,

תל-אביב

ואללה — מודעת־בחירות מפוצצת!

יעקוב חור,

תל-אביב

צורה זו או אחרת, קשורים בפרשה זו או
בעסק ביש זה.
כלומר: מבלי שהם ירצו, מבלי שאיש
מהם מסיק מכך הנאה או ריווח פוליטי, הן
עולות ופורצות מחדש.
מסקנה: כל זמן שלא ייחשפו לעין הציבור,
כל זמן שלא יבוררו סופית, כל זמן
שלא יועמדו לדין האשמים, והם מראשי העם
ונכבדיו, לא יהיה מנוח.
הפרשות ועסקי־הביש יוסיפו לכרסם בלב
האומה, ימשיכו להוריד את מוראל העם.

איתמר כן־אדויה,

טובים יותר, צודקים יותר
הקורא ישראל מלמד (העולם הזה ) 1467
טוען כי העולם הזה צריך לחדול ממינהגו

לא לתקוף את בתי־המשפט במדינה, לאחר
שאלה הכזיבו, לדבריו, לא נהגו לפי כללי
הצדק כ שאישר ו את
פסילת הרשימה הסוציאליסטית
לכנסת
השישית,
ובכן, רצוני לשאול
את הקורא מלמד:
האם לא די
לך בביקורת שמותח
השבועון על הממשלה
ומשרדיה,
על המשטרה, על ה־ח״כ״ם
ועל המדינאים?
העולם
הזה תקף
את חוק לשון הרע׳
ובצדק, אך למה לתקוף את בתי-
המשפט עצמם, הנוהגים בצדק? כלום בתי-
המשפט של מדינות ערב טובים יותר? צודקים
יותר?

נחום יחזקאל,

רמלה

פרשת הפרשות
הגסיון של הזמן האחרון, בערב הבחירות,
הוכיח שוב כי הפרשות ועסקי־הביש אינם
פרי מצב־רוחו של מנהיג זה או אחר. כי
בסופו של דבר אין הפרשות משרתות איש.
כל פעם שהן עולות על הבמה הציבורית,
מתברר שוב ושוב שכל מנהיגי ישראל, ב
עני
חלמיש,

מה הסיבה, שבפנייתו במכתביו הגלויים
לחברי מפלגות, בחר עורך העולם הזה
בשמות: עקיבא, עמיחי, עמנואל ועוזי,
שכולם מתחילים באות עי״ן?

רעננה

הסיפור על החשודה בכייסות, מסעודה
פיזנטי, היה פנינה ספרותית, בתוך כל חומר
התעמולה שגדש את הגליון (העולם

עמיקם עוז, ערד

הקורא עמיקם עוז מערד (עע״ע) הוא
בעל עין.

הזה .)1469

רק דבר אחד הפליא אותי. שאתם, מומחים
לכותרות מאין כמוכם, קראתם לכתבה
,איזה צחוק, זה!״ ולא, צוחק מי שצוחק
אחרון!״

הופיעה תמונה של אחות, בקשר עם
סיפור האונס של האחות הישראלית ב־ארצות־הברית.
כתלמידת
בית־ספר לאחיות לשעבר, גיליתי
דימיון בין מדיה של הבחורה על
השער לבין המדים הנהוגים בבית־הספר
בו למדתי.
מה העניינים?

אין טוב כלי רע
כשהגיע לידנו הגליון האחרון של העולם
הזה 1469 ובו, במדור ״אנשים״ ,ציטטה

מדברי מאיר יערי על כתבת השבועון
המסויים זיוה יריב, חשבתי, כמו חברים
אחר״ם שהציצו באותה עת בגליון, כי זהו
פיברוק.
איך יתכן בכלל, אמר אחד החברים, שמאיר,
שהוא מנהיגה רב־השנים של מפ״ם,
יתעסק בקטנות כאלה?
לפני שחרצנו דעה על העולם הזה ועל
מאיר יערי, החלטנו לבדוק את מאמרו
בעל הנזשנזר. להפתעתנו מצאנו את הציטטה
במקור.
חבר אחד אמר שאין טוב בלי רע, ו־שמנהיג
גדול צריך לטפל בכל דבר, בגדולים
ובקטנות.

דליה שטרן,

שיתנו מנוחה

אלי שייכר,

געתון

חיפה

אצבע על ההדק
במדור ,,הווי״ (העולם הזה ,) 1465 סופר

רפיד-המצלמה

צלום

חדישה

אנו, תושבי שכונת נחלת־שבעד, בירושלים׳
רוצים להביע את מחאתנו נגד עיריית
ירושלים, על נוהגה לשלוח פועלים לשכונתנו
מדי ערב בחירות, כדי שיסללו כביש
במהירות. שאחר כך, בעונת הגשמים, הוא
פשוט נמחק.
עד מתי ירמו אותנו כך? מה עם כל
ההבטחות לפינוי התושבים ולסידורם בשיכונים?

עמנואל
פיאמנטה ואברהם אילוז,
ירושלים

קשר בין־עולמי

אח, כמה טוב עכשיו, כמה שקט.
הבחירות עברו חלפו, הרחובות יותר
נקיים, וכל היריבים הפכו שוב להיות
חברים.
שיתנו ארבע שנים מנוחה, ושלא יעשו
משברים ועניינים, ושלא יריבו מריבות גדולות
על לא כלום, ושלא יעשו בחירות
מוקדמות.

סוד המדים

שיטת

ירושלים

מה באמת ן

בשער האחורי של העולם הזה () 1467

אגפא

בביש מחוק

דליה שטרן והמדים

בית־שאן

קורא,

אני בטוח שתמצאו מקום למכתב הבא,
אותו קיבלתי באמצעות רדיו־טלפתיה:
,בהעולם הזה ( )1467 קראתי משפט, שלפיו
נודע לי כי נתפסתי בקלקלתי. עד
עתה סברתי, כי אני הוא שאמרתי ״אם
אויבי משבחים אותי, סימן הוא שעלי
לפשפש במעשי, שמא שגיתי.״ אך לאחר
שקראתי את הכתבה, הסנה שאוכל״ ,עמדתי
על טעותי.
״לכן אני מוזתר על כל זכות־מחברים
לגבי הפסוק הנ״ל, ומעביר אותה בשלימותה
לודילהלם ליבקנכט (האב) .מה גם, שבדו־
(המשך בעמוד )4

הסנסציונית

ומהפכנית

מהירה יותר — בטוחה יותר — נוחה יותר

מצלמת כיס קטנה ואלגנטית,
הנותנת תמונות חדות להפליא
הן בשחור־לבן והן בצבעוני.
בעלת כוונת בהירה ביותר. הכנסת
הסרט מהירה ואוטומטית.

פרסום אדמון בע״מ

להב

עין כעין

צחוק, צחוק

שרה שרם,

שומר

?.? 11>1ו 18010
— 92.ל״י
— 162ל״י ס 1מ 1׳.ול 18011
מחיר המצלמות כולל נרתיק
נאה ואלגנטי
ומעל כולם הסרטים המופלאים
ל־ 16 תמונות, הידועים בטיבם
ובאיכותם
א 180
2.85ל״י סרט 188
5.00ל׳׳י סרט 17א 001,011 0
12.00ל״י סרט 0X18 לשיקופיות

אגפא רפיד -שעינה אושומשית ללא בעיות!

ביה הספר
רעתונאות

החלה

־ 15156806־ימודים חשדו 65/65

הלימודים ייערכו בשני שלבים, ויימשכו 7חדשים.
שלב א: תורת הכתיבה העתונאית, ידע העתונאות,
מבנה העתון, עימוד ודפוס, דרכי החקירה העתו־נאית,
מקורות האינפורמציה, העתונות והחוק,
העתונות בישראל ובעולם.
שלב ב׳ מתחלק לארבע מגמות
עתונאות
כללית, מחזור ג׳

כתבי ספורט, מחזור ב׳

עתונאות הרדיו והטלביזיה.
פרסום ויחסי ציבור.

על צוות המורים והמרצים בבית הספר נמנים
עתונאים בכירים ומרצים מן האוניברסיטה.

פרטים מלאים והרשמה: בית ציוני
אמריקה רח׳ דניאל פריש ,1יום יום
בין השעות 7—4אחה׳׳צ.

הנד רשאי לנהוג
במכוניות מרוץ
ללא רשיץ
כשטח התערוכה
הפתוח כל יום
מ־ 5עד חצות

אני מוכרח להביע את מורת־רוחי מעליית
המחירים שקיימת בזמן האחרון.
אני, ורבים כמוני, מבני המעמד הבינוני,
סובלים מתופעה זו, ואני מתאר לי שאזרחים
אחרים, מעוטי יכולת, סובלים פי
כמה.
המדובר היא בעיקר במחירי פירות וירקות,
ובעיקר בתקופת החגים. הסוחרים
מרשים לעצמם בעונד, זו כל מחיר, וזאת
למרות הפירסומים בעתונות.

יעקב אלמוג,

חדרה

סתימת הפה
צריך לסתום להם את הפה, לדויד בן
גוריון, המסריח את
חיינו הציבוריים עם
הפרשות שלו, ולמשה
דיין, תלמידו,
המשמיץ את מיטב
לוחמינו בספרו־יום־

שמואל תל־אור,
בת־יס

זאב בוברמן
רחוב כן חלל ,16
טלפון 22503

קורס בוקר של שבועיים
( + 4בשבוע שעתיים) ל
מוכשר,
חרוץ וציוני בוודאי שלא במתכוון
בחר הסופר
יורם קניוק בשם
נחום רביב כשמו של אחד משחקני המחזה
שעליו יוצא קצפו של ראש הממשלה, בכתבתו
״פרוטוקול הכנסת 1968 העולט
חזה .)146
האמת העובדתית היא שמר נחום רביב
קשור כיום לתיאטרון הישראלי, ולכן אתם
חייבים התנצלות על הופעת שמו.
רביב הוא אחד מהאנשים המוכשרים, החרוצים
והציוניים היחידים ששרדו בארץ
זו. מראשוני מהנדסי־הרכבת המאנדאטורית,
בעלה של השחקנית חנה׳לה רביב מהאוהל,
שהופיעה גם בסרט סאלח שבאתי. הוא אביו
של הרופא ד״ר עוזי רביב, ומתגורר כיום
בדירה צנועה במעונות עובדים, למרות שהוא
מוותיקי הישוב.

תל־אור

עברית ו /או אנגלית
ההצלחה מובטחת! ההרשמה:
ת״א: רח׳ גורדון ( 5טל)236209 .
חיפה: בית־ספר ״במעלה״.

אופניים, טילונים קטנועים

משקפי מגע

$פ$א 1£זפגדאסס
הפכון לקידום הראיה ע״ש

י. ל .גרוזובסקי
ת*1> 2ו• \ מסו • ק 1 9
62 2 5 / 9 / 2
)0121611

כתובת חדשה: רח׳ אלגבי 111ת**
מין קולנוע •תמר*

דן יבין,

בוסטון, ארצות־הברית

אוריאל הלפרין (לאחר־מכן אורי שלח)
הוא המשורר יהונתן רטוש, שהשפיע רבות
על עיצוב רעיונות לח״י בתקופת חייו של
יאיר.

תל-אביב

האם מיקרה הוא שההתעוררות המחודשת
של בעיית הפליטים באו״ם הוזכרה עשרות
פעמים בקול ישראל, ואף לא פעם אחת
בשירות השידור של הממלכה ההאשמית,
או שישנם דברים בגוי

יהודה כלכר,
דיקטטורה רבנית

היתד, לי מלחמה משלי במשרד הפנים,
אשר ראה בעין רעה את שהותר, של
שיקסה בישראל, ומילא אחר המיצווה: ו־טהרתם
את הארץ מכל הגויות.
אשתי (ושתי בנותיה) שיחקה קרוב לשנתיים
בתפקיד ״הידועה בציבור״ ,וב־ 12לאוגוסט
השנה, כשתמה האשרה שלה, העדפתי
לנסוע עמה אל ארצה ומולדתה.
אני מקיזה כי מאבק כל הכוחות הטובים
במדינה, ובראשם העולם הזה, יבער את
הכפייה הדתית מן הארץ, ימנע מצב שבו
צעירים כמוני יהיו מוכרחים לעזוב את
הארץ, בגלל הדיקטטורה הרבנית.

א. זהבי,

משה קליין,

קופנהאגן, דנמרק

מיהו הגי בו ר?

תל־אביב

אנא, הסבירו לי למי זד, מועיל — פרט
להגברת התפוצה — להציג את הפרחחים
שלוחי־הרסן של שכונת־התקוזה בצורה אוהדת?
עובדה
— אולי מצערת — אך עובדה
היא: אנו זקוקים למשטרה יעילה וטובה.
ההתפרעויות ברמלה מאשרות זאת. לכן,
לעג לשלומיאליותה מצד מעצבי דעודהקהל
ודאי לא יתרום להעלאת קרנה או לשינויה.
למען
שמירת אהדתי שלי ושל רבים
הדומים לי לעתונכם, אנא חנו דעתכם למכתבי.

נתניה

ישנם
דברים בגו.

נות שגילתה המשטרה במשך שנה שלמה,
בכך שנמנעה מהחברות בגונבי המכוניות
משכונת־התקוזה (העולם הזה .)1467
בסך הכל נגרם נזק לשלוש־ארבע מכוניות
כל שבוע. אלה הן מכוניות מפוארות אשר
לבעליהן יש בוודאי כסף לתקנן.
במקום לבזבז את זמנם בליבוי יצרים,
עסקו השוטרים ברישום דו״חות חניה בצפון
תל־אביב. זה הרבה יותר נוח, יותר
מכניס וגם יותר בטוח.

יהודה פינקלשטיין,

חכים ואליהו בית־צורי, קראתי כי ״לח״י
היה הראשון שהגדיר את השלטון הבריטי
בארץ כשלטון זר״.
למען האמת ההיסטורית, ולמען הדורות
הצעירים קוראי העולם הזה ,״אשר לא ידעו
את יוסף״ ,יש להעיר:
בשנת ( 1937 למעלה מארבע שנים לפני
ייסוד לח״י) הופיעה בתל־אביב, בהוצאת
ז. שיף, חוברת ושמה ״עינינו נשואות אל
השלטון״ .בחוברת זו מוצעת התביעה המדינית
של העם העברי, והיא שלטון
עברי עצמאי על ארץ־ישראל מיד (ב־.)!1937
בכל החוברת כולה מופיעים חזור וחזור
המונחים. שלטון זר״ ,״שלטון זרים״ ,״השלטון
הנכרי״ ,בהם מכונה השלטון הבריטי
בארץ.
מחבר החוברת היה אוריאל הלפרין, מעורכי
הירדן. את הרעיונות האלה, בדבר
שלטון עברי מיד והדחת השלטון הזר,
הציע המחבר אף בשורת מאמרים שנתפרסמו
בהירדן אותה שנה, וכן גולל הצער,
לתביעה כזאת באוזני הקונבנם של ההסתדרות
הציונית החדשה, שנערך בפראג
אותה שנה, וכן באוזני ההתייעצות הארצית
של אותה הסתדרות, שנתכנסה בתל־אביב
בדצמבר .1937 לאותה חוברת הקדים הפרופסור
יוסף קלאוזנר ז״ל מכתב״לוזאי בכותרת.
דבר שלא בעיתו?״
כל הכבוד ללח׳׳י, על מעלליו וגבורותיו,
וחלקו בסילוק השלטון הזר. אך הוא לא
היד, הראשון שקרא לשלטון הזר בשמו.

דברים כגר

אני סבור שיש לציין לשבח את הסובל

2בשבוע שעתיים)
וב-תל-אביב גם

כרדיפה אחר המחיר

כטוח יותר, נוח יותר

״אולפו גרג״ )011£00
בהנחלת חיים בר-קמא
פותח השבוע בחיפה
קורס ערב של חודש אחד

יהודה להב,

תל-אביב

אס יש בידי הקורא בבל אסמכתות לטענתו,
עליו להעבירן למערכת בצינורות ה־טלפתיים
המקובלים

אין רבב ברביב.

״קארטינג׳

(המשך מעמוד )3

מה לתירגומי־שקספיר הידועים של היהודי
מן העיירה, תרגום הפסוק נוסח העולם הזק
הוא משופץ ומשופר לעומת המקור.
.בכל הכב ד, אוגוסט בבל, עסקן כ־צ ־
אליסטי ותיק, מנוחתי עדן.״
הנני מעביר אליב מכתב זה, בלי לבקש
דפי־תיווך.

יואל גלעדי,

הספורט שכבש את כל
אירופה.

מכתבים

קדמאני
לא גרוע מזאת.

תוך מהלך מלחמת
הבחירות, שמעתי
לא פעם כי
עורכי העולם הזוז,
המטיפים לשלום ו הלוחמים
למענו, הם
פחדנים, שפשוט מפחדים
להילחם.
הגבורה היא, לדעתי,
למנוע מלחמה
ולא להתחיל

לפתוח במלחמה
זו לא גבורה, זו
סתם טפשות, אם

עלי קדמאני,

כפר ירכא

טעות לעולם צודקת
עיון במבצעים הכלכליים של המפלגות
(כותרת בידיעות אחרונות).

ישראל גוטמן,

חיפה

דברים בהם נתקלתי לאחרונה אגף דפדוף
ביומן (מעריב).

ציונה ברנשטיין,

תל-אביב

נתניה

זכות היוצר
נגליון תינוקי הזה 1*61 שהגיע לידי
זד,־?יאה, בכאבו• ,לדנ 1עולי-המ״דז *דהו

זכות קדימה במדור זח תינתן
למבתכיהם של קוראים המצרסים
את תצליסיהם למכתבים•
ה עו ל! הוה •147

ב שלם
ארצות הברית
ה רו צ חיס הגיבור
״לא אשם!׳׳ הכריז יושב־ראש חבר־די־מושבעים.
הקהל
באולם פרץ במחיאות־כפיים סוערות.
הנאשם חייך. ידידיו צחקו בפה מלא.
כי כל אדם באולם ידע כי הנאשם אשם
ברצח. ידע זאת השופט ששיחרר אותו,
ידעו זאת המושבעים שזיכו ארחו, ידעו
זאת כל ידידיו.
זה קרה בעיירה היינוויל במדינת אלאב־אמה.
וזה לא קרה פעם אחת, אלא פעמיים.
בפעם הראשונה זוכה אדם לבן שהרג
בדם קר, לעיני עדים רבים, כומר לבן
שנאסר בעוון השתתפות בהפגנה לטובת
הכושים.
בפעם השניה זוכה אדם שרצח בדם קר,
בנוכחות שלושה עדים, מהם אחד שהיה
סוכן של שרות־הבסחון, אשר, לבנה, אם

השמאל ותקומוניסטי* ,החליטה לחקור את
•עולות ה?ן ו־ק?ונן־ן ן?אן.
היא הזמינה בפניה את מנהיגי הקלאן.
מתוך השאלות נסתבר כי הם בעלי עבר
מלוכלך והווה מזוהם: המנהיג הארצי נזרק
מהצבא האמריקאי בבושת־פנים, גנב את
כספי האירגון למטרותיו הפרטיות, מנצל את
האירגון לשם ביזנס פרטי. בין השאר
הוא מוכר לחברי־האירגון את המדים המפחידים
של הקיאן, הדומים לסדינים ר
למסיכות־ראש, אך העולים בכסף רב.
יהודים וקומוניסטים. על כל השאלות
סירבו המנהיגים להשיב, תוך שימוש
בזכותם החוקית שלא להפליל את
עצמם.
אפשר היה לחשוב שזה יזיק להם בעיני
אוהדיהם, אך אלה, כמו הפאשיסטים
בכל הארצות, לא זועזעו על״ידי הגילויים.
״הכל שקר,״ הם טענו ,״זוהי קנוניה
של יהודים, כושים וקומוניסטים כדי ל־השחיר
את המדים
הלבנים של הקלאן!״
השאלה לא נפתרה
— ובינתיים
מופיעים הרוצחים
שזוכו בעצרות־המו־ניות,
מתקבלים על־ידי
המונים כגיבורים
לאומיים.

ח ב חי רו ת
ה * טו ר פו ת

״מה יקרה
בנובמבר?״
״אין יצביעו היהודים?״

שאלות
אלה לא
נשאלי השבוע רק
בישראל. הם נשאלו
גם בעיר ניו־יורק,
בה חיים כמילי, ן
יהודים יותר מאשר
בכל ישראל.
ואם הבחירות בישראל
היו מטורפות
— הרי הבחירות
בניו־יורק היו
מטורפות שבעתיים.

היהודי

לשלושה ילדים, שחזרה מהפגנה לטובת
הכושים.
שני הנאשמים שייכים לארגון המחתרתי-
למחצה קו־קלוכס־קלאן.
גזען שופט גזען. הדבר עורר בעיה
ישנה־נושנה: איך אפשר להילחם במישטר
הדמוקראטי במחתרת פאשיסטית?
חוקת ארצות־הברית מניחה את השיפוט
בעניינים פליליים לבתי־משפט מקומיים,
הכפופים לממשלה המחוזית. בית־המשפט
הפדרלי אינו מוסמך להתערב. הסמכות הבלעדית
להרשיע או לזכות את הנאשם
נתונה בידי חבר־מושבעים, המורכב לרוב
מבני אותה עיר כמו הנאשם.
זה טוב כדי להבטיח את זכויותיו של
הנאשם. אך כאשר הנאשם הוא גזען, הנאשם
ברצח גזעני, וכאשר המושבעים
דוגלים באותן הדיעות הגזעניות — הופך
המישפט לפארסה.
כל אדם בארצות־הברית יודע זאת.
זיכוי הרוצחים הרעיש את המצפון הלאומי.
אך איש אינו יודע איך לשים קץ למצב
זה — מבלי להרוס את חוקת ארצות־הברית.
טרור
ושחיתות. פתרון אחד מוצע
על־ידי מארתין לותר קינג, המנהיג הכושי.
הוא הודיע כי בחודש הבא יקרא לאוהדיו
בכל רחבי המדינה להתכנס בעיירה ד,יינ־ודיל,
כדי לפתוח שם בהפגנות אדירות.
המטרה המוצהרת: לתבוע חקיקת חוק שיהפוך
רצח גזעני לעבירה פדרלית —
כלומר, לעבירה שבית־המשפס הפדרלי יהיה
מוסמך לדון בהספק
אם ניתן לבצע זאת במיסגרת החוקה.
שיטה
שניה הופעלה בוושינגטון. ועדת
בית־הנבחרים לעניינים ״אנטי־אמריקאיים״,
שהצטיינה בעבר בעיקר במלחמה נגד אנשי־העולס
חזה 1*70

כים.

האיש הפחות מטורף
היה אברהם
בים. הוא מנהל־פינ־קסים
קטן. זה רע.
אבל הוא גם יהודי.
וזה טוב. כי אפשר
היד, לקוות כי הרבה
מאד יהודים יצביעו
בעד היהודי הראשון בהיסטוריה של
ניו־יורק שיש לו •יכוי סביר להיות לראש־העיר.
הדמוקראסים
שולבים
הוא דמוקראט.
טים בעיר. יש להם רוב עצום מובטח
מראש. לכן היה נראה שאין לו בעיות.
אבל דווקא יש בעיות. כי הדמוקראטים
שלטו בעיר במשך דור שלם, והס סוחבים
של שרצים. בימי
אחריהם קופה אדירה
שלטונם פשטה העיר כמעט את הרגל.
מסוכן להתהלך ברחובותיה בלילות ובגניה
הציבוריים גם ביום. תופעות כמו
ה״חרקד,״ של שכונת־התקזוה הפכו בה
עניין של יום־יום.
כחוד יפה. לכן קיוו הרסובליקאים כי
מזה זמן רב יש להם
בפעם הראשונה
סיכוי סביר לנצח. הם חיפשו מועמד
שגם דמוקראטים רבים ירצו להצביע בעדו.
הם מצאו את ג׳ון לינדסיי.
לינדסיי הוא בחור יפה — וזה חשוב
מאד בעידן הטלביזיה. יש לו דמיון מסויים
לגיון קנדי המנוח, וזה חשוב מאד בעיר
בה נחשב קנדי כמעט לקדוש. הוא הבטיח
שלטון צעיר, רענן. הוא היה בעד כל הדברים
הטובים: גישה ליברלית, מתקדמת,
אנטי־גזענית, שמאלנית. זה חשוב מאד ב־ניו־יורק,
שהיא העיר המתקדמת ביותר
מבחינה פוליטית בארצות־הברית.
ואכן, תחילה הצליח לינדסיי מאד. הוא
רכש את אהדתה של המפלגה הליברלית,
מפלגה מקומית קטנה (ויהודית ברובה) ה־עשוייר,
להוות אח לשון־המאזניים. דמוקר־אטים
רבים העדיפו את לינדסיי הצעיר
על בים האפרורי.
עורף שכועון מסויים. ואז קרו
שני דברים.
ראשית: לינדסיי הכזיב. הוא הופיע ב־
(המשך בעמוד <)
פלתררם מציעה

לויד״
הסכוז הבינלאומי להתכתבות

טיול חגיגי במטוס
לרוסיה יציאה 19.12.65 :
מחיר 1719 :ל״י
ההרשמה בכל משרדי

אלפי מתכתבים
לסי שיטה אמריקאית

פרוססלנז חינם
תל־אכיב, ת .ד4185 .

פלתורם
תל־אביב: אחד העם ,28 טל 50851 .
ירושלים: שלומציון המלכה ,2
טל 24318 .
חיפה: דרך העצמאות ,82 סל 64561 .
רחובות: הרצל , 167 טל 951080 .
חדרה: רח׳ הרצל ,25 טל 2927 .
נתניה: דיזנגוף ,33 טל 2724 .
אילת: מרכז מסחרי ,23 טל 2464 .

ת״א,וח׳הנה7ל\7,39ל56980.
!!יי ו רז וםלג 1נ >י

.העולם הז ה ״ ,שבועוןהחדשותהישראלי
המערכת והמנהלת: תל־אביב, גליקסון ,8טלפון ,226785ת. ד.
• 136 מען מברקי: עולמפרם • דפוס משה שהם בע״מ, תל־אביב,
פין • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע״מ < .י־-עורך הראשי:
אות אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע״ת

בעזלם
(המשך מעמוד )5
לבוחר בטוב ביותר:

טלביזיה, נאם בפינות הרחובות. איכשהו
נסתבר כי אינו קנדי שני — שהפרסומת
שלו טובה יותר מהופעתו האישית.
הדבר השני היה יותר חשוב. היה זה
איש בשם ויליאם באקליי.
מבחינה מסויימת, יש דמיון בין הופעת
באקליי בניו־יורק לבין הופעת הכוח החדש
בישראל. כי באקליי הוא עורך שבועון
מסויים. הוא הכניס חיים חדשים למערכת־הבחירות.
באמצעים קטנים מאד, בתקציב
זעיר, פיתח מערכה ססגונית ומרתקת.
הציבור, שנמאס לו לראות את המפלגות
הישנות והמושחתות, את בים ואת ליד
דסיי, נהר לשמוע את באקליי המבריק.
בטלביזיה הוא גבר בנקל על שני היריבים
העיקריים.
יש רק הבדל אחד: בעוד שהכוח החדש
בישראל לחם למען השלום והשוויון ובלט
בגישתו המתקדמת, מהווה באקליי בניו־יורק
את ההיפר הגמור. הוא איש הימין
הקיצוני, גזען, שמרן ואיש גולדווטר.
קכורה או תחיהז־ באקליי הוא
רפובליקאי. מדוע התייצב בבחירות נגד
לינדסיי, בן מפלגתו?
הסיבה פשוטה. לינדסיי מייצג את האגף
הליברלי של המפלגה הרפובליקאית.
נצחון שלו בניו־יורק היה הופך אותו
מייד למנהיג ארצי פוטנציאלי, למועמד
סביר בבחירות הבאות לנשיאות. פירוש
הדבר: קבורה סופית של אנשי גולדווטר.
לכן היה לאנשי הריאקציה עניין חיוני
בהכשלתו. לא היה איכפת להם שייבחר
היהודי בים. הם גם לא קית לנצח בעצמם.
הם רק קיוו כי יורידו מלינדסיי די קולות
כדי לקבור אותו, ואת הכוחות שהוא
מייצג.
כך הפך המאבק למשהו חשוב יותר
מאשר לקרב בין יהודי ונוצרי, בין דמוק־ראט
ורפובליקאי, בין מנהל־פינקסים ונער־זוהר.
הקרב האמיתי הוא על גורלה של
המפלגה הרפובליקאית: אם יחזרו בה לשלטון
האנשים של בארי גולדווטר, או
שיתגברו בה אנשי הקידמה.

ריגול

*״ימס ונ ד הי שר אלי

^11־1־ בחירת הצעירים והצעירים ברוחם.
קינג ־ סייזפילטר מתערובת
אמריקאית -סיגרית האיכות החדישה של
״דובק״ מיוצרת מהמעולים שבזני הטבק
ונתונה בקופסת ״מכסובב״ הדורה.

בחר בשוב ביותר — עשן /* 6וז

כשם שפוליטיקאי אינו מודה בקבלת
שוחד, כך אין מרגל מפרסם זכרונות.
החודש הופר כלל זה. מרגל סובייטי,
שפעל בבריטניה, פירסם את זכרונותיו
בצורת ספר בן 218 עמודים — ודווקא
בבריטניה. לפי כל הסימנים, יתעשר מספר

שינאה כמנגנון־החושד. האיש שנודע
בשם גורדון לונסדייל נידון לפני
ארבע שנים ל־ 25 שנות מאסר. עוד בבית
הסוהר מסר כמה פרקי־זכרונות לפירסום.
לפני שנה הוחלף לונסדייל במרגל בריטי
שנשפט בברית־המועצות. הכל ניבאו
לו סוף מר, כי הסובייטים התרגזו על
פירסום זכרונותיו. אך תחת להישלח לסיביר,
נפגש לונסדייל עם מו״ל אנגלי,
הציע לו את סיפרו.
בספר הוא מתפאר במיבצעי־הריגול שלו,
מתאר אותם בנוסח הוליבודי. את הצלחתו
הוא זוקף על חשבון ההתחרות בין
שני מוסדות אמריקאיים: האף־בי־איי (שרות
הבטחון הכללי) והסי־איי־איי (המוסד המרכזי
לביון) .״הם שונאים זה את זה
יותר מאשר את שרותי־המודיעין הסובייטיים,״
מלגלג לונסדייל.
מקצוע עתיק מאד. אולם לונסדייל
אינו מסתפק בתיאור עלילותיו. הוא גם
יוצר אידיאולוגיה של ריגול. טוען הוא:
״לדעתי יש לשבח את המרגל, כי הוא
מונע התקפות־פתע, ועל כן הוא מונע
מלחמות. למה מתרגשים כולם נוכח אחד
המקצועות העתיקים והמועילים ביותר בעולם?״
באנגליה
התרגשו, כי, כמו שכתב מתנגד
אחד :״איך זה יתכן כי אדם שריגל נגד
בריטניה יתעשר על חשבון הבריטים?״
שאלה מעניינת יותר היא: מדוע התירו
הסובייטים ללונסדייל (ששמו האמיתי הוא,
כנראה, קונון טרופימוביץ׳ מולודי) לפרסם
את הספר?
השערה סבירה: מול ההצלחה העצומה
של ספרי ג׳יימם בונד, המעלים את יוקרת
הריגול המערבי, החליטו הרוסים לעשות
משהו כדי להוסיף יוקרה לריגול הסובייטי.
הם קיוו כי לונסדייל האמיתי ישכנע
יותר מבונד הדימיוני.
העולם הזה 1*70

מ 3ת 3ו ועד עורר. ה עוד הז ה״

ני כותב לך מכתב זה ביום השני בלילה. בעוד כמה
שעות תתחיל ההצבעה בקלפיות.

