גליון 1488 מתאריך 9 במרץ 1966

1488

תשכ״ו9.3.1966 ,

מ חי ר 1 2 0אג׳

שמחים להודיע

פתיחת

בית

לצעירות וצעירים

דיזנגוף 20ו,

! ט11ב ל־הן
ו=דד ^ 1!1־1>1
דזנד 31 דיד*1זהעב רי תלה

גרפיקה

עד 150/0
לנרשמים
הנחה השבוע

פרטים והרשמה: סמולנסקין ( 7פנת בן־
יהודה )90ת״א, בין השעות .4—8 ,9—1

הנז כללההעב רי תלהט 3ל ה
בניו

שרנוו כו

ובו־כונודנ

^ ! דנכיטבזטוד ־ ה
בוריד ו_ 11בובטניס ־ ורהוט

לנרשמים השבוע
עד 150/0הנחה

פרטים והרשמה: סמולנסקין ד (פנת בן־
יהודה )90ת״א, בין השעות ,4—8 ,9—1

כל שבוע מתקבלים במערכת כמה מכתבים,
המאיימים ברצח על העורכים. אנו
רגילים לתופעה זו מזה שנים. מקורה,
בדרך כלל, ברבדים הגזעניים והפאשיס־טיים
הקיימים, אי שם, מתחת לפני הקרקע.
השבוע קיבלנו מכתב אחד, הראוי לציון
מיוחד. הוא נכתב, כפי שמעיד תוכנו,
אחרי שנתקבלה הידיעה המפוברקת על מות
אי־ב־ נתן, ולפני שידיעה זו נתגלתה
כשקר( .אגב, עד כד, לא הוסבר איך נולד
שקר זה, שלא היתד, לו אפילו אחיזה
קלושה ביותר במציאות) וזד, נוסח המכתב:
.28.2.1966
לכבוד מר אורי אבנרי וכנופיי תו.
שלום לך אדון נכבד ושלום לכס כנו־פייה
נכבדה.
הנידון: אייבי נ תן — עליו השלום.
כידוע לך ביו ם ב 28 ,לחוד ש פברואר
נספה א ״ בי נ תן אחד מאחינו הישראליים.
מסרתו היתה לתווך בין מרב וישראל. ל־כ
שנכנס לשטחה הריבוני של מצריים נורה
מ״י המצרים ומצא את מותו. ב שעה שפרסם
כרוזים ובקש מאנ שים שי ח ת מו על
סיסת־ה שלוס היו גם ערבים רבים ביניהם.
אני ב טוח ב מאה האחוזים שהם ח ת מו
במסרה לגמרי אחרת מאשר מיסת־השלום.
מדוע אתה מר אורי אבנרי וחבריך
אוהבי ערבים? האינך רואה עד כדי מה
שינאתם עלינו? אינני יודע על איזו דרכים
אתת חו ש ב כשאתה מצהיר באהדה
אתה מצהיר יום
דברי שבח לערבים
ולילה שצריך לבטל את המימ של הצבאי
החל על הערבים. האס אתה הרג שת את
הסבל שנגרם לך ע״י ערבים בארצם הם?
הזהר לך מר אבנרי, אנו המ שתתפים
בצער ע מוק ו ביגון קודר עם מ שפחתו
של אייבי נתז עליו השלום מזהירים
אותך שפעם נ שבור לך את כל עצ מו תיך
ונשאירך שלד. אנו אנשים שעלינו מארץ
היום זוכרים מה שעוללו
ערבית ועד
לנו האנ שים האילו. החרימו לנו חנויו ת
גזלו אד מ תינו וגר שונו בידיים ריקות וזאת
ללא כל עוול בכפינו.
מה שעשו לך ב שנת 1954כ שהיכו עם
מעדר על ידיך ז ה עוד לא כלום. אנחנו
נעשה ממך קציצות.
באם תמ שיך בדרך זו לא תאריך ימים.
באם יש לך אשה אנו מבטיחים לה שפעם
תהיה אלמנה. באם יש לך ילדים (נדמה
לנו שאתה סריס) אז פעם הם י היו יתומים.
אותם הדברים חלים גם על מר שלום
כהן ושאר חברי המערכת שאת פרצופיהם
אנו מכירים טוב• הזהרו הזהרו!

בכבוד רב מהחברה ה שומרים לכם טינה
ונקמה( .חתימה מקו שק שת, בלי כתובת).

עד כאן המכתב. הוא מטיל אור מסויים
על אופיו, רמתו ומגמותיו של חלק מן
הקהל שד,תלכד השביע סביב הרפתקה זו.
כעבור יומיים, אחרי שנתן חזר בריא
ושלם, השמיעו אנשים אחרים (ומי יודע,
אולי אותם האנשים עצמם) איומים כלפינו,
מפני שלא היללנו ושיבחנו את טייס־השלום
די הצורך, לדעתם.

השבוע נתן היועץ של ראש־הממשלה
לעניינים ערביים ראיון למעריב. זהו אותי
איש שפירסם ערב יום השיירה את הוד־עות־ההסתה,
שהיו חלק מן התכונה לערוך
במבואות נתניה פוגרום רצחני בבאי־השיירה.
בין השאר אמר בראיון:
שאלה: מדוע התנגדתם ל״ שיירת האחווה״
שיצאה לטייבה ב שבת?
ת שובה( :במתינות) לדעתי, אילמלא זו מנה
״ שייר ת האחווה״ שבוע אחר האירועים
בנ תני ה וב טייבה, היא היתה חיו בי ת
לחלוטין. אנו ראינו ב ה אקט שלילי בגלל
העיתוי, ו מ שני טעמים, ה ר חזו ת נרגעו,
ע שינו מעין ״ סול ח ה״ בין נתניה לטייבה,
פועלי טייבה יצאו לנתניה לעבודה, והכל
שכן. מה טעם לבוא מחדש, ולהקיץ נרד־מיס,
כ מו שאומרים?
שנית, איזור המ שול ש, כפי שקוראים
לו, הוא חבל תיכון. זהו איזור סגור לפי
תקנות ההגנה מ שנת . 1945 כאשר אומרים
לחבר כנסת: תבק ש ר שיון ותקבל או תו,
והוא מודיע; לא אבק ש, כי אינני מכיר
בממשל! — אין מנו ס מאשר מניע ת כניסתו.
עובדה היא, שב שבוע שלאחר מכן הוא
הגיע לטייבה ללא ר שיון, ואנו לא מצאנו
לנכון לע שות מ שהו נגדו( .בהדגשה) אף
על פי שידענו כי הוא עו מד להגיע לכפר!

זהו קטע מעניין ביותר. בעיקר בגלל
סיבה אחת: אבנרי לא סיפר אף לנפש חיה
אחת על כוונתו לנסוע לטייבה, למרות
אזהרת המשטרה. אפילו אני לא ידעתי על
כך מראש.
אם כן, איך ידע היועץ על כוונה זו? האם
נוסף על ההאזנה הטלפונית, העיקוב וד,בילוש,
הוא מעסיק גם קורא־מחשבות?

מכתבים
הח״ב המסוי״ב
הזדעזענו למיקרא הידיעה שחופש הפעולה
של סיעת העולם הזה — כוח חדש
בכנסת יחוסל כמעט לגמרי (העולם הזה
.) 1486

על בוחרי הסיעה להתארגן ולערוך הפגנה
רבתי לפני הכנסת, למען חופש הדיבור
והפעולה של נציגה!

אורי פיק, יגאד גורני
ויוסף לנדר, תל־אביב

נעל בד ועור בעיצוב חדש עם רצועה אלס טי ת
להתאמת הנעל לרגל, מרופד ת בפנים בבד מיו ח ד
לאורור. ה סו לי הוה עקב הנ מוך עשויים גומי נוק שה
ונקבובי — לגמי שות ול שמירת צורת הנעל 10,95 .ל״י.
מוגש כשרות לאשה ע״י מפעלי נורסטאר.

הר וזח תשעדות לצמיתות 03י6וד ו01א~1י חי

מרים הדרי
ד ח־ ג או ל ה 1ז

נחרתו, ועימנו עוד מיטפר ישראלים, ל־מיקרא
הידיעות על הכודנה להגביל את
פעולתו של ח״ב אורי אבנרי בכנסת.
השמחה היתד, גדולה כשנכנס אבנרי לכנסת,
וממרחקים, מאפריקה ומאירופה, עקבנו
אחר פעולותיו.
הוא בודד שם, בכנסת, כשכולם נגדו.
כולם — קואליציה ואופוזיציה.
כולם — שמאל וימין.
כולם, כולם, כולם.
הוא בודד שם, אבל הוא נמצא בלב
כל אחד מאתנו.
היינו רוצים לדעת מה אפשר לעשות
כרגע מכאן, כדי לעזור במאבק נגד סתימת
הפה לח״כ המסויים.

ראובן מירן ויעקוב קורנכדט,
אמשטרדם, הולנד

הלעג של ״מה־כבר־יכולה־לעשות־סיעת־יחיד״
הפך לפחד.
המישטר הוכיח כי הוא מפחד מביקורת,
ועובדה זו מצביעה על עצם מהותו.
רוב אזרחי המדינה אילמים, כתמיד, אך
לנו אטור לשתוק. עד אשר תבוטל המזימה
לתקן את תקנון הכנסה, ולסתום את הפה
לסיעת העולם הזה — כוח חדש.

יהודה המפל,

תל-אביב

•7אה דיי ,1,י*
בהתייחסי להודעת שר־המשפטים השבוע,
בתשובה לשאילתא של ח״כ אורי אבנרי,
מעל במת הכנסת, בה ניתנו הבהרות לעניין
ההלוואה בסך 100.000ל״י שניתנה
בשנת 1959 על־ידי דן, למשקים שנפגעו
בהפגזות, באמצעות קרן הקבוץ המאוחד, ובהתייחס,
לפירושים
שניתנו בעתונות להודעה
זו, הנני מ־בקשכם
לפרסם הודעה
זו מטעמי:
( )1אני מכחיש
בכל תוקף ובכל לשון
של הכחשה
שייכות כל שהיא וקשר
כל שהוא לעניין
הנדון. לא
בקשתי ממנהל דן
את ההלוואה הנדונה,
לא בשיחה פנים
אל פנים ולא בשיחה
טלפונית ואף לא ברמז כל שהוא, וממילא
לא נפגשתי אתם, או עם אחד מהם, בקפה
ורד או בכל מקום אחר, לדיון על מתן ההלוואה
או לשם קבלתה. העדות שנמסרה
על־ידי אחד או שנים ממנהלי דן לשעבר,
שלוש שנים לאחר המעשה כביכול, כי אני
ביקשתי את מתן ההלוואה וכי אתי שוחחו
עליה, אין בה שמץ של אמת.
( )2בשנת , 1959 ואף בשנת , 1962 היא
שנת מתן עדותם של הנ״ל, לא היתד, לי
עדיין ידיעה כל שהיא בדבר עצם קיומה
של הלוואה כזו בכלל. לראשונה נודע לי
על כך כאשר פנה אלי שר התחבורה המנוח,
ישראל בר־יהודה ז״ל, בפברואר 1965׳

היא טל 54771 .
העולם הזח 1488

וביקש את תגובתי לעדות שנגבתה על־ידי
המשטרה ושהובאה לידיעתו על־ידי היועץ
המשפטי של הממשלה. הכחשתי מיד ובצורה
הנמרצת ביותר כל שייכות לעניין,
ובקשתי כי תיערך חקירה, והעמדתי את
עצמי לעניין זה לרשותו של היועץ המשפטי
של הממשלה.
( )3היועץ המשפטי של הממשלה לא
הודיע לי כי הוא גונז את התיק מחמת
התיישנות, וסבור הייתי כי התיק נגנו לעצם
העניין, ללא צורך בעדות נוספת מצידי.
הנני מצטער על כך שהיועץ המשפטי לא
נתן לי אז את האפשרות להוכיח את צדקת
טענותי.
( )4עשיתי כל מה שניתן, כדי להדוף
את האשמה שהותכה עלי ללא כל עתן בכפי׳
מיד כשנודע לי עליה, והנני תקתה
שתמצא הדרך המתאימה לחקירת העניין
עד תומו גם היום.

פינחס גינזכורג,

תל-אביב
יי תדד י*1

אם חברת דן תורמת למפלגת אחדות־העבודה
(העולם הזה ,) 1487 למה שבתי-
המרקחת ובתי־החולים לא יתרמו כספים למפלגת
הפועלים המאוחדת, השלמת במש־רד־הבריאות?

אבינועם
מדמד,

חיפה

בכתבה על חברת דן הופיעה תמונה של
אזרחים המשלמים
לנהג בעת כניסתם
לאוטובוס.
בין הניצבים בולטת
דמותו של שמעון
פרס, סגן שר־הבטחון
לשעבר.
איך תפסתם בצילום
דווקא אותו, וי
מה עם מכוניתו הפרטית?
כלום רפ״י
לא יכולה להחזיק
לו מכונית׳ והוא
נאלץ לנסוע באוטובוסים?

רמי
שניידר, ירושלים
האזרח הנידון אינו ח ״ ב, ש מעון פרס —
ראה תמונה.

גלי ההתייקרות, הגלויה והסמויה, מעוררים
הערצה לשר וד
כספים בממשלתו המהפכנית
של אשכול.
כאזרחית בע־לת־הכרה,
חשה אני
בצורך להביע את
רחשי לבי הפטריוטי
בשיר לירי:
לירה לירה לירי
ליר,
שירי שיר למר
ספיר.
אך נסי לא להכעיס
את החור אצלו
בכים.
אמרה אזרחית עם הכרה:
,יש להדק את החגורה!״
אמר השר :״יפה, לא רע,
שלמי גברת מס גיזרה.״
ארצי, בניך היקרים,
החלו פתע מוותרים.
אולי אפשר גם לוותר
על שר או שניים או יותר?

שרה כן־אכרחם,

חיפה

עד קידמה ועל קיפאון
משום מה נזכרתי בימים אלה, אולי עקב
ההפיכה האחרונה בסוריה, בשנותיה הראשונות
של המדינה, כשמפא״י, מפ״ם וכו׳
הירבו לדבר על החברה הישראלית הסוציאליסטית
ועל החברה הפיאודלית והפרימיטיבית
הערבית.
עתה מלא המרחב ברעיונות קידמה, ובישראל
שורר קיפאון מוחלט. היכן הדוברים
של השנים הראשונות? למה נדמו עתה?

מרדכי קרן,
שאלו שלום ירושלים

הודעה חשובה
לבעלי מכוניות, קטנועים, ותלת־אופנועים
הרינו גאים להודיע לקהל

שג ט״ ,19.20.10
(המכונים הידועים במורשים מטעם משרד התחבורה
להרצות ובדיקות)

בבני־ברק ובחיפה ,

הוסמכו
ע״י משרד הדשוי לבצע בדיקות שנתיות (טסטים)
לחידוש רשיונות בלי־דכב.
בכני־ברק — אזור התעשיה כביש צ.ד ,.טל 722892 .
(זמנית — כלי רכב עד 4טון)
בחיפה — ע״י משרד הרשוי, טל 71339 .
שרות י
?״!ס!* 7קדן 7

רא שון־לציון

יש לברך את ראש־הממשלה על עמדתו
התקיפה נגד קיום מצעד צה״ל בירושלים,
בטענה כי מגמתה של ישראל להימנע
מהתגרויות מכוונות בערבים, וברצונה לכבד
את הכתוב בהסכמי שביתת־הנשק.
בכך נהג אשכול לפי הכתוב בספר תהילים
״שאלו שלום ירושלים ישליו אוהביך,
יהי שלום בחילך שלווה בארמונותיך״.

אלי אריאלי,

פרסום לאור

חיפה

חזרח לחבש

חדאת״א

לפני שלושה חודשים הצבעתי בעד המערך.
לא התכוונתי לעשות את זה, אבל
שוכנעתי על־ידי הכרוז של אנשי את״א,
שעליו היו חתומים כל מיני אנשים מכובדים,
ביניהם אומנים מפורסמים, משוררים,
אנשי־ציבור ועוד.
עכשיו, אחרי כל מה שקרה, ובעיקר אחרי
שהמערך הפר את כל ההבטחות שלו
בנוגע ליציבות והבטחת רמת־המחייה, כש־המשכורת
שלי נוזלת לי מתחת לידיים, אני
מחכה לשתא שאנשי את״א ירימו את קולם,
ימחו נגד המצב, יגייסו את דעת־הקהל ויכריחו
את הממשלה, שקמה בעזרתם, לשנות
את מדיניותה.
מה קרה, אנשי את״א? האם אתם רק
עשיתם מה שעשיתם בשביל הקאריירה שלכם?
האם כל השאר לא איכפת לכם? האם
אתם יכולים לגלות אומץ־לב רק כשאתם
בעד השלטון, אבל לא נגד השלטון?
האם אתם לוחמי הדמוקרטיה והחופש, או
לא? חיל את״א או חלאת״א?

דויד רוזן,

רמת-גן

הזדעזעתי מעמדתכם נגד תנועת הוויתורים
(העולם הזר .) 1487

כל הכבוד לבני גיתה
שהחליט לא להיכנע
לרבנות.
הוא נסע לחבש,
כדי להתחתן, ומחוסר
ברירה הוא נא־
.לץ לוותר על אזרחותו
הישראלית.
כך, במקום להודות
ביהדותו של
גיתה, הביאה הכפייה
הדתית להפסד
אזרח ישראלי!

(העולם הזה ,) 1487

דויד סגד,
רחובות

אחרי הגילויים האחרונים בפרשת שיירת־האחווה,
מזדקר הדמיון הרב למהומות הגזעניות
בעיר סלמה, במדינת אלאבאמה ב־ארצות־הברית.
אנשי
העולם הזה — כוח חדש ממלאים
את תפקיד לוחמי החופש והשוויון באמריקה;
אנשי רפ״י את תפקיד גזעני הקו־קלוקס־קלאן,
והשוטרים דומים לשוטרי אר־צות־הברית.
חסרים רק הכלבים, שהיו בשימוש
באלאבאמה.

חנן סימון, קיבוץ ח צוי
כמה ע שרות כלבי־מ שטרה היו מרוכזים
הפעלתם נגד אנ שי ה בכפר
טייבה, לשם
שיירה במיקרה שהיו מנסים להסתנן לכפר
ד רן ה שדות.

ברצוני להודות לאנשי רפ״י וליועץ ראש־הממשלה
לענייני ערבים, על טיפולם הכושל
באנשי שיירת האחווה (העולם הזה .) 1486
תמשיכו בדרך זו, המביאה יותר ויותר
אוהדים לרעיונות העולם הזה.

האזרח הנאמן
אני דווקא מוותר, על כל מה שיש לי,
אם זה לטובת המדינה.

אזרח נאמן

הדיוקן שצירף האזרח הנאמן ל מכתבו —
ראה תמונה.

העולם הזה 1488

מורה, קרית טבעון

עורכי העולם הזה הנכבדים, כאשר פורצים
סיכסוכים בין יהודים וערבים, תנו
למשטרה לטפל בדבר, ואל תערכו הסתות.
תדאגו קצת יותר ליהודים מועטי־יכולת,
ותשאירו את הפוליטיקה לאנשים המוסמכים.

אלדד חביב,

בולד זהר וקסם
עם לכת דור ה־גלוס
בכל ב קבו ק חד ש של דורה-גלוס מעויות
פניני אס**1וו 0לערבוב הומוגני של
הלכה בגווני ה אפנ ה החדי שים.
, 01(**-010 !1הלכ ה היחידה המכילה
1ו*א,הלכה השומרת על זגפדגיך. כבר 011** 01011 אינה מ תקלפ תומ ענ ה בעורה
שווה ו חלק האת העפורן,

1055נ<־ו 0ץ וו 01
זהר וקסם לעפורנייד

חיפה

שיתוף פעולה
שוב לא מוטל הדבר בספק: ישנו שי־תוף־פעולה
הדוק בין המערך לבין תנועת
העולם הזה — כוח חדש, או לפחות בין
(המשך ב ע מו ד )4

״ העו לם הזה״ ,שבועוןהחדשותהישראלי
המערכת והמנהלה: תל־אביב, גליקסון ,8טלפון ,226785
ת. ד 136 .י! מען מברקי: עולמפרם • דפוס משה שהם בע״מ,
תל־אביב, רח׳ פין • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע״מ• .
העורך הראשי: אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע״מ.

מכתבים
(המשך מעמוד )3

פינחס ספיר ואורי אבנרי, בהתקפות מוחצות
על מפ״ם.
אתם תוקפים את מפ״ם, על שהיא נותנת
גיבוי ׳לפעולות הממשלה, בשטח המיסים
למשל, ומיד לאחר מכן בא ספיר ומספר
את אותו הסיפור בדיוק.

סימן טוב

מ. שטרן,

ר א שו ך ל ציון

אינני מבין את הקורא א. ק.
,) 1487 שרצה, אולי, לעקוץ את הח״כים
הישראלים, כששלח
למערכת תמונה של
הסובייט העליון בשעת
ישיבה, והוכיח
בעזרתה, כי כל
הצירים נוכחים, ואין
אחד נעדר.
אני לא חושב ש־חברי־הכנסת
שלנו
מתייחסים ברצינות
לעבודתם, ואין אני
מצדיק את תופעת הספסלים
הריקים, אך לקחת איך אפשר
דוגמה ממדינה דיקטטורית,
ששם כל ישיבה היא רק לצרכי־ראווה?
במידה
מסויימת יש לראות בהיעדרות
הח״כים מן הישיבות סימן לדימוקראטיה.
(העולם הזה

שמשון שפירא,
קרדיט לממציא

באר־שבע

חן־חן לכם עבור החקירה המיוחדת ״שג־עון
ב־ 600 מיליון״ (העולם הזה 1484
הלאה) ,ועל מסקנותיה הנכונות.
ברצוני לציין כי התפלת מי־ים בשיטת
ההקפאה לא תעלה יותר מ־4־ 3סנט לממ״ק.
ואם זכיתי להוכיח באילת, ש״ר,מומחים״
ששללו את אפשרות התהליך שהצעתי הנם
גם על
בדאים, הרישמגיע לי קרדיט אם חישובי ושיקולי בנוגע למחיר המים,
יבוצע התהליך לפי תוכניתי המקורית, ללא
סטיות. ו אלכסנדר
זרחין,

למען אילת

אינג׳ינר־טכנולוג,
תל־אביב

ברצוני, להתייחס לכתבה ״עיר החשיש
והאהבה״ (העולם הזה ,) 1475 ולהזמינבם
לבקר באילת.
אז תראו את העיר הדרומית כמו שהיא,
על אורותיה וצלליה. תפגשו את תושביה
בעבודתם, במכרות הנחושת ועל סיפוני האוניות,
בבתי־ספר ובגנים, באולמות־תרבות
ובמאורות חשיש, במוזיאון ובמקומות
מפוקפקים.
אינני בין מחרימי העולם הזה, אך טרם
נרגעתי מן הנסיון להציג 13 אלף אזרחים
אילתיים כנחותים יותר וגרועים יותר משאר
תושבי ישראל.
באילת ישנם טיפוסים הנמצאים בשולי
החברה, אך כאלה נמצאים אפילו בקרית
תל־אביב. העמדת טיפוסים אלה במרב;
חשומת־הלב מהווה כשלון לשבועון ועלבון
לעיר אילת.

כוכי עציוני,

אילת

סיפור הסבתא

< 1ז נ4ז 3#גז< 6<1ז* 1ג׳ <!9ז

בתי כרמלה נולדה ב־ 6למארס, וגם בתה,
נכדתי רותי, נולדה באותו תאריך, והרי

0101011
עם צמר
הוא מקפיד בלבושו בשעות היום ועל
אחת כמה וכמה בבחירת חליפת הערב.
אריגי פולגת דיאולן עם צמר עונים על
דרישותיו. נסה והיווכח בעצמך!
הבת לפניכם קוריוז פורמי: תמונות השתיים, בהיותן
בגיל ארבע, כשהן לבושות בתחפושות
דומות.

מילה לאופמן,

הסתבא, תל־אביב

זבות קדימה כמדור זה תינתן
למכתכיהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למכתבים.

העולם הזה 1488

בשלם היקזם חיידקים בנו ג ה
עד לפני שבוע שלטו האמריקאים בחלל
הרחוק. אחת החלליות שלהם, מארינר־ , 2
,עברה ב־ 1962 במרחק של 22 אלף מיל
מן הכוכב נוגה.
לפתע, בשבוע שעבר, ירדה עליהם מהלומה.
הסובייטים נחלו הצלחה מזהירה וכפולה:
הם הנחיתו חללית אחת על פגי
נוגה, וחללית שניה עברה במרחק של 15
אלף מיל בלבד מאותו כוכב.
סוד כמום. מסתבר כי הסובייטים מוציאים
פי ששה יותר כסף על מיבצע־החלל
שלהם, וכי עתה הם מקדימים את האמריקאים
בכמה שנים. גרוע מזה: הם שומרים
את כל האינפורמציה שנאספה על נוגה
בסוד כמוס, אינם מגלים מה הודיעו להם
•מכשירי שתי החלליות.
אולם האמריקאים לא נאלמו. הם השיבו
מלחמה שערה. השבוע פתחו במיתקפה רבתי
על הסובייטים, הטיחו בפניהם האשמה
חמורה ביותר.
טענו האמריקאים: אין כל בטחון שהרוסים
ערכו חיטוי מתאים של החללית, לפני
שיגורה. האמריקאים עצמם, כך הם מודים,
עדיין לא גילו טכניקה מתאימה של חיטוי

את המיעוט הזעיר שלה, העומד עתה על
שלושה קולות בלבד.
לשמרנים אין הרבה מה לומר. מנהיגם
לא הצליח עד כה לעשות רושם על הציבור,
בעוד שהארולד וילסון, ראש־הממש־לה,
נתגלה כמנהיג מוכשר, אם כי לא
מבריק.
לפתע מצאו השמרנים סיסמה טובה. :ויל־טון
נכנע לאמריקאים!״
יש בסיס מעשי לסיסמה זו. הממשלה
הנוכחית החליטה לשים קץ לייצור היקר
של מטוסי־מלחמה בריטיים, בעתיד הקרוב,
וגם ויתרה על בניית נושאות־מטוטים יק־רות
׳לחיל־הים. תחת זאת החליטה לקנות
מפציצים אמריקאיים מדגם פ־ .111 הגנת
בריטניה תהיה תלויה עתה כאמריקאים.
זוהי החלטה חסכנית. אבל היא פוגעת
בגאווה הלאומית הבריטית — וזו היתר,
תמיד מקור־יניקה חשוב למפלגת הימין.
מ ם׳ 10ת פו ס. אלא שאי-אפשר היה
להשמיע סיסמה כזאת בעבר, כשמפלגת השמרנים
סרה למרותו של וינסטון צ׳רצ׳יל,
ולאחר־מכן למרותו של הארולד מק־מילן.
כי לשני אלה היתד, תכונה משותפת:
אמהותיהם היו אמריקאיות. לכן, לדעת השמרנים,
סירבו לנהל תעמולד, אנטי־אמריק־אית,
שהיא תמיד פופולארית בבריטניה.
עתה נעלם מכשול זה. לשמרנים נמצאה

ס /ע 0 ׳4
ח ח תי קוויו ת
אנו נרת מי ם למאמץ הכלכלי של מניעת ה תיי ק רויו ת ונכונים
לספוג בעצמנו א ת הפרשי מ חיר הפעל ת ה מכוני ת בשנה הרא שונה.
קנ ה אצלנו ״דאף״ ( 12,950ל׳׳׳י) ,״היל מן אימפ״ ( 13,750ל״י)
ונשלם עבורך את ההפרשים הבאים :
הפרש מחיר אגרת רשיון הרכב
הפרש מחיר הדלק ל־ 9—10,000ק״מ
נחזיר לך סה״כ

— 60.ל׳׳י
— 140.ל׳׳י
— 200.ל״י

קנ ה אצלנו ״היל מן מינ ק ס דה לוקס 17.450ל׳׳׳י הי ל מן סו פ ר
מינקס 18,950ל״י) ,״הילמן־ סופר ס טיי ש ף׳ ( 19,950ל״י<
ונשלם עבורך את ההפרשים הבאים :
הפרש מחיר אגרת רשיון הרכב
הפרש מחיר הדלק ל־ 9—10,000ק״מ

— 110.ל״י
— 190.ל״י

נחזיר לך סה״ב

— 300.ל״י

מ סי ר ה מיי די ת — מל אי ח ל קי ם הגדול בארץ — שרות יעיל
ע״י מ כונ אי ם מו מ חי ם

1־ 10 בע״ח
בני בועיתבן
ר ח 1ב ריב״ ד 2 4טוו 3 3 2 4 1 .ח ־ א

— והם בטוחים כי הרוסים מפגרים אחריהם
בשטח זה•
עד גופותיהם. יש לדבר חשיבות רבה
ביותר. כי אם לא הצטיינה החללית שהגיעה
לנוגה בחיטוי מוחלט, יתכן כי
הביאה תאי־חיים מן הארץ אל הכוכב
הזר.
אם קרה כדבר הזה, השבוע, יהיה זה
אסון לעתיד המחקר. כאשר יגיעו, בעתיד
הרחוק, מדעני הארץ לידי חקירת המצב
שעל פני נוגה, וימצאו שם חיים, הם פשוט
לא יידעו אם אלה הם חיים מקוריים, שנולדו
בנוגה עצמה, או שזה סתם ייבוא
מכדור־הארץ.
הסובייטים עצמם טענו כי הקפידו על
מילוי התקן הבינלאומי לחיטוי חלליות. הם
,גם ציינו כי החום העצום, השורר על, פני
,נוגה, יהרוג כל חיידק. אך האמריקאים לא
ויתרו על האשמתם. אפילו הגופות של
חיידקים מתים עלולות, לדעתם, להקל על
לידת מוליקולות חדשות, מתוצרת נוגה,
במתכונת החיידקים הארציים.

ב רי טני ה
אמאדאהת אי מ ה
.ברוך השם,״ נאנח עסקן ידוע של המפלגה
השמרנית. ,לאדווארד הית אין אמא
אמריקאית:״
מסתבר כי כל עתידה של המפלגה השמרנית
תלויה, עתה, בעובדה זו. לאדוו־
.ארד הית, מנהיג המפלגה, יש אמא
אנגליה,
למד, זה חשוב?
״הוא נכנע!״ בסוף חודש זה תיערכנה
בבריטניה בחירות כלליות. לדעת כל
הפרשנים כמעט ואין סיכוי למפלגה השמרנית
לחזור לשלטון. להיפך. מפלגת־
;.העבודה קראה לבחירות כדי להגדיל בהרבה
העולם הזה 1488,

סיסמה. אך מעטים מאמינים כי יש בכוחה
להחזיר אותם לבניין בו גרו צ׳רצ׳יל ומק־מילן:
הבית מס׳ 10 ברחוב דאונינג, מישבן
ראש־הממשלה.

ש ב די ה

א -אפשדל הי לחם במין
בשנת־הלימודים האחרונה נכנסו 121 תלמידות
בבתי־הספר של שטוקהולם להריון.
היה זה מיספר מדהים, כי בבתי־ספר אלה
•ניתנת הסברה מינית, ואפשר היה לקוות
כי התלמידות תדענה, לפחות כיצד להיזהר
בשטח זה.
אולם השבדים הם עם מעשי, לפחות
בשטח זה. אם ההסברה אינה טובה, יש
לשכלל אותה. וכך צץ הרעיון: לשלוח
כיתות שלמות, על נעריהן ונערותיהן, למכון
הקרוי. המוסד השבדי הלאומי למידע
מיני״.
החודש הוחל בביצוע הנסיון. הכיתה הראשונה
של נוער שערות־הזהב נשלחה למוסד,
קיבלה שיעור מעשי מפי קיאל האד
סון, מזכיך ו. לא היו אלה דברים כלליים
י— אלא הדגמה, בעזרת דגמים של גבם,
•,כיצד ולהתאים אמצעי־מניעה לגוף האשד,
(ראה

תנזונה).

