גליון 1475 מתאריך 8 בדצמבר 1965

מספר

1475

י״ד כסלו ת שכ״ו8.12.1965 ,

המחיר 1. -ל״י

אשמר התעלף -
שבו בדיקות לב
בבית־החולים

1 1 3דג

עו ר*

כל יצירה של יש מאין — יש בה
כדי לרומם אה הלב. יישוב חדש בלב
השממה, מיפעל חדש במקום נידח — יש
בם כדי להסב שמחה פשוטה, אינסטינקטיבית.
הוא
הדין לגבי נמל אשדוד. לפני כמה
שנים היתד, זאת שממה של חול. חול
סמיך מאה הזכור היטב לכל מי שהיתר,
לו ההיזדמנות לצעוד בו במשך לילות
שלמים (כפי שהיתר, לאורי אבנרי ולי
בימי הקרב על אשדוד, ביוני .)1948 והנה
יש נמל. שלם חדש — מפעל המגדיל בהרבה
את כושר־ד,קיבול של הנתיב הימי
של ישראל.
זה משמח. ואנחנו שותפים לשמחה זו
כמו כל אדם בישראל.
אלא שלא כמו כל אדם בישראל, אין
אנחנו זכאים להסתפק בשמחה פשוטה זו.
עלינו לשאול את עצמנו: כמה זה עלה?
האם המחיר היה כדאי? האם התיכנון
היה נכון? האס הביצוע היה יעיל?
שאלות אלה הולידו את שתי הכתבות
על נמל אשדוד, בגליון הקודם ובגליון
זה. הן לא באו להשבית את השמחה
סתם. הן גם לא באו למעט במעשיהם
של כל אותם מאות האנשים שתרמו
לנמל החדש ממיטב מירצם וכישרונם. אבל
הן באות למתוח ביקורת על כמה נקודות
מרכזיות של התיכנון והביצוע.
זוהי חובתנו, וחשוב לעשות זאת דווקא
עתה. כי יש נטיה בארץ למתוח ביקורת
על מפעלים בעת הקמתם — ולשכוח את
הכל למחרת היום, עם חגיגות־החנוכה.
כאילו עצם השלמתו של המפעל מחפה
על ביזבוזם של מיליונים מיותרים, על
הזנחה ורשלנות בהכנת הדברים, או על
פגמים יסודיים בתפיסה שהולידה אותם.
איננו שותפים לתפיסה זו. שום מפעל
אינו מצדיק את עצמו, רק מפני שהוא
קם. הלב יכול לשמוח למראה תוספת
חדשה לנוף הארץ. השכל חייב לנתח את
הנתונים.

עבודת־הנמלים של המערכת לא הגיעה,
השבוע, רק לאשדוד, אלא גם לנמל היותר
רחוק — אילת.
גם כאן יש לומר כמה מילים לשם
שמירת חוש־המידה.
אילת היא עיר של נמל, של עבודה,
של מפעלים חלוציים. היא השער למזרח.
היא עיר־קייט ועיר־תיירות, המכניסה למדינה
דולארים רבים.
זוהי אילת שכולנו מכירים אותה, ושמחים
מעת לעת להימצא בה.

חסיו ־ ר ז

1ג בז ד־

1 9 6 5 - 6

ב ח סו תו ה א די ב ה של

איגו דיש ראלי לי ל די ם נפגעים

בהנהלת ״צמר קורן״ ת״א
ה־ 15 לדצמבר הו אהת ארי ךהאח רון לרכי שת
חו טהס ריג ה ״מקסים* מאקרילן לתח רו ת
ה ס ריג ה של ״צמר לויט״ .1965/6

הזדרזי ורכשי א ת חו טהס ריג ה ״מקסים*
והש תתפי גם אתבתח רו ת -ה ענ ק נו שאת הפר סי ם
ה ב אי ם :
פרס : 1מכונת כביסה ״קסטור״.
פרס : 2נסיעה באניה לנאפולי וחזרה (בלי מיסיס)
אינטרנציונל, נסיעות ותיירות, הרצל ,9תד־אביב.
פרס : 3רדיו פטיפון ״ שו ברט בן גל.
פרס : 4מכונת תפירה ״ אמפיסל ״.
פרס : 5שטיח מ ״ אקרילף׳.
פרס : 6מצלמת נשים ״ ק א גון ״ ,פוטו קרט, אלנבי ,83
תל־אביב.
פרס : 7מחיצה פלסטית ״ פלסט -דלת ״ ,שד׳ רוטשילד
,93 תל־אביב.
פרסים 10 : 17 מכונות סריגה אוטומטיות ״ ארט 8״.
פרסים 3 : 20— 18 זוגות שמיכות צמר ״ לוי ט ״.
פרסים : 24— 21 שמיכות מ ״ אקרי לו ״.
:בילוי סוף שבוע במלון מפואר. 25 פרס
פרסים : 35— 26פרסי עי דודיקריערך.

אך יש גם אילת אחרת — ועליה אנו
מדווחים בגליון זה. עיר הסמים המשכרים,
המיקלט לטיפוסים תמהוניים וגרועים
מזה.
בחקרנו צד זר, של עיר־הדרום, אין
אנחנו באים להמעיט בשאר הצדדים של
העיר. אנחנו שופכים בהזדמנות זו אור
על פינה אחת, אשר הציבור חייב לדעת
על קיומה.
וגם מבלי שנציין זאת במפורש, ברור
לכל קורא שזוהי רק פינה אחת מיני
רבות, וכי שום כתבה אינה יכולה ואינה
חייבת לתת תמונה שלמה.

השבוע ביקר אצלנו עתונאי קנדי,
נציג אחד משני העתונים החשובים באותה
מדינה .״לאן שהגעתי בישראל נתקלתי
בשם העולם הזה,״ הוא אמר ,״ולכן החלטתי
לברר מד, זה.״
סיפרנו לו על מעשי העתון ומעלליו.
בין השאר התעניין בשיטת שני השערים
— השער הקדמי והשער האחורי — והסיבות
העתונאיות והכלכליות שהולידו אותה.
לשווא הוא חיפש דוגמה לשיטה
כזאת בעולם.
בהמשך השיחה סיפרנו לו על מלחמות
העולם הזה בשטחים השונים. הוא מצא
סיפוק מיוחד בכך שהעולם הזה הוא
הביטאון הישראלי העיקרי הלוחם בשוביניזם
ובמיליטריזם — שתי גישות שהוא
עצמו נתקל בהן בישראל על כל צעד
ושעל.
אמרנו לו :״זהו ייחודו של העולם
הזה. בכל ארץ יש כתבי־עת קטנים, הלוחמים
בשוביניזם. ובכל ארץ בולטים ה־עתונים
ההמוניים הגדולים בשוביניזם שלהם.
יתכן שהעולם הזח הוא העתון היחיד
בעולם שהוא גם בעל תפוצה המונית
גדולה וגם לוחם בשוביניזם.״
לרגע קט נדהם העתונאי. הוא חשב
בקדחתנות, ולאחר מכן הפלים :״בחיי,
נדמה לי שאתה צודק. אני באמת לא
מכיר אף עתון אחד בעולם שיש לו
תפוצה המונית רחבה ושאיננו שוביניסטי.״
כעבור רגע הוא הוסיף :״נדמה לי שאני
מתחיל להבין את שיטת שני השערים
שלכם.״

^ /דז ריי לו
0יז * מז 5זל 0 € 1

על עבריינות ושחיתות
הנוער. קורות נערה
צעירה שהתדרדרד, למדרון
הפשע והשופט
שלד. התאהב בה.
בקולנע
תל־אביב.
שבוע שני

ב־ .15 4ד9.30 ,

גם בתשלום קבוע עד קבלת רשיון נהיגה

תל־אביב, רחוב כורוכוב - 34 טלפון - 244675ת. ד21108 .

מכתבים
על י ד
על אותה יד המופיעה פעמיים בגליון
האחרון של העולם הזה 1474 פעם כשהיא
לוחצת את ידו של נשיא מדינת ישראל
זלמן שזר (עמוד )8ופעם כשהיא נלחצת
על־ידי שוטר משטרת ישראל (עמוד )9
כבר אמר פעם הרמב״ם: היד החזקה.
יקותיאלליבוביץ, נפר-סבא

ע ו ון ביתישראל

אני רוצה להודות לליגה למניעת כפייה
דתית, על הקרבתה
הרבה, למען חסימת
הדרך לירושלים בשבת,
ועל שמנער.
קיום מישחק כדורגל,
לפי הכלל:
מיצודה גוררת מ יצ־ווה.
המשיכו
במיפעל
המבורך! שיכבו כל
שבת בכל כבישי הארץ.
שציווה

כמו
גלע די
הנביא יחזקאל :״ ד
אתה שכב על צדך
בית ישראל
ושמת את עוון
השמאלי,

נעמיגלעדי, בת־ים

נדהמתי לנוכח החוצפה
שבאה לידי
גילוי בפעולות נגד המפל שיירת השבח (ה עולם הזה .)1474
ממרחקים, אתכם אני במאבקכם הצודק.
אורי אלכהנד, אילת

חיו ״ ר -ה ״ ברק ״ ח
צר לגו שאומץ־ליבו של ח״כ אורי
אבנרי לא הגיע עד כדי כך שיציע לתפקיד
יו״ר הכנסת ח״כ ערבי מסיעת רק״ח.

בשיירת השבת הוכיחו מאות אזרחים חופשיים
כי איכפת להם. הם הוכיחו כי נמאסו
הדיבורים והנאומים,
המכתבים והמאמרים.
זו הדרך מעתה:
דרך המעשה. ובהתלכך,
שיבחר אם לוי אשכול את דרכו:
נגד האזרח החופשי
או אתו.
י הו דיתהספל,
תל־אביב

עלינו להמשיך ולהפגין מדי שבת.
שמעיז הררי, ירושלים
אני שולח לכם קטע מהניו־יורק סיינזס,
על הפגנת השבת בדרך לירושלים.
קולכם נשמע ברמה, עלו והצליחו!
רי!5י ארנון, נידיורק, ארצות־הברית

א. קופדשמיט ונעמי קורלט,
?!רית־חייס
שו ע לי םקמ ני ם
הכתבה על נמל אשדוד• ,פירמידה יש(העולם
הזה ) 1474 מזכירה לי,
ראלית״
כתושב ותיק בארץ, תופעה ישנה נושנה.
זוהי תופעת השועלים הקטנים המחבלים
נוגסים ונוגסים והכרם, למרות
בכרמים,
הכל, פורח ומניב את יבולו.
רבותי, הגיע הזמן לחשוב קצת ברצי־
((המשך בטנזוד )4
העולם הזה 45׳

״קולי״ שגריר ה ש עוני ם ה שוי צרייס ^ב עול ם כולו מצקייו ב אי כו ת ודיוק יו צ אי ם מן הכלל.

שעון ״ סולי ״ ,גםלך -ג ם לי.
שורק—אכיסל

ומ 11 יס הזר! 147$

להט יב בחנויות המובחרות

בארץ

מכתבים
(המשך מעמוד )2

על ג״חרית העיר

נות, כי גם לביקורת יש חשיבות, והיא
יכולה לפעמים להועיל ולפעמים להזיק.
נניח שכל פרטי הכתבה נכונים המה,
אז נשאלת השאלה: אז מה?
הנמל עלה קצת יותר כסף, היו תקלות
וכישלונות בביצוע, היו אי־סדרים פה
ושם, ואף על פי כן ולמרות הכל, הנמל
ניבנה. עוד נמל לישראל, כה לחי!

אנו, תושבי תל־אביב הגרים ברחובות
עין־גדי, יריחו, הגלעד והר־נבו, מביעים
בזאת את מחאתנו הנמרצת על כוונת ה־עיריה,
כפי שפורסמה בעתונות, להרוס
את הגן הקטן שניטע בין הרחובות הנ״ל
לפני כמה שבועות, כדי להקים מקווה
במקומו.
הקמת הגן, ערב הבחירות, מתוך כוונה
להרסו לשם בניית מקווה, הינה שערוריה
ציבורית ומהווה הונאה של אזרחי העיר.
אחרי שנים רבות נמצאה סוף־סוף פינה
שקטה בה יכולים ילדינו לשחק ולבלות,
מבלי שיהיו נתונים לסכנת דריסה ברחובות
הסואנים. לא נרשה כי יגזלו זאת
מאתנו, ונתנגד לזה בכל כוחנו.

אברהם בן־מרדכי,

ראה

איגרת

העורך.

ניקוי ראש

אנו מקווים שתקיימו
להוציא מהדורה ערבית
של העולם הזה.
רבים האזרחים הערביים
שאינם קוראים
עברית, במיוחד
הזקנים שביננו
שלהם צריך לעשות
אובלהול, ולשטוף
מראשיהם את כל
הדיעות שהחדירו להם
באמצעות הע־חונים
הערביים של
המישטר.

מודיר נאטור,
קלאנן זווה

תל-אביב

הבטחתכם

למה?
למה שלא יוקם
גוף משותף בין
תנועת העולם הזה

— כוח חדש לבין
התנועה לאחווה?
סלמן כסו, נהריה

מי אתם, ככלל?

קראנו בעתונות היומית על הכזזנות של
מפלגות המישטר — מן הקואליציה ומן
האופוזיציה — להתנכל לתנועת העולם הזה
— כוח חדש בבחירות לכנסת הבאה.
הם רוצים להעלות את אחוז החסימה.
שיעלו אותו! אדרבא, שינסו! התוצאה
הוודאית: זד, יכריח אותנו ליתר מאמץ, למען
הכנסת סיעה גדולה יותר בכנסת הבאה.

הקוראה חנה ירקון,
ציינה במכתבה
למערכת, כי קל
מאד למתוח ביקורת
על פעולות התגמול
כסך
כש״וש־של
צה״ל
בים בתל־אביב, הרחק
מן הספר •תעולס הזה .)1473
המערכת ענתה לה תשובה טיפשית ומתירקון

והדגישה כיהקוראה
חמקת,
חותמת הדואר
ציינה אתכתובתה, וכי
שעל מכתבה היתד,מתל־אביב ולא ממנרה,
גבול הלבנון, למשל. שעל וכי מה חשיבות יש למקום מגוריה של
הכותבת, בו בזמן שדבריה צודקים?
וכימי אתם, החובשים כסאות בבתי־של
תל־אביב,שתבואו ותאמרו אם הקפה טובות פעולות התגמול או לא?

ירושלים

דימונה

יטטרנכרג, רח׳ עין־נדי ,4ביסס
דיירי הסביבה, תל־אביב

סיעה גדולה

נאטור

למען שיווי־מישקל

מאיר ושושנה כהן,

אדי

צדוק.

אינני מתבייש להודות: אני נחשב על
הקוראים קלי־הדעת של השבועון המסדים.
הצבעתי אמנם עבור רשימת העולם הזה
— נוח חדש בבחירות, אבל אינני שקוע
כל ימות השנה בפוליטיקה.
לכן, ברצוני להביע מעל דפי׳ השבועון
את בקשתי, ולשמש בכך כפה לכל קליד,דעת,
שבוזדאי מתביישים להודות בכך:
אנא, פחות פוליטיקה בהעולם הזה, פחות
כנסת, פחות מפלגות.
שימרו על שיווי־מישקל! אל תיבהלו מן
הצדיקים, ושלא יהיו לכם יסורי־מצפון בגלל
השער האחורי.

הבלוף הגדול

חיים חליל,

ירושלים

תודה לכם על כי נתתם לחיים לוין,
שוערה המודח של נבחרה ישראל, אפשרות
לומר את אשר עם ליבו (העולם
הזה .)1472

לי, כמו לחובבי כדורגל אחרים, היד,
ברור שחיימקה מדבר מתוך הלב, וכי
המאמן מילובאן צ׳יריץ׳ חייב, אם לא
לתת את הדין על מעשיו, אז לפחות
לענות ללוין על כל מילה ומילה שאמר.
מה דעתכם לפנות לצ׳יריץ׳ ,מעל דפי
השבועון, בצורה רשמית, מכובדת ומנומסת,
ולהציע לו עמוד בהעולם הזה, בו

העולם הזר 1745 ,

יהיה חופשי לענות ללוין, ובכלל, להגיד
את אשר עם ליבו.
לציבור חובבי הכדורגל בישראל יש
עניין רב בכך. נמאס לנו לחיות כל הזמן
באווירה של קנוניות, העטופות במעטה
שמועות, לחישות והשמצות.
יבוררו העניינים, בגילוי־לב ובאומץ.

שמיל פהנא,

רמת-גן

לחיים לוין, שקבע בבטחון :״אתה בלוף,
צ׳יריץ׳!״ ברצוני להעיר: לא רק המאמן
הוא בלוף, כל הכדורגל הישראלי היא
בלוף אחד גדול.

רן מדיגה,

תל-אביב

ח תיכו ת שנה א׳
אני לא מבין אתכם: איך אפשר לכתוב
על הסטודנטית הכי יפה בפאקולטה למש־

מיכל בודנקין
פטים, בלי להראות את התמונה שלה?
דחילקום, תראו את מיכל בודנקין!
סטודנט, הפקולטה למשפטים, ירושלים
תצלום הסטודנטית בודנקין — ראה תמונה.

בכתבה על הסטודנטיות, הופיע משפט
מדהים אחד, שבו מופיע שמו של הצייר
בוטיצ׳ילי ברשימה אחת עם הגל, כאילו
גם הוא פילוסוף.
ברצוני לדעת מי הבור כאן, כתב העולם
הזה או הסטודנטית המרואיינת?

עמוס כאוס,

חיפה

תנחש.

מהכתבה שלכם על הסטודנטיות בירושלים׳
יוצא שכולן מטומטמות ושלום־
פריות. אני חושב שעשיתם להן עוול, כי
אני מכיר אישית כמה סטודנטיות חכמות
ואלגנטיות. מדוע לא הראתם את התמונות
שלהן?

משה עמיר,

0£ )?5טססקק

ירושלים

טכר. מציאותי

0101611

יפה הצגתם את בעייתנו — בעיית בעלי
הבתים בישראל — בכתבה ״שטר לפרעון״
(העולם הזה .)1464

רחל ה מרחל ת וה מכובדת
אני שונא מושבע של רחל המרחלת
מזה עידן ועידנים, אך לאחרונה השתנה
>חם י.
תרמה לשינוי, העובדה כי קראתי במדורה
(העולם הזה )1472 שאנשים מכובדים
ונשואי־&נים, כמו מנהיג מפ״ם מאיר

אופנה. גברים ונשים ימ צאו

פולגת־דיאול|״צמר.

מ בו קשם בבדי

בדי ״ פו לג ת־ די או לרצמר ״

ה דו רי ם, נו חי םוק לי ם ל קי פול.
מבחר גוונים ודוגמ או ת לבגדי גברים, נשים וילדים

^זפחז

יעקוב רוטלוי, חבר הנהלת
התאחדות בעלי הבתים, חדרה

גבריםמע די פי ם אי כו ת,

נ שי ם

מבכ רו ת בדי

^־ז0זגי9שז־(ח)

עלי לציין כי הצהרנו שאין אנו רוצים
בינתיים העלאה בשכר־דירה ממיעוטי־יכולת,
אלא דורשים שכר מציאותי מבעלי־היכ לת.
כמו כן אנו מתנגדים לאותו-מיעוט בקרב
בעלי־הבתים המקבלים רבבות ל״י דמי־מפתח,
ומתחבאים מאחורי חוק הגנת הדייר.
יחד עם זאת יש להתחשב באותם בעלי־בתים,
ביניהם זקנים ואלמנות, הסובלים
חרפת רעב.

עם צמר

ברשם סלניק

(המשך בעמוד )6
העוקם הדה 1475

מכתבים
(המשך מעמוד )5

יערי והעתונאי השנון בועז עברון, מקדישים
לה תשומח־לב ומסריחים את עצמם
לכתוב עליה.
אודה, שבתחילה חשבתי את הציסטות
שלהם, בפיה של המרחלת, לבלוף ולפיב־רוק.
בדקתי את הדברים כפי שהתפרסמו
בעל המשמר ובידיעות אחרונות, ונוכחתי
בצידקתה.
כל הכבוד לך, רחל!

מאיר בנכני ש תי

ירושלים

מחכים לסופיה
)1.0111 !..1. ,)00011

אנו מקוות שלא שכחתם את שרה־סופיד.
לם (העולם הזה 3־ ) 1472 המבלה את זמנה
בכלא.
כשתצא משם, אנו רוצות לשמוע מה
בפיה של היפהפיה הסובלת, על החיים
בכלא׳ על היופי ועל התוכניות לעתיד.

;•דנה, מיכד ורדתי,
קליל ויעיל

גבעתיים

רצוני להודות, ולו גם במאוחר, מעומק
הלב ליצחק עין־הבר ממוסך קליל בחדרה!
על הרצון הטוב, המחמץ והיעילות מעבר
לצו המצפין ומעל לקריאת החובה, שגילת
בטפלו במסירות במכוניתי, שהתקלקלה
ביום־הבחירות, עד כדי הבאתה, במצב
מצויין, מחדרה לתל־אביב.

רחל. אכנדי,

תל־אביב

עדות הדייר
מתוך התייחסות
לכתבה ״הקצין וה־טרמפיסטית״
(העולם
הזה ) 1473ברצוני
להעיר, כי
ניתן להבין מתוך
קריאתה, כי הסטודנטית
קוסטקובסקי
היא קלת־דעת ובעלת
אופי בלתי־יציב.
כמי שהיה דייר
אצל הסטודנטית, במשך
תקופה ארופרידמן

עקב לימודים
בטכניון, אני רואה
את עצמי די מוסמך כדי להעיד כי היא
בעלת אופי חזק וכבוד־עצמי במידה לא
מבוטלת.
אמנם נכון הוא שתמיד היא שאפה להתקדם
מבחינה כלכלית (זמי אינו שואף
לכרי) ותמיד דאגה לטפח את יופיה והצטערה
על השנים שבוזבזו׳ לדבריה, בקיבוץ,
אבל מבאן ועד שידול לדבר עבירה
עוד רחוקה הדרך.
ידוע לי שלצפורה קוסטקובסקי היו כמה
הצעות מפתות בעבר, מצד תיירים אמריקאים
עשירים, עוד לפני שנישאה. אבל
כבודה העצמי ומצפונה דחו הצעות אלה.
דן פרידמן, סטודנט
הטכניון בחיפה, נתניה

צער כלב
אני אזרח ערבי, מנהל בית־ספר בדואי
באזור הדרום.
זה זמן רב שאני קורא בקביעות את
העולם הזה, ומזדהה בכל ליבי עם רעיונו־נותיו
הפוליטיים. אך ליבי מלא צער, על כי
לא היה בי העוז להגיש לעורכיו את עזרתי
במאבקם שלפני הבחירות.
להצדקתי אוכל לציין רק עובדה אחת:
מבני שבטי הצביעו עשרה אחוזים עבור
רשימת העולם הזה — כוח חדש, ולא
מעט מהם עשו זאת הודות לוויכוחים שניהלו
עימי במשך חודשים.
קורא, באר־שבע

על אפם ועל ח מתם
גאה אני על הנצחון בבחירות, על אפם
ועל חמתם של כל מתנגדינו ויריבינו.
כה לחי!

יעקוב אלמוג,

חדרה
תודה תודה לכם, על שבהיותכם קיימים, גרמתם
לי את אחת החוויות הגדולות בחיי.

א. גרעידמן,

ירושלים

זכות קדימה כמדור זה תינתן
למכתפיהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למכתבים•

העולם הזה 1745

אחרי״חוק לשון הרע״-נסיון לסתו את הפה בכנסת

הקרבעל הסיעה

טרה קדושה היא למפלגות הישנות לשמור על המונופול המוחלט שלהן בכנסת.
ימין ושמאל, קואליציה ואופוזיציה, מאוחדים בהחלטה נחושה זאת: בל יחדור
לכנסת כוח חדש.
לשם כך נקבע אחוז־החסימה. נסיון רב שיכנע את עסקני־המפלגות כי שום כוח חדש,
המחוסר מנגנון וקופה של מיליונים, לא יצליח לצבור אחוז אחד של הקולות הכשרים.
לפיכך נקבע אחוז־חסימה של .10/0
אחוז זה עמד במיבחן, פעם אחר פעם. שום כוח חדש לא הצליח לפרוץ אותו. עד
שבאה רשימת העולם הזה — כוח חדש, ועברה את אחוז־החסימה, למרות המכשולים
הפנטאסטיים שהושמו בדרכה ביום הבחירות, שעלו לה בהרבה אלפי קולות.
אולם עסקני־המפלגות לא השלימו אף לרגע עם נצחון זה של הכוח החדש. הם לא
יכלו למנוע את הופעת נציג הכוח החדש בכנסת. אן הם ממהרים להקים מחסום חדש.

אחרי שנפרץ אחוז־החסימה בקלפיות, מנסים עתה עסקני-המפלגות
להקים אחוז־חסימה שני, כלתי־חוקי בהחלט, בתוך־ הכנס ת עצמה.
וזו המזימה: להחליט כי איש בודד בכנסת אינו מהודה ״סיעה״.

לחבר־כנסת שאינו סיעה מוקנות, לפי התקנון, רק כמה זכויות צדדיות: להגיש שאילתות,
להציע הצעות לסדר־היום והצעות־חוק.

איך נוצר מצב מחריד כזה, ההופך את הדמוקראטיה לקאריקטורה?
לכך יש שתי תשובות:
• מנסחי התקנון פשוט לא האמינו שכוח חדש כלשהו יעבור אי־פעם את אחוז־החסימה,
• מנסחי־התקנון לא העלו על דעתם שייעשה נסיון לשלול מעמד של סיעה מנציג יחיד.
כלומר: מנסחי־התקנון השתיתו את כל עבודת הכנסת על סיעות, מפני שסברו כי
כל חברי־הבית ישתייכו לסיעות.
ואכן, זאת היתד, צריכה להיות הנחה מובנת מאליה. שהרי בשיטת־הבחירות היחסית,
הנהוגה בישראל, אין האזרח בוחר באיש מסויים, אלא ברשימה שיש לה מצע ותוכנית.
כשזוכה רשימה כזאת במספר הקולות הדרוש כדי להקנות לה ייצוג בכנסת, היא הופכת
בה אוטומאטית לסיעה — כי הסיעה אינה אלא המשכה של רשימת־מועמדים. כפי שקובע,
למשל, סעיף 17 של התקנון :״כל סיעה רשאית לתת לעצמה את השם בו השתמשה

בבחירות לכנסת

כלומר: רשימה וסיעה -אחוז הן.

ן ז״בים מג א׳ וח־״בים מג ב׳
ף* עיני האזרח התמים, שלא למד על־פה את תקנון הכנסת, יכולה החלטה זו
£להיראות לא רק כשרירותית, אלא גם כשטותית. מה זה חשוב אם פלוני מהודה סיעה
או לא?

אך יש לכד ח שיבות רכה, ואפילו מפרעת.
למראית־עין מהווה הכנסת גוף של 120 צירים בני־חורין, שווים בזכויות ובחובות —
כמו הסינאט האמריקאי, למשל.

אולם זוהי אשליה. למעשה מהווה הכנ ס ת פדרציה של סיעות. בל
הזכויות הח שובות כה, ורוב סדרי עבודתה, בנויים על חלוקה על־פי
סיעות.

זהו עניין של מהות. לגבי המהות, לא יתכן הבדל בין רשימה שהצליחה להחדיר 50
נציגים לכנסת, לבין רשימה שהצליחה להחדיר נציג אחד. מבחינה כמותית יש לשתי
סיעות כאלה, כמובן, זכויות שונות לגמרי — אך מבחינה מה־תית צריכות להיות להן
אותן הזכויות עצמן.

כך אומר ההגיון. וכך השבו, קרוב לוודאי, גם מנסחי התקנון.

יש רדלידי^ייבד להכביר
•—< יה להם על מה לסמוך. כי למרות שלא חדרו לכנסת מעולם כוחות פוליטיים חד!
1שים, הרי כבר היו בה סיעות של איש אחד.
• ביולי 1948 בחרה מועצת־המדינה הזמנית ועדה כדי להכין את חוק־הבחירות לכנסת

מי שאינו שייך לסיעה, כמעט ואינו קיים בכנסת. אם תתגשם המזימה הנרקמת עתה
נגד נציג הכוח החדש (ובלית ברירה גם נגד נציג מק״י, שמואל מיקוניס, אף שאיש
אינו מעוניין להתנכל לו) ,הרי תתחלק הכנסת לשני הסוגים:
118 חברי־כנסת השייכים לסיעות, שייהנו מכל הזכויות ושיהיד ח״כים סוג א׳,

• 2חברי־כנסת שאינם שייכים לסיעות, שלא ייהנו מרוב הזכויות (אלא אם כן הן
תוענקנה להם כמעשה־חסד) .שניים אלה — אורי אבנרי ושמואל מיקוניס — יהוד ח״כים
סוג ב׳.
בימים הקרובים, על־ידיהחלטה
והיא עלולה להתגשם כבר
סכנה זו מוחשית ביותר,
פשוטה של ועדת־הכנסת — גוף שעסקני־המפלגות דאגו מראששלא לכלול בו אף אחד
משני הקורבנות המיועדים.

יהיה זה המשף הגיוני לחוק לשון הרע. הנסיון לסתום א ת פי עורכי
השבועון המסוייס במישור העתונאי נבשל, וגרם להופעת העורך ככנסת.
עתה נעשה נסיון לסתום א ת פיו כ כנ ס ת עצמה.

כל הוט־יהז _ לכל הס־ימגז
ה הן הזכויות שמעניק תקנון־הכנסת לסיעה — ולסיעה בלבד? די בעיון שטחי
במיסמך זה, כדי להגיע למסקנה: כל דבר חשוב. בין השאר:

• רק סיעה יכולה להציע אי-אמון בממשלה.
• רק סיעה יכולה להשתתף בדיון על כינון ממשלה והתפטרותה, על הצעת התקציב,
על מדיניות־החוץ, על מדיניות־הבטחון.
• רק סיעה יכולה׳ להשתתף בדיון על עניין שהממשלה מודיעה כי היא רואה בו עניין
של אמון, או שאחת הסיעות הודיעה שתציע בעקבותיו להביע אי־אמון בממשלה.
• רק סיעה יכולה להשתתף בדיון אשר לגביו ביקשו עשרה חברי־כנסת שיהיה סיעתי.

(כמילים א ח רו ת: די כבק שה של המפד״ל או של רפ״י, למשל, כדי
להפוך בל דיון שהוא לסיעתי -ובכך לשלול כל אפ שרות של ה שתתפות
בו למי שאינו סיעה).
• רק סיעה יכולה להשתתף, לפי הנוהל, בדיון על הודעות וסקירות של שרים על
פעילות משרדיהם, וכן בדיונים שהם תוצאה של הצעות לסדר־היום.
• רק סיעה יש לה זכות לחדר־עבודה בבניין־הכנסת, דבר שבלעדיו לא תיתכן כלל
עבודה מסודרת( .הדבר חשוב לגבי הבניין החדש. בבניין הישן ממילא אין מקום).
• רק סיעה יכולה לקבל זכות־כניסה ליועציה ולעובדיה. הדבר חשוב דתקא לסיעות
של איש אחד, כי איש אחד אינו יכול להתגבר על העבודה העצומה הכרוכה בפעולה זו,
ללא עוזרים בבניין־הכנסת.
• רק סיעה יכולה להיות מיוצגת בוועדת־חקירה פרלמנטארית.

• רק סיעה יבולה לה שתתף בב חירו ת הכ או ת מכלי לאסוף מחדש
ח תי מו ת ולהפקיד 5000ל״י. רק סיעה תהיה מיוצגת כוועדת-הכחירות
הבאה, ורק לסיעה יש בבחירות הכאות הזכות על שמה ועל האות
שלה.
• רק סיעה זכאית להיות מוזמנת להתייעצות אצל הנשיא, ערב הרכבת ממשלה חדשה.
(למרות זאת הזמין הנשיא את נציג הכוח החדש ואת ח״כ מיקוניס להתייעצות, ובכך נהג
באופן עצמאי, בלי קשר לתקנון הכנסת).
• רק סיעה רשאית למסור הודעה במיקרה של הימנעות מהצבעה — אחד מדרכי־הביטוי
העיקריות בכנסת.
• רק סיעה זכאית לבקש שיזמינו אותה לוועדה מתעדות הכנסת, שהיא אינה מיוצגת
בה (מנציג הכוח החדש נשללה החברות בכל התעדות החשובות) .רק סיעה זכאית לקבל
העתקות מן הפרוטוקולים של אותן ועדות.

