גליון 1476 מתאריך 15 בדצמבר 1965

וראש מפא״ ,מצאו
הסוואה חד שה למזימת

7זר7ן> ״נדו״ בע״מ
מחפשים
פורטונה תגלית

לתפקיד
צעירה הנערה

הראשי

מדימונה

בסרטוהחדש של

מנחם גולו
צעירות בעלות יופי בלתי רגיל,
שחומות,

שער ועינים,

שחורות

בגיל 22—16 המעוניינות להציג
מועמדותן ל תפקיד בסרט בו יככבו

גילה אלמג ור, יוסי
בנאי, אב נר חזקיה ו , ואחרים שילה , יצחק משחקני הצמרת של ישראל
מתבקשות

לפנות

״נח״ רח׳

פינסקר 68 תל-אביב.

יום

למשרד

15.12.65

אחה״צ >רצוי

בשעות

להביא

סרטי

תצלומים).

קורס בוקר מזורז (סוג ג׳)
קורס ערב יסודי (סוג ג׳)
קורס למתקדמים (סוג ד׳)
חדר עבודה לנסיון מעשי
— ראשון ויחיד בארץ.

• תעודות למסיימים.

מכתבים

הפתיחה

יהיה כריא

27בדצמבר
׳7 0 0

כואב הלב למקרא הדיוזח שלכם על מחלתו
של ראש־הממשלה
כלום לא תשאירו דבר ברשות הפרט של
האזרח הישראלי?
כלום חייבים אתם לחדור לכל תחום ותחום
בחייו?
האם אין זכות לאשכול, או לכל אזרח
ישראלי אחר, לשמור לעצמו את הפרטים
המדוייקים על מצבו הגופני?
יעל שושני, ירושלים
(ה עול ם חז ה .) 1475

( ! 6 87ר
1 ממן לחטגתאחו מונשינ
ס וחי סס1לנ0קץ 7טל 229960 .

אולי אין זד, נאה לעתון לברך על
סגירתם של עתונים אחרים. אך נדמה
,לי שברכה כזאת היא במקומה — כ־
,שהמדובר ביומונים מפלגתיים כמו הבוקר
וחרות.
לא בשל טינה כלשהי כלפי עתונים
אלה, אלא מתוך ראיית טובת המדינה,
העתונות והמפלגות הנוגעות־בדבר גם
יחד.
סוב ששני עתונים אלה נסגרו —
וטוב יהיה אם לא יקום במקומם יומון
מפלגתי חדש.

עתונות חופשית היא יסוד מוטד ל־מישטר
דמוקראטי. ריבוי היומונים המפלגתיים
פוגע ביסוד זה משני טעמים.
קודם כל, מפני שאינם חופשיים במובן
האמיתי של המילה. עתון מפלגתי,
במציאות הישראלית, כפוף למפלגה לחלוטין
— מן האות הראשונה ועד
האחרונה.
זה רחוק מאד ממצבם של עתונים
מפלגתיים בארצות־הברית, למשל. שם משתקפת
דעת העתון — ודעת מפלגתו —
במאמר הראשי. אין היא משתקפת לחלו־טין,
או אך במועט, בטורי החדשות.
בשעה שעתון כמו ניו־יורק הראלד־טריביון,
למשל, תומך במועמד הרכוב־ליקאי
לנשיאות, משבחים כתביו בהתלהבות
את נאומי המועמד הדמוקראטי. זה
נראה שם טבעי לגמרי.
לא כן בישראל. קו המפלגה מנחה את
העתון — מן המאמר הראשי ועד לחדשה
הקטנה ביותר. עתונים כמו חרות, הבוקר,
טל המשמר, הצופה וכו׳ אינם עתוני־חדשות
במובן המקובל של המושג. הם שופרות־תעמולה,
המנסחים כמעט כל ידיעה ברוח
הנעימה למפלגה, משמיטים את ה־בלתי־רצוי,
מסלפים לא פעם את המצוי,
ומשתדלים להציג בכל יום תמונה המתאימה
בדיוק נמרץ לקו המפלגה באותו
יום.
בדמוקרטיה זה מותר, ואיש לא ינסה
לאסור זאת. אבל אין זה רצוי. וטוב
שהדבר מתחסל, בהדרגה, מעצמו.

הפגיעה השניה במעמד העתונות חמורה
עוד יותר.
השוק הישראלי קטן מאד. יתכן שאין
בארץ אלא ציבור של מיליון נפש הקורא
עתונים עבריים. כלומר: מבחינת העתו־נות
העיברית, שווה הארץ כולה בגידלה
לעיר אמריקאית בינונית.
על שוק מצומצם זה מתחרים עשרה
עתוני־בוקר עבריים, אשר לרובם אין כל
הצדקה עתונאית או כלכלית. רובם מפסידים
הון תועפות, וההפסדים מתכסים על־ידי
המפלגות (הגובות את הכסף, בצורה
זו או אחרת, מן הקופה הממשלתית
או מכיסי הציבור).
עתונים מפלגתיים אלה מקטינים עוד
יותר את השוק של העתונות הבלתי־תלויה,
שהיא לבדה חשובה. מכאן ש-
יומונים בלתי־תלויים אלה פשוט אינם
יכולים להרשות לעצמם את השרו־תים
היקרים הדרושים להספקת אינפורמציה
מהימנה, בדוקה, מעודכנת ואחראית.
ניתן להסביר את רוב ליקויי
העתונות הישראלית על רקע חומרי זה.
ריבוי העתונים יוצר ריבוי של עתונ־אים.
הביקוש לעובדי עתונים עולה בהרבה
על ההיצע הסביר. הדבר גורם לירידת
הרמה הממוצעת של העתונאי הישראלי,
להקטנת הדרישות כלפיו. כתב בעל כשרון
דל מאד יכול למצוא לו ג׳וב בעתונות
הישראלית, גם כשהשכלתו מצומצמת ורמתו
האישית לקוייה ביותר.
כל זה משפיע על טיב העתונות,
על מעמדה הציבורי, על כושרה למלא

את תפקידה החיוני — לא פחות מאמצעי־דיכוי
ממשלתיים כמו חוק לשון הרע.

מעולם לא הבנתי מה השיקול העומד
לנגד עיני עסקני־המפלגות, המקיימים את
עתוניהם היקרים.
לעתונים אלה יש תפוצה עלובה, ולעיתים
אפסית ממש. בגלל חוסר מוסד
מתאים לביקורת התפוצה, אין המיספ־רים
האמיתיים ידועים לציבור, וגם לא
לחברי־המפלגות עצמם. שלא כן, היו
נדהמים מן הביזבוז הכרוך בעתונים אלה.
יש עתונים מפלגתיים שתפוצתם האמיתית
מגיעה בקושי ל־4000 טפסים.
ממי מורכבת תפוצה עלובה זו? מן
האוהדים הצרופים ביותר של המפלגות.
כלומר — עתון המפלגה מטיף את האמונה
לאותם המאמינים בה זר, מכבר.
הוא משכנע את המשוכנעים. ואין העתון
מגיע כלל לידי איתם שהמפלגה היתה
רוצה דווקא לשכנעם.
האם לא היה הרבה יותר כדאי למנהיגי
גח״ל, למשל, לדאוג לכך שיוכלו
להפיץ את מעותיהם בצורת מאמרים מפרי
ידם מעל עמודי הארץ הבלתי־תלוי (התומך
בהם ממילא) ,תחת להוציא שני
עתונים (או עתון אחד) שיתחרו בהארץ
ללא הצלחה? האם לא היו מגיעים בדרך
זו לציבור הרבה יותר רחב, תוך חסכון
עצום של מאמצים וכסף?
אילו השתמשו מנהיגי מפ״ם בכסף, המבוזבז
על על המשמר, כדי לפרסם אר.
מעותיהם במודעות בעתונים אחרים —
היו חוסכים כסף רב, ומשיגים תועלת
הסברתית גדולה פי אלף( .וזה היה בכלל
טוב, כי על המשמר פוגע לא פעם בשמה
הטוב של מפ״ם).
זוהי עצר, ידידותית, ואני מציע לראשי
כל המפלגות לשקול אותה. ההבדלים
בין המפלגות הישנות מצטמצמים והולכים,
וממילא קשה להבחין בין דבריהם.
במצב זה, די והותר בשלושה עתוני-
בוקר עבריים — ימני, שמאלי ודתי —
כדי לארח את כל ההשקפות.

השבוע סיפרו לי בהתרגשות שאורי
אבנרי אכל ארוחת־צהריים עם דויד בן־
גוריון. צחקתי.
למחרת היום שמעתי את אותה ידיעה
שוב ושוב, מפי אנשים שנשבעו לי שקיבלו
אותה ממקור מוסמך ביותר. עד
שהתחלתי להאמין כי דויד בן־גוריון אימץ
לעצמו, בסוד, את השקפתנו על המרחב
השמי (אחרי שדיבר בישיבת הפתיחה של
הכנסת על אחוות שני העמים השמיים).
ערכתי חקירה מדוקדקת, והנה העובדות:
בשבוע פתיחת הכנסת התאכסן אורי בירושלים
באותו מלון כמו משפחת בן־
גוריון. אחרי ישיבת הפתיחה שתה קפה
במסעדת המלון, כשנוכח לדעת כי פולה
בן־גוריון יושבת ליד השולחן הסמוך.
פולה, שלא כמו בעלה, נוהגת לשוחח
עם אורי בידידות, בלי פוליטיקה. גם הפעם
החליפה עימו כמה מילים, משולחן
לשולחן, עד שהגיע בעלה. אז נפסקה
השיחה מעצמה.
למחרת היום אכלו בן־גוריון ואשתו
במסעדת המלון, ושוב סעד שם גם אורי.
במיקרה ישבו שני האנשים כשגבם זה
אל זה.
יתכן שאפשר לקרוא לזה ״לאכול ארו־תת־צהריים
יחד״ .אבל זד, עדיין רחוק
מאד מהצטרפות חבר־הכנסת בן־גוריון לסיעת
העולם הזה — כוח חדש.

אני מצטרף לאיחוליו של אורי אבנרי
ללוי אשכול: תהיה בריא!

שמשץ לוריא,

חי פ ה

למה לא להאמין להודעות הרשמיות על
מחלתו של ראש־הממשלה?
נראה אתכם לוחמים במשך חודשים ארוכים
בדויד בן־גוריון, מבלי ליפול קורבן
לחולשה כללית!
מאיר הורביץ, חיפה
ראינו.
(המשך בעוווד )5
ה עו ל ם הז ה 1476

פן, ידן־ירי..

ע ם עני ב ה!

חולצת להב־אקרילן החדשה שקניתי לו ממש
הכניסה מהפכה בלבושו.
רוצה — לובש אותה בצווארון פתוח ומראהו
ספורטיבי,
רוצה — עוגב לו עניבה והריהו לבוש באלגנטיות.
אולי יעשו בלהב חולצות שימושיות כאלה מאק־רילן
גם בשבילינו הנשים 1

חולצת להב־אקרילו ארוגה מ 0 7אקרילן ו 20 <70 -צמד במבחר צבעים אפנתיים.
חמימה וקלילה, מתאימה ללבוש בחליפה ובלעדיה, מתכבסת בקלות ואינה זקוקה לגיהוץ.

לסנה׳־צ, אחה״ג ובערב

הנד רשאי לנהוג
במכוניות מרוץ
ללא רשיון
כשטח התערוכה
הפתוח כל יום
מ״ 5עד חצות

״קארטינג״
הספורט שכבש את כל
אירופה.
אוטובוסים 42 ,28 ,27 ,22 :

בכתות קטנות למבוגרים
אנגלית, עברית, צרפתית, גרמנית, רוסית,
ערבית, ספרדית, איטלקית, פורטוגזית
קורסים מיוחדים לתלמידי בתי־ספר תיכוניים ויסודיים

תל־־אביב

חיפה

נחלת־בנימץ ,2ט> 56347

החלוץ ,27 סל 69265 .

אקוה ולוה המתנההמתאימה לגבר

כל^/־הר בגבר
לאחר הגילוח התז מעט *ע 61ע * 106 81116 * 00
ושים לב מה מתרח ש במ שך היו ם!
אל תופתע מהרגשה פתאו מית של בטחון עצמי
תהיה אדון לכל מצב. ואל תופת עכאשר נערה ב או טובוס או במעלית ת שתדל להמצא בקרבתך.
הכל* ,ע61ע *טס* 106 8106 לא רק מרענן את עור פניך
אלא גם מרכך, מ חיי ה ונותן לו גוון מיוחד.
106 8106 החריף והענוג, ממריץ אך לא מגרה א ת העור.
ה תחל מדי בוקר ...או ערב ...ב הנ אתאמת זו,
ה מעניקה לך הרגשת טיפוח נפלאה
היא ת הנ ה כ שם שגם אתהת הנ ה
נסה מחר בבוקר *ע61ע * 106 8106 * 00 ותוכח בעצמך !
106 8106 תוצרת ויליאמס

יתרמוצרי 8ס 1 0 8 8 1של ויליאמס 8זו 1101811 $ 8 8
186 0888111 זו ,188X881 18X888 ,0888$ 8818 $88טלקוסבון
הסוכן

הבלעדי:

בלמון

המפיצים:

חברת

נורית

בע״מ

העולנז הז ה *1* 7

מכתבים
(המסד מסמוד )2

תנאי מוקדם
אני זוכר עדיין את המלחמה שניהל
לם הזה בחוק לשון הרע, ואת החשיבות
שיוחסה לו בעת מלחמת הבחירות לכנסת
השישית.
לכן נדהמתי לשמוע את הצהרתו
של ח״כ אורי אבנרי
כי יתמוך בממשלה
בראשותו של לוי
אשכול, אם לא
ישותפו בה הדתיים.
ומה עם חו ק ל שון
הרע? האם מרגע שקיבלתם
חסינות שכחתם
כי החוק נשאר
חוק תועבה?
העו

בי סרס ^י

כני כהן,
חיפה

אורי אבנו;׳ הודיע
לנשיא שימנע
כזאת, בע ת הצורך, בתנאי
הפלת ממ שלה
שתיכון על בסים חילוני־מתקדם־דמוקראטי.
מובן מאליו שבסיס זה כולל, כתנאי בל־יעבור,
ביטול חוק ל שון הרע, המימ של הצבאי
וכו׳.

אשוח ב״הילטץ״
מו״ט־שמום, קואליציה־שמועליציה. הכפייה
הדתית ממשיכה לזחול ולהתקדם, וכובשת
כל פעם יעדים חדשים.
השבוע היא הגיעה לאחד משיאיה המתועבים:
היא הצליחה לכפות על אזרחים ותיירים
נוצריים את מרותה, מונעת מהם
לחגוג כרצונם את ראש־השנה שלהם, לפחות
במלונות שרתו! ו הי ל טון בתל־אביב.
באיזו רשות מונעת הרבנות התקנת עצי-
אשוח במלונות אלה?
ומה שיותר מעניין את האזרח החופשי
במדינת־ישראל: אילו אמצעי־לחץ הפעילה הרבנות
על מנהלי המלונות, ואילו שיטות
נקטה כדי להחתים אותם על דרישותיה,
שהן בניגוד גמור לאינטרס שלהם.
אינני יודע מה יותר גרוע: איסור אפיית
מצות ברוסיה, או
איסור התקנת עצי־אשוח
בישראל.
ותאמינו לי, אינני
אוכל מצות ואינני
חוגג ראשי־שנה ליד
האשוח. אני סתם
דמוקראט.

ראובן מלניק,
ירושלים

לא בכל אשמים
הדתיים. לפעמים גם מלכיה החילוניים אשמים.
דוגמת שרתון ו־הילטון
תוכיח זאת. הרבנים באו בדרישות
לבתי־המלון האלה, ולחצו עליהם כדי שייכנעו,
והנהלות המלונות נכנעו.
תארו לכם שהם היו פייטרים, ובמקום
להיכנע, היו עושים רעש מכל העניין׳ פו־נים
לעתונות, למפלגות, לכנסת וסתם לציבור
הרחב.
אני לפחות הייתי מתגייס לעזרתם, ואני
חושב שאנשים רבים, ביניהם כאלה ששכבו
על הכבישים בשבח, היו גם הם מתגייסים
לשם כך.

מתי שכנא,

תל־אביב

הממזרים

אני מוצא לעצמי לחובה קדושה להזים
את הקביעה החד־משמעית, שבוטאה על־ידי
עורך־הדין המלומד חיים מנחם בסוק, ב״הממזרים״
כתבה
(העולם
הזה ,) 1474

כאילו רוב הממזרים
הם בני קיבוצים.
ממזר, לפי דיני
ישראל, נולד מביאת
גבר זר על אשה
אסורה. ומה זאת
אשה אסורה? זוהי
אשד, האסורה לבועל
שלה, והקידושין לא
תופסים בה, אך רק
לגביו. יש לה אפשורץ
שרות
להתקדש לאדם
אחר מישראל.
בקיבוצים אין ממזרים. לכל היותר ישנם
שם ילדים חמודים מאוד, שנולדים מחוץ
למיסנרת הנישואין הדתיים. ודרך אגב, עלי
לציין שחיי המשפחה בקיבוצים הם מאוש־
(המשך בעמוד )6

ז עו ל מ הז ה 476י

מעתה תוכלו להנות מהשמיכות
והכרים החדישים, עם מילוי בשלל דיאולן בשילוב כימי,
צבעים ודוגמאות.
השמיכה מחממת, אך קלה
ואורירית, מהנה ונוחה לטיפול.
הכר בעל הגמישות החיונית לשינה עריבה ומרגיעה.
השמיכות והכרים חסרי כל השפעה אלרגית ועמידים בפני עש, ניתנים
בנקל לכביסה בבית, ושומרים על יציבותם לאורך ימים.

0101611

להרגשת רעננות ופינוק דרוש את השמיכות והכרים עם מילוי דיאולן.

מכתבים
(המשך מעמוד )5

מעשנימ 7וות
דופק גארד ל ה ציג בפניכבם
או — ג הע\ = 0ק וזו --ח־עגו
ש מו:

התעךו. ב— 1נ: ע שי ר ה וד־שנר־ז
תני ח ר רז

ענוג ומו — זרק

ה ^/יבור;1

עו^ירוו —ו

ר־נוצהר־נתוץ
ה מ חי ר;
3 7ל ״י

בלבר

רים יותר מחיי רוב הזוגות בעיר, הקשורים
בכבלי נישואין ההורסים את האהבה
האמיתית ומביאים במקומה שינאה הודית
ויסורי שאול.

חיים צבי שורץ,
סדקים בקיר

עורך־דין, ירושלים

לבגד־העבודה הנ״ל יש ערך ריגשי רב
בעיני בעליו. הקרע בצוזארון מוקדש בידידות
לאורי דייודים, ואילו כתמי הצבע הכתום
על השרוול הימני הם שריד מתקופת
כתיבת סיסמות המחאה נגד פראנץ יוזף
שטראוס, עת ביקר בארץ לפי הזמנתו של
שמעון פרס.

כדיירת ברחוב האר׳׳י בתל־אביב, ברצוני
להתריע על סדרי התנועה המסוכנים, ולהביע
בכך את דעת שכני לרחוב.
ברחובנו ישנה מדרכה צרה, כ־ 60ס״מ,
ובצד אחד של הרחוב חונות מכוניות. הרחוב
עצמו צר גם הוא, ומשמש את
אוטובוס מס׳ .10
כל פעם שעובר האוטובוס אנו מרגישים
כעין רעידת אדמה,
המזעזעת את קירות
בתינו הדלים, המלאים
סדקים, ההולכים
ומתרחבים מדי
יום ביומו.
מצב זה מעצבן
אח הדיירים ומסכן
את הילדים, המתרוצצים
בין המכוניות
ברחוב הצר.
כתבנו מכתבים למוסדות
ולאישים הצברי
נוגעים
בדבר. התוצאה
עד היום: אפס.
שר התחבורה משה כרמל סירב להיפגש
איתנו, כדי לשמוע את תלונותינו ועצותינו.
הצענו, בין השאר, להעביר את קו 10לרחוב
שכן, רחב יותר ונוח יותר, ולאסור
על חניית מכוניות ברחוב שלנו.
כל פניותינו העדינות לא הועילו. לא
נותרה לנו ברירה, אלא לחשוב על השבתת
התנועה או על שביתת־רעב, ושלא יבואו
אחר־כך כל מיני עדיני־נפש ויגידו שזה לא
בסדר מציתו, ושאנחנו נוקטים באמצעים
קיצוניים.

,. 3תל־אביב

הצד השני
בישיבת הכנסת, ביום־השנה השמונה־עשר
להחלטת האו״ם על חלוקת ארץ־ישראל,
לא שכח יו״ר הכנסת להזכיר את העובדה
כי ביום זה הוחלט על הקמת מדינה יהודית.

בעתונים ניזכרה העובדה כי ביום זה
החליטו אומות העולם להקים מדינה יהודית
בארץ־ישראל.
רבותי, זוהי רק חצי האמת. וכבר נאמר
פעם, כי חצי אמת גרועה משקר.
עצרת האו״ם, מיום ,29.11.47 החליטה על
חלוקת פלשתינה לשתי מדינות — יהודית
וערבית — שתהיינה קשורות זו בזו בקשרי
כלכלה על בסיס של שלום.
לא רק זכויותיו של הישוב העברי הוכרו
אז כצודקות, גם זכויות העם הערבי הפלסטיני
זכו אז לתמיכת האו״ם. קרה מאז מה
שקרה, אך אסור להשכיח את העובדה ה־יסודית:
העם העברי זכה לעצמאותו, והעם
הערבי הפלסטיני עדיין לא.

יצחק בגן, נהריה
סוג א׳ בשנה א׳
בכתבה על הסטודנטיות של שנה א׳,
הצגתם חתיכות סוג א׳ (העולם הזה ,) 1474
ומאז ניפתח אצלנו מירוץ מי יגלה אותן
ראשון.

צפורה צברי,

בשם דיירי
רחוב האר״י, תל־אביב

תפוזים וחתיכות

ל 5 0 -גרב=ו

יוסף בר־אור, זה שנעצר כחשוד בעשיית
מעשים מגונים בעת צילומי החתיכות (העו לם
הזה ,) 1475 הוא דודקא איש בעל יוזמה
משקית־כלכלית.
אם נכשלנו בייצוא תפוזים, אולי נצליח
בייצוא נערות ישראליות? כדאי לנסות.

גבי צוקר, רעננה

תהגומ עי שון נקריר
נ סו

אפור להתלונן?
הייתי תלמיד בית־הספר המרכזי למלונאות,
במלון תדמור בהרצליה. מאחר והתנאים
הסניטריים, תנאי הדיור ורמת המזון
עוררו בי תרעומת, התלוננתי עליהם בפני
ההנהלה, אולם מאז החלו לטפול עלי האשמות
שונות — משכרות ועד עשיית
מעשים:מגונים —!ולבסוף
זרקו אותי מהקורס
לטבחות, בו
השתתפתי.
האם תלונה על
תנאים גרועים מצדיקה
האשמות כה
מכוערות, שסופן סילוק
מן הקורם?

אהרון לוי,
ירו שלים

אילת השניה
אולי יתעורר סוף
סוף ראש עיריית
אילת, יוסקה לוי, למקרא כתבתה של שולה
תבור ״עיר החשיש והאהבה״ (העולם הזה
)1475 וישנם את מותניו, יפשיל שחוליו
ויגש לטיהור עירנו מן הביטניקים וכל ה־ארחי־פרחי
שניקבצו בה.

אילת

אפילו טאנק
רנוצבן־רז: דו.ב 7ן. פ ע ״ ב7

זה קשה. אני חושב שהן נעמדו בפוזות
מיוחדות ולא־טבעיות לפני המצלמה, כך
שאין אפשרות לזהותן.
תעזרו לנו, ותציגו אותן מזויות אחרות.

מאיר, רמי ושמואל,
האוניברסיטה העברית, ירו שלים

תע״ש ומעש
איננו סתם עובדים, אנו עובדי מפעלי ה־תע״ש,
ואין כל ספק כי מהימנותנו נבדקה
עד לפרט האחרון. לולא כן, לא היינו מורשים
לעבוד בתע״ש.
והנה, כתוצאה מסיכסוך עבודד״ שהוא
חוקי בכל מדינה דמוקראטית, החלה העתו־נות
היומית לסלף את העובדות ואת דמותנו.
הציגו אותנו כמי שאין טובת המדינה עומדת
נגד עיניהם — בוגדים המנסים לחבל
בכלכלת המדינה ובבטחונה.
העתונות הזו והעתונאים האלה מדברים
מתוך גרונה של הנהלת המיפעל. הלזאת
תקראו עתונות חופשית?
א , .עובד תע״ש

ביחס לשיירות השבת בעתיד: יש להשתמש
במשאיות כב!.ת ועמוסות, וכשהן
תחסומנה את הכביש — אפילו טאנק לא
יזיז אותן משם.

המפקדה העיקרית, שהורכבה מאנשי מילואים,
מעדה במיבחן( .דבר)

נ היי ה

צבי לייסטנר, חדרה

מפגין השבת הירושלמי, שבמכוניתו השארתי
את הבטל־דרם שלי, מתבקש מאוד
לצררו בחבילה ולשלחו לת״ד ,23113 תל־אביב.

זכות
קדימה סמדור זח תינתן
למבתכיהם של קוראים המצרפים
את תצלימיחס למכתבים״

שמואל ארבל,

סטודנטיות שנה א׳ כירושלים

טעות לעולם צודקת

ה עול ם הז ה 1476

2 אותו כפופות

ורנוגראפיה היא עניין של גיא־גראפיה,״ אומר
סאקיני, גיבור בית־התה של ירח אוגוסט.
הדבר נכון פי אלף לגבי הכלכלה והמדיניות. הן
לגיאוגראפיה.

קברניטי המדינה מנסים ככל כוחם לשכוח
זאת. אך השיכחה אינה משנה את המציאות
הנשכחת.
זהו לקח משבר התפוזים. בשבועות האחרונים נאמר
הרבה על משבר זה.

נאמר הכד -חוץ מהעיקר.

תפוז הוא סמל ארץ־ישראל. אמנם, אין הוא בן
} 9הארץ. הוא לא היה קיים כאן בימי התנ׳׳ך. נראה כי
מולדתו היא הודו־סין, וכי הובא למרחב בימי־הביניים על־ידי
יורדי־ים ערביים (משום־מה קוראים לו הערבים עצמם
בשם בורטוקאל, על־שם הפורטוגאלים שהביאו את הפרי,
לאיד פה בתקופה מאוחרת הרבה יותר).

וככל זאת: מיליונים, שלא שמעו מעולם את
שם ישראל, מכירים את שם ״תפוזי יפו״.
לכן אך טבעי הוא שהתפוז הפך עתה סמל הבעייה היסודית
של מדינת־ישראל.

כעייה המצטמצמת כשלוש מידים פשוטות:
לאן אנחנו שייכים?

דוקטרינה הרישמית

קיום עצמאי למדינית לאומיות קטנות. אם רוצות הן
להוסיף ולהתקיים, עליהן להתלכד לגושים מרחביים.
הראשונים שתפסו זאת היו, כמובן, הגרמנים. הם ראו
איך מכונתם הצבאית המשוכללת נרמסת על־ידי העוצמה
התעשייתית האמריקאית. הם הבינו כי עוצמה זו נבנתה
על בסיס כלכלי מרחבי. מאז מנוי וגמור עם הגרמנים
להפוך את אירופה לבסיס כלכלי מרחבי כזה.
כ ך נולד השוק האירופי המשותף.

לא כמועדון פילנטרופי, שנועד להקל על
זרים לשווק את תוצרתם כמילאנו ובמינכן.
אלא כמועדון סגור ומסוגר, שנועד לגרש מאירופה את
המוצר הזר, כדי לתת למוצרי אירופה עצמה יתרון על
כל מתחריה.

גם על מדינה מזרח־תיכונית נידחת ששמה
ייטראד.

ל זה היה ברור מראש. אבל קברניטי המישטר הקיים
בישראל לא יכלו להשלים עם מציאות הסותרת את
כל השקפת־ע למם.

הם ניחמו את עצמו בכך שהשוק המשות?
יהזה את אירופה, ולכן הוא טוב ליהודים.

מציאות זו גלויה לכל עין. היא רשומה על
המפה.
ישראל אינה נמצאת באירופה. היא נמצאת במרחב השמי.
בריחתה מן המרחב אינה מספחת איתר, לשום מרחב אחר.

התוצאה היא שישראל נשארת מחוץ לכל
מרחב -כה כשעה שהעולם כולו מתגבש
כמתכונת מרחבית.

בעיני המישטר הקיים, אין מצב זה בבחינת ״מצוי בלתי־רצוי״
.בעיניו הוא גם מצוי וגם רצוי. אולי יותר נכון
לומר: הוא מצוי מפני שהיא רצוי.

מדינה קטנטנה, שאינה מ! צאת את מקומה במרחב כלכלי
כלשהו, אין לה קיום כלכלי משלה. היא נשארת תלוייה
בנדבות ובתרומות, בשנור ובמכירת נתחי־עצמאותה.

הוא מצוי מפני שהשקפת־־עולמם של מייסדי
המדינה עוצכה איישם כין כיאלוסטוק וכאזל, י
מפני שכמשך שני דורות התעניינו כני פינסק
ופלונסק יותר כמה שמתרחש כוורשה, מאיטר
במה שמתרחש ככיירות.

הכלכלה צעדה אחרי המדיניות והכטחון -
מערכה.

מרכה הצער, היתד, זו נטייה חד־סיטרית לגמרי.
/כי אלף שנות היסטוריה עקובה־מדם לימדו את בני־אירופה
שאי־אפשר לברוח מן הגיאוגראפיה.
במלחמת־העולם השניה נשחקה אירופה בין שתי מדינות
מרחביות אדירות — ארצות־הברית וברית־המועצות. עמי
אירופה הסיקו את הלקח — בעולם של ימינו, אין עוד

איטר ההגיון הכלכלי של מישטר סותר את הגיונו
המדיני, כאשר צורכי המשק נוגדים את צורכי הנשק,
נוצר מצב של סכיזופרניה.
פיצול־אישיות שמקורו בבריחה מן המציאות הגיאוגראפית.

פיהוק אחד של דה־גול, שיהוק אהד של
ארהארד, חשובים יותר מאלך נאומים של
כורניכה.

כך הפך התפוז חלוץ הכלכלה הישראלית. עם קום
המדינה, הלכו שאר מוצרי־הייצוא של ישראל בעיקבותיו,
חיפשו להם שווקים אירופיים.

אי-אפשר להטיל חרם על פיאט, מבלי להרגיז את איטליה
— מדינה שאנו מבקשים למשוך אותה לצדנו.
אי־אפשר להחרים את התעשיה הצרפתית, מבלי להרגיז
מאד־מאד את הגנרל דה־גול, הידוע כרגזן מטבעו. אין זה
יפה להרגיז ידיד ובן־ברית. ואיך אפשר להחרים מכוניות
פדו, בשעה שק נים בלהט מט, סי מיסטר?
אי־אפשר לפתוח במלחמה כלכלית נגד הגרמנים. הם
לא יבינו זאת. זה יכול להפריע לתשלום הפיצויים. זה
יכול להפריע להרבה דברים חשובים עוד יותר. לא לשם
כך שלחנו לשם את השגריר ארתור, וקיבלנו משם את
קצין הוורמאכט.

בלשון־הזהב של משרד־הח ץ הישראלי זה נקרא :״לפתח
במסע מדיני והסברתי נרחב.״

1*1שהמדינה שייכת לאירופה.
אמנם, בגלל טעות מצערת משתייכת ישראל מבחינה
גיאוגראפית למה שקוראים ״המזרח התיכון״ .אך איזו
חשיבות יש לגיאוגראפיה?
מבחינה תרבותית, זוהי מדינה מערבית (כי המישטר
הקיים סבור שאין בני עדות־המיזרח אלא חומר־גלם, וסופם
להיות לאשכנזים שזופים).
מבחינה מדינית, זוהי מדינה אירופית. הדרך לבון
ולפאריס קצרה, ואילו קאהיר ודמשק שוכנות בצד החשוך
של הירח.

התפוז היה סמל מושלם למגמה זו. כי אכן
השוק הטבעי הוא באירופה, ושום חרם ערבי
אינו יכול להפריע לו.

מפני שצורכי הכלכלה הגיעו לידי התנגשות
חזיתית עם צורכי המדיניות והכטחון.

כקיצור: אי־אפשר להגיב. אי־אפשד להילחם.
אפשר רק להגיד ״פויה!״

של המישטר הקיים אמרת

לכן, אך תירוץ היא הטענה כי מלחמת ישראל־ערב היא-
המכריחה את המדינה להכות שרשים באירופה. נכון יותר
ההיפך: השרשים באירופה הם שהפכו את המלחמה הזאת
מראש לבלתי־נמנעת.
ותוצאות המלחמה — החרם הערבי והניתוק מן המרחב
— אינן מפריעות למישטר זה. הן רק מכריחות אותו
לעשות את אשר הוא רצה לעשות ממילא: להזדהות
עם אירופה.

אנגליה והילנזן, המיוצרים בידי פועלים האוכלים תפוזי־יפו
עם ארוחת־הבוקר.
גישה כזאת היתד, צריכה להיות קרובה מאד לליבו של
המישטר הקיים. האם אין הוא מטיף השכם והערב לתורת
התגמול? האם אין כוח־ההרתעה של צר,״ל מהזזה את
עמוד־התווך של תפיסתו?
מדוע, אם כן, הוא נרתע מהפעלת הת־מול הכלכלי?
מדוע אין היא סופך על כוח־ההרתעה של צרכני־הייב א־לישראל?
מדוע
כל הדיבורים על תגובה הם שטויות במיץ תפ;זים?

אין לה חיי־כלכלה, אלא רק חיי־קלקלה.
כלכלה
של שוק
אילו קם,
אך כוחו
חרם כמו

תפזז יפז: גזוזי שי כטזלון
שהרי צרפת היא ״ידידתנו ובת־בריתנו״ ,כפי שאמר הגנרל
בכבודו ובעצמו.
והגרמנים, עם־המרצחים בדימום, קשורים עימנו באלף
ואחד חוטים גלויים וסמויים.
הגאון המדיני התורן דאז, שמעון פרס, ביסס את מדיניות
החוץ והבטחון של ישראל על הציר בון־פאריס. איך,
אם כן, יכלה ישראל לראות שלילה בשוק המשותף, שהוא
התגלמותו הכלכלית של א־תו ציר עצמו?

