גליון 1479 מתאריך 5 בינואר 1966

המהיר 1 2 0אג׳

חן מסננות היוס את הנשים, את המכוניות.
את חומש 11 ,תויסננו את ח ״ ו

אס גם אתה
סנ ג ל
מ7ן 1ר

״איך אתם מסתדרים עכשיו, כשהעורך
שלכם עסוק בכנסת?״ שאלד, זו מוצגת לנו,
בשבועות האחרונים, פעמים ללא־ספור.
התשובה היא פשוטה להפליא: אין מה
להסתדר. כי בסדרי־ר,עבודה של השבועון
לא חל שום שינוי, זולת העברת תפקידים
מסויימים מאיש לאיש.
השינוי היחידי חל בסדרי־ר,עבודה, של העורך
עצמו. והם השפיעו לטובה על העחון.

אילו רצה מישהו לתכנן את עבודת הכנסת
כך שתתמזג באופן מושלם עם עבודת
השבועון המסויים, לא יכול היה להנהיג סדרים
טובים יותר.
עבודתו של העורך לגבי הגליון השוטף
של העוקם הזה נסתיימה, בדרך כלל, ביום
ב׳ בשבוע. חוץ ממיקרים יוצאים־מן־הבלל,
מסתיימים במועד זה התיכנון הבולל של ה־עתון,
חלוקת השטחים בו, קביעת ההנחיות
לגבי הנושאים השונים שיופיעו בו. מכאן
ואילך נמשכת רק עבודת־הביצוע לגבי הנושאים
האקטואליים, על פי ההנחיות שנקבעו.
עבודת הכנסת מתחילה ביום ב׳ אחרי־הצהריים.
מאותו רגע עסוק חבר־הכנסת כלא
הרף בישיבות המליאה והוועדות, לימוד החומר,
הכנת הנאומים והשאילתות וכדומה.
זה נמשך עד יום ד׳ בשבוע אחרי־ד,צהרים.
הכנת הגליון הבא של העולם הזה מתחילה,
למעשה, כבר ביום ג׳ אחרי הצהדיים,
מייד עם השלמתו הסופית של הגליון השוטף.
הכנה זו מתבססת כמובן אף היא על
תיכנון מוקדם ארוך־טווח. היא עוברת לשלבים
המעשיים ביום ד׳ בצהריים.
כך חופפים שני הדברים זה את זה. במשך
שבעת ימי־השבוע, עוסק העורך בשני התפקידים
— בזה אחר זה, וזה. בתוך זה.
אומנם לא נשאר זמן לחיים פרטיים — אך
אלה היו ממילא תמיד מקופחים.
קורבן אחר: קשה לו להתפנות עתה לעניינים
שאינם קשורים במישרין לתפקידיו:
להרצאות, לסימפוזיונים ולפניות בכתב. כל
מי שנפגע מכך, מתבקש להתייחס לדבר בסובלנות
ובסלחנות.

לבני חורף דושקס מאקדילו חמים וקלים להפליא;
אינם מאבדים צורתם. קלים לכביסה, מתיבשים
מהד ואינם זקוקים לגיהוץ.

^לזי־י׳לו
דוג מ או ת

מבחר

וגד לי ם

לבני

ציום. בנוא

הנהלת חשבונות בירו
שלים
4 :חדשים ! פקידות
כללית — 4חדשים ! כתיבה
במכונה — חודש !

ביה״ס ״הפקיד״,
בצלאל 18

י. פורמן,

לגב רו ת

חורף

רוטקס

מ א /דךן־י ^ו

מובן שלא קל למלא שני תפקידים — של
עורך עתון ושל סיעת־יחיד — שכל אחד
מהם הוא בבחינת עבודה מלאה ולמעלה
מזה. הדבר אפשרי רק מפני שגם מבחינת
התוכן אין כל סתירה ביניהם. להיפך: הם
משלימים זה את זה לגמרי.
עוד במלחמת־הבחירות אמרנו: נעשה בכנסת
בדיוק מה שעשינו בעתון, נלחם על
אותם הדברים. רק האמצעים ישתנו. זוהי
הרחבת חזית המאבק, לא שינוי המאבק עצמו.
דבר זה התגשם עתה במציאות. חברי,כנסת
אבנרי מדבר בכנסת על אותם הדברים
שעורך העולם הזה רוצה לכתוב עליהם.
הוא מטפל בכנסת באותם הדברים שהוא
היה מטפל בהם בעתון. הוא לומד את
אותו החומר. הוא מתעמק באותם הנושאים.
והוא מגיב באיתה דרך — רק בצורות שונות.
מבחינת העתון, יש בשינוי גם ברכה:
• הכנסת היא מקור־אינפורמציה חשוב.
הכוונה אינה דווקא לתוכן הדיונים בכנס־,
עצמה, אלא למעמד הכנסת כצומת־תקשורת
פוליטי. ממילא מעשיר תפקידו החדש שלד,עורך
את מעגל האינפורמציה המזינה את
תיכנון העתון.
• הכנסת, כשלעצמה, היא גם נושא
חשוב לדיווח עתונאי. בשנים קודמות?א
יכולנו למלא את תפקידנו בסיקור הכנסת,
כי הוערמו על דרכנו מכשולים טכניים המורים.
באמתלות שונות לא ניתן לכתבנו מעמד
של סופר פרלמנטרי בזכויות מלאות,
לא הוקצה לו מקום בתא־העתונאים, ועוד
ועוד. עתה נפתרה בעיה זו — בצורה משביעי,־רצון.
הכתב הפרלמנטרי של השבועון
המסויים יושב באולם המליאה.
מאידך, מביאה עבודת העתון תועלת רבה
לסיעה. כי העחון הוא, קודם כל, מנגנון
לאיסוף אינפורמציה ולבדיקת עובדות. תוצאת
עבודתו של מנגנון זה עומדת אוטומטית
לרשות הסיעה — החל בחקירת שחיתות הספורט,
למשל, וכלה בדיווח על מצב משפחת
אלי כהן.
כמה מיריבי העתון התנחמו בטענה כי
מעתה יחדל העולם הזה מלהיות עתון בלתי־תלוי,
מאחר שיש לו קשר עם סיעה בכנסת.
מי שחשב כך, לא הבין את מהות
העתון ומהות הסיעה.
שניהם — וגם תנועת העולם הזה — כוח
חדש, הקמה עתה בכל רחבי הארץ כגורם
ציבורי שיטביע את חותמו על מהלך הדברים
— אינם אלא יחידות שונות של אותו קומנדו.
אף לאחת מהן אין אינטרסים כלכליים
היוצרים תלות במשהו או במישהו.

אף אחת מהן אינה מתקשרת במפלגות או
באירגונים של המישטר. כולן יחד, כל אחת
בשטח הטבעי שלה, ינהלו את אותו המאבק
— המאבק שהשבועון המסויים עומד בו
מזה 15 וחצי שנים.
כל זה אינו עוד בגדר תיאוריה — כי
אפשר להיווכח בכך במציאות, גם מעל עמודי
העתון עצמו. נראה בי הקוראים מסכימים
להערכה זו — כי מאז הבחירות חלה שוב
עלייה ברורה בתפוצה.

נאמנות הקוראים לשבועון המסויים היא,
בהרבה מיקרים, הדדית. וסיפורו של הקורא
שוקרי דבאח, מהכפר דיר אל־אסד, יוכיח.
שוקרי, צעיר בן ,21 שהיה מתומכיה הפעילים
של רשימת העולם הזה — כוח חדש
ערב־ה,בחירות, תפס טרמפ, באחד מימי השבוע
שעבר, בטנדר של אחד מבני־כפרו,
התכוון להגיע איתו לעכו.
מכיוון שהתחבורה הציבורית לכפרים הערביים
בגליל אינה מן היעילות ביותר, היה
זה אך טבעי שעל גבי הטנדר, שהיה עמוס
ארגזי פירות וירקות, הצטופפו עוד טרמפיסטים,
למעלה מן המותר לפי החוק.
ואומנם, כעבור שעד, קלה, על אם הדרך
עכו—צפת, השיגה ניידת־משטרה את הטנדר,
וקצין משטרה ניגש לבדוק את הרשיונות.
כשנוכח כי מספר הנוסעים עולה על המותר,
בחן את פרצופיהם, הורה באצבעו על
שוקרי, ופקד עליו
לרדת. אחרי רישום
הדו״ח, התיר לנהג
להמשיך בדרכו, חשב
להשאיר את
שוקרי בדרך. אך
שוקרי לא ויתר.
״אם הורדת אותי,״
אמר לו ,״אולי
תוכל גם לעצור
לי טרמפ?״
תשובת הקצין היתד,
מפתיעה :״סתום
את הפה המלוכלך
שלך. כולכם חוצפנים! אני מכיר אתכם!״
שוקרי נפגע, אך ענה לקצין בנימוס, כי
•דאג לתת פומבי לדבריו.
״אתה גם מעז לאיים עלי!״ ענה הקצין,
״לא תפחיד אוחי!״
וכדי להוכיח את דבריו, תפס את שוקרי
בצווארו ובידו, השליך אותו לניידת .״אתה
תשב 24 שעות במעצר, ואחר־כך יהיה לך
משפט על העלבת קצין,״ איים.
שוקרי חזר שוב עד דבריו, הבטיח לקצין
כי התנהגותו תפורסם בעתון.
״איזה עתון?״ שא? הקצין ,״אולי העולם
הזה?״

״כן, בדיוק העולם הזה. אגש למערכת,
ואתאר את העניין!״
לפתע שינה הקצין את התנהגותו ואת
טון דבריו. הוא החזיר לשוקרי את תעו־דת־הזיהוי
שלו, אותה לקח ממנו כמה רגעים
,קודם לכן, שיחרר אותו בו במקום, וביזבז
כמה דקות מזמנו היקר כדי לעצור לו
טרמפ. הוא לא שכח גם להזמינו לכוס קפה,
במיקרה שייזדמן למקום שרותו.
השבוע הופיע שוקרי במערכת, כדי להודות
לנו על החסינות שהענקנו לו, מבלי
שאף נדע על כך מראש.

לקוראי העולם הזה
ההתייקרות המתמדת של כל
הוצאות־הייצור הכריחה את כל
העתונות להעלות השבוע את
מחירה.
עתוני־הבוקר העלו את מחיריהם
ב־ס .207 עתוני־הצהריים
העלו א ת מחיריהם ב־£ל. 35
מינהלת ״העולם הזה״ נאלצת
אף היא להעלות את המחיר, כדי
לעמוד בהתייקרות זו. העלאה זו
תסתכם ב־ס/ס.20
לפיכך יעלה הגליון, החל בשבוע
זה 120 ,אגורה. הדבר לא
ישפיע על המנויים, עד לתום
תקיפת־חתימתם.
״העולם הזה״ מקווה כי הקוראים
יתייחסו להעלאה הכרחית
זו בהבנתם הרגילה.

העולם הזה 479ז

מכתבים
•בנה טובה
לחברי מערכת העולם הזה, שעמדו השנה
קשים, במיבחנים מיטב האיחולים לקראת
השנה החדשה!

בתיה
בנדיקט,
ניו־יורק,
ארצות־הברית

המת ההי
בכתבה על מלחמת ויאט־נאם ,״פרשים במלכודת״
(העולם הזה ,) 1476 הופיעה תמונה
של חייל והרוג אמריקאיים.
לי נראה שהחייל, אותו חשבתם להרוג,
הוא סתם חייל ישן. רובהו של ההרוג־ישן
מונח לצידו, כשהוא מוכן לפעילה, וגם
תנוחתו מעידה על שנתו. כל מי שהיה חייל
מכיר תנוחה זו היטב.

דון כן־ישי,

איש המשפט

אולי זה מוקדם
מדי, אבל הריני מציע
כבר עתה את
כבוד השופט העלמדיקט
יון
אלפרד ויתקון ו כאיש־המשפם תשכ״ו, עבור אומץ־ליבו ותבונתו
המש פטית־דימ וקראטית, בתורמו
תרומה לא־קטנה למען ביטול כמה מסעיפיו
החמורים של חו ק ל שון הרע, עת כיהן
בזזעדה המיוחדת שנקראה על שמו, שדנה
בחולר״ע (העולם הזה .)1478

אלי מויאד,

רחובו ת

ירושלים

העולם הזה הסת מן על הכותרת שניתנה
לתמונה על־ידי סוכנו ת זרה. ב מ בט שני
(ראה תמונה) מסכים העולם הזה לדעת הקורא
בן־י שי.

נמאס כבר

נמאס לי כבר לפנית למשרד־הסעד בבקשות
ותחינות. לכן, אם לא תוחזר לי
התמיכה, בתוספת ההפרשים מהחודשים הקודמים,
שנשללה ממני בגלל טענה לא
נכונה, כאילו בתי עוזרת לי בפרנסתי,
אאלץ להעתיק את מקום מגורי מביתי

באשקלון אל לישכת־הסעד בירושלים.

יהודה זרייהן,

א שקלון

אדרת ארגמן
הרינו מוצאים חובה להתייחם לכתבה
״מחירו של פועל״ (העולם הזה ,) 1477
משום שלצערנו הדוגמות שהובאו בה, כדי
להמחיש כביכול את יחסה של ההנהלה
לפועלים, אינן תורמות לתיאור נכון של
מערכת היחסים במיפעלנו.
• מר קרייזלר, המוזכר בראשית הכת

היה הפועל היחיד במיפעל שלא נכלל
בהסדר הפנסיה שנעשה לכל העובדים, וזאת
מפאת גילו הגבוה ובגלל סירובה של חברת
מבטחים לבטחו בפנסית זיקנה. כאשר הביע
מר קרייזלר את רצונו לפרוש מעבודתו, היה
ברור שיש מקום להסדר אישי בינו ובין
ההנהלה, וזאת בגלל הסיבות הנ״ל.
לאחר דיון בהנהלה סוכם שמר קריילר
יתקבל לשיחה אצל מר קליר, ובה יסוכם
המענק לפרישתו, בשים־לב למצבו הכלכלי,
שכפי שהיה ידוע לנו, הוא טוב. משום מד,
(המשך בעמוד )4

מבחרחולצות לכל המשפחהבכל ־ בושלום

חולצות העונה של ״ניבה״ במבחר עשיר לכל מטרה ואירוע מוצעות במחלקות לגברים,
נשים ונוער. לגברים חולצות אלגנטיות וספורטיביות מכותנה ותערובות מיוחדות של טיבים
סינטטיים. לנשים חולצות מרהיבות בגווניהן לפי קו האפנה האחרונה.
לילדים ונערים חולצות חגיגיות ושימושיות.

כתבים
( ה מ שן ד ע מו ד )3

סירב מר קרייזלר להיכנס למר קליר וטען
שהוועד אוסר עליו את הדבר.
משום כך לא היתר. ברירה אלא לשלם
את הפיצויים המגיעים לו בהתאם להסבם
הקיבוצי. הסיבה לשעור הנמוך של הפיצויים
ששולמו לו נובעת מכך שבשנת 1954
כבר קיבל מר קרייזלר את כל הפצויים שהיו
מגיעים לו לאותו יום, וזאת על פי
בקשתו, ובהתאם להסדר עם נציגות העובדים,
לשם רכישת שיכון.
41 מר יוסף בכר היד, במשך שנים עובד
נאמן ומסור, אך לצערנו
חלה בזמן האחרון,
ורופאיו ונציגי
העובדים הציעו
שהמיפעל יסדיר
עבורו פנסיה מוקדמת.
מתוך הערכה
לעבודתו הסכמנו לזאת,
אולם בינתיים
נענינו להמלצת הרופאים
להעבירו מתחנת
עבודתו לתחנה
אחרת. קליר אין זה נכון ששכרו
הוקטן. האמת
היא שלאחר העברתו, הונהג מ־ 1.1.65 דירוג
שכר חדש, ומר בכר דורג בהתאם לתחנת
עבודתו החדשה. אולם שכרו לא היה נמוך
יותר.
#לגבי שמואל לנק ועובדים ותיקים כדוגמתו,
אף פעם לא חייבנו את העובדים
האלה להשתקע ביבנה אלא, להיפך, הבטחנו
להם הסעה סדירה למיפעל וחזרה על חשבוננו,
ולכן ברור שאם רצונו בכך לא יצטרך
להרוס את ״הדירה ברמת־גן, את האוניברסיטה
של הבן, ואת התיכון של הבת.״
אברהם קליד, ארגמן, בני־ברק

ליו פי פמם רנות -טלו, מון !

ר מ1//<7ועווידוז לח!וחו-מנכוו וזנזיוי וינון ויופיו

אפור הפנים האלגנטי ללא ברק.

בועגיק זוהר רענן למלוא פניד.

אפור קליל
וחפוז -
אד מושלם
למראה.

4ז 0ס 0ז

לאפור המרווה
את העור
ומעגיק לו
מראה רענן
וטבעי.
1 /1 0 /1 1 1 7 £

בקשר עם שביתת פועלי ארגמן, צצה
שאלה: האם פיזור האוכלוסין־ ,יכול להתבצע
אך ורק על־ידי העברת מיפעלים
קיימים ממקום למקום?
אינני היחיד התומך בפיזור זה, למרוח
שיעילותו הכלכלית טרם הוכחה, אבל יש
דרך ויש דרך. האם אין מצפים יותר לעליה?
האם נסתתמו לגמרי מקורות העליה
החיצונית והפנימית? כלום לא ייבנו מיפי
עלים חדשים, שאותם אפשר כבר מראשיתם
לתכנן ולבנות במקום הרצוי?
אין זד, דבר חדש בעולם, שחברה, מסויי־מת
מקימה מיפעלים במקומות שונים, מבלי
להעביר מיפעלים קיימים. סקודה, למשל,
בצ׳כיה, או ג׳י־אם־סי, בארצות־הברית,
מעסיקות עשרות מיפעלים במקומות שונים
בארצותיהם.
ובנוגע לפועלי ארגמן, ברור לי דבר אחד:
אם אפשר לצפצף היום על חמש מאות
פועלים, אפשר יהיה מחר לצפצף על חמשת
אלפים, ומחרתיים על חמש רבבות.
ואם אין הציבור מתקומם ומתרעם, אפשר
לעשות הכל.

שמואל שוורץ,

ברסו:ו *־דמון

מה שברור כבר היום הוא ששר־ר,עבודה
יגאל אלון לא יפוזר לאילת־השחר, ח״כ
אריה בן־אליעזר לא יפוזר לדימונה, ובעלי
ארגמן יסעו בוקר־בוקר במכוניותיהם הפרטיות
ליבנה, במקום לבני־ברק.
זד, הבדל זעיר מאד בזמן ובהוצאות,
ד,מנוכות מן ההכנסה החייבת במס.
שמד 1ה

לבני צמר — מודרניים
מיוצרים בתהליך חדש
1ל א 1ו ה׳ הנ ה7ל 39׳\7ל56980.
זג ח ^ זונזני

הכנוי - קיבלת חשבונך,
נא פרע
אותו בהקדם.

לבני הצמר יקבלו מעתה דמות מודרנית. תהליכים חדשים שהומצאו
באירופה מאפשרים ייצור לבני צמר שאינם מתכווצים אחרי הכביסה ושאינם
מגרים את העור. מעצבי אופנה ראשונים במעלה תיכננו את לבני הצמר החדשים,
שיענו גם לטעם האנשים הצעירים.
חברת ״רוטקס״ הישראלית רכשה תהליכים אלה והיא מייצרת מעתה את
לבני הצמר שלה מבדים שעברו תהליך חימי, אשר הומצא לאחרונה באירופה :
אשפרת הבד נעשית על־ידי תמיסות פטנט המונעות את התכווצותם של לבני
הצמר. תהליך זה גורם גם שהבד י היה חלק ולא יגרה יותר את העור.
חברת ״רוטקס״ שיוותה ללבני הצמר החדשים גורה מודרנית וספורטיבית.
לבני החברה מיוצרים מצמר ״ויטלגו״ טהור ומבדים שעברו את תהליך האשפרה
המיוחד, המונע גירוי והתכווצות והם מעוצבים בצורה מודרנית ו״גברית״.
בעולם כולו וגם בישראל חוזרים עתה ללבני הצמר הטהור. הלבנים החדשים
אינם מלווים יותר בהרגשה של גיל ואופנה שמרנית. לבני הצמר החדשים
מיועדים לצעירים ולמבוגרים, נוחים ומחממים, ויחד עם זאת, נותנים הרגשה
של נעורים.

חו לון

ניר, ק רי ת־ טבעון

מיטב היפהפיות
תודתי נתונה למערכת העולם הזוזז, על
גילוי סופיה שלנו
(העולם הזה ) 1472
וקלאודיה שלנו (העולם
הזה ,) 1478

לכולם, המוכיחות ובעיקר לגברים, כי
נערות ישראל יכולות
להתחרות עם
מיטב יפהפיות העולם,
ואולי גם לנצח
אותן.

רחל משעלי,

ירו שלים

האם ג׳נט לוי, ה־קלאודיה
קארדינלה החדשה, משרתת עדיין
בצבא?
אם כן, בוודאי נצטרך להיפרד ממנה ל־העולם
הזה 1479

משך 21 יום, כשם שנפרדנו פעם משרה
לם — הסופיד, לורן.

אברהם גורן,
נ׳נט לוי נ שואה,
וממילא גם מן הכלא.

שוחררה

חיפה

מ שרות —

איפה ההגיון?
אתם אשמים בכך שאתם יוצרים אשליות
בליבו של הקורא, כאילי יש הבדל בין
קואליציה אחת לשניה, על־ידי זה שאתם
מקדישים מקום נרחב לכיסוי כל המו״מים־
שמומים של אשכול וחבריו.
כל הממשלות הישראליות, מאז הקמת המדינה
ועד היום, היו אותן הממשלות. אז
מה פתאום שעכשיו יבוא שינויי איפה ההגיון,
איפה?

ירוחם מירון,

רא שון־לציון

העולם הזה אינו מצפה ל שינוי במי שור
זה, משתדל להשיג, במיקרה זה, את הרע
במיעו טו.

צ׳רקסייה

זה דודקא טוב מאד שהצ׳רקסים בארץ
מתחילים להרגיש געגועים למולדתם, הנמצאת
בברית־המועצות (העולם הזח .) 1478
מי יתן וגעגועיהם ילכו ויגברו, עד שיביעו
את רצונם לחזור למולדת. או, ואז
אנחנו נחזיק אותם פה, ונגיד לרוסים:
ניתן לכם אותם ברצון, אך בתנאי שאתם
תתנו לנו את היהודים היושבים בארצכם,
החשים, גם הם, געגועים למולדתם — ישראל.

כרד
לוינשטיין,

באר־שבע

מעוז צור
יש לנו הכבוד לשלוח למערכת
הזזה צילומים מחגיגות חנוכה התשכ״ו,
שאורגנו בבית־הכנסת היכל שבבוקרשט,
בנוכחות הרב הראשי לרומניה ד״ר משה
העולם

רוזן ב״היכל״
רוזן, ומנהיגי הסתדרות הקהילות היהודיות
ברומניא.
מספר המשתתפים שהצטופפו בהיכל, גברים
נשים וטף, הוערך באלף. המקהלה
שרה את ״הנרות הללו״ ו״מעוז צור״ ועוד,
וכן שירים בעברית ואידיש.
הסתדרות הקהילות הי הודיות ברי־רומניא, הסוציאליסטית פובליקה
לישכת
הרב ד״ר משה רוזן, בו קרשט,
רומניה
המכתב הנ״ל הגיע למערכת כשהוא מודפס
בעברית על טופס רשמי.

הי, חכרה:
הי, חברה, אל תהיו לי כל כך רציניים
פתאום!
אתמול התלבשתם על הספורט, והשבתם
שבעזרת ד,ח״כ שלכם תתקנו את המצב, והיום
אתם מתלבשים על פרחחי־הקולנוע
(העולם הזה ,) 1478 וחושבים שמספיק לכתוב
מאמר כדי שמוסדות המדינה ימהרו לתקן
את העניינים.
זה לא הולך ככה, אחת שתיים. סבלנות.

גכריאד כן־משה,

ירושלים

למען העירום
בקוראה ותיקה של העולם הזה, הנני
שוללת את דעתו של הקורא יעקב לוין
(העולם הזה ,) 1473 שהוא, אגב, המורה שלי

סע 100.000ק״מ בבטחה
ב מכוני ת ה ספור טי בי ת ״דאף׳׳ 1966 ני תנ ת לך
אחריות על מנגנוןההילוכיםהאוטומטי
ל7 100.0 0 0 -ן״מ ( אסתעבורמרחקןהתוךשנתיים )
ב ־ דאף ־ אין צו ידב סי בהו מי םלמ צנן. ב׳ .דאף ־ ת או צהג בו ה ת.
שטח רב. נו חיו ת וג מר מ ק סי ם, ה .דאף -נו ח ה לנ היג ה, חזקה
ו אינ המבקרתב מו ס כי ם.

בוא לג סו תאתה מכוני ת ה הולנדי ת ״דאף״ .19<>6
טל פן א לינו ל ק בו ע פ גי ש ה: ט ל :
או בו אבעצמךלרח׳ רי ב ״ל ,26ת ל ־ אביב

ב גי כזו 1ו די דז ר כזו גע-מ

.העולם הזד,״ ,שבועוןהחדשותהישראלי
המערכת והמנהלה: תל־אביב, גליקסון ,8טלם ון ,226785ת. ד.
• 136 מען מברקי: עולמפז־ס • דפוס משה שהם בע-מ, תל״אביב,
פין • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע״מ עורו הראשי:
אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזה בעקת

(המשך ב ע מו ד )6

העולם הזה 479ו

מכתבים
( ה ס שן מענווד )5

לביולוגיה, נגד פירסום תמונות־עירום מעל
דפי השבועון.
שמחתי על בחירתו של העורך לכנסת,
והנני מאחלת לו הצלחה בתפקידו החדש.
לבוחר בטוב ביותר :
1£גוז

שדה כרוך,

יפו

כדורית ושפם
כל הסיפור על הצעירה הגרמניה, גיזלה
הויזר, הטוענת כי היא בתו של אדולף
היטלר, ניראה לי בתחילה מצוץ מן האצבע
(העולם הזה .)1478 לא של העולם הזה
כמובן, אלא של הצעירה עצמה.

גיזלה הויזר המתוקנת
חשבתי שזהו טריק של פירסומת. עד שעשיתי
נסיון וציירתי על פניה את השפם
והבלורית המפורסמים. ותראו מה יצא מזה!
השתכנעתי.

יעקוב כדורי,
בורים, אריות וקופים

אילת

רחל המרחלת כתבה על טייס בשם מורים
סניור (העולם הזה ,)1477 וטעתה טעות
קטנה, של אות אחת בלבד: שמו בוריס,
ולא מורים.
מן הראוי להוסיף, שבורים סניור הינו
אחת הדמויות הידועות ביותר בהיסטוריה
של חיל־האוויר הישראלי.
היה זה בורים שהטיס מדרום־אפריקה לישראל,
בעיצומה של מלחמת־השיחרור, את
מטוס הביצ׳קרפ ט־בוננז ה הראשון. היתה זו
טיסה מלווה בהרפתקות שונות ומשונות,
כמו נחיתת־אונס בג׳ונגל האפריקאי ובילוי
לילה מרתק בחברת אריות, נמרים וקופים.

יצחק שפיצר,
מוראל בלונדון

לעישון מ׳ שלם ול ת ערוב ת
א מ רי ק אי ת ב שיא טי ב ה -
בחר ב־1£ע!1־ר פאר תוצרת
דובק. סיגרית קינג־סייז
מו בחרת זו מ עני ק ה לך א ת
ה מ עו לי ם ש בזני הסבק.
ארומה עשיר ופילטר יעיל,
וכן נ תונ ה היא ב קו פסת
מכסובב נו חה הדורה.

וינה, אוסטריה

כסטודנט ישראלי׳ המועסק בלונדון על־ידי
המועצה לשיווק פרי הדר, הריני רוצה
למחות על סגירת
בית ישראל — המועדון
הישראלי היחידי
בבירת אנגליה
— בפני ציבור
של ששת אלפים
ישראלים הנמצאים
בעיר.
בדצמבר
ב־17
נסגר המועדון, שייפתח
מעתה רק למיוחסים
— אותם
שוועדה מיוחדת תאגונן

את חברותם ו
תעניק להם פנקסי־חבר.
ישראלים אחרים — תיירים, סטודנטים
ואנשי־עסקים — המזדמנים ללונדון, לא
יוכלו מעתה ואילך ליהנות במקום היחידי
בו שוררת הרגשת־בית ישראלית. זה פוגע
במוראל שלנו כאן, ורצוי מאד שהעניין
ישונה, ובהקדם.

מרדכי גונן,
טעות לעולם צודקת

לונדון, אנגליה

דוגמה חיה להגנת בית״ר, כיצד לשחק
בהרקבה גם בתנאים גרועים

(ידיעו ת

אחרונות).

שמואל גוטמן, רמת השרון
זכות קדימה במדור זה תינתן
למכתביהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למכתבים.

העולם הזה 1479

ן״* ר בו ת ר כי ם ראתה העיר אשדוד — ודברי ימיה
\ /כדברי ימי ארץ־ישראל.
י ליד אשדוד, החשובה מבין חמש ערי פלשתים, הרג
דויד את גוליית.
את אשדוד לכד תרתן, שר־צבאו של סרגון מלך אשור,
ערב נפילת מלכות־ישראל.
באשדוד נפל יהווה המכבי בקרב עם הסורים.
באשדוד נערכה במלחמת תש״ח ההתמודדות הגדולה הראשונה
בין צה״ל והצבא המצרי — ,קרב בו נחלנו מפלה
עקובה־מדם, ובו שיכלנו את מיטב חברינו.
עתה נערך באשדוד קרב חדש, מסוג אחר לגמרי.

לא נגד אויכי־ישראל הזוממים להשמידנו.
אלא נגד מיעוט בישראל המבקש להטיל עלינו
את מרותו, על אפנו ועל חמתנו.

טענהכי ״ ת: אפשר להאריך את המשמרת ר 11 של
יום ו׳ בבוקר, עד לכניסת השבת. כלומר: להעביד פועלים
עבודה מפרכת זו במשך עשר או אחת־עשרה שעות רצופות.
דבר זה מוכרח להביא לריבוי התאונות הקטלניות,
ולהתבלות מוקדמת של הפועלים.

(טענה זו מוכיחה, יותר מכל אחרת, את
חוסר־המוסריות של אותם הטוענים בשם המוסר
הצרוף. בריאות הפועל חשובה להם לאין
שיעור פחות מנוסחותיהם הנוקשות, שנוצרו
תחילה לטובת האדם, ושהפכו עתה לענייני•
פולחן ריקים).
טענה גימ״ל: אפשר להעביר את המשמרת ה־12
למוצאי־שבת. לא כמשמרת שניה בשבת אחרי־הצהריים, שגם

** מראית עין זהו קרב על דברים בטלים. אם יפעל
/הנמל כמה שעות בליל שבת או לאו — למי זה איכפת?

האב בשל כך כדאי היה לעכב את הקמתה
של ממשלה חדשה בישראל?
האם בשל כך כדאי להעסיק את הכנסת ואת ועדותיה,
לעבד הצעות והצעות־שכנגד, להפגיש ראשי־מפלגות ולערוך
דיונים קואליציוניים?
האס זה חשיב?

כן, זה השוב.
וזה חשוב שבעתיים כאות וכסימן לבאות.

במקום 14 משמרות בשבוע, הוא יעב ד 11 משמרות.

וגם זה לא הכל. למעשה המחיר גבוה הרבה יותר.
כי שום אוניה אינה רוצה להיתקע בנמל יהודי בשבת,
ילד,תבטל שם באפס מעשה. כדי למנוע סכנה זו מצטופפות
האוניות באמצע השבוע. בימים מעטים אלה נוצר עומס
בנמלים, עומס בתחבורה, ע־מס בכבישים. לקראת ימים
אלה מתוכנן כוח־העבודה, העובד בשאר הימים במתח נמוך
(אך בהיקף מלא ובאותן ההוצאות).

