גליון 1474 מתאריך 1 בדצמבר 1965

מספר 1474

המחיר 1. -ל ״ י

המשטרה

בכוח
את חוק השאבעס מזסיר הלינה למניעת כפייה דתית; ד״ר עוזי אורגן, כגדר סכוח

ר ס קו ה ת חיל ה בבנית
ה,שלב הרא שון של

כמד. דקות אחרי שנתקבל אורי אבנרי,
בשבוע שעבר, על־ידי נשיא המדינה, התקבצו
העתונאים והצלמים בפתח, המתינו
לצאתו. הם סברו כי הפגישה הפורמלית
תימשך כעשר דקות, כפי המקובל.
אולם הדקות הצטברו, ואבנרי לא יצא. לתמיהת
העתונאים, ארכה השיחה 45 דקות.
מה דובר בהי
על החלק הפוליטי של השיחה מספר אב־נרי
בזו״ח לבוחר. אך נסתבר כי היה גם
חלק אחר. נוסף על השיחה בין נשיא המדינה
וחבר־הכנסת, על הרכבת הממשלה
הבאה, התנהלה גם שיחה בין עורך עתון
ובין הקורא רם־המעלה ביותר בארץ.
הנשיא עצמו גילגל את השיחה לעבר
העולם הזח. הוא שאל אם יחולו שינויים
בעתון בעקבות כניסת הרשימה לכנסת.
הוא הדגיש שאינו מתכוון לחלק הפוליטי,
אלא דווקא לחלק השני של העולם הזה.
״החלק הבידורי?״ שאל אבנרי.
״זוהי אחת ההגדרות. יש גם הגדרות
אחרות,״ השיב הנשיא בחיוך.
נסתבר כי הנשיא מתמצא בתוכן העולם
הזה. אבנרי הסביר לו את הקשיים המיוחדים
המוערמים בפני עתון בלתי־תלוי, המוחרם
על־ידי המשק הרישמי והנאלץ לד,ת־

פרקליטנו, עורך־הדין יוסף בן־מנשה, תיק
עבה של חומר ראיות, של הצהרות ושל
נושאים לחקירת עדים.
ואז הסבר לנו כי משפט זר, יהיה משפט
מוזר ביותר. מכל מיני כיוונים החלו פונים
אלינו מתווכים, שנסכים לביטול המשפט.
השבנו, כי הקובל רשאי לבטל את קובלנתו
בכל רגע. אולם אז יהיה עליו לשלם הוצאות
משפט ופיצוי על הטירחה שגרם. באשר לנו,
השבנו, הרי אנו מעוניינים בהחלט כי משפט
זה ייערך.

עד כה הספיקו להופיע מספר עדים מטעם
הקובל, כמעט כולם בחורי־ישיבה או עסקנים
דתיים זוטרים. העד הרציני הראשון
היה ראש המועצה של נצרת עילית, מרדכי
אלון. אולם עדותו נפסקה באמצע, כאשר
הודיע בא־כוה הקובל כי עליו ללמוד תחילה
את החומר וכי בכוונתו למצוא דרך לגמור
את העניין מחוץ לבית־המשפט.
השבוע עלינו שוב לירושלים, חפצים בהמשך
הבירור המשפטי. אולם הקובל סבר
אחרת. הוא פנה לשופט בבקשה לדחות את
המשך הבירור. נימוקו הפעם: מכיוון שאורי
אבנרי נבחר בינתיים לכנסת, ומכיוון ש

3,000ל״י
בעת ההרשמה
משכנתא ללא הצמדה — 16,500ל״י
היתרה עד לכניסה

ההרשמה 5 ,ד —״3,000י ״ל״י י 3 6 0 0 0
בעת: י ,י 7 משכנתא ללא הצמדה
היתרה עד לכניסה

— 18,000ל״י

אורי אכנרי כשיחה עם נשיא המדינה

תנאים אלה מוצעים לרוכשי דירות בשלב א׳
שמספרן מוגבל

למעונינים תנתן עזרה במימון מכירת
דירתם הקודמת.
פרטים :״רסקו״ ת״א, מחל. המכירות, רח׳ הר-סיני ,1טל 622211 .
פרסום ד״ר יעקבסון

פו לי ם כני קו ס

השבוע נפתחים
קורסי ערב
חדשיים

בניו

מכונות

פנים)ר ה
ועיצובטו

א ר כי
וכולל ריהוט

גרפיקה שימושית
רדי 1־ אלקטר 1ניקה
פרטים והרשמה 17—20 ,9—13 :במשרד ביד,״ם, ת״א
רחוב סמולנסקיו 7פינת בן־יהודה ( 90 מול השופרסל)

קיים על תפוצתו. הדבר הכתיב לשבועון ה־מסויים
שיטות משלו.
אחרי ויכוח של כמה דקות על נושא זה,
התעניין הנשיא בהשכלתו של אבנרי, נדהם
לשמוע כי לא סיים את בית־הספר היסודי,
מפני שנאלץ להרתיח את לחמו מגיל . 14
״אם כן, איפה למדת עברית?״ שאל הנשיא
כמר, פעמים.
התערב מנהל לשכתו, גדעון שומרון :״אפשר
ללמוד גם מחוץ לבית־הספר!״

באותה שעה שאורי אבנרי התקבל אצל
נשיא המדינה, ייצגתי אני את העולם הזה
בבית מכובד אחר בירושלים. היה זה סיבוב
חדש במשפט שהגיש נגדנו עסקן דתי קנאי
בשם יהודה פלה.
כבר היו להעולם הזה משפטים לא־מעטים
בימי הופעתו, אבל מעולם לא היה לו משפט
כה מוזר כמו זה שהוגש על־ידי פלה. העילה
למשפט היתד, פירסום כתבה בהעולם
הזה ,׳אודות חוברת שהוציאה קבוצה הקוראת
לעצמה פעילים דארצות־הברית. חוברת
זו התיימרה לתאר את מצבם הנורא של
תושביה הדתיים של נצרת עילית, ואת נגישות
השלטון החילוני. מרכז הפירסומים:
פירוק שלושה בתי־הכנסת על־ידי אנשי המועצה
המקומית.
העולם הזה הציג את תוכן אותה חוברת,
טען כי התמונה המראה יהודים מצילים כלי־קודש
בשעת הריסת בית־הכנסת היתה מבו־יימת,
ובאה לפברק פוגרום, לצרכי התעמולה
והשנור של מחברי אותה חוברת.
זאת פירסמנו, בהסתמך על הוכחות הנמצאות
בידינו. על כן, כאשר הגיע כתב־התביעה
של יהודה פלה — שלא הוזכר כלל
באותה כתבה — שמחנו על כי תינתן לנו
הזדמנות להוכיח בבית־משפט כיצד נאסף
החומר לפירסום. שמחנו לא פחות על ההזדמנות
שתינתן לנו לחשוף קטע בלתי־ידוע
ומדהים של החזית הדתית־הקנאית בישראל,
וקשריה הכספיים והאישיים עם חו״ל.
הוטל על כמה מחוקרינו הטובים ביותר
לאסוף חומר לא רק על הפעילים וארצות־הברית,
כי אם גם על הגורמים הסובבים
אותם. עוד בטרם נפתח המשפט, היד, בידי

מרגע בחירתו חלה עליו חסינות פרלמנטארית,
אי־אפשר לנהל נגדו משפט.
הפתעתו של השופט היתד, מובנת. שכן,
אפשר היה לצפות כי בקשה מסוג זה תוגש
על־ידינו אנו, ולא על־ידי הקובל. שכן
הוא אשר הגיש את המשפט, והוא אשר
צריך להיות מעוניין בהמשכו. ואילו פרקלי־טנו
ביקש בכל תוקף מן השופט לבל ידחה
את השמיעה. לבסוף קיבל השופט את בקשת
הקובל, ודחה את המשפט.
קשה לדעת אם אומנם יתחדש המשפט אי־פעם.
אם לא, יהיה זה המשפט הראשון שאנו
נצטער על הפסקתו.

במשך 15 שנות קיומה של המערכת
הזאת, היה העולם הזה תמיד כתובת לאזרחים
שאיכפת להם, או שכואב להם. אל
משרדי המערכת הופנו אלפי תלונות של
אזרחים אשר איש לא רצה להקשיב להם.
תמיד זכו פניות אלה. להבנה ולטיפול
המערכת. הן נבדקו, ובמידה שנמצאו צודקות
טיפלו בהן חברי־המערכת כמיטב יכולתם.
עתה יושב עורך־העתון בכנסת. דבר
זה לא יביא לניתוקו או לניתוק העולם
הזה מבעיות האזרח ותביעותיו, אלא ל־היפך.
מעתה לא יסתיים הטיפול. בפניות
אלה במיסגרת העתון, אלא יועבר גם לטיפול
הסיעה בכנסת.
לצורך זה הוקמו שתי ״לשכות תלונות״
ראשונות, האחת בחיפה (ת.ד )1864 .והשניה
בתל־אביב (ת.ד .)136 .כל אזרח ה־מעוניין
בבירור כלשהו, המבקש להציע
משהו, או הרוצה להגיש תלונה על עוול
או קיפוח מידי המנגנון, יוכל לפנות בכתב
לאחת משתי כתובות אלה. צוות מיוחד
יבדוק את טענותיו, ואם ימצא לנכון יזמינו
לפגישה אישית. המשך הטיפול יוטל על
שני הכלים העומדים עתה לרשותנו: העולם
הזה, והסיעה בכנסת.

ה עו ל ח הזר 1474 .

.ב37י האן > 32ה הד א;י > 0

מציגים

מחוטי 1כן־ *7רך

< תנ \ 7ררן ^100
^ 1ו £ 0ק 5

81 דז ס?׳ /0

בכל חנויות איוניר בארץ

סניס ־ י ב ! דידיא צגוו־ךבגהרץ •
העולס הזה 1474

מכתבים
קומנדו ככנסת
התמונות המראות את ח״ב אורי אבנרי
וח״ב דויד בן־גוריון מדברות בעד עצמן,
ואין צורך להוסיף מילים.

משה בן־־דויד, גבעתיים
התגלגלתי מצחוק למראה התמונה של
דויד בן־גוריון מתבונן בעורך השבועון ה־מסויים.
אני מת לדעת אם זאת הפעם הראשונה
שהם רואים זה את זה מקרוב.

אפריים לוי,

יפו

רשמית, כן.

הייד פרק ישראלי
שיירות השלום ושיירת השבת שלכם אינה
תחליף למאבק ברחוב.
יש אצלנו הרבה
דברים שירשנו
מתקופת המנדט. אני
מציע שנחקה את האנגלים,
יונקים אצלנו
הייד־פרק, או
מועדון־ויכוחים ססגוני
מסוג אחר.

אריה פרוהאוף,
חיפה

יושם־ראש
ערכי

פרוהאוף

למרות שהצבעתי
בעד רשימת העולם הזה — כוח חדש, נדהמתי
כאשר הציע אורי אבנרי לבחור למשרת
היושב־ראש, ערבי. האם גם בסוריה ובירדן
היו מציעים יהודי למשרת יושב-
ראש הפרלמנט?

שושנה פרידמן,

חיפה

מיטב ברכותי לחבר־הכנסת החדש, שכבר
בהופעתו הראשונה שבר את המסורת של
המוסד הזה.
נאום הבתולין שלו, בו הציע לבחור ח״ב
ערבי לתפקיד היו״ר, הפיג את חששותי
כי הכנסת תרסן מעט את רוח־הקרב שלו.
אני שמח לציין כי התבדיתי.

עוזי דרומי,

תל-אביב

ההצעה אינה נראית בעיני מכמה סיבות.
ראשית, אין די חברי־כנסת ערבים המתאימים
למשרה רמה זו. מבין חברי־הכנסת מטעם
הרשימה הקומוניסטית אי־אפשר לבחור
את היושב־ראש.
מצד שני, מגוחך יהיה לבחור לתפקיד זה
קוזיזלינג של מפא״י. נשאר רק נציג מפ״ם,
שהוא מיעוט מבחינה לאומית, ועל־כן לא
מגיעה לו משרת היו״ר בכנסת בעלת רוב
יהודי, כשם שאינה מגיעה לנציג מפלגת
קטנה.

יוסף אורון,

הצעתו של אורי אבנרי הוצעה בעיקר על
רקע של יצירת אווירת שלום ודו־קיום במרחב
ובמדינה. אן גם מבחינת אחוז ה ערבים
בכנסת, בוודאי מגיע להם תפקיד של
סגן יו״ר — ונאה היה אילו הציע המערך
או מפ״ם למנות אחד מחבריהן הערביים
לתפקיד זה.

מ כון ת ל ־ א בי ב

אלג בי 3( 27נומוגוב)1

החודש נפתחים קורסים ערב

דדיו— אלקטרוניקה
*חשמלאות רכב בנין • מכונות •
-בחינו ת מטעם משרד ה עבוד ה-

התחנה ליעוץ
בשאלות מין ונשואין
פתוחה בימים שני וחמישי
בבית שטראוס, רחוב בלפור , 14
תל־אביב, חדר מספר ,2בין
השעות 8 — 6.30 בערב.

בנין • מכונות • ארכיטקטורה

*אנגלית
100£ח 8ו\/ו\0 /

פרטים והרשמה8 :־ 1לפנה׳׳צ 8-4 ,בערב

י >זז =נ

יושב־ראש הכנסת ערבי? ודוזקא עכשיו?
מדוע לא לבחור איש עדות־המזרח, למשל?
ר. גולן, רמת־גן
גס להצעה זו יש מישקל, והיא תועלה
בהזדמנות מתאימה.

אכזיכ לא תכזיכ

*שר 17ש
׳ ס א שו סףוססק

ירושלים

ת״א,וח׳הנומל,39 טל 56980.
ו״ 1ידת 1,ינ-יב־

אני פונה בפעם המי־יודע־כמה לראש הממשלה,
לשרים ולפקידים למיניהם: הסירו
ידיכם מאכזיב!
באתי לאכזיב לפני 13 שנה כדי לחיות בה
בשלווה, ליצור כאן דבר מיוחד במינו ולשמור
על המקום הנהדר הזה מפני כיליון.
הקמתי מוזיאון לתפארת, אכסניה לשרות
הקהל, ומרכז בידור לתיירים. אבל למרות
הכל רודפים אותי כל משרדי הממשלה, המועצה
האיזורית, מנהל־מקרקעי־ישראל ו־ועדת־בניין־ערים,
כאילו הייתי אוייב־העם.
בכל יום מגיעים אלי צוזי־פינוי, צוזי־הריסה,
צוזי־סגירה, הזמנות למשפטים. כל
הזמן מתנהלת נגדי מלחמת עצבים בלתי־פוסקת.
בניתי
באכזיב טירת־קסמים, סמל ליוזמה
אישית, לחלוציות לאהבת־הארץ והנוף, ויד
זדונית ממוסחרת מנסה לחנוק את מפעלי.

אלי אביבי,

אכזיב

ביזוי המדים?
אני חושב שפרסום תמונתה של שרה לם
בשער העולם הזה
אינו מעשה מופת.
כי תמונה בנוסח
סטאלאג ישראלי אינה
מוסיפה כבוד לחיילי
צה״ל, ומכתי־מה
את שמו הטוב
של צבאנו ברחבי העולם.
בשבועון
הטוען
לזכות העיתונות־ה־חופשית,
מן הראוי
לדעת מה מותר ומה
אסור לפרסם, איזו פילין תמונה אפשר להציג
על השער ואיזו תמונה פוגעת בטעם הטוב.

אליהו פילין,

פתח־תקווה

שרה לם יושבת אומנם בבית־הסוהר, אבל
תמונותיה מקשטות את הגדולים שבעיתוני
העולם. אני חושב שזאת הנקמה הטובה ביותר
באלה שדאגו להשמיץ אותה ולפגוע
בכבודה, על־ידי הדלפות מכוזנות, כוזבות
ומשמיצות לעיתונות הישראלית.

דני גילעדי, חיפה
הייתי נותן הרבה כדי לראות איך נראית
הקצינה ששפטה את שרה לם ושלחה אותה
למאסר.
האם גם היא דומה לסופיה לורן?

אלי כדק,

תל-אביב

דבר אחד ברור: בין מושגי המוסר של
דורה של שרה לם (שהוא גם דורי, ברוך
השם) ובין מושגי המוסר של הדור הקשיש,
המייוצג על־ידי מפקדותיה, רובצת תהום.

דויד שפיר,

חיפה

שרה לם היא בחורה טובה ותמימה, ואתם
ניצלתם אותה לרעה. אל תספרו לי
שלא ידעתם כי תמונתה
בבגדים ובכובע
צה״ל לא תסבך
אותה במשפט־צבאי.
אני זוכר היטב
שכתבתם בזמנו כי
הרדיפה של אלופי
צה״ל אחרי סופיה
לורן האמיתית היתד,
ביזיון לצר,״ל.
גם תמונת־השער
המראה את ״סופיה
לורן שלנו״ בבגד
נחום
ים היא ביזיון לצד,״ל.
דרך־אגב,
אני מכיר את שרה לם מהצבא,
והייתי הראשון שגילה את הדמיון בינה ובין
השחקנית המפורסמת.

יחזקאל נחום,

רמלה

מכל הפרשה הזאת נודף ריח מסויים —
ריח של הצבא הפרוסי של ימי הקיסר.
מה פירוש הדבר ״ביזוי מדי צה״ל״י
מושג זה לקוח מתקופה בה נחשבו מדי הצבא
כמייצגות את קדושת הקיסר או המלך,
שמלכו ״בחסד אלוהים״.
אולי היה במיקרה של שרה לם מקום לדבר
על ״לבוש בלתי־נאות״ .אך השימוש
במושג ״ביזוי״ מוכיח שמישהו אצלנו מחקה
באופן?יוור -מושגים שהם זרים ולזרא, תחת
לשקוד על רוחו המקורית של צבא־ישראל.

חיים גור,

הנאה בגשם ובכל ימי החורף

_מס<7

בג ש ם בר וחובקור
לנוחיות וחמימות
להופעה נאה איו קו ב
ממעיל ג שם ד 7אולן המעיל המהודר וה חדי ש
ב מב חר רב של דוג מ אות וגוונים. דו ח ה מים, קליל,
מחמם ומאריך ימים.

0101011

בי דיארלן בדוס־יף לך רדן...

תל-אביב

סוחרי הכדורגל
יש בארץ הזאת כמה עשרות אנשים שהשתלטו
על הכדורגל הישראלי. הם אינם
מרשים לאף אחד למתוח ביקורת על הצורר,
שבה הם מנהלים את הנבחרת, או
על המאמן הלאומי, אותו רכשו במחיר
עצום, ושהמשחקים האחרונים הוכיחו כי
אינו שוזר, את הכסף.
היחידי שהיה מוכן להסתכן ולגלות את
פרצופו האמיתי של צ׳יייץ׳ היה חיים לווין
(העולם הזה .)1472

הוא גילה רק טפח ממה שנעשה כיום על
המיגרשים, במסדרונות ההתאחדות, ומאחורי
(המשך בעמוד )6
העולם הזה 1474

תל־אביב, בית ציוני אמריקה
בריינין ,3טל 234630 .
(גם לפני הצהרים)
חיפה:
בית ארדשתיין, בית רוטשילד
״צבר״ כפר־סבא

מכתבים
(המשן מעמוד )5

הקלעים, אבל האמת כולה היא הרבה יותר
מרה.
אני לא מצרף את שמי, כי אני קרוב מדי
לנעשה בתחום זה, ודברי בוזדאי לא ינעמו
לעסקני הספורט.

קורא,

תל־אביב

מטרות נעלות
הכתבה השבועית שלכם בעמודים הפנימיים
של העיתון אינה
מוצאת חן בעיני.
אתם מנצלים לרוב
את העמודים המרכזיים
כדי לפרסם
תמונות של בחורות.
אני
מציע שתשתמשו
בעמודים אלה
למטרות נעלות יותר.

נאשם
ופאב,
ופאב

מקווה־ישדאל

הקצין והטרמפיסטית

אם יגלו שקצין־המשטרה באמת שידל את
הסטודנטית המיסכנה, צריך לפרסם את שמו
כדי שכל הציבור יידע מי הוא.

משה קוסיוף,

ירושלים
והסרנד שני האמרתם
שני

בכתבה
שלכם על קצין־המשטרה
פיסטית היו כמה רמזים עדינים על
צדדים הקשורים בפרשה. מדוע לא
בפה־מלא את כל הידוע לכם על
גיבורים ועל ליל־השידול?
מדוע לא פירסמתם את תמונתו של קצין־
המשטרה בלי כתם שחור,
האם אתם חוששים מפני תגובה משטר־תיתז

אליהו
כן־הורין, יפו
כאשר נאסר לפרסום שם הסטודנטית, לא
היה זה מוצדק לפרסם את שם הצד תשני.

היו זמנים שטרמפיסטיות תמימות נזהרו
מפני נהגים צעירים, שחיפשו חתיכות על
הכביש. אחר־כן־ פשט הנגע ועבר אל גברים
נשואים ואנשים סולידיים. עכשיו גס קציני־משטרה
מנסים לצוד חתיכות על הכביש. עד
היכן הגענו?

דליה אשרי,

תל־אביב

כצל הצלב
אני נמצא בארץ יותר מאחת־עשרה שנה,
ועד היום לא זכיתי לקבל עבודה, חוץ
מימי בחירות.
אנשי המועצה המקומית בקריית־מלאכי
הבטיחו לי לפני הבחירות שיהיה בסדר,
אבל הבחירות כבר עברו, ואני וחברי עדיין
מחוסרי־עבודה.
בשבוע שעבר החלטנו כמה חברים ש
כהן
והצלכ
אנחנו נמיר את דתנו. עשינו הפגנה והחזקנו
ביד צלב גדול. עכשיו אני רוצה שכל הארץ
תדע: אם לא ידאגו לנו לעבודה, ואם לא
יפסיקו לקפח אותנו בלישכת־העבודה המקומית
אנחנו נפנה למוסדות הנוצריים ונמיר
את דתנו.

רוני כהן,

קריית־מלאני

זכות קדימה כמדור זח תינתן
למכתכיחם של קוראים המצרפים
את תצלימיהם למכתכים.
העולם הזה 1474

*עדת־החוץ-והכטחון יכלה להיות הוועדה החשובה
| בי תר מבין תשע ועדות הכנסת.

היא רחוקה מלהיות כזאת.

רחוקה מאד־מאד.

להקים ועדת־חינוך־ובטחון, ועדת־חוץ־וכלכלה או יעדת־כלכלה־וחינוך.

ה*ן ןשר יהודים טובים — כולם יהודים וכולם
ן 4טובים — מהווים ועדה מכובדת זו.
מי הם?
הם נציגי המש הסיעות הגדולות בכנסת.

היו לכף שתי סיבות. שתיהן אופייניות לאיש
ולתקופתו.
אידיאולוגית,

לא במיקרה. כי זה הכלל שנקבע בכנסת :
רק אדם השייף לסיעה גדולה יכול להיות
מהימן מבחינה כטחונית, מומחה מבחינה
צבאית וגאון מבחינה מדינית.
ח״כ השייך למפלגה קטנה יכול להיות מומחה לענייני
עבודה, למשל, או לענייני תרבות ופנים. אך המומחיות
הצבאית־מדינית נובעת כל־כולה מן ההשתייכות למפלגה
גדולה.
אם תקום מחר סיעה קטנה של שני ח״כים בכנסת,
שאחד מהם הוא רמטכ״ל־לשעבר והשני שגריר־לשעבר בוושינגטון,
לא יינתן לה ייצוג בוועדת־התוץ־וד,בטחון. ה־רמטכ״ל
יישלח לוועדת השירותים הציבוריים, ויעסוק בענייני
סעד. השגריר יישלח לוועדת הכלכלה, יישמע דו״חות
על בעיות בית־החרושת לסוכר.

ב אין קשר, מדוע נוצר הקשר? מדוע יצר ה יד
\ 4בן־גורי!ן, בימי שיאו, זהות זו של חוץ־ובטחון?
ישנה

משמעות

למושג

״חוץ־
מבחינה ובטחן״.
הוא בא לשלול את עצמאות השיקול המדיני. הוא בא
לקבוע מראש כי המדיניות משועבדת כולה לשיקול
הצבאי. שצורכי הרכש של הצבא אינם גורם אחד מני
רבים המשפיעים על המדיניות, אלא הגורם הבלעדי.
כלומר: הוא בא לקבוע מראש כי מדיניות־החוץ של ישראל
תנוהל על־ידי משרד־הבטחון, בהנהלת דויד בן־גוריון

כי גם רמטב״ל אינו מהימן, כשהוא שייף
לסיעה קטנה. והשגריר הופף שוטה גמור כ
ענייני־מדינה, ברגע שהוא נוטש את המפלגה
הגדולה שהפכה אותו לשגריר.

השם ״ועדת־חוץ־ובטחון״ נושא בחובו אידיאולוגיה
שלמה. האידיאולוגיה של תקופת
דויד בן־גוריון.
בשום פרלמנט בעולם אין ועדה האחראית גם לעניינים
הצבאיים וגם למדיניות־החוץ,

בכל פרלמנט בעולם -ללא יוצא מן הכלל
אלה הן שתי פונקציות שונות לגמרי.ואכן — מה הקשר בין השתיים?
ועדת־הכטחון צריכה לעסוק בפיקוח הפרלמנטארי על
מערכת־הבטחון העצומה. זהו ג׳וב נכבד מאד לכל מניין
של 19ח״כים. כי אין במדינה כולה גוף חשוב יותר,
גדול יותר ומסועף יותר מצה״ל ושאר שירותי־ד,בטחון.
דרושה התמחות מרוכזת של שנים כדי להבין את בעיות
המערכת הזאת.
ועדת־הח ץ צריבה לעסוק בפיקוח על מדיניות־החוץ
של המדינה, על יחסיה עם מדינות זרות ופעולת השגרירים.
גם זהו שטח גדול מאד, אחראי מאד, שיכול
להעסיק בהחלט 19 אישים מדיניים ממדרגה א׳.
מה הקשר בין שני השטחים?
אין שום קשר סביר.

מומחיות צבאית אינה קשורה בנסיון מדיני.
גנראל דגול יכול להיות כור גמור ביהפי־חוץ.
יש מדינאי מזהיר שאינו יודע מאיזה צד של
הרובה יוצא הכדור.
אפשר לטעון, כמובן, שכל דבר בעולם קשור בכל
דבר אחר. יחסיו של אדם עם אשתו משפיעים על כושר־העבודה
שלו בבית־החרושת. אך באותו צדק אפשר היה

במרוצת הזמן הפכה ועדת-החוץ־והכטחון
זרוע של הרשות המבצעת -כלפי הרשות
המחוקקת.
כמה מחברי הוועדה כבר הגיעו להזדהות מלאה עם
ענפי הרשות המבצעת. מבחינה נפשית שייך ח״כ יזהר
הררי, למשל, למשרד־החוץ לא פחות מגולדה מאיר, ואולי
יותר מאבא אבן( .לא במיקוד, צורף הררי השבוע לוועדת־החוץ־ור,בטחון
מטעם המערך — אחרי שלא זכה למקום
בה מטעם סיעתו ד,ליבראלית־ר,עצמאית, שהיא קטנה מדי).
אצל כמה מחברי הוועדה מורגשת תוצאת ישיבתם
הממושכת בה גם בסגנון החיצוני. במפ״ם מתלוננים כי
ח״כ יעקוב חזן, למשל, משתמש לא פעם בלשון הקרובה
יותר למילון משרד־החוץ מאשר לאידיאולוגיה, המארכסיס־טית־לניניסטית־בורוכובית
של מפ״ם. למשל: כמו קול-
ישראל בימי בן־גוריון, הוא מדבר על ״הרודן המצרי״ ועל
״היטלר של המזרח התיכון״.
אם הרשות המבצעת רוצה להשתיק משהו — מספרים
אותו נציגיה לוועדת־החוץ־וד,בטחון. אם הם רוצים להוריד
משהו משולחן הכנסת — מוסרים אותו לוועדה זו.

׳ ^ הכנסת מדובר על־כך בגלוי.
אחד הח״כים הוותיקים והנבונים ביותר, שנכח בישיבה
בה מחיתי נמרצות על חלוקת המקומות בוועדה בין המפלגות
הגדולות, לחש לי :״שמח שלא ניתנים לך לשבת
בוועדה זו. היית מתנוון שם!״

האם אפשר לתקן את המצב, להחזיר לכנסת
את הפיקוח על ענייני־החוץ וענייני-הבטחון?

כף נקבע מראש כי אין כל קשר בין כשרונו
האינדיווידואלי של חבר־הכנסת, נסיונו הצבאי
או המדיני ויכולתו לתרום משהו לעבודת הוועדה
-לבין סיכויו להשתייך אליה.

ך* הרכב האישי של הוועדה משתלב יפה בהרכב
1י הנושאים שלה. יתכן שנכון כאן הכלל ״הא בהא
תליא״.

ן אחרי שהוועדה התפטרה מתפקידה האמיתי — לפקח
מטעם הרשות המחוקקת (הכנסת) על הרשות המבצעת
(הממשלה) — היא קיבלה על עצמה פונקציה הפוכה.

בקיצור: הוועדה, שהיתה צריכה להיות
מכשיר פרלמנטארי מרכזי, הפכה מיטרד פר
למנטארי.

ל זה ידוע לכל חברי־הכנסת המפוכחים. במזנון
איך
נוצר מצב אבסורדי זה?
כמו כל האבסורדים במדינה, מקורו בתחבולה. רוב הי
כנסת לא רצה בשעתו לתת לקומוניסטים דריסת־רגל בענייני
צבא, מפני שפיקפק במהימנותם הבטחונית. תחת
לומר זאת ביילי־לב, ולתת לקומוניסטים להתווכח על־כך
בגל י, נמצאה תחבולה אופיינית כשהיו לקומוניסטים
חמישה ח״כים, נקבע שרק סיעה בעלת שישה מנדאטים
ויותר תהיה מיוצגת בוועדת־החוץ־והבטחון זוגם בנשיאות
הכנסת ובוזעדת־הכספים הכל־יכולה).

