גליון 1471 מתאריך 10 בנובמבר 1965

ש״ו וושון תשכ״ו10.11.1965 ,

התעלומה של השבוע

איו ״!עלם* המנדאט השני של ״העולם חוה*

ירח -דבש
בלתי -נשכח

במלון

״גנ תו ך גובריה במחיר מיוחד לזוגות צעירים
תזמורת הריקודים של ז׳אן קלוד לתה -מנחה
ובמועדון הלילה — ללא תשלום לזוגות גירח-
דבש. בניסה ורחצה חינם בחופי טבריה
ה מפורס מי ם — חוף תכלת וחוף גיא.

גנת 11
טלפון 20860־ 0 6 7

טבריה

*0 *011
כיתו ת בוקר וערב
לאכסטרנים

.בגדוד! 711737171131 החודש נפתחים קורסים חדשים — ערב

* מוקדמות ערב

* בגרות ערב

המכינים למועד הבחינות יולי 1966
ב 15-לנובמבר מתחילים קורסים חדשים — ערב
פרטים והרשמה: מ־ 1 — 10 בבוקר ; ומ־ 8 — 4בערב

תל־אביב
דרך פ־ ת 44
מול בי ת הדד

חל׳ס 1ת ד״די//

חיפה דוז־בלפור 5
מול ה ט כניון

משקפי מגע
£ 5צ א 1 £ז׳ ס & יןאסס
המכון לקידום הראיה ע״ש

תאם!
תא שדרי מס וי ק19
</21011ס

י. ל .גרוזובסקי
כתובת חדשה: רח׳ אלנבי 111ת״זג
בנין קולנוע. תמר״

62 25/9/2

זאב ברברמן
רחוב כן הלל ,16
טלפון 22503

אופניים, טילונים קטנועים

כל אדם בישראל מכיר את הביטוי. השבועון המסויים״ .הוא נולד מתוך כך שאנשי
המישטר אינם מוכנים להעלות על שפתותיהם את שם השבועון השנוא עליהם, אך
מאידך גם אינם יכולים להתעלם מקיומו.
יתכן כי בקרוב תתברך הארץ בגוף שיהיה קרוי. הסיעה המסויימת״ .כי כבר למחרת
הבחירות, בהן פרצה רשימת העולם הזה — כוח חדש לכנסת, הטילו עליה רוב
העתונים חרם מוחלט. מחוץ לטבלות סטאטיסטיות, בהן פשוט אי־אפשר להתעלם
ממנה, אין עתונים אלה מזכירים אף במילה אחת את השינוי המכריע היחיד שחל
בכנסת השישית, לעומת כל קודמותיה: הופעת כוח חדש ועצמאי.
בכל זאת חדרה הסיעה -פה ושם לעמודי העחונות. הנה כל מה שפורסם עליה עד כה:
כי רשימתו של אבנרי עברה את אחוז־
• סי ל כי קשת, הארץ (:)4.11.65
״אורי אבנרי מחייך כמו ציפור הקנרית החסימה. כך נהגו גם יתר העתונים והשידורים
הערביים.
שבלעה את החתול.״
• ד ״ רהרצל רוזנ ב לו ם, ידיעות
• פו להבך גו רי ון, בראיון שפורסם
אחרונות (:)8.11.65
בידיעות אחרונות (:)4.11.65
והנה עתה בא לו, לדב יוסף, נצחונו
״אומרים, שהבחור מהעולם הזה נכנס לכנסת
— זה נכון? זה קצת מרגיז, אכל השני בזירתנו: כוונתנו להתמודדות בינו
אני חושבת שבכנסת הוא ישתנה לטובה — ובין עורך, העולם הזה אורי אבנרי. איש
הוא לא טיפש. דווקא מוכשר, יש הבדל לא התלהב ממנה, אבל דוב יוסף עמד עליה.
אמר הוא: עד הסוף המר! והוחלט ברוח דוב
כשכותבים וכשמופיעים בפרלמנט.״
יוסף — להמשיך!
• על המשמר (:)4.11.65
אז יצא יוסף עם הצעת־החוק שלו, הוא
״תופעה אחרת היא, שהעולם הזה, שמטחוק
לשון הרע, למען השתקת אבנרי. ברם,
רתו האחת — תאודת־ראחיה פרלמנטרית של
אורי אבנרי — הצליח לעבור את אחוז בהופיע נוסח ההצעה נטו חברי הוועדה המשפטית
של הכנסת להרהר בשניה עליה.
החסימה.״
וגם ציבור העתונאים התמרד.
^, ב שיי

אך לא איש כיוסף יוותר. והוא קם וקרא:
בביטאון גח״ל, הבוקר (:)4.11.65
״יאללה!״ והוחלט ברוח ה״יאללה״ שלו.
ויש עוד חידוש יחיד שבכנסת השישית: והחוק נתקבל בלחצו על־ידי הכנסת החמינציג
העולם הזה.
שית, כמעט ברגע האחרון לקיומה. והתוצאה:
לכאורה הן רשימה זו נולדה על ברכי בעזרת חוק זה חל השינוי היחידי בכנסת,
חוק לשון הרע. והנה הסיפור החלמאי־ כי בעטיו נבחר אבנרי, והוא ידבר עתה
הצפרדעי: על החוק הוחלט. בגללו יצא כפל כפליים. והלשון ניטלה מפי דב
העולם הזה לבחירות וזכה. עכשיו — עכשיו יוסף
יבוא השיא כפי שהובטח על־ידי המערך —
ואי־אפשר בהזדמנות זו שלא לחזור על
עכשיו החוק יבוטל —
הבדיחה המפורסמת:
והצפרדע בבטן.
הכומר של העיירה קם והלך לסוכן הביאלא
שאמרתי לעיל ״לכאורה״ .כלומר, טוח המקומי ר׳ שמערל, לשכנעו שימיר את
חוק לשון הרע לא היה אלא אמתלא. כוונת דתו היהודית בנוצרית. נכנס הכומר לשמערל
הרשימה הזאת מרחיקה לכת, כמובן. ולא וישב אצלו למעלה משעתיים, וכשיצא ממנו
לשוא ראשיה דיברו בגלוי בראיונות שונים היה כל כולו •מתוח ואזניו בערו באש.
על הקשר שבין הופעתם ובין פסילת רשיבערל,
חברו של שמערל, שארב כל הזמן
מת אל־ארד, ולא לחינם התנצלו בגלוי בחוץ, הסתער בצאת הכומר משמערל על
(פורסם פחות או יותר באתגר) על אי־ חברו ושאלו :״נו, במה נגמר הענין?״ אמר
דגילתם הגלוייה בהחזרת כל הפליטים ו לו סוכן הביטוח שמערל :״הוא רצה לנצר
בהכרה בפלסטינאיות, כדרך טכסיסית לבחי אותי — ואני ביטחתי אותו
רות, והודו שביחרים פוטנציאליים של אל־ואכן,
בדיחה זו תואמת את נצחונותיו
ארד עלולים להצביע עבורם, משמע קירבה של הכומר סליחה, רציתי לומר של
זו מודעת להם, אף־על־פי שכנראה איננד. השר דב יוסף שלנו. ואני הזכרתי אותה
מודעת לאלה שהתירו להם להופיע אך אס פה כדי להזהיר את חבריו בקואליציה לרו
את אל־ארד. ואין ספק כלל אילו דברים מקרה שדב יוסף ירצה לזכותם בעוד נצחון
יישמעו מעתה נגד היהדות ונגד הציונות אחד: שלישי.
ובעד שלום עם הערבים, במחיר שספק רב
• לאה בן־ דו ר, ג׳רוסלם פוסט
אם מאיר וילנר ותופיק טובי המנצחים גם 5.11.65
הם, יעיזו להציעו בגלוי.
מעניין להרהר, מבחינה מסויימת, מה
אין כמובן מקום לזעזוע, שהרי מדובר יעשה נציג מפלגת העולם הזה, אורי אבנרי,
הוא ״רק״ בציר אחד. ויש גם להניח ש־ בכנסת. השבועון שהוא מוציא אותו מזה
בפוטנציה המצביעים עבורו היו גם לפני שנים מושך את קוראיו בצד אחד בתמונות
כן מהמזדהים עמו, וייתכן שמק״י הפסידה מין, ובצד השני ב״גילויים״ פוליטיים, בכל
את הציר שלה בגללם, אלא מאי, קרה מד, שבוע. הוא מופנה לקהל צעיר.
שקרה עם נצחון ״תכלת לבן״ בהסתדרות.
קשה להניח שיפיץ במיזנון הכנסת תמונות
לא תוספת כוח לגח״ל, כי אם כתובת לכוח
פורנוגראפיות.
שהיה קיים.
הוא מחה נמרצות נגד חוק לשון הרע
משמע שמרבית המצביעים לרשימת העווטען
שהוא כוון בעיקר נגד שבועונו. מובן
לם הזה מצאו עד כה כתובת אחרת, קרובה
שבכנסת יהנה מחסינות. אך לא יהיה לו
לשנאה לעם היהודי ולציונות ולמטרות תנו שם קהל של בני טיפש־עשרה, שיוכל לעת
הגאולה, משמע מטרות מדינת ישראל, עשות עליהם רושם.
וזה יגדיל את תפוצת עתון שלשונו מיסודה
מר אבנרי שיחק בעבר ברעיונות של
רעה מאוד ולאו דווקא זז העוסקת בענייני מיתקפות־שלום על קאהיר, וחלומות על
מין.
״מרחב שמי״ ,בו תשחק ישראל תפקיד אורוצפרדע
זאת עתידה לקרקר בכנסת יש גאני אך מישני. זוהי רק גירסה רומאנטית
ראל, וקולה יישמע, כי זו כוחה. הנד, גם של רעיונות אחרים על אותו נושא. האם
יצא מאיר יערי בכבודו ובעצמו להתווכח יסיף עתה תורה זו לשרת־החוץ הישראלית?
עמה ויכוח פוליטי ואידיאי, משמע שחשש
• מאמררא שי בלה מונד (פאריס),
(ואולי בצדק) שקם לו נוסף למק״י מתחרה
נוסף בחזית הכניעה לתביעות החוצפה ה 5.11.65
בפעם הראשונה ייכנס לפרלמנט הישראלי
גוברת של הערבים הנאצריים, כשבעת ובעונה
אחת נחלש בעקבות גוש חרות־ליבראלים אדם בלתי־תלוי. מדובר בעתונאי אורי אב־קול
התביעה האקטיביסטית והלאומית מיסו נרי, אשר קוראי לה סונד מכירים את
רעיונותיו על שלום יהודי־ערבי.
דה של תנועת ז׳בוטינסקי והמחתרת.
כניסתו הבקיעה בקע קטן במישטר האור
אבל

אינני שופך שום דמעה,
מפלגות, שרבים מותחים עליו ביקורת. כל
חייב אני לשפוך ובאור הזה אני רואה רק מי שאינו רואה פתרון לאותו חלק־עולם
את כל מר, שהושלך פד, והופרך פה ובוזבז אלא בדרך של פשרה בין העמים הגרים
פה למיליונים ולערכים, וכל זה רק למען בו, יעקוב בעניין אחרי פעילותו, ואחרי
אותר, צפרדע?
התגובות שתעירר בישראל ובארצות ה):
8.11.65

מ ע רי
שכנות.
ראדיו קהיר הודיע הבוקר על חלוקת
המנדאטים לכנסת השישית, אך התעלם כליל
מהעולם הזה. ראוי לציין, כי מאז הגיש
אורי אבנרי את רשימתו לכנסת, פסקו ראדיו
קהיר ועתונותד, מלצטט את שבועתו —
בניגוד לנוהגם קודם לכן — ואף לא מסרו,

מכתבים
טוכה הדו־ד
לעורכיהעולם הזה, בהצלחה !
טובה הדרך, נמשיך בה !
ס מי; חיפה

קץ למימשד הצבאי
איחוליםמקרב לב להצלחת כם
בבחירות. מקווהשנוכחות •
כם בכנסתהשישיתתביאלקץ
המי מש ל הצבאי וחוקי־החרום! ולהצללבריאותכם מתפלל
חתכם

שוקרי חאזאן,

1 1 1 1 (3

חיפה

הצלחה
מאחלהצלחה עם כניסתכםל כנסת

יעקוב מזרחי,

חיפה

עד הנצחון
המשותףנשא פר י .
המאמץ
נמשיךבמאבקנו עד הנצחון !

״העולם הזה -כוח
חדש״ ,סניף טבעון
ברכה מפירנצה
בשם ג ׳ ורג ׳ ולה ־ פירה, הנעדר
עתה, ובשםחבריו, מיטבאיחו ״
לינו להצלחת מאב קךה יד וע ה
יסבלמען השל ים .

ג׳יאוכני פרימיצ׳ריו,

פירנצה,
איטליה

דבר הפועל
לפני ארבעים דקות קניתי את הגליון האחרון
(העולם הזה ,) 1468 והנני כותב לכם,
בטרם לכתי הביתה,
מתוך כעם וריתחה.
במדור המכתבים
פ רסם מכתב תמיכתי
ברשימת העולם
הזה — כוח חדש,
כרמי רצו! להתחזות

בצירוף תמונתי, ו־צויין
ליד שמי שאני
תעשיין, למרות שציינתי
בפירוש כי
הנני פועל תעשיה.
זד, אינו היינו־הך.
מעודי לא התחזית,
למה שאינני,
ואין בי שמץ של
כהמטופשת.

מש,ל כרמי, עזרה ובצר,ן, ראשל״צ
עורן מדור המכתבים מתנצל בפני הקורא
כרמי על טע תו, י שלא זעשתה במזיד. ,אלא
היתה רק תוצאה מעומס העבודה הרב שקדם
ליום הבחירות. כשכיר, מקווה עורן המדור
שהקורא כרמי יגלה סולידאריות פועלית,
יסלח לו על השיב.ש.

ס קנ דינ בי ה ...ה חו לצההח די ש ה
ב א פנ ההחר פי ת -ספורסי בי ת
של ני ב ה, ע שוי המא/דן ו־י־׳לו.

א7/־ן ר־י׳ 7ר

חולצת סקנדינביה נוחה.
חמימה ללא משקל, רכה
ונ עי מהל מג ע, מתכבסתבק לו ת
וללא גי הו ע.

המאבק העיקש
קבלו נא את ברכותי להצלחתכם בבחירות,
בתקוזה כי הו־פעתכם
תחזק את
הסימון ד,דימ קראטי
להלכה ולמעשה, ותשמש
אזהרה מפני
כל התנכלות נוספת
בעתיד לחופש ח יטוי
בישראל.
על סיעת העולם

<6באור-פוסומאים 7

י -ר כ שו מק צו עמש תל ם

הזה — כוח חדש

להוות דוגמה לאחריות
ממלכתית, מבלי
לסגת ממאבק
עיקש על הגשמת
עקרונותיה.

בו־עזר

אהוד בן־עזר,
משתתף חיוכי

ירושלים

זמן רב היה בדעתי לא להצביע כלל,
או להצביע שי״ן. מה שבסופו של דבר
הכריע לצד האפשרות האחרונה היתד, ההכרה
שכרגע אין חשיבות להסכמה עם כל
עשרת העקרונות של רשימת העולם הזה —
כוח חדש, אלא לאפשר לאורי אבנרי לעמוד
במיבחן של משתתף חיובי בבעיות המדינה,
מאחר שעמד בכבוד במיבחן המבקר,
נטול ההשפעה על מהלך החקיקה.
לא נחלצתי לעזור לרשימה על־ידי קבו

(המשן
בעמוד )5

* הפרופסור פרימיצ׳ריו הוא מזכיר הקונגרס
הים־תיכוני, ויד ימינו של ג׳ורג׳ו
לה־פירה, יוזם הקונגרס.
העולם הזה 1471

פ תי ח ת הקורס

כ 1.12.6
קבלת לקוחות בסלון בית-הספר לספרות ״דיאנה־י
יום־יום, בין השעות 1—9בצהרים 7—3 ,בערב
בימים א׳ ,ג׳ ,ה׳ .הסלון פתוח עד 9.30 בלילה.

ת׳א,דיינס(1כבד דיזנג1ף)טל 226066.
• העולםהזהי, שבועוןהחדשותהישראלי
המערכת והמנהלה: תל-אביב, גליקסון ,8טלפון ,226785ת. ד.
• 136 מען מברקי: עולמפרם • דפוס משה שהם בע״מ, תל־אביב,
פין • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע״מ עורך הראשי:
אורי אבנרי • המויל: העולם הזה בע״ת

אין י_ לגיל גסלהו
היום —

שלא כבעבר, תובלי היום להקנות לעורך זיו ועדנה, בין אם את
בת . 20 או בת ( 60 ואפילו בת )! 70 הודות לתכנית טפול חדישה
של רבלון• עור שדוף ל עור דש( ל עור תפוח ו עור קמוט ז עור
פגום ל — אל דאגה• עורך י הי ה חלק רענן וזוהר (צעיר הרבה
משנותיך לאחר הטפול המודרני במערכת? 0001530000
של רבלון• תכשירי האמולסיה החדירים, משפיעים מבפנים על
מוקדי ההפעלה של העור• לכל סוג עור תכנית טפול עבורו•
ואחת מהן נועדה עבורך ותעשה למענך פלאים (והכל ב־ 6דקות !
ליום בלבד)•
טפחי עורך היום — ותודי לנו מחר ! !

לשלמות בטנות

היוני

מטובת תכש יר י טפ ול בט ור הפ נ ים

תדריך, רבלון״ לטיפוח
עור רגיל

חמשת שלבי הטפול בעוד
•1הגייגה של העור
לנ קוי יו ם יו מי י סו די ה מ סי ר אוז
ה אפור, חו דרע מו קלצ קבוביו ת ה עו ר
ומר חי קכל סיי רי א פו ר ולכלוך•

רענון וייצוב רקמת העור
להמרצת זר םהדם, כיווץ הוקנו בי ו ת,
ה כנ תהתאיםלק לי ט ת תכ שירי
להכנתה עו ר
ה ה רווי הוההווה .
לאיפור•

׳5כן? 0ס חסס//
״ו$6ח9 063 חו??1נ5)1ו^\0
׳ 5ק? 0ס חסס^ י
וה 63־ז<( 0חו$ח<. 068ח6ו0| 1וח£
׳5גן 10ס ׳ 66000
*? 30131 ? 165(16061
01 65361ו 0ן1_10
000011)10061
8? 163(16061
היופי עור יבש

עור שמן

עור יבש ב מיו חדו רגי *

׳5קס? 0חסס^4/
־01630 8 ) £1631
ו56ח9 0163 חן2ן-זשז^ 015
016305109 0011011
׳$ק? 0ס חסס^׳
רח9 3חז$ח 0163 זח 1116כ<רח£

•01630 8<01631
חס!)ס016305109 0
51010ץ 10x113 01־ ? 01

׳ 5ק0־זס ח 6 6 0 0י
1ז!0ד9 1_0ח!ח 0ד
/6 51010 יו)! 5605־? 01

י$ק0־!ס ׳ 6 6 0 0 0
1 0 0 1 0 9 1-0)100
דזו6 510ע![ו 560$־? 01

)!0( 6556 סן<11
0000(1110061
? 165(16061

•3שמירת תאי העור
ל ש מי רתהל חו תהטנעיתול תו ספת
רווי ה לעור• כ סי ס ל איפו רחלק
נמשך היום••• אל־ ש מנוני•

׳5קס 01ח׳ 6600
׳5נן 0־!ס ׳66000
׳ 5ק 10ס ׳ 66000
6 ? 0000(31100 660151016 ? 000013)100 660151018 ? 000013)100־66015(01

• •4הביאוליגיה של העור
ל הזנ ת ת אי העור• קרם לי להה חו ד ר
ע מו קלרק מו ת ונבלע על ידם• מ ב טי ח
ל ת אי ם
ו מ אוז נ ת
מלאה
הז נ ה
ולמתחר שיס• נ ספג כ לי ל — אי נ ו
מ כ תי ם•

•5חלוש פגי העור
ל עי דון העור, ה חזר ת. ג מי שו תו
ו רכו תו, הסרתהברקהש מנוני,
החיאת פני העור• מסכת יו פי ש קו פ ת
ומלטפת, קלהל שמו ש — נו תנ ת
תו צ או ת מ הי רו ת •

חדש !

רב-שימושי לילה קרם
חדיר — ממריץ, מרוהומזין
את העור ושומר על רעננותו וגמישותו

׳ 5ק 10ס ׳ 66 0 0 0
660151018 83101
ק101-11 וס 8
9 ? 30131ת 1ו10ו?

2-3בשבוע

י5קס׳66000 01
660151018 ? 0000131100
8 0 110 1 -0 ) 1

?30131

? 1110 10 9

3 -4פעמים בשבוע

׳$ק0־!ס ׳ 66 0 0 0
66015)016 83101
׳ 5ק 10ס ססנ׳ 660
6 83101־66015101
?01 £x)13 01/ 51010

9 86301/ס!/310י\
£16103 27

£)6103 27

׳5נן 0זס 6(000י
? 30131 6635(0

$4ק0־!ס ׳ 6 6 0 0 0
? 30131 663510
אחת לשבוע

1 -2בשבוע

ח ₪ 0 0

; § ח 5111ותנ 0 1א

המחיר — 10ל״י

ה פונ ט הז ח 1471

מכתבים
(המשך מעמוד )3
לת תפקידים, והסתפקתי בנסיונות להשפיע
על מכרים. ברור שלא הפחד ולא השמירה
על מעמדי מנעו ממני לעשות יותר, אלא
העובדה שעד כדי כך לא הזדהיתי עם תוכניתה,
כדי שאוכל לפעול למענה ולעמוד
בוויכוח. העיקר היה בשבילי שלא יסתמו
את פיו של אורי אבנרי.
מעתה אני רואה את הרשימה כרשימתי.

פרופ׳ מאייר פלסנר,
האוניברסיטה העברית, ירושלים

אוהד שרוף
אני אוהדשרוף של השבועון המסויים,
וקורא אותו בנאמנות קרוב לארבע שנים.
ערב־הבחירותלכנסת השישית עדיין לא
גיבשתי לי עמדה,
ולא ידעתי במי לבחור.
חשבתי, שכאשר
יתחילו בתעמולת
הבחירות, אוכל
לגבש לי דעה
ברורה. אך נואמי
המפלגות והפירסו־מים
שלהן רק ביל״
בלו אותי והביכו
אותי יותר, כך שתוכלו
לתאר לעצמכם
עד כמה שמחתי ב־נולדה
רשימת ׳העולם
הזה--כוח זזדש.
הצבעיי שי״ן בקלפי ,842 בבית־ספר הממלכתי
ע״ש במר, וברצוני לדעת אם קולי

לא אבד•
רן (נאג׳י) לוי, יפו

דור בא
פעם, לאחר הבחירות של , 1959 הופיע
דויד בן־גוריון על שער העולם הזה (1154־1
שנשא את הכותרת ״המנצח״.

ת 1ר ו 7ד 1פין
המכונית שתושבי ישראל מצפים לה,

אה בה כשהוא מבליט את שלוש אצבעותיו,
בדמות שי״ן.
על זה אמרו כבר: דור הולך ודור בא.
שמואל עזיקרי, רחובות

הגיעה

6 1966ח1ו1קט 03

במעשים ובפרחים
אמש דיברתי במעשים, היום אדבר בפרחים.
תתמידו
ותצליחו בנתיבכם החדש, ללא
מורא וללא משוא־פנים.
אני שמחה שנתתי יד למיפעל, והתכבדתי
להיות נציגת העולם הזה — כוח חדש בחמש
קלפיות בחולון.
מוכנה לתת ידי בכל שעת צורך!
שרה לונדר, חילוו

קומנדו 1965
היום, השני בנובמבר, בעומדי מאחורי הפרגוד
בקלפי, נפל מבטי על פתקי הרשימות
למיניהם. רובם היו מוכרים לי מן הפעמים
הקודמות, והיאוש אחזני.
ממש באותו חלקיק של שניה נפל בקרבי
הפור, והחלטתי להצביע עבור אותם אנשים
שאת מאמריהם אני קורא בקביעות מזה
שנים.
ניתן להם שאנס, חשבתי בלבי, ,ותקוותי
היא שכשם שהקומנדו של 1948 לא הכזיב,
כך לא יכזיב גם הקומנדו של .1965
ע. ה ,.תל־אביב

4דלתות • 4הילוכים סינכרוניים
4מעצורי דיסקית • מתקן חמום ואורור
תצרוכת הדלק — 17ק״ מלליטר

ה מ חי ר ־ 12,975 ליי בלבד
בתנאי רכישה נוחים
הספקה מידית וסדירה של כל
דגמי אלפא רומאו.

יותר נדול

אנו מחליפים את מכוניתך הישנה

מצטער מאוד, שלמרות מאמצינו הכנים,
לא הצלחנו להבטיח ניצחון גדול יותר לרשימת
העולם הזה — כוח חדש.
קבלו את איחולי הלבביים!
אלי לוין, ירושלים

בדופיו חדשה
בקר באולם התצוגה והמכירה החדש והמורחב.

ההתחלה

המפיצים הבלעדיים לאזור תל-אביב

ביום הרביעי, שלושה בנובמבר, לא הספיק
עוד שום יומון במדינה לקבוע את
הרכבה של הכנסת, כי התוצאות לא היו
סופיות. במיוחד היה קשה לקבוע את גורל
הרשימות הקטנות.
איך זה, אם כן, שהספקתם להוציא באותו
יום גיליון מיוחד (העולם הזה ,) 1470
כשעל שערו תמונה של אירי אבנרי, עם
הכותרת ״ההתחלה״?
כלום היה לכם בטחון כה רב בהצלחה,
כך שהכנתם את השער מראש?
ניפים כן מרדכי, ירושלים

תאל קו ב ע ״ ס
החברה לשווק מכוניות
תל-אביב, רה׳ אבן גבירול 42

הנך רשאי לנהוג
במכוניות מרוץ
ללא רשיון
כשטח התערוכה
הפתוח כל יום
מ־ 5עד חצות

כה לחי!

זוג קוראים

״קארטינג״
הספורט שכבש את כל
אירופה.

עבודה פוריה
עם היוודע התוצאות הראשונות של הבחירות
לכנסת, הריני מאחל לכם עבודה
פוריה בכנסת והצלחה במשימה.
רמי בנבנישתי, תל-אביב

״העולם הזה״ 1154׳

077100

אוי לחוק ואוי למחוקקיו
אוי לחוק לשון הרע ואוי למחוקקיו.
אני מתאר לעצמי את פרצופיהם של לוי
אשכול, משה אונא ואחרים, כשישא ח״כ
אורי אבנרי את דברו בכנסת. החוק יהפוך
באותו רגע לחוק שלא שווה את ערך הנייר
עליו הוא כתוב.

אבי כן־׳משה,
עד מאה ועשרים

נתניה

אינני רוצה לזלזל בנצחון, אך איני מבין
את השמחה שאחזה בקרב רבים ממכרי,
אוהדי העולם הזה.
מה השמחה? אומנם הצלחנו להחדיר חיל־חלוץ
לכנסת, אך זהו רק ראש־גשר. המשימה
שנותרה היא הרבה יותר גדולה מזו
שכבר בוצעה: יש לכבוש עוד מאה ותשעה־עשר
מקומות בכנסת ישראל.

שוש לבני,

! עבני7זום 0
דדיו
| נפתחים קורסי־ערב חדשים
למוד עיוני ומעשי
במעבדות משוכללות
הספקת ספרי למוד
ובלי עבודה
הרשמה בשעות
9-12 ; 5-8

ט לויזי ה ־ אלקט רו ניקז

חיבה,

בן־י הו ד ה

הרצל 44

חיפה

עם כל הכבוד

״העולם הזה״ 1470
עתה, לאחר הבחירות, הופיע על שער השבועון
אורי אבנרי.
נידמה לי שיש דימיון בין שתי התמנות.
הזקן׳ ניראה בה כשהוא מבליט את
שתי אצבעותיו, כסמל הניצחון, והצעיר ניר־העולם
הזה 1471

דחילקום, עם כל הכבוד שיש לי לכנסת,
שלא תהיה שליחותכם שם על חשבון עבודתכם
בעתון.
כנסת נבחרת וכנסת הולכת, אך העתון
נשאר.

בתיה קרן,

חיפה

זכות קדימה סמדור זה תינתן
למכתביהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למכתכים.

שרטוט

נפתחים קורסיי־ערב חדשים
חדרי עבודה־מעשית משוכללים מכונזר אדר׳־עקטידוז
הספקת ספרי למוד
ופלי שרטוט
הרשמה כשעות
] ת ״ א, בךיהזדה 26
9—12 ; 5-8
ח * 3ההרצל \4 4

בשלם
ברית המועצות
לבוחר בטוב ביותר:

מ תנו ת ׳ 1הו רדת
בשורה של מיצעדים ומסיבות מפוארות,
ממוסקבה עד ג׳קארטה ומרמת־גן עד ריו
דה־ז׳ניירו, חגגה ברית־הקהיליזת־הסוציא־ליסטיות־המועצתיות
את יום־הולדתה ה־.49
האווירה היתד, שונה מיום־ההולדת ה־.48
כי בשנה האחרונה השתפר מאד מצבה
הבינלאומי של ברית־הם עצות — לא כלבך
בשל הישגיה שלה, אלה בגלל כשלו־נות
יריבותיה.
לברית־המועצות יש ברגע זה שתי חזיתות
עיקריות. במערב היא ניצבת מול אר״
צות־הברית. במזרח — מול סין.
במצב כזה, חולמת כל מדינה על כך
ששתי אויבותיה יתנפלו זו על זו. ואכן
קרה הדבר השנה. עם החרפת המלחמה
בוויאט־נאם, יכולה ברית־המועצות להסתכל
בשלוות־נפש כיצד מתישים הסינים
והאמריקאים זה את זה.
כין הצכעוגיים. מבין שתי אויבו-
תיה, מסוכנת סין יותר לאינטרסים הסובייטיים.
ודווקא הסינים נחלו, בחודשים האחרונים,
שורה של מפלות חריפות ביותר.
בגבול הודו־פאקיסתאן הצליח לחץ אמרי־קאי־סובייטי
משותף להביא לשביתת־נשק.
׳ בכך נבלמה החדירה הסינית מצפון.
בזירה האפרו־אסיאתית נכשלה סין לגמרי
בנסיונה לדחוק את רגלי הסובייטים,
להכריז על ברית־ד,מועצות כעל מעצמה
אירופית קולוניאלית, שלא יכירנו
מקומה בין העמים הצבעוניים. ואילו בקובה
נעלם צ׳ה גבארר, הססגוני, דובר האסכולה
הסינית המהפכנית.
איי התעלומה. אך ממאיר מכל היה
הכשלון הסיני באינדונסיה — המעצמה
היחידה שהצטרפה בגלוי למחנה הסיני.
קשה לדעת מה באמת אירע בממלכת
האיים. סבירה ביותר הגירסה הבאה: הצבא
האינדונסי, שהוא מוסלמי־דתי וימני,
תיכנן הפיכה להפלת סוקארנו. סוקא־רנו
הוא לשון־המאזניים בין הצבא והמפלגה
הקומוניסטית הפרו־סינית האדירה
במדינה.
כדי לקדם את פני ההפיכה, אירגן סוקא־רנו
עצמו הפיכה צבאית מונעת, בפיקודו
של ראש המישמר האישי שלו, ובעזרת
הקומוניסטים.
הפיכה זו נכשלה, והצבא השתלט למעשה
על המדינה. סוקארנו הפך לבובה בידי
הצבא — והצבא קשור, כנראה, במוסד
המרכזי לביון של ארצות־הברית.
הפסקת נופש. כשלונות אלה של
סין הם זמניים, והם לא יסיימו את
הקרב ההיסטורי בינה ובין ברית־המוע־צות.
אך הם מספיקים כדי לתת לסובייטים
הפסקת־נופש לביסוס עמדותיהם.
במצב הנוכחי בעולם, אין שום מעצמה
יכולה לדרוש יותר מזה.

ארצות הברית
ה מו עמדהבא

רמה בינ ל או מי ת
איכות בינל או מי ת
זוהי 1£א 71פאר תו צרת דו ב7ן.
ת ערוב ת א מריק אי ת, פילטר חדש,
קינג־סייז ו קו פסת מבסובב הדורה.

