גליון 1487 מתאריך 2 במרץ 1966

11*1 0 1 ,1 1 1 )3
בשבוע שעבר פירסם העולם הזה את הכתבה
השלישית והאחרונה, בסידרת־המחקר
על התפלת מי־ים באמצעות אנרגיה גרעינית.
תוכנית
הקמת הכור הגרעיני, שכונתה
בכתבה הראשונה כ״שגעון ב־ 600 מיליון״
(העולם הזה ,) 1484 הסתיימה בדרישה ״לדחות,
לדחות!״ (העולם הזה .) 1486
היא הביאה לשטף מכתבים וטלפונים מצד
אנשי־מקצוע הקשורים בבעיה, שהציעו את
עזרתם, מסרו עובדות ידועות, המליצו היכן
לחקור ואת מי.
השבוע הגיע מכתב נוסף:
עובדי מקורות מעודדים אותך ב כ תי ב ת!

ל זו גוו ! ^געירי ם

.בבכדדז— נ =ז־ —1בז ד־ נ ־ ה עו ר ־ ד ך
מול פונדק ה ש רון,בבניו בן ג קומות דירות
בנות , 2־ 27 חדרים 74-66 ממ״ר, גמר מעולה,
גז מרכזי לבישול וחימום מים, הכנה לעלפון
חוץ, תריסי אלומיניום ופלסטיק.
ה מ חי רהחלמ־ 23, 850 .-ל״י כן לל ־507
משכנתאבנק אי ת ב רי בי ת עול ־.87
1£5 110.א 0א א< ] 1\400£1מו ד דן הומ7ז ב ע ״ מושותפותאלטמן
1 1 0־1־ 1הוחסבסס !הרצליה, רחוב העבודה 9 3 4 4 1 6 .23

א 1-?61ן

פ ^י ף

ל ר או שונ ה
בבי 1111 די
תוו כ בי ד נ בו

רו 1ר־ד ז ־ 11±1־1

על משק המים בישראל. הביזבוז עולה
על כל המשוער, וכל מה שאתה מסוגל
לתאר לעצמן.
עבור צבי צור קיימים רק שקולים של
יוקרה וקאריירה. אין זה מפריע לו אס
זה יעלה 600 מיליון לירות.
ר״ב תמצא קצת תומר שידגים איך הוא
מנהל את החברה.
האם ידוע בציבור שלפני 3שנים מסרו
להארץ שבניין המשרדים של מקורות יעלה
3.5מיליון לירות (כך נתב העתון) ,ועד
עכשיו כבר הוציאו 8מיליון?
אם נראה שתגובתך תביא לסועלת וחסכון,
נשלח לן עוד חומר רב.
על החתום:

נאמני מקורות

.נאמני מקורות, שכתבו
פס רשמי של החברה,
פוטוסטטי של דו״חים
אחרים, בין השאר:
פירוט מאזן החברה,
לשנת .1965
כדי להקל עלינו
את העבודה, סימנו
הנאמנים על המאזן
את אותם המספרים
שיש בהם עניין המבטאים מיוחד,
את אחוז הסטייה
מן התקציב המתוכנן
של החברה.
בפרק הדן בביצוע
תקציב אספקת
מים, למשל, בולטים
המספרים הבאים:

את מכתבם על טוצירפו
אליו העתק
פנימיים ומיסמכים

• שכר עכו־

דהנ לעומת הוצאה
מתוכננת בשיעור
5.4מיליון ל״י
— הוצאו למעשה
6.1מיליון. ניפוח
בשיעור של 14
אחוז.
• רככ: לעומת
הלצאה מתוכננת
בשיעור 1.4מיליון ל״י — הוצאו למעשה
1.9מיליון. ניפוח של 42 אחוז.

• הוצאות משרדי החכלים המקומיים:
לעומת הוצאה מתוכננת ב

שיעור 0.3מיליון ל״י — הוצאו למעשה
0.6מיליון. ניפוח של 100 אחוז.
אך לא רק בתקציב אספקת המים חלו
סטיות רציניות מן הסכומים המתוכננים.
הוצאותיו הכלליות של המשרד הראשי, למשל,
התנהלו באורח דומה :

ר 7ך 7ישידגכ 7חול \6ד>
*יכ1טסרר זך~ת-

7777 77 עדל7

• שכר־עכודה, אש״ד ונסיעות :

77777ל
נ 77מ 7

77-7
/77׳*צג כ

7ן7£7 ~13 .י

/7 1־ 777ד 7ע

הנ:רנ1ךלי

7־ /א ס7־י־ 7־/אי 7־ כ \ ל 7ז ל 7/ד ד 0

^ 3ר 3קארסר
רדזנז ^ רגהכךב בי־ ם

יז \ 3א / 1x 71X 3 1 0 3 7*/ד׳ 1£

נשפי־פורים

יתקיימו בימי ששי ושבת 5־ 4למרץ 1966
עם תכנית אמנותית חדשה (שתחל ב־)1.3.66
כרטיסי הנחה של מוסדות בתאריכים הנ״ל — בטלים למוצאי
פורים, יום א׳ 6.3.66 ובכל שבוע פורים כרטיסי ההנחה בתוקף.

ניפוח בשיעור 15 אחוז.
$תחכורה: ניפוח בשיעור 25 אחוז.
• סעיפים אחרים: ניפוח בשיעור
20 אחוז.

הנאמנים, שלא ידעו את זהותו של כותב
הסידרה, היפנו את מכתבם לעורך הראשי.
אך למעשה הוא היה מיועד לחבר אחר
במערכת, שכתב את הכתבות, והיה אחראי
על הצוות שאסח את הנתונים, וראיין אנשי־מקצוע
בשטחים שונים הקשורים לנושא.
היה זה אלי קינן, המוכר לקוראי העולם
הזה מדיווחים אחרים שלו׳ על נושאים
שונים לגמרי: אירועי פסטיבל הסרטים הבינלאומי
בקאן.
אחרי שהות של ארבע שנים בפאריס,
חזר אלי לארץ לפני חודש, הצטרף מיו
לעבודת המערכת. תהיזרה על המים היתה
עבודתו הראשונה מאז. לכן עזרו לני מכתבם
של נאמני וזקורות ומכתבים אחרים
מסוגו, שעה שניגשנו להעריך את הסידרה
ולהעיר לאלי את הערותינו.

יומיים לאחר שנתקבל מכתבם של נאמני מקורות,
הגיע אישור נוסף לטענות הסידרה.
בכתבה ביומון האמריקאי החשוב ביותר,
ניו־יורק טיימס, נאמר כי ארצות־הברית תשקיע
100 מיליון דולר בבניית מתקני־המת־קר.
גרעיניים, הן בישראל והן במצרים.
תמורת כספה תקבל הממשלה האמריקאית
זכות לפיקוח על כל המיתקנים הגרעיניים
בשתי המדינות המרחביות.
העולם הזה ציין, כזכור, כי בניית המיתקן
לד,תפלה תעמיד בסכנה את עצמאות
המחקר הגרעיני של ישראל.
היומון הוסי״ ,כי בחוגים שונים בקונגרס
האמריקאי מצויים מתנגדים לתוכנית זו.
עובדה זו מחזקת את טענת השבועון ה־מסויים,
כי אין להתייחם אל ההלוזאה האמריקאית
למיתקן ההתפלה, כאילו היתה
־.צמודה״ אל המיתקן לבדו.
בסידרה נאמר: יום אחד יבוא מישהו
בנקודת־המוקד של ההקצבות לסיוע חוץ,
בקונגרס, וישאל: כמה כסף כבר נתנו ל מדינה
הזאת? בין שאר הסכומים ימצא
גם סכום שניתן בתנאים נוחים מאד, לשם
מטרה מיוחדת. אומנם, יתכן שלא ינקו את
כל הסכום מהקצבות הסיוע הנוספות בע
תיד ...מכל מקום, אם לא היום, אן
מחר יקטינו את סכומי הסיוע.
העולם הזה הסיק מכך, שאין לקבל את

טענת חסידיו הישראליים של מיתקן ה־התפלה,
כאילו הריבית על ההלוואה האמריקאית
תהיה שני אחוז בלבד.
במקום אחד בסידרה טען העולם הזה,
כי למעשה כבר הוחלט על הקמת המיתקן,
וכבר נקבע הצוות שנועד לכך, מבלי שיובא
הדבר להכרעת הממשלה.
קבע
השבוע רב־אלוף
צבי צור, מנהל
מקורות ויו״ר הוועדה
להתפלת מי
ים :״הוויכוח נסב
עתה על התחלת
עבודות הבניה.״
אנשי הביצוע־בכל־מחיר
ממשיכים עדיין
להתמיד בעקשנותם.

אחת
הבעיות העומדות
בפני כל
עתון עברי, היא ההגבלה
הטבעית שיש
לתפוצתו. מלבד
קוראי־העברית (שמספרם
קטן־יחסית)
היושבים בארץ, רק
מעטים בחו״ל יכולים
לקרוא אותו.
חמורה במיוחד ה־בעייה,
כאשר יש ל־עתון
עברי מה לומר גם לבני הארצות
השכנות.
הופעת המהדורה הערבית של העולם
הזה מתחילה לפתור את הבעייה הזאת
בשבילנו. הזה אל־עאלם כתוב בשפה שהיא
כיום אחת השפות העולמיות הנפוצות. עתו־נים
חשובים, בעלי תפוצה בעולם הערבי,
החלו מדווחים על הופעתו — ובזאת לסי-ע
להחדרתו בין קוראי הערבית בעולם. המדובר,
בעיקר, בקוראים השוהים בארצות
זרות, או אשר להם קשרים בארצות אלה.
הדחיפה הבולטת ביותר עד כה ניתנה
על־ידי השבועון רב־ד,יוקרה ז־אן אמרי ק.
הוא פירסם בהבלטה את תמונת השער של
הגליון הראשון של הזה אל־עחום. בצייינו
שהוא מוצא לאור על־ידי ״:זבר הכנסת
המתקדם אורי אבנרי, שהוא גם עורך י העד
לם הזה בעברית.״
עורך השבועון, ג׳ורג׳ חניין, מצטט מתוך
מאמרו החתום של סמיח אל־קאסם, המבטיח
לנהל מאבק לשינוי דמותה של החברה
הערבית בישראל, ונגד ההפליות, תוך הקביעה
:״אין אנו בודדים במערכה זו. כל
כוחות ד,קידמה של הדמוקראטיה (בישראל)
עומדים לצידנו.״
דברים אלה, ואחרים כמוהם, שהושמעו
עד כד, בעברית, יגיעו מעתה — בעזרת
עתונים מקובלים כמו ז׳אן אפריק — גם

ה סול ם הז ה 1487

מכתבים לחסון* מיליונים

בניגוד לדעתו של אורי אבנרי
,)1485 אני חושב שאין לקוות להבראת המשק
על־ידי אמצעים
פליאטיביים, כגון
שינוי המשטר,
אלא רק בדרך אחת:
קיצוץ קיצוני בתקציב
הבטחון.
האם אפשרי הדבר?
כן! האם מותר
הדבר? כן! באיזו
דרך? בדרך של
פנייה מצד ממשלת־ישראל
אל המזכיר
הכללי של האו״ם,
לחקירה מיידית וישדשבסקי
סודית
של מצב הזיון
במדינות־ערב, וביחוד במצריים, בגלל
כוונותיהם התוקפניות נגד ישראל.
והיה, אם תבוא תשובה חיובית מצידן,
בתנאי שהחקירה תיערך גם בישראל, אזי
עלינו להסכים לכך, כי לנו אין כוונות
תיקפניות נגד מדינות־ערב.
אם תתממש החקירה, היא תוכל להפוך
גם לביקורת תמידית על מצב הזיון באזור.
כך נוכל לחסוך מאות מיליונים מתקציב
הבטחון, ולהעבירם לצרכים פרודוק־

(העולם הזה

טיביים, לחינוך ולבריאות, לחקלאות ולתע־שיה.

שמעון שרשכסקי,

ירושלים

אתם יכולים לקרוא לזה ״לעג לרש״ ,א־
״שימחה לאיד״ ,אבל אני בכל זאת שמח על
גל ההתייקרויות האחרון, וכולי תקווה שאחריו
יבוא עוד גל ועוד גל, עד שנעמוד
כולנו, גם אני, שקועים עמוק בביצת הקלקלה
הישראלית.
תשאלו למה? אז הנה התשובה: כי מגיע
לנו׳ כי בלענו את כל הצפרדעים שהמישטר
האכיל אותנו מאז ומתמיד, כי האמנו לו
ולדבריו, כי אכלנו את כל תירוצי־הבטחון
שלו, כי שתקנו לו, כי לא התמרדנו אף
פעם, ואף לא הראינו כל סימן כ־ אנו׳מוכנים
למרוד אי־פעם.

חיים ניפים,

ירושלים

הצעד הבא של האוצר: מס על אוויר
לנשימה.

מזל שהרבני,

רחובות

התפקיד הנוכחי של תנועת העולם הזה
— כוח חדש: לארגן את השכירים בארץ
סביב דגל המאבק נגד היוקר המאמיר.
אין להפריד כלל בין פוליטיקה וכלכלה.
אין חיץ בין יחסי ישראל־ערב לבין מישטר

נוכחות מלאה בישיבת ה סובייט העליון
השנור והפרוטקציוניזם במשק הישראלי.
אלה הם שני צדדיו של אותו מטבע.

אליהו ליבשיץ,

תל-אביב

כתבת העורך ״המישטר עולה ביוקר״
(העולם הזה ) 1485 ראויה לציון, אך ברצוני
לתקן בה דבר אחד, החוזר ונישנה
רבות מפיו של אורי אבנרי.
הוא אומר כי המישטר בישראל אינו
קאפיטאליסטי ואינן סוציאליסט׳ ,והוא סובל
מחסרונותיהם של השניים, ואינו נהנה
מיתרונותיהם.
אז איך בכל זאת קיימת בישראל בעלות
פרטית על אמצעי היצור, ומה בכל זאת

עם הערך העודף הזורם לכיסי בעלי ארגמן,
עלית, ובו׳ .שמקורו בכוח עבודתם של
הפועלים הישראליים?

חנה אברמסון,

עד אפם מקוב
כך נראה הסובייט העליון באהת מישי־בותיו.
נדמה לי שיש בו קוורום.
א* ל!* /חיפה
תצלום הסובייט, שהפך נושא לוויכוח בין
ח״כ שמואל תיקונים ואורי אבנרי על ה־קוורום
בכנסת (העולם הזה 1485 ראה
תמונה.
(המשך בעמוד )4

דו1יוגדזנ ריבוזרי״ה
אחדהיתרונותהג דו לי ם של פו לקסווגן, הו א ה טי פו ל
המסורוהנאמןהמובטחלמ כוני תךברשתהמוסכים
המוסמכיםוהמ שו כללים, ה עו מדיםלש רו תןברח בי הארץ.
בכל מוסך פו לקסווגן _ מחסןחלקי ־ חילוףמקוריים
ו צוו תבע לי־ מ ק צו ע, שהשתל מו בהדרכתמומחי בי ה ח ״ ר.
נשמחלמסורלןפרטיםבכלאחתמסוכגויותינוברח בי האר ץ.

1 3 19ל 1ן- 111111

ב 11י 1ת

מועדה שלישית בסידרת ״בעלי חיים״ .גזור ושמור — תמורת הסידרה כולה, בת 8מודעות,

תקבל שי־מזכרת

באחת

חיפה

מסוכנויותינו

ברחבי הארץ.

מכתבים
(המשך מעמוד )3

יש גכיא כעידו
במדור. אנשים״
הזכרתם דמות מימים עברו, איש נטורי־קרתא
לייבלה וייספיש.

י כקורא בעל זברון,ברצוני לציין
אחרי שחזר ממסעו הארוך (בירדן השכנה
ובאמריקה הרחוקה) התרחק קצת לייבלה
מפעילותו המסורה בגטורי־קרתא.
כשנשאל אז למה נטש את החזית, השיב
בערך כך: החלטתי שאין מה לעשות עוד.
הציונים יהרסו את המדינה לבד, ואין צורך
לעזור להם•
ועוד אומרים שאין נבואה בישראל.
(העולם

הזה

שדוב דכיגוב,

) 1436

ירושלים

שלום וחובש
כולנו בעד שלום בוויאט־נאם!
נצטרף לקריאה למען ויאם־נאם חופשית!

מרדכי דודא׳,

טבריה

לא נע׳מ
היתד, זו הפתעה, לא מן הנעימות, להרגיש
את העמדה האנטי־סובייסית המובהקת
בכתבת העולם הזה על משפט הסופרים
יולי דניאל ואנדריי סיניאבסקי (העולם
הזה .) 1486

אינני מאמין שקיימת מדינה כה סובלנית,
שהיתה עוברת בשתיקה על קריאת הסתה
לרצוח את מנהיגיה ולהשתחרר מעול
מישטרה.
אפילו בעולם המערבי ״החופשי״ אפשר
לתבוע אדם על הוצאת דיבה.

;דשון כקד,
מחרחרי אחווח

הרצליה

רבותי התמימים, הגיע הזמן להתפכח.
הערבים היושבים במדינת ישראל מהווים
סכנה חמורה ביותר
לקיומנו.
לכל אותם מחרחרי
מהומות ומארגני
שיירות אחווה,
שאורי אבנרי עומד
בראשם, כדאי להקנות
את המרץ הרב
למאבק בכפייה הדתית
ובשאר המעשים
הבלתי־צודקים
הנעשים במדינתנו,
ושאינם נוגעים למיעוט
הערבי,.
זוהי טעות לחשוב
שהערבים בישראל מדוכאים אך
ורק בגלל היותם ערבים. יש סיבות בטחו־ניות
לדבר.

גיורא כזדוכוב,
מי מכירן׳ מי יודען

פודים-אנימצלמה
פורים הו א חג נהדר לצילום. הילדי םהמ חופ שי ם דורשים להצ טל ם! גם
אתה תי הנ הכשתס תכל ב ת מונו ת בעתיד. דאג ל ה כני ססרט בעוד מועד
ל מ צל מ ת ״ מםסמ ״ שלך, ה מ צל מ ה שקל לצלם בה.

אינסטמטיק ״50״ — 55ל״י ; אינסטמטיק ״100״ (צם
פייסטה — 38.50ל״י סטרלייט — 72.50ל״י.

גורת

תל-אביב

באחד הערבים של חודש מאי 1948
הגיעה קבוצת לוחמים למשק גבעת־חיים.
היתד, זו היערכות לפני יציאה לפעולה
קרבית.
כאשר יצאה הקבוצה את שערי המשק,
ניגש אחד מבחוריה — בלונדי, חסון
וימי,־תואר — אל האחות הקרבית רינה,

בזק) 80.--ל״י ;

והמסרטות החדישות 8ה?£ט 5כ< 57^ 1^ 71א1
243.50 2ל״י • 365 4ל״י • 783.50 16ל׳י׳י

להשיג בכל החנויות המציגות סמל זה:

דלתה חברה למסחר בעיינו
.העולם הז ד שבועוןהחדשותהישראלי
המערכת והמנהלה: תל־אביב, גליקסון ,8טלפון ,226785
ת. ד • 136 .מען מברקי: עולמפרם • דפוס משה שהם בע״מ,
תל־אביב, רח׳ פין • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע״מ• .
העורך הראשי: אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע״מ.

?1111

חברת אחת ההכשרות שבמשק, והפקיד בידיה
מעטפה גדושה תמונות ומיסמכים•
הקבוצה לא שבה לגבעת־חיים לאחר הפעולה,
ולא ידוע מה עלה בגורלו של
הבחור הבלונדי.
בימים אלה נמצאה אותה מעטפה, והתעוררה
השאלה: מה קרה לאותו צעירי האם
עודנו בחיים? ואם לאו, אולי קרובים לו
בארץ, אשר מעוניינים לקבל את הפיקדון?
שמו מנדל פינקל, והוא נולד ב־.27.5.1924
אחת התעודות מספרד. כי הוא נבדק על-
ה עו ל ם הז ה 1487

האימפרסריו אהרון ברמן מתכבד להציג :

הקרקס ה בולג רי ה מ מלכ תי

ידי ועוד, רפואית של \ .ן £1א .11 והיא
מאשרת כי הוא נכה מלחמת־העולם השניה,
בשיעור של £ל.40

גי ל,

בתכנית ״בלקן״״

מהנדס, חיפה

גולו
את התפעלות מן העיניים היפות של ילדי
ישראל. ומד, עם האברים האחרים?

אביטל גודדגרט,

תל-אביב

תצלום של אביטל גולדגרט מזווית אחרת
— ראה תמונה.

שלום בחינב
עם צאתו לאור של
העולם הזה בערבית, הריני מציע לשלוח
אותו חינם אין כסף לגמאל עבד אל־נאצר.
נשיא מצריים, מדי שבוע בשבוע.
מעניין יהיה לדעת אם גם הוא יצביע
שי״ן — שלום.
הזה

מרדכי כן־הייב,

אל-עאלס —

מושב צופית

עורך 007

אחרי שראיתי את תמונת עורן השבועון
המסויים, כשהוא מחופש ודומה לשחקן
מסויים (העולם הזה ,) 1486 עלה בדעתי
הכינוי אורי בונד, או ג׳ימם אבנרי, או עורך
.007

נתן גודדמן,

תל-אביב

דואור לי זו £1מססס

גידסת כנק׳׳י

בתרגילי טרפז אוירי עוצר נשימה.

ברצוני להגיב על מכתבו של דויד אתפקד
מזכירה הפוליטי של תנועת העולם

הצגת הבכורה ביום שלישי ,8.3.66 ,בשעה 8.30 בערב, בכיכר המדינה בתל־אביב. כרטיסים :״רוקוקו״
וביתר המשרדים בעיר. מוסדות וארגונים מתבקשים לפנית לטלפון מ ,223663 ,59376 ,59955 ׳ 0ת״א.

הזה — כוח חדש
(העולם הזה 484ו).

בהזכרת ההצעה
כי היוזמה לשיירת־השבת
תצא מכל הגופים
שיסכימו לה,
חסר פרט אחד: הצעה
זו באה לאחר
שכבר הוכרז פומבית
על השיירה, בכנס
העולם הזה —
כוח חדש באולם הקאמרי
בתל־אביב.
הציטוט במרכאות, ברמן המובא ב״תגובת נציג
בנק״י״ ,לא נמסרה על־ידי נציג כלשהו
של בנק״י, הנוסח המובא תנועתנו
אינה רוצה להרגיז חוגים דתיים, החלטנו
לא להשתתף.״) מסלף את תגובת
התנועה, הן באשר לתוכן והן באשר לתה
הדברים.
התמוהה ביותר היא הקביעה בסיום המכתב,
כי. בסופו של דבר לא הופיעו״
נציגי בנק״י.
נכון שבשל עניין הפגנת טרק, וגם בשל
מיעוט חברי בנק״י שהם בעלי מכוניות,
ובהעדר תחבורה מאורגנת לשיירה, לא היתד,
השתתפות המונית של חברי בנק״י
בפעולה. אולם בעקבות ההחלטה העקרונית
על השתתפות, יצאה למקום משלחת
מטעם מחוז תל־אביב של בנק״י, וכן חברים
מירושלים.

עמנואל בדמן,

עצוב כז־רזוז־ד־ רינחווובד־ נדזו־ר־

תל-אביב

הפסוק הנידון לא נאמר על־ידי נציג
בנק״י, אלא על־ידי חבר הוועד המרכזי שלי
מק״י.

טעות לעולם צודקת

דרמפון כל־כך ידוע וחביב עליכם, פשוט אין צורך לדבר בשבחו.
אך הפעם אנו גאים להציג את הבקבוק החדש אשר עוצב בדנמרק•
והריהו לפניכם. יעיל וחסכוני לאיו ערוך.להנאתכם ולחדוות ילדיכם. דרמפוז נוזלי בבקבוק החדיש.

הסימפוזיון נערך בבית הגועל־המזרתי
בחל־אביב (הצופה),

יזהר גפן,

רמת־גן

זכות קדימה במדור זה תינתן
למכתכיהם שד קוראים המצרפים
את תצלומיהם למכתבים.
העולם* הזה 1487

רנ סדק -אחת מעשרות הארעות אליחז אגו סי צ אי ם דרספזז.

פרסום שגיב

ב של ם

ה פי כו ת
שדו ש בצצות
היה זה שבוע של פרוספריטי לשרות-
החושך מכל הסוגים והמינים. בשלושה
אזורים שונים בעולם סערו הפיכות ו־הפיכות־שכנגד•
בכולן
היו מעורבים, בצורה זו או אחרת,
שלושת שרותי־החושך העיקריים בעולם,
העוסקים בייצור הפיכות: השרות
המרכזי לביון של ארצות־הברית, והרשתות
הקומוניסטיות הענפות של ברית־המועצות
ושל סין.
• כסוריד! נחלו האמריקאים מפלה
מקצועית. הפלג הקיצוני של מפלגת אל־בעת
ערך הפיכה נגד הפלג המתון (ראה
במרחב) .התוצאה: מישטר יותר אנטי־נאצרי
ואנטי־אמריקאי, שיפזול יותר לעבר
מוסקבה, ואולי אף לעברה של
פקין.
ממשלת ישראל, הנוהגת על פי הכלל של
״מה שטוב לנאצר — רע לישראל, מ שרע
לנאצר — טוב לישראל״ ,קיבלה את
ההפיכה הזו בקורת־רוח. אך קרוב לוודא־שהתוצאה
תהיה שלילית: קיצוניות־יתר של
סוריה על הגבול, כדי להתגרות בעבד אל־נאצר,
נשיא מצריים.
• כגאנה הצליחו, לעומת זאת, האמריקאים.
חלומם הישן־נושן להיפטר
מקוואמה אנקרומה נתגשם.
אנקרומה היה גורם־צרות — לא דווקא
בשל נטיה סוציאליסטית מוגזמת, אלא
בשל חזונו הכל־אפריקאי. בנשיא המדינה
האפריקאית הראשונה שזכתה לעצמאות אחרי
מלחמת־העולם, חלם על אפריקה שחרה
מאוחדת, בהנהגתו שלו.
המעצמות הזרות היו מעוניינות, לעומת
זאת, בחלוקת אפריקה לאוסף רב של מדינות
קטנות, שאף אחת מהן לא תהיה די
חזקה כדי לעמוד ברשות עצמה. לבן הרגיז
אותן אנקרומה, בהטפתו המתמדת לאיחוד,
ובנסיונותיו החוזרים לערוך הפיכות בשאר
מדינות אפריקה. בכך דמה לעבד־אל־נאצר
בעולם הערבי.
נפילתו, בעזרת האמריקאים, תחסל מיטרד
זה. הדבר בוודאי רצוי לממשלת ישראל,
מכיוון שאנקרומה התחבר במישור הפוליטי
עם מצריים (למרות שקיים, במישורים אחרים,
יחסים טובים עם ישראל) .כמו ברוב
המיקרים, עולה האינטרס האמריקאי בקנה
אחד עם המדיניות הנוכחית של ממשלת
ישראל.
יש דמיון רב בין נפילת אנקרומה ונפילת
אחמד בן־בלה באלג׳יריה. בן־בלה
נפל ערב ועידה בינלאומית חשובה ב־אלג׳יר.
אנקרומה נפל בעת שליחותו הבינלאומית
להשכנת השלום באיזור המזרח
הרחוק.
דמיון נוסף: נפילת בן־בלה סיכלה את
קיום פסטיבל־הנוער הבינלאומי באלג־יר. הפסטיבל
הועבר לגאנה — ונפילת אנקרומה
מסכלת עתה שוב את קיומו*.
• באינדונסיה אירעה הפיכת־נגד
כתגובה על הפיכת־נגד. הדברים הסתבכו
שם עוד יותר.
תהילה ניסו הקומוניסטים, בהדרכת סין,
לערוך הפיכה בטענה שהגנרלים הימניים,
בהדרכת אמריקה, עמדו לערוך הפיכה. כאשר
נכשלה ההפיכה הקומוניסטית, ניצלו
זאת הגנרלים כדי לערוך במדינה שחיטה
נוראה באנשי השמאל. לפי אומדן אמריקאי.
נטבחו רבבות קומוניסטים.
היתד. זו השחיטה הגדולה ביותר מסוג
זה מאז ערך עארף, בעזרתם של אנשי אל־בעת,
שחיטה המונית דומה באנשי השמאל
בעיראק.
בתום השחיטה, נשאר השלטון המעשי
בידי מנהיג הצבא, עבד־אל־האריס נאסו־סיון,
שנהנה מתמיכת המוסד האמריקאי
לביון. השבוע ערך הנשיא סוקארנו הפיכה
נגדית: הוא סילק את נאסוסיון, ובכך החזיר
לעצמו את עמדת־המפתח המרכזית בתווך,
בין הקומוניסטים והצבא. האמריקאים הגיבו
בהפגנות־סטודנטים המוניות, בתקווה לסלק
סוף־סוף את סוקארנו, שהוא מעין אנק־רומה
אינדונסי.
טבלת התוצאות, בסוף שבוע 2:1 :לרעת
הביון• האמריקאי•
* דבר המונע בושה מישראל. כי בפסטיבל
עמדו להופיע לפחות שתי משלחות
שדנות מישראל :.אחת. ציוניו ובכללה
.סק־־ס והשניה ׳ ,של ך ק׳׳ח• .תנועת. .העולם
הזה -י-׳ כוח חדש שקלה את הופעתה כמשלחו!
שלישיית.
ה עו ל ס׳ -הז ה 1487.

^ זרח כשם אהרון ששר הציע ה־שבוע,
במכתב למערכת הארץ, שחברי־הכנסת
יתנו דוגמה לעם ויוותרו על חלק
ממשכורתם.
אמנם, עד כה לא הראו חברי־הכנסת הנכבדים,
הנואמים נאומים כה נלהבים בשבח
תנועת־ההתנדבות, שום סימן של נכונות
להצטרף בעצמם לתנועה זו.
בכל זאת ארשה לעצמי להקדים ולהכריז:

אם תעלה הצעה בזאת, וחברי־הכנסת
יתבקשו לנדב חלק משכרם
לאוצר המדינה, תהיה תשובתי:
לא מוחלט והחלטי.
ארחיק לכת: אני פונה בזה לכל העובדים
בתביעה להתנגד בכל כוחם לתנועה

אני מבקש מן העובדים שכבר

משק — לא טובה ולא רעה, לא שמאלית
ולא ימנית, לא תוכנית ריאקציונית ולא
תוכנית מתקדמת.

וגם לא יכולה להיות לממשלה
שום תוכנית כלכלית בזאת, בי
הממשלה מייצגת את אותם האינטרסים
שיפלו בהכרח קורבן לכל
תוכנית כזאת.
את קבוצות־הלחץ המתעשרות מספסרות,
מאי־יעילות ומפרוטקציוניזם. את המיפעלים
הכושלים למיניהם, המרוששים את המדינה,
אך המעשירים את מנהליהם ובעליהם. ובעיקר:
את הבירוקראטיה העצומה, המנופחת
והבלתי־יעילה, שכל רעיון של ייעול יסכן
את קיומה.

ויתרו על חלק משכרם -לוותר ס ם כן, מדוע באה תנועת־ההתנדבות
דווקא עכשיו? אם לא גרמה לה תוכנית
על הוויתור.
כלכלית חדשה, מה גרם לה?
כי כל ויתור כזה הוא, לפי מיטב הבנתי
הכל תלוי בטיב העיתוי:
והכרתי, פגיעה במשק המדינה, פגיעה ב־סיכויינו
להגיע לעצמאות כלכלית, פגיעה
בכל תקווה לצאת מן הבוץ בו תקועים
גלגלי כלכלתנו.

לממשלה אין יועצים כלכליים המעזים להגיד
את האמת. היועצים שישנם, אין איש
מקשיב להם.
אבל לממשלה יש יועצים ליחסי־ציבור.
ולאלה דווקא מקשיבים.

היועצים האלה אמרו: יש למצוא
שעיר־לעזאזל.
שעיר כזה נמצא בדמות שכר־העובדים.
פתאום פתחה המקהלה הממשלתית הגדולה
בקול צווחה קורעת־שחקים: עליית־השכר׳
אשמה בכל! תוספת־היוקר אשמה בכל! צריכים
להדק את חגורת העובדים!