יצרן־מליצות קשיש, השייך למפלגה גדולה, עדיף על
נאפוליון — אם זה יהיה שייך, חלילה, לפועלי אגודת־ישראל.

פיקוח
של ממש על שני תפפידים מרכזיים
של הממשלה.

*הו אפון. אבל זהו רק חצי האסון האמיתי.

יו״ר הגיר הכהן: יך לפה
ופמלייתו, וכי למשרד־החוץ אין אלא תפקיד טכני־ביצועי:
לנהל את חליפת־המכתבים עם השגרירויות.

בישיבה הראשונה של ״הוועדה המסדרת״ ,עוד לפני כינוס
הכנסת, הצעתי להפריד בין ועדת־ד,בטחון וועדת־החוץ.
הצעה זו נדחתה מיד. בישיבה השניה חודשה אותה ההצעה
על־ידי יוחנן באדר, שלא נכח בישיבה הקודמת, והיא
נדחתה שוב( .קוריוז: כאשר אני הצעתי זאת, הצביעו
נציגי גח״ל נגדי. לאחר־מכן נאמר לי, שהיתר, זאת טעות).

ברור שהשלטון הקיים אינו מעוניין בתיקון
אמיתי של המצב. כי הוא נוח לשלטון, ומתאים
למגמותיו היסודיות.

**׳טבוע הוצעה הצעה אחרת, בחו.י המערך דווקא:

מבחינה רחבה יותר, אופיינית תפיסה זו
למישטר שאינו מאמין ואינו מעוניין בשלום.
כי רק כאשר השלום אינו מצוי ואינו רצוי,
אפשר לשעבד את מדיניות־החוץ כולהל 1 1לתקן את המצב על־ידי שינוי פרסונאלי.
אנשיה בטחון.
הוצע ליטול את תפקיד יושב־ראש הוועדה
זהו צד אחד של המטבע הבן־גוריוני. הצד השני אופייני מידי ח״ כ דויד הכהן, ולמוסרו לידי ח״כ
לאיש עוד יותר.
מטילים על 19 יהודים טובים את ה ישראל גלילי. כאשר אין ספק כי ח״כ גלילי הוא בעל עבר בטחוני מפואר,
טיפול כשני הנושאים העיקריים של המדינה
ובעל ידע רב בשטח הצבאי וגם בשטח המדיני. העמדתו
גם יחד -הרי מבטיחים בכף שלא יעסקו בראש הוועדה היתד, מוסיפה לה קורטוב של רצינות.
בדבר ברצינות.
אך רקע ההצעה מעיד על טיבה. היא נובעת משיקולים
אפילו היתד, ועדת־החוץ־והבטחון מורכבת מ־ 19 גאונים
(ולא כ ל חבריה הם גאונים גמורים) לא היתד, יכולה
בשום פנים להשתלט על שני שטחים עצומים אלה שנמסרו,
כביכול, לרשותה.

כף הובטח מראש שלא יהיה בכלל פיקוח
פרלמנטארי אמיתי על שטחים אלה, ובעיקר
לא על שטח הבטחון.
אני משוכנע שזו היתד, המטרה העיקרית שעמדה לנגד
עיני בן־גוריון. הוא זילזל תמיד בכנסת. הוא היה משוכנע
כי הפיקוח האישי שלו על מערכת־ד,בטחון מספיק בהחלט,
וכי כל פיקוח אחר הוא מיותר ומזיק. לכן הוא יצר
מצב שמנע מראש כל פיקוח כזה( .ענייני הכספים של
צד,״ל מסורים, כמובן, לתעדת־הכספים, שהיא רצינית הרבה
יותר).

מאחורי השם המצלצל של ״ועדת-החוץ־וה
בטחון״ מסתתרת מציאות של אפיסת־אונים:
חוסר־יכולתו של הפרלמנט הישראלי להטיל

מפלגתיים, לא ענייניים.
היוזמים, אנשי מפא״י, מבקשים לפצות את גלילי בצורה
זו על קיפוח אחדות־ד,עבודה בבניין הצמרת החדשה של
מערכת־ד,בטחון. עמדות־המפתח נמסרו שם לאיסר הראל
ולצבי דינשטיין, תחת לשתף בהן את גלילי או את יגאל
אלון. ראשות ד,תעדה נחשבת לפרס־תנחומים.
גלילי עצמו הבין זאת היטב. לכן לא גילה נכונות רבה
להיענות להצעה. איש חכם כמוהו בתדאי גם הבין כי
מעמדה של הוועדה לא ישתנה בהרבה עקב החלפת היושב־ראש.
ואת דעתו על התערה עצמה גילה ברבים.באשר ויתר
לפני שבוע על חברותו בה, ומסר את מקומו ־ לה״כ צעיר
וצוער, גבריאל כהן.

רק שינוי יסודי יכול לרפא את המצב. הוא
לא יכוא בקרוב -כי הוא כרוף בשינוי ה*
מייטטר בולו, בכינון מישטר שיתייחס ברצינות
לענייני-הכטחון ולענייני־החוץ ככלל -
ובכנסת בפרט.

9יי 9

ד1״ה

הזמנה לבית הנשיא

ף שיא המדינה הרים את כוסית הקוניאק הישראלי
ואמר :״ובכן, לחיים!״ העתונאים והצלמים יצאו מן
הלישכה. הנשיא שלף פנקס קטן ועט נובע. הגיע הרגע
למסור לנשיא מה דעת סיעת העולם הזה — כוח חדש
לגבי הרכבת הממשלה הבאה.
שבוע לפני כן פנתה הסיעה לראש־הממשלה, ביקשה
ממנו לקבל משלחת שתמסור לו את מישאלותיה באותו
עניין. מנהל לישכת ראש־הממשלה ענה כי אין הדבר
אפשרי בטרם הטיל הנשיא רישמית את תפקיד ההרכבה
על מר לוי אשכול — אך נוכל למסור את מישאלותינו
לנשיא. הנשיא יעביר את דברינו לראש־הממשלה המיועד.
עמדתנו התגבשה בשורה של התייעצויות פנימיות. השאלה
היתה: איך להשתמש בקול הבודד שלנו בכנסת כדי
להשפיע על הרכב הממשלה, ברוח עקרונותינו המוצהרים?
שיקול זה הוליד את ההצעה: תקום קואליציה ללא
עסקני־הדת, בהשתתפות סיעות המערך (כולל הערבים),
מפ״ם והליבראלים־העצמאיים. לממשלה כזאת יש רוב של
62 קולות בכנסת — רוב העולה פי חמישה, באופן יחסי,
על הרוב של ממשלת בריטניה בפרלמנט.
הודעתי לנשיא :״במיקרה שרוב זה לא יספיק כדי לקיים
את הממשלה בהצבעת־אמון כלשהי, תשתמש סיעתנו בקולה
כדי להציל את הממשלה, אם על־ידי הצבעה בעדה, אם
על־ידי הימנעות.
הנשיא רשם את הדברים בפנקס האדום הקטן שלו.
היה ברור לנו כי אין סיכוי רב שהצעתנו תתקבל.
קואליציה רחבה נוחה למפא״י הרבה יותר, כי אז תוכל
לתמרן בין הדתיים, מפ״ם והליבראלים־העצמאיים, ולנהוג
כאוות־נפשה.
בכל זאת יכלה הצעתנו להשיג שתי מטרות חשובות
ומעשיות:
• להוריד את מחיר הדתיים. ביודעם שיש רוב ברור
לקואליציה בלעדיהם, אין הם יכולים להפעיל סחיטה
תקיפה מדי. ולראייה: נציגי המערך כבר השתמשו במשא־ומתן
עימם בנימוק זה, הזכירו כי קול סיעת העולם הזוז
יעזור במיקרה זה.

להקשות על מפ״ם וחליבראלינדהעצמאיים להפר את

התחייבותם לבוחר. הן התחייבו בפירוש להתנגד לכל
חקיקה דתית נוספת — כולל חוק־שבת המאשר, כביכול,
את הסטאטוס־קוז. הצעת סיעת העולם הזה תבהיר לחברי
שתי המפלגות כי אפשר להקים ממשלה בלי צירוף עסקני-
הדת, ובכך תיצור בהן לחץ פנימי חזק נגד כניעה.
עמדת מפ״ם, במיוחד, היא מיסתורית. לכאורה היתד,
צריכה להודות לנו על הצעתנו, המחזקת בהרבה את עמדת־המיקוח
שלה — בעוד שאינה נותנת שום יתרון לנו. אך
תגובת מפ״ם היתד, הפוכה — היא לא ענתה אפילו על
מכתבנו, בו הצענו לה הצעה זו. בכך היתד• הרבה פחות
אדיבה מנשיאיו׳,מדינו־ ,וראש־הממשלה.
מדוע? קשה להסביר התנהגות זו, אלא על רקע הכרזתה
התמוהה של מפ״ם, בהודעתה התמוהה לנשיא, שהיא דוגלת
דוזקא בצירוף המפלגות הדתיות לממשלה. כאילו אפשר
לצרפן מבלי להגביר את הכפייה הדתית ולחזק את
המנגנון המשרת כפייה זו.

מעולם לא שמעתי מפלגה מציעה הצעה כה ברורה נגד
עצמה.

צות בדרג משפטי. אך בפתח דבריו אלי ציין הנשיא כי לא
הוא המחליט מה יהיה מעמדי בכנסת — וכי רק ועדת־הכנסת
מוסמכת לכך.
בכך נגע בעניין המרכזי הנוגע לנו: המזימה של כמה
גורמים בכנסת לצפצף על רצונם של 14.124 בוחרים ולשלול
מאיתנו את מעמדנו הטבעי כסיעה. כלומר: לשלול
מאיתנו את מרבית זכויותינו בכנסת (תוך החזרת אחדות
מהן כמעשה־חסד).
ביקשתי להתקבל אצל יושב־ראש הכנסת והעליתי בפניו
עניין זה. הוא לא הביע דיעה אישית, אך הבטיח להביא
את העניין לדיון מוקדם בוועדת־הכנסת.
בשיחות פרטיות הודו כמה מראשי המערך כי מזימה
כזאת היא, בעיניהם, שערוריה. אמר לי אחד מהם :״לדעתי,
אתם מהוזים סיעה בתוקף רצון הבוחרים, ברגע שעברתם
את אחוז־החסימה. שום גורם אינו יכול לשלול מכם מעמד
זה בתוך הכנסת.״
אך הכנסת אינה כפופה לשום חוקה, והרוב בה יכול
לעשות כרצונו. בכך נוכחתי עוד ב״ועדה המסדרת״ ,כאשר
הוחלט על שיבוצי בוזעדות־הכנסת.
השיבוץ בוועדות הוא עניין חיוני. כי עיקר עבודת הכנסת
נעשית בוועדות. שם מתנהל הדיון המכריע על פרטי
הצעות־החוקים. מי שאינו משתתף בדיון בוועדה, כלל אינו
רשאי להגיש הסתייגויות.
״נעשה הכל תוך הידברות,״ הבטיחו נציגי המערך בוועדה.
מה היה טיבה של ״הידברות״ זו?
תחילה הודיעו לי כי רק סיעות גדולות זכאיות לייצוג
מזעדת־החוץ־והבטחון ובוועדת־הכספים (ראה הנדון) .כלומר:
דווקא בשטח המדיני והבטחוני, בו יש בידינו לתרום
את תרומתנו העיקרית ברעיונות חדשים, לא ניתנה לנו
דריסת־רגל.
ביקשתי להצטרף לוועדת החוקה־החוק־והמשפט. תוך חיוך
אדיב מאד הוסבר לי שזה אינו אפשרי, למרבה הצער —
המקומות שם דרושים לקואליציה הצפוייה, והנותרים חולקו.
תחת זאת שובצתי בוזעדת־החינוך־והתרבות.
למחרת היום הופתעתי להיווכח כי הוצאתי גם מוועדה זו,
והועברתי לוועדת־הכלכלה — גם זה בחיוך אדיב. לבסוף
נשארתי בשתי ועדות: הכלכלה והשירותים־הציבוריים. בדירוג
הפנימי של הכנסת, אלה הוועדות הפחות חשובות,
העוסקות במינימום של הצעות־חוק.
כל זה נעשה באדיבות מכסימאלית, בחיוך אדיב ביותר.
בפגישתי עם הנשיא, כששאל אותי באיזה קו ננקוט
בכנסת, הצהרתי :״אין ברצוננו להיות סקאנדליסטים. נילחם
בתוקף למען עקרונותינו, במסגרתפרלמנטארית רצינית
ומכובדת — כל עוד יינתן לנו הדבר.״
הדגשתי את חמש המילים האחרונות.

אבנר׳ בצאש בשם הנגישה

ן * זמנתהג שי א כללה בפירוש את הציון :״סיעת
( | רשימת העולם הזה — נוח חדש״ .קדמה לכך התייע

יום השני החלד, העבודה האפורה. אחרי שהוכיחה
את עצמה על הכביש, בא תורה של הסיעה להוכיח
שהיא קיימת, ושיש לד, מה לומר, לגבי בעיות התחיקה
השוטפת והפרוזאית.

זה לא קל. כי בכל סיעה מחולקת עבודה זו בין,חברים
רבים — ואילו סיעת העולם הזה — כוח חדש יכולה
להטיל את המלאכה רק על איש אחד, שיצטרך לעסוק
בעניינים שונים ומשונים, מכל שטחי החיים. הדבר אפשרי
רק הודות לעבודת־הכנה מדוקדקת, בניצוחו של אמנון
זכרוני.
התערבנו בוויכוח על שתי הצעות חוק:
* חו קהמתנה: התנגדנו לסעיף המונע בעד נותן־
מתנה להתחרט, אחרי ש״התחייב״ לתת מתנה. עמדתנו:
מתנה אינה יכולה להיות כרוכה בהתחייבות מראש( .על
נקודה זו חזרו, לאחר־מכן, כמעט כל הנואמים האחרים).
• חוק דיני משכון: התנגדנו לסעיף המגביל את
זכותם של הצדדים להסכם־מישכון להתנות על דרכי
המימוש. ביקשנו לתת בעניין זה חופש. סעיף שני, ש־התנגדנו
לו, הוא זה הפוסל את זכותו של בעל־חפץ על
אם מישהו אחר מישכן אותו. זה נראה לנו
החפץ,
בלתי־הגיוני.
נקודות יבשות — אך לפתע התלקח סביבינו ויכוח. בתגובה
על דברי ח״כ־חרות אליהו מרידור, שתבע לבסס
את חוקינו על ההלכה היהודית, אמרתי כי החוק הישראלי
החדש יתבסס על המציאות החדשה, וכי ההלכה היא בעלת
ערך היסטורי ופולקלורי בלבד.
על כך תקפני בשצף־קצף חבר־הכנסת גרוס מאגודת־ישראל,
שקרא לי ״אפיקורוס להכעיס״ ,והודיע שלא יתווכח
עימי. חבר־הכנסת יצחק רפאל היה מתון יותר, אך גם
הוא התווכח עימי על נושא זה.
הגבתי על כך בנאומי השני, במילים הבאות:
״הרשו־נא לי להוסיף הערה אישית?וויכוח שהתעורר
נעיקבות דברי הקודמים.
״דעתנו היא שהחוק הישראלי חייב להתבסס על מציאות
החיים החדשים בישראל. החוק הוא חלק מן החיים, והוא
בא להסדיר את החיים. אין הוא יכול לשמש תחליף
למציאות החיים.
״איננו פוסלים את החוק היהודי הקדום, בבחינת פסילה
לשמה. החוק הישראלי החדש יינק מכל המקורות, ובוודאי
גם מן המקור היהודי. אבל יש להבין כי קיים הבדל
עקרוני בין המציאות בישראל החדשה, שהיא חברה
תעשייתית מודרנית, לבין החיים בישראל מלפני שמונים
דורות, ונם לבין החיים ב^ביו היהודי במזרח אירופה לפני
שני דורות.
״לכן, כל נסיון לכפות על המציאות בישראל את החוק
הקדום, רק מפני שהוא נושא תווית יהודית, פסול בעינינו.
אך כשיש הלכה התואמת את צרכי מציאותנו, נקבל אותה
ברצון כדוגמה לחוקינו.״

בכל פעם דיברתי שלוש דקות. ממוצע הנאומים באותה
ישיבה: עשרים ושלוש דקות.
ועוד פרט: אילו כבר נתקבלה הצעת־הקוורום שהגשנו,
היה צורך להפסיק את הדיון באמצע. כי האולם היה כמעט
ריק בסופו, כשנכחו באולם המליאה 12 איש ואשה.

במדינה*
העם

כלומר: אם שום דבר אינו בטוח אצל
מפא״י — אז שום דבר אינו בטוח גס
אצל השותפה.
דו־קיום בשלו
פרישת אלץ. לתוך אווירה מרירה
השבוע, כמעט מנלי שאיש ישים לכך
לב, מלאו 18 שנה לאותו לילה בו החליט זו הושלכה הודעתו של יגאל אלון, כי
אין הוא מתכוון להמשיך ולכהן בממשלה
האו״ם על חלוקת או־ץ־ישראל, והקמת
הבאה. הוא נימק זאת מטעמים אישיים,
מוינה עברית ומדינה ערבית בשטחה.
ומקורביו אישרו כי אמנם טעמים אישיים
מאז נשפך דם רב בארץ, ופניה השתנו
אלה קיימים. ייתכן, שבמצב אחר היתד,
ללא הכר. אך בעייתה היסודית לא השתנהודעת
הפרישה מתקבלת ללא חיטוט ציתה:
הצורך לדו־קיים בשלום של שני
בורי. אולם בתנאים אלה פורשה מייד
העמים היושבים בה.
כסימן לאכזבה.
הרעיון היסודי של תוכנית החלוקה
אפילו באחדות־ד,עבודה היו שנטו להאמין,
היה, כי שתי המדינות העצמאיות — הכי
יגאל אלון פורש מפני שנחסמו לפניו
מדינה העברית והמדינה הפלסטינית —
כל הדרכים לעמדות־המפתח שהוא מעוניין
יחיו תוך שיתוף־פעולה הדוק. המציאות
בהן. במשרד החוץ ישתלט אבא אבן, ושל
1947 הוכיחה כי הדבר לא היה בר־במשרד
הבטחון ישתלטו צבי דינשטיין
ביצע.
ואיסר הראל. בשורה השנייה הסתמנה
בהתקרב העשור השני של מדינת ישרכבר
עתודה של דור מפא״יי חדש — אנשים
אל לסיומו, ניראו סימנים — משני צידי
כמו זאב שרף וליובה אליאב.
הגבול — כי רעיון יסודי זה חודר באיטיות
לתודעת האיש הפשוט. רעיון
חבריו של אלון החלו מאיצים בו לשוב
יסודי זה אינו שונה מן הרעיון שכיוון
מהודעת הפרישה, כדי להוכיח כי אינו
את החלטת נציגי האומות המאוחדות, בפורש
מתוך אכזבה אישית, או בגלל
אותו ליל ה־ 29 בנומבבר. הוא אומר,
הפגיעה באמביציות שלטוניות. הוא התעשבלי
דו־קיום בשלום לא ייתכנו חיים
קש לדחות את כל הפניות, אך חבריו
שלווים ומועילים בחלק זה של העולם.
לא ד,ירפו. הם קיוו, כי עוד ייעתר להם.
השאלה היתה, השבוע: מתי ייווצרו הלא
רוצה סוכריה. המתיחות הפתאותנאים
שיאפשרו לרעיון זה להפוך למית
עוררה דאגות בלבו של אשכול.
עובדה מדינית קיימת.
הוא חיפש דרך לפייס את אחדות־העבודה
— אם כי. בלי לשלם מחיר גבוה מדי.
מכיוון שהתעניינות מפלגה זו בחודשים
האחרונים נסבה סביב משרדי החוץ ו־דק
בילוי !וגי
ד,בטחון, נידמה היה לאשכול כי מצא את ה עסקני את השבוע
המישחק
שריתק
ההצעה המתאימה: מסירת ראשות ועדת
מפלגות היה מישהק ההרכבה של לוי החוץ וד,בטחון של הכנסת לישראל גלילי.
אשכול. הוא התנהל במלוא התנופה עוד
מישרה זו יכולה להיות בעלת חשיבות,
בטרם הזמין הנשיא זלמן שז״ר את אשכול
או חסרת־השפעה — הכל לפי שיעור־ללישכתו,
והטיל עליו להרכיב את הממשלה
קומתו של היו״ר. אפשר היה להניח, כי
הבאה. אולם דווקא משהוטל התפקיד,
אם יקבל גלילי את ההצעה, יהפוך את
הצטננו ההערכות הראשונות. אם כי הובעו התפקיד לנקודת־מפתח במערכות החוץ ו־בתחילה
סברות שאשכול יצליח להרכיב
ד,בטחון. אך גלילי לא הראה כל סימני
את ממשלתו החדשה תוך שלושה־ארבעה
התלהבות. הוא לא היה במצב־רוח לקבל
ימים׳ הביע עתה הוא עצמו את החשש,
סוכריד, ולומר תודה.
כי המישחק יארך שבועיים.
הוא גם לא השיב בשלילה, שכן לא
כי תוך תקופה זו, הסתבר שאשכול
התכוון להגביר אח המתיחות בין שתי
אינו חייב לנהל משא־ומתן רק עם מפלגות
המפלגות, או לגרום לחיכוך גלוי. מה
זרות כמו מפ״ם, הליבראלים־העצמאיים עוד, שבתוך מפא״י עצמה לא נאמרה
והמפד״ל, אלא שעליו להתחיל את המיצווה
המלה האחרונה בנושא זה. היו״ר הקודם
בביתו שלו. הבירורים עם פינחס ספיר
של הוועדה, דויד הכהן, מיאן לעזוב את
וזלמן ארן דחקו הצידה זמנית כל בירור
מישרתו המסורתית־כמעט.
אחר.
ייתכן שהיה בכל אלה כדי להסביר
לא רק במפא״י היו לו בעיות. גם
מדוע עברו הדיונים מן הזירה הבטחונית־עם
שותפו הקרוב ביותר — אחדות־מדינית
לזירה הכלכלית. שם היה לאחדות־העבודה
— היה צריך לחפש שפה משוהעבודה
בסים מוצק יותר, מאשר אותן
תפת. שכן היחסים המצויינים, ששררו
השערות טרומיות על חלקות משרדים.
בין אשכול לבין ראשי אחדות־העבודה
אחרי כינון המערך ותוך כדי מערכת־ בעניינים אלה התבססה על סעיפיו של הסכם
המערך, אשר כללו כמות גדושה של
הבחירות, הצטננו עד למאוד.
עקרונות פועליים מובהקים. עקרונות שנראו
למחרת הבחירות הסתבר לראשי אחדות־לפינחס
ספיר כאבן־נגף בפני תוכניותיו
העבודה, כי המערכה המוצלחת לא היתד,
הכלכליות.
ירח־דבש אלא רק בילוי זוגי. שתי ה״ספיר
יכול לרצות מה שהוא רוצה,״
מפלגות נשארו גופים נפרדים, בעלי אינקבע
אחד מראשי אחדות־העבודה ,״בסופו
טרסים נפרדים ומתחרים.
שום דכר איגו בטוח. באידיליה ש של דבר הוא צריך לעשות מה שכתוב
שחור־על־גבי־לבן בהסכם המערך.״
קדמה להקמת המערך, נתן לוי אשכול
וכאילו לא די בהסכם זה, נופפה אחדות־לשותפיו
הפועליים — ובעיקר לישראל
העבודה בעצמאותה בוועד הפועל של הגלילי
וליגאל אלון — להבין שהם יד־הסתדרות.
שם תהיה מפא״י תלוייה בה
ימינו. לא רק במאבקו נגד דויד בן־גוריון
תלות מוחלטת. שכן, אם בבחירות הקוותומכיו,
אלא גם בעניינים המדיניים ו־דמות
היה למפא״י לבדה רוב מוחלט
הבטחוניים הגבוהים ביותר. על כן, על
בוועד הפועל, הרי שעתה יש לה /0ס35
אף שלא דובר בין השותפים על חלוקת
בלבד, ורק הודות ל־ 15.880/0של אחדות־תיקים
ותפקידים במסגרת המערך, הרשו
העבודה יכולות סיעות המערך לטעון ללעצמם
אנשי אחדות־העבודה לחשוב על
רוב. על־ידי שמירה על אי־תלותר, בהסתמשרד
החוץ, או אפילו משרד הבטחון,
דרות, תשמור אחדות־ד,עבודה לעצמה קלף
כשטח־פעולה מובן־מאליו אחרי הבחירות.
כאשר הועלה החשש, כי לוי אשכול לא חשוב מאוד גם לגבי המיקום הממשלתי.
אלא ששוב לא נראה, כי בעזרת קלף
יוכל למסור את תיק הבטחון לשר שאינו
חבר מפא״י, צץ הרעיון למנות את ישראל זה תצליח אחדות־ד,עבודה להשיג הישג׳
גלילי כסגן ראש־ר,ממשלה, האחראי במיוחד חשוב במישור הממשלתי, כגון קבלת משרד
שלישי, או הבטחת מעמד בכיר לישראל
לענייני הבטחון.
גלילי. התקבל יותר על הדעת, כי בממשלה
אולם כל האפשרויות האלה התנדפו,
ברגע שהחל מישחק ההרכבה, של אשכול. תציב אחדות־ר,עבודה צוות חסר ברק סנסציוני,
כמו משה כרמל וזאב צור. את
אחדות־העבודה הפכה שוב למפלגה ככל
כוחה בהסתדרות תנצל כדי להצליף מדי
המפלגות, שיש לנהל עמה משא־ומתן על
פעם בשותף הגדול, כדי שלא ישכח כי
חלוקת שטחי־ההשפעה. להיפך: למשקיפים
גם אם נכנסה למערך לא איבדה אחדות־מן
החוץ נידמה היה, כי עמדת־המיקוח
העבודה את כל שיניה.
ש. אחדות־העבודה, כשותפת המערך, חלשה
בהרבה מעמדתה בשנים עברו, כאשר היתה
מפלגה עצמאית לחלוטין.
ראשי אחדות־העבודה הזהירו את עמיתיהם
במפא״י מפני מחשבה זו .״אחדות -הגרמני המושמץ
העבודה מצווה לשמור על אחדות המערך,״
היא אוהבת גרמנים. מה יש, אסור
הצהיר יגאל אלון בשיחה איתם ,״אבל
לה? יש כאלה שאוהבים אנגלים, או צר־מפא״י
מצווה לא פחות מאיתנו לשמור
על אחדות זו.״
נהמשן בעמוד ) 12

המשטרה חסמה את הכביש נו למנוע
מאזוחים הגשת מנתב מחאה דואש
מ משר ה רבד סלים רהקיסת חוק שנת

—יי—יי

מפלגות

דעות

0 1 1 *1שומר מסובב את זרועו של אורי אבנרי, שעה ששני מושן
את רגלו, בנסיון לגררו על הארץ. צבי אביבי, מפעילי

111 1 תנועת העולם הזה בחיפה, משלב רגליו ברגלי אבנרי, מונע את גרירתו. שניהם נגררו ביחד.

שיירת

המכוניות של שיירת השבת חוסמות את הכביש. בתחילת המסע היו
1^ 1 1 1 1 * .כ ־ 100 מכוניות נושאות כרזות. בעקבות החסימה הצטופפו עשרות מכוניות
נוספות, שלא יכלו להמשיך בדרכן. חלק מהנהגים שנתקעו הצטרפו מרצונם לשיירה.

ססדות ואלות

הובאו על־ידי המשטרה, כאשר החליטה לפנות בכוח את
.אנשי השיירה. בתמונה נראה הכוח המשטרתי צועד לעבר
•נקודת החסימה. נוכח הצהרות אנשי השיירה כי לא יפגעו בשוטרים, הונחו הקסדות הצידה.

ך 1 1ך שורת השוטרים התקדמה,
|׳ 1111ך !
עד למקום בו השתרעו אנ1

1 1 1 -1 8 1
שי השיירה. בתמונה: שניים מאנשי השיירה נישאים באוויר.

גבר זה הורם על־ידי השוטרים ממרכז הכביש, לשוליו.
כאן השליכוהו השוטרים, והוא נפל על אבן גדולה,
נחבל בנופו. מפגינה אחרת, שהושלכה באותו מקום, נחבלה קשה בראשה.

על האבן

מילות השיר האמריקני של
לוחמי־השוויון הידהז־ו גם בשעת
גרירת האנשים. בתנזונח: צעיר בתוך פקעת אנושית.

התנגדות נאסיבית

ך* רעיון היה פשוט: שיירה של
) 1מכוניות תעלה לירושלים, ונוסעיה
ימסרו שני מכתבים — האחד לראש־העיר
המיועד טדי קולק, השני לראש־הממשלה
המיועד לוי אשכול. במכתב ל־קולק
יביעו נוסעי השיירה מחאתם על
ההסכם הקואליציוני הציני, בו מכר קולק,
שהציג את עצמו כלוחם בכפייה הדתית,
את העיר לידי עסקני הכפייה הדתית.
במכתב השני יתבקש לוי אשכול לבל
ילך בדרכיו של קולק, ולבל יבטיח ל־מיפלגות
הדתיות חקיקת חוק השבת.
אפשר היה להניח גם, כי הרעיון הפשוט
יתבצע בפשטות. מארגני השיירה
אף הדגישו בכל הודעותיהם, כי אין
הכוונה לפגוע בתושבים הדתיים של ירושלים.
השיירה לא תעבור בשכונות דתיות,
לא תנסה להתגרות באיש. אלא שמשטרת
ירושלים סיבבה את העניין.
נוסעי השיירה נתקלו במשטרה, לראשו נה,
בנקודת־הריכוז שלהם, במוצא; במקום
זה נוצרה רחבה גדולה, אחרי סלילת
הכביש הכפול העולה לירושלים. כאן
החלו מתרכזות המכוניות, במגמה להתארגן
ולצאת במשותף לירושלים. למשתתפי
השיירה היה הרושם, כי הניידות
שהמתינו להם נועדו ללוות את השיירה
בדרכה, כדי להבטיח שלא יהיו הפרעות.
על כן גם לא התנגדו, כאשר ביקש
מהם מפקד •^פת ירושלים, סגן־ניצב אפרים
בליימן, להסתדר בכביש צדדי. אולם ברגע
שהסתדרו בכביש זה, הסתבר להם כי
המשטרה הכניסה אותם למלכודת. מחסום-
ברזל וניידת חסמו את הדרך החוצה.
בליימן דרש, קודם כל, להסיר את הכרוזים
שהודבקו למכוניות. אחר כך תבע,
כי יוגש רק מכתב לטדי קולק, במוזיאון
ישראל. אין בשום אופן לגשת לבית
ראש הממשלה, או למשרדו, ולהשאיר
שם מכתב.

