גליון 1481 מתאריך 19 בינואר 1966

כדאי לך
לבקר ב-

דירת
1$£ו0ווזא£ץ

בכתבה שהתפרסמה בשבוע שעבר אודות
שיירת השבת לאשדוד, סופר גם על חלקה
של הליגה למניעת כפייה דתית במאורע
זה. השבוע הגיע למערכת מכתבו של ד״ר
עוזי אורנן, יו״ר הוועד הפועל הארצי של
הליגה. הוא כותב:
הליגה למניעת כפיה דתית מעולם לא
הודיעה כי היא ״ מ ס תייג ת מעצם עריכת
השיירה״ לאשדוד. הליגה אינה •כ בול ה על־ידי
שיקולים פוליטיים״ .הליגה גס לא הורתה
לסניפה אשדוד לא לה שתתף ב שיירה. להיפך,
עודדנו את חברינו בא שדוד לה שתתף בשיירה,
וחלק ניכר מן המ שתתפים בה בא ן הודות לכך.
המחלוקת בינינו וביניכם היא על השאלה
אם תהיו מוכנים לוותר על הופעה מפלגתית
צרה ב ת חו מי הכפיה הדתית. לדעתנו הכפיה
הדתית מסכנת את קיום המדינה, וסכנה זו
מחייבת הקמת חזי ת עממי ת ורחבה של
מתנגדי הכפית הדתית, הנמצאיםבכל

המחנות.
לו היו ראשי העולם הזה — כוח חדש

ה כ ! 1־ 0 =11ר־ 3ו 3ז־ 4ב 1ייז הו־ ב 1 x 3 *1ת רז
• ׳ 1נ־־ רזי בגי * י נ ־ דןו
1=3־113־ 1נ ב די מבד
רךלפ ^ ה צ בג ד= 1 6 -ז_נו־ב=
שילוט ה מפנה לדירה לדוגמא הו ת קן ב מ קו ם.
ת חבורה ל קי ר און או טו בו סי ם מס׳ 68ו69 -

קי ^ 1ו ן

פונים אל הליגה, היתה הליגה מקבלת על
עצמה את ארגון ה שיירה לאשדוד ואת האחריות
עליה, וקוראת לאזרחים ולארגונים לקחת
חלק במסע המוני. ברור שפניה כזאת
היתה מאדירה פי כמה את עוצם השיירה
וייתכן שההסכם הקואליציוני היה מתערער.
פניה זו מעולם לא נע שתה, למרות הסיפו רים
שהופצו בא שדוד, מפני שמתוך שיקולים
מפלגתיים צרים לא היה העולם הזה — כוח
חדש מעונין להופיע כשותף צנוע במבצע
המוני.
חבל שבח שבון הסופי גם אצלכם עומדים
צרכי המפלגה בראש ולא צרכי העם —
בדיוק כמו אצל כמה וכמה מפלגו ת ו תיקות
ש״נמאסו״.

היוזמה לעריכת השיירה באה מן החטיבה
האזורית אשדוד של תנועת העולם הזה
— כוח חדש. החטיבה פנתה באופן טבעי
לסניף הליגה במקום. יושב־ראש סניף ה ליגה
באשדוד השיב בחיוב לפניה, והודיע
כי הסניף יצטרף לשיירה.
כאשר הובא העניין לפני מרכז תנועת
העולם הזה — כוח חדש, זכה לאישורו
המיידי. אולם כאשר הובא לועד הפועל
הארצי של הליגה — נצטווה סניף הליגה
באשדוד לבל להצטרף ליוזמה. אם ד״ר
אורנן קובע שלא היה זה מפני שהליגה
״כבולה על־ידי שיקולים פוליטיים״ —
כלומר על־ידי נוכחות נציגי מפ״ם בוועד
הפועל — יכול להיות רק הסבר אחד
להסתייגות זו מן הפעולה. ההסבר המתבקש:
הליגה מיאנה, מטעמים של יוקרה,

לתת יד למלחמה באחת התופעות המבעי־תות
ביותר של הכפייה הדתית — רק
מפני שלא היא יזמה את המיבצע.
הפיסקה, בה נאמר כי הליגה הורתה
״לחברינו באשדוד להשתתף בשיירה״ נכונה.
אבל רק אחרי שעמדת הוועד הפועל בירושלים
קוממה את החברים. הדגש, בהקשר
זה, הוא על השתתפות החברים כבודדים.
חברי הסניף דחו הגבלה זו, והודיעו לחטיבת
העולם הזה — כוח חדש במקום, כי
הסניף מצטרף לפעולה כסניף — בניגוד
לדעת הוועד הפועל.
אני מסכים עם אורנן שהבפיה הדתית
מאיימת על המדינה כולה, ולכן דרושה
הזית רחבה. אבל חזית למה? לערוך סימפוזיונים
ולומר, שבעצם אולי צודקת מפ״ם
בהצטרפותה לספסרי הדת בממשלתו של
אשכול? אנו בעד חזית רחבה — שתעשה
משהו. הליגה, למרבה הצער, לא הוכיחה
את עצמה לאחרונה כגוף כזה.
נוכחנו לדעת זאת בשיירת השבת לירושלים.
הרעיון הועלה לראשונה על־ידי
העולם הזה — כיח חדש, והוא אשר יזם
אותו וקרא לאחרים להצטרף. התוצאה:
מפ״ם הצטרפה, אך נציגה הבכיר פרש
ברגע שהסתבר לו כי השיירה מכוונת נגד
ראש־הממשלה לוי אשכול. גם ראשי הליגה
נכנעו לתכתיב המשטרה ומפ״ם, וביקשו
להגביל את מטרת השיירה למחאה נגד
טדי קולק בלבד• תמורת זאת לקחו לעצמם
את כל האשראי לפעולה. יבושם להם.
אין עינינו צרה באיש, ואין אנו מחפשים
פירסומת או יוקרה על חשבון יעילותו
של המאבק. נהיה מוכנים להשתתף בכל
יוזמה של הליגה או של כל גוף אחר,
שתכליתה ללחום בכפייה הדתית. אבל אנחנו
גם נצפה שהליגה תשתתף בכל פעולה
היוזמה על־ידינו או על־ידי כל גוף אחר,
שתכליתה ללחום בכפייה הדתית. כדי
לדרבן יוזמה ופעילות, יש להשאיר בידי
היוזם והמארגן שיקבע תחת חסותו של
מי תיערך הפעולה.
הליגה יכולה, ליטול לידיה את הבכורה
ואת הנהגת המאבק נגד הכפייה הדתית בתנאי
אחד בלבד: שהיא תיזום, תארגן ותבצע
פעולות נגד הכפייה הדתית. אחרת, אם
לצטט את ד״ר א־רנן, תימאס גם היא,
וחבריה הטובים, המעוניינים במאבק מעשי.
יצטרכו לחפש כתובת חדשה.
מכתבים הגועליציה

ההצלחה 1יי*
על כדור הארץ
מצלמת

תמהני לשם מה היו נחוצים לו, ללוי
אשכול, חודשיים וחצי.
הרי
גועליציה כזו,
המבוססת על כניעה
מוחלטת למפד״ל
והיגררות חסרת־או־נים
של מפ״ם והליברלים
העצמאיים,
אפשר היה להקים גם
תוך שלושה ימים,

יהודה המפל,
שבת -כן, שאכעס -לא:
למשתתפי שיירת השבת, שעמדו מול התקפית
הבריונים: יישר כוחכם!
פתח־תקעה

אני מאחל לפציעינו החלמה מהירה וקורא
להם: תמיד איתכם, חיזקו ואימצו!

הכן גולדבלט,
מדידת אור מדוייקת ביותר דרך העדשה

״ העו לם הזה״ ,שבועוןהחדשותהישראלי
המערבת והמנהלה: תל־אביב, גליקסון ,8טלפון ,226785
ת. ד 136 .ס מען מברקי: עולמפרם • דפוס משה שהם בע״מ,
תל־אביב, רה׳ פין • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע״מ• .
העורך הראשי: אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע״מ.

ג. כ , .ר מת־גן

אני מרגישה צורך לימר לכם עד כמה
התרשמנו, ידידי ואני, מן הסיסמה ״שבת
כן — שאבעם לא!״ :במילים בודדות אלה
רכשתם לכם ידידים מחוגים שהיו רחוקים
מרחק רב מכם ומדעוחיכם.
המשיכו במרץ ותצליחו.

אסתר לוין,

פיזיוטר פי ת,

נ תני ה

היות ולא השתתפתי בשיירת השבת, וכולי
צער, הנני שולח בזאת את תרומתי, ומבקש
ממארגני השיירה להודיע לי בהקדם על
כל פעולה נגד הכפייה הדתית.

תל־אביב

אלעזר הכהן,

להקים כוח־אבטחה יעיל, אשר יימצא בכוח
מתאים ובכל מקום בו פעולותינו החוקיות
עלולות להיפגע על־ידי מפירי סדר.
הנני מוכן להתנדב לכוח זה.

חו לון

רצ״ב סך 20ל״י, לקרן לכיסוי הוצאות
המכוניות שנפגעו.
השתתפתי בשתי השיירות שהתקיימו עד
עכשיו, וטיפול המשטרה בשתיהן צריך ללמד
אותנו סוף־סוף כי אין לסמוך על הגנת
המשטרה בפני מפירי הסדר.
לדעתי, המסקנה מתבקשת מאליה, והיא:

דב בן דב,

תל-אביב

רצופה בזה תרומתי הצנועה למאבקכם.

מיכאל מאיר,

סטודנט, חי פ ה

רצוף בזה צ׳ק על סך חמישים ל״י, למען
הקרן לפיצוי ניזקי שיירת השבת.

תיאודור פיכמן,

תל-אביב

רצופה בזאת תרומתנו להמשך פעולות
השבת. בברכת הצלחה!

אמנון ואורה כ״ץ,

מ כון וי צ סן,
ר חו בו ת

מחוסר אפשרות של תחבורה נבצר מאתנו
(המשך ב ע מו ד ) 4

העולם הזה

1481

כעת מכיל

ה עו ל ם הז ה 1481

מכתבים
( ה מ שן מעמוד )2

להצטרף לשיירה. אנו מזדהים עם עקרונות
המסע, ומצרפים את חתימתנו.

23 חתימות

מחיפה והסביבה

ת רו מות עבור קרן המלחמה בכפיי ה הדתית,
או תן אפשר ל שלוח להעולם הזה —
כוח חדש, ת.ד 136 .תל־אביב, הניעו עד עתה
לסכום של 280ל״י.

ישראלים -לישראל :
ברצוננו להגיב על מכתבו של הקורא הסטודנט
מרדכי גונן (העולם הזה ,) 1479
הקובל כי אין כניסה
חופשית לבית הסטודנט
הישראלי בלונדון,
ובכך נמנעת
אודירה ישראלית מישראלים
רבים השוהים
בלונדון.
ובכן, בסעיף 21
בתקנון התאחדות ההישרסטודנטים
אלים
באנגליה ואירלנד
נאמר:
(א) חברי ההתאחדות
זכאים ליהנות
מכל השמתים הניתנים
במועדון.
(ב) מי שאינו נימנה על חברי ההתאחדות,
יוכל להצטרף כחבר המועדון רק באישורו
של הוועד, תמורת תשלום חצי־שנתי של
עשרה שילינג.
פיסקה (ב) באה להרשות כניסה למועדון
לאותם הלומדים בלונדון, שאינם ממלאים
אחר הדרישות של חברות בהתאחדות.
אם אווירה ישראלית חסרה כל־כך ליורדים
השוהים בלונדון, מדוע שלא יחזרו לישראל?
התאחדות
יו״ר
אברהם ארגל,
הסטודנטים הישראליים בבריטניה הגדולה
ואירלנד, לונדון, אנגליה

כיוון חדש
אוי לאותה בושה ואוי לאותה כלימה!
אוי ואבוי לאותם אלפים שהצביעו עבור
מפ״ם בבחירות האחרונות, ואני בתוכם!
בבחירות האחרונות הצבעתי עביר מפ״ם
כדי שתייצגני בארבע השנים הבאות. אולי
עשיתי כך מתוך הרגל, ואולי מתוך הכרה
שהמפלגה תילחם למען עקרונותיה, כפי שעשתה
זאת בעבר.
והנה, נדהם אני ומוכלם, לאחר המאורעות
האחרונים, ולאחר קריאת הכתבה ״גם הפעם
— מפ״ם?״ (העולם הזה .) 1480
ההצטרפות לקיאליציה, וההתחמקות משיי־רת־השבת
האחרונה, העמידו בצל את עקרוניות
מפ״ם, מה גם שבאחת מן האסיפות
שלנו שמעתי בפירוש את מנהיג המפלגה
מאיר יערי מבטיח כי לא ייצטרף לקואליציה
בה ישותפו הדתיים.
רשאים אתם לגנוז את מכתבי, על כי אין
הוא חתום, אבל דעו לכם שהלך־הרוחות
בקיבוצי נוטה לכיתן חדש. ולוחם.

קיבוצניק,

שדות־ים

פאוד, פטר ופרויד
״הדברים שפאול אומר על פטר, מספרים
לנו הרבה יותר על פאול מאשר על פטר.׳•
הבחנה נבונה זו של שפינתה, עלתה בדעתי
שעה שקראתי בעל־המ שמר את דברי
הבלע של מאיר יערי על תנועת העולם
הזח — כוח חדש.

גם אני, בוחרת בטייטס לודז׳יה. הם נעימים וקלים
ויש בחירה של המון צבעים— מתאימים לכל שמלה.

אין צירך להיות פסיכולוג כדי לעמוד על
משמעות השינאה שרוחשים ראשי מפ״ם
לתנועה הצעירה ולנציגוז בכנסת, כשם שאין
צורך להיות פסיכולוג כדי להבין מהות
הרגשות שחש גבר כמוהו כלפי מתחרהו
הצעיר ורב־האונים. בשני המיקרים הופך היחס
אל המושא השנוא, המהוזה איום על
על שלמותו הרופפת של ה״אני״ — למעין
פיצוי פאתולוגי על האכזבה ואין האונות
שחש הנושא.
ומאחר שבפאתולוגיה עסקינן, הרי שיהיה
זה רק טבעי שפאול (אם לחזור לדימוי
שלנו) יתעלם מן הטראומה שלו,
אוייבתו האמיתית, ויחפש לו אוייבים מדומים
מחוצה לעצמו. כך, יתקוף הוא בקצף
על שפתותיו את ״הזעיר־בורגני המשתולל״
ואת עמיתיו ״הביטניקים הכנעניים״ על דברים
שעשו (ושהיה אולי רוצה לעשותם בעצמו)
,ועל דברים שלא עשו (ושהיה אולי
מאחל להם שיעשום).
יהיה זה גם טבעי לעולם־התעתועים בו
הוא נע שההסתדרות, הגוף המונופוליסטי

הגדול והריאקציוני ביותר הקיים בארץ זו,
וש״העשייה הציונית״ ,אותו יצור אטאביסטי
אימתני המונע כל התפתחות לאומית וחברתית
בריאה — יהיו בחזקת מושגים מקודשים
שכל הנוגע בהם מתחייב בכרת.
בדומה לכו׳ יאמץ לו לשותף, הוא, ה־מרכסיסט
האתיאיסטי במוצהר, לא את הבחורים
הטובים מהקיבוץ הדתי, אלא את
מייצגיהם: העסקנים הקלריקליים, הזוממים
לשם ענייניהם המפוקפקים, להחזיר מדינה
זו לימי האבות.
אך דיינו בכך. הבה נניח לפאול להמשיך
ולהתיז רירו לכל עבר. זה לא יזיק לאיש.
פרט, אולי, לפאול עצמו.

יוסף בן־טד,
כזיכושל בשכונה

רמת-גן

הפתרון להתפרעויות שכונת־התקודה: הקמת
מימשל צבאי בשטח
השכונה.
לטענת השלטונית,
הרי אין המימשל הצבאי
מכודן נגד הערבים
דווקא, והוא
מיועד לאיזו רים הקרובים
לגבול. ושכונת
התקוזה נמצאת
רק כמטחוזי׳
תותח מן הגבול.

אברהם ג׳מילי,

ג׳מילי

תל־אביב
המפגין הזדעזעתי למקרא הכתבה ״האזרח ק׳ ״
(העולם הזה ,) 1479 על מעצרו של אברהם
קמינסקי, אשר הפגין בהפגנת־יחיד נגד שגרירות
גרמניה המערבית בישראל, ובמיוחד
נגד מרק ופאולם.
מאחר וארצנו היא ארץ דימוקראטית, מו פלא
הדבר שאוסרים את חופש הדיבור והביקורת

קמינסקי עמד לבדו, לא הפריע לאיש ולא
עשה שום מעשה בלתי־חוקי, ולמרות זאת
נעצר על־ידי המשטרה.
זוהי תעודת־עניות למדינתנו, העוצרת אדם
המוחה על קיום יחסים דיפלומטיים עם
ארץ אשר השמידה מיליונים מבני עמנו.
לדעתי שמנו את עצמנו ללעג ולקלס ב־עיני
העולם, כשהסכמנו לקיים יחסים כאלה,
וכשהדבר, מניצולי מחנות־ההשמדה קיבלו את
הדבר בשאננות ובאי־איכפתיות.
לי כיאב הדבר במיוחד, מכיוון שגם
הורי הם מניצולי •-י השואה וכמעט כל בני
משפחחם הושמדו בידי הנאצים.

אביבה טינץ,

תלמידת שביעית,
רחובו ת
התרופה אתם עוררתם את בעיית כנופיות הנוער
(העולם

הזה

1479

והלאה) ,העוסקות בהתפרעויות,
בעישון
חשיש ובתקיפות תו שבים
שלווים.
התשובה לבעייה זו
היא ישנה נושנה,
ויש לחזור עליה
שוב ישוב: משרד-
החינוך והתרבות חייב
לפתח פעולת
תרבותית בשכונות
ולהקים רשת מוע-
דוני־נוער שם; ומש־רד־העבודה,
באמצעות
לישכוודהעבודה, חייב לדאוג במיוחד
לעבודות מתאימות לנוער.

תייסיר כדיר,

חיפ ה

דוויה בשפרעם
מאז מותו הטראגי של בדראן ג׳מיל מש־עיל
המנוח, ב־ 1לדצמבר , 1965 מנצלת אותו
העתונות העברית למכביר, ומפרסמת ידיעות
המעוותות את דמותם של האזרחים הערביים
ופוגעת ביחסי שני העמים בארץ.
דוגמה לכך יכולה לשמש הידיעה כי המנוח
נשא עימו, עת נפל מן הרכבת, תוכניות
צבאיות על מנת להעבירן לירדן.
העתונות העברית הרחיקה לכת בניצול ה־מיקרה,
ונתפסה ללוויה הגדולה שנערכה למנוח,
כאילו היתר, זו הפגנה פוליטית שגר,משן
ב ע מו ד ) 6

טייטס — מכנס הגרב של לודז׳יה לנשים, ילדות וילדים.
ה עול ם הז ה 1481

4 5 1פרסים ב 1 5 5 0 0

חון

האישיות מאחור•

יקו

ווו

הזקן מהווה סימן היכר לאישים נודעים בתולדות האנושות.
הוא נתן לפניהם ארשת מיוחדת. מה היה קורה אילו כבר
בזמנם היה סכין גילוח פרמה־שרפ. בו יכלו להתגלח בתענוג
כל בוקר, כיצד היו נראים? והאם היית מזהה אותם?
חברת פרמה-שרפ, יצרני סכיני גילוח אל־חלד מעולים, מכריזה
על חידון ״האישיות מאחורי הזקן״.
במודעה זו מופיעות -ללא זקן -דמויותיהם של 4אישים
ידועים מההיסטוריה, המוכרים לך היטב בזכות זקניהם;
זהה את ארבעת האישים ושלח אלינו את הפתרון -עם תוית.
פרסים ב־ 15,500.ל״י יחולקו בין הזוכים בהגרלה.

451פ ר סי םבס כו ם

מ מו צאי הודי. מחב רו של הספר ״ ה ק פי ט ל ״.
רו סי ה ו מדינו ת מז ר ח אי רופ המבססותאת
מ שטרן על תו ר תו. ד מו תו, בעלת הז קן, מ תנוס
ס ת בכל מצעד ותה לו כהבמ דינו ת אל ה.

ש ד 15.500ד ״

הי ה נשיא אר צו ת הברי ת, לפני מאה שנה.
שיחרר א ת העבדים וגרם בכך למלחמת אז ר חי
בארצו. נרצח לאחר הניצחון.

מגדולי הפס לי ם בעולם. חי ויצר ב אי ט לי ה
ב ת קו פתה רנ סנ ס. בין י צי רו תיו — ״דוד״
ו״מ שה״ .יצר ציורים לפי סי פו רי ה תנ ״ך,
המפא רי םתקרה בו תי קן. ה שנ ה ה פי קו סרט
גדול על חייו בכיכובו של צ-רלס טון ה ס טון.

מגדולי ה קו פ רי ם ה צרפ תיי םבמאהה קו דמת.
מחב רו של הספר ״עלובי ה חיי ם ״ .הסרט
״הנבן מנו טרד ם״ צולם לפי ספ רו.

כיצד תשתחף בחידון?

גש לחנות הקרובה וקנה חפיסת סכיני גילוח פרמה־שו־פ ותוכל להנות
בוקר בוקר מגילוח שהוא תענוג.
זהה את ארבעת האישים המופיעים בחידון. בחנות בה קנית את סכיני־

הגילוח, תוכל לקבל גם תדפיס של מודעה זו.
מלא את התלוש הרצוף ושלח אותו לת.ד ,2082 .תל־אביב, יחד עם התנית
העליונה מתוך חפיסת סכיני הגילוח פרמה־שרפ. אל תשכח לרשום את
שם החנות בה ניקנו הסכינים ובכך תאפשר לנו לשלוח פרס לבעל החנות.
אף באם לא זיהית את כל ארבעת האישים אל תתיאש, שלח את הפתרון,
יתכן כי האחרים הצליחו פחות ממך.
התחרות אינה מוגבלת לתשובה אחת, תוכל לשלוח מספר תשובות כאוות
נפשך ובכך להגדיל את סיכדיד. כל השובה חייבת לכלול תוית אחת
ולהגיע במעטפה נפרדת.
המועד האחרון לקבלת התשובות — .31.1.1966 ההגרלה וחלוקת הפרסים
תיערך ביום ג׳ .15.2.1966
הה שתתפות ב חידון אסורה על עובדי חברת פרמח־ שרפ ועובדי פרסום שחס
לבינסון אילון, חבר ה שופטים; מר א. הורביץ, מנהל ה מכון לדרבי הגינות
במסחר, נציג חברת פרמה־שרפ, נציג מ שרד הפרסום ועורך־דין החברה.

העולם הזה 4.81ו

מכתבים
(המשך מעמוד )4

לבוחר בטוב ביותר :

/1£גת

נועדה להבליט את הרגשות העוינים של הי
ערבים כלפי המדינה.
הקהל הרב שהשתתף בלוויה הפגין את
צערו על מות הצעיר, ולא היתד. לו בל
כוונה פוליטית. לפני זמן קצר נפטר צעיר
מן הכפר עבילין בתאונת־דרכים, וגם לו
היתד, לוויה גדולה.
איש מבין מספידי ג׳מיל משעיל לא העלה
על דל שפתיו מילה אחת של הסתה, או
שנסיונו של המנוח לעזוב את הארץ היה
בגלל המשטר הקיים בה, למרות שנשמעו
אי־אלו התלוננויות לגבי תנאים מסויימים
החלים על האזרחים הערביים, ואשר רבים
מושפעים מהם וטוענים כי הם פוגעים ב־יוקרתם.

נסגרו בתי־הספר, כפי שנכתב בעתו־נות,
ובקשר לסדרת החנויות הרי שזה
נוהג ידוע בעת לוויות.
כמובן שאין זו הפעם הראשונה שבה
קבוצה של צופים ותלמידי בית־ספר הולכים
בראש הלוויה, או בתהלוכה, או בקבלת־פנים
לאישיות בולטת, אך זהו מינהג שלא היה
מקובל אצל הערבים לפנים, אלא נרכש מן
המערב.
נוסף על האמור לעיל, ואף אם נניח בי
אחדים היו קיצוניים בדבריהם, ממתי מותר
להטיל את האחריות על הכלל? וממתי מחו־ייב
הכלל במעשיו של יחיד?

נ׳כור יוסף

ג׳כור? ראש עיריית
שפרעם, שפרעס

כקשר לקשר
אני מודיע לכל המעוניינים, לכל המכירים
ולכל החברים, שהחלטתי להיות בלתי־מפלג־תי,
ואין לי מעתה
כל קשר או השתייכות
למפלגה איזושהי.
פרסו
ד־ריע קנ סון

חליל ג׳רים
מנטור, עכו
בשרות הצעירים
תודתי נתונה מעומק
הלב לח״כ ה־עולם
הזו! — כו ח

מנסור

חדש, על הצעת ה
חוק לאיסור המוהר
— תשכ״ו ( 1966 העולם הזה .) 1479
ההצעה הזו תשרת את מאות ואלפי הצעירים
והצעירות הערביים בישראל, ותתרום
רבות לקידומה של החברה הערבית.
המצב הנוכחי גורם לא במעט לצעירים
ערביים להידחף לפישעי־מין, לחציית הגבול
ולהתאבדית.

ללא זהות

*1£ז1־ד הסיגריה לבני תקופתנו.
הסיגריה למצליחים ולבעלי
הדרישות, לאלה שבשבילם רק
הטוב ביותר ־ הוא טוב למדי.

תערובת אמריקאית של
דובק, קינג סייז פילסר בקופסת
המכסובב המהודרת.

בחרב7ווב ביותר

עשן 1 £א1־ד

כעשרים יום לפני הבחירות לקחו ממני
פעילי המערך את תעודת־הזהות שלי, כדי
להחליפה באחרת, למען
הבטח את זכות
הבחירה שלי.
מאוחר יותר, כשנודע
לאנשי המערך
שאני שייך למפלגה
אחרת, משכו
אותי בלך ושוב, ולא
החזירו לי את
תעודת־הזהות.
הם אמרו לי שהיא
עדיין לא הגיעה
ממשרד־הפנים, אך
הפקיד ממשרד־הפנים
הודיע לי בפירוש כי מסר אותה לידיהם.
עד היום אני מסתובב בלי תעודת־זהות,
ויש לי עדים על כל דברי.

יעקב כהן?
טעות לעולם צודקת

ק רי ת־ מל אני

המערך מסכים להיעתר לתביעת הדתיים,
בקשר לאי ־ הופעחו של נמל אשדוד בשבתות
(ידיעות אחרונות).

•טמואל גוטמן,

רמת-ה שרו!

הוזלות גדולות: אגסים משובחים ב־1.48
ל״י במקום 1,30ל״י (נבעתון).
משה קשטו? גבעתיים

זכות קדימה כמדור זה תינתן
למכתכיהם של קוראים המצרפיב
את תצלומיהם למכתכים.

ה עול ם הז ה 1481

^ רבה שטויות נאמרו השבוע על הד1חתו
של דוב ייוסף. הרבה שטויות, ומעט
מאוד דברי״טעם.
ואף שהדבר אינו חשוב ביותר, ואיש לא
יזכור אותו בעוד שנה — מוטב לברר את
הדברים, לטובת בריאות־הציבור.

ילו היה חבר־הכנסת שמעון פרס מחו־נן
בחוש־הומור — תכונה שאינה נמנית
עם שלל כשרונותיו ותכונותיו — היה מתאפק
אך בקושי מלצחוק בעת נאומו שלו
על נושא זה.

שמעון פרם מתנגד להדחות!
שמעון פרס מזיל דמעה עצובה למראה
סילוק אישים שאינם מסכימים עם ראש־הממשלה!
שמעון
פרם יוצא חוצץ נגד הענשת אישים
בשל דעותיהם!
שמעון פרם מטיף בפאתוס עילאי, כנביא
מימי־קדם, נגד העלאת אישים מפני ששירתו
את המנהיג!
וכל משרתי פרם בעבר ובהווה, בכל ה־עתונים,
חוזרים אחריו בדמעות של דיו.
שומו שמיים!

1 11X1

הוא האחראי העליון לרשות המבצעת. כשהוא
מתפטר — מפוטרת הממשלה. כשהממשלה
נכשלת — כשלונו שלו הוא.
ראש־ר,ממשלה אינו (או אינו צריך להיות)
בורר בין השרים. גם אין הוא ״ראשון בין
שווים״ .הוא הראש — מילה רבת־משמעות
בשפות השמיות.

לבן זכות ראשונית היא לראש־הממשלה
לבחור לעצמו את חברי
ממשלתו, שתפקידם הוא לעזור
לו כהגשמת מדיניותו.
אי־אפשר לכפות על ראש־הממשלה — ואסור
היה לכפות עליו, גם אילו זה היה
אפשרי — יצרף לממשלתו אנשים העוינים

ניסט מושבע -וזה טבעי. בי מו־של־מחוז
זיקוק לנציכ-עליון.

אהדה זו לא היתר, דו־סיטרית. בן־גוריון
הסכים רק בקושי, אחרי לחץ כבד מצד משפחת
הנשיא בן־צבי, לצרפו לממשלתו, אחרי
שיוסף בילה שנים בגלות במידבר הציוני.

אולם דוב יוסף לא התפטר כאשר
התפטר דיין, פרם ואלמוגי.
במחדל זה היה טעם לפגם.
הוא ניצל את מעמדו בממשלה כדי לחבל
בלוי אשבול בשיא מלחמת־הפילוג במפא״י.
הוא סיפק את כל התחמושת למרגמה הבן־
גוריונית בקרב על ספרו של חגי אשד —
סטאלאג־לבון המפורסם (שלא פורסם).

דומני יטצורת הביצוע של החילופין
במשרדידמשפטים מקורה
כפחדנות מסויימת. ומכל החטאים,
הפחדנות מולידה את החטאים
המכוערים ביותר.