כי כל המומחים, כל האחראים לנמלי ישראל,
כל החרדים לכלכלת המדינה, התנגדו לכך
בתוקף.
בנמר עובדים ששה ימים — שתי משמרות בכל יום.
המשמרת שמדובר עליה, המתחילה ביום הששי בשבוע
בשעה ,14.00 היא אחת מ־ 12 המשמרות השבועיות.

בקיצור: השבתת הנמל במשך שלוש משמרות
בשבוע גורמת לירידה כללית של היעילות
והרווחיות, של מוראל העבודה וההנהלה.

ביטולה של משמרת זו פירושו, על כן —
הורדת תפוקת הנמל ב 8
במילים אחרית: כל הוצאות הנמל יתייקרו ב־.80/0

זהו חשבון פשוט מאד. אך אין הוא החשבון המלא.

מישהו זה אינו אלא האזרח הישראלי _ אם
כצרכן, אם כמשלם־מיסים.

וגם זה לא העיקר.
נמל אשדוד ישרת את ייצוא פרי־ההדר — אחד מעמודי-
התווך של המשק הישראלי. על עמוד זה הונחתה לאחרונה
מהלומה אכזרית בארצות השוק האירופי המשותף. עתה
עומדים לזעזעו שנית באשדוד.
כי הפרי צריך להגיע לשווקיו במועדים קבועים. ארגז
שיגיע לנמל לונדון במועד פלוני, שנקבע למיכרז על
מכירתו הפומבית שם, יימכר ביוקר. אותו ארגז יימכר
בזיל־הזול אם יגיע רה למחרת היום, אחרי גמר המיכרז,
בגלל עיכובו באשדוד.

מהו הנזק הכולל של ביטול המשמרת ה*? 12
איש אינו יכול לחשב זאת בדיוק. אך הוא יהיה
כבד יותר מכל משא המורם במנופי הנמל.

־ 8שבתי בישיבה עם עסקני־הדת ושמעתי את טענותיהם

הגזיגוען הראשון באשרור: גזה הגזח־יר?

ן * חשבון המלא גדול הרבה יותר — והוא נעוץ
( ) באופיו המיוחד של נמל.
אוניה המתעכבת בשבת בנמל, מפני שמלאכת הטעינה או
הפריקה לא נסתיימה, מפסידה הרבה כסף. הוצאות ההחזקה
של אוניה ממוצעת מסתכמית ב־ 2000ל״י ליממה. אם
מתעכבת ר,אוניה, משלם מישהו מחיר זה.

7ייגבי עובדות אלה. הגעתי למסקנה שכל הידברות על
נושא• כזה אינה אלא השחתת מילים לריק. כמו בדו־שיח
בין אסקימוסים והוטנטוטים, מדברים שני הצדדים בלשונות
זרות.
טענה אל״ף: נמל אשדוד נבנה על־ידי העם היהודי.
העם היהודי שמר על השבת מאז קדמת דנא. אין מחיר
לשבת. לכן השיקול הכספי אינו נוגע לעניין.

*ש לכך דוגמות רבות בעולם. רק מדינות בזבזניות
7מאד, או עשירות מאד, יכלו לסטות מכלל זה.
בבריטניה, למשל, ישנם כמה נמלים הפועלים רק במשך
ששה ימים — 12 משמרות בשבוע, מר, קרה?
קרה שהמיסחר ברח מנמלי בריטניה. הוא עבר לנמל
רוטרדאם ההולנדי, המופעל שבעה ימים בשבוע. הודות
לכך הפכה עתה רוטרדאם לנמל המשגשג ביותר בכל אירופה
הצפונית.
לאשדוד אינה צפוייד, סכנה של בריחת ד,אוניה. אין לה
לאן לברוח, אם הפריקה באשדוד אינה כדאית, אין ד,אוניה
יכ לה לפרוק את אותה הסחירה בביירות או באלכסנדריה.
היא יכולה רק להעלות את המחיר — ולהטיל את התוספת
ע?ינו. וזד, נעשה, כמ בן.

משמע: תוספת של כ 20 על כל הוצאותיו.

א בנקל יכול היה לוי אשכול למכור את עניין־אשדוד
/לעסקני־הדת, לצורר הקמת קואליציה שתהיה נוחה לו.

במילים פשוטות עוד יותר: כל אזרח ישראלי
ישלם 8נוספים עבור הוצאות הטעינה ודד
פריקה של כל מיצרך העובר בנמל זה.

נמל, כל נמל, יכול לעבוד ביעילות וברווחיות
רק כשהוא מופעל שבע יממות בשבוע, ללא
הפסק.

״משמע שהבעייה המרכזית אינה שהנמל
עומד להפסיד את המשמרת ה־ .12 הבעייה
היא שהוא כבר איבד את המשמרת ה13-
וה־.14

זה חשוב כשלעצמי.

נקודה זו לגבי נמל כלשהו.
אך בקרב האחראיים לגורל הנמלים, זוהי בעייה מרכזית.
הם היו זועקים — לולא נגזר עליהם אלם מטעמים
מפלגתיים. אילו יכלו לדבר, היו אומרים דבר פשוט:

היא בבחינת חילול־שבת (ואף תיצור תקדים חדש שאינו
רצוי כלל לעסקני־הדת) ,אלא כמשמרת שלישית שתתחיל
רק אחרי צאת השבת.
מבחינה כלכלית, זוהי שטות גמורה. משמרת יחידה
במוצאי שבת תהיה בעלת תפוקה אפסית, כי היא תארך
רק שש שעות, מהן לפחות שעתיים שתהיינה דרושות להכנת
המיתקנים והכלים. כלומר: יעבדו למעשה ארבע שעות,
באור מלאכותי ובתנאי־בטיחות קשים ביותר.
כוונת העסקנים הדתיים היא, איפוא, לבטל את המשמרת
ד,־ 12 כליל — והשד יקח את התוצאות.

אך לא השד ישלם את ההוצאות. את ההוצאות
נשלם אנחנו.

^ נחנו נשלם, .ואולי זה מגיע לנו. בגלל מחדלינו.
\ £בג ל ל השתמטותנו. בגלל אדישותנו עד כה.

כי מאבק זה כולו -אינו אלא תוצאה
מחפירה של כניעות קודמות.

אנחנו לוחמים כיום על המשמרת ה־ 12 של הנמל —
מפני שלא היה לנו העוז להילחם בעוד מועד על המשמרת
ה־.14

וזהו המוקד האמיתי של הבעייה -המוקד
שהכל מנסים להעלימו ולטשטשו.
השבוע, בישיבת ועדת־הכלכלה של הכנסת, ביקשתי את
רב־אלוף חיים לסקוב, מנהל רשות־הנמלים, להגיש לכנסת
חשבון מפורט של הנזקים הנגרמים לציבור על־ידי השבתת
הנמלים ביום השביעי בשבוע.

שאר 18 חברי הוועדה הביטו בי כאילו נטרפה
דעתי. לא מפ״ם, לא הליברלים העצמי
איים ולא הקומוניסטים העזו אי-פעם להעלות

מאת

נמל אשדוד היה מקולל מלכתחילה בשרשרת של פגמים
וליקויים. בכל שלבי התיכנון והבנייה רדפו אותו ההזנחות
וד,שערוריות. עתה מבטיחה הממשלה שההתחלה הכושלת
תהווה רק הקדמה להמשך כושל — וכי כל העוסקים במלאכה
ינטשוה, לבסוה, ברגשי־ת תיסכול וכשל.

״האם אין אנחנו משלמים מחיר גבוה מדי
עבור נוחיותו הקואליציונית של לוי אשכול?

ך* ובשי הכיפות אומרים: כל חשבון כספי הוא בלתי(
| מוסרי. כי מהם כמה מיליוני לירות לעומת שבת־קודש?

שסבור כך -שישלם. אך אל יטיל את
מס המיליונים על מי שאינו סבור כך.
כסף פירושו — עצמאות כלכלית. כסף פירושו —
בטחון. כסף פירושו — בסים מוצק למדיניות עצמאית.
כסף פירושו גם — יכולת הפרט לחיות את חייו כפי
שהוא רוצה לחיותם.

כל זה הוא כאין וכאפס בעיני עסקני־הדת.
יתכן שמדינת־גטו, החיה על השנור והזקוקה
לחסדיהם של יהודי העולם, נוחה להם יותר
ממדינה עצמאית.
ואילו חופש הפרט בוודאי אינו חשוב בעיני מי שמאמין
שהאדם הוא עבד לתורה שניתנה בסיני.
לכן אין כל טעם לוויכוח עם עסקני־דת.

אך יש טעם לומר למפלגות החילוניות, שלחמו
בגבורה מילולית כה רבה נגד הכפייה
הדתית בערב הבחירות: זה המיבחן שלכן.
ויש טעם שהציבור החילוני, שוחר חרות־האדם יחרות־המדינה,
יסיק את הלקח מפרשה זו.
מי שנכנע במוצב אחד, סופו שיצטרך להילחם על המוצב
הבא. מי שוויתר על המשמרת ה־ , 14 נאלץ עתה להילחם
על המשמרת ה־. 12

וגם קרב זה אבוד מראש -אלא אם כן
יתקומם הציבור החילוני ויוכיח לעסקני כל
המפלגות מה רצונו ומה כוחו.

4נ 1ד ו

4נ ר !־ 1 1

• פינחס ספיר יוסיף ללחוץ על לוי אשבול שלא לוותר
על שיתוף המפד׳׳ל בקואליציה. אך יחד עס זא ת אין זה מן הנמנע
כי א שכול יקים בינתיים קואליציה מצו מצ מ ת, ויוסיף לנהל מ שא־ומ תן עם
המפד״ל במטר ה להביא לידי הצטרפותה גם לאחר הקמת הממשלה. נ סיון כזה
מצד המערך עשוי להביא ל שינוי בעמדת המפד״ל למען הצטרפות לקואליציה,
לאחר שיוברר לראשי הדתיים כי הממ שלה הו קמה גם בלעדיהם.

• יחד עם זאת יגבר הלחץ של שוללי ההצטרפות בתוך
המפד״ל.

בראש ה שוללי ם לא יעמוד עוד ח״ כ יצחק רפאל, שה שפעתו במפד״ל

ירדה מאוד ב שבועו ת האחרונים, ו שוב אין הוא נמנה עם צמרת המפלגה. את
העמדה נגד הצטרפות לממ שלה ייצגו מעתה סגן שר־הפנים ד״ר ישראל
שלמה בן־מאיר וח״כ בני מין שחור. השניים נתונים לאחרונה תחת ה שפעה
חזקה של משה דיין ושמ עון פרס, הטוענים כי אי״הצטרפות המפד״ל לממשלת־א
שכול תביא ב סו פו של דבר להקמת ממ שלח של גח״ל, רפ״י והמפד״ל.
דיין ופרס קיי מו לאחרונה שיחו ת מ מו שכו ת גס עם אחרים מרא שי המפד״ל
והסבירו להם, כי על המפד״ל לנתק את זיקתה למערך. לדעת ראשי רפ״י
תביא

קואליציה

רא שונה

בלי

לכהונתה,
הדתיים ולא

לכך, כי

יחיה

מנו ס
הכנסת מעריכת

ה שי שית

תתפזר

ב חי רו ת,

בתום

שלאחריהן

קואליציה ימנית־דתית.
שנח תוקם

• אם אמנם לא תצטרף המפד״ל לקואליציה, היא עלולה
לבצע מהפבת־חצר בעיריית תל־אכיב, ולהביא להקמת קוא׳
ליציה בראשותו של מרדכי שטרן, איש גח׳׳ל, שבו ישותפו:
גח׳׳ל, רפ״י והדתיים. ש ט רן יוסיף, לכן, לשמור על מקו מו ב מועצת
עיריית תל־אביב, כל עוד יש סיכויים שיזכה ברא שות העיר.

• ייתכן שח״ב הליכראלים־העצמאיים משה קול יתפטר
מהכנסת, אם תובטח לו בהונת שר בממשלה. הוא יעשה זאת כדי
שוב אין ח״כ יכול

לפנות מקום בכנסת למוע מד הבא בר שימה. לפי החוק

העם
הקרב עד נ צר ת
עיניים רבות היו נשואות השבוע אל
נצרת. כי הקרב על עיר זו נוגע לכמה
מבעיות־היסוד של המדינה.
בעיה מ 0׳ : 1האם זכאים תו שבי כל
עיר לקבוע בעצמם מה טיב מוסדותיהם?

אין זו בעיה של נצרת דווקא, ואין לה
קשר לעובדה שנצרת היא עיר ערבית.
זוהי בעיה הנוגעת לכל עיר בישראל.
העיר היא התא היסודי של המימשל
העצמי. עצם המושג ״דמוקראטיה״ נולד
במישור העירוני — בערי יוון העתיקה,
שהיו עצמאיות וריבוניות.
לעיר יש תפקידים שאינם נוגעים למישור
הממלכתי. הם נוגעים דווקא לחייו היומיומיים
של האדם. העיר מאפשרת חיים־
בצוותא, תנועה מסודרת ברחובות, נקיון
ברשות הרבים, חינוך. היא דואגת למאה
ואחת בעיות אפורות אחרות, שאין להן
קשר עם השקפות־עולם ואידיאולוגיות.
בעולם התפשטה הדמוקראטיה מן העיר
אל הממלכה. המימשל העירוני החופשי
קדם באירופה למימשל הממלכתי.
בארץ התהפכו היוצרות. עסקני־המפלגות
הקפידו להצמיד את הבחירות העירוניות
לבחירות הארציות, ובכך רוקנו את הוויכוח
העירוני מעיקר תוכנו. הבוחרים אינם
בוחרים באיש המוכשר ביותר לנהל את
עירם, או באנשים המבטאים את רצונם
במישור העירוני — אלא במפלגות ארציות.
למחרת הבחירות אין הנבחרים בשום

גה דו־לאומית?

בבחירות האחרונות קיבלה מפ״ם קרוב
לרבבת קולות ערביים. חלק מאלה היו
שכירי־קיבוצים• אך בוחרים ערביים רבים
הצביעו בעד מפ״ם — לכנסת ולרשויות
המקומיות — מפגי שהאמינו כי מפ״ם
מעניקה לחבריה הערביים שוויון־זכויות.
עקרון זה הועמד בנצרת במיבחן עליון.
כי באן הצרה מתירה ברורה בין האינטרס
היהודי לאינטרס הערבי של מפ״ם.
מוסדות מפ״ם רוצים בקואליציה ממשלתית
שתכלול את מפ״ם. הם הודיעו זאת
בפה מ?א עוד לפני הבחירות, והם המשיכו
בקו זה בעקביות גם׳ אחרי שנחלו מפלה
בבחירות. אולם קואליציה כזאת לא
תיתכן כל ע! ד סניף מפ״ם בנצרת נותן
את ידו לקומוניסטים.
הסניף הנצרתי, לעומת זאת, אינו מעוניין
בחשבונות קואליציוניים ארציים. הוא מעוניין
בטיהור עיריית נצרת. בעירייה זו
שולט מישטר עכור — מישטר של שחיתות
מבית וכניעה מחוץ. הרוב המכריע
של בני נצרת, בוחרי כל המפלגות, רוצה
בסילוק מישטר זה. הדבר יתכן רק בקואליציה
ללא המערך, או לפחות קואליציה
שבה יהווה המערך מיעוט.
זה ניגוד ברור. אין הוא רק בין מישור
ארצי ועירוני, אלא גם בין הרוב היהודי
והמיעוט הערבי של המפלגה.
בעיה מם׳ 53 האם מוכנה הממ שלה
להתיר לערביי ישראל מידה כל שהי של
מיסשל עצמי, אפילו בד רג העירוני?

נצרת היא עמדה ייצוגית, כי שמה הוא
סמל בעולם כולו. נצרת היא גם העיר
הערבית הגדולה ביותר בארץ.
לכן אין המאבק על נצרת, בעיני מפא״י,
מאבק רגיל על עירייה רגילה. זהו מאבק
על מעמדו של המיעוט הערבי בישראל.
עירייה עצמאית, שאינה משועבדת למפא״י
(ולמימשל הצבאי, הגלוי או הנסתר) —
פירושה הוכחה כי ערביי ישראל עשויים
להגיע למעמד של זכויות שוות. ואילו
עירייה הכפופה לקוויזלינגים לא תתנגד
לשום מזימה, כולל חיסול עירייתה של
נצרת הערבית כיחידה נפרדת.
לכן חשוב המאבק למפא״י. על כן היה
מנוי וגמור עם מפא״י לשבור בכל האמצעים,
כולל סחיטה כספית וכוח־הזרוע, את הקואליציה
האנטי־מפא״יית בעיר.
מיבחן כפול. זהו מיבחן לערביי ישראל
— מיבחן לאומץ־לבם ולתבונתם.
אם ייכנעו לתכתיב הנוגד את רצונם —
יאבדו לזמן רב כל סיכוי להגיע לשיווי-
זכויות במדינה. אם יתנגדו בצורה בלתי־אחראית
ובלתי שקולה — רק יעזרו לאויביהם
במדינה. אך אם יילחמו על זכויותיהם,
בקומה זקופה ובאחריות ציבורית,
בדרכים של מאבק פוליטי חוקי ותקיף —
יוכלו להתקדם לשותפות־אמת במדינה.
זהו גם מיבחן לציבור העיברי. אם יעבור
על שערורית נצרת בשתיקה, אם יתעלם
ממנה בטענה שזהו עניין הנוגע רק לאינטרסים
הקומוניסטים — הוא יהיה אחראי להרחבת
התהום בין עברים לערבים בישראל.
תהום זו אינה רק בעוכרי הדמוקראטיה.
היא גם בעוכרי בטחון־המדינה.

״גז פגנז! ״
להתפטר

מהכנסת

ולהי שאר

אבל

מותר

לצרף

לממ שלה

ארם

שאי

ר 1״כ. על כן תבוא ההתפטרות! אחרי סיכו םהמ שא־ו מ תן הקואליציוני, אך לפני
ושבעת הממשלה. ב מ קו מו, כראש עליית הנוער, יבוא מזכיר המפלגה יצחק ארצי.

• עתידם של כמה יומונים מפלגתיים נוספים מוטל בספק.
לאחר סגירתם של הבוקר וחרות, נירון עתה גם עתידם של הצופה
היומ ון הצרפתי אינפרומציון של מפא״י ושערים

של המפר״ל,

של פועלי־אגודת־י שר אל.

• שורה של שביתות תשכש את עכודתה של עיריית
ירושלים, בה שראת מועצת פועלי ירו שלים, הנתונה לה שפעתו של מי
שהיה ראש־העיר בבירה מרדכי איש־שלום. ה שביתה הרא שונה תהיה שביתת
עו ב רי הנ קיון והתברואה, ומיד לאתריה תתחיל שביתה של הפקידו ת הנמוכה.

• קרוב לוודאי, כי שרת החוץ תוצע לתפקיד נשיאת הסי•
תדרות העובדים. יהיה זה תפקיד חדש בצמרת ההסתדרות שייתפר ב מיוחד
לנוען גולדה

מאיר, יטיל

פיקות על

מזכיר

ההסתדרות.

• הביקורת שנמתחה על ההסתדרות, על העדר מבקר
למוסדותיה, תמצא את ביטויה בוועידתה. לתפקיד זה מיועד זאב
און, מזכיר חברת העובדים ועסקן זקף ועייף, תכונו ת ה מב טיחו ת חוסר היעילות
וה וז מ ה הד רו שות לתפקיד דינמי זה. מפא״י מקווה כי בכך תסתום את הגולל
על הביקורת התדירה להעדר מבקר בהסתדרות.

ה פגנו ת
עיר חופשיים להקים מינהל עירוני כפי
שנראה להם טוב ויעיל. הם כפופים ל־מזכירויות
ארציות. מזכירויות אלה דואגות
לקואליציה הממשלתית, והן מוכנות להקריב
כל עיר על מזבח אינטרס זה.
אחרי הבחירות האחרונות יצאה רק ירושלים
מכלל זה. ההסכם הקואליציוני העירוני
שם היה שערוריה של מעילה באימון
הבוחר, שבחר בטדי קולק מפני
שהאמין שיילחם בכפייה הדתית. אך היה
בהסכם זה לפחות צד חיובי אחד: הוא
נעשה על־ידי ירושלמים, במישור העירוני,
ללא כפיפות לאינטרסים מפלגתיים ארציים.
לכאורה, קרה אותו הדבר בנצרת. נבחר
ראש־עיר, והוקמה למעשר, קואליציה עירונית,
בניגוד לאינטרסים הארציים של המפלגות.
נבחר מפ״ם בנצרת התעלם מרצון
מפלגתו, ונענה לרצון בוחריו.
אך נצרת אינה ירושלים, ומפ״ם אינה
רפ״י. ברגע שנבחר ראש עיריית נצרת,
מתה האשלייה כאילו רשאים בני נצרת
לעצב בעצמם את דמות עירייתם. מרגע
היבחרו, רבץ ראש־העיר הנבחר בישיבות
עם עסקני מפלגתו בתל־אביב ובירושלים,
התווכח עימם ולבסוף נכנע להם. גורלה
של נצרת הוכרע, בסופו של דבר, על-ידי
תושי מרחביה ורחביה, שריד ותל־אביב.

יצאתי בשלוש אחר הצהריים עם שתי
כרזות, ועליהן מודבקות התמונות המחרידות.
ביניהן, המזעזעות אותי מזה 21
שנה, הפשע שבוצע על ילדים.
על הכרזה הקדמית היה כתוב :״דם
אבי, אמי, אחי יעקב בן , 16 אחותי בת
11 העדה, זועק! צאו מכאן שרצים, שותפים
לרצח, טרק ופאולס!״ על הכרזה
השניה, שהיתר, תלויה על גבי, היה כתוב:
״הפשע הזה בוצע בימינו, צאו מכאן
טרק ופאולס! לגרמניה זו אין לה דיס־לומאטים
אחרים זולת שכמותכם!״
הלכתי לשרתון, ועמדתי מול הנשר הגרמני.
פתאום נעצרה ניידת משטרה כשהיא
צופרת. היא באה מאחורי ושמעתי את

:האס תישאר מפ״ם מפל־

(המשך ב ע מו ד ) 10

בעיה מס׳ 2

ה א 1ר ח קי
איש בודד ניסה השבוע להרים קולו נגד
נוכחות השגרירות הגרמנית בתל־אביב.
איש לא ציווה על אברהם קמינסקי
( )58 לעזוב את ביתו בחיפה, ושום מפלגה
לא הורתה לו לאסוף צילומים מזוועות
השואה, קרטון ודבק, ולשאת אותן
עימו לתל־אביב.
הוא שכר חדר במלון בתל־אביב, התקין
כרזת סנדוויץ׳ ,ויצא עימה לרחוב.

סיפר על בך קמינסקי:

העולם הזה 1479

ך * הכ ת ״היכל־התרבות״ והסימטות בן
סביבה המו ביום השני השבוע מצי
מכוניות פאר ססגוניות. בפתחי הכניסה לאולם
ניצבו פועלי ביתן, השובתים זה השבוע
החמישי, חילקו כרוזים לצירים הלבושים
בהידור, המייצגים אותם בוועידה.
הצירים הממורקים היו אדישים לחלוטין ל־בוחריהם,
לא זיכו אף במבט את הכרוזים,
השליכום ישר לסלסלות.
רבע שעה לאחר מכן החל הטכס. הוא היה
מצוחצח מדי, לא הזכיר שום ועידת־פועלים
שנערכה בעולם, דמה יותר לקרניבל חגיגי.
למעשה נסתיימה הוועידה עוד בטרם החלה.
בטרקליני האולם קיבלו כל הצירים תיק
תפוח בדו״חות עבי־כרם, שהכילו החלטות,
נאומים והסתייגויות. לצירים האומללים נותר
תפקיד רובוטי: הרמת ידיים במשך חמישה
ימים, לפי הוראות שקיבלו מראש. מזכיר
ההסתדרות, אהרון בקר, שקרסולו נקע לפני
מספר שבועות, עלה בצליעה על הבמה. היה
בכך משום סימליות למצבה של ההסתדרות,
על אף הזוהר החיצוני שאפף את הטכס.

באין מבל!ר

ך* וב רובם של חברי ההסתדרות סבורים
( כי המס האחיד שהם משלמים מדי חודש
בחודשו מעניק להם זכות לשרותים רפואיים

בות שבהן: הוועדה לענייני איגוד מיקצועי,
והוועדה לענייני חברת העובדים.
בוועדה הראשונה שתו המשתתפים תה—
קפה—חלב—מיץ, זללו כריכים, קילפו תפוחי
עץ ובננות, סילסלו עשן סיגריות, ודיברו
הרבה על ריסון השכר, ריסון המחירים,
ריסון השביתות, ריסון הפער הסוציאלי.
בוועדה השניה אכלו את אותם הדברים, אבל
על נושאים שונים. הירבו לדבר בה על
זכויותיו ההיסטוריות של משק הפועלים,
על הצורך בקיומו, חיוניותו למשק, חשיבותו
לעובד ועל הרחבתו לאזורי הפיתוח.
ההצעות השונות והדיונים הרבים בוועדות
אלה לא היה בהם מאומה כדי להשיב על
שאלות האזרח על עתיד ההסתדרות. הן השאירו
מקום לטענה הרווחת, כי שום שינוי
לא צפוי בוועידה.
על כוח כלכלי עצום זה, הנקרא חברת
העובדים, יחד עם הכוח האירגוני של 85
מועצות פועלים מדן ועד אילת, נאבקות
שבע מפלגות המיוצגות בהסתדרות, להן
נקבע מספר צירים בהתאם לתוצאות הבחירות
ולפי החלוקה הבאה: המערך ( 408 צירים)
,גח״ל 122 מפ״ם 116 רפ״י (,)97
ליברלים עצמאיים 35 מק״י 13 רק״ח (.)10
שלל הצעות יועלו מועידה זו. החשובה
שבהן: לבטל את המחלקה לאיגוד מקצועי,
להעביר את סמכויותיה לאיגודים המקצועיים
עצמם. בהצעה זו מצדדת רפ״י, תומכת
גח״ל, מסכימה המפלגה הליברלית העצמאית,
אך מימושה מוטל בספק רב. כי המערך מתנגד
לה, חושש כי הפיכת האיגודים המקצועיים
לעצמאיים, בעלי סמכות קביעה בענייני
שכר, תשמיט מידו את האפשרות
לקבוע, להחליט ולנהל מדיניות שכר כמו
שהיה עד כה.
מפ״ם, המושפעת ללא ספק משילובה בקואליציה
הממשלתית, מסייעת למערך בהת־

שביתה ״פראית״
חברת העובדים חסומה, בינתיים, לשאיפותיו
של ספיר. כי החברה הובטחה לאיש
אחדות־העבודה.
תככן נוסף שחתר כל העת תחת מעמדו
של בקר היה ראש מחלקת האירגזן, זאב
(זיגמונד) הרינג. הוא עשה זאת — שלא כמשל
— בגלוי. היה זה הוא שהציע בשעתו,
מעל ראשו של מזכיר ההסתדרות, למזכירות
מפא״י להתנגד לכניסתה של סיעת תכלת
לבן להסתדרות, לנהל מאבק ציבורי ומשפטי
נגדה.
בקר, הידוע ביושרו, היה בדעה אחרת,
ניסה למנוע את החרפת המאבק הנוגד את

צמרת, שואף זה מכבר להביא לוועדה המרכזת
איש משלו, שיוכל לסמוך עליו בעיניים
עצומות. הוא מצא איש כזה בדמותו
של רפאל בש, מזכיר מחוז מפא״י בתל־אביב
וידידו מזה שנים. אותו רוצה בקר
למנות לראש מחלקת האירגון, במקומו של
הרינג, תפקיד הנחשב כשלישי בחשיבותו
בסולם התפקידים בצמרת ההסתדרות.

^נ פי ^ חו ל ה
^ן* האם יוכל בקר לממש את רצונו?
היישאר הוא מזכיר ההסתדרות? אין זה

מ ההסתדרות?

בלבד, אינם יודעים כלל כי הם בעצם גם
״בעלי מניות״ בעסק הגדול והמשגשג ביותר
במדינה — חברת העובדים הענקית.
זהו עסק החולש על מאות מפעלי תעשיה
מבוססים, חברות ציבוריות ריווחיות, קואופרטיבים
יצרניים, שרותיים, צרכניים ומוסדיים.
הידועים שבהם 35 :מפעלי כור, סולל־בונה,
המישביר המרכזי ושלוחותיו, תנובה
לסניפיה, בנק הפועלים והקרנות הצמודות
אליו, תיעו ש וחברות הפיתוח, התעשיה הקיבוצית,
ההתיישבותית, האגודות השיתופיות,
חברות שיכון, אוניות, בריתות פיקוח,
אמפ״ל, שותפויות בצי״ס, ארקיע, מקורות
ועוד חברות ממשלתיות רבות.
מנגנון משקי זה הוא כוח ענקי, שסייע
למפא״י כל השנים להבטיח את השלטון במדינה,
לממן מסעי בחירות ולספק אמצעי־פרנסה
לרבבות עסקטנים. אין עליו כמעט
כל פיקוח תקין. כי להסתדרות אין עד עצם
היום הזה אפילו מבקר טרדן, דוגמת מבקר
המדינה, המשמש מעין מצפון לממשלה, מתריע
מדי שנה על מחדלים, מעילות, מנגנונים
מנופחים וכו׳.
בזמנו הציע ישראל גורי המנוח למנות
מבקר להסתדרות, אך ההצעה ירדה מן הפרק.
ועדת הביקורת המרכזית הקיימת מטפלת
לרוב בבעיות שוליות, חסרות י חשיבות
מיוחדת, משמשת כבורר לעניין זה או אחר.
סמכותה ופעולותיה מוגבלות, והיא נמנעת
בעקביות מלפרסם את מימצאיה על מיפעלי
ההסתדרות.

תה—קפד—נדץ

הכנות הקדחתניות בשבועות האחרון
|ני ם לקראת הוועידה העשירית נערכו
על־ידי ועדה מכינה כוללת, בת 90 איש.
היא התפצלה לארבע ועדות־מישנה. החשו־

העולם הזה 1479

נגרות, נוקשת בקו פשרני, המבקש לשמור
על סמכותה של המחלקה לאיגוד מקצועי,
עם שמירת ייצוג יחסי של הסיעות בתוכה.
תביעתה של גח״ל לשתפה במוסדותיה
המבצעים של ההסתדרות תידחה. אומנם יינתן
לה ייצוג מתאים בוועד־הפועל ובוועדה
הביקורת, אך יימנעו ממנה דריסת רגל בועדה
המרכזת ובחברת העובדים, אשר יורכבו
לא בימי הוועידה, אלא מאוחר יותר,
עם כינונה של הקואליציה הממשלתית.

מי חותר תחתמי?
^ אם יהיו שינויים בהרכב האישי של
| ! חברי מפא״י בוועדה המרכזת? התשובה
לכך עדיין לוטה בערפל. כי מזכירה הנוכחי
של ההסתדרות, אהרון בקר, נמנע
מלהכריע בשאלות אלה, נוקט בגישה של
״נמתין ונראה״ .הוא מסביר לפונים אליו,
כי אפילו לו עצמו לא ברור מי יהיה המזכיר
הבא. אך מקורביו טוענים שהפעם היד.
רוצה לראות בין חברי הוועדה המרכזת אנשים
הנאמנים עליו.
מי הם אנשיו הנאמנים בוועד הפועל?
למעשה, אין לו כאלה. ירוחם משל חותר
תחתיו שנים בשקט, באלגנציה, עיד מאז
היה בקר ראש האיגוד המקצועי. אז שימש
משל ראש מדור התעשיה. עכשיו מקווה בקר
לגמול לחתרן הוזתיק על מעשיו, לסלקו מן
ההסתדרות.
המיקריות סייעה רבות לבקר בפריחת ה־קאריירה
שלו. עם הדחת לבון נבחר, לגמרי
במיקרה ובאופן זמני, למזכיר ההסתדרות,
באין מועמד אחר. עכשיו תסייע לו המיק־ריות
להיפטר ממשל. הוא יבצע זאת בעזרת
פנחס ספיר, הרוצה, זה מכבר, להכניס לאיגוד
המקצועי את אחד מאנשיו — אשר
ידלין, הנימנד. על מנהלי קופת־חולים.