בלומר: רק סיעות יכולות להשפיע על הצעות־חוקים כעת הדיון
המעשי בהן, להגיש הסתייגויות ולדבר כקריאה השניה, שהיא החשוכה
ביותר.

ממה, רא מיי-אתז
ך* ירושן של ת קנו ת אלה הוא, פשוטו כמשמעו: אפשר לשלול לחלוטין את זכות
} 2ההשתתפות של מי שאינו סיעה בכל הדיונים החשובים של הכנסת.

יונה כסה: התק די םשהפר לתירוץ
הראשונה. בוזעדה זו ניתן ייצוג לחמש ״סיעות״ של איש אחד — ״עליה חדשה״ ,ויצ״ו,
ספרדים, תימנים וקומוניסטים.
• חוק הבחירות לכנסת השניה הגדיר בפירוש כ״סיעות״ שלושה גופים שהיו מיוצגים
על־ידי ח״כ יחיד בכנסת הראשונה: סיעת הלוחמים, סיעת התימנים וסיעת ויצ״ו.
• בשנת 1949 הוכר ח״כ הכנסת הראשונה, אליעזר פרמינגר, שפרש ממק״י, כסיעה
נפרדת בשם ״סיעת הקומוניסטים העבריים״( .פרמינגר הצטרף לאחר־מכן למפ״ם).
• בשנת 1961 אישר יו״ר הכנסת, על־פי חוק־הבחירות, כי הנציג היחיד של רשימת
חקלאות ופיתוח (אחת מגרורות מפא״י) מהוזה סיעה.

צרור זה של תקדימים צריך היה להספיק. להלכה הוא מחייב א ת
הכנס ת, בי ב הת אם לתקנון -יש לכל תקדים כוח מחייב.
איך בכל זאת עולה על דעתם של עסקני־המפלגות לשלול מנציג הכוח החדש את זכותו
כסיעה? לצורך זה שלפו שתי טענות — ושתיהן מופרכות בעליל.
האחת היא לשונית: סיעה, כך טוענים העסקנים, היא גוף של יותר מאיש אחד. קובע
מילון גור :״סיעה ז׳ — אסיפת אנשים, המון, קבוצת אנ שים אם כן, איך יכול אדם
יחיד להוות סיעה?
זהו פילפול מובהק. המילה העברית ״סיעה״ נתקבלה, במקורה, כתירגום למילה הלועזית
״פראקציה״ ,שהיתר, נהוגה בקונגרסים הציוניים כמו ברוב הפרלמנטים בעולם.

״פראקציה״ פירושה ״חלק״ -חלק מן הבדל. חלק
להיות מורכב מאיש אחד (״סיעת־יחיד״) או ממאה אנשים.

כזה יבול

הטענה השניה היא תקדימית. היא נוגעת לחבר־הכנסת יונה כסה.

ההסרהז של מזה
ך • בר הכנס ת החמי שית יונה כסה פרש באחד בנובמבר 1964 ממפא״י. כאיש
ן | מן היסוד לא יכול היה לשבת בסיעת מפא״י בכנסת, אחרי שחבורתו פרשה מן
(המשך בעמוד )10

כמדינה

מוג3
• מחלתו •טל ראיט הממשלה תגרום לקיפאון מוחלט

וממושך מכפי שנמסר — ם כל העניינים הפוליטיים. הקיפאון
יורגש, בראש וראשונה, בהרכבת ממשלה חדשה. למעשה. נפסק המשא־ומתן
בין המפלגות, ורק אותם נושאים שסוכמו לפני מחלת אשכול יזכו לטיפול.

הממשלה, מצידה, לא תוכל להעלות על סדר יומה נושאים
השובים, המצריכים החלטות מרחיקות״לכת, כעיקר כשטח
הכלכלי. גם הכנסת תיאלץ לעבוד בהילוך נמוך, מכיוון שללא ממשלה פעילה
אין אפשרות לנהל עבודת חקיקה מלאה.

@ פנחס ספיר יבטיח אתהשת תפו תו בממשלה רק לאחר
שהמערך יחליט על הנהג ת כוררות־הוכה בסכסוכי עבודה.
ספיר תבע אף להקפיא את תוספת׳ היוקר, כתנאי להשתתפותו בתפקיד שר
האוצר בממשלה.

העם
ממה הוא סובל *
הידיעה הראשונה, ששודרה במוצאי־שבת
על־ידי קול ישראל, יכלה רק לעורר תמריון.
היא אמרה כי ״מר אשכול הרגיש חולשה
ועייפות ...פרופסור רחמילביץ מסר כי מצבו
שופר, אך הוא זקוק למנוחה מוחלטת.״
מכיוזן שפרופסור משה רחמילביץ הוא
מומחה ידוע למחלות־לב, היה ההיקש הראשון,
כי ראש הממשלה סבל מהתקפת־לב.
ההודעות שנמסרו למחרת היום לא פיזרו
את החששות. הן רק הגבירו את התמיהה,
על מצב בריאותו של ראש הממשלה. בייי־

• אם דויד הכהן יוסיף להתנגד
לסילוקו מתפקיד יו״ר ועדת החוץ
והכטחון של הכנס ת, בטענה כי הדבר
פוגע

אישית,

מבחינה

תתבטל

התוכנית

להעמיד בראש הוועדה את ח״כ ישראל גלילי.

• המפד״ל תצטרף לתביעה לה קים
מועצת בטחון לאומית. המפד״ל
לא תציג את התביעה כתנאי להשתתפותה בממשלה,
אולם ראשי מפלגה זו יסבירו כי המשך
השתתפותם בקואליציה מחייב שיתופם המוגבר
בתחום ענייני הבטחון. דרישה זו היא
תוצאה של לחץ צעירי המפד״ל, המאשימים את
הנהנת

המפלגה

במכירת

ענייני

הבטחון

מפא״י.

• למפ״ם תציע המפד״ל תמיכה
בתביעה לביטול מוחלט של המימשל
הצבאי, ב תנ אי שמפ״ם תגלה גמישות
לגבי כמה מ התבי עו ת הד תיו ת
של המפד״ל.
• טדי קולק יעשה נפיץ להכליל
את המערך בקואליציה העירונית בי
ירושלים. קולק חושש כי שותפיו הדתיים
יגבירו את לחצם
הדת, והוא יעשה
העירונית מתלות
פו של המערך.

עליו בתביעות שונות בתחום
נסיון לשחרר את הקואליציה
מוחלטת בדתיים, על־ידי צירוהסיכויים:
קלושים למדי.

• אם הליברלים העצמאיים יצטרפו
לממשלה, יינתן להם תיק הבריאות,
שיופקד כידי ה״כ משה קול.
המערך לא יסכים לתת לליברלים העצמאיים את
תיק החינוך.

6אין כל בטחון, כי אמנם יתחיל
להופיע עתון יומי של גח״ל, החל מ1-
בינואר הקרוב. הליבראלים וחרות, שהחליטו
על סגירת ביטאוניהם המפלגתיים הבוקר וחרות,
עשו זאת מטעמי חסכון, ולא ברור אם העתון
המאוחד של הגוש לא יסבך את שתי המפלגות
בחובות חדשים. תועלה לדיון הצעה, שגח״ל
יתקשר עם עתון יומי קיים, בעל תפוצה רחבה,
שי ס כי ם

ל ה בי א

ד ב רי

הגו ש

ל קו ר איו,

ב מ דו ר

יו מי

נפר ד.

• מסת מנ ת תגובה נוקשה של התא חדו ת כעלי התעשיה
ל שביתות כ״ארגמן״ וב״כיתן לא מן הנמנע, כי יוכרז על השבתה
כללית ממושכת של ענף הטכסטיל, ואולי גם על השבתת־הזדהות קצרה של
יתר ענפי התעשיה הפרטית. אחז הגורמים העיקריים לנוקשות זו היא עמדתו
של שר־האוצר פינחס ספיר, המתנגד עקרונית לסוג זה של שביתות ועל כן
אינו יע.שק דבר כדי להחיש הסדר־פשרה בין השובתים לבין המעבידים. כמה
ממקורביו של ספיר אף רמזו לתעשיינים, כי השר ישמח אם תתפתח מערכה
חמורה, שתקל עליו העברת חוק בוררות־חובה, או הגבלת זכות השביתה
בצורה כלשהיא.

• צפוייה ה תנג דו ת נ מרצ ת להצעת־ההוק שהוגשה ע״י
דוב יוסף, בדבר איסור פירסום שמותיהם של עצורים. הנימוק
העיקרי: חוק כזה יתן יד חופשית למשטרה להעלים מן הציבור מעצרים,
יאפשר לה יחד עם זאת לנהל מערכות־השמצה נגד אזרחים שהיא מעוניינת
להשמיצס, כפי שקרה במיקרה של הסטודנטית ציפורה־ קוסטקובסקי.
• תחול התאו ש שות קלה בשוק הקרקעות. אחרי הבהלה הראשונה,
בקשר לפיחות אפשרי של הלירה, חלה לאחרונה הרגעה בשוק
הכספים. סכומים ניכרים שהושקעו בזולארים שחורים מחפשים עתה דרך
חזרה אל שוק ההשקעות הרגילות. דבר זה גרס כבר לתנודות קלות במחירי
המקרקעין שנמצאו בשפל זה קרוב לשנתיים.

עות אלה נאמר, כי לוי אשכול חש ברע,
והועבר על אלונקה באמבולנס לבית־החולים.
רופאו הביע את ההשערה, כי הוא התקרר
וסובל מדלקת־ריאות•
אולם מכיוון שאין מעבירים אדם מקורר
אל מחוץ לביתו, ואם כן — הרי בוודאי לא
על אלונקה ובתוך אמבולנס המצוייד במית־קני
חמצן — נתקבלה הודעה זו בחוסר-
אימון. עד שבא פרופסור רחמילביץ בעצמי•
והכריז, כי לוי אשכול לא סבל מדלקת
ריאות. אם כן — ממה סבלי
זאת היו רשאים אזרחי המדינה, החרדים
לשלום ראש ממשלתם, לדעת בבירור.

ראש הממשלה
שתי א! ה רו ת
בקומה העליונה של בית־החולים הירושלמי
הדסה, נמשכה העבודה השיגרתית.
פעמיים ביום ערך מנהל המחלקה הפנימית,
פרופסור משה רחמילביץ, את סיורו הרגיל
בראש צוות רופאיו, בין חולי המחלקה.
רק דלת אחת באותו מיסדרון נשארה
סגורה תמיד: דלת החדר מס׳ , 1בו אושפז
ראש ממשלת ישראל לוי אשכול. פרט לאשתו
מרים ולמזכירו עדי יפה, אין לאיש
זכות — מלבד צוות מוסמך של בית־החו־לים
— להיכנס לחדר זה. אחדים מידידיו,
שבאו לבקר אותו ביום ראשון ושני, עזבו
את המחלקה כלעומת שבאו. זרי פרחים,
המיועדים לחולה, ושנשלחו על־ידי ידידיו

השונים, עברו בדיקה קפדנית בידי שני
שומרי־ראש, שאינם מתרחקים מהדלת הסגורה,
במשך כל שעות היממה.
הבטחת המנוחה המוחלטת היתד, רק חלק
קטן מן הטיפול הרפואי שקיבל החולה
בחדר מם׳ .1הרופא האישי של לוי אשכול,
ד׳׳ר משה טריפוס, כמעט ולא עזב את
מיטתו, כשמדי פעם מצטרף אליו גם הפרופסור
רחמילביץ. תפקיד חשוב לא פחות
מתפקידם של שני הרופאים המעולים, מילא
מכשיר האלקטרוקארדיוגרם, לבדיקת
פעולות הלב. מכשיר זה הובא לחדרו של
ראש הממשלה לפחות פעם בשעתיים.
התקפה בזחל. ביום שלישי שעבר
ביקר שר הביטחון וראש הממשלה בדרום
הארץ, באזור התימרון הצבאי הגדול. למפקדת
התימרון הגיע לוי אשכול בשעות
הבוקר .,בהליקופטר של מפקד חיל האוויר,
עזר וייצמן. משם יצא בשעות הצהרים —
שוב בהליקופטר צבאי — לשטח התימרון
ממש.
יחד עם מפקדי צה״ל עלה אשכול על
הבמה, שהוקמה בין שני הטאנקים, מול
עשרת אלפים חיילי התימרון. הוא נאם את
נא מו המדיני, שהתפרסם למחרת בעתונים,
ובירך את החיילים בהצלחה. כבר אז נראה
ר״ש הממשלה עייף, אך איש מסביבו לא
הרגיש עוד בחולשתו האמיתית.
אחרי הנאום עמד לוי אשכול לערוך סיור
בשטח התימרון, יחד עם מפקדים אחרים.
הוא נכנס לזחל, יחד עם מספר קצינים,
והרכב המשוריין זז מהמקום, כשראש הממשלה
מברך את החיילים בניפנוף ידו.
אך הזחל לא נסע רחוק. סיפר אחד מאנשי־לוזייתו
של אשכול, שנמצא אותה שעה בתוך
הזחל :״לו! נסענו יותר משלוש מאוח
מטר, כשהתלונן ראש הממשלה שאינו מרגיש
טוב. הוא התלונן על דקירה פנימית
בראות, והחזיק בכף ידו את הצד השמאלי
של החזה. לא עברה יותר מדקה אחת
והמצב נעשה גרוע עוד יותר: לוי אשכול
החוויר והתעלף.״
בזחל השתררה מבוכה, אך הקצינים במקום
לא איבדו את עשתונותיהם, הזחל
פנה אחורה במהירות מכסימלית, לכיוון
ההליקופטר. לוי אשכול, שהכרתו שבה אליו
בינתיים, הוכנס בלוויית רופא להליקופטר,
שהטיסו לירושלים.
הכל עבר כל־כך מהר ובשקט, שרק בודדים
ממשתתפי התימרון הרגישו שקרה
משהו לא רגיל.
הפוליטיקה והרפואה. לפי דרישתו
העיקשת הובא אשכול ישר לביתו הירושלמי,
ולא לבית־החולים. בדרישה זו התגבר
בו המדינאי הוותיק על האדם החולה בן
ד,־ .70 הוא ידע שאישפוזו בבית־החולים
יתפרסם למחרת, חשש מהשפעת הפירסומים
על המשך הדיונים הקואליציונים.
נוסף לכך היה אשכול סבור שמחלתו היא
רק חולשה זמנית, שבאה כתוצאה מעומס
עבודה בתקופת הבחירות. עוד בשובו מ־התימרון
הובע חשד סביר, שראש־הממשלה
נפגע בהתקפת־לב, אך אשכול לא היה מוכן
לקבל את הדעה הזאת. גם בדיקות האלקטרו־קארדיוגרף,
שנערכו בביתו באותו ערב ולמחרת
בבוקר, לא גילו ליקויים בעבודה
של ליבו.
בכל־זאת נשאר ראש הממשלה במשך הימים
הבאים תחת השגחה מתמדת של
רופאו. הוא פרש גם מעבודתו הרגילה,
עסק רק בעניינים הדחופים ביותר. לא הת־קיימי
באותם הימים פגישות עם מועמדים
לשותפות בקואליציה, ורק פעם אחת נפגש
אשכול עם חבריו למפלגה.
ביום השבת חזרה מחלתו של ראש־
,הממשלה ותקפה אותו מחדש. הפעם לא היה
הרופא מוכן לקבל שום נימוקים פוליטיים,
ציווה להעביר את אשכול מייד לבית־ר,חולים
הדסה. ההעברה בוצעה לפי כל הכללים של
העברת חולים אשר קיים לגביהם חשד על
מחלת־לב: הוא הוצא מן הבית באלונקה, הוסע
באמבולנס, ובאותה אלונקה הוכנס לחדר
מס׳ , 1בקומה השמינית של הדסה.
מכיוון שהוא סבל מהתקפות־לב לפני
שנים מעטות, לא היו רופאיו מוכנים להקל
ראש באזהרה שניתנה בזחל הצבאי ואשר
חזרה וניתנה כעבור ארבעה ימים בביתו
בירושלים.

עבודה
א מור ואתבשביתה
בשבוע שעבר מלאו 11 שנה לקיומו הממלכתי
של בנק ישראל 500 .עובדי הבנק
המשך בעמוד 2ו)
העולם הזה 1745

הנזרח

• בי די ע ה הראשונה על מחלתו של
( \ לוי אשכול גרמה לזעזוע. אולי מפני
שאיש לא היד, מוכן לכך. אולי גם מפני
שהכל מניחים, אוטומטית, שאין אומרים בישראל
את כל האמת בהודעות כאלה.
עדיין אין זה מקובל בארץ להתייחס אל
מחלתו של איש־ציבור רם־מעלה כאל עניין
ציבורי מובהק. בארצותיה,ברית טורח השלטון
למסור לאזרחים את פרטי־ד,פרטים של
מחלת הנשיא, אף בתוספת פרטים אנאטו־מיים
בלתי־נעימים. ההנחה היא כי מחלת
הנשיא יכולה להשפיע במידה רבה על ענייני
המדינה, ועל כן היא עניינו של כל
אזרח.
בישראל אין השלטון נוהג כך. משום כך
אין הציבור נוטה להתייחם באימון־יתר
להודעות על מצב־בריאותם של ראשי שלמון.

כהודעה ס ת מי ת על העברת
איש בזה לבית־החולים, בדי שהחלל
יתמלא כ שמועות משמועות
שונות, כולן חמורות ומדאיגות
יותר מן המציאות.

תעוזה והתעודה. כזד, אינו נופל מן השמיים.
הוא מתגבש במאבק של שנים. וכאשר
יהיה כזה, ירגישו בק־ומו.

כוונתנו כאן לפוליטיקאי המצוי,
שיהא מצויד ב תכונו ת המינימליות
הדרושות כדי להיכחד, כשעת
הצורר, כתהליך־ המקוכל
אצלנו, לראש המישטר הקיים.
מועמד טבעי כזה חסר בסיף שנת .1965

*י גוורדיה הקשישה של מפא״י נימנה
לוי אשכול על המוהיקאנים האחרונים.
לא נותר בצידו ראש־ממשלר, פוטנציאלי.
גולדה מאיר צעירה מלוי אשכול בשלוש
שנים. כהונתה הממושכת כשרת־החוץ הקנתה
לה מידה רבה של רימום ממלכתי. לפני
כמה שנים יכלה להתקבל על הדעה כראש־ממשלה,
לפחות בתקופת־מעבר. כהונתה של

אל המידבר• כוחות חדשים במפא״י, כמו
חיים צדוק, עוד לא חדרו די הצורך לתודעה
הציבורית.
ישנו עוד שם אחד, שאי־אפשר שלא להזכירו
בהקשר זה — ולוא רק כדי להיווכח
עד כמה לא נתגשמו תקוות שהיו.
שמו של ישראל גלילי.

ראש־ממשלה משתדל להחזיק בעמדה זו
במו ידיו, מטעמי בטחון עצמי. לכן משמשים
שרי־החוץ ושרי־האוצר כיורשי־עצר
טבעיים.
מבין שני האנשים שירשו את בן־גוריון,
ברווח של עשר שנים, היה הראשון שר־חוץ
(שרת ב־ ,)1953 והשני שר־אוצר (אשכול
ב־.)1963
יתר על כן, לספיר יש אחיזה מסויימת
גם בשני השטחים האחרים. הוא היה מנהל
משרדיו,בטחון. הוא נוסע תדיר בקווים בינלאומיים,
לצורך ניהול משא־ומתן כלכלי.

מכל הבחינו ת האלה,
ספיר כמועמד סביר.

נדמה שככל הזירה המדינית
של המישטר הקיים אין מועמד
מתאים יותר לתפקיד יורש-העצר.
ונדמה שאין כיום אדם הרחוק
יותר מעמדה זו.

נראה

ובכל זאת, יש ספקות.
בעיני הציבור מזוהה ספיר כל כולו עם
ענייני כלכלה בלבד. מבחינה זאת הוא שונה
מאשכול, שעם כל עיסוקו בענייני המשק

מזה שנים סבורים רבים כי גלילי הוא
ראש־ממשלה טבעי. הוא איש־בטחון מובהק.
הוא אדם המשופע בחוש־אחריות ובשיקול־הדעת
(ואולי הרבה יותר מדי) .הכל מער-כים
אותו, והכל מפליגים בשבחו. אין לו אויבים
— וזאת לא מפני שהוא גמיש א־ חסר־דמות,
אלא דווקא מפני שדמותו ברורה
ומעוררת־אימון.
אם כן, מדוע אין היא המועמד?

נדמה שעם בל מעלותיו, יש ל
גלילי מעלה שהיא מגרעת חמורה
כחיים המדיניים. הסריס לו ״מרפקים״
.חסרה לו אותה אמביציה
תוקפנית, שבלעדיה לא ינצח אדם
במלחמת-הקיום הפוליטית.

למחרת היום, כאשר נסתבר כי אין חשש
חמור לגבי בריאותו של ראש־ד,ממשלה הנוכחי
והמיועד, נשכחו שמועות אלה של
הרגע הראשון. נשארו רק האיחולים להחלמה
מהירה.

כאשר אך דובר על הקמת המערך, צידדו
בו רבים רק משום שהוא פתח פתח להחזרת
אנשים כמו גלילי ויגאל אלון לחוג
המצומצם של השלטון. יותר מזה: רבים
קיוו בפירוש כי גלילי יהיה האיש מם׳ 2
במערך, יהפוך ממילא ליורש״העצר•

ן* ווהא מפני שלא נותר כל חשש לברי}
אותו של ראש־ד,ממשלה, מותר להרהר
כמה הירהורים בקול רם, מבלי לפגוע
בטעם הטוב.

הירהור רא שון: האם יש כרגע
זה ממלא-מקום אמיתי ללוי אשבול?

כה היינו רגילים למדוד את גילו של
ראש־ר,ממשלה על פי גילו של קודמו ויריבו•
לעומת בן־גוריון בן וד ,79 לוי אשכול
הוא צעיר ועול־ימים. איכשהו, לא חדרה
לתודעתנו העובדה שצעיר עול־ימים זה כבר
הגיע לגיל .70
אשכול עולה בגילו על רבים משליטי
העולם — החל בלינדון ג׳ונסון ובהארולד
וילסון ובלה בלאוניד ברז׳נייב ובגמאל
עבד־אל־נאצר. אין הוא רחוק כל־כך מנשיא
צרפת, שארל דד,־גול, שגילו המופלג־כבי-
כול ( )75 שימש מטרה לחיצי כל יריביו
במערכת־ר,בחירות.
אנו מאחלים לראש־הממשלה לא רק אריכות
ימים עד ,120 אלא גם בריאות איתנה
עד לסוף ימיו. חרף מחלתו השבוע, אין
יסוד לחשש שמא לא יוכל למלא את
תפקידו עוד זמן רב.
אך בלי כל קשר לכך יש מקום לשאלה:
מי ימלא את מקומו אם תיפגע, חלילה,
בריאותו — לשם שיכולה להיפגע בריאותו
של כל אחד מאיתנו, שהננו קורבנות מיועדים
לכל מכאובי בני־אנוש?

האם קיים יורש־עצר טבעי ללוי
אשבול -בשם שאשכול עצמו
שימש יורש-עצר טבעי, כשנים ה אחרונות
של כ הונ ת כן־גוריץ?

^ י כעצם הצגת השאלה, כדי להיווכח
} עד כמד, נתדלדלו השורות בצמרת ה־מישטר
הקיים.

בי כרגע זה, אין זכר ליורש־עצר
טבעי בזה.
מה נדרש מיורש כזה?
הוא צריך להיות בעל שיעור־קומה לאומי
ובינלאומי. הוא צריך להיות מקובל על
כל חוגי מפלגתו, ועל המפלגות השכנות.
הוא צריך ליהנות מאימון הציבור הרחב.
איננו מדברים כאן על המנהיג האידיאלי,
כפי שהוא מצטייר בדמיוננו — איש המחשבה
והמעש, ד,וגד,־הריעות והלוחם, איש ה
המערך
קם׳ אף תקווה זו לא
התא מתה. ניתוח סיכויי יורשי-
העצר מוכיח זאת יותר מכל. י
אחדות־ר,עבודה תופסת עתה עמדת־ביניים
מוזרה. אין היא בפנים, ואין היא בחוץ.
הדבר מגביל בהרבה את כושר־התימרון
שלה — ולוי אשכול מנצל זאת ללא היסוס.
יש המקווים כי בסופו של דבר יביא
המערך לאיחוד מלא, וכי אז ייעלם הגבול
שבין ראשי מפא״י וראשי אחדות־העבודה.
אך עד אז תיווצרנה עובדות מוגמרות.
אשד, בתפקיד רם זה היתר, מוסיפה יוקרה
כלשהי למדינה (כי עד כד, ראה העולם רק
ראש־ממשלה אחד ממין נקבה, בציילון).

אולם הגבר ת מאיר סוכלת זה
מבכר ממצכ-כריאות מעורער.
מסיכה זו היא מוו תר ת עתה על
משרד־החוץ. אין בל אפ שרות ל הטיל
עליה א ת תפקיד ראש•
הממשלה, שהוא מ פי ר שכעתיים.
אחרוני המשמרת הזאת — זלמן ארן
ומרדכי נמיר — אינם חולמים על בהונה
כזאת, ואין סיכוי סביר שיזכו בה.
לפיכך יש להפנות את המבט על שנתון
צעיר יותר.

ינחם ספיר הוא בן ,56 ובעיני רבים
^ הוא המועמד הסביר ביותר לכהונת
יורש־העצר.

ואכן, נדמה שאין מועמד טכעי
יותר. כי מעמדו של ספיר מזכיר,
כיום, במידה רבה, א ת מעמדו
של אשבול עצמו כימי כן־גוריץ.
לא רק בישראל, אלא גם בעולם, מחזיקים
יורשי־העצר המיועדים באחד משלושת
מוצבי־המפתח הממשלתיים: תיקיה,בטחון,
תיק־החוץ או תיק־האוצר.
בישראל אין שר־בסחון אמיתי, מאחר שכל

פעל גם כמפשר בין מחנות מפא״י, כמר־כיב־ממשלות
לבן־גוריון וכנושא־ונותן עם
המפלגות.
ספיר אינו אדם גמיש כמו אשכול. לאשכול
אין אויבים. לספיר יש• אין כל בטחון
שכל מחנות מפא״י, וצמרות שאר מפלגות
הקואליציה, יקבלו ברצון את מרותו.
וחשוב מכל: ספק אם ספיר עצמו היד,
מוצא סיפוק ואושר בתפקיד זה.

בי ספיר הוא איש המעשה. ליתר
דיוק: איש בולמוס המעשה.
אין הוא יושב־ראש טבעי, כמו אשכול.
אין הוא איש המייעץ לזולתו מד, לעשות,
על פי חוות־דעת של אחרים. הוא אוהב
לחתוך בעצמו את הסרט, להזדהות בעצמו
עם העשייה הגולמית.
מסיבה זו אין הוא מאושר בתפקיד שרד,אוצר,
ומתגעגע אל תיק המסחר-ור,תעשיר,
או אל חברת־ד,עובדים — שני גשרי־פיקוד
של עשייה בלתי־אמצעית.

בראש־הממשלה
עוד פחות.

יהיה

מאושר

ד האם יש בכלל מועמד אחר? אבא
\ £א בן עוד רחוק מן המעמד הציבורי הדרוש
לכך. הציבור לא היה מקבל את משה
דיין או שמעון פרס, גם אילו נשארו ב־מפא״י,
תחת ללכת אחרי דויד בן־גוריון

אנו ־ י ־

בין אחדות-העכודה וכין רפ״י,
מגכש אשבוד צמרת מפא״יית של מה
חדשה. הוא עושה זאת כיום
ברא שות משרד־הכטחון, והוא
יעשה זאת מחר כבל מערכות
המימשל.
אפילו יצטרפו אז ראשי אחדות־ד,עבודה
אל הצמרת המצומצמת, יווכחו לדעת כי עמ־דות־המפתח
כבר תפוסות ומבוצרות בידי
בני־ר,טיפוחים החדשים של אשכול, אנשים
כמו איסר הראל וצבי דינשטיין.

* 4פתבר, איפוא, כי לא קיים כרגע
עצר טבעי. מבין כל המועמדים יש
הסיכוי הרב ביותר לפינחס ספיר — אך גם
הוא אינו מוכן עדיין לתפוס עמדה זו ללא
זעזועים, תוך הסכמה כללית, פחות או
יותר, בקרב המישטר. עוד דרושות לו כמה
שנים טובות כדי להגיע למעמד זה בדרך
הישרה.
אילו נוצרה הבעיה השבוע — לא היה
נמצא לה פתרון קל.

למרכה המזל, אין היא אקטוא לית.

טוב — לא רק לו אישית, אלא גם
לסרדייד,שלטון התקינים במדינה כמו שהיא.
לכן אין זה רק איחול אישי, אלא גם
איחול פוליטי:

תהיה

בריא.

הקרב.ונ ד ה סי ע ה
(המשך מעמוד )7

המפלגה. הוא ביקש להוות סיעה נפרדת.
הדבר הזעיק את עסקני כל המפלגות. הכל פחדו ליצור תקדים שיקל להבא על ח״ב בודד
לפרוש מסיעה קיימת, אחרי שנבחר ברשימתה, ולעשות שבת לעצמו.
לכן נקבע, אחרי ויכוח חריף, שלא להעניק לכסה מעמד של סיעה. אך איש לא היה
מעוניין להתנכל לכסה אישית. לכן החליטה ועדת־הכנסת את ההחלטה, שהפכה עתה
לתקדים־כסה:
״מבלי שנקבע שחבר־כנסת יחיד שפרש מסיעתו יהווה סיעה, הוכר כי יש לו, בדיוני
הכנסת, כל הזכויות שהתקנות והנוהל מעניקים לסיעה.״

את התקדים הזה מבקשים עתה עסקני־המפלגות להטיל על נציג הכוח החדש. אך אפילו
קריאה שטחית מעידה שהתקדים כלל אינו שייך לעניין.

* חזרנו שוב בהצעה מרעישה !!!
ואצל

בי ״חכר־כנפ ת יחיד שפרש פסיעתו״ אין דינו כדין חבר־כנסת שנכהר
על-ידי הבוחרים ברשימה נפרדת, על פי תוכני ת ומצע שד כוח פוליטי
עצמאי.
הראשון זקוק להחלטת ועדת־הכנסת להסדר מעמדו. השני אינו זקוק לשום אישור של
שום ועדה — כי מעמדו נקבע לו על־ידי הבוחרים.

ח״ב הפורש מסיעתו -איש אינו יודע מה דעת בוחריו על בך. ואילו
ח״כ הנבחר לכנסת לכדו כשם סיעתו -נבחר על־ידי הבוחרים כפירוש
לתפקידו זה.

תשווה ותראה
ניאל תקנה

1סרטי צילום 36 תמונות 2.75ל״
כל הגדלה עשרים אגורות
כל גלויה בשלושים אגורות

אוזוו זזגזיגזה ברתי־ן זו\2י

!׳מצלמות וציוד עם אחריות ומיטב

השרות!

! מקריני שיקופיות עם תיק ומנורה !
1בחמישים ותשע ל״י (בכמות קטנה)׳ .

* לתקופה מוגבלת

פנה ותענה !

טל 23 — 67 — 61 .
תל־אכיב, רדז׳ כן־יהודה 141
(פינת ארלוזורוב)

הנד רשאי לנהוג
במכוניות מרוץ
ללא רשיון
כשטח התערוכה
הפתוח כל יום
מ״ 5עד חצות

״קארטינג״

הספורט שכבש את כל
אירופה.
אוטובוסים 42 ,28 ,27 ,22 :

קנרסים למח שבים
בינואר 1966 יפתחו קורסים למתכננים למתכנתים למפעילים בית* ה ספ ר הי חי די בעל מחשב אל ק ט רוני וציוד
קונבנציונלי ב מ קו ם הל מו די ם לתרגול ה חניכים.
ההר שמה החלה אצל — :
חי ״ ש,

חב׳ לייעול ושרות המשרד בע״מ
עיבודנתונים בשיטת 1.8 .\ 1.
על מחשב אלקטרוני.
דרך פתח־תקוה ( 25ע״י פסי הרכבת)
ת ל ־ אביב, טלפון .6 1 4 8 8 6

לכך באים עסקני־המפלגות ומנסים להתחכם :״מה איכפת לכם? לפי התקדים של כסה,
תיהנו מרוב הזכויות המוקנות לסיעה. זה יאפשר לכם עבודה תקינה.״
על כך יש כמה תשובות
מובנות־מאליהן:

• הכוח החדש אינו
רוצה כמעשה-חם ר,
אלא בזכותו החוקית.
זהו עניין של עקרון.