איני יודע מה תהיינה התוצאות.

מיבצע גדול זה, בו שותפים אנחנו — האם ינחל הישג
או מפלה, נצחון או תבוסה?

<4רנע זה אני מוצא בליבי שלווה, שלא ידעתיה מזה
01 למעלה משלושה חודשים, מאז החלטנו לצאת להרפתקה
גדולה זו.
בזכרוני עולה פסוק של אחד המצביאים (האם היה זה
נלסון?) שאמר לאחיו־לנשק, ערב־קרב :״רביתי, עשינו מה
שיכולנו. השאר הוא בידי אלוהים.״

יום־הכחירות דומה לקרב. מגיע הרגע כד
נאמר הבל, בו נעשה הבל -ושוב לא נותר
אלא להמתין להברעת ההמונים, שהיא פך־
הבל ההכרעות הקטנות של מיליון וחצי כני-
אדם.
באחד הפרקים של מלחמה ושלום מתאר טולסטוי את
קרב בורודינו. בראש־הגבעה יושבים המפקדים, אנשי מטהו
של קוטוזוב, כאשר מסביבם מתרגש הקרב ומוכרע גורל
העולם. הם יודעים כי ברגע זה שוב אינם יכולים להשפיע,
כי שום. פקודת־מטה לא תשנה עוד דבר, כי הכל תלוי
בכוחות הסטיכיים החבויים בלב שני הצבאות, בעודרוחם
של החיילים, בכוח־העמידה של הגדודים.
כל זה רחוק, כמובן, מן המערכה בה אנו נתונים.
תוצאות בחירות אלה לא ישנו את גורל העולם. יתכן
שהעולם אף לא ישים לב אליהן.

האם בכלל יש בו משמעות למילה זו?
אכן, מבחינה פורמלית: אם לא נעבור את אחיז החסימה,
אם לא נגייס את 12,500 הקולות הדרושים — תהיה
זאת מפלה. כי לא נהיה מיוצגים בכנסת השישית. השלטון
במדינה יישאר גם להבא, באופן בלעדי, בידי המפלגות
הישנות. וזה רע.
אבל מבחינה אמיתית, מבחינת המאבק ארוך־הטזזח לחידוש
פני המדינה — מה זאת מפלה?

אנחנו מתחילים מאפס. וכהשוואה לאפם -
בל מיפפר הוא הישג.
אם 1001 אזרחים ישראליים יצביעו מחר בעד רשימתנו
— הרי זה הישג. כי הם 1001 איש ואשד, יותר מכפי
שהיינו לפני 100 ימים בלבד.
בסיכומים של קלפיות — המיספר 1001 ודא נתון סטא־טיסטי
בלבד. אולם מבחינה מוסרית, מבחינת היכולת להניח
יסוד למישטר חדש — חבורה של 1001 איש ואשד,
הם כוח גדול מאד.

במו קומץ הביל״ויים שתקעו יתד ראשון

כי לא הנצחון, אלא הקרב עצמו -הוא
המוכיח.
ולא הרבים יוכיחו, אלא דוזקא היחיד.

היחיד שהוא -אתה.
אתה שבאת, מבלי שפנו אליך, והתייצבה לפעילות.
אתה שעמלת, ימים ולילות, באוזירה עויינת, מול פני
שונאים ולגלגנים חכמים־בלילה.
אתה ששלחת — בעילום־שם — מעטפה י בה המחאת־דואר
של מאה לירות — או לירה אחת.
אתה ששלחת לנו עצות וגם דברי־ביקורת, שהבטחת
את בטחון אסיפותינו מול נסיונות־הפיצוץ, שהפצת את
דבר הכוח החדש בכפרים הערביים, שתקדיש מחר שעות
ארוכות מאד של מתיחות ודריכות להשגחה על הקלפיות.

חשוב שאתה קיים. שאתה נחלצת למאבק -
מכלי לקוות לשוס שבר וטובת־הנאה, תוך
השקעת פרוטותיך שלך.
*הו הגרעין של מישטר חדש. זוהי ראשית השיירה,
| היוצאת למסע הגדול.
בוודאי ינשרו ממחננו כמה אנשים בהמשך הדרך, אנשים
שייווכחו לדעת כי הצטרפו אליה בטעות, כי לא הבינו
נכונה את מטרותינו.
בוזדאי יצטרפו אלינו רבים־רבים, שזילזלו בנו אתמול,
שלא האמינו ביכולתנו, שלא עמדו על כוונותינו.

אף ישראל קטנה זו, מדינה נידחת זו בשפת
הים־התיבץ -היא עולמנו. ובחירות אלה -
כף אני מאמין -ישפיעו על עתידה יותר מבל
מערכת־בחירות קודמת.

אך מאה־האלף של מחר לא יעלו כמישקלם
הסגולי על האלף של היום. וזכותו של איש
לא תעלה על זכותך שלך.
כי אתה היית שם כאשר הודלק הניצוץ הראשון, כאשר
נוצרה המתכונת הראשונה. מתכונת לקוייה, מתכונת מחוספסת
— אך מתכונת ראשונה.

** אשר יגיע מכתב זר, לידיך, כבר תדע את התוצאות.
^ בכל זאת החלטתי לכותבו לפני יום־הבחירות.

זוהי זכותך. אני מאמין כי תתגאה בה בימים
שיבואו.

כי כרצוני להגיד לך כמה דברים שאינם
תלויים כתוצאות, החורגים מעבר למיספרים
יבשים של סיבומי־קלפיות.

יתכן שבשעת קריאתך מכתב זה מלא לבך שמחה גדולה,
שמחת הנצחון. יתכן גם שלבך אחוז דכאון עמוק, פרי
המפלה. בוודאי אהיה שותף, באותה שעה, לאותו רגש.

*ץ נהיגי המישטר הישן שגו את השגיאה הקלאסית
של כל שיכורי־השלטון הציניים.
כשם שסטאלין שאל בליגלוג :״כמה דיביזיות יש לאפיפיור?״
כך שאלו הם :״כמה קולית יש לאנשים ההגונים?״
ואולי הוסיפו לעצמם, בנוסח המיוחד של עסקן
מפלגתי מקצועי :״כל האנשים ההגונים גם יחד אינם שווים
חצי מעברה!״
כך הם חשבו. לולא חשבו כך, לא היו מעזים לחוקק
את חולו לשון הרע, להנחית סטירת־לחי זו על פני כל
אדם הגון בישראל, ביומה האחרון של הכנסת החמישית.

ודווקא משום בך החלטתי לכתוב לך מראש
כי השמחה תחלוף, והדבאון יחלוף, ואילואנו עשינו במערכה זו במה דברים שרישומם
לא יחלוף.
עליהם אני רוצה לעמוד.

** כים אמרו שהמאבק חשוב מן הנצחון. כי המאבק
1הוא פורה, הוא יוצר כוחות, הוא מעלה את הלוחם
לדרגה גבוהה יותר. ואילו רגע הנצחין הוא, לעיתים
קרובות, רגע של התפרקות, של שכרון עקר, של אובדן
חוש־המידה.
הנה כי כן: מאבקנו הקצר, בן מאה הימים, היה חשוב

רק מחרתיים נדע אם הם מהווים דיביזיות. אבל כבר
הוכחנו כי הם מהווים פלוגות וגדודים, גם במיספר וגם
בכושר־הביצוע.

בי כמאה ימים אלה נוצר משהו חדש ב*
מדינת־ישראל. הדלקנו ניצוץ שלא ייבבה במהרה.

שהם
מסוגלים להשיב מלחמה שערה. שהם
יכולים לזרוע בהלה במזכירויות-המפלגוית,
ולהרעיד את ליבם של כעלי המנגנונים.

אתה הוכחת להם שהאנשים ההגונים כמדינה
זו שווים קצת יותר מחצי מעברה.

יותר מכל תוצאה העשוייד( ,או העלולה) להיות לו.

במשך 17 שנה שלטו במדינה המפלגות הישנות, שלטון
מוחלט ובלתי־מוגבל.
הרקבון אכל בהן. השחיתות קנתה בהן אחיזה. הרמה
האנושית של מנהיגותן ירדה בהתמדה.
כמו פגרים המושלכים בשדה, החלו מפלגות אלה מפיצות
סביבן ריח של התנוונות. הוא הבריח מן השדה כל אדם
המצוייד בחוש־ריח בריא. עד שנותרו בשדה רק אותם
המוכנים להסתגל גם לריחות כאלה.
הטובים פנו עורף לחיי־הציבור. המילה. פוליטיקה״
הפכה מילת־גנאי. אידיאליסטים צעירים חלמו על כיבושי-
מדע, על מיבצעי־הנדסה, על נצחונות בחדר־ד,ניתוח. ואילו
הזירה המדינית, בה מוכרע גורל המדינה, שוב לא משכה
אלא את הלא־יוצלחים, את מלחכי־הפינכה המקצועיים,
או הנחותים.

והנה הרמנו דגל, ותוך מאה ימים קצרים
החזרנו למיטב האנשים, וכעיקר: למיטב ה צעירים
! -את הרצון לחיות חיים פוליטיים,
להיאבק כזירה המדינית, להיחלץ למאבקים.
הדבר לא יישאר בגדר אפיזודה חולפת. זוהי התחלה.

** כר הוכחנו: האנשים ההגונים בארץ זו אינם מע־
^ טים, ואינם בודדים, ואינם חסרי־ישע.
השתמשתי קודם במילה ״מפלה״ .אך מהי 1פלה במיבצע
כמו זה שלנו?

לגבההב: ההכרעה לירי הרבים
כאדמת ארץ־ישראל. כמו קומץ מגיגי תל־חי.
במו קומץ הלוחמים בנגכה.
כי כאן מכריע המישקל הסגולי.
המישקל הסגולי אינו קובע בקלפי. קולו של ציניקן
מושחת שודד, בקלפי לקולו של אדם אשר להבה קדושה
דולקת בליבו.

אך במאבק על דמות המדינה, כמאבק על
חיים של תכלית וטעם, של טוהר ויופי -
יקבע ברכות הימים המישקל הסגולי הזה.
לכן: לא חשוב אם נמצא, מחרתיים בבוקר, כי היינו
שלוש־מאות או שלושים אלף.

החשוב הוא שהיינו.
** י אנחנו — ישראל האחרת.
ישראל הרוצה לכבוש שלום לעצמה, ולהיאבק למען
השלום בעצמה.
ישראל הרוצה לשמש דוגמה לעולם — לא ביוהרה
לאומנית ולא בהתפארות ריקה, אלא בקידמתה האנושית,
ביכולתה להבטיח לאזרחיה — כל אזרחיה! — חיים שלמים
יותר.
ישראל זו — ישראל האחרת — חיה וקיימת.

את זאת בבר הוכחנו.

איננו זקוקים לנצחון ליד הקלפי, כדי לבשר זאת לעולם.
־ — 833* 858^ ^ 3:י

הפלוגות של היום יהיו לדיביזיות של מחר. הקרב רק
התחיל. מאה הימים שעברו — אינם אלא הצעד הקטן
הראשון.
ינני פוליטיקאי. המיקרה הטיל עלי את החובר.
ואת הכבוד לעמיד בראש מיבצע זה.

לכן לא אנהג כדרכם של פוליטיקאים, לא
אחלק לך תשבחות ריקות ולא אגיד לך תודה
מנומסת.
אנחנו שותפים במיבצע זה, כשם שאנחנו שותפים במדינה
זו. למענה נאבקנו, ואיש מאיתנו אינו מצפה לתודה
על כך.

לא ״תודה נגיד היום איש לרעהו -אלא
״להתראות !״
להתראות בקרב הבא.

זה המתחיל מחרתיים בבוקר.
בברכה,

תצפית

במדינה

* כמרכז הקואליציה הבאה יעמדו המערך והדתיים.

העם

לוי

אשבול יעניק לדתיים את חוק השבת, הנדרש על־ידם. קרוב לוודאי שתוזיח

הלקח

זאת פשרה בין הנוסח החמור של יגאל אלון לבין חוק־הכפייה הדראקוני של
זרח ורהפנזיג.

מי נוצח בבחירות?1965
נוצחו האשליות. נוצחה העמדת־הפניס.
נוצחה האשליה שאפשר לשנות את פני
המדינה על־ידי תרופות־אליל, בלי מאמצים,
בלי זעזועים.
תמורה כלי תמורה. לכן נוצחק
רפ״י. התימרון של רפ״י היה כולו מיבצע־ראווה
של העמדת־פנים, שעבר את גבול
ההתחכמות והתקרב למגוחך.
קבוצת־שליטים ששלטה בארץ במשך 15
שנה שלטון כמעט־מוחלט, הנושאת באחריות
ישירה לכל מה שקורה עתה בארץ, הופיעה
לפתע בשם ה״תמורה* .היא פיטפטה
על מודרניזציה, ניסתה להציג את עצמה
כדבר המודרני ביותר עלי אדמות — כשבראשה
מנהיג בן 79 ובפיה אידיאולוגיה
מראשית המאה.
תימרון זה לא נכשל. הוא צלל לתהומות

לקואליציה זו יצטרפו כאופן כמעט־אוטומאטי הליבראלים־
העצמאיים, דכר שיעניק?ה רוב מספיק.
הדכר יעמיד את מפ״ם כמצב עדין כיותר. למעשה יציע לה
אשכול להצטרף לקואליציה בלי כל תנאי, תון הסכמה לכפייה דתית ולשאר
תוכניות המערן. מפ״ם לא תוכל להתמקח על כן, כי הצטרפותה לקואליציה
לא ווהיה דרושה כדי להעניק לזו רוב. לעומת זאת יחיה קשה לה להצטרף
בתנאים כאלה, נוכח התסיסה בשורותיה, שמצאה ביטוי בהצבעה למען הכוח
החדש.

• רפ״י עומדת לפני החלטה איך לכלכל את מעשיה להבא.
מובן שאין לה אפשרות?הצטרף לקואליציה, אלא חון כניעה בלי תנאי והדחת
דויד בן־גוריון. הדבר לא ייעשה. האלטרנטיבה של רפ״י היא: הפיכתה לאופוזיציה
בטחוניסטית, שתמתח ביקורת קיצונית על הממשלה על רקע לאומני
ברנח משה דיין ״זבנג וגמרנו״.

יחסי־הכוחות, וכי יצירת כוחות חדשים
שוב אינה בגדר אוטופיה.
ממדי הנצחון מוכיחים בעליל שדרך זו
לא תהיה קלה, ולא קצרה. יהיו דרושים
מאמצים עצומים, רצופים וממושכים כדי
להפוך הישג זה לבסיס של כוח פוליטי
גדול, שיתמודד עם המישטר הקיים על
השלטון במדינה. אולם הדרך ברורה עתה,
והכיוזן נתון.
כמקום שדה־מוקשים. בעובדה זו
טמונה ברכה לדמוקראטיה הישראלית. לולא
הופיע — ולולא הצליח — הכוח החדש,
היה יום רביעי זה הופך ליום של ייאוש
הרד,־*כנה.
כי אז היה כל אדם שוחר־שינוי מוכרח
להסיק ביום זד, את המסקנה, שהמישטר
הקיים ישלוט לנצח, שהוא יסתאב יותר
ויותר מבחינה מוסרית, אך מתחזק יותר
ויותר מבחינה מעשית, שאין אלטרנטיבה
אמיתית לשלטון, שלא יחול מיפנה, ולא
תיתכן תמירה בדרכים דמוקראטיות.
המסקנה שהיתר, נובעת מכך היתד, מובילה
אל שדה־ד,מוקשים של המחתרת.
מבחינה זו, יתכן כי הכוח החדש הציל
את האמונה בדמוקראטיה. דמוקראטיה זו
הידרדרה בישראל לתהומות של ניוון, כפייה
ושוחד. אך כל עוד היא קיימת באופן
פורמאלי, טמונה בה השיטה לשינוי ולטיהור.
זהו
הלקח של בחירות .1965
הבחירות מקצו ענים ו חו ב בי

רכב הנונורך >נוב נזיכליוז דלל ואוהל פילוס בכיכר הגודעה בתל־אביב
• חזות קשה צפוייה גם לונח״ל.

אם כי אין לצפות להתפרקותו

המיידית, קשה להניח שיחזיק מעמד עד לבחירות הבאות. שני הצדדים התאכזבו
מן התועלת של צירופם יחד, נטבעי הדבר שכל צד יאמין כי הצד וזשני
הוא שקילקל את הסיכויים. במצב קשה במיוחד יעמוד שמואל תמיר, שניהל
למעשה את

מערכת־הבחירות של נח״ל,

ושעלול לעמוד באש צולבת של

דברי־ביקורת. כבר הושמעו טענות, בשני פלגי גח״ל, כאילו תמיר הבליט
את עצמו יותר מדי במערכת הבחירות, דבר שהסעיט את דמותם של המנהיגים
העיקריים.

• למרות אופייה הדו־לאומי המוצהר, תתפתח הרשימה
הקומוניסטית החדשה ככיוון ערכי מוכהק.

לפחות מנדאט אחד

הושג על־ידי רשימה זו הודות לזיוף הכרזה של ראשי קבוצת אל־ארד, כאילו
אלה ממליצים להצביע באופן בלעדי בעז רשימה זו. יחד עם זאת תנסה
הרשימה הקומוניסטית החדשה להשיג את אישור התנועה הקומוניסטית הכני
לאימית, כנציגה בלעדית של הקומוניזם הישראלי. הכשלון המוחץ שנחלה
מק״י בבחירות, כתוצאה מהקו החדש של ד״ר סנה, יעזור לה בשאיפה זו.

גם במק״י עצמה יתלקח ויכוח מר.

אם תעבור מק״י בכללאת

אחוז ה חסימה, תעמוד על הפרק שאלת התפטרותו של שמואל מיקוניס. מצד
אחד רואה את עצמו סנה עכשיו כאיש מספר ו במפלגה, וגם כאיש היחידי
המסוגל לקיים בכנסת סיעת־יחיד, בעוד שמיקוניס אינו מצטיין בעבודה פרלמנטארית.
מאידך מאשימים מיקוניס ואנשיו את סנה במפלה, יתנגדו על רקע
זה לנסיון להביא את מיקוניס לידי התפטרות. אם לא תעבור מק״י את אחוז
החסימה, עשוי מאבק זה להיות פחות נוקב.

• הופעת הכוח החדש ככנסת עשוייה להכיא לביטול
חוק לשון הרע, על־ידי שינוי כל הסעיפים החמורים. חוק זה,
שכוון כל כנלו נגד ר,ע לם הזה, איבד למעשה חלק ניכר ממשמעותו עם הופעת
סיעת הכוח החדש בכנסת והענקת חסינות פרלמנטארית לעיקר דבריו. לכן
יתכן שלוי אשכול יחשוב שכדאי לפייס

את הציבור על־ידי

השלמה עם

תיקונים מרחיקי־לכת. הבעייה: איך לשכנע את המפד״ל, שאחד מראשיה רואה
בחוק עניין פרטי שלו.

הנשייה. תוך יום אחד הפכה רפ״י לאנא־כרוניזם
— למשהו השייך לאתמול.
חל מיפנה. אם לא באה התמורה, הרי
גם לא חל המיפנה.
אפשר להבטיח מיפנה במודעות הערלות
מאות אלפי לירות. אבל אי־אפשר להציג
מפלגות זקנות כעלמות צעירות.
הציבור לא האמין כי אפשר לשנות את
פני המדינה על־ידי כך שמעבירים את הקול
ממפלגה זקנה אחת למפלגה זקנה
אחרת. הוא פשוט לא היה מוכן לקבל את
ההנחה שמשהו ישתנה אם יוחנן בדר יבוא
במקום ישראל גלילי, או יוסף ספיר במקום
פינחס ספיר. הוא גם לא היה מוכן לשכוח
את התכונות המאפיינות את אישיותו של
מנחם בגין, להתייחס אליו כאילו זה עתה
נולד מחדש בתור עסקן בורגני שיגרתי.
מה שמת בבחירות לכנסת השישית הוא
רעיון האלטרנטיבה שבתוך המישטר. אם
ניצח המערך נצחון כה בולט, אחרי 32
שנות שלטון רצופות, הרי פירוש הדבר:
מפא״י שולטת במישטר, והיא תוסיף לשלוט
כל עוד ישלוט מישטר זה.
הצד השני שד המטבע. על רקע
זה יש להבין גם את נצחין רשימת העולם
הזה — כוח חדש.

אין זה מיקרה שנצחון זה מהודה את
התופעה הבולטת היחידה בבחירות אלה,
חוץ מהתחזקות המערך.
כי אלה הם שני צדדים של אותו מטבע.
באותו רגע בו התייאש הציבור מכל אלטרנטיבה
בתוך המישטר, והחליט כי ה־מישטר
הקיים זהה עם מפא״י, לטובה ולרעה
— התעורר גם הצורך הפוליטי והנפשי
לסמן דרך אמיתית להקמת מישטר
חדש.
הופעת הכוח החדש עונה על צורך זה.
הנצחון לא ישנה את יחסי־הגוחות בארץ
— אך הוא *וכיח פי אפשר לשנות את

ליל־השימורים של ספירת הקולות לימד
הרבה על המפלגות. הוא הראה היכן יושבים
אנשי־מקצוע, והיכן עוסקים במלאכה
זו חובבים.
כאשר ערכו כתבים את הסיור הראשון
במטות הבחירות, היד, מטה המערך אפוף
כולו דריכות מודאגת. איש לא היה מוכן
להצהיר הצהרות, כל יד רשמה את התוצאות
הראשונות.
ההיפך הגמור שרר במטה גח״ל. שם
הותקנה במד, מיוחדת, עליה ישבה הנשיאות.
מישהו הקריא את התוצאות שהגיעו, ועם
כל תמסיר פרצו הפעילים בתרועות. שעה
ארוכה אחרי שהחלה הספירה, עוד שררה
במטה גח״ל ההרגשה כי אכן צועד גוש
זה לנצחון בקלפי. כי שם עסקו בזה חובבים
נלהבים.
במטה רפ״י ידעו לקבוע, בשלב מוקדם
מאד, כי המערכה אבודה. כי שם יושב
מומחה כמז יוסף אלמוגי, אשר יכול היה
לחזות את התהליך הכללי על־פי מיספר
קלפיוודמפתח. בשעה שלוש בבוקר פנה
שמעון פרם לחבריו :״הפסדנו, מה?״
הם השיבו לא :״לא, העם הפסיד!״ והחל
מאותו רגע שוב לא עניינו אותם
התוצאות. הם הוציאו בקבוקי ויסקי והחלו
משתכרים באורח שיטתי.

ההתפכחומ. הקבוצה הקטנה ביותר
שעקבה אחרי הבחירות ישבה אותו לילה
במערכת העולם הזה. ראשיה אמנם לא
הופיעו לפני כן מעולם בבחירות, אבל
במשך שנים התמחו בשטח הפוליטי. שעה
שחלק מהם ישב בוועדת הבחירות המרכזית,
וחלק קיבל הודעות טלפוניות במסה
הרשימה, סוכמה במערכת התחזית הראשונה.
די היה בהודעה מוקדמת, מאת שישר.
משקיפים של הרשימה בקלפיות קטנות,
מחוץ־לעיר, כדי לקבוע את ההישג היסודי:
הרשימה עברה את אחוז־ד,חסימה. כעבור
שעה אישר זאת המוח המתימאטי המפליא
של קול־ישראל, חנוך סמית.
התמונה במטות האחרים השתנתה בארבע
לפנות בוקר. אז כבר היה במר מי השיג
— או לא השיג — מה.
מטה המערך הפך לפתע למוקד של
שימחה. הפעילים הרימו את פינחס ספיר
ואת יגאל אלון באוזיר. הם שרו הבאנו
שלום עליכם ושלפו בקבוקי קוניאק.
במסד, גח״ל הפך המחול למיספד. הקריין
עוד המשיך לדווח על התוצאות המגיעות,
אולם אלה לא התקבלו בתרועות. מנחם
בגין לא יכול היה להסתיר את התרגשותו,
ועל פני חבמו לשולחן־הנשיאות הסתמנה
אכזבה עמוקה. כי הם לא האמינו בנצחונס
רק לפני ספירת הקולות. הם האמינו בו
גם שעות ארוכות אחרי התחלת הספירה.
לכן היתד, ההתפכחות ק׳שד, פי כמה.
העולם הזה 1470

הדבר בולט עוד יותר אם נשווה את הישגינו עם אלה
של מק״י — מפלגה ותיקה מאוד, שחינכה שני דורות של
אוהדים בארץ, שבראשה עומדים מנהיגים מוכרים, אשר
העתונים והרדיו התחרו ביניהם בימים האחרונים ברימומם!

והנה -מק״י זו לא הגיעה ברוב המקומות
למיפפר הקולות שלנו. הכוח החדש עבר על
פניה במכה אחת, כנסיונו הראשון!
ואולי חותכת במיוחד ההשוואה בין הכוח החדש — לבין
הכוח שהתיימר להיות חדש. ההשוואה בינינו לבין רפ״י.
ף* כלתייאפ שרי קם והיה. הבלתי־אפשרי הפך לעובדה.
1 1העולם הזה הגשים את הבטחתו.

כוח חדש חדר לכנסת.

מה היה יחם הכוחות בינינו?

ביותר על טיב הצבעתם, בעוד שקולו בטל בשישים לעומת
המוניהם?!)
זהו הרקע. האם יש טעם, בנסיבות אלה, לדבר על
״הישג״? האם יש טעם לדבר אפילו על ״נצחוך?

מבחינת כוח־האדם המגוייס.50:1 :
מבחינת הכסף שהושקע.500:1 :
מבחינת הפירסום שניתן למנהיגים.5000:1 :

ק מי שסייר ביום הבחירות ברחבי הארץ יודע מה
1רבה עוצמת הניצחון.
הוא ראה את אלפי כלי־הרכב מכל הסוגים — משאיות
ומונחת, טנדרים ומכוניות פרטיות — שנשכרו בהין־תועפות
על־ידי המפלגות הגדולות.
את אלפי חברי־הקיבוצים שהוצאו מבתיהם כדי לפשוט
גדודים־גדודים על ערים וכפרים, לספק למפלגות רשת ששום
אזרח לא יחמוק מבעד לחוריה.
את רבבות הפעילים הקנויים — צבא־ שכירים עצום ורב
— שגויסו כמו חרבות־להשכיר בימ־־הביניים, לאייש את
הקלפיות, להוביל את צאן־הבחירות אל היעד שנקבע לו.
את השוחד הגלוי שהוצע לכל בוחר בצורת נסיעות־חינם
על פני הארץ, מדן ועד באר־שבע, ובמטוסים לאילת —
מערכת־שוהד שבאה במקום מערכת־ר,תחבורה הרגילה וש־כיסתה
את כל כבישי הארץ.

את השוחד הסמוי ( -האמנם סמוי?) -
ששולם במזומנים לבוחר תמורת קול, אם כתשלום
ישיר, אם בתשלום לראש־חמולה ול
קבלן־כחירות,
לפי הערכה מתונה, הצביע כל אזרח ישראלי רביעי תמורת
שוחד סמוי כזה, פשוטו כמשמעו — החל בכפרים הערביים,
שהצביעו בעד רשימה דתית או יהודית־לאומנית,
וכלה בחמולות שלמות בישראל השניה.

מי שראה את כל אלה, מי שח ש את כל
אלה באשדוד ובנצרת, בבאר־שבע ובטבריה,
יודע מה היה טיבן של בחירות אלה.
כי כאן לא עמד גוף פוליס־ קטן נגד גוף פוליטי גדול,
גם לא מפלגה חדשה וקטנה נגד מפלגה ישנה ומבוססת.

כאן לחמה חבורה קטנה של בעלי־רצון־טוב,
קומנדו קטן של אנשי־מצפון, נגד העוצמה
המגובשת של מישטר רקוב ומושחת, שהתגייס
למאבק עד האיש האחרון ועד הפרוטה
האחרונה.
על רקע מציאות זו יש למדוד את ההישג.

את הבקע שהכקענו בחומת־יריחו.
ף* משך שבע־עשרה שנים לא הצליח שום כוח חדש
להשיג הישג זה ולהגיע לכנסת.

ציינו זאת פעמים רבות במערכת־בחירות זו.
אף האם עמדנו על משמעות המילים היבשות?
היו אגודות מכובדות, משופעות בבעלי שמות מצלצלים.
הן הגיעו עד לקצה קרש־ר,קפיצה. אך כאשר השליכו מבט
אחרון למטה, בטרם קפיצה, נחרדו ונרעדו, ונסוגו בבהלה.
וכך הן התפרקו ונשכחו.
היו קבוצות אחדות שבכל זאת ניסו, וביום הבחירות
נוכחו לדעת כי חלומותיהן התנדפו כעשן ברוח, וכי במקום
הרבבות המקוות לא השיגו אפילו אלף קולות.
מדוע?

מפני שכוונותיהן הטובות היו כגרגירים של
חול מול הבולדוזר הפנטאסטי של המפלגות
הישנות. שום סיסמה, שום רעיון, שום כוונד
טובה, לא יכלו לעמוד בפני הזחלים הדורסניים
של מיפלצת־פלדה מוכתמת זו.
כי בבחירות מכריעה הכמות. והכמות היא תולדה של
עוצמה פ־סית, ברוטאלית, גסה.

איש־מצפץ אחד, החדור שאיפה אידיאליסטית
לשנות את פני מדינתו -מה כוחו ומה
ערכו לעומת מאה אנאלפבתים, המובלים ככבשים
לקלפי במשאית שכורה, כשפתקי
הבוחר בידיהם והשוחד בכיסם?
(מי מבין אלף המתנדבים, מיטב אנשי־ר,מצפון בארץ, שעמלו
למען רשימתנו ליד הקלפיות ברחבי הארץ — לא
הרגיש בתיסכול זה שגבר והלך במשך היום, כשעדרים של
אנוס־ם ומשוחדים הובאו לקלפי?!)
(מי מבין כל האוהדים המושבעים, שהכריע כפי שהכריע
אחרי התלבטויות קשות, ושהקדיש ימים ולילות כדי לרכוש
עוד נפש אחת — לא חש בחוסר־אונים נורא כאשר ראה
רבבות־רבבות של מצביעים שלא היה להם המושג הקלוש

האם אין אלה מילים ריקות לעומת הדבר
המהפכני אשר קרה?
בימי תש״ח דיברנו על הנועזים שיצאו להתקיף טאנק
מיצרי, כשבידיהם אין כלום זולת בקבוק־מולוטוב פרימיטיבי.
המתנדבים שלנו, שנערכו לקרב ביום שלישי זה, סבלו
מדיספרופורציה גדולה עוד יותר בציוד ובנשק. הם עלו על
הפאנק בידיים ריקות ממש.