מצבה העגום ש? מפ״ס

״אנו 1תג בו ר

ההוראה שניתנה על־ידי מארגני
השיירה היתה: לא להתנגד. במרכז
התמונה: גבר נישא בידי שוטרים. מימין: שוטר מושך ברגל של איש שוכב.

ף י< נקודה זו כרץ ויכוח בין מארגני
השיירה. מצד אחד עמדו המזכיר הכללי
של הליגה למניעת כפייה דתית,
ד״ר עוזי אורנן, וח״ב מפ״ם הירושלמי
ויקטור שמטוב. הם הסכימו לשתי דרישות
המשטרה. כנגדם ניצבו נציגי תנועת העולם
הזה — כוח חדש.
הרעיון לערוך שיירת שבת לירושלים
הועלה לראשונה בכינוס תנועת העולם
הזה — כוח חדש בשבוע שעבר. באותה
הזדמנות אף נמסר, כי ראשי התנועה
יפנו לגיפים הציבוריים שהכריזו
על התנגדותם לכפייה הדתית — המפלגה
הליבראלית העצמאית, מפ״ם, מק״י, הליגה
למניעת כפייה דתית — ויבקשו
מהם להצטרף לשיירה.
הליבראלים העצמאיים דחו את ההזמנה,
כן גם מק״י. הליגה קיבלה אותה ברצון,
ואילו מפ״ם התלבטה. היה ברור
לעסקני מפלגה זו, כי אם ידחו את ההצעה
לפעולה יעוררו ויכוח חריף בשורות ה מפלגה.
לבסוף החליטה החטיבה הצעירה

מפ״ם להצטרף לשיירה, אולם לא
|שובה לקריאת תנועת העולם הזה —
חדש, אלא לקריאת הליגה למניעת
-1יד, דתית. ראשי הכוח החדש, שלא
| 1שו יוקרה, הסכימו כי החסות על
ייבצע כולו תינתן לידי הליגה, בהיותה
׳!ף הכללי שכולם יסכימו לו. לאור
|טרפותד, של מפ״ם, מיהרה אף מק״י
^זנות את דעתה, ולהצטרף*.
^מטרה שנקבעה לשיירה היתד, ברורה:
גת על מעשה טדי קולק, ולהתריע
| י אשכול נגד חוק שבת ארצי. עתה
המשטרה לבל יוגש מכתב ללוי
]ל. נציג מפ״ם, ויקטור שמטוב, מי־לקבל
דרישה זו. כאשר התעקשו
העולם הזה — כוח חדש לקיים
1המטרה המוצהרת של השיירה, ולהגיש
לאשכול את עצומתם נגד חקיקת חוק
השבת, נזעם שמטוב והצהיר כי לא יסכים
לזאת.
מצבו היה אומלל במיקצת. כי ערב
קודם לכן הודיע מרכז מפ״ם, שאין
למפלגה זו כל שייכות לשיירת השבת.
אנשי החטיבה הצעירה, שהסכימו להשתתף׳
עמדו במצב קשה: להפר את החלטת
מפלגתם, או להפר את הבטחתם? כך
קרה, שבמקום מאה מכוניות מהקיבוצים
— הגיעו שני טנדרים וג׳יפז מהראל,
מכפר מנחם ומסער.
לבסוף הוחלט: השיירה תעבור את מלוא
המסלול, עד משרדו של ראש־ד,ממשלה.
אם אנשי מפ״ם ירצו לפרוש אחרי מסירת
המכתב לקולק — יעשו כרצונם.
בוויכוח זה השתקף מצבה העגום של
מפ״ם, בפרוס השיחות על הקמת קואליציה
ממשלתית. יומיים לפני כן הצהירה
משלחת מפ״ם באוזני הנשיא, כי לדעתה
יש להקים קואליציה רחבה, שתכלול את
אף ני לא שלחה מכוניות לשיירה,

הקוב על הכביש

הוליד תופעה חדשה בישראל: שביתת־השבת ההמונית.
אנשי השיירה התיישבו או שכבו לרוחב הכביש.
בתמונה: אחד מאנשי השיירה נגרר בידי שוטרים, כשהוא מנסה להיאחז בחבריו שעל הכביש,
הדתיים. פירוש הדבר: מפ״ם תסכים לחקיקת
חוק השבת. כיצד תסכים, אם
כן, להתריע בפני אשכול נגד חוק זה?
אשכול עצמו תבע ממפ״ם שלא תשתתף
בשיירת השבת, זו מיהרה להכנע לו.
היה זה ראש הממשלה עצמו שנתן את
ההוראה למשטרה למנוע בכל מחיר את
חדירת השיירה לירושליים.

חוסמים את הכביש

ך * *וי כו הכין השותפים למסע התן
|ברר, חיש מהר, כוויכוח אקדמי ב־מיקצת.
כי למשטרה לא היתד, כל כוונה

שו שות הזוועות

היתר! נשלו יעיל מאד, אנשי השיירה שכבו זה לצד
זה, כשזרועותיהם שלובות וכשהם מחזקים את
החוליה שעליה הסתערו השוטרים. הבחורה קוראת :״מדינה חופשית /מכפייה דתית!״

להרשות את מסע השיירה — למוזיאון
או לכל מקום אחר. בליימן פקד: המכוניות
תורשינה לצאת מן המלכודת רק
אחת־אחת, בהפרשי־זמן ניכרים, כדי ש־ייטמעו
בתוך התנועה הכללית, ולא יוכלו
להופיע בחוצות ירושלים כשיירה. טענתו:
השיירה תהווה הפגנה בלתי־חוקית.
החוק אוסר צעדה מאורגנת של מפגינים,
אם לא קיבלו לשם כך רשיון
מראש. אולם שיירת השבת לא נכללה
בהגדרה זו. היא כללה מספר מכוניות,
שנהגיהן ביקשו לנסוע בשקט בכביש הפתוח,
ליעד בו בחרו. החלטת המשטרה
(המשך בעמוד )16

1 1 1 1 *1בניגוד להודעה הכוזבת של קול־ישראל, נכנעה המשטרה ללא תנאי,
ואיפשרה לנוסעי השיירה למצות את זכותם לנסוע לירושלים ללא הפרעות.
אחרי המאבק בנקודת־החסימה, יצאו המכוניות בשיירה מאורגנת, כפי שמראה תמונה זו.

קובה גאה להציג:
ברשותו האדיבה של האמרגן

ק. גינצבורג

במדינה

ד 1ד 1י 1

(חמשו מעמוד
פתים, או אמרקאים. אבל היא אוהבת
דווקא גרמנים. כן, כן, גרמנים. או מה
אם הייתה שואה, ומה אם היא שהתה
בתקופת־השואה בתחומי גרמניה הנאצית?
היא אוהבת גרמנים, וזהו.
ושלא יבואו עם כל מיני סיפורים על
האכזריות שלהם, ועל הברוטאליות וכל־מיני
שטויות כאלה, כי אף אחד לא יוכל
להזיז אותה מדעתה לאהוב גרמנים.
מרוב אהבה היא שלחה מכתב למשרד־החוץ
בבון, וכתבה שהיא מוכנה להיות
הפקידה הישראלית הראשונה בשגרירות
הגרמנית בישראל. היא לא שכחה לציין
כי שמה סוזי שליט, אם זה אומר משהו.
אבל זה דתקא אומר, כי היא נכדתו של
הדוקטור איזידור שליט, ואם מישהו לא
יודע מי זה הדוקטור הנכבד היא מוכנה

טלפון המשרד 31688
יום ג׳ 30.11 רמתיים
בית־הפועלים

יום ד׳ 1.12
__תל־אביב אהל־שם |
יום ו׳ 3.12 טבעון יובל־אור
מוצ״ש 4.12 חיפה ביתנו
שתי הצגות 9.30—7.15
יום ב׳ 6.12
תל־אביב מוגרבי
יום ג׳ 7.12 רמלה אילון
ך יום ה 9.12 ,נתניה שרון |
הספר היחח־יס.

ההוא.

נזיין־קאנזטף,

מדינ
עברית פתעוגן בחשפנות
באוניברסיטה העברית יש חוג
נות. זאת לא השמצה. מי שלא מא
שירים שח־רחוק אל ראש־החוג, ד,פ;
פטור יגאל ידין, ואם הפרופסור הנו
יאשר זאת, שלא יקבל רחם, מרוב תדר,
כוי שלא יצטרכו לגרור אותו בב
חולים־נייד אל תחנת מגן־דויד־אדום.
ובמנגנון הממשלתי יש שילטון־הכהונה.
זה טבעי. בכל מדינה מתוקנת, כמו ב־ארצות־הברית
ובברית־המועצות, יש במנגנון
המדינה שלטון־הכהונה.
מי שלא לא מבין את הפתשגן הזה
שיטרח, בבקשה, לעיין במילון העברי־אנגלי
אנגלי־עברי של איתמר בן־אבי,
ואז אולי יבין שארכיאולוגיד, היא, בעברית
טובה חשפנות, שח־רחוק הוא טלפון,
רחם זה סתם היסטריה, בית־חולים־נייד
זה אמבולנס, שלטון־הכהונה זאת הירא־רכייה,
או דירוג, טורפדו זה משחית,
גנראטור זה מוליד־הר, תורת־התורשה היא
תורת־ההתהוות, ופתשגן זה טכסט.
העברית המצחיקה. המילון של
בן־יהודה הבן, ששמר בקנאות על שפתו
של אביו אליעזר, מחייה השפה העברית,
יצא לאור בהוצאת פולוטבויק הניו־יורקית,
רצונכם בחיי משפחה בריאים?
קראו בספר

״חיי המין של האדם״
השולחן־ערוך של המשפחה העברית המשכילה מאת ד״ר מד. אב. מטמון
כולו מנוקד מלווה 42 ציורים
להשיג שוב בכל בימ״ם לספרים

לויד

מזכירה שליט
כולם צריכים לאהוב אותו

לרענן לו את הזיכרון .״הוא היה ציוני
ידוע, והיה מזכירו של הרצל!״
חשוב מאד לציין כי היא ״נכדתו של
ציוני ותיק־שהיה־מזכירו־של־הרצל, אחרת
לא יבינו אותה כראוי.

חסכון הבינלאומי לח ויכתבו ת

הספר ההוא. ובבן, היא אוהבת גרמנים,
והיא זכתה להיות הישראלית הראשונה
בעולם שעבדה בשגרירות הגרמנית
בתל־אביב, בי היא אוהבת גרמנים.
אבל יותר מכל הגרמנים היא אוהבת את
הדוקטור־לא־דוקטור״אולי־דוקסור אלכסנדר
טרק, והיא נורא־נורא מזועזעת לשמע
ההשמצות שהיא שומעת עליו כל יום.
כי ״לא יתכן שהוא לא דוקטור! הוא
משכיל כל־כן־ וטוב־לב כל־כו!״ מי ראה
פעם איש משכיל כל-כך־וטוב־-לב־כל־כך
שאין לו תואר דוקטור?
וזה לא נכון שהוא שונא יהודים. הוא
דווקא אוהב אותם. אז מה אם הוא היה
באיזה ארגון נאצי קטן וחסר חשיבות?
מסכן, טרק. בכל מקום משמיצים אותו.
היא עולה לאוטובוס ושומעת השמצות,
נכנסת למכולת ושומעת השמצות, הראדיו
משמיץ, העיתונות, משמיצה; השכנים משמיצים,
וטרק המסכן שומע את ההשמצות,
ונעשה לו עצוב בנשמה. הוא פעם אמר
לה :״אני כל־כך אוהב יהודים!״ והיא
כל־כך האמינה לו.
יום אחד היא לקחה אותו אל החברים
שלה, כדי שלא יהיה לו עצוב ומשעמם,
וכדי שלא ירגיש את עצמו בודד כל־כך
בארץ המשמיצה את יושביה.
הידידים שלה הם, במיקרה, מניצולי
אושוויץ. היא סיפרה להם שטרק מתהלך
כל היום עם מרה שחורה והם ריחמו
עליו והזמינו אותו הביתה, והייתה פגישה
כל־כך נרגשת בין ניצולי אושוויץ ואוהב
היהודים המושמץ. היא כל־כך התרגשה
שירדו לה דמעות מהעיניים.
מאז היא החליטה להקדיש את כל
זמנה הפנוי לקירוב הלבבות בין שני
העמים, ושיפסיקו כבר להשמיץ זה את
זה, ושישכחו מה שהיה בעבר, ושיזכרו
רק רבד אחד: שהיא נכדתו של מזכירו
של איש חשוב מאד. זה שכתב את

אלפי מתכתבים
לסי שיטה אמריקאית

פרוספקט חינם
תל־אכיב, ת .ד4185 .

בית הספר לעיתונאות ההרשמה לשנת הרימודים

תשכ ״ ו 4 9 6 5 /6 6 - מסתיימת מסבר המקומות מוגבל
פרטים מלאים והרשמה: בית ציוני אמריקה, רח׳ דניאל
פריש 1תל־אביב, יום יום בין השעות 7—4אחה״צ
דחף

בלשן כן־יהודה
מי מבין אותו כיוס?

ונועד ללומדי אנגלית בישראל, ולסטודנטים
אנגלו־סאכסים הלומדים, בארץ.
מחירו הזול-יחסית יצר לו ביקוש עצום.
אולם אלה שלמדו עברית על פי מילון־
הכיס בעל העטיפה הכחולה לא הבינו
מדוע מעוררת העברית שלהם צחוק והשתוממות
בין הצברים, שמעולם לא
שמעו על מילים כאלה.
מישהו הפנה לא מכבר את תשומת-
לב משרד־החינוך והתרבות לעובדה שהמילון
אינו בר־שימוש, והמשרד הסיר
ממנו את חסותו. חברת פוקטבוק הקימה
צעקה גדולה, כי במחסניה נשארו רבבות
טפסים של המילון, והסרת התמיכה של
משרד־החינוך והאוניברסיטה פגעה בה
קשות.
השבוע התערב גורם נוסף לרעת המילון.
מנהל מחלקודהיבוא במשרד המסחר
והתעשיד״ שמואל קמחי, נענה לבקשת
אירגון המו״לים בישראל, אסר על יבוא
המילון בטענה כי מחירו הנמוך מרתיע
מו״לים ישראלים להוציא לאור מילון
אנגלי־עברי מודרני יותר.
יצירה בעלת פתשגן חדיש יותר.

תחסדה
או• העיד
אל הברזים הדולפים ואל העכברושים
המחטטים באשפתות נוסף השבוע לעיריית
חעולס חזה 1474

מסוכן —

בעלי

תל־אביב עוד אוייב
בתי־הספר לנהיגה.
״אני לא ארשה לאנשים האלה להפוך
את. תל־אביב לבית־ספר לנהיגה,״ הצהיר
מרדכי נמיר, לפני שהעמיד את עצמו
בראש מסע־הצלב נגד בתי־הספר, והמכוניות
הנושאות תוויות זיהוי כחולות שהאות
״ל״ במרכזן.
השבוע היו דובריו של ״ נמיר מוכנים
להסביר למה הוא התכוון בדיוק. פקידי
מחלקת־התחבורה העירונית הודיעו למנהלי
בתי־הספר לנהיגה, כי בשבועות הקרובים
יסגרו 378 רחובות בפני השלטים הכחולים
שלהם. בכל הרחובות, דרומה משדרות־נורדאו,
לא תהיה להם דריסת־גלגל.
יתכן שהגזרה לא היתר, נוראה כל־כך,
אלמלא העובדה שהרחובות הסגורים מנתקים
את תלמידי הנהיגה משטח המבחנים,
המשתרע לאורך מבואותיה הדרומיים
של העיר, סמוך למשרד־הרישוי
בחולון.

לדובר? הבעייה של השח היא, נוסף לכך,
שהוא מישחק קשה. אנשים מפחדים לשחק
בו. הדאמקה לעומתה היא קלה מדי, אנשים
משתעממים לשחק בה.״
המישחק החדש הוא מודרני יותר מכל
שאר המישחקים. בכל שאר המישחקים
הורגים חייל ונחים, הורגים עוד חייל
ונחים. במישחק הזה הורגים שישה חיילים
בבת אחת, בזה אחר זה, ורק אחר כך
נחים.
״נוסף לזה,״ סיכם הדוקטור,״ המישחק
הוא דמוקרטי משום שאין בו הגבלות
של חופש פעולה. כל אחד יכול להרוג
את מי שהוא רוצה, מאיזה כיוון שהוא
רוצה .׳ומצד שני אף אחד לא יכול להתקדם
לבדו, צריך להתקדם ביחד, כדי
להגן האחד על השני. יש בזה צד מוסרי
יפה: אף פעם אל תלך בודד. רק בחברה.״
ניצול המלחמה. הפסיכיאטור הציע
סוכריות .״אה, סוכריה וורודה, הוא התפעל,
זה אומר הרבה מאוד. בני אדם שאוהבים
סוכריות ודירות, זה מראה עליהם הרבה

מי שחקים

תצפית
• אין כמעט כל ספק, שהמעיד יסכים לחקיקת חוק שכת,
כדי לאפשר למפלגות הדתיות להצטרף לקואליציה. הנענה היא
לחוק שבת מרוכך, שלא יכלול את כל הדרישות אשר העלה שר־חדתות זרח
ורהפנויג. הנימוק העיקרי לכניעה זו: על־ידי דחיקת הדתיים לאופוזיציה יורגלו
לפעול בחזית אחת עם הימין, דבר הפותח פתח לשינוי רדיקאלי ביחסי־הכוחות
בעתיד הקרוב.

מתנגדי קו זה כתוף המערך יצכיעו על כף, כי עצם חקיקת
חוק השכת יהווה הגכרה ניכרת של הכפייה הדתית, וני בכל
משבר ממשלתי יסחטו העסקנים הדתיים איסור נוסף, שייכפה באמצעות החוק.

אשר לאפשרות של תמיכה דתית בחזית ימנית, ממילא היתה המפד״ל מוכנה
לשקול אפשרות זו כבר בבחירות אלה, ואין כל ערובה שהמשך שיתופה
בקואליציה אמנם ימנע תפנית מעין זו בעתיד.

• יתכן שרק״ח תציע רשמית את איש־מפ״ם עבד־אל־עזיז
זועכי כראש עיריית נצרת, כדי להקשות על מפ״ם
בעיריה להקים קואליציה עם מפא״י. יש גס אפשרות שרק״ח תסכים

גו אל גו חד 3
חיילינו מתקדמים לתוך קווי האוייב.
הם משמידים בגבורה את בסים הטילים
שלו והורגים כל חייל הנמצא בסביבה.
הורגים עוד כמה חיילים, וממשיכים להתקדם.
הם לוקחים בשבי חייל אחד,
ומחסלים אותו על המקום. הם מתקרבים
לליש, עיר הבירה של האוייב. הם מחסלים
בדרך עוד אווירון. גומרים את כל חיילי
האוייב, משמידים את שומרי העיר, ונכנסים
בשיירת ניצחון לבירה. הם ניצחו.
האוייב נגמר. יש למישהו איזה אוייב חדש?
לא צריך להתרגש מזה. זה היה רק
בצחוק, כל זה. זה רק מישחק. מישחק
אסטרטגי פשוט, שהומצא זה עתה כדי׳
לפתור את בעיית עודף הזמן של בני
האדם. הממציא הוא משה מזור. הוא
נראה קצת כמו פסיכיאטור. הוא באמת
פסיכיאטור אבל הוא גם אוהב סוכריות
על כוס
אדומות, ולעשותתרגילי־סדר,
קפה שלו, עם חמשת אצבעותיו .״הרעיון
מישחק חדש,״ סיפר השבוע,
להמציא
״עלה בי עוד בהיותי ילד. לא הסתפקתי
אף פעם במישחקים הקיימים. רציתי להמציא
משהו חדש. חשבתי וחשבתי, יגעתי
הרבה, ובסוף מצאתי.״
להחליף את השח: המישחק הוא
פשוט מאוד. המלחמה נטושה על ליש,
בירת היריב. לכל אוייב יש מטוסים,
טנקים וחיל־רגלים. המטוסים יכולים להתקדם
בקו ישר לכל מרחק שהוא, החיילים
יכולים לעשות רק שני צעדים, והטנקים
ארבעה. אפשר להפיל את חיילי האוייב.
לקחת אותם בשבי, להתקדם נגדם בסוללות,
ולדרוש מהם כניעה ללא תנאי.
״זהו מישחק דמוקרטי ומודרני,״ המשיך
ה&סיכיאטור ,״הוא ימלא את מקומם של
הקלפים מצד אחד, ואת מקומו של השח
מצד שני. הוא יתן לאנשים בידור אקטיבי
בשעות הפנאי, ויתרום לקו השלום.״
מדוע צריך להחליף את השח? ״כי השח
הוא מישחק לא דמוקרטי. יש בו מלכים,
מלכות, טירות, סוסים, זה נוגד את רוח
הדמוקרטיה.״
ואם יקראו למלך נשיא ולסוס דובר?
״זה לא יתכן. איך אפשר להפוך סוס

ממציא מזור
כולם הורגים את נולס
העולם הזה 474ו

לראש־עיריה מאחת הסיעות
הקשורות עם מפא״י — אך
לא סייף־אל־דין זועבי, לו
היא מתנגדת במיוחד. מפ״ם
טרם החליטה איך להיחלץ
ממצבה הקשה, הנובע מעובדת
היותה לשון־המאז־

נ • פעייה נוספת שתעמוד
כפני מפ״ם:
התסיסה הגוכרת והולכת
של חכרי החטיפה
הצעירה ואנשי
הקיפוצים. בקרב
שני גושים אלה נוצרה לאחרונה
ההרגשה, כי בהנהגת
המפלגה גוברת הגישה
שיש להסכים כמעט לכל
תנאי שיעמיד אשכול, כדי
להיכנס לקואליציה הממשל־תית.
במיוחד רוגזים הצעי־דים
על נכונותה של הנהגת
מפ״ם להסכים לשותפות עם
המפלגות הדתיות — נכונות
שהתבטאה בהתקפות בסאון
המפלגה עי שיירת השבת

התש פרה התערבת כדי לנזוונו הפרת גזגזדג־ הציבורי
דברים .״הוא חייך חיוך פסיכולוגי והכניס
תשע סוכריות אדומות לתוך הפה.
״בעצם זהו מישחק התורם לקו השלום,״
הוא תקף בחזרה את כוס הקפה שלו,
״תפקידו להוציא מבני האדם את היצרים
המלחמתיים שלהם כי החיים הם מלחמה
מתמדת, בלתי פוסקת. אני עצמי עברתי
את מלחמת העולם, השתתפתי, כמו כל
אחד מאיתנו, במלחמת הקיום. אני ניצול
המלחמה, כן.״
מלחמת הקיום?
״לא. מלחמת העולם. הייתי בגטו וורשה.
נלחמתי עם מרדכי אנילביץ. יכולתי למות
מאות פעמים וניצלתי. אבל מלחמת ה־העולם
היא רק חלק ממלחמת החיים. יש
מלחמות כלכליות, מלחמות פסיכולוגיות.
אנחנו נמצאים במצב מלחמה מתמיד עם
מדינות ערב, הייתה לנו מלחמת שיחדור,
מי מאיתנו לא נלחם במלחמת המינים.
כן, כן, זו היתד, מלחמה עקובה מדם.״
מלחמת המינים?
״לא, מלחמת העולם. שם בעצם פיתחתי
את המישחק. כשהייתי בכלא, או
כשהסתתרתי אצל משפחות נוצריות, שיחקתי
אז, כל הזמן, עם עצמי.״
בהתחלה קראו למישחק מו״ם שפירושו
המדוייק הוא משה מזור. אחר כך הוחלף
שמו לארמור, זאת אומרת: אסטרטגיה
רבת מימדים ורוח. זהו שם סמלי המסמל
את החיים, ואת המאבק הנצחי שבהם.
שלושת הכלים — הטנקים, המטוסים וחיילי
הרגלים — מסמלים את הכוחות הנצחיים
של החיים, והלוח עצמו, העשוי בצורת
משולשים, גם הוא סמלי. הוא מסמל את
המשולש הנצחי שבחיים.
הלוח דומה קצת גם למגן־דוד ,״אבל
אין בזה שום כוונה מיוחדת,״ הצהיר הבא
מר,תודה,כרה. כן,
דוקטור ,״אולי זה
גם לפסיכיאטור יש תת־הברה.״
השבוע הוכנס המישחק לחנויות. לאט־לאט,
כך מקווה הממציא, הוא יופץ בכל
העולם. ואז ישבו כל הגויים איש עם
רעהו וישחקו בטנקים, ולא ישאו אחד
אל השני חרב ולא תהיה עוד מלחמה.

• יתנהל מאפק חריף
על מעמדו של חיים צדוק, כשר המסחר והתעשייה
פממשלה הכאה. פינחס ספיר רוצה מאד להוציא תיק זה מידי צדוק, יציע
למנותו לשר המשפטים. חסידי צדוק ינסו להביא לידי הכרמה בדבר מסירת תיק

המשפטים לליברלים העצמאיים. אולם בתוך מפלגה זו תהיה התנגדות לכך, כי
המועמד הטיבעי לתיק זה הוא יזהר הררי בעוד שהמפלגה מעוניינת בהצבת
משה קול לממשלה. לכן יסתפקו הליברלים העצמאים בתיק פחות ערך, ובזאת
ישאירו את הדרך פתוחה להעברת צדוק למשרד המשפטים.
• צפוייה עלייה ניכרת כמחירי העתונים. הנהלת איגוד המו״לים
של העתונים היומיים תיאלץ לנקוט בצעד זה, נוכח העליות הגדולות בשכר
ובהוצאות אחרות. מועד העלאת המחירים 1 :בינואר הקרוב.

• ,לא מן הנמנע, כי יחול שינוי כהרככ האישי שד סיעת
ג ח ״ לככנסת. ידוע, כי לפחות ח״כ אחד מטעם חרות מבקש להתפטר, והוא
אף הפקיד מכתב-התפטרות. אולם הנהגת מפלגתו אינה נוטה לקבל בשלב דה
את בקשתו, פן יערער הדבר את יחסי־הכוחות בין חרות והליבראלים. כי
המועמד הראשון לכניסה לכנסת מטעם גח״ל הוא איש המפלגה הליבראלית
שלמה כהן־צידון. יתכן, כי בכל זאת תצא ההתפטרות לפועל, מתוך נימוקים
אישיים ועיסקייס של המתפטר.

• הדתיים לא יקלו הפעם על לוי אשכול את מלאכת
הרככת הקואליציה. בעיות פנימיות במפד״ל מדרבנות את ראשי המפלגה
לא למהר הפעם אל השותפות הממשלתית. הדתיים ירבו לכן בתביעות, כדי
להאיט את המשא ומתן, ובינתיים ינסו להתגבר על החיכוכים בתוך המפלגה.
אחת הבעיות: מעמדו של יצחק רפאל. במפלגה קיימת דעה שאין לשלוח הפעם
את רפאל לממשלה בתפקיד של שר, או של סגן שר. רפאל עצמו אינו מוותר,
ותומכיו לוחצים לשתפו בנציגות המפלגה בממשלה. בעיה אחרת: תביעתו
של ד״ר שלמה בן־סאיר לתת לו הפעם, במקום תפקיד סגן שר, תפקיד שר.

• יתכרר כי כין הנציגים הדתיים כעידית תל־אכיכ לכין
ראש העיר מרדכי נמיר, קיים היה הסכם עוד לפני הוודע
תוצאות הכחירות, לפיו הוכטחה תמיכת הדתיים כנמיר_.הסכם
זח כלל תמיכה כספית של מפא״י לקדנות הבחירות של הדתיים.

• הסתדרות המורים תפעיל לחץ על לוי אשכול לא
להפקיד עוד את משרד החינוף כידי זלמן ארן. שלום לוין,
האיש החזק בהסתדרות המורים, יטען כי חילוקי־הדעות העקרוניים בין ארן
לבין המורים לא יאפשרו ניהול מערכת החינוך ללא זעזועים, אס ארן יוסיף
לעמוד בראש משרד החינוך.

הוווו! 0הוה תארגן תצוגת אוננה
השנה הראשונה באוניברסיטה בירושלים
אופנת שנה א

איזו צווה?

יש לדבר הזה? לא לקיר המשונה, אלא לחתיכה. ליאורה
פרקש, מהפקולטה למדעי־הרוח, חושבת ״שיותר נוח בנזיכד
סייס.״ היא תלמידה רצינית, ומה אתם חושבים לכם בכלל, והיא לא באה לאוניברסיטה
בשביל חופולוגיה, ובכלל היא היתה יכולה למצוא חתן במקום יאחר. אילו היתה רוצה, כמובן.