מהותה של ההסתדרות. אך מזכירות מפלגתו
לא קיבלה את דעתו, צידדה בעמדתו
של הרינג. בכך נגרם נזק ליוקרתה של ההסתדרות,
והמאבק המיותר נכשל. בית־המשפט
קיפל את תביעתה של תכלת לבן,
פסל את ההתנגדות לקבלתה להסתדרות.
כבר אז חגג בקר את נצחונו, ציפה ליום
בו יוכל להיפטר מהרינג. עתה תינתן לו
ההזדמנות לכך. אך מה שמצער את המזכיר
המעודן היא הדחתו של איש, אשר אליו
הוא קשור מאוד — ישעיהו אברך, ראש
המחלקה להשכלה גבוהה. למעשה היה אברך
האיש היחידי בוועדה המרכזת שנחשב
כאיש אמונו. הוא כתב את רוב נאומיו של
בקר, שימש לו יועץ אישי בשאלות רבות.
עלייתו של אברך, עסקן תרבותי חלקלק,
היתד, מהירה ומיקרית, כעלייתו של מזכיר
ההסתדרות עצמו. במסדרוני הוועד הפועל
יודעים לספר כי אברך נהג להתפאר כי
״המזכיר נמצא בכיסו הקטן״ .השמועות
הגיעו אל בקר והדבר חרה ליו מאוד.
מלבד זאת קיימת סיבה נוספת המצריכה
את הדחתו של אברך. בתקופת הפילוג ב־מפא״י
נמנע אברך מלהצהיר על תמיכתו
במערך, צידד בחשאי ברפ״י, מתוך שיקול
שנראה לרבים אישי ולא אידיאולוגי. העסקן
התרבותי לשעבר לא היה יכול לשכוח את
איבתו לאשכול, שהטיל זמן קצר לפני כן
וטו על מינויו של אברך כעורך דבר.
בקר, החש את עצמו באחרונה בודד ב
סוד
כי רבים בצמרת מפא״י אינם שבעי־רצון
מניהולו ההססני של מזכיר־ההסתדרות הנוכחי׳
סולדים מחולשתו, לועגים לפשרנותו.
הם מכירים בעובדה כי בקר הוא מנהיגוץ,
למעשה, לאורך כל חזית המשימות שעמדו
בפני ההסתדרות בשנים האחרונות. יחד עם
זאת מכירה צמרת מפא״י בעובדה שהשעה
אינה מתאימה לכך, ואין גם מועמד מוכשר
יותר.
סיבה נוספת, חשובה יותר: מפ״ם, אשר
כל השנים סייעה לשביתות, עודדה את השובתים,
שימשה גורם מתסיס להתמרמרותם,
שינתה לפתע את מדיניותה. הדבר בלט בעיקר
מאז החלו הגישושים בין המערך ל־מפ״ם
להרכבת הקואליציה, ובא לידי ביטוי
בשביתת פועלי ארגמן, בה מילאה פיה מים.
במציאות הישראלית, בה יכול לקרות
הכל, מוזר יהיה לראות בעתיד הקרוב את
גח״ל הבורגנית, המייצגת בתוכה תעשיינים
ובעלי הון, מגינה על הפועלים, מעוררת
שביתות ממריצה שובתים ותומכת בתביעתם.
הגדיר השבוע את מצבה הנוכחי של ההסתדרות
עסקן גח״ל :״ההסתדרות, למרות
סירבולה, היא כוח. מישקה הוא עצום, ו־אירגונה
ענקי. היא דומה לנפיל הסובל ממחלת
נפילה.״
הגדרה זו אינה רחוקה מן המציאות, מפיחה
בלב חברי הסתדרות רבים את החשש
כי ועידת ההסתדרות העשירית היא ראשית
הדרך למעידת ההסתדרות.

במדינה
( ה מ שן מעמוד )9

הצפירה. מתוכה צעק אחד השוטרים :״הי!
בוא הנה!״
חיכיתי לראות מי הוא הצועק בצורה
כזאת, ואז יצא שוטר, נגש אלי ואמר

•מומר מגיח מניידת
רצח גרמני —

שאני עלול להענש על סירוב למסור
טביעת אצבעות. אך לא המשכתי לשוחח
איתו, ועמדתי בסירובי.
בינתיים הגיע קצין עם כוכב אחה ואמר
לי לא להתעקש, כי הם לא ישחררו אותי
עד שאני לא אציית להם. עניתי לו :״אם
אני יצאתי מהבית שלי בחיפה, מאשתי
ומשני ילדי, מעבודתי, מחיי יום־יום רגילים,
בכדי להא הנר, ולעמוד חרישית
עם שתי הכרזות הללו, אין דבר אשר
יכול לעצור אותי מהבעת המחאה, עם
כל הכרוך בזה.״
החזיקו אותי כשלוש שעות, ובשעה
9.30 שיחררו אותי, לאחר שחתמתי על
טופס שאני ערב על סכום של 250 לירות
להתייצב במשטרה לפי דרישתם. בקשתי
בחזרה את הכרזות ונאמר לי שהן מוחר־מות_
כ מוצג משפטי__ .
תוך כדי ליווי לדלת אמר לי הקצין:
״מה אתה צריך-את הכרזות? אנחנו נעביר
אותן למוזיאון של מורדי הגיטאות.״ עניתי
שלא יעז לצחוק על הכרזות האלה, כי
הצחוק מוסיף לי כאב לאותו הכאב הבלתי
פוסק שאינו נותן לי מנוחה: השאננות
ניכח ההתחברות עם הנאצים ועוזריהם.

כאן סיפורו של קמינסקי.
הוא חזר מן המשטרה אל בית־המלון,
התקין כרזה חדשה ויצא שוב, למחרת
בצהריים, להפגין ליד השגרירות.
מה שקרה בהפגנתו השניה מתואר כבתמונ ת המופיעות בעמוד זה.

שוטרים גוררים את קמינסקי
— הפגנה

לי שעלי לביא עימו למשטרה. שאלתי
אותו אם הוא עוצר איתי. הוא ענה :״קצין
החקירות רוצר לשוחח איתך.״
עליתי לניידת. הוא ניסה להוריד ממני
את הכרזות אך לא הרשתי לו לעשות
זאת. בתוך הניידת התחילו לשאול אותי
פרטים אישיים על עצמי, כגון: שם משפחה,
שם פרטי, כתובת, מקצוע ומה מעשי
בעומדי כך מול בית־המלון. עניתי על
כל השאלות, והביאו אותי לתחנת המשטרה.
עלי להוריד את הכרזות והורדתי ציוו אותן. נאמר לי שאני עצור על הפרעת
הסדר.
הביאו אותי לחדר שמשני צדדיו דלתות
מסורגות, ובחדרים שמאחורי הדלתות עצישעהקראו
לי, הושיבו כחצי אחר
אותי בפנישובר העונד שני פסים, והוא
אמר לי שהנני: אשם בהפרעת הסדר ועליו
לחקור אותי בקשר לאשמה זו. אמרתי
לו שאני רואה את המעצר שלי כבלתי־חוקי,
ואת האשמה הזו כמשוללת כל
ולא הפרעתיאת הסדר, ואין
,היות
לי מר, לומר דו נוסף לזה.
הוא המשיך למלא כל מיני טפסים ודרש
ממני למסור טביעת אצבעות. אמרתי לו
שאין אני פושע וגם לא עבריין, כמו
אלה המנפצים זגוגיות בגבעתיים, או כמו
המועלים בכספי הציבור. היא הזהיר אותי

אמריקאית

קמינסקי נדחף לניידת
— מעצר ישראלי

ף* מה זה 15 ועוד?3לפי חשבון הכנסת 15 כך, על כל פנים, נסתבר בדקות האח־רונות
של ישיבת הכנסת בשבוע שעבר.
הרב שלמה לורינץ (אגו״י) הציע להעמיד על סדר־היום ״ניתוחי־מתים שרירותיים״ .הוא
נימק זאת בהתקפה ארסית על רופאי ישראל, אותם הוא תיאר, פחות או יותר, כסאדיסטים
וכנקרופילים, המבתרים גוויות לצורכי בידור והנאה. מטרתו היתד״ כמובן, לנגח את המפד״ל,
המחזיקה בתיק הבריאות.
הדברים היו כה מרגיזים, עד כי אי־אפשר היה להתייחס אליהם בסלחנות. המליאה הפכה
לזירה של קריאות־ביניים וקריאות־שכנגד, כשגדעון האוזנר ואני מנהלים רב־שיח קולני רצוף
עם לורינץ והרב פרוש.
כשלורינץ התמרמר שסטודנט אחד ניתח את הריאות של אנשים טבועים כדי לעשות
דוקטוראט על ההבדל בין הטובעים במים מתוקים והטובעים במים מלוחים, קרא האוזנר:
״אבל לפחות הוא לא טיבע אותם!״ כשהתלונן לורינץ כי בישראל מנהלים מחקרים רפואיים
מתקדמים בעזרת ניתוחי־מתים האסורים בחו״ל, קראתי:
״כי מציון תצא תורת ד,רפ אה!״ והזכרתי לנואם שעל
התורה נאמר :״עץ חיים היא!״
סגן־שר־ר,בריאות, שחשש מפני אגודת־ישראל, הסכים
להעביר את ההצעה לוועדה, כדי לבחון שם אם הרופאים
מפירים את החוק — דבר שהיה מתפרש כהטלת דופי חמור
ברופאי ישראל. משה קיל (ל״ע) הציע להסיר את ההצעה
מסדר־היום. בניצוחה של היושבת־ראש התורנית, טובה סנהד־ראי
המפד״לית, נערכה הצבעה 15 :נגד .15 אחדות־ד,עבודה
הצביעה עימנו, מפא״י הצביעה עם הדתיים.
מיד נזעקו מזכירי כל הסיעות לאסוף את צאן־מרעיתם
במזנון. כעשרה ח״כים נוספים מיהרו לאולם־ד,מליאה. ביניהם
היו שבעה שהצטרפו לדתיים, שלושה שהצטרפו אלינו:
שולמית אלוני (מפא״י) ,רות הקטין (אחדות־העבודה) ואחד
מאנשי מפ״ם. איש לא עזב אותה שעה את האולם.
בתום ההצבעה הכריזה סנהדראי 21 :נגד , 15 ובו במקום נעלה את הישיבה. היא השאירה
אחריה חידה בלשית: תעלומת שלושת ד,קולות האנטי־דתיים שנעלמו.

וזארארוז שר }אווזים
** צינות הדיונים הופגנה בדיון הכללי על מה שנקרא רישמית ״ת־פעות שליליות
בהתנהג־ת בני־נוער (התופעות בפרברים)״. 1 עצם לידתו של דיון זה היה בלתי־רציני. שישה חברי־כנסת הגישו בשעתו הצעות־לסדר־היום
בקשר עם החאראקות בשכונת־ר,תקווה. כולם דיברו, סגן־השר ענה אריכות. כל זה
כדי להחליט, בסופו של דבר, לקיים דיון כללי במליאה.
כאשר הגיע תור הדיון הכללי, היתד, המליאה כמעט ריקה. בזה אחר זה עלו דוברי הסיעות.
כל אחד נאם בנוסח ״הפיל והשאלה היהודית״ — אלא שלכל אחד היה פיל משלו. זה
דיבר על הדת, זה על תנועות־הנוער החלוציות, זה על המהפכה הקומוניסטית, וכו׳ וכו׳.
תחילה היה עם לבנו להקדיש את דברינו בוויכוח זד, לניתוח ענייני של בעיית כנופיות־הנוער
והדרכים להילחם בה. אך נוכחנו לדעת כי במסגרת דיון זה אין מקום לכך — כי הוא
הפך כולו לוויכוח טפל על השקפות־עולם. החלטנו איפוא, לדבר על השקפות־עולם — ועל
פשיטות־הרגל שלהן.
בפתיחת דברינו, היתר, הכנסת כמעט ריקה. אך קריאותיו׳,ביניים הסוערות, שזכינו להן,
משכו לאולם, בהדרגה, את יושבי המזנון. בפרוטוקול הרישמי של הכנסת, בו לא נרשמו
כל קריאות־ד,ביניים הנרגזות, נראים הדברים כך:
אורי אכנרי (העולם הזר — ,כוח חדש) :אדוני היושב־ראש, כנסת נכבדה, פרוטוקול
נחמד.
אני אומר זאת, כי יש בכנסת תופעות שעדיין לא התרגלתי אליהן. עדיין לא התרגלתי לכך
שהכנסת דנה במשהו, ומחליטה בריב קולות שלא להעביר אותו לדיון בוועדה -אלא לקיים
דווקא דיון במליאה — והנה אתם רואים איך נראית המליאה כאשר הנושא עולה על סדרי
יומה.
ישנן סיעות שלמות הנעדרות כרגע מן האולם, סיעות שהצביעו בעד קיום הדיון במליאת
הכנסת. לא נוכח כאן א־ש מסיעת ג ח״ ל...
ברוד עוזיאל (גח״ל) :יש.
אורי אבנרי: ובכן, יש אחד מסיעת גח״ל. אין איש מסיעת מפ״ם.
יצחק נכון (רפ״י) :תגיד מילה טובה על רפ״י!
אירי אבנרי: יש לציין את סיעת רפ״י, הבולטת בנוכחותה בכנסת זו.
אם בעיית הנוער איננה חשובה כל־כך, ואם ההתפרעויות בשכונות אינן כה חשובות —
למה להצביע בעד קיום דיון בכנסת, ולהעסיק את הבית הנכבד, העולה למדינה כסף רב,
בדיון שאינו חשוב?
יש לי ההרגשה שחוסר הנוכחות היום ואתמול מביעה את דעת הכנסת יותר מאשר ההצבעה
אז, כשהוחלט על קיום דיון במליאה.
ולעניין עצמו: הקשבתי בדריכות רבה לנאומים המלומדים שהושמעו בוויכוח זד, אתמול
והיום. אך תוך בדי שמיעד, התגנב ללבי החשש, שהתחלפו כאן היוצרות. לא הנוער, שהכנסת
מדברת עליו, הוא תלוש. אלא הכנסת תלושה מן המציאות של הנוער.
שמענו נאומים מזהירים של נוסטלגיה ואלגיות לקיבוץ שלפני דור, לבית היהודי החם
מלפני שני דורות. אך מה לכל זה, רבותי חברי־הכנסת, ולמציאות זו שאנו מדברים עליה
כיום — המציאות של נוער־ד,שכונות בישראל של?1965
היה לי הכבוד המפוקפק, אדוני היושב־ראש, להיות מוזמן לחאראקה בשכונת התקווה על־ידי
אחד המשתתפים. חזיתי במחזה זה, דיברתי עם המשתתפים. תוך כדי שיחה עמם שאלתי
את עצמי: במה שונים צעירים אלה מאחיהם המבוגרים מלפני שבע־עשרה שנה?
היה לי הכבוד — הלא מפוקפק, אני מקווה — לשרת דווקא עם בני שכונת־ר,תקווה בחטיבת
גבעתי, בימי המלחמה. לא היה בחטיבה חומר טוב יותר ומסור יותר למדינה ולמולדת,
מאשר בני השכונות, שהיו עמוד השדרה של גדודי גבעתי. ראיתי אותם אז, ושמעתי את
התקוות הגדולות שנשמעו אז בשיחותיהם — הציפייה למדינה החדשה, לחברה החדשה
ולמציאות החדשה שתקום לאחר המלחמה.
והנד — ,אחיהם של אותם הצעירים, בני אותן השכונות, עורכים את החאראקה. אותו
נוער, אותו מרץ־נעורים, אותו יצר בריא וחיובי להרפתקה — מושקעים עתה במלאכת
וייהרס.
מדוע?
ישנן תשובות רבות. אך על כולן מאפילה תשובה אחת: כי הציפייה הגדולה של או
הופרכה בגסות ובאכזריות במציאות של המדינה. במקום המישטר שבני שכונת התקווה
חלמו עליו אז — מישסר של טוהר, צדק ושוויון — נשאר על כנו המישטר שהם מאסו בו
כבר אז, ושהם מואסים בו כיום שבעתיים.
כאן, בוויכוח, נתקבל הרושם כאילו המישטר מספיד את הנוער, בעוד שלמעשה הנוער
הוא המספיד את המישטר.
מה המישטר הזה נותן לבני התקווה? במה הוא נותן טעם ותוחלת לחייהם?
דובר כאן הרבה על הדת. חבר־הכנסת הרב לוין, בנאום נרגש ומרגש, העלה לנגד עינינו
אמש את האידיליה של העיירה היהודית בפולין, בסוף המאה שעברה. אולי הוא עורר

המליאה היא ריקה
רגשות קינאה בלב אותם מאתנו שלא זכו לכך. אבל, רבותי חברי־הכנסת, העיירה הזאת
איננה עוד, ושכונת התקווה ישנה.
בני השכונות באים, ברובם המכריע, מבתים דתיים. רבים מהם עברו בתי־ספר דתיים. והרי
דווקא התפרעויות אלה מוכיחות כי בית־הספר הדתי, בדיוק כמו בית־הספר החילוני, פשט
את הרגל.
--קריאה (מספסלי אגו זה לא מדויק!
אורי אבנרי: אני מקווה, שבדברי הסיכום יתן לנו שר־החינוך סקירה על הנקודה
המעניינת הזאת, החוזרת בוויכוחים אלה — סמסיססיקה על חלוקת נוער־השכונות בין בתי־הספר
הדתיים והחילוניים בשכונות.
פריגיה ז וארץ (מפד״ל) :ישנה סטטיסטיקה כזאת.
קריאה (מספסלי חרות) :איך אפשר לדעת איפה למדו משתתפי החאראקה?
אורי אפנדי: יש כאן טעות לגבי המצב. לא מיספר צעירים עושה חאראקה, אלא השכונה
כולה חוזה בחאראקה. אלפי אנשים מסתכלים בה בהתלהבות ובהערצה. הם מילאו את המרפסות
והרחובות. זאת תופעה של השכונות. מדובר כאן על תופעה חדשה לגמרי. זוהי
תופעה מסוכנת מאוד, מפני שזו רק התחלה. איננו יודעים לאן נגיע. אנחנו עלולים להגיע,
תוך שנים מעטות, לדעתי, לתופעות הקיימות בניו־יורק, של מלחמת־כנופיות בנשק, עם
פצועים והרוגים.
נחזור אל הדת. לדור זה אין אלוהים — אם טוב הדבר ואם רע, זהו המצב.
יעקג כץ (פועלי אגודת ישראל) :תלוי אצל מי הוא איננו. אצל המתפרקים!
אורי אפנדי: אני מדבר על נוער מסויים, שהוא נושא הוויכוח.
מנהם פרוש (אגודת ישראל) :אשר התחנך ככה.
אורי אבנרי: יכולים אתם לחוקק בכנסת חוק אשר יחייב כל ארם צעיר בארץ להאמין
באלוהים. יכולים אתם להעביר את כל החינוך בארץ לרשת־החינוך הדתית או העצמאית. ינו־לים
אתם להקים עוד עשרה בנקים של אגודודישראל. האם בזה תכריחו אפילו נער אחד
בשכונת־התקווה שלא מאמין באלוהים — להאמין באלוהים?
יצחק מאיר לוין (אגודת ישראל) :אתה אומר שהילדים האלה לומדים בבית ספר דתי —
ואינם מאמינים באלוהים. זה אותם הילדים?
אורי אכנרי: חבר הכנסת לוין, לפי דעתי זהו נוער מתקומם. זהו נוער אשר בא ברובו
הגדול מבתים דתיים והמורד בבית, המורד במדינה, המורד בחינוך שהוא קיבל, והרואה
בכל זה גוף זר לחלוטין.
יעקב כץ (פועלי אגודת ישראל) :חינכו אותו לכך!
היו״ר יופץ סרלין (גח״ל) :מה ההתקפה המרוכזת הזאת נגד חבר הכנסת אבנרי? תנו
לו לסיים. זמנו ממילא מוגבל.
יעקכ כץ: כאשר חבר־כנסת אחד מעז להתקיף את כולם — מה הפלא?
אורי אכנרי: בשביל זה נבחרתי, חבר־הכנסח כץ, בשביל זה נבחרתי.
אם מותר לי להוסיף, חבר־הכנסת פרוש, הלא אנחנו חיים בדור הזה, אנחנו נתקלים
בנוער הזה לא מהיום. הייתי עם הנוער הזה בצבא, ראיתי בצבע נוער שבא מבית־ספר דתי,
נוער שבא מבית־ספר לא דתי, נוער שבא מבית־הספר של הקיבוצים — ולא היה שום
הבדל בין אחד לשני. אלה שלמדו בבתי־ספר דתיים לא היו יותר גרועים, וגם לא היו יותר
טובים. הם ע שו אותם מעשים טובים, וגם אותם מעשים רעים.
אנחנו חיים עם הנוער הזה, וכולנו יודעים את התוצרת הסופית ״.אין שום הבדל״ בין נוער
לנוער. אולי במאה־שערים יש הבדל, אולי בנטורי קרתא יש הבדל — וכל הכבוד להם —
אבל לגבי הנוער הרגיל של בית הספר הממלכתי־דתי — אני מבטיח לך שאין שום הבדל.
הוא הדין לגבי הדת החלוצית של א. ד .גורדון. יכולים אתם לתת את כל הזכויות שאתם
רוצים לתנועות־הנוער החלוציות. בני התקווה לא רוצים ללכת לקיבוץ. הקיבוץ לא מושך
אותם. מה תעשו להם?
אני קצת תמה על הדיבורים שנשמעו כאן, שצריך לתת לתנועות־הנוער זכויות, כסף,
בתים, מדריכים וכר. איזו מין תנועת־נוער היא זו, אם היא זקוקה לכל אלה? אם זאת
תנועת־נוער שהיא נושאת את עצמה, מתוך היותה חזקה ואוטונומית, היא לא היתד, זקוקה
לבתים, למדריכים, לכספים. זה בא מעצמו, מבפנים. היום הדרישה היא לתת כל זאת מהחוץ,
לתת לתנועת הנוער מין ״בקשיש״ — כסף, בתים יפים, מדריכים, וזה כבר סימן למשהו.
אני לא רוצה לדבר על פשיטת־רגל של תנועת־הנוער, אבל היא התרוקנה במידה רבה
מתוכנה.
גם הדת החדשה של המהפכה הקומוניסטית לא מלהיבה את הנוער הזה, ולא נותנת לו
תוכן שיהיה פתרון בשבילו.
אני לא רוצה לדבר על בטחון, דבר שהיה מקודש וקדוש. אך מה נשאר מזה, מהקדושה
הזאת, אחרי פרשת־לבון, אחרי גילויי קיביה, אחרי ספרו של חבר־הכנסת משה דיין, אחרי
כל הדיבורים על זיופים ועל הדחות ועל עדויות־שקר? במלחמה הנוער הזר, יהיה בסדר.
הוא יילחם — אם חם ושלום תהיה מלחמה — כפי שלחמו האחים שלו. אבל אוי לבעיה
שזה הפתרון היחיד שלה.
אפילו הספורט, אשר יכול היה לתת, וצריך היה לתת, תוכן לנוער הזה, וצריך היה לתת
לו ערכים איזה שהם, הספורט הזה הפך שדה־מירבץ לקנוניות מפלגתיות עכורות, והוא
זירה של שחיתות ולכלוך. וכאשר הדבר מובא בפני הכנסת
— אולם הכנסת ריק עוד יותר מאשר עכשיו.
כך השאיר המישטר הזה, על כל אגפיו, את הנוער ריק
מכל תוכן, משולל כל תכלית ברורה לחייו. אין המישטר
הזה מסוגל להלהיב א תו עוד לשום דבר של חדוות־יצירה
ותתשת־שותפות. אין הוא מעניק שום חוויה גדולה, מרכזית,
בתקופת התב־רות.
מה הפתרון?
לדעתי, חברי הכנסת, אין פתרון גדול ושלם במסגרת
המישטר הקיים. יש בנוער הזה געגיעים עמוקים למשהו
חדש, לאידיאלים חדשים, ליעדים חדשים, ואין אנו יכולים
אלא לקודת כי געגועים אלד, יולידו, במרוצת הזמן, תנועה
גדולה של התחדשות ,״חאראקה״ אמיתית (כי ״חאראקה״,
ח״כ כץ
בערבית, פירושה ״תנועה״ ,בעברית) ,אשר תצעיד את
המדינה צעד שני קדימה, הצעד שיביא אותה לשלום, לשוזיון
ולשיחרור. לכך נקדיש — חברי ואני — את כל מאמצינו.

נשארה השאלה: מה אפשר לעשות, בינתיים, במסגרת המישטר הקיים?
הפתרון לא יבוא על־ידי כך שכל אחד יבוא כאן ויביא איזה שוטר פרטי משלו. אי־אפשר
להשתמש באלוהים בתור שוטר לנוער, ואי־אפשר להשתמש בתנועת הנוער בתור שוטר.
נוער זה מתמרד נגד כל השוטרים האלה. הוא לא רואה בהם דבר של ״אנחנו״ ,אלא דבר

של ״הם הם״ המחזיקים במדינה ,״הם״ שהכזיבו ,״הם״ המקימים מיפגרות כדי לכפות
עליו דברים זרים לו.
סגן־השר דיבר, לדעתי, יותר מוי על מיסגרות, ולרגע היה נומה כאילו זהו נאום־פירסומת
ליצרני־מיסגרות. המיסגרות לא יועילו הרבה כשאין בהן תוכן. גם מפעל־הפ־ס — שסגן־השר
הזכירו כתורם תרומה להקמת בניינים למועדוני־נוער — לא יעזור הרבה. אולי ביקש סין־
השר להמציא סיסמה חדשה למפעל־הפיס :״פיס בכפר, פיס בכרך — פיס הופך עבריין
לאזרח״.
הוזכרו כאן הרבה פתרונות קטנים, שהם טובים וסבירים כשלעצמם. עלה על כולם חבר־הכנסת
סמילנסקי, בשירה הגדולה שנשא כאן, כשיעץ ללכת אל ההורים וללמד אותם לגדל
ילדים. עם כל הכבוד לחבר־הכנסת סמילנסקי, האם ה א הושב שור, לא נעשה? יש עתוני־נשים,
מדורי־נשים, רדיו, מורים וגננות — ואלה נמצאים בדו־שיח מתמיד עם ההורים
ומדריכים אותם. לפעמים זה עוזר, אבל אנחנו רואים שבמידה רבה זה לא עוזר, כי להורים
רבים אין כל השפעה על הילדים, וכל מורה בכיתה א׳ וב׳ יודע שההורים לא תמיד מהווים
גורם חינוכי בתהליך זה.
אם ניתן משהו לתקן, הרי זה בבית־הספר. אנו מציעים לכנסת הנכבדה לתת את דעתה,

במסגרת ויכוח מיוחד וענייני יותר, על בית־הספר היסודי
במדינת ישראל, כי בית־ספר זה נמצא במצב רע. כוחות
ההוראה הולכים מדחי אל דחי, וכאן יש מה לעשות באופן
מעשי.
אם באמת רוצים לגשת לעניין ברצינות, צריך להעמיד את
בית־הספר היסודי על בסיס חדש לגמרי. חוץ ממשרד-
הבטחון, זה היה צריך להיות המשרד החשוב ביותר במדינה.
חוץ מתקציב ר,בטחון, זה היה צריך להיות התקציב החש ב
והגדול ביותר במדינה. לא נמשוך מורים לחינוך, לא נמשוך
גברים לבית־הספר, לא נמשוך דמויות חיג כיות אל הכיתה,
אם נמשיך לזלזל במורים על־ידי כך שאנחנו משלמים להם
משכורת־רעב. תנו למורים משכורת כפולה, ותמשכו לביתר,ספי
כוחות ,.מעולים — ועשיתם משהו לתיקון המצב.
ח״כ הכהן
אני באמת רוצה לפנות לשר־החינוך, כי אני חושב
שתפקידו של שר־ד,חינוך הוא ללחום בתוך הממשלה
ובקרב הציבור כדי להחדיר יחם חדש לגמרי לגבי משרד־ד,חינוך ולגבי חשיבותו
במערכת־החיים שלנו. יש לי הרגשה שהיחס לבית־הספר הוא יותר מדי שיגרתי.
מתייחסים אל משרדיו׳,חינוך כאילו היה אחד המשרדים, כמו משרד־הדואר, התחבורה והעבודה,
ואנחנו שוכחים שזה המשרד החשוב ביותר, אם אנחנו רוצים להקים בארץ הזאת
דור בריא חדש. יותר מדי מדברים על בניין הארץ, ומעט מדי מדברים על בניין העם.
דויד הכהן (מפא בניין העם ייעשה על־ידי המשכורת הכפולה למורה?
אורי אפנדי: אם לדבר על זה — וזה נושא חשוב מאוד: משכורת גדולה, לכשעצמה,
לא פותרת שום בעיות. אולם אנו חיים בחברה בה מעמד האדם נקבע על־ידי המשכורת; זה
קובע את המעמד החברתי. זוהי עובדה. כל השאר הן סיסמאות.
אם אתם קובעים משכורת לעובד אקדמאי פלוני בשיעור של 1500 לירות, ולמורה אתם
משלמים שליש או רבע ממשכורת זו, אתם מבטיחים מראש שאנשים מוכשרים לא ילכו
לחינוך. ואם יימצאו כאלו שילכו לחינוך, הם יישארו בשטח זה שנתיים־שלוש, ויעזבוהו.
הם ימצאו להם ג׳וב של ״יועץ פדגוגי״ וכיוצא בזה, אך לא יהיו מורים.
ואם נער בן שש או שבע או שמונה אינו לומד בכיתתו לכבד עבודה פרודוקטיבית, שום
מרכז־קהילתי ושום מועדון־נוער לא יתקן את המעוות בגיל שש־עשרה או שבע־עשרה.
סגן שר החיניד אהרון ידלין: חבר הכנסת אבנרי, אתר, מדבר כאילו עלית רק היום
ארצה. מ־ 1962/63 עד היום משכורת המורה כמעט הוכפלה!
אורי אפנדי: אדוני סגן־שר־ד,חינוך והתרבות, אני נשוי למורה...,
אדירו מרידוד (חרות) :חבר־הכנסת אבנרי, המורה נשואה לך! אתה אינך יכול׳ להיות
נשוי למורה.
אורי אפנדי ולכן אני מצוי בעניינים אלה. עולה לי ביוקר להחזיק את אשתי
בהוראה.

א\־רר נותוצרת \זארץ
^ חד המכשירים החשובים־ביותר לעבודתנו היא השאילתה. כרבע מכל השאילתות ש־נענו
השבוע היו משלנו, והן השתרעו על שטח רחב.
• מלהמת ויאט־נאם: שאלנו את שרת־החוץ אם נתנה הממשלה רשות לאוניה ישראלית
להביא חומרי־מלחמר, לוויאט־נאם הדרומית( .שאילתה דומה הוגשה על־ידי נתן פלד
ממפ״ם) .תשובת השרה: אין צורך ברשות כזאת. אין הדבר מהווה הזדהות כלשהי עם אחד
הצדדים במלחמה.
• הדליל,ה כ־ריית־גת: שאלנו אם נתגלו בכיבוי הדליקה ליקויים טכניים חמורים
בשרותי־הכיבוי. סגן־שר־הפנים הכחיש זאת בתוקף, אך הווה שבגלל חוסר־תקציב לא הגיעו
שרותי־הכיבוי למיצוי התקן שפורסם. מיד שאלתי שאלה נוספת :״מתי יגיעו למילוי תקן
זה?״ השיב סגן־השר המפד״לי בסארקאזם :״תסתכל בהצעת־התקציב הבאה.״
9נורות לצרכים ממלכתיים: שאלנו מדוע הזמינה הממשלה נורות אצל חברה מקומית׳
שהיתר, יקרה פי כמר, מנורות שהוצעו על־ידי חברת־ייבוא, ושלה לא ניתן רשיון־ייבוא.
תשיבת השר: מפני שנורות־ד,ייבוא הוצעו במחיר תחרות בלתי־הוגנת, מתחת למחירן
במולדתן, כדי לפגוע בתוצרת המקומית( .מאחר שלמדנו את החומר לפני כן, יכולנו לשאול
בו במקום שאלה נוספת :״האם נכון שהנורות הנהנות מהגנת הממשלה אינן מיוצרות כלל
בארץ, אלא מורכבות כאן מחלקים שכולם מייובאים, ורק האוויר הנשאב לתוכן הוא מתוצרת
הארץ?״ תשובת שר־המיסחר: הוא יבדוק זאת).
9הלוואה לפליכו: מדוע נתנה הממשלה באמצעות אחו הבנקים שלה הלוואה כסך
מיליון ורבע לכל־בו שלום בתל־אביב, בו היא שותפת בפחות משני אחוזים? תשובת שר-
המיסחר: ד,ד,לואר, ניתנה לשם שיכלול השיווק( .שאלנו שאלה נוספת: האם הבטיחה הממשלה
שהמחירים לצרכן בכל־בו זה יהיו זולים יותר? על כך לא ניתנה תשובה מספקת).