״הישג״? ״נצחץ״?
כאן קרה דבר שאין לו תקדים בארץ!

^ וועיד תיהיסוד של רשימת העולם הזה — כוח חדש

ובידיים ריקות אלה הבקיעו את השריון.

^ סיכמת• את הרצאת־הפתיהה במילים שהייתי רוצה לחזור
עליהן עתה מילה במילה:

פשר למדוד את התוצאות גם במודד אחר — מודד
^ כמותי פשוט ביותר.

״אל נשלה את עצמנו. דרכנו לא תהיה קצרה, ולא תהיה
קלה. לא ננהלן בגדולות. לא נבטיח לאיש, וגם לא נבטיח

בבחירות אלה הושקעו מאות מיליוני לירות
-כדי להשיג הישגים של מה־בכך.

ל עצ מ נו ,

נצחונות

״אס נצליח מעט או הרבה, או ננחל מפלח או נצחון: אנו
נמשיך בדרכנו, יהיו אשר יהיו המיכשוליס, יהיו אשר יהיו
הקורבנות!״

ברוח זו נחזק את לבנו ברגע זה.
השגנו דבר שלא היה לו תקדים בארץ. חרף המצור וה־חבלות,
הפרובוקציות וההחרמה, השגנו את הכמות הדרושה
כד־ לפרוץ לכנסת — ואת איכות הבוחרים, החשובה לאין
שיעור יותר.

אולם מה שהשגנו -אינו אלא ראש-גשר.
ראש־גשר יכול להיות מוצב מנותק המחזיק מעמד בקושי
— והוא יכול להיות בסים להסתערות הבאה, לכיבושים
היסטוריים.

הכוח החדש השיג בתל־אביב למעלה משליש
ממיפפר הקולות שהשיגה בם מפ״ם -מפ״ם
שיש לה רבבות חניכיס-לשעבד בעיר, המדברת
אליהם ללא הפסק מזה עשרות בשנים:
ואילו בירושלים השיג הכוח החדש כמעט
מחצית ממיספר הקולות שהשיגה מפ״ם, תוך
השקעה אדירה של אמצעים ומאמצים וכוח•
אדם מגויים!

קלי ם.

״רק דבר אחד נבטיח ברגע זה, לזולתנו
ולעצמנו: לא להתייאש בכשלון, דא להסתחרר
בנצחון.

המערך הוציא כ־ 150 מיליון לירות — בשביל מה? כדי
לרכוש אולי שני מנדאטים נוספים.
חרות השקיעה כמה עשרות מיליונים כדי להחזיק — בקושי
— במר, שהיה לה מקודם.
בשביל מנדאט אחד או שניים הוציאה רפ״י הרבה עשרות
מיליוני לירות.
ואפילו מפלגה צנועד,־יחסית כמו מפ״ם הוציאה כעשרה
מיליון לירות — פרי הזיעה של חברי־קיבוצים עמלים —
במלחמה (שלא הצליחה) להשיג מנדאט אחד נוסף!
אם ננכה ממיספר המנדאטים של מפ״ם, למשל, את ה־מנדאט־ם
שיש לה ממילא, פרי הקולות המובטחים לה ב־קיבוציר
— ,על מה היא לחמה? מה היא השיגה? ואיך
משתווים הישגים אלה עם הישגינו שלנו?

י ,:איז;

מבחינת ההכרה הציבורית במנהיגים.50,000:1 :
מבחינת הקולות 5:1 :בכל הארץ, מחוץ לריכוזי ההתיישבות.

זוהי
שעת־השין. כאן, ברגע זה, מתחילה
ההסתערות הגדולה לשבירת המישטד שהם־
תאבותו, התנוונותו והידרדרותו המוסרית
נתגלתה ביום שלישי זה יותר מאשר בכל עת
אחרת.

במדינה
משפט
עלהק רנ ״ ם
חלומו של כל מצביא הוא, להושיב
את האוייב על קרני דילמה״ .פירוש הדבר:
להביא אותו למצב שלא ישאיר לו
אלא את הברירה בין שתי אפשרויות
גרועות. כל אשר יעשה האויב אז, יהיה
לרעתו.
בפרשת מחמוד חג׳אזי הצליחה ממשלת
ישראל להכניס את עצמה למצב כזה.
בפניה עומדות עתה רק שתי אפשרויות
— ושתיהן לרעת ישראל.
שיגרה של מוות. כאשר נלכד איש
אל־פתח, ניתן היה לפתור את ה מיי ה
בפשטות. איש לא חלם להוציא את האיש
להורג.
אילו נשפט מיד, במשפט תכליתי וקצר,
לעונש החמור המקובל — למשל 15 ,
שנות מאסר — לא היה הדבר מעורר
שום תשומת־לב במרחב ובעולם.
אך העניינים התגלגלו אחרת. נתמנה
בית־משפט צבאי ד בעת מינויו ציין

כתב צבאי בי אב ביר־המשפט הוא אותו
קצין שפסק בשעתו, לפני שנים, את פסק־דין־המוות
היחיד שנפסק אי־פעם בבית־משפט
צבאי בישראל. אותו פסק־דין לא
הוצא, כמובן, לפועל.
מסתבר כי הקצין לאשינה את גישתו.
הוא דן את חג׳אזי למזזת.
כמעט אידיאלי. גם אז לא חלם
עדיין איש להוציא את החבלן להורג.
להיסך, נידמה היד, כי פסק־הדין יוצר
מצב אידיאלי: הרמטכ״ל ימתיק את דינו
למאסר־עולם, וכל העולם יראה כי ישראל
היא ליברלית בהשוואה לסורים האכזריים,
שהוציאו להורג את אלי כהן ז״ל.
החכמים שחשבו כך לא לקחו בחשבון
את הדבר האלמנטרי ביותר: תגובות הצד
השני. למחרת פסק־הדין נחפז אל־פתח לשחצנית,
בה איים שאם
פרסם הודעה
יוצא חג׳אזי להורג, הוא ינקוט בפעולות־תגמול
קיצוניות.
הודעה זו סיכלה כל אפשרות של המתקת
הדין. כי הדבר היה מתפרש בכל
העולם, ובעיקר במרחב, ככניעת ישראל
בפני האירגון הטרוריסטי. זה היה מעניק
יוקרה עצומה לאל3-תח, הופך אותו לגורם
מרחבי ממדרגה ראשונה, מוריד את
יוקרת ישראל ומעודד פעולות־טרור.
למען א3ולף. התרופה נמצאה בדרך
אחרת. באשיל^נתברר העירעור האוטומטי
של חג׳אזי סבית־המשפס הצבאי העליון,
הוחלט לבטל את פסק־הדין. הנימוק: לפי
חוק מיוחד זכאי הנאשם להזדקק לסניגור

מדוע נחקק בכלל חוק כזה? ערב משפט
אדולף אייכמן הבינה ממשלת ישראל ש־העולם
יראה בעין זועמת את בירור משפטו
של הגרמני החטוף בישראל, על־ידי
שופטים ישראליים, בלי הגנה סבירה. למען
אייכמן נחקק אז אותו חוק. אך מפני שלא
היה נעים לחוקק חוק למען נאצי אחד,
הוכלל בו סעיף המעניק זכות זו לכל
אדם הנאשם בפשע שיש עליו עונש־מוות.

עדיין לא חלם איש על מחמוד
חג׳אזי.
היוזמה — דאוייב. פסק־הדין של
בית־המשפט לעירעורים נראה כמוצא אידיאלי.
נשאר רק למצוא סניגור זר ש־חג׳אזי
יסכים לו.
באו בחשבון כמה סניגורים זרים, המקובלים
בעולם הערבי. הוזכרה שמה של
סניגורית צרפתית־תוניסית־יהודיה מפרסמת,
שהגנה בשעתו על אחמד בן־בלה
ועל לוחמת־שיחרור אלג׳ירית, ושזכתה אז
לתהילה עולמית. היא אהודה בעולם הערבי,
אף רמזה על נכונותה לקבל על
עצמה את ההגנה.

אולם ממשלת ישראל העמידה פנים כאילו
כל זה אינו נוגע לה. היא גם לא
הביעה נכונות לשלם את שכר־טרחת. הסניגור,
כמו במיקרהו של אדולף אייכמן.
כך הושארה היוזמה לליגה הערבית —1
אירגון העויין את ישראל.
כמו כימי המחתרת. בהתיעצויוח
בין הליגה, אירגונו של אחמד שוקיירי
ואירגון עורכי־הדין הערביים, נבחר עורך-
הדין הצרפתי־אלג׳ירי זיאק ורג׳ס.
ברור היה כי ורג׳ס, המקבל את שכרו
מן האירגונים המנהלים מלחמה נגד ישראל,
יראה את עצמו כשליחם של אירגו•
נים אלה. היה גם ברור כי יקבל הוראות
להפוך את המשפט לבמת־תעמולה
עולמית נגד קיומה של ישראל.
כמו במשפטיהם של לוחמי המחתרת העברית
בימי הבריטים, היה קו־ההגנה נתון
מראש: לטעון כי הנאשם הוא שבוי•
מלחמה, שבית־המשפט אינו חוקי מפני
שהוא מייצג מישטר־כיבוש בלתי־חוקי,
וכי הנאשם פעל בשליחות מטעם הבעלים
החוקיים של הארץ.
עוד לפני בואו שלי ורג׳ס לארץ צריך
היה להיות ברור לכל בר־דעת כי זה
יהיה קו־ההגנה. עוד כמה דברים היו
צריכים להיות ברורים:
9שאי־אפשר יהיה לקיים את המשפט
בדלתיים סגורות, מכיוון שאז יפרסם הפרקליט
את גירסתו לאחר המשפט.
+שאיש בעולם הערבי אינו מעוניין
להגן באמת על חג׳אזי. להיפך: הוצאתו
להורג בישראל תספק גיבור לאיקי ל•

אל־פתח, ולשאר האירגונים הפלסטיניים.
מה רע יותר. אולם ברגע זה שוב
אי־אפשר היה להיסוג.
ורג׳ם ידע זאת. השבוע פנה במכתב
תוקפני לדוב יוסף, שר־המשפטים, תבע
את זכותו, לא הסתיר באיזה קו הוא עומד
לנקום.
ממשלת ישראל ישבה על קרני דילמה.
בפניה היו רק שתי אפשרויות, שתיהן
רעות: לאסור את הופעת ורג׳ס, ובזאת
להעמיד את עצמה באותו מצב כמו ממשלת
סוריה בפרשת אלי כהן, או להסכים להופעת
ורדס, ולשרת את התעמולה האנטי־ישראלית
הארסית ביותר.
זה היה המצב השבוע. דוב יוסף, ב־חוכמתו
הרגילה, חיפש מוצא על־ידי התייעצויות
עם אגודת עורכי־הדין, בנסיון נואש
לגלגל את האחריות על מישהו אחר.
המסקנה: כדאי לחשוב מראש עד הסוף.

ספג 1ת
עלוא בי ועפב רי ם
מד, עושים ימאים הנאלצים לנטוש את
הים מסיבות בריאות, או מסיבות משפחתיות?
ברוב המיקריס הופכים זאבי־הים
לעכברי־יבשה מחוסרי־עבודה, נאלצים למצוא
את לחמם בתור פועלים שחורים.
המציאה חברת״הספנות שהם
לפני שנים
פיתרון מתאים לבעייה זו, הקימה בשטח הנמל
בחיפה בית־מלאכה מיוחד, שבו בוצעי
תיקוני־אחזקה. סגל העובדים היה על טהרת
הימאים, שנאלצו, מסיבה זו או אחרת, לנטוש
את הים. זאבי־הים בדימום היו מרוצים, וגם
החברה היתד, מרוצה מבקיאוחם המקצועית.
במשך הזמן התגבש במקום צוזת קבוע
של 11 עובדים, שתוגבר על־ידי שני תריסרי
ימאים, שנאלצו לנטוש את אודותיהם
לתקופה מוגבלת בלבד.
המתחרה. אבל גם כאשר הכל פעל
כשורה, ושני הצדדים, החברהוהעובדים,
נראו מרוצים מהמפעל החדש שהקימו ביוזמה
משותפת, צצו בעיות מטרידות.
המצב עוד החמיר לאחר הקמת מספנות־ישראל,
שנהנו מהילה של מססנות־לאומיות.
במפרץ פשטו שמ,עות כי בית־ד,מלאכה לא
יעמוד בתחרות עם המספנות, וכי הוא עתיד
להיסגר. חברת שהם הכחיש!; את השמועות,
ואף נכנסה למו״מ עם העובדים על
הענקת תנאים סוציאליים מתאימים.
שמועות, שמועות. באמצע המו״מ, שנכנס
בינתיים לשלב של סחבת, נערך מאחורי
גבם של העובדים הסכם סודי, לפיו
צריכים בתי־המלאכה שלהם להיסגר. מפה׳
לאוזן עברה שמועה כי מספנות־ישראל לחצו
על ד׳׳ר נפתלי וידרא, מנהל צי״ם, לסגור
את בית־המלאכה. איש לא הצליח לאמת את
השמועות, שהתסיסו את עובדי בית־המלאכה.
אל גל השמועות נוספה באותו פרק זמן
שמועה נוספת, שרק אימתה את הקודמת.
בנמל חיפה סיפר, כי בית־המלאכה אינו
רנטאבילי, וכי הוא מועמד לסגירה. מאוחר
יותר הוזמן מומחה לבדיקת המצב, והדו״ח
שלו ,״דו״ח פינס״ ,קבע כי המפעל רנטא־בילי,
הפריך את השמועות.
סכין כגב. בינתיים הונחתה על ראשי
עובדי המפעל מכה מכיוון בלתי־צפוי. איגוד
הימאים ערך דירוג־שכר שלא התקבל על
דעת העובדים. נציגי העובדים פנו אל יושב־ראש
האיגוד, בועז לביאנט, שהבטיח להעלות
את הבעייה לדיון נוסף. אבל דיבורים
לחוד, ומעשים לחוד. האיגוד לא היה מוכן,
בסופו של דבר, לוותר על הדירוג שנקבע.
נציגי העובדים גילו בנקודה זו גמישות
רבה, הבהירו כי בשלב זד. הם דורשים
קודם־כל הטבת תנאיהם הסוציאליים והענקת
קביעות. תוך כדי המו״ם המייגע סביב
נקודה זו, צצה ועלתה שוב, בצורה מתואמת
להפליא, שאלת רנטאביליות המפעל.
בשלב זה כבר היה ברור לעובדים מי
עומד מאחורי הפצת הגירסה כי מפעלם אינו
רנטאבילי. הם האשימו את האיגוד המקצועי
שלהם בתיכנון קנוניה עם מנזפנות־ישראל,
לא פסחו גם על שר־האוצר, פינחס
ספיר.
נציגי בית־המלאכה הדגישו, כי המספנות
הגדולות אינן יכולות להתחרות בביצוע
עבודות מיוחדות המבוצעות במפעלם.
כל הטענות לא עזרו. בנמל חיפה מנצח,
לפי מיטב המסורת של חושיסתאן, החזק
יותר. השבוע בישרו העתונים לעובדי בית־המלאכה
ני בקרוב הם יצטרכו לחפש להם
מקורות־פרנסד, אחרים.

מה הנימוקים שדחפו
ך* •יכל התרבות בתל־אביב דלקו ה־
^ אורות עד מאוחר בלילה. היה זה הלילה
בו נערך נשף גייסות־השריון. בתחילת
הערב נכח גם הרמטכ״ל. אך הפעם ניראה
רב־אלוף יצחק רבין מתוח וטרוד, כפי
שמעטים מאד ראוהו קודם לכן. ברגע שסיים
את דברי ברכתו, והאור כבה להקרנת
סרטון, עזב רבין את מקומו בשירה הראשונה.
בהליכה שפופה, כשל חייל המתקדם
בשטח אוייב, עזב את האולם ואת החוגגים.
פניו היו מועדות צפונה — המקום שעליו
חשב גם בשעה שבירך את גייסות־ר,שריון.
כי אותו לילה נועדה להיערך פעולת־התג־מול
הראשונה בתולדות ישראל—לבנון.
חצתה את
יחידה קטנה
הגבול הרגוע ביותר של המדינה,
קיבוץ מנרה. פניה היו מועדות לשני כפרים
לבנוניים סמוכים: חולה, ומיס אל־ג׳בל.
החיילים הלבנוניים, המוצבים באזור הגבול,
ישנו שנת־ישרים. רק סיור ממונע עבר
במיקרה בדרך, ונידמה היה לחיילים הישראליים
כי אנשי הסיור הלבנוני הרגישו
שמשהו אינו כשורה. אולם הם המשיכו
הלאה, ואנשי היחידה הפושטת קמו ממקום־
המחסה, בדרכם אל היעד.
היעד בכפר חולה היה ביתו הגדול של
המוכתר. בכפר השני נבחרו שלוש ברי־כות־מים.
שני היעדים נידונו לפיצוץ, כתגמול
על פיצוץ בית עזוב במושב מרגליות,
לילה קודם לכן, על־ידי חבלן אל־פתה
שחדר מלבנון.

קו השכנות הטובה
ך• מיכלוד היחסים המרחביים, שורר
1שלום כמעט מוחלט בין ישראל ולבנון.
אפילו על הגבול בין לבנון וסוריה יש
יותר תקריות מאשר על הגבול בין לבנון
וישראל. כאשר החלו חדירות אל־פתח, וישראל
איימה בפעולת־תגמול,
הנציג הלבנוני הקריא באוזני הישראליים
איגרת מאת הנשיא, בה הביע
את צערו על מעשי־החבלה, והבטיח כי
׳ממשלתו תנקוט בכל האמצעים כדי למנוע
הישנותם בעתיד.
ואמנם, בתי־הסוהר בלבנון מלאים אנשי
אל־פתח. הוחרם נשק של החבלנים, ונאסר
פירסום מעלליהם בעתונות הלבנונית. מכל
הבחינות, תאמה התגובה הלבנונית את הקו
הקבוע של שכנות טובה. כאשר בא הפיצוץ
במרגליות, קל היה להבין כיצד קרה:
שכן אין למשטרה ולצבא הלבנוני שליטה
מוחלטת על תנועות אנשי אל־פתח. חוליה
אחת הצליחה, כנראה, להתחמק ולחדור
לישראל. אם מטילים את האשמה על הצבא
הלבנוני, אפשר באותה קלות להטיל אותה
אשמה על צה״ל. שכן הלבנונים וצה״ל
כאחד לא הצליחו למנוע את החדירה.
למחרת בבוקר, כאשר ערכה ועדת שבי־תת־הנשק
המעורבת חקירה במקום, הביע
הנציג הלבנוני את צערו על ד,מיקרה. הקצין
הישראלי, החבר בוועדה, הורשה להתקדם
עם צוזת החוקרים עד לתוך כפר
חולה, חמישה קילומטרים מהגבול.
היה כל היסוד להאמין, כי שני השכנים
יגבירו את מאמציהם, על מנת שפשע דומה
לא יישנה בעתיד. אך ב־ 11 בלילה הרעידו
מ־טעני הדינאמיט את הרי הגליל: צה״ל לא
הבליג.
הפקודה שניתנה לחיילים היתר, להימנע
מפגיעה בחיי־אדב. אולם אין אפשרות להבטיח
זאת באופן מושלם. הדבר הוכח פעם
נוספת, בפיצוץ שבוצע בחולה. אומנם ביתו
של המוכתר פונה מכל יושביו, אבל בבית
הסמוך המשיכו, לטענת הלבנונים, הדיירים
לישון. מכיוזן שבית זה היה עשוי מחימר,
לא עמד בהדף ההתפוצצות. אשד, אחת
מבין יושביו נהרגה.

האפוטרופוס רגז

ר* וויכוח שהתפתח בתוך ישראל, כא-
( 1שר נודע על פעולת התגמול, לא נגע
לצד הצבאי־מקצועי של המיבצע. הוא נסב
כל־כולו על צדדיו המדיניים — חיצוניים
וגם פנימיים.
מבחינה חיצונית, ניראתה החלטת שר ה־בטחון
אוזילית. שכן, במחי־יד נשללה מדוברי
ישראל הטענה, כי ישראל אינה מדינר,
שואפת מלחמה, וכי היא מקיימת יחסי־שלום
עם לבנון, באשר זו אינה מעוניינת
בסיכסוכי־גבול. גם פאריס רגזה, כי היא
אפוטרופוס של ביירות. ואילו הלבנונים

את אשכול להורות על פעולות־תגמול ברגעים התמים שר מערכת הבחירות?
הרגשתנו היא, שפעולת החבלה במושב מרגליות
לא הצדיקה אח הפעולה נגד לבנון.״

דו־־הריש כשלום

חיילי צה״ל חוזרים ג הפשיטה בלבנון
עצמם נעלבו ונפגעו קשות, ואין להניח
כי ישתדלו גם להבא לשמור על השקט.
במאמר מאיר־עיניים, תקף זאב שיף, סופרו
הצבאי של הארץ, את השיקולים הפוליטיים
שהניעו את לוי אשכול להורות על הפעולה.
בהיותו מקורב לחוגי הפיקוד של
צה״ל, יש מישקל לדבריו :״את שאלותינו
עלינו להפנות לדרג המדיני, הממונה על
צר,״ל, לשר הבטחון ולממשלת ישראל. צר,״ל

סיף מילה אחת על הפעולה. יחם דימה
נדרש מכל יתר העתונים, והתוצאה היתה
ששום עתון לא שקע בסיפורים הרגילים
על רקע הפעולה, על אומץ הלוחמים ונבונות
המיפקדה העליונה.
כי לוי אשכול שמע לא רק את קול
המדינאים. הגיעו אליו גם קולותיהם המופתעים
של יועציו המקורבים ביותר, וחשוב
מכל — תדהמתם, וכעסם של אזרחים פשו־

.חוג = ב וו
מקבל את הוראותיו מדרג זה ועליו לבצען
ללא ערעור. הדרגים הצבאיים אומנם עשויים
להציע פעולה כפעם בפעם, אך ההחלטה הסופית
נשארת בידי הדרג המדיני. גאוותנו
על כך שדברים התנהלו בצורה זו עד כה
ושצה״ל ביצע את כל המוטל עליו מבלי
להתחשב בשאלה אם כל מפקדיו שבעי־רצון
מהחלטת השר והממשלה ...הפקפוקים שלנו
קיימים לגבי השיקולים המדיניים והד,סברתיים
שליוו פעולה זו, ולצערנו לא נש־תכנענו
מן הנמוקים שהועלו בפנינו על־ידי
גורמים רשמיים שונים.״

לא שאותו שבוע לא הסתיים בלי
\ 1התנגשות נוספות על הגבול: הפעם עם
הצבא הירדני, בגיזרת לאטרון.
מאז מלחמת העצמאות, נשאר עמק אילון
הרחב והפורה שטח־הפקר. ממערב חולשת
עליו הגיבעה של קובאב לשעבר. ממזרח
חולשת עליו משטרת לאטרון. אולם מכיוון
שרבבות דונאם פוריים אינם יכולים להישאר
מופקרים, נהגו חקלאים משני הצדדים
לחרוש מדי פעם חלקה זו או אחרת. בתח־רות
שקטה זו, הצליחה ישראל תמיד לחטוף
יותר דונאמים, כי היא היתד, מתחילה בחריש
מוקדם יותר, ואילו הפלחים נהגו
לחכות עד לאחר הגשמים.
השנה הקדימו דווקא הירדנים. הם הביאו
חצי־תריסר טרקטורים, עלו על חלקה בת
850 דונם, אותה חרשו בשנתיים הקודמות
הישראלים. מיד הופיעו, בקצה השני של
אותר, חלקה, חצי־תריסר טרקטורים ישראליים•
מספר הטרקטורים הלך וגדל׳ עד שלבסוף
היו בשטח 36 טרקטורים ירדניים וישראליים.
החריש
נעשה בקנה־מידה רחב, ובקצב
מוגבר. בעמק הרחב שררה אווירה של התחרות

מיד הוזעק המלך חוסיין עצמו,
שהגיע ללאטרון עם ראש ממשלתו וה־רמטכ״ל
הירדני. הם נתנו הוראה להפסיק את
המישחק.

עמדות הלגיון פתחו באש. מתוך הפגיעות
המעסות — רק שניים פצועים קל —
ברור היה, כי אין הכוונה לנהל קרב־דמים,
אלא להבהיר שאין ירדן מרוצה מן ההשתפכות
הישראלית אל הגיא. לצורך זה, כנראה,
תהיה מוכנה לאסור גם על פלחיה
את עיבוד שטח משטחי־ההפקר. אם הטרקטורים
הישראליים ירצו להתמיד בהתחרות,
ברור כי עלולה להתלקח שם מלחמה
של ממש.
ההחלטה הושארה בידי ישראל.

* י 1י 1

ב נ ^ ב סו

טים רבים. על כן הורה לנהוג כאילו הדבר
לא נעשה.

?בגון 1

ולס הוויכוח לא הצטמצם למדיניות
\ 1החוץ בלבד. אזרחים לרוב שאלו את
עצמם, אם פעולת־התגמול לא היתר, קשורה
בשיקולים של ערב־בחירות.
כתב שיף עצמו :״ציניקאים ואחרים לא
יכלו שלא לרמוז, כי בין השיקולים שדחפו
את הממשלה להחליט בעד הפעולה היו
ודאי גם שיקולי־פנים של ערב הבחירות,
של רצון להוכיח לציבור, ארבעה ימים לפני
ההליכה לקלפי, כי הממשלה הקיימת תקיפה
ודואגת לענייני הבטחון.״
ההוראה: לה שתיק
ואילו ברחוב נפוצה הבדירה, כי בליל
שבת ערך אשכול, למעשה ,״חוג בית ב•
ודלהטעות התברר למחרת היום גם לבנון״.
^ ללוי אשכול. השיקולים שדחפו אותו
כל נסיון למצוא הסבר מתקבל־על־הדעת
להורות על פעולת־התגמול עמדו לפתע ב־ לפעולת התגמול נגד לבנון בכלל, ובמועד,
אור המסנוור של המציאות המדינית. מש־ זד, בפרט, נכשל. תמיד חזר ועלה החשד, כי
רד־החוץ החל מדווח בדאגה על התגובות הדבר הושפע משיקולי בחירות. לא במיקרה
הצפויות בעולם, ובעיקר במערב.
הזהיר העולם הזה בעוד מועד מפני סוג זה
אחרת קשה להסביר את צעדו הבא של של מחשבה, כאשר כתב (העולם הזה :)1455
לוי אשכול: הוא הורה לחרוג מן הנוהג ״הסמרטוסיזב מסוכן לא רק במחדליו —
שהיה קיים עד כה, לגבי פירסום פעולות הוא מסוכן גם במעשיו. שלטון כושל ומעורתגמול.
במקום לנפח את המיקרה, ולפרסם ער נוטה תמיד להרפתקות חיצוניות. כש־סיפורי־רימום
על הפעולה ועל הצורה בה יסודותיו מתמוטטים מבית, אדיר הפיתוי
בוצעה, נתן הוראה חמורה להחניק כל לחפש יוקרה וזוהר בדרך הפשוטה ביותר
— בגבול. וד״ל.״
פירסום.
במאמר אחר, הזכיר את דוגמת שילוח
כך, ביום שישי בבוקר עוד דיווח ידיעות שביס ,2ערב הבחירות הקודמות, על־ידי
אחרונות, בקול התרועה השיגרתית :״פיצו בן־גוריון וכת הבטחוניסטים שלו, כאמצעי־צי
הבריכות האירו כל השטח! יללות וזע־תעמולה
במערכת הבחירות, והזהיר בפירוש
קות־אימים נשמעו אחרי הנסיגה מהכפר נגד הליכה בדרך זו מצד אשכול ואנשיו.
החשוך.״
את פעולת־ה,תגמול, אגב׳ כינו רבים האותו
בוקר מסר גם קול־ישראל הודעה שבוע בשם לבנון .1
לא היתד, כוונה להחשיד את צה״ל בהתעל
הפשיטה, בנוסח המשולהב המקובל.
אולם לאחר־מכן, נכנסה הוראת־ההשתקה ערבות בפוליטיקה פנימית, או במערכת־לתוקפה.
קול־ישראל חדל למסור על התק בחירות• אולם היתר, בדברים אלה אזהרה
רית, ובסיכום החדשות ביום שבת מסר רק לעסקנים המפלגתיים, שבסמכותם לתת היראות
לצה״ל, לבל ייכנעו לפיתוי של הילכי
״החיים חזרו למסלולם הרגיל.״
לת הצבא מתוך חישובים מפלגתיים. הצרחני אריה דיסנצ׳יק, עורך הצהרון
למסקנה מקבילה הגיע, לאחר מעשה, זאב
ביותר בכל מה שנוגע לבסחוניזם, קיבל שיף. הוא כתב :״נם כדי למנוע לזות־פנייה
ישירה מלוי אשכול. על סמך פנייה שפתיים ורכילות, שבה קשור שם צה״ל בזו
הוציא הוראה לכתבי מעריב, לבל להו עקיפין, מן הדין היד, לדחות את הפעולה.

:טרקטור ׳שואלי

נסוג מתון העמק, אחרי שהירדנים פתחו׳ באש.
הטרקטור ניראה חוזר לשמח ישראל, כשמסך
עשן מסתיר אותו מן המוצבים הירדניים. עד עתה התנהל החריש ללא תקלות ותקריות,

נשאר תקוע בשטח, בתום הקרב. ישראל הרשתה לירי
דנים לגרור אותו. הוא לא נפגע מן היריות, אלא
נעצר בשדח — בגלל סתימת צינורית הדלק. עשרות טרקטורים גוייסו משני צידי הגבול.

טרקטור ירדני

כתב• ״העולם הזה״ מדווחים על מהלו הבחירות בארץ -נפי שהוא נראה

- 07.00 קלפי ,344 בית־ספר תד־נורדוי, תר*
אביב

בקרית־־ת אדם שעובד כמו שצריך. עד באר־שבע מתנהלת
הנסיעה בשקט.