* 4בחינה כלכלית קל להוכיח את ה־אבסורד
שבטענה זו. עליית השכר של
הבירוקראטיה הממשלתית המנופחת מגיעה
רק ל־ 80 מיליון ל״י, בעוד המיסים החדשים
מגיעים ל־ 536 מיליון.

אבל מבחינה פסיכולוגית ותעמולתית
היה זה תכסיס גאוני.
>נך נולד מסע־ההתנדבות המפוברק. ראש־

״עכשיו אני מבקש גם מכם, השכירים,
להדק את החגורה. בעלי השכר הגבוה יתבקשו
לוותר על חלק מהפרשי שכרם. אני
מבטיח לכם שהקורבן יהיה זמני, כי הגשמת
תוכניתנו תביא להבראה תוך זמן
קצוב.״

זהו הנאום שלא ננאם.
וגם אי־אפשר היה לנאום אותו, כי לממשלה
אין כל תוכנית כלכלית להבראת ה

מאמינים לכל מה שנאמר להם. הרדיו
והעיתונות משמשים רמקול לתעמולה הממשלתית,
ומפלגות האופוזיציה השתלבו יפה
במקהלה הכללית. זה כדאי להן.

אילו היו המוני ישראל מתקוממים
נגד חוצפת הבירוקראטיה ה ממשלתית,
הרי היו תורמים בכך
תרומה מכרעת להבראת המדינה.
ולראייה: כאשר החלה ההתייקרות להכות
הדים ברחבי הציבור, ונשמע הרחש הראשון
של התנגדות ספונטאנית, מיהרה הממשלה
לעשות משהו. רק אז נאם ראש־הממשלה
לאומה, והבטיח להוריד 30 מיליון מן ה־מיסים.
אילו
היתד, התנגדות הציבור גדולה פי
עשרה, היתד, הממשלה נאלצת לקצץ פי עשרה
יותר מתקציבה: לא 30 מיליון, אלא
300 מיליון.

^ מקום התנגדות

אין היא מהווה חלק משום תוכנית
כלכלית, טובה או רעה.

״פך הצלחנו להקטין את התקציב
הממשלתי ברבע.

אכל זה לא יקרה כישראל. כי
אזרחי ישראל הם ממרטמעים.

התקוממות כזאת היתה חובה
פטריוטית. ההתנגדות לתעלולי הממשלה
היתה שרות לאינטרס העליון
של המדינה.

**4ימו״נא לב לעובדה פשוטה: מתי,
\1/בקשר למה, באילו נסיבות, נולדה
תנועת־ההתנדבות?
היא לא נולדה בקשר לשום תוכנית־אב
כלכלית חדשה.
ראש־הממשלה לא אמר, בנאומו לאומה:
״הקמנו מטכ״ל כלכלי, שהכין תוכנית קיצונית
ומפורטת להבראת המשק תוך חמש
השנים הקרובות. לפי תוכנית זו החלטנו
לנקוט באמצעים אלה ואלה ואלה.״
(למשל :״החלטנו להביא לסגירת כל ה־מיפעלים
הכושלים, בהם עולה מחיר הדולאר
הנחסך על שש ל״י. החלטנו לחשוף כל
ייצור מקומי כושל לייבוא מתחרה. החלטנו
להוציא את הממשלה מכל עיסוק כלכלי שאינו
חיוני או כדאי. החלטנו להפסיק את
כל התמיכה הממשלתית בעיסקי הפרוטקציו־נרים.
החלטנו לרכז את משאבי המדינה
בפיתוח מיספר מצומצם של ענפים כדאיים.
וכר וכו׳.״)
״במסגרת תוכנית וו החלטנו לפנות אל
כל שכבות האומה, כדי שכל אחת תביא
את הקורבן הדרוש להבראה זו, בהתאם ליכולתה.
החלטנו לקחת בחזרה חלק מדיווחי
המיליונים, שזרמו לכיסיהם של קומץ
מתעשרים הודות למדיניות הקודמת של הממשלה.
החלטנו לשים קץ לריווחי הספסרות
למיניהם. נקטנו אמצעים נרחבים כדי לחלק
את הקורבן הדרוש באופן צודק והוגן.
״הממשלה עצמה צועדת בראש. היא צימ־צמה
את חגורתה באופן קיצוני. היא מחתרת
על כל לוקסוס. תריסר מחלקות מיותרות
כבר נסגרו. התחלנו בפיטורי אלפי עובדים
מיותרים. הוצאות הפקידים הבכירים צומצמו
באופן דראסטי, השליחויות לחו״ל צומצמו
למחציתן.

פשט כשריפת־יער.
דברים כאלה קרו בצרפת ובמדינות מהקדמות
אחרות, בהן לא הגיעה חוצפת הממשלה
אף לקרסולי ההעזה של ממשלת ישראל.

מבורכת
זו באה —

ההתנדבות.
בחלקו זהו מסע מפוברק, מכוער וציני,
המזכיר מישטרים טוטאליטאריים מסויימים.

אך לפחות בחלקו זהו גילוי יפה
של התנדבות אמיתית.
העובד הממוצע חרד לגורל מדינתו ולבט־חונה.
כשאומרים לו כי טובת המדינה מחייבת
ויתור מצידו, הוא מוותר.
מה יכול להיות יפה יותר מאשר התנדבות
עממית של עובדים לוותר על שכרם?

ומה יבול להיות מכוער יותר
מאשר ניצול־לרעה של רגש יפה
זה כידי שלטון ציני?
ומה יכול להיות מסוכן יותר מאשר ביז־בוז
רגש זה לריק ולחינם, לביצור הכלכלה
הפרוטקציוניסטית והטפילית? מי ערב
לנו כי אותם ההמונים יגיבו עוד פעם
בצורה כזאת, כאשר באמת יהיה צורך
בכך?

הכנגזוז ודנזליץ גוזאשר — .אג0ו\־ג1פריג1
התנועה נולדה עם הגשת תקציב
הממשלה. עמו ובגללו.
היא נולדה כחלק מהכשרת דעת־הקהל
לקראת תקציב זה.

תקציב זה הוא שערוריה כשלושה
כרכים. הממשלה מתבוננת סכום להוציא 4.6מיליארד ל״י
השווה ל־ 600ל״י לחודש לבל משפחה
בישראל.
סכום זה נולד על־ידי התנפחות כל ביד
בוזי הממשלה בכל השטחים — התנפחות
הבירוקראטיה, התנפחות הפעולות המיותרות
והמזיקות, התנפחות התאוזת של כל מפלגות
הקואליציה בכל משרדי הממשלה.
כדי לממן תקציב פנטסטי זה, היה צורך
להעלות את מחיר שרותי הממשלה ואת ה־מיסים׳
ובכך להביא לגל אדיר של התייקרויות.
אלה מקרבות את הכלכלה עוד יותר
אל עברי פי פחת.

הממשלה הבטיח לקצץ את התקציב ב־״/״0.7
( 30 מיליון מתוך 4600 מיליון!) ,והעובדים
נדרשו לוזתר על 5משכרם.

וכל השאר יימשך: יימשך ה-
ביזכוז הממשלתי, תימשך ההידרדרות
הכלכלית ללא תוכנית וללא
מדיניות, תימשך הגלישה האיטית
אל התהום.

44 וכדי ייטראל הם טובים מדי. זהו
1כ אסונם, וזהו אסון המדינה.

אילו קרה בצרפת מה שקרה כשבועות
האחרונים בישראל, היה
הציבור מתקומם.
הפועלים היו עורכים שביתות ארציות נגד
ההתייקרות. האזרחים היו מקימים באריקדות
ברחבי המדינה. האיכרים היו חוסמים את
הכבישים בטרקטורים שלהם. מישהו היד,
מכריז על שביתת־מיסים, והדבר היה מת־

ך* למיש מו ותר כיום אף על אגורה
אחת משכרו, צריך להיות ברור לו
לשם מד. הוא מוותר.
הוא מוותר כדי לאפשר לממשלה להסיח
את הדעת מן המחלות האמיתיות של הכלכלה.
הוא
מוותר כדי שמנגנון השלטון יוכל
להמשיך להתנפח, בלי סייג ובלי גבול, תוך
קליטת ג׳ובגיקים מפלגתיים מכל הדרגים,
תוך חלוקת השלל בין מפלגות הקאוליציד,
(וחלוקת פירורים נכבדים גם לאופוזיציה
הנאמנה).
הוא מוותר כדי שלא יהיה צורך בתוכנית־אב
כלכלית להבראת המשק, תוכנית שתזיק
בהכרח לקבוצות־הלחץ, המבוצרות בשלטון.

בקיצור: הוא מוותר כדי שהרע
ימשיך להיות רע, ויהיה קצת
יותר רע.
לכן לא אוותר.
לכן אבקש את כל ידידי שלא לוותר.

ברגע זה אין מקום לתנועת־התנדבות.
יש צורך עליון בתנו־עת־התנגדות.

בסדינה
ס שד־האוצר פינחס ספיר ידחץ עד ראש־הממשלה דדי
אשכול, למלא תביעה מבויימת שהושבעה לאחרונה על־ידי
דוד בן־־גוריון, ואשר אשבול סירב למלאה בגלל התנגדות
נמרצת של שרי אחדות״העבודה. ספיר יעמוד על כד, שראש־הממשלה
יקיים מ ה שבן־גוריון מכנה כהבטחה שניתנה לו על־ידי אשכול, בעת שבן־
גוריון

העביר לו את ראשות־הממשלה ׳ .במחדל מצד לוי אשכול לקיים את

תביעתו, ראה בן־גוריון פגיעה חמורה ביוקרתו, והוא כינה זאת כפגיעה באחד
מיסודות המדינה.

• מילוי התביעה של בן־גוריון, לא יביא להפסקת המערכה

האישית שלו ושד רפ״י נגד ראש־הממשלה. דויד בן־גוריו! יוסיף
גם להבא להתקיף את אשכול ויציג אותו כאדם חסר־אחריות, שאינו דובר־אמת.
בן־גוריון אף יקבע מפורשות, כי לצורך החלשת מעמדו של אשכול מותר
לדפ״י לשתה פעולה עם כל גורם, כולל גח״ל.

לא תוגש תביעה נגד הנהלת ״דן״ ,או נגד מי שהיה
המנהל־הכללי במשרד־התהבורה, כקשר עם מתן ההלוואה
כפך 100 אלף ד״י מקופת ״דן״ דקרן־הכחירות של אחדות־העבודה,
בשנת .1901 חומר זה כבר נבדק לפני מספר חודשים על־ידי
גורמים במשרד־המשפטים, ולאחר התייעצויות בדרג גבוה הוחלט לא להפעיל את

העם
ד.דפ קה הגדולה
לפני עלות היטלר לשלטון היה אחד
מתחביב, העם הגרמני לספר בדיחות יהודיות.
המכנה המשותף של רוב הבדיחות
האלה: היהודי הערמומי רימה את הגוי
הטיפש.
מאז נשתנה הרבה מאד. השבוע נראה
כי במציאות נוצר מצב הפוך.
נאצי כמקום כסף. כינון היחסים הדיפלומטיים
בין בון וירושלים נחגג, בשעתו,
כנצחון מדיני גדול לישראל. קדם לכך
משא־ומתן ארוך ומייגע, בו הבטיחה גרמניה
לישראל סיוע כלכלי גדול.
אולם כבר למחרת היום שככה השמחה.
עוד לפני שר,מארק הראשון של הסיוע
החדש זרם לישראל, הגיעו לארץ השגריר
החדש ויועצו — קצין־הוורמאכט רולף
פאולם והנאצי ההונגארי־לשעבר טרק
שאנדור.
אבל מה לא עושים בשביל כסף? ממשלת

רתביעה־הכללית לגבי
פרשה זו.

@ יהודה שפיגל,
סגן המנכ״ל לשעבד
כמשרד־־הברי־אות,
ששוחרר השבוע
ממעצרו ל אהד
שריצה את
עונשו על חלקו
בפרשת השוחד הגדולה
כתל-גיבו-
דים, יקיים בירור
עם מי שהיה ממונה
עליו כמשרד־הבריאות,
הבד הכנסת
יצחק רפאל,
על הנזקים שנגרמו
לשפיגל כתוצאה
מפרשה זו. ה

כנ ס ת
הבדיחה היקרה
מכל הסמלים של החיים הפרלמנטריים,
אין סמל קדוש יותר מן הוויכוח על
תקציב־ד,מדינר
כי עצם לידת הרעיון הפארלמנטארי קשור
ברעיון התקציב. משלמי־המיסים תבעו מן
המלכים את הזכות לקבוע בעצמם על מד,
יוצאו מיסיהם. זמן רב לפני שהמלך העניק
לפארלמנט את הזכות לבקר את הרשות
המבצעת ולחוקק חוקים, קבע הפארלמנט
כמה מיסיס ישולמו למלך, מי ישלם וכיצד.
לכן מהווה הדיון על התקציב בכל פארל־מנט
את שיא פעולתו של הבית. זוהי
ההזדמנות למתוח ביקורת עקרונית על פעולות
הממשלה, להעביר תחת שבט הביקורת
כל משרד ממשלתי לחוד, להסתכל בפעולותיו
בזכוכית מגדלת.
חקירת שוזי־וערב. להלכה, זהו גם
המצב בישראל. אך זוהי הלכה בלבד. למעשה
אין לכנסת השפעה ממשית על
התקציב, המסתכם השנה ב־ 4,6מיליארד

בירור יתנהל, כנראה,
בפני בנקאי ידוע ב־שווייץ,
שגס שפיגל וגם
רפאל יהיו מוכנים
להרצות בפניו את טענותיהם
בגילוי־לב. שפיגל
יתבע מרפאל פיצוי

נגרמו לו. קרוב לוודאי

צות את שפיגל, ששתיקתו
מנעה המשך המש פט
נגד רפאל, כדי לעזור
לו להשתקם עם
שחרורו.

• הצעד הראשון
של מפא״י לפיוס
קבוצת ״מן
היסוד ״ :מינוי יהודה
גוטחלף כעורך דבר, במקומי
של חיים שורר,

לים מסויימים, בתנאים המקובלים לגבי
הלוואות לזמן בינוני. הם דחו בהחלט את
תביעת ישראל למענק או להלוואה לזמן
ארוך, בסכום עגול, בלי קשר למיפעלים.
סטירה ויריקה. היתד, זאת סטירת־לחי.
אך גם היא לא הספיקה לגרמנים. הם
הוסיפו לה יריקה בפרצוף.
נשיא גרמניה המערבית, וילהלם ליבקה,
ידוע כאיש לאומני. על כן נבחר לתפקיד
זה, על אף מחאות היסודות הליברליים.
הוא מתגאה במסורת הצבאית הגרמנית,
מטיף בכל הזדמנות לערכים הפרוסיים
המסורתיים.
לא מכבר האשימה גרמניה המזרחית את
ליבקד, בפשעי־מלחמה. ישראל לא הגיבה,
אף ני ליבקה התפרסם לפני שנה בגלל
דברי־השמצה שהשמיע נגד הקיבוץ (.״מתאים
למדינה קומוניסטית מעודד עצלנות
השבוע השמיע ליבקה עצמו את קולו.
הוא הזמין אליו עתונאים גרמניים, שפך
בפניהם את ליבו. אשר בן־נתן, כך סיפר
להם, הרגיז אותו בעת שיחתם הרישמית.
הוא הזכיר לנשיא הגרמני את פשעי הנאצים.
איך אפשר? האם לא שילמו הגרמנים
די והותר ליהודים בעבור פשעי הנאצים?
כך רוצים היהודים עוד?
בכך שימש ליבקה הד להרגשה הנפוצה
יותר ויותר בגרמניה, המושמעת בגלוי
על־ידי עתונים ניאו־נאציים, ושגם עתונים
הגונים חוזרים עליה: שהיהודים משתמשים
בפשעי הנאצים כנשק לסחיטת כסף מן
הגרמנים המיסכנים.
ממשלת ישראל בלעה גם יריקה זו. פינחס
ספיר זקוק לכסף — ולמרות הכל קל
יותר להשיגו מן הגרמנים מאשר לחסכו
על־ידי צימצום התקציב המנופח של הממשלה.

העומד

לפרוש

לגימלאות.

לעומת

זאת

יוצע,

היסוד. חברים של הקבוצה רק יצורפו למרכז מפא״י ולמזכירות המפלגה. אין
זה גם מן הנמנע, כי יוצע תפקיד לאיש־אמונו של לבון, לוי יצחק הירושלמי,
במסגרת מרכז מפא״י. הירושלמי, העובד מזה שלוש שנם כחבר מערכת מעריב,
נפגע לאחרונה עקב שנויים שחלו במעמדו במערכת, עם צירופו של עורך
הבוקר לשעבר, גבריאל ציפרוני, לצוות הקבוע של מעריב.

• אגודת ישראל תיאלץ לסגור את עתונה היומי ״המודיע״..
בגלל הוצאות גדולות במערכת־הבחירות האחרונה, שקעה אגודת ישראל ב חו בו ת
כבדים. המודיע, היוצר גרעון חודשי של למעלה מעשרים אלף
הקורבן הראשון של מסע־הצמצומים שהמפלגה עומדת להתחיל בו.

ל״י, יהיר.

$צפויים שינויים בקואליציות של במה רשויות מקומיות״
באותן רשויות (פרט לירושלים) ,שבהן נמא המערך מחוץ לקואליציה, בעוד
שזו נשענת על תמיכת המפד״ל, תביא חמפד״ל לפירוק הקואליציה ולהרכבתת
מחדש תוך שיתוף נציגי המערך. הסכם ארצי כולל בתחום זה, בין המפד״ל
לבין המערך, יושג בימים הקרובים.

• פיקוח חמור על מחירים, שיזכיר את ימי-הצנע כתקופת
דוב יוסף, יופעל בקרוב על־ידי הממשלה. משרדי ממשלה שוני־נך
יקבעו מחירים למיצרכים שונים, וכן לשירותים.
כעבירה פלילית, שתגרור אחריה

כל הפקעת מחירים תחשיב

קנסות גבוהים וגם עונשי־מאסר.

׳קרוב לוודאי, כי ה״ב זאב •טרף יתמנה בעוזר לגולדה
מאיד בניהול מזכירות מפא״י.

ישראל בלעה את שתי הצפרדעים. היא
המתינה לפתיחת המשא־והמתן הרישמי על
הכסף.
צפרדע גדולה מאד. השבוע נפתח
סוף־סוף המשא־והמתן הכספי — ולפני
ממשלח ישראל התייצבה צפרדע גדולה
שבעתיים.
כשהציג שגריר ישראל, אשר (״ארתור׳׳)
בן־נתן, את דרישות ממשלתו, פקחו הגרמנים
כמה זוגות־עיניים בתמהון מעושה. מה
פתאום?
בן־נתן הזכיר כי קונראד אדנואר הבטיח
בשעתו אישית הלוואה של 500 מיליון דו־לאר
לדויד בן־גוריון. זה היה המחיר שהסכים
אדנואר לשלם בעד התצלומים בו
נראה יושב בידידות עם מלך היהודים,
ובעד הכרזתו של בן־גוריון על ״גרמניה
האחרת״.
הצילום צולם וההכרזה הוכרזה, אולם
המחיר לא שולם מעולם. אדנואר הכחיש
שהבטיח מה שהבטיח.
לאחר מכן הזכיר בן־נתן את הבטחותיו
של קורט בירנבך, שליחו המיוחד של
לודביג ארהארד לפני כינון היחסים. בירנבך
הוזמן לישיבת המשא־והמתן, הכחיש את
הכל בפה מלא. הוא לא הבטיח שום דבר
מיוחד.
סיכמו הגרמנים את עמדתם: הם מוכנים
לתת לישראל רק הלוואות רגילות, למיפע־

כאשר מוגש תקציב כזה בארצות־הברית,
דומה הקונגרס לאינקוויזיציה. ועדות־מישנה
מזמינות את השרים לחקירת שתי־וערב
אכזרית ומפרכת, לעיני הציבור, שואלים
אותם על כל הוצאה וכל פעולה. לקונגרס
יש צוותות של חוקרים, המספקים אינפורמציה
שאינה תלויה בממשלה. גם חברי
מפלגתו של הנשיא אינם מקבלים ממנו
הוראות, מקצצים בלי היסוס מיליארדים
של דולארים מן ההצעה הממשלתית.
התוצאה: לעולם אין הממשלה מקבלת
את אשר היא דורשת. הקיצוצים של הקונגרס
מגיעים תמיד לאחוז ניכר מאד.
כדי לקדם סכנה כזאת, הומצא בכנסת
רעיון המשמעת הקואליציונית. כל מפלגות
הקואליציה מתחייבות מראש להרים את
היד, באופן אוטומאטי, למען הצעת שר־האוצר.
אם יש להן בכלל השפעה על
התקציב, והרי היא מסתיימת לפני שזה
מוגש לכנסת — והאישור של הכנסת הופך
בכך לפורמאליות גרידא.
ויכוח סרק. הדבר ניכר היטב בוויכוח
על התקציב, שקריאתו הראשונה נסתיימה
השבוע. איש לא מתח ביקורת עקרונית על
התקציב. הוויכוח כולו לא היה אלא סימ־פוסיון
על פרטים.
אך גם לגבי פרטים אלה היה הוויכוח
בלתי־רציני. זאב שרף המפא״יי תבע לפטר
רבים מעובדי־הממשלה — אך הוא יצביע
בעד התקציב שאינו מביא לפיטורים, אלא
להעסקת מאוית עובדים נוספים. זאב צור,
איש אחדות־העבודה, מתח ביקורת קטלנית
על מלון הילטון — שנבנה על־ידי ממשלתו.
יוסף גולן הליברלי־עצמאי התנגד ל־
(המשך בעמוד ) 16

ה עו ל ס הז ה 1487

הנוסע משלם את מחיו! הנוטים -וחלק ממנו הווו ׳שתכשוווד למפלגות

אוטובוס ושמו -שו ח ד
זה התחיל בסיפור קטן של שוחד מלוכלך. חבר קואופרטיב דן נהג לסדר, תמורת תשלום׳
רשיונות־נהיגה לאורחים שלא היו מצליחים לעבור בצורה אחרת את מיבחן־הנהי־גה.
הוא נשפט ונכלא. כאשר השתחרר, כעם על הקואופרטיב, שזרק אותו משורותיו
ולא הגן עליו. הוא החליט לנקום, סיפר למשטרה שלא רק הוא עסק בשוחד בשטח
משרד הרישוי. גם הקואופרטיב הגדול עשה זאת. הוא גילה, כי דן נהג לשלם 50ל״י
לחודש לשני רופאי משרד הרישוי, כרי שאלה יבדקו את נהגי־הקואופרטיב מחוץ לתור.
מרוב בהלה, השמידו מנהלי דן של אז
את המיסמכים, שבעזרתם יכלה המשטרה
להוכיח את מתן השוחד. בלית ברירה, החרימו
החוקרים את כל ספרי־החשבונות של
הקואופרטיב והחלו בודקים סכום אחר
סכום. כל סכום שניראה מוזר, זכה לבדיקה
מיוחדת.
תוצאות הבדיקה נשארו כמוסות בתוך
תיק החקירה המשטרתית. לרגע נידמה היה,
כי סודות אלה ייחשפו, כאשר הועמדו שני
הרופאים וקואופרטיב דן למשפט שוחד. אך
הקואופרטיב התחמק, בסיועה של פרקליטות
מחוז תל־אביב, ואילו רופא אחד מת
בתחילת המשפט משברון־לב. השני ספג
לפני שבוע את מלוא העונש.
רק אז נחשפו סודות הסכומים המשונים.
סופר הארץ יאיר קוטלר הצליח להשיג, ב־מיבצע
עתונאי ראוי־לציון, את תיק החקירה
המשטרתית, פירסם את עיקר תוכנו המדהים.
כאשר
נחשפו סודותיו של התיק, התברר
גס מדוע מיהרה פרקליטות המחוז לגנוז
אותו במשך שלוש שנים. כי בתיק זה סופר
כיצד שילמה הנהלת דן עשרות ומאות
אלפי לירות, כתרומות ושוחד למפלגות בארץ•
לא למפלגה אחת, כי אם לכל המפלגות.

פנישות גמרתף
ין זו פרשת־שוחד רגילה. שכן השל־מונים
של דן חושפים את פני המישטר
המפלגתי כולו, והמפלגות כולן, הנהנות
מאותה קערה עצמה, על־חשבון האזרח הנוסע
באוטובוס.
על כן יצאו חוקרי העולם הזה בעקבות
הגילויים של תיק החקירה, כדי לברר לאן
בדיוק הלך הכסף, ואיך.
מן העדויות שבתיק, המשתרעות על עשרות
עמודים, מסתבר כי קואופרטיב דן נתן
לפני הבחירות של שנת 1959 הלוואה בסך
מאה אלף לירות למיפלגת אחדות־העבודה.
האדם שייצג את אחדות־העבודה בפני הנהלת
דן היה פינחס גינזבורג, מנכ״ל משרד
התחבורה וחבר רמת־הכובש. כיום הוא סגן
מנהל המועצה לשיווק פרי־הדר.
ההלוואה ניתנה ללא ריבית, בתקופה בה
נאלץ דן לקחת הלוואות בריבית גבוהה. גם
אחדות־העבודה היתד, נאלצת לשלם ריבית
גבוהה בכל בנק רגיל. כך שלמעשה קיבלה
מפלגה זו תרומה של כ־ 15 אלף לירות —
בצורת שיחרור מריבית — לקרן הבחירות
שלה.
כאשר אותו מנהל של משרד התחבורה
מסייע להנהלת דן ביבוא השוסונים — תקופה
קצרה לפני קבלת ההלוואה — קשה
להפריד בין הדברים. היום טוענים בחוגי

אחדות־העבודה, שההלוואה ניחנה כביכול
כדי לשקם שלושה קיבוצים שהופגזו בצפון
הארץ. מה לחברת אוטובוסים תל־אביבית
ולקיבוצי אחדות־העבודה בגליל?
יהיה זה מצחיק מאוד אם ינסו להצדיק
בנימוקים ביטחוניסטיים גם את כל שאר
התרומות והמתנות שקיבלה אחדות־העבודה
מדן לפני כל מערכת בחירות, כולל מערכת
הבחירות היקרה ביותר — האחרונה. בתיק
המישטרתי יש עדויות בדבר מכונית שנרכשה
מקיבוץ אשדות־יעקב עבור אחד ממנהלי
דן. ערך המכונית היה אז 9000ל״י,
ואילו דן שילם עבורה 17500ל״י. לאן
הלכו 8500ל״י?
מכונית זו היתד, בבעלותו של ברוך דו־בינסקי,
שהיה באותה תקופה ( )1960 סגן
עלהתעבורה במשרד־התחבורה. המפקח ברוך דובינסקיידוע גם בין יבואני־המכו־ניות,
שקיבלו הזמנות לפגישות עימו במרתף
של מועדון אחדות־העבודה ברחוב
ריינס. בפגישות אלה נכח גם פינחם גינז־בורג,
ובתקופה יותר מאוחרת דויד נמרי,
שנתמנה למנכ״ל משרד התחבורה במקומו
של גינזבורג.
אין שום דרך לברר כמה כסף נתרם לקרן
הבחירות של אחדות־העבודה בעיקבות
פגישות אלה במרתף, אך ידוע שיבואני
מכוניות וחלקי־חילוף עשירים מאוד היו
נוכחים שם.

שיטות ההמוואה

נשי חנהלת ״דן״ לשעבר, וגם חלק
^ מאנשי ההנהלה הנוכחית, אינם רואים
שום פסול בשיטה זו של תרומות ומתנות
מוסוות. בשיחה עם
העולם הזוז כתב אמר האיש שנתן
את ההלוואה :״עלה
לנו יותר בזול לתת
להם הלוואה.׳׳
למה יותר זול
לתת הלוואה? האם
חישוב התרומה הכלולה
בהלוואה ללא
ריבית אינו נכנם
לספרי החשבונות?
חברי
הנהלה אחרים
ני נ ז כו ר ג
טוענים שאומנם יש
לתת תרומות, אבל אסור להסוות אותן. הצהיר
אחד מהם :״למה שבדן לא יעשו כמו
באגד? אצל אגד יש רישום מדוייק. חלק
גדול מהמפלגות רצה לתת קבלות ברורות
על תרומה גלויה, אבל דווקא מצד הנהלת
דן רצו להסוות.״
איש דן אחר הסביר את שיטות ההסוואה:

״לא פעם התלבטנו איך להוציא את הכסף.
איך לרשום אותו בספרים. לא היתד, לנו
שום קופת־סתרים. אנחנו צריכים קבלות על
כל הוצאה. אין שום אפשרות לרמות, כי
יש בודק חברות, יש ברית פיקוח של מרכז
הקואופרציה. דרושה קבלה על כל מיל. אז
החלטנו שהכל יעבור דרך המחלקה ליחסי-
ציבור בצורת תשלומים על מודעות, מינויים
על עיתונים, שבועונים, ירחונים — שמעולם
לא שמעת אה שמם.
״לפעמים היינו משתמשים בשיטה אחרת.
פעם הלוואה, פעם קבלה ממפעלים על סחורה
שלא קיבלנו או עבודה שלא נעשתה.
היו להם מפעלים של הקיבוץ המאוחד עם
פנקסי קבלות. יש לנו קבלות על כל מיני
מיבנים. על הקבלות היינו יושבים עם אנשים
קטנים. האנשים הגדולים, חברי־כנסת,
היו מדברים על הסכום, אבל את הקבלות
נתנו אחרים.
״משה כרמל, השר, אף פעם לא התערב.
אף מילה. יכולנו לשבת איתו על ענייני
דן במשרד שלו בירושלים אחרי הצהרים,
לאחר שבבוקר ישבנו עם איש אחדות־העבודה
על קבלות — והוא לא ידע כלום.״
דובר משרד התחבורה נתן נבו הגיב על
כל זה באומרו :״לנו במשרד לא ידוע על
כך כלום. תשאל את גינזבורג, הוא עכשיו
במועצה לשיווק פרי־הדר.״
בשיחה קצרה מאוד עם העולם הזה אמר
גינזבורג :״אין לי מה להגיב. אין לי מה
לענות.״
בשיחה עוד יותר קצרה אמר ברוך דו־בינסקי
:״אני לא יודע מזה כלום.״

״דא רצינו לסכר שר״
מה מחברי הנהלת דן, שהעידו בשע־תו
במשטרה ואמרו שאת ההלוואה קיבל
פינחס גינזבורג, החלו השבוע לחזור
בהם. חלק מהם ניסה להטיל את האחריות
גבוה יותר, על שכם של שר, מתוך הנחה
שככל שיסתבכו בדבר אנשים השובים יותר
— כן יפחת הטיפול המשפטי.
אמר איש הנהלת דן :״בינינו, לא לפיר־סוס,
אני יכול לומר לך שהיו גם שדים שביקשו
תרומות. באותה פגישה בקפה ורד
זה לא היה גינזבורג, אלא מישהו שהוא
כיום שר. אמרנו שזה היה גינזבורג, כי לא
רצינו לסבך אישיות פוליטית ממדרגה ראשונה.״
איש
הנהלת דן אחר אמר :״תראה, זה
קרה ב־ .59 אתה חושב שאני זוכר היום עם
מי ישבתי? אם תחליט התביעה להוציא את
התיק מתהום הנשיה ולתת לו את הטיפול
הנכון — יוכלו אז לרענן את זכרון העדים,
ולהראות להם על מה הם חתומים.״
בינתיים משתמשת הנהלת דן בכל הקשרים
העומדים לרשותה, כדי לשמור על עצמה.
כפי שאמר איש המזכירות הטכנית:
״הובטח לנו שנקבל הודעה ברגע שיוחלט
בוועדת הכנסת להעלות את העניין לדיון.״
מי הוא האיש של דן בוועדת הכנסת?
כאשר ייפתח מחדש אותו תיק משטרתי

— אם ייפתח — אפשר יהיה לדון גם בתרומות
למיפלגות אחרות, הגובלות גם הן
במתן שוחד.