הכנופיות

אתמול עשו 1הארקות, היו מנפצות שמשות -
מי הן * היכן ן ה1ן פועלות * מ׳ חבריג 1בהן *
** למפת מכבי־האש מחולקת העיר תל־צ
אביב לאזורים, צל פי רגישותם להתלק־חויות.
על מפת מגן־דוד אדום, לעומת זאת,
מחולקת העיר לאזורים על פי ריכוזי־הצפי־פות
המועדים לתאונות־דרכים. אך החלוקה
המסועפת ביותר היא החלוקה על מפת ה־משטרד.,

מחולקת לאזורים רבים מאד, וכל אזור
מתחלל לפי אפשרויות־פגיעה אחדות: זנות,
התפרצויות, קטטות. לאחרונה הופיעה חלוקה
חושה: על פי אזורים המועדים לבריו־נות.
ברגע
זה פועלות במרחב תל־אביב למעלה
משלושים כנופיות בריונים. עד כה הן הטילו
את אימתן על הסביבה הקרובה לאזור

פנויים לחנך את ילדיהם. לנער זה ולבני
כנופיתו יש מכנה משותף: כולם חיים ב־קירבת
עבריינים, ולכל אחד מהם לפחות
בן־משפחה עבריין אחד, שכבר ישב או עוד
יישב בבית סוהר.
הדור הצעיר של המשפחה מתרגל למנטליות
של חיי פשע. משטרה, מעצר, חקירה
בבית־סוהר הן עובדות מוכרות. מעשה הגבורה
של בני משפחותיהם בזמן המעצר,
החקירה, ואפילו בבית־הסוהר, הופך לשם־
דבר. נערים אלה מעוניינים לרכוש מוניטין,
ולעלות אפילו על אחיהם דבני־משפחותיהם.
האח העבריין הוא גיבור, ושמו אולי הוזכר
אפילו בעיתונים, כשעצרו אותו. האח הצעיר
מכנופיית לבנדר, מתרגל לחשוב בדרך זו.

וזאלה, הם פסיכים. שמע, צריך לדפוק אותם,
מה הם חושבים להם? הם ככה יכולים לעצור
אותנו מתי שהם רוצים?״ החברה צוחקים.
הם בטוחים שהשוטרים הם פריירים גמורים,
וכל אחד שהוא לא ״סבון״ יכול
לסדר אותם אחת ושתיים, בלי שום בעיות.
כי מה זה שוטר לעומת אחד החברה?
מוסד, סוחב ״שאכטה״ ומספר לחבריו איך
הוא עשה אתמול חיים באימפלה גנובה:
״חיים הפסיכי ואני הלכנו לראות סרט בקולנוע
אסתר, וואלה, מה אני אגיד לכם הסרט
היה יופי. זרקו שם פצצות מאווירונים. אז
וזזודס אחד מסביר לי את הסרט. איזה ואני כל הזמן רוצה להרגיז אותו, אז אני
אוכל גרעינים וזורק אותם על הבגדים שלו.
צחוק. אז הוא, זה הוזזווס, מבקש איזה שנפסיק לאכול גרעינים. מה הוא חושב לו,
הוא קנה את כל ה&ינימה? אחרי שהסרט
יצאנו החוצה וטיילנו לנו. וזאלה,
נגמר
יש חתיכות על הכיף־כיפק בתל־אביב. חיפשנו
אוטו. ניסינו לקחת לארק, אז בדיוק
איזה אחד כזה שמן הרגיש בנו וברחנו.
הצלחנו ברחוב ההוא לראות אינזפלה,
ויאללה, שני רגעים ואנחנו בפנים. הפסיכי
הדליק אותה, ואיזה השכבות הוא עשה ב־תל־אביב,
יא באייה! ניידת ראתה אותנו
ורדפה אחרינו ואנחנו צחקנו ממנה, קירקס־נו
אותה והגענו לשכונה. פה ראינו עוד
שניים מהחבר׳ה של לבנדר, עושים חארקה,
והתחלנו לעשות חארקה. הפסיכי הזה —
וואלה אל עזים הוא באמת פסיכי — איזה
ספיד לקח, נסע כל הזמן .140 כל האנשים
מהכביש ברחו למדרכה, איזה צחוק. אנחנו
עשינו חארקות יותר טוב מהאלה מלבנדה.״

גיבורים כלילה

1נעת״ם 1 :״וח מנעו לחדון.מ1ופץ שר מנונית
שלהן. אולם עתה, שוב אינן מסתפקות
באזור מגוריהן, יוצאות לחפש להן כר חדש
לפעולה בסביבה אחרת. ליציאת הכנופיות
מהמסגרת השכונתית שתי סיבות עיקריות:
החיפוש אחר מקומות חדשים לבילוי, והרצון
להתרחק מן המקומות בהם הם ידועים היטב
למשטרה ולתושבים. הם חוששים ממעצרים
משטרתיים המוניים אחרי כל מיבצע
בריונות באזור.
הכנופיות מרוכזות בפרברי העיר, במרכזה,
ובערים הקרובות הקשורות קשר ישיר
ורצוף לתל־אביב. אפשר למעשה למנותן לפי
מקומית מוצאן, ולחלקן לכנופיות פרברי
העוני ולכנופיות בני־הטובים.
מקומות מוצאן של הכנופיות הם: שכונת
עזרא, שכונת התקוה, סלמה ג׳ ,רמת הטייסים
ורמת־חן, רמת־ישראל, גבעתיים,
רמת־יצחק, רמת־גן, שייך מונים, ג׳מוסין,
הקסטל, קולנוע פאר, ככר דיזנגוף, מוגרבי,
כרם־ד,תימנים, ככר המושבות, הכובשים,
שכונת פלורנטין, שכונת שפירא, קרית
שלום, השעון ביפו, רחוב ,60 אזור דג׳ני,
מנשיה, שדרות ירושלים, גלידת ישראל,
שבאזי. לכל כנופיה, החולשת על אחד
האזורים הללו, אופי שונה, מינהגים שונים,
והיא מורכבת ממספר נערים הנע בין 5
ל־ .20 הרכב הנערים משתנה מפעם לפעם.
לכנופיות הנערים משכונות עזרא, התק־וה,
רמת־ישראל, ולבנדה אופי אחיד. איש
כנופיית לבנדר, אופייני הוא בן , 18 צאצא
למשפחה מרובת ילדים, בן להורים שאינם

הוא אינו פוחד לעשות כל אשר הוא רוצה,
ומתי שהוא רוצה.
כאשר הוא וחבריו מתכנסים — הם הופכים
להיות מסוכנים. כל אחד רוצה להוכיח
לחבר׳ה שהוא אינו פחדן, לכן יחפש
תעלול חדש, מבריק ונועז יותר, כדי להיראות
גבר. גאוזתו — על מעצרים וחקירות,
שבהם לא נשבר ולא הודה.

מגלגלים פגז
ך יים ויעקב מכנופיית שכונת־ד,תקודד,
( | באים למסעדה של בוסי בשכונה. שם
הם נפגשים כל ערב. שאלתם הראשונה —
מה עושים הערב? התשובה כמעט קבועה.
אחד החברה מציע ללכת לעשן חשיש, השאר
מרוצים מן הרעיון, פונים בכיוזן לשכונת
עזרא, ונעלמים באחת הסימטאות החשוכות.
הם נכנסים לצריף, יעקב מוציא את
ה,,אצבע״ שקנה קודם לכן, משה ורחמים
מטפלים בסיגריות ובחומר. הם מגלגלים
״פגז״ ,מוצצים בתאוותנות ומעבירים מיד
ליד. השפעת החשיש מורגשת בצריף: עשן
דחוס, העיניים מבריקות׳ ואדומות. הלשונות
מותרות, ומתחילים לשפוך החוצה מה שעל
הלב.
יעקב מספר על צרותיו, אבל לא נראה
עליו שמשהו איכפת לו במיוחד .״אני בזמן
האחרון תפרן חלאס, המשטרה עושה צרות
ולא נותנת לחיות. לפני שבוע מצאו אותי
וחקרו אם גנבתי רכב ועשיתי חארקות,

ן* יגריה שניה של חשיש מועברת בין
הג׳מעה, מעשנים אותה בשקט ובריכוז.
כל אחד מחכה לתורו, ולוקח ״שאכטה״
(מציצה) עמוקה ככל האפשר.
ג׳ימי מתחיל לדבר :״אני, עצרו אותי
לפני שבוע, הם חשבו שאני עשיתי התפרצות•
אינעל אבו־אבוהם. איזה מכות הרביץ
לי הסמל בחקירות. טוב, אז אני שיחררו
איתי אחרי 48 שעות. איך שאני משתחרר,
שמעתי שהחבר׳ה מרמת־ישראל שברו מכוניות.
וזאלה עשו יופי, מגיע להם. אנחנו
צריכים גם כן לעשות להם ככה שלא יחשבו
שאנחנו פריירים, והם יכולים לעשות לנו
צרות. טאייב, צריך לשבור להם כל המכוניות,
שילמדו. אתם יודעים מי פגשתי בפנים?
יורם, וזאלה זה גבר. אני בטיח
שיצא זכאי.״
יורם לנדסברגר הפך לאגדה. כל אחד
מספר כל מה שהוא יודע עליו. הסיפורים
אינם נכונים.
מועברת סיגריה שלישית ואחרונה, ואותה
מעשנים יותר לאט ומחליטים לצאת
לשכונה לאכול משהו, ואולי לראות משהו.
שם הם מצטופפים סביב הגיבורים, סביב
המבוגרים מהם, סביב כמה גנבים ופורצים׳
היושבים שם קבע, ובעיניים מעריצות
מסתכלים בהם. הם שומעים גם שם סיפורים,
הפעם על מעצרים, התפרצויות. איך
ציון העכבר גנב וחטף תיק עם 3000ל״י,
׳ושלושים איש רדפו אחריו. העכבר הזה
יודע להסתדר. הוא בזמנו היה מלך החאר־קות
של השכונה. הוא אגדה מהלכת על
שתיים בשביל הצעירים. כל מילה הנאמרת
עליו, נחטפת. אז שלושים איש רדפו אחריו
והוא קיבל מכות, ודאלה, הוא היה
פסיכי שלא ברח דרך החצרות. שם בטח לא
היו תופסים אותו, והוא היה עכשיו מכייף.
וואלה, חבל שתפסו אותו.
נערי־כנופיה אלה מהשכונה אינם עובי
דים. הם קמים בשעות הצהריים, הולכים
להצגה יומית, ובערב נפגשים בשכונה. הס

עוסקים לעתים גם בהתפרצויות, וסתם גניבות.
השעה מאוחרת, ניידת עוברת בשכונה
ונעצרת. שניים בורחים לחצר. הם דרושים
למשטרה, שלושה מחבריהם עצורים. אחד
מסתלק בפינת הרחוב, פוחד שיעצרו אותו,
״רק בשבוע שעבר עצרו אותי בחינם. כל
מה שרק קורה — יאללה, לניידת.״
הכנופיה מתפזרת, כל אחד הולך הביתה.
הם יודעים שמחר ייפגשו שנית באותו
מקום, אם לא יעצרו אותם בינתיים. אין
להם מה לעשות, תמיד הם באים לשם, אז
אחד מהם יקנה אצבע כיף וילכו לקחת
שאכטה, יעשנו אותה ויחליטו מה לעשות.
אם יהיו בלי כסף, ילכו אולי לגנוב, או
יעשו חארקה. אם מישהו כבר עשה את
זה לפניהם, ומדברים בו בהערצה, זה מספיק
כדי שהם ירצו לעשות את זה יותר
טוב, יותר אכזרי ויותר פרוע, שיגידו שהם
ואללה גברים.

לא לפחדמכ לו ם
ץ* גופיות דג׳ני והמשך רחוב 60 יודעות
^ לספר על היסטוריה. כאן צמחו וגדלו
אלי בולקין המפורסם, ואריה הלפרין הרמאי.
סביבה זו משמשת להם בית־ספר טוב.
הרצל 19 העובד כנגר בשעות היום, בא
בערב למקום המיפגש של חבריו. הם אינם
עובדים .״אנחנו מבלים את הלילות בנעימים.
כל פעם קופצים לתל־אביב לרקוד שם
באחד המועדונים. שם יש חתיכות ואנחנו
מנסים להתחיל איתן. לפעמים אנחנו סוחבים
רכב רק כדי להשוויץ ולעשות רושם.
ככה זה קל יותר, ולפעמים סתם בשביל
לטייל. אנחנו לא גונבים רכב רק בשביל
לגנוב. העיקר אצלנו זה לעשות חיים. בערבים
שאנחנו נשארים בשכונה, אנחנו
צוחקים מהאנשים, לפעמים זורקים עליהם
אבטיחים. זה היה בקיץ, עכשיו אנחנו זורקים
תפוזים. שמע, מה אני אגיד לך, זה
צחוק לראות איך אדם בגיל 60 בורח
ממך. הוא בקושי יכול ללכת ופתאום הוא

כרטים־הכניסה לחבורה כזו הוא לדעת
לרקוד, להתלבש בגנדרנות, להיות חברה׳מן
ולא לפחד מכלום. הרצל הוא אב־טיפוס.
״אני גר ביפו כבר 11 שנים. יש כאלה
בינינו שהולכים לגנוב, אבל אני לא. כי
אני לא מחפש בושות. אבל סתם ככה
לצחוק מאנשים, להרביץ מכות ולקלל, זה
לא איכפת לי. כי זה ספורט בשבילי. המשטרה
לא עושה לנו צרות. לפעמים הם
באים לעצור מישהו מאתנו, אבל אנחנו
לא פוחדים מהם. השוטרים הם סתם סבונים
ואפשר לצחוק מהם. חוץ מזה יש
שוטרים שמפחדים לעבור פה בשכונה שלנו.
״הבחורות שלנו פה הן חברמניות. מה
אתה יודע, הן כמו גברים. לפעמים, אם
מישהו מנסה להתחיל עם אחת הבנות שלנו,
אז אנחנו כבר מרביצים לו ככה שהיא
לא ינסה שוב.״
לכנופיות פלורנטין ושכונת שפירא מסו־רת־וותק
בעסקי בריונות, לרבות בריונות בשכר,
הזוכה לעידוד מידי המפלגות השונות
עם בוא הבחיריות. הדבר משמש דוגמא
טובה לחבר׳ה. הם רוצים להתפרסם כ-
״אבדייאתים״ ,כי זה יכניס להם כסף רב
בבוא הזמן.

סמל הרע

וי ד *יוג ה 22 הם שניים מהחבר׳ה.
( הם נולדו בשכונת פלורנטין, ערש החאר־קות,
ממש על אופנועים, וממשיכים במסורת בנאמנות
.״אנחנו יחד עם החבר׳ה עושים
עוצר בשכונה, לא נותנים לאנשים מצפון
תל־אביב להיכנס לכאן. אנחנו שמחים אם
הם באים, כי אז שמח לנו — מרביצים

במדינה
אי שי ם
הומר גלםל הי ס טו רי ה

התקווה: מעצר בעת כעורה נגד חארקה

להם ומגרשים אותם מהמקום. עיקר הדאגה
שלנו הוא איפה לבלות ביום שישי,
ואיפה לעשות מסיבה. אתה היית צריך לראות
מה נעשה כאן בקיץ. אנחנו עולים
לגגות של השכונה וזורקים עגבניות רקובות
על כל מי שעובר פה. הכי יפה זה
כשעגבניה רקובה מתלבשת למישהו על הראש.
כשעוברת חתיכה טובה, מתחילים אתה,
וכל החברה מתלבשים עליה לפי התור.
לפעמים אנחנו גונבים אוטו כדי לעשות
צ׳יקאגו. החבר׳ה משפירא חברים שלנו,
ולפעמים אנחנו עושים את זה יחד אתם.
קורה שאחד החברים הולך לגנוב או לפרוץ,
אבל אנחנו לא מתרגשים מזה. שיעשה
מה שהוא רוצה, העיקר שיהיה חברה׳מן.״
סמים משכרים מוכרים בשכונת שפירא,
וגם נערי פלורנסין אינם מתרחקים מהם.
מעשיהם הנועזים נעשים מפני שבערבים
משעמם להם, ולא מפני שאין להם מה לעשות
ביום. רובם עובדים ביום. אברמ׳ה
מספר :״אחרי שהלכנו לסרט של ג׳יימם
בונד בקולנוע אופיר התלהבנו נורא. היית
צריך לראות מה עשינו אותו לילה. גנבנו
לארק ה א לי אנ ט והשתוללנו ברחובות. פשוט
חיפשנו שירדפו אחרינו. היית צריך לראות
איך כל האנשים ברחו ומכוניות פינו לנו
דרך. אכבר חיים. הבחורות שהיו איתנו
השתוללו ומתו מצחוק. הן צוזחו בתוך
המכוניות כאילו אנחנו חטפנו אותן והולכים
לאנוס אותן. שוטר מקוף אחד, בדרך
יפו—תל־אביב, שרצה לעצור אותנו, כל כך
נבהל, עד שאני בטוח שעד היום הוא לבן.
״נסענו בספיד, אולי 120 בעיר, והוא
המסכן עמד בצד השני, ירד לכביש ואותת
לנו שנעצור. אז אנחנו נסענו לכידדן הצד
שלו כאילו רוצים לעלות עליו. הוא קפץ
מהמקום והתחבא בתוך חצר. זה היה צחוק
זה, איזה שוטרים יש לנו במדינה. אוי
ואבוי למשטרה כזה שיודעת רק לעצור
אנשים על ריק.״
בשבילם — השוטר אינו סמל החוק
אלא סמל הרע, נציג החברה המנופחת שצריך
לדפוק אותה.

חסימה לאופנוע

^ נשיהמדור המרכזי ושוטרי הנפות
יודעים שהשכונות הן מקומות מועדים
להתפרעויות, גניבות רכב, עישון וסחר בסמים,
והתפרצויות. לכן עורכים כל יום
מארבים, שולחים מכוניות־סיור, ומרבים לעצור
אנשי כנופיות. כל רכב חשוד הנוסע
בסביבה, עובר בדיקה קפדנית. אחד המעצרים
האחרונים לפני ניפוץ השמשות של
כלי־הרכב בגבעתיים, היה מעצרו של מאיר
מזרחי (.)19
מכונית תגוניר של המדור המרכזי ערכה
סיור שיגרתי ליד מקום הריכוז הטבעי
של בני הכנופיה, ליד מועדון הנוער ב־רמת־ישראל.
לפתע הגיח מסמטה אפלה איס־נוע,
שעל גבו היו רכובים בחור ובחורה,
וזינק במהירות מסחררת לכיוון הווגוניר.
אנשי המדור המרכזי חשדו כי האופנוע
גנוב, החליטו לעצרו לבדיקה. לכן חסמו אח
המעבר ברחוב האספרגוס במכוניתם, והדליקו
את פנסיה. רוכב האופנוע הבחין בחסימה,
האיץ את מהירותו והצליח לחמוק

מן ההסגר כשהוא חולף במרחק סנטימטרים
ספורים מן הווגוניר. בני הנוער שהתרכזו
במקום פרצו בצחוק, לעגו לכשלון
המשטרה. שבועיים לאחר מכן נעצר מאיר
מזרחי, כחשוד בנהיגה באופנוע ללא רשיון.
סיפר דני, אחד הנערים מן האזור :״ה־חבר׳ה
פה מאד ממורמרים על המשטרה.
היא עושה לנו צרות בחינם. אתה הולך
ברחוב, עוברת ניידת, מבקשים ממך לבוא
לחמש דקות, ועוצרים אותך לשבועיים. אצלם
המלה זו לא מלה, זיפת. אל תחשוב
שאת החארקות עושים בחינם. אנחנו רוצים
להראות להם שהם לא שתים.״
יש התמרמרות עזה בקרב הנוער הזה
כנגד המשטרה. בחור שישב בבית־הסוהר
והיה, לדבריו, חף מפשע, הצהיר :״אני לא
אשתוק על מה שעשו לי. אם יעצרו אותי
ואת חברי פעם נוספת, אז זה ששברו את
השמשות של המכוניות זה כלום. אנחנו
עוד נקבל קריזה ונשרוף רחוב שלם, נעבור
ונשרוף מכוניות, נגנוב רכב סתם ככה ונד
רוק אותו לואדי. אנחנו לא פראים, רק
רוצים שקט. נכון שאנחנו גונבים, פורצים,
מעשני חשיש, אבל בני אדם טובים.״

העתק מכל מפתח

ף 0כני־נוער מצפון תל־אביב, בנים ל־
^ א בו ת מכובדים, אינם מכבדים את החוק.
הם אינם רוצים לעבוד, לאבא יש מספיק כסף
או כמעט מספיק, את המכונית הם מקבלים
לפחות אחת לשבוע ונערות לא חסרות. צעירים
אלה, שאינם מוצאים שום עניין לענות
בו ושום צורת בילוי רגילה שתעסיק ותספק
אותם, מתאספים ליד בניין קסטל ברחוב
אבן־גבירול. משעמם להם, אז הם מרשים
לעצמם קצת להשתגע.
יוסי וצ׳רצ׳יל פרצו לתוך קיוסקים בתור
ספורט, אבל חוץ מספורט הם גם השיגו
בדרך זו סיגריות אמריקאיות, משקאות חריפים
וממתקים .״גנבנו גם מכוניות, כי
פשוט רצינו לעשות חיים, וגם להראות לאלה
משכונת־התקווה שאת זה אנחנו עושים יותר
טוב מהם. לנו יש מפתחות לכל המכוניות.
כל אחד עושה העתק מהמפתח של
האבא שלו או של קרובים. אנחנו פשוט
ניגשים למכונית, פותחים אותה, ודוהרים על
הכביש. רוב החבר׳ה שלנו גם משחקים
ביליארד בסנוקר, ושם אנחנו פוגשים חבר׳ה
מהפרברים ומדיזנגוף, ולפעמים עושים איתם
התחרויות מי ינהג יותר טוב במכוניות.
או שהולכים לרקוד בבאר. כסף יש לנו,.
אחר־כך הולכים לדיסקוטק ומנסים לצוד
חתיכה, או שהולך או שלא, אם לא, אז
מתעסקים עם זונות מבן־יהודה. כשלא נשאר
כסף, מארגנים חברה קטנה ויוצאים
לפרוץ קיוסק.״

אלה הם הצעדים הראשונים,
לא רק בארץ, כי אם גם כארצות
אחרות, כהן הפכו הכנופיות
לסכנה ציבורית עצומה.
הצעדים הבאים: מלחמות כין
הכנופיות, ק רכות סכינים. על
כף כמאמר הבא כסידרה זו.

לדוקטור (בקטריולוג) יוסף פעמוני היו
אהבות רבות בחייו. הוא אהב בלב ונפש
את משפחתו, את האדם, את הציונות.
אבל מעל לכל אהב את מכון ז׳בו טינ ס קי,
אותו הוא יסד.
הנער שנולד בפטרסבורג (כיום לנינגרד)
לפני 63 שנים, למד בגימנסיה יהודית,
שם נוצר חוג ציוני.
ביומנו כתב על אותה תקופה :״היו
בינינו לבין הרוסים קטטות אכזריות, והתברר
כי ברוב המקרים היתד, ידינו על העליונה.
התפתח בנו רגש לאומי, וגאווה
לאומית, עד כי חדלנו להתגונן ועברנו
להתקפות.״
מהגימנסיה עבר לאוניברסיטה ולאקדמיה
צבאית. בגמר לימודיו הוא נאסר, והיה
אחד מאסירי־ציון הראשונים. בשנת ,1925
במקום להגלותו לסיביר, גירשוהו הסובייטים
והוא עלה ארצה.
בארץ עסק במלאכות שונות, נתקבל
לעבודה בקופת־חולים של ההסתדרות הכללית.
בשנת ,1929 יסד יחד עם ירמיהו
הלפרין, משה רוזנברג ואבא אחימאיר את
המחתרת, שהתפתחה מבית־הספר למדריכי
בית״ר. אחת התוצאות: הוא פוטר ממקום
עבודתו בהסתדרות. מפיטורים אלה צמח
.הרעיון, שהביא כעבור זמן לייסוד קופת
חללים לאו מית לעובדים לאומיים.

ממגירה לדירה. אולם לא רק הבקטריולוג
ואיש־המחתרת היו פעילים.
נולד גם פעמוני ההיסטוריון. הוא לא כתב
היסטוריה — רק אסף את חומר־הגלם
שממנה היא נכתבת.
תחילה אסף קטעי־עתונים ותמונות על
פעולות בית״ר. משד,תרבה החומר, הועבר
ממגירה בביתו לשני חדרים במשרדי קופת״
החולים החדשה. בשנת 1938 היה הארכיון
די חשוב, כדי שהמשטרה הבריטית תערוך
בו חיפוש ותחרים מיטמכים שיעזרו לה
בדיכוי המחתרת הלוחמת•
למעשה, קיבל הארכיון את דחיפתו
הגדולה עם מות זאב ז׳בוטינסקי, ב״
.1940 אז הפך למוזיאון של ממש. כאשר
נעצר פעמוני גבה־הקומה ובעל המיבטא
הרוסי הכבד, ונשלח ללאטרון ב־ ,1947 כבר
היה מכון ז׳בו טינ ס קי מוסד לאומי.
השבוע נפטר האדם, שזכה בחייו לכינוי
״מר מכון ז׳בוטינסקי״.

מנעו!
ה ש חי תו ת ה שי ג ד תי ת
החודש פורסמה סידרת האשמות חמורות
ביותר נגד מנהלי חברות־ממשלתיות ונגד
משרדי הממשלה הנוגעים בדבר, אך איש
לא התרגש מכך. כי היו אלה בסך הכל
שלושה דו״חות של מבקר המדינה. ההאשמות
שהועלו:
• בחברת כימיקלים ופוספטים: מתן
הטבות מוגזמות לפקידות הבכירה, היעדר
פיקוח תקין על פעולות החברה, חוסר אומדני
השקעה, שיווק נמוך מדי ביחס לתפוקה,
ניצול כספי סובסידיות למטרות אחרות
ופירסום מאזנים כוזבים.
• בבנק לפיתוח התעשיה: פיגורים בגבייה
הלוואות שניתנו למפעלים, סטיות
מהתנאים המקובלים בגיוס כספים, רכישת
איגרות חוב שהסתיימו בהפסדים, תשלומי
עמלות גבוהות לסוכני הפצה בחו״ל.
• בתה״ל: מסירת עבודות לקבלנים
פרטיים שעה שקיימת בטלה בין עובדי
המפעל, ניפוח מלאכותי של המנגנון, חוסר
פיקוח על הוצאות.
שום מסקנה אישית. כבכל השנים
הקודמות אין כל חשש שדו״חות אלה
יגרמו לשערוריה. הם הפכו לדבר שיגרתי.
שום שר לא יסיק מהן מסקנה אישית.
שום מנהל לא יפוטר, לא יושעה ובוודאי
שלא יועמד לדין.
מבקר המדינה ימשיך לבקר, המבזבז
יבזבז והמושחת ישחית.

נציגי ארבעת הגופים, שהתכנסו פעמים
מספר במסגרת הוועדה המכינה לפסטיבל
העולמי התשיעי של נוער וסטודנטים*,
התכוונו לחתום על גילוי־דעת משותף.
מיסמך זה חובר בשקדנות בידי יאיר צבו,
מזכיר בנק״י, תוך התייעצות מתמדת עם
יתר הגופים. אך בתחילת הישיבה הושלך
הס, כשנציג הסטודנטים העלה שורת הס־תיגויות
מהניסוח הסופי שהוגש לאישור.
בין היתר התנגד ל״פירוז אטומי של המזרח
התיכון״ ,ל״התנגדות להידוק הקשרים
עם ממשלת בון״ ,ל״תביעד, משותפת לביטול
המימשל הצבאי״ ,ל״סולידריות עם
עם ויאט״נאם אשר דמו מוקז כתוצאה מהתערבות
צבאית אמריקאית״ ,ל״מימוש פתרון
צודק לשאלת הפליטים״.
בהתנגדויות אלה, אשר מקור השראתן
הוא ללא ספק משרד החוץ הישראלי,
פיצצו הסטודנטים כל אפשרות למשלחת
ישראלית מאוחדת לפסטיבל. נציגי ארגון
הנוער של רק״ח החליטו כי לא יוכלו
לחתום על ניסוחים חדשים, אשר הסטודנטים
המליצו עליהם. התנועות החלוציות
ומק״י/היו מוכנים לפשרה.
השבוע ניראה, כי לא יהיה מנוס מיציאתם
של שתי משלחות ישראליות לפסטיבל.
חטיבת
הנוער של הכוח החדש, שהוזמנה
להצטרף, הודיעה כי לא תוכל לחתום על
כל ניסוח אשר לא יוקיע את מישטר האפליה
בין העמים בארץ, ואשר לא ידרוש
בתוקף הן את ביטול המימשל הצבאי, הן
את חוקי החירום שעליו מושתת המימשל.
היא החליטה לעשות נסיון מרוכז, כדי
ליזום הסכמה כללית על נקודות אלה,
ולהבטיח בכל זאת משלחת ישראלית מאוחדת
לסופיה.

ס פ רו ת
דון קישון וסאדחשב תי
בקרב האינטליגנציה במדינה מתהלך זה
מכבר סיפור מעניין על אפרים קישון, ה־פיליטונאי
הפורה, הנחשב לפיליסיטונאי בקרב
חבריו למקצוע.
הסיפור מגלה כי לקישון יש חשבון
(ה מ שן

ב עמוד

* שייערך הקיץ בסופיה, בולגריה, אחרי
שלא התקיים ב שנה שעברה באלג׳יר

ש״רת שבת לאשדוד

תנועת העולם הזה -כוח חדש
קוראת לבל אזרח המתנגד לכפייה
הדתית להצטרן? אל שיירת ה־שכת,
אשר תיסע לאשדוד כיום
שכת הקרוב.8.1.66 ,
משתתפי השיירה יביעו בזאת
את התנגדותם לתוקפנות המתמדת
של הכפייה הדתית, ויבטאו
את תמיכתם כתושכי אשדוד החופשיים,
שעירם הפכה עתה
מוקד למסע הכיבוש של עסקני
הכפייה.
השיירה תתרכז בצומת בביש
אשדוד־בביש־ההוף, כשעה .10.30
משם יטעו המכוניות לחון? ,לעריכת
פיקניק גדול, ליד נמל אשדוד.
בתוכנית: פגישה עם תושבי אשדוד,
שירה כציבור, סיור מודרך נוער והסברים על נמל אשדוד.
איו ׳ ס עו ל סו פי ה *
פניך אשדוד של הליגה למניעת
לכאורה שררה אידיליה בין
התאחדות כפייה דתית הודיע על הצטרפותו
הסטודנטים בישראל, ועדת תנועות
הנוער ליוזמה זו. הצטרן? גם אתה.
הציוניות (מפ״ם ואחדות־עבודה) ,ברית הנוער
הקומוניסטי הישראלי, ואירגון הנוער
של הרשימה הקומוניסטית החדשה.