• מעשה־חסד אפשר לשלול.
זכות אינה ניתנת
לשלילה.
• לגבי כמה זכויות יסודיות,
משאיר תקדים־כסה
ספק חמור. למשל: לגבי
הזכות להציע אי־אמון לממשלה. משאיר 9תקדים־כסה
דלת
פתוחה לעסקני־המפל־גות
להתנכל לכוח החדש ברגע
המכריע — ערב הבחירות
לכנסת השביעית, כש־לסיעות
הכנסת היוצאת תהיינה
זכויות רבות, ולמי שאינו
סיעה לא תהיינה זכויות
בכלל.

• אם ההבדל הוא
כל-בך קטן, מדוע
מתעקשים עסקני-ה-
מפלגות לעמוד עליו ז
ההתחכמות בתקדים־כסה
אינה אלא מסך־עשן, היא
באה להעלים מעיני הקורבן
וגם מעיני הציבור — כי
מתארגנת קנוניה במצח נחושה
וביד זדונית לשים לאל
את רצון הבוחרים, ולהקים
אחוז־חסימד, בלתי־חוקי בתוך הכנסת, אחרי שנכשל אחוז־החסימה החוקי שמסביב
לכנסת.

באין זזהן ה _ הכל אפשר
ף שאלת ה שאלה: מה בכלל סמכותה של ועדת־הכנסת להתערב בעניין זהי
ועדת־הכנסת הוסמכה, על־ידי התקנון ,״לקבוע סדרי־עבודה של הכנסת.״ וכן :״במידה
שסדרי־העבודה לא נקבעו בחוק, תקבעם הכנסת בתקנון.״
אולם תקנון הכנסת אינו יכול לשלול זכות טבעית, המוקנית כחוק. ועדת־הכנסת בוודאי
אינה מוסמכת לכך, כי מעמד של סיעה אינו נוגע ל״סדרי־עבודה״ .הוא נוגע לעצם מהותה
של הכנסת.

המעמד נקבע על-ידי הבוחרים -ואין ועדה של ח״בים, שנבחרו על-
ידי בוחרים אחרים, יבולה לבטל א ת רצון הבוחרים.
מובן — בישראל אין חוקה. רוב של 61 חברי־כנסת יכול להקים דיקטאטורה, להוציא
מפלגות מחוץ לחוק, להקים מחנות־ריכוז ולכלוא בהם את 59 הח״כים האחרים. זה יהיה
חוקי לגמרי. שום כוח — גם לא בית־המשפט — אינו רשאי להתערב.

לבן יבול רוב הכנס ת לשלול מחר גם א ת בל זכויותיו של נציג הכוח
החדש -ופשוט להחליט, ברום קולות, שאינו קיים. אבל זהו עניין
לכנסת כולה -ולא לוועדה כלשהי.
נציג הכוח החדש נבחר על־ידי 14,124 בוחרים ישראליים. למרות כל הזיופים, השיבושים
והפסילות, הוא זכר, לקולות רבים יותר מאשר כל חבר אחר של הכנסת — כי לגבי
הח״כים האחרים היה המודד .9881 הח״ב החמישי של הליבראלים־העצמאיים נבחר ב־5775
קולות, הח״ם העשירי של רפ״י ב־.6399

יתר על בן: נציג זה לא נב חר על-ידי מנגנון אלמוני, כעזר ת כיזכוז
של עשרות מיליוני לירות, כעזרת כפייה ושוחד. הוא נבחר כרצון
חופשי של הבוחרים, שידעו בדיוק בעד מי הם מצביעים, ולמה.
הנסיון הנואל, שנעשה עתה, לשלול מנציג זה את זכויותיו השוות בכנסת, ולהעמידו
במצב נחות לעומת עסקנים ממדרגה עשירית, שלא היו זוכים אף לעשרה קולות בבחירות
אישיות — שופך אור על פרצופו של מישטר המפלגות הישנות — וגם על המצב במדינה
שאין בה חוקה, אלא הפקרות של ״כל דאלים — גבר״.
י קורא את העולם הזה.

העולם הזה 1745

השעה הגדולה רסחיסה הגיעה שוב אר עסקני הדח

ראש מפר־ל שפירא
ף• שבוע מצאו את עצמם עסקני המפלגה
1 1הדתית־לאומית במצב האהוב עליהם:
השיחות להקמת הקואליציה הממשלתית
יצרו בשבילם שעת־סחיטה רבת־סיכויים.
כמו סוחרים מנוסים, המתהלכים ביריד
וכל חושיהם דרוכים לצבור רווחים, היו
עסקנים אלה שקועים במקח־ומימכר תוסס.
הסחורה שהם הציעו 11 :קולות בכנסת,
הסכמה עיוזרת מראש לכל מהלכי המערך
במדיניות החוץ, הבטחון, המיעוט הערבי
והכלכלה. ב־ 11 קולות אלה יהיה המערך
חופשי להשתמש כאוות נפשו, כדי לגבור

לקואליציה יסכימו לכך, באמתלה של צילום
המצב או קיום הסטטוס קוו.
בפגישה הרשמית הראשונה שקיים אשכול
עם משלחת המפד״ל, ביום החמישי שעבר,
הציגו הדתיים לפניו רשימה ארוכה של
תביעות• לאחר המיקוח הקשה שהיה להם
קודם לכן עם דוב יוסף, על סעיפי חוק
השבת, הכינו הדתיים את עצמם למערכה
קשה עם אשכול. החששות היו מיותרים:
כבר בראשית הישיבה הודיע אשכול שהוא
מוכן לקבל בשתי ידיים את חוק השבת,
שעליו עוד הוסכם בקואליציה הקודמת.
אחרי השבת בא החינוך. הדתיים תבעו
הקצבה ממשלתית של שמונה מיליון לירות
לשנה להחזקת הישיבות התיכוניות, ולהקמת
בניינים לישיבות תיכוניות חדשות. גם בסעיף
זה ניסה אשכול לקצר את הדרך. הוא
הודיע :״בעניין הכסף — תסכמו עם ספיר.״
אך נוסף על הכסף היו לדתיים תביעות
פדאגוגיות. הם דרשו להכיר בישיבות התיכוניות
כבתי־ספר תיכוניים בעלי גוון מיוחד,
וכל תלמיד ישיבה כזו הרוצה לעבור
בחינת בגרות יהיה זכאי להיבחן במקצועות
דתיים, במקום במקצועות ריאליים מסויימים.
כלומר: שמשרד החינוך יעניק שני סוגים
של תעודות־בגרות: תעודה חילונית ותעודה
דתית.
את העניין הזה, הודיע אשכול, הוא מעביר
להכרעתו של שר החינוך זלמן ארן.
הנציגים הדתיים הסכימו גם לכך.

שלושה מתנגדים
* 1מחרת בבוקר קמה סערה במרכז יי־
/מפד״ל בבניין הקאסטל. ראשי המפלגה,
הממונים על ענייני הישיבות התיכוניות,
הגדירו את זלמן ארן כאוייב מספר 1של
החינוך הדתי, טענו שמסירת ההכרעה לידו

דה מאיר.
גם יצחק רפאל אינו בא בחשבון לתפקיד
של שר, או אפילו של סגן־שר — אם כי
מסיבות אחרות. פרשת תל־גיבורים, שעלתה
למפד״ל במנדט בכנסת, עדיין רודפת אחרי
המפלגה. סירחון השוחד לא התנדף ממנה.
על כן אין יצחק רפאל מעוניין במיוחד שמפלגתו
תצטרף לממשלה, פן יבליט הדבר
כלפי חוץ את מעמדו הנחות בצמרת המפלגה•
להיפך: הוא חותר בכל כוחו נגד
הצטרפות לקואליציה זו.
סגן שר הפנים, שלמד, בן־מאיר, אף הוא
אינו מן הממליצים על הצטרפות לקואליציה•
הוא סבור כי מגיע לו מעמד של שר. כל
עוד לא מסתמנת אפשרות כי אמנם יקבל
את המגיע לו, לדעתו, יכשיל את השיחות
הקואליציוניות.

מיליון פה, מיליון שם
** די להקשות על ניהול המשא־ומתן,
החלו המתנגדים מעלים דרישות חדשות
לבקרים. בין השאר:
• השלטון על המועצות הדתיות: כיום
מכהנות המועצות הדתיות, שמונו על־ידי
שר הדתות בעיקר מבין חברי המפד״ל,
לתקופת־מעבר של שנתיים. כתום תקופה
זו צריכות להיערך בפעם הראשונה בחירות
דמוקראטיות. השנתיים עומדות להסתיים
בעוד ששה חודשים. המפד״ל יודעת, שבבחירות
חופשיות יישמט מידה השלטון ה־מלא־כמעט
בקרוב ל־ 200 מועצות דתיות.
תביעתה החדשה: להאריך את כהונת המועצות
הממונות בחמש שנים נוספות, ולהגדיל
את תקציבן באמצעות תקציב מיוחד
לצרכי תרבות דתית, בסך שלושה מיליון
ל״י לשנה, שיוקצבו מכספי משרד החינוך.

לגתיים. אולם אי־אפשר לדרוש מהממשלה
לממן מוסדות מפלגתיים מובהקים. על־ידי
מימון הישיבות למשל, ישתחררו כספים
רבים, שאותם אפשר להפנות למימון צרכים
מפלגתיים. על כן נוסף לסעיפים הגדולים,
כוללת רשימת הדרישות של המפד״ל גם
דרישות קטנות: מיליון פד, מיליון שם.
אם יקבלו עסקני המפד״ל גם את מבוקשם
זה — מה טוב. אם לא יקבלו, ובכל
זאת תוכרע השאלה לחיוב בתוך הצמרת,
יצטרפו לקואליציה גם מבלי שישיגו את כל
דרישותיהם. כך או אחרת, אומרים המגביהים
בדרישות, לא יפסידו דבר.

כוחו של הרגל

**מדת המפד״ל בנוייה על ההנחה, כי
¥המערך ירצה לצרפה לקואליציה בכל
מחיר. כאשר הציע לוי אשכול לנהל את
המשא־ומתן עם הדתיים בנוכחות נציגי
מפ״ם והליבראלים העצמאיים, מחו על כך
הדתיים בתוקף. את סוג ההסכם שהם רוצים
להשיג ניתן לנסח ביתר קלות בארבע עיניים:
ישר בין שפירא ואשכול.
בשיחה מעין זו אפשר להבהיר דברים
שאין אומרים אותם מסביב לשולחן הדיונים
של ארבע מפלגות. אך המפד״ל לא
דחתה את ההצעה לאלתר. היא הודיעה שהיא
מוכנה להשתעשע בסוג זה של סימפוזיונים
בתנאי שיהיה ברור, כי על תכלית
מדברים רק עם המערך.
בכך עודדה אותם התיאוריה הרשמית של
המערך לגבי שיתוף הדתיים בקואליציה.
מכיוון שאשכול יכול להקים ממשלה בעלת
רוב פרלמנטארי בלי הדתיים, היתד, תיאוריה

מה מחיר הדתיים?
על כל חיכוך עם מפלגה קואליציונית אחרת,
כמו מפ״ם או הליבראלים העצמאיים.
אבל בשביל סחורה זו דרשו מחיר גבוה.
כלפי חוץ העמידו פנים, כי המחיר אותו
הם מבקשים שייך כולו לתחום הרוח. אך,
למעשה, הבהירו כי לא על הרוח לבדה
ייכנסו לקואליציה.
הבעייה הרוחנית הראשונה היא בעיית
חוק השבת. כלפי בוחריהם, וכלפי אזרחי
המדינה בכלל, הפכה המפד״ל את בעיית
חקיקת חוק השבת לבעייה חמורה של יוקרה.
בלי חוק זה לא תעז להצטרף לשום
ממשלה, מבלי שבוחריה יראו בהצטרפות
בגידה, והחילונים — כניעה מתוך חולשה.
ראשי המפד״ל יודעים, כי אגודת־ישראל
תנצל את הצטרפותם לממשלה ותציג איתם
בעיני הציבור החרדי כוותרנים ופשרנים.
לכן רוצים הם לנופף בחוק השבת כבהישג,
שלכאורה אין למעלה ממנו. חיק זה יהווה
תעודת־ד,כשרות לכניסתם לממשלה, בעיני
הבוחר הדתי.
למפד״ל לא איכפת, שמבחינה דתית גרידא
לא יהיה לחוק הזה כל ערך, אם כי יהיה
בו כדי לפגוע בחופש־הפרט ויכפה על הציבור
החילוני את שלטונה הפושה והולך
של הכפייה המפלגתית־דתית. למפלגה זו
איכפת רק שהיא תוכל לזקוף לזכותה עוד
הישג דתי כביכול, כדי לחפות בו על מצבור
העסקים שעסקניה מנהלים במסווה של מלחמה
דתית.
את החוק הזה מוכן לוי אשכול להעניק
למפד״ל. דובריו כבר מיהרו להסביר, כי לא
יהיה בחוק זה אלא ״צילום המצב.״
אולם עסקני המפד״ל ידעו, כי חשוב
הרבה יותר מפרטי החוק, הוא עצם חקיקתו.
חשוב שייקבע ד,עקרון, כי אי־ציות לסעיף
כלשהו מחוק זר, יגרור קנס של 2000
׳ לירות או שנה מאסר. עם כל משבר קואליציוני
ניתן יהיה להוסיף החמרות חדשות,
עד כי ישיגו הדתיים את מלוא מבוקשם:
*נהג מונית לא יוכל להסיע אנשים בשבת,
אסור יהיה לקיים מישחקי כדורגל בשבת,
ומי שימכור גלידה על שפת הים בשבת
יילקח לבית־הסוהר.

שתי תעודות בגרות
>> ת החול! הזה היה לוי אשכול מוכן
\ £כבר בשבוע שעבר להעניק לדתיים —
והוא היה משוכנע, כי גם שותפיו האחרים

פירושה קבורה.
לאמיתו של דבר, לא היתר, הסערה קשורה
כל־כך ביחסו של זלמן ארן לדת המאורגנת.
גורם הרבה יותר חשוב לסערה זו
היה המצב השורר בתוך צמרת המפד״ל,
שם לא סוכם עדיין אם אמנם צריכה המפלגה
להצטרף לקואליציה או לשבת באופו

חוק אנאטומיה ופאתולוניה: הדתיים
תובעים שעל כל מיקרה של ניתוח לאחר
המוות תהיה החלטה של שני רופאים ורב
— דבר העלול להפריע קשות למהלך המחקר
הרפואי. עד כה לא הצליחו להשיג חוק כזה.
• בחירת רבנים: עד כה התחרו מפא״י
והמפד״ל על מישרות רבניות. עתה דורשת

זו צריכה להישען על נימוקים חדשים. הנימוק
שנמצא: יש לצרף את המפד״ל לקואליציה,
לבל תתרגל למחשבה שהיא יכולה
לשבת במחנה אחד עם גח״ל ורפ״י. יש
לחזק את ההרגל כי בכל המסיבות מקומה
של המפד״ל לצד מפא״י.
אלא שבפוליטיקה אין הרגלים. אם דויד

הנוער החרדי: הלחץ הדוחף את המפר־ל להוכיח ״הישגים
זיציה. חילוקי־הדעות הם כה חריפים, שגם
אילו התקבלו כל דרישות המפד״ל, לא היתד,
מתקבלת השבוע במזכירות המפלגה החלטה
פד,־אחד בשאלת ההצטרפות לקואליציה.
הסיבות לכך אישיות לחלוטין.
מנהיג המפלגה חולה. חיים משה שפירא
נמצא בצל אזהרה חמורה של רופאיו, לא
לקבל עליו עוד שום מעמסה של ממש• על
כן הודיע בהחלטתיות לעמיתיו, כי אינו
מוכן להיות שר בממשלה הבאה. בא בחשבון
רק תפקיד ייצוגי־למעשה של סגן
ראש הממשלה. אך את הדרישה הזאת לא
קיבל אשכול, כי המעמד הובטח כבר לגול
המפד״ל
יד חופשית לשר הדתות להעביר
ולבצע בחירות לפי ראות עיניו, ובצורה
זו להשליט את נאמני המפלגה על הרבנות
הראשית ועל הרבנות בערים.
• כספים מתקציב הממשלה: הדרישה
לקיים בכספים ממלכתיים את רשת הישיבות
התיכוניות היא דוגמה מושלמת למה
שד,עסקנים הדתיים רוצים להפיק מכספי
משלם־המסים. עד כה השקיעה המפלגה —
באמצעות קרנות שונות — כסף רב בישיבות
אלה. היא זקוקה לכסף כדי לקיים את
המנגנון הרשמי שלה, את בטאונה בעל
התפוצה העלובה, ועשרות מוסדות מנד

בן־גוריון קם נגד מפא״י, אחרי שבמשך
שני דורות היה מזוהה עמה לחלוטין, אין
שום סיבה מדוע לא תקום מחר המפד״ל
נגד שותפתה המסורתית, ותצטרף לגוש
גח״ל־רפ״י. שיחות בכיוון זה אף נוהלו
לפני הבחירות, כאשר נידמה היד, שתיתכן
אלטרנטיבה מסוג זה לשלטון מפא״י. הפעם
לא יצא הדבר לפועל. בעוד מספר שנים
עלול הוא להיראות שוב כמעשי• גם אז
לא יהססו עסקני הדת לכרות ברית עם
הימין — וכל המתנות וההנאות שתעניק
להם מפא״י עד אז לא ימנעו את התפנית,
אלא להיפך, יחזקו את המפד״ל לקראתה.

במדינה
(המשך מעמוד )8

ל מה ל ס בו ל? אתה יכול ל קנו ת חמי שה סכיני גילוח
מ אריכי־ חיי ם פרמה-שרפ ב 2-ל״י ולי הנו ת מגילוח רך
כמשי בוקר־בוקר י מי ם רבים.
סכיני גילוח פרמה־שרפ נ מכרים ב ח פי ס ת פלס טי ק,
עטופה בצלופן, קלהלפ תי ח ה עם ת א מיו חדל סכיני ם
משומשים. סכיני גילוח פרמה־שרפ עשויים ב ת הלי ך
מיו חד מפלד ת אל־חלד בריטית.
מ היו ם — תוכל לה שיגם בכל בי תמרקחת, פרפומריה
ו חנו ת מכולת.
ישראל הצטרפה למפהה עול מי ת של יצרני פרמה-
שרפ י חד עם בריטניה, או סטר לי הואמ רי ק ה. סכיני
״שלום״ מנצרת מיועדים ליצוא.

שחם לבינסון אילץ

{ הרחקת שערות {
לצמיתות

;! ב שי ט ה זז ש ט לי ה
ללאכא בי ט

באט רי טז

טלאה!!

! מרים הררי !
;ירח׳ גאולה , 11ת״א, טל 1156772 .

״ ל וי ד״
וזמכון חגמלאוטי לחתכתביו*

11*717117.

אלפי מתכתבים
לסי שיטה אמריקאית
פ רו ספקט חי נ ם
ת ל־ א בי ם, ת .ד4185 .

ת א שדי מ סויק מ
) 0131611

62 2 5 /9 /2

החליטו לציין את המאורע הח״יגי בהגשת
מתנת יום־הולדת מרשימה לנגיד הבנק.
המתנה המקורית היתר• בדמות שביתת-
אזהרה של שעתיים, לראשונה בתולדות המוסד,
כמחאה על סירובה של ההנהלה
לדון בתביעת העובדים להעלאת שנרם, המפגר
אחר השכר הנהוג בשירות המדינה.
אך לא היתר, זו השביתה היחידה שפרצה
בשבוע זה.
ביום השני היתד, שביתת־מורים בבית-
ספר תיכון בנצרת. היא נבעה מפיגור בתשלום
המשכורות למורים. הסתדרות המורים
גינתה את השביתה. השובתים גינו את ההסתדרות,
ציינו כי נציגה חתם שבועיים
לפני כן על החלטה האומרת כי הם רשאים
לנקוט בכל צעד שייראה להם, אם העיריה
לא תשלם להם את משכורת אוקטובר עד
ד,־ 27 לנובמבר•
ביום השלישי: שביתת נהגים שכיר־ם
בחברת־המוניות הבינעירונית אביב. במפעל ביום הרביעיפרצה שביתה
למתכות אלבר בכפר סבא. באותו יום גם
הצליחו לשבות 120 פועלי־יעור מעכו. עובדי ביום החמישי הכריזו מאות
תע״ש, בשניים ממפעליה הגדולים, על שביתה.
הם דרשו שיעלו את שכרם ד,חדשי
ב־ 25 אחוז. ההסתדרות גינתה את השביתה.
השובתים גינו את ההסתדרות. למחרת, השכם
בבוקר, חדרו השובתים לרחבה המפוארת
של הוועד־הפועל, התמקמו על הדשא
המטופח, שהפך זה מכבר ל״ככר השוב־תים׳׳.
בקומה
הרביעית של ההסתדרות, בה שוכנת
המחלקה לאיגוד מקצוע ,-התרוצצה המבוכה
מחדר לחדר• הנהלת תע-׳ש החליטה
להגיב בתקיפות, הודיעה לשובתים כי לא
תתיר את שובם לעבודה עד אשר יבטיחו
לא לשבות בעתיד. הפועלים הרכינו ראש,
קיפלו את תביעותיהם וחזרו בשקט לעבודתם.
אולם בכך לא הסתפקה ההנהלה.
למחרת החליטה כי יש להעניש את מנהיגי
השובתים. כדי למנוע בעתיד כל נסיון
לשבות, קבעה הנהלת תע״ש כי ־־.עובדים
ייאלצו לחתום על הצהרה משמעתית מיוחדת
— דבר שאין לו תקדים ביחסי העבודה
בארץ.
אך השביתה הגדולה ביותר השבוע היתד,
במפעל לצביעת בדים ארגמן. היא החלה
בעצם עוד שבוע קודם לכן. ההסתדרות
גינתה את השביתה. השובתים גינו את ההסתדרות•
והתאחדות בעלי ד,תעשיה החליטה
להשבית את תעשית־הטקססיל המאורגנת
בתוכה, בתגובה על השביתה.
עניין של מיגרש 500 .פועלי ארגמן
הודאגו זה מכבר לרגל התוכנית להעברת
המיפעל ליבנה, פתחו בשביתה כדי לברר
את גורלם המדוייק. לאחר משא־ומתן, שנמשך
כשנה, לא ידעו עדיין הפועלים מה
בדיוק יהיו זכויותיהם כשהמיפעל יועבר
למישכנו החדש. ההנהלה התחמקה כל הזמן
מהצורך להגדיר את זכויות פועליה, הסתתרה
מאחורי הטענה כי ״כולם יעברו ליבנה״.
רק לאחר מכן גילתה בחצי פה כי עם
העברת המיפעל יבוצעו פיטורי־יעול, ותינתן
פנסיה מוקדמת לאלה שלא יוכלו
לעבור ליבנה מסיבות שונות. הפועלים תובעים
מבעלי המיפעל להעניק פיצויים מוגדלים
לאלה שלא יעברו ליבנה, ושלאחרים
יובטחו סידורי שיכון נאותים.
זה שנים משתעשע בעל־המיפעל ברעיון
להעביר את מפעלו ליבנה. המגרש בן 18
הדונם של המיפעל, הנמצא בבני־ברק, שווה
הון תועפות• ואילו השטח שהוקצה לארגמן
ביבנה, על־ידי מינהל מקרקעי ישראל, הושג
בחצי חינם.
בעקבות החרפת השביתה ואיום התאחדות
בעלי ד,תעשיה להשבית את תעשיית
הטקסטיל כתגובה על השביתה, מיהר איגוד
פועלי האריג להתכנס לישיבה דחופה בה
הוחלט לתבוע מפועלי ארגמן לשוב מייד
לעבודה. כדי לפייס את הפועלים נקט האיגוד
בצעד ״הסתדרותי״ צפוי מראש, שלל
את החלטת התאחדות בעלי התעשיה להשבית
את הענף כולו.
במקביל לכך התכנסה גם הוועדה המרכזת
של ההסתדרות ומזכירה הפשרן, אהרון
בקר, אמר כי חובת ההסתדרות להבטיח
את זכויותיהם הצודקות של פועלי ארגמן.
משנשאל על־ידי נציג מפ״ם בוועדה מדוע אם
כך אין ההסתדרות תומכת בשביתה, התחמק
בקר מתשובה, ציין כי ההחלטה להעביר
את המפעל ליבנה נתקבלה בתיאום עם ההסתדרות
וכי ההעברה תתרום לתיעוש אי־זורי
הפיתוח.
המעניין הוא שגח״ל, הנחשבת למפלגה
ה עו ל ם רקזר! 745ו

אנטי פועלית ואשר בנימוק זה נעשו
בזמנו נסיונות למנוע את כניסתה להסתדרות
תומכת בשביתה ועמדתה זהה בענין
זה לעמדת המפלגה הקומוניסטית.
בינתיים הודיעו הפועלים כי ישובו לעבודה
אם ההנהלה תתחייב לא לבצע פיטורי-
יעול בעת העברת המפעל ליבנה.

מעט פו ת ב כנ סיי ה
בכנסיית העדה הקתולית בחיפה, הנקראת
על שם אליהו הנביא, התנהלה ביום הראשון
שעבר תפילה חגיגית. השתתפו בה שמונים
בישופים, שבאו לישראל מכל רחבי העולם.
ארכיבישוף העדה היוונית־קתולית בישראל,
ג׳ורג׳ חכים, כיבד את האורחים בנוכחותו.
לפתע נכנסו לכנסייה שלושה צעירים
לבושים בקפידה. ניראה היה כי באו להשתתף
בתפילה. הם פשטו באולם, עברו
במהירות מכישוף לבישוף, חילקו לכל האורחים
מעטפות סגורות. גם לחכים נמסרה
מעטפה.
על מעטפות האורחים נכתב ״ברוכים הבאים
לארץ הקודש״ ,ועל המעטפה שהוגשה
לחכים נכתב ״הסתלק מארץ הקודש!״ הצעירים
סיימו את החלוקה והסתלקו, אך
המעטפות עשו את שלהן.
שם רע כעולם. תוך דקות ספורות פשט
רחש באולם. עשרות ידיים רעדו, כשהחזיקו
את האיגרות המודפסות שנשלפו מן המעטפות.
הן הכילו התקפה חריפה על הארכיבישוף
חכים.
התפילה הופסקה, ומהומה שררה בכל.
האזרחים הרבים שמילאו את אולם התפילה
לא הבינו מה מתרחש. כמאמינים וירא
שמיים גילו דאגה לנוכח החיוורון שפשט
על פני רועיהם הרוחניים. חכים עצמו נתקף
בפיק ברכיים, לא יכול היה להמשיך ולעמוד
על רגליו.
למחרת טסו שמונים האורחים נשואי הפנים
לחו״ל. הם נשאו עימם את רשמי ר,־,
השמצות שניתכו על מארחם אל כל פינות
העולם הנוצרי, ובמיוחד אל קריית הוואתי-
קאן ברומא. כעבור שעות מעטות טס גם
חכים. הוא מיהר אחריהם, כדי לתקן את
שמו.
אך לפני שטס עוד הספיק להתלונן במשטרה׳
קבע בבטחון כי משמיציו הש קומו־
תנועת העול ד 1.ה -כו ח חדש
מזמינה את אוהדיה ופעיליה להשתתף
באסיפות הכינון של החטיבות האזוריות,
במקומות הבאים :

תל־אכיב
האספה תתקיים ביום ג׳ , 14.12 ,בשעה 8.30
בערב, בבית ליגת נשים (בית החלוצות),
רח׳ המלך ג׳ורג׳ .37
דמי־כניסה 2ל״י, לכיסוי ההוצאות.

רחוכות והסביבה
האסיפה תיערך ביום ד׳ ,15.12 ,בשעה
8.30 בערב, בבית רבינוב, רחוב נורדאו ,6
נס־ציונה, לחברים מרחובות, נס־ציונה
וראשון־לציון.
היסה האסיפה תתקיים ביום ה׳ ,16.12 ,בשעה
8בערב, בבית התאחדות עולי בוקובינה,
רחוב פבזנר .62
דמי־כניסה 2ל״י, לכיסוי ההוצאות.

באסיפות אלה יוכרז רשמית על
כינון הח טיבו ת האזוריות, יוחל
ברישום חברים, תותווה תוכני ת
פעולה ו תיבחרנה ועדות־הביצוע
של הח טיבות.
ניסטים, שפעלו נגדו במיסגרת קנוניית־כופרים
איומה.
משטרת ישראל נעמדה על רגליה, כדי
להציל את שמו של הארכיבישוף, עצרה
במהירות את אחד החשודים. אך מחלקי האיגרות
לא שתקו. הם הכחישו את שייכותם
לקומוניזם, טענו כי מאחוריהם גוף נוצרי
מלוכד השייך למועדו! האחווה בחיפה.
החוגים הנוצריים בחיפה תוססים בינתיים,
כשחלקם התגייס לעזרת מחלקי האיגרות,
הזדהה בכל ליבו עם הטענות שהועלו נגד
חכים. אך חוקרי המשטרה המשיכו בעבודתם,
שקדו להכין כתב אישום נגד משמיצי
הארכיבישוף. הם יסתמכו על חוק חדש, שנחקק
השנה נגד השבועון המסויים: חוק
לשון הרע.
ה עו ל ם רווח 1475

ד1״ה מ 1ה ד

חבר״הסנסת ה!ה...
ך* ל מפיכף יודע שלא די בכיבוש מוצב. העיקר היא להחזיק
בו מול התקפות־הנגד, ולהופכו בסים לכיבישים נוספים.
ביום הבחירות נכבש מוצב בכנסת. מאז מוטל עלינו להגן עליו
בפני המנסים לשלול את זכותנו בכנסת, ולהפוך אותו לבסיס של
התפשטות.
ההתקפה הנגדית באה בצורת נסיון לשלול מאיתנו מעמד של
״סיעה״ .נסיון זה נועד לשים מחסום בפני פעולתנו, לשים לאל
את רצון הבוחרים (ראה כתבה).
השבוע היינו עסוקים באירגון ההגנה בפני נסיון זדוני זה —
ובאותה שעה הקדשנו את מלוא מירצנו להפיכת הסיעה בכנסת
למכשיר יעיל ורב־תנופה בכמה וכמה כיודנים.