בחר בטוב ביותר -ע שן 1¥1£ה־

אף־על־פי־כן ולמרות הכל — זה קרה.
ביום בו ניצח בישראל מישטר המנגנונים,
והמרד נגדו הצטמצם בנצחון הכוח
חדש — אירע ההיפך בניו־יורק.
הרוב הגדול של חברי המפלגה הדמוק־ראטית
השלטת הצביע בעד מועמד המפלגה
היריבה — כדי להיפטר ממנגנון
מושחת וכושל, החולש על עיר המיליונים.
חלק ניכר ממיליוני היהודים בניו־יורק
הצביעו נגד מועמד יהודי, איש־המנגנון,
ובכך הכשילו את הסיכוי שבפעם הראשונה
יהיה לניו־יורק ראש־עירייה יהודי.
הימין הקיצוני במפלגה הרפובליקאית,
שניסה להכשיל את המועמד של מפלגתם
שלהם מפני שהיה מתקדם מדי (העולם
הזה — )1470 נכשל. אותו מועמד — ג׳ון
לינדסיי יפר,־ר,תואר — ניצח.
אי שהעתיד)־ המשמעות של נצחו!
זה לגבי העתיד הוא רב. כי מזה
־ שנ״ם אין למפלגה הרפדבליקאית מועמד
מתאים לכס הנשיאות. בארי גולדווטר
הפאשיסטי־למחצה זכה במועמדות, בין
השאר, מפני שלא היה מועמד סביר אחר.
עתה נשתנה המצב. ג׳ון לינדסיי נראה
ברגע זה כמועמד ודאי לבחירות של
.1968 ואם כי נראה ברגע זה שג׳ונסון
ינצח לבטח בבחירות אלר — ,עשוי ליג־דסיי
לקבל סיכוי סביר לנצחון בבחירות
של ,1972 כאשר ג׳ונסון לא יוכל, לפי
החוק, להציג את מועמדותו בפעם שלישית.
העולם חזר 471 ,ו

המביא רו הוכחות נ׳ בבחינות אלה ניקנו קולות בנסו

עובר לסוחר
מה יכול לדחוף ערבי להצביע בעד מפלגה דתית־יהודית?
מה יכול לדחוף אותו ערבי להצביע בעד רשימה ימנית־שוביניסטית,
המזוהה עם שינאה לכל דבר ערבי? מה דוחף
בני עדות נחשלות, שכל ימיהם מקוננים נגד השלטונות
ונגד תנאי־מחייתם, להצביע בעד אותן המפלגות שהן השלטון?
המסקנה מתבקשת מאליה, גם ללא חקירה מעמילה
הן עדויותיהם של אנשים, אשר עסקו בעצמם בי
! קניית קולות, או ראו מקרוב כיצד מבוצע המיסחר. חלק
מהם — נהגי־מוניות, שעבדו בשביל המפלגות השונות.
ההודעות נגבו בשבועה, וזהות האנשים שנתנו אותן שמורה
במערכת.

וכך הם סיפרו, על מה שהרה כאזורים
שונים כארץ, כיום הבחירות:

איזור קריית שלום — רוב הקלפיות שלי היו במרחק
של 10 דקות עד חצי שעה נסיעה ממקום הריכוז. שעות
העומס באמור זה היו עד שעה 11 בבוקר, ומשעה 14.00
עד .17.00 בשעות האלה לא ראיתי שום פויילע־שטיק. הכל
התנהל כשורה, לפי מיטב ידיעתי.
רוב הנוסעים בשעות העומס הגדולות נסעו לבד, כלומר
בלי הליווי של העסקן המקומי של המפלגה שברשותה
עבדתי (אני, אגב, אוהד של מפלגה יריבה) ,פרט לביקורת
שיגרתית, שנערכה כדי לבדוק אם אני באמת מסיע את
הנוסעים ליעד.
העסק התחיל אחרי שעה אחת־עשרה בבוקר ואחרי השעה
חמש בערב. החלוקה הייתה בערך כך: בין אחת־עשרה
ושתיים היו רוב הנוסעים ממין נקבה. עקרות־בית, זקנות,
נשים שבאו עם הילד ביד. מה שמעניין במיוחד הוא
שהגברים הבודדים שנסעו בשעות אלה היו זקנים, למעלה
מגיל שישים. צעירים כמעט שלא היו, ובמידה שהיו, איש
לא החליף איתם מילה.
עד כמה שזכור לי נתקלתי רק במקרה אחד, או לכל
היותר שניים, שקולותיהם ניקנו ממש לאור היום. רוב
הקנויים היו יוצאי עדות־המזרח. מכיוון שאני עצמי ממוצא
ספרדי, אני בהחלט לא משוחד. היו רק אשכנזים בודדים

קה: מישהו קנה אותם. קניית קולות היא עבירה על החוק
הפלילי. אבל בבחירות אלה, יותר מאשר בכל בחירות
קודמות, נקנו רבבות קולות בפרהסיה. לפי הערכה סבירה,
נקנו בכסף למעלה מ־ 15 מנדאטים לכנסת. איך בוצע ה־מיסחר
הפלילי? חוקרי ״העולם הזה״ מגישים בעמודים
אלה מיבחר אופייני של עובדות, שנאספו בכל רחבי הארץ.

שניקנו. כל שאר הקולות הקנויים היו של ספרדים ובני
עדות המזרח.
גם האיש שחילק להם את התמורה היה איש עדות־המזרח,
כנראה עסקן מקומי, או אדם המכיר היטב את הסביבה.
לגבי הנשים הזקנות פעל קוד פשוט מאד :״בקשיש.״
האיש היה פותח בשיחה עוד לפני שהן עלו על המכונית,
החליף כמה משפטים מנומסים, שאל אותן בנימוס מה
דעתן על מזג האוויר וניגש ישר לענין. זה היה מתחיל
בערך כך :״אני יודע שאתן מצביעות בשבילנו. זה ידוע
בכל השכונה. למה אתן חושבות באתי לקחת אתכן
מהבית? כולם אמרו לי לבוא כי אתם איתנו. כולם
מדברים על זה שאתם איתנו. זה דבר ידוע. באמת, מגיע
לכם משהו בשביל זה. וואלה מגיע! דיברתי על זה עם
החברים שצריך לתת לכם בקשיש קטן. מגיע לכם. באמת
מגיע.״
אני רוצה לציין שבאף אחד מהמקרים לא ראיתי שהוא
נותן להם שטרות של כסף. האיש שלי הוציא בדרך כלל
משהו מכיסו, משהו שלא יכולתי לראות, כמובן, והיה תוחב
להן לתוך היד. ברוב המיקרים הוא היה נענה בתודה רבה.
כשהיינו מגיעים למקום, הייתה צריכה להעשות העבודה
העיקרית. הוא היה אומר בדרך־כלל :״אולי אין פתקים
בתוך הקלפי? עושים צרות עכשיו וצריך לעמוד הרבה
זמן כדי לקבל את הפתק. יותר טוב תקבלו איתי עכשיו.־׳
הוא היה מוציא ערימה של פתקים מתוך החבילה,
שהייתה מונחת על־ידי, והיה מחלק שני פתקים .״בכל
מקום תשימו אחד,״ היה מסביר לבוחרות ,״אסור לשים
יותר מפתק אחד בכל מקום!״
בתחילת היום סוכם שאני צריך להחזיר את הבוחרים
עם תום ההצבעה. אחר־כך אמרו לי להתפרפר מהמקים

בלי שיראו אותי יותר מידי. אחר שמעתי שאמרו להם:
״הנהג הזה, ממזר בן ממזר, הסתלק.״
לא היתד, להם ברירה אלא לחזור ברגל. רק ד,עקשנים
נישארו לחכות למכונית שתחזיר אותם.
כאמור, לא ראיתי במו עיני ששילמו כסף. שמעתי
מנהגים אחרים שהם ראו. היו כאלה שסיפרו שכל אחד
קיבל לפי הגיל. הזקנים קיבלו פחות, הצעירים־יחסית יותר.
אזור גבעת־עליר, ביפו — אומרים שהמערך קונה קולות.
זה שקר. אני לא חבר בשום מפלגה ונכון שהצבעתי
בעד המערך, ואני לא מתבייש בזה, אבל המערך לא קונה
קולות.
זה השמצה גסה. זה שקר. מפיצים שמועות כאלה כדי
ללכלך את השם שלהם. המערך לא צריך לקנות קולית
כדי לזכות ברוב.
אבל המפלגה שאני עבדתי אצלה ביום הבחירות, יא
חביבי, קנתה את חצי ג׳בלייה. היה נוסע איתי האיש שלהם,
אחד צעיר כזה, מה יודע מהחיים שלו, בקושי בן 25־.30
היה אומר לי ״סע הלאה, פה ערבים. אלה לא באים
בחשבון״.
הוא היה אחראי רק על מרוקאים ועיראקים. היה מביא
אותם מהדלת, הממזר, אומר להם זה מתנה מאדון זה
וזה, בשביל להוריד את שילטון מפא״י. כאילו האנשים
האלה יודעים מהחיים שלהם מה זה שלטון מפא״י.
אחר־כך היה נותן להם את הפתק של הרשימה שלו.
באמת טוב שנתן להם הפתק, למה כל אלה לא יודעים
צורה של אות. בלב שלי הייתי מתפלל שיעשו טעות ויצביעו
בשביל מישהו אחר, בשביל הספורט.
אני לא אחד פרייר. אני דרוויש, אני. היום יש — אוכלים.
מחר אין — לוקחים הלוואה. אני לא מפחד, אני. אמרתי

כמה חבוי־כנסת נבחה לפי השיטות המתוארות בעמודים ארה?
(המשך מעמוד )7
לו :״יא חביבי, אומרים שמפא״י קונה קולות,
אבל אני רואה שאתם קונים.״
אמר לי :״מה אתה יודע? אתה בסך־הכל
נהג מונית. אתה היית בדימונה, אתה?״ ה־מאניאק
הזה, בקושי יש לו זקן בפרצוף
שלו, חושב שאם אני נהג טקסי אני חי בשמיים.
באמת, רק הוא היה בדימונה!
החנטארישים האלה כל היום צועקים
מפא״י קונה קולות! מפא״י קונה קולות!
בחיי העיניים שלי ראיתי איך הם קונים!
באמצע היום! הה׳ ,ככה, לפני השמש. רואים
מטומטם אחד, נותנים לו חמישיה. רואים

האלה זה בלוף אחד גדול. גם להם יש חתיכות,
וגם הן הולכות עם שרוולים קצרים
ועושות עיניים למשקיפים של מפלגות אחרות.
אחרי־הצהרים
היא הלכה. בא המחליף שלה.
גבר בשנות החמישים. המראה החיצוני
שלו רחוק ממראה של אדם דתי. כל הזמן
אכל פיסטוקים וקילל את כל המפלגות.
בסוף רציתי לראות מה הולך פה. כשהלך
לשתות קפה בחוץ, יצאתי אחריו. שאלתי
אותו כל מיני שאלות סתמיות, והכנסתי
לו איכשהו עוד שאלה.
אמרתי לו: מה עושה איש כמוך עם הדוסים?
אמר לי :״ששש, איך אתה מדבר?

הצבעה בכפו עובי: שוק לבל המפלגות
אחד שיש לו חיוך על השפתיים, נותנים לו
עשיריה. רואים אחד מטומטם לגמרי, אומרים
לו :״יא חביבי, אחרי הבחירות אנחנו
נבוא וניתן לכם הלוואות גדולות. יבוא אדון
זר, וזה, יראה מה המצב שלכם ויתן ביד
רחבה. אתה מכיר אותנו לא מהיום.״
אמרתי לצוציק הזה: ואללה, זה רמאות!
אמר לי :״אחה נר,ג טקסי, מר, אתה מדבר?
סע וחלם!״ אחר־כך הוא נהיה חבר שלי
ואמר ככה, כמו אחד שלא איכפת לו הרבה,
ששם, יעני, פאס על כל העולם :״אתה
יודע, מה איכפת לי אני מכל המפלגות, כולם
רמאים. רק מה? אלה פחות רמאים.״

״כמה שגותנים — ?א מספיק !״
זור רמלה — היו אומרים לי מפא״י
קונה קולות. אולי אפשר להאמין. אולי
כן, אולי לא. היו אומרים חרות קונה קולות,
אפשר להאמין אפשר לא להאמין. כל
אחד איך שרוצה.
אבל שיגידו שמפלגה קטנה כמו זאת שעבדתי
אצלה קונה קולות — זה כבר לא
הייתי מאמין.
הביאו אותי מירושלים במיוחד, כי ברמלה
כל הנהגים היו עסוקים. המפלגה הזאת לא
הולך לה כל־כך טוב ברמלה. זה מפלגה,
ככה, לא בשר ולא חלב. לא יודעים מה רוצים.
ברמלה הולך מפא״י, הולך חרות. המפלגה
שאני עבדתי בשבילה לא הולך לה.
אבל מה? היתר, להם שכונה אחת. אמרו לי
אתה גומר את השכונה והולך.
היה איתי אחד שהכיר את כולם. היה בא
לפני הדלת שלהם .״אהלן, אדון מזרחי, אהלן
אדון כהן, כיף־אל־חאל. יאללה, הולכים לשים
בקלפי?״
בדרך היו מדברים איך זה ואיך המפלגה
הזאת ואיך השניה. היה שם אחד, אהבל
כזה, שגילה את כל העסק. אמר כל מה
שנותנים לו, לא מספיק.
״בטח לא מספיק,״ אמר האיש שלי ,״אתה
מכיר מישהו שמספיק לו? אחרי הבחירות,
אם יהיה טוב, אולי יספיק בשביל כולם.״
אני שומע את זה באוזניים שלי ועושה
את עצמי כמו אחד לא יודע מכלום. אני
צריך בעיות, אני?
אזור לוד — כשהגעתי לקלפי, כמשקיף,
היו שם כולם. עדיין לא ידעתי מי הם ומטעם
מי הם יושבים, אבל ניסיתי לנחש.
רק במיקדה אחד טעיתי: היתד, משקיפה
ממפלגה דתית, עם שרוולים קצרים, חצאית
צרה ותיסרוקת כמו בדיזנגוף.
שאלתי אותה מה עושה אחת כמוך אצל
הדוסים, אז היא אמרה :״מה יש, אסור?״
הייתי בטוח שכל מה שאני יודע על הדוסים

י— 1 8יו ו—

כולנו אחים, לא? חוץ מזה דתיים לא דוסים.״
בסוף הוא סיפר לי את האמת•
הוא רק נציג של הדוסים, אבל הוא לא
דום בכלל. איך זה? כמה שבועות לפני הבחירות
באו למקום כמה דוסים במכונית
מפוארת, התחילו לעשות סבוטאז׳ ולהשפיע
על אנשים, אז תכף כל המפלגות החילוניות
הפיצו שמועה שהדוסים קונים קולות, ושהם
מרמים את האנשים, מבטיחים ולא מקיימים.
הגיע המצב עד כדי כך, שאפילו הילדים
היו זורקים אבנים על המכונית שלהם, ומלכלכים
אותה בחול. בסוף נהיה יותר מדי
מסוכן בשבילם לבוא לשכונה. אבל חבל
להפסיד שכונה שבה יש כל כך הרבה
מרוקאים.
מה עשו? לקחו אותו, את הנציג של הדוסים,
שהוא לא דום, שיעשה את העבודה
שלהם. שאלתי אותו אם הוא מצביע בשבילם,
אז הוא אמר :״למה לא? הם נותנים
פרנסה, לא? הפרנסה זה העיקר!״
שאלתי אותו אם זה כל הג׳וב שלו, אז
הוא אמר איפה, זה כלום. מסתבר שהכופר
הזה הסתובב לפני הבחירות בין כל המשפחות
המרוקאיות בסביבה וחילק מתנות לילדים
וחמש לירות לבן־אדם. אחר-כך. בקלפי,
היה עושה רשימה של האנשים שהצביעו
והיה שולח את הנהג שלו שיביא
את האנשים הבטוחים אל הקלפי. הבטוחים
זה אלה שקיבלו כסף יום קודם.
אזור ירושלים — האוסו שלי היה מלא
חבילות. כל חולה שלקחנו מבית־החולים
שערי צדלן, קיבל חבילת־מזון. כל פעם
היינו עושים נסיעה מיוחדת כדי לחדש את
מלאי החבילות.
היו חולים שלא רצו לצאת מהמיטה. אמרו
העיקר הבריאות ואפשר לוותר על הקולות
שלנו. אלה היו בדרך־כלל חולים
יותר קשים. במקרים כאלה הייתי הולך עם
האיש שלי ועוזר לו להוציא את החולים.
אלה קיבלו כסף. כל אחד קיבל לפי הצרכים
שלו, יותר נכון, לפי המחלה שלו.
חולים שהתעקשו פחות, קיבלו 15ל״י —
שטר של עשר, ועוד שטר של חמש.
האיש שלי עשה את זה בצורה גלויה
מאוד. הוא הוציא את הכסף מכיסו, והושיט
אותו לחולה. אלה שנאנחו, או שאמרו כי
המצב שלהם קשה, והם לא יכולים לצאת
מהמיטה, או שהרופא לא מסכים, קיבלו 20
עד 25ל״י. הכל לפי מידת־העקשנות שלהם.
כשעלו למכונית, קיבלו גם חבילת־מזון.

שוחד כעזרת־ולשם
^ זור לוך — עבדתי עם מפלגה דתית.
אנשים רציניים ותרבותיים מאוד. חשבתי
מה יש להם לעשות פה, בלוד? פה

כולם מוכרים את הקול שלהם, או מצביעים
בלי לדעת בשביל מי. הייתי בטוח שאני
עושה חיים קלים, עם אלה, מביא כמה
בוחרים דתיים לקלפי וחלם•
אחר־כך הבנתי שזה לא כל־כך קל. במשך
כל יום הבחירות נסעו איתי רק זקנים בני
שישים ומעלה. כולם, בלי יוצא מן הכלל,
היו מרוקאים. היינו מגיעים לאיזה שכונה
ומחכים שיבואו. בדרך כלל הם היו באים
אלינו, למקום הריכוז הכללי, ורק במקרים
מיוחדים היינו צריכים להביא אותם מהבית.
נ-סיתי לדבר עם העסקן הקשיש שישב
על־ידי, אבל הוא לא היה עונה לי. כל הזמן
שתק. היה מדבר רק עם עסקן אחד מהמקום
שנסע באוטו של מישהו אחר. העסקן המקומי,
מרוקאי, היה אומר לו לאן ללכת
ומה להגיד למי.
הזקנים יותר לא היו עושים בעיות. היו
נכנסים לאוטו, מקבלים ממנו את הפתק
עם האות של המפלגה, ונכנסים לקלפי• בהתחלה
חשבתי שהוא נותן להם רק את
הפתק. אבל זקן אחד גילה בטעות את כל
הקלפים שלהם. הוא קיבל את הפתק, הס״
וזכל בו רגע והתרגז :״הבן שלי אמר שאתם
נותנים משהו. מה זה? היום לא עובדים.
היום הולכים להצביע, לא?״ אחר־כך,
כשהוא ראה שכולם קיבלו ורק הוא היה
מקופח, הוא התרגז עוד יותר .״מה זה?
למה אני לא? אני לא קיבלתי, בחיי לא
קיבלתי.״
העסקן ניסה להשתיק אותו בתנועת יד.
״יד,יה בסדר,״ הרגיע אותו ,״הכל יהיה
בסדר.״ כשיצאו מהמכונית, הוא לקח אותו
הצידה ואמר לו משהו. ראיתי שהוא מחייך
בשביעות רצון.
בית־שמש — אני פועל במפעל בסביבה.
לא איכפת לי בחירות, לא איכפת לי כלום.
אני דתי, אבל לא הצבעתי הפעם בעד מפלגה
דתית. הם לא באו אלי. אולי שכחו אותי.
אלה מהקיבוץ נתנו כסף. אני קיבלתי 25
ל״י. אשתי קיבלה .10 נשים מקבלות פחות.
אני לא הצבעתי מפני שהם נותנים כסף. מה
יש? מישהו ראה אותי כשאני מצביע? יכולתי
לשים פתק של מפלגה אחרת. אבל אם
המפלגה הזאת מתעניינת בי, אם הם באים
לכל הפחות לפני הבחירות, ועוד נותנים
משהו בשביל הזמן שלי, בשביל זה שאני
בכלל הולך להצביע — אז למה שאני לא
אצביע בשביל המפלגה הזאת?

ראשי החמולות
^ רחוב הערבי נערכה מכירת הקולות
בגלוי ולאור השמש. שום עסקן, שום
מפלגה, לא הסתירו כי מערכת הבחירות לכנסת
השישית התנהלה בכפרים הערביים
בעזרת הכסף.
אחת הפרשיות מסוג זה עשויה להגיע בקרוב
אל בית־המשפט. אחת המפלגות, שגילתה
עניין בפסילת הקלפי באותו כפר, פנתה
השבוע אל עורך־דין חיפאי, ייפתר, את
כוחו לפנות, במיקרה הצורך, גם אל ביתד,משפם.

מה שקרה באותה קלפי, סיפר השבוע
אחד מעדי־הראיה במקום:
שבוע לפני הבחירות סוכם הכל באופן
סופי. נציגי המפלגה נפגשו עם ראשי שלוש
החמולות הגדולות וסיכמו את העיסקה• אנשי
המפלגה, שהם בעלי ניסיון בדברים כאלה,
לא נתנו הפעם לכמה זקנים שיוליכו
אותם שולל. הם גם לא רצו לסמוך על ההבטחה
של ראשי החמולות.
כדי להבטיח שלא תהיינה תקלות, סוכם
שראשי החמולות יקבלו פתקי־בוחר ריקים,
שעליהם רשמו אנשי המפלגה את אותיות
רשימתם בכתב־יד.
החמולה הראשונה קיבלה פתקים, שאותיות
הרשימה כתובות בהן בצירו השמאלי
של הפתק. האיתיות בפתקים שקיבלה החמולה
השניה נרשמו בצד ימין, ואילו החמולה
השלישית קיבלה פתקים, שעליהם
נרשמו האותיות בדיוק באמצע.
שתי החמולות הראשונות קיבלו 1500 ליי
כל אחת, ואילו החמולה השלישית, שהיא
קסנה יותר, נאלצה להסתפק ב־ 1000ל״י
בלבד.
ראשי החמולה השאירו סכום רציני בשבילם,
ואת שאר הכסף הוציאו כדי לשכנע
בעזרתו את בני החמולה המרדנים, שלא רצו
להיכנע להוראות שלהם.
השבוע שברו לעצמם ראשי החמולות את
הראש במאמצים לגלות מי היו עשרים הקומוניסטים
שקיבלו את הכסף אבל הצביעו
לפי הכרתם.
במדינה העם
אמת ויציב
מעולם לא ניצחו כל־כך הרבה עסקני
מפלגות, כל־כך הרבה יריבים, כמו בבחירות
לכנסת השישית.
לאזרחים התמימים נידמה אמנם כי ה
ליבראלים
העצמאיים ומק״י ירדו בשני
צירים כל אחת, גח״ל, מפ״ם ומפד״ל ירדו
בציר אחד, אגודת־ישראל ופועלי אגודת-
ישראל החזיקו מעמד בקושי, בעוד שהמערך
עלה והעולם הזה חדר לכנסת.
אולם המציאות שונה במיקצת. להלן:

• מזכיר הליכראלים
העצמ המפד׳׳ל,

משה

איים,
יצחק ארצי :״גח״ל נכשלה,
ולנו מותר לומר כי שמרנו על כוחנו.״
• דוכר רם ״י :״עלינו ב־״!250/״

• מזכיר

קרונה :״למרות ההתקפות ולמרות המשברים
שכפו עלינו מבחוץ — לא הפסדנו
שום עמדה רצינית ברחבי־הארץ!״

• המזכיר המדיני של מפ״ם.
ראובן ארזי :״הימין לא עבר!״
• עסקן המערך, ראובן ברקת:
״הפילוג במפא״י לא החליש את המערך,
אלא חיזק את כוחו!״
• דובר המערך :״הבוחר דחה את
הפלגנות של רפ״י, ופנה עורף לדויד בן־
גוריון.״

• ״קול־העם״,

הרשימה

הקומוניסטית החדשה :״רשימת הקבוצה
של וילנר־טובי לא היכתה שום
שורשים בקרב העמלים היהודים!״

• שבועון הרשימה הקומוניסטית
החדשה ,״זו־הדרך״ :״ניצחון
לרשימה הקומוניסטית
תבוסה לפלגנים!״

החדשה —

• ״קול־העם״ ,למחרת הבהירות
:״הימין ניבלם.״
• ״הבוקר״ ,יומייג! לאחר הבחירות
:״שני כוחות מרכזיים בכנסת
השישית — המערך וגח״ל״.

• ״חרות״ ,יומיים לאחר ה בחירות
:״עכשיו ברור כי קיימים שני
כוחות מרכזיים שאין בין האחד למישנהו
מרחק רב ביותר, ושני כוחות אלה יהוו
את הציר.״

• ״חרות״ ,יומיים לאחר הבחירות
:״האלטרנטיבה בוא תבוא!״

ירושלים
ט ס כפו׳ טו ב ה
יום אחד בארבע שנים בוחר לו האזרח
הירושלמי את העירייה שלו. בכל שאר הימים
בוחרים אותה אנשים אחרים.
יום הבחירות עבר. ביום שלאחר הבחירות
אמרו החזאים שמרדכי איש־שלום יתפטר,
כי העם הביע לו אי־אמון. איש־שלום
אמר שהוא לא יתפטר, כי הוא לא מתייאש.
אף אחד לא הביע לו אי־אמון. וכולם כפויי
טובה. הוא עשה בשבילם כל כך הרבה.
אגו״י הלכה לטדי קולק ולחשה לו משהו
באוזן. טדי אמר שבסדר, הוא מסכים. אז
איש־שלום הלך אליה ולחש לה משהו באוזן,
אז היא הלכה לטדי ולחשה לו משהו
באוזן. טדי אמר שגם לזה הוא מסכים. היא
חזרה לאיש־שלום, והוא לחש לה שגם הוא
מסכים. אז היא אמרה בקול רם שקשה לה
להחליט, סוף־סוף מבחינה דתית שניהם
אותו הדבר.
טדי ואיש־שלום הודיעו מיד שהם יעשו את
הכל כדי לא למנוע את פיתוח העיר, ואגו״י
אמרה שגם היא תעשה הכל נגד הקיפוח,
ושמה שקרה בעבר לא יקרה שוב בעתיד.
אין מה להיפגש. טדי הציע קואליציה
עם המערך. הוא רצה להיפגש עם אשכול.
אשכול אמר :״אין לנו מה להיפגש. אין לנו
מה לומר האחד לשני.״ ומיד הוא הוסיף
(באוזני קול־ישראל) :״מעולם לא אמרתי שאין
לנו מה להיפגש ושאין לנו מה לומר
האחד לשני.״
טדי קולק אמר שעוד מעט הוא יפסיק
לשחק ודי. הוא יחזור למוזיאון. הדתיים
עדיין מהססים, הם רוצים כל מיני מתנות
קדושות, ולא יודעים ממי. נטורי־קרתא רוצים
את 412 מכונות־התפירה שקלגסי העירייה
החרימו מהם, לדבריהם, בעיניים יור־קות־שינאה,
תוך התעללות חייכנית ומטר
(הנושך יעמוד ) 16
העולם הזר 471 ,י

| |1זר! 1

הדתיים

ך* כחירות עברו. הבלאקאטים עדיין דבוקים על הקי־
( 1רות. הסיסמות עדיין מהדהדות באוזני הבוחרים.

רצה בשותפות עם מפ״ם• הוא העדיף את השותפות עם
הדתיים. כ־ כבר אז חלם על מיבצע־סיני ועל שלטון ביט־חוניסטי.
לכן
חתם עם הדתיים הסכם סודי מביש, שנתן דחיפה
עצומה לכפייה הדתית. ואילו מפ״ם, שהחליטה להיכנס
לקואליציה בכל מחיר, נכנעה להסכם זה — כשם שנכנעה
לאחר מכן למיבצע־סיני מבלי לפרוש מן הממשלה.
כאשר הזכרנו את הדבר ליעקוב חזן לפני חודש, הודה
בשגיאה ומסר הצהרה חגיגית שהדבר לא יחזור לעולם. הוא
הצהיר (אתגר:)14.10.65 ,

(*ץ תי מפלגות אלה לא הסתירו לפני הבחירות בי פני־הן
מועדות לקואליציה עם מפא״י.

״אילו ריתה חוזרת היום הסיטואציה של , 1955 שאפשר
להקים ממשלה בלי הדתיים, אנחנו היינו אומרים: או עם
הדתיים — אבל בלי כפייה דתית, או עם כפייה דתית —
אבל בלעדינו.״

הגיעה עת להגשמה.

האש יצדקו הציניקאים, האומרים כי הבטחות־בחירות
ערכן כקליפת־השום? אותם הבטוחים כי כל הפוזות הגיבו־ריות
תסתיימנה בבגידה עכורה?

זוהי שעת־המיכחן.

בעיקר לשתי מפלגות: מפ״ם והליברלים העצמאיים.

אליהן -ואל 120 אלף כוחריהן -אני פונה.
אכל לא לקואליציה סתם. לא לכל ממשלה.
לא למקח־ומימכר ציני לחלוקת השלל.
הן הודיעו כי רצונן להשתתף בקואליציה למען שתי מטרות
— האחת שלילית ומונעת, השניה חיובית וקונסטרוקטיבית.
איך
נראות עתה הבטחות אלה על רקע המציאות, נובח
המצב שנוצר למחרת הבחירות?

עכשיו הגיע הזמן לפרוע את השטר. כי לוי
אשכול זומם קואליציה עם הדתיים, עם ה
ליבראלית
העצמאית ,״רשימת העולם הזה -
כוח חדש״ (ואם ירצו בכך -ג ם שתי המפלגות
הקומוניסטיות) .לחזית כזאת יהיו 14 עד 18
קולות בכנסת.
יתחייבו כל שותפי החזית שלא ינהלו משא-
ומתן קואליציוני נפרד, וכי לא ייכנסו לשום
קואליציה כהשתתפות המפלגות הדתיות.
תעבד החזית תובנית-מינימוס מוסכמת לקואליציה
הבאה.

^ ם תהיינה כל המפלגות האלר, נאמנות להבטחות־
> £הבהירות שלהן, אין כל קושי לעבד תוכנית־מינימום
כזאת. היא תכלול:
0ביטול המינדטל הצבאי מייד. כלומר: ביטול מוחלט,
לא רק של המנגנון, אלא גם של כל מסכת החוקים

מטרה הראשונה לשאיפה הקואליציונית היתד, בבחינת
| | הקדם תרופה למכה. הצטיינה בה, בעיקר, מפ״ם.

היא אמרה: נכלום את הימין בכל מחיר.
כלומר: ניתן את ידנו לקואליציה מפא״יית, ותהיה גם
רעה, אם הדבר דרוש למניעת השתלטותה של חרות או
יצירת תוהו ובוהו בידי רפ״י. כי ״עליית הימין פירושו —
חורבן בית שלישי,״ כדברי יעקוב חזן.
הודעה כזאת היתד, לגיטימית.
יתכן, אומנם, שהיא סיפקה דלק למכונת־ד,תעמולה של
מפא״י, שניסתה בכל האמצעים ליצור פאניקה של ״חרות
בשער!״ או ״רפ״י גוברת!״ שני דחלילים אלה הבריחו
הרבה ציפורים לשובך של המערך. גם ציפורים מפ״מיות.
יתכן שמפ״ם חששה שזה הרע במיעוטו• שמא יעברו
בוחרים רבים יותר למחנה המערך, אם לא תבטיח להם מפ״ם
שתדאג גם היא ליציבות מול פני רפ״י וגח״ל.

כך או אחרת: הכמהה זד חדלה להיות
אקטואלית.
הימין לא עלה. הוא נחל תבוסה מוחצת.
רפ״י לא יצרה תוהו ובור,ו. יתכן כי נסתם עליה הגולל.
לכן אין עוד שום צורך להקים קואליציה לבלימת השוביניזם,
ההרפתקנות, והריאקציה. אין הסכנה קיימת עוד.

סיבה זו התרוקנה מתוכנה. אל תהפוך, עתה,
לאמתלה !
ך* מטרה השניה של השאיפה הקואליציונית המוצהרת
( | ש ל מפ״ם והליברלים העצמאיים היתד, חיובית.

הם אמרו לכוחר: תן לנו את הכוח הדרוש
בדי שנוכל להקים קואליציה כלי הדתיים.
כלומר: אם יספיקו קולות מפ״ם והליברלים־ה,עצמאיים
ליצירת רוב עם המערך, בלי צורך בקולות העסקנים הדתיים
— אפשר יהיה לחסל, סוף־סוף, את הכפייה הדתית.
אפשר יהיה להכתיב לממשלה הבאה מדיניות חילונית, מתקדמת
ידמוקראטית.

ורוב כזה אמנם נוצר.

למרות מפלת מפ״ם, ולמרות שתיקוות הליברלים העצמאיים
התגשמו אך בקושי, יש עתה רוב לקואליציה בלי
הדתיים. ודווקא הודות לעליית המערך.
זוהי עובדת־היסוד של חלוקת־הכוחות בכנסת השישית:

יש כה רוב מוחלט לקואליציה של המערך
וגרוריו, הערביים, מפ״ם והליברלים העצמאיים.
אפשר להפריח את מפא״י להקים קואליציה
כזאת.
אפשר להכתיב תנאים לקואליציה בזאת.
כל דרך אחרת מצד מפ״ם ו/או הליברלים
העצמאיים תהיה כגידה גסה כמטרותיהם המוצהרות,
ואני מקווה שלא יתפתו ללכת כדרך
בזאת.
• 0ט תקדים עגום למצב כזה. הוא היה קיים בכנסת ה,שלישית.

הדרך
כה הלכה מפ״ם אז הכיאה אותה ל־מכוי
הסתום כו היא תקועה מזה עשר שנים.
בכנסת השלישית היה לקואליציה כזאת — בלי העסקנים
הדתיים — רוב של 69 קולות. אבל דויד בן־גוריון לא

״בגאי, ניכמז לנזיט־ה!״
כפייה הדתית ועם מפ״ם והליברלים העצמאיים.

וד תירוץ יש להפריך מראש: שהרוב של קואליציה
׳ ג חילונית־מתקדמת יהיה קטן מדי.

