גליון 1477 מתאריך 22 בדצמבר 1965

5000

מזומן

מקלטט לוויזי ה ״ פי לי פ ס״

מזגן

אויר

״חדיראן״

הצבא צועד על קיבתו, אמר נפוליון. זד,
נכון לגבי כל העולם, וגם לגבי העולם הזה.
מאחורי המאבק העתונאי, הרעיוני והפוליטי
קיים תמיד מאבק כלכלי — המאבק לביסוס
העתון, למיגור ההתקפות הכלכליות
עליו, לאיזון תקציבו ולביצור יכולתו הכספית.
השבוע
נפרדנו מן האיש שהיה אחראי
לכך במשך תריסר שנים.

כשהכרנו את דוב איתן לראשונה, היה
מפקד־מחלקה צעיר שהשתחרר מן הפלמ״ח
בתום מלחמת תש״ח, ושכמה מסיפוריו הקצרים
פורסמו בעתונים שונים — וגם ב־העולם
הזה. ראשו היה שקוע במדע. הוא
היה ידוע כבעל מוח מאתימטי מזהיר, וזה
עתה הוצע לו לכהן כאסיסטנט למרצה ידוע
באוניברסיטה העברית.
הצענו לו ג׳וב של עורך־כיתוב — תפקיד
בתולי דאז, שנועד לגבש את הסימון המיוחד
והאחיד של העולם חזה. אחרי כמה
לבטים קיבל את ההצעה — בתנאי מפורש
מצידו, שיהיה זה תפקיד זמני בלבד, לשנה
אחת בדיוק.
מעולם לא ראה העתון עורך־כיתוב כמוהו.
דוב היה מסוגל בהחלט לשכתב, תוך לילה
אחד, את כל העתון מחדש. הוא הרגיל את
כולנו למידה של דייקנות, שהיתר, בלתי-
רגילה בעתונות הישראלית. משפטיו היו

דים, שראו עד אז את משכורותיהם אחרי
חודשים רבים. החלו מקבלים את שכרם בזמן.
אחרי
ההבראה השוטפת, באה הבראה מעמיקה
יותר. מנוי וגמור היה עמנו ליצור
מצב, בו לא יוכל משבר חדש לאיים על
קיום העתון, שהפך נכס לאומי חשוב. בהדרגה,
על פי תוכנית ערוכה מראש, הושתת
העתון כולו על בסים כלכלי איתן.
כל אותן השנים חתר דוב איתן לרגע בו
לא יהיה עוד צורך בעבודתו. לפי אימרד,
שגורה, תפקידו של מנהל טוב הוא להפוך
את עצמו למיותר. מעטים המנהלים המבקשים
להגיע ליעד זה. דוב איתן חרג מכלל

השבוע, כאשר נפרדנו ממנו בארוחת־צה־ריים
צנועה, יכולנו לזקוף לזכותו פרט קטן
נוסף. היה זה הוא שהציע לראשונה, לפני
שלוש שנים, שהעולם הזה ייזום הקמתה
של רשימה בבחירות לכנסת השישית. הוא
חישב את הסיכויים באופן מאתמטי — וצדק
עד כדי עשירית של אחוז.

יורשו של דוב איתן הוא אדם מסוג
שונה. עזריאל קרן, גם הוא קצין משוחרר,
הוא מנהל מקצועי, שקט וענייני.
הוא הצטרף אלינו רק לפני שנה, כמנהל
מחלקת־המודעות. תחילה לא ראינו בו אלא
עוזר־מבצע של דוב איתן. אך תוך חודשים

טיסה ל שו ו יץ וחזרה במטוס

״אלי־על״
פרסים

אלה ועשרות פרסים יקרים
יחולקו בין הזוכים בתחרות

אחרים

החידוניםוהתשבצים של מוסףהאריך
פרטים מלאים והחידון הראשון
בגליון הבא (ב־ 24 בדצמבר) של

יפורסמו

• ברכב פרט י
• קטנוע
9אופנוע
גם בתשלום קבוע עד קבלת רשיון נהיגה

ביס

לנהגות

תל״אכיב, רחוב כורובוב - 34 טלפון - 244675ת. ד21108 .

ארוכים, גדושים מיספרים ועובדות. הציבור
התרגל למשפטים כגון :״הסופר יוסף (היכן
את, אהובתי?) בן־יעקוב 32 גבר,־קומה
( ,)1.82 ואדום־השיער, בנו של הפילוסוף
הירושלמי הנודע ד״ר (למשפטים ולפילולו־גיה)
אברהם (״שועל־הכסף״) יעקובוביץ,
פגש את אשתו לראשונה
הוא היה גם אחראי לשורה ארוכה של
מושגים עבריים חדשים. ביניהם מושגים שהם
כיום נחלת הרבים ומובנים־מאליהם, אך
שנראו תהילה כיוצאי־דופן. למשל: ח״כ.

מעטים התבלט ככוח מינהלתי ממדרגה ראשונה
בזכות עצמו.
עד לאותו רגע חיפש איתן בקדחתנות
יורש. עוד לפני שנים הבטיח לנו שלא ייטוש
את תפקידו לעולם, אלא אחרי שהשתכנע
לחלוטין שמצא יורש מתאים.
לפני שלושה חודשים בא דוב איתן ואמר,
כמו ארכימדס המנוח :״מצאתי!״ הוא הצביע
על קרן — ומאותו רגע היה זה דבר
מובן מאליו.

השנה הפכה שנתיים, ודוב התכונן לחזור
לאוניברסיטה ולמאתימטיקה, כאשר נתעורר
מצב־חירום מיוחד במינו בעחון. העולם הזה
עמד בפני התמוטטות כלכלית.
מעולם לא כתבנו על כך, אך עתה אפשר
לגלות את הסוד.
לפני תריסר שנים נסתבר כי העתון התדרדר
למצב כלכלי נואש. היה זה דווקא בתקופה
שגברו פעולות־הטרור נגדנו, כאשר
לא יצאנו מפתח המערכת בלתי־מזויינים,
כאשר מיטב המוחות בארץ חיפשו דרכים
לחיסולנו ככוח ציבורי. בין הדרכים: הטלת
החרם הכלכלי עלינו, הנמשך עד היום.
באותו זמז לא היה איש מאיתנו פנוי לטיפול
בבעיות כלכליות. מחוסר ניהול סדיר,
הלך מצב העתון והחמיר. חששנו שמא יוודע
הדבר, וימריץ את אויבינו לפתוח עלינו ב־התקפת־מחץ
טוטאלית, שיכלה לשבור אותנו.
שמרנו את הדבר בסוד. תוך כדי כך נכנסנו
— אורי אבנרי ואני — לחובות אישיים
כבדים, כדי לאפשר לעתון להחזיק
מעמד.
בשיא המשבר עלה בלבנו רעיון, שנראה
תחילה כמטורף לגמרי: אולי יקדיש דוב
איתן את ראשו המאתימטי לסוגיה זו?
לדוב לא היה שום נסיון מסחרי. מעולם
לא עסק בשטח זה. אך כבר אז דגלנו ברעיון
הקומנדו — שכל אדם מסוגל ללמוד
כל תפקיד, אם הוא מצוייד בשכל ישר ומוכן
להתמסר כולו ללימוד הבעיות.
איתן הסכים להתנדב, ושוב, לשנה אחת
בלבד. תוך תקופה קצרה חולל פלאים. לפי
האימרה השגורה בצד,״ל ,״הכניס סדר ל-
ברדק״ .ניהול יעיל, מסודר, מקצועי, בא
במקום הנוהלים הרשלניים הקודמים. החובות
שולמו בדייקנות, תוך זמן סביר. העובי

יורשו של קרן כמנהל מחלקודהמודעות
הוא אדם שכל איש־פירסום בארץ מכיר אותו.
עלייתו של לוי לוי לתפקיד זה נותן לנו
סיפוק מיוחד.
לוי נמצא עימנו כמעט מן היום הראשון
של המערכת הנוכחית, מאז בא אלינו הנער
הצנום והפיקחי והתחיל לעבוד כשליח. עליו
אפשר לומר באמת שהוא גדל עם העתון.
אין אדם המכיר כל דבר הקשור בהעולם
הזה כמו לוי, בן משפחה ותיקה של יוצאי־עדן.
כשאורי אבנרי או אני מבקשים להיזכר
במשהו, שנשמט מזכרוננו, אנו פונים אוטומטית
אליו. הוא זוכר כל גליון, מכיר כל
אדם, יודע בל דבר בהיסטוריה הסוערת של
15 השנים האחרונות שלנו.
כשהחלטנו להעלות את עזריאל קרן לתפקיד
ראש המינהלה, שאלנו אח עצמנו מי
ימלא את תפקיד מנהל מחלקת המודעות.
באותו רגע נכנס לוי לוי לחדר, הוציא תיק
מן המדף. בעת ובעונה אחת צץ בלב כולנו
אותו הרעיון. אמרנו :״זהו!״

אני מאחל ליורשים הצלחה. אין אנו מרבים
לכתוב בעמודים אלה על עבודתה השקטה
אך החיונית של המינהלה — אך
כדאי לזכור שבלעדיה לא היינו מסוגלים
לנהל את כל אותם המאבקים הזוכים לפיר־סום
רב יותר.

ה אול ם חז ה 1477

מכתבים
התפוזים התפוזים,
צודקים ם אל!ז אחוזים
כתבת העורך ״מיץ תפוזים״ (העולם הזה
0476 היא למעשה תמצית הביקורת שמותח המסויים השבועון
על המדיניות הישראלית
מאז ומתמיד.
דווקא עניין התפוזים
והשוק המשותף,
שממבט ראשון
אינו נראה כעניין מדיני
כל עיקר, העמיד
במיבחן את כל
התיאוריה המדינית
של שליטי ישראל,

והוכיח שוב כי אין
לנו ברירה, אלא להסתדר
עם שכנינו
הערביים, שלב אחר
שלב, עד להשתלבות מלאה במרחב.

מתתיהו לוין,

רמת-גן

כל הכבוד לתפוז הישראלי המתוק שלנו,
שגילה לכל חובביו ואוהביו את האמת המרה
על מצבנו המדיני.
בועז קריגמן, נתניה
המחלה אתם, יחד עם כל העתונות היומית,
נמאסתם כבר עם כל הדיווחים שלכם, המגלים
טפח ומסתירים טפחיים.
אולי תגלו סוף סוף מהי מחלתו האמיתית
של לוי אשכול?

רמי קליין ואכרהם תמיר,
תל־אביב

מק־גוריון
הקאריקטורה של ביל מולדין ״תפסו מחסה,
בחורים — מק־נמארה הוא שוב אופטימי!״
שהתפרסמה בגליון האחרון 1476 הזכירה
לי את העבר הקרוב שלנו :״אחזו
בנשק, בחורים — בן־גוריון שוב הכריז
שפנינו לשלום!״
אלי אמיר, באר־שבע

לא משעמם, דווקא
הדו״ח לבוחר שמוסר אורי אבנרי לקור־איו־בוחריו
מדי שבוע, חייב לשמש שיעור
לכתבים הפרלמנטריים של העתונות היומית.
במשך שנים המאיסו הכתבים האלה את
הכנסת על קוראי עתונות כמוני, כי חשבתי
לתומי שהכל משעמם שם, בבית־הנבחרים.
הח״ב החדש, שהוא עתונאי ישן, מוכיח

שיירת־השכת ככניסה לירושלים
כי גם בכנסת קורים דברים מעניינים. ה־דיוזח
שלו ממש מרתק, מבחינה פוליטית
ומבחינה אישית, ותודתי נתונה לו על כך.

מאיר עזריאל,
הצבעת שבת

ירושלים

הנני מביע בזאת את רגשות החרטה שתקפוני
לאחרונה, על כי נתתי את קולי
בבחירות האחרונות
לגח״ל, אותה גח״ל
שהצטרפה לאחר מכן
לקואליציה הדתית
בירושלים.
אני, וכמוני עוד
רבים, רומיתי בערב
הבחירות.
אני נחרד עתה לשמוע
את ח״כי
גח״ל תוקפים בגסות
את משתתפי
שיירת השבת לירושלים.
לכן, בבחירות
הבאות אתן קולי לתנועת
העולם הזה — כוח חדש, ולו רק
עבור מלחמתה האמיצה בכפייה הדתית.

אהרון לוי,

ירושלים

רק עתה פיתחתי את הפילמים שצולמו
על־ידי בעת מסע שיירת השבת לירושלים
(העולם הזה ,) 1474 המזימים את דברי שר־המשטרה
בכור שיטרית בכנסת, כאילו הצליחה
המשטרה למנוע את כניסתה המאורגנת
של השיירה לבירה.
התמונות מוכיחות את ההיפך, ומאשרות
את תיאורי העזלם הזה: אף־על־פי־כן ולמרות
הכל, חדרה השיירה לירושלים במאורגן!

קורא,

ירושלים

שיירת
השבת בכניסה לעיר — ראה
תמונה.
הרשו לי להודות לליגה למניעת כפייה
דתית ולח״ב אורי
אבנרי, על התחלת
המאבק נגד הכפייה
הדתית באמצעים הנכונים.
במאבק
זה, עינד
כם אני.

מקסים גילן,

תל־אביב

ממלא המקום
שני מקבילים היסטוריים
עלו מ כמן,
לשמע הצלחת
רשימת העזלם הזה

כוח חרש בבחירות לכנסת.
הראשון: בנימין ד׳יזראלי, שהתחיל את
הקאריירה שלו כמורד צעיר, ושחברי־הפר־למט
המכובדים קראו לו ולחבריו בשם ״ה־עדולמים״
,בגלל הפסוק התנ״כי :״ודויד ברח
וישב במערות עדולם ...ויבוא אליו כל
איש מצוק ומר־נפש ויהי להם לראש״.
לאחר שנים הפך ד׳יזראלי
והתוצאה?
לראש ממשלת אנגליה, ובונה גדולתה של
בריטניה במאה הקודמת.
השני: בנורבגיה היתה מפלגת העם הסוציאליסטית,
הדומה בהרבה ל״כוח החדש״
בישראל, בקואליציה עם מפא״י המקומית,
למרות שהיו לה רק שני צירים בפרלמנט.
הקואליציה היתר, נגד גח״ל, הדתיים והליב־ראלים
העצמאיים המקומיים. כשהצביעה מנד
לגת־העם נגד הממשלה, היא נפלה, וכשהצ־ביעה
בעדה, חזרה וקמה.
עלה במוחי הרעיון כי יש
מלבד זאת,
למנות ממלא־מקום לכל חבר כנסת, כפי

ססוו 17101?1113
?17101???13 1711*11 1711*101
17101???13 0 X 1 ^ 0 1 7 0

שזה נהוג בנורבגיה. ולמה? בנורבגיה שלטה
ממשלה יציבה בעלת רוב של ציר אחד
במשך ארבע שנים, כי כל ישיבת פרלמנט
מתנהלת שם בנוכחות ס /ס 100 מחברי הבית.
כי כאשר נעדר הח״כ, בא במקומו ממלא־מקומו.
באנגליה
מתנדנדת ממשלת־וילסון על כרעי
תרנגולת, כי כל מחלה של ציר איזשהו,
או אפילו סתם נזלת, יכולות לערער את
הרוב הקטן ולהפיל את הממשלה.
בתנאים של ישראל יוכלו ממלאי־המקום
להבטיח ממשלה בעלת רוב של 61 צירים,
ועל־ידי כך לשחרר את המדינה מסחטנות
הדתיים. אפשרות אחרת: להקים ממשלה
בלי מפא״י.
גם עבודת הכנסת תהיה יעילה יותר בגלל.
הנוכחות המלאה, וכך יוכל גם ראש
מערכת העולם הזה, שלום כהן, ליהנות
מחסינות.
ולבסוף, הריני מודיע לכם כי אתרום
כל חודש אחוז אחד ממשכורתי למען תנועת
העולם הזה — כוח חדש, והריני מצרף
בזאת את תרומתי הראשונה.

אתיאל

חיותמן, מהנדס,
טרומסו, נורבגיה

סדנא דארעא חד הוא
בהמבורג מופיע ירחון מסויים בשם קוד
קרט. על אופיו של הירחון נסב ויכוח ב־עתונות
הגרמנית, ובעתון פרנקפורטר רונד־

שאו, מיום ,30.11.65 הופיע מכתב של קורא
למערכת, שאת תרגומו חייב אני להביא
לפני הקוראים בישראל.
עשיתי בעת התרגום רק שינוי אחד: בכל
מקום שנזכר שם הירחון קונקרט, כתבתי
את שם השבועון העולם הזה. להלן התרגום:
בוודאי
שאין זה משמח במיוחד שהעולם
הזה נאלץ לשנות פניו, כפי שעשה זאת במשך
הזמן. אבל את מי יש להאשים בכך,
את זה שהוכרח לעשות את אשר עשה, או
את אלה שהכריחו אותו?
כל חברה מקבלת את אותה העתונות שלה
היא ראויה. את הביקורת יש להפנות, אם
כן, אל הקוראים. או נכון יותר, אל אלה
שחינכו אותם. צביעות היא להאשים את
העולם הזה על שהתאים עצמו לציבור הקוראים.
נוסף
לכך אפשר לטעון שזה מעשה נבון
ומחוכם להכניס את ההשקפות המתקדמות
ואת האמיתות הפוליטיות למיסגרת רועשת
ומושכת, כדי להחדירם בך רך זו אל ההמונים.
מי שמעדיף שדבר העולם הזה
יגיע רק לידיו של חוג מצומצם ונבחר של
קוראים, וגוזר בדרך זו, בסופו של דבר,
כליה על השבועון, נותן מקום לחשוב ש־
(המשך בעמוד )5

סרבנות ישראלית למנומתבעי״מ
ת ל ־ אביב ־ דרךמ. רב ח רב 7ןוה . 65

דיבנוי 3 6 3 5 6 -

ירוען לי ם־־ר ח׳ //גד־ומ^וך ה מ די פ ה 5ו7\7 ,ל . 22336 חי כנה -ר ח׳ ה מגיני ם7x7,64*.522189

ולשמוע

מכנסי הלנקה הטקס
טייטס ()1101-115
גמישים,מחממים

לבני דוורף
הלנקה הטקס

י* :מחממים. מחים,
.נגחגיט רבים

...רק על לבני חורף הלנקה הטקס

חוט יהלוקהמי וצ ר ים בישראל על יד י חב

הברלון בע־נו. ברשותההבלעריח של חב; הברל יד ן שו יי צר י ה

לסנה-ג, אחח״ג ובערב

הנך רשאי לנהוג
במכוניות מרוץ
ללא רשיון
כשטח התערוכה

בכתות קטנות למבוגרי־ם

אנגלית, עברית, צרפתית, גרמנית, רוסית,
ערבית, ספרדית, איטלקית, פורטוגזית
קורסים מיוחדים לתלמידי נתי״ססר תיכמיים ויסודיים

תל־אכיב

חי*ח

נתלת־גנימיז ,2ם>56347 .

החלוץ • ,27ל*9265 .

הפתוח כל יום
מ־ 5עד חצות

״קארטינג״

הספורט שכבש אח כל אירופה אוטובוסים 42 ,28 ,27 ,22 :

מכתבים
(המשך מעמוד )3
בשבילו עדיף העקרון, בתור שכזה, על פני
העניין עצמו.

ד״ר הנס שנוקם, פרנקפורט
דמיין, גרמניה המערבית

אילת הראשונה
אילת רחוקה כנראה מתל־אביב בכלל, ו־מרחוב
גליקסון בפרט.
תושבי אילת מעשנים חשיש (העולם הזה
) 1475 אך ורק כשמזדמנים
אליהם אורחים
חשובים מ־תל־אביב,
שאינם יכולים
להיגמל מ־מינהג
זה גם כשהם
מדרימים דרומה. כי
הכנסת־אור־מידת
חים
היא אחת מן
המידות היפות של
תושבי העיר אילת.
כששמעו תושבי
אילת שאורחת מ־מסים
תל־אביב
יורדת אליהם
— או אולי
עולה — מיד הזדרזו והצטיידו בחשיש
ושאר סמים, כדי לקבל פניה כהלכה.
המרחק הרב מתל־אביב לאילת נתן את
רישומו גם בכתבה על חוק השאבעס (העולם
הזה ,) 1476 בה נאמר כי באילת יש
קואליציה עם הדתיים. כידוע, זכה המערך
(בזכותו של ראש העיר יוסף לוי, ולא
בזכות המפלגות המרכיבות אותו) ברוב
מוחלט באילת, ואין להניח כי הגבלות השבתי
אם יונהגו במועצות מקומיות אחרות,
יושלטו בעיר הדרום.
לפני שיונהג החיוג הישיר להונולולו היא
קיים כבר לאילת, וכדאי שישתמשו בו מן
המערכת, כדי לבדוק את הידיעות המתפרסמות
בעתון והמגיעות — תתפלאו —
גם לאילת.
אלכם מפיס, אילת
כתבתה של שולה תבור על אילת האירה
את אחת מפינותיה האפלות של עיר הדרום,
פינה אפלה הקיימת, כפי שהאפלה קיימת
בכל.
לצערנו ולכעסנו הרב, הוארה פינה זו
באור רב מדי, מסנודר מדי וללא יחס נכון
וממשי למציאות הקיימת.

^,רדכי פקיר, יעקב מדר,
חיים וינר ונסים דרור, אילת
בהקדמה לכתבה, ובאיגת ראש־המערכת
באותו גליון, צויין בפירוש שמדובר על
״אילת האחרת״ — ושזהו רק אחד הצדדים
של עיר-הדרום.

אב וכן
תמונת הבלשן בן־יהודה, שנתפרסמה ב־גליון
העולם הזה
1474 אינה תמונתו,
כי אם תמונת
בנו, איתמר בן־

001031
1 (1 0 1 0 1 1

אב״י.
בן־יהודה היה בעל
זקן־טנטר מחודד, ומרכיב
מצבטיים. גם
מבלי לדבר על רוח
הקודש, ראוי להבחין
בין האב והבן.

ז 5 3 1 0א 0£טססאק

ד״ר עוזי אורנן,
האוניברסיטה העבאורנן
רית,
ירושלים
תודה לקורא אורנן על הבהרת העניין.
גיבור הכתבה של העולם הזה היה איתמר
בן־אב״י, ששמו האמיתי היה בן־ציון בן־
יהודה. הכותרת תחת התמונה של בן־אב״י,
״בלשן בן־יהודה״ ,יכלה, איפא, להטעות.

איד, איך, איד?!
לפני שאורי אבנרי נבחר לכנסת, הוא נהג
להשמיץ את לוי אשכול, ואנו הערצנו אותו
על כך, וזאת בגלל הזדהותנו המלאה עם
כל מילה ומילה שיצאה מפיו.
והנה, עתה חל מיפנה טראגי. אורי אבניי
אמר לנשיא המדינה שאשכול הוא האדם
המתאים להרכבת הממשלה (בהסתייגות בעניין
הדתיים).
איך זה קרה? איך?
צר לנו הדבר. מאז שאורי אבנרי שותה
תה על חשבון משלם המיסים הישראלי,
(המשך בעמוד )6

ה עול ם הז ה 1477

עם צ מר
גברים מעדיפים איכות, נשים מבכרות בדי
אופנה. ג ב רי ם ונ שי םימצ או מבוקשםב בדי
פולגת ״ דיאולרצמר. בדי ״פולגת־דיאולרצמר׳
הדורים, נוחים וקלים לקיפול.
מבחרגווניםודוגמאות לבגדי גברים, נ שים וי לדים
פרסום סלניק

מכתבים
(המשך מעמוד )5
לבוחר בטובביותר:

ומאז שהוא מקבל את צ׳יק המשכורת של
ח״כ, הוא שינה את עמדתו.
רע, רע הדבר. הלוחם האמיץ הובס בקרב.
בינינו, הרי ברור שמכתב זה לא יתפרסם
מעל עמודי העולם הזה.

ורדה ודפנה,

חיפה

ח״כ אורי אבנרי לא אמר לנשיא שמר
לוי אשכול הוא האדם המתאים לתפקיד כלשהו.
הוא הביע את דעתו כי בנסיבות הפוליטיות
הקיימות אין מנוס מממשלה בראשות
אשכול, והציע שממשלה זו לא תכלול
את המפלגות הדתיות. ח״כ אבנרי שונא
תה — והח״כים השותים תה במזנון הכנסת
משלמים בעדו.

מניין נושכת הרוח?
מבלי להיכנס לפרטי הוויכוח היכן היה
רצוי לבנות את הנמל החדש, באשדוד או
בנחל רובין, ברצוני לתקן טעות אחת בכתבה
״פירמידה ישראלית״ (העולם הזה
.)1474

נאמר בכתבה, כי אשדוד הוא המקום היחידי
בכל החוף המזרחי של הים התיכון,
בו הים פתוח עד לגיברלטר, ולכן יש לבנות
בו נמל במימדים של נמל בחוף הפתוח של
האטלנטי.
הקו הישר המחבר את מיצר הגיברלטר
עם אשדוד, לאורך מעגל גדול, שהוא הקו
הקצר ביותר על פני כדור הארץ, עובר דרך
אלג׳יריה ותוניסיה. הוא עובר בים רק מ־מיפרץ
המאמט• בתוניסיה ועד לאשדוד, מחצית
הים התיכון. לכן, אשדוד וחדרה ״גלויות״
,כביכול, לאטלנטי באותה מידה.
גם אם היה הדבר נכון, אינו לעניין. רוחות
החורף והגלים באגן המזרחי של הים
התיכון אינם באים כתוצאה מהסערות באוקיינוס
האטלנטי, מהלך אלפיים מיל ומעלה.
כל איש־מקצוע יודע שהם תוצאות
שקעים ברומטריים הנודדים מזרחה עלי פני
הים התיכון, ושקעים אלה הינם, בדרך
כלל, שקעי־מישנה של אלה הנודדים על
פני דרום אירופה.
א. אריאל, רב־חובל,
חב ,״הכוכב השחור״ ,אקרה, גאנה

השח לא מת
אני מתפלא ששבועון כה נפלא כמו העולם
הזה, המגיש ל
קוראיו
את הכל,
החל בפוליטיקה, ב־דו״חות
ובתצפיות,
וכלה בספורט, ברכילויות
ובפרפראות,
אינו מקדיש אפילו
שורה אחת למדור
מיוחד לשחמת.
ישנם רבים, צעירים
ומבוגרים, המשוגעים
לשחמת, אז
למה שלא תתנו גם
להם ליהנות מן ה־שבועון?

טויזר

חיים
טויזר,
אור בעיר האורות

1£אך רפאר תו צרת ״דובק׳
ברמה ואיכו ת בינלאומית.
1£אח־ מ ת ערוב ת אמריקאית,
קינ ג ־ סייז פי לסרבקופסת
״מכסובב־ הדורה הי א ב חי ר ת
הצעירים והצעירים ברוחם.

בחדבטובב >ותר ־ עשן ^£ו1־ר

טבריה

אכן, נעים וגם טוב למצוא את העתון
גם כאן, בפאריס.
חייב אני לאמר כי אותה הרגשה של
ניתו־ן מן הארץ, שאפפה אותי מרגע שכף
רגלי דרכה על אדמת אירופה, נעלמה חיש
קל ברגע שראיתי את שער העולם הזה מציץ
אלי מעל דוכן, בין הרבה עיתונים קודרים
וחיוזרים.
למרות שניתן להשיג כאן גם עתונות
ישראלית אחרת, אין להשוות את ההשפעה
והקשר הנפשי הקיים בין הקוראים והי׳
שבועון.
נוכחתי בכך כשראיתי קבוצת ישראלים
מתקררר למקום בו עמדתי, כשלפתע קרא
אחד רקם :״היי, דביטו, ריק העולם הזה!״
כולם נקרו בבת־ארת לדורי, שמחו וחטפו
גליונות.
היתד, זו פגישה בין ידידים ותיקים.
אליצוריגיל, ב ״וטס בעולם

זכור; קדימה במרור זה תיגתן
למכתביהם של קוראים המצרפים
את תצליטיחס למ :׳;בים.

ה עול ם הזה 1477

דגר
ך • שיא הוויכוח על שביתת ארגמן במליאת הכנסת,
הרצתי פתק קטן לשר־העבודה :״אפילו שולל את את כל
דרישות השובתים — האם לא כדאי להזכיר כאן לפחות
מה הן?״
ואכן — איש לא טרח באותו ויכוח לומר מה, בעצם,
רוצים השובתים. כאילו אין צורך לדבר על כך, כאילו אחז
השגעון בחמש מאות פועלים, והם שובתים להם להנאתם,
מתוך תשוקה מטורפת להרוס את משק הארץ.
כך נסתבר מדברי הליברלים העצמאיים, רפ״י, גח״ל
והממשלה.

מרוכזים ידידיו ומוקדי חייו, למקום אחר. ומאידך:
פיצויי־פיטורים רגילים אינם יכולים לפצות אותו על
ניתוקו ממיפעל, בו השקיע את מרבית שנות חייו.
בקיצור: זהו מצב בלתי־רגיל. אי־אפשר לפתור את
בעיותיו באמצעים רגילים. אם רוצה הממשלה להעביר
מיפעלים ממרכז הארץ למקומות יותר נידחים (ולא אביע
כאן את ספקותי לגבי מדיניות זו) — יש למצוא הסדר
ארצי מוסכם, צודק וכולל לבעיית הפועלים. הסדר זה
יכול ללבוש צורה של הסכם קולקטיבי או של תחיקה
ממלכתית.

אבל זהו חזון למועד. הוא לא יתגשם תוך
שבוע. ואילו לפועלי ״ארגמן״ העניין בוער
מאד.

מול השובתים התייצבה חזית אחידה של
הממשלה, ההסתדרות והמעביד.
מעל לחזית זו מתנופף ברמה דגל הממלכתיות.

הכה ונוריד אותו, לרגע, בדי לבדוק את
טיב צבעו.

ארג נו 1
כל סחבת בעניינם היא לרעתם. כי כאשר יועבר המיפעל,
הם יחדלו מלהיות ציבור מאורגן ומגובש, המסוגל לאחוז

מנם, צבע הארגמן היה צבע הממלכתיות מקדמת
דנא. הוא מסמל גם את ראשית ההיסטוריה התעשייתית
של ארץ־ישראל.
לאורך החוף הצפוני של הארץ, מחיפה ועד צור וצידון,
דגו אבותינו הקדמונים את חלזונות־הים. מבלוטות־הריר
של 8000 חלזונות הם הפיקו גראם אחד של צבע־ארגמן.
במרכז התעשייתי הגדול בעיר צור, שימש הצבע להכנת
אריגי־ארגמן, שעלו כה ביוקר עד כי הפכו מאז לסמל
השלטון הממלכתי והדתי .״ומרדכי יצא מלפני המלך
בלבוש מלכות — עטרת־זהב גדולה ותכריך בוץ וארגמן...״

צמרת זו נבחרה לפני שש שנים. בבחירות האחרונות
נוצרו יחסי־כוחות חדשים, אך המוסדות הישנים נשארו
על כנם — עד אשר יספיקו המפלגות לגמור ביניהן את
מלאכת־הקנוניות, אחרי הקמת קואליציה ממשלתית.

צמרת זו -שהמנדאט שלה חלף מזמן,
השולטת כאורח דיקטטורי, המורכבת מאכירי•
מנגנון בעלי-שררה -היא הנותנת הוראות
לפועלי ״ארגמך, בהתאם להנחיות השלטון.

^ על ״ארגמן״ נענה לבקשת הממשלה להעביר את
* 1מיפעלו ליבנה, במיסגרת מדיניות פיזור האוכלוסיה.
יש להניח שהדבר כדאי לו מבחינה כלכלית. ביבנה
יקבל אדמה בתנאים מיוחדים, ואילו אדמתו בבני־ברק,
שתתפנה עם העברת המיפעל, שווה עתה הון. ביבנה ימצא
כוח־עבודה חדש וצעיר, בעוד שעובדיו הוותיקים בבני־ברק
מתקרבים לגיל קשיש.