למנוע צירופן יחד של מערכות־הבחירות למערכה אחת מתמשכת.
• הגבלת הוצאות התעמולה (גלויות ומוסוות) לסכום של 10
אלפים לירות לכל מועמד (מכסימום של מיליון ו־ 200 אלף לרשימה
של 120 מועמדים).
• פיקוח של מבקר־המדינה על כל ההוצאות — גם הסמוי ת,
שאינן עוברות בספרים.
• איסור שוחד מוסווה — כגון טיולים, כיבודים, ובעיקר
איסור מוחלט של הסעת בוחרים מטעם המפלגות ביום־הבחירות.
אותו זמן הגשנו כתריסר שאילתות ראשונות, הנוגעות לעניינים
שונים ומשונים: מיקרים של קיפוח, השחיתות בשטח הכדורגל, ני־

הכבישלאנגער לגזגגזז ה
*ב חברי־הכנסת (ואולי כולם) סברו כי נסתפק בכנסת
1בכמה וכמה מיבצעי־ראווה, מפעם לפעם — אך שלא תהיה
לנו השפעה מעשית על העניינים החשובים, כגון התחיקה.
הבסיס להנחה זו: אדם יחיד פשוט אינו יכול להתגבר על
העומס העצום של מלאכת התחיקה במליאה ובתשע ועדות שונות
— מטר של הצעות־חוק שכל אחת מהן מחייבת לימוד יסודי, קביעה
עמדה ברוח עקרונותינו וטיפול בכיר התהליכים הפרלמנטארים.
החלטנו להתלבש על תפקיד זה בצורה מקצועית. לצורך זה
הצטרף אלי עורך־הדין אמנון זכרוני, המועמד הרביעי של רשימתנו,
שקיבל על עצמו להקדיש לתפקיד זה את מלוא מירצו.
ביקשנו עבורו מעמד של ״מזכיר הסיעה״ ,אך למעשה הוא יהווה
מעין חבר־כנסת שני, בלתי־רישמי, של סיעתנו.
נוסף על כך נקים ועדות־ייעוץ של עורכי־דין ומומחים בשאר
השטחים, שיעמדו לימינינו בתפקיד זה.
השבוע כבר נטלתי את רשות־הדיבור כדי להביע את דעת סיעתנו
על חמש הצעות־חוקים פרוזאיות. בין השאר:
• תבענו, בדיון על הצעת־חוק הנוגעת לשלטים בצידי הכבישים,
לאסור כל שילוט כזה, גם במרחק של מאה מטר מן הכביש.
• הצענו להגדיל את הקנסות לעבירות חוזרות של זיהום שפת־הים
על־ידי שפיכת שמנים — התופעה הידועה לכל מתרחץ בצורת
זפת הדבק לרגליים.
• עמדנו על הצורך להקים ועדת־עררים, כדי שיוכל לפנות
אליה אדם שאדמתו מופקעת לצורך בניית צומת בכביש דו־מיפלסי,
כדי למנוע שרירות והפלייה.
בכל פעם דיברתי שתיים־שלוש דקות. בפעם האחרונה, כשנוכחתי
לדעת שאני נאלץ לדבר פעמים תכופות הרבה יותר מכל שאר
הח״כים, הרשיתי לעצמי להקדים :״אני מבקש את סליחת חברי־הכנסת
על כך שאני מדבר פעמים כה רבות. אני מקווה כי הבוחרים
יצרפו אלי, בבחירות הבאות, כמה נציגים נוספים, כדי להקל עלי
את נטל הדיבור, ועליכם את נטל השמיעה.״ העיר השר יגאל אלון,
בקול רם :״זה באמת נימוק!״

(שעה קלה לפני כן איחלתי לאלון שימשיך בתפקידו כשר־העבודה,
כדי שיוכל להתמסר לכבישים ״שעל מיבם עמדנו — ולא
רק עמדנו — תוך מגע הדוק, בשבת שעברה.״ על כך ענה אלון,
בנאומו :״אני רוצה להודות לחבר־המסת אבנרי על המילים היפות
שהוא אמר עלי, אם כי אני רואה לנכון להגיד לו, כאחראי לפי
שעה על הכבישים, כי הכבישים מיועדים לתעבורה, ולא למנוחת
פרקדן עליהם.״ עניתי לו בקריאה :״זוהי בדיוק גס דעתנו!״)

נזבוגר לגזגגז, גזבוגר להצביע!
ך* עודנו מטפלים בהצעות־חוק של הממשלה, שקדנו על עי-
בוד הצעות־חוק משלנו.
יש ח״כים המחפשים בנרות מה לומר ומה להציע. לגבינו קיימת
בעייה הפוכה: יש לנו כל־כך הרבה הצעות־חוקים להגיש, שקשה
לנו להחליט מה קודם למה.
אחרי שהנחתי על שולחן־הכנסת, בשבוע הראשון, הצעת־חוק
להנהגת קוזרום בכנסת, הגשתי השבוע שלוש הצעות־חוק, הקשורות
זו בזו, שבאו לסכם את נסיוננו העגום במערכת־הבחירות. זוהי
הצעה ארוכה מאד, המתקרבת לעשרים עמודים :״חוק הבחירות
לכנסת (תיקון מס׳ )7תשכ״ו—1965״ .עיקריה:
• לכל בן 18 תהיה זכות־בחירה (למעשה קיים עתה מצב בו
יכול להצביע רק בן 18 ועשרה חודשים).
• כל חייל זכאי להצביע, גם אם לא הגיע לגיל 18 לפי
העקרון :״אם הוא די מבוגר כדי למות למען המולדת, הוא די
מבוגר כדי להצביע בעד ממשלתה.״)
• כל הישראלים בחו״ל יצביעו בשגרירויות, כמו אזרחי אר־צות־הברית.
הימאים יצביעו באוניות.
• כל אזרח יוכל לפנות לבית־המשפט העליון בענייני בחירות,
כמו בכל עניין אחר. כיום נשללת מבית־המשפט בפירוש הסמכות
להתערב נגד מעשי עודלה ושרירות בבחירות.
• עירעורים על זיופים יוגשו להכרעת בית־המשפט( .כיום הן
מוגשות להכרעת הכנסת — זו שנבחרה בבחירות שלגביהן יש
תלונות של זיופים).
• ההצבעה תיעשה באמצעות מכונות־הצבעה, כמו בארצות־הברית,
ובכך יושם קץ אחת ולתמיד לכל פרשת הזיופים, הפסילות,
הפתקים המקופלים, העיכובים בספירה, וכר.
• לכל סיעה, גדולה כקטנה, יהיה חלק בוזעדת־הבחירות המרכזית
ובכל קלפי, כולל קלפיות צבאיות( .עם זכות לשר־הבטחון,
כלומר לש״ב, לפסול נציג מסויים מטעמים בטחוניים).
• הגבלת מערכת־הבחירות לשישה שבועות בלבד.
• איסור קיום כל בחירות במוסדות אחרים (.הסתדרות, עיריות,
וכר) בתקופה של שישה חודשים לפני הבחירות לכנסת — כדי

הרב פורוש
דבר אחר

תוק המים לישובי הנגב, השימוש באוניות ישראל להעברת ציוד
מלחמתי אמריקאי ליזיאט־נאם, ועוד ועוד.

ף* ל זה היה פרוזאי, לעומת השיא הקולני של השבוע: ההצעות
^ לסדר־היום בעניין שיירת־השבת, בה מילאה תנועת העולם הדה
— כוח חדש תפקיד כה מרכזי.
למעלה משמונים ח״כים נכחו באולם (לעומת פחות מעשרים בערב
לפני כן, כאשר התווכחנו על הצעות־החוקים היבשות, הנוגעות
לרכושם של אזרחים רבים) .המתח היה גבוה.
אחרי שח״כ ויקטור שם־טוב (מפ״ם) נימק את הצעתו, שהשמיטה
לגמרי את עניין חוק־השבת ותיארה את השיירה כמיפגן נגד הקואליציה
של טדי קולק בלבד, נימקתי את הצעתנו. כעד־ראייה,
תיארתי את המאורעות על הכביש, את התכחשות המשטרה לחי*
בתה, ואת הפעלתה למען האינטרסים הקואליציוניים של לוי
אשכול.
הסכמתי מראש כי הצעת מפ״ם והצעתנו שלנו תועמדנה להצבעה
ביחד. כך זכינו לעשרה קולות (ובכללם הסיעות הקומוניסטיות).
לאחר־מכן בא תורו של ח״ב מנחם פורוש, שפתח מיד בהתקפה
אישית ארסית על סיעתנו ועלי אישית (״הכנעני הזה חבר־הכנסת
הזה הוא עוד לא הספיק לחמם את הכסא שלו בכנסת,
וכבר הוא מארגן פרעות הוא לא הזכיר את שמי, כדרוש
לפי התקנון, כי אני ״דבר אחר״.
ההשמצות גרמו לקריאות־ביניים חריפות. יכולתי לבקש את
מחיקתן מן הפרוטוקול, אך הודעתי ליו״ר הישיבה שאני מוותר
על כך. לכבוד תיחשבנה לנו.
אחרי דברי־התשובה של שר־המשטרה, שמצא לנכון להדגיש את
התפקיד המרכזי של אנשי העולם הזה — כוח חדש בשיירה (תוך
ציון שח״כ שם־טוב הסתלק לפני תחילתה, ותמיהה מדוע הוא
עכשיו קיצוני יותר) ,בא תורה של חרות. היא השיגה את רשות-
הדיבור בדרך היחידה האפשרית במיקרה כזה — על־ידי בקשה
להעביר את ההצעות לוועדה (כלומר, שידונו בהצעות באחת מוועדות
הכנסת, תחת להורידן מסדר־היום, כבקשת הממשלה, או לדון
בהן במליאה, כבקשתנו).
אליהו מרידור לא נבדל בהרבה מהרב פורוש. הוא השמיץ את
משתתפי השיירה אישית, בצורה גסה ביותר (״רודפי פרסומת
מחפשי כותרות בעתונים ובשבועונים ויכול היה לדבר גם
בשם אגודת־ישראל. בכל זאת העמיד — שלא בכוונה — את הרב
פורוש במצב־ביש.
כי מרידוד הציע להעביר לוועדה את כל שלוש ההצעות — של
שם־טוב, שלי ושל פורוש. אבל פורוש לא רצה שידונו בהצעתנו.
הוא לא רצה כלל בבירור העניין. לכן עשה מעשה שגרם לצחוק
כללי: הוא הצביע נגד העברת ההצעות לוועדה. כלומר, למעשה:
גם למען הורדת הצעתו שלו עצמו מסדר־היום.
כך נסתיים שבוע ראשון של עבודה מעשית בשני הישגים:
• הכרחנו את מפ״ם לנקוט עמדה הרבה יותר קיצונית מכפי
שהיתר, נוקטת אחרת.
• הכרחנו את עסקני־הדת להצביע נגד עצמם.
כן ירבו.

כתבה השלם הזה חודות ד״אירח האחו!

עיר החשי(
עשרות נערות שברחו מצפון הארץ, מתל־אביב, ומהערים הגדולות,
ר \ 14! 1ר 1 1ת
מרוויחות את לחמן באילת, בתור מארחות בבארים קטנים. המבקרים
1111 1117111
בבארים הללו (החבית, הבקבוק, צלסיוס ,)51 הס מלחים או תיירים בודדים הסוקרים את אילת.

המות לעישון

בשהמסוביס

שרועים

מסביב

מתחיל

פולחן

הכנת

הסיגריה,

החשיש המצוי בתוך קופסה קטנה מועבר לסיגריה דובק

פילטר, לאחר שעורבב בטבק״שלה. מימין שרועה מלטה, ביטניקית יפהפיה שבאה לאילת מלונדון.

האחרת. אילת האחרת, שמעטים הם המכירים
אותה. זוהי אילת של חשיש, של נשים
עזובות, של ילדים בני בלי שם ואמהות
חופשיות. זוהי אילת שאגי הכרתי.
פעם יצא לאילת שם של עיר־מקלט. שלחו
לשם עבריינים כדי להחזירם, בהשפעת החום
והבדידות, למוטב. נהרו לשם מוכי

עישון החשיש, למשל. הוא הפך כיום לאופנה
חברתית באילת. מעשנים אותו לא
רק הטיפוסים שבשולי החברה והביטניקים
שעל החוף. החשיש הפך למנה שיגרתית
במסיבות הקלפים של תושבי אילת. בין
לגימת כוסית קוניאק אחת לשניה, אין רואים
כל רע בכמה נשיפות של סיגריות ממולאות

שולה תבור
חול אילת מלא ביטניקיות השרועות בעצלות על החול
החם עם מכנסי ג׳ינס וחולצות מגושמות. פאולה האיטלקיה,
הנראית בתמונה, מוכנה להצטלם רק תמורת לירה. זוהי הדרן בה היא מרוויחה את לחמה.

חמודת לירה

*5שנה אילת של משרד־התיירות. זוהי
1אילת יפה, מוקפת הרים, מאוכלסת ב־יפהפיות
בלונדיות, המבטיחות בילוי נאד,
לכל טייל ותייר.

ישנה אילת של משרד־העבודה. זוהי עיר
נמל עם עתיד תעשייתי, ושני מיתקנים
להמתקת מי־ים. יש אילת של טיולי אגד,
יש אילת של חגיגות ים־סוף, וישנה הא־לת

גורל, חלכאים ונדכאים למיניהם, שרצו
לפתוח דף חדש בחייהם• היום זו עיר ככל
הערים, שהרכב אוכלוסייתה אינו שונה מערים
חדשות אחרות. אלא שאוכלוסיה זו
סיגלה לעצמה את מינהגיהם ואורח־חייהם
של יוצאי־הדופן והליטניקים שנקבצו בחופיה.

בחשיש.
אפילו לא מנסים להסתיר זאת. אין
בודקים בציציות של האורח הזר, ומכבדים
אף א תו במנה של סם, שבצפון עדיין
מעשנים איתו בהסתר ובסודי סודות.

אצבע מגורדת
ילת ה א חר ת מתחילה בלילה, על ן
6 1חוף הים, באוהלים קטנטנים, דחוסים
גופות ועשן. הגעתי לשם בתחילת הערב,
עם שני מלודים. אזרחי האוהלים הכינו לי
הכנסת אורחים יפה, אך רמזו לי שאני
מוכרחה להצטייד בחשיש.
הסכמנו לקנות חשיש. והוכנסנו לאוהל.
ברגע הראשון לא יכולנו להבחין במאום,
מלבד בחושך. לאחר כמד, דקות ראיתי נר
קטן, מישטח חלק, גדול יחסית, ופיסת בד
המכסה על מישטח שני, או חדר שני, כפי -
שהוז 1נקרא על־ידי דייריו. הבחנתי באביזר
דמוי־שולחן שסביבו השתרעו שלושה גברים.
המארח שאל: כמה? תיארנו לו, בשפה
של טירונים, את כמות החשיש שאנחנו
רוצים. הוא ענה בקיצור: עשר לירות.
הסכמנו. ואז הוא הקים אותנו, חפר מתחתנו׳
פתח איזה חריץ מסתורי באחד מקיפולי
השמיכות, והוציא משם קופסת פח.
הוא פתח את הקופסה והציג אותה לעינינו.
סוף סוף זכיתי לראות מה זה חשיש.
קשי, לאמר שהמראה היה מיוחד. היתד,
לו צורה של אצבע מגודלת, בצבע של
סוליית נעליים. הטעם שלו היה מלהיב עוד
פחות.

מבט מעורפד

העגונה

אילת מהווה מקלט לטיפוסים טראגים שאיבדו בני
זוג, איבדו עבודה, או איבדו את העניין בחיים
הרגילים. העגונות המגיעות לאילת עובדות לעתים בעבודות גברים.

| \ ר 0 1 1אילת מלאה נשים שנעזבו על־ידי בעלי!
\ 1ח ך
הן, ובעלים שנעזבו על־ידי נשותיהם.
בכל בית אפשר למצוא נשים או גברים בודדים, המטפלים לבד בילדים.

ך* מארח פורר חתיכה, הכניס אותה לן
) סיגריית דונק פלימר, ועד שהוא הספיק
לסיים את מלאכת הקודש של הכנת סיגריית
החשיש, התמלא האוהל נשים וגברים. הם
הטילו את עצמם על הרצפה ללא הגה,

11-שאיש מופיעה במודעות הניוסום

והאהבה

בעישין הסיגריה משתתפים בדרך כלל משישה עד שמונה
איש. כל אחד מהחבורה מוצץ מציצה אחת או שתיים.
העישון מלחה בשתיית משקה, בעיקר עראק. מימין: זיקי, ביטניקית מהולנד, משמאל דידי מקנדה.

מציצה ראשונה
111111

4המקום הדחוס, העשן, המבטים
ן ןי
החולמנייס של האנשים, כל אלה
יוצרים את האווירה האופיינית לעישון.

עדות המזרח גדול בה, נוהגים האנשים
להתאסף כבתים, ולעשן בחברותה, על כוס
קפה, סיגריה אחת או שתיים.
סיפר לי אחד האילתים :״התחלתי לקחת
חשיש כי שמעתי שזה מחזק את כוח הגברא.
לאחר זמן התברר לי שהוא רק
מחזק את רגשי העליונות של האדם, ומסלק
את רגשי הנחיתות.״
סיפר אילתי אחר :״בשבוע שעבר הביא
(המעך בעמוד )18

ידוע שהביטניקים מעשנים חשיש.
ידנע גס שבני עדות המזרח נוהגים
המיוחד באילת הוא שעישון החשיש נהוג גם בין

אורת החשיש
אותו. אבל

לתורם בסיבוב המציצות• הסיגריה
־ ,מפה ליד ומיד לפה. החדר התמלא
מבטם של האנשים התערפל.
כמה סיבובים, התחילו האנשים
ג בחופשיות. מישהו אמר :״ראיתי
כולם פרצו בצחוק עליז, פרוע ומת־מישהו
לא אמר כלום. כולם פרצו
:שמחה.
,ו אמר משהו על הצגה שראה• ה
אנשי
המעמד הבינוני, פועלים וצברים צעירים.

מסיבת־חשיש זו

התקיימה

באוהל של ביטניקים בחוף אילת. היא צולמה על־ידי צלם העולם הזה
כשהאוהל היה כבר מלא עשן. מלבדי נכחו באוהל־הביטניקים שישה איש.

חבר שלו, שישב ליוו, ענה לו מתוך העשן, וסיפר משהו על
איזה סרט. בחורה בהירת שיער אמרה שפיקאסו צייר גדול.
כולם פרצו בצחוק.

עישון ב חכרה
^ י ך מגיע החשיש לאוהלים של אילת? בדרך
קונים אותו בשוק של באר־שבע. הוא נמכר בשקיות קטנות.
חמש שקיות שוקלות קילו, והן עולות, כל שקית 80 ,עד 120

כלל

ל״י. הכל לפי הטיב.
החשיש עצמו מועבר לישראל מהגבול,
מארצות־ערב, וההרגל לעשנו מועבר על־ידי
תיירים, המדריכים את מארחיהם המקומיים.
העישון ״מדליק אותם,״ אומרים בשפה
המקצועית.
אנשים רבים, בעיקר יוצאי עדות המזרח,
שלא למדו את העישון מהתיירים, הביאו
אותו מארצותיהם. באילת, עיר שאחוז יוצאי

לאור הנר, בתוך
החבורה
השרועה באוהל, השתתפתי במסיבת חשיש.

אני והחשיש

הופיע ״ספר הבית״
הספרלכלבית בישרא״ל
לקראת חנוכה בעטיפה מיוחדת,
כשי לעקרת הבית

כלמונדו ואנדרס
״על חוף אילת, אני ואת״
אנשים ממדורי הספר

בחירת הבית
תכנון הדירה
צביעה וצבע (עשה זאת
בעצמן)
וילונות, טפטים ושטיחים
— בחירה וטפול
סידור חדרי דיור, שינה ורחצה רהוט הבית ותכנונו הפנימי בחירת תמונות וקביעתן סדירת פרחים
תכנון המטבח וארגונו
מכשירי המטבח
סוגי בדים וסיבים בלבוש הרכבת המלתחה
כללי הלבוש ההולם אופנה כללי עריכת השולחן
תקציב הבית
נקיון הבית
הסרת כתמים
מאות עצות שימושיות

כנה ב ת־ ה מ קד ש !
הצייר גרשון גרא לא לוקח ברצינות
את כל המו״מים המנוהלים על־ידי לוי
אשכול במטרה להקים קואליציה. לדעתו,

450ע מודי ם על נייר
נטול עץ
מודפס ב 7-צבעים
כריכ ת אוגדן מפו אר ת
480 גלופות
164ת צלו מי ם
325 ציורים, רשומי
אופנה ותר שימים
27פ ר קי ם
מחיר הספר — 19.20ל״י
עד 1.1.66 מבצע

מיו חדל חנו כ ה
במחיר — 14ל״יבלבד
להשיג בכל חנויות הספרים,
או ישירות ממחלקת ההפצה
באמצעות הדואר ע״י משלוח
צ׳ק או המחאת דואר ע״ם
— 14.ל״י ע״ש ״ספר הבית״.
הכתובת להזמנות ישירות:
״ספר הבית״ ת.ד17075 .

דחף

כל זה יחלוף, וסוף מעשה יהיה כתחילתו:
דויד בך־גוריון יחזור ויקים ממשלה.
וכך חוזה גרא את העתיד: ביג׳י פונה להקים
קואליציה. ן;ם המערך־שמערו לא יישב.
עם בגין לא ייסב. עם מפ״ם בטח שלא.
נשארו לו, כרגיל, הדתיים. הם מסכימים,
אך בתנאי אחד: שיוקם בית־המקדש. בן־
גוריון נענה כשימחה :״יופי! אתם תקימו
את בית־המקדש ואני אקריב (את) הקורבנות•״
• דרך אגב: כמנהיג זקן, שהעם
פנה לו עורף, גילה בן־גוריון עניין רב במתרחש
בצרפת, היה צמוד לרדיו, האזין
לתחנות חו״ל כדי לשמוע את תוצאות הבחירות
שם. הוא גילה כי סדנא דארעא חד
הוא: גם שאיל דה־גול הוא מנהיג זקן,
שהעם החל להפנות לו עורף • .כאשר
פתחה, בפעם הראשונה בחייה, ישיבה של
הכנסת, הודתה ח״ב אחמת־העבודה רות
הקטין לחברי הבית, על כי בחרו בה כי
סגנית יו״ר הכנסת. אותה שעה חמק מזכיר
הכנסת משה רהטי אל מכנה, הסיר
ממנו את ארנקה הגדול • .שר המשפטים
דוב יוסף גמר כנראה את כל הבעיות
המשפטיות שהעיקו עליו. השבוע לא נותר
לו אלא להביא לכנסת כמה תיקונים לחוקים
קיימים. בין השאר, הציע לח״כים לתקן
את החוק הפלילי הקיים, כך שלהבא לא
תחשב לעבירה הזמנה של אזרח ליריבו,
שיבוא להתמודד עימו בדו־קרב • .בין
העבודות העתונאיות הראשונות, אותן ביצע
פעם, לפני הרבה שנים, עורכו הנוכחי של
הבוקר, גכריאל צפרוני, היה סיפור על
בית־זונות. צפרוני, שעתונו עומד להיסגר
החודש, גילה פרט זד, השבוע, כששקע ב־זכרונות
על ימיו הראשונים של עתונו הגוסס•
הוא סיפר באותה הזדמנות כי הסיפור
גרם אז לזעזוע במערכת, שלא היתה
מורגלת בטיפול בנושאים כה עדינים• .
הבוקר, שהוא אחד משני יומוני גח״ל, נוסד
על־ידי ראש העיריה הראשון של תל־אביב,
מאיר דיזנגוף, לפני שלושים שנה. צחוק
הגורל הוא, שבגליון הראשון שלו, כתב די־זנגוף
:״יש צורך ביצירת עתון שלא יהיה
כפות ומשועבד לאיזו מפלגה שהיא
הבוקר יהיה במה חופשית לכל הכוחות הגנוזים
בעם.״

ק־נ את סו ט רי ם

עכניקוס £
נפתחים קורסי־ערב חדשים
חדרי עכודה־מעשית משוכללים הספקת ספרי למוד
וכלי שרטוט
הרשמה כשעות

9-12 ; 5-8

ווו ויס 1

שרטוט

מכונות • ארכיטקטורה

!!/״א. בך־הזדה
] חיטה, הרונל )44

אריאלה שכיד, שהיא דוגמנית מתחילה
ושחקנית מתחילה, מתחילה להיות גם
צלמת, ויתכן שלא סתם צלמת• אלא צלמת
סרטים דווקא. היא נטשה לאחרונה את ה־דיזנגוף,
היגרה לירושלים, לומדת שם בקורס
לצילום של משרד העבודה. בין אלה
שהכי הכי מצטערים על העלמה, נמצא המחזאי
גיסים אלוני. יתכן שהוא מתנחם
בעובדה כי אריאלה הבטיחה לבוא לתל-
אביב מדי שבת ,״כי בירושלים די משעמם
בעצם.״ $על אריאלה, שגובהה מתקרב
למטר ותשעים, מספרים שראשה בעננים.
מספרים עליה גם׳ שאפשר לשבת בכסיה
ולראות משם אם היא נמצאת באותה שעה ברזיל,
או לשבת ברוול ולראות משם אם היא
יושבת באותה שעה בכסיה. ס אך לא רק

היא נעלמה מתל־אביב. גם הצמד המזמר
ג׳וזי כץ את שמוליק קראום נמצא
בתהליך היעלמות. לא רק מתל־אביב, אלא
בכלל, מן הארץ. אחרי התלבטויות מרובות
הם קיבלו את הצעתה של חברת טלביזיה
גרמנית לבוא ולהופיע בתיכניותיה • .אה״
רץ מגד הוא סופר, וישראל הר היא
משורר, אף כל זה עוד לא נורא. העסק מתחיל
כשמגד עומד לפרסם אחת מיצירותיו
בהוצאת תרמיל — הוצאת ספרי־הכיס של
צד,״ל — שהר הוא במיקרה עורכה. וכך
מתפתח העניין: הר, בתוקף תפקידו, נוהג
לכתוב את הרשימות על הסופרים בגב כריכת
הספר. במיקרה הנ״ל ניסה להשתמט מן
העניין, ויודעי דבר הסבירו זאת בעובדה ש־העייר
והסופר אינם מחבבים זה את זה,
וישראל הר לא רצה לכתוב על מי שהוא
אינו מחבב, שמא יגידו שהוא אינו אובייקטיבי.
מה עשה? הוא פנה לאנציקלופדיה
ישראלית אחת לענייני ספרות, העתיק ממנה
ביוגרפיה של אהרון מגד, כדי להדפיסה בגב
הספר. זה לא עזר לו, כי באנציקלופדיה
הדביקו למגר את התואר ״פשטני״ .ליצנים
מספרים עתה כי מגד רוגז, מתכונן לקנות
את כל עותקי הספר שייצא בקרוב, למחוק
בקו שחור אח המילה ״פשטני״ שתופיע
על גבי הכריכה • .החלום הניראה בתמונה,
כאילו ג׳אן פול כלמונדו מבלה
בחברת אורסולד! אנדרם בחוף אילת,
עדיין לא התגשם, אך יש לו סיכוי. השמועות
האחרונות שפרחו בפאריס מספרות כי
השניים מתכוננים להינשא, אחרי שיתגרשו,
כמובן, כל אחד מבן־זוגו, ולבלות קצת
בישראל, איתה הכירה אורסולה מהסרסת
היא.

פסוק ה ש בו ע
• רם־אלוף חיים לסקוג, בשיחה
על ספרו של משה דיין יומן סיני :״יכול
להיות שיש טעם להתווכח עם דיין, אבל
עם שמעון פרס אני אפילו להתווכח לא
מוכן.״

• פרופסור ערי ז׳כוטינסקי :״זו
לי השנה ה־ 14 שהנני מלמד במושב־זקנים
זה הקרוי טכניון.״
• הנ ״ ל, על הסטודנטים הישראליים:
״אתם אחראים לעתיד ארצנו, ואם לא תקבלו
אחריות זו ברצינות, הרי ביום מן הימים
לא תשאר לכם ארץ, וגם אתם תיאב־לו.״

העתונאי עמום קינן, על מכירת
האונייה שלום בהפסד של מיליונים:
״זהו הגעפילטע פיש הכי יקר שהיה אי־פעם.״

העתון המזרח־גרמני ״גויים
תיט שלאנד״ :״אישיותו של הגיבור העליון
ג׳יימס בונד היא אישיות פאשיסטית,
שניתן לנצלה במערכה נגד יצורים תת־אנושיים,
קומוניסטים ואסיאתים.״

• הפיזיקאי פרוופסור אדוארד
טלר, בשעת ביקור באוניברסיטת תל־אביב
:״אם הסטודנטית שידלה את הקצין,
או שהקצין שידל את הסטודנטית, זאת יקבע
בוודאי בית־המשפס, אך אני מכיר כמה
אוניברסיטאות בעולם שהיו נהנות מפירסום

כזה.״

העולם הזו! 1715

וגה סעח הנערות?
ף* ל חייו קסמו לו דברים בלתי־רגילים. הפקיד האפור
^ כשק, שאיש לא ידע על קיומו, שאיש לא גילה בו עניין
מיוחד, רצה להראות לכל העולם מי זה יוסף בר־אור.
במחלקה לזיהוי־פלילי של המטה־הארצי, בה מרוכזים
שמותיהם של עוד כמה אנשים בלתי־רגילים, רשום ליד
שמו: ר.פ . 1942 .ר.פ. הן ראשי־התיבות של רישום פלילי,
ו־ 1942 היא השנה בה החליט יוסף בר־אור להראות לכולם
מי זה יוסף בר־אור.
אבל הוא דיה צעיר מדי, אלמוני מדי, ומעשה־ההונאה
הפעוט לא משך תשומת לב מיוחדת. בר־אור החליט לדחות
את הרגע הגדול לעוד כמה שנים.
הוא נשא בינתיים אשה, קיבל משרה בתור פקיז״בנק,
והמשיך לטוות חלומות על עתיד טוב יותר, על חיים סוערים
ומעניינים יותר. החלומות על חיים סוערים של איש מפורסם
כירסמו את חיי־המשפחה. הוא התחיל להיעדר מהבית, בילה
בחברת ידידים מפוקפקים, עשה מעשים משונים שלא נעלמו
מעיני אשתו, אך לא היו ידועים למשטרה•

סגן־אלמי מדומה

הד המעשים הוליך אותו לחנות השק״ם בבאר־שבע.
בר־אור רכש חליפה צבאית וכובע קצינים, ענד דרגות
של סנן־אלוף, וגייס את עצמו לשרות צה״ל.
תחילה נועדה התחפושת למשוך תשומת־לב. הפקיד הקטן
מצא חן בעיני עצמו. גבו הכפוף מעט הזדקף ביוהרה.
בכל פעם שלבש את המדים המגוהצים וענד את הדרגות
המבריקות. הקצין המדומה הסתובב בבתי־קפה, שבר בגב־ריותי
את ליבן של נערות רבות, וסחט מבטי־תמהון של
קבוצות הצעירים שהתגודדו סביב הסגן־אלוף החבר׳מן,
שסיפר על מיבצעים מקפיאי־דם של יחידתו המדומה.
בשלב זה נכנסה המשטרה לתמונה. חוקריה ניסו לתהות
על קנקנו של הקצין המוזר, אולם בר־אור הקדים אותם
בכמה ימים. הוא החליט לפרוש מהצבא ולהשתלב בסקטור
הפרטי• כך הופיע יום אחד הקצין המטורזן במשרדו של
מנהל מלון נאות־מדבר בבאר־שבע. הופעתו המרשימה עש־תר,
את שלה, והמנהל צירף אותו לסגל המלון בתפקיד
מינהלי בכיר, קיווה כי איש־הצבא יכניס מישטר חדש
במחלקת הנהלודהחשבונות של חברת־המלונות. הוא לא
התאכזב.
מיד עם המסו לתפקיד נוכחו הפקידים כי הבוס החדש
הוא גבר קשוח וקפדן. לא לחינם, חשבו היה סגן־אלוף
בצה״ל. הם שמו לב כי הוא מקדים דרך קבע למשרד,
ומקפיד לצאת ממנו אחרון. כל זה נזקף, משום מה, לזכותו.
באותן שעות שהיה לבדו פתח בר־אור את ספר -החשבונות,
שינה פה ושם כמה ספרות, הוסיף וגרע מהחשבון,
ושילשל לכיסו כמה אלפי לירות. בשבועות הראשונים
הלך דגל למישרין. איש לא הרגיש כי ספרי־החשבונות

בדוי, הסתובב כמה חודשים באירופה, עשה חיים, והחליט
לחזור ארצה כעולה חדש.
יוסף חנובסקי עשה רושם מצויין על פקידי־הסוכנות,
שבאו להקביל את פניו בשדה־התעופה לוד. הם הבטיחו
לסייע לו בצעדיו הראשונים בארץ, לעזור לו להיקלט בה
היטיב. כדי להיות משכנע יותר בתפקיד העולה החדש,
נרשם חנובסקי־בר־יוסף לאולפן, התחיל ללמוד עברית.
כמו בשאר התפקידים שמילא בחייו, היה בר־אור משכנע
גם בתפקיד של תלמיד־אולפן. הוא הצליח לשכנע את
מוריו כי ידיעותיו בעברית קלושות מאד, השקיע מאמצים
רבים, ומדומים, בלימוד ושינון השפה.