״לנדאו שלח אותי...״
••שנה כתיק רשימה ארוכה של קבלות
׳ מוזרות, על סכומים הנעים בין 500ל־
5000ל׳׳י, שניתנו לבטאונים של תנועת החרות,
של הליכרא־לים
ושל המיפלגה
הדתית־לאומית. בשנת
1959 בלבד
מסתכמות הקבלות
ב־ 50 אלף לירות.
חלק הגון מסכום
עגול זה הלך לתנועת
החרות. מן התיק
המשטרתי מתברר
שהאיש שביקש
מטעם חרות
את התרומות הוא
חבר הכנסת בנימין לנדאו אבניאל, יו״ר ועדת
הכלכלה של הכנסת. ועדה זו מטפלת,
כחוק, בכל ענייני התחבורה בארץ — בכללם
ענייני קואופרטיב דן. באיזו מידה יכול
בנימין אבניאל לשכוח, בעת ישיבות ועדת
הכלכלה של הכנסת, את ביקוריו בהנהלת

על ביקורים אלה סיפר איש דן, שהיה
נוכח בהם :״הלחץ של חרות היה בדרך
כלל הרבה יותר גדול משל מפא״י. היו מופיעים
בישיבות המזכירות שלושה תותחים
כבדים: בנימין אבניאל, יוחנן באדר ויעקב
לנדאו. הישיבות נערכו בבית סוקולוב, ו־אחר־כך
בבית הפרקליט. הם היו מסבירים
לנו את המצב: אומנם אנחנו היום באופוזיציה
ואיננו יכולים לעזור לכם הרבה, אבל
המאבקים של דן הם לעיתים קרובות מאבקים
ציבוריים, ובציבור הזה, גם בציבור
הנוסעים של זן, יש חברי חרות. לציבור
יש השפעה בעניין שלכם, ולנו יש השפעה
בציבור. נכון שאתם מפעל של ההסתדרות,
אבל אנחנו מבקשים בכל זאת השתתפות
בתקציב הבחירות שלנו. הם היו מבקשים
בורך כלל 25 אלף לירות. לפעמים 40 אלף.
היינו מתפשרים על 15—10 אלף.
״בשלב הזה הם גמרו את תפקידם. למחרת
היה מגיע מישהו עם תיק גדול ואומר:
,לנדאו שלח או תי היו לו פינקסי־קב־לות
של כל מיני מוסדות ועיתונים. כל מיני
אנדרטות ומצבות־זיכרון לגיבורי אצ׳׳ל.
היינו מקבלים קבלות על תשלומים של
שנה למפרע, עבור מודעות בעיתונים שאף
אחד לא שמע עליהם. היינו זקוקים לקבלות.
אמרנו ללנדאו, :גמרנו על הסכום —
עכשיו צריך קבלות. אחרת לא נוכל להוציא
את הכסף׳.״
אנשי חרות, כמו אנשי דן, לא הבינו השבוע
את הרעש שקם סביב עניין התרומות.
זה נראה להם נורמאלי לגמרי. כפי
שהסביר אברהם אלדן, בשם תנועת החרות:
(המשך בעמוד )16

במדינה

יחסי םמרח ביי ם
מה אמר האימאם?
חלקה של מדינת ישראל בזירה המרחבית
משמש נושא לוויכוח מתמיד לא רק
בתוך המדינה, אלא גם עם ערבים. על
ויכוח כזה מדווח ראשד חוסיין, שיצא
לשנת־עבודה באוניברסיטת פנסילבניה ב־ארצות־הברית.
נושא הוויכוח הפעם: ישראל
ומלחמת תימן.

מדווח חזיסיץ:

עוף באורז

ס ־ בטרחת ב או ר ז

שני מאכ לי ם חמים. מ הי רי הכנה.
גווני את תפריט הארוחות שאת מבינה בביתך: ויטה מביאה לך שני מאכלים
חדשים מצוינים לארוחת ערב חמה או ארוחת צהרים קלה 0־.)11(1^ 1
בקלות ובמהירות -
כל הדרוש להכנתם נמצא בקופסת קרטון.
תוכלי להכין ולהגיש מאכלים טעימים אלה:

עו ף ב או רז

פ ט ריו ת ב או רז

ריזוטו של נתחי בשר
ריזוטו עם שפע של
עוף, פטריות שמי
פטריות עדינות, ירקות
ציניון, מיטב הירקות
מובחרים, תבלינים
ותבלינים ברוטב עשיר
אקסוטיים ואורז מובעם
אורז מובחר מעוחר
מעורב בח תיכו ת
רב ב ח תיכו ת ירקות.
ירקות. קלומהיר
קל ומהיר ל הבנ ה.
להכנה.
פטריות באורז 1,48ל״י (מומלץ)

עוף באורז 1,69ל״י (מומלץ)

השתת פו בהגרלתטל ביזי ה וו ס טי ע ה אוז
בכר אד־וה ח רו שהמ קנ ה זכות
השת תפז ח ב הג דלתט לביזי ה
זוסמינגהאוז -אלקטרה ועוד 500 פר סי ם.

לאט עי ת -זהו
ויטה המשפט הסנסציוני של השגה!

עברית: או•נח ספקטור
מאת :
כירח ויידר
תפאורה:
יוסף קארד
תלבושות: אנזי ארמן
הבמאי :

דוי ד לוין

הנאשמת :
התובע :
עד הסניגוריה :
הסניגור :
עורן־הדין :
עדי התביעה :

השופט :
השמש :
המושבעים :

מכירת הכרטיסים החלה! בת״א במשרד לאן ובכל המשרדים והקופות
פרסום בלקין

שושנה רביד
אורי לוי
דגורה קסטלנץ
יצחק ברקת
ישראל גידרמן
שפרירה זכאי
ברטה וילנשקה
פסח גוטמרק
מיכאל מסינגר
מאיר גולדשמיט
רפאל כץ
יוסף אוקסנברג
גבריאל עמרני

הקהל

הפגישה התקיימה באחת מערי אירופה.
למרות מעמדו הרם במולדתו הערבית,
לא היסס האיש לפגוש אותי ולשוחח
בגלוי־לב על ישראל והמרחב. מסיבות
מובנות איני יכול להזכיר את שמו, מעמדו
המדוייק או ארץ מוצאו. מאותן הסיבות
לא אוכל גם לצטט כל אשר אמר על
ישראל והאפשרויות של השלום.
אצטט רק את דבריו על השמאל הישראלי
ועל הסיוע שישראל מגישה, לדבריו, לאימאם
המודח של תימן ״תמיד האמנתי
שהשמאל הערבי והשמאל הישראלי יוכלו
למצוא להם יעד משותף: הלחימה בריאקציה
והשלטון הזר בכל רחבי המזרח התיכון.
לצערי: השמאל הישראלי הכזיב.
הגעתי למסקנה שזהו שמאל שנהפך ללאו־מני
קיצוני, ברגע שמישהו, זר־ערבי, למשל
— מטיל דופי במשטר הקיים בישראל,
השמאל הישראלי שהכרתי עד כה הוא
שמאל כל עוד הוא מנהל מלחמה על
בעיות פנימיות קטנות. ברגע שמשווים
אותו עם השמאל בארצות אחרות, הוא
נראה ריאקציוני להחריד,״ במילים אלה
פתח האיש את השיחה•
כששאלתיו לפרש את דבריו, הוסיף:
״קח למשל את המלחמה שמנהלות בריטניה
וסעודיה נגד המשטר הרפובליקני בתימן.
ברור שלבריטניה יש מספיק נשק
כדי לעזור לאימאם המודח. אך ישראל
אינה סומכת כנראה על בריטניה. היא לקחה
על עצמה לספק עזרה לאימאם בכל
השטחים, כולל נשק. ואיפה השמאל הישראלי
במיקרה זה? הרי היתר, זאת חובתו
העקרונית לעורר שערוריה בתוך ישראל
עצמה, נגד מעשה כזה של ממשלתו.
איש־שמאל ששותק על סיוע שממשלתו
מגישה לריאקציונר מתנוון כמו האימאם
— כמוהו כמו אותה ממשלה עצמה.״
שגי שליחים ישראליים. אודה
שהדברים הדהימו אותי. מעולם לא שמעתי
על כך שממשלת ישראל מספקת
סיוע כלשהו לאימאם אל־באדר המודח.
״איך מסייעת ישראל לאימאם?״
״ישראל מסייעת לאימאם בשני מישורים:
יועצים ונשק. בזמן האחרון תפסו הרפו־בליקאים
שני יועצים ישראליים ממוצא
תימני, שהיו בידיהם תעודות תימניות
שסיפק להם אל־באדר• לאחר שנחקרו והודו
שהם ישראלים, הוצאו להורג
הנשק הישראלי נשלח מישראל לפרס, י־משם
נשלח לכוחות האימאם״.
״ומדוע תספק ישראל נשק ויועצים לאימאם?
הרי כמו שאתה עצמך אמרת, בריטניה
יכולה לעשות זאת ועושה זאת ביתר
קלות?״ התעקשתי לשאול.
״יש לכם בישראל שליטים, החושבים
שעל־ידי העזרה שלהם לאימאם יחזקו את
מעמדו, אם בריטניה וסעודיה ירצו להפסיק
את טיוען. שליטים אלה מעוניינים בהמשך
המלחמה בתימן, בגלל שינאתם לעבד־אל־נאצר
ולקיומה בעולם הערבי בכלל הם
חושבים שעזרה לאל־באדר מצד ישראל
תעזור לו לכפות על בריטניה וסעודיה
להמשיך בהגשת הסיוע אליו. ברור שזו
הנחה טיפשית. אבל מי אמר שיש לכם
שליטים פיקחים?״
הבעתי בפניו את הדעה, שאפילו אם
היו דבריו נכונים — איש בישראל לא
שמע עליהם .״ואם השמאל הישראלי אינו
יודע על כך — אין להאשימו,״ הוספתי.
הוא השיב :״השמאל והימין הישראלי
גם יחד צריכים לדעת על כך• הרי רק
לפני כמר, שבועות הודיע האימאם עצמו
לעיתונאי איטלקי על הסיוע הישראלי
שהוא מקבל. דברים אלד, פורסמו באותו
עתון איטלקי, וברור שישראלים רבים קראו
אותם. אך לא שמעתי על ח״ב אחד ממפלגות
השמאל בישראל שמצא לנכון
לשאול את הממשלה אם נכון הדבר. הם
פשוט שתקו
״האם אוכל לקבל העתק מאותו עתון,
אם הוא נמצא אצלך? או לפחות את
תאריך הופעתו כדי שאוכל להשיגו?״
״לצערי אין לי העתק מאותו עתון. גם
את תאריך הופעתו איני זוכר. אבל אני
ה טול ס הז ה 1487

הציטוט האיטלקי בעתון הלבנוני
האימאם והשמאל בישראל

מבטיח לשלות לך אותו ברגע שאשיגו,״
ענה.
י ש הו כ חו ת? למחרת נפגשתי במיקרה
עם אחד ממנהיגיה של מפלגת פועלים
ישראלית. סיפרתי לו על השיחה עם אותה
אישיות ערבית. ברגע ששמע את שמד,
ומעמדה — הכיר את חשיבותו של האיש
בארצו•
״האם תוכל לסדר לי פגישה איתו?״
שאל האיש.
״אינני יודע,״ עניתי בהיסוס .״אבל
אנסה.״
אחרי שלושה ימים נתקיימה הפגישה
בין השניים, בנוכחותי. הערבי חזר באזני
המנהיג השמאלי על הדברים שאמר לי.
הישראלי נראה נדהם .״האם תוכל להוכיח
לי זאת על־ידי מסמכים?״ שאל את הערבי.
״אני מצטער מאד. את הדבר הזה לא
אוכל לספק לך,״ ענה בעוקצנות צינית.
לאחר אותה פגישה, אמר לי אותו איש
רוצה שאספק לו
ערבי :״ראית הוא
מיסמכים• היה חסר שיבקש ממני תיקים
סודיים של ממשלתי.״
״הוא פשוט רצה שאם יעורר את הענין
בישראל, יוכל להוכית אותו — אחרת
לא יאמינו לו ויאשימו אותו בהשמצת
המדינה,״ ניסיתי להסביר.
״אבל אמרתי לו על הראיון של אל־באדר
בעתון האיטלקי — בשביל איש־שמאל
אמיתי,זה מספיק כדי שלפחות
ישאל בקול רם בקשר לאותו ענ ין.״
תוכן הראיץ. האישיות הערבית נסעה
לארצות אירופיות שונות. השבוע הופתעתי
לקבל בדואר את העתון הלבנוני אל־נווחרר
מר 1.12.65 כשעל עמודו הראשון מופיע
אותו ראיון עם האימאם, ולצידו תצלום
של העתון האיטלקי שפירסם את הראיון.
וזה מה שכתב העתון הלבנוני:
אל־באדר מכריז: אני חייב חזב לישראל,
ואעניק לה את כל הזכיונות הכספיים
והמסחריים שהיא תרצה, כפיצוי על עזרתה

בריטניה

אלי. סעודיה, איראן, פקיסטאן,
וישראל עמדו לצירי במלחמה.
האימאן המודח אמר דברים אלה בראיון
שהעניק במחנה מנצורה לפליצ׳ה פילוטי,
כתבו של העתון האיטלקי רומא• הדעות לשום לדעתנו,
זקוקות, אינן שהביע
פירושים.
וכן כתב העתונאי האיטלקי: אמר
האימאם אל־באדר, כשהוא שוקל כל מלה,
והמתרגם מומחד אל־מקארי מתרגם את
דבריו :״במה שנוגע לעתיד, אתן את
אמוני המדיני בבריטניה בלבד. אשר ל ישראל,
כפיצוי על העזרה החשובה ש הגישה
לעמי ולי, החלטתי להעניק לה
את הזכיונות למחצבים, וזכיונות כספיים
ומסחריים שהיא תרצה.״
שאלתיו: האס לא היו בריטניה וישראל
תמיד אויבותין?
הוא ענה :״אמור לי אתה: אילו עמדת
לטבוע — האם לא היית נאחז בכל דבר
שיציל אותך? זה מה שאני עשיתי, כאשר
את הטוענים שן הס אחים ערביים
ראיתי
בי. יש רק מדינה אחת שנשארה בוגדים היא סעודיה. וכמה מדינות מוסל לצידי,
מיות
כמו איראן ופאקי׳סטאן. מדוע תתפלא,
אס כן, כשאני אומר לן שקיבלתי
עזרה מבריטניה וישראל?״

״הכתבה נשתלה:׳׳ עד כאן דבריו
של ראשד חוסיין. כאשר נתבקש פרשן
ישראלי להגיב על פירסומי אל־מוחרר ורומא,
השיב :״לא שמעתי מעולם על ה־עתון
האיטלקי הזה. ייתכן מאוד שכל
הסיפור הזה הוכנס >בו על־ידי שרות
תעמולה אנטי־ישראלי, כדי שיוכל לצטט
אותו כאילו היד, מקור מהימן.
״בכלל׳ כל הסיפור דמיוני. אין כל קשר
בין ישראל לבין האימאם נניח לרגע
שהיה קשר כזה — מתקבל על הדעת שד,אימאם
היה מכריז על זה באוזני עתונ־אים?
הרי זאת התאבדות בשבילו! בכך
היה רק עושה את מלאכתם של המצרים.
ולכן יש לחשוב, כי הכתבה כולה, נשתלה׳
על־ידי המצרים בעתון האיטלקי.״

פי ר ס 1מי ם
חוה העירומה
היה היה אציל ממלכות פרס. והוא
חשוב בעיני המלן. ביום בהיר אחד
הרגיז מאד את מלכו, ויגזור עליו
המלך מאסר, ופקודה נתן לממונה על
בית־הסוהר, כי יגיש לאסיר יום־יום
מאכל לפי בחירתו. האסיר כחר ב אתרוג.
וכאשר שאלוהו לסיבת בחירתו,
ענה :״בחרתי בפרי הזה כי ריח
ניחוחו ועדנתו יחיו את רוחי; קליפתו
וזרעיו הם לי לצרי ומרפא; בציפתו
אכלכל את גופי ומיצו ירווה צמאוני.״
(אגדת עס פרסית)

עץ האתרוג כתמונת העקידה
קו־פרודוקציה משולשת

העולם הזה 1487

בראשון לציון, בימיה הראשונים, חי לו
חלוץ אמיתי אחד. בנימין פיין שמו. הוא
האמין בגאולת עמו ובתקומת ארצו, אך
יותר מכל האמין בעץ פרי ההדר, שניתן
לעם היהודי לברך עליו, להתבשם מריחו
הנעים ולקדש בו את חג האסיף על אדמת
הקודש. הוא גידל שתילי לימונים מתוקים,
הרכיבם באתרוגים, ונטע כחמישה דונם
אתרוגים. אך לאכזבתו לא היה יכול
למכור את פירותיו היפים, כי הרבנים
פסלו אותם על שום היותם מורכבים.
לאחר דין ודברים ומלחמה קשה התאכזב
פיין, איבד את עצמו לדעת תחת אחד
מעצי אתרוגיו (לפי ספר ״ראשון־לציון״).
מהו סודו של האתרוג? למה התקדש

על היהודים, ונחשב למאכל אלים אצל
ההודים? למה הונצח במטבעות עתיקות,
בפסיפסים ובציורי־קיר?
משרד־החקלאות החליט לענות על כך.
כי בישראל מצויים עתה 4,272 עצי אתרוג,
המניבים 160,930 אתרוגים, מהם מיוצאים
לארצות־חוץ ,40,202 המכניסים לאוצר־המדינה
117,872 דולאר.
ואם למשרדיו־,חקלאות יד באתרוג, למה
שלא יהיה גם למשרד־הדתות? ואם למשרדים
ממשלתיים זכות כזו, למה שלא תהיה
גם לסוכנות היהודית?
כך נולדה קו־פרודוקציה משולשת, שהוציאה
חוברת מהודרת, מלווה בטבלות,
צילומים וציטוט כתבי הקודש, הנקראת
״תולדות האתרוג בארץ ישראל בכל התקופות״.
מקור
הצרות. מוצאו של האתרוג,
המשתייך למשפחת הפיגמיים, באסיה; לפי
דעת חוקרים נודעים בהודו, לרגלי הימא־ליה.
בתקופות קדומות נדד האתרוג מהודו
לאפגניסתאן, ומשם לפרס, לארץ־ישראל
ולמצרים.
אצל היהודים מוכר האתרוג כקדוש, והוא
נזכר לראשונה בספר ויקרא, כפרי שברכו
עליו בסוכות.
אך קדושה לחוד וטוהר המידות /חוד.
לכן לחמו העורכים הדתיים של החוברת
בעמיתיהם החילוניים, לבל יחדירו לתוכה
תמונות תועבה, היכולות להשחית את נפשו
של הקורא, ח״ו.
בעמוד ,7למשל, התפרסם ציורו של
וואן אייק, מן המאה החמש־עשרה, המראה
את חווה העירומה מחזיקה אתרוג בידה.
הדתיים ניצחו את החילוניים, וגופה של
חווה הושמט, ופורסמה רק ידה, האוחזת
בפרי.
בעמוד ,5לעומת זו, הובסו הדתיים,
נאלצו להסכים להדפיס את יצחק במערומיו,
על רקע עץ אתרוג (ראה ומזונה).
הקורא הלמדן ישמח, מן הסתם, לגלות
בחוברת את הגילוי הנוראי, כי כל צרותיה
של האנושות, ובכלל זו צרותיו הפרטיות,
באו לו בגלל האתרוג. כי האתרוג הוא
הוא אותו עץ הדעת, שממנו אכלו אדם
וחווה, ושבגללו גורשו אחת ולתמיד מגן־
העדן•
האזרח הפשוט יוכל לשאול, האם עתה,
כשמבטיחה הממשלה לקמץ בהוצאותיה,
הוא הזמן המתאים להעסיק שלושה משרדים
כה נכבדים, ולהוציא חוברת מהודרת
על האתרוג, במחיר אלפי לירות, שרוב
עותקיה נשארו במחסנים.

ע תונו ת
מתי הודכים די שון?
בשפת־המקצוע באנגלית, אין סוגרים
עתון, אלא ״משכיבים אותו לישון״ .זוהי
השעה בה מסתיימת עבודת העתונאים והעורכים,
ומתחילה עבודת המדפיסים.
את שני הצהרונים הישראליים, ידיעות
אחרונות ומעריב, משכיבים כמעט באותה
שעה. ידיעות בעשר בבוקר, ומעריב כמה
דקות אחריו. לכן גם קיימת אפשרות טכנית,
שמעריב יכניס ידיעות מאוחרות יותר
מאלה המופיעות בצהרון המתחרה.
השבוע קרה ההיפך, והתבטא בכותרת
הראשית שבעמוד הראשון. השעה היתד,
— 10.02 איחור של שתי דקות במועד
הסגירה. כי ברגע האחרון הוחלט להחליף
את הכותרת הראשית, ולמסור על התמוטטות
ההתנגדות להפיכה בסוריה.
לפתע פלט הטלפרינטר של סוכנות רויטר
ידיעה חדשה: חובב־רדיו בלונדון קלט שידור,
על הדחת נשיא גאנה קואמה אנקרומה.
הוחלט כי ידיעה זו — ולא הנעשה בסוריה
— תשמש כותרת ראשית.
דוב יודקובסקי, מזכיר מערכת ידיעות
אחרונות, האחראי לדמותו התוססת של הצד,רון,
הורה לעצור את המכונות. מיד
חוברה כותרת ראשית (״הפיכה בגאנה —
הצבא תפס השלטון״) ,וידיעה שמסרה בקיצור
על הדחת אנקרומה ושריו. את הכותרת
הקודמת, על התמוטטות ההתנגדות למורדים
בסוריה, הסיטו למטה, ככותרת
שניה.
כעבור רבע שעה יכלו קוראי ידיעות
אחרונות לקרוא את הידיעה הטרייה.
לא כן קוראי מעריב. שם היתד, הכותרת
הראשית מוקדשת למאורעות סוריה — י־אף
מלה אחת בכל העתון לא סיפרה על
ההפיכה בגאנה.
הדבר גרם לביקורת חריפה בתוך המערכת,
כי חוש ההתחרות בין שני הצהרו־נים
מפותח ביותר. לבסוף הגיעו אנשי
מעריב למסקנה, הידועה לכל עתונאי, כי
גם כאשר משכיבים את העתון לישון,
חייבת המערכת להישאר ערה.

השינויים
בתקנון הכנסת
מה פירוש ההחלטה של ועדת הכנסת׳
המגבילה את חופש הפעולה של
חברי־כנסת?
על כך ירצו בשבוע הבא:

ג׳יימס רוזנטל
הכתב הפרלמנטרי של

הארץ

עו״ד אריה מרינסקי
מראשי לישכת עורכי־הדין

ח״כ אורי אבנרי
המנחה

עו״ד אמנון זכרוני
היועץ הפרלמנטרי של
סיעת העולם הזה — כוח חדש.
פרטים מדוייקים על מועד ומקום
הסימפוזיון — בגליון הבא של
העולם הזה וברדיו.
בגבעתיים ביום ה׳ הקרוב ,3.3ב־ 8.30 בערב
(ולא ביום ו׳ כפי שפורסם בטעות),
באולם העשור, ליד קולנוע נוגה,
ירצה אורי אבנרי על
השלטון עולה ביוקר
ויענה לשאלות על פעולות הסיעה
בכנסת.
הקהל מוזמן.

כבאד־שבע
תתקיים אסיפת כינון של החטיבה
האזורית, ביום ה׳ 10.3בשעה 8.30
בערב, ברחוב גרשון ( 44 ליד
השק״ם) ,אצל אברהם קמחי.
אוהדים מוזמנים.

פוריב בחיפה
חטיבה אזורית חיפה מזמינה את כל
חברי ואוהדי התנועה לנשף פורים
שיתקיים במועדון ד,־״ 120״ ,ברחוב
יפה נוף , 120 הכרמל, ביום א׳
,6.3משעה 8.30 בערב. בתוכנית:
תזמורת המועדון בליווי זמר
התוכנית הקבועה של המועדון
תוכנית עצמית
באר־מזנון
ריקודים עד אור הבוקר
הפתעות.
מחיר הכרטיס 7.5 :ל״י ליחיד 15 ,
לזוג.
המעוניינים מתבקשים לפנות לת.ד.
4034 חיפה.

אדה שנטש בו את
חשבו שזו בדיחה
הצחוק המהיר, מן המשפטים הקולחים באנגלית.

לאייבי עצמו, כפי שנועד לספר בגילוי־לב
לאחר־מכן, נידמה היה שהשיג את
חלום חייו. אמנם גם בהיותו קברניט של
אל־על לא חסר לו כמעט דבר. הוא התגורר
בדירת־פאר בלונדון .״היה לי המון כסף,
חתיכות בלי סוף. הייתי פליי־בוי אמיתי,
ביליתי בחברת נשים יפהפיות, התעלסתי עם
רובן•״
הנשים היפהפיות וההתעלמות הסיטונית
היו חלק קבוע־כמעט בכל שיחה עם אייבי.
הוא גם יכול היה לדבר בלשון הודה: לא
רק בלונדון היו לו מאהבות משגעות, גם
בתל־אביב הסתובבו סביבו נערות־הזוהר המובחרות.
הוא דיבר בגאווה על הרומאנים
שלו עם חשפנית צרפתיה משגעת, וכאשר
ביקרה בארץ הזמרת ז׳ולייט גרקו, לא נפרד
ממנה אייבי.

הטיסה
ף״י יממה הארוכה של טיסת אייבי נתן
£היד, רגע אהד של דממה. היה זה כאשר
הודיע קול ישראל, בצטטו את הידיעה
הבלתי־נכונה של סוכנות אסוש״נוד פרס,
כי מטוסו של א־יבי התרסק, וכי הוא עצמו
נהרג.
ברחבי הארץ היתד, זו דממה של צער
עמוק. בלב ממלכתו של אייבי, באולם המוארך
של מסעדת קליפורניה בתל־אביב,
היה זה גם רגע האמת. אמנים למיניהם,
אנשי־פירסום ואריות הבור,ימה של רחוב
דיזנגוף ישבו המומים. כמה מהם אף הוזילו
דמעה. כאן היה הצער כפול ומכופל. כי
כאן חשו אותם הנוכחים, שהם שותפים
להריגתו של האיש.
אחת הדמויות הבולטות של החוג׳ בעל
הגאלריה היפואית ז׳אן תירוש, חזר וקרא
בהתרגשות, :אני החבר הטוב שלו. אבל
חתמתי. אסור היה לחתום לו!
אני לא
שלחו אותו למות במצריים!״
מי חתם לו? מי שלח אותו למות במצריים?
מי עזר לו לרקום את התוכנית?
מי דחף אותו?
הנוכחים לא השיבו. אבל באותו רגע
קט של אמת, אפשר היה לקרוא בעיניהם
את ההודאה :״אנחנו.״
הרגע חלף. ההגיון השתלט על הרגש,
ומותו של אייבי נתן ניראה כעובדה מובנת,
תכתיב של גורל עיוור .״בין כה וכה
היה טס,״ אמרו איש לרעהו, כנחמה. כמה
מן הבולטים בהם, שקולותיהם מהדהדים
תדיר ממכשירי הרדיו, או מעל במות התיאטרון
הישראלי, חיפשו תוספת־נחמה באלכוהול.
ואז,
לפתע, התנפצה הקדרות. במקומה
השתלטה שימחה עצומה. רויסר הודיע כי
אייבי חי. הוא לא התרסק, לא הופל, לא
נהרג. נחת בשלום בפורט־סעיד׳ ונמצא
בעת מסירת הידיעה בחקירה של מפקד
הש״ב המקומי ומושל העיר.
כאשר באה בצורה זו, היתר, תוצאת
הטובה כפולה ומכופלת. מאות הבשורה האנשים שהצטופפו מחוץ לדלת המזללה,
ורבבות אזרחי ישראל ששמעו על כך מאוחר
בקול ישראל, התמלאו שימחה. בתוך
קליפורניה התפרק המתח. החבר׳ה שתו
עוד, צעקו ביתר עוז, צחקו, התנשקו, השתוללו.
אפשר היה שוב להתפעל מן הרעיון
של טיסת השלום. לומר שזה היה רעיון
פנטאסטי. המיבצע המרתק ביותר בעשר
השנים האחרונות. התעלול האמיתי היחידי
בכל החיים הפוליטיים בארץ. להתפעל, להתגאות
— כמו בהתחלה.

צחוק, סיסמאות; צחוק
התחלה. שולחן בקליפורניה. מדברים
| \ על הבחירות שייערכו בעוד חצי שנה.
למה בעצם אין בחירות אישיות? למה ש־אייבי
לא ירוץ לכנסת? באמת, למה לא?
זה לא היה סתם שולחן. סביבו ישבו

•12י

המוחות המבריקים של הבדרנות והפירסו־מת־העצמית
של ישראל. אנשים הגובים כסף
כבד בשביל רעיונות מבריקים. ומה מבריק
יותר מאשר הרעיון להאיץ באייבי הנחמד,
אייבי המוכן לכל דבר, אייבי המשוגע
לפירסומת — שיציג את מועמדותו לכנסת?
מצע? אפשר לחבר בישיבה אחת. סביב
השולחן ישבו מומחים עולמיים למצעים
מפלגתיים. ביניהם היו כאלה שעזרו לחבר
לפחות שלושה מצעים מפלגתיים — של
מפלגות שונות — במדינה הזאת.
סיסמאות? צחוק! הם אבות הסיסמאות
בארץ. אייבי נתן /אייבי לקח! לא רע,
אבל יש אחרות, טובות יותר.
רעיונות לתעמולה? כמה שאתם רוצים.
יחלק שוקולד בבתי־חולים׳ ידרוש הוזלת
מחיר התמרוקים, יסע בעצמו בג׳יפ בכל
רחבי הארץ. בג׳יפ? הוא היה טייס, יטוס!
יטוס לכל קיבוץ ומושב? לא. אז מה?
יטוס לקאהיר! כן, זהו, יטוס לקאהיר! אם
ייבחר הוא מתחייב לטוס לקאהיר, ייפגש
עם עבד־אל־נאצר, יגיד לו: הגיע הזמן
לעשות שלום עם ישראל. בוא תיפגש עם
ראש ממשלת ישראל.
כן, רעיון מצויין .״ה״רעיון. אודירון אפ

לקנות מחר. כמה אלפי לירות בסך־
הכל. יצבעו אותו בלבן, יכתבו עליו ״שלום״
בגדול, יעמידו אותו בכיכר מלכי ישראל.
זהו, הרעיון! הרוצה בשלום יבחר באייבי
נתן!

מתעלם בסיטוגות

>* את היתח התחלת הרעיון שהביא את
1נתן ( )38 השבוע לפורט־סעיד. אבל הסיפור
מתחיל הרבה יותר מוקדם. אפילו
עוד לפני אותו יום בו רכשו כמה טייסים
או טייסים־לשעבר של אל־ננל חנות ריקה
בפסג׳ החדש של רחוב דיזנגוף, והפכו
אותה לקוויק־באר אמריקאי, המגיש את המאכלים
הסטנדארטיים של מזללה אמריקאית
שיגרתית. בישראל היה עדיין קסם
רב למילים כמו האנזבורגר, צ׳ילי קון
קארנה וקוקה קולה. המזללה הפכה תוך
שבוע להיות המקום בר,א־ר,ידיעה. תושבי
נסית זנחו את מירבצם בהמוניהם.
הכל דיברו על אייבי. הוא היה התגלית
של החברה הדיזנגופית: שחרחר׳ חייכני,
נאה ודק־גיזרה. בעיני רבות ניראה רומאנטי
ומקסים. גם הגברים נהנו מחברתו, מן

אבל כל מכריו ידעו, כי על הדון־ז׳ואן
הגדול מעיבה טרגדיה משפחתית: אשתו
רוזי היפה, אותה בת אלכסנדריה שנועד
להזכירה מאוחר יותר באוזני חוקריו ב־פורט־סעיד,
התגרשה ממנו. לא בשביל גבר
אחר. היא הפכה מפורסמת לא פחות מ־אייבי
בחברה הבוהמית — וגם היא בשל
יחסיה הטובים עם נשים.
מה התחולל בליבו של אייבי באותן השנים?
האיש, שאינו יכול לנצור את לשונו
לרגע, סיפר על כך ארוכות: כל הזוהר
והרימום נראו לו יום אהד ככלי ריק.
כי הכמיהה העמוקה שלו לא באה על
סיפוקה. הוא רצה להיות אחד מאישי החברה
— והנה הפך להיות מלצר עליון
של הבוהימה.