כי יבנה אינה תואמת כל־כך את האידיאולוגיה המקודשת
של הפיזור. אין היא נמצאת אי־שם בין קריית־ג־י.
ודימונה. היא נמצאת במרכז הארץ. היא שוכנת על הכביש
הראשי בין נמל אשדוד ותל-אביב, שהוא כבר עתה
צוואר־בקבוק מלא־פקקים.
הממשלה טוענת כי יבנה היא־• המקום הרחוק ביותר
מתל־אביב שאליו אפשר היה להעביר את ארגמן. כי
מיפעל זה משרת• את מיפעלי תעשיית־הטקסטיל, המרוכזים
במרכז הארץ.

זהו פאראדובם. פירושו שהעברת ״ארגמן״
אינה משרתת את פיזור האובלוסיה.
במיקרה הטוב ביותר יספק המיפעל עבודה לעיירת־עולים
מוזנחת ומובטלח, שספק אם יש לה בכלל הצדקת־קיום
במקום זה. אלא שכמו בכל פעולות הממשלה, מתעטפת
השיגרה בסיסמות. העיירה נמצאת במקום שהיא
נמצאת, לטובה או לרעה, ועתה יש למשוך אליה מיפעלים,
בכל האמצעים ובכל מחיר.

גם אם המחיר הוא גרימת עוול לפועלים
הוותיקים.
כרהם קליד, בעל ארגמן, אינו ריאקציונר חשוך.
להיפך, הוא אחת הדמויות היותר מתקדמות והיותר אהודות
בעולם התעשייה הישראלית. הוא חניך השומר הצעיר׳
הוא שיכל את בנו־בכורו במלחמת־תש״ח בקרב על אשדוד,
והוא תרם כסף רב למטרות ציבוריות חיוביות, כגון
בית־צבי ברמת־גן, הקרוי על שם בנו.

אך לא לפי תפיסת הפועלים. אלה אינם יכולים להיקרע,
ברובם, מריקמת חייהם ברמת־גן ובבני־ברק. בעל-משפחה
קשיש אינו נע בקלות ממקום, בו לומדים ילדיו ובו

ך מישטר הקאפיטליסטי המודרני, המתקדם־יחסית,
ן | מבוסס על שילוש ייצוגי להסדר בעיות־עבודה. מול
נציגי המעבידים מתייצבים נציגי העובדים, כשבתווך ניצבים
נציגי השלטון כמתווכים וכמפשרים.
קאריקטורה של מצב כזה נוצר בפאשיזם האיטלקי. גם
הוא דגל, כביכול, בשילוש זה. אך למעשה הפך את
נציגות העובדים לזרוע משטרתית של השלטון — שפעל
תוך שיתוף הדוק מאד עם בעלי־ההון. זה נקרא ״מישטר
קורפורטיבי״.

דווקא משבר־ארגמן מדגים זאת בצבעים בהירים.

כאיזו מידה מעורבב באן הצבע הטהור
כצביעות?

יש להניח בי גם הצעותיו לפועלים, היו
נדיבות -לפי תפיסתו.

הפועלים תבעו מן ההסתדרות שלהם לייצג
אותם -וצמרת ההסתדרות התייצבה נגדם.

לא נותר אלא לבדוק אם בסיכסוך זה במיפעל־הצביעה,
האינטרס הממלכתי הוא אמיתי ואותנטי — או שמא הוא
משמש רק צבע־הסוואה.

בדברי ירמיהו על חבמי הגויים, הבערים
והבסילים :״כאחת יבערו ויכפלו, מוסר הכלים
תבלת וארגמן לבושם״.

המציאות הישראלית מתרחקת, כהדרגה,
מן הקאפיטליזם המתקדם. אין היא מגיעה לסוציאליזם,
אלא לאותה קאריקטורה קורפור־טיכית.

משום
בך אך טבעי הוא שדווקא המיפעל
ששמו ארגמן הפד סמל לסיבסוך סביב האינטרס
הממלכתי הצרוף ששמו ״פיזור האוב־מסיה״.

זה ברור. פחות ברור הצד הממשלתי.

כמכשיר בידי השלטון הפוליטי בארץ (המרוכז אי־שם
בין צמרת־מפא״י ושרי־מפא״י) פועלת ההסתדרות כזרוע-־
מבצעת של משרד־האוצר, המעוניין להקפיא את רמת־המחיה
של הרוב.
בשני התפקידים גם יחד, פועלת ההסתדרות נגד חבריה.
היא מופיעה בעיניהם כשהיא לבושה באדרת־הארגמן של
השלטון.

שובתי ״ארגוזך1 :גד ווי?
בנשק השביתה. הם יהוו אוסף של פועלים מובטלים, ללא
מכשיר למאבק על זכויותיהם. לכן דרשו הכרעה מיידית.
בעל המיפעל מסתמך על סעיף בהסכם הקיים, הקובע
דרכים נאותות ליישוב סיכסוכים. הסתמכות זו אינה
עומדת במיבחן של ביקורת. כל הסכם נועד להסדיר את
הבעיות במציאות קיימת. אין הוא יכול לקבוע לגבי שינוי
המציאות עצמה מעיקרה. על מצב כזה חל העיקרון ה־לאטיני
8 810 8 1 ^ 118118ס ,8 £ 8כלומר :״כל עוד
לא נשתנו הנסיבות״ .ואילו כאן חל שינוי מכריע.
אך הסיכסוך בין הפועלים לבין בעל־המיפעל הוא
מישני. במאבק זה קיים גורם שלישי — והוא הגורם
שנגדו מתקוממים העובדים.

הדמות המרבזית כמחזה היא ההסתדרות.

ך* יבסוך ״ארגמן״ לא היה מגיע לעולם לאן שהגיע,
^ אילו היה קיים בארץ אירגון־עובדים אמיתי, נאמן
לחבריו ומקובל עליהם.
אירגון כזה היה מקבל את דרישות העובדים — שהם
חבריו ובעליו — ונכנס למשא־ומתן עם המעביד. בצורה
זו או אחרת הוא היה מגיע להסכם של פשרה, על דעת
העובדים. הוא היה עושה זאת בעול מועד, לפני שהגיעו
העובדים לבהלה של סגירת־השערים.

אירגון בזה אינו קיים כארץ. במקומו קיימת
ההסתדרות, שהיא אירגון מישטרתי לביצוע
בוונות השלטון.
כמעבידה הגדולה ביותר בארץ, נמצאת ההסתדרות במחנה
אחד עם המעבידים הפרטיים, והיא מעוניינת, כמוהם,
ללחום בדרישות הפועלים — הצודקות והבלתי־צודקות
כאחת.

פועלי ארגמן ביקשו לכנס את מליאת מועצת פועלי
בני־ברק לדון בתביעותיהם — ובקשתם נענתה בסירוב.
הם ביקשו לכנס את מועצת איגוד פועלי האריג —
ושוב נענו בסירוב.
אין להם כל אפשרות להביא את תביעותיהם (ותהיינה
צודקות או בלתי־צודקות, מתונות או מוגזמות־לצורך־מיקוח)
בפני מוסד דמוקראטי כלשהו, המורכב מפועלים והמייצג
פועלים.
הם נתקלים בחומה של שררה.

מצב בזה הופך שביתה לבלתי־נמנעת.

פשר לשכור שכיתה. בשטח זה נצטבר בעולם
נסיון רב — החל בהפעלת מישטרה וצבא, וכלה
בפיטורי שובתים, הבאת מנהיגיהם למשפט, סחיטה ואיומים.
אך שום שבירה כזאת לא תרפא את המצב. היא רק
תבטיח כי במקום שביתה אחת היום תבואנה עשר שביתות
אחרות מחר.

השביתה אינה אלא סימפטום של מחלה -
וזו זקוקה לריפוי.
איך?

על-ידי הפיכת ההסתדרות מאירגון יציג של
השליטים לאירגץ יציג של העובדים.
על־ידי העברת מרכז־הכוח של ההסתדרות מצמרת בעלי־השררה
המקצועיים לאגודות המקצועיות המקומיות ולאיגודים
הארציים השונים.
על־ידי יצירת מצב בו תתקבלנה ההחלטות מלמטה,
באורח דמוקראטי ומסודר, תוך שיתוף העובדים עצמם
באחריות — תחת להתקבל מלמעלה, באמצעות פקודות
שרירותיות, העטופות במליצות ממלכתיות־כביכול.
הדיקטטורה נראית תמיד יעילה יותר מן הדמוקראטיה.
אך בסופו של דבר מסתבר תמיד כי הדיקטטורה היא
בלתי־יעילה ובזבזנית, מפני שהיא מקוממת נגדה את
לבו של האדם החופשי.

מישטר תקין של יחסי־עכודה כארץ יתכן
רק אם יוחזר אמון העובדים כהסתדרות. בלומר:
אם תוחזר ההסתדרות לעובדים.
או אז אפשר יהיה לומר עליה את דברי־האהבה של
שיר השירים :״דלת ראשך כארגמן ...מה יפית ומר,

בשלם
כדזד הארץ

צרפת להיות כפי שהיתר, תמיד: אומה פוליטית
מובהקת.

ב מ רו םובת הו ם
בחלל החיצון חגגה האנושות ניצחון מזהיר:
סוף־סוף נפגשו שתי חלליות במרחב
האין־סוף — מיבצע מסובך שהקשיים הכרוכים
בו כמעט לא ייאמנו.
בחלל הפנימי הלכו העניינים מדחי אל דחי.
בוויאט־נאם התרחק השלום עוד יותר. באפריקה
עמד העולם השחור אין־אונים מול העם
הלבן הקטן של רודסיה. מחוסר אמצעי
יעיל, נקטו הממשלות האפריקאיות צעד חסר־משמעות:
הן ניתקו את היחסים עם בריטניה,
על שאינה מוכנה לצאת למלחמה במתיישבים
הבריטיים המורדים.
ניתוק־יחסים הוא תמיד אמצעי אווילי ו־חסר־תוכן.
כי אפילו לאויבים מושבעים כדאי
לקיים יחסים, לשם שמירה על צינור של
מידע והידברות. אך הניתוק הוא זול — אין
הוא עולה דבר, אין הוא מחייב לדבר, והוא
מספק את יצריהם של כסילים.
למעשה ניצחו הלבנים של מדסיה — ורק
מלחמת־שיחרור פנימית של הרוב השחור
באותה ארץ עשוייה אי־פעם להפיל את שלטונם.

ויאט־נאם

רתה טו ר פ דו

גורל עיקבי רודף אחרי ג׳ורג׳ו (״הפרופסור
הקטן״) לה־פירה, ראש־העיר לשעבר של
פירנצה. שנים ארוכות פעל למען שלום
ישראל—ערב. האיש הממושקף הקטן, החי
חיי־נזירים, הלך בעקבות גיבורו, הקדוש
פראנציסקום איש־אסיסי, שנדד בין קוזי המוסלמים
והצלבנים לפני 700 שנה.
הוא יזם את ועידות־פירנצה המפורסמות,
הפגיש ישראלים וערבים. אך כל פעם שהתקרב
להישג כלשהו, העלה חרס בידיו. הסיבה:
ממשלת ישראל התעקשה להתערב באופן
ישיר, שלחה לפירנצה אישים ריש־מיים,
שעצם הופעתם הבריחה את הערבים.
הוא והו. לה־פירה לא התייאש סופית
מהשכנת השלום במרחב, אך לאחרונה הת־

צרפ ת
עוד נצחון בו ה...

ג ת ־ עו -כ /ג
זו היא תשלובת מיוחדת של
פרפום טהור בת-שבע ומי
טואלט בת־שבע
אינו מתנדף — אינו חולף

3 .י 4־!/ו!£נ חנט טלך
טגו הגנ ר או ה ב או תן
.ב טנז

המפיץ: דלמיט בע״מ

3095

תל-אביב,

52820

עוד מימי קדם הוכיח הדלק (פטרול) את פעולתו היעילה בטפול בשער הראש.
הדלק נותן לשרשי השער את האלמנטים הדרושים לו. וזהו התנאי
החשוב ביותר לשמירה על אורך חיי השער כבימי נעורים. המדען הצרפתי
לקח כיסוד את תכונות הדלק, הוסיף אלמנטים פעילים האן והמציא נוסחה אידיאלית לטפול בשער ובעור הראש על בסים מדעי, וללא
תעמולה רעשנית כבשה מקום נכבד בכל רחבי תבל תחת שמו של ממציא
פטרול האן (א\£1ג 0 £ £ין אנו ממליצים על ״פטרול־האך כתכשיר
האידיאלי לשמירת רעננותו, עושרו ויופיו של השער ומונע נשירתו.
פרטים: תל־אביב, רח׳ אוסישקין ,52 טל 442685 .

שארל דה־גול הוא ההיפר הגמור מלינדון
ג׳ונסון. חוסר־האהדה ביניהם מבוסס על
בסים איתן.
ג׳ונסון הוא אדם מתקדם מאוד בענייני־פנים.
בענייני־חוץ, שאינם מענייניב איתו
במיוחד, הוא נגרר אחרי יועצים, התומכים
ביסודות הריאקציוניים ביותר בעולם.
דה־גול הוא ריאקציונר מובהק בענייני-
פנים, שאינם מעניינים אותו במיוחד. בענייני־חוץ
הוא מגלה הבנה מפליאה, תומך לעיתים
קרובות ביסודות מתקדמים*.
עובדה זו הטביעה את חותמה על הסיבוב
השני של הבחירות לנשיאות בצרפת. אחרי
שדה־גול נחל כישלון חרוץ ומפתיע בם־בוב
הראשון, נאלץ להתמודד עם פראנסואר. מיט־ראן,
נציג השמאל.
הדבר העמיד את אנשי־השמאל בצרפת
בפני ברירה קשה. כי מיטראן, הטוען לרפורמה
וקידמה בענייני־פנים, דוגל במדי-
ניות־חוץ פרו־אמריקאית מובהקת ואילו דה־גול,
שהמוני העובדים רואים בו אוייב מושבע
בענייני־פנים, נוקט מדיניות־חוץ הרצוייה
מאוד לברית־המועצות.
עם כפוי־צובה. זהו רק צד אחד של ההכרעה
שנפלה השבוע. כי מעבר לכל גורם
רעיוני ופרוגראמטי, בלם גם הגורם האישי.
איש אינו מכחיש עוד שדה־גול מילא תפקיד
היסטורי כאשר חזר לשלטון. רק הוא
היה מסוגל לשים קץ למלחמת־אלג׳יריה, מבלי
לגרום למלהמת־אזרחים עקובה,־מדם בצרפת.
רק הוא היה מסוגל להחזיר לצרפת
מעמד בינלאומי מכובד.
אולם כל עם הוא כפוי־תודה. כפיות־תודה
זו צופנת בחובה חוכמה עתיקה: מנהיג
היסטורי, שמילא את תפקידו, הופך בהדרגה
עריץ, מיכשול להתקדמות נוספת. לכן מוטב
להרחיקו בעוד מועד.
חוכמה עתיקה שניה: שום מדינאי גדול
לא הצטיין עד כה בבחירת יורשיו. הוא
אוסף סביבו אומרי־הן, לא אישים עצמאיים.
לכן אסור להניח לשום מנהיג דגול להשליט
את יורשיו במדינה בעודו בשלטון.
בישראל הביאה הבנה אינסטינקטיבית זו
להרחקת בן־גוריון מן השלטון. בצרפת היא
מצאה את ביטוייה בניצחון הזעום של דה־גול,
שלא היה אלא מפלה מבישה.
אחריו — לא המבול. כמעט איש אינו
מאמין כי דה־גול בן ה־ 75 יוכל שלוט שבע
שנים נוספות. בחירתו המחודשת תאריך את
שלטונו בזמן קצר נוסף, שיהיה בבחינת
תקופת־מעבר.
ברור עתה שעם הסתלקות דה־גול, ימות
גם הגוליזם. מפלגתו לא תחזיק מעמד אחריו
— והיא תרד לדרגת רפ״י צרפתית.
מסקנה שניה: אחרי דה־גול לא יבוא המבול.
דור חדש של מנהיגים צעירים ונמרצים
מוכן להתמודד על הירושה. פראנסואה
מיטראן, לוחם צעיר ומוכשר, הוא רק אחד
מהם.
אחרי תקופת העייפות וההתפטרות, חוזרת

* אך לא תמיד. בה בשעה שתמד ב־סאנטו־דומינגו
ביסודות הדמוקראטיים נגד
האמריקאיס, הוא תמך בטהיטי השכנה בדיקטטורה
השחורה והסאדיסטית של ״דוק״
דובלייה.

מועמד מיטראן
ועכשיו: רפ״י צרפתית
מסר כולו לתפקיד בוער יותר בפינה אחרת
של העולם: השכנת שלום בוויאט־נאם.
הוא ערך בפירנצה קונגרס ללימוד בעיה
זו, בא בדברים עם אישים המקובלים על
האנוי, שביקרו שם. לבסוף נסע להאנוי בעצמו׳
בלוויית עוזרו ויד־ימינ,־ ,הפרופסור
הצעיר (למאתימאטיקד ),ז׳ובאני פרימיצ׳ריו,
גבר סימפאטי שהוכיח את כשרונו הדיפלומטי
השקט בוועידות־פירנצה.
בהאנוי זכה להצלחה מסחררת. הו־צ׳י־מין,
מנהיג הצפון, רמז שהוא מוכן להיכנם ל-
משא־ומתן עם האמריקאים, תוך ויתור על
תנאי־בל־יעבור שהעמיד עד כה: סילוק כל
האמריקאים מוויאט־נאם לפני הדיונים.
מדוע בחר הו דווקא בלה־פירה כמתווך?
יש לשער ששקל את השיקולים הבאים:
• לה־פירה נימנה עם האגף השמאלי
והמתקדם של ד,כנסיה הקאתולית. בפירנצה
שלט באמצעות קואליציה עם השמאל.
0הוא איש־אמונו של שר־החוץ האיטלקי,
פאנפאני, עתה נשיא עצרת או״ם.
מציון יצאה תורה. אילו רצתה ממשלת
ארצות־הברית כיום בשלום, היתר, נאחזת בהזדמנות
זו, פותחת בדיון סודי מזורז.
אולם ממשלת וושינגטון דומה לממשלת
ירושלים: אין היא מסוגלת (או מעוניינת)
לפעול למען השלום, אך היא מעוניינת מאד
לשמור על פוזה של שוחרת־שלום. לכן
עשתה בדיוק כפי שעשתה ממשלת ישראל
בוועידות־פירנצה: שלחה טורפדו לפיצוץ
העניין בראשיתו.
טורפדו זה לבש צורה של הדלפה עתוג־אית.
עתון אמריקאי חשוב גילה את כל העניין,
הכריז כי הו צ׳י־מין מוכן לסגת מעמדתו.
משרד־החוץ האמריקאי נכנע, כביכול,
לעתונאים, פירסם למחרת את פרטי הפרשה.
היה זה טכסיס מחוכם. כי כאשר פורסם
הדבר ברבים, נאלצה האנוי, מטעמי יוקרה,
להכחיש נמרצות שאי־פעם הסכימה להיסוג
מעמדתה המוצהרת. לה־פירה נשרף.
כך הגיעו מאמצי הפרופסור הקטן בפרשת
ויאט־נאם, כמו בפרשת ישראל, לאותה נקודה:
קיר אטום.
ה עול ם הז ה 1477

תצפית
במדינה העם
אין חדש
״הידיעה החשובה ביותר של היום ״,דיוזח
חצי־ברצינות כתב של אחד מעתוני הבוקר
לעורכו ,״היא שנידלק היום נר רביעי של
חנוכה.״
כי מזה קרוב לשבועיים, שוררת ההרגשה
ששום דבר אינו מתרחש במדינה.
היתד. לכך סיבה טבעית: מחלתו של לוי
אשכול, בשיא שיחותיו להרכבת הממשלה
החדשה, שיתקה לחלוטין כל תימרון פוליטי
במדינה, וממילא כל עבודה פוליטית
של ממש.
כאשר חזר השבוע ראש־הממשלה ונטל
לידיו את מלאכת ההרכבה, לא התרגש
האזרח במיוחד. המשאלה העקרונית היחידה
שנלודתה אל מלאכת ההרכבה, היתד, כי
תוקם ממשלה בלי השתתפות עסקני הדת,
או לפחות תוך הבטחה שלא תהיה חקיקה
דתית חדשה. אולם גם ברגעים שנראה היה
כי המפד״ל לא תצטרף לקואליציה, מיהרו
שני הצדדים להבהיר את דעתם, כי זהו רק
עיכוב זמני. בסופו של דבר תצטרף מפלגה
זו לממשלה החדשה.
לכן גם לא פיזר שובו של אשכול לעבודה
את רוח השיעמום הכללי. היה ברור
כי הממשלה שתוקם תהיה דומה לממשלה
הקודמת, גם אם יצורפו אליה כמה שרים
חדשים.

מיד אחרי שהממשלה החליטה לפרסם את
דו״ח גולן, תבע יצחק רפאל לפרסם גם
את הפרטיכל, שמתוכו חיבר השופט את
הדו״ח. רפאל היה משוכנע, כי לאחר
שהציבור יקרא את הפרטיכל במלואו, יגיע
למסקנות אחרות מאשר מסקנות השופט.
טענתו העיקרית של רפאל: השופט גולן
החל בחקירתו מתוך דעה קדומה נגדו,
וכי חיפש בחקירתו רק אותם פרטים העשויים
לתת ביסוס לדעות הקדומות.
לוי אשכול הסכים לפרסם את הפרטיבל
המלא. אולם ברגע האחרון התערבה צמרת
המפד״ל, אשר חששה כי הפירסום, בשיא
מערכת הבחירות, יזיק לה עוד יותר.
הפרטיכל נשאר מאז גנוז — עד שבא
סביר כדי לבנות עליו את הגירסה של
רפאל.
הטיהור הגדול. גירסה זו מתיימרת
להוכיח, כי האשם הבלעדי בפרשת השוחד
היה יהודה שפיגל, וכי הבוס שלו, יצחק
רפאל ,״לא היה מתואם״ עמו בעת שהוא
ניהל את המשא־ומתן עם הקבלנים. שפיגל

• בחירתו של עבד־אל-עזיז זועכי בראש עיריית נצרת
תכה גלים בתוף מפלגתו שלו, וגם בקרב מוסדות השלטון
ונציגי מפא״י בנצרת. עבד־אל־עזיז, שנבחר בקולות נציגי רק״ח זבקזלז
שלו, הודיע מראש על כוונתו למזכירות מפלגתו, אולם הוא לא קיבל מנזנה
אישור מפורש להקים את השותפות עם הקומוניסטים. למרות שכמה מחברי
מפלגתו תומכים בצעדו, תיערך עליו, בכל זאת, התקפה קשה, מצד אלה
הידועים במפלגתו במבקשי התקרבות עם המערך. לא מן הנמנע, שעסקנים
אלה יגרמו לקרע מוחלט בין המפלגה לבין עבד־אל־עזיז, יאלצו אותו לפרוש

מסיעת מפ״ם בכנסת.

ואילו בנצרת עצמה ינסו נציגי המערך במועצת העיריה
לטעון בי הבחירה לא היתה חוקית, יפתחו בהליכים משפטיים
בכיוון זה. נציגי המימשל הצבאי, מצידס, ינסו להפריע לראש־העיר
החדש ולהנהלת העיר, אולם מעמדה של נצרת בעולם הנוצרי יגביל באופן
רציני כל התנכלות מצד השלטונות. אחת ההצעות לניטרול השפעת רק״ח
לטווח ארוך, ולהכתיב לנצרת את צורת השלטון שלה לשנים רבות, תהיה:
איחוד נצרת־עילית עם נצרת הערבית. מכיוון שבעיר החדשה מצטבר מספר
רב יותר של תושבים מאשר בעיר הישנה, מקווה מפא״י להכתיב בצורה זו

את רצונה על נצרת.

פר ש ת רפאל

האמת שדו

בראשית השבוע צילצל ח״כ המפד־־ל
יצחק רפאל אל עורכי נזעריב וידיעות
אחרונות, ביקש פגישה דחופה עמם. כאשר
נפוש עם כל אחד מהם בנפרד, שלף
מתיקו צרור של דפים מודפסים• .צריו
להיות ברור, כי בשבילי העניין לא נגמר,״
הכריז.
הצרור כלל 120 דפים של ספר העומד
לצאת לאור בימים הקרובים. שמו: האמת.
זוהי האמת של יצחק רפאל על פרשת
השוחד של תל־גיבורים, ואפשר היה לקרוא
קטעים מובחרים ממנה השבוע.
הפרטיכד הגנוז. את הספר כתב
עורן־־דיו ירושלמי בשם נוח סביר, אשר
שימש עד לפני זמן קצר כתב מעריב
ועתי״ס בבתי־המשפט בירושלים. במבוא
שנכתב בידי רפאל, מסביר מי שהיה סגן
שר הבריאות את השלבים השונים של
פרשת השוחד, עד להוצאת מסקנותיו של
השופט משה גולן, אשר קבע כי רפאל
ידע ללא ספק על השוחד.
לפני סביר היה מונח הפרטיכל המלא
של החקירה, אשר נערכה על־ידי גולן.

סופר סביר
בכל אשם השופט
ה עול ם הז ה 477ו

ראש \זוזנזט1ל\ז זזוד לעבודתו
עצמו העיד אחרת בפני השופט גולן. הוא
טען, כי רפאל ידע על העניין כולו מן
הרגע הראשון, ואף סוכם עמו על הצורה
בה יחולק השוחד. טענת סביר: שפיגל
העיד שקר, לאחר שהודרך והוטעה על־ידי
השופט גולן.
תוך ניתוח הפרטיכל מנסה סביר להוכיח,
כי לצורך מסקנותיו ד,מאשימות ציטט
השופט גולן מתוך הפרטיכל חצאי
משפטים, או משפטים מעמתים שניסוחם
המקורי מוכיח את ההפך מהמסקנות.
למעשה, יכול היה רפאל להעלות את כל
הטענות האלה במשפט שהוגש נגדו, בעקבות
מסקנות גולן. אולם משפט זה הופסק,
כאשר מצא העד יהודה שפיגל תחבולה כדי
התחמק ממתן עדות. קשה לדעת מד, היו
המניעים שדחפו את שפיגל להימנע מלחזור
על העדות שהשמיע באוזני השופט
גולן. אולם דבר אחד היה ברור: יצחק
רפאל שמח על כך, ועל הפסקת המשפט
נגדו.
עתה אי־אפשר לפתוח את התיק המשפטי
מחוש. שום בית־משפט לא ישקול
אם טענות סביר סבירות, או רק מכוונות
לטהר את רפאל בעיני קוראי העתונים.
מדוע הודלפו חלקים מהספר דווקא השבוע?
טען רפאל :״מיד לאחר שנסתיים המשפט
קיבלתי למעלה מ־ 3000 מכתבי ברכה מהארץ
ומהתפוצות. אני רוצה שידידי אלה,
שבירכוני, ידעו כי אמנם לא היתה ידי
במעל הזה. אני רוצה גם שילדי ידעו כי
השופט גולן טפל עלי עלילת שקר.״
אולם אין זו כל האמת מסביב להאמת.
הנכון הוא, כי בכל הדיונים המתנהלים
עתה מסביב להצטרפות המפד״ל לממשלה,
לא הוזכר שמו של רפאל. גם חבריו הגיעו
למסקנה, כי טוב יהיה אם לא ייצג אותם.
רפאל עצמו לא היה מוכן להשלים עם
הדחה שקטה זו. הספר נועד לשמש לו
מעין טיהור, ובמפד״ל מניחים כי עתה,
לאחר שתוכנו של הספר הודלף׳ יעלה
רפאל תביעה להעמידו שוב בשורה הראשונה
של נציגות מפלגתו בממשלה.

• הדתיים יצטרפו בסופו של דבר לקואליציה של אשכול.
הס יוותרו על חלק מתביעותיהם בשטח החינוך וחוק השבת, יסתפקו בכמה
הבטחות בעלות ערך תעמולתי, כמו סגירת נמל אשדוד בשבת ובהבטחה
סודית של שר האוצר להטבות ממשלתיות למוסדות הכלכליים של המפלגה.
את דרישותיהם בקשר לשבת יקבלו במסגרת חוק שיסמיך את
המקומיות להתקין תקנות מקומיות.

הרשויות

• מצב כספי חמוד ישבש את עבודתן התקינה של כמה

מן העיריות הגדולות כארץ. בגלל גרעונות כבדים לא יוכלו עיריות
אלה לקיים כמה שירותים חיוניים, ובמקרים רבים אף לא יוכלו לשלם את
תמיכות הסעד לנזקקיהן.

• אין במעט ספק, בי יוחק חוק לביטוח בריאות ממלכתי.
לפי חוק זה יהפכו כל קופות־החולים הנפרדות למוסדות ממשלתיים, וכל אזרח
יוכל ליהנות משרותי־בריאות חינם, תמורת תשלום קבוע למוסד לביטוח
לאומי. גם קופת־חולים ההסתדרותית, שמנעה עד כה הגשת חוק כזה, עשוייה
להשלים עמו.

• המערך ינסה להכניס שינויים במערכת ״ג׳רוסלם פוסט״.
העתון, הנתמך על־ידי ההסתדרות ומפא״י, נפל לאחרונה תחת השפעתם של
אנשי רפ״י. בהתערבותם הנמרצת של גולדה

מאיר

ומזכיר מפא״י ראובן

ברקת ייעשה נסיון לבלום במידה כלשהי את עורך העתון טד לוריא ואת

הפרשנית המדינית לאה בן־דור.

• מצבה של משפחת אלי בהן ז״ל יובא לתשומת לבה של
הכנסת, כאשר יידרש שר הבטחון להסביר מדוע הושארה
המשפחה 3מצ 3כלכלי קשה. שאילתא ברוח זו הוגשה על־ידי אורי
אבנרי, בהסתמכו על העובדות אשר פורסמו מעל דפי השבועון.

• צפוייה התקפת־מחץ חדשה על דובר המטה הארצי של
המשטרה, יעק 3נש. ביזמת הדובר, הוגשה תלונה נגד שלושה עורכי-
דין, על כי מסרו לפירסום בעתונות תוכן של מכתבים המופנים למשטרה.
שלושת הפרקליטים יטענו, כי נש הוא אבי השיטה של שפיטת אדם על־ידי
הדלפות

משטרתיות

לעתונים

מסויימיס.

מתפקידו, כל עוד נמשך הבירור בלישכת עורכי־הדין.

עשויים

לדרוש

הרחקתו

כתב ״העולם הזה׳ מוזגגן לבודפשט לראות את המיסמכים
של טרק, שיש לו צליל הונגרי מובהק.
לוואי הבטיח, כלאחר יד, להתעניין בעברו
של האיש עם שובו הביתה.
המחקר של לוואי העלה, לדבריו, את
העובדות הבאות:
• שאנדור טרק נולד ב־ ,1914 עבר בחי-
נודבגרות באוניברסיטה של בודפשט ב־
.1933 באוניברסיטה בלט כאיש אגודת טו־רול,
שהיתר, אנטי־שמית ולאומנית־קיצונית.
• לפי ארכיון האוניברסיטה, לא עבר
מעולם בחינה אקדמאית, לא קיבל מעולם
תואר דוקטור. הוא השתמש בתואר זה לראשונה
ב־ ,1944 כאשר נשבע אמונים ל־מישטר
הפאשיסטי של שאלאסי.
• ב־ 20 ביוני 1943 ביקש להתקבל כחבר
במפלגת ״צלב־החיצים״ הנאצית.
• אחרי ההפיכה הפאשיסטית של 1944

ישראל לאדם שכיהן כקצין (בעל עיטור
צבאי גבוה) בצבא הגרמני של תקופת הים־

לגבי טרק נתעוררה מיד בעיה אישית
חמורה הרבה יותר. והיא היתד, ברורה —
או היתד, צריכה להיות ברורה — מן
הרגע ראשון, עוד לפני פירסום כל המסמכים
ההונגריים.
התעלומה הגדולה היא: מדוע שלחו הגרמנים
דווקא שניים אלה? האם היתד, זאת
רק טפשות גרמנית קלאסית, אי־ד,יכולת הגרמנית
הטיפוסית להבין לרוחם של עמים
אחרים? האמנם אין בכל שרות־החוץ הגרמני
שני דיפלומטים בעלי עבר אנטי־נאצי ברור
ומוכח?
השבוע הציג מאיר וילנר, איש רק״ח׳

עד הפרק:
שאנדור טרק
טרק
••י חוצפה הגיעה לשיאה. ד״ר אלכ־
( ) סנור (לשעבר: שאנדור) טרק חזר, כדבר
מובן מאליו, מבון לתל־אביב, כדי להמשיך
ולמלא את תפקידו.
בשביל ממשלת ישראל, שעמדה תחת אש
צולבת מימין ומשמאל בפרשה זו, היתד,
זאת התגרות נוספת.
קל היה לטרק — או למשרד־החוץ הגרמני
— לדחות את שיבת הדיפלומט המואשם.
הוא יכול היה להישאר בגרמניה ״כדי
למסור, אם יתבקש, פרטים נוספים לחוקרי
משרד־החוץ הגרמני״ .הוא יכול היה לצאת
לחופשה משפחתית דחופה. אין מחסור
בתירוצים דיפלומטיים.
אבל טרק התעקש לחזור — ולהעמיד
את משרד־החוץ הירושלמי בפני בעיה המחמירה
והולכת.