מקצוע ;:עניין

ך* ,מישפט על מעילה לא התקיים עדיין, אבל בשל
1 1יציאה בלתי־חוקית מהארץ נשלח בר־אור לשנת־מאסר.
בין כותלי־הכלא החליט לסור מדרכו הרעה. הוא התרחק
מחברתם של פושעים מועדים, העדיף לבלות את זמנו
הפנוי בקריאה.
התנהגותו הטובה זיכתה אותו בניכוי שליש מתקופת
מאסרו. אבל ההחלטה הנחושה לפתוח דף חדש החזיקה מעמד
חמישה שבועות בדיוק. כי השבוע שוב עמד •וסף
בר־אור במרכז ההתעניינות הציבורית, הפעם כנציגה המדומה
של חברה שוויצית, שנשלח לישראל כדי למצוא בה
חתיכות מקומיות לתפקידים של דוגמניות־צילום ושחקניות
קולנוע.
פרק זה בקאריירה של הגבר נמוך־הקומד, החל כאשר
פנה לפני שבועות אחדים אל משרד תיווך תל־אביבי, מסר
את מספר הטלפון של דירתו השכורה ברחוב קורולנקו
בתל־אביב, ביקש להפנות אליו ״צעירות המוכנות ללמוד
מקצוע משרדי מעניין.״ ״על המועמדות להיות בגיל עשרים
בערך,״ הסביר לבעלי המשרד ,״זה כל מה שאני
דורש מהן.״
הדרישות הצנועות העמיסו את קו הטלפון שלו. עשרה*
צעירות תל־אביביות רצו ללמוד ״מי^צוע משרדי מעניין,״
בתנאים נוחים כל כך• אבל בר־אור לא היה מוכן לקבל
לעבודה עשרות צעירות. הוא עשה סלקציה טלפונית. המועמדות
נדרשו למסור לו פרטים, אישיים ביותר. הוא
התעניין במראן החיצוני, במצבן המשפחתי, ברקע החברתי,
והזמין אליו לראיון אישי רק את אלה שנשמעו לו מתאימות
ביותר.
הצעירות המתאימות ביותר לא ידעו עדיין לאיזה תפקיד
הן מתאימות כל־כך. אבל בר־אור הסביר להן במשך הזמן.
עשר הדקות הראשונות של הראיון, שנערך בדירתו, היו
מוקדשות לגישושים ראשונים. הוא רצה לדעת אם למועמדת
יש חבר, אם היא אוהבת אותו, אם הוריה מתערבים
בחייה האינטימיים. אותן צעירות שנרתעו מפני השאלות

גינו שוחזרה הסצינה בדירה

מודעה תמימה ה ב טי ח ה
עבוד הבמק צו ע מענ״ן -
ועשרות בנו חמתד -א בי ב
מיהרו דבגי שה מוזרה ע
וסך ב ד ־ אור ומצדמתו
תוקנו, ואיש לא שם לב לקופה שהתחילה להתרוקן לאט־לאט,
אבל בצורה שיטתית.
אבל גם גאון כמו בר־אור לא יכול היה להוליך שולל
את הממונים עליו לאורך ימים. יום אחד גילו בעלי החברה.
כי הקצין הבכיר שהועסק על־ידם סיבך אותם בגרעון עצום.
בדיקה קצרה העלתה, כי מדובר במעילה רגילה וזיוף ספרי
החשבונות. בדיקה קפדנית יותר, שנערכה בשיתוף המשטרה,
גילתה כי הסגן־אלוף קיבל את הדרגות שלו בשק״ם.

המוזרות, נמחקו מייד מהרשימה• אותן שענו בגילוי־לב
הוכנסו בסודו של בר־אור. הן לא נקראו כדי ללמוד מקצוע
משרדי מעניין, הסביר להן גלויות, אלא כדי לעבור מבחנים
מסויימים לקראת מקצוע הרבה יותר קוסם, הרבה יותר
מעניין: דוגמנות צילום והופעה בסרטים.

^ עו לדדחדש

היו צעירות שהמקצוע הקוסם שהוצע להן הרתיע אותן.
אבל היו אחרות, שהקסם הרב של האיש בעל הנימוסים
המהוקצעים, והמקצוע הנוצץ שהציע להן, הדליק בליבן
ניצוץ של תיקווה לקאריירד, זוהרת בתחום שעד עתה לא
חלמו להגיע אליו. הן הסכימו ברצון.

*ץ מדיו המצוחצחים של סגן־אלוף קפץ בר־אור אל
1* 1בגדיו הפחות מבהיקים של עולה חדש. הפעם לא בחר
בבגדים החדשים. הנסיבות הכריחו אותו להציג את עצמו
כעולה חדש, כי הפעם הוא היד, בנסיגה ואחרים הכתיבו
לו את צורת התחפושת. גם הפעם לא היה נתפס בקלות
רבה כל־כך, אלמלא נעצר במיקרה על־ידי שוטר שעלה
לאוטובוס, וביקש ממנו להזדהות•
״אני טוריסט, סיר !״ ניסה בר-אור את כוחו במבטא אנגלו־סאכסי.
אבל המבטא לא שיכנע את השוטר, שהובילו
לתחנת־ד,משטרה.
״הו, שלום מיסטר בר־אורד קידמו את פניו מיודעיו
הוותיקים, אנשי המדור לעיקוב ולבילוש ,״האו אר יו,

מיסטר בר־אורד״
הוא סיפר לחוקריו כי הצליח לעזוב את הארץ בשם

על אותן צעירות נלהבות היה לעבור מבחנים ארוכים
ומסובכים. הן נדרשו קודם כל להתפשט, להציג את גופן
לראווה בפני בר־אור, שבחן את עורן בזכוכית מגילת, מישש
אברים מסויימים, הפטיר תוך כדי־כך כי עליהן לעבור
ניתוחים פלאסטיים כדי להתאים לתפקיד.
הביישניות יותר, אלה שהיססו להתפשט, זכו להטפה.
״אני בין השאר רופא־נשים,״ הסביר בר־אור ,״את לא
צריכה להתבייש ממני.״ החיוך הלבבי המים מייד את ליבה
של הצעירה הביישנית ביותר.
נציג־החברה־רופא־הנשים־הרמאי לא הסתפק במישושים
בלבד. הוא הסביר כי צעירות שהן עדיין בתולות אינן
באות בחשבון. לאלה ששמרו על תומתן הוא הודיע בענווה
בי הוא מוכן להתנדב להכשירן לקראת יעודן הגדול• אבל
נם זה לא הספיק לו. הוא רצה מזכרת מכל צעירה שנפלה

ברשת, צילם כל אחת מהן צילומי־עירום פורנוגראפיים,
פיתח מהצילומים סידרה של שיקופיות.
לעיתים, כשראה הבעה של השתוממות על פניה של אחת
מהן, מיהר אל הטלפון, ביים שיחת־חוץ עם שוויץ, הודיע
לאלמוני המדומה שעמד בצידו השני של הקוו, כי הכל
פועל כשורה וכי בימים הקרובים הוא יקבל את המשלוח
הראשון של חתיכות ישראליות.

נסיעת סודית
חת הצעירות שנפלו בפח הייתה תל״אביבית בת
^ ,20 נערה משכילה מבית בורגני טוב. כל חייה חלמה
על קאריירה זוהרת, על במאי או צלם שיגלה אותה ויוציא
אותה מהשיגרה האפורה של חייה בשכונה מפוארת בצפון
תל־אביב• בר־אור ניגלה אליה בדמותו של נסיך החלומות.
השבוע הודיעה להוריה, כי היא הולכת להוציא דרכון
כדי לנסוע לחוצלארץ. היא הסבירה להורים המשתוממים
כי היא חייבת לנסוע תוך שבוע, על־מנת למלא שליחות
סודית באירופה.
ההורים הנדהמים סירבו תחילה להאמין למשמע אוזניהם,
אבל בשבתם סיפרה להם את האמת, הם הבינו עם מי יש
להם עסק, פנו מייד למשטרה. גם למשטרה היה כבר ברור
עם מי יש לה עסק. אנשי המדור המרכזי לעיקוב ולבילוש
מיהרו אל הבית מספר 4ברחוב קורולנקו. בר־אור הופתע
במקצת מביקור מיודעיו הוותיקים, אבל הם הרגיעו אותו
מיידי ״באנו לערוך אצלך חיפוש,״ הודיעו הבלשים, ,דש
בידנו ידיעות שאתה מחזיק רכוש גנוב!״
התכסיס המחוכם הצליח. בר־אור פתח בפניהם את כל
הארונות והדלתות. הוא ידע שאין אצלו רכוש גנוב, אבל
הוא לא ידע מה הם באמת מחפשים•
הצעירה שהיתר, בחדר משכה מייד את תשומת־ליבם של
הבלשים. הם התעניינו בה, זכו גם מפיה לתשובות מתחמקות,
הבלשים, שלא רצו לגלות בשלב זה את כל הקלפים,
החרימו כמה סדרות של כלי־מטבח ולקחו, כאילו דרך־אגב,
גם כמה שיקופיות. למחרת נעצר בר־אור בידי אותה
חוליה של המדור־ד,מרכזי. הפעם הוא ידע את המטרה האמיתית
של החיפוש, שנערך בביתו בערב הקודם.
כשעמד השבוע באולמו של שופט השלום התל־אביבי
חיים שטיינברג, לא היה לו הרבה מה לומר. כמו במקרים
אחרים, טען כי המשטרה מתנכלת לו, וכי הפעם הוא
באמת־באמת אינו אשם. השופט הקשיב בסבלנות, שלה
אותו ל־ 15 ימי־מעצר.
מה היו מטרותיו של בר־אורז האם רצה להשתעשע בחברתן
של יפהפיות מוכות־סנוורים, או שהיו לו מטרות
אפלות? בשעה שביקשה פקודת־מעצר, טענה המשטרה כי
חוקריה מנסים לברר את הגירסה, לפיה התכוון גר־אור
לייצא אח הצעירות למועדוני־לילה מפוקפקים בחיצלארץ,
או להפכן לנערות־טלפון מקומיות•

ו 1יד ה ח שי שוהאהבה
(המשך מעמוד )15

איזה בחור אמריקאי את האל־אס־די. הוא
לקח פיסת נייר ספוג, ומרח עליו את החומר.
היו לו איזה 14 סיגריות, שהתנהלה עליהן
מלחמה גדולה. אני גם קיבלתי. אני מעשן
כי זה סוב. זה עושה ממני אדם אחר.״
האל־אס־דיהוא החשיש של ארצות־הברית.
זהו חומר שנועד במקורו להרגעה משוגעים.
הפסיכיאטרים היו משתמשים בו זמן רב.
הוא עבר לסטודנטים ופרופסורים, המעשנים
אותו בקביעות ומשתדלים להפיצו.

איפה הבו שה?

ך * לילה עבר. השמש עלתה והחלה
! 1מחממת את החולות, את הכבישים החשופים,
את מכונית הספורט הפתוחה של
רפי נלסון, ואת ההרים שמסביב. היא
האירה את אילת של היום. אילת שאיננה
מופיעה בשום מדריך לתיירים.
אילת של היום מתחילה בעשר בבוקר
בקפה ארקיע. כל הבטלנים, אלה שבילו
בלילה, אלה המחפשים עבודה, ואלה
שאינם מחפשים אותה, באים לקפה ארקיע,
הרוול של אילת, מברכים את התיירים,
האורחים והמבקרים, ודנים בחיי הזוגות
הנשואים, בחיי הגרושים, ובחיי הבודדים.
יש הרבה נושאים לשיחה. אילת מלאה
טיפוסים מוזרים, החיים חיים מוזרים. יש
שם זונות לשעבר. נשים שבעליהן ברחו,
בעלים שנשותיהם נעלמו, וסתם אנשים
שלא ידוע מאיפה באו ומדוע. יש שם
יפהפיות מוזרות דוברות אנגלית, צרפתית,
איטלקית, עברית.
באילת האנשים לא חיים לבד. הם חיים
בחברה. הדירות הקטנות, בבלוקים האפורים,
מלאות תמיד אנשים. הכיבוד נמצא על
השולחן, והשיחות קולחות. על זוגות, על
מי שעזב את מי, ועל מי שחזר אל מי
ומה אפשר לעשות בין מי אחד למי אחר.
באילת לא רק מדברים על רכילות. שם גם
עושים אותה. יש שם מספר גדול של
נשים בודדות שנעזבו על־ידי בעליהן. ואותו
מספר, אולי גדול יותר, של בעלים שנשארו
בודדים, לאחר שנשותיהם ברחו מהם.
אחת מהקרבנות שנעזבו, בחורה בשם
אסתר הבל, סיפרה לי :״לפני שלושה שבועות
הוא ברח ממני. בבר שלוש שנים אני
עובדת בטרופיקנוז, כמגישה לתיירים. הוא
היה טרקטוריסט, בעלי, וחיינו בסדר. וילדתי
לו שני ילדים.
״לפני חודש הוא הכיר אחות בבית־חולים
הדסה, רחל, וברח איתה ולקח גם את
הילדה. איפה הבושה שלוי באות הנה רווקות
רעבות, שמחפשות בעלים, ולוקחות
את הגברים הנשואים. איפה הבושה איפה?״

הייקח והתימגיות

^ י ן היא האשד, היחידה. לפני שבוע בא
אליה שכן, הציע לתת לה 300 לירות
כדי שתטפל בילדים שלו, ארבעה במספר.
אשתו ברחה ממנו עם בחור דרוזי.
״באילת,״ מסכמת אסתר ,״מספיק שאשר,
תעזוב את בעלה לשעה, והוא כבר יימצא
על החוף עם איזה בחורה. בהרבה מקרים
זה גם לד,יפך.״
לא רחוק מביתה של אסתר, גרה חנה
עם בנה. חנה נמצאת באילת כבר תשע
שנים, ועד לפני שנה חייתה חיי־אושר עם
בעלה. היא הכירה אותו בתימנע. הוא היה
אמנם יקה, והיא מתימן, אבל הוא אהב
תימניות והיא אהבה ייקים. הם הסתדרו
מצויץ. הוא עבד כטבח בים׳ והיא גידלה
את בנם וטיפלה בבית.
״הוא היה בעל נאמן,״ מספרת חנה ,״אף
פעם לא רבנו, אף פעם לא ברחתי מהבית,
כמו כולן. כאן, באילת, הזוגות מתחלפים
כל הזמן, וכל אחד יודע מה נעשה אצל
השני• אנחנו חיינו בסדר, ולא היו לנו
בעיות.
״פתאום הוא הכיר איזו תימניה גרושה
שברחה מבעלה, קראו לה כרמלה, והוא
לקח אותה וברח איתר, לצפון. לפני שבוע
סיפרו לי שנולדה להם בת.״
חנה אינה בודדה. יש לה הרבה חברות
לצרה. לחברתה הטובה היתד, משפחה: בעל
מסור וילדה קטנה. יום אחו הכיר בעלה
צעירה גרמניה, תיירת. הוא עזב את אשתו
ואת בתו, ועבר לגור עם התיירת.
״אומרים,״ מספרת חנה ,״שהוא שרף על
התיירת הזאת כבר עשרים אלף לירות. זה
נורא פה• זה עיר של חופש. חופש בכל.
כל זוג מקיים בית, בלי ניירות ובלי כלום.
הזוגות מתחלפים, ואין מי שימנע את זה.״

״זח?א?יבוץ!״

אחר כהר המשפחות ההרוסות הייתי
עייפה ורצוצה. חיפשתי משפחה נור

בלי
גרמניות, בלי תימניות, ובלי
על החוף. חיפשתי וחיפשתי. ובסוף
את אורה ואריה מרקמן. הם הגיעו
לפני שנה וחצי. היא בת 19 והוא

מלית. תיירות מצאתי
לאילת
בן .22
״גרנו ברמת־גן,״ מספרת אורה ,״אבל
ההורים שלנו ירדו לחיינו, והחלטנו לברוח.
כשהגענו לאילת קנינו דירה נהדרת ב־
4.000 לירות, ובעלי פתח צרכניה. היה נהדר.
״עכשיו הוא סגר אותה ואנחנו חיים מהחובות
של האנשים שקנו בהקפה. אנחנו
עושים כאן חיים משוגעים. ביום הולכים
לים ועושים סקי. ב־ 11 הולכים לקפה ארקיע
לפטפט על החברה. אחר כך הולכים לשחק
רמי, או שהולכים למלון אילת, יושבים
על הטרסה ותופסים שלווה.״ הבעל הצעיר
נענע בראשו, ואישר את דברי אשתו.
״היית כבר שם?״ הוא שאל אותי לפתע,
״בקפה ארקיע?״
״עדיין לא,״ הודיתי בצער• הוא הביט
בי ברחמנות, ולפני שהספקתי להגיד :״לא
תודה,״ כבר היינו בבית־הקפה.
כמה בחורות היו שרועות שם בעצלות
על הכסאות. ספל אספרסו מלא אפר סיגריות
נח על הרצפה, וארבעה גברים עישנו
סיגריות באיטיות, מבלי להוציא הגה. שולחן
עליז, בקצה הקפה, דן בחדשות היום.
ביטניק הודי צעיר, במכנסי ג׳ינס, שאל
אותי כמה ימים אשאר באילת. עניתי לו.
״חבל,״ הוא אמר ,״את רואה, אנחנו כאן
המון ביטניקים, ואין לנו כמעט ביטניקיות.
הבחורות שנמצאות איתנו הן בדרך כלל
צבריות שבאות לבלות את השבת באילת,
ונשארות יומיים שלושה. תלוי בכוח ה־שיכנוע
שלנו.״
״לפני יומיים,״ סיפר חברו ,״באו לכאן
שלושה צעירים ישראלים. הם קנו המון חומר,
ועשו מסיבה שנמשכה יומיים. הביאו
אוכל ומשקה, והיתד, שמחה גדולה.״
הביטניקית שהיתה בחברתם השתרעה על
הריצפה בפתח הקפה. היא תפסה שלווה.
יש לה סיבות טובות להיות שלווה כל
כך, כל המתחרות שלה ברחו צפונה אחרי
המסיבה האחרונה, ועכשיו היא יכולה לטרוף
את הביטניקים שלה — בשלווה —
לבד. עזבתי אותם והלכתי לחפש את ראש־העיר.
מצאתי
אותו בעירייה. הוא הציג את
עצמו: יוסף לוי. אני הצגתי את עצמי,
ושאלתי אותו למה בורחות הנשים האיל־תיות
מבעליהן.
״נכון שבורחים,״ הוא הודה ,״אבל בדרך
כלל בורחים רק הרווקים. הנשואים חיים
חיי משפחה צנועים• רק הרווקים עושים
כאן חיים. אני חושב שפשוט נתקלת כאן
בבית הלא נכון.״
שאלתי אותו מדוע מעשנים באילת כל
כך הרבה חשיש, והוא ענה :״מעשנים כאן
חשיש כמו בכל עיר נמל אחרת. אי אפשר
להימנע מזה. אני יודע מדו״חות המשטרה
שהתופעה הזאת קיימת. עוזרים לה שני
דברים: הנמל, וזה שאנחנו נמצאים על הגבול*
.זילת זה לא קיבוץ. יש בה כל מיני
טיפוסים.
״לדעתי, למרות הגורמים המסייעים, אחוז
המעשנים כאן אינו גדול יותר מאחוז המעשנים
בערים אחרות בארץ. תשאלי את
המשטרה.״

ונם סטריפ-טיזאית

אחר שראיתי את הביטניקים על הרצפות
ועל החוף, לאחר שדיברתי עם
ראש העיר במשרדו, ולאחר שביקרתי בשיכונים
האפורים והחשופים של העיר, נשאר
לי רק לברר איפה חיי הבידור של העיר,
והיכן מוקדי המשיכה לתיירים.
חכיתי לערב ואז מצאתי אותם. הם נמצאים
במועדון חצות וחצי. יפה ירקוני מנהלת
אותם בקולה העמוק. באידיש, בספרדית,
באיטלקית ובעברית.
כל חיי הבידור של העיר מתרכזים באותו
מועדון. האולם מלא עד אפם מקום, והאנשים
מוחאים כפיים בשמחה, ומתמוגגים
מהאידיש העסיסית של יפה.
מועדון סוף העולם סגור בדרך כלל
כמעט תמיד. יש בעיר עוד מועדונים, החבית
והבקבוק וצלסיוס ו .5אלה הם מועדונים
המשמשים בעיקר את המלחים. יש בהם
הרבה נערות רזות ושמנות, המטפלות בימאים
במסירות.
יש שם, באילת, אפילו סטריפטיזאית אחת.
היא מופיעה באי־ראמווג. היא ישראלית,
שמנה מאוד, וכשהיא מתפשטת מכסים קיפולי
השומן שלה את העירום, ומסתירים
את כל מה שהיא מנסה להראות.
זה כל מה שיש באילת, די הרבה בשביל
עיר כל כך קטנה. לא?

המשטרה -
הסטודנטית
**י, בעצם, מעורב בפרשת הטרמפיסטית
הסטודנטית? בתיק שהוגש לשופט השלום
עזריאל גרשוני הופיעו רק שתי דמויות:
היא והוא. הסטודנטית ציפורה קוסטקובסקי
והמפקח פיליפ תורן. אבל למיקרא העתוניס,
מתקבל הרושם כי הכובע בוער על ראשה
של משטרת ישראל כולה. שהמעורבים בפרשה
הם הסטודנטית מצד אחד, וכל משטרת
ישראל מן הצד השני.
לכן לא השתתקה עדיין הפרשה. שלושה
שבועות אחרי שהשופט סירב להוציא פקד
דת־מעצר נגד הסטודנטית, היא ממשיכה

עדיין להופיע, מעל דפי העתונים. אחראית
לכך, יותר מכל גורם אחר, משטרת ישראל.
במשך שלושה שבועות אלה לא עבר
כמעט יום, מבלי שתתפרסם השמצה כלשהי
על קוסטקובסקי. לא קשה לגלות את מקור
ההשמצה: בתחילה היתר, זו משטרת רמת־גן,
שם עובד תורן; לאחר מכן בא החומר
המשמיץ מלישכת דובר המטה הארצי, סגן
ניצב יעקב נש.

סחיטות על הכביש
^ ם אמנם תוגש תביעה משפטית נגד
ל צי פורה קוסטקובטקי, ברוח האשמותיו
של הקצין תורן, תהיה זו תביעה על שידול
לזנות. בכל מיקרה, זוהי אשמה אשר קשה
מאד להוכיחה לשביעות רצונו של השופט.
במיקרה המסויים הזה, יהיה הדבר קשה
שבעתיים. שכן קיימת כאן גירכתה הנגדית
של האשה: לא היא שידלה את הקצין, אלא
הוא אשר שידל אותה והציע לה כסף.
אך במקום להכות לקרב המשפטי הקשה,
החליטה המשטרה להרשיע את הסטודנטית
עוד לפני שהוגש כתב־אישום, ולפני שהפרקליטות
הספיקה לעיין ולהחליט אם בכלל
יש חומר־ראייה להגשת מישכט. יומיים
אחרי שיחרורה בערבות של הסטודנטית.
הצהיר דובר המשטרה בכי 1הרצינות, כי
המיקרה אינו חורג מהשיגרה של מלחמה
בזנות. מהתיאור שנמסר לעתונאים הצטיירה
תמונה של זונוסעת שחצנית, שנפלה במיק־רה
בפח והחליטה להיחלץ ממנו בעזרת
תכסיס מחוכם.
״אנחנו מכירים היטב את השיטות האלה,״
הסבירו קצינים מנפת רמת־גן .״בזמן האחרון
היו הרבה מיקרים שפרוצות נטפלו
לאנשים הגונים, סחטו מהם כספים תוך כד־איום
שאם לא ישלמו — הן יתלוננו במשטרה
או יביימו מעשה־אונס.״ פרשת הסטודנטית
והמפקח היא, לדברי המשטרה, מיקרה
אופייני של סחיטה על הכביש.
הצהרות ראשונות אלה קבעו את הקו

בו הלכה המשטרה מאז. מפקדו הישיר של
תורן, סגן־ניצב יצחק זיו־אל, שלקח על
עצמו את החקירה הראשונה בפרשה, ושתפקידו
היה להגיע למסקנות איבייקטיביות,
מיהר להכריז כי הוא מאמין לפיקודו. כלי־מר:
מבלי לבדוק ולחקור, כבר נקט עמדה.

מי היה דצכזור?
ך• שבוע הראשון לאחר המיקרה סערו
^ הרוחות במערכות שני הצהרונים. הכתבים
המכסים את בתי־המשפט כתבו ב־

רוח אוהדת לסטודנטית היפה, ואילו כתבי
המשטרה, החיים מפיהם של דוברי המשטרה,
מסרו את גירסתה של משטרת רמת־גן,
הירבו בפירסום השמצות ורמזים על עברה
של קוסטקובסקי.
באחד הצהרונים התערב הכתב הפלילי
בעבודתו של חברו, המסקר את בתי־המשפט.
הוא דרש להוציא מן הכתבה, שהיתר, כבר
בדפוס, את כל הקטעים המתארים את ד,ת־מרמרותד,
של הסטודנטית ואת תשובותיה
להשמצות המשטרה. למחרת שמו לב קוראי
הצד,רון כי בגוף הכתבה האוהדת לציפורה
קוסטקובסקי הופיעו כמה כתמים לבנים.
רק דובר המשטרה יודע מי היה הצנזור.
ככל שהמשטרה ניסתה להשחיר את פניה
של הסטודנטית, כן גבר החשש כי היא
עושה זאת מפני שאינה בטוחה ביכולתה
להוכיח את האשמותיה בבית־המשפט. ההשמצות
באו, איפוא, כדי לקומם את דעתי,קר,ל
ואולי — בדרך עקיפין ופסולה —
להשפיע איכשהו גם על השופט שיישב בדין.
הקו הכללי: לתאר את קוסטקובסקי כאשד,
בעלת התנהגות מינית מופקרת. על כן דובר
על מאהבים, על כספים, על הרפתקות. לו
גם היו סיפורים אלה נכונים, הרי אין בהם
משום עבירה על החוק. אך אילו גם היה
באחד ממעשים אלי, משום עבירה על החוק,
הרי אין לו כל שייכות לשאלה מי
שידל את מי במכוניתו של תורן. זהו
חומר בלתי־רלבנטי למשפט, ויש להניח
ששום שופט לא ירשה להשמיעו באולם.
לכן מיהרה המשטרה להפיצו מחוץ לכתלי
ביודהמשפט. כאילו ביקשה לומר ״אם העזה
האשד, הזאת להשמיץ קצין־משטרה, נראה
לה מה אנו יכולים לעשות לה!״
קטע לדוגמה, במסע ההשמצות, כפי שפורסם
באחד ד,צד,תנים:
כפי שנודע, החרימה חנזשטרה אצל ציפורה
קוסמקובסקי פינקס ננס כתובות של
ידידיה. נראה, שידידיס אלה נחקרים על־יידי

סינורה האישי שר
הסטודנטית ציכווה
קוססקונסק׳ ,סובו
לרחל ה מו חלת

הוא אמר לי :״אני רואה שאת בחורה
אינטליגנטית ויפה, מה דעתך לעבוד אצלי?
את תרוויחי אצלי כל כך הרבה כסף,
עד שתשכחי מה זה דוגמנות. הדוגמנות זה
לא מקצוע לבחורה אינטליגנטית כמוך.״

״אנס שכזה!״
סכמתיל כו א למשרד שלו. מעולם לא
( | חייתי איתו. הוא פשוט הציע לי עבודה.
אבל כל פעם הוא דחה אותי בלך ושוב.
לבסוף, לאחר שאיימתי עליו שאני לא
אבוא יותר, הוא הסביר לי ששני עורכי־הדין
שעובדים במשרדו מפריעים לו. הוא
הציע לי לבוא אליו הביתה, שם הוא יסביר
לי את העבודה שלי.
תמיד ידעתי שאם בחורה לא רוצה, אז
אי אפשר לעשות לה כלום.
יש לו דירה רגילה ברמת־גן. איך שאני
נכנסת הוא מתנפל עלי. מה זד, מתנפל! התחלתי
לצעוק נורא. כל השכנים יצאו, ומאותו
יום בל הרחוב שלו צוחק עליו. אנס
כזה! מביא בחורה הביתה, ואיזה התנהגות
של חזיר. הוא אפילו לא הצליח להפשיט
אותי.
עוד קודם סיפרתי לו שאני נשואה. חזרנו
למשרדו והוא התחיל לטעון שהוא מאוהב
בי. הוא רצה להלוות לי כסף. רצה
לעשות עלי רושם שהוא נדיב גדול. הוא
הציע לי חמישה־עשר אלף לירות.
לקחתי, וחתמתי על התחייבות שארכוש
דירה, ארשום אותה על שמו, ואחזיר לו
חמש־מאות לירות כל חודש, מהכסף שאר־

ני כ ת .28 נולדתי בטרנסילבניה. היי*׳׳*
תי הבת הכי קטנה בבית. אחותי הגדולה
היתר, מבוגרת ממני ב־ 18 שנים.
השניה היתד, גדולה ממני ב־ 13 שנה. אבי
היה קבלן בניין. הבית שלנו היה בית זעיר-
בורגני רגיל. בגיל צעיר עברתי עם משפחתי
לארצות־הברית.
האדם הראשון שאמר לי שאני יפה היד,
העוזרת שלנו. היה לי שיער ארוך ובהיר,
והגברים תמיד רדפו אחרי. כבר מגיל
צעיר הם טענו שאני יפה מאוד. עד לגיל
14 היו לי רק חברות. אחרי זה החבך ות
שלי לא רצו להתחבר איתי יותר. הן פחדי
על החברים שלהן, למרות שהייתי תמימה
מאוד.
גיל ארבע־עשרר. וחצי היה גיל גורלי
עבורי. אז חדלתי להסתדר עם נשים. האשה
היחידה שאיתה דיברתי היתד, אחותי. היא
הפכה לאשת־סודי.

כ ל הגברים

המשבר שלי החל כשיצאנו למחנה־עבו־דה
של השומר הצעיר, ליד ניו־יורק. היינו
צריכים לקבל שם יסמל של צופים בינוניים.
פתאום, מבלי שהבנתי מה קרה, הציעו לי
חמישה בחורים חברות, חמישה בבת אחת.
לא רציתי חבר. הייתי ילדה קטנה וסירבתי.
אבל מאותו יום החלו הבנות מתרחקות
ממני כמו מספחת. הנקמה שלהן
היתר, שאני לא קיבלתי סמל. כולם קיבלי
ואני לא. הנערות טענו שעד שלא אבחר
לי חבר לא אקבל סמל. נפגעתי נורא.
החבר הראשון שהיה לי הוא כיום מדען
בבור אטומי בארצות־הברית. הוא היה אז
בן .16 הלכנו לטייל, ואכלנו פופ־קורן.
אחריו היה לי שקט. אומרים שאני טיפוס
שקט.
גמרתי את התיכון, שבו הייתי תלמידה
טובה. החברות שלי באותו זמן היו רק
אלה שרצו שאעזור להן. האחרות התרחקו
ממני מתוך פחד. גמרתי את התיכון בגיל
צעיר מאוד. עשיתי שתי שנות לימוד תוך
שנה אחת.

״הייתי עדיין כתולה״
ארץ עליתי בגיל .16 הגעתי לקיבוץ
/רוחמה. עדיין לא התעניינתי בבחורים.
ההורים שלי היו שמרניים. הם חינכו אותי
על טהרת המסורת והמוסר. שלוש שנים
הייתי בקיבוץ. עבדתי בגן־הירק ובתפוחי־אדמה.
הייתי גם מרכזת התרבות של הקיבוץ.
בגיל
18 הכרתי את בעלי, את יואב.
הייתי עדיין בתולה. עד גיל 18 אפילו לא
התנשקתי עם גבר. זו היתר, אהבה ממבט
ראשון. הוא נורא מצא חן בעיני. אני חושבת
שהוא גבר נאה גם היום, למרות
שהוא כבר לא מה שהיה.

המשטרה בקשר
לבין הסטודנטית.

לטיב

היחסים

שביניהם

סוג זה של חקירה גובל בהפקרות. כי
השאלה שתוכרע במשפט — אם אמנם ייערך
— לא תהיה ״מה טיב היחסים בין ציפורה
קוסטקובסקי לבין ידידיה?״ אלא :״האם
היא שידלה את פיליפ תורן לזנות?״

השיטה של גש
* 4ישה זו של המשטרה פסולה מבחינה
^ משפטית ומסוכנת מבחינה ציבורית.

התחתנו בקיבוץ. קיבלנו חופשה של חצי
יום כדי ללכת לבאר־שבע להתחתן. אחרי־הצהרים
כבר עבדנו. היתר, לי תורנות במטבח.
כשעזבנו
את הקיבוץ, הלך יואב לעבוד
בטכניון, ואני הלכתי לסמינר למורות. הסתובבתי
אז בלבוש צנוע ופשוט מאוד. אבל
יום אחד קרא לי מנהל הגימנסיה, ואמר
לי שאני בולטת מדי, ומפריעה לבחורים
ללמוד. התחלתי ללכת בסמרטוטים. פחדתי
שיכשילו אותי בלימודים.

