גליון 1486 מתאריך 23 בפברואר 1966

תו צ או ת סנסציוניות שד ח קי ר ת העוד הזה:
פעיד רפיי׳ אי ר\נו אתפוגרוםנ תני ה!

*זע ח בין עשרות המכוניות, שנעו בשבת ה־אחרונה
בכבישי המשולש, היתד. מכונית
קטנה שלא בלטה במיוחד. בתוכה ישב
גבר יחיד. חבוש מגבעת, שהרכיב משקפיים
שחורים. צווארון מעילו היה מופשל.
ניידות המשטרה, שהסתובבו כרגיל בכבישי
אזור המימשל הצבאי, לא שמו לב
למכונית קטנה זו. כי דמימשל הוא בררני:
באזור הסגור מותר לכל אדם להסתובב
כאוות נפשו, כל עוד אין המשטרה סבורה
שזה רע. רק אז דורשים רשיון, עוצרים
ואוסרים.
הנהג הבודד היה אורי אבנרי. הוא נכנס
לכפר — ועצם מציאותו שם היה נצחון קטן.

כי ערב לפני כן, בליל שבת, היתד, צריכה
להתקיים אסיפת קוראי העולם הזה
בכפר אחר במשולש: אום אל־פחם. הנושא,
כפי שפורסם מראש: דיון על תוכן המהדורה
הערבית של העולם הזה.
בשעה תשע בבוקר באותו יום צילצל הפעמון
בדירתו הפרטית של אבנרי. אדם

הממשלה ושר־ד,משטרה על מאורעות השבת
האחרונה, ולשלוח ברכה לנוסעי שיידתה,אחווה
ולשאר הלוחמים לאחווה ולשוויון.
סיכם אבנרי :״ראיתי חובה להופיע כאן
דווקא השבת, כדי להפגין בצורר, חד־משמעית:
איש לא ימנע בעדנו לנוע במדינה
שלנו, איש לא ימנע בעד כוחותיו׳,אחווה
בציבור העיברי להיפגש עם הציבור הערבי!״

מעוניין להפריע לאחווה זו? מי
מעוניין לסכל כל ידידות בין שני העמים
בארץ?
מסתבר שיש כאן שיתוף־פעולה אידיאלי
בין שתי ממשלות: ממשלת ישראל, הפועלת
באמצעות זרועותיה הגלויות וד,מוסוות, וממשלת
הממלכה ההאשמית הירדנית.
במאמרו הראשי, בגליון הראשון של
מהדורתנו הערבית, כתב אבנרי שעל האומה
הערבית הפלסטינית להקים את מדינתה
בשטח המוחזק עתה על־ידי ממלכת
ירדן וברצועת עזה. השלום יקום בין

אך היום עומד לרשותך המושלם שבכל
הפטיפונים. גם לתקליטי 5 7 £ 8 £ 0

אכנרי מחופש

ב חנויו ת

ל *ייגי

חי ס ל

ח שינני ם

לי שראל:

• ש רל קסר *

אלגני , 12

חי * ח.

שהציג את עצמו כנציג המטה הארצי של
משטרת ישראל, קצין בשם טוויק, מסר לאבנר,
הודעה קצרה: אם יגיע לאום אל־פחם
כשאין בידו רשיון בר־תוקף, ייעצר
ולא יינתן לו להיכנס לכפר.
ואכן — בשעות הערב דהרו ניידות המשטרה
ברחבי אום אל־פחם, כאילו נמסר
על התקוממות העומדת לפרוץ. כל הכבישים
המובילים לכפר נחסמו על־ידי
מחסומי המשטרה.
אולם אבנרי לא הגיע. הוא לא ראה כל
טעם לנסוע למקום בו מחכים לו. האסיפה
(שהיתה. חוקית, כי נתקיימה במקום סגור)
נתקיימה בלעדיו, בנוכחות הפעילים הערביים
של העולם הזה. אלה אינם זקוקים
לרשיון, בהיותם תושבי המשולש.

אולם אף לרגע לא עלה על דעת אבנרי
להיכנע לתכתיב המשטרה. כך, מבלי להודיע
על כך מראש לאיש, הופיע לפתע
למחרת היום בטייבה — לאור היום, ומבלי
שאיש עצרו בדרך.
השמועה על הופעתו פשטה בכפר במהירות
הבזק. תוך עשר דקות התקהלו
למעלה ממאתיים איש בבית־הקפה במרכז
הכפר, בו הוא לגם ספלון של קאהווה.
בו במקום נערכה שם אסיפה ספונטאנית.
(האסיפה היתד, חוקית, כי המקום היה
סגור).
אחרי דברי־הברכה הנלהבים של בני הכפר,
סיפר אבנרי בפרוטרוט מה קרה לשיירת
האחווה״ בשבת הקודמת, ניתח את
תהליכי הפרובוקציה, המלכודת שהוכנה בנתניה
(ראה ענלוך ,)9ההסתה ברדיו, התק־פודה,אלות
של המישטרה והמהומה בכנסת
בעת הדיון על התקרית( .ראה עם׳ 25־.)24
מסקנת הנואם :״אני מזהיר אתכם מפני
פרובוקציות. יופיעו ביניכם אנשים שינסו
להסית אתכם נגד היהודים, שיקראו לכם
להגיב על תקריות. דעו לכם כי כל האומר
כך הוא סוכן מנגנון־החושך.
״המימשל הצבאי מעוניין עכשיו לחרחר
ריב בין יהודים וערבים, כדי להצדיק את
קיומו. כל פעולה למען אחוות־העמים היא
פעולה למען ביסול המימשל — כל פרובוקציה
היא פעולה למען המשך קיום
המימשל הצבאי בהסוואה חדשה.״
בתום האסיפה קיבלו הנוכחים שתי החלטות:
לפנות במחאה חריפה אל ראש־

מדינת ישראל ומדינת פלסטין. התגובה
באה ביום השלישי האחרון: התקפה פרועה
של העתון אל־דיפאע, בטאונו האישי של
המלך חוסיין, על ״שיירת האחווה״.
מודיע העתון: השיירה, ושאר פעולות
תנועת העולם הזה — כוח חדש, הם פרו בוקציה
ציונית. אסור לערבים ללכת שולל
אחרי תחבולות כאלה. יש בישראל רק
כוח אחד שהערבים יכולים לתת בו אימון:
הרשימה הקומוניסטית החדשה.
כשדובר ראש ממשלת ישראל לעניינים
ערביים, ודובר המלך חוסיין לעניינים ישראליים,
מדברים בדיוק באותה לשון, נגד
אותו גורם — זה אומר דרשני.

דווקא צד זד, של פעולות
ממשיך לזכות לאחרונה בפירסום בין־לאומי.
הכתבה שהיכתד. גלים בעולם הקורא אנגלית,
יותר מכל כתבה אחרת, הופיעה לפני שלושה
שבועות, בשבועון האמריקאי ניוזוויק.
״עתוני ישראל תוססים בערך כמו יין
כשר — פרט לימי רביעי,״ כתב ניוזוויק.
״אז, ממרתף ליד כיכר דיזנגוף בתל־אביב,
משחרר אורי אבנרי את העולם חזה״.
הגדרת ניחוויק :״השבועון הנקרא ביותר
בישראל עצמאי, בלתי־נכנע אחד ה־פירסומים
המעטים בישראל העושים כסף
יוקד אש בקביעות על המדיניות הערבית
של י שראל ...לפעמים רומז את אשר לא
ירמז — שישראל התחילה אולי כמה מחקריות
הגבול״.
ליד תמונה המראה את אורי אבנרי נגרר
בכוח על־ידי שוטרים, בעיקבות שיירת השבת
נגד הכפיר, הדתית לירושלים, מרחיב
השבועון את הדיבור על מלחמת העולם הזה
נגד הכפיר, הדתית ,״החותכת בחרויותינו
האזרחיות כמו נקניק סאלמי — פרוסה אחרי
פרוסה.״
ומנושא זה — למהדורה הערבית של
העולם הזה, אשר ״הם מקווים שתקעקע את
החומות הישנות, הכולאות את החברה הערבית.״
העולם
הזר,

העולם הזה 1486

מכתבים
שיירת האחווה
קראתי בעיון את הכתבה שלכם על ״שיירת
האחווה״ (העולם הזה ,) 1485 והצטערתי
מאד שלא הצטרפתי אליה. פשוט לא העליתי
על דעתי שהיא תהפוך למיפגן כל־כו
חשוב למען השוויון
והצדק במדינה.
תוך כדי קריאה
עלתה בליבי שאלה,
שאני חושב אותה
למרכזית בכל הפרשה.
וזו
השאלה:
ב״שיירת השבת״
לירושלים חסמה המשטרה
את הדרך
בפני השיירה, בטענה
שהמון דתי מחדרורי

לה בעיר ושזה
יגרום לשפיכת־דמים.
ב״שיירת האחווה״ לא חסמה המשטרה בפני
השיירה את הדרך לנתניה. היא ידעה
כי המון של אלפיים אנשי־פוגרום שוחרים־
לדם המתין לשיירה בכניסה לעיר, אך לא
עשתה שום דבר כדי להזהיר את השיירה.
לפי הכתבה׳ אנשי־השיירה עצמם הם שהחליטו
שלא להיכנס לנתניה, אחרי שהוזהרו
על־ידי המודיעין הפרטי שלהם.
באותה כתבה נאמר כי מטוס־סיור של
המשטרה חג כל הזמן, עוד מתל־אביב, מעל
לשיירה — כך שהמשטרה ידעה כי השיירה
מתקרבת לנתניה, וכי בנתניה מחכה לה
ההמון המוסת.
זה משאיר מקום רק למסקנה אחת: שמני
גנון־החושך אמנם תיכנן מלכודת־מוות לשיירה,
אחרי שהיועץ לעניינים ערביים
הכין את הקרקע על־ידי הודעת־ההסתה שלו
ברדיו.
צריכים להודות שזה תיכנון מחוכם מאד.
ההמון הפרוע היה רוצח את אורי אבנרי
ואת אנשי השיירה. המשטרה היתד, מתערבת
(קצת במאוחר, כמובן) כדי להציל את הנותרים
— וכך היתר, משיגה את מבוקשה
ונפטרת אחת ולתמיד מן הכוח החדש במדינה,
וגם היתד, מופיעה בעיני הציבור
כשומרת חוק וסדר.

אכי דרורי,

תל-אביב

...בשם אלפי בני נתניה הטובים, השואפים
לשלום ולחופש, אני מבקש מכם סליחה

ומחילה.
לא זאת נתניה! בואו אלינו, ואנחנו נוכיח
לכם מה דמות עירנו — לא כשמנגנון
מסויים בוחש בחלאה, אלא כשהאנשים ההגונים
נחלצים להגנת כבוד עירם.
(אגב, אני איש חרות, והצבעתי ח״ל).
יו ר ם

א , .נתניה

בכתבה שלכם היה חסר משהו חשוב מאד
— מד, נעשה באותו זמן בטייבה.
הסתובבו בכפר עשרות מכוניות של המשטרה,
ראינו את האווירון למעלה.
היו בטח אלף שוטרים עם כובעי־פלדה
וידיות של טוריות בסביבה.
היו הרבה שוטרים רכובים על סוסים,
שהסתובבו בשדות מסביב לכפר וחיכו שאנשי
השיירה יבואו ברגל דרך השדות.
היו גם לפחות חמישים כלבים של המשטרה,
שרצו להשתמש בהם נגד אנשי השיירה,
אם היו מגיעים למקום.
אנחנו לא נשכח את היום הזה. כי לא
היה לנו יום כזה מאז מיבצע־סיני, בערב
של כפר קאסם.
נעשה לנו טוב על הלב לחשוב שהפעם
כל זה מגויים נגד יהודים, הרוצים לעזור
לנו.

ל1,רא,

טייבה

לאחר כל פוגרום מחפיר באזרחים הערביים
בישראל (.בראשון־לציון, ברמלה, בעכו
ובנתניה) שומעים
אנו דברי הסתייגות
מפי דוברי
הממשלה.
אפשר היה לקבל
את הדברים האלה
ברצינות, ולנסות להאמין
בכנותם, לולא
ההתנפלות הפראית
של המשטרה
על ״שיירת האחווה*
של תנועת העולם
הזה — כוח חדש,

ומעשה ההפקרות האלימה
כלפי ח״כ
אבנרי. מעשים אלה מוכיחים את ד,ד.יפך —
את צביעות הממשלה.
העולם הזה 1486

גרועה מן הצביעות היא מניעת האפשרות
מאנשים נאורים, מקרב הציבור היהודי, לבטא
את הזדהותם עם קורבנות הפוגרומים,
כפי שהדבר נעשה ביחס ל״שיירת־האחווה״.
פעולת־המנע של הממשלה (הכוללת הפעם
את מפ״ם) ,מהווה הזדהות עם הפורעים
בערבים.
על כך ראוייה הממשלה ושלוחותיה לגינוי
חריף ביותר, ויש מקום להציג שאלות
גם לעבר הגופים הציבוריים האחרים —
מפלגות, אגודות, אירגונים ותנועות־נוער
— הדוגלים באחוות עמים: היכן אתם? מה
פירוש שתיקתכם? עם מי ועם מה אתם
מזדהים למעשה בחוסר המעש שלכם, ונוכח
המעשים המחפירים הנעשים כאן בארץ?

אברהם קמינסקי,

200 פר
מצפים לך במיבצע החדש של

״ידיעות אחרונות׳,

חיפה

הקורא קמינסקי, שאמו ואחיו נהרגו על־ידי
הנאצים, התפרסם בהפגנת־היחיד שלו
נגד השגרירות הגרמנית בתל־אביב.

מכתבי מופנה הפעם אל הבריונים הלאומניים
בנתניה, ואל כל דומיהם בארץ כולה.
האם לא ידוע לכם, שמאבק למען שיוזי
זכויות היהודים בארצות הפזורה היד, מבוסס
על ד,עקרון של שוויון כל אזרחי המדינה,
ללא הבדל דת ומוצא?
היחכן שבארצנו, בה אני מהווים רוב,
נתייחס אחרת למיעוטים היושבים בינינו?
האם עלה אי־פעם על דעתכם, שבהתנהגו־תכם
הגסה, הבלתי־אנושית וצרת־המוח אתם
דומים לפורעי יהודים (״המאה השחורה״)
ברוסיה הצארית, לנאצים באירופה, ולגזענים
(הקו־קלוקס־קלאן) בארצות־הברית?
אולי כדאי להשמיע באוזניכם מה היתד,
דעתו של תיאודור הרצל (שרבים מביניכם
נמנים בוודאי עם מעריציו) על היחס לבני־אדם
לא־יד,ודיים במדינת־ר,יהודים אותה חזה.
למשל :״אין אנו שואלים לדעתו של האדם
ולגזעו״ ,או ״סיסמתנו צריכה להיות כיום
ולתמיד: בן־אדם, אחי אתה!״
דברי אלה מכוונים רק להמונים המוסתים,
ולא למנהיגיהם ולמארגניהם החשוכים. אלה,
האחרונים — ויהיו מי שיהיו — אינם ראויים
לוויכוח ולהסברה, אלא רק ליריקה בפנים.

אלכסנדר זק,

מכונית פג׳ו־.)1966( 204
(כולל מסים).
מסביב לעולם
טיסה
(כולל איכסון ומסים)
טלביזיה ״פ י לר ט״
* מכונת כביסה ״אמקור־קומפקט 5״
* טיסה הלוך וחזור ללונדון, לתחרויות
גביע הכדורגל
* 40 תלושי קניה בכל בו שלום ב־ 100ל״י,
ו־ 150ל״י
* פרסי ספרים ב־ 50ל״י

תל-אביב

שיירת האחווה לא היתה מיועדת לפגוע
בבטחון המדינה —
ההיפך, היא נועדה
לקרב בין היהודים
לבין הערבים, נפגעי
ההתפרעויות בנתניה.
לכן יש לפנות אל
הציבור היהודי והערבי
גם יחד, ולכל
אלה הלוחמים למען
שוויון: לא לשקוט
ולא לנוח, אלא לעורר
את הציבור נגד
כל הפרוגרומיסטים,
ונגד מעשיה ומחדליה
של הממשלה.

יגאל גרצר,

פרטים יום יום

ב״ידיעות אחרונות״

• רצפות למכונות (שטיחים) מ סיגי קו קו ס

תל-אביב

מדכא היה לראות את השוטרים מניפים
אלות, ללא כל התגרות וללא כל אבחנה,
על יושבי הכביש, בקבלם עידוד מקבוצת
הבריונים הנתנייתים.
המראה היה דומה לאלפי מראות אחרים,
בשנות השלושים, שהעלו את הנאצים לשלטון
בגרמניה.

גרשון כרמן,

עניו של אופי

נתניה

כמשתתף בשיירת האחווה של תנועת העולם
הזה — נו ח חדש, ברצוני להודות מעל
דפי השבועון לכבוד
שר־המשטרה בכור
שיטרית.
התנהגותך והתנהגות
פיקודיך ראוייה
להערכה ולכבוד, כי
דינו של אדם החפץ
בשלום ובשוויון, בין
האזרחים היהודיים
והערביים בישראל,
להיות מוכה באלה,
לא מהגודל הרגיל,
אלא בגודל כפול.
לך לא יהיה עתיד
פוליטי כשיבוא השלום,
ואילו לנו, הלוחמים היום לשלום ולשוויון,
כל העתיד לפנינו.

נתן זהבי,

הצטרף למישאל המהנה והכדאי

רמת-גן

פעם, בימי מלחמת־העולם השניה, היינו
אנו היהודים עם נרדף. כעת, בהיותנו בארץ

011,1
^ 1רזס

ן _01

חנות ומחסן מרכזי רה׳ השפלה 3
פנת רח׳ השרון ( ,19ע״י חברת
״פיקאס״ בע״מ) ,טלפון .30607
סניף חיפה, רח׳ אלנבי 3
טלפון 524391
סניף באר־שבע
רח׳ בית אשל ,23 טל 4533 .
סניפי

החברה לאביזרים

ברחבי

(הס שן בעמוד )4

מכתבים
(המשן מעמוד )3
שלנו, שכחנו חיש־מהר את טעמו המר של
הדיכוי הלאומי, ואנו מפעילים אותו באכזריות
כלפי עם הזולת, יליד הארץ הזו.
רגש בושה פוקד אותי לאחר כל פוגרום,
וטוב לדעת כי עולה בארץ כוח חדש, הנלחם
למען השוויון בין היהודים לערבים.

ינינה אלטמן,

חיפה

אני בוש ונכלם, אך לא יכולתי להשתתף
בשיירת האחווה. אולם אני יכול להבטיחכם,
כי מספר האנשים ההגונים בארץ הזו עולה
על מיספר המשתתפים בשיירה!

זבולון כהן,
על המישמר -של מי?

ראשון־לציון

מסיבות מובנות איני יכול לזהות את
עצמי. אני חבר באחד מקיבוצי הקיבוץ הארצי
השומר הצעיר. בבחירות האחרונות הצבעתי

אין לי דרך אחרת, אלא זו, כדי להביע
בפומבי את מחאתי החריפה ביותר על
הדרך בה מדוזח על הסישמר על פעולות
אורי אבנרי בכנסת.
אני משווה מדי יום את הדיווח של על
המישמר עם הדיווח של הארץ, ואני נאלץ
להסיק את המסקנה כי הדו״ח של כתב על
המישמר הוא כוזב מעיקרו, שקרני וזדוני.
אם זה בא לעשות רושם על בני־קיבוצים
כמוני שהצביעו ש׳ ,או שכמעט הצביעו
ש׳ אך נכנעו ברגע האחרון ללחץ — הרי
זה משיג את התוצאה ההפוכה.