אסור לשכוח רקע זה לרגע. כי הוא המכתיב
את מעשיה -כלומר, את מחדליה -של
ממשלת ישראל כרגע זה.
ף״ מומי״המוח

תבעו להגיב על החרם האירופי בחרם

| | נגדי.

מבחינה כלכלית פשוטה, זה נראה הגיוני
מאד. אנהנו קונים מאירופה הרכה יותר מכפי
שקונה אירופה אצלנו. חרם דו־סיטרי יפגע
בכלכלה האירופית הרכה יותר מאשר כנו.
הם מטילים קנס על תפוזי ישראל? אדרבה, נטיל אנחנו
קנס על מכוניות פולקסוואגן, סימקה ופיאט. נקנה מכוניות

מאת

ישראלית אמיתית יכולה להתקיים רק במיסגרת
משותף של ארצות המרחב השמי. שוק כזה,
לא היה די חזק כדי ללחום בשוק האירופי —
הפוליטי־כלכלי היה מספיק כדי למנוע פעולות־בענף
התפוזים.

ובעיקר: הוא היה מעכיר את מרכזיהכובד
של המשק הישראלי לענפים •טיש להם קיום
ועתיד כמסגרת המרחבית. הוא היה נותן לו,
סוך־סוך, בסים מציאותי.

אם יש אדם

נורמלי היכול לשלול, ברצינות, הגיון

| | פשוט זה?
הפסיכיאטרים מבדילים, ברגעים של הומור, בין חולה
פסיכוטי לבין חולה נברוטי כלהלן: הפסיכוטי מאמין כי
שתיים ועוד שתיים שתה חמש. הנברוטי יודע ששתיים
ועוד שתיים שווה ארבע, אבל זה מרגיז אותו.

הלקח הנובע מפרשת התפוזים מרגיז מאד
את ראשי המישטר הקיים. כי הם יודעים
היטב שאין הם, ואין מישטרם, מסוגלים לפתוח
דך חדש, ליזום ולבצע מדיניות שתשלב את
ישראל כמרחב.
אך הלקח נשאר בעינו:

מי שכורח מן הגיאוגראפיה, רודפת הגיאו*
גראפיה אחריו.

א 11־י

אבנדי

תצפית

במרינה

• היסוסי הדתיים, בקשר להצטרפותם לקואליציה, עשויים
לדחוף את לוי אשכול כבל זאת להקים ממשלה עם מפ״ם
והליכראלים־העצמאיים כלכד, תוך השארת תיקים פנויים
לקראת הצטרפות מאוחרת יותר של המפד״ל.
• אחת ההחלטות הראשונות של הממשלה, לכשתקום:
הכרזה על ביטול מנגנון המימשל הצבאי. לוי א שכול קיבל את

העם
כו ל שווי ב בני ה חו ק
אר מי שהו שווה יותר

רעתו של יועצו לענייני בט חון, איטר הראל, להעביר את כל הטיפול באיזורים
הנמצאים עתה תחת שלטונו של המימ של הצבאי, לידי המ שטרה וה ש״ב. ההחלטה
על ביטול המימ של תובא לידיעת כנס חגיגי מיוחד, בהשת תפו ת מאות
נכבדים מבני המיעוטים, שיוז מנו לפגי שה עס אשכול. המטרה: להסוות את
העובדה כי הביטול אינו ביטול כלל, מאחר שהוא משאיר על כנו את הח ו ק
המנדאטורי, שעליו מבוסס המימ של הצבאי.

• יסתבר בי רום העולים שהגיעו כשנתיים האחרונות
מדרוסלאמריקה הספיקו בינתיים לחזור לשם. מוסדות הקליטה
נכשלו כליל בטיפול ם בעולים אלה, ורובם ככולם מיהרו לחזור לארצות שמהם
עלו או לארצות דרום־אמריקאיות סמוכות.

• שר־החינוך זלמן ארן לא יירתע מפני התנגדותה של
הסתדרות המורים ויגש להפעלת המלצות דו״ח פראוור, לגבי
הנהגת מיבנה חדש כמערכת החינוך במדינה. עיקר המלצות
הדו״ח: בית־הספר היסודי יסתיים לאחר שש כי תו ת בלבד, ולאחר־מכן י מויינו
התלמידים לבתי־ספר קדם־תיכונייס או מקצועיים, בהתאם לכ שרונותיהם ונטיותיהם.
הממ שלה בולה תתייצב מאחורי ש ר־ ה חינון במערכה זו.

• בל מועצות הפועלים, וכן מוסדות ההסתדרות, ייקבעו
על בסים של שותפות קואליציונית כין המערך לבין מפ״ם.
שותפו ת זו ת סגור את מוסדות הביצוע של ההסתדרות וכן של מועצו ת הפועלים
בפני רפ״י וגח״ל.

• צירוף ״מן היסוד״ למערך יבוצע תוך זמן קצר.

כל פעילי
ועסקני מן היסוד יצורפו למערך, ואף יזכו בעמדו ת ב תוך המערך, וב ש מו
ב מוסדות חוץ. היחי־זי

שימ
שיך

לפני שבועיים: שיירת־שבת של מתנגדי
הכפייה הדתית עלתה בשבת לירושלים,
כדי למחות נגד חוק־שבת ארצי ונגד הסכם־
הכפייה של הקואליציה העירונית הירושלמית.
השבוע:
מתפללי בית־הכנסת של אשדוד
נצטוד בערב־שבת על־ידי הגבאים לעלות
על הנמל, כדי למחות נגד עבודה חיונית
המבוצעת בו בשבת.
לפני שבועיים: המשטרה חסמה את
הכביש בפני המסע החוקי, וכתוצאה מכך
סתמו משתתפי השיירה את הכביש לירושלים.

ש בו ע: המשטרה לא התערבה נגד
ההפגנה הבלתי־חוקית של הדתיים, שסתמו
את רציף הפריקה בנמל.
לפני *טבועיים: התחבורה בכביש
הופסקה.
ה ש בו ע: העבודה בנמל הופסקה.
לפני שבועיים: המשטרה הכריזה שמשתתפי
המסע על הכביש מהווים ״התקהלות
בלתי־חוקית״ ,החישה למקום שוטרים
חמושים במגינים ובאלות, גררה את
המשתתפים על הכביש, תוך מהלומות ובעיטות,
פצעה עשרות.
השבוע: המשטרה לא הופעלה כלל.
כי בישראל כל האזרחים שתים בפני החוק•
המשטרה ממלאה את תפקידה בלי

לעמוד

מן הצד יהיה פינחס
לבון עצמו, אשר לא
ימנע מחבריו את ה־צעד
המכריע.

• תתחדש ההצעה
לבחור
איש אחדות־ה־עבודה,
יצחק
כך אהרץ, במזכיר
חברת העובדים.
הצעה זו
קשורה ב תוכני ת מק־פת
יותר, לפיה יוצב
בן־אהרון בתפקיד
מזכיר כללי של
ההסתדרות, אם יבוא
איחוד מלא ביו שני
שותפי המערך.

• תביעתו של
מזכיר מפא״י,
ראובן ברקת,
לצרפו כשר לממשלה,
תיצור
משכר ביחסים
שכינו לבין לוי
אשכול. עז כה לא

ב\־כגז

רוזנוטזע 1ל

גילה א שכול התלהבות לגבי רעיון זה. אולם ברקת יטען, כי כבר לפני שנה
הובטח לו מקום בממ שלה, או ראשות הנהלת הסוכנות. מאחר ורא שות
הנהלת ה סוכנו ת נתפסה על־ידי אריה פינקוס, יעמוד ברקת על־כך שיתנו לו
את המקום בממ שלה.

• יתעורר ויכוח בתוך מפא״י, על מידת עצמאותו של ח״ב
המפלגה, בעת הצבעות ככנסת. הגורם לכך היא חברת־הכנסת החדשה
שולמית אלוני, שנמנעה מהצבעה בכמה מקרים, בניגוד להחלטת הסיעה. מלבדה
ישנם ח״כים אחדים של מפא״י, התובעים מידה כלשהי של עצמאות הסיעה

• אין סיכוי לאיחוד כין שני פלגי הקומוניסטים, בתוצאה
מביקור נציגיהם במוסקבה.

למרות שהעסקנים הקו מוני סטי ם הסובייטיים,
שנפג שו עם ע מיתיה ם הי שראליים, לחצו עליהם בכיוון של איחוד, קיי מו ת
ב שתי ה מפלגו ת — גם במק״י וגם ברק״ח — ה תנגדויו ת לכך. המתנגדים ב שתי
המפלגות מתבססים שניהם על דיברי הסובייטים, שבהם רואה כל צד תמיכה

בעמדתו

הוא.

הסובייטים, מצידם,

שמרו על

ניטראליות

מדוקדקת

בין

שני

הפלגים, מלבד בנקודה אחת, אותה מפר שים אנשי רק״ח כתמיכ ה בעמדתם:
הס הודיעו לישראלים ב אופן ברור, כי לא ייסוגו מתמיכתם ב תנוע ה הלאומית
הערבית, למרות שמפעם לפעם מ תגלות בה תופעו ת שליליות מבחינ ת
התיאוריה הקומוניס טי ת.

מ )י ל

א ש תד

מורא ובלי משוא־פנים. שום שיקולים
קואליציוניים אינם משפיעים עליה, ושום
אינטרס מפלגתי אינו מנחה אותה.
חוץ מהאינטרס של מפא״י,

הפליטים
ז כו תהב חי ר ה
כל שנה עומדת הדיפלומטיה הישראלית
בפני אותה בעייה: איך להצביע באו״ם
על בעיית־הפליטים?
הקו הישראלי הרישמי הוא חד־משמעי ונוקשה:
בעיית־הפליטים אינה קיימת. היא
נפתרה על־ידי קליטת הפליטים היהודיים
מארצות־ערב. היא מנוצלת לרעה על־ידי
ממשלות ערב. אין מקום בישראל לפליטים.
הפליטים רוצים לחזור כדי להשמיד את
המדינה. לטובת הפליטים עצמם, יש ליישבם
בארצות־ערב. ישראל מוכנה לעזור בכך•

זה נראה הגיוני, ואף מובן מאליו, לבל
דיפלומט ישראלי. לרוע המזל, אין הוא
נראה הגיוני ומובן מאליו לשום אדם שאינו
ישראלי.
כל שאר המדינות בעולם, ללא יוצאת מן

הכלל, דוגלות בקו המבוסס על החלטות
או״ם לפני 15 שנה: הפליטים זכאים לבחור
באופן חופשי בין שיבה לישראל, כאזרחים
שוחרי־שלום, ובין קבלת פיצויים. זוהי
״זכות הבחירה״.
התחכמות. בכל שנה מאשר האו״ם
מחדש קו זה. כל שנה מתנגדת לכך ישראל.
אך בגמר הוויכוח, מתעוררת שאלת
ההצבעה.
אם תצביע ישראל בהתאם לקו שלה,
היא תימצא לבדה מול כל העולם. כמה
מידידותיה הקרובות ביותר תימנענה מהצבעה,
כל שאר המדינות יצביעו נגדה.
אחרי כמה נסיונות מרים כאלה, החליט
משרד־החוץ להתחכם: הוא יצביע נגד עצמו.
החשבון: אם תצטרף ישראל למחנה
כללי, יימנע הרושם שהיא מבודדת כליל
בשאלה זו. איכשהו יינטל משהו מן העוקץ
האנטי־ישראלי של החלטה אשר ישראל
עצמה הצביעה בעדה.
אמנם גורם הדבר סיבוכים בכנסת, כי
מפלגות כמו חרות טוענות שההצבעה ב־או״ם
נוגדת את החלטת הכנסת נגד החזרת
הפליטים. על כך נוהג משרד־החוץ לענות:
אין להחלטה כל ערך, כי ממילא אי־אפשר
לכפות על ישראל את ביצועה.
הנחמה. השנה שוב התקרבו הדברים
לנקודה זו. האמריקאים הציעו החלטה המאשרת
את זכות הפליטים לחזור. ידידי
הערבים הציעו תיקון, המרחיב את מעגל
הפליטים, והבא למנות אפוטרופוס זר לרכוש
הפליטים בישראל. האמריקאים, המשלמים
את חשבון קיום הפליטים, מתנגדים
להרחבה. איש אינו יכול להסכים למינוי
אפוטרופוס, כי הדבר יהוזר, תקדים
שיסבך מדינות רבות.
מכיוון שבלי האמריקאים אי־אפשר להשיג
באו״ם רוב של שני שלישים, מוכרחים
הערבים להתפשר עימם. מכיוון שהאמריקאים
אינם רוצים להישאר במיעוט,
הם מוכנים להתפשר עם הערבים. התוצאה
הצפוייה: הכרזה נוספת של האו״ם, שתאשר
את זכות הפליטים לבחור בין שיבה
ופיצויים, בתוספת כמה פסוקים נוספים
הרצויים לערבים.
כל זה צפוי. משרד־החוץ יוכל להתנחם:
שום דבר חשוב לא השתנה לרעה. להחלטות
אין ערך מעשי.
הטעות. אלא שזוהי טעות. אמנם אין
איש יכול לכפות, במציאות הנוכחית, על
ישראל לבצע החלטה של האו״ם נגד רצונה.
אך אי־מילוי רצונו המגובש של העולם
המאורגן כולו, בבעייה זו, מביא לקפאון
גמור במרחב.
שום גורם זר, ויהיה ידידותי כאשר יהיה,
אינו יכול לתוזך בין ישראל והערבים בלי
תזוזה ישראלית בשאלת הפליטים, שתהיה
מבוססת — לפחות להלכה — על הכרת
״זכות הבחירה״ של הפליטים בין שיבה
ופיצויים. כל מתווך פוטנציאלי — מטיטו
ועד דד,־גול, מסארטר ועד מנדס־פראנס —
יסרב לקבל את התפקיד ללא תזוזה זו.
גם שום מנהיג ערבי אינו יכול לתבוע
הכרה ערבית בישראל מבלי שתובטח זכות
הפליטים. ולראייה: אל־חביב בורגיבה עמד
על זכות הפליטים בנאומיו ההיסטוריים.
הודיעו השבוע שני מנהיגי מק״י, שחזרו
משליחות בברית־המועצות: אחד התנאים
הסובייטיים להפשרת יחסי ירושלים—
מוסקבה היא נכונות ישראל לפתור את בע־יית־הפליטים.
כלומר: להכיר בזכות־הבחירה*.
מה היה קורה אילו הכירה ישראל בזכות
הפליטים לבחור בין שיבה ופיצויים?
על כך אין תשובה מוסמכת. כי ועדה מיוחדת,
שלוי אשכול רצה למנותה לחקירה
שאלה זו** ,מתה עוד לפני שנתמנתה ריש־מית.
בסופו
של דבר לא יהיה מנוס מפתרון
כזה — אלא אם כן מוכנה ישראל להמשיך
עד אין־סוף בקפאון המוחלט של יחסי
ישראל—ערב.

יחסים מרחביים
חומר ד ע תונ אי ס
העתונאים אוהבים את השגריר אשר
(״ארתור״) בן־נתן, והשגריר בן־נתן אוהב
את העתונאים. לכן מלאה העתונות הגר*
שני התנאים האחרים: נכונו ת לפירוז
המרחב מנ שק גרעיני, התנגדו ת ישראל
לציוד גרמניה בנ שק גרעיני.
** חברי הוועדה שהוצעה: יעקוב הרצוג
(אד ממשרד־החוץ) ,שאול בר־חיים (כיוס
משרד־החוץ) ,איסר הראל, מי שהיה ה מ מונה
של שירותי הבסחון.

מנית סיפורים עליו, מאז נחת על אדמת
אשכנז כשגריר מוסמך של מדינת־ישראל.
כך סיפרו העתונאים בשם ארתור כי
שני סוגי גרמנים פונים אליו: אלה שהצילו
בעבר יהודים והרוצים עתה לבוא על
שכרם, ואלה שרומו על־ידי סוחרים יהודיים
ורוצים בעזרת השגריר.
לדברי ארתור בעתונות הגרמנית, רגילים
בני־שיחו הגרמניים לשזר בדבריהם פסוקים
כגון :״אפילו היתר, לי פעם ידידה יהודיה,״
או ״הרי לא רק יהודים נהרגו במלחמה.״
הכרה ערכית. אבל בצד סיפורים
מסוג זה מספק ארתור לעתונות הגרמנית
גם חומר רציני יותר. וחבל.
בעת ביקורו של מלך מארוקו, חסן השני,
בגרמניה, נפוצה בין יודעי־דבר הידיעה כי
המלך פועל לחידוש יחסי גרמניה—ערב,
שהוא לטובת ישראל משני טעמים:
• היחסים נותקו בגלל כינון היחסים
:הדיפלומטיים בין גרמניה וישראל. אם יחודשו,
יהיה פירוש הדבר שמדינות־ערב מש־
׳לימות עם יחסים אלה, ולמעשה מכירות
בזכות כל מדינה לקשור יחסים עם ישראל.
• הגרמנים יופיעו במרחב כגורם נוסף
המקיים קשרים טובים עם ישראל והער־
.בים, והמסוגל לתודך בעת הצורך.
לשון מתחלקת. אך באמצע הביקור
של המלך בגרמניה, מצא ארתור את השעה
בשרה להכרזה מפוצצת. הודיע הוא, בראיון
עם העתונאים: ישראל תשמח על
:הידוק היחסים בין גרמניה והערבים.
להכרזה זו היתר, תוצאה מיידית. המלך
גיתק את המגע בין מארוקו וגרמניה על
;נושא זה. כי חסן, שמצבו עדין ממילא,
לא היה מעוניין להופיע בעיני העולם הערבי
כפועל בכיוזן הרצוי לישראל.
האם היתד, ההכרזה מישגה? כתבים גר־מניים
ציניים מפקפקים בכך. סבורים הם:
ארתור קיבל הוראות לחבל בצורה זו בהתקרבות
הגרמנית—ערבית.
רק ידידיו של ארתור מאמינים כי לא
קיבל שום הוראה. לשונו פשוט התחלקה.

בו דגי בהלא אמר
׳.קול ישראל שידר את הידיעה בשימחה,
.בכל השפות ולכל ארצות תבל. הנשיא אל־
;חביב בורגיבה, כך נאמר, אמר שהערבים
•שונאים את ישראל רק מפני שהם מקנאים
בשיגשוגה הכלכלי.
ידיעה כזאת היתד, צריכה לשמח את ליבו
•של כל ישראלי וידיד־ישראל. שהרי זה מה
•שטענה התעמולה הציונית מאז ומעולם.
אלא שלידיעה כולה לא היה שחר. בור־
.גיבה מעולם לא אמר דבר כזה.
אפשר להתבייש. איך נולדה הידיעה?
הדבר מעניין, כי הוא מראה משהו על
׳שיטת קול ישראל בעניינים מרחביים.
יום לפני־כן נערך בטלביזיה הגרמנית
;סימפוזיון של יום א׳ על הנושא: ביקורו
•של מלך מארוקו בגרמניה, והמסקנות לגבי
יחסי גרמניה—ערב בעתיד (ראה לעיל).
:המשתתפים: עורך התוכנית, ומר הופר,
כתב גרמני נוסף: העתונאי המארוקאי מו־זזמד
מטוקי: העתונאי הסורי חאסן סוליאק;
העתונאי הישראלי מיכאל נתן, כתב העולם
הזה בגרמניה המערבית, והעתונאי הצרפתי
אלין רואה.
השיחה כמעט ולא נגעה בענייני ישראל.
היא התרכזה בפרשה הסנסאציונית, המסעירה
עדיין את אירופה: חטיפתו של מהדי
בן־ברקה, מנהיג האופוזיציה השמאלית ה־מארוקאית,
בנמל־ה,אוויר של פאריס.
בורגיבה הוזכר רק פעם אחת. הכתב
הצרפתי סיפר שבורגיבה אמר לו :״כמעט
אפשר להתבייש להיות ערבי בשעה זו.״•
בילכול קטן. כאשר הגיעה השיחה לענייני
ישראל, הביע העתונאי הצרפתי את
דעתו שלו. :״שינאת הערבים לישראל נובעת
רק משיגשוגה של ישראל. הערבים
מקנאים בה בגלל הצלחתה הכלכלית.״
דברים אלה נאמרו בלי כל קשר לבורגיבה,
היוו את דעתו של עתונאי צרפתי ממדרגה
שניה. אך די היה בבילבול קטן, כדי לשים
.בפי הנשיא התוניסי סיסמה ציונית קלאסית.

א שדוד
׳מחיר ימי ה בי! ״
הפעולה אורגנה לסי כל כללי מילחמות־
;הקודם של ימי־ד,ביניים*.
* דקות מעטות לפני ה סי מ פוזיון, כאשר
1זעדו המ שתתפים, סיפר הצרפתי את או תו
הסיפור בסודי סודות, ביקש מחבריו שלא
ל הזכי רו, כי הדברים נאמרו לו על־ידי
בו רגיב ה ב שיחה שלא־לפירסוס. הדבר לא
הפריע לו עצמו לשדרו כעבור במה רגעים.

גוה הסתירו הוונאים?
דלת של חדר מספר ,1שהיתר, סגורה ומסוגרת בימים ה!
| ראשונים של השבוע שעבר, נפתחה השבוע לעיתים יותר
ויותר קרובות. בחדר זה, בקומה השמינית של בית־ד,חולים הדסה
בירושלים, שכב ראש־ר,ממשלה לוי אשכול, והתאושש מן המחלה
שהפילה אותו למישכב. העובדה שמותר היה לו לקבל אורחים,
אישרה את הבוליטינים הרפואיים, כי ראש־הממשלה מחלים והולך.
אולם גם השבוע לא מסרו הבוליטינים ממה סבל לוי אשכול.
אזרחי ישראל, שזכותם לדעת את העובדות לא באה על סיפוקה,
המשיכו לשאול: מה היתה מחלתו של ראש־הממשלה? והעיקר:
מדוע מיאנו הרופאים למסור הודעה על כך, עשרה ימים אחרי
שהובא אליהם?
הצורה שבה הועבר אשכול לבית־החולים, תיאור התעלפותו בזחל
הצבאי בעת התימרון הגדול בדרום, ובדיקות־הלב התכופות שנעשו
לו בקארדיוגרף, נתנו מהלכים לדעה, כי אולי סבל ראש־הממשלר,
מהתקפת־לב. על אחת כמה וכמה, שאמנם עבר התקפת־לב לפני
שנים אחדות. דעה זו התחזקה, כאשר נמסר רישמית כי האיבחון
הראשון, בדבר דלקת־ריאות, הוכח כבלתי־נכון.
כעבור כמה ימים הודיע הפרופסור משה רחמילביץ׳ ,כי טרם
נקבעה מחלתו של לוי אשכול. מכיוון שתוך פרק זמן זה היו
הרופאים יכולים לקבוע אם אמנם עבר אשכול התקפת־לב, ומכיוון

מחלתו

שבוע של חרדה

אשכול שאיש לא הטיל ספק בנכונות ההודעה הרפואית שטרם נקבעה
המחלה, נשאלה ביתר סקרנות השאלה: ממה סובל אשכול?
השבוע הפטיר אחד ממקורביו של ראש־ר,ממשלה משפט קצר,
שהיה בו כדי להבהיר במידה מסויימת את מהות מחלתו של ראש־הממשלה
ואולי גם את סיבת שתיקתם של הרופאים.

ראש־הממשלה בכיודהחולים
• תוצאה מזיהו ם — לאחר זיהום חריף, בייחוד כשהחולה אינו
נח די צורכו, מצטברת בגוף כמות גדולה מאד של כדוריות לבנות.
זה איננו סימן של מחלה, כי אם תופעודלודאי של מחלה כגון
שפעת, אנגינה או אפילו פצע מוגלתי גדול, שהתפתחה ללא טיפול.
• תופעת־לוואי של התקפת־לב — ריבוי הכדוריות הלבנות
במיקוד, זה אינו מסוכן בפני עצמו, אלא רק תוצאה צדדית של
התקפת־הלב. אגב, לאדם בגיל מבוגר (מעל )65 קל יותר, יחסית,
לעבור בשלום התקפת־לב, מאשר לאדם צעיר יותר, בגיל .45—35
אדם מבוגר יכול להתגבר על התקפת־הלב ולהמשיך בעבודה תקינה
שנים ארוכות לאחר־מכן, בזמן שהתקפת־לב של אדם צעיר הינה,
לעיתים קרובות, קטלנית.

תוצאה שד עייפות מצטברת

בדיקת הגורמים האפשריים

^ יש זה אמר :״כאשר חלה ראש־ד,ממשלה ונפל למישכב,
^ ערכו לו בדיקת־דם שיגרתית. תוצאות הבדיקה הראו שיש
לו יותר מדי כדוריות לבנות.״
ידוע שלאחר מחלות מסויימות מתרבה כמות הכדוריות הלבנות.
אך ריבוי הכדוריות הלבנות בדם יכול להיגרם גם מסיבות אחרות.
כדי לאבחן סופית את הסיבה הנכונה לריבוי הכדוריות הלבנות,
יש צורך בבדיקות כלליות ובספירות־דם מדי כמה שעות, לבדיקת
קצב ריבויין של הכדוריות הלבנות.
לגבי אדם בגילו של אשכול ( )70 יכולים להיות כמה הסברים
עיקריים לריבוי כזה של הכדוריות הלבנות:
• החל שה שבאה טס הגיל — בטיפול מתאים אין תופעה
זו הרת־אסון. אנשים בגיל 70 יכולים לחיות ולעבוד כמעם־כרגיל
במשך שנים, לאחר שמתגלה אצלם תופעה זו.
• מחלה ממארת — אשר האיבחון הסופי שלה דורש בדיקות
רבות ומדוקדקות.
הלוחמים של יום השבת האחרון התאספו
ב־ 12 בתי־הכנסת של אשדוד. בראשם
התייצבו המנהיגים הרוחניים: שני הרבנים
הראשיים של העיר, וחברי המועצה
מהמפלגות הדתיות. חניכי ישיבה מיבנה
הקרובה היוו פלוגת מחץ מיוחדת.
אחרי תפילת מלחמה קצרה, נסגרו שערי
בתי־הכנסת. הצבא יצא למסע ההתקפה
נגד אוייבי הדת בנמל אשדוד. ושוב, לפי
כללי־מלחמה מקובלים, לא בכביש הראשי,
אלא בדרך קצרה ובטוחה יותר: דרך חולות
החוף.
כאלף לוחמים חדרו לנמל מן הצד, ליד
שובר הגלים. הגדוד כבש את מחנה ה־אוייב
בהפתעה, ללא אבדות, השתלט גם
על רציף הנמל, בו עבדה באותה עת
המשמרת השניה בפריקת האונייה היוונית
מסולוג׳י.
המלחים היווניים חזו בהצגה מעל הסיפונים:
במשך שעתיים רקדו הכובשים על
הרציף, ואחר־כך התאספו לתפילת מעריב.
במשך כל אותן שעות לא התערבה
המשטרה.
במה עודה שבת־־המלכהז כר
נפתחה השבוע ההתקפה הדתית, שמטרתה
היא שיתוק כל מרכזי התחבורה הבינלאומיים
בארץ. למעשה, זוהי מלחמה על
עקרון בלבד. שכן כבר עתה נמלי ישראל
משותקים למעשה בימי שבת וחג —
אלה הם הנמלים היחידים בעולם שאינם
עובדים בכל ימות השנה. מטרת הדתיים
היא להשבית גם את העבודות החיוניות,

^ בדיקות התכופות שנעשו ללוי אשכול נועדו לברר איזו
1 1מן הסיבות יכלה לגרום לריבוי הכדוריות הלבנות. בדיקות־הלב
התכופות היו אמצעי־זהירות, לאור החולשה הכללית שלו
ולאור התקפת־הלב שהיתר, לו בעבר. לכן חלף יותר משבוע, לפני
שהרופאים ד,ירשו לעצמם להודיע בבירור, כי אין מצבו של ראש־הממשלה
מעורר דאגה. אבל שבוע זה היה רווי חששות כבדים.
גם בסוף השבוע לא מסרו הרופאים דבר על מהות המחלה.
אולם לפי האופטימיות של מקורבי ראש־הממשלה, ולאור העובדה
שהותר לו לקבל אורחים ולעסוק מעט בעניינים שוטפים, התקבל
על הדעת ההסבר השלישי למחלה: שריבוי הכדוריות הלבנות בא
עקב זיהום ועייפות מצטברת. ידוע כי אשכול היה מקורר קשות
לפני צאתו לתימרון, וכי למרות חופשתו האחרונה נשאר עייף מאד
ממאמציו במערכת הבחירות. כל אלה יחד חברו להחלישו, וליצור
את המשבר שעורר דאגה ברחבי המדינה.
לכן גם ציוו עליו לנוח תקופה ממושכת.

בעיקר במשמרת השניה של ימי ששי.
אבל תוצאות הכפייה הדתית בתחבורה
אינן רק פוליטיות. הן שוות הון רב.
• נטל חיפה. לפי טענותיו של דובר
הנמל, השבתת יום עבודה באוניה אחת
עולה בממוצע 1500 דולר. הסכום הזה
אינו כולל את הרווח המשוער של האוניה,
אלא רק את מחיר החזקתה.
חברות השייט לוקחות את ההפסד הזה
בחשבון, ומכניסות אותו למחיר ההובלה.
בסופו של דבר משולם המחיר מכיסו
של הצרכן הישראלי.
בעונת החורף נמצאות מדי יום כ־20
אוניות בנמל חיפה. ביום רגיל המ״ספר
הוא קטן מזה 15 :אוניות ביום. זהו
גם מספר האוניות העוגנות בשבת ממוצעת
בנמל חיפה. מחיר השבת לכלהאוניות:
22,500 דולר. המחיר של 52 שבתות השנה
הוא 1,170,000 דולר, יותר מ״ 3.5מיליון
לירות.
• נמל אשדוד. בגמר בניית שלב ההדרים
— בעוד מספר חודשים — יהיה
הנמל מסוגל לקלוט שש אוניות בעת
ובעונה אחת. ההפסד השנתי, לפי אותו
החשבון, יהיה אז 1,404,000ל״י. מחיר
השבת יעלה במרוצת השנים, כשיתקרב
הנמל לממדיו הסופיים: לגודלו של נמל
חיפה.
• נמל־תעופה לוד. מכל נחיתה של
מטוס מרוויח נמל־התעופה 1000ל״י בערך.
ביום רגיל נערכות בלוד כ־ 16 נחיתות
( 400 נחיתות בחודש) .אותו מספר

מטוסים היה בא ללוד גם בשבתות, אילולא
ההגבלות הדתיות.
הנהלת הנמל חייבת להבטיח כושר מיב־צעי
מלא של השדה גם בימי שבת. כך
מחייב התקנון הבינלאומי. לכן מפסיד
נמל־התעופה כ־ 16 אלף ל״י רווח בכל
שבת. מחיר כל שבתות השנה 832,000 :ל״י,

מפלגו ת
ב מי בחדה בו ח ר
צמרת המפלגה הליבראלית מתלבטת לאחרוני׳
בבעייה אשר שמה שלמה כהן־צידון.
הפרקליט התל־אביבי, העומד עתה ראשון
בתור לכנסת ברשימת גח״ל, סבור כי אחד
הח״כים של מפלגתו חייב להתפטר, כדי
לפנות לו את מקומו.
אילו היה כהן־צידון היחידי המחזיק בדעה
זו, היתד, הבעייה יורדת במהרה מעל
סדר־היום. אולם חברים אחרים בהנהגת המפלגה
צידדו בו. את נימוקי המצדדים הביע
חבר מרכז המפלגה ברנהרד בלנוב, הידוע
כגאסטרונום מדופלם ואשר אינו מקיים יחסים
אישיים עם כהן־צידון. כתב בלנוב,
במכתב שהובא לידיעת חבריו במרכז:
טבלת תוצאות הבחירות מראה. שבניגוד
למצופה, ה שכבות האמידות לא נתנו את
קולו תי הן במידה מספקת לגח׳׳ל, והעדיפו עליו
את המערך. שכבות אלה — שהיו בעבר
מאגר קו לו ת הי מין — על-ידי ה תנ הגו תן
זו. יכלו למוטט את כל גח״ל׳ אשר ניצל
(המשך בעמוד ) 10

במדינה
(וומ שן מעמוד )9
מפשיטת־רגל תודות לבוחריו ב שכונו ת ובעיירות
הפי תוח
בין מועמדי גח״ל במקום שנראה ב טוח
27 הופיע עורך־הדין שלמה כהן־צידון,
מצמרת המפלגה הליברלית, אשר נוסף ל־ת
כנו תיו כאיש ציבור ו מ שפ טן חריף, שניהל
בהצלחה מאבקים בעלי מ שמעות עקרונית,
היווה גורם למ שיכת קולות רבים מה שכבות
ה עמ מיו ת והנה, עד כמה שיראה מוזר
הדבר, נציגי ה שכבות האמידות מה מפלגה
הליברלית יו שבים בכנסת בבט חון מלא,
למרות שציבורם בגד בהם׳ בעוד שהאיש
הפופולרי בקרב ה שכבות העמ מיו ת נשאר
בחוץ, וגס לא יוכל לגמול למעריציו אשר
ציפו ל שרותו עבורם. הדימוקראטיה מחייבת
שהמפלגה הליברלית תפצה את ה שכבות
שנתנו את קולותיהם לה והצילוה מתבוסה,
ותדאג שאחד מחבריה בכנסת יתפטר לטובת
עורך־הדין שלמה כהן־צידון העומד כעת

המשרד נתן -המשרד רקח. במאי׳
כשר,וצא אלי כהן להורג, השתתף
כל הציבור הישראלי באבל האשה, שעקבה
אחר משפט בעלה מבעד למסך הטלביזיה.
דבר
אחד היה ברור אז לכל אזרח:
המדינה, משרד הבטחון ומוסדות אחרים,
ידאגו למצבה החומרי של משפחת כהן.
איש לא העלה על דעתו שיכול לקרות
אחרת. איש לא תיאר לעצמו שהתרומה
היחידה של משרד הביטחון, מכשיר הטלביזיה
שניתן למשפחה בזמן המשפט,
יילקח מיד לאחריו.
עתונאים רבים, שביקרו בזמנו בדירת
המנוח, נדהמו מתנאי־החיים הירודים של
משפחתו. הוסבר להם אז, שהיתר, לכך
סיבה ביטחונית חשובה: לא למשוך את
תשומח־ליבם של סוכני האוייב.
בינתיים חדלו העתונאים לבקר בהמו
אלמנתו
ובנו של אלי כהן ז ד
מליצות לחוד, פיצויים לחוד
ראשון בתור לכניסה לבית המחוקקים.
למותר להוסיף כי אין זה יאה שמפלגה
רצינית כמו המפלגה הליברלית בישראל
תהיה מיוצגת בכנסת על־ידי 11 נציגים.
שאף אחד מהם אינו נמנה על או תו ציבור
— ממנו צמח כחן־צידון — של מאות
אלפים מארצות ערב, אשר הגיעו ארצה
לאחר הקמת המדינה.