כתה ז׳ שלישית. על הקיר ציורי טילים לירח, תור של
מצביעים בחדר. הקלפי עוד לא נפתחה. נמצאים רק שניים
מחברי הוועדה, ביניהם הגברת מילר מהמערך.
הסדרן מנסה להוציא את קהל המצביעים מהחדר, עד
לפתיחת הקלפי.
הקלפי נפתחת לבסוף. המצביע הראשון, יהודי דתי מבדד
את הקהל.
מצביע אחר מאחל לכולם ״שלא תהיינה עוד בהירות
בעוד חצי שנה.״

- 08.15 אשדוד

- 07.15 קלפי ,330 רה׳ מאפו ד, תל־אבי־כ
הבוחר השלישי של היום מופיע. היא נכנס לתא־הקלפי.
האות ש׳ חסרה.
הוא מפשפש בין הפתקים, מגלה מה קרה: מישהו הפך
את חבילת פתקי הש׳ על ראשה. מכיוון שהיא האות
האחרונה, נראית החבילה כמו חבילה של פתקים לבנים.
״עוד לפני כמה רגעים זה היה בסדר!״ תמה היושב־

מונית הנושאת את השלט את עוברת ביעף. עוד אחת.
עוד אחת. מ־נית של חל. מונית של רפ״י. משאית. מונית.
טנדר.
אשד ד אינה דומה לתל־אביב, שהיא עדיין רדומה. אשדוד
מראה את התמונה האמיתית של הבחירות: המלחמה בין
המנגנונים האדירים.
המש דק־ת במרכז אשדוד — זה־ שיעור בתורת־המישטר.
בחמש דקות אתה רואה את מילוני־הלירות הבלתי־ספורים
הנשפכים לקלחת הבחירות. שניים מבין כל שלושה
אנשים ברחוב הם פעילים שכירים. כל מכונית ברחוב
ההומה נשכרה על־ידי מפלגה.
מנגנון זה איניי מופעלבתל־אביב בצורה כה גסה
ובולטת. בתל־אביב עוד יש יומרה של מלחמת־רעיוג־ת.
כאן אין שום יומרה. כאן עומדת לירה מול לירה, מיליון
מול מיליון, מונית מול מינית. כי בני אשדוד הם —

חטונוצחייט: פרט ואלטגגי שווזטיט א\ז \זטרשו\ז
ראש. מסתבר שעשה זאת אחד משני הבוחרים הראשונים
שהצביעו.
זהו אות לבאות. טכסיס פשיט זה, העלול לעלות באלפי
קולות, עומד לחזור שוב ושוב במשך היום ברחבי הארץ.
זוהי תחבולה מחוכמת. כי מי שאינו יכול להזדהות בגלוי
עם רשימת ש׳ (ואינו יודע שהוא יכול לרשום את האות
על פתק לבן) — פשוט לא יוכל להצביע.

- 08.00 התחנה המרכזית, תל־אביב
כל מי שטען. ,כי ביום הבחירות כולם יסעו על חשבון
המפלגות טעה.
מגיע לתחנה המרכזית ורואה שעוד נותרו אנשים
הרוצים לשלם מכיסם הם בעד נסיעותיהם. בכל זאת
הבלאגן קטן מביום רגיל. דוחף אשה בתור לאוטובוס.
צועקת עלי, אומר לה שהיום בחירות, שתחליף את
הממשלה ואז לא ידחפו יותר בתור לאוטובוס.
נוסעים לבאר־שבע. שום אדם לא מדבר על הבחירות.
כולם אומרים שחם. מעיק. עוברים בקרית־גת. נוסע אחד
מתעורר לפתע, אומר שהליברלים העצמאיים חזקים מאוד
בקרית־גת. מישהו שואל מה פתאום, ונענה, כי יש להם

של מתנדב אחר, הממשיך בדרכו לנגב. האיש, פועל־מתבת
בגיל העמידה, דואג קצת. הוא לא הספיק להודיע לאשתו
שיחזור העירה רק בשעות הקטנות של הלילה.

- 10.00 קלפי ,344 בית־ספד תל־נורדוי, תל*
אביב
יו״ר ועדת הקלפי, איש אגודת ישראל, אחראי מזה 18
שנה על כלי הרכב בחברה קדישא.
הוא מרבה לעזוב את הקלפי, מתרוצץ עם קימקומים של
קפה ועוגיות, כשאחריו מזדנבים שני ילדיו מגודלי
הפיאות.
״מה לעשות,״ נאנח איש גח״ל ,״נסתדר בלעדיו. הוא
חולה לב, המיסכן.״
קהל הבוחרים מורכב מקשישים. יפהפיה בשם נורית ויס
מיפיעה לפתע. היא משקיפה מטעם רפ״י.
״אני בכלל לא חברת מפלגה,״ מסבירה בביישנות ,״אבל
החבר שלי ביקש ממני שאעשה לו טובה.״
אזרח ישיש מושיט את תעודת־הזהות שלו .״אני בן .90
זו בוודאי הפעם האחרונה שאני מצביע.״

הוזגוצטים: וזנזיר ובגין בשטטט א\ז גזטדשוגז

בעיני המפלגות — צאן של בחירות. צאן ההולך אחרי
הרועה העשיר ביותר.
חשש כמוס מתחיל להתגנב ללב — חשש שילווה אותנו
במשך כל היום: מי יכול לעמוד מול ענקים אלה, שהפקיעו
את המיליונים מכיסי הציבור, והמשתמשים בהם עכשיו
כדי לשעבד את אותו ציבור עצמו?

עד גאה ועשרים
ואז אתה נזכר, לפתע, כי עתה נמצא בלב ארץ פלשתים,
ארצו של גולית. גולית שהוכרע על־ידי דויד הקטן.
דויד הקטן מורכב מכמה מתנדבים צעירים ברחוב הגפן.
בדירה פרטית קטנטנה יושבים שלושה אנשים ואשר״ שותים
קפה. בעוד כמה דקות ייצאו לאייש קלפיות. אין אדם לכל
קלפי. בינתיים: אחד לכל חמש קלפיות.
מי הם? אחד מציג את עצמו. איש לא הכיר אותו
קודם. הוא הצביע בשעה שבע, ניגש למסה הרשימה
בתל־אביב, התנדב, נשלח תוך חמש דקות לאשדוד במכוניתו

״לא, סבא,״ מרגיעים אותו חברי הוועדה .״עד מאה
ועשרים, עד מאה ועשרים.״

- 10.00 קלפי ,25 חולון
לחנות המכולת, הנמצאת בצדו השני של הרחוב הצר,
מגיע בריצה לקוח צעיר: ילד בן .8
״תני לי לחם בשביל גברת פינקלשטיין,״ ביקש הלקוח
בדחיפות .״אני ממהר מאוד, אני עובד היום.״
״איפה אתה עובד?״ התעניינה המוכרת.
״במפלגה,״ ענה הילד בגאווה .״במערך.״

פעילים מכיתה ג׳
כשהילד עזב את החנות, הסבירה המוכרת ללקוחות:
״הילד שלי בוכה שלא רצו לקבל אותו. הוא רק בכיתה
אי, אבל גם הוא רצה להרוויח. משלמים לירה לשעה. הילד
שלי הלך למערך ולרפ״י ולא קיבלו אותו. כנראה שמקבלים
רק מכיתה ג׳.״

בחירות + 1965בחירות + 1965בחירות + 1965בחירות + 1965ב ח \ רות + 1965בחירות + 1965

+ב סי רו ת 1965־ -1ב סי רו ת + 1965ב סי רו ת + 1965ב סי רו ת + 1965ב סי רו ת + 1965ב חי רו ת ! 965

להם כמשקינים בקרניות
- 10.15 קלפי ,0584 קיבוץ זיקים
המשק נראה עזוב. כמה ילדים ואמהות מתחממות על
הדשא. הגובל עם חולות רצועת־עזה.
במועדון יושבת עובדת־מטעים מקומית (מטעם מפ״ם)
וחבר מקיבוץ גברעם הסמוך (מטעם מפא״י) .שמחים לשוחח
עם אורח. מגישים לו קפה ועוגיות. כי אין מה
לעשות.
כמעט כל החברים גויסו על־ידי מס״ם לעבודה בעיר,
והם יצביעו רק בערב. מי שנשאר במשק, הצביע לפני
לכתו לעבודה.
בחדר הקלפי מתרוצצים ילדי הגן. הם רוצים שיגידו
להם את הכל — למה יש מסמרים לחותמת, ובשביל מה
יש כרית של גומי.
חברת הקלפי מסבירה בצורה חינוכית. בזיקים מחנכים
אזרחים. גם את הקלפי עצמה סידרו הילדים. את האותיות
סידרה ילדה מהגן שיודעת כבר לקרוא אותיות.
ואכן, הכל מסודר למופת. כל אות במקומה.
אווירה נחמדה.

זנוו את יום השבת!
- 10.45 קלפי ,0768 קיבוץ כרמיה
כנ״ל. הכל בסדר. שני חברי ועדת־הקלפי — איש מפ״ם
מקומי, איש מפא״י מהקיבוץ השכן — מתבטלים. עד
שיחזרו החברים מן העיר, לא תהיה עבודה. אפשר
לשוחח על המטוס המצרי, שהופל כאן לפני תשע שנים,
ועל סימני הקליעים המצריים בתיקרה, ועל סיכויי
רפ״י.

הוזוצח־יבז: גלילי, איזן, כרוזי ו.בר 1\2ז שגוזטימד א\ 7הוזדשגן!

- 10.45 קלפי ,56 חולון
איש רפ״י מבטיח למשקיף העולם הזה — כוח חדש,
כי ישמור במקומו על פתקי הרשימה בתא ההצבעה.
״סמוך עלי,״ אמר. ,הייתי ב־ 1948 חייל בגבעתי. אני
חבר של עורכי העולם הזה.״

- 11.00 קלפי ,12 בת־־ים
הקלפי נכבשה על־ידי נערות. ליד שולחן המשקיפים
יושבות חמש פעילות רציניות, שגילם אינו עולה על
. 18 הן חילקו ביניהן כמעט את כל המפלגות: אגודת
ישראל, רפ״י, מס״ם, מק״י ומפד״ל. האווירה עליזה, כמו
בבית־ספר, בזמן ההפסקה הגדולה.
הן לא מבחינות שתא ההצבעה פתוח, וניתן לגלות
דרכו עבור מי מצביע הבוחר.

11.05
ירושלים

קלפי

,3000-195

מחנה־יהודה,

בכניסה לתא ההצבעה מתנוססת כתובת :״זכור את
יום השבת לקדשו!״
לא, אין זו תעמולת בחירות, האסורה לפי החוק. זהו
קטע מקישוט קיר, פרי עבודתם של תלמידי הכיתה ה׳
בבית־הספר הדתי, שבו מוקמה הקלפי.

קלפי ,3000-10 מאה־שעריס, ירושלים
אברכים צעירים תוחבים כרוזים לידיים.
מי התיר לכס ביום הבחירות עבודה מעורבת של
בחורים ובתולות? שיטתנו: לא להשתתף בבחירות!
מי התיר לעסקנים שלכם לדרוש באסיפת נשים?
למה אתם יושבים בקואליציא בעירית ירושלים, אשר
אישרה גן הפסלים? ובריכת שחיה? ונסיעות בשבת?

תעלומת הפתקים האבודים
ארה הם קטעים מחוברת הסברה, המיועדת לשכנע את
הבוחר הדתי כי אגודת ישראל כופרת בעיקר ,״משתתפת
בבחירה לכנסת המינים, הנהגה הכופרת ומורדת של
המדינה.״

- 11.10 קלפי ,8500-020 כית״הספר הממלכתי
כן־צכי, רמלה
אנאלפבתית צעירה׳ שהיא נוסף לכל גם דבילית. לא
מצליחה להבין איך מצביעים. בני המשפחה מנסים להסביר
לה. לשווא. גם יושב ראש ועדת־הקלפי מנסה
את כוחו.
היא ניגשת אל מאחורי הפרגוד, שוהה שם כמה
דקות, משלשלת את המעטפה, כשהיא מלווה פעולה זו
בצחוק היסטרי.
הלאה. זקנה בת 70 מציגה חבילה עבה של מיסמכים
ותעודות. חוץ מתעודת־זהות, כמובן. הסבירו לה שהיא
לא יכולה להצביע.
״לא צריך!״ היתה התשובה ,״ברוך• השם, אני לא
מפסידה כלום!״

- 11.15 קלפי ,0358 קיבוץ יד־מרדבי
הכל לא בסדר.
הקלפי סגורה. נערי המקום מתעניינים במשקיף שהופיע,
מתווכחים בידידות על מטרות הרשימה. אחד הולך לראות
היכן שלושת חברי ועדת הקלפי.

כעבור עשר דקות הם מופיעים, בהבעת של התנצלות.
״הלכנו לטלפן לוועדה האזורית,״ הם מספרים.
מבט חטוף בתא־הקלפי. כל האותיות ישנן — זולת
שתיים. אלה חסרות בצורה בולטת — ש׳ וק׳ .מישהו
פשוט סילק אותן.
״איננו יכולים לבדוק אחרי כל בוחר,״ מתלונן היושב־ראש.
הוא מחטט באחת הפינות, מוצא חבילות של
אותיות חדשות.
במשך הבוקר הודיעו המתנדבים ברחבי הארץ על
עשרות מיקרים כאלה.

- 11.30 קלפי ,123 העיר העתיקה, באר־שכע
קלפי שקטה, ביית־ספר דתי. אף אחד לא בא בינתיים
להצביע.
יוסף ועזיזה אפללו הם שני המצביעים הראשונים.
היו״ר של ועדת הקלפי, חברת גח״ל, קוראת את
השמות בקול דראמטי. עזיזה אפללו מסמיקה.
נכנסת ורדה ויקטור. מראה פתק של המערך, בו כתוב
באיזה קלפי עליה להצביע. היו״ר זורקת את הפתק של
המערך בבוז ובכעס.

החובה סאזוחית
בודקים בקפדנות אם יש חתימות בתעודת־הזהות, מתחת
לתמונה. היו״ר מצווה לחתום, על כל מי שבתעודתו
חסרה החתימה. הרוב חותמים עם הבוהן.

- 11.45 קלפי ,8500-011 מרבז רמלה
דויד עוזיאל קא מופיע ברשימת המועמדים. מה עושים?
אך אחד לא יודע בדיוק .״מה זה פה?״ מתרגז דויד,
״אני לא אזרח, אני?״
״אולי תגמרו שם עם האדון הזה!״ מצייצת מקצה התור
אשה. אין לה סבלנות. היא אפילו מוכנה להסביר, לכל
מי שרוצה לשמוע, שאף אחד לא עושה לה טובות
שהוא נותן לה להצביע. להפך .״אז למה לעמוד בתור
כל־כך הרבה זמן?״
יש גם אזרחים שלווים יותר. ריבקה רופו, למשל.
לא רק שהיא מוכנה לעמוד בתור שעות — היא אפילו
מתנדבת להלשין בפני יו״ר ועדת־הקלפי על תעמולת־בחירות
בלתי־חוקית של הרגע האחרון .״זאת החובה
האזרחית שלי,״ היא מתוודה.
גם חווה חראבאג׳ו היא אזרחית נאמנה. עד כדי כך
שהיא מוכנה להטיל אל הקלפי מעטפה ריקה .״חשבתי
לאחר מכן.
שהפתק כבר בפנים,״ הסבירה

- 11.45 קלפי ,24 בת־־ים
פורץ ריב בין שני משקיפים. אחד בן ,14 בקפוטה
ארוכה ומיגבעת, שחורה, בעל פיאות שחורות. השניה
בת ,15 לבושה בגרביים ארוכות ובשימלה צנועה, בעלת
שרוולים ארוכים. שניהם באו לאותה הקלפי, כמשקיפים
מטעם אגודת־ישראל.
הם רבים ביניהם על הזכות לשרת את המפלגה. היו״ר
מוותר להם, מרשה לשניהם גם יחד לכהן בתפקיד
משקיפים.

- 12.30 קלפי ,700)1-035 בית־הספר התיכון,
רמלה
״מתי אוכלים ארוחת־צהרים?״ החברה הכי שמנה ב1
וועדת־הקלסי כבר רעבה.

״יש עוד זמן,״ מבטיח לה היושב־ראש ,״החבר שלך
יבוא ע! ד מעט להחליף אותך.״

עס האשה־מאחוו הביגוד
״אני מתה לאכול משהו,״ נאנחת השמנה.
מרוב שיעמום מקשיבים לגל הקל. בשעות
כמעט שאין תנועה בקלפיות של השכונות.
גח״ל מספר לנציג הדתי בדיחות גסות על
נציג
בן״גוריון. הדתי מעוות את פניו. פוי. אחר־כך הוא
שואל אותו אם הוא מכיר עוד בדיחות כאלה.
שקט. ממול באה אשד, עם תעודת־זהות ביד.
כאלה

- 12.45 קלפי ,123 העיר העתיקה, באר־שבע
נכנס מאיר חפץ עם אשתו, ברט, שהיא בהריון מתקדם.
ילד בן עשר שואל אם הקול של האשד, נחשב כמו קול
של כל אשה אחרת. לא עונים לו.
מאיר חפץ :״אני רוצה להכנס שמה עם אשתי,
אנחנו תנזיד ביחד.״
יושבת־הראש :״אסור!״
חפץ :״מה זה? סידור חדש?״
לזוג חפץ לא עוזר דבר, הוועדה לא מוותרת. בסוף
מתמרדת הגברת חפץ ואומרת :״אני יודעת מה אני
רוצה להצביע,״ ונכנסת בראש מורם ובבטן גאה אל
מאחורי הפרגוד. חברי הוועדה מחייכים, אך לפתע:
תגלית. אין תמונה בתעודת־הזהות של הגברת חפץ.
לא מחייכים יותר. ההצבעה שלה נפסלת.
— .1315 מצביע אזרח נכבד. הבן שלו שחקן כדורגל•
השוטר קם לקראתו, לוחץ את ידו. כל הוועדה
מסתכלת על האב המאושר בהערצה. הוא בועט את
המעטפה שלו לתוך התיבה ויוצא.
ילדה מהמחנות העולים באה ואוספת אתרשיניות
המצביעים שהכינה נציגת המערך.

הדימוקוטיה היחידה
האווירה נעשית יותר ידידותית. השוטר מספר שראה
בטלביזיה איך מתנהלות הבחירות במצרים :״נכנם מצביע,
נעמד מול הוועדה. נותנים לו ביד פתק עם התמונה
של עבד־אל־נאצר ועפרון, כדי שיסמן איקס אם הוא
מצביע בעד המנהיג. כולם מסמנים איקס.״
כולם בזים לסידרי הבחירות במצרים.
המשקיף של מפ״ם מספר, שבבחירות בארצות הקומו־נ־סטיות
מצביעים אמנם מאחורי הפרגוד, אבל יש תמיד
נאמן אחד שמזיז אותו הצידה, וככה הוא נשאר.
כולם בזים לסידרי הבחירות בארצות הקומוניסטיות.
איש אחד אומר שישראל היא הדימוקרטיה היחידה במזרח
התיכון, ובכלל.

- 13.00 קלפי ,8500-020 כית־־הספר התיכון,
רמלה
״אתה רואה את זה שעומד שם בחור? הוא מהעולס
הזה. אני מכיר אוחו מתל־אביב.״
(המשך בעמוד *)1

+ב חי רו ת + 1965בחירות + 1965בחירות + 1965בחירות + 1965ב חי רות + 1965בחירות 1965

נ י גנו נעולס
חווס עריהן -אך
הן אינן ח;דמות
על הגנו הישראלי
מימי ומאלי

מהן זכתה בתואר מלכת־יופי, והן הועסקו
בצילומי פירסומת ועבדו כזוגמניות־אופנה.

שוטר ישראלי עמד ליד מכונית רגילה,
שחנתה בצורר. רגילה ביותר במקום
שאין בו חנייה. הוא הוציא מכיסו עט
ופנקס דו״חות, רשם את מספר המכונית,
וחכך בדעתו אם את המספר 12856 כותבים
עם שש באמצע או לא.
פתאום הוא הרגיש שזר פרחים מת.־
פל עליו. הוא הסתובב בזינוק, שלף
את העט שלו, ועוד לפני שהספיק?התגונן
כבשו אותו שתי אחיות התאיות
יפהפי־ת.

חופשת החלו מות
אז שמרלץ ברנדו המציא את הוואי,
0נוסעים כל הגברים האמריקאיים והאי־רופיים
לבלות חופשת־חלומות בחיקן של
נשים כהוודעור וארוכות־שיער, הרוקדות
על החוף כשהשמש שוקעת, ומחלקות
פרחים לכל אחד, חינם, בלי כסף. חלום
ממש.
מישראל לא צריכים לנסוע לשם. זה
עתה הגיעו לכאן שתיים מהנשים הללו,
והן עושות כאן בדיוק מה שעושים בהוואי,
עם הפרחים וכל זהר,ן
אחיות. קוראים להן ממי ומ׳.י
ביכהנן. הן דומות האחת לשנייה כמו
שתי טיפות מים, וההבדל היחידי ביניהן
הוא הבדל של 11 חודש.
הן נראות כאילו יצאו מסרטי פירסומת
לסיגריות קנט, והן באמת יצאו משם.
הן גם שחקניות בין השאר, ויש להן
גופות שחומים, שיניים לבנות, עיניים
גדולות וכהות. יש להן שיער ארוך, תלבושת
התאית, ומוסיקת־רקע המלווה אותן
כשהן רוקדות את הריקודים היפים ש.הן
במ עדון־לילה יפואי.

פתים גדולים -תיירים שמנים

נשיקה לביג־י

לביתו של דויד בן־גוריון, וניסו להיפגש
איתו. הן הצליחו להיפגש רק עם השוער.

תזגר.ישז1ודיז * ,ו *1וא,ת31 וי1י 1
ג? *,צאנו אותן, והחלטנו להוציא אותן
לרחוב הישראלי, ולראות מה יקרה
לו. לרחוב, כמובן.
קרה לו דבר נורא: הוא המד, ורעש ושקק
מרוב התפעלות. החזרנו אותן למלון
שלהן, וביקשנו לדעת אם בטאהיטי
זה גם כן ככה.
״כן, זה בדיוק כמו בטאהיטי,״ הן
אמרו .״גם טאהיטי נראית כמו אמריקה.
בתים גדולים, תיירים שמנים, רחובות,
רעש, מכוניות.״ את ההוואית האמיתית
אפשר לראות רק בסרטים אמריקאים או
בכפרים נידחים, כמו זה שהן באות
ממנו.
גם נערות התאיות אמיתיות אפשר לראות
רק בסרטים ובכפרים הנידחים.
הן, למשל, באו מהסרטים. רוב נערות
הוואי הן יפניות׳ או אמריקאיות, או
אירופיות או בנות־תערובת.

אשה שכולה סקס

מיגדלים

ישראל על עריה ונופיה מצאה חן בעיני
השתיים, כי היא דומה להוואי. מה שמצא
חן בעיניהן, בעיקר, היו מגדלי המואזין האקזוטיים של יפו.

מוראל לצה־׳ל

אצל בנות הוואי ממלאת הנשי
את תפקיד לחיצת־היד אצלנו.
תמונה: חייל צה״ל לוחץ ידה של ממי, לאחר שעזר לה לרדת מס

*ומי ומלי הן בנות־תערובת. הן מורס
כבות מחצי העולם בערך. האבא שלהן
הוא ממוצא אנגלי, סקוטי וצרפתי, ו־האמא
שלהן היא ממוצא צרפתי והתאיי.
״רק עשרים אחוז מבנות הוואי הן באמת
התאיות אמיתיות,״ הן מסבירות.
״ההתאיות עצמן הן לא כל כך יפות,״
מסבירות שתי הנערות האנגליוודסקוטיות־צרפתיות־התאיות
.״יש להן אמנם עור
יפה, ושיניים יפות, אבל בצורה הכללית
שלהן הן קצת גבריות. יש להן כתפיים
רחבות ופנים מגושמים קצת. במובן המקובל
אי אפשר לקרוא להן יפות.״
בעולם נוטים, בכלל, לערבב את ה־התאיות
עם הטאהיטיות, אבל זוהי טעות
גדולה. אין ביניהן שום דבר משותף.
הטאהיטיות אוהבות רק טקט, והד,תאיות
מחפשות גם אהבה .״הטאהיטיות,״ אומרות
שתי הד,תאיות׳ ״הן נחותות יותר
מהד,תאיות. האשד, הטאהיטית היא כולה

נשיק ות הוואי עשר בחורות מסוגלות להתנפל על
שמוצא חן בעיניהן, והן ממש נלח־ביניהן
על הגברים, אך יחד עם זה
מתנהגות איתם כמו עם כלבים. כגומר
את תפקידו הוא מת בשביל־צריכ
ת רק סקס.
חיות לא רק על סקס, הן
האהבה והן מוכנות לעשות

3ג יו י

האחות הבכירה, או ממי או מלי,
נבחרה ראשונה, כי היא הבכירה יותר.
בשנת 1961 היא היתד, מלכת היופי
של היואי. הצעירה נבחרה אחריה, כי
היא צעירה יותר, היא היתד, מלכת יופי
של הוואי בשנת .1962 אחר כך נסעה
הראשונה להונולולו, והשנייה נסעה אחריה.
הראשונה נבחרה למלכת היופי של הונו־

בנות ובנגות

מדוע לשתי האחיות מהוואי
מאד,״ הן מסבירות ,״אנחנו
אוכלות רק ארוחה אחת, הכוללת
שעות הצהריים אנו
בהוואי, מסבירות האחיות, לא כמו בטאהיטי, מחפשת
גופות שותות
בשר,
האשה

כל־כן יפים? ״זה פשוט
בבוקר ובערב חלב, ובפירות
וירקות שונים.״
גם סקס וגם אהבה.

ר 1בהוואי נוהגות הנשים לרקוד ברחובות, בישראל זה קצת יותר
קשה. כשתי דקות לאחר שהשתיים התחילו לרקוד, התאסף
) 1 1 1 1יי
שכמעט ודרס אותן. על בתיה של יפו אמרו השתיים :״הם דומים לנוף שלנו.׳•

לולו, והשנייה נבחרה לסגנית,
באה אחריה.
אחר־כך הן נבחרו לכל פיני סרטונים
קטנים, ואחר כך הן נבחרו לאלביס
פרסלי, לשחק בסרט שלו. אל מרלון
ברנדו הן עוד לא הגיעו, כן הן נסעו ללבנון,
והתאהבו שם בשני לבנונים ממוצא
צרפתי. הן היו שם שנתיים וחצי
ורקדו כל הזמן בקאזינו. אחר כך הן
באו שתיהן לישראל, ומכאן הן רוצות
לנסוע, שתיהן, לאירופה, ולהתחתן שם
עם שני גברים אירופיים. המבוגרת חולמת
להתחתן עם איטלקי, וגם הצעירה
חולמת להתחתן עם איטלקי, כי היא צעירה
יותר.

דלק לדוקט!ד

דוקטור מאיר!ביץ, הרופא הכללי, היה
פעמים ביום דלק למכוניתו, אילו היה
של נשים מהוואי .״דה נהדר,״ הוא אמר ,״דה לא דומה בכלל לשירות
השירות כולל, בין השאר, זרי־פרחיס אותם מניחות בנות הוואי על

מוכן למלא שלוש
דוכה תמיד לשירות
שאני מקבל כאן.״
צווארו של הגבר.

הישראלי המצווה

החלום של האירופאיים הוא לנסוע ל־
111 \ 1י 11 הוואי וללבוש זרי־פרחיס על הצוואר.
1ל בנות הוואי: מסוע לאירופה ולהתחתן עם אירופי.

!ביל גבר־ד,חלומות שלהן. בהוואי כל נערה רוקדת,
עצמנו התחלנו לרקוד כבר בגיל .13״

אהבה בזבגון

{ושות כל דבר ביחד. בגיל שלוש־עשרה הן התחילו
וד ביחד, אחר־כך נבחרו שתיהן למלמת־יופי.

ך* מבוגרת חושבת שהגבר הישראלי
( ן הוא גס־מח, גם הצעירה .״זה דבר
מזעזע, הישראלים,״ היא אומרת ,״הם הגברים
הכי איומים שישנם. גבר ישראלי לא
מדבר עם בחורה, הוא לא אומר לה
דברים יפים ולא מתייחם אליה בעדינות,
הוא תופס אותה בשרוול ואומר לה:
,בואי׳.
״אני פשוט לא תופסת את החוצפה
הזאת. גבר יכול להשיג אצלי כל דבר,
אבל הוא צריך להתנהג יפה, בנימוס.
כאן הגברים מצווים, הם לא מבקשים,
הם לא מבינים שגסות רוח זו לא גבריות.״

הצעירה חושבת כך, אבל היא לא
אומרת, כי היא עוד צעירה.
בכל זאת הן יושבות כל יום שעה
וחצי ותופרות לגברים הישראלים זרי פרחים,
כדי לתלות אותם על צווארם בשעה
שהן מנשקות להם את הלחי. זה שייך
להווי של הוואי.

שוטר בת־ימי עמד בבת־ים ועשה רפורט למכונית
שחנתה במקוס שהחנייה אסורה בו .״מה זה? מה
זה?׳ צעק, כשנפל עליו זר־הפרחים. לאחר־מכן נרגע, והזמין את חבריו לראות את הפלא.

התקפה על שוטו

^ 7 יי־ י 1* 0־ 1גנז ׳ וומ כסער +ב חי רו ת + 1965ב חי רו ת + 1965ב חי רו ת + 1965

(המשן מעמוד ) 13

״לא, הוא דווקא עושה רושם של מצביע.״
״אתה לא רואה שהוא מדבר עם אנשים בתור.״
״תסלח לי חבר, אתה מהעולם הן ח, לא? אז כדאי
לכם לנסוע לשכונות הנידחות של רמלה, שם הולך הרבה
מונקי ביזנס. אבל לא תספר שאני אמרתי לך, כי המפלגה
שלי תעשה לי צרות. חוץ מזה הבן שלי מצביע
בשבילכם.״

- 13.30 קלפי ,3000-015 ירושלים
״כמה מפלגות יש בכלל?״
״תביט בלוח, תספור!״
״אחת, שתיים, שלוש חמש־עשרה, שש־עשרה
יותר מדי. אכניס את השלוש הראשונות. זה מספיק.״

- 13.30 כאר־שבע.
בדירה פרטית קטנה ברחוב גרשון, השייכת לשלושה
רווקים, יושב מרכז המתנדבים של רשימת ש׳ .בפיו סיפור.
בבוקר צילצל אצלו הטלפון. קול תקיף מודיע בשם
הדואר שהוא עומד לנתק את הטלפון למשך היום. האיש
נזעם, רותח, מתמרמר. שום דבר אינו עוזר. הוא מבקש
לטלפן עוד פעם אחת, כדי להידיע לרכז שני שהעניינים
עוברים לידיו. הקול בטלפון מסרב.
לבסוף מתברר שזו מתיחה. האיש בטלפון הוא אותו
רכז שני עצמו.

נערה צעירה, בלונדית, צברית טיפוסית, הנראית כבת-
קיבוץ.
הקריאה ״בהצלחה!״ מלווה את המתנדבים, הנושאים את
התוויית של ש׳ ,בכל היום, בכל הארץ. היא נצעקת, תוך
כדי נסיעה, ממשאית של מפ״ם ליד אשדוד. היא מושמעת
בבאר־שבע מתוך מונית הנושאת, דודקא, את האות ג׳ של
אגודת־ישראל. אנשים זרים דופקים על גג מכונית עומדת
של מתנדב, קוראים דרך החלון ״תצליחו!״
האם יהיה קשר בין אהדה פנטסטית זו יבין. תוצאות
הבחירות? בעוד 12 שעות נדע.

