גליון 1472 מתאריך 17 בנובמבר 1965

פחות מעשרים שעות אחרי סגירת הקלפיות,
לפני שבועיים, הופיע גליון העולם
הזה 1470 שניתח את התוצאות.
שערו היה מוקדש לנצחון רשימתנו.
קוראים רבים, וביניהם גם עתונאים מקצועיים,
שאלו איך היה הדבר אפשרי.
שהרי הדפסת העולם הזה — שלא כמו
הדפסת יומון — היא תהליך מסובך, המחייב
תיכנון ניכר מראש.
בשבילנו היה זה תפקיד קשר, כפליים,
כי כל חברי המערכת עבדו קשה ביום
הבחירות כמשקיפים בקלפיות. כאשר כל
שאר המשקיפים הלכו הביתה, כדי לישון
אחרי יממה מפרכת ביותר, סרו חברי־המערכת
למשרד, עבדו יום שלם נוסף,
ללא מנוחה.
גם כך לא היה הדבר בר־ביצוע, לולא
הכינונו מראש כל דבר שניתן להכנה.
בין השאר הוכן השער יומיים לפני הבחירות.
כיצד
נעשה הדבר, כשלא היה כל בטחון
בתוצאות? כאן נמצא פתרון טכני:
הכינונו שני שערים אלטרנטיביים.
למיקרה של נצחון: השער של המועמד
הראשון, עם היד המורמת בסמל השי״ן. ל־מיקרה
של כישלון: שער של עסקני המפלגות
הישנות, עם הכותרת ״אותו הדבר״.
ביום הרביעי בבוקר כבר היה ברור
שהרשימה הצליחה, והוחל בהדפסת השער.
אך בעצם היו שני השערים נכונים: רשימתנו
אמנם ניצחה, אך חוץ מזה נשאר
הכל אותו הדבר בדיוק.

השבוע שאל אותנו דן בן־אמוץ, בראיון
פומבי בחמאם: איך אתם מרגישים כשבלתי־תלוי,
אלא
אתם כבר, לא עתון
עתון של תנועה שישלה סיעה בכנסת?
שאלה זו נובעת מאי־הבנה.
העולם הזח היה — ויהיה — עתון
בלתי־תלוי במנגנוני־מפלגות ובכל אינטרס
אחר. אך העזלם הזה לא היה מעולם
בלתי־תלוי בעקרונות — והוא ישרת אותם
גם להבא.
בשניים בנובמבר קרה דבר חשוב: התר
חבה
החזית שהשבועון המסויים להם בה
לבדו במשך 15 שנה. המאבק התפשט
מן הזירה העתונאית לזירה הפרלמנטארית.
זה מטיל עלינו תפקידים נוספים ומעמסה
נוספת — אך אין זה משנה את מהות
המאבק.
התנועה שקמה ביוזמת העולם הזה,
ושהשיגה ביום־הבחירות את הישגה הגדול
הראשון, לא תהיה מפלגה. לא יהיו
לה אינטרסים כלכליים או אחרים. היא
לא תקים מפעלים, לא תחלק ג׳ובים,
לא תשרת חוג זה או אחר.
היא לא תעשה דבר זולת אחד: היא
תרחיב את היקף המאבק שהעולם הזה התחיל
בו, תביא אותו לכל רחוב ולכל בית.
זהו ההבדל בין תנועה ובין מפלגה.
במציאות הישראלית, המפלגה היא גוף

אינטרסנטי, כלכלי־מנגנוני, המשתתף ב־חלוקת־השלל(
.ולא חשוב אם המפלגה
קוראת לעצמה בשם ״תנועה״ ,״תנועת
החרות״ ,״תנועת העבודה הליברלית״ ,ובו׳).
יזמנו את יצירתה של תנועה כדי לחסל את
המישטר שהוקם בידי מפלגות אלה — ובוודאי
לא נהיה כמוהן.
סיסמתנו — ״בלי מורא, בלי משוא־פנים״
— לא השתנתה. והיא לא תשתנה
בעתיד.

יתכן שרבים חשבו כי תנועה זו לא
תיוולד כלל. הציניקאים אמרו לעצמם:
״העולם הזה רוצה להכניס את עורכו לכנסת,
ועל כן הוא עושה הרבה רעש.
למחרת היום יישכח הכל. זוהי רק אפיזודה
חולפת.״

ש וב לודז ׳ יהמחדשת !
אופנה בינלאומית אחרונה
המתבטאת ביצירות הגרביים
המוצעות כאן לפניך.
סילבה
גרבה ניי לון האקסק לו סי בי ת
למאורעות אלגנטיים.
טוסקה גרב הניילון עם הדוגמאות
המשובצות.

ליידי טייטס
מכנס הגרב המוצע בשלשה סוגים:
גרב עבה ומכנס עבה, גרב דק ומכנס
עבה, גרב משובצת ומכנס עבה.

הציניקאים טעו. מנוי וגמור עימנו לקיים
את הבטחתנו: שרשימתנו לא תמות
ביום נצחונה, אלא תהווה התחלה של
התחלה חדשה.
כדי להוכיח זאת, נקרא הכינוס הארצי
שיתקיים ביום ששי זה בתל־אביב
(ראה מודעה ב ע מו ד .)8לא תהיה זאת
עדיין ועידה ארצית לקביעת קו. תהיה
זאת הפגנה לעיני המדינה. הפגנה שתכליתה
להכריז :״אנחנו כאן. לא הלכנו
לישון. אנחנו יוצאים לדרך״.
להתראות שם.

יחידים שמוכנים לתת, כדי להשתייך לרשימה,״

שב־עון
המסויים ליומון מסויים.
אני מניח שקוראים רבים יסכימו לסייע
במימון המיפעל. אני, מצידי, מוכן להרים
לצורך זה שתי משכורות חודשיות, ללא
ריבית וללא הצמדה.

רמת־גן

קריית־טבעון

מכת בי ם

כרכה ברכותי הלבביות.

הודייה מהכרת

ד״ר ג. ר .טמרין,
אוניברסיטת תל־אביב

הידד לכוח החדש, שיהפוך, כך אני מקווה,
לחולייה המחברת בין העם והכנסת,
בין העברים לערבים,
בין ישראל לשכנותיה.

מוחמר
נימד
ג׳אנם, כפי־אבתאן

נגד
הזרם

השער נפתח בפניך.
נכנסת לכנסת
השער נסגר מאחוריך.
אתה נמצא עכשיו
בפנים, בודד,
וים של עיניים עויג׳אנם
נות
עוקבות אחריך.
בתנאים אלה ובאווירה כזאת עליך לא רק
להמשיך להתקיים, אלא גם להיות פעיל.
ורוב הזמן נגד הזרם. האם תוכל לעמוד
בזה? התוכל להיות בטוח שלא יבוא יום
והם יצליחו לשבור אותך? אין לי כל ספק
שיהיו נסיונות לשבור אותך, בכל הדרכים
האפשריות, ולכן בא מכתבי זה.
ברגעים קשים, ברגעים של חולשה וייאוש,
ויהיו כאלה — זכור אותנו. את
כל הרבבות שנשארו מעבר לשער הסגור.
אם אמנם יש קשר בין מחשבות, אזי לא
יתכן שלא תשאב כוח מאיחולינו להצלחתך,
מתפילותינו לעמידתך במשימה, מרבבות
לבבות הפועמים באותו דופק כשלך, ומרכבות
מוחות המוכנים לבוא לעזרתך בכל
שעה.
אתה אדם פיקח, אמיץ ויקר אבל בכל
זאת רק אדם, ויש גבול למה שאדם יכול
להגשים כשהוא בודו מול 119 איש, בפרט
כשלרשותם עומדים מומחים לשבירת גיבורים.

המחשבה על קיומנו לא תועיל, אל
תהסס לפנות אלינו, להיוועץ בנו, לבקש
תמיכה או שליחות, ויהי זה בדבר הפעוט
ביותר. תן לנו להיות המילואים שלך. כפי
שאמרת פעם :״אוהדי העולם הזה הם ה
משפט
האלוהים

ר. גולן,

שמחה ניר,

סופו של ככש

צדק קוהלת החכם באומרו :״סוף דבר
הכל נשמע כי את כל מעשה יביא
האלוהים למשפט
ואמנם, בשני בנובמבר הוכח סוף־סוף
כי יש חדש תחת השמש: קם ונהיה כוח
חדש, וקולו נשמע.

אלי אייאלי,

חיפה

כל הכבוד!
למה לא הורגשה פעילות אנשי
החדש באילת?
קולות אפשריים רבים הוחמצו בעיר הדרומית,
המונה כ־
12,000 תושבים. האם
אילת אינה שייכת
עוד למפת הארץ?
עבור המנדאט,
כל הכבוד!
עלו והצליחו.
הכוח

שרה ויינשטיין,
אילת
האריה המסויים
שאג,

אריה
לא יירא? ויינשטיין אכן, הידהדה שאגת
האריה המסויים, ומצאה לה רבבות
־אוזניים קשובות ודרוכות,
וקם כוח
חדש.

גולדגרט וידיד
צער בעלי־חיים, להגנת החתולים בפני בני־אדם.

חנן
נולדגרט,
מזל מזל טוב!

תל-אביב

ם. ג .טוכרניצקי,

חו לון

אתכם !
אתכם אנו בשמחתכם!

שמעון מור יוסף,
להמשן* המאכל,

עפולה

לאחר ניתוח תוצאות הבחירות, בולטת
מסקנה אחת: עבודה רבה עוד נכונה לנו!
לכן, אל־נא ניפרד
לשלום, נתגייס ביתר
מרץ להמשך
המאבק!

שלום מזרחי,

יטלום ליסיצקי,

אור־יהודה

חיפה
היומון הטסויים

אנטי־חולר״ע
ברגע שלוי אשכול
הצביע בעד ה־חולר״ע,
ידעתי ש־אצביע
בעד האנטי־חולר״ע,
הלא הוא
העולם הזה — כוח
חדש.

ידידי הטוב לואי,
הנראה בתמונה, הוא צעיר עדיין, ואין לו
זכות־בחירה. בינתיים הוא מציע לחוקק חוק

תוצאות הבחירות
מוכיחות בעליל, כי
קהל הקוראים של
השבועון המסויים מזרחי מסוגל לתרום את
תרומתו ביום־הבחי־רות,
ולהחדיר כוח חדש לכנסת.
מסקנה: יש להרחיב את קהל הקוראים,
ואיני רואה מוצא אחר אלא בהפיכת ה־

ס פ -וזח

הגרב התומכת האלגנטית, לכל
אשה העומדת שעות רבות ביום.
גרב ארוך העשוי מסטרץ׳ ,עבה
מהרגיל, במבחר דוגמאות וצבעים.

דו רי ס
גרב ה 3/4בצבעים חיים ועליזים.

מאז שנים רבות אני מונה בין ידידי
ערבים רבים, נוצרים ומוסלמים. בתור אדם
המכבד ומעריך את העם הערבי ומאמין
שיש לישראלים הרבה ללמוד ממסורת המירה
— אני מרשה לעצמי להפנות מספר
מילים קשות לאזרחים הערביים.
בפתח דברי אני מתנצל בפני אנשי ד,מצ־פון
שבין ערביי ישראל, אשר דברי אינם
מכוונים אליהם, ושמן הסתם גם לא ירגישו
את עצמם נפגעים.
הרשו לי לומר לכם, שלא העולם הזה
ולא סיעתו בכנסת ולא שום גורם־חוץ אחר
יביא לכם שוויון אזרחי ושיווי־זכויות בכל
שדרות החיים בישראל, כי אם רק אתם
בעצמכם. שוב, אחרי ארבע שנים, הצבעתם
עבור רשימות ואישים
שהוכיחו בעבר היחידה שמטרתם
היא קיפוחכם. בחרתם
שוב בנציגים
ערביים שהצביעו למען
המימשל הצבאי,
עבור מפלגות
שחייבו נישול אחיכם
וידידיכם מאדמותיהם.
במשך
שנים מנהל
העולם הזה מלחמה פלשקס יקרה, מסוכנת ובל־תי־פופולארית
למען
זכויותיכם. כמה מכם הצביעו למען הגורם
היחידי בארץ שאי־פעם פעל למענכם, ללא
תקוזה לטובת הנאה? עוד אוכל להבין —
אם כי לא לסלוח — את טיפשותו של מצביע
בכפרים, שפחד מהמימשל הצבאי, או
מראש־החמולה המושחת שלו (אם כי אין
הדבר מוכיח דווקא על אומץ או גבריות).
אך היכן רבבות הבוחרים ביפו, חיפה,
טבריה וכר?
עוד יבוא היום, במשך ארבע השנים הקרובות,
כאשר שוב תעמוד או תיפול
החלטה גורלית עבורכם, על קולו של ציר
(המשך בעמוד )4

(המשך מעמוד )3

אחד או שניים — ושוב נראה את נציגיכם
הנכבדים מצביעים נגד האינטרסים החיוניים
ביותר שלכם. אולי אז תבינו שבמישטר
דמוקראטי אין תחליף לאומץ־לב אזרחי
בזמן הבחירות. הפחדן, החנפן והמושחת
יוצא שכרו בהפסדו — אם לא מיד, אז
כעבור חודשים מועטים.
סיעת העולם הזה בכנסת בוזדאי שתילחם
למען זכויותיכם — כפי שהשבועון העולם
הזה נלחם למענן בעבר. אך אוי לאיש
שאינו מכיר את ידידיו. אוי לאיש שמנסה
לשפר את גורלו על־ידי חנופה למנצליו.
הכבש שהולך אחרי רועי הצאן — דינו
שיגלחו את צמרו, וסופו — בסיר.

מייק פדשקם,
המשימה השניה

תל-אביב

אחרי ביצוע המשימה הראשונה, החדרת
כוח לכנסת, יש להתחיל במלוא המרץ
בהגשמת המשימה
השניה: אירגון תנועה
חדשה, שתתסים
את ישראל, תפעל
ללא ליאות לחיסול
המישטר הישן ולהקמת
מישטר חדש.
עלו והצליחו!

דויד סנדוכסקי, כנאמנות ובתקווה

סנדוכסקי

חיפה

הזה — כוח חדש בבחירות, ומלוזים את
דרכה החדשה בנאמנות, תוך תקודד, כי לא
תיכשל ולא תכזיב.

טדה בארי,

לחיים !

חיפה

כל הכבוד לך, אורי אבנרי.
אני תקווה שתמלא את כל הבטחותיך
לקהל הבוחרים, כפי שכתבת מעל דפי
העולם הזה.

בהזדמנות, כשתעבור ליד בנימינה, סור
נא אלי, למיפג ש בני מינה, כדי להרים כוסית
לחיים.

שמעון בראניצקי, בנימינה
עו רן העולם הזה יקבל ברצון את הז מנ תו
של הקורא בראניצקי, איש העליה הרא שונה
ובעל מיפגש בנימינה.

כרית בלתי־קדושה
ירק בפניהם של אלפי בו
טדי
קולק
חריו.
הוא הבטיח להם קידמה, תמורה, חידושים
ועוד כל מיני קישקושים, והופ, החזיר
אותם לחשכת ימי־הביניים.
זוהי כוחה של קואליציה, זה מחירה
של קנוניה, זהו פרצופה של רפ״י: ברית
בלתי־קדושה עם סוכניו של הקדוש־ברוך־
הוא.

דני כירק,
אווירה ד׳ארץ־ישראל

ירושלים

ברצוני להביע מעל דפי השבועון את
שמחתי, למקרא הכתבה ״מועדונים גוועים״

שותפים אנו להצלחת
רשימת העולם

(העולם

הזה

.)1471

שיגוועו להם, שימותו. אף פעם הם לא

התאימו לאווירתה של ארץ־ישראל, זו שהכרנוה
לפני יובל, כשבאנו אליה ששים
לעבדה ולסקלה.
האווירה הזו זרה לנו, ומי יתן ותחלוף
מן הארץ!

מאיר שמשוני,
איפה הרופאים, איפה?

לאחר קריאת הכתבה ״מה מריץ את
הדוקטור?״ (העולם הזה ,) 1469 בה מסופר
על הרופאים הצעירים שאינם מוצאים את
מקומם בארץ ויורדים לחו״ל, אני בזה
להם מעומק נפשי. משפחות ראיתי
של רופאים, שחיו
כאן, ועבדו כאן,
כשהן מטופלות בילדים,
ואף פעם לא
התלוננו, למרות שלא
גרו בווילות.
הירידה לחו״ל, ה־קארייריזם
וההשתמ־טות
משירות בספר,
מראות עד כמה
איבד מושג הרופא
ממשמעותו. אביב איפה הרופאים האלה,
ואיפה שבועת היפוקרטס שלהם?

הזקן מרפ״י

א. אכים,

*י ייידז ,״.

ר רר

קראתי בגליון האחרון
את דבריה של פולה בן־גוריוך, על היבחרו
של אורי אבנרי לכנסת, כפי שצוטטו בידיעות
אחרונות.

חיפה

(העולם הזה ) 1471

0ך ף

חדרה

1ני

ביניייקליס 030191

ברצוני לענות לה בסיגנון שלה:
״אומרים שהזקן הזה מרפ״י הפך לראש
סיעה קטנה בכנסת — זה נכון? זה קצת
מרגיז, אבל אני חושבת שבאופוזיציה הוא
ישתנה לטובה — הוא לא טיפש. דודקא
מוכשר. יש הבדל כששולטים בממשלה וכשיושבים
באופוזיציה.״

מינה כדון,
ברנשים וחתיכות

ירושלים

כל שבוע אני מת מסקרנות, מה מכין
לנו נער־השעשועים פוקה הירש, ואיך מרגיש
עלם־החמודות רמי ניר ללא מריה שלו,
ועם מי הולך האח של יהודית מזור, שלא
לדבר על עידוא בן־גוריון, שאני בולע כל
כילה שהוא מוציא.
בכל העתונים אין מילה על כל הברנשים
והחתיכות האלה, ואני צריך לחכות עם
היום הרביעי — היום של העולם הזה —
כדי לשתות את דבריהם בצמא.
דחילק, רחל המרחלת, אח מי זד, מעניין?

אריה גורן,
טעות לעולם צודקת

חיפה

הביקוש למכונית כה רב, עד שנאלצים
קונים להמתין לה ש ני ם ואף שלושה
חודשים (הארץ).

מרים בראלי,

בשנים

חיפה

האבות (ידיעות אחרונות).
נימרוד כירגר, תל-אביב

זכות קדימה במדור זח תינתן
זמבתכיהם שד קוראים המצרפי3
את תצלימיחם למכתבים-

ב עו ל ם

טינה אחת,
ואתה גבר בעל מראה
מזטלם זמטזנח.
רודסיה המיבחן
המיעוט הלבן ברודסיה הכריז על עצמאות
מדינתו, תוך דריסת הרוב השחור —
ובמחווה מילולי זה העמיד את הע, לס
בפני מיבחן ראשון־מסוגו מז קום האו״ם.
בצד האחד עומד הרוב הגדול של
ממשלות העולם׳ ובעיקר העולם הצבעוני.
בצד השני עימד קימץ של מדינות לבנות.
למדינות־הרוב יש א־צר בלתי־מוגרל של
מילים. לממשלת רודפיה ובנות־בריתה יש
הכוח הצבאי. המעצמות הלבנית הגדולות
מתרימות אותה — אך למעשה הו נאלצות
לתמוך בה.
זהו מאבק של המצפון נגד הכוח. ה־נצחון
מובטח לכוח.

ארצות הברית
הלידה בו נפסק החשמל
הכל היה כמו בכשר של מדע דמיוני׳
שהיה בוודאי זוכה לשם היום בו נפס:ו
הח שמל:

תושבי המאדים משתקים את כל רשתות־החשמל
בכדור־הארץ. האנוש,ת כולה מאבדת
את אונה. אין היא יכולה להתגונן.
שום דבר אינו פועל בלי חשמל. הצבאות
מש ׳תקים. הקשר נפסק. הממשלות
חדלות מלפעול. האדם אינו חוזר לתקיפת
האדם ד,קדמ ן, כי איבד את סגולותיו של
זה. הוא חסר־ישע. אנשי המאדים כובשים
את כדור־הארץ ללא התנגדות, הופכים
את בני־האדם לעבדים.
זה לא קרה השבוע. אך מה שקרה,
בצפון־מזרח ארצות־הברית, מוכיח כי דבר
מעין זה יכול לקרות — לפחות מבחינת
הסידורים שעל פני כדור־ארץ.
לפתע כבה החשמל בשטח הגדול פי
20 משטחה של ישראל, שאוכלוסייתו
גדולה פי 12 ממיספר תושבי המדינה.
מקררים ותנורים, מכשירי טלביזיה ורדיו,
מעליות וקרונות הרכבת התחתית — הכל
חדל מלפעול במשך עשר שעות תמימות.
.הרוסים באים!״ צעקו נערים ברחוב, גרמו
פה ושם לפאניקה. הם לא באו, אך בלב
המיליונים ניקרה השאלה: מה היה קורה
אילו באמת היתד, מלחמת־העולם השלישית
נפתחה בדרך זו, כחלק מהתקפת״פתע
סובייטית?
התשובה: המדינה הצבאית הגדולה ביותר
בעולם אינה מוכנה לכך. מעשה־חבלה אהד
בנקודת־מוקד יכול לשתק אומה שלמה״.
הכל לוהפרט. על השפעת המאורע
לגבי הפרט מעידים סיפורים קטנים יותר
ממחקרים כוללים. בין השאר:
* בעל־חנות חילק בחינם אלף נרות,
ששודים 750 לירות, מפני שהקופה החשמלית
שלו חדלה מלפעול, ולא יכול
היה להחזיר עודף.
0מועדון־לילה ברובע גרינוויץ׳ וילאג׳,
המחקה את אווירת סוף המאה האחרונה,
הוסיף לפעול. התאורה בו היא באמצעית
הגאז.
!0מאות אזרחים שיחקו בשוטרים,
נטלו פנסים וכיוונו את התנועה ברחובות
— ובכך הגשימו חלום שבוודאי חלמוהו
פעמים רבות.
0הבורסה נפתחה באיחור של שעה,
כדי דרכי־התקשורת החשמליות השתתקו.
הבאנקים לא יכלו להדביר את קצב־העבודה,
כי הטיפול בצ׳קים נעשה בלילה, באמצעים
חשמליים.
• מאתיים איש נותרו במרפסת־התצפית
של הבניין הגבוה ביותר בעולם, בית ה־

בשורה משמחת לגברים -אפילו ל אלה המתק שי םלהש תל ט
על שערם. טיפה אחת נו תנ ת ל שערך א ת הצורה בה רצית״
למ שך כל היום ...והערב.
8ס 108 88 אינו שמנוני כתכשירי שער אחרים.
1013 881:8מעניק לשערך מראה טבעי. גם שעות רבות
לאחר שהשתמשת בו לראשונה, עליך רק להעביר מסרק
לח בשער — 8ס 108 88 יעשה את השאר, הודות
לפעולתו המתחדשת.
ומהוהסוד1
108 881113 עשוי תרכובת המכילה מיני למלין־ ,ויסוד
המונע קשקשים.
גם היא תחבב את הבושם העדין של 108 88118 ואת
המראה הנאה והטבעי של שערך.
8£$5 ,מ

קרם שער 108 88118 הוא יקר מאחרים, ובהכרח, אך
כל מה שדרוש, היא טיפ-טיפה אחת.
1ת 0־00X1168 £1

אמפייר סטייט.

ואדם אחד, שנתקע בפינת־רחובות בהאר־לם,
מרחק של קילומטרים רבים מביתי
ברובע קווינס באותה עיר, אמר. :הם
יכולים לשלוח אדם לירח, מדוע אינם
יכולים לטפל בזה?״

״ 11״ 1״8

״י1* 0

3ודו : 3וו 811111 08
הסוכן הבלעדי: בלמון גע״מ תל־אביב

$המפיצים: חברת נורית בע״מ תל־אביב
היסטוריה פרסום או. קי.

ושדין של דודן
אדולף היטלו בילה את נעוריו בבתי-
תמחוי, כצעיר חסר־אמצעים, רעב, עזוב
ובודד. לעיתים הרוויח כמה לירות במכירת
ציוריו. בשאר הימים חי על צדקה.
כך למד להכיר את החיים בבית־הספר
האכזרי של המצוקה. אופיו חושל, והוא
(המשך בעמוד )6

3 7די ב 5

* אך לא את ישראל, בר! מפוזרות
תחנותיחשמל עצמאיות, הזזשורות זו בזו.
העולם הזח 1472

קו ־יאדך־:מחידה
סבון

יטואל•

לטיבור

ר. קריאך.

נ ע״ מ

תל-אביב, בית ציוני אמריקה
בריינין ,3טל 234630 .
(גם לפני הצהרים)
חיפה:
בית ארדשתיין, בית רוטשילד

ב של

ובוחר

(המשך מעמוד )5

יצא לדרכי, שהביאה אותו לפיסגת ד,שלמון.
קין והכל. על סיפור זה חזר אדולף
היטלר עצמו פעמים רבות. כל הביוגראסים
שלו קיבלו אותו ללא הירהור, כאמת
מוכחת. עד שהופיע, החודש, ספר גרמני
חדש על היטלר, המבוסס על מחקר מדוקדק
של נעורי הרודן. המסקנה של מחברו,
ורנר מאזר: הסיפור כולו שקר וכזב.
אביו של היטלר היה פקיד הממשלה
הקיסרית־המלכותית האוסטרית. עם מותו
קיבלה אלמנתו, קלארה היטלר, קיצבה
חודשית נאה. המצב הכלכלי של המשפחה
אף השתפר עם מות האב. כי האם מכרה
את בית־ד,משפחה׳ השקיעה את הכסף
למען עצמה ולמען ילדיה. היא חיתה בנוחות
מן הקיצבה ומריבית ההון.
מצב זה אי׳פשר לאדולף הצעיר לעבור
לווינה, כדי ללמוד באקדמיה לציור. הוא

נטוב ביותר:

היטלר הצעיר*
עריק, עצלן ומפונק

1!^£י ן מתערובת אמריקאית
עשויה ממיטב זני הטבק
סיגרית ״דובק״ מעולה
־בקופסת מכסובב מהודרת
^!י ך קינג סייז פילטר

בחרב טו ב ביו ת ר -עשן 1£אוז

האמין בכשרונו הרב, נדהם כאשר נכשל
כשלון חרוץ בבחינות־הקבלה. בין הנושאים
של הבחינה: קין הורג את הבל.
לפי המלצת הבוחן, ביקש היטלר להתקבל
בבית־ספר לאדריכלות. גם שם נכשל
בבחינת־הקבלה. הוא נתבקש לצייר את
גגות וינה, כפי שנראו מבעד לחלון חדר-
הבחינות. בציורו של היטלר חסר העיקר:
הפרספקטיבה.
שוטף רצפות• בינתיים חלתה אמו,
והוא חזר אליה. הרודן־לעתיד ניהל את
שטף את הרצפות, בישל את
משק־הבית,
הארוחות. כאשר מתה האם, נותרו היטלר
ואחותו כיתומים וכיורשים יחידים.
אדולף היה אז בן .18 הוא לא ביקש
לעבוד, וגם לא היה זקוק לכך. כי הוא
קיבל הכנסה חודשית מירושת אביו בסכום
שכרו של דוור או מורה בהעולה

ימים ההם.
תחילה גר בחדר שכור ומרווח. אך לאחר
מכן עבר ל״מעון לגברים״ .זהו המקום
שתואר על־ידי היטלר כבית־תמחוי למחוסרי
קורת־גג, מהסה לעלובי־החיים. אך למעשה
היה זד, בית־מלון המוני מודרני ביותר
לפי מושגי הימים ההם, בערך ברמה של
בית ימק״א הירושלמי, עם חדרים קטנים
וחדשים, מרוהטים יפה.
לא נאה. נשארת השאלה: מדוע, בכל
זאת, בחר היטלר דווקא במעון כזה, תחת
לחיות בדירה משלו? על כך נותן הביוגראף
הגרמני החדש תשובה מוחצת: הוא רצה
להשתמט מן הצבא.
היטלר עצמו רמז בספרו שלא השתוקק
לשרת בצבא האוסטרו־הונגרי, בו רא:
מכשיר אנטי־גרמני ואנטי־לאומי. אך הו:
לא העז לגלות כי היה עריק ומשתמו
שהתחבא למעשה בכתובות־ארעי. כי למ:
פאשיכטי, המטיף לעליונות הצבא ול׳י ן
שת המלחמה, אין זה תפקיד נאה ביות!,
לכן המציא היטלר את האגדה על בית־׳
התמחוי, עם כל הכרוך בה, שזכתה לאימון
כה רב. מעתה יצטרכו הפסיכולוגים
לשנות את ניתוח־אופיו של הרודן.
מסתבר שלא היד, נער עני ומרוד, שהתמלא
מרירות על כל העולם. לא זה בלבד שהיה
רק צעיר מפונק ושונא־עבודה, אלא שחי
גם ברווחה רבה, תוך עצלות ובטלה —
עד שעבר לגרמניה, ערב מלחמת־העולם.
כפי שצוייר באותס חי מיס בידי חבר.

ה עו ל ס הז ה 1472

ומועלים באמון הציבור בפרהסיה.
ך אל ניטלה את עצמנו: העסקנים הדתיים אינם
מתכוונים כלל לחוק־שבת ״צילומי״ .הם רוצים בחוק־שבת
שיאסור כל תחבורה בשבת, שישבית את כל בתי־הקפה
והמועדונים, תחרויות־ד,ספורט וחופי־הרהצה.

בקיצור: הם רוצים כחוק״השבת של זרח
ורהפטיג, שהוא הוק שבתון מוחלט.
אלא שעסקני־הדת אמונים על תורתו של אותו גוי
קאתולי, ניקולא מאקיאוולי. אם לא יוכלו להשיג את חוק־השבת
הקיצוני, יסתפקו בינתיים בחוק־השבת הצילומי.

עצם חקיקת חוק־שבת חשוב יותר מתוכנו.
בי חוק-השכת הראשון יהיה רק מסד, שעליו
ניתן יהיה לכנות מגרד-שחקים של כפייה.
אם תחוקק הקואליציה הבאה חוק־שבת צנוע ומתון,
ייפתח פתח לסחטנות בלתי־פוסקת. בכל משבר ממשלתי,
ידרשו הדתיים שינוי אחד בחוק. כל שינוי כזה יהיה קטן,
כל־כך קטן שלא יהיה בו כדי להמריד את הציבור. אך
תוך ארבע שנים, או בימי הכנסת השישית, נ־.יע לבני-
ברקיזציה של המדינה כולה.
* 6ונת הבחירות נגמרה. וכמו בכל
} /התחילה סידרת המכירות הכלליות.
מכירה כללית בכל־בו הממשלתי. מכירה כללית בכל
חנות עירונית.
מכירה כללית של כל הבא ליד: חרויות־האזרח, חופש־התנועה,
תקציבים, ג׳ובים, תיקים.