* * יזה י ופ י ! שנת־הלמודים האוניבר־
\ 0 1יטאית נפתחה. הה־הה! הרקטור נשא
דיברי־פתיחה, וראש החוג לעברית הסביר
לסטודנטים החדשים מה הוא רצה להגיד.
תיבף אחרי הברכות חזרה קרית־האוניבר־סיטה
הירושלמית לחיים חדשים, והדשא
הירוק, מול הבניין־למדעי־הלא־חשוב־מה היה
כבר מלא התיכות־שנה־ראשונה.
התוצאות של הבחינה הראשונה, שנערכה
להן, היו מזדעזעות, אבל מקורות מוסמכים
מחוגי המזכירות־האקדמאית מסרו שזה לא
כל־כך נורא .״אחרי השנה השלישית הן
תהיינה יותר מכוערות, אבל גם יותר חכמות.״
המזכירה שמסרה את האינפורמציה
החשובה הזאת יודעת. גם היא היתד, פעם
בשנה הראשונה, ולא מזמן סיימה את השנה
השלישית, המיסכנה.

היתד, כבר בכמה שעורים, ושם הסבירו לה
כל מיני דברים על התנהגות של עכברים
לבנים בכלובים העשויים מזכוכית דקה. אז
היא ישבה מוקסמת, ונורא הבינה את הזולת
שישב על ידה.
״ופסיכולוגיה זה חשוב, מפני שלומדים
איך לגדל ילדים, ואיך להבין אותם, ואיך
להעניק להם חינוך נכון.״ חשוב, לא?
היא אוהבת גם ללבוש בגדים יפים. פסיכולוגיה
ובגדים יפים הם שתי האהבות
שלה. לכן היא מקפידה לביא לכל הרצאה
בשמלה אלגנטית ונעליים גבוהות־עקב ,״כי
אוניברכיטד״״ שתדעו לכם ,״זה לא בית־ספר
תיכון!״
דניאלה מהחוג לפילוסופיה היא הבחורה
הכי אלגנטית באוניברסיטה. התל־אביבית
השחרחורת לקחה איתר, לירושלים, אל החוג
לפילוסופיה, את חצי המלתחה הדיז:־
גופית שלה.
היא הלכה ללמוד פילוסופיה כי ״זה
נותן המון. לחיים.״ ושלא תשאלו אותה על
שפינתה, כי היא לא למדה, אבל היא דווקא
שמעה עליו ועל עוד כל מיני פילוסופים

גדולים כמו הגל, בוטיצ׳ילי ומה־שמו־זה־מיוון.
והיום הסבירו לה על פילוסוף אהד
היא־לא-זוכרת־בדיוק־את־שמו, שאמר שהכל
זורם. זה נורא מזכיר לה את החיים עצמם,
״שגם הם זורמים וזורמים וזורמים.״

הגדוד, המפואר, והיפה
***ולה השחרחורת, מהחוג להיס-
* /טו רי ה, מתעניינת נורא במי־יכיול־לנחש־במה.
הה־הה, היסטוריה! איזה יופי של
מקצוע! ״כל הזמן לומדים על מה שהיד;
פעם, לפני המון שנים.
״פעם הכל היה אחרת. היו אנשים כמו
נפוליאון וחניבעל, ומלחמות כמו מלחמת־שלושים־השנה
שקוראים לה מלחמת־שלו־שים־השנה,
מפני שהיא נמשכה שלושים
שנה, ומלחמת־שבע־השניס שנמשכה שבע
שנים, ומלחמת־העולם הראשונה שנמשכה.
רגע, כמה זמן נמשכה מלחמת־העולם הראשונה?
את זה אי־אפשר לדעת לפי השם.״
היו כל כך הרבה אנשים גדולים בהיס־

מקיאבלי אלגנטי

הוא והיא

כאן,

כמו

בכל

למרות האווירה האקדמאית
עושים את
מקום אחר בעולם.

ן!* ליז ה, למיטל, לומדת בחוג למדע-
2/המדינה .״מדע המדינה,״ תדעו לכם,
״זה המדע של המדינה.״ את זה היא הספיקה
ללמוד כבר בשעור הראשון.
אחר־כך היא הלכה להרצאה בתורת-
המישטרים .״תורת המישטרים,״ למי שלא
יודע ,״היא התורה של המישטרים.״ באותה
הרצאה לימדו אותה שבישראל יש מישטר
פרלמנטרי, ושמישטר פרלמנטארי זה המשטר
הכי־טוב ,״מפני שיש פרלמנט, והפרלמנט
זה המוסד הכי חשוב במדינה, אחרי
הממשלה.״
לא. היא לא זוכרת כל־כך טוב את השמות
של שרי־ר,ממשלה, ואם היא לא
טועה שמעון פרס הוא סגן־שר הביטחון,
אבל היא לא בטוחה, כי הם עוד לא למדו
על זה.
הה, כן, מקיאבלי נולד באיטליה. את זד,
הם למדו .״והוא היה הוגה־דעות נורא־נורא
חשוב. אויש, אבל היא לא זוכרת כל־כך
טוב מה הוא אמר, אבל נדמה לה שזה
הוא, שאמר שהמדינה זה הוא.
״לואי ד,־ ?14 הה, בטח! לואי ה־ 14 היה
המלך הצרפתי שבא אחרי לואי ה־! 13״ ה א
לא אמר דברים כל־כך חשובים, כי הוא
היה מלך, ולא הוגה־דעות.
שמלות אלגנטיות, כמו שאמר, מקיאבלי,
לא, לא, כמו שהסבירה אמא שלה, לובשים
רק בהרצאות של הערב. בבוקר היא באה
עם מכנסיים צרים והדוקים .״זה יותר נוח!״
למי? למקיאבלי !

איך שהכד זורם

1חוצות חוץ

ן 1ריס. אבל גס הישדאל

יבוא מיוחד בשביל
סטודננויס
מרוצים ממנו,

דיה מהחוג לפסיכולוגיה חושבת
\ שפסיכולוגיה זה הדבר הכי־חשוב בעולם
.״זה נורא חשוב לחיים, כי בפסיכולוגיה
לומדים איך להבין את הזולת.״ היא

צדיקים יבואו בו

בשער לאדוני, כמובן, שנמצא בקצה קרי ת־האוניברסיטה,
הסטודנטים. אבל צדיקים, אוי הצדיקים! הם כל־כך מעט
העליזה. הצדיקות מעדיפות, לעומת־זאת, להצטלם על רקע הכיפה המשונה של בית־הכנסת במיב

מאורחות רחתינות
עם פתיחת הלימודים

אל חלוני!״ את זה כתב ביאליק כשהיה
עוד צעיר. זר שיר שמביע געגועים לציון
והוא הביטוי הראשון של הגאולה של עש־ישראל.
והציפור הקמנה ישבה על החלון
שלו והיא באה ישר מארץ־ישראל, או
ביאליק אמר לד, שלום רב שובך מארצות
החום אל הלוני ותגידי, איך זה בארץ־
ישראל?״

הוא מקצוע נורא־נורא מעניין. סילביה, תלמידת השנה

י 1 | 111ז 1 1י * 1111
הראשונה, מדגימה אותו כאן. אז, כמו שאמר אריסטו,

#111 11 1 1 1 ^ 1
הגוף נוסה לשמאל, ידיים על המותניים, הרגליים מפושקות באלגנטיות פילוסופית. סכסי, לא?
טוריה, לא כמו היום. היה יוליוס קיסר שהיה
קיסר, ופרידריך הגדול שהיה גדול,
וסולימאן המפואר שהיה מפואר ופילים היפה
שהיה יפה, כן, וגם קליאופטרה הגוע לי ת עם האף הארוך שהתעסקה עם מה־שמו
מרומא, שאמר לה בלטינית שהוא אוהב
אותה וזה, אז היא ענתה במצרית שמה־הוא־חושב־לו־בכלל,
וככה השתנה מהלך ההיסטוריה.
כן ,״מהלך ההיסטוריה״ .זה
ביטוי שהיא למדה בהרצאות, אז שתדעו
לכם שלא רק לאוטו יש מהלכים.
וארון הבגדים שלה, זו כבר היסטוריה
בפני עצמה. אכל על זה היא לא מוכנה
לדבר, כי אין לזה כל השפעה על מהלך
ההיסטוריה.

למשפט אין מכנסים
א ככל פקודטה יש מלכת יופי.

ומה איכפת לכם שהיא באה לאוניברסיטה
במכנסיים? ומר, איכפת לכס אם היא אוהבת
את המקצוע שהיא לומדת, ושלא־תשאלו
יותר שאלות כי היא לא תענה.
ותדעו לכם רק שהיא לא באה לאוניברסיטה
כדי למצוא חתן, כי היא היתד, יכולה
לעשות את זה בכל מקום אחר, וזה לא
בעייה בשבילה. אז עכשיו אתם יודעים.
בתיה לומדת ספרות עברית ומיקרא. היא
רוצה להיות מורד, בתיכון, ולחנך־הרבה
דורות של צברים. אויש, שמלות ודברים
כאלה לא מעניינים אותה בכלל.
כל היום היא קוראת ספרים, והיא נורא
מתעניינת בשירה, וביאליק היה משורר
גדול והכל. היא דווקא יודעת המון שירים
שלו בעל־פה. לא מאמינים? הנה :״שלום
רב שובך ציפורה נחמדת מארצות החום

הקבלה ב.רדוא?״

2ל לא כל הבנות שלומדות איתר,
הן, לצערה, כל־כך רציניות .״יש כ־אלר
שרק באו לאוניברסיטה — וכבר מתחילות
להתעניין באופנה של המקום, מ לובשים
בב קר, מה לובשים בערב, ועם
מי כדאי לצאת היום.״ פוי.
שולה לומדו! פילוסופיה יהודית וקבלד.
ושלא תשאלו מד, זה קבלה, ותתבייש
לכס שאתם לא יודעים׳ כי קבלה זה ״מקצוע
נורא־נורא מעניין, וממש מרתק, וכשא־י
נמצאת בשעור אני לא יכולה לחשוב על
שום דבר אחר חוץ מקבלה.״
יש לה עיניים ירוקות־ירוקות, ושיער
שאטיני חלק, והמון־רמון קבלה בראש.
מישהו רוצה לקבל קבלה? בבקשה :״אז
זה התחיל בצפת. קראו לו רבי יוסף קארו,
והוא אמר שצריך להבין את היהדות בצורה
אחרת. הוא היה מדבר עם אלוהים. זאת־אומרת
לא בדיוק מדבר, אלא משוחח, זאת
אומרת מדבר איתו, לא, לא, אל תצחקי,
זה היה לפני המון שנים, ורבי יוסף קארו
לא היה בן־אדם פשוט.״ זה אם לא ידעתם
עד כה, קבלה.
מה לובשת גברת קבלה כשהיא באה
לאוניברסיטה? ״תלוי מתי. אם זה יום חול
רגיל — אז אני באה במכנסיים. בערב אני
באה עם שמלה פשוטה. ביום חמישי, כשאני
צריכה לנסוע הביתה, אני באה עם
משהו מיוחד. כי אני נוסעת מהאוניברסיטה
ישר לחברה בתול.״

וגע, חושבים

אומר הפסל,
הסטודנטית לביולוגיה
שלרגליו הציגה לו שאלה קשה
מאד. מי יכול להסביר לו מה זה כרומוזום?

השדומפריות המרגיזות
ח ! האמנות ! האמנות ! העולם
כולו דומה לציור מרהיב־עין! האנשים
דומים לפסלים של מיכאל אנג׳לו, הנוף
מסביב אינו אלא פרסקו נהדר, ומיכל
היא תלמידת השנה הראשונה בחוג לאמנות.
יודעי־דבר אומרים, שהחוג לאמנות מכיי1
את אחוז החתיכות הגבוה ביותר בכל
האוניברסיטה. כי הן תמיד נמשכות לאמנות.
מובן שמיכל מקפידה מאד בענייני־לבוש.
״אני רגישה מאד לדברים יפים. אני פשוט
לא יכולה לסבול דברים מכוערים. השלונד
פרידת האלה מרגיזות אותי. גועל־נפש
לבוא לאוניברסיטה במכנסיים או בשמלה
מרושלת!״

המכנסיים

הפלא

הם המיצרן המבוקש
ביותר בקריה.
שהן באות במכנסיים?

/לפקולטה למשפטים יש, וקוראים לה
מיכל, אבל היא לא רוצה להגיד כלום. חוץ
מזה שהיא יפה, היא, גם תלמידה טובה,
אבל הפלא הגדול הוא שהיא לא בשנה ראשונה.
זה קצת סותר את התיאוריה של
המזכירות האקדמאית, אבל זה אולי היוצא
מהכלל המדעי, שמלמד על הכלל.
שרית היא מהשנה הראשונה. היא תהיה
עורנת־דין, או שופטת. היא רוצה להגן
על כל מיני אנשים חפים־מפשע ,״שהחברה
קיפחה אותם והפכה אותם למיסכנים.״ היא
חושבת שזה גם מקצוע משתלם. את זה
היא למדה מההורים.
היא נורא אלגנטית ,״כי המקצוע מחייב.״
חליפה שחורה, עם כפתורי־ענק לבנים.
נעליים שחורות על עקב גבוה־גבוה־גבוה.
היא לא רוצה לדבר על משפטים, כי היא
עוד לא יודעת הרבה. המלתחה שלה שייבת,
מבחינה משפטית כמובן, לרחוב דיזנגוף,
אבל אפשר להשתמש בה גם כאן, באוניברסיטה.
היא חושבת שזה לא יפה לבוא
במכנסיים .״זה פשוט לא הולם סטודנטית
רצינית!״

צי •5והצפור
** י שדא מאמין^של^אמץ לאבל
} /יא, המין! תאמינו או לא, תא־המין
בכבודו ובעצמו יצא עכשיו מהכרומוזזם
שלו! קוראים לה ציפי, ומה־אתם־חושבים־
לכם־בכלל!
אז טוב, אז בלי ידיים, בבקשה. היא
לומדת ביולוגיה, ואין לה זמן לשטויות.

בוקר טוב!
ואס אין על מי

בפנים מחניק פרופסור זקן מדקלם את מה
שדיקלס לפני שלושים שנ בחוץ שמש זורחת.
להשען אפשר לעשות את זה על הפסל המוצק.

הברכיים

הן ברכיה של סטודנטית רצינית.
בהפסקה כשיתר חברותיה יוצאות
לצייד היומי, היא מעדיפה לשבת בכורסה, לשנן את השיעור.

ן שיירת השבת 900
(המשך מעמוד )11

לשלול מנוסעי השיירה את הזכות לנסוע
באופן חופשי היתד, פגיעה חמורה בחופש־התנועה
של האזרחים. כל הוויכוחים לא
עזרו. המשטרה עמדה על כך, כי היא
דמוקראטית, היא תכפה על הנהגים מתי
ואיך ליסוע ולאן.
שש המכוניות הראשונות עברו את המחסום.
הן התקבצו יחד, במרחק 200
מטרים ימן המחסום, ונהגיהן חיכו ל־שיחרור
יתר המכוניות. אך המחסום לא
נפתח. המכוניות פשוט נכלאו. ואז החליטו
ראשי השיירה: אם אין מרשים לשיירה
הזאת לנסוע לירושלים — לא יסע
איש לירושלים או ממנה. הם חסמו את
הכביש לכל רוחבו.

שמטוב הסתלק

1תגובה זאת לא ציפתה המשטרה.
/קציני ירושלים היו רגילים, שבדברים
מסוג מתקבלות תמיד דרישותיהם. אלא
שבשיירת השבת היו הפעם אלמנטים בלתי־רגילים.
אמנם אפשר היה לטעון, כי
השיירה היתד, המשך למאבק החילונים
על חופש התנועה בבירה, אולם היד, בה
גם משום התחלה החדשה. עצם רעיון
השיירה הממונעת העיד על כך. רעיון
זה נוסה בשתי שיירות השלום, שערכה
רשינות העולם הזה — כוח חדש במערכת
הבחירות. באותן הזדמנויות הוכח, כי רכב
נותן יתרונות טאקטיים שאין למסע רגלי.
לתמהונם של קציני המשטרה, וגם של
כמה מוותיקי המלחמה בכפייה הדתית,
הסתבר כי שוב לא יסתפקו החילונים
בדיבורים. הם מוכנים ללחום — ובשיטה
שלא נוסתה בארץ: ההתנגדות הפאסיבית.
ברגע זה, כאשר נערכה התייעצות בין
ראשי השיירה, שאל מישהו :״איפה ויקטור
שמטובי״ הסתבר שהוא הסתלק. במשך
כל אותו בוקר שבו אנשים ושאלו :״איפה
שמטוב?״ והתשובה חזרה והידד,דה :״הוא־הסתלק!״
בני
הקיבוצים, וכמה מפעילי החטיבה
הצעירה, רתחו מבושה על ההסתלקות.
אבל הם לא הלכו בעקבות ד,ח״כ שלהם,
אלא נשארו עד הסוף. אחד מהם, דויד
מרגלית מהראל, אף היה בין 13 העצורים
של אותו יום*.

כניעת המשטרה

* רג ע שנ חפס ״ ה כ בי ש לו ד ה ^ ד לכי לא נותרה אפשרות של פשרה:
אחד משני הצדדים יהיה חייב להיכנע.
המשטרה הזעיקה מייד תגבורת של כ־100
שוטרים, מצויידים בקסדות, אלות ומגינים.
שתי מכוניות־גרר הובאו למקום. אחת מהן
* ביניהם: עורך־הדין אורי הופרט, ד״ר
רם מואב, וראש מערכת העולם
שלום כהן.

הזה

אחרי מערכת הבחירות נכנסת עתה

תנועת העולם הזה -כוח חדש
לשלב התארגנות
האוהדים והפעילים מוזמנים להשתתף
באסיפות־ר,כינון של החטיבות האזוריות
במקומות הבאים:

• רמת־גן, גבעתיים, בגי־ברק
ביום ג׳ ,7.12 בשעה 8.30 בערב.
מי שלא קיבל מכתב־הזמנה אישי יוכל
לפנות טלפונית לאחד המספרים האלה:
.727755 ,732940 ,729423

• ירושליס
ביום ד׳ ,8.12 בשעה 8בערב, בבית
החלוצות, רח׳ אבן גבירול .14
דמי כניסה 2ל״י לכיסוי ההוצאות.

• נתניה והסכיבה
ביום ה׳ 9.12 בשעה ,8.30
ד״ר דין, רח׳ וייצמן .61

בבית

לתושבי נצרת
ביום שישי זה 3.12 ,בשעה 5.30 אחרי-
הצהריים תיערך אסיפת־עם בקולנוע
דיאנה. ידברו

אורי אבנרי
שלום כהן
אחמד מסארווה
על הנושא:

המאבק על עיריית נצרת

נשאה את סמל עיריית ירושלים. אולם
מכוניות־הגרר לא יכלו לגשת אל רכב
השיירה: בין הגרר לבין הרכב השתרעו
נוסעי השיירה על הכביש.
במשך קרוב לשעה ניסתר, המשטרה
לנהל משא ומתן. לשוא. ראשי השיירה
הכריזו: נפנה את הכביש רק כאשר תבטיח
לנו המשטרה, כי לא תחסום את
דרכנו לירושלים. ואילו המשטרה טענה:
בחוצות הבירה מתרכזים מאות בני־ישיבה,
יישפך דם אם תיכנס השיירה.
אנשי ירושלים, המכירים מקרוב את בני־עירם,
ידעו כי לא יקרר, דבר בהיכנס
השיירה, שכן היא תעבור ברחובות הראשיים,
הרחק מן השכונות החרדיות ו־מרחובותיה,מריבה.
לכל היותר יצעק מישהו
בוז. אולם לו גם היתר, טענת המשטרה
נכונה, הרי תפקידה היד, לדאוג
שהקנאים הדתיים לא יפריעו לתנועה ברחוב
הראשי. במקום להגן על השיירה,

ער הצורה בה בוצע הלוו
סבעו נ׳ הוו אשדוד הוא
* ניית נמל זה היא פרי הזינוק של כלכלת ארצנו בשנים האחרונות ...בנייתנמל זה פותחת שערים לדרום, לנגב ולירושלים. וסימנה — קליטת המיליון השלישי

בעשור הקרוב
מילים אלה אינן פסוק מן הנאום, שראש־ר,ממשלה עומד לנאום ב־ 1לדצמבר, בפתיחה
חגיגית של נמל אשדוד. מילים אלה שייכות כבר להיסטוריה. הן, ואלפים אחרות דוגמתן,
פורסמו במשך שנים בחוברות־הפירסומת של רשות הנחלים, ובנאומים מלאי־רגש של לוי
אשכול ושר־ד,תחבורה דאז, שהושמעו באוזני אלפי מוזמנים מכובדים ב־ 13 במרץ ,1961
בטקס ממלכתי רב־רושם, בחוף אשדוד.
יתכן שהפעם יימנע לוי אשכול מהשתתפות במעמד החגיגי של פתיחת הנמל. כי ככל
שהתקרב מועד הפתיחה, התברר שלא יושמעו נאומים נמלצים, לא יוזמנו אורחים חשובים
ולא יוכרזו הכרזות על ניצחון לאומי.
כל המעורבים בעניין — אלה שהחליטו על בניית הנמל, אלה שהשגיחו על המשך
הבנייה ואלד, שביצעו את העבודה — לא היו מעוניינים הפעם בפירסומת רעשנית מדי.
הם היו מוכנים להסתפק בפתיחה צנועה ושקטה.
הצניעות היתד, מוצדקת בהחלט. כי גם למומחים מעולים בפירסומת, קשה היה למצוא

פירמידה

הפעם נעימה לשיר־ד,ניצחון הלאומי. כי אם היה כאן ניצחון, הרי זה בראש וראשונה,
ניצחונה של שיטת ביזבוז כספי הציבור.

של המשטרה הגיעה ל־
11111 כלל ביטוי בגרירת מכוניות.
בתמונה: שוטרים גוררים אחת המכוניות.

העדיפה לעצור אותה — מפחד האיום
הדתי. סברה אחרת: לוי אשכול עצמו
נתן הוראה לבל תורשה השיירה לעבור
בעיר, ולעשות רושם על תושביה. ד,נסיון
להעביר את המכוניות טיפין־טיפין נועד
לטשטש רושם זה.
בעוד עוזי אורנן מנהל שיחות עם קציני
המשטרה, נטל אורי אבנרי את הפיקוד
על החסימה. כאשר נערכו השוטרים ל־מיבנה
קרב, והחלו מסתערים על אנשי
השיירה, נתן אבנרי את ההוראה :״להשתטח
על הכביש! להשיב בהתנגדות פאסי־בית!״
אורנן, שכל כשרונו הדיפלומטי
לא הביא לפשרה, מיהר להצטרף אל השוכבים
על הכביש.
השוטרים גררו, דחפו, הרימו ואף ד,יכו.
לרוב התנהגו בהתאפקות, אך אחדים מהם
עסקו במלאכתם בהנאה סאדיסטית גלוייה.
קורבן שהותקף פעמים רבות: היה אורי
אבנרי, שחסינותו כחבר־כנסת לא עמדה לו
מול השימוש בכוח. תוך כדי מאבק רצוף,,
הצליחה המשטרה לפנות מסלול־מעבר בכביש
מכיוון שהמטרה היתד, להגיע בכל
זאת לירושלים, ומכיוון שכל מכוניות השיירה
היו עתה מרוכזות במקום אחד,
הכריז אחד מראשי השיירה :״לעלות על
המכוניות ולנסוע לירושלים — בשיירה.
לא נסכים לתכתיב המשטרה! ניסע ביחד!״
המכוניות הראשונות זזו. ואז שוב ניסתה
המשטרה את הטכסיס הישן, ביקשה
לווסת את המעבר כדי שלא תיווצר שיירה.
שוב נעצרו המכוניות הראשונות, ושוב
נשמעה הקריאה :״לחסום מחדש את הכביש!״
הפעם
כבר לא היתד, המשטרה מוכנה
לכך. חסימה חדשה היתד, משתקת את
התנועה עד הלילה. המשטרה הודיעה שהיא
מוותרת ללא תנאי: המכוניות יכולות לנסוע
— כשיירה. וכך היה: השיירה הגיעה
לירושלים, מסרה את מכתב־המחאה
למשרדו של טדי קולק.
הודות להתערבות המשטרה במוצא, לא
היה כל צורך להגיש את המכתב לאשכול.
הוא יכול היה לקרוא את האזהרה
שנכללה בו בכל עתוני ישראל והעולם.

ההתחלה הטובה

^ יסודו של נמל אשדוד עומדת עובדה אחת שאינה ניתנת לעירעור: כבר בשנת
1948 4היה ברור לכל אנשי המשק הארצי, שבעתיד הקרוב לא יוכלו נמל חיפה ונמלים
קטנים אחרים לענות על דרישות הכלכלה הישראלית המתפתחת. כדי למנוע זעזועים רציניים
בעתיד, עלה כבר אז הצורך לחפש דרכים להיחלץ מהמשבר הצפוי.
על סמך עובדה זו נעשו, מיד אחרי קום המדינה, צעדים ראשונים. היו אלה דודקא
צעדים הגיוניים. בשנת 1949 פתחה קבוצת מומחים מהחברה האמריקאית קנאפן, טומטס
ואבט בסקר ראשון של חופי הארץ. העבודה נעשתה לפי הזמנתה של ממשלת ישראל,
ותוצאותיה היו עשויות להשפיע בצורה מכרעת על מסקנות־היסוד בתיכנון פיתוח הנמלים.
עבודת הסקר נמשכה כשנה, ובשנת 1951 מינה שר־ד,תחבורה דאז ועדה בין־משרדית
לאיתור סופי של מקום הנמל החדש. הוועדה לקחה בחשבון לא רק את הנתונים של
המחקר הימי, אלא גם את הנימוקים הכלכליים והפוליטיים של המדינה. בפברואר 1952
הוגש לממשלה דו״ח הוועדה. שמונה מבין עשרת חבריה הציעו לאתר את נמל העתיד
בשפך נחל רובין במרחק־מה צפונה מתל־אביב. שני הנותרים — בהשפעת נימוקים פולי־טיים־ציוניים
בלבד — הצביעו על שפך נחל לכיש, ליד איסדוד הערבית, כמקומו של הנמל.
עד כאן התנהל הכל לפי הכללים המקובלים בכל מדינה בעולם. נבדקו התנאים הגיאוגרפיים
והימיים, הוספו אליהם תנאים כלכליים ותחזיות פוליטיות. על סמך כל הנתונים
האלה נתקבל סיכום סופי, שנראה סביר מכל הבחינות. אך מכאן והלאה התחילו העניינים
להתגלגל לפי שיטה ישראלית מובהקת.
עוד בטרם התקבלה החלטה סופית של הממשלה, נעשו כבר במקום עובדות מוגמרות:
בסוף 1955 הובאה קבוצת־עולים ראשונה לחולות אשדוד. כעבור זמן קצר הוחל בבניית
תחנת־כוח במקום. ומה שהיה חשוב עוד יותר: התקבלה החלטה על קביעת סופו של צינור
מאילת — באשדוד.
לבסוף, בניגוד לכל הדעות ולכל הגיון, חתמה ממשלת ישראל ב־ 22 למאי 1955 חוזה עם
החברה האמריקאית פרדריק ר. האריס להכנת תוכנית־אב לנמל אשדוד.

ן* היסטוריה המקורית

מחירו של החלום

של נמל אשדוד דומה להפליא להיסטוריה של מפעל ענק

\ \ אחר: המוביל הארצי.

האבן הראשונה

31 ביולי : 1961 הנחת אבן־הפינה של נמל אשדוד.
לטכס המפואר בחולות החוף הוזמנו אז 5000 אורחיס
שרים, חברי־כנסת ודיפלומטים. ל־ 1בדצמבר , 1965 מועד הפתיחה הרשמית, לא הוזמן איש.