החטא הקדמון
שה היה לרחם על גולדה מאיר
ל ן ועוזריה — כי הם עצמם אשמים ב־
\ מצב שנוצר.
החטא הקדמון של כל הפרשה נעוץ בעבר.
כאשר ניהלה הממשלה משא־ומתן ארוך
ומייגע עם הד״ר בירנבך, שליח הקאנצלר
הגרמני, על כינון יחסים דיפלומטיים, דובר
על דברים רבים. על כסף, למשל, ועל ניסוח
ההודעה. אך על דבר אחד לא דובר: הצורך
בבחירה קפדנית של הדיפלומטים משני הצדדים.
הגרמנים
דיברו על ״נורמליזציה״ של
היחסים. אך היחסים בין ישראל וגרמניה
לא יהיו לעולם נורמליים לגמרי. לכן גם
אי־אפשר לבחור דפילומטים בדרך נורמלית,
לפי ותק או דרגה.
חובת משרד־החוץ היתה לעמוד על כך
כי לפחות במשך השנים הראשונות של
היחסים ההדדיים תהיה דרושה הסכמה מיוחדת,
מוקדמת וחשאית, לבחירת הדיפלומטים
של הצד השני.
שום תנאי כזה לא הועמד — ומחדל זה
גרם לפרשה.

גירסה אחרת בעת הדיון בכנסת. טען הוא:
גרמניה שלחה במיוחד שניים בעלי עבר
כזה, כי רצתה ליצור תקדים עולמי. היא
רצתה שישראל תבלע את הצפרדע. אחר כך
יכלה לטעון באוזני כל ממשלה אחרת בעולם,
בהתעורר בעייה דומה: אם מדינת־היהודים
הסכימה לקבל קצין־לשעבר ונאצי־לשעבר,
הרי אלה כשרים גם בכל מדינה
אחרת.
גירסה זו נראית סבירה למדי, לאור
המאורעות שאירעו מאז.

האיש שלא טוהר
^ פשר היה לצפות לכך שהמדינות
הקומוניסטיות ישקיעו כל מאמץ כדי
לחשוף נקודות שחורות בעברם של השניים.
כי ההכשר הניתן על־ידי ישראל
לגרמניה המערבית היא לרועץ בעיניהן.
אם יש חומר אישי מרשיע על פאולס, הוא
נמצא בגרמניה המזרחית. שם נשמרו רוב
הארכיונים של הרייך השלישי. חומר כזה
לא נתגלה בינתיים (או שהוא מוחזק ברזרבה,
לעת מיצוא).
אך לגבי טרק היתד, העבודה קלה.
למעשה לא היה כלל צורך בחומר כזה.
כי העובדות מדברות בעד עצמן.
בקיץ , 1944 עם התקרב הרייך השלישי
למפלתו הצבאית הסופית, חוללו הנאצים
הפיכה בהונגריה. היא היתר, מכוונת נגד
המישטר הריאקציוני השמרני של האדמיראל
הורטי, ששימש עד אז כדיקטטור בבודפשט.
הורטי היה אמנם בן־בריתם של הנאצים,
אך הוא חלם על שביתת־נשק עם האמריקאים,
והוא הגן במידה מסויימת על היהודים.
כתוצאה
מן ההפיכה הועלה לשלטון ה
מנהיג
הפאשיסטי ההונגארי, שאלאסי, שעמד
בראשי אירגון ״צלב החיצים״ .באותו
זמן הגיע אייכמן בראש הקומנדו שלו לבודפשט,
והחלה ההשמדה ההמונית. גירוש
היהודים בוצע כולו על־ידי ההונגרים עצמם.
בצדק טען אייכמן שהוא לא היה אלא
״קצין־ד,היסעים״ .הוא נתן את ההנחיות,
סיפק את קרונות־הרכבת.
באותו זמן כיהן טרק שאנדור כפקיד
במשרד־החוץ ההונגארי. המישטר הפאשיסטי
החדש ערך טיהור יסודי במנגנון השלטון
של הורטי, ובמיוחד במשרד־החוץ. אך טרק
לא טוהר ולא סולק. להיפך: הוא עלה בדרגה,
נשלח על־ידי המישטר החדש לתפקיד
מרכזי ביותר: השגרירות ההונגרית
בברלין.
הדבר לא היה אפשרי לולא היה טרק
ידוע כפאשיסט מהימן — או אילו עשה
אי־פעם מעשה קל שבקלים שסתר הנחה

כל זה היה ידוע עוד עם בואו של טרק
לישראל. הסכמת ישראל לקבלו היתה מלכתחילה
כניעה מבישה ליסודות השליליים
ביותר בבון.

דוקטור נשבע אמונים
תוך מצב עדין זה הומטרו המיס־מכים
ההונגריים. הם לא היו צריכים
להפתיע איש — כי הם רק השלימו את
העובדות הידועות.
פרופסור ינו לוואי הוא היסטוריון ר,ונ־גארי
יהודי, שהתמחה מטעם השלטון הקומוניסטי
בענייני העבר הפאשיסטי. הוא
הרצה הקייץ בירושלים, כאורח רצוי, כאשר
פנה אליו מכר והסב את תשומת לבו לשמו

** שרד־החוץ הישראלי מצא את עצ־מו
במצב עדין ביותר. גירושו של
טרק מן הארץ היה יוצר משבר ביחסי
ירושלים־בון. הוא גם היה מסכן את ה־משא־והמתן
הכלכלי הצפוי.
לכן נקט משרד־החוץ בעמדה שיגרתית
ופורמלית. טענתו:
• לא די בתצלומי המיסמכים, שנשלחו
מבודפשט לישראל, כדי לעמוד על אמיתותם.

אפשר לעמוד על מהימנות המיסמכים
רק אם מומחה ישראלי יבדוק את המקור
בירושלים או בבודפשט. אם יוזמן להונגריה,
ייסע לשם מייד.
• אחרי קבלת דו״ח המומחה, תשקול
הממשלה כיצד לנהוג.
זוהי עמדה נכונה מבחינה פורמלית —
אילו היה המדובר באישום פלילי רגיל נגד
דיפלומט רגיל. אי־אפשר לגרש דיפלומט
(על־ידי _ך כרזתו ל״פרסונה נון־גראטא״ —
אישיות בלתי־רצויה) ללא בסיס עובדתי
מוצק.
אך במיקרה זה, גובל הדבר בהתחמקות.
לגבי השתייכותו של אדם לאירגון פאשיסטי
שעסק בהשמדת יהודים, די בצל של חשד.
במיקרה של טרק קיים יותר מצל של חשד.
מיסמך זה או אחר לא יוסיף הרבה לעובדות
הידועות.
הפתרון הנכון היה לתבוע ממשרד־החוץ
הגרמני, באורח תקיף וסודי, להעביר את
טרק מייד לתפקיד אחר, מבלי שיחזור לישראל.
לכן היתד, זאת חוצפה מצד בון
להחזיר את טרק לישראל למרות הכל. היתד,
זאת סטירת־לחי לממשלת ישראל, אפילו

די כצל של חשד

תקדים: הנאצים כשרים
ף רמגיה מיהרה לנצל מצב זה עם
^ שיגורם של טרק וד״ר רולף פאולס
לישראל.
לגבי פאולס לא נתעוררה עד כה בעייה
אישית, אלא עקרונית: האם יש מקום ב־

הועלה מדרגת מזכיר שני לדרגת מזכיר
ראשון, למרות שהיה קיים אז ביקוש רב
לתפקידים עבור נאמני המישטר. הוא מילא
תפקידים חשובים שונים למען השגריר
ההונגארי החדש, שנשלח על־ידי שאלאסי
לברלין. את המינוי לברלין קיבל אחרי ההפיכה.

אחרי מפלת הרייך, לא חזר להונגריה,
אלא התיישב בגרמניה המערבית. עם
הקמת משרד־החוץ בבון, הציע לו את
שרותו. הוא נתקבל שם מפאת עברו האנטי־קומוניסטי
(קרי, במקרה זה: הפרו־נאצי)
המובהק.
עובדות אלה מוכחות על־ידי שורה של
מיסמכים, ובעיקר על־ידי בקשת־הקבלה שלו
למפלגת ״צלב־החיצים״ .טרק הכחיש שהיה
חבר במפלגה זו. הכחשה זו היא תמוהה
כשלעצמה, כי לולא היה חבר במפלגה, לא
היה זוכה לתפקיד דיפלומטי רם בימי
שאלאסי.
על מהימנותם של מיסמכים אלה נטוש
עתה הוויכוח.

פרופסור לוואי(ימין, מחזיק כספרו) ועתונאי גרמני
: 1933 ארגון סטודנטים אנטישמי

ווגושיעים את סרק
אם המעשה היה קורקטי מבחינה פורמלית.

דו״ה ״העולם הזה״
ך* ינתיים לא טמנו ההונגרים את
ידיהם בצלחת. הם ניצלו את המצב בזריזות
רבה.
תחילה הזמינו צוזת של עתונאים גרמניים,
נציגי השבועון ההמוני קוויק. לפי בקשתם,
צורף לצודת זה עתונאי ישראלי השוהה

במדינה

תנועת העולם הזה -כוח חדש

הכנסת

מודיעה על הקמת

קבוצות דיון לשיפור פני המדינה והמימשל

כרהמק די ם וכה
אחת התופעות הבולטות בכנסת השישית
היא ההתחרות הגלוייה בין שלושת ח״כי
רק״ח והח״ב הבודד של מק״י. כאשר
אחד מהם מבקש את רשות הדיבור, מזדרזת
הסיעה השניה להירשם אף היא. אך בדבריהם
אין כמעט הבדל.
אך שמואל מיקוניס, שמפלגתו זכתה
רק ל־ 500 קולות ערביים, משתדל להבליט
דווקא את דאגתו לציבור הערבי.
ליט דווקא את דאגתו לציבור הערבי. ואילו
רק״ח, שוב אינה זקוקה להוכחה כזאת, בלטה
לעומת זאת בוויכוח על טרק והשואה.
פאראדוכם פוליטי זה בא השבוע לידי
גילוי פיקאנטי. הנושא :״תקנות ההגנה
(שעת חירום)״ משנת . 1945
שש מילים. בכל ימי קיומה של מק״י
המאוחדת, תבעו חבריה הערביים מן המפלגה
לדרוש את ביטול כל תקנות־החירום
המנדטוריות. המנהיגים היהודיים
של מק״י התנגדו לשלילה טוטאלית זו,
מחשש שמא ייחשדו בחתירה תחת בטחון
המדינה. הם תבעו רק את ביטול הסעיפים
הנוגעים במישרין למימשל הצבאי.
השבוע הלכה רק״ח באותה דרך. ח״ב
חופיק טובי הגיש הצעת־חוק, בה ביקש
לבטל רק עשרה מבין קרוב למאתיים
סעיפי תקנות החירום.
כאשר הגיש את ההצעה, הופתע להיווכח
כי מיקונים הקדים אותו. הצעתו של
מיקוניס כללה רק שש מילים 1תקנות
ההגנה (שעת חירום) — 1945 בטלות.״

.1מטרות קבוצות הדיון:

להצביע על חריגים לחיוב או לשלילה בפעולות רשויות השלטון עליהן הן י דנות.
להציע דרכים לשיפור ליקויים, ולשקוד על ביצועם.
להמציא לראשי הרשימה חומר־רקע מסייע כאשר המצב דורש מאבק פרלמנטרי
ו/או ציבורי.
להופיע בפני הציבור במסגרת חוגי בית, אסיפות או דיון פומבי, ולהסביר
את עמדתן בנושאי דיונם.
להזזת גרעין למיניסטריון צללים לכשיוחלט על הקמתו.

~ 2ק בו צו ת הדיון תפעלנה בשטחים הבאים:
א) חופש הפרט וזכויות האזרח בישראל.
ב) כלכלה לאומית וכלכלת המיפעל.
ג) מינהל שירותי המדינה לאזרח.
ד) מינהל מוניציפאלי של רשויות מקומיות.
ה) דת ומדינה.
ו) מדיניות חוץ.
ז) הבנה עיברית—ערבית.
ח) איגודים מקצועיים.
אזרחים, שאיכפת להם׳ המעוניינים להצטרף לאחת, או לשתי קבוצות דיון, מתבקשים
לפנות בכתב אל מיכאל ריינר, רח׳ הירקון 139ת״א, או לטלפן 233143 ולציין
את שמם, כתובתם, מקצועם והשכלתם.
אירגנני אמו של טרק
: 1943 צלב־החיצים־

האם החורגת*
944ו: שבועה לנאצים
בגרמניה — שליחו הנודד של העולם הזה,
גדעון בדלי מחיפה (ראה שער).

דיווח ברלי למערכת :״בדקתי את בקשת-
הקבלה של טרק למפלגת צלב־החיצים. אין
כל סימן של זיוף, מחיקה, מחיקת־מוחק,
תיקון, דיו שונה או כדומה, שום דבר
שיכול להטיל ספק באותנטיות של המים־

בדלי גם הופגש עם אמו־החורגת של
טרק. היא אישרה שהיא מכירה את כתב־ידו
של טרק במיסמך.
ברלי והעתונאים הגרמניים אינם, כמובן,
מומחים לזיופי־מיסמכים. הם דנו על פי
התרשמותם כלא־מומחים.
השבוע הזמינה ממשלת בודפשט מומחים
גרמניים רשמיים לבדיקת המיסמכים. הבדיקה
תיערך בבודפשט, בנוכחות מומחים
משני הצדדים. קשה להניח שהיתר, מסתכנת
בכך אילו היה ספק כלשהו לגבי אמיתות
המיסמכים — ואכן, ספק כזה אינו סביר
גם בלאו הכי, לאור הרקע הידוע.
כך נסגר המעגל — ובקרוב עלולה ממשלת
ישראל לעמוד בפני הברירה האכזרית
בין משבר דיפלומטי חריף ביחסי ישראל׳
גרמניה לבין כניעה, שתביא למשבר חריף
בישראל עצמה.
* חותמת עלי אישור שהיא מנירה את
כתב־ידו של בנה.

ברכה לנ א צי ם
הסקופ שפורסם בעתון הגרמני המופיע
בהמבורג, די צייט, נראה תחילה כפיברוק.
כי היתר. לו משמעות ברורה: בישראל
מצויים יהודים המזדהים בכלי ליבם עם
סיסמות האירגונים הניאו־נאציים בגרמניה
המערבית. ואין המדובר בסתם יהודים בודדים,
אחד פה ואחד שם, אלא ביהודים
המאורגנים באירגון יוצאי שלזיה בישראל,
שלהם יש עתון, ידיעות אירגון יזצאי שלזיה
עילית בישראל, המודפס בתל־אביב
בשפה הגרמנית.
ותיקי מלחמה. קבע די צייט(״הזמן״)
בכתבתו :״את קוראי העתון הנ״ל מאחדת
המולדת הישנה והאבודה, שלזיה העילית,
אשר אינה שייכת עתה לגרמניה. אלה הם
אנשים שנטשו את מולדתם לפני זמן רב,
אך אינם יכולים לשכוח אותה, אפשר
להשתית אותם עם ותיקי המלחמה בארצנו.״
העתון ההמבורגי לא השאיר מקום לפי־קפוקים:
יהודים אלה, שהם עתה תושבי
ישראל, אינם מסתפקים בהתרפקות על
זכרונות העבר. הם נוקטים בצעדים ממשיים,
כדי להביע את תמיכתם באירגונים
״דורשי המולדת״ ,הדורשים להחזיר לגרמניה
את ״השטחים האבודים״ ,שהיו נתונים
פעם לשליטתו של הרייך השלישי.
ההוכחה של די צייט: ציטוט מודעה שהופיעה
בעתון התל־אביבי, המברכת את
יוצאי שלזיה השוכנים עתה בגרמניה המערבית׳
הלוחמים גם הם, ממש כמו עמיתיהם
בישראל, לשיחרור המולדת האבודה.
אריך שיינגוט, עורך העתון התל־אביבי,
הכחיש אומנם את הזהות בין אירגונו
לבין האירגונים הניאו־נאציים בגרמניה,
אך לא כך ראו את העניין עתוני פולין.
הפולנים לא שכחו לציין כי בישראל
קיימים שני אירגונים של יוצאי שלזיה:
אחד המשתייך להתאחדות עולי פולין, הרואה
בשלזיה חלק מן המדינה הפולנית,
ואחד, שעליו כתב די צייט, שאינו קשור
בעולי פולין, והמערער על זכות הפולנים
על שלזיה העילית.
סוד הפרשה, עליו לא כתבו עיתוני גרמניה
ופולין, נעוץ באחד מסעיפי חוק הפיצויים
המערב־גרמני, המעסיק יהודים
רבים בישראל. סעיף זה מוסיף סכום
ניכר לסכום אותו מקבלים היהודים הזכאים
לשילומים, בתנאי שיוכיחו כי השתייכו
בעבר ל״אזורי תרבות גרמניים״.
שלזיה העילית נחשבת לפי הגדרת החוק
המערב־גרמני לאזור תרבות כזה, וישנם
יהודים לא מעטים, שעבור המארקים הנוספים,
מוכנים לחזק את ידי הניאו־נאציים
בדרישתם להחזרת ״השטחים האבודים״,
דרישה שפירושה המעשי הוא: מלחמת עולם
שלישית.

מ א /ר׳ ני /

א ט סגז

הנו בלהה>1£1יטבני 11
7מ׳ ד׳מקגד , 62 של 364-87 .
ייטיו > ע * י

המבונית עליה תסמוך לאוון ימים

מתנת חנוכה
היפה ביותר היא המצלמת. כל
שאר המתנות נשכחות חיש מחר.
רק המצלמה מפוטו־ברנר מחדשת
תמיד את השמחה והענין.
נותן המתנה זוכה בהוקרה בלתי
נשכחת.

— הוראות צלום חינם —

גיו שנ ת ר
חי פ ה ״ דחזבהחלתן 31

במרמה
עבוד ה
מחירו ש ר פו ע ל
אדם נמוך קומה, קרח ובעל שפם כסוף,
בא מדי בוקר לשערי ארגמן. כך נהג
במשך 22 שנות עבודתו, עד לפני שנה׳ כשעבר
את שער המיפעל בפעם האחרונה. או
היה מרדכי קרייזלר בן .73 הוא הזר עתה
שוב, בגיל ,74 ביום בו נודע לו על פרוץ
השביתה.
את שער בית־החרושת הוא לא עובר.
״יותר מדי רע עשו לי שם,״ הסביר השבוע
בקול צרוד .״השביתה הזו היא הנקמה שלי״־׳
רגליים נפוחות. עשרים ושתיים השנים,
אותן השקיע קרייזלר בארגמן, היו קשות,
במיוחד כשעברו עליו בעבודת כביסה יומיומית,
בריח של כימיקלים, כשהרגליים
שקועות במים.
אך לכל תקופה יש סוף. לפני שנתיים קרתה
למרדכי תאונת־עבודה. אז נודע לו כמה
שוות שנות עבודתו: כ־ 1500 לירות, אותן
היה המיפעל מוכן לשלם כפיצויים. זה מה
שהגיע לו לפי החשבונות.
אבל הבטיחו לו יחס מיוחד. קרייזלר היה
פועל מצויין, ומנהל העבודה הבטיח לו שידבר
עם בעל־הבית, כדי לקבל עבורו הענקה
מיוחדת, שתגדיל את גובה הפיצויים עד
5000ל״י. לצורך זה הוכרח קרייזלר להמשיך
ולעבוד עוד קצת. אברהם קליר, בעל
המיפעל, נמצא אז בחו״ל, ובלעדיו אין לסדר
דבר. כך הסביר מנהל העבודה.
עברה שנד, נוספת. רגליו של קרייזלר
התנפחו, כתוצאה מעמידה במים, וקולו נצרד.
האיש שוב לא היה מסוגל לעמוד ליד
מכונת הכביסה. הוא פנה למנהלו, והזכיר לו
את הבטחותיו מלפני שנה. המנהל, אליהו
ברודני, פנה לקליר. כשחזר מן השיחה במשרד,
שוב לא יכול היה להביט בפניו של
קרייזלר.
״קליר לא הסכים לשום תוספת. הוא מוכן
לשלם רק את מה שמגיע לך,״ מסר ברודני
ברשמיות .״לך אתה ותדבר איתו. אולי, אם
אתה תבקש, הוא יסכים להוסיף משהו.״
״לא הלכתי לבקש. אני לא מבקש נדבות,״
סיפר קרייזלר .״אחרי שבוע קראו לי למשרד.
החשבון שלי היה מוכן 1538 :לירות
ואגודה אחת. האגורה הצחיקה אותי, אבל
לא אמרתי מילה. עברתי בפעם האחרונה את
השער וחזרתי הביתה.״
הכל מסודר. לאיש השני היה סיפור
שני. השם: משה בכר. שנת הלידה . 1903 :מקום
הלידה: סופיה, בולגריה. הכל אצלו מסודר
ומדוייק, רשום בפינקס־העבודה של הרפובליקה
הבולגרית. בשנת 1928 התחיל לעבוד
בבית־חרושת לטכסטיל פורטונה, מפעל־ענק
שהעסיק אלפיים פועלים. התחיל כפועל
פשוט, וסיים את עבודתו, ב־ ,1949 כמנהל
עבודה ראשי. כך כתוב בפינקס.
בכר עזב בית יפה ומסודר ועבודה טובה,
ובא לישראל כעולה חדש. הוא נכנם לגור
במרתף בשטח הגדול ביפו, אך לא התלונן.
כל התחלה היא קשה. הוא בא לארגמן
והביא עימו את פינקס־עבודתו. הוא התק־
תנועת העוד הזה־• כוח חדש
מזמינה את אוהדיה ופעיליה להשתתף
באסיפת הכינון של החטיבה האזורית:
אשדוד האסיפה תיערך ביום ג׳ ,28.12 בשעה 8
בערב, בבית אלי אהוד, רחוב הדקל ,9/8
שיכון חברת החשמל.

באסיפה זו יופרז רשמית על כינון
החטיבה האזורית, יוחל ברישום
הכרים, תותווה תוכנית
פעולה ותיבחר ועדת-הכיצוע של
החטיבה.
! טבעון במסגרת סידרת שיחות על הנושא:

שלום ישראדי-ערבי -כיצד ץ
תתקיים ביום ד* 22.12 בשעה 9בערב,
בקפה נזה, רחוב הכלניות, שיחה על הנושא:

ערכי פלסטיני -מהוץ
ישתתף בנימין עמרי.

בל למיפעל כפועל פשוט, ושוב לא התלונן.
היו כבר בארגמן מנהלים אחרים, ואילו בכר
היה חדש ולא צעיר.
על תקופה זו בחייו אין לבכר פינקס־עבודה
מסודר. בין כה וכה לא היה מה
לרשום בו. במשך כל התקופה הוא עבד
באותו התפקיד, כפועל יומי פשוט. עד לפני
שלוש שנים, כשחלה פתאום, תוך כדי עבודה,
נפל ליד המכונה ונלקח לבית־חולים.
הוא חזר משם כאדם אחר. ידיו רעדו והוא
הלך בקושי. הרופאים טוענים שמחלתו
באה כתוצאה מ־ 27 שנות עבודה בתוך חומרים
כימיקליים, בהם עובדים בתעשיות הטכסטיל.
אברהם
קליד לא גירש אותו לרחוב, רק
העבירו לעבודה אחרת. באותה עת הורדה
דרגתו: משישית לשלישית. היתד, זאת, כנראה,
עיסקה טובה עבור המיפעל.
״היום קיבלתי מכאב פיטורים,״ המשיך
בכר בסיפורו .״האם הוא לא יודע שזה
פסק־דין מתת בשבילי? הם בונים מיפעל
חדש ואני הולך באותם המכנסיים מלפני
עשרים שנה. אצלנו בבולגריה היה אותו
הדבר. אז אנחנו 600 ,אלף פועלים, כבשנו
מחסנים של הממשלה וחילקנו הכל בין החברה.
האם הם רוצים שפה, בישראל, יהיה
אותו הדבר?״
הציוני הוותיק. שמו של הסיפור השלי־

תעשיין קליר
ועוד סיפור אחד

שי: שמואל לינק ( 19 ,)58 שנה בארגמן,
עובד באמבטיות.
כשבא ארצה, ב־ ,1933 התחיל, כמו כל החלוצים
בחקלאות. לא הלך לו, והוא עבר
העירה, גם בבית ערבי, עבד כפועל וחסך
כסף. עשרים שנה אחרי עלייתו ארצה הגיע
למטרתו הראשונה: קנה דירה ברמת־גן,
שני חדרים בבית משותף, ברחוב הרוא״ה.
כל חסכונותיו הכניס לבית ולילדים. הבן
הגדול לומד בשנה הראשונה באוניברסיטה
בתל־אביב. הבת הצעירה נכנסת השנה לתיכון.
החיים נכנסו סוף סוף למסלול. פעם
בשבוע מארח שמואל ידידים בדירתו. הם
יושבים סביב השולחן ומעבירים את הזמן
במישחקי קלפים.
פתאום בא קליר ורוצה להרוס את הכל.
את הדירה ברמת־גן, את האוניברסיטה של
הבן, את התיכון של הבת ואת הקלפים של
ערב שבת. את כל מה שהשיג לינק במו ידיו
במשך שלושים שנה. שמואל לינק מבין הכל:
את פיזור האוכלוסיה ואת פיתוח הארץ.
הוא ציוני ותיק. אבל למה דווקא שייעשה
הכל על חשבונו?
ברור שהוא מוכן לעבוד ביבנה, אבל הוא
לא מוכן לעבור לגור שם. הדרישות שלו:
הבטחת עבודה קבועה במיפעל החדש והבטחת
הסעה סדירה לעבודה וממנה על חשבון
המיפעל. בגלל זה שובת שמואל כבר
חודש שלם: נגד בעל המיפעל, נגד ההסתדרות
ונגד העתונות, שקראה לו אויב פיתוח
הארץ.
חוק וסדר. חמש מאות איש — חמש
מאות סיפורים. מולם ניצב סיפור ,501שגיבורו
יושב בחדר מפואר, בבניין המשרדים
של המיפעל. על שולחנו הגדול עומדת
קופסת כסף לסיגריות. מתנת העובדים ב־מיפעל.
קליר
אינו מדבר ברוגזה• מקולו השקול

שובתי ״ארגמן״ חוסמים את הכניסה דמיפעד
500 סיפורים אנושיים

נשמעת דאגה למיפעל, הנחשב, בצדק, למיס־על
חייו.
״אנחנו נמצאים על 17.5דונם, כשבנייני
המיפעל בנויים על 15 אלף מטרים מרובעים.
אין לנו אפשרות כלשהי להרחיב את המיפ־על
אף בחצי מטר נוסף. לעומת זאת, התנאי
העיקרי לחיי כל מיפעל הוא גידול מתמיד.
״אני בדעה שרמת החיים אינה יכולה לעמוד
על המקום, אלא לגדול משנה לשנה. אך
זה יתכן רק יחד עם התפתחות הטכנולוגיה
של הייצור, האוטומטיזציה והמכניזציה, המגדילות
את תפוקת העבודה.
״בגלל זה רצינו להעביר את המיפעל, כדי
להכניס בו מכונות חדשות, כדי להבטיח את
עתידו ואת עתידם של הפועלים. כל מה שנעשה
במיפעל, נעשה למטרה זו.
״חשבנו תחילה על השטח בגבעת־רמתיים.
כעשרה קילומטרים צפונה מתל־אביב. אז לא
היו קיימות כל הבעיות של היום. אך השלטונות
דרשו מאתנו להעביר את המקום
החדש דרומה, ולפי דעתי לממשלה יש זכות
לנהל את מדיניותה בהתאם לשיקוליה.
״אני יודע שכדי להעביר את המיפעל אין
זה מספיק להעביר מכונות. המיפעל הוא תא
ציבורי עם קשרים מקומיים: משפחתיים, חינוכיים,
חברתיים, עם כל מה שגדל והתפתח
במשך 34 שנות קיומו. מתוך קשרי המתמידים
עם הפועלים, העמדתי את כל הבעיה
בפני ועד העובדים. לא ראיתי שום התנגדות,
אלא הסכם עקרוני. חשבתי שהפועלים
מוכנים לעבור ליבנה. ידעתי גם שלעיירה
זו דרושה זריקה של כוח פועלי ותיק. אם
היו ויכוחים, אז דיברנו רק איזה דירות
תהיינה, האם יהיה בית־ספר תיכון, מה לעשות
כדי להרים את רמת התרבות וכו׳.
״התחלנו בדיונים לפני כשנה וחצי. פתאום
קמה במיפעל קבוצה, שרצונה היחידי
היה לעזוב את ארגמן ולקבל פיצויים מוגדלים.
אנשי הקבוצה הפריעו לוועד עד כדי
כך שהוועד הקודם התפטר. לפני חצי שנה
ניבחר ועד חדש. אמרנו שההעברה היא
זעזוע גדול מדי, והמשכנו בדיונים גם עם
הוועד הזה.
״באמצע המו״מ פרצה השביתה. ללא הסכמה
של ההסתדרות וללא הגיון כלשהו.
היא נמשכת נגד רצון רוב הפועלים, בגלל
הטרור העצום של קבוצה מצומצמת. השביתה
הורסת את המיפעל, הורסת את כל מה
שבנינו במשך שלושים שנה.
״היום כל פועלי ארגמן קיבלו מכתבי
פיטורים. פנינו ללשכות העבודה בדרישה
לגייס לנו צוות חדש. השבוע אני עומד
להפעיל את המיפעל מחדש, עם כוחות חדשים
ועם כל כוח שרוצה להישאר בארגמן.
״אני מוכן לקחת על עצמי את הסיכון.
אני יודע שיתכן קרב של ממש, התפרצויות
ותיגרות־יידים על־יד השער. כאזרח המדינה
אני אדרוש מהמוסדות את ההגנה עלי
ועל חברי בעבודה. יתכן שזהו המיקרה הראשון,
שמיפעל רוצה להגן על עצמו מפני
ההפקרות הסובבת אותו. אפשרות אחרת
אינני רואה במדינת חוק וסדר.״
שמונה גרוש לשעה. לסיפור מס׳ 501
יש להוסיף את הפרטים הבאים:
• הפיצויים הרגילים שפועלי ארגמן
יכולים לקבל, אם לא יסכימו לעבור למיפעל
החדש, נחשבים, לפי החוק, כמו פיצויים לפועלים
יומיים: תשלום שכר של 12 יום
לכל שנת עבודה, לפי השכר הממוצע לכל
שנות העבודה. לפני עשרים שנה הרוויח
פועל ארגמן שמונה גרוש לשעה. היום משכורתו
מגיעה ל־ 16ל״י ליום. כל הפועלים,
גם אלה שעובדים כבר 30 שנה, מקבלים עד

היום שכר של פועל יומי. הפיצויים שלהם
אינם עוברים על 2000ל״י.
• פועלי ארגמן ביבנה יקבלו דירה בשיכונים
של משרד השיכון. מחיר הדירה:
22.5אלף ל״י, מהם 8000ל״י כהלוואה,
במשכנתא צמודה.
• אברהם קליר קנה ביבנה 110 דונם
מקרקע המדינה ב־ 247 אלף ל״י 17.5 .הדונם
שהוא עוזב בבני־ברק יכניסו לו, לפי הערכתו
3.5 ,מיליון ל״י. לפי הערכות אחרות
יגיע הסכום לעשרה מיליון ל״י.

