גליון 1483 מתאריך 2 בפברואר 1966

סריגת יד? סריגת מכונה?
כל הסריגים ובגדי החורף.
יראו חדשיס לאחר כביסה של בקצף רך
טקסטיל שמפו. טקסטיל
שמפו שומר על גמישות
האריג ומחדש הצבעים.

חזצרתביה ״ ר. נקה ״ המפיצים: חב׳ נורית בע-נו
•ו־קי
קורסים :

• נרכב פרטי
•קטנוע
•אופנוע

1 1 3 1 1־ 1 1־•

הגו

תל־אביב, רחוב בוחפוט - 54 טלפון - 244675ת. ד 08 .ע2

״ספר הבית״
עוד שלושה ימים בלבד
ניתן לרכוש את הספר במחיר הנחה של

החל מיום ג׳ 1.2.66 יימכר הספר
במחירו הקטלוגי 19.20 -ל״י
מבצע ״ספר הבית״ לא יוארך.
מהדורה שלישית תוצא רק לקראת פסח תשב״ו.

הנהלת דר־עם

נדמה שכל רעיונות העולם הזה מתגשכשהכל
מים,
במוקדם או במאיחר.אפילו
מתנפלים עליהן ושוללים אותן תחילה מכל
וכל. השבוע נודע רשמית כי התגשם רעיון
שהשבועון המסויים הטיף לו במשך שנים
רבות: שינוי מדי צה״ל.
תבענו זאת במשך 15 שנה. לפני שש
שנים הרים השבועון
את נס המרד
נגד המדים הישנים
בצורה מעשית. כתבת
העולם הזה, נורית
בת־יער, ראיינה
אז את מתכננות
האופנה, ואלד, הציעו
הצעות שונות
למדים הרשים (העולם
הזה .)1168הקו
המשותף לכל ההצעות:
החיילת היא
אשה, ומדיה צריכים
להיות נשיים.
רעיון מהפכני זה
הרגיז, כמובן, הרבה
אנשים ונשים, שיש
להם נגיעה לעניין.
כי לדעתם, אין החיילת
אלא ח׳ יל.
בעל הכינות אנאסו־מיות
קצת שונות.
לכן צריכה החיילת
ללבוש מדי חייל, עם
שינויים קטניב יבל־תי־נמנעים.
גישה
זי נראיזך הצעת ״העולם
הזה 1960
לנו תמיד פסולה.
היא תורשה אווילית
של תקופת העליה השניה, בה טענו הנשים
שאין בינן ובין הגברים אלא הבדל קטן
מאד. פיקציה זו נשמרה בתקופת הפלמ״ח,

זוהי, כמובן, רק התחלת הרפורמה שאותה
תבענו. זו אינה צריכה להצטמצם במדים.
ובשאר סממנים חיצוניים. היא ״ריבה
להגיע אל לב הבעייה: מהות השרות של
הנערה בצה״ל.
אם החיילת אינה חיילת־ממין־נקבה, אלא
נערה־במדים, יש לשנות את כל תוכן שרו־תה,
ובעיקר את תוכן אימוניה. לשם מר,
צריכה חיילת (להוציא חיילת נח״ל) להתאמן
באימוני נשק, כשהכל יודעים שלעולם־
לעולם לא תשתמש בנשק זהי האם לא
מגוחך קצת לראות בימינו אלה, בעידן הטיל
והאטום, את החיילות זוחלות על הארץ
באימוני־שדה, כאילו היינו עוד ישוב קטנטן
הזקוק לכל חייל (משני המינים)?
החיילת ממלאה בצה״ל פונקציות ברורות
מאד, התואמות את מינה ואת סגילותיה
ד,מיוהדות. האימונים — כל האימונים —
צריכים להיות מכוונים למטרה זו. את ׳שאר
הדברים, שהם שרידים מתפיסה שאבד עליה
הכלה, יש לחסל.
ובהזדמנות זו: האס לא הגיעה השעה
לבדוק מחדש, בצורר, מציאותית וללא ריעות
קדומות, את אורך שרות־החובה של החיילות?
מכתבים כני התקווה
התרשמנו והזדעזענו מן הכתבות שפורסמו
בהעולם הזה על ההתפרעויות בשכונת־התקווה.
חברי־הכנפת
אינם עושים מאומה, זולת
השמעת דברי־מלל. האם חשב מישהו מן
הת״כים לשלוח את בנו או בתו לפרברים,
כדי שיתרמו לתיקון המצב?
אי לכך אנחנו, חבורת צעירים מיד־אליהו,
שכנתה של שכונת־התקוזה, מציעים לארגן
תנועה לעזרת הפרברים. התנועה תערוך ער־בי־תרבות,
תחרויות ספורט וחוגים למיניהם.
אנו פונים למערכת העולם הזה, שהוכיחה
את עצמה כחלוץ במבצעי עזרה למקופחים,
שתעודד ותטפח את רעיון הקמת התנועה.
יוספה פריאל, בשם חוג הצעירים,
יד־אליהו, תל־אביב
הקוראה פריאל מתבקשת להתקשר עם
ראש המערכת.
העתונאים, וביחוד אלה מעתוני־הערב,
מילאו תפקיד שלילי במאורעות שכונת־התקווה.
הם תיארו את תושבי השכונה כחיית׳
ואת השכונה עצמה כג׳ונגל. וזאת,
במקום לבנות גשר חברתי בין תושבי השכונה
לתושבים שמחוץ

/זוהי אשמתם של
השלטונות, שלא נתנו
לשכונה להתרחב
מעבר לנחל איי-
לון, או על אדמות
מקוזה־ישראל.
כמו כן, אין טעות
גדולה מזו שעשו
העתונאים, בתארם
את אשר קרה,
מבלי לחדור לסיבות שרעבי העמוקות. קחו, לס-
של, את הנוער. אין
זה נוער רע, אלא שאין לו מה לעשות
במרחב הקטן בו הוא חי. חוסר־המעש
והמציאות השיגרתית מביאות אותו לידי
התפרצות שיש בה פורקן יצרים.
חייבת לקום ועדת אישים מיוחדת, למציאת
פתרונות לבעיות השכונה, ואני, כיליד
השכונה; אומר: יפה שעה אחת קודם.
יואל שרעבי, תל-אביב
הקורא אברהם ג׳מילי (העולם הזה ) 1481

ומשם עברה לצה״ל. במשך שנים רבות
לא עברה שום רביזיה.
כאשר פירסמנו את הצעותינו, הן נתקבלו
בהתנגדות ובזילזול. אבל המדים החדשים,
שהוצגו השבוע, תואמים להפליא את ההצעות
ההן. החיילת הדלה להיות חייל ממין
נקבה, בבטאל־דרס גברי. היא זכתה למעיל
נשי, אחרי שכבר קודם לכן ניתן לה כובע־פירה
נשי — כפי שהציע העולם הזה.

הציע להקים מימשל צבאי בשכונת־התקווה,
כדי לרסן את המתפרעים. זה כאילו להציע
לאדם, שכואבת לו אצבע, כי יכרות אותה
לגמרי.
האם לא די בצרות שהמיט עלינו המימשל
הלא־צבאי? האם ניתן לכבות שינאה בשינאה?
ישנם בוזדאי רבים החושבים כמוהו, ואלה
הם, בדרך כלל, אנשים החיים ברווחה, שאין
להם בעיות דייר, פרנסה או בריאות.
לא מימשל צבאי נחוץ לגוער בשכונות.
מועדונים ותרבות זה פה שנחוץ לו.
יעקוב דבורי, פרדס־כץ

דו״ח לנבחר
אני חושב שאורי אבנרי עושה שרות גדול
למדינה ולכנסת —
לא רק כח״ב, אלא
בעיקר כסופר פרל־מנטארי.
במשך
שנים לא
קראתי מילה אחת
על מעשי הכנסת, כי
זה שיעמם אותי עד
מוות. עכשיו, נש־אבנרי
התחיל לכתוב
על זה, אני רואה שזה
ממש מרתק.
עכשיו אני שואל
את עצמי: האם זה גרובר מפני שח״ב אבנרי
הכניס חיים לכנסת, או מפני שהעתון
אבנרי הכניס חיים לדיווח על הכנסת.

חייב גרובר, י
מתקבל אצלי הרושם שיש שתי
בישראל.
כנסת אחת היא זו שכותבים עליה
נים היומיים. זוהי כנסת משעממת, שאין
דראמה, אין קריאות־ביניים, אין תמרונים,
אין כלום חוץ מנאומים משעממים.
כנסת שניה היא זו שעורך העולם הזח
התחיל לכתיב עליה, ושם קורים כל הזמן
דברים מעניינים, דו־קרבות וטכסיסים.
טוב שאתם מקדישים לזה מקום, כי זה
מעניין יותר מספורט או קולנוע (שלא לדבר
על סטדיפ־טיז).
אסתר נולד, תל־אביב

אני שואל את עצמי: איו היתד. נראית
הכנסת אילו לכל אחד מ־ 120 החברים היה
העולם הזה 1483

עתון משלו, בו היד. רוידח על מעשיו.
ד־-״אל חיץ, רמת־גן
כבר ]אמר: אל יתהלל חבר כמדווח.

ביקרתי השבוע בשלוש ישיבות הכנסת
ב־רושליב, ונוכחתי כי אין זו חוויה כה
מרשימה כפי שחשבתי מראש.
בכל אותן ישיבות לא הגיע מספר הח״כים
אפילו למחצית, וממוצע המשתתפים היה
כשלושים. חלק מהם נימנם, חלק קרא וחלק
שוחח.רק מיעוט מבין המשתתפים בישיבות
האזין ממש לדברי הנואמים.
נוכחתי לדעת, כי תיאוריו של ח״כ אורי
אבנרי, במדור ״דו״ח לבוחר״ ,הם רק מעט
מזער מן המתרחש באמת בכנסת.

שרמה ארנון,
טרמפים לחיילים

תל־אביב

תודתנו נתונה לח״כ העולם הזה — כוח
חז ש, אירי אבנרי, על הצעתו להנהיג הס־עות־חינם
לחיילים ולפתור את בעיית הטרמפים
שלגו (העולם הזה .) 1482

קבוצה הייליס,
טשקנט כמרחב

111

אי־שם

במסיבה עם כתבי־חוץ אמר שר־החוץ
אבא אבן כי ״כשם שר,־פסקה מלחמת הודו־על־ידי פאקיסתאן הסכם
השלום בטשקנט,
כן אפשר
להשיג שלום בין
ישראל לערב, כיוון המלחמות ששתי
דומות הן.״
מעניין מאד מה
קווי הדמיון אותם
גילה אבא אבן. שמא
הם אותם קווי דמיון
שהזכיר העולם
הזה 1462 בשעתו,
במדור ״בעולם״ ,ושאינם
כה לזכיתנו?

יצחק כיברמן,

נתניה

שגרירים לערב
אני רוצה להצטרף לשרת־החוץ לשעבר,
גולדה מאיר, ולברך
את השר החדש, אבא
אכן, שיזכה ליזום
שלום בין ישראל לערב,
ולשלוח את
השגרירים הישראלים
הראשונים לבירות
מדינות ערב.
כשגריר ראשון,
הריני מציע את
ראש מערכת העו לם
הזה, שלום כהן,
!בענייניהם
הבקיא
של שכנינו.

בתכנית

אלמוג

יעקוב אלמוג,

הג שי מו אתמשאלותיכםבמחצית הזמן

חדרה

רווה של שבת
הנני מתייחם לדו״ח לבוחר מס׳ 9
הזה ,) 1480 בו כתב אורי אבנרי על נמל
אשדוד :״העליתי את בעיית המשמרת ד,־13
ור 14 הדרושות להשגת מינימום של יעילות
וריווחיות בנמל יקר זה.״
הדו״ח של מבקר־ר,מדינר, מוכיח, כי אין
אף מיפעל בארץ שאינו מפסיד בפעולתו,
והכל על חשבון משלם־המיסים. נמצא שאם
יופעל המיפעל יום פחות, יהיה ההפסד
פחות. מה עוד ששכר־העבודה בשבת הוא
כמעט כפול.
אין שום ספק שהסבל, שהוא ממוצא יח־ני
(שם, כידוע, לא עבדו בשבת, והנמל בסלוניקי
היה סגור באותו יום) ,או בן לעדות
המזרח, לא יעבוד בתפוקתו המלאה, ויהיה
דומה ביום שבת לעבד או לעובד־כפייה.
אם ישבות הנמל באשדוד בשבת, יהיה
חסכון בהפסד לא של ,1/7אלא של יותר
(העולם

!7ות וההפסדים, לדעתי, אינם נעוצים
״ >^את־ד,שבת, אלא באירגון וניהול זודעתי
גנרלים, השולטים בכל המיפעלים. כי
א לגנרלים לעסוק בתעשיה. מטבעם הם
יודעים רק להוציא ולא להכניס. אפילי את
מושבות האימפריאליזם כבשו הסוחרים, ולא
הגנרלים, שבאו אחריהם לשעבד ולשדוד את
העמים.

אלכסנדר זדחין,
בשח וכשה ז

מהנדס, תל־אביב

זה כבר מעצבן — מלחמותיו של
הזה נגד הדת.
אם הדת אינה נראית לכם, בבקשה, בידכם
הדבר: התנצרו או התאסלמו. זה יביא,
במיקרה של התאסלמות, להגדלת קולות
הערבים בבחירות.
העולם

(המשך ב עמוד )4

ה עו ל ם וזזה 1483

חסכון־ גמול
ת בני תהחס כון ה מיו חדת במינה
על כל לירה שחסכתבו במשך סו או 20 חוד ש
נוספתכ הלו אה
תוכלו לקבל לירה
לדוגמה :
חסכתם 150ל״י בכל חודש, במשך 20 חודש

תוכלו לקבל ב תו םהת קו פ ה:
3.000ל״י — ס כו ם החסכון — בצירוף רבית.

ב. הלואה בגובה של 3.000ל״י שתחזירו לבנק ב־ 20 תשלומים
חודשיים שווים.
ההרשמה נפתחה. אנא, הקדי מו להרשם מאחר שהבנק שומר
לעצמו א ת הזכות לסגור א ת ההרשמה לתכנית זו בכל עת.

פרטים בכל אחד מסניפינו ברחבי הארץ.

בנק דיסקונט לישראל בע״מ

בדאי לך
לבקר ב-

מכתבים
(המשך מעמוד )3

אם העולם הזה עירך חשבון של הפסדי
המדינה בגלל הדת, מדוע לא יערוך גם
חשבונות אחרים? כמו: כמה עלו הבהירות
למדינה ולמשלם־המיסים, או כמה הפסידה
המדינה ממיפעלי תעשיה כושלים, או כמה
מפסידה המדינה בהכשירה סטודנטים ערביים,
שיהפכו לאחר מכן למרגלים אינטלקטואלים?
ועוד ועוד.
צפורי, סטודנטית, תל־אביב

בלה

אני חובש כיפה, אני ש־מר מצודת, אני
מתנגד לכפייה הדתית ואני אוהד אתכם בכל
ליבי. אני אוהד את מלחמתכם חסרת־הפשרות
בכל סוגי הכפייה, השחיתות ו־עיוותי־הדין
למיניהם. אני אף דוגל בחלק
מרעיונותיכם. אן למען־השם, השארו בשטחים
בהם אתם בקיאים, ואל תנסו לנתח את
דת־ישראל. אינני רוצה לנגח את עורך
העולם הזה, אך הוא פשוט אינו יודע
מספיק על נושא זה כדי להתפלמס עליו.
ועוד בקשה קטנה אחת. בכתכותיכם, אל
נא תכתבו תמיד ״מחיר הדתיים״ או ״הקולות
הדתיים״ או ״הקנוניה של הדתיים״ וכד.,
אל נא תזהו דתיים ומפלגות דתיות!
שני דברים אלה רחוקים אחד מן השני
כרחוק מזרח ממערב!

ד. כר-זיו,

כנ ף

די1ת׳01(8£ווזא£יו׳לדנגמא
רזנח־ר־ ורז נוד ב

ובד* בו״ ד רנ

ד־רזינו• * זריזי עי בנב־דדיסיורז
ב רדו1־ 1ב ר * יום־ בז ־־־
דר לפנהבעד 0בערב

ק* 1 -ו ן

שילוט מיוחד המפנה לדירה לדוגמא הותקן במקום.
תחבורה

לקיראון

אוטובוסים

מס 68 .

ו־.69

תל־אביב

ש כו ר ה

יש לי לול עיפית קטן לתצרוכת הבית,
המורכב מסוללת תאים צרים (0 33״מ) .בכל
תא ישנן שתי תרנגולות.
לעיתים קרובות קורה שתרנגולת שוברת
את כנפה, בגלל הצפיפות, ויש צורך לשחוט
אותה. ואז צצה בעיה הקשורה, לדעתי, בשאלת
הכפייה הדתית, אשר העולם הזה
מטפל בהן בקביעות.
השוחט אומר במיקרה כזה שהתרנגולת
היא טריפה, ואסור לו לשחוט אותה. אך
אני יודע כי היא בריאה לחלוטין, כי גידלתי
אותה מאז היתד, אפרוח.
כששאלתי את השוחט אס צריך לזרוה
תרנגולת בגלל כנף שבורה, נעניתי :״לך
תמכור אותה לערבי.״
היכן אמצא ערבי בנתניה? ולשחוט לבד,
במו ידי, אין לי דם.
הנני מציע לפתוח בתי־שחיטה חילוניים,
באמצעות העיריות או אנשים פרטיים. אם
למילה שוחט יש משמעות דתית, אני מצ־ע
להשתמש במילים אחרות, כמו ״עובד שחיטה״
או ״פועל שחיטה״.
זה יהווה מקום־עבודה לאנשים רבים,
שאינם יכולים לעביד בעבודה פיסית קשה,
וכך יוכלו להתפרנס בכבוד.

אנשל נאהרי,

נתניה

מי משוגעת ז

לדודו הקטן, המציג את עצמו כג׳יגרלו
הראשון בישראל (העולם
הזה :) 1480
אנו מוכנות לייסד
קרן למענך, ובלבד
שתפסיק להעליב את
אלן דילון, בטענתך
כאילו אתם דומים.
ובכלל, מי באמת
משוגעת לשלם לך
אגורה שחוקה? ו עבור

11וכובנ־ ד הו ד ד־ דיבז־וובד־ נו־ד־ר־

שושנה, מותני המשטרה

תל-אביב

שושנה

כירושלמי המכיר את עירו, הריני מעיד
כי לאחר פירסום הכתבה על הזנות ברחוב
התלמידים (העולם הזה ) 1482 שינסה
המשטרה את מותניה.
השבוע התרוצצו הניידות ברחוב הנ״י
רח׳ הרב קוק, והבריחו את היצאניד
קירבת בתי־הספר.
אינני חושב שיד המיקרה העיוור היתה
בעניין, ואין לי ספק שפירסום הכתבה היא
שדחף את המשטרה לפעולה.
אכנר פהן ,׳רוטליוז

דרמפוו כל־כד ידוע וחביב עליכם. פשוש איו צורך לדבר בשבחו.
אד הפעם אנו גאים להציג את הבקבוק החדש אשר עוצב בדנמדיזי
והריהו לפניכם, יעיל וחסכוני לאיו ערוך.להנאתכם ולחדוות ילדיכם. דרמפו! גוזלי בבקבוק החדיש.
• תפרק-אחת מעשרות הארצות אליחז אגז ס׳צאים דומפון.

א. בורשטיין, שגר בשעתו כרחוב
ויתקין 6כתל-אכיב, מתבקש
להתקשר כאופן דחוף עם מע רכת
״העולם הזה״ או עם ח״ב
אבנרי ככנסת.
זבות קדימה במדור זה תינתן
למכתכיהם שד קוראים המצרפים
את תצלומיהם דמכתבים.
ה עו ל ם הז ה 1483

במרחב
מרוקו
ה חי השבאדם
חסן השני יכול היה לפתור בעיות רבות,
בשבועיים האחרונים, אילו הסכים לפטר
את שר הפנים שלו. הוא היה משכך את
כעסה של צרפת, הדורשת בפומבי את מעצרו
של הגנראל מוחמר עוסקיר, ומאחורי
הקלעים לפחית את הדחתו. הוא גם היה
מפייס את השמאל במרוקו, התובע את
העמדתו לדין של עופקיר, באשמת רצח
המנהיג הסוציאליסטי מהדי בן־ברקה.
אבל חסן עשה את ההיפך. בקבלת־פנים
לסגל הדיפלומטי ברבאט, לרגל חג הסיום
של צום רמדאן, הפגין יחס ידידותי במיוחד
לעופקיר.
את היחס הזה אפשר להסביר, במידה
מסויימת, בעובדה, כי השניים הם ידידים
אישיים. אבל הוא נובע גם מעובדה פחות
נעימה: כיום שבוי מלך מרוקו בידי עופ־קיר,
מפקד הש׳׳ב.
דגל ל כן כ הו דו ־ פין. בפעם הראשונה
נפגשו השניים לפני עשר שנים, כאשר היה
הסן יורש־העצר. עופקיר, שהיה אז רב־סרן,
מונה כשליש הנסיך. בתפקיד זה אף
יצא עמו, בראש היחידות שדיכאו מרד קטן
של שבטי הריף. חסן עצמו סיפר כיצד
הציל עופקיר את חייו, כאשר גילה שני

החליט להנהיג ריפורמות כלשהן. הפלירט
שניהל המלך עם איגודי העובדים ועם מפלגת
השמאל של בן־ברקה, נראו לו כגילויי־חולשה.
אי־שביעות הרצון של הימין דהפה
את חסן למינוי כמה קצינים גבוהים לתפקידים
ממשלתיים, וכך, ב־ , 1964 מונה עופקיר
לשר הפנים וראש שרותי הבטחון. אז היה
בן .39
מינויו בישר תקופה קשה לאיגודים המקצועיים
ולאירגוני הסטודנטים• בלשיו החלו
מטרידים אותם ועוצרים את מנהיגיהם, וכל
שביתה דוכאה באכזריות. כאשר באה ההתפרצות
הגדולה לפני שנה, ניתנה לעופ־קיר
ההזדמנות להפגין את אופיו. הוא שבר
את ההתקוממות בעזרת טאנקים, אשר ירו
בתוך ההמון. החשבון המדוייק לא נערך
מעולם, אבל ההערכה הרווחת היא, שבאותם
ימים רוויי־דם נהרגו למעלה ממאה אזרחים.
תוצאה נוספת: בית־דין צבאי הוציא
פסק־דין מוות נגד בן־ברקה, שלא בנוכחותו,
על היותו הרוח החייה של המתקוממים.
עופקיר ניסה להוכיח למלך, כי אין טעם
לנסיונות־הפשרה שלו עם השמאל. לא רק
מפני שהוא שנא עוד מימי הודו־סין כל
מה שהוא כינה כ״אדום״ ,אלא מפני שבן־
ברקה ניראה לו יותר מדי קשור לחוגים
מתקדמים בצרפת. שכן האיש הנושא יותר
עיטורים צרפתיים מהגנראל דה־גול הפך
לאחד המסתייגים העיקריים ממדיניות דה־
אינניד בתי האלמנה הדא ליי ם? 1אבל לנ ך

]60116X6
?וכקר והנזלך הסן
שבוי בידי ידיד

אנשי־שבטים המתכוננים לרצוח אותו. הוא
יוה בשניהם, הרגם לעיני חסן.
אולם אם הנסיך היה צעיר חסר נסיון
קרבי, הרי שבאותו זמן כבר עמדו מאחורי
שלישו 15 שנות שירות קרבי פעיל. הוא
היה סמל התוצר המארוקאי המושלם של
הצבא הצרפתי.
מכיוון שנולד למשפחה ברברית עשירה,
היו שערי המיכללה הצבאית במקנס פתוחים
בפניו. ד-,א סיימה בשנת ,1941 נחשב
לקצין מבטיח עוד בטרם ענד את דרגותיו.
הוא עבר לצד כוחותיו של הגנראל דה־גול,
לחם עם החטיבה המרוקאית באיטליה
ונפצע בקרב על ממטה קאסינו. הוא הספיק
להחלים בזמן כדי להשתתף בפלישה ל־נורמאנדיה,
להוביל את יחידתו עד ללב
גרמניה 12 .פעמים צויין לשבח. השבוע,
בשיא המתיחות בין ארצו לבין צרפת,
הפליט :״אני נושא יותר אותות־הצטיינות
צרפתיים אפילו מהגנראל דד,־גול עצמו!״
סוף מלחמת העולם לא היתר, בשביל
עופקיר סוף כל המלחמות. הוא התנדב
לשרות בהודו־ם־ן, ושם התבלט קו־האופי
העיקרי שלו: האכזריות הסאדיסטית. מספרים
׳ עליו, בין השאר, כי פעם כותר עם
יחידת הקומנדו שלו על־ידי לוחמי ד,וויטמין,
הוא הרים דגל לבן והתקדם עם אנשיו
להיכנע. לפי אית ממנו הוציאו אנשיו את
התת־מיקלעים החבויים שלהם ופתחו באש
על שוביהם, שנהרגו כמעט כולם.
בשביל זה הכריז עליו הוויט־מין כפושע־מלחמה,
ושם פרס כספי גבוה על ראשי.
,,צרפתים העניקו לו ציון־לשבח נוסף. אהיה
עופקיר הסרן הצעיר ביותר בכל צבאות
צרפת•
שונ א א דו ם. כאשר זכתה מרוקו לעצמאותה,
חזר למולדתו וסופח לפמליית
הנסיך חסן. ב־ ,1963 בעת התכתשות־הגבול
בין מרוקו ואלג׳יריה, פקד על אחת מגיד
רות הקרב. אבל כבר אז לא נחשב לאיש־צבא
בלבד. קשריו המשפחתיים, ושייכותו
לעילית הקצונה של הצבא המרוקאי, הפכי
אותו באופן טבעי למוקד של השיכבה הפיאודלית
השלטת.
הוא לא הסכים עם המלך הסן, כאשר זה
ה עו ל ם הז ה 1483

גול. הוא כבר, כי הקו של דה־גול מוביל
להשתלטות קומוניסטית באירופה, וממילא
גם לחדירה סינית לאפריקה• נגד השתלטות
זו, הק־ש, יכולה לעמוד רק ארצות־הברית.
על כן, במשך שנתיים, התרופפו בהדרגה
קשרי מרוקו עם צרפת, והתהדקו קשריה
עם וושינגטון (ראה בעולם).
צ ״ א ץ לדם. במבוכה שלאחר הטבח
הגדול, נכנע חסן לתכתיביו של עופקיר,
אבל הוא לא ויתר על הרעיון היסודי שלו,
של הקמת קואליציה בין המרכז לב־ן הסוציאליסטים,
שיסכימו להמשך קיומה של
המלוכה, במתכונת דמוקראטית טובת־לב.
על כן, בהזדמנות של חג באירם, לפני
כחצי־שנה, העניק חסן חנינה לבן־ברקה.
ואז באה החטיפה. לפני שהמנהיג הגולה
יכול היה לקבל לידיו את התעודות המאפשרות
לו לשוב לארצו, כצעד ראשון להקמת
קואליציה מתקדמת, השיגה אותו ידי החוטפים
הצרפתיים, שפעלו בלשיחותו של
עופקיר. הגאנגסטר־בדימום ז׳ורז׳ פיגון, שהשתתף
בחטיפה, סיפר לאחר מכן, כי
התוכנית המקורית קבעה, שבן־ברקה יוברח,
על־ידי עופקיר ועוזריו אל מח ץ לצרפת.
אולם כאשר ראה עופקיר את אויבו, בווילה
של סוכן הש״ב הצרפתי אנטואן לופז, שוב
התעוררה החיה הסאדיסטית שבו. בגלי
צמאונו לדם שובשה התוכנית: הוא שלף
פיגיון מארוקאי מחודד, והחל דוקר את
בן־ברקה ומתעלל בו עד הגיעו לסף המוות.
ההגיון הפשוט חייב את המלך חסן להגיב
בחריפות נגד מעשר, זה של עופק־ר.
אולם במשך שלושת החודשים שעברו מאז,
מיאן המלך לומר דבר. גם כאשר הפכה
השתתפותו של עופקיר בפשע הבינלאומי
הגדול לעובדה מוכחת, לא עשה חסן שום
צעד נגדו. פרשנים אחדים הסבירו, כי המלך
נעלב מהדרישה הצרפתית. האמת העצובה:
חסן פוחד מעופקיר. כי ברגע זה
מרוכזים בידיו, ובידי חבריו בצמרת הצבא
ושרותי הבטחון, כלי־הכוח של המדינה.
עופקיר הצהיר תמיד כי יש לקיים את
כס־המלוכה. חסן חושש, כי אם יצא נגד
שר הפנים שלי יקיים זה אמנם את כס־המלוכה,
אבל יושיב אחר עליו.

המנוי
קיבלת חשבונן,
נא פרע
אותו ב הקדם
״ העולם הזד שבועוןהחדשותהישראלי
המערכת והמנהלה: תל־אביב, גליקסון ,8סלפון ,226785
ת. ד • 136 .מען מברקי: עולמפרס • דפוס משה שהם בע״מ,
תל־אביב, רח׳ פין • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע״מ• .
העורך הראשי: אירי אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע״מ.

ב שלם
צרפת
ש״ב עול מי
לבוחר בטוב ביותר :

לעישון מושלם ולתערובת
א מ רי ק אי ת בשיא טי ב ה -
בחר ב־^£ו 71 פאר תוצרת
דובק. סיגרית קינג־סייז
מו בחרת זו מ עני ק ה לד א ת
ה מ עו לי ם שבזני הטבק,
ארומה עשיר ופילטר יעיל.
וכן נתונה היא בקופסת
מכסובבנוחה הדורה.

בחרבטובביותר -עשן 1£או 7

אנשים נאיביים מאמינים כי: ל העולם
מתנהל על־ידי כוכני השרותים החשאיים.
הם רואים ג׳יימם בונד מתחת לכל מיטה,
מאחורי כל מעשה פוליטי.
אנשים מפוקחים יודעים שזוהי שטות.
ענייני העולם מתנהלים על־ידי מדינאים
נבונים ושקולים. בונד קיים רק בדמיון.
עתה באה פרשת מהדי בן־ברקה (ראה
במרחב) ומוכיחה כי הגירסה הראשונה
קרובה הרבה יותר לאמת מאשר הגירסה
השניה. הגילויים מצביעים על כך כי ל-
שרותים החשאיים השונים ישנה השפעה
הרבה יותר גדולה על המאורעות מכפי שהיה
נדמה לכל האנשים המפוקחים, שלא
עברו את אסבגלת עסקי־הביש הישראליים.
סוכן כפול. הסיבוב האחרון (לפי
שעה) של הפרשה הגדולה בא השבוע,
כאשר האשימו הצרפתים בגלוי את המוסד
המרכזי לביון של ארצות־הברית באירגון
החטיפה.
לפי גירסה זו. שאישים צרפתיים מרכזיים
ביותר נתנו לה השבוע גושפנקה רשמית־כמעט,
פעל הגנרל עופקיר, ראש הש״ב ה־מארוקאי,
כסוכן אמריקאי.
לגירטה זו יש שני נימוקים מסייעים:
• עופקיר אמנם ידוע כאיש הקשור עב
ארצות־הברית. הש״ב המארוקא־ קשור בקשרים
אמיצים עם שרות־הביון האמריקאי.
• איש הש״ב הצרפתי, שהיה מעירב
בחטיפת בן־ברקה, הודיע על התוכנית מראש
לשרות האמריקאי. אותו איש, שנשתל
על־ידי הש״ב הצרפתי בנמל־התעופה של אורלי
במסווה של פקיד אייר פראנס, פעל
כסוכן כפול. הוא קיים קשר הדוק עם השרות
האמריקאי הפועל נגד סמים משכרים.
אין ספק שבהיוודע לו תוכנית החטיפה,
מיהר להודיע על־כך לשרות החשאי הפוליטי.
אב ידעו האמריקאים מראש על התוכנית,
מדוע לא הודיעו על כך לצרפתים?
אין עצמאות למפגרים. לבך יש,
לדעת הצרפתים, הסבר פוליטי פשוט מאד.
הוא מוכיח, בין השאר, עד כמה תמימה
האמונה שיש למדינות קטנות ומפגרות
עצמאות בעידן זה.
בן־ברקר, היה ראש האופוזיציה השמאלנית
במארוקו. בעניינים בינלאימיים הוא
נטה לנייטראליזם. כך היה, למשל, ממארגני
ועידת־האבאנה האחרונה, שהפגישה את אנשי
השמאל של אסיה, אפריקה ואמריקה
הלאטינית, כשרק תכונה אחת מאחדת אותם:
ההתנגדות לאמריקאים.
לאמריקאים ישנם אינטרסים עצומים ב־מארוקו
— צבאיים וכלכליים. לכן נדהמו
כאשר נודע להם כי המלך חסן השני פתח
במשא־ומתן עם ברקה, כדי להקים קואליציה
מקיר־אל־קיר, בה תהיה לשמאל עמדת־מפתח
•.האמריקאים חששו, בצדק, כי
ממשלה כזאת תערער את מעמדם במארוקו,
תעביר את מארוקו למחנה הניטראליסטי,
תפתח פתח לברית־ד,מועצות, יאפילו לסיד.
בימינו, אין מדינה יכולה להחלים דבי
כזה על דעת עצמה. כי מעצמות־העולם
מתערבות בכל דבר, באמצעים גלויים —
ובאמצעים נסתרים.
האמריקאים החליטו להתערב. הם הטילי,
לדעת הצרפתים, על הש״ב המארוקאי לחסל
את בן־ברקה•
טימטו,ם ועדר. על כך השיבו המארוק־אים
השבוע בהתקפת־נגד נרגזת. טענו הב:
הצרפתים עושים פרובוקציה, מפני שלאחרונה
נדחקו רגליהם במארוקו. בשנה האחרונה
גברה במארוקו ההשפעה האמריקאית,
ופרשת בן־ברקה מנוצלת על־ידי צרפת
נקמה נגד מארוקו.
נשארה עוד תעלומה: מדוע פעלי אנשי
הש״ב הצרפתי בניגוד לאינטרס הצרפתי,
ובעד האינטרס האמריקאי, כאשר שיתפו
פעולה עם עופקיר ועזרו לחטיפת בן־ברקה?
על כך יש שתי תשובות אפשריות (או
שתיהן גם יחד):
• הש״ב הצרפתי פעל מתוך טימטום.
אנשי הש״ב הצרפתי קשורים בש״ב
האמריקאי ו/או המארוקאי, וממילא לא
יכלו לסכל את תוכניותיהם.
לגנרל דה־גול לא היה חשוב איזו מגיר-
סות אלה נכונה. הוא סילק את ראשי
הש״ב הצרפתי• כי הוא רוצה שיחסי צרפת
עם העולם, כולל ישראל, ייקבעו בדרג של
ממשלות — לא בדרג של שץ־ביתים.
עורן

• על מו״מ חשאי זה הודיע
העולם הזה 1445מ9י נמהיגיס
בדו״ח על הנעשה במרחב במאי .1965

ע ר ביי ם

העולם הזה 1433

הנ דוו
688$968808*01

ך!דמה שאץ ברגע זד, אדם חשוב בעולם שאינו עוסק
!*בפצצה האטומית אשר ישראל עומדת — כביכול —
לייצרה.