- 15.15 קלפי ,0395 קיבוץ משטר־הנגכ
כרגיל: אווירה טובה. המשק כמעט עזוב. בודעדת־הקלפי
יושבות שלוש בחורות — שתי מקומיות מן המערך ושכנה
מקיבוץ של מפ״ם, וגבר.
אין לקוחות. משוחחים. מדברים על המיליונים שביזבזו
במלחמת־הבחירות.
״אילו נתנו לכם את עשרת המיליונים שהוציאה מפ״ם,
למשל, זה היה בוזדאי פותר את הבעיות שלכם,״ מציע
המשקיף.
״אפילו חלק מזה!״ עונה בחורה מקומית, באנחה.
״אם מישהו מכם ייבחר לכנסת, כדאי שיגיש הצעת־חוק
שתקצר את תקופת־הבחירות לשבועיים!״ מציע הגבר.
מניין יקחו המפלגות את מיליוני הלירות, שיצטרכו לשלם
עכשיו כריבית שנתית עבור ההלוואות הענקיות שלקחו

חוש־הומור פלמ״חי, המזכיר את ילקוט־הכזבים. אך הוא
מביע, איכשהו, את הנכונות הפנימית של כל המתנדבים,
בכל הארץ, להיתקל בכל רגע בפרובוקציה או בחבלה.
כמה רכזים מקומיים נקטו בפעולות מקיפות לקידום פני
רעה זו. האיש באשדוד הקים רשת אלטרנטיבית שלמה
של תקשורת טלפונית, על פי מספרים הידועים רק לשלושה
איש.

- 13.30 קלפי ,914 השטח הגדול, יפו

- 13.30 קלפי 0064—001 מושב יד־רמב״ם
חם. זבובים. משעמם.

אשדוד

ברד ליברלי ב\2ריגז־גנז הת \2נא בגזוגיוג!

קלפי ,5בית־ספר גאולים, אשדוד

לקראת הבחירות? בקיבוץ יודעים מה זאת ריבית קצוצה.
היא חונקת את המשקים.

פרקוד הקלפי הופל על־ידי ילדה בת שלוש, שנכנסה
לקלפי בלוזית אמה. אנשי ועדת הקלפי נאלצו להפסיק
את עבודתם למשך 15 דקות, בכדי לאסוף את אלפי
הפתקים שהתפזרו על הריצפה.

- 15.45 קלפי ,2023 קיבוץ להב

- 13.45 קלפי ,825 מנשיה, יפו

עובדת בשניו נ סו
״קידמה ופיתוח, או משהו דומה,״ מסביר הממושקף.
״זוהי רשימה ערבית.״
״אך אתה לא דומה בכלל לערבי,״ מתפלאת נציגת מפ״ם.
״אני דומה לערבי? חס וחלילה!״

- 14.00 שייכון ד׳ גאר־שגע
נערה נחמדה בת 16 יושבת במכונית של רפ״י. היא
רואה מכונית הנושאת את האות ש׳ ,קוראת :״בהצלחה!״
המתנדב עונה באדיבות :״גם לכם!״
הנערה עונה בעוזית של אי־רצון .״אני לא רפ״י,״ היא
קוראת .״אני עובדת בשביל כסף!״

נכנסת עוד מצביעה. גם את שמה לא מוצאים בפינקס.
״תלכי למטה של מפלגה אחת, ויגידו לך איפה את צריכה
להצביע,״ אומרים לה.
״אני הולכת הביתה, על הטול, ואל תבלבל לי את המוח.׳

- 16.45 קלפי - 7000-039 פית־ספר ממלכו!
דתי ז ,,לוד
יש לו זכות בחירה. אין לו. יש לו- .אין לו. יש.
בכל פעם מרים מישהו את קולו באוקטבה אחת^ .
חצי דף קרוע בתעודת־הזיהוי שוללת מאזרח את
להצביע? חבר ועדת־הקלפי אומר לצערו שכן. ד,יושב6
הנכבד סבור שלא. לאזרח עצמו לא איכפת הרבה.

- 17.00 קלפי ,0070-005 בית־ספר ג*
אשדוד

האיש תופס שמשהו אינו בסדר. מישהו
משהו בתנועה קלה. תוך כדי משפט הוא נסוג.
כסף בשביל לחזור לבאר־שבע.״
״אנחנו לא משלמים,״ אומר היושב־ראש.
״אז אני לא מצביע!״ פוסק האיש.
אבל האשד, כבר קיבלה את המעטפה. עכשיו ר£.
מן התא, שמה את המעטפה בתיבת הקלפי.
האיש מתרגז .״אמרתי לך לא להצביע אם אין כ£
מתרעם.
הוא מחזיר את המעטפה. מישהו רושם לו
״רח׳ דוכיפת .7״ כתובתו של המערך.
הבוחר הבא נכנס. איש אינו מגיב על התקו!
כל המפלגות מתייחסות אליו בסלחנות מבודחת. קו^
זה יכול לקרות לכל אחד.
מובן שלא עולה על דעת איש מהם לקרוא למשי!
לגבות עדות על עבירה פלילית שהעונש ע;׳
חמש שנות מאסר.
מה פתאום? וכי ילכו לאסור את רבע המדיני

הצביעו כבר 187 בוחרים, וכבר התגלו אי־סדרים: חסרות
מעטפות של ודעדת־הבחירות המרכזית. איש המערך מאשים
את איש גח״ל, המטפל במעטפות.
הוזעדה מפסיקה את ההצבעה, וכל חבריה מבררים שוב
את רשימת הבוחרים. המעטפות חסרות.
״נא לרשום זאת בפרוטוקול,״ דורש נציג המערך בת־קס־נות.

ההצבעה
מתנהלת לאיטה. בשעות הצהריים היא נפסקת.
״אוי קינדערלעך קינדערלעך,״ נאנח משקיף כבן ,45
ממושקף ומקריח.
״בשביל איזה רשימה אתה יושב?״ מתעניינת משקיפה
צעירה ממפ״ם.
״בשביל י״א.״
״מד. זה? איזו מפלגה זאת?״ שואלת המשקיפה.

לאסור את ונ ע המדינה

מארוקאי שמנמן, טיפוס של חנווני, בן ,45 מתי,
בחירות, בלווית אשתו. הוא מגיש את תעודת־הזהול
מקבל מעטפה, ניגש לחא־הקלפי. לפתע הוא נעצ;ן
לש־לחן הוועדה.
״איפה הכסף?״ הוא שואל בחשד.
היושב־ראש הדתי מרים את גבות עיניו .״איזי1
חברי הוועדה מפסיקים את עיסוקיהם.
״באתי מבאר־שבע. שלחו אותי מהמערך. לא
הכסף, לא מצביע.״
״הבטיחו לך כסף?״ שואל אחד המשקיפים.

חדקה נוסח אשדוד

בעיר הנמל אשדוד הוצבו 13 קלפיות. כל קלפי דומה
יותר למרכז בידורי מאשר לקלפי בחירות.
בכבישים העוברים ליד הקלפיות עורכות מכוניות המערך
ומכוניות רפ״י תחרויות נוסח החרקה בשכונת־התקוה.
סטירות־לחי בין פעילי,שתי המפלגות אינם דבר נדיר.
הנזקים ברכוש ובנפש עולים משעה לשעה. המפלגות
הגדולות עושות מאמץ של הרגע האחרון, ערך הקול עולה.
ערך הכסף יורד.

- 16.00 קלפי ,102 שיכון אלף, באר־שכע
היושב־ראש איננו, והשוטר מנהל במקומו את ההצבעה,
יחד עם הנציג הדתי. אומרים לו שאסור, והמשקיפה של
המערך מסבירה שככה זה, בכל בחירות.
נכנסת נעימה ששון. זקנה בעלת שער לבן וצמות.
נותנת תעודת־זהות, וסלם רואים שהיא מחזיקה ביד פתק
של כ״א. לא מוצאים את השם שלה בפינקס הבוחרים.
נושמים לרווחה.

בפתח יושבת צעירה חיננית וקוראת את העולם הזה.

אין היא מאמינה למראה עיניה כאשר היא רואה את איש
העולם הזה.

איש־קיבוץ, שכיהן בקלפי הסמוכה של הבדואים, חוזר
הביתה, רוצה להצביע. הוא רואה את גליון השבועון
בידי חברתו־למשק, מספר :״בקלפי שלי אסרו על חברי
הוועדה לקרוא את העולם הזה במשך היום. אמרו שזוה־תעמולת
בחירות.״
חיוכים. אווירה לבבית. הפתקים מונחים במקומם, ישרים
כחיילים בקבר־אחים. הכל בסדר.

- 15.30 באר־שבע
מכוניות ומוניות מסיעות מצביעים. תור ענק ליד
הדואר. אנשים מבררים איפה הם צריכים להצביע. לא
מתמצאים בסידורים.
המשטרה בבאר־שבע אחראית ל־ 328 קלפיות, גם באשקלון
והסביבה. יש תיגבורת רצינית של שוטרים ממשמר
הגבול. היא מחכה, על כל צרה שלא תבוא, בחצר המשטרה.
בר־גיורא, דובר המשטרה במקום, מספר שהיו בעיות
עם שייך אל־הוזייל, מכיוון שדרש כי יעבירו את הקלפי
למקום יותר קרוב לאוהלו. סוף־סוף הוא שייך. אחר־כך הוא
לא רצה לפתוח את הקלפי. בסוף הוא נכנע.
באבו־אלגייג, ארבעה קילומטר מנבטים, התקוטטו בידו־אים,
כי לא הסכימו על התור. שניים נפצעו קשה, ואחד
הובל אל שולחן הניתוחים. כמה בידואים עצורים במשטרה.
הדובר מציין כי חלה הפוגה בפעילות העולם התחתון
בבירת הנגב. הפושעים מצאו עיסוק במיסגרת הפעילות
המפלגתית.

- 18.00 קלפי ,0696-001 כפר-חכ״ד
האווירה ידידותית מאוד. נציג המערך מחליף בדיחות^
גסות כמובן, עם נציג האגודה. שניהם נהנים מאד.
אם לא היו מזדמנים לאותה ועדת־קלפי, ספק אם
מדברים זה אל זה בחופשיות רבה כל כך, על כל
שקשור בבחירות ובמפלגות.

קלפי ,3000^ 104 שכונת רסקו, ירושלים
מגיע בוחר. הוא מציג את תעודת־הזהות שלו, עו^[
ליו״ר ועדת־הקלפי לאתר את שמו.
״סליחה אדוני, רשום פה שהוציאו אותך מן הרשימו
הועברת למקום אחר.״
״לאן? מה פתאום?״
״מצטער. עליך לגשת ללשכת מודיעין בדואר, כדי י
ייברר שם מה מצבו.״
בדואר המרכזי של ירושלים צפוף. כולם מבררים על
טלם. גם פה מצטערים, מציעים באדיבות לגשת למשרד
הפנים.
השוער במשרד הפנים צוחק :״היום? מה לברר? איפה
לברר? לא עובדים היום.״
בלית־ברירה ניגש האזרח למשרדי המערך. הוא שונא
אותם, אבל מילא, אולי יוכל לנצל אותם.
במערך מבררים ומבררים, מודיעים בצער שכנראה אין
לו זכות בחירה בכלל.
בלילה, שעה לפני הסגירה, מנסה הבוחר חסר־הזכות
את מזלו מחדש. הוא ניגש שוב לקלפי, שבה היה
בבוקר, מגיש את תעודת־הזהות.
״מצטערים, הוציאו אותך מרשימת הבוחרים.״
״למה? לאן העבירו אותי?״
״רגע רגע, נברר. כתוב פה 391־ .5000 זה בחל־אכיב.״
״מה השעה.״
״אחת עשרה ורבע.״
״איך אספיק להגיע לתל־אביב איך אצביע?״

כחירות + 1965בחירות + 1965בחירות + 1965בחירות + 1965בחירות + 1965בחירות + 1965

״לא תספיק, לא תצביע. חכה ארבע שנים. סבלנות,
חביבי.״

- 19.30 קלפי ,1118 - 001 שדה־התעופה, לוד
שושנה זאוסמר ( )21 היא לא רק יושבת־ראש ועדת
הקלפי הצעירה ביותר באזור. היא גם מלכת היופי של
הבחירות בלוד.
היא רפ״יסטית קנאית. החבר בן־כוכב, למשל, איחי
לבוא לקלפי. חוצפה, באמת, מה זאת אומרת שחברי

נחקיס נחז״ה
מפלגה מאחרים לבוא? בחירות זה לא צחוק. ביחוד אם
בן־כוכב נותן את קולו — כך נדמה לה — לכוכבים שלר.
גם מחלה עושה בעיות. היא רוצה תחבורה הלוך ושוב.
בחירות לא הולך ברגל.
״לא הייתי חייבת לביא ולהטריח את עצמי בשביל זה!״
״סליחה,״ מתרגזת שושנה היפה ,״מה זאת אומרת זה?״

- 20.00 קלפי ,102 שייכון א /באר־שבע
השוטר אומר שלפי דעתו חבל על זה שעושים בחירות
בכלל, והיו צריכים לתת את כל הכסף ללשבת־הסעד.
הנציג של המפד״ל אומר, שאם המערך היה מחלק את
כל הכסף שהוציא בבחירות על הבוחרים, היה מקבל את
הקולות שלו הרבה יותר בקלות. הנציג של מפ״ם אומר
שלא צריך בחירות בכלל, כי לא יוצא מזה שום דבר.
רוב המצביעים בקלפי הם עולים חדשים. הנשים באות
כמעט כ לן עם פתקים טמונים בחזיה.

- 20.55 קלפי ,340 קיבוץ גת
בתשע סוגרים את הקלפי. הצביעו 255 חברים, מתוך
330 רשומים.
סופרים את המעטפות שנשארו. שוברים את הקלפי,
סופרים את המעטפות בתוך הקלפי. לא מתאים. חסרה
מעטפה אחת. סופרים עוד פעמיים. היו״ר מגלה לבסוף
שתי מעטפות שנדבקו האחת לשניה. נושם בהקלה.
מתחילים לפתוח את המעטפית. מ״ם, מ״ם, מ״ם. כל הזמן.
משעמם. פתאום מגלים שי״ן אחד. כל חברי הקיב־ץ
מסתכלים זה על זה.
250 הצביעו מ״ם 4 ,א״ת ואחד שי״ן.

- 20.55 קלפי ,23 חולון
ליד הדלת עומד זוג המוכר רי־טב לכל תושבי השכינה.
ה־א מיאת גוף, והוא, קטן קומה ומזוקן.
מקצועו: קבצן. ביום הבחירות הוא לובש את מכנסיו
הטובים ואת חולצתו הנקייה.
כל השנה נדים לו שכניו. הם בזים לו. היום זה יומו
הגדול. הוא יכול, אם ירצה בכך, לשנות משהו במדינה
הזו, להשפיע על מהלך חייהם של שכניו.

נזניין הלולגוז בגזש \2שגבל: יורם במש נזפ\2וז כגזש\2יף רשינזת ש
על החתום:
מרדכי סויצקי, גאב״ד בוסטון, מח״ס מים אדירים על
חרמב״ם (שר התורה שבגולה) ,והק׳ משה יצחק מפשע־ווארסק,
נכד רבן של כל ישראל רבינו אלימלך מליזענסק
זצוקללה״ה (זקן האדמורי״ם בעולם).

אהלן, יא שייך

- 21.00 קלפי ,800 שכונת שפירא, תל־אביב

- 21.45 קלפי ,19 נצרת

מלווה על־ידי שלושה אנשים, מגיע גבר משותק, הרועד
בכל גופו. אשתו נכנסת לתא, חוזרת עם מעטפה סגורה.
למעשה, היא מצביעה במקום בעלה, אך איש מבין חברי
ועדת הקלפי אינו מתנגד לכך. החולה מכנים את המעטפה
לקלפי ביד רועדת.
״מהבית או מבית־החולים?״ שואלת חברת ועדת־הקלפי,
מסתכלת על החולה בעיניים מבוהלות.

פגישה חטופה: הבן עומד ליד הכניסה לתחנת הקלפי,
האם יורדת ממונית, שהביאה אותה להצביע. האם מתעכבת
לרגע, מראה לבנה את תעודת־הזהות. הוא מדפדף
במיסמך.
לפתע הוא מתחיל לצעוק. הוא נרגז מאוד על מישהו.
״מי נתן לך את זה?״ הוא מנופף בפתק ששלה מתוך
התעודה. האותיות ר״א, אחת מרשימות המערך, בולטות
לעין כל.

זקן אדוות׳ העודם
״לא רצו לקבל אותו. הסעתי אותו לאיכילוב במונית,
אבל שם אמרו שאין מקום. נסעתי איתו במונית לדונולו,
אבל גם שם לא קיבלו אותו. כל מונית עולה כסף.״
האשד, ממשיכה לשטח בפני חברי ועדת־הקלפי את כל
צרותיה. היא מאמינה כנראה שמצאה את המקום הנכון,
כדי להפיג את מרירות ליבה. אמרו לה שבעונת הבחירות
אפשר לסדר כל עניין, אפילו קשה ומסובך.
״תהיה בריא,״ מפסיק יושב־ראש הוועדה את האשה.
שלושה אנשים מרימים את החולה, מוציאים אותו בקושי
מאולם הקלפי, ומכניסים אותו למונית המחכה ב״

רחוב•

- 21.40 קלפי ,344 ביית־ספר תל־נורדוי, תל•
אביב
״מה אתה רוצה ממני? מספיק נדנדת לי כל הלילה. אני
יכולה לעשות מה שאני רוצה, לא?״
״לולה, תזכרי!״ איים עליה בן זוגה•
לולה נכנסה לקלפי והצביעה.

למי?

מאה־שערים, ירושלים
ב״ה, חולק הכרוז הבא בשכונות החרדיות בבירה:
״שני גדולי עולם אוסרים את הבחירות:
״הננו מצטרפים לדעתם של הרבנים הגאונים הצדיקים
הבד״צ דעיה״ק ירושלם ת״ו, ובאנו לעורר את כל אחינו
בני ישראל הנאמנים לה׳ ולתורתו הקדושה: לבל • ילכו
להבחירות, שלא לעבור ח״ו על האיסורים החמורינו חמס־תעפיס
מזה.״

האם ממלמלת משהו. הבן אינו נרגע. הוא רוצה לדעת
מי בדיוק נתן לה את הפתק .״אני לא יודעת,״ היא משיבה,
מבויישת ,״הוא אמר לי שהוא מהמפלגה שלך, ורוצה
לראות אם נתת לי את הפתק הנכון. אמר שרוצה רק
לבדוק. אני יכולתי לחשוד שהוא יחליף לי אותו, יא בני?״

- 21.55 קלפי ,18 נצרת
״אהלן, סידנא! אהלן, יא שייך!״ כל חברי ועדת הקלפי
קמו על רגליהם, כדי לתת כבוד לשייך שנכנס. גבר נאה,
לבוש ג׳ובה ארוכת־שוליים, ועל ראשו מיצנפת של כהן־דת.
מבקשים ממנו את תעודת־הזהווב מעשה שטן: הוא שבח
אותה בבית. החליף את הג׳ובה היומיומית בג׳ובה חגיגית,
והשאיר את התעודה בבגד הישן.
הוא מבוגר מאוד. העלייה עד לתחנת הקלפי היתד, עבורו
מאמץ קשה. האם יצטרך ללכת בחזרה כל הדרך הקשה?
הוא עושה צעד ראשון בכיוון הדלת, ונעצר. הוא מתיישב
על כיסא, ומביט על האשה המבוגרת העוברת ברגע זה
את תהליך ההצבעה. אשתו.

המעוך הוא בעל־הבית
הוא נותן לה לעבור את כל התהליך, ומטיל עליה לתקן
אח הטעות .״אשד״״ הוא פונה אליה ,״שכחתי את תעודת־הזהות
בג׳ובה השנייה. חזרי הביתה והביאי לי אוחד.,״

- 22.00 קלפי ,18 נצרת
הגבר בגילבייה הארוכה ממשי, והלבוש מעיל קצר, נטל
את המעטפה .״מאחורי הפרגוד,״ מפנה אותו אחד מחברי
ועדת־הקלפי.

הגבר צועד במרץ אל מאחורי מחיצת העץ. אבל עוד
בטרם נעלם שם, הוא מכניס את ידו לכיס הפנימי של
מעילו.
זוהי התנועה האופיינית לבח־רות כאן. מכניסים יד לבס,
לתיק, לחזיה. את ההמשך אין חברי הוועדה רואים.
אבל הם יכולים לתארו לעצמם בקלות: הבוחר, או הבוחרת,
מוציא את הפתק שהביא עמו, מכנים אותו למעטפה
ומשלשל את המעטפה לארגז.
כמה מהם יודעים לקרוא אה האות הרשומה על הפתק?
אללה יודע.

רחבת כנייני־האומה, ירושליב
עשרות מוניות ערוכות בשירה ארוכה. מאחוריהן, הרכב
הכבד: משאיות ואוטובוסים.
כל אחד יכול לנסוע לכל מקום. מספיק לשם כך לגשת
ללשכות־המודיעין של המערך או לאחד מסניפיו, להגיד:
״בסדר, אני בסדר, וצריך להצביע בטבריה,״ או בעפולה,
או באילת.
נהג מכונית פרטית שהזדמן למקום, החנה את מכוניתו
במיגרש־החנייה הציבורי. סדרני המערך עטו עליו, הורו
לו להסתלק.
״למה?״ זה מקום ציבורי, ואני רשאי להחנות בו את
מכוניתי.״
״ציבורי־שמיבורי. פד, הכל מערך.״
מופיע שוטר מס׳ ,12427 מסביר לנהג כי עליו לפגות
את השטח.
״זאת בקשה או הוראה?״
״הוראה!״
״מה פתאום?״
״המערך שכר את המקוי — היום הוא בעל־הבית כאן.״

- 22.30 קלפי ,18 נצרת
פסמר, מוסד, סלימאני מגישה שתי תעודות זהות: שלה
ושל בעלה. הוא לא יכול היה לקום. חולה. אבל מרשים
לה להצביע רק פעם אחת. היא נוטלת את המעטפה ועוברת
אל מאחורי הפרגוד.
לפתע היא משמיעה זעקת־שבר :״שכחתי את הפתק!״
כולם משיבים לה, כבקול אחד :״אז תבחרי אחד מאלה
שיש בפנים.״
״אבל אני לא יודעת לקרוא. אני לא יודעת איזה לקחת!״
בפעם הראשונה מאז החלה ההצבעה בקלפי זו, הממוקמת
בבניין העיריה, שוררת הרגשה שעומדת ליפול הכרעה.
הכרעה בלתי־משוחדת בין כל הפתקים המונחים
בתאים הקטנים.
לבסוף מופיעה פטמה מוסד, סלימאני — רחבת־מידות
ושופעת טוב־לב — ובידה המעטפה. כולם מברכים אותה.
כולם מתים לדעת איזה פתק בחרה. הס לא יידעו לעולם.
היא עצמה לא תדע לעולם.
״הקול הטהור והתמים ביותר שהוטל היום בנצרת,״
מסכם יו״ר הוועדה, איש משפחת זועבי.

+ב חי רות + 1965בחירות + 1965בחירות + 1965בחירות + 1965בחירות + 1965ב חי רות 965

במדינה
דרכי אדם

תמונות אלה לקוחות מתוך תיק׳ המשנזוה -והן הובאו

דיוסנו שלה פי לו סו ףכרמ אי
כולם רמאים. לכן אריה הלפרין רמאי.
מלא .״יותר
הוא לא מודה בכך בפה
נכון להגיד שהמשטרה טוענת שאני רמיכול
בימים טרופים אלה
אי,״ אבל מי
להאמין למה שכתוב בתיקים עבי־הכרם
שנערמו במשך השנים האחרונות בתיקי
המחלקה לזיהוי פלילי של המטה־הארצי?
הלפרין, בכל אופן, לא כל־כן־ מאמין.
כמו לכל בעל מקצוע הגון, יש גם ל־הלפרין
( )21 תורת־חיים משלו, פילוסופיה
שנוצרה כדי להצדיק את מעשיו.
למה אני כזד! ? למה אריה הלפרין
הוא אריה הלפרין? ״מפני שהמדינה הזאת
מורכבת כולה מגנבים. מפני שכל אדם
שני שאתה רואה ברחוב הוא רמאי ונוכל
נוכל.
בחברהכזאת, מי שהוא לא
ולא רמאי הוא מסכן!״
להיות מסכן היה אריה
אז כדי לא
הלפרין מתראה כגובה מטעם חברת־ה־חשמל,
מוציא כספים בטענות־שווא מנשים

״הגענו למסקנה, שלעירעור שהוגש לפניני
יש יסוד חוקי ועובדתי, ואחרי ששמעני
את נימוקי באי־הכוח של התביעה
וההגנה החלטנו לזכות את הנאשם.״
כלדון עאזם, גבר שחרחר ומשופם, לבוש
בבגדי־אסירים, נשאר קפוא על ספסל הנאשמים•
ניכר היה שלא הבין את משמעות
דברי השופט.
״אתה חופשי! זוכית!״ הסביר לו בערבית
ש־טר שישב לידו, שהיה מופקד עד
לאותו רגע על שמירתו של אסיר־עולם,
שהובא לשמיעת עירעורו בבית־המשפט העליון.
עורך־הדין
ישראל הייק לחץ את ידו של
עוזרו, שישב לידו. הייק לא איבד אף לרגע
את הבעת פניו הקרירה, כיאה לאדם שמוצאו
אנגלי. הוא החל לאסוף את מיסמכיו
משולחן ההגנה, ולא איבד את שלוזתו
גם כשיצא מבניין בית־המשפט, והתקבל בתשואות
על־ידי עשרות תושבי טייבה שנקבצו

במשך עשר הדקות הראשונות, לאחר
שנה וחצי של מאסר, ישב כלדון עאזם בפה
פעור, כאילו לקה בהלם.

״הילד היה קר!״

נאשם הלפרין
כולם רמאים

זקנות, שלא העלו על הדעת כי הגובה
התמים משלשל את הכסף לכיסו.
כדי להיות כמו כולם — כך טוענת
המשטרה — הוציא הלפרין בקביעות
המחאות דואר מתיבות־הדואר של אזרחים
תמימים, שהם, לפי מושגיו של ד,לפ־רין,
נוכלים, או לפחות נוכלים־בפוטנציה.
מפני שכולם נוכלים ורמאים, וכל אחד
מנסה לרמות את השני ולנקר את עיני
חברו, משתדל הלפרין להיות יותר חכם
מכולם, כי הבא לרמותך — השכם לרמותו.
ומפני שכולם, בעצם, מתכוונים
בסתר ליבם לרמות אותך — רמה אותם
אתה, ויפה שעה אחת קודם!
הוא לא סובל פושעים רגילים. פורצים,
גנבים וסרסורי־זונות מגעילים אותו,
בכלל, הפשע זה דבר נורא. הוא לא
פושע. הוא רמאי.
כמו שיש אנשים עם תסביר רדיפה,
יש להלפרין תסביך רמאות. לא רק שהוא
עצמו הפך מחלה זאת למישלוה־ידו
— הוא גם נירדף על־ידה ימים ולילות.

הזמן נדמה לו שכל העולם מנסה
לרמות אותו. מס־הכנסה מרמה אותו,
ביטוח־לאומי מוציא ממנו כספים בטענות
שווא, החברים הכי טובים שלו מנסים
להוציא מתחת ידיו את החתיכות שלו,
כולם נוכלים בני נוכלים ורמאים בני
רמאים. ביחוד אנשי מיפלג הרמאויות
של המטה־הארצי, שמרמים כל הזמן את
כל בתי־המשפט כדי לסדר אותו.
גניכה גכלא• כמו בכל מקצוע הגון,
יש גם בתחום זה רגעים משעשעים,
שהופכים את חייו של הרמאי המקצועי
למגוונים יותר. כל האסירים בבית־הסוהר
(המשך בעמוד )19

ו1ן ון ו1ן ןן! ר_!זן ו^ו1וה־ ווי 011111— 11
צרות של כלדון התחילו באחד
| 1מימי מארס אשתקד, כשילדה לו אשתו
בן בהיר־שיער.
כלדון הביא את אשתו הצעירה למרכז
הבריאות של כפר טייבה, ושם ילדה איש־מהאין
את בנה. התינוק היה בריא והאם
הרגישה בטוב. שניהם הועברו לבית־החולים
ליולדות בכפר־סבא, ועזבו אותו כעבור
ארבעה ימים.
לאחר שלושה שבועות ביקרה בביתו של
הזוג הצעיר אחות מתחנת טיפת־חלב בכפר.
היא באה לוודא מה שלום הילד, שתעודותיו
הגיעו זה עתה מבית־החולים למשרדי טי־פת־חלב
שבכפר. אישמהאן סיפרה לה שילדה
מת. הוא מת שלושה ימים אחרי שחזרה
לביתה.
כחודש אחרי יום־הולדתו של הבן, נעצר
כלדון והובל לתחנת־המשטרה בטייבה. יחד
איתו נעצרה גם אשתו.
מיד לאחר מעצרו, סיפר כלדון לחוקריו
על פטירתו של הבן הבכור. שלושה ימים
אחרי שהביא את אשתו הביתה, ביום שבת,
ה א חזר מהעבודה ואישמהאן סיפרה לו
שהילד חולה. הילד לא רצה לאכול, והיא
השכיבה אותו לישון. כלדון ניגש אליו
ונוכח שהוא מת .״הוא היה כבר קר,״
סיפר האב לחוקריו.
הוא מיהר לדירתו של הרופא המקומי,
ד״ר ג׳ברה גאזי, וביקש ממנו לבוא לביתו

ולרשום תעודת־פטירה. ד״ר גאזי טען שאין
לו מכונית, ודרש להביא את הילד אליו
או להסיע אותו במונית לדירת המשפחה.
כלדון חזר לביתו, והחליט, לאחר התייעצות
עם אשתו, לוזתר על ביקורו של
הרופא. הוא קרא לשני קרובי משפחתו,
ובאותו ערב קבר את בנו בבית־הקברות
של החמולה.

״סטירות״לחי ומכה בגרץ״
חוקרים מטייבה לא האמינו לסי(
) פורו של האב. יתכן שחשדותיהם התעוררו
בעיקבות הקבורה המיסתורית שנערכה
בחשכת־הלילה. הם ביססו את חשדותיהם
על עובדה נוספת: הילד נולד ארבעה יחצי
חודשים לאחר החתונה. ניראה להם כי זוהי
סיבה המעוררת רגשות בושה במשפחה ו־העלולה
לגרום לרצח התינוק.
יומיים לאחר מעצרו הועבר כלדון מתח־נת־המשטרה
בטייבה למשטרת נתניה. באותו
בוקר בא למשטרת נתניה משה משולם,
סמל המשטרה לתפקידים מיוחדים מנפת
פתח־תקווה. משולם הסתגר עם החשוד
בחדר, במשך ארבע שעות.
הסמל לתפקידים מיוחדים ערך בשעות
אלה חקירה מיוחדת, שכתוצאה ממנה מסר
כלדון הודאה נוספת, שונה לחלוטין מההודאה
שמסר קודם־לכן במשטרת טייבה.
ההודאה נרשמה על־ידי משולם בעברית,
תורגמה, לדבריו, לערבית, הוקראה באוזני
החשוד ונחתמה על־ידו ״מרצון טוב״ .סיפר
כלדון לחוקרו, לפי נוסח ההודאה:
״זה התחיל באותו יום, כשהלכתי לקחת
את אשתי אישמהאן ובני נבהאן, מבית־היולדות
בכפר־סבא. הוצאתי אותם מבית־היולדות
בשעה ארבע אחרי הצהריים, ובמכונית
שלי נסעתי איתם בדרך חזרה לביתי
בכפר טייבה. אישמהאן התחילה לבכות
ובכתה כל הזמן ואמרה לי, :איך
אני אחזור עם בן לכפר? איזו בושה תהיה
לנו ולהורי ולאמי ולאבי.׳
״אני הרגעתי אותה ואמרתי לה, :זה
לא חשוב. זה הבן שלי ואין מה להתבייש.׳
אשתי אישמהאן לא שמעה לי והמשיכה לבכות.
אז אני אמרתי לה, :בסדר, אל תדאגי.
איש לא יידע על כך, יגם היריך לא
צריכים לדעת מה יהיה גורלו של הילד.׳
אז אישמהאן הפסיקה לבכות.
״כעבור שעה בערך הגענו הביתה. הכנסתי
ישר את אשתי ואת נבר,אן לבית,
מבלי להודיע לאף אחד שאשתי חזרה. לא
הודעתי לשכנים ולא להורי אשתי. במשך
כל הזמן אשתי לא יצאה מהבית וגם לא
הוציאה את בני.
״ראיתי שאשתי כל הזמן בוכה, ואז,
באותו יום שבת, בשעות אחרי הצהריים,

עובדי המשטרה, שחס תושבי טייבה, מוציאים את גופת
הילד מקברו, בבית־הקברות המוסלמי של החמולה.
הגופה הוצאה כחודש אחרי קבורתה, ובדיקות המכון הפאתולוגי לא הביאו לכלל תוצאות.
הריקבון של גופת הילד לא, איפשר גילוי סימני אלימות או סימני מחלה כלשהי.