עתונות
כן־ ה ת חי ללמתחיל
זה התחיל עם גלי־העליה של שנות החמישים.
מנהלי האולפנים שבחסות משרדך,חינוך
פנו אל המחלקה להנחלת־הלשון,
ביקשו מראשיה להכניס בתוכנית הלימודים
של העולים החדשים גם קטעי חדשות.
כך נולד, השבוע־לפני־עשר־שנים, למתחיל
— דף־חדשות שבועי בעברית קלה. במשך
השנים שעברו מאז שינה הדף השבועי את
צורתו, הפך לשבועון־חדשות בעברית קלה.
בניגוד לשער, שבועון אחר המוצא על־ידי
המחלקה להנחלת־הלשון, מיועד למתחיל
לבעלי המקצועות החופשיים שבין העולים
החדשים, המתעניינים בחדשות הארץ
והעולם, אך אינם שולטים בעברית של
העיתונים הרגילים.
״המטרה שלנו היא לספק קוראים לעיתונות
העברית הרגילה,״ הסבירה השבוע
רחל ענבר, עורכת למתחיל, במסיבה שנערכה
לכבוד העשור הראשון של השבועון,
בעל התפוצה של 15 אלף גליונות
לשבוע.
עורכי השבועון גילו באותה מסיבה כי
בחודשים הקרובים יתווספו עוד כמה עמודים
לששה הקיימים, וכי דבר זה התאפשר
הודות לתפוצה הרחבה לה זכה למתחיל
בישובי העולים ועיירות הפיתוח.
״למרות שאנו בטאון ממשלתי, אנו נזהרים
מאד מכל נימה מפלגתית,״ הסבירו
עורכיו, טענו כי זאת אחת הסיבות ש־השבועון
נהנה מאימון קוראיו.
בחודש שבו גססו שני עיתונים מפלגתיים
ותיקים, הבוקר וחרות, בלט למתחיל
בהישגיו.

לא תצלם
״יש לי תמונות מצויינות מההפגנה,״
הודיע במוצאי־שבת צלם־עתונות לעורך
פנים־אל־פנים. הוא הניח, כי השבועון הדתי
ישמח להשתמש בתמונות המראות
את תושבי אשדוד הדתיים פורצים לשטח
הנמל, כדי למחות על עבודת הפריקה בשבת.
עורך
השבועון אמנם פירסם בגליונו
האחרון כתבה ארוכה על הנושא. אך
במקום צילומים אקטואליים של ההפגנה,
צירף לכתבה תמונות דומות של הנמל.
כי לדעת הרבנות הראשית, דין תמונה
שצולמה בשבת כדין מאמר שנכתב בשבת,
ואסור לעתון דתי לפרסמה.
הסביר העורך שמואל אבידור :״המודיע
של אגודת־ישראל יש לו שיטה נוחה.
על ידיעות שסוכנות עתי״ם מספקת בשבת
הוא מדביק תאריך של מוצאי־שבת.
הצופה של המפד״ל בכלל אינו חושש
מלהשתמש בחילולי שבת של אחרים. אבל
עם תמונה אי־אפשר להתחכם.״
־־העולזז״הזה 477 -ז

בן=1וריון בעדנו!
*תכל שהרגע הפיקנטי ביותר של השבוע בכנסת בא ב7סוף
הוויכוח על עבודת־השבת בנמל אשדוד. יושב־ראש
הישיבה, אריה בן־אליעזר הכריז :״מי בעד הצעת חבר־הכנסת
אבנרי להוריד את העניין מסדר־היוס — ירים את
ידו!״
דויד בן־גוריון הרים את ידו. הוא השקיף סביבו, ראה
שכל חבריו בסיעת רפ״י נמנעים מלהצביע. אך ידו נשארה
מורמת — עד גמר הספירה. רק חלק קטן של העתונאים
שם לב לכך — ורק שני עתונים ציינו זאת.
ג ע פי ל בו ע פי שגת ;
ותו ויכוה התחיל בשלוש הצעות לסדר־היום, בלשון
כמעט זהה. משה אונא (מפד״ל) ,מנחם פרוש (אגו״י)
ויעקוב כ״ץ (פא״י) התחרו ביניהם בגינוי המשמרת השניה
בליל־שבת בנמל אשדוד.
שר־התחבורה, משה כרמל, ענה בנימה של הצטדקות.
אומנם, יועציו ברשות־הנמלים אמרו לו כי ביטול המשמרת
השניה ביום ד,ששי יהיה אסון
לנמל. הוא גם ידע כי השבתת
הנמלים בימי־שבת עצמם מביאה למדינה
נזק של מיליונים בלתי־ספו־רים
(העולם הזה .)1476 אבל כאיש
המערך היה עליו להתחשב ברצון
אשכול להקים קואליציה עם הדתיים.
על כן הציע, כפשרה, להעביר
את ההצעות לדיון בוזעדה.
לכך הסכימו הדתיים.
חברי הבית התכוננו להרים את
ידיהם באורח שיגרתי לקבלת ההצעה
ברוב מכריע — כאשר הופתשוסטק

לשמוע מפי בן־אליעזר כי ״לח־בר־הכנסת
אמרי הצעה נוספת״ .הדבר עורר אי־רצון
בולם וקולני ברחבי האולם.
הפרוצדורה שנקטתי בה היא בלתי־רגילה מאוד. כשהממשלה
מסכימה להעביר הצעה לוועדה, מתקבל הדבר כמעט
תמיד. אך מבחינה תיאורטית יש אז זכות לח״כ אחר לדרוש
את הורדה העניין מסדר־היום. ניצלתי זכות זו.
מה שקרה לאחר מכן רשום בפרוטוקול הסטנוגראפי:
אורי אבכרי: כבוד היושב־ראש, כנסת נכבדה. אני
מציע להוריד את העניין מסדר־היום, וגם לא להעביר אותי
לוועדה. ארשה לעצמי לומר כמה מילים, בלי פאתום, בלי
התרגשות ובלי פולמוס.
נוצר הרושם, בדיונים בכנסת וגם מחוץ לכנסת, שבכל
הפרשות האלה יש רק צד אחד, והוא הצד הדתי. איכפת
לו, כואב לו, הוא מוכן למסור את נפשו על קידוש־השם,
או לפחות להיבחר על קידוש השם. ואין צד שני בכלל.
הצד השני קיים רק כדי להכעיס.
אליעזר שוסטל חרות) :ולהיבחר על קידוש שם העולם
הזהז

אורי אכנרי: זה כשר במידה שווה.
...לכן, בהעדר הצד השני, הממשלה והמפלגות מדברות
בנימה של הצטדקות, כאילו הצד האחד צידקתו מוכחת,
והצד השני צריך כל הזמן להצטדק על כך שהוא לא בסדר.
הצד שלכם הוא מיעוט בעם. יש צד שני והוא רוב בעם,
אם כי אין לו פה גדול בכנסת הזאת.
הריאה (מספסלי חרות) :לאיזה פה אתה משתייך?
אורי אבנרי: אני מנסה לפתוח פה קטן מאוד לצד הנכון.

שנו צד שני, והוא לא קיים כדי להכעיס, ולא רק
האידיאלים הדתיים עומדים לדיון. ישנו אידיאל שני. ישנו
אידיאל של עצמאות כלכלית של המדינה; של מחיר המוצרים.
ישנה עובדה שאיננו מקבלים אותה כדבר מובן מאליו
— שנמלי ישראל, בניגוד לכל הנמלים בעולם, אינם עובדים
שבעה ימים בשבוע.
כל נמלי העולם עובדים שבעה ימים בשבוע, ואי־אפשר
לתפעל נמל בצורר, יעילה ורוויחה שישה ימים בשבוע בלבה
פירוש הדבר שמטילים על כל הציבור בארץ מס נוסף,
בגובה שביעית של הוצאות הנמל; וכולנו, שאיננו דתיים,
משלמים בשביל הפסקת. העבודה בשבת.
התוצרת מתייקרת; הייבוא מתייקר; הייצוא מתייקר, והעצמאות
הכלכלית הולכת ומתרחקת מאתנו צעד נוסף. עצמאות
כלכלית פירושה עצמאות בטחונית, פירושה עצמאות
מדינית, והיא חשובה לא פחות מאידיאלים אחרים, שיש
להם נציגים כל־כך נלהבים בכנסת.
אליעזר שוסטק: בקריית־הפלדה עבדו דווקא בשבת,
ואפילו ביום־כיפור, ובכל זאת פשטו את הרגל.
אורי אכנרי: חבר־הכנסת שוסטק, היתד, לנו אוניה —
עדיין יש לנו אוניה — בשם שלום. לחמתם נגד המיטבח
הכפול באוניה זו, והפכתם אותה ל״געפילטע פיש״ גדול.
עכשיו אינכם יכולים לא לבלוע אותו ולא להקיא אותו.
אינכם יכולים למכור אותה, כי אף אחד אינו רוצה לקנותה.

?ריאות־ביניים מצדדים שונים.

היו.״ ר כן־אליעזר: חבר־הכנסת אבנרי, אתה יכול להמשיך,
אבל עליך להיות מוגבל במסגרת הנושא בלבד. הנושא
הוא נמל אשדוד, והעבודה בשבת בנמל אשדוד.
אורי אגנרי רצוני לומר כי יש שני צדדים.
ישנו רוב שהוא חילוני, וישנו מיעוט, שהוא דתי. איננו
רוצים לכפות על המיעוט דברים שבניגוד למצפונו, אבל
ודאי שאיננו יכולים להשלים עם כך שהמיעוט יכפה על
הרוב דברים שבניגוד למצפונו. והמצפון שלנו אומר שאנחנו
רוצים לחיות לפי הכרתנו אנו. אנחנו מוכנים שתשכנעו
אותנו בכל מיני עניינים, כולל עניין השבת, אך איננו מוכ
נים
שתכפו עלינו בכוח החוק והכפייה דברים שבניגוד ל־מצפוננו.
ועוד
מילה על ההפגנה הזאת. חבר־הכנסת פרוש: הקצין
הזה — ואני מגן כאן על קצין משטרה, זה דבר בלתי-
רגיל בשבילי — לא שלף אקדח מפני שתקפה אותו רוח־שגעון.
הוא נתקל בהסתערות המונית, והיה צפוי לסכנה
של לינץ׳ ,ואז שלף אקדח על־מנת להרתיע את האנשים שאיימו,
לדעתו — כך הרגיש באותו רגע — על חייו.
שר הסעד כורג: כמה מיקרי־לינץ׳ כבר קרו בישראל?
אורי אכנרי: בדקנו את המיקרה הזה, חקרנו את האנשים
שהיו נוכחים.
...בסו ף רצוני להצביע על ההבדל...
דויד הכהן (מפא״י) :כמה זמן מותר לו לדבר לפי
התקנון? חמש דקות בלבד!
היו״ר כן־אליקזר: חבר־הכנסת הכהן, יש זכות לחבר-
כנסת, המדבר מעל הדוכן הזה, להרגיש שהוא נמצא בנמל
בטוח, והיושב־ראש יבטיח לו את הזכות הזאת. הוא ידבר
במסגרת הזמן שמותר לו לדבר.
אורי אכנרי הייתי רוצה להצביע על ההבדל הגדול
בהתנהגות המשטרה בשתי ההפגנות שהוזכרו כאן.
לפני שבועיים התקיים מסע חוק־ לירושלים. המשטרה הכריזה
עליו כעל התקהלות בלתי־חוקית ופיזרה אותו, וא-לו
ההתקהלות הבלתי־חוקית בנמל אשדוד לא פוזרה על־ידי
המשטרה.
עד כאן הפרוטוקול.

מלבד בן־גוריון, הצביעו בעד הצעתנו מפ״ם ושתי הסיע ה הקומוניסטיות. ח״כ שולמית אלוני נמנעה בשקט.
האם זה היה רק נידמה לי, או שבאמת נהנו רוב אנשי
המערך — גם ליד שולחן־ר,ממשלה — מדברי? על כל
פנים, על פניהם הצטיירה הבעה של ״אנחנו לא יכולים
להגיד את זה, אך טוב שמישהו אומר זאת, סוף־סוף!״

איך ; הצביע?
ף* כלל, קיימת פעייה של הצבעות בלתי־צפויות. לא
*4את הכל אפשר לחשב מראש, ולהחליט מראש. לעיתים
באה הצבעה בלתי־צפויה, או שעניין צפוי מקבל לפתע
תפנית בלתי־צפויה. אז צריכים להחליט במהירות, תוך
שניות — ולרוב אין כל אפשרות להסביר בו־במקום מדוע
הצבענו כפי שהצבענו. למשל:
• יהודה שערי (ל״ע) ומשה דיין (רפ״י) תבעו להעלות
על סדר־היום של הכנסת את שביתת ארגמן (ראה הנדון).
שר־ר,עבודה הסכים להעביר את ההצעות לוועדה. מפ״ם
והקומוניסטים הצביעו להורדת העניין מסדר־היום בכלל,
בטענה כי אסור לכנסת להתערב בסיכסוכי־עבודה, וכי אלה
שייכים להסתדרות בלבד. איננו שותפים לדעה זו. סבורנו
שעל הכנסת לתת בהחלט את דעתה גם על יחסי-ד,עבודה.
אך גם אנו הצבענו להורדת העניין מסדר־היום — בגלל
ההנמקה הריאקציונית הקיצונית של הצעת הליברלים־העצ־מאיים,
ובעיקר של הצעת רפ״י.
• הכנסת החליטה להאריך לשנה את תקנות־ד,חירום
הנוגעות לחובתם של חייבי־גיוס לקבל אישור צד,״ל ליציאה
מן הארץ. נמנענו מהצבעה, בגלל התנגדותנו העקרונית
לתקנות־החירום. לא הצבענו נגד, כי הדבר עלול היה להתפרש
כשלילת צרכי־בטחון מוצדקים.
״ אסזט, סיי ע ת -הי חיי ר . .
^ ליאת הככסת ישבה, בשלושת ימי השבוע שעבר,

ו** /במשך 570 דקות. נציג סיעת העולם הזה — כוח חדשי

נשא בזמן זה ארבעה נאומים, שהסתכמו ב־ 46 דקות. הדבר
הרגיז כמה וכמה ח״כים, שאינם
יכולים לדבר מפני שהם שייכים לסיעות
גדולות — וסיעתם אינה נותנת
להם גישה לדוכן.
יש ד,רוגזים גם על מינהגי לדבר
על ״הסיעה״ בלשון ״היא״ או ״אנחנו״
.עתון אחד העיר שזהו סימון
של ״פלוראליס מאגיסטאטיס״*.
אך סיעה אינה איש אחד — גם
כשיש לה רק ח״כ אחד בכנסת.
״אנחנו״ פירושו — 14,124 בוחרי
הרשימה, בתוספת אלפים שהיו מתווספים
אליהם אילו נערכו השבוע
בן־אליעזר
בחירות חדשות .״אנחנו״ הם גם
מוסדות התנועה החדשה, וכל היועצים המקצועיים המסייעים
לעבודת הסיעה בכנסת.
ובעיקר: הדבר בא להרגיל את הכנסת לקיומנו כסיעה.
על כך היה נטוש השבוע קרב־איתנים מאחורי הקלעים.
הגשנו לוועדת־הכנסת תזכיר משפטי מפורט של 3000 מילים,
שחובר בידי אמנון זכרוני, והמוכיח בעליל כי אין
שמץ של הצדקה משפטית לשלילת מעמדנו כסיעה.
לאחר מכן נקראתי בעצמי לטעון בעל־פר, בפני הוועדה.
דיברתי כ־ 45 דקות, והצטמצמתי בטיעון משפטי טהור. אחרי
דיבר ח״כ שמואל מיקונים, הנמצא במצב דומה, ועמד
במשך כחמש דקות על הצד הדמוקראטי של העניין.
זהו קרב בעל חשיבות עקרונית מכרעת — והוא מעמיד
את יריבינו במיבחן הגדול הראשון בכנסת זו.
למחרת היום הושג נצחון חלקי: ועדת־הכנסת החליטה

להכיר בנו כסיעה לצורך חוק פנקס הבוחרים — אם כי
השאירה, כביכול, את שאר חלקי הבעייה פתוחים.

ת-שיזז עס
ף* שהכנס ת דנ ה בהצעות־לסדר־היום, היא מלאה —
ולמחרת היום מלאים העתונים בדיווח על כך. אך להצעות
אלה אין ערך מעשי. מטרתן היא הפגנתית בלבד.
לעומת זאת יש ערך מכריע להצעות־חוקים. אך כשבאים
לדון באלה, מתרוקן האולם כמעט לגמרי, וגם העתונות
מקדישה לכך בקושי שורר, אחת או שתיים.
כך זה היה כאשר החל הדיון בתיקונים
לחוק הפלילי — תיקונים
הנוגעים להרבה עשרות עבירות, ו־שתוצאותיהם
עלולות להסתכם בהרבה
אלפי שנות מאסר לאזרחי המדינה.
בנאום
של 15 דקות, מתחנו ביקורת
עניינית מפורטת על סעיפים
רבים של ההצעה (ראה במדינה).
באולם ישבו 13ח״כים. לכן הקדמתי
הערה :״הרשו לי, כטירון בכנסת,
להביע מידה של התמרמרות
מיקוניס
על כך שרוב חברי־הכנסת אינם טור־חים
להיות נוכחים בדיון זה׳ הנוגע
לחייהם — לחייהם ולחרותם — שר אלפי אזרחים . .בקשר
לכך הגישה סיעת העולם הזה — כוח חדש הצעת־חוק
להנהגת קוורום בכנסת.״
קרא ח״ב אריה בן־אליעזר :״חברי־הכנסת לא יהיו
נוכחים גם כאשר תעלה הצעה זו לדיון!״
האולם לא היה הרבה יותר מלא כאשר הגיע, למחרת
זוהי הצעה
היום,תור הצעת־ד,תיקון לחוק הדרכונים.
מחפירה, הנותנת בידישד־הפנים סמכות בלתי־מוגבלת
לבטל ולשלול כל דרכון! של אזרח ישראלי בחו״ל, ולכרב
דרכון לאזרח שהגיע לארץ לפני פחות משנה. לתת לגופו של עניין לא נבדלה עמדתנו בהרבה מדברי ח״כ
יוסף שופמן (חרות) ,שדיבר לפני, ודברי הפרופסור קלינג־
(ליברלים) ,מיקוניס (מק״י),וילנר (רק״ח) ופלד
הופר
;מפ״ם 1שדיברו אחרי. אך ניצלנו אתההזדמנית כדי
להבהיר עמדה עקרונית בשטח חוקי ר,עליה:
״אם רוצה הממשלה שעולה חדש יישב לפחות שנה
רצופה בארץ, לפני שיזכה בדרכון ישראלי, הרי הדרך
הנכונה והאמיצה היא להציע שינוי בחוק־ר,אזרחות. כלומר:
לא יקבל אדם אזרחות ישראלית, אלא אם התגורר בה
לפחות שנה רצופה, למד משהו על ההווי שלה, ואולי
גם רכש ידיעה כלשהי באחת משתי שפות הארץ. בקיצור,
ילך החוק הישראלי בעיקבות חוק־ד,אזרחות של ארד,״ב.
״לכך דרוש אומץ־לב, כי כאן אנו נוגעים באחת הפרות
הקדושות של המישטר הקיים: חוק־השבות וכל הנובע ממנו.
״הייתי רוצה להבהיר כאן את עמדת סיעת העולם הזה
— כוח חדש לגבי חוק השבות. אנו בעד עליה לישראל.
אנו בעד עליה המונית. אילו היה קם במדינה מישטר
חדש, ברוח עקרונותינו, הוא היה פותח דרכים חדשות
לעליה, למשל מברית־המועצות. אני מקווה שלא ירחק יום
זה יותר מדי.
״אולם חוק־השבות אינו דרוש לצורך זה. יתכן והיה מקום
לחוק כזה כהפגנה של השינוי הגדול שחל עם קום
המדינה, כהפגנה נגד המישטר הקולוניאלי הבריטי שקדם
לה. אולם האם יש מקום לחוק זה כיום? י האם בכלל יש
מקום לחוק המפריד בין עמים ודתות, בין יהודי ושאינו

יהודי, מה גם שאיננו יודעים מיהו יהודי?
״מדינה זו שייכת לכל אזרחיה, עברים וערבים ואחרים,
ואין מקום בחוקיה לשום הבדלה בין אזרחים או מועמדים־
לאזרחות על פי המוצא, הלאום, הדת והעדה.״
על דברים אלה הגיב רק ח״כ מיקוניס. הוא ראה בכך
הזדמנות טובה להוכיח את הרוח הציונית החדשה של
מק״י — ואולי גם הגיב בכך על פסוק מסויים בנאומי:
״אנו באים בטענות קשות אל ממשלת ברית־המועצות. אנו
תובעים את זכות עלייתם של היהודים, במסגרת הזכות
הדמוקראטית של כל אדם לעבור מארץ לארץ, באופן
חופשי. איך אנחנו יכולים לטעון זאת בכנות, כאשר אנו
עצמנו באים לשלול חופש זה מאזרחי ישראל?״
על כך הטיף לי מיקוניס מוסר, והקדיש לי את כל
החלק הראשון של נאומו. עד כדי כך שח״כ מנחם בגין
התרגז וקרא :״מה אתה מתווכח רק איתו? יש עוד
סיעות בכנסת! תתווכח גם איתנו!״
כשדיבר מיקונים בלהט על הצורך הלאומי בחוק־השבות,
קראתי :״גם ליהודי ברית־ד,מועצות?״ והתפתח דו־שיח:
...אתה לא צריך לתרץ (את דרישותיך
מיהוני ם:
מממשלת ישראל) בכך שאתה מציג בעת ובעונה אחת גם
דרישה מברית־המועצות( .באידיש ):זה נדבק כמו אפונה
לקיר. כל הכניסה שלך לתחום ברית־המועצות בקשר
עם חוק־ד,דרכונים — היתד, מיותרת לגמרי...
אבנרי: מה שנכון לגבי מדינה אחת, נכון לגבי כל
המדינות!
מיהוני ס: אבל אתה נטפל דווקא לברית־ד,מועצות. יש
עולם כזה גדול, יש מאה ועשרים מדינות מהודו ועד כוש!
אבנרי: עקרון אחד לכולם! צדק אחד לכולם!
אותו רגע העביר לי מישהו פתק ושאל אם לשנות
את שם מק״י למצק״י או מקצ״י? כלומר: מפלגה ציונית־קומוניסטית
ישראלית, או מפלגה קומוניסטית־ציונית
ישראלית?

* ״לשוך הרביס של המלך״ ,מינהג המלך לדבר על עצמו
בלשון ״אנחנו, מלן שבדיה

י במדינה חוק
מו תר להתאבד__
כאשר נודע כי משרד־המשפטים עומד
להגיש תיקון יסודי של פקודת החוק ה׳
פלילי משנת , 1936 רבתה הצפייה. כי
החוק המקורי, שנועד על־ידי המישסר הקולוניאלי
הבריטי להשליט סדר בחברה של
״נייטיבם״ ,זקוק לתיקון לכל הריעות.
אך כאשר הונחה ההצעה על שולחן
הכנסת, נסתבר כי ההר הוליד עכבר. החוק
לא נשתנה כמעט בכלל. בכמה סעיפים
הופחת העונש (בעיקר ממאסר־עולם לעשרים
שנות מאסר) ,וברוב הסעיפים האחרים הוגדל
העונש. העונש המכסימלי הקטן ביותר:
שלושה חודשי מאסר ו/או 2000
ל״י קנס.
אסור להצית אוניה. ההצעה מבטלת
שלוש עבירות: הזמנה לדו־קרב, נסיון של
התאבדות ושימוש במטבעות שחוקות.
אך עבירות שונות ומשונות נשארו בחוק.
בין השאר: סעיף מיוחד האוסר להבעיר אוניה,
סעיף המטיל עשר שנות־מאסר על מי
שמפריע לזולתו להימלט מאמיר, טובעת,
סעיף המחייב בתי־מלון לקבוע אור בדלת־הכניסה.

יש סעיפים חמורים יותר שלא שונו.
משרד־המשפטים לא העז לבטל את הסעיף
,152 האוסר יחסים הומו־סכסואליים בין
מבוגרים המסכימים לכך. השופט חיים כהן
התריע על קיום סעיף זה. שני חברים
שמרניים של הפרלמנט הבריטי הגישו השבוע
הצעה לביטולו במולדתו הבריטית,
אחרי שבית־הלורדים כבר אישר את הביטול.

בוטלו גם הסעיפה האוסרים הפסקת
הריון. ההצעה מתחמקת מן הבעייה על־ידי
הקטנת העונש מעשר לחמש שנות מאסר.
סעיף 67 קובע כי כל המנסה לארגן
בישראל ״נסיון לפגוע בחוקתה או במישטר
של מדינה אחרת״ צפוי לעשר שנות מאסר
— וזה בין שאותה מדינה ידידותית לישראל,
ובין שאינה ידידותית. פירוש
הדבר: אילו היו מנהיגי הכורדים יושבים
בישראל, והיו מכאן מנהלים את מלחמת־השיחרור
שלהם להפלת המישטר הפאשיס־טי
בעיראק, היה בכך משום מעשה עבירה(
.העיר על סעיף זה בית־המשפט המחוזי
בתל־אביב. :הוא מהווה יצור מוזר
ומשונה בחוקי ארצנו, שאין לו אח ורע
בחוקי האומות.״) הצעת־החוק אינה מבטלת
סעיף זה, אלא מקטינה את העונש מעשר
לשבע שנים.
חלפה על נסיכים. משרד־המשפטים
!3ציע להחמיר בעבירות לפי סעיף ,59
המכונות. הסתה למרד״ .זהו סעיף קולוניאלי
מובהק. הוא מנוסח בצורה כללית
ביותר. על פיו ניתן להאשים את אורי
דייוויס, שקרא לפעולה נגד העוול הנעשה
לתושבי דיר־אל־אסד.
החמרה דראסטית דומה חלה בסעיף 77
— גם הוא סעיף משונה בחוק הישראלי.
הוא אוסר פירסום העלול ״להמיט חרפה
על נסיכים או שליטים בארצות נכריות״.
סעיף זה יהיה קשור עתה בחוק־לשון־הרע.
לפיו אסור כעת לפרסם דברי־התקפה על
איאן סמית, ראש ממשלת רודסיה, אלא
אם יצליח המפרסם להוכיח כי ״יש בפיר־סום
עניין לציבור״ ,וכי. אינו חורג מעניין
זה״ .משרד־המשפטים מציע להחמיר את
העונש.
התנהגות בלתי־צנועה. אין אלה
הסעיפים היחידים שמן הדין היה לבטלם,
או לפחות לצמצמם. למשל: סעיף ,105
הקובע כי כל העושה ״מעשה העלול
לגרום או להביא לידי היזק ציבורי —
יואשם בעוון.״ החוק אינו מגדיר מה זה
היזק ציבורי. הוא משאיר את הדבר להחלטת
הרשות ולשיקול השופט. העיר על
כך השופט המנוח חשין :״סעיף זה הינו
יוצא־דופן, ולא הייתי מצטער אילו בא
המחוקק יום אחד ועקרו ממערכת חוקינו
הפליליים.״
סעיף זה, אשר באמצעותו אפשר להטיל
על כל דיכפין עונש־מאסר עד שלוש שנים
— אינו מוזכר כלל בהצעת־התיקון.
סעיף דומה הוא , 193 האוסר ״התנהגות
בלתי־צנועה״ — והרי מה שבלתי־צנוע בעיני
איש נטורי־קרתא יכול להיות צנוע
בהחלט בעיני חבר משק נירים. גם על
כך העירו שופטי בית־המשפט העליון שדעתם
אינה נוחה מסעיף כגון זה.
במקום להגדיר, לצמצם או לפחות להקל,
באה הצעת״החוק דווקא להתמיד בסעיף
(המשך בעמוד ) 15

ייייי *5״

הסטודנטית צנווה סוססקונסס, מגיעה לבית-המשפם, מוספת סהל של סקרני מנו

שלושה שוטרים מסיפיס את הס

הסטודנטית ורמטה. באמצעו נננסת דנית הונעופט

ההמון ממתיו לת בצאתה מבית-ה

המשפט שחאוץ חיכתה רו

ובר

**< גניין הישן ברחוב יהודה־הלוי, בו
( 1שוכן בית־משפט השלום, לא ראה מזמן
הצגה כזו. אפילו משמרות־השוטרים, ש־גוייסו
כתגבורת, הופתעו למראה מאות הסקרנים
שמילאו את האולם הקטן, הצטופפו
במסדרונות .,מילאו את הרחבה, התיזכחו על
המדרכה, שטפו את הכביש ויצרו פקקי-
תנועה.
הם חיכו לה שם משעות הבוקר המוקדמות,
התווכחו, צעקו, דחפו, עסקו בניחושים,
המציאו בדיחות חדשות, הפריעו למהלכם
התקין של יתר המשפטים, שהתנהלו באולמות סמוכים, והעיפו מפעם לפעם מבטים
אל הכביש, שממנו היתד, צריכה להגיעה.
בשעה שמונה וחצי, המועד שנקבע לתחילת
המשפט, היה האולם דחוס מפה
לפה. שוטרים גברתנים גררו החוצה כל מי

לגסוס שקס בו״דת־*ש 0וה

צבי לידסקי, בקשה קטנה .״אני מבקש שהתובע
יתייחס בנאומו רק לגליון האישום,״
ביקש. בית־המשפט דחה את בקשתו, הסביר
כי אינו יכול לפסול טענה שטרם הושמעה.
וולפסון פתח.
הוא תיאר בפני בית־המשפט את פרטי
המיקרה, כפי שהוא נראה בעיני המשטרה,
טען כי ינסה להוכיח כי המיקרה שהביא
את קוסטקובסקי אל ספסל הנאשמים אינו
יוצא־דופן בשרשרת של מיקרים דומים.
הסניגוריה תטען, לעומת זאת, שכל שאר
המיקרים, אם היו, אינם שייכים למקרה העומד
לדיון בפני בית־המשפט, וכי בית־המשפט
חייב לפסוק רק לגופו של העניין
האחרון.
התביעה תעשה מאמצים רבים להוכיח את
גירסתה, להרשיע את הסטודנטית, ולהציל
את יוקרת־המשטרה. הסניגוריה תנסה להוכיח
כי קוסטקובסקי חפה מפשע, וכי נפלה
קורבן לקנונייה משטרתית.
אבל העבודה הקשה ביותר נשארה בחלקו
של בית־המשפט. כי בנסיבות הקיימות, תהיה
זו החלטה קשה מאד לקבוע מי באמת
שידל את מי.