לנאווה: היא ינהפיה וגילה, המציגה שמרוה וגירות והחושבו

חסר

הגבוי שלי
מלבד

גברים, יש

שהיא עוכרת ברחוב, כולם מסתכלים
^ עליה. היא בלונדית, יפר,פיה, לבושה
לפי מיטב האופנה החדשה, מלווה תמיד על־ידי
מיטב הגברים החדשים, וענווה במיטב
המחרוזות והתכשיטים.
היא משתמשת רק בסבון עדין. אבל היא
אוהבת לעשות אמבטיות של בשמים .״בלילה
אני ישנה עם שנל חמ ש,״ היא מודה,

״ובמשך היום, בבית, אני לובשת חלוק
חצי שקוף.״
בערבים היא עטופה בשמלות דיור אחרי
הצהריים היא מסתובבת בחליפות שנל .״אד
מעדיפה את השמלות של בתי־האופנה הגדולים,״
היא אומרת ,״כי אני נראית בהן
יותר צעירה ויותר נשית.״
היא אוהבת מאוד את המודה האחרונה.
כשכל נשות פריס הסתובבו במגפיים, הסתובבה
גם היא במגפיים. עכשיו, כשכל נשות
פריס מסתובבות בחצאיות קצרצרות, המסתיימות
מעל לברכיים, גם היא מסתובבת בחצאיות
קצרצרות, המסתיימות מעל לברכיים.

אחת והשגעון שלה

3000 חרוזים

ה שמלה

הזאת

תפרתי

אזי והשמש
השמש.

בחורף

אני

״את שמלות־הערב שלי אני תופרת בעצמי. ב ד רן כלל א
רוקמת על ה שמלה חרוזים, דבר העולה לי בפרוטות. למש׳
כמעט שנה, והיא ניורכבת מיותר מ־ 3000 חרוזים,

״אני יודעת שלטיפוס הבלונדי מתאים
ה שיזוף. לכן אני רודפת ממש אחרי
מ שתמ שת בדרך כלל באמצעים מלאכותיים

שנה היא הולכת בלבוש האופ-ארט. זה
} ! הולם אותה להפליא. אבל בקו ראז׳ היא לא
נוגעת .״אני לא לובשת את זה, משום שזה
מתאים רק לשחורות, ואני יותר מדי בלונדית.
בשנה שעברה זה היה נורא. בויט
לבשו קו ר אז /ורק אני הלכתי בבגדים ישנים.
אבל מילא, זה כבר עבר. היום כבר
לובשים את האופ־ארט, וזה מתאים לי כמו
לכולם.״
היא אוהבת גברים, חתולים, מעילי־פרווה,
נעלי עקב. אבל כל זה כאפס וכאין לעומת

אזי והמחשוב׳

של שיזוף במנורה. בארץ, למזלי, אין יום כמעט שבו אי־אפשר
להשתזף. אשה שאינה שזופה לדעתי אינה נשית ומושכת.׳־
לכן נודבת זו לי לבלו ת ב חופי תל־אביב, לספוג את קרני השנונן) ,עכשיו
—וו וו 111־יו 1ס י . .י י 1יו *וו—י8-ג-ן>י>.1י^ו*

״כמו כל אשה,
שיש לי גוף לז
התחרות כהצנות־הגאל ה האח רונות שנכחתי נ

אשה וגילה -ובנו זאת

ה זו1

ני מ שתגעת אחרי מח שופים, אולי בגלל זה שאני יודעת
למזלי, המח שופים המ שוגעים ביותר הס באופנה דווקא
בפאריס תגיעה לשיאה. היו שם נערות שנראו נ ע רו מו ת.״

! ךוןלך ״אני אוהבת מ שהו פרחוני
ופ שוט, או מכנסיים. ב שעות

אלה אני מקפידה לא להתאפר בכלל.״

ןלוןדך ״הצעקה האחרונה היא אופנת
. 1 1 11 /הנוצות. לכן הכנתי לי שני
מעילי־ערב חדשים, המעוטרים בנוצות.״

לאחה־צ

האהבה הגדולה שלה לפיאות מלאכותיות ו־לכפפות.

לה 2נ פיאות. פיאות שחורות, פיאות
בלונדיות, פיאות ג׳ינג׳יות, שאטניות, לבנות
ואפורות. כפפות יש לה מאות. היא לא
יכולה לספור אותן. כל המגרות, כל הארונות
וכל השולחנות בביתה מלאים כפפות.
״מה ישי לכל אחת השגעון שלה,״ היא
אומרת ,״לא?״
בערבים היא נוהגת לאפר את עיניה, את
לחייה, את פיה, את גבותיה. פעם בחודש
היא מאפרת את שערה לבלונדי. אבל מטבעה
היא לא אוהבת איפור.
״אני חושבת שאני נראית הרבה יותר
צעירה ויפה בלי איפור. כשאני רוצה שלא
יכירו אותי, אני רוחצת את הפנים, מנקה
אותם, לובשת מכנסיים וחולצה, ואיש לא
יכול לזהות אותי.״

חוץ מכל השגעונות הגדולים שלה, יש לה
עוד כמה שגעונות קטנים. היא אוהבת, למשל,
כלבים.
יש לה בביתה אחד־עשר מסוג זה. היא
אוהבת את כולם, אבל כלב־הטיפוחים הוא
אוקטב. כל השאר הם סתם ידידים.

הדבר היחידי שהיא קונה לבדה, בכספה,
זה כלבים. אני מוכנה להוציא על כלב 450
לירות. את אוקטב שלי, למשל, קניתי בסכום

כשהיא יוצאת לבדה לרחוב, מסתכלים
עליה כל הגברים. כי היא בלונדית ונשית
ויפהפיה. אבל כשהיא יוצאת לרחוב עם כל
היהלומים, הכפפות, והפיאות הנוכריות —
אין אדם שלא נעצר. אפילו ילדים ושוטרים.
ומי
היה מאמין שעד לפני שנתיים, כשתלי,
כוכבת הלהקה של קארוסל, היתד,
מתלבשת ויוצאת לרחוב, היו רק הנשים
מסתכלות עליה, משום שעד לפני שנתיים
היא היתד, עדיין גבר לכל דבר, ושמו היה
אז קארלו פוליס? ושנערך לו ניתוח בקאזא־בלאנקהז
ושבדרכון הוא רשום כקארלה
פוליס?

כ? אחת והכדכיס שדד
ך* יא אודבת גם מכוניות אלפה רומאו.
| ( יש לה אחת אדומה־פתוחה. היא אוהבת
גם, כמו כל אשר״ יהלומים ותכשיטים. גם
מזה יש לה כמה מגרות מלאות.
אבל כל מה שיש לה הגיע אליה בררו
של מתנות .״בחיים שלי לא קניתי שום
דבר,״ היא אומרת בגאווה ,״את כל התכשיטים
שלי, את כל הכפפות שלי, את כל היהלומים.
קיבלתי במתנה. מגברים.״

0 £ס * ל״ לצע רי לא יכולתי להצטרף לאופנת הקוראז׳,

11111111
* וווי 7 0 0נ י לדעתי היא מת אימה בדרך כלל רק לשחו־רות.
אופנת שנת , 1966 האיפיארט, מתאימה לי יותר,״ מסבירה דולי.

והן

מצעירות

-,אני מטורפת לחליפות
שנל. הן פ שוט יפות,
את האשה באופן מיוחד.״

י אשה שאן לה מנ קי ם, ל
ה 7111¥1י ן |
דעתי היא כאילו לא לבושה.

המינק הזה, למשל, שקיבלתי במתנה, עולה 2000 דולאר.״

מקצ 1ע ח בו מ ש ^8
ח ש טד ת בטהה

עמדה מ טבד ת
כל אלה מקנה לך תעודת הסמכה של

המכללה הפוליטכנית
ך ה מו סד היחיד נ מדינ ת בפיקוח ציבורי וממלכתי־־)
בחודש ינואר ייפתחו הקורסים ה ב אי ם:

הסתדרות

בפיקוח

הטכנאים

לימודי יום וערב
סרטוט בניין ואדריכלי
מסיימי הקורס יתקבלו כחברים בהסתדרות הטכנאים

משרד
בפיקוח אדריכלות פנים
קירור ומיזוג אוויר בקרמיקה עבודות

— (בניינים ורהיטים)
מודלים
׳,׳גילום ופיתוח (תיאוריה ומעבדה)

העבודה
לימודי יום וערב
לימודי ערב
לימודי ערב
לימודי ערב
לימודי ערב

במרינה
(המשך מעמוד )13
עובר ושב בבנק ההומור בהונגריה מולדתי,
משם נוהג הוא למשוך רעיונות, לעתים
קטעים שלמים מיצירותיהם ההומוריסטיות
של סופרים מחוננים.
השבוע טענה אורחית ישראלית בשם
חביבה שטיינר 40 כי קישון איננו סנוב,
מוכן ברצון לקחת רעיונות גם מפשוטי־עם,
חביבה, עובדת סוציאלית במקצועה, טענה
כי דמותו של סאלח שבתי — שהפך
לנציג האופייני של ישראל השניה, שילשל
הון ופרסים בינלאומיים לכיסו של קישון
— הוא פרי מוחה. בעצת ידידים פנתה
השבוע לבית־המשפט המחוזי בתל־אביב,
באמצעות עורך־הדין ויקטור חזן, הגישה
תביעה להכיר בחלקה (/4ס )50 בזכויות־היוצ־רים,
לחייב את קישון להגיש דו״ח כלזפי
על הכנסות הסרט.
הסוציאלית התרגזה. בתביעתה ציינה
שטיינר כי בשנת 1954 היתד, עובדת סוציאלית

אגודת

בפיקוח

הגרפיקאים

גרפיקה שימושית וטכנית

לימודי ערב

בפיקוח

האיגוד

פירסום ויחסי ציבור

הישראלי לפירסום
(מתקדם)

לימודי ערב

הנונ מ ה הבוזליטבנית

.משרד ר א שי:

ת ל ־ אגיב, רחובהמסגר • 62טלפון 1 3 6487

תובעת שטיינר וקישון*
חלק בזכויות־יוצרים

המכללה ליודעים ולאומנויות

מודיעה על פתיחת קורסים בהדרכת
מורים אקדמאים במקצועות הבאים

פקידות
כללית
הנהלת חשבונות מזכירות כתיבה במכונה (שיטה

עוורת)
פרטים והרשמה כל יום בין השעות ; 9—12
ו־ ,4—6במשרדינו, רה׳ מלצ׳ט ,34 תל־אביב.

1היב 1בנילן 1ס

גחת עיב
עד 3096הנחה
לנרשמים בחודש זה
לבגרות ומוקדמות ערב
ב־ 16 בינואר
נפתחים קורסי ערב
פרטיגו והרשמה: רח׳ סמולנסקין 7
(פינת יחוב בן־יהודה )90ת ל ־ אביב .

במעברות, גיבשה רעיון לכתיבת ספר על
חיי עולים. קישון, איתו התיידדה עוד ב־
,1949 בעת שהותם המשותפת בכפר החורש,
גילה התעניינות מיוחדת ברעיונה,
הפציר בה לספר לו פרטי חיים, תכונות
ומצבים מגוחכים. כך נולד, לדבריה, המערבון
הסוסיאלית החדשה אשר שימש
לאחר מכן בסיס לתסריט סאלח שבתי.
בהסתמך על יחסי־הידידות הטובים ששררו
ביניהם לא נחתם שום הסכם מיוחד.
עם זאת, טענה, הצהיר קישון בהזדמנויות
שונות כי הוא רואה בה שותף בכתיבת
המערכון, אף שילם לה חלק משכר־הסופ־רים.
ברשותה של התובעת שלושה מכתבים
שלו, בהם היא רואה הוכחה לטענתה.
מדוע נזכרה העובדת הסוציאלית להגיש
את תביעתה רק עכשיו?
בתקופת הסרטת סאלח שבתי האזינה
ערב אחד ברדיו, שמעה ראיון עם קישון
בו סיפר על פגישה עם עובדת סוציאלית
אלמונית ברכבת, אשר מסרה לו כביכול
חוויות מעבודתה. הסיפור הרתיח אותה.
כולם תובעים. תחילה ניסה קישון
ההומוריסטן להפוך את התביעה לבדיחה,
התאמץ להתייחם אליה כאל הטרדה אוזילית.
מאוחר יותר הכחיש את טענתה של התובעת,
טען כי היא אשה מופרעת וכפויית־טובה,
הרוצה בפירסומת על חשבון שמו
ההולך לפניו.
אילו היה זה המקרה הראשון, ניתן היה
לפטור אותו בגיחוך סלחני. אך אין זו הפעם
הראשונה בה נתבע קישון לחלק את
הצלחותיו עם שותף סמוי, שצץ פתאום
ותבע פיצוי על קיפוחו ביצירה. לפני יותר
משנה תבער, אשד, אחרת, עדה בן נחום,
הומוריסטית מוכשרת בזכות עצמה, את
זכויותיה על הוא והיא, ערב מערכונים
עליו צויין ״מאת אפרים קישוך. עדה
איימה לחולל שערוריה, האיום השפיע. קי־שון
הבטיח להוסיף את שמה כמחברת ב־תוכניה,
הסבים לפצותה בסכום כפפי ובלבד
שהענין יושתק.
דבר אחד ברור כבר עתה: סאלח שבתי
עלול בקרוב להופיע בבית־המשפט, כדי לספר
לשופט את סוד לידתו.
< משמאל: אשתו הראשונה של קישון,
אווה, בכפר־החורש, ב־. 1950

ן*ץ בורת צעירים ישבו במועדון־לילה.
| ן הם השתעממו, והדבר הגביר את תחושת
הבדידות שלהם. אך הם התמלאו מרירות
אמיתית למראה הזוג שעלה על רחבת
הריקוד: אפריקאי גבוה וממושקף, עם בחורה
ישראלית.
הם רתחו כשהסתכלו באפריקאי, המקבל
מילגת־לימודים על חשבונם, רוקד עם בחורות,
מכייף ומבלה, בשעה שהם יושבים
בצד.
העובדה שהאפריקאי בעל הגבריות האגדית
נהנה בחברת בחורה היא קשה מנשוא,
ביהוד עבור אלה שחונכו במדינות גזעניות.
הדמות הרוקדת מולם מילאה אותם זעם. כל
רגשות האכזבה, הבדידות והכישלון פרצו
החוצה.
רגשות הכישלון מביאים לרגשות שינאה,
וכך זה התחיל.

כרוז מגוחד
י שם, בחבורה מעין זאת, למראה זוג
י מעין זה, הוחלט לחבר כרוז. וזוהי המנטליות
שהתטאה בפתקים משוכפלים שחולקו
השבוע במקומות ריכוז של משתלמים
אפריקאיים, כשהוא משובץ ביטויים בנוסח
הקו־קלאקס־קלאן האמריקאי, מצטט את
דוגלי האפרטהייד הדרום־אפריקאי, וכתוב
בסיגנון גזעני־פרימיטיבי ובאיומי אלימות
ילדותיים, כגון בעיטות, מכות־שוט או בתי-
סוהר עבור הזנחת הלימודים:
ישחורים, אל תמתחו את סבלנותנו!
שחורים, אנו מבזבזים סכומי־כסף גדולים
עליכם. אנו מתירים לכם להיכנס לבתי־הספר
הגבוהים שלנו כדי לתרבת אתכם במיקצת.
אנו מספקים לבם סזון וכל שאר הדברים,
הנחוצים לכם. ובכל זאת הנכם כפויי־סובה.
אתם מזניחים את לימודיכם, מבלים את זמנכם
בסועדוני־לילה, מטרידים את נערותינו,
מארגנים הפרעות ושאר תקלות. ממשלותינם
אף ה! כפויות־טובה ותומכות בערבים, אויבינו
המושבעים. פרוורד וסמית צודקים. אתכם
ניתן ללמד רק בעזרת אלה או שוט.
לכם דרושים בתי־כלא במקום בתי־ספר.
הזהרו! הפסיקו את התפרעויותיכם, או
שנבעט בנם מארצנו והלאה.
כושים, חידלו למתוח את סבלנותנו. ביתר הכרוז, שהיה מנוסח בצורר, מגוחכת, היה
צריך לעורר ליגלוג בלבד. אך תגובת השלטונות
היתד, שונה לגמרי:
לוי אשכול, ראש־הממשלה, שידר ברדיו
את דברו לעם. הדבר היחיד עליו דיבר בקול
חולה וצרוד היה הרגעת הסטודנטים ר,אפרי־קאיים.
גולדה
מאיר ענתה בכנסת על שאילתה
מוזמנת והביעה בדרמטיות, לפני הכנסת
כולה, את הזדעזעותה מן הכרוז.
מדוע? מה המריץ את ראשי השלטון למאמץ
קדחתני כזה להרגיע את הרוחות? התשובה
היתר, ברורה: הכרוז היה בבחינת
קש שאיים לשבור את גב הגמל האפריקאי.
הסכנה: עזיבה המונית של משתלמים אפריקאיים
— העלולה להוריד לטמיון מאמץ
ישראלי עצום שהושקע מזה שנים, ולהרוס
את הפרסטיז׳ה הישראלית באפריקה כולה.
משרד החוץ הלך, כרגיל, בדרך הפשוטה,
מצא לכרוז הסבר קצר ומשכנע: את הכרוז
הפיצו ״חוגים המעוניינים לפגוע ביחסי המדינה
עם מדינות אפריקה.״ הכל חד וחלק:
עוכרי ישראל ניסו לסכסך. למעשר, חיים האפריקאים
בארץ חיים נפלאים. לא צריך לעשות
עוד דבר.

אולי־ באמת חושבים כך?
לא שדהכבר היה רחוק מלשכנע. וזד
ראשונים שלא רומו, ושטענו בתוקף שהכרוז
נכתב על־יוי ישראלים היו הסטודנטים
האפריקאים עצמם.
הסביר אחד מהם :״יכול להיות, שמשוגע
בודד הפיץ את הכרוז הזה. אני לא אומר
שלא, אבל מאין אני יכול להיות בטוח בכך?
אולי זו הדעה של חלק מהציבור הישראלי?
אולי יש באמת בארץ הרבה אנשים. שחושבים
ככה? שמתפוצצים כל פעם שהם רואים
כושי עם בחורה יהודיה? שחושבים שמדינת
ישראל צריכה להוציא את הכסף שלה על
דברים אחרים ולא עלינו?״
היה ברור השבוע, כי הכושים לא היו
נפגעים כל כך מכרוז בודד אילו היתד, זו
הפעם הראשונה בה הם נתקלים בארץ ביחס
עוייז•
משתלמים מארצות אפריקה נמצאים בישראל
מאז החלו מדינות אפריקאיות זוכות
בעצמאות. כיום נמצא הריכוז הגדול ביותר
של משתלמים בפנימיד, של בית־הספר אררט

הנתנייתי, בו לומדים כמאה ועשרים תלמידים.
כל אחד מהם שוהה בפנימית שלוש
שנים, לומד במשך זמן זה מיקצוע טכני
כחשמל או מכונאות. הלימודים הם על חשבונו
של משלם המיסים הישראלי, בצירוף
;דמי־כיס לסטודנטים הנמצאים רחוק מבתיהם.
•כן נמצאים אפריקאים גם במוסדות אחרים
בישראל. ישנם רבים הלומדים באוניברסיטה
•העברית בירושלים, אחרים נמצאים בטכניון
החיפאי.

צאת עם אפריקאי ללחישות גנאי או לקריאות
פרובוקטיביות.
סיפר משתלם מזוקן, תלמיד אורט :״כל
פעם כשאני יוצא עם בחורה ישראלית ועובר
איתר, על הטיילת בנתניה, אני שומע
לחישות מאחורי גבי. כנראה שאחד מאלה
גם כתב את הכרוז.״
הסיבה ברורה: בדיוק כפי שבכל העולם
מאשימים הבלתי־מצליחים את היהודי שהוא
מוצץ דם המרכז בידו את ההון — כך
מסמל האפריקאי בעיני הנחשלים מבחינה
חברתית את הזכר הנוראי, החוטף את הנערות
הישראליות.
סיבה נוספת: ההסתגרות של החברה היהודית
בפני זרים. אחרי אלפי שנות חינוך
של התבדלות — קשה אפילו לפרטים ליצור
קשרים קרובים עם אפריקאים בלי לעורר
תגובות של הסביבה.

מבודדים ולא רצויים
ן* וב האפריקאים חיים בתנאים נוחים
1לא פחות מאשר סטודנטים זרים אחרים
בארץ, אך בעייתם העיקרית היא חברתית
דווקא. הם מנותקים מחברת ישראלים. בעייה
עוד יותר חמורה: הם מנותקים מישראליות.
הבעייה קשה במיוחד משום שהמשתלמים
הנמצאים בארץ עוברים בארצם סלקציה קפדנית,
ורובם בני העילית החברתית והאינטלקטואלית
בארץ מוצאם. בישראל הם מרגישים
פתאום נחותים מבחינה חברתית —
אם לא מנודים לגמרי. משרד־החוץ משקיע
מאמצים וכספים למלא את כל דרישותיהם.
אך בדבר אחד לא הצליח: להקל על האפריקאים
את השתלבותם החברתית ואת קשריהם
עם בני גילם, תושבי הארץ. התמרמרותם
של הסטודנטים הלכה ורבתה. הם
הרגישו את עצמם מבודדים, לא רצויים, הם

עם גרמניות זה יותר קל
* \ י ן ספק שמצבם של בני אפריקה, ה־מגיעים
לישראל אינו קל. הם חייבים
לחיות בתוך ציבור שאינו מקרב אותם,
בגלל כל מיני איסורים חברתיים או דתיים,
בעוד שחבריהם השוהים בארצות כגרמניה
ובריטניה מצליחים הרבה יותר. בחורות גרמניות,
צרפתיות או אנגליות מגלות מידה
רבה יותר של חיבה לבעלי הצור השחום

מ שונא אותם?

הסטודנט, האפריקאי, בישראל א״מו דעזוב את
האר? .מרירות שהצטברה זמן רב התפרסה. כרוז
ל!טן, שהופץ בישראל א״ס לשבור את *ב הגמד.
הפכו מתוחים ורגישים בצורה מוגזמת.
סיפר השבוע אחד ממורי אורט :״אחד התלמידים
סיפר, שמזה חצי שנה הוא מנסה
לצאת עם בחורה ישראלית. מעולם לא הצליח.
הוא נעשה עצבני ומלא מרירות. על
כל דבר קטן הוא מתרגז.״ פיתרון לכך לא
מצליחים גם המורים למצוא :״מה אני יכול
לעשות עם תלמיד כזה? לתת לו את אחותיז
מה יש, גם בחורים ישראליים לפעמים חצי
האפריקאים
7*18 אבל
עם ,2בחורה,

721 081??615
יוצאים* 08א
שנה לא > ט? 1£
מיד מייחסים את זה לצבע עורם. וזה רק
מגביר את רגש הנחיתות שלהם.״
ישנם אפריקאים המצליחים בכל זאת: כך,
למשל, נפגש ניגרי יפה־תואר מדי יום עם
גרושה מקומית, המגיעה יום־יום עם מכוניתה
הארוכה לפנימיה הנתנייתית. אלא שמצבם
של אלה שכבר הצליחו למצוא בנות זוג
מקומיות לא היה טוב יותר. הם מעוררים
את קינאתב של האחרים, ישראלים ואפריקאים
כאחד.
גם חיי הפנימית לא הקלו יתר על המידה
על האפריקאים שואפי ההצלחה, .ואש סטודנט
הביא עמו בחורה — האם יכילני לתת
לו להסתגר אתה? סוף סוף לא יכולנו להפוך
את המקום לבית־בושת,״ התנצל אחד ה־נ
נהלים.
מדריך. שהתגורר במקום, מצא לא פעם
את חירו פרוץ לאחר שחזר מיום תופעה.
הוא נזהר שלא לחזור מוקדם מד־ ,כדי שלא
לעצבן יתו על המידה את חניכיי.
המתיחות הלכה וגברה, הביאה לכך שכל
תקלה קטנה גרמה לסערה רבתי. כך, למשל,
נהגו המשתלמים לשפוך לא פעם את זעמם
על עובדי המטבח, התלוננו מדי פעם באוזני
משרד החוץ על האוכל הגרוע.
גם הדיפלומטים האפריקאים בישראל לא
הצליחו לעודד את בני ארצם. הם אומנם
ביקרו מדי פעם את המשתלמים, התעניינו
במידת התקדמותם בלימודים, השתתפו במסיבות
שנתיות, אך לא יותר מזה.
לכאורה יכולה לשמש כפתרון חלקי העובדה
שנוסף לסטודנטים הזרים נמצאות
בישראל גם סטודנטיות אפריקאיות. אלא שמידת
ההצלחה של אלד, בקי ב חבריהן ליבשת
קלושה ביותר. וקשרים עם בנות ארצם

׳.ז >100285, £10? 181X110 00 1 £ 8 0 2

53 ?207128

8*00288, 52 *21 £?280X20 1.0803 50,15 01 )-.0727 0* 100.
X122 700 * 811.מ X28 008 00X02025 0171 10 08228׳; 1 0 £ 8

8052728, 7015 *82 15*03112-

X8 ?000 *80 21* 0**28 220£281,2:1£5.ע ז; 51

?01•, 828X207.70158 5100X23 150 82280 7008 11X2 18 81081 0X1553, *8807 7008 008

X3020223 .ז£18 *? 101י01מ 2פ 002 018X3 *80 080*8122 0 821*0 180. 3

700 041 8* 7*0087 081-7

0073882281׳3 *21 *160 0

X087 .א2*2?,126, 728*0280 **0 68 75-8

88*7 7015 8210 18 ?816083 186X2*0 0? 001X2028.

5118 * 0X08 08 581?.

*870? 701511 00X8*026 08 7* 6׳. 421 1.101 708 007 0? 0)5

885*81׳.
0008787.

!>100*88,. 870? 78X180 3?* 1*7!1*01

לא גילו התלהבות

**שרה החוץ, שהחל להבחין במאוחר
}ץ בהתמרמרות הכללית, ניסה לעזור, אך
ללא הצלחה ניכרת. מסיבות אורגנו עם
בנות מסמינרים תל־אביביים. הנערות באו,

המתיחות המוגזמת

ך* כרוז שנתגלה רק חשף לאור את
1 1תגובת האפריקאים מלאת הזעם והעלבון,
לגבי היחס לו הם זוכים מזה זמן רב.
ההסתייגות של החברה הישראלית הביאה
אפריקאים רבים למחשבה, בי הישראלים
מאפשרים להם ללמוד רק מתוך חישובים
של תועלת מדינית. הכרוז נראה להם לכן
כהבעת הדעה הנכונה של החברה הישראלית
עליהם.
המדכא בפרשה הוא, שהכרוזים הפרימיטיביים
ומחוסרי־ההגיון פעלו את פעולתם
רקדו ונפרדו לשלום .״איזה בנות משונות
ההרסנית: האפריקאים הפכו למסוגרים יותר
יש לכם,״ נהגו הסטודנטים להתלונן בעקבות
משהיו עד כה. רובם חדלו כלל לצאת מהמסיבות
,״הן אוהבות רק לדבר.״ הנערות שטח הפנימיה, בה הם גרים, כמה מהם
מצידן התלוננו, כי חבריהן החדשים התחילו
הפכו חשדנים עד כדי כך שדרשו מזרים שלרקוד
צמוד מדי, לא באו למסיבות שאורגנו
נקלעו למקום להזדהות בפניהם.
מאוחר יותר.
כך הגיעו התמרמרותם ומתיחותם של הנסיון
שנעשה, לארח את המשתלמים המשתלמים
למצב כזה, שכל סימן קל ביותר
זרים בבתיהם של תלמידים תל־אביביים, נכשל
פרובוקציה עלול להצית את הפתיל של
של אף הוא, לאחר שההורים הצפון־תל־אבי־חבית
אבק־השריפה. כל כרוז של שיטנה, שביים
לא גילו התלהבות מספיקה לרעיון.
נכתב על־ידי קנאים מופרעים, עלול לסכן
היו
אך בצד תגובות של חוסר התלהבות
את כל המאמץ העצום המושקע על־ידי הגם
תגובות של אלימות ברורה.
ישראלים באפריקה! כל עלבון קטן — להשביח
את כל האהבה, הרצון־הטוב והמסירות
לפני זמן מה טייל אפריקאי עם בת־ווג
שהושקעו על-ידי מורים, מדריכים ועובדים
ישראלית ברחוב, כשניגש אליהם בחור צעיר-,
של מכוני ההשתלמות לסטודנטים האפרי־גידף
את הישראלית על שהיא הולכת עם
קאיים: כל לחישה סתמית מאחורי גבם —
כושי — והתכתש עם בן־לווייחה האפריקאי.
תגרום להם להרגשה שאין הם אהובים בבמשטרה
התגלה התוקף כפושע מועד. בישראל.
מקרים
פחות קיצוניים זוכה ישראלית היו־

זהו הנווז שנגררו נזדעסו ואש הממשלה
ושדת ההוץ־מה הבהיל אותם עו כדי נך?
אינם מפחיתים את רגשות הניתוק מן החברה
המקומית.
גורם נוסף: בין האפריקאים לבין עצמם
קיימים חיכוכים לא מעטים. דוגמה: בשעת
טיול בדרום הארץ, שנערך לסטודנטים אפריקאיים,
התיידדה אחת המשתלמות עם משתלם
מארץ אפריקאית אחרת. ההתקשרות
עוררה את זעמם של בני ארצה. הם הראו
לה את נחת זרועם למען לא תתקשר עם
זרים ולא תבגוד במולדתה. רק לאחר שהמדריכים
הישראליים התערבו, נרגעו הרוחות.

מאשר חברותיהן הישראליות. והסטודנטים
השוהים באירופה אינם שוכחים לדווח על
הצלחותיהם לחבריהם בישראל.
״כאן, אם אני כבר מצליח לצאת עם
בחורה ישראלית, היא אף פעם לא תביא
אותי אליה הביתה,״ אמר משתלם באורט.
״לחברים שלי בגרמניה זה הרבה יותר קל.״
מעניינת גם העובדה, שתלמידיו של המכון
האפרו־אסיאני בתל־אביב היו נרגשים הרבה
פחות מחבריהם השוהים בפנימיה הנתנייתית!
הסיבה: במכון האפרו־אסיאני נמצאים התלמידים
בדרך כלל רק חצי שנה. להתנזרות
למשך זמן כזה הם עוד מוכנים להתרגל.
לשלוש שנים — לא.

קן ל3ן ע

איו !וצחה מזר אדו

ס ר טי ם
ע לי לו ת א לי ק
תקרית כדפורד

כשבוע הבא וכבל שבוע
נפתחים קורסים חדשים
* לתכנון ותכנות מחשבים אלקטרוניים

11>70 ענ1(1

* מנהל עסקים בכיר £ 5 5זו 81_!511
א 7 1 0־ך 15א 11ג ס ^
* הפעלת מכונות נשיונל
^£זלנ 10י 1׳\ /א
10 ^1

נקבנות אי.בי.אם.
הנהלת חשבונות ופקידות
* כתיבה במכונה בשיטה עיוזרת

רשיון נהיגה
מובטח בזמן קצר
במחיר הישן
* פרטי — 6ל״י לשעיר
(במקום 7ל״י).
* משאית — 10ל״י לשעיר
(במקום 12ל״י)
* באופנוע — מדריך צמוד
וטיפול אישי ללא שיירות
או קבוצות•

לנרשמיס עד סוף דצמבר
חומר והדרכה
למבחן תיאוריה
חינם הדרכה אך ורק ע״י
מורים מנוסים.

בי״ס לנהיגה אמנון
נחלת בנימין 10
טלפון .55067ת״א.

ח־א. רדו־ אבן גבירור 6 6
טל 161. 231666 .

מסרטות 8מ״מ:

מצלמות 35מ״מ:

( 3ש נ יי ם

אחריות)

״לויד״
תסכוז הבינלאומי להתכתבות
אלפי מתכתבים
לפי שיטה אמריקאית

סרונופקט חינם
תל־אביב, ו 1ד4185 .