הוצאת הגונה

החלטתי להרוג את בני ולקבור אותו, כדי
לסיים את כל הפרשה. ובאותו יום שבת,
בשעה שש בערב, לקחתי את אשתי ובני
במכונית־המשא שאני נוהג בה, ונסענו מהבית
לכיוון כפר טירה. כל הזמן בני היה
בידי אשתי שישבה בתא על־ידי.
״עד שהגענו לסיבוב בכניסה לטירה, ואז
אשתי התחילה לבכות. עצרתי את המכונית
בצד והתחלתי להכות את בני. נתתי לו
שתי סטירות־לחי ומכה על הגרון( .העד
מדגים עלי, והניח את ידו הימנית על הלחי
שלי, בצד ימין, וכן על הצד הימני
של גרוני באוסרו, :בצורה זו הכיתי את

״מיד הסתובבתי וחזרתי הביתה. בבית
נוכחתי לדעת שבני מת.״

״גמאסו לי החיים״

ך* ל כל מה שהתרחש מיד אחר המע־
^ שה, סופר בפרטי־פרטים באותה הודאה
ובאותה לשון:
״השארתי את בני עם אשתי בבית והלכתי
ברגל לד״ר גאזי, כדי לקבל ממני

ה ״ 1 ?1111 הסמל לתפקידים מיוחדים,
משה משולם, כשהוא ממלא
את מקום אשתו של הנאשם בעת השיתזור
המשטרתי.

בידו

חבילה

תחליף

ל ת ינ ו ק .

תעודת־פטירה. בבית של הדוקטור פגשתי
את אחיו הקטן, והוא אמר לי שהדוקטור
נמצא בחנות שמשמשת לו כמרפאה. הלכתי
למרפאה מול בית אבו־זוהיר, ושם מצאתי
את ד״ר גאזי. אמרתי לו שבני מת ואני
מבקש תעודת־פטירה. הד״ר גאזי אמר לי
שאינו יכול לתת את התעודה כל זמן שלא
ראה את המת. הוא אמר לי או שאני אביא
את בני שנפטר אליו, או שאביא מכונית
ואקח אותו והוא יבדוק את בני ויתן לי
תעודת־פטירה.
״אמרתי לד״ר גאזי בסדר, הלכתי ולא
חזרתי יותר. היה כבר מאוחר בלילה, השעה
היתד, שמונה או שמונה וחצי.
״הגעתי הביתה, לקחתי את בני וחליפה
לבנה שלו וחתיכת בד לבן. השארתי את
אשתי בבית. נסעתי במכונית. הנחתי אותר,
על־יד בית חמותה, אמנה, ומסרתי את בני
לחמותי שתרחץ אותו. אמרתי לה שאני
הולך לחפור לו קבר. חמותי שאלה אותי:
,איך זה? מי הרג את הילד?׳ עניתי לה
שמת. שוב שאלה אותי איך הרגתי את
הבן. אני עניתי לה שמת.
״היא לקחה את הילד, רחצה אותו, ואני
הלכתי לחפור קבר. הלכתי למרכז הכפר,
ולקחתי את אחי כאלד וגיסי פריד. אמרתי
להם שבני מת ואני רוצה לחפור לו קבר.
הם לא שאלו אותי יותר ובאו איתי, ושלושתנו
חפרנו את הקבר.
״הלכתי לבית חמותי לקחת את בני,

כהוכחות במשכס הוצח המזעזע של ירו בן שנוע ימים

וחזרתי לאחי וגיסי שהיו ליד הקבר. אני
קברתי את בני, בידי שלי הורדתי אותו
לקבר וכיסיתי אותו באדמה. אחר־כך חזרתי
לביתי וכל אחד חזר למקומו.
.בבית מצאתי את אשתי בוכה. לא שאלתי
אותה שום שאלות. היא הפסיקה לבכות
ושנינו ישנו יחד.
.למחרת הלכתי, כרגיל, לעבודה ואיש
לא שאל אותי מה קרה עם הילד ואני
לא סיפרתי דבר לאף אחד, כאילו שלא
היה כלום. אני עשיתי את זאת מאחר
ונמאס לי לשמוע את אשתי בוכה כל
הזמן. תמיד ראיתי אותה בוכה. כאשר אני
הולך לעבודה ראיתי אותה בוכה וכשאני
חוזר הביתה. לכן נמאסו לי כל החיים.״

״סיפרתי את האמת״

ך! שסיים כלדון את סיפורו, נסע
בלווית הסמל לתפקידים מיוחדים לכפרו,
ושם שוחזר מהלך הפשע. הוא
צולם בכל הפוזות, לפי הוראותיו של
משולם, ששיתק לצורך הצילומים את
תפקידה של אישמהאן. כלדון הדגים איך
יצא מהבית, איך נכנס עם אשתו למשאית,
איך נסע איתה בכיוון כפר טירה, איך
היכר, את בנו בפעם הראשונה, השניה
והשלישית, ואיך קבר אותו בחשכת הלילה.
אך ימים ספורים אחרי הודאתו ברצח,
כשהובא כלדון לבית משפט השלום להארכת
מעצרו, הכחיש החשוד את כל
סיפורו. הוא טען שחתם על ההודאה אחרי
שהוכה מכות רצח, ואחרי הבטחתו של
משולם כי אם יודה תשחרר המשטרה את
אשתו, שישבה כל אותר, עת במעצר. איש־מר,אן
אמנם השתחררה מיד אחרי שמשולם
גבה את העדות, אך השופט לא קיבל אח
טענות כלדון, האריך את מעצרו.

5מ ד 33 ייין

מנה

כלדון מדגים את המכה הרצחנית שחיכה בגרונו של הילד.

פרטי התמונה זהים לפרטי העדות שניגבתה מהנאשם בתחנת

המשטרה בנתניה. כלדון עזאם יושב ליד ההגה, ולידו ,״במשקפיים״ ,הסמל משולם
המחזיק חבילה .״עשיתי בשביל הצלם כל מה שהורו לי לעשות,״ העיד הנאשם במשפט.

והעיד שהנאשם בא אליו להזמין ביקור־בית.
הוא לא אישר את הגירסה השניה,
שלפיה בא הנאשם לבקש ממנו תעודת
פטירה מבלי שיראה את הילד.
את ההתקפה העיקרית ערך סניגורו של
הנאשם, עורך־הדין הייק, נגד ההוכחה
העיקרית של התביעה: הודאתו של הנאשם,
שנגבתה ממנו על־ידי הסמל לתפקידים
מיוחדים. הייק העלה את עאזם
אל דוכן העדים, ואז נשמע מפי הנאשם הסיפור
הבא:
.הוציאו אותי בשעה 10 מתא המעצר.
לקחו אותי לחדר החקירות. משולם היה
שם לבדו. הוא אמר לי שבא לחקור
אותי, ושאגיד את האמת. סיפרתי את האמת.
.משולם
אמר לי, :זה הכל שקר, ספר
את האמת ואז נשחרר את אשתך, ואתה
לא תשוחרר אלא אם תגיד את האמת.׳
אמרתי לו שאני מספר אמת. הוא אמר:
,תגיד את האמת בעל טרחו,׳ ואז התחיל
להרביץ.
.היה איתי זמן רב והרביץ כל הזמן.
היה נח ליד השולחן. אחרי חצי שעה
יצא יובא הסמל חסן, ואמר לי לדבר את
האמת אז ישחררו אותי ואת אשתי. גם
הוא התחיל להרביץ. אמרתי לחסן שכבר
קיבלתי מכות ממשולם, ואז נתן לי
סטירות.
.אחרי זה יצא חסן ושוב נכנם משולם.
אמר לי, :תגיד או לא תגיד את האמת?
אנחנו נסדר אותך, ואם תסכים לספר
נעזור לך.׳ שוב התחיל להרביץ. מרוב
מכות מסרתי את ההודאה כמו שהוא
רצה. הוחזרתי לבית־המעצר. לפני זה אמרו
לי לרחוץ את הפנים, כי נזל לי דם.

בקשתי מהיומנאי להזמין לי רופא. לא
הביאו רופא.״

אלימות בגביית עדות
ק שופט אחד קיבל את גירסת
( ההגנה וזיכה את הנאשם. היה זה
השופט יצחק דולב, שקבע בפסק־דינו כי
התביעה לא הביאה די הוכחות. נשיא
בית־המשפט המחוזי, מקם קנת, והשופט
אליהו מני קבעו: אשם. כלדון עאזם
נידון ב־ 24 ביוני השנה למאסר עולם.
אך הייק לא נכנע. הוא הגיש עירעור
לבית־המשפט העליון, נימק אותו על גבי
שבער, עמודים גדושים. שוב חזרה הפרשה
לדיון בהרכב של שלושה שופטים, הפעם
שופטי בית־המשפט העליון. בית־המשפט
העליון קבע את ההיפך ממה
שקבע בית־המשפם המחוזי: כלדון עאזם
זוכה מכל אשמה.
בית־המשפט העליון לא פירסם עדיין
את נימוקיו להחלטה, אך יהיו אלה נימוקים
מעניינים מבחינה ציבורית. כי לאחר
שקיבל בית־המשפט את גירסת הנאשם על
צורת גביית ההודאה, יצטרך אף להתייחם
לכך בנימוקיו.
אין זו פעם הראשונה שנאשמים —
ובמיוחד נאשמים ערביים — מתלוננים על
מכות בעת חקירתם. אך בדרך כלל אין
הם מצליחים להוכיח כי אכן הוכו על־ידי
חוקריהם.
זיכויו של עאזם כמוהו כהבעת־אמון
מצד המוסד המשפטי העליון של המדינה,
בתלונתו על אלימות בעת גביית
עמת.

כלדון עזאם בעת השית
זור המשטרתי, עומד ליד
המשאית ומראה על המקום בו עצר את
מכוניתו ורצח, כביכול, את בנו הבכור.

הנאשם

חלפה שנה, וב־ 11 במארס 1965 החל
משפט הרצח. כלדון עאזם הובל לבית
המשפט המחוזי בתל־אביב.
כהוכחה מרכזית הביאה התביעה את
הודאתו של הנאשם. כסיוע להודאה זו
הופיעו על דוכן העדים האחות המיילדת
מטייבה, והרופא המטפל בבית־ד,יולדות
בבפר־סבא, שהצהיר כי הילד יצא מביתר,חולים
כשבריאותו תקינה.
האימאם מטייבה העיד שערך נישואין
לבני הזוג כארבעה וחצי חודשים לפני
שהילד נולד, ושקבורתו נערכה ללא טקס
דתי. אך בחקירה הנגדית הוסיף האימאם
הקשיש שבמקרה מתת של ילד מתחת
לגיל ,7לא דרוש כלל טקס לפי כללי
האיסלאם.
הרופא המקומי, שהובא כעד התביעה,
אישר את הודעתו הראשונה של הנאשם,

שיהזוו המעשה

תמונה כללית של שיחזור המשטרה ברצח שלא
תוכח. הסמל משולם עומד ליד דלת ביתו של הזוג
הצעיר. על־ידו עומד הנאשם כלדון עאזס. השומרים רושמים את תיאור המצב. מכאן הלכו
החוקרים למשאית, כדי לשחזר את המשך הפרשה. משולם משחק את תפקיד אשת הנאשם.

במדינה
(המשך מעמוד )18

קראו לו 301 על שם סעיף ההונאות
בחוק־הפלילי. הוא נעלב, אבל שתק.
״יבוא יום ועוד אראה להם מי זה !301״
חשב בליבו.
כעבור זמן קצר התגלגלו כל האסירים
מצחוק, למשמע התעלול האחרון שלו.
פעם.הוא היה זקוק לעט, כדי לכתוב מכתב־בקשה
לוועדת השיחרורים, ולא התבייש
לגנוב פארקר יקר מכיסו של קצין המשמרת
של בית־הסוהר. הוא נשלח על־ידי
הוועדה ישר למחלקה הפסיכיאטרית.
השבוע שוב ישב הלפרין על ספסל הנאשמים
בבית־משפט השלום בתל־אביב,
הפעם כנאשם בהוצאת המחאת תיירים בטענות
שווא.
מייד עם פתיחת משפטו הצהיר הלפרין
כי הוראותיו במשטרה, שהובאו על־ירי
התביעה לצורך ההוכחות, נגבו ממנו תחת
לחץ ופיתויים.
״הם רימו אותי,״ טען הנאשם במעשה־מירמה.
.הבטיחו לי שאם אודה באשמה
ישחררו אותי מייד, ויתנו לי ללכת ל־מישחק
כדורגל. לא רציתי להפסיד משחק
בגלל שטות כזאת!״
״אם בית־המשפט לא יקבל את ההודאות
שלי,״ הסביר ד,לפרץ בין ישיבה
לישיבה ,״אצא זכאי ואף אחד לא יוכל
להוכיח שאני עשיתי משהו בניגוד לחוק!״
הלפרין אף פעם לא עושה דברים בניגוד
לחוק. תלוי איזה חוק.
תוך כדי מהלך המשפט נזהר ד,לפרין
מפני התקלויות מיותרות עם המשטרה.
כמעט מידי ערב היה מופיע ברחוב דיז־נגוף,
לבוש לפי מיטב כללי האופנה,
נקי, מצוחצח, מגולח ומסורק למשעי.
איש לא היה מעלה בדעתו כי קופה של
301 שרצים תלויה לו מאחוריו.
.אלה ביגדי־העבודה שלו,״ התלוצצו הגנבים
והפורצים, מכריו המתיקים מביתר,סוד,ר,
שמעולם לו ראו בו אחד משלהם,
התייחסו אליו כאל מיקרה יוצא־דופן ב־עולם־ר,תחתון
התל־אביבי.
גם הלפרין לא התייחס אליהם כשווה
אל שווים. הם בסופו של דבר סתם גנבים,
והוא רמאי ממולח, מלך מעשי הקונדס
הפליליים של מחוז תל־אביב. מי
הם שידמו לו?
״אתה עוד תידפק במשפט הזד״״ נהגו
אנשי העולם־התחתון להתקלס בו ,״כל
אחד מקבל מה שמגיע לו, ואף אחד לא
מצליח לד,מלט מעונש!״ הלפרין צחק להם
בפרצוף. הם עוד לא מכירים אותו. הם
לא מבינים, הטמבלים, שהוא יסדר גם
את מיפלג־הרמאויות וגם את בית־המשפט.
אוטוטו, והוא משכנע את השופטת שההוראות
שלו ניגבו ממנו במירמה ולחץ.
כד הדיכדוך -החוצה: שליו
ובוטח בעצמו, הגיע השבוע אריה הל־פרין
לבית־המשפט, כדי לשמוע את החלטתה
של שופטת השלום התל־אביבית,
לאה שדצקי, במשפט־הזוטא סביב הצורה
שבה ניגבו ההודאות .״עוד מעט תוכלו
לשמוע איך הצלחתי לסדר את הנוכלים
האלה של מיפלג הרמאויות. עוד מעט ייצא
החוצה כל הליכלוך שלהם.״
מרוב ביטחון־עצמי הוא פיטר את עורך-
הדין שלו .״אני לא צריך אותו. אני
יותר טוב מעורו־דין!״ הסביר לכל מי
שרצה לשמוע.
שעה קלה לאחר מכן הוא לא היה
מרוצה כל־כך מעצמו. השופטת החליטה
לקבל את ההודאות, ציינה כי תפרט את
נימוקיה בשעת מתן פסק־הדין.
רוחו של ד,לפריו נפלה. הוא לא ציפה
להחלטה כזאת. אבל למרות הכל הוא
הכריז כי עדיין לא הכל אבוד .״אין
להם שום עדות מסייעת,״ הסביר ר,לפי
רין׳ ״בלי עדות כזאת ההודאות שבידיהם
לא שוות הרבה.״
הפעם לא היתר, הערכה זו רחוקה מהמציאות.
כי התיירת, שממנה הוציא
ד,לפרץ, לדברי המשטרה, את המחאות-
התיירים במירמה ובטענות שוא, עזבה
בינתיים את הארץ, השאירה את המשטרה
ללא עדת־התביעה העיקרית. .זה רק מראה
שהם לא כל־כך חכמים,״ הסביר ד,לפ-
רין׳ ״למה הם לא חשבו על זה קודם?״
בית־המשפט יעמוד בקרוב בפני החלטה
קשה: מי מרמה את מי — הרמאי הוותיק
את מיפלג־הרמאויות, או מיפלג־הרמאויות
את הרמאי הוותיק.
בינתיים היה מוכן רק הלפרין לזכות
את עצמו מכל אשמה, כי במקום שרט־אים
מופלגים מרמים, אפילו מיפלג הרמאויות
אינו יכול לרמות.

הייתי המלווה שי רומי שנ״דר. אווה גאדדנד ומדיה! מרקורי

11 11 והכ: וכסת

דוגמן הצמרת -יהו שוע גסל, זה שלא
ניהל שום רומן עם רומי שניידר, הגיע ביום
החמישי בלילה לישראל, כשבכיס־החל־־
פה שלו (מהאופנה האחרונה) המון רפור־טג׳ות
מעיתונים צרפתיים וספרדיים על הרומן
בינו לבין רומי. הוא הסכים להדגים
את אופנת אירופה החדשה ולספר על חייו
בתור שחקן לעתיד.

כלהלן :
אני מנסה להיכנס לעולם הסרטים. כתבו
עלי ועל רומי שניידר, את יודעת, סיפורים
כאילו שאנחנו עומדים להתחתן. זה לא
נכון, כמובן. יש לה גרמני אחד, זה עניין
רציני. היא מאוד מעוניינת בו. גרנו אומנם
באותו מלון, קסטלינו הילטון, באותה
קומה, חדר מול חדר, ונפגשנו הרבה פעמים.
היא ממש מלאך. היינו יחד חודש ימים,
כלי שהרגשנו. יצאנו יחד, נסענו לכל מיני
מקומות, רק לא חיינו יחד, ובוזיק־אנדים
אני הייתי צריך להסתלק, כי הגרמני שלד
כא אליה.

^ יא נהדרת. היא מתנהגת בפשטות
| ) ובפיקחות. עוד לא ראיתי בחורה שמתעניינת
בפוליטיקה. איכפת לה אפילו מה
שקורה בווייטנאם. אני סיפרתי לה על גדות
הירדן ומד, זה קיבוץ, זה מאוד עניין אותה.
כשהיינו הולכים לאכול ביחד, וכל זה,
היא היתד, משלמת, למרות שלי לא חסר
כסף. אבל היו מחזירים לה את זה, מהחברה.
היא
עממית נורא. בכלל לא סנובית. פעם
נסענו לסגוביה לד,סרטה. היינו נוסעים לשם
תמיד בשתי מכוניות, במכונית אחת היו כל
הטכנאים, ובמכונית שניה היינו שנינו. אבל
פעם אחת התקלקלה המכונית שלנו. אז

בלי לעשות שום בעיות היא עלתה על המכונית
השניה ונסעה בה. היא בחורה עממית
נורא.
היינו יופי של חברים. כי יש לי טאקט
וכבר בהתחלה תפסחי שאסור להזכיר אף
פעם את אלן דילון. היה לי שכל להבין
את זה.
אבל היא נהדרת. די-א יושבת שעות וקוראת
ספרים• יש לה חוש נהדר לקצב.
אומנם היא לא יודעת לרקוד את הריקודים
החדשים, אבל חוץ מזה היא מושלמת. היא
לבושה תמיד טוב, עם קלאס, ואף פעם לא
דברים בולטים או רועשים.

ץ* שהיא היתה באה אלי לחדר, היא
^ היתד, מביאה לי פרחים או שוקולד. זה
נהוג באירופה. גם אני, אפילו כשאני בארץ,
אני עושה את זה, פשוט התרגלתי.
היא ממש בחורה יוצאת מן הכלל. זה
היא שהכירה לי את אווה, גם כן בחורה
נהדרת. נו, אווה גארדנר, את לא מכירה?
היא יפה, משהו לא רגיל, ויש לה המון
אישיות, למרות שהיא כבר לא נראית בת

כשרומי הגיעה לספרד, היא הביאה איתה
רק בגדי־קיץ. היא לא תיארה לעצמה שיהיה
שם כל־כך קר. אבל היה שם נורא קר.
אז היא סיפרה לאודה שקר לה. אז מה אריה
עשתה? למחרת היא שלחה לה מלא בגדים.
היא טובת לב, אווה.
יש לה בית נהדר, וגוף פנטאסטי, נו, ל־אווה.
ביקרתי אצלה המון פעמים. היא הזמינה
אותי. יש לה המון קומות, והמון
חדרי־שינה. תמיד יש אצלה חברים ואורחים.
והיא לבושה תמיד בבגדים של מאר־

חת, אבל לא היה בינינו שום דבר רציני,
כי אני עוד צעיר מדי.

יא אשד! נהדרת. רצינית נורא. כמה
( | פעמים הלכנו לשחות אצל ידידים. היא
מתרחצת בביקיני ויש לה גוף משגע. היא
נורא אהבה אותי. היא היתר, קוראת לי:
העברי העליז.
היא בכלל לא יודעת לבשל. פעם נכנסנו
כולנו למטבח, וכל אחד הכין משהו לאכול.
אני הכנתי שקשוקה, והיא אמרה שזה היה
האוכל הכי טוב.
היא נורא טובה. היא דואגת לכל הטוריא־דורים.
והיא אוהבת נורא פלמנקו. היא

רוהבת את ספרד, ובעיקר את הספרדים.
לינה גם נחמדה נורא. מלינה מרקורי,
כמובן, אלא איזה מלינה? טוב, היא לא
כל־כך יפה כמו אווה, אבל היא מאד טמפר־מנטית,
ויש לה צחוק נהדר.
אוי, זה מזכיר לי. ברביעי לחודש אני
צריך לנסוע ללונדון. יש לי פגישה עם
אווה. אני אהיה בלונדון כמה ימים, ומשם
להוליבוד. בשביל מה? בשביל לשחק, כמובן•
אני חושב שאין לי משהו מיוחד
להציע כשחקן. יש מיליונים של בחורים
יפים. אני לא יחידי. יש לי אולי כשרון,
אבל אין לי מספיק רצון.

ן? ך | 1עןך שיער מגודל, חליפה אלגנטית, וז׳אקט עט
1 / 1 1 ^ 11 שלושה כפתורים. מאחורי הז׳אקט מציץ סוודר
בלי צודארון, שגם דרנו מציץ צווארון של חולצה לבנה.

חןזן | ך 1כובע־מצחיה משובץ, מכנסיים בהירים עם
? 0 11 •1 1פסים חומים, ללא חגורה, או אותם מכנסיים
משובצים בשחור. החולצה — ללא כפתורים. צבע העונה: חוס.

החינושיוח

נעליים גבוהות עם עקבים גבוהים,
מכנסיים עם שני כיסים מלפנים,
בלי תגרים, ועם ירכיים צרות, כשהמכנס מתרחב כלפי מטה.

ספורט כדורגל
^ ה בן ה או ב ד

איצטדיון בלומפילד ישב בשקט, פיצח,
כרגיל, גרעינים, הסתכל על עשרים ושניים
שחקני בני־יהודה תל־אביב ובית״ר תל!

אביב, שניסו לשחק כדורגל,והשתעמם. בין
הצופים האצילים, שישבו ביציע מספר אחד,
ישב גם צעיר בעל שערות שחורות, שד,ש־
־־׳ תעמם כמו כולם.
פתאום נשמעה צעקה של אשה.״הנה
רפי לוי! תראו אותו!״ כל היציע קם על
רגליו, לראות את הפלא הגדול. ילד בן שמונה,
מוכר גזוז, הסתכל בהתפעלות .״אתה
רפי לוי?״ שאל .״שמעתי עליך כל כך הר־
^ בה, אבל איף פעם עוד לא ראיתי אותך.״
רפי לוי היד. מרוצה. שתי נערות עם
ג׳ינם קיבלו ממנו חתימה על קופסת סיגריות.
כל היציע שמח: רפי לוי חזר.
רפי לוי הוא אחד השמות הזוהרים של
הכדורגל הישראלי. רק שנתיים הוא שיחק
בנבחרת ישראל, הספיק להבקיע שערים יותר
מכל שחקן אחר, הפך תוך זמן קצר למלך
השערים של ישראל. תקופתו היתר. אחת
התקופות המוצלחות של הכדורגל בארץ.
נבחרת ישראל הצליחה לסיים אז בתיקו 1:1
את מישחקה עם נבחרתה החזקה של פולין,
זכתה בניצחון ההיסטורי על יוגוסלביה ב־בלגראד,
בזכות שני שערים של רפי.
לכן, כאשר נראה שוב רפי בישראל, קיוו
הכל כי הוא ישוב לנבחרת, ועימו יחזרו
הימים הטובים. אלא שאלה נראו השבוע
רחוקים יותר מתמיד. לרפי לא היו שום
כוונות לחזור לישראל.
מניה ב״דך. הוא בא להגיד שלום לחברים,
להשתזף בשמש, לראות אם ישנם
עוד כאלה הממשיכים את המסורת של הגדולים,
ולחזור בלב שקט לדרום־אפריקה.
לפני ארבע וחצי שנים החמיץ הכדורגל
המקומי את אחת ההזדמנויות הגדולות שלו.
^ מנהלי מכבי תל־אביב סירבו אז להע-
!,, 3לרפי לוי מניה בדן. רפי׳ שהיה מחוסר
עבודה, עזב את הארץ, הצטרף לקבוצת
הכוח סידני באוסטרליה.
כעבור שלוש שנים היו כבר מנהלי מכבי
תל־אביב מוכנים להציע לו הרבה יותר מאשי
מניה בדן, אלא שרפי כבר איבד את
העניין בחברות אוטובוסים.
כיום הוא יכול לקנות לעצמו סדרות שלמות
של מניות בדן. הצעיר, שהיה מחוסר
עבודה לפני חמש שנים, ושרכושו היחידי
היו שתי רגלים בריאות, הוא כיום אחד
הכדורגלנים המבוקשים ביותר בדרום־אפ־ריקה.

אני מפסיק לעבוד היום,״ אומר רפי,
״אין לי יותר דאגות עד סוף החיים.״

מה הם הסיכויים שגבדירגלו המוכשר
ילבש שוב את החולצה עם סמל
ישראל ל הסביר רפי לוי את השל,פתי
החיים שלו׳ כשיחה עם כתם ״העולם
הזה״ :
לפני חמש שנים עזבתי את הארץ. מאז
גיליתי שהכדורגל הוא מקצוע מצויץ. היום
אין לי שום יחם מיוחד לישראל. אני יכול
לשחק כאן או בדרום־אפריקה או בקנדה. יש
לי תנאים פנטסטיים שם, אז למה שאני
אוותר על זה?
במארס 1961 הגעתי לאוסטראליה. התחלתי
לשחק שם בהכוח סידני. לא היה לי
קל שם. אמנם על המיגרש הייתי בסדר
^ גמור; הבקעתי שערים והייתי אחד השחקנים
הבולסים, אבל מנהלי הקבוצה קיבלו
את זה כמובן מאליו.
במשך כל שלוש השנים שהייתי באוסט־ראליה,
לא הצלחתי להסתדר אף פעם עם•׳
מנהלי הקבוצה הזאת. אלה יהודים, אבל
מחזיקים קבוצת כדורגל בינלאומית. יש
להם שחקנים זרים רבים, בעיקר גרמנים ואוסטרים.
במקום להתגייס לצבאות זרים,
מתגייסים הגרמנים לקבוצות כדורגל זרות.
זה משתלם להם.
ההתחלה היתד, קשה. אבל היתר, לי מטרה
אחת מאז שעזבתי את ישראל: להתקדם ולהצליח.
אסור היה לי להיכשל. היו רגעים
^ של משבר, כשלא ידעתי אם אצליח, אבל
|^י היה לי רצון של ברזל, והתגברתי.
בפברואר 1964 הגעתי לדרום־אפריקה.

הפסדתי די הדבזז כטף בגלל שעברתי לשם.
(הנושך ב׳נונזוד )?2

העול! הזה +70י

״אני בטוח שבהצגת־הבכורה לא היתר, בחורה יפה ממנה. הכרחי
אותה לפני שנתייייס, אבל אף פעם לא היה לי זמן אליה. עכשיו
אנחנו יוצאים ברצינות כבר חודשיים. זהו. כולם חושבים שמאז
שנעשיתי כוכב, צמחו לי קרניים, ומעלילים עלי כל מיני עלילות.
אבל אני סתם בחור שהולך עם אחות.״
זה מה שאמר — לפני שנתיים — הכוכב הנשכח של אשת
הגיבור, שמואל אומני, על אשתו לעתיד, האחות
בינתיים הוא התחתן איתה, והשבוע הוא הובא לבית־משפט השלום
בחיפה, כחשוד בהכאת אשתו ובהכאת הוריה. הוא שוחרר בערבות
רק לאחר שהתחייב לא להוסיף לבוא לביתה, כדי ששוב לא יחשדו
בו בהכאת אשתו.

שרה כ״ץ.

בתחילת השבוע הוא הופיע באותו בית, וביקש לקחת את ילדו.
כשהאישה לא הסכימה, הם התחילו לריב. הריב התפתח לצעקות,
והצעקות התפתחו למכות. הוא חדל כבר מזמן להיות כוכב-
קולנוע, אבל הוא נשאר מאז גיבור. ורק אשת הגיבור לא מבסוטה,
כנראה.