א 1הבקבהש 1ת ה

מי יתפטר? אחד הח״כים הליבראליים
אף הציע, כהפגנת־הזדהות, להתפטר מהכנסת.
אולם דווקא ח״ב זה חיוני לעבודת
סיעתו בכנסת, וממילא לא התכוון אליו כהן־
צידון כאשר דרש שח״כ אחד יתפטר.
השמות שהוזכרו בחדרי המפלגה, בקשר
למכתבו של בלנוב, הם נציגי ההון הפרטי
שלמה פרלשטיין ואהרן גולדשטיין. אבל
לא ניראה כל סימן שאחד מהם אמנם מתכוון
לעשות זאת.

תולדות

אשת הגי בו ר
״אולפן גרג״ ,)011£00 בית־ספר מיוחד לקצרנות
ידיעת קצרנות מהווה מכשיר תועלתי ממדרגה ראשונה לכל משכיל, כצעיר כמבוגר,
בין אם למטרות מקצועיות ובין אם לצרכים אישיים,
״אולפן גרג״ מקיים באופן בלעדי הוראת מקצוע הקצרנות העברית והאנגלית בהדרכת
מנהלו, מר חיים בר־קמא, המורה המנוסה ומחבר הקצרנות העברית לפי שיטת ״גרג״
המפורסמת בעולם כולו.
ידיעת קצרנות חשובה גם לא במעט לתלמידים, לסטודנטים ולמורים, ולמען אפשר להם
לימוד המקצוע מארגן ״אולפן גרג״ בחופשת שבוע החנוכה קורס אינטנסיבי של שבוע
אחד לקצרנות עברית ולקצרנות אנגלית, בו ניתן לחוגים אלה לרכוש את ידיעת
מקצוע הקצרנות בהנחה מיוחדת.
פרטים מלאים יינתנו ברצון לכל המעונינים ב־״אולפן גרג״ ,רח׳ גורדון ,5תל־אביב,
טל . 236209 .להתקשר מ־.12.30

• ה עו ל ם הזה• ,שבועוןהחדשות הישרא לי
המערכת והמנהלה: תל־אביב, גליקסון ,8טלסון ,226785ת. ד.
• 136 מען מברקי: עולמפרס • דפוס משה שהם כע־מ, תל־אביב,
פין • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע״מ עורו הראשי:
אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע״־ג

בחוץ תלויה מודעה קרועה הקוראת לעצרת
הזיכרון לאלי כהן ז״ל. אף הבת־ים,
מנהיגי
שרים, מכובדי עיריית
העדה המצרית ומכרים רחוקים, שהפכו
בן־לילה לידידים לבביים של נידון־דמ־שק,
חדלו כבר מזמן לבקר בבית הזה.
נדיר, כהן, האשה דקת־הגיזרה ולבושת
השחורים, נשארה עם שלושת ילדיה, שהצעיר
שביניהם הוא בן שנה, בדירה
ריקה. היא ריקה לא רק מאורחים, אלא
גם מרהיטים.
״התחתנתי עם אלי לפני שש שנים,
ואז קנינו את הדירה הזו בשיכון חיסכון
לבניין,״ סיפרה נדיר, השבוע לכתב העולם
הזה .״לריהוט לא היה לנו אז כסף, וחשבנו
שנחסוך קצת במשך הזמן. אך לא
הצלחנו. אלי יצא לשליחות ו־ 500 הלירות
שקיבל כמשכורת חודשית הספיקו
רק לצורכי יום־יום בשבילי ובשביל הילדים.״
מאז
מותו של אלי כהן, לפני שבעה
חודשים, לא השתנה מצבה הכלכלי של
המשפחה. אך מליבה של נדיה נעלמה
ה תיק ווה.

ניהם באותה הדירה, אך התנאים נשארי
כשהיו.
שבעה חודשים אחרי מותו של אלי
כהן מקבלת משפחתו, כעזרה יחידה, את
א תה המשכורת שקיבלה בזמן עבודתו:
500ל״י לחודש.
״אפילו תוספת־יוקר לא הוסיפו לי,״
סיפרה נדיר, במרירות.
מטרות רוחניות. מאז מות! של
אלי, התנהלו פעולות רבות להנצחת זכרו.
ערים ומושבות קראו רחובות על שמו,
הקימו מועדונים לזכרו ונטעו גנים. בסביבות
ירושלים אף ניטע יער שייקרא
על שם אלי, ונאומים אינסופיים נישאו
באותן הזדמנויות.
בתל־אביב הוקם אז ועד להנצחת שמו
של אלי כהן הי״ד. לפי דבריו של מזכיר
הוועד, פליכס בן־סעיד, חברו לספסל הלימודים
של המנוח ותושב בת״ים, לא
התחיל הוועד עד כה בפעולה של ממש.
״מה שנעשה עד עתה, היו רק מיבצעים
פרטיזאניים,״ הסביר ,״אנחנו מתכוננים
עכשיו למיבצע גדול ביום השנה הראשון.״
בינתיים נאספו לזכות הוועד סכומי כסף
נכבדים, שהגיעו כתרומות של אזרחים
רבים. התרומות נשלחו לכתובות שונות, לעירית
בת־ים הגיעו בצורה $כ־ 15 אלף
ל״י. סכום דומה הגיע להתאחדות עולי
מצריים, כשנשאל הוועד מה יעשה עם
הכסף, השיב כי יש לשמור אותו לפעולות
בעתיד.
אך לפעולות אלה אין, כמובן, קשר עם
מצבה של משפחת אלי כהן .״לוועד שלנו
אין מטרות חומריות, אלא רוחניות בלבד,״
הסביר פליכם בן־סעיד ,״לא התעניינו עד
עתה בגורלה של נדיד, כהן.״
התשובה הזוחלת. נדיה עצמה אינה
מוכנה עדיין לפנות לעזרת הציבור, כדי
להסתייע בו לשם הגדלת התמיכה בה.
הצעד היחיד בו נקטה עד עתה: שליחת
מכתב לראש־ד,ממשלה ושר־הבטחון,
בו פירטה את מצבה.
המכתב, שנשלח לפני שישה שבועות,
נענה השבוע. האלמנה התבשרה בו
כי ראש־ר,ממשלה, חולה, ואינו מסוגל
לטפל עתה בבעיותיה הפרטיות.

ד1״ה

המצביע נגד
ך? כר״כנסת ותיק שאל אותי, השביע, בצאתנו מאולם
1י המליאה, מהי התרשמותי החזקה ביותר עד כה מעבודת הכנסת עניתי לו, בלי היסוס :״חוסר־הקשר, הקיים בבית הזה,
בין המילים והמעשים.״
יכולתי להגדיר זאת גם בצורה חריפה יותר :״ריבוי
המיקרים בהם מצביעים חברי־כנסת נכבדים נגד דברי עצמם!״
כדוגמה נאה לכך יכול לשמש הדיון שנערך, בשבוע שעבר׳
בקריאה ראשונה על חוק קטן וקצר, שנקרא ״חוק
ההגנה על החוסים, ת שכ״ה 1965״ .אולי כדאי להתעכב
דווקא עליו, כדי להמחיש לבוחרים מה קורה, בעצם,
בבית המחוקקים.

אשט; אגן לא הגכזן \ז\זו פך
111

היי צעת״החול, הוגשה על־ידי שר־הסעד, יוסף בורג. היא
! ) כוללת רק ארבעה סעיפים, בתוספת 100 מילים של
דברי־הסבר.
החוק בא, כביכול, להגן על חוסה — קטין שלא מלאו
לו 14 שנה, וכן זקן או נכה שאינם יכגלים לדאוג לעצמם.
הוא מכוון נגד האחראים לחוס־ם אלה: הורים, הורים
חורגים, מאמצים, אפוטרופסים וכו׳.
הוא מטיל מאסר של שלושה חודשים, או קנס של אלף
ל״י, על אחראי ה״גורם ...שהחוסה יימצא במקום הפתוח
לציבור, כדי להסב תשומת-לב לעניין שהאחראי מעוניין בו,
או אגב נסיון להסב תשומת־לב הציבור לכך,״ או ״כדי
להפעיל,.על אדם לחץ לעשות מעשה...״
בקיצור: כדי למנוע הפגנה במשרד־הסעד או במקום אחר,
תוך הבאת החוסה עימו.
סע־ף 3קובע שאם נמצא החוסה במקום כזה, בנסיבות
כאלה, נחשב האחראי אוטומאטית כאשם — אלא אם כן
מוכיח הנאשם את ההיפך. סעיף 4קובע כי קצין־משטרה,
בהתייעצות עם פקיד־סעד, יכול במיקרה כזה להעביר את
החוסה למקום אחר.
הצעה זו הונחה על שולחן הבית עוד בשבוע הראשון
של הכנסת החדשה, יחד עם כמה הצעות־חוק ממשלתיות

מנת להשיג יתרון לעצמי, נגד הקטין , .ד,מיקרה השגור
הוא הפוך, כאשר אדם עורך הפגנה כזאת מפני שהוא מאמין
בתום־לב שזה לטובת הקטין.
נגד אלה, המיואשים, החלשים וחסרי־הישע, מכוונת הצעת־חוק
זו. היא באה כדי שפקידים יוכלו לעבוד בשקט, כד־שמצפון
הציבור השליו לא יוטרד, כדי שמיקרים מזעזעים
של סבל אנושי לא יפריעו לעבודת־ד,מנגנון . .
מדרכי סירקיס ( 1פ״י) :האם קיבלת פעם שביתת־שבת
כזאת?
אורי אבנרי: זה לא נעים, חבר־הכנסת סורסיס, איי
מאמין לך שזה לא נעים. הקריאה היא לעניין, ובדיוק על
כך נטוש הוויכוח.
השאלה היא אם באותו מיקרה לא נעים יש לך מוצא נוח
— להרים את שפופרת הטלפון ולקרוא לקצין־משטרה —
ואז אתה פטור מכל שאר הדאגות, או שאין לך ברירה
כזאת, ואתה חייב להפעיל לב אנושי, להסביר, לשכנע
,ולנסות להגיע אל לבו של האדם שהדבר כואב לו. לא
לצורך שעשוע עורך אדם כזה הפגנה!
מרדכי בן־פורת >רפ״י) :ומה עם נפשו של הילד,
המשמש מכשיר בידי אנשים כאלה?
אורי אבנרי: בימים אלה חל יום־השנה לטביעת פטויה,
ואני זוכר שבאותם ימים אמרו האנגלים את אותם הדברים,
שאנחנו מנצלים לרעה את הפליטים היהודיים כדי לערוך
הפגנה ציונית.
הניצול הזה הוא למען ד,־לד. האשד, אינה לוקחת את
הילד להפגנה כדי להשיג לעצמה איזו שהיא הנאה בחיים.
אני מניח שב 90 מהמיקרים האלה, כאשר אם לוקחת אח
ילדה להפגנה כשהיא במצב של יאוש — ,מוצדק או לא
מוצדק, היא חושבת שזה מוצדק— היא מאמינה בתום־
לב שזה מעשה שנועד לטובת הילד.
זה לא נעים לפקיד. לפקיד יש זכות לעבוד בשקט, ובאווירה
נעימה יותר. אבל זה תפקידו של הפקיד, לשם כי
העמידו אותו באותו מקום, עבור זה הוא מקבל משכורת.
הפקיד נמצא במקום כדי שיפעיל אמצעי־שיכנוע, אמצעי־הסברה,
וינסה להגיע לל3ו של האדם, ורק במיקרה קיצוני
מאד יפעיל אמצעים דרסטיים יותר.
אין צורך בחוק זה לאותם מיקרים קיצוניים. יש די
והותר אמצעים וחוקים אחרים לצורך כזה.
הצעת־החוק איננה מסתפקת בכך. היא גם מטילה על
האחראים לחוסים את חובת ההוכחה, כפי שהדבר בא
לביטוי בסעיף .3חובה כזאת פסולה מעיקרה ונוגדת את
המוסר הציבורי, בין אם היא מופיעה בחוק־בטחון המדינה,
בין אם היא מופיעה בחוק המתיימר להגן על חוסים.
באותה דוח מציע סעיף 4בהצעת־החוק להסמיך קצין־
משטרה להעביר חוסה למקום אחר. מתן סמכות מעין זו
בעניין כה אנושי, לקצין־משטרה, תחת למסרה, לפחות,
בידי קצין־סעד, אינה נראית לנו. הצעה אחרונה זאת תואמת
את המגמה הכללית של הצעת־החוק, שמקורה במוח
ביורוקראטי קר, ולא בלב אנושי חם•
אני מבקש את הכנסת, בכל לשון של בקשה, שלא לתת
ידה לחוק זה.

״פגמן! ללר! בלגזי־טזלגד!״

ך * כרים אלה קבען, למעשה, את הסיגנון הכללי של
1הוויכוח. רק שני ח״כים הגנו בפה מלא על ההצעה—
דבורה נצר (מפא״י) ,שהתרכזה אך ורק על הנזק הנגרם
לילד המשתתף בהפגנה כזאת, ומדרכי סורקים (רפ״י) ,שהתייצב
בפאתוס רב להגנת המנגנון, אותו הוא ייצג שנים
ארוכות כראש עיריית כפר־סבא. שניהם אמרו דברי־טעם,
ח״ב יצחק רפאד
אך לדעתי היו אלה נימוקים מישניים — לעומת הנסיון
חז״ל הם נגד
המחפיר להפעיל משטרה ובית־הסוהר נגד מוכי־גורל מיואשים.
אחרות
על נושאים משעממים־כביכול. למראית־עין היתר, זו
כל שאר הנואמים קמו, בזה אחר זה, ונקטו עמדה זהה
הצעה בלתי־חשובה. יכולנו להתעלם ממנה. אך נסיוננו הארוך עם זו שלנו. אברהם טייאר (חרות) ,אחד הח״כים המעטים
בהעולס הזה לימד אותנו כי מדובר כאן במיקרים הטראגיים. מבני עדות-המזרח, דיבר בלהט על הסבל המשתקף במיק־ביותר
של החברה הישראלית, בהם נתקלנו פעמים רבות רים אלה, ושלל את החוק מכל וכל, מחוץ לכמה פרטים
צדדיים. שלמה רוזן (מפ״ם) הצדיק אף הוא במה פרטים,
בעבודתנו.
אך שלל את הדברים העיקריים. שלמה יעקוב גרום (אגודת
לכן התכוננו היטב גם לדיון זה — כדי למנוע את קבלתה
שראל) עלה על כולם, ציטט פסוקים רבי־רושם מן התנ״ך
של הצעה זו בהיסח־הדעת.
והתלמוד, שלל את החוק לחלוטין. כך עשו יעקוב כ״ץ
(פא״י) ,אמיל חביבי (רק״ח) ומשה קול (ליבראלים־עצמאיים).
גגד \זגזין אטן ים /הזזלשיגז, וזסרי גזישנג
בלטה חברת־מפא״י האהודה, רחל צברי, בנאום נרגש
מן הלב, בו האשימה את מנסחי־החוק במלאכת־רמייה. וב־ך
ץ ורגו בא עוד בראש־ת הוויכוח. בפרוטוקול הסטנוג־נסיון
מודע להונות את הציבור לגבי כוונתם האמיתית.
* 1ראפ־ של הישיבה נרשמו דברינו כלהלן:
לשיא הגיע יצחק רפאל, איש המפד״ל, שגינה את החוק
אדוני היושב־ראש, כנסת נכבדה.
באופן קיצוני, ותקף את חברו למפלגה, בורג .״אני מביע
סיעת הע!לס הזה — כוח חדש מציעה להחזיר הצעת־צער
ותמהון על ששר־הסעד קיבל על עצמו שליחות ממשלחוק
זו לממשלה, בצירוף המלצה חמה לגנוז אותה כליל
תית זו,״ קרא בקול מורם ,״חוק זה פגום, לקוי, בלתי־שלם
ולצמיתות.
— והמעט שיש בו אינו נראה לי.״
אין זה חוק הינד, על חוסים. זהו חוק הגנה על פקידים,
היתד, בכך, מן הסתם, נקמה של רפאל בבורג, אשר בגד
מוסדות ומנגנונים.
בו בעת הדיון על הסרת חסינותו בפרשת תל־גיבורים**.
כל אדם יתנגד לניצולם לרעה של קטינים, נכים וזקנים
רפאל ובורג הם כעת אויבים מושבעים. אך רפאל הסתמך
בידי הורים ומאמצים חסרי־מצפון, למשל לשם קיבוץ
על ההלכה הדתית, הוכיח שהיא שוללת לגמרי את הצעת
נדבות. אך קיימים די והיתר חוקים הבאים להבטיח הגנה השר הדתי.
בפני ניצול כזה, ולא לכך מתכוון בעל הצעת־חוק זו.
כבר בעת הדיון שמתי לב לעובדה תמוהה: בעוד שאני
החוק מכוון נגד האשד, המיואשת, שאינה יודעת איך
להביא פת לחם לילדיה, וד,לוקחת את הילדים ללשכת־הסעד
* השר בורג הביא כדוגמא אדם שערן הפגנה כדי לקבל
המקומית לשם הפגנה. הוא מכוון נגד האחראי על נכה,
כסף להחזקת הקטין, ושהתנגד להכנסת הקטין למוסד
המאמין שלא נותרה לו ברירה, מול פקידות אדישה, אלא

מתא־ס.
להזעיק בעזרתו את מצפון הציבור.
׳** בשעה שנדונה הסרת החסינות שלרפאל},טשה סיעתו
של בורג את האולם, וכן נוצר רוב להסרת החסינות לגבי
אין טעם, אדוני השר, להביא לדוגמה דווקא את המיקרה
שהוא יוצא־דופן, כאשר אדם עורך הפגנה בעזרת קטין על־סעיף־אישום
נוסף, שלולא כן היה קייס רוב למחיקתה

עצמם

ציינתי עוד במשפט הראשון, כמנהגנו, מהי הצעתנו הממשית
לגבי הצעת החוק — שכחו רוב הנואמים האחרים
לציין מה הם מציעים, בעצם. חשבתי :״אולי אינם רואים
צורך לציין זאת בפירוש, שהרי זה נובע בבירור מתוכן
דבריהם. הם שוללים.״
עד שבא תור ההצבעה. ואז נדהמתי.

כאשד גזורמווג! הידיים...

—1וזזז ודעו חי״ו*
ץ^ ם, תכר שלא כמיקרה שכחו רוב הנואמים לציין
כיצד הם עומדים להצביע. כי בין תוכן דבריהם יבין
הצבעתם היתד, פעורה תהום.
״קריאה ראשונה״ של הצעת־חוק מהווה את ההזדמנות
לבל סיעה לקבוע מהי עמדתה העקרונית לגבי ההצעה.
יש רק שלוש אפשרויות:
• מי שמתנגד לעיקר הצעת־החוק — מצביע ״להחזיר
אותה לממשלה״ .כלומר: לצוות על הממשלה לגנוז את
ההצעה, או לשנות אותה מעיקרה, ורק אז להביאה שוב
לכנסת.
• מי שמסכים להצעה כמו שהיא, מצביע ״להעביר

השר יוסף בורג
חז״ל הם בעד

אותה לוועדה״ .גם מי שסבור שיש להכניס בו׳ .שינוייה,
אך המסכים להצעה מעיקרה — מצביע כך• (הוועדה המתאימה
דנה אז בהצעה, מתקנת אותה פה ושם, ומביאה אותה
לקריאה שניה ושלישית).
• מי שאינו בעד ואינו נגד — נמנע מהצבעה.
לפיכך היו רוב סיעות הכנסת צריכות להצביע במלוכד
בעד החזרת החוק לממשלה, כהצעתנו. סיעות המפד״ל
והמערך היו צריכות להתחלק בין מחייבים ושוללים, כשם
שקרה בעת הוויכוח, ובשתיהן היו צריכים להיות כמה
וכמר, נמנעים. רק רפ״י היתד, צריכה להצביע במלוכד
בעדה.
והנה מה שקרה במציאות:
• כל המערך, כל גח״ל, רפ״י, המפד״ל׳ מפ״ם והליברלים
העצמאיים — הצביעו בעד העברת ההצעה לוועדה.
כלומר: אחרי שכל נציגיהן, או חלק מהן, שללו את
הצעת־החוק מכל וכל — הצביעו כאילו היה החוק בסדר
מעיקרו, ואין צורך אלא לתקן בו פרט קטן זה או אחר.
(לא מובן לי לחלוטין מדוע הצביעו חרות ומפ״ם כפי
שהצביעו. הם לא הרוויחו מזה דבר. נדמה לי שכאן פעל
הרצון הפשוט להיות עם הרוב, ולא להיראות ״קיצוניים״
או ״שליליים״).
• יצחק רפאל יצא מן האולם ולא הצביע כלל.
9אגודת־ישראל, שנציגה גרוס דיבר בלהט נלהב כזה
נגד החוק ולא הותיר בו מילה טובה אחת — נמנעה
מהצבעה.
מעשהו של גרוס היה, אולי, התמוה ביותר. יש לו
הסבר פשוט: גרוס האגודאי פשוט לא רצה להישאר לבד
עמי ועם הקומוניסטים•
נקודה זו ראוייה לציון. כי לא פעם מייעצים לנו הציני־קאים
שלא להצביע עם הקומוניסטים — שמא יווצר הרושם
שאנחנו קרובים להם מדי.
אני שולל גישה זו מעיקרה, כי בעיני היא בלתי־מוסרית.
אילו קיבלנו אותה, היינו צריכים להצביע — בעניינים
הנוגעים למדינה כולה — וגד הבנתנו ונגד מצפוננו, אך
ויק מפני שסיעה אחרת, שאיננו מזדהים עימד, בשטחים
רבים, נוקטת באותה עמדה.
אנחנו נמשיך להצביע לפי עקרונותינו — ולא חשוב
לנו כלל אם נישאר לבד, או בשכנות שיכולה להראות
בלתי־רצויה. לא נשנה את גישתנו רק מפני שסיעות מסו־יימות
אחרות, המדברות גבוהה בעת הוויכוח, נוטשות את
הקרב ברגע המכריע — כאשר מורמות הידיים.

על גילגוליו של חוק ה שבת-והמזימה החדשה לחקיקתו

שאבעס! שאבעס!

•י* מעיד ככר מצא את הנוסחה הגואלת. הוא כבר הסכים עם עסקני־הדת על הצורה
1ן בה יכפו את חוק השבת על המדינה. בקרוב, עם הסרת המיכשול הזה, אפשר יהיה
לגשת להרכבת הקואליציה החדשה.
תחילה דיברו איתם על תביעות חומריות: עניינים כלכליים (כסף) וענייני חינוך (.עוד
כסף, להחזקת ישיבות) .בעניינים אלה הוכיח המערך את רחבות־ליבו. פינחס ספיר הכריז,
לפני צאתו לחו״ל השבוע, כי כבר קיים הסכם בענייני כלכלה. ואילו דוברי המפד״ל, שמיי
הרו לתקן את הודעת ספיר, ביקשו רק לשים את הדגש במקום הנכון: אין עדיין הסכם
ממש, יש רק הבנה. חייבים לחכות לשובו של ספיר, כדי לסכם סופית את הסכומים
הקשורים בכל סעיף וסעיף.
אבל סעיפים אלה לא יעמדו למיכשול. הנושא היחידי שיכול היה להפריע להסדר
קואליציוני — וייתכן שבגלל ההתפתחות בנמל אשדוד עוד יפריע לזמן־מה — הוא חוק
השבת. בלי חוק השבת, הצהירו עסקני המפד״ל, לא יישבו בממשלה. ואין הם מתמזנים
לאותו חוק פשרני שיגאל אלון ניסה למכור להם בכנסת הקודמת, כי אם לחוק שבת
חמור הרבה יותר.

חוק אשר בוודאי יקומם חלק גדול מן האזרחים החופשיים של המדי־נח.
ואולי יביא להתנגשויות חמורות כרחובות. לאחרונה אף לא חסרו
אזהרות ככיוון זה, וראשי המערף הבינו כי אסור להם להתעלם לחלוטין
מאזהרות אלה. על כן חיפשו ומצאו את התחבולה, שתאפשר להם
להבריז בי לא יוחק חוק שכת -ובכל זאת תעניק לעסקני המפד״ל
את מבוקשם.
המוצא המחוכם: במקום לחוקק חוק שבת ארצי, תרשה הממשלה לרשויות המקומיות
לעשות זאת בשטזדהשיפוט שלהן. בצורה זו תהיה הארץ מכוסה תריסרים של תקנות
עירוניות, שיכבלו את האזרח החופשי בכבלים עבים, מבלי שיהיה בארץ חוק שבת רישמי.

כפייה בקמעונות
הדבר יבוצע בצורה הפשוטה ביותר: בכל רשות מקומית, בה שותפים עסקני־הדת
בקואליציה, תתוקנה תקנות ברוח חוק השבת החמור. מכיוון שהנציגים הדתיים יושבים
כמעט בכל קואליציה מקומית, פירוש הדבר: גזירה על כל חלקי הארץ. בירושלים הם
שותפים עם גח״ל ורפ״י, בתל־אביב הם שותפים עם המערך, רפ״י ומפ״ם, ובחיפה הם
שותפים עם המערך, הליבראלים ומפ״ם. הם יושבים בקואליציות המנהלות את רמת־גן,
פתח־תקווה, חולון, רחובות, ראשון־לציון, בת־ים, טבריה, צפת, חדרה, הרצליה, נהריה,
רמלה, אילת.
מתוך 23 הקואליציות המקומיות שכבר הורכבו, יש רק חמש אשר עסקני המפלגות
הדתיות אינם יושבים בהן: גבעתיים, נתניה, אשקלון, כפר־סבא ולוד.
כיצד יותקנו התקנות ד,קמעונאיות במקום החוק הארצי? על ״כך נטוש עדיין ויכוח טכני.
אפשרות אחת היא, שהממשלה תעביר בכנסת חוק שיסמיך את הרשויות המקומיות לתקן
תקנות שבת. אפשרות אחרת היא, שהממשלה תתחייב, על־פי הסכם פנימי, לאפשר לכל

רשות מקומית, בה מיוצגות המפלגות הדתיות, לתקן את התקנות הנראות לה, מבלי
שיוחק חוק־הסמכה מפורש. אבל הדתיים יתבעו, כנראה, כי בכל זאת יוחק חוק־הסמכה.
כי הם רוצים שתקנות השאבעס תהיינה מושתתות על יסודות חוקיים איתנים.
מה יהיו תקנות אלה? מה יהיה אסור, ומה מותר בשבת? איזה עונשים צפויים לעברייני
השבת? את התשובות אפשר למצוא בהצעת־חוק שהוכנה על־ידי שר־הדתות זרח ורהפטיג.
שמה הצעת חוק מנוח ת ה שבת ומועדי ישראל, והוא חיברה לפני קצת יותר משש שנים.

לימוד תורה חובה
^ חדה חו קי ם הראשונים שחוקקו במדינת־ישראל נושא את השם פקודת
ת ש״ח— . 1948 אלה הם סעיפיו העיקריים:

ימי מנו ח ה

)1שבת ומועדי ישראל — שני ימי ראש־השנה, יו ם־ הניפורי ם, רא שון ו שמיני־עצרת
של סוכות, רא שון ו שביעי של פסח, וחג־ה שבועות — הם ימי־ המנוח ה הקבועים במדינת־ישראל.
לשאינם יהודים הזכות לקיים ימי־מנוחה ב שבתם וחגיהם.
)2הוראה זו תהיה חלק של פ קודות סדרי ה שלטון והמ שפט ת ש״ח, ות שולב בה תחת
הכותרת ״י מי מנוחה״.
)3תוקפה של פקודה זו הוא למפרע מליל שבת, ו׳ באייר ת ש״ח ( 15 במאי .) 1948

אפשר היה להניח, כי בזאת תבואנה דרישות העסקנים הדתיים על סיפוקן. ואמנם, יתכן
שבאותם הימים סיפק חוק זה את דרישותיהם. אולם מטבעם של העסקנים הדתיים להוסיף
מדי שנה סעיף חדש לדרישותיהם. כך קרה, שפקוד ת ימי מנוחה ת ש״ח— 1948 אינה מספקת
אותם עתה, והם דורשים במקומה חוק שבת חדש.
מה חסר בפקודה המקורית, לדעת העסקנים הדתיים? מדוע ניראה להם חסרון זה כה
חמור, עד שהם מסרבים להצטרף לקואליציה אם לא יתוקן? רשות־הדיבור לזרח ורהפטיג:
מצד אחד ישנם כאלה הרוצים לראות ב שבת כיום הרא שון בגויים, יום מנוחה מעבוד ה
שכירה בעיקר, ולהקדי ש את היום הזה לצורכי בי לוי־ז מן ב שע שועים, ספורט, טיולים וגם
לעבודה בבית ו בגינה; ומצד שני היהדות הדתית ו ה מסור תי ת לוח מת למען צביונה וצורתה
המקוריים של שבת ישראל, ורואה בחרדה את חילול קדו ש תו של יום השבת עם ישראל
הוא עם הספר, עם המח שבת והרוח. הוא הגיע ל כן בעיקר הודות ליום ה שבת שהיה קודש
כולו לתורה וחכמה. ביו ם זה כל העם כולו, פ שוטי העם כתלמידי חכמים, עיינו בספרים
ולמדו .״לא ניתנה שבת אלא ללמוד תורה,״ אומרים חז״ל.

אלא שהתפיסה היהודית המקורית, שראתה בלימוד־התורה דרך עליונה לבילוי השבת,
לא חלמה לכפות לימוד מסוג זה בכוח החוק והמשטרה. ברור גם, כי אי־אפשר לכפות
לימוד תורה ותפילות על־ידי סעיפי החוק הפלילי. לכן גם קמו בתוך המחנה הדתי עצמו
רבנים ומנהיגים, שהתנגדו לחקיקת חוק שבת. לא כן עסקני המפד״ל. כדי לחפות על
הזילזול שרבים מהם מזלזלים בכמה מצוזי־הדת היסודיים ביותר, המשיכו לנופף בחוק
השבת כבדגל המוכיח את דביקותם לערכי הדת והמוסר. אצל אזרחים חופשיים נוצר
הרושם, כי לא איכפת לאותם עסקנים מה יעשו בשבתות — ובלבד שלא יסעו ברחובות
או ילכו למישחק־כדורגל. הם יכולים אפילו לשבת בביתם ולשחק קלפים כל היום.

ך • התגוששותס בי ב חוק השבת נמשכת, למעשה, מאז הוקמה הממשלה הראשונה.
| } אפשר לעקוב, בקווי־היסוד של כל ממשלה שהוקמה מאז, כיצד גובר לחץ העסקנים
הדתיים. כל ממשלה הרחיבה את התחייבותה לחוקק את חוק השבת, אולם תמיד נזהרו
השותפים החילוניים מקבלת התפיסה הדתית, המחייבת לא רק סגירת עסקים בשבת,
אלא מתן צביון של קדושה ליום השביעי, והבטחת קדושה זו בעזרת המשטרה ובתי־הסוהר.
התוצאה
המעשית הראשונה של לחץ זה היתד, הצעת־חוק שהוגשה על־ידי היועץ המשפטי
דאז, חיים כהן. בסעיף המגדיר את מטרות החוק המוצע והצורך בו, כתב כהן בגילוי־לב
מדהים :״החוק המוצע בא לבצע את ההסכם הקואליציוני.״ ובגוף החוק קבע כי אסור
יהיה לפתוח בשבת ובמועדים חנות, בית־מסחר, בית־מלאכה, בית־חרושת, מחסן, קיוסק
או דוכן רוכלים. את הרשות לפתוח או לסגור בית־מרקחת הציע היועץ המשפטי להשאיר
בידי שר־הבריאות. ואילו אדם אשר יעבור על הוראה מהוראות החוק יהיה צפוי למאסר
של שנה אחת או קנס של 2000 לירות, או שניהם יחד.