בתום הנסיון נשאלו התלמידים מה דעתם
עליו. הדיעה הכללית היתד, חיובית. הצעה
מהפכנית עוד יותר, הלהיבה פחות. ההצעה:
להציב בבתי־הספר התיכוניים אוטומאטים
למכירת אמצעי־מניעה• אולם רוב התלמידים
;סברו שיש לצייד את אחיות בתי־הספר,
או את רופאי בתי־הספר, באמצעים כאלה,
כדי שיוכלו למסרם לכל נזקק.
השבדים כבר הגיעו למסקנה שאי־אפשר
להילחם במין. עתה הם משתדלים למנוע,
לפחות, את הסכנות החמורות הנובעות
ממנו.

ה ב 1ע \ ם
המת רנ ה
.ב א ריז ה
ה מ פנ רבה
״ 7ב כד *
א 2/ג ה

במרחב
ס 1די ה
קומוניסטי? איפ ה?

ל בונו ד
ב טו ב ביו ת ר :

* 1£ר ד

לעישון מו שלם ול ת ערוב ת
א מ רי ק אי ת ב שיא 17יבה -
בחד ב־ \1£ו־ר פאר תוצר ת
דובק. סיגרית קינג־סייז
מו בחרת זו מ עני ק ה לך א ת
ה מ עו לי ם שבזני הסבק.
ארומה עשיר ופילסר יעיל,
ובן נ תונ ה היא ב קו פסת
מכסובבנוחהה דו ר ה.

ההפיכה האחרונה השלימה את מעגלי־התנודות
של אל־בעת. מפלגה זו, שאחד
ממניעיה היסודיים במשך שנים רדתה ההתחרות
עם הקומוניסטים, הקימה השבוע
ממשלה, בה מכהנים, לראשונה בתולדות
סוריה, שני קומוניסטים,
הממשלה החדשה, בראשותו של ד״ר יוסף
זועיין — שסולק קודם לכן על־ידי אמין
אל־חאפז — נועדה להעמיד פנים, כאילו
בסוריה שולסים האזרחים. שכן, מתוך 20
שרים, ארבעה בלבד הם אנשי־צבא. אולם
הקצינים תופסים את עמדות־המפתח: משרדי
העבודה, החקלאות, הסעד והבטחון.
דובר הממשלה החדשה, שמסר על הרכבה
ונשאל ביחס לצירוף שני קומוניסטים,
השיב :״קומוניסטים? אין קומוניסטים
בסוריה. המפלגה הקומוניסטית פורקה מזמן!
הממשלה החדשה היא בעלת אלמנטים
מתקדמים חזקים. שישה שרים (אזרחיים)
נימנים על האגף השמאלי של אל־בעוז.
ארבעה שרים הם מארכסיסטים. זה מבטיח
שהמהפכה שלנו לא תסטה מן המסלול שנקבע
לה על־ידי מייסדי אל־בעוז.״
מאחוריהפ רו ד. אותם מיוסדים עצמם
הואשמו בבגידה ובסטייה, ובהודעות הראשונות
נמסר שיועמדו בקרוב לדין. אך
כרוזים שהופצו בדמשק, ואשר חלק מהם
הגיע לביירות, בישרו כי שלושת המנהיגים
העיקריים של אל־בעת — מישל עפלאק,
סלאח אל־ביטאר ועבד־אל־רחים רזאז —
לא נלכדו בליל־ההפיכה. להיפך, נאמר, הם
מרכזים את ההתנגדות למישטר החדש.
הם האשימו את המישטר החדש בהסגרת
המדינה לידי הקומוניסטים. והלא ראשי
אל־בעת היו הראשונים שפנו ב־ 1957ל־עבד־אל־נאצר,
שיסכים לאיחוד עם סוריה,
כי אז נראה היה להם שהקומוניסטים
עומדים לחולל הפיכה ולתפוס את השלטון.
בביירות הסמוכה היתד, הדעה הרווחת:
אילו יכלו לעשות זאת, היו אותם מנהיגים
של אל־בעת חוזרים על הפנייה לעבד־אל־נאצר,
ומתחננים לפניו שיציל את סורית
שנית מידי הקומוניסטים.
אלא שהדרך לקאהיר — אשר שבועיים
לפני כן נראתה שוב פתוחה לפחות ליחסי־ידידות
אם לא להתקרבות הדוקה יותר —
שוב נחסמה. השידורים המצריים המשיכו
לתקוף את המישטר החדש בדמשק, ולפרסם
הודעות על התלכדות אופוזיציה מחתרתית
סביב ההנהגה המודחת של אל־בעת.
אולם הדברים נשמעו, כאילו יאומ־ריהס
עצמם אינם משוכנעים באמיתותם.
רק עניין שד זמן. לא היה זה מפני
שהמישטר החדש הוכיח את עצמו כבעל
סיכויי־היתמדה. להיפך: מדי יום נעשה ברור
יותר, כי ממשלת אל־זועיין עלולה להיות
אחת הפחות־יציבות בתולדות סוריה. השאלה
היתה: מי יבצע את ההפיכה הבאה?
הסיכויים היו׳ כי שוב יתקומם אגף אחד
של הקצינים הבעתיים על אגף מתחרה, תוך
שימוש רב יותר בכוח. סיכוי סביר לא פחות:
כי ההפיכה הבאה לא תבוצע על־ידי אגף
אחד של אל־בעת נגד מישנהו — אלא תבוצע
על־ידי המתנגדים למפלגה זו בכללותה.
ואם לא יקרה הדבר בהפיכה הבאה — יקרה
בזו שלאחריה. זה רק עניין של זמן.

איראן
כעקבות תו ר כי ה?
האם איראן משועבדת לעד לארצות־הברית?
התשובה המפתיעה ביותר לשאלה זו ניתנה
השבוע דווקא מפי השאה הפרסי. בנאום
בפני הנונ׳ליס הצהיר: איראן חותרת לעצמאות
מן התלות באמריקאים.
מכיוזן שכבר נחתמו הסכמים מסחריים עם
הגוש המזרחי, ומכיוזן שהסובייטים אף הביעו
את נכונותם לספק נשק לאיראן, היה
להצהרה זו צליל של אמיתות.
מה הביא להתקררות? השאה עצמו הבהיר
זאת: חברות הנפט המערביות, בעלות
המונופול על שיווק הנפט האיראני, לא הגדילו
את התפוקה — ועימר, את התמלוגים
— אלא ב־,־ 90/מזה עשר שנים .״אם לא
תחול הגדלה,״ הבטיח השאה ,״נחפש בעצמנו
שוזקים חדשים. איש לא ימנע זאת מאיתנו,
כי איננו משועבדים לאיש.״
עד כמה תפנית כזאת יכולה להיות מעשית,
עשויה להעיד תורכיה. עד לפני שנה
נחשבה למיבצר מערבי — כיום היא נוטה
לנייטראליות.
העולם הזה 1488

ששמעתי כי אייבי נתן חזר בשלום
מפורט־סעיד, נגולה אבן מלבי.

שמחתי, קודם כל, על כי לא
אונה בל רע דאדם שהוא, עם כר
חולשותיו, כחור תמים וסימפאטי.
אבל היתד, לשמחתי גם סיבה שניה, פחות
אישית.
מן הרגע שיצא נתן להרפתקתו, ניקרה
בליבי החרדה: מה יקרה אם המצרים יפילו,
בטעות, את מטוסו? מה יקרה אם ישליכוהו
לכלא?

אילו נסתיים מסעו של נתן בך,
לא היתה זאת רק טרגדיה אישית.
היה זה אסון לכל רעיון השלום
המרחבי.
התהום בין העמים היתד, מתעמקת עוד
יותר. למטיפי־השינאה בישראל היתד, נמצאת
דמות של גיבור־בעל־כורחו. בארץ היתד,
נוצרת אווירה של פוגרום.

רבן גרם לי שובו שר נתן שים
הה כפודה.

מוטב לשכוח את כל אלה. כי אין הם
אלא סממנים חולפים, שאיש לא יזכרם בעוד
חודשיים. לא הפולקלור צריך לעניין אותנו,
לא האווירה הפורימית שנוצרה סביב העניין,
אלא ההשלכות הפוליטיות.
מחנו׳,־השלום בישראל, שלא נולד אתמול
ושלא ייעלם מחר, חייב לערוך את המאזן
הציבורי של הפרשה בצורה צלולה, בלתי־ריגשית
ועניינית.

האם עזרה טיסת אייבי נתן לעניין
השלום? או שמא הזיקה
לעניין השלום?
על כך אין תשובה פשוטה. התועלת והנזק
מתערבבים בחשבון זה.

*תכן שהתועלת העיקרית היא דודקא
7ז ו שהיתר, צפוייה פחות מכל: תגובת
ממשלת מצריים.
לפני עשר שנים הגיע לסואץ הרפתקן
צעיר אחר, רפי נלסון, שגם הוא ביקש
להיפגש עם גמאל עבד־אל־נאצר. הוא נכלא,

הצעיר הישראלי נחת בשדה־תעופה נטוש
בעיר־שדה מצרית, נתקבל שם על־ידי פקיד
נמוך, שהוא בוודאי אופייני לאלפים רבים
כמוהו. זד, אמר, בשיחת־רעים ספונטאנית,
כי הערבים הם הרוצים בשלום, וכי ישראל
היא המכינה נשק השמדה.
זוהי תמונה חדשה. קשה להניח כי תצליח
לדחוק הצידה את התמונה הקודמת, שאותה
קלט הישראלי הממוצע באמצעות אלפי
מאמרים בעתונים ושידורים ברדיו. אך
אפילו הופיעה תמונה זו לנגד עיניו לשניה
אחת בלבד — יש לברך על כך.

זוהי התועלת הראשונה של ההרפתקה.

תועלת השניה טמונה בעצם הפג)
) נת־השמחה ההמונית שבאה בישראל בעקבות
הרפתקה זו, אותה הגדיר אייבי נתן
עצמו כשליחות של שלום.
אומנם, רק אדם תמים מאוד יכול להאמין
כי כל מעריציו־לרגע של נתן הם שוחרי־שלום.
לרוב מתקבל הרושם ההפוך דווקא.

תופעה המונית כזאת ניזונה ממקורות
רכים ושונים, ולא קל למיין
ולסווג אותם.
כל אדם מעריץ גילוי של אומץ־לב —
ואין ספק כי אייבי נתן גילה אומץ־לב רב.
יש המריעים לכבודו בגלל אומץ־לבו בלבד,
והם היו עושים זאת גם אילו ריקד מעל
לגגות על חבל מתוח בין מיגדל־שלום ו־מצודת־זאב,
כבדרני ימי־הביניים.
היו בין המעריצים גם שונאי־ערבים מושבעים׳
שהעריצוהו דווקא בשל כך. שהרי מי
שמאמין כי כל הערבים הם מיפלצות, מוכרח
להעריץ שבעתיים אדם שהכניס מרצון
את ראשו אל בין עדת־מרצחים זו — ויצא
בשלום.
אין כל ספק כי בין המריעים לטייס הבודד
היו גם אלה שהתקהלו שבועיים לפני
כן במבואות נתניה וצרחו :״לשחוט את כל
הערבים!״ ,ואלה שהתקהלו כעבור יומיים
בפני בית־המשפט הרחובותי, בו נשפט מחמוד
חג׳אזי, וצעקו :״מוות! מוות!״ ,כמו האספסוף
הפאריסאי בימי הגיליוטינה.
האם היה נתן זוכה להערצה גדולה או
קטנה יותר, אילו הכריז שהוא יוצא לפוצץ
את פורט־סעיד, תחת להפגש עם עבד־אל־נאצר?
קרוב לוודאי שאז היה זוכה בין
רבים ממעריציו הנוכחיים להערצה רבה
עוד יותר.
האם היה נתן זוכה אף לחלק מן ההערצה
שזכה לה לולא אותה ידיעה תמוהה וכוזבת

למרבה הצער, יש גם צד שני למטבע. אין
אנו פטורים מלהתבונן בו בדעה צלולה.

יש בכל הפרשה הזאת נימה מסתורית
ומפהידה. אין היא נוגעת
לאייכי נתן עצמו. אך היא נוגעת
לאנשים ולחוגים הסובב*פ אותו.
צאו וראו: מי הם שדחפו אותו למעשהו?
מי הם העומדים בראש מקהלת־ההערצה המאורגנת?

התשובה
היא מוזרה כיותר. אם
יש ככלל מכנה משותך למחנה זה,
הריהו זה: השינאה המסורתית לערכים.
דווקא
העיתונות השוביניסטית, המטיפה
בכל שאר ימות השנה לשינאה עיוורת לכל
דבר ערבי, יוצאת מגידרה מרוב הערצה.
כל אדם שעסק אי־פעם במאבק למען השלוש
יודע כי קשה כקריעת ים־סוף להכניס
לעיתונות זו אפילו מילד, אחת על מאמץ
רציני בשטח זה, על פגישה גלויה עם שר־חוץ
ערבי, על קונגרס בו התחברו ישראלים
וערבים לחזית משותפת, על מאמר ב־עתון
בינלאומי ראשון־במעלה, המעלה על
נם את כוחות־השלום בישראל.
אם בכלל הקדישה עתונות זו מקום לתופעות
אלה, הרי רק כדי לשפוך על לוחמי־השלום
קיתונות של בוז, שינאה ואף הסתה
פשוטה. והנה, אותה עתונות עצמה הקדישה
עמודים על גבי עמודים לנתן — לא רק
אחרי טיסתו, אלא חודשים רבים לפניה, כשהרוב
לא האמין כלל שנתן יעמוד בדיבורו.
ובדברי־ההלל שהקדישה עתונות זו השבוע
לנתן, היו שזורות השמצות זדוניות
נגד מחנה־השלום בישראל. איש לא שוכח
גם את מעשהו הנבון והנאור של נשיא
מצריים — !בכלל הולכת ונשכחת כל סיסמת
השלום בהמולה זו.

האין זה מוזר?
לפני שבועיים בלבד אירגנו חסידיו של
דויד בן־גוריון, פעילי רפ״י בנתניה והסביבה,
פוגרום שנועד• לקרוע לגזרים — פשוטו
כמשמעו — את לוחמי־השלום שיצאו
בשיירה של אחוזה למשלוש הערבי. והנה
יוצא דויד בן־גוריון לחלק שבחים לאייבי
נתן.

האץ זה מוזר?
באותו יום, לפני שבועיים, ציווה המושל
הצבאי להלום באלות על ראשי נשים וגברים,
שביקשו לעשות מחודד, של ידידות
עיברית—ערבית. משתתפי מסע זה נפצעו,
נכלאו, והשבוע הוגש נגדם כתב־אישום המגיע
להרבה־הרבה שנות־מאסר.
והנה, אותו מושל צבאי עצמו, באמצעות
סוכניו הערביים, הזמין את נתן לביקור בנצרת,
ודאג שם לקבלת־פניו ברוב פאר.
שום מחסום של שוטרים חמושי־אלות לא
ממתין בדרך.

האין זה מוזר?

שימחה, אבל גם דאגה עמוקה׳ שאין טעם
שלא לגלותה.

ך* ינתיים עכר שכוע. ההתרגשות
הראשונה שככה, הסנסציה דהתה קצת,
וניתן לשקול את העניין כולו מבחינה ציבורית.
בשבוע
זר, נאמרו ונכתבו הרבד, דברי־איוולת,
בפרוזה ובחרוזים, אולי יותר מאשר
בכל שבוע אחר בשנים האחרונות.

הרכה אנשים קטנים ניסו לנצל
את העניין להרבה חשבונות קטנים.
הרבה
אנשים אחרים ניסו לחטוף קצת מן
הזוהר החולף של התהילה בת־יומה, מבלי
להסתכן.

כמה וכמה ציניקאים טיכסו בחשאי
עצה איך להפוך את נתן
לאובייקט מיפחרי או פוליטי, איך
לנצלו להפקת תועלת פרטית או
מפלגתית או ממשלתית.

עונה קשות, נחקר ללא הרף׳ רומה, ושוחרר
אחרי מאסר ממושך. לאחר מכן נאסר ונשפט
גם בישראל.

היחס ראייבי נתן היה שונה לגמרי.
נשיא מצריים פקד להתייחס
אליו כאדיבות סלחנית, להחזירו
לארצו כדרך המהירה כיותר.

בבטאונו הרישמי נמסר הסבר שהועתק
כמעט מילולית מאימרתו המפורסמת של
אכיש מלך גת :״החסר משוגעים אני, כי
הבאתם את זד, להשתגע עלי? הזה יבוא
אל ביתי?״
אך לא זד, העיקר. העיקר הוא זה: אחרי
שטיפת־מוח של שנים רבות, רואים המוני
ישראל את מאה מיליוני הערבים ככנופי-־ת־רוצחים
שוחרת־לטרף. בראשה עומד ״הרודן
המצרי״ ,שהוא ״היטלר של המזרח התיכון״,
הזומם יומם ולילה להרוג את כל היהודים.

והנה הוצגה להמונים אלה, הודות
להרפתקה זו, באור חד ודר־מאתי,
תמונה שונה לגמרי.

(עד היום לא במר מי המציא אותה, ולשם
מה) כאילו נהרג בידי ר,מיצרים הרשעים?

אך זהו רק חלק מן התמונה. אין
ספק כי ההפגנה למען אייבי נתן
מגדה גם כיסופים מעורפלים לשלום,
כיסופים המקיפים עתה חוגים
רחבים. על בך מותר לנו לברך, מה
גם שלנו יש חלק בהתהוות כיסופים
אלה. וגם מטרה הריעו להריע

אלה שהריעו לאיש בלי כל קשר להמוצהרת
של הרפתקתו — טוב שלאדם
שדיבר בשם השלום, תחת
לאדם המדבר בשם המלחמה.

הכמיהה לשלום גוברת בלב
המוני ישראל -זוהי אחת ממסקנות
פרשה זו. היא יבולה לעודד
את מחנה־השלום, והיא צריכה לדרכן
אותו להגברת מאבקו.

ילו יכולנו לסיים בכך את עריכת
\ 4המאזן, היה החשבון כולו חיובי.

ובראש כל צועקי־ההידד עומד פיזמונאי,
שלפני שנה סירב בהיקף להשתתף אף בהפגנה
היחידה של הבור,ימה התל־אביבית
נגד הפקעת אדמות הערבים באזור כרמיאל.
אותר פיזמונאי מילא תפקיד מרכזי בהקמת
תנועת את״א ערב הבחירות, ופעל ללא־ליאות
כדי להתחבב על חוגי־השלטון ולצבור
אשראי של הכרת־תודה רישמית, תוך
השמעת ביקורת מבדרת, שלעולם אינה עוברת
את הגבול העשוי לעורר את חמת
השלטון.
ובכלל: כל אנשי את״א של דיזנגוף, כל
אותם שליחכו את פינכת השלטון באמתלה
של ״הצלת הדמוקרטיה״ ,אותם הנושאים באשמה
כה כבדה למה שאירע במדינה מאז
הבהירות — כל אלה רוקדים עתה מחולות
סביב נתן.

האין זה מוזר?
ועוד מכנה משותף אחד יש למקהלה זו.
כמעט איש מחבריה לא השתתף מעולם
במאבק כלשהו למען השלום הישראלי־ערבי,
לא תרם מעולם תרומה כלשהי למען
האחווה העיברית־ערבית, לא השתתף
מעולם בהפגנה שניתכו בה מהלומות ולא
תמך מעולם בכוח פוליטי שיכול היה להשניאו
על השלטון.
(המשך בעמוד )8

(המשך מעמוד )7

האין זה מוזר?
אין זו אשמתו של אייבי נתן שמתקבצים
סביבו כמה מן היסודות השליליים ביותר
במדינה — שוביניסטים׳ בטחוניסטים, מש־תמטים־ממאבק
ומשרתי השררה.

אכל מוכרה להיות הגיון כלשהו
בתופעה זו. ולא קשה לגלותו.
הוא טמון בשלוש סיבות שונות.

*סיבה התמימה ביותר (אם כי ה פחות־סימפאטית) טמונה בכך שזוהי הדרך
הזולה ביותר להגיד דברים יפים מבלי
להסתכן במאומה.

אייבי נתן הסתכן -ובכך כבודו.
אבד הרוקדים סביבו אינם מסתכנים
בדבר.
כל מאבק רציני למען השלום מביא את
בעליו להתנגשות חזיתית עם המישטר הקיים
במדינה. אין מנוס מכך. מישטר זה
מבוסס כל־כולו על מציאות של לא־מלחמה־ולא־שלום,
והוא מוכן להפעיל אלות ובתי״
סוהר נגד כל המבקש לשנות מציאות זו.
שאיפה רצינית לשלום פירושה: שאיפה
לשינוי המדיניות של ישראל. הנכונות לשלם
מחיר מצידנו, תמורת המחיר הנתבע מצד
הערבים. שינוי המישטר הפנימי במדינה׳
בייחוד בכל הנוגע לערביי ישראל.

לצחוק ממנו, שכל־כך קל לתארו
כהצי־מטורף וחצי-מוקיון, הנראה
כהוכחה חיה לכל התיאוריה של
שמעון פרם: שאכן רק נערים
תמימים מאמינים בשלום. שאכן
הדיבור על ״מיבצעי-שלום יזומים״
,כלשון מצע הכוח החדש,
אינו אלא תעלול של פירסומת אי
מעשה״קונדס בדרני.
לכן עטו הבטאונים השוביניסטיים וקול־ישראל
על אייבי נתן. לכן נתנו במלחמת־הבחירות
פירסום־ענק לכל מילה שיצאה מפיו
— בה בשעה שסתמו את הפה ללוחמי־השלום.
הם ביקשו ליצור קאריקטורה, כדי
להציגה לציבור כתמונה נאמנה של מחנה־השלום.
ולמחרת הטיסה העמידו פנים כאילו
הרפתקה נאיבית זו כמוה כמאבק מחנה־השלום,
בבחינת ״גנבו להם את ההצגה

תורה זו אומרת, כאמת שאין
להרהר אחריה: ישראל רוצה ביטלום.
ישראל רצתה תמיד בשלום.
הערבים אינם רוצים כשלום.
לעולם לא רצו, ואולי לעולם לא
ירצו. הם זוממים להשמידנו.
דרושה מידה רבה של עצמאות מחשבתית
כדי להבין כי זוהי תמונה מסולפת. ממשלת
ישראל אומנם רוצה בשלום — אבל
בשלום בו ייכנעו הערבים ללא־תנאי לעמדת
ישראל. ואילו שלום אמיתי ייכון רק כששני
הצדדים ישנו את עמדותיהם, כשכל
אחד מהם מוכן לשלם מחיר סביר תמורת
ויתורי רעהו.
הטייטס הלונדוני (אחד העיתונים הזרים
המעטים שלא תיארו את טיסת אייבי נתן
כקוריוז, אלא ניצלוה כדי לומר כמה דברים
רציניים) רמז על כך. הוא אמר כי למעשים

בקיצור: מאבק נגד השלטון.

אבל המרקדים סביבו אינם נאיביים
ואינם תמימים כלל ועיקר.
הם יודעים שזוהי שטות. אבל
שטות זו נוהה להם מאוד.

זה נוח. זה פשוט. אבל זה בהרבה
פחות סימפאטי מתמימותו של
אייבי נתן עצמו.

*סיבה השניה
| ןהיא מסבירה את ההתלהבות
שמגלים כל הבטאונים השובינים-
טיים במדינה נוכה מעלליו של
אייבי נתן מזה קרוב לשנה.
חשובה יותר.

באחד מנאומיו בכנסת טען שמעון פרס
כי קיימות בישראל שתי אסכולות: האסכולה
ה׳׳ריאלים טית״׳ הבונה את כוח־ההרתעד, של
צה״ל והיודעת כי אין שום סיכוי לשלום,
והאסכולה ה״רומנטית״ ,השואפת לשלום, שהיא
תלושה מן המציאות והוזה בהקיץ.
מזה חמש־עשרה שנה אנו מנסים להפריך
תמונה כוזבת זו. אנו מנסים להוכיח,
בהסברה ובמעשים, כי שאיפת־השלום שלנו
מבוססת על ריאליזם מוצק, על ראייה מפוכחת
של המציאות.

זוהי החזית העיקרית של מאבק•
השלום בישראל: לשכנע את הציבור
כי מול הריאליזם השיגרתי,
חסר-המעוף, של השלטון הבטחה
ניסטי, עומד ריאליזם חדש, רב־תנופה
ומהפכני, של מחנה-השלום.

לאט־לאט, תוך הרבה כשלונות ונסיגות,
התחלנו להצליח בדרך זו. התחלנו לבסס
בציבור את התחושה שאנו עומדים בשתי
רגלינו על קרקע המציאות, שאיננו אוטו־פיסטים
ודון־קישוטים, שקולנו הוא קול ההגיון
המפוכח. רק הודות לכך הצלחנו לפרוץ
לכנסת, ובגלל זה מנסים לסתום את
פינו שם.

והנה הופיע על הבמה אותו
צעיר נחמד ונאיבי, שכל־כך קל

והיא מוצאת הד בעיני כל מי שרוצה
לזכות בשלום מן ההפקר, כמו במיפעל הפיס,
כמציאת בשוק הפישפשים.
אייבי אינו יכול להבין זאת. הוא מסתפק
בכבוד הרב שנפל בחלקו, ובוודאי אין לכעוס
עליו בשל כך.

אבלהתועמלנים הזריזים כבר
מתלבשים על מעשהו. וכך הם
עלולים להפכו, במחי יד, לקלף
חשוב במערך הבטחוניסטי.
וקרוב לוזדאי שיעודדו את נתן לחזור
של ׳מעשהו, ולהופיע בשמו ברחבי העולם
— כמחזק את הקו הרישמי, ובהתחמקות
מפעולת־שלום אמיתית.
גם זד, יכול ליצור מישקע, שיאריך ימים
הרבה יותר מן הסנסציה עצמה.

* הו, אם כן, עיקר המאזן של ההרפת־ן
קה. יש בו חיוב, ויש בו שלילה. יעבור
זמן עד שיתברר אם החיוב גבר על השלילה,
או לד,יפו•
כך או אחרת: אנו, העוסקים במלאכתך,שלום
מזה שנים רבות, שידענו רגעים של
חדוזת־הישג ורגעים של שיברון־לב, איננו
מאמינים בניסים.

השלום לא יפול מן השמים. הוא
לא יבוא גם על כנפי מטוס.

אייבי עצמו הוא הרבה יותר מדי נאיבי
מכדי להבין זאת. מכיוזן שאינו מעוניין כלל
בבעייה המדינית, וגם מעולם לא גילה כל
סימן של עניין בה, הוא פטור מלחשוב על
כך. תוכניתו מצטיינת דווקא בתמימותה העילאית,
הדוברת אל לב לוגמי־הקפה באשקלון:
לוי אשכול ייפגש עם עבד־אל־נאצר,
ואז הכל יסתדר מאליו.

כי היא מאפשרת להם לדבר סוף־סוף בשם
השלום, להריע לשלום ולהתנפח בפוזה של
רודפי־שלום — ובאותה שעה להיות בסדר
גמור עם לוי אשכול ועם מחלקי הפרסים.
הכיבודים, ההלוואות והמענקים.

למען השלום, ואליבי מצויין להכנת
מיבצע-סיני.

גיבור וזברזיגזר: אייבי גזבפר על עלילווזיו לאוגזגיגז
עוד לפני כן התנסינו בכך כמה פעמים
בכנסת. כל אימת שניסינו לדבר ברצינות על
הצורך בפעולה למען השלום, צעקו לעברנו
מספסלי חרות :״טוס לקאהיר!״

כאלה אין ערך ממשי, מפני שישראל אינה
מוכנה לשלם שום מחיר תמורת השלום. הוא
הזהיר את ישראל בפני האשליה של שלום
ללא־מחיר.

ושוב: אין אייבי נתן אשם אם
מנצלים את הצגתו כדי לחלעיג
על מחנה-השלום, בו תלוי עתיד
המדינה ועצם קיומה. מאז הטיסה,
אין כל מקום לפקפק בכנותו.

והנה בא בן־גוריון ואומר: אייבי
נתן עשה מעיצה חשוב. הוא הוכיח
לעולם שישראל רוצה בשלום.
כלומר: הוא חיזק את התעמולה
הרישמית, נתן לה קלף חשוב ו
דדמאתי.

אבל הניצול קיים, ויש להתמודד עימו.
קרוב לוודאי שאחרי שתישכח ההרפתקה
ותישכך ההתרגשות, יישאר דווקא מישקע
זה בתת־ההכרה הציבורית: שמדיניות־השלום
משולה להרפתקה נחמדה, נאיבית וחסרת־שחר.
שאין לדבר עליה ברצינות. שהיא
שייכת לאווירה של פורים. שכל לוחמי־השלום
דומים לאייבי נתן, ושהוא גנב
מכולם את ההצגה, חה־חה־חה.

סיבה השלישית עולה על שתי
( | קודמותיה. היא מסוכנת יותר, כי כאן
אנחנו עולים למישור המדיני הממשי.

היא הושמעה, לראשונה, בפי
דויד בן־גוריון, וממשלת ישראל
מאמצת אותה עתה לעצמה.
בן־גוריון כתב :״זו היתר, הפגנה עולמית
של רצון השלום של ישראל,״ בעוד ששליטי
ערב ״מכריזים השכם והערב שיש להשמיד
את ישראל״ .דברים אלה פורסמו בהרחבה
בעתוני העולם.
המישטר הבטחוגיסטי בישראל הופיע תמיד
בפוזה של שוחר־שלום. כל ילד בישראל
יונק תורה זו עם חלב אימו, ומנגנון־התע־מולה
האדיר של המדינה מנסה (בהצלחה
פוחתת והולכת) להפיצה בחו״ל.

לדעת בן־גוריון, יש להציג את הדברים
כך: אייבי נתן הוכיח שישראל (קרי: ממשלת
ישראל) רוצה בשלום. הוא גם הוכיח כי
הערבים אינם רוצים בשלום — שהרי נשיא
מצריים סירב להיפגש עימו, וכל שהייתו במצריים
היתד, רק נחיתה טכנית.
בימים האחרונה עבר כל מנגנון־התעמולה
של ממשלת ישראל בחו״ל לקו זה — ובכך
הפכה טיסת נתן לטכסים במלחמה הפסיכולוגית
בין ישראל וערב,
לא במיקרה היה בן־גוריון הראשון שהבין
כיצד אפשר לנצל את אייבי למען התעמולה
הרישמית הבטחוניסטית. כי היה זה
בן־גוריון שהמציא לראשונה את רעיונו של
אייבי.
בטאונו של בן־גוריון, מבט זזדש, השווה
השבוע את טיסת נתן למיבצע בת־גלים,
מיבצע פרובוקטיבי שאורגן ב־ 1954 בכוונה
תחילה כדי ליצור מתיחות במרחב ולהדביק
התערבות צבאית בריטית נגד מצריים.

בן־גוריון הוא שהכריז, כד אימת
•טהתכונן למלחמה :״אני מוכן ל־טוס
לקאהיר ולהיפגש עם עבד-
אל־נאצר!״ היתה זאת סיסמה
מצויינת להתחמקות מכל פעולה

למאבק על השלום יש חזיתות רבות, וגיבורים
רבים. למען מאבק זה יש לספוג
מהלומות של אלות על הכביש לטייבה, כפי
שסבלו אותן הבחורות האמיצות שתעמודנה
עתה לדין. למען השלום דרושים גיבורים
כמו אורי דימוים — שיש להם האומץ ל״
עשות מעשים בלתי־פופולאריים, להיות
שנואים על הרוב תחת להינשא על גבו
של הרוב (וזוהי הגדולה שבכל הגבורות).
למען השלום יש לנהל מגעים חשאיים,
ממושכים ולא פעם מתסכלים, שהציבור לא
ישמע עליהם לעולם. למען השלום יש להיאב
ק לשינוי המישטד בארץ, תוך קורבנות
אין־סוף והסתכנות מתמדת.

