גליון 1473 מתאריך 24 בנובמבר 1965

הואם ום1ם־ 11 אז

דכ*מומלט פי ם
ג. דלי. מ לזד ־ י ד! 1

ייג * גא
מ תר פ קי ם
ובריי על
יראי כיצד

וחו שי כיצד
הםבח מי מו ת
גופד הביטי
מבליטים ה ם
יפייך.

הגאה מלאה.

א/׳לזריד־ך
נ א ^ 1ז 4 5ז 0 €

ובחנויות ״ ״
ילאמיגד־ י ל
יייי^ כ ^
היוובחו־ות

נ ד דו ־ די ר ־
די די *
דנ דן די ם ־

לטלויזיה החדטה

המעולה בעול ם.
לסוכנים: נו טי ם
ט ל פון :
5ףךך 4 4

ונל-אניב

עוד מימי קדם הוכיח הדלק (פטרול) את פעולתו היעילה בטפול
בשער הראש. הדלק נותן לשרשי השער את האלמנטים הדרושים
לו. וזהו התנאי החשוב ביותר לשמירה על אורך חיי השער כבימי
נעורים. המדען הצרפתי האן (אמ^.מ) לקח כיסוד את תכונות
הדלק, הוסיף אלמנטים פעיייים והמציא נוסחה אידיאלית לטפול
בשער ובעור הראש על בסיס מדעי, וללא תעמולה רעשנית כבשה
מקום נכבד בכל רחבי תבל תחת שמו של ממציא פטרול האן
)? £1801 .£אנו ממליצים על ״פטרול־האך. כתכשיר
האידיאלי לשמירת רעננותו, עושרו ויופיו של השער ומונע את
נשירתו.

דבריו של שוער הנבחרת הלאומית לשעבר,
חיים לוין, שהובאו בשבועון המסו־יים
לפני שבוע, היו כרגיל יוצאי־דופן.
לאחר המפלה המבישה של הנבחרת הלאומית
נגד בלגיה, היה העולם הזה העתון
היחיד, שנגע בבעי ת שהביאו למפלה, הראה
על־ידי כך את הדרך לשיפור. האשמותיו
של לוין הראו, ני מפלת ה־ 0:5נגד בלגיה
לא היתד, מכה מן השמיים, כפי שהוצגה
על־ידי העיתונים, אלא תוצאה של שרשרת
מישגים של מנהלי הכדורגל הישראלי.
מה שאירע לאחר פירסום הדברים היה
אופייני לעסקנים האפירים של ההתאחדות.
תחת לבדוק את ההאשמות ל ופן, להסיק
את המסקנות לגבי עצמם, נקטו בשיטה
של הגנב הצועק ״תיפסו את הגנב!״
אחד מכתבלבי הספורט, השורצים במסדרונות
ההתאחדות, זעק חמם מרוב קנאה
בשבועון המסויים. חברי מזכירות ההתאחדות
החליטו לצאת להתקפה, הורו לפרקליטה
הנמרץ של ההתאחדות, עורך־הדין צבי
יפה, לקרוא את העולם הזה כדי לבדוק אם
אפשר יהיה למצ א דרך כדי להעניש את
השוער הסורר, שקרע את המסווה מפניהם.
מומחים, שעיינו השבוע בתקנון ההתאחדות,
חיפשו לשווא סעיף המאפשר דבר
מעין זה.

אחרי תקופת־ד,חירום של מערכת הבחירות,
חוזר העולם הזה למסל לו העתונאי.
אלא שעתה, נוסף לכתבינו שטח חדש אשר
עליהם לכסותו. שטח זה נוגע לפעולותיו
של גוף חדש בנוף הישראלי: תנועת העולם
הזה — כוח חדש, ונציגה בכנסת.
הע בדה שנציג זה הוא עורך העולם הזה
מקשה עלינו, מטעמי צניעות מובנים, להרבות
בדיוזח. אבל מערכת זו, שהתרגלה
לשינויים רבים מאז קיומה — חלק לא־מהם
שינויים לרעה — תשתדל מבוטל להתרגל גם לשינוי שחל לטובה.
מה עוד, שהשינוי הזה שוב אינו נחלת
השבועון המס יים בלבד. הוא מספק, ויספק,
חומר לגיטימי להתעניינות צ־כור-ת.
עת־נים מסויימיב, שבעבר החרימו את העולם
הזה, הודיעו כי ינהיגו יחס הוגן יותר
כלפי הסיעה בכנסת. אפילו לקול ישראל,
שבמשך 15 שנה לא הירשה שמץ של ויב ח
או דיון על מה־ת הע לם הזה או רעיונותיו,
חדרה רוח השינוי.
הדוגמה הבולטת הראשונה ניתנה במסלרת
התוכנית יש שאלות, שהוקלטה בבית הילל
ביר, שלים. דקות ספורות לפני תחילת התכנית
הוגשה לשולחנו של עורכה, יגאל
לוסין, השאלה הבאה :״בחירתו של אורי
אבנרי לכנפת — טוב או רע ליהודים ולדמו־קראטיה?״
אי־הצגת
השאלה היה פוגם בהגינותה וביושרה
של הת כנית. לוסין העדיף ליציר
תקדים, ולפתוח את הפתח לוויכוח על
מהות העולם הזה. מגיש השאלה, יוסף
לנדאו, סטודנט לכלכלה וסוציולוגיה שנח
שניה, הציגה לקהל ולצודת המשיבים של
קול ישראל. פרופסור אביגד ר לבונסין ושלמה
גנוסר.
השיב פרופסור לבונסין :״אינני רואה
כל רע בכניסתו של מר אבנרי לכנסת.
נוסף לכך ברצוני להזכיר עובדה, שהאופן
בו נכנס, מראה שהיד, צריך להכנס! אם
אותם אנשים ונשים מצאו עצמם נכ נים
לשלחו לכנכת. לדעתי טוב שקולו (של
אבנרי) ישמע.
״מבלי לנקוט עמדה לכל חלקי העתון.
הרי שהמאמרים הפובליציסטיים חשובים,
יש בהם רעיונות מקוריים בשאלות־יסוד
לטווח ארוך, הגם שלא תמיד מיצעת ציות
הביצוע.״
שלמה גנוסר, בנו של אחד־העם, השיב
אף הוא בחיוב על הימצאותו של עורך
העולם הזה בכנסת .״אינני קורא העולם
הזה לא מפני יחס רע — אומרים שזה
מענין — אלא מפני שאני מתקשה בקריאה.
אבל שמעתי את מר אבנרי ברדיו ואני צריך
להגיד שהוא נאם טוב, מת־ן, עם שכל,
ובלי פורנוגרפיה. הייתי אומר שאילו היתר,
לו מפלגה רצינית 10־ 5צירים היה זה אות,
רע לדמוקרטיה בישראל. היות והוא נבחר
יחידי, ה א לא יזיק או יסכן, אך יג1יל את
אחוז חברי הכנסת שישבו במקום במזנון,
באולם״.
לך, קורא יקר, זה יבטיח לפחית דיווח
עתינאי מלא על הנעשה שם: אולם, לא
במזנון.

<6באוו -פ ו 10מ אי ם

האהבה אצלנו מתחילה בבוקר...

כמהאניאוהבתלהת בו נ ן בו ב בו ק ר, כשהוא
מ ת כו נןלע בו ד ה — כשהוא לו בשאתחולצתלהב ־
אקרילן שלו.
ת מי ד ת מי דמק פי ד הו א
מ ב רי ת, נוחהאךאלגנטית.
ב חו לצתלהב ־ אקרילן
התאהב — ואני בו.

החד שה

הו פעה
שלו

מ סו דרת

הו א

ממ ש

חו לצתלהב־ א ק רי לן א רוג ה נו -־זי 80א ק רי לן 2 0
צ מר במבחרצנעיםאפנת ״ .
חמימהוק לי ל ה, מתאימה לל בו שבח לי פהובלע די ה.
מתכבסתבק לו ת ו אי נהז קו ק ה לגי הו ע.

177777ד 1 €

העולם הזה 1<73

* 1^( 7 7 2 /1 7 7 0רד 3 1 מ 7זהי ^ ל ו

מכתבים
מבירת ירושלים
ירושלים הפכה לעיר של טדי־בויס דתיים.
עד עכשיו לא יכולנו למצוא בשבת מסעדה
פתוחה, שלא לדבר על בתי־קפה. רק מי
שיכול היד, להרשות לעצמו לנסוע במונית
היה יוצא מהבית.
עכשיו לא נוכל גם ללכת ברגל, כי הבריונים
הדתיים יתחילו לזרוק אבנים ולעשות
מהומות, והמישטרה תהיה לצידם.

דויד רכנטל,

דירות מפוארות £
מ־ . 500גלי במזומן
והיתרה בת שלומים נוחי ם למשך שנתיים וחזגי
ומשכנתא בנ קאית גדולה בריבית נמוכה

השקעכ 7זפך
במרכז העירוני הגדול בארץ. רכוש דירה או עסק

ב־״מגדל־נחום׳
הנבנה

פרטית

קרקע

במרכז

היקרה

ביותר.

בת־ים

בככר המצבה -שדרות העצמאות
לחנויות ודירות ב״מגדל-נחום״ בנות 4 ,31/2 ,3 ,21/2, ,2 ,1!/2 ,1
ו־ 5חדרים — עיצוב נאה ומירבהשיכלולים :
מים חמים בכל שעות היממה * חרסינת ייבוא צבעונית לפי
בחירת הקונה * הספק ת גז מרכזית * קירות אטומי־קול
עם בידוד מיוחד (חמים בחורף וקריר בקיץ) * טלפון
פנימי * הכנה לטלפון חיצוני * מעליות מהירות *
תחבורה סדירה לכל חלקי תל־אביב.
קבלתפרטים: במקום הבניה, בשעות ,4-7 ; 9-1
חב׳״נורט״ רה׳ נחלת בנימין ,68ת׳׳א, טל ,58591 .כשעות 9-3
משרד רוזנטל, רה׳ ויצמן ,27ת״א, טל ,234578 .בשעות 4-7

ירושלים

יום זה לישראל יום אורה ושימחה בו.
מקצה הארץ שמועה שמענו, קם לישראל
מושיע וגואל מקימין מעפר דלים ומשיב
לירושלים עיר,״ק תובב״א זיו תיפארתה
ועטרת יושנה מושיע וגואל קם לישראל
במהרה בימינו.
והמושיע, אחד מאחינו ב׳׳י, עוקר הרים
וטוחנם זה בזה, תלמיד חכם, רבן דרבנין
וצורבא מרבנן, שליח מצודה, ומושיע ישראל,
שליח מצודה שיצא מלפניו כי בתי-
קפה יסגרו, ובתי־סינימא לא יצחקו, והעיר
ירושלים שמחה וצהלה.

משה סטיבניט,
על־חשבון המצפון

ירושלים

בעוד ימים אחדים יציג לוי אשכול את
ממשלתו בפני הכנסת. אני מוכן להתערב
שבין השרים יהיו
כמה חובשי־כיפות.
למרות ההבטחות הרמות
ערב הבחירות,
מעדיף אשכול
את הדתיים על פני
שותפים אחרים.
מעל דפי העולם
הזה, אני מציע לכל
בעלי הרצון הטוב
במדינה להקים ת־נועת־התנגדות
המונית
נגד הכפיר, הדתית,
ונגד אותן חילוניות מפלגות
המשתפות פעולה עם הדתיים, על חשבון
מצפונו של האזרח.

אורי ארבהנד,

אילת

פעולות תגמול
אני כועסת מאד על המאמרים של אורי
אבנרי, המותחים ביקורת על פעולות התגמול
של צר,׳׳ל, שהן תגובה למעשי האיבה
של אל־פתח.
קל מאד למתוח ביקורת כשיושבים בתל-
אביב. אני רוצה לשאול את אורי אבנרי
אם הוא היה מוכן להעביר את ביתו לאיזה
ישוב ספר, החשוף לפגיעות של אנשי אל־פתח.

עוד יושב אבנרי בתל־אביב, אין לו
זכות לקבוע מה צריך ומה לא צריך לעשות
בתגובה לחבלות של חבלנים, הבאים מעבר
לגבול.

חנה ירקון,

בלי כתובת

הקוראה ירקון לא צ״נה את כתובתה.
מכתבה לא נשא חותמת־דואר של מנרה,
אלא של תל־אביב.

הקרבות הבאים
הפעולה הראשונה של הקומנדו עברה
בהצלחה. עלינו להערך עתה לקראת הקר־

מורה דרך מוסמך
אם אתה מורה־דרך מוסמך ואוהב
לעבוד ממש עם תיירים מבלי לחפש
את הטיפ, אנו מבטיחים עבודה
קבועה, מכונית חדשה צמודה ומשלמים
שכר לפי יכולת עבודתך. המעונינים
מתבקשים לפנות בכתב
לת.ד ,1334 .מס׳ ז 2124/עם קורות־חיים.

״ א היר שנברג 6
(דיזנגוף — גורדון)
ט ל פון 235820 :
מ חי רי ם נו חי ם.

4 1א 10זץש

£א 4 2 1מ1
ירחון נשלח ישר מארה״ב
חתימה לשנה 33ל״י
גב ם. את דנגור
אבן־גבירול 12 תל־אביב
שניידר בות המצפים לנו. הם יהיו מרים יותר.
אני מקווה שאנו כולנו נעמוד בהם בהצלחה.
ברוריה
שניידר, אנוגו, ניגריה
העולם הזה 473ו

חזית שניה
גליון העולם הזה הגיע לידי במיקרה. זה
היה לפני שנתיים.
מאז אני קורא נלהב
של עיתונכם. אני
חושב שאתם העיתון
היחידי במדינה
שאינו מפחד מפני
גילוי האמת.
במשך השנתיים
שאני קורא את העולם
הזה נוכחתי
לדעת כי אתם לא
מפחדים לצאת לקרבות
ציבוריים נגד זכאי גדולים וחזקים מיבם.

פתיחת החזית השניה בכנסת קבלו
את בירכתי. אני לצידכם.

רפאל זכאי,
כחירות ובחורות

0101 111.1 .

פתח־תיקווח

לא הצבעתי בבחירות האחרונות. אם תפסיקו
לפרסם תמונות
של בחורות
ערומות, אצביע בבחירות
הבאות עבור

ה מעבר מהישן לחד ש

רשימת העולם הזה.

יעקב לוין,
הרצליה

סיעה של
שניים
אם אורי אבנרי
ירגיש את עצמו ב דד
מאד בכנסת, אני
מציע לו שיצרף
אליו לסיעה את יצחק
רפאל. מה יש, הסיסמא שלכם היתר,
״לכנסת או לבית־הסוהר״ ,לא?

מיכאל שמשוני,
סופיה בכלא

רחובות

כשהיתה כאן סופיה לורן, הזדנבו אחריה
כל אלופי צה״ל ומתו להצטלם בחברתה.
כשהעולם הזה גילה את סופיה לורן הישראלית,
שהיא במיקרה חיילת בצה״ל,
קמה סערה רבה.
אני חושב שהטוריסאניות הצבועה הזאת
מזיקה למוראל של צה״ל, יותר משהיא
שומרת על כבוד המדים.

דני המאירי,
אחוות לוחמים בשירה

חולון

ב״ה ניראה לי שאתם שונאים כל מה
שקשור בדת ובמסורת. באחד הגלימות של
העולם הזה ניתקלתי בהצעה המחוכמת שלכם
לחסל את הכשרות בצבא, ולספק גם
בשבת אוכל חם לחיילים.
אם הבנתי נכון, הרי שאתם מציעים לעשות
בכל מחנה שני מטבחים, אחד כשר
ואחד לא כשר. זה יגרום לכך שחיילים
החיים במסגרת משותפת יצטרכו לאכול בנפרד.
האם
כך, אתם חושבים, תוכל להתקיים
לאורך ימים אחוזת הלוחמים של חיילי
צה״ל?
רב״ט מנחם כהנא, צה״ל

מיטה לחסרי אמצעים
הייתי מודה לכם מאד אם אוכל להתקשר
באמצעותכם עם משפחה חסרת־אמצעים הזקוקה
למיטה של תינוק. יש לי מיטה כזאת,
עם שלשה ארונות ושלש מגירות, במצב טוב
והייתי רוצה למסור אותה למשפחה נצרכת,
שידה אינה משגת לרכוש מיטה.
אני פונה אל קוראי העולם הזה, היודעים
על משפחה כזאת, שימסרו לי על־כך, אולם
אני רוצה להישאר בעילום שם, ומבקש שלא
תמסרו לי שום פרטים על זהות המקבלים.

קורא,

אשדוד

קוראי העולם הזה מוזמנים ליטול חלק
במפעלו של הקורא מאשדוד, באמצעות מנתב
למערכת.

מעתה תוכלו להנות מהשמיכות
והכרים החדישים, עם מילוי
דיאולן בשילוב כימי, בשלל
צבעים ודוגמאות. השמיכה
מחממת, אך קלה ואורירית,

מהנה ונוחה לטיפול.
הכר בעל הגמישות החיונית לשינה עריבה ומרגיעה.
השמיכות והכרים חסרי כל השפעה אלרגית ועמידים בפני עש,
ניתנים בנקל לכביסה בבית, ושומרים על יציבותם לאורך ימים.
להרגשת רעננות ופינוק דרוש את השמיכות והכרים עם מילוי דיאולן.

!(!0 1 6 1 1

חע<ס

מבחר
רב של בגדי תינוקות, חלוקי-בוקר, עם מילוי דיאולן.
הצברית נהניתי להכיר מעל דפי העולם הזה את
הצברית האמיתית, אלישבע ויטנברג (העולם
הזה .)1470 טוב לדעת שיש עוד בארץ הזאת
בחורות שיכולות להיות יפות גם בלי
להשתמש בריסים מלאכותיים ושאר אביזרי
היופי המלאכותי.

יוסי קירשנר,

יפו

המוראל של הנבחרת
האשמותיו של שוער הבנחרת, חיים לחיין
(המשך בעמוד )6
העולם הזה 1473

7 ן ד* 7£ה > 173זזדד.
ך = הםר. רז ־ו

ס בון

י טו אי•

י טינוו

הקריאו.

נע״ס

תל־אביב, בית ציוני אמריקה
בריינין ,3טל 234630 .
(גם לפני הצהרים)
חיפה:
בית ארדשתיין, בית רוטשילד
״צברי כפר־סבא

מכתבים
(הנזשן מעמוד צ)
(העולם הזה ,)1472 לא ד,יו במקומן. אפילו
אם היו לו טענות מוצדקות נגד מארז
הניבחרת, היה זה טעם לפגם להביא טענית
אלה לפני הציבור דווקא לפני המישזזק נגד
בולגריה.
אם יש לשחקן טענות נגד המאמן, הוא
צריך למצוא את המסגרת המתאימה להשמעת
טענות אלה.
שדמה כן־חיים, הרצליה
לבוחר בטוב ביותר 71

שם מוג
רחל המרחלת כינתה אותנו בשבוע שעבר
״מלכת הבוהמה ומלך העולם התחתון״.

י־ס*1

אדווה וכוסי
חבר שלנו המציא לנו שם יותר סוב :
״החטא ועונשו.״

כוסי ונעמי אדווה,
הסעודה האחרונה

תל־אביב

הכתבה שלכם על הסעודה האחרונה של
מחמוד סבאח (העולם הזה )1472 גילתה כמד.
פרטים חשובים, שלא היו ידועים לי עד

כאדם שעקב בעניין אחרי עבודתה של
ועדת־ה,חקירה, שחקרה את נסיבות מותו, אני
רוצה להציג לשניהצדדים הנוגעים בדבר
שתי שאלות: מדוע לא הוזמן הדוקטור ירום
להעיד בפני השופט־החוקר, ומדוע הדוקטור
ירום עצמו עבר על זה בשתיקה, במקוב׳
להזעיק את דעת הקהל?

אכרהס יפת,
עשן כברמלית

תל-אביב

לפני כמה זמן נסעתי בכרמלית בחיפה.
עישנתי סיגריה. בא
שוטר ואמר לי להפסיק
לעשן. זרקתי
את הסיגריה והוא
המשיך להטריד אתי
ואמר: אתה לא
רואה שכתוב פד,
שאסור לעשן. אמרתי
לו שאני יודע
לקרוא רק ערביה.
אז הוא התחיל לצעוק
עלי ואמר שזאת
מדינה יהודית
וכולם צריכים לדעת
לקרוא עיברית.

זיידאן מרעי,
למי יש זכות קיום ז

4£א 71ב חי רתהצ עירי ם והצעירים ב רו ח ם.
1£א 71ה סיג רי המהתע רו בתהא מריק אי ת.
סיגריתקינג ־ סייזפילטרחדישה זו,
הע שויה מהמ עו לי ם שבזני הטבק, מ עני ק ה
לד הנ א ת עישון מו שלמת. פאר תוצרת דובק.

בחר

בטובב >ותר -עשן ^ £ו1־ד

כפר־פרדים

אני רוכל בתחנה המרכזית. לפני הרבה
זמן הסתבכתי בכל מיני עניינים, אבל מאז
חזרתי למוטב ואני
חי בכבוד.
אבל העירייה החליטה
שלי אין זכות־קיום.
היא שלחה לדוכן
שלי פקחים.
הם לקחו לי את הסחורה,
הפכו את
הדוכן והובילו אותו
במכונית שלהם לאיזה
מקום רחוק
בצפון־תל־אביב, הורידו
אותי שם ואמרו
לי ״תשכח ממדודי
הדוכן
שלך.״
אני רוצה לשאול אתכם: האם כבה מתנהגים
פקחים של העירייה, שהם עובדי־ציבור?

אליהו מדודי,

בת-ים

זכות קדימה כמדור זח תינתן
למכתכיהם של קוראים המצרסיס
את תצל ימיהם למכתכיס.

העולם הזה 1473

ץ כר״הכנסת קדיש לוז נבחר ליו״ר הכנסת השישית.
ן | מאורע שיגרתי, כביכול. ובכל זאת: מאורע שקבע את
דמות הכנסת עוד בדקותיה הראשונות.

כי בחירה זו באה ללא מאבק.
אף אחת מן המפלגות הישנות לא לחם בה, ולוא
רק להלכה.
מימין ומשמאל הורמו הידיים, באופן אוטומאטי. כאילו
היה זה דבר מובן מאליו.

אבד הדבר אינו מובן מאליו בלל ובלל.

*9בחינה אישית ראוי חבר־הכנסת קדיש לוו למישרה
זו. הוא מילא אותה בעבר בכבוד. לא היו נגדו תלונות
מצד חברי־הכנסת.

אלא שהבחינה האישית אינה השובה כאן.
הכנסת אינה — או אינה צריכה להיות — מועדון
פרטי להענקת כיבודים הדדיים.
הכנסת היא — או היתר, צריכה להיות — בית־הנבחרים
בו מתנגשים הכוחות המדיניים במאבקם לעיצוב פני
המדינה.

איך זה אפשרי?

זה אפשרי מפני שיא קיימת במדינה, ובכנסת,
אופוזיציה של ממש: ודווקא בחידת היו״ר
מראה זאת בעליל.

*9א עכרו עוד שלושה שב עות מאז היום שהידהדה
/במדינה הסיסמה ״חל מיפנה!״ גח״ל הופיעה כלפי
הבוחר בדמות של אופוזיציה בלתי־מתפשרת, השולחת את
ידה אל השלטון.
אך למחרת היום, כאשר הפלאקאטים עוד לא ה: פרו מן
הקירות, כבר הוכח שלא חל שום מיפנה. גם לא בגישתה
של סיעת גח״ל בכנסת.
כי כאשר התכנסה לפני שבועיים ״הוועדה המסדרת״ כדי
לחלק את המישרות בכנסת החדשה, כבר ריחפה בחדר
הוודאות שמפא״י וגח״ל הסתדרו ביניהם.
הסתדרו באופן המנחיל למפא״י את כל עמדות־המפתח,

בחירת היושב־ראש היתה צריכה להיות
נושא מובהק להתנגשות כזאת.

ץ* י כניגוד לדעת רבים, תפקיד היו״ר אינו ייצוגי

באווירה בזאת היתה ניתנת תשומת-לב
להצעה שהשמענו למחרת הבחירות: שיו״ר
הכנסת יהיה ח״ב ערכי.
יש מקום להצעה זאת גם ליבי בחירת נשיא־ד,מדינה.
אך אם הנשיא וראש־ר,ממשלה הם שניהם עיברים, בוזדאי
שיש מקום שהאדם השלישי, לפחות, יהיה בן העם השני.

אפשר לחלוק במיקוד, כזה על הנוהל לגבי העתיד —
אך אי־אפשר לערער על החלטת היו״ר. החלטתו היא
סופית.

הופעתו של ערבי בטקסים רישמיים כנציג
ישראל, כהונתו כממלא־מקום הנשיא מדי פעם,
ישיבתו כראש דיוני הכנסת -בל אלה הם
סמלים שהיו עושים רושם עז בעולם, ובעיקר
מעבר לגבול.

אך אל נזלזל גם בסמכות

לךיט1

לגו:

עדיןאיט 1י !

והמותיר לגח״ל כמה פירורים עליבים — תפקידי היו״ר
בשתי ועדות בלתי־חשבות.

מכל הבחינות האלה מותר היה לצפות להתעוררות
במפלגות השונות, לתסיסה כלשהי,
לנסיונות של מאבק על הבחירה.

ף הנה — קול דממה דקה. שום תסיסה. שום מאבק.

}*?מזדקר שיקול ממלכתי ממדרגה ראשונה.

בדבר מוכן מאליו השלימו כל המפלגות עם
זכותה יטל מפא״י לזכות כמישרה זו.

אין זה מצב בריא כאשר ראש הרשות המבצעת
(הממשלה) וראש הרשות המחוקקת
(הכנסת) שייכים לאותה מפלגה.

ן שום נסיון קלוש של התנגדות. אף לא גישוש קל
שבקלים בין המפלגות מימין או משמאל.
למה?

למפא״י יש כסך־הכל 36 מתוך 120 המנדאטים
ככנסת.
זהו קצת יותר מרבע. זהו קצת פחות משליש.

אך מיעוט קטן זה מחזיק בידיו את תפקידי
נשיא־המרינה, ראש־הממשלה, שלושת השרים
העיקריים (בטחון, חוץ ואוצר) ועוד ועוד
ועוד.
אין לקחת בחשבון זה את קולות ארבעת ד,גרורים
הערביים של מפא״י בכנסת, או תשעת נציגי אחדות־העבודה.
כי אף אהד מן התפקידים האלה לא נמסר לערבי או
לאיש אחדות־ד,עבודה — ,ומפא״י גם אינה חולמת על כך.
36 מתוך — 120 המחזיקים בידיהם את כל עמדות־המפתח
במדינה, עמדות־ההכרעה ועמדות־ר,ייצוג.

איני מוצא כזה — זולת העייפות הפנימית של
המפלגות הישנות, והרגשת שייכיתן־יחד במועדון הכנסת.
אין ממש בנימוק שמפא״י ראויה למישרת היו״ר מפני
שהמערך ניצח בבחירות ועלה בכמה מנדאטים.
כי לפני ארבע שנים, בבחירות לכנסת החמישית, נחלה
מפא״י כשלון חרוץ. למרות זאת מיהרה תנועת־החרות
לכרות עימד״ למחרת היום, הסכם • שהנחיל למפא״י את
כל התפקידים המרכזיים בכנסת — ובצורה זו עזרה
למפא״י להתגבר על תחושת־המפלה.
גם אין מקום לטענה שלא היה סיכוי לנצח במאבק זה.
אפילו היה זה נכון — מוטב לנחול מפלה מאשר ליצור
מצב בו נקבע שמובן מאליו שכל התפקידים מגיעים
למפא״י.

י החמימה של עסקני המפלגות הישנות, היתד, הכנסת
שואלת את עצמה: מה מחייב האינטרס העליון של
המדינה לגבי זהות היו״ר?

ובמליאת הכנסת עצמה פוסק היו״ר מה
הוחלט ומה לא הוחלט -ודברו הופך אוטומאטית
חוק־המדינה, גם כמיקרה של חילוקי־ריעות.

יו״ר
הכנסת הוא האדם השני במדינה מבחינת הפרוטוקול.
הוא ממלא־מקום נשיא־ד,מדינר .,פעמים רבות הוא מייצג
את המדינה בעיני העולם. אין ספק שהוא אחד משלושת
הגדולים, בצד נשיא־ד,מדינר, וראש־ר,ממשלה.,
אין זה עניין של מה־בכך. לייצוג יש מישקל מדיני
סגולי. יש הבדל רב אם נשיא־ד,מדינה, למשל, הוא עיברי
או ערבי, אשכנזי או בן־המזרח, עסקן־מפא״י או אישיות
בלתי־תלויה. הבדל דומה קיים לגבי זהותו של היושב־ראש
כאישיות ייצוגית.

אך איש לא היה אף מוכן לדבר על כך.

ך•* ייטפשתי וחיפשתי נימוק הגיוני כלשהו למחדל זה.

יש כאן שיטה, החורגת מעבר לנסיבות
חולפות. יש כאן הכנה הדדית בין עסקני המפלגות,
שהיא עמוקה ולבבית למחרת הבחירות
בשם שההשמצות ההדדיות הן רמות וקיצוניות ערב הבחירות.

ו לא נחתכו עניינים כאלה באווירה המשפחתית

^ בלבד, או אף ייצוגי בעיקרו.
תקנון־הכנסת — מיסמך בלתי־דמוקראטי שעוד נצטרך
לחזור ולחזור לטפל בו — מעניק ליושב־ראש הכנסת
סמכויות עצומות. סמכויות כמעט־דיקטטוריות לניהול המוסד
המחוקק הריבוני של המדינה. על פיו יישק דבר.
מעבר לסמכויות הכתובות, יש ליו״ר השפעה רבה׳ ולעתים
מכרעת, על מהלך העניינים הפרלמנטריים. לגבי אלף
ואחד דברים — החל בחקיקת חוקי ישראל וכלה בפיקוח
יומיומי על פעולות הממשלה באמצעות שאילתות — הוא
יכול לכוון את העניינים מאחורי הקלעים.

* והי הסמכות המעשית.
ן הייצוגית.

אילו היתד, טיפה של רוח־לחימה לסיעות הכנסת, אילו
היה שמץ של ממשות לסיסמות האופוזיציוניות ערב־הבחירות,
אפשר היה להשיג רוב לבחירת איש כמו
פינחס רוזן, יזהר הררי, יוחנן באדר, יעקוב הזן או״
י,סף
בורג ליו״ר הכנסת.

הבכורה לא נמכרה כנזיד-עדשים. בי אפילו
נזיד־עדשים אין כאן.

99 עכר לכל טענה של ״מה מגיע״ ו״מה לא מגיע״,

בישראל קיימת סכנה מתמדת של שיעבוד הכנסת לממשלה.
סכנה זו כבר התגשמה במידה רבה, למשל בשטח
ר,בטחון. לגבי הציבור, זהו חשש חמור ביותר.
לכן היה מקום להילחם על מינויו של איש־ד,אופוזיציה
דווקא ליו״ר הכנסת. וגח״ל, כסיעת האופוזיציה ה.ד, לד,
ביותר, יכלה לתבוע תפקיד זה לעצמה דווקא על סמך
טענות ממלכתיות.
אבל כאשר פניתי לנציג הרות והתנדבתי להציע אותו
לתפקיד היו״ר — נעניתי בסירוב.