ג 6צייר: ,מ סו 3ר
ס ולא הכמיהה הזאת, היה נוכח ל/דעת,
שהוא נחון בקסם ובכשרונות
אישיים העולים בהרבה על רבים מן האפסים
המנופחים שסוגדת להם החברה הישראלית.
אבל הוא רצה להיות ״שייך״ ,ותמיד נידמה
היה לו שהוא עומד איכשהו בשוליים.

הועיוו, ודחט את א״בי לבצע אותו
אבל ה!א הת״חס לעני! ברצינות

דבר אופייני: מעולם לא דיבר עם ידידיו
הנוצצים על מוצאו. היה מתעכב רק על
העובדה שגדל בהודו, שם התגייס בגיל
צעיר מאוד לחיל־האוויר הבריטי. אולי עשרה
מבין כל אותם ידידים־כביכול ידעו שהוא
נולד בפרס. איש מהם לא ידע שהוריו
של נתן חיים בירושלים, וכי יש לו שם
אחים. כי איכשהו נידמה היה לו שהבוהימה
התל־אביבית תביט על ״פרסי״ אחרת מאשר
עי .״הודי״ דובר־אנגלית.
למזלו הוכיחה את עצמה קליפורניה כ־דיברה
של זהב. מכיוון שלאייבי יש גם
לב של זהב, הוא החל מפזר כסף בחופנים.
הוא הפך מצנאט של אמנים בלתי־ידועים,
פתח גאלריה במסעדתו. בעלי הכסף הכבד,
הרוכשים אמנות לפי מטרים מרובעים, החלו
פוקדים את מסעדתו ומחליפים עימו דעות
על ציור. זה הצחיק אותו עד מוות. לכן
הכין לסנובה מלכודת שהיא ראוייה לה:
הוא החל מצייר בעצמו — ודווקא ציורים
שלא נפלו מאלה שציירים רבים מציגים בתערוכות.
הוא תלה את ציוריו בקליפורניה
— ואנשים קנו אותם במאות לירות, זה
הצחיק אותו עד מוות. אבל גם בעת שצחק,
לא חדל משאיפתו להיות ״שייך״.
הוא רצה להוכיח לעצמו שהוא אינו
עולה רק על הציירים הפוקדים את מיזל־לתו.
הוא גם כתב ספר — ופירסם אותו
ישר בשתי שפות, עברית ואנגלית. היה זה
ספר בעל רמה ילדותית, אבל ספר. אייבי
נתן יכול היה לצחוק גם מהסופרים. ואומנם
הוא צחק — אבל מת להיות אחד מהם.

טיסה — בעקבות בחורה
ך״י רפתקת־האהבים המפורסמת ביותר
> ן — לפירסום דאג בעצמו — קשורה אף
היא בטיסת־פתע.
היה זה לפני כחמש שנים. בעת אחת מ־העדרויותיו
מן העיר התקבלה לעבוד בקליפורניה
צעירה מספרד, שסובבה את העולם
בלי בסף. למימון שהייתה בישראל
עבדה כמדיחת־כלים במטבח קליפורניה —
עד שאייבי ראה אותה. הוא התאהב בה עד
כדי שגעון, הוציא אותה מהמטבח, הלביש
אותה מינק, לקח אותה להצגות־בכורה, התלבט
בגלוי אם לשאתה מייד לאשה. אבל
נייבם ברחה ממנו — תחילה לעין־הוד,
ולאחר מכן לניו־יורק.
מדי יום צילצל אליה, עד שיום אחד הודיעה
לו כי היא נמצאת שם בצרה. כעבור
כמה שעות ישב במטוס, בדרכו לניו־יורק.
כפי שהוא דיווח לאחר מכן :״בילינו כמה
ימים נפלאים בפורטו־ריקו, וכך זה נגמר.״
פעם אחרת נשבע כי יצליח להביא את
אווה גארדנר לישראל: תעיף בו מבט ותרוץ
אחריו. במקום זה רץ אחריה למדריד,
להוליבוד, ללונדון, למקסיקו. היא העיפה
בו מבט, ולא רצה אחריו. היתר, עסוקה עם
מאהב מקסיקאי צעיר.
קבוע מדווח וצחקו הגדול
יכול

כל המעללים האלה סיפקי חומי
לטורי הרכילות. אייבי עצמו היה
עליהם מן הדרך. העתונאים פ־רסמו,
בטוב־לב. הם ידעו שזה השיגעון
של אייבי — להתפרסם. ולמי זה
להזיק?
מה עוד, שהוא סיפק גם ידיעות חיוביות
לעתונים. הוא חילק פסנתרים ליחידות צבאיות;
,משל. ערך מסיבות יום־הולדת לעשרות
ילדים. אימץ משפחה אומללה בת 11
נפשות, שאביה ניספה בתאונה והשאיר אותה
חסרת־פרנסה. מאז הוא משלם לה בדייקנות
את התמיכה החודשית שהבטיח.

כד דיזנגון* בשבילו

בל כל העיסוקים האלה לא סיפקו
\ * א ת אייבי. הסיפורים בעתונות המקומית
שוב לא נראו לו. הוא נשבע :״אני
עוד אופיע על השער של טייס,״
הדרך ;הגיע לשם התבררה לו כאשר
ראה פעם את לוי אשכול ומשה דיין יושבים
במסעדתו. הוא הבין, כי מי שבאמת
חשוב — זה הפוליטיקאי. וכך, בהתקרב
מערכת הבחירות לכנסת השישית, היה
אייבי נתן קרקע מוכנה לקלוט את־ הרעיון
של ריצה לכנסת. כמה ממכריו יעצו לו
להניח לרעיון הזה. שלא ישתטה. שכן מימיו
לא עסק בפוליטיקה, ולא התנסה בשום
פעילות פוליטית. אך הגאונים ליד אותו
שולחן הלהיבו אותו בכיוון ההפוך. מכיוון
שכמה מהם הם אנשי־רימום מקצועיים, הם
אף הגישו לו מאוחר יותר חשבונות גדולים
על עבודתם המקצועית.
הם בחרו ברעיון המרכזי של טיסה ל־קאהיר,
למרות שאייבי לא נטל מימיו חלק
בשום יוזמה בכיוון זה, או בשום פעולה
מאותן פעולות הנעשות בארץ להכשרת ה־הקרקע
לשלום ולהבנה יהודית—ערבית. הנושא
היה גימיק, תעלול־פירסומת מצויין. לא
היה לו קשה גם לאסוף את 750 החתימות
הדרושות להצגת מועמדות לבהירות .״כל
דיזנגוף״ חתם בשבילו. מדוע? ״בדיחה,״
אמר מישהו .״לא היה לי נעים לסרב,״ אמר
אחר .״למה לא? שיכניס קצת חיים לעסק,׳•
הסביר שלישי .״שידפוק את אורי אבנרי עם
סיסמות־השלום שלו,״ התגאה רביעי.
וכך נולדה באותה בוהימה תופעה כפולה:
מצד אחד יוזמיה הציניים של רשימת
את״א ומצד שני דוחפיו הצוהלים של אייבי
;כנסת.
אב; בעוד שדוחפים אלה התייחסו לכל
העניין כאל בדיחה פנטסטית, חיברו לו את
נאומיו ותירגמו את מודעותיו — לקח איי־בי
עצמו את ההרפתקה ברצינות גמורה.
הוא כתב לאישים דגולים, שענו לו בחיוך
טוב־לב. אבל רלף בנץ׳ ,האיש שהשיג את
שביתת־הנשק בארץ, ענה לו גלויות :״מעשה
לא נבון ולא מציאותי.״ אייבי הזדהה
עד עומק נשמתו עם הסיסמות המצלצלות
שהומצאו בבדיחות־הדעת, עד כדי כך ש־

מאוח הבוהמה
המסיבה נערכה במועדון עומר

אייבי נתן ניראה יושב על הריצפה, כשהוא מחבק
את השחקנית דפנה דן, באחת ממסיבות הבוהימה.
כיאם, לכבוד הזמרת ז׳וליים גרקו, עימה התחבר אייבי.

כאשר באה ההתפכחות, והוא אסף רק קצת
למעלה מ־ 2000 קולות — הוא פרץ בבכי,
בשבתו בדד בקליפורניה.

המיסה — מיבדן עליון
ף פ אז לא היה איש מן הדוחפים אותו
^ מוכן להסיק את המסקנה. העובדה שהופעתו
בבחירות הפכה כמה מן הבעיות
הקשות ביותר של המדינה לבדיחה, לא הפריעה
להם להיפך: הם היו מוכנים להמשיך
בבדיחה גם אחרי הבחירות. כך עוודו
אותו לצעדו הבא: גם לאחר שלא נבחר —
יטוס למצרים.
הוא עצמו החל מאמין בכנות בשליחותו.
הוא ידע שאם יטוס, יש סיכויים שייהרג,
או לפחות יושלך לכלא לתקופת
ארוכה. אבל הוא ראה בטיסה זו מיבחן
עליון לכל מה שהריץ אותו. ברגעים של
גילוי־לב סיפר לבודדים, שהוא יודע כי החבורה
מסביבו מתייחסת לכל העניין כאל
תעלול מבדח. אבל זה כבר לא היה איכפת
לו. הוא החליט לעשות את הצעד הנועז,

גם כאשר הוסבר לו שענייני השלום הישראלי—ערבי
אינם נושא לבדיחות או להרפתקות
מטורפות, כי אם לעבודה שיטתית
וזהירה.
בעלי־הזיכרון נזכרו בפרשתו של רודולף
הס, סגנו חסר־שיווי־המישקל־הנפשי של
היטלר, שטם בראשית מלחמת העולם לאנגליה,
כדי להציע שיחות שלום בין לונדון
וברלין .־
אותם בעלי־זיכרון הודאגו מתופעת־לוואי,
שליוותה את אייבי נתן, אם כי לא באש־מ״ו
הוא. דווקא העתונים השוביניסטיים ביותר,
השונאים את הערבים והתוקפים יי1
רעיון של התקרבות ישראלית—ערבית, עודדו
אותו. הם הקדישו לו עמודים שלמים,
כשבין השורות מבצבצת גישתם, האומרת:
״רק אנשים כאלה יכולים לחשוב באמת
על שלום,״ או :״זה יוכיח אחת ולתמיד כי
כל הדיבורים על שלום כזה הם רק בדיחה,
או טירוף ממיט־אסון.״
קול ישראל היה אף הוא פעיל בתזמורת
זו, ורק ברגע האחרון בוטל ראיון שנקבע
לו בגלי צה״ל. המערכה המרוכזת החדירה
לתודעת הציבור, כי שלום הוא עניין של
מוקיונות.
עובדה מתמיהה נוספת: השלטונות, שמיהרו
אחרי המראתו להודיע שהוא עבר
על שווה של עבירות, לא הזהירו אותו מראש
לבל יבצע את הטיסה.

ר הבדיקה
בפותרסעיו

את חסוסו הלבן, ר,דו־כנפ י והחד־נזנועי, של אייבי, אחרי

שנחת

בשדה־התעופה של פורט־סעיד .״שחקן מיסכן,״ כינו אותו המיצ־ריס.
הם הוסיפו כי ״זו קומדיה מבויימת,״ ושאייבי נתן ״אינו
ראוי לעונש.״ (תצלום רדיו של ידיעות אחרונות — יו.פי).

״שחקן מיסכו!״

ך* שביל אייבי נותרה לאם־לאט רק דרך
אחת: להמשיך ולבצע את התוכנית.
הוא עשה זאת ביום השני בבוקר, כאשר
הוא מעמיד פנים שהוא רק עורך תימרוני־ראווה
במטוסו, לצורכי צילומים. הוא היה
חיוור ונירגש — ובצדק. כי הטיסה במטוס
הלבן הדו־בנפי והחד־מנועי עשויה היתד,
להסתיים באסון. למזלו הביני המצרים במה
מדובר, הודיעו :״זו קומדיה מבויימת; איי־בי
נתן הוא שחקן מיסכן, שאינו ראוי להחזירוהו
ארצה.
עונש.״ ;כן
גם כך אין תוצאה חיובית מן ההרפתקה.
כי מעתה יוכלו תמיד שוללי השלום
לטעון, לכל הצעה מיושבת של פעולה למען
השלום :״טוס גם אתה לקאהיר!״ או :״איי־בי
נתן ניסה — וראה מה יצא מזה!״
אם בכל זאת היתר, קרן־אור בכל הפרשה
של טיכת־הראווה, היא נמצאה בעובדה,
שההרפתקד, הגדולה נעשתה בשם השלום.
פעם חלמו בחורים מסוג זה על הרפתקות
מסוכנות בישראל — רק בשם המלחמה.

(סיפורו של אייבי -עמוד )17

פורטונה והמחליפה

לפני צילומי סצינת העירום באמבטיה, מסבירה
אהובה גורן למחליפתה, זיוה, את. אירועי ה־סצינה.
גילה אלמגור — מארגו — המופיעה בסרט בתפקיד אם לחמישה ילדים, ניצבת בצד.

המחליפה והמכבה

בשעת צילום סצינת האמבטיה. מאדגו — גילה
הנמצאת בחודש השמיני להריונה, ניצבת בתו
האמבטיה, בשעה שזיוה, פורטונה, המחליפה את אהובה גורן לצורך הסצינה, מתפשטת בתו

ונינ״ם לגילה ״2־״

קו שיק. גילה אלסגור — מארגו — ,מנצלת
את הזמן — מעיינת בנוס ח התסריט.

הנל למען האמנות
באמבטיה.

לוינאה?

זיוה, הכפילה של אהובה
גורן, מתבוננת בה
בעת שמתקינים את הפיאה הנוכרית לראשה.

היא

סירבה

לעשות

זאת,

לפי התסריט היתה אהובה
גורן חייבת להתפשט
ולכן חיפש במאי הסרט,

** ד עכשיו לא היד. בטוח אם יש
2בארץ תעשייודסרטים או אין. עכשיו כבר
ידוע שיש. כי סוף־סוף יש כאן כבר כוכבת
ראשונה ישראלית אמיתית, שיש לה מחליפה
לשעות הצורך, מחליפה ישראלית
אמיתית.
ידוע שלשחקניות גדולות של ארצות גדולות,
שיש בהן תעשיית־סרטים, יש מחליפות.
לסופיה לורן, יהודית, היתד, מחליפה
ישראלית. לסנטר, ברגר היתד, מחליפה ישראלית.
אפילו לריטה הייוורד היתר, בשעתו
מחליפה ישראלית, שקראו לה תמר רפו־פורט.
והיום קוראים לתמר רפופורט, תמר
ישר.
עכשיו יש כבר מחליפה ישראלית לכוכבת
ישראלית. לאביבה גורן. היא מחליפה אותה

מנחם גולן, מחליפה מתאימה. הוא מצא אותה: יפהפיה חומת-
עיניים ושחורת־שיער, בעלת גוף מחוטב, שהסכימה לקבל על עצמה
את תפקיד המחליפה של אהובה ,״למען האמנות, ולא בשביל כסף.׳

בסצינת־עירום באמבטיה, משום שלאביבה
גורן אסור. האמא שלה לא מרשה לה להתפשט.
אהובה
גורן, הפורטונה, היא בחורה צנועה,
נחמדה, עדינה, ויש לה בלי עין הרע
משפחה גדולה, ובעיקר אחות, והאחות
והמשפחה שומרות עליה בשבע עיניים, בדי
שלא תעשה שטויות.

לא בשביז ב 6ו?
ף* י א מו כגה לעשות הכל למען הסרט.
) 1היא מוכנה לקום בחמש בבוקר. לעבוד
ללא הפסקה. ביום השבת בבוקר היא היתר,
מוכנה לתת לאשתו של גולן לגלח אותה,
משום שלפי התסריט מגלחים אותה כשמג
לים
שהיא מקיימת יחסים מיניים עם גבר

היא היתד, מוכנה לתת את הציפורניים
שלה לגזיזה, משום שלפי התסריט אין לה
ציפורניים. היא היתד, מוכנה אפילו לבכות,
כי לפי התסריט היא צריכה לבכות. אבל
להתפשט לפני המצלמה היא לא היתד, מוכנה,
למרות שלפי התסריט היא היתד, צרי-
כה לעשות את זה.
אלא שגולן רצה בכל זאת סצינת־עירום,
באמבטיה. הוא לקח, על כן, את זיוה, שהיא
גם כן יפר,פיה, חומת־עיניים, שחורת־שיער,
וצנועה ותמימה. חברי הצוות אמרו לה
שכל השחקניות מתפשטות, אפילו בריג׳יט
בררו. אמרו לה שיש לה גוף יותר יפה
מזה של אהובה. זה שיכנע אותה, והיא הס־

״מצאתי ר סוא ארבימדס
כשה1א שכב באמבטיה.
.מ?גאז 1יר סוא משם גור!
כשדאה את זיוה באמבטיה

נענע שמאלה

ינענע ימינה

את ההליכה, תון כדי עיכוז, לומדת,
הפורטונה, אהובה גורן, מחברה למקצוע,
גילה אלמגור. בתמונה: גילה מדגימה, כשמאחוריה מחקה אהובה את הליכתה.

בסרטים. גם באלדוראדו

גילה אלמגור, ששחקה ב־אלדוראדו,
רגילה כבר לעכז
עשתה זאת, כששיחקה את מארגו.

מגור

כימה להתפשט באמבטיה. להיות הבחורה
הישראלית הראשונה המתפשטת בסרט ישראלי.
סצינת־ר,אמבטיה
נערכה ביום־השבת. זיוה
ישבה בצד, ונעצר, עיניים מלאות־קינאה כשחקנית
הראשית, שאותה צריכה היתד. להחליף.
היא עצמה רצתה גם כן להיות כוכבת
ראשית. היא הציעה את עצמה לתפקיד,
ולא קיבלה אותו.
״זה יפה לעשות דבר כזה?״ היא שאלה
שאלות אחרונות את עובדי הסרט, לפני ההסרטה
,״אני נורא מפחדת. אני מתביישת
נורא. לא הייתי רוצה שיידעו שעשיתי את

היא לא עושה את זה בשביל הכסף. יש
לה חבר, אמנון, שנותן לה די והותר.
הוא מורה לנהיגה, גרוש ואבא לילד, והיא
מרוצה וטוב לה ולא חסר לה דבר. היא
רק רצתה לנסות את זה פעם. אבל היא
פוחדת נורא.

החצאית המורמת
צינודהאמבטיד, עברה בשלום, למרות ש־זיוה
פחדה והתביישה. בסרט לא יראו

כי האמא
לא הסכימה
אותה, יראו רק את הגוף שלה. כולם יחשבו
שהיא פורטונה.
הסצינות האחרות של הסרט הן עוד יותר
קשות. הכוכבת עצמה, אהובה גורן, נלחמת
בעוז־רוח על כל סנטימטר בגופה. גילה
אלמגור, האמא שלה, מחנכת אותה. היא
מורידה לה את המחשוף, מרימה לה את
החצאית, וכשההסרטה מסתיימת ממהרת
אהובה לתקן את המעוות.
גם עם גילה יש קשיים. לא רק עם אהובה.
כי גילה היא בשעות־הבוקר אשה בהריון,
אם לחמישה ילדים, ואילו בשעות הערב
היא נער קטן בשם פיטר פן.
לכן היא צריכה לסיים את העבודה בשלוש
בצהריים, ולמהר ולנסוע לחיפה כדי להגיע
בזמן להצגה. וכולם צריכים לעבוד בגללה
מהר, ללא הפסקה.
אבל אין דבר. אם הצליחו להתגבר על
מכשול האמבטיה, אין ספק שיתגברו גם

המאהב רוצה לנווה

ופורטונה ממררת בבכי, כשגזזו את שערה,
אחרי שנתגלתה פרשת אהבתה לגבר זר —
השחקן הצרפתי מייק מארשל. גס במציאות בכתה אהובה, בגלל שערה, שקוצץ באכזריות.

על הבעיות של גילה, ועל כל בעייה אחרת.

הבעיות

ך סצינת־העירום לא ה?תו^?בע!£
\ 1היחידה בסרט. גם הרגל של הבמאי
היוותה בעייה.
כשהחלו הצילומים, בסדום, שבר מנחם
גולן את הרגל. היו לו שני שברים ונפיחות
וקביים.
והיתד, גם הבעייה של ההריון של מארגו
— גילה. בשביל ההריון הזה, בחודש ה
שמיני,
קשרו לה תחבושות רחבות במותניים.
לפני הצילומים קושרים אותם, ומיד
עם תום הצילומים מתירים אותם.
חוץ מזה יש בעייה לשונית. הסרט מוסרט
בשתי גירסות: עברית וצרפתית. לכן
מוצמד אדם מיוחד לגילה, כדי שישמור על
נקיון דיבורה הצרפתי.
אך מפיק הסרט, שהוא במיקרה גם הבמאי,
ששמו, במיקרה, גם מנחם גולן, לא
נרתע מן הבעיות. הוא ידוע כמהמר, המוכן
לשים את הכל על קלף אחד.
הקלף שלו הפעם: פורטונה.

אוטובוס ושמו שוחד
(המשך מעמוד )9

״לי לא ידוע שום דבר על תרומות. אצלנו
עוסקים בזה חברי כנסת. תוכל לפנות אל
חבר־הכנסת אבניאל, הוא המטפל אצלנו בתרומות.״

?גזרות
התרומות — גרעוגות
ך* דל, חשוג לא פחות מן התרומות ניתן
| ן למיפלגת הציונים הכלליים, ואחר־כך ל־מיפלגה
הליבראלית. אותם ייצג שר־התחבו־רה
לשעבר ומנהיג המפלגה הליבראלית
היום — יוסף ספיר.
סיפר חבר דן, שניהל את המשא־והמתן
עם ספיר :״ספיר היה מאוד תקיף. הוא
פרדסן לשעבר מפתח־תקוזה, שר תחבורה
במשך שנתיים, בדרך כלל יהודי שיודע
לעמוד על שלו. הוא בא עם עזרא איכילוב
המנוח. היו לו תביעות רגילות כמו לכל
המיפלגות, :דרוש לנו כסף רב למערכת הבחירות.
מתפקידכם בדן לדאוג לנו, מפני
שאנחנו המפלגה הדואגת לכם.׳
״היה גם תמיד איזה ציוני־כללי אחד או
שנים בהנהלה. יוסף ספיר עסק באמת הרבה
בענייני הקואופרטיבים. היה עורך אספות
ונואם נאומים. איש הקבלות שלהם
היה כספי, אם אינני טועה. אפשר למלא
תיקים גדולים בקבלות שלהם. כל מיני מוסספורט,
מכבי, הרבה עיתונות עם דות שמות שאינני זוכר. הם גם בנו איזה בית
ונתנו קבלות. בית על שם מישהו, אינני
זוכר. אבל כל לבנה בבית הזה הכניסה
להם הרבה כסף.״
בתיק המשטרתי מוזכרת קבלה על סכום
שנתרם לעתון הבוקר. הגיב על כך דובר
המפלגה הליבראלית, יוסף תמיר :״לא ידוע
לי על כך. הבוקר השאיר לנו רק גרעונות.״
וכי מישהו טען שהתרומות הללו הושקעו
במיפעלים נושאי־רווחים?

מודעות ש?א דיו

ך• מפלגה הדתית־ראומית לא ידעה
( | כיצד בדיוק להתייחס אל דן. מצד אחד
היה הרב אונטרמן, בהיותו רב ראשי בתל-
אביב, מזעיק שמים וארץ נגד חילול שבת
בדן, ומצד שני היה קשה למפד״ל לראות
איך כל שאר המפלגות מקבלות תרומות,
ורק הדתיים, בשל כמה דקות של שבת,
יוצאים בלא כלום.
אבל בכל זאת ישנה קבלה על 1250 לירות
שניתנו להצופח, בטאון המפד״ל.
הסביר איש דן :״המפד״ל קיבלה אז רק
פעם אחת סכום של 3000 לירות. רשמנו
אותו בספרים כמו את כל יתר הסכומים —
כהוצאות של המחלקה ליחסי־ציביר על מודעות
פיקטיביות בעיתונים. הם קיבלו רק
פעם אחת, כי היתר,
בינינו מלחמה נוראה
על השבת. סגרו
לנו את התנועה בדיוק
עם כניסת השבת.
אף אוטובוס
לא יכול היה לנוע
בשבת. אפילו בלי
נוסעים. זאת היתד,
מלחמה על דקות.
הם עמדו עם שעון
ביד. השבת נכנסה
בשעה חמש ו־35 אכניאל דקות, אז באותו
רגע הכל עומד. אבל
לפני הבחירות בא חבר־הכנטת מיכאל חזני,
גמרנו איתו על 3000 לירות, ואחרי זה
היתד, לנו תקופה של שקט בעניין השבת.״
אפשר אולי לחשב כמה שווה למפד״ל כל
דקה של ח־לול־שבת לקרן הבחירית. אולי
ישתלם להם לשנות את הפסוק ולומר:
״פיקוח־נפש ר/או תרומה — דוחים שבת.״
הצטדק השבוע ח״כ חזני :״לא רק ה־מפד״ל
קיבלה מדן אלא גם מפלגות אחרות!״
הגיב
רפאל חסמן מהצופה :״אינני זוכר
סכומים אלה. אולי זה תשלום עבור מודעות?
אולי מינויים על העיתון לחברי דן
הדתיים?״
אולי.

פנתה אלינו.״
כל זה אמור ביחס לבחירות לכנסת הרביעית
והחמישית. אבל למרות שינוי הד,ד,רכב
של הנהלת דן, המשיך דן לתרום גם
לקרנות הבחירות של הכנסת הנוכחית.
סיפר איש ההנהלה הקודמת של דן :״היו
אצלנו בחירות באוקטובר. הבחירות לכנסת
היו בנובמבר. אז ההנהלה לא רצתה הפעם
לתת כסף. היה מצב כספי קשה, וגם לא
רצינו לחזור על השגיאות של ההנהלה הקודמת.
לכן החלטנו שהפעם ניתן למפלגות
הנחות בהסעת בוחרים ובטיולים שלפני הבחירות.
זאת היתד, החלטת ההנהלה. אינני
יודע איך זה התבצע, כי לא הייתי בוועד.
אבל היו פניות של כל המפלגות, לא כולן
נענו בהתאם לדרישותיהן. היתד, גם פניה
של הדתיים, אבל
אינני יודע מה בוצע.״

הביצוע פיפר
חבר ההנהלה הנוכחית,
שהיה גם חבר
ההנהלה בעת החקירה
המשטרתית :״התרומות
של דן בבחירות
האחרונות
לא עלו על מאה
אלף לירות. עוד לא
ידוע לנו כמה הוספיר
צאנו
בדיוק, כי החשבונות
שלנו בעניין
זה מאוחדים עם החשבונות של אגד.
קבענו סכום עם כל מפלגה ומפלגה. אם הן
עברו על הסכום, ייאלצו להחזיר.״
חבר־הנהלה אחר הוסיף :״כל המפלגות
קיבלו, אז מה מדברים על שאילתות בכנסת?
שמעתי שרפ״י חושבת על שאילתה.
הם קיבלו אצלנו עשרת אלפים לירות!״
תיקן אותו איש־ד,כספים :״אולי ,7500
אולי עשרת אלפים. קשה לחשב בדיוק, כשחלק
נעשה בהנחות בנסיעות.״

אות אלפי לירות ניתנו במשך השנים
1לקרנות הבחירות של המפלגות. טיפלו
בתרומות אלה חברי־כנסת מכל המפלגות.
אנשים היושבים בוועדות ודנים במחירי הנסיעה
בדן. את מי הם מייצגים שם — את
ציבור בוחריהם, או את המוסד שתרם כסף
טוב להצלחתם?
והעיקר: מאיזה כיס שולמו התרומות והשוחד?
האם יצא הכסף מכיסם הפרטי של
חברי הקואופרטיב, הלהוטים למפלגות השונות?
לא. הכסף הוד, נרשם כחלק מהוצאותיו
השוטפות של הקואופרטיב, בדיוק
כמו דלק או צמיגים. לכן הוכנס בחישוב
מחיר הנסיעה באוטובוס. כלומר: בגלל התרומות
והשוחד, נאלץ האזרח לשלם מחיר
יקר יותר עבור הנסיעה באוטובוס.
את זאת חובה היה לשנן דווקא השבוע,
כאשר הועלו מחדש מחירי הנסיעה באוטובוסים.

במרמה
(המשך
מעמוד )8

העלאת מס־ההכנסה, ומאיר יערי המפ״מי
התנגד להעלאת המיסים העקיפים — אך
שניהם יצביעו בעד התקציב כמו שהוא.
כל הנואמים ידעו, כמובן, שזהו ויכוח-
סרק. כי עוד לפני שהתחילה הקריאה הראשונה
של התקציב במליאת הכנסת,
העבירה הכנסת את התקציב כולו לוועדת־הכספים,
כדי לאשרו לקריאה,־שניה•.
כמה שניות להסתייגות? מי זאת
ועדת־הבספים? זוהי ועדה של 19 איש, בד,
לא ניתן מראש שום ייצוג שהוא לסיעות
הקטנות. ממילא אין בה קול אופוזיציוני
של ממש.
הרוב הקואליציוני בה מאשר את התקציב
אוטומאטית, בהנהגת יו״ר הוועדה,
ישראל קרגמן, עסקן־מנגנון מפא״יי טיפוסי.

הוועדה חוזר התקציב למליאת הכנסת,
ל״קריאה שניה״ .זוהי בדיחה עגומה עוד
יותר.
לוויכוח על כל המיליארדים של הכנסות
המדינה הוקדשו שעתיים. לוויכוח על
משרד־החוץ — ד:,ויכוח הפוליטי העיקרי של
השנה — הוקדשו שלוש שעות.
הזמן מתחלק לפי גודל הסיעות כך
שקול האופוזיציה לא יישמע כמעט
כליל.
לשם מה? באופן רישמי מוסבר נוהל
מגוחך זה בחוסר־זמן. אך מכיוון שמליאת
הכנסת יושבת רק שלושה הצאי־ימים בשבוע,
זהו תירוץ קלוש ביותר.
ח״כ אופוזיציוני, שנשאל השבוע מדוע
הוא מתנגד להארכת דיוני המליאה לחמשה
ימים בשבוע, אמר גלויות :״לשם מה?
למה לי לשמוע נאומים, כשאני יודע מראש
שזה ממילא לא ישנה אפילו אגורה אחת
בתקציב?״
שלושה ח״כים אחרים, שישבו ליד אותו
שולחן במזנון, ניענעו בראשיהם לאות
הסכמה.
הם ידעו כולם את האמת: הדיון על
התקציב בכנסת אינו אלא בדיחה. מטרתו
היחידה: לשמור על הצורה החיצונית, ולתת
לאזרח את האשלייה שאמנם יש פיקוח
פארלמנטארי על הסכום העצום הנלקח
ממנו.

שכר
צו ההתנדבו ת
שאגו _1קול מאות
וד,תעשיה, כשהתהכללית,
כדי לדון
זה לא רוסיה! רו

רוצים קולחוז!״
עובדי משרד המסחר
אספו השבוע לאסיפתם
על ויתורי שכר .״כאן
צים הצבעה חשאית!״
מנכ״לו החדש של המשרד, דויד גולן,
וחברי ועד־העובדים, שהציזן ו בתחילת האסיפה
להצביע בצורה גלוייה על הוויתורים,
אורי אבנר׳ הצביע לבדו נגד העבדה

ר ק 400 כניס. כל זה לא הפריע
להסתדרות לרכב על גל ההתנדבות־מלמעלה,
לעודדו בכל האמצעים, תוך תיאום מדוקדק
ומלא עם ראש־הממשלה ושד־האוצר, מבלי
לדעת עדיין באיזה צינורות יזרום הכסף
המנודב, ולאיזה קופות.