רוכלים לבית-הסוהר

היתד, זו הפעם הראשונה שהצעת־חוק דיברה על הטלת קנס כספי כבד או מאסר
ממושך על עבריין־שבת. היא גם אסרה פתיחת עסקים. אבל היא לא סיפקה את העסקנים
הדתיים, שתקפו אותה בשצף־קצף. את הפסול העיקרי מצאו במשפט הראשון של הצעת־החוק.
נאמר בו :״יום השבת ומועדי ישראל הם ימי־המנוחה הקבועים במדינת־ישראל.״

מנוחה כלי קדושה לא עניינה אותם. גם דיטימת העסקים שיהיו נאלצים
לסגור בשבת לא סיפקה אותם. מה יהיה דינן של עגלות המחלקות
!9רח -האם ייחשבו גם הן לעסק ותיאסר באמצעותן חלוקת

לו שותף לא־יהודי, או אפילו סתם גוי של שבת,
גם את זאת יש לאסור. יש גם לאסור פתיחתם של
וכל שכן — יש לאסור תחבורה ציבורית מכל סוג
או פתיחת בתי־מרקחת? הרי זו שאלה דתית, לא

חוץ מזה, טענו, יכול יהודי לקחת
ובצורה זו להמשיך ולנהל את עסקיו.
״בתי עינוג״ ומיפעלי תרבות וספורט.
שהוא. ומה לשר־הבריאות עם סגירת
רפואית.
מה יעשה יהודי רעב בשבתות? הציעו הנציגים הדתיים, רישמית :״יש לצמצם את
הגדרת בתי־האוכל שמותר לפתוח אותם בשבת רק למסעדות ממש, ולהרשות את פתיחתן
למספר שעות ובתנאי שהאוכל יוגש רק במסעדה בפנים.״
סוג זה של הסתייגויות ודרישות היה בוודאי גורם למשבר ממשלתי. אבל שאלה אחרת
הקדימה את בעיית חוק השבת, וגרמה לפירוק הקואליציה של אז. משבר ממשלתי פרץ
על רקע השאלה מיהו יהודי, והמפד״ל עזבה את הקואליציה.

הם ינצחו

נאלצח לחגיב בכוח.

בל צאת המפד״ל מן הקואליציה לא הקפיאה את העניין. להיפך: זרח ורהפטיג
עיבד וגיבש סופית את תפיסתו החוקית־דתית ביחס לשבת, ניסח אותה לבסוף בצורת
הצעת־חוק פרטית. הסעיף הראשון של הצעה זו קובע :״יום השבת הוא יום מנוחה
וקדושה, ומועדי ישראל הם מקראי קודש וימי שמחה לעם ישראל, עם מקדשי שביעי.״
תמונה זו צולמה לפני נ שנ ה וחצי׳ ג תו כ כי מאה שערים. אז חס מו
החרדים את ה רחובו ת המובילים לשער מנדלבאוס, והמ שטרה
עתה, עם חוק ה שאבעס, ינצחו החרדים לא רק במאה שערים.

ואילו את דכדי-החסכר הרישמיים להצעת־החוק פתח כמשפט זה :
״השבת ניתנה מפי הגבורה לישראל, לעם מקדשי שביעי״.
כאשר רוח זו מנחה אותו, הוציא מתחות ידיו את המיסמך העומד עד היום בראש דרי־

אברכי ישיבות
כ שו טרי־ עזר
תמונות אלה צולמו לא מזמן, כאשר הגיע לביקור ארצה הרכי מ־סאטמר.
למשטרה היה ברור מראש, בי יהיה לה קשה מאד לשמור
לכדה על הסדר. על בן גייסה את אכרבי הישיבות, והסבה אותם למעין
שוטרי־עזר. אם מחר תיאלץ מיטטרת־ישראל לחסום את בל הכבישים,
ולאסור בל הסעה בשבר, לא מן הנמנע כי שוב תפנה לבחורי־־הישיכה
יטישמשו שוטרי־עזר נגד האזרחים החילוניים, העשויים להתנגד לחוק.

הקצין יוצא לסיוד מוקדם עס הסדרנים

שוטרי־העזו מציבים מחסומים משטות״ם שוטד נותן הנחיות רעוזדו בן הישיבה

1ה יקדה בכל הארץ!
שותיהם של העסקנים הדתיים. במיסמך זה נאמר, בין השאר:
• העסקים והשירותים אשר אסור יהיה לנהלם בשבתות ובחגים יכללו חנויות, בית־חרושת,
בית־מלאכה, מחסן, משרד, קיוסק, מזנון, דוכן, מסעדה, בית־מרקחת, מפעל בנייה,
ביתן מיפעל־הגרלה, רוכלות, מיפעלי־ספורט ובתי־עינוג. בית־עינוג, לצורך, החוק, הוא ״כל
מקום שבו עורכים שעשוע ציבורי״ .ואילו מיפעלי תרבות וספורט, אשר אסור לפתוח
אותם בשבת, הם :״בית נכות, תערוכה, ספריה, בריכת־שחייה, איצטדיון וגן־חיות״.
• כל רשות מקומית יכולה לקבוע בחוק־עזר מספר שעות מסויימות בימי מנוחה,
שלא יעלה על חמש — חוץ מיום־הכיפורים וליל תשעה באב — שבהם תורשה הגשת
אוכל ומשקה למבקרים במסעדות, בתנאי שלא ינוגן במקום בכל כלי־נגינה.
• אשר לתחבורה ציבורית באותם ימי מנוחה, תיאסר ״הובלת נוסעים והובלת
משאות המופעלות על־ידי מנוע או אדם, או בעלי־חיים, בשכר״.
• כל אדם העובר על הוראות חוק זה ״ייאשם בעוון ויהיה צפוי לעונש מאסר של
שנה אחת או 2000 לירות קנס, או שני העונשים כאחד״.
פירוש החוק הזה, כי נהג־מונית אשר יסיע אנשים בשבת יהיה צפוי לקנס ולמאסר.
בעל־קיוסק שימכור גזוז או שוקולד בשבת — גם הוא יושלך לבית־הסוהר. רוכל שימכור
שלגונים או גרעינים על שפת־הים בשבת, יהיה חייב לשלם 2000 לירות קנס, או ללכת
לבית־הסוהר לשנה, או גם זה וגם זה.
הוא הדין למי שיעז לרקוד בדיסקוטק או לפתוח את מועדון־הלילה שלו בליל־שבת.
ואם ירצה מישהו להזין דווקא את רוחו על־ידי ביקור במוזיאון או בתערוכה — ימצא
את שערי המוסדות האלה נעולים. אלא אם ירצה מנהל אחד מהם להסתכן במשפט ובעונשים
החמורים הקבועים בחוק של ורהפטיג.
אם יפתחו בעלי בריכת־שחייה את בריכתם לקהל, ייעצרו. אם ילכו ההמונים לרחוץ בים,
לא ימצאו שם מציל.
אלה הן רק חלק מתוצאותיה האפשריות של הצעת־החוק של ורהפטיג. אפשר גם להניח
כבטחון, כי הצעת־החוק לא תהיה סוף־פסוק. אחרי הפסקת התחבורה הציבורית מכל סוג

שהוא (״המופעלות על־ידי מנוע או אדם, או בעלי־חיים״) יבוא בלי ספק תורה של התחבורה
הפרטית: המכונית המשפחתית, בה נוסעים בני־המשפחה לבקר קרובים, לפוש בהר
או לבלות על שפת־הים.

דווקא דבר זה בבר בוצע פעם בארץ, במסווה מתחבט מן הסוג שה־עסקנים
הדתיים והמפא״יים התמחו בו. כשנת 1951 נאסרה התנועה
הפרטית לחלוטין, באמתלה של קיצוב דלק. נקבעו יומיים של איסור
תנועה, בשאחד משני הימים הוא השבת.

ך* וק השבת של ורהפטיג לא יוחק, כנראה, בימים הקרובים. במקומו יבוא אותו
ן | הסדר מתחכם של הסמכת הרשויות המקומיות להתקין תקנות עצמאיות בענייני השבת.
בשביל העסקנים הדתיים, יהיה בכך התגשמות של חלום. כי במקום מיקוח אחד גדול
בדרג ממשלתי, תיפתח אפשרות בלתי־מוגבלת כמעט למיקוח, למיסחר ולסחיטות בכל
רשות מקומית. שוב לא יצטרכו נציגי המפד״ל לעמוד בפני טענותיהם של הקנאים הקיצוניים,
כאילו חוק השבת אינו די חמור.
אדרבא, ההסדר המתחכם יאפשר לכל קנאי כזה להראות את כוחו במישור המקומי.
כל עסקן הכפייה הדתית יוכל להציב את המטרה הנראית לו: סגירת רחובות, איסור־תנועה
כללי, הצבת שוטרים לפני פארקים וגנים ציבוריים, מניעת כל בילוי המוני.
המועצה המקומית תיכנע לסחטנותו.
כי אם לוי אשכול ועמיתיו הגדולים והחזקים נכנעו לסחטנות במישור הממשלתי —
מדוע יהיו העסקנים המקומיים הקטנים של מפא״י ומפ״ס והליבראלים־ד,עצמאיים גיבורים
יותר גדוליפז

לאזרח החופשי תחיה גרירה: לשבת כמעצר־כית עם גני־משפחתו,
לחרוג 24 שעות כשבוע כמישחקי־קלפיס או בניוון אחר מסוג זח -
או לצאת לרחוב, ולהסתבן במאסר וקנס על כל צעד שהוא עושה.

נמ שו חודשים הטרידה המשטרה את יורם לנדסברגר -

הזרה ובית המשבט

אחרי הפסקה של שנה וחצי, חזר ה שבוע
יורם לנדסברגר לבית־המ שפט, הפעם כחשוד
בפריצה לזזנות־תכ שיטיס. ב ת מונה: יו רס (שני משמאל) מנסה להפריך את דברי נציג המשטרה.

^ עיר פצוע וזב דם שכב אין־אונים
^ בין סבך שיחים, בגינ ת שינקין בתל־אביב.
סיור שיגרתי של המדור לעיקוב ול־בילוש,
שחצה את הגן, נתקל בדמות השרועה
על הארץ. השוטרים גחנו מעליה,
האירו את פניה בפנס .״יורם לנדסברגר!״
נפלטה קריאת־אפתעה מפיו של אחד הבלשים.
לנדסברגר
( )23 המשיך לשכב ללא־ניע,
לא הבחין בתכונה שמסביבו. חזהו שתת
דם. בשתי ידיו, סמוך לפרקים, נראו שתי
חבורות גדולות.
כעבור חצי שעה עמדה הנפה הצפונית
על רגליה. אחת הדמויות המפורסמות ביותר
בתולדות משטרת־ישראל ישבה שוב,
אחרי פרק־זמן קצר, בחדר־החקירות, כ־חשודה
בפשע.

גגבים גלילה

*ץ חילה היה המום. אחר התאושש, ענה
( ^במ־מחיות לשאלות שהוצגו לו, הסביר
כי הוא מבקש לראות עורך־דין לפני
שיהיה עליו לענות לשאלות החוקרים.
שעד, קלה לפני שסיור המשטרה נתקל
בצעיר, צילצל הטלפון במוקד המשטרתי.
קול רדום למחצה הודיע כי אלמונים ניסו
לפרוץ לחנות־התכשיטים ברחוב המלך ג׳ורג׳
פינת סימטה אלמונית.
שוטרי הניידת שמיהרה למקום הספיקו
עוד להבחין בארבעה צעירים שנמלטו מהמקום.
שלושה נמלטו לכיוון הרחוב הפתוח,
ואילו הרביעי פנה לכיוון החצר הגדולה,
עבר בקפיצה את הגדר, רץ לעבר השיחים.
שני שוטרים רדפו אחריו, הבחינו בצללית

שלו והשיגו אותו. אהד מהם הצליח לתפוס
א תו בזרועו, אבל האלמוני חמק בתנועה
מהירה. השוטר זינק עליו ולפת אותו. אך
האלמוני סירב להיכנע. הוא נאבק, ונפל
תוך כדי היאבקות.
השוטר השני, שחש לעזרת חברו, הצליח
לתפוס את רגלו, אבל הצעיר השתמש ברגל
השניה, בעט בשוטר, חמק מידי השניים,
ופתח במנוסה לכיוון רחוב שינקין
הסמוך.
״זה היה יורם לנדסברגר,״ הסביר לאחר־מכן
השוסר, טען כי הוא מכיר היטב את
פניו של הצעיר המפורסם. השוטר השני,
שלא הכיר את יורם, מסר את תיאורו של
הצעיר, ציין כי הוא לבש סיזדר חסר
צווארון.
לדברי המשטרה, התאים תיאור זה ללבושו
של לנדסברגר, שעה שנמצא שרוע בגינת
שינקין. נציג המשטרה, שייחם את השוד
ליורם לנדסברגר, ביקש השבוע משו־פט־השלום
התל־אביבי חיים שטיינברג להוציא
נגדו פקודת־מעצר, טען כי החשוד
ביים התעלפות בגינה וכי אנשי המדור
המרכזי ראו אותו קודם־לכן יוצא ממנה.

טבעת ושעון

!ורם טען, לעומת־זאת, כי לא ידוע לו
׳ דבר על נסיון שוד, וכי מאז שיצא מבית־הסוהר,
לפני למעלה משנה, לא חזר עוד
אל דרך הפשע. מול הסיפור המשטרתי המרתק
היתר, בפיו גירסה לא־פחות מרתקת.
הוא סיפר כי בעל משרדיכרטיסיס תל־אביבי,
הידוע כאדם אלים, ניסה לסחוט
ממנו אלפיים לירות, בטענה כי הוא פרץ

לפני כמה שנים למשרדו, פיצח את הקופה,
הסתלק עם הכסף. עתה ביקש, לדבריו, בעל
משרד־הכרטיסים את כספו בחזרה, לא הסתפק
בבקשה, איים כי יתנקם בו אם יסרב
לשלשל לידיו את הסכום.
לפני שב עיים נתקל בו לנדסברגר בפעם
האחרונה. הוא ניסר, להתחמק, אבל יריבו
לא הניח לו, הודיע כי הפעם אין הוא
מבקש, אלא נותן אולטימאטום.
״אותו אדם וחבריו תפסו אותי סמוך
לחצות, כשהייתי בדרך אל אחותי שגרה
בקירבת־מקום, התנפלו עלי והיכו אותי,״
הסביר יורם.
הוא טען כי הארבעה התנפלו עליו מאחור׳
היכו אותי, השאירו אותו בגינה
מע לף וזב דם.
הידיעה בדבר מעצרו התפשטה במהירות,
עוררה בקרב חבריו את השאלה האם מתנכלת
המשטרה ליורם, על־מנת למרר את
חייו. רק איש אחד היה מוכן השבוע
להישבע כי אכן יש בפעולת המשטרה מידה
של סאדיזם ורוע־לב: לנדסברגר עצמו.
״מאז שעזבתי את בית־הסוהר, וחזרתי
למוטב, הם לא נותנים לי מנוח. אף פעם
לא שכחו לי את העבר. בעיניהם הייתי ונשארתי
פושע מועד,״ התמרמר יורם.
הוא סיפר כי במשד השנה האחרונה

סינווח וווו ווניח אגורו
אווסתו שד יורם לנדסבדגר

מה ה רוצים
3רתי או ת ו כמה שבועות אחרי ש[
[ יצא מבית־הסוהר. בפעם הראשונה ראיתי
אותו עובר ברחוב, ליד המשרד שבו
עבדתי כפקידה.
הוא עבר ברחוב, התעכב ליד חלון־ראודה,
והמשיך בדרכו. יצאתי מהמשרד והסתכלתי
אחריו. הוא הסתובב וראה אותי. הסמקתי
קצת, וחזרתי למשרד .״הוא עובר כאן כמעט
כל יום,״ סיפרה לי אחת החברות שעובדות
עימי במשרד.
למחרת הוא היה שוב ליד המשרד, רציתי
לגשת אליו, לשאול אותו מי הוא, אבל
התביישתי. זה לא יפה שבחורה תתחיל
עם בחור, אפילו אם הוא מוצא חן בעיניה.
אחרי כמה ימים הצלחתי לקשור איתו שיחה.
הוא אמר לי ששמו יורם, אבל לא ידעתי
שהוא כל־כך מפורסם. בפעם הראשונה שיצאתי
איתו הוא גילה לי את הסוד. ניהלנו
שיחה רגילה, כשהוא אמר לי פתאום :״אני
יורם לנדסברגר!״ לא ידעתי למה הוא הוסיף
את שם משפחתו, אבל הוא אמר מייד
כי הוא נורא מפורסם, ושכל העיתונים כתבו
עליו. ניסיתי להיזכר אם שמו מוכר לי,
אבל לא הצלחתי. שמעתי, אמנם, על צעיר
שברח מביודהסוהר עם פרקש, אבל עד אז
לא ידעתי עליו הרבה.

ה אי שהחדש
ך* פ גי שההכאה הוא הביא לי גליון
של העולם הזה. שם היו הרבה תמונות
שלו, עפ סיפור ארוך מאד. הכותרת היתה:
״אני אדם חדש.״
עוד באותו יום סיפר לי יורם על העבר

לפני כשנה פתח יורם לנדסברגר דף חדש
י י בחייו. זוג חשוך־ילדים, שגורלו נגע לליבו,

החליט לאמצו. ה שבוע התברר כי האימוץ לא הצליח. ב ת מונ ה: יורם והאשה המאמצת.

ניסתה המשטרה לייחס לו כמה עבירות,
עצרה אותו פעמיים, הבטיחה לו כי ״אם לא
הפעם, אז בפעם הבאה!״
לנדסברגר סיפר עוד כי לפני כמה חודשים
נעצר שעה שחזר לביתו, הובל לחקירה,
שוחרר במקום כשהצליח להוכיח אליבי.

שלו, על התקופה שבה ישב בבית־הסוהר,
ואיך החליטה משפחה תל־אביבית לאמץ
אותו לבן, ולהפוך אותו מפושע מועד לבחור
נורמאלי שעובד ומתפרנס בכבוד. הוא
באמת היה אז בחור נורמאלי שעובד וחי
כמו כולם.
ברגע זה הרגשתי שאני באמת אוהבת
אותו. ידעתי שזה האיש שחיפשתי כל חיי.
אמרתי לו זאת, אבל הוא הסתכל בי ושתק.
לעולם לא אשכח את המבט הזה ואת השתיקה,
שאמרה יותר מכל מיני מלים
יפות.
במשך השבועות הקרובים ראו אותנו הרבה
בדיזנגוף. לפני שהכרתי אותו הייתי
רובצת בבתי־הקפה כמעט כל ערב. כל החברות
שראו אותי עם יורם קינאו בי
נ רא. כולן אמרו שהוא בחור נורא נחמה
והוסיפו, מאחורי גבי כמובן, שלא מגיע לי
לצאת עם בחור כמוהו.

לעבודה,
זה הרגי
ערב !
הם, או
לי הרבו
הבטיח
רק פ שישמרו בעין יג
עלולה י

״או הם או אני ״
0׳ 3אהד הוא סיפר לי שהמאמצים שלו
} אינם מרוצים ממני. לא ידעתי איך הם
יבולים לומר לו דבר כזה, כי הם לא ראו
אותי ולא ידעו מי אני. אמרתי לו שאשמח
להכיר אותם ולשנות את דעתם, אבל הוא
אמר לי שהם לא רוצים לראות אותי.
אחר־כך הבנתי שהם לא מרוצים ממני,
מפני שבגללי היהיורם מאחרלשוב הביתה.
אנחנו היינו מבלים עד שעות מאוחרות,
ולפעמים היינו חוזרים ממועדון־לילה לפנות
בוקר. יורם לא היה יכול לקום בבוקר׳
בפעם השניה נעצר לכמה שעות, שוחרר
לאחר שנדרש לעזוב את תל־אביב תוך
ארבעים ושמונה שעות.
״לא היתד, לי ברירה,״ הסביר ,״עזבתי
את העיר וירדתי לאילת. הם לקחו עמני,
בתור ערבון, טבעת ושעון, החזירו לי

אותם ו

עו שמצאה אותו השבוע מוטל אין־אתים בגינה ציבורית

חוזר לכלא!
מבית־הסוהר, המשטרה וסתם סקרנים שזיהו
א תי על־פי תמונותיו בעתון — כל
אלה הזכירו לו, לעיתים בהיסח־הדעת, כי
הוא בן־חורג בחברה של אנשים הגונים.
הצעיר יפה־התואר ניסה תחילה להיקלט
בעבודה יצרנית במיפעלו של מאמצו. הוא
השכים מדי בוקר לעבודה, זכה מפי מע־בידו־מאמצו
לשבחים רבים, הפך תוך זמן
קצר ל אוזת המשפחה המאמצת.
ניראה היה אז כי האימוץ הצליח, וכי
זוג המאמצים ובנם החדש הפכו למשפחה
אידיאלית.
אבל האידיליה המשפחתית לא נמשכה
זמן רב. החיכוכים הראשונים נתגלו בינו
לבין מאמצו, לאחר שהתנהגותו של יורם
לא מצאה חן בעיניו. ה א העיר לו על כך.
יורם, שראה עצמו נפגע, הודיע כי יעזוב
את הבית בהזדמנות הראשונה.
וההזדמנות הראש.נד, הופיעה, בדמותה
של צעירה תל־אביבית מקסימה, בתו של
עורך־דין ידוע, שבילתה את כל שעותיה
הפנוי ת על מדרכות הדיזנגוף.
ההיכרות המיקרית הפכה תוך ימים מעטים
לרומאן סוער, והשניים נראו י־צאים
בקביע ת. הם בילו יחדיו במועדוני־לילה,
שם פגש יורם את מכריו הוותיקים מימי
הפשע.

׳ מו מו?
:ם כשהיה קם בזמן, היה נרדם באמצע העבודה.
מאד את אביו־מאמצו, שהיה גם המעביד שלו.
־ אמר לי יורם שהוריו נתנו לו אולטימאטום: או
י. פחדתי שהוא יעזוב אותי, אבל הוא לא השאיר
זמן למחשבות כאלה .״לא אעזוב אותך לעולם!״
ידעתי שהוא אומר זאת בכנות. הייתי מאושרת.
קטן העיב. על שמחתי: ידעתי שמאמציו הבטיחו
עליו, וידעתי שהמשטרה וקצין־המיבחן לא יראו
את הסיכסוך עם המאמצים שלו. חשבתי שאני
יריע לו, אבל בשום אופן לא יכולתי לוותר עליו.

1 1 1 1 1 7 1ך יורם לנוסברגר ורונית אפולו הירבו
לבלות בחברת חבריו הוותיקים, בילה.
שם נתקל יורם שוב באנ שי העולם התחתון.

לאחר שראו שעזבתי את תל־אביב.״

כן־חורג

יי־ת
ש ני ס ה לשוב למוטב, לא יכול היה יורם לשכוח
עברו. גם הסובבים אותו, חבריו החדשים, חבריי

כי אפולו לא היתר,
לכת חיי־הלילה של
שהסתכסכה עם היריד״
של צעירים, שלא כולם
חוק מובהקים.
למרות שידידה החדש ניסה להימנע מהתחברות
עם טיפוסים כאלה, שהיו פעם
ידידיו, פעלה היפהפיה הבלונדית בכיוון
ההפוך.
לנדסברגר נשבר. נוקשותו לא עמדה לו
מול הפצרותיה של הידידה. כשעמד בפני
הברירה, או היא או חיים שקטים בחיק-
משפחה, בחר באפשרות הראשונה. בחירה
זו גררה אחריה אוטומאטית חורה לחברת
העבריינים והפרוצות, שבין ישיבה לישיבה
בבית־קפה יושבים גם במקום אחר.
כמה ממכריו של יורם קבעו השבוע כבטחון,
כי ההתחברות המחודשת שלו עם
חבריו מן העבר היא שגרמה למאורעות
השבוע ולמעצרו כחשוד בשוד החנות.

ואז ניתכה עלי מהלומה נוספת, מכיוזן
אחר. בחורה קנאית אחת סיפרה להורי שאני
יוצאת עם יורם לנדסברגר. ההורים
שלי רתחו מכעס. גם קודם לא הייתי איתם
ביחסים טובים, אבל עכשיו הם לא רצו לתת
לי לצאת מהבית. אבא שלי, שהוא עורך־
דין. אמר לי שהוא לא יתן לי בשום אופן
לצאת עם פושע מועד. הוא אמר שזה לא
נאה לי להסתובב עם בחור כזה.

״נורו שדי:״
ך* התחלה ניסיתי להסביר להורי שיורם
.*1חזר למוטב, ושהוא בעצם בחור טוב
שהגורל התאכזר אליו, אבל הם לא רצו
לשמוע הסברים.
הם אמרו לי לעזוב אותו מייד. מובן
מאליו שלא שמעתי בקולם. אמרתי להם
ששום דבר לא יפריד ביני לבין יורם. אחר־כך
נודע לי שהורי פנו אל מאמציו, כדי
למצוא דרכים להפריד בינינו.
הורי סיפרו לי שהוריו של יורם יגרשו
אותו מהבית, אם הוא ימשיך להסתובב
איתי.
הודעתי להורים שלי שאני לא חוזרת יותר
הביתה. שכרתי חדר במלון על שפת הים,
והמשכתי להיפגש עם יורם. בדיוק באותו
שבוע התגלה סיכסוך נוסף בין יורם ובין
אביו־מאמצו, שהאשים אותו בהתנהגות בל־תי־הולמת.
גם יורם עזב את הבית, והתחלנו
לגור ביחד.
זאת היתד, התקופה המאושרת ביותר בחיי.
כי בפעם הראשונה היה יורם כולו
שלי.

דמות חדשה בממתל־אביב.
הצעירה,
התחברה אל חבורות
היו ידועים כשומרי-

;?שפחה חדשה

את חייו הצעירים של יורם. הם נענו לבקשה
המיוחדת־במינה של הזוג התל־אביבי,
החליטו להעניק לצעיר הזדמנות
להוכיח את עצמו בתור אדם הגון.
יורם שוחרר לתקופה של שישה חודשים.
בתום תקופה ז׳ו היה על קצין־מיבחן למסור
חוות־דעת. השופטים קבעו כי אם חוות־הדעת
תהיה חיובית יישאר הצעיר בחיק
משפחתו החדשה.
יורם התחיל את הפרק החדש בחייו ברגל
ימין. הוא זכה לקבלת־פנים לבבית
אצל משפחתו החדשה, קיבל חדר בדירה
המרווחת בצפון תל־אביב, זכה לביקורים
תכופים של ידידיו החדשים.
אבל המשפחה החדשה דאגה לא רק לאשרו
האישי של הבן החדש, אלא גם
לעתידו. יורם נשלח אל בית־המלאכה של
אביו־מאמצו, למד שם מקצוע חדש.
האב המאמץ התגאה אז בפני ידידיו ומכריו,
כי נטל אדם מבית־הסוהר והפך
אותו לעובד מקצועי, מסור ואחראי.

ל מכן שמעצרו של לנדסברגר לא היה
יוצר הדים רבים כל־כך, אילמלא העובדה
שרק לפני שנה הבטיח הצעיר בפומבי לשוב
למוטב, אם אך תינתן לו הזדמנות

לו שהם כבר יסדרו אותו ויראו לו מי

אחר־כך הזמינו גם אותי למשטרה. קצין
אחד, שאני לא יודעת את שמי, שאל אותי
כל מיני פרטים על יורם, אם הוא מסתובב
בלילות, אם הוא נפגש עם פושעים, ואם
אני יודעת שהוא פושע מועד. סיפרתי להם
את האמת והבטחתי להם לשמור עליו, אבל
אותו קצץ אמר לי שאני צריכה לעזוב
א־תו, ושהיא מתפלא איך בחורה יפה כמוני
הולכת עם אחד כמו יורם. אמרתי גם לו
שאני לא חושבת לעזוב אותו, ושאמשיך
להישאר לצידו לעולם.
בפעם השניה עצרו אותו, כשהיינו יחד
בשדה־דוב. הם שמעו שאנחנו יורדים לאילת,
והגיעו לשדה־התעופה כמה דקות לפני שעלינו
למטוס. הקצין יונה סירקיס הכניס
אותנו לחדר צדדי וערך חיפוש על הבגדים
ובמזוודה הקטנה. הם לא מצאו דבר והסתלקו,
אבל לפני כן הספיקו להעיר לי שאני
צריכה להיזהר ממנו, כי הוא בחור מסוכן
מאוד.

וונית אנויו

״יורם חף מפשע:״
מרכז. אחרי ההצגה פגשנו חבר, שהזמין
אותנו לבית־קפה. יורם שתה שם שתי כוסיות
*ל פני כמה שבועות הזמינו אותי ואת קוניאק. אחר כך הלכנו לכיוון המלון שלנו.
/יורם למסה־הארצי, כדי לערוך לנו
קצת לפני שהגענו אמר לי יורם שהוא
בדיקה במכונת־אמת. לא ידעתי איזה בדיקה הולך רגע אל אחותו, ושהוא עוד מעט
הם רוצים לערוך לי, אבל הלכתי.
יחזור. עליתי לחדר שלנו ונרדמתי ללא דאהשאלות
הראשונות נגעו ליורם. שאלו גות מיותרות.
אותי אם הוא ממשיך לגנוב, אם הוא חי
כשהתעוררתי וראיתי שהוא לא לצידי,
מהפריצות שהוא מבצע, אם הוא מסתובב התחלתי לפחד. ידעתי שמשהו לא בסדר,
עם חברים שלו מבית־הסוהר. את השאלה כי יורם הבטיח לחזור תוך כמה דקות להמעניינת
ביותר הם השאירו לסוף. שאלו מלון.
אותי אם אני עוסקת בזנות, ואם יורם הי
בבוקר מצאתי אצלי בחדר שני בלשים.

על רוזחי.
הם סיפרו לי שיורם נעצר, ושהם באו
״הוא סחור מסוכן:״
אני סיפרתי להם את כל האמת. לא היה
לערוך חיפוש בחדר. הם חיפשו מתחת
לי מה להסתיר. אמרתי שאני אוהבת אותו,
למיטה ובארון הקטן, ולקחו איתם רק שתי
*• אן נכנסה לתמונה המשטרה. גם ושאני רוצה להיות אישתו, והבטחתי שאשכפפ-ת
גומי, שאני עושה איתם תמיד את
היא החליטה להפריע לנו, ולהוציא ממ מור עליו מפני חברים רעים, כדי שהוא הכביסה.
ני את יורם. בפעם הראשונה עצרו אותו לא ישוב לדרך הפשע. אני יודעת שמכונת
בבית־המשפט שמעתי שיורם אינו מודה
בשעה מאוחרת בלילה, כשהיה בדרך אל
האמת הראתה שלא שיקרתי, אבל קציני
באשמה ושמצאו אותו בגינת שינקץ, כשהוא
אחותו.
המשטרה המשיכו ללחוץ עלי לעזוב את פצוע ומעולף. אני יודעת על כמה אנשים
לקחו א־תו לחקירה ואמרו לו שחושדים יורם.
שרצו להתנקם בו ולסחוט ממנו כספים.
בו בהתפרצות. יורם הצליח להוכיח אליבי,
המעצר האחרון הדהים אותי. באותו ערב אני בטוחה שהם עשו לו את זה, ואני
אבל הם לא נתנו לו ללכת לפני שאמרו הייתי עם יורם בהצגה שניה בקולנוע משוכנעת שיורם שלי חף מפשע.
הפגישה הראשונה עס חברים אלה
לא מצאה חן בעיניו. הוא ניסה להתרחק
מהם, אבל אותם חברים מצאו חן בעיני
רונית (״אלקה״) אפולו. היא חיבבה את בני•
התשחורת שהפטירו שלום לעברו, התייחסה
ביראת־כבוד לכל מילה שיצאה מפיהם.

לכו•
זוג תל־אביבי חשוך־ילדים, שגורלו של
הצעיר חסר־הבית נגע לליבו, החליט לאמצו
לבן, לדאוג לעתידו ולשיקומו.
שלושת השופטים העליונים, משה זילברג,
צבי במזון ובנימין הלוי, החליטו להציל

לאחר שהצהיר כי הוא פותח דף חדש
בחייו, האמינו חבריו של לנדסברגר כי שמו
ייעלם מהכרוניקה הפלילית של העתונים.
השבוע, כשנודע על מעצרו, גרם הדבר לאכזבה
עמוקה בין הרבים שראו בפרשה זו
פתח לגישה חדשה לשיקום עבריינים.

במדינה
תנועות

אחר• הקו מגדו. צבאס די ר
כיצד מקימים תנועה פוליטית חדשה?
כיצד הופכים את 14124 הקולות שניתנו
לר שימת העולם הזה — נוזז חדש לעובדה
קיימת גם לאחר־הבחירות?
חברי תנועת העולם הזה — כוח חדש
היו עסוקים בשבוע האחרון במתן תשובות
לשאלות אלה, ולעשרות שאלות אחרות
שצצו. הנימה העיקרית היתה :״הצלחנו
להחדיר קומנדו לכנסת. עכשיו עלינו
להקים את הצבא הסדיר, שיבטיח את
המשך המאבק.״
כוחו של חבר פשוט. העקרון היסודי
שד,ינחה את חברי התנועה החדשה
היה, כי תנועה זו תהיה דמוקראטית בכל
מהותה. לא יהיו בה בוסים שיעשו
בחברים כרצונם, והמנגנון שיוקם לא יהיה
אדון לתנועה אלא משרתה.
אולם כדי שחברי התנועה יוכלו לבחור
את מוסדותיהם, יש צורך לקבוע בתחילה
מי הם החברים, ואיך ייערכו בחירות אלה.
דבר זה חייב, שהשלב הראשון של הקמת
התנועה ייעשה ״מלמעלה״ ,על־ידי
המרכז הזמני, שנטל לידיו את תפקיד
ההנהגה, עד לזסירם שלב הכינון של התנועה.
המרכז קבע גבול לכהונתו: סוכות
, 1966 כאשר תתכנס הוועידה הארצית
הראשונה, לבחירת מרכז חדש.
העבודה המעשית בשלב זה היא הקמת
החטיבות האזוריות. בכל מקום־ישוב נותרו
גרעינים של פעילים ואוהדים, שעשו
.את העבודה במערכת הבחירות ואשר האיצו
עתה במרכז לבל ישב בחיבוק־ידיים.
תוך שבוע הוקמו חטיבות רג״ב
(רמת־גן־גבעתיים־בני־ברק) ,ירושלים, נתניה
ותל־אביב. אחריהן בתור: חיפה, רחובות,
אילת, עכו וטבעון.
על אופייה המיוחד של התנועה העידה
עובדה פרוזאית: כל מי שביקש להתקבל
כחבר התחייב לתרום 15ל״י לקרן הכינון
של התנועה. כי בניגוד למפלגות
הקיימות, תתקיים תנועת העולם הז ח —
כוח חדש רק מתרומות חבריה. ממילא יבטיח
הדבר, כי הכוח העליון בתנועה זו יהיה
החבר ״הפשוט״ ,שבלעדיו לא תוכל התנועה
להתקיים.