בי היתה בכך הפרת ההסכם שהושג בין
מפא״י וגח׳׳ל.
ואם לא איש האופוזיציה, היה לפחות מקום לבחירת
נציג של סיעה קטנה הקרובה לאופוזיציה — ליברל־עצמאי,
איש מפ״ם, או אפילו איש אחד! ת־ד,עבודה במערך.
פניתי אליהם, וכל פניותי הושבו ריקם.

על כך חשב זאב ז׳בוטינסקי, כאשר תבע בספרו האחרון,
חזית המלחמה של עם ישראל (עמוד :) 186״בכל קאבינט,
שבו ישמש יהודי כראש־ממשלה, יהיה סגן ראשיה,ממשלה —
ערבי, וכן להיפך״.
גם נגד גישה זו לא שמעתי שום נימוק משכנע.
אפשר, כמובן, לדבר על ״בטחון״ .אך מה התפקיד
ד,בטחוני של יו״ר הכנסת? ואם יש כזד — ,האם עלינו
להניח כי מפא״י הביאה לבחירת ארבעה ח״כים ערביים
שאינם מהימנים מבחינה בטחונית?
ואם מדובר על כשרון או הדר אישי — האם עלינו
להניח כי מפא״י בחרה בארבעה עסקנים ערביים החסרים
שתי תכונות אלה, שאינם מסוגלים אלא לשמש גלגל
מס׳ 19 בוועדת־השרותים־ר,ציבוריים?
בכנסת השישית מצויים שבעה ח״כים ערביים. בכנסת יש
יו״ר, שמ נה סגנים ותשעה יושבי־ראש של ועדות —
כלומר 18 בעלי מישרות מרכזיות.

מהו הצדק -או ההגיון המדיני -הקובע
•טאף אחת מן המייטרות האלה לא תימסר
לח״כ ערכי?

9ימ בטיחו לנו שיח ל מיפנה, שתהיה תמורה, או
| ) שלפחות יושג שינוי.

נידמה בי אותם שהבטיחו זאת ביזבזו את
כל מירצם המלחמתי בעצם השמעת הסיסמות.
למהרת יום־הכהירות לא נותר דבר מכל אלה.
כך נוצר מצב שמנע בעדנו אף להפגין הפגנה חינוכית
בכיוון הנכון. כי בין כל סיעות הכנסת לא היתר, אף אחת
(זולת הקומוניסטים, כמובן) שהיתה מוכנה לתת למישהו
מנציגיה אף את הזכות להסכים לכך שאציג את מ עמדותו
לתפקיד היו״ר.

התחלה נאה.

במדינה העם אין חדשתחתהשמש
שני מוסדות חדשים נחנכו השבוע בישראל
— ושניהם הוכיחו כי לא התחדש
דבר מאז אמר פילוסוף ישראלי :״וזה
שהיה — הוא שיהיה; ומה שנעשה —
הוא שייעשה, ואין כל חדש תחת השמש.׳׳

כאשח׳ד

נפתח נמל חדש, המשנה את
של ישראל. אך כבר בשעה
פעולתו התנגשה האוניה הספינת־גרר
וניזוקה. ביום
ם יכסוך חריף בין קבוצות־התובלה,
והעבודה הושבתה

הנוף הדרומי
הראשונה של
ראשונה עם
הראשון פרץ
לחץ בשטח
חלקית.
אחרי שנים של תיכנון לקוי וביצוע כושל,
הספיקו כל כוחות הניהול למנוע תקלות
צפויות אלה. שינוי הנוף לא הביא
לשינוי השיטות.
כירושלים נפתחה הכנסת השישית,
בה הושקעו יותר כספים מאשר בנמל
הדרומי. אחרי סופת הסיסמות, ים הנייר
ומטר הכסף, יכול היה הציבור לראות
בעיניו את דמות המוסד החדש — והנה
הוא דומה להפליא לדמות הכנסת הקודמת.
(ואה הנידון ודו״ח לבוחר) .כמעט שום
דבר לא השתנה, ורק גיל חברי־הכנטת
הקשישים עלה עוד קצת.
כמל אכיכ קמה קואליציה עירונית
חדשה — והיא העתק כמעט מדוייק של
הקואליציה היוצאת. רפ״י, שמכרה את
ירושלים לימין ולעסקני הכפייה הדתית,
מסרה את תל־אביב לידי מפא״י. בכך
הוכיחו ראשיה שגם הם עצמם לא השתנו:
הם אנשי־שלטון מקצועיים׳ שלא איכפת

להם כיצד הם מגיעים לחלקם בשלטון,
בעזרת מי ולשם מה.
״כל הנחלים הולכים אל הים, והים איננו
מלא. אל מקום שהנחלים הולכים, שם
הם שבים ללכת.״
חוק חגיא! החדש ׳
ההסתבכות של פרשת מחמוד חג׳אזי
הסתבכה השבוע עוד קצת יותר. הנאשם
סירב להיות מיוצג על־ידי עורך־דין ישראלי.
אחרי שנשלל ממנו ייצוג זר, הודיע
שיגן על עצמו.
בכך יצר לעיני העולם תמונה של נאשם
בארץ עוינת, מנותק ומבודד, הלוחם בכוחות
עצמו על חייו.
״גיבור לאומי״ .עוד לפני שלושה
חודשים לא היה חג׳אזי מסוגל לכך. כיצד
השתנה?
גרם לזה ז׳אק ורג׳ס, הפרקליט הצרפתי־אלג׳ירי,
בעל המוצא הויאטנאמי־מארטיניקי
המעורב. ורג׳ס, גיבור עשרות משפטי־מוות
צרפתיים נגד לוחמי הפל״ן, ידע שתפקידו
הראשון הוא להרים את המוראל של חג׳א־זי.
הוא עשה זאת בהצלחה רבה.
סיפר ורג׳ס עצמו לאחד מידידיו :״כשנפ־גשתי
לראשונה עם חג׳אזי, הבטתי ישר
בעיניו ואמרתי: איני בא להגן על פושע.
אני בא להגן על גיבור לאומי של העם
הערבי. עיני כל הערבים נשואות אליך!״
חג׳אזי הזדקף — ומאותו רגע שוב לא
היה אותו איש.
משפט ראווה. נותרה רק השאלה מדוע
הכריז איש פיקח כמו ורג׳ס את הכרזתו
האנטי־ישראלית בביירות, עוד לפני ה
טרי
קולרי מכר את ירושלים לכפייה הדתית
לוי אשכול מוכן למכור את המדינה כולה
חוק השכת יהיה עוכדה מוגמרת כעוד שכועיים -
אם לא תקום אתה ותוכיח כי לא תשלים.

זהו הרגע לעשות משהו
לפני שיהיה מאוחר מדי

תנועת העולם הזה -נוח חדש
קוראת לד

להצטרף אל

שיירת שב ת
אשר תיערף כחפות הליגה למניעת כפייה דתית, כהשתתפות
אוהדי תנועת העולם הזה -כוח חדש ומפ״ם. הזמנת הצטרפות
נשלחה גם למפלגות אחרות, שהצהירו על התנגדותן לכפייה
הדתית.

הינך

כעל מכונית, או אם יש באפשרותך לארגן תחכורה עם

ידידיד, מקומך כשיירה אשר תעלה לירושלים כשכת זו.27.11 ,
כדי להפגין את רצון תושכי ישראל להתייהר כשכת עם טכע
הארץ ולסייר ברחביה, אנא קשט את מכוניתך או אופנועד
כפרחים וכירק.
מקום הריכוז: הצטלבות הכביש החדש במוצא תחתית, כדרך
מתל־אביב, בשעה 10 בבוקר.
אין הכוונה לערוך הפגנה פרובוקאטיבית בשכונות הדתיות. אין זו הפגנה נגד
הדת — אלא מחאה נגד מכירת חופש האזרח. משתתפיה יגישו מכתב־מחאד,
לטדי קולק, ולאחר מכן יגישו עצומה ללוי אשכול, לבל ילך בדרכי קולק.

הגיע הזמן רחוניח נ׳ איכפת רו1

אדוני הינשב־ראש, כנסת נכבדה.

משפט? מדוע לא נצר את לשונו לפחות
עד למשפט?
לדברי ורג׳ס, הסתבך גם הוא במיקרה.
כאשר בא לביירות, האשימו אותו העתונים
המקומיים בכך שהוא מכיר בבית־המשפט
הישראלי, ושבכך הוא מכיר במדינת־יש־ראל.
כשגברו ההאשמות נגדו, נתבקש על־ידי
ארגון אל־פתח לקום נגדן. הוא ניצל
סעודר,־חגיגית עם העתונאים כדי להשמיע
הצהרה אנטי־ישראלית קיצונית — ובכך
החריד את המוסדות הישראליים.
עתה מסובכים כל הצדדים עד כדי כך
שאיש אינו יודע עוד איך לצאת מן
הסבך. אולם רוחו של ורג׳ם עצמו לא
נפלה. הוא ניגש במרץ לאירגון משפט־ראווה
אנטי־ישראלי, בו יתואר חג׳אזי כגיבור
ללא חת וללא דופי שנפל קורבן
למדינת־דיכוי גזענית.

בחירות
אחד שהו א שגייס
הכרעה ללא תקדים תעמוד ב־ 6לדצמבר
בפני נשיא בית־המשפט המחוזי בבאר־שבע,
השופט שלמה אלקיים. הוא יתבקש
לשנות את תוצאות הבחירות למועצת עירית
אילת. לפי בקשה זו יצטרך השופט
לפסול חבר־מועצד, ממפלגה אחת, ולהכניס
במקומו חבר־מועצר, ממפלגה אחרת.
זו בעצם משמעות ערעור תוצאות הבחירות
שהגיש לבית־המשפט המחוזי ב־באר־שבע
עורך הדין אריה מרינסקי בשמו
של שמואל מלצר, הראשון ברשימת גח״ל
לעירית אילת.
הפתעה כתא ההצכעה. השעה היתר,
שבע בערב, כשהגיע יעקב שיקרצ׳י
לקלפי מספר 3כדי לתת את קולו בבחירות
למועצת העיריה. כרגיל, נכנם יעקב לתא
ההצבעה והתכוון להכניס אות מתאימה
למעטפה שקיבל מוועדת הקלפי. במיקרה
שלו: האותיות של גח״ל.
רק במיקרו, לא הכנים הבוחר את הפתק
ישר למעטפה, אלא קודם שיפשף אותו
בשתי אצבעותיו. הוא הרגיש אז שהוא
מחזיק בידו שני פתקים ולא פתק אחד.
הוא הסתכל על פתק ההצבעה שוב ולא
האמין למראה עיניו. לפי חוש הראיה שלו
הוא החזיק בכל זאת רק פתק אחד.
בירור נוסף הסביר לו את פשר הדבר.
הפתק שהחזיק ביד היה מורכב משני
פתקים הדבוקים אחד לשני בעדינות, בשני
קצוות. הוא לקח פתק שני, ונוכח לדעת
שטיפלו בו באותה הצורה. ולא רק הפתק
השני, אלא כל ערימת הפתקים של גח״ל.
האיש הקים שערוריה במקום, רץ מיד
למטה הבחירות של גח״ל באילת. כעבור
דקות ספורות יצא שמואל מלצר בראש
קבוצת משקיפים לבדוק את כל חמש הקלפיות
בעיר. פתקים דבוקים באותה הצורה
נמצאו בקלפי נוטפת — קלפי מספר

12 קולות פסולים. המשך הסיפור
התברר אחרי סגירת הקלפיות. בעת הספירה
נתגלו בקלפי מספר 3שני פתקים
דבוקים, ואילו בקלפי מספר ,1שאליה
הגיעו המשקיפים מאוחר יותר 10 ,פתקים
מסוג זה. למרות התנגדותם הנמרצת של
משקיפי גח״ל בשתי הקלפיות, נפסלו 12
קולות אלה. ואמנם, לפי החוק, היו אלד,
קולות פסולים מבחינה טכנית.
חיש מהר התברר, שלפסילת קולות אלה
היתד, השפעה גדולה: כי רק ארבעה קולות
היו חסרים לגח״ל כדי להכניס מועמד
שלישי למועצת העיריה, את התושב הוותיק
של העיר הדרומית, פנחס גבל. בגלל ח סר
ארבעה קולות אלה נכנם לעיריה מועמד
נוסף של המערך, שמואל אחיטוב.
על סמך כל העובדות האלה הגיש מרינס־קי
עירעור על תוצאות הבחירות .״צורת
ההדבקה של הפתקים הכפולים הנ״ל, וצורת
הנחתם בתא ההצבעה בשתי הקלפיות
הנ״ל, היו מכוונות להטעות ולהכשיל
את בוחרי רשימת גח״ל,״ טען בבקשתו
.״הבוחר הסביר לא יכול היה
להבחין כי הוא מכנים פתק כפול למעטפה
יגרור במסיבות המיוחדות שתוארו
לעיל, כי הדברים נעשו כדי לגרום לתוצאות
מסולפות בבחירות. המועמד השלישי
(שמואל אתיטוב) הוכרז כחבר מועצת עירית
אילת בעטיו של מעשה נפסד, בו
בזמן שרצונם החופשי והמוצהר של הבוחרים
בעיר אילת הקנה למעשה למר
פנחס גבל את החברות במועצת העיר.״

הימנעותה של סיעת העולם הזה — כוח
חדש (רחש באולם) מן ההצבעה על בחירתו
של חבר־הכנסת קדיש לוז ליושב־ראש הכנסת,
לא נבעה ממניעים אישיים. אנו רוחשים
כבוד והערצה לחבר־הכנסת קדיש לוז,
ומקווים שימלא את הפקידו בהצלחה וללא
משוא־פנים.
אולם האינטרס הממלכתי, בנתונים המיוחדים
של ישראל, דורש להפריד בין מעמד
היושב־ראש לבין הממשלה. קיים חשש ב־בציבור
כי הכנסת משועבדת מדי לרשות
המבצעת, וחשש זה גובר כאשר ראש־הממ־שלה
ויושב־ראש הכנסת שייכים לאותה
מפלגה.
סיעת מפא״י מונה 36 חברי־כנסת. מכפר
זה מהווה פחות משליש חברי הבית. האם
מגיע למיעוט כר, קטן להחזיק בכהונות
נשיא־ד,מדינה, יושב־ראש הכנסת, ראש־הממ־שלה,
שרי ר,בטחון, החוץ והאוצר? (רחש
גובר באולם).
על כן היה בכוונתנו להציג חבר של אחת
הסיעות האחרות לכהונה זו. למרבה הצער
לא נאותה אף מפלגה אחת להרשות לחבר
סיעתה להסכים להצגת מועמדותו. כל המפלגות,
ובכללן מפלגות האופוזיציה, העדיפו
את ההידברות עם מפא״י על המאבק הפר־למנטארי.
מעבר
לשיקול זה סבורה סיעת העולם

הנאום הראשון ״
מייד

בכנסת,

אחרי

בחירתו

היו״ר.

הזה — כוח חדש שמן הראוי למנות דווקא
חבר־כנסת ערבי לכהונת היושב־ראש( .אי־שקט
באולם) ,הופעת ערבי כנציג המדינה
בטכסים רשמיים, כהונתו כממלא מקום
נש־א־ד,מדינר, מדי פעם, וישיבתו בראש
דיוני הכנסת, היו עושים רושם עז בעולם,
ובמיוחד על העם השמי השני, אותו הזכיר
בדברי־פתיחתו חבר״הכנסת בן־גוריון•
על כך חשב ואב ז׳בוטינסקי, כאשר הציע
בספרו חזית המלחמה של עם ישראל :״בכל
קאבינט, שבו ישמש יהודי כראש־ממשלה,
יהיה סגן ראש־ר,ממשלו־ ,ערבי, וכן להיפך.״
(רחש בין ספסלי חרות ומפא״י).
אנחנו רחוקים עדיין מיום זה. אך בחירת
חבר־כנסת ערבי כיושב־ראש הכנסת היתה
מהווה, לפהות, צעד בכיוון הנכון.
אני מאחל ליושב־ראש החדש הצלחה ב־תפקידו.

ה\זנגשג\ז
טס בן־גגריגן

וו י י~ו>זוו! ׳*1. ^ 10011

ף* מילים ארד נפתחה, למעשה, הפעולה
^ ר,פרלמנטארית של סיעת העולם הזה
— כוח חדש. הן נאמרו אחרי שיושב־ראש
הישיבה, דויד בן־גוריון, הרשה לי לנמק
את המנעותי מהצבעה.
בהמנעות זו נוצרה חזית אחידה של
שלוש סיעות: רפ״י, הרשימה הקומוניסטית
החדשה והעולם הזה. שותפות מוזרה זו,
בהצבעה הראשונה בכנסת השישית, עוררה
עליצות לא מעטה באולם הדחוס.
לא היה זה הקוריוז היחידי בישיבת־בכורה
זו. כאשר קם דויד בן־גוריון ממקומו,
כדי לקבל את ניהול הישיבה מידי
נשיא־ר,מדינה, עבר במעבר הצר שלפני מו־

רחש באור
שבי. תוך כדי הליכה נמרצת נתקל בתיק
הגדול שהיה מונח לפני, מעד וכמעם נפל.
התנגשות סמלית זו עוררה תשומת־לב כללית.

סיבות ההימנעות.
אלא שגם זה אינו פשוט. לפי תקנון הכנסת,
זכות מסירת הודעה כזאת שמורה
רק ל״סיעה״ .ואילו ראשי כמה מפלגות

ראשון כבר בישיבה הראשונה — וזו היתר,
הסיבה השניה להחלטתנו להימנע מהצבעה
ולתבוע זכות לנמק את ההימנעות.
כאשר נתן לנו דויד בן־גוריון זכות זו,

על־ידי ח״כ יזהר הררי, מסיעת הליברלים
העצמאיים, שהזכיר את התקדים הקובע: כאשר
זכו סיעות חרות והליברלים כל אחת
ב־ 17 מנדאטים בכנסת הקודמת, ניתן לחרות
מעמד בכיר, בגלל הפרש של אלף קולות.

הצנגגז־גזגל ראשגנוז
*** עות מעטות אחרי פתיחת הכנסת,
הנחתי על שולחנה את הצעת־החוק
הראשונה של סיעת העולם הזה — כוח

בחלק האחרון של הישיבה הציע ח׳׳ב
מפא״י הרכב של ״ועדה מסדרת״ ,שלא
כללה את נציגי הסיעות הקטנות. הצעתי
הצעה נגדית: לצרף לוועדה את נציגי כל
הסיעות• מובן שהצעתי נדחתה ברוב עצום
(בעדה הצביעו רק ח״כי מפ״ם ורק״ח),
אך קדיש לוז התבלבל לרגע, הודיע ש״נת־קבלה
הצעת חבר־הכנסת אורי אבנרי,״ עורר
רעמי־צחוק.
״כבר הצלחת לבלבל אותם!״ לחש לי
שכני.
בתום הישיבה הקצרה לא נותר ספק בלב
איש מן הנוכחים: סיעת העולם הזה — כוח
חדש לא תהיה פאסיבית בכנסת. נוכחותה
בכנסת תורגש.

לא וגשגלביגד, לא גזג\2יגגים־
דמה לישיבה זו הכנה ממושכת ו־
/ן מדוקדקת מצד חברי מרכז התנועה.
י למדנו על־פד, את תקנון הכנסת, בררנו
את האפשרויות המעשיות.
ידענו, פחות או יותר, מהו הקו הסיגנוני
שיש ברצוננו לנקוט בו .״חלק מעסקני המפלגות
מאמץ שנשתלב בקנוניות שלהם,
וחלק הושב שנהיה מוקיונים,״ סיכם את
הדברים דויד ארנפלד .״אנחנו צריכים למצוא
דרך שלישית.״
כלומר: למצוא דרכים של מלחמה תקיפה,
מבלי להיות סקנדליסטים.
זה נשמע פשוט. אבל במציאות של הכנסת,
זה קשה ביותר. במשך הימים האחרונים
זכיתי לעצות רבות, לא רק מצד
חברי התנועה, אלא גם מצד ידידים אחרים,
מומחים, משפטנים ובאי בניין־הכנסת. כולם
ניסו לעזור לי למצוא את הנימה הנכונה.
היה ברור לנו כי ייחודנו חייב לבלוט
כבר בישיבה הראשונה — בצורה תקיפה
ומכובדת, לא בצורה פרובוקטיבית או מרגיזה•
איך עושים זאת לגבי בחירת היו״ר,
בישיבה שכל המדינה רוצה שתהיה חגיגית
ואפופת־כבוד?
תחילה רצינו להציע מועמד אחר לכהונת
היו״ר (ראה הנידון) .אך הקנוניה הבינמפ־לגתית
שנרקמה מנעה זאת מאיתנו. שום
ח״ב לא יכול היה להסכים, מבלי להפר
מרות מפלגתית. יכולנו להציע רק קומוניסט
— ודבר זה היה מטביע על פעולתנו
תווית כוזבת.
בחרנו בהימנעות — כי מי שנמנע (בניגוד
למי שמצביע נגד) זכאי למסור הודעה

הזנות לנמק מדוע

אחרי ההצבעה הראשונה
בכנסת הששית, בה
נבחר קדיש לוז ליו״ר הכנסת, ביקש אורי אבנרי את רשות הדיבור
מדויד בן־גוריון, וזו ניתנה לו, על מנת שינמק מדוע נמנע מן

טוענים כי ה״כ יחיד אינו יכול להוות ״סי־ער
,*,וממילא אין לו זכויות של סיעה. ומי
שאין לו זכויות של סיעה, כמעט ואינו
קיים בכנסת.

ההצבעה. חברי הכנסת נראים כשהם מקשיבים לנאום־הבתולין
של אבנרי. ליד שולחן הממשלה: השרים משה כרמל וינאל
אלון. מאחוריהם נראים: הרב הראשי יצחק נסים, נגיד בנק ישראל
דויד הורוביץ, מבקר המדינה יצחק נבנצל, והרב פרדס מירושלים.

היד, בכך נצחון ראשון. נצחון שני הושג
כאשר קיבלנו הזמנה של נשיא־המדינה
להתייעצות בעניין הרכבת הממשלה. ההזמנה
היתר, מופנית אל ״ח״כ אורי אבנרי,
סיעת רשימת העולם הזה — כוח חדש.״

גזגוגנגז לביגז גזגשיא
ך * מאכל, הנסתר על מעמדנו כסיעה רי־
( ) חף בחלל כל דיונינו, וגם על כל היחסים
עימנו.
ב״ועדה המסדרת״ הבלתי־רשמית, שקמה
עוד לפני שבועיים, לא ניתן לנו מעמד של
חבר, אלא רק של משקיף — כדי ליצור
תקדים לכך שאיננו סיעה בעלת זכויות
מלאות. החלטנו להביא את הדברים למיבחן

חדש, וזו לשונה:
חוק יסוד: הכנסת (תיקון) ,תשכ״ה1965—, במקום יבוא:

סעיף 24

לחוק

יסוד:

הכנסת,

היא כללה, איפוא, הכרה ברורה מצד הנשיא.
נצחון
קטן מסוג אחר השגנו עוד לפני
כן, בוועדה המסדרת, כאשר נסתבר כי לנו.
ולמק״י יש ביחד זכות לשלושה מקומות י ~ 7ב) הצבעה במליאה תערן רק אם יהיו
נוכחים בעת ההצבעה באולם הישיבות לפבוועדות
הכנסת. הוצע שנערוך בינינו הגחות
40 חברי כנסת.
רלה על המקום השלישי.
התנגדנו לסידור זה, ותבענו את המקום
(ג) שמם של חברי הכנסת אשר יהיו
לסיעתנו — מאחר שלפי מספר הקולות אנו
נוכחים בעת תחילת הישיבה וכן בזמן ההסיעה
היותר גדולה. נתמכתי בעמדה זו
הצבעה יירשם.
( 24א) מליאת הכנסת תקיים דיוניה רק
אם יהיו נוכחים באולם הישיבות לפחות
30 חברי כנסת.

דברי הסבר:
הנוסח הקודם של סעיף 24 אומר:
״הכנסת תדון ותחליט בכל מספר חברים.״
המצב הנוכחי גורם להעדרות מ גזמת
של חברי כנסת מהישיבות, ותגובה שלילית
של הציבור על כך. חברי כנסת העמוסים
בתפקידים אחרים ובכללם מפל. תיים, מן
הדין שיתפטרו מהכנסת וייפנו את מקומם
למועמדים המסוגלים להתמסר לעבודה תקינה
של הבית.
הסדר הטוב ד רש כי לא יתקבלו חוקים
הכרוכים בהוצאה של מיליונים רבים, ולא
יידונו עניינים הנוגעים לחיי האזרחים, במליאת
הכנסת כשנוכח קומץ של חברי
כנסת בלבד.
סעיף של קוורום קיים בחוקות של רוב
המדינות המתוקנות בעולם. הוא נתקביז
בבריטניה עוד בשנת .1641 נוכחותם של
לפחות מחצית חברי הבית מהחד, קוורום
בשני בתי הקונגרס של ארצות־הברית (,פרק
1סעיף 5של החוקה); בשני בתי הפרלמנט
האיטלקי (סעיף 64 של החוקה); ובשני
בתי הפרלמנט של הולנד.

זקן הבית והחי כ החדש

ממנו נועד לנהל את ישיבת־הפתיחה של הכנסת השישית, עבר

דויד בן־גוריון ליד מושבו של חבר הכנסת החדש אורי אבנרי.
ב דגו ריון נתקל שם בתיק, התעכב לרגע מול אבנרי, החליף
עמו מבט חטוף. היתקלות זו סימלה את השינוי שחל בכנסת.

במדינה
תנועות
ה ק אנ\ דו ש ד •קמוץ
עד לפני שלושה שבועות, היתר, זו
רשימה שהשתתפה בבחירות לכנסת ד,ש־שית,
תחת האות ש׳ .ביום ששי האחרון,
הקשיבו קרוב לאלף מפעילי רשימה זי
להכרזתו של שלום כהן :״רשימת העולם
הזה — כוח חדש מכוננת את עצמה
כתנועה של קבע, שמטרתה להיאבק לשינוי
המישטר במדינה, ברוח עשרת העקרונות
של הרשימה.״
היתד, זו הגשמת ההבטחות שהבטיחי
ראשי הרשימה, בכל אסיפת־בחירות: תהיינה
תוצאות הבחירות כאשר תהיינה, תוקם
לאחר הבחירות תנועה פוליטית, שתבטיח
כי ההתלהבות וההתנדבות ההמונית
שהתעוררו במערכת הבחירות יהפכו לעובדה
בת־קיימא בנוף המדינה.
״לפני שלושה חודשים נפגשנו לראשונה
באולם נזונרבי, בוועידת הייסוד,״ הצהיר
כהן ,״הערב אין אנו מכריזים על הקמת
תנועה. אנו מפגינים את המשר קיומה
של תנועה זו.״
אפילו נותר כסף כקופה. לכינוס
הארצי, שנערך באולם תיאטרון הקאמרי
בתל־אביב, היתד, מטרה כפולה: סיכום
מערכת הבחירות, וקביעת תוכנית־הפעולה
לשנה הקרובה.
גם במספרים יבשים, היו הישגי הרשימה
במערכת הבחירות מרשימים ביותר. ביום
הבחירות עצמו התייצבו למעלה מ־סססו
מתנדבים, שחולקו ברחבי הארץ 170 .
מהם התייצבו עם מכוניותיהם, מבלי שיקבלו
תמורה כלשהי ׳ 38 .סניפים פעלו ברחבי
הארץ, ורק אחד מהם נשכר בכסף.
״אומרים שאורי אבנרי היא חבר־הכנסת
היקר ביותר,״ התבדח מנחה הכינוס ,״שכן
המפלגות הוציאו 400 מיליון לירות על
מערכת הבחירות והשינוי הרציני היחידי
היה בחירתו של אורי אבנרי. האמת היא,
שאורי אבנרי נבחר הרבה יותר בזול. תקציב
הרשימה לבחירות היה 41,892 לירות.״

הכסף התקבל כולו מתרומות קטנות
או זעירות. מתוך סכום זה נשלחו 3090
ל״י מחו״ל. הוא הוצא על ה צאות משרדיות
( 10,517ל״י על־ידי המטה בתל-
אביב 5250 ,ל״י על־ידי הסניפים) ,הדפסות,
כרוזים, שכירת אולמות ( 15000ל״י) ,הוצאות
ועידת היסוד ; 2000ל״י) ,הסברה,
מודעות בעתונים ( 8900ל״י).
״הגיזבר שלנו מוכן ללמד את יתר המפלגות
איך לעשות זאת כל כך בזול,״
הציע כהן, והוסיף, לקול צחוקם של הנוכחים
,״אפילו נותרו לנו 25 לירות בקופה.״
איך
זה יתנהל. עד כה לא פעל
שום מוסד נבחר של הרשימה. ארבעת
המועמדים הראשונים ניהלו את מערכת הבחירות,
בעזרת המתנדבים הרבים. עם כינון
התנועה, החל השלב השני, שמטרתו להביא
לבחירת הנהגה ומוסדות של קבע. זאת
שמעו באי הכינוס:
שם התנועה יהיה תנועת העולם הזה
— כוח חדש. הוועידה הארצית הראשונה
של התנועה תתקיים בסוכות . 1966 בה
ייבחרו מוסדות של קבע, ובה יתקבלו
מצע התנועה ותקנונה הקבוע. התקופה עד
לתאריך זה תהיה קודש להתארגנות התנועה
ולגיבושה הרעיוני, תוך ניהול מאבק
ציבורי רצוף להגשמת עקרונות התנועה.
בתקופת־מעבר זו יהיה המוסד העליון
של התנועה המרכז הארצי הזמני, שהוקם
על פי החלטת ארבעת המועמדים הראשונים
של הרשימה בבחירות לכנסת, הפי-ע־עלים
כשליחים של בוחרי־הרשימה. מרכז
זה כולל ששה חברים: אורי אבנרי —
יו״ר המרכז וראש מחלקת ההסברה: דויד
ארנפלד — רכז המרכז וראש המחלקה הפוליטית:
אמנון זכרוני — ראש המחלקה
המשפטית: שלום כהן — ראש המחלקה
הארגונית, אחראי לאירגון הפנימי של התנועה,
הקשר עם החטיבות האזוריות, ה־כפסים:
אחמד מסארחה — ראש המחלקה
לשיתוף עברי־ערבי: עודד פילבסקי —
ראש המחלקה המקצועית, אחראי לפעולות
בהסתדרות ובציבור העובדים.