לא דובים ולא יערי.
לקואליציה כזאת יש רוב של 62 קולות נגד — 58 רוב
יותר גדול מכפי שיש לממשלתו של הארולד וילסון בפרלמנט
הבריטי. יתר על כן:

״סיעת העולם הזה -כוח חדש״ תתמוך
בקואליציה כזאת (מכלי להצטרף אליה, כמוכן)
אם זו תגשים במה מעקרונותיה.
יש להניח כי שתי הסיעות הקומוניסטיות, או אחת מהן,
תתמוכנה בה אף הן.

בלומר: לקואליציה כזאת יכול להיות רוב
של 67 נגד - 53 אם אכן תגשים תוכנית*
מינימום מוסכמת.

^ פיכד׳ הריני מתכבד בזה להציע רישמית ופומבית
/להנהגת מפ״ם ולהנהגת המפלגה הליברלית העצמאית:

תוקם מייד חזית חילונית־מתקדמת־דמוקרא-
טית, לקראת המשא־והמתן הקואליציוני.
תורכב חזית זו מסיעות מפ״ם, המפלגה ה

וד,תקנות
שעליהם מבוסם המימשל, המאפשר מעצר, כליאה,
הגלייד, וריתוק ללא מישפט, שיפוט צכאי, סגירת אזורים,
הפקעת אדמות ועוד. אל יתן איש יד לתימרון־רמייה חדש
של אשכול, המבקש לקיים את המימשל האמיתי תוך ״פירוק
המנגנון״ ואחיזת־עיניים דומה.
• גניזת חוקי־הכפייה• כלומר: גניזת חוק־ר,מושבים,
חוק־השבת (עם או בלי ״סטאטוס־קוו״) ,חוק־ד,רופאים ועוד.
0התחלת פירוקה •טי הכפייה הדתית, על־ידי
ביטול חוקי־כפייה קיימים.

• ביטול חוק לשון הרע.

0צעדים ממשיים לעיבוד חוקה, תוך התחייבות
להביא לחקיקתה הסופית תוך תקופת כהונתה של הכנסת
השישית.
0מינו* שר לעניינים ערכיים, שיקים מיניסטריון
לניהול כל המגעים ותיכנון בל היוזמות שמטרתם להביא
לשלום ישראלי—ערבי.
0ניהול מדיניות סוציאלית מתקדמת, שפרטיה
ייקבעו בהסכם פנימי של החזית.
אם תדחה מפא״י תוכנית־מינימום זו — נניח לה להקים
קואליציה עלובה ועכורה עם המפד״ל ופא״י. ארבע שנות
כהונתה של קואליציה כזאת יכשירו את הקרקע לגיבוש
המחנה החילוני והדמוקראטי, ולשינוי יסודי של פני המדינה.

תעבור היוזמה לידי שוחרי־השלום ורודפי-
הצדק י

_ וזזווו 11!.נז{
עורך ״העורם הזה״ מגרה את הפרטים שמאחורי הקרעים ער וצחון הרשימה

ד. נ 1ל ד

^ ם להאמין לתיאורים הנפוצים עתה בידי דוברי המפלגות בארץ, מהווה הופעתו של
הכוח החדש בכנסת השישית מעין קוריוז. לפני כמה שבועות התחשק לו למישהו —
או למישהם — ללכת לבחירות, המזל רצה והם עברו את אחוז־החסימה, וזהו זה. אפיזודה
משעשעת או מרגיזה. אבל בעצם לא השתנה דבר.
אלה המפיצים גירשה זו יודעים, כמובן, שזוהי שטות גמורה. איש אינו יודע להעריך
את הישג הרשימה כמו עסקני־ר,מפלגות המקצועיים, שכל מנגנונם האדיר לא הנחיל להם
הישג כמו זה שהושג בשבוע שעבר על־ידי קומץ של מתנדבים.
אולם בציבור הרחב עשוייה גירסה זו לקני ת לה אחיזה, ולהביא לחוסר־הבנה גמור
לגבי התופעה היחידה־במינה של הופעת הכוח החדש ועתידו.
כי כוח זה לא נולד בן־לילה. והוא לא הופיע באקראי. כדי להוכיח זאת, אולי כדאי
לגלות כמה פרטים על הנעשה מאחורי הקלעים.

גזתי ו\ז 2ץ רה?
** מפריכה צ נו ע ה שנתקיימה השבוע לחגיגת ניצחונה של רשימת המודם הזה — כוח
. 2חדש בבחירות, שאל אותנו אחד הפעילים החוגגים :״מתי, בעצם, החלטתם ליזום את
הקמת הרשימה?״
התחלתי לענות לו, ולפתע נוכחתי לדעת כי כל תשובה תהיה בלתי־מדוייקת.
האם בכלל ״מחליט״ אדם החלטות גדולות?
דומני שלא. התהליך הוא הרבה יותר מורכב.
אי־פעם צץ רעיון. צץ ונעלם. כעבור כמר, זמן הוא צץ שוב, כאילו בהלצה, ונעלם שוב.

או די א בנ ר ־
הוא רחוק מלהיות בגדר החלטה, או אפילו בגדר שאיפה מגובשת. הוא רק רעיון חסר־צורה,
המופיע בלבושים שונים.
הדמיון מתחיל לגלגל את הרעיון. איך זה היה אילו...ך מה תהיה התנובה אם
מה היו פני הדברים לולא
ועדיין אין זה אלא שד קטן של רעיון, שדון עליז המכריז על עצמו שאינו רציני,
חלילה. הדמיון משחק עימו, ואט־אט מסתמנות האפשרויות, הבעיות, האתגרים והמכשולים
הכרוכים בו.
בהדרגה מגיעים הדברים לסף ההכרה הצלולה. הרעיון מתייצב, נדון, נפסל. הוא מופיע
שוב, הפעם מכיוון אחר, ונפסל שוב. אבל נזרע זרע של ספק. אולי בכל זאת? זורקים רמז
פר, ושם בשיחות עם הזולת, בודקים את התגובה. וכל זה עדיין רחוק מאוד מלהיות החלטה.
כך זה נמשך — חודשים, ואפילו שנים. לעיתים מתקרב הרעיון, לעיתים הוא מתרחק.
מגיע הזמן שהוא מתחזק יותר ויותר. ההכרה סובבת איתו, בודקת איתו מכל צד, מפקפקת,
תמהה.
ואז, יום אחד, אתה מתעורר באמצע הלילה, ולפתע אתה יודע שהחלטת. שהחלטת —
לא כרגע, לא באותו לילה, אלא מזמן. שהחלטת ולא ידעת מה החלטת. ואולי: ידעת, אך
ברחת מן ההחלטה.
כך זד, לגבי רוב ההחלטות הגדולות בחייו של אדם. לגבי נשואין, למשל, אי לגבי
בחירת דרך בחיים.
כך זה גם לגבי החלטה קולקטיבית — החלטה המתלבשת בלבם של רבים בעת ובעונה
אחת, והופכת למחרת היום לתופעה ציבורית גדולה.
אם כן, מתי החלטנו, שלום כהן ואנוכי, ליזום את הרשימה, שחוללה בשבוע שעבר
את המהפכה הראשונה מזה דור בכנסת?

פצצות בין שיחיי \זצבר
א ת כן שהתשובה הנכונה היא: החלטנו ביולי ,1948 אי־שם ״בין שיחי־הצבר של כפר
7ערבי נטוש, ששוב אינו קיים עוד, וששמו היה סואפיר.

היה זה, כמדומני, ביום האחרון של הקרב־בן־עשרת־הימים על נגבה הסמיכה. היינו
עייפים עד מוות. התפזרנו בין השיחים כדי למצוא מחסה מהפצצות הספטיפ״רים המצריים,
שפקדו אותנו כל כמה דקות.
ישבנו ושוחחנו. לא היתר, זו שיחה ראשונה, וגם לא אחרונה. היה זה המשך להרבה
מאות שיחות לא רק בינינו, אלא בין כמה וכמה חברים אחרים בפלוגתנו — שועלי שמשון
— ופלוגות שכנות של גבעתי והפלמ״ח.
היה קיים אז אי־רצון גדול. אכזבה ממה שנעשה בתל־אביב. ההרגשה כי האידיאליזם
הנהדר שנתגלה בדור תש״ח, בחודשים הראשונים של המלחמה, הולך ומתבזבז. שהמפלגות
הישנות וד,מאוסות, שכולנו תיעבנו אותן מקרב לב, ושנידמה היה לנו כי נעלמו וטבעו
בגלי ההתלהבות של דור חדש, צפו מחדש בעורף ומקימות להן מדינה בדמותן ובצלמן.
אצל כמה חברים — וביניהם שלום כהן ואני — התקשרה מורת־הרוח הכללית במורת־רוח
פוליטית מיוחדת. תוך כדי ויכוחים בינינו גילינו שיש לנו דעה משותפת לגבי מהות
המלחמה — ומהות השלום שחייב לבוא בעקבותיה.
שלום כהן, שהתחנך במצריים, היה חדור אמונה בעליית התנועה הלאומית הערבית —
דעה שהיתר, יוצאת־דופן בימים ההם, ימים של חולשת הערבים. ואילו אני פירסמתי, ערב
המלחמה, חוברת שהציעה להקים מסגרת משותפת לתנועה הלאומית הערבית ולתנועה
הלאומית העיברית, כדי להבטיח לישראל מקום במרחב מאוחד.
מדוע, אם כן, נחרתה בזכרוני דודקא שיחה אחת מיני רבות? מפני שנידמה לי כי באותה
שיחה מיקרית, בין הצברים, נולד בפעם הראשונה הרעיון שצריכים ״לעשות משהו״ כדי
להציל את רוח תש״ח, כדי להילחם במפלגות הישנות וכדי למדן את מדינת־ישראל החדשה
לכיוזן פוליטי חדש.
הרעיון הזה שיש ״לעשות משהו״ נשאר מאותו רגע עומד לנגד עינינו. לא ידענו מהו
״משהו״ זה. מה לעשות — באיזה מישור, באילו כלים, באיזו שיטה? לא החלטנו, ולא
היה צורך להחליט — כי בינתיים נמשכה המלחמה, עברנו קורס מם־כפים, עברנו עוד
כמה עשרות קרבות ולבסוף נפצעתי.
תוך כדי כך, במשך כמה ימים למחרת פירוק (מטה) הפלמ״ח, באוקטובר , 1948 נולד
רעיון מגובש קצת יותר. בשורות החטיבות הקרביות שררה התמרמרות עצומה — על
הנהגת חובת־ההצדעה, על סימני־הדרגה החדשים, על הפרדת חדרי־האוכל של ה״קצינים־׳
מחדרי הטוראים, ועוד הרבה דברים קטנים אחרים, שהעידו על נסיון מודע (ומוצלח) לחסל
את הרוח של תש״ח, שהתגלמה בצבא חלוצי, דמוקראטי ועממי.
שאלנו את עצמנו: מדוע לא להקים ועדי־חיילים ביחידות הקרביות, כדי לבטא את רצון
דורנו מול ההתנכלות של המפלגות בעורף? ניסחנו תזכיר קצר, ואני נסעתי לתל־אב־ב
והגשתיו לד״ר משה סנה, שהיה אז ממנהיגי מפ״ם המאוחדת, בבקשה להעבירו לידי ישראל
גלילי וחבריו, מפקדי הפלמ״ח.
מובן שמכל זה לא יצא דבר. שום מפלגה — גם לא מפ״ם של אז — לא היתד, מוכנה
או מסוגלת או מעוניינת ללחום.

950ו: גזפלגגז. או גותגן?
מחרתהצלחצה התחלתי לעבוד בעתון הארץ, בו כתבתי במשך זמן־מה מאמרים
< ראשיים, וחיכיתי לשיחרורו של שלום כהן מן הצבא.
היא שוחרר בראשית . 1950 מיד התחיל הדיון מחדש: מה לעשות, ואיך?
לפנינו עמדו שתי אפשרויות מעשיות: לנסות להקים תנועה פוליטית, לשינוי פני המדינה
— או לייסד עתון שינהל את המאבק במישור ההסברתי.
הדברים היו ברורים לגמרי. לנגד עינינו עמדה מטרה פוליטית, שקיבלה בהדרגה צורה
יותר ויותר מגובשת. כל השאר לא היה, בעינינו, אלא עניין של אמצעים.
לא לקח לנו הרבה זמן להבין כי אין כל אפשרות להקים תנועה פוליטית. הנסיבות לא
היו עדיין כשרות לכך.
כי ההתלהבות הגדולה של תש״ח התנדפה. במקומה באה אווירה של התמרמרות ואב-
זבה, שלא היה בה כדי להוליד משהו חיובי ולוחם. המישטר הישן הצליח לכונן מנגנון
אדיר, ששלט בכל. הדוקטרינה הפוליטית של בן־גוריון נתקבלה על־ידי הכל ללא עירעור
רציני. חבילת הלוחמים התפרקה ונפוצה לכל עבר. לא היו בידינו שום אמצעים להקמת
תנועה.
לכן בחרנו בדרך השניה. החלטנו לה־ציא עתון, שיילחם על דע־תינו, שיכשיר את הקרקע
למישטר אחר, ושימרוד בשחיתות המפלגתית.
בידינו היו אמצעים מצומצמים: הרווחים
ממכירת ספרי בשדות פלשת, שנחל אז הצלחה
מיסחרית, וכמה מאות לירות שקיבלנו
כהלוזאת־שיקום ממשרד־הבטחון.
אחרי בדיקת השטח, החלטנו לקג־ת את
השבועון העולם הזה ולהופכו לבמה המונית׳
לוחמת. נקטנו בקור־רוח בשיטות ה־עתונאיות,
שהיו־ דרושות כדי להחדירו לקהל
של המונים רבים, וכדי להבטיח את
קיומו הכלכלי מול נסיונות המישטר להחרימו
ולשוברו.
כך נולד העולם הזה, בדמותו הנוכחית.
מעולם לא היה, בעינינו, מטרה בפני עצמה.
מעולם לא היה, בעיניג׳ ,״עתון״ במובנה
המקובל של המילה. כשם שמעולם לא ראינו
את עצמנו כ״עתונאים״ ,כאנשים העוסקים
בכתיבה תמורת משכורת.
יחסנו זה למכשיר שבידינו נענה ביחס
דומה מצד הזולת — ובכך מצא את אישורו.
קוראים רבים לא התייחסו מעולם אל העולם
הזה כאל עתון כשאר העתינים. הם׳ הזדהו׳
עימו לחלוטין מבחינה ריגשית ורעיונית, או
פיתחו בלבם שינאה לוהטת כלפיו. מוסדות
העתונאים המאורגנים לא ראו בנו מעולם
חלק מציבורם. ואין צורך להרחיב את הדיבור
על יחם השלטונות והמפלגות ל״שבו־עון
המסויים״ ,מן הפצצות הראשונות ועד
לחוק לשון הרע. כך מתייחסים לכוח פוליטי
מסוכן, לא לעתון.

:1952 אבנו• וכהן(יושב) באסינת נוער דתיכנון פעולת פוליטית

הזה״ -י *5.התכנסו ״ח!גי הרעים״ ומדווה
- 1952 נסיון שנכשל: ביחמת!:״העולס
ז וי^־ך לוז —ניון . .
מי ששוכח רקע זה, אינו מסוגל להבין את אשר אירע ביום השלישי האחרון.

ו 95ו :״אמגר שי״ך
שבועון המסויים נילד באפריל .1950 כעבור שנה נערכו הבחירות לכנסת השניה.
| ) וכמעט מאליה צצה השאלה: מה בנוגע?
כאילו בהלצה שיחקנו ברעיון להשתתף בבחירות אלה. אולם ההלצה הרחיקה לכת,
כהלצה: בחרנו לנו יאות שי״ן (.כסמל לשלום) ,ואפילו חיברנו מעין פיזמון־בחירות על־פי
מנגינת השוק הפרסי, כשהמילים ״אמור שין!״ משמשות כמוטיב מרכזי.
כל זה לא חרג מגדר רעיון היתולי למחצה. היה ברור לנו כי אין השעה כשרה לכף,
כי אין בידינו אמצעים מתאימים, וכי הליכה לבחירות תסתיים בשואה.
בכל זאת לא הרפינו מן הנסיונות ליזום את התארגנותו של הנוער הטוב. ב־ 1951 יזמנו
את ״גרעין עמית״ ,הנסיון הגדול להקים קיבוץ בלתי־מפלגתי. הוא נכשל באווירה המפלגתית
של אז. כעבור שנה נכשל נסיון שני: תנועת ״חוגי הרעים״ ,שקמה לפי קריאת
העולם הזה. האווירה לא התאימה, והתניעה לא החזיקה מעמד זמן רב.
בבחירות לכנסת השלישית אף לא עלה הרעיון של השתתפותנו. ניהלנו את המערכה
הגדולה נגד חושיסתאן, שזיעזעה את הארץ והפכה אחד המאורעות המרכזיים של מלחמת־הבחירות.
אך לא ראינו אפשרית להשתתף במאבק הפוליטי עצמו.
כל איתו זמן מתחו עסקני המפלגות ביקורת קטלנית עלינו, בלשון: הם יודעים רק
להרוס, לא לבנות. רק לכתוב, לא לבצע. להשמיץ את הכוחות הפוליטיים הישנים, מבלי
להקים כוח פוליטי חדש. בקיצור: הם ניהיליסטים, משמיצים מקצועיים.
וכל אותו זמן האמננו בלבנו — בגאוזתנו הרבה — כי אנחנו יותר מ־כשרים מהם גם
בשטח הביצוע, בשטח הפעולה הפוליטית והתעמולה הפוליטית. ידענו בלבנו שיבוא יום
ותינתן לנו ההזדמנות להיכיח זאת — אך היה ברור לנו כי שעה זו לא הגיעה עדיין.

959ן: גזגתו של ״נזישטר ודרש״
ך* מצב היה שונה לגמרי לקראת הבחירות לכנסת הרביעית, בשנת .1959 כי בינן
) תיים אירעו כמה דברים.
ערב מיבצע־סיני הכריז העולם חזה מלחמה טוטאלית על כת הצעירים של בן־גוריון.
במלחמה זו התבהרה בפעם הראשונה דמותה של הכת — ובכך הקדימה בתשע שנים את
מלחמת־הבחירות של . 1965 אך במלחמה זו התבהרה לגמרי דמותו הציבורית של העולם
הזה עצמו — כלוחם נגד הבטחוניזם, נגד השלטון הקיים, נגד המישטר בכללותו.
הכשלון המדיני המוחץ של מיבצע־סיני יצר בפעם הראשונה הבנה המונית נרחבת
לגישתנו זו. הדוקטרינה של ״זבנג וגמרנו״ נכשלה לעיני כל. ללב רבים, שהתייחסו עד אז
לדעותינו כאל אוסף שטויות ודברי־כפירה, החל מתגנב החשד שמא יש בהן ממש.
אווירה זו הולידה, למחרת מיבצע־סיני, את הקבוצה שנודעה לאחר מכן בשם ״הפעולה
השמית״ .נמניתי עם יוזמיה. תחילה היה ספק אם תהודה תנועה פוליטית המונית או מרכז
רעיוני מצומצם. מסיבות שלא כאן המקום לעמוד עליהן, התגבשה הקבוצה בכיוון השני.
בראשית 1959 נולדה קבוצה שניה, שנודעה בשם ״המישטר החדש״ .בראשה עמד שמואל
תמיר, וכמוהו עצמו היתר, גם הקבוצה מזיגה של גורמים בלתי־שווים מאוד. בצד אנשים
מצויינים, בעלי שאיפות אידיאליסטיות (אם כי מעורפלות) ,נמצא בקבוצה זו מחסן של
גרוטאות פוליטיות, שנאספו מכל הבא ליד.
תמיר גדל במיסגרת אצ״ל וחרות, ומעולם לא השתחרר ממנה לגמרי. הוא מרד במנהיגותו
של מנחם בגין ובשיטות חרות, ופרש ממנה. בפרשת קסטנר ועמום בן־גוריון שיתף
פעולה עם העולם הזה באופן הדוק ביותר. תוך כדי כך ינק הרבה מרעיונות העולם הזה
— גישתו למפלגות, רעיון המרחב, ניתוח האופי הפיאודלי של המישטר הקיים, ועור.
זה היה המצב בהתקרב בחירות .1959 בלבנו התגבשה הדעה כי מאמץ משותף של כל
הכוחות (העולם הזה ,״הפעולה השמית״ ,״המישטר החדש״ וקבוצת בן־הרוש, שהתבלטה
אז על רקע מאורעות ואדי־סאליב) עשוי להצליח ולהחדיר כוח חדש לכנסת.
כדי להחניק באיבן את כל הבעיות האישיות, הכרוכות בהכרח ברעיון מעין זה, הצעתי
לתמיר את המקום הראשון ברשימה — היחידי שהיה ריאלי. לא האמנתי שהוא האיש
המוכשר והרציני ביותר בין אישי כל הקבוצות האלה. אך היה ברור לי שזו הדרך היחידה
להשגת הסדר. בעיני היתד, זהותו של המועמד שייבחר פחות חשובה מאשר הצורך לקבוע
תקדים ולהחדיר לכנסת כוח בלתי־שיגרתי כלשהו.
לא אפרט כאן את השתלשלות הדברים. אנשי ״המישטר החדש״ השיבו בשלילה. היו
לכך הרבה סיבות של אי־התאמה רעיונית ואישית. אך לדעתי הכריע, בסופו של דבר,
גורם אחר: הם ידעו כי כשלון בהרפתקה יביא לסיום הקאריירה הפוליטית שלהם.
כיום אני סבור כי היה זה לטובה. קרוב לוודאי כי החבילה היתר, מתפרקת למחרת יום
הבחירות, וכי הסיעה שהיתר, נבחרת היתד, מאכזבת את הציבור, שהמתין למשהו חדש
לגמרי. ולראיה: אחרי כל הדיבורים על ״מישטר חדש״ ונגד המפלגות ד,פיאודליות, תוך
שלילה קיצונית במיוחד של חרות, חזר תמיר לאותה תנועה עצמה.
כניעה זו אומנם הכניסה את תמיר לכנסת השישית. אך מה רב ההבדל בין הכניסה
שיכלה להיות, בראש מורם, אחרי מאבק של כוח חדש ועצמאי — ובין כניסתו עתה,
כעסקן בין עסקנים, על פי מינוי של מזכירות־מפלגה, והודות למנגנון הפיאודלי של המיש־טר
הישן, תוך ויתור על הרעיונות שהטיף להם בפומבי!
ערי הבחירות לכנסת החמישית, ב־ ,1961 עשו כמה אנשים טובים נסיון נוסף לשדך בין
תמיר לבין העולם הזה, כדי להקים רשימה של כוח חדש. עוד לפני שאנחנו הספקנו לתת
את דעתנו על כך, מת הרעיון בחיתוליו. כי תמיר כבר חזר, באורח בלתי־רישמי, לחרות.
קשה לתאר את מישקע ריגשי התיסכול שנוצר בלבנו אחרי כל המגעים האלה עם
עסקנים בעבר ובעתיד. סבך האמביציות האישיות, חוסר־ד,רצינות הרעיוני, העדר כוח־ההחלטה
— כל התופעות •האלה, בהן נתקלנו, גיבשו בלבנו בהדרגה את התחושה

ששום דבר לא יזוז אם לא נרים את הדגל בעצמנו.
לא קל היה לנו לעכל רעיון זה. גם שלום כהן וגם אני שונאים עבודה מפלגתית. העדפנו
תמיד לגבש רעיונות בשקט של חדר־עבודה, להכשיר לבבות ולהיאבק באמצעות מכונת־הכתיבה.
במשך שנים חיתה בלבנו התקווה הכמוסה — שהיתר, אולי ילדותית — שבכל
זאת יימצא מישהו, אי־פעם, שיעשה את המלאכה במקומנו. לא קל היד, להיפרד מתקווה זו.

יוני 965ו :״זזל\2י \2של וזל\2י\2״

וווו 1111111׳

ך* כרכשנת , 1961 בה בלט העולם הזה כאחד הכוחות המניעים בפרשת לבון, התפרץ
^ אחד האנשים המרכזיים במערכת ואמר לשלום ולי :״תפסיקו את כל השטויות!
יש רק כוח אחד בארץ שיכול להקים כוח חדש, וזה העולם הזה. והוא באמת יכול.״
הבחירות של 1961 עברו, והרעיון נשכח. אך אי־שם, בנבכי לבנו, הוא הוסיף לחיות.
במשך ארבע שנים אלה התבסס מעמדו הציבורי של העולם הזה יותר מאשר בכל תקופה
אחרת. חשובי העתונים בעולם פירסמו את רעיונותינו בענייני המרחב. נפגשנו עם אישים
ערביים חשובים בחו״ל. הוזמנתי לוועידות פירנצה, למרות פעולת־הנגד חסרת־ה,מעצורים
של משרד־החוץ. ובארץ הודח דויד בן־גוריון בצורה שהוכיחה לכל כי מלחמתנו הארוכה
היא גם נכונה וגם יעילה. מתי, אם כן, נתקבלה ההחלטה?
כשאני מפשפש בזכרוני, עולה לנגד עיני תמונה: פירנצה בחודש יוני .1965 במינזר
יפהפה, ועידה סגורה לשם הכנת הקונגרס הים־תיכוני הבא לדיון בבעיית ישראל־ערב.
הסכמה כללית על כמה עקרונות, שנוסחו תוך שיתוף הדוק על־ידי המשלחת הערבית
והמשלחת הישראלית הבלתי־רשמית. הם לא מצאו חן בעיני משרד־החוץ הישראלי.
ואז קם ח״כ דויד הכהן, שליח מפא״י, ובהתרגשות עצומה פנה אל הערבים, הצביע עלי
וקרא :״עליכם לדעת שמר אבנרי אינו מייצג אפילו חלקיק של חלקיק בישראל!״
האם אז גמלה ההחלטה להוכיח שכוחות־השלום בישראל הם יותר מ״חלקיק של
חלקיק״?
ואולי זה אירע חודש לפני כן, בפאריס, בשיחה עם אחד האישים החשובים במרחב על
יוזמת בורגיבה? היתד, זאת שיחה ידידותית, בה מתוארת אכזבת בורגיבה, ואכזבת בן־
שיחי על כך שלא באה מישראל שום יוזמת־שלום ציבורית כתגובה על מעשי נשיא תוניסיה.
אני זוכר את עצמי עובר, ביום־אביב פאריסאי רענן, את גשר־אלמה שעל פני ד,סיינה,
ולפתע — איני יודע איך — עמדה לנגד עיני מודעת־בחירות ערוכה ומנוסחת.
ואני מחזיק במגירתי, כמזכרת פרטית, תפריט של חברת א״ר־פראנס, אותו כיסיתי,
בעת טיסתי חזרה לישראל, בטיוטה הראשונה של סיסמות מערכת־ד,בחירות.
אותו תהליך עבר, במקביל ובנפרד, שלום כהן. שוחחנו על כך פעמים רבות, בחטף,
בין עבודה לעבודה. הבינונו שמשהו מתגבש אצלנו.

יגלי 965ו: שרב הוזזזלט\ז
ככל זאת, לא היתד, זאת עדיין החלטה. הרעיון לבש בשר וגידים, כמעט מעצמי.
| אך שום דבר לא הוחלט. כי גם שלום וגם אני. ראינו היטב את המכשולים העצומים
שניתקל בהם. אין אנחנו הרפתקנים, ולא נולדנו אתמול. מאחורינו מאבק רצוף וסוער
של 15 שנים בזירה הציבורית, והרבה שנים קודמות של נסיון אחר. לא נותרו לנו
אשליות רבות. ידענו נגד מה נלך, אם נתייצב לבחירות.
שאלנו את עצמנו: מה אנחנו מול מאות מיליוני הלירות שייזרקו למערכה, מול
המנגנונים העצומים, מול ההשמצה הטוטאלית או ההחרמה הטוטאלית? יותר מזה: ידענו
שאם נתייצב לבחיר,ית, נצטרך לשים לתוך קופת המישחק את מיפעל חיינו, את השבועון
המסויים, לו הקדשנו 15 שנים ארוכות — ימים ולילות, שבע יממות בשבוע. שהרי
איש לא היה מתייחס עוד ברצינות להעולס הזה, אילו התייצב לבחירות ונכשל.
הנחנו את כל החששות והסיכונים על כף אחת של המאזניים, ואת הרגשת־החובה עד
הכף השניה. הכף השניה התחילה לרדת. בלבנו החלה מסתמנת החלטה.
באותה שעה החלו פונים אלינו, כמו לפני כל מערכת־בחירות, כמה וכמה אנשים טובים,
וגם כמה וכמה הרפתקנים זרודפי־כסאות, ולהאיץ בנו להקים רשימה. אחד האנשים הטובים
היה משה ברש, איש־חרות־לשעבר מחיפה. וכך התחיל אינטרמצו שהיה, בתחילתו,
היתולי במקצת, ושנסתיים בצורה מעציבה ביותר.
ברש בא אלי ותבע, בהתלהבות רבה, שאכריז מיד על החלטתי להקים רשימה. הוא
השקיע שעות כדי לשכנע אותי ללכת בדרך זו. הוא התנדב לפנות מייד בקול קורא לציבור.
לא יכילתי לגלות לברש כי למעשה החלטתי זה מכבר את אותה ההחלטה. היה עלי
לרסנו בכל מחיר, ולמנוע כל פירסום.
מדוע? הייתי בטוח לחלוטין שנצטרך לדחות את פירסום החלטתנו, כאשר תהיה סופית,
עד הרגע האחרון ממש — עד אחרי הישיבה האחרונה של הכנסת. כי לא היד, לי שמץ של
ספק שאם יוגנב לאוזני הבוסים המפלגתיים אפילו רמז של רמז בדבר החלטה אפשרית מצדנו
להתייצב לבחירות — הם יתגייסו מייד כדי להחניק נסיון זה באיבו.
זה לא היה קשה. די היה להם להעלות את אחוז־ד,חסימה לשלושה אחוזים, או את
סכום ד,פקד,ץ למאה אלף לירות, כדי לשים קץ לכל תוכניותינו. ואילו היה עולה על
דעתם שקיימת סכנה מצדנו, היה הדבר מתקבל בכנסת כמעט אוטומטית. לכן הנהגנו בנושא
זה קונספירציה מוחלטת. לא חילקנו את מחשבותינו עם איש. לא דיברנו עליהן בטלפון.
ברור עתה כי איפול זה הצליח, וכי גם מנגניני־ד,בילוש המתעניינים בנו לא ניחשו
את הנעשה בלבנו. וכך הגענו לאמצע יולי .1965 ואז אירע משהו מפתיע, ששינה לחלוטין
את כל התמונה: ביומה האחרון חיקין ה הכנסת החמישית את חוק לשון הרע.
(איך השפיע החוק על תוכניותינו ועל מערכת-חבחירות י
כיצד הוחלטה לבסוף ההחלטה המכרעת, ואיך ניגשנו
להוציאה אל הפועל ז על כך בכתבה הבאה בסידרה זו).

במסווה שר ״סוד צבאי״ נרקמה המזימה לשרור את הנציג השני מ.ושימת

המנדאט השני

*,צורה בה נערכות הבחירות בישראל פותחת פתח רחב לשיבושים, לסילופים
( ) ואפילו לזיופים של ממש .״על חוק הבחירות לכנסת רובצת משכנתא היסטורית
מתקופת היותנו נתונים במסגרות־חיים לאומיות וולונטאריות: ההסתדרות הציונית, הוועד
הלאומי, ארגוני־ר,בטחון במחתרת, ובו׳.״ כך סיכם השבוע מזכיר ועדת הבחירות המרכזית
משה שילו.
הוא ביקש להסיק מסקנה לגבי העתיד: הנהגת שיטות מוהלים, שיביאו לפישוט
ולזירוז תהליך ההצבעה וספירת הקולות. היה זה מבט של איש־מינהל, המחפש ייעול.

אבל הפירצות שהתגלו בנוהלי הבחירות אינן עניין מינהלי בלבד.
משמעותן חמורה הרכה יותר כמישור הפוליטי. כי דיר פירצות אלה
חדרו לא רק הסחבת והבלגאן, בי אם גם תופעות חמורות הרכה יותר,
שגרמו לסילוף התוצאות של הבחירות.
לא במיקרה נרשמו ביום הבחירות מאות תלונות על אי־סדרים. רשימת העולם
הזה — כוח חדש הגישה, לבדה, עשרות תלונות לוזעדת הבחירות המרכזית. לדוגמה:
#קלפי מס׳ ,18 רמת־גן: הקלפי אינה חתומה כחוק. היו״ר סירב להחתים
הארגז כחוק.