האמריקאים מדברים על בך כקולי־קולות,
ומטכסים עצה איד לנצל את הכור האטומי
המתוכנן להתפלת־מים, כדי לשים את ידם על
שאר הכורים האטומיים של ישראל.
הסובייטים מאשימים את האמריקאים בצביעות, וטוענים
שארצות־הברית אינה עושה דבר למניעת הפצתו של נשק
גרעיני בעולם.
פרשנים בריטיים, צרפתיים ואחרים קובעים במאמרים
סנסציוניים כי הפצצה הישראלית כבר קיימת, או שתהיה
קיימת בעתיד הקרוב. הם שואלים את עצמם בקול רם
מה יהיה אם, וכאשר, ולמחרת היום.
בעולם הערבי החל ויכוח רבתי על הפצצה הישראלית,
בהשתתפות הדוברים המרכזיים של קאהיר ודמשק. הם
הסכימו ביניהם כי לישראל תהיה פצצת־אטום יעילה תוך
שלוש שנים, והם מתווכחים בשצף־קצף מה לעשות עד אז,
ולאחר מכן, ואיך ישפיע הדבר על חזון הדור, כגון שיחרור
פלסטין.

ותיקבענה דרכים יעילות לפיקוח הדדי סביר, תימנע סכנת
הייצור העצמי. הפרת ההסכם תתגלה לבטח, בעוד מועד,
כך שישראל תוכל — ותספיק — לקדם את פני הרעה
ולהקדים את היריב בייצור נשק משלה.
זהו הצד הקל יותר של הבעייה. הצד השני קשה הרבה
יותר.

ייצור מקומי של נשק גרעיני אויר הרבה
שנים. אך קבלתו מידי צד שלישי אינה אורכת
זמן. כצורה זו יבולה פצצה אטומית להופיע
כמרחב בן לילה.
השאלה היא: מי עלול לספק למצריים, למשל, פצצה
גרעינית מוכנה?
אפשר להניח בוזדאות כי ארצות־הברית לא תעשה כן.
אפשר להניח באותה ודאית כי ברית־המועצות לא תעשה
זאת, אלא אם כן כבר יהיה מצוי נשק גרעיני בידי
ישראל.
אפשר לסמוך, בעניין זה, גם על בריטניה וצרפת.

אך נשארת התעלומה הגדולה של סין.
לסין יש פוטנציאל גרעיני מפותח מאד ,״סופיסטיקייטד״

נידמה שהכל הוגים בפצצה זו -זולת היש ראלים
עצמם.

הבעייה האטומית אינה בעייה בפני עצמה. כל נסיון
להציגה בתור שכזו, מביא מראש למבוי סתום.
מוטב לאמר: אין בעייה אטומית. יש בעייה של ישראל
בעידן האטום. ישנה הבעייד, הכללית של מלחמת ישראל־ערב,
המשתקפת עתה בראי הפוטנציאל האטומי.
אין זו בעייה מופשטת. זוהי בעייד, מוחשית ביותר,
הכפופה לנסיבות הזמן והמקום.
לכן, אף שדיברנו על כך לא־מעט בעבר, שומה עלינו
לחשוב על כך מחדש, במציאות של ימים אלה, בנסיבות
של ראשית .1966
במציאות זו:

אסור לישראל להישאר ללא נשק גרעיני,
אלא אם בן יש בטחון אבסולוטי שגם בידי
אוייב פוטנציאלי לא יהיה נשק גרעיני.

וייב פוטנציאלי יכול להשיג נשק באחת משתי
׳׳אורכים:
י, ייצור עצמי.
1קבלתו מידי מעצמה גרעינית.
את הדרך הראשונה אפשר לחסום על־ידי הסכם של
פירוז, תוך פיקוח הדדי יעיל. אי־אפשר לייצר נשק גרעיני
באופן סודי. הייצור מחייב מיתקנים גדולים מאד ובולטים
מאד.

מיתקנים אלה מתגלים בנקל עוד זמן רב
לפני שמגיע שלב הייצור.
לכן, אם יסכימו מדינות ערב לפירוז גרעיני מרחבי,

זהו גורם מכריע — ועימו יש להתמודד.

ידו הייתי ראש ממשלת ישראל, הייתי משתמש
ברעיון הפירה האטומי כדי לפתח יוזמודשלום ישראלית
חדשה, רעננה ומעשית.
זוהי הזדמנות מצויינת להכניס חיים ותנועה לנוף הפוליטי
הקפוא של המרחב, לרכך את העמדות הנוקשות.

אין שמץ של ספק כלבי שעל ישראל להציע
למדינות־ערב, באמצעות תיווך גלוי, הסכם
לפירוז גרעיני של המרחב, תוך פיקוח הדדי
יעיל.

האם יש מקום לפירוז המרחב מנשק גרעיני?
האם הדבר אפשרי, כמדיניות ריאלית?
האם הדבר רצוי, מבחינת האינטרס המדיני
והצבאי של ישראל?

5=9פני כמה חודשים היתד, לי ההזדמנות הבלתי
אמסור
כאן את תמצית דבריו:
אילו הייתי אחראי לבטחון מדינת ישראל, לא הייתי
יכול לקבל על עצמי את הסיכון הקטן ביותר במישור זה.
זהו עניין של חיים או מודת, ולכן מותר לקבל בחשבון
רק דברים שהם ודאיים. לא די בסבירות של — 990/0
דרושה ודאות של סל.100

יש רק גורם אחד המצדיק ייצור גרעיני -
החשש הסביר שאחרת נישאר אנחנו מפורזים
מול אוייב פוטנציאלי החמוש כנשק גרעיני.

ידוע לנו כי הערבים חוששים מאד מפני פצצה אטומית
ישראלית. מן הוויכוח ביניהם, שפורסם ברבים, אנו
למדים כי הם בטוחים שתהיה בקרוב פצצה כזאת בידי
ישראל. הם חוששים בתום־לב שישראל תשתמש בה כדי
להתפשט בכוח הזרוע ולכבוש שטחים ערביים נוספים למען
הנחלנות הציונית. אין להם רצון לייצר פצצות משלהן,
בגלל המחיר הכלכלי העצום. גם אין להם כיום רצון
לרכוש פצצות ממעצמה זרה, בגלל המחיר המדיני העצום
שיידרש, עד כדי אובדן העצמאות המעשית.
פה יש, על כן, מקום ליוזמה מדינית נועזת, בעלת
תנופה ומעוף.

חוגים אלה הם מצומצמים, ולא תמיד הצטיינו
כולם כגישה רצינית וכוללנית לכעייה.

״אדוני, אילו היית אתה ראש ממשלת־ישר
אל, האם היית דוגל במדיניות של פירוז אטומי

מרחבי?״

אני פוסל דיעה זו מכל וכל.
להכניס נשק גרעיני למרחב — זוהי אחריות נוראה.
מי שעושה זאת בקלות־דעת, כאילו מטעמי נוחיות
וחסכו! — יכריח את מדינות־ערב להשיג נשק כזה אף
הן, בכל מחיר ובכל דרך, מבפנים או מבחוץ.
לחיות מחר תחת איום של פצצה גרעינית ערבית — זהו
מחיר יקר מאד בעד עצלנות מחשבתית, שגעון של יוקרה
או יתרון מפלגתי.

בקיצור: זוהי הזדמנות לגלגל כדור של
שלום, ומי יודע לאן יגיע.

ך< ישראל אין איש דן בגלוי בבעייה זו, זולת
^ החוגים הדוגלים בפירוז המרחב מנשק גרעיני.

/רגילה לשוחח על כך עם אחד מגדולי המדינאים
בעולם, שהוא גם רודף־שלום מושבע, גם אזרח־העולם וגם
ידיד ישראל.
איני רשאי לגלות את שמו, כי השיחה היתד, סודית.
אך המנחש רשאי לנחש.
שאלתיו, בפשטות רבד: ,

מקבלות אוחו בזול, לנו הוא עולה ביוקר. לכן כדאי לנו
לנטרל את הנשק השיגרתי של מדינות־ערב על־ידי נשק
גרעיני משלנו.

הדבר יעמיד את מנהיגי־ערב בפני מיבחן קשה. אם
ידחו את ההצעה — יקבלו על עצמם אחריות נוראה כלפי
עמיהם, יבאישו את ריחם בעולם ויתנו יתרון פסיכולוגי
עצום לישראל.

אם יקבלו את ההצעה -יווצרו כפעם הרא־שו*מ
יחסים גלויים ורשמיים כין ישראל ומדי־נות־ערב.
המצור המוחלט יישבר, ונצעד את
הצעד המעשי הראשון כדרך השלום.

פיחו אן פראוות?
הרבה יותר מכפי שחשבו תחילה. לפי שעה אין זה מתקבל
על הדעת שסין תספק נשק כזה למצריים או לסוריה —
אך אין גם בטחון של 100 שהדבר אינו אפשרי מחר
או מחרתיים.
כנגד אפשרות זו, יש רק אלטרנטיבה אחת לייצור פצצה
ישראלית: ערובה מוחלטת מידי המעצמות הגרעיניות בפני
התקפה גרעינית.
כלומר:

ערוכה מוחשית, מעשית, מצד ארצות־הכרית
ו/או כרית־המועצות שבל התקפה
גרעינית על ישראל תיחשב בהתקפה גרעינית
עליהן, ותביא אוטומטית תגמול גרעיני על
המדינה התוקפת.
האם מוכן מישהו לתת לישראל ערובה כזאת?

ד כאן דברי האיש (בניסוח שלי, כמובן, כי לא
> רשמתי את הדברים בעת השיחה).

אני מובן לקבלם כלשונם.
מה נובע מהם?
ישנה דיעה שעל ישראל לייצור נשק גרעיני בלי כל.קשר
למעשיו ולאפשרויותיו של האוייב הפוטנציאלי.
דיעה זו מבוססת על ההנחה שאיננו מסוגלים, או שלא
כדאי לנו, להתחרות במדינות־ערב בנשק שיגרתי. הן

כך או אחרת — אין לנו מה להפסיד ביוזמה. קנאת.
נוכל רק לזכות בה.

ך* כך לא פתרנו עדיין את הבעייה השניה. מנענו ייצור
^ גרעיני ערבי. לא מנענו אפשרות של חדירה פתאומית

של נשק גרעיני למרחב מצד סין, למשל.
אפשרות זו קלושה, לכל הריעות. אך יש להקים בפניה
מחסום בטוח ללא־פירצה.

זוהי שאלה בינלאומית -ואיני רואה כל
סיכה מדוע לא תעורר אותה ישראל, בגדר
אותה יוזמה, במישור הבינלאומי.
כאן דרוש הסכם רב־מדינתי, בהשתתפות המעצמות האטומיות,
בו הן תתחייבנה כולן ביחד — וכלאחתמ הן
בנפרד התחייבות כפולה:
• לספק לישראל נשק גרעיני יעיל ברגע שמסתבר כי
מדינה כלשהי סיפקה נשק כזה למדינה מרחבית אחרת.

• להנחית תגמול גרעיני אוטומטי על בל
מדינה מרחבית שפתחה כהתקפה גרעינית על
רעותה.
ספק רב אם הסכם כזד, אפשרי. אך כדאי לנסות —
ואין מה להפסיד. אפשר רק לזכות — הרבה.
עד כה היתד, עמדת ממשלת ישראל בכל המישור הזה
עקרה — שלא לאמר חשודה. היא לקתה באפסות מחשבתית
ובקוצר־ראייה מעשי.
אני טוען שאנו מאבדים כאן הזדמנות היסטורית לכונן
את השלום ולבסס את הבטחון.

הזדמנות זו עדיין קיימת -אך לא לזמן רב.

תצפית

במדיח־•

• סוד הצהרתו של דויד בף גוריון במועצת רפ״י, כי לוי
אשבול פגע בכטחץ המדינה מתון־ שיקולים מפלגתיים, יתבהר
בימים הקרובים. בן־גוריון יחזור על האשמתו זו, יטען כי הפגיעה החמורה
כבטחון המזינה נובעת מהצהרותיו של לוי אשכול ביחס למימשל הצבאי, מתוכן
מסתבר כי המימשל הצבאי מיותר. הן הושמעו, כטענת בן־גוריון, רק מתון
כניעה למפלגות אחרות.

• מיסי העיריות יועלו במידה תלולה למרות ההודעות ה
מרגיעות.
שר האוצר פינחס ספיר, הרוצה להימנע מהטלת מימים ישירים,
יעודד את הרשויות המקומיות לאזן את תקציביהן על חשבון משלם המיסים.
בתביעה זו יתמוך גם שר הפנים חיים משה שפירא, המעוניין ביחסים טובים
עם ראשי העיריות, המממנים שני שלישים מתקציבי המועצות הדתיות.
תמורת גילוי נדיבות מצד ראשי הערים כלפי תאי הדת, מוכן יהיה שפירא לאשר
תקציבים המיוסדים על העלאה של המיסים העירוניים עד כד׳ ־ 007ו—.80

• ראש־הממשלה יפעיל לחץ חזק על יו״ר הכנסת קדיש

• רפ״י תיצור קשרים עם המפד״ל. בין ראשי רפ״י, וביחוד משה
דיין, שמעון פרס ויוסף אלמוגי, התגבשה זעה כי יצירת יחסים תקינים עם
המפד׳׳ל עשויה להרחיק את המפד״ל מן המערך ולקרב חזית נגדית בהשתתפות
רפ״י, גח״ל והדתיים.

• כעיות הכור האטומי להתפלת מי־ים ולייצור חשמל
יעמדו כקרוב

במרכז של דיונים ציבוריים רציניים. מומחים
כלכלנים מפורסמים, ידרשו את ביטול התוכנית להקים
אדצות־הברית. טענתם: זהו מיפעל שיעלה הון תועפות,
בחובות עצומים, ללא כל הצדקה כלכלית או משקית.

• הממשלה תעיין מחדש בביטול האיסור על טיסות־שכר
של חברות תעופה זרות בישראל. מתחזקת ההערכה, כי חלק מן
המשבר העובר עתה על ענף התיירות, מקורו באיסור טיסות־השכר.
הממשלה מודאגת מן השפל במלונאות ובכל יתר ענפי התיירות. ביטול טיסות
השכר ייעשה כנסיון לבדוק אם הדבר אומנם יגביר את זרם התיירות.

• משרד הדתות יציע לקראים לקבל מעמד של עדה דתית
עצמאית ונפרדת, תוך הצהרה מצד ראשי הקראים כי עם
הקמת העדה שוב אין הקראים רואים עצמם כחלק בלתי
נפרד מן העם היהודי. משרד הדתות יציע לקראים תמיכה ממשלתית,
כמו לעדות הנוצריות ולמוסלמים.

ה מו סי קהה 1 0ב ת
*המוסיקה נגמרה, החגיגה עברה,״ אומר
פיתגם עממי איטלקי. השבוע ידע האזרח
הישראלי בדיוק מה פירוש הפיתגם.
הדבר הסתבר לו, עם פירסום תוכנית
הממשלה למיסים חדשים. העלאת ד,מיסיס
היתר, אמנם צפוייה, כי למישטר הזה אין
דרך אחרת לכסות את הוצאות בזבזנותו
הפנטאסטית, אך הציניות שהשתקפה מביצוע
ההעלאה עלתה גם על מה שהיה צפוי.
אופייני היד, היחס לשיעורי מם־ההכנסה.
אותו מס, שלפני חודשים אחדים בלבד
שימש נושא לדיון של ועדה ממשלתית
מכובדת, שהמליצה על שורת הקלות. היד,
זה, כמובן, לפני הבחירות, כאשר הממשלה
רצתה לשחד את הבוחר בסוכריה.
עתה, משנגמרה המוסיקה של נאומי הבחירות
וחלפה החגיגה ליד הקלפי, הפכה
הממשלה את הגלגל והחזירה את המיסים
לקדמותם. היא סמכה על זכרונו הקצר של

לוז, שלא יתפטר מכהונתו. לוז נחשב לאחד מתומכיו הנאמנים של
אשבול בצמרת מפא׳־י, ופרישתו עשויה להתל**־ את מעמדו בצמרת. מאידך,
אין אשכול מעוניין בבחירתו של עקיבא גוברין כיו״ר הכנסת במקומו של לוז,
מתוך חשש כי התבצרות מעמדו של גוברין, שתבוא באורח טבעי ממישרתו
זו, עשויה להיות, בסופו של דבר, לרעתו של אשכול. גוברין לא הגדיר את
עצמו עד כה כתומך נלהב בראש־הממשלה, ובהרכב הכוחות בתוך מפא״י נחשב 1 הוא דווקא בין האנטי־אשכוליסמיים.

ישראליים, ביניהם
את הכור, בעזרת
יסבך את המדינה

העם

האזרח, מתוך הנחה כי בוודאי ישכח את
מעשה־הרמייה עד לבחירות הבאות. ואם
לא ישכח — יעניקו לו שוב הקלה ראוו תנית
במס, בתקיזה ששוב יתפתה לצלילי
המוסקיה הכוזבת.

פרעות
ה תנ ס דו תבנת ני ה
נהגי המוניות, שהגיעו מנתניה, ביום
שני השבוע, הביאו לטייבה בשירה מחשמלת
:״עורכים פרעות בערבים בנתניה!״
ג׳מאל מוסד, בראנסי ועבד־אל־רחמן עויי־דה,
בני ,16 הוסיפו עדות חיה. על פני
ג׳מאל ניראתה חבורה טרייה. הוא סיפר:
״ישבתי בבית־קפה, קרוב לתחנת המוניות
מטייבה. פתאום ניגשו אלי שני בחורים.
מה, אתה ערבי? בוא הנה! קראו לי, וגררו
אותי בשערותי. גם את חברי עבו־אל־רחמן
תפסו. בעל בית־הקפה, זינגר, ניסה להציל
אותנו. ניסה לשכנע את הבחורים שיעזבו
אותנו. זה לא עזר. אחרי כמה רגעים כבר
התאספו אולי עשרים בחורים, והם התחילו
להכות אותנו ולדחוף אותנו כמו כדור.״
ג׳מאל, פועל־שחור היוצא מדי יום לנתניה,
סבל פעם בראשו. המכות שקיבל
עלולות להשאיר בו סימן לכל חייו.
אל תוך ההתעללות הקבוצתית נקלעה
עאישה מוחמד עויידה, אשד, מבוגרת מטייבה,
שבאר, אף היא לתחנת המוניות.
היא סיפרה, בהגיעה לאחר־מכן לכפר שלה:
״ראיתי אותם מכים את ג׳מאל ועבד. התחלתי
לצעוק הצילו! הצילו! רוצחים אותם!
אבל במקום להפסיק, עשו ממני קורבן
חדש. הם קיללו את הנביא מוחמד, ירקו
בפני וצעקו עלי בערבית צפון־אפריקאית.״
המלצרית. הגורם להתלקחות היה
נעוץ — כמו בריב ר,מיקרים הקודמים מסוג

זה בראשון־לציון, עכו וחיפה — בסיכסוך
סביב בחורה.
עבאס זמירו מכפר קלנסואה הוא בעל
מכונית, המוביל נוסעים מנתניה לקלנסואה.
התחנה הסופית שלו היא מול קפה העשור,
וכאשר היא ממתין ללקוחות, נוהג הוא
לשבת שם. הקפה הפך מזה שנים מקום־
ריכוז לנהגי־המוניות ולנוסעים בקו זה.
עבאם 33 נשוי ואב לילדים, לא החליף
בדרך כלל יותר מאשר כמה משפטים שיג־רתיים
עם המלצרית. הפעם לא מצא הדבר
חן בעיני חברה של המלצרית, שהזדמן
במיקרה לבית־הקפה. התפחחו חילופי־דב־רים,
והחבר היכר, את עבאס והפילו ארצה.
ידידו של הנהג, אבד־אל־איללה, ניסה להפריד
בין השניים. אך גם הוא ספג מהלומה.
מיד התערבו שניים מבני הכפר, שהמתינו
לנסיעה, והיכו את חברה של
המלצרית. המעגל התרחב במהרה, כשהחבר
המוכה מביא לעזרתו תיגבורת של צעירים.
כאשר הגיעה התיגבורת, כבר לא היו
עבאס וחבריו בקפה, על כן יצאו הצעירים
לכלות את זעמם בכל ערבי שנקלע לדרכם.
לא היה איכפת להם אם הוא מקלנסואה,
או אם היה מעורב בקטטה הראשונה בקפה.
הם עברו לתחנת־ד,מוניות השנייה, של קו
טייבה. כאשר ראו את ג׳מאל ועבד־אל־רחמן,
התנפלו עליהם.
נהגי המוניות, המעוניינים בשלום ובשקט
מוחלט, כדי שיוכלו לעבוד בלי הפרעות,
מיהרו למשטרת נתניה. סיפר אחד מהם:
״שלוש פעמים קראנו לשוטרים. בסוף אמרו
לנו שיש להם דברים אחרים לעשות!״
כאשר התערבה, לבסוף, המשטרה, היא
עצרה את שלושת הצעירים מקלנסואה, ושלושה
צעירים יהודיים.
שכיתה. זה קרה בשעות־הצהריים ה מוקדמות.
כאשר חזרו עם ערב מאות הפועלים
לכפריהם במשולש, ושמעו על ההתנפלות,
סערו הרוחות בקלנסואה וב־טייבה.
תושבים התחילו להתאסף במרכזי
הכפרים השכנים. קבוצה מבני טייבה ירדה
לתחנת־ד,משטרה שעל הכביש הראשי, המשמשת
את שני הכפרים, והזהירה את
השוטרים כי עלולה להתחולל סערה. השוטר
התורן התקשר עם מיפקדת הנפה בפתח־תקווה
:״מאות אנשים מתקהלים מול תחנת־המשטרה!״
הוא דיווח.
מפקד הנפה ביקש טלפונית מראש המיש־לחת
שירגיע את הרוחות. הוא הבטיח שהמשטרה
תחקור את העניין ותעצור את האשמים.
הקהל
עזב את המקום — אך לא התפזר.
הוא פנה לביתו של עבד־אל־רחים חג׳ יחיא,
יו״ר המועצה המקומית של טייבה. גם הוא
ביקש מהם להתפזר, הבטיח לבסוף שהמועצה
המקומית תקיים למחרת ישיבה מיוחדת
כדי לדון בפרשה. רק אז הסכימו התושבים
לחזור לבתיהם — אבל לא לפני שהתקבלה
החלטה לקיים שביתת־מחאה כללית למחרת
היום. ואילו בקלנסואה התכנסה המועצה
לישיבת חירום עוד באותו ערב, דרשה מן
הממשלה להתערב ולהבטיח את שלום בני
הכפר היוצאים לאזורים עבריים.
ביום שלישי בבוקר לא יצאו הפועלים לעבודתם.
הבנקים בשני הכפרים נשארו סגורים•
המורים — המלמדים ברחבי המשולש
כולו — לא הלכו לעבודתם, ובזאת שיתקו
כמעט לחלוטין את כל רשת בתי־הספר ב אזור•
אף חנות לא נפתחה. אפילו הפלחים
לא יצאו לשדות. מוניות הקו לנתניה ניצבו
דוממות במרכז שני הכפרים. אוטובוסים שהגיעו
מנתניה ומתל־אביב חזרו ריקים.
״זאת הדרך היחידה שיש בידינו להתריע
על המצב,״ הצהיר אחד מנכבדי טייבה .״על
הממשלה והמשטרה לשים לב. זהו אות־אז־הרה.
אם לא ישימו לב — יפתחו פתח לשימוש
באלימות משני הצדדים.״
אילו היד, זד, רק ריב בין צעירים,
בחורה, ייתכן שלא היה הדבר מצריך
ערבות מגבוה, אולם כאשר התכתשות כזו
דוחפת, פעם אחר פעם, לפוגרום גזעני —
יש מקום לשים לב לאותה־ר,אזהרה, לפני
שתבוא התלקחות הרת־אסון.

מפלגו ת
מו שר ה חו טי ם
כרוז משוכפל הגיע השבוע בדואר למאות
עסקני המפד״ל. תוכנו: האשמות
חריפות נגד ח״כ מפלגתם בנימין שחור.
שעה שד,עסקנים היו שקועים בקריאת הכרוז,
אישרה הממשלה ביום הראשון השבוע,
לפי הצעתו של שר הדתות זרח
(המשך בעמוד )20
ה עו ל ם הז ה 1485

ש קצר -ביחסי ע ס ורש ה ע צר

היורש חושש
מרים השפעה ישירה

* 1ממשלת אשכול חסר אדם אשר ישא
•1את התואר ״ממלא־מקום ראש הממשלה״
.תואר זה היה קיים בממשלות הקודמות.
לוי אשכול עצמו נשא אותו, בימי
כהונתו כשר־האוצר בממשלות דויד בן-
גוריון.
הדבר בלט במיוחד בשבוע האחרון, כאשר
בילה יאש־הממשלה חופשת־החלמה כטבריה.
במיקרה כזה — כמו במיקרה של
נסיעה לחו״ל, או של מחלה ממושכת —
היה צריך שר אחר לנהל את הממשלה באופן
אוטומטי, שר הנושא גם את התואר
של ממלא־מקום ראש־הממשלה. אבל כאשר
יצא אשכול לטבריה, הסתבר כי בממשלתו
אין ממלא־מקום כזה.
ניהול הישיבות, בהעדרו, נמסר לידי שר־הפנים
חיים משה שפירא. הדבר נעשה על
פי הצעתו של השר החדש, ישראל גלילי,
אשר התבסס על העובדה ששפירא הוא זקן
השרים, בעל הוותק הרב ביותר כחבר־ממש־לה.
אבל גם אז, בשבתו בראש שולחן הממשלה,
לא נשא שפירא את התואר של
ממלא־מקום, כי אם רק של ״שר המנהל את
ישיבת הממשלה״.

מועמד מוכן
ין זה התואר היחיד החסר בממשלת
אשכול. אין בה גם סגן ראש־הממשלה.
בממשלה הקודמת נשא תואר זה אבא אבן.
כאשר אך החלו מדברים על הקמת הממשלה
הנוכחית, נאמר כי תפקיד זה יוצע לגולדה
מאיר. אף נאמר, כי יהיה סגן שני לראש
הממשלה: ראש המפד״ל שפירא.
אולם גולדה מאיר מיאנה להצטרף לממשלה,
וגם שפירא לא זכה לתואר המכובד.
בשני המיקרים — העדר ממלא־מקום ל-
ראש־הממשלה, והעדר סגן לראש־הממשלה
— מוטלת האחריות על פינחס ספיר. למען
הדיוק, לא היה איכפת לו כלל שבממשלה
זו יכהנו סגן וממלא־מקום. להיפך. היה לו
אפילו מועמד מוכן ׳ ומזומן לתפקידים אלה
— הוא עצמו. אלא שדווקא מפני שהוא היה
המועמד לשני התפקידים, חברו יחד שאר
הכוחות הפועלים בצמרת מפא״י ומנעו את
המינוי.
כי הם נבהלו לפתע מן הדיבורים שמילאו
את הארץ, ואשר אמרו כי ברגע זה אין
יורש אחר ללוי אשכול זולת פינחס ספיר.
הם לא רצו לחזק את הרושם הזה על־ידי
מינויו לתפקיד ממלכתי, שהיה הופך אותו,
למעשה, ליורש־העצר הרשמי. על כן נשארו
שני התארים ללא בעלים.

נחשבים על־ידי צמרת מפא״י כקישוט צבעוני
לנציגות האשכנזית ״הרצינית״.
• יעקב שמשון •טפירא עדיין חדש
מדי בממשלה, והוא אף אינו מכהן כחבר
הכנסת.
• חיים צדוק יכול לבוא בחשבון,
אבל רק בעוד שנים אחדות. הוא מקובל
על רוב חוגי מפא״י, אך חסרה לו עדיין
האוטוריטטה.
• אבא אכן עסוק יותר מדי בענייני
החוץ, וממילא אין הוא נחשב למנהיג מפלגתי,
המקובל על מנגנון מפא״י.
• חיים גבתי שייך אף הוא לשולי
המפלגה, נחשב יותר לאיש־מקצוע מאשר
למנהיג פוליטי.
אילו היתד, צמרת המפלגה מגיעה לכלל
מסקנה, כי אחד מאלה יכול לקבל, בהסכמת
הכל, את התפקיד של ממלא־מקום ראש־הממשלה,
או סגן ראש־הממשלה, היתד, מבצעת
את המינוי. שכן תפקידים אלה שייכים
למפא״י, בהרכב הנוכחי של הממשלה. ב־מיקרה
זה היה שפירא זוכה, מן הסתם,
להתמנות סגן שני של ראש־הממשלה. אולם
צמרת זו ידעה, כי רק פינחס ספיר יכול
לזכות במינוי בלי לגרום מהומות. היא
העדיפה לוותר על התארים, ובלבד לא להעניק
לו את הכבוד.

כי אם גם בחילופי־הגברי שחלו לפני שבועיים
בצמרת משרד המסחר והתעשייה. ב־מיבצר
זה השאיר ספיר את איש־אמונו, מיכאל
צור, בעמדת המנהל הכללי. רק בתנאי
זה הסכים לנטוש את המשרד. והנה,
ללא אזהרה, התפוטר צור על־ידי חיים צדוק.
צדוק הצעיר אינו רק יורשו של ספיר כשר
המסחר והתעשייה: הוא גם נחשב לאחד
ממתחריו הרציניים בעתיד, על כתר יורש־העצר.
והוא לא הסתפק בהרחקת צור לבדו,
אלא גם מנע החלפתו על־ידי איש הנחשב
אף הוא לנאמן ספיר.

ותיקים ועייפים
ך* ל שר עצמאי במשרדו, אולם כל מי
^ שיודע את פרטי החלפתו של צור יודע,
כי היא היתד, לפי רוחו של ראש־הממשלה,

צעירים וחדשים
ך* סיכה להתנגדות היא ברורה: אין
( | צמרת המפלגה סבורה, כי הגיע הזמן
לקבוע ברורות מי יהיה יורשו של לוי
אשכול. שוררת בין חבריה גם ההרגשה, כי
פינחס ספיר הגיע למעמדו הכמעט־בלעדי
רק בגלל פריש־נ דויד בן־גוריון ואנשיו מן
המפלגה. אילו היו שמעון פרם, משה דיין
וחבריהם עדיין חברי מפא״י, אין להניח שפינחס
ספיר היה נחשב למועמד הטבעי ביותר
לרשת את אשכול.
קיימת גם אמונה נוספת בתוך הצמרת: כי
עם הסתלקות אנשי רפ״י, נפתח פתח לדרגים
העליונים של מפא״י לצמיחת מנהיגות צעירה
חדשה. מוזכרים שמותיהם של אנשים
כמו זאב שרף, ליובה אליאב, צבי דינשטיין.
אם יינתן להם הזמן הדרוש, יתגבש מביניהם
יורש־עצר לאשכול, או לכל הפחות מועמדים
רציניים לתפקיד זה, אשר יוכלו להיאבק
עם ספיר על הכבוד הרם.
השאלה הינד״ בראש וראשונה, שאלה של
זמן. דרושות שנים אחדות, עד שכוחות אלה
יוכלו להתחרות בספיר. עד אז, כפי שמסתבר
מהחלטת הצמרת, יש להימנע מיצירת
עובדות מוגמרות, שיהפכו את ספיר ליורש־עצר
אשר מעמדו שוב לא יהיה ניתן ל־עירעור.
הדבר
לא התבטא רק באי מינויו של
ספיר לממלא־מקום ראש־הממשלה, או לסגנו,

ולא סתם פעולה פרטיזנית של צדוק. דבר
המרכז את מוקד הזרקורים על עמדתו של
לוי אשכול עצמו, בכל הנוגע לשאלת הירושה.
ברור,
כי אין מנהיג פוליטי מחבב יורשים.
לוי אשכול אינו יוצא מכלל זה. כל
עוד היה שר־האוצר, ופינחס ספיר כיהן
כשר המסחר והתעשייה, נחשב ספיר כאיש
אשכול. כאשר הסתכסך ספיר חריפות עם
שמעון פרס ועם בן־גוריון, התהדקה הברית
בין אשכול ובינו.
אולם מאז השתנתה המפה האנושית ב־מפא״י.
הצמרת הוותיקה, ובראשה גולדה

פלי מהומות
ך>* אשי מפא״י, שהגיעו למסקנה זו, ער(
כו תחילה סקירה מהירה של יתר נציגי
המפלגה בממשלה, בנסיון למצוא מועמד
אחר לתפקידים אלה. הסקירה לא העלתה
שום הצעה ממשית.
• זלמן ארן אינו מקובל על כלל המפלגה,
והוא אינו נחשב כאיש־מעשה צרוף.
גם גילו ( )67 אינו מאפשר את הצבתו כיורש
לאשכול.

• ככור שלום שיטרית ואליהו ששון

מאיר וזלמן ארן, שוב אינה ששה ליטול
על עצמה מעמסות חדשות. לצד לוי אשכול
נותר רק ספיר. והקירבה אינה משמחת
אותו תמיד.
רכילאים ביקשו לראות בכך השפעה ישירה
של מרים אשכול, שאינה מסתירה מזה
שנים כי איננה מחבבת את ספיר. מכל
מקום, אשכול אינו מאושר מן הבדידות
הזו, שלו ושל ספיר, בצמרת. הוא היה רוצה
לראות שם עוד כמה אנשים.
הוא עצמו אינו מדבר על כך. אבל כמה
ממקורביו לא חסכו בימים האחרונים רמזים
על כך .״אשכול היה רוצה לראות את הנהגת
אחדות־ד,עבודה,״ אמרו הם ,״תופסת
את המקום המגיע לה בהנהגה של המפלגה
המאוחדת.״
הכוונה היא למפא״י מאוחדת, כפי שהיתר,
לפני שאחדות־העבודה התפלגה ממנה ב־
.1942 אם אומנם יכון איחוד זה, סבורים

צדוק (עם אכן)
יכול לבוא בחש בון

כמה ממקורבי אשכול, אין שום סיבה מדוע
לא יתחרו על כתר־ה,ירושה, אנשים כמו ישראל
גלילי ויצחק בן־אהרון.
מי עוד חושב בכיוון זה? לפחות גולדה
מאיר. בצאתה ממשרד־החוץ, הבהירה כי היא
רואה לעצמה תפקיד עליון בתקופה הקרובה:
איחוד שתי מפלגות המערך. בתוך
אחדות־ד,עבודה שותף לשאיפה זו יגאל אלון,
שאף הוא סבור כי הגיע הזמן שמנהיגי
אחדות־ד,עבודה יתחרו ישירות על השלטון
בתוך מפא״י.