שנים כה רבות בתפקיד ציבורי אינטנסיבי,
מגיע לו קצת לנוח. עוד מעט יתגייס בנו
הבכור לצבא, ובתו גדלה והולכת. זכאים
הם ליתר תשומת־לב מצד אביהם. מה יש?
ד. א יישב כמה שנים בקיבוץ• זה יהיה בריא
מאוד. הוא יהיה חבר כנסת מסור, וישב
גם בקיבוץ.
ההודעה הזאת גרמה לתדהמה — בעיקר
בצנזרת אחדות־העבודה. כי איש לא ידע על
כוונתו זו של אלון. במשך ימים אחדים,
אחרי שפורסמה הידיעה, ניראה ישראל גלילי
מרוגז. הוא אף ביקש מאחד מעוזרי׳
של אלון :״תגיד ליגאל — אם ידבר איתי
דרך העתינות, גם אני אענה לו רעתינות.״
המתיח ת חוסלה, כאשר הגתי* ישרא־,
גלילי ואשתו צפורה לביקור פוח־שבוע ב־גינוסר,
משקו של יגאל אלון. הבילוי המש פחתי
נוצה להבהרה מפלגתית — ואיומו
שב גלילי להשתמש בעתונות נג־ז. עמו
נגוזה האפשרות שבצורה זו גם יוזדע הרקע
האמיתי לרצון־הפרישה של יגאל אלון.

גם לו נשב אלון יחזור?
יישאר במשק?

פיטר היה לחשוב כי אונייתו של לוי
אשכול טובעת. כולם עוזבים, כולם
מתפטרים, כולם אינם רוצים להיות שרים.
היו שדיברו על פרישה, והתכוונו באמת
לפרוש. כזאת היתה שרת החוץ גולדה מאיר.
עוד לפני הבחירות הבהירה שאינה מתכוונת
להמשיך בכהונתה. אולי תיאות לקבל
תפקיד כלשהו בממשלה, לאות תמיכה באשכול,
אבל היא סבורה שתרמה את מלוא
תרומתה, ועתה רשאית היא לפרוש, את
ההתפטרות הזאת קיבלו אשכול וצמרת
מפא״י בשקט.
היתד, גם התפטרותו של זלמן ארן. אבל
זוהי התפטרות מסוג אחר. היא לא נבעה
מתוך החלטה נחושה לפרוש מפעילות ממשלתית,
ולנוח בצל. זלמן ארן הודיע כי
אינו רוצה להמשיך לכהן כשר החינוך בממשלה
החדשה, מפני שיש לו תביעות
מקצועיות. ההתפטרות שימשה אמצעי־לחץ.
על כן, כאשר קמו עליו חבריו למפלגה,
ואמרו לו :״זיאמה, לא ייתכן. אשכול
זקוק לך,״ הוא ביטל את ההתפטרות. הוא
לא ויתר על התביעות המקצועיות, אבל
הוא יעלה אותן בהזדמנות אחרת, בלי איומי
התפטרות.
אבל שתי ההתפטרויות גם יחד לא נגעו
בבעיות היסודיות של הרכבת ממשלת אשכול
הבאה. זאת עשו שתי התפטרויות אחרות:
זו של שר האוצר פינחס ספיר, וזי
של שר העבודה יגאל אלון.

דגר אזי בעתונים
ך* הודעה הראיטונה באה מפי אלון.
( | הוא הכריז כי מנוי וגמור עמו לא
לכהן בממשלה הבאה. הוא חושב שאחרי

** וד מנסים עסקני המפלגות להסתגל
2לרעיון, כי יגאל אלון יחזור להיות
סתם חבר קיבוץ — והנה התפוצצה תחת
ש לחנם פצצה גדולה פי כמה: מעריב פירסם
מכתב של שר האוצר, בו הוא מודיע לאשכול
כי אין בכוונתו להמשיך ולכהן בממשלתו
הבאה. גם לו נשבר. הוא הבע
למסקנה שיש לפנות מקום לצעירים. הוא
עצמו ילך להסתדרות, לרכז שם את חברת
העובדים עם הטראסטים שלה, ומיפעלי התעשייה
העצומים והבלתי־רנטאביליים. אתגר
נאה לאדם במלוא אונו.
הוא דבק לגירסה זו. ,על אף כל הנסיונות
של עתונאים מנוסים להוציא ממנו ציוץ על
הסיבות האמיתיות לפרישתו .״אין שום
סיבה אחרת ללכת,״ הצהיר פעם אחר פעם.
אבל היו סיבות אחרות, והן היו קשורות
באופן ישיר עם התפטרותו של יגאל אלון,
ועם מעמדה של אחדות־העבודה בממשלה,
בהסתדרות ובמערך. העובדה הפוליטית הבולטת
ביותר של השבוע היתה, כי שני
האנשים, אשר ישבו בחדר אחד במטה הבחירות
של המערך, וניהלו את המסע שהביא
לנצחון אשכול, סימלו את שני הקטבים
במאבק על צמרת השלטון.

דמי חבטחון?
* 6ל כינון המערך דיברו במשך שנתיים
ארוכות. אבל כאשר הוקם — נעשה
הדבר בחפזון. שתי המפלגות — מפא״י
ואחדות־ד,עבודה — נכנסו לשותפות בהרגשה
כי יש לעשות משהו מהר. כי בן־
גוריון לא יניח להן לשבת בשקט, ולכן יש
להעמידו בפני עובדות מוגמרות. כך הוקם
המערך, מבלי ששני השותפים יספיקו לדין
בכל הפרטים הקשורים באקט הפוליטי הזה.
ועדות המשא־ומתן מטעם מפא״י ואחדות־העבודה
הספיקו לקבוע רק עקרונות כלל-

כמת כינוס תנועת העולם הץ ה -כוח הדש
לא באנו להצהיר שאנחנו לרימים —

הפעילים ליד יטדטי החטיבות האזוריות
— באנו להוכיח שאנחנו ממשיכים לפעול

המרכז הזמני יפעל במתכונת של קאבינט
ממשלתי, יתכנס לפחות אחת לשבוע. לפחות
אחת לחודש יקיים ישיבה בהשתתפות
נציגי החטיבות האזוריות העיקריות, שיהיו
בעלי דעה מייעצת. המרכז אף יקים מעין
פרלמנט זמני — מועצה ארצית, שתהיה
מורכבת מנציגי החטיבות האזוריות.
חטיבה, לא סניף. התופעה הבולטת
ביותר של הישגי רשימת העולם הזה
— כוח חדש בבחירות היא התפזורת הרבה
של הקולות שניתנו לה. לא היד, כמעט
מקום־ישוב בארץ, בו לא נוצר תא של
הרשימה. את התאים האלה תיגש עתה
התנועה לפתח ולגבש כסניפים. אולם מכיוון
שאין היא רואה את עצמה מפלגה
במתכונת המקובלת, כי אם תנועה פעילה.
דחתה את השימוש במונח ״סניף״ ,בחרה
כשם ״חטיבה אזורית״.
בכל מקום בו יש לתנועה עשרה חברים
ומעלה, יוחל בהקמת חטיבה אזורית. גם
שם תיבחר ועדת ביצוע זמנית, עד אשר
ייערך רישום של החברים וייבחרו מוסדות
קבועים. הזהירו נואמי התנועה: אין
הכוונה להקמת מנגנונים שיחלקו כיבודים
וטובות־הנאה. מדובר במטות לוחמים ודי־

נאמיים, לביצוע משימות.
המשימות: ליבון רעיוני, תוך ויכוחים
והרצאות, שיאפשר לתנועה לנסח תוך
שנה את מצעה הרעיוני: ותוך כדי כך,
ניהול מאבק פעיל ברוח עקרונות התנועה.
הדוגמה המוחשית הראשונה לסוג זה
של פעולה יינתן כבו ביום־השבת הקרוב,
(ראה מודעה בעמוד .02 במערכת הבחירות,
ערכה הרשימה שני מסעות של
שיירת השלום ביישובים הערביים. בשבת
הבאה תערוך מסע במתכונת דומה, אולם
יהיה זה מסע של שיירת שבת, יעדה:
ירושלים. מטרתה: למחות נגד כניעתו
המחפירה של טדי קולק לעסקני הכפייה
הדתית, ולהגיש לראש הממשלה לוי אשכול
עצומה, לבל ילך אף הוא בדרך זו.
״הציבור החופשי, ששתק עד כה לכל
הבגידות, לא וסבול מכירה נוספת של
זכויותיו, במסווה של חקיקת חוק השבת.״
התחלה זו הוכיחה, כי התנועה החדשה
תגשים את הבטחתה, וכי למרות כוחה
הקטן בכנסת עשוייה היא ליצור סימון
חדש של פעילות פוליטית, ולדרבן מפלגות
אחרות להיות נאמנות יותר להצהרותיהן.
ניצול השאנס. מפלגות אחרות, ש־העולם
הזה 1473

חחתנסתיוח האמיתיות והמדומות מהממשלה שעוד לא קגה

יים. וכמה הנחיות מעשיות. אבל לא ירו־לפרטי־פרטים.
כגון: כמה שרים יהיו לאח-
דות־העבודה בממשלה הבאה של אשכול?
ייתכן שלא עשו זאת, מכיוון שבמצב אשר
שרר אז לא היה כל בטחון שאמנם יהיה
זה אשכול שירכיב כראות־עיניו את הממשלה
הבאה.
אכל ברקע, בשיחות שהושמעו במסגרית
בלהי־מחייבית, הובעה התקווה של אחדות־העבודה,
כי היא תקבל אחד משלושת ,1־
תיקים החשובים ביותר הקיימים בממשלה:
משרד הבטחון, משרד החוץ אי משרד
האיצר.
אד משרד הבטחון אפשר היה לתת. בא פן׳ תיאורטי, לישראל גלילי. הוא כבר
שירה כסגן שר הבטחון, בימי דויד רך
בריון, בראשית מלחמת העצמאות. אכל
אשכי ל הסביר שזה לא יהיה קל. ד א
אישית בטוח שגלילי יכול להיות שי בטחי ן
כצייין. אבל עליו להבין, מפא״י לא תכלים.
אבל אחר־כך, לכשיהיה איחוד מלא בין
שתי המפלגות, לא תהיה כל מניעה. בינתיים
הוא מצטער.
ואז הועלתה האפשרות, כי יגאל אלון
יתמנה סגן שר הבטחון. לכאורה, היתה
בכך ירידה־בדרגה לאלון. אבל אמרו כי
חשוב שהוא יירש את שמעון פרס. מה עוד
שהוא מקורב מאוד לאשכול, ושר הבטחיי

^ אן הסתברה עובדה עגומה למדי:
^ בידי אחדות־העבודה, כחלק מן המערך,
יש הרבה פחות קלפים מאשר היו לאחדות־העב
דה מחוץ למערך. קודם יכלה לעמוד
על דמקח. לדרוש ולקבל — כי החז לה
בעמדת־פיקוח בלעדית. עכשיו לא יבין אוהד,
איש אם תתחיל לריב על תיקים. או שהיא
חלק מן המערך, בתיקף ההסכם האידיאולוגי
בין שתי המפלגות, או שלא.
גם האיש החזק והמח סן ביותר יכול
לחוש חולשה בפני עובדות מביכות כאלה.

מקשיב לעצותיו בכל דבר. אז אולי יהיה
זה רעיון טוב. אשכול אמר אולי, ובינתיים
מינה את עוזרו הנאמן צבי דינשטיין כעוזר
מיוחד במשרד ד,בטחון, בכוונה ברירר למני־תו
סגן־שר, ברגע שיהיה ח״כ. עכשיו, אחדי
הבח-רות, צבי דינשטיין הוא ח״כ, ובעיד

מותר גם לפוליטיקאי ותיק להרגיש, כי
הפוליטיקה היא עסק מתועב, וכי מוטב
לפרוש ממנה לכמה שנים, לשבת בקינוץ
ולהקדיש תשומת־לב לילדים הגדלים.
אולם גם אכזבה אישית אינה יכולה לפוצץ
את החבילה. צריכים לשבת ברצינית,

שבוע־שביעיים יהיה סגן שר הבטחין.
באותן שיחות בלתי־מחייבות לקחו אפש־רות
זו בחשבון. לכן אמרו: אפשר למו ת
את יגאל אלין שר החוץ. היה ברור שכילדה
תעזוב, ויגאל אלון היא בעל שיעוד יקומח
רינלאומי, גנראל מפורסם לשעבר, חניך
א־כספירד מצוחצח, צעיר, סימפאטי, רציני
— הכל. אולם כאשר ניצח המערך, וכאשר
החלי שיחות מחייבות, הסתבר שאי־אפשר
לתח את משרד החוץ לאלון. איך אפשיי
היא המועמד הטבעי הוא אבא אבן. ה א
כבר בעל וותק בשרות החוץ. והוא עבו כל
כך קשה במערפו: הבחירות. לא בא בחשבון
שמישהו אחר יהיה שר־החוץ.

עמדת־המיקוח שאבדה

ספיר שיהיה יותר חזק. הרבה יותר חזק

לנהל משא־ומתן, להעלות את התביעות הנוספות.
איזה תביעות? משרד האוצר, למשל?
ספיר
צחק. אדרבא, יתנו את משרד האוצר
לזאב צור, הגאון הכלכלי של אחד־ת־העבודה.
הוא עצמו יפרוש מתפקידו וילך
להסתדרות.

כי בניגוד לכנסת, התפצלו למחרת הבחירות
שתי מפלגות המערך לשתי סיע ת
נפרדות, החייבות רק להידבר ביניהן בענייני
ההסתדרות, אך אינן חייבות להצביע
ביחד.
ברור, כי בשנים הקרובות יעמדו על
הפרק בעיות כלכליות חמורות, ויחמיר ה
מובן
כי מפא״י לא יכלה לחלוב על יבר
כזר. ספיר הוא האיש החזק במשק. הוא
חייב להישאר, בכל תנאי. היז, לו רק תנאי
אחד; שיהיה יותר חזק. הרבה יותר חזק.
שהוא יהיה האיש מס׳ 2הבלתי־מעוייד
בממשלה. שלא יחשבו על הכנסת ישראל
גלילי, או יגאל אלון, כמתחרים בשרשרת
הפיקוד. שלא ידברו כל־כך הרבה על איחוד
מהיר בין שתי המפלגות. ושאחדות־העבודה
לא תתעקש להופיע כמגינת מעמד
הפועלים. שלא תדרוש דרישות בשטח השכר
ותוספות־היוקר. ולא רק בממשלה. שתבטיח
להישמע למישמעת קולקטיבית גם
בהסתדר ת. בתנאים אלה, ייתכן שיסכים כי
לא הגיעה השעה למסור את התפקיד לכוחות
צעירים.

מצב הסוציאלי הקיים. מפא״י, כממשלת
השלט ן, תכביד את ידה יותר ויותר על
המוני האזרחים.
פינחס ספיר לא הסתיר את גישתו
לבעי,ת אלה. היא רואה הכרח בהקפאת השכר
ואולי בביטול תוספות־היוקר. הוא
בעד שלילת חופש השביתה מהפועלים. הוא
בעד פיטורי ייעול.
כל אחד מצעדים אלה עשוי לעורר גל
של התנגדות למדיניות הממשלה. אולם בעוד
שבממשלה יהיה רוב מוחלט לצד
ספיר, הרי שבהסתדרות קיימת האפשרות
שהרוב יתגבש דווקא נגד מדיניות זו. בלי
קולות אחדות־העבודה, לא ייתכן רוב ל־מפא״י
שם. לפי כל הסימנים, לא תמהר
אחדות־ד,עבודה לתמוך בקו של ספיר לכל
אורכו. היא תרצה לשמור על תוארה כמפלגת
פועלים — והדבר יגרום כאבי־ראש
לשר האוצר.
על כן, שעה שר,ניחושים רבו על צרכי
הנופש והמנוחה של ספיר ואלון, עסקו
פוליטיקאים מניסים בניחושים מרחיקי־לכת.
היו בהם שסברו, כי ההתפטרויות עלולים
להיות הבקיע הראשון בחומת המערך- ,כי
בקיע זה על! ל להתרחב עד כוי ביטול 7
רעיון של איחוד שתי המפלגות. ניחוש רחוק
יותר: פירוק אפשרי של המערך, ואחרי
הסתלקותו של בן־גוריון מן הבמה הפוליטית
— שובה חזרה של רפ״י אל חיק
מפא״י.

האם קיבל את כל התנאים? אנשי אשכול
הבטיחו, כי גם אם לא קיבל ספיר את
כל מבוקשו — הוא יקבלנו בקרוב. הם לא
חששו מכוחה של אחדות־ד,עבודה, ולא האמינו
כי מפלגה י זו תוכל למנוע משר האוצר
את הסמכויות ר,דיקטטוריות שהוא
תבע לעצמו, בכל שטחי הכלכלה והמשק
במדינה.

מרד בהסתדרות
גולדה

^ ידי אחדות־העכודה נשאר, בעצם,
^ נשק חשוב אחד: עצמאותה בהסתדרות.

יש רק יורש אחד כמובן

ערכו אף הן לאחרונה כינוסים לסיכום
מערכת הבחירות, הגישו למשתתפי הכינוסים
תוכניות אמנותיות. התוכנית האמנו־תית
של כינוס בקאמרי היה מיצעד של
כוכבים — רכזי הסניפים השונים, שסיפרו
על חלקם במערכת הבחירות, ותבעו המשך.
היד, זה מיצעד מגוון ומרשים: בני היישוב
החדש, צברים מן הערים הגדולות, ערבים
מכפרי הגליל והמשולש. כפי שהגדיר זאת
אחד ממשתתפי הכנס :״זוהי מפה של
שראל האחרת.״
הביע את רוח המיצעד נציג אילת, שבא
וחד עם מישלחת קטנה מן הקצה הימי
של המדינה, שם זכתה רשימת
.ולס הזה — כוח חדש באחוז מפתיע
של הקולות :״במערכת הבחירות אמרנו:
תנו לו שאנס. ובכן — נתנו לנו אותו.
ננצל אותו.״
זהו האתגר העומד בפני התנועה החדשה
— והיא יוצאת לדרכה מצויידת בשלושה
כלים חשובים:
$השבועון המסוייס — אשר ימשיך
למלא את התפקיד שנטל על עצמו ב־15
השנים האחרונות. הוא יילחם למען העקרונות,
יטיל אור על בעיות המדינה, יחשוף
העולם• הזה <173 :ז

את הליקויים במישטר הקיים ויציע דרכים
לפתרון. הוא לא יהיה בטאון מפלגתי,
אלא גרעין של הסברה ומאבק.
9הסיעה בכנסת — תיאלץ לפעול
בתנאים הקשים ביותר. בחירת אורי אבנרי
הבהירה הלכה למעשה את פירוש הקריאה
לשלוח קומאנדו לכנסת. הוא יצטרך לפעול
לבדו בלב שטח עויין. הוא יזכה לסיוע
מקצועי צמוד, מאת עורך־הדין אמנון זכרוני,
בכל הנוגע לעבודות חקיקה. אולם
את המלחמה והתימרונים יצטרך לבצע
לבדו. הוא עצמו התוודה בכינוס ״הסיעה
שלנו תהיה מותקפת מכל עבר, ולא תהיה
לה תקומה אם לא יבוא הכוח העיקרי
לעזרתה. והכוח העיקרי — זו התנועה
החדשה״.
• התנועה — תהיה משולה לחיל הרגלים.
רק הוא כובש, אחרי שהקומנדו
הבקיע פרץ. רק תנועה פוליטית המונית
תשנה את המישטר .״איננו רוצים להיות
רפ״י שניה או גח״ל שני. לא אוסף של
סניפים וכיבודים,״ הכריז אבנרי ,״אנחנו
נושאים את עינינו אל המהפכה, אל השלטון.
לקראת שלטון זה נעבוד.״
חרקה במישאד־עם. הדברים שהוש־

מעו באולם הקאמרי היו דברים רציניים,
והם דרשו מאמץ רב של ריכוז והקשבה.
משתתפי הכינוס החזיקו מעמד גם במיבחן
זה, הקשיבו במשך למעלה מארבע שעות
בדריכות. הם שמעו את הרצאתו של אמנון
זכרוני, על הקשיים שמערים תקנון הכנסת
בפני ח״כ בודד. על הדרכים בהן אפשר
לשלול מח״כ זה את זכותו האלמנטארית:
זכות הדיבור. אבל הוא גם תיאר מה ח״ר
בודד יכול לעשות. את הצעות החוקים
שהוא מתכוון להגיש, תיקון החוקים הקיימים,
והעמידה על זכויות האזרח בפני
שרירות מינהלית.
הוא הודיע על הכוונה לפתוח ארבע לשכות
אזוריות, אליהן יוכל כל אזרח לפנות
בתלונה על המנגנון, או בבקשת עזרה. הסיעה
תדאג לבירור התלונות, תתבע תשובה
מן האחראים.
כדי להתגבר על העבודה הרבה, יורכבו
צוותות מומחים בנושאים שונים. צוותות
אלה, שיהיו מורכבים מבעלי מקצועות שונים,
יבררו באופן יסודי את הנושאים,
ולאחר סיכומים שיתקבלו על ידם, יוגשו
הצעות״חוקים לכנסת. הוא פנה לעורכי־דין,
רופאים, אנשי־מדע ובעלי מקצועות

אחרים להתנדב לוועדות אלה.
כגולת הכותרת של עבודתנו בכנסת,״
הצהיר ,״אני רואה את הצעת החוקה אשר
נגיש. ננסח חוקה, נביאה לפני חברי הכנסת
נבקש את הסכמתה לאישורה של החוקה
במישאל־עם.״
לא על המוגמר. כיצד מתייחסות המפלגות
להופעת הכוח החדש בכנסת? סיפר
אורי אבנרי :״כבר הזדמן לי להשתתף במספר
ישיבות של הועדה ,1מסדרת של
הכנסת. כשאני רואה את הקולגות שלי מסתכלים
בי מהצד, אני נזכר בבדיחה עם
הקנגארו על האנשים הרואים את החיה
ך,זו בפעם הראשונה בחייהם, משפשפים את
עיניהם, ואומרים :״זה לא ייתכן. אין דבר
כזה. אבל הקאנגרו הזה קיים, והוא יקפוץ
קפיצות גדולות.
״היום הם כבר מאמינים שהבלתי־אפשרי
קרה, וכוח חדש פרץ לכנסת. אבל הם
חושבים שזר, יעבור. שזו אפיזודה חולפת.
שאם יסתמו לנו את הפה בכנסת, אנחנר*
נישכח ונעלם. זוהי הסכנה העומדת עתה
לפנינו. אני מאמין שנדע להתגבר עליה...
בתנאי אחד: שלא נברך היום על המוגמר —
אלא נברך על המותחל.״

ת צ פי ת

ב מ דיג ה

• אם בסל זאת יכנס פינחס ספיר לממשלה הבאה של
לוי אשכול, יתעורר ודיבוח קשה מי יקבל את תיק האוצר.
לוקחים בחשבון אפילו, שלוי אשכול ימסור את חילן הבטחון לשר אחר
ממפא״י ויקבל לידיו את תיק האוצר. במיקרה זה, יהיה מועמד אפשרי למשרד
הבנוחון שאול אביגור. אס החילופין לא יתקבלו על דעת מפלגתו, ימשיך
אשכול במשרד הבטחון, ויציע את זאב שרף כשר האוצר.

משה חיים שפירא לא יתמנה סגן ראש הממשלה. מתנגדת
לכך נולדה מאיר, המועמדת בעצמה לתפקיד זה, ותראה פחיתות כבוד בכך
שיהיו יותר מסגן אחד לראש הממשלה.

• אכזבה נוספת הצפוייה למפד״ל, בהרכב הקואליציה:
היא לא תקבל תיק כלכלי, כבקשתה. הדתיים היו מעוניינים בתיק כלכלי

פ שעים
צ ״ ק אגו בתל ־ אביב
שיסית הפריצה האמריקאיות הניעו השבוע
לישראל. הנסיון של כנופיות הפורצים
של צ׳יקגו חדרו אל העולם־התחתון
התל־אביבי דרך סרטים הוליבודיים רבים,
אבל הסרט שתרם יותר מכל להשפעה האמריקאית
על השיטות הישראליות, היה
הסרט פעם גנב — תמיד גנב, שהוצג
במשך שבועות רבים על מסכי בתי הקול״
נ ע בתל־אביב.
ארבע ניידות של המשטרה, שהגיעו משתי
הנפות התל־אביביות ומהסיור השגרתי
של המדור המרכזי לעיקוב ולבילוש, גילו

במקום משרד הסעז, בין השאר כדי
לפתוח פתח להחלפת ד״ר יוסף בורג
בח״ב למיפנה מיכאל חזני.

• אשכול יהיה מוכן לוותר
למפ״ם בדבר שמירה על ה־סטטוס־קוו
הדתי, אבל הוא לא
יסכים לשום ויתור״ כשטח ה־כלכלי.
ייתכן, על כן, כי המפד״ל לא
תהיה

הראשונה

שתצטרף

חקירות
לבלבלאתח או ״ ב

לקואליציה,

אלא תעשה זאת מאוחר יותר, לאחר
שראשיה יוכלו לטעון בפני בוחריהם
כי ממילא הצליח אשכול להקים ממשלה
בלעדיהם, וכי ההצטרפות תאפשר להם
בכל זאת לעמוד על האינטרסים של
המפלגה הדתית.

• סעיף סודי בהסכם בין
טדי קולק לבין הדתיים בירושלים:
ראש העיר של הבירה יאסור
פתיחת בתי־כנסת חדשים של הרפור־מיים,
או הרחבתם של הקיימים.

• תורחב הנהלת הסוכנות
היהודית. תתקבל הצעתו של ד״ר
נחום גולדמן לצרף להנהלה נציגים של
אירגונים יהודיים שונים, כגון בני ברית,
אירגון הקהילות הקונסרבטיביות באמריקה,
והפדרציה של הקהילות באיטליה.
בצורה זו מקווה נשיא התנועה הציונית
העולמית להזרים דם חדש לתנועה,
הסובלת מחסתיידות עורקים. מועמדים:
נשיא בני ברית לייבל כץ, יו״ר
השמרנים ד״ר סיימון גרינברג, איש־העסקים
ממילאנו ד״ר אסטוריו מאיר.

• יתנהל מאבק על התפקיד
שד מזכיר מפא־״י, בין יצחק
קורן ואריה (״ליוכה״) אליאב.
בשלבים מסויימים יועלה אף שמו של
פנחס ספיר כמועמד לתפקיד זה.

״ רחיגגזאגראל 1זיותבקואליציהז ״

• הליברלים העצמאיים יתבעו
תיק שיהלום את מעמדו של משה קול,

ויודיעו

שאינם

מעונייניס דווקא בתיק המשפטים, כי תיק זה יחייב הצבתו של גדעון האוזנר
לממשלה, בעוד שמעמד בכיר זה מגיע לקול.

• צפוייה התעוררות מחודשת של בעיית העדות כישראל.
מיכאל זלצר, האיש העומד מאחורי הפרסומים באנגלית של ועד הקהילה
הספרדית בירושלים, שהסעיר את הקונגרס הציוני האחרון, והחדיר מאמרים
על נושא זה לעתונות העולמית, עומד לפרסם בימים הקרובים חומר נוסף
על נושא זה. הוא יעשה זאת שוב באנגלית, בחוברת שתהיה מיועדת בעיקרה

להפצה בחו״ל ואשר תישא את השם נידחי ישראל.

• פרשת ד״ר אלכסנדר טרק יועץ שגרירות גרמניה בישראל,
שהואשם בשייכות לאירגון נאצי במלחמת העולם
השניה. לא תהיה האחרונה מסוגה. מקורות מזרח־אירופיים רמזו
לגורמים ישראלים,
אחרי ס בסגל

יש בידיהם חומר מאותו סוג, הנוגע כנראה לאישים

הדיפלומטי של השגרירות

הגרמנית

בתל־אביב. גורמים

הבטיחו להציג את החומר, בתנאי שינתן לו פירסום מירבי,
על משרד־החוץ לתבוע מבון בירור יסודי של החומר.

אלה

ושיופעל לחץ

• לפי כל הסימנים, ייערכו בחירות חדשות לעיריית

נצרת. הקיפאון שנוצר, כשנציג מפ״ם במועצת העירית אינו מוכן להצטרף
לשבעת הנציגים של המערך, ומרכז מפלגתו אינו מרשה לו להצטרף לאינו
מראה סימן כל־שהוא של הפשרה. בכל
שבעת הנציגים הקומוניסטיים,
מקרה, מאיים מצב זה להרוס כימעט לחלוטין את סניף מפ״ס בעיר. חלק
ניכר מחברי מפלגה זו עשויים לפרוש ממנה הפגנתית. במקרה של עריכת
בחירות חדשות עשוי חלק ניכר מאנשי מפ״ס, יחד עם אישים בלתי תלויים,
להצטרף לתנועת העולם חזה — כוח חדש, אשר תשקול הצגת רשימה
משלה לבחירות אלה.

מפעל הוא השתמש לצורך ביצוע הפריצה.
הבדל
קטן. בחיפוש שנערך בביתו,
גילו החוקרים כמות קטנה של יהלומים
ומכונת־חישוב יקרה, שנגנבה מאותו מפעל. י
בחקירה התברר כי מכונת החישוב והיהלומים
נינבו מאותו מפעל עוד באותו
לילה.
הפורצים ניסו לבצע את השוד בשני
שלבים: הם פרצו תחילה לתוך המלסשה,
ערכו חיפוש במגרות׳ לקחו מכל הבא
ליד, והכשירו את הקרקע לפריצת הכפפת
בעזרת חומר נפץ.
כשחזרו למקום כמה דקות לפני חצות
הם לא הביאו בחשבון פרט קטן: שרעש
התפוצצות אמיתית. עולה קצת על רעש
של התפוצצות מדומה על הבד, בסרט
גנגסטרים אמריקאי. אילו היו מביאים בחשבון
עובדה זו, ספק אם היו נתפסים על־ידי
המשטרה.