(מונרבי,

תל־אביב;

ארצות־הברית) יכלה להיקרא באותה מידה
גם בשם אחר. תקרית בית־אל־פארידה, למשל.
לצורך זה די היה להכניס רק שינויים
פעוטים בתסריט של ג׳ימס פאו, להעביר
את מקום ההתרחשות מן הים הצפוני אל
הגבול הישראלי־סורי, למשל, ומיחידות
חיל־הים האמריקאי והרוסי ליחידות חיל־הרגלים
של צה״ל והצבא הסורי.
את ביום הסרט ניתן היה בקלות להעב־ר
מידיו של ׳ג׳יימס האריס, שהיה עד לעת
האחרונה רק מפיק, לידיו של במאי־מפיק
ישראלי. מנחם גולן, למשל.
את מפקדה הקשוח של המשחתת האמריקאית,
ריצ׳ארד וידמרק, אפשר בהחלט להשאיר
במהדורה הישראלית של בדפורד.
הופעתו, סיגנון דיבורו, העוויות פניו ועולמו
הרוחני, מתאימים בהחלט לחיל־הצנחנים,
למשל.
״המתן!״ .ובך מתפתחת העלילה, המסתיימת
במלחמה כללית: ריצ׳ארד וידמרק,
כמפקד סיור בשם אליק כרמל, מבחין
בכוח סורי הנע בקירבת הגבול והנעלם
בחשיבה.
משהו ניצת בקירבו. הוא עצמו קורא
למשהו זה בשם ״ריח הצייד״ .אבל אסור
לו לפעול על דעת עצמו. לכן הוא מעב״
שדר למטה, מקבל תשובה לאקונית :״המתן!״
הוא מקלל את נותני ההוראה, אותם
היושבים בעורף, שאינם מבינים דבר בצייד.
מאוחר
יותר, כשברור לגמרי שכוח ה־אוייב
התרחק מן הגבול, מגיעה הוראה
חדשה :״מותר לפעול, אם המצב מחייב
זאת, אך בכוח מוגבל.״
כרמל מתלהב, מורה לחייליו לדרוך את
נשקם. אך גם בהם דבקה במשך הזמן
רוח הצייד, ואחד הרגמים, המתלהב יתר
על המידה, משלח פגז לעבר העמדה הסורית
שממולו.
אש נענית באש, וסופה שהיא קוטלת
רבבות, שלא חלמו מימיהם לעסוק בצייד.
סרט חיבה לבטחוניסטים. גם לאנטי־בטחוניסטים.

שראל
סר טי למח סן
ישראל היא אחת הארצות המאושרות,
היכולה להרשות לעצמה לייצור סרטים לא
רק עבור בתי־הקולנוע אלא גם עבור
המחסנים. וזאת, משום שעד היום, למרות
כל הסימפוזיונים והכינוסים למיניהם, לא
נמצא הסדר מניח את הדעת שיאפשר
הקרנה שוטפת ויעילה של סרטים קצרים
בבתי־הקולנוע בארץ.
שיר וסרט. אחד המחסנים ־,גדולים
של סרטים כאלה הוא זד, של מרכז
ההסברה, המיצר כל שנה קרוב לארבעים
סרטים• מדי כמה חודשים נערכת הקרנת
בכורה לכמה מאות מאושרים, המצליחים
לראות את הסרטים החדשים בטרם ייגנזו
לנצח. בהקרנה האחרונה נסתבר, כי לצופה
הישראלי יש מה להפסיד: הסרטים
אולי לא נעשו טובים יותר, אבל נעשו
משעממים פחות.
קודם כל מבחינת הצורה. יש כאן נסיו־נות
שונים להתמודד עם הקולנוע כיצירה
אמנותית, ומתוך ששה הסרטים שהוקרנו,
חמישה הם בעלי סגנונות שונים.
נינה מאיו ואריה ממבוש, אשר הכריזו
כי גילו טכניקה חדשה ליצור סרטים מצוירים,
הפגינו את המצאתם: סרטי שיר,
אשר בהם נחמה הנדל ונעמי שמר שרות
שיר ישראלי, והמסך מתמלא כתמי צבע
וצורות צבעוניות.
יורם גרוס הביא להקרנה שני סרטים.
אחד, שמוטב היה לו לא היה מוצג כלל,
הוא סרט תיירות על הגליל העליון, והשני,
סרט המציג מכונות תעשייה רוקדות,
שלוז בקטעי מוסיקה; דויד גרינברג הציג
סרט מעולה, שהוקרן באיחור של שנה, על
אולימפיאדת ה שחמת, ומשרד ראש הממשלה,
בבימויו של פיטרפרישטאט, הציג
סרט כנגד יחסו של הביטוח הלאומי אל
מקבלי הקיצבות החודשיות.
לצופה ברור, כי אילו באמת רצה משרד
ראש הממשלה לשפר את הביטוח הלאומי,
היה מסוגל לעשות זאת באמצעים אחרים,
לאו דווקא בעזרת סרט.

באונקיס? חוקו׳״העולם

— זו 1וי! 11 וי — 1ו 1ויזו

הזה״ פיענחו התעלומה־והקדימו
חוקו׳ המשטוה
• ה הדם שלה! זה הדם של בתי! זה
^ ( הדם של לבי!״
אדם גבה־קומה וממושקף, לא מגולח,
לבוש חליפה אפורה ומרופטת, חזר על דבריו
מתוך הלם.
משד, אזולאי, פועל־דחק מאופקים, עמד
ליד ספסל בגן הציבורי של עיירתו, כשבידו
חבילה קטנה, עטופה בנייר מלוכלך של
עתון.
על הספסל כתב אלמוני באותיות ברורות
:״כאן בוצע הרצח של מזל אזולאי
ז״ל* ואילו בחבילה הקטנה, העטופה בעתון,
היו גושי חול דבוקים בדם .״זה הדם של
לבי זה הדם של מזל מילמל האיש
והזיל דמעות.
באותה עת, בשבוע האחרון של שנת , 1965
בחדרי תחנת המשטרה של נפת הנגב בבאר-
שבע, נמשכה חקירתם של מיימון אדרי ()25
ושושנה ועקנין 17 שני החשודים ברצח
אופקים.
פרטי החקירה נשמרו בתיקים הסודיים של

על: אברהם־אלברט אברדג׳ל, הצעיר שבא
ארצה לפני כשנתים, ועד עתה לא הסתדר
בעבודה כלשהי.
מורים ידע להצביע על זמן מדוייק. שתים
או שלוש דקות לאחר מכן הוא עבר במרכז
המסחרי ושאל את המוכר בקיוסק מה השעה•
״כבר שמונה!״ ענה האיש בקול רם.
״הזמן רץ מהר!״
הזמן באותו ערב עבר מהר מאוד. עשרים
דקות חלפו ומורים חזר באותה דרך. הרחוב
היה ריק לחלוטין. מהגן הסמוך לא נשמע
קול או רעש כלשהו.

טבעת עם יהדומ
יפורו שד מורים הביא תוך שעה ל־מעצר
הראשון של תושב אופקים: אל-
ברט אברדג׳ל. אך בפיו של אלברט היה סיפור
שני, שהביא לשיחרורו ולמעצרם, באותו
יום שני, של שני החשודים האחרים.
סיפר אלברט לחוקריו:

התעלומה של
מכשיר הרצח
המשטרה, אך דרכם של החוקרים, העוברת
ברחבי הנגב הצפוני, נשארה גלריה. כתב
העולם הזה עבר בה, כדי לגלות את סוד
הרצח המחריד בשלמותו.

״אני לא דיצה!״
ן * רה!ע לעלילת האהבה, הבגידה והפשע:
( 1אופקים. עיירה קטנה בת כשמונת אלפים
תושבים. חמישה קילומטרים דרומה מכביש
סעד—באר־שבע.
ביום השני שעבר, בשעה חמש בבוקר,
מיהר תושב מקומי בשם אברהם פרץ לביתר,כנסת.
פתאום עצר הזקן מלכת, גילה מראה
מדהים באפלת השחר: בגן הציבורי, ליד
הספסל הקיצוני, שכבה גופת אדם על הארץ.
חצי שעד, אחר הגילוי הופיעו במקום
שוטרים מתחנת המשטרה המקומית. היה
ברור להם שזהו רצח: על צווארה של האשד.
היה פצע עמוק, שנחתך בכלי חד
מאוד. חקירה קצרה גילתה את זהותה של
הנרצחת: מזל אורי 18 בת למשפחת אזולאי,
שהגיעה לאופקים לפני עשר שנים.
בשעה שבע, כשאנשי העיירה יצאו לעבודתם,
עבר כבר סיפור הרצח המחריד מפה
לאוזן. בשעה שבע וחצי בא לתחנת המשטרה
העד הראשון, שעדותו דחפה את המשטרה
לפעולה נמרצת, והביאה לשלושה מעצרים,
זה אחר זה.
האיש היה מורים אטטגי, רכז הספורט
של המועצה המקומית. ביום הראשון, בשעות
הערב, עבר מורים ברחוב הגובל עם הגן
הציבורי, בדרכו ממיגרש ספורט אחד ל־מישנהו.
הרחוב, כרגיל בשעה זו, היד, ריק
מאנשים. רק מול הגן פגש מורים בשתי
נשים צעירות. אחת מהן הוא הכיר. היתד,
זו מזל אדרי. את השניה לא ראה מורים
באופקים אף פעם, אך היה מוכן לזהות
אותה. ואומנם, הוא זיהה אותה אחר־כך במשטרת
באר־שבע, כשושנה ועקנין.
הנשים רבו ביניהן. כשמורים התקרב,
חזרה מזל שלוש פעמים על דבריה בעקשנות
:״אני לא רוצה!״ במרחק כעשרה
מטרים משתיהן הסתתר, מאחורי העץ, גבר
צעיר, שמורים הכירו כמבקר במועדון הפו־

״ביום ראשון חזרתי לאופקים באוטובוס
של שעה שלוש. באוטובוס פגשתי את שושנה
ועקנין, שהכרתי אותה מזמן. היא היתר,
פעם ידידה שלי. שושנה רצתה לרדת בתחנה
הראשונה של אופקים, אך החזקתי אותה
והיא ירדה, יחד איתי, בתחנה השניה.
״אז ניגש אליה גבר, שאני מכיר אותו
קצת, במימון אדרי, בעלה של מזל, בת־דודה

האגא בו כ ה ד
יה, נ ש הוב א ה גו פ ת מזל מהמ כון הפאתולוגי.

שלי. מימון בא לשושנה בטענות; למה היא
לא ירדה בתחנה הראשונה, כמו שקבעו,
אלא בתחנה השניה. עזבתי אותם והלכתי.
״אך שושנה השיגה אותי שוב, וביקשה
ממני שאלך ואקרא למזל. היא אמרה שהיא
מוכרחה לדבר איתה ושאני אגיד למזל של־שושנה
יש טבעת עם יהלום, שהיא תמכור
אותה ותשיג כסף. הלכתי לביתה של מזל,
קראתי לה וסיפרתי מה שאמרה שושנה.
״מזל יצאה איתי ופגשנו את שושנה על־יד
המרכז. אני הלכתי הביתה ושושנה לקחה
את מזל למכור טבעת. אחרי כמה שעות
פגשתי אותן שוב במרכז. שושנה אמרה שלא
השיגה כסף וביקשה ממני שאני אעזוב אותן,
כי היא צריכה לשוחח עם מזל בעניין
חשוב. היא הבטיחה לי שתחזור אלי באותו
לילה ונתנה לי את כפפותיה, לאות שתבוא.
״הייתי סקרן ועקבתי אחריהן, עד שהגיעו
לגן. שם שושנה גילתה אותי, התרגזה וגירשה
אותי. היא הבטיחה לי שוב שתבוא
הלילה. יותר לא ראיתי ולא שמעתי כלום.״

שבעים לירות לחודש

ץ^ימון ומזל התחתנו לפני יותר משנה
וחצי. אך הנישואין לא היו מוצלחים.
בפעם הראשונה היכר, מימון את אשתו בלילה
שלאחר החתונה. מזל היתד, אז ילדה בת
, 16 ופחדה להתמסר לבעלה. בלילה השני
כבל מימון את ידיה של אשתו בחבל.
היתד, זו ההתחלה של שרשרת המריבות.
מימון לא עבד מעולם. הוא בא ארצה לפני
15 שנה, בעליית־הנוער, ונכנס למוסד דתי
על־יד חיפה. אחרי שלוש שנים עבר לגור
אצל אחיו החורג, שלמה ועקנין, במושב
תידהר שבנגב,והמשיך ללמוד בבית־ספר
דתי. משם עבר ללמוד בישיבה בבאר־שבע.
כשיצא מהישיבה גויים לצד,״ל, ושם למד
נהיגה.
גם אחרי החתונה^א מצא מימון מקום-
עבודה קבוע. נוסף לכך הוא עזב את
ביתו וחזר לאשתו לעיתים רחוקות. לכל
טענותיה ענה בעלה במכות. פעמיים גם
איים עליה בסכין.
חודשים התנהלבבית־הדין
לפני שלושה
הרבני של באר־שבע דיון בבקשתה של מזל
לגירושין. עד לסידור הסופי פסקו הדיינים
שעל מימון לשלם לאשתו שבעים לירות
לחודש כדמי מזונות. במשך שלושת החודשים
לא שילם מימון לאשתו אף אגורה
אחת.
בפעם האחרונה היכר, מימון את מזל לפני
שלושה שבועות. היא היתד, אז בחודש השלישי
של ההריון, ושער, קלה לאחר המכות
הפילה. חודש ימים שכבה בבית־חולים.

מקום הפשע

הספסל הקיצוני בגן הציבורי של העיירה. על הספסל כתב
מי שהו :״כאן בוצע הרצח של מזל אזולאי ז״ל״ .אחיה של
מזל הוסיף אחר־כך מ שפט נוסף :״אנחנו רוצים עין תחת עין!״ אביה של מזל עומד ליד
הפת אליו הכניס אדמה ספוג ה בדם בתו .־בידו הוא מחזיק חבילה של גו שי חול ודם.

פחתה, ובין היתר, גם לאחותה עליזה.
9הפרט השלישי שופך אור על השאלה:
מה היד, כלי הרצח? לפי טיב הפצע
על גרון הקורבן, קבעו החוקרים שהיה זה
כלי חד במיוחד. בסכין רגילה לא היה הרוצח
מסוגל לחתוך את הצוואר לעומק כ גדול.
השוטרים הגיעו למסקנה שהיה זה
תער, וחיפשו אותו.
אך התער לא נתגלה, וספק אם יתנלה
אי־פעם. כי היה זה כנראה כלי אחר לגמרי.
את טיבו יש לחפש באופי המיוחד של אופקים:
באגבות.

מימון מאחיו, באומרו כי יש לו לסדר עניין
מסויים בעיר. מאז לא ראה אותו אברר,ם.
באותה שעה עזבה גם שושנה את ביתה.
אך היא נסעה לקריית־מלאכי, בה מתגוררת
משפחתה, ולא לאופקים, שם אין לה איש.
לקריית־מלאכי היא הוזמנה על־ידי חברה
חיים מקטון.
מקטון הוא לא סתם חבר של שושנה.
הוא אפילו יותר מארוסה. לפני ארבעה חודשים
חתם חייב אצל הרב המקומי על ה־מיסמך
הבא:
״הנני מתחייב בזה, חיוב גמור, מרצוני

נסתי לשם ותפשתי את מימון ושושנה מתמזמזים.
צעקתי עליו ועזבתי את קרייח־גת.
״למחרת באו אלי שושנה, אביה ומימון.
הם הסבירו לי שזה רק מיקרה ומימון ביקש
ממני סליחה. שושנה הבטיחה לבוא אלי במוצאי
שבת, ואברהם הבטיח לשמור על כך.
״אבל במוצאי שבת שושנה לא באה.
ישבתי בבית עד חצות והלכתי לישון. אחר״
כך נודע לי ששושנה באה לקריית־מלאכי
באחת וחצי בלילה. היא באד, יחד עם מימון.
״ביום הראשון, כשהייתי בעבודה, היא
נכנסה לביתי וסיפרה לאחי שאתמול היה
חושך ושתבוא שוב בערב.
״ביום ראשון היא באה בשעה 10.30בערב.
היא היתד, פצועה ביד. היה לה פצע
מדקירת סכין. שושנה דרשה שאני אלך איתר,
למשטרה, כי בתחנת האוטובוסים התקיף
אותה ערבי ודקר אותה בסכין. הלכתי איתר״
אבל במשטרה היה כבר סגור. ליוויתי אותה
לקריית־גת ונשארתי לישון אצלה.״
את לוח הזמנים הזה אישרה גם עדה
נוספת: קרובת־ר,משפחה של שושנה, הגרה
במרחק מה מביתו של חיים.

מיפגייט פגז

ך* רט אחרי פרט, כמו בתשבץ, הת־קבלה
תמונה שלמה של ימי הרצח:
שושנה ומימון עזבו את קריית־גת בשבת,
בשעה שקבעו מראש. הם נפגשו מחוץ לעיר
והמשיכו בדרכם לאופקים. יתכן שכבר ב־מוצאי־שבת
הם רצו לפגוש את מזל, ולהגיע
לאיזשהו סידור איתר .,אך באופקים הם הרגישו
את עצמם לפתע משוחררים מההשגחה

סכין לחיתוד אגבית

ף* ל חסיפור הזה היה ידוע, פחות
יותר, למשטרה, בעת שמימון נעצר כחשוד
ברצח אשתו. אך היו גם פרסים שנתגלו
בחקירת העולם הזה.
• הפרט הראשון: בחיפוש שערך
כתב העולם הזה יחד עם בני משפחת אזולאי
בניירות האישיים של מזל, ביום לווייתה,
נמצאו שלושה מיסמכים חשובים. שניים מהם
היו מכתביו של מימון לקרובי משפחתו.
במכתבים, שנגנבו, כנראה, על־ידי מזל מבעלה,
מסר מימון כבר לפני יותר משנה,
כי ברצונו להיפטר ממזל במהירות. באחד
מן המכתבים כתב כי הוא מקודד, שמייד לאחר
הפרידה המוצלחת יוכל לבצע את התוכניות
של המשפחה. מה היד התוכניות?
גם המיסמך השלישי היה כתוב ככתב־ידו
של מימון, אך הוא היה מיועד למזל, והיה
כתוב כאילו בשמו של גבר זר. במכתב זה
קבע האיש האלמוני פגישה עם מזל, ורמז
על יחסיהם האינטימיים. המכתב היה קצת
שרוף. יתכן שמזל תפשה את בעלה בעת
הכתיבה והוא ניסה להשמידו באש.
• הפרט השני היה חשוב אף מן ה־מיסמכים
שנתגלו, והוא נותן גם תשובה
לשאלה הקשורה בתוכניותיו של מימון.
למרות כל צרותיה לא חשדה מזל אף
פעם בנאמנותו של בעלה. אבל כך היה עד
הערב שקדם לרצח. אז, במוצאי שבת, קיבלה
מזל הוכחה ברורה לבגידתו של מימון.
באותו ערב יצאה מזל לקולנוע. לפני שנכנסה
להצגה ניגש אליה אחד מחבריה
ואמר :״שם, בגן הציבורי, נמצא בעלך,
מימון. הוא נמצא שם עם בחורה.״
מזל מיהרה לגן ומצאה אח בעלה בדיוק
באותו מקום בו מצאה למחרת את מותה.
מימון היה שם עם אשד, אחרת. הוא שכב
איתר, על הספסל. לא היתד, זו אשד, זרה,
אלא בת אחיו של מימון, שושנה ועקנין.
בין השלושה פרצה מריבה, שבסיומה הסתלקו
מימון ושושנה מן המקום. מזל חזרה
לביתה ושם סיפרה את סיפורה לקרובי מש־או

החשוד

׳מימון
אדרי ב לו ״ ת שוטרים, בבית־מ שפט השלום
בבאר־שבע, אליו הובא להארכת מעצרו,
כחשוד ברצח אשתו. הוא הכחיש את א שמתו, אך לא התנגד למעצרו.

אגבה הוא מין מסויים של קאקטוס, שהובא
לאופקים לפני שמונה שנים מדרום-
אמריקה. עליו הגדולים, המגיעים עד 80
סנטימטר, הם חומר גלם לייצור חבלים. העבודה
העיקרית בשדות האגבות היא ניתוקם
של העלים. עושים זאת בסכינים גדולות
וחדות, בצורת חצי סהר.
בעבודה זו עוסקים רוב תושבי אופקים.
גם מימון אדרי עבד פעם בעבודה זו. לפני
כשבועיים הוא עסק באותה העבודה במושבו
של אחיו שלמה.
מכה חזקה בסכין אגבות גורמת לפצע
עמוק מאוד, ואף יכולה להסיר לגמרי את
ראשו של הקורבן. השימוש בכל זה פותר
גם בעייה נוספת: איך נדקרה באותו ערב
כף ידה של שושנה ועקנין.

מיסטר אצל הרב

^ ך גד העובדות האלה לא הספיקו
כדי לתת תיאור ודאי של הרצח באופקים.
כדי לגלות את החסר, היה צורך לעזוב
את אופקים ולעבור לעיירות אחרות בנגב.
השלב הבא: קריית־גת, מקום מגוריה של
שושנה. אביה, אברהם ועקנין, האח החורג
השלישי של מימון, נשבר אחר מעצרה של
בתו. הוא היה מוכן לספר את סיפורו לכל
שומע, ובלבד שיאמין לו כי שושנה חפה
מכל פשע.
מימון ביקר בקריית־גת לעיתים קרובות.
הוא ביקר גם הפעם, ביום השישי שלפני
הרצח. בשבת יצאו האחים להתפלל בבית־הכנסת.
אך בשלוש אחר הצהריים נפרד

החשודה

שו שנה ועקנין, בבית־הנזשפט. תחילה הכחי שה
שושנה כל שייכות לפרשה, וטענה שלא ביקרה
בכלל באופקים. היא שינתה את הודאתה, אן לא הודתה באשמה.

הטוב, ומקבל על עצמי קבלה גמורה ושלמה,
בלי שום אונס כלל וכלל, לבוא בברית נשו-
אין עם הגב׳ ועקנין סוזן, בת אברהם, היות
וזה כחמישה חודשים שאנחנו משודכים ונפגשים
בכל עת ובכל שעה ומטיילים יחד, והיות
ובזמן הזד, קרו כמה מיקרים בלתי-
כשרים, לפיכך אני מחייב את עצמי בהנ״ל.״
במיקרה של הפרת ההתחייבות, התחייב
חיים מקטון לשלם לשושנה 10,000ל״י.
שושנה היתד, בקריית־מלאכי גם במוצאי
שבת וגם ביום הראשון. על כך סיפרו לאברהם
קרובי משפחתו וחיים מקטון. בלילה
הראשון הביא אותה חיים לקריית־גת ולן
בביתה.
אברהם מוכן להישבע על טיפרי־הקודש,
שלא היתר, לו אף פעם כוונה למסור את בתו
למימון, ושגם לשושנה לא היו כוונות כאלה.
אך בנקודה הזאת ישנם כמה מתושבי
עירו שאינם מסכימים עימו.
סיפרה אחת מחברותיה של שושנה :״פגשתי
את שושנה לפני שבועיים בחברת גבר,
שאותו היא הציגה בתור חבר שלה. היא
אמרה גם שהם עומדים להתחתן בקרוב.
נודע לי אחר־כך שהגבר הזה היה דודה.״

״ ע ר כי ה תיוי ר או תי ! ״

•1שלב הבא: קריית־מלאכי. סיפר מקטון:
1 1״את השבת, בשבוע שלפני הרצח, ביליתי
בביתה של שושנה. גם מימון אדרי היה שם.
בבוקר, כששכבתי עוד במיטה, הלכו הגברים
לבית־הכנסת. הייתי בטוח שגם מימון
הלך. פתאום שמעתי רעש בחדר סמוך. נב־

של הורי שושנה. הם התייחדו במקום החשוך
הראשון, בגן הציבורי של העיירה.
שם תפשה מזל את הזוג. שם גם התפתחה
שיחר, עקרונית בה דובר לא רק על
בגידה, אלא גם על הכסף שמימון היה חייב
למזל. יתכן שמזל דרשה מחיר שעבורו היא
היתד, מוכנה לשחרר את בעלה. משם יצאו
מימון ושושנה לקריית־מלאכי, המקום שהיה
דרוש לשושנה כאליבי בשביל אביה.
למחרת שוב יצא הזוג לאופקים, הפעם כל
אחד בנפרד. יתכן שתוכנית הרצח היתול
קיימת כבר אז. שושנה יזמה את הפגישה
עם מזל, בעזרת הנימוק שיש לה את הכסף
הדרוש, אותו תשיג אחרי מכירת הטבעת.
היא הביאה אותה עד לגן הציבורי, המקום
אותו הכירה מן הערב הקודם, ושגם הפעם
נקבע כמקום המיפגש עם מימון.
שתי הנשים הגיעו לשם בשעה שמונה.
הרצח בוצע בין 8.00ל־ .8.20 במכת סכין
ר,אגביות שקטלה את מזל, נפצעה שושנה.
השניים מיהרו לעזוב את המקום. הפעם
היתד, בעיית האליבי הרבה יותר חשובה
מאשר במוצאי שבת. לכך ניצלה שושנה את
הפצע בכף־ידה. היא המציאה את הסיפור
על הערבי התוקף, וביקשה מחיים לבוא
איתר, למשטרה, כדי לקבל אישור רשמי על
הימצאו־ ,במרחק רב ממקום הפשע.
מימון נסע לקרובי משפחתו בחולון, מקום
אותו ציין אחר־כך בתור אליבי. הוא הגיע
לשם קרוב לחצות, וסיפר שבילה את הערב
בקולנוע אילת ביפו.
זאת תהיה כנראה הגירסה אותה תקבל
המשטרה עם סיום חקירתה.

19 יי —

ב<#גו,ד<*יוו.הויג1

לוו גו ת צ עי רי ם
גבבח־ר־־כב־ד ד ־ כ חי ו ת -ר ז - /ו 1־ דן
סול פונדק השרון, בבגיו בו ן קומות דירות
בנות , 2־ 27 חדרינו 74-66 מבדר, גמר מעולה,
גז מרכזי לבישול וחימום מינו, הכנה לעלפון
חוץ, תריסי אלומיניום ופלסטיק. .
ה מ חיר ה חל מ־ 2 850 -ל־י כולל ־507
מ ש כנ ת א בנ ק אי ת ב רי בי ת של ־.97

מודדן הומס בע־־מ ושותפות אלטמן

.ם ז 140/91 £5 1ואא 0 £ס*?
1111־ 1־ 1הומסבעינו

הרצ לי ה, ר חו בהע בו ד ה , 22ט ל פיו 922627בערב

מכירת יובל
שנ ה

דוגמנית צרפתיה כנוף הארץ
ההצגה נגנבה

אנשים

ל רי בנפלד״

החנות הידועה להלכשת גברים
ולסריגים עדינים, לנשים וגברים

ד ו ־ קדבר בני

3070

2 0 7 > 1070
הנחה ובנוסף לכך, בעת קניה בסכום
מעלל 3 0ל ״י

מתנה נאה
לכל הנשים והגברים אשר חוגגים
בחודשים דצמבר 65 או ינואר 66
את יום הולדתם ה־.30

(נא להביא תעודה)

ריבנפלד
תל־אביב, נחלת בנימין 59 פינת אחד העם

^ ^ 910

14* 0

__ 0בו

01-1

סד^ץ

בנטלו את רשות־הדיבור בדיון על ניתוחי-
מתים, התנצל ח״כ משה קול על כי
השעה כבר מאוחרת בצהריים. ניחם אותו
חברו לסיעה, גדעון האתגר, בקריאת־ביניים
:״אין דבר, אחרי דיון כזה ממילא
כבר אין תיאבון קריאה אחרת של
האוזנר, באותו ויכוח :״מקימים את הקואליציה
על גוויות בגזרה אחרת של
החזית הדתית היה נטוש הוויכוח על עבו־דת־השבת
בנמל אשווה בדברו בפני ועדת־הכלכלה
של הכנסת, אמר שר־הדתות זרח
ורהפ טי ג :״למרות שנוכח כאן הבר־הכנסת
אבנרי, אני מרשה לעצמי לדבר
כיהודי אל יהודים באותו ויכוח
העיר ח״ב צבי צימרמן הליברלי :״זהו
ויכוח בין רבנים — הרב פרוש נגד
הרב־אלוף לסקוב כשאמר מישהו, בדיון
זה ,״מה האסון, ריבונו־של־עולם, אם
יעבדו משמרת שניה?״ התרגז ח״כ פא״י
י ע קו ב 2״ ץ :״אל תכניסו את ריבונו־של־עולם
לכל מקום!״ התערב שר־התחבורה,
משה כרמל :״הרי ריבונו־של־עולם נמצא
בכל כשחיפש כרמל דוגמות כדי
להסביר את ההבדל בין מונופול וחזקה,
חש לעזרתו ח״כ חרות אליעזר שום
ט ק :״למשל: לחברי־הכנסת יש חזקה על
מקום ברשימת־המועמדים של מפלגתם.״ •
בשלבים האחרונים של המו״מ הקואליציוני
בלטה מתינותו של שר־העבודה יגאל
אלון, שהסכים לוותר לדתיים בשאלות שונות.
נאנח ראש־הממשלה לוי אשכול :
״מה אתך יגאל? עוד מעט תתחיל לגדל פיאות.״
• ראש־הממשלה עצמו לקה בהצטננות,
ורופאיו ציוז עליו לנוח. בו ביום
לקה גם שר־הפנים משה חיים שפירא
בהצטננות, ואף רופאיו ציוד עליו לנוח.
הסביר שפירא :״מה אני יכול לעשות? כשאני
יושב אצל אשכול אני נדבק ממנו.״ •
מצטנן נוסף היה השבוע דויד כן־גוריון.
כשנעדר מטכס הפתיחה החגיגי של ועידת
ההסתדרות, הסביר חברו למפלגה, שמעון
פרם, כי אין לראות בכך אקט של הפגנה
פוליטית, וכי ההצטננות היא הסיבה
היחידה להיעדרות • .את עיני מאות הצירים
והאורחים בוועידה משך הזוג לבון,
שהושב ליד ראש עיריית ירושלים, איש
רפ״י טדי קולק. טדי שוחח בידידות עם
לופי לג״ון, נמנע מלהחליף מילים עם
בעלה, פינחס לפון, שאף לא היפנה את
הראש לעברו • .סבל רב נגרם השבוע

לממציא־המהנדם אלכסנדר זרחין, שאושפז
באיכילוב. הסיבה: הצחוקים, הצית־קוקים
והדיבורים הקולניים, המתנהלים במסדרונות
בית־החולים, והמפריעים את מנו חת
החולים. לעזרתו של זרחין התגייסה:
פולה כך גוריץ, המאושפזת גם היא באותו
בית־חולים, אחרי שנחבלה כשנפלדד.
ממיטתה. היא השקיטה את המרעישים, הש־ליטר,
סדר במסדרונות ובחדרים, איפשחה
לזרחין להחלים במנוחה • .הרמטכ״ל־לשעבר,
צכי צור, שהתפטר מן הכנסת
כדי להישאר מנהל חברת מ קו רות, חגג את
הסילבסטר בדיסקוטק התל־אביבי א־צרופו,
אף לקח חלק בריקודים. אך כשהגיע תור
הטוויסט, והצעירים החלו נעים בקצב מטו רף,
נכנע החייל הוותיק .״זה כבר לא הליגה
שלנו,״ אמר ונטש את המקום • .נצעי
בתי האופנה המפורסמים, כמו כלאנסייגה
וקארדן, הסתובבו בארץ במשך שבועיים
תמימים. לא יצרני האופנה בעצמם, אלא
יצירותיהם המובחרות, אותן לבשו דוגמניות
צרפתיות. התוצאה התפרסמה בסידרח
תצלומים גדולה בשבועון הנשים הצרפתי
אל, שהציג בצורה זו את שמלות חג־המולד,
על רקע נופי ארץ הקודש. התוצאה: הנוף
גנב את ההצגה • .ספורטאית השנה של.
העולם הזה, איכונה טובים, ממשיכה,
לגרוף תוארים בזה אחר זה. בתחילת השבוע
ערך השבועון הד הספורט מישאל
בקרב תריסר מומחי ספורט, לבחירת הספורטאי
המצטיין של .1965 בחירת המומחים:
איבונה. בסוף השבוע פירסם ה יומון
חדשות הספורט תוצאות מישאל שערך׳
בין 24 כתבי ספירט, שוב על אותו תואר.
תוצאות המישאל: איבונה.