מי הדיח את יצחק שדה? מדוע הדיחו אותו?
דמות־המופת לדור שלם, אחד האיססר־טגים
הגדולים של צר,״ל, אלוף־האלופים של
מלחמת תש״ח — איך הפך למחרת היום
לפועל־מחצבה?

האם לא בשל דיעות מסויימות,
שהשמיע נגד ראש־הממשלה דאז?
האם לא בדי לפנות מקום לאונד
רי־הן־הן ששרצו אז כחצר הרבי
מפלונסק?

שדה וגלילי ואלון ואבידן וידין
ובל המפקדים הקרביים של תש״ח.

כל מי שגילה קורטוב של עצמאות בכל
משרדי הממשלה. כל מי שהעז להרגיז —
או מי שהרגיז אי־פעם — מאז ימי סג׳רה
ופתח־תקווה — את האחד־בדורו.

מאיסר הגדול עד איפר הקטן -
ועד למלך המודחים, פינחס לבון
בכבודו ובעצמו.

בכל תקופת שלטון
— אי האיש שהעז
ושעלה לגדולה בזירה
בות השרות הלאומי

בן־גוריון ונערי־חצרו
להשמיע דעה נוגדת,
ממלכתית כלשהי (לרבה״א
הידיעה!)?

ובכל התקופה ההיא -מה המבנה
המשותף של בל שעלו לגדולה,
מטדי קולק ועד שמעון
פרס, אם לא ההשתעבדות המוחלטת,
חסרת הדיעה, למנהיג הבלעדי?

ודל אינו מצדיק עוול, והדחה אינה
^ מצדיקה הדחה. התנגדנו לשיטת ההד־חות
בימי בן־גוריון, ונתנגד לשיטת ההד־חות
גם בימי אשכול. דין אחד לכולם.
גם כשאנו שוללים את דמעות־התנץ של
שמעון פרס, ואת מלחכי־דמעותיו — אין זה
פוטר אותנו מלשאול ׳:האם החלפת שר־המשפטים
היא מוצדקת?

נקדים ונאמר: עצם
בנוסח זה אינה במקומה.

השאלה

בשיטה הנהוגה בישראל, ראש־הממשלה

בקיצור: היתה הצדקה מלאה,
ממלכתית ומפלגתית באחת, להרחקתו
של דוב יוסף ממשרד־המשפטים.
ויש חיוב רב מאד כמינוי
שפירא לתפקיד זה. נובל רק
לקוות שיישאר בתפקיד נאמן לתפיסות
שהשמיע מחוץ לתפקיד.

^ ולם פער רס פעור בין תוכן המעשר,
\ £ל בין צורתו — וחבל מאוד שהצורה
הבלתי־אסתטית פגעה בתוכן החיובי.
הייתי האדם היחיד (מחוץ לשמעון פרס,
כמובן) שהגיב על כך בפה מלא בעת הדיון
בכנסת. ראיתי חובה לעצמי לעשות זאת,
דווקא בשל הוויכוח המר שהיה נטוש בינינו
על חוק דשון הרע.

אילו שמע זאת יצחק שדה המנוח
-שהיה דווקא מחונן בחוש־הומור
מצויין -היה מתנלגל מצחוק
בקברו.

אילו העמידו את כל המודחים של תקופת
בן־גוריון בשורה ארוכה־ארוכה, הם היו
מגיעים ממשרד ראש־הממשלה עד משרד־המשפטים.

הוא
הדין לגבי ניתוחיו המזהירים של
שפירא בפרשת־לבון — לפני שהוכרע המאבק.
ואם זיכה את בן־גוריון, פרם ושות׳
ב״דברי בלע״ כמו ״פחדנים״ ו״ניאו־פאשים־
טים״ — האם חרג בכך מן המילון שהיה
שגור בפיהם שלהם נגד יריבים חסרי־אונים
במשך שנים כה רבות? האם אין אנינות־הטעם
הפתאומית שלהם חד־צדדית במקצת?

לו, שאינם מסוגלים לשתף עימו פעולה, שאינם
מסוגלים לבצע את מדיניותו העקרונית
בשטחים המכורים לידיהם.

(ואב ב,.הארץ״).

זאת היתד, זכותו. הוא לא הפר בכך שום כלל
של הגינות, ופעל לפי מיטב הבנתו ומצפונו.

אך אחרי כל אלה זכאי לוי אשודווקא
המיקרה של דוב יוסף -בול בהחלט להסיק את המסקנות
— את אותן מסקנות שיוסף עצמו
מוכיח.
לא היה מובן, משופ-מה, להסיקן.

ב יוסף הוא אדם ישר. הוא אדם כן.
ף לעומת זאת — שר־המשפסים החדש,
( אין הוא תככן. אין הוא אחד בלבו ו
אחד
בפיו.
מבחינה אישית ניתן לומר עליו: זהו אדם
הגון. יותר מזה: זהו אדם הוגן, לפי תפיסתו
והבנתו.

אך מבחינה ציבורית, דוב יוסף
הוא אסון לאומי.
אסון לאומי שהפך, לא פעם, לאסון מפלגתי.

ביסודו של דבר ניחן דוב יוסף בפסיכולוגיה
של מושל־מחוז קולוניאלי. הוא
פועל בתום־לב לטובת הנייטיבס. אבל אין
הוא מוכן לשאול את הינייטיבם מד, טוב
בשבילם. ואב הנייטיבס סבורים, בטעות, כי
טוב בשבילם משהו שאינו נראה למושל,
הוא נותן להם מכה על הראש, לטובתם.
לכן היה דוב יוסף — לדעת רבים —
מושל צבאי מצויין בירושלים בימי המצור.
לכן המשיך במדיניות־ד,קיצוב, שהפכה את
הבחירות לכנסת השניה ל״בחירות דג־פילה״,
בהן נחלה מפא״י תבוסה מוחצת. לכן חוקק
את חוק ל שון הרע, שהקטין את נצחון המערך
בבחירות האחרונות בכמה מנדאטים.

דוב יוסף היה כל ימיו בן־גוריו־

| יעקוב־שמשון שפירא. האיש שעלה לגדולה,
כביכול, מפני שליחך את פינכת אשכול.
אין בתמונה זו שמץ של אמת.

כי יעקוב־שמשון שפירא עשה
מעשי־מופת של אומץ־לב אזרחי
זמן רב לפני שהגיע לבך ראש-
הממשלה הנוכחי.
היינו זכאים — ואף חייבים — לחלוק
בעבר על דרכו של שפירא בפרשות שונות.
אך כל אלה היו כאין וכאפס לעומת רגעיו
הגדולים בשנים האחרונות.
באחת מנקודות־האופל של מדינת ישראל
— הרגע הנורא של גירוש סובלן אל מותו
— היה זה יעקוב־שמשון שפירא שיצא
במאמר מזהיר נגד הממשלה דאז — בה
ישבו בן־גוריון ואשכול בצוותא. באיזמל של
מנתח חשף את אי־ד,חוקיות המחרידה של
המעשה, את תיעובו המשפטי.

היתה זאת התגרות גלוייה,
אמיצה, זקופת-גו בכוחות־השחור
ששלטו אז שלטון ללא מצרים -
דוגמה של אומץ-לב ששמעון פרם
לא גילה במותה מעולם.

אם היה מנוי וגמור עם ראש־הממשלה
שלא לצרף את יוסף לממשלה — ואין ספק
שזה היה מוחלט אצלו עוד לפני הבחירות
— היתד, זאת טעות להטיל עליו לפעול
למען הרכבת הממשלה.
אפשר להבין את המחדל המרכזי של הפרשה
— שלא הודיעו ליוסף מראש על הכוונה
להרחיקו. כל עוד היה סיכוי כי הליברלים
העצמאיים יקחו את תיק המשפטים,
ושבכך תיפטר הבעייה מאליה, אפשר היה
להשתמט ממתן הודעה מפורשת.
אך ביום השני אחרי־הצהריים ^תברר. סופית
כי הליברלים העצמאיים החליטו, מתוך
שיקולים אישיים תמוהים למדי, לוותר על
תיק זה. אז לא היה עוד מנוס מהודעה
ברורה.
נכון — לא היה זה נעים לקזמין את
יוסף ולהודיע לו זאת פנים אל פנים. הכל
יודעים כי לגבי יוסף זהו עניין של תוכן
חייו, שהוא ״לוקח ללב״ את כהונתו הממשלתית
אולי יותר מכל עסקן אחר. אך הגבר
ניבחן בנכונותו למלא תפקיד בלתי-
נעים והכרחי.
הרתיעה ממילוי חובה פוליטית ואנושית
זו, התקווה הקלושה שאולי תיפתר הבעייה
איכשהו מעצמה — הן שהולידו את ההשתלשלות
העגומה באותו יום. הן — ולא
נקמנות אישית. אלא שהן גרועות מכל
נקמנות. אך אל נשכח את העיקר: ההחלפה
עצמה היתד, דרושה.

איני שמח לאידו של דוב יוסף.
אני מאחל לו הצלחה בכל מקום
מחוץ לממשלה.

ך* שוו פרשה זו לגורלו של יוסף הי
| מקורי, שאחיו השליכוהו אל הבור. אך
מי שקרא את הסיפור התנ״כי, לא יוכל
להתעלם מן הרושם שהאחים צדקו לא במעט,
וכי אכן היה קשה לסבול את הצעיר
בעל כתונת־הפסים, שהיה בן־של־אבא, חנפן,
תככן מתחסד, בלתי־סימפאטי לכל הדעות.
דוב יוסף אינו דומה לצעיר זה. איש גם
לא מכר אותו לישמעאלים.

וככל זאת: טוב שיקום דור אשר
לא יידע את יוסף.

תושבי נתניה מוזמנים לאסיפה

אור> אבנרי
ואמנון זכרוני
אשר תתקיים ביום שישי זה ,21.1 ,בשעה 8.30 בערב
בקולנוע ״אסתר״ ,נתניה.

בתום האסיפה — שאלות ותשובות.
כרטיסים להשיג במשרד הכרטיסים ״סיגנל״ בכיכר ציון.

התור לדלק כתר־אביב
מדיניות היד החזקה

משפט ציבור

השחיתות בכדורגל
יתקיים ביום שישי זה ,21.1 ,בשעה 8.30 בערב, באולם מוגרבי (למטה)
מטעם המאשים :
הנאשמים :
ההאשמות :

תנועת העולם הזה — כוח חדש
האזרח הישראלי.
האחראים לכדורגל בישראל.
הנהגת שחיתות בכדורגל, פוליטיזציה של
הכדורגל, הורדת רמת הספורט בארץ.
צבי לידסקי.
חיים ליפקין.
דניאל רזי.

השופט :
הקטיגור :
ד סניגור :
מבין הקהל ייבחרו 12 מושבעים, אשר יקבעו את תוצאות המשפט.
במהלך חקירת העדים צפויים גילויים סנפציוגייסי על
הנעשה כענן! הכדורגל. החוטר יוקלט ויוגש לוועדת
החינוך־ שר הכנסת, המקיימת עתה דיונים בנושא זה.

בין העדים: חבר הנהלת התאחדות הכדורגל שמואל בן־דרור, המאמנים
יצחק שניאור ואברהם בנדורי, עורך ״חדשות הספורט״ יהודה גבאי, ועוד.

ב מרינה
העם
ס תי מתדלק
הנהגים שעברו מתחנת־דלק אחת לשנייה,
התגברו רק בקושי על תחושת הבהלה.
אזרחים, ששמעו על הודעות חברות התחבורה,
כי לא יוכלו להמשיך בשירות סדיר,
ראו לנגד עיניהם את החיים הסדירים
מושבתים. כי בעקבות סיכסוך־עבודה שערתי,
סגרו עובדי חברות דלק ופז את אחד
הברזים החיוניים ביותר של חברה תעשייתית:
ברז הדלק.
שביתה זו היתד, אולי דראמטית יותר
מכל השביתות שפקדו את המדינה בחודשים
האחרונים. לכן גם היה הציבור הרחב
מוכן להתייחס בהבנה מיידית להחלטת
שר העבודה להוציא צווי־קריאה, אשי
ירתקו את השובתים למקומות־העבודה, כ־אמצעי־חירום•
תחת איום זה נשברה השביתה,
וסתימת־הדלק הוסרה.
לגבי הממשלה החדשה, היה בשביתה זו
משום מיבחן רציני ראשין. שכן בקום
ממשלה זו הושמעו הודעות סותרות על
הדרך בה תטפל בענייני שכר ועבודה. הטיפול
בשביתה הוכיח, כי הקו של פינחס
ספיר הוא הקו השולט. סירובו לדון בתביעות
השובתים, והפעלת מלוא הכוח של
המכבש הממשלתי, היה סימן ברור כי
המדיניות הכלכלית המסתמנת עתה היא
מדיניות של היד החזקה.
הממשלה האדמו״דהחדש
״לא היתד. ברירה,״ הסבירו השביע עסקני
מפ״ם לאוהדיהם ברחבי המדינה, כשנשאלו
מדוע הסכימו להיכנס לקואליציה
עם הדתיים, למרות שהיה רוב לקואליציה
בלי עסקני־הדת. טענת מפ״ם: אחרת היתה
מפא״י מעדיפה את הדתיים על מפ״ם.
אולם בפי דוברי מפא״י היתה גירסה
אחרת לגמרי• טענו הם: מפא״י דווקא היתד,
מוכנה לקואליציה מצומצמת בלי הדתיים,

אלא דווקא מפ״ב הכריחה אותם להכניס
את הדתיים.
הדבר הוכרע, בסופו של דבר, על־ידי
מאיר יערי עצמו.
נס גדול היה פה. גילה כתב דבר
בירושלים אלי ניסן:
״מטולטלת המשא־ומתן הקואליציוני נעה
במשך 46 ימים בין קואליציה מצומצמת
— בלי הדתיים — לבין הקואליציה הנוכחית.
״בעיצומו
של אחד המשברים, שהביאו
לעירעור יחטי־האימון בין אשכול לבין ה־דתיים,
התכנסה בירושלים פגישה מרובעת
של כל השותפים, במאמץ אחרון להוציא
את עגלת הקואליציה מהבוץ.
״הדתיים באו לישיבה לאחר שמוסדות
מפלגתם החליטו שלא להצטרף לקואליציה.
לכל השותפים היה ברור שזו ישיבת פרידה
מן הדתיים.
״אבל כאן נתרחש הנס.״
״הצד הקוריוז מי היה בעל הנס?
לא אחר אלא מאיר יערי. מוסיף ניסן:
״היד, זה אחד הרגעים המעטים במשא־ומתן,
שבו התעלו נציגי הסיעות מעל
לשיקולים סיעתיים. הצד ד,קוריוזי שבדבר
היא שמחולל הנם היד, מנהיג מפ״ם, מאיר
יערי.
״הוא פנה אל הדתיים בשם אהבת־ישראל
וטובת־הלאים; הוא התריע בחום
ובכנות על סכנת הפילוג בעם בין דתיים
לחילוניים; ולבסוף הכריז כי להצטרפות
המפד״ל לממשלה נודעת חשיבות לאומית
ממעלה ראשונה. ישיבתה באופוזיציה רק
תגביר את המחיצות ותחולל את הקרע
המסוכן.,
״הדתיים, שהופתעו לשמוע דברים כה
נרגשים דווקא מפי מנהיג מפ״ם, נתרככו,
׳וכאן נשבר הקרח. הדתיים, שהתלוננו מתחילה
לפני אשכול על, כניעתו׳ לתכתיבים
האנטי־דתיים של מפ״ם, תארו אחר־כך את
מאיר יערי, בחיבה, כאדמו״ר.״
בטל 5־ .75 כך, הודות למפ״ם, זכתה
המפד״ל להחזיק בארבע השנים הקרובות
בשלושה משרדי־ממשלה חשובים, להשתמש
בתקציבם האדיר לטובת האינטרסים המפלגתיים
שלה, להגביר את הכפייה הדתית
ולהתבצר במנגנון המדינה.
ואילו מפ״ם ויתרה, ברוחב־לב, לא רק

יעיד גם הכלשי •טלמה נחשון, אשר הקליט את
וידוייהם של כמה מן המעורבים במכירת מישחקים.
כרטיסים להשיג במשרד הכרטיסים ״רוקוקו״ ,רחוב דיזנגוף ,93ת״א

נפתחה ההרשמה למשתתפים

נצערת ארבעת היג־ס
השנה מתכוונים כמה מחברי תנועת העולם הזה — כוח חדש
לצעוד ביחד, כקבוצה, בצעדת ארבעת הימים. הם מבקשים
מחברים נוספים, המעוניינים להצטרף לקבוצה זו, לשלוח את
שמותיהם, גילם וכתובתם לת״ד ,136ת״א, ולציין ״צעדה״.
בעלי נסיון פיקודי מתבקשים להוסיף גם דרגה ותפקיד.

ירכזו את האימונים צועדים מנופים, כעלי ותק בפיקוד על
קבוצות צועדים.

עסקן מפד״ד •טפידא ועסקן מפ״ם יערי
בשם אהבת ישראל

ה עול ם הז ה 1481

על האידיאולוגיה שלה, אלא גם על תיק
ממשלתי נוסף ועל כל השפעתה בהכרעות
ממשלתיות• כי כסיעה קטנה, שיש לר, רק
שמונה מתוך 75 הקולות של הקואליציה
הרחבה, בטל משקלה בר, בששים.

פגםאסת טי

ששה מתוך 13 חברי הממשלה החדשה
אינם חברי־כנסת. שלושה מהם לא נבחרי
לכנסת מלכתחילה. שלושת האחרים התפטרו
ערב כינין הממשלה.
״זוהי הערמה על רחוק!״ טען ח״כ מנחם
בגין, בהתכוונו לשלושת האחרונים. כי
בהשפעת בגין עצמו קיבלה הכנסת הקודמת
חוק מפורש, הקובע כי שר, שהוא חבר־כנסת,
אינו יכול להתפטר מן הכנסת מבלי
שהדבר יהווה אוטומטית התפטרות מן הממשלה.
בגין
יזם את חקיקתו של חוק זה אחרי
שיגאל אלון התכוון להתפטר מן הכנסת
הקודמת, כדי לפנות את מקומו לח״כ ערבי
של אחדות־העבודה.
גם האות, גם הרוח. דוברי המערך
נחרדו מן הטענה. דעתם היתר הפוכה:
התפטרות שלושת השרים החדשים מן הכנסת,
יומיים לפני בחירתם לממשלה, אינה
תואמת רק את האות של החוק, אלא גם
את רוחו•
הסביר לוי אשכול: החוק לא נתכוון כלל
לשלול את כהונתם של שרים שאינם חברי־כנסת.
הוא מבקש רק לתת לכנסת את
האפשרות להביע את דעתה על כך. למשל:
אם בחרה הכנסת בשר בעודו חבר־כנסת,
ולאחר מכן חדל אותו שר מלהיות חבר-
כנסת, אמנם מפוטר אותו שר מן הממשלה.
אך למחרת היום יכול ראש־הממשלה לצרפו
לממשלה מחדש, על־ידי מסירת הודעה
לכנסת. על הודעה כזאת נערכים בכנסת
דיון והצבעה — וכך ניתנה לכנסת האפשרות
לאשר את המצב החדש.
מאחר שהפעם התפטרו שלושת השרים
החדשים מראש מן הכנסת, יודעת הכנסת
כבר בעת ההצבעה על כינון הממשלה, כי
שרים אלה שוב אינם חברי־הכנסת. ממילא
אין כאן הערמה.
טיעון זה נכון מבחינה פורמלית. אך
מבחינה מעשית, הוא מפוקפק. כי כוונת
החוק הימה, בלי ספק, לצמצם את מי&פר
השרים שאינם חברי־כנסת• על כן אכן
מהווה ההתפטרות המשולשת ״הערמה״.
דרוש מס׳ . 5אולם במסדרונות הכנסת
נמצאו השבוע רבים שהצדיקו הערמה זו.
טענתם: הדבר דרוש כדי לאפשר לכנסת
לפעול.
לסיעת הליברלים העצמאיים, למשל, יש
5ח״כים. עם הצטרפות משה קול לממשלה,
היתד, הסיעה מצטמקת למעשה לארבעה,
לולא בא במקומו ח״כ חדש. כי אין השר
יכול להשתתף ברצינות בעבודת הכנסת
וועדותיה. הדבר היה מטיל על ארבעת הנותרים
עול כבד נוסף.
הטוענים כך מגיעים דווקא לקיצוניות
השניה: שיש לתת לכל סיעה קואליציונית
את הזכות המפורשת להכניס ח״כ נוסף
לכנסת על כל אחד מחבריה שעברו מן
הכנסת לממשלה. הם סבורים כי רצוי לאפשר
זאת רישמית, כדי למנוע הערמה שיש
בה, לפחית, פגם אסתטי.

היא בא בחשבון רק לתיק של שרותים.
אילו יכול היה קול לקבל חיק כלכלי׳
חשוב, לא היה הדבר מעורר זעם במפלגתו.
אך מסיבות קואליציוניות ומפלגתיות, היו
כל התיקים החשובים תפוסים על־ידי בעלי־חזקה
קודמים. לקול נשארו רק תיקי התיירות
והפיתוח.
תיק התיירות אינו נחשב לתיק חשוב,
וההחזקה בו לא תענ-ק למפלגה יתרון רב.
תיק הפיתוח אמנם היה פעס חשוב, אך
במרוצת הזמן רוקנה אותו מפא״י מרוב
תוכנו. שני התיקים יחד חשובים עתה
הרבה פחות מתיק המשפטים.
טענו יריביו של קול במפלגתו: כדי
לספק את שאיפתו להיות לשר, ויתר קול
על עמדת־מפתח של מפלגתו במדינה• למפלגה,
בממשלה הבאה ,״יש קול — ואין
קשב״.
5הרימו יד. השאלה היא: איך הצליח
קול לשכנע את מפלגתו בדרך זו?
הדבר לא הפתיע את אותם המצויים
בסיתר־ המפלגה הליברלית־העצמאית. יחם*־
הכוחות בה הם חד־משמעיים.
כל המנגנון של המפלגה, וכל עמדות־הכוח
בה, מסורים בידי תנועת העובד
הציוני, בעלת הקיבוצים של המפלגה,
ותנועת־העבודה הליברלית. אלה מהווים

תצפית
• לוי אשכול יעכיר כהדרגה לטיפולו של השר ללא־תיק ( י
ישראל גלילי ענייני כטחון שוגים. א שכול הגיע לכלל מסקנה, שאם 11
יאלץ לפרוש מטעמי בריאות, יחולק תפקידו ל שניים: כראש־ממשלה ימלא את 1 /
מקו מו פנחס ספיר, בעוד שתפקידו כ שר־בטחון יעבור לידי גלילי. כדי להכין
את גלילי לתפקיד זה יתחיל א שכול להעביר ל טיפולו ענייני ב ט חון שוטפים.

• אחד מצעדיו הראשונים של אכא אכן, כתפקידו כשר־החוץ:
החלפתו שר שגריר ישראל כוושינגטון. אבוחז^ף את
אברהם הרמן, השגריר הנוכחי, ביעקב הרצוג המחלים עתה בבית־מרפא בשווייץ.
הרמן, שיוחזר לישראל, לא יועסק במ שרד־החוץ, וקרוב לוודאי שיוצע לו
לעמוד בראש מחלקה מיוחדת לענייני הפזורה היהודית, ליד משרד ראש־הממשלה.

• ח״כ המפד״ל כנימין שחור יתמנה כסגן שר־הדתות.
ב מינוי זה מתכוונת המפד״ל להגביר ע,ד יותר את אופיו המפלגתי של משרד־הדתות.
שחור, שכיהן בעבר כמזכיר המפד״ל, יעסוק בעיקר בהכוונת תקציבי
משרד־הדתות לאפיקים הרצויים למפלגה. פעילות זו ע שויה לעורר ביקורת
חריפה מצד אגודת־ישראל ופועלי־אגודת־ישראל, שיא שימו את המפד״ל בה שתלטות
מוחלטת על החיים הדתיים במדינה באמצעות העמדות ה של טוניות שבידה.

• מיכאל צור, המפייס השכוע את תפקידו כמנהל-כללי
כמשרד המסחר־והתעשיה, יפרוש כהדרגה משירות המדינה
ויעכור כנראה לעמוד כראש הכרות מסחר פרטיות, כהן יהיה
אחד השותפים הראשיים. לצור יעמדו קשריו מימי היו תו אחת הד מויו ת
הקובעו ת ב מערכו ת

הכלכלה של ישראל,

והוא יבסס לעצמו עסקים פרטיים
במימדים בינלאומיים.

• ממשלת ישראל
תקים חכרה
מיוחדת כניו־יורק,
שתעסוק כמכירת
מניות של הכרות
ישראליות. יי תכן כי
כמנהלה של חברה זו
יתמנה מי שהיה אחד
מעוזריו של לוי א שכול
אהרון
במ שרד־האוצר,
כידן. החברה תפעל ב־כשלוחה
ארצות־הברית

שמית של משרד־חאו-
צר הישראלי.

• שליש מכל כ־תי־הספר
העל־יסד
דיים, שיוקמו מעתה
על־ידי משרד•
החינוד, יהיו דתיים.
כן קובע סעיף
סודי בהסכם הקואליציו־

נוספת לכל כי תו ת ח׳
בבתי־הספר היסודיים, לצורך
הגברת לימודי היהדות.
הממ שלה אף תגדיל
את הקצבתה לישי־בית,
ומספר ניכר של
י שיבו ת יקבלו מעמד מוכר
של בתי־ספר תיכוניים.

פיע

מפלגות

שפיגל,
העומד לה שתחרר
ממאסרו בעוד כחודשיים׳
יפרסם ז מן קצר בן מכן ספר לאחר 500 עמודים, בו יגולל
את הפרשה כולה, תוך
גילוי פרטים מדהימים
על חלקם של יצחק ר 3־
ובפר שות אחרות של גביית

יש קו ל ואין קשב
התפטרות השרים מן הכנסת, ערב בחירתם
לממשלה (ראה לעיל) ,היתד, רק גורם
אחד לסערות שפקדו השבוע כמה מפלגות
קואליציוניות. כמעט לבל מפלגה היה גורם
נוסף משלה.
בעוד שבין מפא״י ורפ״י סערו הרוחות
סביב הדחת דוב יוסף (ראה הנדון) ,סערו
הרוחות בקרב הליברלים העצמאיים על
רקע שונה.
״/ס 60 עורכי״דין. למפלגה זו הוצע
מלכתחילה תיק חשוב ביותר: תיק המש־פטיג׳.
מבין
חמשת חברי־הכנסת של ל״ע, שלושה
הם משפטנים. אחד (פינחס רוזן) היה
שר־המשפטים, השני (יזהר הררי) הוא
עורך־דין ידוע, השלישי (גדעון האוזנר)
היה היועץ המשפטי לממשלה. כל אחד
מהם יכול היה להיות שר־משפטים, להטביע
בצורה זו את חיתם מפלגתו על כל חקיקת
המדינה.
אולם הכוח האמיתי במפלגה הוא בידי
משה קול — והוא הכריע אחרת.
טוב האחד מן השניים. קול איני
משפטן. אבל הוא האיש החדק במפלגתי,
והוא רצה להיות שר. כמנהל עליית הנוער,
ה עול ם הז ה 1481

יבשת ההפיכגת
את מקורות התקציב והמנגנון של המפלגה,
מחלקים את הג׳ובים וההטבות.
מבין שלושת חברי־הכנסת של המפלגה,
רק שניים (קול ויהודה שערי) נמנים על
גופים אלה. שלושת האחרים הם חברי
הפלג האזרחי של המפלגה. אך לפלג האזרחי,
המביא למפלגה את מרבית הקולות,
אין כוח ממשי במפלגה. הררי והאוזנר,
שני המועמדים לתיק המשפטים, נמנים עם
פלג זה•
סיפר השבוע אחדמוזתיקי המפלגה :״פעם,
לפני שנים, היתר, ישיבה של צמרת המפלגה
(שנקראה אז ״פרוגרסיבית״) .באמצע
הישיבה קם פינחס רוזן ואמר, :כל הנוכחים
כאן שאינם פקידי הממשלה, הסוכנית, ההסתדרות
או מנגנון אחר — שירימו את
ידם.׳ מבין ששים הנוכחים, רק חמישה
הרימו את היד.״
התוצאה: השבוע, כאשר נתמנה מס׳ 2
של רשימת־המועמדים של המפלגה לכהונת
שר, הוא מיהר למנות את מם׳ ׳ 5של

עוד ספר יוכקשר
עם פרהשוחד

גיכוריס. יהודה

אל ושל אחרים מרא שי המפד״ל בפ ר שו
״ ת רו מו ת״ לצורכי מי מון קרנות המפלגה.

• קרוכ לוודאי כי הכנסת הנוכחית תחוקק חוק פלילי

שיאסור מכירת מישחקי־־ספורט ושיחוד שחקנים. בעיקבו ת הצעה-
לסדר־היום של סיעת העולם הזה — כוח חדש, מתגב שת הסכמה רחבה על
נקודה זו, ויתכן מאד שמ שרד־החינוך יציע חוק כזה בעצמו, ב ת מיכ ת ההתאחדות
לכדורגל. לעומת זאת תתנגד ההתאחדות ב חריפות לדרישה אחרת: הטלת פי קו ח
ממלכתי על כספי ההתאחדות ו אגודו ת הספורט ועל הנפקת הכרטיסים
למישחקים. בגלל ה שפעת עסקני ההתאחדות על המפלגות ועל משרד־החינוך,
עלולה התנגדו ת זו לסכל את הדרישה.

• הקואליציה כעיריית כני־כרק עשויה להתפרק, כתוצאה
מהתפרעות צעירים חרדיים כמועדון הנוער העוכד כעיר. הקוא-
ליציר, מורכבת עתה מנציגי אגודת־ישראל ונציגי המערך. אולם נציגי המערך
הזהירו את אנשי אגודת־ישראל, שאם לא יופסקו מיד ולחלוטין הפגיעות בסניף
המקו מי של הנוער העובד, יפר שו מן הקואליציה.