״בעלי הרביץ לי״

לי שום גבר אחר חוץ ממנו. נפרדנו בגלל
שאני רציתי לבלות. אני אוהבת לרקוד, לשמוע
קונצרטים, לבלות כמו כל אשה.
לא הגשנו בקשת גט ברבנות. עברתי
לתל־אביב, והחלטתי להיות דוגמנית וללמוד
באוניברסיטה. הבחור הראשון שהיה
לי בתל־אביב היד קבלן
אלמן עם שני ילדים. גבר בן ,54 ועשיר
מאוד. היתר, לו מכונית. היינו מבלים, והוא
היה הגבר הראשו שלקח אותי למועדון־
לילה. זה היד, המועדון במלון שרתון.
דווקא מצא חן בעיני. עברתי לגור אצלו.
הבת שלו גרד, בחיפה והבן נשוי. היתד, לו
דירת־פאר. הוא קנה לי שמלות, ושני שעונים.
שעון אחד מזהב. פשוט לא היה לי
שעון. אילו הייתי חושבת שאלה הם חיים,
הייתי נשארת איתו. הוא הציע לי נשואין,
פחות או יותר. נפרדנו כשאמרתי לו שאינני
נפרדת מבעלי. הוא טען שהוא לא אוהב
דברים מיסתוריים. הוא לא רצה חברה אלא
אשר.,

^ י־אפשר להגיד שאני מתלבשת בצורה
בולטת. במסיבת העיתונאים אמרו שהייתי
לבושה בחליפה סקסית. אולי הם לא יודעים,
אבל הייתי לבושה בחליפת אתא פשוטה.
אומרים שיש לי גוף יפה, ורגליים
יפות. אני אוהבת להבליט את הגוף שלי,
לפי מצבי־רוחי. בקיץ אני הולכת במכנסיים
קצרים.
בזמן לימודי בסמינר התחילו הגברים
לחזר אחרי. אבל הם לא הגיעו רחוק, כי
הייתי צנועה. כשגמרתי את הסמינר הייתי
שם־דבר. היו לי חמישה טוב־מאודים. הייתי
פשוט תלמידה טובה.
אני לא מפחדת מגברים. לא היו לי נסיו־נות
גרועים עם בני־אדם. עד עכשיו היה
לי אמון בהם. בעלי, עוד מתחילת הנשו־אין,
היה מאד קנאי לי. הוא היה מסוגל
להרביץ לי מכות אם הייתי מראה תשומת־לב
גדולה מדי לגבר.
את סטירות הלחי קיבלתי בדרך כלל בבית.
תמיד הוא היה הגבר אצלנו. אני אהבתי
אותו. אני בכלל אוהבת גברים רגישים
ורציניים. היופי אצלי אינו העיקר.
נפרדתי ממנו לפני שמונה חודשים, לא
בגלל גבר. עד יום הפרידה שלנו לא היה

יש לי ידידים בנתניה. יום אחד החלטתי
לנסוע לשם. זה היה לפני כחודש וחצי.
לא היה לי אוטובוס. נסעתי בטרמפ. יש
לי הרגל מגונה לנסוע בטרמפים. אפשר
לחשוב שמישהו יכול לעשות לי משהו
בשעת הנהיגה.
במשך הנסיעה נודע לי שהנהג הוא בעסקי
פיצויים. אני לא יודעת עליו הרבה,
רק שהוא בן ,32 גרוש, ואיזה פרצוף!
תוך כדי שיחה סיפרתי לו שאני סטודנטית
ודוגמנית.

כי המשטרה איגד, רשאית לנהל מלחמות
פרטיות נגד אזרח. יכול להיות לה רק
חשבון אחד: שמירת החוק, באמצעות בית־המשפט.
כאשר היא מנצלת את מכשירי־הפירסום
העצומים העומדים לרשותה, ומלבישה
את השמצותיה האישיות במדים ממלכתיים,
היא פוגעת באשיות המשפט ובזכו־יות־האזרח.
האחריות
לכך רובצת על שכמו של נש.
קצין זה, שדמותו הובהרה בימי שלטון
הצמרת המושחתת של יחזקאל סהר ועמום
בן־גוריון במשטרת ישראל, חזר למישרתו

אחרי שליחות באמריקה. הוא פיתח את
שיטת ההשמצה הישירה, והרשעת האזרח
לפני שבית־המשפט ניגש לטפל בו.
כאשר ביקשו עתונאים לדעת ממנו רשמית,
למשל, מה תוצאות בדיקתה של קוסט־קובסקי
במכונת האמת, הוא סירב לענות. כי
אינפורמציה מסוג זה יש למסור רק בבית־המשפט.
אולם כבר למחרת מיהר להדליף
באוזני עתונאים, כי הבדיקה גילתה שציפורה
קוסטקובסקי שיקרה. ההדלפה פורסמה בשם
״מקור מהימן ביותר.״
סוג זה של מלחמה יכול להצליח, אולי,

״איזה כרצון?!״
^ חריו לא היה לי, לצערי הרב, אף אחד,
> 1רק אליהו דוידוביץ. את שמו המלא לא
ידעתי עד לפירסומים האחרונים, עד כדי
כך היתד, הידידות שלנו הדוקה.

ך ־ ך ן 1ו
וויח אצלו, ובמידה שלא אעמוד בהתחייבויות,
הוא יחזיר לי את הכסף שנתתי כבר,
והדירה תישאר שלו.
הבאתי את הצ׳ק לבעלי, שבינתיים חזרתי
אליו. ביקשתי אותו לבדוק אם הוא בסדר.
בעלי בדק והתברר שזהו צ׳ק בלי כיסוי.
כשבאתי אליו, הוא אמר שהוא יסדר כיסוי
לצ׳ק רק אם אסכים לחיות איתו.
התנהגתי אליו בחוסר טאקט. התנפלתי
עליו ואמרתי לו שהוא לא הטיפוס שלי.
אני מוכנה לעבוד כמיטב יכולתי, אבל לא
לשלם בגופי תמורת הכסף שנותנים לי.

״אולי הרעש יעזור!״
ך* ושהלספר, אבל חוץ מבעלי היה לי
^ רק גבר אחד. אני אוהבת את בעלי. אני
לא מרגישה שאני צריכה עכשיו לפצות
אותו על הסבל שסבל. אותי צריך לפצות.
כל מכרי קיבלו עכשיו הלם. הם לא
מאמינים למה שקרה לי. מאז ד,מיקרה לא
נסעתי בטרמפ, ואני חושבת שגם לא אסע
יותר, לפחות לא בזמן הקרוב.
מה שמצחיק זה שלאחר המיקרה התגוררנו
שנינו, גם הקצין וגם אני, באותו
שיכון, בשיכון בבלי. אני ביקרתי את אחותי,
והוא גר שם.
אני חושבת שלאחר שהרוחות תרגענה, אני
אהפוך לשחקנית־סרטים. תמיד רציתי להיות
שחקנית. מה שחסר לי זה במאי טוב. אין
שחקנית בלי במאי טוב.
אולי כל הרעש הזה יעזור לי לבסוף.
כבר הציעו לי תפקיד בסרט. אולי יקרה
לי מה שקרה לזהרירה חריפאי. לאחר שהיא
הצילה ילד שטבע בירקון, התחילו
לדבר עליה, והיא הפכה שחקנית מפורסמת.
מובן שאין שום דמיון בין שני המקרים,
אבל התוצאות יכולות להיות שוות.

להשחיר את פניה של ציפורה קוסטקובסקי,
או של אזרח זה או אחר. אולם בסופו של
דבר, הוא גם עוזר להשחיר את פני המשטרה•
כי אחרי גל ההשמצות הראשון, נשאלת
תמיד השאלה: מי שם את דובר המשטרה
כשופט? מי נתן לו רשות להשמיץ
אזרחים חסרי־ישע?
אותו יעקב נש כבר פגע קשות בדמותה
הציבורית של המשטרה. אם לא יושם קץ
לקאריירה שלו כדובר, ולתעלוליו בתפקיד
זה, הוא יגרור שוב את משטרת ישראל
לתוך בוץ אשר קשה מאוד להינקות ממנו.

םקצ 1ע 1 2 1 1 7 0 0
מסטרתנטהה

1011־ 0ססבדוו
כל אל ה מ קנ ה לך תעודת הסמכה של

המכללה הפוליטכנית
מיסודם של מצאי הסגל האקדמי
של הטכניון, מכון טכנולוגי לישראל
־המוסד היחיד במדינה בפיקוח ציבורי וממלכתי |

בחודש ינואר ייפתחו הקורסים ה ב אי ם:
(יום וערב)
ס ר טו ט בניין ואדריכלי
(יום וערב)
אדריכלו ת פנים
(ערב)
קירור ומיזוג אוויר
(ערב)
גרפיקה שימושית
(ערב)
רישום * פיסול. צבע
(ערב)
תיכנון ועיצוב של תערוכו ת
(ערב)
עבודות בקר מי ק ה
בניי ת מו דלי ם של בניינים ו ר הי טי ם (ערב)
(ערב)
צילום ופי תו ח (מעבדה)

פיר סו ם וי ח סי ציבור >מתקדם)
גרפיקה טכני ת

(ערב)
(ערב)

הנובלה הו!ו *יוו 3ני*1
^ משודי אש> :

עוד מימי קדם הוכיח הדלק (פטרול) את פעולתו היעילה בטפול),
בשער הראש. הדלק נותן לשרשי השער את האלמנטים הדרושים ו
לו. וזהו התנאי החשוב ביותר לשמירה על אורך חיי השער כבימי*
נעורים. המדען הצרפתי האן ( א ^ ת ) לקח כיסוד את תכונות^,
הדלק, הוסיף אלמנטים פעילים והמציא נוסחה אידיאלית למפולש
בשער ובעור הראש על בסים מדעי, וללא תעמולה רעשנית כבשה;);
מקום נכבד בכל רחבי תבל תחת שמו של ממציא פטרול האן£
£ 0 £ £י 1אנו ממליצים על ״פטרול־האך כתכשיר:־,־
האידיאלי לשמירת רעננותו, עושרו ויופיו של השער ומונע את),

נשירתו.
המזכירה המצליחה
תו ך 40שעות

תוכלי גם את להיות כתבנית מצליחה
הודות לשיטת לימוד אינדיבידואלית עם
אחריות מלאה

עברית — אנגלי ת — קורספונדציה
״ הפקיד ״ חיפה
טל׳ .6 24 9 4
רה׳ הרצל 37

״אולפן גרו ,)0 0 0 בית־הספר המיוחד ל
קצינות,״;
בהנהלת
חיים בו״קבזא
פותח ה חו ד ש את הקורסים הבאים בתל־אביב :
.1ב־ 12.12 קורם ערבי של צ שבועות ( x 3בשבוע שעתיים)
.2ב־ 19.12 קורם בוקר בשבוע חנוכה (כל יום 3שעורים)
בהנחה מיוחדת לתלמידים, סטודנטים ומורים.
ההצלחה מובטחת ! משום ההתענינות הרבה הירשמו בהקדם :
ת״א נ גורמן ( 5טל .)236209 .חיפה: בי״ס ״במעלה״ (בקרוב קורם ערב).

ספורט כדורגל
מ פ סי די ם, מ ס סי די ס
״הכדורסל הבי גרוע, מעניין יותר מד.־
מישחק הזה,״ אמר מאמן הכדורסל התל־אביבי
יהושוע רודן, לפני שעזב את ה־איצטדיון
הרמת־גני, עשר דקות לפני תום
מישחק־הכדורגל בין קבוצות ספארטק מוסקבה
והנבחרת הישראלית.
פסק־דינו של מאמן־הכדורסל לא היה
מוגזם. ספארטק ניצחה את הנבחרת הישראלית
בשיעור .0:2הצופים המעטים־יחסית
(עשרים אלף) ,שהטריחו את עצמם לאיצ־טדיון
הענק, חזו באחד המישחקים המשעממים
ביותר שנראו אי־פעם על מיגרש
הדשא הירוק.
צעירים ואפורים. בתום תשעים הדקות
היה הקהל מדוכא. הנבחרת הישראלית,
שנראתה צעירה ונמרצת בתחילת המישחק,
לא הצליחה לנצח קבוצה רוסית אפורה,
למרות שגילתה עליונות ברוב שלבי ה־מישחק.
ההתחלה
היתה זוהרת ומבטיחה לישראלים.
אחרי שתי דקות מצא את עצמו
מרדכי שפיגלר במרחק מטר מהשער הרוסי,
אלא שהכדור התגלגל בצד הלא־נכון
של הקורה. לא עברו אלא חמש דקות
ומשה רומנו פרץ, יחידי בין שניים, מול
השוער הרוסי ושוב ברח הכדור החוצה.
המגן הרוסי דיקרוב עוד הציל כדור מקו
השער, וההזדמנויות של הישראלים נגמרו.
״מה היה קורה אילו היינו מצליחים
לנצל הזדמנות אחת כזאת לפחות?״ קונן
כדורגלן ישראלי בתום המישחק. ההזדמנויות
לא נוצלו.
לספארטק, לעומת זאת, הספיקו שתי הזדמנויות
ושתי שגיאות של ההגנה הישראלית.
בדקה ר,־ 16 שגד, הבלם הישראלי
דויד פרימו, הניח את הרץ המוסקבאי
אמברמוציאן 20 מטר מהשער, במצב של
בעיטה. הרוסי בעט ו־ 0:1לרוסים.
הייאוש האמיתי התחיל אצל הצופים
רק כעבור שבע־עשרה דקות. הקיצוני אשט־רוב
פרץ מימין, העביר למרכז. יצחק
ויסוקר נשאר תקוע בשער ופונידילניק בעט
בווליי לרשת.0:2 .
במחצית השניה עוד ניסו הישראלים את
כל התרגילים הידועים. דני אלקיים, ישעיהו
שודאגר, יהודה שהרבני וויקטור סרוסי התחלפו
בעמיתיהם. הנבחרת הישראלית תקפה
אמנם רוב הזמן, אבל בחוסר כשרון מינימאלי.

יהיה?״ נאנח צופה מאוכזב בסיום.
השאלה נשארה ללא תשובה.
ספארטק ניצחה. הנבחרת־לא־נבחרת של
ישראל הפסידה שוב.

הכדורגלן שבא מן הכפור
בברית־המוע־צ ת יש שני מיליון ושש־מאות
אלף כדורגלנים. קבוצת הכדורגל
!ספארטק מוסקבה מחזיקה בגביע הכדורגל
של ברית־המועצות. גנאדי לוגופיט הוא הקפטן
של ספארטק.
ברור לכן, שאם ספארטק מבקרת בישראל,
חובה על כל ספורטאי המכבד את
עצמו לראות איך מצליח גבר בן 23 להצליח
כל כך.
התפקיד של קפטן בספארטק היה מאז
ומתמיד שמור לכדורגלן גאון. כך, למשל,
מילא אותו עד לשנה האחרונה איגור נאטו,
שעמד במשך עשר שנים שלמות בראש הנבחרת
הלאומית של ברית־ד,מועצות והפך
לאגדה עולמית.
זה לא קל להיכנס לנעלים של נאטו הגדול,
אבל לוגופיט עושה זאת.
עשרים מבחירי השחקנים של ספאוטק
בחרו בו לקפטן בבחירות חשאיות. יש
אומנם שניים שלושה שחקנים ותיקים ממנו,
אבל הרוב בגילו, ואפילו ברוסיה מתחילים
הצעירים להתמרד.
לוגופיט לובש בדרך כלל את החולצה
מספר שש בקבוצתו. את החולצה של ה־ניבחרת
הלאומית של רוסיה הוא הספיק
ללבוש כבר שבע פעמים. בזמן האחרון
הוא היד, פצוע, ולכן לא הופיע בשורות
הנבחרת. אבל ישנם כל הסיכויים שהכדור-
גלן השחרחר והביישן יופיע במישחקי הגביע
העולמי בלונדון. ואולי, מי יודע,
יהיה הוא בין אלד, שיזכו בגביע העולמי.
אך על זה חולם לוגופיט ברגעי חולשה.
כדורגלן אקדמי. איך הופך אדם
פשוט לכדורגלן מוכשר בארץ סוציאליס־טית?
אין הרבה בעיות. בגיל ארבע־עשרד,
הוא התחיל ללכת לבית־ספר לכדורגל: בית-
ספר רגיל, בו לומדים, מרבד חשבון וגיאו
גרפיה,
גם כדורגל. אחרי זה הוא למד במכון
המוסקבאי לספורט ולכושר גופני,
קיבל בו תואר אקדמי. מאז הוא אחד הכדורגלנים
הפופולאריים ביותר ברוסיה.
לוגופיט :״במוסקבה יש שבעה וחצי מיליון
אנשים. אני לא יכול להגיד שכולם
מכירים אותי. יש כנראה כאלה שלא, אבל
הרוב כן. אני לא יכול לעבור ברחוב מבלי
שאנשים יכירו אותי.
״בערי השדה המצב הרבה יותר טוב.
כולם מכירים אותי. כשאנחנו מגיעים לשם,
בולם מתנפלים עלינו, וכל אחד רוצה להגיד
משהו.״
כששואלים את לוגופיט אם הפופולריות
שלו עוזרת לו בקרב המין השני, הוא מסמיק
וצוחק. הוא התחתן רק לפני שלושה
וחצי חודשים. הוא קבע את מועד החתונה
שלו יום אחד לאחר מישחק הגמר על גביע
ברית־המועצות, בו שיחקה ספארטק, אלא
שהמישחק הראשון הסתיים בתוצאת תיקו.
המישחק המכריע נקבע למחרת. גם החתונה
נדחתה ביום אחד. בסוף ספארטק לקחה את
הגביע ולוגופיט נשא אשה.
ממה חי כדורגלן בארץ הסובייטים? לוגו־פיט
הוא מדריך לכדורגל ולהוקי, ומקבל
פיצוי מקבוצתו עבור השעות בהן אינו
יכול לעסוק במיקצועו.
הוא מקבל 160 רובלים בחודש (כ־530
ל״י) .בישראל הוא מאוד מרוצה. במוסקבה
הוא קפא בעשרים מעלות מתחת לאפם,
וכאן הוא נוכח לדעת שלחום הנוראי הזה
קוראים חורף. באמת מוזר.

איך להיות חבר במפלגה? הוא
שמח שכולם מקבלים אותו כל כך יפה
בישראל. באלג׳יריה, למשל, הוא היה השנה,
והאירוח שם לא הגיע לקרסוליים של
האירוח הישראלי. בגלל האירוח העלוב של
האלג׳ירים ניצחה ספארטק רק בקושי . 1:2
גם בלבנון הוא היד, יום אחד. אבל שם
הם לא שיחקו בכלל. ישראל היא הארץ
הראשונה במרחב שאותה הוא מספיק להכיר
איכשהו.
ספארטק היתר, צריכה לנסוע לצ׳כיה,
ורק ברגע האחרון החליטו לנסוע לישראל.
הוא באמת שמח שהוא כאן. זד, שהוא
ביישן ומסוגר זה רק במיקרה, כי הוא
רגיל כבר לנסוע לחוצלארץ, והיד, כבר בהרבה
ארצות. כן, הוא חבר בקומסוסול,
אבל לא במיפלגה.
מי יודע, אולי אם הוא יתן את הגיל
המאה שלו, יקבלו אותו גם למיפלגה.

ס דו ח מכב•
מכבי תל־אביב לא מצליחה לנצח מאז
תחילת העונה שני מישחקים ברציפות. זה
באמת סקאנדאל. בשבוע האחרון היא אפילו
הפסידה שני מישחקים רצופים. זה איום.
יש תל־אביבים שלא יכולים לישון בלילה
בגלל זה.
מה יהיה? לאן תגיע מכבי תל־אביב, אם
היא תמשיך לנצח בשבוע אחד, ולהפסיד
בשבוע שלאחריו?
גול שטותי. המגן עמוס (״עמוסה״)
זלוטולוב הוא כמעט השחקן הוותיק ביותר
במכבי (״שאול מתניה יותר ותיק ממני״).
הוא אומר שהמצב לא נורא כל־כך .״ברגע
שהצעירים יתחילו להילחם, אנחנו נתחיל
לנצח,״ אומר עמוסה.
ביום שבת האחרון לא היה למכבי מזל
בכלל. שתי דקות לפני סיום המחצית הראשונה
הם נתנו גול. הכדור עבר את קו
השער, אבל השופט אברהם קליין לא ראה
את זה. אחרי זה מכבי קיבלו גול שטותי,
ואחרי זה עמוסה עשה פאול, ומוצי ליאון
בעט <לת בדור העונשין לרשת.
״איך אני יכול לדעת שאחרי הפאול יבוא
גול?״ שואל זלוטולוב (.)29
אוסף התירוצים. העונד, רדף המול
הרע אחרי המכבים. קודם כל אין להם
מיגרש, עליו יוכלו לשחק, ולכן הם צריכים
לשחק באיצטדיון בלונופילד בימי שישי,
מד, שמכריח אותם למאמץ קשה כשיש
מחזור מישחקים באמצע השבוע.
חוץ מזה התגיי&ו חלק גדול מן השחקנים
לצבא, והמאמן לא הצליח לרכז קאדר
קבוע לאימונים. היו אימונים בהם השתתפו
רק שישה או שבעה שחקנים, ולא היתד,
אפשרות לגבש את הקבוצה. הקבוצה גם
סבלה מרך שהרבה שחקנים נפצעו. מיגרש
האימונים של הקבוצה בקרית־שלום לא
מאפשר לארבע קבוצות של מכבי להתאמן
כמו שצריך, וגם השחקנים הצעירים לא
נלחמים מספיק. זהו. אלד, כל התירוצים
שאוהדי מכבי תל־אביב יכולים להשתמש
בהם, במיקרד, ושוב יקרה אם, ן והקבוצה
לא תנצח. י
העולם הזה 745ו

מלד המלכות

טיפ״טיפת מזל

החכרה של רפי שאול נבחרה למלכת
היופי של העולם. רפי לא מתרגש מזה. כל
החברות שלו הופכות מלכות יופי, יש לו
השפעה טובה עליהן. כל החברות שלו גם
מתחתנות עם בחורים עשירים ומוצלחים,
ז הי גם כן ההשפעה הטובה שלו.
רפי, אחיו טדי, והחבר שלהם הם שלושה
דיילים חמודים, ויש להם בתל־אביב דיסקוטק
חמוד וויסקי אה גוגו. רפי, שהוא
עכשיו בן ,26 היה אחד הגברים המבוקשים
בארץ כבר מגיל צעיר מאוד. כשהיה צעיר,
בהתחלת הקריירה שלו, יצא עם מירי
רז, שנבחרה במשך הזמן לסגנית מלכת
היופי והתחתנה במשך הזמן (לפני שנה)
עם בחור עשיר ומוצלח. אחר־כך הוא
התפתח ויצא עם דיאנה גוברניק,
שנבחרה במשך הזמן לסגנית מלכת היופי,
(לפני חמש שנים בדיוק, בזמן שהכירה
אותו) ומאוחר יותר התחתנה.
עכשיו, כשהוא בתל־אביב, הוא יוצא עם

זה סיפור המתרחש רק באגדות או בסרטים.
ואם הוא יכול היה להתרחש בישראל
מבלי שאיש ישמע אודותיו, זה רק מפני
שהרכילות שאפפה אותו הסתירה את התוכן
האנושי העמוק שבו. וזה העונש
שלכם: מרוב להיטות לסיפורי רכילות שיג־רתיים,
נעלם מעיניכם עד כה סיפור מרתק
ויוצא־דופן.
עד לפני מספר חדשים היה סטרואה
לופסקו אחד התעשיינים המצליחים והמכובדים
ביותר בישראל. הוא ייסד את
חברת התעופה הפנימית אויתור, את חברת
הגאז הגדולה סופרגאז ועוד חצי תריסר
מפעלים תעשייתיים. כשמת לפני שבועות
מספר בוינה בשיבה טובה, כשהוא בן ,70
השאיר אחריו התעשיין העשיר לא רק
רכוש של מיליונים אלא תעלומה שנגעה
ליחסיו עם צעירה יפה בת ,35 מהדמויות
הבולטות של הבור,ימה התל־אביבית.
במשך עשר השנים האחרונות היה סטרו־אה
לופסקו, מי שהיה תעשיין עשיר עוד
בארץ הולדתו רומניה, ידוע כפטרונה של
רוזי נתן. מלבד כמה עבודות מקריות לא
עבדה רוזי כל אותן שנים, ולמרות זאת
ניהלה אורח־חיים ברמת־מחיה גבוהה. היא
יכלה להרשות לעצמה לרכוש דירה חדשה
בתל־וזביב ולרהטה, לנסוע מדי פעם לטיולים
ארוכים בחו״ל, מבלי שתדע מחסור
בכסף. לא היה זה סוד, כי לופסקו הישיש
תומך בה וממלא את כל מחסורה.
רק מי שלא מתמצא בעובדות יכול היה
לחשוב מחשבות זדון על היחסים שנקשרו

לסלי חייל

רפי

בלונדית אחת, שתיבחר, פעם, למלכת יופי,
ואולי גם תתחתן במשך הזמן. כשהוא
בלונדון הוא יוצא עם בלונדית שנייה,
שנבחרה בשבוע שעבר למיס עולם.
הבלונדית השנייה היא לסלי חייל,
היא לא יהודיה אבל היא נשבעה לרפי
שיש לה סבתא יהודיה באיזה מקום .״היא
בחורה סימפטית, מקסימה כאדם, ונחמדה,״
מתאר אותה רפי ,״היא עובדת כדוגמנית,
אבל רק כדי לפרנס את אמה.״
אביה היה רב־חובל, גם אביו של רפי.
הם יצאו שנה וחצי. בפעם האחרונה שהוא
ראה א־תה היא הייתה עדיין סתם דוגמנית,
זה היה לפני חודשיים, אחר כך הוא קיבל
חופשה מאל־על, פתח את ויסקי אה גוגו
ולא ראה אותה. השבוע הפכה למים עולם.
״אני לא הייתי בוחר בה אפילו לסגנית
שנייה של ישראל,״ אומר רפי ,״יש לה
פנים יפות אמנם, אבל גוף קצת כבד. היא

טיפוס שמושך תשומת לב. כשהייתה לי
חופשה בפאריס היא הייתה באה אלי והיינו
מבלים.״
שאלתי אותו עם עכשיו, לאחר שהיא
כבר מלכה, הוא ימשיך לצאת איתה. הוא
ענה שכן .״אין שום סיבה שלא נמשיך.
אבל אני חושב שהחמצתי הזדמנות מיוחדת.
היא זכתה בעקבות התחרות ב־ 32 אלף
לירות שטרלינג. מה אפשר לעשות.״
בזמן התחרות היא הסתובבה בין הבחורות
הישראליות ושאלה אותן אם הן
מכירות את רפי. כשהן אמרו לה שכן היא
התפלאה :״אני רואה שהוא אחד שמוכר
שם.״ הוא מאוד גאה לספר את זה.
״אבל אני לא אהבתי אותה, רק סימפטתי
אותר״״ מספר רפי.
״בכלל, אני נגד תחרויות יופי ומלכות.״
ואת זאת אומר אדם שמבין בזה.

בין השניים במשך תקופה כל־כך ארוכה.
אולם גם יודעי דבר לא יכלו להעלות ב־

גת השד והחלוץ
שני השרים הדתיים, חיים משה
שפירא וד״ר יוסף בורג, מתחרים
ביניהם מזה שנים על מידת הפופולריות
בקרב הציבור הדתי. בורג יודע כי
שפירא חסר חוש־הומור, ולכן הוא מפעיל
נגדו בעיקר את נשק הבדיחה. בורג
ידוע בשנינותו, ובכל פעם שהוא מספר
בדיחה, צוחקים השזמעים פעמיים. פעם
כשהם שומעים את הבדיחה ופעם נש־שפירא
שואל :״מה פח הצחוק?״
אן מה שעשה שר הסעד בשבוע ה אחרון
אינו כלל בגדר של בדיחה.
מתברר כי לשר היקה, שנשא לפני 21
שנה צברית ירושלמית, בת שלא תהיה
לעולם מיקרה סוציאלי. השבוע, לאחר
ששר הפנים בישר לידידיו על אירוסיה
של נעמי עם מפיק הסרטים ארתור
כהן משוויץ, מיהר בורג לבשר על
אירוסיה של בתו צכיה עם יאיר
פשחור, תוך הדגשה שהחתן הוא
קיבוצניק, יליד קבוצת הפועל המזרחי,
עין הנציב בעמק בית־שאן. הרמז היה
ברור, כי בעוד שבתו של שפירא הרחיקה
לכת עד לעולם הסרטים, מוסיפה
בתו של בירג לשמור אמונים לאגף
הקיבוצי של המפד״ל.
מתאימות. האחת סילכיה אלכסנדר,
פקידת־קבלה במלון באילת וילידת שנחאי,
השנייה מרלן שומל.
״המשפחה שלי לא יודעת שאני עובדת
בזד״״ אומרת סילביה ,״אבל העבודה זה
לא בושה. אפילו עבודה כזאת. אני לא
מפחדת מהגברים שיבואו לדיסקוטק. אם
מישהו יצבוט לי אני אגיד סליחה, והוא
ירגיש את עצמו לא נוח. אבל אני מקווה
שהקהל לא יבוא לשם בשביל לצבוט.״
מרלן היא ילידת צרפת. מהדרום. מאיפה
בדיוק? מאלג׳יר. היא כבר בעלת נסיון.
היא עבדה בפאריס בדיסקוטק טדי קלב.
אבל שם היא רקדה עם הקליינטים וכאן
לא. אין דבר, אולי במשך הזמן היא גם
תרקוד איתם. היא רק בת עשרים, היא
מתכוזנת עוד להמשיך ולהתקדם בארץ.
לפי דעתה של סילביה הגברים בארץ הם
בסדר גמור, הם נותנים מ־ 2עד 5לירות
טיפ. בערב הראשון שלה היא כבר קיבלה
עשרים לירות. היא חושבת שהם נדיבים
מאוד, הגברים הישראלים.
בערב הראשון הן עוד לא היו שפנפנות.
הן היו סתם בחורות, כי עוד לא היו להן
אוזניים. סמי לא תפר להן. וגם לא היו
להן בגדי ים. הם התפוצצו בתחילת הערב.
בשבוע הבא ישיג להן סמי גם אוזניים
וגם תלבושת, והן תהיינה השפנפנות הכי
שפנפנות בארץ. בקשר לזנב עוד לא ידוע
מה יהיה גורלו. סמי צריך לברר אם לשפן
יש או אין דבר כזה.

מ בוא דצבוט*
בהתחלה הבטיח סמי לקהל דיסקוטק
מסוזך, עם תזמורת מיוחדת מלונדון, ושפג־פנות
מיוחדות מאילת. אחר־כך הוא נסע לאילת
לחפש את השפנפנות. הוא חיפש אותן
כין הביטניקיות של המקום. הן סירבו
בכלל לעבוד.
בלית ברירה הוא החליט להסתפק בסתם
בחורות. הוא הודיע בעיתון שהוא מחפש
בחורות יפות לתפקיד של שפנפנות, בדיס
קוטק
צנוע, שישא את השם פלייבוי. הבחורות
באו. אחת הייתה מתורכיה, אחת מפולין,
אחת מתימן, אחת צברית, ועוד אחת
צברית ועוד אחת צברית. אף אחת מהן
לא הייתה דומה לא לשפנפנה, ולא ליפה.
הוא ערך להן מיבחן שפנפנות. הוא בחן
אותן בעברית, באנגלית, הוא בחן את האופי
והיופי שלהן. בסוף, לאחר ששלח את
כל הנבחנות הביתה, מצא שתי בחורות

סילכיה
רוזי דעתם מה מקשר את רוזי לגבר, ועוד
בגיל כזה.
הסיפור נשמע קצת דמיוני, אולם הוא
אמיתי. היה זה לפני שנים רבות, בתחילת
דרכו של לופסקו בנתיבי התעשיה בארץ.
הוא חתם על עיסקה מסחרית שהכניסה לו
כסף רב. במיקרה היתד, רוזי נוכחת
באותו מעמד. מאז החלו עסקיו של לועסקו
לשגשג בצורה מפתיעה.
לופסקו נתפס לאמונה כי היתה זו נוכחותה
של רוזי שהביאה לו את המזל. מאז
לא עשה שום צעד ולא חתם על שום
הסכם מבלי שרוזי תהיה נוכחת. הוא האמין
כי העדרה יסיר ממנו את המזל. תמורת
המזל שבנוכחותה היה לופסקו. מוכן למלא
את כל מחסורה, תמך בה וסייע לה ביד
רחבה.
לפני כשנה, כאשר נפל למשכב באחת
מנסיעותיו בחו״ל, הזעיק אליו את רוזי.
גם עיסקה זו הסתיימה בכי טוב. מלאך
המוות סר ממנו. השנה, כאשר נפל שוב
למשכב, לא היתד, רוזי לידו. המזל נטשו
ומלאך המתת גבר עליו. הוא לא הוריש
לרוזי שום דבר.