הרשימה המסויימת עלולה להזיק להם. מה עוד, שבוועדות הקלפי ישבו, לרוב, עסקנים
המכירים את המצביעים.
אם לקח המצביע אפשרות זו בחשבון בעוד מועד, והצטייד בפתק משלו, יכול היה
להכניס את הפתק ״הפרטי״ לתוך המעטפה. סכנה חמורה, במיקרה זה: תוך נשיאת
הפתק בכיסו, יכול היה הפתק להתקמט בצורה שתתן לועדת הקלפי עילה לפסול
את הקול. לפחות תלונה אחת הוגשה, על כי ועדת־קלפי פסלה פתק משום שהוא
היה מקופל. וזאת, למרות שקיפול פתק מותר בהחלט.
אותו מצביע יכול היה גם לעשות דבר שלישי: ליטול פתק לבן ממגש הפתקים,
ולרשום עליו את האות שבה הוא בוחר. אולם גם במעשה פשוט זה היתד, טמונה
רבה, שקולו ייפסל. לדוגמה: בקלפי אחת נמצא פתק לבן, שעליו נרשמה סכנה בגלובוס האות ש׳ .הפתק נפסל, כי האות נכתבה בדיו אדומה. הבוחר לא ידע —
לצפות ממנו שידע — כי החוק אוסר משום מה כתיבת האות בצבע כלשהו, וקשה פרט לצבע השחור והכחול.
יוצא, איפיא, שהתקלה השכיחה ביותר של יום הבחירות היא גם מקור לפסילות
רבות: על־ידי סחיבת פתקי ש׳ ממקומם, קימוטם בזדון, או קישקוש קל על גב הפתקים,
נוצלה אחת הפירצות הרחבות בנוהלי הבחירה כדי לפסול קולותיהם של מצביעים תמימים.

על פי הנתונים שנאספו, אין
במעט ספק כי סוג זה של חבלה,
לכדו, גרע מסך־הבל של פתקי ש׳
מספר קולות שהיה מבטיח לרשימת
העולם הזה -כוח חדש חכר
שני בכנסת.

הבלגאן הגדול

השופט לנדוי ובר־רב־האי מסיירים בעת הטיפול
״להעלים מעטפות, לשרוף קלפיות
• קלפי מם׳ , 11 עפולה עילית: אנשים מצביעים מבלי שיהיו חתימות של חברי
ועדת הקלפי על מעטפת ההצבעה.
^ קלפי מס ,35 גבעתיים: אין פתקי ש׳ בין פתקי ההצבעה. הם נמצאו בכיסו של
חבר ועדת הקלפי.
<•! קלפי מס׳ ,72 תל־אביב: פתקי ש׳ קרועים ומקומטים בקצוות. בעת הספירה,
נפסלו פתקים כאלד״
• קלפי מס׳ ,77 רחובות: לא היו פתקי האות ש׳.
• קלפי מם׳ ,103 רמת־גן: ללא חותמת־עופרת, לכן אינה נעולה כחוק.
• קלפי מס׳ ,142 בת־גלים: אין הארגז נעול.
• קלפי מם׳ ,91 ירושלים: פתקי רשימות מקומטים, לכן נפסלו.
$קלפי מס׳ ,001 יבנאל: הפתקים העליונים של רשימת העולם הזה — כוח חדש
מקומטים.
• קלפי מם׳ ,42 חולון: אי־התאמה בין מספר המצביעים לבין מספר הפתקים בקלפי.
9קלפי מס׳ ,277 ירושלים: אי־התאמה במנין הקולות.

81* * 7ז *יי *ייי * *
*ץ פירת הקולות, במדינה מתוקנת,
^ היא תהליך מסודר ומדוקדק. בישראל
1965 לא היתד, התמונה מסודרת ומדוקדקת
כל־כך. הפרוטוקולים המסורבלים של
ועדות הקלפי, שיטות הספירה והביקורת,
הותירו אפשרויות רבות לטעויות תמימות,
או למעשי זדון.
אולם אפשרויות אלה, בגדר הקלפיות
המקומיות, היו כאין וכאפס, בהשוואה למה
שנעשה בשלב הבא: הטיפול בקלפיות ובשאר
החומר, מן הרגע שעבר את טיפולן
של זיעדוודהקלפי ויצא לדרכו אל הוועדות
האזוריות. כי כאן הפכו האפשרויות מ־קמעונאות
לסיטונאות.
לשיא הגיע המצב באזור תל־אביב. שם
שררה אנדרלמוסיה מדהימה. נידמה היה,
כי רק ברגע האחרון נודע לאחראים שנערכות
בחירות. לא נמצאו אפילו כיסאות
לנציגי המפלגות, שבאי לעקוב אחרי תהליכי
הסיכום. נציגי מפלגות עייפים רבו על
מקום־ישיבה, כאילו זה היד, כיסא בכנסת.
לפתע הסתבר, כי אין מספיק אנשים לוועדות
קבלה. כלומר: אנשים שיקבלו את
החומר מוזעדות־הקלפי המקומיות, ויעבירו
אותו לוועדה האזורית. מיקרה מדהים קרה
לעובד של אחת הרשימות, שהגיע במיקרה
למשרדי הוועדה האזורית. אחד הממונים
מטעם הוועדה תפס אותו, התחנן לפניו שיעזור
לו במצוקתו .״אתה תהיה בוועדת
קבלה,״ הורה לו .״סע עם הנהג ואסוף
חומר מוועדות הקלפי.״

במעטפות הבחירה
הבחור הסבים בטוב־לב לעזור.
אף כעבור שעה עזב את התפ קי ד-
מוכה תדהמה. הסתבר בי הקלפיות והחומר הרגיש, שנציגי המפלגות
עמלו במשך 20 שעות על שמירתו, הופקר לחלוטין לחסדיו של אותו
צעיר מיקרי,, .יכולתי להעלים מעטפות, לשרוף קלפיות שלמות,
להוסיף פתקים, ליטנות פרוטוקולים. אני יודע מה? הכל!״
הוא לא עשה זאת. אבל איזה בטחון יש כי אחרים לא ניצלו את
ההזדמנות, או אפילו ארבו לה, מתוד ידיעה מוקדמת של המצב אשי־ישתרר?
אין
זו אפשרות דמיונית כלל וכלל. על כך יעיד נציג רשימת אחוה ע״נ, שבא למחרת
היום לוועדת הבחירות המרכזית בגני התערוכד״ ובידו דבר שלא ייתכן כי יהיה
קיים: מעטפת בחירות לכנסת, ובתוכה פתק של רשימה ב׳ .את המעטפה הזאת מצא
ברחוב. כיצד הגיעה לשם? האם היתד, יחידה? נפלה בטעות, נזרקה בזדון — ואם
כן, האם רק מעטפה אחת היתה?

שיטות לגזול קולות

הטעמים הבטחוניים

^ תוצאה הראשונה של תלונות אלה ואחרות ניכרה בשעת ספירת הקולות.
ו 1הסתבר, שיש זהות כמעט מוחלטת בין התלונות, לבין הקולות שנפסלו. כך, למשל,
בקלפי בד, התלונן משקיף רשימת העולם הזה — כוח חדש על מציאת פתקים מקומטים,
או פתקים שחתך קטן נעשה באחת מפינותיהם, נפסלו פתקים מסוג זה בשעת הספירה.
תלונה שכיחה אחרת גרמה אף היא לאובדן מספר ניכר של קולות. זוהי התלונה,
על העדר פתקי־הצבעה של הרשימה מתא ההצבעה. מה עשה המצביע, כאשר גילה
כי האות ש׳ ,למשל, חסרה?
הוא יכול — וזכאי היה — לפנות ליושב־ראש הקלפיבתלונה, ולדרוש כי יוכנסו
הפתקים החסרים. אולם רבים חששו לעשות זאת, מחוך הרגשה שהזדהות כזאת עם

4קח אחר מיום הבחירות: רשימה הרוצה לעמוד במידה סבירה על זכויותיה, אינה
/יכולה לעשות זאת אם אין לה לפחות מיליון לירות בקופתה, לצורכי יום הבחירות
לבדו. החשבון פשוט: כדי לוודא תכופות, כי האותיות נמצאות במקומן, חייבת הרשימה
להחזיק משקיף או חבר־ועדה בכל קלפי. בבחירות אלה היו 3059 קלפיות. על כל
קלפי היה צורך להפקיד שני נציגים מתחלפים. בסו הכל: למעלה מ־ 6000 איש.
מפלגה שיכלה לגייס מחצית מספר האנשים בהתנדבות יכלה להסתפק במיליון לירות.
מפלגה אחרת היתד, נאלצת לשלם שני מיליון לירות כשכר־עבודה.

רשימה. שלא יכלה להוציא סכום עצום זה, פירוש הדבר שנאלצה
להפקיד את גורלה בקלפי בידי אויביה. לגבי רשימה כמו ״העולם הזה -

העולם הזה ־ נוח חדש״ בכנסת
כוח חדש״ ,אשר כל יתר המפלגות הוכיחו את שותפותן נגדה, היה
בכד מיכשול חמור.
מספר המשקיפים המתנדבים הספיק לכסות בקושי שליש הקלפיות. משליש זה הגיע
זרם רב של תלונות, ובכמה מקרים נמנעו פסילות בלתי־מוצדקות וליקויים בשעת
ההצבעה. ביתר שני־ר,שלישים קראו הפירצות לגנב, ואץ לדעת בכמה קולות עלה
הדבר הזד, לרשימה.
מדוע אין לדעת? התשובה מהתה אחת השערוריות הגדולות של נוהלי הבחירות.
עוד בליל הבחירות, כאשר החלו מגיעות התוצאות הראשונות של ההצבעה, העבירו
המשקיפים־המתנדבים של רשימת העולם הזה — כוח חדש למטה הרשימה בתל־אביב
את הערותיהם על מהלך ההצבעה בקלפיות שלהם, על מספר הקולות בהם זכתה
הרשימה ועל מספר הקולות שנפסלו.
למחרת ביקש נציג הרשימה, עורך־הדין אמנון זכרוני, מוועדת הבחירות המרכזית
לאפשר לו לעיין בתוצאות הבחירות בקלפיות השונות, כדי לבדוק אם אכן תואמות
התוצאות הרשמיות את התוצאות שנרשמו בידי משקיפי הרשימה, וכדי לעמוד מקרוב
על סיבות פסילת הקולות. תשובת יו״ר הוזעדה, השופט העליון משה לנדוי:

״כתשובה למבתכך, בו ביקשת לקכל את התוצאות מכל הקלפיות,
כבל רחבי הארץ, הנני להודיעו שמטעמי בטחון לא אובל להרשות זאת.
״אם יש לרשימתך טענות ברורות לגבי קלפיות מסוימות, תוכל להגיש לי פרטים
על כך, ואתרי קבלת הפרטים אשקול אם יש מקום לעריכת בדיקה נוספת לגבי קלפיות
אלה, או מקצתן, נוסף על הבדיקות הנעשות בלא הכי על־ידי ועדת הבחירות המרכזית.״
ההסבר הרשמי לאותם ״טעמי בטחון״ הוא זה: יש ישובי־ספר הנחשבים למוצבים
מלחמתיים, ועל כן אסור שייוודע מספר תושביהם. נוסף לזאת, אם ייוודע המספר
הכולל של כל המצביעים האזרחיים, ולאחר מכן יתפרסם מספר כלל המצביעים בארץ,
אפשר יהיה על־ידי פעולת־חשבון פשוטה לדעת את מספר החיילים שהצביעו בקלפיות
צבאיות. גם זה סוד בטחוני.
אולם שני הסודות אינם סוד. על כל פנים — לא לגבי מפלגות גדולות. כי כל
מפלגה רשאית להציב משקיף בכל קלפי אזרחית בארץ. רק למפלגות הגדולות יש
הכסף לעשות זאת, והן יודעות בדיוק כמה אזרחים הצביעו בכל ישוב בארץ.

בלומר: אם יש להן בסף, אין ״הטעמים הכטחוניים״ יכולים למנוע
בעדן מלגלות את הסוד הגדול.
זאת ועוד: לשש המפלגות הגדולות מותר, על פי חוק הבחירות, לדעת בדיוק מה
מספר החיילים המצביעים בקלפיות צבאיות. וכך שוב אין ״הטעמים הבמחוניים׳
עומדים בפני המפלגות הגדולות. הסוד נשמר רק לגבי רשימה קטנה, או רשימה חדשה,
כמו רשימת העולם הזה — כוח חדש. היא אינה יכולה לפקח על בדיקת הקולות,
אינה יכולה להשתתף בביקורת על תוצאות הבחירות. את זאת עליה להפקיד בידי ועדת
הבחירות המרכזית — זאת אומרת, בידי נציגיהן של כל יתר המפלגות. השופט העליון
רק עומד בראש הוזעדה, ומאציל עליה מכבוד מישרתו. אולם את ההחלטות — אם
להכשיר או לפסול את הקולות שניתנו לש׳ ,למשל — מקבלים נציגי המפלגות.

וברגע שנציגי המפלגות מקבלים החלטה -אי־אפשר לערער עליה
אפילו בפני כית־המשפט העליון של המדינה. מותר להגיש עירעור רק
לכנסת השישית -אותה כנסת שנבחרה על פי החלטות הוועדה.
המערער צריף לבקש מהכנסת שהיא תפסול את ההחלטה, שעל
פיה הורכבה הכנסת עצמה בפי שהורכבה.

הבל תלוי בצבא

^ חת התופעות המוזרות ביותר של הטיפול בבחירות אלה באה למחרת ליל ההצבעה.
> 1אחרי שבמשך שעות רצופות שידר קול ישראל את תוצאות הבחירות — השתתק
לפתע. המשך ספירת הקולות הפך סוד כמוס. גם כאשר הושלמה הספירה של כל
הקולות האזרחיים, לא נמסרה שום הודעה רשמית. מפי עסקני המפלגות הגדולות נתקבלו
תוצאות בלתי־רשמיות. הן נתנו למערך 44 מנדאטים, לגח״ל ,26 לדתיים ,17 לרפ״י ,10
למפ״ם ,8לליבראלים העצמאים ,5לרשימות הערביות של המערך ,4לרשימה
הקומוניסטית החדשה ,3לרשימת העולם הזה — כוח חדש ,1למק״י ,1בסך הכל.119 :
בשעה שנעשה חישוב זה, נותר נעלם אחד: החלוקה המדוייקת של קולות החיילים.
כבר היה ידוע המספר הכולל של הקולות בקלפיות הצבאיות, והעסקנים המומחים ערכו
את החישוב על־פי חלוקה משוערת של קולות אלה. כאשר העניקו 44 מנדטים למערך,
ו־ 10 לרפ״י, כבר לקחו בחשבון את העודפים של מפלגות אלה, בתוספת הקולות
שהן עשויות לקבל בצבא.
כלומר: בלי קולות הצבא היו למערך רק 43 מנדטים, ולרפ״י רק .9מתוך הנחה
שבצבא יקבלו אחוז מקביל לזה שקיבלו בץ האזרחים, ניתנו להם שני המנדטים
הנוספים. נותרו שתי רשימות, בעלות עודפי־קולות גדולים: העולם הזה ומק״י. הקול
ד,־ 120 היה צריך להינתן לאחת מהן.
בשלב זה צעדה רשימת העולם הזה — כוח חדש בראש. כלומר, כדי לזכות במנדאט
שני היתה מק״י צריכה להשיג בצבא מספר רב יותר של קולות מאשר תקבל רשימת
העולם הזה — כוח חדש. לפי כל החישובים, ניראה הדבר בלתי־אפשרי.

רק כאשר הגיעו הקלפיות למקום־הריכוז, בביתן הסמוך לביתן
המרכזית, ניתנה דריסת־רגל לנציגי המפלגות.

ועדת הבחירות

אבל לא לנציגי בל המפלגות. לנציגי ״רשימת העולם הז ה -כו ח חדש״
אסור היה להתקרב לקלפיות אלה. ושוב, בטענה של ״טעמי בטחון״.
ושוב היו ״טעמי בטחון״ בוזכים.
בשעתו, כדי למנוע ממק״י גישה אל הקלפיות הצבאיות, קבעו יתר המפלגות, כי
הפיקוח על ספירת הקולות הצבאיים יימסר לשש המפלגות הגדולות. אילו היתד, מק״י
המפלגה ד,ששית בגודלה, היו יתר המפלגות קובעות כי הזכות נתונה רק לחמש
המפלגות הגדולות. כאשר ביקשה רשימת העולם הזה — כוח חדש זכות לשלוח
משקיף, שיהיה נוכח בשעת ספירת הקולות הצבאיים, נדחתה הבקשה מאותם טעמים.

וכד נוצר מצב, שנציגי שש המפלגות הגדולות נתקבלו אוטומטית
בנציגים בשרים מבחינה בטחונית. נציג ״רשימת העולם הזה -כוח
חדש״ לא נדרש לעכור בדיקה בטחונית, כדי לקבוע את מהימנותו. הוא
נפסל אוטומטית -מפני שהוא שייף לרשימה חדשה. שעה שדווקא
רשימה חדשה זקוקה למשקיף שיעמוד על זכויותיה, נשללה ממנה
זבות ראשונית זו.

״רק הגנראלים יכולים להסביר״...

חל ליל השימורים האחרון. בביתן הקלפיות הצבאיות הוצבו שורות ארוכות
( ) של שולחנות, ונציגי שש המפלגות החלו בספירה. מן היום בו הטילו החיילים את
פתקיהם ועד לאותו רגע עברו שישה ימים.
כאשר היפיעו נציגי העולם הזה — כוח חדש, וביקשו להיות נוכחים — נדחתה
בקשתם שוב. הספירה הושארה בידי נציגיהן של מפלגות המאוחדות בשינאתן לרשימה
החדשה, אשר גורל המנדאט השני שלה היה תלוי בספירה זו. אפילו צלם העולם הזה,
שביקש לצלם תמונה מרחוק של הספירה, נדרש לעזוב את הביתן שהוכרו כשטח
צבאי. כאילו מלאכת הספירה מסתירה סוד צבאי גדול.

מהות הסוד הגדול התגלתה למחרת בבוקר. הסתבר כי במשף לילה
זה נעלם המנדאט השני של ״העולם הזה״.
ההסבר: המערך קיבל לא רק את הקולות שניחשו לו מראש, ואשר בזכותם זכה
למנדאט ד,־ 44 שלו, אלא שהוא זכה בקלפיות הצבאיות לאחוז מדהים של הקולות.

אחוז זה עלה כהרבה על האחוז שלו בין האזרחים. אחוז שאף אחד מן
המומחים המפלגתיים לא העלה אותו על דעתו ערב קודם לכן, ושאפילו
המומחים של המעיד עצמו לא העזו לקחת אותו כחשבון כשעת
חלוקת המנדאטים הבלתי־רשמית.
כאשר נודעו התוצאות לנציג רפ״י בוזעדת הבחירות המרכזית, ניענע את ראשו
בתדהמה. הוא לא האמין שהמערך יכול היה לקבל אחוז פנטסטי כל־כך של קולות
הצבא, ואילו רפ״י וגח״ל קיבלו הרבה פחות מן המשוער.
״אני חושב שרק הגנראלים יכולים לתת הסבר לכך,״ הכריז נציג אחד המפלגות.
התוצאה של ריבוי בלתי־מובן זה של קולות למערך בקלפיות הצבאיות היתה,
שעליית כוחה של רשימת העולם הזה — כוח חדש בתוך הצבא, בהשוואה למק״י, נוטרלה
לחלוטין. המערך זכה לאישור מוחלט של המנדאט ה־ 44 שלו — ולעודפים כה גדולים,
שיחד עם עודפי אחת הרשימות הערביות שלו עבר את עודפי רשימת העולם הזה —
כוח חדש. בצורה זו לקח את המנדאט השני, שניראה בטוח לחלוטין, והפך אותו
למנדאט מספר 45 של המערך.
ושוב ניצבה רשימת העולם הזה בפני המצב המגוחך: היא לא יכלה להשתתף בבדיקת
התוצאות, והיא לא יכלה לערער על החלטות המפלגות האחרות, ביחס לקביעת התוצאות.

נגד מצב זה אין, לפי החוק הקיים עתה, כל עצה. אולם הבוחר חייב
לדעת עליו. הוא חייב לדעת, בי חוק הבהירות הנוכחי הוא חוק
שנחקק על־ידי קנוניה מפלגתית למען האינטרסים של המישטר המפלגתי
-וכי שערוריה זו תיתכן רק כמדינה שאין בה חוקה.

אפילו ״מעריב״ ,שלא הצטיין בחיבה מיוחדת ל״העולם הזה״ ,קבע
בי ל״רשימת העולם הזה -כוח חדש״ יש בל הסיכויים לקבל את
המנדאט השני. במטה המעיד עצמו נקבע בוודאות, כי ״העולם הזה״
ישלח שני ח״כים לכנסת.

כדי לקבוע זאת סופית ורשמית, היה צורך להמתין לגמר ספירת הקולות של הצבא.
וכאן השערוריה הנוספת.

אין משקיפים
ך* ניגוד להצבעה בקלפיות אזרחיות, אין כל פיקוח אזרחי על ההצבעה בקלפיות
צבאיות. גורלן של הרשימות נחתך בקלפיות אלה, אבל אין להן זכות להשקיף על
התהליך או לפקח עליו.
בהעדר משקיפים, אפשר רק להסתמך על דיווח מיקרי כדי לקבוע אם היו שם ליקויים.
על פי הדיווח שהגיע לרשימת העולם הזה — כוח חדש, היו בקלפיות אלה ליקויים לרוב:
#משקיף אזרחי של הרשימה נכנס בטעות לקלפי צבאית, ביישוב בדרום. הוא
גילה שאין פתקי ש׳ בתא ההצבעה. אולם תלונתו לא נרשמה. תחת זאת היא נעצר
באשמת כניסה לשטח צבאי.
#בקלפי צבאית אחרת, במרכז הארץ, נכנס חייל להצביע. הוא לא מצא פתקי ש ,,תבע
מן החיילים שניהלו את הקלפי להכניס פתקים. הם סירבו, הורו לו להצביע על גבי
פתק לבן.
#חייל אחר, שעמד במצב דומה, העדיף לא להזדהות מבחינה פוליטית, השתמש
בפתק שהביא עמו.
בכמה קלפיות היו תקלות מסוג זה, כמה קולות הלכו לאיבוד בשל כך — אין
איש יכול לומר. לפי הודעות אנונימיות, גדול מספרם.

עם תום ההצבעה, נשלחו הקלפיות למקום־דיכוז. באשר מועברות
קלפיות אזרחיות, מוצפים עליהן משקיפים של המפלגות השונות. דבר
זה לא ניתן ביחס לקלפיות הצבא.

השופט לנדוי בפעולה
להוסיף פתקים, לשנות. פרוטוקולים.״

י** 13

סטריפטיז כבר אינו מספיק -רק דברים מופרעים מושכים ־

מועדונים גוועים
עבור זוג. המבלים המעטים שתו לאט־לאט,
בשקט, את הכסף שלהם. תזמורת הג׳ז הישראלית,
הטובה ביותר בארץ — הזמורתו
של אלכס וייס — הנעימה להם את הבילוי,
ומוני, זמר ישראלי בדרגה בינלאומית, ליווה
אותה.
כל אלה לא הוציאו את הקהל מאדישותו,
ולא הצליחו למשוך למקום קהל נוסף. למה?
כי לא היה שם, באותו זמן, סטריפטיז. אפשר
היה לשמוע את הטלפון כשהוא מטרטר
ללא הפסק, ואפשר היה לשמוע את
מאות האנשים, כשהם שואלים בתאוותנות
את השאלה :״יש סטריפטיז?״
לא. אין סטריפטיז. בשבוע הבא יד-,ה.
בעל־המועדון ,״קובה״ זילברינג, לא בא
באותו ערב לפקח על העסק. במקומו ניהל
את המועדון סמי מרקוביץ, המלצר הראשי,
שעבד שלוש שנים בצברה ועכשיו, כשהוא
כבר גדול, הוא פותח דיסקוטק בעצמו.
איך הוא הגיע לזה? הוא מוכן ללחוש
בסוד בסוד, שאף אחד לא ישמע :״את הדיסקוטק
שלי אני אפתח במועדון הספתח.
זה יהיה משהו כמו ויסקי־א־גוגו. הפרינציפ
יהיה: שעה תקליטים, שעה תזמורת. התזמורת
תהיה של כושים, התקליטים יהיו מכל
העולם.״

״הקהל הוא מופרע״

וווויזזווייווזווו!)

ת קופה מצאנו למחרת בבוקר במשרד
האמרגנות שלו. היא היה מוקף מוד־

האם עומר ק״ם?

ההנחות הניתנות למרבית ״החבריה״ הישנים. מנהל

כב משלושה חלקים: החלק האוהב אמנות, החלק
ארוטיקה, והחלק האוהב סופר־ארוטייקה. למזלנו ה:
שלישי הוא הרוב.״
מה זה סופר־ארוטיקה? ״זה הצגות של גבריב
נשים, ונשים שהן גברים, כמו הקוקסינלים, שזכו
הגדולה ׳ביותר שהיתר, אי־פעם בצברה. הן עבדו
חודשיים, וזהו שיא בתוכנית של המועדון.
״הקהל הישראלי הוא מופרע. סטריפטיז רגיל. ל
כבר. זה מוכרח להיות סטריפטיז המבוסס או
או על סנסציה ארוטית מיוחדת. הקהל יקבל א
מה שהוא רוצה. אני עומד לפתוח מיוזיק־הול, ואז

מועדון צברה, הנחשב לאחד
ף ןז !
המצליחים בארץ,
1/המועדונים 1 עומד למכירה בימים אלה. שוס תוכנית
אינה מצליחה שם, אס אין בה סטריפטיז.
ל מ כי ר ה: מועדון־לילה מפואר, במקום
מרכזי, בתל־אביב. המעוניין יפנה לכתובת
שלנו. המודעה הזאת התפרסמה בשבוע ש
עבר
בעיתון יומי.
השמועות אמרו שהמועדון המפואר הוא
צברה. אבל היו גם שמועות אחרות. שסיפרו
על מועדונים אחרים. הלכנו לברר מי
רוצה למכור, ולמה, ובכמה.
התחלנו במועדון צברה, עברנו משם לכל
מועדוני־הלילה, וגילינו עובדה מצערת: מוע־דוני־הלילה
גוססים.
הם עובדים כולם על רווחים מפוקפקים.
הקהל מתעצל לצאת מביתו. בעלי־ד,מועדונים
נשארים בעסק רק מאהבת המקצוע, ומסיבות
חלוציות.
שלושת המועדונים היחידים המצליחים
להחזיק מעמד הם צברה, עומר כיאם
וכליף, וגם הם עושים את זה בקושי.
כל השאר, חינגה בר 51 ,וכו׳ ,אפילו
לא נחשבים כבר למועדוני־לילה. הם נח־

מועדון צכרה, הקייס כ־ 4שנים, זכה להצלחתו הגדולה ביותר
בתקופה בה הופיעו בו לפני כמה חודשים, להקת הקוקסינלים.
1 1\ / 11
התוכנית נמשכה חורשיים, שנחשבו לתקופת״שיא של הופעה. רק הופעות

שבים למועדוני מארחות.

״יש סטריפטיז׳

,לא נורמלי!

י ״ ״רק •מופעי
סטריפטיז לא

נורמליים יכולים עוד למשון את הקהל ל־מועדוני-הלילה,״
פוסק חיים לוי, בעל כליף.

סיור שלנו נערך במוצאי־שבת. השעה
} 1היתד 11 ,בלילה. הקהל של צברה מנה
20 איש, ביניהם כמה חובשי־כיפות, אנשים
בגיל העמידה, גברים בודדים וזוגות.
המחיר שם הוא 44 לירות למשקה ראשון

מסוג זה מצליחות למשוך עוד קהל. בעל המועדון, קובה
מתעתד לפתוח מיוזיק־הול שיכיל אלפיים מקומות, שבו תת?
נית הלידו האמיתית ויהיו בו שתי תזמורות, ארבעה באריס וחדו

עות־ענק של זמרים ושחקנים, שיבואו ביוזמתו
לארץ. היו שם הפנים המחייכות של
דלידה, הפנים העצובות של שארל אזנאבור,
אדאמו וקוני פרנסים.
הוא חייו מול הפנים המחייכות של דלי־דה
ואמר :״אני עוזב את צברה. אני לא
עוזב מפני שאין עתיד למועדוני־הלילה. אני
עוזב מסיבה אחרת. זה מה שנכון הוא שהקהל
הישראלי דורש יותר מדי. הוא מור־

הסוף של הדיסקוטקים, הברים והיכל התרבות.
״זה יהיה אולם בן אלף חמש מאות עד אלפיים
תהיה לי תוכנית לידו אמיתית, כל שבועיים כוכב
אחר, שתי תזמורות, ארבעה ברים, וחדרי המתנה בסיגנוג

״גועל־נפש -אב
הוכה יש תוכניות סוערות .״תהיינה שם ארבעיג
עירום. כבר בדצמבר יגיע הנה החלק השני

מוערוני־הלילה דיקים
קנות והווי — השתנה,״ מסביר צפריר ,״הם
הפכו ליושבי־ב־ת, עם בעיות כלכליות ובעיות
פרנסה. בכלל, הטעם השתנה.
״היום אנשים אלה נעלמו. יחד איתם נעלמו
האידיאלים של המולדת, ושל האהבה.
״גדל דור שלפני שבע שנים היה בן
שבע־עשרה, היום הוא בן עשרים וחמש.
הדור הזה הוא הלקוח של המועדונים, הוא
ספוג אווירה של זרקורים׳ טוויסט ושייק.
נוסף לכל זה עלה בינתיים הגורם הכספי.
אם בזמנו קיבל אמן בעל רמה, כמו אסתר
רייכשטט, למשל 650 ,לירות לחודש, היום
הוא עולה 6000 לירות. וזה נוסף על תזמורות
והוצאות שוטפות, שעלו פי ארבע
וחמש, בהשוואה למחיר הכרטיס שעלה רק
פי שניים.
״מאחר וטעמו של הלקוח השתנה, התאימו
את עצמם מרבית המועדונים לטעם
החדש. הם הגדילו את התזמורות, שינו את
סוג המוסיקה, והמועדונים הפכו לאולמות-
ריקודים. מיספר מקומות־הבילוי גדל, כל
בית־מלון פתח מועדון־לילה. רובם עובדים
על הפסדים. אבל יש להם אפשרויות רבות.׳,
;מזהירה של זמרת־הפולקלור הישראלית מתי עינב
צטיין פפו, ריק המועדון ברוב הימים. וזאת למרות
ועדון, שלמה צפריר, טוען שטעמו של הקהל השתנה.
אוהב שהם
צלחה
!צלנו

קרוטל, וחלק ממועדון הלסביות בפאריס
— היא והוא. זהו. אני נאמן לקהל שלנו,
אני עושה את זה בשבילו. אני בטוח שיהיו
המונים שיגידו על זה שזה גועל־נפש, אבל
הם כולם יבואו.
״המיוזיק־הול שלי יגמור את הדיסקוטקים.
בכלל, לדעתי, הפתיחה של הדיסקוטקים
היא גם הסוף שלהם. כי כל הילדים
הללו, מנהלי הדיסקוטקים, מרמים את עצמם.
הקהל הישראלי אוהב כל דבר חדש,
הוא הולך עם הרוח. כשפתחו את יואלס,
רצו ליואלס, כשפתחו את שרתון, רצו ל־שרתון,
כשפתחו את הילטון, רצו להילטון.
״אחרי 12 הופכים כל הדיסקוטקים למסיבה
אחת גדולה, עם כל הקשור בזה. את
האווירה הזאת לא יכול לתת לקהל שום
מועדון־לילה המכבד את עצמו.
״מספיק שיהיו שני סקנדלים׳ שיפורסמו
בעיתונות על־ידי בעל או אשה קנאית, כדי
שהדיסקוטקים יתחסלו. הסקנדל הראשון יגמור
להם את העסק.״
מועדון־הלילה השני של מוצאי־שבת, היה
עומר ביאס. גם שם ישבו עשרים איש, וגם
שם הופיעה זמרת מצויינת, זמרת הפולקלור
הנפלאה — מתי עינב. היא שרה, ופפו
ליווה אותה. מי זה פפו? זהו הגיטריסט מספר
אחד של ישראל.

״ככזה פעמים אפשר?״
פדיר אינו אופטימי .״לכן המועדו־
28 נים עושים רושם שהם ריקים. הם לא
ריקים, פשוט אין יותר אנשים. מאז ש־׳
החכרנו את המקום, לפני שנה, חלה ירידה.
אין בעייה של מחירים, כי אצל החברים
אנחנו ממילא לוקחים את המהירים הישנים,
כמו שעושים הדיסקוטקים.

1ך 1 | 1| 9 11ץ המועדון היחיד׳ או־
1תו מצאנו מלא היה
) 1111
כליף, וזאת מפני שמופיעה שס סטריפטי־זאית,
שזה לה ביקורה השני בארץ, ורוניק.

טיבים גדולים, המקבלים הנחה של חמישים
אחוז. אבל יחד עם זה, מה שמציל אותנו זר,
שהפכנו משרד אמרגנות• אנו מוכרים את
האמנים שבתוכנית לנשפים ולערבי בידור.״
הלילה כבר נגמר, הסיור הסתיים. חיי־הלילה
של תל־אביב נגמרו. מר, נשמע בערים
האחרות? בחיפה פועל מולן־רוג׳ ,המתקיים
בזכות מלחי הנמל. בירושלים נפי
תחת ערב־ערב המסעדה מנדרין. הקהל מגיע
לשם רק במוצאי־שבת, כשתוכנית מיוחדת
באה מתל־אביב כדי לבדר את הירושלמים.
באילת נמצאים שני מועדונים, מועדון סוף
העולם וחצות־וחצי. שניהם דומים באופיים
לעומר ביאס. הם מצליחים להתקיים, כיוון
שאין להם בני־תחרות, ויש להם תיירים.