גידול התיאבון
אלה נמצא פינחס ספיר חושש ב־
) #4מקצת, שכתר הירושה — שנראה כה.
בטוח עד לפני כמה ימים — עלול להישמט
מראשו. הוא יודע, שסכנת רפ״י לצמרת
מפא״י נעלמה, וכי עתה שלטת מפלגתו
בכל מערכות המדינה. כש־ 75 קולות נתונים
לפקודתה בכנסת, אין שום סכנה של עיר־עור
שלטון זה. לכן גם מתעורר תאבונם
של אישים שונים, הרוצים להגדיל את מנת-
חלקם בקערת השלטון.
באיזו מידה יצליחו כוחות אלה להתבסס,
קשה עדיין לקבוע. באיזו מידה יתווספו
אליהם כוחות חדשים, מן הדור הצעיר —
גם זאת קשה לקבוע עדיין. כשם שקשה
לדעת כיצד ומתי יכון האיחוד עם אחדות־העבודה,
ואם איחוד זה אומנם יחדיר לצמרת
המפלגה אנשים כמו גלילי ואלון.
רק דבר אחד ברור: כל התהליכים האלה,
המסכנים את מעמדו של ספיר כיורש־העצר,
דורשים זמן ממושך. ואילו בעתיד הקרוב,
אם -עזוב לוי אשכול מסיבה זו או אחרת
את מושכות השלטון, אין כמעט ספק שהמועמד
היחידי לרשת את מקומו הוא פינחס
ספיר.

ד׳* 1ה 1ב 1ח ר () 12

קצת כ אב שיניים

ך* כריכנסת חדש, מאחת הסיעות היריבות, אמר לי השבוע :״כשאתה עומד על
| | הדוכן ומדבר, אתה מזכיר לי רופא־שיניים. הוא עומד מול החולה ומחטט בשן, ומדי
פעם, כשהוא נוגע בעצב פתוח, החולה קופץ ממקומו.״
זהו תיאור מדוייק למדי. זה קורה לנו כמעט בכל יום. אנחנו מכינים את דברינו על
הנושא העומד לדיון, והם תמיד שקטים וענייניים. הבית מקשיב לדברינו בסבלנות. ופתאום
משתנה הכל. הבית נחרד משלוותו, קריאות־ביניים ניתכות
עלינו מכל עבר, וכמה ח״כים קופצים ממקומם כנשוכי־נחש
כדי לקרוא לעומתנו בעמידה.
מתי זה קורה? מה מקפיץ אותם?
זה קרה כאשר הצענו יו״ר ערבי לכנסת, כשהבענו
את דעתנו שאין עוד מקום לחוק־השבות. כשהצענו לבטל
חצי־תריסר משרדי־ממשלה. כשדיברנו על הפרדת הדת מן
המדינה. כשאמרנו רק כי ח״כים בודדים שירתו אי־פעם
כטוראים בצה״ל.
השבוע זה קרה פעמיים: כשדיברנו על הצורך לבטל
את חוקי־החירום, וכשהצענו להסיר מסדר־היום הצעה
בדבר משלוח רופאים לספר.
מדוע זה קורה? אחרי נסיון של חודשיים, אני מסביר לנדאו זאת כך: כל סיעות המישטר הישן מאוחדות בתפיסות־היסוד
שלהן, למרות הניגודים המילוליים והצדדיים שביניהן.
אנחנו באנו לכנסת כדי לחלוק על מוסכמות אלה. כאשר אנחנו נוגעים באחת מהן, ואפילו
כשאנחנו רק מתקרבים אליהן, הרי זה כנגיעה בעצב חשוף של חולה־שיניים.
ואז, לפתע פתאום, הופכת המליאה הרדומה־למחצה למרקחה.

גזבנגזת

לדתז

•• 1וד כימי־הראשית של המדינה העניק לעצמו שר־הבטחון דויד בן־גוריון סמכויות
> בלתי־מוגבלות בשטחים רבים, במיסגרת ״תקנות לשעת־חירום״ .תחילה: חשבו אלה
לסמכויות זמניות, לתקופה קצרה של כמה חודשים. אך מאז הוארכו על־ידי הכנסת מדי
פעם, ללא ויכוח של ממש.
השבוע נדרשה הכנסת להאריך שוב שתי תקנות כאלה, והפעם לשנתיים שלמות. האחת
מסמיכה את השר להכריז על אזור ברוחב של 10ק״מ לאורך הגבול בצפון, ד 25ק״מ לאורך
הגבול בדרום, כעל ״אזור מוגן״ .באזור זה יכול השר לעשות כאוות־נפשו — לגרש תושבים׳
להחרים רכושם. ,ועוד ועוד. לפי תקנה זו גורשו, למשל, תושבי ברעם מכפרם.
התקנה השניה מעניקה לשר־הבטחון את הסמכות לגייס ציוד ורכב כאוזת־נפשו, ללא
ביקורת ופיקוח, ולקבוע בעצמו אם ואיך לפצות את הנפגעים.
בשנים עברו הוארכו תקנות אלה בכנסת באורח אוטומאטי, פחות או יותר. על התקנה
הראשונה נערך, בדרך כלל, ויכוח שלא נגע לעניין (אלא למימשל הצבאי, המבוסם על
תקנות־החירום הבריטיות) .על התקנה השניה לא נערך מעולם שום ויכוח ככלל. הכנסת
קפצה לדום ואישרה פה אחד.
השנה נעלם גן־עדן זה. כשנרשמנו לזכות־הדיבור, נוכחנו לדעת ששום סיעה לא ביקשה
עד אותו רגע להשתתף בוויכוח. אחרינו נרשמו אמנם כמה סיעות אחרות לוויכוח על
התקנה הראשונה, אך על התקנה השניה לא הצטרף איש לוויכוח — ואנחנו לבדנו דיברנו
עליה.
כנואם ראשון, דיברתי על מהות החוק בלבד. לא נכנסנו לשום ויכוח פוליטי על מלחמה
ושלום. לפי הצעת עו״ד אמנון זכרוני, שהכין את החומר, הקדשנו את ביק־רתנו לנקודה
אחת בלבד: אסור לכנסת למסור את סמכות החקיקה לשרים. חוק — ויהא אף חוק-
חירום — חייב להיות מחוקק על־ידי הכנסת הריבונית והנבחרת. אמרנו, בין השאר:
הממשלה הישראלית לא הסתפקה בתקנות ההגנה (שעת״חירום) שהנהיג מישטר־הדיכוי
הקולוניאלי בארץ־ישראל סעיף 9לפקודת סדר״השלטון 1948 מאפשר לראש־הממשלה
ולכל שר, אותו הסמיכה הממשלה, להתקין תקנות ׳לשעת־חירוס ככל אשר ייראה לשר
לטובת המדינה, בטחון הציבור וקיום האספקה והשירותים החיוניים.
בכוחן של תקנות אלה לשנות כל חוק, להפקיע זמנית את תוקפו או לקבוע בו תנאים,
להטיל או להגדיל מיסים או תשלומי־חובה למיניהם.
פירוש הדבר כי מועצת־המדינה הזמנית (שקדמה לכנסת) מסרה לממשלה סמכויות
עצומות, המאפשרות להכניס שינויים מהפכניים בכל סידרי חיינו.
הכנסת צריכת לשמור היטב על הפרדת הרשויות במדינה. עליה לעמוד על זכותה
הראשונית לחוקק חוקים. אסור לה למסור סמכות ראשונית זו לשרי־הממשלה. והרי איננו
דנים כאן בחוק על אגוזים ובננות.
הוספנו לכך הערה עוקצנית:
קיימת סיסמה, אשר לשמעה רבים קופצים לדום. כשמועלית סיסמה זו, אטומות אוזניהם
של רבים מחברי־הכנסת. בית־המשפט העליון אף הוא מסרב להגיש סעד, הדבר קרוי
אצלנו ״טעמי בטחון״.
אבל אירע משהו בשנים האחרונות. נתגלה הכזב שהסתתר במיקרים רבים מאחורי טעמים
אלה. הגיע הזמן שחברי־הכנסת יסירו את האטימות מעל אוזניהם.

ל\2א\זיר — שב מלס במנניב
** דכמהצדק נו כפך נוכחנו לדעת מיד. כי תחת לנהל ויכוח ענייני על הנושא
שקבענו — איך לחוקק חוקים דמוקראטיים שיתאימו למצב הבטחוני הקיים — החלו
כמעט׳ כל סיעות הכנסת להתנפל עלינו ולהתווכח בשצף־קצף על נושא שאותו כלל לא
העלינו: בעיות השלום במרחב. כמו תמיד כשנושא כזה עולה בזירה של המישטר הקיים,
היה זה ויכוח בלתי־אחראי ובלתי־רציני לחלוטין.
הדו־שיח נפתח בעת נאומו של ח״כ חיים לנדאו (חרות) ,שהצדיק ללא־סייג את תקנת־החירום
הנדונה כמות שהיא. הוא התעלם לגמרי מן הבעייה שעוררנו: שחוקי־בטחון צריכים
לבוא מידי הכנסת, ושאסור לכנסת לתת סמכות דיקטטורית לשר־הבטחון. לפי הפרוטוקול:
לנדאו כז רו ע, כאמצעי בטחון, הכרחי (חוק זה) — הלטאי שלא נזדקק לו —
יתכן שמחר נהיה זקוקים לו. ומה נעשה אז?
אבנרי (קריאת־ביניים) :אינך סומד על הכנסת?
לנדאו: חבר־הכנסת אבנרי, מי שרואה באזור האנטי־שמי הזה אזור שמי, בשבילו

הכל ברור.
אכנרי: זאת תשובה?
לנדאו: אין סכנת־מלתנזה בשבילך. הרי לדעתך אין סכנת־מלחמה באזור בשבילך בכלל.
אנו היוצרים את הסכנה. קשה לי להתווכח אתן בכלל בנושא זה. אינני מוצא אתן כל שפה
משותפת.
אני תמה שלא אימצת לן את ההצעה של מי שרצה להיות חבר־כנסת שני — אייבי נתן:
טוס לקאהיר. קח אתה מטוס — דו־מושבי או תלת־מושבי — טוס. הראה משחו. הנה,

הס ״כנענים״ כולם. כולם בני אזור זה, ידידים, אחים. אדרבא: תוכיח.
לבוא ולהגיד לנו, מול שינאה זאת הגוברת והולכת מיום ליום, והמקבלת שיני־פלדה
חדות מיום ליום — לבוא ולהתריע על הסכנה כאילו פה היא קיימת ולא משם — שהדי
במרומים, קשה לי להבין זאת. אין לנו מישור ויכוח בשטח זה.
אכנרי (קריאת־ביניים) :מה זה נוגע לחוק הזה?
לנדאו אני סבור שחוקים כאלה, עם כל חומרתם, הם הכרחיים. חבר־כנסת אבנרי,
וכי המצב הבטחוני הולך וקל? לאחרונה אירעו בארץ מיספר מיקרים שאינם מצביעים על
הקלה. במשך שנים מיספר לא נתגלה מיספר כה רב של מיקרי־ריגול בארץ, כפי שנתגלו
בשבועות האחרונים ברור כי הנשק הרב הזורם לארצות־ערב יש לו השפעה על
התופעות האחרונות.
אפנדי (קריאת־ביניים) :דרוש חוק. אבל חוק טוב, צודק, דמוקראטי.
לנדאו: דרוש חוק עם שיניים. למטרה זו לא ייתכנו חוקים טובים.
אפ שר

ל ה \ 2י ם

בארץ

ד י \ 2טטודה

1א היתה זאת דעתה של חרות בלבד, אלא דעת המישטר כולו. זה נתגלה חיש־מהר,
/כאשר קם דויד הכהן (מפא״י) להתווכח עימנו אף הוא.
ה כ הן חבר־הכנסת לנדאו) עשה מלאכה טובה כל־כן במחצית השניה של נאומו,
כאשר הוא ענה לביקורת של חבר־הכנסת אורי אבנרי, ולמעשה הוא חסן לי את העבודה.
אן מכיוון שאני כאן, אני רוצה לומר לחבר־הכנסת אורי אבנרי, ראשית, כי מוטב שלא
ירבה בהגזמות ז׳ודנאליסטיות כאשר הוא מדבר בכנסת המדובר לא באגוזים ובבננות,
כפי שהוא התבטא, אלא בחיי כל המדינה הזאת. החוק הזה בכלל לא היה קיים, אילולא
היינו זקוקים לו, והוא יזדע זאת היטב.
אחרי שהתווכח עימנו לאורך שני עמודים, סיכם:
ה כ הן הסיכון הוא מעבר לגבול. מעבר לגבול יושבים אנשים שאתה יודע מי הם.
אין לן כל השפנו^ז עליהם, עם כל רצוני שתהיה לן השפעה כזאת, אם כי אינן השליח
הנאמן עלי, אני מקווה שתשפיע על שליטי־ערב שיפסיקו בהסתתם ובאיומיהם ההכרזות
(שלהם) הן התקלה, ולא החוקים האלה שאתה מתנגד להם1 .
אפנדי (קריאת־ביניים) :ממתי אנחנו פוחדים מהכרזות?
איש־מפא״י שני, ח״כ ברוך אזניח, הקדיש לנו אף הוא את מרבית דבריו. הוא פתח
את נאומו במילים :״אני מתייחס בכבוד לכל חבר־כנסת באשר הוא חבר־כנסת. זה כולל
גם את חבר־הכנסת אורי אבנרי. לכן אני מבקש ממנו שיקשיב לדברי בראשיתם, וילמד
מהם משהו.״ והיא שריכול
חוק

ואכן
למדנו משהו. וזד, מד, שלמדנו: שבכל הוויכוח לא ענה איש לטענתנו —
שבמדינה דמוקראטית גם חוקי־הבטחון צריכים לבוא מן הכנסת, תחת שתישאר בידי
ד,בטחון הסמכות המוחלטת להתקין תקנות־חירום כאוות־נפשו. כי במצב הקיים,
שר־הבטחון — אם ירצה בכך — להקים בארץ דיקטטורה צבאית מבלי לשנות אף
אחד, פשוט תוך שימוש בסמכויות שהוענקו לו על־ידי הכנסת ללא מחשבה.
על כך לא דיבר איש מאנשי הקואליציה. על כך גם לא דיברו תופיק טובי ושמואל
מיקוניס, נציגי שתי המפלגות הקומוניסטיות, שהקדישו את כל דבריהם לצורך בביטול
המימשל הצבאי. על כך גם לא דיבר סגן־שר־הבטחון, צבי דינשסיין, כאשר השיב
למתווכחים. הוא הקדיש את עיקר דבריו לציון העובדה שרק פעם אחת הוגלו כפרים
ערביים שלמים מן ״האזור המוגן״ ,בהתאם לתקנת־חירום זו. לפי הפרוטוקול:
דינשטיין בחוק זה נעשה שימוש פעם אחת ויחידה, תון מהלן הקרבות בשנת
, 1948 כששלושה כפרים, ברעם, איקרית וחסאס...
אפנדי (קריאת־ביניים) :הרבה אחרי הקרבות.
דינשטיין: לא. מני אז לא נעשה כל שימוש בחוק ...תושבי אזורי הבטחון נעים
בחופשיות, אל השטח ומתוכו 1 אפנדי: אבל לא אנשי ברעם.
דינשטיין: פרט לאלה ששלטונות הבטחון החליטו שנוכחותם שם מהווה סיכון בט־חוני,
וזה נעשה בשנת .1948/49
אפנדי: דווקא כפר מארוני זה מסכן את המדינה?
דינשטיין: אני סבור ששלטונות־הבטחון לקחו בחשבון את כל הנתונים, כאשר קבעו
זאת בשנת .1948/49
נצוז גז חיי רוםלאיש \ 2ר
ך ול, זה נתל,כל ברוב מכריע, כאשר רק אנחנו והקומוניסטים מצביעים נגדו. לאחר(
| מכן נפתח הדיון בתקנת־החירום השניה, הנוגעת לגיוס ציוד. הייתי המתווכח היחידי,
וניצלנו את ההזדמנות כדי להשיב לכמה טענות שהוטחו בפנינו קודם־לכן!
אפנדי אנחנו נכנסים פה למעגל־קסמים. אומרים לנו שלא יהיה צורן בתקנות־לשעת־חירום
נאשר תתבטל שעת־החירום• .יחד עם זאת
מבטיחים לנו ששעת־החירום לא תתבטל — לא בעוד שנה,
לא בעוד שנתיים, וחבר־הכנסת פרס מבטיח לנו שכנראה לא
תתבטל לעולם.
פרס: מעולם לא אמרתי זאת.
דוי דהכ הן: אולי כדאי גס לבטל את תקציב־הבטחון?
אדרבא, תציע זאת.
אפנדי: אתה יכול להציע זאת. אנחנו לא מציעים לבטל
את תקציב משרן־הבטחון. אנחנו מציעים מיניסטריון שני,
שידאג לכן שלא יהיה צורן בתקציב כזה.
פרס: לא ידעתי שאתה מאמין כי מיניסטריונים עשויים
לפתור הכל.
אכנרי: זה תלוי מי השר ומי סגן־השר, חבר־הכנסת
פרס. על כל פנים, אם לחשוב על השלום, לפעול למען
השלום, הם דברים שבגדר רומנטיקה, כפי שאמר חבר־הכנסת
פרס (בוויכוח על הקמת הממשלה) ,הרי פירוש הדבר ששעת־החירום תימשך זמן רב.
אם כן, רבותי חברי־הכנסת, הבה נתרגל לחיות בשעת־חירוס ממנשכת מאד. נלמד לחוקק
חוקים דמוקראטיים סדירים, המאפשרים לחיות בשעת־חירום. נבטל את כל התקנות לשעת־חירום,
המנסות לענות על הבעייה בצורה בלתי־דמוקראטית, בצורה שאינה מתאימה למדינה

תקינה.
אל יכניסו לוויכוח זה דברי־בהלה, ואל ילמדו אותנו שאנחנו שרויים במצב בטחוני קשה.
לא נפלנו מן השמיים. אנו חיים במדינה זו, ויודעים מה מצבה ׳.אנחנו יודעים שבהעדר
שלום יש בעיות של שעת־חירום.
אין אנו טוענים שאין צורן באמצעי־חקיקה אשר יענו על הצרכים המיוחדים של מדינה

הנמצאת, למרבה הצער, ואולי גם במקצת באשמתנו, במצב בו היא נמצאת עכשיו. אנחנו
אוסרים שדרוש חוק סוב, דמוקראטי. אין אנו אומרים שלא דרוש חוק.
לא הבינותי בדיוק את הססאטיסטיקה שהביא לפנינו חבר־הכנסת לנדאו על ריבוי הריגול 1 ונו
יו ח נן כאדרנ אל תודה יותר מדי פעמים שלא הבינות. עוד יגידו שאינך מסוגל 1 להבין.
אכנ רי: עוד יגידו הרבה דברים. למה לא מה הקשר בין החוק הזה לענייני ריגול?
ישנם מוסדות העוסקים בריגול ובריגול־נגדי. אנחנו סומכים עליהם, בין אם יש לנו
טענות כלפיהם, בין אם אין לנו
לנדאו: זו הודעה חמורה מאד, חבר־הכנסת אבנרי. עוד ו^ציא פסק־דין מוות על עצמן.
אכנלי: אנו מודים שלרוע המזל יש צורן בביון ובביון־נגדי, ואנחנו רוצים שיהיה
פיקוח דמוקראטי גם על המוסדות האלה. אבל מה זה נוגע לחוק הזה? זה לא נוגע לו 1 בכללו...
חבר־הכנסת לנדאו הביא ציטטות מדברי זאב ז׳בוטינסקי. גם אני הייתי פעם תלמידו של

ז׳בוטינסקי
לנד או ( :קריאת־ביניים בלתי־מובנת).
אכנ רי: אינני בטוח מי היטיב ללמוד ממנו, למרות שלכם יש פאטנט. זאב ז׳בוטינסקי
אמר פעם* :אם גנב ישיר את התקווה, לא אעמוד דום בשעה שן זוא יריק את כיסי.־• אנו
אומרים את זאת בדיוק: לא נרשה במדינה זו לחוקק חוקים בלתי־דמוקראמיים בטענות
בטחוניות. אנו מאמינים — ואני בטוח שגם אתה מאמין — שגם במצב בטחוני קשה
אפשר לקיים חוקים דמוקראטייס. אפשר לפתור בעיות־בטחון בדרן דמוקראטית. זוהי כל 1 טענתנו, ועל כך כל הוויכוח.
את המשך נאומנו הקדשנו לניתוח מפורט של תקנת־החירום הנדונה, של הליקויים בה
ושל אופייה הסותר נוהל דמוקראטי תקין. למשל: שאין בית־דין לבירור טענותיו של
אדם שמכוניתו גוייסה וניזוקה, וכו׳ ובו׳.
איש לא דיבר אחרינו. סגן־השר סיכם, ולבסוף נתקבלה הצעת־החוק בקולות כל הנוכחים,
נגד הקול האחד שלנו.
זוהי הפעם הראשונה שתקנת־חירום זו לא הוארכה פה אחד וללא ויכוח.
רו פ אי ה

קודמו לצמרת משרד־הבריאות. השאילתא: מה עשו רבנים אלה? כמה השתכרו? למה
נתקבלו בכלל לעבודה? מה היו השיקולים לפיטוריהם?
• שאילתא לשר־המשטרה בקשר למיקרה שפורסם מעל עמודי העולם הזה: אדם בשם
קמינסקי, מפגין־יחיד נגד השגרירות הגרמנית, נעצר וסולק על־ידי המשטרה. השאילתא: לפי
איזה חוק פעלה המשטרה? מדוע אסור ליחיד להפגין בצורה שקטה, כנהוג בכל ארץ
דמוקראטית?
אותה שעה קיבלנו מעל דוכן הכנסת תשובות לשורה ארוכה של שאילתות קידמות.
בין השאר:
• שר־האוצר ענה לנו כי הפעלת חוקי חסכון־חובה ומילווה־קלימה עלתה, בשנת־הכספים
הנוכחית 1.25 ,מיליון לירות( .רצינו להוכיח בזה כי מיסים אלה אינם יעילים).
• שר־האוצר ענה לנו ביחס לשמועות על העלאת מיסי־עקיפין, כגון מם־קנייה ומכם
על מוצרים שונים :״בין אם יועלו מיסי־עקיפים ובין לאו — תיפול החלטה זו במיסגרת
דיוני הממשלה לקראת הגשתה של הצעת־התקציב לשנה הבאה.״
• סגן־שר־הבטחון ענה לנו על שאילתא לגבי נאום של הרב הצבאי הראשי, אלוף
שלמה גורן, שניצל הרצאת־חנוכה באוניברסיטה כדי להתקיף בחריפות את שיירות־השבת
שלנו, ואף קרא לנו בשם ״מתיודנים״ .שאלנו אם הרב היה זקוק לאישור מראש לנאום
כזה, ואם ניתן לו אישור כזה. התשובה: חיובית.
באותו זמן הגשנו הצעה נוספת לסדר־היום :״חופש הדת היהודית בישראל — ההתנכלויות
בזרמים דתיים לא־אדוקים״ .הכוונה, כמובן, להתערבות המועצה הדתית נגד העדה
הרפורמית בתל־אביב.
גזגגגון הזזו ש ך
ך* מ ה מן המאב קי ם התנהלו מאחורי־הקלעים. בוועדת־הספורט נמשכה מלחמתנו
בשחיתות בענף הכדורגל. התוצאה: נבחרה ועדת־מישנה. בגלל המפתח המפלגתי,

לאיהין \ 2גוא \ 2י ם

ך) מחיתה דיון ה סו ע ר הזה התחוללה סערה שניה, הפעם בעיקבות הנסיון להכריח
/רופאים לעבוד בספר כעובדי־כפייה.
הדבר נפתח בהצעה־לסדר־היום של רות הקטין (אחדות־העבודה) .הנושא הרישמי היה:
״מחסור חמור ברופאים באזורי־פיתוח וביישובי־ספר״ .אך בדברי־ההנמקה שלה רמזה
הקטין בבירור לאן היא מובילה: לחידוש הצעת־החוק, אותה היא יזמה בכנסת הקודמת,
להפעיל אמצעי־כפייה לשם ריתוק הרופאים הצעירים בספר. היא העלתה את הצעת־החוק
על נם, שללה בחריפות את טענות האנשים שהתנגדו לה בכנסת הקודמת.
שר־הבריאות החדש, ישראל ברזילי המפ״מי, ענה בנאום פיקחי ורב־משמעי והציע
להעביר את ההצעה לוועדה. הוא עקף את שאלת הצעת־החוק, לא התייחס אליה כלל. מכאן
שהיתר, צפוייה סכנה שבוועדה תעלה הצעת־החוק מחדש, ובתום הדיון בה תציע הוועדה
לכנסת לחוקק חוק־כפייד, כזה.
דברי השר סיימו, למעשה, את הוויכוח. היתד, רק אפשרות אחת לסיעתנו להתערב בו —
להציע להסיר את ההצעה כולה מסדר־היום. לאור הנסיבות ביקשנו את רשות־הדיבור
והצענו הצעה זו.
היא גרמה מייד לסערה כללית. בייחוד סערו ספסלי מפ״ם, וקריאות נרגזות ניתכו
עלינו. אך עמדנו על דעתנו: למרות שניסוח ההצעה־לסדר־היום הוא תמים וחיובי, מתחבאת
מאחוריו מגמה שעלינו ללחום בה .״לא ניישב את הספר באמצעות קוזאקים,״ סיכמנו.
באופן בלתי־רגיל, ביקש השר שוב את רשות־הדיבור. הוא התנגד להצעתנו, הלמיף
הפעם כי לא עניין החוק יבורר בוועדה, אלא רק הבעייה עצמה. בירור זה דרוש.
שאלתיו בקריאת־ביניים :״האם השר מתנגד לחוק במפורש?״
על כך ענה :״אותי מדאיגה בעיקר הבעייה כיצד לפתור את שאלת המחסור ברופאים
בכפר ובספר, ואני מאמין שאפשר לפתור את הבעייה הזאת בלי חוק.״
לאור דברים אלה, הסרנו את הצעתנו והצבענו בעד בירור בוועדה (שאני חבר בה).
הצעה זו נתקבלה. גח״ל נמנע. הוא נקט בטכסים זה כדי שיוכל לקבל את רשות־הדיבור
להנמקת עמדתו — ועמדה זו הזדהתה, כמעט מילולית, עם העמדה שלנו.
וזצביעיפה, ן ב ל

בנ ס

ח רי ס ע רו תאלה, היה הדיון על חוק הבנקאות שקט. הממשלה הציעה להאריך
>£את סמכות שר־האוצר (באמצעות נגיד בנק ישראל) לאסור פתיחת סניפים חדשים לבנקים.
בדרך האופיינית לה, עשתה זאת בצורה שהעניקה לשר סמכויות בלתי־מוגבלות.
יוחנן באדר תמך עקרונית בחוק, אך שלל את הרחבת הפיקוח על הבנקים. ויקטור שם־
טוב המפ״מי דרש, להיפך, פיקוח חמור יותר. תוך כדי כך התפתח דו־שיח קצר בינינו:
שסיטוב: אני מוכרח לומר שיש לי עונג גדול להכריז שהסכמתי לכל מילה שאמר
שר־האוצר בקשר לחוק זה. אינני מתחייב גם בעתיד לתמוך בכל דבר ששר־האוצר מביא ן לכנסת
אכנ לי: יש לן ברירה?
ש ם ־ טו ב: בהחלט. עוד תיווכח. ן
אבנדי: הלוואי.
לאחר־מכן הגיע תורנו — לתמהונם של ח״כים רבים, שסברו כי אין לנו מה לומר
לגבי סוגייה כה מקצועית כמו חוק־בנקאות. הם נוכחו חיש־מהר לדעת שיש בפינו דברים
עקרוניים מאד:
...אנו חוזרים כאן לבעייה החוזרת ונשנית כמעט לגבי כל העניינים שהממשלה מביאה
לכנסת: העברת סמכויות הכנסת לרשות .׳המבצעת. ן
פקודת־הבנקאות הנהוגה אצלנו היא פקודה קולוניאלית מובהקת. היא מקנה סמכויות
עצומות לשר־האוצר ולממשלה, מבלי שהיא קובעת נורמות מחייבות.
...אסור להשאיר שיקול־דעת מוחלט בידי שר־האוצר, היכול להעניק רשיונות למעוניין
ז!ה או אחר, לפי אופן הצבעת סיעתו בכנסת( .כאן רמזנו למתן רשיון הבנק לאגודת־ישראל,
תמורת הצבעתה בעד המימשל הצבאי).
סיעתנו מתנגדת לכל חוק המעניק שיקול־דעת אבסולוטי לשר הנוגע בדבר, אלא אם כן
נקבעות בחוק נורמות בסיסיות, אובייקטיביות, ותחומים ברורים לשיקול־דעת זה.
השיטה הנוכחית פותחת פתח לפרוטקציוניזס מובהק, ולאו דווקא כלכלי, הנוגד את
מושגי־היסוד של הסדר הציבורי.
הצענו להחזיר את הצעת־החוק לממשלה. בעמדה זו נשארנו לבדנו. כל שאר הנואמים —
חוץ מאגודת־ישראל, הדואגת לבנק שלה — חייבו את החוק. דודקא שמואל מיקוניס, איש
מק״י, הגיע לקיצוניות, תבע מן הממשלה להחמיר אתיהפ?שח הרבה יותר. זה היה קצת
מוזר בעיני, כי בראשית נאומו קבע מיקונים שלא הממעמה מפקחת על הבנקים, אלא
שהבנקים הם המפקחים על הממשלה.

המשטרה אוסרת את קמינסקי המפגין
לפי איזה חוק?
נגרם כאן אבסורד: לא צורפנו לוזעדת־מישנה זו, למרות שכל מטרתה היא לדון בהצעות
ובהאשמות שלנו.
בודעדת־ד,כלכלה נמשך הדיין בסיכסוך־התובלה בנמל אשדוד. כאן לא היתד, גישתנו
יוצאת־דופן: כמו רוב חברי הוועדה, תבענו להנהיג שיטה של מיכרזים לכל מיטען, ולשים
קץ לשיטה, שנתגלתה לנו רק תוך כדי חקירה, לפיה מוסר בעל־חזקה את העבודה עצמה
לזולתו, וגובה דמי־תיווך בגובה של עד ״ .120/השוויתי שיטה זו לנוהל הפיאודלי בימי־הביניים,
כשכל אביר גבה מס על הסתורה שעברה בשטחו.
המאבק המרתק ביותר התנהל סביב הצעתנו להעמיד לסדר־היום את סירוב השלטונות
להפחית שליש מעונשו של ״האדם השלישי״ ,כמקובל.
לא היה ספק כי גורמים נסתרים ואדירי־השפעה התערבו נגד עצם כוונתנו להעלות את
ההצעה הזאת לדיון. היה מעניין לעקוב אחרי פעולה זו — ולהיווכח מה רב כוחם של
מנגנונים מסויימים גם מאחורי הקלעים של הכנסת.
אף שאנו זכאים להעלות כל נושא שהוא, נמצאו לפתע נימוקים מפליאים ותמוהים להכשלת
נסיון זה. הדבר התגלגל, לבסוף, לוועדת־הכנסת — בה אין אנו חברים. ביקשנו להשמיע
את טענותינו שם — וגם בקשה זו לא נענתה.
אם אכן יוחלט סופית למנוע בעדנו מלהעלות עניין זה במליאה תהיה זאת תעודת־עניות
לכנסת, והוכחה נוספת עד כמה חדל מוסד זה מלהיות הגוף הריבוני והעליון במדינה —
מנגנון־החושך רב וריבוני יותר.

נדפ״ם לנזען הזחלירע
ף י* ?!10 מו שכלהש כו ע היה צריך להגיע תורנו להעלות לדיון את הצעת־החוק הראשונה
^ שלנו: הנהגת קוזרום בכנסת. ההצעה: הכנסת לא תקיים שום דיון במליאה אלא בנוכחות
30ח״כים לפחות, ולא תערוך שום הצבעה אלא בנוכחות 40ח״כים. חוץ מזה תירשם
נוכחות הח״כים בכנסת.
חוגים ממשלתיים פנו אלינו, הציעו לנו לדחות את הדיון. היה ברור לנו שאם לא נסכים
לדחייה, תצביע הקואליציה כולה נגדנו באופן אוטומאטי. סברנו שהדחייה עשוייה לפתוח
פתח כלשהו לתקווה שההגיון יגבר על השיקול הכיתתי. הסכמנו לדחות לשבוע־שבועיים.
לכן הגיעו לדיון רק שלוש הצעות־חוקים של גח״ל. העיקרית שבהן: הצעה לתקן את חוק 1 לשו! הרע.
שר־המשפטים החדש הציע להסיר הצעה זו מסדר־היום, בטענה שממילא תגיש הממשלה
בקרוב הצעות משלה, לפי דו״ח ויתקין.
אך היה מורגש כי ליבו של השר לא היה שלם עם הצעה זו — והוא גם לא יכול
היה להתחייב כי הממשלה אכן תקבל אפילו את כל המלצות ועדת־ויתקון. לכן הצבענו,
בלי כל היסום, יחד עם גח״ל.
ואז זכתה הכנסת למחזה העגום ביותר של השבוע. כל סיעת מפ״ם הרימה את ידה
למען הצעת הקואליציה להוריד את התיקונים מסדר־היום.
מפ״ם הציעה, לפני הבחירות, את אותם התיקונים עצמם לחוק לשון הרע. המלחמה
בלשון הרע היתד, אחד הדגלים העיקריים שלה במערכת־הבחירות. עתה הצביעה אפילו
נגד דיון מוקדם — ובלתי מחייב — בתיקונים, מבלי שהובטח לה שהממשלה תציע תיקונים
אלה. לכל היותר תקבל הממשלה את המלצות ויתקון — הנופלות בהרבה מן ההצעות
שמפ״ם התחייבה להן במלחמת־הבחירות כלפי הבוחר.
אך הבחירות עברו. מי זוכר כיום את ההבטחות?

מו תי ץ וני פןי \ ז ו די טרפותזייגז
קינוחיםאלה הי י רק חלק מעבודת סיעתנו במשך השבוע. כך, למשל, הגשנו שורה
ן של שאילתות, ביניהן:
• שאילתא לשר־הבריאות בעיקבות הידיעה שפיטר שני רבנים, שהיו שייכים בימי

הווו&ס הור

שוו גגישאד=בנק בין נוסעי

הנו ס עי ם
מאשימי

מול האיום בשביתה הסכימה הממשלה להעלאה של 14 בדמי־הנסיעה .״דן״
הכריז מיד, בי העלאה זו אינה מספקת אותו. אבל האם ״דן״ מספק את ציבור
נוסעיו? על שאלה זו נתבקשו למעלה מ־ 200 נוסעים לתת את תשובתם,
במישאל־בזק זה. נבחרו התשובות האופייניות ביותר. בל הטענות הובאו לפני
הנהלת הקואופרטיב, ותשובתה המפורטת מובאת אן 5היא כעמודים אלה.
**שה רוביבגר, רמת־גן:
( 1..כאשר קואופרטיב דן הכניס
לקוים אוטובוסים עם שלוש
דלתות, היה סדר. אנשים נכנסו
בדלת האחורית, ויצאו מלפנים.
סיפר לי נהג, שאילו הנוסעים היו
ממשיכים להיכנס ולצאת בדלת
הנכונה, היתר, הנסיעה מתקצרת.