במאבק זה יש בהחלט מקום
להרפתקות דרמאתיות, לתעלול׳־
פירסומת, למעשי-יחידים נועזים.
בתנאי •טמעשים אלה יהיו משולבים
במאבק, יהיו מוכנים כראוי
מבחינה מדינית, יהיו חלק מתוכנית
מעשית וארוכת־טווח.
והרי מעשה זה היה ההיפך מזה —
הוא העמיד את שואפי־השלום במצריים במצב
שלא יכלו אלא להתכחש למעשה, ולתאר
את אייבי כמטורף משועמם.
מדי פעם יבוא הפיתוי להאמין בניסים, ב־
^ ,X£ £118) 1 ]*1^ 01111 במלאך שיקפוץ
מן המכונה כמו על במת התיאטרון,
ויחסוך לנו את המאמצים ואת הקורבנות.
אבל בנתיב זה אין קיצור־דרך.
לפני שיהיה טעם בשיחות פנים־אל־פנים
עם מנהיגי ערב, יש צורך להקים, לגבש
ולבסס את מחנו,־השלום בישראל. רק מחנה
כזה, שיוכיח את יכולתו להשפיע על מדיניות
ישראל׳ יוכל לבוא בברית של ממש עם
כוחות־השלום במרחב הערבי.

הדרך לקאהיר מובילה דרך ירושלים.
וגם דרך טייבה וקלנפווה.
מעשים בני־יומם, כמו זה של אייבי נתן,
יכולים להועיל ויכולים להזיק. זד, תלוי בהרבה
דברים. זה תלוי גם בבעלי־המעשים
עצמם. גם בידי נתן עצמו יהיה זה תלוי אם
ישאיר מעשהו מישקע חיובי, או שינוצל
כדי להזיק לכוחות־השלום, כפי שהזיק להם
בעת הבחירות.
כך או אחרת, יימצאו בין המרקדים סביבו
שינסו לנצל את מעשהו כדי לנגח את
מחנה־השלום. הם עשו זאת בחודשים האחרונים,
והם יעשו זאת בחודשים הבאים. יש
להתייחס לכל בסבלנות סלחנית, ברוח ה־פיתגם
הערבי:

״הכלבים נובחים, השיירה ממשיכה
בדרך.״

ת צ פי ת
במדינה העם
דד א שמחה
פורים תשכ״ו לא היה חג שמח.
אחרי הקארניבל הגדול של מערכת הבחיבו
בוזבזו 300 מיליון לירות, חל
רות׳
חג־הפורים בתקופת הזנבת. המדינה בולה
נמצאת במצבו של החוגג ששתה יותר
מדי, והמתעורר למחרת־היום כשראשו כואב
וקיבתו מתהפכת.
ההתכחשות הצינית של כל המפלגות
להבטחות־הבחירות שלהן, ההתייקרות הגוברת,
הסחר־מכר העגום בתוך הקואליופרשת־השחיתותהכל־מפלגתית
שציה,
נתגלתה
בקואופרטיב דן (ראה עמוד ) 13
— כל אלה חברו יחד ליצירת אווירה של
סלידה מן הקואליציה והאופוזיציה חריש־מית
גם יחד.
האווירה היתד, עגומה עוד יותר, לולא
באה טיסת אייבי נתן והוסיפה לחג־הפו־רים
פולקלור אותנטי. עיתוי מוצלח יה
הציל במקצת את המצב — אך לא יכול
היה לשנות את האווירה הכללית.
פערורעש. בערים הגדולות הבליט
החג את הפער הגובר בין שני חלקי הציבור
העיברי.
.ישראל הראשונה״ פינתה את הרחובות,
התכנסה בדירות המרווחות למסיבות פרטיות
חסרות־שמחה, שחלקן הפכו נישפי-
שיעמום, חלקן נישפי־הוללות וחלקן גם
זה וגם זה (ראה עמודים .) 14— 15
.ישראל השניה״ מילאה את רחובות הערים•
גם בה לא היתד, שמחה אמיתית
— והרעש לשמו, ההמולה חסרת־התוכן
וההתפרקות באו במקומה. קבוצות של
בריונים עשו ברחוב כאוות־נפשן, ובשעות
הקטנות של הלילה חזרו הביתה במכוניות
גנובות.
חג־הפורים הפך בישראל מעין הקדמה
ליום־העצמאות. קרוב לוודאי שאותן התו־פעות
יחזרו גם או — כשהמיצעד הצבאי
בא במקום שימחה המונית ספונטאנית, שרק
היא יכולה לאחד מחדש את שני חלקי
ישראל.
מוסדות המימשל איבדו מומן את התנופה
והדמיון הדרושים כדי לארגן חג עממי
אמיתי. אן גם אירגון מוצלח אינו יבול
לשנות מציאות חברתית. והמציאות החברתית
של ישראל, כפי שהיא באה לידי
גילוי באירועים כמו חג־הפורים, צריכה
להדאיג ולהזעיק כל אזרח החושב על
העתיד.

אי על המחקר הגרעיני בישראל ובמצריים
גם יחד.
פירסומים אלד, זכו לתגובות בלתי־אוה־דות
בארץ, ואל המחנה הגדול של הכלכלנים,
המתנגדים להקמת המיתקן לאלתר,
הצטרפו כל המתנגדים לפיקוח אמריקאי על
המחקר הגרעיני בארץ.
השגרירות האמריקאית קוראת את כל
העיתונות בארץ, ומדווחת על כך למשרד־החוץ
בוושינגטון. כל ידיעה הקשורה למחקר
גרעיני בישראל זוכה לתשומת־לב
מיוחדת, כי היא נוגעת ישירות לאחת
הטרדות העיקריות של הנשיא ג׳ונסון —
התפשטות הנשק האטומי בעולם, והנסיון
למנוע התפשטות זו.
גם ארצות־הברית וגם ברית־ד,מועצות
החליטו זה מכבר למנוע בכל מחיר התפשטות
זו, והסכימו ביניהם שכל אחת מהן
תדאג לכך באמורים הנתונים להשפעתה.
פירוז ביוקר. ישראל היא, לכל הריעות,
איזור־השפעה אמריקאי, ולכן מטי

ז׳ק ודגים, פרקליטו של מחמוד חג׳אזי, עומד לחודל שערוריה
בידלאומית. ודגים עומד להגיע לנמל התעופה לוד כיום ד׳ כערב•
למרות שממשלת ישראל הודיעה לו שיגורש מן הארץ אם יופיע. ודגים
המגדיר את עצמו כ״אייבי נתן הערכי״ ,נושא דרכון צרפתי, והוא
רוצה להיות נוכה כמשפטו של חגיאזי׳ שהוא פומבי. ממשלת ישראל
סירכד להתיר לו זאת, מחשש פן ייטפיע על הנאשם•

• ראש־־הממשלה ייאלץ לפרוש שום לחופשת־נופש ממו
* טכת. הרופאים יצוו על לוי א שכול לצאת לחופ שה של כמה שבועות, כדי
לשפר את מצב בריאותו. ב ת קו פ ת חו פ ש תו יעבור ראש־הממ שלה שורה של
בדיקות־רפו איו ת, אשר

בראשהמה דו ר ה

* ה סוכנות שהודיעה על מותו ללא עת
של אייבי נתן גם לידיעה קטנה זו החדי רה
סוכנות־הידיעו ת טעות קטנה; אם תתק בל
ההלוואה בריבית של ח מי שהא חוז —
הרי גם לדעת חסידי-ההתפלה יעלה מטר
מעוקב כחצי לירה. הכוונת היתה, כנראה,
לומר שסכום כל ה הוצאות הק שורות ל הלוואה
(ריבית, פחת, בי טו ח, מיסיס) לא
יעבור על חמי שה אחוז. מכאן שמדובר
בהלוואה בריבית בין אחוז אחד לשני אחוזים.

העולם
הזה 1488

לאור

המ שך

הממ שלה וכ שר־הבטחון.

• בתקופת העדרו של אשכול, ימלא את מקומו בראש
הממשלה שד־האוצר פינחס ספיד, ואילו כתפקיד שר־הכטחון
יכהן השר ללא־תיק ישיאל גלילי. אין זה מן הנמנע, כי בצמרת
המערך ייעשה נ סיון למנו ת את שר־החוץ אבא אבן כממלא־מקום
הממשלה. אולם אין סיכוי שהצעה זו תתקבל על דעת מפא׳׳י.

ראש־

• חופשת־המחלה של לוי אשכול תאפשר לפינחס ספיר
התפלה הידיעה צילצלה כהודעת־נצחון. הודיע
קול ישראל, בראש כל מהדורות החדשות
שלו, ביום השני; יש אפשרות טכנית להקים
בישראל מיתקן גרעיני משולב להתפלת
מי־ים ולייצור חשמל.
ההודעה פירטה גם שמחיר הקמת המיתקן
יהיה 200 מיליון דולר (לפי המחירים
שהיו נהוגים בשנת ,)1965 וכי
מחיר מטר מעוקב מים יהיה 22 אגורות
— אם יתקבל הכסף להשקעה בריבית
של חמישה אחוז.
מאזינים בעלי זיכרון טוב נדהמו לשמוע
ידיעה זו בראש מהדורות החדשות, לאחר
שקראו אותה, מילה במילה, כבר לפני
חודש וחצי בכל העיתונים.
מקור הידיעה הוא סוכנות־הידיעות איי־פי
*,המצטטת את משרד־הפנים האמריקאי,
המצטט את הסקר שערכה בארץ חברה
אמריקאית.
סקר זה הושלם כבר לפני חודשיים ופורסם
בארץ בהרחבה, מה ראה, איפוא,
משרד־הפנים האמריקאי לחזור ולגלות אותו
שוב?
עוד מתנגדים. הודעת המשרד האמריקאי
באה לאחר שבמשך למעלה משבוע
הציגה העיתונות האמריקאית את
הד,תפלה כאמצעי לכפיית הפיקוח האמריק

תוצ
או תי הן

ייקבע

פעילו תו

כראש־

גזחיפושוז
לה רוסיה את האחריות על המחקר הגרעיני
בארץ, על ארצות־הברית.
בוזעדה הבין־לאומית לאנרגיה אטומית, היושבת
בווינה, מועלה שמה של ישראל
לעתים קרובות כאחת מן המדינות המתקדמות
ביותר בשטח הפיתוח והמחקר הגרעיני,
וכמדינה המסוגלת לייצר נשק גרעיני
בעתיד הקרוב.
ברית המועצות מנגחת בטענה זו את
הנשיא ג׳ונסון. גם הגרמנים משתמשים
בטענה זו כדי לבסס את דרישתם לנשק
אטומי.
הנשיא דה־גול, החותר תחת ההגמוניה
האמריקאית בעולם המערבי, תומך בהתפשטות
הנשק האטומי. כל זה מטריד
את הנשיא ג׳ונסון, והוא החליט לשים
לכך קץ.
הודעת משרד־הפנים האמריקאי באה ללחוץ
על ממשלת ישראל, שתמהר ותקבל
את ההחלטות הנוחות לארצות־הברית, ושלא
תתחשב בהתנגדות של כלכלנים
ישראליים.
ממשלת ישראל, ובראשה לוי אשכול,
הרואה בהקמת המיתקן עניין של יוקרה
אישית, קיבלה את הלחץ האמריקאי באהבה,
ונתנה לו מקום בראש מהדורות החדשות
בקול ישראל.

אם אמנם יביא הלחץ האמריקאי לפירוז
אטומי של המרחב — תהיה זו אליה
וקוץ בה.
הקוץ: האזרח הישראלי ישלם מכיסו
עבור מחיר המים המותפלים, העלול להיות
75 אגורות למטר מעוקב, כפי שהוכיח
העולם הזה.
יהיה זה פירוז אטומי יקר. הוא יעלה
למדינה 50 מיליון ל״י לשנה, בשעה שאפשר
היה לעשות זאת מבלי להפסיד
כספים, ואף לזכות ביוקרה בינלאומית
ובקידום השלום.

להחריך את היחסים עם אחדות־העבודה. שר־האוצר יגלה עמדה
נוקשה כלפי שרי אחדות־העבודה, תוך מטרה ברורה להביא לקרע במערך.
מאידך, ינסה ספיר לקרב בין מפא״י לבין רפ״י, עד כדי ה שמעת הצעה כלפי
רפ״י

לחזוד

לחיקה

מפא״י,

לפחות

להקים

עימה

מערך.

• עמדתו זו של שר־האוצר תביא לידי קרע גלוי כינו לסין
גולדה מאיר מזכירת מפא״י. בעוד שספיר יפעל להרחיק את אחדות־העבנדה
ממפא״י, תנקוט גולדה מאיר בצעדים שמטרתם הידוק הקשר בין שני
שותפי המערך. גולדה תיזום קיום מו שב מ שותף של מרכזי שתי המפלגות,
שבו ייערך דיון לקראת מיזוג מלא בין מפא״י לבין אחדות־חעבודה.

• סירוס הממשלה להגדיל את תקציב השיכון לעולים,
שהוא אחד הסעיפים המרכזיים בתקציבו של משרד־השיכון,
יגרום לתסיסה כצמית מפ״ם. שר־ה שיכון ה מפ״ מי מרדכי בנטוב,
יודיע למרכז מפלגתו על רצונו לה שתחרר מתפקידו, לנוכח הקיצוצים בסעיפי
התקציב ל שיכון עולים. מוסדות מפ״ ם לא יאשרו את התפטרו ת בנ טוב, אולם
יפתחו בלחץ על הממ שלה, כדי להגדיל את התקציב.

• בהמלצה מיוחדת של שר־האוצר וכערכות משרד־האוצר,
יאשר ״בנק־הפועלים״ ,הלוואה כסך חמישה מיליון ל״י
למפד׳׳ל. תמורת מ תן ההלוואה, ב ריבי ת חו קי ת, תרכו ש המפד״ל מניו ת
בסכום של מאה אלף ל״י מבנק־ד,פועדים. ר ש מי ת יוסבר, כי. ההלוואה הגדולה
ניתנת למפד״ל לצורך איזון תקציבן של הי שיבז ת־ ה תיכוניו ת ה שייכו ת לה.
למעשה תוענק ההלנואח כדי להקל על המפד״ל בכיסוי הגרעון התקציבי, שנוצר
בגלל

ה הוצאות

הגדולו ת

בי מי

מערכת־הבחירות.

• האמון בין שני חלקי גח״ל מתערער והולך. החשש העיקרי
אצל רבים מן הליברלים: שערב הב חירות הבאו ת תעמיד אותם חרות בפני
אולטי מטו ם — להסכים מיד לאיחוד מלא, בהנ הג ת חרות, או ללכת לבחירות
לבד, בלי הכנה של ממ ש. מסקנה אפ שרית: פירוק גח״ל ב מועד מוקדם יותר.

מפא״י תנסה לשכור את חזית המתנגדים לשינוי תקנון
הכנסת, שמטרתו לסתום את פי ״ הסיעו ת הקטנו ת״ .ה שימה: שיחוד הסיעות
האחרות,

ובעיקר

רפ״י,

הסבורה

קופחה

בחלוק ת

הזמן.

על המגעים ביו רפ״י לחווו

וני מחפש
את המחר
מנהל ״אל־על״ בן־־ארצי
הסכם — או
במדינה דעת הקהל
מהנש תנ ה
עסקני המפלגות, שנטלו לידיהם ביום
הששי האחרון את גליון הארץ, לא שבעו
ממנו נחת. על פני עמוד שלם פורסמו
תוצאותיו של מישאל, אותו ׳,ערך צוות
מתוגבר של כתבי היומון.
את הדחיפה לעריכת המושאל נתן גל
ההתייקרויות האחרונות, והנזסים שהטילה
הממשלה, על אף הבטחות׳ הבחירות 186 .
מרואיינים השיבו על שלוש שאלות:
• האם אתה שבע־רצון מפעולות הממשלה
עד כה?
• האם אתה מרוצה מפעולותיו של ראש
הממשלה עד כה, כולל הרכבת הממשלה
והרכבה?
• באיזה רשזמז /בחרת בבחירות לכנסת
הששית, והאם שוב היית בוחר היום
באותה רשימה?
התשובות, שפורסמו מעל עמודי העתון
הבלתי־מפלגתי, סיפקו -מזון למחשבה לכל
המפלגות. .סיכומן:
• המעיד — במעט מחצית ( 29 מתוך
)70 מאלה שאמרו כי הצביעו בעדו הצהירו
כי לא יצביעו כך בבחירות הבאות.
• גח״ל — רבע מתומכיו המוצהרים
׳*( 7מתוך )30 גילו כי לא יחזרו על הצבעתם* בשנית.

• רפ״י

והליכראלים
העצמ איי
ם — ירידה קלה במספר הבוחרים.
• מפ״ם והדתיים -שתי המפלגות
שהפסידו מכוחן בבחירות האחרונות,
שמרו על עמדותיהן הנוכחיות, לא הצליחו
להחזיר לעצמן את הקולות שהפסידו.
מי עלה? לאן זרמו הקולות שהצביעו
עד כה בעד הרשימות המסורתיות?
מדווח היומון: קבוצה אחת, הנקראת ״אחרים״
,עלתה מ־ 5קולות ל־ .6קבוצה שניה,
שאנשיה לא גילו בעד מי הצביעו ולמי
יתנו קולם בעתיד, עלתה מ־ 48 קולות ל־.87
המרוויחים. הקורא הדקדקן, שרצה
לזהות את שתי הקבוצות האחרונות, עשה
זאת בעזרת 64 התשובות המצוטטות ב־עתון•
הוא
גילה (בתוך ששת ״האחרים״) ארבעה
אזרחים שהודיעו, כי נתנו את קולם
לרשימת העולם הזה — כוח חדש, ושגם
בעתיד יתנו אותו לרשימה זו. אזרח
אחר, שהצביע בבחירות האחרונות גח״ל,
ענה לכתבי הארץ, כי יצביע גם הוא
בעתיד בעד העולם הזה — כו ח חדש.
כלומר: הקבוצה המכונה ״אחרים״ ,תואמת
במעט בדייקנות את מצביעי הכוח
החדש.
קריאת תשובותיהם של האזרחים, שלא
חפצו לגלות את סוד הקלפי שלהם, מוכיחה
כי הם ממתנגדי המישטר הקיים. אין
שום אזרח שהביע את אמונו בראש־הממשלה
לוי אשכול !בקואליציה שלו, ושחשש לגלות
בעד מי הצביע בעבר או יצביע
בעתיד.
קבע, למשל, הסטודנט הטברייני לאמנות
עמום חייט, הנמנה על ה״אחרים״ :״הממשלה
הנוכחית היא ממשלת מחדלים, שירקה

ה שבתה

בפניו של הציבור אחרי הבחירות. אין
לנו מישטר כלכלי מוגדר. הרכבת הקואליציה
הנוכחית היתד, סחטנות הצבעתי
בעד העולם הזה — כוח הדש, ואהיה
מוכן לתת את קולי לו גם בשניה.״
הסביר ניסן ינאי, חשמלאי תל־אביבי,
ה נימנה על קבוצת האזרחים שלא גילו את
סוד הצבעותיהם :״איני מרוצה מהממשלה.
אי־אפשר להדביק את היוקר. הקו
הכלכלי של הממשלה אינו לפי רוחי. אני
כבר 42 שנים בארץ, וטרם ראיתי מפלגה
שמבצעת את המצע שלה. בקשר לנאום
לאומה, אני יכול לומר שנאומים אכלתי
מספיק לא אומר בעד מי הצבעתי. איני
יודע אם אצביע בעד מפלגתי שנית
מלים אלה :״איני יודע אם אצביע בעד
מפלגתי שנית,״ היו הנימה שהרטיטה את
לב עסקני המפלגות המתיקות. כי אילו
נערכו הבחירות בשבוע שעבר, ותוצאותיו
היו מתאימות למישאל הארץ, היתד, מתחוללת
בארץ מהפיכה פוליטית, ונולד
כוח חדש בעל מישקל עצום.

חד ממשלי קרירוב מספר על אדם
שרתם ארבע חיות שונות לעגלתו. כל
אחת מן החיות משכה לכיוון אחר — קדימה,
אחורה, הצידה ולמעלה.

זו בפעם הראשונה על מגמותיהם. אחרי
שעברה ההתרגשות של מערכת־ר,בחירות, שליכדה
את ראשי המפלגה, בולטים עתה
יותר ויותר הכוחות הצנטריפוגליים.

רשימת פועלי ישראל -מפלגתו
של דויד כן־גוריון -דומה עתה
לעגלה זו. כמעט כל אחד מראשיה
מושך לכיוון אהד.

ריין; עזע\ז — פנוז!

מעולם לא היה הדבר בולט יותר מאשר
בימים האחרונים. הסיבה: מנהיגי רפ״י
השמיעו את קולם בהזדמנויות שונות, רמ

צדהא׳ו ם

* עובדי החברה מאורגנים בארבע חטיבו
ת 1200 :פקידים 600 ,טכנאים 700 ,
דיילים וצוותי־אוויר.

דיין ידוע כ״זאם בודד״ .אין הוא
נטמע בקולקטיב, ואין הוא מתייעץ
עם איש.
לרפ״י הצטרף דיין רק ברגע האחרון,
וכמעט מאונס. הוא הסתייג מן היוזמה להקים
את המפלגה. כשבן־גוריון הכריז על
רצונו לפרוש ממפא״י וללכת לבדו לבחירות,
מבלי שהתייעץ תחילה עם איש מאנשיו,
גילה דיין יחם עויין לרעיון.
דיין הצטרף שעות מעטות לפני סגירת
רשימת־המועמדים. הוא עשה זאת מפני שבאותו
רגע כבר היתד, רפ״י עובדה קיימת,
הודות למאמציו הבלתי־נלאים של שמעון
פרם. דיין הצטרף, כדי שלא להשאיר לפרס
את השליטה הבלעדית על הגוף החדש.
מהי גישתו של דיין לעתיד רפ״י?
לפני חודשיים נאם דיין בכנסת על שביתת
ארגמן. היה זה נאום ימני קיצוני, שעיקרו
היה קיטרוג קשה על ממשלת־אשכול בשל
״כניעתה לפועלים״ .דיין דרש להקפיא את
השכר.
מהי גישתו של דיין לעתיד רפ״י?

ת עו פ ה
באל־על מהלכת מזה שבועיים הרגשה
של מועקה. מעל לבניין הגדול בלוד, ובתוך
תאי־הטייסים במטוסים, מרחף איום
מפורש, כי אם לא יגיעו העובדים לידי
הסדר מהיר עם הנהלת החברה — תושבת
אל־על.
״אנחנו לא יודעים מאיפה יש לבן־ארצי
הבטחון הזה לאיים בהשבתה,״ התלונן אחד
מראשי צוותי האוויר ,״אומרים שיש לו
גב חזק. שאשכול בעצמו עומד מאחוריו,
בעמדה הנוקשה שלו.״
על מה מתווכחים? יחסי־העבודה
באל־על הם מן המשובשים בארץ. שלוש
פעמים בשנים האחרונות גרמו לשביתה של
צוותי האוויר, ובשנה האחרונה התקוממו
גם העובדים הטכניים והפקידים״.
הידרדרות היחסים הובאה מספר פעמים
לרשויות הגבוהות ביותר במדינה: שר
ן,תחבורה (שהוא גם יו״ר הדירקטוריון של
החברה) והוועדה העליונה לענייני עבודה
בוועד הפועל של ההסתדרות.
ברוב פירסומיה של ההנהלה, נאמר כאילו
הוויכוח בינה לבין העובדים הוא
ויכוח על תוספת־שכר. בראיון עם מעריב,
לפני כחודש, הודיע המנהל הכללי אפרים
בן־ארצי :״אני יכול לקנות יחסים טובים
בעוד חמישה אחוז תוספת למשכורת, ו־
3יחסים עוד יותר טובים — בתוספת של
׳• עוד עשרה אחוז למשכורת.״
ההנהלה ידעה, כי כל עוד תציג את
הוויכוח באור זה, תעמוד דעת־הקהל לצידה.
כמה
מותר לטוס? אמנם, היו ויש
לעובדי אל־על תביעות כספיות. אולם אלה
הן רק חלק ממכלול דרישותיהם. כאשר
ראו, כי ההנהלה מפרסמת דווקא את התביעות
הכספיות, תוך ניפנוף בשכר הקברניטים,
המקבלים אלפי לירות לחודש
— מיהרו ראשי ארבעת הוועדים להודיע,
בי הם מוותרים על מלחמה לתוספת שיר,

איש שקולו משך תשומת־לב רבה ב)
| יותר בזמן האחרון הוא חבר־הכנסת
משה דיין, מנהל חברת־הדייג יונה.

כשבוע טעבר, בנאום על התקציב,
חזר דיין על נימה זו כיתר
חריפות, הנאום משך תשומת-לב
כללית. היה זה, לכל הדיעות, הנאום
העיקרי של הימין.

פרס כדלת אולם הכנסת
עצבני

ומשאירים את המאבק על סעיף זד, בידי
ההסתדרות .״אנחנו מקבלים על עצמנו
את מדיניות־השכר של הממשלה וההסתדרות,״
התחייבו•
אילו היה הסיכסוך רק כספי, היתד, הצהרה
זו מסיימת אותו לחלוטין. שכן פירושה
כניעה מוחלטת של העובדים.
אך הסיכסוך לא התחסל. כי בעניינים
האחרים, העומדים ותלויים, לא היו העובדים
וותרנים. הם דרשו, כי בכל זאת תינתן
מחשבה ליחסי־האנוש בינם לבין ההנהלה.
היויכוח סער סביב חידוש חוזה העבו
טען
דיין: הממשלה שילמה לעובדים שכר
גבוה מדי. זהו אסון למשק. יש לבטל את
תוספת־היוקר. את הכסף שייחסך יש להשקיע
במיפעלים כגון מוביל־המים הארצי.
כשנשאל איך הוא מציע לשמור על הערך
הריאלי של שכר הפועלים, אם תבוטל תוספת
היוקר, לא נתן דיין תשובה ברורה. את
המסקנה הסיק זאב צור, איש אחדות־העבודה,
שהסביר שהקפאת השכר, בעת עליית
היוקר, תכריח את הממשלה להפעיל
משטרה נגד הפועלים.
אף שלא היה רמז על כך בדברי דיין,
היה זה ההגיון הטבוע בדברים: רק דיקטטורה,
גלוייה או חצי־גלוייה, מסוגלת לעמוד
מול דרישות־השכר של העובדים בשעה
שהיוקר עולה בהתמדה.
זוהי עמדה ימנית קלאסית. מי שדוגל
בה, פוזל בהכרח ימינה. מבטו נתקל שם

דה, אשר פג תוקפו בסוף שנת ,1965 מבלי
שתימצא לו נוסחה מוסכמת חדשה.
• צוותי״האוויר התרכזו סביב שתי
תביעות עיקריות. הם דרשו מהחברה שתסדיר
סוף־סוף את מעמדם של טייסים
מקורקעים. מספר הטייסים ואנשי־האוויר
המתקרבים לקצה יכולתם להמשיך ולטוס
גדל באל־פל, והדאגה לעתיד נעשית בוערת
יותר ויותר. החברה התחמקה מדיון בנושא.
סלע־מחלוקת שני בין צוותי־האוויר לבין
ההנהלה, הוא מספר שעות־הטיסה. בהסכם־
העבודה האחרון, נקבע בפירוש כי המיכסה
העולם הזה 1488

השיחות עם פנחס ספיר והוויכוח על מקום ופ״י במפה המפלגתית
בתנועת החרות ובמפלגה הליברלית — גח״ל.
זז די גז

כזאת. אין הוא טיפוס של טריבון המוני,
מן הסוג המקובל על המוני חרות. אין לו
ההילה של מפקד־צבא עטור־נצחון. מנחם
בגין אינו יכול להכתיר את פרס מאליו.

רפ״יי—גח־״ל

ן* ש כיום נקודות־מיפגש רבות בין רפ״י
וחרות. ולא מבחינה כלכלית בלבד.
בשטח הכלכלי נוקטת רפ״י עמדה ימנית
יותר מחרות. כי חרות מתחשבת עתה בצורכי
סיעתה החדשה בהסתדרות, מנסה,
לפחות במילים, למצוא פשרה בין דרישות
בוחריה הפועלים ובוחריה הבורגניים. רפ״י,
למרות שכמעט כל בוחריה באו מחוגי ההסתדרות,
אינה מתחשבת בדעת הפועלים.
גם בשטח הלאומני־בטחוניסטי עולה רפ״י
על חרות. שתי המפלגות נפגשו בוזיבוח על
עריכת מיצעד־צה״ל ביום־העצמאות. שתיהן
נקטו עמדות דמגוגיות קיצוניות — אך שמעין
פרם, שדיבר בשם רפ״י׳ עלה על

אולם יש סיכה חשוכה יותר להתנגדות
פרם לקו זה. חזית גח״ל
רפ״י נדונה לאופוזיציה ממושכת
לפחות עד סוף הכנסת השישית, וקרוב לוודאי גם ככנסת
השכיעית.
בכנסת השישית יש 62 קולות לסיעות המעיר׳
מפ״ם, הסיעות הקומוניסטיות והכוח
החדש. רוב זה די בו כדי למנוע כל
השתלטות של חזית בטחוניסטית־ימנית,
תהיה עמדת הדתיים כאשר תהיה.
לדיין זה לא איכפת, כי אין דיין מעוניין
במיוחד לחזור בהקדם למנגנון הממשלתי.

מכל שאר מנהיגי רפ״י: המפלגה אינה מצליחה
מבחינה ארגונית. היא עמוסת חובות,
אין לה כסף, אין לה בטאון של ממש,
וכל מאמציו של פרס להקים מפלגת־מנגנון,
שתוכל להתחרות במפא״י, עלו בתוהו.

מ-גנרינן: דזזיסיר אשמר
ין* אפשר לחזור לממשלה בדרך הא
• קצרה ביותר? יש רק איש אחד המסוגל
לאפשר זאת: פינחס ספיר,
עוד לפני שנה היתד, האפשרות של
התחברות ספיר־רפ״י מעוררת גיחוך. כי
מכל אנשי צמרת מפא״י, לא היה איש ששנא
את אנשי בן־גוריון יותר מספיר, ש־הסתכסך
עימם עוד בהיותו מנהל משרד־הבטחון
לפני פרס. ספיר היה הצייד העיקרי
שרדף אחרי נערי־החצר של בן־גוריון ב־ג׳ונגל
של מפא״י.

אף הדכרים משתנים כמהידות,
ומציאות הדשה יוצרת כריתות
הדשית.
לגבי ספיר השתנו שני דברים חשובים:

דיין

• השותפות שלו עם לוי אשכול
הולכת ומתכקעת כמהירות.

בודד

גורמת לכך לא רק מרים אשכול, השונאת
את ספיר, אלא גם עצם עובדת היותו יורש־העצר
הגלוי. שום מנהיג אינו אוהב את
יורש־העצר שלו, ולשום יורש־עצר אין הסבלנות
לחכות זמן רב לקבלת הירושה.
לא במיקרה דאג אשכול להושיב את גולדה
מאיר בתפקיד מזכירת מפא״י — כמתחרה
פוטנציאלית של ספיר, וכמועמדת פוטנציאלית
לראשות־הממשלה. זה מחליש בהרבה
את עמדת ספיר. ולא במיקרה שידר
אשכול את נאומו לאומה, בעניין התקציב,
בצורה שנתקבלה על־ידי הכל כחתירה תחת
מעמדו הציבורי של ספיר.

• מכחינת התפיסה הכלכלית,
קרוב ספיד לרפ״י הרכה יותר
מאשר למפ״ם ואף לאחדות-העבו-
דה. שותפות עם רפ״י בממשלה תבטיח
נכון, בך־גוריון ויוסף סרלין (גח״ל) כמזנון
שונא

יעקוב מרידור, איש חרות. אין ספק ש־הבטחוניזם
של רפ״י רענן וצעיר יותר מן
הלאומנות המסורתית של חרות.
האם יש אפשרות של חזית משותפת של
רפ״י עם גח״ל?
קשה למצוא פשרה בין בן־גוריון ובגין,
אף שבן־גוריון שונא כיום את אשכול הרבה
יותר מאשר את בגין. אך השינאה הנושנה
אינה מעניינת את דיין.

לדיין יש חשכון פשוט: אם
תקום חזית רפ״י־גח״ל, יהיה הוא,
משה דיין, המנהיג הטכעי שלה.