שמואל אומני ואשתו

אי שהשוקולאד
בהתחלה הוא היה רופא. היו לו המכשירים
הכי יפים בעיר. היו לו עוזרות נחמדות,
וחדר־קבלה מרווח, אבל לא היו לו
חולים. הוא היה ד״ר למחלות כלליות, וההצלחה
לא האירה לו פנים.
ואז גילה את השוקולד. הוא הפך דוקטור
לשוקולד, וההצלחה התחילה להאיר לו
פנים. בעזרת השוקולד הוא היה מרפא כל
חולה שרצה מרפא. הוא היה שולח אותו
לשווייץ או לאמריקה, לרופאים הכי טובים
בעולם.
וכך הוא הפך ליאשה פתמצ׳נקו מהשוקולד,
אחד משלושת הבעלים, נוסף לאחיו,
של בית־החרושת עלית, שהוקם על־ידי
אביו. השניים האחרים הם תסל וקופלוב,
ושלושתם גרים בבתים הקרויים על שמם:
בתי השוקולד, הבתים שמול היכל התרבות.
כשפרומצ׳נקו היה עדיין רופא, הוא נשא
לו לאשר, את יערה צולף. במשך הזמן היא
ילדה לו שלושה בנים. האחד הוא היום בצבא,
השני הוא בן ,16 והשלישי בן .10
היה להם בית מול היכל התרבות — בית
השוקולד — ובית אחד בלי שום קשר למקצוע
— בהרצליה־פיתוח. הבית בהרצליה
היה בעצם וילה, עם דונמים של מיגרשי

טניס וגנים.
הבית בהרצליה היה של האשה, כי גם
האבא שלה היה עשיר. אבל היכטה, והמכונית
המפוארת, והשטיחים, והתמונות, והריהוט
המפואר בא להם כבר מהשוקולד.
פרומצ׳נקו לא אוהב לעבוד. עוד כשהיה
רופא, הוא היה שולח את החולים שלו הביתה
ואומד להם שישתו תה עם לימון
ויזהרו מאוטובוסים והכל יהיה בסדר. עכשיו,
כשהוא בעל בית־חרושת, הוא גם־כן
לא עובד, אבל זה לא מפריע לאף אחד.
רק כשהוא עובד זה מפריע.
לפני שנה התאהבה אשתו בדוקטור חדש,
דוקטיר אמיתי, למחלות. הם התגרשו. היא
השאירה לו שלושה בנים ובית, והוא השאיר
לה חמישים אלף לירות. לפני חודשיים
נולד לה בן, והיא מאושרת, למרות שרצתה
דווקא בת.
פרומצ׳נקו גם מאושר. כל יום שישי הוא
עורך מסיבה ומזמין כל מיני אנשים. אבל
רק צעירים. במסיבות־ שלו לא נותנים להיכנס
לאנשים מבוגרים, חוץ מאשר לו עצמו,
בגלל שהוא עורך אותן, ויש לו פרוטקציה.
לפני כמה שבועות הוא ערך מסיבה מפוארת,
והזמין אליה כל מיני אנשים מפוא
טיפול
במטוס
כבר חודש שלם נמצא יהושע שגיא, עתונאי הארץ, בארץ,
ואיש לא יודע על זה. מדוע? למה? כי אף אחד לא הרגיש שהוא
נסע מכאן, וגם התגרש מאשתו.
אשתו של יהושע שגיא היתד, רותי שניא, ציירת־אופנה מוכשרת
ונחמדה. לאחר שהתגרשו, היא נסעה לפאריס, והוא נשאר
בארץ כדי לנהל דומן עם עורכת־דין ידועה, ומצליחה, ויפה. לא,
לא בגלל זה הוא נמצא בארץ חודש ימים. הסיבה לכך היא עמוקה
יותר.
למרות שהוא התגרש, ולמרות עורכת־הדין שלו, נשאר יהושע
קשור לגרושתו. כל שבועיים הוא מצלצל אליה, כדי לשאול מה
שלומה, וכדי לשלוח לה מתנה.
לפני למעלה מחודשיים הוא נסע עם קבוצת הכוח לווינה. משם
הוא טס לפאריס כדי לחגוג עם אשתו את חמש השנים לנשואיהם,
ואת שלוש השנים לגירושיהם. הם לא הספיקו לחגוג, כי הוא
נקרא לחזור ארצה.
הוא הבטיח לה שהוא אוהב רק אותה, והוא לא יתחתן עם אף
אחת אחרת, והיא הבטיחה לו את אותו הדבר.
אבל אז הוא נקרא לחזור לארץ. הוא נפרד מאשתו, לקח מטוס
וטס. כבר במטוס הוא התחיל לכתוב לה מכתבי־אהבה. אבל אז
קרה דבר מוזר. לידו ישבה בחורה אחת, בחורה רגילה. כשהמטוס
התחיל להמריא, היא התחילה לגלגל את השערות שלה בגלגלים.
אחר כך היא הוציאה מהתיק כל מיני קרמים ומשחות, ומרחה לה
את כל הפרצוף, את הצוואר, ואת הידיים, והסתכלה עליו, על שגיא,
כחיוך.
העיניים שלו חשכו. הוא כבר ראה איך המטוס מתהפך וכל
הקרמים הללו נמרחים לו ישר בפרצוף, ואיך שהוא ייראה אז.
אבל כשהמטוס התחיל מסתובב סביב איטליה, היא מיהרה להחזיר

רים. כשהם התחילו לבוא, הוא התיישב על
כורסה בגן ונרדם. המוזמנים אכלו, שתו,
שמעו מוסיקה, ניסו לעשות רעש, ולהעיר
אותו, אבל הוא לא התעורר. רק כשהם
החליטו ללכת, הוא קם ללוות אותם לדלת.
הם אמרו לו שאין צורך, כי הם ימצאו את
הדרך לבד. אבל הוא הסביר להם בחיוך
נדיב שאין דבר, כי זה ממילא בכיוון שלו.
הוא הלך לחדר הנוחיות.
המוזמנים לא נעלבו, והשבוע, ביום השישי
האחרון, הם באו שוב, עליזים ושמחים,
למסיבה חדשה שהוא הכין. לכבוד המסיבה
הוא מרט לעצמו את הגבות, לבש
חליפה חדשה, הביא כיבוד מיוחד, תקליטים
נהדרים, מלצרים ואורחים חשובים — את
רינה מור, את ג ׳וקי ארקין, ואת ה-
דוגמנית־לשעבר היפה, לאה שוורץ, שהיא
באמת יפה.
הוא הזמין לשם גם את שרלוט, אבל
זה בשבילו, לא בשביל האורחים. שרלוט
היא בחורה יפה מדרום־אפריקה, גרושה ואם
לשני ילדים. היא היתד. ידידתו של פרוט־צ׳נקו,
אבל למסיבה שלו היא באה עם
מישהו אחר.
עד ליום השישי הבא נשאר פרומצ׳נקו
לבד, עם שלוש הסוכנות ושני הבתים שלו.
אולי הוא יתחתן בקרוב, אבל לפני זה הוא
צריך למצוא אשה. לא אחת שסתם אוהבת
שוקולוד. אחת שאוהבת גם שוקולד וגם
את פרומצ׳נקו.

את הגלגלים לתיק, לנקות את הקרמים, לשים על הפנים צבעים,
ומייק־אפים, הוא הסתכל וראה שהיא בעצם יפהפיה. יפהפיה
אמיתית.
אבל לאחר כמה שעות מנוחה ברומא, כשהמטוס שב והמריא,
הוא שכח מזה. היפהפיה שלו נעלמה. היא התחילה שוב לגלגל
את עצמה ולמרוח את עצמה ולחייך אליו בפרצוף לבן ודוקרני.
רק כשהגיעו לסביבות ישראל, הורידה האשד, שוב את התחפושת,
מרחה על עצמה את כל הצבעים והמייק־אפים, ושוב ראה
יהושע את האשד, היפה מאיטליה. הוא החליט לתפוס אותה מהר
לפני שתעלם לו שנית.
הם התחילו לדבר, וזוהי הסיבה שחודש לא ראו אותו בארץ.
הם ירדו מהמטוס ישר למלון דן. בהתחלה היה יהושע מאושר.

הוא בילה נפלא, אחר כך הוא התחיל להיות אומלל. הוא הבין
שעוד מעט היא תציע לו נשואין, ואז הוא יצטרך לקחת את המזוודות
שלו, ולברוח לביתו. אבל היא לא הציעה לו נשואין, אז
הוא שב להיות מאושר. אלא שיום אחד היא קיבלה טלפון מבעלה.
הוא הודיע לה ששני הילדים שלהם חולים, והיא צריכה
מיד לחזור הביתה. היא חזרה ויהושע שב להיות אומלל, עצוב
ומדוכא.
הוא יצא ממלון דן וחזר לארץ.

— י וי

0י13

טרטו־דיק!
אוי רה נעימה
פווסו־דיקו
מבחר משקאות גדול
טוטו־ויקו

גבינות, מאכלי־ים,

בשר

דברי

פורטו־ריקו
פלטות

קרות

טוטו־ויקו
מקום מפגש אינטימי
טוטו־ויקו
מבחרגדול של
תקליטים לפי בחירה

טדטו־ויקו
דיזנגוף 151 תל־אביב פוליטכניקום העברית

המכללה
ב־7.11.65
נפת חי ם קורס> ערב ולמתקדמים למתחילים

שימושית

מכונות
• בנין ארכיטקטורה >כולל עיצוב פנים וריהוט!

רדיו־אלקטרנניקה
פרטים והרשמה 17—20 ,9—13 :במשרד ביה״ס; ת״א
רחוב סמולנסקין 7פינת בן־יהודה ( 90 מול השופרסל)

לפנה׳־צ, אחה־צ וכערב

בכתות קטנות למבוגרים
אנגלית, עברית, צרפתית, גרמנית, רוסית,
ערבית, ספרדית, איטלקית, פורטוגזית
קורסים מיוחדים לתלמידי בתי״ספר תיכוניים ויסודיים

תל־אביב

חיפח

נחלת־בנימין ,2ט> 56347

החלוץ ,27 סל 69263 .

ספורט
(הפשן מעמוד )21

מנהלי הכוח סידני לא שילמו לי את שהגיע
לי מהקבוצה, אבל בסופו של דבר השתלמה
הנסיעה.
הגעתי לקבוצת ה״לנדס פארק ביוהנסבורג,
והתקבלתי שם בכבוד מלכים. היחס
אלי שם הוא מצויין, עד היום. אני יכול
להיכנס שם לכל בית, וכולם שמחים לעזור

בדרום־אפריקה הכדורגל הוא עסק רציני
מאוד. אין שם הפועל ומכבי, ויכוחים או
פשרות. כל קבוצת כדורגל דומה לחברה
מסחרית המנהלת את העניינים שלר, במטרה
אחת: להבקיע מה שיותר שערים, לנצח ולהתקדם.

אין שום סנטימנטים בקשר לשחקן.
אתה לא סוב — אז מציעים אותך למכירה.
אני משחק בה״לנדס פארק רק שתי
עונות, והנר. אני השחקן הכי ותיק בקבוצה.
כדורגל זה מקצוע. אם אתר, לא טוב
— אין כסף בשבילך.
שחקן כדורגל ממוצע בליגה העליונה
מרוויח בסביבות 400—300 לירות ישראליות
בשבוע. יש עכשיו בדרום־אפריקה שחקן
אמריקאי אחד, שעומדים להעביר אותו
מקבוצה אחת לשניה. קבוצת־האם שלו דורשת
סכום של 15 אלף ליש׳׳ט בשבילו,
ואין לי ספק שהם יקבלו את הכסף הזה.
הקבוצות שם פותרות את בעיית המימון
בצורר. הרבה יותר פשוטה מאשר הקבוצות
בארץ. חברה כמו פורד, למשל, מחליטה
יום אחד שהיא צריכה קבוצת כדורגל, כדי
שתעזור לה למכור את מכוניות החברה.
ממנים מנהל, ואחרי שבוע יש קבוצת
כדורגל כמו שצריך. מנהל הקבוצה של פורד
הביא בעונה אחת אחד־עשר שחקנים מאנגליה,
והקבוצה שלו עכשיו היא בין חמש
הראשונות בליגה. מעניין באמת כמד, מכוניות
פורד נמכרות בזכות הכדורגל?
מתןבסתר. היחס לכדורגל בארץ
ניראה לי קצת משונה. מצד אחד שחקנים
מקבלים כסף, אבל משלמים להם אותו
מתחת לשולחן. התוצאה של מצב כזה
היא שהקבוצות מוציאות כסף על השחקנים,
אבל לא יכולות לבוא אליהם בדרישות.
שמעתי
שיש שחקנים שלא מופיעים לאימון,
ואחרי זה בכל זאת משחקים ביום
שבת. בדרום־אפריקה דבר כזד. לא יכול
לקרות. אני הייתי פעם פצוע, והיה ברור
שאני לא יכול להתאמן. אחרי שלא הופעתי
לאימון, קיבלתי מכתב רשום מהאגודה,
ובו הודיעו לי שאני חייב להופיע לכל אימון,
אם אני רק יכול ללכת.
אם שחקן חתום על חוזה, הוא יודע מה
הוא מקבל ומה הוא צריך לתת. אז גם אפשר
לבוא אליו בדרישות. במצב כמו שאני
רואה אותו כאן, אף אחד לא מעז לבוא
אל השחקנים בדרישות, כי לא נותנים להם
שום דבר. ואם כבר נותנים להם, אז אין
לזה מיסגרת.
אני מקדיש לכדורגל חמש עד שש שעות
ביום. ארבע פעמים בשבוע אני מתאמן עם
הקבוצה הראשונה, ופעמיים בשבוע אני
מתאמן, בנוסף לכך, עם קבוצת הנוער. האימונים
נערכים תמיד בשעות אחר־ד,צהרים
המאוחרות ובערב.
נבון, קישר, לפעמי ללכת לקולנוע או

לבלות, אם חיים בצורה כזאת, אבל אצלי
הכדורגל קודם לכל. אני לא מעשן ולא שותה׳
כדי לשמור על הכושר. יש לי עוד
כמה שנים כדי לשחק טוב, ואני אשחק
כמה שאפשר.
הנה, יש לי דוגמה טובה: שייע גלזר.
פגשתי אותו, והוא אמר שהוא עוד ממשיך
להרים רשתות. הוא דוגמה טובה לכך ששחקן
מהיר יכול תמיד להצליח. סוף סוף
העיקר במישחק זה לתקוע גולים.
בדרום־אפריקה יש סוג אחר לגמרי של
אנשים המשחקים כדורגל. אני שיחקתי כאן
והייתי ממש רעב. לא ידעתי מה יקרה אתי
מחר. רציתי תמיד להצליח, לפחות על ה־מיגרש.

יש צעירים, שבאים בפרייבט שלהם
למיגרש, מתאמנים שעה וחצי ונוסעים עם
הפרייבט חזרה הביתה. אב עוד אין להם
רשיון, אז האמא שלהם מביאה אותם ל־מיגרש.
אום כזה אף פעם לא יכול להצליח
במישחק, כי אין לו שום אמביציה.
הוא יודע שטוב לו, לא חסר לו שום דבר,
ואם לא הולך לו, הוא הולך הביתה ואימר
באד לאק, לא היה לי מזל היום.
.זו גם הסיבה שהשחקנים היחידים המצ־
:ליחיס הם המיקצוענים, המתייחסים לכל העניין
ברצינות, כמו שכל אחד מתייחס ל־מיקצוע
שלו.
אוכלים וישנים כדורגל. אני מיום
שישי בארץ. אף אחד לא פנה אלי בזמן
הזד, בקשר להופעה שלי בארץ, לכן אין
טעם לדבר על כך.
היתד, כמובן אפשרות שאני אהיה מוכן
לכך, ודרושה הסכמה מקבוצת היילנדס
פארק, ממנה אני מקבל כל הזמן משכורת
ואיתר, אני לא יכול לריב בגלל מישחק
אחד.
אינני חושב שתימצא בארץ קבוצה, שתוכל
להציע לי את אותם התנאים שיש לי
בדרום־אפריקה. אם יציעו לי, אני אחשוב
על כך. בינתיים אני כאן בחופשה.
כל מה שהיה כתוב בעיתונים, כא־לו
באתי לקחת מכאן שחקנים לדרום־אפריקה,
הוא שטות גמורה. אני אפילו לא מכיר את
שפיגלר, שעליו כתבו כאילו אני רוצה לסחוב
אותו איתי.
פה אולי אני יותר פופולארי מאשר בארצות
אחרות. ילדים, שעוד לא נולדו כששיחקתי
בניבחרת, מבקשים ממני חתימה
ברחוב. כאן אנשים אוכלים וישנים כדורגל
כל היום. אבל בדרום־אפריקה טוב לי בינתיים•
אומנם לפעמים קוראים בעיתון על
אנשים ששדדו אותם באמצע היום ברחוב,
או על בחורות שהתנפלו עליהן. אבל בינתיים
זה נראה רחוק. המשכורת טובה, או
למה שאני אתחיל עוד הפעם הכל מחדש?
עד כאן סיפורו של לוי.
צופים נילהבים אומנם ראו בדמיונם את
לוי רץ במיגרשים המקומיים, אך אפשרות
כזאת נראתה רחוקה השבוע יותר מתמיד.
לוי גילה כ׳ הרגליים שלו שוות זהב. הוא
איננו חושב להחליף אותן במשהו השווה
פחות מזהב.
מאמנה הלאומי של נבחרת ישראל, מילד
באן צ׳יריץ׳ ,זוכר אומנם את אותו המישחק
בו ניצחו הישראלים את בני ארצו, אך המנהלים
של הכדורגל הישראלי התנהלו באיטיות
מרובה מדי, לא השכילו, לגייס את
רפי לשורות נבחרת ישראל לקראת מישחקה
עם בלגיה.
לוי יחזור לדרוס-אפריקה. בחולון מחפשי
ביינתיי כוכב חלש.
ה עו ל! היה •147

במרחב
אלג׳יריח
ה טו ר פ דו
״ועידת־הפיסגה נועדה רק להסיח את
דעת האזרחים האלג׳יריים מן הבעיות הפנימיות
שלהם. היא נועדה רק לקשט את
בן־בלה בנוצות של אישיות בינלאומית
מרכזית.״ כך הצהיר הוארי בומדיין, כאשר
ביצע את ההפיכה הצבאית אשר סילקה
את אחמד בן־בלה מן הנשיאות. לכן גם
הצליחה ממשלתו החדשה להביא לדחיית
הוועידה האפרו־אסיאתית (״ועידת באנדונג
השנייה״) ברגע האחרון, למרות שכבר
הספיקו להתכנס באלג׳יר משלחות למכביר.
אולם ברגע שירש את מקומו של בן־
בלה, ירש בומדיין גם את חלומו: להיות
המארח של ועידת ״העולם השלישי״ .לצורך
זה עשה כל אשר ביכולתו להביא
לאיחוי הקרע הפנים־ערבי, בועידת־הפיסגה
בקזבלאנקה. דבר זה הבטיח, בין השאר,
את השתתפותן המאוחדת של כל המדינות
הערביות בוועידה האפרו־אסיאתית.
כאשר נערכה בשבוע שעבר, באקרה,
ועידת ראשי המדינות האפריקאיות, טס
לשם בומדיין. הוא נשאר שם רק 12
שעות — ובמשך כל אותו זמן ניסה
לשכנע את הנשיאים האפריקאיים שיסכימו
להשתתף בוועידת אלג׳יר.
אולם בשובו לאלג׳יר, חיכה לו מכתב
שהרס את חלומו הגדול. היתה זו איג־

קונג וצפון־ווייטנאם תחת מישקל המכונה
הצבאית האמריקאית, באין התערבות ישירה
של הסינים: באפריקה דוחים ראשי המדינות
את קריאת צ׳ו למהפכה חדשה.
כשלונו המרגיז ביותר של צ׳ו בא דווקא
בקאהיר. במשך שנים חיזרו הסינים
אחרי גמאל עבד־אל־נאצר, בתיקוזה כי יעמוד
לצידם נגד הרוסים. אך כל המאמצים
לא הצליחו, ובביקורו במוסקבה לפני חודש
ימים התחייב נשיא מצרים לתמוך בהזמנת
ברית־המועצות לוועידת אלג׳יר. הוא אף
הבטיח להעמיד את כל המדינות הערביות
מאחורי הזמנה זו. פקין חששה, כי התערבות
מצרית פעילה למען הזמנת מוסקבה,
תטה את הכף לטובת היריב הסובייטי.
לכן, בטרם העלתה ספינת ״באנדונג השנייה״
עשן בארובותיה, שילחה פקין לעברה
טורפדו לטבעה.

כורדיסתאן

במחיר מיוחד לזוגות צעירים

הבטחות חי ד ד
שוב דיברה בגדאד במונחים מעורפלים אל
הכורדים. הכרזתו של ראש הממשלה, עבד־אל־רחמאן
אל־בזאז, אישרה מחדש את הכלל:
בקיץ מאיימת בגדאד להשמיד את
המורדים הכורדים, ובחורף היא מבטיחה
להם הבטחות ורודות. כי בקיץ מנהל הצבא
העיראקי מלחמה בהרי הצפון, אך
בחורף שולטים שם הכורדים.

תזמורת הריקודים של ז׳אן קלוד לתה-מנחה
ובמועדון הלילה — ללא תשלום לזוגות בירח־דבש.
כניסה ורחצה חינם בחופי טבריה
המפורסמים — חוף תכלת וחוף גיא.

גנת 1ן

סלפח

שבריה

047-50860

קורס חדש
בבי״ס לדוגמנות קולט בלישר
השבוע נפתח, לאחר פגרת הקיץ, קורס חדש ליציבות, טפוח
החן לדוגמנות וצלום לדוגמניות מקצועיות ע״י גברת קולט
בלישר באחד האולמות המפוארים של מלון ״שרתון״ בת׳׳א.
קורס זה, שיימשך קרוב ל־ 3חדשים ויכלול הפעם נימוסין,
ייצוג, הכנות קבלת פנים מחוץ לתכנית הרגילה של יציבות
וטפוח החן.
החדש בקורס זה, היא ההדרכה הניתנת ע״י המדריכה הראשית
של חברת הלנה רובינשטין בישראל, גב׳ נורה ברוך שתדריך את
תלמידות הקורס שיטות של אפור ובאופן הופעה בכל מקרה
ומקרה.
בפתיחה החגיגית של הקורס, הואילו ה״ה מר יעקב מרכוס
(הלנה רובינשטין) מר עמוס יוטטר (מלון שרתון) לברך את
הגב׳ בלישר באחולי הצלחה.

עבד־אל־־נאצר וצ׳ו אן־לאי
לפני שהעלתה עשן בארובה

רת זועמת, מאת ראש ממשלת סין.
״ברתי״חוקית ״1כתב צ׳ו אן־לאי:
החלטתה של הוועדה המכינה, בראשות נציג
אלג׳יריה, לבנם את הוועידה, על אף בקשת
הדחייה של נציגי סין, קמבודיה, קוריאה
הצפונית, פאקיסתאן וגיניאה ,״היא הפרה
חמורה של עקרון אחדות־הדעות. עקרון זה
ד,ינחה את כל מעשיהן של המדינות שהשתתפו
בוועידת באנדונג, והפרתו עתה
מפלגת את הארצות האפרו־אסיאתיות. כינוס
הוועידה במצב זה רק יקבע, כי הקרע
הוא סופי וחמור.״
על כן, סיכם צ׳ו, רואה סין בהחלטת
הוועדה המכינה החלטה בלתי־חוקית, ומודיעה
שהיא לא תשתתף בוועידה.
לשוא ניסה שר החוץ האלג׳ירי עבד־אל־עזיז
בוטפליקה להסביר, באיגרת תשובתו,
כי החלטת הוועדה המכינה היתר. רק
במישור הטכני. כי ההחלטה בדבר קיום או
דחיית הוועידה תיפול בישיבת שרי־החוץ,
אשר יתכנסו לפני המועד שנקבע לבוא הנשיאים
והמלכים .״אני משוכנע, כי לא
יהיה כל צורך להתעכב בוועידה זו על
המחלוקות השוררות בין אחדות ממדינות
אסיה. נוכל להתייצב כולנו יחד למאבק
נגד הנעשה באפריקה הדרומית, רודזיה,
וייטנאם, סן־דומינגו זכו׳.״
אולם פקין ידעה, כי כינוס הוועידה במועד
זה עלול להעמיד אותה בפני הכשלון
המדיני הגדול ביותר שהיד, לה עד כה.
כי בכמה מן החזיתות העיקריות שלה,
נחלה לאחרונה תבוסה: באינדונזיה קם הצבא
— ועמו המונים רבים — נגד השתלטותה
האיטית של המפלגה הקומוניסטית
הפרו־הסינית: בווייטנאם נהרסים הודייט־העולס
הזה 1*70

לפני שלושה חודשים פתח הצבא העיראקי
במיתקפה עזה על הכורדים. קרוב ל־״/ס80
מכוחו רוכז בחזית הכורדית. הופעלו מטוסים,
שריון, והיו שמועות על כוננות להשתמש
בגאז. אך המאמץ לא הצליח, והשבוע
הכריז אל־בזאז :״אנו ננקוט מדיניות
סלחנית כלפי הכורדים.״
דרישת הכורדים נוסחה כך: הפרדה
מוחלטת בין המינהל בצפון לבין זה בדרום,
והענקת אוטונומיה תרבותית, חינוכית
ומינהלית לחבל־הארץ שלהם.
צו גירוש. גורם חשוב במלחמה זו
היה גמאל עבד־אל־נאצר, אף כי לא התערב
בה ישירות. כל צד טען: קאהיר מבינה
אותנו, קאהיר איתנו. ממשלות בגדאד
השונות הדגישו את העובדה, כי בין
עיראק לבין מצרים נחתם הסכם לאיחוד־בעתיד,
ואילו הכורדים הזכירו תמיד כי
בקאהיר יושב שליח מיוחד שלהם, הנהנה
מגישה ישירה לממשלת מצרים והמקיים
מגעים חופשיים עם כל המישלחות הפוקדות
את קאהיר. בקרב משלחות אלה
גייס הנציג הכורדי, שאוקת אל-עגראוזי,
תמיכה מדינית וחומרית לא־מעטה.
השבוע התערבה קאהיר: הנציג הכורדי
נדרש לעזוב את מצרים.
״אני משוכנע שההחלטה המצרית התקבלה
בלב כבד, ותחת לחצה של הממשלה
העיראקית,״ הצהיר בצאתו .״אבל
אינני מאמין שגירושי פירושו שינוי העמדה
היסודית של הנשיא עבד־אל־נאצר.
אני בטוח שגם להבא יעשה למען פתרון
הבעייה הכורדית בדרכי שלום, ולמען כינון
אוטונומיה כירדית במסגרת הרפובליקה
העיראקית״.

טכניקום §
דדיו

נפתחים קורסי־ערב חדשיס
למוד עיוני ומעשי
כמעבדות משוכללות
הספקת ספרי למוד
ובלי עבודה
הרשמה בשעות
9—12 ; 5-8

אלק טויוי ק •

טלויזיה

] תייא, בן־יהודה
חי פ ה, הרצל \44

טכניקום נפתחים קורסי־ערב חדשים
חדרי עכודה־מעשית משוכללים הספקת ספרי למוד
וכלי שרטוט
הרשמה בשעות
9-12 ; 5-8

ש ר טו ט
מ כונו ת

ארל.יט 7ן טורה

ן ת״א. בן־יהודה ] 26

חי פ ה, הרצל \44

במדינה
חברה

הכל ניסו לרצוח אותה -אמו

מי שווק ה די פלו מ טי
עד עכשיו לא ידע שום אזרח ישראלי, שרצה
להיות דיפלומט, איך להגיע לכן.
מעתה הדרך פתוחה לפניו. עליו רק ללמוד
לשחק ברידג׳ ,והדרך לעולמם של חובשי
הצילינדרים בטוחה.
מי שלא יודע, אז ברידג׳ הוא מ־שחק
הדיפלומטים, ומייסד בית־הספר היהודי הראשון
לברידג׳ אומר, שלא אחת נפגשים
דיפלומטים ומרגלים אחרים סביב השולחן
המרובע, ותוך כדי מישחק מרתק מחליפים
ביניהם דיעות וידיעות בעלות ערך בינלאומי.
איך
בנו האנגלים את האימפריה שלהם?
פשוט מאוד. הם שיחקו ברידג׳ יותר טוב
מהאחרים. כל מי שהפסיד במישחק נגדם,
נתן להם את ארצו.
מעכשיו גם הישראלים יוכלו לבנות אימפריה.
אומרים שגם גולדה מאיר מתחילה
ללמוד ברידג׳ .אבל זה עוד לא בטוח.
ברחוב ארלוזורוב בתל־אביב נוסד בית-
הספר הראשון לברידג׳ ,וכל מי שרוצה
להיות דיפלומט יכול לבוא ולהירשם.
לא מפסידים. מנהל בית־הספר, משה
זוהר, הוא מאוד אופטימי. הוא משחק
ברידג׳ כבר מגיל ,19 והוא יודע שברידג׳
זה מישחק המחשבה, וגם מישחק חברתי
מעניין. הוא ראה שבכל העולם אנשים
משחקים ברידג׳ ,ואותם המלמדים אותם
את המישחק אינם מפסידים מזה. הוא
החליט שמה שטוב בשביל כל העולם, יכול
להיות גם טוב לישראל.
יש לו דוגמה אחת לנגד עיניו. ממציא
הברידג׳ המודרני היה (כמובן) יהודי אמריקאי
בשם קאלברטסון. מזה שהוא המציא
את הברידג׳ ,לא רק הוא הפך מיליונר, אלא
ישנם עוד הרבה יהודים בעולם המקווים
ליהנות מכך.
כמו ג׳יימם כד;ד. מי שחושב, שעד
עכשיו הברידג׳ בארץ היה מפגר, טועה
טעות מרה. כבר היום יש המוני ישראלים
מתקדמים ומצליחים בחיים, שכמו ג׳יימס
בונד משחקים ברידג׳ .הם אפילו הגיעי
להישגים, שאסור לזלזל בהם. הנה, באלי-
פ ת אירופה האחרונה הם הגיעו למקום
הלפני־אהרון, הישג שהוא טוב בהרבה מזה
של המשלחת שהגיעה למקום האחרון.
יש גם בארץ רשת מסודרת של מועדוני־ברידג׳
.כל שחקן יודע בדיוק כמה הוא
שווה, ובשום פנים ואופן לא יתיישב לשחק
עם שחקן, שלא יודע כל־כך הרבה מהלכים
כמהו.
ברידג׳ הוא גם מישחק נוח מאוד למדינה.
היא לא צריכה לתמוך בשחקנים,
ולא לדאוג להם למקומות עבודה נוחים.
למה? זוהר :״ברידג׳ לא משחקים אנשים
עניים״.
שמחים ועליזים. מי שלא אוהב לחשוב.
אין לו מה ללכת ללמוד ברידג׳.
זה מישחק המיועד אך ורק לאנשים חושבים.
במועדוני־הברידג׳
יש תמיד אנשים שמחים
ועליזים. צהלה תמיד מרחפת שם
באוזיר. כולם אוהבים אחד את השני. פשוט
אי־אפשר לשחק ברידג׳ מבלי לאהוב את
האחרים.
זה מובן מאליו, כי ברידג׳ זה מישהק
המבוסס על שיתוף־פעולה של שני אנשים
לפחות. זה מיד מכריח את המשתתפים
להיות חברותיים
נפוץ הברידג׳ מאוד בחוגי ה״בארץ
אינטליגנציה.
לרוב השחקנים יש תארים
אקדמאיים, ואין כמעט שולחן של ברידג׳
מבלי שיהיה שם אחד בעל תואר של
דוקטור.״
האינטליגנציה של המדינה עושה בימים
אלה את ההכנות האחרונות כדי להתחיל
ללמוד ברידג׳ .סוף־סוף, כמה זמן אפשר
לחיות בלי לשחק במישחק הדיפלומטים?
החי 9בודד בלילה. בחיפה ישן אדם
עזובה, הדליק בה מדורה כדי במכונית להתגבר על צינת־הלילה, נכווה והובל
לבית־חולים.
9תקלה עירונית. בנהריה הגישה
תושבת מקומית תלונה נגד העירייה, לאחר
כשעקב נעלה נתקע בין שתי שנשרטה מרצפות של מדרכה עירונית.
9כבוד המשפחה. בירושלים כלא
אזרח את אשתו ובתו ביום הבחירות,
לאחר שהביעו את רצונן להצביע, טען כי
אנשים בעלי־כבוד חייבים להימנע.