(המשך מעמוד )14

זה: מחודש אחד לששה חודשי מאסר.
דברי תועבה. חוקי ישראל מלאים
סעיפים היוצרים עבירות מעורפלות ו־בלתי־מוגדרות.
בכך ניתן לשוטרים נשק
כולל נגד מי שאינו מוצא חן בעיניהם
— לפעמים בצדק, לפעמים שלא בצדק.
כזה הוא הסעיף ,193 העוסק ב״שוטטות״.
החמרה אחרת מוצעת לגבי סעיף , 179
הדן בפירסום ״דיברי תועבה״ .מוצע בו
להחמיר את העונש משלושה חודשים לשלוש
שנים. אין אבסורד גדול יותר, כי
מושגי הציבור משתנים במהירות. מה
שהיה אתמול בגדר דבר־תועבה, הפך בינתיים
יצירת־מופת ספרותית, כגון מאהבה
של הליידי צ׳טרליי, יוליסס וכתבי הנרי
מילר. אך משרד־ד,משפטים מציע להחמיר
מעתה פי שנים־עשר את העונשים.
מה יעשה השופט? המגמה להחמיר
בולטת בהצעה, אף שיש בה מיקרים רבים
של הקלה. טען שר־המשפטים בכנסת: העונשים
המוצעים הם עונשי״מכסימום, ואין השופט
חייב להטילם. השופטים רשאים גם
להבא להטיל מאסר וקנס קטנים מהמכסימום.
אבל למעשה, כשבא השופט לקבוע את
מידת־העונש ושוקל את הנסיבות, אסור
לו להתעלם מהעונשים הקבועים בחוק.
אם נקבע קנם מכסימלי של אלפיים לירות,
יהססהשופט להטיל קנם של עשר
או חמישים לירות, אפילו כשהנסיבות
מצדיקות זאת.

חינוך
מי שר אל. באכזבה

תסיח* ,פלסים לה רדו בהיייו עוזר פרקליטה *עביר אותה מהניירת לגנתיתו הפרסית
שלא הצליח לתפוס מקום־ישיבה. על הספסלים
הצטופפו המאושרים המעטים, שבאו
בעוד מועד והורשו לחזות בהצגה הגדולה.

!ופס. סותם את דרנה אל הניירת

רמד־י ש

ך* רבע ־ לתשע נעצרה מונית צהובה מול
^ רחבת בית־המשפט .״הנה היא!״ שאג
ההמון. אפילו השגטרים, הממונים על ליווי
העצירים, נדחקו כדי לראות אותה מקרוב.
חיוורת ונרגשת מקבלת הפנים, ירדה ציפורה
קוסטקובסקי מהמונית. ההמון שהציף
אותה מכל עבר לא נתן לה להתקדם.
״יא, איזה חתיכה!״ התפעלו אחדים .״היא
לא כל־כד יפה כמו שכתבו בעיתונים!״ חיוז
אחרים את דעתם.
היא עמדה לרגע בתוך ההמון שאיים
לרמוס אותה, וסביבה הבזיקו מצלמותיהם
של שני־תריסרי צלמים.
באולם עצמו שררה דממה מתוחה. שופט
השלום התל־אביבי, חיים שטינברג, קרא את
גליון־האישום. פניו היו חמורי־סבר מתמיד.
״לא מודה!״ ענתה ציפורה לשלושת פרטי־האישום.
הכדור עבר לידי התביעה.
לפני שקם נציג התביעה, ניצב־משנה יצחק
וולפסון, היתד, בפי הסניגור, עורן־־הדיו

נננסת - 110 סוף למכונית

כשהגיע הפרופסור בארטון מרוין, ביום
הרביעי של השבוע שעבר, לחדר מיספר
378 בבנין מדעי הרוח של האוניברסיטה
של תל־אביב, היד, צבע פניו חיוור מעט
מן הרגיל. תלמידיו גם הם היו נירגשים
מכפי הרגיל בשעור לעיתונאות.
הם י;אט המליץ. הפרופסור הממושקף
והצנום עלה לקתידרה ואמר :״ברצוני
למסור לכם הצהרה בקשר אלי, ובקשר
לעתידה של כתה זו,״ ואז שמעו ששים
התלמידים כיצד מתייחסת האוניברסיטה
של תל־אביב לדבריה, וכיצד מגרשים מהארץ
אדם בעל ידע שבא אליה עם מלאי
של רצון טוב.
מרין שימש כדיקן בית־הספר לעיתונאות
באוניברסיטת קנזאס בארצות־הברית׳
ונתגלה, כמו מרבית המרצים הזרים של
האוניברסיטה התל־אביבית, על ידי נשיאה
הכל יכול ד״ר ג׳ורג׳ וייז. וייז התלהב
מהרעיון להקים מוסד דומה ליד האוניברסיטה
שלו, הזעיק את מרוין כדי להקימו.
על מה שהתרחש אחר כך חלוקות
הדעות בין מנהלי האוניברסיטה והאמריקאי
המרצין.
מרוץ :״נפגשתי לראשונה עם סינאט
האוניברסיטה לפני שנה, והצעתי להם תוכנית
להקמת מרכז לתיקשורת המונית ליד
האוניברסיטה. הסינאט דן בתכניות שלי
ואני חזרתי בינתיים לארצות־הברית.״
מנהלי האוניברסיטה אף הבטיחו לפרופסור
האמריקאי משדד, מזכירה ואסיסטנם
מקומי. אך כשהגיע מרוץ לישראל, לפני
שלושה חדשים, לא מצא דבר. להפתעתו
צימצמו את פעילותו לשתי שעות הוראה
בשבוע.
שאל סטודנט :״מדוע לא יכלה האוניברסיטה
להסביר למרוין שהיא מביאה אותו
מאמריקה כדי שילמד שעתיים בשבוע? למה
הטעו אותו?״
ענה הפרופסור :״עכשיו הציעו לי מזכירה
ומישרד, אבל אינני זקוק לצעצועים,
אין לי שום רצון להיות מלך ללא ממלכה.
אני חוזר לארצות־הברית תוך שלושה
שבועות. ידוע לי שיש חילוקי־דעות בעניינים
מהותיים בהנהלת האוניברסיטה,
ויבול להיות שנפלתי קורבן להם.״
שי עו ר מאלן ז. הנפגעים היו, כרגיל,
הסטודנטים. הם זעמו, הביעו את תמיכתם
במרצה, שהספיק להתחבב עליהם בגישתו
העניינית .״נעמוד לפני חדר הדיקן ולא
ניתן לו להיכנס עד שלא ימלא את התחייבויותיו!״
הכריז אחד מהם בהתלהבות.
בינתיים בחרו התלמידים ועד פעולה,
שיקיים מגע עם מנהלי האוניברסיטה, ינסה
לבדוק אם ההחלטה המאלצת את האמריקאי
לעזוב היא סופית.
״השבוע אקיים בחינה על החומר ש־הספקתם
ללמוד״ ,הודיע מרוין לתלמידיו.
ד,שעור שהוא הספיק ללמוד על האוניברסיטה
של תל־אביב היה מאלף אף הוא.

אנשים

במדינה
ה מי מ של הצבאי
ה גנ העצ מי ת
היום חששי בו־ חילק עלי ראפע כרוזים
לתושבי כפרו, הפך ליום שחור.
הכרוזים, שהיו כתובים בערבית, פנו
אל תושבי הכפר דיר אל־אסד, קראו להם
להרים את קולם נגד מדיניות הפקעת
אדמות הכפריים הערביים בגליל, ובעד ביטול
חוקי החירום המנדאטוריים. על הכרוז
היה חתום ועד הסטודנטים הערביים באוניברסיטה
העברית בירושלים.
לפתע הופיעו בסימטות הכפר שלושה
שוטרים, שפנו אל עלי בנימוס, הזמינו
אותו לתחנת המשטרה במג׳דל כרום .״כך
דורש מפקד התחנה,״ הסבירו השוטרים.
״חתיכת נאצי!״ עלי הלך למשטרה,
כמעט מתוך הרגל. הוא נעצר כבר פעם
בירושלים, בהיותו בשטח האוניברסיטה,
באמצע שנת הלימודים, ורותק אחר כך
לכפרו. הוא הפסיד אז את מועדי הבחינות,
אך המשיך בלימודיו. בפעם אחרת
עצרו אותו רק לצרכי חקירה, כדי לברר
מה קשריו עם קבוצת אל־ארד. גם אז
לא אונה לו כל רע. אך הפעם חיכה
לו במשטרה קצין התחנה בן־יצחק, המוכר
לכל תושבי הסביבה. ועם בן־יצחק
מתנהל הכל אחרת.
על צורת החקירה סיפר עלי לאחר
מכן :״ללא שום הקדמה, פנה אלי הקצין
בקללות, .מטונף אחד, אייכמן, שונא ישראל
שכמוך. חתיכת נאצי!׳ השבתי לו
בשקט שאינני נאצי, .נאצי יש בתל־אביב,
במלון שרתח /לא כאן,׳ אמרתי. זה הרתיח
אותו. הוא פנה לקצין אחר, אותו
לא הכרתי, והסביר לו מי אני, :זה הבן
של הגנב מוסטפא ראפע. שודד ידוע שגמרו
אותו. גם את זה צריך לגמור,
כמו שגמרו עם אבא שלו.׳
״ושוב פנה אלי, :יא, חתיכת ארס
שכמוך!׳״
עלי נפגע, אך שמר על שלוות רוחו.

בני א ח רו תבמראה
לעיתים קרובות קורה לח״כים הנכבדים
שהם מערבבים, בלהט הודיכוח, את הדימויים
שלהם. בשבוע האחרון הצטיינו שלושה.
אמר ח״כ יהודה שערי (ל״ע) :״השפל
(ביחסי עבודה) הגיע לשיאו! אמר ח״כ משה
דיין (רפ״י) :״הממשלה בעצמה נזביאה לב־נים
להידרדרות הכלכלית!״ אמר ח״כ מנחם
כ הן (מפא״י הינרדים מן הארץ) נושאים
בחובם את הדרכון הישראלי!״ •
בוזעדת־הכלכלה של הכנסת סיפר שר־התח־בורה,
משה כרמל, כי יחלקו את העבודה
בין נמלי חיפה ואשדוד באופן גיאוג־ראפי,
בהתאם ליעד הסחורה. הקו המפריד
יעבור בערך בין חדרה ונתניה. מיד ביקש
ח״כ רפ״י הצעיר, עמום דגני, לדעת
לאיזה נמל שייך הוא, כתושב כפר־ויתקין.
העיר כרמל, בחיוך: הקו יעבור ברחוב
הראשי של כפר־ויתקין, ותלוי באיזה בית
גר הת״כ • .כמה ימים קודם לכן גילה
אותו שר־תחבורה זריזות מיוחדת, מיהר
לחזות בהקרנת גולדפינגר, בטרם יוסר הסרט
מעל מסך הקולנוע, בהתאם להחלטת
הוזעדה לביקורת סרטים • .כל הסיעות הקטנות
בכנסת מקנאות בסיעות הגדולות —
אך לעיתים גם קורה ההיפך. כשדנה השבוע
ועדת־הכנסת במעמדן של שתי סיעות־היחיד
(העולם הזה — כוח חדש ומק״י) הירהר
ח״כ חרות אליהו מרידוד בקול־רם,
במה עולות שתי סיעות אלה על האחרות:
״בכל אסיפת־סיעה נוכחים כל החברים, לעולם
אין חילוקי־דיעות ביניהם, וכל ההחלטות
מתקבלות תמיד פה אחד מוצא
אחר הציע שמואל מיקונים (מק״י) :״בהתייעצויות
של טיעוודיחיד פשוט מתיישב
חבר־הכנסת מול המראה.״ העירה על כך
דבורה נצר (מפא״י) :״לא תמיד מראה
הראי פנים שרוצים להתייעץ עמם.״ •
לגבי פניה של ח״כ רפ״י מתילדה גז
אין ויכוח: היא בולטת בפרופיל האצילי
שלה. נראה שכך סבור גם ח״כ דויד בף
גוריון. כשבא בשבוע שעבר לכנסת, אחרי
העדרות ממושכת, התעקש כמה פעמים לשבת
לידה, בשורה השניה, תחת לתפוס את

מארחות סטן וקשת
מי בידר את מי
היום השמיע אורי אבנרי רעיון זה בצורת
קריאת־ביניים. כאשר התרעם ח״כ
גח״ל פרופיסור הנס קלינגהופר על
כי אין מגרשים את טרק מן הארץ, קרא
אבנרי :״במקום זה גירשו את גולדפינגר!״
גבי זקס, שהוזמנה לבוא ולשמוע את קרי-
את־הביניים שלה, לא נכחה ביציע — היא
היתד, עסוקה בעבודה • .כשנכנס ח״כ
מנחם בגין לדבריו של ח״כ שמואל מי-
קונים, והעירו לו על כך, טען להגנתו:
״מר מיקוניס ואני הננו ידידים ותיקים!״
אמר על כך ח״כ גדעון האוזנר :״אלוהים
ישמור אותנו מידידינו!״ ח״כ אחר:
״מי שיש לו ידידים כאלה, אינו זקוק
לאויבים במסיבה שערך דוק מאירוביץ,
בן אחרון הביל״ויים, לאריה שפטל, ראש
העיריה החדש של ראשון־לציון, הופיעה רעיית
ראש־העיר בשמלה סרוגה מצודדת עין.
גילה איש המערך שפטל :״לפני הבחירות
כשהמתח הגיע לשיאו, הרגעתי את עצמי
בסריגה, והנה מה שיצא מזה המעטים
ששרדו מן הבוהימה הירושלמית, הזוכרים
עדיין את ספרו הישן של פינחס שדה,
החיים כמשל, שכלל תיאורים מפורטים על
ההווי שלהם, מחכים עתה בקוצר־רוח לצאת
ספרו החדש, כדי לראות אם גם הפעם
יחשוף חלק מסודותיהם • .סודו של
ירושלמי אחר נחשף בינתיים. היה זה סוד
אמונתו הדתית של דויד קוליץ, מי שהיה
כתבו של יומון המפד״ל הצופה. כל זמן
שעבד בעתון הדתי נהג קוליץ ללכת עם
כיפה סרוגה לראשו, למרות שהירבה לבלות
בבארים ובמועדוני־לילה, בחברתם של
כופרים/ות גמורים/ות. עתה, משעבר לעבוד
ככתב עירוני בידיעות אחרונות, הסיר
את הכיפה מראשו. ידידיו אומרים שאין
זה שינוי מהפכני בהשקפת העולם שלו,
אלא רק תוצאה מהרגשת החופש שיש לו
בצהרון החילוני.

סו דהשמדההא רו כ ה

מפקח תורן באיצטדיון (קיצוני משמאל)
מי שידל את מכי
החליט, במהלך החקירה, לא לתת לקצין
המשטרה שום אמתלה לעצרו.
חריגה מסמכות. בהמשך החקירה
זרק בן־יצחק את תעודת הזהות של עלי
על הארץ, ופנה אליו בשטף ביטויים
גסים :״בן זונה! אתה וחבריך לא מבינים
שפה אחרת. שודד בן שודד!״
עלי, הלומד עתה בשנה הרביעית ב־פאקולטה
למשפטים, הוכיח לו כי הוא
מבין היטב שפה אחרת — את שפתו
היבשה של החוק.
במכתב תלונה מפורט, אותו הדיץ ח־משפטן־לעתיד
למטהימחוז משטרת־הצפון
ולפרקליט מחוז חיפה, תבע עלי ראפע
״להעמיד את בן־יצחק לדין פלילי, בעוון
איומים, העלבה, חריגה מסמכות והוצאת
שם רע עלי ועל הורי המנוחים.״
אם יובא העניין לדיון משפטי, הבטיח
הסטודנט הצעיר להגן על עצמו. יהיה זה,
מן הסתם, מבחנו הראשון במקצוע המשפט.

מקומו
בשורה הראשונה. את המקומות שם
השאיר לשמעון פרם ומשה דיין• .
כחובב־ספורט סמוי נתגלה השבוע ח״כ ה־מפד״ל
יצחק רפאל. כאשר הגיעה לדיון
הצעת העולם הזה בעניין השחיתות בענף־
הספורט, נטשו כל חבריו לסיעה את האולם.
רפאל נשאר יושב במקומו, הקשיב
בדריכות לוויכוח • .בתום הוויכוח, כאשר
הועבר העניין לוועדת־החינוך (שרק 2מתוך
19 חבריה טרחו להיות נוכחים בעת
הדיון במליאה) ,תחת לבוא לדיון כללי במליאה,
העיר אחד מח״כי מפא״י :״מה
אתם מתפלאים? המישחק היה מכור!״ •
קריאת־הביניים המפורסמת ביותר של השבוע
בכנסת נולדה דווקא מחוץ לכותלי
הבית. ערב לפני כן, בעת שיחת־רעים, אמרה
גבי זקס, אשתו הצעירה של המרצה
לספרות אנגלית ד״ר אריה זקם, כי זה
סקנדאל להשאיר בארץ את אלכסנדר טרק,
בשעה שאוסרים את הצגת גולדפינגר בגלל
עברו הנאצי של אחד השחקנים. למחרת

לפני שבוע נפגש יו״ר הסתדרות המורים,
שלום לוין, עם שר־האוצר פינחס
ספיר, לשיחה על בעיות מורים וחינוך.
השר נתן לעצמו את רשות הדיבור,
דיבר במשך ארבע שעות רצופות. לוין
ישב מולו באי־נוחות, נע, זע ופיהק.
השבוע גילה ספיר את סוד נאומו הארוך:
״רציתי להראות לו שאני חזק!״ 0ערב
צאתו מן הארץ, הציג מארק שאגאל
את רעייתו בפני ידידים, התגאה בשייכו־תה
למשפחה היהודית ברודסקי, שהיתר,
בעלת הזכיון להפקת סוכר ברוסיה הצארית.
הצייר הזכיר באותה הזדמנות אימ־רה
ישנה, שדיברה על שלושה יהודים
בעלי־שם ברוסיה: הצבא הוא של טרוצקי,
התה של ויסוצקי והסוכר של ברודסקי.
• העת״איות סילבי קשת ואביבה
סטן נתגלו י השבוע כמארחות מעולות,
במסיבה המוצלחת ביותר של העונה, שערכו
השתיים — האחת לכבוד השניה —
במועדון הלילה עומר כייאס. מזרח ומערב,
המערך, העולם הזה ורפ״י התערבבו
בקוקטייל עליז שנמשך עד השעות
הקטנות. הרוסים, התלחששו בפינות אפלות
עם האמריקאים, האוסטרים הפגינו ניטראליות
חיובית והעתונאים החליפו אינפורמציה
בז׳ארגון המקצועי. אנשי משרד־החוץ
עקבו בחיוך אחר הנעשה, וכולם

חיזרו בטרקליניות אחר הנשים היפות• .
מי לא היה שם? ויל יא ם דייל, מס׳
2בשגרירות ארצות־הברית. איכן די
דיולה, מס׳ 2הסובייטי. ח״כ שולמית
אלוני, עם צמה בלונדית משתלשלת ובעל
צמוד. ג׳יי גילדנר יפה־התואר.
ראש שירותי האינפורמציה האמריקאיים.
יוסי שריד, המיועד לתואר קצין יחסי-
הציבור והעתונות של ראש־הממשלה. ורדי
(״היפה״) בן-יעקוב, מקול ישראל.
הח״כים ליובה אליאב ואשר ידלין,
ו3לה מרשאל, מהשגרירות הבריטית,
שעישנה סיגרילות • .כשנשאלו לסיבת
האירוע, השיבו קשת את סטן :״איש לא
יבדר אותנו, אם לא נבדר את עצמנו.״
״חוץ מזה,״ השיבה סילבי בחיוך קוקי
טי ,״זהו תירוץ להפגין את השמלה הארוכה
שלי.״

כדאחדוהש\ עון שדו
קצין המשטרה פיליפ תורן אוהב, בין
השאר, גם כדורגל. כמו אלפים אחרים
הלך גם הוא, או אולי נסע, לאיצטדיון
רמת־גן. שם הופתע לגלות כי הוא מושך
את תשומת־ליבם של צלמי העתונות שהסתובבו
בשטח. הוא התחמק מפניהם,
בחר לשבת בפינה ליד תא השידור (ראה
תמונה) .אך מצלמת הצלם השיגה אותו
מאחורי גבו. כשהבחינו בו הצופים שישבו
בסביבתו, נחלקו, כיאה לחובבי כדורגל
אמיתיים, לשני מחנות. חלק אמר
שהוא המשדל, וחלק אמר שהוא המשודל.
9לילה לילה מופיעה הזמרת הכושית
ד!ייזל סקוט בדיסקוטק ויסקי א־גוגו,
שותה חצי בר, ומאזינה לתקליטי ראי
צ׳ארלס ופרנק סינטרה. נערי היה־יה־יה
רוגזים עליה, אך היא בשלה .״הם ידידי
הטובים ביותר, ורק אותם אני רוצה
לשמוע.״ 0אך לא רק היא רוצה לשמוע,
גם הוא רוצה. הבונה היא לבמאי האיטלקי
ויטוריו דה-סיקה, שמיד עם הגיעו
ארצה, כדי להשתתף בשימחת ידידו, המפיק
ארתור כהן, העומד להינשא
לנעמי, בתו של שר־הפנים, משה חיים
שפירא, מיהר לשאול על מכרים ותיקים
:״מה שלום י׳לל דיין?׳ בחורה נבונה,
מאד אינטליגנטית. ואיך הרגישה אצלכם
סופיה ל ורן?׳ ילדה טובה, ילדה
טובה.״ 0הבמאי וכותב המערכונים,
אלי שגיא, מתכונן להעלות בשבוע הבא
את הצגת הבכורה של תוכנית הבידור
שלו, כל אחד והשגעון שלו. הוא החליט,
כנראה, ששם התוכנית מחייב, ובחר לקיים
את הופעת הבכורה דווקא בעכו.

פ סו ח׳ ה ש בו ע
• ראש הממשלה לוי אשבול:
״העיקר הבריאות.״

• שרת החוץ. גולדה מאיר, בהסבירה
את רצונה לפרוש :״אינני רוצה
שיוציאו אותי ממשרד החוץ על גבי
אלונקה.״
• העתונאי הגריל! רחמן, על
ריבוי מיקרי האונס במדינה :״או־נס גדול
היה פה.״
ה עול ם הז ה 1477

דמי חנוכה נחג הסולד ,
בסוף החודש הקודם עזב ג׳וקי ארקין !
את הארץ, נפרד מכל ידידיו, אמר שלום
ולהתראות, ותכתבו, ותקפצו לבקר פעם,
וכל זה.
עברו שלושה שבועות והוא שוב כאן.
הוא בא להרוויח דמי חנוכה. הזמינו אותו
במכתב אכספרם לסידרת מופעים לחנוכה.
חאלטורות, כמו שזה נקרא בעברית המדוברת.
הוא לא הספיק להגיע לארץ וכבר התבררו
לו שני דברים: שחג המולד קילקל
השנה את חנוכה; ושהרבה ממופעי החג היהודי
בוטלו כדי שלא יחשבו שהם שייכים
לחג הניצרי.
אבל זה לא כל־כך חשוב. את המופעים
שביטלו לו החזירו לו בחזרה. הוא יערוך
אותם יותר מאוחר. זה ייצא אומנם אחרי
חנוכה, אבל זה ייצא גם אחרי חג המולד.
הדבר השני שהתברר לו כשהוא הגיע
לכאן הוא, שבחוץ־לארץ זקוקים לו. הוא
קיבל הודעה שעליו לחזור לשם כדי למלא
את אחד התפקידים הראשיים באירמה לה
דוס. כשהוא יחזור לשם, יהיה כבר פורים
ואז יקראו לו בחזרה לכאן, אבל אין דבר,
הוא אוהב את הדרך משם לכאן, ובעיקר
מכאן לשם.
טוב, אז אתם בטח סקרנים לדעת את
העיקר. איך חיי המשפחה שלו, ועם מי הוא

ג׳וקי ואשתו בפאריס
בוגד בהם. עכשיו הוא לא בוגד בהם עם
אף אחד, כי אין לו חיי משפחה.
הוא נפרד מאשתו. הם לא התגרשו,
אומנם, אבל הם חיים בשתי דירות נפרדות.
״באמת, ניהלתי בארץ פלירמים רבים בשנה
האחרונה,״ הוא מודה ,״אבל עכשיו אין לי
אף אחת. גם לאשתי אין, למרות שאנחנו
חיים בנפרד.״
כשהוא עוד היה כאן, לפני שהוא חזר
הנה, היתד, לו תל־אביבית יפר,פיה כחולת־עיניים,
עשירה ובלתי בוהימית .״עכשיו
היא כבר איננה,״ הוא אומר.
על אשתו הוא מספר שהיא לא יכלה
להסתדר בארץ. היא אמנם הצליחה כאן
בתור דוגמנית, אבל הריצות אחרי כספים
משכורות השפילו אותה.
והמיקוח על
״אנחנו חיים בנפרד, כי כשאני חי בבית
אני לא יכול להסתדר בקאריירה שלי,י
אמר.
האם זה נכון שהוא נכשל כאן? ״אני
לא נכשלתי,״ הוא ענה ,״הארץ נכשלה.״

האם נכון ש...
^ מיליונר ישראלי, אבא למספר
ילדים, קנה לאחרונה למחזר בתו, כ־מיקדמה
לנישואיו, מכונית ז
פוקה הירש נפרד סופית מה־רוזנת
האיטלקיה שלו לאחר שהתברר
לו, שרמת מחייתה מסתכמת בערך ב־חמש־מאות
דולאר ליום ז

עדמלה כמו של ב. ב.
ויטוריו דדדסיקה הגיע לארץ עם שני בנים, אשה יפה,
ומראה של מאהב איטלקי מזדקן.
הוא בא לחתונה של נעמי שפירא, בתו של שר־הפנים,
עם הבמאי־המפיק ארתור כהן. הוזמנו אלף איש
לקבלת־הפנים בהיכל שלמה ביום שלישי זה.
הכלה קיבלה שמלה של ג׳ק אסטרל, חייטה הקבוע
של בריג׳יט בארדו, ונעליים משל דיור. היא לא נסעה
לפאריס כדי לקנות את הדברים הללו. ארוסה לקח את
מידותיה וקנה לה. השמלה ארוכה ויפה, בעלת קווים פשוטים
ומעניינים.
120 אורחים בלבד זכו לכבוד מיוחד: להשתתף בארוחת־ערב
חגיגית במלון המלך דויד, ובסוף בסוף, לאחר החתונה
ולאחר הכל, יסע הזוג הצעיר לירח־דבש, לפני שיחזור להתגורר
בירושלים.

דה־סיקה ומשפחתו כדוד

-ועב

כודס

מאו

שרר

ביום השישי האחרון נערכה בכפר שמריהו מסיבה אינטימית למאה איש. רוב
המוזמנים היו אנשי מח״ל לשעבר, טייסים באל־על, טייסים סתם, תיירים, ואורחים.
זאת הייתה מסיבה לכבוד חתונתם של רותי סניור עם הקברניט ג׳ולס. הזוג הנשוי
היה נרגש ומאושר. רותי לבשה שמלה שחורה, ג׳ולס לבש חליפה מהודרת, והאורחים
הריקו כוסות ובירכו את השניים לחיים מאושרים, עד מאה ועשרים.
כך הסתיימה בכי טוב אחת השערוריות העצובות בחיי הנשואין והגירושין בארץ.
רותי סניור הכירה את טורים סניור אחרי מלחמת השיחרור. מוריס היה בן למשפחת
מיליונרים בדרום אפריקה. הוא עלה לארץ במלחמת השיחרור, היה במח״ל, הכיר את
רותי, נשא אותה לאשה, פתח בית־חרושת לפלסטיק, קנה וילה מפוארת בכפר שמריהו,
הוליד שתי בנות, ולאחר שהתבסס והצליח, וראה חיי אושר ושלווה, התאהב במזכירה שלו.
המזכירה, בתיה, התאהבה בו בחזרה, והוא עזב את וילתו׳ את אשתו ואת שתי בנותיו,
ודרש מהן גט. האשד, סירבה לוזתר על הבית, ועל הבעל. הוא סירב לוזתר על הבית ועל
בתיה. הוא שכר דירה מול הווילה שלו לשעבר, הכניס לתוכה את בתיה, והחל לחיות
איתר, חיים משותפים, לנגד עיניה של אשתו. הוא הוליד לה ילד, אחר כך הוליד לה עוד
ילד, ורותי, אשתו, גידלה בינתיים את שתי בנותיו מעבר לכביש.
במשך כל הזמן הזה התנהלו בין השניים משפטי גירושין, מריבות וויכוחים מרים.
לפני כחודשיים הושג ה:ט. הבעל זכה במשפט, קיבל את הווילה שלו ונתן לאשר, פיצוי
נאות, כדי שתוכל לשכור לעצמה דירה נוחה בת שלושה חדרים.
שבוע לאחר מתן הגט התפרסמה בעיתונים ידיעה על נשואי מורים למזכירתו בתיה.
רותי המשיכה לגדל את שתי בנותיה ועבדה כמורה לאנגלית בחיל האוזיר. ידיד־המשפחה
עזר ויצמן סידר לה את העבודה.
לפני זמן לא רב נערכה בכפר שמריהו מסיבה. רותי לא רצתה ללכת. היא הייתה עייפה,
רצתה להיכנס למיטה ולקרוא ספר. היא נשארה בבית, לבשה כבר פייגימה, ופתאום חזרה
בה, לבשה שמלה מהודרת ויצאה למסיבה.
היא רק נכנסה לבית וגבר נאה ניגש אליה ושאל אותה מאיפה היא מוכרת לו. היא
שאלה אותו את אותה השאלה, ולאחר בירור קצר התברר שהגבר, הקברניט ג׳ולס, היה
אחד החברים הטובים ביותר של בעלה לשעבר, הם היו יחד במח״ל, בצבא, והכירו
איש את משפחת חברו.
רותי התידדה עם ג׳ולס׳ בילתה איתו כמה שבועות, ולאחר מכן הוא חזר לארצות־הברית,
אל שרשרת הסופרמרקטים שלו, ואל עסקיו. עבר זמן מה והוא שלח לארץ
את בתו בת ה־.17
רותי והבת התיידדו. הבת עברה לגור בביתה, ובעקבוך? הבת בא גם האב ונשא
את רותי לאשה.
הפרשה הסתיימה. רותי מאושרת עם בעלה החדש. הבעל הישן מאושר עם אשתו
השנייה, שנסעה בימים אלה לבקר את משפחתו בדרום אפריקה, והילדים מתרגלים לחיי
המשפחה החדשים.