בחזית כזאת לא תינתן הבכורה לאיש
חרות. לליברלים אין מועמד מתאים. ואילו
דיין הוא המועמד הנתון. ההתבטלות המסורתית
של אנשי חרות בפני קציני־צבא תסייע
אף היא לדיין. ראשי חרות מתייחסים מאז
ומתמיד אל דיין בחיבה מיוחדת.

הפנייה לעכר חרות תואמת, על
כן, האינטרס האישי שד דיין.

(דבר שלא הפריע לו, השבוע, לפרסם כמה
דברים סתומים שיכלו להתפרש נגד פנייה זו).

פרפו: אזזותז פנה:

ואילו לגבי פרס זהו כמעט עניין של חיים
או מתת.

פרם מחוץ למנגנון הממשלתי
דומה לדג מחוץ למים. הוא כיצד
עיסט, איש המנגנון. כתור שכזה עלה
לגדולה. אין לו מקום כאופוזיציה.
יותר בכנסת מאשר
במליאה אלא כמה
הוא עומד ליד דלת
בשרשרת ומקשיב

כיום אין אדם עצבני
פרס. אין הוא יושב
דקות רצופות. זמן רב
האולם, כשהוא מעשן
בקושי לנואמים.
אפשר להבין עצבנות זו. עוד לפני זמן
לא רב שלט פרס שלטון מוחלט על מנגנון
שלטוני אדיר — מערכת־הבטחון הכל־יכולה.
כל שעה שלו היתד, שתה אלפים, כל
רגע של יומו היה תפוס על־ידי ישיבות
מכריעות. בשביל איש כמוהו, עינוי שלא־יתו־אר
הוא לשבת בכנסת, להקשיב לנאומים
של עסקנים שהוא בז להם מעומק הלב.

פרס חותר, מטכעו, לחזור אל
הממשלה. כי רק כה הוא יכול למצוא
את מקומו הטכעי.

את הגשמת שיטתו של ספיר, בעוד שעם
אחדות־העבודה ומפ״ם יש לו סיכסוכים מתמידים,
בהם מופיע אשכול כמתווך וכמפשר.

גם כעיני כן־גוריון מופיע ספיר
לאחרונה כאור חדש.
כי בן־גוריון שונא את אשכול, וכל מי
שיכול לעזור לו להחליש את אשכול —
הוא ידידו. כאשר מתרחק ספיר מאשכול,
הוא מתחבב אוטומאטית על בן־גוריון.
הדבר בולט חזותית בשעה שהשניים נפגשים
בכנסת. השבוע נודע כי היחסים הרחיקו
לכת: ספיר קיים שורה של שיחות
עם בן־גוריון, בין ארבע עיניים. לשם כך
הטריח את עצמו לביתו של בן־גוריון —
מחודד, בלתי־רגיל בנסיבות הנתונות.
לקואליציה הממשלתית הנוכחית יש רוב
מוחלט, גם עם מפ״ם תפרוש ממנה. אך
עמדת המערך תהיה הרבה יותר מוצקה,
במיקרה זה, אם אפשר יהיה לצרף אליה
את רפ״י. הצטרפות כזאת תבטיח לשמעון
פרס ג׳וב רציני בממשלה.

אלוזוגי: ש1זאר\ז

פנ\ז;

ף שאיפותיו של פרם מרחיקות לכת
— והן באו לאחרונה לידי גילוי במאמרו
של אחד מידידי־רפ״י המובהקים ביותר,
כתב הארץ נפתלי לביא.

כדי לחזור יחד לממשלה -תוך
גירוש מפ״ם ואהדות־העכודה ממנה.
כלומר:
פירוק שני הגושים שקמו לקראת
הבחירות — המערך וגח״ל — ויצירת היערכות
חדשה. היערכות זו תהיה מבוססת
על שותפות ספיר־פרס, תוך מסירת ענייני
הכלכלה לספיר, וענייני הבטחון לפרס.
לפי שעה זהו רק רעיון מופשט — אך
הוא מלמד על קודי־מחשבה מעניינים ביותר.
הוא גם גרם לזעזוע בחרות ושיכנע
אותה שיש לנהוג בזהירות רבה בפלירט
עם רפ״י — שמא יפלס פלירט זה את
הדרך בפני הליברלים בלבד.
בשלטון כזה לא יהיה מקום לבן־גוריון —
אך הזקן יסתפק בהדחת אשכול ובסילוק
אחדות־ד,עבודה. גם דיין לא יהיה חיוני
בהרכב זה. השלטון יתבסס על הימין המתון,
על הביורוקראטיה האדירה ועל הטכנו־קראטים.
לשכבות אלה קשה מאד לבלוע
את בגין ואת הצעקנות של חרות, אך הם
מתייחסים בחיוב לליברלים של יוסף ספיר,
שגם הם מתעייפים במהירות מן השותפות
העקרה עם חרות. חוגי הימין התאכזבו מ־גח״ל,
שאין לה סיכוי להגיע לשלטון, והם
מחפשים דרך להשגת השפעה על ענייני
המדינה.

יש עוד אדם שיש משקל לדעתו
בדפ״י: יוסף אלמוגי.
בשביל אלמוגי לא תתואר כלל שותפות
עם חרות. הוא איש ההסתדרות, והוא מושרש
במעמד שנתן לרפ״י את מרבית קולותיה.
גם הוא איש המנגנון, וגם הוא יודע
שאין לרפ״י עתיד ללא שותפות כלשהי
עם מפא״י. לכן יהודה אלמוגי בן־ברית
של פרם בכל ויכוח פנימי — אם כי
גישתו שמאלית ופועלית קצת יותר.
גישה זו בלטה בנאומו של אלמוגי על
התקציב — שהיה בעל גוון שמאלני־דימא־גוגי,
ושסתר לגמרי את הנאום של דיין
באותו ויכוח.
פרס ואלמוגי יהיו קרובים יותר לאוזנו
של בן־גוריון מאשר דיין.
זהו הגורם הקובע. כי למרות כל הגינונים
הדמוקרטיים והמפלגתיים, נשארה רפ״י
מה שהיתר : ,מפלגתו של בן־גוריון, ששום
דבר אינו מאחד אותה זולת הסגידה לזקן.

ולס היא סותרת לחלוטין את ד,אינ־טרס
האישי של שמעון פרם. וזאת
מכמה סיבות, אישיות וציבוריות כאחת.
פרס לא יהיה לעולם מנהיג של חזית

אין לו הסבלנות לחכות עד להתגשמות
האפשרות התיאורטית של נצהון גח״ל־רפ״י
בבחירות. מה גם שלא ברור כלל כי חזית
כזאת תזכה בבוא היום לתמיכת הקולות
הדתיים׳ שיהת תמיד את לשון־המאזניים.
יש עוד גורם המטריד את פרם יותר

כמאמר זה ניתח לכיא את סיכויי
רפ״י, העלה רעיון שמשך
תשומת-לכ רכה: שהליכרלים יתנו
גט לחרות ויתחכרו עם רפ״י,

הכרזה חד-צדדית של בן־גוריץ
הקימה את רפ״י -רכל עוד הוא
חי ופעיל, יוסיף הוא לכדו לקכוע
את הקו העקרוני שלה.

החודשית של צוות מטוס סילון היא 70
שעות באוויר• בעונה הבוערת יכול הצוות
לטוס גם שעות נוספות — אולם בשום
אופן לא יותר מאשר 85 שעות בסך הכל.
בשעת תיכנון הטיסות, אסור לקבוע יותר
מ־ 70 שעות לטייס.
עם גידול מספר הטיסות של החברה,
נוצר עומס רב על הצוותים הקיימים. החברה,
שלא הכינה טייסים חדשים לפי
צרכי התפתחותה, דרשה מן הצוותים לטוס
מעל למיכסה המכסימלית של 85 שעות.
בקיץ האחרון עברו טייסים, מהנדסים ו־

נווטים לעתים קרובות את 100 השעות —
ואף התקרבו לגבול המסוכן של 120 שעות.
פירוש הדבר, בין השאר: חיסול כל אפשרות
לחיי משפחה, לרגל היעדרות תכופה
מן הארץ.
עתה ברור, כי מצב זה לא יוקל בשנה
הבאה. לכן הסכימו הסייסים, מרצונם הטוב,
להרים את ד,תיקרה מ־ 70ל־ 85 שעות
של טיסה. אך ההנהלה אינה מוכנה להסתפק
בזאת. דרישתה: טיסה בלי הגבלות,
תשובת הטייסים: אין סעיף כזה בשום
חוזה טייס בעולם. ניצול הצוותים בצורה

זו יגביר את הבלאי האנושי, ישים קץ
מהיר לקאריירה שלהם — ויסכן את חייהם
ואת חיי הנוסעים. .לא ייתכן,״ התרתהו
,״שבכל הענפים האחרים מחוקקת המדינה
חוקי־עבודר. של חברה מתקדמת —
ורק לגבי הסייסים ינהיגו מישטר־עבודה
של הכושים במיכרות הזהב של דרוס
אפריקה.״
• הטכאנים והפקידים התקוממו
נגד יחסם השרירותי של המנהלים, ונגד
מה שכינו כ״שיטות של מישמעת צבאית״.
באופן רשמי, הגדירו את התמרמרותם כ־

התנגדות ל״פירוש חד־צדדי של חוזה העבודה״.
הטכנאים,
לכשעצמם, תבעו גם כי ההנהלה
תקיים את הבטחותיה, באשר לכמה
מסעיפי ההסכם הקודם. אך ההנהלה
השיבה, כי הבטחות אלה ניתנו בשעתו
תחת לחץ, וכי אין הן מתאימות עתה
למדיניות־השכר הכללית. בן־ארצי אף איים,
שאם תכתיב לו ההסתדרות תשלום שכר־עידוד,
כפי שהובטח, הוא יתפטר.
יוותרו על תוספתד את כל הסיב־

העולם הזה 1155

(המ שך בעמוד ) 12

ב מ דינ ה

לא לוותר!

(המשך מ ע מוד ) 11

מזימה מחוכמת נרקמת בשבועות האחרונים נגד העובדים
השכירים במדינה.
לוי אשכול ופינחס ספיר, בעזרת גרודיהם בקואליציה, מארגנים מסע של
•התעוררות״ ,מן הסוג הידוע במישטרים טוסאליטריים.
תוך ניצול סיסמאות כמו, בטחון המדמה״ ו״הבראת המשק״ ,תוך פנייה אל
הרגש הפטריוטי של השכיר, הם תובעים ממנו לוותר על חלק משכרו.
אנו קוראים לך :

סוכים דרשה ההנהלה לפתור תוך הימים
הקרובים. בישיבה עם שר התחבורה ועם
המנהל הכללי, קבע משה כרמל גבול אולטימטיבי:
לחתום על הסכם־עבודר, חדש תוך
עשרה ימים, ולא — עלולה החברה להיסגר
לתקופה לא־ידועה, מבלי ערובה שהיא
תשוב ותיפתח מחדש.
חרף האיום חלפו עשרת הימים, וחוזה
העבודה החדש לא נחתם. גם ההסתדרות
לא קבעה מה מגיע לעובדים, לפי מדיג־יות־השכר
שלה עצמה. כך נשארו פתוחות

יתכן כי אפשר היה למנוע מצב זה
אילו, לפחות, היו ממנים כפרקלים־מטעם
עורך־דין, הנימנה עם השורה הראשונה
של פרקליטי ישראל, דמות שיכלה להשתלט
גם על חג׳אזי. אך לשכת עורכי־הדין מינתה
את עורך־הדין מישאלי, שחג׳אזי כבר
הסתייג ממנו קודם לכן, וזילזל בו.
התוצאה: המשפט כולו הפך למסע־תחנונים
— כשהשופטים, התובע והסניגור
הממונה מפצירים בחג׳אזי שישתף פעולה
עם הפרקליט. לצורך זה הבטיח התובע
מראש שלא יתבע עונש־מוות (הודעה בלתי־

אל תיגרר אחרי הסיסמאות הכוזבות! אל תצטרף למסע
המפוברק !
אמוד להם בגלוי •בקול דם :
ד או
הצטרף לתנועת ההתנגדות!
מדווו?

• מפני שמסע ה״ויתורים״ לא נועד להבריא את המשק, אלא רק ליצור
מסך־עשן, שמאחוריו יוסיפו קבוצות־הלחץ ואנשי־הפרוטקציה של המישטר
הקיים לחבל במשק המדינה.
• מפני שהממשלה, הקוראת לך לוזתר, מוסיפה לנפח את המנגנון שלה
ולבזבז מיליארדים לסיפוק תאוות מפלגתיות, כיתתיות ואישיות. היא דחתה
בתוקף את בל ההצעות המעשיות של סיעתנו בכנסת לצימצום המנגנון
הביורוקראטי האדיר, הדורס את כולנו.
• מפני שלא נעשה דבר כדי להכריח את עתירי־ההון — בנקאים, ארכי־סוחרים
ודומיהם — לוזתר גס על חלק קטנטן של רווחיהם.

עו ב ד! ש כי ד! מו ע ל!
נאשם חג׳אזי ופרקליט משאדי

אתה חרד לגורל המדינה. אתה מובן להקריב למענה. הוכחת זאת בעבר,
ותוכיח זאת בעתיד.

אבל אל תיתן לצבועים דלמתחסדים לנצל לרעה את מסירותו

אם תוותר על חלק משכרך — יזרום כסף זה לכיסי המעבידים או לכיסי
המנגנון הביורוקראטי, שיבזבזו אותו לטובת עצמם.
תהפוך הממ שלה את הת רומה הזאת
אס תזותר על חלק מ שכרך בה תנדבו ת
תוך כמה חוד שים למס־חובה. כך ז ה היה בעבר — זכור את קרן המגן!

אם תוותר על חלק משכרך -תשתמש הממשלה בוויתור
זה כדי להחניק מחר כל תביעת־שכר מוצדקת שלף ושל הבריף.

מוות? לא !

העיקריות:

שתי הבעיות
העבידה.
העובדים, שבתחילה דרשו תוספת של כ־
,250/0ולאחר מכן הסכימו להנחת־היסוד של
ההסתדרות כי אין להעלות את השכר ביותר
מעשרה אחוזים, היו בטוחים השבוע
כי ההעלאה שתוצע תהיה לכל היותר
4־ 5אחוזים• במיקרה זה, הושמעו דעות
לוותר באופן הפגנתי על התוספת, ולהמשיך
ולדרוש תיקון יחסי־העבודה.

אנו קוראים לכל עובד:

תן ידף להקמת תנועת־ההתנגדות העממית נגד מסע־הוויתד
רים המפוברק!
אנו פונים לכל הארגונים והמפלגות, שיש את נפשם לייצג באמת ובתמים
את ציבור העובדים:

תקום חזית רחבה להדיפת המזימה!

חנוווח חעורם חוה -נוח חוש
כל ה מו כן לתת יד ליוז מ ה זו, מתבק ש להתק שר עם מרכז התנועה,
ת.ד , 136 .תל־אביב.

הגברה

בבאר־שבע
תיערך אסיפת חברים ואוהדים לכינון
החטיבה האזורית, בהשתתפות שלום

החונש

כהן.

נננסת

יום ה׳ ,10.3 ,בשעה 8.30 בערב, ברחוב
גרשון ( 44 ליד השק״ם) ,אצל אברהם
קמתי.

מנגנון
מח־ד ה טי ס ה
הממשלה מעזה לדרוש מהפועלים, לוותר
על חלק משברם, מפני שהיא עצמה מנהגה
קימוצים בהוצאותיה. זאת הגירסה
הרשמית.
הדוגמה המאלפת ביותר של הנהגת קמוצים
אלה הלכה למעשה, ניתנה השבוע
על־ידי חברת עמידר הממשלתית. חברה
זו לא סיימה עדיין את מלאכת חישבוצם
של עובדיה. מכיוון שיש להשלים בהקדם
את המלאכה החשובה, החליטו כל הצדדים
— נציגי ההנהלה, ועד־העובדים והוועדה
העליונה לענייני שכר של הוועד הפועל
של ההסתדרות — להקדיש לה זמן רצוף,
ללא הפרעות•
כך אפשר היה לראות באחד מימי השבוע
קבוצה מאורגנת בת 19 איש עולה
למטוס ארקיע בשדה דוב בתל־אביב. היו
אלה נציגי ההנהלה, העובדים וההסתדרות,
אשר ססו ליומיים לאילת, כדי שיוכלו
להשלים שם את העבודה המשרדית החשובה,
על חשבון דיירי עמידר, כמובן.

בעט
על נושא זה ינאמו, ביום החמישי,
, 10.3ב־ 8.30 בערב, בבית החלוצות,
רחוב המלך ג׳ורג׳ ,37 תל־אביב.

ח״כ אורי אבנרי
מר יעקב רוזנטל
(הסופר הפרלמנטרי של

הארץ)

ינחה:

עו״ד אמנץ זכרוני
היועץ הפרלמנסרי של הסיעה בכנסת

השכר

ויחסי־

מ שפט

ביום ו׳ ,11.3בשעה 7.30 בערב, בבית
הקפה אל־דללין, כיכר פרחי, עכו העתיקה,
תתקיים פגישה עם :

ח״כ אורי אכנרי
אחמד מצארווה
וסמיח אל־קאסם

ראש מערכת

הזה אליעאלם

בגבעת׳][
ביום ב׳ , 14.3 ,ב־ 8.30 בערב, באולם
הע שור (ליד קולנוע נוגה) אסיפה של
חברי התנועה ואוהדיה על הנושא:

המדיניות הכלכלית
של הממשלה

בהשתתפות נציג קבוצת־הדיון לעניינים
כלכליים.

עוד סי בו ב
פרשת חג׳אזי נולדה במזל רע. בזיון
רודף בזיון, ונראה כי עתה שום אמצעי
שוב אינו יכול להחזיר לה מידה של
הדרת־כבוד.
זה התחיל במתן פסק־דין מוות, שאיש
לא התכוון לבצע אותו. זה נמשך בהזמנת
פרקליט זר, באמתלה לביטול פסק־הדין.
אחר־כך בא הנסיון הנואש להיפטר
מן הפרקליט הזר, איש אמונם של אויבי־ישראל.
השבוע
החל סיבוב חדש. גם הוא גבל
בפארסה. מחמוד חג׳אזי, שהפרקליט הזר
הצליח להפיח בו מידה של גאווה לאומית
(כשאמר לו, בפגישתם הראשונה:
״העולם הערבי מסתכל עליך כעל גיבור
לאומי!״) סירב להזדקק לפרקליט המקומי,

רגילה לחלוטין) ,השופטים דיברו אל לבו
של האיש, הסניגור התחנן בפניו — ו־חג׳אזי
נשאר בשלו.
אחרי כל אלה, יכולה היתד, להיות רק
משאלה אחת: לגמור את העניין בהקדם
האפשרי, כדי שיישכח.

תו ל דו ת
ל א שרתו
פרשת גיוסם של אריה וישעיהו גוטפריד,
בניה של הנוכריה מרעננה (העולם הזה
,)1484 הגיעה השבוע לסיום שקם. בלשכתו
של היועץ המשפטי לממשלה, משה
בן־זאב, התכנסו פרקליט המשפחה, עורך־
הדין יוסף בן־מנשה, והיועץ המשפסי
של משרד הבטחון, תמיר.
בן־מנשה ביקש מבן־זאב צו עיכוב הליכים:
כלומר לבטל את התביעה, ולמנוע
עריכת משפט. אך תמיר התנגד. הוא עמד
בתוקף על הבאת שני האחים לדין, על
סירובם לשרת בצה״ל. מול התנגדות זו,
הצהיר בן־מנשה :״ביקשתי עיכוב הליכים,
מתוך ראיית טובת המדינה וצה״ל. אני
חושב, כי מטעמי המדינה לא רצוי לערוך
משפט כזה.״ אבל אם נציג משרד הבטחח
עומד על כך כי ייערך משפט, הרי שהוא
מוכן לקרב משפטי.
הוויכוח שהתפתח לאחר מכן לא נסב
בין הסניגור לבין היועץ המשפטי של
הממשלה, כי אם בין בן־זאב לבין נציג
משרד ד,בטחון. לבסוף החליט בן־זאב,
שאכן טובת המדינה דורשת שהמשפט לא
יתקיים. וכך הסתיימה הפרשה, מבלי שיוגש
משפט נגד שני האחים, ותוך קביעה
שכאשר מפלים אזרחים על רקע דתי, קשה
לדרוש מהם למלא את מלוא התחייבויותיהם.

טודנ טי ם
חם קי רבה
הנורבגים נשאו איחם מיטען של שוקולד.
ההולנדים הביאו בקבוקי ליקר. הפינים סחבו
במיטענם וודקה וחתיכות בלונדיות .״זה
הסמל המיסחרי של ארצנו,״ הסביר בגאוזה
פיני אחד.
כולם התכנסו השבוע בכפר המכביד, כדי
לקיים בו את הוזעידה הבינלאומית של
איאס״ק — ה אי רנון הבינלאו מי של סטודנטים
למדעי הכלכלה והמיסחר. המטרה :״לעודד
יחסי קירבה, ריעות והבנה הדדית בין
סטודנטים בני כל האומות, בדרך של חילו-־
(המשך בעמוד ) 16

ה עול ס הז ה *148

נ8ע 8כל הוו3דגות נישואד קיברו שוחר *..דן־ -ודנן כולן שותקות

* * עו ל ם לא מי הרה הממשלה לענות על שאילתא
אופוזיציונית במהירות כה רבה, כמו שענתה השבוע
על שאילתא של אורי אבנרי בדבר פרשת־השחיתות בקואופרטיב
דן. פחות מ־ 48 שעות אחרי שהוגשה השאילתא,
נשא שר־המשפסים הרצאה ארוכה בכנסת כתשובה עליה.
כמו בכל הופעותיו של שר־המשפטים החדש עד כה,
הצטיין הוא גם הפעם בזהירות הוגנת. הוא לא החליק על
הדברים, לא טען דברים שאין להם כיסוי. הוא גם לא
ענה על דברים שלא יכול היה לענות עליהם מבלי לאנוס
את העובדות.
עיקר תשובתו: ההליכים נגד ארבעת מנהלי דן, בפרשת
שיחוד הרופא הממשלתי, הופסקו בגלל ״שגיאה״ .לא
נמצאה שום סיבה סבירה לשגיאה זו, ומשרד־המשפטים
מצטער עליה. אין אפשרות חוקית לחדש הליכים משפטיים
שהופסקו.
מיד לאחר מכן ענה יעקוב־שמשון שפירא לשאילתא של
ח״כ אגודת־ישראל שלמה גרוס. שאילתא זו התייחסה לאי־הגשת
תביעה נגד מי שהיה מנהל משרד־התחבורה, עסקן
אחדות־העבודה פינחס גינזבורג, בעוון שוחד. גרום, כמו
אבנרי, הסתמך על גילויי יאיר קוטלר בעתון הארץ (העולם
הזה ,) 1487 בדבר הלוואה של 100 אלף לי׳י שנתן דן
לאחדות־העבודה.
תשובת השר: כאשר נתגלה הדבר לראשונה למשטרה,
כבר עברו למעלה משלוש שנים מאז התאריכים שהופיעו
בצ׳קיס הנדונים. תקופת־ההתיישנות על עבירת־שוחד היתה
אז שלוש שנים. מכיוון שכך, לא היה טעם לפתוח בחקירה
משטרתית, והדבר לא בורר.
מבחינה פורמלית, היו שתי התשובות של השר בסדר
גמור. אולם מבחינה ציבורית, הן העלו שאלות חמורות
עוד יותר.

מדוע הופסקה חחרץ רה?
ך* יהשר אי ש ר, בדבריו, את כל הטענות שהועלו
על־ידי הארץ — ולמעשה אף הוסיף עליהן. לאור
העובדות שנמסרו על־ידו, מתעוררות השאלות הבאות:
• מדוע קרתה ״שגיאה״ של הפרקליטות (הפסקת הד,לי־

בהשגת ההלוואה היה אחד מראשי אחדות־ר,עבודה.
לא נשאר ספק כי אמנם היה זה תשלום של שוחד.
בישראל משלמים כיום על הלוואות ריבית של כ־ . 187<,דן
נתן את ההלוואה, בסך 100 אלף לירות, בלי ריבית. השר
לא הכחיש עובדה זו. כלומר: אפילו הוחזרה ההלוזאה
כעבור חצי שנה׳ מהודה אי־גביית הריבית באקשיש של
כעשרת אלפים לירות. כי דן עצמו שילם ריבית בשביל
הכסף שלווה — בעוד שלא גבה ריבית מאחדות־ר,עבודה.
אחדות־ר,עבודה עצמה הפרה השבוע את שתיקתה, נימקה
את המעשה העכור בצורר, מחפירה ומחמירה. טענה היא:
הכסף לא ניתן למפלגה בתור שכזו, אלא לשלושה קיבוצים׳
שחלקם ניזוק בתקריות־גבול. המפלגה לא התביישה
אפילו להזכיר את חללי אותה תקרית, וגם שריד,משפטים
נאלץ לחזור על כך, בצטטו את המיסמכים.
אין מנוס ממסקנה עגומה מאוד: שכדי לחפות על מעשה
של שוחד, מוכנה אחדות־העבודה להסתמך על קורבנות
משקי־הספר ועל חללי־הגבול.

ך* לזהמז כי ר בצורה בלתי־נעימה ביותר את פרשת
תל־גיבורים. ואכן, יש הרבה נקודות מקבילות לפרשות
אלה. בין השאר:
9בשני ר,מיקרים ניצלה מפלגה משרד ממשלתי, שהיא
שלטה בו, כדי להשיג כסף מן הגופים הכלכליים התלויים
בחסדי משרדים אלה. כלומר: המנגנון הממשלתי גויים כדי
להשיג שוחד למען המנגנון המפלגתי.
• אחרי שנתגלה השוחד בתל־גיבורים׳ הזדרזה המפד״ל
למצוא מטרד, חיובית שלמענה ניגבה, כביכול, השוחד. אז
היתר. זאת ישיבה, כביכול. בפרשת דן נמצאו קיבוצי־ספר.
(בין המפלגה ובין הקיבוצים קיימת הנהלת־חשבונות כל
כך מסובכת, של הענקות מחד ותרומות מאידך, עד שאין כל
אפשרות להוכיח לאן הלך הכסף באמת, בסופו של דבר).
• בשני ד,מיקרים הופסקה החקירה המשטרתית בשלב
מוקדם, לפני שהגיעה לצמרת המפלגתית.
יש רק הבדל אחד: בפרשת תל־גיבורים נאלצה הממשלה,
למרות כל ההתלבטויות, למנות ועדת־חקירה (השופט גולן),
אחרי שהתעוררה דעת־הקהל. הפעם אין הממשלה מתכוננת
לעשות אף זאת. היא פשוט מקודד, כי אווירת הפורים ועלי־לות
אייבי נתן הסיחו את דעת הציבור די הצורך, כדי
לעבור על כך לסדר־היום.

תל־גיגורים שניה

שתיקהכ הו דאה
^ שלת קוו ה ז* על מה לסמוך. כי אחת התופעות הבולטות
בכל הפרשה היא שתיקתן הבולטת של המפלגות,
ובעיקר שתיקתן של מפלגות האופוזיציה.
רק סיעה אחת — סיעת העולם הזה — כוח חדש — הגישה
הצעה דחופה לסדר־היום (שנשיאות הכנסת שללה את
דחיפותה, ובכך מנעה את הכללתה בסדר־היום) .רק שני

לבון, אז מזכיר ההסתדרות, להלאים את משק־ד,תחבורה.
תוכנית זו הוכשלה לאחר מכן על־ידי רוב המפלגות, ועתה
ברור כי רוב אותן המפלגות קיבלו כספי־שוחד מידי דן.
• אף שאינה בקואליציה הממשלתית, יש לחרות השפעה
רבה בכנסת. דן היה מעוניין לנטרל השפעה זו׳ כדי
שלא תופנה נגדו.
על רקע זה יש חשיבות מיוחדת לזהות אנשי חרות
שפעלו בפרשה.

רמז כדור

ץ• מתרימים מט?ן ם חרות הוזכרו בפרשה שלושה
חברי־כנסת: בנימין אבניאל, יוחנן באדר וחיים לנדאו.
ללנדאו אין השפעה רבה. הוא נושא־כליו של מנחם בגין,
וידוע כאחד מדוברי הדמגוגיה השוביניסטית של חרות. אך
שני האישים האחרים עוסקים בכלכלה — גם בכלכלה שדן
מעוניין בה מאוד־מאוד.
• ד״ר בנימין אבניאל הוא ד,ח״כ היחידי של חרות ש־

עוד תל גיבורים באדר כים נגד מנהלי דן) דווקא בפרשה שבה נתעורר חשד של
שוחד נגד משרדי־ממשלה ונגד רוב המפלגות בארץ?
רק פתי יאמין כי אין קשר בין שני הדברים. לא יכול
להיות שום ספק כי ההליכים המשפטיים וחקירות המשטרה
הופסקו כדי למנוע סיבוך ראשי־מפלגות בענייני שוחד.
• אם לא היתד, אפשרות משפטית להגיש משפט פלילי
נגד מנהל משרד־התחבורה, בשל ההתיישנות — מדוע לא
מינתה הממשלה ועדודחקירה, כדי לברר את הדברים
לפחות מבחינה ציבורית?
• השר לא התייחס לתשלומי־השוחד שפיזרה הנהלת דן
למפלגות השונות, ערב הבחירות של 1959ו־ ,1961 במסווה
של תרומות לבטאונים שאיש לא שמע עליהם. הוא גם
לא הכחיש שתרומות אלה נתגלו בחקירת המשטרה. איך
הוכנסו סכומים אלה לספרים? האם נלקחו בחשבון בחישוב
מחירי־ר,נסיעות? האם שילם עבורם הנוסע? האם ירדו
מחשבון מס־ההכנסה?

דם ושלמוגימ

^ הד המעורבים בפרשה, המנהל־הכללי של משרד-
\ 1התחבורה דאז, פינחס גינזבורג, פירסם בינתיים הכחשה
משלו (ראה מדור מכתבים) .הכחשה זו אישרה אף היא
את עיקר הדברים.
גינזבורג טען שלא היה מעורב אישית בפרשה. בכך
הוא רק מחזק שמועה, הרווחת בדן, כי המטפל הראשי

ח״כים — אבנרי וגרוס — הגישו שאילתות. כל המפלגות
האחרות — ובראשן גח״ל ורפ״י — התעטפו בשתיקה
עמוקה ומוזרה.
הדבר הוא פחות מוזר אם לוקחים בחשבון את גילויי
הארץ, שהתייחסו לשיחוד המפלגות. כמעט כל המפלגות
הופיעו ברשימת־השיחוד של דן. שוחד זה שולם, במשך
זמן, בצורות שונות:
• ״תרומות״ לבטאונים מפלגתיים זעירים, שאינם אלא
עלונים פנימיים, וגם לבטאונים גדולים יותר( .תרומות כאלה
ניתנו, בין השאר, להצופה של המפד״ל ולהבוקר ז״ל של
הליברלים).
• הסעת בוחרים, ביום הבחירות ולפניו, בחינם, או
במחיר פיקטיבי. בצורה זו אפשר לשלם שוחד של מאות
אלפי לירות, בלי כל צורך לרשום אפילו אגורה אחת בפינ־קסים.
שיטה זו הופעלה בעיקר בבחירות לכנסת השישית.
יש בכך, בין השאר, גם עבירה על חוקי מס־ההכנסה.
• תשלומים ישירים, שקשה לדעת איך (ואם בכלל)
נרשמו, ולמי הגיעו.
בפרשה אחרונה זו בלטה, דוזקא׳ תנועת־החרות. השבוע
פירסם הארץ שורד, של גילויים חדשים לגבי תפקידה של
תנועה זו בפרשה.
טען הארץ: באפריל 1959 מכר דן מיכלית דלק תמורת
10,500ל״י. רק 6000ל״י מסכום זה נרשמו בספרים. השאו
הועלם מן הספרים (וממס־ד,הכנסה) ,הועבר ישר לתנועת־החרות.
הכסף נמסר לגיזבר התנועה (המכהן כיום כמנהל
העתון המפלגתי, היום).
תשלום זה נתגלה במיקרה, בעת החקירה, ואין לדעת אם
היו תשלומים אחרים למפלגה זו ולשאר המפלגות — ולאילו
סכומים הגיעו. יתכן שהצטברו לסכומים גדולים מאוד. אך
סכום זד, של 4000ל״י מעניין לא בשל גודלו, אלא מפני
שהוא מגלה שיטה.
התשלום לא נועד כדי להבטיח את שתיקת חרות כעבור
שנים׳,בהתגלות העניין. הוא נועד, בראש ובראשונה, לשתי
מטרות:
• לעודד את חרות להילחם נגד תוכניתו של פינחס

זכה לתפקיד יושב־ראש של אחת מוועדות הכנסת. הוא יו״ר
ועדת־הכלכלה — וזוהי במיקרה הוועדה האחראית, מטעם
הכנסת, לכל ענייני התחבורה. בין השאר היא המפקחת על
מחירי הנסיעות בדן.
ליו״ר של ועדת־כנסת יש סמכויות עצומות. אין הוא סתם
אדם המנהל ישיבות. הוא הקובע את סדר־היום, והוא יכול
לכוון את הדיונים במידה רבה.
• ד״ר יוחנן באדר הוא חבר מרכזי של ועדת־הכספים
הכל־יכולה של הכנסת, האחראית לכל ענייני תקציב־המדינה.
בתפקיד זה הוא יכול להפריע (או לא להפריע) לקו זה או
אחר של הממשלה, הנוגע לחברת דן.
למרות עובדות אלה — ואולי בגללן — הופעלו דווקא
אישים אלה כמתרימים כלפי דן. היה בכך רמז ברור, שאיש
ממנהלי דן לא יכול היה להתעלם ממנו.

כולן אותו הדבר
ך * פרשה כו ל ה היא דוגמה קלאסית למה שמתרחש
( ז בחיים המפלגתיים בארץ. היא מוכיחה, בצורה המעשית
והמוחשית ביותר, את נכונותן של כמה מטענות־יסוד שהושמעו
מזה שנים מעל עמודי השבועון המסויים לגבי
מישטר זה:
• שאין הבדל מהותי בין המפלגות. גם כשהן מתנצ־חות
בשצף־קצף על גבי הבמה הפוליטית, הן פועלות
בשיתוף הדוק מאחורי הקלעים.
• שאין במישטר זה אופוזיציה יעילה, כי כל המפלגות
ניזונות מאותם המקורות הכספיים, החל במגבית היהודי ת
המאוחדת וכלה בקואופרטיב דן. שתיקת מפלגות שלא
הוזכרו במישרין בפרשה, כגון רפ״י ומפ״ם, מעוררת
מחשבה.
• הפדרציה של המפלגות, המהווה את המישטר הקיים,
ניזונה מן השלל הנלקח מן הציבור. המפלגות שותפות
בלקיחת השלל (במיקרה זה מכיסו של הנוסע) — והזזיכוח
ביניהן נטוש רק על חלוקת השלל בינן לגין עצמן.

נשו הטוים של הבוהימח החל-אב־בית הנ
״נכון שאני גנגסטר?״ פעם הוא היה המו״ל
והעורך האחראי של סולם, עיתונו של
הדוקטור שייב. הוא חלם אז על מלכות
ישראל ועל המקדש השלישי, אחר כך
הוא היה עיתונאי ואחד הפרשנים הבכירים
של עתון חרות. כיום הוא עורך עיתון
נוער בשם לפיד. בזמנו הפנוי הוא מנהל
שיחות אינטלקטואליות עם נעמי אדווה,
בעיקר בימים שישיים במועדון הפרסה, ובכתיבת
ספר היסטוריה.
המסיבה היתד, בעיצומה. נעמי אדווה,
שהצליחה בסוף ללבוש את ד,סארי, אם בי
על הצד ההפוך, הסתובבה עצובה, עם
הדל ומי ע הדלת ושאל

\ | 9 ! 71ר 1 1 1 7 1הם נעמי אדווה, מלכת הבוהימה של חיפה, הלבושה בסארי הודי,
1 1 1 1אשר אירגנה את המסיבה בבית ידידה תל־אביבית. לידה: עמנואל
כץ, לשעבר פר שן הע תון היו מי ^וז רו ת שנסגר לא מכבר והעורך האחראי של סולם.

111/1118

*״ן לי א כי ב חגגה את נשפי־ד,פורים שלה
1 1בהמון צורות. היא חגגה אותם ברחובות,
עם אקדוהי־מים ועם פטישים שמכים
בהם בעליצות על הראש של הבן־אדם כדי
שיצפצפו. היא חגגה אותם במועדוני־לילה,
בדיסקוטקים, בבתים פרטיים וגם ברמת־אביב,
במסיבת עודף מרץ המסורתית, הכוללת
רק את כל המי ומה של העיר.
אבל השמחה האמיתית, ועודף המרץ האמיתי,
הגיעו דח־קא לדירה פרטית ברחוב
בארי בתל־אביב, במסיבה של נעמי אדווה,
שנערכה הפעם, לשם שינוי, בבית של חברתה,

מסיבה בלטו מספר נע|

רות יפות, ביני הן נירה
1111״51
ירון וסימה, המזכירה של עיריית חיפה.

עין עם ועין בדי
**!י לא היה בנשף העליז הזה! היה
* 4ן שם, כמובן, דוק מאירוביץ שניגש אל
כתבת העולם הזה וביקש ממנה שתכתוב
עליו כל מה שהיא רוצה, ושהוא בנו של
אחד מאחרוני הביל״ויים, ושלא תכתוב על

היה שם עמוס מרת, מנהלו לשעבר של
התיאטרון החיפאי, שחזר לא מכבר מארצות־הברית.
והיה שם גם הצייר אריה פרוספר.
ומי עוד היה שם? היתד, שם ירדנה צברי.
מי זאת ירדנה צברי? ירדנה צברי היא
בת דודתה של גאולה נוני, זאת שחקנית־הקולנוע
הישראלית המהוללה, שנסעה לעשות
סרט בפרו.
אותה בת־דודה הופיעה למסיבה בשמלה
ירוקה וחיפשה דבק. נפל לה ריס בעין השמאלית,
וחבק היה לה להוריד באשמתו

דווקא בחורה

בוסי, כ שמצא אותה בחברת נעמי בחדר־המיטות.

גם את הריס של העין הימנית, ולכן היא
חיפשה, אצל כל משתתפי המסיבה, גברים
ונשים, דבק־לריסים, כדי לא להישאר עם עין
אחת בלי ריס ועין אחת עם.
היה שם אפילו שחקן־כדורגל יפה ממח־נה־יהודה,
ובעל מסעדה מכרם־התימנים.
קראו לו שלמה גמל, לבעל המסעדה, לא
לשחקן. ומי עוד היה שם? היה שם קצין
ראשון אחד של אונייה, וסטודנט אחד ל־פילוסופייה.
לקצין הראשון קראו יורדן
דניס ולאשתו קראו דליה ולסטודנט קראו
אלכס רידק. והוא בא לבד, בלי אשד, ובלי
כלום.
ומי עוד היה שם? כמובן, היו שם לאה
ושרה, שתי טרמפיסטיות מחיפה. נא לא
לטעות, טרמפיסטיות, לא סטודנטיות.
וכמובן שהיתר, שם גם סימה. המזכירה
של עיריית חיפה, שהתחפש לקליאופטרה
וענדה לשם כך שמלה מלאת חרוזים ושפתיים
ירוקות. כי היא החליטה שלקליאו־פטרה
היו שפתיים ירוקות.
המסיבה היתד, עליזה מאוד. נעמי אדווה
קנתה סארי וכל חברותיה עמדו סביבה, עם
ספר הוראות ביד, וניסו להלביש אותה.
כולם ישבו על המיטות, ועוד •ותר על הרצפות,
ועימנואל כץ הסתובב ביניהם ושאל:

מסמר הקוב
שהתחילה

להסיר

היה, ללא ספק, נערה
רחית, שנסחפה בהתלו
בגדיה. היא קיבלה עידוד >

בקבוק טקילה ביד. היא חיכתה לבוסי,
שלא בא. פתאום צילצלו בדלת.
נעמי רצה לפתוח. בפתח עמד חייל .״מה
אתה רוצה?״ היא שאלה .״לשתות.״ הוא
הודיע. היא סגרה לו את הדלת בפרצוף.
השעה היתד, שתים־עשרה בלילה.

אכא כבית־הכנסת

ן גמליאל והנערות

אחד הגברים הפעי׳
לים ביו תר ב מסיבה
היה שאול גמליאל, שרקד ריקודי־בטן משולהבים• עס לאה.

14 * 1

א רי אלה ריפה נכנסה לרגע בתלבושת.
מלחים, והלכה משם מפני שהמסיבה
לא מצאה חן בעיניה. ציפי פוקס, ארוסתו
של אילין הצעיר, הסתובבה ואכלה מלפפונים
חמוצים בחברתו של אורי כץ מויסקי־א־גוגו,
ודינה השחרחורת היתד, מחופשת
מאוד לרקדנית־בטן, ושאלה את עצמה ואת
כולם מה בעצם היא עושה שם, הרי אבא
שלה נמצא ברגע זה עצמו בבית־הכנסת.
הפעמון צילצל .״הנה בוסי,״ קראה נעמי,
שהצליחה כבר להפוך את ד,סארי שלה, ורצה
לדלת. הדלת נפתחה ומי עמד שם?
החייל .״מה אתה רוצה?״ שאלה אותו נעמי.
״לשתות,״ הוא השיב. היא סגרה את הדלת
בפניו.
המסיבה נמשכה. אשת־חברה הודיעה שהיא
מוכנה להתפשט קצת, לכבוד פורים. רוברטה,
המארחת של ויסקי־א־גוגו, דיברה אל
כולם בסינית. היא היתד, מחופשת לזה.
״דוק״ מאירוביץ, המכונה גס ה־ ירדנה שאלה את בן אחרון הביל״ויים :״יש
״ בי ל ״ויי׳ /נוהג לה שתתף ב או פן. לך אולי דבק של ריסים במקרה?״
בכל. המסיבות• -של הבוהימה. הי שראלית, למרות. גילו.
״לא. אין לי,״-הוא הודה.

״דוק־ והמעריצות
פעיל

ביו תר

העתק ]אגן של הדולציה ויטה האיטלקית

לציה מריס

ילצלה .״זהו זה. בוסי!״ קראה נעמי וקפצה ממקומה.
שם אם לא החייל? ומה הוא רצה אם לא לשתות?
קה. מישהו שיכור ניגש למזכירה של עיריית חיפה
.ה למה השפתיים שלה ירוקות. מישהו אחר הסביר

שזה מפני שהיא סובלת מחוסר דם. פת-
אום צילצלו בדלת.
״זה בטח החייל,״ צווחה נעמי. הדלת
נפתחה, ובאמת, מי עמד שם? החייל. לאף

הזמש לריקור

האשה האלמונית ערכה את ה סטריפי טיז, כשהיא נעזרת
במוסיקה מזרחית, הצליחה להכניס לרזזבת־הריקודים
מד, פעם גבר אחר, כשהיא מ שלהבת אותם בריקודי־בטן. אך אחדים מהם עמדו בפני הפיתוי.

שותו למשתה

אל המסיבה הגיע חייל, שהתעקש להיכנס אליה, למרות
שלא הוזמן. הוא י שב משך שלוש שעות על המדרגות
עד שני תן לו להיכנס, ה שתכר לבסוף ולקח חלק פעיל בהוללות. הנערה יו שבת בחיקו.

מחופ שת בתלבו שת מז ות
הכללית עד כדי־כך,
ן רק מהגברים שנכחו

במסיבה. הצטרפו אליהם, בלהט לא פ חו ת, הנשים. ב ת מונ ה נראית בתיה,
מזכירה בכירה באל־על, העוזרת לה להתפשט. הנערה שהתפ שטה הקפידה,
בכל זאת, לשמור על מסיכתה, ואיש לא ראה מי היא, אף שרקדה עם רבים.

אחד כבר לא היתד. סבלנות לסגור לו כל
הערב את הדלת בפרצוף. נתנו לו להיכנס.

מץ מסיבה שכזאת

זוך נעולה

אל האשה. שהתפ שטה הצטרף
נבר אל מוני ׳,שערך סטריפ־טיז
־ק נוכחות צלם הרתיעה גברים נוספים מלהצטרף אליו.

ן* מסיכה התחילד להיגמר. נעמי הח־
( ) ליטר, להחליף את התחפושת ולחזור
לחיפה. היא הורידה את בגדי הערב והחלה
ללבוש את בגדי החול. ופתאום, ב־ 5לפנות
בוקר, צילצול בדלת.
״.זה החייל,״ היא קראה, אבל החייל כבר
היה בפנים. מי כן הגיע סוף סוף? בוסי.
הוא נכנס לחדר וראה את נעמי בבגדי
מינימום מתלבשת בחדר המיטות. הסתכל
לעבר המיטה וראה שם מישהו. אותו מישהו
היה ירדנה, שנרדמה שם שיכורה.
אבל בוסי לא ראה את זה, כנראה, והוא
לא שאל הרבה שאלות.
חמתו עלתה להשחית, והוא התחיל לשפוך
אותה על הרהיטים ועל כל מי שנקרה
בדרכו. במשך חצי השעה הקרובה הוא
עסק בשיפוץ הבית.
בתום מחצית השעה נכנסו לבית שני
שוטרים. הם הסתכלו במתרחש בתוכו ושאלו
:״שמענו שמתפרעים כאן.״
״לא, זאת מין מסיבה כזאת,״ הסבירו
להם.
השוטרים נענעו בראשם מרוצים, והלכו.
ולמחרת בבוקר אפשר היה לראות את
בוסי מסתובב ברחובות תל־אביב עם סימנים
על פניו. הוא סיפר שזוהי התחפושת
שלו לפורים.

אקסטאזה

משקה הטקילה המבסיקאי תרם אף הוא; לנזסרנ׳ה;..הביאה אותו נעמי
אדווה. האשה שהתפשטה• נמסה בגללו. לא5ן זעאזה. כזאת, שבסוף
המסיבה היא כבר לא היתה זקוקה לשוס עידוד ־ ינתזף>׳-רקדה׳ יביין חקהל האדיש.

במדינה
(המעוך מעמוד ) 12

עוף באורזס ־ בטחותבאורז
שני מאכ לי ם חמים. מ הי רי הכנה.
גווני את תפריט הארוחות שאת מכינה בביתך: ויטה מביאה לך שני מאכלים
חדשים מצוינים לארוחת ערב חמה או ארוחת צהרים קלה 111^ 0
בקלות ובמהירות -
כל הדרוש להבנתם נמצא בקופסת קרטון.
תוכלי להכין ולהגיש מאכלים טעימים אלה:

עוף ב או רז

פ ט ריי תבא 1רז

ריזוטו של נתחי בשר
ריזוטו עם שפע של
עוף, פטריות שנ1־
פטריות עדינות, ירקות
פיניון, מיטב הירקות
מו ב ח רי ם. תבלינים
ותבלינים ברוטב עשיר
אקסוטיים ואורז מוב עם
אורז מובחר מעוחר
מעורב בחתיכות
רב בחתיכדת ירקות.
ירקות. קלומ הי ר
פטריות באורז 1,48ל׳׳י (מומלץ) קל גמהיר להכנה.
להכנה.
עוף באורז 1,69ל״י (מומלץ)

השתת פו בהגרלתטל ביזי ה וו ס טינגוז א ה
בכרא ריז ה חלונם ה מ קנ הזנוח
הנ םתח פו חבהגדלתטל ביזי ה
וו ס סיננ האח -אלקטדה 11111־ 500פ ר סי ם.

לאט עי ת ־ ז הו

ני ט ה
ו=דר^ם־£״ז־=ו נ1י - 11ן
1בר־ירנ להשכלה
המכללה רע_/

* ו לדלו_ג גו1ו ייר־נז י ה
עד 150/0
לנרשמים
הנחה השבוע

רח׳הנומל 17,39ל56980.
ת״א1
ע ״י ׳ 111

פרטים והרשמה: סמולנסקין ( 7פנת בן־
יהודה )90ת״א, בין השעות .4—8 ,9—1

פין, למטרות עבודה והשתלמות.״
שמפאניה צרפתית. נשיא המדינה
העניק את חסותו לוועידה. שר האוצר פינחס
ספיר נועד עם ציריה במשרדו, וכמה יהודים
טובים תרמו למענו כסף. תקציב הקונגרס:
מאה אלף ל״י.
לסטודנטים הישראלים לא היה קל לשכנע
את עמיתיהם לערוף את הקונגרס בארצם.
לפני שנד, נערכו על כף דיונים סוערים.
הישראלים קיבלו אז סיוע בלתי צפוי מנציג
תוניס, שרצה לשבור את מונופול המדינות
הגדולות על האירגון הבינלאומי. הוא הסכים׳
לכן, לקיים את הוועידה בישראל.
מלבד הבעיות הגדולות צצו גם בעיות
קטנות, כמו המכס, למשל. הנציגים היוזניים
הביאו מיטען של 24 אלף סיגריות ,״בדי
לחלק לחברים״ .המוכסים לא רצו להבין את
המשמעות החברתית של הסיגריות, וסירבו
לשחררן ממכס. בשאמפאניה הצרפתית, לעומת
זאת, הם לא הבחינו, והיא עברה
בשלום.
האמריקאים נתקלו בבעיה דתית. הם הביאו
איתם נקניקיות, כדי לכבד את שאר הנציגים
בהוט דוגס. לצורך זה רצו להתמקם
במיטבה כפר המכביה, אך זה לא הלך
להם בקלות: אסור להכניס בשר למטבחים
בלי אישור חתום של הרבנות הראשית.
הישראלי אשר ביטון, נשיא הקונגרס, הבטיח
לדאוג לחותמת הרבנות.
מלבד הנקניקיות, הפגינו האמריקאים בפני
שאר הצירים את מלוא כושרם הטכני-
מדעי, כשציידו את ציריהם במכשירי קשר
קטנים, כדי להקל על התקשורת בין הצירים
השונים בישיבות השונות.
הישיבות כולן רציניות. אין באלאגן, אין
רעש ואין נעדרים. כל אחד מדווח על המצב
בארצו׳ מוסר כמה סטודנטים הוא מוכן לשלוח
לארצות אחרות, וכמה הוא מוכן לארח
בארצו.
מאוחר יותר, בשעות הערב, מתחיל הרעש,
כשכל המשלחות מתחרות ביניהן על
כתר המסיבה המוצלחת ביותר. כל ערב
עורכת משלחת אחרת מסיבה לכל השאר.
״זו הדרך הטובה ביותר לעודד יחסי
קירבה בין אגשים זרים ״,קבע נשיא הקונגרס•
״היא טובה יותר מכל ההחלטות והנאומים.״

ש עי ם
מעשה במד ש*ן
ביום החמישי, בשעה שבע וחצי, יצאה
לה בעלת חנות הנעליים ש ״נ מן לרחוב,
ובידה תיק. אחרי רגע כבר לא היה בידה
תיק. גבר אלמוני, חטף אותו, וברח משם
מהר. האשה הרימה קול־זוועות וצעקה לעזרה,
כי התיק הכיל 2000 לירות.
אוהבת מלשינים. העוברים והשבים,
שהבחינו בגבר נמוך־קומה שרץ לכיודן כרם-
התימנים, דלקו אחריו. שוטר שעבר במקום
הצטרף אליהם והשיגו. אחרי התכתשות
קצרה, ובעזרתם הפעילה של הנאספים,
הוכנס הצעיר לניידת, ונלקח למשטרה.
במשטרה התברר שהצעיר נקרא יעקוב
ירימי, ושגילו .27 התברר גם שהוא החליט
להלשין. הוא אומנם ידע שאנשי
העולם־התחתון שונאים מלשינים, אבל ידע
שהמשטרה אוהבת אותם עד כדי כך שהיא
משחררת אותם מיד בערבות.
לכן סיפר יעקוב לשוטרים שזה לא הוא
השודד. לדבריו, אילן אשרוב, בן ה־,22
שהיה יחד איתו, הוא שחטף את התיק.
אחרי הצהרה זו ציפה שיגידו לו תודה
ושלום, כי הוא מיהר הביתה. אבל לאכזבתו
הושיבו אותו בכל־זאר, במעצר לשמונה
ימים, וצירפו אליו את חברו מילדות,
אילן, עליו הלשין.
אך הלשנתו של יעקוב, לא זו בלבד שלא
הועילה לו להישלח הביתה, ולא זו בלבד
שהקימה נגדו את כל אנשי העולם־התחתון,
אלא כמסדר־זהוי שנערך לאילן אשרוב, החשוד
השני, טענה הנשדדת :״זה במאה־אחוז
לא הבחור שלקח ממני את התיק.״
עכשיו יושב יעקוב במעצר ומקלל את
יומו: אילו היה החשוד היחידי, זיהויו לא
היה בטוח, ויתכן והיה משתחרר, מאחר
ולמשטרה היו רק הוכחות נסיבתיות נגדו.
אך מאחר ומסר שהיה יחד עם אילן בזמן
ביצוע השוד, ואילן זוהה כלא־אשם,
הרי שהלשנתו של יעקוב לא רק שלא
הועילה לו במאומה, אלא אפילו גרמה
שייהפך לחשוד העיקרי.
העולס הז-וז 14* 8 -

עו ב בוטן
רא רווסוו ודא ואסר
כל יום מוותרים בעיתונים אלפי אנשים על
הפרשים ועל אחוזים משכרם. רק ביום ה ראשון
האחרון ויתרו בעיתון דבר כל הטכנאים
בארץ. האקדמאים כבר ויתרו מזמן, גם השרים.
כולם כבר נתנו את ידם לתמיכה בתקציב המדינה׳
ורק אני עדיין לא עשיתי כלום.
אילו היו לי הפרשים, הייתי מיותרת עליהם.
אבל אין לי. התחלתי להימנע מהוצאות ראווה.
אני עושה את הקניות שלי בסתר׳ ומכניסה
את הסל עם הלחם והביצים מתחת למעיל. כבר
הקטנתי את גידול הצריכה׳ והגדלתי את ה תפוקה,
הפסקתי לחטוף, וכבר חודש שלם 11א
אכלתי, ובכל זאת הרגשתי שעדיין לא תרמתי
את חלקי לעידוד המשק.
פניתי לבבה אידלסון, האחראית על הוויתורים
מטעם ההסתדרות, ושאלתי אותה על מה
לוותר .״צריך לוותר על הרדיפה אחרי מותרות,
צריך לוותר על הזמנות להילטון ולשרתון׳
צריך לקנות ריהוט פשוט, שהאמא לא תפחד
כשהילד אוכל עליו,״ היא אמרה והוסיפה:׳
״פתאום קונים טלביזיה, רואים את מצרים
ולבנון. בשביל מה זה נחוץ ר נכנסתי לפני כמה
ימים להיפגש עם אדם בבית־קפה. ראיתי פה
טרנזיסטור, שם טרנזיסטור׳ רעש, בשביל מה
זה נחוץ? לי בבית יש ריהוט מלפני שלושים
שנה. במה הוא רע?
ליש בארץ רדיפה שפשוט מאיימת על המדי נה.
לא עושים את החשבון של המחר. עושים
רק את החשבון של היום. לפעמים אדם מת,
מזדקן. צריך לחשוב גם על המחר.
״מה נעשה נגד זה? עדיין לא ברור ; עוד לא
ידוע איך תורחב ותועמק תנועת הוויתורים,
אבל מה שאני יכולה כבר להגיד זה שמה ש נחוץ
למדינה — האזרח צריך למצוא דרך
לענות עליו.
״מה אפשר לעשות? ס/ס 40 מתוספת התקציב
היא לצרכי בטחון. מה אפשר לעשות? נאצר
מתכונן להתנפל עלינו ואנחנו רק רוצים להגן
על עצמנו.
״מספר שנים גדול מדי חיינו מבלי לחשוב
על העתיד׳ דבר הוביל דבר והגענו אפילו לכך
שאנשים צעירים לא רוצים לעבוד עבודות פי זיות.
כולם רוצים להיות פרופסורים. טוב אומ נם
שיקבלו השכלה, אבל אין עם נורמלי ש כולו
בעלי השכלה.״
נכון. הרגשתי שהיא צודקת. חשתי רצון עז
לוותר על הריהוט בביתי. הייתי מוכנה אפילו
לוותר על ההשכלה שלי למען המדינה, אילו
היתה לי השכלה. על מה, אם כן, בכל זאת
לוותר?
פניתי לאחראים על הוויתור בממשלה ובי קשתי
לוותר על משהו. יש לי שני תנורי
פרידמן בבית, ואני מוכנה לוותר עליהם בקיץ,
בשביל המדינה. יש לי רדיו, ואני לא
צריכה את כולו; רק את קול־ישראל ואת גלי
צה״ל; הצעתי אפילו לוותר על ההתייקרות, כי
אני לא צריכה אותה, אבל האחראים אמרו
שזה לא כל כך פשוט.
״הוויתורים כוללים לעת עתה רק הפרשים
ואחוזים מן השכר,״ אמרו לי׳ ״מי שלא יכול
לוותר על ההפרשים, יכול לתרום לגל ההת נדבות
בהגברת התפוקה, באי הפקעת מחירים׳
אי העדרות מהעבודה, מילוי כל התפקידים
בנאמנות, וחיסול האווירה של חטוף ואכול.״

הודיתי שאת כי זה כבר עשיתי, ומנהלי הויתורים
הדגישו בפני :״זה לא חובה. לא יופ עלו
כל אמצעי לחץ. רק הסברה ושיכנוע.
״הנה עכשיו,״ נתנו לי דוגמה ,״ויתרו כל ה טכנאים
בארץ על שישית מהפרשי השכר של הם•
את רואה, לא צריך להפעיל לחץ. זה לא
רוסיה כאן. ועדי העובדים קיבלו את ההחל טות׳
ואם מישהו יקום ויתנגד להחלטה שקיבל
ועד העובדים ברוב קולות מוחלט׳ שיקום וית־נגד!
בבקשה, לא יעשו לו כלום.
״במפעלי הנייר׳ למשל, ויתרו 700 פועלים.
אף אחד לא התנגד. אילו העז מישהו מתוך
700 הפועלים הללו, שהסכימו פה אחד על ה ויתורים,
אילו העז אחד מהם להתנגד — לא
היו עושים לו כלום.״
״עדיין לא ברור.״ אמר לי אקדמאי אחד,
״כיצד תקיף התנועה את כל גורמי המשק, אבל
האקדמאים, יוזמי התנועה׳ עומדים בתוקף על
שני דברים: על כך שלא יכפו את הוויתורים
על אף אחד, ועל כך שכולם יוותרו. ללא שני
התנאים הללו, אין ערך לכל התנועה.״
לאחר שהתברר לי על מה לוותר ואיך לוותר,
נודע לי גם לשם מה לוותר .״את כספי ה ויתורים,״
אמר לי אחד המוותרים ,״יפעילו
למטרות קונסטרוקטיביות. עוד לא ידוע איזה.
יש הצעות שונות, להקפיא אותם׳ או להשתמש
בהם למניעת אבטלה, או לחינוך, או לאיזה
שהן מטרות קונסטרוקטיביות. עוד לא ברד־איזה.״
אבל
לא חסר מה לעשות בכסף הזה. אפשר
להיעזר בו לייצוב ההתדרדרות, ולביצור האינ פלציה.
מישהו הציע לתרום אותו לקרן־הקיימת,

קידה של האגודה הוא לכאוב את מצב הרכבות
בארץ ולהילחם בו. בראש האגודה עומד האנס
קוגוט, שהוא גם החבר בה, אבל הוא לא החבר
היחידי. חוץ מזה חבר בה גם מר טלהופר.
תפקידי האגודה הם להתכתב בענייני רכבות
עם חברים בחוץ־לארץ׳ ולמחות על המחדל
הרכבתי בארץ .״אנחנו מוחים,״ מסביר האנס
קוגוט ,״על זה שכבר שנים לא סוללים מסילת־ברזל
לאילת. לדימונה סללו מסילה ולא מש תמשים
בה, הרכבת לירושלים ישנה וחורקת,
ובאשדוד — איך זה יתכן? — בנו נמל גדול,
מרכזי, ואף רכבת לא עוברת שם.״
אבל זה באמת לא נורא, גם אף אוניה לא
עוברת שם.
״הצרה היא,״ מוסיף טלהופר לדברי חברו,
״שאף אחד כאן לא מבין כמה חוסר־הרכבות
פוגע במדינת ישראל.״ זה פוגע, למשל, בחוש
ההומור הישראלי־יהודי. כי איך יכול יהודי
אחד לשאול יהודי שני ״לאן אתה נוסע,״ ואיך
יכול היהודי השני להגיד :״אני נוסע לוורשא,״
ואיך יכול היהודי הראשון להשיב לו :״אתה
אומר לי שאתה נוסע לוורשא כדי שאני אחשוב
שאתה נוסע לביאליסטויק, אבל אני הרי יודע
שאתה נוסע לוורשא, אז למה אתה משקר?״
כשהם בכלל לא נוסעים לשום מקום?
ואיך יכול יהודי לרוץ לרכבת, להגיע לרציף
בדיוק כשהיא זזה׳ ולהגיד :״חוכמה!״ או איך
יכול אותו יהודי שאיחר את הרכבת להגיד:
״טיפשה, מה את בורחת? אולי בכלל לא רציתי
לנסוע איתך?״ אם אין להם רכבת שבורחת
מפניהם.
זהו. זה הרג את ההומור הישראלי, חוסר ה רכבות
בארץ, ואגודת הרכבות נלחמת על ־מנת
להחזיר אותו. חברי האגודה אהבו רכבות עוד
מגיל צעיר מאוד. עוד מהיום שנולדו, או לפני
זה. אבל אז זה היה בשבילם רק מישחק. היום
הם עוסקים בזה ברצינות.
בהתחלה הם היו קונים לילדיהם במתנה
רכבות־צעצוע. אבל הילדים היו משחקים ב רכבות
כל הזמן, ולא היו נותנים לאבא להתקרב
אליהן.
הם מצאו דרך אחרת. היום, ערב־ערב, לאחר
שהם משכיבים את הילדים שלהם לישון, הם
מתאספים במרתף קטן, מרושת ברשת מסילות
ברזל, בשדרות הקרן הקיימת.
יושב־ראש האגודה מוציא את הקטרים ואת
הקרונות מן הארונות, ומניח אותם כל אחד
במקומו. מר טלהופר, סגן היושב־ראש, עומד
בצומת המרכזית׳ באמצע החדר, ולוחץ על כפ תור.
הרכבת הצפונית־דרומית יוצאת לדרכה.
״צ׳יק־צ׳ק צ׳יק־צ׳ק צ׳יק־צ׳ק,״ אומר לה מר
טלהופר .״טוווווווווו,״ עונה מר האנס קוגוט
ברטט.

ותרנית בבה אידלסון
הגואלת את אדמותינו, ומישהו הציע לנצל
אותו להקמת משרד ממשלתי לוויתורים. אין
ספק שיצליחו להוציא את הכספים ביעילות
על אחת המטרות הללו.

נץ חדים ונין גנווות !100 הוגנת
אילו היה לישראלים יחס של כבוד לרכבת
ישראל, הם היו מחדשים את המסילה המובילה
מאיסטנבול לקאהיר והמלחמה היתד. נגמרת, כי
אי־אפשר להחזיק תחנות־מכס משותפות כשיש
מצב של מלחמה.
בכלל, רכבת זה זול, זה בריא, זה טוב ל־מחלות־ים,
זה שימושי נגד תאונות־דרכים׳ אם
כי זה לא שימושי נגד תאונות־רכבות. ובכל
זאת, אף אחד לא מפתח בארץ את מסילות-
הברזל, ואף אחד כמעט לא נוסע במסילות ה קיימות.
כל המוסדות בארץ גדלים ומתעצמים,
לכולם כבר יש גרעונות גדולים ומפותחים, ורק
לרכבת־ישראל יש גדעון קטנטן, מביש וחסר
כל חשיבות.
לכן יש בארץ אגודה של חובבי הרכבות. תפ
הרכבת
טסה בין הרים ובין גבעות׳ נכנסת
למנהרות, עולה על גשרים, עוברת ערים וכפ רים,
ומגיעה בסוף, בשלום, לקצה המסילה והחדר.

האנשים הגדולים, כל המלכים הגדולים,
עסקו ברכבות,״ מספר מר קוגוט׳ תוך
כדי עבודה .״זה הובי נפוץ מאוד. תורידי את
היד שלך מהגשר הזה. הרכבת צריכה תיכף
לעבור בו.
״כן, ואצלנו באגודה יש מודלים חדישים
ביותר, שעדיין לא הגיעו לארץ. אפילו אנשי
רכבת ישראל באים לראות אותם 500 .לירות
עולה קטר חדיש ומשוכלל, באורך של שלושים
סנטימטר.״
הוא מבקש סליחה לרגע, שם את ידו על פיו
וקורא :״וווווווווווווו.״ הרכבת עברה את הגשר.
היא מתקרבת לעיר. מר קוגוט רץ לאותת לה.
״תורידי את התיק שלך מהעיר, מהר,״ הוא
צועק עלי.
הרכבת עברה את העיר .״זה יפה, לא? זה
לא יפה?״ הוא זוהר משמחה. בוווווום. הרכבת
מתנגשת במשקפיים שלי, ויורדת לה מן הפסים.
לא נעים. אני אוספת אח חפצי מהמסילה
ויוצאת משם. בחוץ׳ בשדרות הקרן הקיימת,
דוהרות מכוניות ומתנגשות באוטובוסים. זה,
לפחות, לא באשמתי. .

ארוסה הישראלי
..היא; נורמלית עד
ובנו: ה יא נורמלית
רוצה להתחתן
כבר מאוהב בהז ״היא נחמדה וסימפטית
ומלבבת,״ הוא מתאר אותה ,״היא פקחית
ורחוקה מלהיות מטומטמת. בקיצור: ד-,א
הטיפוס האנגלי הטיפוסי.״

ך * 8מ כ לי ם יחד את זמנם, הם מטיי־
1ולים להם בארץ, רוקדים בויסקי־א־גוגו,
הוא מכיר לה את חבריו הישראלים והיא
מתפעלת מהם. מד, עוד הוא יכול לספר
עליה?
״היא נורא אסטית ונקיה מאוד,״ הוא מספר
.״היא אוהבת לעזור לכל אחד. היא
מתיידדת עם כל אחד בקלות גדולה מאוד.

האהבה הראשונה
ה שייכים

שאותם

גידלתי

מאז

״ מגיל 4אהבתי סומים.
יש לי ארבעה סוסים
היו סייחים צעירים. אני

מסוגלת לרכב על סוס במ שך יום שלם. מכל הסוגי ם אני
מעדיפה את הסוסים האנגליים. בסוסי ם אני מחזיק ה ו מטפל ת לא
לשם עסק אלא רק להנאתי הפרטית.״ ת מונ ה זו צולמה בתל־אביב.

תאנו׳ חצה
ך* שמנדי דוניעד! לארץ, בסך הכל
^ לפני חודש, היא הניחה את רגליה על

אדמת״הקודש, והצהירה בחגיגיות :״אני מח־פשת
גבר. אני רוצה גבר שחור, עם עינ־

־יזיזיממממ!*׳׳

יים שחורות. זה הטיפוס שלי, ושמעתי שבישראל
יש כאלה.״
היא חיפשה וחיפשה, ולא רק חיפשה
אלא אפילו מצאה. זהו גבר באמת שחור,
עם עיניים שחירות, הממלא את כל דרישותיה
האסתטיות. הגבר הוא רפי שאולי,
אחד מיוזמי הדיסקוטקים של ויסקי־א־גוגו
בחיפה, תל־אביב וטבריה.
רפי התפרסם בזמנו בכך שהיה מטייל
בין מלכת יופי אחת לשנייה, ובסוף הגיע
אפילו למלכת־היופי של העולם. זו היתר,
ידידתו לסלי הייל. הוא הכיר אותה אמנם
לפני שהיתר. מלכת־יופי, אבל גם אז כבר
היתד. יפה.
הם נפרדו עוד לפני בחירתה, ורפי אמר
אז :״אני חושב שהחמצתי הזדמנות מיוחדת.
היא זכתה, בעקבות ההצלחה בתחרות,
בשלושים ושתיים אלף לירות שטרלינג. מד,
אפשר לעשות?״
באותה ההזדמנות הוא גם הודה שלא
אהב אותה, רק סימפט אותה, ושבכלל הוא
נגד תחרויות יופי. אבל נראה שבכל זאת,
הטיפוס שלו היא בחורה יפה, אנגליה, בעלת
שיער בלונדי, והוא לא צריך היה לנסוע
ללונדון כדי למצוא אותר״

אף מידת ;נאי,

.אני לבנה והוא שחוו!

ויי
!* #וווו 1

!4 111
לא בו חרת בהם בגלל ז ה שבלונדיו ת מצליחו ת

מספרת מאנדי :״אני או הב ת גברים
שחורים, אבל לא שחורים מדי. אני
איתס. אני מצליחה עם כולם.״

ח די ש הו א ה כי ר את מנדי רייס־דייויס,
הוא התידד איתר״ אחרי זה
הוא התאהב בה,ואחרי זה הוא סיפר
מה דעתו עליה :״אני מסמפט אותה באופן
אישי מבלי להתחשב מי היא ומה היא,״
הוא אמר ,״כולם משמיצים אותה אבל לי
לא איכפת. אנשים מזהים אותה ברחוב.
כשאנחנו הולכים הם נעצרים, ואומרים,
אפילו כאלה
הנה מנדירייס־דייויס! יש
שמבקשים ממנה אוטוגרפים. אבל אני מוכרח
לציין שהם כולם אדיבים, ולא משמיעים
אפילו מילת גנאי אחת. גם היא אוהבת
את הישראלים. עוד לפני שהכירה אותי
הביעה לא פעם את רצונה להתייהד.״
הוא הכיר אותה כשהיא הגיעה לוויסקי
א־גוגו בחברת המנהל שלה, חיים לוי. ומיד
כשהסתכל עליה, זיהה אותה, והתאהב בה.
״לא הזמנתי אותה לדרינק,״ הוא מספר,
״לא התאמצתי במיוחד, לא שלחתי לה אפילו
פרחים, ולא עשיתי, ממש, שום מאמץ.
זה פשוט יצא ככה.״
איך היא מוצאת חן בעיניו, לאחר שהוא

המלכה מתה
רפי שאולי עם מלכת העולם

, 1965 דעך.

שי מא1וי אומו:
כדי *1אכזב!״
עד כדי כר 1שהיא
עם זר״ו־ ישראל־דבר
מיוחד שאפשר לספר עליה. היא לא
מתנהגת כמו מנדי ריים־דייויס המפורסמת,
והיא לא מבצעת שום תעלולים מיוחדים,
״היא פשוט אשה פשוטה.״
״היא כל כך נורמלית ופשוטה,״ הוא
מסכם ,״עד שזה ממש מאכזב. מאחת כזאת
מחכים למשהו יותר.״ מרוב אכזבה הוא
נזכר בכל הפרטים הנורמליים הפשוטים
שלה:
״היא אוהבת תשומת לב כמו כל אשה
רגילה, היא משתגעת אחרי מאכלים מזרחיים,
והיא אוהבת מאוד את ישראל. היא
מבלה כאן טוב,״ הוא מציין בענוותנות.
נראה שאהבתו החדשה של רפי שברה
את לב כל מעריצותיו, ואפילו גרמה לו
לאבד את המלצרית האמריקאית היפר,פיה
שלו, העומדת לעזוב בימים אלה את ויסקי־א־גוגו.

קשרים
אישיים
ף לאחר שככר שמעתם כל כך הרבה

תחי המלכה

אותו מנהל רפי שאולי /מזה חוד ש הוא עם
מאנדי רייס־דיוויס /גבורת פרשת פרופיו מו.

היא מאוד חברותית, וכל מי שמכיר אותה
מחבב אותה מאוד.
״בארץ היא התיידדה בעיקר עם הזמרת
הכושית ברטים, וגם עם שני החברים שלי,
הבעלים של וויסקי־א־גוגו, עם אבי אבר־המרביץ
ועם אחי טדי.״
חוץ מכל זה, הוא מודה שאין שום

בשוק החתיכים
רוול

ברחוב

דיזננו ף

בחברתם

ן על מנדי, אולי אתם גם רוצים לדעת
מי הוא הרפי הזה? הוא בחור צעיר,
נאה, בן .26 נער־בילויים חביב וחברותי,
עד שהתגלה כאיש עסקים מצליח וממולח.
הוא נכנס לחבורת אנשי העסקים כשפתח
את ויסקי־א-גוגו. ידידיו, חבריו ושונאיו
לא האמינו שהוא יצליח, כי הוא לא היה
הבן של שום אבא, לא היתד, לו קירבה
אפילו רחוקה לשום מיליונר, ולשום איש־כספים.
הוא לא היה נשוי לשום אשד,
עשירה, והוא לא ירש שום ירושה משום
דוד עשיר, ומשום דודה זקנה.
להיפך. הוא נולד בבית לא עשיר במיוחד,
גדל בתנאים ממוצעים, ללא הרבה שפע,
וללא הרבה מותרות. את עושרו הוא משיג
הודות לתכונותיו המיוחדות.
כי רפי שאולי היה אמן בקשירת קשרים
עם בני/בנות אדם. והקשר האחרון שלו
יכול להוכיח. עדיין לא ברור אם קשר
זה הוא קשר לזמן ארוך. אך ברור שזהו
קשר הדוק.

כמה הדוק?
* * תבררשמנ די החלה לאחרונה להת־
}/עניין איך להתגייר. כשנשאלה אם הרצון
שלה לגיור קשור ברומן עם רפי
שאולי, אמרה :״תמיד רציתי להתגייר. עוד
לפני בואי לארץ. יכול להיות שרומן זה
יזרז את תהליך הגיור שלי.״
״האם את מתכוננת להתחתן איתו?״
מנדי שלחה מבט אוהב לעבר רפי. כמעט
מבט יהודי.

רפי ידוע כאחד הרווקים המבוק שי ם ביותר ב שוק
החתיכים של רחוב דיזנגוף. ב ת מונ ה נראה רפי בקפ ה
של ידידים, ועם חבר תו החדשה מאנדי רייסידייויס.

ספורט
כ דו רג ל
נ ק /ד ת מי בנ ה
הרעיון הועלה לראשונה מעל דפי העולם
הזה. לפני כחודש צוטט כדורגלן הליגה
הלאומית, ששאל מדוע אין כדורגלני ישראל
מתאגדים באיגוד מקצועי משלהם
(העולם הזר.) 1482 ,

השבוע נראה היה, כי הצעד הראשון
לקראת הקמת האיגוד כבר נעשה. מערכת
השבועון ספורט כדורגל קפצה על הרעיון.
עורכו, בנימין זאב יפת, הורה להדפיס
טפסים בהם יקראו השחקנים להצטרף
לאיגוד, שלח במשך השבוע את
כתביו כדי להחתימם.
ההצלחה היתד, ללא תקדים• תוך שבוע
חתמו למעלה ממאה כדורגלנים על הטופס,
בו הם מביעים את רצונם להתאגד באיגוד
משלהם.
בין החותמים: כדורגלני הפועל תל-
אביב, מכבי יפו, הפועל רמת־גן, בני־יהודה
תל־אביב, בית״ר תל־אביב, הכוח־מכבי רמת־גן,
שמשון תל־אביב, הפועל באר־שבע,
וכדורגלן אחד מהפועל בני־נצרת.
ד-תיכנון לעתיד: לכנס את כל החותמים
לאסיפה כללית, לקבוע בה את המטרות
ודרביהפעולה לעתיד.
אם תיכתב אי־פעם ההיסטוריה של הכדורגל
הישראלי, תצויין בה ההחתמה על
הטופס הנ״ל כנקודת מיפנה חשובה.

הצלחנו להתחמק•
״הנהג נסע שמונים קילומטר בשעה
בוואדי בוצי, כדי לברוח מהקהל. אני לא
רוצה לחשוב מר, היד, קורה אם הוא היד.
מתבלבל לרגע. דרך האוטובוס ראינו מחזה
כמו בסרט של המערב הפרוע. המונים
עמדו על הגבעות, הדליקו מדורות, וזרקו
אבנים.
״אף חבר הנהלה של הפועל באר־שבע
לא מצא לנכון לבוא ולהגיד שהוא מצטער
על מה שקרה. המאמן של באר־שבע,
סלאבוליו סטאנקוביץ׳ ,ישב ישיבה מזרחית
ולא זז. זר, פשע מה שקרה שם.
״הגשתי תלונה במשטרה. אני עוד שוקל
מה לעשות. זה בלתי אפשרי שדברים
כאלה יקרו במישחקי כדורגל בארץ.״
עמוס ירושלמי :״ראיתי בין המתנפלים
אנשים עם סכינים. ז׳אקי דקל שיחק כמו
משוגע כל המישחק. הוא צעק וקלל כל
הזמן. איך אפשר ככד?,״
אלי פוקס :״מד,יריקות של דקל הייתי
יכול לעשות מקלחת. הייתי בקפריסין, ראיתי
מהומות שבהן שורפים שערים, אבל
זה היד. אפס לעומת מה שקרה בבאר־שבע.
אני מרחם על קבוצה שתצטרך לשחק

קליפות תפוזים־ .ההשתוללות בבאד־

לינץ׳ בבאר ־ שבע
״זה היה איום! ראיתי כבר את הסוף
שלי. בריונים החזיקו -לי את הידים והכניסו
לי מכות בכל הגוף. כל הפנים שלי
היו מכוסות דם.״
אלי פוקס, מאמן בית״ר תל־אביב, היה
המום. בלילה שלאחר משחק קבוצתו נגד
הפועל באר־שבע (תוצאה 0:1 :לבית״ר) לא
יכלו לא הוא ולא שחקניו להירדם. הם
ניצלו מלינץ׳.
רגל על הראש. לפני שבועיים, ב־מישחק
בין שתי הקבוצות בתל־אביב, ניצחו
הבית״רים בתוצאה .0:1כל ילד ידע
שאנשי באר־שבע שואפים לנקמה במיש־חק
הגומלין. כשראו שבכדורגל הם לא
ינצחו, ניסו לנקום באמצעים אחרים.
מאורעות השבת האחרונה באיצטדיון ה־באר־שבעי
החרידו כל חובב כדורגל בישראל
.״זה לא כדורגל! אנשים באים ל־מישחק
כדי ללכת מכות, ואני לא רוצה
להסתכן,״ פסק כדורגלן בית״רי.
מה קרה בבאר־שבע?
מאמן אלי פוקס :״עשיתי הכל כדי להרגיע
את הרוחות. במישחק קודם היתה
תקרית בין השוער שלנו, יוז׳י סוריאנוב,
ושחקן באר־שבע שמואל אדמון. סידרתי
שבתחילת המישחק הם ילחצו ידים ויתנשקו,
וכל הקהל התחיל לצעוק, אלי פוקס
בן־זונה׳.״
חלוץ בית״ר גיל יהודאי :״ראיתי איך
אנשים באו למיגרש עם בקבוקים. ישבו
ושתו וקללו אותנו כל הזמן. אני אף פעם
לא מפחד על המיגרש. הפעם פחדתי.״
מגן בית״ר עמום ירושלמי :״המישחק
נגמר. ניצחנו• כששרק השופט לסיום, ראיתי
שאני לבד. כל השחקנים האחרים רצו
לחדר ההלבשה. התחלתי גם אני לרוץ,
ולפתע מישו,ו זרק אלי אבן ענקית, שפגעה
לי בראש. נפלתי על הארץ המום
לגמרי. צופה אחד ניגש אלי, סובב אותי
ואמר, קום ואל תעשה הצגות.׳ הוא רצה
לי על הראש. בשניההאחרונה לדרוך הגיע שוטר והרים אותי.
״עוד במישחק הראשון איים עלינו חלוץ
באר־שבע אליהו עופר. מה שקרה היה
באמת זוועה.״
אלי פוקס :״הקפטן של באר־שבע, יעקב
(ז׳קי) דקל, שצריך לשמש דוגמה לשאר
השחקנים, קלל אותי בלי הרף. כשנגמר
המישחק הוא רץ ורצה לפגוע בשוער סו־ריאנוב.
השוער התחבא מאחורי, ואני ספגתי
את האגרוף. אמרתי לו, שירגע, אבל
הוא השתולל, .אתה לא תצא חי מכאן.׳
הוא צעק וירק לי בפרצוף. כל 8000הצופים
באו לעזור לו. הייתי מלא דם.
״בחדר ההלבשה השוטרים אמרו לנו לא
לשבת על־יד הקיר, כי יש סכנה שמישהו
יכניס סכין דרך קיר הצריף.
״חיכינו שעה וחצי, אבל הקהל לא התפזר.
האוטובוס שלנו נכנם למיגרש, נכנסנו
לתוכו ונשכבנו על הרצפה. היו המוני
שוטרים, אבל הם לא יכלו לעשות כלום.
כל רגע פגע ברד חדש של אבנים באוטובוס.
בסוף, בעזרת תרגיל הטעיה,

פצוע יאנג
הסמל לא הניב

שבע לא היתד, חזיון בודד בשבת האחרונה.
באיצטדיון בלומפילד היפואי שיחקה קבוצת
בני־יהודה תל־אביב נגד הפועל חיפה.
במחצית הראשונה הפגינו החיפאים מישחק
מבריק, והיא הסתימה בתיקו .1:1זה
היה יותר מדי בשביל מגן בני־יהודה שלום
אזולאי. הוא פגע ללא כדור בחלוץ החיפאי
הטוב ביותר ראובן (״רובי״) יאנג.
קוון המישחק אותת בדגלו, לשופט. מטר
של קליפות תפוזים נזרק על הקוון. הדגל
הורד. שופט המישחק אברהם דודאי לא
הגיב על המיקרה. יאנג לא יכול היה
להמשיך לשחק. החיפאים נוצחו בשיעור

יאנג פנה לשוטר, הגיש תלונה על תקיפה.
השוטר חיפש עד. אחד הצופים, שהתנדב
להעיד, ספג מכות מאוהדי בני-
יהודה, לעיני סמל משטרה. הסמל לא
הגיב.
גם בנתניה הופסק מישחק. שבע דקות
לפני סיום המישחק בין בית״ר נתניה
להפועל בני־נצרת, נאלץ השופט לשרוק
לסיומו. הקהל התפרץ למיגרש. המשטרה
עצרה שלושה נתנייתים•
מנהל קבוצת בני־נצרת,ענאן צפדי,
שלח מברקי מחאה לשר־המשטרה, שר־החי־נוך,
ההתאחדות לכדורגל ומרכז הפועל.
הוא דרש חקירה בעניין.
מסקנה אחת היתר, ברורה מהתפרעויות
השבת: רק אם תתערב המשטרה יושם
להן קץ. בשני מקרים הוגשו תלונות.
אם תחקור המשטרה ותעמיד לדין את החשודים,
יש סיכויי שמעשי הלינץ׳ ב־מיגרשים
יפסקו.
התאחדות הכדורגל כבר הוכיחה מזמן,
כי תפקיד מעין זה הוא למעלה מכוחותיה.

מקצוע מב 1ק ש
משכורת גבוהה
עמדה ממבדת
כל אלה מקנה לך תעודת הסמכת של

המכללה הפוליטכנית
־ המוסד היחיד במדינה נ סי קז ח ציני*־ י ימ מלכ מי

השבוע מתחילים הלימודים
בקורסי הערב:
קירור ומיזוג אוויר

לימודי ערב

צילום ו פי תו ח (תיאוריה ומעבדה)

בפיקוח אגודת הגרפיקאים
גרפיקה שימושית

הגונמה הו**1ינובני 11
^60 וו

ואשי:

ת ל ־ אגיג. ר זז 1נרמס

פניית רשימת
״הקי דמה״

אר ציבור התורם והגשת!
עומדים אנו לפני הבחירות לוועידה הכ״ב של הסתדרות המורים.
הבחירות נותנות בידינו את האפשרות להשפיע במידה רבה על תנאי
עבודתנו ועל דמותו של החינוך בארצנו. הננו קוראים לכל מחנך,
מורה וגננת :

תנו יד לרשימת ״הקידמה״
בהסתדרות המורים!
״עיקרי מצע רשימת ״הקידמה״:
שיפור תנאי עבודתם של המורים והגננות.
• -¥הבסחת העלאת רמת־החייס של ציבור המורים והגננות.
-¥נגד הזדקקות לכל בוררות שהיא. בעד מו״מ ישיר בין הסתדרות
המורים ומשרד החינוך.
נגד תעמולת הוויתורים על חלק של השכר. למורים אין על מה
לוותר. יוותרו המליונרים ובעלי־ההון.
בעד הגדלת תקציב החינוך למען יוכל למלא את צרכי החינוך.
לשוויון אמת בין המורה היהודי והערבי בהסתדרות המורים.
נגד ההתערבות והפיקוח של הממשל הצבאי בענייני ציבור המורים
הערביים, לביטולו המוחלט של הממשל הצבאי.

* למען חינוך ל א הב ת העם והמולדת, לקידמה, א חוו ת
עמים, ולשלום.

• -¥נגד הידוק הקשרים עם בון. בעד פרוז אזורנו מנשק גרעיני.
-¥בעד פתרון שלום צודק של הסכסוך הישראלי־ערבי, המבוסס על
כיבוד הדדי של הזכויות הלאומיות של שני העמים.
להגנה על קיום מדינת ישראל וזכויותיה הלאומיות, להכרה בזכויות
הלאומיות של העם הערבי הא״י.

* למען הס תדרו ת מורים לו חמת ונאמנה לחבריה.

מורה,

גננת!

הצביעו ביום הבחירות לוועידה הכ״ב, בעד רשימת ״ הקידמה ״
הרשימה המלכדת בשורותיה מורים יהודיים וערביים, המגינים בנאמנות
על ענייני ציבור המורים, על השלום, הדמוקראטיה ואחוות־העמים.

הצבער!

המועמדים הראשונים של הרשימה שרוני
צפורה _ חיפה יסיף בוטרוס דדה -כפר
יייייד אברהם -חיפה 7 חצוי לוץ -רמתיים
. 8עכד אל־מנאן שכיטה -טירה
אר־חטיב אחמד -כפר מכר
. 9חיגין שולמית -תל־אביב
שלום שמואל -בני־ברק
. 10 אלחטים דאהי -כפר ריינה
.6גדיים מוגדר -נצרת

אנשים
ה אלו הי ה טו ב
כשהתכנסו מוסדות רפ״י, כדי לדון
בהקמת מיסגרת ארגונית מיוחדת לחברות
המפלגה, שיסע ח״כ דויד כן־גוריון את
אחת הנואמות, והתעניין :״האם תתנו לי
להופיע בפניכן, כדי להטיף למען הגברת
הילודה בשביל ילודה זקוקים לשני
המינים,״ הסבירה לו בסבלנות אחת החברות.
״את מספרת לי?״ השיב ביג׳י • .כשנודע
השבוע, כי מדינאים אמריקאים וספרדים
רחצו בחוף פאלומארס, בספרד, כדי לשכנע
את תושביו שאין זיהום רדיו־אקטיבי בסביבה,
הציע אחד מפקידיה הבכירים של
העיריה, שראש העיר, מרדכי נמיר,
ירחץ אף הוא בים, בתל־אביב כמובן, כדי
לשכנע את תושבי עירו כי אין הוא מזוהם.
• שר המשפטים לשעבר, דום יוסף, התגלה
כאדם מלא טאקט, כשאמר, :יש לי תיק
מכתבים מכל שכבות הציבור, מכל המפלגות
ומכל החוגים, שכתבו לי מכתבי עידוד וכתבו
בזעם על כל מה שנעשה לי. אבל
אני מוכרח לשתוק. אשכול הוא סוף־כוף
ראש־ממשלה. לי יש ידידים בכל העולם,
אלפי ידידים. אז אני אלך ואשמיץ אותו?״
• את הזיהום של מכוניתו הסביר שר האוצר
פינחס ספיר ג ״יורקים על המכונית
שלי, כי לא מרוצים מן ההתייקרויות.״
• בבית־ספר רמת־גני אחד, נשאלה תלמידה
לפירוש ראשי־התיבות עש״ק. היא לא ידעה
כי מובנן האמיתי הוא ״ערב שבת קודש״,
אך השיבה כבטחון :״על שם קריניצי.״ •
ילדו בן החמש של איש־הרדיו שמואל
רוזן שוחח עם אביו על האלוהים., .תגיד,
אבא, אלוהים אוהב ילדים?״ ״בוודאי,״ השיב
האב ,״אלוהים אוהב את כל הילדים.״ הילד
הירהר רגע ולבסוף אמר :״אם ככה, אז
הוא בטח נראה כמו קריניצי ספורים
אלה, ועוד אחרים, הדומים להם׳ התפרסמו
בעתון ידיעות רנזת־גן, המחולק חינם לכל
תושבי עיר הגנים, שאברהם קריניצי
משמש לה ראש.

ה^יזבד הנד
מפיצול האישיות סובלים לאחרונה שחקני
מכבי פתח־תקודה. בשבת האחרונה הרצה
בפניהם חבר הנהלת ההתאחדות לכדורגל,
שמואל כן־דרור, יעץ להם בזו הלשון:
״להתקיף! להתקיף בכל מחיר! רק כך תוכלו
לנצח.״ לפני תום ההרצאה נפתחה הדלת,
ונכנס מאמן הכדורגל לשעבר, משה
(״ג׳רי״) כית־הלוי, המשמש כיוס אחד
ממנהלי ספו רטוטו כדורגל. גם הוא בא
להרצות בפני השחקנים, לפי בקשת הנהלת
הקבוצה. אמר ג׳רי בהרצאתו :״להגן! עליכם
להגן על השער בכל מחיר! רק כך
תנצחו שלוש דקות לפני תום ה־מישחק
בין הפועל באר־שבע ובית״ר תל־אביב,
החמיץ החלוץ התל־אביבי משה
צבי את שער היריב. חברו לקבוצה, ז׳אקי
פורטוגז, התרגז, החטיף לו סטירה. צבי
נעלב, עזב את המיגרש׳ והחל להתיר את
שרוכי נעליו. אך לבסוף נקפו מצפונו,
והוא חזר למגרש ובעט מרוב כעם את
השער שהביא לנצחון קבוצתו במשחק.
• הישראלי־לשעבר אריה גורל, רגז
נורא על העתון הניאו־נאצי הגרמני דויט שס
נאציונאל אונך סולדטן ציי טונג, שפירסם כתבה
על השקר היהודי, כאילו השמידו הנאצים
ששה מיליון יהודים .״לא ששה — רק
אחד!״ קבע העתון. גורל החליט להפגין את
מחאתו קבל עם ועדה, ניצב ליד תמונה מתערוכת
אושוויץ, המתקיימת בברלין, כשהוא
מחזיק כרזה הקוראת לשים קץ לשקרי ה־עתון
הניאו־נאצי, מאוחר יותר שלח גורל
את תמונתו למערכת העתון שנגדו נלחם, ו־כשהתפרסמה
מעל עמודיו, תבע, ואף קיבל
ממנו, שכר־סופרים • .צייר צעיר בשם
יורם לוקוס פתח השבוע את תערוכת-
היחיד הראשונה שלו בתל־אביב. השר ישראל
גלילי, שבא לפתיחה, רצה לקנות
את אחד הציורים, ביקש לצורך זה תקציב
מיוחד מגיזבר קיבוצו, נען. הגיזבר סירב
בתחילה, אך שינה את דעתו רק לאחר שגלילי
גילה לו את שם הצייר. כי גיזבר
נען הוא גם אביו של יורם.

פ סו קי ה ש בו ע
• ח״כ המעיד משה ארם, בפנותו
אל משה דיין :״מספיק היה שטעמת
מפרי עץ הדעת של רפ״י, ונפקחו עיניר

אריה גורל מפגין בכרדין
״לא ששה — רק אחד!״

לראות שהממשלה הזאת, רחמנא לצלן, ערומה
כולה, ללא מעש, כולה מומים ופגמים
ואין בה מתום.״
• ח״כ רפ״י משה דיין :״אילו
הדבר היה תלוי בי, רפ״י לא היתד, קמה.״

• העתון ״נידיורק הראלד טריב
יון״ ,על אייבי נתן :״שליחותו נחלה כשלון,
אך מסעדתו נחלה הצלחה רבתי.״
• ד״ר ישראל אלדד שייס :״הייתי
מצייר את נפש המסכות הזו של ישראל
כיום: מסכת אייבי נתן, מאחוריה פנים
קצת יותר רציניות, או מאחזות־עיניים
רצינות: פני אורי אמרי, אך גם זו אינה
אלא מסכה על שורה של פרצופים בזה
אחר זה, ממנו ועד מפ״ם, שנפשה יוצאת
עדיין לדו־לאומיות, והיא מסכה על פני
האנטי־בטחוניסטים ואנטי־ביצועיסטים של המעיר׳
קו מסכות־פרצופים מק אליפורניה ו עד
למשרד החוץ, בלשון עלגים או בלשון
מצוחצחת, עם זקן או בלי זקן, אך אי־שם,
בנקודות פרצוף ונקודות־נפש מסויימות, אותן
פרזון, אותה פירצה, אותה נכונות למכור
ולהימכר, בוושינגטון, בבון, בקאהיר, והכל
הכל על רקע הכניעה הפנימית, לשפע הפורימי׳
לרצון ההשתעשעות של העם הפורימי,
באווירת משתאות ומטבאות ומסעדות משושן
קאליפורניה.״
• דויד זכאי, עורכו לשעבר של דבר:
״איך נגדל דור המשך למעשה ראשונים,
איך נחנך לערכי היסוד שעליהם הושתת
כל הבניין, איך נחנך לחיי ישרים בעבודת
האדמה, איך נגן על עיניהם של ילדינו
ונכדינו, שלא יסתנוזרו מאורות הכרך המפתים?״

לואי רומס, נשיאה לשעבר של
קרן היסוד בצרפת, על שיטות העבודה של
התנועה הציונית בארצו :״הן מתאימות לשיטות
שהיו נהוגות לפני חמישים שנה ב־ביאליטטוק.״

עדנה שביט, בשידור בגלי צה״ל:
״אני רוצה להתחפש לילדה דיבילית.״
• יוסף ׳טביט, מבקר הרדיו של ידי-
גנות א חרונות, על הנ״ל :״התחפושת הצליחה
בכל מאת האחוזים.״

• הסופר משה שמיר :״קל להיות
סופר ישראלי, כי גם האחרים הם
סופרים ישראליים.״

• השופט המחוזי יעקוס גכיזון,
בגוזרו שלוש שנות מאסר על סוחר הקרקעות
יצחק פולאק :״הבצע העביר אותו על
דעתו ועל דתו.״
העולם הזה 1488

גו כ ד ־ ם,

כל הגברים הם אותו הדבר. כולם רצו
ממנה רק דבר אחר. כל מי שהיא הכירה,
כבר בערב הראשון, לקח אותר, לחדרו לשמוע
תקליטים. אף אחד מהם לא ניסה
להבין גם את נפשה. רצו רק את גופה.
היא החליטה שכל הגברים הם אותו הדבר.
היא הודיעה להם שהיא שונאת אותם, שלעולם
לא תתאהב באף אחד מהם. בגיל 22
היא החליטה להתנזר מהכל.
עד שהיא פגשה ב .)26( --
הוא היה עוין, הוא היה נפלא, הוא קרא.
לה בייבי מהרגע הראשון שראה אותה,
למרות ששמה האמיתי היה איילה גפני.
הם הכירו איש את רעותו בדרך לאילת.
היא עמדה במיצפה רימון וחיכתה לטרמפ,
היא ירדה לאילת כדי לנוח מהאהבה הנכזבת
האחרונה שהיתר, לה. והוא ירד לשם
כדי לבלות.
הוא ראה אותה במיצפה, מתוך הפולקס־וואגן
שלו, ועצר לה. היא עלתה על ה־פולקסוואגן
והם נסעו לאילת. היה לה אז
שיער קצר. שרפו לו אותו במספרה בשעת
הצביעה, והיא הגישה תביעת־פיצויים. אבל
היא מצאה חן בעיניו גם ככה.
והוא? ״הוא נראה כמו מרלון ברנדו,״
היא מספרת ,״הגבר הכי יפה שראיתי בחיי.״
הוא לא היה ברוטאלי, הוא לא ניסה
לקחת אותה בכוח לשמוע תקליטים, הוא
לא רצה ממנה את אותו הדבר שרוצים
כולם. הוא שוחח איתר, ברוך על כל הנושאים
שבעולם, והתייחס אליה בעדינות
שמעולם לא זכתה לה.
היא חזרה לתל־אביב, והודיעה לכל חבריה
וחברותיה שהם עומדים להתחתן. היא
הראתה לכולם את טבעת היהלומים שהוא
נתן לה, וסיפרה כבר על מועד החתונה.
עוד היא מספרת, והוא נסע לארצות־הברית.
היא לא חיכתה הרבה, לקחה את
מזוודותיה ונסעה אחריו.
״זה היה בחודש אוקטובר,״ היא מספרת
,״באתי לשם והוא הביא אותי ישר
לווילה של האמא שלו. יש לה וילה נהדרת,
עם בריכת־שחייה ועם כל הפאר שישנו.״
בינתיים
התברר לה שהחבר שלה הוא
בהחלט איש חשוב. הוא היה בעבר ידידה

איילה גפני והחבר האמריקאי
של קוני פציוונם, ובהווה הוא שחקן תיאטרון
חשוב .״היינו יוצאים בערבים יחד
עם האמא שלו,״ היא מספרת ,״והזמן עבר
בצורה די נעימה. הוא היה כל הזמן אדיב
ונעים, והתנהג אלי באבירות שאף פעם לא
זכיתי לה.״
יום אחד הם יצאו לבלות במועדון צברה
בדו־יורק. הם פגשו שם ידידים ישראליים
וידידים סתם, והידידים התחילו לרמוז לה
כל מיני רמזים. הם התחילו לשאול אותה
כל מיני שאלות על ידידה, והיא לא הבינה
מה הם רוצים ממנה.
״הם לא רצו לפגוע בי,״ היא מסבירה,
״אבל רק לאחר שהתעקשתי לדעת מה הנ4
רוצים, הם הסכימו לספר לי שהידיד שלי,

,--הוא אהובו של רוק האדפון.ההרגשה שלי היתד, נוראה. לא ידעתי מה

חתונה בדדך
לעובד בן־עמי, ראש עיריית נתניה ל שעבר, יש בת קטנה. כל כתבי מעריב יודעים
את זה, כי אותה בת עובדת כספרנית ב ספריית מעריב, שחצי ממנו שיין לאבא שלה.
בן־עמי לא אוהב את קיל־ישראל, או לפחות את כתבי קול־ישראל. עובדה: כ שבתו ניהלה
רומן עם כתבו הצבאי של קול־ישראל, צוביד! סער, האבא כעס, התנגד, סירב לנשוי

והשניים נפרדו.
אבל הבת, ש שמה ליאורה׳ לא אמרה נואש. לאחר הכי שלון עם כתבו הצבאי של קול־ישראל,
היא ניסתה את מזלה עם יוסי ינאי, הכתב הצבאי של במחנה, וממנו עברה
לכתבו הצבאי היפה של מעריב, אלי לנדאו. הפעם המזל האיר לה.
מסתבר, שהאבא לא אוהב אומנם את כתבי קול־ישראל -אבל אין לו שום דבר נגד
כתבי מעריב. שתי ה מ שפחות כבר מדברות על חתונה.
בפורים, ביום הולדתה של הבת. ע רן הכתב מסיבת יוס־הולדת לידידתו, שפך שמפניה
כמו מיס, וכיבד אותה בדיוק כ מו שהיה מכבד את הגברת לנדאו.

אהבה יפה

נירה היפה
נירה היפר היא בחורה יפה. את
אפשר לראות לפי שמה. שם המשפחה
אמיתי שלד, הוא ירון, אבל אף אחד
מכיר אותו. כולם מכירים אותה בשמה
אמיתי: נירה היפה.
כשהמפיק הצרפתי ראול לוי הגיע בזמנו
לארץ, הוא שם עליה את שת־ עיניו,
ולקח אותה לנשפים ולמסיבות שהשתתף
בהם. הגברים עוקבים אחריה תמיד בעיניים
מעריצות, והנשים מלוות אותה במבטי קינאה.
אבל אף אחד לא יודע אם באמת יש
במד, לקנא בה.
נירה היפה והשחורה נשואה מזח זמן
די רב ליואב רחמני היפה והבלונדי, קצין
הבידור של צי״ס לשעבר, קריין רדיו עוד
יותר לשעבר, ואחד מבעליו של הדיסקוטק
אה־פרופו בהווה.
את הקריירה הדיסקוטקית שלהם התחילו
השניים במועדון הראשון של איקא. הם
החליפו שם את התקליטים, ועברו איתו
לאחר מכן לדיסקוטק השני שלו.
נירה, כמו הרבה נשים יפות, היא קפריזית
מאוד. היא נוטה למצבי־רוח, והיתד,
נעלמת מדי פעם בפעם מהבית• יואב התרגל
לזה. אבל בפעם האחרונה היא נעלמה
באופן מוחלט יותר. מסתבר שהשניים עומדים
להיפרד זה מזו.
״אנחנו ידידים טובים,״ הם אומרים ,״אבל
לא מסתדרים בינינו. אנחנו אוהבים האחד זה הלא ה לעשות.
לא יכולתי להמשיך לחיות איתו,
אבל גם לא ידעתי איך לעזוב אותו מבלי
להעליב אותו.
הוא לא ידע שאני יודעת. הוא בכלל
השתדל לשמור על זה בסוד. אפילו האמא
שלו, אני חושבת, לא ידעה על כך כלום.
לא ידעתי איך לדחות אותו, והחלטתי לריב
איתו על רקע כספי.
התחלתי לדרוש ממנו כל מיני דרישות
מופרזות. אמרתי לו שאני רוצה לגור ב־בבוורלי־הילם,
אמרתי לו שאני רוצה לנסוע
כל כמה זמן לארץ, ובסוף הוא התרגז
ואמר, :תשמעי, אני רק רוקי, אני לא
רוקפלר.׳ כך הצלחתי לריב איתו, וחזרתי
לארץ.״
למה היא עזבה אותו? ״אני לא רופאה
לדברים כאלה,״ היא אומרת. היא עובדת
עכשיו כמלצרית בדיסקוטק דניה שעל הכרמל,
שערה כבר הפך במשך הזמן מבלונדי
לשחור, והיא עדיין שונאת גברים.
״הם כולם אותו הדבר,״ היא אומרת,
״אני לא רוצה אף אחה אף גבר לא מעניין
אותי.״

את השניה, אבל לא יכולים לחיות ביחד.״
הנה עוד זוג של שני אנשים יפר,פיס,
שלא הצליח להחזיק מעמד.

הנערה באמבטיה
עכשיו כבר מותר לגלות לכם מי היא ה
בחורה
הערומה, שהיתה באמבטיה של ג!נ־הם
גולן, כלומר, שהופיעה בסצינת־העירום
של סרטו. זו היא ז׳קלין ממן, נערה בת

,19 שנולדה בתוניס ועלתה לארץ בגיל של
שנתיים. סתם קראו לה זיוה.
יש לה משפחה. אביה ימאי. ויש לה
עבודה. היא עובדת בבית־ספר לנהגות כפקידה,
וחוץ מזה היא הבחורה הראשונה
שפגשתי החושבת שאינה יפה. למרות שכל
מי שרואה אותה יכול להבחץ בד,יפל.
מי היא בדיוק? ״אני בחורה בלי חלומות,״
היא מגדירה את עצמה ,״אני חיה
בשביל הרגע. אני לא רוצה להיות שחקנית,
לא רוצה להיות רקדנית, לא רוצה
להיות שום דבר. אנ־ רוצה לחיות.״
יש לה אהבה אחת גדולה בחיים. היא

ז׳לוליו

מב>ת ה סו ה ר
ל בי ת קפ ה
כל־כך הרבה שבועות לא שמענו שום
דבר על אברהם שניאור ! התגעגעתי
אליו, והלכתי לבקר אותו. מתברר שמאז
מאסרו עברו עליו הרבה מאורעות. הוא
עזב את עסקי הבולים, הוא מתרכז במסעדת
הנוסכוס שלו, ויש לו המון תוכניות.
התוכנית המיידית שלו היא לפתוח בית-
קפה במתכונת צרפתית, עם כיסאות לבנים
ושמשיות צבעוניות, וגן קטן לילדים. התוכניות
הבאות עדיין מתבשלות.
ומה בקשר לתוכניות העבר? ״זה יעבור,״
הוא אומר ,״אני מקווה לקבל את פסק־הדץ,
לרצות את העונש ולשכוח מזה. אני לא
חולם בכלל לעזוב את הארץ, למרות מה
שקרה לי. גם נדי ה לא תסכים לעזוב1
היא קשורה לכאן.״
במשך כל הזמן ששניאור ישב בביתר,סוד,ר,
נדיר, שמרה לו אמונים .״זה לא
הפתיע אותי,״ הוא אומר ,״אני הרי מכיר
אותה.״ היא לא הפתיעה אותו ולא איכזבה
אותו; הוא לא ציפה ממנה לדבר אחר.
ובכל זאת, למרות הקשרים שלהם, שהוכיחו
את עצמם, הם לא מתכוננים להינשא
.״אני לא אוהבת את מוסד הנשואין,״
אומרת נדיה ,״ככה זה יותר מעניין.״
ומה מרגיש אדם שהתפרסם בנסיבות כלבך
לא־נעימות? ״אנשים נועצים בי עיניים
כשאני עובר ברחוב,״ אומר שניאור ,״אנשים
מתלחשים עלי, אבל זה לא מבהיל
אותי. תמיד נעצו בי עיניים, ותמיד התלחשו
עלי.״

הבן האזבד
הסיפור על הבן האובד, ה חוזר אל הוריו,
הוא סיפור ישו וידוע. נכתבו עליו כבר
כתבי־קוד ש, ספרים, מ חזו ת וסרטים; והנה
הוא קרה שוב, לבחור ישראלי פשוט.
הגיע כבר לגיל
הבחור, גדי
.24 הוא היה חובל שייט בחיל־הים, בצבא־הקבע,
חי עם אביו בארץ ולא ידע דבר
על א מו,
לפני שנתיים, באחת הנסיעו ת שלו, נתגלה
לו שיש לו אמא. הוא חקר ודרש
ובירר ומצא שאותה אמא חיה ב שוויי ץ 1 בתנאים לגמרי לא רעים.
הוא חזר לארץ, קיבל חופ ש ה של שלושה
ימים, ונסע לחפש את אמו. הוא מצא
אותה ב תוך הווילה ה מפו אר ת שלה, וגילה,
יחד עם העובדה שהיא בא מת אמו, את
העובדה שהיא מיליונ רי ת, בעלת בית־חרו־שת
מוזילה לחיזוק ציפורניים.
הפגישה היתה נרגשת. שלו שת הי מים
עברו ב מ הי רו ת, והוא חזר לארץ. כעבור
כמה ימים באה לארץ גם האמא. לא בגפה.
היא באה עם מכונית־ספורט, והרבה כסף.
את ה מכוני ת היא נתנה לבנה, ובכסף
היא קנתה לו דירת־פאר על הר הכרמל,
מרוהטת ברי הוט עתיק, שהובא ישר מצרפת.
ועכ
שיו, לאחר שהוא מצא את א מו, הוא
מצא גם את א שתו. הוא מתח תן ב־ 24למרס,
עם חיילת מחיל־האוויר ב שם יונה
םפה צו ר. הילדים שלהם, כ שיהיו, י שר תו
בוודאי בחיל־הרגליס.

אוהבת לנהוג. היא נוהגת באופנוע, בטקסי,
במשאית, ויש לה אפילו רשיון לוספה. חוץ
מזה :״אני אוהבת להשיג דברים שאי־אפשר
להשיג אותם. החלום שלי הוא לראות את
כל העולם.״
ובכן, זו היא הנערה ללא חלומות, ואת
כל מה שהיא עשתה בסרטו של גולן היא
עשתה בטעות .״גולן הבטיח לי,״ היא אומרת
,״שזה יהיה צילום מרחוק, במעיין.
לא אמרו לי שזוהי סצינת אמבטיה.״
אחר־כך, כשהתברר לה שזוהי סצינה כזאת,
כבר לא היה נעים לה לסרב והיא
מילאה את תפקידה. ומה יצא לה מזה? לא
כלום. לא פירסומת ולא. כסף. גולן רצה
לתת לה 75 לירות. היא נעלבה מהסכום הפעוט
הזה וסירבה לקבל אותו.
ובכל זאת, משהו כן יצא לה מזה .״אני
כנראה הייתי הבחורה הראשונה שהציעו לה
להתיידד עם פייר בראסר. הבטיחו לי שזה
יפרסם אותי ויביא לי הצלחה. אבל לא
הסכמתי. הוא יכול להיזת סבא שלי.״

קן לנוע סרטי גוך ברמה * בו ה ה
חטיפה לאדר השמש

ו_!= 1ב־דיד־ר־ 1 .כן־ד־ר־אמרגן,
איש עסקים, אחראי
לספורט, הסר מלבך דאגה
לבטחון וסדר. אנו נגן עליך
בכל מקרה, פנה
לטלפון 57446
ותענה

מיד!

כתובת המשרד: ד .ישראל
בן־יהודה ,5תל-אביב

ד£1י\י

(תסר, תל-
בבוקר יפה

אביב; צרפת) נקרא בצרפתית
של קיץ. כבר עבר די הרבה זמן מאז
החטיפה האחרונה בקולנוע. והבמאי זק
דארי באמת צדק כשהחליט שצריך כבר
לחטוף מישהו.
החטיפה בסרטו מנסה להיות מקורית ומגוונת
יותר מהחטיפות שקדמו לה. היא
עשוייה לכן בצורה כפולה: ז׳אן־פול בלמוד
דו חודר לווילה של צייר מתבודד ובאותו
זמן חוטף ידידו את ז׳רלדין צ׳פלין, בתו
של צ׳ארלי צ׳פלין, שלצרכי הסרט היא
בתו של מיליונר עשיר.
הבת העשירה מובאת לווילה ועל הצייר
המתבודד ללכת ולדרוש מאביה את הכופר.
החשבון הוא פשוט: אם המיליונר ילך למשטרה
ויגיד שהצייר הידוע חטף את בתו
לא יאמינו לו.
העלילה סובלת מהרבה פגמים הגיוניים,
ובתור פיצוי היא מקבלת תגבורת של בעיות
אנושיות־פסיכולוגיות־פתולוגיות. משום
שלז׳אן־פול בלמונדו יש אחות, והאחות מאוהבת
בו ומקנאה לו כמו אשד, בירח־דבש,
בלמונדו עצמו מחזיר אהבה לחיקה של
אחותו אבל הוא מנסה לנוח קצת, לכמה
רגעים, בחיקה של החטופה, דבר שגורם
לסצינות קנאה מעייפות.
לגיבור השני, אקים טמירוף, יש בעיות
אחרות, הוא זקן, והוא פוחד. לגיבור השלישי
יש אמא חולה, וג׳רלדין צ׳פלין
מתאהבת, פתאום, ללא שום הודעה מוקדמת,
בדקות האחרונות של הסרט, בחוטף שלה.
כל הבעיות הללו מודבקות על הגיבורים
ועל הסרט בגסות. הן נראות כאילו לקחו
אותן מאיזשהו מקום וחילקו אותן לפי ה־הגורל
בין המשתתפים. מישל אודיארד, מכונת
הדיאלוגים הצרפתית, קצת כושל הפעם,
הוא זקוק, אולי, למנוחה קצרה. סופי דומייה,
ששיחקה כל־כך טוב בסוכריו ת מפולפלות
משחקת כאן הרבה פחות טוב, וז׳רל-
דין צ׳פלין עדיין לא משחקת בכלל, היחידים
השומרים על הרמה הגבוהה הם ז׳אן־פול
בלמונדו, אקים סמירוף והנוף של צרפת.

יוצאת אל בני כפרו, מדקלמת בפניהם, בקול
של תלמידת בית־ספר, קטעים משקם־
פיר, ובני דורו, והם הולכים אחריה לקרב,
למרד בנוגש. לפארודיד, עליזה, מלאת חיים,
על סרטי פעולה, על מהפכות, על ויוה
זפאטד, וחבריו. הסרט שהיה עד עכשיו מעין
קומדיה מוזיקאלית עליזה הופך לסרט
פעולה מהיר.
בריז׳יט ברדו היא הקסם בהתגלמותו.
ז׳ן מורו לא נופלת ממנה. הצילומים הצבעוניים
של הנרי דקה, התלבושות, התפאורה,
הצירוף של האלמנטים בכל תמונה
ותמונה כל אלה יפים, מרהיבים ומלאי
הומור, והבדיחות שבסרט הן קלילות, מצחיקות,
עדינות, מטורפות יותר מאותן הממלאות
את קומדיות הענק הנקראות בימינו
קומדיות מטורפות.

ה 1ונ ה, הבעלוהד לו ח
נשים נשים נשים

(היד,

תל-אביב;

איטליה) כולם יודעים מה זה ספר בדיחות.
מי שרוצה לדעת מה זה סרט בדיחות
יכול ללכת לראות את נשים נשים נשים.
יש בו תשע בדיחות, מהן מצחיקות
מאוד, מהן מצחיקות פחות, ומהן מתפת
תשובות
על כך אפשר לשמוע מפי כל
יוצריו ומארגניו.
מרגוט ל,לאוזנר (המפיקה) :״זהו
סרט על אשה בודדה• עבדתי עליו במשך
שנים, אין בארץ די במאים, המצב די
קשה. אבל התקווה החדשה שלי היא פיטר
פריישטאט. אני מקווה שהוא יצליח.״
פיטר פריישטאט (הבמאי) :״זהו
סיפור על אשה שכל חייה נותנת ונותנת
ובסוף נשארת לבד. אשד, יפואית העוזרת
לעולים, מהווה בשבילם מין סוכנות. אנשים
באים אליה, נעזרים בה וכשמוצאים
ג׳וב יותר טוב הולכים. לכל אלה היא
נותנת משהו. לאחד חברות, לשני עבודה,
לשלישי את עצמה ובסוף היא נשארת לבד.
יש בסרט בפעם הראשונה נסיון לעסוק
ברצינות בחיי העולים החדשים, על החיוב
והשלילה שבהם.״
עינהשביט (התסריטאית) :״התסריט
הוא יוצא מן הכלל. טוב מאוד. הוא היה
טוב עוד לפני שכתבתי אותו מחדש. והוא
טוב, עוד יותר, לאחר שכתבתי אותו מחדש.
על מה זה? צריך לבוא ולראות.״
יואל נוימן (מנהל הייצור). :בן, זה
סיפור על אשר, שהייתה משכירה מיטות
לעולים חדשים, עוזרת לבני־אדם במצוקה

המהפכההמק סי מ ה
ויוהמריה (צפון, תל־אביב אורה, חיפה;
ארצות־הברית) אופנת ויו ה מריה מילאה

כבר בימי קדם
היה ידוע, שהדלק 611-01611111
מספק לשרשי השיער את יסודות הבנין
החשובים ביותר ומעניק לשיער מראה
נאה, שופע וצעיר.
המדען הצרפתי האן 0 0ל ) 0
השתמש בדלק כיסוד להמצאתו, הוסיף
המרים אחרים, ופיתח על בסיס מדעי את
התרכובת האידיאלית לטפוח השיער ועור
הראש.
״פטרול האן״ (11111׳< 1 0גת 61
שנקרא על שם ממציאו, רכש לו מקום
מכובד ברחבי העולם, ללא תעמולה רעשנית
.״פטרול האך מומלץ כתכשיר
אידיאלי לשמירת יופי ורעננות השיער,
למניעת קשקשים ונשירת שיער.
״פטרול האן״ — לטפוח יומיומי של
שיער גברים, נשים וילדים.
״פטרול האך — הוא מוצר צרפתי.
להשיג בבתי מרקחת מובחרים.
המפיץ: דגן, ת״א, רח׳ אוסישקין ,52
טל.4426 1 8 .

את הארץ, כמו את כל העולם בשמלות
ויוה מריה, בנעלי ויו ה מריה ובצילומי
ויוה מריה על שערי העתונים. מרוב קדחת
הויו ה מריה כמעט שכחנו שיש גם ויו ה
מריה עצמו, הסרט.
ידוע המכתב שנכתב על־ידי מורט ב־: 1789
״מחר יהיו לי בערך מאד, אסירים שאוציא
להורג. הממזרים הללו מחזיקים כולם בצלבים
עם מדונות, ומגינים על עצמם בקרישאב
אות,ויוה
מריה׳.״ מהסיפור הזה
לואי מאל גם את שם סרטו וגם את הבדיחה
העיקרית שבו.
ויוה מריה היא פארודיה עליזה מאוד,
מלאת מהתלות קולנועיות, שופעת צבעים
וקסם, על מהפכה בארץ דרום אמריקאית,
דמיונית. הסרט צולם במקסיקו, אבל לואי
מאל נזהר מלתת בו נוף מקסיקאי טיפוסי.
זך. היד, התנאי של הצנזורה המקסיקאית,
שלא התלהבה במיוחד ממהפיכה מקסי-
קאית, אפילו אם היא מתרחשת בשנת , 1909
ורק על הבד, ואפילו אם מנהלות אוחד,
שתי מריות מקסימות.
מריה הראשונה היא בתושל טרוריסט.
מריה השנייה היא שחקנית, רקדנית, הן
נפגשות בקרון של קרקס נודד. החלק הראשון
של הסרט מתרחש רובו בתפאורה של
תיאטרון. שתי המאריות רוקדות, מבצעות בטעות
סטריפטיז מקסים, לומדות מה זאת
אהבה׳ ולואי מאל באותו זמן, שופע תעלולים
ובדיחות, בקצב מסחרר.
באחד ממופעי הקרקס מוציא קוסם יונה
מתוך השרוזל. היונה עפה. צופה מפיל אותה
במכת אקדח. זוהי אחת הבדיחות הטובות
בסרט. הקהל עוצר את נשימתו. הקוסם יורד
מהבמה. ניגש בדממה אל היונה, מרים
אותה, מביט בה במבט מאובן. מלטף את
כנפיה, מוציא בידיים רוטטות את הכדור
מתוך ליבה, והיונה עפה.
הסרט מגיע לתפנית כשז׳ן מורו, המריד,
הראשונה מתאהבת במהפכן צעיר. סצינת
האהבה שלד. עם אותו מהפכן, הנתון בסד,
היא אחת הארוטיות ביותר שנראו על המסך,
למרות שהיא נערכת בלבוש מלא.
המהפכן מת. ז׳ן מורו, השחקנית לשעבר,

בריז׳יט בארדו כ״ויוה מריה״
הקסם ב ה תג ל מו תו

חות והמכות לקטעי סאטירה, ביקורת חברתית,
או לקומדיות קטנטנות של מצבים.
יש לו לסרט התחלה נהדרת. גיבור חמוש
דוהר על סוס בערבה, ואשד, מודאגת צופה
בו מחלון אל חלון בביתה הגדול. האיש
החמוש עולה אל הבית ושם מתרחשת
הבדיחה המוצלחת הראשונה.
הבדיחה השנייה על?־,איש העליז והמש־תולל
שחוזר לביתו, ואיך שברגע זה משת־נת
כל דמותו מן הקצה. הסקץ׳ הקומי
שבא אחריו עליז עוד יותר, והוא פארודיה
על החברה אשר מתקדמת בקצב יותר
מהיר מאשר המושגים על פיהם היא חיה.
זוהי אחת הבדיחות מסידרת ״הזונה הבעל
והלקוח״ .שלושתם יודעים שהזנות היא
מקצוע ככל המקצועות, הם מתנהגים בידידות
וטבעיות איש אל רעהו, אבל אין
הם יכולים להחליף ביניהם אפילו מילה
אחת. משום שכל המילים והמשפטים שהם
מכירים אינם מתאימים כאן: הם לקוחים
מתוך המוסכמות וכללי־המוסר הישנים,
עליהם גודלו.
בקטע אחר ניתנת השוואה עדינה, מליאת
הומור, בין המושגים של אישה עשירה,
לבין אלה של מוכר אלטע־זאכען, שהיא
קוראת לביתה כדי שיתנה איתה אהבים.
בקטע האחרון שר אסיר אשר רומה על־ידי
אשתו שיר נפוליטני כל־כך עצוב,
שחברו לתא נרדם ממנו. זוהי סיצנה עצובה
באותה מידה שהיא מצחיקה.
הנשים בסרט הן שונות ומגוונות, אבל
הגברים עוד יותר שונים ומגוונים, למרות
שאת כולם משחק ויטוריו גסמן.

י שראל

מהה חו שבי עדי ה 7
בימים הקרובים יתחילו בהסרטת סבינוז.
איזה מין סרט זה? במה הוא עוסק ואיך?

וקושרת איתם יחסים. באחד היא מתאהבת.
אחד אוהב אותה, אבל הוא צעיר. זהו
תיאור של אשר, שאוהבת לעזור לכולם.
היא תעלה הרבה, האשד, הזאת 650 ,אלף
לירות. אבל היא שווה את זה.״
אווה כרטוק (הכוכב ת הראשית) :״אני
מכירה כבר את התפקיד הזה בעל־פה.
קראתי אותו כבר בכל השפות שישנן,
אבל אני עדיין לא יודעת איך אשחק את
האשד, הזאת הגדולה וטובת־הלב. אני
מקווה שעל הצד היותר טוב.״

ת ד רי ך
ויווה מריה

(צפון,

תל־אביב,

אורה, חיפה; ארצות־הברית) שתי הכוכבות
הגדולות של צרפת, בריז׳יט בארדו וז׳ן מורו,
מארגנות הפיכה במדינה דרום אמריקאית.
הן שופעות קסם ועליצות, והבמאי
שלהן, לואי מאל, שופע הומור והמצאות
(ראה סרטים).

* המירוץ הגדול

(פאר, תל-אביב)

איש טוב, איש רע ובחורה בינונית רצים
מניו־יורק לפאריס, בדרך הם מחקים את
גדולי הקומיקאים של הקולנוע. מצחיק, אבל
לעיתים מעייף.
הצילו (רמה, רמת־גן) סרט
שגעוני בצבעים נהדרים עם ארבע ח פו שיו ת
הקצב בסצנות־השתוללות.

* * סחר העבדים

בימינו (אר-
אותנטיים על

מון־דויד, תל־אביב) צילומים
שיירות עבדים, מכירתם, וחייהם בארמונות
השייכים ובהרמונותיהם.

* * בלדה של קאט כאלו (מוג־

רבי, תל־אביב) מערבון פרוע ושמח. דיין
פונדה כמורה ההופכת לשודדת כדי לנקום
את דם אביה, ולי ממוין בשני תפקידים.
העולם הזה 1488

במדינה

האם מו תרלה צי ל *ו״ם 9
״ידוע שהרופאים אפילו היותר כשרים
אינם נזהרים בזה כלל דנזעשים בכל שבת,
,שנוסעים כמה לרפאות עובדי־כוכבים ו־שחזלן
ין סממנים בעצמן, ואין להם על מה
שיגומזנו.״

הרב פרנקל המזוקן הרים את עיניו והסתכל
באיש שעמד מולו .״האם מובן
לך למד, מתכוונים החכמים?״ שאל. דוקטור
ישראל שחק 33 הכימאי בהיר־השער
שישב מולו, הבין היטב. הוא הבין
שעובדי־כוכבים הם כל מי שאינם יהודים;
או בקיצור: גויים. והוא הבין גם שמשמעות
הדין היא, שרופא אינו צריך לרפא
גויים בשבת.
את השיעור המעשי בבעיית הצלת גויים,
קיבל ד״ר שחק עוד לפני־כן:
היה זה ביום שבת שטוף־שמש, כשיצא
מביתו, וראה על המדרכה לפניו אפריקאי
צעיר, אשר צנח לפתע ארצה לעיניו, ואיבד
את הכרתו. שחק הביט סביבו בתורו
אחרי עזרה. מבטו נתקל באיש דתי
שישב לו ליד החלון וצפה במתרחש.
״האס יש כאן טלפון?״ שאל שחק.
״היינט איז שאבעם.״ השיב האיש באידיש•
״היום שבת ואין טלפון.״
״אבל בן אדם התעלף,״ הסביר שחק,
״צריך לקרוא לאמבולנס!״
״הוא גוי!״ פסק סופית האיש שבחלון,
״בשביל גוי אין טלפון בשבת!״
״היהודי; ,הג כחוק״ .העניין הסתכם
בכך שאמבולנם החיש את האפריקאי לבית־

מידו את הגויים, ואפילו ראו בכך מצווה.
להבהרת דבריו אף הוסיף שחק וציטט מן
התנ״ך ומהספרים המאוחרים יותר.
לגבי ישראל עצמו, שהיד, יהודי מאמין,
גרמה המשמעות של חוקים אלד, שיחדל
להיות דתי .״אחרי ברגן־בלזן לא יכולתי
להשלים עם המושג אלוהים, המרשה דברים
כאלה, ולא יכולתי יותר לקבל ספרי־קודש
המלאים בתעמולה לרצוח ולהשמיד
ללא רחמים בני עם אחר.״
מובן שהמעשה בכושי, שאירע לנגד
עיניו, העלה את חמתו עד להשחית. אך הוא
היה בטוח שגדולי התורה חושבים אחרת מאותו
שוטה שישב בחלון. היום כבר אינו
בטוח: הוא כתב מיד לרב איסר אונטרמן,
שאל מה הדין במיקרד, זה. חיבור תשובתו
של הרב נמשך חודש ימים. תוכנו שאלד, זו
יש להפנות לרבנות ך,אמורית.
שחק לא התעצל, שלח מכתב שני לרב
ירושלים, אליהו פרדס. הוא פירט במכתבו
את המאורע, והתעניין אם גם עליו לנהוג
כך במיקרה דומה. התשובה השתהתה רק
שבועיים, והיא כללה הצעה לגשת לרבנות,
בשעות העבודה.
שחק הלך לרבנות והתקבל על־ידי הרב

דירתך הישנה
תהפך לארמון,
ו די רתךהחדשה
ה מ כלל ה ל מינ הל
ח שבונאות ואירגון
מודיעה כי נו תרו
מ ספר מ קו מו ת
ל קו ר סי םהב אי ם:

לחלום
על ידי מבחר הטפטים שלנו

* הנהלת חשבונות (ג׳)
8 ^.810

0זל]1יוזלנ,\ €0011
* הנהלת חשבונות >ד׳)
1׳8׳.ו181(17ץ£81 ידא 1

* מזכירות מנהל

8עי1יד 8011צ 8
88188י1׳88€874

8X181^1388

* מינהל עסקים
י1ן> 748811181ז>\ 8ג

* כתבנות
(עברית — אנגלית)

סגל אקדמ אי
שיטות לימוד חדי שות
טיפול אינדיוידו אלי
שכר־לימוד נוח

אתגר^

פר טים והר שמה במשרד
ה מכלל ה, רח׳ מלצ׳ט ,34
תל־אביב (ליד שינקין) ,אוטו
בו סי ם, 25 , 19 , 11 ,5 :
.61 ,26

* נייר דקורטיבי לצפוי קיר
* פנלים * וינילים
* עבודת יד קוריאנית . וקוריאה ארה״ב
מצרפת,
$מכירה גם בסיטונות
9הדבקה +אחריות

״ 0ו כ 11תבלעדית
לטפטים״
9 00.ח6!1ע 21110ש 8ע!15ו1פצ£

ת״א, רח׳ אלנבי ( 94 מרתף)
טלפון 621091
סוכנת בהרצליה

מיני ק ה צבי
בתי לומיר, רה־ הרב קוק
פינת בר״כוכבא 2/2

הרב פרדס
דין תורה לחוד —

שמעון בן־מסוד, שפסק קצרות :״אין כאן
שום בעיה. היהודי נהג כחוק. כך כתוב בשולחן
ע רון.״

מדען שחק
— ו מ צפון לחוד

החולים, וישראל שחק פתח במלחמת חרמה
שהדיה טרם שכחו.
כי שחק, שעלה ארצה לפני כעשרים
שנה, ניצל אך ורק הודות לגויים, אותם
המכונים בפי הרבנות עובדי־כוכבים, שאין
צורך להצילם.
הוא נולד בוורשה, ובגיל 11 היה עד
למרד גטו וורשה ונפילתו. ישראל נמלט
יחד עם אמו, וחיי שניר,ם. ניצלו אחרי שמשפחה
פולנית הסתירה אותם בביתה, יחד
עם עוד משפחות יהודיות. האשד, הפולניה
הסבירה את מעשיה :״חלמתי בלילה שבו
בער הגטו, שהאם הקדושה עולה מן הלהבות
כשישו הקטן בזרועותיה׳ והיא אומרת
לי, :בני היהודים נשרפים מאחורי החומה.
הם גם אחיך ואחיותיך. הצילי אותם!׳״
האשד, הנוצריה שהצילה את ישראל ואת
אמו בשם הדת, נתפסה ונשלחה לאושוויץ.
לכן לא היה ישראל מסוגל לשתוק, כאשר
יהודי סירב להציל, גם־כן בשם הדת, אדם
שאינו יהודי כמוהו.
״הטוב שבגויים — הרוג רגישותו
הרבה להשקפה היהודית של ״הטוב שבגויים
— הרוג״ ,כבר גרמה לו, לפני אותו מקרה,
לפרסם מכתב חריף, בעיתון האו־ץ, בו
טען שרעיון השמדת העמים אינו רעיון
חדש של הנאצים, אלא קדמו לכך בהרבה
היהודים, שעם תחילת המונותיאיזם, ובעיקר
עם כיבוש הארץ בעלותם ממצרים, השהעולס
הזה 1488

ישראל לא היה מוכן להסתפק בדעה קצרה
ופשטנית זו, ולפי בקשתו היפנה אותה
מחדש לבית־דין רבני, בהרכב של שלושה
רבנים: בן־מסוד, ויסברג ואדלר. תשובתם
היתד, שהתנהגות האיש היא על־פי פסק־תורה,
ואף ציטטו ספר משנה ברורה, שנתחבר
בשנת , 1907 אודות הרופאים שאינם
צריכים לנסוע בשבת לרפא עובדי-
כוכבים.
באותו רגע נכנם לחדר הרב פרדס. הוא
שמע את דברי הרבנים. אך כשישראל שחק
פנה לצאת מן החדר, אחר־ ששמע שאנשי

המכללה בנ תב לסיפורת
ת.ד 4129 .תל-אביב

עשה עטר קרדום
לחפור בו

הדת בעלי ה ס מכו ת הג בו ה ה כולם תמימי־

דעים שלא צריך לרפא גוי בשבת, קרא לו
הרב פרדס ואמר :״הרבנים מסרו לך פס־תורה.
אך אתה יכול לנהוג לפי צו מצפונך.״
״סדום שד רבנות.״ ״אני מתבייש על
תגובתי אז,״ סיפר ד״ר שחק ,״ראיתי את
הרב פרדס כצדיק האחרון בסדום של הרבנות.
ניגשתי אליו ונישקתי את ידו. אך
באותו רגע התנפלו על פרדס שני הרבנים
האשכנזים האחרים, :אסור לך לדבר במילים
כאלה ׳,התקיפו אומו, ,אתה מייצג את
התורה, לא את עצמך! ,רציתי לברר את
השאלה עד הסוף, .איך היית מתנהג אתה,
אילו היית עומד במקום היהודי ההוא?׳
פניתי לרב פרדס, .היית־ נוהג לפי כללי-
התורה,׳ ענה הרב.״
אחרי שהרגיש שאין אף צדיק בסדום,
ואחרי שנדהם לשמוע שאין זו דעה מיקרית
של יהודי קנאי, אלא זו דעתם של גדולי
הדת, החליט שחק להזעיק את דעת הקהל,
ולהביא לידיעתו חוקים בלתי־אנושיים אלה.
הוא כתב על כל המיקח־ ,לעיתון הארץ
וצירף את דעתם של הרבנים. המכתב פורסם׳
בלי תיאור המיקרה של האפריקאי
שהתעלף ברחוב, ובלי סיפור הסחבת והוויכוח
ברבנות — אלא כלל את ההלכה בלבד.