מולדת ואהבה
ף ין עם׳ עוד לפני שנה, אי־אפשר היה
^ להיכנס לשם מרוב צפיפות. אי־אפשר
היה לראות את הקהל, מרוב עשן סיגריות,
ואי־אפשר היה לראות את עשן הסיגריות
מרוב אנשים. האווירה היתד, שם תמיד דחוסה
וסוערת.
לא היה שם אף פעם סטריפטיז. אם כן,
מה בכל זאת קרה שסי פנינו לשלמה צפריר,
והפנינו אליו את השאלה. שלמה צפריר
הוא צייר, אבל כבר שבע שנים הוא
מנהל את עומר כיאם.
״הדור שחי באווירה של אידיאלים, הרפת־

כם הכיס מושך

ארץ, כמו בעולם הגדול, החלה מת־
^ 2פשטת מגיפת הדיסקוטקים. בינתיים נפתחו
רק שלושה, ובכל זאת הקהל מבולבל.
הסטריפטיז מושך אותו לצד אחד, שלושת
הדיילים החמודים של ויסקי־א־גוגו מושכים
לצד שני, הברים לצד שלישי והכיס והתקציב
ממשיכים למשוך לכל הצדדים.
ד 1ח ] 7 1 | 11| 7הדיסקוטקים מלאים. וזאת ערב־ערב, כשהקהל אינו יורד מרחבת!
1 / 0 <1׳ 1#הריקודים, ומרבה בריקודי־הקבוצות החדישים. בתמונה: המועדון החדש,
שנפתח לאחרונה, ויסקי־א־גוגו, המנוהל על־ידי שלושה דיילים צעירים בעלי־מרץ.

ף לברינג,
׳ 0תוב־המתנה.

מקומות,
:מלאומי
שונים.״

יבואו״
״רק מופרעים!

ן יי ״ ר ק הופעות

רקדניות־זל
להקח

של גברים שחס
נשים, ונשים שהם גברים, הולכות בארץ,״
פוסק קובה זילברינג, בעל צברה.

״הדיסקוטקים הם בעיה בכל העולם. הם
זולים, כי אין עליהם מיסים. התקליטים
עולים פרוטות. אין צוות שצריך לשלם לו
הון. ובכלל, כמה פעמים אפשר לראות את
התוכנית במועדון?
״פעם היה הקהל בא בתשע וחצי, היה
אוכל, שותה, רואה את התוכנית ורוקד.
היום הקהל אוהב להסתובב ממקום למקום,
האנשים אוכלים במסעדה, שותים באיזה
מקום, ובאים אלי לראות את התוכנית. כך
שהירידה של עומר כיאם היא לא רק בגלל
הסטריפטיז והדיסקוטקים.״
מה שנכון הוא, שהאופנה היא הקובעת.
עובדה שבר כמו אליבי, או פורטוריקו,
היו בזמנם באופנה, ומאז שקמו הדיסקוטקים
הם כמעט ריקים•
הערב נמשך. עברנו מעומר כיאס לכליף.
השעה היתד, מאוחרת. הסטריפטיזאית היפה־פיה
ורוניק התפשטה. האולם היה מלא. הצלחנו
לתפוס את חיים לוי, בעל המועדון,
ולשאול אותו מה הוא עושה כדי למלא

את האולם שלו.

משהו לא נ״רמלי

^זש 1דיזו י
וא ענה בפסקנות שאין לערער עליה:
זה לא הסטריפטיז. במקום שאין
סטירפטיז מיוחד, עם איזה סנסציה, או איזה
אופי מדהים, הקהל לא בא. זה צריך להיות
משהו לא נורמלי. סתם התפשטות זר, לא
כלום. יופי לא קובע, זו מוכרחה להיות
סטריפטיזאית עם אישיות לא רגילה או שם.
״הסטריפטיזאית הטובה ביותר שהיתר, לי
היא אסנקה, לפני שנתיים. היא ביצעה אקטים
עם עניבה. הקהל השתגע. כשנליף
היה מועדון של החוג הנוצץ, ובאו אליו
אנשים כמו ורה ויצמן, כל מכון ויצמן,
נציגי דהומיי וניגריה, נמיר, ראשי ממשלות,
עבדנו על הפסדים• מאז שפתחנו את העסק
להמונים, כליף נעמד על הרגליים. אנחנו
עובדים עם מוסדות כמו התעשייה האווירית
של לוד, אגד, דן, בנקים למיניהם, וקואופר־

״אין אהבה!״

השתנה. הוא נמשך רק אחרי דברים חדשים,״
פוסק בעל עומר כייאם, שלמה צפריר.

מז ג פי ת

במדינה

• לוי אשכול יתקשה להגשים את שאיפתו להרכיב ממשלה

(המשך מעמוד )8

קואליציונית במהירות. המיכשול: תביעות המפד״ל בשטח חלוקת
התיקים. הדתיים לא יסתפקו הפעם באותם תיקי־המפתח להשלטת הכפייה
הדתית — כמו משרדי הפנים, הסעד, הבריאות והדתות — אלא יעמדו על כן
שיתנו להם גס משרד בעל אופי כלכלי מובהק, כמו המיסחר והתעשייה, וכן

רפת. איש־שלום אומר לכולם להירגע. כולם
יקבלו. רק לא לדחוף.
המיספר הכי גדול. מרדכי איש־שלום
הוא האיש הכי נחמד בירושלים. יש לו חיוך
חביב. הוא מציע לכל מי שבא אליו סיגריות
קינג־סייז. הוא שואל מה שלום ההורים, ומה
שלום האשד״ ומה שלום הילדים, ומוכן לדבר
עם כל אדם, כאילו בכלל לא היה
ראש העיר ירושלים, או כאילו הוא לא יהיה
ראש העיר ירושלים.
מהחדר שלו בבניין העירייה הוא חולש על
שני ציורים גדולים של ירושלים, על תבליט
ענק של ירושלים, ועל מפה גדולה של
ירושלים.
למה נתנו לו אזרחי ירושלים כל־כך מעט
קולות? האם הם לא ראו שיש לו רוב? הנה,
עובדה שלמרות הכל יש לו רוב :״הרשימה
שלנו קיבלה את מיספר הקולות הגדול ביותר,״
הוא אומר בקול עמוק ונעים• ״היתד,
ירידה, אבל הירידה היתד, בגלל הפילוג
במפא״י. המצב הוא כזה: היו 8מנדטים.
שניים עזבו. נשארו .6חוץ מזה היה ל־אחדות־העבודה
אחד, ואחד למפ״ם. הפסדנו
רק מנדט אחד, מפני שקמה מפלגה נוספת.
בסוף נשארו לנו רק חמישה מנדטים בגלל
העודף הגדול שנשאר. בכל אופן, אנחנו קי
סגן־שר
במשרד החוץ.

• כוח־הסחיטה של המפד״ל יוגבר כשל רתיעתו של לוי
אשבול מפני הקמת ממשלה בלי הדתיים. בשיחה שקיים עם חיים
משה שפירא, ליד מיטת חוליו בבית־החולים הדסה בירושלים, גילה אשכול כי
לא יהסס להקים ממשלה עם הדתיים והליבראליס, אם רק תימצא נוסחת
הסכם לגבי המחיר. במיקרה זה ישאיר תיקים ריקים בממשלה, אותם יציע
בהמשן המשא־ומתן למפ״ס, מתוך הנחה שמפ״ס לא תוכל להעמיד תנאים.

• העקרון, לפיו ינסה לוי אשכול לחלק את המקומות
בממשלה: שר אחד על כל המישה ח״בים של הקואליציה.
במיקרה זה ידרוש לשריין תשעה תיקים למערן, שניים למפד״ל, אחד בתוספת
סגן־שר

למפ״ם ואחד

לליבראלים העצמאיים.

מקורביו

רואים

בכך

תכסיס

להקשות עוד יותר על הצטרפות מפ״ם.

• גם אם יתגלו קשיים בהקמת הקואליציה הממשלתית,
ייבחר מרדכי נמיר בראש עיר בתל-אביב, בתמיכת הדתיים.
החשש שבסופו של דבר תתלכד קואליציה עירונית בלעדיהם, שתכלול את
המערך, רפ״י, הליבראלים העצמאיים ומפ״ם, ימריץ את שלושת נציגי החזית
הדתית להצטרף למחנה נמיר. דוחפת אותם גס השאיפה למנוע כל אפשרות
שאיש דתי, שאינו שייך
למפלגה דתית, כמו איש
גח״ל מרדכי שטרן, ישתלט
על העיר הגדולה
בישראל.

• בירושלים ייבחר
כמעט ללא
בפיק מרדכי איש
שלום לראשות העיר.
נם כאן יכריעו
הדתיים את הכף לטובת
איש המערך, הפעם מתוך
התנגדות עקרונית
לטדי קולק, אותו הם
מאשימים בהקמת גן הפסלים
בבירה.

• פנים חדשים,
המועמדים לממשלה
הבאה, מטעם
המערך ז זאב שרף,
ראובן

ברקת,

ישראל

קוב. הדתיים עשויים גס
הם להחליף לפחות חלק
משריהס, ולהציע הפעם
במקומו של ד״ר יוסף
בורג את ח״כ מיכאל
חזני, השייך גס הוא
לסיעת למיפנה.

טדי קולק ומרדכי איש־שלום
מי לוחש מה למי?

• צפוייה מתי
חות
מיידית בתוך צמרת גח״ל. תוצאות הבחירות נתנו מכה
קשה ליוקרתם של מנחם בגין ולכמה מעוזריו הקרובים ביותר בחרות, שעיצבו
את מערכת הבחירות של הגוש. יושמעו דרישות שכמה מהח״כים הוותיקים
יתפטרו. החלק הליבראלי ינסה להשתלט במידה כלשהי על מנגנון הגוש,
יאיים בפרישה אס לא יצליח בכך.

$סערה גדולה עומדת לפרוץ בסניף מפ״ם בנצרת, ולהעמיד
בסימן־שאלה את כל עתידה של המפלגה כרחוב
הערכי. בעיר זו ירד כוחה של מפ״ם, אולם היא לשון־המאזניים בעיריה,
בין שבעת נציגי מפא״י וגרוריה לבין שבעת נציגי הקומוניסטים הערביים.
כל אנשי מפ״ם במקום תובעים להקים קואליציה עם הקומוניסטים, כדי לחסל
סוף־סוף את שלטון זנבות מפא״י בעיר. הקומוניסטים אף רמזו כי במיקרה
זה יהיו מוכנים לתת לנציג מפ״ם את ראשות העיריה. א ולם אין ספק שמרכז
מפ״ס יתן הוראה הפוכה, מתון חשש שמתן יד לקומוניסטים בנצרת יסכל את
סיכוייה להתקבל לקואליציה הממשלתית. במיקרה זה תיתכן התמרדות הסניף
המקומי, התפטרות כמה מהנציגים העיקריים, ואולי אף מעברם לרשימה הקומוניסטית
החדשה. הנצחון המפתיע של רשימת העולם הזה — כוח חדש
בנצרת, בבחירות לכנסת, משמש אף הוא גורס מתסיס בשורות מפ״ם שם.

• קרוב לוודאי שגם בכנסת השישית יחולקו התפקידים,
ראשויות הוועדות והרכבן, על־פי הסכם כין המערך וגח״ל,
כפי שנעשה ככנסת היוצאת.
• אם מדאיגה אותך שאלת הפיחות של הלירה הישראלית,
אתה יכול להירגע -לפחות כמשך שמונת החודשים הקרו־בים.
ברגע זה אין כל החלטה על הפיחות, וגם לא תיתכן עד אחרי הקמתה
של הממשלה וכניסתה לשטף העבודה. גס אחרי ההחלטה, יהיו דרושים כשישה
חודשים של הכנה מדוקדקת וסודית, כדי שאפשר יהיה לבצע את הפיחות. בכל
זאת, הסיכוי לטווח ארון: פיחות הלירה ל־ 20 סנט.

בלגו את מספר הקולות הגבוה ביותר.״
למי כואכוז שן? טדי קולק זכה בבחירות
בחמישה מנדטים. הוא הצליח כל־כך
לא רק בגלל האישיות שלו, אלא גם בגלל
שהוא יצא מהמוזיאון, בגלל שהוא חילק
שושנים ומטאטאים לאזרחים. שיראו שהוא
יכול לטאטא את העיר בשושנים, ולנטוע
בגנים מטאטאים, אם הוא רוצה. ובגלל שיש
לו ברשימה שני רופאי־שיניים שהבטיחו
שכל מי שיהיו לו כאבי־שיניים יוכל ללכת
לעשות צעקות בעירייה.
איש־שלום מודה בזה :״טדי קולק משך
באופן אישי הרבה קולות. היו לו גם שי־טות־תעמולה
לא קונבנציונליות. הוא חילק
פרחים לאזרחים, ומשך בזה את הנוער, את
בני־ד,תשחורת וגם נשים. היד, לו גם הפיר־סום
של המוזיאון, אם כי הוא לא הקים
אותו לבד, למרות שהיה לו חלק בזה,
ובכל זאת היו לו עוד שותפים,״הוא
נתן לבחירות הללו גוון אישי. בדרך
כלל הן תמיד מפלגתיות. צריך להפריד,
לפי דעתי, בין הבחירות הארציות למקומיות.
אילו היו בחירות מקומיות, אישיות, הייתי
אני נבחר.״
גם טדי קולק אומר כך.
״טוב. יתכן שגם הוא היה נבחר.״
״חוץ מזה, נכון שיש איזה כפיות־טובה מצד
תושבי ירושלים,״ הוא מוסיף, בסון שקט,
ללא התמרמרות ,״עשינו מפעל עצום של
העברת שכונות־עוני. העברנו 200 משפחות
לשידמיס, ובכל זאת בשיכונים הללו לא

הצביעו בעדנו. מדוע? כי כשיש שיכון, תמיד
חסר משהו קטן, ואף פעם לא מרוצים.
״אבל תושבי ירושלים נתנו לנו את מים־
פר הקולות הגדול ביותר בעיר. אין לי כל
יסוד לפרוש. אילו היו לנו עוד 900 קולות,
היינו אנחנו שישה מנדטים, והם ארבעה,
לנו היה מיספר הבוחרים הגדול ביותר.״
מי מכוערת י למה ניתנו להם כל־כך
הרבה קולות? כי כל מה שאומרים על העיר,
שד,״א לא נקייה, שיש בה שיכונים
מכוערים שסללו בה כבישים שיימסו בגשם
הראשון, רק לכבוד הבחירות, שיש
קיפאון אדמיניסטרטיבי בעירייה, ושהעם בירושלים
עייף, כל זה לא נכון.
האם זה נכון שהעיר מכוערת? לא. זה
לא נכון. היא יפה. רק שד,שיכונים מסתירים
את זה• בפנים היא בנוייה כולה אבן. העירייה
הקפידה על כך. אבל מבחוץ היא
בנוייה משיבונים. כי כל הבנייה הציבורית
נעשתה בידי משרד־השיכון, ומשרד־השיכון
לא זקוק לרשיון מהעירייה. מותר לו לבנות
איך שהוא רוצה, איפה שהוא רוצה.
גם השיכונים האיומים, שהועמדו בכניסה
לעיר, נבנו לא באשמת העירייה. משרד־השיכון
בנה אותם בשביל הדתיים, כדי
להבהיל את כל מחללי שם ה׳.
למה העיר מלוכלכת? ״זה בדיוק מה שאני
שואל את עצמי,״ אומר איש־שלום בקול
עייף .״למה אומרים שהעיר מלוכלת?
העיר היא נקייה. אם כי היא צריכה להיות
עוד יותר נקייה. לא היה למתנגדים מה
לבקר, לא היה להם מה לטעון נגדנו, אז
הם טענו על הנקיון. ירושלים הרבה יותר
נקייה ממה שהיתר, אי־פעם, אם כי אפשר
לעשות עוד בשטח זה.״
מי מת׳ מי? מה אפשר לעשות עוד
בשטח הזה? לנקות. הוא מחייך חיוך קצת
שובב, קצת רציני, והמבט החביב שלו מבריק.
הוא עובר להאשמות האחרות. אין שום
שחר לשמועות כאילו ירושלים היא עיר
מתה. אם מישהו מת, אז זה הירושלמים,
ולא ירושלים• הם לא יוצאים לרחובות ול־בתי־קפה.
אבל עובדה, שלעיתים קרובות,
בערב אחד, יש ארבע הופעות אמנותיות,
בארבעה אולמות. ארבע בערב אחד. האם
זה מעיד על עיר מתה? זה מעיד על פעילות
תרבותית ענפה ועירנית.
גם עניין הכבישים הוא שקר. ירושלים
הרי מלאה כבישים. אולי התכוונו לתל־אביב
בקשר לכבישים? ״לא, אם דיברו על סלילת
כבישים לפני הבחירות, התכוונו לירושלים.
אבל זה לא רציני, כל ההאשמות הללו,״
אומר ראש העיר ,״אי־אפשר לסלול כביש
בשלושה שבועות. צריך לזה תוכנית, צריך
תקציב. כל שנה, לקראת סוף הקיץ, סוללים
כבישים, מכיוון שאת התקציב מאשרים באפריל.
איך יתכן שיש בירושלים 150 כבישים,
אם סללו אותם רק ערב־ד,בחירות? ואם
סלילת הכבישים הפריעה לבחירות, הרי
אני לא יכול להפסיק אותה בגללן.״
אז אם כל כך טוב, מה נשאר בשביל
ראש העיר החדש? מה הוא יעשה? אין מה
לדאוג לזה. מי שדאג לעיר כל כך יפה עד
עכשיו, הוא גם ידאג לכך שיהיה מה לדאוג
הלאה .״אני מתכונן לחלק את העיר לארבעה
אזורים,״ אומר ראש־העיר לעתיד ,״כדי
ליצור מגע עם האזרח, אני מתכונן לשפר
את השרותים, לעשות פעולות למען הסטודנטים,
להגביר את הפעולה למען הנוער,
לחסל את משכנות העוני. לבנות בתי־ספר.
להקים גנים ועוד.״
את כל זה ועוד הוא יעשה למען ירושלים;
ומה משלמים לו בעד זה? בכפיות־טובה.

עת1נ

הלבה טו ב
לשושנה שגב היו נוהגים לקרוא :״העיתונאית
של כוס המים״ .היא היתר,
הכתבת הראשית של לאשה, והיו לה
שיטות־עבודה מיוחדות ומקוריות.
שטח הכתיבה שלה היה, בדרך כלל,
סיפורים מזעזעים, מיקרים סוציאלים, וסיפורי
חיים של אנשים מיוחדים. כשהיא
היתד, מגיעה לבתים, על־מנת לדבר עם
אנשים, היו טורקים לה לעתים קרובות
את הדלת בפנים. היא לא התרגשה מזה.
היא היתד, דופקת שנית על הדלת ושואלת
באדיבות :״אולי אפשר לקבל כוס מים?״
בפני זה איש לא יכול היה לעמוד. ואומרים
שהיא הספיקה לשתות הרבה כוסות
מים בחייה.
מה אתם מתרגזים? לפני כמה
שנים היא נשלחה לרחובות לכמות סיפור
העולם הזה 1471

על זוג שכנים שלקח כדייר סטודנט, שניהל
או לא ניהל רומן עם בעלת־הבית.
הבעל חשד בסטודנט, וניסה לדרוס אותו.
רחובות סערה.
היא הגיעה לשם עם צלם, ותחת לדבר
איתה זרקו עליה כמה עציצים, שברו
לצלם את המצלמה, והיכו אותו עד זוב
דם. כשגמרו להכות אותו, פנו אליה.
היא עמדה בצד, וכמה גברים רותחים
מכעס התקרבו אליה בעיניים מזרות אימים•
הם כבר שלחו את ידיהם אליה
ואז, פתאום, בשלווה של ילדה קטנה,
היא אמרה להם :״חברה! מה אתם מתרגזים?
בואו, אני אסביר במה כל העניין.״
הם נרגעו, ולאחר שיחה קצרה סיפרו לה
את כל הסיפור.
היא היתד, בחורה בוהימית, טיפום ביט־ניקי
עוד לפני שהומצאו הביטניקים, בתו
של הסופר אהרון אשמן. היא גרה בבית
ערבי בעין־כרם, ובילתה את זמנה בנדודים
על פני העולם. היא היתר, בלונדון,
בפאריס, ולכל מקום שהיתר, נוסעת היתה
לוקחת את שני ילדיה ואת בעלה.
כל הארץ ידעה שהיא היתד, טובת
לב. לא היה לה הרבה כסף, אבל תמיד
היתד, משיגה, איכשהו, איזה עשר לירות
כדי להזמין את החברה לקפה,
או לכוסית.
זוג נודיסטים. טוב־ליבה התפרסם כל
כך עד שיום אחד באו אליה שני אנשים
עם קרון. הם החנו את הקרון בחצר
ביתה, עלו אליה ואמרו לה :״שמענו
שכאן מקבלים אורחים.״ היא קיבלה אותם.
במשך כמה חודשים הם אכלו בביתה,
שתו בביתה, השתמשו בכל חדרי הבית
ובכל שירותיו. היה זה זוג הנודיסטים
רוברט וולץ וחברתו הבלונדית ברברה.
היא התייעצה עם כל חבריה ומכיריה
ולא ידעה מה לעשות איתם. רק בסוף,
לאחר שהם כמעט השתכנו שם בדרך־קבע׳
היא ביקשה מהם בעדינות לעזוב את הבית.
הם הבינו ועזבו.
כשהיא היתה צעירה, היא היתד, אחה
הנשים היפות בארץ. כשהיא הגיעה לגיל
ארבעים ושתיים, היא היתד, עדיין אחת
הנשים המושכות ביותר וד,מעניינית ביותר
בארץ.

מחרוזיו, והיו לו כאלה עוד רבים. הוא
השתלם בזה בקיבוץ.
נשים אהבו אותו ורדפו אותו׳ לא בלי
סיבה, הוא היה בחור חמוד, יפה־תואר.
במשך זמן מה הוא עבד גם כדוגמן. הוא
היה תמיד, גם לאחר שעזב את הדוגמנות,
לבוש יפה, בחליפות מהודרות, ידע לרקוד,
לשכנע, ולהקסים גברים ונשים. הוא עמד
לנסוע לארצות־הברית, ללמוד צילום־טלבי־זיה
וסרטים.
תאונה בכף היד. לפני כמה חודשים
נסעו השניים להר מירון. מעצורי המכונית
התקלקלו בדרך. גיורא, שהיה ידוע
כנהג מצויין, הצליח ברגע האחרון לעצור
את המכונית. הם ניצלו.
לשושנה שגב היתד, חולשה אחת. היא
האמינה באמונות טפלות. לא מכבר היא
ראיינה לעיחונה את שלום שאול, קורא
כף־היד, והוא ניבא לה שביוני שנת 66
יקרה לה משהו גורלי. היא סיימה את
הכתבה עליו במלים אלה :״אני פוחדת
לדעת מה יקרה לי באותו חודש.״
היא לא פחדה לשווא. ביום הראשון
האחרון נסעו שניהם למושב עובדים בדרום,
על מנת לראיין את הרבנית שהגיש ה־מפד״ל
כמועמדת לבחירות מוניציפליות.
במכונית היתר, גם חנה רה, מורה לריקוד
שנבחרה לפני שנה כמלכת ים־סוף, ורו־נלד
הרדינג, עובד הקונסוליה האמריקאית.
בקילומטר האחד־עשר לפני באר־שבע,
התחלקה משאית גדולה מהכביש. חלקה
האחורי פגע במכונית שלהם. שושנה שגב
וגיורא רוכמן נהרגו במקום. חנה רה
נפצעה קל, ועובד השגרירות נפצע קשה.

שד דלאסמכות
היה זה שבוע קשה בשביל שר הדתות,
זרח ורהפטיג. לאיש הכל־יכול בממלכת

צלם גיורא
בנשיקות טמון סוד

עתונאית שגם
בכוס מים יש שיטה

היו לה גומות־חן של נערה בת שבע-
עשרה, והיא לא הוסיפה להן שום תוספת
מלאכותית. הבגדים שלה היו פשוטים,
ומלבד גרביים שחורים לא היו לה שום
אביזרי־לבוש בולטים.
מחרוזות וחרוזים. כשהזמינו אותה
לכסות תצוגת אופנה גדולה בפאריס, היא
נסעה לשם עם שמלה פשוטה לגמרי, ושני
זוגות גרביים שחורים. הגרביים שלה בלטו
שם יותר מכל שמלות־הפאר של מיטב
הדוגמניות,
היא לא היתה עונדת לא תכשיטים ולא
קישוטים. וכשד,יתד, פוגשת חברות ברחוב,
היתד, מחלקת ביניהן מטפחות ראש, מחרוזות,
וענקים שקיבלה במתנה .״אני לא
יודעת מה לעשות עם זד״״ היא היתד,
מתנצלת.
היא הירבתה לעבוד עם גיורא רוכמן.
הוא צילם והיא אספה את החומר לכתבות.
לגיורא היה הומור מיוחד. הוא נהג לדבר
בחרוזים :״בנשיקות גיורא טמון סוד.
טעמת פעם רצית עוד״ .זה היה אחד
העול-ס הזה 1471

הדת במדינת־ישראל, התברר לפתע־פתאוס
כי משרדו לוקה בחסר. אין לו, לשר הדתות׳
כל סמכות לקבוע תקנות הקשורות
בארגון מוסדות דתיים כלשהם. אין
לו אפילו סמכות כלשהי לקבוע מי
רשאי ומי אינו רשאי לקבור את היהודים,
ולפי איזה טקס מותר לנהל קבורה, המכניסה
הון לקופות הדתיות מדי שנה
בשנה.
כך קבע השבוע בית־המשפט העליון,
בפסק־דין הצהרתי שבא כתוצאה מתביעה
פלילית, שהוגשה ביוזמתו של שר הדתות
עצמו.
המלחמה הקדושה. הפרשה התחילה
בריב עדתי בצפת.
בצפת, כמו ברוב הישובים הוותיקים
בארץ, התקיימו במשך שנים רבות שתי
חברות קדישא: אשכנזית וספרדית. נוסף
לזה היו בצפת כמה תנאים מיוחדים,
שבהם פעלה החברה־קדישא הספרדית.
ראשית, קיימים בצפת שטחי קבורה מסו־זימים
שהם, לפי אמונתם של שומרי הדת,
מיוחסים במיוחד. אלה הם השטחים בקי־רבת
קברות הצדיקים שנקברו בצפת. לפי
המסורת העתיקה השתייכו שטחים אלה
לחברה הספרדית.
עובדה נוספת: אנשי חברה־קדישא זו
לא עבדו בשכר. לפי אמונתם של אנשי
החברה, קבורת המתים היא לא רק מצווה
גדולה, אלא גם תנאי להארכת חיי הקובר,

הלווית הרב יאיר
בתקנון יש חור

לסי הנוהג של צפת חולקו הכספים שהצטברו
בחברה־קדישא בין הניזקקים, מדי
שנה בשנה, לפני חג הפסח.
הכל היה חלק ויפה, עד לפרוץ מלחמתו
הקדושה של הרב האשכנזי המקומי, שלמה
קפלן, על שלטון בלעדי בענייני הדת בעיר.
אחת ממטרות התקפותיו היתד, החברה־קדישא
הספרדית. הוא הציע לפרק אותה
ולייסד חברו־,־קדישא אחת, התלויה רק בו.
הספרדים בעיר התנגדו. יו״ר החברה-
קדישא הספרדית״ ,משה רחמים יאיר (,)75
התנגד בתוקף. אחריו ניצב הציבור הספרדי
כולו, שהקים ועד ציבורי בראשות
כתב ידיעות אחרונות במקום, יחזקאל המאיר

הרב קפלן הרחיב את התקפתו אל מעבר
גבולותיה של צפת, למשרדים בירושלים.
תחת השפעתו, ביטל שר הדתות בתחילת
שנת 1963 את רשיון הקבורה, שהחזיקה
החברה,־קדישא־ו־,ספרדית מאז מאה שנים.
משה יאיר וחבריו לא נכנעו. הם ראו
בביטול הרשיון הפלייה ברורה נגדם.
הם החליטו לענות על הפלייה זו בחרם
נגד משרד הדתות. ההחלטה המעשית: להמשיך
לקבור גם ללא רשיון.
כמעט שנה נמשך המצב הלא ברור. בתקופה
זו ערך היו״ר הקשיש של החברה הספרדית
12 הלוויות בעיר. בינתיים נמשך ה־מו״מ
בין עורך־דין החברה, משה עמאר, לבין
משרד הדתות.
בסופו של דבר החליטו ראשי משרד
הדתות לעבור ממשא־ומתן להתקפה. המשטרה
בצפת קיבלה היראה להגיש תביעה
פלילת נגד משה יאיר, על קבורה בלתי
חוקית.
העדה שלא קיימת. המשפט הראשון
התנהל בבית־משפט השלום בצפת, אז הופיע
עורך־הדין עמאר לראשונה בטענתו
המפתיעה: לשר הדתות אין שום סמכות
להעניק או לבטל רשיונות קבורה.
רשיונות אלה נותן משרד הדתות על
סמך התקנון שנקבע על־ידו. הסמכות להוצאת
תקנון כזה עברה לשר הדתות מהנציב
העליון הבריטי. לנציב העליון היו
אז סמכויות לקבוע תקנות בשטח הדתי
עבור כל עדה דתית בארץ. אצל היהודים
היתד, העדה הדתית מאורגנת במיסגרת
כנחת ישראל. אחרי קום המדינה קיבל
על עצמו שר הדתות את הסמכויות שיל
הנציב, אך קיומה של כנסת ישראל הופסק,
כעדה דתית־יהודית. לכן, מען עורך־הדין,
קיימת שום סמכות להגיש תקנון לא לעדה דתית אשר לא קיימת.
שופט־השלום בצפת לא קיבל את טענותיו
של הסניגור. משה יאיר הורשע ונקנס
ב־ 900ל״י. עורך־הדין הגיש עירעור ל־בית־המשפט
המחוזי בחיפה. העירעור נדחה,
ותוצאתו היחידה היתר, הקטנת הקנס
ל־ 100ל״י בלבד. הפרשה הועברה למעלה,
• למוסדות השיפוט העליונים, בצורת עיר־עור
לבית־המשפט העליון.
בינתיים המשיכה ר,חברה,־קדישא הספרדית
לקבור את מתיה ללא רשיון. נגד
יו״ר החברה פתחה המשטרה ארבעה תיקים
נוספים. הדיון בהם נדחה עד לאחר גמר
התהליכים המשפטיים בתיק הראשון.
לבסוף, לפני ארבעה חודשים, נפטר גיבור
הפרשה משה רחמים יאיר. גם הוא
נקבר ללא רשיון, בקירבת קיברות צדיקי
צפת.
שני הרכבי שופטים. פטירתו ׳טל

הנאשם היתד, עלולה להביא לסגירת התיק,
אך התיק לא נסגר. גם עורך־הדין וגם
נציגי התביעה ביקשו להמשיך במשפט.
כי הפרשה הפכה למשפט עקרוני על סמכויות
משרד הדתות.
הישיבה הראשונה, בה שמעו השופטים
את טענותיו של עמאר׳ התקיימה בנובמבר
,1964 בנוכחות השופטים העליונים יצחק
אולשן, חיים כהן ואליהו מני.
הישיבה השניה התקיימה בסוף מארס השנה,
בנוכחות השופטים שמעון אגרנט,
משה לנדוי וצבי במזון. מטעם התביעה
הופיע היועץ המשפטי לממשלה. לאחר שלוש
ישיבות נדחה המשפט עד להשמעת פסק־הדין.
פסק־הדין,
שקיבל את העירעור במלואו,
היה מוכן כבר לפני חודשים, אך הוא
ניתן רק השבוע, מיד לאחר הבחירות.
חלל ריק בכפייה דתית. היה זה
פסק־דין מהפכני. השופטים קבעו שלשר
הדתות אין שום סמכות להכריע בעניינים
דתיים של יהודים, מכיוון שאין קהילה
דתית יהודית בארץ.
חוסר הסמכויות אינו נוגע רק לענייני
קבורה. הוא כולל בתוכו גם את סמכויות
המועצות הדתיות, את בחירת הרבנים וכר.
תוצאה אפשרית נוספת: ניתן לנצל את
החלל הריק שנוצר עקב פסק־הדין, כדי
להגביר את המלחמה בכפייה הדתית. דוגמה
לכך יכולה לשמש האפשרות לארגן חברות
קבורה עירוניות וחילוניות, או העלאת
הדרישה לחוקק חוקים דימוקרטיים־חילו־ניים,
במקום אלה שהתקבלו בירושה מן
השיפוט הרבני והשיפוט המאנדאטורי.

לא רק לפני הבחירות!
גס אחרי הבחירות! אוהדי
ופעילי רשימת העולם הזה
כוח חדש נקראים להש*תת!! ב

ארצי

שיתקיים ביום ו׳ , 19.11.65 ,בשעה
,20.30 באולם התיאם רון הקאמרי,
רחוב דיזנעף , 101 תל־אביב.

כדי להבטיח מקומות לכל פעילי
הרשימה, יוקצבו כרטיסי המשתתף
במסגרת הסניפים:
החברים יפנו החל מיום חמישי
למרכזי הסניפים, או בהעדר סנ־ף
או כתובת הידועה לחבר אל ת,ד.
, 136 תל־אביב, עבור ״הכנס הארצי״.

דרושים מתנדבים מאזור תל־אביב
לתפקידים הבאים: פקידים בלשבת
הכנס, סדרנים, קשטים ותפקידים
אחרים — החברים מתבקשים לפנות
בימים רביעי וחמישי השבוע אל
טלפון , 243623 בשעות ארבע עד
שש אחר־הצהרים.