״גם רפ״י רץ ברר!״
^ ל הפרי ״דך, איתם דיבר העולם ח־זה,
ציינו שכך נוהגים כל הקואופרטיבים,
עם כל המפלגות .״חוץ מהקומוניסטים
ואגודת־ישראל. ומעניין שגם מפ״ם לא

לא יכלו להשתלט על המהומה הקולנית שפרצה.
האסיפה נסתיימה מבלי לאשר את
דרישת הוויתורים.
כעבור ימים ספורים, כשקיבלו עובדי המשרד
את משכורתם, הודו רבים מהם לאחד
מעובדי הנקידן במשרד, שהודות לאומץ־
ליבו התפוצצה האסיפה, ולא קוצצה המשכורת.
עשרה
ילדים בבית. עובד הנקיון
האלמוני הפך בין־יום לסמל תנועת ההתנגדות,
המאיימת עתה לשבור את תנועת־ההתנדבות־מלמעלה,
ששטפה בשבועיים האחרונים
את המדינה. הוא העז לעשות את
אשר חששו לעשות רבים מחבריו לעבודה:
הוא אמר למנכ״ל המשרד את כל מה שעם
ליבו.
אסיפת עובדי משרד המיסחר וד,תעשיר,
התנהלה תחילה כסידרה. נציגי הוזעד אמרו
את דברם, כשהמנכ״ל גולן נותן להם
גיבוי. מאות העובדים, שצבאו בצפיפות
על המרפסות הפנימיות בבניין פאלאס רחב־המידות,
שם שוכן המשרד, רגזו בשקט.
לפתע ניגש עובד הנקיון אל מנכ״ל
המשרד, טפח על כתפו, משך בדש מעילו,
ואמר :״למה שיקחו ממני כסף? יש לי
עשר נקודות בדירוג׳ ובבית מחכים לי
עשרה ילדים.״ הדממה נשברה באותו הרגע,
והאסיפה התפוצצה.
ראש־ד,ממשלה לוי אשכול הודיע אומנם
בנאומו לאומה, כי עובדי משרד המיסחר
וד,תעשיר, ודיתרו מרצון על חלק משכרם,
אך הוא עשה זאת מבלי לשאול תחילה לדעתם.
כשדירבן אותם פועל הנקיון להביע
את דעתם, קבעו עמדה הפוכה מזו שהציג
אשכול בנאומו המשודר.
תריסר עובדים כשער. עובדי משרד
המיסחר והתעשיה לא היו בודדים. במקומות
רבים בארץ החליטו העובדים לא
לוותר מרצונם על כספם. במקומות אחרים
אף לא הועלתה ההצעה לדיון, כי הלכי
הרוח בקרב העובדים לימדו את נציגי הממשלה
וההסתדרות ששם לא יעבור העניין
חלק. זה לא השפיע, כמובן, על יומוני
מפלגות הקואליציה, שניפחו והגזימו את
מימדי ההתנדבות־מלמעלה, כדי ליצור אווירה
מתאימה להמשך הנידוב.
הגדיל לעשות קול־ישראל, שדיווח בהרחבה
על ״גל הוויתורים״ .הוא הודיע,
למשל, כי עובדי היהלומים בנתניה, עיר
תעשיית היהלומים של ישראל, וויתרו על
חלק משכרם. המאזין התמים יכול היה
לחשוב כי המדובר הוא באלפי פועלים, אך
חיש מהר התברר כי הכוונה היא למיפעל
אחד, שבו עובדים רק שמונה פועלים.
בהזדמנות אחרת הודיע הרדיו, כי גם
עובדי שער ויתרו. שוב יכול היה המאזין
לחשוב כי המדובר בחברה גדולה, המעסיקה
מאות עובדים. רק מעטים ידעו, כי המדובר
הוא ביומון קטן לענייני משק ובורסה, שעובדים
בו תריסר שכירים בלבד.
גם העתונים וגם הרדיו התעלמו משאלה
אחת מכריעה: מי הם ראשוני המוותרים?
היו אלה, בראש וראשונה, עובדים מינה־לייס
בכירים, שתקציב ההוצאות שלהם, על
אוכל, הסעות, כיבוד, הארחה ואפילו ביגוד׳
הוא כה גדול, עד שוויתור מצידם, על הלק
מן המשכורת, אינו משחק כלל תפקיד בתקציבם.
סוג
אחר של מוותרים הם האקדמאים, ש־המו״מים
הממושכים על הפרשי־שכר, ה־מיחזקים
עדיין בקופות מעבידיהם, התיש
את כוחם. הם התנו אומנם את ויתורם
בצעדים מצד הממשלה, להבראת המשק,
אך רק מעטים מהם מאמינים היום, כי
תנאיהם ימומשו.

נער

פרטוש במטבח האוניה
״אני ארצח אותך!״

הודעת דובר ההסתדרות, שמואל סולר,
היתר, אופיינית :״המזכירות הארצית של
חטיבת עובדי מוסדות ההסתדרות החליטה
על תביעהל־ 30,000 עובדים במוסדות,
לוויתור על מקצת ההפרשים או אחוז
משכרם.״
סולר, לכתב העולס הזה., :עדיין לא
נקבע מה ייעשה בכסף, אך דבר אחד ברור:
המשק לא יינצל רק על־ידי הוויתורים
האלה.״
בעלי מיפעלים פרטיים, לעומת זאת,
ידעו בבירור מה אפשר לעשות בכסף ה־ה
עול ם הז ה 1487

מנודב, עד שייקבע סופית אופן השימוש
בו. היומון שער הקדה דוגמה לכך.
הסביר מזכיר המערכת, מנחם וזבד,. :כבר
החודש נוריד את סכומי הוויתורים ממשכורות
עובדינו. בינתיים אין החלטה מגובשת
לאן ואיך להפנות את הכסף. אך
לעתון כמו שלנו, בראשית דרכו, יעזרו
הסכומים האלה לעיצובו.״
באווירה של חוסר ידע וחסרון תוכנית
מגובשת ומדוקדקת׳ המשיכו השבוע מנגנוני
הממשלה וההסתדרות להפיח רוח־חיים
בהתנדבות, לכוונה ולהמריצה מעל לראשי
העובדים עצמם.
בשיחות פרטיות הודו השבוע פקידים
מן האוצר: אין בכלל חשיבות לסכומים
המנודבים. עיקר החשיבות נעוצה בעובדה,
שמי שמוותר — אפילו על אחוז אחד —
לא יעז אחר־כך ללחום על תוספת שכי
או על פיצוי אחר על ההתייקרות. זו
הדרך להקפאה מוחלטת של השכר.
את הקוריוז למסע ההתנדבות סיפקו
השבוע פועלי המספנות. הוועד שלהם הודיע
לשר־האוצר, כי הוא רואה בהתנדבות
תופעה חיובית, אך מאחר שלפועלי המספנות
אין בכלל הפרשי שכר, ושכרם הממוצע
הוא רק 400ל״י, צריך פינחס ספיר
להסתפק רק בתמיכתם המוסרית.

ת ע לו מו ת

מסתר המלח הנעדר
המיכלית דריאן הצתה בשלווה את מימי
ר,למנש. אותה שעה חיפשו מלחיה את
מיכאל פרטוש 25 הם היו רעבים, אך
פרטוש, הטבח השני, לא היה. התרגשותם
הלכה וגברה. הם החלו לחפש אחריו בכל
תאניה. כשחיפושיהם לא נשאו פרי פנו
לרב החובל, גוסטב הבינג 34 וסיפרו
לו שהטבח נעלם באופן מסתורי.
רב־החובל מיהר אל תאו של מיכאל, מצא
שם מכתב. המכתב היה כתוב עברית, ובו
הודיע מיכאל כי הוא מתאבד. אנשי הצוות
תירגמו את המכתב לאנגלית, ושלחוהו
כמברק לחברת צי״ם בחיפה.
וכך כתב מיכאל :״נמאס לי מהחיים.
שלום לכולכם, ולאלה שהכירו אותי. איי
מבקש שאיש לא יצטער על מד, שעשיתי,
ולא לחקור מה שקרה לי. אבקש להודיע
לאחותי פרטוש מזל, בלי מלה של דיבורים,
של שיחות. יש לי בית מעמידה
להחזיר הבית לענוידר.
״יש 3200 לירות שטרלינג בבנק, זד,
יועבר לאחותי. להתראות. שלום ושלום.
ממיכאל פרטוש״.
שניים איימו. המשפחה בחיפה לא
היתד, מוכנה לקבל את המכתב כהוכחה
להתאבדות. הם חששו שהיה כאן רצח.
דודיו ודודותיו של פרטוש סיפרו למשטרה,
כי לפני הפלגתו האחרונה גילה
להם מיכאל שהוא פוחד משני אנשים באוניה.
הוא מסר לבני משפהתו את שטות
השנים. הוא סיפר אז, שבאחת מן ההפלגות
הקודמות נכנס במיקרה למטבח, וראה איך
גונבים שני האנשים המסויימים 15ק״ג
שקדים. אחד מהם איים עליו :״אם תגלה
דבר על הגניבה, אני ארצח אותך!״
לקרובי מיכאל היתד, סיבת נוספת, כדי
לדחות את גירסת ההתאבדות .״הוא היה
במצד־רוח טוב בזמן האחרון,״ סיפר דודו
של מיכאל, פרץ שוקדון .״היתר, לו דירה
באשדוד, ה א התכונן למכור אותה, ולקנות
דירה בת שני חדרים בוואדי־ניסנס בחיפה.
לא היה חסר לו דבר, היתה לו פרנסה
סובה, והוא ביקש ממני שאכיר לו את
אחת מקרובות המשפחה, על מנת שיוכל
להתחתן,״
״מיכאל הבטיח לכל המשפחה והקרובים
מתנות, ושאל אותם מה הם רוצים שיביא
להם בשובו מהפלגתו זו,״ הוסיפה דודתו
חנה קירשנשטין .״הוא גם הבטיח להביא
לבתי הקטנה בובה יפה מאיטליה.״
דודתו חנה הוסיפה וסיפרה כי מיכאל
כל־כך פחד, וכל־כך היה משוכנע שיארע
לו משהו בנסיעה זו, שהוא הלך, יחד
עימה, אל הרב אברהם עטיה, כדי שהרב
יכתוב לו פתק־כישוף כמגן בפני פגיעה.
הרב כתב את הפתק יגם קיבל עשר
לירות תמורתו.
ליתר כיטחץ. החקירה על העלמו
של מיכאל נוהלה בתחילה על־ידי משטרת
הולנד. השבוע מצפים חוקרי משטרת נמל־חיפה
לבוא האוניה, שנחכרה על־ידי צי״ם
ונוסעת תחת דגל ליבריה.
כדבר ראשון הם מתכוננים לחקור את
שני אנשי־הצוות שאיימו על מיכאל ברצח,
ושהצליחו להפיל עליו אימת־מוות.
ליתר ביטחון נקטה המשטרה בצעדים
הדרושים, כדי שהשניים לא יעלמו גם הם
באופן מסתורי, באחד הנמלים שבדרך.
ה ען ל ס הז ה 487ו

באותה מהירות בה עזב ה״סמירמן״ הלבן ״שלום ״1את
שדה־התעופה הקטן ליד הרצליה — שב והופיע בשמי תל־אביב,
כעבור 33 שעות. הוא חלף מעל לעיר, כשהוא מפזר
כרוזים לבנים: עותקיק של עצומת השלום, שלקח למצרים.
כעבור שעה ישב אייבי נתן בדירה בקומה ה״ 15 של מלון
״הילטין״ ,אשר הועמדה לרשותו חינם על״ידי המלון לזמן
בלתי״מוגבל. הוא לא ישב שם לבד. החדרים היו מלאים עיתו
נאים,
צלמים, מסריטים וסקרנים — שניסו לגעת בו. פרחים
נערמו בפינות. במסדרונות המלון שוטטו מאות אנשים ש חיפשו
את דירתו של אייבי, ובאולם הכניסה עלה רעש מתמיד
:״אייבי ! אייבי ״ 1
מה היה בפיו של הגיבור ה חוזר! כשהוא מצליח בקושי
לדבר, בין פקודות הצלמים וחיבוקי ההמון, נרגש, ס מוק
וקורן מאושר — התחיל אייבי נתן את סיפורו :

נטשהנאה־למח!
— מאת

יצאתיבש מו נ ה בבוקר לכיוון אשקלון.
טסתי בגובה של עשרה מטרים בלבד, מפחד
מטוסי חיל־האוזיר שלנו. הם באמת
הופיעו, אבל לא הצליחו לעצור אותי. מאשקלון
פניתי לעבר הים, ובאותו גובה
טסתי לכיוזן קאהיר.
אחרי שעה של טיסה חששתי שהדלק לא
יספיק לי, בגלל הטיסה הנמוכה. החלטתי
שאם לא עשו לי שום דבר עד כאן, אז
מה שבטוח יותר זה להיות על הקרקע במהירות
האפשרית. החלטתי לפנות לפורט־סעיד.

הזמן פחדתי מחיל־האוזיר שלהם ושלנו.
אבל אחרי שעזבתי את שטת ישראל
לא פגשתי אף לא במטוס אחד.
נחתתי בלי בעיות בפורט־סעיד. אף אחד
לא חיכה לי שם. רק לאחר מכן נודע לי
ששדר,־התעופה הזה סגור ועזוב. חבל.
אילו ידעתי, הייתי ממשיך ישר לקאהיר.
ירדתי מהמטוס. ניגש אלי מפקד שדה־התעופה.
אמרתי ששמי אייבי נתן, ושבאתי
לדבר עם נאצר בשם 100 אלף איש ולהציע
לו לדבר על שלום. הוא התפלא .״אתה מישראל?
בוא פנימה.״
נכנסתי למיגדל־הפיקוח וקיבלתי קודם כל
תה. אחרי שהראתי להם את הכרוז בערבית,
אמרו לי ״כל הכבוד״ .ומאחר ש־התקררתי
במטוס הפתוח, הביאו לי תנור
חשמל.

״אבל מכיוון שאתה כאן, נוכל לשחק קלפים.״
שיחקתי
קלפים עם איש־בטחון בדרגת
סגן, פוקר ורמי, וניצחתי אותו. למזלו שיחקנו
בלי כסף.
אחרי המישחק הודיעו לי שהמושל רוצה
לראות אותי. הוא שמע שאני הודי והכין
לי מנה גדולה של קארי עם אורז. בתשע
יערב לקחו אותי לראות את הסואץ. הלכתי
לטייל כשאני מלווה על־ידי חמישה אנשים.
לא היה להם נשק. הם ידעו שאני לא אנסה
לברוח. עצרנו בפתח של מועדון־לילה,
אבל אמרו לי :״זה בטח לא מעניין אותך.״
כשהגיע הזמן ללכת לישון, גילו שאין לי
פיג׳מה. פתחו חנות במיוחד בשוק בשבילי,
והביאו לי פיג׳מה. הפיג׳מה הראשונה
שלי בחיים.
לקחו אותי לישון בבניין שור,־ו׳,תעופה.
נתנו לי מיטה נוחה, והמושל עוד שאל אם
היא מספיק נוחה. אחרה יביא לי מיטה
יותר טובה.
נתנו לי לשמוע את שידור החדשות ב
תיקנו
את הכנף — נפלה.
נחתתי חזרה בשדה, ומייד תיקנו את הטלאי
מחדש. בשלוש ועשרים דקות טסתי
בפעם השניה. כולם עמדו בשורה, לחצתי את
ידם של קצינים גבוהים בצבא המצרי. היה
שם אלוף־מישנה ורב־סרן. אמרתי להם בעברית
״שלום ולהתראות,״ וגם באנגלית.
כולם ניפנפו לי ביד. ראיתי עתונאים וצלמים,
וניסיתי לדבר איתם. אבל הם נתנו
רק לשני צלמים לצלם אותי, והתנצלו שקיבלו
הוראות לא לתת לי לדבר עם אף
אחד.

לבסוך המראתי. הכל היה בסדר. רק
פעם אחת, מעל הים, הפסיק פתאום המנוע
לפעול, ומיהרתי לכיוון החוף. למעשה
התכוונתי לטוס ישר ללבנון. אבל בגלל
התקלה הזאת החלטתי שמה שבטוח זה להגיע
מהר ככל האפשר לאדמה. שוב פעם
התחלתי לפחד מחיל־האוזיר שלנו. חשבתי
שאם אראה אווירון ישראלי, אכבה את המנוע
ואנחת על הקרקע.

הם לא עשו לי שום דבר רע. הרגשתי
שמייד התחילו להתקשר טלפונית עם קא־היר.
אחרי שעתיים הגיע מושל העיר והזמין
אותי לשתות קפה. עניתי תודה, אני
לא שותה. הוא אמר שזה מינהג אצלם, ואם
לא אשתה, אני מעליב אותם. שתיתי.
אמרתי לו שאני אזרח פרטי, ולא באתי
מטעם ממשלת ישראל. המושל אמר :״באמת
יש לך רצון טוב. בגלל זה ניתן לך בנזין
ותטוס בחזרה.״
אני בטוח שהוא קיבל הוראה כזאת מהממשלה
המצרית, אחרי שטילפן לקאהיר.
רציתי שכבר יהיה חושך, כדי שלא יחזירו
אותי מייד. הסתכלתי כל הזמן על השעון.
בהתחלה אמרתי לו שאני רוצה לתת לו
איזה מתנה. נתתי לו את ספר התנ״ך. הוא
שאל אותי :״מה אתן לך?״
עניתי בצחוק :״פיראמידה״.
הגישו לי ארוחה בת עשר מנות. המנה
הראשונה שקיבלתי היתד, ראביולי — מאכל
שאני עושה במסעדה ושאינני אוהב. סרטנים
לא כל כך טובים. צ׳יפס, עוף. אכלתי
במשך שעה וחצי.
אחר־כך לקחו אותי למטוס. אמרתי להם
שאין לי באטריות. הם התחילו לחפש, ולבסוף
מצאו. זה כבר היה שלוש אחרי הצהרים.
הם לא ידעו מה לעשות עם ה־באטריות
ולקח הרבה זמן עד שידעו. כשכבר
ידעו, והצליחו להתניע את המטוס,
סגרתי אני את המפתח. רציתי שיהיה חושך,
כדי שאשאר לפחות במשך הלילה, כי
אין לי סידורים לטיסה בחושך. העיקר —
רציתי שיהיה רעש גדול ככל האפשר בעולם.
בינתיים אמרו לי שממשלת ישראל הודיעה
כי נהרגתי .״אתה רואה מה זה
ממשלת ישראל?״ לעגו לי.. ,כל זה כדי
לעשות פירסומת. אי־אפשר להאמין לה.״
ביקשתי שיקשרו אותי עם כתב רויטר.
ענו שאסור לי להיפגש עם עתונאים.
התחיל ויכוח. הסברתי שאנחנו רוצים
שלום. אז הוא שאל אותי :״בשביל שלום
אתם מכינים פצצות אטום?״
עניתי לו :״אנחנו מכינים בדיוק מה שאתם
מכינים!״

אייבי נתן —

סוך־פוף נעשה חושך. המושל אמר לי
שבקאהיר יודעים כקר שחזרתי לתל־אביב.

אייבי ומעריציו כ״הילטון״
״אמרתי להם: שלום ולהתראות!

קול ישראל. שמעתי את ההודעה, שכאשר
אשוב — יאשימו אותי ויעמידו אותי לדין.

כבוקר הביאו לי ארוחה חמה למיטה.
אחר־כך יצאתי למסלול, ואז התברר שיש
לי חור בכנף. מישהו עמד כנראה עליו. אני
לא מאמין שזו היתד, חבלה, אחרי שקיבלו
אותי כל־כך יפה.
כדי לתקן את הכנף, טסו שני טייפים ב־ציפמן
לקאהיר, כדי להביא בדים. ב־ 12בצהרים
אמרו לי שהכל מוכן. כל הזמן לא
הפסיקו להאכיל ולהשקות אותי.
רק בצהרים נודע לי שמאתיים עתונאים
מחכים לי בשדה כדי לראיין אותי, היתד, לי
הרגשה של נשיא. אבל לא נתנו לי לראות
את העתונאים. ב־ 12 ועשר דקות המראתי.
אבל מייד התברר לי שפיסת הבד בה

הגעתי מעל לשדה התעופה. ראיתי המוני
אדם מסביב למסלול. ניפנפו לי בידיים.
החזרתי להם שלום בכנפיים. הייתי בטוח
שיקחו אותי מייד למעשיהו. אבל האדם
הראשון שטיפס על המטוס, דחף לי בקבוק
ויסקי לפה ואמר :״שתה איתנו לחייך.
איי בי!״
למה חזרתי לאותו שדה תעופה? כדי ל
החזיר את המטוס ולבקש סליחה על הכובע
שלקחתי.
עכשיו אני רוצה לנוח 24 שעות, אחר
כך אתחיל בתוכניות חדשות. אני מתכונן
לעסוק בפוליטיקה ובסטייקים, כי אין פוליטיקה
בלי סטייקים, וזאת רק ההתחלה,
כל מה שעשיתי היד, גם בשבילי וגם בשביל
המדינה. עשיתי צעד ראשון לקידום השלום•
עשיתי מד, שהבטחתי.

טופקון
1966

במדינה
דת האיש שלא הסכים ל טבול

אססיוסז

שיטת טופקון, למדידת האור דרך העדשה, היא היחידה
בעולם המבטיחה: מדידת אור מדוייקת ביותר

בתעודת־הזהות של בני גיתה ( )27 כתוב
במפורש, כחול על גבי תכלת, שהוא יהודי,
ומי שחתום על־כך הוא שר־הפנים ה־מפד״לי
חיים משה שפירא.
יום אחד החליט היהודי הזה להתחתן,
אבל לא הרשו לו. הרבנים אמרו לו שכדי
להנשא כדת משה וישראל הוא צריך
להתגייר, ובני אינו מבין עד היום למה
יהודי צריך להתגייר, אפילו אם הוא בא
מחבש. בפרט שביקשו ממנו במיוחד לבוא
מחבש לישראל, בגלל יהדותו, ובגלל החינוך
התורני של אביו.

מספר ער כף כני גיתה:

טופקון 51!{>61:

טופקון

טופקון להשיג:

— 1050.ל״י

850. -ל״י

1ת ט
בכל

575. -ל״י

החנויות

גינזבורג

לצילום

״נולדתי בחבש, בעיר גונדר. אבי היה
יהודי שומר־מצוות. בשנת 1910 הוא סיים
את לימודיו במידרשה בארץ־ישראל, וקיבל
הסמכה מהרבנות לטפל ביהדות חבש. אבי
לקח הסמכה זו ברצינות: בעוד שבבקרים
לימד בבית־הספר הממשלתי, לימד אחרי-
הצהריים בביתו, על חשבונו הפרטי, תורה
ויהדות לילדי היהודים הפלשים. הוא רצה
להחדיר בהם רגש דתי ולאומי.
״בשנת 1954 נפטר אבי. באו אלינו שליחי
הסוכנות ואמרו, :אתם בניו של ירמיהו
גיתה. אתם חייבים לעלות ארצה׳.״
בנימין, כמו כל היהודים הטובים, עלה
ארצה עם עליית־הנוער, נשלח למעברת־אשקלון,
הצטרף לקיבוץ גבולות והתגייס
לצבא. שם שירת ביחידות קרביות.
אחרי שהשתחרר, עבר לירושלים, שם
הכיר את רחל. לאחר שנד, וחצי החליטו
להתחתן. שני בני הזוג הלכו לרבנות, י־הציגו
את תעודות־הזהות שלהם.
ברגע שמנהל המחלקה הבחין שבתעודתו
של בני רשום כמקום הלידה ״חבש״ ,התחילה
פרשת בנימיו גיחה.
הרב הפסיק את כל הליכי־הרישום, הודיע
לבני :״עליך ללכת לבית־הדין הרבני, ולהביא
הצהרה חתומה על־ידי שני עדים, שאתה
יהודי.״
״אבל כתוב בתעודת־הזהות שלי שאני
יהודי,״ התפלא בני. מנהל מחלקת הנישואין
של הרבנות לא התרשם במיוחד מן
המיסמך .״אני לא מתחשב בתעודת־זהותד
ציין .״בשבילי היא משמשת רק לזיהוי.
בכל הנוגע ליהדותו של אדם צריך אישור
מבית־הדין הרבני.״
בני ניגש למזכיר בית־הדין הרבני. המזכיר
אמר לו :״תכתוב שאתה יהודי, ממשפחת
יהודים, ותמציא לי גם עדות על כך.״
בני נסע לרחובות, אל הרב יעקוב ברמן,
וקיבל ממני עדות בכתב שבנימין גיתה ו אביו
ירמיהו גיתה מוכרים לו עוד מחבש.
הרב אישר בכתב שבנימין הוא יהודי, ממשפחה
יהודית.
זה נראה לבני כמיסמך משכנע. אך היות
ונזכר שברבנות ביקשו שני עדים, נסע
ליתר בטחון לתל־אביב, והביא גם אישור
מגברת מרים פיטלוביץ, שם כתבה שהיא
הכירה את אביו ואמו, ושהמשפחה היא
משפחה יהודית.
כשחזר למחרת לרבנות, עם המיסמכים שהתבקש
להביא, אמרו לו :״בית־הדין הרבני
אינו מוכן לטפל בבעיה שלך.״
בנימין גיתה מצא עצמו בפני קיר אטום,

מבלי שידע את הסיבה.
הוא שמע על ד״ר בן־זאב, שהפך את
העזרה לגרי־צדק ליעוד־חייו. אחרי פניה
לרב ניסים, לנשיא־המדינה ולחברי־כנסת,
הודיע בן־זאב לבנימין שהוא הצליח. סוף-
סוף נאותו הרבנים לגייר אוחו.
בני הפתיע את כולם. לא רק את בן־זאב,
הרגיל להכרת תודה מאנשים אותם הוא
מגייר, אלא גם את הרבנים שגילו רצון־
טוב, ולא התמקחו הרבה בעניין הגיור.
״מה פתאום שאני אתגייר, אם אני יהודי?״
שאל בני.
בן־זאב הסביר לו בסבלנות, שכל מה
שעליו לעשות, זה לעבור טבילה. בלי תפילה
.״לא מוכן גם לטבילה,״ אמר בני .״אם
אטבול כדי ליהפך ליהודי, יהיה פירושו של
דבר שלא הייתי יהודי עד עכשיו. זה פוגע
בכבוד אבי המנוח, שהיה יהודי טוב.״
לאיש בעל כבוד לא היה אף אחד מוכן
לעזור.
בן־זאב המאוכזב ניער חוצנו ממנו
רבנות אינה מוכנה להשיא אותו אם לא
יתגייר. הקונסול החבשי הציע לו לחזיר
לארץ הולדתו, חבש, וידידים הציעו לו
להתחתן בקפריסין.
״לא מסכים,״ אמר בני .״כל מה שאני
רוצה, זה להתחתן כמו יהודי. בארץ של היהודים,
אצל רב יהודי. למה אסור ליי״

הווי
• צמוד לאינדבס. בחדרה נשא
השבוע קבצן ישיש שלט, עליו כתוב:
״הנדבנים הנכבדים מתבקשים להגדיל את
נדבותיהם, לנוכח ההתייקרות הכללית״.
• ק אז אנו כ ד! 8צ. בעכו פנה תושב
מקומי לקאדי, כדי שיסדיר את גירושיו
מאשתו, טען כי גירש כבר 18 נשים לפניה,
ואילו תשע אחרות נפטרו לפני הגט.

גיתח וכלתו רחל
הדרישה: גיור

אלנבי ,48ת״א

מציע מבחר גדול ובמחירים מוזלים

מערכות תופי ג׳זוחל קי ה ם
מ11£א£מ? (אנגליה 10ס ט( 1ארה״ב)
גיטרות ח ש מליות, ב סי ם וא מפליפיירים
£.מ — 811מ £א? 0מ — 0מ £

הנך רשאי לנהוג
במכוניות מרח
ללא רשיון
בשטח התערוכה
הפתוח כל יום
ט־ 5עד חצות

״קארטינג״
הספורט שכבש את כל
אירופה.
אוטובוסים 42 ,28 ,27 ,22 :

1 1** 1

תעודת־הזהות של גיתח
הלאום:

יהודי
ה עו ל ם הז ה 14* 7

הקנטו ניטו את הוונא

-וגט׳ שהוא וסו טוויסט סועו מדי

סניגה הוסונוגוה
חודשים אחדים לפני תום חוזה העסקתו, שנחתם לשנה
אחת.
לו היו מוענקים לרופא המפוטר פיצויי־פיטורין, כפי
שדרש, יתכן שהיה מניח לכל העניין, ומתמסר לעבודתו
הנוכחית, כרופא חדר המיון של בית־החולים איכילוב
בתל־אביב. אלא שהנהלת שת״ם התעקשה, החליטה כי
הפר את חוקי המשמעת, ולכן לא מגיעה לו אף פרוטה.
כתגובה החליט לוזנברג לצאת למערכה משפטית. הוא
פנה לעורך־הדין התל־אביבי אביגדור קנטי, הגיש באמצעותו
תביעה לפיצויים נגד חברת שה״ם, על סך של
קרוב ל־ 2000ל״י.

שחיתות כאקופודקו

רופא־אוניה לוונברג בפעולה
ניענוע מוגזם בעכוז?

^ *ניית הנוסעים של צי״ם, תיאודור הרצל, הת־נהלה
לאיטה במימי האיים הקאריביים. למעלה מ־150
אמריקאים עשירים, שיצאו לסיור־תענוגות על סיפונה
של האונייה — הנושאת את שמו של חוזה המדינה
היהודית — בילו במוקדי השעשועים של הספינה, ניסו
להפיק את מירב ההנאה מהמסע, עבורו שילמו במיטב
כספם.
במיוחד עלתה הצהלה מאולם הריקודים. ריח המשקאות
ועשן הסיגריות מילאו את האוויר,והתזמורת ניגנה
טוויסט סוער. גם קציני האונייה הבכירים בילו אותה
שעה באולם הריקודים, כשהם מנסים, כמיטב יכולתם,
להנעים את זמנם של הנוסעים ולהשרות אווירה טובה.
רופא האונייה, אדם לוונברג, ידע כי מידת הרושם
הטוב על הנוסעים תלויה, לא במעט, באנשי הצוות. לכן,
כאשר פתחה התזמורת בסוויסט, לא היסס, הזמין את
אחת הנוסעות והחל רוקד בקצב סוער. אותם הנוסעים
שאינם בקיאים באמנות מקצב־הטוזיסט, עמדו בצד, מחאו
כפיים בהתלהבות.
כולם היו מרוצים — חוץ מאחד: רב־החובל של
תיאודור הרצל, ברנרד ברקוביץ. הוא קרא אליו את החובל
הראשי ואת רב־המלצרים, ביקשם להורות בשמו לד״ר
לוזנברג ( )35 להפסיק מיד את הריקוד .״אין זה הולם
רופא לרקוד טוויסט בצורה כזאת,״ פסק.