ב סו?׳ ה ש בו ע
• דויד כן־גוריון, על אבא אבן::
״יתכן שאין איש בתוכנו היודע לכתוב.
אנגלית צחה כמוהו, אבל יש הבדל בין׳
אנגלית צחה ובין אמת צחה.״
• הנ״ל: על לוי אשכול :״אני רואת
סכנה המורד, בשירותו של שר־בטחון זר.,״
• ח ״כ שמעון פרס :״ישראל רשתי
מדינות ערביות היו יכולות למצוא
את הדרך אל השוק המשותף בקלות רמז,
יותר מאשר ישראל לבדה.״
הנ״ל :״אני דוחה בתוקף את הגל הקל
בענייני בטחון, הפוקד כיום חלק מן הישוב.״
• הפיזמונאי דידי מנוסי, כשנשאל
לרעהו על הסאטירה הישראלית :״איך
יכולה להיות סאטירה במדינה שבה כל.
בדיחה הופכת מציאות?״
• קלאוס אייכמן, בנו הבכור של
אדולף אייכמן :״אבא היה שוטר טוב.״

העולם הזה 479ר

אביר הזהב
תל־אביב היתד, מלאת מסיבות בסילבסטר.
בחיפה לא היד, שום דבר מעניין׳ כי נעמי
אדווה היתד, חולה וביטלה את הנשף שלה,
אבל תל־אביב רעשה וגעשה מרוב מסיבות.
נשף אחד גדול נערך אצל מלכה רוזג־שטיין,
אשת עורך־הדין הגדול. היתד, בו
רק חברה גבוהה, שמלות־ערב ארוכות יו־סמוקינגים׳
שהיו לבוש־חובה. חתיכות גדולות
לא היו שם. תארו לעצמכם שהבחורה
הכי יפה בכל הנשף היתד אורה בהרב,
אשתו של המסג׳יסט של מכבי תל־אביב.
נשף אחר נערך אצל פרדריקה סגל. זר,
היה נשף ר,בור,ימה, שהאטרקציה שבו היתר,
צריכה להיות דליה לביא, אבל היא לא
יכלה להיות אטרקציה כי היא ישבה כל
הזמן בצד, עצובה. בזמן האחרון היא מחפשת
בני־זוג לריקוד ולא מוצאת. הם מלאים
חרדת־קודש.
אבל הנשף הבי מעניין היה הנשף של
נוער הזהב. הוא נערך על־ידי דויד שיף,
בעל מלון דולפין, אחיו של חיים שיף. הוא
מנסה בזמן האחרון להיכנס גם כן לחברה
הגבוהה של תל־אביב.
הוא רכש לשם כך דירה גדולה בקומה
שביעית של בית הנמצא מול קפד, אנסודוס,
ריר,ט אותה ואת עצמו באלגנטיות, ויצא אל
החברה הגבוהה כדי להראות את עצמו. כולם
ראו אותו. הוא היה עדין מאוד, אדיב מאוד,
טוב־לב ומוכן לעזור לזולת. הנשים התלהבו
מאבירות רוחו. הוא התחיל לחזר בעדינות
אחרי מלי כור,ו, גרושתו הצעירה של
מימון. הוא שלח לד, פרחים ונשיקות, והיא
עזבה אותו.
הוא עבר לחזר אחרי ציקי גן־טור, נסיכת
היופי של ירושלים. היא נפרדה כבר
בפעם השלישית והאחרונה מעורך־הדין ה־רמת־גני,
אורי אסולין, ונענתה לטוב־ליבו
הג׳נטלמני של המחזר החדש.
לפני שבועיים הוא לקח אותה לחוף הים
של קיסריה. הם טיילו להם להנאתם, ופתאום
עף הכובע שלה למים. היא התחילה
לבכות. ואז, מה עשה האבירי הוא פשט
את כל בגדיו, נשאר בתחתוניו, ונכנס למים
כדי להחזיר את הכובע לבחירת־לבו.
כזה מין אביר הוא דויד שיף, ובסילבססר
הוא עשה מסיבה גדולה לכל החברה הגבוהה
שאליה נכנם לא מכבר.
הנשף היה רק למובחרים שבמובחרים. כדי
להיכנס אליו היה צריך לעבור שבעה מדורי

הננוים הווים נתור
מי מפחד מהדסהמור? נו ל ס. כל מי שרק
מסתכל עליה, כל מי שעובר לידה, נכנס
באופן אוטו מטי לאחד הספרים נפלה .״בכל
זאת הם לא נרתעים,״ היא או מר ת ,״יש לי
מחזרים בלי סוף. רק שאין לי ז מן לאהבות.״
ספרים. היא כל הז מן
היא צריכה לכתוב
עסוקה.
״גם עכ שיו אני מצליחה לה שיג כל גבר
שאני מעוניינ ת בו. לא היה גבר שרציתי
ולא השגתי. אני מוכנה
להתמודד עם
כל נערה ב ת 18
על לבו של כל גבר,
וזה, כמובן• בתנאי
שאני מעוניינ ת בו.״
איך היא עו שה את
זה? היא פ שום לא
סטנדרטית. היא לא
דומה לכולן• היא
מיוחדת .״בכלל, הסטנדרט
של הנערות
בי מינו לא מוצא חן מור בעיני,״ היא אומרת,
״הנערו ת יותר מדי
דומות אחת לשנייה. אני לא דומ ה להן, וזה
משמת אותי. למרות שיש הרבה יו תר יפו ת
ממני.״
היא כבד הגיעה לגיל די מבוגר .״אני בסביבות
ה שלו שים,״ היא מתוודה. היא הספיקה
כבר לגמור את הגברים הישראליים,
ועכשיו היא עו מדת לכתוב ספר על הגברים

הזרים.
״אני מנהלת עכ שיו רו מן עם תו שב חוץ.
נמאסו לי הישראלים. הם שחצנים, מ תו סבכים,
יהירים, בעלי הערכה־עצמית מופרזת.״
לכן הספר הבא שלה יעסוק במחקר על
זרים. לאו דווקא תיירים. היא ערכה מחקר
מקיף על ז די ם מכל הסוגים. היא גם נסעה
לשם־כך לחוץ־לארץ.
ובכל זאת — ״אני רוצה להגיד לן .״ היא

גיהינום. על הסף עמד אדם עם רשימה
שמית. האורח היה צריך להציג את עצמו,
לחכות שהשומר יזהה אותו ברשימה. כשהשומר
מצא את שמו, הוא יכול היה להיכנס
לפרוזדור, לעלות במעלית, ואז הגיע אל
שומר שני, גם הוא עם רשימה שמית ביד.
השומר השני בדק את השם, וכשמצא
אותו ברשימה, הותר לאורח להיכנס לדירה,
אבל הוא עדיין לא הגיע למחוז חפצו, משום
שאת פניו הקבילה מערה חשוכה, מפחידה,
שרוהטה במיוחד על־ידי ארכיטקט־פנים.
רק לאחר שעבר את המערה, הצליח
האורח להגיע סוף־סוף למסיבה, ולראות
את השמלה בת 1000 הלירות של נילי
לבל,וכיין׳ ,את טירה דביר ואת הקוויאר
והוויסקי שהוכן למענם.
המוזמנים עלזו, שמחו ושתו, ורק לפנות
בוקר התברר לדויד שיף שאחד מהנבחרים
שלו שבר את אסלת בית־השימוש לשתי
חתיכות. הוא התחיל לחקור את כל הנבחרים,
לברר מי עשה את הנבלה, אבל הנבחרים
עזבו לאט־לאט את המסיבה, וכשד,בוקר
עלה, נשאר דויד שיף לבדו, עם שני
שומרי־סף גברתנים, והרשימות השמיות שבידיהם.

שיף

מלס

רונית רינת בהריון. רונית רינת מתגרשת
מבעלה. רונית רינת רוצה לחזור לארץ.
רונית רינת מיואשת מהחיים. רונית
רינת אוהבת את בעלה. איך רונית רינת
אחת ויחידה יכולה לעשות כל כך הרבה דברים
בבת אחת?
ביום השלישי עוזבים הוריה, חווה ויובל
רכטמן, את הארץ בדרך אל בתם בארצות־הברית.
זה היה המקור לגל השמועות. פניתי
אל האם, ושאלתי אותה אם זה נכון
שבתה, מלכת היופי לשעבר, עומדת ללדת
ילד, שהיא מתגרשת מבעלה ומאוהבת בו,
ומיואשת מן החיים, ורוצה, בעצם, לחזור
לארץ.
״זר. שקר מכוער,״ הגיבה האם ,״כל השמועות
הללו הן לא יפות ולא נכונות. הנסיעה
שלנו כבר תוכננה בזמן החתונה, או
כמה שבועות אחריה. הרי את יודעת שאני
לא יכולה לחיות בלי לראות את רונית
שלי.״
כשהבת נישאה לרופא אמריקאי ועזבה
את הארץ, נפלה אמא רכטמן למשכב. היא
היתד, חולה מרוב געגועים לבתה :״הייתי
בטיפול מתמיד של רופאים. הייתי ממש על
סף המוות, הרגשתי שאני לא יכולה לחיות
ללא בתי.״
היא נרגעה כשהתחילו לדבר על נסיעה
לאמריקה, ועל פגישה מחודשת עם הבת. הם
יצאו בטיסת צ׳ארמר. רונית, שגרה עכשיו
בלום־אנג׳לם, תחכה להם בשדר, התעופה,
ובתשיעי לחודש היא תתחתן לעיניהם שנית,
הפעם לכבוד הורי הבעל, המכינים את החתונה.

תהיה מסיבת חתונה מפוארת, בבית
הורי החתן שבקליבלנד. יהיו 600 מוזמנים,
עוגת חתונה ענקית, משקאות, תלבושות,
הכל כאילו היתד, זו חתונה אמיתית.
רונית מאושרת. היא כתבה את זה במכתב
להורים .״כל אשד, יכולה לאחל לעצמה
להיות מאושרת כמוני,״ היא כתבה להם.

וזטזמפנו* הסאמסרת
לסמי אין מזל. היתד, לו כבר שפנפנה
אחת ועכשיו מסתבר שגם זו אינה שפנפנה.
היא בעצם סופרת־שחקנית־משודרת.
אורה טובאי רצתה לכתוב ספר, כי היא
סופרה. אבל לא היה לר, על מה לכתוב,
אז היא החליטה להיכנס לבארים ולאסוף שם
חומר. היא לא ידעה איך נכנסים לזה, כי
היא אף פעם לא היתד, בבאר, ואז היא
ראתה את המודעה של סמי בקשר לשפנ־פנות.
היא הבינה שזוהי הזדמנות של חייה
לראות מה זה באר.
היא באה והציגה את עצמה כשפנפנה.
״התכוננתי לעבוד שלושה־ארבעד. ימים,״ היא
מספרת ,״אבל יום אחד נתן לי תמונה מספיקה
בשביל הספר שלי.״ היא באה לראיון

הודתה בביי שנו ת צנועה ,״ שאני לא בעלת
נסיון עם גברים. כשאני מסתכלת על נשים
בגילי, אני יודע ת שאני נראית ירוקה לעומתן.
אני אומנם לא נזירה, אבל אני טיפוס
זי שמרני.״
עכ שיו היא יכולה ל ס פי על הגיבור הראשי
של ספרה הרא שון .״הוא כבר לא
מעניין אותי. אני אפילו לא יודע ת אם אני
אבוא לפגי שה שקבענו לעוד עשר שנים.״
שאלתי אותה איזה פגי שה והיא סיפרה
שכאשר יצא הספר, הוא אמר שהוא לא רוצה
לראות אותת יותר, אולי בעוד עשר שנים
הוא ירצה.
״אבל בעוד עשר שנים אני כבר לא
ארצה לראות או תו,״ היא הודיעה בגאווה.
עוד מעט היא כבר תהייה בכלל יותר מפורסמת
ממנו.
הוא יכול היה להיו ת גם גיבו ר של סרט.
היו לה שלוש הצעות להסריט את הספר.
היא לא ידעה ב איזו הצעה לבחור, עד שבא
אשר הירשברג, ממ שרד המסחר והתע שייה,
ופתר לה את הבעייה. הוא לא אישר את זה
כסרט ישראלי.
טובאי בחברת המנהל הטכני של התיאטרון הקאמרי,
והוא העיד שהיא באמת שיחקה כבר בתיאטרון
החיפאי, בחלום ליל קיץ ובפי שפ ש, ובתיאטרון
שמונח וחצי.
היא בת ,22 בת יחידה לחרשתן אמיד, גמרה
גימנסיה, היתד, רועת־צאן בשדר,־בוקר,
למדה בימוי אצל פיטר פריי, וביימה הצגות
ילדים .״אחרי שהרשימה עלי בתור שפנפנה
התפרסמה, הרגשתי כאילו הפשיטו אותי
ערומה ברחוב דיזנגוף,״ היא אומרת ,״זה
היה מין סילוף כזה של דמותי. איך אמדתי
שם? שאני חתיכה ושיש לי גוף יפה? איזה
בדיחה! אני, יש לי גוף יפה? רק תסתכלו
עלי. ואת כל זה כתבו בעיתון, כאילו שאני
מין נערת־זוהר מתוסבכת.״
כדי להוכיח לי שהיא לא נערת־זוהר ולא
מתוסבכת, אלא להיפך, היא משוררת —
היא נתנה לי לקרוא שיר שהיא כתבה במו
ידיה. השיר הוא כזה:
״האנשים בגשם יותר טובים /כמו
הירקות, הפירות והפרחים /הרחוב פתאום
חסר זוהמה /והאוויר צח וטהור
/אולי בגלל שאי אפשר לריב ולצעוק
באמצע הרחוב /ובכלל יש פחות אנשים,
ובטבעיות /פחות לכלוך.״

מ ץ וו ע 1רים
כדי לעשות אותה עוד יותר מאושרת, תפרה
לה אמה מלתחה שלמה של שמלות

רינת וכעלה

ישראליות, וכדי שהיא עצמה תהיה מאושרת,
היא תפרה לעצמה שתי שמלות ארוכות,
בכמה אלפי לירות.
זהו. כולם מאושרים.
שוטרים וכפתורים
״יגאל תומררץ ן היכה מכו ת רצח כסה
שוטרים וסמלי מ שטרה,״ אמרו ה שמועות.
״לאחר הרבה מאמצים עצרו או תו וכלאו
אותו בבית־הסוהר.״ החברים לאהא מינו,
והאויבים הסבירו ׳שהוא מסוגל לכל דבר,
עד שבאו ה ש מועו ת החד שות וסיפרו שהאמת
היא הפוכה.
עדי־ראייה סיפרו, שהמע שה התרחש כן:
יגאל ישב בבאר ישל כוסי. שוטר, שנכנס
לשם כדי לרשום את הדו״ ח הלילי לבעליו,
עמד לידו. יגאל היה שתוי. אבל גם ב מצב ז ה
היתה עינו פקוחה לאפ שרויו ת הא מנו תיות.
מכיוון שהוא מ שתמ ש בכל חפץ, כ מו מזלג
או ספתח, כחלק מציו ריו, התאהב בכפ תו ר
המדים של ה שוטר. הוא הצביע על החפץ
הא מנותי, ושאל את ה שו ט ר בכ מ ה הוא סוכר
כפתור. ה שוטר נ תן לו מכה על היד ואמר
לו :״ תפסי ק להתחצף.״
יגאל ענה :״אם זה נקרא להתחצף — אז
ה שוטר אמר לו :״אני אעתי
שק לי
צור אותך,״ והלך לקרוא לסמל. הסמל הגיע,
וביקש מן הצייר ה מזו קן להילוות אליו לתחנת
המ שטרה לבירור.
יגאל קם ו ה לו ללא התנגדות. ואז, לפי
דברי עד הראייה, כ ש הגיעו לתחנה, תפסו
אותו שישה שוטרים, והת חילו לגרור או תו
בכוח אל חדר המעצר. הוא התנגד, נאחז
בספסלים, בכי ס או ת ובחפצים שהיו בדרכו.
הכניסו או תו לתא, ש מו עליו, לפי דבריו,
אזיקים, והת חילו להכות או תו, לפי דבריו,
כמה שוטרים בבת־אחת, וכל אחד לפי התור,

אלדד

בינתיים ה לן עד הראייה, האדריכל
שרון, לחפש ידידים שיוציאו את יגאל מן
המעצר. הוא פנה לחצהל איש־כסית חצ־קל
ניגש למ שטרה, ביקש לשחרר את העציר
בערבות, אבל לא הצליח.

בבוקר הובא תו מ ר קין לפני שופט, שוחרר
בערבות, והו חזר לתאו לעוד כמה שעות.
הוא דפק בז ל ת התא וביקש מ הסו הר ר שות
ללכת לבית־ה שימו ש .״למ ה לא ע שית את
זה שם, בבית־ה מ שפ ט?״ ׳שאל או תו ה שוטר.
״אני רוצה עכ שיו,״ אמר לו יגאל .״אתה
תעשה מתי שאני רוצה, או שלא תעשה
בכלל,״ היתה ת שוב תו של ה שוטר, כפי ש סופרה
על־ידי יגאל.
כעבור שעתיים הוא שוחרר, וחזר לביתו.
עכ שיו הוא מסתפק בכפ תורי ם של עצמו.

ספורט
כ דו רג ל
צאו ללא רו ע ה
התבונה ביום השבת האחרון, לפני מיש-
חק הליגה הלאומית בין מכבי תל־אביב
למכבי שעריים, עברה את כל המשוער.
בעוד שבאיצטדיון בלונזפילד הענק היו היציעים
קרחים, התגודדו אלפים במיגרש
הצר של גלי־גיל ברמת־גן. הסיבה: רפי
לוי חזר לשחק במכבי תל־אביב.
שטרות מרשרשים. בדרך למיגרש
הוא ישב באוטובוס שהוביל את שחקני
מכייי, חיוור כסיד, מולל בידיו ללא הרף.
כשעלה למיגרש שאגו ההמונים בהיסטריה.
במיגרש עצמו הוא הוכיח, כי עדיין לא
שכח לשחק, היה משכמו ומעלה מכל
השאר.
אלא שרפי לוי לא הביא תועלת מרובה
למכבי תל־אביב• מכבי שעריים זכתה להישגה
הגדול ביותר העונה, הצליחה לנצח
את תל־אביב בשיעור .1:2
הסיבה: התל־אביבים נשענו יתר על המידה
על חלוצם המפורסם, שכחו לשחק בעצמם.
מוח הקבוצה התל־אביבית, משר. עסיס,

הפרת חוזה. הוא, כמובן, לא הסתיר
את העובדה שיש לו חוזה עם הקבוצה
הדרום־אפריקאית שלו, היילנדס פארק, אלא
שלמנהלי מכבי תל־אביב הוא אמר שהחוזה
שלו מסתיים בדצמבר ,1965 כך שאין מה
לדבר על הפרך.,
כששמעו השבוע מנהלי היילנדם פארק
שרפי נשאר בישראל, סיפרו כי החוזה עימו
הוא בתוקף עד דצמבר . 1966 רפי עצמו
סירב להגיב על כך ברורות, שלח, ליתר
ביטחון, את אשתו לדרום־אפריקה, לשם
חיסול עסקיו ויישור הר,דירים.
האפשרויות העומדות בפני הדרום־אפרי־קאים:
לפנות לפיפ״א, התאחדות הכדורגל
הבינלאומית, ולדרוש ממנה התערבות נגד
הקבוצה הישראלית, שפעלה כאילו בניגוד
לנוהל הבינלאומי האוסר חטיפת שחקנים.
הדרום־אפריקאיים גורשו מהפיפ״א בשל
מדיניות האפארטהייד, כך שספק אם ההתאחדות
הבינלאומית תתמוך בהם.
אפשרות שניה: תביעה אזרחית נגד לוי
בבית־משפט ישראלי, על הפרת חוזה, ותביעה
נגד מכבי תל־אבינו על שגרמה להפרת
החוזה.

מיקי מיכאלי כולם א ת רפי לוי*
מועדון אחוד — ברנר ,21ת״א
חוג הצעירים מזמין:
ביום ה׳ ,6.1 ,ב־8.30
אלי זמיר (אחה״ע)
ב ו יכ וח :
לאן פני ה מ עי ד?

נפתרים קורסי־ערם חדשים
למוד עיוני ומעשי
כמעבדות משוכללות
הספקת ספרי למוד
וכלי עכודה
הרשמה בשעות
5-8ן 9—12

ביום ו׳ ,7.1 ,ב־7.30

ד״ר משה סנה
הפרספק טיבות לתמורות
מדיניות וחבר תיו ת כישראל

דדיו

טלויזיה • אלק טרוניקה

בן־יהודה

] חיפה. הר אל 44

טכניקום 0
נפתחים קורסי־־ערב חדשים
חדרי עבודה־מעשית משוכללים הספקת ספרי למוד
וכלי שרטוט
הרשמה כשעות
9—12 ; 5-8

שר טו ט
מכונות • ארכיטקטורה

ת״א, בך יהזדה 26
חיפה, ה רצל

יום שחור

עלה לשחק כשהוא חולה, וקבוצתו שיחקה
ללא רועה.
הנקודה המעניינת: על רפי לוי שמי־אישית
משה בזוזק. ולוא ר,יה, בראשית
הקאריירה שלו על המיגרש הירוק, שחקן
קבוצת הנוער של מכבי מנחם תל־אביב,
שיחק יחד עם יריביו מהשבת האחרונה:
דויד קרקו, נסים בכר ומשה עסיס. תמורת
שטרות מרשרשים העבירו התל־אבי־ביים
את בזוזק לשעריים.
אמר שחקן שעדיים :״אם התל־אביבים
הוציאו כל כך הרבה על רפי לוי, הם
היו יכולים להוציא עוד קצת על בזוזק,
ואולי אז היו מנצחים.״
יום שחור. לאחר ההפסד זעמו תל־אביבים
רבים על גיזבר מכבי ברנארד
חוואסט• הגזבר הוא זה שקבע, כי שחקני
תל־אביב ישחקו במיגרש הצר והלא נוח
של גלי־גיל, בו לא הצליחו לפתח את
מישחקם הטכני הרגיל.
שחקני מכבי רצו לפני המישחק לשחק
באיצטדיון הרמת־גני הגדול. אלא שהמחיר
שנדרש בשבילו היה גבוה מדי עבור ה־גיזבר.
העובדה שהיו מספיק צופים בשבת,
שהיו ממלאים שני איצטדיונים, לא הגיעה
לפני המישחק לתודעתו.
למיגרש גלי־׳גיל עצמו לא הצליחו להכניס
אפילו את מחצית האנשים שהיו מעוניי־נים
בכך. ביו המאושרים, שהצליחו להיכנס,
היו כאלה ששילמו שמונה לירות
עבור כרטיס, שנקנה בשוק השחור.
לתל־אביבים היה זה יום שחיר.

אגדת רפי
כשהוא בא לארץ הוא אמר שהוא נשאר
בה רק ימים ספורים. סתם, בא לבקר את
החברים שלו. אחר כך הוא אמר שהוא רוצה
רק לראות את הארץ, ונשאר בה עוד
כמה ימים. בסוף שכח רפי לוי את מה שאמר,
שלא איכפת לו באיזו ארץ הוא משחק
כדורגל, ושישראל היא בדיוק אותו הדבר
בשבילו כמו קנדה ודרום־אפריקה, ועשה
הכל כדי להתקבל למכבי תל־אביב.

דבר אחד לא היה מוטל בספק: רפי לוי
עתיד לספק חומר לצופים ולעתונאים, הן
מן המיגרש והן מחיצה לו.

אירגוני ם
ל פני הסערה
בחירתה של ההנהלה החדשה של ההתאחדות
לספורט (העולם הזה ) 1478 הביאה
לסערה, לפחות במרכז מכבי.
עד לבחירה היתד, למכבי אפשרות להתנגד
להחלטות שאינן נוחות לו. בהתאחדות שלט
עקרון הפיפטי־פיפטי. למרכז הפועל לא היה
רוב מוחלט, והמרכזים הקטנים יותר יכלו
להתנגד להחלטותיו.
•סקט שלפני הסערה. עתה, משניתן
רוב מוחלט לד,פועל, בהסכמת אנשי מכבי,
נזעם אחד מראשי המכבי, איים להביא את
ההסכם לידי פיצוץ.
הוא הודיע כי ויתור אנשי מרכזו על
עמדת הכוח שהיתר, להם נעשתה ללא
הסכמתו, תוך ניצול היותו חולה ותוך הסתמכות
על חוזת־דעת של עורכי־דין שאינם
בקיאים די הצורך בסודות הספורט הישראלי.
״עכשיו יש שקט שלפני הסערה. אנחנו
לא נוותר כל כך מהר,״ הכריז.
נראה היה, כי לפני המאבק על השלטון
בהתאחדות הספורט יבוא מאבק על השלטון
במרכז מכבי.
גורם אחר שהסעיר את הרוחות במיסדרו־נות
ההתאחדות לספורט: נבחרה הנהלה בת
19 איש, ביניהם חמישה מומחי ספורט.
הנהלת ההתאחדות תתכנס לכל היותר אחת
לחודשיים. ההחלטות המעשיות תהיינה בידי
הנשיאות, בה אין כמובן ייצוג למומחי
ספורט ולאנשי מקציע.
״אם כבר בוחרים באנשי מקצוע להנהלה,
מדוע עושים זאת כך שלא תהיה להם
השפעה?״ התמרמר מאמן מקומי.
מי מין: יצחק מזרחי.

העולם הזה 1479

במדינה
חוק
ה מו הר המגודל
סוליימאן מסרווד, הוא פועל־בניין חסון
ושחרחר בתל־אביב. הוא עובד קשה, צובר
מכסימום של שעות נוספות, לן בלילה
על הריצפה בבניין שהוא עובד בו. כי
סוליימאן צריך לחסוך הרבה כסף. אחרת
לא יוכל לשאת לאשה את פטימה, בת
כפרו במשולש. הוא מקווה להגיע למטרה
זו תוך שלוש שנים.
במצבו של סוליימאן נמצאים אלפי צעירים
ערביים אחרים בישראל. הקללה הרובצת
עליהם: המוהר, שכל צעיר ערבי חייב
לשלמו בכרם הינשאו•
יש המתייאשים והחוטפים את בת־זוגם,
תוך סיכון חייהם. יש החולמים על פעולה
ציבורית. לפני עשר שנים נעשה אפילו
נסיון להקים ועד־ציבורי למלחמה במוהר.
אך שוס דבר לא עזר.
כי המוהר מושרש עמוק במינהיג הערבי,
למרות שתולדותיו מפוקפקים למדי.
מוהר למשפחת רכל,ה. המינהג נולד
בימי־קדם, בקרב עמים שדגלו בעליונות
המוחלטת של הגבר על האשה. כששלח
אברהם אבינו את אליעזר למצוא אשר, לבנו
יצחק, מסר לו מוהר עבור משפחתה*.
גם בהלכה היהודית שרד שריד ממינהג
זה, בצורת הטבעת שנותן החתן לכלה.
אך את השרשים העמוקים ביותר היכר,
המוהר בחצי־האי ערב, עוד בימי הג׳אד,יליד
התקופה שקדמה לימי הנביא.
ד,״מד,ר״ ,כפי שהוא נקרא בערבית, היה,
כנראה, תנאי משפטי לתוקפם של נשואין.
אז ניתן המהר לוואלי, האיש האחראי
על הכלה — לרוב האב או קרוב־משפחה.
תמורת זה היה על הוואלי לדאוג לכך
שהאשה תינשא לגבר המתאים לה מבחינת
הייחם המשפחתי.
כשבא הנביא, מצא נוהג זה מושרש
בעמו. הוא לא הזכיר את המהר כלל בקוראן.
אך הנוהג נשאר. במשך הזמן שינה
את צביונו. לפחות לפי ההלכה, המוהר
שייך עתה לאשר״ ולא למשפחתה. החוק
האיסלאמי קובע שאסור להוריה או לקרוביה
של הכלה לקבל כסף או תמורה אחרת.
אך למעשה נעקף איפור זה לעתים קרובות.
כל עוד יכול היה הגבר המיסלמי להיפטר
מאשתו על־ידי אמירת פסוק פשוט
שלוש פעמים, היה הגיון מסויים למוהר.
כ־ הוא נתן לאשה, לפחות להלכה, עצמאות
כלכלית מסויימת, ובטחון למיקרה כזה.
אך במציאות של ישראל, בה מהווה גט
כזה עבירה על החוק, אין מקום גם לכך.
מאסר שנה. השבוע נעשה נסיון ראשון
להוציא את המוהר אל מחוץ לחוק.
סיעת העולם הזה — כוח חדש הגישה
לכנסת הצעת־חוק מפורטת ומנומקת, הנושאת
את הכותרת :״חו ק איסור המוהר —
ת שכ״ו — 1966״.

עיקרה :״לא יותר-מוהר בגין נשואין,
הן במוקדם והן במאוחר, לפני הנשואין,
עימם ולאחריהם.״
העונש המוצע: מאסר שנה אחת או קנם
* ברא שית כ״ד : 53 ,״ויוצא העבד כל׳־
כסף וכלי זהב ובגדים, וי תן לרבקה ומגדנות
נתן לאחיה ולאמה.״

פרקליט נידאון
הנביא לא הזכיר

העולם הזה 1479

9ר טי

מ ד אי עד חיה אימתנית 11־ ראה מעברלרך

של 5000ל״י, או שניהם גם יחד, למי
שמקבל מוהר, למי שמבקש מוהר ולמי
שמתנה נשואין במוהר.
אמצעי נוסף :״ניתן מוהר בישראל לאחר
יהא נותן
תחילת תוקפו של חוק זה,
המוהר זכאי לגבות את המוהר או את
שוויו חזרה ממקבלו.״
מותר 50 :ל״י. מה זה מוהר? לפי
הצעת־החוק :״כל תמורה בעד נשואין
ולרבות כסף, נכסי דלא־ניידי, מטלטלים,
הענקת טובות־הנאה, העברתן, ויתור עליהן,
כששווי התמורה עולה* על חמישים
לירות.״
הרעיון לאפשר מוהר בסכום של 50
ל״י עלה בגלל שאלה דתית עדינה: האם
אין המוהר דרוש להלכה כדי שהנשואין
יהיו תופסים לפי עיקרי הדת המוסלמית?
כדי לעקוף בעיה זו, קבעו גם המצרים
סכום סמלי זעיר למוהר המותר, כאשר
חוקקו לאחרונה חוק דומה האוסר את
המוהר בקע״ס.
ספירת הימי .0 ,הרוח החיה בייזום
הצעת־חוק זו היה אדם שהתמחה בטיפול
בבעיות המשפטיות של הערבים: עורך־דין
צבי ־גילאון, שהכין את הטיוטא הבסיסית
של ההצעה.
גילאון שמע מפי מרשיו הערביים סיפורי־קינה
רבים על גורלם האומלל של צעירים
שאינם יכולים להינשא, והנדחפים לעיתים
אף לפשעי־מין בגלל מצוקתם. כשהצטרף
לפעולת העולם הזח — כו ח חד ש, דחף
למתן זכות־עדיפות להצעת־חוק זו.
כאשר יעלה העניין לדיון בכנסת, בעוד
כחודשיים, תקבל בעייה זו בפעם הראשונה
טיפול נאות. סוליימאן מסרווה, ורבים מחבריו
וכלותיהם־לעתיד, סופרים את הימים.

כי הדבר עשוי לקצר בהרבה את המתנתם
הארוכה ליום־הנשואין המיוחל.