במדינה
משפט
מה 1ה ד

אולפנ ה

ל הליכו ת וני מו סי ם

החלה ההרשמה למחזור ה׳
פרטים והרשמה:
תל־אביב, בית אל־על, רח׳ בן־יהודה ,32 חדרים 3־.722
טל ,58853 .בין השעות 10—12 בבקר 4—7 ,בערב.

פו לי ט עי ק ש

שימושית
שרט 1ט

המכללה העברית
14.11.65-1
נפת חי ם קו ר סי ערב ולמתקדמים למתחילים

מכונות
• בנין ארכיטקטורה >כולל עיצוב פנים וריהוט!

רדין־אלקטרתיקה
פרטים והרשמה 17—20 ,9—13 :במשרד ביד,״ס, ת״א
רחוב סמולנסקיו 7פינת בן־יהודה ( 90 מול השופרסל)

ג.ם.ק.ו תרכז את השיווק
של תנורי החימום לחורף
חברת השיווק ג.ס.ק.ו. מיסודה של ג.א.ס— רסקו, חתמה
לאחרונה חוזים עם מפעלים מקומיי ם ידועים וחברות חוץ,
בדבר שיווק בלעדי של מוצרי החורף שלהם.
המדובר הוא בשבעה סוגים של תנורי חימום מעולים: תנורי
אינפרא־אדום, תנורי נפט, תנורי פיירפרפקט, תנורים חשמליים
בשיטת הקונבקציה, תנור־מאלרר ומזגנון ; תוצרת המפעלים :
י. פרידמן, ירושלים, פיירפרפקט, קול־אטום ,״זפיר״ ו״איסמט״.
מנהלה הכללי של חב׳ ג.ס.ק.ו, מר מנחם קולטון, מסר כי זו
הפעם הראשונה שחברה בישראל מציעה לציבור מבחר כה
גדול של תנורי חימום מסוגים ודגמים שונים ולמטרות שונות,
כגון: חדרי מגורים, חדרי ילדים, חדרי שינה, חדרי רחצה,
משרדים ואולמות.
תנורי החימום שלגביהם נדרש מימון תו, אושרו ע״י מכון
התקנים הישראלי וצוידו ב״תו תקן״ .מחיר התנורים נע בין
150ל״י — 50ל״י לצרכן.
עוד נמסר כי בחירת התנורים נעשתה לאור ״סקר שוק״
שנעיד לא מכבר ע״י חברת ג.ס.ק.ו.

בכתות קטנות למבוגרים
אנגלית, עברית, צרפתית, גרמנית. רוסית,
ערבית, ספרדית, אי טלקית, פורטוגזית
קורסים מיוחדים לתלמידי בתי״ספר תיכוניים ויסודיים
חיפה
תל־אביב
נ חל ת־ בני מין ,2ס > 56347

החלו ץ ,27ס ל69265 .

התביעה טוענת שזה זה. הסניגוריה סבו־רה,
בשם חופש־האמונה כמובן, שזה אלו־הים.
חילוקי־הדעות בין שני הצדדים, ב-
משפט שנערך השבוע בבית־משפט השלום
בתל־אביב, העמידו את שופם־השלום יוסף
קירטוני במצב לא־נעים: היא יצטרך, קרוב
לוודאי, לפלוש מהתחום המשפטי הצר אל
התחום התיאולוגי הרחב.
צד א׳ ,המיוצג על-ידי בא־כוח היועץ
המשפטי, סבור כי הנאשם, משה קלדרון,
עבר על סעיף 168 לפקודת החוק הפלילי,
דהיינו, פניה ברמזים בלתי־מוסריים.
צד כ׳ ,כלומר הנאשם עצמו, סבור כי
לא מדובר כאן ברמזים בלתי־מוסריים, אלא
בעניין פעוט, הקשור איכשהו באלוהים.
רוח אלוהים. המקרה שהביא את משה
קלדרון לספסל הנאשמים באמת קשור בצו־רה
זו או אחרת באלוהים. האיש, שהתגלה
כיירא״אלוהים, רב יום אחד עם חנה ביטון.
הריב היה באמת סביב עניין פעוט, אבל
גם דברים קטנים יוצרים לפעמים מהומה
גדולה. באמצע המהומה, החליפו השניים
כמה ביטויים מעליבים. קלדרון לא חסך גם,
לדברי התביעה, מרוקו, ירק כמה פעמים
בפניה של האשה.
חנה ביטון חסרת־האונים לא יכלה להשיב
לו. תחת זאת היא התחילה להטיף לו
מוסר :״יש אלוהים בשמיים. הוא יחזיר לך
בעד כל מד, שעשית לי.״
״אין אלוהים בשמיים,״ צרח קלדרון,
״אלוהים שלי הוא בתוך המכנסיים!״
״דיקאמרץ״ .כל האנשים והנשים שחיי
במחזה פרצו בצחוק. זה רק הרגיז
אותו עוד יותר. הוא היה מוכן להוכיח
להם שאכן יש אמת בקביעתו התיאולוגית.
באלגנטיות רבה הפשיל קלדרון את מכנסיי
והראה, לדברי התביעה, את הוכחתו
לעיני כל הנוכחים, רובם נשים, בסצינה
שהזכירה את דיקאנזרון.
סיפרה על כך עדת־התביעה הראשית,
חנה ביטון :״הוא הראה את זד!,״
חקר הסניגור בחקירה הנגדית :״את מה
הוא הראה, את אלוהים?״
״לא, לא,״ מיהרה העדה להסביר ,״לא
את אלוהים, את זה, נו, הדבר הזה.״
רק רוח אלוהים המרחפת על אולם ביתר,משפט
תסייע בידי־השופט לקבוע אם זר,
זה, או זדי אלוהים.

דרכי חיי
מעגלהחס מי ם
אשתו של דוד בז׳רנו, פועל־פוליטורה
בחנות־רהיטים, קיבלה פיצויים מגרמניה ונתנה
את מחצית הסכום לבעלה, כדי שיפקיד
אותו בבנק.
הבעל לקח את הכסף, אבל במקום להם־
קירו, נתן אותו בהלוזאה למעביד שלו,
המעביד נתן חלק מהסכום, בתור הלוואה,
לקרוב משפחה שלו, בעל חנות־מכולת ביפי׳
משה פרזנטי. החנווני, שהוא קרוב־רחוק
של אשת־בז׳רנו, הסכים להלוות לה,
לשבוע, כמה מאות לירות, עד שלבעלה
יהיה זמן להוציא את הכסף מהבנק.
הסיבוב השלישי. יום אחד הזכירה
האשד, לבעלה שעליו להוציא את הכסף
מהבנ> .הבעל ניזכר יפנה אל המעביד
שלו, שפנה אל החנוזני, שפנה אל האשה
שפנתה אל בעלה. כל אחד אמר לשני :״אין
לי עכשיו.״
הבעל יצא אל הסיבוב השני. הפעם פנה
בדרישה. הוא דרש מהמעביד שלו את
הסכום, המעביד דרש מהחנווני, החנווני מ־האשה,
האשה מבעלה.
הסיבוב השלישי נערך בתיוזכם של עורכי־דין
ומכתבי־התראה, שסובבו במעגל. אבל
המעגל בכל זאת נישאר מעגל, מבלי שאיש
יצליח לפרוץ אותו.
השבוע נערכה הפגישה המרובעת במסדרונות
בית־המשפט המחוזי בתל־אביב. היה
לא נעים. האשד, לחשה דבר מה באוזני
בעלה• הוא הלך אל מעבידו, שהפך בינתיים
למעבידו לשעבר, ולחש דבר־מה באוזנו•
המעביד לחש את הסוד באוזני ה־חנווני.
החנווני חשב רגע, התלבט, וניגש אל
האשה. היא לא אמר דבר: נשיקה מצלצלת
שהעניק לה שברה את מעגל הקסמים.
משם פנו הארבעה אל מזכירות בית-
המשפט, הודיעו במשותף כי כל אחד מבטל
את התביעה נגד רעהו.

אווירה של שמועות
אופפת את הניבחות
הלאומית לכדורגל־מה
האמת בה?
.חנועצובים ,״ אמי האליל הוזל״
^ אביבי הצעיר גיורא (״גיגי״) ׳שפעל
כי אנחנו כל הזמן במחנה־אימינים ולאנותב ם לנו לצאת החוצה, וקשה לנו.״
גיגי לא היה היחיד השבוע שהיה עיצוי-
במחנה־האימונים, שקיימה הנבחרת הלא ־
מית בנתניה, לקראת מישחקי הגבי ע ד- 5ה עולמי נגד בלגיה ובולגריה.

סודות בחורשה

י הי בכרורנל מ
י י׳ ייייי ,״ 1קם המאמן נמיספר ;,יד־-
אס י ם כבי לם 1י מספר שבועות הון־
בר מקום האימונים הקבוע של הנבחרת
משפיים לנתניה. סיבת ההעברה: בשפיריס
היו כדורגלני הנבחרת עליזים מוי, רד?
המקים רדפי אחרי הכוכבים הזוהרים עמת
יל לו״ אלא שהילדים לא היו היחידים
הכו-בים גיצלו את החורשות של ד,קי־בוץ,
הסבירו לעתים תכופות מדי לבנור
המקום את סודות המישחק. המצב הגיע
לכך, שלעתים קרובות לא ייע המאמן
היכן נמצאים חניכיו, וכשהיה יודע זאת ל היה מעדיף שלא לחפשם.
שפיים הפכה למושג בקרב הכדורל״יח
הישראלים. אל הכבוד שהיה מתייווה ־ אר
היוצאים עם הנבחרת לשפיים, נוספה ת-
שימחה. מפה לאוזן גונבה השמועה, כי
בקיבוץ הוותיק שבשרון שמח.

שערוריית השוערת

ופיינית לאווירה שהיתה שוררת באו-
תה תקופה סביב לנבחרת, היא השמועה
המתהלכת עד היום סביב אחד האנ שים המרכהקשורים
בה. אותו גיבור׳ אומרת
השמועה, נתקנא בבדורגלנים הצעירים, ני־סה
אף הוא להבקיע שער בחורשה של
שפ ם• אך מה שמצליחים כדורגלנים צעירים
לעשות לא מצליח כל אחד
לא רק זאת שהשער לא הובקע, אלא
שהשוערת המזועזעת הקימה שערורייף, ב .
מקום׳ תרמה בכך לא במעט להחלטה לה-
עביר את מקום האימונים של הנבחרת
עצם העובדה ששמועה מאין זו מהלכת
בחוגים הקרובים לנבחרת מראה על המצב ב ששרר בה.
מנהל בית המרגוע של קיבוץ שסיים•
״באמת איו לי מושג מדוע החליטה נבח-
הכדורגל לעד ב אותנו. אין ספק שזה
היה נגד האינטרס שלנו• אני מניח שהיו
להם שיקולים משלהם. מה היו שיקולים
א,ה׳ חידה היא בעיני. אינני חושב שמעשה
של אחד מחברי המשק גרם לכר״

גז״וד במיידת

.ץ אז שהועברה ניבחרת הכדורגל לי
נתניה, הוחמר המישטר בה פי כמה.
לפני מישחקה של הנבחרת נגד קבוצת
טורינו, יצא השוער מיספר אחד של
ישראל, חיים (״חיימקה״! לוין, לשאוף
אחייר צח בטיילת של נתניה. לרוע המול
העריך צ׳יריץ׳ ,כי שוערו המצטיין יצא
לשאיף אוויר לזמן רב מדי.
כאשר חזר חיימקה למלון, בשעה מאוח,0״1חיכה
לו המאמן כשהוא זועם, ציווה
עליו לארוז את הפציו ולחזור לתל־אביב.
אמר אז לוין מדוכא :״אני לא הייתי
היחיד שחזר מאוחר בלילה׳ אבל לי היה
מול רע, כי אותי תפסו. לי בכלל אין
מזל. זה היה בדיוק באותו היום שבו
הודיעו למאמן הנבחרת שהוא נאשם עליי׳
ועדת המשמעת של התאחדות הכדורגל
השוייצית בקנוניה לגבי גורלו של מישחק
ליגה שם.״
בנתניה אומרים, בי צ׳יריץ׳ היה זועם

האמנם.חיים משוגעים״?׳

וישעיהו שוואגר, אך דאג הותר לגורל רגלו
הפצועה מאשר לגורל הקלפים שבידו. יאיר
נוסובסקי התהלך הלוך ושוב, לא הצליח
למצוא לעצמו מקום לשבת. רק בועז
קאופמן הוותיק היה במצב־רוח טוב. בי
הוא רגיל כבר לכך שברגע האחרון קוראים
לו לנבחרת, כדי שיוכל לבסוף לראות
מהקו איך החברים שלו משחקים על ה־מיגרש.
מאמן
צ׳יריץ :,״קאופמן הוא שחקן כלבו.
אפשר לשתף אותו כמעט בכל תפקיד,
הזעקתי אותו על כל צרה שלא תבוא.״

במיוחד באותו ערב, מכיוון שנודע לו עם
מי יצא לוין לשאוף אויר.

מאז אותה תקרית לא הצליח לוין לשוב
ולמצוא חן בעיני מאמנו. לא עזרה לו
העובדה בי מאז לא עשה צעד אהד מבלי
לבקש רשות מצ׳יריץ׳ .אפילו כשרצה ללכת
לקולנוע עם אשתי, ביקש היתי
מיוחד.
צ׳יריץ׳ גם שכח לפתע את תשעת ה־מישחקים
הבינלאומיים של לוין, בהם קבל
ציון ממוצע טוב מטעם פרשני הספורט
הבכירים במדינה. הוא גם שכח את העובדה׳
כי לוין הציל לא פעם את הנבחרת
ממפלות מבישות, בין השאר במישחק האחרון
נגד בלגיה בבריסל. אז נילחם כאריה,
ספג רק שער אחד, מבעיטת אחד-
עשר־מטר.
לוין גם יצא עם הנבחרת לבולגריה,
יום לאחר שבתו, מירב, ניצלה בנס ממוות,
לאחר שנפלה ממרפסת ביתו ונפצעה בראשה.

ההתנזרות

—<ו*י—1ו חוווו —וחו)1ויזז

ך* כדורגלנים הועברו משפיים לנתניה.
! ) הם היו עצובים, כי לא נתנו להם
לראות מספיק חתיכות. הם היו עצבניים,
כי לא ידעו אם יצליחו במישחק נגד
בלגיה.

הילד הפרוכדמאטי
^ ך כל זה לא הספיק עדיין לשכנע את
המאמן. צ׳יריץ׳ השאיר עד הרגע האחרון
את ההכרעה בשאלה: מי ילבש את
החולצה השחורה של שוער הנבחרת.
מומחי ספורט, הקרובים למתרחש בנבחרת,
הביעו את הדעה, כי אם ישחק
שוערה המשופם של כפר־סבא, יאיר נו־סובסקי,
במקומו של לוין, לא יהיד, זה רק
תוצאה משיקוליו המיקצועיים של מאמן
הנבחרת.
הסביר לוין :״יכול להיות שאני קצת
פרובלמאטי. אני יודע שיש כאלה שאומרים
שאני הילד הנירא של הנבחרת. אולי. אבל
זה גם אחד התפקידים של המאמן, לטפל
בדברים באלה. הוא לא מבין אותי. מאז
התקרית שהיתר, לי, כשאיתרתי בלילה,
עשיתי הכל כדי להיות בסדר. בכלל, כבר
היה לי מספיק בגלל האיחור בלילה. אני
נשוי ואבא לשלוש בנות, ומכל העסק הזה

השוער שסוח ״ז

שנפגע מיחסו של המאמן מילובאן צ׳יריץ׳.
מפיג את עצבנותו במישחק פינג־פונג.

סבלתי מספיק, כי הפיצו סביב זה הרבה
שמועות.
״ביום השישי האחרון צ׳יריץ׳ הודיע פתאום
שלא נוסעים הביתה. זה יחס לבהיר־גלנים
של הנבחרת? ומה עם המשפחה?
ברור שלא היה לי מצב־רוח לשחק באותו
יום נגד איזו נבחרת בווינגייט.
״הוא העמיד אותי בהתחלה בשער של
הנבחרת, והייתי בסדר. אחר־כך הוא העמיד
אותי בשער של וינגייט. אז כבר עמדתי
סתם. הוא צעק עלי, ובסוף העיף אותי
החוצה בכלל. מה אני יכול לעשות ככה אני.

1111 הוא מילובאן צ׳יריץ /שעד הרגע האחרון לא הכריע בשאלה

י • 11 מי יעמוד בשער ישראל נגד ובחרתה החזקה של בלגיה,

היו רבים שטענו נגדו כי לא רק שיקולים מיקצועיים הכריעו אצלו בשאלה וו.

אני יודע שהייתי לא בסדר, מה אפשר לעשות?״

ללא
מינויים

יריץ׳ לא הסתפק בכך שמתח את
^ עצביו של לוין .״אצלי אין לאף אחד
מקווי בנבחרת,״ הסביר המאמן ,״מי שיהיה
טוב ישחק. מי שיהיה לא טוב לא
ישחק. זה הכלל היחיד לפיו אני יכול
ללכת, ולפיו אפשר בכלל ללכת. אחרת,
אם מחליטים על הכל מראש, בשביל מה
לערוך בכלל מחנה אימונים ולבחון שחקנים
אחרים?״
לקראת המישחק נגד בלגיה הכניס צ׳י-
ריץ׳ שורד, של שינויים מהפכניים בהרכב
הנבחרת, הסתכן בכן לא במעט.

השחקנים גנראו

לפני המישחק נגד בלגיה עשו מנהלי הנבחרת את
הכל, כדי ששחקניהם יישארו במלון. הכוכבים נראים
בשעת מישחק קלפים. מוצי ליאון (משמאל) ,ישעיהו שוואגר (עם הפנים למצלמה),
ולידו: רחמים טלבי, גיורא שפיגל ונסים בכר. גם מישחקי הקלפים לא הפיגו את המתח.

כך, למשל, החליט כנראה שלא להעלות
את גיורא שפיגל, לשתף את ניטים בכר
התל־אביבי בתפקיד של מקשר ימני, תפקיד
אותו אין הוא ממלא כמעט אף פעם בקבוצתו.
היה ברור עם זאת, כי אותם צעירים
שילבשו את מדי הנבחרת לראשונה,
בזכותו של צ׳יריץ׳ ,יעשו הכל כדי להצדיק
את התקוות שהוא תולה בהם.
16 שחקני הסגל הלאומי היו די נרגשים
לפני תחילת המישחק. רחמים טלבי שיחק
אמנם בקלפים עם מוצי ליאון, ניסים בכר

לקראת המישחק התהדקה מעט ההגירה
סביב הכוכבים הצעירים. החתיכות של
נתניה אמנם טיילו ליד המלון בו התגוררו
השחקנים, אך לגבי הכדורגלנים הצעירים
ניראו הן כנרות־חנוכה. מותר היה להסתכל
בהן, אך לא לגעת.
כוכב שפיגל :״במוצאי השבת הלכנו
להצגה כנר על הגג ביפו. לחברות שלנו
אמרו לחכות בכניסה, ואחרי ההצגה לא
נתנו לנו ללוזת אותן הביתה.״
מאמן צ׳יריץ׳ :״כינסתי את הנבחרת במחנה
האימונים הזה, כדי שאוכל לפקח
עליהם ביתר קלות. הפרדתי את הבחורים
מהבית, כדי שהם יתייחסו לעניינים ברצינות
ויידעו לקראת מה הם הולכים.
״בנתניה יותר טוב, הכל יותר טוב. מחנה
האימונים הוא ארוך יותר ויש משמעת. אך
בעיות יכולות להיות בכל מקום — לא רק
בשפיים.״
על השמועות בדבר החיים העליזים של
שחקני הנבחרת לא ידע המאמן להוסיף פרטים.
הוא ציין רק שלא היו איתם בעיות,
אך שבדרך כלל יש להקפיד על משמעת ומתח
ערב מישחק רב־חשיבות כמו זה נגד
בלגיה.
כי כדי להצליח במישחק בעל חשיבות,
סבור המאמן, יש להתנזר מתענוגות העולם
הזה.

אנשים
מכתבדדאח תי מ ה

המסיבה השנתית המסורתית של השגרירות
הסובייטית, לרגל יום־המהפכה, עוררה
השנה התעניינות מיוחדת — מפני
שהיתר, זאת המסיבה הגדולה הראשונה
אחרי היוודע תוצאות הבחירות. הכל המתינו
בסקרנות לד״ר משה סנה, אבל
הוא נעלם כעבור כמה דקות, בטענה שעליו
להשכים קום למחרת היום, כדי לטוס
לברית־המועצות. אך אותה סיבה עצמה
לא הרתיעה את אנשי הרשימה הקומוניסטית
החדשה, מאיר וילנר ותופיק
ט! כי, שגם הם עמדו לטיס השכם בבוקר.
הם נשארו עד הסוף, נהנו מנצ־חונם.
פחות שמחים היו אנשי מפ״ם, ובראשם
מאיר יערי, שנראו מדוכאים
למדי. אפילוהעסקנים הדתיים, כמו ד״ר
יוסף כורג, לא נראו עליזים במיוחד.
• הבדיחה היחידה באותו ערב נגעה
דווקא לעירך העזלם חזה. אמר לו עסקן
מפא״י :״אתה האדם היקר ביותר במדינה.
הוציאו בבחירות אלה 200 מיליון לירות,
והדבר היחידי שיצא מזה הוא שאתה
איש ציבור אחד,
נכנסת לכנסת!״
מתוך כל אלה שהוזמנו למסיבה, סירב
להיענות להזמנה, ובמכתב לשגריר הסובייטי,
דימיטרי צ׳וכאחין, נימק
את צעדו בהצעת התיקון הסובייטית באו״ט,
שכרכה את הציונות עם הנאציזם. תוכן

שני האמצעים הבטוחים להשגת כושר מעולה•
החבר־ ה תופשים את הפרינציפ מהר• בין בקבוק
מאלט אחד לשני — ״חוטפים״ תירגול ״בריא׳
רוצים לדעת תו צ או תיו — הריהן כאן, לפניכם

בורג
המשחה לצעירים 1לצעירים בר 1ח ם
מרווה, מרענן, ע עי ם ומבריא
מיוצר מחומ רי םעבעייםבלבד

/״11־ 11מ א7־ - 11ו7מ#יו 17ו 7שלהחברה

״אולפן גרג״ )011£00
בהנהלת חיים בר-קמא
פותח השבוע בחיפה
קורס ערב של חודש אחד
( + 2בשבוע שעתיים)
וב-תל-אביב גם

קורס בוקר של שבועיים
( + 4בשבוע שעתיים) ל

צינות

עברית ו /או אנגלית
ההצלחה מובטחת ! ההרשמה :
ונ״א: רח׳ גורדון ( 5טל)236209 .
חיפה: בית־ספר ״במעלה״.

כל קונה ספר
מקבל פרם!
פ״דורון עמיחי״ תשכ״ו
פרטים

בבמ״ם לספרים

ובהוצאה

8ט 8 0 0ט 0ב< ^

ת״א דיזנגוף 326
פתוח בערב בלבד

ציר אחד —
המכתב פורסם במיסגרת בולטת, כסקופ
בלעדי של מעריב. הקוראים, שתמהו איך
הגיע המכתב, שפורסם בעילום־שם, רק
למעריב, לא ידעו מן הסתם כי כותבו
הוא במיקרה גם עורך ד,צהרון, אריה
דיסנצ׳יק, שדאג אישית להכניסו לדפוס
9 .עורך הצהרון המתחרה, הד״ר
הרצל רוזנבלום, דווקא בלט בנכוחותו
במסיבה, ניהל שיחה ידידותית עם השגריר.
•> מיד עם תום הבחירות לכנסת, כשהחלה
ספירת הקולות, התכנסו שמע ון
פרס, יוסף אלמוגי ומשה דיין בחדרו
של דויד בן־גוריון, במטה רפ״י
בתל־אביב. לפני שהסתגרו בחדר, פקד פרם
על עוזריו למסור להם את הנתונים המגיעים
מן המחשב רק במידה שהם נוגעים
לרפ״י, למערך ולגח״ל. הוא היה בטוח,
כנראה, שמפלגתו תהיה אי־שם בצמרת, בין
שלושת הראשונות • .חלפו דקות מעטות,
עד שחנוך סמית, הקוסם הסטאטיסטי,
קבע בבטחון כי רשימת העולם הזה —
כוח חדש תעבור את אחוז החסימה. פרס
רגז, תיקן את ההוראה הראשונה שנתן
לעוזריו :״תנו לי מעתה גם את המספרים
הנוגעים להעולם הזה מאוחר
יותר, הגיעו תוצאות ההצבעה משדר,־בוקר,
מקום אליו גילו מנהיגי רפ״י רגישות
מיוחדת. והנה, אסון: שלושה שי״נים נימנו
בקיבוצו של דויד בן־גוריץ. קפץ אלמוגי
ממקומו וקרא :״אוי ואבוי, אסור
את הסיפור הבא מייחלספר
לזקן!״
סים לח״ס המפד״ל בנימין שחור,
שמצא דרך כיצד לנחם מועמדי מפלגות
שלא נבחרו לכנסת השישית .״אין דבר,״
מנחם הח״ס ,״מגיפה קטנה אחת, ואתה
בפנים.״ #בדיחת בחירות נוספת מייחסים
לאמרגן בעל־ההומור משה ינוקא: ב־העולם
הזה 1471

עיירת עולים פגשו כמה עסקני המערך
בתושב מקומי, תחבו לידיו חמישים ל״י
והוציאו ממנו הבטחה כי יצביע עבורם.
בדרכו לקלפי פגשו בו עסקני רפ״י, תחבו
לידיו חמש ל״י, הוציאו ממנו הבטחה כי
יצביע עבורם. האזרח נכנם לקלפי שמח
וטוב־לב, יצא כעבור דקות ספורות ונתקל
בעסקני שתי המפלגות, שחיכו למוצא פיו.
הוא הודה שהצביע עבור רפ״י. למה?
כי הם פחות מושחתים, לא סתם פחות,
אלא פי עשרה פחות# .ו לבדיחה הבאה
אין בכלל בעלים. היא סתם מתגלגלת ברחוב,
עוברת מפה לפה: בטרם שחזרו
לגבול ישראל, השאירו חיילי צד,״ל כרוזים
בכפרי הלבנון שבהם עברו. על הכרוזים
היה חתום אירגון בשם חת״א. מה זה
חת״א? חיילים תומכי אשכול.

רדיו ללא מצפון

ריקה זראי עצמה עדיין אינה יכולה
לבקר במדינות־ערב, אך לא כן שיריה.

יערי
— פחות

השבוע שוב הושמע הסלע האדום בביצועה
ברדיו ביירות, למרות שלפני שבועיים,
כשהושמע השיר, עורר סערה ב־עתונות
הלבנונית. שבועון אחד אף התלונן
על השמעת קולם של זמרים ישראליים,
טען שזהו מעשה שנעשה ״ללא נקיפת
כששמע על כך אחד מעובדיו
מצפון״.
הבכירים של קול ישראל, התגאה במקום
עבודתו, והסביר כי לרדיו הישראלי דווקא
יש מצפון מפותח. הוכחה: השיר הסלע
האדום נחשב בקול ישראל לשיר אסור
זה שהילטון פלש לישראל,
לשידור.
הרגיז כנראה את בעל המלונות חיים
שיף, שהחליט, כנקמה, לפלוש לעולם
הגדול. החליט ועשה. הוא טס לאיטליה,
כדי לנהל שם מו״מ על רכישת מלון
ברומא. טרם צאתו, כשנשאל אם יש אמת
בשמועות כי הוא מיליונר בחובות, ענה:
״אני לי יחידי, יש גדולים ממני. ההבדל
בינינו הוא שלחובותי יש כיסוי ולחובו־תיהם
אין כיסוי אושרה אדקיים
היא קודם כל רקדנית, אחר־כך כוריאוגרפית,
אחר־כך אשד, מסורה לבעלה.
ואחר־כך אשד, חושבת. יום אחד, למשל,
היא חשבה על רחל אמנו. חשבה, חשבה,
עד שיצא לה מזה ריקוד. כשהגיעה אושרה
מאמריקה ללהקת בת־שבע, היא ראתה
שם את שמ^ון בדאון, והחליטה שהוא
יהיה האדם בריקוד אדם וחווה שלה.
היא הציעה לו את התפקיד, והם התחילו
לעשות חזרות, עד שהשבוע, במיסגרת התוכנית
החדשה של להקת בת־׳שבע, הועלה
הריקוד על הבמה.

פ סו ח׳ ה ש בו ע
• ח״כ רס״י דויד בן־גוריון:
״המישטר בישראל מושחת ומטומטם.״

• המשורר אברהם שלונסקי:
״פולחן אופוזיציה לשמה הינו עקרות,
ואילו פולחן פוזיציה לשמה הוא עקרות
פלוס שחיתות.״

• מנהיג מפ״ם מאיר יערי:
״אין אנו מאמינים בבנין הארץ מבלי
שהפועל יתהלך בה בקומה זקופה.״
העולם הזה 1471

רונולם
מוחלת המקום הכי שקט
נעמי אדווה היא מלכת הבוהימה של חיפה. כוסי הוא מלך
העולם התחתון של תל־אביב. כשהם הכירו, הפכו זוג מלכותי.
נעמי אדווה הכירה לבוסי את כל חיפה; את הנערים מגודלי־השיער,
את הנערות לבושות־המכנסיים המסתובבות ללא נעליים,
וללא בגדים. היא לקחה אותו לכל המסיבות שלה׳ הכירה לו את
רודולן* נורייב, ואת אחיה, ואת הוריה, ואת כולם.
אחר־כך לקח אותה בוסי לתל־אביב והכיר לה את השוטרים ואת
השופטים, ואת כל החברים שלו, והחברות שלו. זה מצא חן בעיניה,

והיא נשארה לגור איתו, בדירה שלו בתל־אביב.
״מה שמשותף לנו הוא האהבה לאלימות ולחיות,״ היא הסבירה.
בגלל האהבה המשותפת שלהם לחיות הוא קנה לה קוף, בשם צ׳רלי,
וכולם חושבים שזה כלב שלא הצליח כל־כך.
והוא עוד לא מסתפק בזה. הוא מדבר עכשיו עט כל מיני גני-
חיות ומנסה להשיג לה נוטריה, מה זה נוטריה? זוהי איזו חיה
שעושים ממנה פרוות, לא מינק ולא שפן. היא מבטיחה שאומנם יש
חיה כזאת, ובעוד כמה שבועות כולם יוכלו לראות אותה•
בגלל האהבה המשותפת שלהם לאלימות הם קנו בר. כלומר, הוא
קנה אותו, אבל הוא נותן לה חצי ממנו, אף־על־פי שהוא קטן מאוד.
לבר שלו קוראים הפרסה. פעם היתד, נעמי מבלה את כל זמנה
בדיג דגים. היא היתד, לובשת את הביקיני הקטנטן שלה, ויוצאת
לשפת־הים עם עיניים צבועות, וחכה. לפעמים היא היתד, צדה סרטנים,
דגים וחיוח־ים. לפעמים היא היתד, דגה איזה דייג, ואחר־כך
היא היתר, חוזרת הביתה לבשל אותם.
עכשיו כבר לא. עכשיו היא נוסעת כל יום לתל־אביב כדי לדוג
את בוסי. היא לוקחת כל יום טכסי ספיישל, דגה בדרך את הנהג
לארוחת־צהריים, ומגיעה משם לתל־אביב או לחיפה, על־מנת לחזור
באותו יום בחזרה.
יום אחד החליטה המשטרה שהבר של בוסי הוא מקום רועש מדי,
שמתאספים שם יותר מדי אנשים מהעולם התחתון, שיש שם תמיד
מכות, מריבות, ששוברים שם בקבוקים וראשים, שמתעסקים שם
עם בחורות, ומפתים ילדות. המשטרה החליטה לסגור את הבר. ביום
החמישי האחרון נערך על זה משפט.
התובע קם ופתח בטענותיו. הוא אמר :״הבר הזה הוא מקום־
מיפגש של העולם התחתון. למען בטחון העיר תל־אביב ולמען
השקט של אזרחיה צריך לסגור אותו.״
בוסי עלה על הדוכן וביקש להביא את לקוחות העולם התחתון
שלו, שיעידו לטובתו. הלקוח הראשון היה הסופר־העיתונאי־התס־ריסן
עמוס היגד.
השופט זקף את גבותיו. גם התובע. השופט שאל מה האיש הזה
עושה שם. גם התובע שאל את זה. בוסי אמר שזה לקוח.
השופט ביקש מהעד להישבע על ספר התורה. העד סירב. הוא
לא מאמין באלוהים. הוא נשבע בהן צדק, והסניגור התחיל לשאול:
״האם אתה נוהג לבקר בבר הזה?״ שאל הסניגור.
״כן,״ ענה העד.
״האם יש שם מהומות ורעש?״ שאל התובע.
״לא,״ ענה העד .״זהו המקום השקט ביותר בעיר. אני בא לשם
כדי לנוח.״

זוה> אל>ס פ>>
לפני למעלה משנה הגיעה אלים בוג־

פילר לארץ. היתה לה טבעת־נשואין ביד וסיפורים
על בעלה בפה .״התחתנו בנשואי!
אזרחיים בלונדון,״ היא סיפרה• ״הוא בעל
נהדר. הוא הגבר הכי נפלא שאני מכירה.
גבר כזה חלמתי להשיג כל השנים.״
אחר־כך אבדה לה טבעת־הנשואין, וכל הארץ
דיברה על זה. אחר־כן היא מצאה את
טבעת הנשואי! שלה׳
וכל הארץ דיברה
על זה, וכולם
קינאו בה בגלל זה
שהבעל שלה יודע
לנגן על חצוצרה -והוא
מפורסם וגדול.
היא סיפרה שהיא
מבלה את החורף בארץ,
כי בלונדון קר
לה, והיא לא אוהבת
להיות שם. אחר־כך
היא חזרה ללונדון. אלים לפני שנה היא נסעה
לאמריקה, כדי
להשיג רשיון־עבודה. הוא נשאר בלונדון.
היא אמרה :״אני מכינה לעצמי רשיון-
עבודה אני מנסה להשיג קשרים. אני רוצה
להיות שחקנית קולנוע.״ השבוע נודע שהיא
השיגה סוף־סוף תפקיד בסרט. היא תשחק
את אחותה של נטלי ווד, לצידה של נטלי
ווד. לכבוד זה היא החליפה את שמה מאלים
בונפילד לאלים פיי1 .
יחד עם זה נודע השבוע שהיא מעולם לא
היתה אשתו של בעלה. לבעלה יש אשה
אחרת. האשה האחרת נמצאת בבית־חולים
לחולי־רוח. רק בחודשיים האחרונים הוא
קיבל את הגם. הוא עומד להצטרף אל אלים
בניו־יורק, כדי להתחתן איתה. והפעם על

באמת.