ך* 3קה פרל, סטודנטית,
1לוד: אני נוסעת יום־יום
ללמוד וזה עולה לי הון. עכשיו
זה יעלה עוד יותר, כל נסיעה
באוטובוס, זה סבל. אני סובלת
מחוסר נימוס של הנהגים, מליב־לוך,
מדוחק. ובעד העינויים אני
צריכה עוד לשלם ביוקר.

רגא רוזן, בני־ברק: בר־חוב
העבודה עומד תור
אחד לשני אוטובוסים: כשבא
אוטובוס, מתחילים הבלגן והמריבות.
הפיתרון הוא, שתי
תחנות. אבל כבר שנים שאני
סונה לדן — וכלום לא עוזר.
וזאת על־אף המריבות הרבות
שישנן מסביב לתחנה זו. כאילו׳
ביקשתי להטיסני לירח.

*ץ *ילה תוכל, עקרת־בית,
^ יפו: על האוטובוסים של יפו
יש הרבה לספר. למשל היום:
עמד תור ענקי. הגיעה אשד, עם
תינוק ורצתה להיכנס בדלת הקדמית.
הנהג פתח בצעקות. איש
לא התערב. האוטובוס נסע, וה־אשד,
עם התינוק נשארו בתחנה.

ף* מל משטרה , 1027 חדרה:
^ שהממשלה תקים חברה
ממשלתית לתחבורה, ושהנה,גיס
ירוזיחו כמוני. למה שנהג דן
ירוויח אלף לירות בחודש? העבודה
שלו יותר חשובה משלי?
נותנים להם יותר מדי, והם דורשים
עוד יותר, ולא יודעים להתנהג
כמו אנשים. הם חושבים
עצמם לחשובים מכוקם.

* וסף תגר, פועל, יפו: ב־
* בוקר האוטובוסים בקו 7איכשהו
נקיים, אבל אחר־כך, ממש
כמו ברפת. אם יש לדן כסף
למשכורות עצומות, לקרן־הבחי־רות
ולמסיבות, למה שלא יהיה
כסף לניקוי האוטובוסים? אני
מוכן לשלם קצת יותר עבור
הנסיעה, רק שיהיה נקי — ולנסוע
כמו בן־אדם.

חבר מזכירות ההנהלה מרדכי עצמון: אומרים לנו: אין אלטרנטיבה
לדן וזוהי הסיבה של כל רע. אז אני אומר: אילו היה אפשר
להקים בתל־אביב עוד עירייה אחת — עירייה אלטרנטיבית — הייתי
עושה את זה, והייתי מקים עירייה שניה, זולה יותר. אבל אי־אפשר.
בעיר קיימת רק עירייה אחת.
אין גם עיר בעולם שיש בה שתי חברות לאוטובוסים. יש מטרו
ואוטובוס, ואז מטרו זה אלטרנטיבה. אבל זה דבר אחר לגמרי.
אומרים שיש לנו זיכיון. גם שר־התחבורה אומר ככה. הוא מאיים
שיקח מאיתנו את הזכיון. לפי דעתי אין מה לקחת, כי אין לנו שום
זיכיון. זו תחבורה ציבורית, ולא שלנו. אנחנו, למעשה, רק חברה
להפעלת האוטובוסים. שום דבר לא שייך לנו באמת. האם, למשל,
החברה יכולה למכור אוטובוס? היא יכולה למכור גרוטאה. ,וגם זה
אחרי עשר יעדות.
מה אפשר לענות על התלונות האופיניות ביותר? עניין התיכנון:
ראשית כל — תיכנון הקודים. זה בדיוק השטח שלא נמצא בידינו.
קביעת קודים בעיר שייכת לעירייה ולמשרד־התחבורה. אנחנו מוכנים
לקבל כל תיכנון חדש. אדרבא! שיהיה רק יותר טוב. זה בדיוק
תפקידנו.
מה שכן נמצא בידינו, זה תיכנון מספר האוטובוסים בכל קוו. אנחנו
עושים זאת לפי המחקר של
מספר נוסעים בשעות מסוימות.
אבל התיכנון לא תמיד מצליח•
כי אנחנו לא יכולים לתכנן
את תנועת המוניות. המוניות
מתנפלות על אותם ה־קודים,
והאוטובוסים נוסעים ריקים•
זה שוב משפיע על ה־תיכנון.
דרך
אגב, אם כבר מדובר על
מוניות. זוהי בדיוק האלטרנטיבה•
אני לא אומר שאני מצדיק
אותה מכל הבחינות, אבל
היא קיימת.
דובר חברת דן, ענזירם צבי;
יש לנו פה מחקר מדעי, המראה
את תפקידם של כל סוגי התחבורה׳
בהובלת נוסעים, ובגרימת
צפיפות בכבישים. מספרים מעניינים
מאוד. אחוז המוניות בין
כל סוגי הרכב ברחובות תל-

אביב: בגרמניה או בהולנד
האוטובוסים יותר מסודרים והשריה
אדיב, כי שם יש אלטרנטיבה
בצורת מטרו, חשמלית.
אילו אצלנו היתה אלטרנטיבה
הכל היה משתנה. וכל חברה הי-
תה מנסה לכבוש את לב הנוסעים.
ואז היה משתנה גם יחס הנוסעים
לחברה.
נימין זאב, כלכלן, תל־
* 1אביב: האוטובוסים של דן
— זה לא רק תחבורה ציבורית.
הם גם חלוקה ציבורית למעמדות.
תשוו, למשל את קו ,5
לשכונת־התקווה. לאוטובוסים שתי דרגות. של אוטובוסים
לשתי דרגית של אנשים. חברי־הקואופרטבי
הם הדרגה השלישית
— הגבוהה ביותר.

כקה פרי, בני־ברק: ש!
יחנכו את הכרטיסנים: במיוחד
בקו 4ליד השוק, מתעללים
הכרטיסנים בנשים הנכנסות
עם סלים. ראיתי כרטיסן
סוגר בכוונה לאשה את הסל באוטובוס
והשאיר אותה בחוץ,
ואז צחק לבדיחה המוצלחת.
במעשהו זה, הוא היה יכול לגרום
לאסון.

•ץ ל־אכיכי ללא־שם: הו
1תנאי הראשון לתחבורה
עירונית טובה: שיוכלו להגיע
בקלות מכל מקום בעיר — לכל
מקום אחר. מרחוב בן־יהודה,
למשל, אי־אפשר להגיע באוטובוס
לאיבן־גבירול, צריך לעשות
טיול מסביב לכל העיר. זה גוזל
את זמנם היקר של הנוסעים
הרבים בקו זה.
!.עקוב רפט, מורה, ת״א:
י כל בוקר, עומדים בתחנות
תורים ארוכים, בהם לפחות 50
אחוז תלמידים. הם מנסים להד־חק,
וגם מאחרים לבתי־הספר.
הפתרון פשוט: להפעיל באותן
שעות אוטובוסים מיוחדים, לתלמידים
בלבד. וזה יפתור את
כל הבעיות של התורים הארוכים
בשעות הבוקר.

ך* לי שם, בתחנת אוטובוס:
אין תשובה, בגלל שאתם
מהעולם הזה. אתם מספיק מלכלכים
את הכל. בשבילי הכל בסדר.
אצלי, במדינה שלי הכל
בסדר. גם דן בסדר גמור, כי
הוא במדינה שלי. אם אתה חושב
אחרת, אז לך מהארץ, לך
לגויים. פה בארץ אין מקום
לאנשים כמוכם.

אביב הוא ,17,7והן מובילות 12.9אחוז
של הנוסעים. האוטובוסים הם רק 6.3אחוז
בין כלי רכב. לעומת זאת הם מובילים
59.3אחוז מהנוסעים. המיספרים מדברים
בעד עצמם.
מרדני עצמון: עתה תלונה אופיינית נוספת
— הקשיים של שעות־השיא. הייתי
בארצות רבות ואני יכול להגיד, שזאת

קללה של כל העולם. נסעתי ברומא באוטובוס
בשעת־שיא, לא רק שעמדתי בצפיפות,
הייתי תלוי ליד הנהג, ביד אחת.
אין לכך פיתרון. אין באפשרותנו להפעיל
לאותן השעות את המיספר הדרוש
של כלי־רכב. הכבישים לא יחזיקו מעמד.
ונוסף לכך: אוטובוסים זה דבר יקר מאוד.
הייתי בשטוקהולם ושם ממש נבהלתי 70 :

דובר הקואופרטיב צבי עמירם
האדיבות היא דו־סיטרית

אחוז של האוטובוסים יוצאים שם מהתנועה
לרוב שעות היום. הם עובדים רק
במשך שלוש שעות־השיא ביממה. אבל זה
רק בשבדיה. אנחנו רחוקים מביזבוז כזה.
על האוטובוסים המיוחדים בשביל ילדים,
תלמידי בית־הספר: אין לנו שום ניסיון
בכיוון זה. אין לנו גם מספיק אוטובוסים.
על ליכלוך באוטובוסים: זה כמו בבית.
אם בדירה גר זוג צעיר, מקבל אורחים פעם
בשבוע, אז הבית נקי. אבל אם יש למשפחה
עשרה ילדים, אז כבר מלוכלך יותר.
כך גם באוטובוסים. אוטובוס שנוסעים בו
שמונים נוסעים, יותר מלוכלך מהאוטובוס
בו נוסעים עשרים, או שלושים.
יכולים להגיד לנו: אוטובוס שמעביר 80
נוסעים, צריכים לנקות ארבע או חמש
פעמים ביום. וכך זה באמת. אנחנו נשתדל
לעשות את זה. אבל זה גם עניין של
תקציב, ובשנת 1964/65 משרד התחבורה
מחק לנו 100 אלף ל״י מהסעיף על הנקיון.
עמירס צבי: יש גם ליכלוך אחר, שאי־אפשר
לנקות אותו בתחנה סופית: כתובות
שחלק מהנוסעים משאיר על הקירות וכו׳.
מרדכי עצנזון: יש פה גם עניין אחר.
כמו שאמר בן־גוריון, אנו חיים בארץ מיזוג
גלריות. אני מתכוון לשכונות מסוימות.
עמירס צבי: זה לא קשור דוקא לשכונות.
הייתי אומר, שזה קשור לסוג של הנוסעים.
מרדכי עצמון: קחו לדוגמה תאי־טלפון
ציבורי במקומות שונים בעיר. המכשירים
שבורים, התאים מלוכלכים. מי אשם, משרד-
הדואר? לא. הציבור אשם!

בעיה נוספת, האוטובוסים של קווים מסוימים,
שבאים לתחנות בקבוצות, שניים-
שלושה ביחד. זה קורה רק בקווים ארוכים.
מספיק שמשהו יקרה בדרך, וכבר כל ד,תיכ־נון
לא שווה כלום.
עמירם צבי: כך קורה במיוחד בקו .1
אורך הקו הוא 17.6קילומטר. האוטובוס
יוצא כל 3דקות. מספיק שיהיה פקק תנועה
אחד וכבר מצטברים שלושה ביחד.
מרדכי עצמון: עכשיו על יחס הנהגים.
אני חושב שהציבור צודק. התשובה היא:
יש כל מיני דגים בים.
יש בעיות עצומות עם הכרטיסנים. רוב
רובם הם נכים, שנשלחים אלינו על־ידי
משרד־הביטחון. יתכן שלכל אחד מהם יש
בעיות אישיות משלו. יתכן שהוא ממורמר
על כל העולם, ויש לו סיבות מוצדקות למרירות.
הנוסע לא אשם, אבל הנוסע סובל.
מענין, שבקוים שעובדות בהם נשים המצב
הוא אחר לגמרי ואין שם תלונות.
עמירם צבי: אבל אדיבות זה דבר דו־סיטרי.
אנחנו מתכננים עתה מבצע מיוחד
— מבצע הנוסע האדיב.
מרדכי עצסון: קחו לדוגמה את הכניסה
בדלת נכונה. ברור שכניסה אחרת עוצרת
את התנועה. ונהג צריך לשמור על הסדר.
אבל אסור לדרוש מנהג שיקח עליו יותר
מידי תפקידים בזמן העבודה.
עמירם צבי: קרה לי מיקרה כשעבדתי
עוד כנהג בקו .34 אשר, אחת, שישבה
בספסל אחורי, עברה את כל האוטובוס וניגשה
אלי, כדי לשאול מה השעה .״גברת,״
אמרתי לה .״יש פה כל כך הרבה נוסעים,
אז את פנית בדיוק אלי לשאול מה השעה?״
היא נתנה לי תשובה מעניינת :״אני באתי
מארץ בה הנהג הוא גם בנקאי, גם קופאי,
גם סדרן, גם פקיד מודיעין. הנהג הוא הכל.״
נשאלת שאלה: האם באמת הנהג הוא
הכל? אם הוא הכל, אז תנו לו את הכל!

^ צחיה גולצה רקדנית, תל-
^ א בי ב: בשעת העומס על הקודים
4ו־ ,5ישנה באוטובוסים
צפיפות איומה, בו בזמן שבק-
וים אחרים נוסעות עשרות מכוניות
ריקות. גם הלכלוך והכר־טיסנים,
שהם תופעה מיוחדת
במינה, מוסיפים לסבל. אילו לפחות
היו באוטובוסים חלונות
שהיו מחדירים אוויר צח.

רמלה מיורוביץ, פקי-
^ דה, תל־אביב. נהגי אגד בחיפה
מגלים יחס אדיב לנוסעים.
נהגי דן בתל־אביב מתנהגים בגסות,
לא עונים על שאלות ולא
עוצרים בכל תחנה. יש להעביר
גם את התחבורה של תל־אביב
לידי אגד. ועוד יש לי להוסיף:
הנהגים נחפזים ולא עוצרים
למחכים בכל התחנות.

** מדר חדד תלמידת־תיכון,
שכונת־התקוזה: אחרי ההתפרעויות,
הפסיק דן את התחבורה
לשכונה. למה כולם צריכים
לסבול, חוץ מזה בשכונה יש
תורים ענקיים, ואין מספיק אוטובוסים
והנהגים מנסים תמיד
להתחיל אתי ועם החברות שלי,
כשאנחנו חוזרות מבית־הספר.
ובכלל, תמיד אנחנו מאחרות.

*עקוב חקק, נהג־מונית, פתח־תקווה:
אתמול כשנסעתי בכביש,
סגר אותי אוטובוס, ולא
נתן לי לעקוף אותו במשך כל
הדרך. הם שולטים בכביש. גם
בחוץ־לארץ היה כך, ואז העי־ריר,
לקחה את האוטובוסים לידיה,
ומאז נהיה סדר. גם בתל־אביב
העיריה צריכה להיות הבוסית
של האוטובוסים.

* ו ראש מלצר, תל־אביב:
^ /הנ הגי ם ממהרים להגיע לתחנה
הסופית. התוצאה היא,
שסגירת דלתות האוטובוס נעשית
בחיפזון, ולעיתים קרובות נתפשים
אנשים בדלת, כשמחצית
גופם בפנים והמחצית השניה
נשארת מחוץ לאוטובוס. רצוי
שהנהלת דן תקציב יותר זמן
לנהגים שלה.

** 6רה זהבי, עקרת־בית,
*4/תל־אביב: ברצוני ללמד
סניגוריה על הקוים 12ו־.19
בקוים אלה ישנם נהגים צעירים
שברובם הגדול אדיבים, משמשים
את הציבור על הצו הטוב
ביותר ועונים גם לטרדנים בתשובות
מלאות נימוס ואדיבות.
הלוואי וביתר הקודם הנהגים
היו מתנהגים כמוהם.

ראיון בלעו׳ 011 צבורה קוסטקובסקי,

מה הם להסתיר העולם הזה: נתחיל מהסוף.
חמישי היה המשפט שלך. במשפט
הודית בפרט אחד: איום על שוטר.
ויתרה על שני פרטים: שוטטות
בלתי־מוסריות ושידול לזנות.
נוצר הרושם בציבור שזה קרה על סי
הסכם בין המשטרה ובינך.
מה הניע אותך להסכים לדבר הזה? או
יותר נכון: למה הודית בפרט־האישום הזה,
איום על שוטר?
הסטודנטית: אני הייתי אומרת שמנגנון
כמו המשטרה יבול לכפות על אזרח בצורה
תקיפה.
העולם הזה: למשל?
הסטודנטית: למשל: להושיב הרבה זמן
במעצר. חוץ מזה עשו אצלי חיפוש יותר
מפעם אחת.
העולם הזה: איפה עשו את החיפוש?
הסטודנטית: עשו אצלי חיפוש בבית.
למעשה אפשר להגיד שעשו אצלי ארבע פעמים
חיפוש.
העולם הזה: בחיפה או בתל־אביב?
הסטודנטית: בכל מקום שהייתי.
העולם הזה: ביום או בלילה?
הסטודנטית: גם ביום וגם בלילה.
העולם הזה: מה הם חיפשו?
הסטודנטית: זה אני לא יודעת. לא יודעת
מה שחיפשו, אבל חיפשו.
ביום ההזה
את המשטרה למטרות

גזה תם־ ח־יפשג?
העולם הזה: זה היה חיפוש מאוד
יסודי?
הסטודנטית: כן, מאוד־מאוד יסודי.
העולם הזה: בארונות? במגירות?
הסטודנטית: כן, בארונות ובמגירות.
העולם הזה: ולא אמרו לך מה הם מחפשים?
למשל, מיכמכים מסויימים המעניינים
את השלטון?

הסטודנטית: לא.
העולם הזה: זד. הפריע לו?
הסטודנטית: אני חושבת שזאת הסגת־גבול.
העולם
הזה: למה זה כל־כך הפריע לך?
את אומרת שזה הפעיל לחץ עליך, שזר,
שיכנע אותך להודות בפרט האחד.
הס טודנ טי ת: איך להגיד לך את זה? אני
חושבת שזה מובן מאליו למה שזה הפריע
לי. זה מובן מאליו. מה אני יכולה להגיד
כשנכנסים אלי הביתה ומחפשים?
העולם הזה: השוטרים שחיפשו היו במדים?

ס טודנ טי ת: לא, שוטרים במדים באד
אלי רק פעמיים, ופעמיים באו אלי לבושי
אזרחית.

העולם הזה: זה גרם לאיזו שהיא תגי-
בה מצד השכנים?
הסטודנטית: לא רק זה, אלא כל העניין
הזה גרם לתגובות מצד השכנים. מצד הידידים.
הידידים פחדו לדבר איתנו, איתי ועם
בעלי. פחדו להיכנס אלינו הביתה, פן יקשרו
את השם שלהם עם השם שלנו.
העולם הזה: האם נחקרו הידידים שלך,
עד כמה שאת יודעת?
ה ס טו דנ טי ת: חלק כן. חלק כן.
העולם הזה: ובני משפחה?
הסטודנטית: כן, חלק.

גזגז גזי\זבפע0 \2י?
העולם הזה: הוזכר פינקר שהחרימו
אצלך. מה היה בפינקס הזה?
הסטודנטית: שמות של מכרים.
העולם הזה: והשוטרים הלכו למכרים
האלה?
הסטודנטית: כן. לכל אחד ואחד.
העולם הזה: אח. יודעת שיש שמועות
כאילו היו בין הכתובות האלה כתובות של
קציני־משטרה? יש בזד. אמת?
הסטודנטית: לא. שום אחד, באמת.
העולם הזה: על־כל־פנים, האנשים שהיו
בפינקס הזה — האם פנו אליהם מהמשטרה,
גבו עדויות, שאלו שאלות? ואם כן, אילו
שאלות?
הסטודנטית: אני דיברתי עם חלק מהם,
והם סיפרו לי ששאלו על מצבי הכלכלי, על
התנהגותי, על אורח חיי.
העולם הזה: והידידים האלה באו אליך
אחר־כך והתלוננו?
הסטודנטית: לא התלוננו. רק ציינו את
העובדה שבאו אליהם.
העולם הזה: את אומרת למעשה שהמשטרה
לחצה עליך בצורה זאת?.

הסטודנטית: זה רק היה חלק מהלחץ,
העולם הזה: מה עוד?
הסטודנטית: ראיתי עדויות בתיק שנמסר
לפרקליט שלי...
העולם הזה: זהו בדיוק. מה היה בעדויות
האלו?
הסטודנטית: היו עדויות של אנשים שאני
בכלל לא מכירה.
העולם הזה: ומד, הם העידו?
הס טודנ טי ת: הם אמרו שהם בילו איתי,
שהם בילו איתי תמורת תשלום. כמובן ׳,מה
שהמשטרה רצתה להוכיח.
העולם הזה: איזה מין עדים היו אלה?
לא נזכיר כאן שמות, אבל איזה מין אנשים
היו אלה?

נגדגג! שד פגשנג
הסטודנטית: אחד הם הוציאו מבית-
הסוהר. אדם שקיבל שמונה שנות מאסר. אני
אף פעם לא ראיתי אותו.
העולם הזה: מאסר בעוון מה?
הסטודנטית: אני לא יודעת. אני לא
מכירה אותו בכלל.
העולם הזה: את אומרת שהוציאו אותו
מבית־הסוהר, והוא העיד שקיים איתך יחסים
תמורת תשלום?
הסטודנטית: הוא העיד שלפני כמה
שנים הוא הכיר אותי, ובא איתי ביחסים
תמורת תשלום, ובילה איתי.
העולם הזה: איך הוא הכיר אותך, לפי
העדות שלו?
הסטודנטית: איך הוא הכיר אותי? אני
לא זוכרת בדיוק. כל מה שאמר, על־כל־פנים,
הוא טען שהיינו בבית־מלון ובילינו,
והוא שילם לי כסף, ונסעתי איתו לאילת.
בימי חיי אף־פעם לא הייתי באילת! הוא
אמר שנתן לי מאתיים לירות.
העולם הזה: כל זה טען הפושע?
הסטודנטית: כן, הפושע. אבל אף פעם
לא הייתי באילת והוא אמר שהיינו יומיים
באילת ובילינו. הוא אולי היה באילת אבל
עם מישהי אחרת.
העולם הזה: מי עוד? פה מדובר על
איש אחד. כמה עדויות היו?
הסטודנטית: היתד, עדותו של דווידוביץ.
העולם הזה: מד. הוא העיד במשטרה?
הסטודנטית: הוא העיד במשטרה כמה
פעמים, וכמה עדויות, בזמן שזה ידוע שהיד.
לו תיק במשטרת רמת־גן.

בריחגת שד גגגזרת נזין
העולם הזה: מה הוא העיד?
הסטודנטית: הוא העיד שהוא בא איתי
במגע מיני, ושהוא נדבק ממני באיזו מחלה,

״...אגי אגזרתי לג שאגי גגר פיצ>
באחת ממחלות המין. אז המשטרה ערכה
אצלי בדיקות איומות.
העולם הזה: למי ערכו את הבדיקות?
הסטודנטית: לי. בדיקות איומות כאלה,
בדיקות דם וכל מיני בדיקות כאלה. ואחר-
כך נתברר שמימי לא הייתי חולה בשום
דבר.
העולם הזה: איך זה נתברר? במעבדות
המשטרה?
הסטודנטית: אמרו שאפילו אילו רצו,
אי־אפשר להכניס מחלה. אז זהו, בדקו אות

העולם הזה: כמה הוא טען ששילם?
דווידוביץ.
הסטודנטית: הוא טען שהוא לא, זה
היה ככה: היו ל י קודם כל אספר מה
שהיה, ועל סמך זה אני משוכנעת שהוא
טען מה שטען. שהוא נתן לי כסף, חמש־עשרה
אלף לירות.
העולם הזה: זה כבר הוזכר פעם בעתו־נות.
גם אצלנו. הטענה היתר. שהוא שילם
לך חמש־עשרה אלף לירות. ואת ענית על
זה במסיבת העתונאים שלך.
הסטודנטית: לא, אני לא עניתי על זה
בזמנו.
העולם הזה: מה היה בדיוק?
הסטודנטית: הוא הציע לי שאני אעכוד
אצלו במשרד, בתור שותפה. לא בתור עובדת
פשוטה, אלא בתור שותפה. ואני אמרתי
לו שאני נגד פיצויים מגרמניה בכלל. לי
עצמי מגיעים פיצויים מגרמניה. ואני לא
הגשתי בקשה מפני שבאופן עקרוני אני חושבת
שאסור להיבנות על מתים. כך טענתי,
אמרתי לו שלא אוכל להרגיש נוח בבית
מרווח, שניבנה על קברו של מישהו. אם
אחד מקרובי נהרג במוות איום, ותמורת זה
אני אחיה טוב, הרי שזה יותר מחוסר־מוסריות.

הוא אמר: טוב, תבואי ותראי, זה לא
באופן ישיר פיצויים, את תעבדי במשרד.
תקבלי משכורת גבוהה. הוא שאל אותי:
״איפה את גרה?״ עניתי לו שבחדר שכור.
אז הוא אמר לי :״למה לך לגור בחדר
שכור? קני לך דירה.״
והוא אמר שהוא ילווה לי חמישה־עשר
אלף לירות. אני כתבתי לו התחייבות. פעמיים
כתבתי לו התחייבות. פעמיים כתבתי,
פעם אחת זה לא מצא חן בעיניו כמו: שניסחתי,
ופעם שניה ניסחתי וזה היה בסדר.

, ,ש חייבו שוע<
מלש? אס שאני
ד? דס כסף
משת דע לגמר
וואה1

ז\ז אגזגן גזגפרג

״...הגא העיד שהוא בא איתי בגגגנג גזיני, גשגזגא נדבל גזגזגי באחוז גונזחלגו! וזנזץ...״

זאת אומרת, שהיה זה ברור שזו היתה
הלוואה. אחרת לא היה אומר לי פעמיים
לכתוב. אילו היד. חושב לתת לי את הכסף
בתור אתנן, כפי שהמשטרה רצתה שישתמע,
בשביל מה היה צורך בהתחייבות? למרות
שאני חושבת שחמישה־עשר אלף לירות זה
מחיר מופרז (צחוק) .אז אחתכך
העולם הזה ד הוא טען אחר־כך ב-
משטרה

אוז^.
שום
הע1 הסו

שזי ז
הסו ההתח׳

יטיס הנסתרים על נושתה ושוכנת עליה אוו חדש לגמרי

1גזגרגזגיוז ...שאין בכוונתי ל\2ייש איוזו יוזשיש, שלבד שש\2ייש•.

מבוע אירע אחד המאורעות החמורים ביותר כ הול מ ת המישפט הישראלי.
ירע זה נגע למשפט הפלילי, שנערך נגד הסטודנטית ציפורה קוסטקוכסקי.
! עורר בצדק עניין ציבורי רב, מפני שהיה מעורב בו קצין־משטרה.
יוזמת המשטרה, נסתיים משפט זה במפתיע, ללא בירור ממשי, הרחק מעיני
;בור. המשפט נערך לפי נוהל כלתי-רגיל ומוזר, כולא דיך שלא נקבע לו, כשעה
!רמת שאינה רגילה לשמיעת משפטים. הוא עמד בסימן עיסקה בין הצדדים.
ו*בע המשטרה ביקש לזכות את הסטודנטית משני פרטי־האישום העיקריים -
1ול לזנות ושוטטות למטרות כלתי־מוסריות. הסטודנטית הודתה כ״איום על
צר״ ,ועל בך קיבלה עונש קל ביותר, לפי בקשת המשטרה עצמה.
והג זה פסול מכמה בחינות ציבוריות. כין השאר:
\ הוא מנע בירור משפטי של פרשה שבה היו מעורבים מוסדותישלטון,
עוררה כציבור חששות רבים ושמועות שונות.
< עוד לפני שהוגש בתב־האישום, ניצל דובר המשטרה את מישרתו בדי
סור לעתונות הודעות שהטילו בסטודנטית דופי רב, החשידו אותה כיצאנית
צועית והשחירו את אורח־חייה כעבר ובהווה. דווקא לגבי סעיפי־אישום אלה
קשה עתה המשטרה לזבות את הנאשמת.
^ אחרי מתן פסק־־הדין, שזיבה את הסטודנטית מסעיפי־אישום אלה, מסר
נובע המשטרתי לעתונות הודעה כה קבע שעל־ידי ההודאה בסעיך־האישום
^לישי הודתה הסטודנטית, למעשה, כבל גירסת המשטרה -היינו גם בפרטי־
]ישו ם שהמשטרה עצמה ביקשה לזבות בהם את הנאשמת. כבך הוסיפה
ושטרה הטא על חטא, והמשיבה במסע־ההשמצה.
אור תופעות פסולות אלה, ביקש ״העולם הזה״ את הסטודנטית להעניק לו
יון בלעדי מפורט, לבירור בל הנקודות. ציפורה קוסטקוכסקי נענתה לבקשה
הראיון, שהוקלט ברשם־קול, מתפרסם להלן כמלואו, ללא שום השמטות, והוא
׳דאי אחד המיסמכים המרתקים ביותר מסוג זה שפורסמו אי־פעם בישראל.
דנטית: רגע, רגע, זה הולך ככה: אז נתתי לו הת־ופעמיים
הוא ביקש לנסח את זאת, היות ובפעם הרא־ן^יה
היה לו שאולי מבזדנה משפטית אני אוכל להתחמק
קו את הכסף חזרה.
אחרי שניסחתי לו בפעם השניה, זה היה בסדר. כתבתי
חזיר לו בתשלומים של חמש מאות לירות לחודש.
ים הזה: לשם מה היתד, ההלוואה?
ודנטית: לצורך קניית דירה. ושאני אחזיר לו את ה־
?שלומים של חמש מאות לירות לחודש. ושאעבוד באותו
ים הזה: אבל האם את לא חשדת שכוונותיו לא היו
מסחריות? אם אדם מציע לבחורה גם שותפות, גם הלזאת
גדולה...
ודנטית: כן, אבל אני אמרתי לו שאני נשואה, וש־נפרדתי
מבעלי, אבל חזרתי אליו, ושאין בכוונתי לעזוב
£והדגשתי פעמים רבות שאין בכוונתי לקיים איתו
זסים מלבד עסקיים. כמר פעמים אני חזרתי על זה.
01 הזה: הוא טען במשטרה משהו אחר.
ודנטית: משהו לגמרי אחר.
ום הזה: מה הוא טען? שזו הלוואה, או שהכחיש אפילו
לוואה? האם טען שזה תשלום?
ודנטית: הוא לא יכול היה להכחיש, מפני שהיתר, לו
יבות שלי.
לס הזה: אז הוא הסכים שזו הלוואה?

הסטודנטית: כן. אבל הוא אמר שהוא
נתן את זה בתור הלוואה מפני שהוא קיווה
שאני אהיה הידידה שלו הקבועה.

פרנויש נוראיש כד יששיש
העולם הזה: טוב, יש לנו הפושע, ויש
לנו סוכן־הפיצויים דווידוביץ.
הסטודנטית: הוא העיד במשטרה שהוא
בא איתי ביחסים מיניים.
העולם הזה: תמורת תשלום?
הסטודנטית: לא תמורת תשלום. תמורת
חמישה־עשר האלף על החשבון. העדויות
תיארו בפרטי־פרטים יחסים שלא היו מעולם,
ולא יכלו להיות מעולם.
העולם הזה: למשל?
הסטודנטית: פרטים איומים, שרק אדם
שהגיע לשפל המדרגה מכל הבחינות יכול
לתאר. שאי־אפשר אפילו לדבר על דבר כזד״
העולם הזה: רק כדי לקבל מושג, לאיזה
סוג של וברים את מתכוונת? פרטים על
יחסי־מין?
הסטודנטית: כן, כן.
העולם הזה: מי עוד יש לך שם בתיק
הזה?

שלא אשדוב את בשרי
הסטודנטית: אחר־כך לקחו את כל הפרוצות
שאיתם הושיבו אותי, וגבו מהן
עדויות.

שר תת תשירו הפרוצות?
העולם הזה: על מה?
הסטודנטית: על מה שאני אמרתי.
העולם הזה: בבית־הסוהר?
הסטודנטית: כן, בבית־הסוהר. אני הייתי
באבו־כביר. הייתי רק בבית־מעצר, לא
בבית־סוהר.
העולם הזה: מה הן טענו?
הסטודנטית: קרה שם דבר מעניין. בחלק
הראשון של העדויות שלהן הוזכרו
דברי כפי שנאמרו. זה היה הסיפור שסיפרתי
בדיוק כפי שקרה. אבל כעבור כמה זמן
ראיתי פתאום עדות שניה, תוספת. ואז היו
שם סיפורים.
העולם הזה: למשל?
הסטודנטית: למשל, אחת טענה דבר
כזה: שאני אמרתי שאני מורה, ואחרי העבודה
אני באה הביתה, רוחצת את הילדה,
נותנת לה לאכול, מכניסה אותה למיטה ר
יוצאת לכביש לעשות כסף.
העולם הזה: טענו שאת אמרת את זה
בבית־המעצר?
הסטודנטית: כן, ושעשיתי כסף בכביש
בשביל לקנות לי בגדים. ואומנם הייתי לבושה
בחליפה של מאתיים וחמישים לירות.
העולם הזה: בבית־המעצר?
הסטודנטית: כן, בבית־המעצר. הם טענו
שאני לבושה ככה, משהו יוצא מן הכלל,
עם בובע־פרווה, חליפה של מאתיים
וחמישים לירות, וכל פריט עלה איזה הון
תועפות. וכל זה בזמן שהחליפה היתד, חליפת
אתא.
העולם הזה: כמה היא עלתה?
הסטודנטית: שווה לכל נפש. עולה מאה
לירות. יחד עם חולצה מתאימה מאה שבע־עשרה.
והכובע הוא לא פרווה, אלא אזרלזן.
רק עושה רושם של פרווה. אבל אני לא
אשמה,

הגבריש שתוך הפיניש
העולם הזה: כל העדויות של היצאניות
התייחסו, אם־כן, לבית־המעצר? האם לא
היתד, שם עדות של יצאנית שטענה שהכירה
אותך מקודם?

הסטודנטית: לא!

העולם הזה: אף אחת?
הסטודנטית: לא, אף אחת.
העולם הזה: אז מה יש לנו? בינתיים
יש לנו הפושע, יש לנו דווידוביץ, יש לנו
יצאניות שהיו איתך בבית־המעצר. מה עוד?
האם היו עוד גברים, באותו תיק, שטענו
שקיימו איתך יחסים?

הסטודנטית: כן.