ר פ 1א ה
ל מ ען האשה
המשאבה, העתידה בקרוב להחליף את
ידי הרופא בעת ביצוע גרידה, תסיר פחדים
מלב הנשים והרופאים גם יחד.
האשה, שאת הריונה מנסה הרופא להפסיק
באמצעות גרידה, עלולה לסבול כתוצאה
מכך מסיבוכים שונים, כמו: הפסקה
זמנית או קבועה בווסת, פציעות בדפנות
הרחם, זיהומים ואפילו עקרות מוחלטת.
הרופא, לעומת זאת, מסתכן בביצוע ניתוח
האסור על פי החוק, למרות שיש לו דורשים
רבים *.כי אין ניתוח שכיח יותר
אצל רופא־הנשים מאשר גרידה.
תחושה של יד. הגאולה נפתחה מהגינקולוגים
הסובייטיים, כמו עמימזרח.
תיהם
בשאר חלקי־העולם, ניסו להתגבר
על קשיי הגרידה הרגילה, בישרו לפני
שנה בפירסום מדעי כי התקינו משאבה
מיוחדת, שתחליף את המגרד שהיה בשימוש
עד כה.
הסובייטים: במקום המגרד, שבו גילו מגשש הרופא בחלל הרחם כעיוור, ומסתכן
על־ידי כך ביצירת סיבוכים בגוף האשד״
התקינו משאבה, השואבת את תוך הרחם
מבלי לפגוע בדפנותיו. כך, הסבירו המד*

דיון

שנערך

החודש

בכנסת,

התיקונים לחוק הפלילי, הציעה סיעת העולם
הזה לבטל את האיסור על ההפלות.
ה שבוע הציעה גם ועדה מיוחדת של הכנסיה
האנגלית להר שות הפלות בנסיבו ת מתאי מות.

ענים הרוסים, לא יצטרך הרופא מעתה
לסמוך על תחושת היד המחזיקה במגרד,
העלולה להטעות אותו. בריאותה של האשד,
לא תהיה תלויה יותר בתחושתו האינדיבידואלית
של המנתח, וכתוצאה מכך תגדל
הבטיחות.
מן הרוסים עברה התגלית לבולגריה,
שרופאיד, דיווחו אף הם על תוצאות חיוביות
בשימוש במשאבה. מאוחר יותר הביע
רופא צ׳כי את נכונותו להציג את השיטה
החדשה בפני רופאה ישראלית אותה פגש.
החודש התברר כי לא אלמן ישראל. גם
רופאיו השקיעו את מיטב מרצם ומוחם
בפתרון הבעיה, הודיעו כי יעמידו לרשות
האשד, הישראלית את המשאבה.
אל המוזיאון. בהרפואה, עתון ההסתדרות
הרפואית בישראל, פורסם החודש
דו״ח על הניסיון הישראלי הראשון בשיטת
השאיבה, שנערך בגופן של 105
נשים הרות בבתי־חולים ממשלתיים.
קובע הדו״ח :״כבר מנסיוננו הקצר והמוגבל,
מסתמנת עדיפות ניכרת של שיטת
הרקת תוכן הרחם על־ידי שאיבה על פני
זו שבגרידה.״
בין יתרונות השאיבה מונים הרופאים,
בין השאר:
המשאבה שואבת ומרוקנת את חלל 0 הרחם בשתיים־שלוש דקות, ואין צורך
בחיטוט ממושך ובחיפוש נוסף אחר שאריות,
כפי שנעשה עד כה בגרידה.
0צינור השאיבה נוגע רק נגיעה קלה
בדופן הרחם, בניגוד למגרד הלוחץ והמכאיב.
השימוש
במשאבה יכול להתבצע 0 תוך הרחבה קטנה של צוואר הרחם, בעוד
(המשך בעמוד )24

ויצ׳אוד לב־ארי הוא בעל לב זהב 1
טעם טוב. אני גם אבטח אותו בחברת־ביטות
אנגלית.״ זה למיקוד, שהשכנים ירצו לטרוף
אותו .״זה לא יעלה הרבה כטף; ביטוח של
בלב עולה 20 לירות, אז כמה כבר יבול
לעלות ביטוח של אריה?״
הבעייה היחידה שהביא ריצ׳ארד למשפחת
ברמן היא בעיית הקינאה. בני ואשתו מטפלים
כל היום בו, מניקים אותו כל שלוש
שעות בבקבוק חלב, מראים אותו לכל המכרים,
לוקחים אותו לטייל, ישנים איתו במיטה,
וכל שאר בני־המשפחה נשארים מקופחים.

הם?בח
עוזרת

רונימסנא

רוני בן ה שנתיים, בנו ב כו רו של הזמר, מקנא באריה. זוז מתבטא
בהפרעות מכוונות בז מן הטיפול בו. הוא מרבה להילחם בכל
מיני צו רו ת על ז כו תו להיות רא שון לאהבה ולת שו מת־לב, מ פגין אומץ בנו כ חו ת האריה.

ך* נדיהחתולה נעלבה הכי קשה. עד
£4היום היא לא מסכימה להתקרב אליי.
וינדי הכלבה נעלבה בהתחלה, אבל לאט־לאט
התרגלה. היום היא כבר עוזרת לבני ולהלן
לנקות אותו ולטייל איתו. היא מלקקת אוחו
ושומרת עליו.
רוני, הילד, גם כן מקנא. אבל בני והלן
משתדלים לעזור לו. ובין הנקה להנקה של
האריה, הם מקדישים גם לרוני תשומת־לב.
״הוא צריך להבין,״ מסביר בני ,״שאריות
זקוקים כל הזמן לאהבה, צריכים להקדיש
להם הרבה זמן.״
לפני חודשיים פורסמה ידיעה בעתין,
הוצעו לטיפול זמני של כמה שבועות
גורים שנולדו בגן־החיות התנ״כי. היו עשרות
קופצים על כך. הצעה אחת באה גם
מקיבוץ. כל המועמדים נבחנו על־ידי מנהל
גן־החיות.
הזמר בני ברמן הוכיח את אהבתו הגדולה
לחיות כשהעז, לדבריו, להיכנס לכלוב האריה
האב וללטפו.
מבין כל הגורים היה רק זכר אחד.
מאחר שידוע שהאריות מסוכנים פחות מה־לביאות,
הוא העדיף לקחת את הזכר.
האריה נמסר לבני ברמן לפני כשלושה
שבועות, כשהוא בן חודש. בני מרבה לטייל
עימו ברחובות תל־אביב, דבר הגורם
להתקהלויות מרובות ולחילוקי ריעות.
״אני אומרת שזה כלב משונה,״ טענה
בלהט אשד, בגיל העמידה.
״כולם חושבים שאני משוגע לגדל אריה,״
אומר בני ,״אבל לגבי טבעי לגדל חיות. אני
לא עושה את זה לפירסומת. אני מכיר דברים
יותר טובים לפירסום. בכלל, כמה שאני יותר

ל ב גד 1ל
בתור פרחה

^ בני, האמא הלן וריצ׳ארד האריה ישנים
במיסה הגדולה. רוני הבן ו־וינדי הכלב ישנים
במיטה הקטנה. שתי הציפורים ישנות
במטבח, ופנדי החתולה ישנה במרפסת.
בבוקר, כשכולם קמים, מכינה האמא הלן
ארוחח־בוקר לכל המשפחה. ריצ׳ארד האריה
מקבל בקבוק חלב עם ויטמינים. רוני הילד
מקבל ביצה ולחם בחמאה, וינדי ופנדי מקבלות
בשר ועצמות, ובני כוס קפה.
אחר־כך שולחים את רוני לגנון. והאמא
והאבא נשארים לשחק עם האריה. הם מנסים
להפוך אותו לכלב. בני מחנך אותו לא
להשתמש בציפורניים ובשיניים, והלן מנסת
לאלף אותו ללכת עם רצועה. הם לא מצליחים.
״אבל
כשהוא יהיה גדול,״ אומר בני בגאווה
,״אני אסרם אותו. ואז הוא יהיה שקט
ומנומס.״ הוא יידע, אולי, לאכול ליד שולחן,
לנגב את הפה אחרי האוכל ולהגיד תודה
כשנותנים לו סוכריה.
״יש לו יותר שכל מאשר לכלב או לחתול,
וכשהוא רוצה להראות סימני אהבה, הוא
מחכך את לחיו בלחי האדם שאותו הוא
אוהב.״ האדם הזה הוא בני ברמן.

מעדיף לא לצאת מתוך הבי ת־ הנלוב, המוחזק
ב טמפרטור ה קבועה בכל י מו ת השנה.

״1ה רא משוגע!

לגדל

אריה,
אומר הזמר בני ברמן ,״אני לא עו שה את
זה כדי לקבל פירסום, תמיד אהבתי חיו ת .״

שכנים של אריה

ך* לן ,,האמא, כבר הכירה הרבה חיות
ן \ בחייה. היא כבר החזיקה בביתה קופים,
תימסח, אווז, שפנים, דגים, סוסים, עכברים
לבנים, שקנאים, אבל אף אחד עוד לא אהב
אותה כמו האריה. אפילו לא כל הכלבים
והחתולים שהסתובבו אצלה בבית כל חייה.
ריצ׳ארד האריה עלה 250 לירות. בני קנר.
אותו בגן־החיות. יש לו קבלה על זה. הוא
(האריה) בעל מגילת־יוחסין ארוכה. האבא
שלו גד? אצל הזואולוגית דבורה בן־שאול,
שהיתר, צריכה להחזיר אותו בסוף לגן-

החיות, כי השכנים לא רצו לגור בשכנותו.
״אני כבר הכנתי את השכנים שלי,״ אומר
בני ,״הם לא יעשו שום בעיות. הם יוכיחו

מכיר אנשים, אני יותר מעריך חיות. בי
חיות אוהבות בלי חשבון, והאריה שלי זר,
בכלל לא אריה, זה לב גדול מכוסה פרווה.״

יש לו שכל ״״ 2 52

הוא 0101 לאהבה

זאת לא הפעס הרא שונה
בה נמסר גור־אריה לטיפול
בבי ת פרטי. מאחר שהגור ז קו ק לטיפול תמידי, לא פחות!
עז ה שדורש ילד, נו טיס למסור אותם לבתים פרטיים. אך אחרי
כסה שהוא לגדלו אחרת

חוד שים מוחזרים הגורים לגן־החיות. במיקר הזה טו ען בני
קנה אותו לצ מיתות בסכום של 250ל״י, ו ש הוא מ ת כונן
ולא להחזירו. בני טו ען שהוא מ ת כונן לעבור אפילו לדירה
ל מען האריה המגודל. הוא מתגורר עתה ב שי כון בנתניה.

במדינה

(המשך מעמוד )23

׳מהשימוש במגרד מצריו הרחבה גדולה
יותר, העלולה להביא לפעמים לקרעים.
• ההרקה המהירה בעזרת המשאבה
מקסינה את הפסדי הדם, ומאפשרת לאמוד
בדייקנות את כפות הדם ד,מופסדת.
• על־ידי קיצור זמן הפעולה והפחתת
השימוש וההחלפה של מכשירים, מופחתת
סכנת הזיהום.
לכן, קבעו השבוע רופאים רבים כבטחון:
המגרד, שהיה כלי בר־שימוש תקופה ארוכה,
יעבור בקרוב מחדרי הניתוח ׳,מדפ־המוזיאון.

גוזי
דסננאד,דנו־ו־ף?
נן ^ גו לדסטארב חזו ף!
אדוני הנהג, בימי חורף אלה כדאי שתסע בזהירות! בבית מחכים יקיריך
הדואגים לשלומך. בבית מחכה לך גם כוס בירה של ממש — בירה גולדסטאר —
מחממת לב, משיבת נפש. גולדסטאר הבירה לכל עת, גם לחורף!

ד ר כי אד
הסבאב חו ב ש

בגלל ליבו הרחב והחם, הובל יוסף עמר
למשפט, בבית־המשפט המחוזי בתל־אביב,
נידון שם לשנת מאסר בפועל. האשמה:
ריבוי־נשים.
אר עמר 53 שנודע גם בתואר ״הסבא
הביגמיסט מעקיר״ ,לא קיבל על עצמו את
הדין, והורה לפרקליטו, עורך הדין ישעיהו
לויט, להגיש עירעור לבית־המשפט העליון.
במיסגרת עץ. ערב החלטת ביתד,דין
העליון, ניצל עמר את הידע המקצועי
שלו בכתיבת קמיעית, הכין לו אחת מיוחדת,
כהגנה בפני הכלא.
בית־הדין לא קיבל את עירע-רו. אד
התחשב בבקשתו, נתן לו ארכה של עשרה
ימים, כדי להסדיר את ענייניו, בטרם
ייכלא.
הסבא מעקיר ניצל את הארכה למכירת
דירתו, והשבוע, בתאייר שנקב לו בית״
הדין, התייצב במטה־המחוז של משטרת
תל־אביב, כדי להילקח לכלא. גם הפעם לא
שכח את הקמיע המצויירת, נטל אותה
עימו.
אד במטה־המחוז חיכתה לו הפתעה:
פקודת־המאסר, שנחתמה כדת וכדין בביתך,דין,
לא הגיעה עדיין למשטרה. ובאין
פקודה, אין מאסר.
עמר השתכן בדירת ידיד בהרצליה, הבטיח
להתייצב במשטרה בכל רגע שיוזמן.
בינתיים נזקפים ימי חופשתו על חשבון
תקופת־המאסר, שתחילתה, כפי שנרשם בפקודת
בית־הדין 29 :בדצמבר .1965
את הקמיע שלף עמר מכיסו, יישר את
קצוותיה, הכין לה מיסגרת־עץ מיוחדת.
״צריר להגן עליה״ ,אמר עמר ,״כדי
שהיא תמשיף להגן עלי.״

ד ר כי חיים
עו ה ב מוו תאהבה
בשביל מותק היה טדי מוכן לכל קורבן.
הוא גר לידו, בחצר גן־החיות התל־אביבי
היד, מפנק אותו במעדנים, ובלילות, כשדו
הגן היו שקועים בשינה, היה קם ממיטתו,
מתעטף במעילו, וניגש למיכלאת הפילים
לראותו.
כי לטאדיאוש (״טדי״) שפינצקי לא היו

(המשך ב ע מו ד )26

ג1דדסנ1או־הנף
רשאי לנהוג
במכוניות מרוץ
ללא רשיון
כשטח התערוכה

שהד מ׳טעש או ברעד ׳ עדזאשעף
מכין •ע עד ץבשץיאדו. ע ד ״

דל1י וי ש שומר• יי^האל1
1 הקמיע של עמר

הפתוח כל יום
מ־ 5עד חצות

״קארטינג״
הספורט שכבש את כל
אירופה.
אוטובוסים 42 ,28 ,27 ,22 :

זה עזר

העולם הזה ! 479

במדינה
(המשך מעמוד )25

ידידים מלבדו. הוא גם לא חיפש אותם. גם
משפחה לא היתד, לו.
לפני ארבע שנים, כשהובא הפיל מותק
מסינגאפור, הוא היה עדיין תינוק בן שנתיים,
וטדי, שהיה ידיד החיות, הפך לו
לאב. לפעמים היה מביא לו בננה, או
תפוח, ככה סתם, מהצד, מחוץ לתקן המנות
המוקצבות. ומותק היה מחזיר לו באהבה.
בגן אמרו, כי לטדי יש גישה מיוחדת
לפילים .״הילך לו איתם,״ הסבירו חבריו
לעבודה.
כשילדי תל־אביב רכבו על מותק, היה
טדי עומד מן הצד ומחייך בהנאה .״זה כמו
נחת מגידול בנים׳״ סיפר אז למבקרים.
כאם שיניים. לפני שנה שינה מותק
את נוהגיו. מחביב־הגן נעים־ההליכות, הפך
לפתע רגזן ותוקפן. עובדי הגן נזכרו השבוע
כי מותק סבל אז מכאב שיניים. אחת
משיניו הגדולות והלבנות נשברה, והפיל
התחיל להשתולל.
הוא תקף אז את המאלף הציילוני פיטר
מהוט, שהוזמן ארצה על־ידי הנהלת גן

אז ,״אני אוהב אותו, את מ־תק שלי,
וביום שלא אוכל לעביד יותר עם הפילים,
אמות.״
הנהלת גן החיות, לעומתו, לא גילתה
רגשנות מופרזת, הפסיקה את רכיבת הילדים
על גבו של הפיל. אמצעי נוסף,
אותו נקטה לשם זהירות: הקמת מעבר בין
המיכלאות, שבו הותקנו מחיצות מסורגות.
ליתר בטחון הורתה ההנהלה לעובדיה
לבל ייכנסו אל מיכלאת הפילים ביחידות.
בכל שעה, ולכל צורך, חייבים שני עובדים
להיכנס לשם יחדיו.
אבל זהירות לח־ד ואהבה לחוד. בשבוע
שעבר, כשניכנס טדי למיכלאה, לא השתמש
במעבר שהותקן במיוחד כדי להגדיל את
הבטיחות. הוא גם לא גילה סימני פחד,
אולי מפני שהכיר פילים וידע כי הפחד
מגרה אותם לתוקפנות.
כשהעביר בעזרת חבר את הפילים למיכ־לאה
בה הם ישנים, סירבה ורדה לעבור.
טדי היפנה אליה את פניו, ואז תקף אותו
מותק. הוא רץ לעברו במהירות, והטילו
בדחיפת חדק אל עבר סורגי המיכלאה.

7זקז7/-7זמ מ ^(1

ה רנ ד ־ו ״נ ה?66* /
אתםחאהבואחט חיהן יחד
״יחם לבינסון אילון

האגוד הישראלי לפרסום

המכללה הפוליטכנית

קורס מתקדם
לפרסוםוליחסי צבור
יפתח בינואר 1966
ההרצאות תתקיימנה פעמים בשבוע בימים ב׳ — ה׳
החל משעה 5 00 אחרי הצהרים.
פרטים והרשמה: האגוד הישראלי לפרסום, רח׳ הרכבת ,12ת״א׳
בין השעות 14.00 — 8.00 לפנד״״צ.
המכללה הפוליטכנית, רח׳ המסגר ,62ת״א, טל,36487 .
בין השעות . 19.00 — 8.00

טדי דמות?ן (ימין)*
הפיל הפיל

החיות, במיוחד כדי לאלף את מותק ושכנתו
הבוגרת, ורדה, לשאת ילדים על גבם.
פיטר ניצל אז, כשאחד העובדים הצליח
לגרור אותו, ברגע האחרון ממש, מבעד לסורגים.
המאלף
נרגע רק כשהיה בחוץ, והסביר
כי למותק דרושה פילה, למרות גילו הצעיר*
.אך העלבון שגרם לו הפיל לא
נשכח. זמן קצר לאחר מכן הוא עזב את
הארץ.
אבל טדי נשאר בשלו. הרוגז והתוקפנות
של מותק לא הרתיעו אותו, ולא הפיגו את
האהבה שקוננה בו. גם לא כשנפגע בעצמו.
לפני חמישה חודשים, כשניכנס טדי ל־מיכלאת
הפילים לטיפול שיגרתי, חבט בו
מותק בחדקו, הטילו לבריכת המים. מדי
קרא לעזרה, וכשעמד מותק לחבוט בו
שוב, נמשך החוצה על־ידי העובדים שמיהרו
למקום.
שבועיים הלך אז טדי בעזרת מקל, כשהוא
גורר את רגלו, אך לא מש מן המיכלאות.
הוא עמד לידן שעות ארוכות, כשהוא נועץ
עיניו בפילים.
לפני שבועיים ניגש לקשור את מותק אל
הסורגים, והפיל קרב אליו בחיבה ערמומית.
לפתע חבט באוהבו בחדק והפילו ארצה. טדי
נימלט מן המקום, יבכה לאחר מכן שעה
ארוכה.
״מה היא רוצה ממני, בני?״ התלונן

! ! 11! ,1) 1ס >1ננו די1נבוד) 17ל2 2 6 0 £ 6 .

* אורך החיים ה מ מוצע של פיל, בדומה
לאדם, כ־ 65 שנה. גיל ה תבג רו תו. 15— 18 :

ח ק צו ע

ח עו ת ל

תוך זמן קצר,
בהדרכה מקצועית מעולה!

בקו־*אחה״צ*ער־ב
פתיחת הקורס:
1.2.1966

קבלת לקוחות בסלון בית־הספר לספרות ״דיאנה״
יום־יום בין השעות - 9ו בצהרים 7 - 3 ,בערב
בימים א, ג ,ה, הסלון פתוח עד 9-30 בלילה.

ראשו התנפץ אל הברזלים, והוא מת במקום.
ומאז, כשמותק נוהם בלילות, אין
איש ניגש להרגיעו, או לתת לו תפוחים.

הווי
• איטרת מעכה. בתל־אביב נתפס
אלמוני כשהוא מנסה לפרוץ לדירה, הסביר,
להגנתו, כי לא התכוון לגנוב בה, חשב,
לתומו, כי יוכל לעבור ממנה ביתר קלות
לדירה השניה.
• קנאות דתית. בירושלים ידה אלמוני
אבנים לתוך דירות בהן חגגו את
ראש השנה האזרחית, נתפס, מאוחר יותר,
כשהוא שיכור כלוט, הסביר כי עשה זאת
כדי להשבית את ״החג של הנוצרים״.
• דוגמה רעה. בירושלים הרעיל
תושב מקומי את כלביו של שכנו, טען
כי עשה זאת מפני שהתנהגות החיות מפריעה
לחינוך המוסרי שהוא מעניק לילדיו.
• אישיות כפולה. בבאר־שבע נתקפה
אשד, בהלם, כשגבר זר ניסה לחדור
לדירתה ולתנות עימד, אהבים, ונתגלה׳ מאוחר
יותר, כבעלה, שהתחפש כדי לבדוק את
נאמנותה.
• עולם קפוא. בחל-אביב מכר נער
צד,מנים ישנים לעוברים והשבים, ניסה
לשכנעם כי ״שום דבר לא השתנה.״

מהוט.

מ שמאל:

הפילה

ורדה

והמאלף

פי ט ר

העולם הזה 1479

מיצעדי הפזמונים
של קול ישראל וגלי צה״ל
ל שנת 9$5ו קבעו:

מוסאדק ושומריו
רק לא לרצוח מתנגדים פוליטיים

במרחב
ס צ רי ם
העתונא• ה ־ <01

מאד. עתונאים שהצטופפו באולם בית־המשפט
הצבאי בקאהיר התבוננו היטב
בעתונאי ה־ .101 הוא נכנס מוקף שוטרים.
והושב בתא הנאשמים.
מוסטפה אמין, בעל מימדי הענק, הוא
אגדה בעולם העתונות הערבית. יחד עם
אחיו יסד את גדול היומונים, אל־אכבאר
(החדשות) ,והשניים הפכו מיליונרים בעלי
השפעה פוליטית נרחבת. כאשר הולאמה
לפני שנתיים העתונות המצרית, המשיך אמין
בתפקיד עורך העחון שהיה פעם שלו. הוא
גם המשיך לחיות כמו מיליונר, אף כי
קיבל רק משכורת ממשלתית. אולם
מה שקודם היה מוציא מכיסו הפרטי,
הוציא מקופת העתון, בתור הוצאות־ייצוג.
־׳ הוצאות אלה כללו שכירת מטוס פרטי,
^ נסיעות לחו״ל, מסיבות בביתו.
הסוף בא באלכסנדריה, ביולי שעבר.
העורך הגדול נעצר בחברת נספח של
מסירת
׳ השגרירותהאמריקאית. ההאשמה:
סודות בטחוניים ממדרגה ראשונה לאמריהשאר:
בגלל גילוייו, שחלק
קאים• בין ו מהם הגיע לידי ישראל, נאלצה מצרים
לשנות את מיקום בסיסי הטילים שלה.
הקרב זן ל ההקלטה. העתונאים, שבחלקם
הגדול עבדו בעבר איתו או תחתיו,
נטו לקבל את גירסת התביעה. גירסה זי
אומרת, כי שינאתו העמוקה של אמין ל־קימוניזם,
והסתייגותו מן המדיניות השמאלנית
של עבד־אל־נאצר, דחפו אותו בהדרגה
לרשת האמריקאית. הוא לא הסתפק
בקיום קשרים חברתיים עם נציגי השגרירות
בקאהיר, אלא הפך להיות מודיע
קבוע שלהם. נרמז, כי אולי קיבל כסף
תמורת שרותיו.
פרקליטיו — שניים שנבחרו על־ידו, ושניים
שנקבעו לו על־ידי בית־המשפט —
ריכזו את כל מאמציהם למניעת הגשת
סלילי־ההקלטה שהיו בידי המשטרה. על
כלילים אלה, הצהיר התובע, רשומות כמה
משיחותיו של אמין עם הנספח האמריקאי,
והן מוכיחות ללא ספק את אשמתו. אב
בית־הדין הצבאי — מושל רצועת עזה
לשעבר הגנראל פואד אל־דיגווי, שישב ב־
1956 במחנה שבויים ישראלי — דחה
את טענות ההגנה. הוא הורה להשמיע
את הסלילים.
אולם מבעד לקרב המשפטי, ריחפה גם
שאלה מדינית. בל באי המשפט ידעו, כי
שגרירות ארצות־הברית לחצה על ממשלת
מצרים לבל תערוך את המשפט, מחשש
קילקול היחסים בין שתי הארצות. מדוע 4 נדחתה הבקשה, אף שהיחסים הכלליים בין
ושינגטון לקאהיר התהדקו לאחרונה?
ההסבר המתקבל ביותר על הדעת, נעוץ
בתאריך בו פירסם משרד המשפטים המצרי
את כתב־האישום נגד מוסטפה אמין, וקבע
כי ייערך משפט. היה זה ה־ 30 בנובמבר,
אותו יום עצמו בו הודיעו האמריקאים
על פתיחת משא־ומתן עם מצרים, להתוויית
תוכנית־סיוע חדשה. האמריקאים מסרו מראש
לקאהיר על מועד פירסום ההודעה.
פירסום הידיעה השנייה, על עריכת משפטי
•של אמין, והאשמתו בריגול למען האמריהאמריקאים
אינם
קאים,באה להפגין כי
יכולים לקנות את גמאל עבד־אל־נאצר עם 1 תוכנית־סיוע.

העכברהמ סוכן

״צינור נפט התפוצץ! עשרות בתים התמוטטו!
מאות הרוגים! 80 מיליון לירות
ירדו לטמיון!״
העולם הזה 1479

זמר ה שנ ה -
קליף ריצ׳ארד

ידיעות אלה כמעט הופיעו בעמודים הראשונים
של עיתונות הע לם, שכן קו
הנפט של אלכסנדריה, העובר דרך אזורים
נירחבים במצרים, כמעט והתפוצץ מחמת
הצירוף הנדיר של סתימה ושיבוש חמור
במערכת האזעקה האוטומטית.
בגלל הקילקול במערכת האזעקה, המשיכה
התחנה באלכסנדריה לדחוס מזוט לתוך
הצינור, בלחץ של 10 אלפים טון,
והצינור עמד להתפוצץ. מהנדס, שהוזעק
לתחנה צדדית לצורך תיקון מנגנון חשמלי
שניזוק, הבחין בסכנה באקראי. הוא ניסה
להזעיק את תחנת הביניים החשובה טנטה,
אך מנגנוני האזעקה וקווי הטלפון שותקו.
מרוב התרגשות נשמט מידו מכשיר הקשר
לשעת חירום, וגם הוא הוצא מכלל שימוש.
נותרה רק דרך אחת. הוא חייב היה
למצוא אדם, שיהא נכון לרוץ לטנטה,
מרחק 16 קילומטרים, ולהזעיק את עובדיה.
לא היתר. תחנה קרובה יותר, ועובדי אותה
תחנה צדדית לא היו כשרים למאמץ מסוג
זה. איבראהים עלואן אבו־אזיה, פלאח
חסר־השכלה ויחף, התנדב. הוא קפץ על
חמורו, ולמען ידהר זה בכל כוחו, השתמש
בנוהג מקובל על הפלאחים בעת צרה ולחץ:
הוא תקע את מקלו בתוך ישבן
בהמתו, וזו טסה כחץ מקשת.
לאחר קילומטרים מספר קרם החמור
מתחתיו באפיסת כוחות, אך איבראהים המשיך
לרוץ. הוא הגיע לטנטר, באפיסת כוח
ת אך במועד, אחרי שנפצע ברגלו פצע
עמוק ומכאיב. סגל עובדי תחנת טנמה
גילו את מקום הסתימה בעזרת מכוניות
סיור מצוידות במכשירים אלקטרוניים, ומכשירי
חפירה וניקוב נשלחו מיד לתור
את קו הנפט לאורכו.
צוות רופאי התחנה הצליח להציל את
חיי איבראהים. רק יצור אחד קיפח את
ח־יו: המנגנון החשמלי באותה תחנה צדדית
התקלקל, וגרם לתקלה הגדולה, משום ש־עכברון
זעיר נתקע בין גלגלית
איבראהים הפך בינתיים לגיבור לאומי.

להקת הזמר של ה שנ ה -
החיפו שיות
הלהקה הכלי ת של ה שנ ה -
הצלליות

כולם על תקליטי

יצרני התק לי טי ם
הגדולים בעולם
איראן וסו טלח מו ר
כל פעם שיש לשאה של איראן צרות
עם המחתרות השמאלי. ת ,הוא מקלל מחדש
את מוחמד מוצאדק. כי ראש־הממשלר,
לשעבר, שהלהיב את בני־ארצו כאשר הל־אים
את תעשיית הנפט לפני תריסר שנים,
הפך מאז סילוקו נס ודגל לכל תנועה
המתנגדת לבית המלוכה.
השאה עצמו מסרב להכיר בפופולאריות
זו. אם מוצאדק ממשיך להיות נתון במעצר עונש בית, תשע שנים אחרישריצה את
המאסר שהוטל עליו, הרי זה, לדברי השאה,
כדי להגן עליו מפני זעם ההמון.
״אילו חזר לביתו בטהראן,״ הצהיר ,״היו
עורכים בו משפט לינץ׳ .ואז היו מאשימים
את הממשלה באירגון הרצח. הוא
מאושר במקום מושבו. הוא אוכל בתיאבון,
ובגיל 86 הוא ממשיך לעסוק בספורט האהוב
עליו: הוא רוכב כל יום על החמור.
מה יכול הוא לייחל יותר לעצמו?״
השאה הירהר במצבו שלו ובמצב מו־צאדק,
והוסיף :״דוקטור מוצאדק הוא כפוי־טובה.
עוד בימי שלטון אבי התערבתי כדי
לשחרר א־תו מבית־הסוהר. בעת משבר
הנפט ב־ 1953 ביקשתי מגנראל זאהדי לנקוט
באמצעים הדרושים, כדי לעצור אותו חי.
זה יכול היה להיות כל־כך קל להרוג אות־בשעת
המעצר. אבל הקפדתי להבטיח את
שלומו, כי אני מתנגד לרצח יריבים״.
הוא קיווה, כי גם יריביו הרבים יגיע־עם
הזמן לאותו יחס כלפיו. עידוד נוסף
בכיוון זה נתן להם בצורה מוחשית יותר:
הוא העניק חנינה לשני הצעירים שנידונו
למוות בשבוע שעבר, על חלקם בנסיון־הנפל
לרצוח אותו.

ט נ נינוו
הרתחתש 7117ת

לצמיתות

ר01א־ ׳1ר3

בנין

קטט/מד-׳/לל א־1</ה-

חשבוע כפתחים
קורסים חדשים

מרים הררי
רדד גאולה 11 תיא טל.

5) 772

פס &סססם

*ק>וווו*וה 11

1ן * 1־ טדבי 1י
לקראת התואר
אלקטדונאי מוסמך.
מעברות משוכללות
פרטים.16—20 ,8—13 :

ח־א. רח אבן נבירזל 6 6
>\ל. 2 3 1 6 6 6 .ו 8ז

פילם אחד חינם!!
על כל פילם שהנך קונה
תקבל תלוש. עבור 11 תלושים
תקבל פילם אחד המם.

חשמלאות

רכב, בנין, תעשיה

ת ל-אב י ב

דרךפתח ־ תקוה ( 126מולהקריה )
ט ל2 4 4891 .
די ד

ת ל -א ב יב

פתח ־ תקוה ( 44מולביתהדר )
ט ל244891 .

חיפה
ר ח׳ ב ל פו ר ( 5מולהטכניון )
ט ל6 9 0 4 ! .

נן ספר 1479

י״ג נ 1כ מ תשכ״ו5.1.1966 ,

* היא לבו שה כמו אלילה
* היא מ שגעת את תל־אביב
* היא גנרמת ל שערזריזת -

או מאחורה מסחחות הערומה כמוסה