התנהגות שאינה הולמת
א היתה זו התקרית הראשונה בין הרב־חובל לבין
/הדוקטור. היחסים בין השניים התחדדו כמעט מן
היום הראשון בו יצאה תיאודור הרצל להפלגת הסיור
שלה באיים הקאריביים, בשלהי ,1964 כשהיא חכורר, על־ידי
חברת־ספנות אמריקאית ומושטת בידי צוות של צי״ם.
גם כאשר חזרה האונייה לחיפה ויצאה שוב לאותו
מסלול, בפיקודו של רב־חובל זאב הלל, לא הצליח
הדוקטור לשפר את יחסיו עם הקברניט החדש. כקודמו,
המשיך גם הלל לייסר את לודנברג על ״התנהגות שאינה
הולמת את מעמדו״.
באחד הימים, שעה שהאניה היתד, בלב ים, קיבל
הדוקטור הודעה כי הוא מפוטר. תאריך הפיטורין נקבע

ך* יפר דוקטור לוונברג בעדותו בבית־משפט השלום
בתל־אביב :״היחסים הרעים ביני לבין הרב־חובל
הראשון, ברנרד ברקוביץ, היו רעים כבר מן היום הראשון
לעבודתי. היה זה בגלל שטענתי שמצבה הסניטרי
של האונייה הוא בלתי נסבל. מצב הנקיון היה מתחת
לכל ביקורת, והמים היו מזוהמים והיה להם צבע של
בוץ. באו אלי הרבה נוסעים עם זיהומים חוזרים של
דרכי העיכול, והערתי על כך לרב־חובל. בעקבות השיחה
שהיתר, לי עמו — השתפר מצב הנקיון, אך הוא
הודיע לי שלא יתן לי להשתתף בפיקוח על טיהור המים.
״כתגובה הודעתי לו שאדוזח על כך להנהלת החברה,
ואז אמר לי שאם אעשה זאת — הוא יאסור אותי. מאז
הפסיק כמעט כל הקשר שלי עם החברה, דרך שלטונות
האונייה, והגעתי להסכם ג׳נטלמני עם ברקוביץ: אני לא
אמסור על כך לחברה והוא יאפשר לי לנסוע למקסיקו
סיטי, כאשר האונייה תעגון באקפולקו.
״בדרך כלל אסורה הכניסה לתיירים לתוך מקסיקו,
ואזור התיירות החופשי מתרכז בעיר הקיט אקפולקו.
כדי לנסוע למכסיקו סיטי צריך להפקיד ערבות, כדי
להבטיח שאנשים לא ישארו בארץ. הרב חובל הסכים
להפקיד עבורי את הערבות הדרושה, בסו 800 דולאר,
כתמורה עבור שתיקתי.״
אולם עיסקה זו לא שמה קץ ליחסים המתוחים בין
הרב־חובל לבין הדוקטור. מאותו יום ואילך — טוען
לוזנברג — הוא חיפש הזדמנויות שונות כדי להצר את
צעדיו. הוא פסק כמעט לדבר עמו, והשיחות היחידות
שהתנהלו בין השניים היו בדבר ״התנהגותו הבלתי מוסרית״
של הדוקטור.
העיר רב־חובל ברקוביץ בבית־המשפט :״יום אחד
באתי לאולם הריקודים וראיתי שכל הנוסעים עומדים
במעגל ומוחאים כפיים והדוקטור נותן טוויסט־סולו. כל
הופעתו נראתה מגעילה בעיני, ולכן שלחתי את המלצר
הראשי והחובל הראשון להעיר לו. לא רציתי לקרוא לו
ולומר לו בעצמי, כאילו שהוא ילד קטן, אבל ראיתי
שהוא לא מפסיק.
״הסתכלתי על תגובות הקהל, וראיתי שלא כולם מחאו
כפיים. היו כאלה שסובבו את הראש והסתלקו מהמקום.
אבל הדוקטור המשיך לרקוד. גם כאשר בת זוגתו עזבה
סולו, והקהל היה
את רחבת הריקודים, והמשיך לתת
מבסוט מאד.
״לאחר המקרה הזה קראתי אותו לשיחה. אולם כעבור
זמן מה שוב ראיתי אותו רוקד טוויסט בצורה אכסיביציו־ניסטית.
כאשר היד, מתחיל לרקוד — לא היה יכול
לשלוט בעצמו. אמרתי לו שאסור לו לרקוד יותר, ולא
חשוב באיזו צורה. לדעתי, הופעתו אחרי הריקוד לא
הלמה הופעה של קצין. כאשר סיימתי את תפקידי על
האונייה, סיפרתי למחליף שלי על התנהגותו של הרופא
והוריתי לרב־חובל הלל להשגיח עליו.״

נשים בלבוש חלקי
* * סתברשגם רב־החובל זאב הלל הזדעזע מאופן
(*[ ריקודו של הדוקטור הרווק. אז החל מעקב אחר יחסיו
והתנהגותו של הרופא עם נוסעות האונייה, ולאו דוזקא
אלה שנזקקו לטיפולו הרפואי.
סיפר הלל בבית־המשפט :״התנהגותו של ד״ר לורנברג
היתד, בולטת לרעה, והוא הצטיין בחיזור מופרז אחר
נשים, באופן שלא הלם רופא אונייה. גם הריקודים שלו.
יש ריקודים שבעצם הביצוע שלהם אינם הולמים קצין
במדים, כמו, למשל, הטוויסט. עצם הנענוע המוגזם בעכוז,
זה לא יפה.
״היה פעם מקרה מיוחד,״ המשיך העד ,״כאשר הדוקטור
חיבק נוסעת בשתי ידיו מסביב, ופיו היה בתוך
אוזנה, אם כי על הקירבה של הלשון לתוך האוזן אינני
יכול להשבע. אינני סבור שהיה אפשר לרקוד קרוב יותר
עם אשד.,״
יחד עם זאת היה הרב־חובל גם מוכן להסביר לשופט

כיצד יש, לדעתו, לנהוג בנשים על אונייה., .אחד מתפקידי
קצין בכיר הוא לקשור קשרים עם הנוסעים. ריקוד הוא
אחד הדרכים לכך. צריך לפזר את תשומת־הלב. אבל
הדוקטור נהג תמיד לבחור אשד, מסויימת, והקדיש לה
תשומת־לב אכסקלוסיבית. תשומת־לב זו התבטאה בחיזור
בזמן הריקוד, בכך שנדבק רק לאשר, אחת. גם בריקוד,
שהוא רצוי לכשעצמו, אסור לדבוק כל הזמן באשה אחת,
ויש לרקוד בצורה נאותה. אבל הוא היה מחזיק את בת
זוגתו כאחד שאוהב.
״הוא היה יכול להיפגש עם אשד, מסויימת יותר מפעם
אחת, אך לא בפומבי. אני עצמי משתדל לשמש דוגמה.״
כלומר: מהקפטן תראו — וכך תעשו. כך, על כל
פנים, טוען ד״ר לוונברג עצמו. אם עשה דבר מה, הרי
שהיה לו ממי ללמוד. מול הטחת אשמות שכאלה הביא
התובע את טענותיו הנגדיות .״ראיתי את הרב־חובל הלל
רץ אחר נוסעות כל הזמן,״ גילה .״הוא היה מנשק נוסעות
נגד רצונן, ובשעות המאוחרות של הלילה, כמעט כל
לילה, ראיתי נוסעות נכנסות לתאו. תאו היה ליד תאי,
ואני ראיתי הכל. הוא היה מזמין ארוחות לתא והתנהג
כמו דון ג׳ואן.
-,תמיד כשנכנסתי לתאו היו שם נוסעות, ומצב לבושן
היה פעם שלם ופעם חלקי. גם הרב־חובל היה כך. כשאני
אומר חלקי אין כוונתי לומר שנראו כאילו הפסיקו משהו

רב־חובד ברקוכיץ (שמאל)*
לשון ב תוך האוזן?

כשנכנסתי, אלא שראיתי שם נוסעות בביקיני, או ששמו
חלק מהלבוש על הכסא. על כל פנים זו לא היתד, צורת
לבוש של אשד, הנכנסת בפעם ראשונה לקפטן.
״פעם קרא לי אחד מהעובדים, ואמר לי כי חולה זקוק
לי. ניגשתי לתא ומצאתי נוסע במצב בריאות די סוב.
התברר לי כי האיש בכלל לא קרא לי. כשחזרתי מצאתי
את העובד צוחק, והוא אמר לי ששלח אותי במיוחד,
הואיל והקפטן אמר לו שאני מפריע לו בריקוד.״

,,התקרבות יתר״
לשחזרה תיאודור הרצל לנמל הבית, קיבל ד״ר
לודנברג את הודעת הפיטורין הסופית. הוא הואשם,
בין השאר, בהתנהגות שאינה הולמת רופא אונייה, ו־
״התקרבות יתר אל נשים״.
עתה יצטרך בית־המשפט לקבוע אם יש בריקוד הטוזיסט
משום ״התקרבות יתר״ אל בנות המין הנגדי, ואם יכול
הדבר לשמש עילה מספקת לפיטורץ.

מימין: חובל נויחירם, בעלה של הספרית אנטה.

אמחת

תי אטרון
טוב עוס טוב
?ימו הולד לפניו (מאת אפרים קי-
שין, בימוי שמואל עצטון, בתיאטרון זוית)
מוגדר בתוכנית כאחד התמרורים המזהירים
בדרכו של אפרים קישון (בדרכו אל הכתובה
ואל סאלת שבתי) .הוא הוצג לראשונה
בהבימה, ב־ , 1953 והיה הקומדיה המקורית
הראשונה בתיאטרון־הלאומי. העלאתו מהדש
באד להוכיח שעדיין לא נם ליחו.
כמו בכל ביצוע זהיר של מחזה תקופתי
יש בהצגת זוית שמירה קפדנית למדי על
הנוסח המקורי. הלשון הבסיסית של המחזאי,
שחיבר את היצירה אחרי לימודיו
באולפן, נשארה רזה ושדופה, איננה כוללת
גם בדיחה מילולית אחת, מסתפקת ב־קומדיה־של־טעויות־בעברית.
העגה המשרדית
נשמעת הססנית, כאילו ה־א בתהליך של
התהוות. מצבי־הביש, שנועדו להצחיק, מבוססים
על שיירים של אורח חיים מן הימים
שבהם עוד היו גלים של עליה, ושמות
לועזיים הוחלפו בקדחתנות בעבריים.
תה בשקיקים. בביצוע הנוכחי נוספו
רמזים דקים של אקטואליות, בטענות חדשות
כנגד המיסים החדשים, בעיקר על מכשירי-
טלביזיה, ואפילו פרסומת קטנה למכונית מ־תוצרת־הארץ.
אך הבימוי והתפאורה שומרים
על הרמה הרשלנית שהיתר, אופיינית לתקופה,
הגם שהם מספקים לשחקנים־
הפקידים את חידושי הזמן: מכשירי־תקשו־רת
בין־משרדיים, טלפונים לבנים, ספה דנית,
ואפילו תה בשקיקים.
רק העוקץ שבסאטירה נעלם לחלוטין.
על הבמה ובקהל מעוררים הדברים חיוכים
של בני־בית. במשפחה הגדולה של התיא־טרון־המסחרי
מכירים כבר כולם את הגיחוך
שבמצב, אבל גם למדו לחיות איתו

דוגמנית מרגלית
העור בצבע הזיו/

אורי

אנשים

הם, טפח לאחד על הכתף, התנצל :״אני
לא קונה את הסיגרים. הם יקרים מדי.
מישהו כיבד אותי השבוע, כששמע
טורקים על טיפולו הבלתי־מוצלח של ראש־עיריית
נתניה, משה שקד, בבריוני עירו,
שהתפרעו לרגל מסע שיירת־האחווה לפני
שבועיים, סיפר על נטיון דומה שלו, כשכיהן
עדיין כראש־עיריית כפר־סבא. בריוני
העיר החלו להתאסף ליד בית־קולנוע, לאחר
שצעירה מקומית טענה כי ערבי נטפל
אליה. נשמעו קריאות להכות בערבים, אך
ברגע האחרון הוזעק סורקים למקום, כדי
להרגיע את הרוחות. הוא ידע שצריך למצוא
נימוקים מיוחדים להרגעת הבריונים
החמומים, כי נימוקים רגילים לא יועילו.
ואמנם, ההברקה שעלתה במוחו באותו רגע
מנעה את הסערה. הוא שאל את הבריונים
בהשתוממות :״מה, אינכם מכירים את הזונה
הזו? כולם מכירים אותה, והיא עוד
מעזה להתלונן, כאילו שמישהו בכלל רוצה
אותה.״ הרוחות נרגעו • .כמו בכל שנה,
הוגשו גם עתה הצעות לבחירת יצואנים
מצטיינים בענפי התעשיה השונים, לאישורו
של שר־האוצר. המפקח על היהלומים הציע
את חברת היהלומים קרן אור, שייצואה
הסתכם בשנה החולפת בששה מיליון דולאר.
הוא הציע, לכן, לבחור במנהל החברה, מסוק השסע
דויד ארנפלד, כיצואן מצטיין. אך ספיר
• ח״כרפ ״י דוד בן־־גוריון :״אם
מחק את מועמדותו. מכיוון שלא היה מועמד
אחר בשטח יצוא היהלומים׳ נשאר מדברים עם אדם קרוב, על עניין שהשתיקה
השנה ענף זה מיותם. סיבת הפסילה של יפה לו, הרי שלאותו אדם יש אדם נאמן
ספיר: ארנפלד השתתף עד כה בכל שיירות -אחר, הקרוב לו, ולאדם ההוא יש עוד חבר,
השבת, ובערב שלפני מסע שיירת־ר,אחוזה י עד שהעניין מתגלגל ומגיע לבסוף לעתונות.״
כפר, המשולש, נעצר בכפר טייבה, בגלל
9הנ״ל :״שניים מחברי הממשלה
כניסה לשטח סגור. היהלומן גבו,־הקומה מהווים סכנה מוסרית למדינה — שרהוא
גם חבר במרכז תנועת העולם הזה — ד,בטחון ושר־ר,משפטים.״
כוח חדש, שאינה אהובה על פינחס ספיר.
• דו ב יו ס ף , :אשכול אינו מגיע לס
בכנס רבנים מיוחד, שנערך לאחרונה
בתל־אביב, כדי לדון בחארקות ובד,תפר־ קרסוליו של בן־גוריון.״
עויות נוער השכונות, הפתיע רב השכונות,
ס השר ישראל גדילי :״רפ״י ממידידה
פרנקל, את עמיתיו הרבנים.
״שכונת התקווה,״ אמר ,״היא השכונה ה שיכה להפריח ביעותים ואימים.״
יפה ביותר בעיר, הן מבחינת הנוער שלה
9המשורר דן עומר :״שליטי ישוהן
מן הבחינה המוסרית. מה שמתחולל ראל אינם קאפיטאליסטים או סוציאליסטים
בה, הוא כאין וכאפס לעומת מה שמתרחש — הם סתם ליסטים.״
בשכונות האחרות׳ מאחורי דלתות נעולות
ותריסים מוגפים. מה שעושים בהסתר, הוא
חמור יותר ממה שנעשה בשכונת התקווה
בגלוי.״

כתב סוכנות החדשות עתי״ם,
אלוני. מאחר והוא נוהג במכונית
טופולינו מודל 38׳ ,נטל אלוני חופשה מיוחדת
ממקום עבודתו, עבד שבוע במוסך
תל־אביבי, ללא שכר, כדי ללמוד כיצד
לתקן את המכונית במו ידיו • .הנערה
שצה״ל סירב לשחררה, כדי שתוכל להשתתף
בבחירת מיס עולם בלונדון, ומי שהיתר,
נערת ישראל, אופירה מרגלית, הפכה
לאחרונה לדוגמנית. בשבוע האופנה הישראלית,
שהסתיים עתה, היוותה אופירה סנסציה,
כשהציגה לראשונה ביקיני מתוצרת
גלוביס, עשוי מעור, חלקו בצבע זית וחלקו
לבן • .למרות שאופירה נישאה לפני
כחצי שנה, זורמים אליה עד היום מכתבי
מעריצים, שחלקם מציע לה הצעות נישואין
9 .הדבר הכי קשה לשחקנית-
שדרנית רבקה מיכאלי, הוא?התעורר
בבוקר ולצאת מהמיטה. איך, אם כן, נשמע
קולה ברדיו בשעות הבוקר המוקדמות, כשהוא
ער ורענן? היא מקליטה אותו על
רשמקול יום אחד לפני כן. אך גם להקלטה
קשה לה להגיע. השבוע, כשהקליטה
את התוכנית של היום הבא, נרדמה ריבקה,
בעוד שסרט הרשמקול המשיך לנוע.
פיאט

נאו המשורר

עם ישראל כפוי־הטובה הריע לנאום לוי
אשכול לאומה, ולא ידע, כנראה, כי התשואות
מגיעות בעצם לשני צעירים, איש
יחסי־הציבור של ראש־הממשלה,
שריד, ואיש קול־ישראל יגאל (יש שאלות?)
לוסין, שחיברו את נוסח הנאום• .
דרך אגב: יוסי הוא משורר בדימוס, שהוציא
פעם ספר שירים בשם פגישה במקום
אחר • .ח״כ רפ״י משה דיין נסע השבוע
במכוניתו הפרטית ברחוב המלך ג׳ורג׳
בירושלים, כשהבחין לפתע במוכר עתונים
שניצב במדרכה. הוא עצר את המכונית
באמצע הכביש, ויצא לקנות עתון. מכונית
הרמטכ״ל לשעבר, שנותרה יתומה באמצע

יופי

עד הסכ ן
בשאננות. במה שהיתה פעם נסיונית, מעלה
מחזה שהיה פעם ביקורתי, מתוך חישובים
מסחריים טהורים.
רק השחקנים הצעירים, השכירים, מעוררים
מבוכה ברעננותם הבלתי־אמצעית.

פד על סד*
הפולמוס סביב נסיעתו של הבמאי פיטר
פריי לגרמניה, שם ביים את עמך, לשלום
עליכם, לא שכך עדיין.
השבוע הגן פריי על עצמו בקנאות רבה,
והסביר בראיון לעתון סטודנטים :״אתם,
הצעירים, האם לחמתם פעם נגד הפאשיס־טים?
אתם יודעים שאני נלחמתי נגדם? זה
היה לפני 28 שנים, בספרד. הקדמתי אז
את האחרים. בתקופת מק־קארתי הייתי חשוד
בעיני השלטונות האמריקאיים, ואיבדתי את
עבודתי בטלביזיה׳ כי גילו שהייתי אנטי־פאשיסט,
לפני שזה היה באופנה. בספרד
נפגעתי מכדור, ועד היום יש לי יד חצי
משותקת. זאת אומרת שאיני שוכח מי הוא
האויב את האויב הפאשיטטי אתה יכול
למצוא אצלך בבית, בדיוק כמו בגרמניה.״

הכביש, חסמה את הדרך למכונית מכבי־אש
שהגיעה במהירות למקום. רק הצפירות של
הכבאים הכריחו את דיין לחזור למכוניתו,
להתניעה ולהסתלק • .בכנס פנימי של
המערך, גילה שר האוצר פינחס ספיר
כי מנגנון המדינה יגדל השנה באלף וחמש
מאות עובדים חדשים. כשהבחין השר כי
בשורתו לא משמחת לב שומעיו, מיהר
להרגיעם: שליש מהם — כחמש מאות שוטרים
— חיוניים למדינה, כדי לסלק את
אורי אבנרי מכבישי הארץ • .בנה של
ח״כ המפד״ל טובה סנהדראי, הלומד
בבית־הספר לאמנות בצלאל, הופיע השבוע
באחת מישיבות הכנסת, התיישב ביציע, רמו
בידו לעבר אמו, שהיתר, יו״ר אותה ישיבה.
סנהדראי הבחינה בבנה, ישבה במתיחות
עד תום הישיבה, ומיד עם סיומה מיהרה
אליו .״לא נשאר לי כסף,״ הסביר הבן ,״והייתי
רעב. אז רציתי שתכניסי אותי לאכול
במזנון הכנסת ח״כ רפ״י מרדכי
סורקים חצה את הכביש מול בניין הכנסת,
כששמע קבוצת נערים מתלחשת :״הנה סורקים,
זה שמעשן סיגרים״ .הח״כ ניגש אלי
בנו
בכורו של אורי זוהר נקרא בישראל
אפרים פישל זוהר. כשנשאל השבוע
האב למקור השם השני, השיב :״הרי כתוב:
הבן יקיר לי פישל.״ 6חברת סכיני הגילוח
פרמה־שרפ גייסה לאחרונה דמויות היסטוריות
נודעות ומזוקנות, כמו אברהם
לינקולן וקארל מארפס, כדי לפרסם
את תוצרתה. היא גילחה את זקנם, פירסמד,
את תמונותיהם בעתונות, במיסגרת תחרות־זיהוי.
בערימת התשובות, שנשלחו לחברת
הפירסום שחם לבינסזן אילון, היתד, אחת
שהסבירה :״מר פרמוז־שרפ הוא האדם שחיבר
את הקאפיטאל הרכילאית מידה
אברך עמדה השבוע, זו הפעם הראשונה,
בפני סוד שלא הצליחה לגלותו: מי גונב
לה בכל בוקר את העתונים מתוך תיבת-
הדואר. כדי לגלות את הגנב האלמוני, התקשרה
עם חברת השמירה מעוז, שהציבה
שומרים ליד התיבה. ביום הששי האחרון
הצליח שומר החברה ללכוד את הגנב האלמוני.
הסתבר שהיה זה אחד ממחלקי עתוני־הבוקר,
שנהג לסחוב את העתון, ולהחליפו
עם חברו למקצוע, תמורת עתון אחר• .
הכשרה מקצועית מיוחדת במינה עבר

יצואן ארנפלד*
המצטיין שנפסל

בצאתו

מן המעצר.

ה עו ל ם הז ה 487ו

היום פייר כראסר הוא בן שישים ומשהו,
אבל זה לא מפריע לו להיות צעיר,
נחמד, חביב ומלא־נעורים. הוא נשוי מזה
16 שנים, אב? כבר מזמן הוא לא חי עם
אשתו, למרות שאינו גרוש ממנה. ולמה הוא

בזמנו הם קנו בית מפואר ליד סן־טרופה,
בסכום של 160 אלף דולאר. הוא רשם את
הבית על שמה, כדי לחסוך לעצמו מיסיס.
לכן, כשהחליטו השניים לד,יסייד, נשאר
עדיין הבית על שמה ופייר בראסר החליט
שמוטב לא להתגרש ממנה ילא להפסיד
את הבית.
בינתיים הוא חי עם קתרין פוכאז׳ ,זמרת
צעירה בת ,36 מה שלא מפריע לו להסתובב
גם עם אחרות. לפני שעלה למטוס,

בדרכו לישראל, כדי לשחק בפורטונה, ביקשה
ממנו הזמרת :״אל תבגוד בי.״ הוא
הבטיח לה לא לבגוד בה. רק פעם אחת
ביום, לכל היותר.
כפי שאפשר להבין, הוא מפורסם מאוד
כאוהב נשים. הוא מפורסם גם כאוהב יין.
ביום החמישי האחרון, שהיה היום הראשון
לבואו לארץ, הוא ישב בקווילך באר ולגם
שם משקאות ב־ 104 לירות. אחרי זה הוא
החליט שהוא מפסיק לשתות, משום שהמשקה
בארץ לא טוב.
עם הבחורות הוא עדיין לא החליט אם
להפסיק או לא. עוד בפאריס הוא פגש את
יעל אביה — הסתכל עליה, הסתכל עליה,
ובסוף אמר לה שאם כל הבחורות הישראליות
נראות כמוה, הוא מוכן לבוא ל
ישראל.
הוא
בא לישראל ועדיין לא הספיק לוודא
אם כל הבחורות כאן הן באמת כמוה או
לא, הוא הספיק להציץ באריאלה שכיד,
להעיר לה שהיא גבהה בזמן האחרון, אבל
מלבד זאת, עדיין לא מצא כאן שום בחורה.
הוא שלח שליחים לכל הארץ ודרש
מהם שעד היום השישי בערב ימצאו לו
בחורה. כי אחרת, יסבול מכאב שיניים ולא
יוכל לשחק בסרט.
הרצים שיצאו לחפש, מצאו אחת מנערות
דיזנגוף, וביקשו ממנה לשמש חברה לשחקן
.״אני לא מוכנה לשמש בת־לוויר״״
ענתה הבחורה .״לא ללוויה.״ אמרו לה ,״רק
למנוחה.״ אבל הבחורה בכל זאת לא
הסכימה.
בחורה אחרת שפנו אליה, בלונדית דיזנ־גופית
מאוד, השיבה :״השתגעתם? הוא זקן
מדי בשבילי.״ ובכל זאת, ברגעים האחרונים
ממש, הצליחו למצוא לו אחת, שהופיעה
בסרט הגרמני, ומקווה להופיע בסרטים נוספים.

חזה!
ד^סרוו
לפני נשואיד, היתר, שמעונה שוורץ הדוגמנית
המבוקשת ביותר בארץ. היא הופיעה
בכל תצוגת־אופנד, בארץ, העיתונים
כתבו עליה, הצלמים צילמו אותה, כולם
הכירו אותה, וקראו לה הדוגמנית הישראלית
הראשונה.
אבל זה עבר מאז התחתנה עם כני
בירק. עוד לפני שנישאה לו, הציעו לה
כל ידידיה וידידותיה לעזוב אותו .״הוא לא
מיליונר,״ הם אמרו לה ,״ובחורה כמוך
היתד, יבולה בקלות להשיג לעצמה מיליונר.״
אבל
היא לא שמעה בקולם. היא אהבה
אותו והוא אהב אותה והם החליטו להתחתן
למרות שהוא לא מיליונר. החתונה
שלהם היתד, חתונת־פאר. השתתפו בה מיטב
השמלות והחליפות של הארץ.
אבל כבר אז התגלתה קנאותו של הבעל.

למרגלות האלירה
אני מבינה שאפשר להעריץ את מרלן
דיטריך הגדולה, אני מבינה שאפשר לאהוב
אותיה. אני מבינה שאפשר לכבד אותה,
לקנא לה ולקנא בה, אבל אינני מבינה מדוע
צריך שחין* ישראלי ידוע לשבת למרגלותיה
בעת ראיון עיתונאי, ולהניח לה ללטף
את ראשו כמו את ראשו של כלבלב פודל
קטן.
אלה היו השאלות שהצגתי לעצמי בשבוע
שעבר. השבוע הכל השתנה, משום שראיתי
את טדי ה ולי, הגדול יושב למרגלותיה
בדיוק כמו אותו שחקן.
מסתבר שיש לה נטייה להושיב גברים
למרגלותיה, ואם היא יכולה לעשות את זה
לראש עיריית הבירה, למה שלא תעשה
זאת לשתקן ישראלי מפורסם?

פייר בראסר ויער אביב (בפאריס)

רעיית הרב
חתונות עיתונאיות

בזמן האחרון סובלת הארץ ממגיפת חתונות־ד,עיתונות. העיתונאי
שפתח בזה הוא שלמה גרבר, כתב הארץ באשדוד, שהגיע
לא מזמן לגיל של .41 אחריו בתור היה שמשון אדליד, כתב על
המשמר, גם הוא לא צעיר ביותר 44 הוא נשא לו בחורה, הצערת
ממנו ב־ 15 שנים.
השלישי הוא כתב הארץ בפאריס, יואל מרלום, העומד לשאת
בעוד שבועיים את אילנה, גרושתו של דיפלומט ישראלי באפריקה,
אם לילדה בת שלוש.
וזה עוד לא הכל. השמועות אומרות שאל כל אלה יצטרף גם
אהרון כידן,כתב מעריב לשעבר ויועצו לשעבר של לוי א שכול,
וכיום כתב במחנה. עם מי הוא יתחתן? אומרים שעם בחורה. אומרים
שהיא גם ירושלמית, אבל זה לא בטוח.

לפני שנתיים נבחר הרב איפר אונטרמן כרבה הראשי של ישראל.
לפני שנה הוא התאלמן, ולפני כחצי שנה רכשו למענו דירת-
שרד בירושלים. אבל העברתו לדירה החדשה מתעכבת עד היום.
מדוע?
כי הרב, שהוא כיום בן ,84 טען בפני מקורביו שאינו יכול
לעבור לדירת־שרד חדשה על־מנת לגור בה בבדידות. המקורבים
החלו מחפשים עבורו רעייה.
כדי להקל על הרב הזקן את הטלטולים בין ירושלים לתל־אביב,
רכש למענו שר האוצר מכונית פלימות 65׳ במחיר של 45 אלף
לירות. המכונית התכולה נראית לעיתים קרובות כשהיא נעה בין
תל־אביב לירושלים, והמושב האחורי שלה תפוס על־ידי אדם אחד
בלבד.
אס תימצא בת הזוג המתאימה, היא תקבל לא רק בן־זוג נכבד
ודירת־שרד חדשה, אלא גם מכונית־פאר בעלת ריפוד אדום.
והעיקר: סוף־סוף יוכל כבוד הרב לשכון בדירה הממלכתית,
העומדת ריקה.
ן! ..דתזווי 11111111 ווו >11 - 1...ווו 1וו>ו ו*ו1

סגוודנג > 1ת

אמיתית

אני לא יודעת על איזה אנשים
תשמעו כימים ובחודשים הקרובים,
אכל אני יודעת על מי לא
תשמעו. לא תשמעו דבר על ציפורה
קוסטקובסקי, משום שציפורה
החליטה לחזור למוטב, אם בכלל
עזבה אותו.
לפני שבוע פנה אליה מנהל מועדון
מולן־רוג׳ בחיפה, והציע לה
להופיע כמועדון שלו. היא שאלה
אותו מה תעשה כאותו מועדון,
והוא אמר לה :״תשירי, תדקלמי,
תעשי מה שאת רוצה -העיקר

שתהיי שם״.
הוא הציע לה 2000 לירות לחודש
והיא סירבה .״גמרתי עם כל
הפירסום,״ היא אמדה ,״עכשיו
אני מסתפקת בלהיות עקרת־בית
טובה. אני לא רוצה יותר מזה.״
וכדי להוכיח לכם שהיא באמת
תשוב להיות עקרת־כית טובה,
היא תלך כיום הראשון הבא, בפעם
הראשונה מזה זמן רב, לאוניברסיטה,
כי גם ללכת לאוניברסיטה
הוא אחד הדברים שעושה
סטודנטית.

ציפורה
שמעונה עוד לפני החתונה הוא העמיד בפניה תנאי:
או שתעזוב את המקצוע הזוהר שלה, או
שהוא יעזוב אותה. היא הסכימה לוותר על
המקצוע.
בחתונה הוא לא הרשה לשום צלם לבוא
ולצלם, והוא לא הרשה לשום עיתונאי לבוא
ולדווח, כי הוא שמר מכל משמר על עילום
שמה של אשתו.
מאז הפכה שמעונה לעקרת־בית פשוטה.
היא הורידה מעצמה את תסרוקות הפאר,
פשטה את שמלות הנשפים ההדורות. היא
היתר, הולכת לעיתים רחוקות למספרה, בדרך
כלל עם סל ביד, ומסתרקת בצורה
פשוטה וצנועה. הנערה של מסלול האופנה
נעלמה, ובמקומה הופיעה בחורה שקטה,
לבושה במכנסיים פשוטים, ללא איפור, ללא
זוהר.
ידידיה אמרו שהיא מאושרת. שהיא מבשלת
לבעלה את ארוחותיו, שהיא מזמינה
אנשים לביתה, שהיא חיה לה בשקט בדירתם
הצנועה בת שלושת החדרים.
לפני חודש התחילו אותם ידידים לספר
שלא הכל כשורה בחיי הנשואין. העניין
התחיל בתצוגת־אופנה של גוטקס. שמעונה
החלה כבר מזמן להתגעגע אל המסלול,
וכשהציעו לה להופיע באותה תצוגה, לא
יבלה להתאפק. היא הסכימה, בתנאי שישמרו
על חשאיות מוחלטת בפני בעלה.
מתכנני התצוגה הבטיחו לה, גם העיתונאיות
הבטיחו לה, ובאמת שמה לא הופיע
בשום מקום. אבל זה לא עזר. הבעל
שמע על זה, והוא כועס. בשבוע שעבר
היא כבר הופיעה בגלוי, בכל התצוגות של
שבוע האופנה הישראלי.

האם נבו! ש...
0בתו של רב ידוע, אם לילדים,
ניהלה רומן סוער עם דייר, התגרשה מבעלה
לפני מספר שבועות והפכה בימים
אלה לדיילת בארץ, בחברת־תעופה
זרה ו

היום

אין

וגיר גבורות
ביו אם את
טפול חדישה
קמוט ז עור
(צעיר הרבה

שלא כבעבר, תוכלי היום ל הק מ ת לעירך זיו ועיינה,
בת 20 או בת ( 60 ואפילו בת )! 70 הודות לתכנית
של רבלון• עור שדוף ל עור דשן ל עור תפוח ז עור
פגום ל — אל דאגה• עורך יהיה חלק רענן וזוהר
משנותיך לאחר הטפול המודרני במערכת £ 6 0 0 1 5 5 0 0 0 0
של רבלון• תכשירי האמולסיה החדירים, משפיעים מבפנים על,
מוקדי ההפעלה של העור• לכל סוג עור תכנית טפול עבורו•
ואח ת מהן נועדה עבורך ותעשה למענך פלאים (והכל ב־ 6דקות
ליום בלבד)•
טפחי עירך היום — ותודי לנו מחר !