העולם הזה: האם היו ביניהם גברים

״...ששנו שששיוד כשף...״
שאת היכרת?
הסטודנטית: היו ביניהם גברים שאני
היכרתי. אבל לא באתי איתם ביחסי...
העולם הזה: מתוך הפינקס?
הסטודנטית: כן, כן. היו כאלה שמתוך
סיבות שונות החליטו לסדר אותי,
העולם הזה: להתנקם בך?
הסטודנטית: להתנקם בי, כן.
העולם הזה: י דוגמה, דוגמה אחת, בלי

״את תקבר׳ אחוד ער נר אחו שתשסע׳ אוחו
הסטודנטית: אני לא זוכרת כוגע ב־דיוק.
אבל היו כאלה, אני פ שו ט ...היו
שם כל־כך הרבה דברים.
העולם הזה: איזה כספים הוזכרו שם?
הסטודנטית: סכומים מכל הגדלים. החל
מחמישים לירות עד לחמישה־עשר אלף.
העולם הזה: חוץ מחמישה־עשר האלת,
מה היה הכי גבוה?
הסטודנטית: היו שם מאתיים. היו שנ<
שלוש מאות. היו שם מאה וחמישים. היו
שם חמישים.
העולם הזה: והם טענו שהם הכירו אותו?
או שהם הכירו אותך ברחוב? או איפה
הכירו אותך?
הסטודנטית: הם כולם טענו שהכירו
או תי ...הם, כלומר, הכירו אותי כפי שהמשטרה
רצתה שיכירו אותי, בטרמפ...
העולם הזה: הכירו אותך פעם אחת,
או שהכירו אותך בכלל?
הסטודנטית: לא, שהם הכירו אותי בתור
אחת שלוקחת כסף בעד דבר מסויים.
העולם הזה: לאיזה תקופה כל זה התייחס?
מה היה ר,מיקרה הכי ותיק?
הסטודנטית: הפושע טען שלפני שנתיים,
לא, לפני שלוש שנים. במיקוד ,.נולדה
אז בדיוק הבת שלי, ואני לא חושבת
שמישהו היה לוקח אותי בחודש התשיעי.
העולם הזה: אז למעשה, כל זה מסתובב
בשלוש השנים האחרונות? העדויות
האלה?
הסטודנטית: כן.
העולם הזה: ובכן, אם נסכם את זה
אז המשטרה השתדלה לגבש תיק עם הרבה
עדויות, של הרבה אנ שים...
הסטודנטית: כן.
חלקם פושעים מועדים.
העולם הזה :
חלקם פרוצות, שהיו איתך בבית־המעצר.
חלקם מכרים שלך, שהופיעו בתוך הפינקם
שלך, ושרצו להתנקם בך.
הסטודנטית: כן.
העולם הזה שהעידו שאת קיימת
יחסים תמורת תשלום.
הסטודנטית: בדיוק.

באים שרים נוגמזניה
העולם הזה: את סיפרת בתחילת החקירה,
לעיתונאים, שהציעו לך הצעה לעבוד
בתור מארחת.
הסטודנטית: כן, זה היה דווידוביץ.
העולם הזה: זה אותו דווידוביץ?
הסטודנטית: כן, אותו דווידוביץ. הוא
אמר לי ככה: את יכולה ליהפך למיליונרית,
תוך זמן קצר.

העולם הזה: איך?

הסטודנטית: איך? בצורת זאת: באים
פה שרים מגרמניה, שצריכים לחתום על

מאות אלפי לירות למוסדות; מיליונים של
מרקים. ואת תקבלי אחוזים על כל אחד ש־תשכנעי
אותו שיחתום. איך תשכנעי אותו,
זה עיסקך.
העולם הזה: זה מעניין. הרי דווידוביץ
הוא סוכן פרטי של פיצויים.

הסטודנטית: כן.

העולם הזה: אין לו קשרים ענו ממשלת
ישראל?
הסטודנטית: הוא אמר שיש לו כן קשרים.
הוא אמר שרצו למנות אורו אחראי
על ענייני פיצויים...
העולם הזה: הפיצויים מגרמניה?
הסטודנטית: כן, והוא הזמין אותי ל־הילטון
כדי שאני אראה איזה איש חשוב
הוא, איך שהוא יושב יחד עם דוקטור
שינער* ועם עוד...
העולם הזה: הוא ישב שם עם הד׳׳ר שינערז הסטודנטית: כן.
העולם הז ה: את ראית אותו עם ד״ר
שינער?
הסטודנטית: כן, ראיתי אותו. לא רק
עם שינער ראיתי אותו. הוא ישב שם ב־הילסון

העולם הזה: ואחר־כך הוא הציע לך
לארח דיפלומטים? את מי?
הסטודנטית: את שמו שכחתי.
העולם הזה: את הדיר בירנבאך?
הסטודנטית: שכחתי. הוא אמר :״קודם
כל צריך לראות אם הוא גבר צעיר.״
העולם הזה: הוא אמר?
הסטודנטית: כן, הוא אמר.
העולם הזה: הכוונה היא לאותו בירד
באך, זה שניהל את המשא־ומתן עם ממשלת
ישראל בקשר לכינון היחסים הדיפלומטיים?
הסטודנטית: שכחתי את השם. אז הוא
אמר :״אני אראה איך הוא, ואני אפגיש אותך.
את סטודנטית ובחורה אינטליגנטית,
יפה.״

בשם נזשרר־הוזוץ?
העולם הזה: קיבלת את הרושם שהוא
מדבר בשם משרד־החוץ?
הסטודנטית: תראה, אני אגיד לך משהו.
הוא לא דיבר בשם משרד־החוץ. משרד•
החוץ לא אמר לו: תלך תשיג לך מארחת.
אמר לו תשיג את הפיצויים. למעשה משרד־החוץ
אמר לו מה שהוא אמר לי: תשיג
פיצויים, ואיך תשיג זה עניינך. הוא אמר לי
את אותו הדבר. תשיגי, שיחתמו. איך תשיגי
שיחתמו, זה עניינך. והוא אמר לי אפילו:
תלכי תסדרי לך דרכון לגרמניה. תסעי
* ראש משלחת השילומים של ממשלת
ישראל בגרמניה והציר הראשין של ישראל
בבון.

איתי לגרמניה. עכשיו תטפלי בהם פה, י־אחר־כך
נסע יחד לגרמניה, ותטפלי בהם שם.
הוא סיפר לי על עורך־דין שנסע לגרמניה
יחד עם אשתו, ותוך שנתיים עשו הרבה
כסף בצורה זו. סיפרתי לבעלי את כל העסק.
העולם
הזה: מה הוא אמר?
הסטודנטית: בעלי מפ״מניק. אבל אמרתי
לו: תראה מד, שהולך פה. אז הוא אמר
לי :״תלכי, תראי מה שהולך. אל תדברי
איתם, אל התקרבי אליהם. לכי להילטון,
כמו שאמר לך. אבל אל תדברי איתם.״ אז
באותו בוקר הלכתי להילטון, וזה היה גם
כתוב בתוך הפינקס שלי שאצל המשטרה.
הפגישה בהילטון שם. רשמתי הכל.
אז הלכתי להילסון אותו בוקר, ישבתי
בצד. הוא קרא לי כל הזמן שאני אבוא. לא
ניגשתי ולא שום דבר, אבל הסתכלתי מהצד,
על כל העסק. כשהוא קם לגשת אלי,
אז קמתי ויצאתי והלכתי הביתה.
העולם הזה: למה הלכת בכלל?
הסטודנטית: לראות מה שזה. בעלי
אמר לי; תיגשי ותראי מה הולך שם.״
העולם הזה: ומי היו שם? שינער ו
הסטודנטית: הפרופסור ביהם *,ועוד
אנשים שלא היכרתי, כנראה בלשים, מפני
שישבו ממרחק.
העולם הזה: אנשי־ביטחון, כנראה.
הסטודנטית: כנראה. כך אני הבנתי את
זה, מכל העסק.
העולם הזה: זאת אומרת שלמעשה מתגבשת
כאן תמונה שניסו להשתמש בך מטעם
משרד־החוץ, אם במישרין ואם באמצעות
דווידוביץ, כדי שתקשרי יחסים עם
דיפלומטים גרמניים...
הסטודנטית: אני לא יכולה להגיד את
זה, אף אחד באופן רשמי לא דיבר על כך.

צנזרה היוזס־ים הדיפלווזבויינו
העולם הזה: אולי נחזור עוד פעם ל־דווידוביץ.
קודם כל דווידוביץ הציג את
עצמו כבעל המשרד, נכון?
הסטודנטית: כן, כן•

העולם הזה: את היית אצלו במשרד?
הסטודנטית: כן. הרבה פעמים.
העולם הזה: והיה לך רושם שהוא באמת
בעל המשרד, או שהוא פקיד אצל
עורך־הדין שהיה במשרד?
הסטודנטית: אני אגיד לך משהו. זה
הכל היה ככה: הייתי באה למשרד בקשר
לעבודה שלי. היה שם עוד אחד, בוכהאלטר
שמו.
העולם הזה: עורך־דיו?
הסטודנטית: כן, עורך־דין שלקחו ממנו
* אחד האישים הגרמניים הבכירים שעסקו
בענייני השילומים.

את הרשיון. אז כל אחד אמר לי שיתנו לי
לעיין בחוזים. עד שאמרתי שאני חושבת
שאין לי פה כבר מה לעשות. אני לא רואה
שמראים לי איזו שהיא עבודה.
העולם הזה: ושם בכלל התנהלה עבודה,
במשרד הזה?
הס טודנ טי ת: התנהל שם משהו, אבל
אני לא יודעת מה.
העולם הזה: איך זה, צפורה, איך זה
אדם שמנהל משרד־פיצויים פרטי פתאום
מופיע בחברת אנשים כמו שינער ופרופסור
ביהם, ודיפלומטים גרמניים• זה בנל זאת
קצת משונה, מפני שיש בארץ הרבה מאוד
סוכני־פיצויים, ואינם זוכים לכבוד כל־כך
רם — להופיע בחברה דיפלומטית גבוהה.
למעשה, בצמרת העליונה של היחסים בין
גרמניה וישראל. אם אני מקשר את זה עם
ההתרשמות שלך, שבמשרד הזה לא ניהלו
עבודה מאוד אינטנסיבית של פיצויים — אז
למה המשרד הזה, בעצם, משמש?

נושרד רפאים
הסטודנטית: זה היה מין .011031; 01/106
איך להגיד את זה?
העולם הזה: משרד רפאים?
הס טודנ טי ת: כן. בבוקר הייתי במשרד
והיה שם משהו אחד. בערב הייתי שם והיה
שם משהו אחר.
העולם הזה: מה היה בבוקר?
הסטודנטית: נתנו את הכתובת לבוא
לשם בבוקר...
העולם הזה: איפה זה?
הסטודנטית: ברחוב יהודה ד,לוי. איני
זוכרת בדיוק. אבל זה רשום בפינקס שלי
(צחוק) .אז אמרו לי בבוקר לבוא לשם.
אני באה בבוקר, וזה משרד של מישהו
אחר, והכל אחרת: עורכי־דין, המולה, פקידות,
פקידים. ואף אחד לא מכיר לא את
בוכהאלטר ולא את דווידוביץ. הם שם כשאני
באה בערב והמשרד ריק.
העולם הזה: אחרי שעות־העבודה?
הסטודנטית: כן, תמיד אחרי שעות־העבודה
של עורכי־הדין. והם יושבים שם.
העולם הזה: האם היה איזה שלט, שבו
היה כתוב שזה משרד־פיצויים או משהו
כזה?
הסטודנטית: שום דבר.
העולם הזה: ואותו משרד, אם נצרף
עכשיו את הדברים האלה יחד, באותו משרד
יושב איש שהוא מציע לך שותפות. מציע
לך הרבה כסף.
הסטודנטית: הרבה מאוד.
העולם הזה: הרבה כסף, בשביל שום
דבר, שהרי בינתיים לא קיימת איתו יחסים

הסטודנטית: לא, שום דבר.
העולם הזה: הוא מוכן להתאזר בסבלנות׳
ובינתיים הוא מציע לך לארח דיפלומטים
גרמניים, עם רמז שקוף שהוא איננו
מתכוון לאירוח פשוט, אלא לאירוח שכולל
קיום יחסים מיניים.
הסטודנטית: זה ברור.

ביפר לגורנזיבו אוזריפ

הוא אנדר לי שאני יכולה ליהפך לנדיליונרית־ תוך ונדן לצר ובלבד שיווה־נוו

העולם הזה: זה ברור לגמרי. והוא איש
שמופיע, את רואה אותו לאחר מכן בחברת
גדולי המדינה בשטח הזה. המדינה הגרמנית
והמדינה שלנו. זה יחד מצטרף באמת
לתמונה מאוד מאוד מוזרה.
נגיד את זה בצורה יותר ברורה: זה מצטרף
לתמונה שהאיש אולי שימש כיסוי לגורמים
לגמרי אחרים. ושהוא לא פועל כאיש
פרטי• ואין לו משרד פרטי• והוא
אדם שקיבל על עצמו בקבלנות לנהל את
המשא־והמתן עם גרמניה, במישור מאוד
מסויים. האם זה הרושם שקיבלת?
הסטודנטית: אני אגיד לך: אני לא מתמצאת
בתככים מדיניים. לא בפוליטיקה. אבל
מה שאתה אומר מתקבל על הדעת.
העולם הזה: הייתי אומר ששום דבר
אחר לא מתקבל על הדעת.
מפני שהנה איש, כביכול מנהל משרד
פרטי של פיצויים, מבלי שיהיה לו משרד
אמיתי כזה. למרות שהוא רק סוכן פיצויים,
קטן או בינוני, הוא מופיע בניהול משא־ומתן
בדרג עליון.
הוא מציע לך הצעות, כפי שאת אומרת
שהציע לך. כל זה רשום בפינקם שמוצג
במשפט שאינו מתקיים. והמשפט מסתיים
בצורה מיסתורית, מבוהלת, בלתי-רגילה. אני
הושב שזה יחד — כמעט פרשת כריסטין
קילר. זה היה יכול להפוך לפרשת קילר

מעניינת, אילו זה היה מתפתח. לולא אותו
קצין־משטרה מיסכן, תורן
מתי זה היה, אגב?
הסטודנטית: תיזכר מתי היה הפרופסור
ביהם בארץ, אז תדע בדיוק.
העולם דוה: אחרי הקמת השגרירות הגרמנית?
הסטודנטית:
אז היתד, ההתחלה. ב־שרתו!
היתד, הנציגות, ככה דווידוביץ סיפר
לי. כשרצו למנות אותו כמקשר בין השגרירות
לבין...
העולם הזה: זאת אומרת, בערך בתקופה
שהתחילה לקום כאן השגרירות כארץ?
הסטודנטית:
כן, כן, כן.
העולם הזה: לפני שקמה? האם אי־פעם
פנו אליך אנשים אחרים, שאת היית חושבת
שהם פועלים בשליחות של גורמים יותר
גבוהים?
הסטודנטית: אף פעם.
העולם הזה: אף פעם? זה המקור היחידי?
עכשיו, איך את בכלל היכרת את
דווידוביץ?

מזוז פרשוהו יש עור?
הסטודנטית: זה במיקרה היה באמת
טרמפ.
העולם הזה: איפה?
הסטודנטית: ליד רחוב ז׳בוטינסקי.
העולם הזה: בתל־אביב? ולאן את נסעת
איתו?
הסטודנטית: בכביש חיפה. רציתי לנסוע
לנתניה.
העולם הזה: והוא לקח אותך לאן?
הסטודנטית: נסעתי לידידים שלי, הייתי
לבד. אז בדיוק חייתי בנפרד מבעלי. זה
היה בערב, והחלטתי שאני נוסעת אליהם.
והוא לקח אותי טרמפ. ואחר כך הוא התחיל
לדבר איתי. שאל אותי מה אני עושה.
אמרתי לו שאני לומדת. אז הוא אמר: באמת
בחורה יפה כמוך, איך אפשר שאת גם
לומדת וגם זה? אמר: יש לי עבודה בשבילו•
העולם
הזה: ובו במקום גייס אותך
למטרה זאת?

הסטודנטית: כן.

העולם הזה: דרך אגב, לשיק שהוא נתן
לך לא היה כיסוי?
הסטודנטית: לא היה כיסוי. לא היה
כיסוי לחמישה־עשר אלף הלירות שהוא נתן

העולם הזה: זה ברור, מפני שחמישה-
עשר אלף לירות שימשו מיבחן, אם הוא
יכול לפעול בכיוון זה. הוא הכיר אותך ב־מיקרה
בטרמפ, ובו במקום הציע לך הצעות
שהלכו בכיוון זה שהזכרנו קודם, ושהובילו
לאחר מכן לאותה הצעה בקשר לגרמנים. זה
מעורר את המחשבה שהוא בכלל חיפש בחומ
ת למטרה זאת. ואולי לא היית הראשונה
ולא האחרונה.
הסטודנטית: והוא חובש כיפה, חובש
כיפה!
העולם הזה: מכיוון שגם הפרשה שלך
נודעה לציבור לגמרי במיקרה, בגלל העניין
של תורן, מתעוררת השאלה: כמד, פרשות
אחרות מסוג זה קיימות, אצלו ואצל אנשים
אחרים העוסקים ביחסים עם גרמניה?
בשמם או בשם מישהו. שהציבור אינו יודע
עליהם. זו מחשבה די מעניינת.
וז פשבגרחלא הי גזוז פי ע עיי נגז
על כל פנים, צפורה, זה נותן סיבה טובה
מאוד למשטרה מדוע היא לא היתד, מעוד
יינח במשפט. מפני שאם דבר כזה היה
מועלה במשפט, זה לא היה נעים להרבה
מאוד אנשים. זו אולי אחת הסיבות שהמשטרה
היתה מעוניינת באותו פינקס. כל
זר, היה כתוב באותו פינקס, לא?
הסטודנטית: הכל היד, כתוב. אני כותבת
הכל.
העולם הזה: את רוצה לומר שזה
היה יומן, ששם היית כותבת כל מה שקורה
לך? זה היה יומן שכתבת בו על פגישות?
הסטודנטית: הכל כתבתי שם. זה פינ־קם
סטודנט. קניתי אותו באוניברסיטה.
העולם הזה: לגבי הילסון: האם היה
כתוב שהיית גהילמון בשעה זו וזו, או שהיה
כתוב מה קרה שם?
הסטודנטית: הכל היה כתוב. מה שקרה
שם גם.
העולם הזה: כתוב במפורש?
הסטודנטית: הכל, מה שקרה שם גם.
לא מה שקרה בדיוק.

העולם הזה: איפה הפינקס עכשיו?
הסטודנטית: במשטרה.
העולם הזה: הם לא החזירו לך אותו?
הסטודנטית: הם קיבלו צו להחזיר לי
אותו. הם צריכים להחזיר לי את הפינקס.
העולם הזה: זה מעניין מאוד!
הסטודנטית: מאוד מעניין! אני רוצה
להגיד לך: כל העסק נעשה ברמזים. זה
כאילו אמרו לי ולא אמרו לי.
העולם הזה: אז?
הסטודנטית: כן. אפילו דווידוביץ היה
זהיר אז, אף על פי שהוא לא אדם זהיר,
כפי שאתם רואים. אבל בעניין זה הוא היה
מאוד זהיר. גם הוא כן אמר ולא אמר.

תרת בי ץ על פרשת הירפזן
העולם הזה: הוא אמר לך תשיגי, אבל
לא אמר איך.

הסטודנטית: כן.

העולם הזה: ברור שהוא לא התכוון שתדברי
עם הגרמנים האלה על ההיסטוריה
הגרמנית. את דווידוביץ חקרו במשטרה על
הנושא הזה?
הסטודנטית: אין לי מושג אם חקרו
אותו או לא.
העולם הזה: בעדויות שלו היה משהו
שקשור בהילסון?
הסטודנטית: לא. לא היה כתוב.
העולם הזה: למרות שביומן שלך היה
כתוב שהיית בהילטון עם דווידוביץ, בעדות
שלו לא מופיע שהיית איתו בחילטון?
הסטודנטית: מופיע אומנם שהוא הלך
להילטון, וכך הוא מתבטא: ניפגש עם אדונים
רמים אלה, אבל לא רצה להפגיש אותי
עם אדונים רמי־מעלה אלה.
העולם הזה: שאת במיקרה היית שם?
הסטודנטית: במיקרה, הוא לא יודע
איך. אומנם אמר לי שהוא יהיה שם, ואני
הייתי שם. אבל איך הייתי ולמה ב א תי...
העולם הזה: כן, זו גירסה לא־הכי־משכנעת.

ש היא \זור\\1ז?
אם נסכם את כל מה שאמרת עד עכשיו,
ניתן להבין שאת הודית בפרט אחד של האישום,
מפני שמצד אחד נמאס לך מהחקירות
והחיפושים והטרדת הידידים שלך. ומצד
שני ראית שבתיק נצטבר חומר שאת טוענת
שהוא כוזב.
הסטודנטית: כוזב, כן.
העולם הזה: אבל חומר שיכול היה
לעשות רושם במשפט. זה סיכום נכון?
הסטודנטית: כן, כן, סיכום נכון מאוד.
העולם הזה: ואת הודית בפרט השלישי,
באיום על שוטר, שלא היה קשור בשידול
לזנות בכלל, תוך הנחה שבכך את
יוצאת נקיה מכל עניין הזנות?
הסטודנטית: נכון.
העולם הזה: עכשיו בכל זאת, צפורה,
איך הציבור צריך להבין את זאת שאת
איימת על שוטר בנסיבות אלה, בלי שזה
יהיה קשור ביתר הפרטים?

שר י צ אניו ת
הסטודנטית: בבקשה, בבקשה, עצם המעשה
שקרה יכול להסביר את זה כבר. במידה
שהוא לוקח אותי למשטרה, הוא לוקח

אותי בתור קצין־משטרה, הוא לקח אותי
בתור בחורה אלמונית, אומנם עם תעודת
סטודנט ופינקם זהות. אבל איך שלא יהיד״
אזרחית פשוטה. והוא קצין־משטרה. מראש
ברור מה יהיה ומה יקרה. אז כמובן שלא
הייתי מעוניינת, כי סוף־סוף עד כדי כך •ש
לי הגנה. זהו. אמרתי לו שאם הוא יקח
אותי למשטרה, אז אני אספר מה שהיה.
העולם הזה: בהתחלת החקירה את טענת
שאמרת לו ״אם אתה לא תוריד אותי,
אני אקרא למשטרה.״ ואז הוא אמר את מה
שאמר.
הסטודנטית: כן, כן. זה ברור. אני
רציתי ללכת לבד למשטרה, לא איתו. הייתי
הולכת למשטרה לבד, למחרת בבוקר, ואומרת
זה וזה. אבל לא הייתי עושה את זה.
הייתי שמחה בכלל לצאת מהאוטו. מאניאק
כזה!
העולם הזה: צפורה, בואי נברר קצת
את המיקרה עצמו. מפני שבינתיים נשמעו
הרבה גירסות. את ביקשת טרמפ לחיפה.
הסטודנטית: כן, כן. אני באתי מהאוניברסיטה,
העולם
הז ה: כן, מהאוניברסיטה. האחות
שלך גרה בשיכון בבלי, לא רחוק
משם?
הסטודנטית: שיכון בבלי, כן.
העולם הזה: זה באותה סביבה. האם
ידעת שזה קטע שבו עומדות יצאניות?
הסטודנטית: לא. בכלל לא ידעתי.
העולם הזה: מאידך, קצין המשטרה בודאי
ידע שזה קטע שבו עומדות יצאניות.
הסטודנטית: בהחלט. הוא גם נסע בשביל
זה. הוא נסע במהירות של ארבעים
קילומטר לשעה.
העולם הזה: הוא נסע לאט.
הסטודנטית: הוא גם העיד שהוא נסע
ארבעים קילומטר לשעה.
העולם הזה: הוא העיד, אבל הוא לא
העיד שהוא התכוון לתפוס יצאניות?
הסטודנטית: לא. הוא אמר שלא היה
לו מה לעשות, אז הוא נסע ארבעים קילומטר
לשעה.

היית נענית לו, נכון? וכל המיקרה הזה לא
היה מתעורר.
הסטודנטית: בעדות שלו הוא טוען כך:
שכביכול אני הצעתי לו שלושים לירות, אז
הוא אמר לי שפה לא לוקחים שלושים, פה
לוקחים עשר.
העולם הזה: כך הוא אמר?
הסטודנטית: כן, כך הוא אמר. זאת העדות
שלו .״גברת, פה לא לוקחים שלושים,
פה לוקחים עשר.״

נזונזוזה לעניינים צרפתיים

העולם הזה: זאת אומרת שהוא התנגד
להפקעת שערים?
הסטודנטית: האמת היא שהוא הציע
לי עשר לירות. ואמר לי שהוא היד, בצרפת,
שהוא מומחה לכל העניינים, ויהיה לי
בילוי ויהיה לי כסף כיס, וטוב מכל הבחינות.
העולם
הזה: זאת אומרת שהפניה שלו
אליך באותו זמן היתד, כאל יצאנית, או
כאל סתם טרמפיסטית שהוא רוצה לפתות?
הסטודנטית: אני לא יודעת. אני לא
יודעת באמת.
העולם הזה: זה הרי לא סוג של דברים
שאומרים ליצאנית.
הסטודנטית: אני באמת לא יודעת.

העולם הזה: הרי פניה כזאת לא מעוררת
את הרושם שהוא האמין שאת יצאנית׳.
הסטודנטית: אבל הוא הציע עשר לירות.
העולם
הזה: משונה.
הס טודנ טי ת: כן, כן. אבל הוא הציע
לי עשר לירות. הוא גם אמר בעדותו שהוא
הציע לי.
העולם הזה: זאת אומרת שהוא כן התייחס
אליך כאל יצאנית. הוא הציע לך עשר
לירות, בתוספת פיתויים שבדרך כלל אינם
שגורים ביחסים בין יצאנית ללקוח. עכשיו,
כשאת לא הסכמת אי תו...
ה ס טודנ טי ת: הוא התרגז.
העולם הזה: הוא התרגז. אז הוא זיהה
את עצמו כקצין משטרה?
נזה רצה 1ז\2צי\?
הסטודנטית: כן, כן. אבל קודם כל הוא
העולם הזה: ואת מניחה שכאשר הוא נורא התרגז והתחיל להעליב אותי.
לקח אותך, הוא התכוון לקחת יצאנית?
העולם הזה: למשל?
הסטודנטית: אני מניחה.
הסטודנטית: למשל: מה את חושבת?
העולם הזה: והתנהגותו היתד, בהתאם מה, את שווה מיליון? מה זה פה?
לכך?
אז אמרתי לו: לא חשוב כמה שאני שווה
הסטודנטית: כן.
לך, אני רוצה לרדת מהאוטו. אז ביקשתי
העולם הזה: אז למה הוא התרגז עליך? ממנו שיעצור לי. אז הוא אמר לי שיעצור
הסטודנטית: זו דעתי הפרטית: דעתי לי באור, כדי שיקח אותי מישהו אחר בהיא
שהוא לא יציב. מבחינה רוחנית. מבחי טרמפ. אז אמרתי לו שאני רוצה לרדת, יש
נה נפשית. מפני שהרבה פעמים אדם יוצא פה תחנת־אוטובוס, ואני רוצה לרדת. יש לי
לחפש משהו — אני יודעת? — כל אדם שש וחצי לירות, וזה יספיק בדיוק בשביל
מחליט בחיים שהיום הוא רוצה לעשות את לחזור הביתה.
זה ואת זה. זה לא יוצא לו לפועל. אם הוא
העולם הזה: ואז? באיזה שלב את
יציב, והוא לא משיג, אז זה בשבילו אכ אמרת לו את האיום ששימש עילה למשפט?
זבה. הוא כועס, מתרגז, אבל פונה לעיסוקיו.
אבל מה ההבדל בין שפוי ללא־שפוי? שהם
ור\ז, א בי יאם ותז
אחד, הלא־שפוי, עובד על הבלתי־אפשרי
הסטודנטית: זה לא היה ככה. זאת
ויהי מה. אפילו אם זה עולה לו בחייו.
אומרת שהאיום הוא לא כמו שהם מציגים
העולם הזד: יש נקודה אחת, צפורה,
שהיינו רוצים להבהיר. אילו המשטרה צד את זה. מפני שזה לא האיום ששימש עילה
קה, בטענתה, דהיינו, שאת יצאנית, ורגילה למשפט.
לאסוף בקטע הזה לקוחות, אז למה בעצם
העולם הזה: הודית באיום, למרות שאת
לא היית צריכה להסכים לו? זה לא ברור סבורה שלא איימת איום זה?
(המשך ב עמוד )23
לנו בטענת המשטרה. אם זאת העבודה שלך,

ק 1לנ 1ע סרטים חזון ת ע תו עי
מיראז׳ (חן, ירושלים; הוד, תל־אביב;
ארצות־הברית) אדם מתעורר בביתו ולא
יודע היכן הוא נמצא. הוא פותח את המקרר.
המקרר ריק. הוא יוצא לרחוב. עוקבים
אחריו. מניסים להתנקש בחייו. הוא לא
זוכר מתי נולד, מי הם החברים שלו ומי
הם הידידים שלו. הוא זוכר שלפני שנתיים
התקבל לעבודה במשרד• זה הכל.
הוא הולך למשטרה, ושם לא רוצים
לעזור לו מבלי שיתן פרטים אישיים שהוא
לא זוכר אותם. הוא הולך לפסיכיאטר,
אבל זה מגרש אותו. הוא פונה לבלש
פרטי.
עד סוף הסרט הוא מנסה להימלט מרודפיו,
מצד אחד, ולמצוא, מצד שני, מי הוא.
הוא מסתובב בודד בלב ניו־יורק, עם שתי
אפשרויות: להירצח, או ללכת לאיבוד.
הבלש גונ ב. דמותו של גיבור הסרט
לא בנויה בצורה חיה ומשכנעת. הפרצופים
שעושה למענה גרגורי פק לא מוסיפים
לה עומק וחיים.
כל הסיפור עשוי אמנם בשטחיות, עם
קצת פסיכולוגיה זולה וקצת הומור זול,
אבל המבנה של הסרט, שהוא מעין חידה,
נפתח במקום בו איש אינו יודע מי הוא
הגיבור, לא הקהל ולא הוא עצמו, ומסתיים
ברגע בו הוא מתגלה, הן על־ידי רוצחיו,
הן על־ידי עצמו והן על־ידי הקהל. השתלשלות
המאורעות בין שתי נקודות אלה
נעשית בדייקנות קצובה ומרתקת, והתיאורים
של העיר הגדולה, שאינה יודעת, אינה
רואה ואינה שומעת, באמת מפחידים.
גרגורי פק מתקבל על הדעת, דיאנה
בייקר קצת פחות. מלטר מטיו, בתור הבלש,
גונב משניהם את ההצגה.
הווי סוכן פ.ב.איי 117 .כבראזיל (תמר,
תל־אביב; חדר, גבעתיים; צרפת) הסוכן
יורד מהמטוס. הוא קשוח כמובן, ויפה,
מוקף בבחורה צעירה ויפה ומסתכל סביבו
בחשד. ואת מי הוא רואה אם לא את שני
הסוכנים הנגדיים העוקבים אחריו?
הוא נכנס למכונית שלו, שבה כבר מוכנה
בשבילו יפהפיה שנייה. הסוכנים נכנסים למכונית
שלהם, ועוד סרט ריגול מתחיל
בשעה טובה לצאת לדרך — בה התחילו
כל קודמיו.
אין הווי יותר חביב על הקהל מאשר
סרט ריגול שהוא לא גרוע במיוחד. הקהל
מכיר את הגיבור כאילו היה החבר הכי
טוב שלו. כי אם הוא לא ג׳יימס בונד
האגדתי אז הוא לפחות דומה לו כשתי
טיפות מים.
יודעים בדיוק איך הסוכנים הנגדיים ינסו
להתנקש בו בדרך משדה התעופה למלון.
איך הוא יתנקש בהם בחזרה. יודעים איך
הוא יגיע למלון, ידביק חוט על הדלת,
ילך לעסקיו, יחזור, יגלה שהחוט איננו,
זאת אומרת שמישהו ביקר או עדיין מבקר
בחדרו, יוציא אקדח, יכנס בזהירות, ואת
מי הוא ימצא שם אם לא את הבחורה
הכי יפה בסרט, שתשב לה בפוזה מעניינת
בחדר הרחצה או במיטה.
מהפכנים וקולות־דילה. אחר כר
יתברר שגם היא סוכנת נגדית, אבל הגיבור
המיסכן עדיין לא יודע את זה, רק
הקהל.
הוא יעזוב אותה וילך לחפש את ה־אוייב.
על כל צעד ושעל יתנקשו אנשים
בחייו, ובסוף הוא יגלה את הסינים שמאחורי
כל העניין וינצח.
בסרט הזה במיקרה אין סינים. יש סתם
קומוניסטים המתכננים מהפכה בבראזיל. הם
מהפנטים אנשים ונשים להרוג את אויביהם,
אבל כל מה שנעשה בסרט לא כל כך
חשוב. מה שחשוב זה איפה זה נעשה. זה
נעשה בפרברים נהדרים של ריו, ביערות
של בראזיל, על החוף הנהדר, בגבעות הצופות
על הסלעים שבים, בתוך מפלי מים
גועשים ונהרות רחבים, בשעות ערב חמות
המלאות קולות של חיות־לילה, מלווים במוסיקה
דרום אמריקאית סוערת. אפשר להרגיש
דרך האולם המלוכלך, על המם ך,
את הלילות הבהירים הריחניים הללו, ומה
נחוץ יותר מזה?

מאחורי דדלת
סוכני מחץ אכספרס (ציון, ירושלים)
כשפסקאל פטי הגיעה לארץ התייחסו
ה עו ל ם הז ה 1483

ספורט
כדו רגל

הנ חמהשד תייר

סאמי דייווים (עם ליז טיירור)
עוד ועוד ועוד
אליה בולם בההערצה הראוייד, לגיבורה
של בני טובים לא^ לחשו שהיא סיימה
זה עתה סרט חשוב וגם קיימה רומן
סוער עם הגיבור, וכל מה שנחוץ. על זה
שהסרט הוא סרט סוג ז׳ עם שחקנים סוג
ח׳ במאי סוג ט׳ ותסריט סוג ח׳ לא
דיברו, מי שמאד רוצה, יכול לדבר על זה
עכשיו.
ריי מטון, סוכן־חשאי עם גומות־חן ו־עיני־זכוכית,
שורף את אוייביו חיים, מענה
אותם עד מוות, אונס בכוח את הסוכנות
שלו.
לכל זה נוספים המעשים העליונים שהוא
נן סוגל לעשות, כמו להסתובב בלב
צוללת רוסית, בתוך תא מלא אנשים, בבגדים
טבעיים וחיוך מפגר מבלי שאף אחד
מהם יבחין בו, לפרק פצצה שאף חבלן
לא הצליח לפרק, להפיל לרגליו את פסקאל
פסי ולגלות מי הוא הסוכן הקומוניסטי
המצלם כל מה שנעשה במחנה האמריקאי,
ולפוצץ אונייה רוסית הנמצאת בתוך המים
הטריטוריאלים של ספרד.
לריי דנטון, בתור שחקן מתח, יש כשרון
מיוחד: כשהוא פותח דלת איש בקהל לא
מסוגל להאמין שמשהו, מאיים או לא־מאיים,
יכול להיות מאחוריה. לכל היותר אפשר
להאמין לו שהמצלמה נמצאת מאחורי גבו.
לזכותו של דנסון יש לציין שהבמאי שלו,
מורים לרבו, בתור במאי סרטים — מעורר
עוד פחות אמון מאשר הגיבור שלו בתור
סוכן חשאי.

יום! ה חד שו ת
אדאמס הוא מנגן חצוצרה הסובל מחוסר
קומוניקציה. ישחק אותו סאמי דייוויס
בסרט בשם אדם בשם אדאמס. דייוזיס הצעיר
נמצא עכשיו במרכז החדשות בארצות־הברית.
הוא הוציא ספר אוטוביוגרפי,
אליזבט טייל ור וריצ׳ארד ברטון הסכימו
להשתתף באחת מהופעותיו בטלביזיה תמורת
סכום זעום, והוא עדיין נשוי למאי
בריט. החדשה האחרונה היא אמנם לא
חדשה, אבל זה לא מפריע לה להיות כל
הזמן במרכז החדשות • .בריג׳יט באד־דו
התחילה לאהוב את הקולנוע. היא
רוצה לעבוד עם גודאר, טריפו, וויליאם
ווילר וטוני ריצ׳ארדסון .״הבמאי לואי
מאל עשה לי תיאבון,״ היא אומרת ,״הייתי
צריכה משהו כזה שימריץ אותי.״ מי זה,
בדיוק, כזה? • אווה גארדנר חולה.
אומרים שיש לד, עודף כדורי שינה בגוף.
• לאחר שג׳ולי כריסטי קיבלה את
פרס השחקנית הטובה ביותר בעד משחקה
בדארלינג ובד״ר זיוואגו היא אמרה :״מה
שמאפשר לי לשאת דברים כאלה, זה שההצלחה
נותנת לי הרגשה כאילו אני חיה
בחלום. נדמה לי כל הזמן שזה קורה למישהי
אחרת הגיישות של יפאן שמעו
ששון קוגרי עומד להגיע אליהן ושאלו
אותו, במכתב, באיזה לבוש הוא היה רוצה
שיקבלו אותו. הוא הציע להן להסתכל
אל הגיבורות שלו ולחקות אותן • .כה
אמר מרצ׳דו מסטרויאכי :״מדברים
תמיד על אהבה. קוראים על אהבה. חולמים
על אהבה, ומעבירים את הזמן בעבודה
או בשינה • .אן מרגרט המציאה
בגד ים חדש: טריקיני. הטרי הוא
פרח קטן על הטבור • .בהאיש שלנו
העולם הזה 1453

פלינט משתתפים מלבד גיימס קובורן גם
יפהפיה בלונדינית בשם ז׳גריד וולדים
ויפהפיה שחרחורת בשם זושיה זאווא
צקי, או מארה גולדנברג או גילה
גולן. הדמיון, הנפלא שלה עוד יוליד
אותה בקוטב הצפוני למשפחת אסקימוסים
בשם נאנוקסקי.

תדריך
סרט, שאפשררר או ת :
אבא של חייל (נזוגרבי, תל־אביב;
עדן, ירושלים) אבא זקן עובר את המלחמה
בזמן שהוא מחפש את בנו שיצא לשרת
בה. סרט מלחמה אנטי־מלחמתי. משחק
מצויין של סרגו זכריאדזה.
דארלינג (צפון, תל־אביב; אורלי, חיפה)
תיאור אמנותי, סאטירי, של חברת־הזוהר
בחברת־השפע. סיפור עלייתה של
נערה זוהרת אחת, מבית פשוט וחיי משפחה
צנועים ותקינים, בדרך רצופת גברים
מכל הסוגים, עד אשר היא מגיעה לארמון
קודר וריק של נסיך איטלקי מזדקן.
משחק מצויין של ג׳ולי כריסטי ודירק
בוגארד.
מה חדש פוסיקאט (אורה, חיפה)
קומדיה על פסיכים ופסיכיאטרים, על נשים
ורודפי נשים, על ביטניקים ועל חיי משפחה,
ועל עוד ועוד ועוד. ההומור נדוש
לעתים, גס לעתים, משעמם לעתים, אך גם
מצחיק לעתים• פיטר אוטול.

כשהולך רע מחפשים שעיר לעזאזל. קבוצת
הכדורגל של בית״ר תל־אביב, למשל,
מחפשת שעיר כזה מאז תחילת העונה.
הקבוצה שקועה עמוק במקום האחרון בטבלת
הליגה, כשסכנת הירידה לליגה נמוכה
יותר פרושה עליה כצל.
״קל יתפוס אותי.״ לרוע מזלם לא
הצליחו הבית״רים למצוא את הגורם ל־כשלונותיהם.
השבוע נדמה היה, כי השעיר
לעזאזל כמעט ונמצא. כותרת ראשית בחדשות
הספורט בישרה, כי מאמן הקבוצה
אלי פוקס הודח מתפקידו.
למחרת, בתחתית העמוד, התנצלה מערכת
היומון על פירסום הידיעה. אלי פוקס
ממשיך לאמן את בית״ר.
מאמן פוקס :״בהנהלת בית״ר ישנם אנשים
החושבים שהם מוכרחים לעשות משהו,
כדי לשנות את מזלה של הקבוצה. הם
חושבים שאם יחליפו את המאמן זה יביא
מזל טוב.
״עוד אף אחד לא בא אלי בטענות. איש
לא טען שעשיתי שגיאות מיקצועיות. אך
פשוט רוצים למצוא שעיר לעזאזל, והכי
קל זה לתפוס אותי. שחקן אף פעם לא
יגיד שהוא שיחק לא טוב, אז מוצאים אח
המאמן. אני בטוח שמישהו מאנשי מרכז
בית״ר מצא עכשיו את הזמן לערוך איתי
חשבונות.״
על אף ההפסדים נשארו שחקני בית״ר
קשורים למאמנם. ארבעה מהם, ביניהם
שחקן הסגל יעקב פורטוגז, אף לא הופיעו
לאימון הקבוצה ביום בו התפרסמה הידיעה
הכוזבת על פיטוריו.
בינתיים ממשיך אלי לאמן את הבית״רים,
אך החל, בכל זאת, לחשיב על אפשרות
אחרת.
השבוע ניהל פוקס מו״מ עם קבוצת
אפולון הדרום־אפריקאית, וקיים שיחות עם
עסקני מכבי חיפה.
אנשי בית״ר, מצידם, מקווים, כי קבוצתם
תמשיך לשחק בעונה זו בליגה הלאומית.
״הכדור הוא עגול,״ מתנחמים הם.

ש חיה
הנ חמהשדה בו ע ד
הגמול לאדם הנלחם על הקרוב לליבו,
והזועק על עוול, הוא זה שדופקים אותו.
באמת זו נוכח השבוע מאמן השחייה
הוותיק נלו בילדרמן.
הוא שימש במשך ארבע שנים כמאמן
שתייני הפועל תל־אביב, והשנה החליטו
מנהלי האגודה, כי הגיעה העת לסלקו. ה
מכתב,
אבל כתב מעריב יעקוב ברוש
ידע לדווח, מפי חברי מזכירות הפועל תל-
אביב, כי המאמן פוטר מכיוון שחשף את
המתרחש באגודתו, גילה חלק מהתככים
הפנימיים.
נלו נכנם לתמוגה. מדוע פוטר ר,
מאמן? מזכיר סניף הפועל תל־אביב :״אנחנו
בכלל לא הושפענו מן העובדה שהוא
דיבר עם כתב העולם הזה. מה שכן השפיע
היה תוכן הדברים. הוא אמר שהסניף הוא
בבוץ. דברים כאלה אנחנו לא יכולים לקבל.
״נכון שהיד, מצב בסיקצית השחייה שלנו
שלא איפשר עבודה תקינה. אף אחד לא
יכל לעבוד עם אף אחד. כץ, מלמד, בילד-
רמן ווינקלר — אף אחד מהם לא יכל
לעבוד עם השני.
״הגענו למצב כזה שאנשים מסויימ-ם
אמרו שאם השני יבוא לבריכה הם ילכו
ממנה. לא היתה הנהלה יעילה לסיקציה.
הגענו למסקנה שצריך לעשות שינויים.״
מי שחושב שאגודה במצב כזה דומה לאגודה
השוקעת בבוץ, הוא אוייב מעמד הפועלים
ומחבל בספורט הישראלי.
אז מה אם אף אחד מהעסקנים לא מסתדר
עם השני? צריך להגיד את זה? ממתי
מספרים על מה שקורה באגודה ציבורית
לציבור? אפילו אם נכון שהאגודה שקועה
בבוץ, ממתי יש סמכות למאמן לפתוח את פיוז כדי להפסיק את ריב העסקנים ־ בחרה
מזכירות הפועל תל־אביב בהנהלה חדשה,
ואת המאמן היא פיטרה. העובדה שבשנה
האחרונה, למשל, הגיעו־ כל שחייני האגודה
להישגים אישיים חדשים וטובים יותר לא
צריכה, כמובן, להטריד איש.
דן גלרנטר :״יש עכשיו מגמה בהפועל
תל־אביב להבריא את כל הטיקציות. התחלנו
משחייה, כי אין ישיבה של המזכירות בה
לא דנים בשחייה. החלטנו להקים את הכל
מחדש, וכאן נכנס גם נלו לתמונה. היו לו
סיבוכים עם אנשים.״
בגלל סיבוכים הולך המאמן. מי יהיר,
המאמן החדש של הפועל תל־אביב? על כך
עוד לא הוחלט.
״זה מזכיר לי הנקודה המעניינת
בפרשת ההדחה: איש לא לקח ברצינות את
החלטתם של אנשי תל־אביב. בשבוע בו
פוטר בילדרמן, הוא מונה למאמן נבחרת
הכדורמים של ישראל, ולעוזרו של המאמן
יוסף טלקי. יו״ר ועדת השחייה של ההתאחדות
לספורט, אברהם (אברשד ).גינז־בורג,
איש הפועל מפתח־תקודה, לא הבין
אף הוא את צעדם של חבריו התל־אביביים,
ניסה לשח־א להתערב לטובת בילדרמן.
שחייני אגודת הפועל תל־אביב עמדו

קזנובה ( 70 בן־יהודה, תל־אביב; מאי,
חיפה) קומדיה על פסיכים ופסיכיאטרים,
על נשים ועל רודפי נשים. מרצ׳לו מסט־רויאני
לא יכול לכבוש אשה אלא בשעת
סכנה. הוא כובש עשרות נשים, בעשרות
שעות סכנה, בקומדיה זוהרת מאוד, עם
מעט השראה, מעט ברק אמיתי, והרבה־הרבה
שחקנים, מצבים, נשים, תלבושות,
נופים.
ספינת האשליות (ארמון, חיפה!
העולם של 1933 ושל שנים אחרות, בתוך
אוניית נוסעים גרמנית. תיאור של אנשים
שונים, המתחלקים בעצם לשני מחנות. המחנה
הגדול של השותקים והמחנה של
אלה שאינם שותקים. סרט עשוי היטב, עם
מוסר השכל לעוס ומוכן להגשה, או
משכנע.
תיק איפקרס סודי כיותר (פאר.
חיפה) סרט ריגול אנטי ג׳יימם בונדי, על
סוכנים אמיתיים, הדומים לפקידים. ומצבים
מציאותיים. מרתק.
תעלומת תא הרכבת (אורנע, ירושלים)
תיאור מהוקצע של טיפוסים שונים,
ואורחי חיים שונים, מול פארודיה על המשטרה
הצרפתית, במסווה של סרט בלשי.
עם כל משפחת סניורה.

סרט, שא, אבשרלר או ת:
אמנות האהבה (חן, תל־אביב) קומדיה
חסרת טעם על ציור, ציורים וציירים.
סוכני
מחץ אפספרס (ציון, ירושלים)
סרט ריגול נחות דרגה.

סיבה: בילדרמן לא נכנע לתככי העסקנים,
סירב לקבל את הוראותיהם.
על המצב המביש התריעו בעבר ארבע
שחייניות תל־אביביות במכתב לעיתונות.
הן לא הסתפקו בכתיבה, וכמה מהן אפילו
דברו עם עיתונאים. המאמן עצמו הרחיק
לכת, העז לענות לשאלות של כתב העולם
הזה (.)1478
התגובה לא איחרה לבוא. מזכיר סניף
הפועל תל־אביב, עורך־הדין דן גלרנטר,
הודיע במכתב קצר למאמן, כי החל מסוף
החודש תופסק עבודתו באגודת הפועל
תל־אביב. סיבת הפיטורין לא נמסרה ב
ברובם
לצידו של מאמנם, חששו עם זאת
מכל פעולה גלויה. השחיינים הצעירים לא
הבינו, כי למעשה הם מחזיקים בידיהם את
סיקצית השחייה כולה.
מזכיר סניף הפועל תל־אביב הסביר,
כי הוא מעריך את הידע המיקצועי של
בילדרמן וכי הוא בטוח שאגודתו תמצא
דרך לנצל ידע זה בעתיד .״אנחנו עומדים
לפעול במספר בריכות באזור תל־אביב,
כך שיהיה מקום לכמה מאמנים.״
סיכם נלו :״זה מזכיר לי דיקטטורות
מסויימות, ששם אסור היה לדבר עם עיתונאים.
אך בישראל, נידמה לי, יש חופש.״

במדינה
(המשך מעמוד )8
ורהפטיג, את מינויו של שחור לתפקיד
סגן שר־הדתות.
הכרוז האנונימי האשים את שחור בהתנשאות
על חשבון חברים, בנסיונות
לחרחר ריב בין עסקני התנועה, ובנסיון
לנשל במה עסקנים ותיקים מעמדותיהם.
בין אלה, שהוזכרו כמועמדים לנישול על־ידי-שחור,
היה גם גיזבר המפלגה ישראל כץ.
לא היה זה מיקרה שהכרוז הופיע דווקא
ביום בו טיפס העסקן בן ה־ ,43 הידוע
כמושך החוטים של המפד״ל, שלב נוסף
בסולם העסקנות. המינוי הרגיז כמעט כל
אנשי הצמרת בקאסטל, שם שוכן מרכז
המפלגה. אך איש לא יכול היה למנוע
את המינוי.
הראשון שלא רצה לראות את בנימין
שחור בתפקיד סגן שר־הדתות היה שר״
הדתות עצמו. ימים אחדים לפני כן גילה
זרח ורהפטיג למקורביו :״אני פועל בעניין
זה כמי שעומד מול לועו של אקדח.״
ורהפטיג ידע, כי כניסתו של שחור למשרד
הדתות פירושה חיסול השפעתו במשרד.
היה ברור לו, כי תוך זמן קצר
תתרוקן מישרת השר מכל תוכן, בעוד ש־הסגן
ייהפך לשליט הממשי במשרד•
האיש מאחורי הכיסא. עד לפני
מספר שנים נחשב שחור כנער־החצר של
חיים משה שפירא. שר־הפנים ראה בו איש־אימונו,
הפקיד בידו את הטיפול בכל
הבעיות הפנימיות הסבוכות שהוא עצמו
צריך היה לטפל בהן בתוקף תפקידו כמנהיג
הראשון במעלה במפלגה. באורח רשמי
כיהן כמזכיר המפלגה משה קרונה, העולה
בהשכלתו ובידיעותיו על שחור. אך תמיד
ידעו כי האיש שמאחורי הכסא בקאסטל הוא
שחור. למרות שמאז נבחר לכנסת לא מילא
בנימין שחור שום תפקיד רשמי במפלגה,
הוא ריכז בידיו סמכויות עצומות. שום מינוי
לא נערך בתוך המפד״ל, או במוסדות
שבשליטתה, בלי ששחור יקבע אותו
מראש. אף פרוטה לא שולמה על־ידי הגזבר,
בלי אישורו הסמוי.
בשנתיים האחרונות, עת נפל שפירא למשכב
ולקה בשיתוק חלקי, נתגלה כי
שחור עבר כיברת דרך ארוכה, יותר מאשר
העריכו אף האנשים הקרובים לו
ביותר. הח״כ, שהכל היו בטוחים כי הוא
שואב את כוחו מההשראה שהמנהיג פורש
עליו, החל לדבר בגלוי כי ״שפירא גמור,
ויש להכין אלטרנטיבה.״ שחור לא הזכיר
במפורש את שמו של האיש שנועד לקבל
לידיו את שרביט המנהיגות, אך היה זה
ברור כי הוא מועידו לעצמו.
בניגוד לתחזיותיו של שחור, החלים
משה שפירא חלקית ממחלתו ושב לעבודתו
הסדירה במשרד הפנים. שחור הוסיף להפיץ
ידיעות כי ההבראה היא זמנית, וכי
״הרופאים קבעו כי הרבה זמן לא יוכל
להמשיך ככה.״ לכאורה היה זה ביטוי של
חרדה לשלומו של המנהיג, אך למעשה
היה בכך רמז לשפירא עצמו, כי טוב
יעשה אם ילך בעקבות מנהיגי מפלגות
אחרות — פינחס רוזן הליבראלי העצמאי,
פרץ ברנשטיין הליבראלי, ודויד בן־גוריון
— ויפנה את מקומו לבאים אחריו בתור.
פריקת האימה. כדי להחליש את
מעמדו של שפירא, החריף בנימין שחור
בחודשים האחרונים את המלחמה הפנימית
במפד״ל. הוא עשה את הכל על מנת להרגיז
את הסיעה השניה בגודלה, מדפנה,
בראשותם של שר הסעד ד״ר יוסף בורג
וח״כ משה אונא. הוא פילג את סיעת
שפירא, והפכה מסיעת רוב לסיעת מיעוט.
בכל הצעדים הללו פעל כך שהזעם יעבור
מעל ראשו, יפגע ישר בשפירא עצמו. לשפירא
הוברר כי האיש, שנהנה במשך
שנים מחסדו, הגיע עתה לעמדת־כוח כזו,
שיש בה כדי לסכן את שליטתו הוא.
תחילה ניסה לשבור את חוסנו של שחור,
אך משהוברר לו כי כבר מאוחר מדי —
התפשר עמו. הפשרה: מינויו של שחור
לתפקיד סגן שר־הדתות.
זרח ורהפטיג אינו מחזיק בידיו שום
עמדת־כוח במפד״ל. הוא מחזיק במעמדו רק
בזכותו של שפירא. לכן לא היה זה קשה
לשפירא לכפות עליו את הסגן. במשרד
הדתות נתקבל המינוי באווירה קשה .״אווירת
התככים והמזימות של הקאסטל תועבר
מעתה לכאן,״ טען אחד העובדים הבכירים
במשרד. ועד העובדים קיים התיעצויות סודיות,
כיצד להתבצר לנוכח צעדיו האפשריים
של הסגן החדש. ד״ר שלמה זנוויל כהנא,
מנכ״ל המשרד, החל להתכונן למערכה על
מקומו וסמכויותיו.
גם בקאסטל לא עבר העניין חלק. ירי

ביו
של שחור הבינו, כי הצעד הבא יהיה
— כהונת שר. מסע הלחישות הוליד את
הכרוז האנונימי — אך לא היה בו עוד
למעט את כוחו הגובר והולך של מושך
החוטים, שפירק מעליו את אימת מגדלי.

ההסתדרור]
ה מ 1כי ד הנו ח ביו ת ר
מה שהיה ידוע מזה חמש שנים כמעט
לכל אדם במדינה, הוברר כנראה רק השבוע
לאהרון בקר. לפתע גילה, כי בתפקידו כמזכיר
ההסתדרות אין הוא יותר מאשר
בובה, הפועלת לפי הכוונתה של הממשלה.
כאשר נכנס בקר לחדר הגדול בבית הוועד
הפועל של ההסתדרות, המיועד למזכיר הכללי,
למחרת הדחתו של פינחס לבון, היה
מסונוור כולו מהתפקיד הרם שנפל לפתע
בחלקו. העליה מהמחלקה לאיגוד מקצועי
בקומה השלישית, לכסא הרם שבקומה החמישית,
עליו ישבו בעבר יוסף שפרינצק,
דויד בן־גוריון, דויד רמז, גולדה מאיר
ופינחס לבון, סיחררה את העסקן הזוטר.
בארשת רצינית התיישב בקר ליד השולחן
דמוי־הפרסה, העשוי עץ מאהגוני מלוטש,
ונידמה היה לו כי אכן אין כמיתו ממשיך
נאמן לקודמיו. הוא הירבה להשמיע הצהרות
תקיפות, דיבר לעיתים קרובות על
מאבק ועל מלחמה בכל הגורמים המנסים
למעט את כוחה של ההסתדרות.
דוברו, אליהו לוי, אותו הביא עימו מהמחלקה
לאיגוד מקצועי, מיהר עם ההצהרות
למערכת דבר, ושמר על כך שהן יזכו
לכותרות ראשיות .״אל תשכחו לשבץ באמצע
תמונה טובה של בקר,״ נדרשו עורכי
הלילה. אך כל זה לא היה בו כדי
לשנות את המצב העובדתי. כי בראש ההסתדרות
עומד עתה אדם חלש, הרועד מכל
הגה של לוי אשכול או של פינחס ספיר.
כולם מחזרים. חולשתו שיי בקר נוצלה
על־ידי כל גורם. המהנדסים פתחו בשביתה,
ובמשא־ומתן שבקר ניהל איתם הם
הצליחו להציגו כדמות נלעגת. לאחר מכן
פרצו השביתות בשרשרת. ההסתדרות הגדירה
אותן כ״שביתות פראיות״ .בקר איים
על השובתים, אך במאות החדרים של בית
הוועד הפועל הידהדו רעמי צחוק, בכל פעם
שבראש חוצות נשמעו מחדש אזהרה או
איום של מזכיר ההסתדרות.
במרכז מפא״י ידעו כי בקר מפחד פחד
מוות שמא ינסו להעבירו מתפקידו. בין
פקידות הוועד הפועל התהלכו בדיחות על
חשבונו. אולם לאורך כל אותו הזמן נראה
היה לבקר עצמו, כי הוא הולך והופך
לאחד׳^המזכירים המעולים ביותר בדברי
ימיה של ההסתדרות.
רק השבוע התעורר בקר כמו מתרדמה
עמוקה. גז החלום הוורוד. בבת אחת גילה
עד כמה נלעג הוא במעמדו .״לא אמשיך
בתפקידי אפילו יום נוסף,״ הודיע בשיחה
טלפונית, בשעה מוקדמת בבוקר, ללוי אשכול.
היתד, זאת ההודעה המרשימה ביותר של
בקר מאז נבחר לתפקיד י,הרם. אך אשכול
לא רצה שבקר ילך. הוא ידע כי לא ימצא
עוד מזכיר נוח כזה. המצב הפנימי ב־מפא״י
אף לא איפשר עתה חילופי גברי.
לכן פתח אשכול בשידולים שנועדו לשכנע
את בקר להישאר. תחילה עשה זאת בשיחה
אישית בארבע עיניים• לאחר מכן כונס
מרכז מפא״י. גם פה פנה אשכול בקריאה
דראמטית לבקר, לא לנטוש את עמדתו.
המרכז כולו הצטרף לקריאה. בקר הוסיף
לעמוד בסירובו, כשמכל צד עטים עליו
אנשי צמרת במפא״י ומתחננים בפניו להישאר.
החלום הוורוד נהפך לפתע למציאות.
אהרון בקר חזר בו מהודעת הסירוב.
לפחות הפעם היה ברור לו, כי לפי שעה
אין עומדים להחליפו באחר.
דת עניין שמיט ח
הרבנות הראשית צועדת עם הזמן ומתקדמת
עם הטכניקה.
השבוע, למשל, היא גילתה את הצבת
(פלאייר בלע״ז) והודיעה על כך בחוזר
מיוחד לכל הכורמים בישראל.
ולמה דווקא לכורמים? כי עת זמירת
הגפן הגיעה, והשנה היא שנת שמיטה.
״ושבתה הארץ שבת לה׳״.
ומה עניין שמיטה לצבת? על כך ענתה
הרבנות באמצעות ועדה מיוחדת לענייני
שמיטה.
הודיעה הוועדה :״הדרך הנאותה ביותר
לעשות את הזמירה היא על־ידי לא־יהודי.״
ולא־יהודי, במציאות הישראלית, הוא בדרך

פרחים לנוודים כחצר כית־המשפט
בכסף הזה קנה להם אוכל

״מר הללויה״ ואורחת בכית ברחוב הירקון
הוא ניקה את הבניין
כלל ערבי. וערבי במדינת ישראל אינו
חופשי לנוע כרצונו, ואין בטחון שניתן
יהיה להשיג אותו בכל ישוב וישוב.
לכן מצאה הוועדה פטנט חדש, למיקרה
שיהודי יצטרך לעשות את העבודה: לא
לזמור, בי אם ללחוץ.
ואיך לוחצין? נוטלים את הצבת, אותה
פלאייר, בלשון הגויים, ולוחצים במקום לחתוך
הזמורה. בעדינות, כמובן, כדי שלא
תיחתך. כי אז ייתפס היהודי בקלקלתו,
את השאר עושה הטבע: הזמורה מתייבשת
ונופלת מאליה, והכל נהנין.

עתת 1ת
בו חרתהש בו ע
בהארץ: 31.1.66 ,
עכוז קפוא — רק אצל ההתישבות העובדת.

רכי חיים
ה ל לוי הבצלצ לי ת רו ע ה
איש בעל שער משיי לבן. הגולש על
כתפיו, וזקן מגודל פרא, התמקם בבית
נטוש העומד לפני הריסה, ברחוב הירקון
,89 תל־אביב. הוא ניקה יפה את הבניין,
קרא לו בשם בית הללויה, והזמין את
כל הביטניקים להיות אורחיו.
אהרון מילנר המזוקן, שהוא דמות מוכרת
ברחובות תל־אביב, ומהנדס לפי מקצועו׳
גבה לירה אחת מכל הבא, לישון,
ובכסף זה קנה לכולם אוכל. כך נחו להם
הביטניקים במושב הללויה כשבטנם מלאה
ולראשם מחסה מהגשם.

בעלי המבנה הנטוש התלוננו במשטרה
שביטניקים פלשו לתוך ביתם. המשטרה
פעלה במהירות, שלחה למקום שתי ניידות,
ועצרה שבעה ביטניקים מגודלי שער וזקן
ל־ 48 שעות.
פה זה לא מקום לצחוק: חבריהם
פנו לעורך־הדין חיים קאזיס, ביקשוהו
שיגן על העצורים. הפרקליט החליט ללמד
סנגוריה ללא־תשלום, והסכים אף לקנות את
הבולים לייפוי־הכוח מכספו הפרטי.
ברחבת בית־משפט השלום ציפו לבוא
הביטניקים נערות ישראליות עם פרחים
בידיהם, וחבריהם הביטניקים עם שירת
הללויה. הביטניקים הופיעו בפני שופט השלום
חיים שטיינברג. אולם בית־המשפט
היה מלא מפה לפה, והשופט הזהיר למפרע
:״אם תהיה הפרעה קטנה, ביותר,
אני אורה להוציא את כל הקהל מאולם
בית המשפט. פה זה לא מקום לצחוק.״
התובע־המשטרתי אמר כי יש בדעתו להזמין
שני עדי תביעה נוספים וביקש לדחות
את המשפט. עד אז יהיה על הביטני־קים
להמצא במעצר — משום שאין להם
כתובת קבועה.
הסניגור ביקש מהשופט שישחררם בערבות
ונימק: העבירה נעשתה ללא כוונה
להרגיז את בעלי הדירה, כי אם בשל האופי
המיוחד של הביטניקים והרגלי חייהם
המיוחדים. מחמת הכנסת אורחים יש לשחררם
בערבות.
אף אחד לא אמר שאסור. השופט
לא נעתר לבקשת הסניגור ושאל את ה־ביטניקים
אם הם מודים. הם לא הודו
בעבירה, וסיפרו לשופט ששמעו באילת ו־בבאר־שבע
שהם יכולים לגור בבית הזה,
ואף אחד לא אמר להם שאסור. בנט גור-
דון ( )25 אף הסביר לשופט כי ״הקונסול
ה עו ל ם הז ה 1483

האמריקאי הורה לו להישאר שם, עד אשר
יסדר לו כרטיס נסיעה לארה״ב.״ הוסיף
סטיבן גרנט 22 אמריקאי :״אני נשארתי
במקום רק לילה אחד, כדי להסתתר מהגשם.
באתי לתל־אביב למשך יום אחד
כדי לקבל את הדרכון שלי מהקונסוליה.״
השופט לא השתכנע, ציוה לעצור את
הנוודים פרועי השיער ובלויי הלבוש עד
למשפט. ואז אמרו לו הביטניקים כי הם
מוכנים להודות באשמה• כאשר הודו, ביקש
קאזיס מן השופט כי יפסוק להם עונש,
אך לא יצוהלרשמו בפספורט, למען לא
יפריע להמשך לימודיהם באוניברסיטה.
השופט גזר בדינם יומיים מאסר חופף
למעצר, כיוון שכבר שהו יומיים במעצר
— שוחררו בו ביום, וכולם נגשו בהתרגשות
לנשק את ידי פרקליטם.
לבית הללוייח הם חששו קצת לחזור,
ולכן הלכו לחגוג בבאר, אמריקאי לגלידה.
בעל המקום אהרון גינסבורג הזמין אותם,
—1והסביר להם שהפירמה שלו זה ״באר
אמריקאי״ ולכן הוא נוהג באופן דמוקרטי.
ביטניק אחד ענה לו שהוא לא מבין
מדוע לא כולם מתנהגים כך, ומדוע שהיהודים,
שטענו שמגרשים אותם מכל
מקום — הס היחידים שמגרשים ביטניקים,

כנופיות
ב ק בו קי ה קו מנ דו
כשחיילי ״קומנדו ארמון״ יוצאים לקרב
על אופנועיהם, כל הסביבה בקוטר של
שלושה קילומטרים רועדת מפחד. קבוצת
הבריונים מתקבצת מחולון ומבני־ברק, ו־
!ערכת לקרב ליד קולנוע ארמון החולוני.
על שמו קראו לעצמם בכנוי הקרב ״קומנדו
ארמון״ ומשם הם יוצאים לפשיטותיהם.
עד לפני זמן קצר, היה הספורט הלאומי
שלהם לעשות ״השכבות״ של אופנועים על
הכביש ו״לסגור״ איש את רעהו אל עבר
המדרכה, תוך כדי רכיבה על האופנועים.
בקבוקים לכית הקפה. לאחרונה,
התחילו ההשכבות והסגירות לשעמם. הם
חיפשו דרכים חדשות להציג את גבריותם
לראווה, בחרו בשיטה מיושנת קצת, אבל
^ בטוחה: גניבת מכוניות, עריכת חראקות,
והשתוללויות המוניות. קומנדו ארמון דאג
לכך שחולון ובת־ים לא תפגרנה יותר
אחרי שכונת־התקוה והפרברים.
לפני כשבועיים נגנבה מכונית פרטית
מחולון, וחמישה נערים נסעו בה תוך
השתוללות ברחובות העיר. עוברים ושבים
שראו את דהרת־הטירוף שלהם קפצו למדרכות,
והסתתרו בתוך חצרות הבתים,
עד יעבור זעם. אך הנערים המשתוללים לא
התפרקו לגמרי בנסיעה מטורפת זו, ומראה
האנשים הקופצים הצידה חדל לשעשע. לכן
יצאו שניים מהם, גנבו שמונה בקבוקי חלב
וזרקו אותם, תוך כדי נסיעה מהירה, על
שלוש מכוניות. שמשות המכוניות נופצו.
הנערים השלימו את החינגה הפרועה בזריקת
מספר בקבוקים גם לעבר חלונותיו
של בית קפה אחד• חלונות בית הקפה
נופצו. הנזק נאמד באלפי לירות.
משטרה הוזעקה למקום, נכנסה לפעולה,
הציבה מחסומים על הכבישים ושלחה ניידות
לסריקת רחובות העיר. ניידת אחת
הבחינה במכונית לארק שמספרה , 104—512
אשר נסעה במהירות עצומה. הנידת רדפה
אחרי ד,לארק ואותתה לה לעצור. הבחורים
שישבו במכונית הגבירו את מהירותם, והצליחו
להתחמק מהניידת בין סימטאות
העיר. אחר־כך קפצו מן המכונית וברחו.
חוליות משטרה נוספות שהגיעו לאזור,
עצרו אחרי סריקה את משה כהן, משה בוגר,
בנימין ברבר, סמי סייג ודרור כלאפו, בני
,19—21 המשתייכים לכנופיית ״קומנדו ארמון״
וידועים כבדיונים — כחשודים בהתפרעויות
של הערב. הם נעצרו לשבעה
ימים, להשלמת חקירות המשטרה.
מקץ שבוע שוחררו חמשת חברי הכנופיה
ללא ערבות. המשטרה לא הצליחה להביא
ראיות של ממש להרשעתם. אותו ערב ערך
״קומנדו ארמון״ מסיבה שנמשכה כל הלילה.

החי
• תעצומות הנפש. ברמת־גן איים
אזרח בסכין על נהג, שדד ממנו את מוני־תו,
ומאוחר יותר, כשנתפס, טען להגנתו
כי הוא חולה־נפש ובעל רשיון־נהיגה.
• כשר חי. במצפה־רמון ניסה עובד
צרכניה לחתוך נתח בשר קפוא, תקע את
הסכין בבטנו והובל לבית־חולים.
• תחיית המתים. בררו לאשקלון
עצר נהג את מכוניתו, נמלט ממנה בחשכת־הלילה,
הסביר לאחר מכן כי חשש שגופת
המת, אותה הוביל במכונית, קמה לתחייה.
וז עו לםו; ורך 14 ,

הישואר חינה

נערה במרחק ראייה

האופנה האחרונה בתל־אביב איננה קוראד
ולא מגפיים גבוהים או חצאית עד הפופיק.
האופנה האחרונה בתל־אביב היא ללבוש
מכונית ספורט פתוחה.
העיר מתמלאת עכשיו בחורות הלבושות
בזה. הן בדרך כלל גרושות, עם או בלי
מזונות, יפות או לא־יפות. אבל הכי חמודה
מכולו היא אני ידלין.
היא נאה, חיננית, נוהגת במעיל מפרוות
נמר, כשהיא לבושה בטריומף כחול נמוך.
ונוסף לכל היא גם דוברת אנגלית שוטפת.
זה כל מה שאפשר לראות עליה ממבט
ראשון. מה שאי־אפשר לראות עליה באותו
מבט, זה שהיא אם.איי. בשפות, ומזכירת
ד״ר ג׳ורג׳ ויין, נשיא אוניברסיטת תל־אביב.
״באתי לארץ לחפש עבודה מרתקת,״ היא
מסבירה את עצמה ,״באנגליה אני אחת מאלפי
נערות. אין לי שם מה לחדש, וכאן
אני מרגישה שאני יוצרת. וחוץ מזה, אני
יהודיה. לא באתי למצוא כאן חתן. למרות
שכל ההורים החליטו לחתן אותי עם הבנים
שלהם. הצרה היא שכל האבות הם מאוד
סימפטיים וכל הבנים שלהם נעבין.
״בארץ כולם רוצים אותי. אבל כאן בכלל
כולם משוגעים. יש כאן טירוף לנשואין.