״האם אתה פוגש שם אנשים מהעולם התחתון?״ שאל הסניגור.
״לא,״ ענה העד.
״אם כן, את מי אתה פוגש שם, בדרך כלל?״
״אני פוגש שם את ניטים אלוני, את יגאל תומרקין, לפעמים
בא לשם הארכיטקט אלדר שרון או הארכיטקט צבי הקר.״
השופט תפס את הפרינציפ. הוא שאל את התובע אם יש לו איזה
שהן שאלות להפנות אל העד. התובע, ששכח לסגור את פיו עוד
מהתחלת העדות, אמרז ״הוא לא עד שלי, מה פתאום שאשאל אותו?״
אחרי עמום קינן עלה על הדוכן יגאל תומרקין. גם הוא נשבע
בהן צדק, וגם הוא סיפר שהמקום שקט, שהוא בא לשם לנוח ול
אדווה

כוסי

הירגע,
ושהוא פוגש שם חברים כמו עמוס קינן, שלמה צפריר,
שרגא הרגיל, והוא לא זוכר מי עוד. הוא סיפר שבפעם האחרונה
שהיה שם, זה היה כדי להתרענן לפני שהלך לחוג־בית של אבא
אבן.

לאט־לאט עלו על הדוכן כל הסופרים, העיתונאים, הציירים וה־פסלים
של ישראל. הם העידו בשבועה ובהן־צדק, וכולם אמרו את
אותו הדבר.
אבל המשטרה לא השתכנעה מכל זה. התובע אמר שזה לא יעזור.
הוא יסגור את הבר על אפם ועל חמתם. השופט היה אובד־עצות.
הוא הסביר לבוסי שאין בכוחו לבטל את הצו לסגירת הבר, אבל
הוא יכול לדחות אותו, לתשעה חודשים, ועד אז הוא מציע לבוסי
להגיש צו על תנאי נגד המשטרה.
כל אנשי התרבות הלכו הביתה. גם נעמי ובוסי. מצאתי אותה
לאחר המשפט וביקשתי ממנה לספר לי משהו מעניין. היא סיפרה
לי על המשפט. ביקשתי אותה משהו עוד יותר מעניין. היא אמרה:
״בוסי נורא־נורא טוב אלי. הוא אוהב אותי ומתנהג אלי נהדר. אני
חושבת, שניסע ביחד לבקר את נורייב אחרי שאחי יחזור משם.
שלחתי אותו אליו, והם גרים עכשיו ביחד באנגליה.״

מפקיד בלשכת־העבודה. הוא אפילו דיבר שם.
הוא הצליח כל־כך בגלל האישיות. הקולנועית
שיש לו, ובגלל המראה המיוחד שלו.
במשך שלושה ימים הסתובבתי בכל רחבי הוא רזה מאוד, קטן, ויש לו שפם ענקי. זה
מושך קהל.
כסית כדי לגלות מיהו השחקן המפורסם שלפני
למעלה משבוע התברר התיק שלו
שיחק בסרטים רבים ובהצגות רבות ושד,תפרסם
בעיתונים בעילום־שם, כאשר הואשם בבית־המשפט. החברה שלו הופיעה לשם עם
על־ידי חברתו לשעבר בהפרת הבטחת נשו־ אמה, ועם בנה, שהוא כבר למעלה מבן שנתיים.
הילד הבלונדי היפהפה בכה כל הזמן,
אין ובאבהות על התינוק שלה.
וגם אמו, וגם הסבתא שלו. יואב לא שעד,
הסתובבתי והסתובבתי, חיפשתי וחיפשתי.
חקרתי את כל השחקנים המפורסמים. אחר־ לבכיים, וטען בתוקף שהילד לא שלו.
״אני יליד הארץ,״ הוא סיפר לי .״נולדתי
כך חקרתי את כל השחקנים הלא־מפירסמים.
אחר־כך חקרתי סתם אנשים, שמילאו אי־ בירושלים וחייתי בתל־אביב קצת. את הבחורה
הכרתי בבית־קפה. היא סיפרה לי
פעם איזשהו תפקיד בחייהם. אחר־כך חקרתי
שהיא אחות מפתח־תקוור, וגרושה לשעבר.״
אנשים ששיחקו בלהקות דרמתיות, ואנשים
השניים הסתובבו זמן מה. האשד, נכנסה
שמילאו תפקידים ראשיים בבית־הספר. לא
הצלחתי למצוא את השחקן האינקוגניטו ש להריון, וכשהגיעה לחודשה השישי, הסכים
הבחור לשאת אותה לאשה. הם נרשמו לנשו־הוליד
ילד לא שלו.
אין, אבל אז נודע לו, מתוך שמועות, שהבסוף־בסוף,
לאחר שהתייאשתי כבר מכל
נערה שלו הסתובבה באותו זמן עם גברים
העניין, הגעתי במיקרה למדפיס הממשלתי
בירושלים, ואת מי מצאתי שם אם לא את אחרים. הוא התחרט וביטל את הנשואין.
״לא היה לי בזמנו עירך־דין,״ הוא מסשחקן
התיאטרון והסרטים יואב שקד.
עד עכשיו הוא שיחק בשלושה סרטים: ביר ,״הייתי תמים וסינוורו אותי. כל העניין
אולי תרדו שם ׳ ,סלאח שבתי ומיבצע לא מעניין אותי בכלל. לא ראיתי מעולם את
קהיר. אם אתם לא זוכרים אותו משם, הרי הילד, כי הוא לא שלי.
״אני עכשיו עובד־מדינה. לפני ארבעה חוזה
לא מפני שהוא משקר, אלא מפני שלא
שמתם לב. באולי תרדו שם הוא מופיע דשים נשאתי לאשר, בחורה צעירה ויפה. היא
צעירה ממני ב־ 16 שנה. סיפרתי לה הכל.״
כמה פעמים, ובסלאח שבתי הוא היה ה
האיש
שהיה ממים מוי

13ה שורשי ודא מושחת
ליהוא

בשנה שעברה עמדה ג׳ני בוזליין, דודניתה של המלכה הבריטית, להתחתן עם

אליאב. אחר כך הוא התחתן. אבל לא איתה.
בשבוע שעבר התברר שאומנם היא ויתרה על ליהוא, אבל לא על הארץ היא היתה כאן,
בחשאי, חצי שנה, ותרה את המדינה ואנשיה. היא עבדה כד״לת־קרקע עונתית של אל״על,
והשבוע נסעה בחזרה ללונדון.
בזמנו, כשהיא עמדה להתחתן עם ליהוא, היא הצהירה :״הגבר הישראלי הוא נהדר יש
לו חיוך מקסים, הוא מתנהג באדיבות. הוא לא מושחת. הוא שורשי, ובעל הכרה.״
אז היא התכוונה לליהוא. אחר־כך היא חיפשה מישהו אחר שיתאים להגדרה, ולא מצאה.
אז היא תחפש את זה כבר באנגליה.

הרויחי

נוספות הפנוי...

חודש נז מנו

אמפייזל ת ד רי ך
קראי מה שכותבת

וקטע ממכתבה האישי)

חינם!

אותך

הגב ׳ פ.

קניתי את ה״אמפיסל״ 8שלי רק לפני 3
חדשים ואני רוצה להודות לכם על ששכנעתם אותי
לקנותה. עלי להודות, שבתחילה היו לי ספקות
רבים, אבל עכשיו אני יכולה לומר בכנות, שמעולם
לא ערכתי קניה מוצלחת כל־כד (או כדאית יותר!.
אני סורגת ואורגת לכולם, לידידים, שכנים ואפילו
לחנויות. איני יכולה להניח למכונה והתוצאות
ניכרות היטב בתקציב המשפחה! במשך חודש זה
בלבד הרווחתי כבר מעל 650ל״י מסריגה ואריגה
עבור חנויות ושכנים. ההזמנות ממש זורמות ואיני
מצליחה למלא אחר הבקוש הרב. ידידי מופתעים מהרמה המקצועית של הסריגה שלי מפני שהם יודעים שביד
לא ידעתי לסרוג אפילו עיז אחת, ואילו עכשיו אני סורגת את דוגמאות הז׳אקארד המסובכות ביותר תוך שעות
ספורות וזאת מפני שהמכונה שלי היא לגמרי אוטומטית ; ובכל זאת — המכונה הפשוטה ביותר להבנה ולהפעלה.
הנאה לא מעטה נגרמת לי כל עת שאני משווה את מחיר הסריגים שאני סורגת עבור בני ביתי, למחירם בחנות.
מאחר וכל מה שאני סורגת עולה לי כמחיר הצמר בלבד, מצאתי להפתעתי, שהשמלה האחרונה שארגתי, עלתה לי
כרבע ממחירה בחנות. אינני נוהגת להתפאר בדרך כלל, אבל מצאתי לנחוץ לספר לכם על הצלחתי ולהודות
למדריכות שלכם על השרות המסור שקבלתי. אני מאחלת לכם הצלחה ומביעה בזה את הסכמתי והזדהות ,
הגמורה עם הדעה שלכל בעלת בית צריכה להיות מכונת סריגה ״אמפיסל״ כמקור הכנסה או כתחביב

סריגה

אוטומנוית -בפעולה

ואריגה

אחת ־ במכונה אחת!

מחיר מכונת הסריגה כולל נרתיק מטלטל 395 -ל״י.

החדשו 4 5י

בתשלומים נוחים של
לחודש ללא ריבית.

מודל

המלאי בועבל.

כל הקודם זוכה!

אמם ״ 17ד]יז לו ק ם יי
לסריגה״,

ת ל ־ אביב :״אמפיסל מרכז
רחוב אלנב׳ ,98 טל,612994 .
חיפה :״אמפיסל מרכז לסריגה״,
רחוב הרצל , 17 טל.63587 .

מרכז

לסריגה״,

ירושלים :״אמפיסל
רחוב בן־יהודח .13
ת ל ־ אביב: כל־בו שלום.
נתניה :״אמפיסל מרכז לסריגה״,

רחוב

ויצמן .3

וביותר מ־ 50 סוכני ״אמפיסל״ מורשים ככל הארץ

יותר חלעםאמ כי *717י
ן טבניכון

נו בחישראלי

ט בני רו

למד מקצוע טכני בששו! הערב

חש מלאותסוסוס חחאמן סחוקה
* תעשיה
* רכב
* מכונות — חשמל

(ליפוף)
השבוע נפתחים קורסים חדשים — ערב

* ארכיטקטורה פנימית
* מכונות

(עיצוב פנים)
והשבוע נפתחים קורסים חדשים — ערב

טלויזיה

לקראת התואר :״אלקטרונאי מוסמך״
החודש נפתחים קורסים חדשים — ערב

חיכה: וחי בלנזר 5גמול הטכניון)
תל-אביבנדרד כ ״ ת ( 126 מול הקריה)
ת ל־ א בי ב: דרך ב ״ ת 4 4גס! */בית הדר)

במדינה תולדות
הברט הע שירי
משפט הריגול הסנסאציוני שהתקיים בירושלים,
בו נאשם חליל אבו־שחדה, ערבי
תושב יפו, בעשרה סעיפי אישום, שהעיקרי
ביניהם היה ריגול לטובת שרות מודיעין
של מדינת־אוייב (העולם הזה ,)1467
הגיע החודש לאחד השלבים המעניינים
ביותר.
בית־המשפט המחוזי בירושלים נענה לבקשת
הסניגור, עורך־הדין צבי גילאון,
לא קיבל את הוראותיו של הנאשם.
הסניגוריה טענה, במשפט הזוטא, כי הוראותיו
של אבו־שחדה ניגבו תחת לחץ ועינויים,
ועל כן אין להן שים ערך משפטי.
באחד מריגעי השיא של הדו־קרב המשפט־,
הגיש הסניגור, בתור מוצג, ציפורן מאצבע
רגלו של אדם, ניסה לשכנע את בית־המשפט
כי ציפורן זו הוצאה מרגלו של
אבו־שחדה תוך מהלך החקירה. אבו־שהוד,
עצמו חזר. על גירסה זו בשבועה.
הפרם המעניין ביותר, מבחינה משפטית,
הוא שבית־המשפם דחה גירסה זו בשתי
ידיו. בהחלטתם קבעו השופטים, כי הסיפור
על הציפורן הכרותה מצוץ מהאצבע,
והוא כולו ״פרובוקציה מכוערת״,
שתוכננה על־ידי הנאשם עוד לפני המשפט.
השופטים התייחסו באי־אימון בולט ג
ליתר הסיפורים שנשמעו מפי הנאשם תוך
מהלך משפם־הזוטא, הסבירו כי אין הם
מאמינים כי עברו עליו יסורים גופניים
קשים תוך מהלך החקירות.
קשר שנות מאסר. בכל זאת נשאלת
השאלה מדוע נ׳פסלו הוראותיו של אבו־שהדה?
בית־המשפט הסתפק בקביעה כללית
ביותר :״ההודאות לא נמסרו מרצונו
החופשי של הנאשם.״
אולם בעוד שאבו־שחדה, שיצא אחרי
הסיבוב הראשון של הקרב המשפטי כשידו
על העליונה, זכה לביקורת קשה
מצד בית־המשפט, ורוב גירסותיו תוארו
כבלתי מתקבלות על הדעת, לא מתח
בית־המשפט ביקורת קשה על הצד המנוצח,
הסתפק בקביעות כלליות ביותר.
למרות הניצחון בסיבוב הראשון, מצפה
עתה לסניגור מלאכה קשה. בעיקבות פסילת
ההודאות נאלצה התביעה לוותר על
תשעה מתוך עשרה סעיפי האישום. אולם
הסעיף העשירי, קשירת קשר במטרה למסור
ידיעות העשויות לפגוע בביטחון
המדינה, הוא מספיק חמור כדי לשלוח
את הנאשם, אם יורשע, ל־ 10 שנות מאסר.
גירסת המשפחה. למרות שגורלו
של אברשחדה נתון עתה על כף המאזניים,
ולמרות שהדו־קרב המשפטי סביב
הסעיף האחרון שנותר לפליטה יהיה מרתק,
גילו רבים עניין רב בסיפור האנושי
המסתתר מאחורי פרשיית־הריגול, שד,יתד;
או לא הייתה.
אין כל ביטחון כי פרטי הסיפור נכונים,
כי הם נמסרו מפי אדם שהוא צד בעניין.
אולם דווקא עובדה זו עשויה להטיל אור
על המשטרה ושרותי הביטחון, כפי שהט
נראים בעיני ערבי ישראלי, בן משפחתו
של החשוד:
״כשעצרו אותו לא יכולתי להאמין ש־מאשימיס
אותו בריגול. ידעתי שהם מכירים
היטב את המשפחה שלנו, ויודעים
שתמיד היינו חברים של היהודים ואזרחים
נאמנים.
״אבל אני חושב שהם ׳יודעים שאבו־שחדד,
אינו אשם. הם רק רוצים לתפוש
בעזרתו את עבד אבו־שחדה, אחיו של
חליל, שנמצא עכשיו ברצועת־עזה, ושאיש
אינו יודע מה איתו.
״עבד הוא טיפוס פלילי. הוא התדרדר
אל הפשע ובילה את זמנו בעישון סמיב
משכרים. היו לו קשרים עם כנופיות של
מבריחים, שעסקו במיסחר־סמים.
״חליל אמר לא פעם שאם אחיו היד,
נופל בידיים שלו, הוא היה מסגיר אותי
לשלטונות. הוא היה מלשין עליו בלי
חוכמות. הוא אמר פעם שעבד אחיו מוציא
על המשפחה כולה שם רע, ומסוגל לעבוד
בשביל המודיעין המצרי.
״מישהו הגיע למסקנה שעבד יפול לירי
שירותי־הביטחון רק אם חליל ישתף פעולה.
אני חושב שחליל לא היד, מתנגד,
אבל הם בחרו בדרך הקשה. הם אסרו
אותו, העלילו עליו ריגול, כדי להעמיד
אותו בפני אחת משתי האפשרויות: לסייס
את חייו בכלא, או להסתנן לעזה ולהביא
משם את אחיו חי או מת.״
העולם הזה 471

במדינה
מנעו[
ה פו ר ץ
הפעמון בביתה של העתונאית התל-אביבית
אביבה סטן צ־לצל. היא פתחה את הדלת —
והגבר שניצב מולה דחף בגסות רגל בפתח,
לבל תוכל העתונאית השחרחורת לסגור אותה
שנית.
בטרם יכלה אביבה להתאושש, דחף אותה
האיש הצידה ופרץ אל הדירה. אביבה
פרצה בצריחות. בתה, שרצה לעזרתה, הושלכה
הצידה על־ידי הגבר המתפרץ. מן הדירות
הסמוכות החלו צצים ראשים מוכי־תמהון
.״עבאדי! עבאדי!״ קרא הפורץ למישהו,
וכעבור רגע הצטרף אליו גבר שני.
הפורץ הראשון שוטט בתוך הדירה הצנועה׳
כשהוא מחפש דבר בעל ערך. לבסוף
גילה את מכונת־הכתיבה — מכשיר־העבודזן
העיקרי של העתונאית. הוא נטל את המכונה,
הורה לעבאדי לבוא אחריו, והסתלק.
שודד?
פושע? לא. הוא השאיר פתק, שהבהיר
כי הוא בא מטעם ההוצאה־לפועל,
לעקל רכוש, בגלל חוב שהמוסד לביטהו
לאומי דורש מאביבה סטן. שום התראה
לא נשלחה מראש, שום בקשת־סליחה על
ההתפרצות הברוטאלית לא נשלחה לאחר-
מכן.

מלפעם ומאחור

דרכי אדם
שתי פני םדשדה
שרה מצליח טוענת ששרה משיח היא
נוכלת, שהפילה בפח מוכרי פיס תמימים.
היא א ־מנם לא מכירה אותה, ולא ראתה
איתה מעולם, אבל היא מאמינה למשטרה.
שרה משיח סבורה ששרה מצליח היא
נוכלת מסוכנת ואויב הציבור מספר אחד.
היא אומנם לא מכירה את שרה מצליח,
ולא ראתה אותה מעולם, אבל היא מאמינה
למשטרה.
המשטרה האמינה לשתי הגירסות, אבל
עצרה רק אחת משתי הנשים. השניה היא
נוכלת מסוכנת יותר ונועזת יותר, שהצליחה
להוליך שולל את רוב מוכרי
הפיס הקשישים באיזור תל־אביב, אבל
היא נשארה בחוץ. כי יריבתה המציאה
אותה, כדי לטפול עליה את כל האשמות
הנוראות.
אבל שרה מצליח לא הסתפקה בהמצאת
דמות שלא היתד, ולא נבראה. ליתר
בטחון, וכדי לשמור על כללי הפורמאליות,
היא סידרה לה תעודת־זיהוי מיוחדת•
מחוסר קשרים מתאימים במשרד־הפנים
היא השתמשה בתע דת־הזיהוי הדהויה
שלה, שינתה בה כמה אותיות,
מחקה והוסיפה כמה ספרות, והפכה את
שרה משיח לבשר ודם.
עכשיו היא היתד, מסוגלת לשוטט באין
מפריע בין דוכני הפיס הפזורים בעיר,
סוף סוף יש לה תעודת־זיהוי, לא? אבל
כשם שהמציאו א תה על-ידי מחיקות ושינוי
של כמה ספרות, כך היא ניסתה
להתעשר בשיטה דומה: על־ידי מחיקות ושינויים
קלים בכמה ספרות. של כרטיסי
פיס, כמובן.
עד כאן היתד, ההתנהגות שלה ללא
רבב. רק בפרט קטן אחד היא סטתה
מכללי היושר: היא הציגה את עצמה
בשם שרה מצליח, האשד, שהמציאה אותה.
וזה באמת כבר לא יפה.
היא היא והיא. כאשר הצליח רב־סמל
יהודה טננבוים, ממדור־הרמאויות של המטר,־ד,ארצי,
לשים את ידו על האשד,
ששוטטה בין דוכני הפיס, עמדו חוקרי
המדור בפני בעיה קשה: את מי הם
בעצם תפשו? את שרה משיח, או את
שרה מצליח? לפניהם היו רשומים פרטיה
האישיים של האשד, שהרבתה לזכות בהגרלות,
ואילו מולם עמדה אשד, תמימה,
בעלת שם משפהה אחר ומכפר זיהוי
שונה.
רק התמונה בתעודת־הזיהוי דמתה איכשהו
לקלסתרה של האשה. זה עורר את
סקרנותם להציץ גם בפנקס ההסתדרות.
עתה היה ברור להם ששרר. מצליח היא
שרה משיח•
גם באולמו של שופט השלום התל־אביבי,
יוסף גרשוני, לא עלה בידי החשודה
להחלים מי היא בעצם: שרה משיח,
או שרד, מצליח. השופט נתן לה שהות
של עשרה ימים, כדי להחלים על כך באופן
סופי.

*1א0וזג₪זאו ₪01)3ז
מלפנים: מנוע ששה צילינדרים
בקיבול 3950 סמ״ק, מפתח 140,8
כ״ס לגלימה. מותאם לדלק באוקטן
נמוך; שסתומים עיליים; שלשה
הילוכים קדימה (סינכרומש) ; הילוך
אחורי ; משככי זעזועים קידמיים ;
רדייטור בעל קיבול מוגדל; מערכת
חשמל 12 וולט עם אלטרנאטור;
תא נהג מרווח ל 3-איש.

ומאחור: ארגז מטען באורך של
2.1מ׳ או 2.6מ׳ עם כנפים פנימיות

חיצוניות;

קפיצים

אחוריים,

משככי זעזועים אחוריים ; 3דגמים;
מטען במעמס 730ק״ג 1050 ,ק״ג
ו 1,400-ק״ג (בהתאם לדגם הנדרש).

לפי הז מווז: חאנרג כפול 4 .דלהזתל־ 5נוקעימ +נרג ; ם א רגז מ ט ען
ב או ר ך 1$0סכו אספקה מיי ד׳ ת, ש רו חנא מן, מ ל אי ג דו ל של ח ל פי ם.
ווקסחוביל

ווקסמ 1גיל
סוכנות בלעדית בישראל :

חברה

להנדסה

חקלאיתלישראלנע ״ מ — חיפה תל-אביב

מפיצים בלעדיים :

חברת ווקס מוביל בע״מ, רחוב הנמל ,48 טלפון ,67775-6 ,61477 חיפה
מפיצים בתל-אביב :

פליקס, רכב ואלק טרוניק ה בע״מ, רח׳ יצחק שדה ,34—36 טלפון 37341

שחם לבינסון אילון

תל-אביב, בית ציוני א מ ריק ה
בריינין ,3טל 234630 .
(גם לפני הצהרים)
חיפה:
בית ארדשתיין, בית רוטשילד
״צבר״ בפר-סבא

הפולב הזח 1471

שואב־האבק

במרחב

מארוקו
גו בהבנהר
בפאריס — וכולו.
כי האיש
מהדי בן־ברקה,
הידועים ביותר

גווייה נימשתה מהסיינה
צמרמורת עברה במאגרב
שנרצח ונזרק לנהר היה
אחד מראשי האופוזיציה
של מארוקו.
בן־ברקה נחטף יומיים לפני כן, על־ידי
שלושה אנשים שניגשו אליו באחד מרחובות
פאריס, הציגו לפניו תעודות של שוטרים,
ואילצוהו להיכנס למכוניתם. השיטה
הזכירה את פעולות אירגון הטרור האלג׳ירי
או־אה־אס.
מדוע נחטף בן־ברקה? קשה היה לתת
תשובה ברורה. הניחוש הראשון היה, כי
המעשר, נעשה בפקודת המלך חסן של מארו־קו.
שכן בן־ברקה התקומם נגד המלך,
וכאשר פרצו קרבות־הגבול בין אלג׳יריה
ומארוקו לפני שנתיים הצדיק מנהיג האיגודים
המקצועיים המארוקאי בן־ברקה דווקא
את האלג׳יריים. הוא נאלץ לברוח מארצו,
ונידון למוות בהעדרו.
בוטללא־מזמן,והמלך
אולם פסק־הדין
הזמינו לשוב למארוקו. אך בן־ברקה מיאן
לעשות זאת. הוא חשש שבשובו — יחוסל.
עד דבר ריתק אותו לאירופה: מאז התחלת
גלותו הפך אחד האישים המרכזיים במערכת־הופיע
הפעילות
של חזיתותשונות. הוא
בועידות בינלאומיות, לחם למען שיחרור
לא מזמן לכבוד
אנגולה ורודזיה, זכה
גדול כאשר הוזמן להיות יושב־ראש הוועידה
של ״העולם השלישי״ אשר תיערך
בינואר בהבאנה.
משטרת פאריס עצרה חשוד אחד, אולם
לא היתד, בפיה תשובה לשאלה: מי עמד
מאחורי הרצח? דבר אחד היה ברור:
הנפגע הראשון, בדעת־הקהל המאגרבית, היה
המלך חסן.

פ פן מםם מיז

ס 0]1
לבחירתך פרוגרס אוניברסל
פרוגרס 511?££-8
פרוגרס 50 7
שואבי האבק היחידים עם ה־ך 31ס 80ס .7

״ ״ מו נ מיי מ! ד
רח׳ לוינסקי ,70 תל־אביב, טלפון 826674

האם אתה

פקיד סוכנות נסיעות מוסמר

המעונין בעבודה

טלפון המשרד 31688
יום ד׳ 10.11 לוד אורלי
יום ה׳ 11.11
מוצ״ש 13.11
תל־אביב, מוגרבי7.15 ,
יים ו׳ 12.11 חולון ארמון
יום א׳ 14.11 אבן־יהודד,
יום ב׳ 15.11 קרית־גת, גת
הכניסה למטה מגיל 16
אסורה

טיולי הגליל

זלא1רת׳הנה7ל17,39ל56980.
ע ״י ו ־ ס י ^ וליג ^ י
גן אבח־

ה ג בו לנם\ ר

מאז׳ :יואל זילברג

תסנוריר: ש .וי ר כ קין
א /! 6מ 3י ס :
חיכה רוזובסקה
תמר רוביככז ( ה בי מ ה)
יוסף לוי
צז־וק צו־פתד
נררית קצלסקי

שיחדור -וימיו 11

כורדיסתאן

עצמאית וקבועה בעיר תיירות
התקשר עם ת. ד — 1334 .ז1815/

עמדי! :/ישיעיהד-בך פדר ת־

המרד בעדן נמס לשל

אם אתה מורד,־דרך מוסמך ואוהב
לעבוד ממש עם תיירים מבלי לחפש
את הטיפ, אנו מבטיחים עבודה
קבועה, מכונית חדשה צמודה ומשלמים
שכר לפי יכולת עבודתך. המעונינים
מתבקשים לפנות בכתב
לת.ד ,1334 .מס׳ ז 1823/עם קורות-
חיים.

בהרים, טוב עתה ללוחמים הכורדים. כי
החורף שיתק לחלוטין את הצבא העיראקי,
ונתן שהות לצבא השיחרור הכורדי להתארגן
מחדש.
בכל המקומות האחרים — רע לכורדים.
גירוש נציגם מקאהיר (העולם הזה ,) 1470
בשבוע שעבר, המשיך לכאוב. בפאריס,
שם יושבים כמה מן המנהיגים הכורדיים,
רווחה השבוע ההשערה, כי נשיא מצרים
נאלץ להיכנע ללחץ העיראקי ולגרש את
אל-עגראווי, מפני שהקשרים עם בגדאד
החלו מתרופפים לאחרונה, וקאהיר היתד,
חייבת לפצות את המרשאל עבדאל־סלאם
עארף על נסיון־ההפיכה הפרו־נאצרי שבוצע
בארצו לפני חודשיים.
אותר, התרופפות ביחסי קאהיר־בגדאד גרמה
למכה נוספת — חמורה הרבה יותר
— לכורדים• מכה זו הונחתה עליהם מידי
השאח הפרסי.
התערכות כטהראן. בהרי כורדיסתאן
נפגשים ארבעה גבולות. על כן מחולק העם
הכורדי בין נתינים איראניים, עיראקיים,
תורכיים ומעט סוריים. מלחמת השיחרור
הנוכחית התנהלה כולה בחלק העיראקי.
הממשלות השכנות צפו מן הצד, פרט לממשלת
טהראן. זו ראתה במרד הכורדי
התפתחות מדינית רצוייה, שכן כל עוד יתנהלו
הקרבות בהרים, לא תהיה ממשלת
בגדאד פנוייה לריב עם איראן על זכויות
השייט והנפט במיפרץ הפרסי.
על כן השאירה את הגבול האיראני פתוח,
איפשרר, לבוררים לנצלו לשם העברת תועמלנים
לרחבי העולם, והזרמת נשק ואספקה
שהגיעו מאוחדים רחוקים.
עתה סגור גבול זר, כמעט־הרמטית. יחידות
איראניות שומרות על המעברים. האחריות
לכך רובצת ישירות על שכמו של
סגן שר החוץ הבריטי טומסון. אותו
טומסון שעבד־אל־נאצר סירב לקבלו בקאהיר.
בעת שהותו באיראן, שיכנע את השאה כי
נוצרה הזדמנות נוחה להתקרבות טהראן-
בגדאד, תוך ניצול ההתקררות ביחסי עבר־אל־נאצר־עארף•
עיראק תוותר על שאיפותיה
במיפרץ הפרסי, וטהראן תפגין את
רצונה הטוב על־ידי סגירת הגבול בפני
הכורדים. האינטרס האנגלי אף הוא ברור:
המרד הכורדי מתחולל באזור הנפט, רנצחרנד
עלול לסכן את המונופול הבריטי שם.
וכך, למרות שהחורף הוא תמיד תקופה
של התאוששות צבאית אצל הכורדים, אין
הפעם מצב-הרוח מרומם.

לפני הסוף

תנזונוז אופיינית הנזלחנזות לכל
נגד שלטון בריטי — לפני צאת החיילים.

^ ה ש קו ר ה בעדן עכשיו הוא בדיוק
מ ה שקרה בחיפה בימים ההם, לפני
,48״ סיפר פליט פלסטיני, תושב חיפה לשעבר,
שהתגורר בעדן, ועבר לאחרונה ל־ג׳יבוטי,
כדי להשתקע — בעתיד הקרוב,
על כל פנים — תחת הדגל הצרפתי.
״זורקים פצצות, יורים על חיילים אנגליים
ברחוב. האנגלים עושים עוצר. העסקים
רעים. אני לא רוצה לעבור עוד פעם
את כל העניין מחדש.״
את ההקבלה בין שנותיו האחרונות
של השלטון הבריטי בארץ־ישראל, לבין
מה שקורה עתה בעדן אפשר לעשות גם
בלי עדות־ד,ראייה של אותו פליט. התמונות
והכתבות של נציגי העתונות העולמית
מבהירות זאת היטב.
תמונה: שבע בבוקר. בגלל החום,
מתחילים החיים בעדן מוקדם, כדי לאפשי־הפסקת־צהריים
ארוכה. ליד מלון אמבאסא־דור,
ברובע קרייטר האירופי של העיר,
הולך אנגלי עם שני ילדיו הקטנים. לפתע
— התפוצצות. האנגלי וילדיו שוכבים על
הארץ, פצועים. שריקות, צעקות, חיילים ושוטרים
רצים מכל עבר. ג׳יפ שלי המשטרה
הצבאית נעצר. מכל צד — תת־מיקלעים
שלופים. שוטרים חובשים את הפציעים.
אחרים מתחילים בסריקת השטח. מי הטיל

310׳ שי 8ורח3ת=
שלמון הבויס סבווים

את הפצצה? הטרוריסטים. אבל איפה הם?
מי הם? איש אינו יודע. איש, על כל פנים,
אינו מגלה.
תמונה: רחוב ברובע שייך מוצטפה.
העוצר היומי נכנם לתוקפו מזה רבע שעה,
אך הרחוב הומה עדיין מבני־אדם. לא הול־כים־ושבים
חפוזים, או בעלי חנויות המנהלים
את עסקיהם. סתם בני־אדם העומדים
ליד בתיהם, או באמצע הרחוב. זוהי תופעה
מיוחדת לעדן, שארץ־ישראל לא ידעה
אותה: הפגנת זילזול בחוקי העוצר. כעבור
רבע שעה מגיעה שיירה של מבוניות צבאיות,
ובתוכה עשרות משאיות ריקות. החיילים
מעלים את האזרחים למשאיות —
גברים לחוד ונשים לחוד. הם הפרו את העוצר,
לכן עוצרים אותם. אבל בבית־הכלא
אין מקום לאלף איש. לוקחים אותם לבית־הספר
הקרוב, וכולאים אותם עד הבוקר.
למחרת יגיע תורו של רחוב אחר.