מצא מין את מינו
להקת הקארוסל הגיעה לארץ. הקארוסל
הוא המין המעורבב ביותר בעולם. הוא
הרבה יותר מסובך מהמין הקוקסינלי.
כשרואים קוקסינל אפשר לדעת בבירור
שהוא או גבר או אשה. כשרואים קארוסל
אי־אפשר לדעת שוס דבר. משום שזה
יכול להיות אשה שהיא בעצם גבר, אבל
לובשת בגדי אשה. זה יכול להיות גבר
שעשה ניתוח קארוסלי כדי להיות גבר,
והוא לובש בגדי אשה כדי שלא יחשבו
שהוא אשה המחופשת לגבר.
בלהקת הקארוסל יש שבעה קארוסלים.
הכוכבת שלהם היא דודי, יפהפיה בלת־דית
עם עיניים כחולות וגבות שחורות. אצל
דולי המצב פשוט מאוד: היא נולדה גבר,
למרות שאמא שלה רצתה ילדה. היא
עשתה ניתוח והפכה אשה. אבל היא לא
אוהבת גברים. היא גם לא אוהבת נשים.
אצל סברינה המצב מסובך יותר. לפני
שלושה שבועות, כשהיא הגיעה לגיל ,25
היא התחתנה. עם אשה. היא עצמה, בעצם,
גבר. אבל היא חושבת שבגדי אשה הולמים
אותה יותר. לכן היא לבושה תמיד בשמלות,
חצאיות וחלוקים. חוץ מהתלבושת
היא גבר לכל דבר, אבל איש לא יודע את
זה, מלבד אשתה.
אשתו שמה סקסיניה. היא אמנם בחו־רה
לכל, דבר, אבל איש לא יודע את זה,
כי היא אוהבת בגדי גברים. היא אף פעם

לא לובשת שמלות. הפעם היחידה שסב־ר
ינה לבש מכנסיים, וסקסיניה לבשה שמלה׳
זה היה בחתונה שלהם (ראה תמונה).
דומינו היא בחורה בת ,22 שכל חייה
חלמה להיות גבר. היא נראית ככה. ג׳יפ-
סי האיטלקיה גם כן חלמה כל חייה להיות
גבר. היא עומדת להיות את זה. היא תעשה
ניתוח, אף על פי שהיא לא יודעת מאיפה
תיקח את הכסף. בזמן האחרון המחירים
עלו פי שניים. היום ניתוח כזה

פרן סיניה ופברינה (משמאל)

נוס נדב1וסעוה
רפאל הלפרין לא הגיע לעיריית תל־אביב.
הוא הגיע לכלא מעשיהו. הוא השאיר
במסעדה שלו אשה עם ילד ובטן. בבטן
היא אומרת שאין לה כלום, אף על פי
שזה נראה כאילו יש שם משהו.
״אני בת ג,2״ אומרת אשתו ש; האסיר,
״יש בינינו הבדל גדול בגיל, אבל בהרגשה
אין שום הבדל. הוא קיבל שנח מאסר,
אבל הוא מעודד אותי גס משם.״
קוראים לה כרטי הלפרין, אבל שמה
המלא הוא כרטי־נ ה. היא אשתו השנייה.
האשה הראשונה ילדה לו חמישה ילדים.
הוא הכיר את ברט כשהייתה בת , 17 ונשא
אותה לאשה.
״אין לי מושג מה היא (נושה עכשיו,
האשה הראשונה שלו,״ אומרת ברט׳ ,״הוא
שילם לה את הכל וגמר איתה.״
בעלה של ברט׳ נמצא בבית־סוהר. אבל
ברט׳ נשארה מאוהבת ומאושרת .״אנחנו
נשואים כבוי׳ ארבע שנים,״ היא מספרת,
״כל יום אני מאושרת יותר. אני מאמינה
שאין אדם כמוהו. הוא עבר כל כך הרבה.
יותר מכל אדם אחר. היו לנו בחיים הרבה
סערות, אבל אף פעם לא נפגעתי מהן, תמיד
הצלחנו להתרומם מעל הכל.״
היא מקווה שבית־המשפט העליון יזכה
אותו .״הוא נמצא באמת בטיפול אצל פסי־כיאטור,״
היא מספרת ,״העורך־דין שלו
ביקש שיזכו אותו על סמך זה. הוא צודק.
הוא היה זקוק לטיפול אחדי שהשכנים
זרקו עליו לבנה בראש. עשו לו 21 תפרים
ומאז יש לו הפרעות.״
שאלתי אותה אם היא היתה רוצה להתחרות
עם קודמתה במספר הבנים שתלד
לבעלה. היא ענתה :״אני לא רוצה תחרויות
עם נשים שנכשלו.״
עולה 3000 דולאר.,
נורמלי.

סכרינה בשמלה

במדינה ,
מ שטרה
שוטרי וגנב*
נדיבות־ליבו ופזרנותו של יעקב ליסבו־נה
( )40 עוררה בשבועות האחרונים את
תשומת־לבם של חוקרי מדור־הרמאויות של
משטרת מחוז תל־אביב. כי למרות העובדה
שהגבר השחרחר ונמוך הקומה שירת פעם
במשטרה, הוא לא היה פנים חדשות במדור־הרמאויות.
ליסבונה היה מוכר היטב לבלשי
המחוז מתעלוליו הקודמים.
עברו המשטרתי לא הפריע לו להפיץ
צ׳קים ללא כיסוי, ולהסתבך במעשי הונאה
אחרים, שהביאו אותו לפני חודשים אחדים
אל ספסל הנאשמים. הוא נשפט אז
למאסר על־תנאי, הבטיח לחזור למוטב
ולדאוג שלצ׳קים שעליהם מתנוססת חתימת״
ידו יהיה ערך.
סוחר עשיר. אך ליסבונה המשיך לפזר
כספים על ימין ועל שמאל, קנה
לכמה מידידותיו תכשיטים יקרים, ונראה
על־ידי אנשי המדור־המרכזי לעיקוב ולבי־לוש
כשהוא מוכר סחורות יקרות במחיר
נמוך.
המשטרה, שקיבלה תלונות על אלמוני
שהוציא מסוחרים שונים סחורות במירמה,
צרפה אחד לאחד, גילתה כי השוטר לשעבר
נוהג להציג את עצמו כסוחר עשיר
בהווה, המשלם בהמחאות שרק מאוחר יותר
מתברר כי אין להן כיסוי. בחיפוש שנערך
בדירתו גילתה המשטרה חותמת של
חברת רפיד בע׳־נו. בדיקה קצרה העלתה
כי אותה חברה היתר. פרי דמיונו של
החשוד.
ליסבונה נעצר, הצליח להמלט מידיו של
השוטר שהוביל אותו לתחנת המשטרה,
הוכרז מייד כעבריין נמלט. לאחר שנתפס,
הובא השבוע לבית־משפט השלום בתל-
אביב, לשם הוצאת פקודת־מעצר. פרקליטו,
עורך־הדין דרור מקרין, התנגד לבקשת
המשטרה, טען כי בית־המשפט חייב להתחשב
בעברו המשטרתי של מרשו, להאמין
לדיברתו ולשחררו בערבות.
שופט השלום חיים שטינברג, שהיה
בעצמו קצין־משטרה, סירב להענות לבקשת
הסניגור, הסביר כי אינו יכול לנהוג לפנים
משורת הדין ברמאים שהיו בעבר שוטרים.
השוטר־לשעבר נעצר לעשרה ימים, אך סירב
לשתף פעולה עם חוקריו.
הוא טען כי הכיר בעבר, עת שירת בעצמו
במשטרה, את כל שיטות החקירה,
וכי יוכל עתה לנצלם לטובתו.

ד רכי חיים
הנהגוה עוז ר ת
עד עתה התנהל הכל כסדרו: בתדירות
כמעט־קבועה התבשרו אזרחי ישראל כי
עוד מלטשת יהלומים נשדדה ועוד כספת
פוצחה.
המשטרה עצרה את מי שעצרה, הוסיפה
לחקור ולבלוש, עד שהיתר, נאלצת
לשחרר את החשודים.
השבוע נשבר המעגל. תעלומת אינסוף
השרידות נפתרה. היהלומנים יוכלו מעתה
לישון בשקט, אם רק ידעו לבחור היטב
את עוזרות־הבית בדירותיהם הפרטיות,
ואת נהגי מכוניותיהם הפרטיות.
אופי וטכע. המזכיר הכללי של בורסת
היהלומים הישראלית, מיכאל כהן, שיגר
השבוע חוזר פנימי אל כל היהלומנים,
גילה להם סוד שהודלף לו ממקורות משטרתיים:
יש להקפיד מעתה ואילך על
בחירת עוזרות״בית ונהגים פרטיים.
העוזרות והנהגים, העובדים, לדברי כהן,
בשרות העולם התחתון, נצטוו על־ידי מעבידיהם
לגנוב מבית היהלומן את מפתחות
המיפעל, על מנת לאפשר חדירה בטוחה
אל אוצרות היהלומים הכמוסים. כך, קיוו
השודדים, יוכלו לעבוד בשקט, לשים בכליהם
את האוצר היקר מבלי שאיש יטרידם.
כדי
להקדים רפואה למכה, יש לבדוק
מעתה את אופיו של כל נהג, ולתהות
על טבעה של כל עוזרת.
ליתר בטחון, מיעץ המזכיר, אין להשאיר
את מפתחות המיפעל בכיסי המכנסיים או
החליפה ,״אלא לשים אותם במקום סתר
בדירה, שלא יהיה ידוע לאנשים המפורטים
לעיל, וכמו כן לאנשים שאינם צריכים
לדעת את מקומם.״
ושלום על יהלומי ישראל,

הנערה

הוריה

מרים מבאג, על מדרגות בריכת־ן נשחייה של
רמלה. אז היתה נערה בת , 13 שזה עתה עלתה
ממרוקו, ולמדה בבית־הספר היסודי בעיר העולים.

^ י ג 1 1 • 1ימים מעסיס אחרי מות בעלה, הרב טולידאנו,
1| | 1 / 1 11 נראית מריס סבאג, כשהיא לבושה שחורים,
בצאתה לקניות ברחובות ירושלים. היא היתה אז צעירה בת .20

האדם השלישי
שלמדים טולידנו
ך* פעם האחרונה שתמונתה פורסמה
ברבים, היא היתד, לבושה שחורים. את
פניה כיסה צעיף האבל על מות בעלה, שר
הדתות ורבה הראשי של תל־אביב יעקב
משה טולידאנו. מרים סבאג, בת הסנדלר
העני מרמלה, שנשואיה לרב הקשיש ממנה
ב־ 60 שנה הפכו מוקד למאות בדיחות
טובות־־או־רעות־לב, הפכה עם מות בעלה
מוקד לרגשות מסוג אחר. בעיקר רגשי
חמלה מהולה בחרטה על הבדיחות האכזז
ריות.
השבוע
חזרה מרים טולידאנו לחדשות,
בנסיבות משמחות. אזרחים ששאלו במשך
חמש השנים האחרונות מה קרה איתר״ ואשר
היו כמהים לשמוע כי טוב לה, יבואו
עתה על סיפוקם. כי האלמנה הצעירה המפורסמת
ביותר בארץ טוותה את חוטי

חייה מחדש, ועומדת עתה על סף הנשואין.

הבהור ש? מרים
ך•* דלתכ קו מ ה השניה של הבית מספר
ן ,2 1ברחוב שמואל־הנביא בירושלים, נפתחה
בחודשים האחרונים רק לעתים רחוקות.
הדיירת המפורסמת שניסתה, עם כניסתה
לדירה החדשה בשיכון לחיסכון, לקשור
יחסים הדוקים עם שכניה, התחילה
להסתגר בביתה, יצאה רק כדי לערוך קניות,
התחמקה משיחות.
״משהו לא בסדר איתר״״ ניחשו השכנים,
העלו את הסברה כי עדיין איננה יכולה להשלים
עם מותו של בעלה רם־המעלה. הם
ניסו לדובב אותה, אבל הרבנית הצעירה
( )25 התחמקה.

מעיני השכנים לא נעלמו ביקוריו התכופים
של גבר שחרחר וגבר,־קומה, המרכיב
משקפיים חסרי־מסגרת, המשווים לו צורה של
פרופיסור סולידי. הם לא התעניינו בו, חשבו
תחילה כי הוא שליח משרד־הדתות, המבקר
אצלה בשליחות משרדו, דואג לצרכיה. כאשר
נעשו הביקורים תכופים יותר, נפוצה
בין השכנים הגירסה כי הגבר הקשיש הוא
בן־משפחתו של הרב, הדואג לאלמנה, מבקר
אצלה כדי להפיג מעט את הבדידות בדירה
בת שלושת החדרים.
אך השניים לא יכלו להעלים לאורך זמן
את טיב היחסים ביניהם. לא היו אלה יחסים
בין אפוטרופוס לבת־חסותו, גם לא של
פקיד־מדינה לאישיות רמת־מעלה. מרים
טולידאנו והגבר הנאה נראו מטיילים יחד
בשכונה, משוחחים בערנות וצוחקים בקלילות.
ברחוב האחרון של שכונת־הבוכרים,
הגובל עם שטח־ההפקר, החלו מדברים על
האורח הקבוע כעל ״הבחור״ של מרים
טולידאנו.

ידיד כים עדיין

*צחל! אכיקסים פגש את מרים טולי־י
דאנו בפעם הראשונה, כאשר היא היתד,
אשתו של שר הדתות. אביקסים, שהיה אז
חבר ועד העדה המרוקאית, ביקר בדירה
ששכר הרב טולידאנו במלון המלכים בירושלים.
לאביקסיס היו קשרים עם הרב
הראשי עוד מקודם. שכן הוא בעל־דפוס,
המתמחה בהדפסת ספרי קודש וספרות תורנית,
והרב טולידאנו הביא לו להדפסה כמה
מיצירותיו הספרותיות.
אז לא חשב אביקסיס כי יבוא יום שהוא
ירצה לשאת את מרים טולידאנו לאשה. הוא
היה אז נשוי ואב לילדים, וכל גישתו אל
הרבנית הצעירה היתר, גישה של כבוד
בזכות נשואיה לרב הקשיש.
עם מות הרב, חמישה חודשים בלבד
אחרי נשואיו, ראה אביקסיס את עצמו חייב
לדאוג בצורה כלשהי לאלמנתו. הוא ידע,
כי בני הרב המנוח, שהתנגדו לנשואיו עם
הגרושה הצעירה* ,הכריזו עליה מלחמת
אחרי טכס נישואיה לשר הדתות טולידאנו, הניראה כשהוא עומד
* ךוך ןן ןן
1מימין. החופה נערכה בביתו של הרב יצחק אבו־חצירה ברמלה.
משמאל נראית אחת מבנותיו של הרב אבו־חצירה, שהפכה אחריכן לידידת המשפחה.

* לפני נשואיה לשר הדתות היתה מריס
נשואה תקופה קצרה לצעיר בן־עדתה, התגרשה
ממנו כעבור תקופה קצרה.

נר האוץ ועשה וגעשה באשר נישאה
הצעירה מומדה רוב מודידאנו הזהו
רנני חמש שנים -ורמוות שנעלמה
מאז עו״ן שואלים ובים: מה קוה רה?
הורמה. הם התנגדו להעניק לה חלק בירושה׳
ואפילו כאשר נערכה האזכרה לרגל
יום ה־ 30 למות הרב, הקפידו שהיא לא
תשתתף בטכס הרשמי, אלא תשחטח על
הקבר השכם בבוקר, לבדה.
אביה של מרים נשאר שקוע בעבודתו
הקשה, בדוכן הסנדלר בשוק העתיק של
רמלה. אמה, שהתייצבה במרץ ובשכל ישר
לצד בתה בשלבים הראשונים של אלמנותה,
נאלצה לשוב למשפחתה ברמלה. מרים, שנשארה
ללא מישענת, מצאה בבעל־הדפוס
ידיד טוב־לב, המוכן לדאוג לאינטרסים שלה
בתוך ים עויין.
מכיוזן שהוא מבוגר ממנה ב־ 30 שנה,
היה יחסה אליו כאל אח בכור, או אפילו
כאל אב. יחסו אליה היה אף הוא כאל
אחות צעירה הזקוקה לעזרה.

בשני חדרים של בית־מלון. אחרי ימי־האבל
הראשונים עזבה את מלון המלכים, עברה
עם אמה למלון זול, בכניסה לירושלים.
אולם היה ברור, כי לא תוכל לחיות כל
ימיה בבתי־מלון; ולחזור לבית הוריה ברובע
הישן של רמלה — לא רצתה. היא
הורגלה בינתיים לחיים אחרים.
לפני כשלוש שנים נכנסה לגור בדירתה
הנוכחית, במסגרת השיכון לחוסכים. הדירה
עלתה 12 אלף לירות במזומן, בתוספת משכנתא,
לזמן ארוך. את עיקר הכסף גייסה
מהלוואות בנקאיות, ועליה להחזירו בתשלומים
גבוהים־למדי, מדי חודש. על כן נשאר
לה למחייתה אך מעט מן הכסף שהיא מקבלת
ממשרד הדתות בתחילתו של כל
חודש.

הלוואות מהבנקים

הגט

ך יחסים פין השניים נרקמו באיו
1טיות, והרחק מעיני זרים. הוא עמד

ה כשעה שחייה של מרים טולידאנו
נכנסו למסלול סדיר ורגוע, בדירה ש־

קשה להכיר כיוס את מריס,
אלמנת שר-הדתות המנוח, הנראית
כאן ניצבת בזלת דירתה בירושלים.

ויצחק עזב את דירת משפחתו.

בפעם השלישית, יותר אושר
** י שרואה אותו עם מרים טולידאנו
לא ינחש כי 30 שנה מפרידות ביניהם.
היא נראית מבוגרת מכפי גילה, ואילו
הוא אינו נראה בן יותר מ־ 40 או 45 שנה.
״אנו מקווים שנוכל להתחתן בעוד חודשיים-
שלושה,״ הצהירו השבוע השניים בשימחה,
בשבתם בחדר־האורחים של בית מרים.
מה מעכב בעדם?

הוא יצחק אביקסיס, בעל ההופעה
הנאה והמסודרת, ונימוסי הג׳נטלמן
האדיב. הוא תושב ירושלים וותיק, שהכיר את שר־הדתות המנוח,

הגנו נהייה

לצידה במאבקה על גימלה ממשלתית, ולמרות
טענת בני השר כי לא מגיע לה
חלק בתשלום החודשי ממשרד הדתות, קיבלה
היא לבסוף 30 מהגימלה. חלק זה
מסתכם בכ־ 400 לירות, ומזה היא חיה.
״קשה לחיות מסכום כזה,״ הסבירה השבוע,
״אבל אני מסתדרת.״
הקושי העיקרי נובע מן העובדה, שיש
לה חובות גדולים. כאשר נפטר בעלה, היא
נשארה ללא קורת־גג. שכן לביתו בתל־אביב
לא לקח אותה, וממילא לא רצו ילדיו
להכניסה לשם. ואילו בירושלים גר יחד עמה

הרב טולידאנו, כאשר הדפיס בבית־הדפוס שבבעלותו את ספריו
ופירסומיו. יצחק אביקסיס התיידד עם מרים אחרי מותו של
בעלה, כאשר החל משמש לה כיועץ ומעין אפוטרופוס על ענייניה.

נשאה על דלתה את הלוחית מרים טולידאנו
ומשפחתה, החלו חיי־המשפחה של יצחק
אביקסיס מתערערים.
מכל הבחינות, היו חיים אלה צריכים להנחיל
לו סיפוק. מגיל צעיר מאוד היה בעל
דפוס המערב, במחנה־יהודה בירושלים. הוא
רכש שם כבעל־מקצוע חרוץ ומהימן, וכתושב
ותיק של העיר זכה לעבודות הדורשות
ידע וביצוע קפדני. שתי בנותיו
נישאו, ושני בניו גדלו ונהיו לגברים.
בסך הכל, היתר, משפחת אביקסיס דוגמה
מושלמת של משפחה מיושבת ושקטה.

אך חיי המשפחה לא נשארו שלווים עד
הסוף. יום אחד הודיע יצחק לאשתו, כי הוא
רוצה להתגרש .״זה לא קשור בכלל עם
מרים טולידאנו,״ הסביר למעטים שידעו על
קשריו עם אלמנת השר .״היינו מתגרשים
גם בלי זה. פשוט מאד יש תנאים כאלה, שהחלטתי
לעזוב את אשתי.״
ואילו אחד מילדיו הביע את הדעה :״מה
אפשר לעשות? זה קורה במשפחות הכי טובות.״
לפני
כארבע חודשים ניתן הגט ברבנות,

הסביר אביקסיס :״למרים יש הרבה חובות.
לצערי אינני יכול לשלם אותם, כי
בגלל גירושי יש גם עלי נטל כספי כבד
וממושך.״
מה לחובות ולנישואין? היא הסבירה:
״ברגע שאתחתן יפסיקו לי מייד את ה־גימלה
ממשרד הדתות.״
הסתבר, כי כמה נשמות טובות מיהרו לא
מזמן למסור לפקידים במשרד הדתות, כי
השניים נישאו בחשאי. נערכה חקירה שקטה,
והוברר כי הידיעה היתד, מופרכת והתשלום
החודשי לא נפסק .״אלא בטח קשורים עם
המשפחה של הרב טולידאנו, זכרונו לברכה,״
העיר אביקסיס.
שמועה דומה פשטה גם בין מכריו, בשוק
מחנה־יהודה. גם שם ידעו על היחסים בינו
לבין אלמנת טולידאנו. אולם שם ידעו קצת
יותר מן הידיעה שהודלפה למשרד הדתות.
שכנים אלה ידעו לספר, כי השניים התארסו
ועומדים להתחתן .״יש רק בעייה של ה־גימלאות
שלה. מיסכנה. אם תתחתן —
תאבד את הכל.״
אולם החישוב הכספי לא יפריע לזמן רב.
מרים טולידאנו תעמוד שוב מתחת לחופה
— ״הפעם,״ הביעה את תקוותה ,״אני מתפללת
שזה יביא לי יותר אושר, ליותר
זמן.״

דוגמניות, הורות, ציירוה, הלמידות
ופקידות -התייצבו 1למיבח 11 מיוחד,
נדי לענוד נשמ טו ת בדיסקוטק חדש

י׳י מספרת על
עצמה דוג־

מנית־הצילום הירושלמית שרה פרץ, המודיעה
שעבדה כבר במועדון פלייבוי בלונדון.

.אני סכסית!

מי אינו מרוצה מד,שפנפנות שלו.
הן סתם מסתובבות ביו השולחנות ורק
מזיקות לו, במקום לעזור. הוא רוצה כשפנפנות
אמיתיות, היודעות להריח קליאנט ולטפל
בו, דוגמת אלו המצויות במועדוני

בת .25 סמי שאל אותה מי היא, והיא
אמרה לו שהיא שפנפנה, שהיא סקסית, לא
שטוחה מדי, לא שמנה מדי ולא רזה מדי.
״יש לי קצת טוסיק,״ היא סיכמה ,״לא
טוסיק שמן מדי ולא טוסיק רזה מדי.״
סמי ענה לה :״נעים מאוד, אני סמי,״
ואחר כך היא סיפרה לו שבאנגליה הציעו
לה פעם להיות נערת פין־אפ, שיש לה עוד
שני אחים, ושההורים שלה התגרשו.
תיכף ראו עליה שהיתר, לה ילדות קשה.
״אני דוגמנית־אופנה־וצילום, וקשורה למשרדי
פירסום שונים,״ היא אמרה, והורידה
את הבגדים מעל גופה.
היא נשארה עם תחתונים וחזייה. סמי
הגיש לה את בגד־הים של השפנפנות שלו,
אבל היא אמרה שהיא מעדיפה את הלבוש
הטבעי שלה. הצלם עט עליה. היא
כיסתה את פניה .״אני מתביישת,״ היא
אמרה ,״הצד השמאלי של הפנים שלי לא
פוטוגני.״
הצלם עבר לצד ימין וצילם .״תכתבו
שאני בת ,19״ היא ביקשה ,״אמרו לי
שבגיל 25 בחורות כבר לא שתת בשביל
להיות שפנפנות. אז תכתבו שאני רק בת

היא סובבה את פניה הצידה, ודיברה אל
סמי מהפרופיל. כי הצלם זז הצידה .״תכתבו
שאני נראית טוב,״ היא הוסיפה .״למדתי
מהעיתונים שהשפנפנות צריכות להיות קטנות,
עם חזה גדול ורגליים ארוכות.״

היא היתד, לבושה במכנסיים וג׳קט. היא
הביטה בביישנות לתוך החדר, ושאלה אם
זה כאן איפה שמחפשים שפנפנות.
כאשר אמרו לה שכן, היא שאלה אם מישהו
מוכן ללתת אותה הביתה, כי השעה
מאוחרת והיא מפחדת ללכת לבד. הבטיחו
לה ליווי, וביקשו ממנה להתפשט וללבוש
את בגד־הים השפנפני, על־מנת לאפשר לצלם
לקחת ממנה כמה תמונות־שפנפניות
לדוגמה.
״אבל אני ממהרת,״ היא אמרה ,״אני
צריכה להיות באיזה מקום.״ היא התלבשה
אחת־שתיים. סמי סירק אותה, הצלם צילם
אותה, והיא סיפרה בינתיים שהיא בתו של
רופא, שוד,יא רוצה מאד־מאד להשתלם בלימודים.
״אני
חולמת להיות מורה ליוגה,״ היא
סיפרה ,״ולנסוע לחוץ לארץ ליוסידן. זה
מורה מפורסם ליוגה שחי בשוזייץ.״
היא למיד, שנתיים בסמינר לווינסקי,
עברה קורם לגראפיקה, עבדה בתור פקידה
ועסקה בענייני גיזברות.

מהפגמת גברים
ף* מי שאל אותה בדאגה עד איזו שעה
^ מרשים לה הוריה להסתובב בחוץ.
היא אמרה שמותר לה עד מתי שהיא רוצה.
ההורים שלה, אמנם, לא יודעים שהיא

״אני מהפנטת!״

גברים,

מעידה
על עצמה אורה טובאי, החיפאית, המוכנה
לשכנע גברים לשתות, אב.ל מתנגדת לתלבושת.

מיבחן ה שפנפנות

פלייבוי בארצות הברית, ואשר שמם התפרסם
ברחבי העולם.
לכן הוא פירסם מודעה וביקש מכל הבחורות
החושבות את עצמן לשפנפנות
לבוא ולהיבחן אצלו במבחן שפנפנות.
במודעה שפירסם בעיתונים הוא לא כתב
שהוא מחפש שפנפנות. אמרו לו שזה לא־מוסרי
לחפש דברים כאלה. הוא פירסם שהוא
מחפש מארחות לבאר שלו. אבל כולם ידעו
שהוא מחפש, בעצם, שפנפנות.
הראשונה שהופיעה למיבחן־ד,שפנפנות
שלו היתד, שרה פרץ, ירושלמית שחרחורת

.אבא מחנה!

יי עופרה היימן (למעלה ומימין) ,חולמת להיות מורה ליוגה.
״אני מוכנה להיות אפילו שפנפנה, כדי להרוויח את הכסף
1 1 ^ 1111וווו ^ ו ו
הדרוש לי לנסוע להשתלמות • בשוויץ. העיקר שידאגו לי לליווי הביתה אחרי העבודה.״

״עבדתי בפליי־בוי באנגליה,״ היא המשיכה,
ומיהרה לסובב את הפרופיל הימני שלה
לצלם, שעבר לצד השמאלי של החדר ,״יש
לי נסיון בעבודה הזאת.״

בגדיים שפגפגי

ך* יא לא התקבלה.

סמי החליט שהיא

( {נלהבת מדי.
שרה פרץ יצאה, ועופרה היימן נכנסה.

רוצה להיות שפנפנה, אבל אם היא תקבל
את העבודה, היא תספר להם.
היא לא קיבלה את העבודה. סמי לא
רוצה בנות של רופאים בתור שפנפנות
אצלו.
עופרה היימן הלכה, ואף אחת לא באה
אל סמי. הוא חיכה וחיכה, הוא כבר חשב
ללכת הביתה בלי אף שפנפנה, ופתאום
נכנסה לחדר אורה טובאי .״אני אהיה המאלפת
של השפנפנות,״ היא הודיעה עוד

לפני שהספיקו לנעול אחריה את הדלת.
״הייתי מתחילה אפילו היום,״ היא הוסיפה,
מבלי לתת לאיש להיכנס לתוך דבריה
,״אבל התלבושת הזאת משגעת אותי.
אני לא מוכנה להופיע בבגד־ים כזה.
״לא הייתי מעולם שפנפנה,״ היא המשיכה
מבלי לקחת נשימה של אוזיר ,״אבל יש
לי דמיון. אולי אתם צריכים פקידת־קבלה.
בתלבושת של שפנפנה אני ארגיש את עצמי
לא נוח. אם אני אסתובב עם בגדים נוחים,
רק אתם תרוויחו מזה.״
סמי רצה להגיד משהו, אבל היא הסתכלה
לתוך עיניו והמשיכה כאילו לא ראתה
אותו :״אני מהפנטת גברים. אצלי הם ישתו.
ועוד איך! יש לי גוף של רקדנית,
אני יכולה למכור כל מיני דברים. אפילו
וברים שלא קיימים.״
סמי פתח את פיו, והיא הודיעה לו
בהחלטתיות :״אבי הוא תעשיין. אני בת
יחידה. יש לי תעודת־בגרות. למדתי בחיפה.
אני שולטת בגרמנית, אנגלית ועברית.
בקיץ עבדתי בקדרון, בצפת, אצל מכרים.״
היא לקחה אוויר. סמי פתח את פיו,
והיא המשיכה :״אני יכולה ללבוש שמלת
בורדו.״ סמי סגר את הפה .״זה מתאים
לצבע היין. אם אני אעמוד מאחורי הבאר,
יקנו אצלך יותר.״
סמי ויתר. פיו נשאר סגור והיא המשיכה:
״קוראים לי אורה טובאי, אבל אני מוכנה
שיקראו לי יסמין. הייתי חברה בלהקת־רי־קוד,
לא סיפרתי כבר על זה? אני מבטיחה
שאיתי העסק ילך. אהיה מלצרית־חתיכה!״
היא עשתה הפסקה קצרה ושאלה את סמי
אם הוא רוצה להגיד משהו .״בסדר,״ היא
אמרה מיד, מבלי לחכות׳ ״תצלמו אותי.
בשביל הצילומים אני מוכנה להופיע בתלבושת
השפנפנה, אבל רק עם האוזניים,
לא עם שום דבר אחר.״

סוף־סון ן יש לו
ך• זמן שהיא הצטלמה, היא סגרה
לרגע את הפה. סמי הספיק להגיד מהר
שהוא מקבל אותה לעבודה. אבל היא כמעט
שלא הקשיבה. היא היתד, עסוקה בצילומים,
וכשהיא גמרה להצטלם, היא המשיכה לדבר.
סמי מאושר. סוף־סוף יש לו שפנפנה
אחת .״היא אמנם לא שפנפנה,״ הוא מודה,
״אבל היא בסדר!״

ספורט
הכנסת
או ל ם ריק

הצעת ״סיעת העול הזה״ במסת לטיהור הסנוום;הישראלי

גונו׳ ודשחקיס-לנלא!

היתד. זאת הפגנה ספונטאנית — הפגנה
של הכנסת נגד הספורט.
רגע לפניה, המה האולם מרוב ח״כים.
כשמונים חברי־כנסת מכל הסיעות הקשיבו
בדריכות לוויכוח הקולני על עבודת־השבת
בנמל־אשדוד ועל עברו הנאצי של הדיפלוך>
פור היושם־ראש, כנסת נכבדה.
מט אלכסנדר טרק.
אני מצטער שאני מעסיק את הכנסת בשעה מאוחרת זו דווקא
היושב־ראש הכריז :״הצעה לסדר־היום
בנושא הראוי לתשומת־לב רבה.
מס׳ — 26 ליקויים בענף הספורט ופיקוח
אני בא היום לבית זה לשמש פה לקריאת־הכאב של הספורט
ממשלתי על אגודות הספורט.״
הישראלי, התופס מקום קטן מאוד בדיוני הכנסת, בעוד הוא תופס
באותו רגע קמו למעלה משישים חברי־מקום
רב מאוד בחייהם של מאות אלפי אזרחים בני כל הגילים,
כנסת על רגליהם, יצאו במאורגן מן האוובעיקר
הצעירים.

הספורט אינו בידור, ואינו עניין שבמותרות. לציבור עצום זה
ביניהם: לוב חברי ועדת־החינוו־והתר־ הוא חלק מתוכן חייו, ולעיתים גם התוכן המרכזי.
בות, האחראית מטעם הכנסת על שטח זה,
הקשיבו נא לצהלת השמחה והגאווה הבוקעת ממכשירי־הרדיו,
וכמעט כל חברי המערך וגח״ל.
כאשר הנבחרת הלאומית משיגה נצחון על יריב במשחק בינארצי.
הביטו־נא בהבעת הדיכאון והאבל על מאות אלפי פנים, כאשר
באולם הכמעט־ריק נותרו ח״כים בודדים.
שמה של מדינת ישראל בוייש במפלה בינלאומית.
בממוצע: אחד מכל סיעה. אברהם טיאר נותר
כנציג יחיד של חרות, בעלת בית״ר,
רבבות נוהרים לכל מישחק חשוב בכדורגל. מאות־אלפים מקוצבי
צימרמן כח״ב יחיד של הליברלים,
שיבים לשידור חי ממיגרש התחרות. שידורים אלה גורמים כמעט
בעלי מכבי. ממפא״י, בעלת הפועל, נותרו
להפסקת כל פעילות ברחבי הארץ. מוקדש להם הרבה יותר זמן,
רק שני ח״כים.
והם מושכים הרבה יותר מאזינים, מאשר אפילו השידורים על
חוק פלילי. אחרי שאורי אבנרי גולל
דיוני הבית הנכבד הזה. ואילו מעל דפי העתונות ההמונית אין
את פרשת העזובה והשחיתות בספורט (ראה
דיוני הכנסת יכולים להתחרות בעמודים הגדושים המוקדשים למסגרת)
,השיב סגן שר־החינוך־והתרבות,
ספורט.
אשר ידלין, בתשובה ארוכה. עיקר דבריו:
והנה, חברי הכנסת, זירה חשובה זו של החיים הלאומיים מופהמצב
אומנם חמור, ומשרדו שוקל את הקרת
לעזובה. היא משמשת, מבחינה שלילית ביותר, בבואה נאמאפשרות
לחוקק חוקים שיהפכו את מכירת
נה למשטר הקיים בארץ.
המישחקים לעבירה פלילית. אך העיקר הוא
קומץ אגודות מפלגתיות שולט בה שלטון מוחלט. עסקנים מלחנך
את הספורטאים, ומשרדו עוסק בכך,
דרגה נמוכה עושים בה כבתוך שלהם. ריח עכור של שחיתות
אין צורך, קבע סגן השר, במיניסטריון מיונודף
ממנה.
חד לספורט.