ע בוד ה
שו ב תי
השבוע האחרון כלל בתוכו את השביתות
הבאות:
• 75 עובדי מכון הזרעים ברודים,
במסמיה, שבתו בגלל סחבת בסיודג.
• עובדי בית־החולים הממשלתי בשער
מנשה קיימו שביתת־אזהרה. הנימוק: אי־קיום
ההבטחה לשלם משכורת לעובדים
לפי הסיווג החדש.
• הנהגים השכירים בחברת מוניות
אביב המשיכו גם השבוע בשביתתם, קבלו
על קיפוח בתנאים סוציאליים, ביקשו סד-

ת 1ועת
העול היה ־ כו ח חד ש
מזמינה את אוהדיה ופעיליה להשתתף
באסיפות הכינון של החטיבות האזוריות,
במקומות הבאים:

רחובות והסביבה

האסיפה תיערך ביום ד׳ ,15.12 ,בשעה
8.30 בערב, בבית רבינוב, רחוב נורדאו ,6
נס־ציונה, לחברים מרחובות, נס־ציונה
וראשון־לציון.

חיפה

האסיפה תתקיים ביום ה׳ ,16.12 ,בשעה
8בערב, בבית התאחדות עולי בוקובינה,
רחוב פבזנר .62
דמי־כניסה 2ל״י, לכיסוי ההוצאות.
טבעון האסיפה תתקיים ביום ד ,22.12 ,בשעה
9בערב, בקפה נוח, רח׳ כלניות, קרית
טבעון.

באסיפות אלה יוברז רשמית על
כינון החטיבות האזוריות, יוחל
ברישום חברים, תותווה תוכנית
פעולה ותיגחרנה ועדות־הביצוע
של החטיבות.
!•ייישי*יוי•יייייייי

רי עבודה ניאותים.
• במשך 4שעות ארוכות ויקרות בשבוע
זה, נבצר מאזרחי ירושלים התענוג
להתתתן־להתגרש־להתחתן, להירשם לנישואין.
עובדי המועצה הדתית בבירה החליטו
לקיים ״מצוות עשה״ ,שהזמן גרם לה,
קיימו שביתת־מחאה על שלא זכו להיסווג
כמקובל במשרדי ממשלה וציבור.
• המורים איימו השבוע כי ינקטו באמצעים
בלתי חינוכיים, יכריזו על שביתה
כללית אם לא תתוקן ההפרשיות
למורים המוסמכים. התלמידים נשמו לרווחה.
משרד־החינוך איים על המורים
שלא יעזו לבצע את איומם. ברגע האחרון
ממש נמנע האסון. האיום לא מומש,
ותלמידי הארץ הפסידו חופש. בכל זאת
פרצה שביתת מורים בבתי־הספר בבית-
שאן. היא נגרמה בגלל איחור קבוע בתשלומי
משכורת למורים.
שני שרים ומזכיר. אבל גולת הכותרת
במישור השביתות נשארה שביתתם
של פועלי הטקסטיל. פועלי ני תן החמירו
השבוע את שביתתם, העמידו משמרות
ליד סניפי כי תן בערים, אילצו את ההנהלה
לשלוח זנת פקידי המיפעל לחופשה. וזאת׳
בגלל סירוב ההנהלה להעניק להם
פיצויים מוגדלים עם סגירת המפעל בהדר־יוסף.

כה הוכיחו הפועלים עקשנות.
השר פינחס ספיר נפגש עימם, השר חיים
צדוק ניסה לשכנעם, ומזכיר ההסתדרות
אהרון בקר דיבר על ליבם. לשוזא.
גם פועלי א רג מן המשיכו השבוע את
שביתתם. גם הם הוכיחו בינתיים כי ידעו
לעמוד על דרישותיהם עד הסוף. התעשיינים
לחצו עליהם. ההסתדרות לחצה. הפועלים
לא קיבלו מזה לחץ־דם גבוה.
צמרת ההסתדרות התפנתה מעיסוקיי בחלוקת
משרות בינה לבין עצמה, לקראת
ההצגה הגדולה של ועידת ההסתדרות, ושלוש
פעמים התכנסה הוועדה המרכזת
של ההסתדרות לדיון דחוף בענין ארגמן.
היתד זו הוכחה נוספת לעירעור אימונו
של הפועל במוסדות ההסתדרות, ועדות
לכך שהקשר בין ההסתדרות לעובדים
הופך להיות קשר היסטורי בלבד.

ה מי מ של הצבאי
מ סוכן ה מ סוכן ש
אחד הסיפורים החדשים, באוסף הפולקלור
הנוראי הקשור בשמו של המימשל
הצבאי, מספר כיצד חזר סאלח בראנסי
לביתו בטייבה. במשך למעלה מחודשיים
ישב בבית־שאן, אליה הוגלה לפי צו
המושל, כאשר הקים יחד עם חבריו את
הר שימה הסוציאליסטית לבחירות לכנסת
הששית, בבואו למקום־גלותו נאמר לו כי
אסור לו לצאת מתחום העיר, מטעמים
של בטחון המדינה.
עד שלפתע הוזמן למשטרת בית־שאן,
בשעה 11 בלילה, והקצין הודיע לו כי
בחצות נפסקת הגלייתו. בראנסי חשב שיוכל
להיפרד למחרת היום בצורה נאותה
מבעלי המלון הקטן בו התארח (הודות
לתרומות של יהודים וערבים, שהתנגדו
לעונש ההגלייהן. הוא קיווה שמישהו מכפרו
יבוא לקחתו במכונית. אך מפקד
התחנה הסביר לו שעליו לעזוב את העיר
באטובום הראשון, בשש בבוקר .״אחרת
— נעצור אותך.״
ובצדק. כי מן הרגע שנפסקה ההיגלייה,
ערבי רגיל, שהעיר
הפך בראנסי אזרח
בית־שאן וסביבתה הן שטח סגור בשבילו.
מציאתו בתוך שטח סגור מסכנת את
בטחון המדינה, והוא צפוי למאסר אם
ייתפס.
צו כערב הראשון. אותה בדיחה
עצמה נשנתה בשבוע שעבר, כאשר השתחרר
מנצור קרדוש, האחרון מבין ארבעת
הגולים של הר שימה הסוציאליסטית.
נאמר לו כי עליו לעזוב את ערד מייד
בבוקר. לביתו בנצרת הגיע עם ערב.
אך הספיק להתיישב בין בני משפחתו,
נשמעה נקישה בדלת. בפתח ניצב שוטר,
שביקש למסור לקרדוש צו מאת המפקד
הצבאי של אזור נצרת. בצו זה נאמר
לו, כי אסור לו לעזוב את נצרת ללא
אישור מיוחד מאת המושל.
הנימוק: שמירה על בטחון המדינה.
אותו נימוק, שבגללו אסור היה לקרדוש
להימצא בתוך נצרת במשך שלושת החודשים
האחרונים. בשני המיקרים היה
זה ניצול ציני ומזיק של בטחון המדינה,
כדי לבצע מעשה בעל נימוקים פוליטיים
מובהקים.

יפהפיה ישראלית נמצאה* חסרת־רונוה

*דידה האחרון היה צעיר גרמני. ל7מרות
שעובדה זו לא נעלמה מעיני מכריה
הרבים ברחוב דיזנגוף, לא ראה בכך
איש תופעה יוצאת־דופן. כי רוב מכריה
של דליה שכטר 21 ידעו כי היא מעדיפה
גברים זרים.
הצעיר הגרמני הכיר אותה בבית־קפה
תל־אביבי, הציג את עצמו כסטודנט העומד
בפגי סיום עבודת־הדוקטוראט. הוא צד את
עינה בהופעתו המרשימה, בנימוסיו המהוקצעים,
בגינוני הג׳נטלמניות שהפגין כלפיה.
״הוא בחור מקסים,״ סיפרה דליה לידידותיה
המעטות בכסית ,״אי־אפשר להשוות
אותו לישראלים גסי־הרוח.״
בשבועות האחרונים לפני נסיעתה, נראתה
דליה תכופות בחברת הגרמני הבלונדי
וגבה־הקומה. מכריה חשבו כי הצעירה הבודדה
מצאה סוף־סוף את הגבר שחיפשה
כל חייה, הגיעה אל האושר הנכסף.
לרבים מידידיה גילתה כי היתד, רוצה
לעזוב את הארץ לתקופה ארוכה, להסתובב
בעולם, להכיר מקומות חדשים, אנשים
שונים .״נמאס לי להיות כאן!״ הצהירה באוזני
כל מי שהיה מוכן לשמוע ,״אני
מחפשת מישהו שיקח אותי רחוק מכאן!״
ידידיה חשבו כי משאלתה של דליה עתידה
להתגשם, וכי הסטודנט הגרמני המקסים
יקח אותה עימו אל העולם הגדול.
אבל הגרמני. נעלם כלעומת שבא, השאיר
את דליה שכטר בנסית. הוא עזב את
הארץ מבלי לומר לה שלום, מבלי להודיע
לד, שהוא עוזב. כי בניגוד לדליה שכטר
הוא לא לקח את העניין ברצינות.
למרות העלבון הצורב, לא יכלה דליה
לשכוח את הגרמני. הצעירה חטובת־הגוף,
בעלת השיער הבלונדי השופע, התבודדה
שעות ארוכות בבתי־הקפה של רחוב דיזנ־גוף,
לא החליפה מילה עם איש.
האם רקמה באותן שעות של בדידות את
תוכנית הנסיעה, שרק במיקרה לא הסתיימה
במוות? האם ניסתה להשיג בחוצלארץ את
ידידה הגרמני, שזנח אותה לאנחות? האם
בלעה דליה את גלולות־השינה בעיירה הסיציליאנית
הנידחת, מפני שהגיעה למסקנה
כי למרות מאמציה, לעולם לא יעלה
בידה לראות שנית את פניו של ידידה הגרמני?
איש ממכריה לא יכול היה השבוע לתת
על־כך תשובה ברורה, כי לצעירה המסוגרת
לא היו ידידים אמיתיים, שבפניהם נהגה
להתוודות. אבל בחוג מכריה המצומצם
נפוצה הגירסה כי נסיון ההתאבדות בסיציליה
קשור איכשהו בפרשת האהבהבים
בין דליה שכטר והצעיר הגרמני.

מחוץ למסגרת

ך! גרמני לא היה יחידי ברשימת הו
| ידידים הזרים של דליה שכטר. הצעירה
ניסתה בכל כוחה להתחבר עם נוודים
שהגיעו לישראל במסגרת מסע סביב העולם׳
התחברה אל סטודנטים זרים, ניסתה
לחדור אל חברת ד,דיפלומאטים־ד,זוטרים
המשרתים בקונסוליות בתל־אביב.
אחד מאותם ידידים היה נגן־ג׳אז כושי
צעיר. כמו הגרמני היה גם הכושי אדיב,
גילה כלפיה אבירות למופת. ההיכרות ה־מיקרית
הפכה במהרה לאהבה לוהטת, אולם
כמו גברים אחרים התייחס אליה גם. הבדרן
הכושי כאל פרשה חולפת.
הוא לא העלה על הדעת, כי הישראלית
הצעירה מתייחסת ברצינות ליחסים שנרקמו
ביניהם, וכי היא רואה ביחסים אלה תופעה
קבועה. למרות שיצא איתר, תקופה ארוכה-
יחסית, לא היסס לעזוב אותה באופן פתאומי,
לאחר שהכיר צעירה אחרת.
דליה לא השלימה עם היעלמו הפתאומי,
ירדה אחריו לאילת, נתקלה בו באחד ממו־עדוני־הלילה
שם .״אילת זה כמו חוצלארץ,״
נהגה לספר למכריה בתל־אביב ,״שם יש
כל־כך הרבה זרים שבחברתם אפשר לשכוח
לרגע את הארץ, ולדמות שאני נמצאת בארץ
רחוקה.״
תקופה קצרה ניסתה לעבוד במועדון־לילה,
בו הופיע ידידה הכושי, עברה משם אל
הביטניקים, שהתמקמו לאורך החוף, גילתה
נם אצלם עולם מופלא, שלא היה מוכר לה
עד כה.
״הם אנשים נחמדים,״ חיוותה דעתה על

הנוודים ,״אני אוהבת אנשים שחיים מחוץ
למסגרת החברתית הרגילה, מחוץ למ-סכ־מות
המקובלות.״
כי דליה שכטר, כמו ידידיה החדשים באילת,
חייתה כל חייה מחוץ למסגרות המקובלות.

ללא יד מלטפת

ך יוסף שכטר, מתרגם־ספו־ים ידוע,
^ 1X 11 עמד ה שבוע לבקר את ב תו, השוכבת
בבית־חולים איטלקי. הוא נשאר רק
לאחר שהתברר כי היא יצאה מכלל סכנה.

להעניק לה את מר, שהוריה לא הצליחו להעניק.
אולם הזקנים לא יכלו למלא את מקומם
של ההורים, שנישאו בינתיים בשניה.
שעה שכל בני גילה של הילדה נשלחו
לגן־הילדים, בילתה דליה את ילדותה בבית
סבה, מנותקת מן העולם החיצוני, מסוגרת
בתוך עצמה. אבל מצפונו של האב האינטליגנטי
לא הניח לו להפקיר את דליה ה-
קטנה. הוא העביר אותה למוסד־ילדים של
עין־השופט, הפקיד בבנק סכום כסף על שמה.
אבל כמו דליה שכטר מכסית, נשארה
גם דליה שכטר מעין־השופט מחוץ למסגרת.
ילדי המוסד, רבים מהם בנים של משפחות
הרוסות, ראו בד, ילדה יוצאת־דופן. היא הסתגרה
בתוך עצמה, לא שיחקה עם הילדים,
התגעגעה אל בית־הזקנים שופע האהבה.
סבלה של הבת לא נעלם מעיני אביה. הוא
התייעץ עם מחנכים, החליט להעביר את
דליה הקטנה למוסד הילדים במגדיאל, על־יד
כפר־סבא. באותו מוסד עברו על דליה שנות
הילדות. היא פגשה במגדיאל ילדים אומללים,
שכמוה נפלטו מהמסגרות הרגילות, חסרו
יד מלטפת של אב ואם, גדלו בהשגחתם של
מדריכים ומחנכים, שלא יכלו למלא את
מקום ההורים.
גם השהות במגדיאל לא ארכה שנים רבות.
הילדה הפרובלמאטית הועברה למוסד אחר,
הפעס להדסיס, שבו מתחנכים, בין השאר,
גם בני המשפחות ההרוסות של העילית.
אבל גם במוסד החדש, שתנאיו טובים יותר.
משני האחרים׳ לא מצאה דליה את מקומה.

בסיציליה, אחרי שניסתה להתאבד-מה דחף אותה?
והגברי היא בחרה בחדר צדדי ביותר בשורת החדרים׳
שבה התגוררו חברותיה. היה זה
חדר צר, ששימש קודם לכן מחסן, הועמד
לרשותה רק לאחר שהצליחה לשכנע את
מחנכיה כי היא רוצה לחיות לבד, וכי אינה
סובלת את חברתן של שאר החניכות. היא
נהגה להסתגר בחדרה הצר והחשוך־למחצר*
יצאה ממנו רק כוי ללכת לכיתה או לחדר־האוכל.

הפעם לא נעלם מעיני אביה מצבה של
בתו האומללה. הוא העביר אותה העירה,
רשם אותה לגימנסיה הרצליה, אבל גם בעיר
הגדולה היא לא התאקלמה, כי גם בביתו
של אביה היא לא מצאה את ידה
המלטפת של האם, נאלצה לסבול תחתיה את
גוכדותה של אם־חורגת.

בודדה בחדר צר
,ך* שחזרה להדסים, שוב לא היתר, דליה
שכטר אותה צעירה מתבודדת שסירבה
לראות פני איש. היא התרחקה, אומנם, מחברת
בנות־גילה, אבל היא חיפשה את חברתם
של הנערים, שיופיה המיוחד משך אותם
אליה.
היא הירבתה לצאת בחברת נערים בני
.גילה, אולם היחסים לא חרגו, בתקופה זו,
מיחסים רגילים של צעירים בגיל זה.
המשבר הנוסף בחייה התגלה בסוף הכיתה
השביעית. הנערה הפיקחית לא הצליחה
לעמוד בבחינות המעבר אל השמינית, נשארה
באותה כיתד -תקופה ארוכה לא יכלה דליה
להשלים עם עובדה זו. היא הייתה פיקחית
מהרבה בנות כיתתה, שלטה היטב באנגלית
וברוסית, אולם חסרה את היד המכוונת.
:אפילו אביה, מתרגם נודע, ודודה, המפקח
על לימודי האנגלית מטעם משרד־החינוך,
לא יכלו לעזור לה מרחוק.
היא חזרה אל החדר צר־ד,מידות, חסר האור
והאוויר, הסתגרה בו מרבית שעות ה־
׳יום׳ לא שיתפה עצמה בחיי החברה של המוסד.
אבל במשך הזמן גילתה דליה בעצמה
לתכונות חיוביות.
יופיה הוציא לה מוניטין בקרב הבנים.
היא הייתה התלמידה המצטיינת בשעורי ההתעמלות,
הוכרה כספורטאית מעולה. מאמה
הפסנתרנית, לאה שכטר, ירשה דליה את
הנטיה לצלילים, הפליאה בנגינתה בחליל.
צדדים אלה באישיותה של דליה השיבו
לה מעט את הביטחון־העצמי, אולם במשך
הזמן גילתה היפהפיה הבלונדית כי חניכי
המוסד מהמין השני מתעניינים בתכונות שונות,
שאינן קשורות באישיותה דווקא.

תחליף לדמותו של האב
ך* ספורטאית מצטיינת התגאתה בגופה
^ המחוטב, שנאה רק להיווכח כי בני המין
השני מעיפים בו מבטים שאינם על טה־רת
הספורט. עובדה זו החזירה אותה אל
עולמה המבודד. כבר בגיל זה קבעה הצעירה
כי ״כל הגברים אותו דבר״ ,לא נמנעה
מלהביע דעה זו בפני ידידיה המעטים.
אולם ההתרחקות מבני המוסד גררה אחריה
התקרבות יתרה אל ידידים אחרים: חיילי
בסיס צבאי סמוך לנתניה, שבאו לבקרה לעיתים
מזומנות. בצעירים המבוגרים ממנה
בכמה שנים מצאה דליה תחליף מסויים לדמותו
של האב׳ שהוא דמות כה חיונית לנערה
בגיל זה. היא התיידדה עם החיילים,
שהתה עימם שעות ארוכות, גרמה לשפע

של רינונים מאחורי הגב.
אחד המיבחנים הגדולים בחייה של דליה
הגיע באמצע הכיתה השמינית. המוסד התיכוני
של הדסים אינו מאפשר לכל תלמידיו
לגשת לבחינות הבגרות, משאיר זכות
זו בידי המצטיינים בלבד.
הצעירה, שנכשלה שנה לפני כן במעבר
מהשביעית אל השמינית, ניסתה להיכלל ברשימת
הניגשים לבחינות הבגרות, שקדה
על לימודיה ימים ולילות. אבל מלבד מקצועות
בודדים, לא יכלה להשיג את הרמה
הנאותה, נאלצה להסתפק בגישה לבחינות
הגמר, שאינן מקנות את תעודת־הבגרות הנכספת.

בחודשים האחרונים לשהותה במוסד
הצליחה דליה לרקום יחסים עם בני גילה.
היא התיידדה עם כמה נערים, יצאה בחבר

לטיולים• בעיני הידידים מאותם הימים
נראתה דליה כנערה טובה, אבל מוזרה .״היו
לה כל מיני שגעונות,״ סיפר השבוע אחד
מאותם ידידים ,״פעם, לפני הבחינות, היא
אמרה לי שיש לה בחדר שני בקבוקי קוניאק
והזמינה אותנו לחסל אותם.״ בעיני הצעירים
בני גילה נראתה העובדה שחברתם מחזיקה
בחדר קוניאק, כדבר מוזר ויוצא־דופן.
״לפעמים היו לה רעיונות מטורפים,״ נזכר
השבוע אחד מחבריה ,״היא הציעה פעם לכמה
חברים להסתלק בלילה מהמוסד, ללכת
ברגל עד שפת־הים ולעשות שם קומזיץ.״
מלבד להיטותה למעשי קונדס מסוג זה,
התפרסמה דליה בין תלמידי המוסד באלופת
הבריחות. היא נהגה להסתלק מהדסים לעיתים
קרובות, לשוב רק כעבור ימים אחדים.
לאלה שהתעניינו, סיפרה כי הלכה לבקר
קרובי משפחה בתל־אביב.
דווקא בתקופה שבה היה נראה כי דליה
שכטר עשויה להיקלט במוסד הנוער, היה
עליה לעזוב אותו. יחד עם כל בני גילה,
התגייסה לצה״ל.

דליה שכטר

האם החורגת

נישאה ליוסף
שכטר כשדל יה
היתה עדיין ילדה. דליה נטרה לאשת
אביה שינאה עדה, הא שימה אותה במצבה.

צעירים, שגדלו מחוץ לבית, נקלטים בדרך
כלל היטב בשורות הצבא. אבל דליה שכטר,
שלא נקלטה בשום מסגרת, לא נקלטה גם
בשורות צה״ל. היא לא היתד, חיילת מפירת־משמעת,
אבל התנהגותה המוזרה לא נעלמה
מעיני מפקדיה.
הצעירה, שנהגה עד אז לחיות בבדידות,
בתוך עולם סגור ומסוגר, לא יכלה להשלים
עם חיי־הצוותא שכפתה עליה המסגרת
הצבאית• היא פנתה לרופא צבאי, התלוננה
על דיכאון נפשי. הרופא גילה הבנה למצבה,
המליץ לשלוח אותה ליחידת של״ת, בישוב-
ספר, אבל דליה לא נקלטה גם במסגרת זו.
היא פנתה שוב לרופא הצבאי.
הוועדה הרפואית, שבדקה את דליה׳ השתכנעה
כי הצעירה אינה יכולה להיקלט בשום
מסגרת צבאית. צוות הרופאים המליץ
על שיחרורה המיידי.

החיים בעולם־הכא
ך* ליה חזרה העירה. בתל־אביב הגדולה
} לא הכירה כמעט איש. היא חיפשה חברה,
ניסתה למצוא ידידים. אבל איש, מלבד
גברים מזדקנים, לא גילה עניין בצעירה המושבת.
בפעם
הראשונה בחייה עשתה דליה צעד,
שבא מיוזמתה ומתוך רצונה החופשי: היא
החליטה להקדיש את זמנה לקאריירה ספורטיבית׳
נרשמה למכון וינג ״ ט בנתניה.

יופיה משך מייד את תשומת־לבם של
חניכי־המוסד. אבל דליה השיבה ריקם את
חיזוריהם הנמרצים של חבריה ללימודים,
העדיפה את חברתם של המשתלמים הזרים,
ששהו אותה תקופה במוסד• למרות האיסור
החמור להתיידד עם הזרים, התיידדה דליה
עם משתלם מנפאל, שבא לבקרה גם לאחר
שחבריו עזבו את המכון.
דליה, שחיבבה אותו מאוד, נפגשה איתו
גם בערבים שבהם קפצה לתל־אביב, רקמה
סביבו חלומות רבים, שמהם הקיצה לאחר
נסיעתו של הנפאלי.
אולם דליה שכטר לא היתר, בררנית מדי.
למרות שהיתר, תקופה מסויימת חברתו של
נער־הזוהר התל־אביבי יהושוע גסל, שנערות
רבות ניסו לחזר אחריו, היא לא חששה
להתחבר עם צעיר מבני המיעוטים, יצאה
איתו תקופה קצרה. אותו צעיר היה אחד
הראשונים שהבחין כי היא סובלת מדיכאון
נפשי, היה עד לאחת מהתקפות הדיכאון וההיסטריה
שתקפו את דליה. הוא ניסה להרגיעה,
ניכשל, הביא אותה מיד לרופא, ש־הזריק
לה זריקה.
אבל גם הצעיר הערבי לא היה שונה מיתר
הגברים שהופיעו בחייה של דליה. למרות
החיבה שרחש לידידתו היפה, הוא נעלם יום
אחד מחייה, השאיר אותה מאוכזבת.
להצלחה יתירה זכתה דליה שכטר מכיוון
בלתי־צפוי. הגבר היחידי בחייה, שהשפיע
עליה אהבד״ היה לא אחר מאשר צ׳אבי
צ׳אקר, זמר הלהיטים המפורסם. הוא נתקל
בה שעה שהמתינה לטרמפ, הסיע אותה
למחוז חפצה, הזמין אותה להופעותיו.
על היחסים בין דליה ואליל־הזמר המפורסם
נרקמו בכסית אגדות רבות. נערות דיזנ־גוף
הקנאיות לא חסכו ממנה הערות־גנאי,
חרצו את לשונן־הרעד״ כשסיפרו על היחסים
בין שכטר לצ׳אקר. אבל גם פרק זה הסתיים,
כאשר עזב הזמר את הארץ.
ושוב הסתבר כי ״כל הגברים אותו דבר״.
הם נעלמו מחייה באותה פתאומיות שבה
הופיעו, השאירו אחריהם נערה אומללה, שהאמינה
לכולם.
חייל בריטי מקפריסין עשה עליה רושם
מצויין. הוא היה אדיב, מנומס וג׳נטלמן
מושלם. היא עברה להתגורר עימי בחדר
שכור במלון. כאשר גם הוא נעלם — החלה
דליה מדברת ברצינות על רצונה להתאבד.
בקפה כסית מצאה הרבה פילוסופים־
צעירים, שסיפרו על החיים המתוקים בעולם
הבא. אחד מהם היה ג׳סי, בעל רעמת ה־

שיער המפורסמת .״היא דיברה איתי הר־בה
על נושא זד״״ נזכר השבוע ג׳סי .״היא
סיפרה שניסתה כבר להתאבד, והתחרטה.״
גבר נוסף שפגשה הוציא מראשה של
דליה את רעיון ההתאבדות• כמו רוב היכרי׳
יותיר, האחרונות, היה גם הגיטאריסט הצעיר
תייר. הבלגי יפה־התואר לא ניסה להוליך
אותה שולל, סיפר לה כי ארוסתו ממתינה
לשובו. אבל דליה השתעשעה כנראה ב־רעיון
להשאיר אותו אצלה. היא נראתה
תכופות בחברתו, ליוותה אותו בכל הופעותיו
במועדוני־הלילה. אבל גם הבלגי, כמו
כל האחרים, נעלם יום אחד מבלי להיפרד.

פורצים ופרוצות

* 1חודשים האחרונים הרבתה דליה ל־היראות
בכסית. היא ישבה תחילה לבד,
שקועה בעצמה. שם גילו אותה כמה מאנשי
העולם התחתון, שהפכו את כסית למקום־
מושבם הקבוע. הצעירה. שסרבה להסביר
פנים לאיש, התחברה דווקא אל אותם צעירים,
נראתה תכופות ליד שולחנם של פורצים,
כשהיא מנהלת עימם שיחה עירנית.
״העולם התחתון הוא בעצם העולם העליון
ביותר,״ נהגד דליה לומר ,״הפורצים והגנבים
הם האנשים ההגונים והטובים ביותר
שהכרתי.״ מכריה המעטים התפלאו לא פעם
כשראו אותה יושבת בחברת פרוצות, או
מחליפה רשמים עם פרלה ניזרי המפורסמת,
נערתו של אלי בולקין. אבל דליה לא התביישה
להיראות בחברת פרוצות .״הן הבחורות
הכי טובות שהכרתי,״ נהגה להסביר.
החברים החדשים השפיעו עליה לרדת לאילת,
לחפש עבודה כמארחת באחד ממוע־דוני־הלילה.
אהבתה לתייר צעיר החזירה
אותה לתל־אביב, ונסיעתו הפתאומית הביאה
אותה אל מועדון־לילה תל־אביבי, שבו ניסתה
את מזלה בתור מארחת. אבל דליה לא
החזיקה מעמד במקצוע החדש. לאחר שלקוח
עשיר ד,ירבה להזמין לה ויסקי, השתכרה
דליה, הקיאה וערכה סצינה באמצע ההופעה.
היא פוטרה במקום.
מיואשת ואובדת־עצות חזרה אל החברה
המפוקפקת של הפורצים והפרוצות, המשיכה
להרהר בקול רם על רצונה להתאבד .״מי
שמדבר על התאבדויות — לעולם לא יעשה
זאת,״ נהגו מכריה להרגיע את עצמם, למרות
שדליה סיפרה להם על שני מיקרים
בהם התחרטה רק ברגע האחרון.

ספורט
כדורגל
מ־ שחק־םבסרט ־נ ע
אחד הדברים שאינם משתנים לעולם בכדורגל
הישראלי, הוא הזילזול המוחלט של
מנהלי הקבוצות בקהל־הצופים.
מאבק עם בריונים. במרבית המיג-
רשים, הסידורים למכירת כרטיסים הם למטה
מכל ביקורת. באיצטדיון בלומפילד,
למשל, היכול להכיל 20 אלף צופים, פועלות
בשעות השיא רק שתי קופות. זה
שהקהל נאלץ להידחק, להתרגז ולהיאבק
עם בריונים עד שהוא משיג כרטיס במחיר
של כרטיס תיאטרון, לא מעניין כנראה
איש.
השבוע הגיע הזילזול בקהל לשיא חדש,
כששלושת מישחקי הליגה הלאומית נועדו
להתנהל במיגרש אחד — באיצטדיון בלומ־פילד
ביפו.
קבוצות בני־יהודה והכוח, שמשון והפועל
תל־אביב, בית״ר ומכבי תל־אביב,
תתמודדנה בשיטת הסרט הנע, החל משעה
10.15 בבוקר.
צופה האוהב לישון בשבת :״לפי שיטה

קליטתו במכבי תל־אביב.
רפי רצה כסף כדי שיהיה לו כדאי לשחק
בארץ, אך הוא ידע שאין אגודה
שתוכל לשלם לו מבלי לשלם גם לשאר
שחקניה. הפתרון: רפי מצא אוהד שרוף של
מכבי תל־אביב, המוכן לתת לו כסף כדי שישחק
בקבוצה. כך נשארת האגודה טהורה
ורפי שבע.
זבותייתר. ביום הראשון השבוע, בשעות
הצהריים, הופיע יו״ר הנהלת הכדורגל
של מכבי תל־אביב אריה שפאק במשרדי
ההתאחדות, הגיש טופס הרשמה על שם
רפי לוי, כנדרש לגבי שחקנים חדשים. הוא
עורר בכך בעייה עקרונית.
הבעייה: בשנת 1961 החליטה הנהלת ההתאחדות
לכדורגל, כי כל שחקן ישראלי
אשר ישחק בחוצלארץ ללא רשות לא
יורשה לשחק לאחר־מכן בישראל. איש מכבי
שפאק :״ההחלטה לא חוקית, כי לא אושרה
על־ידי האסיפה הכללית כנדרש, ולא פורסמה
כחוק בחוזרי ההתאחדות. אם לא יאשרו
את הרשמתו של לוי, נפנה לבית־הדין
העליון של ההתאחדות.״
פתרון צפוי: נשיא ההתאחדות לכדורגל,
אריה שריג, רשאי לחון את לוי, להרשות
לו לשחק למרות אותה החלטה.
שריג :״אין לי עוד שום דעה על כך.
העניין הזה עוד צריך לעבור דרך ארוכה
עד שיגיע אלי,״
שחקני מכבי עצמם לא היו תמימי־דעים
לגבי שיתופו המחודש של לוי בקבוצתם.
רובם צעירים, שאינם זוכרים אותו מהו־פעותיו
הקודמות. אך דודקא הצעירים הם
התומכים בצירופו, בעוד שוותיקי הקבוצה
מתנגדים לכך. הם טוענים שהדבר יפגע
בשחקנים, שלא יראו בעין יפה שחקן סוג
א׳ הנהנה מזכויות־יתר.
קבע שפאק :״מכבי לא תיתן לו אף פרוטה
יותר מדמי האימונים הניתנים לכל שחקן
אחר, לכן אין מה לדבר על זכויות-
יתר.״
שפאק לא התכוון, בוזדאי, לזכות־יתר אחת,
בלתי־רישמית: המענקים הכספיים שמרעי־פים
האוהדים השרופים על השחקן האהוב
עליהם.

כדו ר סל
חובב, רציני וע שיר

ברדלי כפעולה ביד־אדיהו*
העיקר שיש רעש
זו אפשר להתחיל את הליגה בשש בבוקר
ולגמור את כל המישחקים במיגרש אחד.״

חז רהלמ 3ב
כאשר הגיע שחקן־העבר הזוהר של נב־חרת־ישראל,
רפי לוי, מדרום־אפריקה לישראל
(העולם הזה ,) 1470 הוא יצר את הרושם
כי שהותו בארץ היא זמנית. בינתיים
זרמו מים רבים בירקון. אשתו ובתו של
רפי הגיעו גם הן לתל־אביב, ואם הכל
יתנהל כרצונו, הוא ישחק השבוע עם מכבי
תל־אביב.
היו לו אמנם ב עיו ת בדרך לה שגת מט
רתו,
אך הוא התגבר עליהן בקלות מפתיעה.
בשעות הפנאי הוא לא התייחס בביטול
לסכומי־כסף קטנים. כך, למשל, דרש מכתב
ידיעות אחרונות, אברהם בן־שלום, סכום
של מאתיים ל״י תמורת סיפור על דרכי
* מימין: עמי שלף.