נין! ,וווו -ואבו ומסקנות המומחים אשו נמר מקום הנחות מתאים בכל הארץ לבניית

בשני המיקרים שלטה אותה שיטה ישראלית אופיינית. תחילה היה רעיון פוליטי, ללא
ביסוס כלכלי ועובדתי כלשהוא: חלום ציוני ורוד על הפיכת מידבר לאדמה פורחת, לארץ
האושר, החקלאות והתעשיה. אחר־כך הוזמנו בדיקות וסקרים, שתפקידם היחידי היה להצדיק
את החלום בצורה כלכלית והנדסית. אם תוצאות הבדיקות לא התאימו לחלום, אבוי
לבדיקום. התוצאות הלא־מתאימות לא נלקחו בחשבון.
עוד תופעה המזהה את שני הרעיונות של שני המיפעלים הגדולים ביותר במדינה: האיש
שחלם את חלומו היקר על המוביל הארצי ועל הנמל בדרום היה דויד בן־גוריון. האנשים
שקיבלו על עצמם את הביצוע, ולבסוף אימצו את החלום כולו, היו לוי אשכול ופינחס
ספיר.
אך במיקרה של נמל אשדוד היה הניגוד בין החלום הציוני לבין עובדות הכלכלה בולט
עוד יותר מאשר במיקרה של המוביל הארצי. כדי למלא אחרי הדרישה הבסיסית — גידול
התפוקה של נמלי ישראל בהתאם לצרכי המשק — עמדו על הפרק שלוש אפשרויות
שונות:
• לפתח את נמל חיפה בהשקעה כספית קטנה־יחסית ותוך זמן קצר למדי;
• לבנות נמל גדול שני במדינה, במקום בו נמצא נמל תל־אביב, לנצל לצורך זה

שו־אל

חלק מן המיבנים הקיימים, את עורקי־התחבורה הקיימים ואת הריכוז של כוח־האדם
הנמצא במקום;
• לבנות נמל חדש במקום חדש.
משלוש אפשרויות אלה נבחרה מראש האפשרות השלישית, היקרה והמסובכת ביותר.
כך הגיעה הבחירה לאפשרות מצומצמת יותר: בין שפך נחל רובין, לבין המקום בו
תיבנה בעתיד עיר חדשה — אשדוד.
בעד האפשרות הראשונה הצביעו נימוקים רבים: החוף בנחל רובין, והים שם, מתאימים
יותר למטרה זו, לפי נתוני הסקר האמריקאי משנת .1949 זהו גם מקום מרכזי באזור
ההדרים — בין חדרה לרחובות; וכאן אפשר להסתמך על כוח־העבודה המרוכז בגוש דן.
בעד האפשרות השניה — הקמת הנמל באשדוד — הצביע רק נימוק אחד: שימת דגש
על דרום הארץ, בהתאם לחלומות המידבר הפורח והנגב המאוכלס.
נגד החלום הזה עמדה עובדה שאין לה חשיבות בעולם החלומות: תוצאות הסקר האמריקאי
קבעו כי אשדוד היא מקום הפחות־מתאים מכולם לבניית נמל. בדיקות זרמי הים,
כיווני רוחות וכו׳ קבעו שאשדוד, הנמצאת בקו־אורך £׳ 34-39 וקו־רוחב זא] ,31049/הוא
המקום היחיד בכל החוף המזרחי של הים־התיכון בו הים פתוח עד לגיברלטר. צפונה
משם נסגר הים על־ידי האי כרתים ואיטליה, דרומה סוגר את הים האפריקאי. זאת אומרת
— כדי לבנות נמל באשדוד יש לבנות אותו בממדים של נמל בחוף פתוח של האטלנטי.
התוצאה המעשית של עובדה זו התבטאה לאחר־מכן בבניית שובר־גלים עצום, שתפקידו
להגן על הנמל מן הגלים שגובהם מגיע עד 10 מטרים. לאורך 2.2ק״מ (בשלב הראשון)
מגיע שובר־הגלים לגובה של 24 מטר מקרקעית הים, כשרוחבו בבסיס 80 מטר.
כדי לבנות את הפירמידה הישראלית החדישה היה צורך להביא לאשדוד 2.5מיליון טון
אבנים, כשמישקל הסלעים הגיע ל־ 12 טון כל אחד• נוסף לזה היה צורך לייצר במקום
20 אלף גושי בטון ענקיים בצורה מיוחדת (טטרהפודים) ,של 38 טון כל אחד. כל המיטען
העצום הזה הוכנס לים! כדי להגן על התוכנית לבניית הנמל דווקא במקום זה.
התוצאה הנוספת: לפי הערכה ראשונה היה ברור, עוד לפני עיבוד התוכנית המפורטת,
שבניית הנמל באשדוד תעלה 68 מיליון לירות יותר מאשר בניית הנמל בנחל רובין. עתה
ברור, שההבדל בין ההשקעות בשני המקומות הוא גדול לפחות פי שניים. עד עתה, אחרי•
שהסתיימו העבודות בשלב הראשון של הבנייה, הגיעה ההשקעה לסכום של 150 מיליון ל״י.

הסעיף שנערם•

^ חשבון הזד לא היה מסוגל לעמוד בפני עקשנותו של חלום פוליטי. אלא שהפעם,
} ) למטרות הציונות הטהורה, צורפו גם מטרות כלכליות, שלא שרתו דווקא את האינ•
טרס הציבורי.
בחוברת הפירסומת של רשות הנמלים בישראל, שיצאה לאור במאי , 1963 נכלל בין התא•
ריכים של התפתחות רעיון הנמל פרט חשוב. נאמר בחוברת :״ב־ 1955 נוסדה חברת קבוצת
בוני ערים בע־מ על־ידי ה״ה בן־עמי וקלוצניק, במטרה לפתח את האיזור ולהקים את•
העיר אשדוד. חוזה הזכיון נחתם בין ההברה והממשלה באוקטובר 1957 ותוקן בסוף .1961״
הפרט הזה נעלם מחוברות רשות הנמלים שיצאו לאור לאחר מכן, למרות שבכל הפרטים•
האחרים היו החוברות הבאות כהעתקים מדוייקים של החוברת הראשונה. הסיבה לכך היתד,
ברורה: הסערה הציבורית, שקמה סביב השוד הגדול של אדמות הלאום באשדוד, לטובת
חברה פרטית. השמטת פרס זה מהחוברות המאוחרות היה סילוף במזיד של אמת היסטורית.
כי לפרט שהושמט היתה משמעות ראשונית בהתפתחות העניינים.

כל העיסקה הענקית בין חברת אשדוד לבין משרד האוצר התבססה על העובדה, שבאש־דוד
יוקם בעתיד הנמל השני של המדינה. בלי נמל זה לא היה הזכיון שקיבל עודד בן־
עמי שווה פרומה. ואילו ברגע שהממשלה קבעה את אשדוד כמקום בנייתו של הנמל, הפכו •
חולות אשדוד לאוצר של זהב.

כדי להשתיק את ההתנגדויות הכלכליות העלו ראשי חברת אשדוד נימוקים כלכליים
משלהם. הם הכריזו על כוונתם ויכולתם לגייס בין יהודי ארצות־הברית את מרבית ההון
הדרוש לבניית הנמל. עודד בן־עמי ופילים קלוצניק לא הסתפקו בהכרזות בלבד. בסעיף
(10ד) של החוזה על מכירת אדמות אשדוד משנת , 1957 נאמר:

״אם הממשלה לא תיגש להקמת הנמל תוך שנה אחת מיום תקופת השלב הראשון, תהיה
הממשלה חייבת להתחיל בהקמת הנמל לאחר מועד זה אם ובזמן שהחברה תמציא לממשלה •
אשראי עד ל־ס/ס 70 מההון הישראלי ומההון במטבע חוץ, ממקורות שיוסכם עליהם עם
הממשלה, שיהיו דרושים להקמת הנמל, בצורה של הלוואות ל־ 20 שנים לפחות ובריבית •
שלא תעלה על ״ 40/לשנה. אם החברה תמציא את האשראי האמור, הממשלה מצידה תשתתף
ב־ס/ס 30 מהון־ההשקעה ותערוב לסילוק הקרן והריבית של האשראי שהחברה המציאה.״ •
חברת אשדוד לא גייסה לבניית הנמל אף דולר אחד. סעיף (10ד) נעלם מהחוזה המתוקן
של שנת .1961 אך אז היה כבר ברור שהנמל באשדוד קום יקום. הוא יקום בהפסדים של
עשרות מיליונים, כדי שחברת אשדוד תוכל להרוויח מיליונים נוספים ממכירת הקרקע
שניתנה לה כמעט־בחינם.

וי* ל ררן ע עוכדתי זה

ואלה תולדות

קל להבין את תולדות התפתחותו של הרעיון. השלבים העיקריים

׳ ג בהתפתחותו:
: 18.11.1956 #שר התחבורה משד, כרמל פירסם ידיעה ראשונה על התוכניות לבניית
נמל חדש. יהיה זה נמל שדרכו יעברו מדי שנה שני מיליון טון של מטען ימי.

הון נ שנו לים

2.5מיליון טון סלעים, שמשקל כל אחד מהם הגיע ל־ 2וטון,
ו־ 20 אלף טטרפודים (בתמונה — בצד ימין של
שובר־גלים) ,הוכנסו ליס כדי לבנות את שובר־הגליס הענקי. רק עם שובר־גלים כזה,
המקובל בנמלי האוקיינוס הנמצאים בחופים פתוחים, אפשר היה לבנות נמל באשדוד.

: 20.3.1957 כרמל הצהיר בכנסת: בניית הנמל תתבסס ראשית־כל על השקעות זרות,
של קבוצות יהודים מארצות־הברית. הנמל יעלה 25 מיליון לירות, מזה 20 מיליון מהשקעות
זרות.
:28.4.1957 הממשלה פנתה לשתי חברות זרות, בהצעה לערוך סקר בחוף אשדוד.
: 16.5.1957 נחתם חוזה עם חברת פרדריק האריס מארצות־הברית והמעבדה המרכזית
ההידראולית מצרפת, על עריכת סקר לבניית נמל באשדוד.
: 28.7.1957 הודלפו ידיעות ראשונות על סתירה בין החלטת הוועדה הבין־משרדית
לאיתור המקום של הנמל החדש, לבין החלטת הממשלה בעניין זה באותו הנושא.
: 13.3.1958 על סמך הבדיקות של החברה הצרפתית נקבע מקום בחוף אשדוד, בו
יוקם הנמל.
:25.4.1958 השר כרמל, במסיבה במועדון הימי והכלכלי בחיפה :״המקום היחידי
המתאים לבניית הנמל הוא אשדוד. בשנת 1963 תיכנס אוניית־המשא הראשונה לנמל החדש״.
:31.3.1959 עיריית תל־אביב יצאה במסע ציבורי נגד אשדוד. צוות מהנדסים ערך סקר
נוסף, על סמך הנתונים הכלכליים של הארץ ונתונים של בדיקת החוף בשנת .1959 תוצאות
הסקר נמסרו לממשלה. תשובת הממשלה: לא יבוצעו כל עבודות, לפני בדיקה יסודית של
כל הנתונים הכלכליים.
:4.4.1959 המעבדה הצרפתית התחילה בבניית דגמים של נמל אשדוד.
• :8.4.1959 העלאת נימוק נוסף בוויכוח הציבורי: הפתרון הזול ביותר הוא פיתוח
נמל חיפה. אפשר לבצע אותו במשך שנתיים, בהשקעות של 20 מיליון לירות.
:9.4.1959 ההכרעה הועברה לידי לוי אשכול.
: 4.9.1959 נחתם חוזה על עיבוד תוכנית־אב לנמל אשדוד, עם חברת פרדריק האריס.
הנתונים הבסיסיים של התוכנית: השלב הראשון של הנמל ( 1.7מיליון טון בשנה) — 38
מיליון דולר. השלב הסופי ( 3.4מיליון טון) 45 מיליון דולר• תוך 30 שנה, יכסה הנמל
את ההשקעות.
:25.9.1959 המועדים לבניית נמל: בסתיו 1960 תתחיל העבודה. באביב 1963 ייפתח
בנמל שלב־ביניים — שלב ההדרים.
: 8.2.1960 פילים קלוצניק הודיע במסיבת־עיתונאים על תוכנית הנפקת איגרות־חוב
לכיסוי הוצאות בניית הנמל באשדוד.
: 5.8.1960 נגיד בנק ישראל הודיע על קבלת הלוואה מהבנק העולמי, לבניית הנמל,
בסך של 27.5מיליון דולר.
: 2.3.1961 הסתיים מיכרז על ביצוע תוכנית בניית הנטל. השתתפו במיכרז שבע
חברות מאנגליה, הולנד, איטליה, צרפת, בלגיה וארצות־הברית. ניצחה במיכרז חברה
ישראלית — סולל־בונה בשיתוף עם חברה צרפתית. הצעתה של סולל־בונה היתר, הזולה
ביותר — 30.5מיליון ל״י בשביל השלב הראשון של הנמל.
• 31 ביולי : 1961 הונחה אבן־הפינה של הנמל. הוזמנו 5000 אורחים: הסגל הדיפלומטי,
חברי כנסת, אורחים מחו״ל. שבע ספינות כיבדו את הרגע הגדול בצפירותיהן. ההמונים
רקדו בחולות. נאמו: נשיא המדינה, לוי אשכול ועובד בן־עמי.

כאן מסתיים השלב הראשון של תולדות נמל אשדוד ומתחילה שרשרת
ארוכה של תאונות ושערוריות, שהסתיימה באיחור של שנה
באופן רשמי, ושל שנתיים לפחות כאופן מעשי, ושעלתה למדינה
עשרות מיליונים נוספים. על כף בכתבה הכאה.

קן לנ 1ע סרטים ללא שום אשליות
אניית האשליות

תל-אביב;

ארצות־הברית) ׳ מובן שמפיצי זזסרם לא
יכלו להשאיר לו את שמו המקורי והידוע:
ספינת השוטים. לזכותם אפשר לומר שהם,
לפחות, לו! קראו לו ספינת האשליות
האבודות.

זהו סרט טוב לקהל הרחב. הוא טוב
משום שאין בו יותר מדי שמאלץ, אין בו
יותר מדי שיחות־אהבה של צעירים מתבגרים,
אין בו יותר מדי בעיות בגידה,

טוב, אילו היו בו דיאלוגים טובים, ואילו
היה מבוסס על סיפור טוב.
הסיפור הבלשי, עליו מבוסס הסרט, עוסק
בשני אנשים, הרוצים לרצוח את נשותיהם.
האחד הוא רוצח אמיתי, והשני אינו
מסוגל, בעצם, להזיק לזבוב.
כדי שלא יהיה שום ספק בהבדלים שביניהם,
הרוצח האמיתי הוא גם גרמני, גם
שמן, גם מכוער, וגם קצת בעל מוס, הוא
חצי עיוזר. זה שאינו מסוגל לנגוע בזבוב
הוא צעיר, יפהפה, סובל, לא בצדק, מאשתו
ההיסטרית, ונהנה, בצדק, מאהבתה של מד
סיקאית יפר,פיה.
אי־אפשר לספר מה קורה שם, משום
שזהו סרט־מתח, ומשום שלא קורה בו
כלום. מרוב פסיכולוגיה ומוסר־השכל, אי־אפשר
למצוא שם לא עלילה הגיונית, ולא
סיפור מתקבל על הדעת. הביום של קלוד
אוטן לרה הוא מקצועי ומהוקצע, המישחק
של גרט פרובה מצויץ, והפנים של מוריס
רונה ומרינה ולאדי נהדרים.

הגרמני הטובים
ש?ןתהאמת (ארנזון־דויד, תל־אביב;
צרפת־ישראל) הוא סרט שיש בו שני דברים

דימונג׳ו
נזה יש? יש נוף!

ופרידה, ונישואין, וגירושין, אין בו יותר
מדי בעיות פסיכולוגיות־פילוסופיו־ת־דרמא־תיות
לקהל המתבגר.
הוא מתאים לקהל הרחב, כי יש בו די
מכל זה.
הסרט, המבוסס על ספרה של קתרין אן
פורטר, מתאר אניית־נוסעים המפליגה מ־דרום־אמריקה
לגרמניה בשנת . 1933 האנייה
מסמלת את העולם. יש איש המסביר את
זה לקהל בתחילת הסרט. הוא מסביר את
זה גם באמצעיתו ולמי שבכל זאת לא הבין,
הוא מסביר את זה בסוף, לפני שהמסך
יורד.
במחלקה הראשונה של האנייה נוסעת
גברת מזדקנת וריקנית (ויח־יאן ליי) ,המחפשת
ג׳יגולו צעיר. איך יודעים שהיא מזדקנת
וריקנית? היא אומרת את זה. פעם
לקהל, ופעם לחברים שלה מהסרט.
נוסעים שם הקונטסה, שהוגלתה מארצה
משום שעזרה להמונים הקובאיים במאבקם
בשלטון, ויש רופא האנייה. הם, שניהם,
נפלאים, מדהימים ועוצרי־נשימה, משום שיים
מגולמים על״ידי סימון סיניורה ואוסקר
וזמר, לכן גם סיפור האהבה והחיים שלהם
כל־כך משכנע.
נוסע שם גמד אחד, יהודי אחד הנראה
כמו גרמני (ד,יינם רוהמן) וגרמני אחד
הנראה כמו יהודי (חוזה פרר) .בחורה
ארית בלונדית, להקת־ריקוד ספרדית, זוג
אוהבים, שחקן־כדורגל, וגילה גולן.
הם מהווים, כולם, מעין חתך של החברה
הריקנית והאדישה, המתעלמת מהעניים והסובלים
(המסומלים על־ידי נוסעי המחלקה
הרביעית באנייה) החיה על דעות קדומות,
חוקים אכזריים, וכללים מטופשים.
הבמאי, סטנלי קרמר, וכותב הדיאלוגים,
אבי מאן, כל־כך טרחו להסביר ולפרש את
ספרה ד,מצויץ של קתרין אן פורטר, עד
שאין שום ספק שבקהל־ר,צופים לא נשאר
אפילו אדם אחד שלא הבין אותו,

הס. רוצחי הסרטים
אד רוצחי הנשים (גל-אור, רמח-
גן; צרפת< הוא סרט נוסף שיכול היה
להיות סרט טוב, אילו היה לו תסריטן

בלתי־נסבלים. האחד הוא החיטוט הבכייני
בשואה. השני הוא העמדת הנאצים באור
חיובי, אור של אנשים צודקים, שלא ביצעו
פשעים, רק טעו, ומנסים לכפר על טעותם.
האור של האופנה החדשה, אופנת הגרמנים
הטובים.
מותר להעלות את השואה בסרטים, וצריך
להעלות את השואה בסרטים, אבל
צריך לעשות זאת בדרך הראוייה לנושא.
אי־אפשר שכל בכיין יספר כמה זה נורא
ששישה מיליון יהודים מתו, יעשה מזה
סרט ועוד יוסיף לזה את הפילוסופיה הנוצרית
של הסליחה׳והמחילה.
שעת האנות הוא סיפור על אדם בשם
יונתן שטראוס, ניצול מחנות־ד,ריכוז, החי
בישראל, עם אשד, ישראלית, ומנסה לשכוח
את העבר.
יום אחד בא אליו חוקר אמריקאי, המעלה
על הכתב את חייהם של עשירים ניצולים.
תוך כדי חקירה הו<י! מגלה את האמת על
הניצול האחרון, יונתן שטראום.
צילומי הסרט (רנואר) הם נהדרים. הבימוי
(ד,נרי קלף) ,התמונות, המוסיקה, ה־מישחק
של קארל היינס בהם, של קורין
מרשן, של רינה גנור וכל השאר, עשויים
כל־כך טוב, עד שפשוט חבל על שהשתמשו
בתסריטן בלתי־מתאים, ובנושא שאינו
לפי מידתם.

גיוסת הסטודנטית ער מה שאירע בריר
שאלה אותו בקול מתקתק :״אולי אתה
מגיע לחיפה?״
מה התרחש לאחר־מכן, בדקות המעטות
שעברו בין צומת רמת־אביב ותחנת־ד,משטרה
בהרצליה? כל אחד משני הצדדים
מפנה אצבע מאשימה אל רעהו וטוען בתוקף
:״נפלתי קורבן לפרובוקציה מתועבת!״
מכונית הסימקה הקטנה, בעלת תו-
הזיהוי של נכה, עדת־הראייה היחידה, שותקת.
מה יכלה לספר אילו הוזמנה אל
דוכן־העדים?
״היא יכלה לספר סיפור מכוער מאד,״
סבורה הסטודנטית ,״סיפור על קצין־מש־טרה
חסר־מצפון, שהתנהג אלי כאילו הייתי

הקצין והמכונית

דוע כהורה יפה

כל־כך צריכה

לנסוע בטרמפ?״
שבוע לאחר המיקרה הוסיפה השאלה לנקר
במוחה. היא ניסתה לשחזר לעצמה את ה־מיקרה
לפרטיו: על הכביש החשוך דהרו,
הלוך־ושוב, עשרות אורות, נעלמו ואחרים
הופיעו במקומם.
אוטובוסים חלפו משני צידי הקו הלבן
החוצה את קטע הכביש בין תל־אביב והרצליה,
לאורך הדרך המובילה לחיפה.
״מדוע בחורה יפה כמוך צריכה לנסוע
בטרמפ?״
באמת, שאלה קשה.
היא לא הופיעה בשאלון הבחינה של
החוג־להיסטוריה. היא נשאלה הרחק מתחומי
האוניברסיטה התל־אביבית, אבל בכל
זאת היא הזכירה לה פרשיות היסטוריות
מסויימות, עליהן קראה בספרי־הלימוד ושמעה
מפי הפרופסורים.
כן, והסיפור הלא־פחות מסעיר של הסטודנטית
להיסטוריה, כלומר היא עצמה,
וקצין־ר,משטרה. הוא עדיין לא נכנם להיסטוריה׳
אבל מי יכול היה לדעת סמוך לשנת
,1800 שדזירה היפהפיה ואדומת־השיער תש־תרע
על פני עמודים רבים בספרי־ההיס־טוריה?

זונה,
ואחר־כך ליכלך את שמי עם כל מיני
שקרים מתועבים!״
״אני מאמין למפקח תורן!״ הכריז לעו־מת־זאת
מפקדו, סגן־ניצב יצחק זיו־אל, ש־

יומן ה חד שו ת
אלזה מרטינלי וז׳אן סוראל שודדים
ורוצחים עכשיו את כל ספרד, בסרט
הנקרא זיאבוליק. כשהם יגמרו את ספרד,
הם יעברו לניו־יורק ולרומא. הם יחסלו את
שתי הערים הללו, ואחר־כך קשה להאמין,
הם יתאהבו האחד בשניה. מובן שמלבד כל
זד, יהיה שם ריגול, פצצה אטומית, סינים
רעים, וסוף טוב. הלוואי שזה יהיה כבר
באמת, הסוף. ס במוריד משתרעת מזה
זמן רב על כמה קילומטרים, רומא העתיקה.
היא נשארה שם עוד מד,הסרטה של
נפילת האימפריה הרומית. בעליה משכירים
אותה, תמורת תשלום מתקבל על הדעת, לכל
מי שרוצה להשתמש בה. בימים אלה
משתמש בה ריצ׳ארד (הפאטנט) לפטר.
הוא מסריט בה את מיקרה מוזר קרה בדרן
לפורום • ,ג׳והני הולידיי הגיע
כבר לגיל .22 לכן הוא יכול להצהיר :״אני
משתעמם עד מוות. בכל מקום, כל הזמן.
אני הולך למועדוני־לילה, יושב שם עד
6בבוקר, ומשתעמם. פעם, כשהייתי יותר
צעיר, זה היה אחרת, השתעשעתי, עשיתי
חיים. עכשיו אני משתעמם.״ ס ג׳וך הס
טון עומד לעשות סרט בשם ווטרלו. הוי!
מסר את כתיבת התסריט לאנגלי בשם
הנרי קרייג. הצרפתים מתנגדים. הם
חוששים שהאנגלי הזה יהרוג להם עוד
פעם את נפוליאון, לאחר שהרוסים והאמריקאים
עשו את זה כבר עשרות פעמים.
ס כריסטין ׳קילר מחפשת עבודה. אולי
יש למישהו איזה מקצוע בשבילה? ס גם
מילן דמונג׳ו מתפשטת. היא עדיין לא
מפשיטה את כל מה שאורסולה א״דרס,
למשל, מפשיטה, אבל דעות מתקדמות כבר
יש לה על זה .״אני חושבת שיש לי גוף
יפה. אם כן, למה לי להסתיר אותו? גם
בעלי חושב שיש לי גוף יפה. את כל
התמונות הנועזות שלי הוא מצלם בעצמו.
הוא פשוט גאה בו.

יא יפה מאד, שקטה מאד, מד,וקי
1צעת להפליא. את עולמה הרוחני בנתה
והקימה בעזרת הסמינר למורים והחוג־של
האוניברסיטההתל־אביבית.
להיסטוריה
את השאר היא למדה במכון לטיפוח החן
והיופי של לאה סלטשר.
האוניברסיטה דיברה מגרונה, שעה שסיפרה
השבוע את פרטי ר,מיקרה, שהעלה
אותה אל כותרות העתונים. בית־הספר ליופי
הציץ מכל אבר בגופה, כשניסתה לשמור
על הופעה מאופקת.
פניה החלקים היו מאופרים במקצועיות
רבה. האודם האדום־אורנג׳ השלים להפליא
את שיערה הבהיר, ששעות־טיפול רבות
מול הראי השוו לו ברק זוהר. עגילים
זהובים, קטנטנים, היוד ניגוד משלים לזוג־עיניים
גדולות־כחולות, שעטרת של עפרון
שחור עושות אותן עוד יותר גדולות ועוד
יתר כחולת. חליפה ירקרקה, אלגנטית מאד,
השלימה זוג נעליים שחורים, חסרי״העקב.
איך נראתה קליאופטרה שעה שנגלתה
לעיניו המפתות של אנטוניום? כיצד פיתה
נפוליאון לראשונה את דזירה האדמונית?
על מה חשב שלמה המלך למראה מחצלות־הפאר
שעטרו את גודה המפתה המשוח
צורי־בושם־שבא של המלכה האפריקאית?
אילו מחשבות חלפו בראשו האדמוני,
מגודל־השיער, של פיליפ תורן, מפקח-
המשטרה מרמת־גן, למראה הסטודנטית להיסטוריה
ציפורה קוסטאקובסקי, שהושיטה
בתנועה קלילה יד עדינה, מול אורות מכוניתו,
על צומת־הכביש במקום בו פונה
רחוב איינשטיין אל כביש תל־אביב—חיפה?
בית־המשפט לא יגלה עניין רב במחשבותיו
של קצין־משטרה הלוחץ על הבלמים,
למראה הצעירה ד,מושיטה את ידה. כי
איש, מלבד הקצין עצמו, אינו יודע מה
הבזיק במוחו באותו חלקיק של־ שניה,
ומה התרחש בליבו פנימה שעה שהיא

קוסטאקובסקי י —ב־

אוניברסיטה התל־אביבית, אלא גס דוגמנית־צילום
מתחילה, תלמידת המכון לטיפוח־החן
של לאה פלטשר. הצעירה החיפאית
אוהבת להצטלם בבגדי־יס, מתגאה בתמונותיה.

החליט להיות שופט־מטעם־עצמו, וראה עצמו
מוסמך, וחייב, להוציא פסק־דין, עוד
לפני שהעניין הגיע אל בית־המשפט .

הפרוטה והמפקח
כהורה יפה ומושכת כמו צי־

>£פורה קוסטאקובטקי נוסעת בטרמפים?
זאת ביקש לדעת קצין־המשטרה, עוד לפני
שהיא ידעה שהוא קצין־משטרה. היא הסבירה
לו. לרגע חשבה כי הדרך הארוכה
תהיה משעממת מדי, חד־גונית מדי, לאורך
הכביש החלק, במכונית הקטנה, לא היססה
לפתוח בפניו את מנעולי ליבה.

יהשידול בכביש חיכה
אבל הוא ביקש לחדור דרך הפירצה שיצרה
השיחה הקולחת, לצוד את ליבה,
לשבור אותו, לחדור דרך הלב אל שאר
חלקי גופה. כך היא טוענת.
גם בחורות יפות, סיפרה לו, נזקקות
לעיתים לטרמפים. היא ובעלה לומדים באוניברסיטה.
התקציב הבלתי־מאוזן מחייב
אותם לחסוך כל פרוטה. זה מחייב אותה,
בין השאר, לעמוד לעיתים קרובות לצירי
הכביש, לנפנף בידה לנהג החולף ביעף,
או לשמוע בחצי־אוזן הערה פוגעת, או
הצעה גסת־רוח.
לא, לא, אין זאת הפעם הראשונה שליבה
מתכווץ בקירבה לשמע הצעות מגונות.
״אני יודעת שאני יפה. הרבה אמרו לי שאני
מושכת מאד, וזה טבעי שהרבה גברים
ניסו להתחיל איתי,״ התוודתה השבוע.
אפילו בעלה יודע על כמה גברים שלט־שו
עיניים חומדות מדי לעבר אשתו .״כן,
אני יודע, היא יפה, היא מושכת. טבעי
הדבר שגברים רבים מסתכלים עליה, ואפילו
מנסים להתחיל איתר.,״
מפקח פילים תורן היה, לדברי הזוג
קוסטאקובסקי, אחד מאותם ברנשים שיופיה
של ציפורה, התנהגותה החופשית,
הקלילה קמעה, העבירה אותם על דעתם.
״הוא הסתכל עלי כל הזמן כאילו לא
ראה אשד. מימיו,״ נזכרה השבוע הסטודנטית
,״רציתי להגיד לו שישים לב לדרך
שלפניו, למכוניות הבאות ממול, ויפסיק
להסתכל עלי, אבל לא הספקתי להעיר את
תשומת־ליבו על הנהיגה הבלתי־זהירה. הוא
הקדים אותי.״
במבואות תל־ברוך כבר היו בפיו, לדבריה,
שפע של הצעות קוסמות, שנראו בעיניה
מגונות מאד.
הוא שיבח תחילה את יופיה המושלם,
אבל היא היתד, רגילה למחמאות מסוג זה.
אחר־כך תמה בקול רם כיצד צעירה מקסימה
כל־כך אינה יכולה להשיג כסף, כאילו
היה זה חוק בל־יעבור שהפרוטה חייבת
להימצא בכיסה של כל בחורה יפה.
בשלב השלישי של אותה שיחה נעשה
תורן, לדבריה, נועז יותר. כך התפתחו
הדברים, לפי גירסתה :״אני אתן לך כסף,״
הציע הנדיב הבלתי־ידוע, ולא שכח להוסיף
כי הוא מבקש תמורה מלאה עבור כספי.
״בואי ניסע לשפת־הים!״
היא הזדעזעה. קצין־המשטרה, שלא גרע
ממנה את עינו במשך כל זמן־הנסיעה•
הבחין מיד ברושם שעשו דבריו וריכך את
הנימה .״בואי נלך לבלות על חשבוני,״
הציע עתה, לדבריה.

| ךןך | 1י י הס ציפורה קוסטאקובסקי, עורך־הדין צבי לידסקי, ויואב קוסטאקובסקי.
ה ¥171 0 * 1*1 1 1 1 1 *111ך | 1| 1*1 ! 1
ווו השלושה הסבירו השבוע את גירסתם, טענו כי ציפורה חפה מכל

1/ 1 .1 1 1 110011 פשע. למרות שהמיקרה הביא לגילוי סודות אינטימיים של אשתו, וחשף בפומבי פרשיות אישיות נשכחות, הוסיף יואב לעמוד לצידה.

היא דחתה אותו. תחילה באדיבות מהולה
בכעס מאופק. אחר־כך בגסות, במילים כ־דורבנות
.״מה, את לא אוהבת את זה?״
ניסה, לדבריה, את כוחו בפעם האחרונה.
היא הבינה מה זה 28 .שנים, בעל,
מאהבים, והמון־המון נסיון־חיים סייעו לה
לצאת מהסבך .״כן, אני דווקא אוהבת את
זה,״ הטיחה כנגדו ,״אבל לא אתך! אתה
נמוך ומכוער. מה אתה חושב שאתה.
תראה איך אתה נראה!״
העלבון הצורב הבעיר את חמתו. התמונה
שהצטיירה מדבריה שוב לא היתד,
של שתדלן אומלל, אלא ג׳ינג׳י נזוף ש־גבריותו
נפגעה .״למה את חושבת את
עצמך?״ קרא בחמת־זעם ,״את חושבת שאת
שווה מיליון!״

״אראה יד משטרה!״
*•וד בשלבים המוקדמים של או-

תה שיחה אינטימית היה בדעתה לבקש
ממנו לעצור. היא חיפשה הזדמנות
מתאימה, ניצלה רגע של דממה מעיקה וביקשה
ממנו לעצור. הוא הוסיף, לדבריה,
ללחוץ על הדוושה.
היא פתחה את הדלת .״אני רוצה לרדת.
עצור!״ התחננה. הוא היה מוכן לעצור, אבל
קצין־משטרה, שהוא גם ג׳נטלמן מהוגן, לא
יפקיר נערה אומללה במקום חשוך, טרף
לנהגים חסרי־מצפון .״אוריד אותך במקום
מואר,״ הסביר והמשיך ללחוץ על הדוושה.
היא עמדה לפרוץ בבכי .״אם לא תעצור
אתלונן במשטרה,״ התייפחה. זה היה כבר
יותר מדי. הוא רצה להוכיח לה כי הסנדלר
אינו הולך יחף .״אני כבר אראה
לך משטרה!״ שמץ של ליגלוג נשמע, לדבריה,
בקולו .״אני אתלונן עליך במשטרה.
אני עצמי קצין־משטרה!״ הוא היפנה
מכוניתו לעבר תחנת־המשטרה בהרצליה.
הוא טען כי היא שידלה אותו. היא טענה
כי הוא שידל אותה. בחוץ שתקה המכונית.
רק היא ידעה מה האמת.
בתחנת־המשטרה לא התייחסו אליה באמון
רב. אחרי הכל לא בכל יום מביא קצין־
משטרה בחורה שניסתה להיטפל אליו.
״הסברתי לחוקרים שהוא ניסה לשדל
אותי, ושהציע לי כל מיני הצעות מגונות.
אבל הם האמינו לו, למרות ששמתי־לב
שהם נדהמו כששמעו את הגירסה שלי.״
בתום החקירה היא הצהירה, לדבריה,
שאם אין מאמינים לה, היא מוכנה להיבדק
במכונת־אמת. הנכונות לא עשתה על החוקרים
רושם רב. הם העדיפו, בינתיים,
לשלוח אותה אל בית־המעצר באבו־כביר.
״זה היה נורא לשבת שם בין כל הזונות,״
נזכרה השבוע ציפורה קוסטאקובס־קי.
הן גילו הבנה רבה למצבה של ה|
71ך 1קציך המינהלה במשטרת רמת־נן סטודנטית, שמו מיד לב לעובדה שהיא לא
1התעטף השבוע בשתיקה, לאחר מהמקצוע, השתדלו, למרות הכל, להקל
שנופקדיו אסרו עליו לדבר עט עתונאיס. עליה את שהותה בין כותלי־הכלא.
כל מה שהציבור ידע עליו היה כי הוא
לאחר ששופט־השלום התל־אביבי, עזריאל
טוען כי ציפורה קוסטאקובסקי ניסתה ל־ גרשוני, שיחרר אותה בערבות, הוסיפה

שדל אותו, שעה שהסיע אותה במרוויתו.

ד מו תי

הייייי׳י

יי די ת

(:חרייל

שיחזור

כן נכנסה ציפורה למכוניתו של קצין־המשטרה, שנעצרה בצומת הרחובות
איינשטיין—כביש־חיפה. בעלותה למכונית חייכה לנהג האדיב,
לא תיארה לעצמה כי הנסיעה תסתיים כפי שהסתיימה .״יותר לא אסע בטרמפים,״ הבטיחה.

היה גבר אחר, צעיר יותר, מושך יותר,
אימים. לא היה זה חלום מבהיל. כי כל
הדרך מבית־המשפט ועד בית־המעצר נסע אבל נשוי. היא היתד, מאוהבת בו מעל
אחריה קצין־המשטרה, שפע, לדבריה, חיו לראש. אפילו חשבה לבקש מבעלה גט,
ולהינשא לאותו צעיר, אבל ברגע האחרון
כים לועגים על־השבונה.
לא יצאה התוכנית לפועל.

״כל זה, אפילו אם זה נכון, אינו שייך
המוסד של הדור
למיקרד״״ טען השבוע פרקליטה של הסטוכר
למחרת היה ברור כי לשני דנטית, עורך־הדין צבי לידסקי .״היא צעי^
הצדדים יש מה להסתיר. משטרת רמת־ רה מודרנית, וכל זמן שאינה עוברת על
גן, שהטילה איפול מלא על הצורה שבה
החוק, או על המוסר המקובל של הדור,
נחקר הקצין, אם אמנם נחקר, היתד, מוכנה היא יכולה להתנהג ככל העולה על רוחה.
להדליף שפע של השמצות על הסטודנטית. זה בשום אופן לא רלבנטי למיקרה הזה
בבואתה של ציפורה קוסטאקובסקי, כפי עם קצין־המשטרה!״
שהצטיירה מתוך הדלפות המשטרה, היתר,
הצד השני, משטרת רמת־גן, הוסיף למבעיתה
למדי. כי משטרת רמת־גן, שניסתה שתוק. השתיקה מצאה לה מיד מפרשים,
לזכות את פיליפ תורן עוד לפני שבית־הוסיפה
שמן למדורת־הרכילות .״הקצין ניסה
המשפט עשה זאת, ביקשה להיתפס לעברה להתעסק גם עם חברה שלי!״ התנדבה לשל
הסטודנטית, הטילה אור על פרשות הסביר צעירה תל־אביבית ,״הוא היה מסאהבהבים
ורומאנים שניהלה.
תכל תמיד על בחורות צעירות!״
״אשד, שרבה עם בעלה רצה בדרך־כלל
אולם הסיפור המעניין ביותר, העשוי לאל
אמר״״ הסבירה השבוע הסטודנטית ,״לי האיר את הפרשה כולה באור אחר, דלף
לא היה לאן ללכת. נסעתי לתל־אביב.״ השבוע, שלא במתכוון, ממשטרת רמת־גן.
בעיר הגדולה מצאה אלמן זקן, בעלים־
אם גירסה זו תתאמת, יתקשה קצין־
בוגדים, איש החברה־הגבוהה שהכיפה שעל המינהלה, שאינו עוסק בחקירות או במיב־ראשו
לא הפריעה לו לחזר אחרי היפהפיה, צעים, להסביר כיצד נתקל, לפני שבועות
שהתנהגה בחופשיות רבה, לתת לה צ׳ק אחדים, בזונוסעת והסיעה לתחנת־המשטרה.
על סך 15 אלף ל״י כדי שתוכל לרכוש
גל־ד,שמועות יכול היה להזיק לאיש אחד:
לעצמה דירה, רשומה על שמו כמובן, וכדי לפיליפ תורן עצמו. כי אילו היתד, המשלשוב
באותה דירה לרגע קט אל הימים טרה מוכנה להרשות לו למסור את גירסתו,

אנשים

אסחת

התורה בורחת מציון
חבר־הכנסת החדש, גדעון האוזנר,
תיאטרון מרד מחודש
בלו חו ת (מאת איבנזן, תיאטרון פיטר
פריי, עיבוד תפאורה ובימוי פיטר פריי,
תרגום חיים דגן) מתיימר פיטר פריי לגלות

את איבסן הבלתי־ידוע.
רוחות הוצג כבר בארץ. כך גם שאר יצירותיו
המוקדמות של איבסן, הפחות ראויות
להצגה. מחזותיו המאוחרים, החשובים, הם
עדיין איבסן הבלתי ידוע בתיאטרון הישראלי.
נסיונות הפרשנות של פריי מיותרים לחלוטין.
הדרישה לחירות מינית בולטת מאוד
גם בקריאה שטחית של המחזה, אבל הבמאי־המעבד
עומד על זכותו להגיש לקהל חינוך
טרום־מיני. בשם החירות המינית הוא אף
אונס את הטקסט.
מחלת העגבת היא ציר חשוב ומיסתורי
בעלילה הטראגית, נועדה לסמל את כוחו
של גורל. היא חשוכת מרפא, עוברת בירושה.
הבן האמן, החוזר לאחוזת המשפחה
אחרי שנים של חופש ושל יצירה בפאריס,
מגלה מעצמו את סימני המחלה אבל איננו
יכול לשוחח עליה בחופשיות, אפילו עם אמו
המתקדמת. הוא מתייסר ברגשות אשמה.
בתיה לנצט, האם, נראית לאורך ההצגה
כאילו אולצה על־ידי הבמאי לשחק
בניגוד לדרישותיה האסטטיווב אפילו כניעה
נשית זו מנוגדת לרוחו של איבסן.
יצחק חזקיד, ומרים גבריאלי (הבן והבת
החורגת) ממלאים את הוראותיו של פריי
מתוך אמונה עיודרת.
אך שמעון פינקל נזהר מאוד שלא להתייחם
לפרשנותו של פריי. הוא ביים את
רוחות בוזבימה לפני 18 שנה. הפעם, בתפקידו
של הכומר, הוא דואג להישאר מחוץ
לדברים, אפילו מחוץ לתפקיד.
איצקו רחמימוב הוא היחיד הזוכה לתשואות
הקהל, במלאו תפקיד של להקה צבאית.

הנצלן המנוצל
מי סליו יקירנו (מאת ג׳ו הורמון, תיאטרון
אהל, הבמאי פטריק דרומגול, הצייר
ג׳ו לן רל) הוא דייר חדש המגיע לבית בודד,

במרכזה של מזבלה. בעלת הבית (טובה

טוען כי הממשלה תמסור לכנסת מכונה
חדשה, שלא רק תבשל תה, אלא גם תשתה
אותו • .עמיתו החרותי, יוחנן כאדר,
עדיין מוסיף לבכות את היעדר משה
סנ ה מן הכנסת. השבוע נזכר שפעם
הזהיר את סנה במזנון שהוא מאחר להצבעה
במליאה. הרגיע אותו סנה :״אל
תפחד, המיעוט שלי מובטח.״ $שר־הסעד,
יו0ן 5כורג, חישב בכמה גדלו הסיעות
השונות בכנסת בבחירות האחרונות. כשטען
מישהו כי סיעת העולם הזה גדלה ביס/״,100
מאפם לאחד, השיב בורג, שהיה בעבר מורה
:״טעות. זה לא מאה אחוזים, אלא
אין־סוף חילוקי־דעות ציוניים נתגלעו
השבוע בכנסת בין שר־המשפטים, דוב
יוסף וח״כ חרות, מנחם בגין. כאשר
קרא יוסף באמצע הוזיכוח ״כי מציון תצא
תורה!״ השיב לו בגין :״אבל לא במובן
שתצא מציון ותלך לה זכרונות מימי
הכנסת הראשונה העלה השבוע ח״כ אגו־דת־ישראל
שלמה לורנץ. הוא נזכר שאמרו
לו אז כי הוא ההונגרי המזוקן היחיד
בכנסת — חוץ מתמונתו של הרצל• .
מה היא זיקתם של חברי־הכנסת לצד,״ל?
יש לקוות שאינה מתבטאת בסטאטיסטיקה
הבאה: חברי ועדת־החוץ־והבטחון וועדת־הכספים
הוזמנו לחזות בתמרון צה״ל. ועדות
אלה מונות ביחד 36 חברים 30 ,מהם
נרשמו לביקור. במועד הקבוע הופיעו רק
תשעה: יוחנן כאדר, אריה כן־אלי־

עזר, חיים לנדאו, דויד הכהן,
יזהר הררי, משה כרעם, ויקטור
שם־טוב ונכי כהן • .הסקופ של ה
שבוע
שייך, בלי ספק, לכתבו רודף־הסקו־פים
של חרות, שלמה נקדימון. הכתב
הצעיר גילה כי מטוס הפייפר אותו העניק
דויד כן־גוריון לנשיא גאנה, קוואמה
אנקרומה, כמתנה אישית נמצא עתה
בידיה של אנה רייץ /מי שהיתר, הטייסת
הפרטית של אדולן 5היטלר • .רפ״י
בחרה השבוע בהנהגה שלה. ח״כ משה
דיין נבחר ליושב־ראש הנהלת הסיעה ב
תאומי
ופרדו ב״מר סלון יקירנו״
ג׳יגולו פרטי לילדה־זקנה

פרדו) היא ילדה־זקנה ונימפומניה בגיל העמידה,
הכמהה לג׳יגולו פרטי וקבוע. מר
סלון (עודד תאומי) הוא טפיל מקסים, הנראה
כטיפוס המתאים לכך. מפריעים לה
בשאיפתה זו אחיה ההומוסכסואל המהודר
(עמוס מוקדי) ,והאב הסינלי( ,ישראל סגל),
החושד בדייר בביצוע רצח.
כאשר מנסה סלון לשכנע את הזקן לשכוח
את כל הידוע לו עליו, הוא מצליח. אפילו
מצליח מאוד. הזקן כבר לא יזכור דבר.
הוא מת כתוצאה מהשיכנוע האלים. הנימפומנית
ואחיה ההומו סולחים לו את רצח
אביהם, בתנאי שיספק את תביעותיהם המיניות.
החלטת
אהל להציג את הלהיט הלונדוני
הסבה להנהלה כאב־ראש רציני. בתחילה
נבחר ראובן מורגן לביים את המחזה. בעיצומה
של עבודתו קבעה ההנהלה כי גישת
הבמאי אינה נראית לה. הוחלט להביא מאנגליה
את הבמאי שהיה אחראי להצלחת
המחזה שם. הבימוי רענן ומלא קצב. זה זמן
רב שלא נראה על במה זו מישחק־צוזת כה
מגובש לאחר שבועיים של חזרות עם במאי זר.

כנסת, שמעון פרם נבחר למזכיר הכללי,
ויוסף אלמוגי נבחר ליו״ר הוועדה לענייני
ההסתדרות • .במצב לא נעים היה
השבוע שר־התיירות עקיכא גוכרין. השמועות
כאילו החליט לוי אשכול להשאיר
אותו מחוץ לממשלה הגיעו לאוזניו.
גוברין החליט לשמור על הפרסטיז׳ה שלו,
הפיץ שמועה שהוא מסרב להיכלל בין
שרי הממשלה החדשה • .בפעם הראשונה
בחייהם הרימו השבוע מרדכי נמיר
ומרדכי שטרן, שהתמודדו על כהונת
ראש עיריית תל־אביב, את ידיהם והצביעו
יחדיו. היה זה בשעת ההצבעה על המועמד
לראש העיריה. השניים נמנעו מההצבעה.
אבל למרות ההצבעה המשותפת לא חסך
מרדכי שטרן בעקיצות על־חשבון עסקנים
ומפלגות. על מפ״ם :״מפלגה זו מצאה את
מקומה הטבעי בחיק המערך.״ על הדתיים:
״פחדנים!״ על רפ״י :״פזיזים באותה
ישיבה, שנועדה להיות חגיגית, נכחו כל
המי־ומי של העיר. בין השאר: שר־האוצר,
פנחס ספיר, שר־המשטרה, ככור שיט־

׳המשפחה
שתי גבירות נאות לשחקן צעיר

רית, המפקח הכללי של המשטרה, פינחס
קופל, רב השכונות, ידידיה פרנקל,
שופט־השלום הראשי, יעקוב סגל, נשיא
האוניברסיטה התל־אביבית, ג׳ורג׳ וייז,
שושנה פרסיץ, יונה כסה ושרגא
נצר.

סולידריות חברית

ישבוע במוזיאון • .בשליחות אחרת ל־גמרי
שוהה אילנה ח־כינה בחוצלארץ.
היא מופיעה בימים אלה בברוזין, שהוא
הדיסקוטק המפורסם ביותר בפאריס, מלמדת
את הצרפתים את ריקוד הסירטאקי מהסרט
חרבה חיתני. אבל החברה הפארים אית לא
השכיחה מליבה את ידידה הישראלי, מנחם
גפן. הוא עומד להצטרף אליה בקרוב.

סולידאריות רבה גילו השבוע הסטודנטים
של האוניברסיטה התל־אביבית, עם חברתם
ציפורה קוסטאקוכסקי, ועם קצין־
החידה העתונאית של השבוע היתד, מדוע
המשטרה, פילים תורן, גיבורי ליל״ לא הופיעה הכתבה על שר־החינוך־והתרבות,
השידול. בנשף הסטודנטים שנערך השבוע זלמן ארן, שהובטחה לקוראי הארץ. ה־הם
קיבלו בשריקות־בוז את שושנה שני
עתון פירסם מודעות מראש כי בגליון־
ואריק לכיא, שהופיעו בפארודיה משעמיכאלי,
השבת יפרסם את כתבתה של סילכי
שעת על המיקרה. אפילו רכקה לאפורסמה הכתבה
קשת על שר־החינוך.
שניסתה לצנן את הרוחות, לא הצליחה והעתון לא הסביר זאת, נתן רק רמז כי
להרגיע את הסטודנטים הנירגזים, שתבעו הופעל לחץ בלתי־רגיל כדי למנוע את ה־את
עלבון חברתם • .לא פחות נירגז היה פירסום • .דעה בלתי־משוחדת על תקינותו
השבוע יונתן כרמץ, שנסע יחד עם חב של הכביש החדש בין מוצא וירושלים בירי
להקתו לסיבוב־הופעות בארצות הגוש קש לשמוע שר־העבודה, יגאל אלץ. הוא
הקומוניסטי. הוא קצר ביקורות חיוביות, פגש בכמה ממשתתפי שיירת השבת, ביקש
אולם המסע היה כישלון מבחינה לא פחות
חשובה: הקופה. כרמון הסיק את המסקנות, את חוות־דעתם .״אתם שכבתם על הכביש
עומד לשוב בקרוב ארצה • .את פלאי ולכן אתם מוסמכים להביע עליו דעה,״
הסביר השר • .שחקני תיאטרון זהית
העולם הגדול הביא ארצה הפיזמונאי חיים
בחוצלארץ כעסו השבוע על חברם זלמן הרשפלד.
חפר. כשחזר מביקורו האחרון
כינולד לו שבוע בישר להם לפני הואאחד הביא מקלט־משדר קטן הפועל על גל
בלבד. לרוע המזל היה זה גל של תחנת־ נכד, אבל רק מאוחר יותר התברר גם לו
מוניות תל־אביבית. חפר ניצל עובדה זו, כי היתד, זו נכדה. שחקני זתית עדיין מחמשגע
מאז את נהגי אותה תחנה, המתפל־ כים להזמנות לברית־מילה • .ספר חדש
אים מיהו האלמוני ששולח אותם דרך אל־ עשוי לכבוש בקרוב את שוק־ד,ספרים החוט־התחנה
דווקא למקומות שבהם אין ממ ישראלי. נושאו: טבריה של שנות השלותין
להם איש • .ענת טופול, בתו שים׳ והיחסים בין עדות ולאומים בימי
הקטנה של פלאח שכאתי גרמה לו היישוב הישן בעיר הכינרת. העתונאית ההשבוע
טירחה רבה, אבל גם נחת־רוח. ירושלמית הוותיקה, רחל ענבר, השלימה
הילדה הפיקחית היתר, הסיבה הישירה לכך רק השבוע את כתיבתו, שמרה בסוד כמום
שטופול נבחר לודעד־ההורים של כיתתה את העובדה כי שקדה על כתב־היד במשך
בבית־הספר תל־נורדוי • .יורשו של בן־ החודשים האחרונים • .הצייר הירושלמי
גוריון הוא שמו של ספר־כים העומד הצעיר פינחס (״פיני״) משה נעלם ללהופיע
בקרוב בארצות־הברית, אנגליה ו אחרונה מהאופק. חורצי־לשון בירושלים
צרפת. שם המחבר: יעקוב בעל־תשו־ סיפרו מפה לאוזן כי לאחר שנשא אשה,
כה • .מאז שהבוהמה הירושלמית עב התברגן פיני, נמנע מלהופיע בבתי־הקפה
רה לקפה טעמון, מול הכנסת, הפך הקפה בעיר, עסוק בהוראת ציור בסמינר למורות.
• עורו־הדין התל־אביבי חיים קאזים
הקטן למרכז החברתי של העיר. אפילו
אכרהם שקדי, בעליו של ניצן שנסגר, גילה לאחרונה את סוד הצלחתו. הוא הולך
הופיע השבוע בטעמון לדרוש בשלומם של בכל שבת לבית־הכנסת, אינו מעשן בשבת,
ואינו חושב על המשפטים שמחכים לו בחבריו
הוותיקים, שישבו פעם אצלו. רק
בעלי לשון־רעה התלחשו כי שקדי בא, יום ראשון. רק במיקרים דחופים ביותר
בין היתר, גם כדי לגבות חובות ישנים. הוא מרשה לאשתו להרים את שפופרת־הטלפון
• .כוכב־הכדורגל הישראלי־אוסט־
• ״אתה רואה, כולם יושבים עכשיו אצלי,
כתוב אפילו בעתון,״ התפאר בעליו של ראלי, רפי לוי, הצהיר השבוע כי למרות
טענזון באוזני המשורר יהודה עמיחי, כל השמועות אין בדעתו להתגרש. הוא
שישב בקפה מבלי לדעת כי הוא נימנה שלח לאשתו היוזניה, אנדרי פאפאדו*
פולים, כרטיס־טיסה לארץ. השבוע העניק
על יושביו של מוסד מפורסם כל־כך• .
השדרן־תסריטאי־עתונאי מיכה שגריר לה רפי נשיקה מצלצלת בשדר,־התעופה, הודיע
חגיגית כי לא ייפרד לעולם מאשתו
החליט לכבוש בסערה את עולם הסרטים
ומבתו אריאנה, שנולדה לו בדרום־אפ־הישראלי.
הוא ניהל תקופה קצרה את ריקה.
לישכתו של ראש־הממשלה, התפטר מיד ל
אחר
הבחירות, הצהיר כי הוא רואה את
מסוקי ה ש בו ע
עתידו בסרט הישראלי • .כתבו הירושלמי
של מעריב, יחיאל לימור, הפך בזמן
• ח״ב ״חרות״ אריה כן־אלי•
האחרון למומחה לאמנות. הוא חזר לא־מכבר עזר :״כל מה שאמרנו על מפא״י לפני
מטיול מאורגן באיטליה, סייר במוזיאונים הבחירות אמת ויציב גם לאחריהן!״
בחברת עקרות־בית ישראליות, נתן להן
• .מרדכי שטרן על הצטרפות
הרצאות על המושגים השונים בכל מוזיאון. הדתיים לקואליציה של נמיר :
• מנהל מחיאון־ישראל טדי קולק ,״החילוניים הציגו אותי כקנאי דתי, והדתיים
שנסע לארצות־הברית כדי לאסוף כספים כחילוני מושבע. נשארתי קירח מכאן ומבשביל
המוסד שהוא עומד בראשו, מצא כאן!״
פילנטרופים גם בעירו. ירושלמים רבים
• ראש עיריית גבעתיים לשזעמו
השבוע כשנדרשו לשלם שלוש לירות עבר, שמעון כן־צכי :״אני רואה בוחצי
תמורת כרטיס לסרט המוצג אחת גבעתיים את ד,ידוער,־בציבור שלי.״

דעה מוסמכת

מי ברוטאלי־ מי?
שתי בנות הוואי׳ מומי ומאלי, בורחות
מן הארץ כל עוד נפשן בן. מאז שסיפרו
לד,עולם הזה על הברוטאליות של הגברים
בארץ, הפכו חייהן לגיהינום•
גברים צעירים ועדינים, עם מבט טהור
בעיניים, וידיים רכות כחמאה, היו ניגשים
אליהן ושואלים אותן בעדינות וברוך :״מה,
אתן אמרתן שהגברים בארץ ברוטאליים?
אתן רוצות איזה אגרוף בשיניים? אתן רו׳
צות שנהרוג אתכן על המקום?״
הן נאלצו לחזור בהן מדבריהן בפני כל
גבר שעצר אותן. הן הודיעו לכל בעלי אגרופי
הברזל שהם בכלל לא ברוטאליים, והן
אף פעם לא אמרו ולא יגידו עליהם דבר 1 כזה. חס וחלילה.
״לפני שבועיים,״ מספרת מומי׳ האחות
הבכירה ,״כמעט הרגו אותי. הלכתי לים.
היתה שם חבורה של חברה צעירים. הם
ג מומי ומאלי

ויוני וליז
יום אחד, בזמן הסרט מי מפחד מחור־ג׳יניה
וולף, רבו ליז וריצ׳ארד ריב קשה.
הוא צעק עליה, חירף אותה, גידף אותה,
וכל האולפן בלע את דבריו באוזניים צמאות.
אלה לא היו צעקות מהתפריט. הוא
המציא אותן לבדו.
בסוף היום, כשחזרה ליז הביתה, עייפה
ומסכנה, היא גילתה שם צמיד יהלומים
ופנינים, ועליו פתקה, ובה כתוב :״כל מה
שאנחנו עושים באולפן, זה רק בצחוק.״
מאיפה אני יודעת את הסיפור האינטימי
הזה? דליה לגיא סיפרה לי. כשהיא רק
באה לארץ, היא סירבה בכל תוקף לספר
משהו על משפחת טיילור. היא רצתה לספר
רק על עצמה. מה יש? גם היא שחקנית,
ומפורסמת .״אני לא רוצה להתפרסם על
חשבונם,״ היא אמרה ,״הם הידידים הכי
טובים שלי, והשחקנים הכי גדולים בעולם.״
טוב, ביקשתי אותה לספר על עצמה .״היה
לי יום הולדת. באותו היום היתד, ליז
עסוקה על בימת ההסרטה של וירג׳יניה
חלף. דיברתי איתר, בטלפון, והבנתי מדבריה
שהיא לא יכולה לבוא. באמצע החגיגה
מצלצלים פתאום בדלת שלי, ומי בא? ארוסי
ז׳אן סליכאן עם ליז ועם ריצ׳ארד ואיתם
עוגה ענקית בצורת מגן־דויד, דגל כחול־לבן
במרכז, ובאמצע דבר ירוק מסוכר. על
העוגה היה כתוב בעברית :״האהבה חזקה
ממוות״.
ביקשתי אותה לספר עוד משהו על עצ־

התנפלו עלי בכעס, ולא עזר לי אפילו ש התנצלתי
ואמרתי שהם לא ברוסאליים. לא
האמינו לי,״
״אנחנו עוזבות את הארץ,״ אומרות היפהפיות
,״לא מצאנו כאן שום אהבה גדולה
ושום גבר מיוחד. יש לנו רק ידידים.״ הן
מצאו כאן, לפחות, אהבת נשים. לאחר שהביעו
את דעתן על הגברים הישראליים,
באו עשרות נשים ללחוץ את ידיהן, ולהודות
להן על אומץ ליבן, לומר את האמת,
ורק את האמת על הישראלי המצוי.

ד א הו ל ד
להותר

מה והיא סיפרה שליז וריצ׳ארד חיפשו מה
לכתוב לה על העוגה, ובסוף צלצלו לרב
והוא נתן להם את הפסוק הזה מהתנ״ך.
״כן,״ היא המשיכה לספר על עצמה ,״יש
לי חיים מעניינים מאוד. ליז קוראת לי דלי,
ואני קוראת לה ליז. זה לא נכון שהיא רבה
כל הזמן עם ריצ׳ארד. הם רבים כמו כל
זוג רגיל, לא יותר, והעיתונים סתם משקרים.
הנה, עלי כתבו שאני בת לאב צועני.״
אחרי שהיא סיימה לספר לי על עצמה,
היא סיפרה קצת גם על אנשים אחרים.
״דין מרצין,״ היא הכבירה לי ,״לא שותה
ולא לוקח סמים.״
התרגשתי נורא ושאלתי אותה מה עוד
הוא לא עושה .״הוא לא משחק תפקיד של
כוכב גדול,״ היא אמרה ,״הוא מקליט תקליט
באידיש, בר,שפעתי• פעם הסתובבתי על
בימת ההסרטה וזימזמתי לעצמי ווי האין
ואל איך גיין. אני כזאת. אני אוהבת מאוד
לשיר. הוא שמע את זה והכריח אותי לשיר
לו את זה שוב ושוב. עכשיו הוא עושה
מזה תקליט.״
ביקשתי ממנה לספר לי עוד על דין מר־טין.
אבל היא לא רצתה כבר. היא רצתה
לספר משהו על מרלין ברנדו .״הכרתי
אותו,״ היא סיפרה ,״ולא היה בינינו כלום.
אני פשוט לא נותנת, אז לא מתחילים איתי.״
בסוף ביקשתי ממנה לספר לי משהו על
חייה הפרטיים. היא סיפרה שהיא בת למשפחה
מרוקאית, שהיא חיה בדימונה ועובדת
בסדום. המאהב שלה הוא סטיוארט גרייג־ג׳ר,
ויש לה שני אחים, האחד חיים טו־פול
והשני פייר ברים. זה הכל יתחיל
בחודש הבא, בסרט פורטונה.

בארץ קשה לדעת אם איזשהו שחקן מצליח
בעבודתו או לא. אין לזה שום סימן.
הקהל הרעב הולך לכל מופע׳ ומוחא כפיים
לכל אדם שמעביר לו את הזמן.
באנגליה קל מאוד לדעת דברים כאלה.
שואלים את הקהל והוא עונה. לכן, אחרי
שצאריה ונ סן זכתה למחיאות כפיים ב ארץ,
פחות או יותר, היא נסעה לאנגליה
כדי לברר שם אס היא באמת שווה משהו
או לא.
התברר שלא. היא הופיעה בתוכנית טל־ויזיה
של אל שפר. היא שרה כמה שירים.
המנחה שאל את הקהל מה דעתו .׳ והקהל
אמר, שדעתו היא שלילית.
היא נסעה לפאריס, ושם התברר לה שמיקי
הרגיטי עזב אותה. היא מופיעה עכשיו
במועדון הוא והיא. במכתב שהגיע השבוע
לארץ כתבה לידידה רמי ניר שהיא
מחכה לקרש־ההצלה האחרון שלח: השירים
שהוא יחבר למענה1 .