• היומון החדש ,,היום״ יתקשה למשון* את המינויים לשע-
כר של ״הכוקר״ וש? ״חרות״ .כסה מעובדי המינהלות של שני היו מוני ם
שחוסלו עברו
עבודתם החדש.

לד,ארץ,

והס

העבירו

עמס

כרטיסיות

המינויים

למקום

(המשך בעמוד ) 12

להלן הנוסח המלא של נ או מו של אורי אבנרי, בשם סיעת העולם הזה — כוח חדש,

כאשד הס מיק
בן גו ריו!
ך• ויד כן־גוריץ הסמיק כסלק, נראה
| כאילו יתפוצץ בעוד רגע. הוא קפץ
ממקומו, ישב, קפץ, ישב, צעק :״זה דברי-
בלע! כן, דברי־בלע!״
מלמעלה, מקטע־היציע השמור לאורחים
חשובים ולעתונאי־חוץ, הסתכל במחזה נושא
אותה התרגשות:הלא־חבר־כנסת יעקוב-
שמשון שפירא, שהוצע כשר־משפטים. הוא
על שתי ידיו, שהיו
השעין את ראשו
מונחית על המעקה, לא עיוות את פניו.
בדוכן עמד שמעון פרם, התווכח בהתרגשות
עם היושב־ראש, קדיש לוז, על שתי
המילים ״דברי בלע״ .אך פרם התכוון לדברים
שהשמיע שפירא מחוץ לכנסת, בעת המשפט
בתוך מפא״י נגד בן־גוריון וחבריו.
היה זה הרגע הנרגש ביותר באותו יום של
בינון הממשלה — וגם הנרגש ביותר בכנסת
השישית עד כה. ולא במיקרה. כי
באיתו רגע נקבע משהו חשוב לעתיד הדמותה
של רפ״י.
כנסת:
בל עוד קיוותה רפ״י ששלטונו של אשכול
הוא זמני, וכי לאחר מכן אפשר יהיה
לאחות את הקרע, לא הגדישו ח״כי רפ״י
את הסאה. הם דיברו במתינות, ואי־אפשר
היה לעמוד על מקומם המדוייק במפה הפוליטית.
כי אנשים כמו אלמיגי ופרם היו
רוצים לחזור אל המנגנון ואל השלטון בדרך
הקצרה ביותר — וזו מובילה חזרה אל
רפא״י.
אך ברגע שנתמנה שפירא, במפתיע, במקומו
של יוסף — נופצה חקוזה זו. ואין
ספק שזאת היתד, המטרה העיקרית. של
המינוי.
שפירא יחזק את האנטי־רפ״יסטים הקיצוניים
בצמרת מפא״י. הוא יבטיח רציפות
לרו זה גם אב אשכול יחדל מלהיות ראש־ממשלה,
מסיבה זו או אחרת. הגודרדיה
הוותיקה מינתה אותו כדי לחזק את המחסום
בפני בל אנשי מפא״י המקווים עדיין להחזיר
את אנשי רפ״י לחיק המשפחה.
נאומו של פרם זכה, על כן, בצדק לתשו־מת־לב
רבה, כי הוא היה התגובה הראשונה.
לא היד, זה נאום גדול מבחינת התוכן —
הוא חזר על הקו המסורתי של סיעת בך
גוריון. אך ניסוחו היה חשוב — כי בו
נקבעה עמדת רפ״י לעתיד.
מהי עמדה זו? בטחוניזם קיצוני — תוך
האשמת אשכול בהפקרת בטחון המדינה
והונאת הציבור לגבי המצב הנוראי. קו
סוציאלי ריאקציוני, תוך דרישת הקפאת
רמת־המחייה (קרי: הורדתה למעשה) של
ציבור העובדים, באמתלה של בטחון ופיזור
האוכלוסיה. סיסמות לאומניות קיצוניות,
תוך פסילת כל רעיון של שלום.

״אתה תמבת ככן־כלה ! ״

אפילו עשרה ח״כים. בלטו בהעדרם כל שרי
הממשלה היוצאת והנכנסת).
מכיוזן שנאמתי לפני כן, לא היתד, לי עוד
הזדמנות להשיב להטפה הבטחוניסטית המסוכנת
של פרס. יכולתי לעשות זאת רק על-
ידי קריאות־ביניים, והשתמשתי בזכות זו
ביד רחבה — או בפה רחב.
קטע אופייני:
פרם ראש־הממשלה הבטיח יחם
נאה לדברי בורגיבה. בורגיבה אמנם לא
הציע אלא להשיג את מטרות־המלחמה של
הערבים בדרכים מדיניות
מנחםכגץ: זה נכון!
או רי אבנ רי: זה בהחלט לא נכון!
ש מ? {ון פרם (בפנו תו אלי) :אתה גם
תמכת בבן־בלה והתפעלת ממנו! יש לנו
זכרון טוב מדי!
או רי אפנ רי: אתה תמכת בפראנץ־
יוזף שטראוס והתפעלת ממנו! גם לנו יש
זכרון טוב!
ש מ עון פרס: שטראוס עזר למדינת-
ישראל יותר מכל אדם אחר!
באורח מסתורי השתנתה המילה הקובעת
בפרוטוקול הסטנוגראפי, ונאמר בו כאילו
אמר פרם ״יותר מכל גרמני אחר״ .אך כל
יושבי הבית שמעו את הפסוק המקורי, ועל
כך גם הגיב ראש־הממשלה בתשובתו :״לא
אזכיר איש שחבר־הכנסת פרס דיבר עליו,
ממדינה מסויימת, כשאמר מה שאמר כאשר
ענה לפינה הזאת (בהצביעו עלי) שהנה נעזרנו
ממנו יותר מאשר מכל באי־העולם
״ לאכד אי ל ד ! ״
י* ו*שיח זה בין פרם וביני, בעזרת
( קריאות־ביניים מצידי, נמשך בכל עת
הנאום.
כשאמר פרם כי ״קיימת תחרות בין
מעצמות־העולם לרכוש את לב הערבים גם
במטבע ישראלית וגם בחימוש מודרני,״
״קראתי :״ובזמנכם זה לא היד?,״
פרם התרגז, קרא :״תשמע עד הסוף!
לא כדאי לך להפריע לי כל פעם!״
היה זה סימן לעצבנותו של פרס, הבולטת
מאד בכנסת. אין הוא יושב באולם
למעלה מחצי שעה. הוא נוהג לקום לפתע,
לגשת לחדר הקטן שבכניסה לאולם המליאה,
לעשן שם סיגריות בשרשרת״ (באולם עצמו
אסור לעשן) .אחרי נאומו קרה משהו מוזר:
הוא יצא מהבית ולא המתין כמה דקות
להצבעה. בעת ההצבעה היה אחד המעטים
שנעדר — .דומני הנעדר היחיד שלא שהה
בחו״ל ולא היה חולה.
שיטת קריאות־ד,ביניים היא לגיטימית לגמרי
בכנסת. הפרלמנט היא מקום שמדברים
בו, כמו שמעיד שמו (פארלארה, בלאטי־נית:
לדבר) .לפחות להלכה, אין זה מקום
בו קוראים אנשים מונולוגים מן הכתב. זהו
מקום שבו מדברים האנשים זה אל זה. לכן
מותר לשסע נאום בקריאה של משפם אחד,
ואין היושב־ראש מפסיק או מונע קריאות
כאלה, כל עיד הן במידה סבירה ואינן
באות להפריע בזדון.
בישיבות משעממות״ משתמשים כמה
ח״כים בשיטה זו כדי לרענן את הדיון בקריאות
הומוריסטיות. בדיון. רציני, ניתן
בקריאות כאלה לחשוף את חולשת טענותיו
של נואם.
בדיון על כינון הממשלה הוקצב הזמן
לכל סיעה לפי מפתח של 4דקות לכל ח״ב.
כך ניתנו למערך שלוש שעות (אותן הוא
לא ניצל) ,לגח״ל שעה ושלושת רבעי השעה.
אך התקנון קובע כי לכל סיעה יינתן
זמן של 15 דקות לפחות — וסעיף זה חל
עלינו.

ך* ל זה נתברר באותה ישיבה, ביום
^ הרביעי הארוך. דמותה של הכנסת השישית,
מבחינה לאומית־מדינית, התגבשה בה
בפעם הראשונה בגלוי.
עובדה מם׳ : 1הפאתום הלאומני־בטתוניס־טי
של רפ״י עולה עתה על זה של חרות.
נאומו של מנחם בגין לא היה קיצוני,
אלא אירוני ולגלגני. כמה פעמים פרצנו בצחוק
לשמע הלצותיו. אגב: מאיר יערי פעל
כעוזרו הראשי. הוא קרא כמה קריאות־ביני
יים, שנתנו לבגין פתח מצויין לתשובות
הומוריסטיות, עד כי נראה כאילו תואם הדבר
בין השניים מראש.
למשל: בגין דיבר על ביטוח־בריאות, הזכיר
כי חברים של חרות משתייכים לקופת־החולים
הלאומית ולקופת־החולים הכללית.
קרא לעברו יערי :״האם אתה חבר בשתי
קופות־החולים?״ השיב בגין, בלי היסוס של
קול קורא בכנסת
רגע :״אני נראה לך כל־כך חולה שאני
זקוק לשתי קופות־חולים?״
ך* * 15 דקות אפשר לאמר לא מעט —
לעומת נאום מבריק אך חסר־פאתוס זה,
^ אך אין זה מספיק לנאום פרוגראמאטי
בלט נאומו של פרם בתכונות ההפוכות —
הוא היה חסר ברק, אך פאתטי ותוקפני ׳.בסיסי. לכן החלטתי מראש להשתמש בקרי־עזרה
לו העובדה שהוא דיבר כנואם לפני־ אות־ביניים כדי להשלים את טענותינו. לא
האחרון, כשהבית כבר היה מלא לקראת ה קראתי קריאית כה רבות כדי להפריע לנואהצבעה(
.בשעה שתיים בצהריים, כשהתחדשה מים, אלא כדי להבליט את הדברים שהיו
הישיבה אחרי הפסקה קצרה, לא נכחו באולם טעונים הבלטה — ושלא יכולתי להרחיב

בוויכוח על הקמת הממ שלה החדשה בכנסת. לר שות הנואם עמדו 15 דקות, וכתוצא ה
מ כן קיצר בכמה סעיפים בחלק האחרון.

ככור היושב־ראש, כנסת נככדה.
נשף־המסיכות הגדול נגמר. ההבטחות הרמות, הנדרים החגיגיים של ימי הבחירות — נזרקו
למיזבלד, הגדולה של ההיסטוריה. הציניות הגסה וחסרת־הבושה חוגגת את נצחונה.
קוראים לזה מעשה־מרכבה.
איזו מרכבה היא זו? הרי למרכבה יש ארבעה גלגלים. ואילו הקואליציה הזאת דומה רק
לזוג אופניים — יש לה שני גלגלים בלבד. מצד אחד — תאוות־השלטון חסרת־המעצורים של
מפא״י, שאינה קשורה לשום עקרונות. מצד שני — תאוות־הכפייה חסרת־המעצורים של
עסקנ״הדת, שאינה יודעת שובע. אלה הם שני גלגליה של קואליציה זו.
מפ״ם ול״ע אינם גלגל שלישי או רביעי בממשלה זו. אין הם אפילו גלגל חמישי. הם
בקושי החישורים — השפיצים בלעז — בגלגלי האופניים האלה, הגולשים עתה במדרון
הכפייה, השחיתות והשרירות.

אפשר לכבד לוחם הנכנע אחרי קרב. אפשר לסלוח ללוחם הנשבר
תץ• בדי קרב• אף מי יכבד ומי יסלח ללוחם המדומה, הנכנע לפני
הקרב, והנועץ סכין כגב הלוחמים?

״ אה ווי וה ירווה?״
לפני עשרה שבועות ויום הלכו בוחרי ישראל אל הקלפי, ונתנו מנדאט ברור לממשלה
חילונית, מתקדמת ודמוקראטית. לקואליציה של המערך, ל״ע ומפ״ם היה רוב ברור של 62
נגד — 58 רוב של ארבעה קולות. אנחנו, השוללים את המישטר הקיים על כל אגפיו —
הודענו לנשיא המדינה שניתן את קולנו, ללא שום תנאי או תמורה, לממשלה כזאת —
ובזאת נעניק לה רוב של שישה קולות — 63 נגד .57
אפשר היה להכריח את מפא״י לקבל ממשלה כזאת. אפשר היה לגייס את הציבור המתקדם,
לגבש את דעת־הקהל, ליצור חומת־ברזל בפני השוביניזם, הבטחוניזם והכפייה הדתית
— אילו היו מפ״ם ול״ע מוכנים ללחום. אך במקום העמידה במאבק, בקומה זקופה ובראש
מורם — באה הזחילה אל הקואליציה בכל מחיר, ללא מחיר.
היכן ההבטחות על מלחמה בכפייה הדתית? היכן ההתחייבות שלא לתת יד לשום תחיקה
דתית נוספת? קברתם את נמל אשדוד, חתכתם עוד כמה פרוסות מן הנקניק של חרות
האזרח. היכן המילים הרמות על מיפנה ושינוי ותמורה, על חרות האדם והצלת הדמו־קראטיה?
האם הספיקו עשרה שבועות כדי להפוך את ההבטחות דאשתקד לשלג דאשתקד?

מה השגתם, חברי מפ״ם ול״ע, תמורת כניעה זו? נתנו לכם הרכה
מליצות של אליבי -עץ שלם של עלי־תאנה -אך האם השגתם אפילו
הישג ממשי אחד?
הבטחתם ללחום למען חקיקת חוקה, כדי להבטיח סוף־סוף את זכויות־האדם בישראל —
והשגתם אליבי בצורת הבטחה לחוקק חוק אווילי נגד הרודנות. ול״ע אף ויתרה על תיק־המשפטים,
החיוני בהקשר זה, כדי לפתח את הליברליזם הצרוף והעצמאי בקרב התיירים.

את מי זה ירמה?
הבטחתם ללחום לביטול המימשל הצבאי — והשגתם אליבי בצורת הבטחה קלושה לבטל
— אולי, אולי! — בעוד שנה את מנגנון המימשל הצבאי. זאת אומרת שהמושל ייקרא בשם
אחר, וילבש מדים אחרים — ויוסיף לאסור בלי משפט, להגלות, לרתק, להפקיע ולעשוק.

את מי זה ירמה?
הבטחתם ללחום למען שינוי מדיניות־החוץ, הממיסה אסון על ישראל וההופכת אותה
לגרורה עלובה של כוחות זרים, והשגתם — כך הכרזתם בתרועת־נצחון — משפט אחד על
חימוש גרמניה בנאום ראש־הממשלה. איפה היה המשפט הזה בנאום ראש־הממשלה?
מ ת כנני הבטחון בעולם ובאירופה, בבואם לטכס עצה ולתכנן תוכניות הנוגעות לבטחון
אירופה, ייטיבו לעשות אם ישקדו על כך שכל ההסדרים בתחום זה יגרמו ויביאו להפגת
החששות וכו׳ וכו׳ .דרוש להיות חבר מפ״ם כדי להבין משפט כזה.

את מי זה ירמה?
הבטחתם ללחום למען מדיניות כלכלית מתקדמת, נגד התעשרות המתעשרים ולמען חלוקה
צודקת של העול — והשגתם אח הזכות לחתום על המדיניות הנאורה של שר־האוצר,
פינחס ספיר. בכל אוסף הנוסחות היפות, אך חסרות התוכן המעשי, של ראש־הממשלה
הבוקר — זה היה החלק המעשי היחיד.

את מי זה ירמה ז
הבטחתם ללחום למען יוזמת־שלום גדולה ומהפכנית ונועזת — והשגתם כמה מליצות
ריקות, שמאחוריהן מתחבאת — ואפילו לא מתחבאת! — הוודאות הגמורה שממשלה זו,
שתקעה סכין בגב בורגיבה, תוסיף לתקוע סכין בגב כל יוזמת־שלום אחרת. לתקוע סכיך
— ולהזיל דמעה חסודה אחרי מעשה.

את מי זה ירמה?
עשרה שבועות התמקחתם והתווכחתם והתחככתם — על מה? כל מילה הודלפה לעתו־נות,
כל שיהוק ופיהוק פורסם ברבים. על מה? על ניתוחי מתים? על תקציב הישיבות? עוזי
חצי מחלקה למשרד וחצי תיק לעסקן?
לשווא חיפשו האורחים — לשווא חיפשו הבוחרים שלכם — שלכם בעבר — בכל ההתמקחות
האינסופית הזאת מילה אחת על בעיות הגורל של המדינה, על העניינים שיקבעו את.
עתידנו לחיים ולמוות, כשאנו נכנסים לעידן האטום והטיל.

רק אידיאה אחת היתה לכם -האידיאה פיקס להיכנס לממשלה.
ההיסטוריה דופקת על שערינו. שינויים עצומים מתחוללים במרחב. חלקם גלויים כמר
בורגיבה, רובם נסתרים מתחת לפני השטח, אך ידועים למי שמצוי בעניינים. העולם מש תנה.
אויבים־בנפש נפגשים בטשקנט. יוזמות־שלום נועזות מרתקות את העולם.

עליהם את הדיבור בנאומי שלי. חלק מן
הקריאות נרשמו בפרוטוקול. הדבר תלוי כקצרנית.
לא תמיד היא קולטת את הקריאה,
ולא תמיד היא מזהה את הקורא היושב
מאחוריה.
השיטה היתד, כלהלן:
כאשר הזכיר בגין כי ״לעת עתה אין בבית
הזה רוב למען חקיקת חוקת־יסוד שלמה,״
קראתי :״אבל רוב המפלגות הבטיחו לחוקק
חוקה!״
כאשר התפאר מאיר יערי בעקרונות היפים
של הממשלה החדשה, קראתי :״מילים
יפות אינן מעשים!״ קרא לעברי יעקוב חזן:
״גם אתם עוסקים רק במילים ולא במעשים!״
תשובתי :״לא דובים ולא יערי!״
ישראל ישעיהו, ח׳׳כ מפא״י בעל המיבטא
התימני הנעים, התווכח עם בגין, ששלל את
זכות השרים החדשים להתפטר מהכנסת ערב
בחירתם. טען ישעיהו :״הבוחר מצביע ב
בחירות
בעד האות של הרשימה, ולא בבחירות
אישיות.״ קראתי :״אבל לא אותיות
יושבות כאן, אלא בני־אדם.״ השיב ישעיהו:
״אתה בעצמך אות. סיעה של איש אחד.
אין זה יותר מאשר אות.״
כאשר התפאר פינחס רוזן הליברלי־העצ־מאי
כי מפלגתו השיגה את ביטול המימשל
הצבאי, קראתי, :המנגנון יבוטל, לא ה־מימשל!״
בהמשך
דבריו טען רוזן כי חוק־ד,כשרות
החדש אינו מוסיף לכפייה הדתית, כי הוא
מעניק לרבנים בסך הכל את הזכות לקבוע
מה כשר ומה לא. קראתי :״לרבנים מכל
הזרמים ביהדות? גם לרבנים רפורמיים, למשל?״
כידוע, התחייבו הליברלים העצמאיים
בפירוש ללחום למען שווי זכויות הרפורמיים
— הבטחה שהופרה גם היא עתה.
לאחר מכן, כאשר טען רוזן שהממשלה
החדשה אינה מבוססת על חקיקה דתית נו־

לכל דורש

ואילו על הדלת שלנו כתוב: אל תפריע: אנחנו עסוקים כדיון על
ניתוחי־מתים.
מה שקם כך, מתוך ביצת הקנוניות והמזימות והמקח־ומימכר — זה לא ממשלה של
מדינה ריבונית העומדת על פרשת־דרכים היסטורית, לא הנהגה של עם הרוצה להיות אדון
לגורלו ולהטביע את חותמו על ההיסטוריה. מה שקם כך זה ועד־קהילה של מדינת־גסו או
גטו־מדינה, הנזרק אין־אונים אנה ואנה על גלי ההיסטוריה.

כעד ממשלה זו לא נצביע. אנו נילחם כה, אנו נחשוף את מערומיה
-ותכוא עליה קללת הכוחר כעוד ארכע שנים, באשר יכוא יום־הדין.

בכל רחבי המרחב, מכורדיסתאן ועד אלג׳יריה.
יש בבריטניה מיניסטריון מיוחד לחבר־העמים הבריטי. בצרפת יש שר מיוחד למדינית
הקהיליה הצרפתית. האם לא יהיה לנו שר לתפקיד שהוא חשוב לקיומנו פי אלף מתפקידי
המיניסטרים ההם?
ובצד השר לענייני המרחב, דרוש שר לעניינים יהודיים. לאן נעלם רעיון ימצויין זה?
איך הוא שקע אי־שם בדרך בביצת הקואליציה?

גזחזת ח־ב יתזף
אולי אופיינית לכל האווירה, שבה קמה ממשלה זו, דרך הטיפול באדם, שבוודאי איני
אוהד אותו מבחינה ציבורית — שר־המשפטים דוב יוסף.
היה רצוי להחליף את שר־המשפטים הקודם בשר־משפטים אחר. החלפה זו רצוייה מכל
הבחינות. אך הצורה המתועבת, חסרת ההגינות האנושית, היא לרועץ.

״הגזטרה: לוזלל אגז השלל!״

ממשלה כזאת, שאין לה פגישה עם ההיסטוריה, שאינה חולמת כלל לגשת לפתרון
בעיות־הגורל של המדינה, שכל־כולה תולדה של קנוניות קואליציוניות עכורות, שמטרתה
המשותפת היחידה היא לחלק את השלל — מובן שאין בה חשיבות לחלוקת המיניטטריונים
בה. ד,מיניסטריונים מתואמים למפתח המפלגתי, ולא למשימות הלאומיות. אילו היה צורך,
היו מחלקים את משרד־הדואר לשניים, ונותנים למפ״ם את הדואר היוצא ולל״ע את הדואר
הנכנס.
אך אנחנו, הרואים את הבעיות ואת המשימות, משמיעים מעל במה זו את הדרישה לבחון
מחדש את הרכב הממשלה. לבטל את המיניסטריונים שהם מיותרים לגמרי, שלא נועדו
אלא לספק תאוות־שררה של קבוצת־עסקנים פלונית, ולהקים מיניסטריונים חדשים, הדרושים
להתמודדות עם המחר.
בשביל מה דרוש לנו משרד־משטרה, שאין לו שום שליטה על המשטרה? בשביל מה
דרוש משרד־תחבורה לחוד, ומשרד־דתות לחוד, ומשרד־סעד לחוד, ומשרד־עבודה לחוד,
ומשרד־שיכון לחוד — שלא לדבר על משרד־התיירות־והפיתוח, בו יגשים עתה השר קול
את חזונה של הנרייטה סולד, עליה השלום?
כל משרד עם שר, ומנהל כללי, והוצאות ייצוג, וצי מכוניות, ורבדים־רבדים של פקידים
מפלגתיים, כמו שכבות ארכיאולוגיות, זו על גבי זו!
אפשר היה לבטל את כל ר,מיניסטריונים האלה, ולאחדם במשרד־הפנים ובמשרד אחד של
השרותים הציבוריים — ועם ישראל יישאר חי, תאמינו לי.

ולעומת זאת -דרושים שרים לתפקידים המיוחדים, שמקורם כמשי,
מות
דורנו.

חסואליציח: הדב נ־ץ(פא״) א*ח תל!?׳ וי₪1ב חזן(*פ־ם

״רחש: שר
דרוש שר־בטחון — ובממשלה הזאת, כמו בכל הממשלות הקודמות, אין שר בטחון.
בטחון — זה לא הובי, זה לא עיסוק לשעות־הפנאי לאדם שהוא גם ראש־ממשלה עסוק
וגם ראש־מפלגה עסוק וגם ראש־קואליציה עסוק. זהו פול־סיים־ג׳וב, ובטחון ישראל ראוי
וזכאי שיהיה לו פול־טיים־שר, לפחות כמו משרד־הדואר.

יש כממשלה הזאת שר כמו ישראל גלילי. מדוע לא יהיה הוא שר־הכטחון?
מדוע לא נזפה לשר־כטחון מלא? מדוע לא נפגיש את השר־כלי־תיק
עם התיק־כלי־שר?
דרוש שר לעניינים מרחביים. המשימה הגדולה ביותר של דורנו, התפקיד העליון על
המדינה בעידן זה — זה להשיג את השלום, לכבוש אח. השלום.

השלום לא יפול מן השמיים. יש לעריד מיכצע־שלום, בשם שעורכים
מיבצע־מלחמה. כשכיל זה דרוש מטב״ל־שלום, בשם שיש -וצריך
להיות -מטכ״ל־צכא, וחטיכות מיכצעיות, ותקציכ של מאות מיליונים,

וצוות של ימאות מומחים לתיבנון ולכיצוע.
משרד־החוץ אינו מסוגל למלא שליחות זו, עם בל הכבוד למשרד־החוץ ועם כל הכבוד
לשר־החוץ החדש — כי היא נוגדת את כל שאר התפקידים של משרד־החוץ. משרד־החוץ
עסוק בלוחמה פוליטית בין ישראל ובין העולם הערבי. לצערנו זה בלתי־נמנע במצב
הנוכחי. אך זה ההפך מן הדרוש לשינוי המצב הנוכחי מן הקצה אל הקצה. לזה לא דרושים
אנשים בעלי צילינדרים, שיהיו מצויים במסיבות קוקטייל. לזה דרוש צוות שיהיה קיים
• כאן מראה הפרוטוקול את חילופי־הדבריס הבאים, :
מנחם בגין: אולי תמחוק את המילה ״ג טו״ ?
אורי אבנרי: אני מוכן למחוק את המילה, אם נשתווה על התוכן.
מנחם כגין: או מדינה או גטו. גס מדינה וגם גטו — אין.
אורי אכנרי: למה? — אני מו כן להתווכח אתך על בך על ח שבון זמנכם שלכם. לנו
ש הרבה פחות ז מן.

ספת, ועבר לדון בתיקון־השבת בחוק־המנוחה,
קראתי :״זאת לא חקיקה נוספת?״
כאשר זאב צור, איש אחדות העבודה,
דיבר בחריפות נגד החימוש האטומי של
גרמניה, הצבעתי על העיקר בקריאה :״מדוע
לא אמר את זאת ראש־הממשלה?״

נגד שחיתות, כעד אמהות
1אומו של ראש־הממשלה בראשית ה־
!3וויכוח לא היה חזק ביותר. אמנם נראה
אשכול בכושר גופני מלא, אך בנאום פרו-
גראמאטי כזה, הנקרא מן הכתב: ,אין תכונותיו
החזקות באות לידי ביטוי — ומתגלות
דווקא חולשותיו.
חסרה לגמרי היריעה ההיסטורית, האהובה
כל־כך על בן־גוריון. ואכן, כאשר קם י בן־
גוריון לדבר בוויכוח, פרש שוב יריעה
רחבה. הוא לא חידש הרבה לגבי דבריו
בעבר — אך בכל זאת יצר תמונה כוללת,

יש קשר מיוחד בין האומה העיברית החדשה, המהווה את הרוב במדינת ישראל, ובין
הפזורה היהודית בעולם. קשר זה מזדייף ומסתלף על־ידי אותו אנאכרוניזם עלוב, הקרוי
התנועה הציונית והסוכנות היהודית.

אני מצטרף לכל מילה שאמר על כף הכוקר חכר־הכנסת דויד כן־
גוריון. את האכאכרוניזם יש לקבור, לטוכת ההיגיינה הציבורית. את
התקציבים הענקיים, ואת התפקידים הממלכתיים, המסורים ביום
בידיהם ללא שום פיקוח דמוקראטי אמיתי, יש להעכיר לידי מדינת־ישראל.
ואת הקשר האמיתי יש למסור כידי מיניסטריון ממלכתי.
ולבסוף: דרוש שר לענייני הנוער והספורט. שר צעיר ודינאמי, שלא יסתכל על בני הדור
החדש כעל ייצורים מן המאדים, דור פרוע ומתפרע של חיפושיות וביטניקים — אלא
שיתמסר לדירבון ופיתוח וטיפוח כוח־החיים של דור חדש זה.
אני יודע שאני משחית את דברי לריק. לממשלה זו אין פגישה עם ההיסטוריה, ובוודאי
לא פגישה עם המחר.
יש בממשלה זו שרים חדשים, ויש בה שרים צעירים, ואני מברך אותם. אבל ממשלה
זו בכללותה היא ממשלה קשישה, עייפה ואומללה, ממשלה שיש לה תשובות של שלשונן
לאתגרים של אתמול: אוסף של מליצית יגעות הקרוי בפיה קודי־יסוד, וצרור של תגובות
שיגרתיות הקרוי בפיה תוכנית־פעולה, ונאומו המבריק — אך דל־התוכן — של ראש־הממשלה.

בינתיים עוכרת ההיסטוריה על פנינו, ובליבנו פועמת רק תקווה
גדולה אחת: שעוד נספיק, כבוא היום, להדביר את צעדיה, ולהתייצב
שוב כראשה*.
* את הנאום הזה תינזצת מעריב בארבע מילים :״ כן דיבר ח״ כ אבנר׳״ .ואילו ח״כ
. .חבר־הכנסת החדש, אשר בא כאילו
משה ברעם (מפא״י) הגיב עליו בוויכוח כלהל ן :
מן ;המאדים, ויש לו ססזז־דיבור מיוחד אשר לא הורגלנו א לי ו ק רי או ד ביני ס של אורי
אבנרי :״עוד תתרגלו!״

שהרחיבה את ממדי הוויכוח. הפולמוס שלו ; ניות בין אשכול, בגין ופרס. יש רק הבדעם
ההסתדרות הציונית היה קליעה לבול. לים של סגנון.
אשכול אינו נוטה לכך, וגם אין הוא
כך אנו עומדים, בתום התיכוח הגדול
מנסה. נאומו היה אוסף של עקרונות יפים הראשון בכנסת השישית, בפני התמונה הוכתנות
טובות, שבאו לספק את כולם מבאה
של הכנסת:
בלי לחלוק על איש. התאפקתי בקושי מ•
יש מחנה בטחוניסטי־לאומני חזק
לקרוא לעברו :״כדאי להוסיף שהממשלה
מגנה את השחיתות ומחייבת את האמהות.״ ותוקפני, בו מנסה עתה שמעון פרס לחטוף
ניסיתי לאמור זאת בעדינות פרלמנטארית, את כתר הפאתוס מאנשי חרות — ואולי
כאשר ציינתי בנאומי כי נאומו של ראש־ יכריח את חרות להתחרות עימו.
• יש• מתנה קואליציוני, שיתקשט ב־הממשלה
היה ״מבריק אך דל־תוכן״ .זה עורר
את בגין׳לקרוא? :זה היה נאום מב פראזות על שלום וקידמה, אך ילך בדרך
הישנה של בן־גוריון וגולדה מאיר. הוא
ריק?!״ לא נותר, לי אלא לענות :״ר,רשה
ייבדל מן הבטחוניסטים הגלויים רק בסגנון.

לי להיות אדיב.״
• עם הצטרפות מפ״ם והליברלים• ל,־.
בנאים־הסיכום שלו היה אשכול הרבה יועצמאיים
לממשלה, הם יצאו: ממחנה החד
חזק; כי•.אז ׳ניתן לו -להתפלמס • עם
אופוזיציה שוחרת־השלום, ויצטרכו ללכת. ובגין
ופרט, אך •כל-מי שעקב בתשימת-לב
אחריי דבריו, שס לג לכך -שלא• היה זה לדבר בתלם. אולי יקשטו זאת פה -ושם
ויכוח אמיתי — בסופו של דבר אין הבדל במליצות. מצלצלות על שלום, כדי לסבר
אמיתי בתפיסות לאומיות, מדיניות ובטחו -את האוזן, אך הם יצטרכו להגן ולהצדיק

את הקו הממשלתי — כפי שעשו בימי ישיבתם
בקואליציה הבן־גוריונית.
כל זה מטיל על סיעתנו, חובה כבדה
מאד.
נשארנו, למעשה, בודדים במערכה העיק־בית
למען השלום — היחידים המסוגלים להרים
בכנסת את קול השלום (אם להוציא
מכלל זה את הקומוניסטים, אשר חוגים
רחבים בציבור העיברי אינם מוכנים לקבל
את דבריהם גם כשהם אומרים דברים נכונים).

זה־ היה יברור לגמרי כאשר ׳הרמתי השביע
את ידי — אחד מבין — 41 נגד
ממשלה זו .״י • ־

לראשונה בישראל!
בואו לרקוד
ב״היכל הריקוד״
גני התערוכה
המורים

כמדינה
(המשך מעמוד )9
הרשימה לסגן־שר. היד, זה יהודה שערי,
איש העובד הציוני ועסקן בהסתדרות.
ללא\ כהונה ממלכתית נשארו: שלושת
חברי הפלג האזרחי של המפלגה בכנסת.

-יריד המזרח

״סמי ובנו״

0 *19י שנו ת ב * ראח
הסערה הליברלית־העצמאית ד,־תה גלוייה
(ראה יעיל) .הסערה במפ״ם היתד״ כדרכה,
שקטה וסמוייה. אך גם היא היתד, חמורה.
הסיבה לסערה: בחירת ישראל ברזילי
ומרדכי בנטוב לממשלה, אף ששניהם לא
נבחרו לכנסת•
פני םחד שו ת. אי־בחירת ברזילי ובני
טוב לכנסת לא היתד, מיקרית.
שגי אנשי־הצמרת הוותיקים הופיעו במקומות
ראשונים ברשימת־ר,מועמדים שהוכנה
על־ידי ההנהגה. אולם כשהגיעה הרשימה
למועצת המפלגה, לשם אישור, התחוללה
הפיכה. חברי המועצה סטרו על לחי
ההנהגה הוותיקה, שינו את הרשימה בניגוד
לרצונה. הם העלו למקום שלישי את ויק-
טור שם־טוב, למקום תשיעי את יעקוב
ריפתין. את בנטוב וברזילי הם הוציאו
בכלל מן המקומות הריאליים. הסיבה:
הרצון להכניס פנים חדשות לכנסת, וממילא
גם לממשלה.
כאשר נכשלה מפ״ם בבחירות, ורק שמונה
מאנשיה נכנסו לכנסת, היו שלושה מהם
ח״כים חדשים: מאיר פלד, שלמה רוזן
ויהודה ארזי. ריפתין, שהיה במקום התשיעי,
לא נכנס•
כשקט *ברטינה: .שהחלו הדיונים
הקואליציוניים, סברו רבים במפלגה בי
שרי מפ״ם בממשלה הבאה יהיו אותם
שזבו באימון מחברי־הרשימה. המועמדים
שנראו סבירים: ויקטור שם־טוב כשר השיכון,
שלמר, רוזן כשר החקלאות או הבר את.
במיקרה
זה יכול היד, אחד משני אלה
להתפטר מהכנסת, לפנות מקום בה ליעקוב
ריפתין.
אולם ההנהגה החליסה אחרת. היא עקפה
פשוט את רשימת המפלגה לכנסת, שנקבעה
למורת רוחה.
ברזילי ובנטוב הפכו שוב לשרים. חבר-
המועצה, שהדיחו אותם מן הרשימה לכנסת,
יכלו לרטון רק בשקט ובחוסר־אונים. הקולקטיביות
הרעיונית מנעה כל תגובה
אחרת.

ילמדו אתה רי קו די ם החד שים
וולי — בולי — ה אלי גאלי
סי רטא קי — ו עו ד...

החל ממוצ״ש 22 בינואר 1966 בכל
מוצאי שבת עם תזמורת רקודים
(משקה ראשון 4ל״י)
כל יום רביעי בנוסח דיסקוטק
(משקה ראשון 3ל״י)

הכניסה חפשית הכניסה דרך

להיכל

מסעדת

הריקוד
או ר

תגלית חדשה של
פאול הודסוו
חיפה . 15 ,שמה של החיפאית
החמודה שבתמונה הוא זיוה
היא בוגרת בית־ספר
גורן.
״עמל״ ,שחיינית מצויינת ובעלת
סופרן צלול ורך. בשנה הבאה
תמלא תפקיד ראשי בסרט ״חומות
עכו״ שיופק בהוליווד על-
ידי המפיק הנודע פאול הודסון.
״פגשתי את פאול בקפה סיני בחיפה״
,מספרת זיוה .״הוא הציע לי
סיגרית קנט. התבונן בי ואמר :״זהו
זה, את בדיוק הטיפוס הדרוש לי
בשביל הסרט הבא שלי. התנועה הזאת
שבה את מקרבת את סיגרית
קנס אל שפתייך י, יש בד, מן החן
והאצילות של התאמת סיגרית קנט
רבת־רושם לחיננית שכמותו״ .נהניתי
מן המחמאה״ ,אומרת זיוה ״ו־רויתי
נחת עוד יותר מסיגריה קנט״.

ציתות
דעת •חיד

את נאומו בכנסת, בוויכוח־הכללי לאחר
הצגת הממשלה החדשה, ניצל דויד בן־
גוריין כדי להשמיע מספר הערות על
ההסתדרות הציונית. לדעתו, זהו כלי־ריק
ומוסד שאבו עליו הכלח. הוא לעג ל״ציו־ניסטים״
ושפך את זעמו על כל מי שנותן
יד להסתדרות זו, שלדעתו ״אין לה כיום
זבות־קיום — לא מעשית ולא מוסרית״.

הנך רשאי לגהוג
כמבוניות מיח
ללא רשיון
כשטח התערוכה
וזפתוח כל יום
מ־ 5עד חצות

מטרתו האמיתית שד הביקור.

״קארטינג׳*
הספורט שכבש את כל
אירופה.
אוטובוסים 42 ,28 ,27 ,22 :

גם ביום וגם בלילה
גם ביום שמש וגם ביום גשם,
תובל לצלם באם תקנה אצל
פוטו־ברנר מבשיר־בזק אלקטרוני.
סרטים מיוחדים לצילומי־חדר.
מכשירי הקרנה לשקופיות מכל
הסוגים.
— העתקת מסמכים —

פ 111וברנד
חיפ ה,ו חוב ה חניוק זב

ו 70 סם

ת־א. רח אב! גבירזל 66
על*!. 231666 .ז

מכונות הקרנה עם קול
_ 1168ג 1,1פ
8מ״מ
במחירים נוחים.
(עם אפשרות חחלפה של
המכשיר חישן).

היפעת בן־גוריון לא הפתיעה. הכל יודעים
את דעתו על נחום גולדמן ועל ״מה
שקרוי בימינו ההסתדרות הציונית״ .ההפתעה
נפלה רק כמחצית השעה אחרי שדויד
בן־גוריון סיים את נאומו במליאת־הכנסת.
למשרדי הסוכנות היהודית בירושלים, שם
שוכנים גם משרדי ההסתדרות הציונית,
שנגדה כיוון בן־גוריון את חציו, נכנסה
משלחת של אנשי רפ״י. היא כללה את
חברי הכנסת שמעון פרס, מתילדה גז.
מרדכי סורקים ויוסף יזרעאלי. המשלחת
צעדה ישר לעכר חדרו של הנשיא, ד״ר
נחום גולדמן.
״מד?,״ חמד, גולדמן ,״באתם לספר לי
מה שבן־גוריון אמר היום בכנסת? כבר
סיפרו לי זאת לפני דקות אחדות.״
חברי משלחת רפ״י נבוכו, אך לא ויתרו
על מטרת ביקורם :״באנו לתבוע כי נציג
של רפ״י יצורף להנהלת התנועה הציונית.
לאחר שנציגי מפא״י אינם מייצגים אותנו
עוד״ .הסבירו.
לנחום גולדמן היתד, רק שאלה אחת.
״האם אתם תובעים זאת גס בשם בן-
נוריון?״ שאל.

מנגנון

בעיות ולבטים
בח יי המי.ו

אוו א ש דו אכל •
ההזמנה לבקר בבית השר באפקה לא
בישרה רעות. מננ״ל משרד המיסוזד והתעשייה
מיכאל צור הניח, כי ידובר ב־חיבניות
ה-ש!י, לאחר כינון הממשלה. ואמ
הד״ר
מרדכי זידמן
הוצאת רשפים.

למכירה בחנויות
המקריב הנדולות __

נם היה זה בדיוק מה שחיים צדוק רצה
לדבר עם מנהל משרדו. אך תוכן השיחה
הדהים את צור: השר הודיע לו, כי הסכים
לקבל את ההתפטרות שאותה הגיש צור
לפני הבחירות, ואשר אותה הספיק מאז
לשכוח.
היו אלה, למעשה, פיטורין. האיש, שבמשך
שמונה שנים עמד בראש המנגנון של
המשרד הכלכלי העצום, נאלץ, ללא אזהרה
מוקדמת. לפנות את מקומו לדויד גולן,
שהובא לשם כך במיוחד ממשרד־החוץ.
נאמנות לעוזר. כאשר עזב פינחס
ספיר את משרד המיסחר והתעשייה, כדי
להתמסר בלעדית למשרד־האוצר, הוא העמיד
תנאי: שהמנכ״ל צור ימשיך לכהן
בתפקידו. יהיו לכך שתי סיבות עיקריות:
הוא רצה שצור ימשיך בביצוע המדיניות
שגיבשו יחדיו, והוא רצה להפגין כי אינו
מפקיר את עוזרו הנאמן.
נאמנות הדדית זו הופגנה לעתים קרובות
— ולא תמיד על רקע חיובי. לפני שבע

מתפוטר צור
לא תמיד על רקע חיובי

שנים, למשל, התריע מבקר המדינה המנוח
זיגפריד מוזס על תופעות חמורות בענף
היהלומים, אשר בפיקוחו של משרד ה־מיסחר
והתעשייה. כאשר הסתבר, כי האחריות
רבצה על שכמו של צור, יצא ספיר
להגן עליו. הוא עשה זאת בדרך האופיינית
לו, ושיגר שליחים לכמה עתונאים, הציע
להם לפרסם מאמרים על פגמים במשרד
מבקר המדינה עצמו. ליתר דיוק: איך
מבזבזים שליחי המשרד את כספי הציבור
על נסיעות לחו״ל, במקום להסתפק במימי
צאי הנספחים המיוחדים בכל שגרירות.
פרשת היהלומים הסתעפה, התפתחה ל־שערורייה
בינלאומית. אך מעמדו של צור
לא נפגע. הוא לא נפגע גם כאשר הוטחה
נגדו ביקורת על טיפולו במשק הרכבת
המכוניות בארץ.
כיד רמה. חיים צדוק לא שינה דבר
במשרד, כאשר התמנה לעמוד בראשו. אולם
היה ברור, כי אחרי הבחירות ימנה אנשים
המקובלים עליו במקום כמה מאנשי ספיר.
המועמד הראשון לסילוק היה צור. כבימי
ספיר התרגל צור לשלוט ביד רמה
על כל ענפי המשק, פרט לתעשייה, אותר.
ראה ספיר באחוזתו הפרטית• צדוק דרש
לעצמו את סמכויות ההכרעה, הצר בכך את
צעדיו של צור.
במשרד החלו מתלחשים על התנגשויות
בין נישותיהם של השניים. מיפעלים שזכו
קודם לכן לחסדיו של צור הפכו בן־לילה
נסולי־ייחוס, ואילו מיפעלים שקודם לכן
סבלו מיחס עויין זכו עתה לטיפול מיוחד.
( ה מ שן נ ע מו ד ) 17

העויס הזר, וגוו

כל מערכת ״השלם הזה״ מדווחת על
12 שעות בתוככי הו־הגעש השכתת

ב חזי ת
ש כונ ת התהווה היד ימים, כראשית מלחמת תש״ח, ששכונת־התקווה היתה אחת
החזיתות הלוהטות של המלחמה. קו־הגבול עכר כינה לבין בפר סלמה
הסמוך. באותה תקופה חיכרו הלוחמים שיר מיוחד המוקדש לשכונה,
לפי מננינת •סיר הבריגאדות הבינלאומיות •טלחמו בספרד. תחילת השיר
היתה :״אס תרצה לפגוש אותי /תדע היכן למצאני / :כחזית שכונת־התקווה
/יש שם כנין עזוב.״ השבוע שוב היתה שכונת־התקווה חזית.
כשינוי קל יכול היה שיר תש״חיגם להסביר מדוע,, :בחזית שכונת־התק־ווה
/יש שם בניין הרום ״.נורא יותר: הפחד שיהיו עוד בתים הרוסים.

מה היה עושה האזרח השקט ביותר, אילו
הרסו את ביתו לנגד עיניו? דיירי שלושת
הבתים שנהרסו בשבוע שעבר בשכונת־התקווה
עשו את שני הדברים היחידים ׳שעוד
היה באפשרותם לעשות: הב בכו ושבתו.
אך הם גם הצליחו לעורר שכונה שלמה,
בזעקה המחרידה ״גורלכם — בגורלנו!״ כי
70 אלף תושבי שכונת־ד,תקווה, עזר 4וסלסה
חיים, בחלקם הגדול, בבתים שאותם
יכולה עיריית תל־אביב להרוס בכל עת.
״בגלל בנייד, ללא רשיון הורסים את
ביתי, את חיי, את ילדי. לוקחים ממני את
כל רכושי בעולם, ובאותו יום נותנים ארבע
שנים לפיינברג, זד, ששרף את המשרד של
הסופרמארקט והיה מעורב בשחיתות של
מיליוני לידית. אתם יודעים למה? למה
שהוא גר בהרצליה ומדבר אנגלית, ואני גר
בשכונת־ד,תקווה ומדבר ערבית. זה למה.
דופקים אותנו. דופקים את הנשמה שלנו.״

״טעות מרה, אדוני״
ף* ש קי נ ה זו מהדהדת באוזניהם, יצאו
ע* השבוע כתבי וצלמי העולם הזה למיבצע
מיוחד. כולם עזבו את עבודתם השוטפת,
כדי לעבור ליל־שימורים בשבונה אחוזת־החרדה.
הם הסתובבו בשכונה משעה ארבע
ביום שישי אחרי־ד,צהרים, ועד שעה ארבע

לפנות בוקר של יום שבת 12 .השעות, בהן
נועד המרד של שכונת־ד,תקווה להגיע לשיאו,
לפי תחזית המשטרה.
בעמודים הבאים הם מדווחים על לילה זה.

השעה , 4.00 פינת הרחובו ת אצ״ל והגנה

מרכז שכונת־ר,תקווה, ומרכז החזית בקרב
הממושך בין תושבי השכונה לבין
משטרת־ישראל. רק לפני שעתיים התחילו
שוב לנסוע כאן אוטובוסים. חברת דן השביתה
אותם, אחרי שאמש נזרקו עליהם
אבנים. אך תנועת המכוניות במקום היא
מצומצמת ביותר, לעומת עם שישי רגיל.
רוב הנהגים מעדיפים לנסוע בדרך אחרת,
אפילו ארוכה יותר, ולא לעבור דרך השכונה
הנחשבת כמסוכנת.
גם מיגרש החנייה ברחוב ההגנה ריק ממכוניות.
יש לכך סיבה נוספת: השוטר,
המכוון את התנועה בצומת הרחובות, אינו
נותן למכוניות להתעכב במקום ושולח
אותן מחוץ לשכונה, לכיוון יד־אליהו הסמוכה.
מגיעה
מכונית עם שלט עתזנות. נהגה
מנסה להחנות את הרכב במקום־ר,חנייה, ליד
ניידת המשטרה. ניגשים אליו שלושה שוטרים
בבת אחת.
״אני פה בתפקיד,״ מתעקש העתונאי .״אני
4 רוצה להשאיר את האוטו דווקא על ידכם•
כך בטוח יותר.״
״טעות מרה, אדוני,״ מסביר אחד מאנשי־המשטרה
.״זה המקום המסוכן ביותר בבל
הסביבה, בגלל זה שאנחנו נמצאים בו. לא
הייתי רוצה שאדוני יקבל על כך הוכחה
בשעות הקרובות.״
הנימוק השפיע. העתונאי מרחיק את
מכוניתו במאתיים מטרים.

הטעה 4 *16 מולי לי שכת־הנזוזיעין העירוני ת

חלונוודד,ראווה ״של הלישכה, ששמשותיהן
נופצו בהתקפת הזעם הראשונה של צעירי
השכונה, ביום תשני האחרון, כוסו בלוהות
פח גדולים. לפניהם ׳1־ושבות שביתת־שבת
שתי המשפחות שבתיהן נהרסו. על גבי הפח
— סיסמאות כתובות בטוש שחור על
גבי בד לבן.
.,על נהרות בבל, שם ישבנו גס בכינו, ב־

החוק: מקלו שר הושטו הג׳ינג׳י
זכרנו את ציון. שבנו לציון, בעמל רב
בנינו את בתינו, אן העירית הרסה אותם
— יחד עם עתידנו.״ מכריז אחד הכרוזים.
״גורלנו — גורלכם!״ צועק כרוז אחר.
״העירייה הרסה את בתינו, הרהיטים קבורים
מתחת המיבנים ההרוסים. פנינו למוסדות,
אך לא נענו לתחנונינו. השוטרים
הכי איתני מכות־רצח. ראשי המשפחות במעצר,
ואנו יושבים ללא קורת גג, וללא
לחם ומים. אנא, בואו לעזרתנו!״
״ראש המשפחה נשלח מהמעצר לבית־חולים,״
משלים הכרוז השלישי את האינפורמציה
המזעזעת.

״רמה עשית ילדיש?׳,
*פ לפני זה, בשעות הצהריים, השתחרר
1אחו מבני המשפחות השובתות ממעצר —
בערבות עצמית. כשמזכיר בית משפט השלום,
הממלא את טופס השיחרור, שאל את
המשתחרר לכתובתו, פרץ האיש בצעקה:
״איזו כתובת? אין לי כתובת! הרסו את
הכתובת שלי!״
אחרי מחשבה קצרה הוסיף :״תרשום. הכתובת
שלי: רחוב הגנה• המדרכה שמול
לישכת־המודיעין.״

השעה , 4.45 פינת שוק התקווה

אסיפה פומבית מתמדת. הנואמים מתחלפים,
הקהל בא והולך, אך היזיכוח אינו
פוסק אף לרגע.
במרכז הקבוצה, פועל בבגדי־עבודה וב־כובע־טמבל
כחול על ראשו .״אבנים זה
שיטה? אני לא מצדיק אותם, כולם נבלות.
אבל תגיד לי — אבנים זה שיסה?״ מתחמם
הפועל .״וככה, כמו היום, שהיית צריך
לחזור ברגל מהעבודה זה יותר טוב?״
״שנלך כל יום ברגל. לא איכפת לי. העיקר.
שידעו שאנחנו לא נשתוק,״ מגיב
המתנגד .״אנחנו יושבים עם עשרה ילדים
בחדר אחד,ולדירות הגדולות שלהם הם
יכולים להכניס כלבים — כדי לחנך אותם.״
״מי אומר לך לעשות עשרה ילדים?״
״מי אומר לי? ראש־הממשלה אומר לי!
ראש־הממשלה בא ואומר: ספרדים — מותק.
לספרדים יש ילדים. ילדים יהיו חיילים. זהו
העתיד של המולדת.״
״אני מחרבן על ראש הממשלה שלך,״
מציין הפועל ,״אני מחרבן במיוחד על ראש
הממשלה הזה, שאמר את המילים האלה.
אתה יודע מיהו, ואני יודע מיהו.״

השעה , 5.00

קפה ביבי

אווירה של יום רגיל:אחדים שותים קפה
כולם משחקים שש־בש. שיגרתי
תורכי,
פחות הוא הוויכוח על החוק.

״בזמן התורכים היה חוק אחר,״ מסביר
אחד האורחים .״וגם אצל האנגלים יכלו השלטונות
להרוס את הבית רק בזמן הבניה,
לפני שיצקו את הגג. יש גג — גמרנו.
בזכות זה בנינו את הארץ. בלילה בנינו
אותה. הקמנו עד הבוקר ארבעה עמודים
וגג. את הקירות, הריצפה, החלונות ימה
שאתה רוצה — הוספנו אחר־כך. והאנגלים
נדפקו. בישראל ביטלו את החוק הזה.
מעניין, מה היו עושים אילו היה עכשיו
אותו החוק?״
״אל תדאג, היו דופקים אותך בצורה
אחרת. בצורה חוקית, כמובן.״ מרגיע את
איש החוק חברו למישחק.

השעה , 5.15 פינת ה שוק

הוויכוח באספה המתמדת נכנס לשלב
מעשי. ההצעה על סדר־היום: איחוד כל הספרדים
בארץ.
השילטון מחלק את הספרדים לעדות:
בילגרים לחוד, מארוקאים לחוד, עיראקים
לחוד. כל עדה לחוד היא חלשה, אבל יחד
זה 600 אלף איש. אם קל ספרדי יתן
לירה אחת — זה יהיה 600 אלף ל״י. זה
יהיה בסיס כספי של התנועה הספרדית
הגדולה. התנועה תשלח את נציגיה לכנסת,
ואף תארגן קופת־חולים משלה.

להקה שד צעירים הצ>
זה יי׳
יש, להחרים את המוסדות האשכנזיים. י

לא ייתכן שבכל משרד ישב בוס אשכנזי
ורק עשרה אחוזים של העובדים — הנמו־שעו
כים
ביותר — יהיו הספרדים. 24 ההצעה מתקבלת ברוב קולות. את הכסף

יאספו בהזדמנות אחרת.

השעה , 5.45 מול לי שכ ת־ה מודיעין
במי־:
רק בודדים מצליחים לקרוא את כרוזי־השובתים.
כעשרים שוטרים משגיחים שאיש

לא ייעצר ליד המשפחות השובתות.
נ־יז
״מה בכלל נותנת כל השביתה הזאת?״

שואל נער שחרחר, הלבוש — למרות ה
קור
של הערב — רק בחולצה לבנה .״הם
יושבים פה, בשכונה. כאילו שהשכונה לא
יודעת את הכל. צריכים לארגן הפגנה ליד
העירייה. לצאת עשרת אלפים איש, ולשבור
שם את הכל. אני, במקום המשפחות האלה,
הייתי כותב את הכרוזים האלה במאה העתקים•
מצייר על כל אחד מהב צלב־קרם,
ומדביק אותם בכל העיר.״
פעם

ג א צי!

פ א שי ס ט!

נ שי ־ המשטרה אינם מתאמצים ב-
מיוחד. רק כשמופיעה באופק ניידת עם
קצין, מתחילים השוטרים לפזר את עשרות
הסקרנים, שרובם ילדים.
רק שוטר אחד — צעיר, רזה, בעל שיער
לבן — לוקח את תפקידו ברצינות־יתר.
הוא נמצא במלחמה מתמדת עם הילדים.
לעיתים הוא גם מאיים עליהם באלתו, ואז
הילדים נמלטים לכל עבר.
ילדה בת 12 בורחת על הכביש, בין המכוניות.
שוטר בועט בה .״נאצי! פאשיסט!״
צועק לעברו איש מבוגר מהמדרכה. האווירה
מתחממת.

השעה , 7.00 דוכן הסטייקים בר חוב אצ״ל

עד המידוכה: בת שכונת־התקווה אינה ]בהלת ״מהשוטרים

הרחובות כמעט ריקים. רוב אנשי השכונה
נמצאים בבתיהם, בסעודת ערב־שבת. ליד
הדוכן עומד רק איש אחד: נהג מונית.
״אני בעצמי תושב השכונה,״ אומר הנהג•
״אבל מה שעושים פה, זה שערורייה.
פעם הארקה, פעם אבנים. איך אפשר ככה?׳
האנשים כבר מפחדים לבוא לשכונה. היה
זמן שהבאתי לשכונה עשרות איש בערב
— מכל העיר. ועכשיו אין אף אחד.״
״בטח,״ תומך בו מוכר הסטייקים .״הם
בעצמם הורסים את השכונה, הצעירים האלה.

) שולחנות ומיתר׳ לרוחב הכביש הראשי -המשטרה הגיחה ועצרה אחז הצעיד
בתי־הקפה מלאים. ומה עכשיו? ריק! אין איש!״

7.רחוב זיו

ם זורקים אבנים על חלונות בניין המערך. הם מנפצים
זרת, משום שהמערך הבטיח להקים מועדון בכל רחוב.
עמסיימים להשליך את האבנים — מסתלקים הנערים
;מקום. איש אינו עוצר אותם. כל השוטרים מרוכזים
שכונה.

הניידת חוזרת. הנערים יוצאים לאט לאם
מהחצרות, ומתחילים לרדוף אחריך -הנועזים
יותר אפילו מתחילים לזרוק עליה אבנים,
כשהם מוכנים לקפוץ במהירות חזרה לתוך
חצר, למראה הסימן הקל ביותר של סכנה.
הניידת אינה מגיבה.

השעה , 8.10 פינ ת הרחובו ת אצ״ל והגנה

, 8 .רחוב אצ״ל

עמוסה ב־ 12 שוטרים נוסעת במהירות של עשרה
ורך הרחוב. נערים צעירים, שהסתובבו בחבורות על
בורחים לסימטאות ולחצרות בסביבה. הס פוחדים

התקהלות בני־נוער ליד ניידות המשטרה.
שוטרים עם אלות יוצאים לפזרם. השוטרים
צועקים בזעם :״הסתלקו מפה! מה אתם
חושבים לכם!״ אחד השוטרים, ג׳ינג׳י, מרבה
להשתמש במקל, ופוצע נער אחד.

הנערים מתפזרים בבהלה.

השעה 8-30׳ הצריפים ליד שכונודעז רא

צעירים בני 28—22 יוצאים מהבתים, לאחר
שסיימו את ארוחת השבת. מתאספים
ליד הקפה של בוסי בשכונת־התקווה, ויוצאים
לבלות בצריף של אחד החברים, ליד
שכונת־עזרא. הם נמנעים מלהסתובב ברחובות,
מחשש שיעצרו אותם.
מאיר :״דחילאק, מה יש לי לעשות
היום בערב, כשהכל סגור? אין לנו מה
לעשות בשכונה. המשטרה חושבת שאנחנו
חיות. השוטרים ישמחו לעצור אותנו. התאספנו
והחלטנו להתרחק מכל הרעש. אנחנו

יושבים פה בצריף ומשחקים קלפים, שוחים
עראק וקוניאק, ומפעם לפעם עושים גם
סיגריה, בשביל הכיף.״

השעה , 9,00 רחוב אצ״ל

יצחק ישראל 18 הנשען על מכונית
הילנזן שחונה ברחוב :״פתאום, כשאנחנו
עוברים פה בכביש, עוצרים אותנו על שוטטות.
המשטרה ככה רק מקלקלת אותנו.
אנחנו סתם מבלים במועדונים, ומסתובבים
בשכונה. חברה! ניידת!״
החבורה בורחת מן המקום, כשהצעירים
משמיעים, אגב בריחה, קולות צחוק. הם

ל&ו׳ק רב?

ימו גורלכם!״ זועקת נחת התושבים שבתיהם נהוסו ־ והזעקה מסוממת שנוגה שדמה

עריגגת סגגרטוסים: חשובחים
החבורה עוזבת את המקום בריטון ובפחד.

(המשך מעמוד ) 15

מלגלגים על השוטרים.

השעה , 9.15 רחוב רוני

שקט מתוח. חבורת נערים יוצאת מאחד
הבתים. הם שתויים .״אנחנו צריכים לפוצץ
לשוטרים את המכוניות היום.״

השם לא בסדר
*** נ י סיידי־משטרה רגליים׳נתקלים בהם.
הנערים צורחים :״אתם פירמה אתם —
חזקים כשאתם באים בניידת עם אלות. אנחנו
מוכנים ללכת אתכם ראש בראש.״ השוטרים
לא נעצרים, מסתלקים מן המקום בצעדים
מהירים.
החבורה מתנהלת לרחוב האצ״ל. אחד מהם
מציע ללכת לכייף. יש לו חתיכה.
השאר מסכימים. הם אומרים שהרעש האמיתי
יתחיל בשעה 11.00 או .12.00 עד אז
יש פנאי. אפשר לבלות.

השעה , 9.30 רחוב יאיר

הכביש אינו סלול, ואין מדוכה. התעלה
באמצע הרחוב שייכת לרשת־הביוב.
דירתו של חיים: חדר אחד גדול, ומטבח
קטנטן. ארוחת־הערב החגיגית הסתיימה. יש
להכין את הילדים לשנת־לילה. אין אף שמץ
של אווירת־שבת. סתם מלאכה יום־יומית
קשה — להכין מקומות שינה בשביל שישה
ילדים וזוג הורים.
״ככה אנחנו גרים,״ מתלונן חיים .״כתבתי
לראש־הממשלה, כתבתי לנשיא־המדינה,
כתבתי לשר־הסעד, כתבתי לשר־העבודה, אבל
לא קיבלתי שום תשובה. למה? כי השם
שלי לא בסדר: קוראים לי חיים יחזקאל.
אם היו קוראים לי רבינוביץ׳ — אז השם
היה בסדר.״

השעה , 10.00 ליד קפה נצחון

להקה של צעירים מחליטה לעשות שמח,
הם חוסמים את רחוב האצ״ל בשילהנות.
כסאות ואופניים, ועומדים ליד הבאריקאדה
לראות מה יקרה.
ניידת עוברת, ונוסעת להזעיק תגבורת.
ניידת שניה מגיעה. אנשי הניידת הראשונה
מפנים את המחסום, השוטרים של הניידת
השניה יוצאים במרוצה מן המכונית,
ופונים לעבר בני־הנוער המתקהלים, כשהם
מנפנפים באלות השלופות שבידיהם. הם
מסתערים ללא הבחנה ומכים באליתיהם.
הנערים בורחים במנוסת־בהלה, וזורקים
אבנים על השוטרים מן החצרות הסמוכות.
המחסום פונה. אנשי המשטרה נכנסים לניידות
וחוזרים למוקד.

השעה 5ו , 10.פינת רחובו ת אצ״ל והגנה

לשכונה מגיעות ניידות נוספות, כשהן
מלאות באנשי משטרה. במוקד נערך מסדר,
ואחריו מבצעים חילופי־משמרות.

השעה , 10.30 מול המסעדה של

בו ס׳

נערים אחדים מתקהלים במרכז רחוב ה־אצ״ל.
דני בנימין :״אנחנו החלטנו לארגן
פד, בשכונה פלוגת סדרנים של 70 נערים,
ולעזור למשטרה לשמור על הסדר. אנחנו
לא מעוניינים במעצרים, ולא רוצים שיחשבו
שאנחנו חייות ששמחים לעשות צרות. כשבאנו
בהצעה אל השוטרים, הס צעקו עלינו:
,לכו מפה או שנעצור אתכם.׳ אז הלכנו.״

השעה , 10.55 רחוב נתן

שנים־עשר צעירים, בגיל ,22—18 יוצאים

השעה , 9.40 קולנוע התקווה ברחוב ההגנה ממסיבה. מנסים לפנות משם לרחוב ההגנה,
המשטרה מפזרת ומגרשת בכוח קבוצת רואים את הניידת וחוזרים. כולם מתלוננים
על היחס הרע של השוטרים.
נערים שהתקהלו ליד הקולנוע. הנערים בורשאול
חמצני :״בתקופה האחרונה ישבתי
חים כשהם מקללים את השוטרים.
שלוש פעמים במעצר, וקיבלתי העמדה לדין
אילנה; הגרה בקירבת מקום, הכינה תה.
היא לוקחת את הקומקום וכמה כוסות — ,למרות שהייתי חף מפשע. לבסוף שיחררו
אותי, כמובן, נו, תגיד אתה, ככה צריך
הולכת אל המדרכה, עליה שוכבים בני משלעשות
לבן־אדם?
פחות המפונים לשנת הלילה שלהם. היא
״אנחנו הולכים בערבים לקולנוע, או
מגישה להם את התה.
לראות את התמונות בקולנוע. אין בכלל בט
חון
שלא יעצרו אותנו.״
תשעה , 9.30 פינת רחוב לבנו ה
מאיר בצלאל מוסיף :״אני עבריין לשעבר.
בני־טובים מצפון תל־אביב מסתובבים על
תמיד עוצרים אותי על־ריק. לפני שלושה
הכביש. הם ירדו לשכונת־התקווה, ועכשיו
שבועות זכיתי ב־ 5000 לירות בהגרלה מס׳
הם מחכים שיהיה שמח .״אנחנו רוצים 51 של מפעל־הפים, אבל המשטרה לא מאפלראתו
איך אנשי השכונה עושים חארקות,
שרת לי לחיות באופן הגון. הם מחפשים
ורבים עם שוטרים.״
אותי. גם עכשיו; כשאני הולך פה בכביש,
אני מפחד שיעצרו אותי, גם אם אני לא
בסזרה למוקד
עושה כלום.״

יידת משטרתית נעצרת ליד הצעירים.
^ שוטר מבקש מהם יפה לחזור לבתיהם שבהשעה
, 11.30 רחוב ההגנה
צפון העיר, אחרת יעצרו אותם.
שקט שורר בכל השכונה. אנשים ונערים

מטוה לזעם: מועדון מפא״ בשכונה
מתחילים לעזוב לאט לאט את המקום.
הקור מתחיל לחדור לעצמות.

השעה

, 12.00 רחוב האצ״ל פינת

רוני

מכונית פרטית עוברת ברחוב. ילדים משליכים
עליה אבנים. היא ממהרת להסתלק,
בחסות ניידת משטרתית.

השעה

, 12.45 מרכז ת שכונה

צעקות נשמעות מכיוונים שונים. השוטרים
מתחילים להיות מתוחים ופחות מאופקים.
גס עליהם משפיע הקור. הם מגרשים
כל עובר אורח, מאיימים לעצור אותו אם
לא יעזוב מיד את השטח.
סיירי משטרה רגליים סורקים את כל המבואות
והסימטאות. הם חוששים שעדיין
עלולה לבוא ההתפרצות.

השעה , 1.10 פינת הרחובו ת אצ״ל !הגנה

החלפת משמרות נוספת. חלקו הגדול של
הכוח המשטרתי עוזב את השכונה. נשארות
ארבע ניידות עמוסות שוטרים.

השעה , 1.30 מול לי שכת־ה מודיעין

מקום השביתה נראה כמו ערימת־סמרטו־טים
אחת. אי־אפשר להבחין במבוגרים, בילדים,
בנשים ובגברים, הישנים מתחת ל־ערימה.
איש
אינו מפריע לשובתים בשנתם. הרחוב
ריק לחלוטין. גם הניידת העומדת מולם
ריקה: השוטרים התאספו בבית־הקפה
הסמוך.

״עוד נלמד אותם!״

**זל שאין גשם. אבל גם בלי גשם, הת־עוררו
השובתים ביום שישי בבוקר, כשהם
רטובים עד לעצמותיהם. מישהו הריק
דליי־מים בפינת הרחוב, והמים הגיעו עד
לכאן — עד השמיכות, המיזרונים והילדים.
תושבי התקווה טוענים שזו היתה מלאכתם
של אנשי העירייה.
השעה , 2.45 צריף ליד סלמה

״אנחנו לא רוצים להיות עכשיו בשכונה.
חסר לנו שיהיו עכשיו חארקות וכולנו נלך
לקאלאבוש? יותר טוב פה.״
כמה מבני השכונה התאספו בצריף. וערכו
נשף; אחדים עישנו חשיש, ואחת הנערות
שלהם, ממול, רקדה ריקודי־בטן לצלילי
מוסיקה מזרחית שבקעה מהפטיפון, וערכה
הופעת סטריפטיז.
החברה היו מבסוטים.
השעה ,5.30 רחוב כלמה

אחרי מסיבת ליל־שבת מסורתית, שנערכה
באחד הבתים, שוכבים כמה צעירים שיכורים
על הריצפה. אחד מתרומם פתאום ומצהיר
:״בוז למשטרה! אנחנו עור נלמד
אותם!״
.מסביב — מיל,מול ־של הסכמה.
השעה , 4.00 פינת הרחובו ת אצ״ל והגנה

חרונה לזעם: פלוגת שוטרים ריר מכונית רהונרת אסירים

וויי ווו

שתי ניידות משטרה נשארו במוקד. השוטרים
רדומים. עבר עליהם לילה שקט
יחסית.
בחזית שכונת־התקווה אין כל חדש.

כמדינה
(המע<ז מעמוד 2ו )

היה ברור, כי במשרד המיסחר והתעשייה
נוצר סולם־עדיפויות חדש של אינטרסים.
המוצא היה ברור מראש. גם צור ידע,
בי יצטרך לחפש לו תעסוקה חדשה בקרוב.
הוא רק לא ידע כמה קרוב המועד.

רפואה
המק די םמכתלר פו א ה
לראשי הסחדרות־הרופאים נודע כי הסחטנות
הדתית הצליחה להוציא וויתור נוסף
מלוי אשכול: בחוק האנטומיה והפתולוגיה
יוכנס תיקון הקובע, כי מעתה לא יהיה
די בכר אם שלושה רופאים יחתמו על
הוראה לבצע ניתוח־שלאחר־המוות בגופה.
על הרופאים יהיה גם לפרט בהוראות את
הסיבות ואת המניעים למתן הוראה זו.
ראשי הסתדרות־הרופאים מיהרו לאשכול,
הזהירו אותו מפני תיקון וה .״עוד
לא נשמע דבר כזה, שרופא יצטרך לפרט
את שיקוליו ומניעיו הרפואיים, לגבי מעשה
איזה שהוא הקשור במילוי תפקידו,״ הטיחו
דוברי ציבור הרופאים במדינה. הם הסבירי
בי התיקון המוצע על־ידי הדתיים מהווה
חבלה ישירה במחקר הרפואי, ויגרום לשיבושם
בעבודת הרופאים.
אשכיל מיהר להרגיע אותם. בפיו היתה
טענה מקורית ביותר :״מד, איכפת לכם
התיקון? הרי משרד־הבריאות לא יופקד
עוד בידי נציג של המפד״ל, כי אם בידי
א־ש מפ״ם. האם אתם באמת מפחדים שברזיל,
ישלח אתכם לבית־הסוהר אם תבצעו
ניתוח בגוויה גם בלי שתפרטו את המניעים
לכך כמפורט בחוקי״
נציגי הרופאים שמעו את הדברים, קמו
ויצאו מחדרו של אשכול. משום־מה לא
מצאו נחמה בעובדה, שראש־הממשלה אשר
קבע את התיקון — רמז להם שהם רשאים
לעבור על החוק החדש.
עתוגות החץ שלא נוד ה

בחייהם, בחיים עצמאיים במקום להיות כלואים
במוסד סגור.
עקרון העבודה. האיש שלקח על
עצמו את ביצוע הרעיון המהפכני — הפדגוג
בסרבל־ר,עבודה האפור, הוא אריה
קרייצמן, לשעבר חבר קיבוץ השומר־הצעיר.
הוא התחיל את עבודתו עם עשרה
ילדים שנשלחו אליו על־ידי לשכת הסעד
העירונית, חלק מילדיו שוטטו עד אז ברחובות
העיר, מופקרים ללעג ואף איומים.
אחרים — ננעלו בבתיהם, על־ידי
ההורים, שהתביישו להראות לאחרים את
אסונם.
מיד עם התחלת עבודתו העמיד אותה
הפדגוג החדש על עקרון עבודת ייצור
פרודוקטיבית, ועבודה כזאת לא היה קל
להשיג. אריה רץ ממפעל למפעל, ביקש
עבודות, אך כששמעו בידי מי תופקדנה
— השיבו את ידיו ריקם•
אחרי שנה, יש כבר למוסד קשרים הדוקים
עם שבעה מפעלים בחולון. אך
גם עתה יש עוד תקופות בטלה שבהן
אין מספיק עבודה. אריה מעדיף אז
לסגור את המוסד, מאשר להחזיק את
חניכיו באפס מעשה.
כפעם הראשונה באוטובוס. ובורה
היא המבוגרת ביותר בין חניכי המוסד.
היא בת .22 המבחנים הפסיכולוגים קבעו
שמנת שכלה אינה עולה על .45 קבעו
המומחים :״הוחלט שאין כל אפשרות לשקמה,
או אפילו להעסיקה בעבודה, אלא
יש להכניסה למוסד.״
בינתים ישבה דבורה סגורה בבית היריה,
עולים חדשים מאירופה. היא לא היחד,
מסוגלת לערוך לבדה אפילו טיול קטן
לפני הבית. לפני כחודשיים הובאה לראשונה
אל המוסד של אריה קרייצמן
והיום היא כבר נחשבת לפועלת מצויינת.
לפני שבועים היה היום הגדול בחייה:
בפעם הראשונה נסעה דבורה באוטובוס
הביתה, ללא ליווי.
כשווים בין שווים. החניכים, שמספרם
עלה בינתיים ל־ ,20 נמצאים במוסד
משעה שמונה בבוקר עד שעה ארבע אחדיר,צהרים
12 .שעות בשבוע מוקדשות ללימודים:
הם לומדים את יסודות הכתיב,
קריאה וחשבון 45 .דקות ביום — משחקים
משותפים: אריה משחק עם ילדיו בכדורגל
במיגרש הסמוך.
החניכים משתכרים אותו סכום כמו
פועל רגיל עבור אותה עבודה. בחודש
האחרון הרוויחו אחדים למעלה ממאה ל״י.
כל רווחיהם נרשמים בפינקסי החיסכון
האישיים שלהם. כל אחד מהם חוסך את
כספו עבור קניית הדבר עליו הוא חולם:
שעון, או שימלה חדשה.
יש אפילו חניכים שהגיעו לתפוקה של
פועל רגיל. ואם אריה עוד מהסס להרשות
להם לעזוב את המוסד ולהתחיל בחיים
עצמאיים, הרי זה רק בגלל פחדו מתגובת
העולם החיצוני. דבר שיהיה קשה במיוחד
עבור החניכים, שהם כל כך מאושרים
במוסד החולוני.
״יש כאלה,״ מספר קרייצמן ,״שמגיעים
הנה בשעה שש בבוקר, וממתינים עד
שמונה, עד שאני פותח את הדלת. אני
חושב שזר, המקום היחידי, בו הם מרגישים
את עצמם כבני־אדם. כשווים בין
שווים.״

לכתבת הארץ סילבי קשת היתד, בעייה:
זה עתה הודיע לה אחד הקבלנים הגדולים,
כי אינו מוכן להעניק לה את הראיון
שהסכים לו בתחילה. הוא חשש, כנראה,
מלשונה החדה של בעלת המדור חץ מסיל־בי
קשח, שנאלצה לחפש ברגע האחרון
תחליף לטור השבועי שלה. היא בחרה
בנושא שרוב העתונאים מחבבים אותו:
מפקד חיל־האוויר אלוף עזר וייצמן.
מכיוון שלא יכלה להשיג ראיון רשמי,
החליטה סילבי לקבץ סיפורים על וייצמן.
סיפורים אלה אינם חסרים, ולכולם מכנה
משותף: הם נוטים לתאר את מפקד חיל
האוויר כאב־טיפום של הצבר ר,משוויץ,
המבריק והחברהמן. כאשר קראו חבריה־לעבודה
את היצירה, התפלאו מטוב־הלב
של סילבי.
אך לפני שקוראי הארץ יכלו להתפלא
אף הם, הגיעה הוראה בהולה למערכת
לא להדפיס את הסיפור. נותן ההוראה:
הצנזור הצבאי.
למעשה, הספיק הסיפור לקבל את אישור
הצנזורה. אולם הצנזור עשה דבר נדיר:
הוא הודיע על ביטול האישור. הסתבר,
כי הסיפור המאושר הגיע איכשהו לידיעת
הרמטכ״ל, והוא אשר הורה למנוע את
פירסומו. הנימוק: לא ייתכן לכתוב ברוח
היוצא מן?הכלל
י היתולית על מפקדים בכירים של צה״ל. יע**£5יי--
לכל נהג מתחיל ידוע הכלל, כי במקרר
עורך הארץ גרשום שוקן ראה בהוראה של התנגשות רכב אחד בחלקו האחורי של
זו פגיעה חמורה בחופש העתונות, פנה
כלי רכב אחר, החונה לפניו — אשם הנהג
לוועדת הצנזורה. אולם ועדה זו, שהורגלה
שנסע מאחור, כי החוק המפורש קובע: יש
במשך שנים לצייתנות, לא קיבלה את
לשמור על מרחק בלימה מתאים. כי עירעורו של שוקן. לא עזרה העובדה,
חוק זה, מסתבר, חל על כל האזרחים
לא היה אף פרם אחד באותה כתבה אשי
הרגילים. יוצא מן הכלל הוא דובר המשעלול
היה לגלות סוד צבאי, או לפגוע
טרה, ניצב מישנה יעקוב נש.
במידה כלשהי בבסחון.
הנהג הראשון. השבוע נסע נש מביתי
הרמת־גני לתל־אביב, כשבמכוניתו נוסעת
גם בתו, זהבה. ליד צומת דרך פתח־תקווה
— ארלוזורוב, פגע נש במכונית
הפו אמהה 3דגו\ * ת
שעצרה לפניו ברמזור, וכתוצאה מכך נפצעו הפוע תולים החולוני במפעל
התעשיה
קל הוא ובתו.
לים על הקירות ציורים ילדותיים, והולכים
כשקרא דובר המשטרה את הידיעות ש־לשחק
כדורגל עם אריה, מנהל־הענודה.
היפיעו למחרת בעתוני הבוקר, היה לו
גילם נע בין 14ל־ ,20 אך החודש, כברור,
כי כל קורא ברידעת יבין שהוא
שערכו מסיבה למלאת שנה למפעל התעשיה
האשם בתאונה, מאחר ולא שמר על מרחק
הם שרו שירים עליזים ואכלו ממתקים.
בלימה מתאים.
המוסד החולוני, בו מייצרים אנסנות סל־נש
קרא אליו מיד את כתב המשטרה
ביזיד״ מקלטי רדיו ואבני־חן, משמש גם
של ידיעות אחרונות, הדליף לו את הסקופ
כבית־ספר ומקים משחקים לעובדיו. אלה
המגוחך :״התאונה אירעה כתוצאה מאי־הם
בני־נוער מסגרים, הזוכים, לראשינה שמירח מרחק — על־ידי הנהג הראשון״.

משטרה

חינוך

ה עו ל ט הזוז 1441

מועדון אחוה - -ברנד ,21ת״א
חוג הצעירים מזמין:
ביום ו ,21.1.66 ,,ב־8.30
ביום ה׳ ,20.1.66ב־8.30
ראובן קמינר
הזמרת ג׳ודי סילבר על ערב שירי־עם
התעוררות האופוזיציה
מבלאדות עתיקות — ועד שירי
כארצות־הברית
התנועה לפרוק נשק גרעיני
ביום ד - 28.1 ,סימפוזיון: כיצד נאבק בכפייה הדתית?

״ לויד ׳׳
הסבון הבינלאומי להתכתבות |
אלפי מתכתבים
לפי שיטה אמריקאית

פרוספקט חינס
תל־אגיב, ת .ד4185 .

כלה, לפני שאת מ חליטה
באיזו שמלת חו פ ה
לבחור כדאי שתכנסי
לסלון ״אמבר״ .זה עתה
סלון
מנ הלת
הגיעה
״אמבר״ מ אירופ ה עם
שמלות חו פ ה חדי שות
גם לעונת ה חורף מ המודלים
החדי שים ביומיו
ח די ם
תר מבדים

״אמבר״
תל-אביג, רח׳ נו״יהודה 59
טלפון 246752

האם ברצונן לקבל

רשיון נהיגה
לרכב פרטי בזמן קצר
בתנאים מצוינים?
פנה אל מי שהתמחה
ברכב פרסי בלבד.
לפי 6 :ל״י — במקום דל״ילשעור
30 דקית — במקום 25 כרגיל.
לחיילים וסטודנטים — תעריף מיוחד
גם במחיר קבוע עד קבלת הרשיון

תיאוריה חינם.

1לא,ח׳1הנומל 39׳17ל56980.

ווו׳ ^ נזגי

הכובשים ,1פינת אלנבי 30
טל,58743 ,56080 .
בי״ס לנהיגה ״ ארמון ״

ספורט

מ ד לין

די ט רי ד

ב מספר הופעות מצומצם בישראל
תל־אביב
היכל התרבות
ביום ג׳ 15.2ב־ 8.30 בערב
גאלה בחסות הגברת מרים אשכול
לטובת קרן נכי מלחמת השחרור
יום ד׳ 16.2
2הצגות ב־ 9.15 ,7בערב
יום ה׳ 17.2
2הצגות ב־( 7לצה״ל)
9.15 בערב
ירושלים בניני האומה
מוצ״ש 19.2ב־ 9בערב

עין גב
יום ב׳ 21.2
חיפה ארמון
ביום ג׳ 22.2ב־ 9בערב

כדורגל
שת הנ קו דו תהא בו דו ת
״זה לא אסון אם הקבוצה לא משחקת
כל־כך יפר. כמו בעונה הקודמת,״ אמר
אחו מאוהדי הפועל תל־אביב לפני שבוע,
״לפחות היא זוכה בשתי נקודות אחרי כל
מישחק״.
לאחר מישחק השבת האחרונה של הפועל
תל־אביב נגד מכבי נתניה, בו ניצחו
הנתנייתים ,1:3נאלץ אותו אוהד לחפש
תירוצים אחרים כדי להצדיק את מישחק
קבוצתו.
חפרה אישיות. בעונה החולפת גילו
התל־אביביים מישחק כדורגל בעל רמה
גבוהה יחסית, לא זכו באליפות הליגה בשל
חוסר מזל.
מנהלי הפועל תל־אביב לא הסתפקו ב־מישחק
היפה של קבוצתם, העיפו את המאמן
האנגלי של הקבוצה, הרי גיים, הביאו
במקומו את דויד שוזייצר, שאימן עד או
את הפועל רמת־גן.
מאז בואו החדיר שווייצר לשחקנים, בי
רק מטרה אחת עומדת בפניהם בכל מיש־חק:
להשיג שתי נקודות, לנצח את היריב
בכל מחיר.
החדרת הרעיון, כי הם מוכרחים להשיג
שתי נקודות ויהי מה, הביאה לעצבנות
יתר־על־המידה בקרב השחקנים התל־אבי•
ביים, ששכחו את מישחקם האלגנטי מהעונה
שעברה.
הסביר שחקן הפועל :״לא פעם משחקים
בשביל המאמן, רוצים שהוא יהיה מרוצה.
כשביל זד, המאמן צריך להיות אישיות.

ביום הששי שפט אהרון שושני במישחק
בין מכבי תל־אביב והפועל רמת־גן, שהסתיים
בתיקו מאופס. הוא שרק לפתיחת
המישחק באחור של עשרים דקות, מכיוזן
שלחבריו, אנשי איגוד השופטים, לא נתנו
סדרני המיגרש להיכנס.
אחרי שריקת הפתיחה לא השתפר שושני.
בעוד שבמחצית הראשונה הוא הרבה
לשרוק שלא לצורר לזכות התל־אביביים,
הוא הפך את היוצרות במחצית השניה,
שרק ללא הרף לזכות הרמת־גנים דווקא.
שושני היגיע לשיאו בדקה האחרונה:
החלוץ הרמת־גני המסוכן ביותר, שלמה
לוי, התנגש, תוך כדי הסתערות לעבר
שער מכבי, בתל־אביבי עמוס זולוטולוב,
שנפל מתעלף. שושני הראה ללוי את
הדרך החוצה.
לא ילד חלוץ לוי :״אמרתי לשופט
שאני לא ילד. אני בן ,33 ומה פתאום
שהוא יוציא אותי מהמגרש. רצתי עם
הכדור והתנגשתי בעמוסה. בגלל זה מוציאים
מהמגרש? לא אוכל לשחק בשבת הקרובה,
וכבר עתה אפשר להגיד שאנשי
מכבי השיגו את המטרה שלהם.״
המאבק של השבת הקרובה, בין שתי
הקבוצות, הוכרע במידה רבה. אין ספק
שבמישחק הגומלין יסבלו הרמת־גנים קשות
עקב חסרונו של חלוצם המסוכן ביותר.

כדורסל אין נבחרת דגשי
כאשר קיבל מאמן קבוצת הנשים של
מכבי תל־אביב, אברהם פסח, את חוזר

כרטיסים:
בתל־אביב: רוקוקו, כנף,
לאן ושאר המשרדים.
ברמת־גן: רכניץ.

בירושלים: משרד כהנא.
ב חי פ ה: משרד נובה.

האגוד הישראלי לפרסום

המכללה הפוליטכנית

ק ורם מתקדם
לפרסוםוליחסי צבור
יפתח בינואר 1966
ההרצאות תתקיימנה פעמים בשבוע בימים ב׳ — ה׳
החל משעה 5.00 אחרי הצהרים.
פרטים והרשמה: האגוד הישראלי לפרסום, רח׳ הרכבת ,12ת״א,
בין השעות 14.00 — 8.00 לפנה״צ.
המכללה הפוליטכנית, רח׳ המסגר ,62ת״א, סל,36487 .
בין השעות .19.00 — 8.00

עברית * אנגלית
צרפתית * גרמנית
למתחילים ולמתקדמים
א 10ז ׳ ג £ 8 $ ¥א 0 0
בשפות אנגלית וגרמנית
כתות לתלמידי בתי ספר ׳
יסודיים, ותיכוניים.
ודא. נזזלזן־בגזמין .2טל5^347 .
חיפה, החלוץ .27 טל 69265 .

דויד פרימו (ימין) נח כאימון*
בלי הטוב ביותר, שלושה שערים
השנה חסרו אצלנו הליכוד והמרץ מהשנה
שעברה.״
הטענות נגד המאמן ייצרו מעגל קסמים.
לשווייצר ברור, כי אם לא יזכה באליפות
עם הפועל תל־אביב תרד קרנו. הוא מוכרח
לנצח, וזאת הוא מחדיר לראשי שחקניו כל
אימון.
השבת הציגו התל־אביביים מישחק נרפה.
נכנעו לקבוצה האמביציונית מנתניה. מאמן
מכבי נתניה אוטו שלפנברג :״הגיע הזמן
שאנשים יתרגלו לכך שנתניה היא קבוצת
צמרת. זו לא הפתעה אם אנחנו מנצחים
קבוצות אחרות.״
ההישג הנתנייתי הושג הודות לעובדה
שחלוצים נתנייתיים אפורים בדרך כלל,
כוויקטור פנגל,שרגא בר ושמעון דבש למדו
מהנתנייחי מספר אחד, מרדכי שפיגלר. הם
ניצלו את העדרו של השחקן הטוב ביותר
של התל־אביביים, דויד פרימו, הבקיעו
שלושה שערים לרשת תל־אביב•
שתייצר אפילו לא השיג את שתי הנקודות.

החרו
ץהמ סו כן איננו
אחת העובדות הידועות. ביותר לשחקני
כדורגל ׳היא, כי האדם ה־ 23 הנמצא על
המגרש בשעת מישחק, קובע לאי פחות,
ולעתים קרובות הרבה יותר, מאשר הכדורגלנים
עצמם.
בשבת האחרונה הכריע שופט כדורגל
יתיר׳שניות״ אחדות מאבק העתיד ־ להתקיים
בשבת.

ההתאחדות הבינלאומית לכדורסל הוא רתח
מרוב כעם.
החוזר בישר על עריכת טורניר מוקדם
על אליפות אירופה בכדורסל לנשים. בין
המשתתפות: צרפת, הונגריה, איטליה, ספרד,
אנגליה, שוייץ, יוגוסלביה וגרמניה.
דווקא שם אחד, שהיה חסר ברשימה,
הרתיח את המאמן המקומי. נבחרת ישראל
לא היתד, רשומה כמשתתפת בטורניר. הסיבה:
לישראל א־ן בכלל נבחרת נשים בכדורסל.
מדוע?
על שאלה זו אין כרגע איש
ממנהלי הכדורסל הישראלי מוכן, לתת
תשובה.
כאשר אורגן בסלמנקד.שבספרד טורניי
אירופי לנוער (העולם הזה ,)1480 הזדרזו
עסקני הכדורסל לארגן נבחרת נוער, לשגר
אותה לשם. בישראל אין ליגת נוער בכדורסל
פועלת, לעומת זאת קיימת בקביעות
ליגת כדורסל מסודרת לנשים.
הכדורסלניות הישראליות יכלו, לדעת
מומחים, להתמודד, כשוות לפחות, עם חלק
מכדורסלניות שאר המדינות העומדות להשתתף
באותו טורניר.
למאמן פסח יש הסבר לעובדה. שאין
בישראל־ נבחרת׳נשים בכדורסל :״אם היתד,
קמה נבחרת נשים, אני הייתי צריך להיות
המאמן שלה, .זו כנראה סובה טובה, לכמה
מחברי: ועדת הכדורסל שליד ההתאחדות
לספורט, שלא להקים נבחרת נשים.״
* משמאל: דני שמילוביץ.
ה עול ם הז ה 1481

״אל ה שופט החוקר, בית־מ שפט השלום, תל־אביב.
״אני עליזה׳ יוסף, על־ידי עורך דין ש. איתן, מבק שת,
בהתאם לסעיף 19 לחוק ל תיקון סדרי הדין הפלילי
(חקירת פ שעים ו סיבו ת מוות) ,לערוך חקירה בסיבת
מותו של אחי, עפי יוסף, בן , 43 שנפטר ביו ם 24
לחודש מארס 1965 בתל־אביב.
ש מו תו של הנפטר אינו
״יש יסוד סביר לחשש
טבעי, ו ש מו תו ננרם בעבירה.
״המ שטרה פתחה בחקירה ועצרה ח שודים, אשר שוחרר׳•
עד היום הזה, למרות שחלפו כבר כת שעה חוד שים,
לא הוגש גיליון־אי שום, ותיק החקירה לא נסגר. למבק שת
חשש, כי כל שיעבור ז מן רב יו תר יכבד לגלות את
סיבת מו תו של ה מנו ח ואת גורמיו.
״כבוד ה שופט מתבק ש ל הז מין לחקירה את האנשים 1 הבאים:
• חוקר משטרת־ישראל, טס תיק החקירה;
• רופא ה מכון לרפואת מ שפטית, תל־אביב.
• ויקטוריה צדוק, על־ידי עורך־דין נ תן קנת.״

בקשה יוצאת־דופן זו, הוגשה בתחילת החודש. השבוע
התנהל בבית משפט השלום התל־אביבי דיון, שהיה אף
הוא בלתי־רגיל בנוהג המשפטי הישראלי: חקירת מיקרה
מתת, בפני שופט־חוקר.

החשד הזך וגבר
^ סון? חודש מארם הובא לבית־החולים דונו לו, חולה
עם אבחנה בנאלית למדי של הרעלת־הקיבה. אך
הרופא הצעיר, ד״י משה לוין, שקיבל את החולה מחדר
לוון המיון, לא היה מוכן לקבל את האבחנה השיגרתית.
סימנים שונים עוררו בו חשד חמור, שהלך וגבר בהמשך
טיפולו, וכאשר נפטר החולה, מקץ שלושה ימים, פנה
הרופא למשטרה. לפי דעתו היה פה מיקרה של התאבדות
או רצח. כבר אז היה ברור לו, שלמותו של עפי יוסף
גרם טאליום — רעל המוכר בדרך כלל בשם ״רעל
עכברים״.
כך החלה לפני כ־ 10 חודשים פרשת הרצח המזעזע,
שהרעישה באותה העת את הציבור כולו. כחשודה, נעצרה
כעבור מספר ימים ויקטוריה צדוק, האשה שהיתר, הידועה־בציבור
של הנרצח.
אך כעבור שבוע אחד בלבד — הרעש פג. המשטרה
הטילה איפול כבד על מהלך החקירה, ואיש אף לא הבחין
בכך, שאחרי עשרה ימי מעצר, שוחררה בערבות החשודה
היחידה ברצח, מבלי שהמשטרה תתנגד לכך.
מאז נשכח העניין, עד שהשבוע שוב התעורר לתחיה,
בחקירת מיקרה־המוות בבית־משפט השלום.
מה בעצם הסתתר מאחורי מקרה הרצח המחריד? מה
קרה במשך כלהחודשים האלה, מאחורי מסך־האיפול
המשטרתי? היכן נכשלו החוקרים בחקירת מיקרה הרצח,
שנראה כפשוט ביותר, ושמניעיו נראו ברורים לגמרי,
כבר בשבוע הראשון של החקירה?
על שאלות אלה חיפש העולם הזח את התשובה. החקירה
היתר, קשה במיוחד, לאור העובדה שהיה צורך להחזיר
לתחיה עובדות קטנית אך עקרוניות — שנשכחו בתקופה
כה ממושכת.

למרות התנגדות החולה
ך״*1עד החשוב ביותר בכל הפרשה, היה שלמה בדולח,
1 1האיש לו היו קשרים שונים ומשונים עם קרבן הרצח.
שלמה היה שותפו של עפי בעסקי מכירת כלי־בית
בתשלומים, אך היה גם ידידו הוותיק, שיחד איתן בילה
לילות בבארים ובמועדוני־קלפים.
לפי סיפורו המדוקדק, עזב עפי יוסף את ביתה של
ויקטוריה בפעם האחרונה במוצאי־שבת, ד,־ 4למארס. למחרת
התלונן כבר על מחלתו המשונה, אך הרופא שטיפל בו, קבע
שזוהי כנראה שפעת, ולא ראה שום סיבה לדאגה. באותו
יום שבת, שכב עפי במיטה ולא הצליח יותר לקום ממנה
בכוחות עצמו.
אחרי יומיים הגיעה לביתו גם ויקטוריה. היא הצהירה
שתטפל בחולה, ונשארה אצלו, למרות התנגדותו העזה של
החולה עצמו.
ויקטוריה הביאה לביתו של עפי רופא משלה, והדריכה
אותו מראש אודות טיב מחלתו של עפי .״יש לו דיכאון
נפשי, כי הבחורה שאהב אותה הלכה ממנו.״ היא התנגדה
בתוקף לכל ההצעות להביא את החולה לבדיקות בבית־החולים.

שבועיים אחרי מחלתו הצליח שלמה בדולח להביא
לביתו של עפי רופא אחר. לפי טענתו — מומחה מעולה
למחלות־פנים. למרות שויקטוריה שוב ניסתה להשפיע על
הרופא בסיפורה על דיכאונו הנפשי של החולה, קבע המומחה
שעפי סובל, כנראה, מהרעלת ניקוטין. כשהתלונן עפי שזקנו
הפסיק לצמוח, החליט הרופא לשלוח אותו לבדיקה מיוחדת
בבית־חולים אסותא. הבדיקות היו צריכות להתקיים ב־22
בחודש.

״העולם הזה׳ הוסר שוב
מיקרה וצח שהגשסוה
טוענת שאין דו נתחן
ויקטוריה על כ ן שלחה מכר שי שפיע על המ שפחה שלא
ינתחו את הגופה, ולא צריך לחלל את המת.״

/ייווויוו

גרצה עפי
חומר חסר צבע —
את הדלת ראיתי שהוא משלשל ומקיא ו מצבו רע. רצתי
לטלפן לאמבולנס ויחד עם ויקטוריה העברנו אותו לבית־חולים
דונו לו, זה היה ב שעה . 10.00 הכניסו או תו לחדר
ה מיון ^ואמרו לנו, לי ולויקטוריה לחכות בחוץ. ני שארנו
לחכות ולאחר כמה דקות הופיע בדלת רופא ואמר שהוא
רוצה לדבר עם אחד בלבד. נכנסנו לחדר ה מיון וויקטוריה
הלכה לשבת על הספסל שהוא מרוחק מהדלת לפחות 2 ן מטרים.
״שאל אותי הרופא אס החולה עובד בחומרי ם חימיקליים.
אמרתי שלא, הוא פקיד שמטפל בח שבונו ת. אז התחלתי
לחשוד ואמרתי לרופא: יש לטפל בז ריזו ת בענין מפני שיש
לי כל מיני ח שדות על ויקטוריה. אמר לי בסדר. כ שיצאתי
מן החדר ראיתי את ויקטורי ה דבוקה לדלת ולא יו שב ת
בספסל. היא ניגשה אלי וביק שה את מפ תחו ת הדירה כדי
לע שות סדר ונ קיון.
כשבאתי ב שעה 14.00 לחולה מצאתי שם את אחיו. החולה
היה בהכרה מלאה ואחיו שאל או תו, :למה לא פתחת את

נ עד ם
הדלת אתמול בלילה, אני באתי בשעה 22.50 וצלצלתי
הרבה — לא שמעת?׳ אמר לו החולה, :אני שמעתי ולא
רציתי להעיר את ויקטוריה.׳ שאל או תו אחיו, :מי היה
א צ לן קודם?׳ ענה לו , :שלמה וב תו הלכו ב שעה 22.15 ולאחר
זאת עשתה לו ויקטורי ה תה וקפה והלכה לי שון.׳
״עכ שיו נשאלת השאלה, ב תו ך פער ז מן בין שאני ובתי
עזבנו את הבית, ו בין שאחיו צלצל שלוש פעמים עברו
35 דקות. בפרק ז מן זה של 35 דקות הספיקו לע שות תה ולשתות
אותו ואחר־כן לעשות קפה ול שתות או תו, וגם להספיק
להירדם, עד כדי־כן שלא י שמעו 3צילצולים ארוכים?
״אני חו שב שזו נקודה ח שוב ה מאד, כי יש לציין שאחיו
של עפי שאל גם את ויק טו ריה: מה היה אתמול שלא
פתחת? אמרה לו: נרדמתי, אמר לה: הרי עפי שמע, איך זה
את לא שמעת — ,אמרה לו: נרדמתי — .שאל או תה: ממתי
הוא משלשל ומקיא — אמרה לו: ב מ שך כל הלילה— .
אמר לה: למה לא רצת לרופא, הרי הוא גר 50 מטר מהבית?
— אמרה לו: לא ידעתי ופחדתי להשאיר או תו לבד — .אמר
לה הרי את מנוסה ועבדת בבית חולים ואמרת לרופאים שאת
מבינה— .י לא ענתה לו. ן
״ביו ם רביעי ב שעה )24.3.65( 06.00 החולה נפטר. אני
באתי שעה לאחר מכן לבית־החולים ונודע לי שנפטר, אז
כתבתי מכתב לד״ר לוי שהוא אחראי על המחלקה, וכ תב תי
לו שיש לי עכ שיו ח שדות שהנפטר מת מוות לא טבעי.
״לאחר כסה דקות בא אלי בנוכ חו ת כל המ שפחה ו בנוכ חו ת
ויקטוריה ושאל או תי מה אני מתכוון שהוא מת מוות לא
טבעי, אמרתי שזה ברור ואין הסבר אחר. אז הוא פנה
לאחיו ולאחותו שיש צו רן לנתח את הגופה. כ ש שמעה

נקוי יסודי בדירה

* 11.11114/
***למה תיאר את השלבים האחרונים של התפתחות
המחלה, בעדות שכתב בכתב ידו:
״ביום ראשון 21.3.65 עזבתי את הבית ב שעה .22.20 הכל
היה כרגיל. באתי לתחרת בשעה 7.30 בבוקר ו אין שפתחתי

תעלומת המפתחות

חשודה צדוק, ופרקליט קנת
— חסר טעם וחסר ריח

** צהרתו המרשיעה של שלמה בדולח קיבלה סיוע
ן | נוסף בעדות אחרת, שנמסרה השבוע לכתב העולם הזה:
היתד, זאת עדותה של רותי מנחם, האשד, שבמשך השנתיים
האחרונות, הופיעה כגורם מכריע בחייהם של עפי וויקטוריה.
רותי, הצעירה מויקטוריה בעשרים שנה, היתד, מוכנה
לדבריה להתחתן עם עפי, אך בדרך לאושרם עמדה אשר,
קנאית, שאיימה לא פעם ברצח, אם רותי לא תעזוב את
הגבר שלה.
נוסף לכך היה לויקטוריה נשק מיוחד: הכסף שעפי היה
חייב לה. אך בשבוע הראשון של חודש מארס בא עפי
לדירתה הצנועה של רותי, מאושר ללא גבול. הוא סיפר
לה, שהשתחרר סופית מויקטוריה, ואף החזיר לה את החוב
הישן. למחרת אותו ערב שכב עפי חולה במחלה המוזרה —
אשר ממנה לא קם.
כך נבנה נגד ויקטוריה סיפור מאשים שהורכבו בו
שלושה אלמנטים חשובים: המניע לרצח, ההזדמנות להרעלת
הקורבן והתנהגותה החשודה בעת מחלתו של עפי. בראש
ובראשונה — הנסיעה הפתאומית והחפוזה לביתו, כדי
לערוך נקיון יסודי.
נגד המבנה הזה בא סיפורה של ויקטוריה, שסיפרה אותו
לכתב העולם הזה במשך ארבע שעות. היא סיפרה על
יחסיה האינטימיים עם הנפטר, במשך 11 השנים האחרונות,
מאז הכירה את עפי, שהיה שחקן קלפים מיקצועי, במועדון
בו עבדה. היא לא הכחישה שהתנגדה ליחסיו עם רותי,
אך הכחישה בתוקף, שעפי החזיר לה את כספה. להיפך:
החוב של כ־ 15 אלף ל״י, שעליו היא הגישה תביעה
משפטית, הוא הגידם הישיר של ההתקפה האחרונה הנערכת
נגדה — טענה ויקטוריה. אך בסיפורה היו גם פרטים
בודדים, רבי משמעות. טענה ויקטוריה:
• החשד הראשון של הרופא לגבי התאבדותו של
החולה. לדבריה סיפר עפי בעצמו לרופא שבלילה הקודם
לקח מנה גדולה של כדורים כלשהם. כששאלה ויקטוריה

הרעד*
את החולה, למה הוא סיפר לרופא דברים כאלה, ענה לה
עפי :״שלמה אמר לי לשקר.״
• היא לא ביקשה את המפתחות של בית עפי משלמה,
כפי שהיא טען, היות ומפתחות הדירה היו ממילא ברשותה.
שלמה, לעומת זאת, לקח ממנה מפתחות: גם לביתו של עפי
וגם לביתה של ויקטוריה עצמה.
• השותפות בין עפי לשלמה עמדה על סף התפרקות.
אחרי מותו של השותף לא נשאר שלמה הרוס — כפי
ששיערו כולם. בחודשים האחרונים הוא הפסיד בקלפים
כ־ 20 אלף ל׳׳י.

הרצח המושלם

•יקטוריה נבדקה פעמיים במכונת האמת. גם שלמה
| נבדק במכונת האמת. הנסען הוכיח שהוא לא שיקר.
אך, כפי שמסר ראש לשכת־ר,חקירות של הנפה הדרומית,
אין זו הוכחה .״שקרן כרוני מצליח לשקר גם בפני
מכונת־האמת.״ הסביר איש־המשטרה.
אך היה גם פרט נוסף, שהצביע לטובת ויקטוריה, והיה
זה הזקא פרט שנחשב תחילה כחוליה החסרה בשרשרת
ההוכחות.
בחיפוש השני שנערך בביתה — נתגלה פתאום רעל.
הוא נמצא בכים צדדי של תיק נסיעות גדול, בו החזיקה
ויקטוריה אוסף של קלפים שהוברחו ארצה.
כשראתה ויקטוריה אח. השקית הכחולה ביד קציך
המשטרה, היא החווירה כסיד ופרצה בצעקה :״על תגעו
בזה! תבדקו את טביעת־האצבעות על השקית! מישהו הכניס
לי את זה, כדי להרשיע אותי!״
דווקא פחדה העיד לטובתה: הבדיקות הראשונות העלו
שהיה זה רעל אחר, שלא הכיל כל טאליוס, החומר המרעיל
שהבדיקות הפאתולוגיות גילו בגופו של הנרצח.
כך נכנסה החקירה למבוי סתום. למרות טענתו של
עורך־דין נתן קנת, פרקליטה של ויקטוריה — לא נסגר
התיק נגדה.
כמה עובדות אינן מוטלות בספק: חקירת המשטרה לא
הצליחה להעלות דבר במשך תשעה חודשים תמימים. עפי
יוסף נרצח. הוא הורעל בטאליוס, חומר ללא צבע, ללא
ריח וללא טעם. לשני אנשים היתד, אפשרות לבצע את הרצח,
ולשני האנשים היה גם מניע משוער. איש לא נמצא אשם,
הרוצח מסתובב בחוץ.
משטרת ישראל הצליחה ליצור תעלומה שאותה לא הצליחו
ליצור מחברי ספרי־ד,בלשים המוכשרים ביותר: את
הרצח המושלם.

אנשים
ס ק אנ דאלבממשלה
על אופיו של שר־המשפטים החדש, יעקב
שמשון שפירא, אפשר ללמוד הרבה מן

ט כניגון
רבב החודש נפתחים
קורסים חדשים

ד,סיפר שסיפר השבוע: פעם שהד, נ־נמל־תעופה
אירופי, כששמע קולות המדברים
עברית. בעלי הקולות היו גבר ואשתו,
שהיו שקועים בריב קולני, השמיצו
וקיללו זה את זו. כג׳נטלמן, העמיד שפירא
פנים כאילו אינו מבין עברית. כשנכנס למטוס,
לא התיישבה האשד, ליד בעלה, אלא
בצידו של שפירא. כדי שלא להביך אותה,
לא גילה לה שפירא שהוא ישראלי, ועד
ניו־יורק המשיך לדבר עימד, אנגלית.
• אגב, שפירא עצמו התקשה מאד להיכנס
לבניין הכנסת. בבניין קם דור שלא ידע את
יעקוב־שמשון. כאשר ניסה בבוקר להיכנס
בדלת הראשית של הכנסת, השמורה לח״כים
בלבד, עצר אותי סדרן, מנע בעדו מלעבור.
רק הודות להתערבות כמה ח״כים ניתן לאיש,
שעמד להיות לשר תוך כמה שעות,
להיכנס לבניין • .בזאת לא נסתיימו התקלות.
כאשר נתבקשו שרי הממשלה החדשה
לעלות בזה אחר זה על הדוכן ולחתום
על הצהרת־אמונים אישיח. בא גם
תורו של יעקוב שמשון שפירא. הוא קיבל
לידו את ההצהרה, קרא את הנוסח בקול
רם ועמד לחתום. אך כעורך־דין מנוסה, קרא
את כל המיסמך היטב לפני החתימה — נוכח
לדעת כי כלל אינו מיועד לו, אלא לשר
חיים משה שפירא. הטפסים הוחלפו,
ושפירא המפד״לי נקרא אחרי תורו, אחרי
השר אליהו ששון, המופיע אחריו בסדר
האלף־בית • .שום תקלה כזאת לא הטרידה
את משה קול. הוא בא בבוקר, התיישב
במליאה, עקב אחרי הוויכוח, לא הרגיש כלל
כי אין לו מקום במליאה — כי הוא כבר
חדל להיות ח״כ, עדיין לא הפך שר• .
בימים האחרונים לפני הוויכוח על הקמת
הממשלה נראה ח״כ שמעון פרס מכין
את נאומו בספריית הכנסת. לפני התחלת הישיבה,
שאלה אותו ח״כ שולמית אלו״
ני :״נו, שמעון, הנאום הגדול כבר מוכן?״
השיב פרם :״איך אפשר לנאום נאום גדול
על ממשלה כל־כך קטנה יום לפני
כן טענה ח״כ אלוני בוויכוח כי יש להשוות
את זכויותיו של אלמן לזכויות האלמנה,
כדי שלא יהיה הבדל בין ״שאיר״ (אדם
שנשאר אחרי מות בן־משפחה) ו״שאירה״.
הגיב על כך ח״כ גח״ל מרדכי שטרן :
,את צודקת בהחלט. אחרת נהפך הבעל ל־שאיר
לעזאזל את נאום־הבכורה שלו
בכנסת סיים ח״כ מפא״י זאם שרף, מי
שהיה מזכיר הממשלה בימי בן־גוריון,
במילים :״הלוואי ויעמוד לממשלה הכוח
לקיים התקוות שתולים בה ברחבי העם״.
קרא לעברו ח״כ מנחם בגין :״הרי
עכשיו כבר מותר לך להגיד, את כשסיפרו
לדויד בן־גוריון כי בהרכב הממשלה
החדשה לא מופיעה אף אשה, אחרי שנולדה
מאיר פינתה אח. מקומה לאבא
אכן, אמר :״מה, באמת? אין אשה? זה

דוגמנית אלי בתחרות הסריגה (משמאל: פרס ראשון)

מי י 1ד• —

באמת סקאנדאל במסיבה לכבוד ״יום
השוטר״ ,שנערכה ברמת־גן, נכחו צמרת המשטרה
ואישיה החשובים של עיריית רמת־גן.
מן המארגנים נדרשה תשומת־לב מיוחדת, כדי
לקבוע מי ישב ליד ראש העיר אברהם
קריניצי. מכיודן שאירגון המסיבה נמסר
לאנשי המשטרה, הצמידו אלה פתקים לכיס־אית,
ציינו בכל פתק את שם האישיות
שלה נועד הכיסא. כך הוקף קריניצי באנשי
משטרה, כשאנשי העיריד, יושבים מרחוק.
• מפכ״ל המשטרה, פינחס קופל, ומפקד
משטרת רמת־גן, שבחלקם נפל הכבוד
לשבח, ליד ראש העיר, נאלצו להעירו מפעם
לפעם בעדינות מרובה, לאחר שהדבר עורר
את צחוקם של השוטרים • .עבודותיהן של
נשים ישראליות חובבית־סריגה הוצגו השביע
בתצוגה מיוחדת במלון שרתו! בתל־אביב,
כש־ 35 יצירות נבחרות התחרו על
הפרסים הראשונים. אופיינית לצניעותן של
הנשים האלמוניות, שסרגו את הדגמים המרהיבים,
היתד, האשד, שזכתה בפרס — בילוי
במלון מפואר. הסורגת ביקשה להמיר את
הבילוי בכסף, כירדן שאינה יודעת כיצד מבלים
במלון מפואר • .בין הדוגמניות שהציגו
בלטו שתיים* :טרה אלי הבלונדית
ועידית קמחי השחורה, שזה לה צעדה
הראשון בתצוגת אופנה. הצמד הלבן־שחור
הפתיע מאוחר יותר את הצופים, כשהסירה
עידית את פיאתה ונתגלתה כבלונדית אמיתית
• .הסרטת שני קוני למל רק

החלה, אך כבר עתה נמצא מי שנהנה מן

הסרט. הכוזנה לצייר משה ברנשטיין,

המבלה שעות ארוכות בשטח הצילומים, חוזה
בדמויות היהודיות המופיעות לפני המצלמות.
הסיבה: ברנשטיין, המצייר בדרך
כלל על נושאים יהודיים, בא להסרטה כדי
לספוג השראה ליצירותיו. ס צייר אחר,
איקא ישראלי, שואב את השראתו ממקור
אחר, בדמות מגדת־עתידות ישישה
מיפו. הזקנה ניבאה לו פעם כי השנה יאיר
לו מזלו. הוא שמע בקולה, ופתח את הדיסקוטק
הראשון בישראל, בחמאם היפואי.
העסק הלך, ואז פתח את הדיסקוטק א־פרופו
בתל־אביב. גם זה הלך. החודש פתח איקא
תערוכת ציורים, והנה, כבר ביום הראשון
ביקר בר, בעל גלריה ידועה מבלגיה, רכש
בו במקום שלושה ציורים, וביקש להעביר
את התערוכה כולה לארצו, כדי להציגה
שם • .אך לא אחרי כל האמנים הישראלים
רודף המזל הטוב. לפעמים רודף
אחריהם האמרגן הרע. כך אירע לזמרת הישראלית
מרגלית אנקורי, השוהה ב־ניו־יורק
ומופיעה בה. לאחרונה ערכה סיבוב
הופעות בכמה מארצות אמריקה הדרומית׳
הופיעה ברדיו, בטלביזיה ובמועדונים.
הביקורות היו טובות, וגם ההכנסות. בסוף
המסע נעלם האמרגן, כשבכיסו כל
הרווחים. למרגלית נותרו רק הביקורות.

*?103ה ש בו ע
• ח״ב רס״י, דויד בן־גוריון, ביום
הצגת הממשלה החדשה :״זאת ממשלה,
זאת?״

החודש נפתחים
קורסים חדשים

• נשיא ההסתדרות הציונית,
חד״ר נחום גולדמן :״דברי בן־גוריון

פרטים. 16—20 ,8—13 :

הם חזרה על דברים ישנים, שאין להם
ערך•״

תל-אביב

דרך פתח־תקיה ( 126 מול הקריה)
טל 244891 .

• ח״כ מנחם בגין :״היום כבר
יודעת הממשלה כי חו ק לשו! הרע לא זיכה
אותה בעולם הבא, אבל הוא הביא לכנסת
את העולם הזה.״

תל-אביב

ייד פתח־תקוה (44 מיל בית הדי1
טל 244891 .

חיפה

רח׳ בלפור ( 5מול הטכגיון)
טל 69041 .

• ח״ב מנחם פרוש (אגו״י) על
חבר־כנסת מסויים :״יש יהודי בלי זקן ויש
זקן בלי יהודי.״

דוגמנית קמחי בפעולה
— כיצד לבמת?

• ח״ב גולדה מאיר, על ההחלה־הבות
שעוררה בקרב יהודי ברית־המועצות,
עת הגיעה בעבר למוסקבה, כשגרירת ישראל
:״לוא היו שולחים לשם מטאטא, כדי
שייצג את מדינת ישראל, היה קורה אותו
הדבר.״
• הנ״ל, על תפקידיה בעבר :״משרד
העבודה חשוב יותר ממשרד החוץ.״
• יומון מק״י ,״קול העם״ ,על
ההחלטה האנטי־ישראלית בוזעידת הבאנה:
״כף של זפת בחבית של דבש.״
• דו 3יוסף :״מה שקורה במדינה
חשוב הרבה יותר ממה שקורה לדיב יוסף.״
ה עול ם הז ה 1481

העיסו האישיר

הארץ מלאה ילדי עשירים מפונקים וחמודים.
ילדיו׳,עשירים הכי מפונק והכי חמוד
הוא במי קופל 24 ששמו האמיתי הוא,
בעצם, סמי רוזנבלום. קופל הוא שמו הפרטי
של אביו, אבל זה כבר פירמה, ולכן
נדבק כמעט כשם־משפחה.
לבעל סוכנות הנסיעות קופל יש גם בת,
אבל היא נשואה, אם לשני ילדים, ומסודרת
בחיים. הבן, סמי, לעומת זאת, עדיין עושה
חיים. הוא עוד לא הסתדר בהם. מגיל 18
יש לו מכונית, ומגיל זה הוא מסתובב עס
יפהפיות ונערות־זוהר, כיאה יבן־מיליונר,
בעל צי מכוניות.
הוא מסתובב עם נשים לפי תקופות. בתקופה
השוודית שלו הסתובב רק עם שוודיות;
בתקופה הצ׳כית שלו הסתובב רק עם
צ׳כיות, ועכשיו הורע לתקופה הישראלית
שלו. הוא מסתובב עם מלכת אשקלון, הצרים
והסביבה, בחורה שהוא מוכן לזהותה
רק בשם שושנה.
״הבילוי לא כל כך חשוב לי,״ הוא מצהיר,
״בשביל העבודה אני תמיד מוכן לוותר עליו.
פעם הפריע לי שאני אום מפורסם. עכשיו
הגעתי למסקנה שזה לא משנה. העיקר לעבוד
וליהנות.״
לדעתו, אין בימינו שום ערך לעובדה שאדם
הוא בן־עשירים. העיקר זה האישיות,
לא האבא .״מה אני יכול לתת לבחורות?״
הוא שואל ,״אני יכול לתת להן ארוחה נוספת
ביואלס? או בשרתון? פעם, כשהייתי
בין היחידים שהיה לו אוטו, זד, היה משהו
אחר. היום אין שום דבר מיוחד להציע להן.
כרטיסים לנסיעה לחוץ־לארץ אני לא יכול

לחלק.״
בכל אופן, הוא מודה שיש איזה שהם
יתרונות לכסף .״אני מסתובב בכל העולם.
אי־אפשר אף פעם לתפוס אותי. החודש׳ למשל׳
אני נוסע לטוקיו כדי לתפור לי חליפות.״

לו חבר׳ דויד מטלון, ויחד היד עושים
חיים -.בראש־ד,שנה, למשל, לקחו חמישה
ימי חופש וקפצו לטהרן. אבל דויד הת
חתן
בינתיים, וסמי מחפש לו עכשיו פרטנר.
הוא לא היה אף פעם מאוהב בבחורה.
בכלל, הוא פוחד מהן, בעיקר מההורים
שלהן, ובעיקר מההורים של הבחורות האמריקאיות.
אבל בעד זה גם הן פוחויות
קופד ממנו .״הן לא יודעות להעריך חיזור אירופי.
אם מתנהגים אליהן בצורה אירופית, הן
אומרות על הבחור שהוא סבון.״
אם הוא שולח להן פרחים ביום שישי,
הן חושבות אותו למשוגע .״רק מי שמתנהג
אליהן בגסות, זה גבר בשבילן. בכלל, הגעתי
למסקנה שהצ׳כיות הן הבחורות הכי
טובית, שיודעות לתת לבחור גוד־טיים. עכשיו
אני מחפש בחורה חיננית שתהיה עדינה
כמו פרח, ולא רצינית מדי.״
כדאי לה. יש לו חליפות מטוקי*.

עצתו פזל עידו
לא הועילה
לפני שעלמה כן־פורת יצאה לכבוש בשנית
את פאריס, היא פנתה לעידו כן־
מדיון ושאלה אותו איך עושים את זה.
עידו אמר לה שצריך ללכת לאשתו דו דיאז
לי, לא לצלצל אליה בטלפון, לא להודיע לה
שום דברבמכתב, אלא סתם כך, להופיע
אצלה במשרד ולהגיד :״הנה אני,״
הוא עשה את הקונץ הזה בעצמו והצליח
בעזרתו להתחתן־להיפרד, ולהכיר את כל הדוגמניות
של פאריס. הוא הבטיח לעלמה
שאם היא תעשה כמוהו, גם היא תצליח
בחיים.
עלמה הכירה את דוריאן לי עוד. מביקורי,
הקודם בפאריס. דוריאן, שהיתר, אז עדיין
נשואה לבעלה הישראלי, אפילו הבטיחה לעזור
לה. וכך, מצויידת בעצותיו של עידו,
יצאה עלמה לפאריס, והלכה למשרדה של
דוריאן.
היא הופיעה בפתח ואמרה לדוריאן:
״שלום. הנה אני.״ דוריאן הסתכלה עליה
בכעס, וזרקה אותה מכל המדרגות. מנה
כמה חודשים היא לא יכולה לסבול ישראלים.
עידו
עצמו נמצא עכשיו בארץ. הוא גר

סוף־סזף

ב שק...17
גיטה מרגלית היתה ידועה בארץ עוד
לפני שנים. היא הסתובבה מאוד ו חיפ שה
חתן. היא היתה גרושה מבעל חנו ת תכשיטים,
ואס לילד. היתה לה מכונית קטנה, וכשלא
היתה מצליחה בחברה, היתה נכנסת למכונית,
וטסה לה ב מ הירות של 160 קילומטרים.
בגלל
זה קראו לה ״המתאבדת,״.

אומני וגרושתו (מאחוריו)

גהשת הגיבוו
•ממואל אומני, הגיבור מא שת הגיבור,
לא מפסיק לעשות מעשי־גבורה. המעשה האחרון
שלו בשבוע שעבר: הוא התגרש מאשתו
סופית. המעשה שלפני־האחרון: הוא
התחתן איתר.,
הוא התחתן איתר. בהשפעת פיטר פריי,
שאמר לו, בזמנו, כשהוא שיחק עדיין בסרט,
שבן־אדם המכבד את עצמו צריך להתחתן.
הגיבור לקח את. חברתו האחות, והתחתן
איתה. מאוחר יותר היכר, אותה קצת,
כשברחה ממנו. אחר־כך הוא חתם על חוזה
עם התיאטרון החיפאי. אחר־כך הוא החליט
שלתיאטרון החיפאי אין עתיד, או, יותר
נכון — שלו עצמו אין עתיד בתיאטרון החיפאי.
אחרי זה הוא התגרש, ועתר, הוא
מנסה לקבל שיחרור מהחוזה.
עכשיו הוא מתכונן לנסוע לאמריקה, שם
כבר מחכה לו בחורה ישראלית, העובדת
במשרד ממשלתי בניו־יורק. היא היתד, חברה
שלו לפני אשתו, והיא תהיה חברה שלו
אחריה. בינתיים, כדי לא להישאר מובטל,
הוא עובד עשרה ימים בחודש בנמל חיפה
ומרוויח שם את לחמו.
החבר שלו, כוסי, עשוי לרשת אתמקומו.
עוד כשישב ברמלה, היה ידוע כאחד
השחקנים המוכשרים ביותר בכל הכלא. עכשיו
הוא התגלה כשחקן גם בחיים האזר
חיים.
כר״יותם מ ה תי א טרון החיפאי מצא
אותו, גילה את כישרון המישחק שלו, והוא
מנסר, לשכנע אותו להופיע בתפקיד ראשי
במחזה שכתב למענו. ההצגה, כמו שאומרים,
חייבת להימשך.

בבית הוריו, מבלה עם מכרות ישנות שלו.
השבוע רכש לעצמו דירת שני חדרים בצפון
תל־אביב. הוא רואה המון סרטים,
והצגות, קורא ספרים, ואפילו כותב ספר
אחד. עוד לא ידוע על מה. בטח על החיים
שלו, ועל משפט הגירושים שלו מדוריאן,
שיתחיל בעוד חודש.
עלמה ארה לבדה בארץ .״זה היה נורא,״ היא
סיפרה .״לא הייתי ישנה בלילות. אפילו לא
מתפשטת. לא יכולתי לחזור הביתה ולדע ת
שהוא איננו.״
אחרי ההתאבדות היא פוטרה מאל־על, וחזרה
לארץ. יום אחד, ז מן רב אחרי אותו
מאורע מעציב, היא הכריזה בפני כל ידידיה,

היא היתה דיילת, הסתובבה בכל העולם,
ובכל מקום אספה אכזבות ונ סיונות התאבדות.
כל מה שרצתה היה להתחתן. לפני
שלוש שנים מצאו אותה בלי הכרה ובלי
בגדים ב מלון סטאדפורד בלונדון. היא לקחה
עודף של גלולות־ שינה. למה עשתה זאת?
מהסיבה הרגילה.
״הוא היה גבר יפה־תואר,״ סיפרה ,״פיקח,
עם. חו ש־הו מור מיוחד ומאוד סימפטי. בקיצור,
בחור שבו לא קשה להתאהב. הוא
היה טכנאי שיניים. קראו לו זוהר.״
אבל הוא. יצא לארצות־הברית, והיא נש
צו־החופנר
:,לעבוד
לנשות העשירים אין מה לעשות. הן גמרו את רוול, ומסיבות־ד,קלפים נמאסו עליהן. צו
האופנה החדש הוא — לצאת לעבוד. סתם עשירות עובדות אצל בעליהן, לעשירות יותר

פותח הבעל חנות או מסעדה.
בהתחלה נפתחה מסעדת הקוס־קוס. נדיר בדאון היתד, הראשונה שהביאה את הקוסקוס
לצפון תל־אביב, ולימדה את הבוהימה איך לאכול אותו.
אחרי זה נדיר, רבה עם ידידה אברהם שמאור, ומאז עובד ד,מיסכן במשך כל היום
כסוחר־בולים, ובלילה הוא מנהל את המסעדה של נדיה.
הריב לא הסתיים — וכבר עומדת הארץ להתעשר במסעדה נוספת. למסעדה החדשה
קוראים, להבדיל ממסעדת הקוס־קוס — מסעדת פאס־פאם. פותח אותה אחד מבני הדודים
של ויסקי־א־גוגו.
את ההכשרה שלו כבעל מסעדה רכש הבן־ דוד הזה מתחנת הדלק שלו. קוראים לו
צבי אברמוביץ׳ .הוא נשוי לסוניד אברמוביץ׳ ,הדוגמנית לשעבר, ויש לו בבית שני
אברמוביצ׳ים קטנים. סוניה, אשתו, נחשבה פעם לאחת הנשים היפות בארץ. בעלה נחשב,
עוד עכשיו, לאחד האנשים האמידים ביותר בארץ.
הפאם־פאם שלהם יהיה מסעדה במתכונת המוזג, אבל יותר צרפתית, יותר מפוארת ויותר
יפה. חוץ מזה תהיה זו מסעדה מכובדת: היא תשכון מול עיריית תל־אביב מצד אחד,
ומול גן־החיות מצד שני. ומה יכול להיות יותר מכובד מזה?
גיטה מכריה ו מו קיריה, שהיא נוסעת לרומא כדי
להתחתן עס נסיך: איטלקי. היא נסעה, וז מן
מה לאחר מכן חזרה, בשקט, בלי שום הכרזות
והסברים.
ה שבוע נודע לפתע שהיא התחתנה הפעם
באמת, ב לי. שום התאבד דו ת ו שיברונות־לב.
היא ניתקה את כל ק שריה׳ עם כל חבריה
הישראליים והיא חיה לה ב שקט עם בעלה
החדש, שהוא כושי אמריקאי, גבוה ועובד
מכבסה.

קולנוע סרטים הגי בו ר הנוראי

כשבוע הבא וככל שכוע
נפתחים קורסים חדשים
£55א 51ס8
מינהל עסקים
־א ^ 1׳ 10מ 11>;157ג נ/ \ 1
-¥תכנון ותכנות 0ן 0 0 11
למחשבים אלקטרוניים
הפעלת מכונות ״נשיונל״
״\ 1נז* 10י ו \ נ א
16 ^ 1
נקבנות אי.בי.אם.
+הנהלת חשבונות לסוגים ג׳ ד׳
־^• פקידות וקורספונדנציה
+כתיבה במכונה בשיטה עיוורת

התיעצות חינם בכל שעות היום

:ר:51ז\נ 0 0 ^-מ

ריצ׳ארד לב הארי (תמר, תל-אביב;
ארצות־הברית) ריצ׳ארד היה אמיץ נורא.
היה לו לב של אריה, והוא אהב את המוסלמים
הטובים. קנט, הסקוטי, היה גם
כן אמיץ, וגם סלאח א־דין היה אמיץ,
ויפה, והיו לו עיניים כחולות משגעות.
אז ריצ׳ארד הלך למות. כי הרעים במחנה
שלו הרעילו אותו. אבל הסקוטי שאהב
את הבודדודה שלו, זאת אומרת של רי־צ׳ארד,
הביא לו רופא מוסלמי שריפא
אותו. אבל הרופא התאהב מיד בבת־דודה,
שגם הסקוטי היה מאוהב בה.
לא חשוב• בינתיים הרעים רצו להרוג
את המלך ואת הסקוטי ואת סלאח א־דין. הם
הרעילו את הכלב, וגנבו את הדגל ועשו
כל מיני מעשים גועליים, אפילו חטפו את
הבת־דודה לפני שהיא החליטה עם מי
להתחתן.
אבל בעד זה הסקוטי הרג את כולם.
גם סלאח א־דין הרג את כולם. וגם ריצ׳ארד.
טוב להם, פעם שנייה שידעו. איזה סרט
נהדר.

גומו ת ה חן _
אמנות האהבה (חן, תל־אביב, ח1

הקריירה שלי ,״הייתה לספר את הנושאים
שלי, על־ידי סרטים, בצורה כזו שהצופה
החוזה בהם יאמין להם.
״הקהל אינו כה דל ברוחו כפי שמאמינים
המפיקים. הוא רוצה שיראו לו את
החיים האמיתיים כמו שהם: קשים, ערומים,
חסרי־תכלית ומלאי־יאוש. אין טעם לרמות
אותו.״
בגיל 45 הוא הפסיק לביים סרטים,
המשיך להופיע כשחקן. בארץ הוקרנו סרטיו
האשליה הגדולה, שם שיחק את הקצין
הגרמני, ושדרות סנסט, שם הופיע בתפקיד
עצמו — הבמאי־לשעבר של הכוכבת הגדולה.
בתפקיד
במאי־לשעבר המשיך לחיות 30
שנה אחרי שחדל לביים. ב־ 12 למאי ,1957
הוא מת.

מ מיט ה ל מי ט ה
ק אז נו כ ה ( 70 בן־יהודה, תל־אביב; איטליה)
מי שרוצה לדעת מה זה הומור של
עניים די לו להסתכל בצילומי הכותרות של
קאזנובה :70 הכותרת. קאזנוגה 70 מטיילת
על המסך. הכותרת בהשתתפות וירוה ליזי
מופיעה בקצה.
הכותרת קאזנובה 70 רודפת אחריה ו־

ירושלים; ארצוודהברית) אין ספק שאלקה
זומר היא יפה,פיה. אבל כשהיא דוחפת את
שתי גומות־החן שלה מול המצלמה יש
לה הבעה מעניינת וקסם אישי כמו לעדר
פרות.
ליק רואן דיק מתאמץ להיות קומיקאי.
הוא יכול להוציא מהכלים גדוד של אנשים
בעלי הומור — כל כך הוא מתאמץ להצחיק
אותם. הוא מכרכר ומפזז בכל עוז,
משמיע קולות מרגיזים, נופל, קם ונופל,
וכל הזמן עושה פרצופים של הדיוט.
ג׳יימס גארנר לא זקוק לשום העוויות. די
לו להראות את הפרצוף של עצמו.
כל מה שאפשר להגיד לזכותם של השחקנים
זה שהם נראים גאונים בני־אלמוות,
לעומת התסריט והסרט בו הם מופיעים.

ראשומון ה א מריק אי

הספרי• הצרפתי המעולה
ה שומר על
תסרוקתך
י 1תמי

החודש נפתחים
קורסים חדשים

נקבנרת

לקבוצות כוקר וערב
פרסים והרשמה.4—7.30 ;9—12 :

3דו

מלכהל לי ל ה אחד

האושר הגדול ביותר כחייב. לאחי
ההצלחה הראשונה ביים לסטר סרט
פופ־ארט, בשם עכבר על חירח. אבל ההצלחה
האמיתית שלו החלה עם לילה של
יום טפרד, סרטם הראשון של החיפושיות, .
״עשיתי כל מה שביכולתי,״ הוא מסביר
את הצלחתו ,״כדי לטפח את פולחן האי-
שיות שלהם. אסור לשנות אותם. הקהל
רוצה אותם כמות שהם.״
אחרי שקיבל את הפרס הראשון בקאי,
עבור הפטנט, החלו כולם להעריץ אותו,
ולהתעניין בסרטו הנוכחי, מקרה מוזר
בדרך לפורום, אותו הוא מצלם בספרד, על
רקע התפאורות המשומשות של נפילת האימפריה
הרומית. בסרט משתתף גם באס־טר
(״הפנים״) קיטון, הקומיקאי הגאוני
של הסרט האילם, בעל הארשת הקפואה.
איך הצליח להחזיר את קיטון אל הבד?
״אני לא יודע, אבל אני מאושר שעשיתי
את זה. זה האושר הגדול ביותר שהיה
לי בחיים. אני מרגיש כאילי אני מביים את
אלוהים.״
כיום הוא יכול להיות מאושר, ולביים
כל סרט שהוא רוצה. רק אמביציה אחת
שלו לא הוגשמה :״כל העולם קורא לי
דיק,״ הוא מתלונן ,״ואני כל כך שונא
את זה. כל חיי השתוקקתי להקרא ריצ׳ארד,
ואף אחד לא קורא לי ככה. כולם זורקים
לי את הדיק הזה לפרצוף.״

יומן החדשות

משפט תקיפה (אסתר, תל-אביב; או־צות־הברית)
הוא המהדורה האמריקאית של
ראשומון. מרטין ריט לקח את הסרט של
קוראסאווה, ביים אותו לפי ההוראות של
קוראסאווה, העמיד את המצלמה בזוויות
של קוראסאווה. בכל זאת, לא יצא לי
משום מה סרט גאוני כמו של קוראסאווה,
אלא סתם פלגיאט.
מעניין שכאשר מרטין ריט מביים את
מרטין ריט במקום את קוראסאווה, הוא
מגיע לתוצאות נפלאות. אבל אחרי שעשה
את קצה העיר והחושניס הוא קיבל שם
של במאי סוג א׳ ,ומאז הוא נח על זרי־הדפנה
שלו, ועושה רק סרטים בינוניים.
אבל מה, יש לו עתיד. אחרי שגמר את
משפט תקיפה הוא יכול כבר לגשת לביום

המלכה קלי (מועדון צוותא, תל־אביב,
יום שני 24 ,לינואר) ״בזמנו, בתקופת הסרט
האילם׳ לא היה דרוש לנו הדיבור.
אנחנו דיברנו עם הגוף, עם הפנים,״ אומרת
גלוריה סוואנסון, הכוכבת הזקנה והנשכחת
בשדרות סנסט. כדי להמחיש את דבריה
— היא מקרינה על מסך־הקולנוע שבביתה
קטע מסרט ישן ומופלא. שם הסרט —
המלכה קלי.
כמו בשאר סרטיה האלמים שביים אריק
פון שטורהיים — קורנת אישיותה מן
המסך. אין דבר שהשחקנית הזאת לא
יכלה להגיד בתנועות, במבטים, בהבעות־פניה.
היא דיברה עם כל אבר בגופה. עם
קצות ציפורניה, ועם שורשי שערותיה.
במלכה קלי היא נערה צעירה המבלה
לילה בארמון נהדר, עם המלך לעתיד.
היא חניכת מנזר. הוא מלך. הוא עומד
להתחתן עם המלכה. איש מהם אינו יכול
לברוח מהמקום אליו הוא שייך. בכל זאת
הם יוצרים לעצמם אשלייה, חלום ללילה
אחד. הם משחקים, ללילה אחד, את המלך
והמלכה. בבוקר מסתיים החלום. הנערה
מגורשת מהארמון.
המלכה קלי הוא סרטו האחרון של אריך
פון שטורהיים, .אחד מגדולי הבמאים
שהיו אי־פעם,״ כפי שמגדירים אותו ספרי
ההסטוריה של הקולנוע•
״מטרתי כבמאי,״ הוא אמר, לאחר סיום

המופלאים, את הפטנט, וגם נהייה חייבים
לו את הצילו, סרטם השני, הנורא־מצחיק,
של זזיפושיות־הקצב — כשנזכה לראות
אותו.
לסטד אינו אנגלי, כפי שאפשר היה לחשוב•
הוא אמריקאי, בן ,33 גדול, רזה,
קרח בקצה הגולגולת, ושעיר משני צדדיה.
״את הקאריירה שלי התחלתי עם פיטר
סלרם״ הוא מספר .״ישבנו ושתינו קפה,
ופתאום עלה בדעתי שאפשר לעשות איתי
סקץ׳ סוריאליסטי. מין בדיחה ממושכת.
סרט אילם, ללא מילים. הוא הסכים, נתן
לי את המצלמה, והעמיד עצמו לפניה. זה
היה סרט ארוך של 11 דקות. הייתה לו
הצלחה עצומה, והוא כמעט קיבל את
האוסקר.״

מאסטרויאני וטיפין
מה הן רוצות ממנו?
מכסה אותה. הפס־קול משמיע ציחקוקים
ואנחות.
יתכן שזה מצחיק, אבל זה כל־כך וולגרי,
גם, ברור, ללא שום רמזים, עד שזה משאיר
טעם רע, וחוסר רצון לשבת ולחזות בהמשך
הסרט.
הקאזנובה של שנות השבעים (מרצ׳לו
מסטרויאני) לא יודע מה זאת אהבה. הוא
מסוגל לחשוק באשה רק כשעומדת בפניו
סכנה של בעל העומד לחזור הביתה, של
בעל קנאי, של אבא קנאי, של אח העומד
לחזור הביתה, של אנשים זרים העומדים
להגיע למקום, של הורים העומדים להגיע
כל רגע, וכן הלאה.
הוא לא מתעייף, הוא בורח ממיטה למיטה׳
עד שהוא מגיע למיטה של אשתו
וממשיך לברוח. אילו רק היה עושה את
זה בדרכים שונות, ומחליף את ההומור שלו
מפעם לפעם.
הסרטה דיק פדרו־ דפורו
לריצ׳ארד לסטר, או דיק לסטר, כפי
שקוראים לו, אנחנו חייבים את ארבעת

המרקיז דה לאפאייט ישב במסעדה ענד
ידידים ואכל. אל אותה מסעדה נכנס פיטר
אוטול. המרקיז ניגש אליו והזמין אותו
לשבת בחברתם. פיטר אוטול הסתכל אליו
והעיף לו בוקס בשיניים .״חשבתי שזה,
היה מישהו אחר שהייתי חייב לו מכות,״•
הוא הצטדק אחר כך. אבל בינתיים התרגז.
המרקיז וקילל אותו קללה כפולה :״אתה
אנגלי מטונף״ ,אמר לו. פיטר אוטול הכד.
אותו על זה עוד פעם. הפעם בכוונה. המרקיז
הגיש נגדו תביעה משפטית • .גם
את ג׳ולי אנדריום כבר הכניסו למיטה,
חצי ערומה. עשה לה את זה אלפרד ד,יצ׳־
קוק בסרטו הווילונות המוסטים • .בזמן
הופעת ארבעת הספושיות בגלזגו התעלפו
50 נערות 130 .אחיות הקימו אותן לתחייה.
• פרנסוא טריפו עומד להתחיל בקריירה
של במאי תיאטרון. הוא עומד לביים את
כחול הזקן של רוברט יאנג • .לאחר
הרבה חיפושים נמצאה סוף סוף כוכבת
לקאזינו רוייאל, הג׳יימס בונד החדש. זאת
תהייה אורסולה אנדרס. עדיין לא ידוע
מי יהיה הג׳יימס בונד שלה, אבל אם הם
ימשיכו בחיפושים אולי הם ימצאו את
שלן קלגרי מה הן ריצות ממני,״
מתלונן מרצ׳לל מסטרליאני, הקאזנובה
של שנות השבעים ,״הן חושבות שאני גבר
עליון, שאני שופע הורמונים. זה אדיוטי״
אני בסך הכל בן־אדם שמתאווה שלא יתאוו
לו, ושלא יקראו לו קאזנובה ,,1964
, 1966 ,1965 ושיתנו לו לישון בלילה.״ •
אילו ידעה ליל טייללר לשיר היא היתה
ממשיכה להיות בת־זוגו של בעלה בנירסה
המוסיקאלית של היה שלום, מר צ׳יפס.
כיוון שהיא לא יודעת לשיר, תהיה לו
בת־זוג אחרת: ג׳ולי כריסטי • .אולי
נמאס לשמוע מה אומרות שחקניות ערומות
על העירום שלהן. להן, בכל אופן, זה
עדיין לא נמאס .״כשאני התפשטתי,״ אומרת
בריג׳יט כארדו ,״כל העולם התרגז
עלי. כשל׳אן מורו התפשטה, כולם אמרו
כמה שזה יפה. עכשיו כבר כולם רגילים,
ואף אחד לא שם לב כשאני מופיעה ערומה.״
לא מעניין? • בכל אופן, זה בוודאי
מעניין: השערות של מרלון ברנדו
נושרות.

ה עול ם הז ה 1481

במרחב
מלחמה 1של 1ם
וה רציני מ אוד
בקאהיר התכנסו נציגי ראשי־הממשלות הערביים,
כדי להכין את סדר־היום של כינוס
ראשי־הממשלות, בעוד חודש וחצי. בפעם
הראשונה מזה זמן רב, בכינוס מסוג זה, לא
תפסה השאלה הישראלית את המקום הראשון
בדיונים. שני נושאים אחרים דחקו אותה
הצידה: בעיית תימן, וההתנגשות על
גבול עיראק—איראן.
בתימן שרר מצב מעורפל. מצד אחד המשיכה
מצרים לטעון, כי היא רוצה במימוש
הסכם ג׳דה, וכי המלוכנים מונעים הקמת
ממשלת־מעבר. ואילו המלוכנים האשימו את
המצרים בהפרת ההסכם .״במקום להוציא
את חייליהם,״ הסיח שר החוץ המלוכני אח־מד
מוחמר שאמי ,״הם מביאים להם תגבורת.״

עדיין לא הכל. לדברי המלוכנים, מחזיקים
המצרים באמתחתם תוכנית סודית, שתבטיח
כי גב אם יקויים הסכם ג׳דה לכאורה,
הוא יהיה חסר כל משמעות מעשית.
״כבר כיום עובדים בתימן 3000 טכנאים
מסין הקומוניסטית. הם בונים שני כבישים
ומיפעל טקסטיל בצנעה,״ הסביר ,״אבל הם
רק חיל־חלוץ של מחנה מסוכן מאוד. לפי
ידיעות בדוקות, יצרה מצרים קשר בין ה־מישטר
הרפובליקאי בצנעה לבין פקין, כדי
להבטיח שאם ייאלצו המצרים בכל זאת לצאת
— יבואו במקומם רבבות סינים, אשר
ישימו לאל את רצון העם התימני להסכם
של שלום.״
הוא סיים את דבריו באזהרה חמורה :״אם
לא יוצאו החיילים המצריים במועד שנקבע,
ולפני שתוכל להתבצע חדירה סינית מאסי־בית
— יתחדשו הקרבות.״ מכיוון שימים
אחדים לפני כן קיימו כמה שרים תימניים
ישיבה עם המלך פייצל, היה ברור כי האזהרה
אינה תימנית — כי אם סעודית.
המפציצים מוכנים. בעיית איראן—עיראק
(ראה להלן) האפילה אפילו על הסיכסוך התימני.
מצרים ביקשה מהנאספים להפיץ בין
ממשלותיהם הודעה, בה היא מכריזה ני
תתייחס לכל פגיעה איראנית בעיראק כאילו
היתד, פגיעה באומה הערבית כולה. כותרת
ראשית בעתון בגדאדי, באותו יום, הבהירה
מה פירוש הודעה זו .״המפציצים המצריים
במצב הכן!״ זעקה הכותרת מעל לידיעה,
שהסבירה כי האיליושיניס המצריים יוכלו
להמריא ממצרים, להפציץ מטרות בתוך איראן
ולחזור לבסיפם או לנחות בעיראק.
איראן עצמה העמידה את צבאה בכוננות
קרבית מלאה, הודיעה כי מטוסי־ר,סילון האמריקאיים
שלה מוכנים אף הם.
אפילו בחיטוט הרחוקה היתד. השאלה
בוערת. כאשר הזמין אליו שר החוץ הסודאני
את שגרירי המערב, הוא דיווח על
תוכן השיחה לעתונאים כך :״ביקשנו מהם
לרסן את איראן, אחרת יקום נגדה העולם
הערבי כולו. זה רציני מאוד.״

כורדיסתאן
ש ד הי הנ פטבסכנה
הצבא העיראקי נמצא במצב קשה מאוד
בהרים הצפוניים. חיל־האוויר מפציץ בלי
הרף את הישובים הנורדיים — אבל הלוחמים
אינם בכפרים. הם מבוצרים במערות
הגדולות שלהם, או עורכים את המיתקפה
הגדולה ביותר עד כה במלחמת העצמאות
שלהם. עמדה עיראקית אחרי עמדה נופלת
בידיהם. בקרב אופייני, השבוע, כבשו הכורדים,
בפיקודו של מפקד החטיבה עזיז עק־ראוי,
את מיבצר פן־ג׳ווין. מספר ההרוגים,
בצד הכוחות הממשלתיים: שלושה קצינים
ו־ 41 חיילים. בין ההרוגים היה גנראל אחד,
מפקד האזור כולו.
בגדאד המשיכה להשמיע את ההודעות הרגילות
שלה על נצחון קרוב .״סיסמתנו
עתר״״ הכריז שר ההגנה עבד־אל־עזיז אל
ודקיילי בראיון עתונאי ,״היא: בלי חנינה,
בלי משא־ומתן עם המורדים. מעתה מסוגל
הצבא לבדו לשים קץ לפעילותם.״
אבל גם ההצהרות האלה לא יכלו להסתיר
את העובדה, כי מלחמת הכורדים מתקרבת
לנקודת־מיפנה היסטורית. נקודה זו שמה
קירקוק. עיר הנפם הגדולה היא עתה יעדם
הקרוב של הלוחמים הנורדיים. כל מיבצר
הררי הנופל לידיהם מקרב את הרגע בו
יוכלו להשתלם על שדד,־הנפט האגדי של
עיראק. מועד זה אינו רחוק.
פגישה עם ברזאני. נוכח האפשרות של
נפילת קירקוק הגיבה ממשלת עיראק בהיסה
עול ם הז ה 1481

טריה. באין ביכולתה לבלום את ההתקדמות
הכורדית בחזית, ניסתה להכות בה בעורפה.
עורף זה נמצא מעבר לגבול האיראני.
לפני כחודשיים, ניראה היה כי נסיון זד,
עומד להצליח. בתיווכו של שליח אנגלי רם־
מעלה, נאות השאה הפרסי לשקול את בקשת
בגדאד. נציגי הכורדים בפאריס אף מסרו
למקורביה,ם שם, כי הצבא האיראני נקם
בצעדים ראשונים לסגירת הגבול. אך הגבול
נשאר בכל זאת פתוח. הסיבה המשוערת:
ממילא קשה מאוד לסגור גבול הררי כזה.
סיבה נוספת: איום כורדי, שאם יפריע השאה
לחטיבות הלוחמות בעיראק, יתקוממו נגדו
שלושה מיליון הכורדים השוכנים בארצו.
בגדאד החליטה, כי אינה יכולה להשלים
יותר עם מצב זה. ההתנגשות הראשונה
באה לפני שבוע, תוך כדי קרב. ברדיפה אחרי
יחידת לוחמים כורדיים, חדרו חיילים
עיראקיים לתוך שטח איראן. הם הונסו על־ידי
הכורדים. כתגובה הפציצו מסוכים עיראקיים
שלושה כפרים בתוך שטח אייאני,
אשר שימשו בסיס ללוחמים.
השבוע יצא הרמטכ״ל העיראקי עבד־אל־אחמאן
אל־עארף, שהוא גם אחיו של נשיא
עיראק, בהאשמה סנסציונית. הוא טען, כי
ראש ממשלת איראן נפגש בחלק האיראני
של כורדיסתאן עם מוסטפה ברזאני, מפקד
הצבא הכורדי. הם הגיעו לידי הסכם, המאפשר
לכורדים לצאת לשלב המכריע במלחמתם.
הסכם זה כולל, בין היתר, הצבת
סוללות של תותחים כבדים על שטח איראני,
ממנו יוכלו לתקוף עמדות עיראקיות.
ישראל שכייה. מדוע מצאו יתר המדינות
הערביות לנכון להתערב בסיכסוך זה, עד
כוי איום במלחמה נגד איראן? את ההסבר
אפשר היה למצוא בדברי שר החוץ העיראקי
:״מעצמות מסויימות מעודדות את
המרד הכורדי, במטרה להקים בצפון עיראק
מדינה המקבילה למדינת ישראל. הן רוצות
לחזור על מה שקרה ב־ , 1948 אבל אנחנו
לא נרשה שתקום בקרבנו ישראל שנייה.״
לצורך זה, רמז, משתמשות אותן מעצמות
באיראן, שהיא ממילא ידידה טובה של
ישראל ומעוניינת ליצור חייץ בינה לבין
שכנתה הערבית.
על־ידי ניפנוף בדחליל זה, ביקשה בגדאד
לטשטש את העובדה היסודית, כי הכורדים
נלחמים על זכות ראשונית: הזכות לעצמאות
מדינית. אם יגיעו עיראק ואיראן לידי
הבנה אם לאו, אין כפק כי מלחמה זו
תימשך.

ירדן
מלרבש מיי ם
חלק מהסיפור ניתן לראות מן הצד הישראלי,
בעין בלתי־מזויינת. את שאר הסיפור
על התפתחותה של עקבה מוכרת ממשלת
ירדן בכל רחבי העולם, במאמץ להפוך את
פינתה בים סוף לריביירה בינלאומית.
בעוד שתקריות־גבול אירעו כמעט לכל
אורך קו שביתת־הנשק, לא התלקחה האש׳
עד כה בגיזרת עקבה. עובדה זו מדגישים
הירדנים, כדי להפיג את חששותיהם של
תייריס״בכוח. כך מתארת אחת הכרזות את
המקום :״כפר ערבי מנומנם בן 3000 שנה,
גן־עדן לצוללים, ואחד ממקומות־ד,בילוי האהובים
ביותר על המלך חוסיין.״
אהבתו של חוסיין לכל צורות הספורט
כמעט גרמה, לדברי הירדנים, לתקרית בינלאומית
חסרת־תקדים. בפתיחת פסטיבל של
סקי מים בעקבה, הדגים המלך את הספורט
החדש שלו: שילוב של סקי־מים וצניחה.
הוא ריחף בגובה של 30 מטרים, באשר
החלה לנשב רוח חזקה, לכיוון החוף הישראלי
.״מה היה קורה אילו צנח מלך ערבי
לפתע מתוך שמים יהודיים?״ שואלים מד־ריכי־ר,תיירים
בעקבה.
עד לפני שלושה חודשים יכלו התיירים
לראות, בבת אחת, את גבולות סעודיה, ישראל
ומצרים. עתה נעלם הגבוק הסעודי:
כדי להאריך את רצועת החוף שלה, שהגיעה
ל־ 6.4קילומטרים בלבד, קיבלה ירדן
24 קילומטרים מהחוף הסעודי. השטח החדש
ישמש לבניית בתי־מלון וקאזינו לתיירים.
תוכנית־ד,פיתוח המעניינת ביותר את ישראל
תינה, ללא ספק, תוכנית קו־ד,מעבורת,
אשר יקשר את עקבה עם סואץ שבמצרים.
ספינוודו־,מעבורת יעבירו מכוניות וסחורות
בין מצרים לירדן, ינסו להתגבר בצורה זו
על העדר קשר יבשתי רצוף בין שתי הארצות.
מועד התחלת השירות נקבע לתחילת
השנה הבאה. והסיבה שהוא מעניין במיוחד
את ישראל היא, שהיוזמה להקמתו באה מן
הליגה הערבית, הרואה בו מיפעל בעל חשיבות
מדינית.

המכונית עליה תסמוך לאורו ימים

1 1 1־ 1 0בע״בל
0 0 1 3
תחוב רי ב ״ ד 1 3 *7 0 , 2 4ו 4ד , 3 3רנ ל * 4 -תביב

הו דעהח שו ב ה

לאשה

ה קו ס מ טי ק איו תהמ בו ק שו ת ביותר כיו ם בארץ הן אלו
שסיימו אתל מודי הן בבית-הספר ל קו ס מ טי ק ה ״ גניה ״ .

* עתה נפתחים קורסים חדשים.

מהרי גם א ת והרשמי לל מוד מקצוע אלגנטי, מבריק
ו קו ס ם זה.
בי ה״ ס ל קו ס מ טי ק ה ״ ג נ יה״ ,ת״א, בן־יהודה ,52
טל.222773 .

במדינה
דרכי חיים
חו סרשב טו ־ שונא בתו
הצעירים שעמדו ברחוב. ליד ביתה של
משפחת עציוני •,קראו לשרה שתרד תצטרף
אליהם. אך אביה, חולה הלב והסברת,
ניסה למנוע ממנה שתצא מן הבית. כבר
זמן רב קיננו בליבו חשדות, כי הצעירים,
ידידי בתו, מוציאים אותה לתרבות רעה.
״את לא תצאי מן הבית!״ ציודה בקול.
״אני אצא, ולא אשאל אותך מה לעשות,״
ענתה שרה.
האב כעס, שלף סכין ודקר את בתו, שלוש
דקירות בחלק התחתון של גבה ואחת בבטן•
בארץ מולדתו, היד. האב קובע את
הילכות ביתו, ולא היה מי שימרה את פיו.
בעיקר לא צעירה בת 18 כשרה.
בדלתיים סגורות. האב, מיכאל עציוני,
נעצר, ולאחר חקירה הועמד לדין.
התביעה תבעה להענישו באשמת נסיון
לרצח, אך השופט מכם קנת קיבל את גיר־סת
הסניגור, עורך־הדין ישעיהו לויס, והחליף
את סעיפי האישום לקלים יותר: גרימת
חבלה גופנית חמורה בכוונה תחילה.
התביעה לא נכנעה. התובע, יצחק וינוגרד,
קיבל את החלטת השופט בדבר סעיפי־האי־שום,
אך הוסיף תיאורי־רקע למעשה. לא
היתר, זו סתם חבלה גופנית, טען, אלא היא
בוצעה על רקע קיום יחסים אינטימיים בין
האב לבתו.
הסניגור כפר בדבר, אך בית־המשפט הורה
להביא את הבת, כדי שתתן את עדותה על
פרשת היחסים בינה לבין אביה. הקהל הסקרני
הוצא מן האולם, ושרה מסרה את
עדותה בדלתיים סגורות.
חלפו שעות, וקהל הסקרנים לא מש מן
הדלת. הוא חיכה לשמוע את גזר־הדין. כשפסק
השופט את דינו, היה ברור כי הבת
עמדה לצידו של אביה. טענות התביעה הופרכו,
והאב נידון רק על גרימת חבלה בגופה
של בתו.
כשהוצא עציוני מאולם בית־המשפם, כד•
להילקח לשלושים חודשי מאסר, קראה ל־עברו
שרה :״אבא, תסלח לי, כשתחזור ה־ביתה
אשמע בקולך. לא אעשה צרות יותר.״
״גם אני לא,״ השיב לה האב בקול רפה.

א גו ד ת סו ע דו תהסט רי ס

לחני פני םוסת -טלו, סלן !

ר ה סומוידה לופוהו-מנלול הנטיוי איפוו ליופיו

11 /יי

אפור ה פני ם
ה א לגנ טי
לל א ברק.

(לוס 6 1 0 5 1
מ עני ק זו הר
רענן
ל מלו א פניך.

אפור קליל
ו ח פוז ־
א ד מו של ם

ל מר א ה.

נד 1נז אז ־ מון

ן -וסעסז׳

לאפור ה מ רוו ה
א ת העור
ו מ עני ק לו
מראה רענן
ו טב עי.

במועדון ק אזינו סובבה החשפנית במהירות
מסחררת זוג אבוקות, ואז, בתור הדרן,
ירדה אל בין הקהל, והתאמצה לשרוף לאחד
הצופים את המכנסיים. הלקות התעצבן
מזה מאוד, וברח מן המקום. אלפרדו שוורץ,
בעל הקאזינו, רתח :״אני לא מסכים ש־תשרפי
לי את הלקוחות שלי,״ הודיע לחשפנית.
כמה
ימים אחרי־כן, כשהרקדנית הגיעה
למקום בצעדים לא־כל־כך יציבים, בישר לה
שהיא אומנם מספר אומנותי חזק מאוד —
אבל אולי כדאי שתלך קצת לנוח. וגם קצת
צרח עליה שהיא שיכורה מסמים.
״אני בכלל לא נרקומנית. אני בוגרת אוניברסיטה,״
התרעמה קארן קינגסלי, והלכה
לקונסוליה: האמריקאית להודיע שהעליבו
אותה.
עובדת מקצועית עם ותק. בקונסוליה
לא עזרו לה בכלל, ואז היא החליטה לעזור
לעצמה: היות והיא הסטריפטיזאית היחידה
בעולם שסיימה אוניברסיטה — ערכה שביתת
אקדמאים בחזית הקאזינו. כדי שיהיה
לה נוח, היא גם הביאה לשם ספה, וישבה
עליה שביתת־ שבת. אבל המשטרה לקחה משם
את הספה וגם את קארן.
באותו רגע הבינה שלא מתייחסים אליה
כיאות למפורטאיה אמריקאית בעלת מוליות
בהנפת אבוקות. אבל היות והיא מציגה
מופעי אתלטיקה בתלבושת מיני־מאלית, והיות
והקהל של קאזינו לא מבין שום דבר
בספורט צרוף, אז היא בעצם גם מין חשפנית.
ואם זה היחס לאשה עמלה — אז היא
תפנה לאגודת פועלות הסטריפ.
קארן קינגסלי הלכה להסתדרות הכללית
של העובדים בארץ־ישראל, ונתקבלה על־ידי
ד״ר מלי שור מהאיגוד המיקצועי. היא הסבירה
לו שבעל הקאזינו מאשים אותה ב־נרקומניות,
כדי לא לשלם לה את הכסף
המגיע לה. ומה זה, בכלל, שמלינים את
שכר העובדים?
ד״ר שור ניסה לעזור לקארן, למרות ש־
(המשך ב ע מו ד )26
שמות האב ובתו בדויים, כדי למנוע
את זיהויים.

ה עו ל ם הז ה 1481

1א להכיר1(1 :צהת הפולחן החוש

הויסמהנה

פרס — לא זה מהכנסת, אלא החבר שלה.
״כל חיי זה מוסיקה,״ היא מודיעה .״אני
מתה לרקוד — זה כל החיים שלי. לפעמים
אני שמה תקליט לונג־פליי, ואז אני מספיקה
לקפוץ, לרקוד מהר מאוד, ולחזור להחליף
תקליטים.״
לפי דעתה הישראלים יודעים לרקוד היטב.
כי רוב הישראלים למדו את זה מהמארו־קאים,
שהביאו לארץ את הריקודים.

הרכה כדה ברגליים
ך* ״א״פרופו״ ,לעומת זאת, רוקד הנוער

^ האמיתי, יוצאי כסית, דיזנגוף, תנועות-
הנוער ובחי־הספר. שם ממונים על התקליטים
תרז ודני שלי־.

דיסכוהנת תרז שדייו
תחליף לרחוב, וגס למיטח

דיסכוהנת ז׳ולייט טלול

עבודה כאן, אני משתגעת אחדי
וכל השאר.״
בדיסקוטק של פרדריקה סגל כבר אין
פרדריקה סגל, אין שמלות ארוכות, נשיקות,
ודב סגל. יש שם עכשיו בעל־מקום צרפתי,
ורוזי נתן. הדיסכוהנת של המקום היא קיבוצניקית
לשעבר, ידידה של רוזי וז׳וסלין
ז׳וסייה. הקהל בינוני, והאווירה אפורה.
צ׳ה־צ׳ה

כל החיים, מתה לרקוד

ן • דיפלדמאניה הולכת ומתפשטת. מיספר
| 1הולך ורב של בני־נוער עובר מבארים,
מספסלי־הגניס, מהמסעדות, מהאורגיות, פ־מועדוני־הלילה,
מהמסיבות ומהטיולים ברחובות
— אל הדיסקוטק.
פעם הם רקדו הורה בגורן. לפני זה הס
בילו את חגיהם בריקודי־חסידים, ולפני כל
זה הם רקדו במיקדשים. עכשיו הם רוקדים
האלי־גאלי בדיסקוטקים.
על פולחן הריקוד ממונים, מלבד בעלי הדיסקוטקים,
גם הכוהנות שלו — הדיסכוה־נות.
הן יושבות, כמו במיקדשים העתיקים,
על מקום רם ונישא, ומנהלות את הטכס
במו־ידיהן.
הן קובעות מה ירקוד הקהל. אם ירקוד
שייק, או צ׳ה־צ׳ה, או לטס קיס. הן מסתכלות
מגבוה על הקהל, ומחליפות לו את התקליט
בהתאם למצב רוחו.
מחליפות־התקליטים, כוהנות השייק, צריכות
להיות, כמו הכוהנות של כל הפולחנים
שקדמו לכך, יפות, גאות, נישאות ורחוקות.

הדיבכוהנת הגדולה

^ יך נראית הדיסכוהנת הישראלית?
היא נראית כמו ישראלית. דולייט טלול,
הדיסכוהנת של הפליי־בוי. היא שחרחורת,
עם עיניים ספרדיות מאופרות.
את הקריירה שלה כדיסכוהנת היא התחילה
בתור גננת בויצ״ו. מוי צ״ו היא עברה
לפורטן־ריקו, משם לאספרסו. אחר־כך היא
הכירה את סמי באופן אישי, והחלה לעבוד
בדיסקוטק שלו. לפני זה הכירה את שמעון

דיסכוהנת ציפי פיינברג
מבלי שירגיש, מכניסה לו ש״ ק

שניהם בלונדים יפים וצעירים, הוא אמריקאי
והיא ילידת פאריס. הם עוברים מדיסקו־טק
לדיסקוטק, וכך עורכים סיור בכל העולם.
הוא מחליף תקליטים והיא האסיסטנטית
שלו.
״אני אוהבת מוסיקה קלאסית,״ היא אומרת
,״וג׳אז. אני אוהבת ריקודים אישיים,
אבל לא אוהבת לרקוד.״
הישראלים, לדעתה, עדיין מפגרים בשטח
הריקוד, אבל הם לומדים מהר .״היחידים
שיודעים לרקוד,״ היא מגלה ,״הם הכושים.
גם האמריקאים. היהודים לומדים את כל הריקודים
שלהם מתיירים אמריקאיים, אבל
הם באמת מתקדמים.״
אצל איקא, ב איפ רופו, רוקדים בעיקר את
הלסס קיס. זה מין ריקוד לאנשים צעירים
מאוד, עם הרבה כוח ברגליים .״הדיסקוטק,״
מסבירה תרז ,״הוא תחליף לרחוב, או למיטה.
זה מקום איפה שנערים ונערות מוצאים
את הפורקן שלהם. אבל ישראל תגיע
רק בעוד המש שנים לרמת הריקודים שאליה
הגיעה כבר אירופה.
״התפאורה של הדיסקוטקים כאן היא
אומנם אותה התפאורה, המוסיקה היא אותה
מוסיקה, והאווירה אותה אווירה, אבל
הקהל הוא אחר: כאן הקהל בא להראות את
עצמו. שם הקהל בא לרקוד.״
היתר, שם, בא־פרופו, דיסכוהנת באמת
דתית, שברחה מהבית כדי לכהן בדיסקוטק,
אבל היא פוטרה .״היא לא היתה די
מוסיקלית,״ טוען איקא.
לפניה, כיהנה בתפקיד נירה היפה, הדיס־

כוהנת הראשונה בארץ. בהתחלה עדיין כיהנו
בתפקיד רק נשים יפות, אבל אין בארץ
די נשים שהן גם יפות וגם מוסיקליות,
ולכן נאלצו בעלי הדיסקוטקים להסתפק
במה שיש.

הגברים אוהבים ומאושרים

ז—* 11 זז**!

ף ים ל,י א־גוגו״ מלא תמיד בדיילים,
״ | דיילות, נערים, נערות, ובשעות הלילה,
לאחר גמר ההצגות, בכל האמנים של תל־אביב.
הדיככוהנת של המקום היא דפנה פריאל,
בת , 18 שבילתה שנה אחת באמריקה, ,׳כמה
שנים במשרד לפירכום.
היא יודעת לרקוד ואוהבת לרקוד. אבל
היא גם אוהבת לעבוד. יש לה שיטת־עבודה
בדוקה ומנופה: בהתחלה היא שמה תקליט
של סלו. רחבת־הריקודים מתרוקנת לאט־לאט,
ואז היא מצילה את המצב עם צ׳ה־צ־ה,
ומשם היא עוברת לשייק.
אצלה רוקדים הכל. רוקדים סל! ,בררב רו,
ביגר, טו־טו, מאט והכל. לפני שהיא התחילה
לעבוד, היא היתד, באה כל לילו, למקום
ורוקדת עד הבוקר. עכשיו היא כבר
עובדת, ואין לד, זמן.
יש לה מחליפה. האריס אדלר, אמריקאית
בריאה בת .18״הגברים הישראליים,״ אומרת
המחליפה ,״אוהבים לרקוד. הם מאושרים
מהריקוד.
״באמריקה, אומנם, יש בדיסקוטקים אווירה
יותר מקצועית, אקל כאן זה יותר אינטימי
וחברי. אני, בכל אופן, אוהבת את ה־

ך• ,,ויסקי א־גוגו״ של חיפה יותר שמח.
2״ הדיסכוהנת שם היא ציפי פיינברג, ד*
חברה הפרטית של הכדורגלן דניאל שמולביץ.
היא עבדה פעם במועד!! התיאטרון. ועכשיו
היא עובדת בדיסקוטק
.,אני מנופה בכל הריקודים,״ היא מציינת
,״האנשים באים הנה בגללי. אני כבר
הצלחתי להרקיד את הספקטורים, את הרוזג־בלומים
ואת הרכטמנים. בדרך כלל, בחיפה,
כולם אוהבים לרקוד צ־ה־צ׳ה. הקהל החיפאי
הוא קהל שקם וצנוע, אבל אני מכניסה לו
שייק מבלי שהוא ירגיש. הוא רוקד את זה
כמו צ׳ה־צ׳ה, אבל מה איכפת לי? העיקר
שירקדו.״
היא עצמה משוגעת אחרי האולי־בולי.
היא נוהגת לשים תקליט ארוך, לקפוץ ל־רחבת־ר,ריקודים,
לרקוד חצי ריקוד, בדרך־
כלל עם המרקיד של המקום, ולחזור אל התקליטים
שלה.
בימים אלה הגיע הדיסקוטק נס לציי־הקודש.
הוא נפתח על־ידי סירמללו. לעת עתה
מסתובבים שם התקליטים בעצמם, ואס תגיע
הדיסכוהנת הראשונה מאז אלפיים שנה לירו־שלים
— ימנו אותה בטח לדיסכוהנת הגדולה.

דיסכוהנת
דפנה פריאל
סלו לרוקן, צ׳ה צ׳ה למלא

בסדינה
(המשך מעמוד )24

אין לד, פנקס חבר: היא אומנם תושבת־חוץ,
ולא ישראלית, אך עובדת בענף חשוף
ליבוא. ולא סתם עובדת — אלא עובדת מקצועית,
וגם עם ותק .״ניסיתי לעזור לה,
למרוח. שאמה משתייכת לאיגוד,״ הסביר
ד״ר שור .״גם הנגנים המשתייכים לאיגוד
הפסיקו לעבוד ביום ראשון, כי שוורץ לא
שילם את שכרם.״ הד״ר הציע לפועלת להתפשר
עם מעבידה הקפיטליסט, לקבל 300
לירות וכרטיס לקפריסין .״קארן סירבה
לקבל את ההצעה,״ הצטער נציג ההסתדרות,
״היא עזבה את משרדי בכעס וברוגז.״
בלי בושה. לאחר שנוכחה החשפנית שההסתדרות
אינה דואגת לפועלים, ולא מושיטה
עזרה לנערה עובדת, החליטה שהכי
טוב יבינו אותה אנשים שהם אמנים כמוה.
אז היא הלכה לכסיוד עם שלט גדול, לאמור:
שוורץ, בעל הקאזינו, זרק בלי בו שה נערה
אמריקאית טובה מהג׳וב שלה, ולא שילם
לה את הכסף המגיע לה ת מור ת עבודתה!

אבל גם בנ סי ת לא הבינו אותה יכון,
והיו בטוחים שהיא אשר, שהיתר, גבר שנהפך
לאשה, מלהקת קארוסל. זה כבר הרגיז
אותה נורא, והיא כבר רצתה להתפשט
בכסית, כדי שהאמת תצא לאור. אבל אז
נמצא סוף־סוף מי שהבין אותה. היה זר,
אזרח תל־אביבי קשיש, בעל זקן ותלתלים
נהדרים הגולשים על כתפיו, הנוהג לשיר
הללויה ברחובות העיר. הוא אסף אל
חיקו את הפועלת הנידחת, ועכשיו הם ימשיכו
את המאבק המקצועי בכוחות משותפים.

דרכי אדם
שקר החן
מקצוע

ח עו ת ל

תו ך ז מן קצר.
בהדרכהמק צו עי ת מ עו ל ה!

בקר * אחה״ צ * ערב
פ תי ח ת הקורס:

1.2.1966

קבלתל קו חו תבס לון בי ת־ הספרלספ רו ת ..דיאנה״
יו סייו ס בין ה ש עו ת - 9ובצה רי ם דבערב
בי מי ם א, ג ,ה, ה ס לון פ תו חעד 9 >0בלילה.

תא,ר״נס 11111ד1-נ1וף)7ול 226066
012119

ח־א, רחא בן ב בי רו ר 6 6

161. 2 3 1 6 6 6

הסרטתח תונו ת
מ סי בו ת ואירועים
על-ידי צוות מו מ חי ם.

מראהו המהוגן והמכובד עזר תמיד לאריה
הלפרין ( )21 להונות את הציבור. בעזרת
הבעת התמימות בעיניו הוציא רבבות מכיסי
אזרחים הגונים.
גם פרקליטות מחוז חיפה מצאה שימוש
בגברבר הערמומי. היא הפכה אותו לעד־התביעה
במשפס הרצח של אלי בולקין. נימוסיו,
חיוכו המקסים ושובודהלב קסמו לתביעה,
ובדמותו הצנועה ור,מרצינה היא
רצתה להרשים את בית־המשפס. לכן העלתה
אותו בדרגה: במשפט בולקין, הוצג הלפרין
על־ידי התביעה כססודנם לרפואה.
למעשה, סיים אריה ד,לפריו רק בית־ספר
עממי. השתלמותו האמיתית והיחידה היתד,
בפלילים. במשך שנות פעילותו הענפה, הוא
הספיק לצבור תיקים רבים, החל בזיוף,
גניבה והונאות, וכלה בהתראות כאחד.
כספים של מנדנו. אך לבסוף החליל הצעיר
שאדם זקוק למקצוע קבוע בחיים. הוא
בחר ברמאות, כי זהו הענף היחיד בו אפשר
להרוויח כספים של ממש• והוא נזקק
לכספים: הוא אהב מאוד לבלות. ביזבז ממון

סטדיפ-טיזאית קינגפלי
יבוא

ח שוף

בבארים של כל בתי־המלון היקרים, וסרק
את כל הארץ לאורכה ולרוחבה במכוניות־פאר
שכורות. תמיד נראה מצוחצח ומבריק,
לבוש במיסב האופנה.
על בגדיו היתד, גאוותו, והוא בחר בהם
בקפידה בהסבירו :״אלה הם בגדי העבודה
שלי.״ הוא תמיד התייחס ברצינות לעבודה:
מאלמנות ותיירות הוא קיבל אלפים על החשבון,
כי הבטיח להן נישואין, נוסף להריון.
ולמרות שרימה אותן ואת כספן
לקח, הן המשיכו לטפחו כאם את ילדה
הרך. כי מראהו הילדותי והתמים, שהיה
ציוד ראשוני בעבודתו כרמאי מצליח, לא
הכזיב מעולם.
חוץ מהונאת תיירות, הצטיין ר,לפרין גם
באימרות־כנף, כגון :״אני לעולם 7א אצטרך
לעבוד״ ,או ״אני רמאי ואשאר רמאי, ועל
רמאות אתפרנס״ ,או ״לבית־הסוהר בארץ לא
אגיע אף פעם״.
איך יתחמק מבית־הסוהר היה מוכן אריה
ד,לפרק להסביר לכל דורש :״אני פשוט
אברח לחוץ־לארץ, ושם אמשיך לרמות, לצבור
הון ולעשות חיים. ואני מתכונן לעשור.
זאת בימים הקרובים.״
לפני מספר ימים הודיעה המשטרה, בי
היא מחפשת את אריה הלפרין בכק רחבי
הארץ, והכריזה עליו כעל עבריין נמלט. אך
הוא הצליח לשסות בה, נעלם מן הארץ: ש־תיקים
פליליים פתוחים תלויים ועומדים
נגדו. הפעם סייע לו נסיונו הרב ברמאות
לרמות את המשטרה.

משקפי מגע

החי

5£5א 7* €7 1£א€0

• ידידה צורך עריה. בכפר שמאי
מעדה ילדה בת 7ונפלה מראש בריכת
מים, לאחר שחבריה, שעמדו למסה, לעגו
לה כי לא תוכל לרדת משם בכוחות עצמה
המכון
לקידום הראיה ע׳־ש

י. ל .גררזרבסקי

• כל קול -אשקול! בתל־אביב
נידון אזרח לחודש מאסר־על־תנאי, לאחר
שכתב מכתב, בערב הבחירות, למטה המערך,
הציע את קולו תמורת שמונים

כתובת חדשה: רח׳ אלנבי 111ת**
בנין קולנוע. תמר*

מל 613335 .

• אזרחות טובה. בתל־אביב הסירו
ילדים תמרור תנועה המורה ״אין כניסה״,
קראו אחר־כך לשוטר, סיפרו לו כי נהגים
רבים עוברים באותו הרחוב על חוקי התנועה,
חזו בהנאה כיצד רושם להם השוטר
דו״חות.

הופיעו שלושה מספריו הנודעים ביותר של ג׳ורג׳ סימנון
בסידרת המפקח מגרה,
מחיר כל ספר 2ל״י. מתכונת כיס. הוצאת ״רמדור״ בע״מ

• גניבה עונתית. בחיפה רחץ
שב מקומי בים, מצא לאחר מכן כי
בגדיו, מלבד מעילו העליון, נגנבו,
הגנבים השאירו לו פתק בו הודיעו,
התחשבו בו הפעם, בגלל החורף.
תוכל וכי

חנוך להורים על פי דרכם,
כורה הדפדין
יצוא לבוש

בירושלים התחפש צעיר, בן למשפחה אמידה׳
למקבץ נדבות, הסביר, לאחר שנתגלתה
זהותו, כי עשה זאת כדי לבייש את הוריו
הקמצנים.
הטולם הזה 1481

היא ידועה כבויז״ט שלפחח־תקווה־אבלי
מן הבוקר ועד הערב,
האביב ועדהסתיו,
עלשפת־הים, בתוך ביקיני מסעיר. חבריה
מבנים אותה, בפשטות ,״הגוף״.

מלכת השכינה
ך* בר לפני עשר שנים שרקו אחריה ב־רחוב.
היא היתד, החתיכה של פתח-
תקווה מאז מלאו לה שלוש עשרה שנים.
במסיבת פורים הגיגית של צעירי השכונה
נבחרה חנה כמלכת־הנשף, וברוב פאר והדר
היא נושאת, מאז ועד היום, את התואר.
אבא ואמא שלד, לא התפלאו כשראו את
הנה חוזרת עם סרם־מלכות מוצמד לשמלתה.
יש מסורת במשפחה: אחותה של
שרה נבחרהפעם, בצעירותה, למלכת סר־פנד.

חנה
סבלה מהתואר־המלכותי. הערצת־הציבור
איננו נטל שקל לשאתו: היא לא
יכלה לעבור ברחוב, מבלי ששריקות התפעלות
של גברים נדהמים תצלצלנה ב־אזניה
ללא־הרף. המצב היה לא־נעים במיוחד
בשעות הערב האפלוליות, כשהאה־דה
הגברית היתד, נעשית ממש פעילה. ידיה
של חנה הפכו מנוסות בהדיפת נחשולי
ההתקפות של המאוהבים, ולא פעם הסתגרה
הנעדר, בביתה וסירבה לצאת לרחוב.

ייוימי•

ת אשיותה המהוללת היא חושפת
>£בכל הזדמנות לקרני השמש המחממות.

סו ר אי סדה

ן ־ נדריה ייני בריז׳יט בארדו, לרמתיים
״ יש בריז׳יט בארדו וגם לפתח־תקווה
יש בריז׳יט בארדו. לכל עיר־שדה קטנה יש
ב.ב. מקומית, שמחלפות שערה הצהובות
מדירות את שנח־הלילה של נערי־העיר.
שלוש־ארבע שנים היא זוהרת כשמש בשמי
העיר הקטנה, ואם היא לא מצליחה
להגיע בסוף ליצוא, היא מתחתנת עם איש
שקט וסולידי, ויולדת לו שלושה ילדים.
בריז׳יט בארדו של פתח־תקווה היא הנה
אל״שווילי 23 גרפיקאית חטובת איברים
ושזופת עור, המבלה את כל הייציה, מן

רצוי על שפת־הים. אם הים סוער — אז
בבריכה. באחת ההזדמנויות, כשהיתה שרועה
פרקדן על הדשא הירוק של בריכת
אכדיה, נפלה על הגוף הזהוב, מפואר־הקי־מורים,
עינו הבוחנת של צלם השבועון
הגרמני קויק.
הוא מיהר להנציח על סרט את היופי
השזוף ופנה אל העלמה הצעירה בשאלה:
״סליחה, גברת, את בריז׳יט בארדו?״ ברוב
צניעות, ענתה לו העלמה :״לא, אני
חנה אלישווילי.״ איש קויק לא איבד את
נימוסיו צילם אותה איזה ארבע תמונות,

בחוי־ל

זכתה חנה אלי שורלי לפירסום בכמה נזעתוני האופנה הגדולים. צילום
זה, שצולם בידי הצלם וילי ריזו המפורסם, הופיע על גבי ע מוד
שלם ב ש בו עון הנשים הצרפתי מארי קלייר. בארץ עברה חנה קורס מיוחד לדוג מנות.

ואמר שאם בריז׳ים בארדו חושבת שהיא
יחידה מסוגה בעולם, הרי שהיא חיה בטעות.
מיד
כשהתגלתה על־ידי העיתונות הביני

לאומית, הבינה שרה הצהרה לציבור:
״אני מעריצה ים וספורט, ומתה על
כדורגל. ביקיני מינירים הוא ההובי שלי.
דבר אחד מפריע לי בשעה שאני בביקיני —
הגברים נועצים בי עיני עגל, ומזיעים. מזל•
שאני לוקחת את החיים בקלות — ומסוגלת
לצחוק מזה.״
חוץ מזה :״אני בחורה צנועה — אוהבת
שמש, סערות, חיים־סועריס, להשתולל ולעשות
חיים משוגעים. אני אוהבת גם כלבים,
אבל הם תמיד נעלמים או נדרסים,
ובמקומם באים גברים — לנחם אותי.״
חנה לא הציעה מעולם למישהו שיעסיק
אותה בדוגמנות. תמיד הציעו לה. היא לא
חיפשה אף־פעם את הזוהר, וזה לא מעניין
אותה. היא עברה קורם דוגמניות רק במקרה,
אבל בעצם בל רצונה הוא להיות
שרטטת ולהתחתן .״בי אני בחורה סולידית
מטבעי׳,״ מסבירה חגה.

אני זא אשמה

] באוץ: חזה בפוזה של דוגמנית־צילום מקצועית על חוו־ים

^ בל י א נותנים לחיות בארץ הזאת.
במיוחד הגברים, ובעיקר גברים־בעלי־מכוניות
:״אינני יבולה ללבד. בשקט מהעבודה
הביתה. כל מכונית שניה נעצרת, כל
נהג שני מציע את הכסא שלצידו. זה נורא
מדכא.
״לפני חודש, למשל, כשיצאתי מהעבודה,
ועברתי בצומת הרחובות אבן־גבירול—המלך
שאול, נתקלתי בנהג מכונית פרטית, שנעץ
בי את עיניו בזמן הנהיגה. לא עברה שניר—
והוא התעטף סביב עמוד.״
חנה פורשת ידיה בצער .״מה לעשות?
אני לא אשמו; שיש לי הופעה כל־כך
סקסית.״

120

מספר 1481

נר מעונת ״העולם הזה״ גו״סה
3ד להגיש לו דוח ענק
על מרד בני הפרברים