לפני עשרה ימים חגגו אריה לביא ושושנה
ש:י תשע שנים משואיהס. אריק
נתן לשושיק במתנה כרטיס חופשה לשבועיים
וכסף כדי לקנות לעצמה מעיל פרווה
נהדר, ושושיק נתנה לאריק מצלמה.
החגיגה עברה בשלום, אבל מיד לאחר נזכן
החלו רואים את אריק לביא בדיסקוטקים וב־מועדוני־לילה,
בלוויית מישהי אחרת לגמרי,
ששמה אתי כיטמן.
אתי היא יפהפיה — זה רואים תיכף ומיד•
היא מתכוננת לגשת לתחרות סלנת־יופי —
זה היא מספרת בעצמה. וכששואלים אותה,
או כשלא שואלים אותה, היא מספרת שהיא
עיתונאית. אפשר להאמין לה או לא להאמין.
כישרון או משהו כזה אולי יש לה ואולי
לא. מה שיש לה בטוח זה מכונית וספד 400 ,
ומגפיים לבנים אה־לה-קוראז׳ .ומה שאין
לה, בטוח, זה את אריק לביא.
כי המריבה של הזוג שני—לביא, שנמשכה
מר האב והוריש לשתיים את כל רכושו.
לאחת יש וילה בצרפת והשניה באה לישראל.
שאלתי את השנייה אם הדוגמה של אחותה
הראשונה אינה מרתיעה אותה, והיא
אתי שבועיים, החל מחגיגת הנשואין עד יום השישי
האחרון, הסתיימה כבר בשעה טובה.
וכשאריק נשאל איך זה היה ולמה ומדוע,
הוא ענה :״כל זמן שתסתובבנה נערות יפות
לידי או במרחק־ראייה טוב, אני תמיד אתבלבל.
חוץ מזה, כששושיק ואני לא רביס
יום אחד, זה סימן שאנחנו ברוגז. את אתי
עצמה אני מחבב. היא בחורה נבונה, ולגמרי
לא טיפשה.״ ועל הטעם של אריק לביא אפשר
לסמוך. סוף־סוף הוא נשוי כבר תשע
שנים ושבועיים לשושנה שני.

אני
כל מי שלא מתחתן בגיל 22 נחשב כאן
לחולה או לפגום. יש להם מין שגעון למטריאליזם.
בארץ הדביקו לי במהירות את
המילה מיליונרית. אני לא חושבת שאני
מיליונרית. מיליונרית זו אחת שיכולה לנסוע
לניריורק ליומיים. אני לא יכולה. אבל זה
לא איכפת לי. אני טיפוס כזה שתמיד
מעוניין מפרוות מבפנים, לא מבחוץ.״
זאת היא אני ידלין, להבדיל מרותי יד־לין.
כי רותי ידלין הגיעה הנה לפני חמש
שנים. הקשר המקרי ביניהן הוא שיש להן
הורים משותפים. רותי הגיעה לארץ, ראתה׳
את חוות הסוסים של אליהו גורדון, והחליטה
להישאר בה. היא הסתובבה כאן הרבה
זמן עם מכנסי ג׳ינס וחולצות טריקו,
ורק מעטים ידעו שהיא אחת מבנותיו של
ליונס, שהוא לא פחות ולא יותר מאשר בעל
שרשרת מאפיות וטחנות קמת בלונדון, שכל
בת שלו שוקלת מיליוני לירות שטרלינג.
היא שהתה כאן אינקוגניטו, עד שזאב
פריד, שחקן זירה, גילה אותה. זאב פריד,
מלבד זה שהיה שחקן זירה, היה תמיד הגנגסטר
הטוב או הרע בסרטי הפירסומת
בארץ. הוא גילה את רותי בחוות הסוסים,
התחתן איתר״ ואז נסעו לאירופה וללונדון.
לאחר שנה התחיל אחד ממשפטי הגירושין
הסוערים ביותר בלונדון. האשד, האשימה את
בעלה הישראלי בהתאכזרות גופנית, והבעל
האשים את אשתו בזר, שהוא אוהב אותה.
אמא ליונס שלחה לכמה ידידים ישראליים
של בתה כרטיסי־טיסד, זוגיים כדי שיבואו
להעיד לטובת בתה במשפט הגירושין. הבת
זכתה במשפט, הבעל יצא בלי אשד, ובלי כסף,
למרות שדרש. את האשד, ו/או את הכסף.
הוא נשאר ללמוד טלוויזיה בלונדון, ועכשיו
הוא נמצא בקנדה. אשתו, לעומת זאת,
התחתנה לפני שנה עם אנגלי. בינתיים נפ־

אמרה :״אין שום סיבה שאשנא את כל הישראלים
בגלל ישראלי אחד. אבל אני מקוזה
שלא כל הישראלים הם כאלה.״

צלמת בפא רי ס
יש סינדרלות בכל מיני שטחים. יש סינדרלות
בשטח האגדות, יש סינדרלות בשטח
המוסיקה, האופרה, ויש גם בשטח הצילום.
זאת מהצילום נקראת
נורית פץ•
היא בת ,20 וגם
בתו של צלם העיתונות
הנם פין. ה־קאריירה
שלה התחילה
עוד בגימנסיה
הרצליה. היא הסתובבה
תמיד עם
מצלמה, ויום אחד,
בשעת שיעור משעמם,
לקחה את המצלמה
וצילמה בה
מה עושות התלמינורית
דות.
האחת סורגת,
השנייה מסתרקת, השלישית מפהקת, הרביעית
ישנה, וכן הלאה.
האבא שלד, ראה את הצילומים. הם מצאו
חן בעיניו, והוא עשה מהם רפורטז׳ה בת
שני עמודים בדבר השבוע. בתו נאלצה לעזוב
את בית־הספר, ולד,עבור לבית־הספר
תיכון חדש.
את תיכון חדש היא סיימה ללא תקריות
נוספות. היא התגייסה לצבא, והחלה עובדת
בצלמת של מערכת במחנה. שם גילו אותה.
יום אחד הגיע לארץ האפיפיור. יחד עם

האפיפיור באו גדודי צלמים וכתבים, יחד
איתם באו צלמי וכתבי פארי מאץ׳.
במשך חודש ימים הם עבדו באותה מעבדה
בד, עבדה נורית, והחודש הזה הספיק
להם כדי לקשור איתר, קשרי ידידות הדוקים.
הוא הספיק במיוחד לוולטר?ארו, עורך
הצילומים של השבועון.
אבל כל חודש, אפילו הארוך ביותר, מטבעו
להסתיים. החודש המשותף הסתיים גם
הוא. מערכת פארי מאץ׳ התכוננה לעזוב את
הארץ והזמינה את נורית לטוס לפאריס במטוס
המיוחד שלהם. נורית אומנם הסבירה
שהיא חיילת בצבא הגנה לישראל, עם כל
ההתחייבויות הקשורות בכך, אבל היא שמרה
את ההזמנה בלבה.
אנשי פארי מאץ׳ עלו למטוס, ירדו ממנו
וכשירדו — התנפלה עליהם העיתונות הצרפתית
ושאלה אותם מה דעתם על הארץ.
הם ענו :״ראינו שם את מלון דן, וחיילת
בשם נורית.״ ההודעה הזאת התפרסמה בכותרות
ראשיות של עיתוני צרפת.
לא עבר זמן רב ונורית קיבלה הזמנה ממערכת
פארי מאץ׳ לביקור של חודש בפאריס,
על חשבון השבועון. שתי הזמנות
זה כבר היה יותר מדי בשבילה. היא ארזה
את חפציה ונסעה לפאריס. קיבלו אותה שם
כמו מלכה. עם תחבורה מיוחדת, ליווי מיוחד,
בילויים מיוחדים, וכל הכרוך בביקור
רשמי כזה. גם החודש ההוא, כמו החודש
שקדם לו, עבר מהר ונורית חזרה לארץ.
אבל אז היא החליטה להאריך קצת את
החודשים הקצרים שלה. למזלה החליטה ממשלת
צרפת את אותו הדבר. היא קיבלה
סטיפנדיה לבוא וללמוד שם טלביזיה וקולנוע.
היא היתד, הבחורה הראשונה שקיבלה
סטיפנדיה מאז שהומצאו הטלביזיה,
הקולנוע והסטיפנדיות הצרפתיות.
ומה אתם חושבים שהיא עושה עכשיו?
מביימת סרט צרפתי גדול? לא. כותבת ספר
צרפתי גדול? לא. מתחתנת עם צרפתי גדול?
לא. היא מתחתנת עם ניצן אגיב, ידידה משנות
נעוריה. הוא צייר תל־אביבי השוהה
בפאריס, ומבצע שם עבודות באטיק.

הבעל ש ת ־ ואחיו ביקש שלושה לילות עם אשתו
כי ישבו אחים יחדו, ומת אחד מהם ובן אין־לו, לא
תהיה אשת־המת החוצה לאיש דר, יבמה יבוא עליה
ולקחה לו לאישה ויבמה. והיה הבכור אשר תלד
יקום על־שם אחיו המת, ולא ימחה שמו מישראל.
ואם לא יחפץ האיש לקחת את יבמתו, ועלתה
יבמתו השערה, אל הזקנים, ואמרה מאן יבמי להקים
לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי.
וקראו לו זקני־עירו, ודיברו אליו, ועמד ואמר: לא
חפצתי לקחתה. ונגשה יבמתו אליו -לעיני הזקנים,
וחלצה נעלו מעל רגלו, וירקה בפניו, וענתה, ואמרה:
ככה ייעשה לאיש, אשר לא יבנה את בית אחיו.
ונקרא שמו בישראל — בית חלוץ הנעל.
(דברים9 ,׳ה)
* 6דם מזו קן, מלא כבוד עצמי, הכריז בקול כבד, בהתאם
לחשיבות תפקידו :״טכס החליצה!״ שני הדיינים ושמונה
חבריהם למניין, חובשי כיפה, הלבישו על ראשיהם את
מיגבעותיהם השחורות, כדי להדגיש את החשיבות המיוחדת
של הרגע.
״האם אתה מסרב לייבם את האלמנה הזאת?״ פנה אב
בית־הדין לאיש בעל השפם השחור, אחד משני גיבור* ההצגה.
כשהאיש היסס לרגע, חזר הרב על שאלתו, כשאיום־
מה מורגש בקולו :״נכון, שאתה מסרב לייבם אותה?״
״נכון!״ ענה הפעם הגבר בזריזות מופרזת. הקלה ברורה
הופיעה באותו רגע על פניה של הגיבורה של מחזה
הפולחן הדתי — האשד, הצעירה ונאת־הפנים, שעמדה מן
הצד.
מאותו רגע גם החלה להתפתח העלילה, לפי כללי הביום,
הקבועים מראש. ראשית נכנסו לפעולה רוחצים: שני ה
רינה
בן־הרוש התחתנה עם יצחק מזרחי לפני למעלה
משלוש שנים. היא היתד, אז בת ,17 ואילו החתן היה
מבוגרממנה בארבע שנים. אך הוא הספיק כבר לסיים את
שרותו הצבאי, והיה אף בעל שני מקצועות טובים: חשמלאות
וטפסנות.

מהלומה ב״קול-ישרא?״
ך* התחלה של הזוג היתד, קשה למדי. כסף לקניית דירה
( | לא היה, והם שכרו דירה בלוד ב־ 80ל״י בחודש. מהחסכונות
המשותפים קנו הצעירים את הרהיטים והמשיכו
לעבוד — כל אחד בעבודתו, כדי לחסוך כסף לרכישת
השיכון.
הקבלן, שבא פעם לביתו של יצחק, היה כמשיח של הזוג
הצעיר. הוא ביקש מד,טפסן הצעיר לעזוב את מקום־עבודתו,
לעבוד אצלו עבור משכורת גבוהה יותר, ואפילו בשותפות.
הקבלן קיבל בדיוק אז הזמנה גדולה בתחנת־הכוח רידינג•
ב־ 5בדצמבר 1962 יצא יצחק לראשונה לעבודתו החדשה.
בקוצר־רוח חיכתה רינה לשוב בעלה. בשעה ארבע הפך
קוצר־רוחה למהלומה: קריין קול־ישראל הודיע בחדשות על
תאונת־עבודה קטלנית בתחנת רידינג. כתוצאה מנפילת גג־אסבסט
נהרג פועל אחד. נמסר גם שמו של הפועל: יצחק
מזרחי.
היה זה חודשיים וחצי אחרי חתונתה, ורינה הרגישה
כאילו כל עולמה נפל והתרסק יחד עם גג־האסבסט בתחנה.
אך היא לא ידעה אז מה הם המימדים האמיתיים של אסונה.
היא לא ירעה שלפי דיני התורה היא נשארה לא רק אלמנה,
אלא גם יבמה.

יצחק ורינה בן־הרוש
״ומת אחד נזהם

של 1ש שנים לי רי ק ה
הקרוב, ולבטח לא במשך השנה הקרובה, והדיינים היו מוכנים
לחייב אותה לכך בהחלטתם. אך אברהם נשאר יציב בעמדתו.
הוא נשאר יציב ועקשני גם בישיבות הבאות, אף
למרות המזונות — 75 לירות לחודש — שהטיל עליו בית־הדין,
עד למתן החליצה.
עברה שנה, ושוב נפגשו רינה ואברהם באותו בית־דין.
הפעם היתד, רינה כבר בטוחה שתקבל את השיחרור המבוקש.
אך בפי אברהם היתה הפעם הפתעה נוספת, גדולה אף
מן ההפתעה הראשונה.
״אינני רוצה לתת חליצה,״ הכריז האיש .״אני בוחר באפשרות
הראשונה של חוק תורתנו הקדושה. אני רוצה לייבם
אותה.״
זו היתד, ממש פצצה. רק אחרי שתיקה ממושכת חזר
כושר־ד,דיבור לאב בית־הדין הרבני .״אבל אתה כבר נשוי!״
קרא הרב .״אתה לא יכול להתחתן שנית!״
אך לאברהם היה מוצא גם מהקושי הזה. במשך אלפיים
שנה נוספו לחוק התורה פירושים רבים, ובהם האפשרות
להתגבר על כל מיכשול שהוא. אין צורך להתחתן, אם זה
באמת בלתי־אפשרי. מוטב שהאשה תתמסר לגיסה לשלושה
לילות — תקופה מספקת, לדעת החכמים, כדי לייבם אותה.
גם אברהם היה מוכן להסתפק בתקופה מצומצמת זאת.
בשלב הזה נפסק. הדיון, והמשפט נדחה. אך אברהם לא
ויתר על זכויותיו הקדושות. הוא שלח כעבור שבוע מכתב
לבית־הדין הרבני, בו הוא הכריז על כוונתו להתגרש מאשתו
הראשונה ולהתחתן עם רינה. לפי הסברו, גם אשתו
היתר, מוכנה לעזור לו במעשה ולהסכים לגירושין.
אך הדיינים דתו גם את ההצעה הזאת .״אין זה הגון
להרוס משפחה אחת כדי להקים משפחה שניה,״ קבע בית־הדין.
עמדתה של רינה בכל הפרשה הזאת לא היתה, כמובן,
חשובה כלל וכלל.

רוחצים רחצו ביסודיות את שתי רגליו של בעל השפם
השחור, ואילו הרוחץ הראשי השגיח בקפדנות על מלאכתם.
לאחר מכן הושב האיש מול הרבנים, והושיט את רגליו
היחפות על ברכיו של אב בית־הדין. הרב עבר אצבע אחרי
אצבע, על כף רגלו האחת והשניה. לא היתר, זאת סקרנות
סתם, אלא הצורה היחידה לקבוע איזו משתי הרגליים היא
הרגל הימנית, המתאימה לטכס החליצה.
אך הפעם לא הביאה אפילו בדיקה חוזרת למסקנות מוחלטות,
משום־מה. היה זה רגע של משבר חמור: איך אפשר
לנהל חליצה, אם לא נקבע איפה הרגל הימנית ואיפה בת־זוגה
השמאלית? הטכס נפסק, ובית־הדין יצא להתייעצות
דחופה. כשחזרו הדיינים לחדר, היה בפיהם הסבר ברור,
איך להתנהג במיקרה המוזר הזה.
״על היבמה לחלץ את היבם ברגל שהיא חושבת שזו הרגל
הימנית, ואז עליה לחשוב שזוהי באמת הרגל הימנית,
ישהוא מחלץ אותה ברגל הזאת. אחר־כך עליה לחלץ את
היבם ברגל השניה, ואז עליה לחשוב שזוהי באמת הרגל
השמאלית, ושהוא מחלץ אותה ברגל השמאלית, ושהרגל
הימנית לא היתד, כלל,״ הכריזו הדיינים.
כך, בצורה פשוטה והגיונית, התגבר בית־הדין על המיל־שול
הלא־צפוי, והאיש נעל זוג נעליים מיוחדות, הדומות
בצורתן לנעלי הרומאים הקדמונים. האשד, הרימה את רגלו
הימנית־בספק, חלצה אותה וזרקה את הנעל לפינת החדר,
כדי לחזור שוב על אותו מעשה בנעל השניה. היא ירקד.
תחת רגליו של הגבר (״לא בפנים! אין צורך בפנים!״ הזכיר
לה הדיין רגע לפני־כן) ,והכריזה :״ככה ייעשה לאיש, אשר
לא יבנה את בית אחיו!״
בסצינה הקומית הזאת, שהתנהלה השבוע בבית־הדין הרבני
התל־אביבי, הסתיימה עלילת העינויים, בת שלוש
שנים.

רינה כטכס החליצה*
״לא תהיה לאיש זר

ן** יתה זאת רק התחלת הפרשה. עתה עבר אברהם
ן | להתקפה כלכלית. הוא העמיד תנאי חדש למתן חליצה:
להחזיר למשפחת הנפטר 00־ 50ל״י שקיבלה רינה כעזרה
מהקבלן, בתוספת של 2500ל״י — מחירם של הרהיטים
שהזוג הצעיר קנה לדירתו.
הדיונים נמשכו ללא סוף, המשפט עבר מבית־הדין האזורי
לבית־הדין הגדול בירושלים. שני עורכי־הדין של רינה התחלפו
ושכרם עלה לאלפיים ל״י, והסוף לא נראה באופק.
קרה גם דבר נוסף: רינה פגשה באדם שנשא חן בעיניה.
אך אהבתה החדשה מתה באמצע. הרג אותה צילו של הנפטר,
שחזר אליה שוב ושוב במשפט החליצה.
לפני כחצי שנה נכנם לתמונה עורך־הדין השלישי של
רינה — יוסף בן־מנשה. הפעם החלו גלגלי־המשפט להסתובב
הרבה יותר מהר. יתכן שהשפיעה על הדיינים אישיותו של
עורך־הדין החדש: לוחם ידוע בכפייה הדתית, המוכן לעורר
סערה ציבורית סביב הפרשה של החוק האבסורדי, המאפשר
סחיטה ועינויים נפשיים של האשה.
לפני חודשיים קיבל בית־הדין הרבני הגדול החלטה לחייב
את אברהם בחליצה, ללא תנאים מוקדמים. בן־מנשה לא
הסתפק בכך. הוא פנה שוב לבית־הדין הרבני בתל־אביב,
ביקש החלטה דחופה על חליצה בכפייה. מול עיני אברהם
הועמד איום של בית־סוהר.
הפעם הוא נשבר. השבוע זרקה רינה את נעלו הרומאית
לפינת החדר .״ככה ייעשה לאיש, אשר לא יבנה את בית
אחיו!״ הכריזה האשד, בת העשרים. ואז עשתה את הדבר
שרצתה לעשות מזמן: היא ירקה.

חיש מהר ;:ודע לה מה פירוש המילה. במשך החודשיים
של הנשואין לא הרתה רינה לבעלה, ולפי חוק בן שלושת
אלפי השנים, היא שייכת לאחיו של הנפטר. הוא יכול היה
לשחרר אותה רק על־ידי חליצה, אבל אז עליה לירוק בו
ולקלל אותו.
רינה לא הכינה למה עליה לקלל את גיסה, אברהם מזרחי
( ,)35 נהג אוטובוס אל־על, בעל לאשר, נחמדה ואב לשלושה
ילדים. אך לא עבר זמן רב, והיו לרינה סיבות לקללות.

זכות הלילה השלישי

יבם אברהם מזרחי
״ויבוא עליה...״

סוף־ם ון* — לירדר!

*** לושה חודשים אחרי האסון התקיימה בבית־הדין
16/הרבני בתל־אביב ישיבה ראשונה של משפט החליצה
— רינה מזרחי נגד אברהם מזרחי. אפילו בשביל הרבנים
היה זה רק עניין פורמלי, הד רחוק של חוקים מתקופה
שנעלמה ואיננה. הפתעתם היתד, גדולה, כשסירב אברהם
בתוקף לחלץ את רינה.
״האבל בליבי הוא עמוק מדי,״ הסביר לדיינים האח, בעל
השפם השחור .״אני לא אסבול את המחשבה שאשתו של
אחי ד,מיסכן תינשא לאיש אחר, עוד לפני שעברה שנת־האבל
המשפחתי.״
רינה היתד, מוכנה להבטיח שאין בדעתה להתחתן בזמן
* לידה: עורך־הדין בן־מנשה.

ראיון עםהס טו דנ טי ת
הסטודנטית: לא, מעולם לא.
העולם הזה: האם בין העדים שאחר־
(המשך מעמוד ) 17

הס טודנ טית: ככה, כל העניין פרדוכס.
הם מזכים אותי משוטטות ו שידול...
העולם רזה: הרשי לי רגע להפסיק אותך.
לפני כמה ימים נכנס לתוקפו חוק חדש
בארץ. הוא עדיין לא חל על המיקוד. שלך,
מפני שהמיקרה שלך אירע לפני כן. החוק
החדש אומר: אדם שנאשם במשפט איננו
יכול בכלל להודות. הוא רק יכול להודות
בעובדות מסויימות, והשופט יכול לקבל או
לא לקבל את ההודאה הזאת. וגם אם הוא
מקבל אותה, הוא יכול לברר למה בדיוק ההודאה
הזאת מתייחסת, ואם ההודאה הזאת
היא בעצם רלבנטית לגופו של עניין.
אילו המשפט שלך היה מתנהל לפי הפרוצדורה
החדשה, לא היתד, מספיקה ההודאה
שלך, כי אם היה מתברר למה את
בעצם מתכוונת בהודאה שלך, כשאת אומרת
שאת מודה באיום, ואם זה בכלל איום
פלילי.
הסטודנטית: קודם כל יש פה פרדוכס.
זוכיתי משוטטות ומשידול. אם לא שוטטתי,
ואם לא שידלתי אותו, הרי שלא היה טעם
שאאיים עליו.
העולם הזה: זהו בדיוק. זוהי התעלומה
הגדולה של כל העיסקה הזאת.
הסטודנטית: אבל המשטרה רצתה שאני
אגמור את המשפט. הם גוף גדול, ואני אזרח

כך העידו במשטרה היו אנשים שאת מקשרת
עם הטרמפים האלה?
הסטודנטית: כן, כן היה. היה מיקרה
אחד שהוא רצה להתקשר איתי, אדם שלקח
אותי בטרמפ ורצה להתקשר איתי, ונתן לי
את מספר הטלפון שלו. הוא לקח אותי בערך
מאותו מוקם. לקחו אוחו בתור עד.
העולם הזה: לקחו אותו בתור עד על
סמך הרישום שהיה בפינקס שלך?
הסטודנטית: כן, למרות שהוא לא העיד
שבא איתי ביחסי מין.
העולם הזה: מה הוא העיד?
הסטודנטית: שהוא נפגש איתי. הוא
אמר בדיוק מה שקרה. שהוא נפגש איתי
ולקח אותי בטרמפ, ורצה להתקשר איתי,
ונתן לי את מספר הטלפון שלו, ואני לא
התקשרתי איתו יותר, ובזה נגמר כל הקשר

נפתחה ההרשמה למשתתפים
בצעדת ארבעת
ה*מ>ם
השנה מתכוונים כמה מחברי תנועת העולם הזד — ,כוח חדש
לצעוד ביחד, כקבוצה, בצעדת ארבעת הימים. הם מבקשים
מחברים נוספים, המעוניינים להצטרף לקבוצה זו, לשלוח את
שמותיהם, גילם וכתובתם לת״ד ,136ת״א, ולציין ״צעדה״.
בעלי נסיון פיקודי מתבקשים להוסיף גם דרגה ותפקיד.

ירכזו את האימונים צועדים מנוסים, כעלי ותק כפיקוד על
קכוצות צועדים.

מועדון אחוה
חוג הצעירים

ברנר ,21ת״אמזמין:

יום ד׳ ,4.2ב־8.30
בינינו. אבל בגלל המקום לקחו אותו בתור

העולם הזה: את האיש הזד, הזמינו לעדות?
הסטודנטית:
כן, הזמינו אותו. הוא היה
ברשימת העדים.

ערב התרשמויות

״פיקאסו שלי״
בהשתתפות ציירים, מבקרים יאנשי
תרבות, ובלווית שיקופיות

יום ב ,7.2 /ב־8.30

•ט. עמרם

בין מארכס
ל״מארכס הצעיר״
(עם הופעת ״כתבי שחרות״)

עיבד\2ת עם גזכגשטרגז
קטן. אז אמרתי תגמרו, ותתנו לי מנוחה.
אני רוצה לחיות.
העולם הזה: את רצית להודות קודם
בעבירה אחרת?
הסטודנטית: לא, לא רציתי להודות בשום
דבר.
העולם הזה: אבל רצית שיחליפו את
הסעיף, לא?
הסטודנטית: רציתי להודות בסעיף של
העלבת שוטר. זה בדיוק מה שקרה, ורציתי
להודות במה שבאמת קרה. העלבתי אותו,
העלבתי את הגבריות שלו. אמרתי לו שהוא
מכוער. והוא גם אמר את זה במשטרה.
העולם הזה: זד, לא היד, דבר פלילי,
מפני ששוטר אינו בתפקיד כשהוא עוצר
לטרמפיסטיות בכביש חיפה.
הסטודנטית: ואין שוטר מכוער?

הרבה וזאגד טתזפעו
העולם הזה: כך שאני מסופק אם אפשר
היה להאשים אותך בהעלבת שוטר. לעומת
זאת איום על שוטר, זוהי עבירה, בכל הנסיבות,
אחרי שידעת שהוא שוטר. ויכול
להיות שהעדיפו את הדבר הזה. על־כל־פנים,
מד, שנובע מדבריך הוא שאת, בעצם, לא
מודה שד,עלבת אוחו, במובן שנתקבל עכשיו
בעיני הדיבור. כי אם את איימת עליו, לדבריך,
בדבר שהיה מותר לך לאיים עליו.
והיד, צורך לאיים עליו.
הסטודנטית: בוודאי! בוודאי!
העולם הזה: זאת אומרת שדעתך היא,
שאת הודית במשפט על משהו שבעצם לא
היית צריכה להודות בו, כדי לגמור את
המשפט.
הסטודנטית: בדיוק, בדיוק. זר, בדיוק
היה כך,
העולם הזה: נחזור למקום. האם קרה
לך קודם שעצרת טרמפים באותו מקום?
הסטודנטית: כן, הרבה פעמים. הרבה
מאוד פעמים.
העולם הזה: ואף פעם לא קרר, קודם
שחשבו שאת יצאנית?
העו?ם הזה 1483

העולם הזה: עכשיו נלך הלאה. את הודית
במשפט, מתוך הנחה שבזה נגמר העניין.
למעשה זד, היה מין הסכם בין שני
הצדדים. מצד אחד את הודית במשהו, למרות
שאת לא חושבת שעשית את זה בדיוק,
על מנת להיפטר מהעסק.
הסטודנטית: כן, כן.
העולם הזה: והם, אני מניח, הסכימו
לזה על־מנת להביא לאיזה שהיא הרשעה.
אולי הם חשבו שהם לא ישיגו הרשעה אם

את לא מודה.
הסטודנטית: נכון, אחרת לא היו עושים
את ההסכם הזה.
העולם הזה: וזה למרות כל התיק העבה
הזה שהם אספו. הם לא היו בטוחים
שהם ישיגו הרשעה. או שהיו מעוניינים
להסתיר חלק מהעדויות, אלו הקשורות ל־משרד־החוץ.
אפשר להניח שהם לא התכוונו
להגיש את הפינקס שלך בתור מוצג במשפט,
מפני שבפינקס שלך ישנם דברים שהם
לא היו מעוניינים שיתפרסמו. כגון פרשת
הילמון עם הגרמנים ומשרד־החוץ, שקודם
הזכרנו. ומכיוון שאי־אפשר היה לנהל את
המשפט בלי להגיש את המוצג הזה.
הסטודנטית: בהחלט לא.
העולם הזה: המוצג היה עולה במשפט.
הם העדיפו שזה ייגמר בשקט, במקום
שיהיה משפט. ושתי האפשרויות למעשה
הס טודנ טי ת: ישנה אפשרות שלישית, לא
רק אפשרות, אלא שזה חלק מהאמת: הם
לא רצו להעלות את תורן.
העולם הזה: הם לא התכוונו להעלות
את תורן על דוכן העדים?

כנינו !

יבוש החולה — פרשה נושנה,
אך בעזרת הטכניקה המודרנית
תוכלי ״ליבש״ גם את תינוקך, ולשמרו
״יבש״ במשך שעות ארוכות.
חיתולי ״מרטוך מתוצרת אנגליה
עשויים אריג מיוחד המרחיק את הרטיבות,
ומשום כך מגינים הם על
התינוק מפני הצטננות וגרויי עור.
הודות לחיתולי מרטזן ישן תינוקך
בשלוה, בתוך שכבה חמה ויבשה,
וכך תחני גם את משנה שקטה. את
חיתול הפלא ״מרטון״ אפשר להשיג
מעתה גם בישראל, בבתי מרקחת
ובחנויות לבגדי ילדים. השתמשי בעצמך.
והעניקי לידידותיך חיתולי
״ מ ר טון ״.

1ך 1נוד * 1 *1ר.

החודש נפתחים
קורסים חדשים

״רוגן״ ,ת.ד , 1855 .ת״א, טל 231853 .
חב׳ ״נורית״ בע״מ, הגדוד העברי ,28ת״א

פרטים.16—20 ,8—13 :
ת ל-אב י ב

דרךפתח ־ תקוה ( 126מולהקריה )
ט ל244891 .
דרך

תל-אביב

פתח ־ תקוה ( 44מובביתהדר )
ט ל: 44891 .

חיפה

ר ח׳ ב ל פו ר ( 5מו להטכניון )
ט ל69041 .

ההובי שר תגרן
הסטודנטית: זה לא חשוב, הפרקליט
שלי היה מעלה אותו. כן, ולא רצו שאיש־משטרה
ייחקר על חייו הפרטיים.
העולם הזה: מה ידוע לך, צפורה, על
מיקרה קודם, שתורן הביא בחורה לתחנת
משטרה וטען שהיא יצאנית שעצרה אותו
בערך באותו מקום? ידוע לך על מיקרה
כזה?
הסטודנטית: שמעתי משהו על מיקרה
(המשך בעמוד )24

המ פ יצ י ם :

1000203

ת־א. רוד אכן נבירזל 6 6

קורס לפקידות בירושלים:
בתיבה במכונה — חודש !
קורספונדנציה, קצרנות, פנקסנות:
ביה״ס ״ הפקיד״ ,י. פורמן,
בצלאל 18

>יל 761. 231666 .

סרטי 8מ״מ במבחר רב
להשאלה לימי הולדת וחגיגות.
כל סרט — 1ל״י.

1ראיון עהס טו דנ טי ת

משהו שמרני בדוק ומנוסה, עשוי
טוב, בשכבות כפולות של פח מעורב
בפלדה, כבד, יושב טוב על הכביש
ובטוח. בעברית: גו ףהמכונית .
בעברית — גימור או בעצם, הדבר
שעושה לך חשק לקנו תאת המכונית,
הצורה האנגלית ה מדוייק ת בה מסיימים
לעשות כל מכונית עד הפרט
האחרון.
בעברית יש שני תרגומים למלה זאת.
אחד נוגע למכונית ״ הילמן ״ ושני
לא. גרג׳ בשביל מכוניות ״ הילמן ״
זהו ה מ קו ם בבית בו אתה מחנ האת
מכוניתך. לגבי מכוניות א חרו ת זהו
ה מ קו ם בו אתהמ תקן א ת המכונית.
אך מכונית ״ הילמן ״ אין צורך
לתקן.
חידושמהפכני ,0.0 . 1 7 2 5
המניע א ת המכונית, בהספק עצום
מועטה.
תצרוכת דלק עם זאת בתנאי שהמכונית היא אנגלית,
כלומר ״ ה יל מ ן״ .בעברית: מנוע.
אי אפשר לכתוב עמו על הלוח אך
הוא מבטיח במכונית ״הילמן״ החלפת
4הילוכים קל ה בלי בעיות עם
סינכרוניזציה מלאה. בעברית: תיבת

(המשך מעסנד )25
כזה. בכלל, זה היד, ההובי שלו. להביא
בחורות למשטרה, יצאניות למשטרה.
העולם הזד: על כמה מיקרים כאלד,
שמעת?
הסטודנטית: אני שמעתי על מיקרה
אחד. הפרקליט שלי פיפר לי. הוא לקח...
העולם הזה: האם הפרקליט שלך חקר
את המיקרה הזה?
הסטודנטית: הפרקליט שלי עמד לחקור
בכלל את כל התנהגותו ואווזדחייו של
תורן.
העולם הזה: זו סיבה טובה מאוד. סיבר,
שלישית, כמו שאת אומרת, לכך שהמשטרה
לא היתד, מעוניינת במשפט.
הסטודנטית: כן, כן. אנחנו התכוונו
באופן יסודי לערוך חקירה יסודית ביותר
על חייו הפרטיים של תורן.
העולם הזה: למעשר ניצר כאן מצב
בזה: צד אחה הצד שלך, לא מעוניין במשפט,
מפני שהוא חשב שאפילו אם היא
יזכה במשפט, ילכלכו אותו עד בדי בך,
שלא יהיה טעם בזיכוי הזה. הנזק בזיכוי
יהיה יותר גרוע מהרשעה. מה גם שהמשטרה
הוכיחה מראש שהיא מתכוונת ללכת
בקו הזה, על־ידי כך שדובר המשטרה מסד
לעיתונאים עוד בראשית הפרשה טענות שבאו
לתאר אותך בעיני הציבור כיצאנית
מופלגת, שיש עליה הרבה מאוד חומר, והידועה
בתור שכזאת.
ואז האזרח אומר: למה ללכת למשפט?
אפילו אם אני אזכר. במשפט, בינתיים אני
אתלכלך בצורה כזאת, שאם אני יכול להודות
במשהו, שהוא לא בגדר זנות, משהו
כמו איום על שוטר, אז אני מעדיף להידות
בזה.