נו ל ס
עוש*ם זאת בשבועיים האחרונים קרה דבר מוזר. אנשים
החלו להתחתן האחד עם השנייה. כל
גבר עם בת זוגו, כל בת־זוג עם בן זוגה.
וכולם ביחד, בבת אחת, באותו זמן, מבלי
להתבלבל בזוגות.
אחת המתחתנות היא דניאלה, סטודנ־טית
בת , 20 הלומדת רפואה בג׳נבה. האבא
של דניאלה הוא מאירהל די, מנהל סומר־פיין.
הבעל שלה הוא שמואל שטנק,
סטודנט ישראלי הלומד באנגליה. הס יתחתנו
ב־ 28 לחודש במלון הילטון בתל־אביב, בחתונה
מפוארת.
הס עוד לא יספיקו להגיע לחופה, ומרים
הבת של גו טלים, בעלת בית־החרושת גו־טקס,
תהייה כבר נשואה למנחם שיר,
מנהל עיתון אצבעוגי בזכות עצמו, ובזכות
אמו . ,העיתונאית הוותיקה של דבר, מרים
שיר, ובזכות אחיו, עורך העיתון, מיכאל
שיר. החתונה שלהם תיערך בבית הרופא
ביום השלישי הזה.
אבל כל אלה מפגרים, לעומת לינה
צורף, שכבר התחתנה בשבוע שעבר. עכ־שיו
היא נמצאת באילת, עם בעלה, שהכיר
אותה לראשונה בשעה שישב מתחת
למכונות של רופא השיניים. הוא ישב על
הכסא, פתח את הפה, הסתכל ימינה, הסתכל
שמאלה ופתאום את מי הוא רואה? את לינה
צורף, הבת של הרופא. הפה שלו נשאר
פתוח והוא כמעט בלע את המלקחיים של
הרופא.
עכשיו לינה צורף היא גברת פנו מספר
.2גברת פנו מספר ו, עליזה, יושבת
בבית־הסוהר באשמת רצח אשתו של המשורר
רפאל אליעז.

כבב אחד
בכלמק 1ם
בכלעת...

קולנוע

סרטים הימר ה ב לונ ד•
מאמסטרדאס עם סופן חשאי ל*
בנגקוק (מתמיד, תל־אביב; גרמניה-איטל־

יה) סוף־סוף גם הגרמנים גילו את הסוכן
החשאי. כל מה שיש לסוכן החשאי האמריקאי
והצרפתי יש גם לסוכן החשאי שלהם.
לכן אין אפשרות, בכלל, להבדיל בינו
לבינם.
עד סוף הסרט, ועד בכלל, לא יודעים
מיהו בעצם הסוכן החשאי שבו. הסרט
מתחיל כשבחור בלונדי אחד זורק בחור
בלונדי שני למים. אחר כך רואים בחור
בלונדי קורא עיתון. איזו בחורה בלונדית
מפילה מידיה מזוודות. בחור בלונדי (בלונדי
אחר) מרים לה אותן.
הסרט נמשך. איש שמן, שהיה יכול
להיות בלונדי לולא הקרחת שלו, מענה קבוצה
של ילידים. בחורה מטורפת קצת נכנסת
לבאר. בחור בלונדי (בלונדי אחר) מציל
אותה ממישהו. בחור בלונדי (אחר) נכנס
לבאר (באר אחר) ונפגש שם עם בחור
בלונדי (אחר).
לאט־לאט מ^תבר שבלונדי אחד הוא הנמר
הצהוב. ושכל הבלונדים האחרים לא
ברור מי הם.
אחר כך מתמלא הסרט בבחורות כהות,
לכל אחת מהן יש איזה תפקיד. שהרי אחרת
הן לא היו מסתובבות שם.
כולם מחפשים את ספק היהלומים הבלתי־חוקי,
המייצר יהלומים במקום נידח בג׳ונגל,
עם גדוד של ילידים עבדים. בדרך למקום
האוצר מתאהב כל בלונדי בבלונדית. יתכן
שבסוף מתגלה גם מי היו כל הטיפוסים
הללו, ומה הם רצו, אבל כבר עשר דקות
לפני הסוף נעמד הקהל של מתמיד על
רגליו ומסתיר את המסך.

סקסמ מו צ ע
מכונ ת גילוח ללא חו ט מופעל ת ע״י סולל ה

ברכבת, במשרד, בחניון, בצבא, ב מכוני ת ועוד
מנוע מי ק רו המב טי ח גילוח בזק
עיצוב נאה ונוח ל ה חז ק ה ביד
המחיר החל כ :

— 4 9 .ל״י בלכ די

להשיג בחנויות לצרכי חשמל

המפתה (גת, תל־אניב) הוא סרט זול,
יקר־תקציב, על בחורה סקסית זולה (אן
מרגרט) הנשואה למיליונר, ומקיימת יחסים
עם בחור סקסי אבל עני, בן גילה (מייקל
פרקס).
חוץ מהסיפור המרכזי, שיכול היה, לכשעצמו,
למלא ארבעה סרטים הוליבודים
זולים, יש בסרט סיפור על אם אלכוהוליסטית,
אחות קטנה, חברה יפה וטובה (גנט
מרגולין) ,אהבה גדולה בין החברה לבחור
הסקסי, והמון סצינות־מין לכל המשפחה.
מוצר הוליבודי טיפוסי ששום אדם ברמה
ממוצעת לא יכול לחזות בו, וליהנות ממנו,
ולמרות זאת הוא ממלא אולמות. מה
שמעיד על הרמה הממוצעת של הקהל הממוצע.

מיד
לי ד
הדוגמנית העירומה

החודש ;פתחים
קורסים חדשים

נקבנות

לקבוצות כוקר וערב
פרטים

כלה ! לפני שאת מ ח לי ט ה
באיזה שמלת חו פ ה לבחור,
כדאי שתכנסי ל סלון ) ,אמ-
בר״ .זה עתה הגיע מב חר
של שמלות חו פ ה חדי שות
גם לעונת החורף מ ה מודלים
החדי שים ביותר מבדים
מיו ח די ם.

״אמבר״
תל-אביב, בן־יהודח 59

והרשמה.4—7.30 ; 9—12 :

בידיעה שהופיעה בעתון זה לפני
שלושה ש בו עו ת ...חל שיבוש,
ובמקום הפיסקה ,״תנורי חימום
שלגביהם נדרש סימון תו, אושרו
ע״י ״מכון התקנים הישראלי״
וצוידו ב״תו ת קן צריך
להיות :״תנורי חימום מדגם
״אינפרא״ תוצרת י. פרידמן ירושלים
נמצאים בבדיקה אינדבי־דואלית
של ״מכון התקנים הישראלי״.

ס.ק.ו. בע״מ

(בן־יהודה, תל־

אביב) היא קתרין ספאק, העוברת מידיו של
צייר אחד למיטתו של צייר שני, משם
לזרועותיו של שחקן קולנוע, מהם לידיו
של מדריך־צלילה, וכן הלאה.
תוך כדי שפע ההרפתקות היא נשארת
נאמנה לצייר, איתו היא חיה (הורסט בוכ־הולץ)
.הוא מקנא, מנסה להתאבד, ובסוף
מוצא מיקלט בסינור של האמא שלו (בטי
דייודים).
אלברטו מורביה כתב הרבה דברים טובים
בחייו. יצרני הסרטים מצליחים, משום מה,
למצוא את הסיפורים הפחות־טובים שלו,
ולהוסיף עליהם כיד חוסר־הכשרון הטובה
עליהם.

מ שורר ב מי ט ה
קאסידי הצעיר

(אסתר תל־אביב) ל־

ג׳ון פורד נדמה, משום מה, שסרט על חייו
של משורר צריך להיכתב בחרוזים, שמשורר
צעיר אינו יכול להגיד לאמו סתם
ליל מנוחה, הוא מוכרח לדבר איתה, כל לילה,
על כוכבי השמיים, ותקוותיה של ארצו.
שהוא לא יכול לאמר לאהובתו :״אני אוהב
אותך,״ סתם כך, הוא מוכרח לצעוק לה
שירי אהבה באולם ריק של תיאטרון. ככד,
זה דרמאטי יותר.
פורד ניסה לתאר את חייו של שזן
אוקייסי הצעיר, חיים של מחזאי סוציאליסט,
עני, החי בתוך העם, וכותב למענו, למען
העם.
הוא תיאר אותו בביתו, עם אמו ומשפחתו,
בשיחות ארוכות מלאות דמעות וכאב
על החיים ועל העוני. הוא תיאר אותו

ג׳ולי בריפטי (בקאן)
גם במיטה, שיחות נוגות

במיטתה של זונה (ג׳ולי כריסטי הנר,ז.׳ת).
גם שם, בשיחות נוגות על עתיד העם
האירי. הוא תיאר אותו עם חבריו, כשהוא
שר על העם ועל האהבה, ועם אהובתו,
כשהוא מדבר איתר, על עתידה של האנושות.
הצופה
יכול להתנחם בכך שאין שום
דמיון בין רוד טיילור (שון אוקייסי של
הסרט) לבין שון אוקייסי האמיתי. אילו
היה ביניהם איזשהו דמיון, ולוא גם
מיקרי ביותר, לא היה אוקייסי כותב אפילו
שורה אחת ממה שכתב.

יומן החדשות
לפני שאלן דלץ

יתחיל בהסרטת הזו

של קאמי, הוא עוד יעשה, אחת־שתיים, איזה
מערבון אמריקאי בשם טקסאס מעבר לנחל.
אולי בינתיים יקרה לו משהו, וקאמי
יינצל • .בימים אלה יוצאת מרטין
קארול לספרד, כדי להסריט שם את היה־לנמיס
של העלמה אנטואנט. אפשר לקוזת
רק שהיא לא תהייה העלמה של הסרט. זה,
בכל זאת, קצת מאוחר בשבילה • .בזמן
ההסרטה של אניית האשליות גילתה סי מון
סיניורה את אמריקה .״בגיל ארבעים,״
היא אומרת ,״כל הנשים האמריקאיות רוצות
להיות נשואות לגברים אמיתיים, גברים לא-
טיניים הנסיכה מרגרט ממשיכה, כל׳
הזמן, לקשור קשרים עם כוכבים ושחקנים
מפוארים. הפגישה האחרונה שלה נערכה
עם פראנק סינטרה וכל החבורה שלו.
בסוף עוד מישהו ירחם עליה, ויתן לה איזה
תפקיד בסרט • .ג׳ינה לולוברי*
ג׳ידד! ממשיכה, עדיין, להעיר הערות נבונות
בענייני לבוש .״הזהרנה על החזיות
שלכן,״ היא יעצה השבוע לנשות העולם,
״הן צריכות להיות מין סל בלתי נראה, גם
כשאתן מתכופפות. מוטב שתראנד, את הגב
שלכן מאשר את החזה. אני מבטיחה לכן
שזה הרבה יותר סקסי לורן טרציף,
השחקן הנפלא שסירב להופיע לצידן של
בריג׳יט בררו וז׳׳ן מורו מנינוה מאריה,
מסיים עכשיו את הופעותיו במי מפחד
מווירג׳יניה חלף, ועומד להשתתף במחזה
אהבה מאת שיסגל. כל זה בתיאטרון• .

למרות שהיא נמצאת בארץ, ואפשר לראות
בדיוק איך היא נראית, מספרת דלידה
שבסרט האחרון שלה, משפחה נוסח איטליה,
שיחקה תפקיד של יפהפיה זוללת־גברים.
• תוכנית מעניינת: שם הסרט: המרגל.
הבמאי: קלוזו. השחקנים: מונטגומרי

קליף, הארדי קרוגר ומקסימיליאן
של. הצרה היחידה בתוכנית היא שהמפיק
הנא ראול לוי, מה שמבטיח שה־א לא
תצא לפועל.
העולם הזה 1745

במדינה
רימל
סו כן כ פו ל

״אמור לי מה יש מאחורי הגיבעה,
ואני אראה לך מה יש מאחורי הניבעה.״
(פיתגם ערבי)

לאחר התייעצות שניה, שוב החלים מי
שהחליט כי המחיר היה נמוך מדי. הסוכן
הכפול חזר לכלא כשבפיו הצעה
נוספת. הפעם ביקש מיסין שרות אחר.
הוא כבר לא רצה לדעת מה יש מאחורי
הגיבעה ההיא, כי אם מה יש
מאחורי הגיבעה הזאת, הגיבעה הקרובה,
זאת שעל מורדותיה שוכנים כמה כפרים
ערביים, שתושביהם אינם נושאים חן בעיני
חבריו של הפרקליט.
יסין לא הסכים להיות סרובוקאטור.
הוא פיטר את פרקליטו, הודיע• כי אינו

נאשם ימין
שית בין תאי הכלא. תמורת זאת, יזכה
יסין בדרור הניכסף.
האסיר הביטחוני הסכים.
התיאבון בא עם האוכל. אחרי
המשא־ומתן, החלים מי שהחלים כי המחיר
היה נמוך מדי. הסוכן הכפול פנה
שוב אל מרשו, הודיע לו כי שילטונות־הבסחון
מבקשים ממנו עוד שרות קטן:
שיסע לחוצלארץ, ללמוד באחת המכללות
על חשבון המדינה.
הצעיר המשכיל, בוגר בית־ספר תיכון
בנצרת, קפץ על המציאה. הוא היא מוכן
ללמוד אפילו על חזשבון אלה שהושיבו
אותו בבית־הטוהר. מובן מאליו שש״ב
תיאר
לעצמו מדוע היו אנשי
נדיבים כל־כך, אבל כמו כל משכיל בעת
ההיא, הוא נדם.
העולם הזה 475ו

ציור החשוד
למה מוכשר החבר?

מוכן לממן את הסוכנים הכפולים של
שרותי הביטחון. החודש שלח פרקליטו החדש
של האסיר הביטחוני, עורך־הדין
החיפאי חנא נקארא, מכתב אל ועדת־השיחרורים
של שרות בתי־הסוהר, הודיע
כי לא יהסס לגולל את כל הפרשה בפני
בית־הדין הגבוה לצדק.
כדי שהאיום יהיה אפקטיבי יותר, פתח
יסין עצמו בשביתת־רעב. אולי ירסן צעד
זה את התאבון של סוכני הש״ב.

דרכי חיים
גגות?

למה הש״ב אדיב?

בהתחלה הוא קרא לה מותק .״הלו
מותק! מה את עושה הערב, מותקי בואי
לגן־העצמאות, מותק!״
אחר־כך הוא נעשה נועז יותר. מ״בואי
לבלות, מותק,״ הוא הגיע ל״אני רוצה
לשכב איתך, מותק.״
תחילה לא שמה המותק אליו לב, אבל
הוא חזר מדי יום אל החנות שבה עבדה,
כשפיו שופע הצעות מגונות.
המותק סיפרה לחבר שלה. החבר שלה
סיפר למשטרה. היומנאי של הנפה־ר,צפונית
הציע לו להגיד למותק שתרים שפופרת,
אם הברנש יופיע שוב.
למחרת הוא בא. היא הרימה שפופרת,
חייגה שלש ספרות. אבל הוא נעלם, והניידת
שהגיעה למקום חזרה כלעומת שבאה.
ציור
שנץ. בערב סיפרה המותק לחבר
שלה על המיקרה, תיארה בפניו את
קלסתרו של האיש הקורא לה כל יום
מותק, והמציע לה הצעות מגונות. יוסי
שנין לקח נייר ועפרון, שיחזר תוך שעתיים,
על־פי התיאור, את קלסתרו של האיש,
הביא אותו אל המשטרה.
השוטרים העיפו מבט חטוף בקלסתר
המשוחזר, לקחו את הציור למחרת, כשיצאו
לחפש את האיש שקורא מותק
לכל בחורה שמוצאת־חן בעיניו.
ליד אחד מבתי־הספר בצפון תל־אביב
הם גילו צעיר המנהל שיחה עירנית עם
כמה תלמידות צעירות. הוא דמה להפליא
לציור שבידיהם.
מוסר השכל: אם אתה מציע הצעות
מגונות תברר קודם אם החבר של הבחורה
אינו, במיקרה, גרפיקאי במו יוסף שנון.

משפט

אמור 010ו~.
ה מ שוכללת ביותר,

א מור טו סופר, מכוג ת -הסריגה ה בי תי ת
סורג ת הכל ב קלו ת, ב מ הי רו ת — ובא הבה.
ל א מור טו סופר כפ תור הפעלה אחד ויחיד, בעזרתו תוכלי
לסרוג כל דוגמה שהיא, בכל רוחב שהוא.
ל א מור טו סופר החלפת צבעים או טו מ טי ת -ע״י לחיצה על כפתור.

הפצה: אחים נחום, ת״א, אלנבי ,82 טל ,611747 .ואצל סוכנים מורשים ברחבי הארץ

לבשי דגם מקררי
של בוטיק

יצחק אדלר
תל־אביב

בוטיק יצחק אדלר
ככר מלכי ישראל 8
ירושלים :

בוטיק ירושלים
המלך ג׳ורג׳ 21

ח יפה :
יזל -טאוב
שד׳ הנשיא 124

ה ט ענ ההאח רונ ה
כשעלה השבוע המסך על המערכה ה־
(המשך בעמוד )26

(יר>זונז ואדל

אילו ידע מחמוד יסין ( )26 מה יש
מאחורי אותה גיבעה, יתכן והיה זוכה
לראות מה יש מאחורי הגדר של בית-
הסוהר. כך בכל אופן הבטיח לו איש
הש״ב, שביקר אותו בכלא. אבל יסין,
תושב כסר ערערה בגליל, לא ידע, לדבריו׳
מה מסתתר מאחורי הגיבעה.
״לא יודע, הוא בן־דוד של לא רוצה,״
הזכיר לו איש הש״ב פתגם עתיק־יזמין,
ומי שלא רוצה לשתף פעולהימשיך לשבת
בבית־הסוהר עוד כמה שנים טובות,
עד שיחליט אם יש משהו מעניין מאח ירי
הגיבעה.
בסוכן
כפול. בית־המשפטהמחוזי
חיפה מצא אותו לפני כמה שנים אשם
במסירת ידיעות לאוייב, ושלח אותו לשבע
שנוח מאסר. יסין בילה כמה שנים
בכלא, חיכה ליום בו ישתחרר ויתחיל
בחיים חדשים.
החודש הגיע, לפי חשבונו, מועד־השחרור
הניכסף. אבל ועדת־השיחרורים החליטה
בי לו, כמו לרוב האסירים הביטחוניים,
לא מגיע ניכוי השליש.
בני משפחתו של האסיר־ר,בטחוני פנו
לעורך־דץ חיפאי מסויים. עוד לפני ש־הפרקליט
נפגש עם מרשו, הוא החליט
לסגת. לא כל עורך־דץ יכול להרשות
לעצמו להופיע בבית־המשפט מול נציג
הש״ב, ביחוד עם אותו עורך־דין הוא
ערבי.
בני־המשפחה החליטו לחפש דרכים אחרות.
הם שמעו על מילת־קסם העשויה
לחולל פלאים — פרוטקציה, ופנו אל
חבר־כנסת מסויים ממפלגה עוד יותר
מסויימת.
חבר־הכנסת הבטיח להסדיר את העניין
תוך כמה ימים. הוא פנה אל ידיד ותיק,
עורך־דין שנמנה במיקרה על חוקריו של
יסין. עורך־הדין הבטיח, תמורת תשלום
הוגן, להיות סוכן כפול.
הוא נפגש עם מרשו, הציע לו לספר
לחוקריו מה מסתתר מאחורי הגבעה —
כלומר, על מה מדברים חבריו, האסירים
הבסחוניים, איזו אינפורמציה מתהלכת חופ־

נעל אשדוד: נתנה שניה על דוו־היסווים שר הגמד, שעלה
כלכליים של ישראל במדינות הגדולות, בעלות יסיון •מי
מוכר. הדיפלומטים הישראליים נתבקשו לערוך בדיקות על
יכולתן של חברות בארצותיהם לעמוד בתנאים הקשים של
* ולת הכותרת של פעולותינו בשנים האחרונות העבודה המיועדת. שנית — יצאו נציגי הממשלה לחו״ל,
היה דבר הקמת נמל־אשדוד. וזאת על־אף חוסר״ שם התקשרו עם 23 חברות נבחרות, והציעו להן השתתפות
במיכרז הישראלי. ולבסוף התקבלו שבע הצעות, משבע
ההבנה של אלה, אשר עשו להרפות את ידינו על־ידי טיפול
החברות הטובות ביותר.
קל בבעיות, אשר אנו התרנו, והתגייסנו בכל־כוחנו להתעל
ועדת המיכרזים המיוחדת, שהחלה בעבודתה בינואר
גבר עליהן. לנו היתד, הקמת הנמל עמוק־המים בדרום הארץ
— כצו החובה הלאומית, כנושא של יוקרה לעס ה ,1961 היה להחליט איזו חברה היא הטובה ביותר. ואיזו
הצעה היא המתאימה למשק הישראלי. הוועדה החליטה שיוצר
בארץ הזאת.
מבין כל חברות בעלות המוניטין הבינלאומי, החברה ה״מנענו
שביצוע הנמל יימסר לקבלן חו״ל, ונאלצנו לשם
ראויה לבצע את המיפעל הגדול והמסובך ביותר במדינה
שיכנוע כביכול לצרף אלינו שותפי חו״ל, עד שהותרה
השותפות, שלא הצדיקה את עצמה, והחברה הקבלנית ה — היא חברה ישראלית. היתר, זאת החברה לעבודות חוץ
ונמלים של סולל־בונה.
הסתדרותית נרתמה, היא בלבד למאמץ הביצוע הגדול. ה־עניין
התקדם, אם כי תוך מאבה גדול עם הים הפתוח
למרות השם הימאי, לא עסקה החברה מעולם בבניית נמוהסוער
וחוסר־האמון של כתבי־העיתונות בעיקר, אשר לים. אך בחירתה היתד, חוקית בהחלט: הצעתה היתד, הזולה
הבל ברור וגלוי להם, זולת כוחו היוצר של הקבלן הציביותר.
יחד עם זה היו בהצעות של סולל־בונה נקודות
בורי, שנשא על כתפיו את נסיונו בן 45 שנות בנייך
רבות, שפסלו אותה מיסודה. היא לא ענתה על כל דרישות
הארץ, והעמידו לרשות בניין הנמל.
המיכרז, ותוכנית־העבודה והספקת־החומרים היתר, מעורפלת
״עכשיו עומד הנמל להיגמר ולהימסר לממשלה, לצרבי
טדי. אך זה לא השפיע במאומה על ההחלטה.
הובלת פרי־ההדר וכל ייצוא אחר. ייזכר כל מי שעזר ב*~
כבר אז, בדיוני ועדת־המיכרזים, הביעו אנשי־המקצוע את
משימה וייסלח גם למעוטי־ד,אמונה, ובלבד שילמדו לקח
הסתייגותם וספקנותם אם אומנם ניתן לבצע תוכניות אלה-
וישאבו ממעיינות האמונה והעידוד — לחזק את ידי
וכבוד הה אך לא אנשי־המקצוע היו הקובעים. ההכרעה הסופית היתד,
בונים, אנו מאמינים ששמרנו על כבוד המדינה
הסתדרות ויוקרת העם היוצר, וכל בר־לבב ונאמן עם עצמו בידי חברי הוועדה, המייצגים את ״הצד הציבורי״ :פקידים
בכירים של הממשלה.
יעריך כראוי את מאמצנו הגדול, שהוכתר בהצלחה.״

שובר־הגלים הענק. בעת ובעונה אחת התברר גם שהספקת
האבן בכמות הדרושה לעבודה תקינה אינה בכוחו של הספק:
חברה לבנין ולעבודות ציבוריות — שגם היא שייכת
לקונצרן של סולל־בונה.
כבר אז היה ברור, שמועד גמר העבודות של השלב הראשון
— שלב ההדרים — 15 בדצמבר , 1964 אינו מציאותי
בתנאים כאלה. לפי החוזה, כל יום של פיגור חייב
את הקבלן בתשלום פיצויים עד 15 אלף דולר. כחצי שנה
אחרי הנחת אבן־הפינה, הכיעו הצרפתים את נכונותם לפרוש
מן השותפות.
היה זה, בשביל הממשלה, אות־האזעקה הראשין של
המשבר הגדול והבלתי־נמנע. אז עוד היה אפשר לתקן את
הטעות, ואומנם נעשו מאמצים בכיוון זה. הוחלט לפנות,
בבושת־פנים, לקייזר אינג׳נירינג, אותה חברה אמריקאית,
שהצעתה נפסלה במיכרז לפני כשנה.
האמריקאים, אחרי הנסיון הראשון, לא נתלהבו במיוחד
מן ההצעה הישראלית. לבסוף, אחרי מיבצע שיכנוע ממושך,
הם הסכימו והעמידו את תנאיהם: תוספת של 2.5מיליון דולר
למחיר העבודה 50 ,אחוז בשותפות, וזכות־הנהלה בלעדית.
הממשלה הסכימה, החברה של סולל־בונה הסכימה גם היא,
ולאחד מימי מארם 1962 נקבע מועד חתימת החוזה החדש.
ואז, שלושה ימים אחרי החלטה עקרונית בוועדת השרים
הכלכליים, התפוצצה הפצצה. המו״מ הופסק, העיסקה בוטלה,
והוכרז על שותפות חדשה לבניית הנמל.
השותפים החדשים לא היו כל־כך חדשים. היו אלה החכרה

שוטות הטו1וור

במילים אלה התפאר הלל כהן, מנהל חברה לבניין ולעבודות
ציבוריות של סולל־בתה, בוועידת הסתדרות פועלי
הבניין.
יש במילים אלה הכל. גאווה לאומית מפותחת ונימה הס־תדרותית
מסורתית של עבודה עברית. ביקורת מבריקה על
חסרי־אמונה, וסלחנות יהודית טובת־לב. שחצנות של מנהיג
מוצלח וסיסמה סוציאל־דמוקראטית על ״כוחות העם
היוצר״.
אך מעל לכל יש בהן מידה של חוצפה, שקשה למצוא
דוגמתה.

הגיצהון המבהיר, של סולל-בו;ר

ף* שהוחלט׳ נגד הגיון כלכלי כלשהו, על בניית הנמל
באשדוד דווקא, ולא במקום מתאים יותר, וכשעיבדה
חברה אמריקאית תוכנית־אב לנמל החדש, היה ברור שתהיה
זאת עבודה ללא תקדים בארץ. נמלים בתנאים דומים
הוקמו רק במקומות בודדים בעולם, וגם זה על־ידי
חברות בעלות פוטנציאל עצום. איך זה קרה אם כן, שאת
ביצוע נמל אשדוד הצליחה לקבל דווקא חברה ישראלית?
הכל התנהל לפי שיטה מקורית, אופיינית לטיפול בנמל
חדש מיום הולדתו. כמו באיתור מקום הנמל, היתד, גם
הפעם התחלה הגיונית ומקובלת. וגם הפעם חל מפנה
פתאומי בשלב המכריע, שהרס את ההתחלה ההגיונית
לחלוטין,
כהתחלה הגיונית ומקובלת בא מיכרז בינלאומי. לכך
היו סיבות מרובות. בין היתר — העובדה, שחלק ניכר
של תקציב־ההשקעה בא כהלוואה של הבנק העולמי (27.5
מיליון דולר) ,שהעמיד כתנאי לכך את מסירת העבודה על
סמך מיכרז. לפי כל הכללים הבינלאומיים.
את התנאי הזה היתר, מוכנה ישראל למלא לכל פרטי
הפרטים. ראשית התקשר משרד־התחבורד, עם הניספחים ה־

לצד הציבורי הזה היה אופי לאומי, פטריוטי טהור. נמל
אשדוד תוכנן ביסודו כמיפעל־ד,ראווה של ישראל, כהפגנת־הכוח
של המדינה הצעירה, כאור לגויים. כדי שהאור יהיה
בולט עוד יותר, רצוי שתבנה את הנמל חברה ישראלית
מקורית, ולא חברה זרה.
כך נתקבלה במיכרז הצעתה של חברה לעבודות חוץ ונח־לים
ולא, למשל, הצעת החברה האמריקאית קייזר אינג׳ני-
רינג, הידועה כמומחה בינלאומי מעולה בעבודות־ים. אחרי
הניצחון המבריק נאלצה סולל־בונה להכניס שינויים בד,צ־עתה
המקורית, כדי להתאימה לדרישות המיכרז, דבר שייקר
את המחיר ב־ססס 100,דולר, אך לא היה בכך כדי
לשנות את ההכרעה שנפלה ושהוכרז עליה חגיגית כבר
קודם לכן.

דיג כמשפחה הסמדרותית
ך* די לחפות על חוסר־נסיונה הבולט, הופיעה החברה
^ של סולל־בונה יחד עם שותף מנוסה: שלוש חברות
צרפתיות, שהתאחדו לצורך זה. החלוקה בתוך השותפות
הבטיחה רוב מכריע לסולל־בונה 55 :אחוז, לעומת 45
אחוז של הצרפתים. למרות החלוקה הזו היה — לפי החוזר
— ,מיועד לשותף הזר תפקיד חשוב: ההנהלה המקצועית
והספקת הציוד הכבד, שלגבי השימוש בו לא היה
לאנשי סולל־בונה כל מושג.
לא עבר זמן רב, והשותפים הצרפתיים הבינו שבעיסקת
אשדוד הם נכנסו עם ראש בריא למיטת חולה אנוש. מנהלי
סולל־במה ראו בבניית הנמל הזדמנות לסיפוק האמביציות
של חברתם, ולא היו מוכנים לוותר על ניהול מלא ובלעדי.
אף הצעה צרפתית אחת על אירגון העבודה לא התקבלה.
נוסף לכך, מיד בהתחלה נפתחה שרשרת השערוריות,
כשהחברה המפקחת, פרדריק הריס, גילתה את הליקויים
הקאטאסטרופאליים בטיב האבן, המיועדת לבניית

לעבודות־חוץ ונמלים והחברה לבניין ולעבודות ציבוריות —
שתי חברות של סולל־בונה, שבמשך שמונת החודשים הרא
שונים
תרמו יחד לכשלון החמור — האחת באירגון בושל,
והשניה בהספקת־אבן כושלת. עתה, כפרם, קיבלו את השליטה
המלאה בנמל אשדוד. השותף השלישי, הצרפתי, נשאר
בשותפות באופן סימלי, ללא אחריות, כבעל הציוד שהובא
ישעתיד היה לבוא.
היה זה מיפנה שלישי, בלתי־צפוי ובלתי־הגיוני כקודמיו
בהיסטוריה הקצרה של נמל אשדוד. אך לא היתר, זו הפתעה
בשביל אותם שידעו מה מתרחש מאחורי הקלעים. הם ידעו
גם שהיה בכך הגיון־מה, אס כי לא היה זה הגיון כלכלי,
אלא מפלגתי ומשפחתי.
הריב המשפחתי בסולל־בונה פרץ בין שני הבוסים ההם־
תדרותיים, לפני שנפתח המיכרז הבינלאומי. היתד, זו מלחמה
בין שמחה גולן, הבוס של חברה לעבודות חוץ, לבין הלל
כהן, המנהל של חברה לבנין, על זכותם לתואר של בונה
נמל אשרוד. המלחמה הסתיימה בהפסקת־אש וחלוקת־תפקידים
זמנית: גולן קיבל את הנהלת הבנייה, ואילו כהן קיבל את
המונופול הבלעדי להספקת אבן.
המלחמה פרצה מחדש, כשהוחלט על שינוי בהרכב הקבלנים
וצירוף החברה האמריקאית. במשך שלושה ימים נמשכו
דיודם קדחתניים, לאו דווקא במוסדות המדינה, אלא במשרדו
של מזכיר ההסתדרות, אהרון בקר. ההחלטה הסופית התקבלה
ברחוב הירקון, שם ויתרו לוי אשכול ופנחס ספיר על
עמדתם הממלכתית, לשם החזרת שלום־בית במשפחת מפא״י
הגדולה,

לוח השערוריות

ך* לוח המפורט של בניית נמל־אשדוד הוא גם הלוח של
ן ושרשרת ארוכה של פנצ׳רים ושערוריות. אלה הם התאריכים
החשובים בלוח היסטורי זה:
• 31 ביולי : 1961 הונחה אבן־הפינה של הנמל. הוזמנו

כך נראה נמר אשדוד ביום האחד בדצמבר 5ש9ו -היום בו התכנסה מועצו

נ׳ שניים ומעלה מו המתוכנן

5000 אורחים מכובדים. שבע ספינות כיבדו את הרגע הגדול
בצפירותיהן. ההמונים רקדו במחולות.
• 16 באוקטובר : 1961 בפעם הראשונה הוקפאה העבודה
בנמל אשדוד. משגיחי חברת פרדריק האריס טענו שטיב
האבן, המיועדת לבניית שובר־הגלים, אינו עונה על הדרישה•
בפעם הראשונה דובר על פיגור בעבודות.
• 19 באוקטובר: שר־התחבורה מכריז: אין יסוד לעיר־עור
על טיב האבן. לפירסומת יש מגמות חשודות. הפיגורים
לא ישפיעו על השלמת הנמל.
• 19 בדצמבר : 1961 במשך יום אחד הוחזרו לספק
280 טון אבן, שנפסלו על־ידי החברה המפקחת.
• 25 בדצמבר: הוחזרה רכבת שלמה של אבנים. הבנק
העולמי שלח את נציגו כדי לברר את סיבות הפיגור בבניית
הנמל. איום של ביטול ההלוואה.
• 31 בדצמבר: ישיבת־חירום במשרדו של השר יצחק
בן־אהרון. הנושא: הבטחת קצב העבודות.
• 24 בינואר : 1962 העניין הגיע לכנסת, בשאילתא של
חרות.
• 4בפברואר : 1962 הצרפתים פרשו מן השותפות.
פנייה לחברת קייזר אינג׳נירינג.
• 21 בפברואר: הדיון בכנסת עובר לוועדת הכלכלה.
• 2במארס : 1962 קייזר מסרבת להיכנס לשותפות.
• 11 במארס: המו״מ עם החברה האמריקאית מתחדש.
• 30 במארס: הוחלט על קבלת התנאים של קייזר.
• 3באפריל: בוטלה השתתפות קייזר. קמה שותפות
סולל־בונה— טולל־בונה.