לעולמות בטנ וח היוני

״ י*!^ 3.15831100X1 €11׳^ 11110111 0110011011
מערכת

תנטיוי טפ ול בעור

סאו1־ 7 0

10110*1

תדריך ״רבלון״ לטיפוח

עור רגיל

חמשת שלבי הטפול בעוד

•2הגיינה של העור
׳ 070^5חסס
*ז$6ח09 0!63ו?!־זט 51ן/^\0
לוקוי יום יומי יסודי המסיר את
•5ק0ז 0חסס^ /י
האפור, סודר עמוק לנקנוביות העור
ומרחיק כל סיירי אפור ולכלוך•
וזז<5 3חו$ח׳1 0.163ח6ו011 וזז£
ן. רענו( וייצוב רקמת העור
להמרצת זרם הדם, כיווץ הנקבוביות,
הכנת התאים לקליטת תכשירי
ההרוויה וההזנה. להכנת העור
לאיפור.

׳$קס! ׳ 74000 0
£30131 £16566061
)£19016 4556
00061)10061
81 £16566061

היופי

עור שמן

עור יכש

עור יבש במיוחד ורגיש

׳גקסתס חסס^,
01630 £ 01631
־ו$6ח9 0163 חו2וזט/^0151
016305109 £0)100
׳גקס־זס חסס^׳
וזז 63־ 9 0חו5ח1 063 וזו 011 ווז£

־. 01631ג 01630
016305109 £0) 100
5610ץ)13 01ע£01 £

׳ 3ק ! 0ס ׳ 74000
700109 £01100
£01 560511196 51110

׳ 5קס׳ 74000 01
חס!)700109 £0
£01 56051)196 51110

£19016 45561
00061)10061
4< £165116061

•3שמירת תאי העור
לשמירת הלחות הטבעית ילתוספת
רוויה לעור• בסיס לאיפור רזלק
במשך היום••• אל־שמנוני.

• •4הגיאולוגיה של העיר
להזות תאי העור• קרם לילה החודר ־
עמוק לרקמות וובלע על ידם• מבטיח :
התה מלאה ומאותת לתאים
המתחדשים• נספג כליב _ איוו
מכתים•
•5חדוש פגי העור
לעידון העור, החזרת י גמישותו 1
ורכותו, הסרת הברק השמנוני- ,
החיאת פני העור• מסכת ין ופי שקופה?
ומלטפת, קלה לשמוש — נותנת ׳>י
תוצאות מהירות•

׳5ק ! 0ס ׳74000
׳ 5ק ! 0ס ׳74000
׳ 5ק ! 0ס ׳74000
740151016 £000631100 74015)016 £00063)100 74015)016 £0011631100

י5ק ! 0ס ׳ 74000

)74015)016 53111

׳ 5ק ! 0ס ׳74000
740151016 £00063)100

ק(80116-£
£1110109 £30131

ק(!16-£ס 0
109 £30131 וס£11

2—3בשבוע

3—4פעמים בשבוע

ץ)ט09 063ו/311י\

׳ 5ק 0ז ס ׳ 74000
וס! 740151016 03
׳5גן ! 0ם ׳74000
וח6 831־74013101
51110ץ 6x113 01־£01

£)6103 27
׳ 5ק ! 0ס *74000
£30131 743511
1 - 2בשבוע

החודש ינתן יעוץ אישי חינם ע״י יועצות היופי של ״רבלוך בפרפומריות :
חיפה ,״שרם״ ,רח׳ נורדאו 10
2/3/66־1
6/3/66־4־ 3ת״א ,״אביב״ ,רח. בן־יהודה 39
רמת־יצחק ,״מלכה״ ,שד׳ ירושלים 39
3/3/66
רמת־גן ,״בלה״ ,רח־ ביאליק 57
7/3/66
ירושלים׳ ״.ורד״ ,רה• יפו 30
8/3/66

9/3/66
9/3/66
10/3/66
10/3/66
13/3/66

ת״א ,״ליבי״ ,רח׳ ארלוזורוב 53
באר־שבע ,״סמדר״ ,רח׳ הרצל 61
באר־שבע ,״צפריר״ ,רח׳ השלום 67
רמלה ,״גולדה״ ,מרכז מסחרי חדש
בני־ברק ,״פנינה״ ,רח׳ עקיבא 6

נא כתבי לת.ד 16202 .ת״א, ותק בלי ה מרי הדרכה ו הס ב ר מפו ר טי ם

יעוץ אישי חינם ינתן גם ב״בית־רבלוף, רח׳ חובבי ציון ,65 טל,247 55 5 .
בימים ב׳ דד׳ בין השעות 16.00 — 19.00

£16103 27
*5ק ! 0ס ׳ 74000
£30131 743510
אחת לשבוע

ספ 1רט

כ דו רג ל
ב די תוספות
בתחילת העונה היה שאר־ישוב (״שאבי״)
בן־ברוך עצוב. בכל העיתונים כתבי שהוא
כבר לא שווה פרוטה והקהל ביציעים היה
זועק במקהלה אדירה :״בן־ברוך בן זונה!
בן־ברוך בן־זונה!״
בשבת האחרונה הוכיח שאבי שהוא עוד
שווה משהו. י במשך שבוע שלם התכוננו
שחקני קבוצתו למישחק החשוב ביותר
שלהם בעונת הכדורגל, הדרבי העירוני נגד
מכבי תל־אביב. לאחר תשעים דקות ניצחו
אנשי הפועל בשיעור ,0:2הגדילו בכך את
סיכוייהם לזכות באליפות הליגה. הגורם
הישיר לניצחונם: שאבי בן־ברוך. כשירדו

לוליטה

,אולי תתחרט? אף אחד לא שמע מה שאמרת ,אבל זה לא עזר.״
כשנסתיים קרב האיגרוף הוציא השופט
שחקן אחד מכל קבוצה. הרוחות נרגעו.
קרבות הכדורגל והאיגרוף נסתיימו.
הוסיף שחקן הפועל :״בשבוע הבא יש
עוד הפעם אותו דבר. אני מקווה שהסוף
יהיה דומה ואז אנשי מכבי לא יוכלו להרים
את האף שלהם עד השנה הבאה.״

להיות או ל חדול
חוזהו של מילובאן צ׳יריץ׳ ,מאמן הנבחרת,
עימד להסתיים ביוני השנה, וההכרעה
אם להמשיך ולהעסיקו חייבת ליפול
בהקדם• השבוע נראה היה, כי החוזה
לא יוארך.
תומכו העיקרי של צ׳יריץ׳ הוא האיש
שהחתים אותו על החוזה, יו״ר הוועדה ה־מיקצועית
של ההתאחדות וחבר ההנהלה
מיכה אלמוג. מתנגדיו: יו״ר הנהלת ההתאחדות
מנחם הלר וגיזבר הכבוד שלה
צבי (״האיש בעל הצלקת״) ברים. העובדה
ששני האחרונים הם יריבים ותיקים של
אלמוג היא, כמובן, מקרה בלבד.
דרוש: כעל אישיות. מתנגדיו של
המאמן נמצאו השבוע במצב מוזר. כי
בל מי שמתנגד לצ׳יריץ׳ תומך בברים.
תמיכה שכל איש מקצוע בכדורגל נרתע
ממנה.
הדחתו האפשרית של צ׳יריץ׳ תביא ללא
ספק לערעור מעמדו של מיכה אלמוג ו־לחיזוקו
של צבי ברים. למען החלשתו של
ברים לחמו שנים כל חובבי הכדורגל בישראל.
האפשרות שהוא עלול לחזור החרידה
רבים.
על השאלה איזה מאמן דרוש עתה לנבחרת,
ענה השבוע אחד מחברי הנהלת ההתאחדות:
״הבעיה
העיקרית כרגע היא שיש צורך
במאמן שיהיה לא רק איש מיקצוע, אלא מה אישיות בשבילהשחקנים. זה גם שחשוב עבורם. הם צריכים משהו שהם
יאהבו אותו ושהם ישחקו בשבילו. אדם
כזה היה גיבונס. אני לא יודע אם צ׳י־ריץ׳
הוא כזה. לפי המישחקים האחרונים
של הנבחרת מתקבל הרושם ההפוך.
״יש לו אולי ידע מיקצועי, אבל לא זה
הקובע. השחקנים לא אוהבים אותו, לא
מתאמצים, והידע המיקצועי שלו מתבזבז.
״אולי מאמן מקומי, או מאמן אנגלי בעל
אישיות, הוא התשובה המתאימה לבעיית
הנבחרת.״

נעל הנ שים ה ק לי ל ה והעליזה של קיץ .66
מיוצרת בעיצוב רחב או צר על שלושה סוגי
העקבי ם ה מודרניי ם של השנה.
עשוייה בצבעי שחור, לבן, א דו ם וצהוב
ובצרופי צבעים אלה 19.95 .ל״י.

מוגש כשרות לאשה ע״י מפעלי נורסטאר.

מה מבין הרופא?

כדורגלן כן־כרוד
הכוח המניע

ראשי האגודות בארץ דואגים כידוע בראש
וראשונה לשחקניהם. בשבוע שעבר
שוחרר כוכב שמשון תל־אביב, שמעון
כהן, מבית־החולים התל־אביבי אינילוב,
לאחר שסבל מזעזוע מוח. בתעודת השיח־רור
ציין הרופא במפורש :״חייב לנוח
במשך שלושה שבועות.״ בשבת האחרונה
שיחק שמעל׳ה בכל זאת.
הסיבה: שמעון הוא כוכב קבוצתו, בלעסיכוייה
אפסיים. ראשי אגודתו ו־דיו
מאמנו
ידעו אומנם על צו הרופא, אך
ממתי מבינים רופאים בכדורגל, או בחישובים
כספיים של אגודה?

השחקנים קראו האלפים :״שאבי! שאבי!״
הפעם בלי תוספות.
שחקן מכד קבוצה. בן־ברוך היה
הכוח המניע של קבוצתו, גילה שליטה אותה הגברת, והאדרת
מפתיעה בכדור, בישל במו רגליו את השער
לפני חודשיים היה ברור לכל, כי תקום
השני לזכות קבוצתו. שאבי פרץ את הגנת
התאחדות עצמאית לכדורסל. כתבים זרימכבי
מימין המגרש, הגיע עם הכדור עד
זים אפילו ידעו למסור על תקנונה. ראשי
לשער היריב, העבירו משם לרוחב השער.
התאחדות הספורט התחרו במסירת הצהלג׳ורג׳
בורבה, שהגיע בריצה, לא נותר
רות בעד הקמתה של התאחדות עצמאית,
אלא לדחוק את הכדור לרשת.
אך האירוע הבולט ביותר במישחק לא ׳ וכמה יתרום הדבר לפיתוחו של הענף.
לפתע גוועה התכנית בקול דממה דקה.
היה קשור דווקא לכדורגל. לאחר ששחקני
במקום התאחדות עצמאית לכדורסל יקום
הפועל תל־אביב כבר הובילו ביתרון של
איגוד לכדורסל. השינוי הפורמאלי: ועדת
שני שערים, הגיעו למסקנה, כי מן הראוי
הכרוסל תקרא החל מעתה איגוד. שינוי
לערוך התמודדות קצרה באיגרוף.
מהותי: אפם.
חלוץ הפועל גדעון טיש התנגש עם
אפם. הסיבה: כמה מראשי הפועל בהתבלם
מכבי שאול מתניה. כעבור שניה
כבר ניהלו כל עשרים ושניים השחקנים אחדות חששו, כי אם יוצא הכדורסל מתחומה
של ההתאחדות לספורט, תרוקן זו מכל
קרב אגרופים ביניהם.
שאבי :״הוצאנו במכות את כל המרץ תוכן ממשי, והתקציב עליו ישלטו יהיה
קטן•
והעצבנות שהיו לנו לפני המישחק• כל
התכנית שהוצעה על־ידי אנשי הפועל אחכך
הרבה בלבלו לנו את המוח לפני
רים, להקים התאחדויות עצמאיות לכל
המישחק, שהיינו מוכרחים להוציא את זה
הענפים, תוך תאום ביניהם באמצעות מוסד
איכשהו.״
גג, נדחתה כמתקדמת יתר על המידה.
הוסיף בן־ברוך בחיוך :״בגללי התחילו
הפיתרון שנמצא: שם חדש למצב הישן.
המכות. אבל טוב שאף אחד לא ראה.
מי שקיווה, כי המנהלים הנוכחיים של
״מתניה עשה פאול גס על־ מיש ומזה הכל
התאחדות הספורט מסוגלים לבצע שינויי
התחיל. כשהשופט אמר לבן־יהונתן לצאת,
מהותי, סעד, שוב.
אז בן־יהונתן שם לו יד על הפה ואמר:

כ דו רסל

הזמלסגה ) ר\ • 1 4 8 7

כלעברית

קורסים

ו /או

אנגלית

קצרי־מועד

ב״אולפן גרג״
בהנהלת

חיים כר־קמא
הצלחה מובטחת! פרטים:
ת ״ א: רח׳ פינקס ,15 טל 244635 .
(רק בימים א׳ ו־ד׳ ,ם־ 5עד )7
חיפה: בי״ם ״במעלה״ ,טל.64922 .

פסססם סם

ח־־א. ר ח אבן גבירור *4

ננו נולני •שואל

תחרות תחפושות !
כל מצטלם בשבוע פורים ייכלל
בתחרות התחפושות היפה ביותר.
פרס ראשון — :

,מצלמה

10 פרסי תנחומים.
חלוקת הפרסים ביום .31.3.1966

¥ה קרה בדיוק ביום בו מלאו שלושה חודשים לכנסת השישית. בתום שלושת ירחי!
הדבש. בבואנו לכנסת, ב־ 21 בנובמבר, החלטנו לעבוד ברצינות. לא לעסוק בהפגנות־סרק
לצורכי ראווה, לא לחפש תחבולות של פירסומת. אלא להשמיע דעה רצינית בעניינים
רציניים, לפי מיטב מצפוננו והכרתנו; לעבד הצעות־חוקים רציניות; להציע הצעות רציניות
לסדר־היום; לצקת את התוכן המהפכני של גישתנו לתוך דפוסים שקטים, ענייניים,
פרלמנטריים. לנצל את מלוא האפשרויות הניתנות לפי תקנון הכנסת לח״כ יחיד — לנצלן
עד תום, מבלי לעבור את הגבול.
במשך שלושה חודשים שיחקנו לפי הכללים. ואו בא הצד השני ושינה את הכללים.
זהו. בקיצור נמרץ, מה שקרה בשבוע שעבר. ביוזמת חרות, תוך שיתוף עם מפא״י,
החליטה הפדרציה של עסקני־ד,מפלגות, המהווה את הרוב בכנסת, לשנות את תקנון הכנסת
באופן שרירותי. המטרה היחידה, הגלוייה והמוצהרת של שינוי זה: לסתום את הפה לנציג
היחיד של סיעת העולם הזה — כוח חדש, מפני שסיעתו היתד, חרוצה יותר מדי.

וזבניה בארר—אזניח
*ץ ה טיכו של השינוי, שכבר נכנם לתוקפו ביום השלישי 22 ,בפברואר?1966 הוא
נוגע לשני כלים פרלמנטריים: הצעות־לסדר־היום והצעות־חוקים פרטיות.
אלה הם שני האמצעים האחידים (להוציא הצעת אי־אמון) העומדים לרשות האופוזיציה
כדי להעלות עניין כלשהו לסדר־היום של הכנסת. כי כל שאר הסעיפים בסדר־היום של

חלוקת ההצעות־לסדר־היום שווה־בשווה בין הקואליציה והאופוזיציה היא

מגוחכת.

כי הקואליציה יכולה ממילא להגיש כל הצעה שהיא רוצה. להעלות כל עניין לסדר־היום,
להגיש כל ד,צעת־חוק — במסגרת הצעות הממשלה, הממלאות כמעט את כל זמנו של הבית.
ואילו כל הנוהל של הצעה־לסדר־היום ושל הצעת־חוק פרטית נועד מלכתחילה לשמש
את האופוזיציה בלבד. כשמוסרים ס/ס 50 מן הזמן המוקצב לכך לידי מפלגות הממשלה, הרי
גוזלים ס/ס 50 מן הזמן המוקצב לאופוזיציה.
0לכל הצעה של ח״כ עונה אחד משרי הממשלה. בעוד שזמנו של ד,ח״כ מוגבל לעשר
דקות, יכול השר לנאום שעות, אם הוא רוצה ברך. עליו אין כל הגבלה. כך שממילא
מובטח שקול הממשלה יישמע.
0בכנסת שולטת המשמעת הקואליציונית. פירוש הדבר, שח״כ קואליציוני כלל אינו
יכול להציע הצעה־לסדר־היום, או הצעת־חוק, מבלי לקבל על כך אישור מראש מצד
הנהלת הקואליציה. לכן כל ההצעות האלה אינן אלא אחיזת־עיניים, תחבולה למתן פרסומת
לח״כ קואליציוני זה או אחר. שהרי מובטח מראש כי הממשלה לא תתנגד להעברת הצעה
כזאת לדיון בוועדה — אחרת לא היתד, ההצעה מוגשת בכלל. שימוש הקואליציה בדרך
זו, תחת להגיש את ההצעה ישר מצד הממשלה, גם הוא גזילת זמן מן האופוזיציה.

לפי התקנון הקודם, ניתנת זכו ת ההצעה לחבר־הכנסת כיחיד, בלי כל קשר להש
תייכות
חפלגתית. פירוש הדבר: עד כה היתד, קיימת ההנחה, לפחות מבחינה רשמית,
שהכנסת מורכבת מ־ 120 בני־אדם חיים, שלכל אחד מהם יש מצפון ודעה משלו. התקנון
החדש משנה רשמית את מהות הכנסת, ולכן הוא מהווה הפיכה. הוא קובע את ההיפך:
ד,ח״כ אינו אלא בורג במכונה מפלגתית. אין לו דעה משלו, אין לו מצפון משלו. יש לו
רק משמעת סיעתית. ואילו מדוכן־הכנסת לא ידבר מי שיש לו מה לומר, מי שיש בפיו
עניין חשוב ודחוף הטעון דיון (לרוב ביקורת על פעולה אד מחדל של הממשלה) ,אלא מי
שיש לו סיעה גדולה. ובתוך כל סיעה יקבע הבוס שלה מי ידבר — ומי לא.
0בכנסת יגבר השיעמום עוד יותר. עד כה התמלא אולם הכנסת במקצת לפחות
ביום הרביעי בשבוע, שהיה מוקדש להצעות אלה. בשאר ימות השבוע נוכחים, בממוצע,
רק כ־ 24ח״בים באולם. התקנון החדש ישים קץ גם להתעניינות שנגרמה על־ידי ההצעות
לסדר־היום. הח״כים יוכלו לבלות במזנון גם את היום הרביעי.
0הכנסת תעבוד עוד פחות. למעשר, מתנהל כיום עיקר עבודת הכנסת במשך 48 שעות
בשבוע — מיום ב׳ בצד,דיים עד יום ד׳ בצהריים. המליאה יושבת רק שלושה חצאי־ימ-ם.
אילו היתד, אמת בטענת הסיעות הגדולות, שבגלל פעילות־היתר של סיעתנו אין להם
זמן להעלות את הצעותיהן, הרי היה זה צריך להביא למסקנה שיש להאריך את שבוער,עבודה
הקצרצר של הכנסת, להוסיף לו לפחות יום־עבודה אחד נוסף. התיקון בא למנוע
מראש גם הצעה כזאת( .אגב, כל הטענה הזאת גובלת בחוצפה. היא באה להצדיק עצלנות,
להעניש חריצות).
ד ד ! ישגז: אלבותבגיבתלא 1פוןיציןז
ך* שינוי ׳טהוכנס ל ת קנון אינו בא רק לסתום את הפה לסיעת־יחיד, אלא גם לקצץ
( ) באופן מכריע את יכולתה של האופוזיציה בכלל. הוא מחזק עוד יותר, ובמידה רבה
מאוד, את שלטון הקואליציה בכנסת.
כאן מתעוררת מאליה שאלה נוקבת: כיצד זה יזמה דווקא חרות, שהיא מפלגת אופוזיציה,
תיקון כזה?
אין מנוס מן התשובה: חרות חיזקה באופן מכריע את כוחה של מפא״י בכנסת, כדי
לסתום את פי הח״ב היחיד של סיעת העולם הזה — כוח חדש.
איש לא ניסה כלל להסתיר את המגמה. בעת הדיון בוועדת־הכנסת הוזכר באופן בלעדי,
שם סיעתנו. דובר בה בגלוי אם צריכים לסתום לנו את הפה, ואיך. נציג רפ״י, שהתנגד
לתיקון, הציע שיבואו עימי בדברים באופן בלתי־רשמי, כדי לרסן את יוזמת סיעתנו,
מתוך הסכם, ללא שינוי התקנון( .ההצעה נדחתה על־ידי הרוב) .אנשי גח״ל, שהתגייסו
והופיעו כולם לישיבה (בניגוד למקובל אצלם) ,אמרו שצריכים לשים קץ ליוזמתנו. אנשי
מפא״י הסכימו לכך בלב שלם (חוץ מח״כ שולמית אלוני, שהציעה שינוי פחות דראסטי).
כל העתונאים הבינו כי השינוי מכוון אך ורק נגדנו (ראה מאמר ראשי בר,ארץ וקאריקטורה).

הכנסת נקבעים על־ידי הממשלה. הממשלה היא המגישה לדיון הכנסת את הצעות־החוקים
שלה, את התקציב, את הודעות הממשלה. בכל אלה נתונה היוזמה כל־כולד, בידי הממשלה.
אומנם, ח״כ יחיד יכול להגיש שאילתא לשר. אבל על שאילתא אץ ויכוח, והשואל אינו
יכול לדבר עליה. מעל הדוכן נשמעת רק תשובת השר, שהיא לעיתים קרובות חמקנית,
מעורפלת ואף מטעה.
בידי ח״כ יחיד נשארים רק אותם שני אמצעים כדי להעלות עניין כלשהו לסדר־היום.
הוא יכול להגיש הצעת־חוק משלו, או הצעה לטדר־היום. שניהם אמצעים עלובים למדי, כי:
י • ח׳׳כ שהציע הצעת־חוק, יכול לנמק אותה במשך עשר דקות בלבד. אחרי תשובת
השר, הוא יכול להשיב כמה דקות נוספות. בסך־הכל 15 :דקות. זד, הכל.
0ח״כ שהציע הצעה־לסדר־היום, יכול לנמק אותה במשך עשר דקות. אחרי תשובת
השר, אין לו זכות להשיב.
של ד,מיקרים, מסירה הקואליציה את ההצעות אוטומט־ת מסדר־היום,
ברוב הגדול
בהצבעת הרוב, ובזה מסתיים העניין. זאת אומרת, שכל המכשירים האלה גם יחד מסתכמים
בכך שפעם בשבועיים־שלושה יכול ת״כ אופוזיציוני לדבר מעל הדוכן במשך עשר
דקות, על עניין הנראה לו חיוני.
במשך שלושת חודשי הכנסת השישית, כשהכנסת היתה מובטלת רוב הזמן מחוסר
תעסוקה, ניתן לנו להעלות בסך־הכל שלוש הצעות־לסדר־היום: על התעללות המישסרה
בשיירת־השבת לירושלים, על הסעת־חינם לחיילים ועל השחיתות בענף הכדורגל. כן
העלינו, במסגרת הצעות־חוק, את הצעת הוק־הקוורום, ואת התיקונים לחוק־הבחירות.
את האפשרות הדלה הזאת, להעלות עניינים בכנסת, באה עתה המזימה של חרות
ומפא״י לחסל. בעלי המזימה, ח״כ חרות יוחנן באדר וח״ב מפא״י ברוך אזניה, הם
שניהם עסקני־כנסת משופשפים מאוד, והם מצאו את הצורה המחוכמת ביותר.
כך החליטה ועדת־הכנסת (שאינה זקוקה לאישור הבית) כי מעתה יעלו כל הצעות־החוק
וההצעות־לסדר־היום לפי מפתח מפלגתי. היא קבעה גם את המפתח המדוייק: במעגל של
32 הצעות, תחולקנה ההצעות שווה בשווה: חצי לקואליציה, חצי לאופוזיציה. כך תהיינה
7הצעות למערך 7 ,לגח׳׳ל. לסיעת העולם הזה — כוח חדש תהיה הזכות להצעה אחת.
כלומר, בכל שנה נוכל להעלות עניין אחד, או לכל היותר שני עניינים, על סדר־יומה של
הכנסת.
ת הוגזו תשלא בגזג ד ד
ך* די להכין את האבסורד התהומי של הצעה מרושעת זו, יש להבין את הרקע הפר־למנטארי
שלה. הנה כמה קני־מידה להערכת העניין:
* לקוחה מהפיק על ״מסיברדהתה המטורפת״ בעליסה בארץ הפלאות.
והארנב סובלים את המרמים בקומקוס־התה.

הכובען המטורף

אפילו סיעות קטנות אחרות, שיסבלו מן השינוי כמונו, באו אלינו בטענות. הן טענו
שפעילותנו הרבה גרמה לשינוי התקנון. אמר לי ח״ב אחד. :מדוע פעלתם כל־כך הרבה?
הייתם צריכים לשבת בשקט שנודשנתיים ולא להרגיז את
הסיעות הגדולות!״
מה, אם כן, הריץ את חרות?

יתכן כי התשובה נעוצה בקריאתו של אחד מחברי חרות,
ממתנגדי צמרת מפלגתו, שאמר בישיבת הסיעה :״סיעת
העולם חזה, עם חבר אחד, עושה יותר בכנסת מכל סיעת
גח״ל, שיש לה 26 חברים!״
ואכן, אם סיעת גח״ל מוכנה לבזות את עצמה בעיני
הציבור ולנקוט בשיטה של סתימת־פה תוך שותפות עם
מפא״י, יכול להיות לכך רק נימוק אחד: החשש כי כוח
אופוזיציוני חדש מוכיח, בעצם נוכחותו ופעולתו, עד כמה
ירד המתח האופוזיציוני של גח״ל. כי בכנסת השישית
מהווה גח״ל לכל היותר אופוזיציה פורמלית — ללא מתח!
מלחמתי, ללא דרך אלטרנטיבית, ללא יוזמה של ממש בכל
שטח שהוא, חוץ מפראזות לאומניות.
ברוב ימות השבוע ריקים ספסלי גח״ל. כאשר מדובר על
הצעות־חוקים חשובות, הכרוכות בהוצאה של עשרות מיליונים,
נוכחים באולם שניים־שלושה מבין 26ח״כי גח״ל.
בעבר, כשהיתה קיימת התחרות בין חרות לליברלים, הס שמרו על מתח כלשהו. מאז
קום גח״ל, אין עוד התחרות, והסיעה כולה רדומה.
הדבר ניכר בדיון על התקציב. נאומו של יוחנן באדר, שפתח את הוויכוח, איכזב את
כולם. לא היתד, זאת אלא חזרה שיגרתית על 17 נאומי־התקציב הקודמים שלו: באדר,
ללא קו מנחה, ללא התלהבות או רוח־קרב. אין ספק שנאומו של משה דיין היה לאין
שיעור יותר מעניין, יותר עיקבי — וגם יותר תואם את האידיאולוגיה של גח״ל.

כן־אליעזר

ערב הבחירות, היתד, אחת מסיסמותינו העיקריות :״דרושה אלטרנטיבה לאופוזיציה!״
לפני שאפשר לחשוב על החלפת השלטון, יש לפעול למען החלפת האופוזיציה. כי באין
אופוזיציה של ממש, לא יתכנו חילופי־שלסון.
פעולת נח״ל השבוע הוכיחה שצדקנו. היא הוכיחה גם שהצלחנו עד כדי כך ש־26
ח״כי גח״ל החלו פוחדים מפני הקול היחיד שלנו, והחליטו להחניקו.

הגזגנרגז הרא שונה; \זתנגע 1ג\ז מם גזין״ר
ך * תיל,מ הונ ח על שולחן הכנסת ביום השלישי — ונכנס באותו רגע לתוקפו ללא
ן | ויון וללא ויכוח. להלכה, אפשר לערער עליו תוך חודשיים, ועל העירעור ייערך

מיזם ליום

־.ל־אביב. ה׳ באדר תשכ״ו
דיון נוסף בוועדה. אך רק פתי יאמין כי המערך וגח״ל, שיש להם רוב בוועדה, ישנו את
עמדתם — אלא אם כן יתקומם הציבור נגד מזימה טוטאליטארית זו, ויכריח אותם לבטלה.
החלטנו להעמיד את הציבור לאלתר על חומרת הדבר שקרה. לכן, בשאך נפתחה הישיבה
למחרת היום, אחרי שהשרים ענו על כמה שאילתות (שמחציתן היו שלנו, כרגיל) ביקשתי
את רשות־הדיבור על פי נוהל בלתי־רגיל. זאת היתר, הסערה הראשונה באותו יום, שבו
התחוללו סביבנו כמה סערות. הדבר נרשם בפרוטוקול כלהלן:
אורי אבנרי. אדוני ה־ושב־ראש, הצעה לסדר־הדיונים.
הידר אריה בן־אליעזד ;חרות) :באיזה עניין?
אמריי •:אדוני-היושב־ראט, נפל דבר בלתי־רגיל, ואני נאלץ להגיב בצודה יכלתי•רגילה.
אתמול הונח על שולחן הבית נזיסמד אנטי־דינווקרטי, בצורת החלטה של ועדת הכנסת.
היז״ר בן־אליעזר: יש לך דרכיס לעשות זאת. אתה צרי דלהגיש הצעה־לסדר־היוס,
אס אתה רוצה שהכנסת תדון בדבר. דה לא עומד עכשיו על סדר־היום.
אבכרי: אני רוצה להציע שהכנסת תדון בכך מייד1 .
הידר בן־אליעזר: אתה לא יכול להציע כך. אתה צריך להגיש הצעה־לסדר־היוס.
אככרי: לא. אינני חושב כך.
הידר בן־אליעזד: אתה לא חושב כך, אבל אני חושב כך. תגיש הצעה דחופה לסדר־היום,
כדי למנוע את ההסדר. אבל אינך יכול לעשות דאת כך.
אבכרי: אינני חושב שהצעה־לסדר־היום בעניין זה היא בהתאם לתקנון.
הידר כן־אליעזר: כל הצעה־לסדר־היום היא הצעה מותרת! ,והנשיאות תעלה אותה.
אם תבקש דחיפות — הנשיאות תחליט אם זה דחוף או לא *.דאת לא הדרך.
אבנרי: אבל הרי הסעיף החדש בתקנון שולל מאתנו את עצם הזכות להגיש הצעה״ 1 לסדר־היום!
הידד בן־אליעזר: הוא לא שולל עדיין **.את,ה לא יכול להתווכח עם היושב־ראש
כל כך הרבה זמן. יש לך דרך להגיש הצעה־לסדר־היוס
ולבקש לדון בנושא. הנשיאות תקבע את הזמן לנך.
אבנרי: אני מקבל זאת תוך מחאה, ואני חייב לציין
שאין לי כל אפשרות ללכת בדרך שהציע היושב־ראש,
וזאת בגלל הנומרוס קלאוזוס*** החדש.
הידר בן־אליעזר: אני מבקש לא לנצל יותר מדי את
הבמה הזאת, כאשר אתה מקבל רשות להודעה־לסדר!
עוד באותו יום הגשתי הצעה דחופה לסדר־היום, כדי להעמיד
את דברי בן־אליעזר במיבחן. היה ברור לי שאין
שמץ של סיכוי שהצעה זו אומנם תועלה על סדר־היום —
בי גח״ל והמערך יצביעו בוועדה אוטומטית נגד מתן הזכות
להעלותה, בטענה שהדבר אינו דחוף.