לפני כן שאל ידלין את אבנרי אם יסכים
שחיתות כפפית פשוטת
לוותר על הדיון במליאה, יסתפק בדיון ב־ועדת־החינוך.
אבנרי, שלא ראה סיכוי לזכות
ך*< סימפטום המדאיג ביותר של מחלה זו הוא נגע המישח־ברוב,
הסכים לכך בלית ברירה.
ן ) קים המכורים. זוהי תופעה הידועה לכל ספורטאי.
אך בשעה שידלין דיבר, שם אבנרי לב
שתי קבוצות מתייצבות לתחרות, ותחת להיאבק בלב תם ובזרוע
לתופעה יוצאת־דופן: סיעת רפ״י נשארה
(או רגל) נטויה על הנצחון, ברוח ספורטיבית, סודר ביניהן מראש
כמעט כולה באולם. הוא ניגש אליה, שמע
מי ינצח.
מפי ח״כ עמוס דגני כי רפ״י מוכנה להצבספטמבר
השנה הגיש היועץ המשפטי של ההתאחדות הישראלית
ביע בעד דיון במליאת־הכנסת.
לכדורגל, ערך־הדין צבי יפה, לוועדה למניעת שחיתות שליד ההתאבנרי
חזר למקומו בשקט. אנשי רפ״י
אחדות, גליון אישום בדבר חוסר הכשרות של ארבעה מישחקים.
דיברו עם צימרמן, איש גח״ל, שסיעתו החלא
אפרט אותם כאן, כדי לא לבייש את הקבוצות.
ליטה קודם לכן להצביע בעד העברת הדיון
בלש פרטי תל־אביבי הקליט את הודאותיהם של שחקנים, שיש
לוועדה. צימרמן יצא למזנון, כדי לשכנע את
בהן כדי להוכיח זיופים בכמה וכמה מישחקים, ביניהם מישחקים
חבריו שם לשנות את עמדתם, להצביע אף
חשובים, שגם אותם לא אזכיר כאן. הוא תבע שלושת אלפים
הם בעד דיון במליאה.
לירות תמורת ההקלטה, אך ההתאחדות הודיעה שאין לה הסכום
חזרה מהמזנון. אילו נערכה ההצבעה
הדרוש, והעניין כולו נגנז.
באותו רגע, היה קיים רוב בעד קיום דיון
זהו רק קטע קטנטן מעולם הזיופים והמכירות בשטח הכדורגל,
במליאה, והמערך היה נוחל מפלה. אך אנשי
הנוגע לכל האגודות. תופעה זו מחפירה שבעתיים, מפני שאין
מפא״י הבחינו בתכונה.
מקורה אפילו בפטריוטיזם אגודתי מוגזם ופסול. מקורה בשחיתות
לפתע, בעוד ידלין ממשיך לדבר, החל זרם
כספית פשוטה.
של אנשי־מערך חוזר בחיפזון מן המזנון
הספורט הוא ביזנס גדול. מישחק בינלאומי מכניס למארגניו
אל האולם. אנשי גח״ל לא חזרו. כאשר
כ־ 300 אלף לירות. מישחק בין קבוצות ישראליות בליגה הלאומית
הגיע תור ההצבעה, התהפכה הקערה: למע־שלממש,
יכול
להכניס כ־ 50 אלף לירות. על כסף זה אין פיקוח
ולא פעם גילינו גם שחיתויית בולטות במיסחר שחור בכרטיסים
למופעי־ספורט.
על כן מעוניינת כל אגודה, מבחינה כספית טהורה (או בלתי־טהורה)
,שקבוצותיה לא תרדנה לליגות הנמוכות, בהן אין המיג־רשים
רצופים בשטרות־כסף. כאשר מאיימת על קבוצה מסויימת,
אחרי שרשרת הפסדים, הסכנה של ירידה מן הליגה הגבוהה לליגה
הנמוכה, נמנעת התחרות ההוגנת, ומסוכם מראש שהקבוצה המפסידה
תזכה במישחק הגורלי.
רך היו 20 קולות להעברת ההצעה לוועדה,
לעומת 11 קולות בעד דיון במליאה: העולם

הזה 1רפ״י 5גח״ל ( )2והם־עות הקומוניסטיות
3איש ממפ״ם לא נכח באולם.
בכל
זאת היה זה נצחון לעניין הספורט.
כי מעתה תצטרך ועדת־החינוך, לפחות, לתת
את דעתה על תופעות השחיתות, למסור לכנסת
את מסקנותיה.

כדורגל
ה תיקוו ההאח רונ ה

פוקס מרגיע את פורטוגז
במזל עצבים

ה עול ם הז ה 1477

בית״ר תל אביב לא הצליחה, מאז תחילת
העונה, לנצח אפילו פעם אחת. חלוציה הבקיעו
באחד־עשר מישחקים שלושה שערים
בלבד. אנשי בית״ר, הזוכרים עדיין את מאבקם
מורט־העצבים למניעת ירידה בעונה שעברה
(העולם תזה ,)1447 מסתובבים בפחד
מתמיד מפני ירידה אפשרית של קבוצתם
דווקא השנה, לאחר שהושקעו בה מאמצים
רבים.
ארוחה להרגעת הרוחות. בשבת האחרונה
התמודדו הבית״רים נגד מכבי תל-
אביב, ספגו שער בדקה ה־ ,41 הפכו היסטריים
לאחריו, ד,ירבו בפגיעות ביריביהם

כאשר באותו משחק מתחרות שתי קבוצות השייכות לאותה
אגודה, מסוכם הדבר באורח פנימי, בלי צורך בשוחד. כאשר
מתחרות קבוצות השייכות לאגודות שונות, נמכר המשחק בכסף.
השוחד מגיע לאגודה המסכימה להפסיד, ולעיתים אף לשחקנים
בודדים י הפועלים לטובת עצמם.
תופעה זו גורמת לאבדן האמונה בטוהר הספורט. היא מסוכנת,
מפני שהיא מפיצה סביבה ריקבון מוסרי וציניזם בלב חובבי הספורט,
שרובם משתייכים דווקא לגיל בו יש חשיבות גורלית
לחינוך לערכים של טוהר, הגינות ויושר.

סכנה לבטחון המדינה
ן • שחיתות, הציניים והאינטרסנטיות המפלגתית הרסו גם ענן
1פיס שהיו, לא מכבר, פאר הספורט הישראלי.
דווקא בכדורסל, למשל, האירה ההצלחה פנים למדינתנו. שחקני
ישראל הגיעו למקום השישי באליפות אירופה, שהתקיימה במוסקבה.
אלא
שכאן, בארץ, הכשילו העסקנים את הקבוצות. הליגה לכדורסל
התפוצצה, בעיקבות האשמות גלויות על מכירת מישחקים, והרמה
על המיגרש ירדה פלאים.
יש לעניין זה גם השלכה בריאותית ובטחונית. הספורט מהווה
המרצה מכרעת לפיתוח הכושר הגופני של הנוער בכללו. והנה, לא
זו בלבד שהספורט הישראלי מפגר ברמת הישגיו אחרי הספורט
העולמי בעשר או בעשרים שנה, אלא שגם הרמה הגופנית הכללית
של הנוער מדאיגה ביותר.
בשנת 1963 נערך בישראל, לפי הזמנת משרד־החינוך־והתרבות,
מחקר על הכושר הגופני של הנוער. ערך את המחקר פרופסור
אמריקני בשם אסלינגר. הוא הושלם תוך חצי שנה, אך לא פורסם
עד היום. השמועה אומרת כי המחקר הוכיח שהכושר הגופני של
הנוער הישראלי הוא מן הירודים בעולם המפותח, ואשמח לשמוע
פרטים על כך מפי סגן שר־החינוך.

מכירת מישחר! — עבירה פלילית !
** ל התופעות הבולטות של שחיתות אפשר להתגבר בדרך
> פשוטה לגמרי.
ייקבע נא כי מכירת־מישחק וסיכום תוצאותיו מראש מהווים
הונאה במובן הפלילי. הדבר יאפשר למשטרה לחקור עבירות אלה
באמצעות המכשירים הממלכתיים, ואז קל יהיה להתגבר עליהן
ולחסלן.
זהו, כמובן, רק פתרון חלקי. דרוש פתרון כולל יותר ויעיל
יותר, והייתי רוצה להעלותו כאן דווקא עכשיו, בטרם תיכון ממשלה.
ברבות
מן המדינות המתוקנות קיים מיניסטריון מיוחד לענייני־ספורט.
איני נמנה עם התמימים, המאמינים כי הקמת מיניסטריון
פותרת כל בעיה. אך דווקא בשטח מסויים זה נראה לי כי הדבר
דרוש. צירוף הספורט לשטח החינוך והתרבות הוא אדמיניסטרטיבי
ושרירותי, ואינו עולה יפה.
הספורט מחייב גישה משלו, מנטליות משלו, ואלה אינם מצויים
— עם כל הכבוד — בין כתלי המשרד המכובד, האחראי לו
כיום מבחינה טכנית.
אני מבקש את הכנסת להתמסר בכל כובד־הראש לבעיות הספורט
הישראלי, בדיון כולל ומעמיק.
היא תזכה בכך להכרת תודה מצד מאות אלפי חובבי־ספורט,
שזוהי תקוותם האחרונה להצלת גופו של הספורט מידי הטפילים
ד,מוצצים את דם תמציתו.

ולא הצליחו, על אף כל מאמציהם, להבקיע
שער.
המכבים היו מזועזעים לאחר המישחק,
שברו את ראשם כדי למצוא דרך בה יוכלו
להרגיע את יריביהם לקראת מישחק הגומלין,
שייערך בשבת הקרובה. אחד מחברי ההנהלה
של !מכבי הציע ארוחת ערב משותפת לשחקני
שתי הקבוצות, למען הרגעת הרוחות.
מומחים קבעו ׳השבוע, כי רק אם ישחקו
בשקט, יוכלו כדורגלני בית״ר לקוות לניצחונות.
הם ציינו, כי החלוץ הבית״רי המבריק
ביותר, ז׳אקי פורטוגז נמוך הקומה, נכשל
ללא הרף במיבצעיו בשל עצבנותו הרבה.
ז׳אקי, שכבר בעונה שעברה קיבל טיפול להרגעת
עצביו, הוא תקוותם האחרונה של
הבית״רים.
״אם הוא ירגע,״ קבע אחד מעסקני בית״ר,
״אולי ישתנה המזל ונתחיל לנצח.״
עצביו של ז׳אקי לא הראו בינתיים שום
סימן, כיצד ינהגו להבא.

שח מ ת
ה ר די פהאחר המישחג
שחמת אינו כדורגל, אבל באליפות ישראל
בשחמת ישנן שערוריות, ממש כמו ב
אליפות
הכדורגל.
המעטפה המרגיזה. השבוע התמודדו 14
אלילי השח הישראלים בבית הרופא בתל-
אביב, ריכזו סביבם מאות חובבים מדי ערב.
הם באו לחזות בקרבות על התואר ״אלוף
ישראל״ ,שהזוכה בו יסע למישחקי אליפות
העולם בהאבנה, בירת קובה.
לפתע הופרה השלווה. האמן הצעיר רפי
פרסיץ רשם באחד הערבים את המהלך אותו
התכוון לעשות בערב שלמחרת, בהמשך ה־מישחק,
כפי שדורש התקנון. השופט נטל את
המעטפה משולחן השחקן בטרם שחלף הזמן
המוקצב לו למחשבה. פרסיץ רגז, טען כי
זוהי התנהגות גאנגסטרית מצד השופט.
יתכן כי אף אחד לא היה מתרגש מרוגזו
של פרסיץ, אילולא עשה לו פומבי. אך
השחקן הרוגז לא שתק.
יו״ר האיגוד הישראלי לשחמת, ישראל
אשל, הזוכר עדיין לפרסיץ מכתב, אותו
פירסם לפני ארבע שנים בוזארץ, בו התלונן
על סדרים לקויים בתחרות בינלאומית, מנע
מפרסיץ להמשיך ולשחק ביום שלאחר התקרית.
מנהלי
התחרות מחפשים עתה מועד חדש
לקיום המישחק שנימנע, אך לשווא. פרסיץ
נעלב, דוחה אותם מערב לערב.

המלחמה הקרה
בין שתי השחקניות
על הסוט״פווטונה״
דרכו של הסרט. במשך כמה חודשים ניסה
גולן להשיג לו מימון בינלאומי. כנראה שדליה
לביא ולי ג׳יי קוב לא היו שמות מספיק
גדולים לכך, והמימון לא ניתן לו.
הוא החליט לעשות סרט ישראלי, עם
מימון ישראלי ושחקנים ישראליים. לכן
ויתר כל כך בקלות על דליה ועל בן־זוגה
הבינלאומי.
השתיקה שעטפה את ביטול החוזה אינה
מפליאה, משום שתמיד כשדליה מנתקת
חוזים, הדבר עובר בשתיקה. היא פשוט
מתנה כל הסכם מסוג זה באי־מסירת הודעות
לעיתונות.
לכן משלם לה גולן, בחשאי כמובן, מבלי
שאף עיתון יידע על כך, את 20 אלף הלירות
שנתן לה כמפרעה.
בתחילה, כשלי ג׳יי קוב יצא מהתמונה׳
חשבו שחיים טופול ימלא את תפקידו, ותפקיד
האח יינתן למישהו אחר. אבל לפי
דברי גולן בוטל ההסכם גם עם חיים סו*
פול, בגלל דרישותיו הכספיות הגבוהות.
לאחר עזיבתה של דליה החל החיפוש
אחר פורטונה. ביום השישי הגיעו אל גולן
שמונים מועמדות. הן היו, רובן, בלתי מת־

גילה ארמגווי

מלחמת ה כוכבות
* פרטת פורטונה עמדה להתחיל. דליה
1 1לביא, הכוכבת הבינלאומית, הגיעה ל־לארץ.
לי ג׳יי קוב עמד להגיע. הכסף היה
מוכן. האולפנים עמדו במצב הכן.
פתאום התפוצץ הכל. דליה לביא נסעה.
חיים סוטול ביטל את השתתפותו. לי ג׳יי
קוב לא יבוא, ומנחם גולן מחפש תגלית
חדשה ושחקנים חדשים.
מה קרה שם? יש על כך כמה גירסות.
ישנה הגירסה היחידה והבלעדית של גולן,
המסרב להוסיף עליה דבר, ויש גירסה אחרת,
סודית יותר, שלא פורסמה עד כה
בשום מקום.
אומר מנחם גולן :״הרעיון החל מתבשל
בשעה שהייתי באמריקה, בזמן טקס חלוקת
האוסקאר. התיידדתי שם עם לי ג׳יי קוב, ו־והתחלנו
לדבר על הנושא של פורטונה.
״התסריט נכתב בביתו, ובהנחייתו. התאמנו
את התפקיד למימדים שלו. הוא היה
צריך להיות האבא. הסיפור היה על משפחה
עם שישה ילדים ובת יפהפיה המשגעת
את כל הגברים בעיירה.
״כתבנו את זד, לפני פחות משנה. לא
חתמנו על שום דבר. סיכמנו רק בעל־פה,
שלי יבוא לארץ ב־ 15 לנובמבר, לתקופה
של חודשיים. לא ידענו מי תהייה הנערה,
אבל אני ראיתי אותה כדליה לביא.״
״חתמתי איתר, על חוזה, שאחד מתנאיו
היה שחיים טופול ולי ג׳יי קוב ימלאו את
התפקידים הראשיים לצידה. לי בתור
האב, וטופול בתור האח. הוסכם גם שאם
יהיה צורך להחליף אותם יהיה זה רק
בהסכמתה. ה״א קיבלה מפרעה של 20 אלף
לירות, וחיכינו למועד ההסרטה.
״פתאום, קיבל ג׳יי קוב התקפת־לב. היינו
צריכים למצוא שחקן אחר. היה רעיון להביא
את אקים טמירוף, אבל זה לא הסתדר.
הסתובבתי חצי שנה וחיפשתי שחקן,
ולא מצאתי.
״בהתאם להסכם בוטל החוזה. שילמתי
לה את הוצאות הנסיעה והשהייה בארץ, ואעשה
סרט רק עם שחקנים ישראליים.״

איראן

ש ח ־ מתו שא המת
אל גירסות התביעה וההגנה במשפט
האינטלקטואלים בטהראן, שהואשמו בקשי-
רת קשר לרציחת השאה, נוספה השבוע
גירסתו של השאה עצמו .״הם ניסו לרצוח
איתי,״ הצהיר ריזא פחלוי ,״אין לי כיי
ספק בכך.״
גירסתו :״ישבתי בחדר״העבודה שלי, כאשי
שמעתי תיקתוק של תת־מיקלעים
בתוך הארמון. הרעש היה מחריש״אוזניים
לא ידעתי אם עלי לצאת או להישאר במקו-
מי. הייתי כמו משותק. לפתע שרקו הכדורים
דרך דלת החדר. למזלי עמדתי בצד,
במרחק כמה סנטימטרים ממקום החדירה.
כשנפסקו היריות יצאתי מחדרי, וראיתי
את גופותיהם של שלושה גברים מוטלות
על הארץ. התוקפן, שמסאבאדי, הצליח ל־הרוג
שניים משומרי לפני שהוא הופל.״
המתנקש נטל עמו את סוד הקשר. האם
עשה זאת על דעת עצמו׳ או שמא באמת
עמד בקשר עם אותם צעירים שהועמדו
בשבועות האחרונים לדין בטהראן, והצפויים
לעונשי־מוות?
לשאר. לא היה כל ספק :״הנאשם הראשון
כתב ספר על הדרכים לניהול מלחמות מהפכניות,
וחברו, מנסורי, הודה בפני שהם
שלחו את שמסאבאדי.״
עוזי דמתנקש. אותר, הודאה הושמעה
בארמון המלך, כאשר מנסורי הובי ב־חצות־ליל
אל השאה. לפי השמועות ה-
רווחות בטהראן, באה ההודאה בלחץ ה־עינויים
הנוראים שעונה אותו צעיר בידי
שרותי־הבטחון. אך השאה הכחיש זאת:
״כאשר חקרתי אותו ניראה במצב מצויץ.״
אולם כאשר הודיעו, במהלך המשפט,
מנסורי וחבריו כי אפשר עוד לראות את
סימני העינויים על גופם, הורה בית־הדין
הצבאי לערוך בדיקה רפואית. גם הסני־גורים
לא העלו דרישה זו. ניראה כי פחדו,
שיקרה להם מה שקרה לפרקליטים אחרים,
שלקחו את תפקידם יותר מדי ברצינות
לפני כמה חודשים. בצאת אותם פרקלי-
טים מאולם המשפטים נעצרו, נשפטו ב־דלתיים
סגורות ונדונו למאסר.
אולם חשובה הרבה יותר משאלת העי-
גויים -היא השאלה •.כיצד הצליח שמסאבאדי
להתקבל כחייל במישמר המלכותי, ולאחר
מכן להתקרב לשאר, כשהוא חמוש?
לפני חיולו היה שמסאבאדי ידוע כחבר
של אייגיו אי־יזיציוני. הוא אף
נעצר _באשמת נסיון לרצוח את ראש ה־ממשלה
לשעבר׳ עלי אמיני. במשטרת סח-
ראן ה ה תיק עבה על קשריו. מי העלים
את התיק? האם נמצאי קצינים במישייר
המלכותי שהחדירו רוצח־פוטנציאלי ב-
כוונה תחילה? פרט נוסף: עד לשבוע ההתנקשות,
היה שמסאבאדי מצוייר ברובד
יחמישה כדורים בלבי, ואי הוחלף ״ -
רובה בטוזי ישראלי ובמלאי של כדורים.
מ היה אחראי לכך? מיקרה _ או או אותם קצינים אלמונים*
השאה עצמו ביטל כל אפשרות כזו
אבל ברחובות טהראן המשיכו הניחושים
.התפתח .״לכל היותר,״ השיב השאר
״מוכיח המיקרה הזה שיכולה להיות טעות
בשיקול־הדעת של שרותי הבטחון שלנו.״
עוד כמה טעויות כאלה על לוח השח-מת
הפרסי — והשאה יהיה מת.
מרוקו מים ס קו רי ם • מ תקו

ה הכל מה שגולן מוכן היה להגיד.
( הוא סירב להוסיף על זה את הפרטים
ד,פיקנטיים, המעניינים יותר. הפרטים הפי־קנטיים,
בכל אופן, הם אלה:
בפורטונה ישנם שני תפקידים ראשיים.
התפקיד האחד הוא תפקיד הנערה ד,יפר,פיה,
שאותו היתד, צריכה למלא דליה. התפקיד
השני הוא תפקיד האם, תפקידה של אשר,
שילדה שישה ילדים, ונשארה עדיין נשית
ומושכת,
זהו תפקיד־אופי חשוב, וגולן החליט לתת

יי 22 -

אותו לגילה אלמגור. לא רק משום שהאם
נקראת מרגו, וגילה כבר רגילה לשחק את
השם הזה, כמרגו הזונה באלדוראדו, אלא
בעיקר משום שגילה הפכה הקמיע של גולן,
והופיעה בכל סרטיו.
דליה שמ/לה שגילה עומדת להיות אמה,
ניגשה אל גולן והודיעה לו שהיא מסרבת
להשתתף .״או אני או היא,״ הודיעה לביא.
גולן בחר ב״היא״.
אלא שזה לא היה המיכשול היחידי על

אימות לחלוטין. מבלי להסתכל עליהן פעמיים,
שלח גולן 68 מהן הביתה.
נשארו . 12 מהן נבחרו ארבע: ירדנה׳
אד,ובד״ ליאורה ריבלין וג׳נט לוי. ביום
השני, לאחר הקרנות מיבחני־הבד, נשארה
מועמדת יחידה: ירדנה, תל־אביבית שחורת
שיער ויפהפיה.
אבל גולן לא הסתפק בזה. הוא החליט
להמשיך בחיפושים. השבוע יערוך מיבחן־
בד נוסף.

במרחב

דליה לביא

הידיעה על הורדת מחיר הסוכר שימחה
את המוני מארוקו. הם זכו לה אוטומאטית.
בהיותם קשורים עם השוק הצרפתי
ברגע שירד המחיר בצרפת, ירד גם
במארוקו.
אך לפני שיכלו לרוות נחת מן ההודעה
יימתוקה׳ קרא להם המלך חסן השני לוותר
עליה ״אני מבקש מכם להמשיך ולשלם
את המחיר הישן,״ סנה אליהם בשידור
רדיו• .בכסף נקים סכר חדש בנחל זיז.״
נח, זה החל משנה לאחרונה כיוון
רימתו. השנה גאה על גדותיו, גרם ל-
נזקים עצומים, ואם ישנה סופית את
,מהלכי ישאיר אזור המאוכלס בקרוב לחצי
מיליון תושבים ללא מקורות מים .״איננו
רוצים לסמיך על מענקים זרים,״ הכריז
המלך ,״נעשה זאת על־ידי הקרבד,־עצמית ״
בכסף שיכנס לאוצר המדינה, מן ה-
הקרבה־ד,עצמית הקשורה בסוכר, תוכי1
מארוקו לממן את הסכר תוך שנה אחת.
ה עו ל ם הז ה 1477

ספרים
מקור
ס טרימ טיז מילול
דויד אכידן מגיש תיאטרון מופשט
(מחר אתה מת, אדוני. קאראמבול.
מאת דוד אבירן. הוצאת עכשיו 238 .עמי)

״מי שאיתרע מזלו להשתעמם בתיאטרון,
ועם זאת נתמזל מזלו לשבת באחת השורות
האחרונות, עשוי היה לחלוק אתי
חוויה משעשעת: סקירה מדוקדקת של יער
הגבות שלפני. תהיתי לא פעם איזה חלק
נוטל גבו של צופה בחוויה תיאטרונית
נתונה, בעת שחזהו ופניו סופגים הקרנה
ישירה. זהו פשע פלילי להזניח את הרקות
בעת העברת חוויה אמנותית כלשהי.״
הצהרה זו לקוחה מתוך מבוא ארוך
ומתחכם, שמגיש המחבר כמיקדמה תיאורטית
למחזותיו, נותנת אפשרות לקורא
לעשות הכרה עם התיזה התיאטרונית ה־חדינדושה
שלו, שאין בה כל חידוש.
מילוליין. המשורר דויד אבידן, הנחשב,
בצדק או שלא בצדק, למשורר וירטואוז,
מתאמץ עתה להפוך למחזאי קוריוז. הוא

ל י 1פיפנימוסת -טלומל ] !
מעמידה לוט!חך-מנלול תנשיוי איפור די1פיר

1אכ< ־ ז-ז 5ע 8£1

מעניק זוהר
רענן

אפור הפנים האלגנקי ללא ברלן.
משורר אבידן
קוריוז

מגדיר את מחזותיו במילה פופולרית,
בלתי־מתחייבת :״מופשטים״ ,בעוד שהם
לבושים בפשטנות גמורה.
הם מלאים בפעלולי לשון ללא פרופור־ציה(
.איך תגדיר שגריר למדינת נשים?
— שגליל ).גדושים בבדיחות חבוטות ש״
נלעסו כבר באלפי פיות( .מהו אופטימיזם
אפריקאי? — אמונה בסוף שחור).
מעוטרים במלל־בלל מצוחצח ומצועצע, המוכיח
כי אבידן הוא אולי מילולוג אך
בשום פנים לא מחזאי.
הדמויות במחזותיו אינן טבעיות. הדיאלוגים
מלאכותיים והסימון מתחכם. קשה
מאד להניח כי הן יוכלו להתחיות על
הבמה, לקבל מימו אחר, יותר אותנטי.
כאי הטיפ־סים כולם חכמים. כולם גבו־נים.
כ־־ים יידעים להבריק, גם כשזה לא
מתאים לעלילה. כמה מהם אפילו יודעים
לצטט כי-,יכה את שירי א^ידן, לחלק להם
תשבחות וציונים טובים, כמובן.
ארידן משייך את מחזותיו לתיאטרון
ר,מוס ״ט, מציע אותם כתחליף ראוי לשמו
לכל שוחר־תיאטרון. למרבה הצער יש
אולי, במיקרה הטוב ביותר, קשר אסוציאטיבי
בלבד עם התיאטרון האבסטרקטי־אבסורדי.
למי שאוהב ומעריך את שגיר
נותיר המילוליים של אבידן, הממלאים
בצפיפות 238 עמודים שהודפסו אישית על־ידו
במכונת כתיבה, כדאי לקרוא את
הספי. הוא כולל גם גירסה קולנועית
לאחד המחזות, פרק נבחר מתוך מיסמך
יהודי־גרמני, וכן רשימה מלאה ומעודכנת
היטב של כל כתבי אבידן.
ו: דלס הזה 1477

למלוא פגיד.

*ס/ק /£י1.0
אפור קליל
וחפוז -
אך מושלם
למראה.

לאפוד המרווה
את העוד
ומעניק לו
מראה רענן
ושבעי.

פו־ס־ום א־דמרן

זוהי ההזדמנות שלד
מלצוע מכובד
משכורת גבוהה
עיסול מעניין
כל אלה יקנה לך ביה״ס לקוסמטיקה ״ גניה

נפתחה עתה ההרשמה לקורסי ערב ובוקר חדשים.

אל תחמיצי את הזדמנותך
פגי עוד היום אל:
ביה״ם לקוסמטיקה ״ גניה ״ ,ת״א, בן־יהודה ,52 טל .222773 :

זנ״א1רח׳הנרמל 17,39ל56980,
ע ״יוזז ; ,אליגגי

הנהלת חשבונות
בירושלם 4 -

חדשים!

פקידות כללית
כתיכה כמכונה
ביה״ס ״הפקיד״ י. פורמן
בצלאל 18

— 4חדשים!
— חודש !

קולנוע
סרטים
עו*וח ח י
הצחוק של המאה העשרים

סים,
תל־אביב; ארצות־הברית) .לכבוד חנוכה
עשו המפיצים מחווה כלפי הנוער
התל־אביבי והביאו לו את לורל והארדי,
שני הקומיקאים המפורסמים של שנות
העשרים, בתכנית עשירה של סרטים קצרים,
אילמים.
ההומור של לורל והארדי מצחיק, לעיתים,
עד לדמעות. זהו הומור של עוגות־הקרם
בפרצוף, של קליפות בננות, בתים
המתמוטטים על ראש הדיירים, ודיירים
המתחלקים לתוך שלוליות מים.
הקצב של הקומדיות האילמות הללו הוא
פנטסטי: שני אנשים הגיעו איך שהוא
לקצה פיגום של גורד־שחקים. האחד עומד
ליפול. השני רועד. האחד נאחז ברגלו של
השני, ונשאר עם הנעל ביד.
הוא נאחז שוב ברגל ונשאר, הפעם, עם
גרב ביד. הוא נאחז בחבל. החבל מושך
אחריו דלי שנופל על ראשו. הוא נאחז
בסולם. הסולם נופל, וכן הלאה וכן הלאה.
הנפלא בקומדיות של שנות העשרים
הוא שהן חזותיות בלבד. הן מצחיקות
כמו שסרט צריך להצחיק, בלי התחכמויות
ארוכות של מישחקי־מילים, ומלל ארוך
ומעייף.
אבל בגירסה המיוצאת לקהל של שנות
השישים תיקנו המפיקים את הדבר. הם
הוסיפו לקומדיות, המדברות בעד עצמן,
הסברים, התחכמויות מטופשות, ודברי־הלל
חסרי טעם.
בכל זאת, עם כל התוספות, טוב שהביאו
את הסרט לארץ. אולי ההצלחה שלו תעודד
את המפיצים להביא לכבוד פורים את
צ׳ארלי צ׳פלץ, או את בסטר קיטון.

*׳•מם פון־ 1כווד
ג׳ארי קוטן כמיבצע אורגן נארנזו!

גרבי ברמן
דוג מתתח רי ם

כל ה מב טי ם; מופנים לגרבי

ב ו ־ לוןלודז׳ י ה
זה עתה הופיעו לראשונה בישראל

יי־י

בן־ לוו לו ד די ה

הדורים, מחשבים את הרגל וחזקים.
בשני צבעים: שחור וחום־חם (בז״ט)

רשיון נהיגה
מובטח בזמן קצר
במחיר הישן
* פרטי — 6ל״י לשעיר
(במקום 7ל״י).
* משאית — 10ל״י לשעיר
(במקום 12ל״י)
* באופנוע — מדריך צמוד
וטיפול אישי ללא שיירות
או קבוצות

מ ושמי ם עד סוף דצמבר
חומר והדרכה
למבחן תיאוריה
ח י נם
הדרכה אך ורק״ ע״י ״זי;
מורים מנוסים.

בי״םלנה #אמנון
נחלת״בנימין 10
טלפון ,55067ת״א.

לויד״
חמכון הבינלאומי להתכתבות
אלפי מתכתבים
לפי שיסה אמריקאית

פרוספקט חינם
תל־אכיב, ת .ד4185 .
לבשי דגם מקורי
של בוטיק

יצחק אדלר
תל־אביב

בוטיק יצחק אדלר
ככר מלכי ישראל 8
ירושלים:

בעיות ולבטים
בחי ימ א תה מין
מרדכי זידמן

הד״ר
הוצאת רשפים.