בעדת צעדה
יותר

גדולה

שבי לא החמיצה עד היום אן צעדה אחת, כי ״לצעדה באים
רק חבר׳ה כמו שאני אוהבת.״ היא מייחסת חשיבות עוד
לצעדה־האחרונה, כי שם הכירה את החבר שלה הנוכחי, ברוך.

יא נעלמה יהו עם ווו
את בנות מינה בתחרות עם נערות סלטשר.
היא לא שמעה על הדיסקוטק החדש, ורק
היום נודע לה שבשרתון יש בריכה. כן, ודא
היתר, פעם במועדון־לילה, אבל אלה עם העניבות
הגעילו אותה.
היא הביטה בקהל שישב במועדון הדחוס,
והיה נדמה לה שכל האנשים דומים. כולם
לבשו אותם ז׳קטים כהים וחולצות לבנות
ועניבות מאותו סוג. הם דיברו על אותם הנושאים,
וצחקו באותם המקומות. אבל הכי
מפחיד היה, שכולם דמו אחד לשני כמו
שטיפת מים אחת דומה לחברתה.
אחר־כך, אחד עם קרחת וכרם עגלגלה
ניגש אליה ואמר לה :״תסלחי לי, אולי
א ת וכו׳ .אז היא אמרה לו משהו
שהוא הסמיק, והשערות על הקרחת הזדקפו.
היא לא מכירה את כל ד,אנשים־ד,חשובים־
מאוד, שתמונותיהם מקשטות את מדורי הרכילות
בעיתונים, אבל נדמה לה, משום מה,
שבכל פעם אלה אותם האנשים.
היא לא היתד, נערת־שבוע, או מועמדת
למלבודיופי, או סגנית שניה של נערת־חן.
עם כל הכבוד, כל התארים האלה מצחיקים
אותה קצת.
היא קצת מתביישת להציג את עצמה, ואפילו
מסמיקה עד קצה האוזניים, אבל
היא יודעת להתגבר על זה איכשהו:
״טוב, אז קוראים לי אלישבע, אבל ה־חבר׳ה
קוראים לי, שבי׳ .אם זה חשוב למישהו,
אני תלמידת השנה השניה בסמינר.״
חשוב, לא? הלאה.
״יום אחד תפס אותי איזה יהודי אמריקאי,
שהיה פעם ישראלי, והסביר לי כמה
הוא מתגעגע לארץ וכמה שאני מזכירה לו
את הנוף של הרי ירושלים וכמה חבל שהוא
לא יכול להישאר איתי לנצח.
״אחר כך הוא שלח לי מאמריקה בושם
יקר, עם שם מצחיק, ותכשיטים עוד יותר
יקרים ומכתב ארוך מאוד ולוהט מאוד. לא,
אני לא מתכוונת לספר מה הוא כתב לי,
אבל עניתי לו בשתי מילים, :לא, תודה!׳
״יום אחד הוא הופיע אצלי במפתיע, .באתי
במיוחד בשבילך, דארלינג,׳ אמר בעברית

ף״ פוקר רן לומדות את המקצוע אצל
04 לאה פלטשר. את הערבים הן מבלות
בדיסקוטקים למיניהם, בחברת פליי־בויס
מזוייפים ואנשי־בוהימה־בגרוש.
בימי שישי אחר־הצהריים אפשר לראות
אותן בעדרים הממלאים את המרפסת של
רוול. למרות שהן מתיימרות להיות נערות־העולם־הגדול,
מצטמצמים האופקים שלהן
בין בריכת שרתון ואולם הריקודים ב־אוויה.
כולן עד אחת היו מוכנות למכור את הסבתא,
כדי להופיע במדורי־רכילות וחברה,
או כנערת־פירסומת של בית־חרושת לצמיגים.
הן יפוח מאוד. זאת־אומרת, הפיאות שלהן,
הריסים המלאכותיים, הציפורניים, שאותן
רכשו בחנות.
הן רצחו את הצברית.

י* יא היתר פעם, לפני לא הרבה זמן,
1 1הסמל המיסחרי של מדינה־בדרך, של
חברה בתהליך של גיבוש. אפשר היה לפגוש
בה בקיבוצים, אבל לא רק שם.
ברחובות רועשים־יחסית של ברך גדול־יחסית,
הפנו אחריה גברים צעירים־יחסית,
מבטים חומדים־יחסית.
מי שסבור שמותה היה מוות טבעי, שהיא
הלכה עם הזמן, טועה טועת־יחסית. היא
מתה יחד עם הפלמ״ח, ונקברה לא הרחק
ממקום קבורתה של רוח תש״ח. ת.נ.צ.ב.ה.
לפעמים־לפעמים אפשר לראות את שרידיד
עוברים ברחוב דיזנגוף. אפילו אם היא גרו
בבית בורגני טוב, ברחוב דובנוב, למשל,
קומה שלישית, דלת שניה מימין, לא־לצלצל־בין־השעות־שתים־ורבע־לחמש,
מצביעים עליה
זאבי דיזנגוף ואומרים, בתערובת של נוסטאלגיה
וליגלוג :״היא בטח קיבוצניקית!״
אבל מי שסבור שהיא נשתמרה בקיבוץ,
מעיד על עצמו שכבר מזמן לא ביקר ב־גבעת־ברנר,
למשל.
פעם היו מכוני־יופי על שפת־הים, לאור
קרני השמש ד,משזפת, בחורשות הזיתים
במרומי הגליל, על פסגת המצדה ובמורדות
הכינרת. היום גם הקיבוצניקיות השרופות
ביותר אינן נמנעות מביקורים במכוני־יופי
שבעליהם אוטוטו חזרו מהשתלמות בצרפת.
סוציולוגים קוראים לזה ״סימפטומים של
חברת־השפע״.

?רחת וכרם
ך* נערה המופיעה בעמודים אלה היא
| ן צברית צעירה, בת־מושב, שנבחרה לייצג

חיילת בצבא

גס במסגרת הצבא לא חסרו המון טיולים ומסעות. שבי
לא החמיצה גם כאן שום מאורע כזה, לא ניסתה
מעולם, בניגוד לשאר חברותיה, להשתמט משוס תימרון קשה ומפרך. בתמונה היא נראית
בתלבושת לא־כל־כך חיילית, אבל קרבית מאד .״לטייל ולהכיר את הארץ זהו תחביבי.״

הפלס -אך היא עדיין חיה וקיימת -אי שם

הצבת!
לא מתה

אמריקאית מאוד.״
היא לא מוכנה לספר מה קרה אז, אבל
האמריקאי ההוא, מה־הוא־חושב־לו, בכלל
לא מראה יותר את פרצופו בארץ הקודש.
אז איפה כל החתיכות שמשתגעות אחרי
נישואי־פספורט?

שפע, שבע ושבי
^ יפה שהיא היתד — ,תמיד השתגעו
אחריה. זה מובן. מי שלא מאמין, שיעיף
מבט בתמונות.
היא היתד, בצבא, וכל הבסיס היה משוגע.
היא באה הביתה לחופשה, וכל המושב
השתגע. היא יצאה לסיור בדיזנגוף,
אז תיכף כל בתי־הקפה הפכו לבתי־משוגעים.
״יא! תראה איזה חתיכה עוברת ברחוב,״
לחש משוגע אחד באוזני כל הנורמאלים,
שתיכף השתגעו.
היה משוגע אחד, הכי משוגע מכולם,
גברבר בשנות הארבעים המאוחרות, שאשתו
המכוערת נמאסה עליו פתאום, לאחר שראה
את הצברית היפהפיה.
הוא הספיק להזמין אותה לארוחת־צהריים,

הציע לה לבוא איתו להצגה שניה, וכדי
להיות יותר משכנע בתפקיד הדון־ז׳ואן המזדקן,
נעזר גם בידיו.
מסכן, התרח הזקן. לא רק שהתשובה שקיבל
השאירה אותו בפה פעור — הוא
בכלל מתבייש מאז להראות את פרצופו
ברחוב.
להצלחה גדולה יותר זוכים בני־המושבים,
או קיבוצניקים צעירים, או כאלה שדומים
לקיבוצניקים צעירים. זה מוכיח שלא רק
קטבים נמשכים זה לזה.
כשהיתה חיילת, כל חיילי הבסיס היו

אלישבע ויטנברג
טית שתסכים לעבוד כמלצרית?
יום אחד שמו לב חברותיה לעבודה שכל
הלקוחות מתרכזים דווקא באמור שלה. המלצריות
הקשישות והעקומות עיקמו עוד
יותר את הפרצוף שלהן, ואמרו לבעלי,בית
החביב :״או היא — או אנחנו!״
היא פוטרה.
למרות שכל בנות־גילה חושבות שנורא־נורא
חשוב לא לצאת לרחוב בלי אודם
ובלי פרצוף מאופר היטב, היא חושבת
אחרת. אם אתם רוצים לדעת, אז היא חושבת
שהעובדה שהיא לא מתאפרת ולא
משתמשת באודם ונעלים על עקב גבוה
— זה הסוד שלה. כי ״מה הקונץ להיות
דומר, לכולם?״
אבל שלא תחשבו לכם שהיא רוצה להיות
אכסקלוסיבית, ושכולם יסתכלו רק עליה.
להיפך. ה־א אפילו מציעה לכל השאר להפסיק
עם האודם הזה, ועם אולם הריקודים
של אוויה, מפני שדברים כאלה יש גם באמריקה
ובאנגליה ובכל העולם ,״אז למה
שלנו לא יהיה משהו מקורי?״
למה באמת?

החחירה נל מי שראה את ה־
1 ! 11111 תמונה. בלי לראות אוו
המקור, היה בטוח ללא כל ספק שהנערה
המצולמת היא חתיכה־דיזנגופית מצוייה.

\ 171ררימ יפה, כמו למעלה, אבל
| | אותנטית יותר. ר? ה־

ידי׳יי חמשחעומ עס הצמה, מסגירות את
החיוך מאחזרי הרצינזת האיזמה הזאת.

ממהרים לחדר־האוכל ביום שהיא היתד,
בתורנות־מיטבח. הפדיון של השק״ם היה
מרקיע שחקים כשהיא הופיעה שם.
היה שם חייל־שתיין אחד, שהיה מחסל
בקבוק קוניאק אחרי ארוחת־בוקר. יום
אחד, כשהיה שיכור כלוט, הוא חרט על
הקיר של הצריף שלו כתובת מאירת עינים,
שנועדה לשמש סיסמת פ-רסומת לקוניאק
:777״על שלושה דברים עומד העולם —
על שבע, שבע ושבי.״
היא יודעת שהיא יפה, אבל זה לא
מפריע לה. כי היא יודעת עוד המון
דברים. למשל, שהיא אוהבת לראות איך
השמש שוקעת בערב, בים שקם כמו ראי,
ואיך היא זורחת בין צוקי הרי־אפריים.
לא, שלא תחשבו לכם שהיא אומרת סתם
מילים, בשביל לעשות רושם על מישהו,
או כדי לסבר את האוזן.
היא אוהבת לראות את השמש, אז מה?
היא גם לא מתרגשת כשאומרים לה שהיא
יפה, וזה בכלל לא איכפת לה. כי זד, באמת
לא קונץ להיות יפה, ובכלל. זה שהיא
יפה זה בכלל לא באשמתה. חוץ מהוריה,
אשמים בכך גם הנוף של חבל הארץ
בו היא נולדה וגדלה. את זה היא למדה

להגיד מהמשורר שאול טשרניחובסקי, שאמר
פעם כי ״האדם אינו אלא יציר נוף
מולדתו.״

משהו מין ירי
ף שלא תחשבו שאם היא צברית מיפו!
סית, ושאם היא הספיקה לגרום שבץ־
לב לכל מיניי רווקים מקצועיים, היא לא
יודעת להתנהג בנימוס ולהשתמש במילים
כמו תודה־רבה, ובבקשה, ותיסלח לי מה
השעה? כי למרות שלכל הצברים יש קוצים,
בפנים הם מתוקים וטעימים.
אך לא תמיד היופי עוזר בחיים. וזאת
יוכיח הסיפור הבא.
יום אחד היא החליטה ש״זה לא יפה
שאבא ואמא יעבדו כל היום במשק, ואני
אלמד בסמינר על חשבונם.״
אז היא הלכה לחפש עבודה. בוס זקן
קיבל אותה בשימוזד, תחת חסותו. הוא היד,
מבסוט ממנד״ והיא היתה מבסוטה מהלידות
המעטות שהרוויחה, במשך כמה ערבים
בשבוע. לא חשוב שהעבודה לא הייתה כל
כך נעימה. פי מכיר בחורה יפה ואינטליגג־

סיור בדיזנגוף

ניז. ל חי מ־ היז חאינט׳ימי* היא, בזודאי,
״לזכר הימים שישבנו סביב למדורה״ ,וכו׳.

ק 1לנ 1ע סרטים עיר גוב ש
האושר הנעלם (ארנזון־דויד,

תל־אביב)

בחור צעיר נשלח על־ידי ידידו לנוח בעיר
הספרדית קלדיאה. אשד, יסר, וחזקה, בעלת
עבר עם גברים ונשים, מבלה איתו את החופשה.
סופר מזדקן שוקע בתוך ים של
ויסקי ונשים, ונאחז בבנו הקטן. נער צעיר
ונערה צעירה רוצים לברוח ואינם יכולים.
זקנה משוגעת חולמת על אהובה.
אוסף האנשים הללו הוא חלק מהמשתתפים
בסיפורו הנפלא של פרנסואז ריי, המתאר
אנשים הקשורים אל עברם, אל החיים
שיצרו לעצמם, מבלי להיות מסוגלים
להינתק מהם, להתחיל מחדש בקשרים
חדשים. וכל זה דווקא בעיר־נופש, בתקופת
הנופש, שהיא תקופה חדשה, אחרת.
ברדם, אחד הבמאים הגדולים של ספרד,
לא הצליח להפוך את הסיפור המצויין לסרט
ברמה דומה. הדיאלוגים (פרנסואז ריי) מלאכותיים
עד כדי גיחוך, והשחקנים הטובים
אינם מצליחים להתגבר עליהם ולהיראות
טיבעיים בתוכם.
אבל גם הדיאלוגים האיומים אינם מצליחים
לקלקל את הסיפור היפה, או את התמונות
הדוממות, הצילומים המרהיבים של הנוף
והאנשים, המעברים הנהדרים בין תמונה לתמונה,
והכוח המיוחד המצוי בבימוי של
ברדם.

כ מו כולם
מרוסיה לבירות (ירון תל־אביב; תן,
ירושלים; אורנע, רנזת־גן; ארצות־הברית)

השאלה המתעוררת, כשרואים סרט כמו זה,
אינה אם זהו סרט טוב או לא טוב. השאלה
היא איך להבדיל בינו לבין כל שאר סרטי
הסוכנים החשאיים, שנעשו עד עכשיו ושייעשו
מעכשיו.
יש בסרט גיבור מתקתק, שארשת של ניצחון
נסוכה על פניו במשך כל הסרט. הוא
ישנו גם בכל הסרטים האחרים. יש בו
רוסים שמנים ורעים, וסינים מכוערים, שכל
אחד מהם נראה כמו שש מאות מיליון, ויש
להם הבעה של פצצה אטומית בעיניים. הם
ישנם גם בכל הסרטים האחרים.
יש בו עלילה ג׳יימם בונדית טיפוסית:
הגיבור מנסה להשיג את הפצצה מהמסים,
כדי להציל את העולם, ומצליח. יש בו מי־רוץ
מכוניות מפוארות, יש בו יפהפיות עם
אקדחים, יש בו חוכמות לקהל הרחב, יש
בו כלי־נשק מודרניים שהמציא הקולנוע,
ויש בו חוסר־הגיון. זה ישנו בכל שאר הסרטים
הללו.
איך אפשר, אם כן, לדעת שזהו דווקא
הסרט הזה, ולא סרט אחר? יש לזה סימן
אחד: השם. אם לסרט הראשון קראו מרוסיה
באהבה, ולזה שאחריו קראו מאמריקה באהבה,
ולשלישי קראו קראו מרוסיה להונג־קונג,
ולרביעי קראו מאמריקה לפראג, ולחמישי
קראו מפראג לבירות — הרי לזה
קוראים דווקא מרוסיה לבירות.

הייתי הפרופסור היגינם שלה, והיא היתד,
האליה דוליטל שלי. טוב, אז ההיגינס הזה
יצר בסופו של דבר מפלצת.
כשרון כמקום יופי? ״אני יודע שאם
היא תמשיך בתפקידים הוולגאריים העלובים
שהיא מקבלת עכשיו, היא לא תחזיק הרבה
זמן מעמד. הקהל יעזוב אותה. כמה זמן
־כולד, אשר, להישאר צעירה ויפה? הזהרתי
אותה שיום אחו היא תפסיק להיות יפה,
״היה זמן שחשבתי שאנחנו אדם אחד. אני
צריך עכשיו להתרגל למחשבה שאנחנו
שניים. מה שאני מנסה לעשות עם עצמי זה
להתרחק ממני, אני לא רוצה להיות עצמי.
זה לא תענוג. היא לא כותבת לי מכתבים.
למה? כי היצור העלוב הזה לא יודע לכתוב
אפילו מילה אחת בלי שלוש שגיאות.
איזה דבר נהדר שהיא היתר, פעם. היא
היתד, יצור אנושי. היא היתד, בן אדם
אמיתי. אני יודע שיום אחד היא תשוב
ותהיה בדיוק כמו שהיא היתה.
״היא פשוט קורבן של אנשים שלא איכפת
להם מה יקרה לה. היא מנחשת את זה,
למרות שהיא לא תופסת את זה. משהו אומר
לר. שזה רע והיא ממשיכה, בכל זאת, בדרך
הזאת בשביל הכסף. היא אוהבת כסף.
אבל היא מפחדת ממני. כי אני כועס כשאני
רואה צביעות, או זיוף. אני צועק, והיא
לא אוהבת שאני צועק. אני אומר לה מה
לא בסדר אצלה. היא שונאת את הרע, אבל
אף אחד לא אומר לה את זה. למה שיעשו
את זה? אבל אני, אני צריך לעשות את זה.
״אנחנו עדיין אוהבים איש את רעותו.
היא עוד קשורה אלי. אילו הייתי יודע שאיזה
גבר מנסה להיכנס לחייה, הייתי מסלק
אותו בלי שום בעיות. אבל אין צורך בזה.
היא לא תרשה לשום גבר לעשות את זה.
היא היחד, איתי כאן לפני ארבעה חודשים,
והיא תחזור אחרי שתגמור את הסרט שלה,
ואנחנו נחיה ביחד בבית שלנו.״

הסרטה
ס פינ השר שוטים
״זוהי ספינה של שוטים. נשים שוות־זכויות.
רקדני נשפים. מאהבים. נשים של

איד נו צר ה מי בלצת

שמחות. כל הסוגים. ככל שנמשיך, תפגשו
יותר שוטים. מי יורע? אם תסתכלו די
קרוב, אתם יכולים למצוא את עצמכם על
הסיפון.״
כך נפתח ספרה של קתרין אן פורטר,
ספינת השוטים. כך נפתח גם סרטו של
סטנלי (משפטי נירנברג) קרמר, הנושא אותו
שם. זהו סיפור על ספינת נוסעים גרמנית
בשם ורה, המפליגה מנמל ורה־קרוז במכסיקו
לברמרהאפן שבגרמניה, בשנת .1933
מה שקורה על האונייה הגרמנית הוא
תיאור מצומצם של מר, שקרה בחיים, באותו
הזמן .״אין זה בדיוק סרט על הנאציזם,״
מסביר קרמר ,״זהו סרט על הומר־האחריות,
על קלות־הדעת ועל ההתפרקות
מעול של הרוח האנושית.״
כולם היו יהודים• הבעייה בהסרטת
יצירת־המופת רבת־ד,משתתפים של אן פור־טר
היתר, הפיכת היצירה לתסריט והציוות.
לאחר שנה של הכנות, התגבר קרמר על
שני הקשיים. אדם בשם אבי מן עבד במשך
שנה על הספר, ובתום השנה ישבו כעשרים
כוכבים, בעלי שמות ופרסים עולמיים, בשולחן
מרובע סביב סטנלי קרמר, וקראו
איש איש לפי תורו את הדיאלוגים של התסריט.

מספרת
סימון סיניורה :
כוכבי מוצאי יום־ראשון. השמש שוקעת מאחורי
ההרים של סנטה־מוניקה. ג׳ון דרק, הנקרא
לשם הקיצור: בעלה של אורסולה אנדרם,
יושב עדיין לבדו, ליד בריכת־השיט הקטנה
שמאחורי הבית שלו. אין לו שום תוכניות
לערב. הוא מקבל את העיתונאי, שבא
לבקר אותו, בחיוך של שמחה.
העיתונאי שואל אותו כמה שאלות אישיות,
לשם נימוס, ואחר־כך הם עוברים
לדבר על אורסולה :״עשו ממנה סמל מיני,״
הוא אומר ,״היא משחקת בסרט אחרי סרט,
אבל אני יודע שהיא לא מאושרת. גם היא
יודעת את זה והיא אינה מבינה מדוע. היא
פשוט החליטה לאסוף הרבה כסף, היא שוויי־צית,
סוחרת בנשמה, והכסף הזה שזורם
פתאום כמו מים לכיסים שלה משכר אותה.
היה זמן שאני הייתי כמו המדריך שלה. היא
עשתה כל מה שאמרתי לה. היא עקבה אחרי
כמו חתלתול. אני חשבתי בשבילה. אני
ידעתי מה שאני רוצה. אני הכרתי את העולם
שמסביבנו. היום היא מדברת איתי על
רומא, מדריד, הונג־קונג. כשהכרתי אותה
היא לא ידעה לדבר בכלל. היא לא היתר,
מסוגלת לבטא אפילו משפט אחד ברור והגיוני.
״היא
היתד, רק בת 18 כשנפגשנו. היא
היתד, יפה ופראית. חיינו ביחד שעות נהדרות.
היתד ׳,לי המון השפעה עליה. אני

סיניורה כ״ספינת השוטים״
הנאצי הפן יהודי, היהודי הפך נאצי

אורסורה אנדרם
יצור עלוב שכזה

הם קראו את זה נורא. קרמר לא הציג
אותנו איש בפני רעהו, מלבד אוסקאר
(ג׳יל וג׳יס) ורנר, שהיה צריך לשחק את
תפקיד הרופא, האיש, שאני מתקשרת אליו
במשך הזמן. הכרתי שם הרבה שחקנים
מפורסמים, כוכבים זקנים של אוף־ברודוויי,
יהודים, הונגרים, גרמנים, פולנים מההגירה
הראשונה. הם ברחו מהנאציזם עוד בהתחלה,
והכירו אותו מעט מאוד. במשך הקריאה
הבחנתי ביהודי זקן, שישב ממולי. הוא היה
צריך לקבל את התפקיד של הנאצי, ההיט־לראי
השרוף. זה היה חוזה פרה.
נאצי על הקיר. האיש שצריך היה לקבל
את תפקיד היהודי היחידי באונייה היה
שכני לכיסא. היה לו קול מתנגן. הוא קרא
את הטכסט שלו במיבטא גרמני, בצורה
גרועה, מלאת שגיאות. ואז, כשהתכופפתי
מעט, הכרתי בו את היינץ רימאן, הכוכב
שאת תמונותיו ראיתי על מודעות־הקולנוע
במשך כל ימי הכיבוש הנאצי. שמעתי את
קרמר קורא בשמי. איחרתי, חלמתי.
היתד, הפסקה. מצאתי את עצמי בפינה
עם היינץ רימאן ואוסקאר ותר. הרגשתי
תיכף ומיד שעם אוסקאר ורנר תהיה לי
אחת מאותן הפגישות המתרחשות לעיתים
רחוקות בין שחקנים. אחד מסוג׳ הקשר
המוקסם, הבלתי־ריאלי, שהיה לי עד עכשיו
רק עם סרג׳ רג׳יאני בקסדת הזהב, ואיזה
פעמיים או שלוש במשך עשרים שניות עם
מסטרויאני, בסרט איטלקי שאיש בוודאי
אינו מכיר, משהו של פייטראנג׳לי. זה לא
פליני.
רציתי נורא להימצא לבד עם אוסקאר
ורנד. אמרתי להיינץ רימאן :״אני צריכה
להודות בפניך במשהו. הייתי רוצה להודות
בזה מיד, כי אחרת זה יטריד אותי כל
הזמן. זה שכל פעם שאני מסתכלת עליך,
אני חושבת על הנאצים בפאריס, ועל הסיוט
של הכיבוש, מפני שבכל זמן הכיבוש
היה הפרצוף שלך תלוי במודעות גדולות
על ארבעה מתוך עשרה בתי־קולנוע.״
הוא הסתכל בי בשקט, זמן ארוך, ודרך
אגב הבחנתי בכך שהפנים שלו השתנו מאז
המודעות. אחר כך הוא אמר לי בקול צלול:
״אני מבקש ממך להאמין לי שאני מבין
בדיוק מה שאת רוצה להגיד. אני מבין ב
דיוק
מה שאת מרגישה.״
כבר לא זוכר. הוא המשיך להסתכל בי,
ובעיניים שלו, כמו בקול שלו, היה העדר
כל כך מוחלט של מישחק, של מלאכותיות,
או העמדת־פנים, עד שכמה שזה ייראה מוזר
— הרגשתי את עצמי נבוכה .״לא
הלכתי לראות אז סרטים גרמניים,״ אמרתי
לו ,״אבל אני חושבת שבכל זאת ראיתי
שניים. האחד נקרא העיר מזהב, והשני אני
כבר לא זוכרת מה שמו. אתה שיחקת בו.
זו היתד, קומדיה קצת מוסיקאלית. אתה
רקדת ושרת איזה שיר, עם עוד איזה
שחקן, וחבשת צילינדר.״
״צילינדר שיר אני לא רואה בדיו
ק ...אני לא זוכר.״ הוא חיפש הרבה
זמן בזכרונו. הוא רצה לגרום לי נחת, הוא
הסתכל על אוסקאר ורנר ,״לא,״ הוא אמר,
״אני כבר לא זוכר.״
עזבתי אותם כדי לחפש כוס מים• היד, חם
בתוך התפאורות. ישבתי בסלון של האונייה,
וקראתי את הסצינה שלי עם אוסקאר ורנד.
ואז פתאום הוא ניגש אלי, רימאן, לקח
אותי לגשר שהיה שם למעלה, העמיד אותי
ליד המעקה, התרחק ממני שניים או שלושה
צעדים, ועשה לי סימן לשתוק. כל זה בשקם,
בלי שום שמחה.
בכי בעת הריקוד. אחרי זה הוא התחיל
לשיר ולרקוד בגרמנית. ראיתי מיד את
הסצינה של הסרט. לא היד, לו כבר צילינדר,
וביחוד לא היו בו יותר אותם הנעורים
והדקות של ימי־הכיבוש.
אבל הוא רקד ושר בשבילי, כמעט בחצי
קול, בחצי גוף. הסתכלתי על רגליו. זה
היה יפה נורא. כשהרמתי את הראש, ראיתי
שתוך שירה וריקוד הוא בוכה. הדמעות
חנקו גם אותי. שנינו הסתכלנו על עצמנו
מעבר לעשרים שנת אני הייתי בפאריס
והוא בברלין.
הוא סיים את השיר. הסתכלתי למטה.
איש מהשחקנים לא שם לב אלינו. הם היו
עסוקים בקריאת הטכסט. רק קרמר ו־ורנר,
מלמטה, היו א־תנו.
רימאן לקח את ידי כדי להוביל אותי
בחזרה, ואז אמרתי לעצמי :״הכל כמעט
נשכח, כיוון ששום דבר לא נשכח.״
התיישבנו בין כולם, וקרמר הורה להתחיל
שוב לקרוא. היינץ רימאן, הגרמני של
הכיבוש, ששיחק את היהודי, קרא בפניו של
חוזה פרה, היהודי ששיחק את הנאצי :״אנחנו
שלוש מאות אלף יהודים בגרמניה. הרי
הם לא יהרגו שלוש מאות אלף יהודים!״
אוסקאר ורנר הסתכל עלי בתימהון, הוא
כבר קרא את זה הרבה יותר טוב.

יומן הוודשות
מד, חדש אצל ג׳יין מנספילד? יש
לה הצהרות חדשות :״להיות מיליונרית זה
דבר חשוב מאד. אפשר להחזיק גנים גדולים
ולעזור לאנושות. אפשר לקנות הרבה
ספרים של ספרות יפה, ואפשר לקנות תמונות
של ציירים גדולים.״ ומה שיותר
חשוב, היא יכולה גם לקנות אנשים משכילים,
שיסתכלו על התמונות ויקראו את
הספרים מדוע קשים כל־כך חיי־המש־פחה
של שחקנים? לצ׳רלטון הסטון
יש לכך הסבר פשוט :״מה קרד, כששיחקתי
את אל סיד? זה עתר, הכנעתי את ה־מארוקאים
ליד ולנסיה, העם מריע לכבודי,
ומלכים מנשקים את רגלי. אני חוזר לארמון
שלי ואשתי אומרת לי :״צ׳רלטון,
תרחוץ בבקשה את הכלים.״
העולם הזה 70־1

פרסום

אמורטו סופר, הדגם החדיש ביותר
של מכונות סריגה ביתיות, מכילה
שורת חידושים בלעדיים, העושים אותה
למכונה הנוחה ביותר בשימוש
והעשירה ביותר באפשרויותיה.
כל עושר הדוגמאות של אמורטו
סופר נוצר ע״י כפתור הפעלה אחד
ויחיד, המאפשר לסרוג ולארוג כל
דוגמה שהיא.
רוחב הדוגמאות באמורטו אינו מוגבל,
תודות לשכלול מיוחד במינו, שהוא
בלעדי לאמורטו סופר.
החלפת הצבעים באמורטו סופר היא
אוטומטית ומבוצעת ע״י לחיצה על
כפתור, חידוש שגם הוא בלעדי ל-
אמורטו סופר.
אמורטו סופר סורגת ואורגת בכל
חוט, בכל עובי. המעבר מחוט לחוט
מבוצע גם הוא באורח אוטומטי.

אמו

סורגת הכל
באהבה

הדגמה והדרכה מלאה חינם:

אחים נחום, תל־אביב אלנבי ,82
טל 611747 .
להשיג אצל סוכנים מורשים בכל הארץ