סיף־עונה,

מכירה כללית של המדינה לעסקני־הדת.

תה את העונה סדי קולק. הוא מכר את ירושלים,
מקיר אל קיר, תמורת כסא של ראש־העיר.

אין זה מיקרה בי איש רפ״י ביצע מבירה
כללית ראשונה זו. בי מהי רפ״י, אם לא התגלמות
תאוות־השלטון הצרופה, הטהורה מכל
עיקרון, המשוחררת מכל עומס מצפוני?

אם כן, מה הפתרון?

מי שמכיר את לוי אשכול, אין לו ספק מהד
הפתרון בעיניו: תמרון של אחיזת־עיניים,
שיספק את דרישות העסקנים הדתיים, אך
יאפשר למפ״ם ולליבראלים־העצמאיים לטעון
שלא חל שינוי כמצב.
יך עושים את

זה? ללוי אשכול נידמה שהוא יודע

בדיוק כיצד.
מפ״ם והליבראלים־העצמאיים נזהרו מלהתחייב, ערב הבחירות,
שלא להיכנס לקואליציה עם הדתיים. אך הם התחייבו
בפירוש, בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים, שלא
להסכים לשום ״חקיקה דתית נוספת״.

** ול מיכצע אחיזת־העיניים, יש להעמיד כמה מושכלים-
ראשונים, לפיזור מסך־העשן:
כל קואליציה עם העסקנים הדתיים היא בהכרח קואליציה
עם הכפייה הדתית.

הטענה שתיתכן הצטרפות העסקנים הדתיים
ללא כניעה לכפייה -היא שקר או שטות.
כדברי הפיתגם: מי שהולך לישון עם כלב, אל יתפלא
אם יידבקו בו הכינים.
ולעומת זאת:

אפשר להבים את סוחרי-הדת.
ההנחה כי המפלגות הדתיות חייבות לעלות מבחירות
לבחירות, הוכחה כמוטעית. המפד״ל ירדה בבחירות אלה
במנדאט אחד, ואגודת־ישראל ירדה כמעט במנדאט.
מיטב הציבור הדתי — ומיטב הנוער הדתי — מוכן

רפ״י עולה בכך על כולם, ולכן היא הקדימה את כולם.
אך אין היא שונה מכולם.
מה שקרה בירושלים עומד לקרות בתל־אביב, והוא עלול
לקרות במדינת־ישראל כולה.

על הפרק עומדת מבירה כללית כמישור
הממלכתי -הקמת קואליציה שכה יהיו עם־
קני-הדת השותך הכביר של המערך.

בשבוע שעבר הרמנו את קולנו נגד סכנה זו. תבענו
ממפ״ם ומן הליבראלים־העצמאיים להקים חזית פרלמנטארית,
יחד עם כל הכוחות החילוניים, המתקדמים והדמוקראטיים
בכנסת, כדי להבטיח רוב של 67 קולות לקואליציה ללא
עסקני־הדת. חזרנו על תביעה זו במסיבת־עתונאים, והפנינו
אותה במכתבים רישמיים למרכזי שתי המפלגות.
נידמה כי צעדים אלה האיטו במידה ניכרת את המירוץ
אל הקואליציה, וציננו את תשוקת־ההצטרפות של שתי המפלגות.
בשתיהן החלו חוגים רחבים, ובעיקר חוגי הדור
הצעיר, לחזור על תביעתנו. שתי ההנהלות החליטו להידבר
ביניהן — אם כי לא נדברו עם גורמים אחרים( .הליבראלים־
העצמאיים ענו תשובה סתמית על מכתבנו, ואילו מפ״ם
לא ענתה כלל).
זה המצב כרגע. הקואליציה הרחבה, מיצחק רפאל ועד
יעקוב חזן, שנראתה לפני שבוע כדבר אוטומאטי, שוב
אינה דבר מובן־מאליו.

הסכנה נשארה קיימת במלואה. אך גיתנה
לנו השהות להכינה, להאירה ולהזהיר כפניה.

־יי* נתונים היסודיים של המצב הקיים הם כלהלן:
לוי אשכול רוצה בקואליציה מחומשת של המערך,
המפד״ל, פא״י, הליבראלים־העצמאיים ומפ״ס (בתוספת
הגרורים הערביים של מפא״י, אך מי מדבר עליהם?) .הוא
מעדיף קואליציה כזאת, שתעניק לו חופש־תימרון בלתי־מוגבל.

מפ״ם, הדתיים והליכראלים ינטרלו איש את
רעהו, ומפא״י, שאין לה אלא 36 מכין 120
המנדאטים ככנסת, תמשול ככיפה (ובעזרת
הכיפה).
@ עסקני־הדת אינם יכולים להיכנס לקואליציה מבלי
לזכות לפחות בחוק־השבת, אחרת יואשמו על־ידי מתחריהם
באגודת־ישראל בבגידה.
.9מפ״ם והליבראלים־העצמאיים משתוקקים להיכנס לקואליציה,
מסיבות הכרוכות באינטרס מפלגתי, אך קשה
להם עתה להתכחש בצורה גלוייה להבטחותיהם מלפני
שלושה שבועות. מה גם שיהיה מישהו בכנסת (ואל נזכיר
את שמו, ר״ל) שיתריע על כך.
9אשכול יכול היה, כמובן, להיתר על הרעיון המחומש.
אך אין הוא רוצה בכך. קואליציה של המערך עם הדתיים
בלבד תהיה שנואה על רוב הציבור, והיא תסתום את הגולל
על המערך בבחירות הבאות. קואליציה של המערך
עם מפ״ם והליבראלים־העצמאיים (בתמיכת שאר הכוחות
החילוניים) אינה רצוייה לאשכול, כי היא תכריח אותו
לבצע כמה רפורמות.

בא אשכול ואומר: חוק־השבת בא רק לצלם את המצב
הקיים. לכן אין הוא, בעצם, חקיקה נוספת. כלומר, זוהי
חקיקה, אבל רק במיסגרת הסטאטוס קוו. והרי מפ״ם וה־ליבראלים־העצמאיים
אינם מתנגדים לסטאטוס קוד. וכן הלאה.

זהו, במוכן, בזב. אך כדי שבזב ייראה בכזב,
יש לומר זאת כפירוש.

להצביע נגד העסקנים הדתיים, בעד הפרדת הדת מן המדינה.
מאות הדתיים שהצביעו הפעם בעדנו מוכיחים זאת.
אך כדי למגר את מנגנון העסקנים הדתיים, יש לעמוד
וללחום. לא מחר, כי אם היום. לא מאה מטרים מאחורי
עמדתנו הנוכחית, אלא במקום שבו אנו נמצאים.

אין תהליך למלחמה. ואין מלחמה ללא סיכון.

נמכר בירושלים כעדר־כבשים. עליו

יכול אדם לחיות זמן רב עם פילגש. כאשר הוא מחליט,
ברבות הימים, לשאת אותה לאשה, לא חל שינוי מעשי
בחיי־האישות שלו. אך זהו שינוי גמור של הסטאטוס.
אפילו רצו עסקני־הדת באמת לחוקק חוק־שבת שיקפיא
את המצב המעשי הקיים כרגע — הרי היה בכך שינוי
גמור של הסטאטוס קוד. כי חוק הוא חוק. מפר־חוק מובא
בפני בית־המשפט של המדינה, נשלח לבית־הסוהר.
דבר שהוא רק בגדר מוסכמות ניתן לשינוי בנקל. חוק־עזר
עירוני יכול להתבטל עם השינוי הקל ביותר ביחסי־הכוחות
בעיר. דינו של חוק־המדינה שונה לגמרי.

הדבר תלוי לא במעט ברבבות בוחרי מפ״ם והליבראלים־
העצמאיים. עליהם להשמיע את קולם.

הוא נותן למצב הקיים גושפנקה ממלכתית
-ומשנה בכך את צביון החוק והממלכה.

הדבר תלוי כציבור החילוני כולו. הוא הרוב,
ועליו להתרגל להתנהג במו רוב.

לכן טמונה בחקיקת חוק־השבת ה״צילומי״ הפיכה אנטי־חילונית.
אילו נתפתו מפ״ם והליבראלים־העצמאיים להסכים
לה, היו נמצאים מתכחשים להבטחותיהם החגיגיות ביותר,

חרות־האדם אינה סחורה. אין היא נושא למקח־ומימכר
של מנגנונים ציניים. הבה נקום ונדביק עליה תווית:

ך* ציכור החילוני

ן | להוכיח שאינו כזה.
עתה צפוייה מכירה כללית לציבור החילוני בארץ כולה.
חמש פעמים, למחרת כל מערכת־בחירות, נתקיימה מכירה
כזאת, והציבור החילוני שתק והשלים עם בגידת נציגיו

עלינו להוכיח בי אכן חל שינוי, ובי בימיי
כהונת הכנסת לא יעבור הדבר כשקט.

לא למכירה !

111 די ־

ב מ דינ ה
העם

רשיגגת העולם ווזה -
כוח חדש
מזמינה את פעיליה ואוהדיה
הכינוס הארצי החגיגי יערך ביום שישי זה,19.11 ,
בשעה 8.30 בעדם, כאולם
התיאטרון הקאמרי, כרחום
פדישמן, תל־אכיב.
פעילים ואוהדים, שכבר קיבלו כר־טיסי־מ
שתתף זמניים בסניפים, מתבקשים
להגיע למקום הכינוס לא
יאוחר מ שעה 8בערב, כדי להח־ליף
את הכרטיס הז מני בכרטיס־כניסה
(תמורת שלוש ל״י לכיסוי

השתיקה המדודה
בפעם הראשונה בתולדות ישראל שבתה
השביע עתונות ישראל.
היה זה מעט מדי, ומאוחר מדי. אך
גם מחאה צנועה זו נגד חוק לשו! הרע
הספיקה כדי להמחיש לאזרח מה היה משתנה
לולא היתד. קיימת העתונות.
העתונות החופשית היא יסוד המישטר
הדמוקראטי — לא פחות מן הממשלה,
הכנסת או ביודהמשפט. כאשר העתוג ת
שותקת — שותקת הדמוקראטיה כולה.
חוק ל שון הרע ניסה לשתק את נשמת
העתונות — מבלי לשתק את גופה. ביום
שלישי זה, כאשר נעלמה העתונות
מבחינה פיסית, יכולה היה כל אזרח
לעשות את החשבון: אם אפשר או אי־אפשר
לחיות חיים תקינים בלי עתון.

מפלגות
מ׳ אינו מאמין?
מכתב קטן ריחף בחלל של תנועת החרות,
במשך כל השבוע שעבר. היה זה
מכתב למערכת מעריב, שנשא את חתימתו
של כותב סתמי בשם יוסף בית און
מאשדוד. הוא כתב:
״בתור איש חרות (כיום איש גח״ל)
הנני רואה את כשלון גח״ל תלוי בצווארו
של מנהיגנו, מנחם בגין. חלק מן העם

דיברו על גורם ישן מאוד, הנזוכר כאופוזיציה
בתוך המפלגה: הסתדרות העובדים
הלאומית.
אפילו הינתקות. ראשי הסתדרות
זו עומדים בראש עסק משגשג וכדאי.
הע״ל היא מהדורה קטנה יותר — אך
זהה מבחינה מהותית — של ההסתדרות
הכללית. גם היא־ הקימה מוסדות, גם
לה יש קופת־חולים ואינטרסים כלכליים.
כל השנים היו ראשי הסתדרות זו פקודיו
הנאמנים של מנחם בגין. אולם כאשר
חייב בגין את רעיון הקמתה של
סיעה חרותית בהסתדרות הכללית, ראו
בה ראשי הע״ל התחלת הסוף של מעמדם
המיוחס. על כן התארגנו כאופוזיציה.
חודש לפני הבחירות, לרגל עריכת ועי־דתה
של הסתדרות עובדים לאומית בטבריה,
מסר ראש ההסתדרות ח״כ אליעזר
שוסטק הצהרה, כי הוועידה ״תדון
גם בהינתקות מתנועת החרות.״
כאשר קיבלה חרות כ־״׳לאז מקולות חברי
ההסתדרות הכללית, ראו ראשי הע״ל
בהישג זה פסק־דין מוות להסתדרותם. אולם
כאשר לא הצליח גח״ל בבחירות לכנסת,
מיהרו ראשי הע״ל להסיק מסקנה
צוהלת :״הנצחון המדומה בהסתדרות עורר
את ראשי המערך להפנות את כל כוחם
נגד גח״ל. לולא השתתפה חרות בבחירות
להסתדרות, לא היה המערך חש בכוח
— עד לאחר הבחירות לכנסת.״
עדמ תי? על רקע תסיסה זו, הופיעו
הידיעות הראשונות על כוונתו של בגין
לפרוש כביכול. ביום ראשון זה, בחר

בחוו 11נ ר שיעמוד
והוא ס ד בבוחרים נ בו

ההוצאות).

אחרי שעה זו תאופשר הכניסה
לקהל הרחב, המוזמן
אך הוא.

שידם

סדרי הישיבה — לפי מקומות־היישוב
של המשתתפים בכינוס.
יפתח את

הכינוס

• שלום כהן
שימסור דו״ח על מערכת הב חירות
ועל אירגון התנועה לקראת העתיד.

האתגו

• טיכי גרוס
יציג את נ אי־כוח הסניפים שי ש מיעו
את ברכותיהם.

0אמנון זכרוני
ימסור על תוכניו ת החקיקה של
רשימת העולם הזה — כוח חדש
בכנסת.

• אחמד מפארווה
ידווח

הפעולה

בציבור

מנחם כגין
הערבי.

• דויד ארגפזד

מאחד

או תנו

• אורי אכנרי
יישא

נאום

הסיכום.

כל הסדרנים ובעלי התפקידים האחרים
בערב־ר,כינוס מתבקשים להתייצב
לתפקיד בשעה 18.45 ליד
דלת הכניסה לתיאטרון.

חברים שלא קיבלו כרטים־משתתף
זמני יפנו בימי ד׳ ו־ה /משעה 6
עד 8בערב, למערכת העולם הזה,
גליקסון ,8תל־אביב, או בטלפון
,243623 להזמנת כרטיסים.

״ הכ שלון תלוי בצווארו

חושש כנראה מפניו, ולכן הוא לא יצלח
לתפקידו. לדעתו הוא חייב להתפטר, כדי
לאפשר לאחרים להיביל את גח״ל לשלטון.״
כאשר התכנס השבוע מרכז תנועת החרות
לישיבתו הראשונה מאז הבחירות,
לא הזכיר איש את המכתב המסויים הזה.
אבל באולם הידהדה התביעה, שאיש לא
העז להשמיעה בקול :״הוא חייב להתפטר!״
מוקד השאפתנות. מי עמד מאחורי
תביעה זו? מי עמד מאחורי הידיעות בעתו־נות
כי בגין שוקל פרישתו, בראותו את
עצמו אחראי למפלת גח״ל בבחירות?
במשך השבוע רבו הניחושים והתיאוריות.
אחת מהן אמרה: נוצר בתוך המפלגה
מוקד חדש, בו מרוכזת מידה
גדושה של שאפתנות פוליטית. מוקד זה
אינו מסתפק רק בכיבוש מעמד רם בשורות
המפלגה, בצילו של מנחם בגין
— אלא אף שואף להדיחו ולרשת אותו.
מאז נוסדה תנועת החרות לא הועלתה
אפשרות זו בין חבריה. עתה, משהחלו
הניחושים בכיוון זר — ,ולא רק בתוככי
המפלגה עצמה, אלא גם מחוצה לה —
נידמה היה כי חרות מתקרבת למשבר
רציני. שכן, בפעם הראשונה מאז שנוסדה,
הושמעה נימה של חוסר אימוז
ביכולתו של בגין.
אולם כאשר התכנס המרכז, ביום ראשון
בערב, כדי לדון במערכת הבחירות
ולהסיק מסקנות מתוצאותיד״ לא דיבר
איש על שום מוקד חדש.ושאפתני. כולם

בגין לערוך את החשבון עם ראשי הע״ל.
הוא דרש מהם לומר ברורות אם הם
רואים בו מיכשול. הם הכחישו זאת בתוקף.
אבל בגין לא הירפה בקלות. בתכסיס
גאוני הפך את הקערה על פיה,
לקח על עצמו את האחריות המלאה לניהול
מערכת הבחירות ולתוצאותיה, הציע
אי־אימון לעצמו. לקול המחאות, עמד
בתוקף על כך שתיערך הצבעה. הוא עצמי
עזב את האולם, כדי שנוכחותו לא תפריע
לאיש להצביע בחופשיות.
כאשר הורמו הידיים, התקבלה התוצאה
שהיתר, צפוייה מראש: המרכז הביע פה־אחד
אימון במנחם בגין. רק עסקן אחד
של הע״ל, מאיר האוז, נמנע מהצבעה.
בצורה זאת רצה להביע את מורת־רוחו
מן הנסיון להדביק להסתדרות עובדים
לאומית את התמרון של הפרחת שמועות
כאילו בגין מתכוון להתפטר, או כאילו
אין הוא ראוי לאימון חברי תנועתו.
הימנעות זו, שנראתה חסרת־הגיון לצופה
מן החוץ, הובנה כראוי בתוך צמרת
חרות. כי מאיר האוז ביטא מה שרבים
מחבריו חשבו: השמועות וההדלפות
לא נבעו רק מחוסר שביעות־הרצון של
ראשי הע״ל. קיים אותו גורם נוסף בתוך
חרות, שהיה מעוניין ביצירת תסיסה מלאכותית
נגד בגין. בגין עצמו, אף הוא לא
התעלם, מן הסתם, סן הגורם הנוסף. אולם
חושו הפוליטי הכתיב בינתיים התעלמות
תכסיסית. השאלה היחה: עד מתי?

ך* קלפיות לכנסת הם הצביעו ב־
^ שביל המערך, גח״ל או הליבראלים
העצמאיים. אך בקלפי העירונית, לבחירת
עיר חדש לירושלים, הטילו רבים
ראש
את האוח של רפ״י. הכוונה היתד, מהם ברורה: לחסל אחת ולתמיד את השותפות
הבלתי־קדושה, שהפכה את בירת ישראל
גבאים ו־לעירמפגרת,
כפותה בחבלי
כלי־קודש דתיים.
איש לא העלה על הדעת, כי יהיה זה
דווקא טדי קלוק אשר יגיש את ירושלים
על מגש של כסף לידיהם של יצחק
רפאל וחבריו. רק לפני שלושה חודשים,
בעת חנוכת מוזיאין ישראל, האשים טדי
קולק את ראש עיריית ירושלים, מרדכי
איש־שלום, כי בגלל לחץ הדתיים מנע
את תמיכת העירייה מהמוזיאון, וביכר בתקציבי להגדיל אתהשתתפות העירייה
ישיבותיה של מאה־שערים .״מוזיאון זד״״
הכריז קולק במסיבת עתונאים ,״נותן לירושלים,
בעיני העולם, יותר מאשר חמישים
ישיבות.״
ידידיו של קולק אף ידעו, כי הוא
קובל לעתים קרובות על העדר חיי לילה
מן הבירה .״בגלל הפגרים הדתיים הללו
בורחים כל התיירים מן העיר,״ התלונן
האיש שהיה בשנים האחרונות הממונה
הישיר על ענייני התיירות במדינה, ואשר
טיפח את מועדוני הסטריפטיז בכל
רחבי המדינה, כגורם למשיכת תיירים.
הדתיים מצידם, הזהירו את ציבור הבוחרים
מפני ״הסכנה של קולק״ .סגן
ראש העיר מטעם אגודת־ישראל, משה
פרוש, טען :״הבחור הבלונדי הזה יחזיר
את ירושלים לימי איליה לופי טולינ ה.״׳
הדתיים לא יכלו לשכוח לטדי קולק את
חטא הקמת גן הפסלים, בהביאו לבירה
* שם העיר הרומית, שנבנתה על חור בו
ת ירו שלים, אחרי דיכוי מרד בר־יכוכבא.

נגו הנפ״ה נהדתית —
למחות יום הבחירות
את אוסף פסליו של איש־השעשועים הביו־יורקי
בילי רוז.
לכן ניראה טדי כמועמד אנמי־דתי, וכל
בוחר הבין כי הצבעה עבורו היא הצבעה
נגד התפשרות עם הכפייה הדתית.

כעזרת שני סרסורים

די קודק הוכיח, כי הוא תלמיד.
נאמן של מורו ורבו דויד בן־גוריון.
בין הצהרות חגיגיות לבין הביצוע האפור,
למד טדי קולק במשך שנים, רובצת
תהום — ובמיוחד בשטח הקנוניוח
הדתיות. וכאשר סותרים צרכי הביצוע את
רוח ההצהרות — אבוי להצהרות.
במשך השנים שטדי קולק שימש נושא־כלים
לדויד בן־גוריון, יכול היה להיווכח
כי הדתיים הם, אחרי ככלות הכל,
שותפים מצויינים. הם מקבלים את הנתח
שלהם, ומייד משתררת דממה על
פני השטח. אין להם שום עמדה בענייני
בטחון, ולא בבעיות כלכלה ושכר.
הם מצפים לאתנן, וברגע שהם מקבלים
אותו הם מוכנים להביא את המשלם
למלוא סיפוק תאוותיו.
טדי קולק נתמלא בתאווה עזה לשאת
על ראשו את כתר ראש העיר ירושלים.
על כן, כאשר רק נוצרה ההזדמנות
לקנות את חסדי העסקנים הדתיים, מיהר
לשלם את המחיר — ואבוי להצהרות.
כמו בכל עיסקה מסוג זה פעל גם
כאן הסרסור. הפעם היו אלה שני סרסורים
מנוסים: האחד ח״כ רפ״י החדש
יצחק נבון, השני גיבור פרשת תל־גיבורים
יצחק רפאל.
נבון מכיר את עסקני הדת. בימי היותו
מזכירו של דויד בן־גוריון ראה אותם
בתהפוכותיהם וקשר עם רובם קשרים
אישיים אמיצים. מיד כאשר הוברר שהדתיים
עשויים לשמש לשון־ד,מאזניים בעיריית
ירושלים׳ ניכנס נבון לתמונה ויצא
להטות את הלשון לצו מועמד רפ״י.

וראש ־ ה עי ר
הוא מצא מולו בן־זוג נוח. יצחק רפאל
החליט לנקום במערך על פירסום פרשת
השוחד וצורת הטיפול של לוי אשכול
בפרשה זו. הוא גם הבין שכדאי לו
להכניס טריז בין הדתיים לבין המערך.
ולסכן על־ידי כך את השתתפות הדתיים
בקואליציה הממשלתית. וזאת לאחר
שהיה ברור לו כי הוא עצמו לא
מועמד עתה לכהונת שר או סגן־שר.
באמצעותו של רפאל נוצר הקשר גם
עם אגודת־ישראל. אגודת־ישראל מעוניי־נת
בתרומותיהם של מספר מיליונרים
באמריקה, שלפי השמועה יש לטדי קולק
השפעה אישית עליהם. גם בעבר היה
זה טדי קולק שסייע, או הפריע, הכל
בהתאם לנסיבות, לעסקי השנור המסונפים
של משפחת פרוש הירושלמית, החולשת
על עמדת אגודת־ישראל בבירה.
המשא־והמתן התפתח בצעדים מהירים בי
תר. הדתיים, שידעו כי ברית בינם
לבין קולק עשוייה להדהים את הציבור

קו ל ק *

הדתי, מיהרו לנסח שורה של תביעות
דתיות ראוותניות. בין השאר:
>•< סגירת מספר רחובות בירושלים בפני
תנועה בשבתות,
#מתן הקצבות מוגדלות לתלמידי־תורה,
למוסדות־סעד מענקים חלוקת
דתיים,
#הגדלת חלק העירייה בתקציב החינוך
העצמאי,
•ו דחיקת המוניות מן״הרחובות הראשיים
בשבת,
#סגירת ״כיכר השבת״ בשכונת גאולה,
אשר על חופש־המעבר בה בשבתות
כבר נשפך לא פעם דם.
טדי קולק, שראה לפניו רק מטרה אחת,
היה מוכן לכל. כי זוהי מהותו של בי־צועיסט.
אין כל חשיבות לעקרונות —
אם בכלל ישנם עקרונות. העיקר להשיג
את המטרה.
לרפ״י ניתנו חמישה מנדטים, מתוך
21 המקומות במועצת העירייה. שלוש
המפלגות הדתיות קיבלו ששה. צירוף זה
לבדו היה מבטיח רוב לקולק. אבל בחומה
הדתית נתגלתה פירצה רצינית: הנבחר
של פועלי אגודת־ישראל, שלמה
דרוק, הודיע כי לא ילך בלי המערך.
לדרוק היה חשבון משלו: מאז הברית
בין מנהיג פא״י המנוח בנימין מינץ
עם מפא״י, מוסיפה מפלגת פועלי אגודת-
ישראל לשרת בנאמנות את מפא״י.

בית הרב הראשי

המסוה

כן ייראה מרכז העיר ירו שלים, על פי ההסכם שחתם
טדי קולק עם העסקנים הדתיים. האזורים המו שחרים הם
אסור יהיה לנסוע ב שב תו ת. למעלה: אזור ה שכונות הצפוניו ת בית־ישראל,
כרם אברהם, גאולה, תל־ארזה ומאה־שערים. הכביש, המודג ש בקו שחור
מלכי ישראל, המתמ שך מזרחה עד לשער מנדלבאום. רחוב יפו, עורק התה׳
של ירושלים. ,עובר בין שתי מובלעו ת דתיות, ותהיה צפוייה לו סכנת חסימה
עם הדתיים. הכביש ה מו ש חר ב תח תי ת המפה הוא הקטע החדש שייחסם,
כם הקואליציוני החדש, ליד בי תו של הרב הראשי לישראל יצחק ניסים רחמים.

*ץ די קולק מצא את עצמו עם עשרה
— אחד פחות מן הדרוש. הוא נאלץ
לחפש שותף נוסף. ושוב נזרקו העקרונות
לגל האשפה, כשטדי קולק הושיט
את ידו לעבר גח״ל. ראשי רפ״י הם
אשר יצרו בזירה המפלגתית את המונח
״בלי חרות ובלי מק״י.״ עתה הותר גם
חרם זה, ובלבד שטדי יוכל לזכות בחמשת
המנדאטים של גח״ל בירושלים.
המערך, שהבין כי נוצח, ניסה לעלות
על העגלה. ח״כ משה ברעם, האיש החזק
של מפא״י בירושלים, פנה !ברגע
האחרון אל קולק והציע לו שהמערך
יצטרף לקואליציה, עם חמשת נציגיו, תוך
הבטחת ראשות העיר לקולק עצמו —
אם אחרי שנתיים יסכים קולק להחזיר
את המישרר, למרדכי איש־שלום. ברעם
אף רמז, כי המערך יהיה מוכן לוותר
על תביעה זו ולהסכים לכהונת קולק
במשך ארבע שנים.
אך קולק דחה את ההצעה. הוא ידע,
שאם יכהן איש המערך אפילו כסגן ראש
העיר, תהיה שליטתו בעירייה חזקה משל
שליטת ראש העיר, מכיוון שהמנגנון הוקם
על־ידי המערך, ונתון להשפעתו.
לגח״ל לא היו תנאים מיוחדים. שכרם
היה בעצם העובדה ששותפו בשלטון, והודח
יריבם המפא״יי מרדכי איש־שלום.
הם קיבלו מספר תיקים והוסיפו לבנה
משלהם על חומת הכפייה הדתית. נציגם
במשא־ומתן, משד, נסים, הרחיב את תחולת
ההסגר של שבת גם על רחוב בל־פור.
בהסכם הקואליציוני נאמר, כי יש
לאסור תנועה ברחוב זה, כדי לשמור על
קודשת בית־הכנסת בית הילל של הסטודנטים.
הסיבה האמיתית היתד״ כי באותו
רחוב, בדיוק מול בית הילל, גר

אביו של משר, נסים, הרב הראשי יצחק
נסים רחמים.
עד כה לא הצליח הרב הראשי הספרדי
למנוע תנועת מכוניות בשבתות לפני ביתו,
שכן גם במישטר הכפייה החמור ביותר
אי־אפשר להטיל עוצר ליד ביתו של כל
איש דתי. מה גם, שבבית הסמוך גרה
שרת החוץ גולדה מאיר, שבשבתות נערראשי
מפא״י,
כות בביתה ישיבות של
הבאים במכוניותיהם.
״במכירה הכללית של העיר לכפייה הדתית,
לא היה איכפת לטדי קולק שעוד
רחוב ייסגר.

הביצה בה שק ע
* 61 עות מעטות אחרי^שחתם על י ה־
סבם המכירה, טס ראש־העיר המיועד
לניו־יורק. חיכתה לו שם עבודה דחופה
למען מוזיאון ישראל. על כן לא הספיק
לענות על השאלות הרבות, שאזרחי העיר
רצו להציג לו. אולם הוא הספיק
להצדיק את כניעתו לדתיים :״גם בקואליציה
הקודמת,״ הצהיר ,״היד, הסכם כזה,
שלא קויים. אני מתכוון לקיים אותו.״
רמז ראשון למה שביצוע ההסכם הזה
עשוי לגרור אחריו ניתן מעל עמודי
הארץ. כתב אמנון רובינשטיין עיקרו
של דבר הוא מעילתו של מר קולק
באמון תומכיו. האם שכח את ציבור בוחריו?
האם חשב לרגע מה יאמרו האנשים
שתמכו בו מעבר לכל מחיצה מפלגתית?
האם יכלו האנשים שבחרו בו להעלות
בדעתם כי הוא, מכל האנשים, ימכור את
עירם למפדת? הפוליטיקה מחייבת פשרות,
וההצלחה היא צו עיקרי לפוליטיקאי,
אך יש גבול גם לפשרה ויש מקרים
שבהם היא הופכת להטעיה של ציבור
הבוחרים. לעתים גרועה ההצלחה
הנקנית בהשפלה מכשלון הנישא בכבוד.
הכתרתו של האדמו״ר החדש מסמנת
שפל חדש בביצת העסקנות הפוליטית
בישראל, בה התאווה לשלטון מעבירה
גם אנשים טובים על דעתם. זו הביצה
בה שקע מר קולק, אפילו יחבוש
שטריימל כל ימות השנה.״
מה שהמשפטן השנון כתב בצורה כה
קולעת הרגישו גם אזרחים פשוטים יותר
של העיר ירושלים. אחרי שהספיקו להתגבר
על התדהמה הראשונה של בגידת
קולק, החלו מתכוננים לתגובה מעשית.
הסביר אחד מהם׳ נהג מונית :״אני עוד
לא יודע מה בדיוק נעשה. אבל בטוח
שנעשה משהו. אני לא יודע אם זה יביא
לשינוי ההסכם הזה. אבל דבר אחד אני
יודע: אנחנו לא נעשה איזה הפגנה קטנה
ונלך הביתה. אנחנו נצא כל שבת לרחוב.
בבקשה, שטדי קולק יגייס את הבריונים
שלו מהישיבות, שירגמו אותנו
באבנים. אנחנו מוכנים. חשבנו שהוא
יעזור למלחמה הזאת, ושנוכל לשמור
על חופש התנועה שעוד נשאר בעיר,
בלי קרבות־רחוב, ובלי דם. אבל אחרי
מה שהוא עשה — לא נשארה ברירה.
אני לא יודע איך ומתי — אבל ברור
לגמרי: דם יישפך בירושלים.״
* מ שמאל:
רוזנטל.

לחב הארץ

יעקוב

ג׳יינזס

ב מ דינ ה ! חקירות הסעודה האחרונה
לאחר שמחמוד סבאג, הצעיר החשוד בריגול,
נמצא מת בכלא, קבע השופט־החוקר
כי אין להאשים איש במותו (העולם הזה
467ו).

הסערה הציבורית שקמה לאחר מותו
שככה. מימצאי השופט־החוקר הפריכו את
השמועות בדבר מרתפי־עינויים משטרתיים.
אולם הספק הוסיף לכרסם בליבם של
כמה חשדנים. היו אלה חברי הליגה להגנת
ז כויו ת האדם והאזרח, שבראשה
עומדים ד״ר ירום והסופר מרדכי אבי־שאול.

ד״ר יידום
מי אוכל לפני המוות?

מרחל־ נציג ישראל במצעד אפנת
החורף בארצות רבות גאה להציג
לפניך השנה מעילים וחליפות לכל
מזג אויר מסריג ^לזו-יילו גב־ספוג
בתערובת ״? 19 צמר סרוג.
תיווכח* כי סריג אקרילן גב -ספוג גמיש
ואינו מתקמט. קליל. דד וחמים בגופן.
מתנקה בקלות ודוחה מים.
המבחר האופנתי רב הגוונים המרהיבים מצפה
לך בכל חנות מובחרת.

א /דן ו ־י לו

^1־ 51 וע 0 £ 1

היצרו: מרחל בע״מ, דח־ נחלת בנימיו ,49ת״א,
טלפוו 949 :מ6

י 17ב ני כ 1ן

סכח ישראל, להכשרה טכנית

׳מד מקצוע טנני נטשת הערב
חטמדאות
^ רכבתעשיה ^ -מכונות — חשמל
(ליפוף)
ה שבוע נפתחים קורסים חד שים — ערב

ט ר 117ט
ארכיטקטורה פנימית )> מכונות
(עיצוב פנים)
ה שבוע נפתחים קורסים חדשים — ערב

ודחמ חנזן ה
טלויזי ה
לקראת התואר :״ אלק טוונ אי מו סמך״
החודש נפתחים קורסים חד שים — ערב

פרטים והרשמה מ״ 1—8בבקר ומ־ 8—4בערב

ת7־-אביב: דוד פ״ת 26ו (מול הקריה)
חיפה: דח* בלנור 5גמול הטכניון)
תל-אביב: דרך פיית 4 4נמול בית הדר)

יתכן שבליבם של ספקנים אלה לא
היר, מתעורר כל חשד, אילולא נמנה ה־ד״ר
ירום עצמו על צוות הרופאים, שבדקו
את סיבת מותו של העציר, במכון
הפאתולוגי באבו־כביר.
הרופא התל־אביבי הקשיש ביקש להופיע
בפני השופט־החוקר, חנן לוינטל, למסור
את חוות־דעתו המקצועית, אולם צירוף
מיקרים מוזר מנע זאת ממנו.
ארוחה לפגי המוות. מה היו הספקות
שעלו בליבו של הרופא? הדוקטור
עצמו סירב לפרטן .״אני לא סבור שספקות
אלה חייבים להגיע אל הציבור,״ קבע.
אולם למרות סירובו העקשני של הרופא,
דלפו השבוע כמה פרטים, העשויים
לשפוך אור חדש על הפרשה כולה.
כי בין יתר מסקנותיו, גילה הרופא
התל־אביבי פרט חשוב. ניתוח הגוויה ו־הבדיקה־לאחר־המוות
העלו, לדבריו, כי מחמוד
סבאג אכל ארוחה דשנה שעה קלה
לפני שמצא את מותו בתא־המעצר בעכו.
פרט זה עורר את הרופא למחשבה:
האם אדם, המתכוון להתאבד, מתפנה ל־לאכול
ארוחה דשנה?
דוקטר ירום עצמו אינו יודע, לדבריו,
את התשובה, אולם הוא נתן את דעתו
על כך, והפנה את תשומת־ליבם של
חבריו בליגה, לפרט זה.
לא פחות תמוהה נראית העובדה שעל
רקתו של האסיר נמצאה, בבדיקר, הפאתו־לוגית,
חבורה טריה. השופט־החוקר קבע
במסקנותיו כי סבאג לא עונה בכלא. כיצד,
אם כן, מתיישבת מסקנה זו עם
האלימות שנמצאו על ראשה של
מימצאי החקירה של השופט־החוקר
כי אין שחר לשמועה כאילו
משטרה בהתאבדותו של
לאוזנם של חברי הליגה להגנת
והאזרח גונבה השמועה, כי
מכשירי כתיבה נמצאו
גופתו של העציר. לכן תמוהה
השופט לא נתן על כך את
גילויים אלה עלולים
המשפט בירושלים, שם
טיהם של חבריו של
בריגול.

שיו

14ד נ
חוק לשון הוע נעל כצופו אזעקה -והוא החריד את ׳שואל החושבח משאננותה

בור כדה ויחפרהו

*שבתי בכיתי ושוחחתי עם ידידי, איש להבות־הבשן דב זכין, כאשר הודיע
* כי חוק ל שון הרע נתקבל זה עתה בכנסת.
סגרתי את הרדיו ואמרתי :״זהו זה. אנחנו הולכים לבחירות.״
דב זכין חייך בסלחנות. הוא חשב שזו התפרצות של רגע, וכי למחרת היום, אחרי שינה
של לילה, אשכח את הרעיון המטורף. כאיש־מנגנון ותיק של מפ״ם, ידע מהם הקשיים העצומים
הכרוכים במערכת־בחירות.
הוא לא ידע כי שלום כהן ואני החלטנו מראש, בצורה סופית ומוחלטת, שאם יתקבל החוק,
ניזום את הקמתה של רשימה.
זה היה כשבועיים לפני כן, ערב נסיעתו של שלום לחו״ל, להמשך מגעים מסויימים להידברות
ישראלית—ערבית. אלא שבאותו רגע לא האמנו, בסתר לבנו, כי החוק אומנם יתקבל.
קול ישראל

מאת.

אורי אבנר•
עד הרגע האחרון לא יכולנו להאמין כי ממשלת אשכול תעשה מעשה כה ציני ומתועב
וגם כה אווילי.

דגגגז־גז של כבין\ז בנגבו!
ולי כדאי
לוי אשכול.
כאשר הודח בן־גוריון ונמסר השלטון לאשכול, בקיץ ,1963 ערכנו התייעצות־חירום. ידענו
כי הגליון הראשון של העולם חזה אחרי מאורע זה יקבע במידה רבה את האווירה הציבורית.
באותה התייעצות לא נחלקו הדעות. איש לא התלהב במיוחד מאשכול, וכל אחד מאיתנו
יכול היה להעלות על דעתו כמה וכמה מועמדים יותר רצויים לתפקיד ראש ממשלת ישראל. אך
היה ברור לכולנו כי במצב הפוליטי הנתון, אין מועמד אחר — וכי יש לתת לראש־הממשלה
החדש את מלוא התמיכה, כדי לעמוד מול התקפת־הנגד הצפוייה של אנשי בן־גוריון .״הממשלה
החדשה היא רעד״״ סיכם מישהו ,״אך שיבתו של בן־גוריון ואנשיו תהיה אסון.״
כך נולד השער של העולם הזה — 1346״תנו לו שאנס!״ אני סבור כי היה זה השער
המשפיע ב־ותר בכל 15 שנות קיום המערכת הנוכחית של העולם הזה. הוא לא רק ביטא,
אלא גם גיבש והעמיק, את התחושה הציבורית של הרגע.
מאותה שעה, ובמשך שנתיים, המשיך השבועון המסויים באופן עקבי בקו זה. נתנו גיבוי
לממשלת אשכול, תוך דירבונה לדה־בן־גוריוניזציה. עזרנו ליצור גל, שנמשך עד ליום הבחירות(
.אילו רצינו להתפאר, יכולנו לטעון כי שתי התופעות העיקריות של יום הבחירות
— נצחון רשימתנו ונצחון המערך — יש להם מכנה משותף. כי נצחון המערך לא היה
בעיקרו אלא ביטוי להתנגדות הציבור לשיבת בן־גוריון ואנשיו — תוצאה של מאבק השבועון
המסויים במשך תשע שנים).
היו שטענו בתקופה ההיא ש״התמכרנו״ לאשכול, והיו שחשדו שקיבלנו שוחד. האמת היתר,
הפוכה, וכמעט פאראדוכסלית — בשעה שנחלצנו לעזרת אשכול, לא החמיץ אשכול אף לא
לסטות כאן מן הנושא, ולשחזר בקיצור את היחסים בין העולם הזה לבין

השלן ש\ז יצאן לבגר
גדר1לר7רל \2בר\ ן זנזנר.
הזדמנות אחת כדי לנעוץ סכין בגבנו. אילו היה מקום לדבר בחיים הפוליטיים על כפיות־טובה,
יתכן שקשה למצוא דוגמה חותכת יותר לתופעה כזו.
אחד המעשים הראשונים של ממשלת אשכול היה לתת הוראה ללישכת־העיתונות הממשלתית
להפסיק באופן מוחלט את מתן המודעות הממשלתיות להעולם הזה. גם בשיא מאבקינו
עם ממשלת בן־גוריון, הסתננה פד, ושם מודעה ממשלתית לעמידינו. בימי אשכול זה נפסק.
כעבור שנה ביקשתי להתקבל לראיון אצל ראש־הממשלה, לשם שיחד, על התנכלויות הממשלה
לעתון. נעניתי במכתב־סירוב מחוצף של אחד המזכירים. עם מינויו של זאב שרף כיועץ
לראש־ה,ממשלה, ביקשתי להיפגש עימו לדיון על אותו נושא, קבעתי עימו מקום ומועד
לשיחה — וזו בוטלה ברגע האחרון, בלי ספק לפי הוראת אשכול.
בתוך מערכת־הבטחון היו שקיוו כי שר־הבטחון החדש יתקן את העוול של ביטול כתב-
האמנתו של שלום כהן ככתב צבאי. היו מגעים, ונאמר לנו כי הדבר לא יתכן כל עוד מכהן
שמעון פרם כסגן־השר, כי הוא האיש שנתן את ההוראה. אך גם כאשר עף פרם, לא תוקן
העוול. גם בכך היתר, הכרעה בדורה.
מעשים ומחדלים אלה, ורבים־רבים אחרים, שאין טעם לפרטם, לא השפיעו על עמדתנו. כי
לא תמכנו בממשלת אשכול מתוך אהבה או חיבה, אלא מתוך שיקול עקרוני וטאקטי: שה־בעייה
המיידית והעיקרית היא לחסום את דרך שיבתם של בן־גוריון ו/או אנשיו, וכי לשם
כך יש לחזק את אשכול.

בנזה לן לננז יש לאנשיב ההגנניב?

כי הצעת־החוק היא פרי יוזמתם של בן־גוריון ופרס, כי עברה לאשכול בירושה בעל־כורחו,
וכי יקבור אותה בשקט.
לכן גם לא התעניינו במיוחד במה שקורה להצעת־החוק בוועדתו של משה אונא. אנשי
׳אשכול אמרו שאינא, כמו דוב יוסף, הוא משוגע־לדבר, אלא, שאין לכך כל חשיבות. אשכול
אינו משוגע, ואינו חולם להעביר חוק כז,ה. אחד השרים השיג הבטחה מפורשת מצד אונא
להזמין אותי להעיד בוועדה, לפני גמר הטיפול בהצעת־החוק. מאחר שלא הוזמנתי, היה
ברור לי, שהטיפול לא יסתיים בכנסת החמישית.
לפתע הגיעו קריאות אס־או־אס. נסתבר כי אונא הפר את הבטחתו, וכי הנוסח הסופי כבר
הונח על שולחן הבית. אישיות בכירה של המערך, שהבינה את הנזק העצום שיש בדבר
ערב־בחירות, חשד, לאשכול והעמידה אותו על הסכנה. הבטיח אשכול, בצורה חד־משמעית,
לאותה אישיות: החוק לא יגיע לדיון בכנסת.
שבוע לפני סוף הכנסת נתברר לי כי הבטחה זו ערכה כקליפת־השום. ארבעה חוקים עמדו
על סדר־יומה של הכנסת, האחד גרוע מן השני: חוק חשבת, חוק המו שבים, חוק הרופאים,
וחוק ל שון הרע. לוי אשכול היה מוכרח לקבל אחד מהם, כי לא היה לו א־מץ־הלב לעמוד
מול הלחצים שהופעלו עליו, בעיקר מצד הדתיים.
הוא בחר בחוק לשון הרע. מדוע? זאת אני יכול רק לשער. השערתי היא כלהלן: כעסקן־
מפלגה מובהק, שערכי הדמוקראטיה אינם מעניינים אותו במיוחד, ישב אשכול והירך,ר —
מה יזיק לו יותר? איזה חוק מן החוקים האלה יעלה לו ביותר קולות במערכת־הבחירות?
חוק ה שבת יכול היה לעלות ברבבות קולות בציבור החילוני הנזעם. חוק הרופאים *כול
היה לעלות באלפי קולות בעלי המקצועות החופשיים. חוק המו שבים יכול היה לעלות באלפי
קולות במושבים.
נותר חוק ל שון הרע. רק העתונאים יודעים שזהו חוק־תועבר — ,וכמה קולות יש לעתו־נאים?
חוץ מזה, רוב העתונאים הם שכירי עתוני־מפא״י, ואפשר להבטיח שלא יילחמו ברצינות
נגד מפא״י. ואם ירגיז החוק כמר, אנשים הגונים — כמה קולות יש לאנשים הגונים?
שיקולים מעין אלה הביאו לכך שחוק ל שון הרע נתקבל ביממה האחרונה של מושב הכנסת
החמישית. ורק למחרת יום הבחירות נסתבר לאשכול כי חשבונו היה מוטעה. אי־אפשר לדעת
כמה קולות הפסיד המערך בגלל חוק זה, ובכמה מנדאטים הוקטן בגללו נצחונו. אך ברור
כי בעיקבות החוק אירע משהו הרבה יותר גרוע למישטר ולמפלגה מאשר אובדן מנדאט או
שניים: כניסתי של כוח חדש לכנסת, זו הפעם הראשונה מאז היווסדה.

אין ברירה — גיש סיימי
ך נזערכת־הבחירות אמרנו כמה פעמים כי חוק ל שון הרע פעל כמו ״הנפץ של הרימון״
4לגבי החלטתנו להקים את הרשימה.
ניסיתי לתאר, בכתבה הקודמת, כיצד התגבשה בלבנו בהדרגה ההכרה שאין עוד להשתמט
מן החובה להקים כוח פוליטי ולהתייצב לבחירות. שלום כהן ואני דיברנו על כך בתכיפות
גוברת והולכת. בכל זאת היתד, חסרה הדחיפה האחרונה, המכרעת.
והנה בא חוק לשון הרע, וסיפק את הדחיפה הכפולה.
מצד אחד הוא הפך את ההליכה לבחירות לכורח מוחלט. במגמתו הברורה לחסל את
העולם הזה, ובהענקת חסינות גמורה לדבריו של חבר־כנסת, יצר מצב בו אילץ אותנו לבקש
חסינות יו. מאותו רגע שוב לא עמדה השאלה :״כדאי או לא כדאי?״ אלא ניתנה התשובה:

בנז&נזזר כאן נזנזגלן!:
ן!ן ןו!ן ל היה אריב!*
״אין ברירה״ .וכשאין ברירו״ אין גם טעם בשקילת הסיכויים. אין טעם לשאלות כגון :״האם
יש בטחון שנעבור את אחוז החסימה?״
זהו צד אחד של המטבע. יש גם צד שני: החוק היביר בהרבה את סיכויי ההצלחה.
כי החוק, שכוון בצורה כה ברורה נגד השבועון המסויים, עורר מטבעו את התנגדות
קוראיו ואוהדיו. רבים, שזילזלו עד כה בתפקיד העתון, אמרו לעצמם :״אם הממשלה טורחת
לחוקק חוק מיוחד לסתימת פיו של עתון, משמע שיש לעתון חשיבות.״
כך מילא החוק תפקיד כפול: הוא שיחרר אותנו משארית ההיסוסים והפיקפוקים, והוא
העניק למערכת־הבחירות שלנו מוטיב מרכזי, ברור ומוחשי.

אהדה אינה הצבען!!
מחרת יום הבחירות שאלנו את עצמנו באיזו מידה השפיע חוק ל שון הרע על הישג
/רשימתנו. חוששני שעל כך לא תיתכן לעולם תשובה בטוחה ומוכחת. אפשר רק לנחש.
לדעתי השפיע החוק השפעה מכרעת. אחוז החסימה הגיע, בבחירות אלה, ל־ 12,067 קולות.
רשימתנו זכתה, באופן רישמי, ל־ 14,124 קולות, שהם 2,057 קולות יותר מן המינימום
הדרוש. אם השפיע החוק על מיספר כזה של בוחרים, הרי שהשיג את ההכרעה.
מה פירוש הפועל ״השפיע״ במיקוד, זה?
איני מאמין שהצביע בעדנו מישהו שאינו אוהד את דעות העולם הזה בכללן או בחלקן,
(המשך בעמוד ) 18

מרות הגילויים התכופים של איבה מצד אשכול, לא האמנו כי יתן את ידו לחקיקת
חוק לטון הרע. כמה מעוזריו הקרובים של אשכול חיזקונו באי-אמונה זו. הם הדגישו

קאריקטורה שפורסמה בג ליון העולם הזה , 1458

ביו ם . 18.8.65

תצפית

ב מ דיו ה

• היהסיה כץ שותפי המעיד עשויים להתחדד. בעיקר ו חרפו
היחסים בין פינחס ספיר לבין שרי אחדות־תעבודה, בקשר ל מדיניות השכר
והכלכלה. ספיר מתנגד לקו אחדות־העבודה ב שטחים אלה, וחו ש ש מפני הידוק
נוסף בין שתי מפלגות המערך. כדי למנוע הידוק דה, הוא אף העלה לאחרונה
איום של התפטרות מן הממשלה.

ס המפד״ל תתכע תפקיד של סגן ראש הממשלה לחיים
משה שפירא, בטענה כי היא הסיעה השנייה כגודלה בקואליציה.
הסיבה האמיתית ל תביעה זו: סירובו של סגן שר הפנים, ישראל שלמה
בן־מאיר, להוסיף לכהן בתפקיד של סגן שר. במיקרה ששפירא אומנם יתמנה
כסגן ראש הממ שלה, יפנה את מקו מו לבן־מאיר כשר הפנים. הדתיים יוותרו על
משרד הבריאות, לאחר שהוברר להם כי לא יוכלו למנוע כליל
דותס ה מו חלט ת
ביתור הגוויות.

עקב התנג־
הפגנות לוחמי החופש
אם תפרוץ א פעם מהפכה בישראל שהאורגן
על־ידי ׳ סטודנטים, אין כל ספק
שתפרוץ ביוזמת משרד־החוץ הישראלי,
או לפחות באישורו. בינתיים עושים הסטודנטים
רק חזרות בנושא.
את המאבק האחרון למען הצדק בכל
קצוות תבל, ניהלה קבוצה של כמה עשרות
סטודנטים שהתאספה ביום הראשון
האחרון, ליד בניין המינהלה באוניברסיטה
העברית בירושלים. האסיפה היתה מורם־

נותם, ברחו מן המקום, חופשיים, שווים
ושמחים.
שמח גם משרד־החוץ הישראלי. עוד
פעם פעלו עסקני־הסטודנטים לפי הוראותיו.
את השאר עשו כבר כתביו למחרת.

סטודנט רודסי נזעם, שלא שותף
בשמחה, אמר :״בספונטאניות מתוכננת לא
יקנו אותנו, אפילו אם יצליחו לאסוף
עוד כמה סטודנטים משועממים.״ לא היה
מי שישמע אותו, כי כולם כבר היו
במסיבת־ג׳אז באולם וייז הסמוך.
זעם שחור. שונה היה המצב למחרת
היום בתל־אביב. כי שם לא היתה ה־

הרופאים — את

$מסתמן משכר כמפא״י,
עקב תביעתו של ישראל ישעיהו
למנותו לתפקיד שר. לפי
הערכתו של לוי א שכול, בא י ש עי הו בח
שבון רק לתפקיד שר הדתות, ותפקיד
זה לא יהיה פנוי אם תוקם קואליציה
עם הדתיים.

9אהד הנושאים אשד יועלו
בשיחות מאחורי הקלעים של
הקואליציה הממשלתית יהיה
קשור כחקירה שמנהלים שלטונות
מם-ד!הבנסה. ת.ע?ה דרי-
שה לסגור את התיק, כאחד מתנאי הצ־ט:־פותה
של סיעה מסויי מ ת לקואליציה.

9שוב תועלה האפשרות של
החלפת שנזדי־הבסף הקיימים
בשטרות חדשים, כשיעור של
עשר לירות ישנות לכל לירה
חדשה. ייתכן גם, כי באותה הזד מנו ת
תבוצע הטלת היטל מיוחד על תרכוש,
או על המזומנים.

0אל תאמין לדיבורים על
נכונות הממשלה לתקן את חוק לשץ הנומס

הרע. מסתבר כי אחרי דברי־מסתתרת
החלטה נחו שה שלא

להסכים

ללא־קרב

לשום

שינוי

רציני.

הדבר בלט ה שבוע בעדו תו של היועץ
המ שפטי בפני ועד ת־וי ת קון, כשיצר את
הרושם שהוא מוכן לוויתורים מרחיקי-
לכת, אד תוך כדי הרצאת הדברים נס
שוטר
מסתער עד מפגין

שוט עוצר כעד זורק אכן

תבר ני אינו מוכן אלא ל שינויים של
מה־נכך. הסיכוי היחידי להביא

ל שינוי

עמדה זו: אס ועד ת־וי תקון תמליץ על
שינויים מרחיקי־לכת.

• גם כשטח המימשל הצבאי
-אל תצפה לשום שינוי
אמיתי. מאחורי הסיסמה ״בימול מג־גנון
המימ של הצבאי״ מסתתרת החלטה
נחו שה שלא ל שנות את המצב לאמיתו.
ה תוכני ת: להעביר את ס מכויו ת קו מץ
פקידיי ה מי מ של לקצינים אחרים, שי שאו
תארים שונים, אך יהיו מצויירים ב או תן
ה ס מכויו ת, ויפעילו

או תן על פי או תן

ה הנחיו ת ובאו תה צורה.

ס הפעולה נגד ,,אל־ארד״
תימשך גם אחרי הבחירות.
ראשי הקבוצה, שהוגלו בצו המו של
הצבאי כדי למנוע מהם אפ שרות ל־התארגן
לקראת הבחירות, אמנם יוחדרו
לבתיהם, אך י מ שיכו להיו ת כפופים שם לצווי׳ ׳ריתוק,
יחד. כן ירותקו פעילים נוספים של הקבוצה.

מפגינים שורפים את הדגל הבריטי
— תנו להם להי שרף!״
שימנעו מהם

להיוועד

_ 0צמרת מפא״י תבלום נפיץ של כמה מעסקני את״א
להתארגן כסיעה קבועה. ב מפ א״י חו ש שים, כי סיעה דו ע שוייה להיות
עצמאית מדי, ולא תמיד תלך בתלם. איש מפא״י אברהם עופר, המ שמ ש מעין
קומיסאר

באת״א, יהיה

הבלם

לגבי נ סיונו ת

ס ייתכן שייעשה מאמץ לאח
המפלגה הקומוניסטית. לפי הערכה

אלה.

מחדש את שני פלגי

הרתחת עתה ב שתי ה מפלגות,
י שפיעו הסובייטים על המנהיגים הי שראליים לפתוח ג שי חו ת. איחוד, מירך
אחרי שוב המי שלחות של שתי ה מפלגו ת ממוסקסה. הרשימה הקומוניסטית!
החדשה ע שויה להעמיד כתנאי, במיקרה זה, את בידודו המוחלט של
משה סנה.

בת ממספר סטודנטים אפריקאיים, כמה
עסקנקני־סטודנטים ישראליים, ומספר סטודנטים
סקרנים שבאו לראות ״מה העניינים״.
זהו מה שתיארו למחרת בתבי משרד־החוץ
כ״הפגנת סטודנטים רבת־משתתפים
נגד ממשלת אייאן סמית ברודסיה.״
מה ששכחו כולם לספר היה על שני
הסטודנטים הרודסיים מאורט בנתניה, שגורשו
ללא הרבה הסברים לפני חודשיים
מהארץ, והיו גם במיקרה חברי תנועת־המחתרת
הלוחמת בסמית.
לוחמי־השוויון שרו שירי חופש ״אפריקאיים״
באנגלית, סיימו במילמול אדיר
של מה שצריך היה להיות אנו נתגבר,
שיר לוחמי־החופש האמריקאיים. היחידי
שידע, כנראה, את המילים היה הסטודנט
ליד המקרופון. לאחר שנתגברו על אנו
נתגבר, התגברו לוחמי־החופש על סבל־

יוזמה בידי משרד־החוץ — אם כי יתכן
מאד שמשרד־החוץ לא הצטער על ה־פירסומת
העולמית שניתנה למאורעות.
שני תריסרי השוטרים שעמדו מול בניין
השגרירות הבריטית ביום השני בבוקר
לא ציפו להתפרצות כלשהי. עשרות הסטודנטים
ד,אפריקאיים, שבאו באוטובוסים
שכורים מהמכון האפרו־אסיאתי בנתניה,
ניצבו מול גדר בניין־השגרירות,
והחזיקו בידם כרזות מחאה שקראו ״נגמר
המו׳־מ הדיפלומטי — כעת דרושה התערבות
צבאית.״
נציג השגריר הבריטי נאות לקבל משלחת
בת שבעה סטודנטים, שהביעה בפניו
את זעם עמיתיהם על חוסר תקיפותה של של ממשלת בריטניה בהורדת משטרו
סמית. הוא השיב להם בהצהרה דיפלומטית.
אנשי המשלחת יצאו חזרה אל הרחבה
שמול השגרירות, והודיעו ברמקול־יד
לנאספים על השיחה שהתנהלה בפנים.
אלא שאיש לא חשב להסתפק בכך.
לפני שאנשי המשטרה הספיקו להבין מה
מתרחש, ניתך ברד של ביצים ועגבניות
רקובות על בניין השגרירות. זה היה
האות. עשרות הסטודנטים התפזרו סביב
הבניין, נטלו בידיהם אבנים והחלו מיידים
אותן בבניין. מישהו הוציא מכיסו את
הדגל הבריטי, יצק עליו נפט והבעירי
על הכביש שמול השגרירות .״כך נעשה
לאימפריה הבריטית,״ שאג ההמון .״תנו
להם להישרף!״ :את בקבוק־הנפט הריק
תפס סטודנט אחר, ניפץ בו את אחת
משמשות השגרירות.
,,אנו נתגבר;״ .קומץ השוטרים היה
חסר־אונים, המפגינים חמקו ביניהם, כשהם
מתקרבים ממש עד לדלתות הבניין
ומטיחים אבנים עצומות בתריסי החלונות,
שהוגפו על־ידי עובדי השגרירות.
איש לא קינא באותם רגעים בתפקידם
של אנשי־ד,משטרה. אף אחד מהם לא
נראה מרוצה ביותר מתפקידו. ניתנה להם
הוראה מפורשת להימנע מאלימות —
ומאידך היה עליהם להגן על בניין־השגרי־העולם.
הז ה 1472

רות. חלק מהשוטרים ניסה לדבר עם
המפגינים בנועם׳ אולם זעמם של אלה
האחרונים העבירם על דעתם.
מפקד הכוח במקום הזעיק מיד חוליית־פרשים
וכוח נוסף, אולם גם רוכבי־הסוסים
לא יכלו להתגבר על המפגינים. תחת
להימלט מהסוסים, היו המפגינים תופסים
אותם ברסניהם, כמעט שהפילו את הרוכבים•
חלק מן הסטודנטים חיפש אחר
מכוניות השגרירות כדי להציתן, אולם
אלה סולקו בעצת המשטרה, עוד לפני
תחילת ההפגנה.
כעבור שעה נראה היה כי המפגינים
התעייפו במקצת. הם התגודדו סביב נושא
הרמקול, פתחו בשירת אנו נתגבר.
קרשים טובים. מילות השיר הפיחו
זעם מחודש במפגינים, והם חזרו
ושטפו את בניין השגרירות במטח חדש
של אבנים. אלא שהפעם החטיאו שתי
אבנים את המטרה ופגעו בראשיהם של
שני שוטרים רוכבים. הדם החל קולח מן
הפצעים הפעורים.
תקרית זו השפיע על המפגינים כמטה־קסם.
מטר האבנים פסק, וחלק מן הסטודנטים
החל להתפכח מזעמו .״זה לא בסדר,״
נשמעו טענות .״באנו להפגין נגד
הבריטים. אין לנו דבר נגד משטרת ישר-
א . 7אנו מצטערים על מה שקרה.״
האבנים נשמטו מן הידיים, והמפגינים
חזרו והתקבצו סביב נושא הרמקול, אשר
קרא באזניהם את גילוי־הדעת של אגודת
הסטודנטים האפריקאיים׳ דרש מהם לחזור
לאוטובוסים, כדי לעזוב את המקום.
כחצי שעה לאחר תום ההפגנה יצאו
עובדי השגרירות מן הבניין, כדי לנקות
את הרהבה זרועת האבנים, הכרזות והמוטות.
אחד
מהם ניפץ על ברכו את מוטות
השלטים, כשהוא מפליט בהומור אנגלו־דיפלומטי
:״קרשים טובים כדי להסיק בהם
את התנור בחורף