בולם בורחים דקאהיר

^ אחורי תנועת המרי בעדן עומדת
| כיום מיפקדה מכוונת. עד לפני חודשים
אחדים, התנהלה תנועה זו על־ידי שלושה
אירגונים, שפעלו ללא כל תיאום או אפילו
הידברות. לבסוף, בלחץ קאהיר, הוקמה
המיפקדה המשותפת. מדוע חזקא קאהיר?
הסביר דובר הליגה של דרום מרב, אירגון
פוליטי שמעמדו דומה במידה מסויימת למעמד
הסוכנות היהודית לפני קום מדינת
ישראל :״כי לשם מגיע, במוקדם או במאוחר,
כל מי שאינו מוצא חן בעיני האנגלים.״
בראשית הפעולה הפוליטית של הליגה,

השעו דים סוף

עדן היא עתה הר־געש כבוי,
שקרקעיתו מכוסה עתה חולים.
בתון לוע ההר, הקרוי עתה רובע קרייטר (מכתש) הוקם הרובע
האירופי של העיר. לאורן החוף הוקמו רובעי־המסחר ורובעי

המגורים של התושבים הערביים. גס חלק מן הבסיס הצבאי הוקם
שם. הנמל עצמו הוא אחד מארבעת העסוקים ביותר בעולם.
חשיבותו של המיבצר: מכאן חולשת בריטניה הגדולה על הכניסה
והיציאה אל ים־סוף, במיצר הדק של באב אל־מנדאב.

כאשר אך החלה לתבוע עצמאות לעדן, היג־לו
האנגלים את סיייד אל־ג׳יפרי, מנהיגה
הבולט של הליגה. כעבור שמונה שנים
הצליח לברוח לנסיכות לאחג׳ .אולם ב־לאחג׳
שולטים האנגלים והם ערכו מצוד
כדי ללכוד אותו. אל־ג׳יפרי התחפש לאשה,
הצליח לברוח ולהגיע לקאהיר. סולטאן

התלקחות בוחוב

רגע אחד היה הרחוב שליו. לפתע עברה מכונית
ובה נוסעים אירופיים. מיד החלה רגימה,
ואחריה השתוללות המונית, שהצריכה התערבות הצבא. בתמונה: ילדים מיידים אבנים.

לאחג׳ נסע ללונדון, כדי למחות על פעולת
החיילים האנגליים בארצו. כתוצאה מכד
אסרו עליו האנגלים לשוב ללאחג׳ .הוא יושב
עתה בקאהיר.
במקביל לריכוז הגולים בקאהיר, נכנסה
מצרים למלחמת תימן. היה זה צעד חשוב
לקראת אחת המטרות הרחוקות יותר של
עבד־אל־נאצר: סילוק האנגלים מדרום־ערב
והשתלטות על מקורות הנפט שם. על כן
החלה קאהיר מספקת נשק והדרכה לאיי־גונים
המחתרתיים בעדן. היו בהם אירגונים
שחלמו על צירוף המושבה הבריטית לתימן;
היו שתבעו שיחרור כל הנסיכויות הערביות,
והקמת מדינה דרום־ערבית מאוחדת; היו
שרצו רק עצמאות לעדן עצמה, תוך שמירת
קשרים כלכליים עם אנגליה.
הקיצוניים החלו בפעולות הטרור הראשונות,
כשהם גוררים אחריהם גם את האיר־גונים
המתונים יותר. אחד ממעשי־הרצח
הראשונים היה גם הנועז ביותר: מפקד משטרת
עדן נורה ונהרג מול מטה המשטרה.
כאשר נורה ונהרג יו״ר הפרלמנט המקומי,
סיר ארתור צ׳ארלס, הגיבה לונדון בביטול
החוקה ובהטלת מימשל ישיר על המושבה.

שיזוף מזרן

המושבה הבריטית בעדן מנסה, לנהל את חייה כרגיל, כאילו
אין מתחוללת שם מלחמה. הנשים ממשיכות להשתזף על
חוף־הים — אלא שעתה שומרים עליהן חיילים מזויינים וגדר־בטחון הוקמה סביב החוף.

צוואר הבקבוק
יה זה כבר שלב מתקדם מאוד של
תנועת המרי העמית. כבר פעלה מים־

קדה מאוחדת, וראדיו קאהיר שידר שלוש
פעמים ביום הודעות קרביות על מיבצעי המחתרת.
הוא גם קרא בלי הרף להגברת
המלחמה, הבטיח עזרה למתמרדים. את התוצאות
ניתן לראות יום־יום ברחובות עדן:
נשק מצרי מכל הסוגים מופעל נגד האנגלים,
ואין כמעט שבוע בו אין הפגנה
המונית, שראשיה נושאים את דגל מצרים
ותמונות עבד־אל־נאצר.
לונדון נשבעת, כי לא תפנה את עדן.
היא מטיסה לשם תגבורת בלי הרף, ומדגישה
שעדן היא עתה הבסיס הגדול ביותר
בין גיבראלטאר לבין סינגאפור. היא גם הנמל
הרביעי בעולם, אחרי רוטרדאם, ניו־יורק
ולונדון, לפי נפח הספינות הפוקדות
אותה. חשוב מכל: היא הבסיס, שממנו שולטת
בריטניה על שדות־הנפט האגדיים של
הנסיכויות הערביות.
אלא שסוג זה של הצהרות עקשניות הושמע
לפני כל הסתלקות בריטית מנקודת־מפתח
קולוניאלית. גם ארץ־ישראל היתד,
נקודת־מוקד של המערך האיסטראטגי הבריטי
— ובכל זאת נאלצו האנגלים לפניתה.
לכן אפשר היה להניח, שבסופו של דבר
ייאלצו לעזוב את עדן. לגבי ישראל, תהיה
לכך משמעות בלתי־נעימה. כי עדן שולטת
על צוואר־הבקבוק הדק של המוצא מים־סוף.
כבר כיום, אין ספינות ישראליות פוקדות
את עדן, וכל התנועה הימית שלה עוברת
דרך ג׳יבוטי הצרפתית.

ק 1לנ 1ע
סרטים וברגמן?טן
ח לו מו ת

(תכלת,

תל־אביב;

שבדיה)

היא יצירה ברגמנית, שנ!צרד, לפני שברגמן
הפך גאון הדור. זהו סרט נפלא,
העוסק במציאות ובחלום המצויים זה
ליד זו, וקשורים זה בזו.
סוזאנה (אווה דאלבק) היא בעלת סטודיו
לצילום. היא אשד, קשוחה, חזקה,
המנהלת ביד קשה את העסק שלה. מחוץ
למקצועה היא מאוהבת אהבה נואשת באדם
נשוי. דורים (הארייט אנדרסן) היא
דוגמנית צעירה, יפה וקלת־דעת, החולמת
על קריירה מזהירה, שמלות, תכשיטים
יפים, ורבה עם ידידה, הסטודנט הצעיר.
שתי הנשים נוסעות ליום־צילומים בעיר
גטבורג, ושם הן נפגשות כל אחת עם
חלומה. הדוגמנית הצעירה פוגשת קונסול
זקן ועשיר, המעתיר עליה שמלות ותכשיטים.
בעלת הסטודיו פוגשת את אהובה,
ומבלה איתו אחר־צהריים חלומי.
הנשים המפריעות. שתי הפגישות
של שתי הנשים מסתיימות כשהדמויות
המסמלות את השיגרה המציאותית בחיי
הגברים מתערבות ומפרידות ביניהם. בשעה
שהדוגמנית והקונסול שותים שמפנייה,
נכנסת בתו של הזקן ומחזירה אותו

הסרט שופע קטעים קצרים, המביעים בשניות
את מה שאפשר היה לאמר במשך
שנים.
ברגמן אינו בא להטיף כאן משהו. אין
הוא מנסה להוכיח את אפסותו של החלום
לעומת המציאות׳ או את אפס, תה של
המציאות לעומת החלום.
הוא, פשוט, מראה את שני המצבים ואת
האנשים הנמצאים בתוכם. הקונסול הזקן,
שלא הצליח לקיים יחסים עם בתו או
עם אשתו שד,שתגעה, אינו מצליח לקיים
יחסים עם הדוגמנית הצעירה בה הוא
נאחז ליום אחד, במין רצון חסר־תקווה
לחזור אחורנית.
הוא נוכח, מהר מאוד, בחוסר־הטעם
שבנסיון זה, ומתייסר עליו עוד בטרם
נגמר. הוא לא מסוגל, בעצם, ליהנות מהחלום
שלו, כשם שלא מסוגל היה ליהנות
מהמציאות שלו.
הדוגמנית הצעירה, לעומתו, שכל חייה
הם מין חלום צבעוני, עליז וקליל, נהנית
מהחלום כמו שהיא נהנית מהחיים, וחוזרת
ממנו אליהם ביתר כוח וביתר התלהבות.
דרן* ה בי ניי ם. איש־העסקים, העומד
בפני פשיטת־רגל, נכשל גם בחיי־המשפחה
שלו, שהוא מקבל אותם כמו שהם, מבלי
לנסות לשנות אותם, וגם בנסיון הבריחה
שלו, שנכשל משום שהוא לא היה מסוגל
להיסחף בו ולהתמכר אליו.
שתי העלילות של הסרט שזורות האחת
בשנייה׳ בצורה חלקה ומקצועית. הן
מאירות, מבהירות ומשפיעות האחת על
השנייה. השחקנים כולם, ובעיקר שתי הנשים,
משחקים בצורה שלא תיאמן. הם
מקרינים את עמקי הנשמה שלהם, דרך
העיניים, הפנים והגוף, אל המסך ואל
הצופה.
ברגמן יצר אומנם יצירות גדולות מזו,
אבל גם היצירות הקטנות שלו חשובות
ומעניינות יותר מרוב היצירות המוצגות
על מסכי־הקולנוע בארץ.

לשמת דרו ש ש ״ ב?
גולדפינגר (אופיר, תל־אביב;

נטאלי ווד
אהבה עם בית-חרושת

ל״מקומו״ .בשעה שבעלת הסטודיו נמצאת
עם אהובה, בחדרה שבמלון, נכנסת לשם
אשתו, ומחזירה אותו לביתו ולילדיו.
ברגמן אינו מספר סיפור. הוא מצלם
אותו, מחטט בתוכו ובגיבורים החיים בו,
עד לעמקי נשמתם. בקטע פתיחה אילם
הוא מציג את גיבוריו על אופיים ועל
כל מה שמתחולל בתוכם, ללא מילה
אחת.
תוך כדי נסיעה ברכבת, בצילומים של
חלון פתוח, שלטי־אזהרה וגשם, הוא ממצה
את היאוש של האשד, המאוהבת. ובמלון,
כשהיא נפגשת עם אהובה הנשוי, הוא
חושף בדקות גאונית את מה שמתרחש
בין שני אנשים זרים ולא זרים זה לזו.
רכבת השדים. המצלמה העוקבת
אחרי הדוגמנית והקונסול הזקן דרך חלו־נות־הראווה,
כשהשמלות מפרידות בינה
לבינם; הצילומים הנהדרים של הזקן הנפחד
והנערה הצוהלת ברכבת־השדים בלונה
פארק; הזקן החוזר לבדידותו ליד
החלון הגבוה, לאחר שבתו הלכה —

ארצות־

הברית) עוד לא ידוע איך יגיבו המבקרים
בארץ על ג׳יימם בונד מיספר שלוש.
המבקרים בחוץ־לארץ הרימו בפניו את
ידיהם. אחד מהם, מבקרו של השבועון
הצרפתי ל׳אכספרס כותב :״כל אדם למעלה
מגיל ,13 שיימצא בעת הקרנת נולד־פינגר
כשהוא נהנה, ייעצר, יועמד לדין
ויישפט בעוון אינפנטיליזם, דביליות רוחנית
וטימטום•
״אם יועבר אי־פעם חוק כזה, אקבל
אנכי עשרים שנה. לא איכפת לי. נהיה
שם מיליונים. לא יידעו איפה לשים אותנו,
ושנית, ג׳יימם בונד יבוא ויוציא אותנו
משם ביד אחת.״
טראנס יאנג, במאי שני הג׳יימס בונדים
הראשונים, טוען שהוא לא יכול להבין,
בשום אופן, מה מצאו האינטלקטואלים
בג׳יימם בונד, ומדוע גראהם גרין, ט.
ס. אליוט וג׳ון קנדי קראו את ספריו
של יאן פלמינג בנשימה עצורה. מה הם
מצאו בו?
לצחוק מן המרגלים, רוג׳ה ויאן,
אחד מסופריה החשובים של צרפת, הספיק,
לפני מותו, לראות את גולדפינגר ולהסביר
לקהל מה הוא מצא בו :״מדוע כל כך
קל לי להבין את גולדפינגר, ללכת לראות
את הסרט, לחזור ולראות אותו, וליהנות
ממנו הנאה גדולה? יש לזה הסבר פשוט,
והוא שמאז שלושים שנה ויותר מבלבלים
לי את המוח עם השירותים־החשאיים,
עם האינטליג׳נס סרוויס, הגה־פה־או, האף־
בי־איי, המישרד השני הצרפתי, מעשי־הגבורה
של הסוכנים החשאיים שלהם, הקרבה
שלהם, הגבורה שלהם, פעולות הספורט
והאהבה שלהם.
״כל זה מעולם לא נראה לי רציני.
קרר, לי אפילו לשאול את עצמי אם השירות
החשאי קיים, בכלל, ואם כן, אז
בשביל מה? הרי כל מה שנעשה בצבאות
הגדולים, ידוע ונהיר לכל אדם בר־דעת.
״אבל לא סמכתי על ההרגשה ועל ההגיון
שלי. אמרתי לעצמי: אם מבזבזים
כל כך הרבה כסף בשביל הסוכנים החשאיים,
ובשביל הספרים והסרטים המפארים
את פעולותיהם, בוודאי יש לזה סיבה.
״אחרי גולדפינגר מותר לנו, סוף סוף,
לצחוק ללא חשש, להתפקע מצחוק. המעבר
מהטרגי לבורלסקי בוצע, סוף־סוף.
אני אפילו חושב שאחרי גולדפינגר יהיה
משפט רוזנברג בלתי־אפשרי. הציבור, לפחות,
יסתכל על זה בצורה חדשה, אחרת.

ג׳יין פונדה וז׳אן־קלוד בריאלי כ״המעגל״
אהבה בסרט נע

״תארו לכם שמחסני־הזהב האמריקאיים
בפורט נוקם הותקפו על־ידי להק מטוסים,
המוטס בידיהן של נערות צעירות, בבגדי־ים
שחורים. הן מפזרות בחיוך נשי מפתה
גז מיוחד, שמרדים את כל הצבא האמריקאי.
הפצצה האטומית מוחזקת במזוודה,
ולא משמשת שוב לשחיטת האוכלוסיה,
אלא להשמדת כל הזהב של ארצות־הברית
לתקופת זמן מסויימת, שתאפשר לאנשים
שיש בידיהם זהב להתעשר בעקבות עליית
הערך שלו.
״ג׳יימס בונד, מפספס כמעט את כל
מכותיו, בחורה אחת מנצחת אותו בג׳ודו
ואם בחורה שנייה, בעלת חזה גדול נוסח
הפליי־בזי, מצילה אותו בסוף (ואת אמריקה
יחד איתו) זה לא בגלל זה שהוא
טרזן, או סופרמן או הגבריות בהתגלמותה.
הוא מודה בזה לעצמו ואומר, :היא
סובלת, כנראה, מתסביך אמהות.׳
״לא חשוב מי בדיוק הפך את הסיפור
הג׳יימס בונדי לבורלסקה — הבמאי החדש
(גי המילטון) ,המפיק זלצמן, או
השחקן שין קונרי, המתנהג כמעט כמו
בובה. מה שחשוב הוא שהם כולם מגלים
לנו שבשנת 1964 האיש־ד,עליון אינו יכול
להיות אלא דמות היתולית.״

חוזר ח די ר ה
המעגל 1965

(מקסים,

תל־אביב)

הוא סיפורו הישן של ארתור שניצלר,
העולה על הבד בפעם השנייה — הפעם
על ידי רוג׳ה וואדים, בצורה צבעונית,
ויקרה מאוד, כפי הנראה.
מארי דיבואה, הזונה, מבלה עם חייל
צעיר, המוצא מאוחר יותר, את אנה קארינה,
שמגיעה ע! ד יותר מאוחר אל מיטתו של
ז׳אן קלוד בריאלי, העובר ממנה לזרועותיה
של ג׳יין פונדה, הפעם במיטה אח־ת,
כי הוא עבר דירה בינתיים.
ג׳יין פונדה משוחחת עם בעלה בעלה
משוחח עם קתרין ספאק וכן הלאה, וכן
הלאה, עד שהמעגל חוזר אל הזונה הקטנה.
הסוף טוב, הכל טוב.

יומן החדשות
לא ברור אם יוצרי הטל צל ענק החליטי
לעשות סרט חדש על הרפתקות הסרט
הישן שלהם, או שהם עוסקים עדיין בפרסומות
לסרסם הישן. הם פירסמו, בכל
אופן, שגנבו מהם סליל של סרט בשתי
של 100 אלף דולאר. הם חושבים שהגנבים
יציעו להם את הסליל תמורת כופר
מתאים. אם לא, יצטרכו קירק דוגלאס
וכל חבריו האלופים לחזור לרומא ולישראל
כדי לבצע שוב את הסצינות

הגנובות. יודעי־דבר אומרים שהם יצטרכו
לעשות את זה, משום שאת הגניבה ביצעו
הסוכנים החשאיים של המדינות הערביות,
והם עשו את זה מסיבות פוליטיות, או
כדי לברר סוף־סוף את האמת על מאורעות
תש״ח. אם כל זה קרה, באמת,
בחיים, אז אפשר היה לצפות מהם שיהיו
קצת יותר מקוריים• 9״כששחקן מציג
את עצמו בפני, כדי לקבל תפקיד מסויים,״
אומר איליה קאזאן ,״אני מבקש ממנו
להגיד רק שני משפטים, :אני אוהב אותר,
ו,אני מאמין באלוהים.׳ מי שיכול להגיד
כהוגן את שני המשפטים הללו, יכול
לשחק כל דבר שבעולם.״ 0וימוריד
ג ס מן עובר לצד השני של המצלמה
הוא עומד לביים סרט בשם ציפייה, לפי
רומן של ויללונגה 9 .בה,קופסה הלא
נכונה, עוד סרט על גברים ד ,׳רמים את
נשותיהם, ניתן לפיטר סלרס תפקיד
קטן של אחד הבעלים המרמים. אבל
ככל שההסרטד, נמשכת, גדל החלק שלו.
הוא בולע לאט־לאט את כל התפקידים
שם. אומרים שבס ף ה, א יבלע גם את
הבמאי. כבר מזמן יש לו יומרות בשטה
הזה. י • 1חיי־האהבה של נטאל* דוד מת נהלים
כסדרם, הפעם עם אחד בשם לאדי־סלה
בלאטנילן. היא טוענת שהוא
האהבה הכי גדולה שהיתר, לה בימים
האחרונים, ו״בלי אהבה אני לא יכולה
לחיות. אני לא יכולה להגשים את עצמי,
ולא יכולה לעבוד.״ הוא טוען שהיא
האהבה הכי גדולה שהיתר, לו בחודשים
האחרונים׳ אבל ״הייתי מעדיף כל נערה
צנועה אחרת, על בית־החרושת לסרטים
שאני מסתובב איתו בתקופה האחרונה.״
• סיפרה של כריסטין דה־ריבור, הסולטנים,
מתכוננן להפוך לסרט. תפקיד הסולטן
הוצע לאיב מונטן. הוא היסס, ולא
ידע אם לקבל אותו או לא. ניסו לפתות
אותו, והציעו לו, כבת־זוג, את הסולטנית
ג׳ינה לולובריג׳ידה. עם פיתוי כזה
כבר כדאי לו יותר לצאת לפנסיה9 .
המפיק ראול לד, אשר שהה לאחרונה בארץ,
הציע תפק־דים קולנועיים בסרטים
שלו לכל הנערות הישראליות. הוא מחפש
בחורה שתוכל לשחק את סופיה לורן
בסרט על חייה של סופיה לורן, אבל כיוון
שהוא לא מוצא, הוא יסתפק אולי בחייה
של מאריה קאלאס. הוא לא יודע עוד
איזה שחקנית תוכל לשחק אותה, אבל
הוא חושב שסופיה לורן יכולה להיות
מתאימה. בינתיים התחילה הקאלאס עצמה
בקאריירה קולנועית, מתעתדת ליהפך כוכבת
גדולה# .ו החיים נוסח איטליה עומדים
להסתיים ברצח. הרצח יקרא, כמובן, רצח
נוסח איטליה, ובתפקיד ראשי תשתתף גם.

אני ג׳ירארדו.

העולם הזה *471

בסדינה דרכי אדם
איש תשי ח
אילו רצתה שנת תש״ח ללבוש דמות
של אדם, ולהתהלך עצובה בחוצות תל-
אביב, היא היתד, נראית כמו רפי עטרון.
רגלו התותבת, שגרמה לצליעה קלה,
ידו המשותקת, הכיסוי השחור על עינו
— כל אלה הישוו לו צורה של לוחם
ותיק. הוא היה בדיוק כזה.
ככר לא זקוק. נכותו ( )100/6באה
לו במלחמת תש״ח .־ הצעיר יליד־גרמניה,
שהצטרף בגיל 16 להגנה ועלה לדרגת
מם־כף בחי״ש >חיל־שדה) ,ניצל שלוש
פעמים ממוות בטוח.
בעת ההגנה המפורסמת על בית הקרן
הקיימת ליד בית־דגון, קפץ באלפית־השניה
האחרונה הצידה, כשנזרק לעיברו רימון.
הוא נפצע קל בזרועו, נחבש, המשיך.
האסון קרה אחרי׳ הקרב — כפי שקרה
פעמים רבות באותם הימים של קלות״
דעת ובוז לסכנה. בעת סיור בג׳יפ ראה
כמה תרנגולות, רדף אחריהן, עלה על
מוקש. הוא איבד עין, רגל ויד, לקה
מאוחר יותר בשיתוק בחצי גופו. כל זה
נוסף על מחלת־לב קשה•
אבל רפי לא רצה להשלים עם העובדה
ששוב אינו מסוגל להביא תועלת לצבא.
כמה פעמים התנדב, נדחה. ערב מיבצע-
סיני תבע במפגיע מידיד ותיק, שהפך
מג״ד, לגייסו לגדודו.
״הצבא כבר לא זקוק לך!״ אמר ה־מג״ד.
רפי התמרמר, עמד על שלו, והיה
צורך בשני שוטרים גדודיים כדי לגררו
החוצה.
לא להיות פאראזיט. מאז ישי
רפי בכסית. בין הבדיחות שנאמרו עליי,

רפי עמודו
״לא נמות אף פעם!״

בטוב־לב: המלצרים שמו עליו מאפרה,
כי חשבו שהוא רד,ימ.
אבל רפי סבל מחוסר־המעש. אמנם
זכה לתשלום חודשי ממשרד־הבטחון, אך
הוא רצה לעשות משהו ,״לא להיות פרא־אזיט!״
כשנדחתה בקשתו לסדר לו תעסוקה
מתאימה, בעזרת השקעה מצד משרד־הבטחון,
הכריז שביתת־שבת לפני ביתו
של שמעון פרם.
לא רק בחייו הפרטיים התגעגע רפי
למשהו שיתן טעם לקיומו. הוא היה בין
אוהדי הד״ר סנה כשזה פרש ממפ״ם, אך
לא הלך עימו למק״י. תחת זאת מצא
בליבו אהדה גוברת והולכת לרעיונות
העולם הזה, בהם ראה את הביטוי האחרון
לרוח תש״ח.
לאנמותל עו ל ם. גלרבן מאליו שרפי
עטרון היה הראשון שהצטרף לרשימת
העולם הזה — כוח חדש, ביום שנולדה.
דקות מעטות אחרי שהרדיו הודיע על
חקיקת חילי לשון הרע, צילצל למערכת
והתנדב לשרות.
לקראת הבחירות גברה התרגשותו. יומייס
לפני הבחירות נתקל באחד הפעילים, שאל
אותו איך מתקדמים העניינים .״מתים
מרוב עבודה ועצבים,״ ענה הפעיל.
״לא נמות אף פעם!״ ענה רפי בפאתוס.
״שמנו ייכנס להיסטוריה!״
כעבור 24 שעות, ערב הבחירות, נמצאה
גופתו בחדר הקטן, בו גר לבדו, בשיכון
העולם הזה 1471

ליד חולון.
משבץ־הלב.

הוא

בשנתו

בלילה,
המורד ביום הראשון בבוקר היה נחמן פרקש עצבני
במיוחד. היתד, לכך סיבה ברורה. באותו
בוקר עמד נשיא בית־המשפט המחוזי בבאר־שבע
לקרוא את גזר־הדין במשפטו, על בריחתו
הגדולה מהכלא ועל יציאתו הבלתי־חוקית
מן הארץ.
בתחילת הישיבה האחרונה של בית־המש־פט
הכריז פרקש שהוא מוותר על הגנת
סניגורו, צבי לידסקי, כתגובה על הופעת
פסיכיאטר בבית־המשפט נגד רצונו. אחר־כך
הוא הכריז שהוא מתנגד להישפט בפני
השופט שלמה אלקיים. כשלא נתקבלו טענותיה
הודיע פרקש ברוגז שהוא יגיש צו־על־תנאי
נגד השופט.
לבסוף הוצא פרקש מן האולם, וזו הסיבה
שלא שמע את גזר־הדין המפתיע: ארבע
שנות מאסר על תנאי.
מצב נפשי מיוחד. גזר־הדין הפתיע לא
רק את הנאשם ואת הקהל הרב שמילא את
אולם בית־המשפם המחוזי בבאר־שבע, אלא
גם את עורך־הדין, שלחם למענו במשך כל
השנה האחרונה .״חשבתי בליבי שאם יקבל
פרקש שתי שנות מאסר נוספות, תהיה זו
הצלחתי הגדולה,״ התוודה צבי לידסקי.
היתר, זו באמת הצלחתו האישית הגדולה
של עורך־רדין התל־אביבי הצעיר. כעד מרכז׳
בדיונים על חומרת העונש, הביא לידס-
קי את הפסיכיאטר המנוסה יוסף לבנסקי.
המומחה הרפואי הביע את דעתו על מצבו
הנפשי של פרקש, ועל מהות מחלתו. הוא
הביא גם עובדות אחדות מחיי הנאשם, המעידות
על מרדנותו, שבאה כתוצאה ממצבו
הנפשי.
השופט לא הסכים עם דעת העד, כי העובדות
שעליהן סופר מעידות על מצב נפשי
מיוחד במינו. לעומת זאת ערך נשיא
בית־המשפט המחוזי ניתוח מפורט של השפעת
המחלה על עבריינות ופסקי־דין. הוא
ציטט פסקי־דין אנגליים, המתייחסים במיוחד
למקרים דומים.
״החוק האנגלי אינו חל בארץ,״ המשיך
השופט .״בתי־ד,חולים האנגליים אינם קיימים
כאן, וחוסר הבהירות של המושג פסיכופאט
אינו מותיר מקום למסקנה אחרת, אלא שטובת
הציבור מחייבת להרחיק אנשים כאלה
מהחברה.
״לעומת זאת יש מקרים שמן הראוי ש־שבית״המשפם
ישתמש בסמכויותיו לפי פקודת
העמדת עבריינים במיבחן. מקרים אלה
הם אותם מקרים בהם בית־המשפט משתכנע
שקיימים סיכויים סבירים לריפויו של העבריין.
אלמלא הקושי המיוחד אותו הזכרתי
(תקופת המאסר המוטלת על פרקש
ממשפטו הקודם) ,הייתי אומר שמקרה זה
הוא מקרה מיוחד להעמדת מיבחן.״
חופר פינה חמה. העד הנוסף שהשפיע
על קולת גזר־הדין היה אדם העומד בקשר
יום־יומי עם פרקש, מזה תקופה ארוכה.
היה זה נחום גרצברג, חבר האגודה לשיקום
העבריין, שהתמסר לטיפול בפרקש.
כתב השופט בגזר־דינו על העד :״אותו
מר גרצברג הוא פקיד בסוכנות היהודית,
אשר מחוץ לעבודתו הציב לעצמו מטרה
לדאוג לשלומם של מספר עבריינים מועדים.
״הגורל התאכזר אליהם, והתדרדרותם ל־מעשי־פשע
באה מחוטר פינה חמה וחוסר
אדם אשר יעזור להם. מר גרצברג יוצר קשר
איתם כאשר הם עדיין בית־הסוהר, משוחח
איתם על בעיותיהם, רוחש את אמונם ואד,דתם,
ובצאתם מהכלא, מארח אותם בביתו.
הוא דואג לשלומם ומסדר אותם בעבודה.
״הוא נעזר בשטח זה על־ידי משפחתו,
אשתו, בניו וחותנתו. חלק מהדירה שיש
להם בראשון־לציון משמש להכנסת אורחים
כאלה, וכל אחד מבני המשפחה תורם את
חלקו ליצירת אווירה ביתית לעבריינים אלה.
״מר גרצברג אומר שהוא עומד לאפשר
לנאשם לעבד חלקת אדמה של שני דונאם
הנמצאת ליד ביתו. בתנאים אלה הייתי רואה
במיקרה זה מיקרה מיוחד, שבו היה מן
הראוי לתת לנאשם הזדמנות לרפא את מחלתו
ולהחזירו לחיים תקינים.״
המלצה לעתיד. גזר־דינו של השופט
אלקיים שימש כעין גלגל הצלה, שנזרק
לזאב בודד וטובע.
אך אחרי גזר־הדין יחזור פרקש לתאו, בו
עליו לבלות חמש שנים נוספות, לפי גזר־דין
קודם. יתכן שגזר־הדין של השופט אלקיים
ישמש כהמלצה לעתיד, לצורך הורדת שליש
תקופת המאסר. יתכן גם שתהיה זו דחיפה
למאבק נוסף, למען קיצור מאסרו של פרקש
והחזרתו לחיים תקינים.

למתנדבי רשימת העולם הזה
כוח חדש, בחיפה עכו ונהריה
ביום ג׳ ,16.11.65 בשעה
,20.30 תתקיים

מסיבת סיום וסיכום
של מערכת הבחירות
בהשתתפות באי כוח המרכז,
במועדון התיאטרון חיפה, ע״י
התיאטרון העירוני חיפה. דמי
השתתפות סך 3לירות לאיש
או 5.50 לירות לזוג עבור
שכירת האולם וכיריד ראשוני,
יש לשלם בכל סניפי
בנק הדואר, חשבון מס׳ 13069
על שם ״העולם הזה״ חיפה
ע״י אביבי צבי.
קבלה מוחתמת ע׳י בנק הדואר
מקנה זכות כניסה.
כל הפעילים מוזמנים.

הקץ
למש קפיי ם
ע״י שיפור הראייה הלקוייה סוף
לכאבי עיניים וראש בקריאה כתיבה,
קולנוע וכר. טיפול בבעיות עיניים
שונות לפי שיטת ׳£ 8ד . 8 ^.מ ס
בפיקוח מדופלם מאנגליה.
״ מ כון ביי ט ם ״ ת״א, רש״י 8
7—4 1—10 חוץ מיום ששי

סטודנטים עבורכם
למשך 27 שבועות

9.80ל״י בלבד
החתמה למנויים חדשים

נ.ב.ט את דנגור
אבן־גבירול ,12 תל־אביב

לויד

חסכון הבינלאומי ל ה תכ תבו ת
אלפי מתכתבים
לסי שיטה אמריקאית

פרוספפט חמם
תל־אכיב, ת .ד4185 .

מ!אוי ; יו א ל זי לברג

עמדיוגגיעגעיהר-בך פור ח־

ח(143.רר : 4ש. ויו ת קין
א 2י /מ 3י>ש :
חיכה רוזו בסק דז
תמר ררביכס ]הבימה)
יוסף לוי
צדוק ארפתר
נו רי ת קצ׳ל ס קי־

טלפון המשרד 31688
יום ד׳ 10.11 לוד אורלי
יום ה׳ 11.11
מוצ״ש 13.11
תל־אביב, מוגרבי7.15 ,
יום ו׳ 12.11 חולון ארמון
יום א׳ 14.11 אבן־יהודה
יום ב׳ 15.11 קרית־גת, גת
הכניסה למטה מגיל 16
אסורה

ססם ר 1471

שנ ה 29

פז״ו חשון תשכ״ו10.11.1965 ,

המח יר

החיים המשוגעים שר הנבחרת