ולכם, אנשי העולם הזה, ברצוני להוסיף:
המשיכו בדרככם הנוכחית. למרות ההשמצות
האישיות החריפות של מנהיגי מפ״ם, שאיבדו
כנראה את עשתונותיהם מרוב תשוקה
להיות בקואליציה, המשיכו אתם להתח־כח
עם מפ״ם בדרך פוליטית, עניינית ורעיונית.
זה עושה רושם טוב על אנשים כמוני,
ואני חושב שאנחנו רבים מאד.

חכר,

אי־שם

הופתעתי לטובה מן הכתבה האובייקטיבית
של על המישמר על ״שיירת האחווה״ של
העולם הזה. בניגוד
לכתבות של העתון
על הכנסת, הצטיינה
כתבה זו בדיוק עובדתי(
.אני יודע, כי
הייתי שם).
לכן נדהמתי כפליים
כאשר הופיע
ביום ד׳ האחרון
מאמר ראשי בעל
הסישמר, שתקף את
השיירה בחריפות.
בכתבה זו הועלו כל והשקדים הטענות
כן ״ ע מי
של יועץ ראש־ד,ממשלה
לעניינים ערביים, בהודעתו הזכורה־לדראון
מיום ו׳ ,שהזמינה את המוני נתניה
לערוך פוגרום בשיירה.
אוי ליום שבו מצטרף בסאון מפ״ם ל־כוחות־השחור
במדינה הזאת ונותן להם חי
פוי!
אם זה המחיר בשביל הישיבה בקואליציה,
זהו מחיר יקר מדי. צאו! צאו
לפני שתאבדו את נפשכם!

בבריאות גופא וכר. הצופה בכליון נפש
ועיניים לקראת העתון העולם הזה, ברגשי
כבוד ויקר ובברכת חברים.

תל-אביב

טירספולסקי, נובוסיבירסק,
ברית־המועצווז

דויד בן־עמי,
ד״ש מברית־המועצות

לכבוד החברים הנכבדים, עורכי העתון
העולם הזה והנלווים עליהם — מלוא ברכות
שלום וישע רב!
הריני פונה אליכם בשמי, ובשם מניין
חשוב של קוראי עברית ומעוניינים לקרוא
בעתונות האידיאולוגית, בבקשה נמרצת לשלוח
עבורנו רצופות וכסדרם את גליונות
העתון העזלם הזה -היוצא בעברית או באידיש,
לא נפקא מניה!
ובכן, אנו מביעים את בטיחותנו, שתת־ייחסו
בעירנות חברית לבקשתנו זו, ולא
תשיבונו ריקם, כבקשת סרק, אלינו, כלעומת
שבאה אליכם, ובצירוף לזאת אנחנו
משגרים עדיכם רגשי תודתנו, וחן־חן איחו־לינו
למפרע כמקדמה. משאלותינו שתעשו
חיל במפעליכם, אליבא תורתו של קארל
מארקם, אנגלם, לנין ועל־פי טהרת האידיאולוגיה
האינטרנאציונאליסטית בכלל, ולטובתו
ואושרו של העם הישראלי והערבי
כאחד.
בסיימי את פתקתי זו בברכות שלום בין־
לאומי בכלל ובין ישראל לבין עמי־ערג*
בפרט, משום ״שאין לך כלי מחזיק ברכת׳
יותר מן השלום״ ,״והשלום שקול כנגד
הכל* ,וכמו־כן אברככם בשלום אישי ונפשי,

צבי

הצינורות המקובלים
מן הכתבה ״שגעון ב־ 600 מיליון לירות״
(העולם

הזה <1484

ניתן להבין שאתם
בכלל נגד מים. ובכן,
רבותי, מאיזה
מקור סמוי יונקים
אתם את מימכם? האם
ארצות־ערב מספקות
לכם מים דרף
צינור מיוחד, או שאתם
משתמשים במים
מלוחים?

עובדיה כהן,
באר־שבנז

אחת מול חמישים
בעתונות נכתב על ההתייקרות הכללית,
ונאמר בה כי מחירי הסיגריות, למשל, עלו

בדיקה קלה הוכיחה לי כי מחירי הסיגריות
עלו ב־0ל—24 סל•40
בכל אופן, אם מישהו יראה לי חפיסת־סיגריות
שלא התייקרה ביותר מעשרים

א חד היתרונות הגדולים של מכונית פולקסווגו. הוא ־
קירור אוויר, הפוטר אותד ימן הצורך? במים ומצרות המצנן
(רדיאטור) ,בכל ימות השנה, ובמיוחד בימי הקיק החמים.
קירור אוויר הוא רק א חד מהיתרונות הרבים של פולקקווגן.
• נ שמח למסור לד פרטים נוספי ם בסוכנויותינו ברחבי הארץ.

1בנגינת
1ו -אי

יס בוו!
מודעה שניה בסידרת ״בעלי חיים״ .גזור ושמור — תמורת הסידרה כולה בת 8מודעות, תקבל שי־מזכרת באחת מסוכנויותינו ברחבי הארץ.

אחוז, הוא יקבל ממני חמישים חפיסות
דומות.

משה פתחי,
טרמפ לשוקיירי

פתח־תקווה

אם אהיה פעם עורך שבועון אקרא לו
,העולם הבא״ ,ואם אהיה בעתיד ח״ב,
אפתח את נאום הבכורה
שלי בהצעה שוקיירי שאחמד
יהיר, נשיא המדינה.
בטוחני שהממשלה
עושה די, כדי לקרב
את השלום עם
המדינות הערביות,
אך המפתח לשלום
נמצא בקאהיר ולא
בירושלים.
יחד עם זאת הריני
משבח את הח״ם שקלים אורי אבנרי, על הצעתו
להסדיר נסי־עות
חינם לחיילים (העולם הזה .) 1482

7 63111110£ע 7)0מ/
זכור כי מיליוני אנ שים ונ שים בעולם כולו
יודעים מתוד נסיו! של שנים רבות כי...

יואל שקלים, חולון
תקן לה״ם
כחבר קיבוץ של השומר הצעיר, הריני
מציע לאורי אבנרי לגשת למשרד הרישוי,
ולהשיג בו תקן של ״נגרר מוסמך״ על
כבישי הארץ.
לאור האירועים האחרונים, מובטחני ש־התקן
הנ״ל יוענק לח״ב הנ״ל.

גריד שנפלד,
דבר אלי בפרחים

עין־שמר

בהתייחסי לכתבתו של שלום כהן, במדור
״קורא יקר״ (העולם הזה
בה הובא אוסף השמצות
אישיות ו־ניבזיות
על אורי
אבנרי, שלוקטו מעל
המשמו ומפר־חים,
הנני מאחלת
לכם הצלחה בדרככם
ובמאבקכם.

,) 1484

סוניה רוטש
מיין, הרצליה

הראשון זוכה רוטשטייד הקדמתם ן איתי1 ^ ,
ביום שבו בדיוק גיליתי את
״הן יפות
בזר שטרן,
כם, מצאתי
בהעולם
הכתבה מדי בכדי להיות חיילות״,
ורציתי לשלוח אותה אליכי
כבר פירסמתם אודותיה

הזה

(•)1484

יצחק שפיצר,
דברים בגו

וינה, אוסטרית

זמן רב אני תמהה מדוע עורך
אורי אבנרי, כה אוהב ערבים. העסקתי
את עצמי רבות בשאלה
זו, ואני מתארת
לעצמי שיש
דברים בגו. מה

העולם הזה
אסתר מופקוכיץ׳,
בני־יברק

שירות לאומי
להבטי־
ברצוני חכם, עורכי
הזה, כי אינני יחידי
הסבור כי אתם
מבצעים שירות לאומי
רב ערך, בהוקיעכם את כל הרקוב
בחברה הישראלית. אף העתונות הזרה
שמה לב למאבקכם, והיה נעים לקרוא
בה כי עוד נשארו בישראל אנשים המוכנים
לעמוד וללחום בעד אמונתם.
העובדה שהמישטר מנסה לדכא אתכם
מאכזבת אותי, ועוד אחרים כמוני, שעזבו
את הארץ. אני מודה ומתוודה שדרככם —
להישאר ולהילחם — היא הנכונה, אך
לא כל אחד נכון באומץ שלכם.
מיטב האיחולים. מאבקכם ימשוך חזרה
לארץ את כל האנשים שנדחו ממנה, ועוד
אחרים.

העולם

יעקוב אליעזר,

סו א סז *ו&א קקע&סולז^ס
תכשירהשערותהמ חז יק
א ת התס רוקת, מבריא השי ער
ומח יש א ת חסול ה קש קש
ים -אחתולתמיד !

£11ם £11

ניו־יורק, ארצות־הברית

זכות קדימה במדור זה תינתן
למבתכיהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למכתבים.
העולם הזה 1486

ז בעולם ברית המועצות
לבוחר בטוב ביותו:
1 1 71/1£

רמה בינלאומית, איכו ת בינל או מי ת
זוהי

פאר תו צרת דובק,

תערובת אמריק אית, פילגור חדי ש,
קינג־סייז ו קו פסתמכ סו ב ב הדורה.

בחר ב טו ב ב >ו תר־ ע שן

1£מ 11

לשון הרע
שתי נשים לבושות״שחורים התחבקו
תוך בכי ברחוב המוסקבאי. סביבם הסתדר
מעגל של חברי ברית־הנוער הקומוניסטית,
שמנעו בעד זרים לגשת אליהן. אך במה
ידידים הגיעו אליהן, חיבקו אותן אף הם.
הן היו נשותיהם של הסופרים יולי
דניאל ואנדריי סיניאבסקי, שניהם בני .40
רגעים ספורים לפני־כן נכנסו השניים ל־מכונית־בית־סוהר
שחורה, הוסעו מן המקום•
יעדם: מחנות־עבודה של ״מישטר
חמור״ ,מן הסתם בסיביר, בהם יבלה
סיניאבסקי שבע שנים, דניאל חמש שנים.
על פסק־דין זה אין עירעור, אלא תיתכן
רק בקשה לחנינה.
השמצה עצמית. השניים נאשמו ב־השמצת
המדינה הסובייטית. אך בפסק־דין
זה השמיצה המדינה הסובייטית את עצמה
כפי ששום סופר לא היה מסוגל להשמיצה.
״פסק־דין בלתי־אנושי!״ קרא הסופר הסובייטי
ואלרי תארסים, שיצא לא־מכבר
לסיור־הרצאות בבריטניה, ברשות השלטונות
הסובייטיים .״זוהי חזרה לשיטות סטא־לין!
הן מגלות את המהות הפאשיסטית של
המישטר הסובייטי!״
קומוניסטים אחרים לא היו פחות קיצוניים.
כתב הסופר הנודע לואי אראגון,
חבר הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית
הצרפתית :״הבעייה אינה נעוצה באופי
הסופרים שהורשעו, או בכשרונם. אפילו
לסופר בינוני הזכות לחיות בחופש
״שלילת חרותם בעוון תוכנו של רומאן...
זהו תקדים המזיק יותר לעניין הסוציאליזם
מאשר כל כתבי דניאל וסיניאבסקי!
״מישהו יכול לחשוב כי נוהל זה נעוץ
בעצם מהותו של הקומוניזם, וכי פסק־הדין
הוא אות למה שיקרה בכל ארץ שבה
יבוטל ניצול האדם בידי רעהו.
״חובתנו היא להצהיר שאין זה כך, וכי
זה לא יוכל לקרות בצרפת!״
כמקום יריה בקרקפת. ההשוואה
לתקופת סטאלין היתד, מוגזמת במקצת.
אילו קרה הדבר בימי סטאלין, לא היה
נערך כל משפט. אנשי הבולשת היו מחסלים
את השניים בשקט, באחד המרתפים,
באמצעות יריית־אקדח בקרקפת. לכל היותר
היה נערך להם משפט־ראווה, בו היו השניים
מודים בכל ההאשמות, מאשימים את
עצמם ומבקשים שידונו אותם למוות.
סיניאבסקי ודניאל לא הודו ולא התחננו.
הם טענו כי יצירותיהם — שהוגנבו ל־חו״ל,
ושפורסמו שם בשמות בדויים —
לא נועדו לחתור תחת המישטר. ניתן להם
לנאום ארוכות על חופש־היצירה באולם
בית־המשפט, בנוכחות עתונאים סובייטיים.
(הקהל הרחב ועתונאים זרים לא הורשו
להיות נוכחים. שני עתונאים צרפתיים, שניסו
לחדור פנימה, נאסרו על־ידי חברי
ברית־הנוער הקומוניסטית והובלו למשטרה,
שם שוחררו).
אך אם הנוהל השתנה לטובה מאז ימי
סטאלין, הרי מוכיח המשפט כי עצם הגישה
לחופש־הביטוי וחופש־היצירה לא
השתנה. על כן קומם פסק־הדין את שוח־רי־החופש
בכל העולם, גרם לברית־המועצות
נזק שלא ישוער.

ארצות הברית
הפשע אינו משחרר
יתכן כי הפשע אינו משתלם בארצות־הברית.
אך עד כה הוא שיחרר את הפושעים
— מן הצבא.
צבא ארצות־הברית לא גייס אנשים בעלי
עבר פלילי, כשם שלא גייס חולים ואנשים
בעלי מנת־מישכל נמוכה. התוצאה: היו
צעירים שעברו בכוונה תחילה עבירה כלשהי
על החוק, נשפטו לעונש קל —
ושוחררו מחובת־הגיוס. היה כדאי יותר
לבלות חודש בבית־הסוהר, מאשר לבלות
חודשים ארוכים בג׳ונגל ויאט־נאמי, תחת
אש יעילה של הוויאם־קונג.
השבוע החליט הצפא לסתום את החור.
הוא עשה זאת מאונס, כי עד האחד ביוני
עליו לגייס 360 אלף איש, ובשנה שלאחר
מכן 169 אלף איש נוספים. כוח־אדם זה
אינו מצוי עוד בין חייבי־הגיוס בעלי הרמה
הגבוהה — ועל כן יש צורך להוריד
את רמת הבריאות, המוסר ומנת־המישכל.
מי שרצה, יכול היה לראות בכך משהו
סימלי. אם המלחמה כולה היא פשע —
מדוע לשחרר ממנה את הפושעים דווקא?
העולם הוה

ז14

נאומו של אודי אבנר׳ בדיון עלהתק צי בבכנסת
^ רכעת הכרכים העבים של ד,צ־עודר,תקציב
הממשלתית הם גל־עד מונומנטאלי
של נייר, אנדרטה לחוסר־היעילות
ולחוסר־הכשרון, לעצלנות המחשבה ולעקרות
המעשה.

לפי תקציב זה, יירד שליש מפרי
עמלו של האדם הישראלי לטמיון.
טמיון במובנו הכפול של המילה
כעיברית: טמיון שהוא אוצר
הממשלה, וטמיון שהוא אבדון.
שר־הטמיון, בנאומו הארוך והמייגע, לא
ניטה כלל להעמיד פנים כאילו נובע תקציב
זה מתוכנית־אב כלשהי, ממדיניות חדשה
ונועזת, המובילה ליעד כלשהו. הוא פשוט
אמר: בשנה שעברה הוצאנו ארבעה מיליארד
לירות. הפעם אנחנו רוצים להוציא
633 מיליון לירות יותר — לכן התקציב
הוא בסך 4.6מיליארד.
זה פשוט. זה נוח. וזה יאושר אוטומאטית
על־ידי יער־הידיים הקואליציוני. הדיון
במליאת הכנסת, והדיון מזעדת־הכספים,
הוא בגדר פורמאליות גרידא — מחווה
דמוקראטי, אחרי שהתרוקן התוכן הדמוק־ראטי.

ככל
זאת אין אנחנו פטורים מלנתח
תקציב זה -בדי שיהיה
ברור מה היה ערשה שר־האוצר
של מישטר אחר כמקום שר־הטנד
יון של המישטר הנוכחי.

^ ל עקרת״כית יודעת איך בונים תק-
ציב משפחתי סביר. זוהי חוכמת־חיים
יסודית.
תחילה מחשבים: מה שכרם של בני־המשפחה?
מהו סך־הכל של הכנסות המשפחה
בחודש זה? מה אנחנו יכולים להרשות
לעצמנו? ורק אחרי שברור מה נכנס
לקופה המשפחתית, יושבים ודנים איך ל־

חלק את הכסף — כמה למזון, כמה לביגוד,
כמה להשכלה, כמה לבידור,

ורק עקרת־כית אחת רואה את
עצמה פטורה משיטה זו -עקרת*
הכית הממלכתית, ולא מפני שהתקציב
ממלא גם תפקיד מוניטא־רי
מכוון. היא יכולה לעשות את
החשבון כדרך ההפוכה.

היא מחשבת קודם־כל: כמה יש לי חשק
להוציא? כמה דורש כל משרד ממשלתי בשביל
פעולות חיוניות ובלתי־חיוניות, בשביל
פקידים דרושים ומיותרים, בשביל
מכוניות־שרד ושליחויות לחו״ל?
אחרי שמתקבל הסך־הכל האסטרונומי,
יושבים חכמי־הטמיון ושואלים את עצמם:
מניץ ניקח את הכסף? ואז הם מגלים כשרון
גאוני: לוקחים מפה ומשם, מיסיס
ישנים וחדשים, קצת מהעשירים והרבה מן
העניים, מיסים ישירים ועקיפים, מכס ובלו
והיטלים וארנונה ובולים ובילבולים. עד
שסכום ההכנסות מגיע לסכום ההוצאות שנקבע
מראש.

שיטה זו נושאת כחובה תוצאה
בטוחה וודאית: התקציב מוכרה
לעלות משנה לשנה. אין גבול מכסימלי.

עוד ההמונים אינם מתקוממים, כל
עוד אפשר לשכר אותם באופיום של סיסמות
לאומניות ובטחוניות, מובטחת עלייה

בשנת 1962 הגיע התקציב השוטף ותק״
ציב־הפיתוח שמומן ממקורות־פנים — כלומר,
הכסף שנטלה הממשלה מתוך המשק
— ל־־ 247 מן התוצר הלאומי. בשנת 1964
הורד לטמיון 29.50/0מהתוצר הלאומי. לפי
התקציב שהוגש עתה, ולפי התחזית של
התוצר הלאומי שקיבלנו (ואני חושש שתחזית
זו מוגזמת במידה ניכרת מאד) מגיע
הסכום שיועבר השנה מן המשק לטמיון
ל־^ 35 מן התוצר הלאומי.
מיספר זה מזכיר את דבריו של אחד
המוחות, החריפים של תקופתנו, הפרופסור
נורטקוט פארקינסון, שקבע כי תקציב סביר
יכול להגיע ל־״/ס 20 מן ההכנסה הלאומית.
החל ב־־ 257 מתחילים המיסים לגרום לאינ־פלאציה.
החל ב־ס/״ 30 הם פוגעים ביסודות
העצמאות הלאומית 3570 .הם נקודת־המיפנה
הרת־השואה — הגלישה לעבר החורבן הפנימי.

התקציב
הנוכחי מהווה נקודת־מיפנה
זו. לכאורה הוא רק המשך
ההידרדרות האיטית הקודמת -
אך למעשה הוא מגיע לתמרור
האומר: עצור! תהום לפניך!

ף א נלך בדרך מפלגות המישטר הישן,
/המותחות ביקורת מדומה על התקציב,
מבלי לשנות את מהותו. מפלגה אחת מבקשת
להעביר את הנטל משכמו של פלוני
לשכמו של אלמוני, מפלגה שניה רוצה
להעבירו מאלמוני לשלמוני, והשלישית דוגלת
בהעברתו משלמוני לפלוני.

עת לחסוך. עת לחתוך.