להפתעתם חיקוי מבריק׳ וכמעט מושלם,
של שיטות הסרט.
היה זה חידוש מהפכני בשיטות הפריצה
למלטשות היהלומים וחידוש עוד יותר מר־חיק־לכת
בשיטות פיצוח כספות. כי השבוע
השתמשו כמה פורצים בפעם הראשונה
בתולדות הפשיעה בארץ בחומר־נפץ
פלסטי לשם פיצוח כספת־יהלומים.
אשה ערומה. שתי דקות לאחר שנשמעה
התפוצצות אדירה בפינת הרחובות
שדרות הר־ציון וקיבוץ־גלויות בדרום תל־אביב,
פרצו כעשרים שוטרים אל הקומה
השניה בבניין הישן שבו נמצאת המלטשה.
הם נידהמו.
מסך־העשן הדקיק שכיסה עדיין את המקום
לא מנע מהם להתחיל מייד בחיפושים
נרחבים ברחבי הבניין. אחת החוליות,
שמיהרה אל הקומה השלישית, גילתה שם
צעיר מסתתר.
״באתי הנה כדי להציץ בנשים שמתפשטות,״
טען ד יד זנדר 20 צעיר שעד כה
לא היה מוכר למשטרה .״רציתי להסתכל
מכאן על אשד, ערומה כששמעתי את ההתפוצצות.״
הוא התקשה להסביר לחוקריו
מה הקשר בין נשים מתפשטות, וכלי פריצה.
מאוחר
יותר, בחקירה שנערכה בחדר־החקירות,
נישבר הצעיר חסר־הנסיון, הודה
בביצוע הפריצה. הוא הוליך את החוקרים
אל מקום הפשע, שיחזר בפניהם את הפריצה,
הראה להם מאין לקח את כלי־הפריצה,
ובאילו מכשירים ממכשירי ה

עושה המשטרה כשהיא בטוחה כי
פורץ מסויים ביצע בשעה מסויימת שוד
גדול, אבל אין היא יכולה בשום אופן
להוכיח בבית־המשפט שאותו אדם ביצע
זאת? חוקרי משטרה פזיזים היו עוצרים
את האיש החשוד מייד, מנסים לשבור אותו
בחקירה.
אבל מה עושים אם האיש אינו נישבר
כל״כך קל בחקירה? המדור המרכזי לעיקוב
ולבילוש, למוד הנסיזן ממקרים דומים
החליט באחד המקרים מסוג זה לנהוג
אחרת,
ס ב לנו ת. המודיעין המשטרתי הצביע
על פורץ מסויים, כאיש שביצע את השוד
במחסן העורות בדרומה של תל־אביב, ולקח
עימו סחורה בשתי של כמה מאות אלפי
לירות.
בידי המשטרה היו ידיעות כי הוא הצליח
למכור חלק מהסחורה וכי יתכן שכמות
קטנה של עור מעובד עדיין מוסתרת בביתו.
הם ידעו כי קשה מאד לשבור את
האיש בחקירה, על כן, בניגוד למקרים
רבים, החליטו החוקרים להשתמש בנשק
מקורי מאד: סבלנות. אותו פורץ ידוע
במשטרה גם כסוחר־סמים. החוקרים הניחו,
ובצדק, כי האיש עשוי, כדרכו בשנים
האחרונות, להחזיק בביתו סמים. בהזדמנות
הראשונה, כשבאו לעצור אותו, כחשוד
בהחזקת סמים, הביאו איתם השוטרים
פקודת־חיפוש. הם הסבירו לאיש כי הוא
חשוד בהחזקת חשיש, וכי הם מתכתנים
לערוך אצלו חיפוש על־מנת לאתר את
הסם. האיש, שניסה להסתיר מעיני השוטרים
את הסם, הסיח את דעתו מהעורות
הגנובים, אבל המשטרה חיפשה ומצאה
דווקא אותם. ואת גילוי החשיש השאירה
המשטרה לפעם הבאה.
מוסר השכל: אם יש לך בבית סחורה
גניבה, אל תחזיק באותו בית גם סמים
משכרים.

חשוד זגדר
שיטות אמריקאיות
העולס חזה צ147

״הבסר1ו בכבוד!,,

אמה

כדורגלני נבחרת ישראל ־
אבל איפה הכבוד פה*
ך* יום הראשון בערב עשו הכדורגלנים
26 הנבחרים של ישראל ובולגריה מסיבה.
^ הבולגרים שמחו, מכיוון שתיאורטית יש
להם עוד סיכויים להשתתף במישחקי הגביע
העולמי בלונדון, מכירן שהם ניצחו את
הניבחרת הישראלית על מיגרשה. הכדורגלנים
הישראליים שמחו מכיוון שמעכשיו תהיה
להם מנורה ממישחקים בינלאומיים. הם יוכלו
להתפנות לעיסוקים מכניסים יותר.
המאמן היוגוסלבי של הניבחרת הישראלית
שמח מכיוון שסוף־סוף, לאחר ארבעה
מישחקים, הצליחה הקבוצה שלו להבקיע
שער, ומכיוון שאף אחד משחקניו לא היה
במצב־רוח לפרסם רשימה בהעולס הזה.
אבל לפני כן, בשעה שתיים אחר־הצהריים
ביום הראשון, היה הכל מוכן כדי שהנבחרת
הישראלית תחולל סוף־סוף את ההפתעה׳
שכולם ציפו לה, תזכה בניצחון על
הניבחרת השחצנית של בולגריה, תבטיח על־ידי
כך לניבחרת הבלגית החזקה את זכות
ההשתתפות במישחקי לונדון.
התנאים היו אידיאליים להפתעה שתיפול.
הקהל היה קטן מהמצופה. ברחוב כבר הס־

! ז נבחרת הישראלית. ראובן (״רובי״)
יאנג פרץ משמאל לשער הבולגרי• השיג

סיקו הכל להתעניין בניבחרת הישראלית,
שהביאה רק אכזבות לאוהדיה. מה היד,
יותר צפוי ורצוי מאשר איזה ניצחון בריא
על ניבחרת, שהיו מתארים אותה אחר־כך
כאחת החזקות בעולם, ניצחון שהיה סותם

בעיטת עונשין לנבחרת הישראלית. גיורא
(״גיגי״) שפגיל, בעט בעיטת־תותח מ־25
מטרים ליד קורת השער הבולגרי.
כאשר עברה חצי שעה ללא שערים, הרגישו
הצופים, כי משהו עוד עשוי לקרות

התענה ער השער הישראלי

חלוץ נבחרת בולגריה פורץ בין הישראלים בועז קאופמן (מימין)
ודויד פרימו (משמאל) .בעוד שקאופמן היה מהשחקנים החלשים
במיגרש, היה פרימו מהטובים שבהם. אבל מומחים מתחו ביקורת על העובדה, שפרימו וליאון לא נוצלו לתמיכה בהתקפה הישראלית.

אלית השמיטה במישחק זה סיכוי לניצחון.

״המישחר, הבא בסיביר״
י-י התחלה׳ כמו תמיד, האירה פנים ל
היה
איכפת. הכדור היה ברשת, והסיכוי
לנצח נראה יותר קרוב מתמיד.
אלא שלנבחרת הישראלית יש מאמן גדול.
היא חשב, שתיקו זו תוצאה מספיק טובה
בשביל הנבחרת שלו. בין כך ובין כך אין
לה כבר סיכויים להגיע ללונדון, אז מספיק
לה תיקו במישחק נגד בולגריה.

את כל התקוות. על רומנו אולי אפשר להגיד
שהוא התרגש ורגיל לשחק נגד הודו ודרום-
קוריאה. אבל מה קרר, לקאופמן? פעם אחת
הוא נתן ראסיה לבולגרי, וזהו. בעיטה טובה
בכדור הוא לא הצליח לתת. שפיגל ורובי
יאנג שיחקו כמה רגעים כל אחד.
יאנג ירד כל הזמן למטה, כדי לקחת כדו-

לאחר שהכריז, כי הנבחרת תשחק מישחק
התקפתי מובהק, הוריד לפתע את מרבית
שחקני ההתקפה שלנו להגנה. החלוץ המרכזי
משה רומנו נותר ללא הרף בודד מול
ארבעה שחקנים בולגריים.
השחקנים הישראליים החלו לשחק על זמן,
כדי לנסות על־ידי כך לשמור על התוצאה.
עשו את הדבר היחיד אותו הבולגרים יכלו לעשות במצב זה. הם תקפו את השער
הישראלי עם כל שחקניהם. אז קרה מה
שמוכרח לקרות במצב כזה. תשע דקות לפני
סיום המישחק בעט אספארוחוב ( )22 כדור
מהאוויר ישר לתוך השער הישראלי, מבלי
שנוסובסקי יצליח לעשות דבר.
הב לגרים ניצחו.

רים, במקום לקבל אותם למעלה. ושפיגל
כמו תמיד — ישן.״

הם יתע 1רר? 1

לא כדורגל

**ייבם את המישחר, מאמן־כדורגל יש־ראלי
:״הנבחרת הישראלית הפריעה לבולגרים
לשחק. זה גם מד, שהם ניסו לעשות
נגד בלגיה, אלא שהפעם זה הלך להם
יותר טוב. הכדורגל המודרני מבוסס על
תמיכה של המגינים בהתקפה. ראיתם איך
שאלאמונוב המגן עלה כל הזמן למעלה?
״אני מתפלא שאת פרימו וליאון, שהם
דווקא אידיאליים למישחק כזה, לא מדריכים
לשחק כך. היום זה ארבעים אחוז מהכדורגל.
ליאון היה נותן בעיטה ונשאר עומד.
שמואל רוזנטל לחם אומנם ללא הרף,
אבל כשהוא היה צריך לעזור להתקפה
הוא טעה יותר מדי. שש מתוך עשר מסירות
שלו הגיעו בדרך כלל לשחקן יריב.
״בועז קאופמן ורומנו הכזיבו לחלוטין

חלוץ־לא־הלוץ

** ובדה אהת היתר, ברורה לאלפי ה־
/ל צופים באיצטדיון הרמת־גני: הנבחרת
הישראלית שיחקה מישחק נמרץ יותר נגד
בלגיה, הוכיחה על־ידי כך, כי הפוטנציאל
הטמון בשחקנים אינו מבוטל.
הגורם היחיד בו תלוי השיפור: המאמן.
פעם נוספת הוכח, כי הצבת השחקנים הנכונים
במקום הנכון היא שחורצת את גורל
המישחק. כך, למשל. הצליח ניסים בכר בתפקידו
כרץ הרבה יותר מאשר כחלוץ־לא־חלוץ
נגד בלגיה.
אוהדי הכדורגל רק קיוו, כי המאמן ישכיל
ללמוד מהביקורת שנמתחה עליו.
שייע גלזר ראה את המישחק מהיציע והסביר
למעריציו, ספק בצחוק :״אני אומנם
מבין שקשה לניבחרת לנצח בלעדי, אבל
בכל זאת גם את זה הם צריכים ללמוד
פעם. חבל באמת שלא הצליחו לנצח את
הבולגרים. אחרי שטלבי נתן את הגול הם
התחילו להתעצבן, וזה היה מצב טוב מאוד
בשבילנו להמשיך וללחוץ ולא לרדת להגנה.
״מה אפשר לעשות? החברה עוד צעירים. מי
יודע, אולי כשהם יזדקנו כמוני, הם יצליחו
לתת גולים.
אחרי המסיבה עם הנבחרת הבולגרית,
הלכו כוכבי הכדורגל הישראלי לישון. או־הדיהם
רק קיוו, כי יגיע גם היום בו הם
יתעוררו גם על מיגרש הכדורגל.

נשיקה בולגרית, ל
השער

הראשון,

בעקבות

שגיאתו

השחקנים של נבחרת בולגריה מנשקים
שחקנם הוותיק איבאן קולאב, לאחר הבקעת
הקשה של שוער נבחרת ישראל, יאיר נוסובסקי.

במיגרש. גם העובדה שלקוון האוסטרי נשפעם
אחת ולתמיד את הפה לכל המשמיצים
מט הדגל מהמוט, מצאה חן בעיני הקהל.
המיקצועיים?
אפילו שחקני הכדורגל הבטיחו, ערב ה־אלא
שבדקה ה־ 31 חזרו הישראלים למצימישחק,
לתת את הכל, אמרו לעיתונאים כי
אות. החלוץ הבולגרי הבולט ביותר, גיאורגי
יעשו הכל כדי שהקהל יקבל תמורה לעשר
אספארוחוב, קלט כדור במרכז. התגלית של
הלירות, אותן הוא משלם בעד הכניסה.
צ׳יריץ׳ ,יאיר נוסובסקי, יצא מהשער, אבל
אלא שמהשמיים התנכלו לניבחרת הישרשכח
מה עליו לעשות. הכדור הגיע לבולאלית
ולמאמנה צייריץ׳ .כאשר בשעה 3.45 גרי הוותיק ביותר, איבאן קולאב 37 הוא
עזבו אחרוני הצופים את האיצטדיון העירו דוזקא זכר מה לעשות, והכדור היה ברשת.
ני ברמת־גן היתר, הרוח הכללית קודרת לאחרי
ההפסקה ראו הצופים, כי מהשמיים לבולגרים מדי. הנבחרת הישראלית נכנעה
גם עוזרים לישראלים, לא רק נילחמים נגבשיעור

* )1.דם. שלוש דקות לאחר תחילת המחצית, פרץ
הבולגרים יתמידו עתה עם המביטים מ הקיצוני הימני של הנבחרת הישראלית, רחלפני
שבועיים של הנבחרת הישראלית, ה מים טלבי, מימין, עבר את ההגנה הבולגרית.
את המגן דימיטרוב, שעוד עמד לו בבלגים,
על מיגרש ניטראלי (וינה, כנראה),
דרך, הוא דחף הצידה. השוער הבולגרי היה
בדי לקבוע מי משתי הנבחרות תשחק במשחקי
הגמר של הגביע העולמי, שייערכו על הארץ. טלבי בעט, הכדור עוד פגע בבלם
דימיטרי פאנב, ונכנס לרשת.
בשנה הבאה בלונדון.
הצופים במישחק לא הצטערו על עצם ה־
״המישחק הבא של פאנב יהיה נגד נובוזפסד,
אלא על העובדה, כי הניבחרת הישר־ סיבירסק,״ חיווה דעתו צופה• לישראלים לא

כדוד מסי 2בושת

השער של אספארוחוב ה,:קנה לבולגרים
את הנצחון. מימין נראה שמואל רוזנטל
(מספר )6משקיף מל הכדור בעצב. את החולצה מספר 4לבש נסים בכד( ,משמאל).

סר׳ש שוה לס לא עברה שום עבירה-צילו
חיילת שעוררה ״כעס רב״׳ מצטיירת תמונה
שניה: תמונתה של החיילת עצמה. מסר
כתבו הצבאי של ידיעות אחרונות, בהסתמכו
על התיאור שניתן לו מפי קצינת ח״ן
ראשית :״החיילת לא הבינה את חומרת המעשה.״

צברית
ממשפחה טובה

דית בת צפון תל־אביב, הלובשת את מזי צה״ל ורואה בשרותה חלק מן ההווי הטבעי בחייה.

* * ה של,ורה במחנות צה״ל הוא סוד
}*׳ כמוס ביותר. שום דבר על הנעשה שם
אינו יוצא החוצה. אך השבוע קרה דבר מדהים:
שעות ספירות אחרי שנערך משפט
משמעתי אי־שם בארץ, ידעו העתונים היומיים
לספר את תוכנו, ולגלות כי המדובר
כטוראית ראשונה המשרתת כמרכזנית בבסיס
של חיל חימוש.
״מאסר לחיילת שצולמה חשופת־חזה!״

מסרו הכותרות .״ 21 יום מאסר על ביזוי
מדי צה״ל.״
״התמונה,״ סופר בידיעה ,״עוררה כעס
רב.״ לכן, כבר למחרת היום בו הופיעו
תמונותיה מעל עמודי העולם הזה 1472
הובאה טוראית ראשונה שרר. לם למשפט,
נידונה למאסר, ונשלחה לכלא הצבאי.
בצד התמונה האימתנית של מכונה חזקה
וזועמת, המטילה את מלוא העונש על ה־

איפה הכזיון?

**ן דה לם היא צברית אופיינית. גם כ־אשר
היא לובשת את מדי החאקי, וחובשת
את כומתת הצבא, אין הצברית
מאבדת את תכונותיה העיקריות: השובבות,
התיפשיות התמימה, והדבקות למוסר
של דורה.
שרה לם ״לא הבינה את חומרת המעשר״״
מפני שהמעשה שהיא עשתה לא היה חמור
כלל וכלל. כל מכריה אמרו לה כמה מפליא
הדמיון בינה לבין סופיה לורן, וצלם־
עחונות הציע לצלם רפורטזיה שתבליט את
הדמיון הבלתי־רגיל. היא הסכימה — והצילומים
שיצאו מרפורטז׳ה זו הם יצירה
אמנותית־עתונאית יפה ונעימה.
שרה לא הצטלמה ״חשופת חזה״ ,כי אם
בבגד־ים רגיל, נועז הרבה פחות מאלה המוצגים
מדי יום על שפת־הים ובבריכות.
המושג שהתקבל מן הכותרות בעתונים היה
מושג מסולף ומשמיץ. שבן הוא יצר רושם
כאילו מדובר בהצגת חשפנות, או גרוע מזה.
קרוביה של החיילת, שפירסום זה זיע־זע
אותם, חיכו השבוע לשיחרורה מן הכלא
הצבאי, כדי להגיש תביעה על הוצאת דיבה.
אחד מקרובים אלה, שבעצמו שירת בצבא,
התרעם :״כשאזרח שומע את המלים
,בזיון מדי צה״ל׳ ,מצטיירת לפניו איזה
תמונה מהצבא הפרוסי. דבר איום ונירא,
כמו בגידה או עריקה בקרב, או משהו.
הוא יא יודע שזה אחו הסעיפים השכיחים
ביותר במשפטים משמעתיים. בל מוצאי
שבת אפשר לראות את המשטרה הצבאית
עוצרת חיילים וחיילות, שאינם מקפידים בראה
אחוז על כללי הלבוש. בעיקר חיילות
שהולכות בלי כובע. מביאים אותם למשפט
לפני המפקד. הסעיף: ביזוי מדי צה״ל.
״וזה, לכל היותר, הפירוש של האשמה
שהאשימו את שרה. לא פשע איום ונורא,
המכתים את כבוד הצבא שלנו ומבזה את
המדים היקרים שלו. לכל היותר עברה עבירה
טכנית, על סעיף הנוגע לרישול בהופעה,
או למדים לא מסודרים. בשביל זה
צריכים לצייר אותה בעתונים כאילו היתד,
סטריפטיזאית?״

{07.301

0־8011
אסם

0 1 10 6000111
שז&מ/״ס&ז

<$1 )!11)116 3ז 0 #ז

5 0 7 1 /1
1ז~5ימ £ג 0

• ׳?ז6*2זק

1965 3״21־. 20 זוטא /,יס!׳מט -3ל

כביתר — מותי
רקדייט אזרחי נודע, שהחל מתעניין
^ בצד החוקי של כל הפרשה, הביע אח
דעתו, כי פסק־הדין הצבאי נגד שרה לם
לא היה מוצדק. הוא הסביר:
״אותם סעיפים בחוק השיפוט הצבאי, הנוגעים
ללבושו ולהופעתו הנאה של החייל,
קובעים בפירוש כי על החייל לשמור על
טים, אפ
שאינו יו
לשם ו
שה לד,מ
העולם.

3 0 11ז — 18 ץ י״ 1מ 1£ס־ 301־^ס

001 !(.

ערוזש!/

10ן<0מוזת 1ח6ר

, 19,זזורתת״!

¥1ר !*1111

111/

פירסם העתון הנפוץ

ניו־יורק הראלדטרי־

ביון תמונה זו, בתוספת סיפור על משפטה.

זה מותו!

חמתה זו לקוחה מהסרט האיטלקי נשות
העולם, ומהווה חלק מקטע דוקומנטארי על

חיילות צה״? .למהות הסערה: שקמה, לא נקט. הצב א בשום פעולה.

זה אסור!

לבושה בבגן־י סי

תמונה מ תון סידרת התמונות של שרה לס,
שבאו להמחיש את דמיונה לסופיה לורן. היא
אבל תמונה זו, לגי׳החליסת המפקדת שלהיפסולה.

הופעה נאותה ברחוב, במחנה, במקומות
ציבוריים אחרים. האם הפרה שרה לם
הוראות אלה? האם הופיעה למיסדר. או
נראתה ברחוב, שלא בהתאם לנוהג ול־מישטר?
לא. היא בסך הכל הצטלמה בביתה,
בנוכחותו של צלם בודד. בזאת לא
עברה שום עבירה• היא אפילו לא ראתה
את התמונות, אחרי שצולמו.
״העמדתה לדין על הצורר, שבה היא מתלבשת
בתוך דירתה, בשעות הפנאי שלה
— אינה מוצדקת. אילו היה לה
עורך־דין, לא היתה נשלחת לבית־הסוהר.
אבל השיפוט הצבאי אינו מתיר הגנה מש־פטמז
בסוג זה של משפטים. וזה אילי דבר
המצריך מחשבה. שכן בסוג זה של משפ־
מקטעיו במחנה.
בשעת ו
לחלוטין, הסביר סעיפי־אי׳
ההן בביז
ה הגיון ^ להעמיד פרומת־כ
גם ב
מוצדק 1
ביטויו
לא הוטו למסריטי בהיותם
עיל אז
והעניין
אם ע
מדי צד,
כלפי?6
המסריטי

שהצטלמה בביתה גום לסנסציה עולמית

* * 0 >0 * 9 049* 9* 90 *901 *14 $49 8 4 *1*9ן

8$3ייי

11X 1110

מססו 21ע*1ץ * סזסא? וזזו!
* *0 £*?0841 5*8א?3!150א

־ 1.*: 9601• 0 ^0

! 8 111ז 1101$ 01018 0016$ ! 0 ^ 8€011\?6

10 ?0110£ 0*

0 £ 1 0 010117

< € 0 ${3116*6
י 16 10 1.016/16 1 0 )1601)16 :

([(/ס 1ז 7 ¥ 0 0 6 11116

)1 1)1ז13)01016

היא הגיעה ל״ל״ך

בעת הצילום, החזיקה שרה בידה גליון של
השבועון הנפוץ ביותר בעולם, לייף האמריקאי.
על שערו: תמונה של מרילין מונרו. השבוע פנה לייף לצלם הישראלי אשר
צילם את שרה, וביקש ממנו צילומים לשני עמודים אודות הבחורה ושערוריית מאסרה.

אס ** ז#מ*1

בעה

הופיעה תמונתה של שרה על העמוד הראשון של עתון הטרב הנפוץ ביותר בפאריס,
פראנם סואר, תחת הכותרת: תמונה זו עלתה ב־ו 2יום מאסר לטוראית־ראשונה שרה.
נימה חזקה של י השתוממות על הפעולה ׳החריפה שנקטו שלטונות הצבא נגד החיילת.

הה מנע?

1בכל זאת להטיל מאסר על חייל,
| ^ ב אומר החוק ומד, זכויותיו החוקיות.״
^•-.עיני, הזכיר איתי פרקליט, המור־
₪מנל בתי־דין צבאיים, את הסרט נשות
?ז זה עורר סנסציה, כאשר הציג באחד
־,דוקומנטריים יחידה של חיילות צה״ל
:ין השאר הראה צילומים של החיילות
.וחתן, לבושות־למחצה, או אף עירומות
במיקלחת.
הפרקליט :״לפי אותו הגיון, ולפי אותם
ים עצמם, אפשר היה להאשים את החיילות
י מדי צד,״ל, או בהופעה מרושלת. אבל
יה סובל אישום מסוג זה. כי אי־אפשר
ת לדין על כי היא הולכת בחולצה
— בתוך אוד,ל־ד,מגורים שלה.״
מיקרה שרר ״כעס רב״ — אם כי
יתר. אולם הכעס הרב לא מצא את
קנטרנית של אותן חיילות. אפילו
לדובר צד,״ל דאז, על כי איפשר
לצלם צילומים מסוג זה,
ת, בהדרכת נציגו. הצבא ר,פ־
;יו כדי להגביל את הפירסום,

־.שלטונות הצבאיים שאלת ״כבוד
עמים אחרים, צריך היה לנקום
.תה דרך שננקטה כלפי פרשת
.1.אבל מתברר שלא ״כבוד ד,מקול
אלא משהו אחר.

מי מעוניין כפירסום?

ר ה של שרה לם, עשה הצבא בדיוק
מקור צבאי מוסמך וגבוה סיפק במחיאת
כל הפרטים על המישפט. כי לולא

רצה בכך מישהו בצבא, לא היה זוכה לפירסום. מדוע?
גם מי שאינו מקבל את הטענה, כי המעשה של
שרה לם לא פגע בשום הוראה צבאית, ודווקא מקבל
את הגירסה כי היה בצילומה משום פגיעה בכללי
ההופעה הצבאית, חייב לשאול את עצמו: כיצד ייתכן
שהצבא יגרום לפירסום מסוג זה?
איש כזה לא ישלול את זכות מפקדיה של שרה
לם להעמידה למשפט, ולהוציא את פסק־הדין הניראה
להם. בדיוק כשם שנוהגים בכל משפט מסוג זה,
על עבירה משמעתית. אבל אז גם היה מתחייב
הנוהג המקובל, של הימנעות מפירסום. אלא שבמיקרה
זה נחפז מקור צבאי לספק את האינפורמציה לעתונות.
למרבה הצער, היתר, זו אינפורמציה מגמתית. כי
גם אילו הוחלט, מטעמים כלשהם, שיש להביא את
המיקרה לפירסום, חייבו כללי ד,הנינות למסור לפיר־סום
עובדות כהוזייתן, ברוח המשפט הצבאי. תחת
זאת, ניתכה התקפה בלתי־הוגנת על החיילת האומללה.
הדגש לא היה על הפרת מ־שמעת, כי אם
על ״חזה חשוף״ — וזאת למרות שהיה ברור, כי
אין מדובר בתמונות עירום, אלא בצילום בבגד־ים.
נימת ההודעה לא היתד, מישמעתית צבאית, כי
אם מוסרית כביכול.

וזר, מה שקרה במיקרה של שרה לם.
המפקדות שלה, בנות הדור הקודם, התמלאו
״כעס רב״ .ואילו הטוראית הראשונה
בת ד,־ 19״לא הבינה את חומרת המעשה״.
לכן החליטו המפקדות להראות לשרה ולעולם
כי הן אינן שומרות רק על מישמעת
ומישטר, אלא גם על המוסר, כפי שהן מבי

נות
אותו.
את התוצאה יכול היה לנחש כל מי שמתמצא
בענייני עתונות. כליאתה של שרה
לם לא שמה קץ לכל העניין, אלא הפכה
אותו לסנסציה עולמית. העתונים הנפוצים
ביותר בעולם שמו את צילומה על העמוד
הראשון.

0 10 10111 5 0 *6 *90 הס 5/16 1115151$

$ז אוו 00 ואז
!£000140110
13115 $10 ₪1^₪1חן!₪
1 11763)1

*צגשזאא י*0צנ<י׳י?נא

גיייי־ -.

ן 0990*64
* 11)2040 סימס0ז׳י#91x09* <50

6300 111)1

* 1^ ) 6,1461ז 3י) 66־ 1115 1)1אז) 4

*15631)087861

51א)

<)4י6116 6$־6^ 506־$ 1011

1 )4 )53111ן 51> £41 * 31 יד 1011 11.530,ג1־1
) 1יי 0מזי .11 46 0־1.1)16

£ן ןן *6יז6ץ זזמ*04161)* 0

4־ 11.6 0 >1163 ^ £601י)* 111{<8 456• 814 ** 1סג* ! 61 0 * 4ז״׳־ א) א 1

י 614)1 91 19א*6מ; $}6

454)11610*>5111678 68116י$ 1״0־06010
.ץ)111י
0 4¥׳3יק>>801
)31$־10 {8

י׳§מיי*6{*1

386־1115 6001

א:ג׳זא:$אמ 3אמ4 1ממ

81811<£8
)*66 01

וזז0!31

המוסר כמחנה

* ת כן שי ש מ קי ם — במידה שהצנזורה הצבאית
7תתיר זאת — לעמוד בהזדמנות אחרת על מושגי
המוסר בקרב החיילות, אולם דבר אחד ברור: חייב
להיות פער בין התפיסה המוסרית של דור אחד
למישנהו. מה שמפקדת בת 45 או 50 חושבת
לבלתי־מוסרי בעיני חיילת בת .19 מה שבעיני צברית
במדים ניראה טבעי ונאה, עלול לעורר את חמתה של
מפקדתה, אם מפאת החינוך השונה, הבדלי הגיל, או
ד,קינאה הנשית.

&ממ6־אכ ייכ>-

*ץ *5*0* 11 607 26 0
באנגליה קיבלה 26 יום.״

כבשה שרה לס את השער הראשון של דיילי מירור, העתון הנפוץ
ביותר בעולם. העתון. הכתיר• את הידיעה בכותרת :״מדוע שרה
הוא סיפר על תדהמתי של החיילת כאשר שמעה את פסק־הדין.

אנשים
מ׳ 1א ת סו סי ה *
חבר הכנסת החרותי אריה כן־אלי־עז
ר היה עסוק בלחיצת ידיהם של ה־ח״כים
החדשים, לפני פתיחת הישיבה הראשונה
של הכנסת, כאשר עבר על־ידו
ח״כ מנחם כגץ. קרא לעומתו בן־אלי־עזר
:״אני שמח שהצלחת להבחר מחדש!״
#בין חברות הכנסת בלטה השבוע בלבושה
הח״בית החדשה של מפא״י, שולמית
אלוני, שנשאה פרווה על כתפיה,
מעל לשמלה ללא שרוולים # .פגישה
לבבית מאד ונרגשת מאד נערכה השבוע
ביום פתיחת הכנסת הששית בין ח״כ
רפ״י, משה דיין, ושר המשטרה ככור
שלום שיטרית. השניים נפגשו ליד המכוניות
שלהם, לחצו ידיים והתחבקו, כחברים
ותיקים שלא ראו איש את רעהו
זמן רב. למשה דיין היה קצת לא נעים
כשראה מולו את רעמתו של ח״כ דויד
בך גוריון, שיצא מפתח הכנסת. הוא
הפסיק להתחבק עם השר, פנה לדרכו.
<+פגישה פחות לבבית נערכה באותו יום
בין ח״כ: המפד״ל משה אונא וכמה
צעירים ירושלמים מיושבי קפה טעמון.
מול הכנסת. הצעירים שראו את אונא
פוסע בחברת כמה ח״כים חובשי כיפות,
קראו לעומתו .״בוז חוק לשון הרע! הלאה
הכפייה הדתית!״ אונא נדהם, חזר על
עקבותיו כאדם שאינו מוכן לחזור
על עקבותיו התגלה השבוע פנחס לבון.
במסיבה פרטית הכריז לבון כי לאחר
פירסום סיפרו של ידידו, הפרופסור הירושלמי
יהושוע אריאלי, אין לו
יותר מה להגיד על הפרשה. לבון הבטיח
גם לא לחזור על שורת הוויכוחים וההת־כתשויות
שהיו לו עם דויד כן גוריון.
באותה הזדמנות גילה לבון כי אין לו
שום תוכניות פוליטיות ממשיות י עד לבחירות
הבאות .״במשך ארבע שנים אלה אחשוב
מה לעשות,״ הסביר לבון לידידיו,
״עד הבחירות הבאות יש עוד הרבה זמן.״
׳•< לדויד כן גוריון, שניהל השבוע אח
טקס השבעתם של חברי הכנסת השישית
לא היה כל כך הרבה זמן. לאחר שקדיש
לוז נבחר לכהונת היושב ראש פנה אליו
בן־גוריון :״קדיש לוז, בוא תעלה, כדי
שאני ארד.״ אלה ששמעו את ההערה עוד טוענים כי היה בה גם עוקץ•
יותר עוקצני היה השבוע אחד מיושביו
הקבועים של קפה טענוון בירושלים. הוא
הראה לח״כ ישראל קרגמן את גליון
העולם הזה שבו הופיעה תמונתו של ה־ח״כ.
קרגמן התבונן בתמונה, נאנח :״איזה
מין פרצוף עשו לי פה!״ הרגיע אותו אחד
הנוכחים :״מה יש, ככה אתה נראה!״
תוך כדי עיון בגליון גילה הח״כ עניין
בתמונותיה של שדה לס .״מי הבחורה
הזאת?״ שאל הח״כ. מישהו הסביר לו, אבל
הח״כ לא הבין .״מי זאת סופיה מרן?״
ביקש לדעת.

מ עו! ד ד סל ז קן

ליצנים שחזו במשחק הכדורגל בין נב־

חרות ישראל ובולגריה התלוצצו כי הבולגרים
נהנים מעדיפות של שני שחקנים.
היו אלה שני המגינים הישראלים משה
לאון ודויד פרימו, שהם ממוצא בולגרי.
למרות שהחליפו במשך המשחק כמת
מילים עם שחקני היריב, לא גילו השניים
שום רצון לוותר׳ היו בין הישראלים המצטיינים
• .המשורר המזוקן דויד אכי*
דן, כבר אינו משורר מזוקן, למרות שנשאר
להיות דויד אבידן. הוא יושב עכשיו
בארגנטינה, גילח את זקנו, ומנסד,
להציג בתיאטרון מקומי את המחזה שאותי

השפיעה כניראה על שלמה כר-שכיט,
הוא חלה, אושפז בבית־החולים דונולו,
חזר למחרת אל הבמה של בית־הרופא
כשרופא ניצב מאחורי הקלעים, על כל
בהצגה המקרה המוזר של
מיקרה.
הגברת מזרחי, המוצג על־ידי תיאטרון
השדירה עונה עדנה פלידל באחד הקט־עים
כי מספר הטלפון שלה במקום העבודה
הוא .443175 לכל מי שמעוניין,
זה גם מספר הטלפון שלה מחוץ לבמה• .י
עכשיו כבר מותר לגלות: לפני מרדכי
שטרן נחשב לאדן דולצ׳ין למועמד

9שיוו אח מי
הוא מאשים אותה •
•ן הו סיפור בלי התחלה ובלי סוף. אבל
1למרות הכל הוא מקפל בתוכו את אחת
הפרשיות המוזרות ביותר בתולדות משטרת־ישראל.
כי בניגוד לפשעים הרגילים, מעורב
בפרשה קצין־משטרה בדרגת מפקח.
בצדו השני של המיתרס ניצבת צעירה
חיפאית, המתגוררת בתל־אביב, אשר נפלה,
לדבריה, קורבן לקנוניה משטרתית.
קצין־המשטרה טוען כי אותה צעירה ניסתה
לשדל אותו לבוא עימד, במגע מיני,
תמורת תשלום. הוא סבור כי היא זונו־סעת
רגילה, שבמקום לצוד על כביש תל־אביב—חיפה
לקוח עשיר, נתקלה במכוניתו
ונפלה בפח.
הוא מוכן להישבע׳כי העלה אותה למכי־ניתו
בתור טרמפיסטית רגילה, וכי לא היו
לו שום מזנות רעות, מלבד להסיע אותה
עד חיפה, אם זאת כוונה רעה.
הצעירה טוענת כי קצין המשטרה האדמוני
אינו תמים כל־כך, וכי קצין־משטרה
ג׳ינג׳י אינו רק סימן לאופי, או טבע, וכי
מלבד הצבע, שבוער על ראשו, בערה בו גם
התשוקה למראה היפהפיה הבלונדית שישבה
לצידו.
למרות שלכל אחד מהצדדים היו טענות
רבות נגד השני, נהנה איש־המשטרה ממיק־דמה
חשובה: הוא היה קצין משטרה, ואילו
.הבחורה שישבה על ידו היתד. סתם בחורה.
רק המכונית הקטינה יודעת מה התרחש
אותו ערב בין השניים, אבל עובדה היא
מ שעה קלה לאחר שהם יצאו לכיוון חיפה
הייתה הבחורה בתא־המעצר.

ח׳׳ס קרגמן ו״סופיה שלנו״
מי זאת?

כתב בארץ כל הירושלמים חיכו לחתונה
של לני לנדם עם שגז. כשהיא
נערכה סוף־סוף במלון המלכים בירושלים,
לא הספיק האולם להכיל כל
כך הרבה פאר. כי הכל היה שם מפואר:
השמלות, החליפות, הפיאות הנוכריות, ת
חתיכות, המתנות. מרוב פאר הלכו כמה
מוזמנים מפוארים לסיים את הערב במסעדה
תל־אביבית מפוארת • .זר, לא
חתונה, אבל אומרים שזה רומן. ריכקה
מיכאלי ואשר חכקין, כמובן. אחרת
מדוע היא מתלווה לכל ההופעות של
שיטת פיהסומת חדתיאטרון
העונות?
שה גילתה לאחרונה גילה אלמגור. היא
הדפיסה גלויה מיוחדת הנושאת את דיוקנה,
מחלקת אותה בין מעריציה בתוספת חתימה•
• העובדה כי תיאטרון השדירה מעלה
הצגותיו על בימת בית־הרופא בתל־אביב

אפשרי לתפקיד זה מטעם גח״ל. אבל איש
מחלקת־ר,קליטה בסוכנות סירב .״זאת לא
עבודה בשבילי״ ,הסביר, טען כי עבודה

פקידותית אפורה משעממת אותו.
חבר־הכנסת החמישית, שלא נבחר הפעם,
ארייה אלטמן,־ שפך השבוע אש וגופרית
על מנחם בגין, טען, בין השאר,
כי בגין אשם בתבוסה שנחלה גח״ל בבחירות
האחרונות. בגין הקשיב בסבלנות,
עלה בסוף הדיון להשיב לטענות שהושמעו
נגדו, נוכח לדעת כי אלטמן עזב את
המקום. ידידיו של אלטמן טענו כי הוא
לא חש בטוב, נסע הבייתה להתאושש.

פסוק ה ש סו ע
• דויד כן־גוריון, כטקס פתיחת
הכנסת השישית נ ״מעמדנו בזירה
הבין־לאומית מותנה בטוהר המוסרי
של מוסדותינו הממלכתיים.״

• ראש הממשלה, לוי אשבול :
״כבר למדתי כי מסוכן מאד להתנבא ב־ארץ־הנביאים.״

סגן שר־הפנים, ישראל בן•
ב אי ר :״חוק השבת אינו המכשול היחידי
בדרך להרכבת ממשלה חדשה.״

שחקן הנבחרת הלאומית,
משח ליאון, אחרי המישחק נגד
בולגריה :״רצינו באמת לנצח.״
$שגריר ישראל כגרמניה,
איטר כך נתן ז ״כל מי ששתק אז מתוך
פחד חייב כיום לעשות את חשבון הנפש
שלו.״

דויד

א המדינה, זלמן שזר, על
כן־גוריון :״חבר־כנסת

וידיד

חביב.״

$העיתוג״

אליעזר

ליבנה :

״יש לנו ההזדמנות להיות המתווכים ל־דבר־מצווה
בין ארצות־הברית וברית־המיע־צות.״

עסקן
חרות אריה אלטמן:
לני ושנז לנדם
פאר מפואר

״אני לא מאמין בקיומה של גח״ל לאורך
ימים!״
• הנ״ל על מנחם כגין :״האי-
מאז׳ של בגין ומקורביו דוחה ומרתיע.״

״דשחרר מייד:״

ף• כר למחרת היא משכה תשומת־לב
כללית באולמו של שופט־השלום התל־אביבי
עזריאל גרשוני. קהל הסרסורים, גונבי
המכוניות ושודדי־ד,יד,לומים שישבו על ספ־סל־הנאשמים
הגניבו לעברה מבטים סקרניים.
היא ישבה שקטה, מכונסת בתוך עצמה.
רק אצבעותיה הדקות, הצהובות מניקוטין
ועשן סיגריות, תופפו בעצבנות על מעקה
הספסל, הסגירו מה שהתרחש אותה שעה
בליבה פנימה.
עיניה החומ״ת, הגדולות, הושפלו כלפי
מטה, שעה שרב־סמל המשטרה נקב בשמה.
היא קמה בתנועה איטית מאד, אלג.טיה
מאד. בתנועת־יד מהירה ישרה את הכיבע,
שירד ברישול על עורפה וגילה מלפנים את
שערה הבלונדי הכהה.
בדממה הקשיבה לדבריו של איש־ד,משטרה
.,רק עיניה הלהות־קימעה העידו בה כי
הדברים, שנפלו כרעם על אוזני הנוכחים,
הכאיבו לה מאד.
השופט הציץ בנירות שלפניו, והעיף בה
מבט הטוף. הבעת־פניו העידה בו כי ד,וז;
מצפה כמשהו יוצא־דופן. הוא מסר לד, אח
רשית הדיבור.
לרגע קפא האולם בדממה מעיקה. היא
הישירה מבטה אל דוכן־השופט. מצחה התקמט
בריכוז רב. אחר־כך קלחו מפיה ד,מ טפטים
בשטף גובר והולך. הם חישמלו את
דאוזירה באולם הדחוס.
מבטו של השופט׳ קפא. איש־ד,משטרה,
שניצב עדיין על דוכן העדים, כמעט ולא
למשמעאוזניו. שני עורכי־דין, שהאמין
נכחו
באולם והתכוננו לצאת, נשארו במקומם.
היא המשיכה לספר, וקולה הלך ונחלש.
כשסיימה היו פניה רגועים מאד. רק אצבהוסיפולתופף
בעצבנות.
עותיה
רב־סמל המשטרה טען כי היא חשודה
בשידול קצין־משטרה לבוא עימד, במגע
מיני, תמורת תשלום. במילים אחרות, הוא
טען כי היא זונה. היא לא מיהרה להתייחס
לאשמה שהועלתה נגדה, יצאה מייד להוד
קפת־נגד, ובפיה היתד, האשמה הרבה ין
חמורה.
לא רק שהיא לא ניסתה לשדל את המפקח
שאסף אותה אל מכוניתו — כך היא
טענה — אלא שהוא ניסה לאלץ אותה קהת־מסר
לו, תחילה מרצון, ואחר־כך תמירת
תשלום .״רק אחרי שאמרתי לו לעצור, כי
אני רוצה לרדת, הוא אמר לי שהוא קצין־
משטרה, וכי היא יעצור אותי, ויטען שניסיתי
לשדל אותו,״ סיפרה.
השופט עמד בפני בעיה קשה מאד. למי
להאמין: לצעירה, או לקצין־משמרה, שדברי
פיקודו נמסרו בשבועה? האם לעצור את
הצעירה לחקירה, או לשחרר אותה מייד,
ועל־ידי כך לפתוח פתח יה,אשמות כבדית

זי1

סוו נסיעה (!׳ת?
והיא מאשימה אוחו !
מאד נגד המשטרה?
היתר, זו החלטה קשה מא.1
אבל הצעירה הפרה את הירה־ריו. היה
לה עוד משהו לספר, עוד פרט קטן, שיבהיר
חלק נוסף מהפרשה המיסתורית, ויוסיף
לה נופך חדש של מיסתוריוח.
היא לא זונה, טענה הצעירה, גם לא
זונוסעת, או משהו דומה לזה. בכלל, א׳ ;
ליחס לה שום ש־יב ת לשום ענף של המיק־צוע
העתיק. וכאן הוטלה הפצצה.
בקול נמוך, מכוייש קימעה, הכריזה :״אני
סטודנטית באוניברסיטת תל־אביב!״ בתנועת
יד עדינה שלפה מכיסה את פינקס הסטודנט,
הושיטה אותו לשופט.
על דוכן העדים הוסיף לעמיד דומם איש־המשטרה.
הוא היה מופתע, עד כדי כך
שלא מצא מילים בפיו. השופט הציץ בו
ורכן על נירותיו. בעבור שבריר של שניה
נשמע קולו הפסקני :״אני מצודה לשחרר
אותה מייד!״
האיש המאושר ביותר באולם היה באותו
רגע יהושוע (״שוקה״) כהנא, כתב מעריב,
שעקב אחרי חילופי־הדברים במתח גובר ו־הולך.
סיפורה של הצעירה נגע לליבו והוא
עקב בחרדה אחרי כל מלה של השופט.
כששמע את החלטתו, וכשנודע לו כי אין
מי שיוציא אותה בערבות, התנדב מייד לחתום
על כתב־ערבות.
״מי אתה?״ שאלה אותו לאחר מכן, ברח־בת
ביודהמשפט .״מוטב שאשאר אלמוני,״
התרגש כהנא ,״את לא צריכה לדעת את
שמי.״

גיבורת הפושה-כשפניה מכוסיס למנוע אנשוות שד זיהויה

הרשעה 7פגי משפט
ך• קירת־המשטרה, שהתנהלה עד כה

קבע מי ניסה לשדל את מי.
תחילה ניטו קציני נפת רמת־גן ליצור את
הרושם כאילו הצעירה היא דמות מוכרת
היטב למשטרה. אחר־כך הדליף קצין מסויים
באותה נפה, כאילו אותה צעירה היא בחורה
בלתי־מוסרית. בעזרת כתבו האיזורי של
אחד היומונים נוצר השבוע הרושם באילו
ניסתה אותה צעירה לשדל גם אזרחים תמימים
אחרים, וכאילו היא זונוסעת ידועה.
קציני נפת רמת־גן מיהרו להדליף לכת־

והנאמן ביותר, לא יכול היה לדעת מי
הבחורה, ששמה נאסר לפירסום, י נמסר בסוד
רק לכתבי־המשטרה שמפקד נפת רמת־גן
חפץ ביקרם.
גירסה זו מגלה טפח מהנסיונית הנואשים
של משטרת רמת־גן למצוא דופי בהתנהגותה
ובעברה של הצעירה, על־מנת להוכיח כי
אכן עסקה במקצוע העתיק.
אולם השמועה כי עיתונאי מסויים מסתתר
מאחורי התואר אזרח־תמים־שמצא־לנחוץ־

כי במקום לפרסם את גירסתו של הקצין
לפרטיה, הטילה המשטרה איפול מלא על
כל החקירה. באמצעות עיתונאים מסויימים,
ניסו ראשי נפת רמת־גן להכתים את שמה
של הבחורה, עוד לפני שבית־משפט מוסמר

בים סיפור סנסאציוני אודות אזרח נאמן,
שהתלונן על הצעירה במשטדד״ וסיפר בי
ניסתה לשדל גם אותו.
אבל רק מעטים ידעו השבוע כי התלונה
היתד, מפוברקת, כי שום אזרח, גם הישר

להתלונן־במשטרה, עשתה לה חיש כנפיים,
הפילה כמה חללים. אחד מקורבנותיה היה,
בין היתר, עיתונאי תל־אביבי ידוע, העובד
באחד הצר,תנים. כשד,תבקש השבוע כתב
אחר של אותו צהרון להגיב על השמועה,
הסביר כי ידוע לו שהיא הופצה בידי כתבי
ד,צהרון המתחרה.
אבל את השיא בשטח זה השיג השבוע
מפקד נפת רמת־גן, ניצב־מישנד, יצחק זיו־אל.
כשהתבקש על־ידי כתב העולם הזה למסור
פרטים על מהלך החקירה, טען מפקד
הנפה, המנהל בעצמו את החקירה, כי
החליט לא להחליף על נושא זה אף מילה
עם עיתונאים. אותה שעה ישבו בחדרו שני
עיתונאים שרשמו מפיו את ההדלפית המכוונות,
ועזרו לזיו־אל להרשיע את הצעירה
עוד לפני שבית־המשפט מצא אותה אשמה.

| | בעצלתיים, קיבלה לפתע תנופה חדשה.
אולם הצעירה כבר לא היתד, בידי החוקרים.
גירסתה, אם היא נכונה, מטילה צל כבד על
הצורה שבה נחקרה הפרשה כילה.

הקצין והטו־מפי

איזה מהם היא אמיתית — אם בכלל —
ואיזה נולדה בחדר־החקירות, או תוך מסע
הלחישות, שנוהל בעזרת כתבלבי המשטרה.
כך, למשל, דלף הסיפור אודות קבלן
זקן ועשיר, שהיה כביכול מאהבה של הצעירה,
או הסיפור מסמר־השיער, שהודלף
השבוע, אודות אדם שהתלונן עליה, כביכול,
כי ניסתה לסחוט ממנו כספים בדרכי־מירמה,
או ההשמצה המכוערת כאילו מישהו
התל נן כי נדבק ממנה במחלת־מין.

הסיפור המשעשע ביותר הופץ במסדרונות
בית־משפט השלום בתל־אביב על־ידי
סמל משטרה. הוא סיפר כי הצעירה היא
בעלת דמיון מפתיע לפרוצה תל־אביבית
ידועה, וכי דמיון זה היה בעוכריה.

מקרה יוצא־דרפן

** עד מסך העשן שפיזרה משטרת

? |1 0 1 7 1 1 1 1ן ע ךץןן 7היא הצעירה בת ה־ 22 ששמה נאסר לפרסום על־ידי
11 1 ^ 1 /1 1 1 1 1 1 /1 111 בית-המשפט. תמונה זו, שצולמה נמיקרה לפני נסת
שבועות, עברה תהליך כימי מיוחד במעבדה, כזי למנוע את זיהויה של הבחורה.

רמת־גן סביב הפרשה עלתה השבוע
שאלד, אחת: מיהם שני הגיבורים? מי היא
הצעירה, שהציגה את עצמה כסטודנטית באוניברסיטת
תל־אביב, ומיהו קצין־ד,משטרה,
שהאשים אותה, והואשם על־ידה בשיהל?
הצעירה, ששמה נאסר לפירסום, התגוררה
עד השבועות האחרונים בחדר שכור בצפון
תל־אביב. היא רשומה באוניברסיטה, למרות
שרק סטודנטים בודדים יכלו השבוע לזהות
אוחד, על פי התיאור. היא לומדת לדבריה,
בחוגים למדע־ד,מדינה ולסוציולוגיה.
למרות שהדגישה בבית־המשפט כי היא
נשואה, ועל כן אין להעלות על הדעת כי
היתד, מסוגלת לשדל גבר זר, סיפרו השבוע
כמד, ממכריה, שהכירו אותה מקרוב, כי היא
ניהלה אורח־חיים של רתקה.
אחד מידידיה סיפר שהיא נפרדה מבעלה,
למרות שלא התגרשה ממנו באופן רישמי.
הידיד סיפר שהיא נהנה להציג עצמה כגרושה.
אולם המשטרה לא הסתפקה בהדגשת פר־טיס־א־שייס
אלה, הוסיפה מבול של השמצות׳
שבשלב זה איש מלבדה אינו יודע

הקצין

הוא איש־משטוה ששמו לא
נאסר לפירסוס, אך העולם
הזה החליט לא לזהותו עד נמר החקירה.

קולנוע
סרטים
ח תי כו תלבגוח
הפטנט (צפון, תל־אביב; אנגליה) הוא
השיטה של גיבור הסרט, שבעזרתה הוא
צד בחורות. אבל הפטנט הוא האליבי של
הסרט. מאחורי אליבי זה מסתתר, מתפרץ
שפע של יופי מטורף, ושל צבעים מטורפים.
הסרט נפתח בצילומי־חלום לבנים, של
מצעד־יפהפיות המוני, על מדרגות ביתו של
ריי ברוקם, המפתה עם שערות הברילנטין,
החלום הוא חלומו של מייקל קורדינג,
חברו. הוא מסתיים עם סיום צילומי־הכות־רות
של הסרט. החבר מתעורר וקורא:
״מה יש, בסך הכל יש לו הצלחה מסויי־מת
אצל נשים!״
הקסם הלבן חולף, והסרט נכנם לתוך
פנטסיה של הומור וטירוף. מייקל קור״
דינג, הבחור הרעב למין, מנסה לתפוס את
הפטנט של חברו בפיתוי־נשים.
דונאלד דונלי נכנס לתמונה עם מברשת
ודלי. הוא צובע את הכל בלבן. הוא
שונא את הצבע החום. הבחור הרעב למין
והצבע הולכים לחפש מיטה כדי לכבוש
בעזרתה נשים.
הם מוצאים מיטת־ברזל עצומה, ובחורה
כפרית המחפשת את הימק״א לנשים. השלושה
עוברים על פני לונדון, יחד עם
המיטה, במירוץ מאושר, נפלא, שמח.
הם מגיעים הביתה. המפתה המקצועי
מנסה לפתות את הבחורה. היא לא מתפתה.
הם הולכים בהייד־פארק. השניים האחרים
רודפים אחריהם. הבחורה מתפרצת לתוך
העיר בקריאות־אונס. הסרט מסתיים בחלום
לבן של תהלוכודנשים.
כל הסיפור, שהוא בעצם לא סיפור,
משמש תירוץ כדי להקרין שמחה, הומור
ויופי על הבד. ריצ׳ארד (ארבעת המופלאים)
לסטר, הבמאי האמיתי של הדור החדש
בעולם, אינו מטפל באיזשהו נושא
מסויים. הוא לא מנפץ שום אלילים.
הוא לא מאמין בדבר, הוא שמח, עליז,
נהנה מהחיים, מכל מה שיש בהם, וצוחק על
הכל. הוא צוחק על הדור הישן, המביט על
הצעירים כעל יצורים שלא מהעולם הזה.
הוא צוחק על המכאניות של בני־האדם,

חות והגיון. יש בהן אפילו תעלומה.
זהו סרט טוב, מצולם טוב, בנוי טוב,
ויש בו שחקן מצויץ, מייקל קיין. אם הקהל
לא יאהב אותו כמו שאהב את שון
קונורי זה לא לזכותו של הקהל.

ו ;\ נרח הזקנה
הנכרת מרפד כולשת כצי

(יהוד,

תל אביבי, ארצות־הברית) היא שוב בולשת.
היא שוב עושה פרצופים והעוויות, מעקמת
את הפנים, מסדרת את המפקח הטיפש שלא
מבין כמה היא חכמה, ומגלה את הרוצח
הרשע, שבעצם לא אשם. הוא רק סובל
מתסביכים פסיכולוגים.
הפעם היא (מרגרט רוטרפורד) עושה את
זה על הים, באנייה, בעלילה שאינה מתק־בלת
על הדעת, תוך כדי התפתחות שאינה
מותחת, וסוף שאינו מפתיע.

ה סר ט ה
רכבת עד הד שא
איך הופך מחזה כמו
לעיל) מהצגה לונדונית מצליחה לסרט, הזוכה
בפרס ראשון בפסטיבל־הסרטים בקאן?
הפטנט

(ראה

מספר המפיק לווינשטיין:
ראיתי את ההצגה. היא מצאה חן בעיני.
לקחתי את שארל ווד, סופר צעיר׳ עתונאי,
וביקשתי ממנו שיכתוב לי מזה תסריט.
הוא הסכים. שמונה ימים לאחר מכן
הוא בא לראות אותי. הוא אמר לי:
״אני חושב שאני עוזב את זה.״
שאלתי אותו :״למה?״
״בגלל ש הוא פחד להודות) בגלל
שאני מוכרח להעביר בתסריט רכבת, רכבת
ארוכה, על הדשא של ההייד פארק.״
״בבקשה,״ אמרתי לו ,״אל תהסס, תכתוב
מה שאתה רוצה.״
״אני יכול, אולי, להעביר רכבת גם על
הגשר הרביעי של לונדון?״ שאל אותי.
״בוודאי,״ אמרתי לו .״תעביר אותה.״
הוא הלך, מרוצה. הוא כתב תסריט והכניס
לשם את שני השגעונות שלו, רכבות
וצבא.
אד תזכיר אותם. בתור במאי רציתי
את ריצ׳ארד לסטר, הבמאי מהסרט של

החלום ב״הפטנט״
פתי יאמין לכל פתוי

על חוסר המקוריות שלהם, על החקיינות
שלהם, על האובססיות המיניות שלהם, ועל
מה שמעכב אותם. הוא צוחק על הכל.
לאר אינ פנ טי ד

״*תיק״איפקרסיסודיי כיותר

(אוריון,

תל־אביב; ארצות־הברית) הארי זלצמן, המפיק
של סרטי ג׳יימס־בונד, ראה שהגיבור
שלו עומד להיגמר. הוא עשה כבר כל מה
שאפשר לעשות בעולם. הוא החליט לעלות
על גיבור חדש.
הגיבור החדש הוא הארי פאלמר. הוא
לא אדם עליון ולא יפהפה חולני. הוא גר
בחדר שכור, מחפש דירה, מכין לעצמו
קפה בבוקר, ומבשל לעצמו את ארוחותיו.
הוא לא אינפנטילי כמו ג׳יימם בונד. הוא
פוחד. הוא נלחם. הוא לא תמיד מצליח,
וההרפתקות שלו, בניגוד להרפתקות של
ג׳יימם בונד, יש בהן מתח, יש בהן התפת

החיפושיות.
אני רוצה לבקש דבר אחד,
שאף פעם, אף אחד לא יזכיר לי את שם
הסרט הזה. זה עושה אותי חולה. ראיתי
את הסרט הראשון של לסטר. ראיתי אותו
ותיכף אמרתי :״זהו זה. את הבמאי הזה
אני רוצה. ואחר־כך לא עשיתי את הסרט
של הביטלס. מישהו אחר עשה אותו.
טוב, לא נדבר על זה יותר. העיקר שבשביל
הפטנט השגתי אותו. הוא היה פנוי.
איפה מדכרים ככה? בסוף נשארה
רק הבעייה של הצנזורה ושל המפיצים.
אנשי הצנזורה אמרו לי :״מה זה?״ >הם
אמרו לי את זה מיד לאחר שקראו את
התסריט .״זה לא סרט. הדבר הזה, זה
לא נוגע לנו. תעשה את זה אם אתה רוצה,
אבל על אחריותך.
״אתה מבין,״ הס אמרו לי בעדינות,
״בשביל דבר כזה אנחנו צריכים* להמציא
חנקים חדשים . ,ואגחנו אפילו לא יודעים

צחוק, צחוק, אבל

איזה חוקים.״
אבל מה זה ״דבר כזה״? שאלתי אותם.
״הסרט הזה,״ הם אמרו לי .״איך הם
מדברים האנשים בסרט שלך?״
״זוהי הצורה הנורמלית,״ אמרתי להם,
״הצעירים מדברים כך, השנה.״
״איזה צעירים?״׳
״הצעירים האנגלים.״
״איפה?״
״באנגליה.״
״לא נכון,״ הם אמרו לי .״הצעירים
האנגלים מעולם לא דיברו, ולעולם לא
ידברו כך, באנגליה.״
״בואו אתי,״ אמרתי להם ,״קחו את
המגבעות שלכם ונלך לשמוע ביחד איך
מדברים הצעירים האנגלים, באנגליה.״
הם הביטו אלי, האנשים של הצנזורה,
ושאלו אותי :״איפה באנגליה?״
״ברחוב, אצלם. בכל מקום,״ אמרתי.
״כן, אבל זה לא נוגע לנו,״ הם אמרו
לי ,״מה שנוגע לנו, זה איך מדברים צעירים
אנגליים באנגליה, בקולנוע האנגלי.״
טוב, איכשהו זה עבר. הם אישרו את
לאחר שראואותו מוכן. נשארה הסרט בעיית המפיצים. אני אומר מיד, בביטחון,
מפיץ בתנאים נורמליים, לא היה ששום מקבל סרט כמו הפטנט. אבל אני עשיתי
את טוס ג׳ונס. קיבלתי מהם יתס מיוחד.
חוץ מזה הייתי בקשרים עם ׳וגיי סו
ארטיסטס. הם הסכימו להפיץ את הסרט.
זהו זה. זה כל מה שאני יכול להגיד
על הפטנט. את הרושם שלי מהסרט אני
ש־מר לעצמי.

י שראל
אחמ• לחלוח *
״נא לנשק אותי.״
״לא. אני יראה מצעדי אביך.״
״נא לא לירוא מצעדי אבי. היא לא
בבית.״
״אבל היא יכולה לצוץ בכל רגע.״
״לא. אבי לא צץ היא נעלמה לקולנוע.
נא להגיד לי שאתה אוהב אותי״.
זהו דיאלוג טיפוסי של סרט זר בתרגום
העברי, בדרך כלל, כשהסרט הוא גרוע, לא
חשוב, באמת, אם הבחור אומר לבחורה:
״נא להגיד לי שאתה אוהב אותי״ .או אם
הבחורה אומרת את זה לבחור. בסרט טוב
זה כן חשוב. לכן בסרטים טובים לא מובא
אפילו הדיאלוג הזה. סרטים טובים נוהגים
המתרגמים לא לתרגם.
אם, נניח, בקומדיה מטורפת, שואלים
עתונאים שחקן שהגיע זה עתה, בפעם
הראשונה בחייו . ,לאמריקה :״איך אתה
מוצא אח. אמריקה?״ והוא ־ עונה :־להם:־

״בגרינלנד אני פונה שמאלה.״ מתרגמים את
זה המתרגמים :״אמריקה היא ארץ יפה.״
איך לא לבגוד? אם, נניח, נושא הגיבור
של הסרט נאום כזה :״כיצד ליישב
את החובה עם המצפון? תגיד לי אתה.
אלוהים יודע שהייתי מעוניין למצוא דרך
כזאת. האם אתה מוכן להגיד לי, בכנות,
שחייו של האדם שאנחנו עומדים לתלות
עדיפים על החוק אותו אנחנו משרתים?
תגיד את זה. בבקשה. תראה לנו כיצד
להצילו מבלי להזניח את תפקידנו. ואם
אינך יכול לעשות ;את, הראה לנו כיצד
לא לבגוד בתפקידני. דבר. תגיד מה שיש
לך להגיד. תציל אותו ותציל אותנו.״
התרגום לכל זה הוא פשוט :״אין
לדעת איך לנהוג? האם אתה יודע?״
עשרות סרטים מועלים בפני הקהל בארץ
בתרגומים כאלה, תרגומים משובשים.
המשתמשים בשפה קלוקלת, שאינה מאפשרת
להבין את המתרחש על הבד.
השאלה היא מדוע ירושלים סגל, המתרגם
היחידי בארץ, לא יכול לשלוח את
המתרגמים שלו לאיזה קורס ללימוד עברית,
או אנגלית. או ללמד אותם, לפחות,
להבחין בין זכר לנקבה? נראה שהבורות
של המתרגמים לא מטרידה את הממונים
על הסרטים המיובאים לארץ, למה, אם כן
שתטריד אותו?

כוכבי ם
ה ע בו ד ה והחיים
כבר עבר חודש מאז הסתיימה הסרטת
ויווה מאריה, ועדיין איש לא יודע מה
קרה שם, בעצם בין בריג׳יט ברדו לז׳אן
מורו. השבוע הסכימה בריג׳יט לגלות את
האמת :״לא קרה בינינו שום דבר. העתו־נאים
רצו נורא שנריב. אבל אנחנו לא
רבנו.
״ההסרטה נגמרה. אני לא רואה אותה
יותר. אנחנו פשוט שתי נשים שונות לגמרי.
היא אוהבת דברים אינטלקטואליים, אס־טתיים.
אני אוהבת סתם דברים פשוטים,
את השמש, את הים, לצחוק.
״זו, למשל, יש לה רולס רויס, ויש
לה בטח מלצר פרטי. אני, החברים שלי,
הם אנשים כמוני. אנשים טבעיים, כאלה
שאומרים דברים לא־מסובכים. אני חושבת
שהיא אוהבת להקיף את עצמה באנשים
מפורסמים, באנשים בעלי שם, סופרים
גדולים, אנשי־אופנה גדולים, במאים גדולים.

בינינו, בקיצור, הבדל אחד פשוט.
אני אוהבת לחיות והיא אוהבת לעבוד.
זה הכל.
— -ו־1ע-ולפ--ה>יר 1יו

שיו

_ 1נרב

41 ארו לירות הושקעו במערכת הנחירות שד הרשימה—וכל אגורה תוכננה מראש

מוסר פדו שכד

ך* דיהד ישנה אומרת, שאלוהים שאל את דויד בן־גוריון, בשעת רצון, מה משאלתו.
— בן־גוריון ביקש מאלוהים לברוא בני־אדם בעלי שלוש תכונות; שיהיו מפא״־ניקים, הגו1
נים
ופיקחים .״זה יותר מדי,״ השיב הקדוש־ברון־־הוא ,״אבל אתן לכל אדם שתי תכונות
מן השלוש.״
מאז ישנם בני-אדם שהם מסא״יניקים והגונים, אבל לא פיקחים. יעו שהם מפא״יניקים
ופיקחים, ואינם הגונים. ויש שהם פיקחים והגונים — אבל אינם מפא״יניקים.
כנגד הלצה זו אפשר היה, במשך שנים רבות, לטעון שקיים בארץ כלל מקביל במחנה
ההפוך. לא נמצא הצירוף של אידיאליסטים, חכמים ובעלי כושר־ביצוע. היו אידיאליסטים
בעל־ כושר־ביצוע, והם לא היו חכמים. היו חכמים בעלי כושר־ביצוע, והם לא היו אידיאליסטים.
ובעיקר: היו איד־אליסטים חכמים, אך כושר־ביצוע לא היה להם.
ברגע שהחלטנו ליזום רשימה לכנסת, היה ברור לנו שחובתנו היא לשנות כלל זה• כדי
לבצע את הבלתי־אפשרי ולשבור את אחוז־החסימד״ היה עלינו לחבר את האידיאליזם לגישה
ביצועית מובהקת.
לוותיקי השבועון המסויים היה נפיון בסוגיה זו. כי העולם הזה כולו, בצורתו׳המעשית,
הוא פרי מזיגה זו. כדי לקיים במה לוחמת, תוך אי־תלות גמורה במפלגות ובבעלי־הון,
מול החרם הטוטאלי מצד המנגנון, נקטנו בדעה צלולה בשיטות העיתונאיות הדרושות.
שיטות אלה — כגון השער האחורי וכל הכרוך בו — עוררו את התנגדותם של איסטניסים,
שעיקמו את האף והוסיפו לשרת את המישטר הישן. ואילו השבועון המסויים התבסס, התבצר
ומילא את שליחותו.
היה מנוי וגמור עימגו שגם הכוח החדש לא יהיה אפיזודה חולפת, נסיון בחמד וכושל

אוד אבנר
שיישכח למחרת היום. לכן, ברגע שנפל הפור, החל הדיון המעשי: איך להגיע לנצחון? איך
לעבור את אחוז־החסימה? איך לאגור, תוך ימים ספורים ובאמצעים כמעט אפסיים, את הכוח
הדרוש?

ת־ורון טזלגטזת המושנלים

ן ןון 1

ך ישה ״יבצע׳ ת מחייבת, בראש ובראשונה, ניתוח המצב ובירור הנתונים המעשיים. ה־
^ שאלה היסודית היתר״ כמובן: מי יכול להצביע בעד רשימה זו, ולמה?
תוך כדי שיחות ראשונות, נתגבשה הערכה שנתקבלה על דעת רוב הפעילים. בעת הדיונים
ציירנו אותה בצירה גראפית: שלושה מעגלים, זה בתוך זה.
המעגל הפנימי היה מורכב מן הבוחרים שיצביעו בעד הרשימה מפני שהם דוגלים כעק־רונותיה,
או ברובם. כלומר: האנשים המזדהים עם מאבקי השבועון המסויים ועם גישתו
הפוליטית. לגבי אלה היה צורך להפוך את ההזדהות הפאסיבית לאקטיבית. שהרי יש הבדל
גדול בין הסכמה לדעות של עתון, לבין הנכונות להצטרף לכוח פוליטי שיילחם בעד
דעות אלה.
המעגל השני היה מורכב מאותם המרגישים כי ״נמאס״ .כלומר: הבוחלים במפלגות
הישנות, באווירת השחיתות והקנוניות, בחוקי־הדיכוי למיניהם, בשרירות המנגנון, מבלי
שתעמוד לנגד עיניהם דעה ברורה מה לשים במקום המצב הקיים.
המעגל השלישי, החיצוני, היה מורכב מן המתקוממים נגד חוק לשון הרע, אותם שאינם
מסכימים דווקא עם דעות השבועון המסדיים, אך היודעים כי קיום במה לוחמת — ועצם
קיום חופש־העתונות — דרושים לבריאות המדינה.
(ציירנו בנפרד מעגל רביעי — -הרחוב הערבי — אך בעיותיו היו שונות לגמרי, והיה
צורך לדון בו לחוד. עוד נחזור לכך).
מובן שזהו תיאור סכימאטי בלבד. אצל אדם חי אין הפרדה מופשטת בין המניעים. היו,
למשל, שהסכימו לכל דעותינו, אך שלא היו נוטשים את מפלגתם המסורתית לולא הדחיפה
הנוספת של חקיקת חוק לשון הרע והרצון לעשות להצלת העתון. היו שנמאס להם, ושחשו
כי לנו דעות הראויות לניסוי, אפילו אין הם משוכנעים לגמרי בצידקתנו. במציאות חופפים
הדברים לא מעט, ולעיתים גם מתמזגים. אך לגבי התיכנון המיבצעי, היה צורך בהפרדת
היסודות.

״תנג

העולם הזה לכנסת״ .אני סבור כי פלאקאט זה, בפשטותו המוחלטת, היה מבחינה מקצועית
הטוב ביותר שהופיע במערכת־הבחירות כולה.

להין\ז זזו \2י ם או וזיטכנים?
* ניתוה טאקטי עורר צרור שלם של בעיות מעשיות, שהיה צורך למצוא להן פתרון.
!*למשל: האם להלך בגדולות, או להיפך?
הנטיה הטבעית של כל מפלגה ערב־בחירות היא להבטיח נצחון גדול וכביר. האדם הפשוט,
כך טוענים העסקנים, רוצה להרגיש את עצמו שייך למחנה הגדול והמנצח. מכאן סיסמות
כמו ״חל מיפנה״ ,״אלטרנטיבה למישטר״ ,״רוב יציב״ .השיא הושג על־ידי דויד בן־גוריון,
כשהבטיח כי רפ״י תשיג 61 מנדאטים.
לגבי כוח חדש, חזקה נטיה זו שבעתיים. המפלגות הישנות דיברו. בבוז על ״רסיטיט
קטנים״ ,הבטיחו שלא יעברו את אחוז־החסימה, ומי רוצה לבזבז את קולו? לכן היה רב
הפיתוי להכריז הכרזות השופעות בטחון־עצמי, להבטיח נצחונות מזהירים, להעמיד פנים
כאילו המ״אט החמישי כבר מונח בכים.
כנגד זה היה קיים השיקול ההפוך. אנשי המעגל השלישי — אותם שרצו להצביע בעדנו
רק כדי להעניק לעורכי העולם הזה חסינות מפני חוק מרושע וזדוני — יכלו להיבהל מ־תרועות־נצחון
מוקדמות. פעמים רבות שמעתי פסוק כגון :״הייתי מצביע בשבילכם, לולא
הייתי בטוח כי ממילא שני המנדאטים שלכם מובטחים. איני מוכן להצביע בעד שאר המועמדים•
אני סומך עליכם שבחרתם בשותפים טובים והגונים, אך איני מכיר אותם.״
קשר, למגר טענה כזאת. במערבולת של מלחמת־בחירות, אין יוצרים דמויות ציבוריות
חדשות, קל־וחומר כשאין המיליונים לתעמולה אינטנסיבית. איך להגיד לציבור כי המועמד
החמישי של הרשימה, למשל, הוא איש שכל פרלמנט בעולם היה מתגאה בחברותו — עורך־
הדין שמואל סגל, לוחם בבריגאדה הבינלאומית בספרד, קצין בכיר בצבא הבריטי, מג״ד
בצה״ל, איש־מצפון בעל גישה ציבורית למופת?
יתכן כי בטחון מופרז זה בנצחוננו, שנפוץ בחוגים רחבים, עלה לנו באותם 1532 קולות,
שהיו דרושים כדי להכניס את שלום כהן לכנסת.
לכל השיקולים האלה נוסף, כמובן, השיקול של למחרת־היום. ידענו כי יהיה זה נצחון
גדול אם נעבור את אחוז־החסימה• אך אם נבטיח מראש הבטחות בלתי־מציאותיות ונדבר על
סיעה גדולה — האם לא ניצור למחרת יום־הבחירות אווירה של אכזבה, תחת תחושת־נצחון
מוצדקת?
בסופו של דבר החלטנו שלא להלך בגדולות, אך להיות אופטימיים. אמרנו :״לא נתאבד
אם לא נעבור את אחוז החסימה, לא נתעלף מרוב תדהמה אם נשיג נצחון גדול.״

נזלוזוזה טל

שד יף׳ד

יריבינו, שביקשו להכשיל אותנו, ניסו לא פעם לסבך אותנו, במהלך מלחמת־הבחירות,
בוויכוחים אידיאולוגיים עקרים. ניספו עליהם מותחי־הביקורת המקצועיים, שלא חלמו כלל
להצטרף למאבק ולשאת בעול, אך שהיו מוכנים בכל רגע לעקם את האף ולתת לנו עצות.

שא מז!״

ך* יום שואלים אותנו עסקני המפלגות איך הצלחנו להשיג הישג חסר־תקדים כזה תוך
השקעת פחות משלוש לירות לכל בוחר — לעומת למעלה ממאה לירות לכי ביחר
בכל מפלגה אחרת. לפחות אחת הסיבות לכך נעוצה בתיכנון מדוקדק זה.
אף מפלגה אחת לא הבהירה לעצמה, במערכת־בחירות זו, למי היא פונה. רעיונות של י
רגע, השמצות ספונטאניות שלא השתלבו בשום מערכת הגיונית, הפכו למודעות. כל מפלגה
רצה לכל הכיוונים, והוציאה מיליוני לירות על תעמולה בזבזנית של ״שלח לחמך על פני
המים״ .תשע עשיריות של המאמץ התעמולתי היו מבוזבזות ואפילו מזיקות.
גם אילו רצינו לנהוג כך, לא יכולנו להרשות זאת לעצמנו• לנו היו לירות בודדות, כמה
מודעות 25 ,דקות ברדיו, שני פלאקאטים ומיספר מוגבל של שטח בשבועון המסויים. היינו
חייב־ם לכלכל את מעשינו כך שכל אגורה, כל שורה, תביא מכסימום של תועלת. המצוקה
הולידה את השיטה הנכונה.
ההפרדה הסכימאטית בין המניעים,הביאה למסקנות הטאקטיות הבאות:
ס אין צורך לשכנע את המשוכנעים. מי שלא שוכנע בעבר בצידקת דעותינו, לא ישוכנע
במהלך מלחמת־הבחירות. ואילו מי שמשוכנע, אין צורך לבזבז אמצעים על שיכנועו מחדש.
יש רק להוכיח לו כי מתגבש כוח, וכי הקול הניתן לכוח זה לא יהיה מבוזבז.
9יש להקדיש את עיקר המאמצים למעגל האמצעי. כלומר: יש לשכנע את אותם ש־
״נמאס להם״ שאכן אפשר לעשות משהו, שהמצב המאוס ניתן לשינוי, ושאנחנו נהיה שונים
מן המפלגות הישנות. מכאן הסיסמה ״תנו לנו שאנס!״ ,עליה חזרנו פעמים כה רבות,
וסיסמות כגון ״שלח קומנדו לכנסת״.
9אסור לתת ליריבים להשכיח את חוק לשון הרע, ואת הסכנות הצפויות ממנו. לא קל
היה לשמור את המתח סביב בעיה זו, אחרי חלוף גל ההתרגשות הראשונה. מכאן הפלאקאט
הראשון שלנו, שעורר ויכוחים כה רבים (כולל האשמות של פולחן־האישיות) — זה שהראה
את שלום כהן ואותי, בתוספת הסיסמה הקצרה :״רוצים לסתום להם את הפה — שלח את

שלושת המעגלים

תמונה זו צולמה חודש לפני הבחירות, בפגישת־תדריך
של כשישים פעילים מכל הארץ בפתח־תקחה.
על הלוח — הסכימה של שלושת המעגלים, ששימשה בסיס לתיכנון תעמולת
הרשימה. בתמונה( :מימין) טיבי גרוס, שניהל את מטה הבחירות, דוד ארנפלד ואורי אבנרי.

״אנשי העולם הזה מתכחשים לדעותיהם!״ זעקו תועמלני מפ״ם, שהקדישו לנו בשבוע
האחרון של הבחירות את בל מרצם (ותוך כדי כך מסרו אלפי קולות למפא״י) ,ואילו המבקרים
תבעו מאיתנו, בשם המוסר וההגינות הצרופה, להתווכח על בעיית הפליטים ואידיאו1
לוגיה
סוציאלית.
לא נענינו למשאלות חסודות אלה. איש מאיתנו לא התכחש מעולם לדעה כלשהי שהשמיע
בעבר. להיפך — בוועידת־היסוד הכרזנו כי מצענו הוא כל אשר נאמר ונכתב מעל גבי השבועון
המסויים במשך 15 שנה, כי איננו מוסיפים מילה ואיננו חוזרים אף ממילה אחת
שכתבנו. זה כולל, כמובן, את כל אשר אמרנו לגבי בעיית־הפליטים וגישתנו החברתית.
יש לי עתה מנדאט ברור לייצג דעות אלה מעל במת הכנסת.
אך לא ראינו כל טעם לפתוח בוויכוח מסוג זה באווירה של מערכת־הבחירות. אם מישהו
היה מוכן להצביע בעד הרשימה מפני שהסכים באורח כללי לקו מחשבתנו, או לסיגנון
מלחמתנו, או מפני שסתם רצה כי בכנסת יופיע כוח חדש ורענן — לא ראינו כל צורך
לתבוע ממנו שיסכים עימנו על קוצו של יו״ד, ושיחתום חגיגית על מצע של 501 סעיפים,
מפורטים.
אני משוכנע לחלוטין שאילו נהגנו כך, לא היינו עוברים את אחוז־החסימה. מותחי־
(המשך בעמוד )20

מקצ 1עמסקש
משמרתנב 1ה ה
עמדהמ כו בדת
כל אלה מקנה לך תעודת הסמכה של

המכללה הפולמוכנית
מיסווט של יוצאי הסגל האקדמי של וזטנציון, מכון טכנולוגי לישואל

המוסד היחיד במדינה בפיקוח ציבורי וממלכתי

כחודש ינואר ייפתחו הי,ורבים הנאים :

סרטוט בניין ואדריכלי
אדריכלות פנים
קירור ומיזוג אוויר
גרפיקה שימושית
ציור • רישום * פיסול
תיכנון ועיצוב של תערוכות
עבודות בקרמיקה
בניית מודלים של בניינים ורהיטים צילום פירסום ויחסי ציבור (מתקדם)
גרפיקה טכנית

(יום וערג)
(יום וערב)
(ערב)
(ערב)
(ערב)
(ערב)
(ערב)
(ערב)
(ערב)
(ערב)
(ערב)

ה 11כ 7 7ה הפ 71 ינו 3ני ת
^נזשרד ו א שי:

ת ל ־ אביב, ר ח וב המסגר • <2טלפזןץ 6 4 8נ ^

תנועת העולם הזה -כוח חדש
מודיעה על הקמת

קבוצות דיון לשיפור פני המדינה והמימשל
.1מטרות קבוצות הדיון:

להצביע על חריגים לחיוב או לשלילה בפעולות רשויות השלטון עליהן הן
דנות.
להציע דרכים לשיפור ליקויים, ולשקוד על ביצועם.
להמציא לראשי הרשימה חומר־רקע מסייע כאשר המצב דורש מאבק פרלמנטרי
ר/או ציבורי.
להופיע בפני הציבור במסגרת חוגי בית, אסיפות או דיון פומבי, ולהסביר
את עמדתן בנושאי דיונם.
להוזת גרעין למיניסטריון צללים לכשיוחלט על הקמתו.

.2קבוצות הדיון תפעלנה כשטחים הבאים :

חופש הפרט וזכויות האזרח בישראל.
כלכלה לאומית וכלכלת המיפעל.
מינהל שירותי המדינה לאזרח.
מינרל מוניציפאלי של רשויות מקומיות.
דת ומדינה.
מדיניות חוץ.
הבנה עיברית—ערבית.
איגודים מקצועיים.

.3מערכת העולם הזה תפרסם מדי פעם חומר מימצאי הוועדות.
אזרחים, שאיכפת להם, המעוניינים להצטרף לאחת, או לשתי קבוצות דיון, מתבקשים
לפנות בכתב אל מיכאל ריינר, רח׳ הירקון 139ת״א, או לטלפן 233143 ולציין
את שמם, כתובתם, מקצועם והשכלתם.

הנף רשאי לנהוג
במכוניות מרוץ
ללא רשיון
כשטח התערוכה
הפתוח כל יום
נדל עד חצות

״קארטינג״
הספורט שכבש את כל
אירופה.
אוטובוסים 42 ,28 ,27 ,22 :

״ העולםהזה ״ ,שבועוןהחדשותהישראלי
המערכת והמגהלה: תל־אביב, גליקסון ,8טלפון ,226785ת. ד.
• 136 מען מברקי: עולמפז־ם • דפוס משה שהם בע׳׳ם, תל־אביב,
פין • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע״מ . .העורר הראשי:
אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזה בעדת

(הנושן מעמוד ) 19

הביקורת המקצועיים היו אומרים שאנחנו אנשים נחמדים והגונים, והעניין כולו היה נשכת
כמו הרשימות ההומוריסטיות.
הייתי רוצה להוסיף כאן הערה עקרונית• נדמה לי כי שוחרי־המצעים למיניהם אינם
מבינים את מהות הפעולה הפוליטית בכלל, ובמציאות הישראלית בפרט.
יתכן שהיו זמנים ומקומות (כמו רוסיה של המאה שעברה) כשאפשר היה לחבר מצע
מופשט, מפורט וממצה, תוך ויכוחים סוערים, ולקרוא לאחר מכן לציבור להצטרף למפלגה
חדשה המבוססת על מצע זה. האדם המודרני בכלל, והצבר הישראלי בפרט, אינו מופעל
בצורה זו,
אדם זה מתגייס לפעולה ממשית. הוא רוצה לראות מה תכליתה, איך אפשר לשנות את
הדברים באופן מעשי. הוא בא אל המעשה, לא אל הר,לפה.
תופעה זו היא שלילית, כשהיא הופכת למה שקראנו בשם ״ביצועיזם״ .כלומר, כשזו
פעולה לשמה, שאינה צמודה לשום עקרונות, לשום תפיסה מוסרית ומדינית. אך כשתופעה
זי צמודה לעקרונות ברורים, כשהתפיסה הכללית מוסכמת ומובנת, הרי הפעולה חשובה

מן המצע המפורט.
יתר על כן: מצע מפורט של ממש יכול לצמוח רק מתוך הפעולה. אחרי שהמאבק יצר
תחושה של אחדות ושייכות, יש מקום לגשת לאותו תהליך של גיבוש פנימי, של הידברות
ושיכנוע הדדי, שיצמיח ברבות הימים מצע מפורט המקובל על הרוב הגדול של הלוחמים,
ושציבור נאור מסוגל לעכלו.
רק כך יובטח כי המצע יהיה נחלת הרבים, שיהיה צמוד לפעולה ולחיים — ולא דבר מת
המשמש תחליף לפעולה,
(אני אומר זאת כאדם שדווקא אוהב לחבר מצעים, שלקח בחייו חלק פעיל מאוד בחיבור
כמה וכמה מצעים).

אגר ירזגן לפנגזלה
הרי שנתבררו שיקולים טכסיסיים אלה, תוך כדי דיונים ראשונים, היה צורך לגשת
להערכת האמצעים שיעמדו לרשותנו. התמונה לא היתה מעודדת.
לא האמנו שנוכל לגייס יותר מ־ 25 או 30 אלף לירות — וזאת בשעה שהגיעו אלינו
ידיעות על תכונת המפלגות להוציא עשרות ומאות מיליונים• (בסופו של ובר הוצאנו 41
אלף לירות — שרובן בא מתרומות קטנות וקסנטנות).
בכסף זה אי־אפשר היה לשכור מנגנון. הרשימה היתד, צריכה להזדקק כל־כולה למתנדבים,
השאלה היתה: האם בכלל תיתכן התנדבות כזאת אחרי שנים כה רבות של אדישות.
לא־איכפתיוח ורצח הרוח החלוצית?
פעולתנו הראשונה היתד, לברר נקודה זו. יחד עם הקריאה הראשונה להקמת הרשימה,
שפורסמה בשבועון המסויים ביום בו קיימנו את מסיבת־העתונאים הראשונה, הפצנו גלויית־תשובה
מודפסת. ביקשנו את מקבליה להודיע אם הם מוכנים לחתום על רשימת״המועמדים,
ואם הם מוכנים להתנדב לפעולה.
קיוויתי שנקבל קרוב ל־ 750 תשובות — המיספר המינימלי שהיה דרוש לנו להחתמתרשימת־המועמדים כחוק. תוך שלושה־ארבעה ימים באו למעלה מאלפיים גלויות, שהכילו
מיספר רב מאוד של התחייבויות להתנדבות ולתרומות.
גלויות אלה היוו את סימן־הדרך הגדול הראשון של המיבצע — אור ירוק לפעולה. הן
הוכיחו שיש סיכוי סביר לעבור את אחודהחסימה. שהרי אם אלפיים איש מוכנים להזדהות
בשמם למען כוח חדש. אפשר היה לצפות למיספר גדול פי כמה של מצביעים בחשאיות
תא־הקלפי.
לא פחות חשובה היתד, הצעת ההתנדבות. ידענו כי המינימום הדרוש של כוח־עבודד,
יעמוד לרשות המיבצע — ומימוש הדבר יהיה תלוי רק בכשרוננו.
מבול הגלויות — והתופעות הנוגעות־ללב של אהדר, ותקווה שנתלוו אליו — הוכיחו
שאנחנו אומנם עומדים על בסיס מוצק, ואיננו מרחפים בעננים. הגיע המועד לשלב הבא:
הרכבת רשימת־המועמדים.

איך ל 2ן בל גזרה עגגזגרגז
* * כל שלבי המיבצע, היה זה השלב המדכא והעגום ביותר• הקדשתי שבועיים לפעולה
זו, שהיתר, מוטלת, מטבע הדברים, בעיקר עלי.
לא אכנס כאן לפרטים. התקשרתי כמעט עם כל אדם שהתבלט בעבר באחד השטחים
שנכללו בעקרונותינו. ביקשתיו להצטרף למיבצע, לצרף את שמו לרשימה.
נתקלתי בסירובים רבים. אחדים נימקו זאת בנימוקים עקרוניים, שלא נראו בעיני אלא
בהשתמטות ממאבק. אחרים העמידו את הצד האישי מעל לכל דבר אח!־ ,התמקחו על מקום
מטויים ברשימת־המועמדים — תנאי שקבלתו היתר, הופכת את הרכבת הרשימה לגיהינום.
אחרים התחנחנו, דחו אותנו בלו ושוב, כשכל רגע בער ואיש מאיתנו לא ישן יותר משלוש־ארבע
שעות ביממה. נתקלתי בגילויים כר, רבים של קטנות וקטנוניות, שיכולתי לקבל מרה
שחורה.
איני רוצה לטעון, חלילה, כי בל המסרבים היו כאלה. לאחדים מהם היו נימוקים לגיטימיים
על רקע אישי, אירגוני או פוליטי. אבל אצל רבים אחרים מבעלי השמות המצלצלים היתר,
הגישה :״אתם הולכים לשבור לכם את הראש — שברו לכם לבד. אם תצליחו, נדבר עוד
פעם.״ או :״הרשימה תהיה בסדר אם אופיע במקום השלישי, אך היא תהיה פסולה לגמרי
אם אעמוד במקום הרביעי.״
׳כעבור שבועיים התגבשה אצלנו הגישה: לצפצף על כל השמות המצלצלים. לא נזדקק
למנהיגים של אתמול — אלא נייצר בעצמנו, תוך פעולה ומאבק, את המנהיגות של המחר.
מי שבא אלינו בלב פתוח, מי שמוכן להתנדב ולפעול — הוא יהיה ברשימה. כזה היה
דויד ארנפלד, הראשון שהתנדב לעבודה. כזה היה אמנון זכרוני.
מועמדותו של אמנון חייבה החלטה עקרונית. הוא עצמו הציע, עוד בשיחה הראשונה,
שלא נציב אותו ברשימה, מפני שעברו הפאציפיסטי יתן פתחון־פה לכל המשמיצים. ואומנם,
בעשרות אסיפות וכתבי־השמצה הטיחו בפנינו את נוכחותו של סרבן־מלחמה ברשימה. אפילו
מאיר יערי לא התבייש לעשות זאת. אך איש מאיתנו לא הצטער לרגע על שהחלטנו
להכלילו ברשימה.
בסופו של דבר אינני יורע אם הדבר עלה לנו בקולות. עובדה היא שקיבלנו בצה״ל
אחוז הרבה יותר גבוה של קולות מאשר בציבור האזרחי. סרבן־ד,מלחמה ברשימה לא
הפריע לאנשים החרדים לבטחון המדינה יותר מכל.
לא השתתפתי בעיצובה הסופי של הרשימה. מסרנו אותו לוועדה. אף שהיה לי ויכוח
עימה בפרט זה או אחר, אני סבור כי גיבשה, בסופו של דבר, את הפתרון הנכון: רשימה
של לוחמים צעירים, מתנדבים ופעילים. כל אדם שדרש מקום מסויים ברשימה, נפסל אוטומטית.
לנגד
עיני עומד עדיין אותו מועמד שחתם על סופס־ההסכמה, אחרי שיחה של שעה, ואמר:
״איני רוצה להיות מועמד• אנא, השתמש בטופס זה רק אם אתה סבור שזה באמת נחוץ
ומועיל. תיבל לשים אותי מ ל מקוי שתרצה.״
העולם הזה 1473

רומו בתקליטים

״יש לנו תרנגולים בבית. יש לנו אווירה
כפרית בכפר שלנו, ואמא הסכימה שאני
אביא אותך לשבת. אז אני מזמינה אותך.
שלך, זיווה. נ.ב״ אני בת 14 כבר.״ זהו
אחד המכתבים שחיים קינן מקבל מדי יום
ממעריצות מכל הארץ. איזה עוד מכתבים
הוא מקבל? הנה, למשל :״אם תעזוב את
תחנת השידור של גלי צה״ל, אני אתאבד.
עליזה.״ או :״אני מעריצה אותך. אני מעריצה
אותך. אני כל כך מעריצה אותך.״ את
המכתב האחרון הוא קיבל משרה ניוז, בחורה
מרמתיים. אמא לשני ילדים.
למה הן כותבות לו את זה? כי הוא הקריין
הכי פופולרי בגלי צו!״ל. הוא משמיע
לכל בני הטיפשעשרה את אלביס פרסלי,
את החיפושיות, ואת כל הזמרים הפופולריים
שהם אוהבים. בגלל זה אוהבים אותו.
מלבד זה שהוא עורך את תוכנית הרדיו
תוסס ורענן, פזמון לרגע ועוד, הוא גם
מחבר מילים למנגינות ידועות. זה הוא שחיבר
את השיר דברים של לא כלום ומתיו
של אהבה.

בינתיים יש לו חברת פירסום יעילה
מאוד. חברת הפירסום שלו היא דליה דלר,
עורכת מיצעד הפיזמונים העבריים בגלי 11
צה״ל. במיקרה היא גם חברה שלו, ובגלל
1אוחו המיקרה אין כמעט שום מיצעד פיז־
1מונים עברי שלא מופיעים בו שיריו של
1חיים קינן.
דליה היא אומנם חברה של חיים, אבל
0גם חיים הוא חבר של דליה. לכן אין כמעט
תוכנית של מיצעד פיזמונים לועזי שלא
מופיעים בה שיריה של דליה, כי חיים
הוא במיקרה עורך מיצעד הפיזמונים הלועזי,
ודליה במיקוד, כותבת מילים עבריות
למנגינות לועזיות.
איך הם הגיעו האחד אל השנייה? זה התחיל
כשחיים היה בן .9הוא פתר חידון של
הרדיו, קיבל פרס, ושמו הוקרא יחד עם
שמם של כל מקבלי הפרסים. מאז התפתחה
בו השאיפה להגיע אל הרדיו.
זה היה עוד בירושלים. הוא נולד שם.
אחר־כך עברו הוריו לגדרה, והוא הלך
ללמוד בתיכון הדסים. הוא סיים את לימודיו,
הלך לבחינה בגלי צה״ל ונכשל.
ברור שאדם שהתחיל את הקריירה הרדיופונית
שלו בגיל 9לא מתייאש כל כך
מהר. לכן, כעבור שנה וחצי, הוא ניגש שוב
למיבחן, הבוחנים לא ידעו שזה אותו בחור
שנכשל כבר פעם. בינתיים הוא למד והתפתח.
הוא עבר את הבחינה. כך הגיע לגלי
צה״ל, ומגלי צה״ל כבר לא היתד, בעייה
להגיע אל דליה הלר. היא עבדה שם.
מעריצים שלו, הרוצים לדעת איזה מין
בן־אדם הוא, אני מוכנה לתת פרטים מלאים:
הוא לא יושב בכסית, הוא לא מעורה

בחיים העירוניים, אבל אילו רצה — היה
יכול. הוא מוכשר לזה.
כל יום שישי הוא נוסע הביתה, לגדרה.
הוא משפחתי כזה. יש לו חליפה אחת. הוא
גא בה במיוחד. יש לו גם שתי עניבות,
ואיזה עשרים זוגות גרביים. מכל הצבעים,
בעיקר שחור.
הוא אינטליגנט. הוא לומד באוניברסיטה
ספרות ותיאטרון. יש לו שיער חום ועיניים
הומות. יש לו שיניים לבנות. לפעמים הוא
מגמגם, לא תמיד. רק כשהוא מקריין בעל־פה,
לא מהכתב.
״אני ורבקה מיכאלי אנחנו היחידים שמקריאים
ברדיו בעל־פה,״ הוא אומר. מה
עוד הוא אומר? את זה :״אני אוהב את
התקליטים מבחינה פיזית. אני אוהב להסתכל
עליהם ולגעת בהם• זה שאני ודליה
ידידים, יש לנו סיבות אחרות. בכלל, היא
התחילה לכתוב אחרי. אני זכיתי כבר בפרס
שני בפסטיבל הזמר. בדרך כלל בחיים צריך
לבחור: אפשר להיות או שדרן טוב או
פיזמונאי טוב, אי-אפשר לעשות את שני הדברים.
אני בכל זאת מצליח לעשות את זה.
זה עניין של אמביציה. זה הכל.״

אתי גרוטם

ר ק האשה
לא ידעה
שנורקל והכל
ביום הראשון של השבוע התחתנה. במזל
טוב -דורית, בתה האמצעית של לאד
פלצ-ר לבת האמצעית, בניגוד לאם, אין
שום משיכה לחומרי איפור, לכן היא התחתנה
בלי איפור, עם אהוב לבה כני מיל־

שטיין.