״יש באמריקה אולי שלושים שחקני־כדור־סל
טובים ממני,״ אמר בחיוך הכדורסלן החובב
הטוב ביותר בעולם, קפטן הנבחרת
האמריקאית באולימפיאדת טוקיו ,״האיש שאינו
מחטיא לעולם״ ,ביל ( 1.98 מטר)
ברדלי.
קליעה מכל מצב. ברדלי יכול
להרשות לעצמו להיות צנוע. שמו בלבד
מעורר כיום התרגשות בלב כל חובב־כדור־סל
בעולם. ביום החמישי האחרון הוא שיחק
עם אלופת איטליה, זימנטאל, שהצליחה
לנצח את האלופה הישראלית הפועל
תל־אביב.
״זו שאלה טובה אם הפועל תל־אביב
היה מנצח אילו שיחקתי בחולצות שלהם,״
אמר הענק האמריקאי .״איך אני יכול לדעת?
אני רק יודע שאני תמיד עושה הכל
כדי לנצח.״
ברדלי ( )22 הוא תענוג לכל צופה־כדורסל.
כשהיה בכושר טוב, בטוקיו, קלע מכל
מצב, הוליך את הנבחרת האמריקאית ל־נצחונה
המכריע על הרוסים, בהפרש של
14 נקודות.
השבוע עלה ברדלי למישחק לאחר שלא
התאמן במיוחד, עקב לימודיו. זה לא
הפריע לו לקלוע במחצית הראשונה עשרים
ושתיים נקודות לזכות קבוצתו, להלהיב
את 5000 הצופים במישחקו, ולהביא
לקבוצתו את הנצחון.
במחצית השניה הציב שמעון שלח, מאמנה
הנמרץ של תל־אביב, את צבי לובצקי
על ברדלי. זה הצליח לקלוע רק שני סליס,
אך יתר שחקני קבוצתו היו חופשיים יותר,
הצליחו לשמור על יתרונם.
איך הפך ברדלי לשחקן־כדורסל מצליח?
הוא התחיל לשחק כדורסל בגיל תשע, ומשחק
מאז כבר שלוש־עשרה שנה. כמובן
שהיא שחקן חובב. הציעו לו אמנם 400
אלף ו־0ס 5אלף לירות ישראליות, כדי שיצטרף
לקבוצת־בדורסל מקצוענית, אך הוא
דחה את ההצעות בסלחנות. למה הוא לא
לא מתעניין בכסף? ״כי יש לי אבא עשיר.״
כרגע הוא לומד באוניברסיטת אוכספורד
באנגליה. קודם הוא למד בפרינסטון שבאר־צות־הברית,
פילוסופיה, כלכלה ופוליטיקה.
ה עי ק ר: רעש. אין לו משהו מיוחד

להגיד על המישחק נגד הפועל תל־אביב.
הוא כבר שיחק כל־כך הרבה, שקשה לו
לראות מישחק יוצא מן הכלל.
מה שכן מצא חן בעיניו היה הקהל. הוא
עשה כל־כך הרבה רעש, שזה היה ממש
פנטאסטי. לא איכפת לברדלי בכלל מה הקהל
צועק, העיקר שיש רעש. זה מדרבן
אותו.
שני שחקנים בד,פועל תל־אביב ניראים
לו. זה שזורק את הכדור כששתי ידיו מעל
לראשו (דויד קמינסקי) ,וזה ששמר עליו
(צבי לובצקי) .הוא מבין שקשה מאד לשמור
בכדורסל המודרני.
״כשאני עומד לקלוע ב ( 811001ן1מג 1ן *
אין השחקן ששומר עלי יכול לדעת מתי
אני עומד לזרוק ומאיזה צד.״
מלכודת לרוסי. האם זה נכון, שהוא
הבטיח למנהל זימנטאל, צ׳זרה רוביני, כאשר
חתם איתו על החוזה, שזימנטאל תיקח
השנה את גביע אירופה לקבוצות אלופות?
״אף פעם לא אמרתי דבר כזה. אמרתי
שאני חושב שיש לנו סיכויים לקחת את
הגביע. ריאל מאדריד, או הרוסים, הם
יריבים די קשים.״
על הרוסים, למשל, יש לו סיפור מיוחד.
כשהוא היה באולימפיאדה בטוקיו, ביקש
המאמן הרוסי לנסוע עם הנבחרת האמריקאית
באוטובוס, כדי להיות נוכח באימו־ניה.
האמריקאים הירשו לו, כמובן, כי הם
הטובים ביותר בעולם.
הרוסי אמר שהוא לא יודע אף מילה
אנילית. ביל התיישב מאחוריו, עם שחקן
אחר, ואחרי שהאוטובוס התחיל לזוז, צעק
לפתע :״הו, הנה אדם בגובה של שלושה
מטר!״ הרוסי הסתובב במהירות, מה שהוכיח
שהוא יודע אנגלית.
חשיפותה של רצינות. השאלה החשובה
ביותר, המעסיקה השבוע כל כדורסלן
בישראל, היא מה יהיה במישחק־הנומלין
ביום החמישי, בין זימנטאל להפועל תל־אביב
במילאנו.
ברדלי :״למי שראה את המישחק הראשון
ביד־אליהו קשה להתנבא לנצחון של הפועל.
אני, בכל אופן, לוקח כל מישחק ברצינות
מהרגע הראשון ועד לשריקת־הסיום.״
שחקני הפועל הבטיחו שגם הם יקחו
את המישחק ברצינות.

עיתונות
סו דו ת מן הסרט
בשבוע בו הופיעו שני שבועוני־ספירט
חדשים על דוכני העתונים (העולם הזה
,)1464 היה ברור כי התחרות בין השניים
לא תישאר אדיבה במשך זמן רב. כי השניים,
הד הספורט ומתחרהו אדום השער ספורט
וכדורגל, מיועדים, פחות או יותר, לאותו
קהל קוראים.
בשבוע שעבר עבר הקרב בין שני השבועונים
מדוכני המכירה אל בית־המשפט.
הסיבה: עורך ספורט וכדורגל, בנימין זאב
יפת, זעם על רשימה שפירסם עורך הד
הספורט, אברהם פז.
פז סיפר ברשימתו, כי יפת פנה אל
מנהל ומממן הד הספורט, מיכאל זקס,
הציע לו איחוד בין שני העתונים. תוך
כדי שיחה סיפר יפת מספר פרטים על
עתונו, אותם פירסם פז ברשימתו.
העובדות עליהן מתבסס פז: זקס, איש־עסקים
ותיק, הפעיל רשם־קול ברגע שנכנס
יפת לחדרו, הקליט בסחר את כל השיחה.
בין הדברים שהוקלטו על הסרט המגנטי,
ואשר צוטטו על־ידי פז, היה סיפורו של
יפת, כי איש מבין עובדיו אינו מקבל
משכורת וכי כתביו הם ״אנשים המוכנים
למכור את הגרביים שלהם בעד הופעת
שמם בעתון.״
יתכן כי כל העניין לא היה מתגלה לעולם,
לולא תקף יפת בשבועונו את מתחרהו,
האשימו בפיברוק מודעות, כינה אותו
״שבועון להרמת משקלות״.
כתגמול פירסם פז את דברי יריבו, כפי
שהוקלטו.
יפת פנה אל השופט המחוזי יוסף לם,
הוציא צו־מניעה, שלא הופעל, נגד הופעת
הד הספורט. טענת יפת: השיחה בינו לבין
זקס היתד, סודית, כללה הסכם בין הצדדים
שלא תפורסם. מכיוזן שלא הופעל צו־המניעה
נגד הופעת העתון, עשוי עכשיו
יפת לתבוע פיצויים, אם אמנם יקבל ביתד,משפט
את טיעונו בדבר סודיות השיחה.
* קליעה שבה זורק השחקן את הכדור
לסל תוך כדי ניתור.

איש רק״ח חביבי
מה תעשה הממשלה?
66 ץ ני בני־דוד מחזיקים את מפתח
16/נצרת. אבל מכיוון שכל אחד מחזיק
בקצה אחר — אי־אפשר לפתור את ה־בעייה
הבוערת של העיר הערבית הגדולה
ביותר בישראל.
סייף־אל־דין (״חרב הדת״) אל־זועבי ו־עבד־אל־עזיז
(״עבד המכובד״) אל־זועבי
יושבים שניהם בכנסת, ושניהם מועמדים
לראשות עירם. הראשון מטעם המערך,
השני מטעם מפ״ם. להלכה, אין מקום
להתחרות בין השניים: סייף ( )52 מבוגר
מעזיז 39 ותיק ממנו בהרבה בפוליטיקה•
הוא כיהן בעבר גם כח״כ וגם כ־ראש־העיר.
והוא עומד בראש סיעה של
שבעה חברים במועצת העיריה, בעוד שב!
דודו המפ״מי אינו אלא סיעת־יחיד
באותה מועצה.
בכל זאת חזק מעמדו של עזיז לפחות
כמעמדו של סייף, כי מלבד שתי הסיעות
מורכבת מועצת העירייה מסיעת הישימה
הקומוניסטית החדשה, אשר גם לה שבעה
חברים. בין שני הגושים הגדלים, השווים
בגודלם, ניצב נציג מפ״ם כלשון־המאז־ניים.
אפשר יהיה לבחור ראש־עיר, ולהרכיב
את הנהלת העירייה, רק כאשר
יחליט עבד־אל־עזיז אל־זועבי לאיזה צד
בגישושים הראשונים הודיע עבד־אל־עזיז
כי אינו ניטה לשום צד. אך החוק קובע
גבול מדוייק לסיג זה של התחמקויות.
אם תוך חודש מן הישיבה הראשונה לא
נבחר ראש־עיר, יפזר שר הפנים את המועצה
שנבחרה ב־ 2בנובמבר, ויצווה לערוך
בחירות חדשות תוך ששה חודשים.
עד אז תכהן ועדה ממונה, אשר
שר הפנים יקבע את הרכבה.

בין המלתעות
מערכת הבחירות בנצרת הצהירה
*4מפ״ם בכתב, כי היא לא תתן את
ידה לכינון שלטון המערך בעיר. כאשר
נשאלו נציגיה מה יעשו במיקרה של תיקו
בין המערך והקומוניסטים. היתר, תשובתם

איש מפ״ם זועכי
מה יגיד הסניף?

האם תכריח מפ״ם את נציגה ננ צות רבגוז בהבטחותיו וברצון נוחו!? האס
תצל ח מפא״ י לפזר את העיריה שנבחרה? האם יפנו הקומוניסטים לאפיפיור?
הברורה: נצביע עם הקומוניסטים. עתה
נדרשים הם לפרוע את השטר.
אולם חברי מפ״ם בנצרת אינם עצמאיים,
הם חייבים להישמע למזכירות המפלגה.
למזכירות זו יש אינטרסים הנראים
לה חשובים הרבה יותר מפרעון
השטר בנצרת. אלה הם, בראש וראשונה,
אינטרסים הקשורים בכניסה לקואליציה הממשלתית
עם המערך. ואם יתן נציגה בנצרת
יד לקומוניסטים תרגז מפא״י.
האיש הנלחץ בין שתי מלתעות המלקחיים
הוא עבד־אל־עזיז. כל מי שפגש
אותו בשבועות האחרונים הרגיש שהח״ב
החדש נתון במבוכה אכזרית. לוחצות עליו
שלוש קבוצות:
חלק גדול מבני־משפחתו תובע ממנו
שיצביע בעד בן־דודו, אף כי היחסים האישיים
בין השניים אינם הדוקים במיוחד.
מזכירותמפ״ם לוחצתעליו לבל
יצטרף לקומוניסטים. לכל היותר — שימשך
לפסוח על שתי הסעיפים עד ש־תפוזר
המועצה.
הקומוניסטים, ואזרחים בלתי־מפלג־תיים,
לוחצים עליו להקים קואליציה עם
רק״ח, הנימוק שבפי העצמאיים: זו האת
שלטון
פעם הראשונה ניתן להביס
מפא״י וגרוריה בעיר. גם אם מסתייגים
הם מרק״ח, הרי סיכוי זה שקול בנגד
כל הסתייגות מסוג זה.

מוסרית להתערב

״מטילים עלינו חובה
במה שנעשה בעיר.״
את עמדת התנועה בשאלה הבוערת הביע
שלום כהן, אשר תבע מעבד־אל־עזיז להקים
קואליציה בלי המערך, בתנאי שרק״ח תסכים
למסור לידי איש מפ״ם את ראשות
העיר .״בכך רק תמלא מפ״ם את הבטחותיה
מלפני הבחירות. אם לא תעשה זאת
— לא יישאר לה שריד וזכר בנצרת —
ואולי ברחוב הערבי כולו!״ מחיאות־הכפיים
של הנוכחים — חברי מפלגות שונות —
הוסיפו למישקל האזהרה.
הנוכחים, שחלק מהם השתייך למפ״ם,
ידעו ברובם, כי סניף מפ״ם איים בפירוש,
שאם תביא עמדת המזכירות לפיזור
המועצה או להקמת קואליציה עם
המערך בלבד — יפרוש הסניף כולו מן
המפלגה, ויצטרף לתנועת העולם הזה
— כוח חדש.

פנייה לאפיפיור

** ול הלחץ המוגבר הצהיר עבד־אל־
1*3עזיז :״לא אתן את ידי לפיזור המועצה.״
מתוך כך השתמעה הבטחה,
שאם לא תתגשם הצעתו בדבר כינון קואליציה
מקיר אל קיר, יצביע בעד מועמד רק״ח
פואד אל־חורי. אולם הבטחה מפורשת ברוח
זו -סירב להבטיח .״מספיק מה שמשתמע

בזכות כ־ 10 אלפים קולות ערביים שניתנו
למפ״ם. קולות אלה מחייבים אותו,
לדעת רבים מחבריו, לנהוג דווקא בניגוד
לעמדת המזכירות, בשאלת נצרת. קולות
אלה גם יתנו לו את הזכות המוסרית,
במיקרה הצורך, לאיים בפרישה מסיעת
מפ״ם, מבלי להתפטר מהכנסת.

מה רוצה המערך?
ף־ משך כל אותו זמן, התבונן סייף־
• 2אל־דין בשלווה אולימפית בהתפתלויות
של בן־דודו. אילו רצה לפתור את הבעייה,
היה מסכים לוותר על מועמדותו לראשות
העיר, מסתפק במעמדו כחבר הכנסת, ומאפשר
הקמת קואליציה מקיר אל קיר
בראשות עמיתו נדים בטחיש. שאלת יוקרתו
האישית לא היתה עומדת כמיכשול
בפני אפשרות זו, שכן בעבר הוכיח סייף-
אל־דין נאמנות מוחלטת למרכז מפא״י,
וידע לוותר גם בענייני כבוד ויוקרה,
כאשר מזכירות המפלגה ציוותה עליו.

לרשימות שלא עברו את אחוז־החסימה.
חשוב עוד יותר: יופעלו כל אמצעי
הלחץ וההפחדה, השוחד והחנופה, כדי
לרכוש מספר מירכי של קולות בנצרת.
בבחירות של ה־ 2בנובמבר היה כוחו
של מנגנון זה מפוזר על פני הארץ
כולה. בבחירות חדשות לנצרת, ירוכז
כל הכוח בנצרת. המכבש האדיר הזה
יבטיח, כך משוכנעים יועצי המערך, ניצחון
מוחץ לרשימתם. נוכח סיכוי זה,
יעצו, אסור להסכים למישטר של חלוקה
בינם לבין הקומוניסטים.
טיעון זה כבר נתקבל על־ידי ראשי
המערך. מה עוד, שפיזור המועצה הנוכחית
והצגת רשימה חדשה יאפשרו להם
לפתור כמה בעיות אישיות של מועמדיהם,
אשר לא באו על סיפוקם בבחירות
האחרונות. ידיעה שפירסמה לפני שבועיים
באחד העתונים חשפה את תקוות המערך.
נאמר בה כי הוחלט למנות את פקיד
משרד העבודה יהושע חבושי כראש־העיר
הממונה, לאחר שתפוזר המועצה הנבחרת.
עבד־אל־עזיז מיהר להגיש שאילתה

וצר ת הנצורה תשובתו של עבד־אל־עזיז: הוא יחתור
לקואליציה מקיר אל קיר. הקומוהודיעו ההפתעה למרבה ניסטים,
כי הם מוכנים לקואליציה
מקיר אל קיר. אבל בתנאי אחד: שסייף־
אל־דין לא יעמוד בראשה. הם מוכנים
למסור את ראשות העיר לאיש אחר של
המערך, נדים בטחיש, בתנאי שיהיו לו
שני סגנים, מרק״ח וממפ׳ים.
ההצעה, שניראתה מעשית, התנפצה לרסיסים,
כאשר הסתבר שהמערך אינו מוכן
להדיח בצורה כה מעליבה את סייף־אל־דין.
בכך מתה, למעשה, האפשרות של
קואליציה רחבה, ושוב ניצבה בפני עבד־אל־עזיז
הברירה: או או.

אזהרה כאולם הגדוד

ד תיד מצב זד, נכנס גורם שאין לו
^ שום ייצוג במועצת העיריה. ביום ששי
שעבר ערכה תנועת העולם הזה — כוח
חדש אסיפת־עם בנצרת, שבמרכזה עמדה
שאלת הקואליציה העירונית. כאשר הודיע
הכוח החדש על עריכת האסיפה בקולנוע
ח״כ רק״ח
דיאנההגדול והנאה, ניגש
אמיל חביבי — המרכז את הטיפול בפרשת
נצרת — לאורי אבנרי בכנסת,
את דעתו כי הכוח החדש מסכן
וחיוור,
את עצמו בכך .״אתם לא תמלאו את
האולם. אף מפלגה לו תמלא היום את
אולם דיאנה. אפילו אנחנו לא היינו ממלאים
את האולם הגדול הזה.״
אבל בשעת פתיחת האסיפה היה האולם
מלא לגמרי, ורבים עמדו במעברים״ .היתר
זו האסיפה הפוליטית הראשונה שנערכה
בעיר מאז תום מערכת הבחירות, והיא
באה כמילוי להבטחת הכוח החדש כי
ייפגש עם הבוחרים לא רק במערכת הבחירות
אלא גם לאחריה .״ 350 הקולות
שקיבלנו בנצרת (שהם ״ 3.57 מכלל הקולות)
בבחירות לכנסת,״ הסביר אחמד מצארווה,
* קנה־מידה ליחס הקהל: תוך כמה
דקות תר מו הנוכ חי ם 200ל״י לכיסוי
הוצאות האסיפה.

מדברי,״ הבריז.
אולם גם תוך הסכמה מסוייגת זו, היה
חוזר ומביע את החשש, כי אין לקואליציה
מפ״ם־רק״ח כל סיכוי להצליח בעבודתה.
לכן גם דחה את ההצעה, שהוא עצמו
יהיה ראש־העיר, רמז כי יסכים רק להצביע
בעד ראש־עיר קומוניסטי. החשש שלו: אם
לא יהיה המערך שותף לקואליציה, תנקוט
הממשלה בכל האמצעים שברשותה כדי
להקשות על ניהול העיר. כבר כיום שקועה
עיריית נצרת בחובות של כמה
מיליונים. ללא עזרה ממשלתית, ייעצרו כל
גלגלי המנגנון העירוני. ראש־העיר והנהלת
העיריה ייאלצו להתפטר.
אולם חששות אלה לא לקחו בחשבון
את מעמדה המיוחד של נצרת. אין זו
סתם עיר בישראל, היא אחת מבירות
העולם הנוצרי. ממשלת ישראל תהסס מאד
לפני שתנקוט צעד אשר יביא להפסקת
המים בעיר של ישו, או לשביתה כללית
של מוריה. אם יקשו משרד הפנים או
משרד האוצר על קופת העירייה, יוכל
ראש־העיר לפנות בצורה דראמאטית אל
האפיפיור פאולום ה־ •6או אל כל נוצרי
בעולם, בבקשה שיתרמו דולאר אחד מכספם
למען הבטחת חיים תקינים בעיר.
לכן המשיכו ידידיו של עבד־אל־עזיז
ללחוץ עליו, שיסכים לקבל את תפקיד
ראש־העיר .״אין לך מה לפחד מהממשלה,״
הפצירו בו ,״יש לך רק להתגבר
על המפלגה שלך. הייה אמיץ ואל תיכנע.״
עצות ברוח זו קיבל לא רק מבני נצרת,
או מידידים, אישיים במזנון הכנסת. הביעו
אותן גם חברים עבריים שונים במפ״ם,
אשר התנהגות מזכירותם נראית להם לאחרונה
פשרנית מדי.
מה יקרה אם יתמרד במזכירות המפלגה?
האם יוכל להמשיך ולכהן בשמה
בכנסת? עבד־אל־עזיז איבד כמה שעות־שינה
גם בגלל שאלות אלה. את נחמתי
העיקרית מצא בעובדה, כי את מקומו
בכנסת אינו תופס בחסד המזכירות, אלא

האפיפיור בנצרת
ז דולאר מכל נוצרי בעולם

על כן, אם אין הוא מפנה את הדרך
לבחירת בטחיש ולהקמת קואליציה רחבה,
משמע שהנהגת המערך מונעת זאת. וכאן
טמון אחד מסודות משבר נצרת.
ברור כי המערך מתנגד בכל מאודו להקמת
קואליציה מפ״ם־רק״ח. הוא מאמין
כי ביכולתו למנוע קואליציה כזו, על־ידי
הפעלת לחץ כבד על מפ״ם. האפשרות
שבכל זאת תוקם קואליציה כזו ניראית
לו כה קלושה, עד כי אינו מוכן לדון
בהקמת קואליציה מקיר אל קיר. המערך
מעוניין בפתרון אחד ויחיד: פיזור המועצה
ועריכת בחירותחדשות.
היועצים הערביים של מפא״י רואים בתוצאות
הבחירות בנצרת סטירת־לחי לעצמם
ולמימשל הצבאי. עצם העובדה שכל
המנגנון הזה לא הצליח להנחיל למערך
יותר מכפי שקיבלו הקומוניסטים, הוא
תעודת־כשלון מחפירה. המנגנון הזה מבקש
עתה הזדמנות לתקן את כשלונו, ולהוכיח
לבוסים שלו ולכלל ערביי ישראל כי
עדיין ביכולתו להבטיח רוב מוחלט למועמדיו.
אם ייערכו בחירות חדשות בנצרת
יוכל, קודם כל׳ לתקן את השגיאה
הראשונה שלו: במקום רשימות מפוצלות,
תוצג רשימה אחת.
הקשורות עם המערך,
• אשר רחובה הראשי של נצרת נקרא
בצורה זו, לא יאבדו הקולות שניתנו
על שמו, לזכר ביקורו שם לפני שנתיים.

בכנסת, כדי לדעת איך זה ממנים ראש־עיר
שעה שהדיונים על בחירתו נמצאים
עדיין בעיצומם.
המערך לא התרגש מן השאילתה. הוא
היה משוכנע, שעד שיגיע הזמן לענות
עליה, יהיה חבושי ראש־העיר הממונה.
לכן גם לא התעקש סייף־אל־דין להפעיל
לחץ על בן־דודו שיצביע בעדו.
הוא היה מוכן להסתפק בהימנעותו של
עבד־אל־עזיז מהצבעה בשתי הישיבות הבאות
של מועצת העיריה, אשר יש לקיימן
עד לתום המועד החוקי לבחירת
ראש־העיר. וכשם שידידיו האחרים של
נציג מפ״ם הסתמכו על נימוקים מוסריים
כדי ללחוץ עליו להקים קואליציה
עם רק״ח, כן העלו שליחי סייף־אל־דין
נימוקים של מוסר כדי למנוע צעד זה.
הם אמרו לעבד־אל-עזיז :״אנחנו מסכימים
איתך, שאם תצביע בעד סייף, תמכור
את מצפונך. אבל גם אם תצביע בעד
הקומוניסטים תמכור את מצפונך. הייה מצפוני,
והימנע מהצבעה עד הסוף.״
אלא שיהיה זה מוסר כוזב. כי עבד־אל־עזיז
התחייב בפני בוחריו, לפני הבחירות,
לא לשחק את מישחק המערך.
וההימנעות, בתנאים אלה, היא בדיוק מה
שהמערך רוצה.

!רד.ד~ז--ר^זז^ו<<.י^ז -־־יזי-וס
אמנות תיאטרון
מם חידי יל די ם

עוץ־לי גוץ־לי

(§חיא 1!16 הילדים של
}זקאנזרי, לפי האחים גרים, עיבוד אברהם
של תס קי, בי מוי יוסי יורעאלי, מוסיקה דוב
ולצר, תפאורה ו תלבו שו ת רודה ריילינגר)

זכה לתשואות המבקרים בהצגת־הבכורה.
מבוגרים שחונכו על אגדות האחים גרים
נהנו מן המחזה מתוך געגועים מפוקפקים
לעולם הילדות. במחנכים הוא עורר זעם,
בילדים — חרדה.
זהבוקש. מלך אוהב־מותרות (זאב רוזח
בתלבושת של בוץ וארגמן, תסרוקת־חיפושית
וגינונים נשיים) מסתבך בקשיים כספיים.
יועציו (נתן כוגן ויוסי גרבר בקרחות מבהיקות,
חוטמים ארוכים ואדומים ותכשי־סים
של זהב) כופים עליו נישואים למען
הכסף. בת הטוחן (שושיק שני בצמה ארוכה׳
לבושה קרעים והבעה של נרדפת) מוצאת
דרך אל ליבו, מסובבת אותו בכחש.
היא מתחייבת גם לטוות למענו זהב אמיתי
מקש.
מעשה הפלא יכול לסמל את סיפור הצלחתי
של ה תיא טרון הקאמרי. הוא חוזר
שלוש פעמים, בשלוש תמונות מפורטות:
הנערה אסורה במטוויה, אובדת עצות בין
ערימות של קש וגבבה, מזמרת בקול גדול
על גורלה המר, קורעת לב. גמד מסתורי
(אברהם חלפי בטייטס ירקרק של שדון),
מופיע בכל פעם מתוך סערה של ברקים,
רעמים ויחסי־ציבור. הוא מפברק לה קסמים׳
הופך לה את הקש לזהב, דורש ממנה
תמורתו תשלומים בלתי־הוגנים, אפילו את
בנה הבכור. בת הטוחן מוכנה לשלם כל
תשלום.
לילדים קשה להתפעל מתעשיית הזהב.
תאוות הבצע של כל המשתתפים מפליאה
אותם. כך גם תעשיית השקרים. יש עליה
אפילו שיר מיוחד בהצגה: צ׳ה״צ׳ה־צ׳ה על
שי״ן קו״ף רי״ש. העלילה האכזרית מחרידה
את הילדים הרכים, משעממת את
הגדולים יותר.
רק השדון הירקרק כובש את ליבם. חלפי
מרכך מאד את הסכנה בהופעתו. הוא,
לפחות, אוהב ילדים. אז למה המלכה השקרנית
הזאת לח נותנת לו את הילד?
הלא היא הבטיחה לו עוד בהתחלה! ולמד,
הוא מקבל עונש כזה בסוף ההצגה?
אצל האחים גרים הוא קורע את עצמו
לגזרים, בסוף האגדה. אצל שלונסקי הוא
רק נקבר חיים באדמה. הכל בגלל המשרת
הטוב (אריק לביא, טוב כאמת) .הוא מרגל
לטובת המלכה, מגלה לה את שמו המלא
של הגוץ, כדי שימות מבושה.
הוא גם מסביר לילדים את כל המילים
הלועזיות שבטכסט, והם יודעים כבר מה
זה אנדרלמוסיה, סנסאציה, קטאסטרופה.
רק את המילים העברי! ת של שלונסקי קשה

להם להבין.

פ א דו די העל הי פו בונ ד ד

החולה המדומה

;מאת מולייר, תי־אטרון
אהל, בי מוי: רולנד פייטרי, תפאו רה:
ז׳אן דנים מלקלס, עברית: נתן אלתרמן)

הוא מחזה המצחיק את העולם זה קרוב
ל־ 300 שנה. ז׳אן בפטיסט מולייר מוקיע בו
את שחיתותם של הרופאים, את רדיפת־הבצע
שלהם ואת טיפשותם של חוליהם המדומים
והלא־מדומים, המאפשרים לרופאים
לסחוט מהם את בריאותם ואת כספם גם
יחד.
חריפותה של סאטירה זו הלכה ופגה מעט
במשך הזמן, אך על במת אהל היא איבדה
כמעט לגמרי מהקומיות הקלאסית שיש
בה, הפכה לפארסה מבדחת.
החוקן. החולה המדומה ארגאן (שי אופיר)
הוא היפוכונדר מפונק, תמים וקמצן
המקבל מדי יום חוקן, שטיפות קיבה ומוח
מידי רופא שרלטן־סחטן. הוא מחליט להשיא
את בתו אנג׳ליק, הענוגה והביישנית
(רודיקה קרמניצר) ,לתומם דיאפורום, רופא
אוויל, בנו של דיאפורוס הרופא המכובד
(בצלאל לונדון) .בעזרת נישואין אלה הוא
מקווה לחסוך לעצמו הוצאות תשלום לרופאים
ודמי־כלכלה לבתו.
אך אנג׳ליק אוהבת את קליאנט היפה
(דויד ברקו) .בילין, אשתו השניה הערמומית
(בטי סגל) ,מעודדת את מחלותיו המדומות,
לוטשת עין על הונו הרב, ווממת
לקבלו מבעלה בירושה. את מזימותיהם

אנשים

<זנפרדית של ארגאן האנוכי ואשתו השאפתנית
מסכלת ברגע האחרון ממש טו־אנט,
המשרתת הפיקחית ומלאת הטמפר־מנט
(אלישבע מיכאלי) .היא מגייסת לעזרתה
את ברלה אחיו של ארגאן (אברהם
נוגד ,),מתחפשת לרופא מפורסם ואמיתי,
ממאיסה על אדונה את הרפואה המדומה,
חושפת בפניו את צביעותה של אשתו,
מונעת מבתו נישואים אומללים ומצליחה
אפילו להפוך את אדונה ההיפוכונדר לרופא
מוסמך.
טקס הכתרתו של החולד, המדומה לרופא,
בסוף המחזה, הוא פנינה סאטירית על מינך,גי
הרופאים במאה ד,־ 17 בצרפת. אך ביצוע
הטקס עמד כולו של טהרת ד,חובבנות.
המחזה של מולייר, שהיה צריך להיות ד,צ־גת־העונה
בתיאטרון אהל, מסתמן ככשלון־
העונה.

לחץ ־ ד ם ־ ב חו ל

פילסה, נסיכת הצ׳ארדש (מאת אמריך ביטו ש

קלמן, תיאטרון ה מחז מר, הבמאי
דוידוב, תרגום אברהם שלונסקי)

איננה נסיכה אמיתית. היא כוכבת־בידור
מבודפשט, המגלה סימני־גיל מדאיגים! .כתיאטרון
המ חז מר היא מביכה גם את מעריציה
המושבעים ביותר.
דוכס הונגרי אחד (פרדי לוי) ,רווק מבו־

כני׳

בקבוקב בי ס
מי שלא ראה את שימחת חב״ד, לא
ראה שימחה מימיו. ביום השני השבוע
נשפכה הוודקה כמים בכפר חב״ד, בחגיגות
יום השנה ה־ 167 לשיחרורו של
האדמו״ר רבי שניאור זלמן מלאדי
מן הכלא ברוסיה הצארית. הרבי היה
יוצר תנועת חב״ד (חוכמה, בינה, דעת),
לכן היתד, השמחה גדולה • .נשיא המדינה,
זלמן שז״ר, שנקרא על שם
האדמו״ר, בא לחגיגה כשבכי׳סי מעילו שני
בקבוקים: אחד של קוניאק 777 והשני
של מהל .96 כשניכנס, קיבלו אותו החסידים
בנגינת מארש נאפוליאון — שיר
חב״דניקי מפורסם. הנשיא נופף לקהל ב־מיגבעתו,
וחוגג עליז ניצל את הרגע׳ סחב
את אחד הבקבוקים מכיסו • .כמו שאר
החוגגיס״האורחים, התקבל גם הנשיא, שבא
בחברת אחיו, בדג מלוח, חלה קטנה
וכוסית וודקה • .בין החוגגים הרבים,
שמספרם הגיע לאלפים, בלטו ח״ב רפ״י
מרדכי סורקים, ח״כ המערך משת
ארם, ראש עיריית הרצליה פסח יפהר,
והקאריקטוריסט קריאל דוש • .בחגיגות
השנה בלטו בהעדרם השדים הדתיים,
אך לעומתם עלזו ושמחו צעירים
רבים מקיבוצי השומר־הצעיר • .כשהסבירו
לח״כ המפד״ל, סגן יו״ר הכנסת מ ד
כה סנהדראי, מה זאת הופעת סטרינד

קראום • ,הופעותיו של הזמר
כרמן במועדון עומר כאייס הפכו לאחרונה
לקירק׳ס אמיתי, כשהחל בני מופיע
בו בחברת גור אריה, אמיתי אף
הוא. הסתבר שבני הוא חובב־חיות מושבע;,
שהיד, מוכן לשלם במיטב כספו לגן־
החיות התנ״בי בירושלים, כדי לקבל ל ידיו
את הטיפול באריה קטן. והטיפול ש מקבל
האריה בבית ברמן הוא מעולה:
הוא ישן במיטת המשפחה, מכוסה בשמיכת
פוך, וכשהוא יוצא לבלות, ב־מועדון־לילה
למשל, הוא מלווה תמיד על־ידי
אשתו של בני, המשקה אותו מפעם
לפעם מבקבוק החלב שהיא נושאת עימה.
• מבקר הקולנוע דויד גרינברג, זה >
שעשה את הסרט שער הגיא, משלים עתה
סרט דוקומנטארי על מוזי און ישראל. את
ידידיו מנוער, אלה שהתחנכו עימו ב־ה
שומר־הצעיר, הרגיע גרינברג שאין הוא;
עושה זאת כדי לפאר את שמו של מנהל
המוזיאון טדי קולק, אלא פשוט מאהבת!
האמנות לשמה • .ועוד על טדי: בנשף
הסטודנטים של האוניברסיטה העברית, שהתקיים
בבנייני האומה בירושלים, מסרה:
ריכקד! מיכאלי ד״ש לקהל מראש־העיר..
כשהזכירה את השם המפורש שלו, בקעה;
קריאת בוז מפיות החוגגים • .אפרופר
חוגגים, לא כל ארחי־פרחי יוכל להימנות
על ציבור החוגגים בדיסקוטק של איקה
ישראלי, הנקרא אפרופו. איקה החליס

אופנת הגרב הפולשת לישראל
כיסוי

קש ומלוקק, עדיין אוהב אותה בחום,
משום מה. הוריו האצילים (גיזלה אנסקה
ויעקוב טימן) מתנגדים, כמובן, לשידוך,
כופים עליו את בת־דודתו, אנסטסיה אנגל-
ברג, בחורה מסודרת, ממשפחה טובה,
מסורתית.
סילבה (אסתר באומוזל) נפגעת מאד. היא
מריחה הרבה פרחים מפלסטיק, שרה את כל
האמת על האהבה, חושבת שאולי בכלל
תפרוש מן הבמה. עד שהצדק ינצח היא
יוצאת, בקצב הצ׳ארדש, לסיבוב־הופעות באמריקה.
האמנות דורשת קורבנות. הכינורות
הצועניים נותרים על הבמה בודדים
ועצובים. הדוכס שלה סובל נוראות מקונפליקט
של לחץ־דם־כחול. כל החברים שלה
מן הבוהמה, מקהלה של עשרה לבבותשבורים, שרים בקצב הוואלס: הבו לנו
סילבה• גם הקהל.
רק הרקדניות הקטנות מתיאטרון שטלה
רוקדות בינתיים קנקן. הביאו אותן ברגע
האחרון מפאריס, עם התלבושות הדהויות
והתפאורה המשומשת. הן אינן מבינות
את חומרת המצב, מפסידות אפילו את הבדיחות
החבוטות בתרגומו של שלונסקי,
על מיץ שהחמיץ ועל לבניה. אבל רמת
הריקוד שלהן ישראלית ממוצעת. עד הסוף
הטוב הן משתלבות היטב בהצגה הבינונית.
סילבה חוזרת. היא כבר עשתה את זה
בשנות הארבעים, באופרה הע מ מי ת, ובשנות
החמישים, בתיאטרון דו־רה־מי. היום
אפשר היה לעשות ממנה פארודיה מצויינת,
אמריך קלמן בקצב הג׳אז. תיא טרון המחזמר
רחוק מן הג׳אז, כשם שהוא רחוק מן ההומור
הדרוש לפארודיה.
אפשר לקבל את סילבה היום גם כמו
שהיא, בסגנון התקופה, אבל אז צריך למכור
את התפאורה לגרוטאות, להחזיר את
התלבושות למחסנים, את הרקדניות לפאריס,
את השחקנים לתיאטרון האידיש ואת אסתר
באומוזל — לאופרה הישראלית. מגיע לה.