חוק
חד בהמשכים
אילו היה אחמד שוקיירי בכבודו ובעצמי
מתכנן את מעשיה של ממשלת
ישראל בפרשת מחמוד חג׳אזי, לא יכול
היה להפיק מהם תועלת רבה יותר. שלב
אחרי שלב, בעיקביות של גיבורי־חלם,
סיבכה הממשלה את המדינה יותר ויותר.
השבוע הגיעו הדברים לשיא חדש. דוב
יוסף — שכשרונו בענייני־ציבור הוא מן
המפורסמות — הודיע לחג׳אזי שהוא
שולל את זכותו להיות מיוצג על־ידי
פרקליט זר.
בכף נתן לליגה הערבית — כבאקשיש
— נשק־תעמולה פנטסטי נגד ישראל.
ההסתבכות. ואכן, איך תבין דעת״
הקהל העולמית הסתבכות מוזרה זו?
9בית־המשפט הצבאי לעירעורים החליט
לבטל את פסק־דין־המוות של חג׳אזי,
מפני שלא ניתנה לו ההזדמנות לבקש
הגנה של סניגור זר. הוא קבע שזו
זכות המוענקת לחג׳אזי בהתאם לחוק.
>\ ורג׳ם הורשה לבוא ארצה כדי להגן
על חג׳אזי. איש לא הטיל ספק
בזכותו זו, עד שהתחיל לנאום נאומים
פוליטיים אנטי־ישראליים.אז זה היה
מאוחר מדי.
*ו כדי להתחמק מן ההכרעה ,״התייעץ״
דוב יוסף עם לישכת עורכי־הדין,
לשלול את זכות ההופעה
זו המליצה
מוורג׳ס — אך לא שללה את עצם זכותו
של חג׳אזי, להזמין סניגור זר.
• דוב יוסף החליט שחג׳אזי בכלל
אין לו זכות לסניגור זר.
רק בית־המשפט הגבוה לצדק יוכל להחלטה
זו נכונה מבחינה
החליט אם
פורמלית. אן אין כל ספק שהיא נוגדת
את רוח החוק הישראלי — כפי שיובן
הדבר בעולם.
רצח נשים וילדים. מעתה יטענו
תועמלני הליגה הערבית כי ישראל מביימפוברק
נגד הגיבור הלאומי
מת משפט
הפלסטיני — כשם שעשו זאת הסורים
לגבי אלי כהן.
אחרי שהדברים התגלגלו כפי שהתגלגלו,
בגלל חוסר־מחשבה ואי־ראיית הנולד,
יהיה קשה לסתור תעמולה זו.
לדעת עורכי־דין לא־מעטים ניתן היה
למנוע בושה זו גם בשלב האחרון. הסביר
השבוע פרקליט נודע :״מה הפחד מפני
ורג׳ס? אפשר היה לתת לו לבוא ולנאום
את נאומיו הארסיים. פשוט צריכים להעמיד
נגדו פרקליט מוכשר, בעל הבנה
פוליטית. אם אין כזה בפרקליטות המדינה׳
אפשר היד לגייס פרקליט מחוץ
ה עול ם חז ה 1472

במדוד זה יעשו אווי אבנו׳ דרה ער כעורות הסיעה נכנסת

״ועדה
מסדדח״
את מי?ף* ום־התד! הראשונה של הכנסת השישית הועמדה על ה־

שולחן, לפני חכר־הכנסת ישראל קרגמן. דיוקנו המצוייר של
חיים וייצמן שלח מבט לגלגני במסובים מסביב לשולחן לישכת
יושב־ראש הכנסת בקריה התל־אביבית. הישיבה התחילה.
היתד, זאת ישיבה מוזרה מאיד.
השתתפו בה חברי הכנסת שעדיין אינה קיימת. הם נועדו יחד
כדי להקים ועדה שלא תהיה קיימת, שתמלא תפקיד שעדיין לא
הוטל עליה, להחליט החלטות שעדיין אין היא מוסמכת להחליטן.
הכנסת השישית תתכנס בפעם הראשונה ביום השני הבא. באותה
ישיבה היא תקים ״ועדה מסדרת״ ,שתציע לכנסת את הרכב הועדות
הקבועות ואת ראשיהן.
אלא שתפקיד זה עלול לגזול זמן רב. ציוזת הוועדות מחייב
תישבוץ מסובך של חברי־הסיעות, ולא ייתכן אלא אחרי מקח־ומימכר
בין המפלגות. זה יכול לארוך ימים, ואולי שבועות. כי
להרכב הוועדות יש חשיבות רבה מאוד, ובידי יושבי־הראש שלהן
מרוכזות סמכויות מכריעות.
לכן הומצאה שיטה שנועדה, לכאורה, רק כדי להרוויח זמן: באופן
בלתי־רישמי מוקמת ״ועדה מסדרת״ בלתי־רישמית עוד לפני כינון
הכנסת, כך שכל ההחלטות תהיינה כבר מיכנות — באופן בלתי-
רישמי, כמובן — כאשר יפתח הנשיא את הישיבה הראשונה.
בהתאם לכך, נקראתי במיברק ל״התייעצות בלתי־פורמלית של
הסיעות״ .היתד, זו חווייה מעניינת — כי כבר בישיבה ראש נה
זו, על כוס־התה הראשונה, נתגלתה החזית בבירור מוחלט.

אם כן, את מי ביקשה ״הוועדה המסדרת״ לסדר בסידור זה?
זה נתברר בהמשך הישיבה. קרגמן העמיד את הצעתו להצבעה,
ובאופן אוטומאטי הורמו הידיים. בין הידיים שהורמו: ידי פא״י
ושתי הסיעות הערביות, שהצביעו למען ועדה שאין להן ייצוג בה.
מדוע הצביעו נגד עצמן? הדבר הסתבר מתנועת־יד קלה של
קרגמן לעבר סיף־אל־דין זועבי, ראש ערביי מפא׳׳י, תנועה שפירושה:
אל תדאג, אנחנו כבר נדאג לך.
כלומר: ממילא יסודר הכל כקנוניה בין מזכירויות המפלגות, ולא
חשוב מי יהיה בוזעדה ומי לא.
מאחר שאין להניח כי מפא״י מבקשת לקפח את מק״י דוזקא (מה
גם שהיא נתנה ייצוג מלא למפלגה הקומוניסטית החדשה, השנואה
עליה יותר ממק״י) ,נשאר רק גורם אחד, שהתימרון מכודן כולו
נגדו: רשימת העולם הזה — כוח חדש.
ואכן — כאשר המשיך קרגמן בישיבה, נסתבר ששכח להעמיד
להצבעה את הצעתי שלי — לתת ייצוג לכל סיעה. כשאמיל חביבי
הזכיר לו זאת, נענה לבקשה כאדם היודע שזהו ביזבוז־זמן גמור.
הצעתי הועמד להצבעה, ומלבדי הצביעו בעדר, שניים: אמה תלמי
(מפ״ם) ואמיל חביבי (רק״ח) *.ח״כ תלמי, חברת קיבוץ משמר-
העמק, אף נטלה את רשות־ד,דיבור והסבירה בצורה נאה שהצדק
מחייב את קבלת הצעתי.

יה זה מעין סיור אלים ראשון, בטרם קרב. הוא גילה את
| ) מהות הקרב הצפוי מן הרגע הראשון בכנסת השישית.
חזית כמעט־אחידה של כל המפלגות ד,אינטרסנטיות תעמ ד מול
סיעת הכוח החדש. מטרתה: לסתום בעוד מועד את הבקע שד,ובקע

כר גזם ייעגת — ,זדוץ וז
ך* בל התנהל במהירות, כמו במכונה משומנת היטב. ישראל
( ) קרגמן, כנציג הסיעה הגדולה ביותר, נקרא לשבת בראש. מבלי
לאבד רגע קרא ״הצעה״ להרכבת הוועדה המסדרת הבלתי־רישמית:
ועדה בהשתתפות כל הסיעות שיש להן ״שלושה מנדאטים ויותר״.
כלומר: ועדה של 23 חברים, מהם 8אנשי המערך 5 ,גח״ל 3 ,ה־מפד״ל
2 ,רפ״י 2 ,מפ״ם 1 ,ליברל־עצמאי 1 ,איש אגודת־ישראל
ו־ 1קומוניסט חדש.
״שאר הסיעות,״ הוסיף קרגמן ברוחב־לב, תוכלנה להשתתף בישיבות
הוזעדה כ״משקיפים״.
מדוע לא ניתן לנציגי כל הסיעות להשתתף כחברים בוועדה? גם
על כך היתד, לקרגמן תשיבה חלקה מן המוכן :״כדי שהיזעדה לא
תהיה גדולה מדי.״
בזה היה העניין נגמר, לולא הרשיתי לעצמי לבקש את רשות־הדיבור.
הסברתי, באדיבית מירבית, כי הסיבה שבפי חבר־הכנסת
קרגמן אינה עומדת בפני ביקורת. כי:
• מכיוון שהעבודה המעשית לא תיעשה במליאת הוועדה, אלא
מדעדת־מישנה מצומצמת, לא חשוב מה גודל הוועדה המלאה•
,מבחינת הגודל, אין כל הבדל בין ״חבר״ ל״משקיף״ .שהרי
גם המשקיף יהיה נוכח, יקח חלק בדיון, ידבר. ההבדל היחיד בין
חבר ומשקיף הוא לגבי זכות ההצבעה.
• הבדל זד, אינו חשוב כלל במיקרה זה, כי הוועדה אינה
קיימת רישמית, אינה מוסמכת לקבל שום החלטות. גם אחרי שתקים
רישמית, לא תוכל אלא להציע הצעות לכנסת, וזו תקבלן
או לא תקבלן כאיות־נפשה.

ח״ב קרגמן
״אנחנו כבר נדאג לך.״

בחומת המפלגות ביום הבחירות. אם אי־אפשר היה למנוע את
חדירת הכוח החדש לכנסת, אפשר לנסות לנטרל אותו שם.
בשיחות פרטיות גם נסתברה השיטה המתוכננת: נרקמת קנוניה
של עסקני־ר,מפלגות כדי לשלול מן הכוח החדש את המעמד הריש־מי
של סיעה בכנסת. האמתלה המתוכננת: נציג אחד אינו יכול
להזזת סיעה.
מכיוון שהכנסת מורכבת מסיעות, כל הזכויות והתפקידים מתחלקים
לפי מפתח סיעתי ואפילו רשות־ד,דיבור מוענקת על בסיס
סיעתי — הרי שלילת המעמד הסיעתי יהיה פירושה: שלילת
כושר־ר,פעולה המעשי״ מנציגם של 14,124 בוחרים, הנציג היחידי
בכנסת השישית כולה שלא נבחר על־ידי מזכירות־מפלגה.
על כך יהיה נטוש הקרב הראשון של הכוח החדש בכנסת השישית
— והוא נמצא כבר בעיצומו לפני שהורם הפטיש בפעם
הראשונה.

^ ילד ישב זד מן הצד, היה תמה על ויכוח זה, שנסב על
עניין של נוהל חסר־חשיבות. אך כל הנוכחים ידעו כי מדובר
כאן על עניין ראשון במעלה.
על־ידי החלטה פשוטה בוועדה הבלתי־רישמית ביקשו נציגי המפלגות
ליצור תקדים ברור: שיש בכנסת השישית שני סוגים של
סיעות. סיעות של ״שלושה מנדאטים ויותר,״ שיש להן זכויות,
וסיעות של ״פחות משלושה מנדאטים,״ שאין להן שום זכויות.
מי הן סיעות אלה?
לשלוש סיעות בכנסת יש שני מנדאטים כל אחת: פועלי אגודת־ישראל
ושתי הסיעות הערביות של מפא״י. לשתי סיעות יש מנדאט
אחד כל אחת: סיעת העולם הזר — ,כוח חדש ומק״י.
לשרות־המדינה.
״אחרי הכל, חג׳אזי בא לארץ כדי להרוג
נשים וילדים. האם אין לנו מד,
לומר על כך? האס טענותינו גענין ארץ״
ישראל הן כה עלובות, עד שאנו פוחזים
להתמודד עליהם לעיני העולם עם איש

כמו

* שמואל מיקוניס, הח״כ היחיד של מק״י, שוהה בחו״ל, ולכן
לא היתה מק״י מיוצג ת בי שיבה.
** בין השאר: הזכות להיות מוז מן על־ידי הנשיא להתייעצות
ערב כינון ממ שלה, הזכות להציע הצעת אי־אמון, הזכו ת לה שתתף
בכל הוויכוחים הבטחוניים והמדיניים ו ב דיון על התקציב, הזכו ת
לסידורי־עבודה בבניין הכנסת, ועוד.

ורג׳ם?״

דאש קד

משפט

ראשו ד,מפוצח של ילד בן תשע, עשוי

לחולל שינוי ניכר בתקדימים העוסקים
בבחוקי הביטוח של ישראל. הוריו של
הילד, שנפגע לפני שנים אחדות בתאונת-
דרכים, הגיעו להסדר עם חברת״ו־,ביטוח,
לפיו שילמה החברה, מבלי לריזדקק להתער־
(המשך בעמוד ) 17

תגלית חדשה בשורות צה״ל: בת ה= 19 הדו!
נהגו בה אז בכל הכבוד, ואיכסנו אותה
במלון דן־כרמל, וכל היהודים, שתוכן הסרט
עורר בהם סנטימנטים עמוקים, באו
כל יום לראותה. כי אצל יהודים, כפי
שהוכח אז, אין גבול להערצה.
גם המשטרה היתר, באה אל המלון מדי
יי כשסופיה לורן הגיעה לארץ, ארוזה ב־ארגז,
היתר, לה מטרה ברורה: לחפש את
הנאצי, שהיה במיקרה בעלה, שהסגיר אותה
פעם לידי הסאדיסטים של הגסטאפו.

אז לפחות לגעת בה. ואילולא המשטרה, שהגנה עליה בל
הם היו בוודאי ממשיכים לראות אותה ולגעת בה, לגעו
ולראות אותה, עד עצם היום הזה.
יום אחד, כשכל היהודים חיכו ליהודית ליד המלון, נ
מימים־ימימה, הבחין אחד מהם בבלתי־יאומן: הוא גילה
בקרב הקהל. לא בפיתחו של המלון, שאליו כוונו מבטי
שכיה קראו לה אז יהודית, ובגלל סיפור־חייה
המרתק היא קיבלה את תפקיד הכוכבת ב־סטאלאג
הציוני שנקרא יהודית (העולם הזה

יום ביומו, כדי לשמור על יהודית מפני
המבטים החומדים והמעריצים של היהודים.
ככה הם היו באים כל יום, בתקווה שאולי
יזכו לראות אותה, ואם לא לראות,

.אני פחי תעש׳י ה
מסופיה, ואף פחות

יפה,״ אומרת שרה .״אבל הז מן יע שה את שלו.״
היא מקונה להגיע בעתיד למסכי הקולנוע.

וזה גי
הלאה.
כל 1 המדרס לפתן סופיה שוב
שם ניז
הקהל

ממו^
שהם״

תוצרת הארץ

שרה לס לא מ שתדלת להיד מו ת לשחקנית
האיטלקיה. היא מע שנת,
ככה סתם, זהית ה עו שה זאת, לדבריה, גם אילו סופיה לא היתה מעשנת.

תוצרת חרל

אהבתה הגדולה של סופיח, היא ה־מפיק־במאי
קארלו פונ טי, הנמצא עתה
באיטליה. גס חברה של שרה נמצא באיטליה. היא הכירה או תו בארץ.

אופנה אימלסית־״
שרה

חוב ש ת

כובע

איטלקי

רחב־שוליים.
מזוייפו בינתי
המקום.
לפתע ז

1ז3111118₪

להפליא לסופיה לוון
הראשון שהגיע למקום.

יופי פולני
הפרשית משל; למברטה,

שרה אוהב ת כל דבר
מתוצרת איטליה, להמחייבת
גם לבוש מתאים.

אלא דווקא מאחור, במדרכה שממול. הוא
לא האמיז למראה עיניו: יהודית ירדה אל
העם.

סופיה מלפנים -סופיה מאחור
וא כדק את העניין מחדש, וזה ניראה
| | לו אמיתי. היו לו, לעניין הזה, גובה של
173ם״מ, היקף חזה 94ס״מ, היקף מותניים
,60 והיקף ירכיים .94 העיניים היו
של הלורן, וגם השפתיים והשיער.
הוא גילה זאת בסוד לזה שעמד על־ידו,

ף* ופיה אחת, זו שעמדה בפתה המלון,
חזרה בינתיים לאיטליה. והסופיה השניה׳
זו שעמדה על המדרכה, התגייסה
בינתיים לצה״ל.
בהתחלה לא היו לה בעיות. פקידי־הרי־שום
בקלט אפילו לא הרימו את ראשם, כדי
לבחון את תווי פניה של החיילת שעמדה
מולם.
בראש מורכן נטלו את מיסמכיה, העתיקו
מהם את הפרטים האישיים. קוראים לה
שרה לס, והיא נולדה, לפני תשע־עשרה
שנה, בפולין. כך כתוב במיסמכים.
כשנולדה שרה, אמרה המיילדת :״יש לה
יופי פולני אמיתי.״ אבל זה לא כתוב ב־מיסמכים,
אלא שכך משיבה אמה של שרה,
לכל מי שאומר לה כי לבתה יש יופי
איטלקי אמיתי.

סופיה כקפיצות־־קרב
ך* צכא כו ל ם השתגעו אחריה. בכל
מקום שהיא הלכה, קראו אחריה :״ס פיד״
סופיה!״
החיילים המבולבלים חשבו שהם חוזים בהקיץ.
הם שיפשפו את עיניהם למראה החיילת
התמירה, בעלת הדמיון המפתיע לשחקנית
המפורסמת מאיטליה .״אולי זאת
אחותה?״ שאלו אחדים ,״אולי היא בת
דודתה?״ אולי.
״בוקר טוב, סופיה!״ היה השין־גימל

עברה מסלון־התסרוקות הזוהר ישר למחנה
הצבאי האפור.

סופיה הישראלית
ף* שעות הפנאי שלה מרבה שרה לבקר
במועדוני־הלילה ובדיסקוטקים של תל־אביב.
למה לא? אם לסופיה מותר, אז
\ם לשרה מותר.
כולם שם מכירים אותה, ואף אחד לא
טועה .״הנה סופיה הפולניה!״ קוראים לעברה.

נכון,״ מסבירה שרה ,״אני לא כזו.
אני סופיה הישראלית!״

! 1וגי ״ 1 1 7 1רק אנשים צרי־אופק חו שבים שיש הבדל גדול בין
חי קוי לבין מקור. במיקרה הנ״ל אין ל כן נל ח ש׳־

ז לם נראית כאן ב תנו ח ה ובלבוש אופייניים לה. זה שבת מונ ה שבידה

,א־ תו, שוב פעם בסוד, לשכנו, וכך הלאה וכך
לפתע, היפנה את

מבטיו לאחור, לעבר

הל הסתובב
שממול למלון.
נשמעה קריאת־התפעלות מתוך הקהל: הנה עוד

יפנה הקהל את מבטו, הפעם לעבר פתח המלון. כי גם
ר, סופיה לורן.
הרב התפלג לשני מחנות. אחדמהם טען שהסופיה
| נ האמיתית, וזו שמאחור היא מזוייפת, והשני טען
^וזמאחור היא האמיתית, וזו שמלפנים היא ה

ניצלו שתי הסופיות את המהומה, ונמלטו מן
1ו שעמדה בפתח המלון חמקה אל השברולט שהגיח
פתח המלון, וזו שעמדה מאחור קפצה אל האוטובוס

(הנראית גם למעלה משמאל) נראית סופיה לורן באותה תנוחה ובאו תו
לבוש, לא ח שוב כלל .״למה לא?״ שואלת שרה .״כל אחת רשאית להיראות
כרצונה, וללבו ש בגדים לפי טעמה. גם לי סותר, וגם לסופיה.״

אומר בפתח המחנה .״מה שלומך, סופיה,״
התחנף השק״מיסט .״היי, סופיה, בואי הנה
בקפיצות־קרב!״ ציווה הרס״ר.
סופיה פה, סופיה שם. לא, לא טעות.
זאת שרה לם, שלפעמים מתחשק לה להיות
סופיה לורן.

אהבה איטלקית

ישגם הבדלים. לשרה אין בעל
אבל יש
עשיר, בן חמישים פלוס,
לה חבר, זמר איטלקי צעיר, שביקר לא
מזמן בארץ. היא הכירה אותו כשהופיע
כאן עם להקת הזמר רוקטס.
עוד ארבעה חודשים, כשתסיים את הקאר־יירה
הצבאית שלה, הם ייפגשו. היא לא

חושבת עדיין על חתונה, אבל יש כאלה
שחושבים בשבילה.
״אני פחות יפה ממנה• ,וגם לא כל־כך
עשירה,״ הסבירה שרה את ההבדלים ,״אבל
אולי הזמן יעשה את שלו.״ אולי.
היא רוצה להיות יפה כמו סופיה, עשירה
כמו סופיה, סקסית כמו סופיה, למרות שכל
המחזרים שלה אומרים שהיא כבר
דומה לה, ללורן.
אחרי שהיא תגמור את הצבא היא רוצה
לערוף סיור מקיף באירופה, לראות ולהיראות
בעולם הגדול. אולי מישהו יגלה
אותה שם.
עד עכשיו לא ישבה שרה בחיבוק־ידיים.
היא הספיקה לעשות הרבה. היא למדה מיס-
חר יפיטמן, עבדה בתור קוסמטיקאית, ו
כלי
פולחן

הי שראלית
הסון־יה
מעודכנת במה שנעשה
בעולם, קוראת הרבה ומאוינו! למוסיקה.

>ו שר תאונות ואסו1וח ענו נשמע״ם האחרונים
על הוגי האוננות בארץ -ונוס להיסטריה נורית

מלאר המות
בא לביקור
כעתונאי־התאונות. הוא היה מומחה לצילום
תאונות חמורות. הוא היה מגיע לכל מקום
בארץ בו עלתה רכבת על מכונית ׳,מכונית
על מכונית, לכל מקום בו אירעה התרסקות
חמורה, התנגשות רצינית. הוא היה מצלם,
וחוזר עם תמונות מצויינות שתיארו את
האסון לפרטיו.
התאונה שאירעה לו היתד, חמורה יותר
מכל מה שצילם בחייו. מאות אנשים שהשתתפו
בלווייתו השתתפו כעבור שעה ב־לווייתה
של שושנה.

זכייה בטוטו

נשי הבוהימה, העתונות והספרות,
נדהמו. הם עדיין לא נרגעו מאסונו של
רפי עטרון. והנה אסון חדש, כפול. ואז,
כשהם היו תחת הרושם המדהים של שלושת
ר,מיקרים האחרונים, הגיעה אליהם
שמועה מחרידה: יוסי קיפנים, השחקן-
הרקדן העליז, שוכב בבית־חולים, גוסס.
המכונית בה נסע עלתה על עמוד.

כך 1ה קרה ייי:

האנשים נתקפו בהיסטריה. נראה היה כאילו
מישהו מלמעלה החליט לפגוע בהם
ובחבריהם• רחוב דיזנגוף היה מלא פאניקה.
מישהו בא ואמר שהוציאו ליוסי את הטחול,
את הריאה, וכלייה אחת. מישהו אחר
אמר שקטעו לו רגל. מישהו סיפר שרוב
העצמות בגופו שבורות. האנשים היו מוכנים
להאמין לכל מה שסיפרו להם, וליותר
מזה. עוד בשבת, בחגיגת בת־המצווה
של בתה של יפה ירקוני, נמסר שיוסי
נפטר. אנשים החלו לבכות, עד שמישהו
צילצל לבית־ד,חולים והאמת התבררה. האמת
היתד, שקיפניס יצא מכלל סכנה, אחרי שנותח
בטחול ובמעיים.
ואז, כשמצבו של יוסי קיפניס עדיין לא
היה ברור, קרה אסון חדש. נורית קצ׳לסקי,
בתו של הפרופסור הידוע לכימיה, השחקנית
המוכשרת שערכה לא מזמן את הו־פעת־הבכורה
שלה במחזה הורים איומים,
וזכתה לתשבחות ולביקורות טובות, נמצאה
מחה בביתה.
ההיסטריה ברחוב ד,בור,ימה עשתה את

סילווסטר לפני שלוש שנים. אז הוא לא
תיאר לעצמו שהוא יסיים את חייו בצורה
טרגית יותר. בתאונה רוסה מאוד לזו הנראית
בתצלום נפצע ה שבוע יוסי קיפניס.

**ץ כוע זוועות עבר על חוגי האמנות
\1/זד,בור,ימה. אנשי דיזנגוף וכפית רגילים,
כמו הרבה אנשים אחרים, לקרוא מד
דעות־אבל בעתונים. הם יודעים, כמו כל
אחד אחר׳ שאנשים זקנים מתים בסוף. אין
הם רגילים להרגיש את זה כל־כך מקרוב,
בבת־אחת.

צדם התאונות

—!וו ווי, יי. ז

^ שבוע התהיל כשרפי עטרון, דמות
י < ידועה בכסית, נמצא מוטל ללא רוח־חיים
במיטתו. זה היה ערב הבחירות. באותם
ימים הוא עבד קשה למען ר שימת העולם
הזה, לאחר שבמשך שנים לא מצא שום
תעסוקה מתאימה. קשה היה להאמין שדווקא
בימים אלה נפטר.
אנשי כסית היו עדיין נרעשים ממותו של
רפי, וכבר פגעה בהם ידיעה חדשה• גיורא
* רוכמן ושושנה שגב נהרגו בתאונודדרכים.׳ גיורא רוכמן היד. מוכר לכל חוגי מכריו

חיוך אחר המוות

רא הופיע לוח־קיר של חברת צמיגי ש מ שון, ובו ת מונו ת פרסומת

של גיורא, כ שחיוך מאו שר על שפתיו והוא נו הג ב מכוני ת־ספו ר ט
מפוארת, דומה לזו בה נהרג .״ז ה היה מאוחר מדי מכדי לבטל את
הלוח הזה,׳׳ התנצל לאחרונה אחד ממנהליה של חברת שמשון.

תמונות מן האדנוס: תאונות הדרנים הקטלניות מתוך האוסף שר גיורא הנ מן

כ מ דיג ה
(המשך מעמוד ) 13

בות בית־המשפט 150 ,ל״י, כדמי־נזיק־ן
עבור הראש המפוצח.
כשנכנס הילד לכיתה א׳ נערכה לו בדי־קת־עיניים.
הבדיקה העלתה כי הוא עיוו־בעינו
האחת. הרופאים הגיעו למסקנה כי
הוא התעוור כתוצאה מהפגיעה בראשו.
ההורים פנו מיד לחברת־ד,ביטוח, דרשו
פיצוי על המום החדש שנתגלה. תשובת
החברה: כבר שילמנו. ההורים פנו אל
עורך־הדין אמנון זיכרוני, הגישו באמצעותו
תביעת־נזיקין.
בכתב התביעה, שהוגש השבוע לבית־המשפט
המחוזי בתל־אביב, הושמעה בפעם
הראשונה בתולדות המשפט הישראלי
הטענה, כי הסדר מסוג זה, שנקבע ב־ן
הצדדים מחוץ לכותלי בית־המשפט, והנוגע
לקטין, אינו תוסס מבחינה משפטית.
אם תתקבל טענה זו, יווצר תקדים משפכי
חשוב, והורים רבים, שהגיעו להסדרית
דומים, עשויים לחדש את תביעותיהם בס;•
בתי־המשפם. את ההוצאות הנוספות תשלג״
נר, חברות הביטוח.

דרכי חיים
מעופט הפירגע!

חא!1ת הרכבת :
שנתיים.

גיורא

היה

הצלם

הרא שון

רכבות התנג שו. רכבת עלעל
רכבת. זה קרה לפני
שהגיע אל תקום התאונה.

חאתת האוניה
של האונייה היוונית אלכסיה,

אחת ה ת מונו ת היפו ת ביותר שצילם
גיורא היא תמונת ההצלה
שעלתה השנה על שרטון מול נמל יפו.

צבע שערותיה, משחור לבלונד, מבלונד
לחום, ומחום לג׳ינג׳י.
כשהיו מציגים אותה בפני מישהו, היא
היתר, אומרת :״שמי נורית.״ סתם כך. היא
מעולם לא התגאתה בשמו של אביה. אבל
מה •שבלט אצלה יותר מכל, יותר מהפנים
המעניינים והחלקים שלה, מהעיניים הגדולות,
ומד,דיבור החתוך המתנגן שלה, היה
הצחוק שלה.
כשהיא היתד, צוחקת, אי־אפשר היה להישאר
אדישים. היא היתד, מדבקת את כל
מי שהיה בסביבתה.
הלווייה שלה׳ שנערכה ברחובות, היתר
לוויית־ענק. כל רחובות הלכה אחרי ארונה,
המוני אנשים צעירים, חברים־לעבודה, פרופסורים,
שחקני־תיאטרון, עתונאים ואמנים,
ליוו אותה בדרכה האחרונה. היו שם רבים
שהשתתפו בלוויות הקודמות.

״הורים איומים״

נורית

קצ׳לסקי, בתו של הפרופסור אהרון קציר, אחד ממדעניה הבכירים של
ישראל, הופיעה בתפקיד סדליין, לצידו של צדוק צרפתי, בהצגה של ד ן
קוקטו, הורים איומים. היא נפטרה בצורה מזעזעת ז מן מועט לאחר שזכתה לביקורות
מצויינו תבע תונו ת, לאחר הצגת הבכורה שלה. מותה עורר גל של ש מועות שונות.

ה זוו עו ת הסתיים. גל האסונות
^4/שפקד את הבוהימה הישראלית שכך.
החיים חזרו למסלולם, האנשים החלו, לאם־
לאט לשכוח. נשארו עוד כמה סימנים כואבים
כמו מודעה בעתון :״לרגל אסון תתבטלנה
כל ההצגות של המחזה הורים איומים עד
לחודש הבא.״
ואז הופיע לוח־שנה חדש. הוא היצא
על־ידי חברה לייצור צמיגים, ובו תמונות
נהדרות של גיורא רוכמן, הנוסע במכונית
מפוארת, בחיוך נפלא על השפתיים —
פירסומת לצמיגי שמשון.

שלה. אנשים נרעשים הפיצו את השמועה
שהבחורה התאבדה, שהיא בלעה כדורי־שינה
בכמות מופרזת ופתחה את תנור־הגאז
בביתה. הדמיון ההמוני החל קושר את כל
המיקרים המדהימים יחד. היו שסיפרו כי
הנערה התאבדה לאחר ששמעה על מותו
של גיורא רוכמן, והיו שמצאו לכך סיבות
אחרות. האמת היתד, שנורית, שהיתה מצוננת,
הדליקה את תנור־הגאז בביתר, על־מנת
להתחמם. התנור דלף כנראה וגרם
למותה.
באותו יום בו נמצאה מוטלת מתה על
שטיח ביתה, חיכה קהל של חמש־מאות
איש באולם מוגרבי כדי לראות אותה בהצגה.
באותו ערב, מאוחר יותר, חיכו לה׳
מיספר חברים כדי לערוך לה מסיבה. היא
זכתה בטוטו־הבחירות שנערך ביניהם, וניד־ברה
איתם להיפגש ולחגוג את זכייתה. היא
לא באה.