וזגז איכפת ליצאנית?
הסטודנטית: נכון, נכון. אני הושבת
שזה גם צריך להוכיח לאזרח הפשיט שלא
היו דברים מעולם. מאחר ויצאנית לא איכפת
לה במה היא מודה. אם זו יצאנית שזאת
פרנסתה, אז לה זר, לא משנה.

הילוכים .
אביזר אנגליות במכוניות שברגע שאתה רק נוגע בו מסתובבים
הגלגלים ועמם המכונית, חד וחלק.
בעברית קרוי גם הגה .

1111^^11111

״ הילמן השם שהוכיח עצמו
30 שגה בארץ ובעולם. מלאיחלקי
חילוף בלתי מוגבל — שרות
מעולה .

הי למן סו פרס טיי שן — מנוע ,0.0.1725
חלון אחורי נפתח, ספסל אחורי מתקפל,
בסאות נוטים וניתנים להזזה 19.950 .ל״י
בלבד.
הילמןמינקס — מנוע 0 .0 . 1725יחידי
בגודלו בארץ, חסכוני 4 .הילוכים סינכרוניים.
17,450ל״י בלבד.

^ הילמן סופר מינ ק ס — מנוע ,0.0.1725
^ הילוכים סינכרוניים כסאות קדמיים נוטים
^ וניתנים להזזה 18.950 .ל״י בלבד.

בני מענה 111־ 1 0בע״ס
ר חוב ריב״ל 2 4ט ל 3 3 2 4 1ת -א

,דחף,

הנך רשאי לנהמ
במכוניות מרוץ
רלא רשיון
בשטח התערוכה
הפ תו ח כל יו ם
ט־ 5עד חצו ת

״קארטינג״
הספורט שכבש את כל
אירופה.
אוסובוסים 42 ,28 ,27 ,22 :

81000003
ח־א. רח׳ אבן גבירול 6 6
טל 2 3 1 6 6 6ז

צלומי ילדים בבית
בכל זמן הנוח למזמין.

העולם הזה: להיפך, זה פירסום מקצועי.

ס טודנ טי ת: כן, פירסום לא רע.
העולם הזה: מה גם שנודע שמישהו
מוכן לשלם בעבורה חמישה־עשר אלף לירות.
הסטודנטית:
המחירים כפי שצויינו

העולם הזה: גבוהים מהממוצע.
הסטודנטית: בהחלט.
העולם הזה: כך שזו טענה נבונה שאת
אומרת: אם זו יצאנית, המתכוונת להיות
יצאנית גם בעתיד, אין שוס סיבה למה שלא
תודה בזה.
הסטודנטית: להיפך. מאחר שלהן אין
אמצעי־פירסום דרך דחף או שפט, אז זה
היד, יכול להיות באמת פירסום טוב.
העולם הזה: כמו שקרה לכריסטין קי-
לר, באנגליה, ולמאנדי ריים־דייווים.
הסטודנטית: כן. אז אם זה היה ככה,
אז הייתי צריכה מאוד־מאוד להיות מעוג-
יינת במשפט. מאוד־מאוד מעוניינת.
העולם הזה: זו נקודה מעניינת.
הסטודנטית: אבל אני לא הייתי מעוני
יינת במ שפט...
העולם הזה: זה באמת מעלה את השאלה
אם השיטה הזאת של המשטרה, לפי
סיר הודעות לעתונות עוד לפני שהוגש
אפילו כתב־ד,אישום, לפני שיש משפט, לפני
ה עו ל ם הז ח 483ז

שמתנהל משפט — אם זו לא שיטה טובה
ללחוץ על אנשים להודות בדברים שאחרת
הם לא היו מודים בהם.
הסטודנטית: אני חושבת שזו שיטה
מצויינת. שיטה שהוכיחה את עצמה כיעילה
ביותר.
העולם הזה: לעומת זאת המשטרה הי־תה
מעוניינת למנוע את המשפט, בגלל אחת
או יותר משלוש הסיבות:
(א) היא לא היתד, מעוניינת שיוודע חומר,
כגון זה על משרד־החוץ או מוסדות
דומים, הפועלים בשיטות כאלה.
(ב) הם לא היו מעוניינים להעלות על
דוכן העדים את קצין־המשטרה תורן.
(ג) אולי מבחינה משפטית פורמלית, בכלל
אין כאן עבירה שאפשר להרשיע עליה
מישהו, מפני שמה שקרה בתוך אוטו סגור,
בזמן הנסיעה, איננו מהווה עבירה על החוק.
עכשיו
אני מניח שהוסכם מראש, פחות

או יותר, על כך שהמשטרה לא תבקש עונש
מאסר...

הוסכם נזראש ער העגנש
הסטודנטית: כן, על זה הוסכם מראש.
כן, כן. הכל הוסכם.
העולם הזה: ברור שהמשטרה, במיקרה
זה, הסתפקה בקנס קטן. מוזר גם אופן קיום
המשפט: לפני השעה הרגילה, המקובלת, בצורה
מזורזת ביותר, עם טענות קצרות ביותר
לגבי העונש, ולמעשה בלי ויכוח בין
הצדדים על העונש, תוך קשר הדוק כל כך
בין שני הצדדים.
הסטודנטית: קומפלימנטים, מחמאות.
העולם הזה: תוך מחמאות הדדיות.
הסטודנטית: כן.
העולם הזה: זה מוכיח למעשה שהמשטרה
היתד, מעוני־נת בחיסול העניין הזה,
בצורה מהירה ביותר. עכשיו, איך בעצם
היה המשא־והמתן, צפורה?
הסטודנטית: זה היד, ככה: עורך־הדין
לידסקי מסר לי שבעצם מחזר אחריו הקצין
וולפסון חיזור מושלם. אחריו ואחרי אשתו
גם כן. היא גם עורכת־דין. מזמין אותם
לקפה כל פעם, ומבקש שאני אודה באיזה
פרם שאני רוצה, משלוש ההאשמות, איזו
שאני רוצה. יש שלוש האשמות, אז שאני
אודה באחת, לפי בחירתי. ואנחנו מסכמים
בינינו על עונש קטן, הכל בשקט.
אז כמה פעמים הוא שמע, ואחר־כך הוא
מסר לי את זה. וכשאני שמעתי, אני אגיד
לכם את האמת, נמאס לי כבר מכל העסק.
פשוט מאוד, סוף־סוף יש לי חיים משלי,
אני נשואה ויש לי ילדה קטנה בת שלוש
וחצי, שדורשת טיפול. ורציתי להמשיך עם
הלימודים שלי. וזה הפריע לי לכל דבר,
לכל מהלך חיי התקין, זה הפריע.
ורציתי לעבוד. אני צריכה להרוויח כסף
גם כן. וגם בדוגמנות, כל אחד אמר: יש
לי עבודה בשבילך, אבל קודם כל שייגמר
המשפט.
העולם הזה: עכשיו, צפורה, אחרי המחזה
הזה בבית־המשפט, קרה משהו מאוד
מוזר והוא: המשטרה ביקשה לזכות אותך
בפירוש משני פרטי־אישום, שידול לזנות
ושוטטות למטרות בלתי־מוסריות, ולהרשיע
אותך בפרט שאינו נוגע לשני הדברים האלה,
עבירה מסוג לגמרי שונה: איום על
שוטר.
באותו ערב מוסרת המשטרה לעיתונאים
שלמעשה, על־ידי כך שהודית באישום השלישי,
את הודית למעשה בשתי ההאשמות הה
עו ל ם הז ה 1483

קודמות, שהמשטרה עצמה, כמו שאמרת
קודם לכן, ביקשה לזכות אותך מהן.

נו ה ג פנזגר ל ח לו ט ין
הסטודנטית: כן.
העודם הזה :
הסטודנטית :
מה אני לא אני

את אומרה על זה?
אומרת: פעם למדתי
יכול להיות גם נכון
זכאית, אני לא יכולה

בלוגיקה שמשהו
וגם לא נכון. אם
להיות אשמה.
העולם הזה: זאת אומרת שפה למעשה
היד, נסיון מצד המשטרה להשיג באמצעות
העיתונות, מה שהיא לא יכלה או לא רצתה,
להשיג בבית־המשפט.
הסטודנטית: בדיוק!
העולם הזה: וזה בלי ספק נוהל פסיל
ביותר, לא פחות פסול מהנוהל בראשית הפרשה

הסטודנטית: הייתי אומרת שזה מאיד
לא חינוכי לציבור.
העולם הזה: גם לא חינוכי לציביי,
וגם יביא לכך שאנשים לא יודו בדברים...
הס טודנ טי ת: אני חושבת גם שזה בכלל
מערער את האפשרות לקשור את המשטרה
עם המושג צדק.
העולם הזה: איתו קצין וולפסון, שניהל
את המשא־והמתן, הלך כמה פעמים
לפי דבריך ל
הסטודנטית: לעורך־הדין שלי, לידסקי.
העולם הזה: ללידסקי. והוא כינס אחר־כך
את העיתונאים.
הסטודנטית: בוודאי, בוודאי.
העולם הזה: והוא מסר לעיתונאים את
הדבר המשונה הזה, שאת למעשה הודית
בשידול לזנית ובשוטטות למטרות זנות?
הסטודנטית: כן, כן. הוא מסר את זה.
העולם הזה: פירושים על פסק־דין של
בית־משפם!
הסטודנטית: כן, פרשנות.
העולם הזה: פרשנות על פסק־דין. דבר
שהוא מוזר מצד קצין משטרה. משונה מאוד.
טוב, בזאת אני חושב שסיכמנו את הדבר
עצמו. עכשיו אולי תספרי לנו מה את חושבת
לעשות הלאה? את מתכוונת לחזור ללימודים?

אגד
תהיה שטכנית
הסטודנטית: אני חושבת לחזור ללימודים.
העולם
הזה: לפגי המיקרה את למדת
ברצינות? ממש באופן אינטנסיבי? כמו כל
סטודנט?
הסטודנטית: למדתי, קשה להגיד שבאופן
קבוע, מאחר שגרתי בחיפה. החלטתי
למצוא לי פה דירה אבל אחרת לא
הייתי נרשמת בכלל. התכוונתי ללמוד.
העולם הזה: מה את לומדת? פילוסופיה?
הסטודנטית:
פילוסופיה והיסטוריה כללית.
העולם
הזה: ואת חושבת להמשיך בזה
עכשיו?
הס טודנ טית: כן, אני חישבת להמשיך.
אני ביקשתי שיאפשרו לי לימודים חלקיים
בפילוסופיה. בשלב זה.
העולם הזה: בחוג אחד?
הסטודנטית: חוג אחד בלבד.
העולם הזה: וממה את חושבת להתפרנס?
הסטודנטית:
אני חושבת לעבוד בתור
דוגמנית. והציעו לי בחור שחקנית.
העולם הזה: בתור שחקנית? איפה
הציעו לך לעבוד בתור שחקנית?
הסטודנטית: אמרגן מסויים הציע לי.
העולם הזה: את רוצה להיות שחקנית?
הסטודנטית: כן.
העולם הזה: עכשיו יש לך די פירסום
בשביל זה.
הסטודנטית: לא, לא על חשבון הפיר־סוס
הזה. לא, בשום אופן לא על חשבון
הפירסום הזה.
העולם הזה: ואת חזרת לחיי־משפחה
ממש?

הסטודנטית: כן.

העולם הזה: לחיים של עקרת־בית?
הסטודנטית: לחיים של עקרת־בית רגילה.
מבחינה זו, כן.
העולם הזה: את הזכרת קודם את הפרט
המשונה שאחותך ואותו קצין גרים
בבית אחד, בשיכון בבלי.
הסטודנטית: בבלוק אחד, כן.
העולם הזה: הם הכירו אחד את השני
קודם?
הסטודנטית: לא, הם לא הכירו.
העולם הזה: ואת הכרת קודם את
תורן?

הסטודנטית: לא.

מוצרי ־ויטמול־ מעניקים חן ויופי
לאשה המודרנית. קר מים ״ויטמול׳
מזינים את עורך בצורה מדעית,
ושומרים על צעירות העור ורעננותו.

#811101

הישג מזהיר של הנזדג! הקוסרזט השוויצר•

1110 זס! 0־0 0011111311 ות0־ו 0
10 101• 1110 <13(.ח 3ז 3ז10 11(<1זז0ת 0

דוגמאות חינם בפרפומריות מובחרות

חקצוע וו עו ת ל

תוך זמן קצר,
בהדרכה מקצועית מעולה!

בקר*אחה״ן ג*ער
פת י חת הק ורס :
1.3.1966

יום־יום בין השעות 1 -9בצהרים 3 ,־ 7בערב
בימים א, ג ,ה, הסלון פתוח עד 9-30 בלילה.

תאר״נס 133(1

זיזנגוו) 17ל£ .ו 2 2 6 0 1

עוב קטן

וו(!ניר אח האיש שנקיד?
בבית־ספר תיכון עירוני ה׳ בתל־אביב לא
אנס שום תלמיד את המורה להתעמלות שלו.
המורה לתנ״ך לא התחתנה עם התלמידים שלה.
התלמידות של כיתה ח׳ לא עשו אורגיה עם
התלמידים מכתה ר, ואף אחד מהם לא גנב את
המכוניות של האבא שלו.
קרה שם דבר הרבה יותר נורא. קרה שם
סקנדל כזה, שכל ההורים יוצאים בגללו מכליהם
ומכלי ילדיהם, מאיימים להוציא את הבנים
מבית־הספר ולהתלונן. להתלונן בממשלה ולהתלונן
בכנסת.
מה קרה שם? תלו שם את ציוריהן של נפתלי
בזם, אהרון כהנא ויגאל תומרקין על קיר.
אילו לפחות שמו שם את בוטיצ׳לי, או את
רמברנדט ! איש לא היה אומר דבר. יכלו לשים
שם איזה תקופה כחולה של פיקאסו, או תמונת־נוף
של צייר מעין־הוד.
אבל זה? מה זה בכלל י אם זה נוף, אז איפה
הפרחים? ואם זה בן־אדם, אז איפה העיניים

״אני פשוט נדהם,״ אומר סגן־המנהל של בית־הספר
.״אני לא תופס את זה. פעם אמנם לא
הבנתי כלום באמנות, אבל עכשיו אני מתחיל
כבר להבין: קראתי את חיי מיכאל אנג׳לו של
אירווין סטון. אבל את הציורים הללו אני פשוט
לא יכול לתפוס.״ המורה להתעמלות מתנגד
לציורים, כי הם ״מחנכים את התלמידים לשובבות,״
והמורה להיסטוריה לא ראתה אותם.
והיא גם לא רוצה לראות אותם.
ביום הראשון באו הילדים לבית־הספר, ראו
את הציורים, הסתכלו עליהם ולא ידעו מה להגיד.
הם הלכו הביתה ושאלו את ההורים שלהם.
ההורים שלהם אמרו להגיד שזה לא ציורים.
זה זבל.
״ראית את התמונות?״ שאלתי את אחד ההורים,
שגר ברחוב בארי בצפון תל־אביב.
״לא ראיתי, ואינני רוצה לראות,״ הוא ענה,
״שיתנו לי בית מלא כסף, אני לא אלך לראות

הקיר של תומרקין
את זה! עושים צחוק מאנשים. צוחקים מהם.
שיתביישו להם.״
״אני לא מבין כלום בציור,״ אמר האבא של
יוסי כהן ,״אבל אבל הוא חושב שזה קיש־קוש,
שזה בכלל לא ציור, ושצריך להוריד את
זה תיכף ומיד. לעשות במקום זה דשא, או
אולם־התעמלות .״אחר כך מתפלאים,״ אמר אבא
גרינברג ,״שהנוער יוצא לתרבות רעה. מראים

לו את הדברים האלה, מרשים לו לקדוא רומנים־
זעירים ולראות סרטים קלוקלים, ובסוף עוד
ילמדו אותו שירה מודרנית.״ ״למה הם לא
יכולים לשים תמונות נורמליות בבית־הספר,
כמו אצלנו בבית?״ אומרת אשתו. בבית שלהם
בשדרות־נורדאו תלויות צלחות, ובתוכן בני־המשפחה
.׳״זה יפריע לנוגה שלנו להתרכז
בלימודים. היא תיכשל בגללם בבחינות.״
״זה כמו בהצגה הזאת שראינו בקאמרי,״ אומר
אדון שפירא מרחוב ארלוזורוב.
״זה לא היה בקאמרי,״ אומרת לו אשתו ,״זה
היה בהבינוה.״
״מה פתאום בהבימה?״ שואל בעלה ,״זה היה
בקאמרי !״
״צריך לעשות משהו בוועד־ההורים,״ אומר
אדון זקם ,״זה לא יכול להימשך כך. באיזה
רשות הם מכניסים כל־כך הרבה צבעים לתמו נה?
זה לא חינוכי!״
הבנים־של־ההורים־שלהם הרבה יותר מעשיים.
הם מבלים את הפסקותיהם בהצעות שי מושיות

״היה צריך לעשות דשא במקום זה. זה היה
יותר לעניין.״
״אפשר היה לקנות בכסף הזה שלושה בת־״
ספר. מדוע אף אחד לא חשב על זה?״
״או לתקן את הבתי־שימוש, לא?״
״בחיי, זה מפריע בלימודים, אי־אפשר להתרכז.״
״כל־כך
הרבה צבעים ! איזה מין תמונה זאת.״
״מה, אתה לא רואה? זה אבסטרקטי, אתה
יודע מה זה אבסטרקטי? כן?״
״כן. אבל איפה הראש שלו?״
בחור אחד, שנראה נבון מכולם, נעצר ליז
התמונה, מסתכל בה בעיון, פוער פיו מרוב
התרגשות. הוא ניגש ליגאל תומרקין עצמו,
שעומד בצד ו?1$אל אותו בהתלהבות :״תסלח לי.
מר תומרקין, כמה כסף אתה מקבל בשביל
הדבר הזה?״
היה רל הורה אחד שראה את אחת התמונות
והבין אותה. הוא רץ לצייר שצייר אותה ושאל
אותו :״אתה לא מתבייש לצייר חזה של אשה
בבית־ספר?״
״אבל זה לא חזה של אשה,״ אמר הצייר.
האבא יקח אותו אל התמונה והראה לו שני
עיגולים .״זה שני עיגולים, זה לא חזה,״ הסביר
לו הצייר.
אבל האבא לא נרגע :״איך אתה רוצה שהבן
שלי ידע שזה לא חזה של אשה?״

שנית וווצדח רא תינוי
אלפיים שנה נהו להם בשקט העצמות של
גיבורי מצדה במצדה. עכשיו הסתיימה מנוחתם.
הם צריכים לצאת משם ולעבור לקבר־ישראל,
כדי שיוכלו להשתתף בתחיית־המתים של היהודים,
שלא יטעו, חס וחלילה, ולא ייכנסו
לתחיית־המתים של הגויים.
הממונים על תהיית־המתים היהודית הם אנשי
החברא קדישא. חברי אגודת כבוד המת,
המטפלת גם בעצמות־המת, אברי־המת וחלקים
אחרים שלו.
למזכיר האגודה קוראים שלמה אייזנבך .״אבל
אני בעצם לא עושה שום דבר,״ הוא מתנצל,
״אין לי שום קשר לאגודה הזאת, אני רק
המזכיר שלהם.״
שואלים אותו אל מי אפשר לפנות בענייני
האגודה, והוא לוחש בבהלה :״אני לא יודע,
אין לי קשר לזה, אני לא המזכיר, אני מזכיר
רק באופן פיסי, אני שום דבר כאן. רק משהו
פיסי.״
מנהל האגודה הוא מנשה אייכלר. ביום הוא
מוכר מזרונים וארונות, ובערב הוא מנהל את
עסקי כבוד המת.
״בחפירות הארכיאולוגיות שנערכו בשנים
האחרונות,״ הוא אומר ,״נתגלו מאות שלדים
של חי־לי המרד נגד הרומאים ומשפחותיהם.
למרות ההבטחות שהעצמות יובאו לקבורה, לא
הובאה שום גופה. במקום זה מוחזקות העצמות
זה כמה שנים, ומשמשות לכל מיני חקירות,
דבר הפוגע בשלמות העצמות.״
הם נלחמים על זה כבר זמן רב, והם לא יודעים
שכל הצרות שלהם רק תתחלנה כשהם

יקבלו את העצמות. משום שאז הם יצטרכו
להתחיל למיין אותן. כי אם יש ממזרים בין
העצמות צריך לקבור אותם מחוץ לגדר, את
המצורעים אסור חם וחלילה לקבור עם הלא־מצורעים.
את המתאבדים צריך לקבור עם הממ זרים.
והרי כל 1700 לוחמי מצדה התאבדו מלבד
ארבע זקנות, ואיך ימצאו את העצמאות של
ארבע הזקנות?
יהיה צורך לברר אם כל העצמות הן של
יהודים כשרים, או שיש שם עצמות של יהודים
שהאמא שלהם לא התחתנה כראוי עם האבא

תמונות זוועה •כל ״בכד־ המת״*
שלהם, או יהודים שאכלו טריפה ביום כיפור, או
נאפו עם אשת ריעם, או נשאו את שם ה׳
לשוא. וגם לאחר שיבררו וימיינו את העצמות,
תישאר בעיית תחיית המתים -משום שאז יכול
ראובן, נניח, לקום לתחייה בטעות עם ראשו
של יהודה, ויהודה יכול להתעורר בלי עמוד־שדרה,
כי שכחו את עמוד־השדרה שלו במצדה,
וכר.
להבדיל בין היהודים לרומאים לא תהיה
בעייה — כי הרומאים לא היו נימולים. אבל
איך יבדילו בין היהודים לבין הכלבים והחמו רים
שמתו באותו מקום?
המדע אמנם יודע להבדיל בין אדם לחמור,
אבל אגודת כבוד המת לא מכירה במדע הבר־בארי
הזה, שמגיע לתוצאות בשיטות פסולות
של ניתוחי־מתים.
כי אגודת כבוד המת לא נלחמת רק בעצמות
של מצדה. היא נלחמת גם בניתוח־מתים .״גופות
קדושים וטהורים,״ מתלונן האחראי על כבוד
המת ,״מועלים על שולחן הניתוחים, מיד לאחר
יציאת נשמתם והחזרתה ליוצרם. שם מנתחים
את כל הגוף בניוול ובבזיון.״
מדוע דווקא בניוול ובבזיון? ״כי הרופאים
הללו,״ מסביר הרב אייכלר ,״מתנפלים על גופת
המת לבתרה ולגזור ממנה גזרי גזרים. דם הנפש
מוצא על־ידי מכונת שאיבה חשמלית. וחלקי-
הגוף מושלכים לאחר עשות בהם כאוות־נפשם
כדומן על פני האדמה, וקול הקורא עד מתי
נשאר ללא מענה?״
״כל זה נובע מרדיפת הנוחיות של הרופאים,״
מאשים בזעם הממונה ,״הם דוגלים בחופש־הפרט
ומתנגדים לחוק שיחייב רופאים ללכת
לנגב ולספר, אך כשהדבר נוגע לגופם של אח רים
הם דורשים לנתח ולהוציא אברים מן
הגוף.״
״כל הרופאים הללו,״ מסכם הרב אייכלר,
״הממירים את פי ה׳ ומנסים לעקוף את מצוותיו,
עוד יביאו כלייה על העולם.״
לחברא קדישא יש שתי הצעות לתיקון המצב.
האחת היא שלא ישתמשו במתים מקומיים. מי
שרוצה לנתח מת, שיביא לו אותו מארצות ה גויים׳
מחוץ־לארץ.
האחרת היא שלא ינתחו בכלל ,״הרופאים הללו,״
הם אומרים ,״מנסים למנוע מבני־האדם את מותם׳
לדחות את הקץ. הם לא מבינים שלמות זוהי
מצווה מהתורה, כתוב בפירוש ואל עפרך תשוב.
צריך לקיים את זה.״
* ב ת מונ ה מוציא האיש עין־זכוכי ת מגופה. קטע זה
כוסה על־ידי העולם הזה ב מ רובע שחור.

יש להעלות את מחיר הדולאר השחור.

שראד• בבר לי ן

כל הישראלים בחו״ל עושים משהו, מל

אלה שלא עושים כלום. הזמרת אילנה
ריכינא, למשל, השוהה בפאריס, עוסקת
בימים אלה בהכנת תקליטה, שיכלול שירים
צרפתיים, שחוברו והולחנו במיוחד
עבורה 0 .חברתה, הנמצאת גם היא בעיר
האורות, יעל אביב, קיבלה לאחרונה
תפקיד בהצגת טלביזיה 0 .ישראלי אחר,
שמע דן ע דן, היושב בברלין, פתח החודש,
כהרגלו, מועדון־לילה חדש, ברחובה הראשי
של העיר. זהו המועדון הרביעי הנמצא
בבעלותו של שמעון, והיא נושא את השם
עדנס פלי־בוי. בתום חגיגות הפתיחה,
התברר לשמעון כי הקופאי נימלט מן המקום
כשבכיסו כל פדיון הערב, בסך 3,500 מארק.
עדן הודיע כי יעניק את מחצית הסכום לכל
מי שיביא לתפיסתו של הקופאי הגנב.
0התגלית של העולם הזה 1478 בצורת
ג׳אנט לוי שפירו, הקלאידיה קארדי-
נאלה הישראלית, הגיעה רחוק, עד לידיה
של קלאידיה האמיתית. השחקנית האיטל־קיה,
ילידת טוניס, שלחה השבוע לג׳נט את
תצלומה, כתבה על גביו :״ג׳אנט שפירו עם
איחולי הטובים ביותר, קלאודיה קארדי-
נאלה. כן! את דומה לי מאד 0
הצגת הבכורה של המחזמר מלכת אסתר
תהיה לבטח מפגן של חזה האשד,
הישראלית. יופיעו בה מחשופים עמוקים,
עד לטבור אפילו, ונשים לבושות מייצ
דמוי־עירום, מכף רגל ועד ראש, שלהן
כיסוי חזה עשוי מפח.

ב סו ק׳ ה ש בו ע
0דויד כן־גוריון, בראיון לעתונאי
קלאודיה וההקדשה
אחוות יפ הפיות

אנשים
הח״ק זקן

שר־העבודה יגאל אלון הוא פשוט ממזל,
המזל הטוב רודף אחריו. תחילה
:בחרה ידידתו, אינדירה גאנדי, לראש־הממשלה
בהודו. הוא שלח לה מיברק־ברכה,
ומחכה לתשובה 9 .אבל זה לא
הכל. ביום השלישי שעבר ביקר בכפרי
הערבים, כדי לברכם על סיום חודש רמאדאן.
כשהתלוננו הערבים על הבצורת, הודיע
יגאל :״אני מבטיח לכם שיהיה גשם!״
למחרת היום נפתחו ארובות השמיים, והגשם
ירד 0 .יו״ר המועצה המקומית של
כפר־תמרה הערבי ניצל את ביקורו של יגאל
כדי לשטח את תלונותיו נגד הממשלה.
הוא לא התלונן רק על האבטלה, אלא גם
על אלף ואחד דברים אחרים. יגאל רשם את
הכל, אמר לבסוף :״אחה מתלונן על אבטלה,
יבינתיים אתה מספק תעסוקה לכל
משרדי הממשלה!״ 0חבר־מפלגתו של
אלון, נחום ניר, השיב לכל אלה שכרכוהו
״עד מאה ועשרים״ ,בחגיגה שנערכה לו
עם פרישתו מן הכנסת .״אתם לא יודעים
כמה זה קשה להיות זקן,״ אמר ניר בן
ה־ ,80״כשרוצים ואין כבר כוח.״ 0לאחר
מכן סיפר ניר מה היה המכתב המשעשע ביותר
שקיבל בהיותו יו״ר ועדת־השרותים־
הציבוריים של הכנסת. זה היה מכתב של
אשד, שכתבה :״אני אלמנה. יש לי ששה
ילדים, כן ירבו.״ 0ניר טען כי הגה רעיון
לאגד את כל הח״כים־לשעבר באגודה מקצועית,
אבל הוא ויתר על כך. מדוע? מפני
שאגודה מקצועית צריכה להיות מוכנה להשתמש
בנשק האחרון שלה: שביתה. אבל
איך ישבתו ח״כים לשעבר, שכבר אינם בכנסת?
0ח״כ לשעבר שלא השלים עם
גורלו, הוא בנימין ארדיטי. איש חרות.
הוא פנה אל ניר בהתרגשות, תבע שניר
יילחם כמוהו להחזרתו לכנסת, כי עוד יש
להם מה לעשות שם. ניר סירב :״אחת
הצרות במדינה היא שהעסקנים אינם יודעים
מתי ללכת,״ השיב 0 .הח״כ הליברלי־העצ־מאי
גדעון ה אחני, מצא פתרון לבעיית
המשאיות המובילות מחצבים לאילת, וה־חוזרות
משם ריקות .״הן יכולות לקחת
בחזרה ביטניקים,״ הוא הציע 0 .ח״כ גח״ל
יוסי! סרלין ישב־ראש בישיבת הכנסת,
כאשר עוררה את זעמו קבוצה של חבריו״
לסיעה, שעמדו ושוחחו .״רבותי,״ הוא קרא,
״עלי להזכיר לכם שזאת ישיבת־המליאה,
ולא עמידת־המליאה!״ 0אנשי גח״ל לא
העולם הזח 1433

הצטערו על הדחתו של דום יוסף. השבוע
סיפרו מה קרה כאשר הגיע יוסף בשעתו
למחנה־המעצר בלטרון, כשעוד כיהן במחלקה
המדינית של הסוכנות. בלטרון נתקבל
על־ידי אנשי אצ״ל ולח״י, שרבים מהם
נשלחו למעצר על פי הרשימות שהגישו לבריטים
אנשי המחלקה המדינית של יוסף.
אמר אחד מהם ליוסף :״הם עצרו את כל
האנשים לפי הרשימה שהגשת, וכשהגיעו
לחתימה עצרו אותך.״

אמריקאי :״רוב הישראלים גאים לגור בביתם
שלהם, בבית העתיק וההיסטורי, והם
בונים בו חרבות יהודית ודימוקראטיה
יהודית.״
0הנ״ל, באותו ראיון :״סין אינה
מכירה בישראל, למרות שישראל מכירה בסין,
אבל אינני יכול להתייחס לסין מנקודת
ראותה של ישראל בלבד.״
0ני מולה, מנהיג המפלגה הסוציא•

כל עור אפילו הרגיש
ביותר, יפיק תועלת משמוש
יום־יומי באל-סבון
״נקה ז״.

נקה 7
ניוטרלי 1.7ללא אלקלי מטהר
את נקבוביות העור, מאפשר לו נשימה
חופשית ומעניק לו רעננות ורכות של משי
תוצרת בי ח״ר נקה בע״ מ,
המפיצים: ח ב׳ נורית בע״מ.

ה סו ס וקן
האיש בעל השם הארוך ביותר בכנסת
הוא אברהם אלכרט ראול טיאר,
איש חרות. טיאר טוען כי פעמים רבות
הוא מקבל עתונים פעמיים, כשעותק אחד
מיועד ל״אלברט ראול״ ועותק שני ל״אברהם
טיאר״ .סדרני הכנסת כבר התרגלו לקרוא
לו, ביניהם לבין עצמם ,״חבר הכנסת בעל
השם הארוך״ 0 .בישיבה של ועדת־החינוך
התעקשה ח״כ מפ״ם אמה תלמי לקרוא
למישחק השח־מת בשם ״מישחק המלכים״,
עד שהיו״ר, ח״כ גח״ל, אלימלך הימלט,
שאל אם הפכה מונארכיסטית. השיבה
תלמי :״בתנאי שלא יהיו מלכים מחוץ ל־מישחק.״
0באותה ישיבה היה מונח
לפני הוועדה דו״ח, שהתייחס בכמה מקומות
לאנשים ש״יש להם זיקנה לענייני ספורט״.
פירש זאת רימלט: הכוונה היא לאנשים
שיש להם גם זיקה וגם וזתק בעניינים
אלה 0 .מזכירה הכללי של ההסתדרות,
אהרון בקר, זה שלא־רוצה־כן־רוצה להיבחר
לתפקידו מחדש, מגלה בדרך כלל רגישות
מיוחדת לדעה המהלכת בקרב יריביו,
כי היא איש חלש. השבוע, אחרי שעורר
סערה ערב בחירת המזכיר הכללי, שאל מכרים
:״נו, איך הייתי? ועוד אומרים עלי
שאני איש חלש.״ 0בהזדמנות אחרת התעניין
אצל עתונאים אם יוכלו להשיג לו
עבודה במערכות עתונאיהם, במיקוד, שישאר
מחוסר עבודה כלשהי 0 .הידיעה שהתפרסמה
לאחרונה, כי ראש־הממשלה לוי
א ש כו ל עומד לרכוש דירה נוספת על
זו שיש לו בירושלים, עוררה עניין רב
בקרב סוחרי הבורסה השחורה. קבעו הסוחרים:
אם אשכול רוכש דירה נוספת על
דירת־השרד המפוארת שלו, משמע שעומדים
להכריז על פיחות הלירה, והוא החליט
להבטיח את כספו באמצעות הרכישה. קביעה
נוספת: אם ראש־הממשלה רוכש דירה
פרטית, פירוש הדבר שהוא עומד לפרוש,
ושר האוצר, פינחס ספיר, יבוא במקומו.
וספיר ידוע כמי שרוצה להעלות את
המיסים. המסקנה המעשית משתי הקביעות:

משקפי מגע

5£5א*071£י1א00
המכון לקידום הראיה ע״ש

י. ל .גרוזובסקי
כתובת חדשה: רח׳ אלנבי 111ת״א,
בנין קולנוע ״תמר•

טל 613330 .

להג ב״מלכת אסתר״
תחרות

מח שופים

ליסטית הצרפתית, על תפקידו במלחמת
סיני :״אני הצלתי את ישראל.״
0משה דיין, רמטכ״ל צה״ל במלחמת
סיני :״זוהי נוסחה לא מדוייקת.״
0הנ״ל, בהשיבו לטענה כי פירסום
ספרו, יומן סיני, היה מזיק :״הרבה גג־ראלים
כתבו ספרים, ולמה אסור למשה
ויין מה שמותר לשארל דה־גול?״

0השייך

הבדואי

עבדאללה

אגדקישק, על ידידו המנוח, זקן השומרים
אברהם שפירא :״הוא אהב אנשים
ישרים, ולא היה איכפת לו מאיזה עם.״

0שר העבודה יגאל אלון :״איו

הבדל בין יכולתה של האשד, ליכולתו של
הגבר, והדבר תלוי אך ורק בנכונות האשד,
ובנכונות הגבר לתת לה שאנס.״
0השחקנית האיטלקיה ג׳ינה
לולוכריג׳ידה :״טוב שהכשרון שלי נמצא
בראש ולא -בחזה.״

שנ ה 29

י״ב שכט תשכ״ו2.2.1966 .

ז מחיר

120

ראיון סנסציוני עס צפורה קוסטקובסס•

בינזשו ממנה
״דארח״ ריפדו מטים
גרמניים!

האם מעורם
גם מ שרד הוודו
בפר שה2

מדוע חששו
ה שדטוגות מ מ שפט
הסטודנטית 2