שקוף

לגוף

טיז, שאלה :״וכשהן מתפשטות, לא קר
להן, לצעירות דדד כן*גזרי1ן מנהל
כבר עשרות שנים את חשבונותיו הפוליטיים
והאישיים בעזרת פנקסים שחורים קטנים.
שם הוא רושם הכל, על כל צרה
שלא תבוא. אל האנשים הבודדים שזכו
אי־פעם להציץ לתוך הפנקסים, הצטרף לאחרונה
העתונאי מיכאל כר־זוהר, שעוסק
עתה בכתיבת ביאוגראפיה של ביג׳י,
תוך הסכם עם הוצאת ספרים צרפתית
• חבר־כנסת הליבראלים הגדולה.
עצמאיים
גדעץ האוזנר סיפר איך נהג
לנחם אנשים מדוכאים במפלגתו. הוא היה
מייעץ להם :״אל תתייאש — כנס לכנסת
שש!״ אחרי שהוא עצמו הגשים עצה זו,
הוא מנחם עתה את חבריו הפחות־מאוש־רים
בעצה חדשה :״היה פעיל דרך־קבע
— כנס לכנסת שבע שכנו של
האוזנר בכנסת הוא ח״ב אגודת־ישראל
המזוקן, שלמה יעקוב גרוס. השבוע
טען גרוס, באחד הוויכוחים, שדרוש במדינה
משרד מיוחד שישעה לדמעות המקופחים.
מייד נועצו הח״כים, בדרך מבודחת,
איך לקרוא למשרד כזה, ולשר
שיעמוד בראשו. הציע האוזנר :״שר הדמע״.

ארי
ה ב מי ט ה
במחזה אזליבר, שיועלה בקרוב
ישנה דמות בשם דודג׳רס, המיועדת לילד
או סריס. הרבה שחקנים קפצו על
המציאה, ועל אחד מהם, גדי יגיל, מספרים
ידידיו כי הביע את נכונותו לעבור
טיפול רפואי מתאים, ובלבד שיזכה בתפקיד
• .עוד תפקיד בימתי ישמש
ודאי אתגר לשחקנים. יהיה זה קאזבלאן,
ממחזהו של יגאל מוסיגזץ, שאותו
מבקש גיורא גודיק להפיק כמחזמר. כרגע
ישנם שלושה מועמדים לתפקיד:
ב ה בי ט ה,

חיים מוסול, יוסי בנאי ושמואל

להנהיג כרטיסי־חבר, שרק עם הצגתם בפני
השוער תותר הכניסה. כרטיס חבר
מס׳ 1נמסר לאריק לביא• • עם בגד־הגרב
הנראה בתמונה, קרה מה שקרה ;
עם כל אופנה חדישה: זה נולד אי־שם,
בעולם הגדול, הציף את השוק, ואחר כך,,
כשזה גווע למות, זה הגיע לישראל. קוראים
לזה גרב, כי זה עשוי מסטרץ׳ שקוף,,
כמו גרביים, רק שזה מכסה, בחתיכה:
אחת, את כל הגוף. זה נולד לפני שנתיים:
בארצות־הברית, הגיע השנה לאירופה, וימשם
קפץ במיקרה לישראל, כשבני כהן,,
הלומד בימוי סרטים בפאריס, שלח דגם1
אחד כמתנה לידידה בתל־אביב.

פ סו?׳ ה ש בו ע

• המחנק אלכסנדר מלביאל,,

בהד החינוך, על המתייוונים בימי המכבים
:״,בני פריצי עמך׳ ,עוזבי בריתו־קודש׳,
,מרשיעי ברית׳ ,הללו הם אבי־אבות
רשעי עמנו למיניהם — צדוקים,
מינים, מלשינים, קראים, מתבוללים, חוטפים,
משתפי־פעולה ודומיהם — עד היום
הזה.״

• ראש

עיריית

באר־שבע,

אליהו נאח־י, על התכונות הנדרשות
מראש עיריית באר־שבע :״עליו להיות טוב
מ(דויד) טוביהו, זריז מ(זאב) זריזי, חכם
נעדויד) חכם, ושלא יהיה נביא בעירו.״
• העתונאי שבתי טבת, על־מחלת
ראש הממשלה :״היעדר המרץ הזה
מעלה את ההירהור שמא הוא נובע גם.
מחוסר כיוון.״

כדמה סנה, על ביקורו במוסקבה :״הצצנו
ולא נפגענו.״
• הצייר מארק שאגאל :״אמן-
לא צריך לסבול, אבל טיפוס סובל, שיסבול.״

מנוחת חו9ש נ83 וי0
רות

כאשר הוא שם וויו
נערות הזוהר, נערות השכל, האינטלי־גנטיות
והיפהפיות למיניהן אינן מפסיקות
לצלצל איליו ולשאול אותו מה הוא עושה
הערב, ואם יש לו איזה תוכנית בידורית
אינטלקטואלית בשבילן.
בכל זאת הוא מתחתן. מיי מי זה יכול
להיות? מרקו תורגמן, כמובן. בפורים,
הוא אומר, כבר יהיה בן .40 הוא כבר
בשל לנשואין, ולכן הוא מתחתן.
לפני די הרבה זמן, כשהוא היה עוד
צעיר, הוא גם כן היה בשל לנשואין.
הוא התחתן עם חדרתית צעירה, ובמשך
הזמן התברר לו שהיא עדיין לא בשלה.
היא הייתה קנאית מדי, והם התגרשו.
עד גיל 40 הוא הספיק לפתח קריירה
עשירה ומכובדת. הוא נולד ליד קולנוע
עדן, בנווה צדק. הוא היה רס״ר בגייסות
השריון, בזמן מלחמת השיחרור, וכשהוא
השתחרר משם הוא הקים לעצמו גדוד של
נערות זוהר, מלוות, ואוהדות.
״יכולתי להקים המון סוגים של גדודי
נערות,״ הוא אומר בצניעות מבויישת,
״אבל יש לי נטייה מיוחדת לאחיות דווקא.״
יש לו גם נטייה מיוחדת לבחורות בנות
17־ , 18 ולתיירות.
התיירת האחרונה שהסבירה לו פנים
עזבה את הארץ לפני חודשיים. פרייני
היתד, צלמת אמנותית, שווייצית, יפר,פיה.
היא באה לארץ לחודש, לביקור, ראתה
את מרקו, ונשארה חצי שנה.
״שמתי אותה באולפן לעברית,״ מספר
מרקו ,״היא גרה אצלי בדירה, וזה לא עזר.
לפני חודשיים ליוויתי אותה למטוס• לא
יצא מזה כלום, היא לא הצליחה ללמוד
עברית.״
את אשתו־לעתיד הוא הכיר עוד לפני שהכיר
את השוויצית האמנותית שלו• הוא
ראה אותה לפני שלוש שנים, וכבר אז
שם עליה עין. אבל באותו הזמן הייתה
מונחת עליה עינו של חברה הקודם.
״לא התרגשתי מזה,״ אומר מרקו ,״ידעתי

שיבוא היום והיא תהיה שלי.״ היא מצאה
חן בעיניו לא רק בגלל המראה שלה,
אלא. בעיקר בגלל שהיתר, ירושלמית.
״אני יודע,״ הוא אומר ,״שמוצא ירושלמי
מעיד על רצינות, ועל חינוך מסויים.
אני יודע שהיא לא תמשוך אותי כל ערב
לדיסקוטק, והיא לא תחלה אם ערב אחד
לא תרקוד טוויסט. הנערות של היום —
כל מה שהן חולמות עליו זה דיסקוטקים
וטודיסט. הן לא יודעות מה זה תיאטרון.״
לבנה היא יודעת. היא אפילו אוהבת את זה.
ואפילו ביקשה ממנו שיקח אותה להרבה
הצגות מעניינות. זה שבד, את ליבו .״יש
לה טעם טוב,״ הוא אומר ,״היא יודעת
איך להתלבש. ועד כמה שאני מבין ב־

יש לה הכל ־ ועוד יותר
חושך באולם. הקהל מתנועע בעצבנות על
הכיסאות. פתאום נדלק האור, והבמה, שהיתר,
לפני רגע ריקה, מלאה עכשיו בזמרת.
ברטים רדינג אינה שומרת את גילה
בסוד. היא בת .32 אבל היא שומרת בסוד
את משקלה. אומרים, בכלל, שהיא לא נש־

ועל הידיים, על הבטן ועל הגב, הקהל משתולל
מהנאה.
אחר־כך היא קדה מול האולם ההומה מ־מחיאות־כפיים,
וחוזרת אל מאחורי הקלעים
כדי להתנשק קצת עם בחור צעיר, ילדון
יפהפה, בלונדי, שנראה כאילו עדיין לא מלאו
לו עשרים. היא נושקת לו נשיקה שלאחר
ההופעה, והוא נעלם בין זרועותיה הגדולות.
הלכתי לראות אותם. היא הוציאה אותו
מתוך חיקה, והציגה אותו בפני :״בעלי,״
היא אמרה ,״תכירו בבקשה.״
שאלתי אותה בן כמה הוא. היא לא רצתה
לענות .״אם אני אגלה את הגיל שלו, יאסרו

האם נכון ש
שחקנית תיאטרון ידועה, שניהלה
רומן ארוך וסוער עם במאי
תיאטרון מהידועים בארץ, נעזבה על־ידו
ומודיעה לחבריה שהיא מחפשת
בך זוג דומה לו ו
...יפה פי ה עולמית שהתארחה לאחרונה
בארץ, ושזכתה לחיזורם הלוהט
של ישראלים, נענתה לבסוף
רק לתייר מארצות אפריקה שהגיע
אף הוא לאותה עיר נופש — ובכך
גרמה עלבון צורב למחזר הישראלי
המצוי?

כרטיס ואדווין
קלת אף פעם, כי לשום משקל אין כוח
לסחוב אותה•
היא שחורה, יפה, מופיעה עם בייבי דול,
ומשגעת את הגברים בהופעתד, במועדון־
לילה במשך שעה. היא שוכבת על הארץ,
מזמינה נערים צעירים לבמה, ומביאה אותם
במבוכה קבל עם ועדה.
ברטים רוקדת, שרה, קופצת, מתנועעת,
מדברת, צועקת, צוחקת, עומדת על הראש

אינטליגנציה היא מאוד אינטליגנטית• היא
פקידה בבנק אלת בנתניה.״
הם נפגשו (לאחר שהעיניים שלו היו
מונחות עליה שלוש שנים) כמו שנפגשים
שני אנשים אינטליגנטים ואוהבי תיאטרון.
בכסית. היא אמרה לו :״שלום. מה דעתך
ללכת לאיזה הצגה טובה?״ הוא ענה לה:
״בסדר. אבל קודם נתחתן.״ היא הסכימה.
קוראים לה לגנה מנשה, היא חושבת
את עצמה לבחורה רגילה. שום דבר מיוחד.
בכל זאת היא לא מאמינה שמישהי תוכל
לקחת ממנה את מרקו שלה.
ביקשתי ממנה להגיד משהו חכם על

אתם זוכרים את רות טובי, או
אבישי? אתם בוודאי זוכרים אותה. היא
הבחורה שהתפ שטה באחת מ מסיבות ה־בוהימ
ה של נעמי אדווה בחיפה• ז.ח היה
בסילווסטר לפני שנתיים.
בוודאי מעניין אתכם לדעת מה קרה לה
ולכל מעלותיה מאז אותה מסיבה. זה לא
קשה. היא בהחלט ת שמח לספר לכם.
״אני לא מתביי שת במע שה החד־פעמי
שעשיתי ב מסיבה,״ כתבה במכתב מפאריז,
״אני לא באה לנקות את שמי, אבל בניגוד
למה שאסרו עלי אני לא חו שבת
שאני מו שח ת ת וחסרת מוסריות.
״כבר למעלה מ שמונה חד שים אני נמצאת
בפאריז. יש לי פה חברה ו מגע עם חוגי ם
דפקת לא צרפתיים, והם נותנים לי את
ההרגשה ההפוכה שנוצרה אצלי בארץ. הרגשה
של הגינו ת יתר, ואפילו של דתיות.״
אחרי שהיא תיארה את עצמה בפאריז,
היא ממ שיכה לתאר את עצמה,, :לדעתי
אני דפקה נערה טהורה לחלוטין, שרק נבזות
וחוצפה של החברה שנקלעתי אליה
הביאר* או תי למצב שאיליו נקלעתי.״
אחר־כך היא מספרת אין היא נקלעה למה
שנקלעה .״איזה הרגשה היתה לי כ־
מרקו החיים. היא הסכימה :״אני נהנית להיות
בחורה רגילה,״ אמרר״ ״למדתי שבחיים
אין שלמות. כמה שלומדים יותר מהר את
זה, החיים נהיים יותר קלים. לכן צריך
ללמוד.״
אותי, יגידו שאני חוטפת ילדים.״
חוץ מבעלה יש לה שני ילדים. לבת הראשונה
שלה עדיין לא היה אבא, היא בת
. 12 את ילדתה השנייה, שהיא בת חצי שנה,
הספיקה כבר ללדת לאדווין מאייר•
למה היא כל כך שמנה? ״אני שמנה,״ היא
אומרת על עצמה ,״משום שאני עושה הרבה
דברים בלתי חוקיים. כל דבר בלתי חוקי
משמין. הצרה שלי,״ היא מוסיפה ,״היא
שאני טיפוס חם מדי. זה מביא לי המון
צרות.״
בכל זאת אין לה שום רגשי נחיתות .״לבחורה
שמנה,״ היא אומרת ,״צריכה להיות
הרגשה שיש לה כל מה שיש לבחורה אחרת,
רק בכמות יותר גדולה. אסור לנשים
שמנות להתלבש בצורה סקסית מדי, כי הן
נראות כמו שק תפוחי־אדמה. אני יודעת את
כל זה ומסתדרת טוב מאוד. אני פעילה
פי עשרים מאשר כל בחורה רזה ממוצעת.
אני עושר, כל מד, שהן עושות ויותר מזה,
אני שוחה, אני עושה סאונות, אני ספורטאית
וזריזה.״
ומה אומרים הגברים עליה? ״אני לא יודעת.
אני, בכל אופן, משתגעת אחריהם. אני
מאמינה שנשים יכולות היו להתקיים גם בלי
גברים, אבל אני, באופן אישי, לא הייתי
יכולה להסתדר בלעדיהם אפילו יום אחד.״

אשת* היקרה
מי אמר שאין כסף במדינה? שיש איזה
משבר כלכלי? שאנשים לא יכולים לבזבז

חתן וכרה* 2
חיי הנ שואין נמשכים. ה שבוע מתחילים בהם עוד שני זוגו ת.
הזוג הרא שון מורכב מדפנה גוי, מלכת היופי הירו שלמית לשעבר, ומבעלה. דפווז
כבר לא מלכת יופי מזה שנתיים, אבל היא עדיין יפה וצעירה ונחמדה.
כבר שלושה חוד שים רצופים היא יוצאת עם יורם רסקין, ארכיטקט צעיר בן .29
עכשיו הם מתחתנים.
מתחתן גם עוזי לנדאו, בנו של ח״כ חרות חיים לנדאו. הבן, שהוא רמת־גני,
מתחתן עם בחורה רמת־גנית, בשם נעמי פריד.
הוא כבר בן , 22 הספיק להיות בצבא, לצנוח ב מי פגן לכבוד מובוטו, ולהיפצע נ־אותה
צניחה.
את אישתו־לעתיד הוא מכיר עוד מתקופת הגימנסיה, והס י תח תנו בסוף החודש הזה.
אבישי שכולם הס תופפו סביבי וביק שו מ מני׳ למען
השמחה, להוריד את הבגדים. מובן שע שיתי
כרצונם. כל חיי עשיתי את רצונם של אחרים
ומה עוד שבמקר ה ההוא בא אלי
גדוד שלם. גדוד של עקרבים מורעליים,
.המבקשים לדחוף את רעלם דפקה בטיפו1
סים כאלה המחפ שים רפואה ולא רעל.״ 1
עכשיו היא השתנתה. היא כבר זמרת.
״וב תור זמרת גיליתי בעולם הרחב אנשים
שלא מוגבלים לא ב אמנות ולא במוחם, ויש
לי התקווה שאחרי עבודה מפרכת ולימודים
מוזיקאלים אוכל להראות לעולם שאני דפקה
מסוגלת לשיר ולא רק לעשות סטריפטיז.
״כרגע כבר יש לי מעריצים נלהבים, אבל
בכל זאת אני ממ שיכה בתברואה הנפ שית
שלי, בחברת אנשים שונים ממה שהכרתי
בארץ, יותר מעודנים בהליכותיהם ו ב סגנון
דיבורם. הס נותנים רפואה לפצעי.״
היא דפקה נחמדת, לא?

כמה שהם רוצים? שטויות. הכסף בארץ זורם
כמו מים• או יותר נכון — עומד כמו
מים.
בעל בית חרושת גדול ניהל במשך זמן
רב רומן עם אשה. לשניהם, גם לו וגם
לאשה, יש בני־זוג וילדים.
כמה זן אפשר לנהל רומן? לא הרבה.
הדבר נמאס להם, והם החליטו להתחתן האחד
עם השנייה. אבל בשביל להתחתן צריך
קודם להתגרש. הבעל פנה לאשתו וביקש
ממנה גט. האשד, הסכימה ברצון, רק דרשה
סכום פעוט של שלושה מיליון לירות דמי־גירושין.
המאהבת,
פנתה גם היא אל בעלה וביקשה
ממנו גט. הבעל הסכים, רק דרש שבעלה
הבא של אשתו ישלם לו מיליון לירות דמי
גירושץ.
הבעל לעתיד שוקל עכשיו בדעתו אם
האשה החדשה שלו שווה ארבעה מיליון.

לנוכח
אנו

במדינה
ההצלחה ממש י כ ים במבצע

צה״ל

לזוגות צעירים
בת־ים

ק מי ע לווייל
ליד אחד המחנות הצבאיים, איישם במרכז
הארץ, עצר אוטובוס אגד, העושה
את דרכו לתל־אביב, כדי לאסוף חיילת
בודדה שעמדה בתחנה .״סופיה לורן, בבקשה
לעלות,״ קרא לעברה הנהג.
החיילת שרה לס, שהשתחררה באותו
יום מן הכלא הצבאי, בו בילתה 21
ימי מאסר, ניתרה אל תוך האוטובוס.
היא גילתה בו, בי תוך כדי שהותה
בכלא, הפכה לחיילת המוכרת ביותר בישראל.
למעלה
ממחצית נוסעי האוטובוס זיהו
אותה מיד .״הנה סופיה שלנו!״ קרא
לעברה נוסע .״הנה החיילת היפה!״ קרא
אחר.
כחדרי החיילים. שרה, שפירסום
תמונותיה על דפי העולם הזה (, 1473
) 1472 הרגיז את מפקדיה, נתקלה בכל

דירות בנות 2חדרים
ברחוב יצחק שדה, בת־ים
(תחבורה סדירה עד למקום)
60מ״ר, פינת אוכל, מרפסות, סלון ומטבח,
אמבטיה ומקלחת נפרדים, תריסי הזזה, חרסינה
ועוד שכלולים רבים.

תנאי תשלום לזוגות צעירים :
400ל״י לחודש . )8x5

* ציו *

סך־הכל

6,000ל״י
3,200ל׳׳י
6,000ל״י
7,000ל״י
22,200ל״י

אותה שאלה עצמה נשאלה השבוע בבית־המשפט
המחוזי בבאר־שבע, כאשר הועמד
שם לדין אזרח שלקח טרמפיסטית והואשם
לאחר מכן בביצוע מעשה מגונה בגופה.
מקדמות עדינים. בבית־המשפט ניצבו,
זו מול זו, שתי גירסות: זו של הנאשם,
וזו של עדת־התביעה העיקרית — המתלוננת
עצמה.
היא טענה כי הוא חיבק אותה, לא
נימנע גם מליטופים עדינים במקומות
מסויימים בגופה, ונפרד ממנה בנשיקה
לוהטת.
הוא טען כי הליטופים לא היו ליטופים,
וכי הנשיקה היתר, נשיקת אב לבתו,
נשיקת־לילה־סוב, ולא יותר.
לתביעה נידמה היה, כי יש באפשרותה
להציג דבר בלתי־רגיל בסוג זה של משפטים:
עדות מסייעת לעדותה של המתלוננת
הצעירה.
העדה המסייעת היתד, אמה של המתלוננת.
היא סיפרה כי דקות ספורות לאחר

חברה למפעלי בנין בע״מ
שד׳ העצמאות ,79 בת־ים
טל 826811 ,826550 :.
! פ ר סו עו גי ב

לא כל אחת יודעת?

החשוב ביותר
שתשמיש־הקדושה
באמנות הבית היהודי, לאחר ההדס,
הינה מנורת החנוכה. את חג החנוכה
חגגו גם לפני חורבן הבית בשנת .70
התלמוד דן בפרטות כיצד והיכן
יודלקו האורות. בימי הביניים הרבו
לעשותן ממתכת.

אד כל אחת יודעת !
שבאם היא זקוקה למעיל —
תמצאהו באופנת דויסון.
באם היא זקוקה לחליפה —
תמצאיה באופנת דויסון.
באם היא זקוקה לשמלה —
תמצאיה באופנת דויסון.
כי רק באופנת דויסון תקבל את
המלאה לכספה. התמורה כולנו קונות אצל אפנת ״דויסון״
תל־אביב, רחוב דיזנגוף . 158

חיילת דם ופרחים כיום שיחרורה מהכלא
ב שירות הוד מלכותה

מקום בגילויי חיבה ואהדה. בביתר, חיכו
לה עשרות מכתבים של ידידים ומכרים,
שביטאו את ריגשותיהם במישלוח זרי
פרחים. מעריצים אחרים, אלמוניים, שלא
ידעו את כתובתה האזרחית, שלחו מכתבים
לדואר הצבאי, ומכיוון שלא ידעו
את מספר הדואר של יחידתה כתבו
על המכתבים: שרה לס, צד,״ל.
מכתבים כאלה הגיעו מארצות שונות,
לאחר שהפכה שרה לסנסציה, שתמונותיה
התפרסמו בעתונים הנפוצים ביותר בעולם.
כתבו אליה מבראזיל, מאנגליה,
מצרפת ומדרום־אפריקה. גם מגרמניה המערבית
הגיע מבתב.
כתב רוברס פאולטון, מפקד יחידת חיל
האויר הבריטי החונה בגרמניה :״בשמי
ובשם חיילי היחידה, ברצוני להודות לך
על תמונתך אשר הופיעה בעתונים. אנו
רואים עשרות תמונות של בחורות מדי
יום בעתונים, אך תמונתך היא היסה
מכולן. תלינו את תמונותיך בחדרי החיילים,
ואת הפכת לנו לקמיע. אנא,
כשתשתחררי, שלחי לנו את תמונותיך
המקוריות.״
הסולידריות ד,חיילית עשתה את שלה.
שעה קלה לאחר הגיעה הביתה, כשעומר,
נתונה לחיבוקי ההורים והקרובים, כשהיא
מוקפת פרחים ותשורות, הרימה
שרד, את הטלפון, הזמינה תמונות נוספות
אצל הצלם.
הן עושות עתה את דרכן אל יחידת
האוויראים של הוד מלכותה אליזבט
השניה.

עבניקוס 0
נפתחים קורסי־ערב חדשים
חדרי עבודה־מעשית משוכללים הספקת ספרי למוד
ופלי שרטוט
הרשמה כשעות
9—12 ; 5-8

שר טו ט

מ שפט

מכונות • ארכיטקטורה

ה ב קי דאו?1ד

ת״א, בן־יהודה 1 26
חיפה, הרצל 44ץ

פרשת הסטומטית־הם רמפיסטית צפורה
קוסטקובסקי, וקצין המשטרה פילים תורן
עוררה שאלה משפטית ממדרגה ראשונה:
האם אפשר בכלל להוכיח מה קרה בין
גבר ואשד״ הנוסעים לבדם במכונית?

שבתה נכנסה הביתה, היא פרצה בבכי.
התביעה ייחסה את הבכי למעשר,־המגונה שבוצע
בגוף המתלוננת.
יתכן שבית־המשפט היה מסתפק בפרט
זה ומרשיע את הנאשם, אבל לסניגור היתד,
דעה אחרת. הוא לא ביקש לערער את עדות
האם, אלא חקר את הבת חקירה נגדית,
שכל מטרתה להפיל את עדות האם.
הוא שאל את הבת מדוע, בעצם, פרצה
בבכי בהגיעה הביתה. ואז הסתבר, כי פרצה
בבכי מפני שהגיעה הביתה מאוחר, וחששה
מתגובת הוריה על האיחור. בכי כזד,
לא סייע לתביעה, שלא יכלה להמציא
שום סיוע אחר.
אולם למרות הזיכוי־ר,משפטי, לא חסך
שופט בית־המשפט המחוזי בבאר־שבע
את ביקורתו מהנאשם .״אני אמנם מזכר,
אותך,״ הסביר לו לאחר מתן פסק־הדין,
״אבל פע_ אחרת, אל תעשה דברים כאלה.״

מקום וזמן לכל דבר, גם להתפרצות
רגשות אבהיים. והאוטו אינו, כנראה, מקום

הווי
• מטבעקשה. ביפו נלקח קופאי
בבנק לבית־חולים, לאחר ששקית שהכילה
מטבעות נפלה על ראשו, גרמה לו זעזוע-
מוח קשה.
• מן הפח אד הפחת. בירושלים
התנגשו שני רוכבי־קטנוע, יצאו בשלום
מהתאונה, נפצעו בתיגרה שפרצה ביניהם,
לאחר ויכוח מי אשם בתאונה.

• תלמידים מצטיינים.

בתל-אביב

הופיע קוסם בפני תלמידי בית־ספר, הראה
להם איך הוא מצליח להעלים כובע מראשו
של תלמיד, גילה בתום ההופעה כי אלמונים
סחבו את כובעו.
• מתן בסתר. בנתניה קיבל תושב
מקומי את ארנקו שאבד באמצעות הדואר, בצירוף
פתק מאת המוצא, המבשר לו כי
הכסף שהיה בארנק יוחזר במועד מאוחר
יותר.
העולס חזה 1476

(6311101

חולצת

ב/־לו /לד#ב

ב גוו ניםה הו ל מי ם או ת ך

לפגי הקניהבדוקאמיהתוית
ותבטיח שתולצת בן־לון אתה קונה.

חוטי בן־לון מיוצרים בישראל על ידי הברלון בע״מ ברשותה הבלעדית של חב׳ י. בנקרופט ובניו ארה״ב.
שחם לבינסון אילון

| נ י 1לינ 1כ 1י 1 1 3ס |

בגרות
ע ד 3 0 0/0הנחה
לנרשמים בחודש זה
לבגרות ומוקדמות ערב
הקבילהה1י 1דינו בגי 1נ
דיי ד^-מגד , 6 2״ ל.

364-87

פרטים והרשמה: רח׳ סמולנסקין 7
(פינת רחוב בן־יהודה )90ת ל ־ אביב.

ערב

בע1לם
ה חלל
פגי שתבמ רו ם
למראית עין, יעדו של המיבצע כולו היה
לצורכי ראווה — נצחון גדול לטכניקה האמריקאית.
למעשה
נובעות מן האפשרות של הפגשת
החלליות בחלל מסקנות מרחיקות לכת לעתיד
העולם והיקום. בין השאר:
• הקמת מיבני־חלל גדולים כבסיסים
למיבצעים המכודנים לירח ולכוכבי־הלכת.
• השמדת חלליות צבאיות של האוייב,
או לכידתן.
• הקמת בסיסי־קבע ניידים בחלל, לאיום
על ארצות־אוייב מלמעלה. טילי־גרעין,
שישוגרו על־ידי בסיסים כאלה, אי־אפשר
יהיה ליירטם.

מבחר שירי ביאליק
מפי נחמה הנדל
״ 12 ארך נגן

איסטראטגיה
פ ר שי במלכודת

מצעד הפזמונים
מס׳ 5
״ 12 ארך נגן

מתק לי טי הד־ ארצי

50 רקדנים, רקדניות
ומנגנים

תד־אכים ״אהל־שם״
יום ג׳ 14.12 ,ב־8.30
יום ד׳ 15.12 ,ב־ 9.15 — 6.45ן
מוצ״ש 18.12 ,ב־1 9.15 — 6.45
16.12
נתניה ״שרון״
17.12
ק. חיים ״בית העם״
19.12
עפולה ״קול־רון״
20.12
נהריה ״הוד״
23.12ב־9
חיפה ״ארמון״
24.12
חדרה ״חוף״
ירושלים ״בנייני האומה״
מוצ״ש 25.12ב־ 8.30 בערב
26.12
אשקלון ״רחל״
ן עין־גב יום ב 27.12 ,ן
28.12
רמלה ״אילון״
29.12
ראשל״צ ״תפארת״
30.12
פתח־תקוה ״היכל״
31.12
גבעתיים ״נגה״

חל* 13ת חריון

האע1דר

מסויד(19

(0131611

67 2 5 / 9 ( 1

״ראו־נא איך נמשכה חטיבת־צנחנים ישראלית
למלכודת מיצרית במיצר המיטלה
בחצי־האי סיני באוקטובר ,1956״ כתב
השבוע הפרשן הצבאי האמריקאי הנודע,
אלוף סל״א מארשל.
הפסוק לא הופיע במאמר על מיבצע-
סיני. נושא המאמר היה, דווקא, מלחמת
ויאט־נאם.
דעתו של מארשל: מה שקרה במיטלה,
קרה עתה שוב בקרב של עמק יא־דראנג.
מלכודת אש. מה קרה באותו עמק,
שמעטים שמעו אי־פעם את שמו?
המטה האמריקאי בסייגון קיבל ידיעות
על הימצאות כוחות גדולים של הוויאט־קונג
באותו עמק. הוא שיגר לשם גדוד
של ״חיל־הפרשים האווירי״ — היחידה האמריקאית
החדשה הנעה באמצעות מסוקים
(הליקופטרים).
פרשי־האוויר נחתו ונערכו ללא הפרעה.
הדבר השרה עליהם אווירה של בטחון
עצמי. לכן נדהמו שבעתיים כאשר נתקלו,
לפתע, בכוחות־אוייב גדולים בהרבה מכפי
שציפו, שהמתינו להם.
הקרב העקוב־מדם, שעלה על כל קודמיו
במלחמה זו, נמשך חמשה ימים ולילות.
בסוף היו שני הצדדים תשושים
ושבורים.
המטה בסייגון ביקש לנצל מצב זה.
תוך שימוש בניידות האווירית העצומה
שלו, הטיס לאותו עמק שני גדודים
נוספים, חדשים ורעננים, כדי לרדוף אחרי
האוייב ולהשמידו.
כוח זה נכנס, תוך כדי רדיפה, למיצר.
לפתע ניתכת עליו אש נוראה מכל העברים,
והוא מצא את עצמו במלכודת־אש
קטלנית. גדוד שלם הושמד כמעט כליל.
קטל כנסיגה. איך אירע הדבר? טוען
מארשל: כמו במיטלה, נכנם הכוח האמריקאי
לתוך מלכודת שהוכנה לו מראש.
וכמו במיטלה, הצליחה המלכודת מפני שהכוח
נכנס למיצר מבלי לערוך סיורים
מספיקים.
״בשלושת המיקרים* נכנס טור עורפי
• המיקרה השלישי, לפי מארשל: מפלת
הדיביזיה האמריקאית מס׳ 2במיצר בקוריאה,
אחרי קרב קו ט רי בנו במ בר . 1950

״תיפסו מחסה, כהורים -מק־נמאדה הוא שוב אופטימי!״*
כמו

במיצר

לתוך מיצר, ללא דאגה מתאימה להגנה
על אגפיו ולסיור. זוהי הזנחה קטלנית.
האוייב הניח מראש שהטור ישגה במישגה
זה, והוא ערך את אנשיו ונשקו כך כד־להפוך
את כביש־הנסיגה של הטור לשדה־קטל.״
לדעת
מארשל, הכינו הקומוניסטים מלכודת
קפדנית כזאת בעמק יא־דראנג. המלכודת
שהוכנה לגדוד האמריקאי הראשון
לא היתר, אלא פתיון למלכודת השניה,
העיקרית, שהוכנה לגדודי התגבורת. למען
מלכודת זו הכינו הקומוניסטים מראש כוח
גדול ורענן, שהאמריקאים לא ידעו כלל
על הימצאו בשטח.
פגע ורדון?! תיאור זה בא כאפתעה
גמורה לקוראי היומונים בארצות־הברית (ובישראל)
,הניזונים מדי יום בידיעות־נצחון
מרעישות.
לפי ידיעות אלה, הוכרעה כבר הכף לטובת
האמריקאים, והנצחון נראה באופק. את
הידיעות מספק מנגנון־התעמולה העצום של
המטכ״ל האמריקאי, בניצוחו של ריברט
מק־נמארה, שר־הבטחון.