מריה ונסן

הפרידה של פרדי
מאז הפכו הדיסקוטקים למכת־המדינה, קרו בארץ עוד כמר, דברים חשוביסז מסיבות
פתיחה של דיסקוטקים, כמובן.
הדיסקוטק הראשון בארץ, זה של פרדריל!ה סגל, יהיה עוד מעט שני דיסקוטקים,
כאילו שאחד לא היד, מספיק. בין ״פרדי״ ושותפה הצרפתי היו לאחרונה חילוקי״דעות
רציניים והם הגיעו למסקנה שאי־אפשר להמשיך ביחד.
אל השניים, שהיו פעם אחד, עומדים להצטרף השבוע עוד שניים. האחד של הצייר
איל,א ייטראלי והשני של סמי, המלצר מצברה, שהחליט להיות עצמאי. הוא הבטיח
להביא לדיסקוטק שלו שפנפנות מחוץ־לארץ, ולחדש את המסורת של הופעות מסוג זה.
אבל לשון־הרע לחשה לי שהוא ירד השבוע לאילת, כדי להביא משם ביטניקיות שימלאו
לעת־עתה תפקיד של שפנפנות. גם הן מחוץ־לארץ, לא?

חוץ מזה אין חדש. היא עומדת להתחתן
עם ג׳ון סליבאן. הוא יגיע לארץ בעוד
שבועיים, והחתונה שלהם תיערך בחוץ-
לארץ.

כה אמו פיטיגרילי
דליה בתל־אביב

הכד?ודה גחו״ד
לסוחר הביסקוויט מר ברש יש בת המופיעה
בכביסול, באלקטרה, בסברינה, ובתלונה
מנדל, בתור דוגמנית. יש לה גם
אמא, אחות יפר,פיה, וקרובי־משפחה; כולם
אוכלים ביסקוויט הדר, וגורבים סברינה.
האבא של מירה כרש רצה שבתו תתחתן
עם מישהו שראוי לה, עם מישהו שיהיה
גם כן ממשפחה אצילה ומהודרת. הבת
הסכימה עם אביה, ובמשך כמה שנים חיפשו
שניהם את החתן המתאים.
בהתחלה היא יצאה עם פתחיהו כן־ציון,
שיש לו בית־חרושת למוצרי פלסטיק. אבל
הוא שבר את הרגל, אז היא הלכה לחפש
משהו אחר, עם שתי רגליים על הקרקע.
היא מצאה בסוף משהו על גלגלים. גלגלים
של מרצדם. זהו מיליונר צעיר, מהנדס
במקצועו, צרפתי ואוהב ביסקוויטים מטבעו.
לפני שבוע היא נסעד, לצרפת כדי להתחתן.
אני לא מתכוונת לקלקל למירה את מצב־הרוח,
אבל אני מוכרחה לספר לה שני
סיפורים: בחורה צעירה, בתו של מנהל
מלון קטן בחולון, רצתה בעל. אביה, אמה,
והיא עצמה הסכימו שהבעל צריך להיות
11.8.^..מ3 <16 1מז, עם כסף ומעמד.
האבא אסף את כל חסכונותיו. קנה לבתו
ברטים, נתן לה 500 דולאר, ושלח אותה
לאמריקה. הוא חיכה למכתב מהיר ומפורט
בו תיאור החתן ומעלותיו הכספיות.
המכתב לא הגיע. עברו שבועיים, שלושה,
הבת נעלמה. הוא כתב מכתב מודאג לקרובים,
אצלם היתד, צריכה בתו להתגורר, והקרובים
ענו לו שלא ראו אותה.
לא נשארה לו ברירה; הוא נסע לחפש
את בתו ואת החתן. הוא הגיע לניו־יורק,
חיפש וחיפש, ובסוף מצא אותה בבית־מלון
קטן וזול, בלי חתן, אבל עם התמוטטות
עצבים. הוא החזיר אותה הביתה.
סיפור אחר קרה לאחות צעירה העובדת
באינילוב. גם היא חיפשה חתן טוב, ומצאה
אותו באנגליה. היא נישאה לו, חייתה איתו
שבע שנים, ובסוף החליטה להתגרש ולחזור.
היא לקחה מזוודה, הכניסה לתוכה פרוות,
יהלומים ושאר חפצי־בית, קנתה כרטיס
טיסה ועלתה לארץ. היא נשארה בלי בעל,
אבל היא מקווה, לפחות, להרוויח קצת כסף
מהעניין. היא מוכרת את הפרווה ואת חפצי־הערך
שקיבלה מבעלה.

״בעוד חודש וחצי אנחנו מתחתנים,״ בלוי
סוזין באה אלי וסיפרה לי את הבשורה בשמחה
של כלה צעירה .״יש לנו הרבה
תוכניות, לי ולפיטר. אני מופיעה בקאמרי
והוא עשה סרט על אהרון מסקין. הוא עומד
לעשות את הסרט סבינה ועוד סרט על חנה
רובינא; אנחנו כמעט לא נפרדים לרגע. ובעוד
חודש וחצי נתחתן. אז מה יש אם אנחנו
מכירים האחד את השנייה רק כמה חודשים?
אנחנו אוהבים, וזה מה שחשוב.״
לפיטר פריייטטאט יש דעה אחרת על
העניין :״אנחנו לא מתחתנים,״ הוא אומר,
״אולי נתחתן פעם, אבל לעת עתה יש לנו
בעיות קריירה. אני אדם שמן וזקן, אני
כבר בן ,34 ואני עולה חדש, פיטיגרילי כבר

פיטר ובקי
אמר שגבר בגיל שלושים הוא בגיל הרע
שלו. אין לו כבר את הכוח של מאהבים
צעירים, ואין לו עדיין את הכסף של מאהבים
זקנים.״
לא רק את נשואיו הוא מכחיש; ,הוא מכחיש
גם את הסיפור הנפלא שהופיע בכל
העיתונים על אהבתו לשחקנית הצעירה. בעצם,
את מי שהוא אוהב זה את ציון.
״סיפרו,״ הוא אומר ,״שירדתי מהמטוס
לפני שהמריא, בגלל בקי סוזין. זה לא נכון.
אני לא יודע למח כתבו את זה. אני ירדתי
מהמטוס משום שהרגשתי שאני יהודי. אס
הייתי פוגש את בקי ביפאן, לא הייתי יורד
משום מטוס כדי לחזור אליה.״
מה יש לו עוד להגיד עליה? ״במשך
שמונח חודשים שאנחנו יחד היא גדלה, התבגרה
ונעשתה פחות פראית׳:.

ספה־ט
ההפרעה

אנויקה הקסומה

תפאורות: פייר סיממיני תלבושות: לין סינגהור
תל־אביב
כ״ אהדשס ״
ימים 3 יום ב 6.12 /ב־ 8.30 בערב

הצגת בכורה

יום ג׳ 7.12 ,ב־ 8.30 בערב

הצגת גאלה

במוצ״ש 11.12ב־9.15—6.45
כרטיסים :״אוניוך ,,״כנף״,
״רוקוקו״ ,״לאן״ ,״שרותרוך
ובערב ההצגות בקופת אהל־שם.

ירושלים ״בניני׳האומה״
25.12ב־8.30

באר־שבע ״קרן״

יום ד׳ ,8.12ב־9.15—7.00
היפה ״ארמון׳ ,9.12ב־9
חולון ״ארמון״ ,10.12ב־8.45

רחובות ״בית העם״
נתניה ״שרון״
קרית חיים ״בית העם״

3 . 12

,16.12ב־9

יום ו׳ , 17.12ב־8 30

עפולה ״לול רון׳
נהריה

88.30
א_ 19.12 /י־־סך
״ הוד״
יום ב׳ ,20.12ב־8.30

כדו ר סל

כל צופה במישחקי כדורסל בארץ יודע,
כי המאבק האמיתי על אליפות הליגה
בכדורסל מתנהל למעשה בין שתי יריבות
תל־אביביות ותיקות. השתיים, מכבי והפעל,
מרכזות בשורותיהן את מיבחר
כדורסלני ישראל, עומדות משכמן ומעלה
מעל כל יתר הקבוצות. האחרות יכולות רק
לנס ת ולהפריע בדו־קרב האליפות.
ביום ששי האהרון התברר, כי קבוצה
אחת הצליחה להפריע יותר מן המצופה,
במזג־אוויר גשום הצליח הפועל חיפה לנצח
את מכבי תל־אביב בהפרש זעום
,46:50 העניק בכך מיקדמר, חשובה ל־הפועל
תל־אביב, שגבר בקלות על הפועל
משמר העמק.40:63 ,
י ״ 5א לי פו ת? שני מישחקי כדורסל
אלה הוכיחו שוב, כי בניגוד לכתוב בספרים
ובסיפורים, מכריעים את המאבקים
שחקנים בודדים, לא הקבוצה כולה.
כך, למשל, הצליחו החיפאים לשתק את
הכוכב התל־אביבי חיים שטרקמן. אפילו
הצטיינותו של אמנון אבידן לא הועילה
למכבים, שנוצחו.
באיצטדיון יד־אליהו, בו נערך מישחיק
שני, חיכו הכל לתוצאה מחיפה. עובדה
זו הביאה כנראה למישחק נירפה ועלוב
של שתי הקבוצות. הציל את התל־אביבים
רמי גוט, שבכמה דקות טובות קלע 16
נקודות, הביא על־ידי כך לניצחון קבוצתו.
כאשר שמעו אוהדי הפועל, כי היריב
המושבע, מכבי, נוצח בחיפה, זעקו בהתלהבות
:״יש אליפות!״
אבל מישחקם של אנשי הפועל חיפה גילה,
כי לא רק למכבי תל־אביב צפויות
הפתעות בליגה.

קרובה, שתיערך ב־ .1968 המחשבה הרבה
מוקדשת לאולימפיאדה לא רק בשל היותה
האירוע הספורטיבי החשוב ביותר בעולם,
אלא גם מכיוון שהאולימפיאדה הקרובה
תהיה שונה לחלוטין מאלה שקדמו לה.
השוני: האולימפיאדה הקרובה תיערך במקסיקו
סיטי, עיר הגבוהה 2000 מטרים
מעל פני הים; האוויר הנמצא בה הוא
לכן דליל מן הרגיל.
״כמה ימותו!״ הזהיר האלוף האולימפי
של רומא בריצת 3000 מטר משוכות,
הבריטי כריס בראשר.
כדי לבדוק מה הם התנאים בבירה ה־מכסיקאית,
נמצאים בה ללא הרף ספורטאים,
רופאים ומומחים שונים הבודקים
כדורגל הילד הטו 3

נפתחים קורסי־ערב חדשים
למוד עיוני ומעשי
במעבדות משוכללות
הספקת ספרי למוד
וכלי עבודה
הרשמה בשעות
9-12 ; 5-8

נפתחים קורסי־ערב חדשים
חדרי עכודה־מעשית משוכללים הספקת ספרי למוד
וכלי שרטוט
הרשמה בשעות
9-12 ;5- 8

בן־יהזדה 1 26
חיפה, הרצל \44

הנך רשאי לנהוג
במכוניות מרוץ
ללא רשיון
בשטה התערוכה
הפתוח כל יום
מ־ 5עד חצות

״קארטינג״
הספורט שכבש את כל
אירופה.
אוטובוסים 42 ,28 ,27 ,22 :

אחד המעשים המבישים בספורט המקומי
ארע בשבוע שעבר. כרגיל לא שם
אליו לב כמעט איש.
כדורגלן שמשון תל־אביב, גבריאל בן־
הרוש, הופיע בפני הוועדה לחקירת שחיתויות
של ההתאחדות. הוא סיפר כי
אינו זוכר דבר על נסיון שנעשה לסכם
מראש את המישחק בין קבוצתו לבין
בני יהודה תל־אביב, בעונה שעברה.
היתד, זו סטירת־לחי מעליבה לכל כדורגלן
בעל מצפון במדינה. בזמנו, לפני
שההתאחדות נכנסה לחקירת הפרשה, ידע
בן־הרוש לספר, כי הנהלות שתי הקבוצות
התכנסו לשיחה במועדון שמשון לפני
המישחק. כל תינוק בכרם התימנים ידע
אז, כי סוכם על תוצאת המישחק. ב־מישחק
עצמו שוחחו היריבים ביניהם,
הורו איש לרעהו לשחק כך, שהקהל לא
ירגיש שהמישחק מכור.
אז היה בן־הרוש סוער ונירגש, איים
לגלות את כל הפרטים על הפרשה המבישה.
אולם בישראל קיימות שיטות בעזרתן
אפשר לאלף כדורגלנים סוררים.
להש תי ק. כאשר פנה חוג אוהדים של
מכבי חיפה למשרד חקירות תל־אביבי,
החלו אנשי שמשון ובני־יהודה להרגיש,
כי הקרקע רועדת תחת רגליהם. הם
ידעו היטב, כי אם יספרו בן־הרוש וחבריי
את כל הידוע להם, הם אבודים.
מסקנתם: להשתיק את בן־הרוש.
בשבוע שעבר הושגה המטרה. אנשי חיפה
איבדו את הענין בחקירת המיקרה,
משרד החקירות התל־אביבי לא קבל הוראה
מאיש להציג את החומר שבידו.
לבן־הרוש עצמו נרמז, כי מוטב יהיה אם
ישתוק. חודש לפני מועד מתן העדות
התרופף לפתע גלגל במכוניתו של בן-
הרוש׳ והוא ניצל בנם מתאונה. כאשר
פנה השמשוני בבקשה למכבי חיפה, כי
יתנו לו כרטיס־נסיעד, לחוצלארץ כתמו־רק
על שיתוף־פעולה מצידו, דחו אותו.
בן־הרוש החליט להישאר בארץ ולהיות
ילד טוב. התוצאה: בן־הרוש לא ידע
לספר דבר להתאחדות לכדורגל, התיק נסגר•
כתבי הספורט הבודדים, שנכחו בישיבה׳
צחקו. הוועדה עברה לדון בתיק אחר.

האולימפיאדה
*כוה מד•

״ ה עו ל ם הזה״ ,שבועוןהחדשות היש רא לי
המערכת ור,מנהלה: תל־אביב, גליקסון ,8טלפון ,226785ת. ד.
• 136 מען מברקי: עולמפרס • דפוס משה שהם נע״מ, תל־אביב,
פין • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע״מ עורך הראשי:
אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע״ת

שלא כמו בישראל (העולם הזה )1468
הרי בכל ׳מדינה בד, נחשב הספורט למשהו,
חושבים כבר היום על האולימפיאדה ה
רמי
מט (מרכז) נחסם*
״יש אליפות?״

את המקום ועורכים ניסויים כדי למצוא
את הנוסחה, שתביא הצלחה ב־.1968
אחד המימצאים: להץ־האוויר נמוך בבירת
מכסיקו ב 27 מזה הקיים על שפת
הים. התוצאה: אתלטים היורדים מהדקה
במיבצעיהם ייצאו נישכרים, התנגדות האוויר
הנמוכה תפעל לגביהם כמו רוח
גב של 5.4קילומטר בשעה. לעומתם
יסבלו הרצים למרחקים ארוכים, שלא יוכלו
לנשום כהלכה בשל מיעוט החמצן.
כך, למשל, הסביר אחד המומחים, כי
ד,שיאן העולמי בריצת מאה מטרים, האמריקאי
בוב הייס, יוכל, אם יימצא בכושר
טוב, לרוץ במכסיקו את מאה
המטרים — ב־ 9.8שניות, למרות שלא
ירוץ למעשה יותר מהר מאשר בטוקיו.
שיא כזה לא יוכל לשבור איש בגובה רגיל.
דעת הרופאים עד עתה: איש לא ימות,
אך אין ספק כי הרמה הכללית תרד.
אין כמעט, ספק, כי רק ספורטאים
אשר יתאמנו חודש מראש במכסיקו סיטי,
כדי להתרגל לתנאים שם, יוכלו להצליח.
התמרמר ספורטאי זר במכסיקו :״האולימפיאדה
תהפוך לנחלה של המדינות העשירות
בלבד. רק אלה יוכלו להרשות
לעצמן לשלוח מספר גדול של ספורטאים,
כדי שיוכלו להתאמן ברצינות באותם התנאים
לפני האולימפיאדה. זה מנוגד לרוח
האולימפית.״
המכסיקאים ייצאו נשכרים מן המצב,
הם שלחו מגלי כשרונות לכל שבטי האינדיאנים,
שלפי האגדה מסוגלים לרוץ
מאתיים קילומטרים ללא הפסקה. התקווה:
לזכות במדלית

זהב בריצת המארטון.

הספורטאים הישראלים קיבלו את הידיעות
ממכסיקו ברוח נכאה. סיכוייהם, שמעולם
לא היו קיימים, נראו השבוע
קודרים מתמיד. עם זאת היתד, כבר השבוע
ברורה עובדה אחת: ללא הכנות רציניות
ביותר וללא התרכזות בעיקר, אין טעם
שדגל ישראל יונף בגובה של 2000 מטר.
* על־ידי שחקני משמר־העמק נוח זלדמן
(מימין) ויואש אזוב (שנזאל).

במדינה חינ 1ך
ביעור הבערות
אלפיים שנה היה עם־הספר עם של
בורים ואנאלפבתיים, וגרם צרות־צרורות
למשרד־החינוך־והתרבות. המשרד הוציא
אלפי לירות בהוצאת שבועונים בעיבריח־קלה
ובאותיות גדולות, אבל בעיירות הפיתוח
וישובי־העולים עדיין לא ידעו מה
אמר רבי אליעזר בן־עזריה לרבי טרפון,
כשהיו מסובין כל אותו הלילה בבני־ברק
והיו ׳מספרים ביציאת־מצריים.
הם לא ידעו מי היד, אותו רבי אליעזר
בן עזריה וגם לא רצו לדעת, שלא לדבר
על קיבוץ־גלויות והפרחת השממות,
וקופסה־כחולה־את־קופסתנו-את־גואלת־אדמתנו,
וכל מיני דברים גדולים וחשובים
שכל בן־דור התחייה על אדמת־מולדת
חייב לדעת.
המחלקה להשכלה ולהנחלת־הלשון החליטה
שזה לא יכול להימשך עוד. היא
הרחיבה ושיפרה את שני השבועונים בעברית
קלה, שאחד נועד לאנטיליגנטים
והשני לבורים, ניסתה להחדיר דרכם את
האות הכתובה לישובי העולים.
אבל העולים החדשים, אוי לאוזניים שכך
שומעות, לא התעניינו באות הכתובה,
אפילו אם היא גדולה מאוד, והמשפטים

111ןצועחשתל

המיבצע לביעור הבערות. בעזרת קשריו
הנרחבים, הצליח נבון לגייס חיילות רבות
למיבצע, פתח מאות כיתות ברחבי הארץ.
קודש וחול. מנהל בא ומנהל הולך,
והבערות לעולם נשארת. נבון הלך להועמד
בראש המיבצע,
כנסת, ובמקומו
מנהל האגף לתרבות, הדוקטור שלמה קודש.
השבוע יכול היה קודש להוסיף ב־חרדת־קודש
עוד כמה עשרות עיגולים אדומים
על המפה הגדולה, סביב כמה עשרות
ישובי־עולים. השבוע הסתיים בישובים אלה
השלב הראשון במיבצע ביעור הבערות.
התושבים כבר יודעים קרוא וכתוב,
מסוגלים לחתום את שמם, יכולים בקושי
לקרוא את שער לקורא החדש, ומתעניינים
אפילו בהרכבת הממשלה החדשה.
המחלקה להשכלה מתכוננת לפתוח מייד
בשלב השני של המבצע. בשלב־השני יסבירו
לבורים־לשעבר מי היה הרמב״ם, ומה
אמר רבן שמעון בן־גמליאל, ולמה הקרן־
הקיימית היא מוסד כל־כך חשוב.
לכבוד המאורע קיבל המשרד הרבה מכתבי
תודה בכתב־ידם של התלמידים. כתבה
אחת התלמידות :״אני כבר יודעת לקרוא
וגם לכתוב. תודה למשרד החינוך. חודה
למורה שלנו. תודה לממשלה. תודה למדינה.
תודה לכולם. יחי מדינת ישראל!״
זה מה שלימדו אותה המורות.
.זה הרבה מאד,״ הסביר השבוע מנהל

תוך זמן קצר,
בהדרכהמק צו עי ת מעולה!

בקר*אחה״צ*ערב
פ תי ח ת הקורס:

קבלתל קו חו ת ב סלון בי ת־ הספרלספ רו ת ״דיאנה״
יום־יום בין ה ש עו ת - 9ובצה רי ם, ך ב ערב
בי מי ם א, ג ,ה, ה סלון פ תו חעד 9 0בלילה.

1111101* 1,1 )11ח שו)2260£6 !!111 המזכירה המצליחה
תו ך 40שעות
תוכלי גם את להיות כתבנית מצליחה
הודות לשיטת לימוד אינדיבידואלית עם
אחריות מלאה

עברית — אנגלית— קורספמדציה
״ הפקיד ׳ חיפה
טל׳ .6 2 4 9 4
רח׳ הרצל 37

נוקצ 1עמב 1ק ש
ביענכידו־נגטהה
עמדהמ בו בדת

היילת־מורה במיבצע כיעור הבערות
זה בער!

פשוטים מאד כמו :״ראשיהממשלה, מר
לוי אשכול, אמר היום: אני רוצה שהרבה
מפלגות יהיו בממשלה החושה! ראש הממשלה
אמר עוד: אני לא יודע מתי
תהיה הממשלה החדשה!״
המחלקה להשכלה ולהנחלת־הלשון הבינה
שזה עדיין לא מובן. היא החליטה
לשלוח מורים שיסבירו מה כתוב ב־עתון.
שעד
לקורא החדש הוא שבועון ל־ניבערים
שזה עתה למדו צורת אות. היא
מוסר אינפורמציה בעברית קלה מאד,
באיתיות דפוס גדולות מאד, ומשתדל להכניס
הרגלי־קריאה גם לאנשים שלא
נזקקו עד כה לאינפורמציה מתוך עיתונים,
את השאר עושים המורים.
נכון וכינה. הרעיון נולד לאחר ש־שר־החינוך
והתרבות גילה כי /0״ 15 אחוז
מעם־הספר אינם יודעים קרוא וכתוב. זה
היקשה מאד על מדיניות המשרד, היווה
מכשול בנסיון להחדיר את התודעה־היהו־דית
לנידחי־ישראל, בישובים הנידחים. המחלקה
להשכלה נרתמה לפעולה.
היא שלתה עשרות מורים ומאות מתנדבים
אל כל קצווי־הארץ, ארגנה כיתות
לימוד. אבל לאט־לאט נשרו המתנדבים,
ונשארו רק המורים בשכר. המחלקה נשארה
אובדת־עיצות.
בשלב זה התערב צה״ל, והדיע כי יעמיד
לרשות המיבצע מורות־חיילות.
על מפת־קיר גדולה באחד מחדרי המחלקה
בירושלים נוספו עוד כמה עיגולים
אדומים.
כשנתמנה יצחק נבון לראש האגף לתרבות,
קיבל המיבצע תנופה חושה. ה־ביצועיסט
המושבע ראה באגף כר־פעולה
נירחב, הקדיש יחד עם עוזרו הצעיר,
חיים ציפורי ומן רב להרחבת תחומי
העולם הזה 1474

המחלקה להשכלה, הדוקטור קודש .״עצם
העובדה שהם ניזקקים לעיתון, או לנייר
ועיפרון, היא הישג גדול מאד. במדינה
דמוקראטית, קולו של כל אזרח שווה.״
בכפרים הערביים נתקל המיבצע בקשיים
רבים. עם כל הרצון הטוב, לא הבינו
ניבערי הכפר הערבי את חלקה של הקרן־
הקיימת בהפרחת השממות ובקיבוץ נידחי־ישראל,
ולא גילו התלהבות רבה כמו
חבריהם בישובי־העולים.
״יש לנו כמה כיתות גם בכפרי המיעוטים,״
הסביר השבוע קודש, טען כי
משרד־החינוך עומד לתת את דעתו גם
על הניבערים הערביים. גם הם חשובים
לדמוקראטיה הישראלית, למרות שהם
ערבים.
המתנדכים. הגיבורים האמיתיים, והאלמוניים,
של מיבצע ביעור הבערות היו
חיילי צה״ל, בעיקר החיילות־המורות, שהתנדבו
לשרת בישובי העולים.
לפני כמה חודשים הודיע גרעין נח״ל
כי הוא מוכן להאריך בחצי שנה את
שרותו הצבאי, על־מנת לסיים את החלק
הראשון של המיבצע.
השבוע הלך גרעין נוסף באותה דרך. חבריו
הודיעו כי הם מוכנים להקדים את גייוסם
בחצי שנה, כדי לעמוד לרשות המיבצע.
״בתקופה של אי־איכפתיות וחוסר גילויים
של התנדבות בין הנוער, היה זה
גילוי נוגע ללב,״ אמר הדוקטור קודש
בחרדת־קודש.

מ שפט
מאסר ונול
שלושה המה שניפלאו מבית־המשפט: דרך
עלם בקטינה, דרך סרסור בזונה ודרך
(המשך בעמוד )24

הנובלההשץ יגוגניו!

^ מסרד ראשי:

תל־אביב. דחזב המסגר

• טלפון ץ 648ג ^

במרינה
(המשך מעמוד )23

מבתרים מגוונים של מוצרי גורלגקה עומדים לרשותו של הצרכן בישראל.
חולצות נשים, שמלות, כו תנו ת גברים, מכנסים, חליפות, בגדי ילדים,
בגדי ספור ט ומלבו שי חורף ועוד.

תרדינד־
7ויב תבבר׳דיאזש־סר העדד׳מי רנוצנררנ
תז 7ץ י חדי עו -אינו כ7דב 7ן ב \77

האם אתה
פקיד סוכנות נסיעות מוסמך

המעונין בעבודה
עצמאית וקבועה בעיר תיירות

ה* י ח ם וי ק13
01316111

6225012

התקשר עם ת. ד — 1334 .ז1815/

גבר באשתו. הדרך הרביעית שניפלאה
היתד״ השבוע, דרך בית־משפט בעבריין
מועד.
בפעם הראשונה בחייו חבש הצעיר
יפה־התואר, בעל תסרוקת־החיפושיות, את
ספסל־הנאשמים בבית־המשפט המחוזי ב־תל־אביב
לפני תשעה חודשים. האשמה:
בעילת־קטינה.
הוא טען אז כי לא הכיר את החוק,
וכי לא ידע שהבלונדית היפהפיה היא,
בשפת־החוק היבש, קטינה האסורה עליו.
בית־המשפט התחשב בנסיבות המקילות,
הטיל עליו מאסר על־תנאי.
השבוע הוא חבש בשניה את ספסל־הנאשמים
באותו בית־משפט. אותה קטינה
ניצבה שוב על דוכן־העדים, האשימה
אותו, הפעם, בחיים על רווחיה כפרוצה.
חופה כמקום כלא. בהודאתה במשטרה
סיפרה בי הוא לחץ עליה, הכריח
אותה לעמוד ברחוב בן־יהודה בתל־אביב,
לצוד שם לקוחות .״את כל הכסף היה
משלשל לכיסו,״ העידה בבית־המשפט.
הוא :״לא דובים ולא יער! מעולם
לא ניסיתי להפוך אותה לזונה, ומעי־לם
לא חייתי על רווחיה.״ הוא סיפר כי היא
טפלה עליו אשמת־שוא, כדי ללחוץ
עליו, בדרך זו, ולהכריח אותו לשאת
אותה לאשה .״אני לא רוצה אותה!״
חזר •וטען בבית־המשפט.
החודש, כשעמד שופט בית־המשפט המחוזי
בתל־אביב, חיים בנטל, להוציא את
פסק־דינו, היתר, בפיה הצהרה מפוצצת.
היא שיקרה בהודאתה במשטרה — כך
טענה — ודבריה שנמסרו בשבועה בבית־המשפט
לא היו נכונים. הוא לא שידל
אותה, לא חי על רווחיה, היא לא היתר,
זונה, והוא לא היה סרסור לדבר־עבירה.
כל מה שסיפרה והצהירה בשבועה היה
שקר, והיא מוכנה עתה לתת על־כך את
הדין.
היא אוהבת אותו — כך סיפרה —
היא לא יבולה לחיות בלעדיו. מצפונה
נוקף אותה על האשמה הנוראה שטפלה
עליו. אם הוא ילך למאסר, היא תתאבד.
אבל כל זה נאמר, לרוע המזל, מאוחר
מידי, והשופט קבע כי אינו נותן אימון
רב בדבריה, הרשיע את הצעיר.
השבוע התכנסו הצדדים לשמיעת גזר־הדין.
הצעיר עמד להישלח למאסר בתוספת
תקופת המאסר־על־תנאי התלוייה
נגדו. אבל פרקליטו הכין הפתעה. לאחר
גאום־הסיכום של התובע, שביקש להטיל
על הנאשם את העונש המכסימאלי ולהפעיל
את המאסר־על־תנאי, קם הסניגור
והושיט לשופט תעודת־נישואין.
״הם התחתנו בינתיים,״ הסביר הפרקליט
,״אם בית־המשפט ישלח אותו ל־בית־הסוהר,
הוא יהרוס את אושרו של
הזוג הצעיר.״
״הסניגור הקל עלי את המלאכה,״ התלוצץ
נציג התביעה, עורך־הדין משה יעקב־סון
,״אני ביקשתי להטיל עליו שנת־מאסר,
והסניגור כבר הודיע כי הנאשם
הולך למאסר־עולם!״
בית־המשפט השתכנע, נהג לפנים משורת״
הדין, הטיל על הנאשם מאסר־עולם אצל
אשתו, בתוספת מאסר מסוג אחר —
על תנאי.