בוטיק ירושלים
המלך ג׳ורג׳ 21
חיפה :

.גיזל -טאוב
.שד׳ הנשיא 124

דוד, תל־אביב; גרמניה) אומרים שבסרטי
ג׳יימס בונד אין הגיון. זוהי טעות. אין
בהם הגיון מציאותי. יש להם הגיון פנימי.
ג׳ממס בונד הוא איש עליון, על־מציאותי.
לכן כל מר, שקורה לו הוא על־מציאווד,
זה טבעי, מתקבל על הדעת, הגיוני.
בסרטו של ג׳ארי קוטן יש חוסר־הגיון
מסוג אחר. חוסר הגיון של הבמאי (אומגל־טר)
.ליתר דיוק: חוסר־השכל של הבמאי.
יש לזה הגדרה עוד יותר מדוייקת, אבל
לא נעים להשתמש בה.
זהו סרט הבא לפאר את פעולות האף־
בי־איי. הוא מתאר קבוצת שודדים, השודדת
כסף רק מגנבים, כדי שהללו לא יוכלו
למסור אותה למשטרה. ליתר ביטחון היא
גם רוצחת אותם ואת כל שכניהם.
כשג׳ארי קוטן נקרא לגלות את השודדים,
לא ידוע עליהם כלום, מלבד זה שאשה
אחת צלצלה למפקד ראף־בי־איי והודיעה
לו שאחותה מסתובבת עם בחור מהעולם
התחתון. לצופה הישר נראה כאילו אין
שום קשר בין שני הדברים. לג׳ארי קוטון
ברור שיש קשר. בהמשך הסרט מתברר
שהוא צדק.
הוא יוצא לחיפושים. כעבור יום הוא
מוצא את האשה. הוא זיהה אותה מתוך
11 מיליון תושבי ניו־יורק. כיצד? מד,
השאלה? לפי הקול, כמובן. מי שלא מאמין,
שילך לסרט ויראה את זה במו עיניו.
לאחר שזיהה אותה הוא עוקב אחריה,
ולאחר כמה צעדים היא נרצחת לנגד
עיניו. מה שמאמת, כמובן, את זיהויו. לפני
מותה היא מספיקה לספר לו מי הם השודדים,
איפה הם נמצאים, ומהן הפעולות
הבאות שלהם.
הוא יוצא למקום. מגלה את הפושעים.
מוצא הוכחות לפשעיהם, ומי שחושב שה־
׳סרט נגמר כאן, טועה. הוא רק מתחיל.
הסוכן מגלה את הפושעים. מטלפן למשטרה.
מודיע לה על המציאה. המשטרה לא
באה. הפושעים בורחים, הסרט מתחיל מחדש,
וחוזר חלילה, עד לסוף.
כדי לא להרגיז את עיניו של הצופה
הישראלי, נמחק מוצאו הגרמני של הסרט.
כדי לא להרגיז את אוזניו של אותו צופה,
מושמע לו הסרט בסינכרוניזציה אנגליה.
לפה של הצופה הישראלי איש לא דאג.
אין גם צורך. הוא בולע כל דייסה שניתנים

כוכבים ובין לונדון לקאפד
את דעתה של הביקורת על הסרט
לינג אפשר היה לקרוא בעיתונים. את דעתם
דאו־

למכירה בחנויות
הספרים הגדולות
ה עול ם הז ה 1477־

של הצופים אפשר היה לשמוע ברחוב.
את דעתם של המשתתפים בסרט אפשר
לקרוא להלן:
• ג׳ון שלזינגר, הבמאי, :זהו
סיפור עק נערה הממהרת להגיע. אבל
להגיע לאן? היא מנסה להשיג את הכל,
בבת אחת, ולא מצליחה להשיג שום דבר.
היא תוצר וקרבן של חיי־החברה שלנו.
במשך שנתיים חקרתי את חיי־החברה הללו.
הסתובבתי בנשפים, במועדוני־ספורט, במסיבות
ובמיגרשי־טניס. לאחר שנתיים הרגשתי
שאני מסוגל לתאר בנאמנות את הקבוצה
החברתית הזאת, כמו שהיא: התועה
בין לונדון וקאפרי, עם כוסית הוויסקי
ביד.״
• ג׳ולי כריסטי :״אני מכירה את
דארלינג. אני מכירה המון נערות כמוה.
יש בה קווים שישנם בי. אבל בפרטים
עיקריים אנחנו שונות. תודה לאל. קוראים
לה מותק. היא עצמה קוראת לכל העולם
מותק. למילה אין ערך לגביה. מפני שלה

כאחד. צריך רק לתת לדמיון לפתח אותה.
לא יהיו בסרט שום ׳סלפסטיק, ושום חכמות
ישנות שלי. זה יהיה משהו בנוסח חדש
לגמרי.״
סופיה מחכה. הסרט נחשב אמנם
לסרט אמריקאי. הוא יוסרט בעזרת הון
אמריקאי. אבל צ׳פלין אינו מתכונן לבקר
באמריקה, לא לכבוד הקרנת־הבכורה ולא
אחריה. מאז תקופת מק־קארתי הוא לא
חזר לשם .״אני חושב שאני גם לא אחזור.״
הוא אומר.
הוא לא ישתתף בסרט ,״כבר עברתי את
הגיל של המישחק. אבל זה לא אומר !שלא
אופיע בתור מלצר או משהו כזה, בנוסם
אלפרד היצ׳קוק.״
לשחק הוא אמנם כבר לא יכול. אבל
מוסיקה, תסריטים ודיאלוגים הוא עדיין
כותב .״אני כבר לא שחקן,״ הוא אומר,
״אני תסריטן, ועוד איזה. המגירות שלי
מלאות תסריטים שכנראה לא יוסרטו אף
פעם. אם מישהו מעוניין באיזה תסריט
שלי, אני מוכן למכור.״
ההסרטה, שהיתר, צריכה להתחיל בימים
הקרובים, תידחה קצת, משום שמרלון ברנדו
נמצא בהוליבוד באמצע הסרטת סרט הוליבודי.
וצ׳ארלי צ׳פלין רוצה עדיין לעיין
קצת בתסריט.
סופיה לורן מוכנה לחכות. יש לה זמן.
״חיכיתי כל־כך הרבה שנים כדי לעבוד
איתו, אני מוכנה לחכות עוד כמה שבועות.״
שאלו אותה, גם, אם היא לא. חוששת
לעבוד עם במאי כל־כך זקן. היא ענתה
על זה שהיא לא מכירה במאי יותר צעיר.

יום־יום בין השעות 1 - 9בצהרים 7 - 3 ,בערב
בימים א, ג ,ה, הסלון פתוח עד 9 ? 0בלילה.

ת א רי ג ס ^ ננוד226066.117)11111
האגוד הישראלי לפרסום

ה עי קדשמדב רי

ג׳ולי בריסטי ב״דארלינג״
קוראים לה

מותק

עצמה אין סולם־ערכים משלה. אני לא
כל־כך אוהבת אותה. אבל אינני יכולה
לשנוא אותה. מכיוון שאני יכולה לראות
איך כל בחורה יפה, עם קצת הצלחה, יכולה
להיות כמוה.״
• דירק כוגארד :״לאחר שעשיתי
ארבעים סרטים, החלטתי לשחק רק בסרטים
שמעניינים ומשעשעים אותי. אני כבר עשיר,
ויש לי זכות גם ליהנות קצת. לכן אני
משחק בסרטים של ג׳וזף לוזי. לכן קיבלתי
את התפקיד בדארלינג, ולכן אקבל כל תפקיד
דומה, ושום תפקיד אחר.״
גם ללורניס הארווי יש מה להגיד על
הסרט. אבל זה פחות מעניין.

הסרטה
הבמ אי ה צ עיר ביו תרב עו ל
״אני עבד המוזות,״ אומר צ׳ארלי צ׳פלין,
״כשהן אומרות לי: עצלן, לך לעבוד —
אין לי ברירה אלא לציית להן.״
לאחר שמונה שנים שהוא לא שמע מהן
שום דבר, הן באו אליו עם סיפור ישן
שכתב לפני 15 שנה וציוו עליו להסריט
אותו. הסרט, בכיכובם של סופיה לורן
ומרלון ברנדו, ייקרא הרוזנת מהונג־קונג.
״רציתי לקרוא לזה סתם הרוזנת,״ מספר
צ׳פלין ,״אבל על השם הפשוט הזה יש
כבר למישהו זכויות־יוצרים. הייתי מוכרח
להוסיף לו את הונג־קונג.
״זאת תהייה קומדיה רומנטית,״ הוא
אומר ,״המוצגת בדרך ריאליסטית. האנושות
היא קומית, טראגית ואבסורדית
ה עול ם הז ה 1477

יומן ה חד שו ת
השאה הפרסי קיבל תפקיד בסרט. הוא
יופיע בפרחי הרע, סרט על ׳סמים משכרים
שיוסרט בפרס. מקווים שהוא יצליח בזה
יותר מאשתו הקודמת • .סוף־סוף הסכים
ג׳יימס-בונד-קונרי לגלות מיהן שלוש
הנשים האהובות עליו ביותר. אלה הן
אשתו, האמא והחותנת שלו • .מקסי־מיליאן
של עומד להיות המפיק והשחקן
הראשי בהטירה לפי פראנץ קפקא • .גם
ג׳ינה לולוכריג׳ידה מוציאה תקליט של
שירים. אבל היא לא עושה את זה מפני
שזה במודה. היא עושה את זה מפני שכל
חייה רצתה להיות זמרת. היא נזכרה בזה,
במקרה, לאחר שכל המתחרות שלה הקליטו
את שיריהן • .בהרעם היתד, קלודין
אוג׳ר נערה של סופר־מן. ב שודדי יוס
ראשון היא נערתו של שודד. השינוי מוצא
חן בעיניה. רוב הסרט היא שוכבת במיטה,
עם מגבת על הגוף, וסיגריה בפה. לפעמים
נמצא שם גם בן־זוגד״ ג-ירג׳ האמילטץ.
״זה תפקיד קל מאוד,״ היא אומרת ,״כל
מה שצריך בשבילו זה במאי טוב.״

המכללה הפוליטכנית

קורם מתקדם
לפרסוםוליחסי צבור
פרסומת הידיעה התפרסמה בכותרות עיתוני־הקול־נוע:
סנדרה נזילו תובע ת את פרדריקו פליני
למשפט. סיפרו שהתנהל ביניהם ריב קשה
על מקומה בכותרות הסרט ג׳ולייטה והרוחות.
סיפרו שהיא נעלבה עד מוות כש־פליני
שם את שמה של אשתו, ג׳ולייטה
מסינה, במקום הראשון, ובאותיות גדולות
יותר.
עכשיו גילו שכל זה היה תעלול פרסומת,
שהיה צריך לפרסם את שמה של
סנדרה מילו, את שמו של פליני, את שמה
של אשתו, ואת שם הסרט.
פליני ידוע, בדרך כלל, כאדם עם חוש
יוצא מן הכלל לפרסומת. זאת אולי הסיבה
לכך שלמרות כשרונותיו המיוחדים ומקוריותו
הגאונית הקהל מקבל אותו בהתלהבות.
בוונציה
הוא הצליח להחזיק את משתתפי
הפסטיבל בנשימה עצורה. איש לא ידע
אם סרט שלו יוקרן או לא יוקרן. הוא
עצמו עזר לחוסר־ד,ידיעה על־ידי הודעות
סותרות, וסיפורי־מתח שוגים.
אחר כך התברר שלמעשה הכל הוחלט
עוד לפני תחילת הפסטיבל. ויסקונטי העמיד
כתנאי להשתתפות סרטו הדובה הגדולה
את הוצאת סרטו של פליני מהפסטיבל.
סרטו של ויסקונטי השתתף וזכה בפרס,
אבל על סרטו של פליני כל הפסטיבל דיבר.
עכשיו פתח פליני במערכת־פרסומת ענקית
לקראת בואו של הסרט לאמריקה.
סנדרה מילו עוזרת לו בזה בנאמנות. מצד
אחד היא מגישה נגדו משפטים, מצד שני
היא מופיעה למענו בתמונות פרסומת מכל
המינים. בחלק מהתמונות היא נמצאת בזרועותיו,
בחלקן היא נמצאת מחוץ להן.
לא מזמן צילמו אותה עיתוני אמריקה
כשהיא עומדת ליד צומת דרכים, עם שלט
גדול ביד: רחוב פליני.

יפתח בינו א ר 1966

ההרצאות תתקיימנה פעמים בשבוע בימים ב׳ — ה׳
החל משעה 5 00 אחרי הצהרים.
פרטים והרשמה: האגוד הישראלי לפרסום, רח׳ הרכבת , 12ת״א,
בין השעות 14.00 — 8.00 לפנה״צ.
המכללה הפוליטכנית, רח׳ המסגר ,62ת״א, טל,36487 .
בין השעות .19.00 — 8.00

טבניקוס דדיו

:פתחים קורסי־ערב חדשים
למוד עיוני ומעשי
כמעבדות משוכללות
הספקת ספדי למוד
וכלי עבודה
הרשמה בשעות

9-12 ; 5-8

טלויזיוז • אלקטרוניקה

בך יהודה

1ת ״ א2.
חיפה. הרצל 1^4

טבנילון$ 01

הרשמה כשעות

9-12 ; 5-8
שרטוט וכונות • ארכיטקטורה

| י 1״ א, בן־יויו ד ה 26
חיפה, הרצל 144

״ העולם הזה* ,שבועוןהחדשותהישראלי
המערכת והמנהלה: תל־אביב, גליקסון ,8טלפון ,226785ת. ד.
• 136 מען מברקי: עולמפדס • דפוס משה שהם בע״מ, תל־אביב,
פין • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע״מ שורך הראשי:
אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע״ת

הוצאת סבר׳ מזרח מציעה הנחה

במפעל מיוחד ל ת נו ב ה
חוצאח ספרים מ. מזרחי זננריזה עו מנעל מיוחל ולולאה חלונו 111111 גזול ע!ו סנויס
הננו מציעים במפעל חנוכה 50 רומנים ממיטב ספרות העולם. רבי המכר בארה״ב ובאירופה קובצו ב״מועדון הספר
הטוב״ והם מוצעים לך בזה במחיר שטרם היה דוגמתו במסגרת מפעל חנוכה.
ספרי ״מועדון הספר הטוב״ כבר הגיעו לאלפי ידים ברחבי ישראל. אלפי קוראים ממתינים מדי חודש בחודשו
להופעת הספרים החדשים, הנמכרים היטב בשל רמתם הספרותית ומחירם הנמוך.
מפעל חנוכה מציע לכם ספרים שדוגמתם עלו לפני חמש שנים למעלה מ־ 5ל״י ואילו עתה הם נמכרים במחירים נמוכים
מהם.
לפניך רשימת הספרים המוצעים מ״מועדון הספר הטוב״ ,אך נוסף עליהם מוצעים עתה באותה הנחה גם אנציקלופדיות,
ספריעיון ומתנה, ספרי ילדים ונוער. כתוב אלינו ונשלח קטלוג לביתך. כתובת ההוצאה: הוצאת ספרים מ. מזרחי, רחוב לוינסקי
,67 תל־אביב.
שתי דרכים לרכישה :
א. בכל חנויות הספרים וסוכני הספרים. ב .ע״י הזמנה ישירה להוצאה, באמצעות התלוש המצורף בזה. הבא לביתך,
לילדיך ולקרוביו דמי חנוכה בספרי הוצאת מזרחי והבאת מתנה תרבותית לחג האורים.

הוראות למשלוח התלוש להוצאת מ. מזרחי:
ציין בתלוש במקומות המיועדים לכך את שמות הספרים בהם בחרת, חשב את הסכום, הכן המחאה על הסך הדרוש, גזור את התלוש,
הכנס למעטפה ושלח.

לבג׳ הוצאת ספרים מ. מזרחי, רח׳ לוינסקי ,67ת״א
אני ה ח״ מ מזמין בזה את הספרים הבאים :

(אם המקום אינו מספיק, הוסף רשימה בכתב־יד ברור)

אני מצרף בזה צ׳ ק /המחאת דואר מס ע״ס ...
שם (לכתוב באותיות ברורות
כתובת (לכתוב באותיות ברורות

מחיר מחיר
רגיל חנוכה

אהבה בטרם קיץ — ג׳יימם מיצ׳נר
אהבה ליד הדלפק — סרג׳ דאלן
אהבות נשים — אוואן האנטר
אהובי הגנרל — מרצ׳יה דייבנפורם
אור הירח — פייר למור
אילונה — האנס האבר,
אייט הפלדה — טיילור קולדוול
אמכר א׳ — קתלין וינזור
אמכר ב — קתלין וינזור
אמידי — טיילור קולדוול
אנה פנתה אהבה — הרולד רובינס
אנג׳ליק והמלף — סרג׳אן גולון
אנו החיים — איין ראנד
באין מפלט — נורה לופטס
בדידות ואהבה — רוברט ויילדר
בנפתולי החיים — אמאר מיקלה
בת נכרים — אליזבט קוקר
האדישים — אלברטו מורביה

6.50
6.50
6.50
4.95
6.50
4.50
4.50
3.95
3.95
6.50
4.50
7.00
6.00
4.50
4.50
4.50
4.50
4.50

4.22
4.22
4.22
3.21
4.22
2.92
2.92
2.56
2.56
4.22
2.92
4.55
3.90
2.92
2.92
2.92
2.92
2.92

רוזמונד מרשל 4.50

2.92

הבנות לבית ביקסבי —
מחיר רגיל

הבריחה מסין — פרל ם. בוק
מחיר חנוכה

4.50

2.92

ארנסט ק. גאן 4.50
4.50
החיים בצמרת — ג׳והן בריין
4.50
העזכון — נוויל שוט

2.92
2.92
2.92

דפנה דה מוריאה 4.50
זר בזרועותי — רוברט ויילדר 4.50
4.50
זרע הדרקון — פרל ס. בוק

2.92
2.92
2.92

טורמס האטרוסקי — מיקה וולטארי 4.50
טירת הבובען — א. י .ק רו נין 6.50
כוחם של חיים — פרנק סלוטר 4.50
4.50
ליזה — יאן דה הארטוג

2.92
4.22
2.92
2.92

ד. ה .לורנס 4.50
4.50
מול פלנדרס — דניאל דפו
מותה של אהבה — אלכרטו מורביה 4.50
4.50
משפט האהבה — פיטר פקר
ניצוץ של תהילה — פרנק סלוטר 4.50

2.92
2.92
2.92
2.92
2.92

הגבוהים והאמיצים —

הפרידה האחרונה -

מאהבה של ליידי צ׳טרליי —

מחיר מחיר
רגיל חנוכה

4.50
ניצחון הגאווה — פרנק ירכי
4.50
נכתב עד הים — ויקי באום
נקמתה של אשה — מוריס דקוברה 4.50
סוזי וונג — ריצ׳ארד מייסון
4.50

2.92
2.92
2.92
2.92

4.50
6.50

2.92
4.22

עץ הבגידה — א. י .קרונין
קרולין שרי — ססיל סן־לורן

רחוב הדולפין הירוק —
אליזבט גודג׳ 6.50
ריחיים של אהבה — מרי ג׳ונסטון 4.50

4.22
2.92

שודדי התאוות — ניקולס מונסאראט 4.50

2.92

מרצ׳יה דייבנפורט 6.50
שנת החיים האחרונה — נוויל שוט 4.50

4.22
2.92

אנטוני טרו 4.50
6.50
שרה דאין — קטרין גסקץ
תותחי נברון — אליסטייר מקלין 4.50

2.92
4.22
2.92

אליסטייר מקלין 4.50

2.92

שומרי האהבה -
שעתיים לפני החשכה —

תחנה זברה אינה עונה —

שלישי. המשגיח השלישי יקבל את הכסף מהמשגיח
השני וימסור אותו למשגיח הראשון,
ואם גם הוא יעקם את האף אולי יעמידו משגיח
רביעי, וכך יוכלו להתפרנס המון אפים, ולא
תהיה עוד אבטלה.
״מלבד זה רוצה הרבנות לדרוש בשבילם
משכורת לפי הדירוג האקדמאי.״
מה יש, כל הארץ מדורגת לפי הדירוג ה אקדמאי.
אם אינסטלטור יכול להיות דוקטור
לפי הדירוג הזה, גם הם יכולים. הם לא יעשו
את זה פחות טוב.
״עיקר עבודת המשגיחים,״ המשיך בוקאי,
״היא השמירה על השבת. הרבנות לא מחייבת
אף אחד לחגוג את השבת, אבל היא לא תרשה
לאף אחד לחלל אותו.״
המשגיחים לא מתערבים בעניינים הפנימיים.
מי שרוצה לחלל את השבת באופן פרטי, בבקשה.
בתנאי שלא יעשה את זה בחוץ, ובתנאי
שלא יעשה את זה במקום פרטי הנמצא תחת
השגחת הרבנות, בית־מלון, למשל.
נכון שהמשגיחים לא מציצים לתוך החדרים
של בתי־המלון כדי לראות אם האנשים מעשנים

עו ב קטן

ההשגחה העליונה
שמעתי שיש בארץ כפייה דתית. פניתי
לשלמה בוקאי, מהרבנות בתל־אביב, ושאלתי
אותו אם זה נכון. הוא אמר שלא. הוא אמר
שאמנם שמע שיש בארץ ליגה נגד כפייה דתית,
ויש ליגה נגד הליגה המתנגדת לכפייה דתית.
אבל על כפייה דתית לבד הוא לא שמע.
לרבנות אין עניין בכפייה דתית. היא רק משגיחה.
היא משגיחה על החלב, על הבשר״ על
החזירים, על הנקניקים, על השבת. אין לה
בכלל ראש לכפייה דתית.
בכלל, היא דואגת רק למי שנמצא תחת
השגחת הרבנות הראשית. אנשים פרטיים הגרים
בבתים פרטיים לא נמצאים תחת השגחת
הרבנות. הם יכולים לעשות מה שהם רוצים,
אפילו הפגנות, אבל לא בשבת ולא בפרהסיה
בן־אדם מתחיל להיות תחת השגחת הרבנות
רק כשהוא מתחתן. גם כשהוא מתגרש. כשהוא
מת, וכשהוא נולד. הכהנים והגרושות, האוכלים
במסעדות, הקונים באיטליזים, בני־התערובת
והנוסעים, גם הם נמצאים תחת ההשגחה.
הנוצרים והמוסלמים לא נמצאים תחת השגחתה.
אבל אם הם רוצים לאכול אוכל לא
כשר, או לעשן ביום השבת, הם כן תחת ההשגחה.
מובן שהכנסת, התחבורה הציבורית,
הנמלים, האוניות, שפת־הים, מועדוני־הלילה,
המסעדות, הפלפל והגזוז נמצאים גם תחת השגחת
הרבנות, כי הם לא אנשים פרטיים.
הרבנות לא יכולה להשגיח לבד על כל מה
שנמצא תחת השגחתה. יש לה משגיחי־כשרות.
הם עובדים למענה.
״יש להם עבודה קשה וכפויית ׳טובה,״ הסביר
לי בוקאי ,״הם צריכים לשמור שבשר כשר
יומלח, כי הרי בשר לא נכשר על־ידי שחיטה
בלבד. ובשר, גם כשהוא כשר, אסור לבישול
בשבת, והחלב אסור לאכילה עם הבשר, מהתורה,
ואם מבשלים חלב בבשר מטריפים את
כל הכלים. נוסף לזה צריכים המשגיחים לשמור
שלא ידליקו אור בשבת, לא ידליקו אש, ולא
יבשלו עליה בשר וחלב ביחד, שלא יעשנו, לא
ישמעו מוסיקה, ולא יתבדרו. כדי למלא את
מצוות עונג שבת. זוהי עבודה קשה ואחראית,
ובסוף החודש, כשהמשגיח בא לבעל־העסק לקבל
את כספו, מעקם הלה את האף. יש לו
הרגשה כאילו הוא משלם לו בחינם.״
כזאת הרגשה מוזרה יש לו. נדמה לו שב שעה
שהוא עומד ובוחש בתוך סיר המרק נכנס
לו המשגיח מתחת לשרוול, מכנים את האף
ובודק. נדמה לו כאילו המשגיח מסתובב בין
הרגליים של המלצרים, מחטט בתוך המגירות,
מכניס ידיים לתוך החלב, ממשמש את הבשר
באצבעותיו, מפשפש בסלטים, מחטט בתוך הדייסות,
ומקבל על זה בסוף החודש משכורת.
הרבנות סבינה שהציבור רואה במשגיח טפיל
והחליטה לתקן את המצב. היא עומדת לחסל
את ההסדר לפיו מקבלים המשגיחים משכורת
מבעלי־העסק.
״המשגיחים יקבלו את משכורתם מהרבנות.״
ומאיפה תיקח הרבנות את הכסף?
״מבעלי־ העסק.״
זה יהיה ככה: הרבנות תשלח לבעל־העסק
משגיח. לא משגיח על כשרות. משגיח אחר.
המשגיח האחר יקח את הכסף מבעל־העסק
וימסור אותו למשגיח הראשון. וכך לא יהיה
לפעל־העסק כלפי מי לעקם את האף.
יתכן שכשהמשגיח הראשון יבוא למשגיח
השני, על־מנת לקבל את הכסף, יעקם המשגיח
השני את האף. אז אולי יעמידו ביניהם משגיח

21 קוה חשוו

פוקאי

ויש לו כל־כך הרבה מלכים באטלייה, יש
לו כסאות מלכות, יש לו גלימות ארוכות, שו־בלים׳
כתרים, שרביטות, אף אחד לא רוצה.
״האחרון מה שעשה הצגה רציני,״ הוא מס פר
,״היה שמעון ישראלי. אבל כסף לא היה
ממנו• הוא עשה הצגה גדולה. אוטו־משא שלם.
עם מלך, מלכה, כסא מלכות, גלימה, שמיים,
הכל. אבל כסף היה מעט מאד.״
הוא אהב מאד את ההצגה. הוא ראה אותה
עשרים פעם. הוא יודע אותה בעל־פה. בהתחלה
רואים את שמעון ישראלי עם גלימה של
המלך 450 .לירות. היתד. לו גלימה מוכנה, מ מלך
אחר, אבל שמעון לא רצה. הוא רצה חדשה.
אחר־כך רואים את שמעון ישראלי באווירון.
אווירון לא יקר. אחר־כך הוא מכר אותו בתור
אוטו להצגה אחרת. אחר־כך רואים את שמעון
ישראלי בשמיים בלי כוכבים. היו לו שמיים
מוכנים, עם כוכבים, אבל שמעון לא רצה. הוא
רצה שמיים חדשים בלי כוכבים.
אחר־כך רואים את שמעון ישראלי עם בגדים
מהבית. סתם. אחר־כך רואים את שמעון ישראלי
עם הרובוט. אחר־כך רואים את שמעון
ישראלי עם הבגד של השועל 45 .לירות. היום
הוא מוכר את זה לפורים, בתור אריה, ב־. 100
אחר־כך רואים את שמעון ישראלי עם בגדים
מהבית. אחר־כך רואים את שמעון ישראלי עם
נחש, אחר־כך רואים את שמעון ישראלי עם
בגדים מהבית .״הרבה שמעון ישראלי היה,
אבל מעט כסף.״
בזמן ההוא בשביל הצגה היה צריך אוטו־משא.
היום, את הבכורה של זיגמונד טורקוב הוא מכנים
לפולקסוואגן, ומביא אותה לבדו לבמה.
״הדברים המעניינים לא הולך היום,״ הוא
מנענע את ראשו בצער. פתאום עולה רעיון
במוחו :״תגידי,״ הוא שואל ,״אולי את רוצה
להתחפש בפורים למלכת אסתר? אני אעשה
לך תלבושת כזאת. כולם ישתחוו. לא? אולי
מלכת לואי ה־ ? 14 לא? אולי את רוצה את
גלימת המלכות של שמעון ישראלי? זה טוב
בשביל כל דבר. את יכולה להיות ליצן עם זה.
נסיך. רגע. יש לי רעיון. אם את מתחתנת זה
טוב בשביל שמלת־חופה, תהיי כלה כל־כך יפה.״

שם בחשאי. נכון גם שלא מחרימים להם את
מכשירי־הכתיבה עם רדת השבת. אבל, כמו שגילתה
לי אותה אישיות, הם עומדים להנהיג
כרטיסיה מיוחדת שבה יסומנו המאכלים שהוזמנו
לחדרים, כדי לבדוק אם השבת לא חוללה.
״הרבנות מתערבת רק בעניינים הנמצאים
תחת השגחתה,״ חזר בוקאי והדגיש. הכריסטנזס
והסילווסטר, למשל, נמצאים השנה תחת הש גחתה,
כי הם יקרו שניהם בימי שבת, ומם
השבת נמצא תחת השגחתה באופן קבוע.
לכן בשני ימי השישי הקרובים תהיה למשגיחים
עבודה קשה. כולם יעלזו ויחגגו וישמחו,
ואילו הם יצטרכו ללכת ממקום למקום ולדאוג
שהסילווסטר לא יחלל את השבת.

משטרת ישראל היא עירגית ופעילה ועומדת
על המישמר. המיקרה של השבוע יוכיח זאת:
אזרח ישר, שטייל על שפת־הים, שמע לפתע
צעקות נוראות. הוא היפנה את ראשו וראה

מלו דהשניו
מישהו רוצה להיות המלך ליר? בבקשה.
ללב יש תלבושת בשבילו. מישהו רוצה להיות
המלך חוסיין? גם לזה יש ללב תלבושת. התלבושת
של המלך ליר. מישהו רוצה להיות גפו־ליאון?
ראש־ממשלה? בן־גוריון? נשיא צרפת?
גם לזה יש ללב תלבושת. של המלך ליר.
לב אלרואי מכין תלבושות ותפאורות לתי אטרון.
את התפאורות הוא משכיר אחר־כך לנשפים
פרטיים ואת התלבושות הוא מוכר ב פורים.
מה שנשאר הוא מחזיר לתיאטרון. ומשם
בחזרה לפורים. הוא לא זורק שום דבר.
אבל בימים אלה הוא לא מרוצה. התיאטרון,
לפי דעתו, נמצא במצב קשה .״שקספירים כבר
מזמן לא הולך, בגדים של מלך ושמלות ארו כות,
ותלבושות היסטוריות לא הולך. מה
הולך? רק בגדים שמביאים מהבית, וארונות
ושולחנות מהצגות ביידיש.״
מצב קשה. עכשיו הוא מכין תפאורות ל־בלאדה
לשני ערבים, הצגה של זיגמונד טור־קוב.
רק שני כסאות ונדנדה, ותלבושות של
זקנים. זה מה שהולך היום. זקנים וגדנדות.
אלרואי שני גברים גוררים באלימות אשד, צעירה. מכניסים
אותה לתוך מכונית, סוגרים עליה את
הדלת ומסתלקים במהירות מהמקום.
הדבר נראה לו חשוד. הוא רשם את מספר
המכונית ומסר אותו למשטרה. המשטרה הודתה
שהעניין באמת חשוד. היא איתרה את
מספר המכונית, ושלחה הודעה לבית החשודים
לבוא ולהעיד. החשודים לא באו.
הדבר נראה לה חשוד. היא שלחה להם
הודעה שנייה. הם המשיכו לא לבוא. הדבר
הגביר את החשד. היא שלחה לביתם שוטר.
השוטר נכנס לבית ומצא שם בחורה שוכבת
ללא נוע במיטה. זה נראה לו חשוד. הוא שאל
אותה מה היא עושה במיטה. היא התחילה ל גמגם
ולרעוד. זה הגביר את חשדותיו. ואז הוא
הבחין שהיא כבולה בשלשלאות ברזל בצורה
חשודה. המשטרה עצרה מיד את החשודים.

האלמנה הצעירה המפורסמת ביוחר בישראל:
הרבנית טולידנ1 מ11 שוב

מרים טודיד1ו
כפי שגדאתה השסע
בפתח ביתה בירושלים