המיטלה —

מסביר מארשל: כל זה רחוק מאד מן
המציאות. ולהיפך: המלחמה התקדמה לשלב
חדש, לא פחות מסוכן לאמריקאים
מקודמיו.
לפני ארבע שנים המציאו האמריקאים
רעיון מעניין וחדש: השימוש במסוקים
לשם נחיתת־בזק ומהלומת־פתע. בצורה זו
קיוו האמריקאים להתגבר על כוחות־הגרי־לה
הקומוניסטיים, המצטיינים בניידותם.
ואכן, רעיון זה נשא פרי מזהיר. המודיעין
האמריקאי השיג מאיכרים ידידותיים
ידיעות על תנועות הוויאט־קונג. בהיוודע
על ריכוז־אוייב, הוטס לשם כוח־מחץ
דרום־ויאט־נאמי באמצעות מסוקים
אמריקאיים. אך היתד, לכך מייגבלה: במקומות
אלה, במעמקי הג׳ונגל, לא נמצא,
בדרך כלל, שטח־נחיתה די גדול כדי לאפשר
את נחיתתם של יותר מחמשה הליקופטרים
בעת ובעונה אחת.
מוות כנחיתה. כבר אז הכריזו האמריקאים
על נצחונם הוודאי של כוחות
סייגון. אך שיקול קר היה צריך ללמד
אותם כי שיטה זו לא תוכל להצליח לאורך
ימים.
ואכן, לפני שלוש וחצי שנים התהפכה
הקערה על פיה. היויאט־קונג הבינו את
השיטה האמריקאית, ניצלו אותה לטובתם.
שיטתם: אחרי שהכינו מלכודת מוסווית־היטב,
גרמו בעצמם להיוודע הימצאותם
בשטח. כאשר הופיעו המסוקים, יכלו הקומוניסטים
להשמידם בעת הנחיתה, להמתין
ולקטול את החיילים בצאתם מן המסוקים
בהערכם להסתערות.
במארב אחרי מארב, נגרמו אבידות כבדות.
כך נוצר הצורך להביא מאות אלפי
חיילים אמריקאיים לוויאט־נאם — בעוד
שעד כה סמכו האמריקאים על הצבא של
סייגון, בהדרכת ״יועצים״ אמריקאיים בלבד.
עתה, כשמופעלים הכוחות האמריקאיים
עצמם, חוזר אותו חזיון בממדים הרבה
יותר גדולים. האמריקאים סומכים על ניידותם
ועל מכונותיהם — אך אויבם מתחיל
להכין להם מלכודות קטלניות.
המסקנה: ההכרעה הצבאית בוויאם־נאם
רחוקה עדיין מאד. ומבחינה צבאית טהורה,
עדיין רחוקה הטאקטיקה של ״חיל־הפרשים
האווירי״ מלהוכיח את עצמה במלחמה
מסוג זה.

קארייוסורה

ביל

ווודדין.

י עו ל ס חז ה *147

במרחב תימן הסכם בחראד
במשך שבועיים מלאו העתונים (ובעיקר
עתוני ישראל) נבואות על כשלון ועידת
תראה אלה הסתמכו על סיפורים של קינאה
בין נציגי המלוכנים והרפובליקאים, ושל
תביעות־יוקרה משני הצדדים, אשר כתוצאה
מהם לא תיתכן הקמת ממשלה שתתקבל
על דעת שני המחנות.
השבוע התבדו הנבואות. ועידת חראד
סיימה את עבודתה תוך הסכמה כללית על
הרכב הממשלה, שתכין את מישאל־העם
בשנה הבאה. היה זד, נצחון הראייה המפוכחת
(העולם הזה ,)1474 שקבעה כי שוב
אין חשיבות רבה לעמדת הניצים התימניים.
ההכרעה נתונה בידי המצרים והסעודים,
ואם ישתכנע המלך פייצל כי אמנם מתכוונת
מצריים בכנות לפנית את תימן — לא
יוכל האימאם לעמוד מול העמדה הסעודית.
זד, בדיוק מה שקרה השבוע. חרף תבי־עות־היוקרה
וד,קינאה נכנעו שני הצדדים,
והדרך נשארה פתוחה אל השלב הבא בתימן.
בקצה דרך זו מסתמנת תימן רפובליקאית,
בה יהיה חלק ניכר מן השלטון המעשי
נתון בדי בני משפחת האימאם.

עיראק
סו חרב די ס
המשטר של עבד־אל־סלאם עארף בעיראק
הוא הבדיחה של המרחב. הנשיא עצמו
נחשב לאדם קטן ומוגבל, חסר כל כושר
רעיוני. כאשר הציעו התיאורטיקאים של
המהפכה האנטי־מלוכנית להנהיג בעיראק
כלכלה סוציאליסטית, הסכים לכך בשעתו
הגנראל קאסם, ואחריו המרשאל עארף.
פורסמו צווים לרפורמה אגרארית, להל־אמת
הבנקים, לאיסור הייבוא־והייצוא הפרטיים.
אך עיראק, הנהנית מתמלוגים עצומים
עבור הנפט שלה, והמבורכת באדמות
ובמים, נשארה ענייה כמקודם. הפער בין
השכבות לא הצטמצם.
השבוע הודיע ראש ממשלתה החדש של
עיראק, עבד־אל־רחמאן אל־בזאז, כי הכלכלה
העיראקית תעשה פנייה אחורה, ותשוב אל
הדפוסים הקודמים. הוא כינה זאת ״סוציאליזם
המכבד את היוזמה החופשית, ושאין
לבלבל אותו עם המארכסיזם.״
פירוש השם אל־בזאז הוא סוחר בדים.
הצעותיו של ראש הממשלה היו הצעות
של סוחר• הוא ביטל מייד את ההגבלות
על ייצוא וייבוא, שיחרר את החברות
ובעלי־ההון מתשלום מם רווחי־הון. הוא אף
פנה בקריאה למשקיעים מן המערב להזרים
כסף וידע לעיראק .״אנשי־העטקים הגדולים
מאמינים לי,״ הצהיר.
הם מכירים אותו מקודם. שכן אל־בזאז
היה נציג עיראק בארגון הארצות המייצאות
נפט. במסגרת ארגון זה ניסו הארצות הערביות
להוציא מן החברות הזרות תמלוגים
ומסים הרבה יותר גדולים. עבד־אל־רחמאן
אל־בזאז שבר את החזית הערבית האח־דה,
עזר לחברות המערביות להקטין בהרבה את
התביעות הערביות.
מאז אין מצרים, למשל, אוהבת אותו.
אבל מצרים ממילא מסתייגת, בזמן האחרון,
מתופעות רבות של משטר עארף בבגדאד.

אלג״ריה
ה טי פההמרה
המאבק לשחרור מן הכפייה הדתית באל-
ג׳יריד, קיבל השבוע תנופה חדשה. עוד
בטרם שככה סערת החצאיות הקצרות של
משתתפית מיפגן העצמאות (העולם הזה
,)1473 קמה סערה חדשה בחוגי כוהני־הדת.
המאבק נסב הפעם סביב הטיפה המרה.
בימי השלטון הצרפתי לא היו שום הגבלות
על מכירת משקאות חריפים. להיפך:
בהיות אלג׳יריה יצואנית גדולה של יין,
היה משקה זה מצרך המוני לא רק בין
המתיישבים האירופיים, כי אם בין המוסלמים.
אולם אחמד בן־בלה, שבלט בקנאותו
הדתית ובהתנזרותו, אסר מכירת משקאות
חריפים במקומות ציבוריים.
מחליפו, הווארי בומדיין, חופשי הרבה
יותר. גם יתר חברי ההנהגה החדשה של
הרפובליקה שואפים למדינה חילונית, בעלת
דמות מודרנית ככל האפשר. דמות זו אינה
יכולה להיות כבולה לאיסורים דתיים בענייני
תפריט. על כן פירסמו השבוע צו,
המתיר מכירת ושתיית משקאות חריפים בכל
באר ומסעדה באלג׳יריה.
ה עול ם הז ה 1476

מרחל ־ נציג י שר אל במצעדא פנ ת
ה חו רףבאר צו ת ר בו תגאה להציג
לפניד ה שנ ה מ עי לי םוח לי פו ת לבל
מזג אויר מסריגא 7/־ן 1־יילןגב -ס פו ג
בתע רו ב ת ^ 19 צמר ס רו ג.
תיווכחי כי סריג אקרילן גב -ספוג גמיש
ואינו מתקמט, קליל, רך וחמים כגופך.
מתנקה בקלות ודוחה מים.

ו\ו\_/ווח 7\ 0

המבחר האופנתי רב החזנים המרהיבים מצפה
לד בבל חנות מזבחדת.

הי צ רו: מרחל בע״מ, דח• נחלת ב ני מיו , 49ת־א.
טליפוו 949 1נ61

15ח 1 1
ז1״א 1ו ח׳ הנו מל\7, 39ל56980.
ע ,,יוחיאלובי _ _

לבשי דגם מקורי
של בוטיק

יצחק אדלר
ת ל־ אביב

בוטיק יצחק אדלר
ככר מלכי ישראל 8

60001:03
ח״א. רח אבן גבירול 66
טל 161, 2 3 1 6 6 6 .
בהשאלה סרטים 8מ״מ
לימי הולדת וחגיגות
כל סרט 1.--ל״י

ירושלים:
בוטיק ירושלים
המלך ג׳ורג׳ 21

חיפה:
גיזל -טאוב
שד הנשיא 124

ס\ז^ח5ר\£1־0

0000003
ת־א. רח אב! גבירול 6 6
נול 161. 2 3 1 6 6 6 .

הסרטת חתונות,
מסיבות וארועים
על-ידי צוות מומחים.
תקנו את הלבנים שלי !
במחיר נמוך מאוד !!

קרופלאטז׳

ת״א, רח׳ פינסקר ,4טל 56421 .
(קפד, נגה)
דיאולן — כריות ושמיכות

ספרים
מקור
״סר ה מ על״

דברים בהוויתם
גו ריון,

הוצאת

(מאת דויד בן-
הספר 163 ,עמודים)

הוא המילה האחרונה שנאמרה בישראל על
פרשה מסויימת, שעלתה בזמנו בחיי־אדם,
הפילה ממשלות, הקדימה הבחירות, פילגה
המפלגות הקיימות, הקימה מפלגות חדשות,
הדיחה עסקנים נכבדים מבהונות
רמות, העלתה במקומם אחרים, קיצרה חיי
אישים, פגעה בבריאות אחרים, הפיצה שם
ישראל בקרב הגויים, ונשארה, בכל זאת,
בתעלומה בפני האזרח הישראלי.
עזרה לעזרא. המחבר, שהחליט לחקור
אותה פרשה ביסודיות, נטש לשם
כך את כל עיסוקיו האחרים, כמנהיג
מדינה וראש מפלגת־שלטון, הגיש לקורא
מיסמך מפורט מאין כמוהו, כדוגמת המשפט
האופייני הבא: לא שאלתי את לבון

2דרכים לרכישה:
א. בכל חנויות הספרים וסוכני הספרים בארץ;
להוצאת ספרים מ. מזרח׳

ב. ע־י משלוה התלוש המצורף

ההפצה הרא שי ת לצפון הארץ; שלמ ה בו שלמ ה ו חו ב הו צ ל ,4חיפה,
מלא, גזור, צו ף שיין או המחאת דואר, הכנס למע טפ ה ו שלחלכבוד הוצאת ספרים מ. מזרחי, ו חו ב לוינ ס ק׳ ,47 תל־אביב,
אני הח״מ מז מין בזה אצלכם א ת 40 ספרי. עולםהדעת ״ ב בוי ב ת פאר ב מ חיר של
14.-ו ל־י במלן ום 40.-ו ל־י.

— 14.ל־י
אני מצרף בזד, נוסי קדימה סיק/המחאת דואר ע־ס
ומתחייב לפרוע את יתרת הכרום ב־נו תשלומים חודשיים רצופים ע״ס 8. -ל־י, ס״ה — 96.ל׳י
תשלום אחרון — 6ל״י
סך־הכל — 116.ל־י
הנני מקבל על ע צ מי ה ת חיי בו ת זו במלוא ה ו מב קשכ׳ תראו בהש טר ה ת חיי בו ת /ל כל
הנובע מ מנו. הנני רו שם לפגי נ ׳ הנכם מ ת חיי בי םלהמ צי א ל׳ א ת 40ה ספ רי ם ארוזי ם בקופס ה

מו ך 4ו יו םמתא רי ך קבלת הז מנ ה זו במשר דנ ם.

הכתובת מס׳ תעודת זהות חתימה

1211700 1112*170
1 0 0 0־11110:1 71
7011־ 7 2 1 0 0 0־71
כל אלה מקנה לך תעודת הסמכה של

*;המכללה הפוליטכנית?

הופיע התקליט
״?\ופ אוף ד הפופס
מבחר להיטי :
סילבה בלק קליף אנימלס המחפשים בלו ג׳ינס
ועוד

מיסוד ם של יוצאי ה סגל ה א קד מי
של הטכניון, מכון טכנולוגי לישראל

המוסד היחיד במדינה בפיקוח ציבורי וממלכתי |

מתקליטי

בחודש ינואר ייפ ת חו ה קו ר סי ם הב אי ם :

סרטוט בניין ואדריכלי
אדריכלות פנים
קירור ומיזוג אוויר
גרפיקה שימושית
רישום. פיסול * צבע
תיכנון ועיצוב של תערוכות
עבודות בקרמיקה
בניית מודלים של בניינים ורהיטים
צילום ופיתוח >מעבדה)
פירסום ויחסי ציבור (מתקדם)
גרפיקה טכנית

(יום וערב)
(יום וערב)
(ערב)
(ערב)
(ערב)
(ערב)
(ערב)
(ערב)
(ערב)

(ערב)

החודש נפתחים
קורסים חדשים

נקבנות

לקבוצות בוקר וערב
פרטים

רז מי ר ד

ך״י?י :

משפט זד — ,בן 140 מילה — אופייני
למחבר, שהצטיין מאז צעירותו בשליטתו
בשפה העברית ובתורת המשפט.
הוא נולד בפלונסק, בפלך פלוצק שבפולין,
בשנת ,1886 לאב שהיה מורד,
לעברית ושימש כעורך־דין מעשי־פרטי. הוא
קיבל חינוך בחדר, ובצעירותו השתתף בייסוד
אגודה ציונית, עזרא, בה הרצה בעברית.
מאוהר יותר רכש השכלה משפטית באוניברסיטה
העותמנית למשפטים בקושטא.
למרות הרינונים שרווחו בשנים האחרונות
כי למחבר עצמו יד בפרשה, נכתב
הספר באובייקטיביות גמורה. המחבר מתייחם
לעצמו כאילו אין הוא עצמו, כותב
על עצמו בגוף שלישי. דוגמה לכך משמש
המשפט הראשון בספר :״פעמיים גויסו
אנשי־רוח נגד האיש המסוכן והמושמץ
ביותר במדינת ישראל, ששמו דויד בן־
גורמן.״
אך למרות בל ההשמצות, אין ספק
שלמחבר נועד מקום כבוד בכותל המזרח
של הספרות העברית במאה האחרונה.
לקורא הצעיר, שימצא בוודאי עניין בספר,
כדאי להזכיר יצירות אחרות של
אותו מחבר, כמו: עבודה עברית (תרצ״ב);
ספר המעל (תרצ״ט); היעוד החלוצי של
פועלי החרושת (תש״ד) :בירגער־לעכער
ציוניזם און ארבעטער ציוניזם ()1933
ואונזער שליחות (.)1934

האבא שד על

(ערב)

ה נו בלהה!1ו >ינו 3ני 1נ

ולא את שרת ולא שום חבר אזור בממ של ה
מה הוא חו שב על ״הפרשת ואיש
מהם לא סיפר לי כלום ממה שידוע לו
ומה שלא ידוע לו (רק בחוד שים האחרונים
של 1960 ואחר־יכך התחלתי להתעניין
ב״פר שה״ מנימרקים שאסביר א חר־כן, ונודעו
לי כמה דברים שלא היה לי כל
מו שג עליהם, וגם התפלאתי מדוע החברים
שידעו זאת — חברים בממ שלה ב שנת
1954ואחר־כן — לא מצאו לנחוץ לספר
לי עליהם לאחר שנתמניתי מחדש לשר־ב
ט חון וגס לא לאחר שהייתי שוב לראש־ממ
שלה אחרי הבחירות לכנסת ה שלי שית
והקי מו תי קואליציה מורכבת מת שעה חברי
מפא״י, שני חברי מפ״ם, שני חברי ה־פועל־המזרחי,
שני חברי אחה״ע וחבר אחד
של הפרוגרסיבים (ממשלה זו או שרה בכנסת
ביו ם 3.11.1955ב־ 73 קולות נגד
32ו שלו שה נמנעים) ,והקואליציה הזאת
החזיקה מעמד גם בכנסת ה שלי שית וגם
ברביעית, עד שהתפטרתי מהממ שלה ביום
31.1.1961 בגלל עיוות־הדין של ״ועד ת
השבעה״.

והר שמה.4—7.30 ; 9— 12 :

גלריה של חאקי (הדסה מור) כיצד
מתחילה בחורה צעירה לכתוב ספרים?
הדסה מור מספרת על כך :״קראתי את
הספר של יעל דיין. הוא לא מצא חן בעיני.
אין שם בכלל מאורעות. אמרתי לאבא שלה
שאני חושבת שלא היה לה בכלל מה לכתוב
ואילו אני הייתי כותבת על הצבא זה היה
הרבה יותר מענין. הוא ענה לי, :יש כאלה
שאין להם על מה לכתוב והם יודעים
לכתוב, ודתקא אלה שיש להם מה לכתוב
לא יודעים לכתוב.׳
״החלטתי להראות לו. מד, הוא חושב לו?
מה זאת אומרת לא יודעת לכתוב?״ כך
כתבה את ספרה הראשון דרכים לוהטות.
על מה כותבת בחורה צעירה ספרים?
על החיים .״הספר השני שלי,״ אומרת
הדסה ,״מתאר את החיים בצבא. לא שיקרתי
ולא הגזמתי. היחסים שם בין הקצינים
לחיילות, ובין החיילות לבין עצמן הם
מיוחדים במינם. וכך תיארתי אותם.״
העול הז ה 1476

קולנו עי סרטי וול ה חו דהא בו ד
נפתולי נעורים

(תל־אביב,

תל־אביב)

היה צריך, לכאורה, להיות סרט מצויץ.
הוא מתרחש בטירה מבודדת בין הצוקים,
על שפת־הים. נערה־ילדה פראית, תמהונית,
משחקת בבובות בתוך ביקתה קטנה על
החוף, ורוקדת לבדה בין הגלים.
היא גרה בטירה עם אביה ועם העוזרת,
המטפלת שלה. היא משוגעת, או לפחות
נחשבת לכזאת.
יום אחד היא מגלה בחצר אסיר נמלט.
היא מחביאה אותו ומתאהבת בו. היא לא
נותנת לאיש לגשת אליו. היא בטוחה שהיא
בראה אותו, עשתה אותו במו־ידיה.
לאט־לאט היא מתפכחת משגעונה. היא
חוזרת למציאות, כדי לשוב ולברוח ממנה
מדי פעם בפעם. הבחור עוזב את הבית.
היא רודפת אחריו, מחזירה אותו, מביאה
אותו אל הביקתה הקטנה, ושם, בין הבובות
והצעצועים, הם מבלים את הלילה.
אחר־כך הם יוצאים לעיר. היא לא מצליחה
להסתגל לחיים שם. היא פוחדת מהרעש,
מהאנשים, מהשוטרים, מהמכוניות.
היא מאבדת את הכסף שנותנים לה, והיא
בורחת בחזרה לטירה שלה. הבחור חוזר
לשם אחריה.
זה יכול היה להיות סרט פיוטי, עצוב,
אלא שכבר מהתמונה הפיוטית הראשונה
אפשר לראות שהוא לא יהיה כזה.
רצח הכובה. המצלמה נמצאת בשמיים,
יחד עם השחפים. הנערה שוכבת
בתוך הסלעים האפורים. בשמלה קרועה
קצת, בשיער רטוב, עם בובה קטנה בין
הידיים.
המצלמה מתקרבת אליה. היא אומרת לבובה
שלה :״כמה טוב לך שלא היית היום

נערת־בוגד קלודין אוגר
הוא הכי נחמד

ממעכת בידיה פיסת־נייר ומספרת לו על
סיבת השיגעון שלה. הוריה, מסתבר, היו
מתלחשים בלילות בחדרם, הרעש היה מגיע
לחדרה .״הייתי יוצרת לי מין עירפול במוח,״
היא מספרת לו ,״כדי לא לשמוע
אותם, ואחר־כך העירפול היה נשאר אצלי.״
איך אפשר לתת לבחורה צעירה, קצת משוגעת,
שלא עברה את גיל השבע־עשרה, לומר
דברים כאלה, הלקוחים מספר של פסי־כואנאליזה
בגרוש?
אבל היא עוד ממשיכה .״הייתי יושבת
בכיתה,״ היא מספרת ,״ולא הייתי מקשיבה
לדברי המורה. כל היום הייתי מסתכלת אל
השמש והייתי חשד, רצון מוזר להתרומם
אליה.״ היא דומה, בקטעים אלה, לכלב
נובח הפותח את פיו ואומר :״אני נובח.״
הבמאי סרג׳ בורגיניון הפיק מפטריציה
גוזי כמעט את כל האפשר, לכן אי־אפשר
להגיד על פטריציה גוזי שהוא

עתונאי בענייני־עבודה מחוץ־לעיר. האשד,
יוצאת לבלות עם חברים. היא מגיעה למסיבה
של אנשים חשובים. כולם מתפעלים
ממנה, ומציעים לה תפקידים בסרטים.
היא מתפעלת מכולם ומחליטה להיות
שחקנית.
היא גומרת את הערב במיטה של ידיד.
התוצאה: כעבור כמה חודשים היא מבקרת
יחד עם העתונאי שלה בהצגת־ד,בכורה של
סרטה הראשון. היא יושבת באולם החשוך
וצופה במסך. רואים אותה בבית חשוך,
רצה בפחד. מישהו רודף אחריה. מישהו
תופס אותה, וחונק אותה .״מעכשיו,״ היא
מסבירה לעתונאי שלה ,״עד סוף הסרט
מנסים למצוא מי רצח אותי ולמה.״
היא נורא אוהבת, כל הזמן, את העתונאי
שלה, אבל לא רוצה להפסיד בגללו את
הקאריירה הגדולה הצפוייה לה. היא רוצה
לבלות, להשתעשע, לראות אנשים יפים ו
גערת־בונד
לוצ׳יאנה פאלוצ׳י
הוא ברוטאלי ומפחיד

בעיר. כל־כך הרבה רעש היה שם. כל־כך
הרבה אנשים.״ ואז מושטת אליה יד גדולה,
מפחידה( ,מוסיקה מבשרת רעות),
סוחבת אותה בכוח מהסלע, וקורעת באכזריות
קשוחה את הבובה מתוך ידיה. זה
עוד לא הכל.
המצלמה מתקרבת בכבדות מאשימה (מוסיקה
מתאימה) אל פני האיש. זהו אביה.
הוא אומר לה :״את ילדה גדולה. את לא
צריכה לשחק כבר בבובות.״ (הוא יודע
שהיא מפגרת בשכלה, הוא אפילו רוצה
לשלוח אותה לבית חולי־נפש, ובכל זאת
הוא נדהם לראות אותה עם בובה ביד —
אחד מהפרטים הרבים המרגיזים בסרט).
הוא לוקח את הבובה ומשליך אותה בפראות
מעל לצוק אל תוך הים.
הילדה פורצת בצעקה :״אתה רצחת אותה!״
היא רצה למטה ומוצאת את הבובה
כשראשה מחוץ ואבריה מרוסקים. היא מ תמה
אותה בזהירות. הגלים הכהים מתנפצים
בזעף קודר אל הסלעים ( מו סי ק ה קודרת).
בתמונה כזאת לא עוזרים הצילומים
הנהדרים (מרסל גריניון) לא עוזרת המוסיקה
הטובה (ג׳ורג׳ דלרו) ,ולא ד*
שחפים היפים שמרחפים מעליה. הפאתוס
רוצח באכזריות ברוטאלית את הכל.
פסיכולוגיה בגרוש. תמונה מאוחרת
יותר: הבחורה נכנסת לחדרו של הנער.
היא לבושה בכותונת־לילה לבנה, ארוכה.
היא מתיישבת על מיטתו ברגליים מקופלות,
נותנת הבעה ערמומית לעמיד״ ושואלת
אותו אם היא יפה.
בקטע הבא היא שוכבת על הריצפה,
ה עול ם הז ה 1476

תגלית. היא כבר היתד, כזאת ברק ביום
ראשו! שלו, אבל היא נפלאה. היא יפה, פראית,
מקסימה. היא מטורפת כשהיא צריכה להיות
מטורפת, נשית כשהיא צריכה להיות
נשית, ומבוגרת כשהיא צריכה להיות ׳מבוגרת.
דין סטוקוזל, הנער המשחק לצידה,
הוא רגיש ועדין כמו השחקנים האיטלקיים
של אנטוניוני.

נעדת הזוהר
דארלינג (צפון, תל־אביב) היא יפר,פיה
צעירה, קלת־דעת ואוהבת־חיים. היא נישאה
בגיל צעיר מאד לגבר צעיר מאד. היא היתד,
מאוהבת בו, וידעה שתחיה איתו באושר
ועושר עד סוף חייה ויהיו להם הרבה
ילדים, והם יאהבו איש את רעותו עד יום
מותם.
יום אחד היא פוגשת עתיונאי נשוי ואב
לשני ילדים. הוא לוקח אותה יחד איתו
לראיון עם סופר מפורסם. היא מתרגשת.
בפעם הראשונה בחייה היא רואה איש כל־כך
חשוב, והאיש החשוב מסתכל עליה,
מדבר איתר״ ואומר לה אפילו דברים נחמדים,
היא מבלה את הלילה עם העתונאי.
בתמונה הבאה היא נמצאת בדירה חדשה,
הפוכה. העתונאי נכנם הביתה ומביא לשם
ערימה של ספרים. המצלמה מקפצת על
זמן־מה של חיים משותפים, בעזרת שורה
של צילומי כתובות על הראי :״תיכף
אשוב.״ ״מותק, להתראות בשמונה.״ ״הלכתי
לחנות.״ ״חג־המולד שמח.״ ״יום־הולדת
שמח.״
מי רצח, ולמה 5יום אחד נוסע ה־

חשובים, ולשמוע אותם אומרים לה :״כמה
את יפה! אולי את רוצה תפקיד בסרט?״
היא ממשיכה לחלום על העתונאי שלה,
ועל חיי־משפחה צנועים, ועל קאריירת
מסחררת, ועל הצלחה עולמית. היא מסיימת
את הסרט בתור אשד, אומללה ובודדה,
של נסיך איטלקי.
ז׳אן +כריג׳יט. מה שעושה את
דארלינג לסרט טוב הוא התיאור האמיתי,
הבלתי־מזוייף, הביקורתי והאוהד כאחד של
דמות המייצגת דור שלם של נערות במאה
העשרים. והדמות הטיפוסית הזאת מתוארת
על רקע החברה שלה, תוך כדי ביקורת של
אותה חברה.
בכל זאת קשה לדעת אם הסרט היה
מצליח כל־כך, לולא השחקנית הראשית,
ג׳ולי כריסטי. לג׳ולי כריסטי יש אישיות
קולנועית כמעט כמו זו של ז׳אן מורו.
היא לא־פחות כשרונית ממוניקה ויטי,
היא לא־פחות מקסימה מבריג׳יט בארדו,
ולא־פחות יפה מד,אלילה אנדרס. היא הופכת
גם את הרגעים האיטיים הקלושים של הסרט
לחודיה. בכך עוזר לה בנאמנות השחקן ה־מצויץ
דירק בוגארד, וקצת פחות בנאמנות
השחקן המפורסם לורנס ד,אחזי.
במאי הסרט הוא ג׳ון שלזינגר שזו לו
הפעם השניה שהוא מביים את ג׳ולי כריסטי
הוא זה שגילה אותה לצופים ב״בילי בדאי״.

יומן ה חד שו ת
יוצרי הקאדילאק הלבן מכינים לו חלק
שני. בחלק הזה, כמו בחלק שקדם לו,

ישתתפו

כורדכי׳, ,לואי דה פינס.

• לפני שגודאר

הציע את התפקיד ה־

לאנה קארינה,

ראשי של פיירו ה מ שוגע
אשתו־לשעבר, הוא הציע את התפקיד ל־סילבי
וארטן. היא סירבה. קשה להאמין,
אבל זוהי עובדה. הוא עצמו סיפר
אותה • .ג׳ץ פראנקו פיינצ׳נטלי,
הארוס־לשעבר של דליה לביא, הגיע לזרועותיה
של קאפוצ׳ין. הוא מתקדם
די מהר, הבחור הזה. פיטר אוטול עוד
יהיה מומחה לסיפורי ג׳וזף קונראד. אחרי
לורד ג׳ים הוא יד,יד, ההרפתקן, בבימויו
של לטואדה • .מישהו עוד זוכר את
סילכאנה (היאורז המר) מנגאנו? כדאי
להיזכר. היא עומדת לשחק בשלושה מערכונים,
שיבויימו על־ידי שלושה במאים:
פליני, דה־סיקה וויסקונטי. היא
תהיה שלוש מכשפות. אומרים שהיא עצמה
רביעית • .דלידה אינה רק זמרת. היא
גם אינטליגנטית. בין הופעה להופעה היא
קוראת את מל ויל וסטנדל. בהפסקות, כשלא
באים לבקר אותה בחדר־ההלבשה שלה,
היא אוהבת לקרוא את סארטר, פרוסט ו־קלייסט.
במיטה, לפני שהיא נרדמת, היא
קוראת את המניפסט הקומוניס טי • .אני
ז׳ירארדו תופיע כקריינית בלה־סקאלה,
באופירה של איגוד סטרזזינסקי, פרספונה,
לפי אגדרי ג׳יד • .זה מה שאמרה אור״
פולה אנדרם :״אני לא מצליחה להבין
מה יש לאנשים בראש כשהם אומרים שאני
סקסית.״ אילו היה לה משהו בראש, במקום
כל מה שיש לה בגוף, אולי היא היתד, מבינה
את זה • .בשנת 1944 היה גלן
פורד חייל. הוא נכנס לפאריס עם גדודי
בנות־הברית, בפיקודו של הגנראל עומר
בראדליי. בינתיים הוא התקדם, ובימים אלד,
הוא הצליח להיות גנראל בראדליי עצמו,
בסרט המרתק האם פאריס בוערת? המספר
על גנראל גרמני, מפקד העיר, שהפר את
פקודת היטלר להשמידה • .ההצלחה של
גבירתי הנאווה כל־כך מצאה חן בעיני המפיקים
שלה, עד שהם החליטו להסריט את
גבירתי הנאווה חלק ב׳ ,הסרט ייקרא דוק־טור
דוליטל. יככב בו רקם חאריסון,
ויכתוב אותו ברנארד שאו. מה יש? הצליחו
להפוך אותו בקברו בסרט אחד שלהם,
למה שלא יצליחו להוציא אותו משם בשביל
הסרט השני? • ההסרטה של מי מפחד
ממירג׳יניה וולף נמשכה כבר כמה שבועות
לאחר המועד שנקבע מראש. ליז מקבלת
בשביל כל שבוע של איחור 100,000 דולאר.
וריצ׳ארד כרטון מקבל 75,000 דולאר.
זו סיבה מספקת שלא להחיש את ההסרטה.
• נ׳ולייטה מסינה אומרת על פליני,
בעלה :״הוא כל־כך שקרן, שהוא מסמיק
כשאינו משקר לנערות ג׳יימם בונד
יש דעות חלוקות על הגיבור שלהם. קלו*
דץ אוגר אומרת עליו :״הוא האיש הכי
נחמד ועדין שאני מכירה.״ לוצ׳יאנה
פאלוצ׳י אומרת, לעומתה :״הוא ברוטאלי
ומפחיד, אני לא חושבת להמשיך לשחק
בסרטים שלו בצרפת, ארץ החופש,
קיימת צנזורה חמורה על שני נושאים:
הנושא המיני והנושא הדתי. הצנזורה
מחרימה בקפדנות כל מחזה או סרט העוסק
בחופשיות רבה מדי באחד משני
הנושאים הללו. סרט בשם הדתייה לפי
דידרו, בבימויו של ג׳ק ריכל, ובכיכובה
של אנה קארינה מעורר שם עכשיו
סקנדל ציבורי, למרות שעדיין לא הוקרן
בפני קהל. שר־ההסברה הודיע למפיקי־הסרט
שהוא ישתמש בכל הסמכויות כדי לעכב
את הקרנת הסרט. הצרה היא שאין
לו שום סמכויות בנידון. כל הסמכויות
נתונות בידי הצנזורה, והצנזורה אישרה
את הסרטת הסרט.

מספר 1476

שנח 29

כ״א כסלו תשכ״ו15.12.1965 ,

המחיר

שלוש פעמים ]ישוח
דדה שכמו דהתאנו-
השמע כמעט
הצליחה בסיציליה

גרמ1