רשימוגז וזנגכח־ים\ :זאגלם רי2ן
ין ספק שהחל ביום השלישי שעבר חל לגבינו שינוי
גאף ף
\ | גדול בכנסת. היחס של הרוב אלינו השתנה — וממילא
השתנה גם היחס שלנו אל הרוב.
במשך שלושה חודשיים נהגנו בנימוסיות קיצונית, גם כשאמרנו דברים חריפים. איננו
יכולים להמשיך בכך, כשסותמים את פינו. ואילו הרוב, שפעל נגדנו מאחורי הקלעים,
העמיד עד כה פנים כאילו הוא מתייחס אלינו בהגינות ג׳נטלמנית. מסיכה זו נפלה
השבוע — וחוששני שזהו אות לבאות.
כל זה בלט ביום הרביעי, כשהגיע תורנו לדבר על תקציב המדינה.
עד אותו רגע התנהל הדיון בעצלתיים, תוך שיעמום גובר והולך. הנושא היה תקציב
של 4.6מיליארד לירות — אלף לירות לכל גבר ואשה, זקן ותינוק בישראל, אך האולם
היה ריק. וכמעט איש לא הקשיב לדברי רעהו.
בזה אחר זה קמו הנואמים, השמיעו ביקורת קלושה על פריט זה או אחר של התקציב.
איש לא הציע שינוי רציני. נאומו של באדר היה כביקורתו של מבקר־חשבונות, שמצא
פה ושם אי־דיוקים במאזן. דיין לא דיבר על התקציב, אלא על המדיניות הכלכלית
הכללית. הצעתו. למעשה: להוריד את שכר הפועלים, כדי לממן מיפעלי־פיתוח (שיהיו,
מן הסתם, בלתי־כדאיים ובלתי־רוויחים, ושיכניטו את הכלכלה לבוץ עמוק עוד יותר).
נאום מעניין נשא זאב שרף, ח״ב מפא״י, שהשמיע כמעט את כל הטענות שלנו — אך
מבלי להסיק, כמובן, את המסקנות. למשל: הוא אמר שאין פתרון ללא פיטורים נרחבים
במנגנון הממשלה — אך לא הציע להקטין את התקציב המוצע, כדי להכריח את הממשלה
לערוך טיהור כזה.
כמעט בכל עת הדיונים נראה האולם כך: פלוני נאם, וחברי סיעתו ישבו באולם, בדי
שיהיה לו קהל. כן נכח באולם הנואם הבא, שהמתין לתורו, וחבריו. חוץ מזה היה
האולם כמעט ריק לגמרי.
ערכתי כמה פעמים רשימה של הנוכחים. לדוגמה:
ביום ג׳ ,בשעה , 19.15 בעת נאומו של ח״כ המערך זאב צור, נכחו באולם, חוץ מן
הנואם, שר־האוצר, יו״ר הישיבה (דבורה נצר) ואני — 14ח״כים. מבין 49ח״כי המערך
נבחו ( 9ביבי, הקטין, שורש, שרף, אוזן, אליאב, מנחם כהן, כפרי, קרגמן) ,מיספר
בלתי־רגיל שנעלם ברגע בו גמר איש המערך לנאום. מבין 26ח״כי גח״ל נכח ( 1טיאר).
מבין 8ח״בי מפ״ם נכחו שלושה (יערי, תלמי, שלמה רוזן) ,כי יערי עמד לנאום. מבין 10
ח״כי רפ״י נכח ( 1מתילדה גז) .לא נכח איש משלוש הסיעות הדתיות ומשתי הסיעות הקומוניסטיות.
למחרת היום, בשעה , 14.00 זמן קצר לפני שבא תורנו לנאום, בעת נאומו של הרב
קלמן כהנא, נכחו באולם, חוץ מן הנואם, שר־האוצר, היו״ר התורני (יצחק נבון) ואני —
16 חברי־כנסת, והם: מבין 49 אנשי המערך נכחו ( 2הקטין וארבלי) .זאת אומרת שלא
נכח אף איש אחד ממפא״י, ואילו ארבעת הערבים של מפא״י לא נראו בכלל באותי
שבוע. מבין 26 אנשי גח״ל נכחו ( 4בן־אליעזר, רזיאל־נאור, טיאר ומגורי־כהן) .מבין
8אנשי מפ״ם נכחו ( 3ש. רוזן, שם־טוב ופלד) .מבין 10 אנשי רפ״י נכחו ( 2מתילדה
גז ומשה דיי;) .מבין 5הליברלים העצמאיים( 2 :רוזן והאוזנר) .לא. נכח איש מהמפד״ל
ומרק״ח. מבין אנשי אגו״י( 1 :גרוס) .מיקוניס (מק״י) חיכה לתורו לנאום אתרי, וכן
נכת חברו־לסיעה (פא״י) של הנואם.

\ז^עתז

ן זה ן\ז ״\־י\2״?

ך* ׳צבא תורי, קם פינחס ספיר באופן הפגנתי ויצא את האולם. הוא כבר ידע את
תוכן נאומי, כי זה כבר התפרסם בשבועון המסדים באותו בוקר (בגלל שיבוש
בעבודת הכנסת, התאחר נאומי ביום. לפי התיכנון, היה הפירסום צריך לבוא אחרי
הנאום ).מה שקרה לאחר מבן, כבר העיד על מצב־הרוח החדש:
אורי אבנרי: כבוד היישב־ראש, כנסת ריקה.
(סערה באולם).
היו״ר יצחק נכו* (רפ״י) :אני חושב שאתה יכול לחזור בך מהכינוי הזה, כיוון שנוכ1
חים
כאן חברי־כנסת.
(אסתר רזיאל־נאור, היחידה שישבה באותו רגע על ספסלי גח״ל, קמה נרעשת, קראה:
״אני אשאיר לך את הכנסת ריקה!״ ועזבה את האולם. כמוה עשה ח״כ יעקוב מרידור,
שעמד ליד הדלת. שאר אנשי גח״ל לא נכחו אף קודם לכן).
אבנרי: כנסת כמעט־ריקה. אם מבין 120 חברי־כנסת נוכחים באולם פחות מעשרים,
* להלכה ׳הוצאו הצעות ״דחופות״ מההסדר החדש. אך למעשה שוללת הנשיאות כמעט
תמיד, ובאופן שהפך אוטומאטי, את הדחיפות של ההצעה.
** כאן טעה בן־אליעזר. באותו רגע כבר נכנס התקנון החדש לתוקפו.
סעיף מיטפרי״ — חוק־הפלייה המגביל דבר בצורה מיספרית. חוק כזה הופעל,
למשל, להגבלת מיספר, היהודים באוניברסיטות במדינות האנטי־שמיות של אירופה.

חופש פרלמנטרי— בקיצוב
ועדת הכנסת החליטה לפני ימים זו — איו לגלות הסבר אתר — היו
אחדים להטיל משטר של קיצוב עד חברי גה״ל בועדת הכנסת מוכנים
חופש הפעולה הפרלמנטארית. על פי למכסה קצובה של ד הצעות לסדר
הסכם בין סיעות המערך. גה״ל ד היום ו־ 7הצעות חוק פרסיות, ובלבד
טפד״ל צומצם מספרן של הצעות לס שסיעת העוה״ז תוגבל להצעה אחת
דר היום ושל הצעות חוק פרטיות, ככל סוג.
עד סיומו של מושב הכנסת, באוגוסט
איכרים. כי הסיעות הגדולות אינו
,1966 לשלושים ושתיים לכל סוג של מוכנות להשלים עם מונופוליזציה של
הצעה; מכסה זו חולקה מחצית על הכנסת על ידי אי־ס אחד בלבד. אמתי
מחצית בין הקואליציה והאופוזיציה, היא גי ד•״ ניעות(!אהויוג־ים־ול היה
ובתוך כל מחנה בהתאם לגודל הסי לא פעם להתקבל הרושם כאילו קיי עות.
באמצעות ניסוח כסויים נקבע מת תופעה כזו. ברם, אם היתד. או
גם כי חבר כנסה למעשה לא יוכל ישנה: לא באשמתו של חבר הכנסת
להגיש הצעה בלתי אם השיג אבנרי היא קיימת. אלא באשמתן של
עבורה, את הסכמת סיעתו. בדרך ה 1הסיעות הגדולות, כילל זו של גח״ל.
שינויים האלה הושגו שתי מסרות: לא צריך להסכים לכל אחת מהצעד
ביטול היזמה מצד חברי כגסת אשד תיו של ה״כ אבנרי; אד משקיפים
משום מה אינם יכולים להבטיח לה פרלמנטאריים מנוסים תמימי דעים
צעותיהם את תמיכת סיעתם, וכן חח־נקה
כמעט מוחלטת של יזמת הסיעות כ״ ־דר£־ ע עני ו ר פרל £ 5 5 5 1 1
כלום 7
ידוו3הצ?גנ־ .את
רציניר״״יבי
הקטנות.
*זף! ,יזמתו עדיין ממלאך״ במידה
ההצעות לסדר היום שימשו עד כה ׳ו*בה, חלל אשר הסיעות הגדולות,
עילה לדיון על נושאים אקטואליים; לרבות של האופוזיציה. משאירות
צורה זו של פעולת הכנסת ריתקה אותו בריקנות. מי שמרגיש כי הכנ כמעט
תמיד את תשומת לבם של רוב סת הששית לא שיקפה בפעולתה את
חברי הכנסת, של העתונות ויש לה יחסי הכוחות האמיתיים. מוטב לו כי
גיה, של הציבור כולו; ולא פעס היה יחפש את האשמה בכך אצל הסיעות
יום ד /בזכות הדיונים האלה׳ ליום הגדולות שלא השכילו לספק תעסוהמענין
ביותר בשבוע הסרלמנטארי. קה לבית הנבחרים כל עוד לא הוקמה
כמו בן השובה יזמת התחיקה של חב הממשלה והממשלה עצמה פיגרה ברי
כנסת בודדים; ואם אין בדעתנו הזנת נושאים לפעולה תחיקתית לנבלהפוך
לחלוטין את נבחרי העם לבר -חרי העם — ולא אצל סיעה בת חבר
גים במכונות סיעתיות, יש לשמור על אחד.
יזמה זו ללא קיצוץ.
החלטת ועדת הכנסת עושה אך ורק
במשטר הפרלמנמארי ג־דע עודף את מלאכתו של המערך המתגלה
משקל, באופן בלתי נמנע, לחלק של כגורם הלהוט לפעול להאדרת הממבית
הנבחרים אשר הממשלה משמ שלה ולהורדת קרנה של הכנסת אשר
שת, להלכה ולמעשה, כועד פועל אופוזיציה פעילה היא תנאי חשוב
שלו; בנסיבות של משטר רב־מפלגתי לבילוי שליחותה. משמעת סיעתית
פירוש.הדבר, כי עודף משקל זה — ומשמעת קואליציונית הן הכרח בסיעות
הקואליציה. נהנות מכנו. מזה משטר פרלמנטארי, כדי להבטיח מיאין
מנוס; אולם דוקא בשל כך נחוץ דה סבירה של יציבות ממשלתית; אך
כי יישמר מרהב רחב לפעילות האו אפשר גם להפריז בהערכת קנין זה,
פוזיציה. אם לא נרצה לדחפה להרג וחיוניות המשטר תלויה במידה לא
שת סכלון ויאוש. הצעות לסדר היום פחותה גם בפעילות האופוזיציה. סיעת
הן על כן כלי נשק חשוב ביו,תר לאד גח״ל פגעה קשות בחיוניות זו בכך
פוזיציה; הצעות חוק פרסיות ערכן שהסכימה להטלת מכסות על הצעות כל במידה פסויימת גם בכד שהן מאפ לכדר היום ולהכנעה מוחלטת
שרות הפשרת קווי הגבול המבדילים חברי הכנסת להנהלות סיעותיהם. בכל
בדרך כלל בין תומכי הממשלה לבין הנוגע ליזמה תחיקתית. אשמת ה־מתנגדיה.
כלום רוצים אנו כי לעו מפד״ל אינה קטנה יותר, והמנעות
לם לא ייתקבל שום חוק אשר הקוא הליבראלים העצמאיים מעוררת תמיליציה
אינה מוכנה לתמוך בו במלו הה דומה. חידה ממש היא כיצד סיכד?
עות
אלה לא הבחינו עד כמה הגבירו
תמוד, ביותר הוא כי סיעת גח״ל במו ידיהם את כוח הקואליציה הנהנתנח
את ידה להחלטה הנדונה של נית ממילא מעודף משקל מאשר כל
ועדת הכנסת. את עמדתו של המע הצעת חזק ממשלתית היא שלה. ועל
רך אפשר לפחות להבין — אם כי כל הצעה לסדר היום זכאי שר להלא
להצדיק — כפרי רצינה להוסיף שיב באריכות.
ולהגביל את חופש ׳האופוזיציה; אך
אין זאת אלא שהקנאות כלפי סי־זזעובדה
כי סיעת האופוזיציה הגדולה עת ״ד17,ל 5דזד 1(5ללש(; הע־
.ביותר הסביסד, להגבלה זו — את גירו? 1\1ו( לוב חביטת על דעתה. כפי
זאת אי־אפשר אף להבין.
•ליריד?ל*משלז¥ 1ם ׳הצעת חוט י!שו1
ברי בכל זאת כה גרם לקנוניה זן הרע ביחט לשבועון^ בזכות משגה
שבין המערך לבין גח״ל:
מצד הממשלה נכנם מר אבנרי לכנהרצון
להשתיק, עד במה שרק אפ~ סת, והרי כבר המליצה ועדת ווית־שן
ד^ ל 3.י
אבניי, העולם קין—לבונטין—שרף על תיקון המש הזה
— כוח חדש״) .חריצותו ופעי־ גה ההוא. הפעם התכה האופוזיציה
לדתו מרגיזות את הסיעות הגדולות בבשרה שלה; ואם סיעת המערך לא
בשל תו
— את המערך טל
תכנה האופוזי תהיה מוכנה להמלך בדעתה — לפציוני,
פשוטו כמשמעו; ואת גח״ל חות כל יתר הסיעות בכנסת נקראות
משום שהיא עשויה להתחרות עמו לעשות יד אחת כדי לבטל את הח בקרב
הציבור על כתר יעילות או־ לטתה של ועדת הכנסת ולהחזיר חו פיזיציונית.
מתוך קנאות צרת אופק פש פרלמנטארי בלתי־פקוצב.

תקופת נקרומה לקיצה

המאמר הראשי ב״האר־ו״ מיום 25.2.66
נדמה לי שהמונח ״ריקה״ איננו נל־כך מוגזם.
גדעון האוזגר (ל״ע) :תדבר אל הנוכחים.
אכ״רי: אני מדבר אליהם, עם כל הכבוד לנוכחים, ועם פחות כבוד לנעדרים.
הרשו לי להקדים לדברי שתי הערות.
אני מוכן להקריב דקה אחת מזמני היקר, כדי להשמיע מעל במה! זו את מחאתי, כאדון
וכישראלי, נגד פסקי־הדין המחפירים שהוצאו בברית־המועצות נגד הסופרים סיניאבסק״
ודניאל. אי־אפשר שלא תישמע מחאה כזאת מעל במה רמה זו. כיוון שאיש לא עשה זאת

לפני, אני עושה זאת בהזדמנות זו.
ומסתימת־פה לסתימת־פה. הממשלה לא הציעה קיצוצים של ממש בתקציב, אבל היא
שותפה למזימה לקצץ את חופש־הדיבור בבית זה. כאן נוצר קרטל בין קואליציה ואופו־זיציה
של מפא״י וחרות. אחרי שקם הקרטל בין חרות והליברלים, שהוריד את יעילותם
במידה רבה, קם עתה קרטל ב־ן המערך וגח״ל, שנועד להוריד את היעילות של בית זח
כמוסד מחוקק.
כבוד היושב־ראש, שלושת הכרכים העבים של הצעת־התקציב הממשלתית הס גל-עד
מונומנטאלי של נייר, אנדרטה לחוסר־היעילות ולחוסר־הכשרון, לעצלנות המחשבה !לעקרות
המעשה. ן
לפי תקציב זה, יידד שליש מפרי־עמלו של האדם הישראלי לטמיון. טסיון במובנה
הכפול של המילה בעברית: טמיון שהוא אוצר־הממשלה, וטמיון שהוא אבדון.

ד 1״ ה ל! 1 3ה ד
(המשך מעמוד )25
שר־הטמינן, בנאומנ הארנן, לא ניסה כלל להעמיד פנים
נכון: אני מבקשך להימנע משימוש בביטויים שאינם הולמים.
:טמיון? זו מילה עברית!

היו״ר אכנרי היו״ר נבון :
משד דיין :

אבקשך להימנע משימוש בביטויים כאלה לגבי שרים וחברי־כנסת.
כשם שהובה לכנות חבר־כנסת בתואר ״חבר־מסת״ ,כן סובה לקרוא
לשר־האוצר ״שר האנצר״.
אבנרי: אני מקבל את ההערה הזאת, למרות שאני חושב שהמילה וועברית אינה

פחות טנבה.
דיין: אס כל חבר־כנסת יכנה את רשוזו ב שמות כפי שאנו חושבים אחד על תשני
אכנרי נגיע רחוק מאוד.
אני מקבל זאת, אם כי אינני סבור שיש בכך משום פגיעה. זו מילה עכוית.
שר־האוצר לא ניסה להעמיד פנים כאילו נובע תקציב זה מתוכנית־אב כלשהי, ממדיניות
חדשה ונועזת, המובילה ליעד כלשהו

להלן המשכתי בנאום בערך כפי שפורסם בגליון האחרון, עם תיקונים ושינויים כוי
להגיב על הדברים שנאמרו בוויכוח, אותו ויכוח שהייתי היחיד בכל הבית, כמדומני,
שהקשיב לכולו.
בסך הכל ניתן לנו לדבר 15 דקות: דקה אחת על כל 300 מיליון ליך ות של התקציב.
היה זה הנאום היחידי שהציע לכנסת תקציב אלטרנטיבי, תקציב שהיה קטן מהצעת
הממשלה במיליארד ו־ 85 מיליון ל״י. לכן היה זה נאום־התקציב האופוזיציוני היחיד —
ואין פלא שהוא הרגיז את האופוזיציה לא פחות
מאשר את הממשלה.
העובדה שפינחס ספיר ואסתר רזיאל־נאור, מפא״י
וחרות, עזבו את האולם באופן הפגנתי ביחד — היא
עדות חיה למה שקורה עתה בכנסת.

ב מרחב

סו רי ה
דרך כל שדיט
מזה דור שלם, אין שואלים בסוריה ״האם
תהיה הפיכה?״ השאלה היא תמיד., :מתי
תהיה הפיכה?״
ביום רביעי האחרון׳ יכלו הסורים לתת
תשובה נוספת, ולומר :״היום.״
תושבי דמשק התעוררו לקול יריות כבדות,
מכיוון ארמון הנשיאות. שם התחולל
קרב קשה בין מבצעי ההפיכה החדשה, לבין
מישמר נשיא מועצת ההפיכה, אמין אל־חאפז.
השמועות הראשונות קבעו, כי באותו
קרב נהרגו ונפצעו למעלה מ־ 400 איש. הודעה
רשמית קבעה 41 :איש נהרגו וכ־90
נפצעו. בין הפצועים: אל־חאפז עצמו, שפיקד
אישית על יחידות המישמר.
אולם כאשר החלו השידורים של אותו
בוקר, לא נמסרה אף מלה מכל זה מפי
קרייני רדיו דמשק. הם הסתפקו רק במסירת
״הודעה מספר 1״ ,שבישרה על סילוק אל־חאפז
מן השלטון. הקריין הודיע בשם
מיפקדת ההפיכה, כי אל־חאפז נעצר, ויועמד
לדין על בגידה. גם ראש־ממשלתו המדינאי
הבעתי הוותיק סלאח אל־ביטאר, נעצר ויועמד
לדין.
לאחר מכן — שירי־לכת, שהופסקו מדי

פעם על־ידי הקראת תוכנם של מיברקי הזדהות
מאירגוני סטודנטים, ראשי חמולות
ומפקדי גדודים.
קול חדב. אך לא רק קולה של דמשק
נשמע: גם רדיו חלב שבצפון השמיע את
הודעותיו על ההפיכה. הוא כפר בהצלחתה,
האשים את מפקד היל־האוויר בבגידה, הבטיח
שאל־חאפז עודנו לוחם, שלצידו מתייצבים
הכוחות העיקריים בצבא, שמחוללי ההפיכה
הבוגדנית עוד ישלמו ביוקר.
הקול הכופר נשמע יומיים בלבד. כאשר
נפסק, נפוצה שמועה, כי תחנת הרדיו של
חלב הופצצה. לאמיתו של דבר, היא נכנעה
ללא קרב, כאשר הסתבר, כי אומנם נתפס
אל־חאפז, וכי חילות האוויר והשריון שולטים
שליטה מוחלטת בדמשק ובמחנות הצבאים
בסביבת הבירה ובחזית הישראלית.
כניעת חלב, מיבצרו האחרון של אל־חאפז,
באה לידי ביטוי כאשר חדל הרדיו המקומי
לשדר בנפרד, והחל משדר על הגלים של
רדיו דמשק. בפי דוברי הצפון היו עתה
קריאות לאחדות האומה, תחת הנהגתה החדשה.

חזו ר .1946 הפיכת יום רביעי האחרון
לא נועדה רק לכבוש את השלטון בסוריה.
היא התכוונה גם לסלק את אל־חאפז
ואל־ביטאר מראשות מפלגת אל־בעוז, ולהעמיד
במקומם הנהגה חדשה, קיצונית יותר.

זהו, אולי, השוני העיקרי בין ההפיכות
הצבאיות האחרונות, לבין ההפיכות הצבאיות
שפקדו את ראשית דרכה של סוריה העצמאית,
החל משנת . 1949
תחת חוסני אל־זעים, פאוזי סלו ואדיב
אל־שישקלי, היה הצבא מתערב מדי פעם
בפוליטיקה כדי לתמוך במפלגה אזרחית זו
או אחרת. הנושא העיקרי שדחף אז את
האלופים הסוריים לפעולה היה הוויכוח אם
להצטרף לברית האשמית (עיראק וירדן
המלוכדות) או לברית אנטי־האשמית (סעודיה
ומצרים).
אלופי־ההפיכות השתייכו למפלגות שונות,
או צידדו במנהיגים אזרחיים שנטו לאחת
המפלגות הימניות. מפלגת אל־בעת לא היתד,
אז גורם חשוב בהפיכות אלה.
אולם מתחת לאפם של האלופים היתד,
המפלגה הסוציאליסטית, הטוענת להנהגת
המהפכה בכל העולם הערבי, עסוקה בכיבוש
עמדות־המפתח של העתיד בתוך הצבא. ה־

לארה״ב

סורית חריפה בקרב הקצונה. גל זה התנגד
לכל הידברות עם מצרים, ראה באיחוד הלאומי
של עבד־אל־נאצר מתחרה על השלטון
בעולם הערבי, המאחז את עיני הבריות
בסיסמות ובתוכניות סוציאליסטיות י
כוזבות.
הם ניצלו את מתינותו המפוכחת של עבד-
אל־נאצר בבעיית פלסטין, כדי לקרוא לו
משתמט מוג־לב, תבעו מלחמה לאלתר כדי
למנוע את השלמת המוביל הארצי. אמין
אל־חאפז עמד גם בראש אנשי אל־בעת שתבעו׳
בוזע־^ת הפיסגה בקאהיר ובאלכסג־דריה,
ביצוע 7-זודז של תוכנית־ההטייה, וכאשר
זו נתקלה באש ישראלית ונעצרה, קראו
למלחמה כללית. אל־חאפז קבע, כי תוך
שלוש שנים תהיה ישראל מצויידת בנשק
גרעיני, ולכן יש לפתוח במלחמה נגדה
לפני כן.
אולם עמדתו לא התקבלה, ואחרי האשמות
והשמצות הדדיות בינו לבין עבד־אל־נאצר
— להן יכול היה להאזין כל בעל מקלט
רדיו או טלביזיה גם בישראל — הגיעו השניים
לידי הבנה. בוועידה השלישית בקאזא־בלאנקה
הוסכם על אי־התקפה, ומאז הורגשה
התחממות עקבית ביחסים בין שני ה־מישטרים.
הודות להתחממות זו אף עצר
אל־חאפז את דהרתם של קציני האגף השמאלי
לכיוון סין העממית. הוא נאלץ להתמודד
בגלוי עם כמה מקצינים אלה ועם תומכיהם
האזרחיים, שינה לצורך זה את הרכב הנהגת
אל־בעת הסורית והכלל״ערבית. המפסיד
הגדול בהתמודדות זו היה הגנארל סלאח
ג׳דיד.
השבוע הסתבר שההפסד היה כולו של
אל־חאפז. כי מאחורי ההפיכה שסילקה׳ אותו
עומד אותו ג׳דיד, הטוען כי אל־חאפז נעשה
רכרוכי מדי, וכי סטה מן הקו הקיצוני ש־איפיין
אותו עם עלותו לשלטון. קו זה —
שכנראה יונהג עתה בסוריה — אומר: התנגדות
למנהיגות עבד־אל־נאצר בעולם הערבי׳
מדיניות אנטי־מערבית קיצונית, והכנסת
סין לזירה המרחבית, כמישקל־נגד לרוסיה,
שהיא בת־בריתה של קאהיר.

שיט שנורו נופש באונית הפאר
הטונס־אטלנטית״יונייטד סטייטס״
פנה לסוכן הנסיעות שלך

או לסוכנים הכלליים:

יעקב רו ז רשות׳ בע״מ
רחוב הרצל , 12 תל־אביב, טלפונים , 5 6 2 4 5

50325

עי ראק
הפיכן ג׳דיד
מאחורי ההפיכה

גרעין נזרע במיכללה לקצינים בעיר חומס,
בשלוש השנים הראשונות לעצמאות (1946־
.)1949 בראש המיכללה עמד אז אלוף־מישנה
ג׳מאל פייצל, איש אל־בעת, שחלם על הפיכה
מן הסוג שנועד להתבצע כעבור שנים
אחדות, על־ידי סגן־אלוף מצרי בשם גמאל
עבד־אל־נאצר.
תלמידיו של פייצל ספגו, בצד תורת ה־לוחמה,
גם תורת הסוציאליזם הערבי. מחזור
1946 הפך, כעבור פחות מעשר שנים,
שם־דבר בסוריה ובעולם הערבי. בין שאר
חבריו נימנה עבד־אל־חמיד אל־סראג׳ ,שבדר־גת
סרן כבר היה מעורב בהפיכות הצבאיות
השונות; ובדרגת סגן־אלוף היה מפקד חיל
המודיעין ואחד הגורמים העיקריים לאיחוד
סוריה עם מצרים.
המפלגה כידי הצבא. השפעת הקצינים
הבעתיים בצבא נועדה, בראשית, לסייע
בידי מנהיגיה האזרחיים של המפלגה במלחמתם
הפוליטית נגד מפלגות הימין והקומוניסטים
כאחד. אולם ראשי הבעת למדו עד
מהרה מה שכבר ידעו קודמיהם בשלטון
בסוריה: אחרי שהקצינים התערבו כדי להפיל
ממשלה, אי־אפשר היה לצוות עליהם
לשוב לקסרקטיניהם ולהשאיר את החזית
הפוליטית בידי הפוליטיקאים.
חלה התפתחות כפולה: קציני הבעת השתלטו
בהדרגה על כל עמדות־הפיקוד החשובות
בצבא, ובמקביל גם השתלטו על מנגנון
המפלגה ומוסדותיה. עד שלבסוף נוצר
המצב הקיים עד היום, שאין אל־בעת נחשבת
למפלגה השולטת בצבא, אלא שהצבא
הוא השולט באל־בעת.
לכאורה, היה מצב זה צריך להבטיח לסוריה
הפוגה כלשהי במחול ההפיכות הצבאיות.
אך הסתבר, כי מספר ההפיכות
הצבאיות, כשגם הצבא וגם מפלגת־השלטון
היחידה נמצאים תחת אותה הנהגה, אינו
קטן ממספר ההפיכות שבוצעו במישטר המפלגתי
הישן. כי מתחת לדגל הכל־חובק
של אל־בעת התרוצצו קצינים בעלי דעות
שונות ומשונות. את חילוקי־הדעות הם יישרו
בדרך היחידה שידעו: על־ידי הפיכות,
ושימוש בכוח ועל־ידי הגליות ומשפטי־ראווה.
מכ-פיד
המפסייד אח רץ. אמין אל־חאפז
הגיע לשלטון על גל של לאומנות
העולם הזה 1487

האדיב שבבג
הכורדים אינם רק לוחמים לעצמאותם בתיי
הצפון. הם גם מהווים את גרעין העובדים
השחורים בערים הגדולות של עיראק•
אין שם כמעט סבל, למשל, שאינו
כורדי.
בקרב פועלים אלה פועלת מחתרת כורדית׳
האוספת כסף ונשק למען הלוחמים.
בחודש שעבר אף הרחיקה מחתרת זו לכת,
במיבצע שעורר את חמתם של שלטונות
ע־ראק. אנשיה ארבו לקולוניל בדר־אל־דץ
עלי בכניסה לביתו בבגדאד, המיתו אותו
ביריות. הסיבה: עלי היה מפקד מחוז אירביד
בצפון, עסק בהשמדה שיטתית של
כפרים כורדיים ובהריגת תושביהם של
אותם כפרים.
הרצח גרר פעולות־תגמול מיידיות. למעלה
ממאה כורדים, הידועים כראשי הפועלים
בשלוש הערים בגדאד, קירקוק ו־מוסול,
נעצרו והואשמו בפעילות חתרנית.
רבים מהם הודו כי העבירו כסף ללוחמים
בצפון. העצור המפורסם ביותר: הגנראל־בדימוס
ראשד ג׳אודאת, אחד הקצינים הכורדים
הרבים אשר שירתו בעבר בצבא
העיראקי. גם הוא הודה בגיוס כספים .־־
העברתם ללוחמים הכורדיים .״אילו הייתי
צעיר יותר,״ הכריז ג׳אודאת ( )70 שעה
שנעצר ,״לא הייתי מסתפק באיסוף תרומות.
הייתי נמצא עם הלוחמים, כשרונה
בידי!״
סוג גי. מעצרו של ג׳אודאת הטיל אור
על אחד הקשיים הגדולים של המישטר
העיראקי, במלחמתו בכורדים. שכן כורדים
רבים מילאו בעבר — ובמידה פחותה,
ממלאים גם כיום — תפקידים מרכזיים
בממשלת בגדאד וצבאה. עם החרפת המלחמה
בצפון, החליטה הממשלה לנטרל את
הכורדים שבתוכה.
כך, למשל, החל לפני שבוע משפטם של
כמה מראשי המישטר של הגנראל קאסם.
הנאשם העיקרי: שר התחבורה לשעבר,
חסן טלבאני, שהוא קרוב משפחתו של
ג׳לאל טלבאני, סגנו של המנהיג הכורדי
ברזאני.
ייתכן שמשפט זה, יחד עם גל המעצרים,
מהווה צעד ראשון של מדיניות עיראקית
גלוייה, המתכוונת להפוך את הכורדים לאזרחים
סוג ב׳ ,בזמן שהטענה הרשמית
היא :״אין מקום לעצמאות כורדית. הכורדים
הם אזרחים עיראקיים בדיוק כמו
הערבים.״
חטוב לנגוי ם!!

דבק מג ע
מדביק פוו מ אי ק ה
־ נמרחבק לו ת
אינו שו ק ע
• אינו ז קו ק לערבול

מתאים במ י וחד להדבקתספנית

המפיצים . :טלך
ת-א דח׳ הרצל 824813 .*717,87
קיבלת חשבונך,
נא פרע אותו בהקדם.

פסססססם

ח־־א, רחא בן ג בי רור

ככר מלכי י ׳ניר א י

,חליהות ה דיון

הצעות לפורים :
^ צלומים צבעוניים בסטודיו.

השאלת סרטים 8מ״מ למסיבות
למבוגרים ולילדים.
לירה כל סרט.
השאלת מכונות הקרנה
מחירים מיוחדים לסרטים
צבעוניים בשחור־לבן.
מבחר רב של מצלמות ומתנות
לחג.

מנחם גולן היה מיואש -הכוכבת החדשה של ״פורטונה״

רצתה

להתפשט ־ אך נמצאה

התרופה: