גליון 1482 מתאריך 26 בינואר 1966

הוא מחירה של מכונת הסריגה האוטומטית־המלאה
ארט 8מודל 1966
0,4-€2911

בתשלומים חדשיים נוחים, כולל לימוד השימוש בה ו־ 5שנים אחריות
בארט 8 — 8כפתורי לחיצה שכל אחד מהם מבצע 3פעולות
בארט — 8ההפעלה קלה ונוחה (ביד ימין)
בארט — 8תסרגי מאות דוגמאות אפנתיות בלחיצת כפתור בלבד המפיצים בישראל :״צמר קורן״ ,אלנבי ,32 תל־אביב ,״מרכז הצמר״
שד ירושלים ,5יפו. להשיג בחנויות הצמר המובחרות.

לא פעם עמדנו במקום זה על הנוהג היפה
של קוראי העולם הזה, הפזורים מסביב לכדור
הארץ, לשלוח לנו קטעים מעתוני העולם
הדנים בענייני ישראל בבלל, ובשבו־עון
המסויים נפרט.
השבוע גרם נוהג זה למבול: למעלה ממאה
קוראים שלחו לנו קטעים מעתוני אר־צות־הברית.
המיוחד אינו רק במיספר השולחים,
אלא גם בתוכן משלוחם: בולם
שלחו לנו את אותו
המאמר עצמו. אלא
שמאמר זה לא הופיע
בעתון אחד,
אלא ביום אחד ב־
300 עתונים שונים
ברחבי ארצות הברית
וקנדה.
פעל המאמר הוא
דרו פירסון, אחד מגדולי
בעלי־הטורים
בעולם. לא )מכבר
ביקר פירסון בישראל,
נתקבל על־ידי
גדולי המדינה. התוצאה
היא מאמר שהוכתר בעודנו המקורי
של פירסון, הוושינגטון פוסט אדיר־ההשפעה,
בכותרת; .,שביב של אור זורח
במזרח התיכון״ .בהתאם לנוהג, הכתיר כל
אחד מ־ 300 העתונים האחרים את המאמר
הזה בכותרת אחרת, כפי שנראתה לו.
תמצית המאמר: המצב במרחב נשאר חמור.
אולם שתי תופעות גורמות לתקוות
שאכן מתחיל לחול השינוי הגדול: בחירת
אורי אבנרי לכנסת בישראל, ויוזמתו של
חביב בורגיבה בעולם הערבי.

אחרי שתיאר בקצרה את מצב הקיפאון
והאיבה השורר בין ישראל וארצות־ערב,
אותו הוא מכנה בשם ״מסך החול״
(מושג שהוטבע על־ידי העולם הזה לפד 15

אימפרסריו ברוד גילאון

הזמרת הלאומית
הדגולה <6פורטוגל

בשירי עם (פאדוס) של פורטוגל
בהשתתפות ובלווי הגיטריסטים שלה
דומינגוסאוגוס\7וקאמארינהא
ג׳ולהר מנינו אנעוניוקאסערו מו ש א
את השירים יציג בעברית שמואלשי
} הופעותבתל ־ אביב ״ אהל ־ ש ם׳
יום ד׳ 9.2ב־ 8.30 הצגת בכורה
מוצ״ש 12.2ב־8.30
יום א׳ 13.2ב־ ,8.30 הצגת גאלה
נתניה- ,שרון״
חיפה ״ארמון״
יום ת׳ 10.2ב־9.00
גבעתיים ״נגה״
יום ו׳ 11.2ב־8.45
נהריה ״הוד״
יים ג׳ 15.2

יום ד׳ 16.2
מ כי ר ת

חולון

יום ה־ 17.2
״ארמון״

יום ו׳ 18.2
קריית חיים ,״בית העם״
יום ו׳ 25.2
ירושלים ״מיטשל״
מוצ״ש 26.2

הכר טי סי ב

החדה

״אוניון״ ,״כנף״. ,רוקוקו״. ,קסטל״ ,״שרותרוך ובערבי ההצגות בקופה פרסום בלקין

מעודדים

מתחילים

״אולם כמה בקיעים
להיווצר במסך החול.
״אחד מהם הוא בחירתו לכנסת של אורי
אבנרי, עורן העולם הזה, שמצפו הוא שי־תוף־פעולה
עם הערבים. הוא טען כ׳ ממי
שלת ישראל אינה נוהגת בצורה הוגנת כלפי
ערביי ישראל, וכי עליה לשנות את ענזזתה
כלפי הערבים מחוץ לישראל.
״צעדו הראשון של אבנרי בכנסת היה
להציע כי יו,״ר הכנסת יהיה ערבי. הוא
העלה חו ס בידיו. אולם הוא מתכנן צעדים
נוספים, כגון הצעת ערבי לתפקיד סגן ש ד
הדתות בישראל, מאחר שיש גם נוצרים וגם
מוסלמים בישראל. הצעה זו עשוייה להצליח.
״בצד
השני של מסך־החול נטש הנשיא
בורגיבה את העמדה האנטי־ישראלית הנוקשה
של נאצר המצרי, וטען כי יש מקום
לדדקיום בשלום בין ישראל והעולם הערבי.
״ממשלות לבנון וירדן אינן מרימות את
קולן, אן ידוע כי הן מקוות לדו־קיוס בשלום

בנתחו את מצבם של ערביי ישראל, מסכם
פירסון:
״שינוי היחס לערבים בתוך ישראל עצמה
הוא הצעד החשוב ביותר שיכולה ממשלת
ישראל לנקוט לקראת סילוק מסך־החול, המפריד
כיום בין שני העמים השמיים, שהיו
צריכים לפעול ביחד למען השלום.״

לכל הקוראים שמיהרו לגזור קטע זד, מן

העתון במקום מגוריהם ולשלחו אלינו —
תודה.

מכתבים

מיניסטריון לתרבווג והשהלוג העם |
של פורטוגל
מציג:

שנה, ושהפך לאחר מכן שם ספרו של יגאל
אלון) ,הוא ממשיך:

״ אלטלינה ״ מפליגה • טו ב

מפתיעה מאד קביעתו של שלום כהן,
במדגר ״קורא יקר״ (העולם הזה ,) 1480
כאילו יש סתירה בין הגירסה שלי בעניין
אלטלינה לבין גירסת האצ״ל — קביעה
העשוייה לעזור לאלה המע ניינים לטשטש
את האמת.
בשנת 1950 פירסם מנחם בגין, המפקד
הראשי של אצ״ל, את העובדות בעניין
אלטלינה, בספרו המרד, שם, בין השאר,
סיפר על ה־מיברק
ששלח לפאריס
על מנח לעכב
אח, משלוח ה־אוניה;
על תשובתי
כי נבצר ממני הדבר;
על הוראתו לאונייה
עצמה לא להתקרב
לחופי הארץ; על
פנייתו לממשלת ישראל
הזמנית לקבל
את הסכמתה.
בספרי יום האש,
שיצא זה עתה, אני
מספר באותו הקשר
על קבלת מיברק בפאריס מבגין, לעכב את
משלוח האונייה; על כשלון נסיוני להתקשר
עם האונייה; על תשובתי לבנין שעליו להתקשר
ישירות עם האונייה.
שנינו מספרים על קבלת הסכמת. הממשלה
הזמנית, אחרי הדברים האלה, להבאת
האונייה. כלומר: לא זו בלבד שאין סתירה
כלשהי — אין אף שתי ״גירסות״ .ועוד:
הפרטים הנוספים הרבים המובאים בספרי,
על רקע מישלוח האונייה, אך משלימים ומאשרים
את אשר כתב בגין לפני חמש־עשרה
שנה.
חבל ששלום כהן לא עיין, כפי הנראה,
מחדש בספרו של בגין (עמ׳ 212 וגו׳)
ולא בדק את העובדות לפני שכתב.
• טטואלכץ, תל־אביב
דבריו של שלום כה! התייחסו בעיקר לקטע
אחר בספרו של כ״ץ: שאצ״ל לא
הציע להעביר את מרבית הנשק לצה״ל,
אלא לגדודים של אצ״ל בתוך צה״ל.
ידם

אחד

בג טו

ברצוני לומר דבר מה לאברהם קמינסקי,
שהפגין נגד שגרירות גרמניה בישראל ונעצר
על־ידי המשטרה (העולם הזה .)1479

גם הורי, אחי, קרובי וידידי ניספו בשיאי׳•
ידעתי רעב ופחד, נדודים ובריחות.
הנני שבע שנים בארץ, ותמוה בעיני למה
הפגנת.
האדישות בארץ כלפי אנשים כמונו היא
מובנת. מרבית תושבי הארץ לא סבלו כמונו׳
ואין להם מושג מה זד, יום אחד בגיטו.
אנשים רבים ומכובדים בישראל אמרו לי
לא פעם ״יש לנו קורבנות. משלנו״ ,או ״כל
כך רבים מכם נשארו בחיים״ ,או שסתם
קראו לי ״סבון״.
אולי רצית ללמד לקח את השוטרים,
שהם מאז_ ומתמיד, בבל מישטר, מהוזים
את המישענת הנאמנה של הריאקציה?
למרבית האזרחים כאן לא ידועות העובדות
הבסיסיות: שרק הודות להרוגינו נתקבלה
באו״ם ההחלטה על הקמת המדינה,
הודותלמיליארדי המארקים ששולמו שרק תמורת דמנו התפתחה המדינה.
אין לחפש הבנת בארץ שבה קשורים
אנשי הצמרת בקשרי ידידות עם יורשי רוצחי
עמנו ועם הרוצחים עצמם.
זו פי ה

דנקנר, חיפר,

טוב וחיטוב
אני מקודד, שעוד תמשיכו לפרסם כתבות
על ענייני הפועלים, כמו אלה על ההסתדרות
(העולם הזה .)1479 , 1480

הכתבות היו טובות, והן חשובות לנו,
הפועלים.
*יי ״-יי מ 7

כיון;

תל אבי!_

התאכזבתי מאד להיווכח כי טובת המדינה
חשובה לכם יותר מטובת. נתיניה המדוכאים.
לעשות שיירה לאשדוד אתם מסוגלים, י׳
לעשות מגבית למען תושבי שכונת התקווה,
שבתיהם נהרסו, אינכם יכולים?
אם אמנם תודיעו על כך, אשלח כסף במד,
שאוכל, כשאקבל משכורת (בדרך כלל בעשרים
לחירש) ,למרות שאני מרוויחה רק 150

כנראה שכבר שכחתם מה זה עוני.
רינתמלכי, תל-אב׳ב
רצחעללאכ לו ם

התאונה המחרידה שקרתה לאחרונה, ושבה
קיפחו את חייהם חמישה חיילים, מעוררת
שאלה: מה היה קורה לו נרצחו או
נהרגו החיילים בתקרית צבאית?
או אז היו העתונים מרעישים עולמות,
העולם הזה 1482

והעניין לא היה יורד זמן רב מעל סדר-
היום. אך מכיוזן שזו רק תאונה, נשכח
כולנו את העניין מחר או מחרתיים. אבל
זעקת ההרוגים תמשיך עוד ימים רבים
להדהד, באוזני לפחות, על הרצח המחריד
— הרצח בדרכים — שהינו רצח על לא
כלום.

יצחק זילברמן,

הפעם כלי זעם

א 1ל תהיי בלי

רעננה

אני מתפלאה עליכם, עורכי העולם הזה,
על שאתם מתקיפים
את מפ״ם (העולם
הזה ) 1480 בחריפות
כה רבה.
ההתקפות על מ־פ״ם
מבוססות על
עובדות נכונות והן
צודקות ביסודן, אך
הן אינן תורמות לקירוב
הלבבות באותו
חלק של הציבור
הנלחם למען
שינוי פני המדינה.
עורכי העולם הזה
חייבים לזכור
זאת, ועליהם להביא בחשבון שמלחמתם,
הנעשית במרץ ובכנות, לא תישא פרי אם
ישארו מבודדים לאורך ימים.

אילט שעיה,
שכת -כן, שאכעס ,-לא :

רנזת־גן

מצורפת בזה תרומתנו עבור הקרן למלחמה
בכפייה הדתית, למען נפגעי שיירת
השבת.

ן מירח ודויד יערי, מושב מזור

אני מרים בזאת את תרומתי.
יישר כוחנו, ונמשיך בפעולה הברוכה לביעור
הכפייה הדתית, וכל כפייה אחרת, מן
הארץ.

יאיר חלמיש,

חיפה

קבלו־נא את תרומתי הדלה למאמץ הגדול.
מקוזה אני שגם אלה מפראי האדם, שכה
שקדו על שמירת אותה ״שבת שלום״
שלהם, ישתתפו בכיסוי׳ הנזקים.
ברצוני לציין כי מגיע כל הכבוד למשתתפי
השיירה. לצערי הרב אין לי מכונית,
ומירושלים עיד אין תחבורה ציבורית בשבתות,
כך שנבצר ממני להשתתף בשיירה.

חנוך סגל,

ירושלים

תמיכתי ותרומתי נתונות למאבקכם נגד
הכפייה הדתית.
מאבקכם — מאבקי!

זיני שטדרמן,

רמת-גן

הידיעות הראשונות על הקואליציה החדשה
מבשרות סכנות גדולות לחופש האמונה.
אני חושש שאם היוודע כל הפרטים יתברר
לנו כי החופש נסוג עשרות שנים אחורה.
אני מצרף את תרומתי הצנועה למאמץ.

דויד גולדן,

אשדוד

כיהודי מסורתי, הריני מביע את תמיכתי
במאבק נגד הכפייה הדתית, וברצוני להפנות
מספר מילים לאחי,
המסורתיים ו־הדתיים,
שהם רבים
בארץ:
לי אישית העניקו
ומעניקים ערכי הדת
רבות, וברצוני להקנותם
לרבים וטובים
אחרים מבני עמנו. אך
מה לעשות, ואני פוגש
רבים מהחילוניים
יום־יום בעבודה,
ואני רואה שהם
! בהן
סולדים מהדת, וסלי־דתם
מתגברת יותר
ויותר מיום ליום.
אין לי ולא כלום עם רעיונות העולם הזה,
מלבד בשטח הנ״ל, וחשבתי על כך הרבה.
המסקנה שלי: תוך חופש, וללא כפייה,
נוכל לרכוש ולהשפיע על יהודים רבים,
ולהחזיר אותם ברבות הימים לערכינו המקודשים.
בדרך
הנוכחית רק נרחיק אותם מעלינו,
והבדלי הדעות והנוהגים ייהפכו לשינאה לוהטת,
או למלחמת אחים. כדי למנוע סכנה
זו הריני מצרף בזה את תרומתי.

אברהם בהן, ירושלים
תרומות עבור קרן המלחמה בכפייה הדתית
אפשר לשלוח להעולם הזה — כוח
חדש, ת .ז , 136 .תל־אביב.

אני נבוך מעמדתה של הליגה למניעת
כפייה דתית. ברור שראשיה יכחישו כל
(המשך בעמוד )4

את י כו להל היו ת ״ ב לי ״ בבי ת,
אבלאל תהיי ב לי ״קונטסהי, לי ד הבית.
חו פשהתנועה לכל המשפחה,
במכונית המבוקשת ביותר בישראל
שמחירה הנמוך ביותר בישראל
)חלק -בתשלומים לשעורים).

אילי !

הנד רשאי לנהוג
במכוניות מיח
ללא רשיון
בשטח התערוכה

החודש נפתחים
קורסים חדשים

הפתוח בל יום
מ־ 5עד חצות

נקבנות

״קארטינג״

1 .ל1. 8 . 1

לקבוצות בוקר וערם
פרסים והרשמה.4—7.30 ; 9—12 :

_<י 1•* 11 1
העזלם הזוז 1482

הספורט שכבש את כל
אירופה.
אוטובוסים 42 ,28 ,27 ,22 :

מכתבים
(המשך

מספר
ספ>חות
המגלות
רק ספח
מספרט פי חו ת קלו ת,
יגלו לד
רק טפחמ שפ עית רונו תי ה ם
ה מיו ח די ם
של ת מ רו קי ׳׳שרק״.

שרום הכיב,

באמצ עו ת
חלב־ פני ם ׳ שרק ,
ת הני מעור פני ם מ טו הר, רענן ובעל מראה צעיר ו מס עיר.

יופי
מ ת חי ל

א. ורדי, בשם ועד סניף הליגה
למניעת כפייה דתית. אשדוד
כל הכבוד לליגה כמיסגרת לפעולה —
במידה שהיא יוזמת פעולה. ברוח זו גס
תרמו חברי העולם הזה — כוח חדש באשדוד
תרומה מכרעת בהקמת סניף הליגה
במקום. לעומת זאת, יש סכנה בליגה אם
היא הופכת לבלם, בהתאם לרצון שותפיה
שהצטרפו לקואליציה של מפא״י ועסקני־הדת.
בוודאי אי! צו רן בליגה כשלט לפעולות
הידומות והמבוצעות על־ידי אחרים.

היכן הערבית ז
מאד מכאיב הדבר לראות, כשאתה נוסע

הנהלת חשבונות

* קורם למתקדמים,סיגד•!
הפתיחה השבוע
* קורס בוקר מזורז >ם וג ג׳)
קורס ערב יסודי (סוג ג׳)
• חדר עבודה לגסיון מעשי
— ראשון ויחיד בארץ.
• תעודות למסיימים.

הפתיחה השבוע

הנח לחשבונאות מעשית
ת״א רח׳ 100ל01ק> 7 1טל 229960 .

פתח־תקווה

אם נצא מתוך ההנחה שרק השתתפות
ציבורית רחבה חובל להזיז את עגלת הכפייה
הדתית מתוך הבוץ בו היא שרויה, ממילא,
אני מגיעים למסקנה שרק ארגון בלתי־מפלגתי
(כגון הליגה למניעת כפייה דתית)
יוכל לאפשר לציבור הרחב ללא הבדל השתייכות
מפלגתית ליטול חלק בפעולות נגד
הכפייה הדתית (וזו, אמנם, היתר, ההשקפה
שהנחתה את מרכז הליגה בהחלטתו להסתייג
משיירת השבת הנדונה).
אנא אנו בא־ם, לו קם מחר כל גוף אחר
ו״מפקיע״ את נושא הכפייה הדתית לצרכיו
המפלגתיים? הרי בצורה זו יפוצל המאבק
לפרוטות ויאבד את ערכו כמאבק ציבורי
רחב־היקף.
...סני ף הליגה למניעת כפייה דתית. באשדוד
לא הביע רצונו להשתתף בהפגנה
זי מלכתחילה. ישיבת ועד הסניף שהתקיימה
ביום החמישי ,6.1.66 ,רשמה לפניה את החלטת
מרכז הליגה, דנה בה בכובד־ראש ואף
הסכימה למניעיה. רק חרדה אמיתית לענייני
עירנו, ורצון כן לקחת חלק פעיל
בכל יוזמה מקומית במאבק כנגד הכפייה
הדתית, הם שהכתיבו לנו את ההחלטה להשתתף
בשיירה,־השבת.
אולם, מכאן ועד העמדת הדברים באור
מסולף, כאילו ״המרה סניף אשדוד את
הוראות מרכז הליגה, הכבול בשיקולים פוליטיים
ובו׳ ״ רב המרחק עד מאד, ופיר־סומכם
זה אף מעמיד את החלטת ועד ה־סניף
באור חדש, דהיינו, באיזו מירד, אמנם
נכונה היתד, עמדתו בקשר לשיתוף־ד,פעולה
בשיירת השבת.
עם כל האמור לעיל, ולמרות זאת, אנו
מקורים כי נוכל לשתף פעולה בעתיד, וכי
תתרמו ממרצכם ויוזמתכם לפעולות שונות
במסגרת הליגה למניעת כפיה דתית לטובת
העניין ולטובת הציבור בישראל.

חלב־ פני ם, למשל,
מ סי ר מ עו רךבע דינו ת
ב רכו ת אך בי סו דיו ת
כל שרידי אבק ואיפור

מעמוד )3

שיקולים פוליטיים, אבל עובדה היא שיושבים
ביניהם מנהיגי מפ״ם ואחדות־העבודה והליברלים
העצמאיים, ומפלגות אלה שותפות
עתה למפד״ל בממשלה.
אני מקודד״ בכל זאת, שהבטחתכם מלפני
הבחירות תתגשם, ושאתם אמנם תהיו ״גרגר
המלח״ שישנה את טעם התבשיל כולו, ותביאו
לידי פעילות אמיצה יותר של הליגה.
אחרת — אל תהססו ותקיימו פעולות בעצמכם,
בלי לחכות להכשר של מישהו. לי
אישית קשה להאמין שהליגה הסתייגה משיירת
השבת.

מחדרה לעפולה, כי השלטים המורים על
מקומות־הישוב שבדרך כתובים בעברית ובאנגלית
— כאילו אין הערבית קיימת כלר,
וכאילו שאין אזרחים ישראליים שהערבית
היא שפת אמם.

מונא עפרי,

ערה

אנטי־פעילים
קראנו בעתונות האידישאית פה, בטאג
מארגן זשורנאל מ 28-לאוקטובר , 1965 כי
בישראל ישנו אירגון בשם פעילים, אשר
הציב לו למטרה את המלחמה במיסיון.
והרי כמה ציטטות מן המאמר, שנכתב
בידי ניסן גורדון, בתירגום מאידיש לעברית:
״לפעילים בישראל יש ש״ב משלהם, הנותן
להם אינפורמציה מדוייקת על פעילות
המיסיונרים ...מנהל הש״ב האנטי־מיסיונרי
העולם הזה 1482

הוא בחור בן ,27 מר צבי וינמן, מכפר
ח סי די ם ...בביקורי בשנה זו, הוא הראה
לי צילומים פוטוסטטיים של מכתבים אשר
נשלחו אל ומן המיסיונרים בישראל.״
אנו מוחים על מעשי תעתועים אלה, של
פתיחת מכתבים פרטיים מאזרחי ישראל ואליהם,
על־ידי מוסדות פרטיים. מעשים
כאלה לא ייעשו בארץ דימוקרטית, ולא
בכל ארץ אחרת.
אנו קוראים לממשלת ישראל להגן על
בני המיעוטים הנוצריים בישראל. כי ״למען
ציון לא אחשה, ולמען ירושלים לא אשקוט,
עד יצא כנוגה צדקה.״
ירחמיאל פרידלנד, מזכיר ברית
יהודים משיחיים בינלאומית,
ניו־יורק, ארצות־הברית
כמעט ופרצתי בבכי, למקרא הכתבה על
הג׳יגולו הראשון בישראל
(העולם הזה
— )1480ז׳וז׳ו ה־מיסכן.
חבל
עליו שהוא
צריך לעבוד בישראל
כמלצר, ולפגוע
בידיו העדינות כלבך.
אני יכיל להבטיח
לו שאם יקפוץ
לכאן, ידאגו לו בוודאי
הג׳יגדלוס של
ברלין לחוזה לשלוש
שנים מינימום.

מרדכי קליגר,
נמאס לחכות

הנאה -ולא חטט הטמנה
לדי א 1x 7 / 1/ווו-
ן יבן /ז 11
נ_7/ן _1ו
דן׳לרריורב
111־נ
מי טי בו ב 7כ 7/ו

כ!יכזון

ייצוא לברלין

וינסוז

כטבל

ל 1ק (

ב^/7־ 7ן או רנכ 7רל בנני ם־ ,ב 7כ 7ו רנ 7זי ם־
כלבלו לו

ס ־ וכר
קליגר ברלין, גרמניה

שמחתי לקרוא את כתבת העורך על השביתה
בארגמן (העולם הזה ,) 1477 הדנה
בתעשיית הצביעה ובתעשיית הצביעות.
סוף־סוף אתם מביעים את דעתכם על
תופעות חברתיות וכלכליות, ולא מסתפקים
רק בדיון בשאלות פוליטיות.
מלבד זאת, מה דעתכם להפוך את השבועון
לעתון היוצא פעמיים בשבועי נמאס
לי לחכית כל פעם שבוע שלם, עד שייצא
הגליון החוש.
מרטין איש־שלום, כפר־סבא

שבוע ככלא
חברי ואני טיילנו לתומנו ברחוב אלנבי
בתל־אביב, בשעות הערב, כשלפתע נעצרה
ניידת משטרה, ושני שוטרים שקפצו ממנה
עצרו אותנ.-
עלינו לניידת ללא כל התנגדות, כמובן,
ושם האשימו אותנו בגניבת א פנוע. נלקחנו
לנפה הצפונית, ושם הכחשנו את הכל, כי
באמת היינו חפים מפשע. למחרת הוציאו
נגדנו פקודת־מעצר לששה ימים, וכך בילינו
בכלא, בחברת עבריינים שונים, כשאנו נודעים
כגנבי רכב.
אני כותב מכתב זה מכיוון שאינני יכול
להרשות לעצמי לקחת עירך־דין, וזוהי הדרך
היחידה שבה אני יכול לטהר את עצמי
מן הכתם שהודבק לי.
אני גם זוכר את מכתבו של הקורא משה
רייך (העולם הזה ,) 1478 שסופר בו על
נוהגים הימים של המשטרה.
הייתי מבין את המשטרה אם היו עוצרים
אותנו לשעה־שעתיים, ואחר־כך מבררים
את העניין ומשחררים א תנו. אבל להחזיק
אזרחים שבוע בכלא, כשאין הם אשמים,
זה למעלה מבינתי.
חזי יאיר, תל־אביב

^*//ץ־בוד־יות ותמוזיבו -
בתבוד־ה ג בו ההע\־ 7־ מיץ־ ט ב עי
מיבים ממורמץ יבז (וז 5גע- ) 501
בליכדון

דז נ פוז ־

ועתה גם־ :

מיצי ל 1־ו § ל -עזת1ספת מטקל
דיסכותבת הדיסכוהנת (העולם הזה ) 1481 היא התחלה
טובה, שתביא אולי
לחידוש מפויים ב־חיי־הלילה
המשעממים
של ישראל.
יתכן שאחריה תבואנה
הדיסקורצת,
הדיסקוטלת (גברים,
כמובן) ,הדיסכובשת
והדיסכוכבת.
כאלה שאינן חתיכות,
הסובלות מ־דיספרופורציה,
תוכלנה
להיות סחם
סגל . במיקרה דיסכלות, חתנים שתמצאנה
דיסקרטים, שיהיו מוכנים לקיים חיי־משפחה
דיסהרמונים, תוך דיסקוסיה מתמדת.
מרים סגל, תל־אביב

זכות קדימה כמדור זה תינתן
למכתכיהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למכתכים.
העולם הזה 1482

•העולם

הזה״,

שבועון

החדשות

הישראלי

המערכת והמנהלה: תל־אביב, גליקסון ,8טלפון ,226785
ת. ד • 136 .מען מברקי: עולמפרס • דפוס משה שהם בע״מ,
תל־אביב, רח׳ פין • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע״מ• .
העורך הראשי: אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע״מ.

בשלם
הוד1
הנ ערהמח טי בתה סו ב ס
לבוחר בטוב ביותר :

1£:את־ פאר תוצרת ״דובק־בר
מה ואיכות בינלאומית.
1£או 7מ ת ערו בתא מריק אי ת,
קינג־סייז פילסר ב קו פסת
״מכסובב׳־ הדורה היא ב חי ר ת
הצעירים והצ עירי ם ברו ח ם.

בחרבגוובביותר -עשן ^£ו 7 1

פחות משבוע אחרי שהמין הנשי איבד
את שרת־החוץ היחידה שלו — גולדה מאיר
— הוא זכה בראש־ממשלה חדש: אינדירה
גאנדי.
קשה לתאר הבדל גדול יותר מאשר זה
הקיים בין שתי נשים אלה — ההודית העדינה
והגמישה, בת ה־ ,48 שנולדה באלא־האבאד,
והיהודיה בת ה־ ,67 הנוקשה והתקיפה,
שנולדה בקיוב שבאוקראינה והיגרה ל־ארצות־הברית.

תכונה אחת משותפת לשתיהן: יצורים
פוליטיים מגיל מוקדם מאוד. אינדירה
נאמה את נאומה הראשון כשד,יתר בת ארבע.
אז עלתה על השולחן ונאמד. בפני עש־רות
המשרתים של בית משפחתה העשירה
על שיחרור הודו מעול הכובש הזר.
נשואין סוערים. משפחת נהרו, שמוצאה
מקאשמיר, שייכת לכת הבראהמינים —
המעמד העליון בחברה ההודית. סבה ואביה
של אינדירה הצטרפו לתנועתו של
המאהאטמה (״הנפש הגדולה״) גאנדי כש־היתד,
עוד תינוקת. בגיל 12 אירגנה ״חטיבת
קופים״ — ילדים שהעבירו קשרים דרך
מחסומי הצבא הבריטי, בדומה לנערי ה־גדנ״ע
בימי ההגנה.
אחרי שלמדה בשווייץ ובהודו, ועסקה במשך
שנה אחת בלימוד היסטוריה באוכם־
פורד — גרמה לסערה הציבורית הגדולה
הראשונה שלה. הסיבה: נשואין.
פירוזה גאנדי היה ״פרסי״ — בן הכת
הדתית של נאמני זורואסטר, שמקורה בארץ
פרם. היא הכירה אותו עוד בחסיבת־ר,קופים.
הוא הציע לה נשואין כשהיתה בת , 16 אך
הם נישאו רק כשד,יתד, בת .24
כשנודע הדבר ברבים, זכתה אינדירה למאות
מכתבי מחאה. היו שאיימו עליה ברצח,
אם תינשא לבן הכת הזרד״ כתב אחד:
״אם אינך יכולה למצוא לך איש מבני הדת
ההינדואית, אני מתנדב לשאת אותך בעצמי,
למרות שכבר יש לי אשד, וילדים.״
למה להם להתחתן? הנשואין לגאנדי
הבלתי־ידוע זכו לברכתו של גאנדי הגדול,
שלא היה קרוב־משפחה של החתן. אולם
היו חילוקי־דעות עמוקים בין אינדירה ובין
המאהאטמה.
גאנדי הקדוש האמין בהתאפקות מינית.
הוא היה מטיף לזוגות צעירים להימנע ממגע
מיני גם אחרי הנשואין. טענה אינדי־רה
:״אם כן, למה להם להתחתן?״
הזוג הצעיר בילה את ירח־הדבש שלו
בקאשמיר — ועם שובו נאסרו החתן והכלה
על־ידי הבריטים, בעוון פעולה נגד השלטון.
היא בילתה 13 חודשים בכלא, לימדה אסירים
אחרים קרוא וכתוב.
חיי המשפחה לא צימצמו את פעילותה
הפוליטית. בימי מלחמת־העולם ולאחריה
נולדו שני בניה: ראג׳יב 21 הלומד ב־מיכללת
קאמברידג /וסאנג׳יב 19 מכונאי
של מכוניות רולס רויס. בעלד״ מנהל עתו-
נים וחבר־פרלמנט, נפטר לפני חמש שנים.
אותה שעה כבר היתד. אינדירה עוזרת של
אביה, ראש־הממשלה.
כאישיות פוליטית, ידועה אינדירר. כאשה
שאינה מרגיזה איש, והיודעת לרכוש ידידים
בכל מקום. אחד הידידים: יגאל אלון הישראלי.

צרפת

הברשת

כשם
שהמילה ״הפרשה״ בישראל פירושה
פרשת לבון, וכשם שלפני שלושה דורות
פירוש אותה מילה בצרפת היה פרשת
דרייפוס, יודע כל צרפתי כיום כי ״הפרשה״
החדשה היא פרשת הרצח של מנהיג הפועלים
המארוקאי מהדי בן־ברקה.
במרכז פרשה זו עומד שופט צנוע,
שבמיקרה הוטל עליו לשמש כחוקר מיקרה-
מוות. השופט זולינגר פעל על־פי פנייתו
של אחיו של בן־ברקה, אך מרגע התמנותו
לתפקיד עשו המשטרה ושירותי־ר,בטחון יד
אחת כדי למנוע בעדו חשיפת האמת. הם
כמעט הצליחו, אך זולינגר סירב להיכנע •״
לקנוניה. הוא הזמין עד אחרי עד, הטריד
והתריע, ולבסוף אפילו הגיע עד לנשיא
דה־גול כדי להתלונן על המיכשולים. עד
שלבסוף התעוררה דעת־הקהל, ולמשטרה לא
נותרה ברירה אלא להישמע לשופט.
בשבוע שעבד דרש ־ממנה ־ למצוא, תוך
שלושה ימים, איש העולם התחתון בשם
(המשך בעמוד )8

העולם חזה 1482

ך שבוע אירע בכנסת אינטרמצו קטן, שיש לו משן
| מעות רבה מאד לגבי חיינו בשנים הקרובות. גיבורו
היה ח״כ מפ״ם ויקטור שם־טוב,

לא־מככר היה שפ-טוב ח״כ אופוזיציוני חרוץ.
אז הגיש הצעה לסדר־היום :״גל ההתייקרויות
במשק״.
בכך מיהר שם־טוב לעלות על מרכבה שח״ב מק״י,
שמואל מיקונים, טיפס עליה שעה קלה לפני־כן, כאשר
הגיש הצעה־לסדר־היום תחת הכותרת :״התייקרות מיצרבים
ושירותים חיוניים.״

בין שתי ההצעות לא היה שום הבדל. שתיהן
ציינו עובדה הידועה לבל אדם כישראל: ה•
מיצרבים מתייקרים, ובראשם שירותי הממ!
שלה
עצמה.

ך* יום הרביעי האחרון הגיע תורן של שתי ההצעות.
. 2ח״כ מיקוניס נאם את נאומו, בנוסח הצפוי. כל יושבי
הבית המתינו לדבריו של ח״כ שם־טוב.

להשתמש בתוספת שלו לכיסוי עליית המחירים.
בקיצור: יש להפסיק את עליית השכר ותוספת־היוקר.
אפשר לקרוא לזה בשמות שונים :״הקפאת״ שכר ,״האטת״
עליית רמת־המחייה, או אפילו ״הורדת״ רמת־המחייה.

לא השמות הטובים קובעים. קובעת הנחת•
היסוד: העובד חייב לוותר, כי אחרת ייגרם
אסון.

זוהי התיאוריה של פינחס ספיר. זוהי התיאוריה של כל
המעבידים. זוהי תירתם של עתונים ימניים כמו הארץ. זוהי
תורת הימין הקלאסית, בעולם ובישראל.

וזוהי עתה, למרות הסיסמות ההפובות, תורתם
המעשית של אנוסי מפ״ם.

צו ר ר להיכנס לוויכוח אידיאולוגי על קאפיטליזם
וסוציאליזם, על תורת מארכם או חורת קיינס, כדי
לעמוד על הפגם היסודי של תיאוריה זו.

די בחוש אלמנטרי לצדק, די בהגיון אנושי

בגן־עדן זה אין איש טוען ברצינות שאם נעשה כך־וכך,
נצא מן הבוץ תוך כך־וכך שנים.

במצב זה בטוח רק דבר אחד: אם ייסתם
חור אחד כחומה, ייפתח כאותו רגע הור שני

במקום אחר.
כל עוד אין השלטון ממלא את תפקידו המרכזי —
להקים מוסד עליון ויעיל לתיכנון המשאבים הלאומיים —
אין כל טעם לשום תרופה.

בל קורבן יכוזבז.

*ן ל מאד לבוא ולתבוע מן העובדים. זה פשוט: העובד
\ /מקבל את שכרו, יודעים ממי ומתי, ואפשר לשים יד
י על שכר זה. זאת גילה מס־ההכנסה מזמן.

אכל דרושה מידה רכה של חוצפה למי שבא
אל העובדים השכירים ותובע קורבן -באשר
הוא עצמו מחלק מיליונים לרוטשילד, למלון
״הילטון״ ולבל-בו ״שלום״.

אכל ח״ב שם־טוב נעלם.
כאשר החל שר־המסחר־והתעשיה, חיים צדוק, להשיב
להצעתו של מיקונים, הרשיתי לעצמי לשאול, בקול רם:
״היכן חבר־הכנסת שם־טובי״ קיבלתי תשובה מפי אנשי
מפ״ם באולם, שקראו לעומתי :״שם־טוב איחר להגיע.
איננו יודעים למה. אבל הצעתו עומדת!״
והנה, באורח פלא, כאילו לפי מצודת במאי מוכשר, הופיע
שם־טוב. הוא ישב במקומו, הקשיב לדברי השר, שהסביר
כי אין התייקרות, ושהסועלים צריכים להשלים עם ההתייקרות
שישנה, ושהעלאת תוספת־היוקר בהתאם להתייקרות
זה דבר רע.

איש מהוגי־הדיעות הממשלתיים אינו מציע ברצינות להגביל
רווחים, דיבידנדות ושאר מקורות ההתעשרית׳הקלה.
להיפך: כל הפעולה הכלכלית של הממשלה ערוכה לעידוד
השכבות האמידות ביותר. שכבות אלה קיבלו תיגבורת
בצורת מנהלי החברות הממשלתיות, בעלי שכר ממשי של
5000ל״י לחודש.
אפשר לומר, כמובן, כי השכירים רבים, והמתעשרים
מעטים. תוספת של מיליון לרוטשילד יש לה פחות מישקל
מאשר לתוספת של חמש ל״י לכל פועל.

בסו?,דבריו גילה השר את סודו: הוא הודה
לחבר־הכנסת שם־טוב על כי ניאות להסיר את
הצעתו.

אכל הפועל לא יוותר על חמש הל״י, הדרושות
לו לקניית נעליים לבנו, כאשר המיליונים
מתגלגלים לרוטשילדים. ומי יאמר שאינו צו־ 1 דיו?

ח״כים רבים החלו לצחוק. אבל ח״כ שם־טוב הוא אדם
רציני. ח״כ פחות אמיץ היה נעלם, אולי, מן האולם בעת
ההצבעה. ממילא לא היה קולו דרוש לממשלה. אך שם־טוב
איננו פחדן. הוא נשאר באולם גם בעת ההצבעה — והצביע
נגד עצמו.
הוא הרים את ידו נגד הצעתו של טיקוניס, שהיתר,
זהה בתוכן ובניסוח להצעה שהגיש הוא עצמו. הוא הרים
את ידו גם נגד העברתה לדיון בוועדה. הוא הצביע בעד
הסרת כל העניין מסדר־יומה של הכנסת.

ף לבסוף: הדוגמה הממשלתית. כאן הגיעו הדברים,
ן כמדומני, לשיאים של אבסורד ולשפל של פשיטת-ר׳גק*
מוסרית.

ממשלה התובעת מאחרים -עליה ללכת
בראש. עליה להראות דוגמה זוהרת של חסכנות,
של הסתפקות כמועט, של דאגה לכל
אגורה.

הדבר גרם לנחשולי צחוק טוב*לכ בכמה
מחלקי הכית. אפילו ח״ב מנחם בגין קרא
לעבר ויקטור המרצין :״אני מבין אותך. זהו
מחיר הישיבה בקואליציה״.
(ואילו אני הרשיתי לעצמי להוסיף קריאה :״יגם מחיר
זה עולה כל הזמן!״)

פשר היה לחייך בהבנה או בציניות, ולשכוח את
האינטרמצו, לולא היתד, לו משמעות חמורה מאד.
וזו משמעותו: מפ״ם נעלמה ככוח עצמאי במאבק החברתי
והכלכלי. היא סרה עתה למשמעתו של שר־האוצר פינחס
ספיר.
דובר הרבה על כניעתה של מפ״ם בשטח הכפייה הדתית,
בשטח מדיניות־החוץ והמימשל הצבאי, אך כניעות אלה
חשובות פחות, ואולי גם חמורות פחות, מן הכניעה בשטח
שהיה עד כה השטח העיקרי לפעולת. מפ״ם: השטח הסוציאלי.

הצטרפותה של מפ״ם לקואליציה, התערער לגמרי
שיודי־המישקל (המפוקפק בלאו הכי) שהיה קיים בשטח זה.
המוני השכירים נשארו, לפתע, ללא הגנה יעילה כלשהי.
האגף שלהם נחשף, והוא פתוח עתה להתקפה.

בגן־עדן זה מסתדר הכל על-פי חשקים פרטיים
ומצבי-רוח פרטיים של שניים־שלושה
בוסים, שעל פיהם יישק דבר -ושהם האחראים
הישירים למצב הקיים.

יכול היה להיות בסיס מוסרי ומעשי כלשהו לגישתו
של פינחס ספיר, אילו נתקיימו שלושה תנאים:
ראשית: אילו היתה קיימת תוכנית־אב לאומית כלכלית,
שיש בה כדי להוציא את המשק הלאומי מן הבוץ שלתוכו
נתקע.
שנית: אילו היו תובעים מכל השכבות והחוגים במדינה
לפחות את אותו הקורבן שאותו תובעים מן השכירים.
*טלישית:
אילו היתד, ממשלודישראל, בעלת התביעה,
צועדת בראש ומראה דוגמה אישית בולטת.

אף אחד מן התנאים האלה אינו מתקיים
במציאות של ישראל. לגבי שלושתם נכון ה-
היפך הגמור.

זה מגביר את חובתם של בל שוחרי־הצדק
במדינה להגביר את עירנותם באגף זה -פן
תתפתח באן התקפה כללית על רמת־המחייה
של החלשים ביותר.

ין תובנית־אב כלכלית־לאומית. יש הרבה פיטפוטים
על תיכנון והכוזנה, והרבה כלכלנים מקצועיים נואמים
הרבה נאומים בשירות המדינה — אך תוכנית אין.

* * הו הקו של פינחס ספיר, המוביל להתקפה כזאתי
^) אפשר לסכמו בכמה משפטים פשוטים ביותר:
• ההתייקרות באה בגלל עליית שכרם של הפועלים.
• אם תיפסק עליית השכר, תיבלם גם ההתייקרות.
• אפילו יהיה בכך אי־צדק מסויים, כדאי לשכיר לוותר
על תביעות שכר, כדי לבלום את ההתייקרות. ממילא אין
ערך לעליית־שכר שתביא להתייקרות, כי העובד ייאלץ

המשק הישראלי הוא ממלכת האנדרלמוסיה,
גן-עדן אנארכיסטי שמעולם לא היה בדוגמתו
אף כימי הזוהר של הקאפיטליזם הצעיר.
בגן־עדן זה חותכים בסיטונות את הסרטים של מיפעלים
חדשים, העומדים על כרעי־תרנגולת.
בגן־עדן זה אין איש יודע — ואיש לא קבע מעולם —
קני־מידה אובייקטיביים ומוחשיים למיפעלים רצייים ובלתי־רצויים.

אבל
לממשלה זו לא איכפת ששני מנגנונים אדירים —
הממלכתי והציוני — מתחרים זה בזה ומפריעים זה לזה,
בכפילות פנטאסטית. לא איכפת לה לייקר במחי־יד את
עבודת הנמלים ב־ס/״ ,10 כדי למצוא חן בעיני עסקני־הדת
בשבת. לא איכפת לה שכל שר חדש מביא עימו למשרדו
פמליה של פקידים חדשים, בני חסותו, מבלי לפטר אח
הפמליות של השרים הקודמים.
מאות מיליונים בוזבזו בבחירות. עשרות מיליונים מבוזבזים
בכל שנה כדי לכלכל אלפי עסקני־מפלגות במסווה של
פקידים.

התקציב מתנפה ומתנפח — ושר-האוצר מנמל!
זאת כאותה התייקרות שאינה קיימת,
לדבריו, כאשר מדובר על שבר הפועלים.
מי שמבקש קורבן מן הזולת, מוטב שיבוא כשידיו
נקיות. לידיו של השלטון הזה דרוש הרבה־הרבה סבון.

ך* ל זה ב רו ר לכל אדם נורמלי במדינה. הוא ברור גם
^ לכל עובד שכיר. אין הוא צריך להתעמק בתיאוריות
סוציאליסטיות כדי לחוש באי־הצדק המשווע בתביעה ה־מיפנית
אליו.
ודבר שאינו צודק -שום כוח כעולם לא

יכפה אותו. גם לא מנגנון־השיטור העצום
ששמו הסתדרות, שהיא עתה הזרוע המבצעת
של פינחס ספיר, בעזרת מפ״ם.
מישטר אחר, בעל תחושה מוסרית וכושר כלכלי, יכול
היה לתבוע קורבנות. הוא היה מחלק את העול בצדק,
מראה דוגמה יומיומית של צנע ויושר, יוצר אווירה של
התגייסות לאומית והתנדבות לאומית, כמו בימי תש״ח.

אך מישטר זה? מה יש לו להציג, חוץ מ-
פארסה בנוסח האינטרמצו ההוא ככנסת?

תצפית
• המתיחות בין ארצות-הברית וישראל, על רקע התביעה
האמריקאית להעמיד תחת פיקוחה את המחקר האטומי בישראל,
תגבר ותגיע לממדים חריפים ביותר.

דחיית התביעה האמריקאית על־ידי ישראל עשוייה להניע
את ממשלת וושינגטון לנקוט בצעדים תקיפים. ארצות־הברית?א
רק תפעיל סנקציות כלכליות נגד ישראל,

בשלם

בסדינה

(המשך מעמוד )6
ג׳ורג׳ פיגון. פיגון היה מעורב בפרשה
זו מראשיתה, נכח בשעת חטיפתו של בן־
ברקה ובשעה שהובא לפני שר־הפנים המא־רוקאי,
הגנראל מוחמד עופקיר. פ עון הודיע
טלפונית לכמה עתונאים, כי ראה את עופ״
קיר דוקר את בן־ברקה למוות. הוא לא סיפר
היכן הוטמנה הגופה.
כתום שלושת הימים, מצאה אמנם המש־ .
טרה את פיגון בדירתו בפאריס. אבל הוא
היה מת, הריצפה היתד, מגואלת בדם, ולידי
היה אקדח .״התאבד,״ הודיעה המשטרה,
״נרצח כדי להשתיקו,״ היה פסק־הדין של

העם

דעת־הקהל.

• הדתיים מכינים משכר

קואליציוני ^.אם הממשלה לא

תאשר׳

תון השבוע הקרוב את חוק התשריר, המעניק סמכות בלעדית לשר־הדתות
לגבי ניהול בתי־העלמין וסדרי־הקבורה, יודיעו השרים הדתיים שהם עומדים
לפרוש מן הממשלה. סמכויותיו של שר־הדתות לגבי קיום השירותים הדתיים
במדינה, כולל הקבורה, בוטלו כתוצאה מפסק־דין של בית־המשפט העליון. עתה
תובעים הדתיים לחדש את סמכויות השר על־ידי חקיקת חוק תשריר. מפ״ם
מתנגדת לתביעה זו, והדבר נמצא בדיון ועדת השרים לענייני פנים ושירותים.
הדתיים בטוחים כי האיום במשבר ממשלתי עשוי להניע את שותפי הקואליציה 1 להיענות לתביעתם.

• גורמים בעלי השפעה כמפא״י יעשו נפיץ להחזיר את
פינחס לבון לתפקיד מזכיר ההסתדרות. תוך הימים הקרובים יחליטו
מוסדות מפא״י על ביטול הדחתו של לבון, וייתכן שהחלטה זו תסלול את
הדרך לקראת העמדתו מחרש של לבון בראש ההסתדרות. לוי אשכול, שאינו
מאושר מהתגברות כוחו והשפעתו של פינחס ספיר במפא״י, ינסה להפעיל
את לבון כמישקל נגדי. בביצוע תוכנית זו תתמוך גם אחדות־העבודה, הרואה
בספיר גורם המחליש את שותפות המערך.

• יוקם מוסד-גג למערך, בראשותה של גולדה מאיר.
זה יהווה מעין מזכירות משותפת
לשני חלקי המערך, והוא יפעל ל־מען

מוסד

אחוות שירותים. שותפי עופקיר היו
שוטרים וסוכני הש״ב הצרפתי. הם חטפו
את בן־ברקה והביאו אותו לווילה של סוכן
הש״ב אנטואן לופז. במרתף של וילה זו
ביצע הרצח.
מהלך החקירה הסתבר, כי לופז
לממינה עליו בש״ב הצרפתי על כל
תיכנון החטיפה. הוא אף טילפן אליו,
ביצוע החטיפה, ומסר לו על ה־
תוך דיוזח שלבי לאחר
מיבצע.
הממונה, ז׳אן לרואה, המכונה ״פניביל״
בשירות, מסר על כך למפקדו, הגנראל
הממונה על כל שירותי הבטחון. אבל
שניים אלה לא מצאו לנכון לפעול נגד
המעורבים בחטיפה וברצח.
הסיבה הישירה לרצח היתר, קשורה ב־מדיניוח־הפנים
במארוקו. זמן קצר לפני
החטיפה העניק המלך חסן חנינה לבן-
ברקה, כצעד ראשון לשובו למולדתו ול
תפילה
חדשה
רק אזרחים תמימים האמינו עד עתה,
כי קדושת הדת היא שמכלכלת, את ענייניהם
של עסקני המפלגות הדתיות. ה שבוע
יכלו גם אזרחים אלה להיווכח,
כי בין הכפייה הדתית לבין רוחה של
הדת היהודית אין ולא כלום. כי המפלגות
הדתיות אינן נלחמן ת רק נגד האזרחים
החילוניים, אלא מוכנות גם לרמוס יהודים
דתיים ויראי־שמיים, אם אלה עלולים
לסכן את שלטונן.
ההוכחה לכך ניתנה בתל־אביב, בבניין
בני ברית.
סיגריה ומכונית. ביום הששי, בשעות
הערב, התכנסו באולם בני ברית
כ־ 150 אזרחים לתפילה. היו אלה החברים
הראשונים בסניף התל־אביבי של הקהילה
ליהדות נותקדמת, ההולך ומוקם בימים
אלה.
המתפללים, המוכרים יותר בשם ריפור־מים,
בילו למעלה משעה בתפילה, המורכבת
מקטעים מסורתיים, מתוספות חדשות
שחוברו על־ידי המתפללים עצמם, ומשירה
והקראה של שירים נודעים מפרי־עטם של
משוררים כיהודה הלוי וביאליק.
הנשים והגברים התפללו בצוזתא. מדי
פעם יצאו כמה מהם אל המסדרונות כדי
לעשן, ובתום התפילה נכנסו אחדים ל־מכוניותיהם
הפרטיות, נסעו בהן לבתיהם.
כי עקרונותיהם של הריפורמים מתבססים
על סובלנות ועל תתאמת דת־ישראל ל־

מיזוג מלא בין מפא״י לבין

אחדות־העבודה.

• ד״ר משה אבידור, ה־מנהל־הכללי
של הסוכנות•
היהודית, יפרוש מתפקידו.
במקומו יתמנה משה ריבלין, המכהן
עתה כמזכיר־כללי של הסוכנות.
אבידור יתמנה כשגריר ישראל בדניה.

עורך ״ג׳רוסלם פוסט״
טד לוריא, וחברת המערבת
לאה כן־דור, הנחשבים ל תומכים
של רפ״י, יורחקו
בפי הנראה מתפקידיהם, ב־עיקכות
מהפכה שמפא״י
תבצע ביומון. החלק המכריע של
מניות

העתון

נמצא

בידי

גורמים

באלה (ההסתדרות ועוד) ,שלמפא״י
שליטה כמעט מוחלטת עליהם. מפא״י
תשתלט תחילה על החלק המינהלי
של היומון, ורק לאחר־מכן תחליף
חלק מחברי המערכת.

• יצחק ברקאי, מראשי
״העובד הציוני״ ,ייבחר כמזכיר
המפלגה הליבראלית
העצמאית, במקומו של יצ־חק
ארצי, שנבחר כחבר הנהלת

טתפללים רפורמיים בבית בני-ברית בתי-אביב1
חזיר — כן! רפורמי — לא!
הסוכנות היהודית.

• המלצות ועדת פראוור לרפורמה כמיכנה בית־הפפר
היסודי -ייגנזו. נוכח ההתנגדות הנמרצת של הסתדרות־המנרים לא יבצע
משרד־החינוך את הרפנרמנת בחינוך שהומלצו על־ידי הוועדה המיוחדת, בראשנתו
של פרופסור יהושוע פראוור. לעומת זאת ינסה שר־החיננך לשכנע את ואשי
הסתדרות־המוריס, להסכים לביצוע שורה של תיקונים ושינויים נסיוניים
במערכת בתי־הספר ביישובי העולים ובעיירות־הפיתוח.

• מוסדות במו ״אורט״ והג׳וינט יפסיקו לשלם תוספת*
יוקר לעובדיהם, ובן לא ישלמו הטכות־שבר רטרואקטיביות
שהומלצו על־ידי ועדת הורוביץ. ראשי מוסדות אלה יודיעו, כי
תקציבם הבנוי בראשית השנה אינו מאפשר להם להכניס בו שינויים, כתוצאה
מהתנודות הבלתי־פוסקות בסולם השכר. ההודעה על אי־תשלום התוספות
וההפרשים עשוייה להביא לידי סיכסובי״עבודה קשים וממושכים במוסדות
הש ונים של אורט ושל מלבן

• כאין מזכיר כמפא״י, ישוב ויגבר כוחו של שרגא נצר.
האיש החזק, שמעמדו התרופף בגלל היסוסיו בימי התפלגות רפ״י, משתלט
מחדש על מנגנון המזכירות הארצית של המפלגה. מאז הבחירות לכנסת הופקרה
למעשה המזכירות, ורק הוא מעסקני השורה הראשונה מורח למפל בע ניין
המפלגה. עלייתו הראשונה במנגנון המפלגה באה אף היא בתנאים דומים, אתרי

הזעקה הציבורית שקמה לא הותירה, ל־גנראל
דה־גול ברירה. הוא פיטר את ראש
הש״ב, העביר את השירות כולו ממשרד
ראש־ד,ממשלה למשרד הכוחות המזויינים,
כדי להבהיר כי מעחד, לא יתערבו שירותי־הבטחון
בעניינים פוליטיים. ממשלתו אף נקטה
צעד חסר־תקדים בהיסטוריה הדיפלומטית
המודרנית: היא הוציאה פקודת־מעצר
בינלאומית נגד עופקיר, שתוצאתה הוודאית
היתד — ,ניתוק היחסים הדיפלומטיים עם
מארוקו.

זמן החדש. הם מתנגדים מושבעים של
כפייה דתית ושל התארגנות־דתית במיסגרת
מפלגות.
פעולת־הנגד לא איחרה לבוא. כשנודע למזכירה
הכללי של בני ברית, יצחק אלפסי,
כי אחד מפקידיו השכיר את האולם
ברחוב קפלן לריפורמים, מיהר להודיע כי
ההשכרה היא חד־פעמית. מנהל־הבית קיבל
הוראה מפורשה לא להשכירו פעם נוספת.
ליהודים הריפורמים לא היה כלל ספק
מי עומד מאחורי ההחלטה. הסביר אותה
אבטובי תבל, חבר וועד הקהילה הרפורמית
בתל־אביב :״הרדיפות נגדנו אינן חדשות.
בחיפה, למשל, כשנדדו חברינו ממקום למקום
כדי להתפלל, היו המפלגות הדתיות
רודפות אותנו ללא רחמים. באחת ההזדמנויות
גילה לנו ראש העיריה, אבא חושי,
כי הדתיים מוכנים להתפשר איתו, במיסג־רת
הקואליציה העירונית, על כל דבר:
גם על תחבורה, וגם על חזיר. רק על
דבר אחד הם לא וויתרו: על זריקתנו מכל
מקום אפשרי.״
הרדיפה המתפשטת. ראש הקהילה
הריפורמית בתל־אביב, הרב משה זגר,
(המשך בעמוד ) 12

קשרים

הקמת קואליציה מתקדמת, בהשתתפות מנהיגי
האיגודים הסוציאליסטיים. קואליציה
כזו היתד, מסכנת את שלטון הימין, אשר
נציגו המושלם הוא מוחמד עופקיר, שר־הפנים
ומפקד שירוחי־הבטחון של מארוקו.
רצח בן־ברקה מנע חילופי השלטון.
עופקיר קיבל את עזרת השירותים המקבילים
בצרפת, כי שירותים אלה• מהווים
גם במולדתם גרעין הריאקציה הימנית־בטחוניסטית.
הם קיוו, כי אפשר יהיה לטשטש
את עקבות הפשע — וכמעט הצליחו
בכך, לולא עקשנוריו של השופט
זולינגר.

הבחירות לכנסת הרביעית. איחס הדוקים.

קיימה

ממשלת־ישראל

* בטלית, כשפניו
הקהילה משה זגר.

המתפללים,

העולם הזה 1482

שד הבטחוו עסוק בעו״נים אחדים, סגנו מצו את צעדי המנהל הנרד -מ׳ שורט?
1 .פני שלושה שבועות התעוררה בעייה דחופה ב*
משרד־הבטחון. מישהו היה צריך להופיע בפני ועדת
העורכים של העתונים היומיים, כדי להסביר להם מדוע
יש להימנע מהרחבת הדיבור על נושא בטחוני מסויים.
מכיוון שהנימוקים לבקשה היו מדיניים־בטחוניים, היה ברור
כי האישיות שתשמיע אוחם חייבת להיות אישיות מדינית־בטחינית.
המועמד הטבעי: שר־הבטחון,
אולם שר־הבטחון היה שקוע כל־כולו בהרכבת הקואליציה,
ומצבו הבריאותי לא איפשר הטלת מעמסה נוספת עליו.
באין שר־הבטחון פנוי, יכול היה להופיע סגנו. אולם
עד לאותו רגע לא אישר מעמדו של ד״ר צבי דינשטיין
כסגן־שר־הבטחון, והוא גם לא רצה להופיע בעניין זה
בפני עורכי העתונים מקושט רק בתואר של יועץ כללי לשר.
אי־אפשר היה לשגר פקיד נמוך, כי אז לא היו העורכים
משתכנעים מן הטענה, שזהו עניין מדיני ממדרגה ראשונה.
לכן,

הפיתוח המדעי, ויחסי־החוץ. מעתה מטפל בהם דינשטיין.
מרכז החיים המינהליים של המשרד עבר מלישכת המנכ״ל
ללישכת סגן־השר, כשראש הלישכה, אברהם בן־יוסף, יודע
יותר על הנעשה בצמרת המשרד מאשר המנהל הכללי.
כמה מן העובדים הבכירים אף החלו רואים בבן־יוסף אישיות
חשובה יותר מקשתי, ובעל סיכויים לעמדת־מפתח חשובה
יותר. אולם בן־יוסף נחשב לאיש נאמן של שמעין פרס,
וכבר למחרת התפטרותו של סגן־השר הקודם הביע את
רצונו לפרוש מן המשרד. מבוקשו הובטח לו, והוא יתמנה,
כפי הנראה, שגריר בחו״ל.
דבר זה ישאיר בראש המשרד את המשולש אשכול—
דינשטיין—קשתי — כולם אנשי כלכלה ומינהל, אשר לאיש
מהם אין זיקה וידע עמוקים בענייני הבטחון הלאומי.

ע? סף עידן ההכרעות

המשק והנשק
* * אז הספיק כבר צבי (מתחרז עם לוי) דינשטיין ()40
להתמנות, רישמית כסגן־שר־הבטחון, ולוי אשכול גמר
את התמרון הקואליציוני שלו. אבל בצמרת משרד־הבטחון
לא השתנתה התחושה שהשתררה לפני שלושה שבועות. זוהי
תחושה, כי למשרד החשוב ביותר במדינת־ישראל חסרה
הנהגה. ממשלה, בה יש שר המקדיש את כל זמנו למשרד-
הדואר, אין בה שר המקדיש את כל זמנו למשרד־ר,בטחון.
לוי אשכול אינו שר־הבטחון; הוא קודם־כל ראש־הממשלה,
ורק לאחר־מכן שר־הבטחון.
מתכונת זו נקבעה בימי דויד בן־גיוריון. אולם בן־גוריון
הזדהה הזדהות נפשית עמוקה עם צה״ל, ושום דבר לא
עניין אותו כמו מערכת־הבטחון. הוא היה ״מר בטחון״.
בשנים האחרונות לכהונתו של הזקן, היתה זו במידה
רבה פיקציה. כי הוא לא תמיד ידע מה נעשה במשרד,
ולא הוא אשר קבע את המדיניות או אשר פיקח על הביצוע.
אלא שמתחתיו השליט את שמעון פרס, שהיה למעשה
הדיקטטור על ענייני הבטחון. רבים ראו בפרס סכנה
לאומית, ואיום על דמותה הדמוקראטית של המדינה. אולם
איש לא חלק על העובדה, כי הוא בעל כשרון במישור
הפראקטי של ניהול משרד־הבטחון.
לוי אשכול אינו דויד בן־גיריון. מימיו לא עסק בענייני

סגן־שר דינשטיין
שתי הנהגות
הקרוב אליו, ואדם לפי רוחו. קשתי, איש־הכספים הגאוני,
יכול היה להימנות בקלות על קבוצת הכלכלנים, הידועה
כ״צעירי אשכול״ .מינויו כמנכ״ל נחשב, בשעתי, כצעד
נבון מאד. שכן הוא העמיד מול פרס אישיות משקית־מינהלית
שתדע לפקח גם על תוכניות סגן־השר הפוליטי.
בצורה זו נוצר בצמרת המשרד שיוזי־מישקל כלשהו, בין
צלעות המשולש אשכול—פרם—קשתי.
היחסים האישיים בין קשתי לבין דינשטיין נקבעו,
במידה מסויימת, עוד לפני שהדוקטור הצעיר לכלכלה

ף* מבט שטחי, ניראה כי התקופה הנוכחית אינה
. 4דורשת דווקא הנהגה בטחונית בעלת כושר הכרעה
ותיכנון מופלג, שכן הגבולות שקטים. זוהי אשלייה. כי
ישראל עומדת עתה בנקודת־המיפנה של עידן ההכרעות
הגורליות, החשובות לא פחות מעצם הקמת המדינה.
בגבולות החיצוניים של המרחב גועשות מלחמות הרות־גורל
— החל בכורדיסתאן ותימן, וכלה באתיופיה. מה
צריכה להיית עמדתה המעשית של ישראל בכל הנושאים
העצומים האלה? בנקודת־המיפנה הזאת לבטחון הלאומי,
מסתבר יותר ויותר, אין מי שיחליט.
אשכול התפטר, למעשה, מן האחריות המוטלת עליו כשר־הבטחון.
בראשית כהונתו העביר סמכות מירבית לוועדת
השרים לענייני בטחון, ורבים ראו בכך שיפור לעומת
תקופת בן־גוריון. אולם פורום נכבד זה רוקן, למעשה,
מתוכנו. כדי לספק את תאוזת השותפים הקואליציוניים, הורחבה
הוועדה לעשרה הברים, עד שהפכה מיסגרח. סימפוז־יונית
נוספת, אשר אי־אפשר לנהל בה דיונים כמיסים
וממצים, או להגיע בה להכרעות מהירות וענייניות.
פירוש הדבר, שהסמכות הגלוייה שהיתר, בידי הוועדה
תעבור לגוף מצומצם ונסתר. מה יהיה הרכבו של גוף זה?
התשובה עדיין לא ברורה, אולם היא מתחילה להסתמן
בקוויה הכלליים. לכאורה יעמוד בראש ההנהגה החשאית

צמרת חשאית?
בטחון, וגם בהיותו מנכ״ל ראשון של משרד־הבטחון,
ב־ ,1948 עסק רק בצד הכספי־מינהלי של המשרד. איש
אינו רואה בו מנהיג של מערכת־הבטחון, גם אחרי שהוא
יושב שלוש שנים במקום בן־גוריון.
לוי אשכול הוא איש הכלכלה והיחסים ״המפלגתיים. גם
כיום נתונה מחשבתו לבעיות המשק יותר מאשר לבעיות
הנשק. אילו היה ראש־הממשלה ושר־האוצר, היה זה אולי
צירוף מתאים. אולם צירוף משרד־הבטחון לתחום שיייטתו
מקפח את המשרד הזה.

שיווי־מישקר כמשולש
^ תכן כי קיפוח זה היה בא על תיקונו, אילו מינה
לוי אשכול מומחה בטחוני שינהל את המשרד מעשית.
אולם צבי דינשטיין אינו מנהיג עליון כבטחון לאומי, ואף
אינו חולם להיות מ האין
ספק כי סגן־השר החדש הוא איש־מינהל מצטיין,
כלכלן מנוסה, אדם צנוע ושקט. תחת הנהגתו של שר־בטחון
מומחה היה מעמיד את המשרד על רמה מינהלית־מיבצעית
גבוהה. אולם בתנאים הקיימים, שלא נקבעו על־ידו,
מתעורר חשש לגבי יעילותה של צמרת הבטחון הלאומי.
צבי דינשטיין גם אינו יכול לצפות, כי הצוות העובד
תחתיו יטול חלק בגיבוש ההכרעות הגדולות של הבטחון.
כי הכרעות אלה אינן יכולות. להיות נתונות בידי הדרגים
הבינוניים או הנמוכים, הרואים רק חלק מן התמונה הכללית.
הכרעותיהם של דרגים אלה יכולות להיות מנוגדות
אחת לשניה, וליצור בסוף זיגזג מסוכן בהנהגת המשרד.
את זאת הבין צבי דינשטיין היטב, כמעט מייד אחרי
מינויו לתפקיד של יועץ לשר־הבטחון. למרות שאז היו
סמכויותיו עדיין בלתי־מוגדרות, הוא החל מגבש את גישתי
למיבנה המשרד.
הנפגע הראשון ממינויו של דינשטיין היה המנכ״ל משה
קשתי. גם בימי שמעון פרס כסגן־השר, נשחק המנכ״ל. אולם
אז הועמד מלכתחילה אשר בן־נתן בתפקיד המנכ״ל, מתוך
כוזנה שהוא יהיה שלט בלבד. כאשר ירש את כסאו של
פרם כמנכ״ל, לא ירש בן־נתן את סמכויותיו ותפקידיו.
פרס טגן־השר המשיך לעסוק בכל אותם העניינים בהם
עסק כמנכ״ל, ולא הותיר לבן־נתן אלא תפקידים פעוטים.
מכיוון שדבר זה היה צפוי מראש, ומכיוזן שאשר בן־נתן
הוא ידידו הנאמן של פרם, לא התמרמר על כך ולא נפגע.
מצבו של קשתי שונה. הוא מונה כמנכ״ל במקום בן־נתן,
כאשר פרס עיד כיהן כסגן־השר. המינוי היה למורת־רוחו
של פרס, אולם אשכול ביצע אותו, כי קשתי הוא איש

נלקח, בפקודת לוי אשכול, ממשרד־האוצר ומונה כיועץ מיוחד
במשרד־הבטחון. צבי דינשטיין לא התלהב במיוחד ממשה
קשתי, עוד כאשר שימש קשתי כראש מדור־הכספים במשרד־הבטחון.
כמה מחבריהם, באותו דרג מינהלי גבוה, ראו
בכך מעין קינאת כלכלנים.
אלה המכירים את השניים היו מוכנים להניח, כי קינאה
זו לא היתר, מתגברת עם מינויו של דינשטיין כסגן־השר,
לולא היתד, גם כפילות בתכונות ובכשרונות של שני
האנשים. ואמנם, כנגד פרם הבטחוניסט היה הכרח להציב
את קשתי המשקיסט. אולם כנגד דינשטיין המשקיסט, אין
טעם להציב את קשתי. דינשטיין הוא מומחה לאותם הדברים
שקשתי חזק בהם, ומכיוון שהוא גבוה ממנו בדרגה —
אפשר להבינו אם הוא רואה את עצמו כמומחה גדול יותר.
התוצאה המעשית היתד״ כי המנכ״ל של משרד־הבטחון
שוב הפך להיות אדם בעל תואר גדול וסמכויות מעשיות
קטנית. שני התפקידים החשובים ביותר שלו נלקחו ממנו••

מנכ״ל קשתי
משולש אחד

הזאת לוי אשכול. למעשה, יהיה מישקלו בה מצומצם למדי.
לצידו יעמוד סגנו דינשטיין, אילם גם הוא אינו מומחה
מובהק לענייני הבטחון. נוסף להם יהיה, כפי הנראה,
איסר (״איסר הקטן״) הראל, לשעבר הממונה על שירותי
הבמחון, ועתה יועץ מיוחד של ראש־הממשלה ושר־ד,בטחון.
השירותים שבראשם עמד בעבר איסר הקטן הם חיוניים
לכל מדינה. אולם אלה הם שירותים בעלי משמעית מוגדרת,
והאיש המתמחה בהם במשך 20 שנה אינו בהכרח מומחה
לבטחון לאומי. לכל היותר הוא מומחה לעניינים של
מודיעין וריגול־נגדי. קצין בטחון־שדה אינו בהכרח מוכשר
להיות מפקד גדוד טנקים.

ה מו עמדהטבעי

ך* רג עזהמדב רי ם רק ברמזים על מועמד נוסף
לאותה הנהגה חשאית של מערכת־הבטחון: ישראל
גלילי. אולם מעמדו הוא שר בלי תיק, ולוי אשכול נזהר
מאד לבל לקשור את שמו רישמית עם משרד־הבטחון.
וזאת, למרות העובדה שמכל צמרת המישטר, ישראל גלילי
הוא המועמד הטבעי ביותר לתפקיד שר־הבטחון. כבר
במלחמת־העצמאית כיהן כסגן־שר־הבטחון, תחת דויד בן־
גוריון. הוא היה מפקד ההגנה, ונחשב גם כיום לאיש
המקורב לענייני בטחון. מינויו לתפקיד בטחוני רישמי
היה סותם את החור הגדול ביותר בהרכב הממשלה.
אולם ישראל גלילי הוא איש אחדות־העבודה, ולמרות
שפע האהבה בין שותפי המערך, אין עדיין איש אחדות־העבודה
יכול להיחשב כאיש מפא״י בזכויותיו. מכיודן ש־משרד־הבטחון
הוא נחלתה הבלעדית של מפא״י, לא ניתנה
לגלילי דריסת־רגל בו. תחת זאת, יקום גוף בלתי־רישמי,
בו יוכל — אילי — להירתם לניהול המדיניות הבטחונית.
התוצאה: מוקמת עתה הנהגה רישמית של משרד־הבסחון,
אשר ברור מראש כי הצד הבטחוני שלה יצלע אחרי הצד
המינהלי והכספי. הנהגה זו תישא באחריות כלפי הבוחר.
אולם היא לא תהיה האחראית הבלעדית. מאחוריה תפעל
הנהגה אחרת, בעלת סמכויות עצומות, אשר לא תהיה
אחראית כלפי הציבור, ואשר הציביר לא בחר בה.
זהו מיבנה הרה־סכנות. כי בין שתי ההנהגות האלה
עלול ללכת לאיבוד עקרון הפיקוח הדמוקראטי על מערכת־הבסחון,
וחמור לא פחות — עלולה ללכת לאיבוד היעילות
הדרושה לניהול ענייני הבטחון הלאומי.
מצב זה פותח פתח עצום לתועמלני רפ״י, וכבר השבוע
ניצל אותו דויד בן־גוריון, שיצא בהתקפה חמורה על אשכול,
טען כי הוא עלול להמיט אסון בטחוני על המדינה.
דברים כאלה יהיה קשה מאד לאנשי רפ״י לומר על גלילי.

ך* מישחר, סימולטאני משחק שח־מתאי אחד נגד כל האחרים. הוא עובר משולחן לשול־
^ חן. ליד כל לוח הוא משתהה כמד, דקות, יוזם מיתקפה, מסכל מהלך של היריב, ועובר
לשולחן הבא.
סיעתנו בכנסת מזכירה לי מישחק כזה. היא פועלת בחצי־תריסר מישורים שונים, מגיבה
על יוזמות הממשלה ועל מעשי כל שאר הסיעות, עוקבת אחרי פעולות תשע ועדות הכנסת,
משתתפת בדיוני המליאה באמצעות נאומים וקריאות־ביניים ויוזמת בעת ובעונה אחת כמד.
וכמה פעולות משלה.
השבוע האחרון היד, אופייני לכך — דווקא מפני שהיה שבוע שיגרתי, בו לא קרר, שים
דבר מיוחד. עבודת הכנסת התנהלה בעצלתיים. בפי העתונאים היה זה ״שבוע משעמם״.
בשביל אמנון זכרוני, היועץ הפרלמנטרי של הסיעה, ובשבילי, לא היה בו אף רגע אחד
של שיעמום.
שלס גן -צנון ןי ס
ך• רגע המעניין ביותר היה, כמובן, הרגע האחרון. כי באותו רגע, לפני שהיושב־ראש
| ) נעל את המושב, הצלחנו לפלג את הקואליציה ואת מפלגותיה.
היוזמה עצמה נולדה בשיחה עם סגן־צנחנים, אותו לקחתי בטרמפ בדרכי לירושלים. הוא
הביע את דעתו שהגיעה השעה להסדיר את בעיית ההסעה של החיילים, ובכך עורר בי
זכרונות עגומים מימי שרותי שלי. החלטנו ליזום תיקון בעניין זה, חקרנו את הבעייה מכל
צדדיה, ולבסוף הגשנו הצעה־לסדר־היום. השבוע הגיע תורה, כנקודה אחרונה עי סדר־היוט.
הייתי בטוח כי הממשלה תציע להעביר את העניין לוועדה, והתכוננתי להסכים לכך. נד־

אח רגע
אחד שד שיעמו המתי להיוודע, לפני עלותי על הדוכן, כי צבי דינשטיין יציע להסיר את העניין בכלל מסדר־היום
— כפעולתו הראשונה בכנסת בתפקידו החדש, כסגן־שר־הבטחון.
אחרי שנימקתי את הצעתנו (ראה מיסגרת) קרא דינשטיין את הוראות המטכ״ל. אפשר היו־.
לקבל את הרושם שהכל בסדר, וכי כל חייל נוסע בחינם לכל מקום. בצדק קראה אסתר
רזיאל־נאור (חרות) :״אם זה ככה, מדוע מלאים הכבישים טרמפיסטים?״ אפשר היה לקבר
את הרושם כי בשביל החיילים, ובעיקר החיילות, בילוי שעות על הכביש בהמתנה לטרמפ
הוא ספורט או החביב.
ח״כ טיאר, איש גח״ל, הציע להעביר את העניין לוועדה, תוך הצדקת עיקר הטיעון, שלנו,
היו״ר התורני, איש־מפא״י ישראל ישעיהו, התכונן להעמיד את שלוש ההצעות זו בצד זו
להצבעה: לדון בעניין במליאה, להעביר אותו לוועדה או להסירו מסדר־היום.
אילו נערכה ההצבעה כך, היו הקולות מתפלגים לשלושה, ויתכן שהייתי נשאר בסיעונו
קטן. לכן קפצתי ממקומי והצטרפתי להצעת טיאר להעביר את הצעתי לוועדה. ישעיהו
הופתע לגמרי, כי אין הדבר נהוג. לרגע היסס, בציינו שאינו יודע כיצד לנהוג. לאחר מכן
קיבל את דעתי. הוא העמיד להצבעה רק שתי הצעות: להעביר לוועדה או להוריד מסדר־היום.
ואז התפלגה הקואליציה החדשה, בת־השבוע, לאורכה ולרוחבה. בעד הצעתנו הצביעי
גח״ל, רפ״י, אני, ח״כ מנחם כהן (איש השכונות של מפא״י) ושלושה מאנשי מפ״ם: יעקוב
חזן, נתן פלד ועבד־אל־עזיז זועבי, נגד ההצעה הצביעו המערך ופועלי אגודת־ישראל, ואילו
המפד״ל ושאר אנשי מפ״ם נמנעו.
כך נהרג העניין רישמית, ברוב של 31 נגד ( 18 הנוכחות היתד, הרבה יותר גדולה מן
הרגיל) .אך בזה לא נגמר העניין. אחרי הישיבה נמשך הוויכוח הסוער במסדרון. דינשטיין
חזר על הבטחתו לשקול את הצעתי השלישית (ביטוח טרמפיסטים) .אחד מאנשי המערך
ניגש אלי, התנצל על שנאלץ להצביע נגד הצעתנו ובניגוד למצפונו, מפאת המשמעת הקואליציונית,
אך הבטיח כי העניין יועלה מחדש בוועדה, בעת הדיון על תקציב הבטחון.
ויכוח זה כולו, על תוצאותיו המפתיעות, לא הוזכר אף במילה אחת בשני עתוני־הערב.

• בירור הצורך להפוך את הכדורגל מענף חובבני־כביכול לענף מקצועני או חצי־מקצועני,
תוך הבטחת זכויות השחקנים באופן גלוי וסדיר.
נציגי רשוודהספורט, שנכחו בדיון, לא סתרו אף אחת מטענות .,מתוך תשובותיהם
מסתבר כי התאחדות הכדורגל מוכנה להיכנע לדרישה לתיקון החוק הפלילי — וזאת כדי
להציל את עצמה משאר ההצעות. היא רוצה למנוע בעיקר פיקוח ממלכתי אמיתי על
הכדורגל, בו שולטים כיום עסקנים מפלגתיים ומגלגלים סכומי־ענק להנאתם הפרטית

והמפלגתית_ .
׳ ועדת־החינוך *׳מורכבת מח״כים׳ן ובעי׳קר״מח״כיות^שרובם׳קרובים לענייני בית־הספר,
אך אינם מצויים בענייני ספורט. בכל זאת נידמה לי כי העובדות, שנגלו באותו דיון —
החל בתשלומי שוחד וכלה באיומי־רצח — החרידו את רוב חברי הוזעדה.
כך כבר הצלחנו במשימתנו העיקרית בשטח זה: ענייני הספורט עלו על סדר־יומה של
הכנסת, והם לא יירדו ממנו במהרה.

ארבע ת\ן\ז יבשגח
^ מחרת היו ם החלה המליאה (שהיתר, כמעט ריקה, כרגיל) בדיוניה. הנקודה הראשונה:
חוק עב־כרם של 32 עמודים הקובע תיקונים שונים לגבי תשלום גימלאות לעובדי
המדינה.
זהו חוק יבש, הנוגע לאזרחים רבים. נאלצנו להקדיש שעות ארובות ללימוד פרטיו ולהכנת
השגותינו. השגות אלד, נגעו, בכל המיקרים, לשינויים בנוהל הפוגעים בעובדים, והנראים
לנו בלתי־מוצדקים. נאמנו על כך נאום קצר ויבש, מן הסוג המוזכר בעתונות בארבע־חמש
מילים :״כן נאם ח״כ מסיעת עיקר דברינו נגע לזכותו של עובד פורש בעל
נכות של פחות מ־״/ס ,50 זכותי של עובד חלקי, זכותו של אדם שנפצע בעיקבות רשלנותו,
זכותן של אלמנות צעירות, עירעור על מסקנות ועדה רפואית ממשלתית, וכו׳.
נאום של ארבע דקות, בו השקענו הרבה שעות.

\ זשנזת - 1ס ס .־ ראבג ־ נאנו
! ך • גמר דיון זה עלה על סדר־היום חוק קטן, המכיל 19 מילים בלבד. תוכנו: לא תחול
^ 4התיישנות על עבירה לפי החוק למניעתו ולענישתו של הפשע השמדת־עם.
מובן שכל אדם בישראל מסכים לחוק זה, וממילא אפשר היה להעבירו בלי ויכוח.
בכל זאת קפצנו על הזזיכוח, כי הוא נתן לנו הזדמנות להביע את דעתנו על שר־המשפטים
החדש, שזו היתר, הופעתו הראשונה בתפקידו, ועל עצם העניין ששמו השמדת־עם.
על שפירא אמרנו מעל במת הכנסת את אשר אמרנו עליו בעתון: שאיש מאיתנו לא
ישכח את עמדתו האמיצה בפרשת גירוש סובלן, וכי אנו מקווים כי גם בתפקידו החדש
ימשיך בדרך אמיצה זו. משם עברנו לחוק עצמו.
דעתנו פשוטה בתכלית: ישראל אינה צריכה לחקות בשטח זה עמים אחרים, אלא להיפך
— עליה לצעוד בראש העולם, הן בהטפה נגד רצח־עם, הן בגיבוש כלים מוחשיים למלחמה
בו. באופן מעשי על ישראל לעשות שלושה דברים:
• לתבוע בפה מלא את הקמתו של בית־משפט בינלאומי לשפיטת משמידי־עם, כפי
שנאמר באמנה הבינלאומית (שלא הוצאה לפועל) .אם תבוא יוזמה זו מצד ישראל, אפשר
להציע כי בית־משפט זה יקום בירושלים.
• לחוקק בישראל חוק האוסר לא רק מתן פקידות להשמדת־עם, וביצוע פקודות כאלה,
אלא שיאסור גם הטפה ותעמולה למען השמדת קבוצות גזעיות, לאומיות, דתיות וחברתיות.
אם ייחקק חוק כזה בישראל, יכולה וחייבת ישראל לתבוע חקיקת חוקים כאלה בכל שאר
המדינות.
• להרים את קולה נגד כל מיקרה של השמדת־עם הקורה לנגד עינינו.
כמעט כל שאר הנואמים דיברו רק על הנאצים — כאילו שייך העניין לעבר. הצטיינו
בכך גדעון האוזנר (ל״ע) ושמואל תמיר (גח״ל).
ואילו אנחנו ביקשנו מן הכנסת להקדיש את המחשבה לא רק לעבר, אלא גם להודה
ולעתיד. תוך כדי כך הבאנו, כאסמכתא, כתבה מהעתון ניו־יורק הראלד טריביון, בו פורטו
הפקודות החדשות שניתנו לחיילים האמריקאיים בדרום ויאט־נאם.
פקודות אלה אומרות שאזורים שלמים ״שוחרת״ להפצצה ללא הבחנה מן האודיר.
הכזזנה היא להשמיד את כל הכפרים, הבתים והתבואות במחוזות נרחבים, שגודלם עולה
על גודל ישראל, כדי ל״בער״ את לוחמי הוויאט־קונג. האוכלוסיה המקומית נועדה לגירוש
למחנות־ריכוז מרוחקים — במיקרה הטוב ביותר. לא קשה לדמיין מה קורה למעשה, כאשר
חיל־האודיר האדיר ביותר בעולם משמיד מאות כפרים באופן שיטתי.
דברי עוררו תגובות נזעמות מצד כמה ח״כים, ובראשם דויד הכהן ממפא״י. הכהן ציין
כי לא רק האמריקאים לוחמים כך, אלא גם אויביהם. תשובתי, באמצעות קריאת־ביניים:
עלינו לגנות דרכי־לוחמה כאלה, יהיו המבצעים אשר יהיו.
תמיכה בקו שלנו נמצאה דווקא בדברי ח״כ יצחק רפאל, שתבע להרים את הקול נגד

הסהורה הסריה הן הראש
ך* שבוע שנגמר כף, התחיל ביום א׳ ,כשנתבקשתי לפתוח את הדיון בוועדת ההינוך על
( | השחיתות בספורט *.דיון זה בא בעיקבות הצעה קודמת שלנו לסדר־היום של הכבסת-
הכנסת החליטה אז, לפי בקשת סגן־שר־החינוך, להעביר את העניין לוועדה.
התכוננו לדיון זה ביסודיות רבה, במשך שעות רבות מאוד. התייעצנו עם החוקרים
שטיפלו בפרשות־שחיתות שונות ועם מומחים אחרים. הודות לכך יכולתי לפתוח את והזויזן
בהרצאה תמציתית של 45 דקות, בה הסברתי בפרוטרוט איך נמכר מישחק, כמד. מישמקיב
נמכרים, מה גורם לכך ומה הם ממדי הנגע. קבעתי, בין השאר, כי מחמישה עד עשרת
מיליון ל״י מתגלגלים בכל שנה במיגרשי הכדורגל — מבלי שיהיה על כך פיקוח אמיתי.
ומבלי שלשחקנים עצמם יגיע משהו זולת פירורים.
הפתרונות שהצענו לוועדה:
• הקמת מיניסטריון לספורט.
• באופן אלטרנטיבי: יצירת רשות־ספורט ממלכתית יעילה, שתפזר את התאחדות״
הספורט והתאחדות־הכדורגל, ותקבל לידיה את סמכויותיהן ותפקידיהן.
• כהצעת מינימום: הטלת פיקוח חמור של רשות־הספירט על ההתאחדויות והאגודות;
מינוי מבקר מטעם הרשות שיפקח על כל החשבונות של כל האגודות; הוצאת הכרטיסים
לכל המישחקים החשובים על־ידי הרשות עצמה, תוך פיקוח חמור על מכירתם, למניעה
שוק שחור ועסקי־רמאות.
• חקיקת תיקון לחוק הפלילי, שיהפוך מכירת מישחק לעבירה פלילית — הן בבחינת.
הונאת קוני־הכרטיסים, הן בבחינת שוחד.

ועד1ה.

המציע הצעה לסדר־היום מוזמן להשתתף בדיון בה בוועדה, גם כשאינו חבר באותה

10י —

! 811 4

שד המשפטים שפירא (במזנון הכנסת)
השמדת עמים — באולם ריק

הח וב
זהו נוסח ההצעה לסדר־היום
בעניי! הסעת החיילים:
כבוד היושב־ראש, כנסת נכבדה.

הגדול

אור׳

אבנרי

בהעלותי הצעה זו לסדר־היום, אני משלם חיב של כבוד
לחברים בעבר, בהווה ובעתיד — החיילות והחיילים של
צד,״ל, ובייחוד הטוראים של צה״ל.
דומני שאני אחד המעטים מבין הרבבות הרבות ששירתו
כטוראים ביחידות הקרביות של צה״ל, שזכו עד כד להיבחר
לבית זה *.רבים הזכרונות השמורים עמי מן הימים הגדולים
ההם, כזכרונות כל חייל אחר — זכרונות יפים, זכרונות
המרוממים את הלב, וגם זכרונות מדכאים.
אך מכל הזכרונוח. האלה, הזכרון העגום ביותר הוא מן
השעות שעמדני על הכביש, בפינות נידחות של הארץ, וחיכינו
עד בוש למכונית שתקח אותנו הביתה, לחופשה של
כמה שעות.

רואה את עצמו מחוייב לדאוג להסעתו. גם אין הוא מצייד
אותו בשובר־נסיעה.
יכול חייל זה לנסוע באוטובוס. אז יחסוך זמן. אך
מחיר הנסיעה האחת. וחזרה עולה על מחצית משכורתו
החודשית. משכורתו השלמה — תשע־עשרה לירות לחודש
— אינה מספיקה אפילו כדי להגיע פעמיים הביתה וחזרה.
על כן, אין לו ברירה אלא להזדקק לטרמפים. שאלתי
וחקרתי את הטרמפיסטים שאספתי בשבועות האחרונים,
וחודת־דעתם המקצועית היא זו: כדי להגיע מבאר־שבע
לקריית־חיים, מבלה החייל כשעתיים בממוצע על הכביש,
בהמתנה לטרמפ. לחיילת זה יותר קל, אך הרבה ייתר מסוכן.

שעתיים מזמנו של חייל, הזוכה לחופיבדז
אישית קצרה -האם אתם מתארים לעצמכם,
רבותי הכרי־הכנסת, מה מישקלן, מה ערכן?
זוהי הבעייה. אני מאמין שאני משמש פה לכל חיילי
צה״ל, ובייחוד לכל הטוראים, אם אני מעלה את התביעה
שבעייה זו תיפתר, בצורה ההולמת מדינה המגייסת את
מיטב בניה ובנותיה, והעלולה לתבוע מהם בכל רגע
למסור את חייהם ואת בריאותם, למען בטחונה.

לא דק כיזכוז הזמן זכור לנו, לא רק אובדן
הרגעים היקרים שלא היה להם תחליף, אלא
גם רגש ההשפלה בו חשנו אז בלבנו.

והרי אז, בימי הסער של המדינה, היה האזרח קרוב
לחייל לאין־שיעור יותר מאשר היום, וגם סיכויי החייל
להיאסף במכונית פרטית היו הרבה יותר גדולים.

שלזשו! פזזתזזח פשזבגעז

השפלת נזרי צזז״ל

איני בא לבמה רמה זו כשבפי הצעה סופית ומגובשת.
אני מבקש את הביח. לתת את דעתו על העניין, והייתי
רוצה לשרטט בפניכם כמה פתרונות אפשריים. אין הם
סותרים זה את זה, אלא משלימים זה את זה.
פתרון מם 1 ,ז הסעה חינם של כל חייל במדים, בכל
אמצעי־התחבורה הציבוריים. ובראש וראשונה: לכל חיילת
במדים.
הדבר ניתן לסידור בנקל. השוטרים נוסעים חינם, והמדינה
משלמת לאגד, תמורת זכות זו, סכום גלובאלי. אם
תוענק אותה זכות גם לחיילים, תצטרך המדינה לשלם
תמורתה בצורה זו או אחרת. זה יכול להיות באמצעות
תשלום גלובאלי כזה, וזה יכול להתבטא בהתחשבות בהוצאה
זו בקביעת תחשיבי הקואופרטיבים לצורך קביעת
מחיר־הנסיעה.

רבוחי חברי־הכנסת, ביורדכם בעוד שעה קלה לתל־אביב
— שימו־נא לב לחיילות ולחיילים הניצבים בהצטלבויות
הכבישים, כשהם מבקשים ומתחננים ומפצירים שיקחיו
אותם בטרמפ.

חייל שנקרא לשרת את העם, הלום ש את
מדי המדינה -האם הוא צייד להתחנן בפני
עוברים ושבים בדי להגיע אל ביתו או אל
יחידתו? האם אין זה משפיל את מדי צה״לז
האם אין זה משפיל את המדינה, את כולנו?

ברור שיש הבדל בין ג׳ובניק, המשרת בקירבת העיר
והחוזר כל יום הביתה, ובין החייל הקרבי, הזוחל בין
קוצי הגליל או בעפר הנגב. אך החייל הקרבי, עמוד־השדרה
של הצבא — הוא הצריך לעמוד לנגד עינינו.
ניקח נא מיקרה לדוגמה: חייל משרת בסביבות באר־שבע.
ביתו בקריית־חיים. הוא מקבל חופש לחצי יום, או אפילו
ליום, ורוצה להגיע הביתה, אל הוריו, אל אמו, אל חברתו.

מה יעשה?

אין הצבא מסיע אותו. כאשר יחידה שלמה יוצאת לחופש,
במלוכד, היא זוכה להסעה. אך כשהחייל יוצא לחופשה
אישית קצרה — וזהו המיקרו־ .האופייני — אין הצבא
* פסוק זה גרם, נזשוסימה, לסערה באולם. כמה חבריי
כנסת קפצו ממקומם והטיחו בפני בהתרגשות שיש עוד
חיילים משוחררים בכנסת. חזרתי על המשפט, וההתרגשות 1 המוזרה שככה.

זהו עניין של בסף. מי מאיתנו יקום ויעז לומר
כי אנחנו, אזרחי ישראל, איננו מובנים לשלם
מחיר קטן זה תמורת זבות חיילינו להגיע
הכיתה?
פתרון מם׳ ׳ 2מתן שוברי־נסיעה לכל חייל היוצא

לחופשה אישית.
כיום ניתן שובר כזה רק לחייל בתפקיד — ויציאה לחופשה
אישית אינה תפקיד. חיילי מילואים מקבלים שוברים
במיקרים מסויימים. מדוע לא יקבל אותם החייל בשירות
סדיר, המקדיש למדינה שנתיים וחצי מחייו?
פתרוןמם ׳ 3 ,עידוד בעלי המכוניות הפרטיות לאסוף
את כל החיילים בטרמפים.
זהו עניין של הסברה, וחברי־הכנסת בוודאי ישמשו לכך

השמדת־העם בכורדיסתאן, אנגולה וסודאן הדרומית. ברכתי איתו על כך אחרי נאומו. ואילו
דובר מפ״ם הסתפק, משום־מה, בדיבורים על הנאצים.

נזליאה רילזז, נזזנזן מלא
אותו דיון נאלצתי לחזור לנקודה, שבה אנחנו פותחים כמעט כל נאום: התופעה
. 3המרגיזה של היעדר הח״כים מן המליאה•
״עלי להביע מחאה על כך שגם בעת הדיון על נושא זה של השמדת־עמים, בבית
המחוקקים של עם־ישראל, מליאת הכנסת ריקה, ומזנון הכנסת מלא.״
באותו רגע נכחו בכנסת כ־ 24 חכרים. לאחר־מכן עוד ירד המיספר. למחרת היום, כאשר
נשא שמואל תמיר את נאום־הבכורה שלו, בו העלה את לקח משפט קסטנר, נכחו באולם
פחות מעשרים איש. באחד מרגעי הוויכוח על השואה ספרתי באולם שמונה ח״כים!

גחן על נוזל וזיפה
מחרתכ בו ק ר התכנסה ועדת־הכלכלה של הכנסת כדי לסכם את מסקנותיה לגבי
/עבודת־השבת בנמל אשדוד.
הוויכוח על נושא זה סער במשך שלוש ישיבות שבועיות, ובעת הביקור של הוועדה
בנמל עצמו. בוויכוח זה שוכנעתי לחלוטין כי אי־אפשר לתפעל את הנמל בצורה יעילה
מבלי לעבוד בו שבעה ימים בשבוע, וכי העבודה בליל־שבת, הנהוגה בנמל חיפה, חיונית
למניעת חורבן כלכלי של הנמל.
אולם כאשר עולים עסקי־השבת, כל מחשבה כלכלית אמיתית מעסקני־המפלגות והלאה•
למעשה נשארתי בוועדה בידד מול הסוללה המתוגברת של עסקני הדת המאורגנת. נציגי
מפ״ם ורק״ח נעדרו בכל עת הוויכוח.
כאשר הגיעה השעה להסיק מסקנות, כבר ידענו כי הקואליציה מכרה את המשמרת ה־12
בגמל אשדוד לעסקני־הדת. הרוב בוועדת־הכלכלה הסכים לנסח מסקנות שאישרו, למעשה,
את ההסכם הקואליציוני. נתבקשנו להצטרף למסקנות אלה, למען אחדות־הדיעות.
סירבנו באדיבות. הזהרנו את חברי הוועדה כי הם מניפים את הגרזן על נמל חיפה —
כי הכלל שיתקבל באשדוד, יופעל בהכרח על־ידי עסקני־הדת בהזדמנות הראשונה נגד חיפה.
מובן שהצעות־הרוב נתקבלו ברוב גדול. הצביעו בעדן אנשי המערך, גח׳׳ל והמפד״ל.
אגו״י הביאה מסקנות־מיעוט קיצוניות משלה, והצביעה בעדן לבדה. גם אנו מצאנו לנכון
להציע מסקנות־מיעוט משלנו, שעיקרן: נמל אשדוד יופעל לפי הכללים הנהוגים בנמל
חיפה (כלומר: שתי משמרות ביום ו׳).
הצבעתי בעדן לבדי. לא רק רפ״י, אלא גם מפ״ם נמנעה מהצבעה. היא לא תמכה בעמדה
שמפ״ם עצמה הכריזה עליה בקולי־קולות.
היתד, לעניין סיומת מאלפת. צירפתי למסקנותי סעיף האומר :״הוועדה תובעת מרשות-
הנמלים לעשות את כל הסידורים הדרושים כדי שלא תהיה הפלייה לרעת עובדים י דתיים
בעבודה ובקבלה לעבודה.״ כששמעו זאת אנשי הרוב בוועדה, מיהרו להוסיף המלצה כזאת
גם בנוסח שלהם, שמא יתקבל הרושם כי אנחנו דואגים לזכויות העובדים הדתיים יותר מהם.

דוגמה אישית. אבל זה גם עניין מעשי. נהגים רבים
מהססים לאסוף טרמפיסטים, מחשש פן יתחייבו בתשלום
פיצויים גדולים במיקרה של תאונה.
לדעתי ניתן לפתור את הבעייה, אם תבטח המדינה עצמה
את כל החיילים למיקרה של תאונה בעת הנסיעה בטרמפים
— ובזאת תשחרר לחלוטין את הנהגים מכל אחריות
לפורענות שתבוא עליהם בעיקבות נדיבות ליבם.

אני משוכנע שהכנסת, אם תיתן את רעתה
על בעייה זו, תמצא דרכים נוספות. ואולי ככלל
תתן את דעתה, תוך כדי כך, גם על גוכה
שברם של החיילים, בשאלה בפני עצמה.
אין דמיון בין צה״ל ובין שום צבא אחר בעולם, ואין
יחסנו לצה״ל צריך להיות דומה ליחס כל אומה אחרת
לצבאה. צבאני הוא צבא העם, צבא־אזרחים, צבא חלוצי,
וזה מטיל חובה מיוחדת על העם.
לכן אל־נא יביאו לנו דוגמות ממדינות אחרות, ומצבאות
אחרים — ביניהם צבאות שבהם משתכר הטוראי פי עשרה
מהטוראי האפור שלנו. בכל הנוגע לצבא — אנו מדינה
מיוחדת, ויהיו־נא גם הסידורים מיוחדים.

אני מכקש אתכם, רבותי חברי־הכנסת, להצביע
כעד דיון בעניין זה -ויהיה זה, מצידנו,
תשלום קטן על חשבון החוב הגדול שכולנו חבים
לאותם המוסרים את מיטב שנות חייהם למען
בטחוננו ושלומנו.

כך הבאנו לקבלת סעיף המבטיח חופש מכפייה אנטי־דתית — בהתאם להשקפתנו היסודית.

1ז\\2־ב נזל הארגז השלישי
ך* לאותוש בו ע נאבקנו מאחורי. הקלעים על פרשת האדם השלישי. אחרי שאיש
מסתורי זה פתח בשביתת־רעב, כמחאה על כך שלא הופחת השליש מעונשי, כמקובל,
הגשנו לכנסת הצעה לסדר־היום בעניין זה.
כוחות חזקים פעלו מאחורי הקלעים למניעת העלאתן של העניין. הוזכרו אמתלות
שונות: שהכנסת אייה מוסמכת לדון בעניין מפני שהוא שיפוטי (זה אינו נכון) ושזה
עניין בטחוני. לבסוף נתגלה ששר־המשטרה נמצא בחופש, וזה שימש תירוץ לדחייה.
בדרך לכנסת ביקרתי בכלא רמלה, וקיימתי שיחה ארוכה עם האדם השלישי, בנוכחות
נציג שירותי־ד׳,בטחון. ביקשתי פגישה זו במשך שנים, ונתקלתי בסיריב עקשני. רק בעיקבות
חדירתנו לכנסת נאלצו השלטונות. להיענות הפעם לדרישה.
הקרב טרם הוכרע. העניין חשוב מאד מבחינה עקרונית, כי קיים חשש סביר שכוחות
נסתרים מנצלים את עניין הפחתת־העונש למטרה הנוגדת את החוק: הנסיון להשתיק את
האיש שמילא תפקיד מרכזי בהעלאת פרשת־לבון.
נקודה אופיינית: כשניסיתי לברר מה עמדת רפ״י בעניין זה, ניכחתי לדעת כי דודקא
סיעה זו, התובעת לחקור את הפרשה, מעוניינת אף היא להשתיק אח. האדם השלישי.

גזגנשן של כננביץ
* ם כשבוע אפרורי זה ניצלנו את קריאות הביניים כדי להדגיש עניינים שונים.
^ בעת הדיון על הריסת הבתים בשכינת־ד,תקווה טען סגן־שר־הפנים, ישראל בן־מאיר
המפד״לי, כי הכל חייבים לבצע את החוק. קראתי,, :גם את חוק כנוביץ?״ ענה השר,
בפנותו אלי :״כן! כל האזרחים חייבים לקיים את החוק!״ קראתי שוב :״גם השרים?״
— רמז ברור לסירוב שר־הפנים להתקין את התקנות הדרושות לביצוע חוק כנוביץ. ענה
בן־מאיר :״גם השרים, וגם חברי־הכנסת, וגם העתונאים ועורכי־העתוניס.״
לעיתים אפשר לנחול נצחון חשוב בחצי דקה. כך קרה השבוע, כאשר השיב שרד,חקלאות
לשאילתא שלנו בדבר סירוב מינהל מקרקעי־ישראל להחכיר אדמות למשפחת
חסאן אל־זיאנדה משבט אל־הוזייל בנגב. אמר השר, בקיצור נמרץ: המינהל מוכן להחכיר
לה אדמה. חמש מילים — המתקנות עוזל שאיים להרוס משפחה.
עוד בנובמבר, כאשר הפסיקה מקורות את המים ל־ 15 ישובים בנגב, מיהרנו להגיש
שאילתא על כך. תשובת השר ניתנה השבוע: הספקת המים חודשה, תוך אזהרת הישובים
לשמור על מיכסת־המים שהוקצתה להם.
אין הוא מחייב את בעלי המכוניות
לפני־כן ענה שר־התחבורה לשאילתא בה שאלנו מדוע י*!,
להתקין חגורות־בטחון במכוניותיהם לעצמם ולנוסעיהם.
השר אישר כי החגורות עשויות להציל חיים רבים,
וכי הדבר דרוש. אך משום־מה הודיע שאינו מוכן
להכריח את הנהגים להתקינן, וכי יש להסתפק בהסברה.
היתד. זאת תשובה מוזרה בעינינו, כשהמדובר בחיי אדם.
זהו קציר של שבוע — שבוע משעמם לדעת כל העתונאים.

בסדיגה
(המשך מעמוד )8

המכהן גם כראש קהילת השרון בכפר
שמריהו, שמר השבוע על שלוותו. הוא
רגיל כבר למלחמת־הקודש שמנהלים נגדו
העסקנים הדתיים.
לפני שנתיים נאלצה קהילתו לפנות לביתר,משפט
הגבוה לצדק, בבקשה שיצווה
על המועצה־המקומית בכפר שמריהו להשכיר
לה אולם במקום. בית־המשפט
נעתר אז לבקשה, אך פסק־דינו אינו משמש
עדיין תקדים במק מות אחרים.
רדיפת הריפורמים, שהיא רק חלק קטן
מן הכפייה הדתית המתפשטת, תעסיק בעתיד
לא רק את בתי־המשפט במדינה.
היא תועלה בוודאי על סדר־יומה של הכנסת,
תעסיק כל אזרח חופשי בישראל.

הממ שלה
גוי של שבת
בכל המסורת היהודית, אין תופעה מוזרה
מזו של ה״שאבעס־גוי״ — הגוי של שבת.
בעיני הגויים, אין זו אלא דרך לרמות
את אלוהים. אם אסור להדליק חשמל בשבת
— מדוע מתירים את הדבר לגוי
הפועל למען היהודי? האם החטא חדל
להיות חטא, כשהחוטא מטיל את ביצועו
הפיסי על זולתו?
בישראל הגיעה הטכניקה הזאת לשיב־לולים
רבים. ערב פסח מוכרים הרבנים
את כל החמץ במדינה ל״גוי״ .וערב שנת־השמיטה
נמכרה המדינה כולה לערבי; במחיר
כמה אגורות.
מיכשוד גורא. השבוע נסתבר כי גם
יהודי דתי מאד יכול לשמש גוי־של־שבת
— וכי התופעה עצמה הגיעה לחוגים
בלתי־דתיים מאד.
הדבר נתגלה בדרך מיקרה. השר יגאל
אלון סיפר לעתונאים על הצלחותיו בהרכבת
הקואליציה הנוכחית, בה מילא תפק־ד
מרכזי מאד.
בשלב המכריע, כך מסתבר מדבריו, התעורר
מיכשול נורא. מפ״ם ואחדות־העבודה,
שתי המפלגות המצפוניות, השיגו מאשכול
חופש הצבעה בעניין מצפוני עמוק: היחסים
עם עם־המרצחים.
לפתע תבעו גם אנשי המפד״ל את אותה
הזכות לעצמם. אשכול לא יכול היה לקבל
תביעה זו, כי אז היה נוצר נגדו רוב
בכנסת. הכל עמד להתפוצץ, ודווקא בגלל
עניין מצפוני.
אך האם מותר להניח למצפון לפוצץ
קואליציה? בישראל התשובה ברורה: בהחלט

או — אד, אכל ...לכן קיבל על עצמו
יגאל אלון את השליחות המוזרה ביותר
שהוטלה אי־פעם על פוליטיקאי ישראלי:
הוא יצא לשכנע את המפד״ל שתוותר על
חופש־המצפון שלה בעניין גרמניה — אחרי
ששיכנע את אשכול להעניק חופש זה
לאחדות־העבודה ולמפ״ם.
כלומר: השר, שמפלגתו סבורה כי עניין
גרמניה הוא כה קדוש עד כי יש לנהוג
בו לפי הכלל ״ייהרג — ולא יצביע!״ ,בא
לשכנע את המפד״ל שתמנע את הצורך
ליהרג.
ציניקן, שאינו מצוי בענייני המצפון של
המישטר הקיים, יכול היה לטעון כי אחת
מן השתיים:
• או שהעניין אינו חשוב, ואז גם
אין צורך שאחדות־העבודה תשמור לעצמה
את חופש־ההצבעה לגביו.
• או שהעניין חשוב עד כדי כך שהוא
מחייב חופש־הצבעה — ואז היו שתי המפלגות
המצפוניות צריכות לדאוג לכך
שדעתן תתקבל בכל מחיר.
אבל שתי המפלגות עשו את ההיפך. הם
הבטיחו מראש שדעתן המצפונית לא תתקבל
— על־ידי כך שהפכו את המפד״ל
לגוי־של־שבת.
המפד׳׳ל לקחה על עצמה את החטא. היא
תבטיח רוב לגישתו של אשכול, הנראית
לאחדות־העבודה ולמפ״ם ככפירה בעיקר.
ואילו שתי המפלגות יכלו לשמוח בחלקן:
מצפונן נשאר טהור והקואליציה נשארה
שלמה.
* לפני חמש שנים סירב פינחס רוזן
לחזור לממשלת בן־גוריון, שהתפטרה על
רקע פרשת־לבון, מפני שהתנגד מטעמי־מצפון
לגישת בן־גוריון. אולם רוזן פנה אז
אל המפד״ל בבקשה שזו תיכנס לממשלת
בך גוריזן, נדי שלא יהיה צורך לקיים
בחירות.

החברה, היה זול יותר לבנות מעלית נוספת
מאשר להאריך את טווח הפעולה של
המעלית הקיימת. בפיהם של עובדי אל־על
יש לכך הסבר שונה: המעלית החדשה
בנויה כך, שאפשר להגיע בה רק לאגף
המנהלים. לרוב המכריע של עובדי קומה
ד׳ לא תהיה אף רשות להשתמש במעלית
החדשה. הם יעלו במעלית הישנה עד הקומה
השלישית — ימישכו משם לעלות
ברגל.
ועדחדש. סיפור זה. יותר משהוא
מעיד על חובמת־חלם, מלמד על יחסי
העבודה השוררים מזה שנים רבות בתוך
החברה הלאומית — והמשתקפים
בסיכסוכי עבודה חוזרים ונשנים בין הצתת
לבין מנהליו. בשבועות האחרונים
קיבל סיכסוך זה איפי חדש, חריף במיוחד,
המסכן את עצם קיומה הכלכלי של החברה.
המצב התקרב לנקודת־משבר, עם רכישת
מטוס בואינג ששי על־ידי החברה, מבלי
שיוגדל מספר צוותי־האתיר.
גם עד עתה עבדו 35 צתתי־אויר של
אל־על בעומס עבודה גדול. הנורמות החודשיות
של שעות טיסה נקבעו רשמית
ל־ 70 שעות־אתיר. אך במציאות נשמרו
הנורמות רק בחודשי־החורף. בקיץ הגיעו
שעות הטיסה של כל טייס למאה, והיתד,
זו שיטה מקובלת ורגילה.
הפעלת הבואינג הששי היתד, עלולה להחריף
את המצב. גם אנשי־ההנהלה לא
הסתירו עובדה זאת. הם דרשו מצוותי־האוויר
שינויים בתנאי עבודה: קיצור ההפסקות
בין טיסות לחו״ל, והגדלת הנורמה
החודשית הרשמית ל־ 90 שעות טיסה.
פירושו של דבר: העלאה מציאותית
ל־ 120 שעות טיסה בקיץ — נירמה שהיא
על גבול המותר מבחינת בטיחות.
ניראה, כי רכישת המטוס מבלי להבטיח
מראש תנאים לתיפעולו ותחזוקתו הסדירים
נתנה בידי צרתי האוויר והטכנאים יתרון
במיקוח עם ההנהלה, על תנאי עבודתם.
תגובתו הנזעמת של בן־ארצי: החכרת הבואינג
החדש לחברת פלאיינג טייגרס האמריקאית.
למעשה,
פגע צעד זה יותר בתוכניות־הפיתוח
לטווח ארוך שלהחברה, מאשר
בעובדים. כאשר הם החלו מתכננים החרמת
המטוס, כאשר יגיעארצה עם צוות זר,
הסתבר גם כי ההחכרה לא תפתור את
סיכסוך־העבודה הקיים, אלא תגבירו.
על כן, בישיבה שקיים השבוע עם נציגי
העובדים בבניין הוועד הפועל של ההסתדשוטרים
מסיירים ברחובות כגי־־כרל!
רות, רמז בן־ארצי שהוא מוכן ־לבטל את
— נוער מאורגן
ההחכרה. אולם היה זה מוקדם עדיין לגירסה
שניה יחסה את השקט לפניית קבוע, אם זהו צעד ראשון להידברות ממהיה
זה שיעור מאלף ביותר בתורת־שני
רבנים מקומיים אל הנוער הדתי ב שית, או אליבי למיקרה שהמשא־ומתן יתהמוסר.
פוצץ
ושוב ידובר בחברת אל־על על
עיר, לבל יתפרע.
אולם בסניף הנוער העובד טענו החניכים שביתה.
כי סיבת השקט היא אחרת: הדתיים,
שנודע להם על ההכנות שנעשו במועדון,
נצחון ללא קרב
חששו הפעם מהתמודדות עם כוח מאורגן.
סיפר אחד מחברי המועדון, שעקב אחר איש הסרטים
הנוער העובד בבני־ברק הפסיק השבוע
לעבוד, לרקוד ולשיר. הוא עשה את כל ריכוזי הדתיים בעיר :״כשראיתי את עמרם
לא מזמן מלאו לו חמישים ושמונה.
ההכנות למלחמה, כדי לפרוץ את המצור
בלוי (ראה עמ׳ )26 יוצא מביתי, החלטתי
הוא היה אומנם לא צעיר ביותר, חולד,־לב,
הדתי שהוטל עליו בחודש האחרון.
לעקוב אחריו. ליד בית־הכנסת התאספו
אבל מלא מרץ, פעיל ודינאמי.
צעירים דתיים, שניסו לשכנע את בלוי
מדריכי הסניף המקומי נועצו ביניהם,
ביום השלישי לפני שבועיים הוא הגיע
לא להישמע לקריאת הרבנים המקומיים,
החליטו לצבור במחסן המועדון מקלות.
למעבדת גבע, והתלונן על חולשה וכאבים.
ולתקוף שוב את המועדון. בלוי השתכנע.
בקבוקים ודליים, כדי להילחם בבריונים ההוא
נלקח מיד לביתו, הספיק להיכנס
דתיים, הנוהגים לתקוף את המועדון מדי
״אני חיכיתי ליד בית־הכנסת עד שיצא,
לדירה, ואיבו את הכרתו.
ליל ששי.
ואז הופיע צעיר דתי והודיע לו על האנשי
משפחתו הזעיקו מיד את דוקטור
החניכים, שלא ידעו על הכנות המדרישבסביבה. השוטרים ועל במועדון הכנות

ממציא מכונת ההנשמה המלאכותית.
כים, החליטו גם הם לאחוז בנשק, צברו
בלוי ביטל את התוכנית, והורה לצעירים
הדוקטור הגיע, מרדכי נבון הוכנס למכואבנים
בחלק האחורי של המועדון. הכוח
להתפזר.״
ניתו, והרופא הפעיל מיד את מכונת־השלישי
שנכנס לשלבי כוננות באותה עת
באותו זמן בקעה שירה נלהבת ממועדון
ההנשמה הנמצאת במכונית, וכך הועבר
היו שוטרי משטרת רמת־גן.
הנוער. חברי התנועה הצעירים הוכיחו ההחולה
לבית־חולים. שם התברר שהוא ה בשעות
הששי,
ריקוד
ושיר. ביום החילוני הציבור
יתארגן
אם כי שבוע,
סובל משטף־דם במוח — אשר פגע בדרכי־הכוחות
לשיאה. המתיחות ערב,
הגיעה ו לעצרה, יוכל הדתית, בכפייה למלחמה
הנשימה.
בבוקר יום השישי בשעה חמש
היו נכונים לקרב, והכל חיכו להתפרצות,
אולי אף לחסלה.
נפטר המפיק מרדכי נבון, אחד מחלוצי
כדוגמת זו שאירעה שבוע קודם לכן. אז
הקולנוע הישראלי.
לא היו חניכי הנוער העובד מוכנים,
הוא נולד בז׳בירצ׳ה שבפולין, עלה לישיבות,
וכשהותקפו,
על־ידי 400 בחורי
ארץ לפני ארבעים שנה, והצטרף לעסקי
הוכרחו להסתגר במועדון, שד,ופגז באבנים מעלית למנהלי
המשפחה — עסקי־הלבשה וטכסטיל. הולבנים.
דלתות וחלונות המועדון רוסקו,
בימים אלה תפתח קומה נוספת בבניין עסקים הצליחו ובשנת 1939 הוא נסע עם
והביריונים הדתיים החלו לפלוש פנימה.
אשתו לאוסטרליה בענייני־העבודה.
רק אז הופיעה המשטרה. הפעם החליטו המשרדים הענקי של אל־על, בנמל התעופה
מלחמת העולם פרצה. נבון ניסה לחזור
חברי המועדון לא לסמוך על עזרה מבחוץ, לוד. הוספת הקומה באה כתוצאה מגידול
מתמיד של מנגנון חברת־התעופה הלאו לארץ, אך מטוסו הוחזר לאוסטרליה. הוא
אלא לעבור להתקפת נגד, במיקרה שנשאר
כל תקופת המלחמה באותה ארץ
מית: המשרדים המפוארים שהושלמו רק
יותקפו.
רחוקה ושלווה. ובינתיים הצליח בעסקים.
לפני שנים מספר, כבר אינם מספקים את
להפתעת הכל לא אירע דבר. השוטרים
עשה הון והתפרסם בהצלחתו. לאחר שהות
נעו בעצבנות ברחובות, והנערים רקדו הדרישות.
ארוכה בחוץ לארץ, הוא לקח את אשתו,
בקומה החדשה ישכנו פקידי המנגנון
ושרו במועדון׳ כשכמה מהם צופים אל
את מטלטליו וחזר לארץ• זמן מד, לאחר
העצום של הנהלת־החשבונות, ובאגף קטן
הרחוב.
למה לא התלקחה חזית בני־ברק? גירסת קצת יותר, אך מפואר הרבה יותר — מכן פרצה מלחמת השיחרור, הוא גוייס
המשטרה מייחסת אתי השקט לכרוז העיריה יהיו משרדי אפרים בן־ארצי, המנהל הכללי לשירותי הרכש של צה״ל.
הוליבוד הישראלית. המלחמה נסשהופץ
ברחובות, וקרא לשקט ולסובלנות. של החברה. ,וצוות עוזריו המקורבים.
תיימה, האנשים חזרו לחיים הרגילים,
אך תושבי המקום הטילו יספק בגירסה
יחד עם הקומה העליונה תושלם גם
נבון עדיין לא החליט במה יעסוק. ואז
זו .״הקנאים הדתיים אינם מתחשבים ב הרכבת מעלית נוספת, המובילה אך ורק
בא אליו אחיו, שהיה מקורב לענייני־אל
הקומה הרביעית. לפי הסברו של דובר-
כרוזים,״ הסביר אחד מן השכנים.

בני־בדק

אישים

תעופה

חעזלם הזה 1482י

נו ש ת הנוראים איימה רהסעיו את ה מדינ ה־ או ו ב תנותח מנע התנוצצות
* וסי הבחין בזלדה מייד כשנכנס לנשף־ריקידים. אחר7כך
קבע שהיא גם רקדנית מצויינת.
גם זלדה החליטה באותו ערב שיוסי רוקד טוויסט יוצא
מן הכלל, ושנוסף לכך, הוא בחור נחמד מאד.
יוסי, מכונאי במיקצועו, קיבוצניק לשעבר, חייל לשעבר
ומדריך השנמר־הצעיר לשעבר, נחשב לנער רציני, ולרווק
מבוקש. ואילו זלדה, נערה צחקנית וטובת־לב, היתד, ידועה
כיפהפיה מס׳ 1של השכונה.
השניים הוסיפו להיפגש, ולפני חמישה חודשים התייצבו
יוסי וזלדה ברבנות של עכו, ביקשו היתר־נישואין. הכל היה
שפיר. שניהם היו חזקים, ולא היה דבר שעמד בדרך
לאושרם, עד שיוסי ציין באוזני הרב :״אני קראי.״
ברגע זה נגוזה כבמטה־קסם המציאות של ישראל במאה־העשרים.
לגבי יוסף יערי וזלדה כהן הם הוחזרו לעולם
אחר — מלפני 1100 שנה.

מרדופים לרודפים

מחצית המאה השמינית יצא ענן בן־דויד, מ!
צאצאי ראש גולת־בבל, למלחמה נגד הרבנים והלכות־הדת
המקובלות. הוא תבע לחזור אל התורה, למלא את
מצוותיה כמות שהן, ללא פירושים, ללא מישנה וללא
גמרא.
כך קמה כת הקראים — שהמשיכה את קיומה במשך
הורות, כפרק נפרד של ההיסטוריה היהודית. מאה שנה
אחרי ענן, יסד את תורתו המנהיג הראשון של התנועה,
בנימין נהוזנדי. הקהילה הראשונה של הקראים, שקמה בירושלים
עוד בימי ענן, הגיעה עד למצריים ותפסה שם
עמדה חזקה. במאה ה־ 13 הגיעו הקראים, דרך תורכיה,
לחצי־האי קרים ומשם התפשטה תורתם לליטא, פולין וגליציה.
הרבנים
של כל הדורות ראו בקראים כת חתרנית —
המסכנת את עצם היסודות של הדת היהודית, ולחמו את
מלחמתם נגד התנועה המתפשטת. סעדיה גאון היה הראשון
שהכריז חרם מוחלט על הכת החדשהוקבע שהקראים
מן היהדות לעולמים: אפילו אם קראי ירצה מגורשים לחזור בו מסטיותיו אל חיק היהדות — הוא לא יתקבל
חזרה. הכרזות החרם עברו מדור לדור, וכתוצאה נרדפו
קראים בעיירות היהודיות במשך מאות בשנים. לעיתים רחוקות
הם הפכו מנרדפים לרודפים. בהתחלת המאה ר,־19
הצליח חכם קראי, אברהם פירקוביץ׳ ,לשכנע את שלטונות
רוסיה הצארית, שהיות והקראים לחמו תמיד ברבנים
היהודיים — הרי שהם אינם שותפים להם באשמה של
צליבת־ישו. על סמך הוכחה זו הם קיבלו ברוסיה זכויות
מיוחדות, ורבים מהם כיהנו בעיירות יהודיות כפקידי
המישטר.
ובגלל הקראים ברוסיה שנעזרו בצאר, ובגלל צאצאיי,בבלים
שהתעלמו ממפרשי־התורה ועוררו את חמת סעדיה
גאון — לא מרשים ליוסי מעכו לשאת את הנערה אותה
הוא אוהב.
יוסף בא ארצה לפני עשר שנים ממצריים, כילד בן
,11 עם עליית־הנוער. הוא חונך והתבגר בקיבוץ השומר

יוסי
נימול שנית
הצעיר, שם שהה חמש שנים. גם אחרי שעזב את הקיבוץ
לא היה לו בכלל מגע עם הדת. ובעצם הוא שכח כמעט על
מוצאו הקראי, לא ראה את עצמו לרגע שינה מכל חבריו
בני־גילו. כך היה בקיבוץ, כך היה בצבא וכך היה גם
בעכו, בה התגורר עם משפחתו.

** רוע הזכיר את מוצאו ברבנות? ״לא רציתי צרות, ולא
! 1רציתי הפתעות של הרגע האחרון,״ סיפר יוסף השבוע.
״היה לי נסיזן מר של קרוב־משפחה שלי. גם הוא פגש
בנערה לא־קראית ורצה להתחתן איתה. אצלו, כמו אצלי,
היה כתוב בתעודת־הזהות, יהודי׳ ,והכל היה טוב ויפה.
נקבע מועד לחתונה והוזמנו אורחים. הרב הגיע, החופה
הועמדה, ומתהתה ניצב הזוג הצעיר. ואז, ברגע האחרון, בא׳
מישהי וסיפר לרב שהחתן הוא קראי. הרב הפסיק את
הטכס באמצע, ועזב את אולם החתונה בלי מילה של
הסבר.
״מאז עברו כבר שלוש שנים, לזוג נולדו שלושה ילדים,
אבל לפי החוק, היא לא אשתו והוא לא בעלה.״
יוסף חשש שגם אצלו יימצא איזה לחשן זריז ברגע
האחרון, והחליט למסור הודאה גלוייה מייד בביקורו הראשון
ברבנות של עכו. התשובה שקיבל, היתד, גלוייה לא
פחות :״לך הביתה, אין לך מה לחפש אצלנו,״ ענה לו,
לדבריו, הרב.
אך יוסף לא היה מוכן לוותר על זכויותיו. הוא שלח
מכתב לרב ניסים, בו דרש בתוקף. לאפשר לו לשאת את
בחירת־ליבו. תשובת הרב־הראשי היחד, מנומסת יותר מתשובתו
של הרב המקומי — אך בעלת אותה משמעות.
יוסף וזלדה החלו לחפש מוסד או גוף שיאפשר להם
להתחתן במדינת־ישראל. הם היו מוכנים ללחום על זכותם
בכל הדרכים: להתנצר או להתאסלם, אם לא תהיה ברירה.
באוזני קרובי־המשפחה הכריזו השניים שהם רואים עצמם
כזוג נשוי. אחר־כך נוספה לדרישותיהם גם עובדה קיימת;
זלדה נכנסה להריון.
עתה נראה להם טכס הנישואין החוקי כדחוף. היות וזלדה
נחשבת קטינה (ג )16׳/דרוש היד, פסק־דין של בית־משפט
מחוזי, כדי לאפשר להם נישואין. אך כשהשופט נתקל
בעובדה שיוסף הוא קראי, הוא הגיב כמו הרב — והפסיק
את הדיון. טענתו: אין לו סמכות לדון בנישואי קראי עם
יהודיה. רק אחרי שיודיעו לו מיהו הגוף המוכן לערוך
את הנישואין בין השניים — יחזור לוון בבעייתם.
יוסף המיואש ניסה למצוא את הפתרון בתוך עדתו שלו
— אך גם שם נתקל בקיר אטום. הקראים הם לא פחות
קנאים מן הרבנים. לפני מספר שנים ערך הרב־הראשי של
העדה חתונה ליהודי הלכתי וקראית, ועורר בכך שערוריה
בין תימכיו. בסופו של דבר הודח הרב על־ידי זקני העדה
הקראית.
הזוג חזר שוב לאותו המקום ממנו התחילו — לשיפוטם
של הרבנים. אבל הפעם קרה דבר בלתי צפוי מראש:
הדיון נפל לידי הדיינים של בית־הדין הרבני בחיפה, שהוא
מיוחד־במינו.

חתן יוסי יערי
מודיע אלמוני —

הקולנוע בארץ והציע לו להשקיע את
מרצו וכספו בקולנוע הישראלי המפגר
עדייו•
זה היד, לפני שבע־עשרה שנה. נבון
קיבל את ההצעה ויצא מיד להגשים אותה.
הוא הופיע בישיבת המנהלים של מועצת
גבעתיים ואמר :״אני מתכונן להקים כאן,
בגבעתיים, את הוליבוד הישראלית.״
עברו מספר ישיבות ובסופן קיבל בזיל־העולם
הזה 1482

אין?ך מה?חפש

בהן היו החוקים המיושנים. במיקרים כאלה ניסו הדיינים
למצוא פשרה בין החוקים האלה לבין דרישות־החיים.
גם הפעם נהגו הדיינים באותה שיטה. הם היו מוכנים
לוותר על חלק של ההלכה המקובלת, המכריזה ש״מסרבים
לקבלם, אם רוצים לחזור לקהל ישראל״ ,והסכימו לגייר את
יוסף.
בהחלטה זו היתד, צפונה סכנה נוספת למוסכמות הדתיות
בארץ: שהרי הקראים נחשבים ליהודים, ובגיורו של יהודי
היתד, הודאה בעובדה שקיים הבדל בין לאום לדת, שיהודי
מבחינה לאומית לא מוכרח להיות גם יהודי מבחינה דתית.
אחרי דיונים ממושכים, התקיים בביתו של אחד הרבנים
טכס מיוחד־במינו: יוסף יערי נכנס בפעם השניה בחייו
לברית אברהם אבינו. מכיוון שיוסי היה נימול מילדותו,
הסתפקו הפעם הרבנים בטכס־מילה סימלי: הוא נדקר בסיכה
עד שהופיעה טיפה אחת של דם. היתד, זו קומדיה,
אך יוסף יערי היה מוכן לכל קומדיה שהיא אחרי נסיוגיתיו
הטראגיים הקודמים.
אחרי הטכס בדירתו של הרב, הסתדר הכל במהירות.
יוסף וזלדה חזרו שוב לבית־המשפט המחוזי ושם קיבלו
המבוקש, כשני יהודים כשרים לכל דבר.
את פסק־הדין
כשפסק־הדין בידם הם פנו שוב לבית־הדין הרבני, ואותם
הדיינים העניקו לזוג המאושר היתר־נישואין.
לפני כשבועיים התקיימה בעכו חתונתם של יוסף וזלדה,
שנערכה על־ידי הרב המקומי, לפי כל כללי דת משה
וישראל. בכך הסתיימה בהצלחה הפרשה הפרטית של שני
הצעירים.

^ בל הפרשה הציבורית לא הסתיימה כלל וכלל.
אחרי שהסיפור הגיע לידיעת הציבור פרצה סערה של
ממש. זו אחר זו פורסמו הכרזות והכחשות של מוסדות־הדת
במדינה: הרבנות־ר,ראשית ומשרד־הדתות.
משרד־הדתות היה מעוניין להעביר את כל הפרשה בשקט,
והחלטת הדיינים היתד, לפי רוחו, דודקא. בעיית הקראים,
שנוצרה במדינת־ישראל בגלל שיטות השיפוט של המישטר
הדתי הקיים, אינה נוחה לחוגי המפד״ל. משרד־הדתות
מעדיף לפתור כל מיקרה לחוד, מאשר להביא לדיון עקרוני
את הבעייה כולה.
דיון ציבורי כזה היה מעלה גם את הבעייה הנוספת:
האם הדת מאחדת. את העם, כמו שטוען שר־הדתות, או
שההיפך הוא הנכון — הדת מפלגת את העם לכיתות
שונות כמו קראים, בני־ישראל, רפורמים ובלתי־דתיים.
החוגים של אגודת־ישראל, לעומת זאת, לא היו מוכנים
לשתוק. חוץ מן הבעייה העקרונית — נאמנות לכל מילה
של ההלכה הדתית — הם ראו בפרשה את ההזדמנות
החשובה לא פחות מעקרונות הדת — הזדמנות להתקיף את
זרח ורהפטיג, המתחרה המפלגתי שלהם.
הוויכוח טרם הסתיים, אך כבר עכשיו מסתמנת אפשרות
ברורה לשים קץ לבעייה שאינה לפי רוחם של שני המתווכחים
גם יחד: כל פשרה נוספת •לא יכולה למצוא פתרון
לבעייה. הפתרון היחידי: הנהגת נישואין אזרחיים.

טכס סימלי

ך* ע מי ס ר כו ת התבלט בית־הדין החיפאי בשיטתו
הליבראלית בפתרון בעיות אישיות, שהקושי העיקרי

הזול חלקת אומה בגבעתיים. הוא הקים
שם את אולפני גבע.
ההתחלה שלו הייתה איטית וכושלת.
הוא עשה את מעשה במונית, הפסיד עליו
הרבה כסף, אך לא נואש. ואז באה שורה
של הצלחות. זה התחיל באיי לייק מייק,
המשיך בחבורה שכזאת, הגיע לשיא ב־אלדוראדו.
,והמשיך באותו שיא בדליה ו־המלחים.
אחרי זה הוא יכול היה להרשות

גישואין אזרחיים

לעצמו לעשות סרט יוקרה, את חור בלבנה.
לאחר שהסרט נכשל בקופה הוא חשב
בכל זאת לנסות להחזיר את ההשקעה.
בימיו האחרונים הוא לא חדל לדבר על
עריכה מחודשת של הסרט, בניגוד להסכמתו
של הבמאי והתסריטן. לפי דבריו
הוא השקיע בסרט 300 אלף לירות, וזכה
לקבל חזרה רק כמה אלפים.
אחרי• חור בלבנה הוא המשיך בעבודה

כלה זלדה יערי
— מתחת לחופה

בכל המרץ• הוא היה השותף הישראלי
בקופרודוקציה הישראלית־צרפתית של פיצוץ
בחצות, והוא היה המסיק של שני
קוני למל.

בעוד חודשיים, תוקרן הצגת־הבכורר, של
פיצוץ בחצות, בעוד כמה שבועות יסתיימו
צילומי שני קוני למל, נבון לא יזכה
לראות את שני הסיומים של שני המפעלים
שהחל בהם בעודו בחיים.

מוסל כהן חלמה כל ימיה לשמש דוגמנית לציירים -והיא ה*

דק לא פ יל
מזלה הרע גרם לה אמנם להיוולד במאה
ניסתה לשנות אותו.
העשרים, אבל היא
בכסית ושתתה כוס
יום אחד היא ישבה
קפה בחלב. בחור צעיר ניגש אליה ושאל
אותה אם היא לבד. היא היתד, לבד והוא
היה צייר. הוא אמר שתיכף, עוד מרחוק,
הבחין בגופה י החטוב, בפגיה מעוררות ה־

0ןןןןי ילידת מארוקו ניסתה את
מזלה בתור מודל לציירים,

והגיעה, כרקדנית־בטן, למועדון־הלילה צברה.

111

היא נולדה במאה של פיקאסו וזה קילקל
לה את כל התוכניות. היא נאלצה לצאת עם
הוריה ממארוקו, להגיע לארץ, לרקוד בצברה,
וזאת בשעה שרצתה לשרת את האמנות.
אילו נולדה מרסל מאה שנה קודם־לבן
היתד, יכולה להתפשט בפני מכחולו של
רנואר, ולשוחח איתו ועם חבריו על אמנות.
אילו חיכתה יותר, היתר, יכולה להיודלד
400 שנד, קודם, להתחתן עם רובנם ולהיכנס
להיכל־הנצח עם בטן גדולה ועור
צח כחלב.
היא יכולה היתד, באמת לעשות משהו למען
הנצח, ובמקום זה היא צריכה להתפשט
סתם, ללא השראה, ללא סיבה מספקת.

ונואו

אין

רנואר

הוא אחד מציירי־העירום הגדולים. תמונה זו מייצגת את סיגנונו הפלאסטי
המאוחר יותר. יש בה זוויות רנות ופיתוח מושלם של צורות. יחד עם זאת
מנסה להתעמק באישיותה של האשת המצויירת או בהבעתה החיצונית.
כלום איפה לא נסיון קשיב הללו

! 1ן * ן 1ן בצוואתו ביקש רובנס שתמונה ז״י
את אשתו, הלנה פורמננו עצמה, עירו
רצה להסתיר את תמונת אשתו מהציבור, ברור בנל א

גו״ה

אימפולסיבי, חסר סבלנות, רגשני וגאון אמיתי. את
מאיה העירומה הוא צייר בבית שלו. זוהי הדונסית
שהיתה אהובתו. הוא צייר אותה במשך ימים, עבד על

בל קו, על נל שרטוט. ויום אחד, כשבעלה שמע על גוייה וציוריו,
הוא בא לבית הצייר ודרש לראות את תמונת אשתו. גוייה עבד לילה
שלם והגיש למחרת לבעל ציור של המאיה העירומה — בלבוש מלא.

השראה, בידיה הענוגות ובשפתיה החד
שניות, ייתיכף ראה שהיא יכולה לשמש לו
השראה.
היא הסכימה. הם הלכו לביתו. היא הסירה
בידיה הענוגות את הבגדים מעל גופה
החטוב והוא צייר אותה. ומה יצא מזה?
יכמז עבוד עס שיימ
השר;
חתו

ימה שאינה זו נרהרן:

אס ו
ה מין קשקוש לא כדור וצעקות מההורים שלד״
| מבלה בלילות.
הנסיון הראשון שלה עם חיי האמנות עבר עליה
ושלישי. התוצאה בכולם היתד, שווה: ניירות מקושרים
זועמים. היא החליטה להפסיק עם כל השטויות
תחיל לחיות חיים רציניים.
זתה לקבל עבודה כפקידה בבאנק. כנערת־מלתחה,

^ 1 ^ 1היה צרפתי זמיר־בורגני רגיל שהחל לצייר בגיל מאוחר.
1 11111 עוד בנעוריו היה מלא כעס כלפי החברה הסובבת
אותו, וכשהכעס התגבר הוא קם, נטש את עבודתו ואת משפחתו

כמו כל הנשים המכבדות את עצמן היא
לא אוהבת את הגבר הישראלי. היא חושבת
גם־כן שהוא חצוף אחד וחסר־תרבות. כשהיא
תיסע לחוץ־לארץ, לפאריס, כדי להכיר
את העולם, ותגלה את הגברים הצרפתיים,
היא תגיד שהם הרבה יותר נחמדים, יודעים
מה זה בחורה ואיך להתנהג אליה. לעת
עתר, היא עדיין לא גילתה איתם.
מה אומרים ההורים שלה על ריקודי-הבטן

ויצא לאיי־הזרום, חי שם בין ילידי־המקום ושם יצר את ציוריו

המופלאים מלאי האכזוטיקה והחיוניות. רוחותיהם של שומרי המת
הוצג

לראשונה

בפאריס ב־ 895ז

שלה? כלום.
בהתחלה הם נורא כעסו. אחיה נתן
לה מכות, אבל היא ברחה מהבית, אל הצייר
הקבוע שהיה לה באותו זמן. לאחד
כמה חודשים התרגלו ההורים לרעיון והירשו
לה להתפשט ולרקוד ולעשות מד, שהיא
רוצה, בתנאי שתשמור על הצניעות.
עוד מעט היא תתחתן ותלד חמישה ילדים,
כי גם לאמא שלה יש חמישה ילדים. הבעל

בין

קבוצת

ציורים

טהיטיים.

שלה יהיה צייר, אבל אם הוא יהיה נחמד
מאד, גבוה, בלונדי, משכיל ואינטליגנטי
הוא יכול להיות גם שומר של באר, או
מלצר.
עד עכשיו היא לא מצאה דבר כזה, אבל
אומרים שבפאריס יש. היא תיסע לשם
ותעשה חתונה וקאריירה. מי שלא מאמין,
שיפתח בעוד מאה שנה ספר־ציור ויראה
שזה נכון.

!ילראת אדרת הפרווה, תינתן לאלמנתו. התמונה נזראה
ז, כשאדרת פרווה מכסה את גופה ברישול. יתכן שרובנס
ן, כפי שאפשר לראות, שלא היה לו מה להתבייש בה.

יה של מכיר של אבא שלה. בסוף היא הצליחה, והשיגה
כרקדנית.
ו היא מופיעה בפני הקהל הרחב, והיא עדיין מחכה
! באולם החשוך איזה צייר אמיתי שיקבל ממנה
ג אמיתית ושייצא מזה משהו אמיתי; אולי אפילו

צ״ר ונציאני בן חטאה ר , 16-,שטת בגיל
צעיר, איד השפיע על דור שלם של ציירים

סבאו אחריו •.אזזת מיצירות־המופת שלו חיא ונוס הישנה, המגלמת

;׳ורג׳ונה

את חלומו של משורר צעיר על אלילת־האהבה הימנית. הוא עידן
את תווי־הנוף ׳ותיאס את הפרופורציות. כדי ליצור את הדמות
הנשית האידיאלית ש? תקופתו — דמות מלאת רוך ופיוט,

אבחות תיאטרון התרבות הרעה
אוליכר (נואת ליונל בארם׳ תפאורה שון
קני, בימוי פיטר קו, תרגום שרגא פרידמן
וצבי רוזן; תיאטרון הבימה) הוא יתום מ
משפחה
טובה שיצא לתרבות רעה. סיפור
הרפתקאותיו מעורר דאגה לגורלו של התיאטרון
הלאומי.
הוא אינו מסתפק בגיבוי ציבורי. בבית־המחסה
• הוא מקבל מנה יומית של דייסה,
אבל נשאר רעב. בעבודה הוא שטחי, ונוסף
לזה הוא עוד מציג בקביעות פרציף עצוב
ואצילי. מה יוצא לו מזה? הצעירים צוחקים
לו, מזלזלים אפילו בעברו הנכבד. הוא בורח
אל הרחוב. ככה זה תמיד בעולם הבידור.
עכשיו, באיחור, הוא מצטרף אל כנופיית
של כייסים קטנים, בהנהגתו של יהודי רודף־
בצע. כל החברים שלו יודעים כבר היטב
את המלאכה, גורפים הון במקצועיות, חומקים
בשיטתיות מן העונש, חוזרים אל מקום
הפשע בחדוות־נעורים. רק הוא הססן ונבוך
וביש־מזל. הוא נתפס, כמובן, בקלקלתו.
תאוות־בצע ואהכת־אדם. אוליבר הוא
נסיון ראשון, וכושל, של תיאסרון רפרסו־ארי
להפיק מחזמר בשיטת גודיק. את רבקה
רז ואת התפאורה הביאו במיוחד מחו״ל.
אלה שני הגילויים היחידים של מקצועיות
בביצוע. שתיהן מרשימות, נעות בדייקנות
וביעילות, קוצרות את רוב התשואות. התפאורה
הוקטנה במיוחד, בהתאמה למידות

כדורגלנים בורחים לחרל-קבוצות קונות
מישחקים -העסקנים משלמים בסתר
והתאחדותיהנדודגל טובעת בבוץ וקנוניות
ך כרתי את הכדורגל התורכי לפני 15
{ 1//שנה,״ סיפר כדורגלן נבחרת ישראל
לשעבר, וכיום מאמן הכוח־מכבי רמת־גן, יצחק
שניאור, במשפט הציבורי על השחיתות
בכדורגל הישראלי, שנערך ביוזמת תנועת
העולם הזה — כוח חדש בליל־שבת האחרון.
״אז,״ סיפר המאמן ,״התמודדנו עם התורכים
כשווים. נבחרת ישראל ניצחה בתל־אביב
1:5והפסידה בתורכיה .2:3מאז עברו
הכודרגלנים התורכיים למיקצוענות, הגיעו
לרמה העולה פי כמה על זו של נבחרת
ישראל. בהתמודדות בין השתיים כיום, אין
ספק שהתורכים יגלו עדיפות פי כמה.״
דוגמה פשוטה זו מראה מדוע אין 100
אלף חובבי הכדורגל של ישראל שבעי־רצון

לא לקח את העניינים יותר מדי ברצינות,
כך מספר שייע גלזר, היתד. מכבי תל־אביב
מובילה בראש הטבלה בהפרש של עשר
נקודות. כאשר היה לה מישחק־חוץ נגד
מכבי נתניה, היתד, הקבוצה התל־אביבית
נוסעת באוטובוס איטי, מאחרת למיגרש,
והשופט היה פוסק 0:3כניצחון טכני לזכות
הנחגייתים.
מאז השתכללו השיטות. כיום יש כבר 16
קבוצות בליגה הלאומית, ההכנסות הן הרבה
יותר גדולות, והרבה יותר קשה לקבוע
מי יכול להרשות לעצמו להפסיד מישחק
ומי לא. ההבדלים ברמת המישחק של הקבוצות
אף הם הצטמצמו ביותר.
עניין המכירות הופך להיות אקטואלי ב־

העד והקטיגור

יהודה גבאי (מימין) עונה לשאלותיו של הקטיגור חיים
ליפקין. גבאי הסביר, כי הספורט במדינה מבוסס כולו
על המפלגות, מונהג בהתאם להנחיותיהם של עסקני המפלגות. העד היה מהתומכים
הראשיים בהחתמת השחקנים הרוצים בכך בחוזים, שיביאו להפסקת התשלומים המוסווים.

מדרך ניהול העניינים בענף הספורט החביב
עליהם.
יושב־ראש הוועדה המיקצועית של ההתאחדות
הישראלית לכדורגל, מיכאל אלמוג,
סבור כי רמתה הנוכחית של נבחרת ישראל
היא המכסימום אליו אפשר להגיע. כדורגל־נים
לא מעטים סוברים את ההיפך. הם גם
יודעים להצביע על הסיבה העיקרית לאי־הת־קדמותו
של הכדורגל הישראלי: השחיתות
השיררת בו. זו^סובבת סביב שד צירים
עיקריים: מכירת מישחקים, והתשלומים המוסווים
לכדורגלנים.
מכירת המישחקים איננה חדשה. בזמנים
הטובים של שנוח. החמישים, כאשר איש

דרך כלל רק לקראת סיום עונת המישחקים.
רק אז מתברר לאיזו קבוצה צפויה סכנת
ירידה לליגה נמוכה יותר.
הקבוצות הקונות מישחקים הן בדרך כלל
אלה העומדות בפני סכנת ירידה לליגה
נמוכה יותר. קבוצה היורדת לליגה נמוכה
יותר מפסידה לא רק יוקרה וכבוד, אלא גם
הכנסות גדולות. כי מספר הצופים במישחקי
ליגה א׳ ,נמוך בהרבה ממספר הצופים בליגה
הלאומית. לקבוצות המשחקות בליגה
נמוכה אין גם סיכוי לנסוע לחוצלארץ.
כאשר יורדת קבוצה מסויימת לליגה נמוכה
יותר, מפסיד מכוחו המרכז אליו היא
מסונפת. מיספר הנקודות שיש לו באסיפה

רז וילדיס ב״אולייכר״
שוטטות עד חצות

הבמה, אבל נשארה כבדה ויציבה, מבטיחה
להישאר שם עד ההפקה הבאה. לא כן רבקה
רז. השירים שבפיה הותאמו, אומנם, במיוחד
לקולה, אבל היא תחזור בקרוב לאמזמברה,
לדאוג לילדים אחרים בהמלך ואני. בתוך ההמון
העלוב של ניצבים ושחקנים־לא־זמרים
תישאר אז רק שחקנית אחת שהיא גם
יודעת לשיר: מחזמרת רחל אטאס.
שרגא פרידמן הוא רב־הכייסים. הוא היחיד
המבין את העברית המוזרה שבתרגום
— פרט לרוזן, חברו הוותיק בקולקטיב, שעזר
לו להמציאה ויתחלק עמו בתמלוגים.
בניו־יורק קיים חוק האוסר על העסקת
ילדים בתיאטרון. בלונדון הם גומרים את
תפקידם בשעה 9.30 בערב. בתל־אביב הם
היחידים הנהנים מן השוטטות על בימת
הבימה, עד חצות הלילה.
כל הקרובים שלהם ימלאו את האולם הגדול
עוד חודשים רבים. המבצעים והקהל
של מחזות נסיוניים ונועזים יצטרכו להסתפק.,בינתיים,
באולם הקטן של הבימה.

ה 1 1 1 1 1 [ 1־ עודך הדין דניאל רזי
ניסח להראות שלא ה|

התאחדות לכדורגל, אלא הציבור הרחב
כולו אחראי למצב הקייס בענף הספורט.

ו 1| 1צבי לידסקי (משמאל) הת־דיע
בפסק־דינו על הי[
1111111
דרדרות הכדורגל ועל הסכנה הצפוייה לספורט
מעזיבת שחקני כדורגל את הארץ.

דור השחיתות

הכללית של ההתאחדות קטן, כי הייצוג באסיפה
זו נקבע לפי מספר הנקודות שמוענקות
לקבוצות, ובליגה גבוהה יותר, יש ל־/
קבוצות מספר רב יותר של נקודות.
כל אלה הן סיבות טובות לכל קבוצה
לשאוף שלא תרד לליגה נמוכה יותר. אם
כבר קורה האסון והיא מפסידה יותר מכל
קבוצה אחרת, מתעוררים כמה אוהדים־עסק־נים,
לפני שיהיה מאוחר מדי, ומתייעצים מה
אפשר לעשות. בדרך כלל ההנהלות הרשמיות
של הקבוצה אינן מתעסקות בעניינים
אפלים אלה. הן שולחות אנשים מפוקפקים,
מלצרים במועדוני־לילד״ או סתם משוגעים
לאותה קבוצה, כדי שינהלו את המשא־והמתן
בשמן. זה טוב גם למיקרה שהעסק מתפוצץ.
אז תמיד אפשר לטעון שהנהלת הקבוצה
איננה אחראית לפעולות של איזה שוער ב־מועדון־לילה,
שאין לו כל מעמד רישמי.
אותו מלצר של מועדון־לילה פונה בדרך״
כלל לשחקן־מפתח של קבוצה, שאין לה מה
להפסיד או להרוויח בליגה, ומסדר איתו
שהוא לא ישחק בכל כוחו במישחק נגד
הקבוצה שלד, נשקפת סכנת ירידה.
מדוע מוכן שחקן לגרום להפסד קבוצתו?
לעיתים הוא מוכן לעשות טובה לחבר
שלו, איתו הוא גדל יחד בשכונה. ברוב
המיקרים הוא עושה זאת מכיוון שהובטחה
לו תמורה כספית. בעונה החולפת היו כמה
מיקרים כאלה. הם נתגלו רק מכיוון שכמה
מאוהדי מכבי חיפה, שירדה לליגה נמוכה
יותר, פנו למישרד חקירות תל־אביבי.
המיקרים הגיעו לוועדה של ההתאחדות לכדורגל,
שחקרה בעניין, אך לא הגיעה לשום
מסקנות. הסיבה: לא כל ההוכחות הובאו
בפני הוועדה. המתלוננים הגיעו למסקנה, כי
הם יעלו חזרה לליגה הלאומית בלאו הכי.
לא היה להם אינטרס לגרום להרס ההתאחדות.

הסניגוריה אברהם

בנדורי אמר, ני המצב

עתה אינו גרוע משהיה בז מן בו הגן
הוא על שמרה של קבוצת מכבי תל-אביב.

ההתאחדות לכדורגל ערה למצב בנקודה
זו. מיכה אלמוג טען, שאין ההתאחדות יכולה
להפוך למישטרה ולעסוק יומם ולילה
בחקירות. ההתאחדות נתנה את ידה להצעה
לתיקון החוק הפלילי, שהועלתה עקב הצעתו
של אורי אמרי בכנסת, ואשר חאפשר ל־מישטרה
להתערב בכל מיקרה של חשד של

אחד משחקני הכדורגל של ישראל לא חתם
עליו — וזאת בניגוד להחלטה המפורשת
של הנהלת ההתאחדות. למעשה הפסיקו הכדורגלנים
המקומיים להיות חובבים, נשארו
באמצע הדרך לקראת המקצוענות.
אין כיום בנמצא כדורגלן במדינה, שאינו
תומך בליגאליזציה של המצב הקיים. הדרי־

העוד ה1ה תוכוו-• פיזור ההתאחדות לכדורגל ומסירת סמכויותיה למשרד־ספורט
של המדינה.
• פיקוח וביקורת משרד הספורט הממלכתי על אגודות מקומיות.
• מתן אפשרות לאגודות המעוניינות בכך ליהפך לחצי־מיקצועניות.

החתמת שחקני הכדורגל על חוזים שיקכעו את זכויותיהם
וחובותיהם.
• תיקון החוק הפלילי שיאפשר את התערבות המשטרה וכתי־המשפט
נגד מבירת מישחקים, שיחוד שחקנים והונאת הציבור.
מכירת מישחק, לחקור בו כמו בכל עבירה
פלילית אחרת.

תשלום מתחת לשולחן

ם בנקודה זו עשתה סוף־סוף ההת־י
אחדות את המוטל עליה, הרי בנקודה
העיקרית של עשיית החובבנות ללעג, לא
נעשה עדיין דבר. בין סעיפי תקנון ד,חובבנות,
שהועלה מתיקים נשכחים במישפט של
ליל־שבת: שחקן לא יקבל יותר מ־ 7.5ל״י
לאימון, חייל בשרות חובה לא יקבל יותר
מ־ 4ל״י ליום־אימון או מישחק, כולל הוצאות
נסיעה.
אין איש מתייחס לתקנון זה ברצינות. אף

שניאוו

עד התביעה יצחק שני־אור
התריע על מצבו.
הקשה של המאמן, הסביר כי הכדורגלן הישראלי
צועד אחורה, נתון להשפעת העסקנים.

שה העיקרית: להפוך את הכדורגלנים לשח־קני־חוזה.
כל שחקן יחתום על חוזה עם
הנהלת קבוצתו, בו יקבעו במפורט התחייבויותיו
כלפי הקבוצה וההתחייבויות שיש
לקבוצה כלפיו. פיתרון זה יביא להפסקת
התשלומים המתבצעים מתחת לשולחן. ושכל
ילד יודע עליהם.
כדורגלן ליגה לאומית מקבל היום מקבוצתו,
במסווה של תשלום עבור שעות־עבודה
מבוזבזית, סכומים הנעים בסביבות
שלוש מאות ל״י לחודש. ישנם כוכבים המקבלים
הרבה יותר.
כוכבים גדולים במיוחד זוכים להטבות
מיוחדות כמו דירה או מכונית. אחרים
מקבלים הלוואות, שאיש אינו חושב להחזירן

אי־פעם .״הלוואות״ מעין אלד, מאפשרות, עם
זאת, להנהלת הקבוצה לשלוט בשחקן. בזכות
הלוואה כזאת, למשל, הצליחה אגודת
שמשון תל־אביב לעכב את יציאתו מן הארץ
של שחקנה המצטיין שמעון כהן, בדרכו
לדרום־אפריקה כשחקן מקצועני.
נקודה המסעירה שחקנים רבים: איך
כיום תעריף קבוע לפיו משלמים לשחקנים.
כל אחד מקבל לפי מידת הלחץ שהוא
מסוגל להפעיל על הנהלת קבוצתו.
הסביר עורך־הדין חיים ליפקין. שמילא
את תפקיד התובע במשפט הציבורי :״כל ה־*
שיטה הזאת, שמשלמים מתחת לשולחן, היא
פסולה. אסור להרגיל אנשים לתשלומים
מוסתים ובלתי ליגאליים. מחר אותו כדורגלן
יהיה פקיד בחברה ויקבל גם כן תשלום
מתחת לשולחן והוא כבר לא יראה כל פסול
בזה.״
בשיטה הקיימת, העסקנים הם השליקים
האמיתיים בכל אגודה. אם שחקן מתמרד,
הם יכולים לקנות אותו על־ידי מענק חד־פעמי,
או לשכור אותו על־ידי ניפנוף בשטרות
ההלוואות הנמצאים בידם.

אחד החברים הבודדים
של הנהלת ההתאחדות
שהיה נעצ מו בעבר ספורטאי. שמואל בן-
דרור הראה ני תקנון ההתאחדות הפך לבדיחה.

בן־דרור

כיצד יסע פס?ן ן לחו״ד?
4*4גויים.בכדורגל המקומי יגררו ב׳
* הכרח התנגדות חריפה בקרב אלה הנהנים
מן המצב הקיים.
כיום שולטות בכדורגל הישראלי המיפל־גות.
ההחלטה על הקפאת הליגה הלאומית
לשנתיים. למשל, נתקבלה בוועד הפועל של
ההסתדרות.
יושב־ראש הנהלת המכבי, שלום זיסמן,
הסביר כי למיפלגה הליברלית אין השפעה
על הנעשה במכבי, וכי חברים באגודה זו
אנשים ממיפלגות רבות. הוא גם אמר, שבענייני
ספורט מיקצועיים, מרכזו חופשי לחלוטין.
ראשי המרכזים האחרים אינם מנסים
אפילו להעלות טענה זו.
זיסמן העלה טענה נוספת: בכדורגל עולה
השפעתו של הכסף הזורם לקופות האגודות
וההתאחדות; ועם עליית השפעתו של הכסף,
קטנה השפעתן של המפלגות.
זו בדיוק הסיבה בגללה מתנגדים אנשי
המפלגות להשתתת הכדורגל בארץ על בסים
ריאלי. כי הפיכת כדורגלני ישראל לשחקני־חוזים,
והפיכת האגודות למיקצועניות, תביא
בהכרח להזרמת הון מיסחרי לשטח זה. בעלי
הכספים ישלטו אז בנעשה בקבוצה. מי
יתייעץ או עם מזכיר מועצת הפועלים? איך
יוכל עסקן דרגה ד׳ לנסוע לחו״ל?
אגודות מ-קצועניות ישקיעו את כל הכספים
שברשותן בכדורגל, בניגוד למצב הקיים,
כשכל אגודה מקציבה כספים לפיתוח ענפים
אחרים, במקום שהמדינה תעשה זאת.
סיפר יהודה גבאי, מעורכי חדשות הספורט,
במישפט הציבורי: חבי־ד, פרטית
הציעה לא מכבר לאגודת הכוח־מכבי רמת־גן
לרכוש את מיגרש האגודה בגלי־גיל,
לבנות מתחתיו מיגרש חניה ענקי, שישרת
בימי חול את בורסת היהלומים ובימי שבת
את צופי הכדורגל. החברה אף הציעה בניית
יציעים מודרניים לעשרת אלפים צופים, במקום
היציעים הרעועים של גלי-גיל. בהכנסות
הצפויות עמדה החברה להתחלק עם האגודה.
ההצעה נדחתה. כי לעסקנים החולשים
על הכדורגל טוב המצב כמות שהוא.

היא נבחרה כשרונית הראשונה שר הטלביזיה הישראלי!

בגוו ראשון
״טיסו טיסו טיסו.״
״תנו לגבר גולדסטאר.״
״כל אשה בוחרת אמה, כל אשד, יודעת
למה.״
עד עכשיו שמענו אותה אומרת את זה
בקול עמוק, לחשני, נעים. מעכשיו נוכל
גם לראות אותה. היא תעמוד לפנינו עם
כל המטר שבעים וחמש שלה, עם אפה
הסולד, תיספורתר. הנערית, שערה השטני,
תחייך אלינו חיוך טלביזיוני ותגיד :״טיסו
טיסו טיסו, תנו לגבר גולדסטאר.״
זוהי עדנה שביט. היא נבחרה השבוע
לקריינית הטלביזיה הראשונה בארץ. ומה
זה באמת, חשוב שאין לנו עדיין טלביזיה
אם יש לנו כבר קריינית כל כך נחמדה?

מי היא עדנה שביט ץ היא מספרת
על כף כעצמה, בצורה ממצה
ומשכנעת :

לא לעם הפשוט
* •ט לי שלושהשמות ^ וראי ^ י י
עדנה קרישביץ, משום שנולדתי בשם
זה. קוראים לי עדנה ורבר משום שנישאתי
לשם זה, וקוראים לי עדנה שביט משים
שאני מוכרת בשם זה.
נולדתי בחיפה לפקיד של חברת־החשמל
ולעקרת־בית מסורה, שניהם יוצאי־רוסיה,
ובעלי טמפרמנט רוסי מובהק. הייתי בתם
היחידה.
הייתי ילדה חיוורת, צמוקה, וגמגמנית.
היו לי משקפיים גדולות ומכוערות, שנצמדו
בקפיצים לוחצים מאחורי האוזניים, וצמות
בלונדיות מדובללות. אמי היתד. כורכת
אותן מסביב לאוזניים שלי כדי שאראה
כמו נטאשה.
בבית־הספר משכו לי תמיד בצמות וקראו
לי קוף במשקפיים. בכל ואת גדלתי, התבגרתי׳
ועברתי את כל משברי הנעורים.
הדור שלי היה דור מיוחד במינו: קראנו
ספרים, שמענו מוסיקה, היו לנו חוגים לפילוסופיה,
פסיכולוגיה וסוציולוגיה. זה היה
שונה מהדור של היום.
גמרתי את בית־הספר; הלכתי לצבא•,
התקבלתי ללהקת הנח״ל, אבל גירשו אותי
משם לאחר שהחליטו שלא התאמתי להם
מבחינה רעיונית. הייתי מם־פאית בגדנ״ע,
ומאוחר יותר, לאחר הלהקה, הגעתי לספרייה
של מפקדת פיקוד הנח״ל. הייתי שם
ספרנית.
מה עשיתי בספרייה בתור ספרנית? גנבתי
את כל הספרים שנראו לי לא מתאימים
לעם הפשוט.
מאוחר יותר הלכתי לתיאטרון זירה. היו
לי שם 14 תפקידים ראשיים, מכל הסוגים,
אבל התפקידים שבהם הצלחתי היו רק תפקידים
של נשים זקנות, סוסים, וכר. התפקידים
שנכשלתי בהם הם תפקידים שיי
חתיכות. המושג של חתיכה שנדבק לי החל
מגיל 11 היה עלי לזרא כבר אז. אני לא
חושבת שהייתי אי פעם חתיכה במובו המקובל
של המלה. לכן גם לא הצלחתי
בתפקידי חתיכות, שנאתי את התפקידים
הללו.
אני לא יודעת בדיוק איזה מין טיפוס
אני, בכל אופן אני לא הטיפוס של עצמי,
ואף פעם לא הייתי מבסוטה מעצמי, הייתי
רוצה להיות אחרת• לא יודעת איך.
עזבתי את תיאטרון זירה משום שבאתי
לשם כדי לשחק את סארטר ־והם התחילו
לעשות -מוישה -וונטילטנרים. חוץ מזד, ב־זירה
עבדנו ללא משכורת, אכלנו בקושי

פלאפל ורעבנו ללחם. עזבתי ויצאתי לחפש!
חיים אחרים.

לצערי — לא מטומטמת
ח ר כך עכרו עלי שלוש שנים של

\יגנ שואין עם יהודה ורבר. אחרי זה באו
הגירושין. התחלתי ללמוד באוניברסיטה בירושלים,
קיבלתי סטיפנדיה לארצות־הברית,
עדנה שביט הופיעה בתיאט־ 4 ונסעתי לשם.
רו! זירה. בתמונה: עדנה ב1

חזרתי. כתבתי את התסריט של איי ליי?!
תפקידה הגדול ביותר בתיאטרון כ״טראץ״,
מייק. כיום אני גומרת את התסריט של היצור התמהוני במחזה מחכים למראל.
סבינה, שבתפקיד הראשי בו תופיע אווה
ברטוק. אני עורכת ארבע תוכניות של
דה שאני בעלת תואר וחתיכה. בימינו כל
גלי צה״ל, מרצה באוניברסיטה בפאקולטה
אחת יכולה להיות חתיכה, יש עשרות
לדרמה, עומדת לביים בתיאטרון של פיטר
מכשירים, רופאים, מכוני־הרזייה.
פריי, ועוסקת בתרגומים.
בעולם יש סופרות, מנהלות חברה, נשות
אני לא חושבת שאני הכי מתאימה למחקר
שנראות כמיטב הדוגמניות, זה לא
טלביזיה. עופרה סמואל יותר יפה ממני,
אני גם לא חושבת שקורנת ממני אישיות קונץ, אין מה להתפלא על זה.
מיוחדת, ואת זה הרי דורשת הטלביזיה
בגלל עבודתי המרובה, קשה לגבר להתיותר
ממראה יפה.
קשר אלי. אך אין שום רע בעבודה. כי
כל מה שהגעתי אליו לא בא לי הודות אשד, צריכה לדאוג לזה שתהיה בלחי־תלויה.
לחתיכיות שלי אלא למרות. במדינה הקטנה
זה בלתי מוסרי שאשה במאה ה־ 20 תהיה
והפרובינציאלית שלנו קיימת המוסכמה ש יצור שצריך לפרנס אותו.
אשר, יפה צריכה להיות מטומטמת. אני-,
כנראה אאלץ להינשא בגלל המיבנה הלצערי
הרב, לא מטומטמת.
לקוי של החברה. עוד לא ויתרתי על הזכות
מכל אלה שמכירים אותי, קישון ידידי להיות אם, ויהיה לי קשה להביא לעולם
הגדיר אותי הכי טוב. הוא אמר :״אני ילד בלי נשואין.
יודע למה משמיצים אותך כל כך הרבה,
אחד הדברים המפריעים לי בחיי זה הרכיכי
למעשה היית צריכה ללכת לבריכה
בקיץ, להתחתן עם מיליונר, לערוך קוק־ לות סביבי, כי בעבודתי אני תלויה מאוד
טייל לשמן ולסולת של רחוב דיזנגוף, בדעת־הקהל.
לשמחתי אני כל־כך עסוקה, שלא מרבים
ובזה להסתפק. ככה את נראית. את לא
בכלל לראותני. אני לא מופיעה באף אחד
נראית כמו אחת בעלת תואר אקדמאי.״
אני לא חושבת שיש משהו מיוחד בעוב־ מהמקומות המקובלים לאחרונה על החברה

עדנה, הידועה בחריפות לשונה, ובדעותיח ה־
^ * 11111111111 1 1 1 1 *111
מקוריות, מסבירה כי ״הגבר הישראלי מתייחס
11 11111111111 11141
לנשים כמו אל כלבות־שעשועיס.״ עדנה עצמה סוענתישהיא בוחרת לה את הגברים.

במדינה
א שדוד
דרת 1עודה

כיוס היא בנזעיל־פתות, נו־הגת
במכונית ובעלת דירה,
1 9 0 0
אותה רכשה בעבודתה בסרטים, וברדיו.
אומרים שהיא האשה העסוקה ביותר במדינה.

כמו דיסקוטקים, או בארים למיניהם. אך
נראה שגם זה לא עוזר הרבה, כי כשרוצים
לרכל, מוצאים תמיד על מה.

כל העדגות פועלות

^ נשי־ 6גאים אלי בטענות שאני עד
\י £שה יותר מדי. אני פשוט נטיתי לחיות
כל מיני עדנות. עדנה התיירת שמשתלמת
בחו״ל׳ עדנה העוסקת בעבודות מחקר, או
סתם עדנה עליזה המסוגלת לרקוד על
שולחנות.
באותה מידה של מסירות אני מרצה באוניברסיטה,
ומגישה ערב של קונפרנסיה
לקוסם. כל העתות שבי פועלות באותה
!מידה של עירנות. אף אחת מהן אינה
סובלת מהשניה.
לגברים נדמה שאני משהו מסובך, בלתי
מובן, ביחוד לגברים הישראלים. בכלל, הגברים
הישראלים הם שחצנים המתפארים
בחוזק שאינו חוזק אמיתי, ומתייחסים לנשים
כמו אל כלבות־שעשועים. הם פשוט
גסים, חסרי־טקט ומחוספסים. בולטים בין
השאר:
דן בן אמוץ: פיליטמאי לא רע. אני
מכבדת אותו כאיש שנלחם מדי פעם.
לצערי הרווח בין פעם לפעם גדול מדי.
כגבר שמעתי שהוא יוצא מהכלל, אבל
אין לי נסיון איתו.
יגאל מוסנזץ: יש לו קול עמוק
ומשכנע.
משה דיין: אני משים־מה לא מאמינה

פיטר פריי: הגבר במדינה, בהא־הידי־עה.
מפני שהוא נלחם בשיניים ובציפורניים.

רמי ניר: פרסומת טובה לחולצות.
חיים טופול: מאוזן.
מנחם גילן: הר געש המוליד עכבר.
פופיק: אני לא רואה אותו.
אריק איינשטיין: סיכרזית.
חיים גמזו: הדוקטור.

טפשות אגרסיבית

** י שמעוניין בשאר הדיעות שלי על
החיים, אז הנה הן:
נשואין: מודח. מוסרי לכל נפש בריאה.
הגבר
האידיאלי: אותו יצור שלא
נותן שיפרקו אותו לגורמים ושמגש־ם
את עצמו.
האשה האידיאלית: זאת המצליחה
ליצור אצל הגבר את הרגשת התלות המקסימאלית,
אבל יחד עם זה מצליחה לשמור
על עצמאות מלאה.
החברה הישראלית: זאת חברה
שיודעת את מחירו של כל דבר, וערכו של
•שום דבר.
ר דיו: אני לא שומעת.
חוץ מכל זה אני שונאת: טיפשות
אגרסיבית, ואוהבת: תפוזים. אני מח*
פשת: גבר יפה, מטומטם, שיודע לבשל
,ויכול להוליד. אני אדאג לפרנסה,

הוריו של עזרא עברו לאשדוד, אחותו
נישאר, שם לאיש, וכולם הסבירו לו שזוהי
עיר־העתיד. עזרא מזור הירושלמי סיים את
שרותו הצבאי, וירד אשדודה .״אם כולם
אומרים שלעיר זו יש עתיד,״ הסביר,
,,אוכל גם אני לבנות את עתידי שם.״
הוא פנה ללישכה לחפש עבודה, נשלח
למועצה־המקומית. אחת העובדות יצאה
לחופשת־לידה, ועזרא נשלח למלא את מקומה.
במועצה
המקומית הצליח למעלה מהמשוער:
מזכיר המועצה, סבוני, התפעל מעבודתו.
עובדת־המועצה שאת מקומה מילא —
התפטרה סופית, ועובדת־מועצה נוספת הפכה
לידידתו, בילתה איתו את הערבים הפנויים.
לפי
המידות. יום אחד נקרא מזור
לחדרו של סבוני, קיבל הוראה להכין מיכרז
לקבלת שני גובים למועצה. הוסבר לו
שאת המיכרז עליו לתאם לפי מידותיהם
של יהודה שיטרית ועזרא ארמנדו, שבבר
עבדו שם בתפקידי גבייה — על־פי חוזה
מיוחד.
לדעתו של עזרא מזור, היווה המיכרז
הפיקטיבי פשע ציבורי, וכאזרח הגון סיפר
מיד על הדבר לראש ועד־העובדים, אך
ראש־הוועד הורה לו לשתוק ולעשות כאשר
צווה. כאות־מחאה — ניגש עזרא בעצמו
למיכרז. הוא חשב, לתומו, כי כך יוכל
להפוך מיכרז פיקטיבי לאמיתי.
המועצה לא התייחסה לכך בסלחנות. המזכיר
קרא לעובדת שהתפטרה, הפציר
בה לשוב לעבודתה — ומזור הועף מהמועצה.
שני
הגובים הנפגעים החליטו לגבות אף
הם את חובם, לנתק גם את קשריו האישיים
של מזור עם המועצד,־המקומית. בערב,
כשהתבודד בדירה עם ידידתו, עובדת־המו־עצה,
התגנבו השניים, נעלו את הדלת
מבחוץ.
מזור וידידתו נאלצו לפרוץ את הדלת
מבפנים, יצאו משם נרגשים ומבוהלים.
עתה הבין את הרמז: בעיר העתיד יש
עתיד רק לאזרחים המשלימים עם המציאות.
הוא, למשל, לא יוכל לעבוד בה, ואף
לקשור קשרי ידידות עם מישהי לא יינתן

בשבוע הבא ובכל שבוע נפתחים קורסים חדשים:

־׳ ¥תכנון ותכנות? 8008 ^ 1^ 1^ 0למחשבים אלקטרוניים
1ג 18

מינהל עסקים 108־1׳\8 ,־1׳15ז*11ג £55 ^ 0זא 511ח3נ
מיכון והפעלת מכונות ״נשיונל״ 1^ 7108 ^1.
נקבנות אי.בי.אם1 .ו181
הנהלת חשבונות לסוגים ג׳—ד׳
פקידות, משרדות וקורספונדנציה
בהדרכת מורים אקדמאים ומדופלמים.
כתיבה במכונה בשיטה עיוורת
השפה האנגלית ובשיטה חזותית שמיעתית).
צילום פיתוח והסרטה ומעבדה וסטודיס.
גרפיקה שימושית

התייעצות חנם בכל שעות היום.

ווב תי־ הספר

למשחו,מונהל1,אומנ1י1נ
111111
מל-אביגוח־ יונה הנביא (16ע״י שנוני)

ד רכי חיים
תחביב
״הגורילה״ הבחין בשוטרים — ומיהר
להסתלק מהמקום. כשחזר, מאוחר יותר,
נלכד על־ידי מארב משטרתי, שציפה לו ליד
קולנוע בן־יהודה. תוך כדי חיפוש, נתגלו
בארנקו 67 כרטיסים להצגה שניה.
המשטרה עצרה אותו לחקירה, הגישה
נגדו כתב־אישום. ניסים אורפלי, המכונה
בפי חבריו ״הגורילה״ ,הועמד למשפט. הוא
הודה בעובדה ששוטט ליד בית־הקולנוע,
אולם סירב להודות שהתכונן למכור שם
כרטיסים שלא כחוק .״אני לא ספסר,״
טען ניסים בתיקף.
כרטיסים בארון ,״יש לי הובי
גרוע, ואולי זו גם מחלה, ובגללי טובלת
משפחתי,״ סיפר .״אני עובד קשה בכל
מיני עבודות כדי להרוויח כסף.
״כשיש לי קרוב ל־ 200 לירות, אני
ניגש לבית־קולנוע, לא חשוב איזה, העיקר
שיש שם תור גדול של אנשים
המחפשים כרטיסי־קולנוע. אני רץ בין
האנשים, וקונה כרטיסים.
״אני אוסף אותם, וצוחק לעצמי איך
הרבהכרטיסים, ואחרים
הצלחתי לקנות
עוד מחפשים! בבית יש לי כרטיסים ב־
3000 לירות, והם בתוך הארון.״
״מה אני יכול לעשות?״ שואל אורפלי,
ומרים את ידיו .״זה ההובי שלי.״
אחיו של ניסים אורפלי מעיד כי הוא
גורם צרות לכל המשפחה .״הוא רב עם
כל אחד מאתנו כדי שניתן לו כסף לקנות
כרטיסים הוא לא
כרטיסים. בלי לקנות
יכול לחיות.״
השופטת החליטה לשחרר את נימים בערבות,
ולשלחו לבדיקה פסיכיאטרית, שתקבע
אם רכישת הכרטיסים היא מחלה,
או מסווה לספסרות.

כולד זהר וקסם
עם לכת דור ה־גלו ס
בכל בקבוק חדש של דודה-גלוס מצויות
פניני * 000410 לערבוב הומוגני של
הלכה בגווני האפנה החדישים.
!, 0084 0101 הלכה היחידה המכילה
כבר £8א480א 1ו 4א,הלכה השומרת על צפדניד.
0084-0101:אינה מתקלפת ומצפה בצורה
שווה וחלקה את הצפות.

1 0 5 5נ <-ו 0ץוו 01
זהר וקסם לצפורנ׳יד

שנת סט)

1רשו> 1 לאופנועים,קטנועים, 1 רכב פרטי ומשא עד 5טוו
תו ר ח צי שעה
מורשה ע״י רשות הרישוי

דינ מו כדם ה

מכון טכני לר כ ב
אנשים גובש בטבריה
איפה ירושלים ואיפה טבריה? בירושלים
יושבת הממשלה, אבל זה רק עניין פורמאלי.
העיקר הוא בטבריה. שם נמצאים
עתה שלושה שרים. ראש הממשלה, לוי הוא אשכול, נופש
מתבודד. אבל שר־המשטרה בכור שיטרית
ושר־הדואר אליהו ששון, שגם
הם נופשים שם, בכלל לא מתבודדים.
בצהריים הם מטיילים בצוותא בטיילת,
על שפת הכינרת, ואחר־כך, לפנות ערב,
הם יושבים בבית־קפה ומשחקים שש־בש.
בערב הם חוזים קצת בטלביזיה, מאזינים
למוסיקה מזרחית ושותים עראק. בשעות
המאוחרות יותר הם מבלים במסיבות שעורכים
להם חברים מבני המקום, ושם
הם חוזים קצת בטלביזיה, מאזינים למוסיקה
מזרחית ושותים עראק. בלילה הם
נפרדים, ובשעה שכל אחד מהם עולה על
יצועו, חושב האחד כיצד לייעל את המשטרה,
והשני כיצד לייעל את שירותי
הדואר והטלפון • .בין אלה שאין להם
זמן לנוח, למרות שאינם מכהנים בתפקי־

עומדלרשותךמשעה 07.30 עד 18.30

תל-אביב, רח׳ מרדכי ( 62 ליד הצטלבות גבורי
ישראל— יצחק שדה) ,טלפון 35233

חסוך לעצמך זמן וכסף, חדש רשיונך ללא
תשלום, ללא תור, במרכז תל-אביב.
לנוחיותך אנו מבצעים לפני הרשוי :
בדיקה כללית, כוון גלגלים, כוון אורות.

כמו בו מכון דינמומטר מבצע :
בדיקות לפני קניה, הרצות, תאום מנועי בנזין ודיזל,
מניעת עשן, כוון זויות ציר קדמי (קסטר קמבר),
איזון גלגלים, בדיקות תקופתיות.
נלסון כפוחר־עכדים
גשר בין אסיה לאפריקה

ע כש יוגםבחיפה
הו דעהח שו ב ה

ה קו ס מ טי ק איו ת המבוק שות
ביותר כיום בארץ הן אלו
שסיימו א ת למודיהן בבית-
הספר ל קו ס מ טי ק ה ״גניה״.

עתה נפתחים קורסים חדשים בתל־אביב ובחיפה

דים ממשלתיים, מצוייר, גורדה מאיר,
שרת־החוץ לשעבר. השבוע פגש אותה שר־התיירות,
משה קול, שהתעניין מה הן
תוכניותיה לעתיד. ענתה גולדה :״אני מתכוננת
לצאת לקורס לבישול.״ כשצחק קול
בקול, הוסיפה :״זה לא מצחיק. להיות
שר יכול כל אחד, אך להיות טבח טוב
זה כבר עניין רציני יותר בעניינים
רציניים מתעסק גם מנהיג רפ״י דויד
כן־גוריון. בקרוב תהיה לו הזדמנות
נוספת לגלות את דעתו על ההיסטוריה
של עם ישראל מימי קדם ועד עצם היום
הזה: הוא יכתוב הקדמה לספר על עתיקות
ישראל ואוצרות אמנותה, שיופיע ב־ארצות־הברית
בהוצאה מפורסמת, בעריכת
העתונאי יעקוב בעל־תיטוכה.

עבדים באילת

מהרי גם א ת והרשמי ללמוד מקצוע אלגנטי,
מבריק ו קו ס ם זה.

ערב ההצגה ה־ 150 של רביזור, הורה
השחקן יוסי בנאי לאחד מעובדי תיאטרון
המונות לשלוח כרטיסי הזמנה לגוגול,

ביה״ס לקוסמטיקה ״גניה״ ,ת״א, בן־יהודה ,52 טל 222773 .
חיפה, רח׳ צפת ,4טל ,524472 .משעה ( ,1—3פרט ליום ו׳),

מחבר המחזה. העובד קיבל את ההוראה
ברצינות, חזר כעבוד דקות ספורות וסיפר
כי אכן שלח את ההזמנות .״אין ידעת
את הכתובת?״ נדהם יוסי, שידע, מן
הסתם, כי ניקולאי ואנזיליאביץ׳ גוגול נפטר
ב־ .1852״מצאתי בספר הטלפונים,״
ענה העובד החרוץ • .חרוץ נוסף הוא
יהורם גא״ ,מי שהיה בעבר איש שלישיית
גשר הירקון. הוא סיים לאחרונה
את לימודי הטלביזיה שלו בהצטיינות,
בניו־יורק, עובר עתה ללמוד משחק ו-
בימוי״תיאטרון בבית־ספר ברגהוף, שאף הוא
בניו־יורק. במכתבים שהוא שלח לידידיו
בישראל התגלה יהורם גם כמשורר, ולא
סתם משורר, אלא משורר ציוני נלהב.
הוא מילא עמודים שלמים בחרוזים׳ בהם
הסביר עד כמה עולה תל־אביב הקטנה על
כל עריה הגדולות של אמריקה, ועד כמה
יקרה לו הכנרת יותר מכל האגמים שהספיק
לראות בארצות־הברית • .חבריו
של יהורם, שייקה לוי, גברי בנאי
וישראל פוליאקוב, הידועים כלהקת
הגשש החיוור, סיימו עתה את מסעם ה
נפתחה
ההרשמה למשתתפים

בצעדת ארבעת חיוניס
השנה מתכוונים כמה מחברי תנועת העולם הזה — כוח חדש
לצעוד ביחד, כקבוצה, בצעדת ארבעת הימים. הם מבקשים
מחברים נוספים, המעוניינים להצטרף לקבוצה זו, לשלוח את
שמותיהם, גילם וכתובתם לת״ד ,136ת״א, ולציין ״צעדה״.
בעלי נסיון פיקודי מתבקשים להוסיף גם דרגה ותפקיד.

ירכזו את האימונים צועדים מנוסים, בעלי ותק בפיקוד על
קבוצות צועדים.

אמריקאי, מחוף אלי חוף, ועברו ליפאן.
בגלוייה ששלחו לידיד, סיפרו השלושה
כי עתה הם מבזבזים את הכספים שצברו צברו במישחקי המזל במיאמי ביץ׳ על הבלי
• קסמי המזרח, לאו
המזרח הרחוק.
דווקא הרחוק, הלהיבו לאחרונה את רפי
נלסץ, איש אילת. רפי חשב וחשב, והגיע
למסקנה כי מיקומה הגיאוגרפי של
אילת, בקירבת המידבר הגדול, היכן ש־מהלכות
שיירות סוחרי־העבדים, עלול להביא
תועלת למשק הישראלי. הצעתו:
ישראל צריכה לשמש גשר בין אסיה לאפריקה,
כנתיב בסחר־העבדים. לצורך זה
התחזה לאחרונה רפי כסוחר עבדים המפליג
באוניית פיראטים (ראח תמונה ה־אמרגן־הבדחן
משה ינוקא תפס לאחרונה
רצינות, והתמסר לכתיבת ספר על
ל־תקופת
שירותו בצבא. כקצין
שעבר, מתכונן ינוקא להעלות על הכתב
את חוויותיו של צעיר ישראלי שהשתתף
במרבית הפעולות הצבאיות של שנות החמישים.
מלבד זאת, לא איבד ינוקא את
ההומור המיוחד לו. השבוע, כשניכנס לדיסקוטק
בחברת בת־זוגו, ונכח שהוא מלא
עד אפס מקום, השתמש בטריק ישן שלו.
הוא לחש באוזניו של אחד הלקוחות כי
בכתובת מסויימת מתנהלת עתה מסיבת
הוללות, חיכה בסבלנות מספר דקות, ו־כשהשמועה
עברה מפה לאוזן, ואנשים
החלו להסתלק, התיישב ינוקא בנחת, קרא
למלצר והזמין משקאות • .כוסית משקה
הרים השבוע גם מנחם גולן, שסיים
סוף־סוף את הרכבת הצוות שישתתף בפורטונה.
בשבועות הקרובים תחל ההסרטה,
אחרי שבנסיעתו האחרונה לאירופה
הצליח גולן להשיג שחקנים ידועי
ש ,4במקום הישראלים שהיו לו קודם.
את תפקיד האב, למשל׳ אותו עמד למלא
יוסי ילין, יבצע השחקן הצרפתי הנועד
פיאר כרפאר. את העשיר הצרפתי,
כומכה צור, ישחק פייאר כדאנש,
ואת המאהב יגלם בנה של מישל מורגאן.
פיאר ברסאר התחייב אף ללמוד קצת עברית,
לצורך תפקידו• • רכישה אחרת
אותה רכש גולן בפאריס, היא ישראלית
דווקא. זהו כני כהן, שהשתלם השנה
בבימוי סרטים בצרפת, ושיכהן כעוזר
במאי בפורטונה • .הבמאי העסוק ביותר
בארץ יהיה כנראה יואל זילכרג. הוא
נוסע לארצות־הברית, לחזות בהצגת דוו,
וכשיחזור משם יביים את ההצגה בישראל/
בהשתתפות אכנר חזקיהו, זאם כר•
לינסקי וזהרירה חריפאי. אחר־כך הוא
מתכונן לביים את קינאה, עם יוסי כנאי
וגילה אלמגור, ואז יגש גם לבימוי
הסרט רק אתמול • .רק אתמול מבוסס על
ספר בעל אותו שם, שנכתב על־ידי עורך-
הדין אהרון חוטר־ישי, מי שהיה פרקליט
ההגנה בזמן המנדט. נושא הסרט: הר־פתקותיהם
של חמישה צעירים יהודיים ספרדיים
בשנות השלושים, היוצאים לביירות
כדי לשאת שם צעירות יהודיות שנתפסו בשעת
נסיון העפלה לארץ, והעומדות להיות
מגורשות לאירופה • .סרט אחר, אותו
מפיק עתה צלם הקולנוע אמציה חיוני,
יקרא שבת שלום, ויורכב מקטעים תעוד־תיים
המצולמים מדי שבת במיגרשי הכדורגל.
הנושא היחיד המופיע בצילומים:
מכות.

פסוקי השבגע

• ח״כ המערך, הפרופסור דם
סדן, על התפטרותם של שרים מחברו-
תם בכנסת :״העסק הזה אינו מוצא חן
כי לא הייתי מסכים לוותר על
בעיני,
שניתנה לי כציר, והיא כניסה בכניסה
דלת,
אפילו אם היו מפצים אותי בכניסה
שהיתר, ניתנת לי כמיניסטר, והיא כניסה
בחלון.״

• כית-דין צדק שד הטרה ה
הררית
כירושלים :״כל בית בישראל
שיכניס כלי הטלביזיא הטמא בתוכו, סופו
ואבדון, ואסור להשכיר דירה או חורבן למחזיקי כלי זה.״
חנות

רפ״י,

שמעון

פרם:

״במפא״י מינוס בן־גוריון וולט
בולט המינוס.״

• ח״כ רפ״י, דויד בן־גוריון:
״הגאון הזה, אשכול, בכוחו לעשות מה
שהקדוש־ברוך־הוא אינו מסוגל: לשנות את
העבר בטיעוניו.״
• הנ״ל, על הפרשה, :האמת
חייבת לצאת לאור!״

^ נשיא צרפת, שארל דה־גוד,

על פרשת רצח מהדי בן־ברקה :״האמת
חייבת לצאת לאור!״
העולם הזה 1482

קפה תוו־נ*
מנהלה לשעבר של חברו! אולימפיק בארץ׳
מינו פילוס, היה נשוי לוזורכ״ה.
לא סתם תורכייה, אלא מין חתולת־מין עם
עיניים ירוקות ושיער בלונדי. עכשיו הוא
כבר לא נשוי לה. לפני חודש וחצי הוא
קיבל את הגט.
אז מה הוא עכשיו? עכשיו הוא חי ב־דרום־אפריקה
עם אילנה סירת, שהצטרפה
אליו בשבוע שעבר• הוא מנהל שם את חברת
אולימפיק, והיא מנהלת שם את ביתו,
אילנה גירושיו מאשתו לא היו כל כן קלים. היא
ניסתה לקבל ממנו כספים, הוא ניסה להיפך,
ובסוף הם התפשרו על חצי חדר בשדרות
וייצמן. החדר, או דירה-חדר, יותר נכון,
היתר! שייכת לשניהם. עכשיו היא שייכת
לשניהם, חצי־חצי.
את הרומן ׳שלו עם אילנה הוא ניהל ב־החבא
בזמן נשואיו, בערד באותו זמן, או
קצת לפני שאשתו ניהלה את הרומן הפרטי
שלה עם המיליונר התורכי שלה.
אילנה היא לא סתם ישראלית שניהלה
רומן עם מנהל חברת תעופה; היא ישראלית
שהיתה סגניתה של מלכת היופי יהודית
מזור, ויפהפיה בזכות עצמה. עכשיו כולם
מאושרים.

סוד הנעורים
בחודשיים האחרונים היו לה שלושה בעלים,
למרות שהיא כבר בת ארבעים והבחורה
הגדולה ביותר שהיתר, לי אי־פעם
במדור. קוראים לה ליה דוליצקיה. היא
אוהבת כל מיני שחקנים צעירים, וסתם
בחורים צעירים, והיא שחקנית בעצמה•
אבל שלושת הבעלים שלה לא היו צעירים.
הראשון היה בומבה צור. היא לא
הסתדרה איתו, חיי המשפחה שלהם היו
קשים :״הוא היה יורק עלי, והיה חותך לי
את הבדיחות שלי. לא היינו מדברים בינינו.
הוא נחמד אומנם, אבל מיסכן, סבלתי ממנו
נורא. נזקקתי בגללו לגלולות הרגעה.״
בעלה השני היה שמואל רודנסקי :״יש
בינינו שיתוף־פעולה מלא, אבל הוא מזכיר
לי יותר מדי אבא טוב. הוא מלטף אותי,
ושומר עלי מכל רע.״
בעלה השלישי הוא חיים טופול :״הוא
נחמד נורא. כשאנחנו במיטה, הוא צובט
אותי במקומות המתאימים. יש לי איתו הרגשה
שאני נמצאת במסיבה ארוכה, עליזה.
הוא מתנהג ממש כמו בעל צעיר.״
חוץ מכל שלושת הבעלים שהיו לה בכנר
על הגג, בתפקיד יענטה, היה לה גם
בעל אמיתי. היא היתד, נשואה לו, למזלה
הרב, כמו שהיא אומרת, רק ארבע שנים. מזלה
שהיתר, נשואה, ומזלה שזה היה רק ארבע
שנים .״לולא הייתי מתגרשת ממנו,״ היא
אומרת ,״הייתי מפסידה הרבה חוויות.״
החוויות שהיתר, מפסידה כולן נחמדות,
חביבות, חלק מהן מפורסמות, חלק לא. לכולן
עיניים יפות וחיוך אינטליגנטי. אומרים
שהחווייה האחרונה שלה היא לדי, הכוריאוגרף
של המחזמר אוליבר.
״לא היה בינינו שום דבר מיוחד,״ היא
אומרת ,״פשוט הוא יודע לרקוד. היתד, לנו
שפה משותפת, חוץ מזה שריכלנו ביחד על
תיאטרונים.״
היא אוהבת בדרך כלל את החוויות שלה
במצב צעיר :״אני מוצאת יותר קונטאקט,״
היא אומרת ,״עם בחורים צעירים ממני. הם
היחידים שלא נותנים לי הרגשה שאין קומוניקציה.
יש לי הרגשה טובה איתם.״

היא אוהבת צעירים, והיא אוהבת לבלות.
מה הקשר בין שני הדברים? קשר מקרי
בהחלט .״אני לא רוצה להתיישן,״ היא מודה
,״אני אוהבת לחיות חיי־לילה, בעיקר
ליה בדיסקוטקים. הדם שלי זורם גם בשלוש בלילה,
ואני לא יכולה לאכזב אותו וללכת
לישון.״
יש לה בת בגיל 17 ויש לה הצלחה. שתי

לא בזכות היופי אלא בזכות האופי :״ההצלחה
שלי באה לי בגלל החן שלי, הלשון
השנונה שלי, והכישרון שלי להתיידד עם
אנשים בקלות. בדרך כלל אני יוצאת עם
אנשים הצעירים ממני בערך בעשר שנים.
אני פשוט לא מוצאת שפה משותפת עם
מבוגרים, בקושי אני מוצאת שפה משותפת
עם בני גילי. לכן, גם הטיפוס שלי הוא
הטיפוס של הפירחח הצעיר, בתנאי שיהיה,
כמובן, גם אינטלקטואל. עד עכשיו הידיד
הטוב ביותר שהיה לי הוא אלכרט כחן.
היה לנו רומן שנמשך עשר שנים, שנגמר
כשהוא התחתן עם הפסנתרנית רות מנזה,
ומאז שניהם ידידים טובים שלי.״
חוץ מכל הצעירים, היה לה גם ידיד בשם
פיטר פינץ׳ .״היה לנו רומן סוער. תמיד
הוא היה אהוב עלי, ואף פעם לא חלמתי
שאהיה שלו. חיינו יחד רק שבועיים, ועד
היום הקירות אצלי מלאים תמונות שלו. כן,
אני יודעת שהיה גם ידידה של פנינח
זלצמן. מה יש?״
עוד ידיד לא צעיר שלה, אבל מפורסם,
הוא ריק הולטמן, הבמאי האמריקאי של
כנר על הגג .״הוא נסע מכאן, אבל אנחנו
ממשיכים להתכתב.״
איך היא מצליחה לשמור כל כך יפה על
הנעורים? על הנעורים של ידידיה היא לא
שומרת בכלל, הם פשוט כאלה, מטבעם. על
הנעורים שלה עצמה היא שומרת באמצעים
טבעיים, שום דבר מלאכותי.
״אני טיפוס חיובי,״ היא מסכמת את
עצמה ,״פוזיטיבי. אני אוהבת לצחוק, אוהבת
מוסיקה ויופי, ואני אף פעם לא חושבת
שמאוחר מדי. אני עדיין מאמינה שיום אחד
אני אמצא אח האדם המתאים, ואם יבוא
אחד כזה, אני מוכנה לוותר למענו על האמנות.״
מיסכנה האמנות. מה היא תעשה
בלעדיה?

ה ם או ה בי ם מורות
משפחת בר־יוסף מורכבת כולה מסופרים, אבל לכל הסופרים שבה יש חולשה למק1
צוע
ההוראה.
האבא, יהושוע כר־יוס!* ,שהתפרם ם כס ופר סוכת שלום ועיר קסומה, הוא בוגר
ישיבה, יוצא מאה״שעריס. בגי 5צע י ך מאן ד שידכו אותו לבחורה דתית בשם ציפורה.
היה לו אז זקן אדמונ י, ן ןזוא חן ן.י ד בת ושני בנים.
לפני ארבע שנים נפטרה אשתו והוא הכיר מורה לאנגלית בשם גילה. הם היו נשואים
במשך שנה ולפני שנתיים התגרשו, אבל ההוראה, מסתבר, נכנסה לו לרם. רק עתה
נודע לי שהוא נשא לפני חודש, בסתר, מורה חרשה, בת ,40 בשם אראלדל. הפעם
מורה לעברית, אם לילדה בת , 16 גיסתו של אדריכל ידוע בחיפה.
אבל הוא לא הסתפק בזה. בתו מנשואיו הראשונים הפכה, בהשפעתו או שלא בהשפעתו,
למורה, ובנו, המחזאי־עיתונאי יוסד 3ר־יום ןי, התחתן, בהשפעתו או שלא בהשפעתו,
למורה צעירה בשם חמוטל.
בנו הצעיר, יצחל! ,הוא רק בן 7ו, אבל אין להניח שהוא יסטה ממסורת המשפחה
וישא לאשה, בבוא הזמן, בחורה שאינה מורה.

התואר הלאומי

ניצה (שמאל) וידידה

כרטיס טיסה
לניצה פרוכטמן לא היו אף פעם חברים.
היא היתד, אומנם שחרחורת חמודה, כשרונית,
שיחקה בלהקת הנת״ל ורכשה הרבה
מעריצים, אבל חברים לא היו לה. היא לא
דיברה עם אנשים, חוץ מאותם שניהגים
לשבת בקפה סולטן, שם נהגה לשבת.
יום אחד הגיעו לארץ המכבים כדי לערוך
את המכביד״ וניצה הכירה שם מכבי
אחד, שני מטרים גובה, שיער בלונדי, עיניים
כחולות, גיל 42 ושם שטיף שוביל. הוא
הגיע מארצות־הברית, עם נבחרת הכדורסל.
במשך ארבעה ימים היא התיידדה איתו,
ואחרי ארבעה ימים הוא הבטיח לה להיות
ידידה הקבוע, אבל בדיוק באותו זמן הוא
עזב את הארץ.
ניצה חזרה לסולטן וסיפרה שם שהוא

הבטיח לשלוח לה כרטיס. כל חברי סולטן

שמחו בשמחתה וחיכו בכליון עיניים לכרטיס
המצופה. הם חיכו שבוע, שבועיים, חודש,
חודשיים — ובסוף הבינו שהכרטיס
לא יגיע אף פעם.
אבל בדיוק כאשר הבינו את זה, באה
אליהם ניצה והראתה להם כרטים־טיסה ל־ארצות־הברית
.״אתם רואים,״ היא נופפה
לעברם ,״הוא שלח לי. אני נוסעת אליו.״
היא סיפרה להם על אמריקה ועל החתונה
שתהיה לה, והתייעצה איתם אפילו איזה
ילדים ללדת.
מה שהיא לא סיפרה להם, ורק אני יודעת,
זה שהכרטיס רובו נקנה בכספה הפרטי.
המכבי שלה היה שולח לה כל חודש מאה
דולאר, אבל לניצה לא היתר, סבלנות לחכות,
והיא גייסה בעצמה את שארית הכסף, קנתה
לעצמה את הכרטיס, וטסה לשם, ביום
ראשון זה.

לאן חיים טופול לא מגיע? השבוע הוא
הגיע למועדון־לילה בפיגאל, בשם קלוב מכסיקו
פאריס. יש שם, באותו המועדון, הופעת
סטריפטיז, וקוראים לה, לא פחות ולא
יותר, סלאח שבתי. היא מלווה בשיר המפורסם
מהסרט.
חיים טופול נחשב לשחקן הכי מבוקש
בארץ. אין הצגה בה לא מוצע לו תפקיד,
ואין כמעט סרט שבו לא מודיעים המפיקים
שהוא משתתף בו. הלכתי לברר איך מרגיש
הכוכב הלאומי של ישראל, העומד
להופיע בתפקיד הראשי של המלך ואני.
״עכשיו אני מופיע בכנר על הגג, אבל
רק ביום רביעי וחמישי הקרובים, כי ביום
שישי אני נוסע עם אשתי לוויק־אנד בפאריס,
לנוח קצת.״
כזה כוכב גדול הוא.
״היו לי כמה ידידים במרכאות,״ הוא
מספר ,״שחשדו בי שאחרי סלאח שבתי אני
אפחד להופיע. האמת היא אחרת. אחרי ש־מול?ה
(רודגסקי) קיבל את הביקורות הנהדרות
שלו, החלטתי שזה אתגר בשבילי.
עכשיו כל ידידי הולכים עם פלסטר על
הפה.״
הכוכב הישראלי הלאומי נשוי מזה תשע
שנים נשואין נאמנים לגליה טוסול ..היא
גדולה ממנו בעשרה ימים .״היא גם חכמה
ממני, בגלל זה, בעשרה ימים.״ הוא אומר
בצניעות. כל מיני נערות צעירות מנסות,
אומנם, להגיע לדפי העיתונים או לקרשי ה
במה
בעזרתו, אבל הוא מראה להן תמיד
את מקומן הנכון.
למה בכל זאת לא הופיע הכוכב הגדול
שלנו מזה שנה ויותר בסרטים? ״כאן יושבים
תסריטאים,״ הוא אומר ,״וכותבים תסריט
בשלושה ימים. אני עובד על ארבינקה
עם קישון כבר שנה שלמה. יכול להיות ש־לעבוד
על תסריט שלושה ימים זו שיטה
טובה, אבל השיטה שלי בכל אופן היא שונה.
אני לא צריך כסף. כי כשאין לי כסף
אני שותה תה במקום ויסקי.״
מדוע הוא לא צריך כסף? כי בסלאח שבתי
הוא הרוויח 85 אלף לירות, ובצל ענק, כשעבד
רק עשרה ימים, הרוויח בערך את
אותו הסכום. הוא שמח לשמוע שכל• הבדיחות
שהכניס לסרט ביוזמתו העצמית נשארו.
איש לא חתך אותן. איזה בדיחות? למשל
:״אני בא אל ברינר ואומר לו, :אם
אחד מאנשי היה מדבר בצורה כזאת, הייתי
שולף את השברייה שלי ועושה ממנו סריס.׳
אני מוריד את עיני, מסתכל עליו ואומר:
,אני רואה שבמקרה זה הדבר כבר נעשה.׳
״בדיחה זאת,״ הוא גאה לספר ,״ואחרות
נשארו שלמות בסרט.״ מה שחיים לא יכול
לספר, זה איך שהוא גנב את ההצגה מכל
חבריו למשחק. אנשי הצנזורה, שחזו בסרט,
יצאו מלאי גאווה והתלהבות מנצחונו של
טופול על כל הברינרים והדוגלאסים. גם
אני גאה על כך, מה יש? סוף סוף זה תוצר
לאומי שלנו. מותר לנו להתגאות בו.

קולנוע

ב אנו, ד אינו,

ואולי ימצא דרך להילחם בתופעה מחרידה
זו, שעד עתה ניסו להתעלם מקיומה.״
בקרוב מחרות דטבדות
כן יציגו. לא יציגו. כן יציגו. לא יציגו.
משרד״החוץ אוסר. משרד־החוץ מחיר. הצנזורה
מאשרת. משרד־החוף מתנגד. בקיצור,
עוד שבוע, לכל היותר עוד שבועיים, ולכל
היותר עוד שלושה שבועות, אפשר יהיה
לראות את הסרט מחר עבדים, המתאר את
המסחר בעבדים בימינו, בקולנוע ארמון־זויד
בתל־אביב.
״הצנזורה,״ אומר המפיק יעקוב שטיינר,
״אישרה את הסרט עוד בהתחלה. אני הייתי
מציג אותו איך שלא יהיה. הרי קיבלתי
אישור. משרד־החוץ התנגד, אבל זה עניין
פרטי שלו. אין לו סמכות לפסול את מה
שהצנזורה התירה,״
משרד־החוץ ניסה לאסור את פידטום הסרט,
כי לפי דבריו הוא ״פוגע במדינית
ידידותיות״ .מד, שמשרד־החוץ לא ידע זה
שאותן מדינית ידידותיות עצמן משתדלות
להילחם, בכל האמצעים העומדים לרשותן,
בסחר העבדים, ומציגות את הסרט המוקיע
אי תו.
העוסקים בסחר העבדים הם הערבים,
העוזרים להם הם ראשי השבטים במדינות
האפריקאיות, וד,קינים את העבדים הם ערבים
— בכווית ובערב־הסעודית. לכן גם
משרדי־החוץ של מדינות־ערב התנגדו להקרנת
הסרט.
את הסרט על סחר־העבדים ביים רוברטו
מלנוטי והפיק מלנו מלנוטי. הם יצאי, לפני
ארבע שנים, עם צוות־הסרטה מצומצם יכל
המקומות בהם מתקיים עדיין המסחר בעבדים.
״התקשרנו
עם חברים בלבנון,״ מספר
מלני מלנוטי ,״כי זוהי הארץ הכי קרובה
לאירופה. הכנו שם את_ צזדת־ההסרטה ואת
כל צרכי הצילום. את הצלמים עצמם הבאנו
מאיטליה.״
הם התקשרו עם אנשי השלטון בכירות
כווית וערב־הסעודית, וביקשו מהם לעשות
סרט־תיירות על המזרח .״אמרנו לדם,״
מספר מלנוטי., ,שזה יהיה סרט חשוב ש־יפררם
אותם בעולם; ,ויביא אליהם דמון
תיירים ומטבע־חוץ. הם הסכימו.״
במשך חצי שנה הם הסתובבו בכל איצית
רמזיה בהם עדיין קיימת העבדות יצילמו
שני סרטים, האחד מתאר את הארצות
דאכ׳וסיות כארצות חלום לתיירים והשני

ל ח גו ת צ עי רי ס

ג ב כז ר־־ ב ב־ ד —1בדדת ־ ד ז ^ ר ־ ר ך
מוי פונדק ר,׳*רוו, בבניו בן ן קומות דירות
בנוח 27* ,2חדרים 74-4$ממיר, גמר מקולה.
גז מרכזי לג>׳*וי וחימום חים, הכנה לטלפון
חוק, תריסי אלומיניום ופלסטיק.
ה מ חי ר ה חל מ* ־ 2 50 .ל״י כולל *507
מ׳ * כנ ח א בנ ק אי ת ב רי בי ת ׳*ל .$7,

.סז£5 1ו* 0וו ו 8ק 0£ס4ו| ,/מודרן הומיז בע־מ ושותפות אלטמן
חודוןהומס 11 1ג ז | הרצליה, רחוב ה׳יבודה ,23 טלפון 932437 נקרב

האגוד הישראלי לפרסום

המכללה חפוליטכנית

קורס מתל! דם
לפרסוםוליחסי צבור

סרטים
את הא• הבודד

הרפתקאות בסין

(אופיר, תל-אביב; צר

לאט־לאט מתחילים להגיע לבתי־הקול־נוע
בישראל שעשועי הלוקסוס שהכינו המפיקים
בשביל התינוק הכי גדול בעולם —
בשביל הקהל. גולדפינגר ירד, קאזאנובה
עלה, הרפתקאות בסין הגיע, ועוד מעט, אם
נהיה טובים, נקבל אולי את ויווה מאריה.
הרפתקאות בסין יכול היה להיות מין
מישחק־ילדים יפה: בפתיחה, במשבצת ,8
נמצא הצופה שבוי בין עדרי לאמות אכזריות•
ב־ 12 הוא עובר את ההימאליה בכדור
מעופף ומגיע למשבצת , 18 ממנה
הוא מגיע עד ,20 בארון־מתים צף. ב־24
מחכה לו עדר־פילים המביא אותו, דרך
הג׳ונגל, עד .28 במשבצת 30 הוא מוצא
את עצמו במטוס מקולקל. בדי להמשיך
במישחק הוא צריך לקפוץ, בלב השמיים,
למטוס שני.
אבל במקום מישחק דינאמי זד, נתן לנו
פיליפ דה ברוקה רק ספר תמונות לילדים
שקטים. ההרפתקאות המטורפות ביותר מסופרות
בו בקצב איטי, רדום, עייף.
דה ברוקה, כתלמידו הנאמן של קלוד
שברול, אוהב להדהים את הקהל ואת המפיקים
שלו גם יחד. הוא יצא לבראזיל עם
צוות קטן ותקציב מוגבל, והביא משם את
הרפתקאות בריו, סרט שצריך היה לעלות
מיליונים, ובמקום זה הכנים מיליונים.
בהרפתקאות בסין הוא הצליח לעשות את
ההיפך. הוא יצא עם צוות מלא, עם אמצעים
נוחים, עם צמד אידיאלי, הוא עבר
עם כל הכבודה הגדולה 140 אלף קילומטרים,
דרך נפאל, מאלזיה, הונג־קונג והי־מאליה,
כדי לחזור עם סרט מלוטש, מפואר
ומאכזב.
הוא איבד את הפאנטסיה, המסתורין וה־האווירה
האכזוטית של ז׳ול ווהן בתוך ההרפתקאות
האוויריות והצבעוניות, בתוך שפע
התפאורות, בתוך כל הבדיחות והמצבים
הקומיים שהכניס לסרט.
ז׳אן־פול בלמונדו עושה, בתוך זה׳ ,כמיטב
יכולתו, בעימות נפלאה. בתור פרס
על העבודה הקשה שלו הוא מקבל בסוף,
מתוך הגלים, את אורסולה אנדרם. היא
יוצאת אליו, בדיוק כמו אל ג׳יימס בונד,

יפתח בינואר 1966
ההרצאות תתקיימגח פעמים בשבוע בימים ב׳ — ה׳
החל משעה 5 00 אחרי הצהרים.
פרטים והרשמה: האגוד הישראלי לפרסום, רח׳ הרכבת ,12ת׳׳א,
בין השעות 14.00 — 8.00 לפנה״צ.
המכללה הפוליטכגית, רח׳ המסגר ,62ת״א, טל,36487 .
בין השעות .19.00 — 8.00

1112* 1111

תוך זמן קצר.
ב הדרכ ה מקצו עית מעולה!

נ7י1־ 0י : 0

בקר*אחה״צ*עדב
מתיחת הקורס:

סוחרי־עכדים ושפחה ב״סוזר העבדים״

1.2.1966

בטן עגלגלה

מתאר אותן בגיהינום של עברים.
מה היתד. החוויה המזעזעת ביותר שאירעה
להם בעת הצילומים? ״קרה לנו,״ מספר
מלנוטי ,״שפגשנו שיירת־שפחות, והבחנו
שלכל הנשים בטנים עגלגלות.

קבלת לקוחות בסלון בית־הספר לספרות. דיאנה״
יוסריוס ביו השעות 9־ 1בצהרים 3 ,־ 7בערב
בימים א, ג ,ה, הסלון פתוח עד 9 30 בלילה.

, 1)11ו״נ(10 ננ1דקובור) 11ו1226066.

״נכנסנו לשיחה עם הסוחרים והתבור
לנו שראשי־השבטים, לפני שהם מוכרים את
נשות השבט, תובעים את ״זכות הלילה
הראשון״ ,כך שהנשים, במשך המסע, שנמשו
חמישה חודשים, הן כולן במצב
הריון מתקדם, ומאבדות תשעים אחוז מ־ערכן.
כשהן מגיעות לערב־הסעודית אין
ברירה אלא למכור אותן בחצי־חינם.״
הנצתנו את הבל, כדי שהעולם כולו יראה,

עם הביקיני הלבן שלה, המפשיט אותה כל־כך
יפה, ומפצה בכך אותו ואת הצופים
על כל סבלותיהם.

המנצח•

חיים *ליס

(ארנזון־דויד, תל־אביב; אי-

טליה) ״השמש, הים, השמים, ההרים, מי
שלא אוהב את זה, שילך לעזאזל!״ הצהיר
גיבורו של עד כלות הנשימה, בפתיחת
הסרט, תוך כדי דהירה מטורפת, במכונית־ספורט
פתוחה, דהירה שהפכה למוטו של
כל סרטי הגל החדש, החל מהראשון: בני•
טובים לאן, ועד להרפתקה בריו. שכן, הנסיעה
במכונית פתוחה, ביום בהיר, במד,י-
רוח מסחררת, אינה יכולה שלא להכניס

1־״ילתי ״ י -

את הנוסע, או את הצופה, לאווירה מיוחדת,
אווירה של חופש, התפרקות, הפקרות, לא-
איכפתיות, והנאת־הרגע — מהכביש, מהשמש,
מהנוף, מהחיים.
.ההפקרות המתוקה. דינו ריזי,
במאי הסרס חיים קלים, עשה לו חיים
קלים והסריס את כל הסרט על הכביש.
בחור צעיר, קל־דעת, חסר־מצפון ואוהב-
חיים, מכנים לתוך מכונית־הספורם שלו
סטודנס רציני וביישן, לוקח אותו דרך
כבישי איטליה לכל מקומות־השעשועים בהם
בחותם צעירים רוקדים טוויסם, אנשים
עשירים אוכלים קוויאר, ובחורות בביקיני
משתזפות בשמש, עושות סקי־מים ומרקדות
על החוף.
הסטודנט הצעיר נמשך לחיים הללו, ונרתע
מהם. הוא מעריץ את ידידו החופשי ו־

הגבר (מיכאל לונדסדאל) ושתי הנשים שאהב
(אליאונור הארס ודלפין סרג) הן דמויות
של קומדיה נצחית, החוזרת על עצמה.
הן תדברנה ותדברנה, ולאט לאט תדעכנה,
עד שתשקענה לתוך המוות.
.׳זוהי עלילת מחזהו של סמיואל בקט, קומדיה,
אותו סיימו זה עתה להסריט. הסרט,
כמו המחזה, יימשך 17 דקות. ביימו אוחו
שלושה במאים: ז׳אן־מארי סרו, שהעלה את
המחזה; ז׳אן הזל ומרין קרמיץ, שהיה האסיסטנט
של גודאר. שלושתם החליטו פה
אחד שקומדיה לא יהיה תיאטרון ולא סרס,
אלא ״תבשיל קולנועי״.
בארץ יש כבר כמה חובבי־קולנוע ששמו
את עינם על הסרט. אחד מהם החלים אפילו
לרכוש אותו, כך שיתכן ונזכה לראותו.

ישר אל
שמש וחמסין בקולנוע
תן לו בשיניים עם משחת שיניים מצקין
ואל תלן יחף, לד על שטיחי פרוגרון, לבש
רק מעילי כרמל כי הם טובים נגד שמש
וחמסין, ועשן סיגריות אקרילן נגד שיעול.
אכול רק חולצות קנט ושתה בננות של
המועצה לשיווק פרי־הדר, עם דלק דלקול

כדאי ל קנו ת אצל

ד 1י ס11

ופרוטון כיהלום.

אכדרס ב״הרפתקאות כפין״

למען האהבה

מנסה לברוח ממנו. הוא מסתכל כל הזמן
על השעון, רוצה לחזור ללימודיו, ומנסה
לצוד בחורות בשיטה של חברו, ושב ומסתכל
בשעון. עד שלבסוף הוא מרפה את
עצמו מהמתח, משתחרר מהכל, ופורץ בקריאות
שמחה: החיים הקלים ניצחו את ה־מיסגרת
הנוקשה של חיים מסודרים ושעון.
הוא מצטרף לחזרה על הכבישים המפותלים
של הריביירה האיטלקית — לקראת גורלו
הבלתי־נמנע.
בתוך האווירה המיוחדת של הכבישים בקיץ,
מתאר הבמאי את המנצחים במרוץ —
את המנצחים בהתנגשות שבין שני העולמות,
המנצחים חסרי־המוסר, חסרי־הערכים,
חסרי־המעצורים. הם מנצחים, משום שהקרב
מתנהל. בעולמם, העולם הסוחף של ההפקרות
המתוקה.
ויטוריו גסמן משחק מצויין, ז׳אן־לואי
טרינטיניאן, בתפקיד הצעיר הנבוך, משחק
טוב, כל הנשים שבורך ממלאות את תפקידיהן
כראוי. הבימוי של דינו ריזי קצת
מתמשך, אין בו ח כוח וברק, ויש בו,
הרבה חלקים שהם כמעט משעממים, כי קצב
הבימוי שלו אינו מצליח להדביק את הקצב
הדוהר של העלילה.

הסרט ה
שלושה כדים
שלושה כדים אפורים, ענקיים, על רקע
שחור. גבר אחד ושתי נשים דוממות שקועים
בתוך הכדים עד צווארם. הם נראים כמתים,
שיער •אפור, פנים אפורות, חסרי
גיל, חסרי תווים, ובשאלומת האור נופלת
עליהם, הם פותחים אח פיהם ומספרים מה
הם חייהם.
העולם הזה 482

את כל זה צריך לעכל הצופה התמים
שבא לראות סרט. אלה שרואים סרטים לעיתים
קרובות, זוכים לראות את אותם
סרטוני־פירסומת עשרות פעמים.
הצופים החכמים מנסים להגיע לאולם באיחור,
אבל אלה, או שהם נופלים על המדרגות
בחשיבה, או שהם נשארים לעמוד
עד שיגיע הסדרן, לאחר תום הסרט, ויגרש
אותם החוצה. וכל זה לא עוזר, משום שאפילו
המאחרים — עדיין נידונים לחזוח ב־פירסומות,
כשהם כלואים באולם החשוך.
המפרסמים לוחצים. לפני כמה חודשים
הועלה מחיר כרטיס הקולנוע כדי
לעודד את היומן הישראלי ואת הסרט
הישראלי. את התוספת למחיר הכרטיס משלם
האזרח כנדרש, ובמקום יומן מראים לו
סרטי־פירסומת — שהוא עצמו מממן אותם.
מנהל יחסי הציבור של גבע טוען שהיומן
מוצג בשישה בתי־קולנוע בתל־אביב אחת
לשבועיים, משום שאין תקציב ליותר מזה.
הוא מספר שזהו יומן מעניין, מרתק, אקטואלי
וללא פירסומת. יתכן שהוא צודק,
אבל עיבדה היא שגם המבקרים הקבועים
של בתי־הקולנוע לא מצליחים לראות אותו.
בדרך כלל בזמן ההצגה השנייה טוען בעל
בית־הקולנוע שהיומן הוקרן בהצגה הראשונה,
ולהיפך.
״אני אישית חושב שהיומן צריך להיות
חלק מהסרט,״ אומר ישראל פונט, ראש
התאחדות בעלי בתי־הקולנוע ,״ובקשר לפיר־סומות,
יתכן שבקולנוע אחד או שניים מפריזים
יתר על המידה. המפרסמים פשוט
לוחצים, דורשים שיציגו אותם דווקא באולמות
שבהם יש שפע של פירסום, אבל נדמה
לי שבתי־הקולנוע בהם עוברים על הטעם
הטוב בכמות סרטי הפירסומת הם בודדים.
״בכלל, הצגת קולנוע שלמה נמשכת שעתיים
ורבע. כמה כבר אפשר להקדיש משעתיים
ורבע לפירסומת? ובפרט שהשיקו־פיות
ברוב בתי הקולנוע מוקרנות באור.״
כדאי היה להמליץ בפני ראש התאחדות
בעלי בתי־הקולנוע שילך פעם לראות סרט
בתל־אביב.
לפי דעתו של הפירסומאי חיים פלד, צריכים
סרטוני הפירסומת לתפוס עשר דקות,
או רבע שעה מזמן הסרט. עכשיו הם תופסים
כחצי שעה מאותו זמן .״שפע הסרטונים
פוגע גם בפירסומת עצמה,״ הוא אומר,
״אנשים לא יכולים לעכל כל כך הרבה.״
״אחת הסיבות לשפע הזד״״ לדבריו ,״שמביאים
את הסרטים מחוץ־לארץ, עושים
להם רק פם־קול עברי, ומקרינים אותם. זה
זול מאוד. קונים אותם בפרוטות וקל מאוד
להציף בהם את בתי־הקולנוע.״
אין ספק שאי־אפשר לוותר על סרטוני ה־פירסומת.
אבל אפשר היה לחלק את זמן
הסרט כך שיהיה מקום גם לסרטוני פירסו־מת,
וגם ליומן או לסרט ישראלי קצר, כמו
שנהוג לעשות בכל ארץ אחרת.
אם בעלי בתי־הקולנוע ימשיכו להחביא
את היומן במחסניהם, תחזיר הממשלה את
התקנה המחייבת את הקרנתו, אלא שתקנה
זו כבר אינה מספיקה. במצב של היום, דרושות
כמה וכמה תקנות נוספות. בין השאר,
תקנות שתחייבנה את בעלי בתי הקולנוע
להדליק אור בזמן הקרנת הפירסומת, להודיע
על שעת התחלת הסרט, להגביל את
זמנם של סרטוני הפירסומת ולא לקצץ בסרטים
עצמם.

ב מכיר ה הכללי ת
במבחר

77כ 77 77

וויסון

חדיש

ומגוון

* מעילים

* חליפות
* שמלות

רה׳ דיזנגוף ,158ת״א

המכללה בכתב לסיפורו!
ת.ד 29 .ו 4ודל-אביב
נפתחת בזה ההרשמה ל:

7ןור 7זלכתיבת
הסיפור הקצר
10 שיעורים בכתב הכוללים בין היתר:
הסיפור הקצר, בניית העלילה, יצירת הדמות
הדיאלוג, בעיות סגנון, סוגי הסיפור הקצר,
נתוח הסיפור, כתיבה לרדיו הסיפור בהמשכים,
הנובלה, מ חז או ת רדיו וטלביזיה, כיצד
לבקר עבודתך, זכויות יוצרים, שיווק הסיפור.
בדבר פרוספקט

גזור ושלח:
אל: המכללה בכתב לסיפורת,
ת.ד ,4129 .תל-אביב.
השם ...
הכתובת ...

תשש! בשערי בית־הספר: היצאניות מתגרות בתלמידים, משוחחות עם השברים והשבים. גובות אתנן.
•מקצוע העתיק ביותר בעולם הגיע 1 1סוף־סוף לעיר הקודש: כ־ 20 יצאניות
צעירות משוטטות באין מפריע בחוצות
ירושלים. הן משדלות עוברים ושבים, ומזכות
קטינים ביחס מיוחד. המשוטטות
למדו לדעת שהקטינים הם החומר הטוב
ביותר לפיתוי, לכן בחרו, כשטח הפעולה
שלהן, את רחוב הרב קיק, הסמוך לכיכר
ציון. אורכו של רחוב הרב קוק כמאתיים
מטר, והוא ידוע בכינוי. רחוב התלמידים״.
שוכנים בו בית־הספר העממי סוקולוב,
בית־הספר התיכון המקצועי לנערות על שם
סליגסברג, ישיבה אחת, ובית־חינוך תיכון־
ערב לנערים עובדים.
בחורי הישיבה ותלמידי תיכון הערב
מקבלים את שיעורם הראשון באנטומיה
מעשית מנערות הרחוב. אך לא הם לבדם
מקבלים שיעורים• מדי ערב באים לרחוב
הרב קוק כ־ססז בני נוער, להציץ במעשיהן
של היצאניות. חלקם אף התיידד אתן,
ושיחות קולניות נשמעות בסביבה כשהצי
עירות וחמציצים צוחקים מהלקוחות. בעיניהם
הלקיח הוא פר״אר, המשלם כסף
טוב — 20 לירית בחצר 40 ,בבית־מלון.
החצרות הן חצר ביח־הספר, ובעיקר חצר
ישיבת הרב קוק, וחצר המועדון החרדי
ישראל הצעיר.
אפשר גם לראות שם הצגות סטריפ־טיז
חינם. על כן משמשים אחדים מן המציצים
גם כשומרים. כשהם רואים ניידת משטרה

לאה! הכפתורים באים!״ היצאניות בורח ת מהמקום במרוצה הן נכנסות לחצרות
ולסימטות הסמוכות, ומחבות בסבלנות
עד חלוף הכפתורים. כשהניידת מסתלקת
מהמקום, הן חוזרות לעבודה, בתרועות
צחוק ולעג על השוטרים.
תלמידי תיכון־ערב נהנים מהמחזה ב
הפסקות,
ובגמר הלמודים הם מקדישים שעה
ארוכה יותר להצצה בהתנהגות הזונות ולקוחותיהן,
ולדיון בפרטי הנושא. שיחתם
השגורה :״יעקב, אתה יודע, מה שאני
עבודה —זועם השמלה
מרוויח בחודש
האדומה מרוויחה בלילה אחד!״
לפני שבוע, שמעה אחת מתלמידות בית־חינוך
תיכון־ערב בי חברה יצא לבלות
בחברת יצאנית. היא עקבה אחריהם ותפשה
את השדים בשעת מעשה. הזונה
כעסה על ההפרעה, הורידה את נעליה
גבוהות־העקב, והחלה מכה את התלמידה.
האחרונה הצליחה בקושי רב להחלץ מהתקפת
המחץ, ונסה מן המקום בבהלה. מיקרה
זה הגדיש את הסאה, והנהלת בית־הספר
הגישה תלונות למשטרה.

שנה כשבעים־שמונים תלמידים לבחינות הבגרות•
מרביתם עוברים בהצלחה.
״תופעת הזנות בקרבת בית־הספר היא
תופעה שלילית. אנו מקווים כי נצליח לעקרה•
לצערי הרב התנאים הטופוגרפיים
של הסביבה מתאימים להתפתחות הזנות,
וצדדי, או קרוב
כי הרחובהיא חשוד
למרכז העיר. מספר פעמים פנינו לעיריד,
שתתקין כאן תאורה מתאימה. אולם, נראה
שמחוסר תקציב לא עשו זאת.
״המשטרה אינה פועלת מספיק, אם כי
לאחרונה הראתה סימני עירנית. יתכן שיש
להם מחסור בכח אדם, אבל שוטר מקוף
אהד היה מחסל את כל בעיית הזנות בסביבה,
והתלמידים היו שקטים יותר, בזמן
הלימודים ולאחריהם.״

אקדחים שרופים

עזריטות, גשיכרת ויולדות

**״הד תיכץ הערב, הילמן, מספר:
״אני מנהל בית־ספר זה למעלה מעשרים
שנה. המוסד היא אחד מהגדולים
ונערות,
בארץ.לומדים בו כ־ 300 נערים
העובדים בשעות היום בענפים שונים. אנו
מכינים את התלמידים לאזרחות טובה,
ולאוניברסיטה. התיכון ידע תקופות קשות.
בזמן המחתרת לא היה בבית־הספר חשמל,
התנאים היו גרועים, ובכל זאת המשכנו
ולימדנו.
״אני זוכר מקרים של חברי לח״י ואצ״י1
שנכנסו לכתות, והכריחו את המורים להמשיך
ללמד כשאקדחים שלופים בידיהם.
קשה היה לזהותם, כי הם היו בערך
זו הם הצליחו
בגילהתלמידים. בצורה
להתחמק מהמשטרה הבריטית.
״בזמן מלחמת השחרור ובתקופת המצור,
כשלא היו די שולחנות וכסאית,
לימדנו בספרי לימוד ישנים, ובתנאים גרועים
מאד. צוות המורים היה מצומצם, ובכל
זאת המשכנו ללמד. גם כיום ניגשים כל

• ץ ד 2וי רו ת בית־ספר תיכון יודעות ל!
^כפר שהן שומעות ערב ערב את שי-
חותיהן של הזונות. הן מדברות אחר־כך
חדשות ב־סד ל״י,
על קניה של נעליים
ושמלות יקרות ב־ 230ל״י. אחת מהן
אמרה :״אני עובדת חודש כפקידה באוניברסיטה,
ומרוויחה סכום שבו היצאנית קו נה
לה בגדים ביום אחד. אני חוסכת לי
כסף במשך חודשיים על מנת לקנות זוג
נעליים.״
סיפרה תלמידה, שהיתר, עדה לקטטה שפרצה
בין זונה ללקוח שרימה אותה:
״הזונה שרטה ונשכה אותו. הקללות ששמעתי
מהם הספיקו לי למשך שנה שלמה.
קיבלתי גועל־נפש, ולמחרת לא יכולתי לבוא
ללמוד.״
התלמידות פוחדות להלך שם בחשיכה.
נדמה להן כי הגברים חושבים. אותו ל־יצאניות
.״מדוע המשטרה אינה פועלת?״
שאלה אסתר, נערה בלונדית גבוהת־קומה,
״מדוע לא מסלקים מפה את הזונות? ה־

ומחליפות דברים עם תלמידות
״עניתי שניידת לא הופיעה מאז טילפנתי,
ואני מוכן לנסוע עם ניידת ולהראות לה
היכן הזונות נמצאות. הקצין הסביר לי
שאם הזונות יראו ניידת, יברחו לסימטות,
וסיים באמרו: אתה תלך חזרה, ותטלפן
אלינו עוד פעם, כשתראה זונות.׳
״אני לא מבין איזו משטרה יש לנו.
היא תמיד מרעישה שהציבור אינו מוכן
לשתף עמה פעולה, וכשרוצים לעזור להם
לבער את נגע הזנות, הם אינם מוכנים
לשתף פעולה. לפני כמה ימים זונה אחת
התעסקה עם הלקוח שלה ממש בתוך בית־הכנסת,
ליד ספר תורה. זו בושה וחרפה.
אנחנו מפחדים להתחיל עם הזונות, כי יש
להן סרסורים.״

״מדברות פודות׳׳

אם למשרד־החינוך ולמשטרה הדבר אינו
מפריע?״
על מקרה שקרה ביום הרביעי שעבר
סיפר אחד מתלמידי ישיבת הרב קוק:
״הלכתי לפגישה עם חברים במועדון ישראל
הצעיר. שם אנחנו מתכנסים בערבים לפעולות
חברתיות הזונות עומדות בדרך
כלל מול בית־ר,שימוש הציבורי, ואלה שאינן
עומדות שם — עומדות ליד
הכניסה לבית חינוך ערב. שם הן
משדלות גברים, ומובילות אותם לחצרות
בסביבה.

״פתאום ראיתי שפרוצה אחת יוצאת עם
לקוח מהסימטה של חצר הישיבה, שם
ביצעו את מעשיהם. התקרבתי אליה וצעקתי,
:לכי מפה, פרוצה! איך את לא
מתביישת לעשות את זה בישיבה?׳ היא
אמרה לי, :אני אקרא לבעלי ותקבל ממנו
מכות. אתה חושב שתוכל להפריע לי?׳
אני וחברי התקרבנו למקום, והזונה החלה
לצעוק, :אם אני אתפוס אתכם אתם תקבלו
מכות!׳
״ניגשתי אליה, דחפתי אותה וגירשתי
אותה מהמקום. פחדתי שהיא תביא את

בעלה והתקשרתי עם המשטרה. היומנאי
אמר לי שישלחו ניידת. חיכיתי קרוב לחצי
שעה, וראיתי שד,ניידת לא הגיעה. החלמתי
ללכת למשטרה. חציתי את מיגרש הרוסים
ונכנסתי למשטרה, שם אמרתי לקצין התורן
שטילפנתי לפני חצי שעה ואמרו לי
ששולחים ניידת. הוא ניסה להרגיע אותי,
והבטיח שד,ניידת עוד תגיע למקום.
״התחלנו להתווכח, אז הקצין התורן הרים
טלפון פנימי, ולאחד שיחה קצרה אמר לי:
,ניידת באד, למקום, אבל לא מצאה זונות
בשטח.׳

*יפרה אהת הזונות :״אני עובדת^ פה ברחוב הרב קוק רק כמה שבועות.
עליזה אמרה שפה כדאי לעבוד.
המשטרה לא עושה צרות, וגם אם לפעמים
באה ניידת, יש לאן לברוח. אפשר להיעלם
בסימטות או להיכנס לחצר בית״הספר, ואז
חושבים שאני אתת מהתלמידות.
״אני מתחילה את העבודה ב־ 5.30 וגומרת
אותה בשעה עשר בלילה. לא משעמם
לנו פה• חוץ מקליינטים, באים לפה גם
הרבה ילדים צעירים שרוצים להציץ. אבל
בסוף הם מתחרמנים ומוכרחים לבוא אתנו.
פעם ראיתי גם איך התלמידות האלה, שעושות
את עצמן כל־כך חשובות, מציצות
לראות איך אנחנו עושים את זה, ואחר
כך מדברות בסודות.
״בין תלמידי הגמנסיה יש לי כמה
קליינטים. אחד מהם, מהשביעית, סיפר לי
שבגללנו הם עושים חיים. בבית־הספר יש
הרבה חברים וחברות. הבחורות פוחדות
שהחברים שלהם ילכו אתנו, אז הן מסכימות
להם. אתה רואה איך עזרנו לבחורים
האלה?״
העיריה מבינה, כנראה, את ערך התרומה
הפדאגוגית, ולכן היא עוזרת להן — ואינה
דואגת לתאורה מתאימה בשטח. משרד־ד,חינוך,
השוכן במרחק מאות מטרים בלבד
מבית־חינוך תיכון־ערב ומבניין הישיבה,
כלל אינו מתערב בדבר.
״האם הוא יאפשר לזונות ירושלים ללמד
אנטומיה לתלמידי גימנסיה, עד אשר
תגענה הזונות עד שעריו שלו, ותנפנפנה
בפתיונן מול עיני פקידיו של משרד החינוך
עצמו?״ התמרמר אחד המורים
בתיכון.
ואילו המשטרה, היושבת במגרש הרוסים,
אף היא במרחק מאות מטרים בלבד מן
המרכז החינוכי, אדישה לשידול הקטינים.
כל זמן שאין שם בעיות, שהעניינים
מתנהלים פחות או יותר בשקט — אין
איש שומע את זעקת המורים והמנהלים
של רחוב התלמידים.

במדינר.

החל מיום וי

משעה 3.00 אחה״צ
מספרי הטלפון
החדשים שלבו הם:

0 1 2 1

0 1 2 2
2 4 0 1 2 3

28.1.1966

7 1 1 3־ חברת בנין בע״מ
• רח׳ דיזנגוף 16ת״א

ייי

מ שט ר ה
אביון בעבור געל״ם
בשעה 12.15 בלילה פרצה קטטה בכיכר־דיזנגוף.
היו מעורבים בה מספר צעירים,
ושניים מהם, יעקוב יעקובוביץ ודניאל ולדמן,
בני ,18 נעצרו על־ידי המשטרה.
השוטרים חשדו בעצורים גם בפריצה.
לצורך בדיקה }השוואתית, עם טביעות
רגליים, שנמצאו״ במקום הפשע, הסירו
החוקרים מעל רגליו של יעקובוביץ זוג
נעליים משובצות.
כשהשניים הובאו לבית־המשפט לצורך
הארכת פקודת מעצרם, הופיע יעקובו־כיץ
בלי נעליים.
הוא ביקש את סליחת כבוד השופטת
הדסה בן־עתו על הופעתו המרושלת,
והסביר לה שמזה יומיים הוא מהלך יחף.
את נעליו — לקחה המשטרה בזמן החקירות,
ומאז הוא משוטט בחצר בית־המעצר
כשלרגליו גרביים בלבד. דרך אגב,
הוסיף, יש בחצר זו שלוליות מים, והוא
נרטב מהן והצטנן.
נעלים כאופן קבוע. השופטת לא
1יכלה להאמין למשמע אזניה, ופנתה בתדהמה
אל סמל־המשטרה :״איך אתם מניחים
לאדם ללכת בלי נעליים, ולא מתביישים
להעלות לפני איש יחף?״ היא דחתה

לירה של זהב. כמה חודשים קודם
לכן, כשהביע בלוי את רצונו לשאת את
הגיורת לאשר״ התייצב שינברגר נגדו, גייס
את כל ההלכות, הדינים והחוקים נגד
מנהיגו. טען שינברגר: נישואי הרב עם
הגיורת אסורים בתכלית, ועליו לקבל על
עצמו את דין התורה הקדושה.
בלוי סבר אחרת, נשא את אהובתו ל־אשה.
אך כתוצאה מן ההתנגדות בשורות
נטורי קרתא, עליה ניצח שינברגר, נאלץ
בלוי לצאת לגלות בבני־ברק.
עתה הוא מתכונן לחזור לירושלים, ו חסידיו
משפצים את ביתו שבמאה־שערים.
הם מחליפים את הרצפות הפשוטות במרצפות
מוזאיקה, ואת הרהיטים הישנים

״אושר״

המכון הישראלי
להכרות בכתב

י רינ די ת ^
ולא |דח׳הברנ7ל 39׳17ל56980.
ע ״ י י ־ י ז׳ וו<ו>*נ > 1י

הרב כלוי 1
— למסיבה

מציע לך ללא התחייבות פרטים
מלאים על שיטה מהפכנית להכרות
בכתב (גם טיפול אישי) שלח/י
כתובתך לת.ד/ 8678 .ה, תל־אביב
ותקבלי פרוספקט ומאות הצעות
חינם. נסה/י ותווכח/י.

אחר

הרבנית בלוי

ממסיבה —

את שמיעת בקשת המעצר, עד שהחשוד
יובא בפניה נעול נעליים.
השניים הוצאו מאולם בית־המשפט וחזרו
שוב כעבור שעה, בחברת קצין־
משטרה. יעקוב היד, יחף.
,החשוד מסרב לקבל נעליים!״ טען הקצין.
פנתה השופטת אל יעקוב ושאלה
אותו אם נכון הדבר, והצעיר ענה, :כבודה,
זה נכון, אבל השוטרים רצו לקחת
נעליים מעצור אחר ולתת לי אותן למשך
חמש דקות, רק כדי שאוכל לעמוד כאן
ולשמוע את הבקשה. התנגדתי, כי אני
רוצה נעליים שתהיינה מונחות על רגלי
באופן קבוע.״
השופטת רגזה, גערה בשוטרים, ושלחה
אותם להביא לעציר זוג נעליים של קבע.
הם חזרו לאולם בפעם השלישית, ויעקוב
יעקובוביץ האזין לשופטת, שפסקה לו שלושה
ימי מעצר — כשלרגליו זוג נעליים
קבועות.

מאה שערים
ושובו בני לגבול
המסיבות החזירו את האחדות למחנה הקנאים
של נטורי קרתא. הריב בין מנהיג
העדה, הרב עמרם בלוי, לבין שר החוץ
שלה, הרב ישעיהו שינברגר, חוסל בחגיגת
בר־מצווה של ילד עטור־פיאות.
כי הילד הוא בנם של אריה וזהבה,
׳ואלה אינם סתם יהודים יראי שמיים. הם
גם בעלי יחוס משפחתי נכבד. אריה הוא
בנו של שר החוץ, וזהבה היא בתו של
המנהיג. וכך נפגשו שני היריבים בעת
^ המסיבה.

בחדשים. על ההכנות מנצח, לא
מאשר כבוד הרב ישעיהו שינברגר.
הם השלימו לפני שלושה שבועות, בעת
חגיגת הבר־מצווה. בלוי הופיע בחגיגה,
שנערכה בירושלים, בלוויית רעייתו, העניק
לילד לירה שטרלינג מוזהבת, נעץ מבט
חקרני ביריבו. גם שינברגר הרעיף מתנות
על הילד, וגם הוא נעץ מבס שואל בהיריבו.
התוצאה: שני מנהיגי העדה
חרדית השלימו ביניהם.
היחסים תלכו ונתהדקו במסיבה נוספת,
שנערכה לפני שבועיים. הפעם, לרגל אי רוסי
אליהו, נכדו של בלוי* ,לצעירה דתית
בת טובים.
אשתו של בלוי, הרבנית־הגיורת רות.
תרמה חמש־עשרה אלף לירות טבץ ותק־לין
לזוג הצעיר, כדי שירכוש לעצמו
דירה. היא זכתה באותו רגע באהדת כל
הנוכחים, ביניהם הרבשיגברגר.
השבוע נערכה חגיגה נוספת בשכונה
הירושלמית החרדית. מישהי התארסה עם
מישהו, וכל המשפחות הקשורות בעניין,
גם בלוי וגם שינברגר, היו מיוצגות ב מסיבה.
ההחלטה
שנפלה השבוע, על דעת כל
הקהל הקדוש, היתד, נחרצת: יש להחזיר
את הרב בלוי ממקום גלותו לעיר קודשו
עוד לפני פורים, כדי לעשות את שימחת
החג מלאה.
בית־הדין החרדי במאה־שערים יושב עתה
בישיבה מיוחדת, כדי להבטיח שחזרת הגולה
לא תיגרום לתקלות של הרגע ה אחרון.
שמא יופיע מאן־דהוא וסיפרי קודש
בידו, ויטען שוב, כי בכל זאת יש טעם
לפגם בנישואי הרב המהולל עם הגיורת
המפורסמת.

החי
• עין תחת עין. בירושלים נתן
לקוח צ׳ק ללא כיסוי לבעל מסעדה, טען
להגנתו כי קיבל תמורתו משקאות מהולים
במים.
• מגן־דויד -מגן ! בתל-אביב החנה
בעל מכונית את רכבו על המדרכה,
הציב עליו שלם מגך דויד אדום — הגרלה,
היפעה את השוטרים, ניצל בדרך זו מדו״ח
עבירה על תקנות התעבורה.
העולם הזה ׳14*2

ספן רט
כדורגל הד השבוע הגיע הכדורגל הישראלי סוף־סוף
לנקודה שבה יצטרכו מנהליו להכריע לאן
ברצונם להגיע. הפצצה התפוצצה ביום הרביעי
של השבוע שעבר. כותרת ענק ב־חדשות
הספורט בישרה, כי ארבעה כדורגלנים
מקומיים: מיכאל קדוש, משה ליאון,
דניאל דניאלי ושמעון כוהן עומדים לעזוב
את הארץ, להצטרף לקבוצות מקצועניות ב־דרום־אפריקה.
מחיר
הרגליים. הפיוט היה ברור לכל
חובב כדורגל במדינה: מה יקרה אם מחר
יעזבו את הארץ לא ארבעה, אלא עשרה
כדורגלנים? מה ימנע משחקן, שיגלה את
הטמון ברגליו, לנסות להפוך אותן לכסף
של ממש?
לכל המכיר את הכדורגל הישראלי נראה
היה, כי אין כל דרך למנוע את נשירתם
של הכדורגלנים המקומיים. רק אם יזכו
אלה לאותם תנאים להם הם זוכים בארצות
זרות, הם יסכימו להשאר בישראל.
את הדחיפה לנהירה לחוצלארץ נתנו ל־כדורגלנים
המקומיים א. תם ישראלים שהיו
בחו״ל והצליחו. הם ראו לנגד עיניהם את
הדוגמה של רפי לוי, שנסע לפני חמש
שנים לאוסטראליה, שיחק שם ובדרום־אפ־ריקה
כשחקן מיקצועני, עלה ברמתו, צבר
הון, חזר לישראל ונתקבל כאן בכבוד מל כים.
לכדורגלן
מקומי, המקבל בדרך כלל סכום
הנע בסביבות 400ל״י בחודש, נראו התנאים
בדרום־אפר־קה כפנטאסטיים.
שמועות על עזיבה אפשרית של־ כדורגלנים
ישראליים רווחו בקבוצות המקומיו ת
מזה מספר שבועות. שחקן הפועל תל־אביב
דניאל דניאלי ניהל בחודש דצמבר האחרון
משא־ומתן עם קבוצה דרום־אפריקאית, ב אמצעות
מאמן הכדורגל המקומי ישראל
(״חלאולה״) חליבנר, שהוא גם בעליו של
מישרד הנסיעות עתיד טורס ונציג קבוצות
כדורגל זרות בישראל.
הדרום־אפריקאים הציגו אז תנאי אחד:
שדניאלי יקבל שיחדור מקבוצתו המקומית.
״האם המאמן שלך שוייצר יודע מזה שאתה
רוצה לשחק בדרום־אפריקה?״ שאל אז
חליבנר את דניאלי .״השתגעת?״ היתד, החש בה ,״אם הוא היה יודע הוא היה רוצח
אותי.״
הדרום־אפריקאים הודיעו אז מפורשות
לחליבנר שהם מוכנים לקבל אך ורק שחק־

דם החליט לנסות את כוחו בתיווך, המליץ
בפני הכדורגלנים המקומיים על נפלאות
דרום־אפריקה.
השכנוע נשא פרי אצל שלושה כדורגלנים:
קדוש, ליאון ודניאלי הגיעו כבר
לארץ האפרטהייד. השאלה היתה: כיצד הסכימו
הדרום־אפריקאים לקבל שחקנים ישראליים
ללא שיחרור מאגודותיהם ומהתאחדות הכדורגל
הישראלית?
לעסקנים מקומיים היתד, לכך תשובה חלקית.
נראה, שארלנדס הבטיח לקבוצתו ה־דרום־אפריקאית
אפולו! כי ״יהיה בסדר״,
וכי הוא יסדר כבר את העניינים. על סמך
ההבטחות שלחו הדרום־אפריקאים את כרטיסי
הנסיעה, והישראלים הזדרזו להמריא,
בטרם יתחרטו השולחים.
שאלת השבוע היתד״ כמובן, האם יובלו
הכדורגלנים הישראלים לשחק בקבוצתם הזרה.
לפי תקנון ההתאחדות הבינלאומית
בכדורגל אסור לקבוצה השייכת להתאחדית
זו להרשות להם לשחק, מכיוון שאין
בידיהם שיחרור.
הדרום־אפריקאים אינם חברים בהתאחדות
הבינלאומית לכדורגל, והם יכולים לצפצף
על כל החלטותיה. עם זאת, הם שואפים:
עתה להתקבל להתאחדות. אם הם יצפצפו
על תקנונה, אין להם סיכויים רבים.
אפשרות נוספת: הכדורגלנים הישראליים
ישהו זמן מה בדרום־אפריקה, וכאשר
יתברר לקבוצות הישראליות כי אין תקווה
להחזירם, תשלחנה אלה את השיחרור.
כדורגלן חובב, הממתין במשך שנה שלמה׳
יכול להצטרף לקבוצה מיקצוענית ככל
העולה על רוחו. בלית־ברירה יוכלו שלושת
הישראלים להמתין שנה בדרום־אפריקה,
להצטרף רק אז לקבוצה מקומית.
במיברק, ששלח השוער קדוש למישפחתו
ביום הראשון, כתב כי הוא וחבריו עומדים
לשחק כבר בשבת הקרובה. באותו מיברק
אף הורה קדוש לאחיו להכניס טופס הסגר
להתאחדות, שהושאר על־ידו בארץ.
צעד דומה נעשה על ידי בני משפחתו
של דניאלי.
צו־עיכוב בלוד. השאלה הגדולה שריחפה
בשמי הכדורגל הישראלי השבוע: כמה
שחקנים מקומיים שוקלים גם הם את האפשרות
לנסוע לחו״ל, וכמה מהם כבר
אורזים את המיזוודות.
אחד מכדורגלני הנבחרת הלאומית גילה,
כי כמעט כל אלה ששיחקו בזמן האחרון
בנבחרת שוקלים הצטרפות לקבוצות מיקצו־עניות.
כדורגלן שמשון, שכמעט והמריא ל־דרום־אפריקה,
שמעון (שימעל׳ד ).כוהן,
אמר כי אם יגלה את שמות הכדורגלנים
המתכוננים לנסוע לחו״ל תזדעזע כל הארץ.
שימעל׳ה
בעצמו היה כבר בנמל־התעופה
בלוד, כאשר השיג אותו צו־עיכוב של רשם
בית־המשפט המחוזי בתל־אביב. הצו הוצא
על סמך סכומים שניתנו לשימעל׳ה כהלוואזל
מטעם קבוצת שמשון תל־אביב.
ביום הששי האחרון ישבה הנהלת שמשון
במשך חמש וחצי שעות עם כוהן, הבטיחה
לדאוג לעתידו בארץ ולסדר לו מקום־עבודה
מתאים.
הכוכב השמשוני נשאר אמנם בארץ, אך
מנהלי הכדורגל הישראלי שרויים עדיין
בהלם.

אי\וד מקצועי

י*יי>*י**י* כ ודו!
ור5״ !7
״אם היה יודע״ היה רוצח״
חליבנר

נים שבידיהם שיחרור מאגודתם.
הפסיק את המו׳׳מ עם דניאלי.
בינתיים הגיע ארצה לביקור שחקן מכבי
פתח־תקווה לשעבר, עזרי ארלנדם, המשחק
ארלג־

אף הוא מיספר שנים בדרום־אפריקה.

מימין: דני דניאלי.

י,ע׳.ל 0הזר 14.82 ,

שביע האירועים הגדולים של הכדורגל הישראלי
הוליד הצעה מהפכנית.
הציע אחד הכדורגלנים הבכירים של הליגה
הלאומית :״מדוע לא יתאגדו הכדורגל נים
הישראליים באיגוד מקצועי, כמו פועלי
המחט, למשל, ידאגו לאינטרסים המיוחדים
שלהם?״
ההצעה היתד, פשוטה בתכלית. ההכנסה
של קבוצות הליגה הלאומית נעה בסביבות
ארבעים אלף ל״י ברוטו לחודש. הגורם
העיקרי להכנסה זו: השחקנים. למרות זאת
יש לשחקנים עצמם השפעה אפסית על
מצב הכדורגל בארץ.
מטרת איגוד השחקנים המוצע: לרכז את
מרבית הכדורגלנים הבכירים של ישראל,
להכתיב על־ידי כך לעשרות העסקנים את
המדיניות, לקחת לידיהם את ניהול הכדורגל
הישראלי בכללו.
תלופה חדשה. לכדורגלנים, ששקלו את
הרעיון, היה ברור כי לא בנקל יוותרו העסקנים
על השליטה בענף ספורט מכניס
זה. ואם ירצו השחקנים לקחת. את העניינים
לידיהם, יהיה צפוי להם מאבק חריף.

7 7כ_ו ו

כ־זה־נר־ר־ז^יכבו ב ב-

דרמפון
הסס!

1:1Xן

ללא 3סיב !
* 1ן 7

מועדון אחוה — ברנר ,21ת״א
חוג הצעירים מזמין:
ביום ר ,28.1 .ב־ ,8.30 לסימפוזיון על הנולא:

כיצד נאבק בכפייה הדתית?
בהשתתפית:

דויד ארנפלד
מיכאל ליי (החטיבה הצעירה של מכים)
עו״ד א. כאפו (הליגה למניעת כפייה דתית)
יאיר צפן (בנק״י).
(,העולם הזה — כוח חדש״)

חדש בארץ
ווריניג-זסט
לגבר ולאשה למבוגרים בלבד,
נסה פעם אחת ותיווכח בטעם
החיים ! ווריניג זסט אינו מאכזב
הוכיח את עצמו וקנה שם עולם.
שלח ה מח את דואר 5ל״י לת.ד.
26405 תי׳א, ונשלח לביתך בצרוף
הוראות שימוש.
מפיצים בלעדיים.
נז־י־ס.

המנוי - קיבלת חשבונך,
נא פרע
אותו בהקדם.

מספר 1482

מדסל

ב עו ל
ה א מגגו ת
?7381ל 0ז ת

!׳ שפט תשב״ו26.1.1966 ,