^ 6י ך לחתוך ז מה לחתוך? אנחנו נביא
^ בפני הכנסת תוכנית מפורטת ומסועפת
של קימוצים וקיצוצים, שיגיעו לאותו סכום
של מיליארד ו־ 85 מיליון לירות ישראליות.
להלן העקרונות והסכומים העיקריים:

שר־הטמיון אמר בנאומו בכנסת כי מסתובבים
במשק 90 אלף עובדים שניתן לוותר
על עיסוקיהם הנוכחיים והדרושים למשק במקומות
אחרים — זוהי, לדבריו ,״אבטלה
סמוייה״ .האם מנגנון המדינה יוצא מכלל
זהי או שהמצב הוא הפוך: המנגנון המנופח
של המדינה, שכל שינוי קואליציוני מוסיף
לו שיכבה חדשה של ג׳ובניקים מפלגתיים,
מחזיק בכתר אי־היעילות.
איננו מציעים למנות עוד ועדה, שתבדוק
עוד פעם אילו פקידים מיותרים. אנחנו
מציעים שיטה חותכת ופשוטה: מנהל כל
משרד ממשלתי יקבל הוראה לפטר ־207
ממנגנונו, חוץ מהמורים ומהשוטרים. כל
מנהל ישבור לעצמו את הראש איך לבצע
זאת, מה לקצץ והיכן. תתפלאו כמה תפקידים
מיותרים יימצאו לפתע במנגנון המדינה!
המשכורות והוצאות־האחזקה שייחסכו מגיעות
ל־ 100 מיליון ל״י. בבוא העת נציע נוחלים
מסודרים להעברת העובדים לתעסוקה
יצרנית וחיונית, מחוץ למשק הממלכתי,
תוך שמירת מלוא זכויותיהם.

אנחנו מציעים פתרון ראדיקא־לי:
הורדה חותכת של סכום התקציב
עצמו.

בן? ורק אחר־כך נשאל: לאור הסכום שנשאר,
היכן אפשר לחסוך? מה צריכים
לקצץ?
זהו התפקיד האמיתי של כל פרלאמנט הראוי
לשמו — לקצץ את כנפי הדמיון של
גובי־המיסים, לחתוך את השומן מתקציב
הרשות המבצעת, לרסן את התיאבון הבל־תי־מוגבל־מטבעו
של המנגנון המתנפח.

במדינה ענייה אין מקום למדינה בתוך
המדינה, למנגנון בתוך המנגנון. את הפונקציות
החיוביות של הסוכנות והקרנות, כמו
בשטח ההתיישבות והקליטה, יש להעביר
לידי המדינה. את השאר יש לחסל. שום
פרה קדושה אינה שודד, מאות מיליונים.

אחרי חקירה מדוקדקת, מפורטת
ואחראית, אנו מציעים לקצין
מתקציב הממשלה סכום של
1.085.000.000 לירות ישראליות -
קצת פחות מרבע התקציב.
זאת אומרת: אנחנו מציעים לבטל את כל
תוספת המיסים, הישירים והעקיפים, המגיעה
ל־ 566 מיליון לירות, ולהוריד את המי־סיס
הקודמים בסכום של 519 מיליון לירות.
את פרטי ההורדה המוצעת נגלה בעת הדיון
בתקציב־ההכנסות.
אנחנו טוענים: חסכון עצום זה לא יביא
לשום צימצום של שום פעולה ממשלתית
חיובית. הוא לא יפגע ביעילות הממשלה
בשום שטח — אלא להיפך, הוא יגביר יעילות
זו בכל השטחים.

כשם שאיזמל המנתח מבריא
את הגוף על-ידי סילוק גידולים
ממאירים -כך רוצים אנחנו להבריא
את האורגאניזם הממלכתי
על-ידי חיסול מנגנונים ופעילויות
מזיקים, מנופחים ומיותרים.

עיריות ורשויות אלה מתחרות בממשלה,
בהצלחה רבה, בחוסר־יעילות ובשחיתות
מפלגתית. נשתלו בהן הרבה מאות עסקנים
מפלגתיים המפריעים ליעילות העבודה. ביטול
התמיכה הממשלתית תכריח אותן ל

צימצום מנגנון המדינה ב־
20 חסכון של 100 מיליון לידות.

אי-קבלת עובדים חדשים למנגנון
המדינה -חסכון נוסף של
15 מיליון ל״י.
• פירוק הסוכנות היהודית ומנגנון
הקרנות הלאומיות -הספון
של 150 מיליון ל״י.

אנחנו שואלים: כמה מותר לגבות מהמוני
ישראל, כמה אפשר להוציא מן המשק, כמה
אפשר להוריד לטמיון, מבלי להביא לחור־

הלוואות כרשויות המקומיות
חסכון של 35 מיליון ל״י.

• ביטול כפילויות כמנגנונים -
חסכון של 130 מיליון ל״י.
הכפילויות במשרדים הממשלתיים כבר
הפכו אגדה. מחלקת ההתיישבות של הסוכנות
ומשרד־החקלאות הם רק מיקרה בולט,
אחד מיני רבים. יש ללכד, למשל, את כל
מנגנוני גביית־המיסים לשניים: אחד למיסים
ישירים ואחד למיסים עקיפים. גם אין מקום
לכפילות הגבייה בדרג הממלכתי ובדרג
העירוני.

• ביטול משרדי־ממשלה מיותרים
-חסכון של 33 מיליון ל״י.
אנחנו מציעים לבטל כליל, בתור התחלה,
שישה משרדים ממשלתיים, שהוקמו אך ורק
לשם סיפוק תאוות מפלגתיות וקואליציוניות.
יש להעביר את תפקידיהם למשרדי־ממשלה
אחרים, תוך חסכון גדול בהוצאות־על מי-
ניסטריוניות.
כך אנחנו נחסוך 5 :מיליון בביטול מש־רד־הדתות
8 ,מיליון בביטול משרד־המשטרה,
8מיליון בביטול משרד־השיכון 8 ,מיליון
בביטול משרד־התיירות, מיליון אחד בביטול
משרד־הפיתוח 3 ,מיליון בביטול משרד־התחבורה.

צימצוס התמיכה וביטול ה-

גשת לייעול. יהיה זה מיבצע גדול של היגיינה
ציבורית.

• ביטול סעיף ״התקציבים המיוחדים״
-חסכון של 220 מיל־יץ

• הגדלת הריבית שגובה הממשלה
ממיפעלים פרוטקציונדיים -
תופפת הכנסה שד 70 מיליון ל״י.
• ביטול השתתפות הממשלה

כמיפעלים פרוטקציונריים, בלתי
יעילים וכלתי-דרושים -חסכון
•טל 85 מיליון ל״י.
נציע לעשות זאת על־ידי ביטול סעיף
ההעברה לתקציב־הפיתוח.

• ביטול התקציבים המיוחדים
שנשתלו כתקציב הפיתוח -הסבון
של 40 מיליון ל״י.
• ייעול בשטה הבטחון -חסכון
של 80 מיליון ל ״י.
איני יכול לעמוד כאן על פרטי הצעתנו,
אך נעשה זאת ברצון אם נוזמן בסודי־סודות
לקודש־ד,קודשים של ועמדו־,כספים.
אחרי ששר־בטחון לשעבר מתח ביקורת חריפה
בבעייה בטחונית מסויימת, יורשה גם
לנו, כטוראים בשירות קרבי, למתוח ביקורת
כלשהי.
אני רוצה להבהיר שאין בחינתנו לשום
צימצום בכוח־ההרתעה של צד,״ל. להיפך,
החסכון המוצע על־ידינו יביא לייעולו.

• ביטול בניית בניינים ממשלתיים
בלתי־נחוצים -חסכון של
10 מיליון לירות.
• החסכון בקניות הממשלתיות,
שיבוא כעיקכות ההורדה המוצעת
של המיסים העקיפים — 117 מיליון

(המשך בעמוד )8

תצפית-

הנידון1
(המשך מעמוד )7

• התפתחות חשוכה כיותר כמערכות השלטון: התקרבות
ספיר-כן־גדדיון. למרות שספיר היה בעבר היריב העיקרי של סיעת בן־
גוריו! בצמרת מפא״י, מרנן בן־גוריון למחול לו, כדי להפעילו נגד לוי אשבול.
ספיר, לעומת זאת, מנסה לקרב את רפ״י מפני שזו קרובה הרבה יותר לתפיסתו
הכלכלית מאשר מפ״ם ואפילו אחדות־העבודה. אם יוסיף ספיר להתרחק מלוי
אשכול, על רקע התחלת ההתחרות ביניהם על כתר המנהיגות, עשוייה התפייסו־תו
עם רפ״י לקבל משמעות נוספת.

• הצעה של שר־־האוצר לחוקק הוק האוסר קיום שביתות
תסעיר את שותפי הקואליציה. פינחס ספיר יעמוד על כך, ני הממשלה
תציע לכנסת חוק־חרום כלכלי שמטרתו חיסול כל אפשרות של הכרזת שביתה

סך־הכל, כאמור: חסכון של 1085 מיליון

פירוש הדבר: חסכון ממוצע לכל
משפחה כייטראל של 150 לירות
בחודש.

ף רור •ככדי לבצע ניתוח כזה דרוש
שר־אוצר׳ ולא שר־טמיון. איש המסוגל
לעמוד מול קבוצות־הלחץ, אשר מהן מורכב
המישטר הקיים. איש המבטיח את אשר
הוא מקיים. איש שילך בדרך הקשה, ולא
בדרך ההתנגדות הקלה ביותר.

הממשלה הנוכחית אינה מובנה
ואינה מסוגלת לכד• היא הולכת

מצד עובדים. בהצעה יודגש כי ה חוק
הוא זמני, לתקופה של שנה
אחת בלבד.

שדי
מפ״ס יציעו איות

אהדות-העכודה ו-
יתנגדו לחוק זה, הם
לשכור שכיתות פרכאמצעים
אירגונייס,

אך לא על־ידי חוק מפורש האוסר
קיום שביתות. שרי המפד׳׳ל וה־ליבראליס־העצמאייס

יתמכו

בחוק

ואף יסייעו בידי שר־האוצר לשכנע
את מפא׳׳י להתייצב מאחורי הצעתו.

• צפויים שיבושים חמו-
ריס כסידרי התחבורה העירונית
והכין־עירונית. הנהלות
הקואופרטיבים של דן ואגד לא
יהססו להשבית את האוטובוסים
כאשר יוברר סופית, כי איו בדעת
הממשלה לאשר את תביעותיהם להעלאת
תעריפי־הנסיעה. ג ם שביתת
ממושכת לא

תביא לשינוי בעמדת

בורה.

היחסים

בין

להתמזג

כליל

חרות, או לפרק את ה שותפות ב־גח-ל.

פאג״י תתאחד עם ה-
פועל־המזרחי ותצטרף ל
מפד״ל. הדיונים על מיזוג שתי
המפלגות הדתיות יתחילו בראשית
החודש הבא. עד למיזוג יעבור זמן
ניכר של דיונים והתמקחויות.

• מחירו של הדולאר השחור
יעלה ויגיע עד ל־4
ל ״ י. העלייה תיגרם בעיקר כתוצאה
מכך, שהממשלה תפסיק להז־ריס
זולארים לבורסה השחורה.

• גם לאחר אישור תקציב
המדינה לשנת 1966/67
לא ישחרר החשב-הבללי
אלא סכומים קטנים בלבד
לרשותם של משרדי־הממ-

נאום ראותה

שלההשונים. הדבר יגרום ל מתח
בתוך הממשלה. מדיניות של יד קמוצה יקיים האוצר גם לגבי הרשויות
המקומיות, דבר שיכביד עליהן מאד במימון צרכים דחופים ביותר.

• יתכן מאד, כי יצהק רפאל יהיה האיש האחראי לחקיקת
חוקי״היסוד כמדינה. מינוי זה, שיתן למפז״ל — המתנגדת לחקיקת
חוקה — שליטה על כל העניינים הנוגעים לחוקה, יהיה כנראה תוצאה של סבך
קנוניות בין־מפלגתיות ופנים־מפלגתיות.

אחרי שמפא״י התכחשה להבטחתה המרומזת למסור תפקיד
זה לאיש גח״ל (הפרופסור למשפט חוקתי קלינגהופר) ,היתה
כוונה למסור את התפקיד לח״ב מפא״י שולמית אלוני, ותמורת
זר, למסור לח״כ המפד׳׳ל מיכאל חזני תפקיד יו*ר ועדת־המישנה לעינייני מבקר
המדינה. סידור זה התערער, בגלל הצורך למצוא תפקיד לח״כ מפא״י שורש,
הטוען שקופח בחלוקת התפקידים הממלכתיים, ושקיבל את תפקיד יושב־ראש
ועדת הביקורת. כתוצאה מכך היה צורך לפצות את המפד״ל, ולמסור לה את
תפקיד יו״ר ועדת־המישנה לחקיקת חוקי־יסוד.

מקופח אחד: ח״כ ישראל ישעיהו, שגם הוא שם את עינו
על תפקיד יו״ר אותה ועדה שובה.

מ* מ תנדב?
״לפני,״ הודיע לוי אשכול ,״מונח מכתבו
של אברהם שפירא.״ והוא הפך את המכתב
לנקודת־מוצא של נאומו לאומה. האזרח
שפירא, סיפר אשכול למאזינים, הוא נכה
מלחמה, שהודיע כי הוא מוותר על הפנסיה.
כך העלה אשכול על נס את ״מסע ההתנדבות״
שהחל עם הודעת הפרופסורים של
אוניברסיטת ירושלים, כי הם מוכנים לוותר
על חלק כלשהו של הפרשי־השכר המגיעים
להם. מי שזכר את פרשת קרן המגן משנת
, 1955 יכול היה לראות כיצד מנסה אשכול
להפיח חיים באותה רוח — שמתה עם
הפיכת קרן המתנדבים למס של קבע.
חשובה על כן השאלה: מיהו אותו אברהם
שפירא?
הוא אינו נכה צה׳׳ל, כי אם נכה הצבא
הבריטי מימי מלחמת העולם השניה. הפנסיה
שהוא מקבל בשל נכותו אינה חיונית
למחייתו, שכן הוא מקבל משכורת כעובד
הכנסת, וגם אשתו מקבלת משכורת מהכנסת,
כאחראית למחלקת הנקיון של הבית.
וממשכורות אלו קנה שפירא, לפני כמה
חדשים, דירה בת שלושה וחצי חדרים.
פירוש הדבר: גל הוויתורים מקיף רק
אזרחים אמידים, או אזרחים החיים בנוחיות
כלכלית כלשהי. הפירסומת הרעשנית הניתנת
לו באה כדי להסיח את הדעת מהעובדה,
כי למדינה אין תוכנית כלכלית — ולו
גם תוכנית של צנע ממשי — כדי להבריא
את כלכלת המדינה. הוא נועד גם להצדיק
את תביעת הממשלה, שגם אלה החיים בדוחק
ילכו בעקבות נותני־הדוגמא, כמו
אברהם שפירא. ואם לא יעשו זאת מתוך
התנדבות, ייכפו הוויתורים עליהם בכוח השררה
או על־ידי מנגנון־הלחץ המפלגתי.

הוצאת הע1

שני שותפי גח״ל. בתוך המס
לגה הליבראלית יישמעו קולו ת נגד
המשך השותפות עם חרות. מאידך
תתגלה נטייה אצל כמה מראשי
חרות להעמיד לליבדאלים תביעה
אולטימטיבית:

העם

התקציב

הממשלה כלפי הקואופרטיבים ל תחי

• יוחרפו

במדינה

בדיד הקלה כיותר. ומהי דרן*
קלה יותר מאשר להגדיל את ה•
מיפים, תוף מסע־הטעייה כוזב ל גבי
משכורות העובדים?
הממשלה מעלה את הכנסות המיסים ב־566
מיליון לירות, בטענה שזה נובע מעליית
שכר עובדיה. זה כזב גמור. עלייה זו
מגיעה רק ל־ 80 מיליון. תוספת השירותים
הממשלתיים מגיעה רק ל־ 50 מיליון. סכום
קטן מאד — אבל תירוץ גדול לחיפוי על
חוסר כל תוכנית, חוסר כל מחשבה, חוסר
כל העזה.
פני התקציב כפני המישטר: נפוחים ומנוסחים,
חסרי־יופי וחסרי־אופי. לא תועיל
שום קוסמטיקה תעמולתית, שום מיבצעי־התעוררות
שהם מיבצעי־הרדמה.

הכה ונעצור את שר־הטמיון -
לפני •טמשק-המדינה יידד לטמיון.

הרעש סביב הנאום לאומה של אשכול
(ראה לעיל) היה גדול. הוא אפילו קומם
את הכנסת, שדחתה בגללו את הדיון על
התקציב. אלא שמאחורי הרעש לא עמד כמעט
דבר.
לוי אשכול, שאינו אוהב התנגשויות ומשברים,
נדהם מן הזעם הציבורי שהתעורר,
בעקבות הודעותיו של פינחס ספיר מן
השבוע שעבר, על מסים והתייקרויות. נאומו
בא לשכח את הזעם — לא על־ידי
תוכנית כלכלית של ממש, כי אם על־ידי
מעשה של אחיזת־עיניים. הוא הודיע בחצוצרות
על קיצוץ בסך 100 מיליון ל״י —
מתוך תקציב של יותר מ־ 4600 מיליונים —
אך למעשה יקוצצו המסים והגביות הממשלתיות
השונות ב־ 25 מיליון ליי בלבד.
היה זה, בסך הכל, הצגה מוצלחת של
תרגיל מן הפולקלור היהודי, האהוב על
לוי אשכול: אחרי שהכניס חצי־תריסר עזים
לחדר־המגורים הצר, בא והוציא עז אחת,
ואמר לדיירים: עכשיו ירווח לכם.
תופעת־לודי פוליטית להצגת אשכול, אשר
בוזדאי תתן את אותותיה ביחסים ד,בינ־מפלגתיים:
תקיעת סכין בגבו של פינחס
ספיר. שכן רוח הנאום של אשכול היתד.
התכחשות לגישת ספיר, בעת הצגת התקציב.
אם בשל עניין כה פעוט היה אשכול מוכן
להתייחם כך לשר האוצר, יכול הדבר רק
לחזק את ההשערות, כי השניים עומדים
על סף של התרחקות, וכי ספיר עוד עשוי
למצוא את עצמו בצד אחד של המיתרס
עם אנשי רפ״י.
סטזדנטים ליכוד מ תל כד
הבחירות בהסתדרות הסטודנטים באוניברסיטה
העברית בירושלים תיערכנה בשבוע
הבא, אך ההתרגשות החלה כבר עתה: האופוזיציה
המפא״יית החליטה לשוב ולכבוש
את השלטון.
לפני שנה הדיחה קבוצה של בלתי־מפלגתיים,
שהתלכדה תחת השם ליכוד,
את מפא״י משלטונה בהסתדרות הסטודנטים.
תא הסטודנטים של מפא״י רעש וגעש
במשך שנה שלמה, החליט השבוע לעשות
את הכל כדי לחזור ולתפוס את השלטון.
אישיות, אכל ...סעיף 6של תקנון
התאחדות הסטודנטים הירושלמיים אוסר
על התייצבות רשימות מיפלגתיות לבחירות.
סעיף 27 לאותו תקנון קובע כי הבחירות
הן אישיות. שני הסעיפים לא הפרי־העולם
הזה 1486

מסורת שר 01 מגוח גרמה
ומדהמת־אזדחים רצחנית
י ץ -י ט ר רץ ערסאן עיזאדה, כש־
1 1הוא שותת־דם, עד שצנח בבית־הקפה
בכפר כנא. שבוע ימים גסס בבית״החולים
האנגלי בנצרת, לאחר שאלמוני ירה כדור
בבטנו. כשנפח את נשמתו׳ ביום השישי
האחרון, נסתיים עוד פרק בהיסטוריה
רוויית־הדמים של הכפר. הפרק החדש נפתח
מיד לאחריו.

מ עיד משפחתי
.כפרכנא הגלילי שורה השכינה.
^ זהו המקום, לדברי הברית החדשה, בו
אירע הנם הראשון של ישו הנוצרי, כשהפך,
לפי כקשת אמו, מים ליין. אן שכינה אין
פירושה שכנות, ושכנות אינה בהכרח שב׳
נות טובה. זו נעדרת מן הכפר מזה שנים.
מתגוררים בו ארבעת־אלפים תושבים, מדים
כרבע נוצרים, והשאר מוסלמים. אך
השוני בדת אינו השוני היחידי החוצה את
האוכלוסיה במקום. התושבים בכפר נבדלים

בחסות המשטרה

נסגרו בני משפחת אמארה לחידוש מחשש
בבתיהם,
שפיכת 7זדם. מטה משמרתי מיוחד הוקם בנצרת, כדי למפל בתקרית

דם! דם!
זד, מזה גם ברמת הדיור, גם ברמת ההשכלה,
ובעיקר בכמות הקרקע שבבעלותם.
בכפר כנא יש חמולה אחת, עשירה ומבוססת,
שלה הבעלות על חלק גדול מאדמות
האזור. קוראים לה אמארה, ואמיר פירושו
נסיך. יש בו, כמו בכל כפר אחר, הרבה
משפחות מחוסרות קרקע, ומשפחות שבבעלותן
רק משקים זעירים. אלה התלכדו בשנים
האחרונות לחמולה אחת, הנקראת
.חלף״ ,וחלף פירושו מערך, או היערכות.
המערך היווה, מאז שנולד, את האירגון של
המשפחות ד,עניות.,שקם להתגונן בפני התעמרות
האמירים.
במשך עשרות שנים שלטו הנסיכים בעניים,
וניצלו את בעלותם על הקרקע כדי
להכתיב את רצונם בכפר. בני המשפחות
העניות, שנזקקו להתפרנס מעיבוד אדמות
הנסיכים, קיבלו את העול בשקט. כך זה
היד, בזמן האנגלים, כך זה היה בזמן התורכים׳
וכך גם היה לפניהם.
השינוי הראשון החל להסתמן רק בשלהי
מלחמת־העולם השניה, והוא הלך והתגבר
בעשר השנים האחרונות. תחילה היה זה
הצבא הבריטי, ולאחר־מכן היה זה המשק
הישראלי המתפתח, שדרש ידיים עובדות
בשירותים ובתעשיה. הכפרי העני, החל
למצוא את פרנסתו מחוץ לכפר, יכל, יחד
עם זאת, לגלות יתר עצמאות כלפי בעל
האדמות.
הגילוי הבולט הראשון להתנגדות חמולת
המערך לבני האמארה אירע לפני שש שנים.
על סדר־יומו של כפר כנא עלתה בעיית
המים, ותושביו נחלקו לשני מחנות. המחנה
העני, שהתרכז סביב המולת החלף, רצה
בניצול מי המעיין המקומי וחלוקתם בבתים.
העשירים יותר, שהתרכזו סביב לאמארה,
דרשו לקשור את הכפר לרשת המים של
מקורות, בנצרת־עילית, המסוגלת לספק יותר
מים למטעיהם. החיבור לרשת מקורות
היד, עולה כה הרבה, שהיה מעבר ליכולתן
של המשפחות העניות.

עו לתא הסטודנטים של המערך להתייצב
כגוף אחד לבחירות, לקרוא לאנשיו להצביע
אך ורק בעד אנשי המערך.
אותם סטודנטים, שהתאגדו לפני שנה
תחת השם ליכוד, התרכזו ברובם גם
השנה ,,הציבו סטודנטים על־מיפלגתיים כמועמדים
מטעמם.
לשולטים העכשוויים בהסתדרות הסטודנטים
היה יתרון גדול על יריביהם מאתמול
וממחר. הם יכלו להצביע על הישגים של
ממש בשנת פעולתם האחרונה.
מה נעשה ככם ןל? בין הישגי הסתדרות
הסטודנטים עליהם הצביע בגאווה ה־
* הראשונה יושב־ראש בועז וקסמן: בפעם
* ביניהם פעילי תנועת העולם הזה —
כוח חדש, שחלקם אף הציג את מועמדתו
לבחירות.

העולם הזה 1486

היה דרוש אז רק ניצוץ קטן, כדי שחבית
המתיחות בכפר תתפוצץ, ותגרוף עימד, את
תושביו השלווים. והניצוץ לא איחר לבוא,
בצורת שתי נשים שבאו למעיין המקומי,
ורבו ביניהן על מקומן בתור הארוך של
נושאות הדליים. בקטטה שפרצה נפצעה אחת
מהן, שהיתר״ למרבה הצער, נסיכה. היא
שברה את רגלה.
באותו שלב ניתן היה עוד להציל את
השלום בכפר, ואז באה הפגיעה בכבוד
האמארה, כשיריבתה של הנסיכה הציעה לה
פיצויים כספיים על הפסד ימי העבודה, שנגרם
בגלל השבר ברגל. בכפר כנא פרצה
תיגרר.,
ד,תיגרר״ שאירעה בשל מר, בכך, נמשכה
שנתיים, הפילה שני חללים, אחד מכל חמולה׳
פצעה עשרות, ונסתיימה רק בערב
הבחירות לכנסת החמישית, בסולחה גדולה.

כפר כנא, כשבראשו ניצב אהרון סלע. רמקולי המשטרה הודיעו
לבני חמולת אמארה כי יסכנו את עצמם אם ייצאו מבתיהם אל
הרחוב. לעומת זאת, הורשו בני חמולת ההרוגים להשתתף בהלוויית.

ראש עיריית שפרעם, ג׳בור ג׳בור׳ התגייס
מוחמר אמארה, מחמולת הנסיכים.
הם רגמו כל יריב שנקלע בדרכם לבית. אף הוא למיבצע הרגעת הרוחות, השתתף
ליוו אותם במסעם נשות החמולה, שאספו בהלוזייד, ונאם ליד הקברים. עסקנים ערביים
בכליהן אבנים לרגימה, הגישו אותם מפעם נודעים חברו לאנשי־דת קתוליים ומוסלמיים,
שפשטו בכפר, וניסו לשכנע את הצדדים
לפעם לידי הגברים.
ליד הבית של מוחמר פרצה אש רובים. שיסכימו להיפגש ולדון בדו־קיום בשלום.
אך כל הרצון הטוב שהושקע השבוע
שלושה צעירים, מחמולת חלף, נפלו בו־בבני
כפר כנא, לא יכול היה לחסל במחי
במקום, מתבוססים בדמם.
היסטריה אחזה ברבים מתושבי הכפר. יד את נוהג גאולת־הדם, שהוא ירושת השליחים
בהולים יצאו לכפרי הסביבה, כדי חבור, הערבית הישנה. הרעיון, כי יש ללגייס
צעירים לעזרת כפר כנא השותת־דם. לחום בנוהג העתיק והפרימיטיבי, קנה לו
המשטרה, שחזרה בינתיים בכוחות מוג עתה חסידים רבים וחדשים, בעיקר מבין
ברים, החלה לסרוק את בתי הכפר, במטרה צעירי הכפרים שבסביבה.
הסביר אחד מצעירי כפר כנא :״כל זמן
לגלות את עקבות הרוצחים או כלי־נשק
שלא נשתחרר מן המינהגים הישנים האלה,
בלתי־חוקיים. עשרות תושבים נעצרו מיד.
לא נוכל להיאבק במלוא כוחנו על בעיו

רו ש ה מן חעכר תינו היומיומיות. ישנם עתה צעירים רבים,
המוכנים ללחום בירושת העבר׳ אפילו אם
ותרמחמשודאלפיס איש ליוד ביום יפגע הדבר במשפחותיהם שלהם. אנחנו
י הראשון את ארבעת הרוגי כפר כנא ל מתכוננים להודיע, כי כל מי שינסה לפגוע
מנוחתם. שלוש־מאות שוטרים חמושים ב־ בבני המשפחה היריבה, ייחשב בעינינו כמי
עוזים, ומצויירים באלות ומגינים, ליוו את שפוגע בכל הערבים גם יחד, וכמי שמחבל
מסע ההלודייה, מחשש לקורבנות נוספים. במאבקנו לקידום חברתי ולשוויון זכויות.״

אש מן הכית

ףמתחת לפני השטת פיעפעד. עוד
^ ד,שמאה ורבו הלחישות. מפה לאוזן
הילכו שמועות, כי שני החשודים במעשי
הרצח לא היו הרוצחים למעשה. הם שימשו,
לפי גירסה זו, רק חיפוי לרוצחים
האמיתיים, והקריבו את עצמם לפי החלטת
החמולות.
תאוות נקמת־הדם לא שככה, והיא שהדריכה
את הרוצח האלמוני שירה בעוואדה
( ,)36 בן לחמולת המערך.

לאחר שהובל עוואדד, לנצרת, שם נותח
בבטנו, פשטו משמרות המשטרה בכפר.
היד, ברור, כי אם ימות הפצוע תתלקח
מלחמת־אזרחים של ממש. אך למרבה הפלא
סולקו השוטרים כעבור ימים ספורים, בטרם
הוברר סופית מצבו של עוזאדה.
בצהרי היום השישי, כשנודע בכפר כי
הפצוע מת, נקבצו עשרות תושבים מבני
משפחתו, והחלו לנוע אל עבר ביתו של

הצליחה האגודה להגיע לתקציב מאוזן.
זאת לאחר ששנה קודם לכן היה גרעון
בסו 55 אלף ל״י. השנה אף הוקמה ועדה
אקדמאית באוניברסיטה, בד. יושבים פרופסורים
וסטודנטים, דנים במשותף בבעיות
האוניברסיטה.
גילויים נוספים של היושב־ראש: בזמן
כהונתם של אנשי מפא״י הוקצב לחגיגות
יום־הסטודנט סכום של 1500ל״י, אך למעשה
הוצא באותו יום סכום של 45
אלף ל״י. חשבון הטלפון של הסתדרות
הסטודנטים של אנשי מפא״י הסתכם בשנה
אחת ב־ 17 אלף ל״י.
עובדות אלה נתגלו רק עתה, מכיוון
שאנשי מפא״י לא טרחו כלל לנהל הנהלת־חשבונות
מסודרת.
גינוי הגינוי. אנשי מפא״י אינם בטוחים,
כפי הנראה, בהצלחה. ולראייה: מז

1 *1 1 1ו | בהלוויית ארבעת ההרונים בכפר ננא. לפני הקבורה,

ש 11 כשהובאו הגופות מנצרת, שס נערן טכס הסהרה, חסמה
1 11111 1
המשטרה את הכביש הראשי נצרת— טבריה. בעת ההלוויה תפסו השוטרים עמדות על הנגות.

כיר תא הסטודנטים של מפא״י עודד סו־בול,
ניגש השבוע אל סגני יושב־ראש הסתדרות
הסטודנטים, אנשי־ליכוד לשעבר
ברוך גורביץ ומיכאל אלבין, הציע להם
להציג מועמדים במשותף, להבטיח בדרך
זו לפחות בחירה של כמה מאנשי מפא״י.
ההצעה נדחתה.
אנשי מפא״י עצמם לא היו תמימי־דעים
בקשר לפעולות חבריהם. כאשר החליטה
מזכירות תא מפא״י לגנות את לוי אשכול,
בעיקבות הדחתו של דוב יוסף, פורסם
באוניברסיטה כרוז בחתימת קבוצת סטודנטים
תומכי־המערך, בו גונה הגינוי בחריפות
רבה.
באותו כרוז אף סופר כיצד נבחרה מזכירות
תא מפא״י בין הסטודנטים :״הודעה
על הבחירות כלל לא פורסמה באוניברסיטה,
כך שסטודנטים רבים מתומכי המערך בכלל

לא ידעו על קיומם, ולא יכלו להשתתף
בהם. הבחירות עצמן נתקיימו בחופש הטרימסטר,
זמן בו סטודנטים רבים אינם
בירושלים.״
היו אלה עובדות מאלפות לגבי האנשים
השואפים עתה להיבחר ולשלוט בהסתדרות
הסטודנטים.

הכנסת
מ שחק האדונים
גדולתו של בן־גוריון היא בכך שהוא
דוגל בריכוז השינאה. לעולם אין הוא שונא
שני אנשים בעת ובעונה אתת.
היתד, תקופה כשבן־גוריון שנא את
(המשך בעמוד ) 10

במדינה

נתנה אחותה נסיווה: מים
שיענוד המשה לזרים -זה!׳

(המשך מעמוד )8

תושבי

ראשוף לציץ
;ם־ציונה ורחובות מוזמנים להרצאתו של

או די
אבנ די
על הנושא:

טנקים פה ־
טנקים שם

מנחם בגין. היה זמן כששנא את פינחס
לבון• כיום שונא בן־גוריון רק איש אחד:
לוי אשכול. הדבר בא לידי גילוי משעשע
כאשר דנה הכנסת השבוע בהחלטת הממשלה
שלא לקיים את מיצעד יום־העצמ־אות
בירושלים.
מירוץ חרוודרפ״י. בן־גוריון, הנעדר
מרוב הישיבות, תפס הפעם את מקומו
בשורה הראשונה, ליד משה דיין, כשהוא
ערוך לקרב.
ההצעה הראשונה על נושא זה באה מפי
חרות. השמיע אותה, ללא התלהבות יתרה,
ח״כ יעקוב מרידור, גם הוא אחד הנעדרים
הגדולים של הבית. מרידור רוצה להתפטר
מזמן, אן חרות אסרה זאת עליו, כי הבא
בחור, ברשימת גח״ל, הוא איש המפלגה
הליברלית. טען מרידור: ההחלטה פוגעת
במעמדה של ירושלים כבירת־ישראל.
על אותה טענה קלושה חזר שמעון
פרם, בפאתום רב יותר. במירוץ אל כתר
המנהיגות של השוביניזם הצרוף, יד רפ•׳ י
היא על העליונה, כי גירסתה היא רעננה
וצעירה יותר מגירסת חרות.
שינאה מכטדת שינאה. בן־גוריון
ישב דרור וחיכה. ההזדמנות שלו הגיעה
כאשר עלה על הדוכן לוי אשכול, טענתו:
אפשר לבחור בין מיצעד קטן וחלוש בירושלים,
ובין מיצעד־ראווה גדול במקום

אשר תתקיים ביום שישי זה,25.2 ,
בשעה 8.30 בערב׳ באולם ראשון ב־ראשון־לציון.
בסוף
ההרצאה יענה אורי אבנרי לשאלות
הקהל וידווח על פעולות הסיעה
בכנסת.

בשבוע הבא ייצא לאור הגליון הראשון
של בטאון
כוח חדש. בטאון זה יכלול דיווח על
פעולות התנועה, ישמש במה לבירור
רעיוני ולוויכוח בין החברים, וימסור
על עבודת קבוצות הדיון.
חברים המעוייינים למסור חומר לפיר־סום,
מתבקשים לשולחו לת.ד 136 .תל־אביב
(בטאון התנועה) .רכזי החטיבות
מתבקשים לשגר לכתובת זו דו״ח איר־גוני
על הנעשה בחטיבות, ולוח הפעילות
לשבועות הקרובים, לפירסום ב־גליון

הבטאון יופץ בין חברי התנועה ואוהדיה
(במחיר 75 אגורות הגליון).
הזמנות של גליונות בודדים, או מרוכזות,
יש להפנות למזכירות הבטאון,

ת.ד 136 .תל־אביב.

תנועת העולם הזה —
פגישה בגבע ת״
של חברי התנועה באזור רמת־גן, גבעתיים,
בני־ברק תתקיים ביום ב׳ הבא,
,28.2בשעה 8.30 בערב, באולם העשור,
רחוב וייצמן 10 גבעתיים.

* ץהיותר חשוב בחיים׳ חשמל או מים?
14 מי שינסה לשתות חשמל, או להכניס תקע חשמלי לכוס מים — ייווכח שהשאלה אינה
הגיונית. שני הדברים חשובים כשזקוקים להם, והאחד אינו יכול להיות תחליף לשני.
המיתקן הדו־תכליתי להתפלת מי־ים ולהפקת חשמל נוצר, כי בערים גדולות ובריכוזי-
תעשיה גדולים בעולם יש צריכת חשמל גדולה, וגם דרישה למים רבים. התברר לחוקרים
שאפשר לשלב ייצור חשמל עם התפלת מי־ים, ושזה עשוי להיות כדאי — בתנאי שגם המים
וגם החשמל דרושים באותו המקום.
בשתי הכתבות הקודמות בסידרה, הוכיח העולם הזה כי המים ד,מותפלים אינם דרושים
לישראל במחיר העולה על 17 עד 20 אגורות למטר מעוקב, בעוד המיתקן יספק אותם
במחיר העולה על חצי לירה.
עתה הגיעה העת לבדוק האם התכלית השניה של המיתקן הדו־תכליתי — החשמל —
דרוש לישראל.
לפי תחזיות של חברת החשמל תזדקק ישראל בשנות ה־ 70 לעוד 200 אלף קילו־ואט.
צריכת החשמל הכללית תהיה אז מיליון קילו־ואט. למראית־עין משתלבת תחזית זו יפה
בתוכניות ההתפלה, כי המיתקן הניסיוני המוצע יפיק בדיוק את הכמות שתהיה דרושה —
200 אלף קילו־ואט.
אך זוהי אשליה, שמקורה בשטחיות. כי הוא יפיק אותם בדרך מיוחדת לו, שאינה מתאימה
למשק החשמל בארץ. ההסבר לכך הוא, במונחים פשטניים: מיתקן גרעיני, כדי שיגיע
לגבול הכדאיות, חייב לעבוד במלוא יכולתו, בל הזמן ללא הפסקה׳ גם ביום וגם בלילה,
גם בשבתות וגם בחגים. צריכת החשמל, לעומת זאת, יורדת בארץ בשעות הלילה, בשבתות
ובחגים, עד לכדי ס /ס 30 בלבד מן הצריכה הגדולה בשעות־העומס.
חברת החשמל מתכננת את עבודתה כך, שתחנוודהכוח הזולות ביותר, המפיקות את
החשמל הזול יותר, תעבודנה להספקת תיצרוכת־החשמל הקבועה גם ביום וגם בלילה.
תחנות־כוח משוכללות פחות, המייצרות חשמל יקר יותר, פועלות רק חלק מן הזמן —
בשעות העומס הגדול. כך נחסכות למדינה הוצאות רבות.
כשיופעל המיתקן הגרעיני, שוב לא תהיה עוד אפשרות גמישה זו. כל שאר תחנות־הכוח
תושבתנה, גם הזולות והיעילות ביותר, כדי שהמיתקן הגרעיני יוכל להמשיך ולייצר חשמל.
כתב על כך ד״ר חיים כץ, מנהל המחלקה הכלכלית של חברת החשמל:
בטאון התנועה

לדחות!
לדחות!

.אם יהיה צורך להפעיל את תחנת־הכוח של המיתקן הדו־תכליתי באופן מכסימאלי, בגלל
השפעת דרגת ניצולו על מחיר המיס — בו בזמן שקיימות יחידות־ייצור חשמל יעילות
יותר — תגרום שיטת עבודה זו הפסד למשק החשמל.״

סורקים
אדוני מכפר־סבא

אחר• כי הסכם שביתת־הנשק אוסר על
הבאת נשק כבד לירושלים, ולא כדאי
להפר את ההסכם בשל עניין של מה־בכן.
(תוך כדי כך השמיע אשכול הודעה בלתי־זהירה:
שהוא מוכן להפר את ההסכם בכל
עת בשל עניין חשוב).
אשכול גם שלושת המיצעדיס ש־קויימו
בעבר בירושלים היו מיצעדים קמו־עים,
חלשים ודפים.
כן ־ גו די ץ (בצעקה) :זה לא אמת,
אדוני!
אשכיל: שממתי מה שהאדון אמר, ואני
בשלי.

בכנסת אסור להגיד. אדון״ .התוארים
המקובלים הם. חבר־הכנסת״ ו״כבוד השר״.
אך האדונים לא יכלו להתאפק:
אשכול אני מסתפק
דובר־אמת אחד בינינו
כן״יגוריון: יש רבים!
אשכול: אני מסתפק בזה שמבין ל״ו
הצדיקים יש בכנסת צדיק אחד.
סו ר קי ם (רפ״י) :יש לאדון זה שם.
אשכול: גס לי יש שם, אדוני מכפר־סבא.
גם לי יש שם, וגם תפקיד!
בזה

שיש

העניין עצמו הוסר, כמובן, ברוב גדול
מסדר־היום• .אך הוא הבהיר דבר חשוב
מאוד: בן־גוריון שוב אינו שונא את
מנחם בגין. הוא אף שיתף־פעולה עם בגין
בקריאות־ביניים, ובגין ביקש שבן־גוריון
יחזור על קריאותיו, כדי שיוכל לשמען
יותר טוב. אמנם ישבו השניים כמעט זה
בצד זה, אך עמוד עבה הפריד ביניהם.
אם תימשך התפתחות זו, יישאר העמוד
הגורם היחידי, המפריד בין חרות ורפ״י.
• היה זה אחד המיקריס המעטים בהם
הצביעה סיעת העולם הזה — כוח חדש
עם הממשלה.

הפסד למשק החשמל — פירושו הפסד לאזרח המשלם
מיסיס.

כים שמארי וכים ימני
ך יהיו עוד הפסדים כאלה. למשל, ההפסד הכרוך
בהכנת רזרבות מתאימות. כל קילקול במערכת־החשמל
בארץ עלול לגרום הפסדים נוראים, כפי שקרה
לא מכבר בניו־יורק, עת שותק לגמרי חלק גדול מן
התעשייה האמריקאית.
כדי למנוע סכנה כזו, מחזיקה חברת החשמל רזרבות
מספיקות למיקרי״חירום. רזרבות אלה הן תחנות־הכוח
כולן, הפועלות ב־ 15 אחוז מתחת ליכולתן המכסימאלית.
ואז, כאשר חל קילקול בתחנה אחת — מופעלות כל
יתר התחנות במלוא יכולתן, ומשלימות את החסר. בדרך
זו יכולה תחנת רידינג, למשל, להתקלקל, מבלי ש־ד״ר
חיים כץ
תשותק כל התעשייה באזור תל־אביב.
המיתקן הגרעיני לא יוכל להיכנס לתוך שיטת הרזרבות,
כי יש להפעילו במלוא היכולת, כל הזמן. לכן תיאלץ חברת החשמל להגדי. את

הרזרבות שלה בתחנות־הכוח האחרות.
המיתקן הגרעיני יפיק 20 אחוז מן החשמל בארץ, ולכן תופעלנה תחנות־כוח אחרות ב 20

אחוז מתחת ליכולתן.
רזרבות אלה הן חיוניות במיוחד לגבי תחנה גרעינית, כי קילקול ב^ור גרע נ כול
להימשך חצי שנה או שנה. גם החלפת דלק שיגרתית נמשכת זמן רב. יש להפסיק את
פעולת הכור, להמתין עד שיצטנן ועד שעוצמת הקרינה הגרעינית תפחת בו. רק אז אפשר
ייהוציא מתוכו את האורניום המשומש ולהכניס במקומו אורניום חדש.
הגדלה זו ברזרבות תעלה גם היא כסף רב ותכביד על משק החשמל.
מצדיקי הקמת המיתקן טוענים שלמרות כל זה יהיה החשמל של המיתקן זול יותר, כי הוא
יהיה תוצר״לוזאי של התפלת מי״ים. לדעתם, מוקם המיתקן כדי להתפיל מי ים, רא לי
החשמל הוא בעל חשיבות מישנית. לכן נקבע מחיר החשמל במיתקן בצורה שרירותית.
חברת החשמל טוענת שחזקא החשמל המופק הוא״הוא התוצר החשוב ביותר, כי מהתפלת
מים ירוויח המשק הלאומי פחות, ואילו ההכנסה מחשמל גדולה יותר.
לכן שואלת החברה מדוע מחשבים את מחיר המים לפי ריבית של שני אחוז, בעוד מחיר ^
החשמל מחושב לפי שמונה אחוז? למה לתת למשק המים סובסידיה כזו על חשבון החשמל?
למה זוקפים הוצאות מיוחדות לחשבון החשמל, ולא לחשבון המים?
מותר להעביר כסף מן הכיס הימני אל הכיס השמאלי. אבל יש להתייחם בספקנות אל
כל מי שטוען שהוא מרתיח כסף בדרך זו.
המיתקן הוא דו־תכליתי, ואי־אפשר להצדיק את ייצור החשמל בשל הצורך במים, או את
הפקת המים — בצורך בחשמל. רק אם יש צורך גם בחשמל וגם במים, ורק אם מחירי
השניים כדאיים — אפשר להצדיק את המיתקן בכללו.

!נחיר עצום, חשמו קו,

וונון מיתקן ההתנדה
כותב ד״ר חיים כץ:
״הדבר החשוב למשק הלאומי הוא הוזי״
זלה הכלכלית בהוצאות השונות של המיתקן
בולו, ולא הוזלה של אחד המוצרים,
כשחוזלה זו נובעת משיטה שרירותית של
חלוקה בהוצאות בין חשמל ומים.״

מוות בשלושה אחוז
חת ההוצאות המשותפות לחשמל
ומים היא, למשל, הפחת הכללי של
המיתקן.
נאמר בפירסומים של מקורות, כי על
הלוואה בריבית של שני אחוז יהיה הפחת
שלושה אחוז. העולם הזה קיבל הנחה זו
לצורך החישובים שהביאו למסקנה, שמחיר
הממ״ע יהיה חצי לירה. אבל חשוב לבדוק
גם הנחה זו, שהיא פשוטה לכאורה.
הפחת הוא חביבם של כל עורכי המאזנים
בארץ. שם אפשר לשחק במיספרים בלי
להסתכן. מוסיפים לפחת כשרוצים לשלם
פחות מס־הכנסה. מורידים מן הפחת כשרוצים
להוכיח כדאיות של מיתקן. מה מסתתר
מאחורי מילה יפה זו?
פחת של שלושה אחוז פירושו: קביעה
שאורך חייו של המיתקן הוא 33 שנה, ולכן,
אם נאמר שכל שנה הוא מת קצת — נקבל
פחת, או מוזת קטן, של שלושה אחוז.
כל נהג־מונית יודע מה פירושו של פחת.
הוא יודע מה מחיר המכונית שלו. הוא
יודע תוך כמה שנים יתקלקל המנוע, ויהיה
צורך להחליף מכונית. לכן ברור לו, שתוך
זמן זה עליו להרוויח, מלבד משכורת לפרנסת
משפחתו, גם הון מספיק לרכישת מכונית
חדשה.

במחירי הנסיעה במונית רלול נם סעיף
ג ך 11י 1י? ווויהי •
זה. ככל שאורך החיים ש• המכונית רב 11 1
•י • י 111111 יותר — יש לשלם פחות עבור נסיעה. כך 11.1
גם בכל מיפעל תעשייתי, וכך גם במיתקן
גרעיני. אבל מי אמר שאורך החיים של מיתקן גרעיני משולב, לד,תפלה ולחשמל, הוא 33 שנה?
בדו״ח• רציני ביותר, שהוגש בצרפת על־ידי ועדה מכובדת, ושעל פיו נקבעו שם השקעות
של מיליארדים, נאמר שזהיר יותר לחשב את אורך החיים של מיתקן גרעיני רק
ל־ 20 שנה. הוחלט על מיספר זה כפשרה בין האופטימיסטים, שאמרו 30 שנה, לבין

הפסימיסטים, שאמרו .15
גם לישראל הקטנה מותר להיות זהירה, לפחות כמו צרפת הגדולה. אם נוסיף למחיר
המים את ההפרש המתקבל משינוי פעוט זה בחישוב — תשלם המדינה 75 אגורות למטר־מעוקב
מים!

מונופול אמריקאי

וכר גם, למשל׳ על נצילות של 85 אחוז כעל דבר מובן מאליו. כל חישובי המיתקן
1נערכו לפי ההנחה שהמיתקן יפעל 85 אחוז מהזמן, אבל לא פורטו כל התקלות הטכניות
הרבות, האורבות למיתקן ההתפלה׳ וד,מאיימות להוריד בהרבה מן הנצילות.
במערכת־התפלה זו זורמים מי־ים מחוממים בתוך צינורות באורך כללי של 15 אלף קילומטר.
מי־ים מכילים בתוכם חומרים רבים, מלבד המלח הרגיל. כשהם מחוממים לדרגות
גבוהות, הם גורמים לחלודה מהירה בצינורות.
המישקעים, הנוצרים בעיקבות ההתאדות, משאירים על דפנות הצינורות תערובת כימית
הנקראת אבנית. תערובת זו מפריעה למהלך העבודה, ויש להילחם בה. לשם כך מוהלים במי־הים
כמות גדולה של חומצה גופריתנית, אבל זה פותר את הבעייה רק בחלקה.
איש אינו יודע עדיין כמה פעמים יהיה צורך להחליף את כל מערכת הצינורות במיתקן.
לכן מוגזם מאד לדבר על נצילות של 85 אחוז. מובן מאליו שביחס למיתקן־ההתפלה אין
מקום לדבר על אורך חיים של 30 שנה.
הצרפתים הזהירים, שהם גם בעלי נטיון לא מבוטל בהפעלת כורים גרעיניים, מציעים
כממוצע סביר 70 אחוז של נצילות.
ושוב נוספים מיליוני דולארים לחשבון השנתי של הוצאות.
בחשבון שנתי זה שמור מקום קסן מאד למחיר האורניום. כתוב שם ארבעה וחצי מיליון
דולאר לשנה.
מהו סכום זה? מי קבע אותו? אי־אפשר לקנות אורניום מועשר בחנות מכולת. אין שום
חברה מסחרית המפיקה אורניום מועשר. היה אמנם נסיון לעשות זאת, כשחברת דוויסון
האמריקאית הציעה זאת לממשלת ארצות־הברית, אבל העניין ירד מהפרק. הטענה הרוזחת היא,
שממשלת ארצות־הברית רוצה להמשיך ולהחזיק במונופול שיש לה על ייצור אורניום
מועשר, כי זה משמש לה אמצעי־לחץ על ידידותיה הטובות ביותר.
ממשלת ארצות־הברית נוהגת להתחייב לספק אורניום מועשר במחיר הנזכר, אבל רק
לתקופה של שנתיים. אחרי זה יש לה זכות להעלות את המחיר. ממחיר זה הורידו את
מחיר הפלוטוניום, שהוא חומר־דלק גרעיני יקר, הנוצר מן האורניום תוך כדי השימוש.
(אפשר להשוות את זה למי שיוצא מתל־אביב לחיפה עם מיכל־דלק ריק, ומגיע עם מיכל
מלא).
אבל לא לנצח תהיה ארצות־הברית מעוניינת לשלם הרבה עבור דלק זה, שמוכרים לה
בחזרה. ברור, על כל פנים, שעם הגידול הניכר במיספר הכורים בעולם, יעלה מחיר
האורניום המועשר.

צבי צור והזבובים

••באלת השאלה מי מעלים עובדות אלה מן הציבור? לוי אשכול, המעוניין להוכיח
^>ת גדולתו? או שמא החברה האמריקאית, הממליצה על הקמת המיתקן? או אולי ממשלת
ארצות־הברית?
* דו״ח זה, וכן המחקרים האחרים המצוטטים בכתבה, פורסמו מליידי הוועדה הבינלאומית
לאנרגיה גרעינית בווינה; המשרד למים מלוחיס בחשיננמון; חוועדה לקביעת תוכנית החומש
החמישית בפאריס; הוועידה הבינלאומית השלישית לשימוש באטום לצורכי שלום בז׳נבה.

תושבת מוטות האוהיוס, שחם חומר=דלק
העניין הרב שמגלה הנשיא ג׳ונסון במיתקן הישראלי יש לו גורמים רבים. כפי שהוכיח
העולם הזה בכתבה הקודמת (העולם הזה 485ו) ,מיתקן זה הוא שפן־ניסיונות למיתקנים
הגדולים וד,כדאיים שיבואו אחריו. הפעלתו של מיתקן כזה כרוכה בהפסדים גדולים. דו״ח
צרפתי מסוף השנה שעברה ממליץ להשתמש בעזרה הניתנת ממילא לארצות מתפתחות,
כדי שאלה תבזבזנה אותה על הניסיונות הדרושים לצרפת. מוזכרות בדו״ח זה ישראל,
תוניס ומצריים.
לנשיא ג׳ונסון יש יועצים לא פחות טובים מאשר לנשיא דה־גול. יש להניח שגם הם
הגיעו לאותה המסקנה. הפיתוי להרוג שני זבובים במכה אחת הוא חזק. ישראל תקבל סיוע
ולא תוכל לטעון. שמפקירים אותה — וארצות־הברית לא תפסיד כסף על מחקר יקר מאד.
אבל יש גם זבוב שלישי, שימות באותה מכה: עצמאות המחקר הגרעיני בישראל.
לא סוד הוא שהאמריקאים כמעט סירבו למינוי רב־אלוף צבי צור למנהל ההתפלה•

הוועדה המשותפת הישראלית־אמריקאית למחקר גרעיני לא תפקח רק על ההתפלה. היא
תפקח על כל המחקר הגרעיני: על האוניברסיטה, על מכון ו״צמן, על הטכניון, על כור
המחקר בנבי־רובין ועל דימונה.
שוב לא יהיה צורך בשליחת מטוסי יו־ 2לצלם את הנגב מן האוזיר.
זבוב רביעי קטן ימות, או לפחות ייפצע, באותה מכה: התלות הכלכלית של ישראל
בארצות־הברית תגדל. משך שנים ארוכות תזדקק ישראל לעזרה אמריקאית למיפעל הפיתוח
הגדול ביותר בתולדותיה. ישראל תזדקק לכסף, לידע, לחלקים, לדלק. בכל רגע תוכל ארצות־הברית
לשתק את המיפעל הגדול ביותר בארץ.
למה משתף רב־אלוף צבי צור פעולה בהריגת ארבעה זבובים אלה? שאלה היא. ואם יום
אחד תישאל גם השאלה מי נתן את ההוראה — יש לרב־אלוף תשובה מוכנה.
בהארץ, מלפני שנה בדיוק, הוא אמר:
״אין זו העמדה שלי. זו הנחייה של ראש־הממשלה. ולא בשיחה בארבע עיניים, כי אם
הנחיית ראש־הממשלה בכתב.״

כמו נהר בדו?

9הנחיה ככתב, חתומה בידי לוי אשכול, תביא בסופו של דבר להקמת המיתקן
המשולב, יהיה זה הצעד הראשון של ישראל אל העידן הגרעיני התעשייתי.
כורים גרעיניים אינם מישחק ילדים. מדובר בהשקעות של סכומים אסטרונומיים, כשמזכירים
היום בארצות־הברית את העידן הגרעיני, או את פיתוח האטום לצורכי שלום — מתכוונים
למעשה למיתקנים אדירים׳ שלידם נראית ישראל כננטית.
מדובר, למשל, על מיתקן־התפלה שיהיה באמת סוף־סוף ממש כדאי: הוא יתבסס על כור
גרעיני בעוצמה של 25.000 קילו־ואט — פי 16 יותר גדול מן הכור המתוכנן. הוא יתפיל
שני מיליארד מטרים מעוקבים של מים לשנה, או 85 ממ״ע לשניה — יותר מכל תפוקת
המים הטבעית במדינה, ויותר מתפוקתו של נהר גדול. הוא ייצר ארבעה וחצי מיליון קילוואט
חשמל — פי ארבע וחצי מכל תיצרוכת החשמל בארץ.
הקמתו של מיתקן כזד, תעלה באירופה חמישה וחצי מיליארד ל״י. אם תשתמר עד אז
שיטת התנפחות התקציבים, ושיטת הפתקים הקטנים של פינחס ספיר ל״ע — יעלה מיתקן
כזה בישראל כשבעה מיליארד לירות.
כדי להכניס מיתקן כזה למשק תעשייתי, דרושה רשת חשמל הצורכת לפחות 20 מיליון
קילו־ואט בשנה. וזאת מאותן הסיבות המוזכרות בראשית הכתבה: בטיחות, הכנת רזרבות
והתחשבות בירידה בתיצרוכת בשעות שונות ובשבתות.
האם תוכל ישראל אי־פעם להגדיל פי 20 את היקף התעשייה שלה?
(חמשן בעמוד 2ז)

ן[ ₪לדחות, דד חו ת 1
(המשך מעמוד ) 11

הפיתוח הגרעיני חייב, מכל מקום, להיעשות
תוך תיכנון משולב שלו ושל
פיתוח התעשיה וצריכת החשמל.

על תוצאות החקירה של ״העולם הזה׳ מאחור

החטאה משולשת
*\בד ככר הצעד הראשון של ישראל
\ £א ל העידן הגרעיני מוכיח כי אין תיכ־נון
כזה.
יעילותם של כורים וכדאיותם עולה
בד־בבד עם גודלם. ישראל הגבילה
את עצמה, כבר מן ההתחלה, לכור קטן,
כי רק כור כזה יכול להתאים לתנאי
הארץ הנוכחיים. הגבלה זו תביא בהכרח
להפסדים.
עוד בטרם התגברו על עניין זה, מודיעים
כבר חסידי המיתקן, שעד שנות ה־,80
יוקם בישראל מיתקן נוסף, שיהיה גדול
יותר.
לא נאמר שמיתקן נוסף יוריד מיד את
הנצילות של קודמו. כי כפי שנאמר לעיל,
חייבת תחנת־כוח גרעינית לעבוד במלוא
ההספק שלה, כל הזמן.
אם נזכור שהתיצרוכת בארץ מגיעה רוב
הזמן רק לשלושים אחוז מכלל התיצרוכת
— נבין שאין שום אפשרות להכניס לרשת
החשמל כורים גרעיניים מעל לכמות

הכור הראשון יספק כבר 20 אחוז מן
התיצרוכת. לכן יוכל הכור הבא אחריו
לעבוד רק בחצי ההספק שלו.
כי אפשר אולי להגדיל את תיצרוכת המים
באמצעים מלאכותיים. אפשר לשפוך
מים לנגב, אבל אי־אפשר להגדיל את תיצ־רוכת
החשמל. וכי מה יעשו? האם יפנו
בבקשה אל עקרות־הבית להפעיל את המגד,צים,
את מכונות־ד,כביסה ואת התנורים
החשמליים במשך כל שעות היום? שישאירו
אור דולק גם בלילה? וכי יצליחו להפעיל
את ד,תעשיה בשבת קודש? ואיך ירכיבו
קואליציות?
בתנאים אלה יהיו הפסדי המיתקן עצומים.
יותר כדאי יהיד, לתת את כל מחירו
במתנה, ובלבד שלא להיכנס להרפתקה__ .
כך מחטיא המיתקן הדו־תכליתי לא רק
את שתי מטרותיו המוצהרות — התפלת
מים והפקת חשמל — אלא גם את מטרתו
השלישית: פיתוח גרעיני תעשייתי.
ו ס חנו ת
הז הי :

,ה עו ל ם

• ישראל אינה זקוקה למים שיעלו יותר
מ־ 17 עד 20 אגורות למסר מעוקב.
• המיתקן המתוכנן יפיק מים שיעלו
לפחות חצי לירה לממ״ע, ושיש סיכוי
סביר שיעלו 75 אגורות.
• אם יחוסל הביזבוז הפושע של המים
— תוכל ישראל לחכות עוד זמן רב
מבלי לגוזע בצמא.
• אם תחוסל מערכת הסובסידיות, ה־מסלפת
ללא צורך את מחירי המים, ואם
יונהג תיכנון חקלאי על בסיס של כדאיות
— תוכל ישראל להמתין למים נוספים מבלי
לסבול.
• מחקר התפלת מי־ים נמצא עדיין בחיתוליו.
כסף רב מושקע בעולם בשטח
זה׳ ושיפורים גדולים צפויים בעתיד הנראה
לעין.
• המיתקן המשולב המתוכנן בישראל
אינו אלא שלב־ביניים וכל המשתמש בו
הוא שפן־נסיון.
• פיתוח גרעיני תעשייתי הוא דבר
יקר מאד, אולי מעבר לאפשרויותיה של
ישראל. פיתוח כזה דורש הכנה מדוקדקת
של שנים ארוכות, ותיכנון כלכלי אמיתי
לטווח ארוך.
• שיתוף הפעולה עם ארצות־הברית בשלב
זה מאיים על עצמאותה הכלכלית של
ישראל, ועל עצמאות המחקר.
• לכן

יש לדחות את הקמת המיתר],
ורהפנות את המרץ העצוס שעמדו
להשקיע בו? -תיכנון המשק.

את הפוגר3ם?

***לישת אלפים איש עמדו בשבוע
שעבר במבואות נתניה, מול אלות המשטרה
ובניגוד לכל הגיון .״מוות לאבנרי!
מוות לערבים!״ צעקו חמומי־המוח, רובם
ממוצא טריפוליסני. לא היה זה סתם איום.
בנתניה שררה אווירה של לינץ׳ ,התכוננות
לרצח המוני.
הודה השבוע מרדכי לוי, האיש שעמד
במרכז המהומות, ואשר עליו יסופר להלן:
״אילו שיירת העולם הזה היתד, נכנסת
באותה שעה לעיר, אבנרי וחבריו לא היו
זקוקים אפילו להלוויה. לא היה נשאר
מה לקבור.״
באותן שעות לפני הצהרים של שבת,
12 בפברואר, נראה ההמון הזועם כפראי,
וללא הנהגה. אבל מאחורי ההמון עמדו
בכל זאת ידיים נסתרות, שהסיתו אותו,
הביאו אותו למקום, והכינו אותו לעריכת
פוגרום•
למי היו שייכות ידיים אלה? זאת יצאו
לגלות חוקרי העולם הזה, המדווחים:

ך* ידיעות הראשונות על הפוגרום
| { המצפה לשיירת האחווה נתקבלו במשטרת
נתניה ביום ששי בבוקר. מסר את
הידיעה מודיע משטרתי קבוע, שבדרך כלל פליליים אתהמשטרה בעניינים שירת רגילים.
האינפורמציה המוקדמת איפשרה למשטרת
נתניה — שתיאמר. את פעולותיה עם מפקד
נפת פתח־תקווד — .לפעול במרץ וביעילות
רבה. שעה קלה אחרי שברחוב המרכזי
של העיר הופיע כרוז מצוייר בכתב־יד,
הקורא לתושבי נתניה להתנגד בכוח לכניסת
שיירת האחווה של העולם הזה, נעצר
האיש שכתב את הכרוז והובא לתחנת המשטרה.
האיש הודה בעריכת הכרוז, אך
עמד בתוקף על כך, שעשה זאת ביוזמתו
הפרטית ועל דעת עצמו בלבד.
הוא הואשם בקריאה להתקהלות בלתי-
חוקית, וכעבור כמה שעות שוחרר בערבות
עצמית. חוקריו לא הסתפקו בכך. הם
הזכירו לו, שאם יופיע למחרת בהפגנה
כלשהי, הוא יכנס למאסר — והפעם לתקופה
ארוכה יותר.
באותה עת, בשעות אחרי־הצהרים של
יום ששי, נקטה המשטרה גם בפעולות
אחרות, שלפי דעתה היה בהן להבטיח את
הסדר ביום שבת. ברשותה היו כבר אז
שמות המסיתים העיקריים, שפעלו למען
עריכת הפוגרום. היו אלד, בני 20 עד
,25 אנשים המוכרים למשטרת נתניה כ־מפריעי־סדר
בהזדמנויות שונות, בחלקם
בעלי עבר פלילי•
הם הוזמנו לתחנת המשטרה, ושם נמסר
להם על כוונת המשטרה לשמור על החוק
בכוחות מוגברים. הם נתבקשו להימנע מכל
פעולה בלתי־חוקית, באיום גלוי שכל פעולה
כזאת תביא מיד לפעולת־נגד נמרצת ותוקפנית
של השוטרים.
מפקד התחנה גם דרש מהם להעביר את
הצהרתו לחבריהם ולהעמיד בדרך זו את
כל אלה, שהמשטרה ראתה אותם כיוזמים,
על חומרת המצב. אחרי שר,מוזמנים עזבו
את התחנה, עקבו אנשי המשטרה אחריהם
וקבעו, שאמנם העבירו את דרישת מפקד
התחנה לחבריהם.

מחרתכ כו ק ר התברר, שמאמצי
/המשטרה המקומית היו לשוא. כאשר
יצא ראש־העיר משד, שקד בשעה תשע בבוקר
לרחובות עירו — אחרי שבערב־שבת
הודיעה לו המשטרה על המתרחש —
הוא נתקל בקבוצות הראשונות של הפורעים,
שבאו למרכז העיר כדי לקבל את
פני שיירת העולם הזה במטר אבנים.
״יצאתי במיוחד כדי להרגיע את הרוחות
ולמנוע אסון,״ סיפר ראש העיר לכתב
העולם הזה .״אך הרגשתי שהמצב עלול

להיות חמור. האנשים שנתקלתי בהם בהתחלה
היו שיכורים, למרות שהיה זה
רק בוקר. הם היו מוכנים להתחבק איתי
והבטיחו לי את מסירותם וכבודם, אבל
שום נימוקים הגיוניים לא שיכנעו אותם.״
במשך השעות שלאחר מכן הלכה וגדלה
הסכנה• לקבוצת המחץ המרכזית, שלפי
אומדן המשטרה לא עברה על 150 איש,
הצטרפו ההמונים. בחלקם היו אלה צעירים
המוכנים להשתתף בכל מהומה שהיא, ובחלקם
— סתם סקרנים. פרצו תיגרות בין
הקהל לשוטרים, שהופיעו במקום במיספר
עצום, מצויידים באלות וכובעי פלדה. תיג־רות
אלה הביאו להתחממות נוספת .״נתתי
למכבי־אש הוראה להכין לפעולה צינורות
מים, כדי להשתמש בהם לפיזור ההמונים,
אם אמנם תיכנס השיירה לעיר,״ סיפר ראש
העיר.
האסון הגדול נמנע רק במיקרה, אחרי
שראשי השיירה החליטו לא להיכנס העירה.

** דוע נכשלו מאמצי־ההרגעה של מש-
טרת נתניה? התשובה ברורה עתר, לחלוטין:
מפני שהיא פנתה אל הכתובת
הלא־נכונה. הצעירים שהוזמנו ביום ששי
לתחנה, ואשר בהם ראו החוקרים את
מארגני המהומות, לא היו אלא המבצעים.
הם היו צריכים לערוך את ד,לינץ׳ במו
ידיהם, אבל לא היתד, להם השפעה של

רים לשוטרים להכות את נוסעי השיירה.
בשבת בבוקר היה רבינא בנתניה, אליה
הגיע מכפרו במיוחד למטרה זו. הוא נמנע
מלהסתכסך עם המשטרה, אך ריכז סביבו
את קבוצת־המחץ הגדולה והפעילה ביותר.
כאשר נודע לו על ויתור אנשי השיירה
להיכנס לעיר, יצא רבינא עם אנשי קבוצתו
בעיקבות השיירה. הוא השיג אותה ליד
מחסום המשטרה, דקות ספורות אחרי
שהשיירה נעצרה.
את זממו, שלא הצליח לבצע בנתניה,
ביצע ליד מחסום המשטרה — ותחת חסותם
של השוטרים. רבים מאנשי השיירה
הרגישו את אגרופיו על גופם.
נתן רבינא לא הכחיש, בשיחה עם
כתב העולם הזה, שהוא היה אחד ממארגני
הפוגרום• הוא הצטער רק שאירגונו
לא הצליח במאה אחוז. לפי עדותו, הוא
אירגן קבוצה של מאתיים איש מכפר יונה,
שהיתר, בדרכה למחסום המשטרה. הקבוצה
הלכה ברגל חמשה קילומטרים, ולא הספיקה
להגיע בזמן .״חבל מאוד,״ אמר האיש.
״אילו הצליחו אנשי להגיע בזמן, לא היה
נשאר הרבה מאבנרי וחבריו.״
״אנחנו״ — קרא רבינא לקבוצה שאירגנה
את המהומות הגיזעניות בנתניה. הוא לא
מיהר להסביר מי הוא רואה תחת הכינוי
הזה: גוף מסויים, עדה מסויימת, או סתם
קבוצת ידידים. אך הוא הוסיף פרט חשוב,

נתן רבינא בנעודה
האחווה,

בכניסה

לכביש

קלנסאוה.

איש רפ״י נתן רבינא (ראשון משמאל) ,משתף
פעולה עם השוטרים, מכה את אנשי שיירת
רבינא הודה שהיה אחד המארגנים של הפוגרום.

ממש על המאורעות. כי לא הם תיכננו
ואירגנו את המהומות.
אחד האנשים שהמשטרה לא הזמינה
לחקירה — לא לפני המהומות ולא אחריהן
— הוא נתן רבינא, בעל גוף בריא
והשקפות קיצוניות על בעיית ערביי ישראל.
נתן רבינא הוא איש מוכר ומכובד בנתניה,
אף שמקום מגוריו הוא כפר־יונה.
רבינא הוא בעל בית־קפה בתחנת־הדלק
הגדולה בהצטלבות כביש דורה. הוא מוכר
גם כשחקן כדורגל לשעבר של הפועל נתניה,
ואחראי על קבוצת הכדורגל של המועדון
היום.
רבינא קשר בעצמו את שתי המהומות של
אותו יום שבת: המהומה בנתניה, בה מילאו
הביריונים את התפקיד הראשי, והמהומה
בכניסה למשולש, ב .1עבר התפקיד הראשי
לידי המשטרה, בעוד הביריונים רק עוז־

הנותן לכל הפרשה צביון מפתיע :״אני
מזכיר רפ״י בכפר־יונה ואיש נאמן של
בן־גוריון!״

ך כר שני, שנעלם לחלוטין מתחומה
הראייה של המשטרה, הוא מרדכי לוי.
גם הוא ידוע היטב בנתניה, וגם הוא
בלט בשטח ביום שבת.
הוא מילא תפקיד של רכז, בכל מאורעות
השבת. הוא הסתובב בין המתפערים, כיוון
את תנועתם של קבוצות־מחץ מסויימות.
לפי פקודתו עברו המתפרעים ממרכז העיר
לכניסה לנתניה .״לא היתה לי כוונה להגן
על אורי אבנרי. רציתי רק למנוע התנקשות
עם המשטרה והסברתי לאנשים שלא המשטרה
היא האוייב,״ הודח מרדכי בפני
כתב העולם הזה.
הוא טען, שלא היתד, לו יד באירגון

ההסתה רוצח בשניה

המהומות. הוא הופיע ברחוב רק כתוצאה
של קריאת־טלפון מיסתורית, שבאה במפתיע,
וגייסה אותו לפעולה.
כך סיפר, :בשבת, בשעה ,9.30 שכבתי
עוד במיטה. פתאום טילפן אלי מישהו
ואמר לי שיש צורך שאני אופיע ברחוב.
האיש הזה, שצילצל אלי, זה לא היה ראש
העיר, אבל הוא פנה אלי בשמו של
ראש העיר.
,אני חושב שפנו אלי, כי אני מומחה
לעניינים ערביים. הכוונה שלי היתה —
אם העניין יגיע לפוגרום, להסביר לערבים
שלא נגדם היה זה מכוון, אלא נגד אלה
שאירגנו את כל השערוריה הזו, כאילו
לטובת הערבים. זאת אומרת — נגד אורי
אבנרי וקבוצתו. כמובן, שלא היתד, לי
שום כוונה להגן על אנשי העולם תזה.
״דאגתי לכך שלא יהיו התנגשויות עם
המשטרה. אבל לא הכל הלך כמו שרציתי.
השוטר הפשוט לא הבין את כוונתי. נתתי
פקודה שהאנשים, אשר התאספו תחילה
במרכז העיר, יעברו למבואות נתניה. לא
רציתי שהפוגרום יתנהל במרכז העיר.
״אחרי שנודע שהשיירה לא תיכנס לעיר,
ואחר שהצלחתי — יחד עם ראש העיר
— לשחרר את העצורים, נגמר תפקידי.״
בסיפורו של לוי יש רק פגם אחד: ראש
עיריית נתניה הכחיש בתוקף את כל שייכותו
לקריאה הטלפונית, שהוציאה את לוי
ממיטתו כדי שיפקד על המוני הפוגרומי-
סטים המוסתים. לעומת זאת התבררו בחקירה
פרטים אחרים, היכולים להסביר את
תפקידו של לוי ביתר דיוק.
לפני שלוי התחיל בעבודתו הנוכחית,
כפקיד עמידר, היה לו באמת קשר הדוק
עם הערבים: במשך עשר שנים עבד כמזכיר
מועצות מקומיות בכפרים ערביים

ההמון מונן רטגוום

הפרוגרומיסטיס של
נתניה מתאספים ב־כניסה
לעיר — במקום אליו הביא אותם איש רפ״י מרדכי לוי —

סיפר .״נסעתי לשם מתוך סקרנות בלבד.
אחרי שהמפגינים של העולם הזה נעצרו
על־ידי המשטרה, מצאתי את הנעל שאיבד
אחד מהם. לקחתי אותו למכונית שלי וחזרתי
לנתניה. בדרך מסרתי את הנעל
לאחד מקציני המשטרה.״

ואש העיר

משה שקד (מימין) משחרר את העצורים במהומות נתניה.
״כוונתי היחידה היתה להרגיע את הרוחות,״ סיפר ראש־העיר.
לדבריו, היו אנשי קבוצות־המחץ בהם נתקל — שיכורים כבר בשעות־הבוקר המוקדמות.

של המשולש. מאותה התקופה נותרו גם
קשריו ההדוקים של מרדכי לוי עם אנשי
המימשל הצבאי.
מרדכי לוי הוא גם אחד ממנהיגיה של
רפ״י בנתניה: האיש מספר ,3ברשימת
המועמדים של רפ״י למועצת רעיריה בבחירות
האחרונות.

איש השלישי, שהשמועה קשרה
( | אותו בעקשנות עם המהומות, שייך
לשיכבה חברתית גבוהה יותר. זהו דני
זיידל, נער־זוהר זהוב־שיער, איש הבוהימה
התל־אביבית ובן למשפחת פרדסנים אמידה
מחדרה. גם הוא מוכר כאיש רפ״י ובמערכת
הבחירות האחרונה היה פעיל מאוד באזורו.
קשריו האישיים של איש־הצנחנים לשעבר
מגיעים לחוגי שמעון פרס בעצמו. נוסף
לכך היה דני מעורב בעבר בהתנפלות על
ערבי, דומה מאד לזו שפרצה לפני שבועיים
בנתניה.
בשבת בבוקר הופיע זיידל בנתניה —
לפי גירסתו, רק במיקרה, ללא שום כוונה
להשתתף במהומות. זמן קצר אחרי שהשיירה
נעצרה בכניסה למשולש, הופיע
זיידל גם שם .״נסעתי מהעיר לאזור ה־תעשיה,
ואז נודע לי שאורי אבנרי נמצא
בכביש לקלנסאוה ושהולכות שם מכות,״

אך גם אחרי הסברו של זיידל נשארו
פתוחות כמה שאלות:
• מה הביא את דני זיידל לנתניה ביום
שבת, ודווקא אל אזור התעשייה, הסגור
ביום זה?
• מי מסר לזיידל ידיעה על ההתנגשות
בכניסה למשולש? איש מן הקהל הרגיל
לא ידע על ההתנגשות, שאף לא החלה
באותה שעה• האם לא היה זה אותו מודיע
או מפקד, ששלח את נתן רבינא וקבוצתו
מנתניה לכביש קלנסאוה?
• מדוע התייחסו קציני המשטרה, ליד
מחסום קלנסאוה בכבוד רב כל־כך לזיידל?
דני הודה בעצמו :״כשעמדתי שם ליד
המפגינים של העולם הזה, ניגש אלי
שוטר ורצה לסלק אותי מן המקום. אמרתי,
לו, :זה בסדר.׳ השוטר פנה לקצין והקצין
אישר לו את ה׳בסדר׳ שלי.״

**תוך התמונה הכללית, וחלקם
של שלושה אנשים אלה במאורעות
השבת, מסתמנת עובדה מתמיהה: שדווקא
אנשי רפ״י שלטו בשטח. האם רק במיקרה?
כדי למצוא תשובה לשאלה זו, נאלצו
חוקרי העולם הזה להרחיב את מעגל חקירותיהם
הרחק מעבר לנתניה ולקלנטאוה.
כדי להבין את התשובה לשאלה זו, כדאי

בציפיה לשיירת האחווה של העולם הזה. השוטרים, הנושאים אלות,
מגנים וכובעי־פלדה, מנסים לפזר את ההמונים .״אילו היתה השיירה
נכנסת לעיר, אבנרי וחבריו לא היו זקוקים להלוויה,״ התפאר לוי.

לחשוב היטב על עובדה אחת: ביום שבת
בבוקר פעל מטה קרבי מסועף, שהשתכן
בתחנת המשטרה של הכפר טייבה. במטה
זה נמצאו: המפקח הכללי של משטרת
ישראל, אלוף פיקוד המרכז של צה״ל,
המושל הצבאי של האזור, היועץ לעניינים
ערביים של ראש הממשלה, ואנשי ש.ב.
כלומר: ראשי כל הזרועות הבטחוניות,
הגלויות והסמויות. הם נמצאו שם מתוך
תיאום. מישהו גבוה מאוד נתן לכולם פקודה
להיות שם. למשל: איסר (״איסר הקטן״)
הר־אל, היועץ המיוחד של ראש
הממשלה, ובעבר הממונה על שרותי ה־בטחון,
ואחד משונאיו המושבעים ביותר
של העולם הזה. בימי כהונתו הוטלו פצצות
על המערכת והדפום, רוסקו עצמותיהם
של אורי אבנרי ושלום כהן.
התוצאה הגלוייה של התכנסות מטה כזה,
היתר, הפעלת הכוחות הסדירים של זרועות
הבטחון: שומרים אזרחיים, שוטרים
צבאיים, אנשי ש.ב. וחיילים.
היתה גם תוצאה גלוייה שנייה: התקהלות
3000 פוגרומיסטים מוסתים בחוצות נתניה.
הקשר בין המטה הגלוי לבין הפוגרומים־
טים היה פחות גלוי. חשיפתו מספקת מזון
רב למחשבה על דמות השרותים המהווים
עדיין את מנגנון החושך במדינה.

ך* חלטה היסודית היתה: למנוע כניסת
\ 1שיירת האחווה למשולש, וזאת משני
טעמים:
• הצלחת השיירה, וקבלת־הפנים שהוכנה
לה על־ידי התושבים הערביים, היתה
מוסיפה יוקרה רבה לתנועה הצעירה ש־אירגנה
אותה.
• מניעת כניסתה, ויצירת מתיחות במשולש,
היתד, מוכיחה כי יש צורך להמשיך
ולקיים את המימשל הצבא׳ ויתר
ההגבלות המוכתבות כביכול על־ידי שיקולים
בטחוניים.
הפעולה נגד השיירה הוטלה על שני
כוחות: לובשי המדים למיניהם, ותושבי
הפרברים של נתניה.
תושבים אלה, ברובם בני ישראל השנייה,
נוחים להסתה נגד ערבים. בהתפרעויות
קודמות בעכו וברמלה, קראו אזרחים כמוהם
קריאות־הידד למנחם בגין, ולכן נהוג
לחשוב כי לתנועת החרות יש השפעה
עליהם. אולם אין מנגנון החושך יכול
לרתום את המסגרות המפלגתיות של תנועת
החרות למיבצע של הסתה מכוונת. לצורך
זה עליו להשתמש באנשים הקרובים
לו גם מבחינה אירגונית.
בימי דויד בן־גוריון, איסר הקטן ושמעון
סרס חדרו לכל עמדות מנגנון החושך
אנשים הממשיכים לשרת בו גם אחרי
ששלושת הגדולים עזבו את מישרותיהם
הפיקודיות. גם אחרי הקמת רפ״י, והוצאת
מנהיגיה הבולטים ביותר מן המנגנון הממלכתי,
נשארו אותם אנשים במנגנון
החושך.
הם אשר נצטוו עתה להיכנס לפעולה.
הם מצאו פעילים מקומיים, הקשורים איתם

באמצעות רפ״י, ודחפו אותם למיבצע ההמתה,
ההמונים שהתקהלו לא היו אנשי
רפ״י, אבל די היה שקבוצות־המחץ הונהגו
על־ידי עסקני רפ״י, בני אותה העדה. הם
״גנבו״ ,לצורך זה, את ההמונים הנחשבים
כאנשי תנועת החרות.
משטרת נתניה לא הוכנסה בעוד מועד
לסוד הפוגרום. סוד זה נחשף רק ביום
ששי אחרי הצהריים, כאשר החל קול
ישראל משדר הודעות־הסתה של דובר־המשטרה
ושל היועץ לעניינים ערביים.
האזרח התמים, שהבין כי קריאה זו היא
הסתה ללינץ׳ ,ואשר שמע לאחר מכן על
ההתקהלות של יום שבת בבוקר, יכול
לחשוב, כי המהומות ־התפתחו באופן ספונטאני,
רק אחרי השידורים.
אולם פעולתה של משטרת נתניה מוכיחה
אחרת. היא ביצעה את המעצרים כבר
ביום ששי בבוקר. כלומר: ההכנות וההסתה
בשכונות החלו זמן רב לפני השידורים
הרשמיים, והגיעו לשלב מסוכן עוד ביום
ששי בבוקר, כאשר הארץ חשבה כי השיירה
תסע בשלום ליעדה.

חי זיידר

שלו

מחדרה.

הניט לנתניה ולכניסה
למשולש בטנדר
לדבריו, רק מתוך סקרנות.

האש אכרה את ההוכחור

מ׳ את

כפועל־נקיון, בא אחר־הצהריים כדי לנקותו, ותוך נ
נשפך החומר הדליק על ד,ריצפה, וניצת על־ידי ו
או אולי, ייתכן שהייתה כאן הצתה זדונית מחו
המנעול ניסרו בשעות הלילה המאוחרות של ליל חמי
ניכנס למכון, שפך חומר דליק על הריצפה, הדליק צ
כדי כך גם נשרף.

החוקרים הגיעו לחשד כזה מאחר ואפרתי היה מוב
וזייפן מעולה. עוד ברינה נשפט לחמש שנות מאסו^
מיסמכים, קניית רכוש־גנוב׳ וגניבות רכב. אפרתי הב
רונה בכספים ובפלילים. הוא פשט את הרגל בחנוו
שהיתר, לו ברחוב דיזנגוף. רובין תמך בו פעמייו
לו על סכומים של 9000ל״י, ולאחרונה גם הלווה לו

לרחוב

פינסקר,

* ך כ כי ־ אשיהיו
^!) שם עלה בלהבות
מכון־ליופי• בדרכם הס דרסו למוות רוכב־קטנוע
צעיר, הגיעו למקום תוך שלש דקות,
והשתלטו במהירות על האש. מתוך הבית
הבוער הצליחו לחלץ אדם חרוך בכל גופו.
אחרי ששככה האש, כונסו מיטב חוקרי־המשטרה
לחקור בשריפה, החלו לבדוק אם
האש לא פרצה כתוצאה מהצתה מכוונת.
רובינס קוסמטיקום.

אם יוכח כי אכן היתר, הצתה, יואשם
החשוד ברצח ובהצתה.
חקירה מקבילה נערכת מטעם חברת־הביטוח.
אם הם יוכיחו שהיתר, הצתה בזדון,
לא יצטרכו לשלם זבת דמי הביטוח,
בסך 915 אלף ל״י.
מה גילו המשטרה וחברת־הביטוח?
עובדה ראשונה: ביום הששי, בשעה
חמש אחר הצהריים, כשפרצה האש, היתד,

האיש במו ם התעלומה
קרחות,

ולהחזיר

און

לגברים

שנחלשו.

הדלת פרוצה, ולשון המנעול מנוסרת.
עובדה שניה: בעת השריפה שהה במכון
אפרים אפרתי ( )58 כשהוא נועל מגפיים
השייכים לד״ר רובין. הוא יצא מביתו כמה
שעות קודם לכן, הסביר לאשתו כי הוא
הולך להתפלל בישיבת ויז׳ניץ בבני־ברק.
אחרי שהובל אפרתי הפצוע אנוש, כשמרבית
גופו ופניו מכוסים כוויות, אל
בית החולים העירוני איכילוב, הספיק למסור
עדות מקוטעת לחוקרי־ד,משטרה. בעדותו
סיפר אפרתי כי הוא בא למכון,
וראה כי הדלת נפרצה על ידי אלמונים.
לדבריו, הבחין מיד עם הכנסו, כי רצפת
המכון רטובה. כשרצה לבדוק מד מתרחש
שם, זרק בהיסח־הדעת סיגריה בוערת על
הארץ, ורצה לכבותה בעקב מגפיו• באותו
רגע פרצה אש, שאחזה בבגדיו. אפרתי,
איבד את הכרתו.
בסיפורו לא הסביר מה עשה אותה שעד,
במכון, אך טען בתוקף שלא עבד שם
כפועל־ניקיון.
בניגוד לעדותו של אפרתי קיימת עדותו
של בעל־המכון, ד״ר אלכסנדר רובין, הטוען
כי אפרתי עבד במכון בתפקיד גובה, ובשבועיים
האחרונים, עם התפטרות העוזרת,
עבד גם כפועל נקיון.
עדות תמוהה נוספת באה מפיהשכנים,
שטענו כי ריח חזק של בנזין נדף מהמקום,
כשעתיים לפני שפרצה הדליקה.
והעובדה הבולטת: דמי הביטוח על המכון
הועלו לאחרונה.

איד פרצה השריפה?
והדי המשטרה והביטוח החלו לשאול
עצמם :״מה קרה במכון?״
היתכן כי פורצים באו למכון, כדי לגנוב
אלקסייר ולמכרו בשוק? וכי הם ניסרו
את לשון המנעול, הופרעו במלאכתם, ותוך
כדי מנוסתם שפכו חומר דליק על הריצי
פה, שבגללו פרצה השריפה?
ד,יתכן כי אפרתי עבד במכונו של רובין

האשה בעתת

היא שולמית, שהתגרשה מבעלה. הראשון לפני כעשר שנים
ומאז נשואה היא לאלכסנדר רובין. היא עזרה לו במכון
הקוסמטי, נראית בצילוס זה ליד אחד מתלמידיו הרבים של רובין, שבא להשתלם מפרס.

אלכסנדר ישעיהו רובין במעבדתו, במכון ש
כאן הכין את התכשירים שנועדו להצמיח
האס חלק מחזמר זה גרם להצתה זדונית במכון ש

מה נודע על ד״ר רובין עצמו?
• נודע כי לאחרונה הדל המכון לטפל בלקוחות ר
אלקסייר וסאונה פינית, ניסה לפרסמם בפרוספקטים
• נודע כי ד״ר רובין היה במצב כספי גרוע בזר
לתה כספים, ואף ניסה להשיג משיכות־יתר של 3000
אגודת ישראל בתל־אביב. בקשתו נדחתה.
• נודע כי ד״ר רובין עזב את תל־אביב
בבוקר שלפני השריפה וירד עם אשתו
בשעה 8.30 לאילת. הוא חזר משם למחרת,
במונית מיוחדת, כשנודע על השריפה.

״הבנתי שזה טוב ובריא״

**יה!־ ד״ר רובין? מה טיבו של
המבון־ליופי עליו דברה השבוע כל
הארץ? מהי גירסתו של בעל המכון עצמו?

מספר ד״ר רובין:

נולדתי בשנת 1907 בטרנסילבניה, למדתי
בבית־ספר גרמני שש שנים, ולאחר מכן
בגמנסיה. אחרי שסיימתי אותה למדתי באוניברסיטת
פרנקפורט, שם שמעתי גם
הרצאות מפי מארטין בובר. בשנת 1961
קיבלתי באמריקה תואר ד״ר לפסיכולוגיה*.
עוד בצעירותי עזרתי להורי בסחר־ר,פרוות
שלהם. בעיית־השערות החלה להעסיק אותי
מאז שהתחלתי לעסוק בפרוות. ראיתי ששערות
החיות הן שונות. אחד יפה וטוב,
ואת השני זורקים לפח. לפתע ראיתי כי
יש גם אגשים בעלי קרחת• התחלתי לעשות
מיון של סוגי שערות שונים.
מהרגע שהגעתי ארצה התחלתי לעסוק בפרסת,
ופתחתי לי חנות ברחוב נחלת
בנימין בתל־אביב. הייתי אחד מהגדולים
שעסק ביבוא ובייצוא פרוות. מצבי הכספי
היה מצויין. עסקתי בפרוות עד שנסעתי לחו״ל.
באירופה ראיתי מכשירי־בריאות׳ רכשתי
אותם, חזרתי ארצה והתחלתי לעסוק ב*
משרד הבריאות דרש ממנו לציין כמפורש
שהוא ד״ה לפסיכולוגיה ולא לרפואה,
כדי לא להטעות את הציבור. אבל
רובין ציין על תכשיריו ״ד״ר אלכס רו בין,
ביו?ן וסמסיקאי״.

אלכסו

!מכון היוני-והתעלומה עדיין אוננת את נעריו

,מר חמי

קוסמטיקה. נכנסתי בשותפות עם אהרון
צוריאנו ממכון דיאכה בתל־אביב. לא השת־חייתי
אתו, כי הוא חשב על כסף ואני
חשבתי על הצד הבריאותי. השותפות נתפרדה.
בשנת 1956 קניתי את המכון שלי
מחברות צי״ם ושהם, במחיר 35 אלף לירות.
שיפצתי אותו והשקעתי בו בערך
!בריין
מאה אלף לירות נוספות. המכון שלי היה
היפה ביותר בארץ.
.ציף׳
ולאח-
ב־ 1955 נסעתי שוב לאירופה ושם ראיתי
׳היטים שמשתמשים בז׳לח רוייאל. הבנתי שזה
;שערב
טוב ובריא. למדתי שם כיצד להרכיב את
זים.
התרכובת, וגיליתי שזה טוב רק בצורה
נוזלית. הבאתי זאת לארץ, והייתי הראשון
שייצרתי את זה. קיבלתי רשות מהחברה
הצרפתית להשתמש בשמם, לייצר בשמם ולשווק
בשמם. רק דבר אחד לא נתנו לי:
להשתמש באלכוהול.
מיד כשהתחלתי בייצור הזילה רוייאל
התנפלו עלי מכל הצדדים, המשטרה, משרד־הבריאות
והציבור, והעמידו אותי למשפט
בו היו 54 פרטי אשמה. יצאתי זכאי
מכולם, והורשעתי רק בפרט אחד: אחזקה
ושימוש באלכוהול בלי רשיון. נקנסתי
ב־ 750 לירות. לאחר מכן יצרו תרופה זו
בקיבוצים ומכרו בארץ.
מכאן עברתי לעיסויים, ולטיפול ושימוש
באלקסייר. אז נתפס בית־בושת ב״
מכון־לעיסויים ברחוב נחלת־בנימין, וכל
הארץ קישרה אותי לעניין זה. רק לאחר
שהמשטרה פירסמה את הפרטים, התברר
שאין לי בכלל שייכות לעניין.
החלטתי שכל יהודי במדינה צריך לקנות
אלקסייר, ויחד עם זאת רציתי שבכל בית
תהיה סאונה ביתית בריאותית. זה חיוני
בדיוק כמו מקרר חשמלי וכיריים־של־גז.
החלטתי שאת שני הדברים הללו אתן לאנשים
לנסות ללא תשלום. כל יהודי יוכל
לקבל את הסאונה עד הבית, לנסיון על
חשבוני, למשך שבוע ימים. כל מי שינסה
באש.
אלקסייר, יקבל בקבוקים למשך שבועיים.
ער על

רובין?
ליצור עתונים.
אחרון,
י מבנק

״עס גוצה בכובע״

^ פרתי עבד אצלי כששה שבועות.
הוא לא היה עובד שלי• הוא היה ידיד
שלי, שהיה חייב הרבה כסף ושילם לי.
בזמן שלא היה לו הוא הביא לי לירות
ספורות, כדי שלא אחשוב שהוא רוצה
להתחמק מתשלום.

בל יום חמישי בערב היה המכון נסגר,
ולא היה נפתח ביום ששי. אפרתי הרגיש
חובה לעצמו לעזור לי. הוא היה ניכנס
למכון ועושה שם סדר, ומרים קופסות
מהריצפה. הוא גם עסק אצלי בגביית״
כספים. אבל לא הרבה.
את אפרתי הכרתי בארץ, ופעמיים נתתי
בשבילו ערבויות. פעם, כשרצו לזרוק אותו
מהחנות, ופעם אחת בבנק, לשם הלוואה
של 6500 לירות. חוץ מזה הלוזיתי לו באופן
פרטי.
בשבועיים שלפני השריפה לא היתד. לי
עוזרת, כי רציתי שהיא תבוא למשרד לפני
שמונה בבוקר, ותנקה אותו. אבל הדבר לא
מצא חן בעיניה, והיא לא הסכימה. בשבועיים
האחרונים אפרתי היה בא לנקות את
המכון לשעה או שעתיים, אבל הוא התבייש

ד ו ה 1 | 1| 1ה 1הכבאים הגיעו למקום הדליקה שלוש דקות אחרי
11111
0 7 1 1 1 1 1 1111 שקיבלו את הקריאה הטלפונית. אבל התערבותם לא
היתה די מהירה כדי לגלות מייד את ההוכחות החותכות, שיבהירו אם המכון הוצת בזדון.

הקודבו

אפרים אפרתי שנכווה קשות
בשעת הדליקה במכון
היופי, נפטר לאחר כמה ימים בבית־החולים.

בעבודתו זו. כי בחוץ הוא היה אדם מצוחצח
ונקי, עם נוצה בכובע.
בשבוע השריפה עזבנו את המכון ביום
חמישי בלילה. המכון היה כל־כך מלוכלך,
שביקשתי ממנו שינקה אותו טוב. המגפיים
שהוא לבש היו שלי. הוא ידע היכן הם
עומדים, ולקח אותם. לאפרתי היו מפתחות
של המכון. ביום החמישי בערב נתתי לו

של מכון רובינס קוסמטיקום׳ עם
ךודןךך
711*1 * 1111
פתיחתו של המכון. במרכז יושב
1 1 1 1 1 1 1 1 1 ^ 111ן
־ רובין, בעליו של המכון, משמאלו אשתו, ומימינו אחת משלוש

אותם, וביום ששי בבוקר טסתי לאילת.
בדרך כלל אני לא יוצא לסופי־שבוע,
אבל בחודש האחרון יצאתי לסופי־שבוע.
את הנסיעה לאילת קישרתי עם עסקים. נסעתי
לשם אל רוקח מבית• המרקחת של מיב־לין,
שאליהם פניתי כדי שיהיו סוכנים שלי
בשביל הסאונה. קיבלתי מכתב מהמנהל באילת,
שהחליטו לקבל דוגמה. אשתי רצתה
לראות את אילת ולקחתי אותה איתי.

״א3י יודע מה שיש בפרוזדור״
זמן האחרון רציתי לקבל משיכת־

2יתר או תיווך שטרות בבנק
ראל. הפקיד אמר לי לגשת לסגן־המנהל, אבל

אגודת יש
בנותיו,
המפורסמות בעיר בשל יופיין הרב. מסביב ניצבות עובדות המכון
שנתנו את הטיפול ללקוחות, וכן שני משתלמים זרים, שלמדו את תורתו
הקוסמטית של רובין ונסעו חזרה לארצם, שם פתחו מכונים דומים.

יעץ לי לעשות ביטוח, כי יש להם חברת־ביטוח
משלהם .״אם תעשה ביטוח זד, יעזור
לך לקבל את מה שביקשת,״ אמר לי הפקיד.
הוא צילצל וקרא לאיש־הביטוח אלי קליין.
איש־הביטוח דיבר איתי על ביטוח־חיים בסך
מאה אלף לירות.
לפני זה היה לי ביטוח בחברת ירדניה,
על כל מה שיש במכון, על סך מאה אלף
לירות. חוץ מזה היה לי ביטוח מעניין בחברת
צור, אותו סידר לי אלי קליין.
הביטוח נקבע לפי המלאי. כל חודש הייתי
צריך להודיע לחברת־הביטוח על המלאי
שברשותי, והייתי משלם פרמיה של 75
אחוז מדמי־הביטוח. בסוף כל שנה היינו
צריכים לעשות את חשבון המלאי, ולפי זה
לשלם. המעניין בביטוח זה: כשיש ברשותי
הרבה סחורה ערכו עולה, וכשיש פחות
ערכו יורד. הסחורה היתד, מבוטחת ב־800
אלף לירות. כל בקבוק אליקסיר 10 לירות,
וכל סאונה 600 לירות.
היו לי בעבר שני ביטוחים נוספים, אחד
בהסנה ואחד בתחומה, בגבולות של 200־
300 אלף לירות. לאחרונה עשיתי ביטוח בחברת
צור, כי החזקתי ברשותי מלאי גדול
של אלקסייר וסאונות, מפני שתכננתי להציף
בהם את השוק.
לפני כחודשיים סגרנו את מחלקת העיסויים׳
ולא קיבלנו לקוחות. הפסקנו גם
לתת שירותים והתרכזנו בעבודות ייצור.
כשהודיעו לי על השריפה, חזרתי במונית
מיוחדת מאילת. כשראיתי את מיפעל-
חיי עולה בלהבות התעלפתי. הזמינו בשבילי
אמבולנס, אבל לקחו אותי בטנדר־משטרה
לסגן־דויד. הקצין שגיב אמר לי:
״כשתרגיש יותר טוב 1 ,תבוא למשטרה.״
אני סובל מהתקפות בכליות ובבטן.
ביום שלישי הלכתי למשרדו של עורך־דין
משה לרר, ושם התעלפתי בפעם שניה. הביאו
אמבולנס, ושלושה רופאים טיפלו בי.
המשטרה לא פונה אלי לשם חקירה. אני
לא יודע למה הם לא באים. אני רוצה
להזכיר כי במרתף ליד המכון יש חדר, שגר
בו אדם אחד, קרוב לחצי שנה, ועצרו
אותו באשמת פריצה. הוא נידון לשנתיים
מאסר. שם גם היו פריצות למחסנים אחרים.
לפני כמה חודשים פרצה בפרוזדור שריפה,
ומכבי־אש כיבו אותה. אני פתחתי אז את
המכון שלי וטילפנתי משם למשטרה.
אני גם יודע שאצלי בפרוזדור של המרתף
במכון, מביאות זונות לקוחות בלילות, ופורצים
מעשנים שם חשיש.
(המשך בעמוד ) 16

0מ׳ אתה מר דו כיו *
(המשך מעמוד ) 15

עד כאן סיפורו האישי של ד״ר אלכסנדר
ישעיהו רובין.

חזהרוה ושתי מעידות
מעניין הוא, שכאשר חברים מספרים

ח077ז 0ח1<6חט $ו1ז!^\ 1424־ 80713077
(x 1.0 3>96ז13 וז 6ח3110ז51ט) 111

1)011111)1
שעון בעל ארגזת שעברה מב חן תחת לחץ של 20א ט מו ס פ רו ת — בעומק
של 200מטרמתחתל מים.
״ קונטיקי ״ ל או ה בי ה ס פו רטהתת מימי, מצויד ב מסגר ת זכוכית ה מו תאמת
ב מיו ח ד לצלילה.
״ קונטיקי ״ השעון האידיאלי, ה מ דוי ק בכל תנאי ספורט.
גם נשים מבכרו ת ״ קונטיקי ״

061 )30)001 3126( 0611307-1444 סוזז ׳5ץ1_30

שורק־אביטל

תי אטדרר

*77710 ,7המשפט הסנסציתי של השנה!

ו ד ^ 7ג ט

עברית: ארנה ספקטור
בירד ויילד
מאת :
יוסף קארל
תפאורה:
אטי ארמן.
תלבושות:
הבמאי :

דלתות כית־הדין יפתחו לקהל
הרחכ כיום ה׳.6<> ,צ ,3.כאולם
מוגרכי כת״א. מכירת הכרטיסים
החלה כתל־אכיכ, כמשרד
לאן וככל המשרדים והקופות.

שושנה רביד
אורי לוי
דבורה קסשלנץ
יצחק ברקת
ישראל בידרמן
שפרירה זכאי

ן ן על רובין׳ נראים פתאום כל הסיפורים
שסיפר באור שונה לגמרי.
אהרון צוריאנו, בעל המכון דיאנה, לשעבר
שותפו של רובין, מספר:
״רובין פנה אלינו ב־ ,54 והציג את עצמו
כמומחה גדול בשטח הקוסמטיקה. הוא הציע
שנפתח יחד איתו מכוני־יופי, כמו אלה
הנהוגים בארצות אירופה. הסכמנו על הפרטים,
וקבענו שהוא ינהל את הצד המקצועי,
ויקבל אחוזים מן הרווחים.
״בסוף השנה נסע רובין לשלושה חודשים
בערך, לצרפת ולגרמניה. בתקופת היעדרו
מהארץ התברר לנו, שנסיונו הקוסמטי מתבטא
בכך שהוא היה שותף בחנוודפרוות
שפשטה את הרגל. ושאין לו ידע מקצועי.
״כשחזר ארצה אמרנו לו זאת, ואז הוציא
שש דיפלומות והראה לנו. מה התברר?
כל הדיפלומות היו חדשות, והוצאו בתאריכים
בהם היה בחו״ל.
״חוץ מזה, התחילו לבוא אלינו מכרים
שונים ולהזהיר אותנו שרובין רמאי.
״לא ידעתי מה לעשות. התחלתי להשגיח
עליו, ואז תפסתי אותו בשתי מעילות. התלוננו
במשטרה, אך שם נאמר לנו שעלינו
להגיש נגדו קובלנה פרטית. בעיקבות המעילות
פירקנו את השותפות, ביטלנו את
החוזה בינינו והגשנו תביעה אזרחית. כתגובה,
הגיש נגדנו רובין תביעה חוזרת.
״התביעות התבררו בבית־המשפט המחוזי.
השופט, אליעזר מלחי, מינה את עורך
הדין ארנסט• זליקסון כבורר. הבורר קבע
שרובץ צריך לשלם לנו 5,000 לירות.
.,ברשותנו נמצאים עד היום כמה מכשירים
השייכים לרובין. ברגע שישלם את הכסף,
נשמח להחזיר לו אותם.״
עורך־הדץ זליקסון אישר שרובץ חוייב
לשלם כספים לצוריאנו, וציין כי חוות-
דעתו זו כבר נמסרה לבית־המשפט.

מסתרי־־השטרות
* ד לפני כמה שנים היה רובין לא רק
^ עסקן פעיל במפד״ל, אלא היה גם אחד
מראשי הבנק הדתי אוצר לאשראי. שותפו
לעסקים היה יעקוב הלפרץ, עסקן בחברת
סלע החרותית. הלפרין הואשם בזיוף שטרות,
וד״ר אלכסנדר רובין נעצר יחד עימו.
הלפרין אף נזרק בעיקבות הזיוף מן המפלגה,
אחרי שמנחם בגין אמר עליו :״אני
מוכן ללכת בשביל המפלגה עם דם עד
לצוואר, אבל אני לא מוכן ללכלך את הקרסול
שלי בבוץ.״
על סוג עיסקותיו הכספיות של רובין יכולים
להעיד כמה שטרות המוחזקים אצל
סוחרים תל־אביביים. שכן רובין ללא ספק
סבל בתקופה האחרונה מחוסר מזומנים.
על אחד מהם, למשל, מחודש נובמבר ,1965
מצויץ כי אפרתי קנה מרובין סאונה פינית,
ושילם בשטר של 500ל״י. שטר זה הוכנס
למחזור, ורובין קיבל את תמורתו.
כאן מתגלה פרט מוזר ביותר: בנו של
המנוח׳ אפרתי, טוען בכל תוקף שאביו לא
קנה מעולם סאונה פינית מד״ר רובין. לשם
מה נכתב השטר? האם קיימים עוד שטרות
דומים? מה היה חלקו של אפרתי בעיסקה?

מה שלא-כטדח -כיטוח
*הי גירסת חברת־הביטוח? מספר אלי

קליין, סוכן־ביטוח:
״נאמר לי שרובין רוצה לעשות ביטוח.
בתחילה, עשה רובין ביטוח על 390 אלף
ל״י. זה היה בדצמבר .65 ימים ספורים לאחר
שעשינו את הביטוח בא אלי רובין והציע
להוסיף לביטוח מזגני־אוויר בשווי 25 אלף
ל״י, כן דרש שנוסיף לפוליסת־הביטוח שיש
לו במכון 600 ליטר בנזין ואלכוהול.
״בינואר בא רובין פעם נוספת וביקש
תוספת שניה לביטוח. הוא טען שרואה־החשבון
שלו הוא ״יקה״ ,ושכח להכניס
לפוליסה חומרים שונים בסכומים גבוהים.
״הסברנו לו שעליו להחליט על תיקרת־גג.
אם תפרוץ פעם שריפה, או יקרה שיטפון,
חברת־הביטוח לא תשלם יותר מ־תיקרת־הגג.
באותו יום העלינו את תיקרת־הגג
ל־ 815 אלף ל״י.״ לו ידעתי שהמכון
עלול לעלות באש לא הייתי עושה לו ביטוח.״

כאן סיפור המעשה. עכשיו על המשטרה
וחברת־הביטוח לבדוק היטב אם
היתד, פה הצתה, או שיד־המיקרה גרמה
לשריפה.
העולס הזה 14*6

הסילווסטר הגיע השבוע לחיפה• נע!2י
אדווה חגגה אותו בחגיגה השנתית המסורתית.
הסילווסטר אומנם עבר מזמן׳ כל
אחד יודע׳ אבל נעמי אדווה היתר חולה
אז. לכן היא חגגה אותו ביום השישי האחרון.
היא
הודיעה לכל ידידיה שהנשף מתחיל
באחת בלילה. בביתו של ידיד, רופא שנסע

נעמי וכוסי

לחוץ־לארץ. באותו ערב התנהל מעל לדירה
משחק קלפים עירני, שלא הפריע למסיבה
שהתנהלה למטה.
החיפאים אוהבים שקט וגם שונאים רעש.
לפני זמן לא רב קיבלה שם משפחה רעשנית
קנם של 3000 לירות על שהפריעה את
מנוחת השכנים. בכל זאת סבלו השכנים
בשקט את הרעש שגרמה להם נעמי ילא
התלוננו עליה במשטרה.
המסיבה התחילה באחת בלילה והסתיימה
בשבע בבוקר. היא התנהלה בחדר אחד
בלבד, משום ששאר החדרים היו נעולים.
החוגגים היו ערב־רב ססגוני. היה ביניהם

נ ת הבוס
מהפירסומים של כל־בו שלום אי־אפשר
להימלט, אבל מי שזוכה בפירסום רועש
עוד יותר, היא בתו של הכל־בו, ורדה
מאיר. וההתפרסמות שלה התחילה זמן רב
לפני שאביה, בנימין
מאיר, הקים
את מיגדל שלום.
ורדה היתד, אז תלמידת
בית־ספר תיכון,
והתאהבה בבנו
של שמש גימנסיה
הרצליה. אבא
מאיר התנגד לאהבה
הבוערת הזאת, ו ורדי,
ברחה מן הבית,
לזרועות אהובה.
אבל אין דבר,
זה עבר לה. עתה היא
כבר בחורה גדולה ונבונה ששומעת בקולו.
הלב המלבלב

שלושה אנשים היו צריכים להופיע בהצגה
הנחמדה לבלוב האהבה, בתיאטרון בימות•
זהדירה חריפאי, זאב כרלינסקי
ואלברט חיזיליהו. החזרות היו בעיצומן.
האהבה ליבלבה במלוא המרץ, מועד הבכורה
נקבע, הכרטיסים כמעט החלו להימכר,
ופתאום התברר שהאהבה המלבלבת עשתה
את שלה.
זהרירה חריפאי, לאחר עשר שנות נשואין
לסופר־העיתונאי שלמה שכא, נכנסה להריון
את מקומה בהצגה תמלא רבקה

מיכאלי.

מלך הטרקטורים יוסי ספקטור, רווק מבוקש
ומיליונר בעת ובעונה אחת, וחוץ מזה
גם יפה־תואר. הוא בא למסיבה בגפו, וקפץ
בה את כל הריקודים המודרניים.
בא לשם אורי כץ, מנהל ויסקי א־גוגו,
צכיקה זיו, האיש שהבטיח לפתוח בנתניה
דיסקוטק בשב דון־קאמילו ולהזמין לפת־ח־תו
את פרננדל, עם כרטיס הלוך ושוב.
היה שם גם שלמה נחשון, הבלש הנוראי,
שעובד במשרד החקירות ארגוס.
היתד, שם פייגה, שהיא דמות בלתי-
מוגדרת, מצויידת בשיער ארוך, גוף שמנמן
ושפע איפור על הפנים. היא באה יחפה,
עם מקטרת בפה. כשנעמי שאלה אותה מדוע
אין נעליים לרגליה, ענתה פייגה :״שכחתי
אותן בתל־אביב.״
הופיעה שם שושנה ליפשיץ, מורה בתיכון,
וסימה, פקידה בעיריית־חיפה, בשמלה
חגיגית וגם לבנה.
וגם היה שם יאן מדנמרק, הנמצא בארץ
כבר שבעה חודשים ועדיין מעורר התפעלות
עם פני הילדה שלו, שערו הבלונדי
הארוך וריקודיו היפים.
היתד, שם גם אכיכה פז, שהשמינה
מאוד בזמן האחרון. היא לבשה שמלה
חשופת־ברכיים, לפי האופנה האחרונה, והיתד,
שם בחורה שקוראים לד, התורן של
חיפה.

נעמי אדווה עצמה הופיעה בשמלת שיפון
תכלת, מחשוף ענק ובו תקועה סיכה מבריקה.
היא קיבלה יפה את האורחים ונעזרה
בכך במלצרית יפהפיה בשם לוברטה,
שכדי לא להעיב על הבוסית שלה, הופיעה

בתה שר
כולם מדברים על פינהס ספיר. נם אני.
אבל לי יש משהו חדש לספר עליו. משהו
שלא קשור לענייני מיסיס, לא לענייני כלכלה,
ולא לענייני אוצר. משהו הקשור ל ענייני
משפחה.
במשפחה של השר ספיר יש בת צעירה,
צפירה׳ שהגיעה לפירקה ובימים הקרובים
היא עומדת להתחתן. היא סטודנטית, ובעלה
גס הוא יהיה סטודנט. בחתונה המפוארת
שלהם ישתתפו 2000 איש.
צילצלתי. לגברת שושנה ספיר ושאלתי
אותה על נשואי בתה. היא אמרה :״אנחנו
לא רוצים שיכתבו על זה,״ וסגרה את הטלפון.
לכן אני לא כותבת על זה.

מה עושה עם עצמה בחורה צעירה ועשירה
מאוד? היא עובדת כמזכירה. איפה?
באגף המנגנון של כל־בו שלום.
מר מאיר מרוצה מאוד: מהצבא קיבלה
ורדה דחיה, היא נמצאת בל הזמן בקירבת
מקום אליו, והיא איננה מנהלת שום רומנים
בלי רשות.
אבל מי שבורח מפני הפירסום, הפירסום
רודף אחריו. גל חדש של סיפורים אודות

בין הקהל, החליטו שזה לא בשבילן, והלכו
להן.
הארכיטקט אדלר, זה שהיה ידידה של
רונית רינת עוד לפני שהתחתנה עם הרופא
שלה, פיהק. הביטניקית עם הפייפ
נרדמה על השולחן, ואז, כשהכל עמד
לדעוך, נכנסה לחדר דינה החשפנית.
עוד לפני שדינה הגיעה, חיפשו מישהו
שיתפשט, משום שבכל מסיבה אצל נעמי
אדווה מישהי מתפשט. זאת מסורת. בהתחלה
ניסו להפשיט את דור! מאירוביץ.
בנו של אחרון הבילויים. עוד לפני שניסו
להפשיט אותו, הוא ישב בתוך חבורה של
חתיכות והודה בפניהן שאינו יודע כמה
מיליונים יש לו .״אבל האשד, האחרונה
שתהיה לי,״ הוא אמר ,״תקבל את כל
כספי.״
אחרי שגמר את ההודאות וההודעות שלו,

בשמלה חומה ללא מחשוף.
המסיבה נפתחה בעזרת שפע משקאות,
וביניהם אפילו מקילה, שנעמי מקבלת מהסוכן
הפרטי שלה. אבל רק בשעה שתיים
החלו הרוחות להתחמם, ואז עלה על הבמה
גבר קטן ורזה והכריז על עצמו כעל ז׳ילבר
בקו הישראלי.
התברר, לפי דבריו, שביום הוא קברן
ובלילה הוא זמר. זאת אומרת, הוא לא
בדיוק קובר מתים, אבל הוא חורט כתובות
על מצבות.
הוא הודיע שישיר מנגינה יפאנית. המילים
שלו. הוא שר. הוא ביקש מהקהל למחוא

לקחו אותו למטבח וניסו להפשיטו. לאחר
כפיים. הקהל צחק, והזמר המשיך לשיר
הרבה מאמצים הוא שיכנע את המפשיטים
את המילים שהמציא למנגינות שלו ושל
שיש לו ביריות, ושזה לא ייראה כל כך
אחרים. הוא הפסיק לרגע ונעמי ביקשה
יפה. מלבד זה הוא כבר בן שישים, ובממנו
שירקוד .״אד לא יכול לרקוד,״ ענה,
״אין לי מיקרופון.״ הקהל המשיך לצחוק גילוי לא יפה להתפשט בפני קהל.
דינה רק נכנסה למסיבה, ומיד הסכימה
עד שהזמר סיים לשיר.
הזמן המשיך לעבור. בשעה חמש בבוקר להתפשט. היא ילידת חבש 14 ,שנים בארץ,
מתפרנסת מחשפנות בחינגת בר. היא הצינפתחה
הדלת ולמסיבה נכנסה סרטים, העה,
אומנם, בהתחלה, לרקוד ריקודי־בטן.
זמרת של כליף, כשהיא מלווה במנדי
רייס־דייוויס. הן הסתובבו כמה רגעים גם את זה היא יודעת. אבל כוסי צעק לעברה
:״מה פתאום ריקודי־בטן. סטריפטיז!״
! הקהל התיישב סביבה. בוסי ונעמי בשורה
הראשונה, לפניהם שולחן ומתחתיו
שבעה בקבוקי ויסקי. הבקבוקים התרוקנו
לאט־לאט, ודינה התפשטה — לאט־לאט־לאט.

היה סטריפטיז ראוי לשמו, סטריפטיז
אמיתי. דינה, שנכנסה למסיבה מלאת בגדים,
נשארה ללא שום בגד לעורה. היא החלה
ורדה התחיל להתפשט: השמועות סיפרו
פונה אל הגברים, מעוררת אותם ומתגרה
שזה קרה לה שוב, והפעם תחת עיניו הבהם
.״אין לכם דם, אתם לא גברים, בואו
צופיות של אבא. היא התאהבה הפעם בתתפשטו
גם אתם.״
בחור צעיר, העונה לשם אזולאי, שעובד
איש מהגברים לא נענה לה, עד שקם
במחלקת הספורט. של כל־בו שלום, כמובן.
נער צרפתי בשם פטרי?[ ,התקרב אליה וורדה
מכחישה את כל הסיפור. הקשר
היא החלה להפשיט אותו. היא התחילה עם
היחידי בין השנים הוא, שהם עובדים בהז׳קט
שלו, אחר כך העניבה, החולצה, האותו
בניין ובאותה קומה .״זה הכל שטומכנסיים,
ובסוף השאירה אותו עם תחתוני־יות!״
היא מודיעה לציבור ששם לב ל־סליפ
מינימום, השכיבה אותו על מזרון
פירסומים ,״אין בינינו שום דבר. אני לבד
ותחלה לטפל בו.
עכשיו, וזו הרגשה נהדרת!״
בשבע בבוקר כבר היו כולם רדומים וכך
שמי שישמע את שיר הפירסום הכל
שתויים. הביטניקית היחפה החליטה ללכת
נמצא בו /הכל תמצא בו /כי כל־בו
הביתה, ודווקא דרך החלון. היא לא שמה
שלום /זה כל־בו שלום, ידע שנמצאת בו,
לב שעל החלון היתד, שמשה אמיתית, ובין
השאר, גם אחת הרווקות הצעירות ביותר,
ניפצה אותה.
המבוקשות ביותר, והעשירות ביותר בארץ.
נעמי ובוסי נפרדו מכל האורחים׳ הלכו
אבל אפילו את הפירסום הזה מכחישה
הביתה, וגילו שם, לחרדת לבם, שאחד הורדה
:״אני בסך הכל בית תשע־עשרה. אני
קופים שלהם נעלם. הם יצאו לחפש אותו,
עוד לא צריכה גברים.״
עד שלבסוף גילו אותו בבית שכן. הוא התפרץ
לשם ואכל את כל הצ׳ולנט שהכינה
השכנה ליום השבת. במסיבה הבאה זה כבר
לא יקרה. למסיבה הבאה הם יקחו גם את
הקופים.

בסיגדלשמם

חסים ע ם חוס
לפני שנתיים נבחרה דפנה נוי למלכת
ירושלים. זה היה מאורע גדול בחייה. המאורע
הגדול השני בחייה יקרה לה ביום
השלישי, השבוע. היא תתחתן אז עם יורם
אסקין, אדריכל צעיר בן .29
לדפנה נוי יש יחוס. היא נכדתו הראשונה
של חיים ליבוכיץ, בעל עץ הזית, אבל
אין לה רק יחוס, יש לה גם יופי.
בגלל אחד משני הדברים הללו, או בגלל
שניהם, נערכה מלחמה קשה בין כל ספרי
סלון א נטה, הסלון של אמה, על הכבוד
לסרק את דפנה בערב חתונתה.
לכבוד הזה זכה לבסוף מנו, הספר הראשי.
כשהתסרוקת שלה תהיה מוכנה, היא
תתחתן. לאחר החתונה היא תצא עם בעלה
לירח־דבש של שבוע בטבריה, ולאחר מכן
היא תגור איתו בדירה שכורה, ולאחר מכן
הם יגורו בדירה חדשה שהם בונים לעצמם.

בדידות ונגישות

דפנה

לאייגינתן יש חיים קשים. נוסף על השליחות
הלאומית שהחליט למלא בימים
אלה, מוטלת עליו גם שליחות משפחתית.
הוא גרוש כבר מזה אחת עשרה שנים.
אשתו לשעבר, רוזי נתן, החליטה שאם
הוא יכול לממן את כל עיסוקיו הציבוריים,
יוכל גם לשלם לה מזונות מתאימים. היא
העמידה לו אולטימטום: או שישלם לה את
המזונות שהיא דורשת, או שתוציא נגדו
צו עיכוב יציאה מן הארץ.
כל זה לא הפריע לה לאסוף חתימות של
אנשים, המוכנים שיסע בשמם לפגישה עם
עגד־אל־נאצר. היא גם היתד. הראשונה
שחתמה לו.