היא התחתנה עם שמלת חופה לבנה, עם
קהל של 500 איש, ובלי אף דוגמנית, אף
עיתונאי, אף צלם. כי היא בחורה פשוטה.
היא לא אוהבת שמלות מפוארות, לא אוהבת
איפור, ולא אוהבת צלמים, בניגוד ל־אמא
שלה.
הבעל שלה הוא בעל־מחצבות. האחות
שלה היא אשתו של רענן לוריא. והאחות
האחרת שלה, הקטנה, היא אשתו של אף 1 אחד״
הבעל שלה, זה בעל־המחצבות, משוגע
לספורט מים. גם היא. לכן מכל האנשים
שהיא הכירה בנשף פורים של השנה שעברה
היא בחרה להתחתן דווקא איתו. יש לו

דן שמר התגרש ביום ראשון. בעוד
שלושה חודשים הוא יתחתן. הוא התגרש
מטליה מנזה, והוא יתחתן עם א טי גרוטם.
לפני שנתיים בערך הוא התחתן. הוא
השתחרר מבית הסוהר, שם ישב בעוון רצח
קסטנר. הוא השתחרר מבית־הסוהר, הלך
למועדון התיאטרון ופגש את טליה מנזה.
הוא התחתן איתה, כמובן, לא לפני שהיו
לו כמה ויכוחים עם המשפחה שלה, שהתנגדה
לנשואין.
טליה מנזה היא לא רק בחורה אינטליגנטית!
היא גם בחורה עדינה. היא לא רק
בחורה עדינה! היא גם בחורה נאה. היא לא
רק בחורה נאה! היא גם מנגנת על קונטרה־בם,
וגם טובת־לב. כן, הכל ביחד.
בעלה, דן שמר, התמנה לפני חצי שנה
למנהל ההצגה כנר על הגג. תוך כדי ניהול
הכיר את אחת השחקניות, אטי גרוטם. אטי
סיפרה לו שהיא תמימה! היא מספרת את
זה לכולם. היא סיפרה לו גם שיש לה
המון טמפרמנט, מה שבמקרה היה נכון.
חצי שנה ידעה כל העיר ששניהם הולכים
ביחד להצגות, לבתי קפה, ולכל מיני
מקומות. רק האשד, לא ידעה. כעבור חצי
שנה זה נודע גם לאשה•
נעשו כל מיני נסיונות להשיב את הבעל
למשפחה. הוא לא שב. השבוע הוא התגרש.
האשד, ויתרה על דמי־המזונות ועל כל הדרישות
האחרות. בעוד שלושה חודשים הוא
יתחתן שנית, כך הבטיח.

תריסר נשים -זה באמת יותר מדי!

נתן גדכוע כפעולה

יש אמרגנים עם הצלחה ויש אמרגנים בלי
הצלחה• לנתן גלכוע יש גס זה ונם זה.
נתן גלבוע מכין בימים אלה את ההצגה
סילביה נסיכת הצ׳רדש. ההצלחה האירה לו
פנים, והוא הצליח להביא לארץ תריסר רקדניות
צרפתיות, יפהפיות. הוא היה מאד
מאושר.
אך הרקדנית; עוד לא הספיקו לרדת מן
המטוס, וכבר תפסה אותו אשתו שרה, האם
של שני ילדיו, ושאלה אותו מדוע הוא
בוגד בה עם 2ו יפהפיות. כשהן ירדו מן
המטוס, היא כבר לא שאלת שאלות. היא
תפסה אותו במכנסיו, ולא נתנה לו לזוז 1 ממנה.
עכשיו היא הולכת איתו לחזרות, הולכת
איתו לפגישות, הולכת איתו לעבודה, ל
משרד ולאמבטיה, לכל מקום. לא מזמן היא
תפסה אותו כשהוא מנשק, לפי וזמ נהג הצרפתי,
את הלחיים של 2ו הרקדניות. זה
היה יותר ממה שאשתו של אמרגן, אפילו
מצליח יכולה לשאת, וזיא עשתה לו סקנדאל,
פרצה ביניהם מריבה ועכשיו הוא אומלל.
לא לגמרי עוד נשארו לו 2ו נשים.

כני ודורית
גם סירת מירוץ, וסנפירים, ושנורקל; יש
לו הכל.
אחרי החתונה הס תיכף לקחו את הסירה
ואת השנורקל ואת הכל, ונסעו לאילת לעשות
ספורט מים.
בתר עזר
ה שר
אתם מכירים את איתור כהן? לא? חבל,
כי הוא עומד להתחתן. ביום הראשון, השביע׳
הוא הכריז על אירוסיו. הוא עומד
להתחתן עם בתו היחידה של השר משה
חיים שפירא, עם נעמי שפידא, לכן אין
שום סיבה שלא תכירו אותו. את ארתור
כמובן, לא את השר.
ובכן, נא לעשות הכרה: קוראים לו אר־תור
כהן.
הוא מפיק סרטים די ידוע, ועיתונאי של
הארץ בשווייץ. היה לו אבא שהיה עורך־דין
ידוע בשוזייץ ועלה לארץ עם קום המדינה.
הוא היה מומחה לדיני יהדות ועזר בחקיקת
החוקים בארץ.
ארתור עצמו אינו מומחה לדיני יהדות,
אבל הוא שומר מצוות• הוא לא נוסע בשבת.
הוא
גדל וחונך בחוץ־לארץ, שם הוא גם
התחיל לייצר סרטים. בתור מייצר סרטים

היתד, לו הצלחה גדולה. הוא ידידו הטוב
ביותר של טוני קרטיס, ושל ג׳נט ליי,
ושל כריסטין קאופמן. הוא אפילו שלח לתינוקת
של כריסטין חליפה מהארץ, כשהיא
נולדה.
הוא מיודד גם עם ויטוריו דר,־סיקר ,,שבודאי
יבוא לחתונה שלו עם בת השר. גם
טוני וכריסטין בטח יבואו. הוא עשה את
הסרט הדוקומנטרי גיניאה החדשה וזכה
עבורו בפרס האוסקאר. הוא עשה גם את
זאת פאריז, והוא יעשה גם את ההבטחה
עם שחר. והבמאי־שחקן ויטוריו דה־סיקה
יביים את זה.
ארתור כהן נוהג להסתובב בכל העולם.
כל חודש הוא נוסע לקצה אחר שלו, אבל
את נעמי, הבת של השר, הוא הכיר דווקא
בארץ מולדתו, שווייץ. שם היא למדה, במשך
שנתיים, רפואה. הוא מצא חן בעיניה
כי הוא גבוה ויפה, ויש לו נימוסים סובים
והוא יהודי, עם אמא בירושלים, והוא בחור
רציני, עובד הרבה מאד ומרוויח הרבה מאד
כסף.
אחרי החתונה היא תמשיך ללמוד, והוא
ימשיך לעבוד• הם יגורו קצת בארץ וקצת
בכל העולם.

אשה עלתה באש

ך* תמונה הראשונה של הדראמה דתן
\ רחשה באחד הערבים הקיציים של
סוף אוגוסט השנה, במרכז נתניה. באותו
ערב, בסביבות השעה ,10 היו העוברים
והשבים ברחוב הרצל עדים למראה מזעזע:
אשד. ערומה למחצה, הבוערת במו
לפיד, יצאה בריצה מפתח בית־קפה קטן,
המוכר בשם בית־קפה תורכי. כשהצליחו
העוברים והשבים לכבות את האש, נלקחה
האשד, בניידת משטרה לתחנת מנן דויד
אדום, ומשם לבית־החולים רמב״ס בחיפה.
באותו לילה נפטרה האשד. כעבור ימים
אחדים נעצר בעלה באשמת רצח. היה זד
יוסף סרויה 50 בעל בית־קפד תורכי ברחוב
הרצל בנתניה• הנשרפת היתר, אשתו,
אלגרה סרויה, צעירה ממנו ב־ 15 שנה.
מאז נמשכה חקירה מאומצת של המשטרה.
התיק הלך וגדל, נאספו בו מאות דפי

לה שעוד מעט נגמור את העבודה ונלך יחד
וניקנה סיגריות בורך. אמרתי לה שנשאר
לי רק למלא פתיליות בנפט.
אלגרה לא היתר, מוכנה לחכות. אמרה לי
שאני אלך לקנות סיגריות והיא בינתיים
תמלא את הפתיליות. לא רציתי להתווכח
יותר, יצאתי לקנות סיגריות וראיתי אותה
קמה והולכת למטבח. אני הלכתי למסעדה
של וייס, הנמצאת בפנה של אותו הבניין,
במרחק של 40 מטר בערך.
וייס עמד ליד חלון המכירה של המשקאות
ובמסעדה לא היו אורחים. נכנסתי פנימה
וביקשתי קופסת סיגריות מאותו סוג שאשתי
מעשנת. אשתי תמיד קונה סיגריות
אצל וייס ותמיד מאותו סוג.
לקחתי את הסיגריות וחזרתי לבית־הקפה
שלי. כל זה נמשך דקות ספורות. כשהייתי
בפתח בית־הקפה שלי, ראיתי להבה גדולה

לבית־הקפה.״
את החוליה הנוספת בשרשרת ההתרחשויות
מספקת הודעתו של סמל המשטרה
צבי ליברמן, שהיה מפקד הניידת שהגיעה
למקום. סיפר ליברמן:
״האשד, עלתה לניידת בכוחות עצמה ואמרה,
:בעלי שלא יבוא.׳ בדרך שאלתי אותה
מה קרה לה, והיא ענתה, :בעלי סידר
אותי.׳ שאלתיה שנית מה הוא עשה לה,
אך היא לא הסבירה יותר משלוש המילים
האלה. במשך כל הנסיעה האשד, חזרה על
אותן השאל! ת, :אני חיה? אני אמות?׳״
ועוד חוליה, המתייחסת לרגעיד, האחרונים
של הנשרפת. סיפרה אחותה של אלגרה,
אסתר ביטון 43 שהצליחה להגיע לבית־חולים
רמב״ס לפני מות אחותה:
״אלגרד, היתד, בחדר הניתוחים. הרופא
והאחות טיפלו בה, ארל נתנו לי לגשת

משפט רצח סנסציוני חרש מתבשל בארץ. לא ״חשף
כמשפט זה רקע של חיי העולם התחתון, כמו
כמשפט כולקין המפורסם. גיבורי הפרשה הזאת חם
אזרחיים פשוטים, שאיש לא היה מתעניין בהם, לולא
מיקרה טראגי שהרס את חייהם. אף כחומר שהצ
טענה
נשית טבעית
ן* הודעה האחרונה הזאת לא רק סו
טבר
בינתיים בתיקי התביעה וההגנה נמצאיפ״״בכר
בל הנתונים, המסוגלים להפיד אותו למשפט הרצה
של השנה. על סמן־ ניתוח מפורט של תיק-חקירה, מתאר
״העולם הזה״ את קווי הקרב המשפטי המתקרב.
נייר — הדו״חות של חקירת העדים, שמספרם
הגיע ל*.50

לרבות כמטבה

ועד המשפט לא נקבע עדיין, אך על
סמך תיק המשטרה העבה אפשר לצייר
תמונה מדוייקת למדי על אשר קרה בבית־הקפה
הקטן בנתניה. אפשר לנחש גם את
הקווים הכלליים של הקרב המשפטי בין התביעה
להגנה, העומד להתנהל בקרוב.
הדף הראשון בתיק המשטרה הוא הודעתו
של הנאשם עצמו.
אחרי שהוא סיפר על חייו המשותפים
עם האשה הנשרפת, תיאר יוסף בדייקנות
את אותו יום שהסתיים בדראמה הבוערת.

ורו סיפורו, רכתוב כלשון חוקריו :

ביום ראשון 29 ,באוגוסט, נסעתי בבוקר,
באוטובוס של שעה שש, לתל־אביב, כדי
לסדר ענייני ביטוח בחברת מנורה. הפוליסה
על הדירה הסתיימה לפני שבועיים,
ורציתי לחדש אותה נגד אש. קודם היה
לי ביטוח רק על הרהיטים ועכשיו עשיתי
ביטוח נגד אש על כל הדירה.
חזרתי מתל־אביב בשעה עשר, ישר לבית־הקפה,
ושם מצאתי את אשתי אלגרה.
בשעה 4היא יצאה הביתה, כדי להתכונן
לנסיעה לבית־החולים בתל־השומר. על הנסיעה
הזו ידעתי כבר מזמן. אלגרה סיפרה
לי, שבאותו יום היא צריכה להופיע בתל־השומר,
כדי לקבל זריקה נגד האגזמה.
עוד לפני שהיא הלכה הביתה להתכונן
לנסיעה זו, היא ביקשה ממני לירה, בשביל
לקנות בנזין. נתתי לה גם פחית, שהיתר,
בחצר. היא לקחה את הפחית ואת הלירה
והלכה לקנות את הבנזין. אלגרה הסבירה
לי שד,בנזין דרוש לה כדי לנקות חליפה
שקיבלה מקרוביה.
כמו שאמרתי קודם, אלגרה חזרה מן הבית
בשעה , 18.30 לקחה ממני 5לירות
ושוב יצאה כדי לנסוע לתל־השומר. באותו
ערב חזרה אלגרה לבית־הקפה בשעה .21.30
היא אמרה לי שלום והתישבה ליד השולחן,
הקרוב לדלת הכניסה. אלגרה התלוננה
שהיא עייפה ואמרה גם שהיא מרגישה
את עצמה מצוננת. הצעתי לה קצת
קוניאק, כדי לחמם את הגרון, והיא הסכימה.

אלגרה אמרה, שהיא רוצה סיגריה. אני
לא מעשן וסיגריות לא היו לי. אך היא
ביקשה שאני אלך ואקנה בשבילה. עניתי

במטבח. ראיתי את האש דרך החלון הקטן
שמשתמשים בו להגשת מאכלים וקפה.
הבנתי שפרצה דליקה במטבח ורצתי חזרה
לבקש עזרה. צעקתי לוויים שבמטבח
שלי פרצה שריפה. רק אז שמעתי צעקות
מבית־הקפה שלי. רצתי חזרה וראיתי את
אשתי דרך האשנב הזה. היא קראה לי: חוסה
חוסה• רק אז הבחנתי שדלת הכניסה מבית־הקפה
למטבח היא סגורה. רציתי לפתוח
אותה ולהציל את אשתי, אך משום מה לא
הצלחתי לפתוח את הדלת.
ראיתי שהופיע אדם בכניסה לבית־הקפה,
קראתי לו ורק אז הצלחנו לפתוח אה המטבח.
אשתי יצאה משם כולה בוערת, כמעט
בלי בגדים. היא צעקה: בעלי הרג אותי,
אך אני לא ידעתי למה היא מתכוונת, כי
באותה עת עמדתי לידה.

״אתה סידרת אותי !״
ד כאן הודעתו של יוסף סרויה. אח־
31 רי ההודעה הזאת נכנסו לתיק המשטרתי
הודעות רבות אחרות. רובן האשימו את
יוסף בגרימת מות אשתו. אך בכל ההודעות
האלה היתה המאשימה האשה הנשרפת בעצמה.
שמעון
נומני ( )20 היה האיש הראשון
ששמע את האשמה האיומה מפי הקורבן.
״באותו יום ראשון הייתי בהצגה ראשונה
בקולנוע שרון. אחרי ההצגה הלכתי לתחנת
האוטובוסי, כדי לחזור הביתה. פתאום
שמעתי צעקות: אש! אש!
״ראיתי עשן היוצא מבית־קפה, שבתוך
הסימטה. כשהגעתי למקום, ראיתי אשר, יוצאת
ממטבח בית־הקפה היא היתה אחוזה
בלהבה וצעקה: בעלי שרף אותי !.פחדתי לגשת
אליה, חיכיתי עד שהיא תצא מביתר,קפה•
היא היתד, לבושה רק בחזיה ותחתונים,
אך גם התחתונים בערו עליה.״
הודעות נוספות הצטברו לשרשרת שלמה
של התרחשויות הלילה הקייצי. מסר יעקוב
ממן, השוטר מתחנת נתניה, שהגיע בניידת
למקום המיקוד:,
״כשהגענו למקום, ראיתי אשה שישבה
על הכיסא ליד הקיר של בית־קפה וייס.
היא היתד, מכוסה במעיל של גבר. האשד,
ביקשה עזרה של רופא ועלתה לניידת בכוחות
עצמה. ברגע בו היתד, צריכה הניידת
לזוז, כדי לנסוע למגן דויד אדום, ניסה
גבר — שאני מכיר אותו בתור בעל ביתד,קפה
התורכי — לעלות למכונית. האשד,
אמרה, :אני לא רוצה שאתה תסע אתי. אתה
סידרת אותי ואני לא רוצה.׳ הגבר חזר

ר,קפה ועם אחיותיה• גיסתה של אלגרה לא
ידעה מה מתרחש בביתה, אך ידעה שאלגרה
היתד, פעם מאהבת של אותו דויד. אלגרה
אמרה לי, שהיא בגדה בבעלה וכעת גיסתה
ודויד מרכלים עליה. היא אמרה לי שמכל
הרכילות הזאת נמאס לה לחיות. אלגרה
סיפרה על הרכילות גם לבעלה, אך הוא
אמר לה שתהיה שקטה, אם מצפונה נקי.״
אלגרה לא היתד, שקטה. היא היתה מוכנה
לפעול במרץ, כדי למנוע מבעלה ידיעות
יותר מדויקות על ד,מיקרה .״יום אחרי
זה נסעתי עם אלגרד, לתל־אביב,״ המשיכה
רותי אמסלם בהודעתה .״נסענו ליפו וחיפשנו
את דויד. מצאנו אותו בבית־קפד, עליך
השעון. אני קראתי לו החוצה ואז אלג־דה
שאלה אותו למה התחיל היום לדבר
עליה. הוא ענה לה, שהיא בעצמה גרמה
לכך, כי היא ריכלה עליו, עם בת גיסתה.
״אלגרה התחילה לבכות וביקשה מדויד
שלא יספר לבעלה על מה שהיד, ביניהם.
הוא הבטיח לה לא לספר לבעלה אף מילה,
ולאחר מכן שלושתנו הלכנו לבית־קפה פיראוס
ואכלנו ארוחת־ערב. כשנפרדנו, החליטה
אלגרה לחזור מיד לנתניה ואני ליוויתי
אותה לתחנת האוטובוס. היא אמרה לי אז,
שהיא לא מאמינה בהבטחות של דויד ושהיא
חושדת שדויד יספר את הכל לבעלה.
היא שוב חזרה ואמרה שנמאסו עליה החיים.״

אליה
מיד. היא הכירה אותי וקראה לי. היא
אמרה, :הרג אותי חוסה.׳ כך היא קראה
לבעלה יוסף. אני לא שאלתי אותה כלום,
אבל היא בעצמה חזרה כל הזמן על המילים
האלה, :הרג אותי חוסה והוא סידר אותי.׳
אחותי אמרה גם, שהיא לא מאמינה שהיא
תצא מזה, כי היא שרופה מבחוץ ומבפנים,
מפני שיוסף נתן לה לפני ד,מיקרה לשתות
כוסית קוניאק.״
אך את ההודעה החמורה ב־ותר מסר
קרוב־משפחה אחר של הקורבן, שלמה צי-
קורל 25 שליווה את האשד, השרופה באמבולנס.

הגבר
דאהי
ף*• כר על סמף הודעות אלה אפשר לב־נות
קו־תביעה משוער. יהיה זה כנראה
קו אכזרי למדי, והוא יטען:
יוסף סרויה תיכנן את הפשע בדייקנות
ובשיטתיות רבה. הוא התכוון תחילה לעשות
את המעשה בדירתו הפרטית, ולכן
נסע באותו בוקר לחברת הביטוח כדי לבטח
את דירתו מאש. הוא אף שלח את אשתו
לקנות בנזין בתחנת הבנזין הקרובה.
אך ברגע האחרון חל שינוי קל בתוכנית
המקורית: מקום הפשע עבר מביתו הפרטי
לבית־הקפה. השפיע על כך צירוף מיקרים,
שנתן לבעל אפשרות סבירה לצאת זכאי
מהפרשה. איש לא ראה את אלגרה חוזרת
לבית־הקפה אחרי נסיעתה. במטבח נמצאה
פחית של בנזין. בשעה 9.30 בערב לא היה
כבר בבית־הקפה אף אורח אחד. הרחוב היה
באותה העת שקט יחסית.
לפי גירסה זו, ציווה יוסף על אלגרה
למלא נפט בפתיליה הבוערת. הוא גרם לכך
שד,נפט נשפך על בגדיה, וזרק את ד,פתיליה
על אשתו. אחר־כך סגר את דלת המטבח,
יצא לרחוב לזמן מה והעמיד פנים כאילו
גילה את השריפה מבחוץ.
בסיפור התביעה הזה חסר רק פרט אחד:
מניע הרצח. אך גם פרם זה נמצא בתיק ההודעות
של המשטרה. חברתה הצעירה של
אלגרה, רותי אמסלם, הכניסה לפרשה רקע
חדש: של אהבה, בגידה, רגשות־קינאה.
״הייתי חברה טובה של אלגרה,״ סיפרה
רותי לחוקרי המשטרה .״היא היתד, מספרת
לי את כל הבעיות שלה. שבוע ימים לפני
שאלגרה נשרפה, היא סיפרה לי על אחד
דויד. בת של גיסתה עבדה אצלה בביתר,קפה,
וממנה נודע לאלגרה כל הסיפור.
״לפי הסיפור הזה היה דויד מאהב של
גיסתה, אך הוא לא הסתפק בה, אלא התעסק
גם עם בנותיה, עם הבחורה שעבדה בבית

| גרת את נימוקי התביעה. היא עשויה
לשמש גם כנקודת המוצא של ההגנה. תהיה
זו כנראה הגנה נמרצת, כי ישתתף בה
צוות שלם של עורכי־דין. החשוד פנה למשרד
עורכי־הדין של אברהם שטלמן ויוסף
שפרן. שני הסניגורים האלה צירפו להגנה
עורך־דין שלישי: צבי לידסקי.
קו ההגנה המשוער הראשון יתבסס כנראה
על הטענה, שאלגרה איבדה את עצמה
לדעת. הטענה תתבסס בראש ובראשונה על
עדותה של רותי אמסלם. יתכן שההגנה
תצליח להביא לבית־המשפט עדויות נוספות
על בגידותיה של אלגרה. אז תיצור ההגנה
דמות של אשד, בוגדנית, מפלצת מינית,
שאחרי ההתאבדות החליטה לשבור את חייו
של הגבר השנוא.
אז תוכל ההגנה לנצל את הסדק בבניין
המוצק של התביעה, כדי לשאול: מה בעצם
היו מעשיה של אלגרה בין השעה , 18.30
בד, היא יצאה כאילו לבית־החולים בתל־השומר,
לבין השעה ,21.30 שבה היא חזרה
הביתה? הסיפור על הביקור בביתר,חולים
בשעות אלה אינו מתקבל על הדעת.
בתיק המשטרה אין גם שום מיסמך המאשר
שאומנם ביקרה אלגרה באותו יום
גורלי בתל־השומר•
פרט להודעתו של איש אהד, מסרו כל
העדים, ביניהם גם אנשי המשטרה, שמיד
אחרי המיקרה לא האשימה אלגרה את בעלה
ברצח ממש. כל טענתה הייתה :״בעלי
סידר אותי.״ הסיפור על הרצח נולד רק
אחרי זמן מה, במוחה של אשה מוכה בכאבים
איומים. הוא בא כאילו מתוך דימ־דומים,
כהמשך לטענה נשית טבעית, שבעלה
היה אשם בתאונה שקרתה.
נקודת־האחיזה העיקרית של הסניגורית,
תהיה אז פרשת קופסת הסיגריות רך נדו,
שקנה יוסף באותה עת. להודעתו, שהוא
הלך באותו זמן למסעדה הקרובה כוי לקנות
סיגריות אלה, אין סיוע בעדות של
בעל המסעדה. האיש הודה שהוא לא זוכר
אב שכנו קנה באמת סיגריות אז, והוסיף
שמזמן המלחמה הוא לקוי בזכרונו.
אך סיוע כזה קיבל החשוד מצד בלתי־צפוי
ביותר: מהקורבן. סיפר העד העיקרי
של כל הפרשה, שלמה ציקורל :״רצתי למג!
דויד אדום והספקתי לראות שמכניסים
אותה לאמבולנס. הצלחתי להצטרף אליה ונסעתי
יחד איתר, לבית־ד,חולים. לדעתי הי־תה
בהכרה מלאה. היא גם הכירה אותי.
שאלתי אותה מה קרה. היא סיפרה לי, שבעלה
אמר לה למלא נפט בפתיליה. ה־פתיליה
היתר. דולקת ואלגרה אמרה ליוסף
שזה מסוכן, אך הוא אמר לה שאין דבר.
היא התחילה לשפוך נפט. באותו זמן יוסף
משך את ר,פתיליה והנפט נשפך עליה. אז
הוא זרק עליה פתיליה דולקת, וכשראה
אותה בוערת, סגר אותה בתוך המטבח והלך
לקנות סיגריות.״
איך ידעה אלגרה לאן הלך בעלה אחרי
שהצית אותה?

במרינה

ד ר כי חיים
מחזה ב שתי מוורכות

נזערכה ראשונה: ילדה בת־ 12 עומדת על
הכביש, סמוך למדרכה. היא עוזרת לכמה
ילדים קטנים ממנה לחצות את הכביש.
לפי המדים שהיא לובשת אפשר להבין
שהיא שוטרת־תנועה־קסנה מטעם בית־ה־ספר,
שצריכה לעזור בכל בוקר לחבריה
הקטנים לחצות את הכביש הסואן.
משמאל מגיח קטנוע. רוכבו גבר צעיר
כבן שלושים. מאחוריו יושבת צעירה שחרחורת.
אשתו.
הקטנוע פונה ימינה, מסתובב, מתקרב
למעבר־החצייה. אוי, אוי. זעקה מרה פורצת
מפיה של הילדה. היא בורחת כל עוד
נפשה בה.
״הוא ניסה לדרוס את בתי!״ התלונן אבי־הילדה
בתחנת־המשטרה בראשון־לציון.
מסן.,
מערכת שניה: קטנוע נוסע ברחוב רוטשילד
בראשון־לציון. אחריו נוסעת מכונית
פרטית. נהגה מבחין ברוכב־הקטנוע. הוא
דוהר אחריו, משיג אותו, עוקף בצורה מסוכנת,
ונעצר לפניו. ברגע האחרון מצליח
רוכב הקטנוע לבלום את ריכבו.
״הוא ניסה לדרוס אותי!״ התלונן רוכב
הקטנוע בתחנת־המשסרה בראשון־לציון.
מסו.
הפרולוג. בעל המכונית טוען שבעל
הקטנוע משקר בכוונה תחילה, וכי מחזה
הוא בעצם מחזה־במערכה־אחת. הוא מתכוון
למערכה הראשונה.
בעל הקטנוע טוען שבעל המכונית, שהוא
במקרה גם אבי־הילדד״ הוא רמאי ומעליל,
שהחליט לרדת לחייו. גם הוא סבור שהמחזה
הוא מחזה־במערכה־אחת, ואין ספק
לאיזה מערכה הוא מתכוון.
רק בפרט אחד מסכימים שני הצדדים
איש לדעת רעהו: שכל המחזה לא היה
מוצג ברחובות ראשון־לציון אלמלא הפרולוג,
שהביא את בעל הקטנוע אל ספסל
הנאשמים.
כתליו המשמימים של בית־הספר למוסיקה,
שבהנהלת בעל־הקסנוע, זכו בחודשים
האחרונים להיות עדי־ראייה יחידים למעשים
משונים מאד, שהתרחשו בין המורה ל־אקורדיון
ואחת התלמידות, ילדה בת . 12
בית־משפט השלום ברמלה קבע כי המורה
לאקורדיון ניגן גם על אקורדים אחרים,
הרשיע אותו בביצוע מעשה מגונה בגופה
של התלמידה, הטיל עליו קנם ומאסר
על־תנאי.
מערכה אחרונה. אחרי הפרולוג ושתי המערכות
הראשונות צפויה עוד מערכה.
פרקליטו של הנאשם, עורך־הדין נתן קנת,
הגיש עירעור על פסק־הדין. כשיתחיל להתברר
העירעור בפני בית־המשפט המחוזי
בתל־אביב, יעלה על במה אחת המסך על
המערכה המקבילה בבית־משפט השלום ברמלה,
שיצטרך לקבוע, בין השאר, כמה
מערכות יש למחזה הזה, מי הוא, ומה
אופיו של הגיבור הטראגי.

מ שטרה
ח 1ל ״ ת הצ״ד־ם

הסטאטיטטיקה עושה צרות לכנופיות גוני
בי הרכב במחוז תל־אביב. לפי הנתונים שבידי
המשטרה, עלה מספר גונבי הרכב ב־איזור
תל־אביב ב־ס /ס ,20 בהשוואה לאשתקד.
נתונים אלה הוציאו את משטרת המחוז משלוותה.
היא יצאה לפעולה.
גונבי המכוניות, המקצועיים והחובבים,
לא יוכלו כבר לארגן מרוצי־מכוניות גנובות
לאור־היום, או להשתעשע במכוניות
המפואר, ת .הם לא יוכלו אפילו לארגן מופעי
חרקה בשכונת־התקודה.
מפקדי המחוז הגיעו למסקנה כי יום שיש״
ומוצאי־שבת הם ימי־הפעילות העיקריים של
רוב הכנופיות וכי דווקא בסוף השבוע מתעוררים
גונבי־המכוניות לחיים חדשים ויוצאים
לפעולה.
שיטות חדשות. השבוע הרכיב המדור
המרכזי לעיקוב ולבילוש חוליה מיוחדת למלחמה
בגונבי מכוניות.
חוליה זו צוידה במכוניות מדגם ואגוניר,
הנושאות שלטי־זיהוי אזרחיים.
בניגוד לניידות הרגילות, שמהירותן אינה
עולה על 80—70 קמ״ש, יכולה המכונית
החדשה לפתח מהירות גדולה מהרגיל.
גונבי המכוניות, שיכלו עד עכשיו ללחוץ
(המשך בעמוד )26
העולם הזה 1473

איך *7 \ 1/ארנס ־ רנכ7
מלמעג׳ ד ה
מ די מ ^ ח

מ די פני בו

ומא חו ר

היאמ פו־ רז־ ח: ביו בני ה /מ רוו חרב
נו חהו פנוי הכהלכהכ מו פ ך

111131111 יע1ו־א16 יי 811לחט 0ש !1ב11 יי מ1

ת ל ־ א בי ב * 3 6 3 5 6 9י רו עו לי מ • 2 2 3 3 6חיפה 5 2 2 1 8 9

ת סטוו ת בינל אי ס• לחת כיו בו ת

אלפי מתכתבים
לפי שיטה אמריקאית

פדו3שר,נז חינם
תל״וביכ, ר״ ד4185 .