החי
• ע בי רהפ לי לי ת. בתל־אביב רשם
אזרח צ׳ק לפקודת־עצמו, הוזמן על־ידי המשטרה
לחקירה כשהתברר כי הצ׳ק היה
בלי כיסוי.
• לקחמהנ סי ון. בתל־אביב הלך עו־רך־דין
לבית־המשפט-על־מנת להגן על כייס
מועד, גילה כי כייס אחר גנב בדרך את
ארנקו.
• גףחיות. בחיפה היכר, זאב וייס את
אריה שוורץ, טען כי עשה זאת מפני שהלה
קרא לו קוף.
• שנאהעצמית. בירושלים היכר.
דויד חזן את שכנו, טען כי עשה זאת לאחר
שהשכן מפעיל את מקלטו בקול רם בכל
פעם שהרדיו משמיע פרקי־חזנות•
• ההסטוריה חו זרת. ביפו ניסה
חיים נירון להצית את ביתו, הסביר לשכנים
כי התכוון לשרוף את כל העיר, כדי
לשכנע את העירייה לבנות בתים חדשים.
• יו ש בי ק ר נו ת. בתל־אביב פרצו
אלמונים לבית־קפד״ גנבו משם ממתקים
ועוגות, לא נגעו בכסף שהיה מונח במגירה.
העולס הזח 1474

נמה נמו ימרה מוינה לחתק״ם עד חוק מימי קום שמרם עוקפים אותו י

ן* ארץ מלאה ממזרים. המוני ממד
ן | ריס מסתובבים בה מבלי לדעת על
ממזריותם. למה? משום שחוק הממזרות
אומר שממזר הוא ילד שנולד לאשה נשואה,
שלא מבעלה.
חוק הממזרות הוא אחד החוקים החמורים
ביותר בספר החוקים היהודי. הממזר,
לפי החוק, אינו משתייך לחברה היהודית,
אינו משתייך למשפחתו. הוא יצור מנודה.
הוא יכול להתחתן רק עם יצורים מנודים
כמוהו, עם ממזרה, או עם גיורת. ולהעמיד
דור של ממזרים, וגיורים.
העוול שחוק זד, עושה לילד, גדול מה־עוול
שהוא עושה לאמו. האם, לאחר שילדהממזר,
אסורה גם על בעלה וגם על
הבועל שלה, המאהב, זאת אומרת.
במדינה בה אין חוקה, ובה אי־אפשר
לשנות את החוק הדתי, מובן שהציבור
עוקף אותו, כמו שהוא עוקף עשרות חוקים
שאינם מתאימים יותר להווי הארץ.
איך עוקפים אותו? פשוט: נמנעים מלהצהיר
על ממזרות של ילד. כל עורך־דין
בעל דיפלומה ונסיון יודע איך להפוך
ילד ממזר לכשר; גם בית־הדין הרבני
יודע איך עושים זאת, וגם עורכי־דין דתיים.
כולם עוקפים את החוק, עוברים עליו,
ואיש לא נלחם כדי לבטל אותו.
במחקר שערך העולם הזה בין עשרות
עורכי־דין דתיים וחופשיים, נתגלו עשרות
מקרים של ממזרים שהוחזרו למוטב על
ידי עקיפת החוק. מובן שרוב הממזרים
בפועל לא הגיעו לעורכי־דין, וחקירה מפורטת
בין הזוגות הנשואים הייתה מגלה
שרבע מילדי ישראל הם ממזרים.
עורך־הדין אלישע שיינבאום, עובד כבר
14 שנה בבתי־דין רבניים .״בדרך כלל,״
הוא אומר ,״אני נוטה לבטל משפטי ממזרות.
אני מסדיר אותם איכשהו.״
לא מזמן, נזכר, בא אליו רופא ידוע.
הוא היד, במצב נרגש, קרוב להתמוטטות
עצבים. התברר שהוא נשוי כבר הרבה
שנים. הי חיים מאושרים ושקטים עם אשתו
וילדיו, והנה, לא מזמן באה אליו אשה,
ידידה ישנה. לפני 12 שנה הוא קיים אתה
יחסים, ועכשיו היא דורשת ממנו מזונות.
היא טענה שילדר, לו, בזמנו, בן, ועליו
לפרנס אותו. הרופא היה אומלל. הוא
ביקש מעורך־הדין להציל את חיי־המשפחה
שלו, ולהחזיר לו את השלווה הביתית.
עורך־הדין לא דאג כל־כך לאבא, כמו
שדאג לבנו. הוא פנה לבית־הדין הרבני
והסביר שאם הרופא יוכח כאבי הילד,
יוכרז הילד כממזר, ואם הילד יוכרז כממזר
הוא יהיה אומלל ומנודה כל חייו.
הוא דרש מהאשה להחליט מה היא מעדיפה
— את טובת בנה או כמה לירות
נוטפות לחודש.
האשד, בחרה בכמה הלירות הנוספות.
אבל בית־הדין דאג לילד במקומה, דרש
לבטל את המשפט בטענה שאמא לא יכולה
להזיק לבנה. הילד נשאר בן חוקי, והאשה
הפסידה את כספה.
״בתי־הדין משתדלים לעזור,״ הסביר
שיינבאום ,״אפילו אם יבואו שגי עדים
ויצהירו שהאשה חייתה עם גבר אחר,
אפילו אם האשד, תצהיר שהילד אינו בנו
של בעלה, הילד ימשיך להיחשב כבן
חוקי. כל עורך־דין יכול לבטל תיק
של ממזרות.״
מקרה אחר שקרה לאותו עורך־דין היד
יותר מם ובך. לאיש עשיר ומכובד נולדה
ילדה מפגרת. האיש טען שמזה שנים לא
קיים יחסים עם אשתו. אבל האשד, לא
הודתה שבגדה בו. כל טענותיו לא הועילו. לבתשאינה הזוגהתגרש והבעל משלם
בתו וסכומים גבוהים מאוד של דמי מזונות.

נותנים לאימוץ

1*3עורך־הדין יהושע שרר יש שיטות
/אחרות לעקוף את החוק .״אם קורה
דבר כזד״״ חיוור, את דעתו ,״הפתרון
טוב הוא לעצום עין ולמסור את הכי הילד לאימוץ.״
לפני כמה שנים בא אליו בעל ממורמר.

חודשיים לפני כן, כפי שסיפר, נשא בתולה
לאשה. חודשיים לאחר הנשואין התברר
שהיא בהריון. הוא הלך לקופת חולים,
נערכה שם בדיקה, הודיעו לו שאשתו
נמצאת בחודש הרביעי להריונה. הוא
נדהם. המשפחה שלו דרשה מיד גירושין.
המשפחה שלה הקימה צעקות. הוא החליט
לרצוח אותה. השניים הלכו לעורך־הדין,
ועורך־הדין שאל את הבעל :״אתה אוהב
אותה?״ הבעל ענה :״כן.״
״אם כן,״ אמר עורך־הדין ,״אפשר למצוא
לזה פיתרון.״
״אבל היא בהריון,״ נרעש הבעל ,״אצלנו
לא עוברים על זה בשתיקה.״ עורך־הדין
הציע לו להעביר את אשתו מרמת גן
לעיר אחרת. לתת לה ללדת את בנה,
ולתת את הילד לאימוץ.
האיש קיבל את העצה. האשד, ילדה את
בנה, נתנה אותו לאימוץ, חזרה לחיק
בעלה, ועכשיו הם חיים באושר. בימים
אלה עומדת האשה ללדת את בנה החוקי
הראשון.

בגו ש? הצ? 8

*ן י פו רו של העורך־הדין הצעיר דב
ישראלי נשמעים כמו רומן זעיר:
תעשיין חיפאי עשיר, איש מכובד, בעל
בית־חרושת גדול, אדם עם קשרים ומעמד,
היה נשוי 14 שנים. יש לו בת בגיל ,12
בן בגיל ,8וילד נוסף בן שנתיים. המצב
הכלכלי של הזוג היד, מצויץ. לילדים היו
מטפלות. בבית היו עוזרות, והאשה היתה
מבלה הרבה זמן בחוץ־לארץ.
עוד לפני שנולד בנם האחרון ערך יום
אחד הבעל חיפוש בתיקי המסמכים הישנים.
הוא גילה צרור של מכתבים שנשלחו
אל אשתו. הוא פתח אותם ומצא עשרות
מכתבי אהבה לוהטים. הוא חקר את האשד״
ערך לה סצינות, ולבסוף היא הודתה. היא
קיימה יחסים עם בחור מיוון. היא ביקשה
סליחה והבטיחה שתנתק איתו את הקשרים.
הבעל סלח לה. זה היה לפני חמש
שנים.
חייהם חזרו למסלולם. בנם האחרון נולד,
וחשדותיו של הבעל התנדפו. ואז, יום אחד,
גילה איזה סימנים מוזרים באשתו. היא
הייתה נרגשת. התאפרה זמן רב ליד הראי,
ויצאה מהבית. לאחר מכן היא
הייתה מבלה ימים שלמים מחוץ לבית,
וחוזרת תמיד עם סיפורים על ביקורים
אצל חברות ואצל ידידים. הוא לא האמין
לה, שכר בלש, והבלש גילה שד,אשד.
מקיימת יחסים עם צלם.
הבעל אסף הוכחות וצילומים, בבוא
היום הראה את כל החומר לאשתו, ודרש
ממנה שתודה. האשד, התוודתה. היא סיפרה

פרקליט ישראלי
היה

איפור, היה ילד

שהיא מקיימת יחסים עם הצלם מזה
שלוש שנים, היא אפילו הודתה שהיא
אוהבת אותו.
הבעל המזועזע חשב מיד על בנו ״של

מי הילד?״ שאל. האשד, טענה שהבן הוא
בנו החוקי. הבעל לא האמין. הוא דרש
לערוך בדיקות. בדרך כלל קשה להוכיח
אבהות או אי־אבהות בעזרת בדיקות דם.
אך הבדיקות נערכו. התברר שסוג הדם של
הבן שונה מסוג הדם של אביו. הבדיקות
נמשכו. המאהב, הצלם, הסכים להשתתף
בהן, ומומחה באחד מבתי החולים בצפון
הארץ היכיח, ללא שום צל של ספק, שהבן
הוא בנו של הצלם.
אבל כאן התעוררה בעייה. בית־הדין הרבני,
במסגרת הפעולה שלו לעקיפת החוק,
אינו מכיר בבדיקות דם. בזמן שהחוק נקבע,
עוד לא ידעו מה זה סוגי דם. שנית: אם
הילד יוכרז כממזר, יקרו שלושה דברים.
הילד יהפוך יצור מנודה. האשד, לא תוכל
להמשיך לחיות עם בעלה, ולא תוכל, מצד
שני, להתחתן עם אבי בנה.
שלושת המעורבים בעניין החליטו למצוא
סידור משפחתי, ללא התערבות החוק. הזוג
נפרד. הבעל לקח את שני ילדיו, האשד,
לקחה את הבן הקטן, שהוכרז כבן חוקי
לאביו החוקי.
האשד, רק הבטיחה בהסכם בכתב, באמצעות
עורך־דין, שלא תדרוש מזונות וירושה
עבור הילד. כי לפי החוק, ממזר יורש.
היא התחתנה עם הצלם, וחיה איתו באושר
עם בנם המשותף.
״יש המון מקרים כאלה,״ סיכם עורך הדין
דב ישראלי .״רק עכשיו באו אלי להתייעצות
זוג אנשים, נחמדים ומבוהלים עד
מוזת. שאלתי אותם במה העניין, והם סיפרו
לי סיפור מזעזע.״
האשה התחתנה עוד בפולין, לפני המל־

פרקליט שיינגאום
יחסים

אין,

ילדה

חמה. עם פרוץ המלחמה נלקחו היא ובעלה
לאושוזיץ.
המלחמה הסתיימה. היא ניצלה. במשך זמן
רב חיפשה אחר בעלה, עד שמצאה כמה
אנשים שסיפרו כי ראו אותו מובל לתאי
הגזים. היא עלתה לארץ, מצאה גבר אחר.
השניים החליטו להתחתן. הם מצאו שני
עדים שהעידו על אלמנותה, והתחתנו. מאז
עברו 16 שנים. היא ילדה שני בנים והס־תדרה
בחיים. יום אחד פגשה מכרה וותיקה.
המכרה אמרה לה :״פגשתי את בעלך.״
האשד, חזרה הביתה המומה. לאחר שהתאוששה
החליטה לשמור את הדבר בסוד.
עבר זמן. היא כמעט הצליחה לשכוח את
בעלה החי. עד שיום אחד הופיע בביתה.
התברר שלאחר המלחמה עסק בשוק שחור,
ישב מספר שנים בבית־סוהר, לאחר שהשתחרר
עלה לארץ. עכשיו החליט לנצל
את המצב.
שהרי עכשיו, כשמתברר שהבעל חי,
נעשית האשד״ לפי החוק אסורה על
בעלה הנוכחי ושני ילדיה — מבעלה
הנוכחי נעשים ממזרים.
הבעל הראשון הבין זאת. הוא אמר לאשתו
:״אני לא אפריע לכם, אבל בתנאי
שתעזרו לי להסתדר.״ לזוג לא הייתה ברירה•
הם נתנו לו דמי שתיקה. בזמן האחרון

נתרבו דרישותיו של הבעל הראשון. הזוג
פנה לעורך־הדין על מנת להתייעץ איתו,
וזה הציע להם לפנות למשטרה.

12 חדשי הריון״

** ורך הדין חיים מנחם בסוק מתייחס
3אל הממזרים כקודמיו. הוא יצר לעצמו,
אפילו, אידיאולוגיה של עקיפת החוק. דעתי
:״אינני חושב שיש הרבה ממזרים .״ה
פרקליט
בסוק
ההריון נמשך, ממזר אין
בעייה שלהם מתחילה רק ברגע של פירסום.
ככל שמחטטים פחות, יש פחות בעיות. בגמרא
הרי כתוב: עזות מצח ופקחות הם
אחד מסימני ההיכר של ממזרים.״
בכלל, כפי שמספר עורך־הדין בסוק, אשה,
לפי חוקי הגמרא, יכולה להיות בהריון 12
חודשים. כך שאם הבעל נמצא מעבר לים,
ו־ 12 חודש לאחר עזיבתו יולדת אשתו ילד,
הבעל הנעדר נחשב לאביו. המקרה שאירע
לעורך־הדין בסוק דומה למקרים אחרים, אם
כי יותר מפורסם מהם. אשד, אחת, שבעלה
נעדר מהבית, קיימה יחסים עם גבר זר. נ! לד
לה ילד. הבעל ואשתו התגרשו, האשד, נישאה
לאבי בנה.
הבעל הקודם הודיע שהבן אינו בנו. הבעל
החדש הכריז שהבן אמנם שלו. משרד
הפנים דרש לרשום את הילד כממזר, אבל
בית־הדין הרבני התנגד. הרבנים הסבירו
שהממזר אמנם ירש את רכוש אביו, ואמנם
ימולו אותו ככל ילד, אבל הוא יהיה אומלל
כל חייו. הילד הוכרז כבן של הבעל הראשון.

המראה
החיצוני עוזר
ף* ום הממזריטן ^ י ל ^ ל ^ ^
1/ /בני קיבוצים. בעיקר קיבוצי השומר
הצעיר. שם הנשואין, בעיקר בעבר, היו בסך
הכל כניסה לחדר משפחה, והגירושין היו
בסך הכל עזיבת חדר המשפחה. שם היו
נוהגים פשוט להשתיק את העניין. הממזרים
היו נקראים על שם אביהם, והדבר לא היה
מגיע לעורך־דץ או לבית־משפט.״
אחד המקרים הבודדים בהם הוכרז ילד
כממזר אירע בשנת .1960 מזכירה הרתה
לבום שלה, עורך־דין ידוע. עורך־הדין סירב
להכיר בילד כבנו, אף סירב לערוך בדיקת

האשד, לא נרתעה. היא תבעה אותו לדין,
הביאה לבית־המשפט את בנה כמוצג, וביקשה
מהשופט שיסתכל בפניו. השופט הסתכל
על הילד, הסתכל על האב וקבע, שמראה
חיצוני עוזר להוכחת אבהות.
הממזרים ימשיכו להיוולד. האמהות, עורכי
הדין, והאבות ימשיכו להגניב אותם מעבר
למחסומי החוק. השאלה היא כמה זמן
יכולה מדינה מודרנית להתקיים על חוקים
הקובעים שאשר. נמצאת 12 חודש בהריון,
ושילד שלא נולד לאב הנכון יכול להתחתן
רק עם אנשים מנודים כמוהו.

במרחב תימן חרדה בחדאד

״זח 11ץ^ ״£ום ן1 !£
לקו! רי סי ם דרמתיים
המדגי שים א ת בוהק עיניך.

״״ 11065ץ! € 8 !<6״
לריסינז מ עודנים בגוונים
חינניי ם מותאמינו לעיניך

/יזו 0ז ״ 8

ח טובות המת מזגות
:ותיך -בשלמות טבעית,

ארוכים ו ק סו מי ם
גל עיו.

״1105111
*והרים, מבריקים ועמומים
בע שרות גוונים -כולם
מע טרים שפתיך בחן.

מעני ק זוהר רענ*
למלוא • פניך.

כפר חראד הספיק לראות בשלוש השנים
האחרונות מטוסים לא מעטים. אולם אלה
היו תמיד ממוסים מצריים, בדרכם להפצצת
השבטים המלוכנים, בהרים הסמוכים. לפעמים
אף הקדישו מטוסים אלה תשומת־לב
גם לחראד עצמה, שכן בני הכפר תמכו
ברובם באימאם אל־בדר.
השבוע שוב הופיעו מטוסים בשמי חראד,
אולם לא כדי להפציץ. הם נחתו בשדה־תעופה
מאולתר, והביאו את חברי ועידת
השלום התימנית. בשדה מחוץ לכפר הוקם
אוהל ענק, שנועד לשתי המשלחות התימניות
הלוחמות ולמתווכחים מסעודיה ומצריים.
הפגישות
הראשונות מחוץ לאוהל היו
נרגשות. ראשי־שבטים ונציגים רשמיים, שלחמו
זה בזה, התחבקו והתנשקו. אחמד
נועמן, ראש הממשלה הרפובליקאית לשעבר,
שניסה לפני כן לכנס ועידת שלום והתפטר
במחאה על המכשולים שהערימו לפניו המצרים
והמרשאל אל־סלאל, היה נרגש מכולם.
הוא בכה וצחק חליפות. כאשר הגיע
זמן הישיבה הראשונה, באוהל השלום, רץ
בראש המשלחות, ולקול תרועת׳ 50 הנציגים
קרע את מחיצת־הבד שהוקמה בתווך, במטרה
להפריד בין מלוכנים ורפובליקאים.
״מהיום, אנו כולנו תימנים!״ הוא הכריז
בקול.
הכסה הסעודי. הוועידה כונסה בהתאם
להסכם שנחתם בג׳דה, בין המלך פייצל
לבין הנשיא גמאל עבד־אל־נאצר. תנאי מוקדם
אחד: לא יטלו בה חלק בני משפחת
האימאם. תפקיד הוועדה הוא להרכיב ממש־לת־מעבר,
שתכין בחירות ראשונות בארץ
המפגרת, ותפקח עליהן. בממשלה זו לא
ישתתפו המרשאל סלאל מצד אחד, ובני
משפחת האימאם מאידך.
אחרי ההתלהבות של הישיבה הראשונה,
הסתבר כי לא יהיה זה תפקיד קל. אולם
נציגי סעודיה ומצרים היו אופטימיים. שכן
לולא עזרת שתי המדינות הזרות, לשני
המחנות הלוחמים בתימן, היתה מלחמה זו
מתמוטטת מזמן. הסעודים אף רמזו בשעתו,
כי האימאם אל־באדר יהיה מוכן לעזוב את
תימן, ולוותר על כסאו המלכותי, תמורת
תשלום נאות•
אם לא שילמו לו עד כה כדי שיסתלק,
היה זה רק מטעמי זהירות: הם רוצים להיווכח
תחילה כי המצרים אמנם מוציאים את
צבאם מתימן. לצורך זה יש להקים תחילה
את ממשלת־המעבר. על כן, על אף הקשיים,
אפשר היה להניח שממשלה זו תוקם. הכסף
הסעודי, וחוסר־הכסף המצרי, יבטיחו את
זאת.
פרס אללה והשאה

פרסו םאד מון נע״מ

בז־בון הב די־*זביב
רח׳אלנבי ( 27 נפר מוגרבי)
החודש נפתחים קורסים 1/ו ב
לבחינות

בגרות

למו/נדיולי 966ו ומוקדמזת הנערכות ״1/י מטרד החינוך והתרבות
*קורסים לאנגלית למתחילים ומתקדמים פרטים והרשמה8 :־ ו לפנה״ב4 ,־ 8בערב

אריק רולו, עורך לה מונד לענייני המרחב,
עמד לטוס בשבוע שעבר מתל־אביב
חזרה לפאריס. הוא סיים ביקור של שלושה
שבועות בישראל, התכונן לכתוב סידרת מאמרים
על מה שראה בה. ברגע האחרון
לפני צאתו, קיבל מיברק ממערכת עתונו:
לשנות את כיוון טיסתו מזרחה, לטהראן.
כי בבירת פרס נערך עתה מישפטם של
תשעה צעירים, המואשמים בשותפות לנסיון
לרצוח את השאה.
הדיווח שרולו מסר לעתונו היה הדיווח
האובייקטיבי היחיד שהגיע לעולם הרחב,
כי שלטונות פרס לא הירשו לאף עתונאי
זר להיות נוכח בבית״המשפט. רק לו, מכל
הנוכחים באולם, הותר לערוך רשימות. כל
מי שנכנס עבר חיפוש מדוקדק, מראש עד
רגל.
דוקטור למלהמת גרילה. מעל לשולחן
השופטים — גנראל וחמשה קולונלים —
היתר, תלוייה הסיסמה :״כל פסק־דין חייב
להינתן כרצון אללה, השאה והצדק.״
אב בית־הדין הקפיד על סדר־חשיבות זה.
השאלה הראשונה ששאל את הנאשם מספר
, 1פרוויז ניק־חאה, היתר :,״האם אתה מאמין
באללה?״
ניק־חאה, מוסמר אוניברסיטת מנצ׳סטר,
נחשב, על אף גילו הצעיר 26 כמנהיג
קבוצת המשכילים השמאלניים שהועמדו ל־מישפט
.״שאלת אב בית־הדין,״ השיב ,״אינה
רלבאנטית למישפט.״
אך הגנרל לא הירפה, עד שלבסוף השיב
ניק־חאה :״אני מאמין באללה.״
י ^ ם רזח 1474

מדוע הובא למישפט? ההוכחה היחידה
היא עבודת הדוקטוראט שהגיש לאוניברסיטת
מנצ׳סטר, נושאה: האפשרויות לנהל
מלחמת גרילה נוסח קובה או סין, כדי לשחרר
את פרס מן הקולוניאליזם והדיקטטורה.
ניק־חאה ניסה להוכיח, כי תיזה מדעית אינה
תוכנית פוליטית, וכי הוא אישית חושב
שהטרוריזם האישי הוא סימן של רוח הרפתקנות
אצל אנשים צעירים חסרי בגרות
פוליטית.
החייל העני. האשמה נגד הנאשם השני
היתד, הרבה יותר רצינית ומבוססת. המהנדס
אחמד מנסורי ,26 ,הודה בעת החקירה
(״באמצעים שלא אפרט כאן״) כי ידע מראש
על הנסיון לרצוח את השאה. אחד ממכריו,
אחמד קמראני, אמר לו אז, כי חייל במשמר
הקיסרי מתכוון לרצוח את השאה. הוא
ניתק מייד את קשריו עם קמראני, מכיוון
שאינו מאמין ביעילות הטרוריזם כנשק
מהפכני.
כאשר עלה קמראני לדוכן העדים, הוא
אישר את דברי קודמו במלואם. הוא אף
העיד, כי המהנדס הצעיר לא ידע את שמו
של החייל שמסאבאדי, שאמנם ניסה לרצות
את השאה באפריל שעבר ונהרג בעת ה״
נסיון. השאלה הנשאלת היא: מדוע לא
פנה קמראני למשטרה, כדי למסור על כוונותיו
של שמסאבאדי?
״הייתי משוכנע שהוא לא יבצע את תוכניתו.
שמסאבאדי היה כמוני — פועל עלוב־חיים.
מימיו לא אכל לשובע. הבנתי אותו
והרגשתי כמוהו. גם לו האמנתי שהוא ינסה
באמת לרצוח את השאה, לא הייתי מוסר
אותו למשטרה. הוא היה חברי.״
היו אלה דבריו של מורד, והם הפגינו
פעם נוספת כי מתחת לפני השטח בפרס
גועשת רוח של מרי. בראשה עומדים משכילים
שמאלניים כמו ניק־חאה ומנסורי,
אבל נושאיה הם פועלים, חיילים ואיכרים
עלובי־חיים כמו שמסאבאדי וקמראני. קנד
ראני עצמו אמנם הצהיר, בעת מתן עדותו,
כי ״אני חושב שהשאר, מנהיג רפורמות
לטובת העם.״ אולם השאלה הבוערת בפרס
נשארה בעינה: האם רפורמות אלה מספיק
נרחבות, ומבוצעות בקצב מהיר די הצורך,
כדי לשנות את העוני הנורא של מרביתו
המכרעת של העם הפרסי, ובזאוי למנוע
התקוממות עממית גדולה?

דוגמה ברוחב
8עיניים

אמורטוסופר, הדגם החדיש ביותר
של מכונות סריגה ביתיות, מכילה שורת
חידושים בלעדיים, העושים אותה
למכונה הנוחה ביותר בשימוש והעשירה
ביותר באפשרויותיה.

דוגמה ברוחב
12 עיניים

כל עושר הדוגמאות של אמורטו
סופר נוצר על-ידי כפתור הפעלה אחד
ויחיד, המאפשר לסרוג ולארוג כל דוגמה
שהיא.
רוחב הדוגמאות באמורטוסופר
אינו מוגבל, תודות לשכלול מיוחד במינו
שהוא בלעדי לאמורטו סופר.
מצריים ביות רעבים
השנה יווספו לאוכלוסיית מצרים 700
אלף פיות הזקוקים למזון. יתר בעיותיה של
מצריים הן חסרות־חשיבות, לעומת בעייה
קשה זו.
כדי לפתור אותה הוקם סכר אסואן —
אך הוא יתן רק פתרון חלקי. כדי לעזור
בפתרון, הופנה חלק ניכר ממשאבי הארץ
לפיתוח תעשייתי. אולם גם בשטח זה אין
סיכוי לישועה מהירה.
מעל דפי העתונות נוהלה מערכת הסברה
שמטרתה להאיץ במיליונים הנחשלים להקטין
את שעור הילודה, אחד הגבוהים בעולם.
הצרכניות הקואופרטיביות נצטוו לחלק,
חינם, אמצעי־מניעה יחד עם ככרות־הלחם.

זה לא השקיט את דאגותיהם של האחראים
לכלכלה המצרית, ולהזנתם של 700
אלף הפיות החדשים.
השבוע חתם הנשיא עבד־אל־נאצר על צו
מיוחד, שבא להעניק חשיבות דראמטית מיר־בית
לבעייה. בטכס פומבי מרשים הכריז על
הקמת מועצה חדשה, שתפקידה הלאומי החשוב
יהיה לגבש תוכנית־פעולה מיידית
לצימצום הילודה. כדי להפגין את השיבות
המועצה, מינה את ראש הממשלה בכבודו
ובעצמו, זכריה מוחי־אל־דין, לתפקיד יושב־ראש
המועצה. קשה לתאר את ראש ממשלת
ישראל בתפקיד כזה.
אלא שהבעייה היא כה חמורה, שעוד בשעת
הטכס הביעו רבים מבין הנוכחים ספקות
אם אומנם יצליח ראש־הממשלה במשימתו
.״קיימת רק אפשרות אחת,״ התלוצצו
המצרים, ששום בעייה אינה יכולה
להשתיק את חוש־ר,הומור שלהם ,״שאחרי
המועצה הזאת יקימו עוד מועצה ועוד מועצה,
עד שבכל כפר יפעלו עשר ועדות ל־צימצום
הילודה. הגברים יהיו עסוקים כל
הזמן בישיבות ותיכנון דרכים לצימצום הילודה
עד שלא יהיה להם זמן לפגוש את
נשותיהם ולהוליד ילדים.״
בתנאי שלוועדות אלה לא תצורפנה, נשים,
כמובן.

דוגמה ברוחב
28 עיניים

החלפת הצבעים באמורטוסופר
היא אוטומאטית, ומבוצעת ע״י לחיצה
על כפתור, חידוש שגם הוא בלעדי
לאמורטו סופר.

א מור טו
בקולנע / ,גורדון

השבוע הכרם עטור הפרסים לפי ספרו
של א. פושקין
:״מפקח התחנה״)

בצבעים מרהיבי־עין
בהשתתפות :

דודטר ריכטר
• קרלהיינץ כיהם
• איכן דיסניי
• ארח ברטוק

הדגמה ופרטים:

סורגת

אחים נחום

הכל

ת״א, אלנבי 82
טל 611747 .

ואצלסוכנים מו ר שי ם

ברחבי הארץ
לבשי דגם מקורי
של בוטיק
>*ד7ז *דלותל
-אביב :

בוטיק יצחק אדלר
ככר מלכי ישראל 8
ירושלים:

בוטיק ירושלים
המלך ג׳ורג׳ 21
חיפה:

גיזל -טאוב

שד׳ הנשיא 124