• 16 בספטמבר: המנגינה הישנה חוזרת — גדל הפיגור
בנמל אשדוד. בשובר־הגלים קיים פיגור של קילומטר
אחד. מנוף טימאן אינו עובד כחודש, בגלל שבירת חלק
ומחסור במומחים לטיפול.
• 5באוקטובר : 1962 מבקר־המדינה שלח את מימצאי
הביקורת בנמל אשדוד לידיעת שר־האוצר ושר־התחבורה.
הדו״ח מותח ביקורת קטלנית על צורת הטיפול בתוכניות
אשדוד והביצוע של סולל־בונזז. המבקר כותב :״גם אם
אפשר להסביר — ואין זאת אומרת להצדיק — את
המצב, כפי שהתפתח בשנת ,1961 הרי גם ההתפתחות מאז
היתה חמורה במידה כזאת, שאסור להתעלם מתוצאותיה
האפשריות.״
• 18 בדצמבר : 1962 נתגלו סדקים ב־ 30 מטרים של
קיר־הבטון של שובר־גלים. הפיקוח פסל כ־ 50 טטרפודים•,
בגלל הסדקים שנתגלו גם בהם. לאשדוד יוצאת ועדה מיוחדת
של הטכניון, כדי לבדוק את עבודות־היציקה בנמל.
• 9בפברואר : 1963 העבודה בנמל הופסקה. שלושה
מנופים, ביניהם מיטאן, הושתקו. אחד מהמנופים נפל לים.
26 בפברואר: שערוריה חדשה. עשרות טטרפודים
שנפסלו על־ידי צוות־הפיקוח, הוכנסו לים. שני המנהלים
של חברת פרדריק הריס עוזבים את הארץ לאות מחאה.
• 1ביולי : 1963 שוב נתגלו סדקים בכל אורך קיר־הבטון
של שובר־הגלים הראשי.
• 25 באוגוסט : 1963 במשך שבוע ימים נהרגו ב־תאונות־עבודה
שלושה אנשים.
• 9באוקטובר : 1963 הקרבן הרביעי בתאונות עבודה.
הפועלים מאיימים בשביתה.
• 25 באוקטובר: נגמר הקילומטר הראשון של שובר־הגלים
הראשי. לפי החוזה, היה שובר הגלים צריך להגיע
במועד ביניים 16.4.1963ל־ 1600 מטר.
• 11 בנובמבר : 1963 המיבחן הראשון של השובר —
סערה בים. ציוד של רבבות ל״י נשפך לים. העבודה הופסקה
לשבועיים.
• 5בפברואר : 1964 סערה שניה, והפסקת־עבודה.
• 27 באוגוסט : 1964 הקרבן החמישי בתאונות־עבודה.
• 22 באוקטובר 2002 : 1964 מטר של שובר גלים

מוכנים. המועד האחרון להפעלת שלב ההדרים של הנמל:
התחלת קיץ ,1965 מכריז משרד־התחבורה.
• 22 בנובמבר : 1964 הסערה הראשונה של השנה.
* טטרפודיס — גושי־בטון בני 4רגליים, הטיועדים להגנת
הקיר החיצוני של שובר הגלים. משקלם מגיע ל־ 33.5טון.

הבמחה וחגשמה גיז״יזד״ג

שתוכניתו המלאה נראית בתמונה למעלה. השרטוט למטה,
המקביל בדיוק לתמונה, מראה את המצב כפי שהוא כיום:
שובר־הגליס הראשי הגיע לשלושה רבעים מן האורך המתוכנן.
השובר הצדדי (משמאל! אינו במקום הסופי, אלא בשני•

השלישים של אורך הנמל המתוכנן. מבי! הרציפים נבנה
רק רציף אחד מן ה־ ! 4המתוכננים (מסומן בחץ בשתי התמונות)
.זו, רק חלק קטן מן השלב הראשון (״שלב ההדרים״)
של בניית הנמל. לפי המשוער כיום, תסתיים בניית
כל הנמל בעוד שנים רבות. גם השלב השני של בניית
הנמל, במיטגרת של שוברי הגלים הקיימים, יפגר בהרבה.

הנמלים הופך מלחמה גלויה. הפועלים סגרו את שערי
הנמל בפני אנשי ההנהלה. הסיבה: חלוקת תפקידים בין
פועלי אשדוד לבין פועלי תל־אביב ויפו.
• 7בנובמבר: הושג הסדר עם פועלי אשדוד. פועלי
יפו ותל־אביב מאיימים בהשתקת הנמל.
• 21 בנובמבר: אניד, ראשונה נכנסה לנמל אשדוד.
• 1בדצמבר: בנמל התקיימה ישיבה חגיגית של
מועצת רשות־ד,נמלים. המשתתפים הרימו כוס שמפניה ״לחיי
נמל אשדוד״ .בטקס צנוע זה נפתח רשמית נמל אשדוד.

השיעור עלה ביוקר
ך וח הזמנים הארוך הזה אינו רק תוצאה ישירה של
/שני הגורמים: הזילזול במחקרים מדעיים שהצביעו נגד
איתור מקום הנמל באשדוד דווקא, וחוסר ידע מיקצועי של
הקבלן. זהו גם שיעור קשה במיקצוע הכלכלה.
משמעותו: יש לתת זכות־קדימה לחשבון הכלכלי הקר
על הרגש הפטריוטי בענייני המשק. הנמל היה יקר במיוחד,
ובנייתו היתד, מסובכת במיוחד, כי מקום בנייתו נבחר נגד
ההגיון הכלכלי והמדעי גם יחד. אך הרגש הלאומי היה חזק
מכל, והעבודה נמסרה לסולל־בונה, שהיה חסר־נסיון.
היה זך, שיעור חשוב, אבל יקר מדי. לפי הדו״ח הכספי
של רשות־הנמלים ׳,הושקעו בין ה־ 1ביולי 1961 וד,־1
באפריל 1965כ־ 85.5מיליון ל״י על־ידי המדינה בנמל אשדוד.
יחד עם המחקרים והעבודות מלפני יולי ,1961 עד הרמת
כוסות השמפניה החודש, גדל הסכום הזה עד ל־ 150 מיליון

החלק הקידמי של שובר הגלים הראשי נהרס על־ידי גלים.
חלק ניכר של הציוד — מונח בקרקעית הים. קרב
דראמתי על טימאן, רק הודות למאמץ עליון של הפועלים
אין המנוף הגדול נופל לים. הנזק הכלכלי — למעלה ממיליון
ל״י. בנמל נתקבלה אזהרת השרות המטאורולוגי על הסערה
המתקרבת. אך לא נעשה דבר כדי להבטיח את הציוד.
• 12 בפברואר : 1965 הסערה הגדולה השנייה. נהרסו
10 מטר של שובר גלים. טטרפודים רבים נשפכו לתוך
האגם של הנמל (הוצאתם נמשכת עוד היום).
• 3בספטמבר : 1965 התמוטטה קורת־בטון מרכזית
במחסן־ההדרים. חקירת ועדת הטכניון: יש לחזק את כל
קורות הגגות במחסנים.

הסכום הזה נכבד מאד לעומת המחיר של כ־ 40 מיליון
• 30 בספטמבר : 1965 מנוף לימה, העובד בבניית
ל״י ו־ 8מיליון דולר, שדרש סולל-בתה במיכרז• אבל גם
ראש שובר־גלים צדדי, התהפך לתוך הים.
13 באוקטובר: פורסם מועד חדש של פתיחת הנמל: הוא אינו מתאר את המציאות. יש להוסיף אליו כ־12 מיליון
ל״י, הסכום שלפי מבקר המדינה הפסידה הממשלה כתוצאה
24 בנובמבר.
מפיגור בהפעלת הנמל בעונה אחת. והפיגור הולך וגדל:
• 26 באוקטובר: נמלי תל־אביב ויפו נסגרו, כדי
בראשית החודש לא הופעל כל שלב־ההדרים של הנמל, אלא
לשלב חלק מן העובדים בנמל החדש. בחיפה בונים שני
חלק קטן של שלב זה — 50 אחוז משני הרציפים ומחסן
מחסנים נוספים, הדרושים לשנה אחת בשביל הסחורה
אחד, לעומת 4המחסנים שנכללו בתוכנית השלב הזה.
הכללית, שלמרות התוכנית, לא תעבור השנה דרך אשדוד.
יש להוסיף למחיר 25 מיליון ל״י, שהממשלה שילמה
גם רוב מטען ההדרים ימשיך השנה לעבור דרך נמל חיפה.
• 27 באוקטובר: הסתיימו עבודות הבנייה בשובר־הגלים כפיצויים לפועלי הנמלים ביפו ובתל־אביב. זהו מחירה הנוסף
של החלטת הממשלה לבנות את הנמל דווקא באשדוד.
הראשי.
השיעור עלה ביוקר, ואין בטחון שהתלמידים למדו לקח.
• 29 באוקטובר: הטיכסוך בין פועלי־הנמל לבין רשות

ושות־הנמלים והורמו משח השמפניה לחייו של הנגר החוש שנפחה

במדינה
(המשך מעמוד )23
אחרונה של הדו״קרב המשפטי בפרשת
בולקין בחיפה, והצדדים החלו בהשמעת
הסיכומים, התברר בי עדותו של נהג־מונית
תל־אביבי עשויה לקבוע את גורלו
של הנאשם.
לפני כמה חודשים, כשעלה רפי לוי על
דוכן־העדים, ניסתה התביעה להוכיח כי
הוא היה האחרון שראה את שושנה פלי־גלמן
ואלי בולקין. היה זה, לדבריה,
עשרים וארבע שעות לפני התאריך המשוער
של הרצח.
אולם התובע, סגן פרקלים־המדינה במחוז
חיפה, יצחק גרבלי, לא יחם חשיבות
רבה לעדותו של לוי, הקים את בניין-
התביעה סביב חוות־דעתם של מומחי המשטרה,
שמצאו, לדבריהם, על נעליו של
בולקין גרגירי חול ובוץ מאותו סוג המצוי
רק במקום הרצח.
השבוע יכול היה גרבלי להצטער על
כי ריכז את מאמציו סביב נקודה זו.
נקודת מפנה. עדת־התביער, העיקרית
היתר, באותה נקודה, הדוקטור מלכה
פימרנצבלום, אסיסטנטית להנדסת־מחצבים
ולמינרולוגיד, בטכניון בחיפה.
היא העידה כי בדקה את גרגירי־החול
שנדבקו לנעליו של בולקין, וכי סוג זה

את חוות דעתה המרשיעה של עדת־התביעה
זכו לביקורת קטלנית מצד הפרופסור. אולם
עיקר עבודתה של הסניגוריה נעשתה,
בנקודה זו, בחקירה הנגדית על־ידי התובע.
השאלה הראשונה שכיוון גרבלי אל העד
היתד, אם זכור לו כי הוא עצמו המליץ
בשעתו על מתן תואר־דוקטור למלכה
פומרנצבלום, והאם ידוע לו כי היא אחת
האסיססנטיות המוכשרות בטכניון. בכך
העמיד הקטיגור את עדת־ד,תביעה בדרגה
אחת לפחות מתחת לעד־ההגנה. בביתר,משפט
נוצר רושם שמול עדות־מרשיעד,
של תלמידה, עומדת עדות־מזכד, של מורד,
בר־סמכה.
מסדר-זיהוי פסול. עדותו של זלטקין
לא היתר, המכה האחרונה שנתכר, עלי
ראש התביעה.
עד כה עמדו בבית־המשפס שתי גירסות
בעניין מיסדר־הזיהוי של הכלבים, שזיהו
את השמיכה, שנמצאה במקום הרצח, כשמיכה
של אלי בולקין.
מומחית מטעם ההגנה הסבירה בביתר,משפט
כי מיסדר־ז־,זיהוי היה פגום, מפני
שעורכי המיסדר שמו את השמיכה של
בולקין כין שמיכות חדשות. טבעי הדבר
— הסבירה העדה — כי הכלבה הריחה

בולקין והכלבה במסדר־הזיהוי *
על טעם וריח אפשר להתווכח

להשיג בכל החנוי1ת ה10 נח 11ח
יימון: צהו 1ן 1ון ה-א וחי אלנני1.32.ונ0ו 7ז5
לןמ המפעל הי חי די ב ענ ףהצמרש צויין עי יהממשלרכ * .צואו

המנוטחהמסחריתלכל צן רו,לאן רן ומום
?001¥11¥1£1
1 1 7־ 1 0ב ע ״ מ
7 1 1 0 0
בני
ררזוב רי ב ״ ד 2 4ט ד * ביון , 3 3 2 4 1רנד * -אביב

.העולםהזה ״ ,שבועוןהחדשותהישראלי
הם ערכת והמנהלה: תל־אביב, גליקסון 4סלסון ,226785ת. ד.
• 136 מען מברקי: עולמפרס • דמום משד, שהם בע״ם, תל־אביב,
פין • 6גלופות: צינקוגרפיד. בססי בע״מ .״ שעורך הראשי:
אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע״לו-

של חול מצוי רק במקום אחד בארץ —
בשביל הכורכר שלידו נמצאה גופתה של
שושנה פליגלמן.
הסנגוריה לא הסתפקה בחקירה נגדית,
הביאה אל דוכן־העדים מומחה משלד״
השבוע התברר כי עדותו של אותו מומחה
עשויה לשמש נקודת־מיפנה במשפט כולו.
״מסקנותיה ההחלטיות של עדת־התביעה
אינן מתקבלות על הדעת!״ קבע בעדותו
הפרופסור אנאטול זלטקין ( )60 פרופסור
להנדסת־מחצבים בטכניון. הוא הסביר ב־חוות־דעתו
כי אי־אפשר לקבוע אם החול
והבוץ, שנמצאו בנעלו של בולקין, הם
ממקום מסויים, כי הנעל לא נלקחה ממנו
מייד לאחר שכף רגלו דרכה על אותו
שביל, אלא ימים אחדים לאחר־מכן.
הבוץ והחול, שנדבקו לנעלו במשך אותם
ימים, שינו, לדעת הפרופסור, את הרכב
המינראלים של הבוץ והחול, שנדבקו
לנעליו שעד, שדרך על שביל הכורכר —
אם אומנם דרך.
הפרופסור חלק גם על השיטה שבר,
נאספו גרגירי־החול מנעליו של הנאשם,
הסביר כי שוטר פשוט, שאסף את גרגירי־החול
מהנעל, אינו יבול לעשות את העבודה
המדעית המדוייקת, שהיתר, צריכה להעשות
על־ידי מומחי־מעבדה .״די בעובדה זו כדי
לפסול את כל הבדיקה,״ הסביר הפרופסור.
מורה
ותלמידה. מתוך חוות־דעתה
של עדת־התביעה התברר כי היא לא מצאה
בגרגירי־החול, שנמצאו על נעליו של בול־קין,
שום מינראל ספציפי הזהה למינראלים
הנמצאים בחולות עכו, סמוך למקום הרצח.
הפרופסור טען מ אי־אפשר להוציא מסקנות
מרחיקות־לכת, כל זמן שהמומחית
לא ידעה להצביע על זהות בין המינראלים.
כל אחד משלושה־עשר הפרטים שהרכיבו

את השמיכה שריח־אדם נודף ממנה, לא
התעניינה בשאר השמיכות.
הגירסה השניה, שניצבה מול טענה זו,
היתר, של ראש מחלקת החיות במטה־הארצי,
רב־פקד משה רזין. הוא טען
בעדותו כי השימוש בשמיכות חדשות
סיבו של מיסדר־ד,זיהוי.
אינו פוסל את
ענה כי ידוע לו על
לשאלת הסניגור
מיקרה שבו קיבל בית־המשפט את תוצאות
מיסדר־זיהוי, שבו הריח כלב את סנדליו
של הנאשם מתוך שורה של סנדלים חדשים.
הסניגור
לא התעצל, עיין בתיק של אותו
משפט, גילה כי מומחה־המשטרה אינו
דובר־אמת. בפרוטוקולים של אותו תיק
כתוב בפרוש כי הכלב הריח את סנדליו
של הנאשם, שהיו בין סנדלים שנלקח!
מעוברים ושבים ברחוב.
זכרון קצר. כשהחל השבוע התובע
בהשמעת הסיכומים, היה ברור לו כי
הוא חייב להתרכז עתה בנקודה אחת:
לשכנע את בית־המשפט כי נהג־ר,מונית,
רפי, לוי, דובר־אמת, וכי הוא באמת האיש
שראה אחרון את אלי בולקץ, כשהוא
נוסע לעכו בחברת שושנה פליגלמן.
אולם שעה שהעיד לוי בבית־המשפט
ניסה קאזיס להוכיח כי העד הוא בעל
זיכרון לקוי, וכי הוא הצביע על בולקין
במיסדר־הזיהוי רק לאחר שראה את תמונותיו
בעיתונים, ורק לאחר שעורכי מיסדר־הזיהוי
רמזו לו והדריכו אותו.
אם ישתכנע בית־המשפם כי רפי לוי
הוא בעל זכרון קצר, עשוי אלי בולקין
להיות, בעוד כמה שבועות, בחוץ.
* הכלבח נזריחח אח בולקין (־ושב) לפד
זיחר השמינח על פו הריח.
הפול 8הזח 17*5

מה דשמיטה בננסח?

שבב137ן

מווויו סור וויו הו 1לו
מי שלא מכיר את בעיית הרחובות בארץ, יכול
היה לשאול את עצמו למה יש בל־כך הרבה רחובות
עבריים גדולים, רחבים, ראשיים, עם שמות
עבריים, שאינם שייכים לא לאישים מפורסמים
ולא לציונים דגולים, כמו רחוב עזה, רחוב יפו,
וכר. מי הם היו בכלל ן או למה הערים מלאות
ברחובות שאול המלך, דוד המלך, דבורה הנביאה,
אנשים שמתו לפני אלפי שנים. ולמה בנתניה,
למשל, יש עדיץ רחוב הרימון, הגליל והגפן,
הרי שלושתם לא היו ציונים.
התשובה לשאלה טמונה בהתפתחות שמות
הרחובות בארץ. בהתחלה לקחו את רחוב יפו
בירושלים, הפכו אותו לציוני מת. אחר כך לקחו
את רחוב עזה בירושלים, חילקו אותו לשניים,
החלק האחד נשאר עזה, השני ציוני מת. השבוע,
הפכו בבת אחת שורה של רחובות תל־אביביים
חיים לשורה של ציונים מתים. את רחוב ביכורי
העיתים הפכו לרחוב שפרינצק, את הקתרוס ליוסף
אופטושו, את הזמיר לה. ליווק, ואת צקלג
לנסים איסקוב.
למה עשו להם את זה? פשוט מאוד, אין
דבר יותר קשה מאשר לקחת רחוב, שהיה שייך
לראש אגודת יוצאי רומניה (ציוני חשוב) ,ולתת
אותו לראש אגודת יוצאי הונגריה (ציוני חשוב).
יוצאי רומניה לא יסכימו, הם יעשו סקנדל, ואת
התוצאה יראו חברי ועדת־השמות בבחירות הבאות
לעירייה.
לכן משאירים בארץ רזרבה של רחובות גדולים,
רבי מסלולים לא־ציוניים, שאפשר יהיה
לשנות את שמם בשעת הצורך לשמות של
ציונים גדולים. סוף־סוף, למי איכפת אם לרחוב
דוד המלך קוראים רחוב דוד המלך או לא? אין
לו כאן משפחה, לא אגודה, ולא בוחרים.
השמועה, המהלכת בימים אלה ברחובות
הארץ, מספרת על רחוב ירושלמי ארוך מאוד
הנקרא רחוב המלך ג׳ורג׳ .הרחוב הזה, כך או־
׳ מרת השמועה, מחכה כבר שנים לאיש גדול ;
ונערץ שיירש אותו, לכל אורכו, אחרי מאה
ועשרים שגה.
׳ עם קום המדינה, אומרת השמועה, הציע
מישהו להחליף את השם קינג ג׳ ודג׳ לדוד
המלך. משרד־הוזוץ לא הסכים. הוא סירב לפגוע
בידידות ישראל־בריטגיה. בכל אופן, לא לפני
מאה ועשרים שנה. בינתיים עברו שבע־עשרה
שנה, משרד־החוץ התחלף כמה וכמה פעמים,
והאיש הגדול עדיין חי וקיים, עד מאה ועשרים.
אותה שמועה ממשיכה ומספרת שלאותו איש
גדול הוכן מקום גם בתל־אביב. רחוב יהודה
הלוי יתחלק למענו לשלושה. החלק האחד, מ שכונת
נווה שלום עד אלנבי, ייקרא יהודה הלוי.
החלק השני, מאלנבי ועד מרמורק, יהיה אבן
גבירול. והחלק השלישי, ממר מורק צפונה, עד
הירקון, יהיה אותו איש גדול, לאחר מאה ועשרים
שנה.
השמועה אומרת שגם לרחובות דוד המלך,
המלך שאול; ואלנבי נועדו אגשים חשובים; ,
החיים לעת עתה במלוא המרץ.
כל זה ברור ומתקבל על הדעת. ברור גם למה
החליפו השבוע את משעול מאיר למשעול יעקוב.
מסתבר שליעקוב היו יותר אוהדים וקרובים
מאשר למאיר. ברור גם למה החליפו את חצי
רחוב ברנדים לרחוב אריה לייב ליפסקי. הקרובים
של ליפסקי כנראה דרשו את זה. מה שלא
ברור הוא למה החליפו את רחוב הלוויתן לרחוב
הדגה. האם ללוויתן כבר אין קרובים בארץ?

לפני 3000 שגה חיו היהודים לפי המסורת,
קיימו את המורשה הלאומית, ושמרו על חוקי
ה׳ .הם לא זנו אחרי בנות זרים. לא אכלו דם.
תלו את מלך עי על העץ. בירכו בהר הברכה.
קיללו בהר הקללה. פיזרו עפרה של פרה אדומה
לרוח. רצעו עבדים באוזן אל המשקוף. קיצצו
ידי נשים שתפסו גבר במבושיו, שרפו את כל
עמי הארץ, ולא נקבו בשם .71
מה נשאר עכשיו מכל זה? כלום. אין מסורת.
אין פרות אדומות. אין קללות. אין כלום.
חיים משה יצחק גבריהו, חוקר התנ״ך, החליט
לעשות משהו כדי להציל את המסורת. הוא
החליט להגיש את חוקי־התנ״ך לכנסת, לאישור.
,׳אם בני ישראל, שהיו יותר עניים וחלשים
מאיתגו, יכלו לחיות על פי חוקים אלה, למה
לא נוכל גם אנחנו?״ הוא שואל.
לאחר הרבה התלבטויות הוא הבין שאין
סיכוי שהכנסת השישית תאשר את כל החוקים
האלה. הוא החליט להסתפק בהצעת חוק־השמי־טה.
לפי חוק זה יקיימו יהודי ישראל שגת־שמיטה
כל שבע שנים, ישלחו את עבדיהם
לחופשי, לא יגשו איש את רעהו, לא יזרעו, לא
יזמרו, ולא יקצרו.
לאחר כמה שבועות של מחשבה והתבוננות
הוא נדהם להיווכח שאין בישראל עבדים. הוא
המשיך לחשוב ומצא בסוף חוק נוסף: חוק
היובל. הוא הגיש אותו ליושב־ראש הכנסת.
נוסח החוק המחודש הוא כזה, :׳כל אדם שנידון
לראשונה לתקופת־מאסר בפועל עד ליום
פתיחת המושב הראשון של הכנסת (שחל בשנת
היובל) יופחת רבע מתקופת המאסר אליה נידון.
חוק זה אינו חל על עבריינים שנידונו בשל
עבירות המסכנות את ביטחון המדינה.״
זהו חוק רפורמי מובהק, לפי דבריו. כבר
בימי משה רבנו הוא היה רפורמי מובהק. בזמנו
נהוג היה אמנם לשחרר עבדים ואסירים פולי טיים
לכבוד עלייתו של מלך לשלטון, ניצחץ

גכריהו וידיד

במלחמה, או מאורע פוליטי אחר. אך הוא הפך
את שיחרור האסירים לדבר־קבע, התלוי במחזור
קוסמי של מניין שנים, ולא במאורעות מקריים.
״החוק הזד״״ אומר גבריהו ,״חיזק מאוד את
שלטונו של משה רבנו. אני מציע לכנסת השישית
לא לפגר אחרי אותו רפורמיסט גדול. אני
מציע לה להשתמש בצירוף המיקרים הנפלא של
שגת־שמיטה ושנת־בחירות, ולקיים לכבוד זה
את האידיאלים של הקדמונים.״
חיים גבריהו היה פעם אחד האנשים המפור סמים
במדינה. כל פעם שהיתר. איזו פרשה,
איזה משבר בקואליציה, איזה צרות עם אמריקה,
היה בן־גוריון הולך להתייעץ עם גבריהו, ולמחרת
היו העיתונים יוצאים בכותרות ראשיות:
.בן־גוריון מודיע 600 :איש יצאו ממצריים.״
לאחר שיחות שנערכו בינו לבין חיים גבריהו.
קבע בן־גוריון וכר. גבריהו גו ר ס ...בן־גוריון
גו ר ם ...וכר.
יותר מאוחר פרש בן־גוריון, וגבריהו נשאר
לבדו לשאת בנטל השלטון. את החוק החדש הוא
הגה לבדו. ללא עזרה.
הוא בא לראיון עם ספר תנ״ך, תיק ופנקס.
״אני אכתיב לך את השאלות שלך,״ הוא אומר.
״ואחר כך אני אענה לך. תכתבי: שאלה ראשונה
— מר גבריהו, מה עניץ שמיטה אצל התרת־אסורים?
שאלה שנייה — האם כלולים בהצעתך
גם רוצחים ועברייני־מין? שאלה שלישית —

למה, לפי דעתך, לא ישא החוטא בעד פשעו?״
וכן הלאה.
הוא מסיים את קריאת השאלות ואומר, :׳את
יכולה להתחיל לשאול. אני לרשותך.
״מה עניין שמיטה אצל התרת־אסורים?״
״שאלה טובה,״ הוא אומר .״תכתבי. בשביל
אסיר היושב ומונה את הימים, אפילו רבע
מתקופת־מאסרו זה עניין גדול. נקודה. אם ישוחרר
בגלל נימוק של מורשה תרבותית — את
כותבת? — אם ישוחרר בגלל נימוק של מורשה
תרבותית, זה ישפיע עליו השפעה תרבותית.
כתבת? השפעה תרבותית. יפיח בו תקווה, פסיק,
ויפתח לו פתח של תשובד״ פסיק, להיות אבר
מועיל בחברה. נקודה.״
הוא מציץ בניירות שלי ואומר :״תכתבי נקודה.
האסיר יהנה מחוק זה, הנשען על מורשה
תרבותית. כתבת? תכתבי. הוא יתחיל ללמוד
דינים של שמיטה ויובל, פסיק, ויתן כבוד
לערכי־תרבות, ולמורשה התרבותית שלנו.״
הוא מתרומם קצת מכסאו, ומציץ בניירות
שלי .״מה נשאר לנו בחיים?״ הוא שואל ,״תכתבי:
מה נשאר לנו בחיים? אני שואל. כמעט
לא כלום, תכתבי: כמעט לא כלום. לכן, הבה
ניתן זכר, את כותבת, לכן הבה ניתן זכר, לאידיאלים
של הקדמונים, ולמורשתנו התרבותית.״
הוא נושם נשימה עמוקה, ואחר כך שואל
בדאגה אם כתבתי נקודה אחרי למורשתנו
התרבותית. אני מראה לו את הכתוב, והוא בודק
אותו בעיון. אני מחכה, ובסוף הוא מחייך אלי
בהנאה .״כן,״ הוא אומר ,״נכון. למורשתנו
התרבותית, נקודה.״
״המורשה התרבותית שלנו,״ הוא מכין תשובה
לשאלה ששכח לשאול ,״היא המקורות שלנו, ה־תנ״ך,
המסורת.״ לפי דעתו, אילו עסקו חברי
כנסת ישראל יותר בלימוד תנ״ך ופחות בדיונים
ובמריבות עקרות, היו מרוויחים מזה גם הם, וגם
בוחריהם, והוא היה מציע עוד כמה וכמה
חוקים, כמו שנאמר :״מי שעוסק בתורה, מלאכתו
נעשית על־ידי אחרים.״
הרעיון בדבר החוק החדש עלה בו עוד ביום
הכיפורים. הוא שמע, באותו יום, את זעקת
העם הסובל תחת יד הנוגש, הוא ראה את בני
ישראל ההופכים עבדים ושפחות, ונידונים לחיי־עוני
ומסכנות. הוא ריחם עליהם. איפה זה היה,
כל זה? בנחמיה פרק ה׳ .בכל אופן, הוא החליט
לפעול למענם .״נתרשמתי מאוד מהסיפור הזה,״
הוא מסביר ,״הדברים עוררו בי מחשבות. והמחשבות
הביאו אותי להצעת החוק החדש.״
חוק שיחרור־האסורים בשנת־היובל יכלול גם
רוצחים. משום שגם הרוצחים של ימי־קדם נכללו
בו. הם היו יושבים בעיר המיקלט עד מות
הכהן הגדול. הוא לא ״כלול עברייני־מין .״ריסון
היצר המיני הוא דבר קשה,״ מסביר גבריהו,
״גקודד״ היהדות באופן יחסי הצליחה לשמור
עליו. נקודה. טהרת המשפחה היהודית היתה
לפלא הראוי לשמו. נקודה. ראוי לשמור על היש גים
אלה של ריסון היצר המיני, פסיק, כתבת
שראוי לשמור? כן? כתבת? על יצרי־המין?
כדי לשמור על שלום בנינו ובנותינו. נקודה.״
החוק לא יכלול עברייני ביטחון. משום שמשה
לא חזה את בעיות החוץ וביטחון שיהיו לצאצ איו,
ולא דאג להם בחוקיו.
מי שאינו מכיר את המאה העשרים יכול
לחשוב שהחוק של גבריהו אין לו שום אחיזה
במציאות של ימינו. הוא טועה. שיחרור האסירים
הוא נוהג מקובל היום. המלך חוסיין, כשעלה
לשלטון, חגן את כל אסירי ירדן. גם פרנקו
עשה את זה. גם נשיא מדינת ישראל. הוא חנן,
בזמנו, את כל רמאי מם־ההכגסה.
״אבל השנה אינה שנת יובל,״ אני שואלת.
״מדוע לא שנת יובל?״ הוא עונה בפליאה,
״וכי מאז שבני ישראל חגגו את היובל האחרון
לא עבח שבע שבתות שנים, שבע שנים, שבע
פעמים, שהם ביחד תשע וארבעים שנה?״
״מלבד זה״ ,הוא אומר בקיצור ,״גם בשנת
שמיטה היה נהוג שיחרור העבדים.״
״חוקת משה מדברת על עבדים, לא על אסי רים,״
אני מעירה.
״אמנם כן,״ הוא אומר ,״אבל מה אשמים
האסירים האומללים, עלובי־החיים הללו, על שאי נם
עבדים? האם בגלל זה הם צריכים לשאת
את סבלם שנים ארוכות בין כותלי בית־הכלא?״
בכלל, אם האסירים לא יתאימו לחוק החדש
של גבריהו ומשה רבנו, אפשר יהיה לשנות
אותם. אפשר יחיה להפוך אותם לעבדים.

מספר 1475

י״ד כסלו תשב״ו8.12.1965 ,

או ספק נשי
לשוק העולמי*

ל . .צן א
הי שרא לינ ת
__ם__ש ״ךאת

ל די ר ת! שלה סז כן

״אינני מופקרת!״