\7בניק ום 0
דדיו

8 0 1
וכדי עכודה
הרשמח בשעות
9-12 5—8

17לויזיה

אלקט רו הקה

] 111״א, בן־יהנדה
חיבה, הרצל \44

י \7בנילז0 1
110— 1טרטוט
מ י: ונות • א רנ־ ן \ 7ק 7וורה

ה י ^ה

ן ת ״ א, בן־יהודה
חיפה, הרצל [44

במרחב
מארוקו
ה גנ ראל •ודע
הידיעה, ששודרה מפאריס בשבוע שעבר,
כאילו נמצאה גופתו של מהדי בן־ברקה,
היתד, מוטעית. הסתבר כי הגופה שנמשתה
מנהר המיץ לא היתר, של מנהיג האופוזיצ־יה
השמאלית המארוקאית, אשר נחטף ב־29
באוקטובר, בלב פאריס.
ההכחשה המשמחת לא פתרה את התעלומה.
עדיין נשאלה השאלה: היכן בן־ברקה?
למשטרת פאריס, שערכה חקירה מסועפת,
נדמה היה שהיא יודעת לפחות מי מחזיק
את המפתח לתעלומה. למרות שהיא לא אמרה
זאת בפירוש, היתד, הכוונה הברורה לאלוף
מוחמר אופקיר, שר־הפניס של מארוקו.
כעזרת שני שוטרים. התרומה החשובה
הראשונה לפתרון התעלומה ניתנה על־ידי

חטוף! בן־ברקה
במזוודת? בחיים?

!ייי

ת ל ־ אביב, רחי דיזנגוף ; 103/ 101וחיאלנני ; 74ד ח׳ נחלתבנימיו 44

חיפה. דחי הרצל 37

פרסום ״הסברה״

1לי ס כ ני ק01
לבשי דגם מקורי
של בוטיק

יצחק אדלר!
ככר מלבי ישראל 1 8

ג1־ 1

ת ערב

החודש נפתחות כתות

בגרות ומוקדמות
הנערכות מטעם משרד החינוך
למועדי הבחינות יולי—נובמבר 1966

למד לצייר בביתך
בשעותיך הפנויות דרך האולפן לאמנוונ הציור
לפנות בכתב ת.ד 4866 .ת״א

הנחה עד 3 0 ^0תינתן
ע״י המועצה הפדגוגית לנרשמים
בחודש זה.
פרטים והרשמה: רח׳ סמולנסקין 7
(פינת בן־יהודה 90ת״א).

עתונאי בשם פיליפ ברנייה. הוא סיפר כי
בן־ברקה היד, בדרכו לפגישה עמו, כאשר
נחטף. תוך כדי חקירה, גילה כי עוד בשנה
שעברה הציעו לו אלמונים לחטוף את בן־
ברקה, שהיה אז גולה באלג׳יריה של בן־
בלה. מנקודת־המוצא הזאת, הצליחו החוקרים
הצרפתיים לגלות את כל הרשת שחטפה
את המנהיג המארוקאי.
החקירה הובילה לאחד אנטואן לופז, עובד
אייר פראנס בנמל־התעופה אורלי, ליד פאריס.
הוא הודה, כי יחד עם שני שוטרים
צרפתיים, חטף את בן־ברקה. תהילה העמיד
פנים כי לא ידע שזו חטיפה, וכי רק נתבקש
להביא את בן־ברקה לפגישה עם אישים
מארוקאיים. אולם כשנקראו שני שותפיו לחקירה,
הסתבר שלופז ידע בדיוק מה הוא עושה.
הוא עצמו נתגלה כאיש שרותי־ד,בטחון
הצרפתיים, וכי ניצל קשרים אלה כדי להניע
שני שוטרים — עמם ניהל עסקי־הברחה —
לשתף פעולה. מדוע עשה זאת? תשובתו
הגלויה :״לפי בקשת שרותי־ד,בטחון ה־מארוקאיים.״
בראש שרותים אלה עומד ה־גנראל
אופקיר.
פל החוטים מובילים לאופקיר. מהדי
בן־ברקה חי מזה שנים בגלות בשווייץ, תוך
חיזוק מעמדו כראש האופוזיציה המתקדמת
במארוקו. לפני ביקורו האחרון בצרפת
בירר אצל השלטונות הצרפתיים אם לא
תהיה נוכחותו שם בלתי־רצויה. הוא קיבל
הבטחה, כי לא יפגעו בו. להיפך: הוצע
להצמיד לו שומר־ראש. הוא דחה את ההצעה,
מתוך הרגשת־בטחון. שכן מטרת ביקורו
בפאריס היתר, לסכם עם. שגריר מארוקו
את סדרי שובו למולדתו. לקרוביו גילה:
״אני רק מחכה לחתימת צו־החנינה.״
אך לפני שיכול היד, לזכות בחנינה ולשוב
למארוקו — נחטף. מדוע?
גם כאן הובילו כל החוטים לעבר אופקיר.
ראש הש״ב המארוקאי מייצג את הריאקציה
בארצו. נסיוגותיו של המלך חסן לקרב אליו
את בן־ברקה השמאלי לא היו לפי רוחו.
כאשר נעלם בן־ברקה, נפסקו אוטומאטית
המגעים בין המלך לבין האופוזיציה.
אופקיר עצמו הכחיש כל קשר לחטיפה.
אולם לופז גילה, כי מייד אחרי ביצוע החטיפה,
טילפן לאופקיר במארוקו. למחרת
העולם הזה 473ו

הגיע שר־הפנים המארוקאי, בלוויית שלושה
קציני ש״ב, לפאריס. לופז הוביל אותו, במכוניתו,
אל הבית בו הוחזק בן־ברקה.
מה קרה לאחר מכן למנהיג האופוזיציה?
האם הוברח במזוודה? האם הוא מוחזק
עדיין על אדמת צרפת? האם הוא חי?
מעטים מאוד יודעים את התשובה. אחד
מהם הוא מוחמד אופקיר. אבל הוא לא דיבר.

מצרים

במו ב*שראד
חיילים משוחררים היו תמיד, בכל הארצות׳
גורם לתסיסה. זאת ידעו גם המומחים
של עבד־אל־נאצר, כאשר הוטל עליהם לעבד
תוכנית לקליטת החיילים אשר יוחזרו הישנה
ברבבותיהם מתימן.
עד כה נתנסתה מצרים במיבצע אחד של
קליטת חיילים משוחררים, החוזרים מן החזית•
היה זה אחרי מלחמת ארץ־ישראל,
בתחילת .1950 החיילים הממורמרים, ש־התחשלו
בחזית, נשלחו לבתיהם, ללא כל
סידורים מיוחדים. הם היו הגרעין הנלהב
ביותר של תומכי המהפכה של נאצר.
הפעם הוכנו התוכניות בדיקדוק, בטרם
חזר החייל הראשון של חיל־המשלוח המצרי
בתימן. לפי התוכנית, ימשיכו לשרת
בצבא כל הקצינים, וחלק ניכר מן הסמלים
ורבי־הסמלים, כדי שנסיונם הקרבי לא
יבוזבז, אלא ינוצל לגיבוש היחידות המצריות
שלא לחמו בתימן.
אשר לטוראים ולרבי־הטוראים, תינתן להם
האפשרות להשתחרר מן הצבא, ולהיכלל
בתוכנית־השיקום הכללית. תוכנית זו יונקת
את השראתה מן ההתיישבות החקלאית
בישראל. לפיה ייושבו כל החיילים המשוחררים
על אדמה מולאמת, במסגרת יישובים
שיתופיים או בקואופרטיבים חקלאיים.
האדמה לתוכנית זו נמצאת כבר ברשות
הממשלה. הוכנו גם תוכניות ההשקייה והעיבוד.
את הכלים, הציוד וחלק מן המימון
צריכה לספק, על פי התוכנית, ממשלת
ארצות־הברית, במסגרת של הסכם מיוחד
לסיוע סבני.

ג׳ ודו

אלג׳י רי יו ־ו
ההצא*תוה מוסד

הצופים במיצעד חגה הלאומי של אל־ג׳יריה,
לפני שבועיים, נהנו מן החידוש שהציגו
להם מארגני המיצעד. בין עוצבות
הנוער ופלוגות החיילים נסעה יחידה של
מתעמלות צעירות, רכובות על אופנועים.
החצאיות הלבנות שלהן התנופפו בעליצות
ברוח.
השבוע הסתבר כי לא כל האלג׳יראים
הוקסמו מן הניפנוף הזה. השייך של אחד
המיסגדים המרכזיים של אלג׳יר ניצל את
תפילת היום השישי, כדי להטיף בכל החריפות
נגד החצאיות הקצרות .״פריצות,
זיהום המוסר הלאומי, סכנה לבריאות הנפשית
של העם!״ התריע.
אילו הושמעה התקפה מעין זו בכל מדינה
ערבית אחרת, היו האחראים למיפגן מביעים
את צערם, ונותנים הוראה להאריך
מייד את החצאיות. אולם באלג׳יריה התגבשה
בשנים האחרונות — ובעיקר הודות למלחמת
השיחרור של הפל״ן — דעת־קהל
חילונית חזקה. אפילו אחמד בן־בלה, שהיה
ידוע כבעל נטיות דתיות חזקות, לא יכול
היה לרסן את הנטייה החילונית של האינטלקטואלים
הצעירים.
ההרצאות באוניברסיטת אלג׳יר על תולדות
האיסלאם, הפכו מזה שלוש שנים מוקד
להפצת דעות מתקדמות ולמלחמה גלויה
בכוהני־הדת. במסגרת הרצאות אלה הוזמנו
בקביעות הוגי־דעות חפשיים מצרפת, לניהול
חוגי־ויכוח עם דוברי האיסלאם ה־מסורתי.
תמיד הוזמנו לצורך זה המרצים
המבריקים ביותר בצרפת, דבר שהקשה מאד
על כוהני־הדת לשכנע את הסטודנטים בנכונות
התפיסה המסורתית שלהם.
כן, נוסדו כתבי־עת מיוחדים, שמטרתם
המצהרת :״לשחרר את האומה האלג׳ירית
מכבלי השוביניזם־הדתי־הפנאטי,״ כי הריאקציה
הדתית נראתה למשטר המהפכני כמכשול
הרציני ביותר על דרכה של מדינה
חילונית מתקדמת.
על כן זכתה ההטפה הדתית למענה מהיר,
מעל דפי הבטאון הרשמי של המישטר, אל־מוג׳אהיד
.״אלה המתריעים נגד ברכיים חשופות,״
כתב ,״אינם מדברים בשם המוסר.
הם מדברים בשם הצביעות. אנחנו מעדיפים
לראות ברך חשופה, מאשר תאוות שפלות,
המוסתרות היטב מאחורי מטרים של בד!״

ומאל ט —

שני האמצ עי םהב טו חי ם לה שגת כושר מעולה•
החב ריה תופ שים א ת הפרינציפ מהר• בין ב ק בו ק
מאלטאחד לשני חו ט פי ם׳ תירגול ״בריא־רוצים
לדעת תו צ או תזנ — ה רי הן כ אן, לפניכם

הנועי 7ן 71ל צ עי רי ם יל צ טיריי ם ב רי ח ם
מדינ ה, מ ר ענן, ט עי ם ינובריא
מייצר מחימדים טב עיי םבלבד

המזכירה המצליחה

חבר

משקפי מגע

תוך 40שעות
תוכלי גם את להיות מזכירה מצליחה
הודות לשיטת לימוד אינדיבידואלית
עם אחריות מלאה עכרית — אנגלית.
״ הפקיד ״ חיפ ה

רח׳ הרצל 37

טל׳ .624 9 4

המכון לקידום הראיה ע״ש

י. ל .גרוזובסקי
כתובת חדשה: רח׳ אלנבי 111ת״*
בנין קולנוע ״תמר•

טל 613335 .

האם אתה

פקיד סוכנות נסיעות מוסמר
ה מ עונין ב ע בו ד ה

עצמאית וקבועה בעיר תיירות
התקשר עם ת. ד — 1334 .ז1815/

1לא)רח׳הנומל\7,39ל56980.
ז ע״י 1 1 1ילונ 1ב *י

העולם הזה 1473

במדינה
(המשך מעמוד )23

על הדוושה ולצפצף על הניידות שדלקו אחריהם,
או לפנות בסיבוב חד לעבר סימטה
צרה ולהתחמק בצורה זו מהניידת, לא
יוכלו מעתה להתחמק בקלות רבה כל־כך.
ימים אחדים לאתר שהחוליה יצאה לציד
גונבי־המכוניות, נתפסו 21 צעירים, כשהם
נוהגים ברכב גנוב. לאחדים מהם לא היה
רשיון נהיגה.
ביום השישי האחרון נתפסו, בשעות הלילה
המאוחרות, חצי־תריסר צעירים בפעולה
משולבת של החוליה המיוחדת ושיטרים
מכל שלוש הנפות של משטרת מחוז תל־אביב•
גונבי
המכוניות, שעד כה נעצרו ושוחררו
בערבות עד לתחילת משפטם, יועמדו
מעתה לדין תוך תקופת מעצרם.
גם בתי־המשפט אינם נוטים לאחרונה חסד
רב לגונבי מכוניות, שולחים אותם לתקופות
מאסר ארוכות.
לאנשי הכנופיות לא נותר אלא להרים
דגל לבן ולהיכנע. הסטאטיסטיקה מנצחת.

מ שפ ט
תנו דו ש אנ ס

רשמ קו ל
טל ביזי ה

כאשר נישאה לו לפני שנתיים, היתה
הישישה בת השישים אלמנה מסכנה. הוא
היה גבר לא כל־כך צעיר ולא כל־כך מקסים,
אבל מה כבר יכולה למצוא אלמנה
בת שישים?
אחרי שלושה־ארבעה ביקורים בביתה
הציע לה נישואין. היא קפצה על המציאה.
קודם כל מפני שהיא היתר, זקוקה לבעל
מבין ואוהב, ושנית — איזו אלמנה קשישה
ועייפה לא תקפוץ על הצעת־נישואין של
מחזר כר, נילהב, שלמרות שיבעים שנותיי
לא פג כוחו, וחיזוריו היו כה נימרצים
וכה משכנעים, עד כי הצליחו לשבור את
ליבה?
הזוג הלא־כל-כך־צעיר, אך המאושר, עבר
לגור בדירת האשה, שהפכה קן משפחתי
חם של זוג זקנים צעיר.
עוד לפני הנשואין צצו אי־אלו בעיות
קטנות, ואי־אלו מכשולים בדרך לאושר.
אבל לשום זוג אין זמן לחשוב מתחת לחופה
על כגון אלה.
״אני יכול!״ מאז חלפו שנתיים. המריבות
התכופות הפכו אח קן־האהבה לגיהינום
בלתי־נסבל. האשד, האשימה את בעלה כי
הביא עמו, מלבד אולקוס וכל מיני מחלות
זקנה, גס את ילדו המפגר, ואת נכדיו
הקטנים, בניו של בנו־בכורו, שברח מאשתו.
הבעל האשים את אשתו באי־ציות, בחוסר
כבוד כלפיו, בהתאכזרות לבנו המפגר.
לא עברו ימים רבים, וצלחות התחילו
להתעופף בין כותלי הבית. אל קולות
הנפוץ התלוו צעקות באידיש עסיסית. יום
אחד החליטה האשד, שהיא לא יכולה יותר.
היא פנתה אל בית־הדץ הרבני האיזורי
בפתח־תקוזה, תבעה באמצעותו גם מבעלה.
הזקן לא סבר שהוא בלתי נסבל עד כדי-
בך. הוא הודיע מיד כי אין בדעתו להעניק
את הגט המיוחל, הגיש לבית־הדין תביעה
לשלום־בית.
השבוע, כשנפתח הדיון בבית־הדין הרבני,
הודיע הבעל כי הוא משתוקק לשוב
אל אשתו, וכי למרות שבעים שנותיו, ועל
אף ששים שנותיה, הוא עדיין אוהב אותה.
הדיינים הרימו את גבותיהם בתמיהה, לא
אמרו דבר. אבל התגובה לא נעלמה מעיניו.
הוא הסביר בגאווה כי למרות שבעים
שנותיו לא נם עדיין ליחו, והוא כשר לחיות
עם אשתו, כדרך גבר ואשד״
״הוא זקן מדי בשביל זה!״ טענה האשה.
העלבון הצורב הרתיח אותו. הכריז הוא:
אם רק תינתן לו הזדמנות נוספת הוא
מוכן להוכיח את כוחו.

יציב. מפתיע בכו שר הקליטה וצליל נאמן למקור. מכשיר המצטיין בקליטה מעולה וחדה,מושך את העין בעיצובו המודרני.

רלי1

צלילים נהדרים מופקים ממקלט־רדיו משוכלל זה.פרי נסיון ע שיר ומחקרים ממושכים.

רדיו גרמופון

-מכשיר מפואר ובער כו שר ביצוע מושלם.

האיכות הבין־לאומית והעיצוב המהודר מאפיינים את תוצרת

פיליפס

1111.195ר /ר ׳?

ב א /רז

החי

גו־דיי ^ /נדריוס ־

ב עי ת או סקר 6 4י י

ז־י 7ן רו</ן ז־־ייק׳
דוז -כוו בזי ר •,נ בדו ן

ג דייני ס

ג׳ יננז

בסינמסקום ובטכניקולור
בעל 4או ס ק רי ם
החל ממוצ״ש ,27.11.1965 ,בעת ובעונה אחת בקולנוע
בתל־אביב

ת ל ״ אור ״ בירושלים
ב־9.00 ,6.30 ,3.30
ב־9.20 ,6.45 ,3.30
בקרוב בקולנוע ארמון חיפה
התקליט המקורי, תוצרת ״התקליס״־חיפה
להשיג בכל חנויות התקליטים בארץ

אנו מתכבדים להודיע לקהל לקוחותינו
שהגיעו זה עתה מבחר של
שמלות חופה גם לעונת החורף, מהמודלים
החדישים ביותר, מבדים
מיוחדים.

פלו!

לכלות

״אמבר״

• כור כרה ויחפרהו. בתל-אביב
נתן צעיר לחברו את חדרו, כדי שיוכל
להשאר שם ביחידות עם בחורה, גילה
מאוחר יותר כי הבחורה היתד, חברתו.
• אבסורד. בבאר־שבע נאשם אדמונד
סרוסי בבעילת קטינה, טען בחקירה כי
לא מתקבל על הדעת להאשים אותו בעבירה
מסוג זה.
• שיטות מיקצועיות. ביפו דקר
משה חיט את מלכה תופר במחט, הסביר
כי עשה זאת מפני שהיא גנבה מחנותו
סיכות־ביטחון.

תל־אביב, בן־יהודה $9
העולם חזח 1473

עו פ ה טן

איו רו תיאבון
לפגי 18 שנה היה בחיפה אדם אחד. נחמיה
גרינברג. גם יוסף אלמוגי היה.
נחמיה גרינברג עשה הכל. הוא יסד את הנמל.
לא את הנמל, את האירגון של הנמל. הוא אירגן
את הפועלים. אלמוגי גם עזר. הוא דאג להם
לקביעות בעבודה. הוא סידר להם נשפים. עד
שהוא בא, היו בנמל נשפים לא־מוצלחים. מאז
שהוא בא, כל הנשפים הצליחו. גם אלמוגי בא
לנשפים.
הוא סידר לפועלים שיכון .,גם אלמוגי סידר
להם.
כולם אהבו אותו נורא. גם אלמוגי. והוא
אהב את כולם. גם את אלמוגי.
עכשיו אלמוגי איננו. הוא נשאר לבד. גם אבא
חושי נשאר. אבל מי זה, בכלל, אבא חושי?
אף אחד לא יודע מיהו. הוא יודע. יבוא יום
והוא יספר. עוד לא הגיע הזמן.
בינתיים הוא יספר על עצמו :״אני עשיתי
הכל בנמל. מד. אני לא עשיתי בנמל? עכשיו
מה אני מקבל בעד זה? השמצות. כל בוקר אני
בא לנמל, ומה אני רואה? השמצות. וכל
ההשמצות האלה למה? כי יודעים שיש לי כוח.
רוצים להעביר אותי למערך. יודעים אם אני
הולך לבחירות לבד, בלתי־מפלגתי, הפועלים
בוחרים בי. הם לא רוצים. בגלל זה הם דוחים
את הבחירות, ומתחילים בהשמצות.
״בגלל זה אני בא בבוקר לנמל, ומה אני
רואה? השמצות. אומרים: נחמיה, זה, יש לו
מיגרשים. נחמיה לא דואג לפועלים. לא דורש
בשבילם חודש שלוש־עשרה. אני לא דורש
חודש שלוש־עשרה? אני הכל דורש בשבילם!
אין דבר שאני לא דורש בשבילם.״
לכן הוא שובת שביתת־רעב. עד מתי? ״עד
שהם יפסיקו עם כל ההשמצות האלה. אתמול
הפסקתי השביתת־רעב. אבל מה אכלתי מאת מול?
כלום. בבוקר אכלתי חתיכת־לחם. בצה־ריים
אכלתי ביצה. רק הלבן. הצהוב אני לא
אוהב. בערב שתיתי כוס תה עם חלב. אני לא
לאאוכלכלום.
אוכל כלום. כבר חודש אני
אשתי אומרת: נחמיה בוא לאכול! ואני אומר:
לא יכול. אין לי תיאבון. חודש אני כבר לא
אוכל, וגם לא מעשן. אתמול אלמוגי בא והשפיע
עלי הרבה מאוד לאכול.״
מדוע אין הוא עובר למערך? .,אני עצמאי. אני
אישית לא בעד המערך, ולא בעד רפ״י. אבל את
אשכול אני לא מכיר. בן־גוריון אני מכיר. נפ גשתי
איתו שלוש פעמים. ישלי תמונה.
הצטלמנו ביחד. הנה. זה הוא, וזה אני. כאן,
על ידו. זה אני. הוא בא אז לבקר בנמל.
אומרים הוא פשיסט. מה שאני ראיתי אותו,
הוא לא נראה פשיסט.
״גם אלמוגי לא פשיסט. אלמוגי זה בין־אדם
מה שאפשר לדבר איתו. הוא מבין את העבו דות,
ותומך בפועלים. גם אני תמכתי בפועלים.
מה אני לא עשיתי בשביל הפועלים?
״אלמוגי זה איש־עבודה. לא סנוב. זה העיקר.
אני לא פגשתי בן־אדם כזה מה שעוזר כל־כך
הרבה. פעם אני נסעתי לתל־אביב, והוא הפך
את העולם בשבילי. גם אני הפכתי את העולם.
שנינו ביחד.
״לי יש אידיאולוגיה. אני לא יכול לשנות. בן־
אדם לא יכול להיות שני פרצופים. אני הולך
לפי האידיאולוגיה שלי. אני לא משקר. גם
אלמוגי לא משקר. אני בעד אלמוגי. משה בהט,

אני לא יכול להגיד עליו שום דבר. אני באופן
אישי לא כל־כך חבר שלו. אני באופן אישי חבר
של אלמוגי.
״באו אלי ואמרו לי: כל הגדולים במערך.
אשכול במערך. גולדה במערך. אבא במערך.
אמרתי: אולי הם כן. אני לא.״
״לי יש אודיאולוגיה.״
למה, בעצם, מפא״י התפלגה? כי נחמיה היה
באותו זמן בחוץ־לארץ .״אני עשיתי כל המאמ צים
שלא יהיה פילוג. אני אמרתי ליוסף שיעשה
הכל שלא יהיה פילוג. אמרתי לו שזה לא
טוב. אבל מתי שהיה הפילוג אני לא הייתי
כאן. הייתי בחוץ־לארץ. היו חילופים של פועלי
נמל עם הפועלים של רוטרדם. זה אני אירגנתי.
אני עשיתי הכל בנמל.״
ולמה לא בחרו בו לחבר־כנסת? כי הוא לא
רצה .״אמרו לי: תעבור למערך, ונסדר לך
ללכת לכנסת. מקום ריאלי. לא הסכמתי. הזמינו
אותי ללכת לעיריית. לא הסכמתי. הזמינו אותי
ללכת להסתדרות. מקום ריאלי. לא הסכמתי.
״אני היום בלתי־מפלגתי. אבל אם אתמול
הייתי טוב בשביל אבא חושי, למה עכשיו אני
לא טוב? אתמול הלכתי אחריו כמו עם עיניים
סגורות. אבל זה לא היה בשבילו. זה הכל
עשיתי בשביל אלמוגי.
״מה? אומרים שהוא לא אינטליגנט? האינטליגנציה
שלו יותר טובה משל כולם. הוא יותר
אינטליגנט ממה שאחד שגומר אוניברסיטה.
למה? כי הוא מדבר אמת. הוא לא משקר. זה
אינטליגנציה.
״אינטליגנציה זה לא הכל. יכול להיות אינטליגנט
ומשקר כל הזמן. יכול להיות אינטליגנט
ולא יודע מנהל עניינים. אלמוגי יש לו שכל
הרבה. תיכף תופס את העניינים. אומרים לו יש
אנייה עם תפוזים. תופס. אומרים לו יש אנייה
עם ארגזים. תופס. זה מומחה לעניינים. כל מה
שאומרים שהוא לא מתאים להיות בממשלה, לא

חושי יעשה את הבהירות לנמל תיכף ומיד,
בעוד שבוע או שבועיים.״
אולי הדיעות שלו לא מתאימות לדיעות של
חושי? ״לא מתאימות? למה לא מתאימות?
איזה דיעות לא־מתאימות יש לו? אף פעם לא
היו לא דיעות. אין לו דיעות. למה לא מתאי מות?״

שבווח
בבת אחח
כשבן־יהודה נשא את עלית לאשה, הוא לא
ידע שכעבור שלושה חודשים יוולדו להם ארבעה
ילדים. זה קרה השבוע. הם נולדו. עכשיו הזוג
אינו יודע מה לעשות. מאיפה הם ימצאו ארבעה
שמות בבת אחת? הם בכלל לא התכוננו לזה.
והבעיות הכלכליות והילדות הקשה.
מובן שכשבן־יהודה נשא לאשה את עלית,
הוא לא יכול היה לדעת שכעבור שלושה חודשים
יוולדו לו ארבעה בנים. לכן הוא נשא
באותו זמן, לאשה׳ גם את חווה. לא עלה כלל
בדעתו שכעבור שלושה חודשים גם חווה תלד
לו שלושה ילדים. עכשיו הוא אובד־עצות. שבעה
ילדים בבת אחת! הוא רוצה למסור את כולם
לאימוץ.
בן־יהודה וחווה הכירו האחד את השנייה עוד
בגיל צעיר. בבית הוריהם. הם היו אח ואחות.
מרגע שנולדו, היו ביניהם יחסי־קירבה הדוקים
מאוד.
הם התחתנו וחיו חיי אושר. לא עבר זמן רב
ואשתו הראשונה, חווה, התחתנה עם אביו,
יהודה. היא ילדה לו את אשתו השנייה. היא
ילדה לו גם את יורם פרידמן, אבל הוא היגר
במשך הזמן מהארץ.
האב, יהודה, עלה לארץ עוד לפני מלחמת־השיחרור.
אומרים שהוא נולד לאחת המשפחות
המיוחסות ביותר בחבש. יש גם שמועות שהיה
שם איזה סקנדל, הוא התאהב בקטינה והמשפחה
התנגדה לנשואין. אומרים שבגלל זה הוא
עלה לארץ.
אשתו, שבע, נולדה בטראנסוואל. היא עלתה
לארץ קצת אחריו. הם השתייכו, שניהם, לאיר-
גון יוצאי אפריקה. שם הם הכירו האחד את
השנייה. לכן הם התחתנו.
האבא הרוחני של כל המשפחה הזאת הוא
הפרופסור לזואולוגיה שולוב, הוא יודע את כל
ההסטוריה והרכילות שלה.
״הבעייה בלידות־חורף אצל אריות,״ הוא מס ביר׳
״היא שהוולדות שנולדים בחוץ מתלכלכים
מהגשם. הלביאה מסרבת לקבל אותם, ויש
סכנה שהם ימותו. לכן אנחנו מוסרים אותם
למשפחות לאימוץ.
״הם גדלים בבתים הפרטיים שלושה חודשים,
מקבלים טיפול טוב ואוכל טוב. כעבור שלושה
חודשים הם חוזרים לגן־החיות. כי כעבור
שלושה חודשים הם מתחילים להיות מאד מסו כנים.

זאת אומרת מסוכנים? האריה יכיר
את האדם שטיפל בו גם לאחר שנים, הוא
ילטף אותו בכפות רגליו׳ וילקק לו את פניו.
אבל אם משהו יבהיל אותו, אם מישהו זר
יעבור במקום, מיד הוא יסגור את שיניו ויוציא
את ציפורניו. זוהי חיית טרף.״
הנה, למשל, המאמץ של יהודה. היה בא מדי
פעם לבקרו. יהודה היה מלטף אותו, מלקק
אותו ומשתעשע איתו .״יום אחד, אני לא יודע
למה, שרף לו המאמץ את רגלו בסיגריה בוערת.
האריה התחיל להשתולל, בכל העיר שמעו את
״אני באתי. שמעתי מה שקרה,
שאגותיו.
ואמרתי לאותו איש ללכת ולא לחזור יותר
לגן־החיות. עברו חמש שנים מאז. יום אחד
מזעיקים אותי בטלפון. מה יש? האריה משתולל.
פוחדים שהוא ישבור את הכלוב שלו. רצתי
מהר לגן־החיות, ומיד ראיתי בקצה של הגן את
אותו המאמץ. אמרתי לו לעזוב את הגן. האריה
נרגע. זו חיה חכמה, היא אוהבת כל חייה את
אלה שהיטיבו עמה, ושונאת כל חייה את אלה
שהכאיבו לה.״
מישהו רוצה קשרים טובים עם הדור החדש
של האריות בארץ? בבקשה. שבעה גורי־אריות
עומדים לאימוץ. צריך רק להיזהר. הם לא אוה בים
לא ריפודי־מיטות ולא נעלי־בית של
גברים.

גרינברג (שמאל) עם אבא
מבינים כלום. הוא מתאים יותר מכולם. אם היו
יודעים איך הוא עזר לי בנמל ! אני הכל
עשיתי, בכוחות שלי. גם הוא. אז למה אומרים
שהוא לא יכול להיות בממשלה, בטח יכול.
״עשר שנים לא היה לנו שיכון. עכשיו בונים
55 בתים. אני עשיתי את זה. גם הוא. עכשיו
אומרים הוא לא אינטליגנט. לא מתאים לכנסת.
כל אלה משמיצים. יש להם כסף, והם משמיצים.
רוצים לזרוק אותי מהאירגון של הנמל. אבל
אני אעשה להם משפט. אני אעשה שביתת־רעב.
אני לא אתן להם להשמיץ ככה בן־אדם
שאת כל החיים שלו נתן לנמל.״
יומיים תמימים הוא שבת. הוא דרש שהבחי רות
למזכירות פועלי הנמל ייערכו בזמן, וש־וועדה
מיוחדת תבדוק את ההשמצות נגדו.
הוא לא אכל כלים. הוא היה יכול להמשיך
אבל לאחר יומיים הוא הפסיק את השביתה. מדוע?
״כי אלמוגי בא אלי בערב, עם אשתו, ועם
גלזר. הוא אמר לי: תראה מה אתה עושה לי.
עכשיו יש שמועות שלי יש חלק בזה. אתה עושה
לי צרות. אתה מקלקל לי. בהשפעה שלו התחלתי
לאכול.
״הוא הבטיח לי שההשמצות יפסקו. הוא
הבטיח שיהיו בחירות. הוא אמר שלפי דעתו,

מספד 1473

שנה 29

כ״ט חשץ תשכ״ו24,11.196.5 ,

המחיר

פרסום משמ*>ן וכוזב הפר !נידום
ונועד תמים לסנסציה עודמית!

המשפט הצבאי
סוניה

האם תסגונה זו
געתבמדיצודל?