סיפרה היא:

במלחמה עברתי לרוסיה. עבדתי שם ב־מיכרות־ברזל
כמו גבר. כשהמלחמה נגמרה,
הכרתי בפולין, במחנה־עולים, בחור
צעיר, קצב במקצועו. התחתנו, והגיעו אלי
שמועות שהוא רודף אחרי נשים,
יום אחד הוא החלים לנסוע לברזיל.
ביקשתי גט, כי רציתי להגיע לארץ. הוא
רצה את הילדה שלנו. אני לא רציתי
לתת לו אותה, אז הוא נסע והשאיר
אותי עם הילדה בלי גם.
נסעתי לבדי לארץ. הגעתי הנה עם הילדה
שלי. היא היתר, או בת שנה.
שמו אותי בבית־עולים בנתניה, ושם הכרתי
אותו, את זאב. הוא היה גרוש, היו
לו כבר שתי נשים, והיה לו ילד בן
שנתיים. החלטנו לחיות ביחד.
לאחר הרבה טלטולים ובעיות קיבלני:
דירה בכפר־סבא. סידרנו לנו משק עם
פרות, אווזים ותרנגולות. הגענו לשתי
רפתות עם שלושים פרות. הוא לא התנהג

הצחוק המדכק

^ ותםשה כי רו אותה מספרים, שהיתר,
בחורה מוזרה ומלאת־חיים. אפשר היה
לראותה בחורף כשהיא מתרחצת בים תל־אביב.
היא היתד, מחליפה בשובבות את

עד היום עוד לא קרה מיקרה שפילגש
תתבע מזונות מגבר ותזכה. היה אמנם
מיקרה של אשה, שהיתר, הידועה־בציבור
של גבר שנפטר, וקיבלה את ירושת!.
היה גם מיקרה של עובד מדינה, שנפטר
בשנת , 1961 ופילגשו, שהיתר, אשת־איש
ואם לילדים, קיבלה פיצויים מהממשלה.
אבל פילגש שתבעה מזונות מהאיש שחי־,
א־תו, בעודו חי, עדיין לא זכתה בהם.
השבוע הפסידה עוד פילגש במשפנ־.
תביעת־ד,מזונות שלה, שהוגשה על־יד־עורך־הדין
דב ישראלי, לא נתקבלה, ורק
בנה המשותק עתיד לקבל 150 לירות כדמי-
מזונות.
בקשר לאם קבע השופט יצחק שילה:
״אפילו אילו היה הסכם מפורש בין ש:י
הצדדים, גם הוא לא היה מתקבל, כי
הסכם כזד. אינו אלא הסכם לחיי־אישות
בין אנשים שאינם נשואים. הוא נוגד
את המוסר, ואם אינו נוגד את המוסר
הרי את טובת־הציבור הוא בוודאי נוגד.״
״לא אתן לו!״ מהן זכויותיה של
הפילגש בארץ? כבר שבע־עשרה שנה מת-.
הל מאבק על העניין, ועדיין אין פיתרון.
בדרך כלל נהוג לראות את הפילגש
כיפהפיה מושחתת, הגוזלת את הבעל מביתו
ומילדיו, ומהאשה שנשא לו. בהרב־י,
מיקרים אין הדבר כך, ובעיקר לא במיקרה
שהתברר השבוע בבית המשפט.
״היא מוצצת לי את הדם כבר שבע-
עשרה שנה!״ צעק הגבר לעבר השופט.
״אני לא אתן לו את התענוג ללכת א1
האחרת, הוא לא יזרוק אותי החוצה!״ צעקה
בפניו הפילגש.
הגבר ופילגשו לא נראו, אמנם, בביתר,משפט,
כגבר ופילגשו, אבל הם לא נרא־גם
כבעל ואשה. הם נראו כשני אנשים,
חולים׳ זקנים, שאין ביניהם שום דבר
משותף, מלבד שינאה הדדית.
סתםקצב. כתבת העולם הזה מצאה
את שניהם, כל אחד בפינתו, במסדרונות
בית־המשפט, ושמעה מהם את סיפורם.
הפילגש, רחל *,פתחה את פיה וסיפרה
בקול קשוח ועייף.

חיים משוגעים

בימים אלה מ מ שיכות להופיע מעל דפי הע תונו ת מודעות
פירסומת בהן נראה גיורא כשהוא צוהל ומחייך.
בחייו הפרטיים היה עליז ו שמח, אבל יחד עם זאת היה עובד אחראי ומסור לעבודתו.

(המשך בעמוד [22

ה ש מו ת בדויים לצורך הנתבה,

7יי

הודעה חשובה!

(המשך מעמוד ו ) 1י

או את מגמתו הכללית, או את רוחו, או את עורכיו. אך לא די באהדה כדי להביא להצבעה.
זאב ז׳בוטינסקי המנוח נהג להשתמש במישחק־מילים גרמני ולדבר על ההבדל בין ״שטי־מונג״
(מצב־רוח) לבין ״אבשטימונג״ (הצבעה) .נזכרתי בכך פעמים רבות בעת המערכה,
כאשר נתקלנו בגילויים נהדרים של אהדה במישורים רבים — לא רק על פני ההמונים
שנהרו לאסיפותינו, אלא גם בלכתנו ברחוב, בהופיענו בקיבוצים, במכתבים ובתרומות,
שאלתי את עצמי: האם יכל אלה יצביעו בעדנו?
אין כל ספק כי לא כל אוהדי העולם הזה הצביעו בעדו. ולא כל אלה המברכים אותנו
היום, בכנות ובספונטאניות, שמו שין במעטפה ליד הקלפי( .והרי רק 1533 קולות נוספים
היו דרושים לנו כדי להכניס נציג שני לכנסת, לפי התוצאות הרשמיות!)
מה, אם כן, הקשר בין אהדה והצבעה?
מדובר כאן בשני מישורים שונים. יכול אדם לקרוא את מאמריו של פלוני, להסכים עימו
תמיד או לעיתים קרובות, לסמפט אותו באופן אישי — ובכל זאת לא יעלה על דעתו להצביע
בעדו. ויכול אדם להצביע בעד מפלגה, מבלי להסכים עם רבים ממעשיה ומדעותיה, ומבלי
לסמפט את מנהיגיה. כי על הצבעתו של אדם משפיעים גורמים רבים.
לתושבי סביון, בת-ים, חולון,
הרצליה, נתניה ותל-אביב
אשר מסרו שטיחים לרחיצה וניקוי
אצל י. לוי משד׳ חן ת׳׳א
מוזמנים לקבל את השטיחים
ולהתכבד בכוסית
בחנות החדשה שלנו

״ די רבו בסיפרגות!״

ב-ככר מפריק 12
החנות לשטיחים י. לוי

*יי* גבי רשימח חדשה, ותהא גם סימפאטית ביותר, פועלים גורמי־רתיעה רבים, כמו:
$השיגרה. אדם הרגיל להצביע בעד מפלגה מסויימת, אינו זונח אותה בנקל, גם

כשהיא מרגיזה אותו. כך זה בכל
מקום, קל וחומר בישראל. הוא הולך
לאסיפה של רשימה אחרת, קורא
את דבריה, מתרשם מהם, מגלה
להם אהדה — וממשיך בכל זאת
להצביע בעד המפלגה אשר למענה
הצביע משחר־נעוריו.

ב־דו־דיר־ר*ו־י*ו
חנדן
ז־יבד

לטלויזיה הוזדטה

לסוכנים: פרטים
טלפון :
2ך ךך 4 4
ונל־אביב

ההתנגדות הפסיכולוגית ל רשימה
חדשה בא שר היא חדשה.

6 £ 0 6 1110

£א£6]121מ1

ירחון נשלח ישר מארה״ב
חתימה לשנה 33ל״י

גבט.

הני מוק

״ ביז ב ח

הקול״.

רשימה חדשה ד -אין ערובה שתעבור
את אחוז החסימה. אם לא
תעבור, מבוזבזים הקולות שניתנו
לה. איש אינו רוצה לבזבז את קולו.
לכן אומרים רבים: מפל״ה
פלונית פחות סימפאטית, אך קול
הניתן לה אינו מבוזבז, ואילו הרשימה
החדשה לא תעבור את
אחוז־החסימה( .אני משוכנע שאילו
נערכו השבוע הבחירות בשנית,
היינו זוכים בנקל בשלושה מנדא־טים,
בגלל היעלמו של גורם־הרתעה

דנגור

אבן־גבירול 12 תל־אביב

וב׳ </ב~>1ון

למראית־עין יש בישראל מספר גדול
של מפלגות 13 .רשימות זכו לייצוג
בכנסת השישית — מהן שתיים
שהן מפלגות כפולות (המערך ו־גח״ל).
מובן
שזה המצב רק למראית־עין.
למעשה יכלו כל המפלגות מחרות
ועד מפ״ם (ואולי גם עד
מק״י) להסתדר יפה מאד במפלגה
גדולה אחת. המרחק בין בגין וסנה
כיום אינו גדול יותר מזה שבין
בארי גולדווטר וג׳ון לינדסיי. כך
שמספר המפלגות האמיתי בכנסת
הבאה קטן בהרבה — שלוש או ארבע.
אולם בבחירות קובעת מראית־העין.
האדם ברחוב מתייחס באי־רצון
לרשימה חדשה, מתוך גישה
פשטנית ש״די לנו במפלגות!״ משפט
זה יכול לחרוץ את דינה של
זז״כ וזשה
רשימה חדשה לאבדון.
לכן לא די לרשימה חדשה לזכות במידה ניכרת של אהדה לדעותיה או לאישיה. כדי להתגבר
על גורמי־הרתיעה האוטומטיים (וכדי להתמודד, לאחר מכן, עם הבולדוזרים האדירים
של המנגנונים המפלגתיים) דרוש לה עוד משהו. דרוש גורם שיהפוך את האהדה הפאסיבית
של האזרח לרצון אקטיבי להצביע בעדה ולהיחלץ לעזרתה.
משהו או מישהו מוכרח להגיד לאזרח: עליך לוותר על השיגרה, עליך להתעלם מדברי
דליגלוג וההוקעה של השכנים השמרניים, עליך להסתכן ולתמוך באופן פעיל ברשימה
החדשה — בגלל סיבה מסויימת ומעשית.
זה היה תפקידו של חוק לישון הרע. הוא חולל את הנם, הפך את הבלתי־אפשרי לאפשרי.
הוא לא יצר אוהדים חדשים להעולס הזה, לא קירב את רעיונות השבועון המסויים ללבבות
חדשים. אבל הוא אמר לאוהדים: עכשיו לא די עוד באהדתכם. עכשיו עליכם לעשות משהו!
— כי אחרת יקיץ הקץ על הרעיונות ועל הבמה המבטאת אותם.

\זפריצ\ז ר1\2רש הדרשים
טלפון המשרד 31688

התחנה ליעוץ
בשאלות מין ונשואין
פתוחה בכל יום שני וחמישי
בבית הבריאות שטראוס, רחוב
בלפור ,14ת״א, חדר מספר ,7
בין השעות 8 — 6בערב.

1יום ה׳ 18.11
תל־אביב אהל־שם ן 1 יום ו׳ 19.11 חולון ארמון
1מוצ״ש 20.11
1חיפה ביתינו 7.15־| 9.15
יום ב׳ 22.11 פרדס חנה
בית־העם
יום ג׳ 23.11 נוף־ים תל־אור
יום ד׳ 24.11 יזור גן תמר
יום ה׳ 25.11
תל־אביב מוגרבי

יום ו׳ 26.11 עכו גן עדן

בע שעה אחרי שקול ישראל שידר את הידיעה, כאשר משה אונא, דוב יוסף ולוי אש־ן
כול עדיין היו בשיא התרוממות־הרוח על נצחונם הכביר, החל הטלפון מצלצל בביתי.
בפי כל המצלצלים היתד, דרישה אחידה: ללכת לבחירות.
הראשון היה דויד ארנפלד, היהלומן הצעיר, שנמנה עם ראשוני שורת המתנדבים. השני
היה רפי עטרון, נכה־המלחמה שנפטר שעות מעטות לפני פתיחת הקלפיות. חבל שלא
רשמתי אז את שמות האחרים. בלב כולם נוצר קשר אוטומאטי בין החוק ובין ההליכה לבחירות.
יתכן כי בשלבים הסופיים של המערכה פחתה חשיבותו המעשית של חוק ל שן! הרע לגבי
הכרעת הבוחר, וגברה חשיבותם של גורמים אחרים. על כך עוד נעמוד. אך אין בלבי שמץ,
של ספק כי חוק לשון הרע תרם תרומה מכרעת להצלחת רשימתנו בשלב המכריע — שהיה
דווקא השלב הראשון. כי בשלב זה נסללה הדרך אל לב הציבור, בשלב זה באו המתנדבים
העיקריים שקיבלו על עצמם את עול המעשה, ובשלב זה עמדו בפנינו הבעיות הקשות
ביותר, כגון,הרכבת רשימת המועמדים ואיסוף החתימות עליה.
כאשר ישבתי השבוע בלשכתו של השופט אלפרד ויתקון, בבית המשפט העליון, והרציתי
את טענותי נגד חוק לשון הרע, לא יכולתי שלא לחשוב על התוצאה הפאראדוכסלית של
חוק זה. יוזמיו חקקוהו כדי לסתום את הפה לשבועון המסויים ולעקרונותיו הפוליטיים —
ועתה הם ייאלצו לראות את פני עורכו ולשמוע את קולו בקודש־הקודשים שלהם, שהיה
עד כה סגור ומסוגר בפני כל מי שלא השתייך לחוג המוצמצם של עסקני המפלגות הישנות.
אכן, בור כרה ויחפרהו.
(על הבעיות הראשונות, המשברים הראשונים והנצחונות הראשונים,
למחרת קום הרשימה, יסופר בכתבה הבאה בסידרה זו).
ה עול ם חז ה 1472

״העולם הזה״ מעניק את חופש־הדיבוו רשועו המודח שד הניבחות

,,אתה בלוף, צ׳יוי׳ן׳!״
הגביע העולמי. איזו אחריות היא זו?

מאת

חיים לוין

״דדטחטו אותם !׳׳

הכל בלוף, רבותי. כל האגדה על המאמן
הגדול צ׳יריץ׳ היא בלוף אחד גדול.
אחרי כל־כך הרבה זמן בארץ, הוא הצליח
להגיע לכך שהנבחרת הלאומית של ישראל
תפסיד באיצטד׳־ון ברמת־גן בתוצאה של ,0:5
תוצאה בה הפסידה הנבחרת ברמת־גן רק
לאלופת העולם: ברזיל.
אבל לצ׳יריץ׳ יש תרוץ יוצא מן הכלל.
יומיים לאחר המישחק הוא כבר הכריז של-
חיימקה לוין אין מקום בסגל. כל ילד מבין
לפי זד, שחמשת הגולים נכנסו באשמתו של
חיים לוין, ולמאמן אין כל חלק בביזיון.
צ׳יריץ׳ חיפש אותי כבר הרבה זמן. עכשיו
הוא מצא אותי. אם יש מקום להטיל
על מישהו את האשמה אחרי המישחק נגד
בלגיה, אז הוא יכול להטיל אותה כולה על
הגב שלו. כל הכישלון הוא שלו.
השגיאה הראשונה שלו ה־תה בטאקטיקה
המחורבנת, שהוא קבע למישחק הזה. הוא
הציב שמירה אישית על ארבעת החלוצים
הקדמיים של הבלגים, השאיר על־ידי כן
חשופים לחלוטין לפעולה את הקפטן הבלגי
ג׳וזף ג׳וריון, המקשר שלו מישליס והמגן
הימני, שעלה למעלה, היילנס.

שכעה מטרים לשער !
**י* לושה שחל,נים, שיכלו לעשות מה
שהם רוצים במיגרש! הבלגים תפסו
תיכף ומיד את הטאקטיקה הגאונית של המאמן
הגאון שלנו. סטוקמן זז הצידה וסחב
איתו את שמילוביץ. מה קרה? אני נשארתי
לגמרי לבד מול החלוצים הבלגיים! הקהל
לפעמים שוכח שרוחב השער הוא יותר
משבעה מטרים.
לא שחקן אחד שלהם נשאר לבדו בשש־עשרה,
אלא שלושה. הם היו מוסרים האחד
לשני עד שלמישהו היה מתחשק לתת גול.
לא היה לי מההתחלה שום סיכוי לעצור
אף כדור. אנחנו שיחקנו בלי בלם, וכל השערים
נכנסו אצלנו במרכז. איפה נשמע
דבר כזה אצל נבחרת לאומית?
את הקהל התמים אפשר אולי לרמות, אבל
שחקני־הספסל הבלגיים, שישבו לא רחוק
ממני, אמרו לי כבר בהתחלה, שאני אהיה
מיסכן עם הגנה כזאת. אני בעצמי, כששמעתי
באיזו טאקטיקה עומד צ׳יריץ׳ לשחק,
אמרתי לשמילוביץ שיהיה ברון גדול.
אם אחרי הטאקטיקה הגאונית והשמירה
האישית הגאונית של צ׳יריץ׳ הפסדנו ,0:5
כמה היינו מפסידים אם היינו משחקים בצורה
רגילה?
לצ׳יריץ׳ היה עוד תכסיס נפלא, שאף אחד,
אפילו לא הבלגים, לא תפס אותו עד היום.
הוא חשב שאם הפסדנו נגד הבלגים בבריסל
,0:1כששיחקנו עם אחד־עשר שחקנים, אזי
כדי לנצח אנחנו פשוט צריכים לשחק עם
שני שחקנים פחות.
עלינו למישחק תשעה שחקנים בריאים.
שניים, סלבי ויצחק אנגלנדר, היו פצועים
מהרגע הראשון. שלושה ימים אחרי המיש־חק
נגד בלגיה, במישחקי הליגה הלאומית,
טלבי לא שיהק עדיין ואנגלנדר שיחק בקושי
חצי מישחק. אבל לדעת צ׳יריץ׳ הם
היו די בריאים כדי לשחק במישחק על

ספן ן־ט כדורגל לפני
אוהדי־ד,כדורגל עצובים. אחרי המהלומה
המחומשת שנבעטה מרגלי הבלגים ביום
הרביעי שעבר (ראה מיסגרת) ,לא מצפים
חובבי־הכדורגל הישראליים לגדולות מצד
נבחרתם, במישחק נגד בולגריה, שייערך
ביום הראשון.
ההתמודדות הישראלית—בולגרית, בדומה
להתמודדות עם הבלגים, תיערך במיסגרת
ה עול ם הז ה 1472

דבר. היינו עושים אימון כמו שעור התעמלות
של ילדים בכיתה חי׳ ת של עממי.

** לכי ואננלנדר היו מאה אחוז פצועים.
^ כל אחד ידע מזה. איך נותנים לשחקנים
כאלה לשחק? זה הרי גומר את הנבחרת
ישר מההתחלה!
אנחנו עלינו למיגרש כמו שיות המובלות
לטבח. צ׳יריץ׳ הכין את הצוואר שלנו ואמר
לבלגים :״תשחטו אותם!׳׳ והם שחטו אותנו.
מה שהוא עשה לי זה סיפור בפני עצמו.
חזרתי פעם אחת מאוחר בלילה, זאת אומרת,
עשר דקות אחרי כולם. מאז הוא רשם
אותי אצלו בספר השחור. הוא פשוט רק
אוהב אנשים שהוא יכול לרכב עליהם. אני
לא מוכן שמישהו ירכב עלי, אפילו לא
מאמן כמו צ׳יריץ.,
יש אצלו כמה שחקנים בנבחרת שהוא
אוהב, והשאר זה זבל בשבילו. תחפשו שחקן
בנבחרת שעוד לא זכה להיקרא בשם
של אבר מסויים מאוד בגוף, ואני בטוח
שלא תמצאו. הוא לועג לכל שחקן, ומבטל
אותו לגמרי. לשמילו הוא אמר שהוא גנג־סטר.
זה יחס לקפטן של הנבחרת הלאומית?
אני לא אומר שמאמן צריך להיות צדיק
מושלם, אבל קצת• איך הוא יכול לדרוש
ממני שאני אהיה שקט, רגוע וטוב במישחק,
אם שבועות קודם הוא מעצבן אותי בלי
הרף? מותח לי את העצבים, צוחק ממני
ומקניט אותי כל הזמן?
מאמן הוא לא רק מורה לכדורגל. הוא
צריך גם להיות קצת בן־אדם.

הכד מיוכיד
* • ד עכשיו אני לא מבין בשביל מה
היה הטראסק הזה עם המחנה הסגור בנתניה?
בשביל להפסיד?0:5בשביל ללמוד
לשחק יותר טוב רמי?
אני מפסיד מאות לירות על כל מחנה־אימון.
בשביל מה? בשביל שאחד צ׳יריץ׳
ינסה לרכב עלי, ואחר־כך ימצא אותי בתור
שעיר לעזאזל לכשלונות שלו?
צ׳יריץ׳ היה לנו דוגמה יוצאת מן הכלל
בהתנהגות שלו בנתניה. גם תצרוכת הוזיסקי
במלון עלתה בהרבה. הוא לא איינסלי, אבל
הוא יודע לשתות.
את אשתו הוא השאיר בבית. עלינו אסר
הכל. נותר לנו רק להסתכל על בחורות,
אבל המאמן? כל שמלה שהיה רואה היה

שער הנבחרת, יאיר נוסובסקי, הוא גם־כן
מכפר־סבא.
שפר יש לו תפקיד מיוחד בנבחרת. הוא
הלחשן של צ׳יריץ׳ .כל שחקן, שרוצה לשחק
בנבחרת, מחייך יפה אל שפר, עובר לגור
בכפר־סבא, אם אפשר גם משתדל להיכנס
למשפחה של שפר, ואז, אם עד כאן הוא
הגיע בשלום, שפר מזכיר את שמו לפני
צ׳יריץ.:
לשפר יש חוץ מזה גם חולשה מיוחדת
אחרת. האמביציה שלו בחיים היא לראות
מה שיותר שחקנים של נבחרה־הנוער בנבחרת
של הבוגרים.
אם יהיו הרבה שחקנים מנבחרת הנוער,
שהוא מאמנה, בנבחרת הבוגרים, הרי כולם
יגידו ששפר הוא מאמן גדול.
יחזקאל חזום, למשל, הוא שהקן מנבחרת
הנוער, ששיחק ביום הרביעי שעבר נגד בלגיה.
חזום הוא ילד מאד נחמד, אבל שיתנו
לו לשחק נגד בלגיה בתפקיד חלוץ מרכזי?
שיתנו לו, לילד הזה, שאפילו בקבוצה שלו,
הפועל תל־אביב, אין לו עוד מקום בטוח,
ללבוש את אותה החולצה שלבש בזמנו
שייע גלזר?!
את התוצאה אתם ראיתם ביום הרביעי.

מזל שרר! חמש

גבחרת לאומית בר!ל8י0
**ץ כעה ימים לפני המישחק, אחרי ש־ביקשתי
מאה פעמים, הוא נתן לי
רשות לנטוע לשעתיים לראות את הילדות
שלי. אחרי שחזרתי, הוא חקר אותי אם באמת
הייתי בבית. לא רק זה, אלא גם כשאשתי
באה לבקר אותנו, הוא תפס אותה
תיכף ושאל אותה אם באמת הייתי בבית,
ולא חס וחלילה במקום אחר.
באיזה מצב מעמידה אותי התנהגות כזאת?
מה אני, ילד קטן? אני הרי שחקן
כדורגל חובב, ולא חייל של האדון צ׳יריץ.,
זו התנהגות של מאמן, לנסות ולסכסך בתוך
המשפחה?
כשהתחלנו עם מחנות־האימונים, הוא עוד
לא אהב לשחק קלפים. יותר מאוחר הוא
גילה כמד, זה נחמד לשחק רמי ופוקר, ומאז
כל נבחרת ישראל בכדורגל יכולה גם להיות
נבחרת ישראל בקלפים.
עשרה ימים היתד, הנבחרת במחנה־אימו־נים
סגור ומסוגר. עוד אף פעם לא היה
מחנה כזה ארוך. ולמה? כדי שנוכל טוב
להתאמן בקלפים.
בעיתונים היה כתוב שצ׳יריץ׳ עשה את
מחנה־האימונים הארוך ביותר בתולדות הכדורגל
הישראלי, כדי להעלות את הכושר
הגופני שלנו. זה בילבול ביצים. רק טיפשים
יבלעו צפרדע כזאת.
מה היינו עושים במחנה? קמים בבוקר,
עושים קצת התעמלות, ואחר־כך משחקים
מישחק כדוריד, הולכים לטייל ומשחקים קלפים.
כך מעלים את הכושר הגופני?
כשאימן אותנו הישראלי יוסל׳ה מרימוביץ׳,
לא הייתי יכול לזוז אחרי שנגמר האימון.
לא הייתי יכול לדבר עם אף אחד. לא הייתי
יכול לעשות כלום. אצל צ׳יריץ׳ — שום

י צ׳יריץ׳ יש ;ם עוזר דגול כמוהו,
/עמנואל שפר, מכפר־סבא. זה רק מיקרה
שהשוער שיש לו עכשיו סיכויים לעמוד ב
המישחקים
על הגביע העולמי. אך עתה
אפסו אפילו הסיכויים התיאורטיים לזכות
בגביע.
התערבות מן השמיים. השאלה הגדולה
של השבוע היתה, אם אמנם יסיק
מאמן הנבחרת הלאומית, מילובאן צ׳יריץ׳,
את מלוא המסקנות מכשלון השבוע שעבר,
והאם ישכיל להציב הפעם בשורות הנבחרת
את 11 השחקנים הטובים ביותר של ישראל.
אך כנראה שמן השמיים התערבו לרעת
נבחרת ישראל. כי במישחקי הליגה הלאומית,
בשבת האחרונה, נפצע אחד ממיטב
כדורגלני ישראל: הנתנייתי מרדכי שפיגלר.
הוא התנגש עם חלוץ מכבי משה עסיס,
נשאר שוכב על הארץ. תחילה חשבו הכל

כי מוטל׳ה שבר את קרסולו, אך ביום
הראשון הוברר, כי הוא סובל רק משטף־דם.
בעזרת טיפול יום־יומי ותפילות אוהדי
הכדורגל של נתניה, מקווים מנהלי הנבחרת
כי שפיגלר בכל זאת ישחק במישחק הגורלי.

אם לא יוכל שפיגלר לשחק נגד
בולגריה, יפגע הדבר קשות בנבחרת הישראלית.
צ׳יריץ׳ יציב כנראה במקומו את
הלוחם הוותיק בועז קאופמן.
נראה היה, כי לאחר האכזבה העמוקה
שהנחילו לו הצעירים, ישוב צ׳יריץ׳ להסתמך,
במישחק נגד בולגריה, על הכדורגלנים
הוותיקים והמנוסים יותר.
הנבחרת הבולגרית, שניצחה את הנבחרת

הטקטיקה

של נבחרת ישראל
במי שחקה נגד בל גיה׳
כפי ש שורטטה בידי חיים לוין• שח-
קני־ההגנה של ישראל שמרו אי שית על
החלוצים הבלגיים, ה שאירו על-ידי בן שלושה
שחקנים בלגיים חופ שיים מול לוין.

בוחן אם לא מסתתר מאחוריה איזה שחקן
כדורגל מוכשר. מה יש? יכולות להיות גם
בחורות שתדענה לשחק כדורגל.
את יוסל׳ה מרימוביץ׳ שלחו לגלות באמריקה,
כי הוא היה אדם ישר. במקומו
גילה מיכה אלמוג, יושב־ראש הוועדה המיק־צועית
של ההתאחדות לכדורגל, את צ׳יריץ.,
מאז יש שני מלכים חדשים בכדורגל הישראלי׳
ואוי למי שלא מוצא חן בעיניהם.
לי עוד זוכרים את זה שעזבתי בזמנו את
הפועל פתח־תקווה. אנשי הפועל בהתאחדות
בוודאי שאינם יכולים לשכוח דבר כזה. לא
פלא לכן שרק מחפשים הזדמנות בשביל
לדפוק אותי.
גיולה מאנדי גם הוא הודה, לפני שנסע,
שאני השוער מספר 1והוא לא יכול היה
לקחת אותי בגלל לחץ שהפעילו עליו.
הכל מלוכלך אצלנו בכדורגל, ובמיוחד
בנבחרת. תשאלו את אחד השחקנים. נראה
אם תמצאו אחד שיגיד שטוב לו.

החלוץ המרכזי הוא י 7ד

ף* מאמן של מכבי תל־אביב, אליעזר
| 1שפיגל, אמר בראיון עם עיתונאי, שהעובדה
ששישה שחקנים של מכבי תל־אביב
משתתפים בסגל הניבחרת הורסת את הקבוצה.
המתרגם הנאמן שלו תירגם לו את
הבל מילה במילה, ואז צ׳יריץ׳ אמר לי:
״תראה מה שאתם כתבתם בעיתון; אני אסדר
את מכבי תל־אביב בשביל זה.׳׳
ובאמת הוא נתן לניסים בכר ממכבי לשחק
תפקיד שאליו הוא לא רגיל בכלל
בהתקפה, ועכשיו הוא ניפה לא רק אותי,
אלא גם את שלום שיקווה ומיקו בלו. נראה
שהשיקולים מלפני שבועיים, שהביאו לזה
שהוא יזמין אותם לנבחרת, לא תופסים יותר.
כשהנבחרת לא שווה שום דבר, כאשר המאמן
לא שווה כלום, תמיד השוער הוא שמוציא
את הכדורים מהרשת. זה אומר שהשוער
לא שווה כלום? אולי יש מישהו,
שהקליט את השידור של נחמיה בן־אביהם
מהמישחק? תספרו כמה פעמים הוא סיפר
שהצלתי שערבטוח! לי נדמה שלפחות
שלוש פעמים.
היה לנו מזל שקיבלנו רק חמש, ולא
יותר. הבלגים פשוט לא התאמצו לתת יותר•

למה לי כל זה?

כי נתתי חמש־עשרה שנה מהחיים
שלי לכדורגל. אין לא חג ולא שבת,
הכל אצלי כדורגל. אני מפסיד מזה, אני נפצע,
אנשים ברמה של צ׳יריץ׳ מנסים לרכב
עלי. מה יש לי מכל זה? למה לי זה?
איך זה יתכן, שאנשים ישכחו כל־כך מהר
את מספר הפעמים שהצלתי את הנבחרת מ־תבוסות
נוראיות?
לי זה כבר לא איכפת. עם אנשים כמו
צ׳יריץ׳ ,וכמו אלה שעומדים מאחוריו, אני
לא אלך. אני איתו גמרתי.
אבל לכם זה צריך להיות איכפת. אתם
צריכים להתעורר סוף־סוף ולא לתת שאיזה
מאמן יזרוק לכם חול בפרצוף. הגיע הזמן
שתפקחו את העיניים!
הישראלית בסופיה בשיעור ,0:4חייבת לנצח
גס ברמת־גן כדי שתוכל להמשיך
לקוות להגיע ללונדון למישחקים על הגביע
העולמי. אין ספק לכן, שהבולגרים יתייחסו
למישחק במלוא הרצינות, ישקיעו בו את
כל מרצם.
אם אמנם יצליחו הבולגרים לנצח את
הנבחרת הישראלית, יתמודדו שוב נגד הבלגים,
כדי לקבוע מי משתי הנבחרות
תיסע ללונדון.
תקווה אחת ויחידה נשארה השבוע בסתר
ליבם של חובבי־הכדורגל בארץ: שהכדור־גלנים
חביביהם יילחמו, יעשו הכל כדי לא
לקבוע שיא־הפסדים חדש לנבחרת הישראלית
במיגרשה הביתי.

אנ שי ם
מק־ד אל ק ד
לפרופסור הירושלמי ישעיהו ליבו־כי
ץ יש עמדות ברורות בשאלות חברה
ומישטר במדינת ישראל. לאחרונה ביטא
הלק מהן. על חוק השבת :״כל נסיון להחדיר
באמצעות השלטון של מדינה חילונית
את הדבר הנקרא, חקיקה דתית ,,אינו אלא
רמאות וגניבת־דעת, וגורם חילול ה׳ ,בזיון
התורה והרם הדת על הרבנות :״אחת
הזרועות של השלטון האנטי־יהודי פקידות
של שלטון חילוני על היהדות
במדינה :״קיומה של היהדות במדינת ישראל
היא קיומה של פילגש מוחזקת.״ *
על המדינה :״המדינה היא פילגש מוחזקת
של גרמניה, של אמריקה ושל יהדות העולם
על השנור :״כשם שאדם המתפרנס
מן הצדקה הוא פאראזיט, כך גם
המדינה. מסיבות פסיכולוגיות מן הנמנע
הוא שחברה שהיא כולה חברה נתמכת,
תהיה חברה הגונה לפרופסור, שהוא
עצמו יהודי דתי, ישנה גם הצעה להרכב
הממשלה בישראל :״קואליציה מקיר אל קיר
משה דיין ראש הממשלה, ויצחקרפאל סגן ראש הממשלה ליהודי דתי
אחר, הרב יחזקאל סדנא, ראש י שיבת
חב רון, הצעה אחרת לראשות הממשלה.
בפגישה שקיים השבוע בירושלים, עם נשיא

שר המסחר והתעשייה, ידוע כזללן מושבע.
חוץ מלחם הוא אוהב הכל. פעם, כשביקר
באחד המפעלים, נשאל מה להכין עבורו.
״סנדביצ׳ים,״ ביקש השר ,״שיהיו עם הרבה
בשר, אבל בלי לחם לאחר ששר המשפטים,
דוב יוסף, נחל כישלון כשלא
השיג את מטרתו בחקיקת חוק ל שון הרע,
ולאחר שהסתבך בפרשת איש אל־פתח, מחמוד
חג׳אזי, החליטו עוזריו במשרד המשפטים
כי ייטב לכולם אם השר יעבוד
פחות. סיפר אחד הפקידים הבכירים במשרד
המשפטים לכמה מידידיו :״אין סיכוי
שהשר ימשיך לכהן בתפקידו בממשלה הבאה.
לכן החלטנו, בסוד, לעשות מעין
שביתר, איטלקית — שביתת־האטה. אנחנו
משתדלים שפחות עניינים יגיעו להכרעה לשולחנו
של יוסף, כדי שפחות סיבוכים ו־בושות
ייגרמו בעתיד 9זוכרים את הסערה
שקמה באמריקה, כשהמניסטר האמריקאי
צ׳ארלי וילסון, שהיד, גם מנהל
חברת ג׳נרל מיטורס, אמר :״מה שטוב לג נרל מו טו רס טוב לארצות־הברית״? ובכן,
גם בישראל ישנם מיליונרים בעלי הרגשה
דומה. הם רק מנסחים את זה קצת אחרת.
יקדתיאל פדרמן, למשל, הוא מיליונר
אמיתי, אבל הוא לא חושב שמה שטוב
עבורו טוב גם עבור המדינה. אצלו המצב

״הארץ״ :מחזה שכדאי וכדאי לראותו בשל הספור הפשוט,
העיב ד המודרני, הבימוי המבריק והמשחק
הטוב.
״מעריב״ נ הנושא עתיק — האהבה, אולם צורת הטיפול
מודרנית לחלוטין.
מוסר השכל מובהק דווקא לתקופתנו אנו,
כוחו של הרגש חזק מכוח הכפיר, של מחשבה
ממושטרת.
״ידיעות אחרונות״ :הצגה מרעננת בעצם חריגתה מן
השגרה שראוי לראותה. הצופה מוחזק בדריכות
מהרמת המסך ועד להורדתו.

למדו

קצרנותעבריתו,או אנגלית
ב״אולסן גרג״ £ 0 0א )0כהנהלת מר חיים בר־קמא
(הלימודים מתקיימים ברח׳ פינקס ,15 טל)244635 .

קורס בוקר
קורס ערב

נפתח ביום ב׳ 15 ,בנובמבר (נמשך עד 25 בנובמבר).
נפתח ביום ה׳ 18 ,בנובמבר (נמשך עד 5בדצמבר).

פרוס׳ לבאי עם נשיא המדינה
ואחר־כך: ה תפ תלויו ת

ההצלחה מובטחת ! משום ההתעניינות הרבה הירשמו בהקדם !
תל-אביב: רח׳ גורדון ( 5טל .)236209 .חי פ ה: בי״ס ״במעלה״.

המדינה זלמן שזר, הציע הרב כי תפקיד
הרכבת הממשלה יוטל על ח״ב רפ״י דויד
מי שחשב שאת ראשות
פן־גוריון.
עיריית ירושלים השיג טדי קולק באמצעות
קנוניות מפלגתיות, או כדי לספק את
תאוות השלטון שלו ושל מפלגתו, אינו
אלא טועה. הוא עשה הכל לשם שמים, עובדה:
לאחר חתימת ההסכם עם המפד״ל,
הוכר טדי על-ידי הדתיים כאדמו״ר, וקיבל
את ההכשר והברכות המתאימות מפי הרב
זלמן סירוצקין, יו״ר מועצת גדולי התורה,
ומפי ד,רבי מנור. אחר־כך עשו
המחותנים מסיבה, ולא סתם מסיבה, אלא
כשרה למהדרין. החבר טדי, מרשימת פועלי
ישראל, חבש כיפה, וחבר אחר, דתי ותיק,
קרא קטע מהתנ״ך. כשהגיע למשפט :״נכון
כסאך מאז,״ התרגש קולק, ודמעות ניקוז
בעיניו • .לאחר שהפך ראש עיר גם מטעם
ההשגחה העליונה, התפנה טדי לעסקיו ה־שיגרתיים,
טס לארצות־הברית בענייני מוזיאון
ישראל, לאסוף כסף, כדרכו. לפני כן
הספיק עוד להציב את פסל ראשו של דויד
בן־גוריון באחד מאולמות המוזיאון, ולהגיד
במה מילים בשבחו של מנהיגו הקשיש. את
הפסל הביאה לישראל דווקא רעיית ראש
הממשלה, מרים אשכול, שקיבלה אותו
במתנה מהפסל היהודי כנו שוץ בסקוטלנד,
שם שהתה בזמנו, כדי להשיק אוניה
ישראלית.
בחיפה באם תהיה
בקר אצל ״פוטו־ברנר״

ת ספורת אפס
זה שרוצה להתפטר, שר האוצר פינדס
ספיר, ידוע כמי שמחבב מילים מסויימות,

-.ר כ שו מ ק צו עמש תל ם

פ תי ח ת

ה קו ר ס * ^

1.12.65

קבלת לקוחות בסלון ביונ-הספר לספרות ״דיאנה״
יום-יום. בין השעות 1—9בצהרים 7—3 ,בערב
בימים^ א׳ ,ג׳ ,ה׳ .הסלון פתוח עד 9.30 בלילה.

ת אדיינ ם(1ככר דיזנג1ף)טל2^6066 .
פקידות כללית בירושלים:
4חודשים ! כתיבה במכונה —
חודש !

פנקסנות,

ביה״ס ״הפקיד״,
בצלאל 18

קצרנות :

י. פורמן,

רוב המצלמות שפורסמו בעתונות
בשבועות האחרונים, תמצא אצל
״פוטו־ברנר״ חיפה.
במצלמה מודרנית יכול לצלם
אפילו ילד.
מבחר פלשים גדול !

ור־ו־ותי•ר•יי 1וע ד
1י,11 יאר*. .ש ב

בעיקר כשהוא מתרגז, כמו :״פסקודניאק״,
״שמנדריק״ ״שונא ישראל״ או סתם ״שקרן״.
כשהוא נאלץ לנאום באנגלית, שפה שבה
אינו שולט, מכינים לו עוזריו את הנאומים
מראש. הוא לומד אותם, ומסמן לעצמו
מתחת למילים האנגליות סימני ניקוד
עבריים. את קרחתו המפורסמת אין הוא
מגלח לעולם. הוא פשוט מזמין אצל הספר
שלו תיספורת אפס. ספיר, מי שהיה בעבר

הוא בדיוק להיפך. הנד, מה שהוא אומר:
״מאוד מאוד מאושר שנתנו לי אפשרויות
בארץ. העזרה של הממשלה נתנה לי אפשרויות.
המצב הכלכלי נתן לי פוש. אני
לא שוכח את זה.״ ובכלל ,״עליתי והצלחתי
יחד עם המדינה.״ מלבד זאת, התגלה
פדרמן כאדם זהיר, שאינו ממהר להשקיע
במקומות לא מבטיחים. דובר פעם על כך
שהוא ישקיע במפעל בערד, אך הוא מגלה
כי ״לבנות מלון רק משום שהנחתי אבן־
פינה — זה אסון.״ או, למשל, באר־שבע:
״רצינו לבנות, אך כל זמן שיש שם מלון
שלא מרוזיח, זה לא טוב לבנות עוד מלון
שלא ירוויח.״ #בעוד שההיסטוריון היהודי־ההונגרי,
פרופסור ינ* לכאי, ממשיך בהפגזה
הגילויים שלו על עברו הנאצי של
יועץ השגרירות המערב־גרמנית בישראל,
הד״ר אלכסנדר טדי! ,מתפתלים אנשי
משרד החוץ הישראלי, מתחבטים ומתייעצים,
כיצד לצאת מן העניין. רק מעטים
זוכרים כי אותו לבאי התקבל השנה על־ידי
נשיא המדינה במעונו, כשבא לביקור בישראל.
אז הוצג על־ידי אותם אנשי משרד
החוץ כ״היסטוריון דגול ויהודי אמיץ.״

פסוקי השבוע
• ראש הממשלה לוי׳ אשבול,
על התקופה שלאחר הבחירות :״בתחילה
הכל נראה מתפורר, ואחר־כך, כבאורח פלא,
הכל מתאחד מחדש.״
• ד״ר הרצל רוזנכלום, עורך
ידיעות א חרונו ת :״הגידו מה שתגידו, הערבים
והיהודים הם בכל זאת אחים!״
• פינחס לבון, על דויד בן־גוריון:
״קנטרן, נוקם ונוטר, המזהה את גורל המדינה
עם עצמי.״
• ד״ר ישראל שייס :״הסנהדרין
היה מוסד בעל שם יווני שחוקק חוקים ברוח
היהדות, והכנסת היא מוסד בעל שם
יהודי המחוקקת חוקים ברוח הגויים.״
#חנ״ל :״אין שום זהות בין היהדות
לדמוקראטיה, ויש ביניהן אפילו סתירה.״
ה עול ם הז ה 1472

שגשו גורות, נח״!
אני עומדת לקבל שיגעון גדלות. למה?
כי כל גדולי המדינה החליטו לטפל בי.
מי שאינו מטפל בי, אינו גדול המדינה.
מי שלא מאמין יכול לקרוא את אוסף התגובות
שאספתי לאחרונה מהעתונים:
9הכר־רכנסוז מאיר יערי בעל ה־נזישמד
:״כשהנך עובר לדפים המוקדשים
לרכילות, הנך לומד לדעת כי לא כל מה
שנוצץ הוא זהב פרווים. זוהי הפינה הרומאנטית
של ה־עתון.
בנות מיליונרים,
מלכות־המים
ושאר מלכות־היופי,
שמלותיהן, תסרו־קותיהן
ומחשופיהן
זוכים לטיפול אוהד
ביותר.
״לפי טעמי אותן
הבחורות מהפרברים,
אשר בשל המצוקה מנוצלות והעזובה
הן על-ידי בולקינים
למיניהם, אינן יותר יערי מאשר
מפוקפקות
אי־אלו מלכות ויפהפיות, הניצות ביניהן
בציפורניהם על חתנים עשירים מעבר לים.
״אין ספק שההתעסקות ביפהפיות הללו
מוסיפה לעתון הזה לקוחות. די לעמוד ליד
איזה קיוסק ברחוב אלנבי, בשעה שמופיע
גליון חדש של העולם הזה, כדי לראות
איך נערים ונערות בגיל הטיפש״עשרה
חוטפים אותם כגלוסקאות טריות.״
9דויד לאזר, אחד מעורכי מעריב,
במעריב :״אין פירוש הדבר כי במבוכתך
הרבה ובחוסר נסיונך, גם מתוך סלידה מבל
כפייה ומאכזבה מכל
המפלגות, תסלול את
הדרך למפלגת הבידור
והפיקניק הפוליטי,
עם הכפייה
האנטי־אסתטית של
כל מיני ״רחלווז
מרחלות״ העוסקות
בלשון הרע ומצ־דיקות
את החוק הרע,
שכל אחד מאי־תנו
דורש את ביטולו
.־והן ,״מרח־אז
-לות״ אלו, מהוות
נימוק רציני בעד
קיומו של החוק.״
• בועז עכרון, עתונאי בידיעות אחרונות,
בפארודיה על רחל המרחלת :״במשך
חודשים רבים התפלאו כל החבר׳ה
מה יהיה הסוף עם מיקי שמוקלשטיין, ההטבעית בלונדית שהאבא
הזוהרת,
שלה
הוא היבואן
הכי גדול בארץ של
פרוות מינק וצ׳ינ־צ׳ילה,
ושותף ב־בבורסת
היהלומים,
שחצי רמת־גן ורחובות
שייכת לו.
״תחילה הסתובבה.
עם בני איתן הג׳יג־ג׳י,
זה שקיבל מאביו
במתנה מגרד-
שחקים כפרס על
עברץ
זה שקיבל תעודת־בגרות,
.כל חיי לא נפגשתי עם בחור
חמוד כזה,׳ אמרה מיקי בת השבע״עשרה.״

כו שרמלא
לנבחרת הישראלית הראשונה בארץ, נבחרת
הכוח, יש קהל גדול של מעריצים, וקהל
גדול של מעריצות. אין שום פלא בזה.
הנבחרת מלאה בחורי־חמד צעירים, גבריים
ובעלי רגליים שריריות.
יש לנבהרת המוני מעריצות, אבל אין בין
כל המעריצות מעריצה כל־כך נלהבת, כל־כך
יפה וכל־כך ספורטיבית כמו דרורה. דרורה
מגיעה בזמן לכל מישחק־כדורגל. היא
לא אוכלת, שוכבת בבית ובוכה כשהקבוצה
מפסידה. היא עורכת מסיבות, צוחקת, רוקדת,
מנשקת את הכדור ואת כל הכדורגלנים,
כשהקבוצה מנצחת.
ולא רק זה. היא מביאה לכל מישחק
את אמה׳ חווה, ואת שתי אחיותיה. הן
בוכות יחד איתר, כשהקבוצה מפסידה, וצוחקות
יחד איתר, כשהקבוצה מנצחת. לכן

נזירה נאוץ הקודש
ביום הרביעי של השבוע, יום אחד לאחר צאת הגליון של העולם
הזה, נכנס לצברה איש שמן, עם כרס של סוחר. המלצר שאל
אותו באדיבות איזה משקה להגיש לו, ובאיזה שולחן להושיב אותו.
הוא הסתכל על כל השולחנות ואמר כמה זה יעלה לי. המלצר
אמר לו שחמש־עשרה לירות והוא אמר :״טוב, אני קונה. מתי
להביא את הסבל?׳-
המלצר עוד לא הספיק להירגע ממנו, ואיש חדש בא במקומו, גם
הוא שמן, וגם הוא עם כרם של סוחר. הוא שאל אם יש מיזוג־אוויר
בבאר• המלצר אמר לו שכן, יש מיזוג־אוויר מצויין, והזמין
אותו לשבת תחת המכשיר,
הוא התיישב, היה שבע־רצון ואמר :״כמה?״ המלצר אמר :״חמש־עשרה
לירות.״ הוא אמר :״בסדר, אני קונה, מתי אפשר לבוא לקחת?״
המלצר נבהל ורץ לשאול את?וכה מה קרה כאן. התברר שהסיבה
לבוא האנשים היא ידיעה קטנה, שהתפרסמה בהעולם הזה בכתבה
על גוויעת מועדוני־הלילה. הידיעה סיפרה שקובה עומד
למכור את צברה.
מתברר שקובה, בכל זאת, עדיין לא עומד למכור את המועדון.
כל הקונים יכולים לחזור לבתיהם. הוא אומר :״אני צברה וצברה
זה אני.״ ולא רק שהמועדון עדיין לא עומד למכירה, אלא שהוא גם
קיבל תגבורת סינית.
התגבורת היא נזירה אינדונסית־סינית בשם אלגי פי-י שו. ה־א
כבר בת ,23 ואת שנות חייה היפות ביותר בילתה במינזר סן־רמו.
היא הגיעה לשם עם ילדים שנעזבו על־ידי הוריהם, ועשר שנים
רכשה שם השכלה וחינוך על־ידי נזירות מחונכות וקפדניות.
בתום עשר שנים היא גמרה לקנות השכלה, ויצאה לעולם הרחב
על־מנת להשתמש בה. המקום הראשון שהגיעה אליו (לא תנחשו
לעולם!) היה קר״זי הורס, מועדון־הסטריפטיז הפאריסאי. ומר, היא
עשתה שם? לא תאמינו. היא התפשטה.
שנתיים שלמות היא התפרנסה בכבוד כסטריפטיזאית, ואז יום
אחד באה לבקר אותם אם־המינזר שלה• היא ראתה מה החניכה
שלה עושה עם החינוך שקיבלה, ועיניה חשכו.
היא ניסתה להוציא אותה ממאורת החטא ולהחזיר אותה לחיי
תום וטוהר, למינזר. הנזירה החוטאת סירבה. חיי החטא מצאו חן
בעיניה. אבל בכל זאת, כדי לפצות את השמיים, היא החליטה ל־

זו לא אני
אם תראו בחורה צעירה, שחרחורת, עליזה׳
חביבה׳ אינטליגנטית, בוגרת סמינר
לגננות, אשת עורך־הדין פרץ אמיר ואם
לשני ילדים שקוראים לה מרים (״כושית״)
תדעו שהיא לא אני.
למה אני מזהירה אתכם? משום שהשבוע

ברור למה הקבוצה מנצחת תמיד. איך אפשר
לא לנצח עם משפחה כזאת של
מעריצות?
אבל בעצם לא ברור אם הקבוצה מנצחת
בגלל דרורה, אמה ואחיותיה, או שהיא מנצחת
בגלל האבא של דרורה, הבעל של
אמה, ואביהן של שלושת הבנות. כי האב,
יצהל, שניאור, הוא מאמן הנבחרת. לפני
שנים הוא היה שחקן בכיר, קפטן הנבחרת.
במשך הזמן הפך מאמן.
ביום השישי האחרון נערך מישחק בין
נבחרת הכוח לנבחרת פתח־תקווה על האליפות.
התוצאות היו ,0:0ונבחרת הכוח הפסידה
בזה את ההזדמנות לעלות לליגה א׳.
דרורה לא בכתה. היא גם לא הסתגרה
בביתה ולא ערכה צום. להיפך. היא כיבדה
את שתי הנבחרות בתשואות־שימחה. כל
זה למה? משום שהיא עומדת לעזוב את
משפחתה ולעבור למשפחה חדשה. והמשפחה
החדשה שלה קשורה בקבוצת הכדורגל
פתח־תקווה.
משפחתה החדשה תהיה משפחת זלצר.
היא תעבור אליה בעזרתו של שחקן הכדורגל
זאם זלצר. זאב הוא שחקן ותיק. הוא
שיחק עוד בצבא, בגייסות־השריון. לאחר
שעזב את הצבא עירבבו אותו בפרשת זיוף״
התעודות של נבחרת־הנוער, שיצאה לסייגון.
הוא זוכה והמשיך לשחק.
לפני חודש, כשנבחרת הכוח נסעה למיש־חקים
בווינה, דרש המאמן שניאור להוסיף
לנבחרת ארבעה שחקנים, על־מנת לחזק
אותה. אחד השחקנים שנוספו היה זאב.
אומרים שהוא לא נהנה הרבה מהנסיעה.
האבא החדש שלו שמר עליו בשבע עיניים,
לא נתן לו לצאת, לא נתן לו להשתולל,
לא נתן לו לבלות. הוא חזר הביתה מבלי
שראה את וינה, אבל בכושר מלא. בעוד
שבועיים עומד הזוג להתחתן.

עשות להם מחווה של קדושה, היא החליטה לעשות סטריפטיז בארץ־
הקודש.
היא הגיעה לארץ לפני שבוע. ומה אתם חושבים היה הדבר

אלגי־ פוקישו
הראשון שעשתה לאחר הסטריפטיז הראשון שלה בצברה? לא תנחשו!
היא עלתה למקומות הקדושים, כדי לשפוך את תפילותיה
בפני הבורא.

היא סיפרה לי את הסיפור הבא :״נסעתי
באוניה בילו, חזרתי מטיול באירופה. האוכל
והשירות לא מצאו חן בעיני.
״אז הלכתי לרב־הטבחים ואמרתי לו:
,תשמע, אם לא תעשה משהו בקשר לאוכל,
אני אעשה לך סקנדל בעתונות!׳
״הוא ענה לי, :תעשי סקנדל כמה שאת
רוצה ואיפה שאת רוצה, רק אני מקווה׳
שאת לא מהעולם הזה.׳
״עניתי לו, :דווקא כן. אני דווקא כן
מהעולם הזה.׳ הוא נבהל נורא ושאל אותי
בפחד, :עכשיו רק אל תגידי לי שאת
רחל הטרחלת.׳ אמרתי לו, :למה לא, זה
בדיוק מה שאני. אני רחל המרחלת.׳
״מאותו רגע היו לי חיי־מלכה באוניה.
הטבחים הביאו לי את האוכל לתא, וכל
השכנים שלי נהנו מהארוחות הנפלאות שלי.
״רב־החובל, הטבחים והעוזרים היו באים
אלי לשאול אותי אם אני מרוצה, אם אני
מרגישה טוב, אם יש לי איזשהן טענות,
ואם הייתי רוצה עוד משהו.
״האורחים הסתכלו עלי בחרדת־קודש, הצביעו
עלי כשעברתי בסלון, והתייחסו אלי
בכבוד שעדיין לא זכיתי לו כל חיי. אחר-
כך הגענו לחיפה, ירדתי מהאוניה וחזרתי
לחיים הפשוטים, האפורים שלי.״
אז אם במיקרה תראו אותה, או תשמעו
עליה, אל תתנו לה לאכול יותר מדי ואל
תפנקו אותה יותר מדי. כי אם היא לא
אני, זה לא מגיע לה, ואם היא אני —
אז היא בכלל בדיאטה.

כסינודוג, או גגשהו
היא: בחורה ספרדיה, יפה, גבוהת־קומה,
בעלת רגלי איילה וצוואר ברבור. קוראים
לה: יינה יומנו. הוא: לא ידוע מי הוא.
עוד כשהיתה צעירה החליטה להתחתן עם
תוצרת־חוץ. בגלל זה, או לא בגלל זה, היא
היתד, שמה כל שבת על הגוף הדק שלה
ביקיני קצרצר ויוצאת לבריכה של אכדיה.
היא לא מצאה שם שום תוצרת־חוץ, רק
המון נערות בגילה ובגיזרתה, שחיפשו את
אותה התוצרת.
לפעמים אפשר היה לראות אותה עם בחורים
ישראליים, אבל רק לפעמים, וגם אז
רק בסביבות טובות, של דיפלומטים ותיירים.

העבודה שלה היתד, קשורה בשאיפו־תיה.
היא עבדה כדוגמנית ומוכרת־תכשיטים
אצל סידני, במלון שרתון. אפילו למשפחה
שלה יש קשר לשאיפותיה. היא׳ מתגוררת
בכל רחבי העולם, חלקה ב מזרחה רחוק י וחלקה
במכסיקו.
יום אחד, כך מספרות השמועות, היא
הציגה תכשיטים בפני מישהו מתוצרת־חוץ.
התכשיטים מצאו חן בעיניו. אומרים שהוא
פסיכולוג, או משהו אינטליגנטי דומה. בכל
אופן הוא יקח אותה מכאן וישא איתר,
לאשה, בעוד שלושה ימים, בהילטון. כן,
יש לה שיער שאטני ועיניים כחולות, אם
זד, מוסיף משהו לסיפור.

או שר ב ד חנע־שיס

עורר כוילא, בן למ שפחת בורלא ה מפור סמת, בנו של ירויה, ממשיך את מסורת מש פחתו.
הוא כותב ספרי־ילדיס, מפרסם אותם ב שמו, ומלבד זה הוא מורה לציור בבית־ 1 ספר יסודי.
מכריו אומרים, שהוא דומ ה לישו, או לישו כפי שתיארו אותו תלמידיו. יש לו מבט
טהור בעיניי ם הכ חולו ת !שלו, הוא תמים, מלא חן וילדותי קצת, למרות שלא מז מן מלאו

לו חמי שים שנה.
הוא היה נ שוי פעמיים. א שתו ה שניה ילדה לו שני ילדים ונשארה באמריקה, יחד ענז
ילדיו, לאחר שהם התגר שו. הוא חזר לארץ.
לפני כ שנה וחצי הוא הכיר בחורה צעירה, בת !שמונה־עשרה, נערה אוריגינלית, מ וחדת,
שבילתה את רוב זמנה בנגינה על גיטארה קלאסית. הם התאהבו והחליטו להתחתן.
אבל כ שנודע הדבר ל שתי ה מ שפחו ת הן התנגדו ל כן בכל תוקף, נלחמו בזוג, וניסו
למנוע את הני שואין. השניים החליטו להתחתן למרות הכל. לחתונה באו רק כמה מבניי
משפחתו. בני־מ שפחתה לא ידעו על־כך בכלל.

סרטהסר טי ם של ה שנ ה
בעל 4אוסקרים

ב מ דינ ה
(המשך מ ע מוד ) 17

1^ 8 1

י ^/נז ־ן ־יךק ־ ב ״ ל ת או סקר^ .

* ד־ידן רו<מן ־דייק־דו
ד ־ כ 1ו ם 1ד* 1נכ! 1ן

4ד *יני ם ג׳ונ כז

בקרוב
בעת ובעונה אחת בתל-אביב ובירושלים

ב־ 25.11.65 יפתח קורס

| ל מ 7וג׳ > ס ט > ם/ו ת
תכנית הקורס:

יסודות האנטומיה. תורת
העיסוי ( מ סג׳) .עיסוי
כללי חלקי. עיסוי לספורטאים
• תעודת גמר ניתנת
למסיימים.

מ כון שמ שון:

כמו בן־אדם, אבל התרגלנו. הוא בחור
פשוט, ולא יכול אפילו לחתום את השם
שלו.
אבא שלי היה חייט, וזאב היה סתם
קצב, כמו הבעל הראשון שלי. הוא היה
מדבר כל הזמן מילים גסות, ומתנהג לא
יפה. אחרי שלוש שנים נכנסתי להריון.
בהריון סבלתי משטפי־דם, מרוב עבודה
שעבדתי במשק, מחמש בבוקר עד תשע
בלילה.
כחודה כת .45 בהתחלה הוא גם עבד
במשק, אבל אחר בך הוא הפך להיות
סוחר־פרות. הילד שלנו נולד משותק.
הייתי צריכה מעכשיו לטפל גם במשק,
גם בילו שלו, גם בילד שלי, וגם בילד
המשותק שלנו.
כל הצרות התחילו לפני ארבע שנים.
עברנו כולנו למשמר־השבעה, ושם חליתי
ושכבתי שישה חדשים בבית־החולים. אז
הוא מצא בחורה מגת־רימון, אחת שקוראים
לה אסתר, בת ארבעים וחמש, לפי
דעתי אפילו לא יפה, אלמנה. היו לה שני
ילדים.
כשחזרתי מבית־החולים מצאתי שהוא מכר
את חמש־עשרה הפרות שהיו לנו, ולקח
את כל הכסף. הוא אמר לי שהוא רוצה
שאני אסתלק, ככה, כל מר, שעבדתי
מ־ 1948 הוא רצה לקחת אליה. הוא הוציא
הכל מהבית. את כלי־המיטה, את מכונת־הכביסה,
את הרדיו, טחב את הכל אליה.
לפני שנתיים החליטו ברבנות שמגיע
לי 150 לירות, בשבילי ובשביל הילד.
הילד אצלי, ועכשיו הוא רוצה לקחת אותו
וגם את המזונות.
עכשיו אני לא יכולה להסתכל עליו.
אילו הייתי בריאה, אולי הכל היה בסדר.
עכשיו אני חולה. גידלתי את הילד שלו.
איזה צרות הוא עושה לי! לא רוצה

תל־אביב, בן־יהודד ,128 ,טלפון .220137

לסנה״צ, אחדז״צ וכעדה

בכתות קטנות למבוגרים
אנגלית, עברית, צרפתית, גרמנית, רוסית,
ערבית, ספרדית, איטלקית, פורטוגזית

ניסתה להיות, אמא לבן שלי. כמה פעמים
מצאתי אותו ברפת? היא לא טיפלה ולא
דאגה לו.
מה איכפת לי ממנה? שתלך לשכן שלנו!
לכל אלד, שהיא התידדה איתם לפני. אני
רוצה את הילד שלנו בחזרה. זה לא
נכון שהיא רוצה אותו. זה רק תירוץ
בשביל לקחת את הכסף.
זה לא נכון שיש לי אחרת. אין לי
בכלל ראש לנשים. איזה אסתר איזה שמסטר!
זה בן־דוד שלנו שנפטר והשאיר
אשד, ושני ילדים. אני סתם עוזר לאשר,
מיסכנה שגרה בחדר עלוב, אלמנה. הרי
היא קרובת משפחה.
״שותה את דמי:״ כל מה שאני
רק רוצה, זה שבני הגדול שבא מהצבא,
שיהיה בבית. כל האסון שלי זה שעבדתי

תמיד כמו חמור. ביום כעגלון ובלילה
כשומר.
אני כבר שנים לא חי איתה. היא היתד,
נעלמת לשבועות. כמה פעמים אני טיפלתי
בשלושת הילדים, וגם במשותק ששכב
בגבס, והיא לא מפסיקה להגיד :״אני
צעירה, אני רוצה אהבה ושמחה!״?
עבדתי שמונה־עשרה שעות ביום. העיקר
שיהיה לילדים. את הקטנה שלה הכרתי
עוד כשהיתה פצפונת, בת שנה. לכן תמיד
הרגשתי שהיא כמו בתי. היא קראה לי
תמיד אבא.
לפני מספר חודשים היא התחתנה בקיבוץ׳
הילדה. לפני ארבע שנים הגענו
לסידור עם האמא. אני נתתי לה כסף,
והיא שכרה חדר בראשון־לציון. ופתאום
היא חזרה. מה פתאום? כבר נגמרו כולם
בראשון־לציון?
אני ממשפחה טובה בארץ. אני לא
אמרתי לילד שלה אף פעם מילה רעה.
במיוחד חיפשתי אחת עם ילד, כדי שתהיה
טובה לילד שלי. אני חי רק מכדורים.
כבר חמש־עשרה שנה היא שותה את
דמי. היא אף פעם לא בישלה, ומעולם
לא נכנסה לרפת. בנוכחותי היא היתד,
מתנשקת, עם חבר, כשאני שכבתי בחדר
חולה מאולקום.
כלי רומנים. אפילו כשלא חייתי איתה,
הייתי משלם בשביל הרופאים שלה. היא
חזרה אלי תמיד, רק בשביל לגנוב ולסחוט,
אף פעם לא בשביל לחיות. שכחתי
כבר את שמי. היא מעולם לא קראה לי
בשמי הפרטי.
אני לא שיחקתי מעולם קלפים. לא
שתיתי ולא ניהלתי רומן עם נשים. העוון
היחידי שלי הוא שעבדתי כמו חמור.
אקבל בכבוד מה שהשופט יפסוק. ושלא
אזכה לראות את הבן שלי מובל לחופה
אם מה שאמרתי לא נכון!

קורסים מיוחדים לתלמידי בתי״ספר תיכוניים ויסודיים

תל־אביג

הימה

נחלת־בנימין ,2סל 56347

החלוץ .27 נול 69265 .
היסטוריה חורה ל בו דפשט

טכניקום @
ד דיו

נפתחים קודסי־־ערב חדשים
למוד עיוני ומעשי
כמעבדות משוכללות
הספקת ספרי למוד
וכלי עבודה
הרשמה בשעות

9—12 ; 5-8

טלויזי ה

אלקט רוני ק ה

( חי פ ה, הרצל ,44
בן־יהודה 26

*יין

הפילגש
*היא מוצצת את דמי!״
לעזוב את הבית שלי. גר בחדר אחד,
ומלכלך בכוונה את הבית. אין לי כוח
לסבול אותו.
אין ראש לנשים. לגבר יש דיעד,
לגמרי אחרת על כל מה שקרה ביניהם.
ויעה הפוכה.

מספר הוא:

אני השלישי אצלה. עוד אחת כזאת
אין בעולם. היא קורבן של חוסר־השכל
שלה. תפסתי אותה עם אחר. הרבצתי
לו מכות־רצח.
נכון שהייתי נשוי פעמיים. אז מה?
אחת נשרפה לעיני עם הילד, בזמן המלחמה.
השנייה היתד, רופאה ונפרדנו
כשהיא התחילה להרגיש את עצמה גדולה.
לקחתי את הילד.
אין בית הבראה ואין מלון שהיא לא
היתד, שם. היא מעולם לא היתה, ולא

להיינאר קיפהארט, רופא־העצבים הגרמני
בעיר מינכן הכותב מחזות, אין מזל.
מחזהו על רוברט אופנהיימר, אבי הפצצה
האטומית, הוגדר על-ידי גיבורו כסילוף.
עתה מוצג במינכן מחזהו החדש הנקרא
על שם גיבורו — יואל בראנד. ואם כי
בראנד עצמו שוב אינו בחיים ואינו יכול
להגיב, הותקף המחזה החודש בחריפות
כסילוף היסטורי.
קיפהארט עצמו הסתמך, בעיקר, על תיאוריו
של בראנד ורודולף קטטנר. המחזה
מספר כיצד קורא אדולף אייכמן לברא־נד,
מציע לו את העיסקד. המפורסמת
״סחורה תמורת דם״ — משאיות תמורת
יהודים. אין בכך חדש לקהל הישראלי.
אולם עתה נמצא אדם שהתנגד לתיאור
זה. אנדריאס בים 61 אחרון חברי ועדת־ההצלה
הבודפשטית שנותר בחייט* ,עומד
לפרסם בגרמניה ספר בשם ״הפסקת הפתרון
הסופי״ .מסקנתוהעיקרית: יואל
בראנד לא היה גיבור.
זתוסר אומץ״רכז׳ ביס חי מזה עשר
שנים בברלין. תחילה ניהל עסקי ייבוא
וייצוא, אך לאחרונה התמסר כולו לכתיבה.
טענותיו כלפי בראנד:
•< בראנו הפקיע לעצמו את השליחות
של עיסקת־אייכמן, בדרך בלתי־הולמת, למלכך.
רות
שלא היה מוכשר
חובתו היתר, להשיג באיסטנבול חוזר,־ביניים
לאספקת המשאיות. אפילו לא
היה לחוזה כזה שום תוקף ממשי, היד,
* מלבד אלמנתו של בראנד, האנסי, החיה
בתל־אביב.

ה עול ם הז ה 1472

די בו כדי להפסיק זמנית את הגירוש
לאושוויץ. בכך היה מביא להצלת מאות
אלפים שנרצחו, .
*ו למרות שהוזהר מראש, עבר בראנד
את הגבול לסוריה, כדי להיפגש עם משה
שרת. הוא היה צריך לדעת ששם ־אסרו
אותו הבריטים. לדעת ביס, פשוט לא היה
לבראנד אומץ־הלב לחזור לבודפשט. הוסר
אומץ־לב זה ״עלה בחייהם של חצי מיליון
יהודים.״
לעומת זאת מעלה בים על נם דווקא את
פעולתו של קסטנר. ביס וקסטנר המשיכו
במשא־ומתן עם אייכמן, ובכך הצילו, לדבריו,
את חיי רוב יהודי בודפשט.
לכל הוויכוח הזה אין, כמובן, זכר
במחזה המוצג עתה במינכן, אולם דמותו

הטיפוסים השוכנים ביניהם, לבבואה נאמנה
של עצמם, על גבי גיליונות נייר רחבי־שוליים
ובדים לבנים, בעזרת ציבעי שמן
וגואש ושתי ידיים זריזות, השייכות לשוטר
צעיר, סמל־הדרכד, בבית־הספר להכשרת
שמרים של משטרת־ישראל.
יעקב מלכה ( )25 אינו דמות חדשה בעולם
הציור. הצעיר השחרחר מכפר־אוריה.
שבפרוזדור ירושלים, שעלה לארץ ממרוקו
בעזרת עלית־הנוער, גילה עוד בצעירותו
כישרון לא מבוטל, שצד את עינם של
מדריכיו בעלית־הנוער, שסייעו לו ועודדו
אותו בטיפוח תחביבו האומנותי.
אולם נטל הפרנסה לא השאיר זמן
פנוי לציור. מלכה התגייס למשטרה, שירת
במשמר־הגבול, ומשמש עתה כמדריך ב־בית־הספר
להדרכת שוטרים. את שעות הפנאי
הוא מבלה בחדרו הקטן בכפר אוריה,
רב! ן על גבי הבדים שלו וציבעי
השמן והגואש.
הוא לא הלך בעקבות האופנה. הציור
האכמטראקטי מעולם לא משך אותו׳ כי
מלכה העדיף להעלות על הבד את הנופים
והדמיות שבהם נתקל יום־יוס, במסגרת
עבודתו.
אולם שקדנותו והעזתו של השוטר לא
תמיד סייעו בידו. כי אגודת הציידים אינה
ששה תמיד לסייע בידי ציירים צעירים
ואלמונים. אבל גם מלכה לא אמר נואש
אחרי עשרות פניות שהושבו ריקם.
השבוע ננעלה בירושלים התערוכה הראשונה
שלו. היא זכתה להצלחה בלתי-
משוערת, קצרה ביקורות חיוביות.
בקרוב יוכלו גם מבקרי־התערוכי־ת התל־אביבים
להתרשם מחוויותיו של שוטר
צעיר, שתירגם לשפת הרישום והצבע את
חוויותיו ואת הירהוריו של שופר אפור.
חינוך השם המבורש

ציור שד יעקב מלכה
במכונית־ שיטור לתערוכה

של יואל בראנה האיש הקטן בעל השליחות
הגדולה, עוד יעסיק את ההיסטוריונים
ואת הסופרים במשך שנים רבות.

דרכי אדם
דיוקנו של שוטר כאמן
בתחנת־המשטרה היה חם ומחניק. פרצופים
חרושי־סבל נכנסו ויצאו. פנים
עים, אלפי ספורים אנושיים, עשרות טארג־דיות
אישיות ונוגעות עד ליבו של השוטר
הקשוח ביותר.
סיור הטוף במכונית־שיטור בין ישובי
הפרוזדור הדלים. המשטרה בין שרידי
כפרים ערביים נטושיים והרוסים. למטה
בביקעה הקטנה, שרכסים סביב לה, עובד
ערבי ישיש. פניו חרושי־קמטים. הלאה.
תימני זקן. פיאותיו מתנופפות ברוח הקלילה.
הנוף׳ מסביב סלעי ומשמים. בין
הסלעים הפראיים עולה דמותה של נערה
צעירה. הרקע נעלם. עכשיו רק היא קיימת
במציאות. עיניה גדולות ועצובות,
כמו פסגות ההרים הקרחים והקודרים.
היא עומדת כך, כאילו נדבקו רגליה אל
הסלעים. היא מחכה למישהו.
בלתי־משוערת. בערב, הצלחה הפכו הנופים של
אחרי שעות העבודה,
הרי ירושלים ויישובי הפרוזדור, על אלפי
מיוז

בראנד עצמו טען אף הוא שחיוו
די בחוזה נזזוייף כזה, לצורכי השחייה.
אן הוא האשים את הסוכנות היהודית
בכד שלא נתנה לו דוחה נזה, אלא פיתתה
אותו לענוד את הנבול לסוריה.
העולם הזה 1472

אין זה הגון להשתמש בשמו של מוסד
לצרכים פרטיים, בעיקר כשהמדובר במוסד
מכובד כמו אוניברסיטת תל־אביב. כך חושבים
כולם, אך זוהי, למעשה, דעה קדומה.
הסטודנט לפסיכולוגיה, שנזקק לצורך לימודיו
להקור את שכיחותן׳ של הדעות
הקדומות בקרב אזרחי ישראל, השב אחרת.
כדי להקל לעצמו את העבודה, ערך שאלון
בן 26 שאלות, שיכפל אותו על חשבונו,
והוסיף, ככה סתם, את שם האוניברסיטה
בתחילתו.
הוא לא הסתפק בשם, ציין את אף
השש המפורש :״אוניברסיטת תל־אביב,
הפקולטה למדעי הרוח, החוג לפסיכולוגיה״.
כך, חשב לתומו, יעורר השאלון את אימון
הנשאלים, שישמחו, מן הסתם, לעזור
לאיניברסיפה במחקריה. וההגינות, מה
עליה? הא! היא סתם דעה קדומה.
אידיאוטיזם! חשבונו של הסטודנט
היה עולה יפה, אילולא זימן לו הגורל
קהל נשאלים כה נבער ופרימיטיבי, כמו
זה שהסתובב השבוע במסדרונות האוניברסיטה.
בי לקהל זה היתד, דעה אחת קדומה:
שאין זה יאה למוסד לחינוך גבוה לנסח
את שאלותיו כך שיכללו משפטים המעלי־בים
את אזרחיה הערביים של ישראל.
כמו למשל :״הערבים לא יגיעו לעולם
לדרגה המוסרית, התרבותית והחינוכית של
היהודים.״ או :״במיקרה של פיטורי יעול
יש לפטר תמיד את הערבים במיפעל,
ורק לאחר מכן את היהודים.״ או :״משרד
החינוך והתרבות שגה שגיאה חמורה כאשר
החליט על הקמת בתי־כפר מעורבים בעלי
אותה רמה ליהודים ולערבים.״ או :״אין
לנסות לפעול בכיוון של העלאת רמת
החיים הממוצעת של הערבי, והשוואתה
לזו של היהודי בישראל.״
למזכירות הפקולטה החלו להגיע תלונות
חריפות בזו אחר זו. סטודנטים עברים
וערבים מחו בתוקף, ושמועה עברה מפה
לאוזן, כי עומדת להתארגן הפגנת־מחאה.
בירור מהיר מצד המזכירות העלה כי
לאוניברסיטה אין יד בדבר. מורי הפסיכולוגיה
זעמו, טענו כי השאלון מוציא שם
רע על מוסדם. הודעה רשמית מטעם הפקולטה
למדעי הרוח, שהודבקה על לוחות
המודעות באוניברסיטה, הרגיעה את הרוחות.
קבעה בה מזכירות הפקולטה: אין
לאוניברסיטה בכלל, ולחוג לפסיכולוגיה
בפרט, שוס שייכות לעניין.
עתה נותר רק לברר מי הוא אותו אלמוני
שביקש לשחרר את אזרחי המדינה
מכבלי הדעות הקדומות, שמהן לא הצליח
להשתחרר הוא עצמו.
קבע ראש החוג י לפסיכולוגיה, הפרופסור
(המשך בעמוד )24
פלתורם מציעה

טיול חגיגי במטוס
לרוסיה יציאה 19.12.65 :
מחיר 1719 :ל״י

ההרשמה בכל משרדי

פל תורם

ת״א״וח׳הנרנ/ל 17,39ל56980 .

תל־אביב: אחד העם ,28 טל 50851 .
ירושלים: שלומציון המלכה ,2
טל 24318 .
חיפה: דרך העצמאות ,82 טל 64561 .
רחובות: הרצל , 167 טל 951080 .
חדרה: רח׳ הרצל ,25 טל 2927 .
נתניה: דיזנגוף ,33 טל 2724 .
אילת: מרכז מסחרי ,23 טל 2464 .

״ העולםהזה* ,שבועוןהחדשותהישראלי
המערכת וד,מנהלה: תל־אביב, גליקסון ,8טלפון ,226785ת. ד.
• 136 מען מברקיז עולמפרם • דפוס משד, שהם בע״מ, תל־אביב,
פין • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע״מ • .י׳עורך הראשי:
אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע״־ז
״ י ״״1 11 ויו

ש שהולך וחס.

ב מ רינ ה
פשעים שמו הולד רקו־ו

ס״-ובי צ ח־ל
ה שי גויי
ריטה ט שי נגהם
ריי ברזקס
מיכאל קראנפורד
דונל 11נ לי

715 9 30 החל מהשבוע

למבוגרים בלבד

בבם1יו של

ריצ׳רר לסטר

משקפי מגע

המכון לקידום הראיה ע״ש

המנוי - קיבלת חשבונן,
נא פרע
אותו בהקדם.

י. ל .גרוזובסקי
כתובת חדשה: רח׳ אלנבי 111ת״א,
בנין קולנוע ״תמר•

ההודש כמעט כל תלמידינו
עכרו את הטסט -

מבחן הנהיגה הראשונה בפעם
לכן, כרגע התפנו אצלנו מקומות
רבים לתלמידים חדשים. כדי למלאות
את המקומות כל הנרשמים
עד סוף נובמבר יתקבלו כמחיר
היש* כולל תיאוריה
חינם

בי״ם

לנהיגה

א מנון

נחלת בנימין ,10 טל 55067 .
תל־אביב

מעשה שהיה כך היה. התהלך מיודענו
בין חצרותיה וסימטותיר, של יפו הנושנה
היו ניחוחות של מיני מאכה ודיברי
מתיקה עולים באפו והרחוב מלא עשן
ציגרסות עולה ניכחה מבתי־קהווה ומיני
מקומות שהמה בית־יועד ליושבי קרנות
מישב ליצין.משכבי הימים, מאלו הוהיי
חבריו
מסובין באותם מקימות, מפטירים שלום
לעידו ומברכין לו משל לא ראו זיו
פניו השחומים שנים הרבה וזד, עידן לא
ראו קומתו השחוחה ועיניו שהיו כאי־רות
למרחוק.
היה משיב לאלו במתק שפתיים ונפנה
לדרכו, כאותו צדקן שסר הינו מאצל
הרבי ואך על פי שהיה מכטיר לו שלים
כלאחר יד היה מפנה גבו ומועך עפעפיו
כאומר אני לדרכי ואתה לדרכן אני בשלי
ואתה בשלך.
ואף על פי שהיד, זד, יומו הראשון
בעולמו של הקדוש־ברוך־הוא, אחרי שיצא
לחופשי מבית־ד,אסורים, ומשיצא אדם מ־בית־האסורים
משל למה הדבר דומה?
חכמים אומרים ליומו הראשון על פני
האדמה הזאת. ומעניין לעניין באותו העניין.
שלמרות שהיה אותו יום יומו הראשון,
שב אליו מעשה שטן הרוח הרע
והיה מעבירו על דעתו, כאומר שלח ידך
אל כיסי אלו הבריות וטול ממעותיהם
שאצלם מרובים המה ואצלך נער יספרם.
שלח א תו יום ידו ונטל מלוא החופן.
ראה א. תו במעשהו מאלו המתקלסין בבריות
והמוציאין לעזן של בריות לאור
השמש מאלו הנקראין בימנו פולצעיין תפסו
בזרועו וגררו אחריו אל בית הפוליציא.
הושיבו אותו בבית־האסורים ובאו עליו
ימים קשים כאלו שבאו על ישראל במיני
פורענויות שהביא הקדוש־ברוך־הוא על
ישראל ללמדם נחת זרועו. מקץ הימין
נעשה לו נס וקיצרו תקופת שהותו באותו
גיהנום והתירו כבליו ושלחוהו להיכן
שנפשו חפיצה.
אבל כמשל אותו הרבי בעל־הנס זכור
לטוב, שדברו היד, למשל בפי כל משנתפס
אדם בקלקלתו אין מרפים ממנו עד שיאמר
חוזר אני. ביום שיצא חזר ונתפס. ביום
שנפתחו לפניו שעריו של אותו גיהנום
חזרו וננעלו אחריו שערי גיד,נום אחר והמה
קשים פי כמה וכמה. משל למה הדבר
דומה? משל לאותו אדם שהיה נופל מן
הפח אל הפחת ומרע זד, אל רע אחר
ומן הדחי אל הדחי וממנת שחין אל
מכת בבורות לא עליכם ולא על בני
ביתכם ח״ו.
השבוע שוב נפתחו שערי אותו גיהנום
ימ״ש. לא עברו שעות מעט ושוב ננעלו
אחריו. לבוקר יצא ולעת ערב נכנס.
שאלו השופט משל היד. בנו שטרח
בני מה יהא עליך, שאין מעשיך נראים
לפני ואינם לרצוני? ענד, לו בבושת־פנים:
זד, שכרי בעולמו של הבורא ואני דבר
לא עוללתי ורע לא עשיתי עדים שמיים
וארץ נכוחה. ביש־מזל הוא ותו לא. שאלו
ועתה הגד לי איך שימך ומי בית אביך.
אמר לו בקול נכאים: ציון דניאלוב, המכונה
״עמון״.
ואוי לאותה בושה שנשתרבב שמו של
שר וגדול בישראל גדול בחוכמה ובשנים
לאותו מעשה ליצים לא עלינו, והיו כל
השומעים אותו מיצרים צער רב.

החי

ורדינון — היצואן העיקרי,
לארצות־חוץ במגבות ומעילי
רחצה. מעל ל־300.000
השנה. נשלחו יחידות

סרטים

(המשך מעמוד )23

הנס קרייטלר :״נגלה מי האחראי לשאלון
ונענישו על נך. זהו אידיאוטיזם ממדרגה
ראשונה.״

ויש שלא

1לנ 1ע

0ל שון הרע. בהרצליה נעצר תושב
המקום כחשוד בנסיון לרצוח את אשתו,
לאחר שכרך מפית־שולחן סביב צווארה,
גרם לה לפצע בפניה ובלשונה.
0על חוד הסיכה. ליד רצועת־עזה
נעצר צעיר שניסה לחצות את הגבול, לאחר
שמאס בחייו, בלע קודם־לכן סיכות.
0משנה קול, משנה הכל. בירושלים
ניגש אזרח למשרד־הפנים, טען כי
שינה את השקפותיו הפוליטיות •וברצונו
להכניס תיקון מתאים לתוצאות ההצבעה
לכנסת.

נווד אחד
מוריטולי (תל־אביב, תל־אביב; ארצות־הברית)
הוא סרט שעשוי מצויין. הוא מותח

במקומות הנכונים. הוא מראה את השחקנים
ממדחק כשצריך להראות אותם ממרחק.
הוא מראה אח השחקנים מקרוב
כשצריך להראות אותם מקרוב.
הוא מצולם באוניה, ומאפשר לצופים
לראות היטב את הים, את השמיים, את
הגלים, את חדרי־המכונות, את המלחים,
הכל בצילומים ברורים, ערוכים יפה.
הבל טוב ויפה, רק לא ברור למה בל
זה משמש. הסרט ד. א ריק מכל תוכן.
איש 7א היה מרגיש בחסרונו לולא נעשה.
הוא מספר על עריק גרמני (מרלון ברנדו,
המצויין, כרגיל) פציפיסט המוחזר על־ידי
האנגלים לאוניה גרמנית, המעבירה מיטען
יקר לבורדו הכבושה.
התפקיד שלו הוא למנוע את פיצוץ האמיד,
על־ידי מלחיה, לכשתותקף על־ידי
בנות־הברית. הוא מתחפש לאיש הס״ס,
ומפקד ד,אוניה (יול ברינר, הבלתי־נסבל,
כרגיל) שמא א תו, כי היא שונא נאצים.
הוא מפרק את הפצצות על האוניה.
האמיר, מתחמקת מהמשהתות של בנות-
הברית. הוא מעורר מרד באוניה. היא
מתכנן בריחה. יש קונפליקט בין המפקד,
שהוא גרמני טוב, ובין הנאציזם; ובין
ברנדו, שגם הוא גרמני טוב, לבין הגיסטפו.
כל זה כל־כך לא־מעניין, וכל־כך הפר־ערך,
עד שאפילו יוצרי הפרט הרגישו שצריך
להוסיף משהו. הם הוסיפו בחורה
יהודיה (ג׳נט מרגולין) ניצולת מחנה־ריכוז,
והיא הוסיפה לסרט שמאלץ בכמות כזאת
שאפשר היה לחלק אותה בין עשרה סרטים,
מבלי לגרוע מחלקו אף של אחד.
בסך הכל זהו מעין נסיון להראות את
חוסר־הטעם שבמלחמה ואת כל הצדדים
שאינם מרוצים ממנה. הנסיון הוא חסר־טעם,
משום שנעשה בצורר, חסרת־טעם, משום
שהמלחמה הנאצית היא מלחמה מיוחדת,
ויש להתייחס אליה בצורה מיוחדת,
ומשום שכל־כך הרבה סרטים טובים נעשו
על הנושא, ואין שום צורך להוסיף עליהם
עוד סרט אחד, לא טוב.

לקו או לשכב?
החטא הראשון

(בן־יהודה, תל-אביב;

צרפת) בחצי הראשון של הסרט קתרין
ספאק קמה מהמיטה. בחצי השני שלו קת-
רין ספאק נכנסת למיטה.
כשהיא לא קמה ולא שוכבת, מה שקורה
לה לעיתים נדירות, היא מתלבטת ומתבגרת,
כי היא בגיל ההתבגרות.
היא מתלבטת באוזני החברות שלה. היא
מתלבטת באוזני האח שלה. היא מתלבטת
באוזני האהוב שלה, ובמשך כל זמן ההתלבטות
היא מונחת בפוזות של חלוצה
מקרן־היסוד׳ והיא שופכת את הגיגי ליבה
בפני הקהל. הגיגים של גיל ההתבגרות.
אלברטו לטואדה, הבמאי, היה במשך
שנים חובב־קולנוע מושבע. הוא הנהיג את
מוסד הסינ מט ק באיטליה, ותרם שם הרבה
להכרת הקולנוע. בזמן שעשה את החטא
הרא שון (הנעורים, בצרפתית) כבר היה
מבוגר ושבע־סרטים, רחוק מאד מגיל ההתבגרות,
למרות שלפי הסרט בכלל אייאפשר
להבחין בזה.

כוכבים

ואהבת ל מי*

סרטו האחרון של גודאר,
הועלה בימים אלה על הבד בפאריס. סרטו
הרביעי או החמישי במיספר עדיין מחכה
כאן בתור, בקולנוע אוריון.
פריץ לאנג, הבמאי המפורסם, שבתור,
מהודה של ידידות הסכים לשחק תפקיד של
במאי בסרטו של גודאר הגוף והלב, העלה
לכבודו, בימים אלה, זכרונות מהסרט :״גד
ראר צילצל אלי יום אחד ואמר לי שיש לו
בסרט תפקיד של במאי, והוא היד, רוצה
שהתפקיד יבוצע על־ידי במאי אמיתי.
״קראתי את הסיפור של אלברטו מוראביה,
שעל־פיו הוא רצה לעשות את הסרט,
והסיפור מצא חן בעיני. רק לא הסכמתי
לצורה בה הוא מציג שם את הבמאי, .זה
אידיאוטי,׳ אמרתי לגודאר, ,כך לא מדבר
במאי.׳ הצעתי לו לתת למפיק לדבר כך.
הוא הסכים. ואת הדיאלוגים שלי המצאנו
ביחד, אני והוא.
״לעבוד עם גודאר זה תענוג. הוא בחור
פיירו הנושוגע,

(המשך ב ע מו ד )26

ה עו ל ס הז ה; 472 .

אובע־עשוה שנים נ משו־ מאבקה שד יפה סימון
בבתי־הדין הרבניים, כדי וזנות בגט מבעדה הוודו,
דו הושאה בלבנון נשהיתה ידוה בז 1שלוש-עשוה
שלו, את האורחים שכאו לבקר אותו והסתכלו עלי כעל
חיית־בית, וקודם־כל שנאתי את בעלי. כך היה מהלילה
הראשון, ואחר־כך לילה אחרי לילה.״
אך החיים נמשכי, והכל הסתדר לפי השיגרה המקובלת.
כשהיתה יפה בת 15 נולד לה בן. שנתיים לאחר־מכן נ לדר,
לה בת. היא התרגלה לאיש המבוגר, התחילה להרגיש את
עצמה כאשתו. במדאי היה הכל מסתדר לפי אותה השיגרה
עד היום, לולא חלו שינויים מהפכניים בחיי משפחת סימון
ובחיי כל הקהילה היהודית בביירות.
הזעזוע בא עם קום מדינת־ישראל. בשנת 1949 עלו
בן־יוחאי, אשתו ושני ילדיו לישראל השכנה.

״אני רוצה להיות אשה!״

שנה .״הכל נגמר והכל הסתדר,״ אומרת האשה .״אני חופשית.״
יפה השתחררה מבעלה, לו נמכרה כיתומה ענייה
בת 3ז. היום היא אשה בת , 35 הנראית מבוגר ת מגילה.

ך * אשהכתה״ס*״ שישבה השבוע בדירתה הקטנה
| ן בשכונת־התקוזה, נראתה מבוגרת בהרבה מגילה האמיתי.
למרות מאמציה של האשה להסתיר את העבר מתחת
לאיפור וצביעת־השיער, השאירו שנים של עבודת־פרך
ואכזבות מרות את סימניהם בפניה, הוסיפו לגילה עשר
שנים לפחות.
הילדה בת ה־ ,13 שעמדה לפני 22 שנה מתחת לחופה
ברבנות של ביירות, נראתה אז צעירה בהרבה מגילה
האמיתי. למרות הלבוש החגיגי של הכלה, היו פניה ילדותיים,
ועיניה הפקוחות לרווחה הביעו פחד כשנפגשו בעיניו
הבוערות של האיש המבוגר, שעמד לידה מתחת
לחופה.
האשד, העייפה בת ד,־ 35 משכונת־התקודד, והילדה הנפחדת
בת ה־ 13 מביירות הן אותה האשד — ,יפה סימון, שרק
השבוע הצליחה להשתחרר מהכבלים הכבדים. בין שני
התאריכים האלה נמשכה ההיסטוריה של אשד, מזרחית.

׳ 111011111111 11* 111111)1111ו ^1וויע^1ו>!(
ף* כת־אחת נהרס 5ל הבסיס הכלכלי של חיי־המש־
. 4פחה המם־רתיים. תחת הבית רחב־ד,ידיים ״שהכל היה
בו״ בא צריף קטן בטבריה. בן־יוחאי חדל מלהיות בעל־נכסים
עשיר, הפך לזקן מחוסר־עבודה, מיקרה סוציאלי
הרשום בפינסקי לישכת־הסעד של העיר. יפה, אז כבר אשה
צעירה בת , 18 יצאה מהבית כדי לפרנס את ילדיה ובעלה.
בתחילה נמשכו החיים המשפחתיים איכשהו. בן־יוחאי
בילה את רוב זמנו בבתי־הקפה של טבריה, יפה עבדה
כעוזרת־בית, טיפלה במשקה הדל, ובלילות המשיכה להיות
אשד, נאמנה לבעלה.
שנתיים אחרי בואם ארצה נולד לזוג בן נוסף.
אך כעבור זמן־מה החלו המריבות בצריף הטברייני. יפה
היתד, עייפה, בן־יוחאי היה עריץ ונהג בבית כאילו הוא
נשאר מכובד הקהילה הביירותית. מדי יום ראתה יפה את
בנות־גילה מטיילות בחברת גברים צעירים ברחובות טבריה,
מבקרות בבתי־קולנוע, מתנשקית עם בחירי־ליבן. כל זה
נמנע ממנה,
לפני 14 שנה עזבה האשד, הצעירה את הגבר הזקן,
לקחה אח ילדיה ועברה לגור בתל־אביב. בעת ובעונה אחת
הגישה תביעת־גירושין לבית־הדין הרבני בטבריה .״לא
הייתי יכולה לסבול שהאנשים חושבים את בעלי לסבי,״
הסבירה בבית־הדין .״אחרי הילד האחרון הוא לא היה
מסוגל עוד לחיות איתי כמו עם אשה. אני רוצה להיות
אשד, כמו כל אשד, אחרת בארץ.״
המשפט נמשך שנים. לכל ישיבה בבית־הדין באד לא

שוב לבית־הדין הרבני האזורי, אלא שהפעם היה זה ביתד,דין
בחיפה. היה זה גם מזלה ה־דול של יפה.
בית־הדין הרבני בחיפה קיבל בשנים האחרונות צביון
מי! חד. שורה של פסקי־דין, המעידים על אומץ־לבם של
הדיינם ועל גישתם האנושית, ניתנה במשך שנים אלה.
פסק־הדין במשפט־הגירושין לגבי משפחת סימון עשוי היה
להיות אחד מפסקי־דין אלה.
במרס אשתקד פסק אב בית־הדין, הרב יעקוב רוזנטל,
הי! שב עם הדיינים ברוך רקובר ועזרא הדיה, לכפות על
הבעל הקשיש לתת גט לאשתו הצעירה .״לפי דעת הרבה
פוסקים, מספיקה טענת חוסר כוח־גברא בלבד כדי לכוף
את הבעל לגט, ואין צורך בטענה נוספת מצד האשד, שהיא
רוצה בבעל שתוכל להיבנות ממנו ויהיה לה על מי להישען,״
קבעו הדיינים במסקנותיהם .״אשד, שמאסר, בבעלה,
פ!ם ק הרמב״ם שכופין אותי לגרשה, לפי שאינה כשבוייה
שתיבעל לשנוא לה.״
בן־יוהאי לא נכנע גם אחרי פסק־דין זה. היא הזר
לאימרתו :״רק הקבר ישחרר את האשד, מהגבר,״ והרש
עירעור נוסף לבית־הדין הירושלמי. הפעם עמדו הרבנים
הירושלמיים על דעתם של הדיינים החיפאיים. העירעור
נדחה.
״ רו צהאני ״
* * או תוהרגע התחיל הרב יעקוב רוזנטל לפעול במלוא
1*3המרץ. הוא פנה למשטרת־ישראל בדרישה לעצור את
הבעל הסרבן. למוסר המסורתי של בן־יוחאי היה כוח עצום.
הוא ישב בבית־הסוהר במשך חצי־שנה, עד שהסכים להגיד
את המילים הדרושות :״רוצה אני.״
השבוע הובא האיש הזקן ממקום מעצרו לבית־הדין
הרבני. עוד ברגע האחרון ניסה בן־יוחאי לצאת מהפרשה

״רק הק ב ר
ישחרר מגבר
לא רק של אשה אחת, אלא של דור שלם, של המהפכה
שעברה עלי־ ,של הריסת המושגים המקובלים והמיסגרת
של החיים היום־יומיים.

מז 7ה ש 7י 8ה

ך* שהח לי ט בן ־יו ח אי סי מון לשאת את יפה הענייה,
׳** נחשבה החלטתו בין מכריו בקהילה היהודית של
ביירות כעשיית מצוזה גדולה ומעשה של טוב־לב. בן־יוחאי
היה איש אמיד, בעל נכסים בלבנון ואחד מנכבדי הקהילה.
לעומת זאת היתר, יפה יתומה מגיל רך, ובכל שנות ילדותה
גדלה בבתיהם של קרוביה הרחוקים, שגם הם לא
עשירים במיוחד.
יפה שילמה עבור לחמה בעבודת־בית ובטיפול בילדים
הקטנים של קרוביה, אך גם עבודתה הקשה לא הצדיקה
את העומס הנוסף על התקציב הדל של המשפחה בעיני
בני־הבית. על יפה היה לצאת לחיים עצמאיים.
כמוצא האידיאלי נחשב השידוך בינה לבין איש עשיר,
ויהיה אף מבוגר ממנה בהרבה. מוצא אידיאלי זה בא
בדמותו של בך יוחאי סימון, האיש המבוגר מיפה ב־40
שנד, בערך.
״היתד, זאת חתונה שכל ביירות דיברה עליה,״ סיפר
השבוע בן־יוחאי .״השתתפו בה 500 איש. שתינו ואכלנו
שלושה ימים ושלושה לילות. ואחר־כך לקחתי אותה לביתי.
זה היה הבית הראשון שהיה לה. לבית הגדול שהיה בו
הכל. נתתי לה את האושר.״
אך לא כך חשבה אז יפה הצעירה .״אני פחדתי ממנו,
פחדתי מהאורחים שבאו לחתונה ומהרב שערך את הקידושין,״
סיפרה השבוע .״הייתי שונאת את הבית הגדול

רק בני־הזוג, אלא חמולות שלמות של שני הצדדים. כמעט
כל דיון היה מלווה בתיגרת־ידיים ובהתערבות המשטרה
המקומית. הבעל סירב להסכים לגט בכל צורה שהיא. הוא
היה מוסרי ומלא כביד עצמי. האשד, שייכת לגבר, ומוכרחה
לעשות מה שהוא רוצה, ולא מה שקופץ לה לראש.
״רק הקבר ישחרר את האשד, מהגבר,״ חזר בכל דיון
על אימרתו האהובה.
בינת־ים פגשה יפה בגבר אחר. הם התגוררו יחד, חיכו
לרגע בו תשתחרר יפה מכבליה, כדי להתחתן. בני־הזוג
שמרו רק על כלל אחד: שלא ייוולדו להם ילדים. יפה
ידעה, שלפי דין־התורה יהיו ילדיה אלה ממזרים לעולם.
לתיק ההולך וגדל בבית־הדין הרבני ניספו פרטים נוספים;
העדויות על בגידת האשד״ שהובאו על־ידי העדים של האשד,
עצמה.
״א שה

שמאסה

בבעלה...״

שרש ני םאח רי התחלת הדיונים הממושכים פסק
> בית־הדין הרבני בטבריה את הדין. רבני טבריה לא
העזו להחליט על גט־בכפייה. הם העדיפו פשרה: על בן־
יוחאי לשלם מזונות לאשתו.
אך גם פסק־דין זה לא האריך ימים. הבעל הגיש עירעור
לבית־הדין לעירעורים בירושלים, והעירעור נתקבל. הוא
שוחרר מתשלום מזונות. הרבנים הירושלמיים החליטו ש־האשד,
היא האשמה בפירוק המשפחה, שהיא בוגדת בבעלה,
ועל כן אין לבעל כל התחייבויות כלפיה.
אחרי פסק־דין זה נשארה הפרשה פתוחה. הדיונים חזרו

לזמננו ׳,אומר הרב .״בחוקי־התורה יש לחפש, ואפשר בהס
למצוא מוצא לכל מצב אנו שי.״ הרב לא הוסיף שזה תלוי אך
ורק באותם המחפ שים בחוקים, והמתאימים אותם לימינו.

ברווח כלשהו. הוא הצהיר באוזני הרבנים שאשתו הסכימה
לשלם לו עבור שתי המילים האלה 5000 לירות. האשד,
הכחישה בתוקף.
״אדוני, עליך להחליט סופית: או שאתה נותן את הגט,
או שאתה תחזור למקום ממנו באת,״ אמר בכובד־ראש
הרב רוזנטל לבעל ההססן.
האיום היה גלוי למדי. שני השוטרים, שהביאו אותו
ממקום מעצרו, עוד עמדו במסדרון בית־הדין. יפה סימון
שמעה את המילים ״רוצה אני״ ,להן חיכתה 14 שנה.
כשהגישה יפה את תביעת־הגירושין, היתר, נערה בת .21
היא קיבלה את הגט כאשר, מבוגרת בת .35

קולנוע
(המשך מעמוד )24

שיט שנולו נופש גאונית הפאר
הטונס־אטלנטית ״יונ״טד סט״טס״
פנה לסוכן הנסיעות שלך

יעקב

רוז

או לסוכנים הכלליים :

נ ע ״נו

ושות׳

רחוב הרצל ,12 תל־אביב, טלפונים .56246,56245

הנד רשאי לנהוג
במכוניות מרוץ
ללא רשיון
כשטח התערוכה
הפתוח כל יום
מ־ 5עד חצות

נהדר, עדין, ביישני, רך. כולם מכירים
אותו, אבל אף אחד לא מבין אותו נכון.
חושבים את חוסר־השקט והאובייקטיביות
שלו, לבילבול ולציניזם. זה לא נכון.
״יום אחד טיילנו שנינו ברחוב, והוא אמר
לי, :אני חושב ששנינו, אני ואתה, אנחנו
הרומאנטיקאים האחרונים ,.אני ח שב שהוא
צודק. יש בו משהו שאין לשום במאי
אחר. הוא ממציא את הקולנוע בכל סרט
מחדש, ומכנים לתוכו את כל מה שמעניין
א תו, שהוא במיקרה גם כל מה שמעניין
את כל מי שתי.״
ומה אומר פריץ לאנג על עצמו? הוא
אומר :״בסרטים שלי הקונפליקט העיקרי
הוא הקונפליקט בין הטוב לרע. אני אומר
תמיד, שאני בטוח בכך שישו לא אמר:
,ואהבת לרעך כמוך ,.הוא אמר, :ואהבת
לרעך יותר מכפי שאתה אוהב את עצמך,.
אבל כיוון שמחבר התנ״ך ידע שהאנשים
לא ימלאו את זה, הוא ריכך את האימרה.
״את הסרטים שלי אני עושה בהשראת
האימרה האמיתית.״

הסרטה

קשה להיות במאי

בקולנוע ארנזון־דויד מוצג זה השבוע
השלישי סרטו של ג׳ואן אנטוניו ברום,
הנקרא הפסנתרים ה מנ אנ ״ ס, ובעברית: האושר
הנעלם. באירופה נחל הסרט כשלון
חרוץ, הן אצל הקהל, הן אצל המבקרים.
ואנשים, בעיקר המבקרים, שאלו את עצמם
מה קרה לבמאי הגדול שעשה סרטים גדולים
כמו מו תו של רוכב־האופניים, אידאבלה,
ופו .,לא מזמן התברר שקרה לו דבר פשוט:
המזל הרע עשה ממנו במאי ולא סופר,
סופר, כל מה שדרוש לו כדי לכתוב
ספרים זה גליונות של נייר נקי ועט. רצוי
גם כשרון. רק כשהוא גומר לכתוב את
הספר הוא מתחיל להתעסק עם הוצאות־ספ־רים,
כספים ובו׳ .במאי, עוד לפני שהוא
מתחיל ליצור, הוא צריך כסף, הוא צריך

הגירסד, השניה כבר השביעה את רצונם.
ר,ם דרשו עוד כמה שינויים והוא ביצע
אותם. הגירסה הפופולארית לא מצאה חן
בעיניו, ולא מצאה חן בעיני ברדם. התחילו
בד,סרטה. כבר בי ם הראשון הסתובבו
המפיקים בשטח ובדקו את העבודה, ודרשו
לשנות את מה שלא ניראה להם.
מלינה מרקורי רצתה עוד מההתחלה,
שאנרי פרנסואז ריי יתן לידידה, דיל דאסן,
לביים את הסרט׳ ,פרנסואז ריי רצה בברדם.
דיל דאסן ביקר את ידידתו בזמן ההסרטה,
הוא הסתכל בברדס בעבודתו והביע
בפני מלינה מרקורי את דיעותיו השליליות
על העבודה הזאת. מלינה מרקורי קיבלה
הוראות־מישחק מידידה, וסירבה להישמע
להוראותיו של ברדם. הארדי קרוגר הושפע
ממנה ועשה כמוה.
ברום הודיע שלא יסכים לעבוד בצורה
כזאת. ההסרטה הופסקה. מלינה מרקורי
נפגשה עם המפיקים ועם פרנסואז ריי,
וניסתם לשכנע אותם להחליף את ברדם
בדאסן. פרנסואז ריי סירב. ההסרטה נמשכה
באווירה מתוחה ובלתי־פוריה.
ההסרטה נגמרה. כל מה שעבר עליה
מירגש בסרט עצמו.

יומן החד שות
הזמר שארד אזנאבור נשאר עדיין
האדם היחידי בעולם־הקולנוע שלא הספיק
להיות ג׳יימס בונד. הוא ממהר לתקן את
המעוות, הוא יהיה סוכן חשאי ,00 בסרטו

״קארטינג״

הספורט שכבש את כל
אירופה.
אוטובוסים 42 ,28 ,27 ,22 :

נו3ן 1 9 0

״ייי

0 0נ ן1£#

סוייסרת נסהה
ענודה ממבדת
כל אלה מקנה לך תעודת הסמכה של

אנדרם
עד הפה

המכללהה פו לי ש כני ת

של אנדריי קאייאט שייקרא
6 .00 מי שרוצה יכול לא להאמין, אבל
זאת עובדה: ילדי פיראוס, השיר של הזונה
סוכן ח שאי

מיסודם של יוצאי ה טגל האקד מי של הטכניון, מכון טכנולוגי לישראל

המוסד היחיד במדינת בפיקוח ציבורי וממלכתי

(מלינה מרקורי)

בחודש ינואר ייפתחו הקורסים הבאים :
(יום וערב)
סרטוט בניין ואדריכלי
(יום וערב)
אדריכלות פנים
(ערב)
קירור ומיזוג אוויר
(ערב)
גרפיקה שימושית
(ערב)
ציור • רישום • פיסול
(ערב)
תיכנון ועיצוב של תערוכות
(ערב)
עבודות בקרמיקה
(ערב)
בניית מודלים של בניינים ורהיטים
(ערב)
צילום
(ערב)
פירסום ויחסי ציבור (מתקדם)
(ערב)
גרפיקה טכנית

ורוניק
עד היכן?

הנ 1נ ה הנ^15 ינו 33י11

^ 9ש רד ראשי

ת ל ־ אביב. רחובהמסגר <52

ס לג 11

אנשים, מצלמות, מעבדות, טכנאים, הוא
צריך להיות מנהל־עבודה, סוחר, איש יחסי־ציבור,
אדם בעל אוטוריטה ובעל קשרים,
בקיצור — מנחם גולן.
ברום קרא את ספרו של אנרי פרנסואז
ריי, וזפסנתריס המכאניים, והספר מצא חן
בעיניו. הוא יצא יחד עם הסופר לחפש
מפיק. הם מצאו מפיקים ספרדיים, שהתקשרו
עם מפיקים צרפתיים. נוצרה קו־פרודוקציה
צרפתית—ספרדית.
הם בחרו את השחקנים: מלינה מרקורי,
הארדי קרוגר וג׳יימס מייסון. פרנסואז ריי
התיישב לכתוב את הדיאלוגים לסרט. הוא
כתב אותם, הגיש אותם למפיקים. המפיקים
לא היו מרוצים. הודיעו לו שאם לא יכתוב
גירסה שניה, יותר פופולארית, יבטלו את
ההסרטה. ברדס התרגז, פרנסואז ריי התרגז,
וישב לכתוב שנית.

מרק לא ביום רא שון,

הפך הימנון לאומי במדינה קטנה באפריקה.
פרנסואה טריפו עומד סוף־סוף להגשים
חלום שהוא מדבר עליו כבר חמש
שנים. הוא יסריט את הרומאן ד,פוטוריסטי
של ריי ברדכורי, פרנהייט ,451 סיפור
על עולם חדש בו שורפים את כל הספרים,
החל בתנ״ך וכלה ב מיין קאנ1פ .״עד עכשיו,״
אומר טריפו ,״אי־אפשר היה להפוך את
הסרט הזה לכסף. עכשיו, סוף־סוף, השגתי
גם קצת בסף, וגם מפיק.״ את שני התפקידים
הראשיים בסרט ימלאו טרנס
סטאמפ וג׳ולי כריפטי • .גם זה
קרה: איכר זקן דרש מהמפיקים של מי
מפחד סהירג׳יני ה וולף (בכיכובה של אלי־זכט
טיילור) 7500 דולאר פיצויים, לפי
דבריו, הפריע צוות־ההסרטה לפרות שלו
לישון, ובגלל זה ירדה תפוקת החלב שלהן.
@ האמלט עומד לעבור גילגול נוסף. הוא
יהיה כושי ויוסרט בטוגו. הוא יאמר בדיוק
אח מה שאמר כשהיה בדנמארק, רק בשפה
אחרת • .המחשופים של ורוניק ונדל
הצליחו להרעיש אפילו את הצרפתים. הם
הולכים ומתעמקים, הולכים ומתעמקים, והצרפתים
שואלים את עצמם היכן הם ייעצרו.
אילו היו שואלים את הישראלים, היו
אומרים להם. בניגוד לוורוניק ונדל, הרי
אורסולה אנדרם מתחילה להרים את
המחשופים שלה, בסרט האחרון שלה,
דמדומי הנשריס. הם מגיעים לה עד הפה.

\36487
העולם הזה 1472

עובםנ!נון
המ1צח במשך כמה שבועות נערך מאבק קשר. על
ירושלים. הבעייה היתה מי יפסיד את העיר
ראשון, טדי קולק או איש־שלום. איש־שלום
היה אמנם יותר חלש, אבל טדי היה מוכן ל היכנע
בכל מחיר, אף־על־פי שאיש־שלום נאבק
בכל כוחו כדי להיכנע ראשון.
סוף־סוף טדי קולק ניצח, ולירושלים יש
ראש־עיר אמיתי, איש פעיל ודינאמי שינקה
את העיר ויטהר אותה, ויהפוך אותה לעיר־הבירה
של ישראל, אור לגויים, מקום מישכן
לאלוהים ולצדיקים יראי־שמיים.
אולי הוא לא יוכל לעשות את הכל לבדו,
אבל בטוח שחבריו מהקואליציה יעזרו לו. ב התחלה,
כדי לטהר את אנשי העיר, הוא יהפוך
את גן־הפסלים על שם בילי רה למיקווה־ענק.
גברים בצד של הנרי מור, נשים בצד של יגאל
תומרקין.
אחר־כך הוא יעבור לשיפור הביתנים השו נים
של המוזיאון. ביתן אחד הוא יהפוך ל ישיבת
פוניבז׳ .ביתן שגי הוא יהפוך לישיבת
עץ־חיים. ביתן שלישי לישיבת נביאים, ביתן
רביעי לישיבת נביאים א׳ ,וכן הלאה, עד ש הוא
יגיע להיכל־הספר ויעשה ממנו היכל
שלמה ב׳.
מי שלא יהיה מרוצה מזה, סימן שהוא לא
מבין שזו לא תהיה אשמתו. כי התיקים של
החינוך והתרבות יהיו בידי המפד״ל ואגו״י.
הוא, ברוב צניעותו, יעסוק רק בתברואה וב־ י
נקיץ.
מלבד זה הוא האדם היחידי שהיה מסוגל
להציל את העיר מידיו החלשות והפשרניות
של איש־שלום.

האיש שהמציא את ויא 1נ1״ס
נניח ששוטרת׳ שזה עתה ילדה, עומדת ב צומת
דיזנגוף—פרישמן ומכוונת את התנועה.
פתאום מגיעה שעת ההנקה שלה. היא מוכרחה
לרוץ להניק את התינוק.
מה היא תעשה? האם היא תעצור את התנו עה
ותגיד לנהגים שיחכו לה רגע, היא צריכה
ללכת להניק?
לא. היא לא תעשה את זה כי אלבר שאקי,
השוטר מספר 1047 מטבריה׳ המציא בשבילה
המצאה. הוא המציא שהשומרות המניקות לא
יכוונו את התנועה בזמן שהן צריכות להניק,
ולא תנקנה בזמן שהן מכוונות את התנועה.
הוא קיבל תמורת זה פרם של 10 לירות מ נציב
שירותי־המדינה, וסיכת־מייעל שניתנה לו
בטכס חלוקת פרסי־הייעול בירושלים. איבר
שאקי הוא בכלל ממציא גדול. הוא המציא גם
שיכלולים בטופס־הודעה על עבריין קטין, וקי בל
על זה 25 לירות, והוא המציא דרך לקביעת
מהות של מציאה וקיבל תמורת זה 35 לירות.
הוא לא היה יחידי בטכס חלוקת הפרסים.
היו שם כל מיני ממציאים, כאלה שהמציאו זן
חדש בחקלאות, וכאלה שהמציאו טופס חדש
במשרד־הבטחון.
כולם קיבלו סיכות־מייעל מידיו של אהרון
כפיר, המרצה למינהל ציבורי באוניברסיטה,
והיו מאושרים. הם הסתובבו באולם הטכס ו אמרו
איש לרעהו כל מיני דברים יעילים. כמו:
״תעביר לי בבקשה את המיץ׳״ או :״סליחה.
אולי אתה יכול לזוז קצת.״ וחיסלו לאט־לאט
וביעילות מפתיעה את כל הסנדביצ׳ים שעל
השולחן.

מייעל אחד לקח ארבעה סנדביצ׳ים ובקבוק
מיץ ביד האחת והתיק עם התעודה וצלחת עם
מטעמים ביד השניה. הוא התקדם בזהירות ל עבר
הכיסא הפנוי.
בדרך עצר אותו חבר עם יד מושטת לשלום.
הוא העביר את ארבעת הסנדביצ׳ים ובקבוק־המיץ
מן היד הראשונה ליד השניה, ולחץ את
היד המושטת.
היד הלכה, והוא העביר בחזרה את ארבעת
הסנדביצ׳ים ובקבוק המיץ מהיד השניה ליד הראשונה.
זה לא עזר לו. החבר הראשון התרחק
ומיד ניגש אליו חבר שני, וגם הוא עם יד
מושטת.
״זהו אחד המייעלים האחראים כאן,״ הסבירו
לי, ולכן, כשהוא התיישב סוף־סוף, שאלתי אותו
מה זה יעילות .״אם, נניח, פקיד קופץ מהקומה
המאה ושתיים של האטפייר סטייט בילדינג,״
הוא הסביר ,״ובאמצע הוא שואל את עצמו
למה הפקידה שבקומה החמישים כותבת מכתב
בלי נייר העתקה, זה נקרא יעילות. הה־הה. לא?
״המייעל הוא אדם פשוט, החושב כל הזמן על
רעיונות שיביאו לשינויים ולשיפורים. ברור,
שלא כל ההמצאות האלה מתקבלות, ולא כל
הממציאים זוכים לסיכות־מייעל. היה, למשל,
פקיד אחד, שהמציא חמישה ימי־עבודה ב שבוע.
כי ביום השישי, לפי דבריו׳ ממילא לא
עובדים. לא קיבלו את זה. היה אחר שהמציא
לבדוק את תשלומי מם־ההכנסה בשעת חידוש
רשיון הנהיגה, כדי לחסוך עבודה לפקידי מס־הכנסה:
גם את זה לא קיבלו.״
איש אחר, דב ברונשטיין׳ המציא פתרון ל בעיית
ההיגיינה של הבייגעלעך. הוא המציא
שמוכר הבייגעלעך לא
יגע בבייגעלעך ב׳
ידים המלוכלכות שלו,
אלא יגיש אותם
בפינצטה לקונה.
איש אחד, קצת
משוגע, אומרים, הציע
לחסוך את הכסף
של ההסקה המרכזית
במשרדים ותחת
זאת לבנות ס ביב
המשרדים גדר,
כדי שהקור לא יחדור
פנימה.
במשרד־המשטרה
המציא שוטר אחד
מכונה לתיקון שגי אות
כתיב ברפור־טים,
אבל היא לא
עבדה: היא בעצמה
כתבה בשגיאות.
ובמשרד־ר,עבודה
המציא איש בשם
טקס שכנא את אחת
ההמצאות הגדולות ביותר שהיו בארץ. את
האופניים. מה זאת אומרת? זאת אומרת שאם
מישהו צריך להגיע ממקום למקום, ואין לו
אוטו, אז שיקח אופניים וייסע לשם. הוא קיבל
על זה חמישים לירות. מי שחושב שאת האופ ניים
כבר גמרו להמציא לפני מאות שנים,
טועה. את האופניים אומנם המציאו כבר׳ אבל
טקס שכנא המציא שישתמשו בהם.
הוא לא יכול להגיד שום דבר על ההמצאה
שלו. רק הדובר של הביטוח הלאומי יכול לדבר
על זה. הוזז לא יודע אם הוא חושב להמציא
עוד המצאות. זה רק הדובר יודע. הוא לא יודע
אם במדינה יש מקום לייעול ולשיפורים. זה רק
דובר הביטוח יכול להגיד. הוא לא יודע מה
דעתו על הבחירות. רק הדובר יודע. הוא לא
יודע אם הוא אוהב את עבודתו. זה דבר שרק
הדובר של הביטוח הלאומי מוסמך לדעת. מה
כל זה שייך לדובר של הביטוח? בוודאי שזה
שייך לדובר הביטוח ! אלא למי זה צריך להיות
שייך? אם הוא היה עובד במשרד־האוצר, זה
היה שייך לדובר של האוצר. אבל הוא עובד
בביטוח.
״מה שאני יכול כן לספר,״ הוא אומר ,״זה
את הביבליוגרפיה שלי.״
בגיל שבע־עשרה הוא עלה לארץ. הוא יכול
להראות את זה בתמונה: כל החלוצים בדרך
לארץ והוא באמצע. ומהצד השני יש הקדשה:
״טקס יקירי. הפרח את אדמת א״י הקוראת לך.
קום בנה. קום חצוב בסלע. שלב ידיך בידי ה

עמלים
והיגעים, ואל תאמר מנוח.״ האיש ש כתב
את זה נמצא עכשיו באמריקה. כמעט
מיליונר.
כשטקם הגיע לארץ, הוא התגייס מיד למש טרה
הבריטית .״עשיתי את זה לא למען הכסף.
לא למען החיים הפרטיים׳ אלא לטובת הארץ.
וזה מה שהדריך אותי להמציא המצאות שיהיו
זולות למדינה.״
אז הוא גם קיבל רשיון רכיבה על אופניים.
זה היה בזמן שעוד היה צריך רשיון, ולא כל
פרחח היה יכול לקחת אופניים ולנסוע. אז
בכלל היו זמנים, .׳הייתי יוצא עם מכנסיים קצ־רים
לכיכר מוגרבי ורוקד שם הורה. אז היתד,
אהבת־מולדת, וזה מד, שמדריך אותי היום
להמציא המצאות ולהקדיש את מאמצי למען
המדינה. לכן אני גם רואה את העבודה שלי
בביטוח הלאומי כעבודה לאומית, ואני מקבל
אותה באהבה.״
הוא חיפאי. יש לו אשה יפה והמון ילדות
יפות. אבל היכן הוא מצליח, שם בחיפה, לרכב
על אופניים? ״אפשר בכל מקום. אם רוצים,
ואם חושבים גם על המדינה, ולא רק על החיים
הפרטיים.
״בעליות של חיפה זה אומנם קשה, אבל
אפשר לסחוב את האופניים ביד. בירידות תלו לות
אי־אפשר, אבל בירידות בטח שאפשר
לסחוב את האופניים ביד. באמצע, בין הירי דות
לעליות, אפשר לרכב. גם כשנחים אפשר.
״כל האנשים חושבים רק על הלוקסוס. הם
רוצים לנסוע רק באוטובוסים ובמכוניות. הם
לא מבינים שהאופניים הרבה יותר נוחים,
והרבה יותר בריאים. ולדחוף אוטובוס בעלייה
זה יותר קשה מאשר לדחוף אופניים, וכשנוס־עים
באופניים יש זמן, אפשר להסתכל על ה דרך
ולראות אם אין מסמר׳ או זכוכית חדה.
באוטו למי יש זמן לזה?״
עכשיו, לאחר שההמצאה שלו נתקבלה, הוכ נסו
האופניים לסניפי הביטוח הלאומי בנהרייה
ובחדרה. כל פקיד שצריך לבצע איזה נסיעה
קצרה׳ וכל הגובים, גם הוא בתוכם, נוסעים
מבית לבית על האופניים של הביטוח.
עכשיו בטח ימציאו את האוטו.

הכרוב חאוש

מיסדר אבירי הגריל נחנך. גדולי הגסטרו נומים
במדינה הוכתרו בטכס מפואר וחגיגי, ש־נערך,
בהשתתפות עיתונאים וצלמים, במלון
תדמור בהרצליה.
למחרת יצאו האבירים למסעדת קסבה, לח־גוג
את הסתפחותם למיסדר החדש. הם ישבו
אביר־בנקאי ליד אביר־עורך־דין׳ ואביר־עורך־
דין ליד אביר־סוחר, קיבלו במחיאות־כפיים
את מרק השרון וסלט המדינה שהוגש להם,
ודנו תוך כדי אכילה במצב הרוטביב במדינה.
כשהוגש להם אווז צלוי הגליל, הם עברו ל שיחה
קלה על פפריקה חריפה, פפריקה, ריח־נית,
ולהבדיל אלפי הבדלות, על פפריקה הונ גרית.
לאט־לאט
עבר אווז הגליל מהשולחן אל בטן
האבירים. הם פתחו את החגורות באנחה, ועברו
להעלאת זכרונות על ארוחות שקרו להם בימי
נעוריהם.
כשהגיעו לליפתן הנגב ולשווק ולד סדום, קם
האביר המרכזי ונשא את דברו :״רבותי,״ הוא
אמר ,״אני רואה לי לחובה לעמוד כאן על
חשיבותה של הארוחה שהובאה בפניכם היום
הזה. רבותי ! במה נמדד ערכה של ארוחה גדולה?
האם הוא נמדד במרק המרכזי שלה? ב־ערכים
המהותיים של האווז או הדג שלה?
״לא, רבותי. ערכה של ארוחה נמדד בזוטות
הקטנות׳ בניואנסים של התוספות.
״לכן אני שמח וגא לציין שבארוחה זאת בלט
במקוריותו ובגדולתו הכרוב האדום (מחיאות
כפיים סוערות) .רבותי. לכרוב האדום ומחיאות
כפייס) שזכינו בארוחה זאת השכילו בעלי־המם־
עדה להכניס את מיטב המטעמים. הם הפכו
אותו ליצירת־פאר ברמה בינלאומית.
״אני מאחל להם להמשיך בדרך זו של בישול
הכרוב האדום (מחיאות כפיים) ,לא להירתע, לא
להימוג לאחור, ואני מבטיח להם שעוד יגיעו
להכרה ולגדולה בעולם כולו (מחיאות כפיים
סוערות).״

מספד 14 7 2

כ״כ חשוון תשכ״ו17.11.1965 ,

סנסציה

עולמית׳
במד צה״ר

טוראית ראשונה שרה לב

\ד המוות בבוהימה
שהקנית נורית קצ׳לפקי, ז״־־