הצטרף

אתה

לרשימת

הצעירים

הלומדים בקורם לכתיבת הסיפור הקצר.

בדבר פרוספקט: נא לפנות לת.ד 4129 .ת״א

כ תוב ת

(המשך ב ע מו ד )26

רג 1מד 101
ישור ״אימדן הכנסות המדינה״ דומה לשיעור של התעמלות־בוקר, לצלילי מנגינת
ארץ מולדת, את ארץ נחמד ת

חלק זה של התקציב כולל את כל הכנסות המדינה, בסכום 4.6מיליארד לירות. הוגשו
קרוב ל־ 150 הסתייגויות, מהן 26 של סיעתנו. כולן הועמדו להצבעה בעת ובעונה אחת,
בזו אחר זו. ההצבעה היא, במובן אוטומאטית.
התמונה 150 :פעם מורמות הידיים בעד 150 ,פעם נגד. בסו הכל יש כ־ 300 הרמות
ידיים: מי בעד, מי נגד, מי בעד, מי נגד, מי בעד, מי נגד.
רוב המצביעים אינם יודעים כלל בעד מה הם מצביעים. כמעט איש מן הנוכחים לא
האזין להנמקות של המסתייגים, וממילא אין לו מושג מה
מטרת ההסתייגות. בכל סיעה יש אדם אחד היודע את הדברים,
ושאר חברי סיעתו מצביעים כמוהו.
כך מחליטה הכנסת, תור דקות מעטות, על הכנסות, מיסיס,
היטלים ומליוות המגיעים לשיעור של כ־ 600 לירות
לחודש לכל משפחה בישראל. שום סרט רדתולי־עצוב של
צ׳ארלי צ׳אפלין, שום פארסה אמריקאית, לא היו יכולים
לצלם סצינה מגוחכת יותר.

פארודטז באגלגן רי2ן
** ל גודל תקציב המדינה החליטו פקידי משרד־האוצר
> .בניצוחו של פינחס ספיר. במשא־ומתן קצר ונמרץ לוז נאנסו מרכזי־המפלגות של שאר מפלגות־הקואל-צה להסכים
לכך. בזה נסתיים התהליך הדמוקראטי כולו.
השאר גובל בפארודיה. התקציב הונח על שולחן הכנסת. עוד לפני שהכנסת אמרה את
המילה הראשונה עליו, הוא הועבר לודעדת־ד,כספים, שבה אין ייצוג לאופוזיציה האמיתית.
הוועדה ״דנה בכובד ראש״ בתקציב ההכנסות. כלומר: ניתן לגח״ל ולרפ״י לדבר כמה
שהן רצו. לאחר מכן, באותו כובד־ראש, אישרה הוועדה את תקציב ההכנסות — בדיוק
כמו שהוגש, מבלי לגרוע ממנו אגורה. הוא הונח על שולחן מליאת־הכנסת ל״קריאה שניה״.
מה זאת קריאה שניה?
בקריאה השניה ניתן לכל המסתייגים לנמק את הסתייגויותיהם. פעם, לפני הרבה שנ*ם,
היה זה דיון לעניין, לפחות מבחינה פורמלית. היו משמיעים את נימוקי המסתייגים על
כל סעיף מסויים לחוד, ולאחר מכן היו מצביעים, בו במקום, על אותו סעיף. המצביעים
ידעו, לפחות, על מה הם מצביעים. האולם היה מלא, כי כל מפלגה גייסה את הח״כים
שלה לצורך ההצבעה.
מאז נמצא שסידור זה אינו נוח, כי הוא הכריח את הח״כים להיות נוכחים באולם כל
הזמן. הוא גם גזל הרבה זמן להנמקות — והרי הכנסת, העובדת רק יומיים וחצי בשבוע,
אין לה זמן.
לכן נמצאה תרופה. ההצבעות הופרדו לגמרי מן ההנמקות. שוב אין מנמקים כל הסתייגות
לחוד, אלא לכל סיעה ניתנות כך־וכך דקות, כדי לנמק את כל ההסתייגויות שלה
ביחד. הזמן אינו מוקצב לפי מיספר ההסתייגויות של הסיעה, חלילה, אלא לפי גודל
הסיעה. סיעה קטנה שהגישה מאה הסתייגויות מקבלת פחות זמן מאשר סיעה גדולה
שהגישה הסתייגות אחת — או שלא הגישה בכלל שום הסתייגות, והרוצה לדבר סתם.
התוצאה: ההנמקות מושמעות בפני אולם ריק. כמעט איש אינו מקשיב, ואיש גם אינו

לנמק

או תן

לעצם העניין, הג שנו 26ה ס תייגויו ת לאומדן ההכנסות. אין נ ל אפ שרות 1 במסגרת הז מן העומד לר שותנו.
אנחנו — במיקרח זה, התנועה שאני מייצג אותה — מינינו ועדת־כלכלוים, י שיעבדה על
התקציב מ תחיל תו ועד סופו, ומצאה מה אפשר לקצץ. את הצעותינו נפרט בעת הדיון על
תקציב כל מ שרד ממ שלתי לחוד.
הגענו לסכום של כמיליארד לירות, שלדעתנו אפ שר לקצץ בלי קו שי, בלי לקצץ פ עולו ת
חיוניו ת של הממ שלה, לא ב שטח הסוציאלי ולא ב שטח הב טחוני, כי אם באדמיניסטרצי ה
ובעיסוקים שהם, לדעתנו, בלתי־ח שובים.
אתמול אמר אחד מחברי־הכנסת (ויקטור שם־טוב, מפ״ם) ,שהיה זה יותר ״אחראי״ מצידנו
אילו היינו מסתפקים בקיצוץ קטן יותר, כי׳ הסכום הגדול של הקיצוץ מבהיל, ונראה

בלתי־אחראי.
רבותי חברי־הכנסת, בקונג רס האמריקאי הגיעו סנאטורים מכובדים מאוד, ואחראיי ם
מאוד, לקיצוצים של רבע מתקציב המדינה. על הצעות־הקיצוצים יש לדון. הציבור צ רין
להיות מ שוכנע שנערך דיון רציני על הצעות אלה, ו שהיו טעמים טובים מאוד לדחיית
הקיצוצים. אבל כאן, בכנסת, אין שום זיון רציני על הקיצוצים.
מי שאינו מו כן לקבל קיצוצים של מיליארד לירות, מדוע לא יסכים לקיצוצים קטנים
יותר? איננו רואים שהכנסת מתקדמת לקראת קיצוצים קטנים יותר. הכנסת אינה מ תקד מת
לקראת שום קיצוצים בכלל.
כאשר קמה בציבור תנועה של התנגדו ת להתייקרות, והיתה בהלה בציבו רוב עי תונו ת,
מצא ראש־הממ שלה פתאום שאפשר לקצץ 100 מי ליון לירות מן התקציב. למה דווקא 100
מיליון לירות? למה לא 120 מיליון, או 85 מיליון? אם אפשר להגיע לקיצוצים בצורה
דראסטית ודרמאתית כזאת, מניין הב ט חון שאי־אפשר להגיע להרבה יותר? האין זה מתפקיד
הכנסת להגיע, אחרי דיון ממצה ורציני, לקיצוצים כאלה בתק צי בו

דברים אלה הרגיזו את ישראל קרגמן, יו״ר ועדת־הכספים, אחד מעמודי־התווך שר המנגנון
המפא״יי. כשקם לענות למתווכחים (בפני אולם שהתרוקן עוד יותר) ,ניגש ישר להתקפה
עלינו.
ר,דגמן חבר ־ הכנסת אבנרי הב טיח לנו כי הכלכלנים של העולם הזה — יכול
להיות שהם אנשים גניאליים — יציעו הקטנה ב מיליארד לירות. זה גס לא דמיוני. זה מ ש הו 1 חולני, לדעתי.
אבנרי: כ שמדובר על קיצוצים, אין לכם אפילו ד מיון חולני. אין לכס ד מיון בכלל!
קרגמן: אם נ ב חון עכשיו את ההוצאה, בסך 3750 מי ליון לירות, לצורכי ב ט חון, חינו ך
בריאות, סעד, בי טו ח לאומי, קיצבו ת זיקנ ה ועבודה — מוה להוריד מיליארד לירות, אינני
חו שב שזה עומד בפרופורציה כלשוהי שאפ שר לדון עליה. על כן אין להתייחס להצעה
כזאת ברצינות. אם כי שר־האוצר הודיע מעל בימת־הכנסת שייע שו כל מיני מאמצים ל מען
ייעול ה מנגנון הממ שלתי.
אכ;ף י. איפה זה מ שתקף בתקציב?

פימזנז ספיר נ\גזזזנז\2
ף א שר־האוצר ולא ועדת־הכספים הציעו להקטין את התקציב אפילו בלירה אחת, על/חשבון
ייעול כזה.
להיפך: כאשר ענה שר־האוצר, בסיום הח־יכוח הכללי על התקציב, על נאומי כל הסיעות,
התחמק מכך באופן בולט. הוא ענה, בזה אחר זה, לכל נואם לחוד, לפי סדר הנאומים
שהושמעו. רק על נאום אחד לא הגיב כלל, ולא הזכירו אף במילה אחת: הנאום שלנו.

התעמדווו בו>ק 1־
מעוניין. שהרי התוצאות ידועות מראש. ההצבעות נערכות במרוכז, ביום אחר, ואז מתמלא
האולם לשעה קלה.

״בזזוג איגבויגזי וה
ך* ראשית השבוע שעפר קיבלנו מכתב קצר מטעם מזכירות הכנסת. נאמר לנו כי
^ הועמדו לרשותנו בדיוק 21 דקות להשמעת נימוקי הסתייגויותינו לתקציב ההכנסות
ולתקציבי חמישה משרדים ממשלתיים גם יחד. נתבקשנו, ברוב אדיבות, לחלק את 21
הדקות האלה כראות עינינו.
לפי זה יכולנו להקציב שלוש דקות להנמקת 26 הסתייגויות על אומדן ההכנסה —
פחות מן הדרוש אף לקריאת הסכומים.
לא הסכמנו, כמובן, לסידור זה, שכמוהו היה בסתימת פינו לחלוטין. התנהל דין־ודברים
נוקב, נבדק תקנון הכנסת, ונמצא כי ההודעה אינה תואמת את התקנון. יו״ר הכנסת,
קדיש לוז, החליט שמגיעות לנו עשר דקות בדיון על כל משרד.
כשנפתח הדיון על תקציב ההכנסות, ביום הרביעי, נכחו רק כעשרים חברי־כנסת. לאט־לאט
התרוקן האולם עוד יותר.
בשעה ,1.45 בעת נאומו של ח״ב עמום דגני מרפ״י, נכחו באולם — חוץ מהיו״ר (אריה
בן־אליעזר) ואני 11 ,חברי־כנסת, כלהלן:
• רשימת הנוכחים: מבין 49 חברי המערך( 3 :קרגמן, שנאלץ להיות נוכח בשל
היותו יו״ר ועדת הכספים, אזניה וביבי) .מבין 26 חברי גח״ל( 1 :ידיד) .מבין 11 אנשי
המפד״ל( 1 :זוארץ) .מבין 10 אנשי רפ״י( 3 :כן־פורת, נבון וסוררים, שהקשיבו לדברי
חברם־לסיעה) .מבין 5אנשי ל״ע( 2 :גולן .,שהמתין לתורו לנאום, והאוזנר) .מבין 3
אנש רק״ח( 1 :וילנר, שגם הוא המתין לתורו לנאום).
כשהגיע תורי לנאום, כעבור שעה, מצאתי לנכון להקדיש כמה מילים לעניין זה:

.אבנרי: כבוד היו שב־ראש, כנסת נכבדה.
למרות שזמני מוגבל מאוד, נידמה לי שאיני *פטור מלהביע, ב חוג אינטי מי זה, הירהור
על הצורה שלוב ש הזיון.
בכל פרלמנט בעולם, ז הו הדיון המרכזי של השנה. והנה אצלנו, בדיון על תקציב של
4.6מיליארד לי רות, ב דיון בו נאמרו היום הרבה מאוד דברי־טעם — אם נסכים להם, אם
לאו — נוכחים באולם פ חו ת מעשרה חברי־כנסת.
היו״ר הדיש לוז: נוכחי ם יותר.
א בנרי: אפ שר לספור( .מונה)
אני מבקש סליחה, אדוני היו שב־ראש. נוכחי ם שנים־עשר חברי־כנסת. שלושה חברי־כנסת
על כל מיליארד לירו ת של הצעת־התקציב.
אדוני היו שב־ראש, האין ז ה צריך להוביל את נ שיאות־הכנסת למח שבה על תיקוני ם
בנוהל הכנסת, ב מ קו ם לח שוב איך לסתום עוד יותר את הפה של הסיעות הקטנות? יש
לח שוב איך לארגן את הדיון בתקציב כך שלחברי־הכנסת יהיה ח שק ל שבת בכנסת. יש
להצמיד את הדיונים להצבעות.
הנוהל הקיים מוביל לכך שנוכ חי ם מעט מאוד חברי־כנסת בע ת הדיון. וההצבעה, לאחר
מכן, ת הפו ך לתרגיל של ה תע מלו ת, תרגיל של הרמת ידיים. הידיים עולות ויורדות —

ואין זה עו שה רו שם טוב.

״דה גזמזהו דגלני .
^ הרי הקדמה זו, עברנו לנאום על הנושא עצמו — המיליארדים שיילקחו מכיסי
האזרחים כדי לממן את תקציב הממשלה:

(כזכור, קם ועזב את האולם באופן הפגנתי כשקמתי אז לנאום, והוא נשאר במזנון עד
לגמר הנאום. את התוכן ידע מראש, כי פורסם בשבועון המסויים באותו בוקר. במזנון אמר
לו מישהו :״אם תיתן לאבנרי לנאום עוד חצי שעה, לא יישאר כלום מהתקציב שלך!״).
מדוע לא ענה השר לנאום שלנו? בגלל סיבה פשוטה מאוד: כי היה זה הנאום היחידי
בכל ויכוח־התקציב שלא היה מוקדש לתיאוריות כלליות ומופשטות, אלא שהציע קיצוצים
מוגדרים ומפורטים בתקציב המנגנון.
ניצלנו את ההזדמנות הראשונה להגיב על התחמקות זו, עוד באותו יום, בוזיכוח על
חוק מילווה־קליטה וחסכון־חובה (שהתנגדנו לו בחריפות):
הוכ חנו בצורה חד־מ שמעית שני תן לחסוך, על־ידי צי מצו ם התקציב, פי שבעה יותר
מן הסכום שמילווה־חובה זה בא להכניס לקופת האוצר.
אין זה מיקרה שבנ או מו ה פו ל מו סי הארוך של שר־האוצר, היום, לא נאמר דבר וחצי-
דבר על נקודה מכרעת זו — מה אפשר לחסוך ולצמצם בתקציב המדינה.
לא זה בלבד ששר־האוצר לא התווכח עם הדברים שנאסרו על־ידי סיעתנו, אלא שהוא
גם לא הגיב על הדברים שנאמרו ב רו ח זו על־ידי דוברי המערך. חבר־הכנסת זאב שרף
(מפא״י) דיבר על הצורך לצמצם את מנגנון הממ שלה. גס על זה לא מצא שר־האוצר ן הנכבד צורך להתווכח אפילו ב מילה אחת.

נגד גזגז על בגדעו, צנוצזטייגז וגזכגניגת
ך* צעותינו המעשיות להקטנת המיסים, כפי שבאו לידי ביטוי בהסתייגויות שלנו, מקי!
) פות שטחים רבים. בין השאר:
• מס ההכנסה: הצענו להוריד סכום של 246 מיליון לירות, על״ידי שיחדור משכו.רות
עד 500ל״י לחודש, והקטנת השיעורים במשכורות
הבינוניות. התנגדנו לכל העלאת מם־ההכנסה.
י• מם שכח: הצענו להוריד 5מיליון לירות, בדי
לשחרר מן המם בעלי דירות רגילות, ובעלי מיגרשים
המוכרים אותם אחרי הרבה שנים, שלא למטרת ספסרות.
(את רווחי הספסרות היה כדאי להכליל, לדעתנו, במס-
ההכנסה, ובכך לחסוך סכום גדול בהוצאות הגבייה הנפרדת
של מס זה).
• מס רכוש: הצענו לשחרר ממס זה את מלאי הסחורות׳
ובצורה זו להוזיל את מחירי־התוצרת. זה חל גם
על קרן־ארנונה.
• מכס: הצענו להוריד 129 מיליון לירות. כ• זהו
מם החל בעיקר על בעלי הכנסות קטנות. הוא מייקר את קרגמן התוצרת, והוא מגן על מיפעלים כושלים בארץ.
• דלק: הצענו להוריד 129 מיליון לירות. זהו מס המייקר את הייצור, והוא חל
בעיקר על השכבות הרחבות.
• מס־קניה וכלו: הצענו להוריד 284 מיליון לירות. ביקשנו להוריד לגמרי את המט
על מצרכי־צריכה חיוניים, להשאירו על מיצרכים של מותרות. למשל: לבטל את המס על
מכוניות קטנות וחלקי־חילוף, להשאירו על מכוניות יקרות. לבטלו לגבי צעצועים, ציוד־ספורט,
כלי־מטבח, נעלים זולות, בגדים זולים, משקאות קלים, טבק מקומי וכו׳.
• מם־נסיעות, כול־בטחון, מילווה־קליטה: הצענו לבטל כליל.

מס הכנסה-קנס עד עבודה
כבוד היושב־ראש, כנסת נכבדה.
אין תופעה חברתית שלגביה קיימת תהום כה עמוקה בין
האידיאל לבין המציאות, כמו לגבי מס ההכנסה.
אבותינו לחמו למען עקרון מס־ההכנסה הפרוגרסיבי,
תרתי משמע, כהתגשמות רעיון הצדק החברתי. והנה בדורנו
אנו מקללים את מס־ד,הכנסה — לא רק בישראל אלא בכל
העולם — כאחד הנגעים בחיינו.
אגב דיון זה, כבוד היושב־ראש, דומני שיש להעלות את
השאלה העקרונית: לא רק ממי לקחת, לא רק כנ1ה לקחת,
אלא גם אי ך לקחת.
תפקידו של המס הוא לספק את צורכי אוצר־המדינה,
וגם להבטיח חלוקה צודקת של העול. לדעתי, יש להוסיף
על כך תפקיד שלישי: להמריץ אנשים למאמץ־יתר, לפריון-
יתר, לעבודת־יתר.
והנה כאן, דווקא בשטח זה שהוא חיוני לעתיד המדינה,
קיימת בחיינו סתירה מהותית.

מס־ההכנסה הקיים פועל במידה רבה נגד
מוראל־העכודה, נגד חדוות־היצירה, נגד תנו־פת־המעשה.
והוא גם רחוק מלהתאים לאידיאל
היסודי של חלוקה צודקת של העול.

לא כראי לעבור!
נתחיל בבעלי ההכנסות הנמוכות.
עקרון מוסכם הוא שאין גובים מם על המינימום הדרוש
למחייה. האוצר מעמיד פנים כאילו המינימום שנקבע על־ידו,
כ־ 200 לירות לחודש ליחיד או 270ל״י לחודש לאבי
משפחה של ארבע נפשות, תואם את המציאות.
במחירים של היום אי־אפשר לפרנס משפחה ברמה מינימלית
בפחות מ־ 500ל״י לחודש. אם יש בישראל כמה
עשיריות מציבור המפרנסים המשתכרים פחות — הרי זו
בושה למדינה.

על בל פנים, אנו דורשים בי ההכנסה הפטורה
ממם תועמד על 500ל״י לחודש לבעל
משפחה - .ושסבום־הפטור יוצמד למדד יוקר
המחיה ויעלה אוטומטית עמו.
מכאן אנו באים לבעלי ההכנסות הבינוניות. לפי ההגדרה
שלנו, זוהי כיום הכנסה של עד אלף לירות לחודש. לפרנס
משפחה באלף לירות — עם חינוך לילדים ורמה ממוצעת —
זהו דבר קשה למדי, כשנטל המיסים העקיפים גובר.
בשיכבד, זו פועל מס ההכנסה באופן הרסני — הרסני
לא רק לגבי הפרט, אלא בעיקר כלפי משק המדינה.

מדברים אצלנו על דירבון ועידוד. את מי

צריף לדרבן ולעודד, אם לא את השיבבה הזו,
שכה ודווקא בה תלוי עיקר פריון העבודה
בארץ -הפועלים מסוג א׳ ,הטכנאים המעולים
כייצור, והדרגות המקבילות כענפים האחרים?

מעביד יודע שבבואו לבקש מאמץ־יתר מאלה, עבודה
נוספת, עבודת שעות נוספות, הוספה לתפקיד — השאלה
הראשונה היא מס־ההכנסה. אם אתה יכול לשלם לו את
הכסף בלי מס, בתחבולה זו או אחרת — האיש יעבוד.
אם לא — יגיד לך פשוט :״לא כדאי לי. יותר כדאי
להתרחץ בים.״

מס המשיג מטרה זו -הוא מס הנוגד את
האינטרס היסודי של המדינה, ושום שיגרה
מחשבתית, רעיונית או פיסקאלית אינה יבולה
להצדיקו. זהו נסיון החיים.
והנה, דודקא בשיכבה זו דחיפות־התלילות של המם היא
גבוהה במיוחד. המם משתנה בכל אלף ל״י לשנה, ולמעשה
משלם העובד את חצי התוספת למדינה. התיקון המוצע
עתה על־ידי הממשלה מוסיף למעשה תוספת מס של קרוב
לשלושה אחוזים לעובד כזה.

לפרכגו אוד כפר הזישוחיבו!
הצדק הסוציאלי תובע כי יהיה מם גבוה על הכנסה
גבוהה באמת. בארצות־הברית, המדינה הקפיטליסטית בהא
הידיעה, מגיעים לשיעור מכסימלי של 91 כמובן לגבי
הכנסות של 350 אלף דולאר לשנה 82 מהכנסות המדינה
באות שם ממס ההכנסה.
אולם בארץ, רבותי חברי הכנסת, בעלי ההכנסות הגבוהות
באמת מצליחים ברוב המיקרים להתחמק ממס אמיתי.
כולנו זוכרים את ספר הנישומים כאשר פורסם — ואז
נתברר כי גדולי המיליונרים חיים, כביכול, על משכורות־רעב.

ופה המקום לשאול: מדוע אין מפרסמים את
ספר הנישומים? על איזה אינטרס מגן האוצר
בהעלימו אינפורמציה חיונית זו של
היגיינה ציבורית מעיני הציבור?
אין טעם להרבות בעניין זה במילים: על הכנסות גבוהות
יש להטיל מס, ואפילו היה צודק חבר־הכנסת זאב שרף
בטענתו כי הדבר לא יעלה בהרבה את ההכנסות. זוהי
בעיה של עקרון.
אולם גם כאן יש להעלות שאלה מעשית: האם המיבנה
המהותי של שיטת המס כיום — ואני מתכוון בעיקר למס־

• אגרות משפט: הצענו לבטל את ההעלאה המוצעת על־ידי הממשלה.
כמו כן הצענו לבטל את השקעות הממשלה במיפעלי־פיתוח־כביכול, שלא יהיו רוויחים
לעולם, ולהגדיל את הריבית על הלוואות ממשלתיות למיפעלי הפרוטקציונרים. כל זה נועד
לחסל מיפעלים כושלים ולשים קץ להתעשרות אלופי המשק הפרוטקציוניסטי, הניזונים
מכספי הציבור.
26 ההסתייגויות המפורטות מצטרפות בדיוק לאותו סכום שאנו מציעים לקצצו מתקציב
המשרדים הממשלתיים 1085 :מיליון ל״י. לקיצוצים אלה יהיו מוקדשים דברינו בוויכוחים
הבאים על התקציבים של כל משרד ממשלתי לחוד — והדברים לא ימצאו חן בעיני
המנגנון המנופח.

ברכה לחחשלח מיצריו

ך• כלל, היה זה שבוע כלכלי. הנאומים הכלכליים נשפכו כמים, וחוץ מהתקציב נידונו
כמה חוקים כלכליים הקשורים עימו. בין השאר:
• הצעת־חוק להעלאה מם־ההכנסה. דיברנו נגדה נראה מסגרת).
• ההצעה להארכת מילווה־הובה׳ ,המוסיפה /0״ 18 למס־ההכנסה. מובן שדיברנו גם
נגדה. ההצבעה היתה 31 בעד ו־ 26 נגד. אילו הצביעו ל״ע נגד, או אילו יצאו אנשי מפ״ם
מן האולם, היינו משיגים רוב נגד הצעת הממשלה.
• ההצעה להארכת תשלומיי־החוכה. הייתי הנואם היחידי בוויכוח, וגם היחיד
(מלבד וילנר מרק״ח) שהצביע נגדה. זהו חוק המטיל תשלומים על סחורות שונות, בעיקר
סחורות־צריכה, כדי להגן על מיפעלים כושלים של תוצרת־הארץ.
בכל הוויכוחים האלה היתר, הנוכחות מינימלית. בעת הוויכוח הגדול על התקציב, למשל,
ביום ב׳ אחרי־הצהריים, בשעה ,6.10 בעת נאומו של יוסף אלמוגי, נכחו, חוץ מהיו״י
(ישראל ישעיהו) ,הנואם ואני, רק 18ח״כים, מהם׳ ד חברי סיעתו של הנואם, שבאו כדי
לספק לו קהל־מאזינים. כלומר, חוץ מהם נכחו׳ 11ח״כים בלבד, כלהלן:
9רשימת הנוכחים: מבין 49 אנשי המערך( 5 :פתל, כרעם׳ הכהן, סרדינם
וכיטון) .מבין 26 אנשי גח״ל( 3 :בן־אליעזר׳ ידיד ורזיאל־נאור) .מבין 11 אנשי מפד״ל:
( 1שהוד) .מבין 8אנשי מפ״ם( 1 :תלמי) .כן נכחה יכל
סיעת מק״י( 1 :מירן וגיס) .שלוש סיעות (אגו״י, פא״י ו־רק״ח)
לא נכחו כלל.
למחרת היום, כשנאם באותו ויכוח ח״כ יוסף ספיר,
מניתי בשעה 24 ,3.15ח״כים, חוץ מהיו״ר, הנואם ואני.
זאת היתד, נוכחות רבה, כי 8מבין 26 אנשי גח״ל באו
לכבד את הנואם שלהם. אבל כעבור ארבע שעות, בשער,
7בערב, בעת הוויכוח על מילווה־החובה, נכחו חוץ מהיו״ר
(סרלין) ,הנואם (וילנר) ואני רק 16ח״כים, כלהלן:

• רשימת הנוכחים: מבין 49 חברי המערך( 3 :קרג־מן,
אליאב והפין) .מבין 26 חברי גח״ל ( 6 :עוזיאל,
טיאר, ידיד׳ שטרן, אליהו מרידוד ותמיר) .מבין 10
אנשי רפ״י( 3 :בן־פורת, סמילנסקי ודגני) .מבין 8
אנשי מפ״ם( 2 :רוזן ושם־טוב) .מבין 5אנשי ל״ע1 :
(הררי) .מק״י( 1 :מיקונים) .לא נכח איש מהסיעות הדתיות.

שרף

אגב, ניצלנו אותו ויכוח, שעה קלה אחרי שובו של אייבי נתן, כדי להשמיע מעל דוכן
הכנסת את ההצהרה הבאה:
״אתמול החליט נשיא הקהילייה הערבית ה מאוחדת להחזיר לישראל אזרח ישראלי, שיצא

החברות ומס־ההכנסה על החברות — הוא לטובת המשק?
האם הוא מדרבן לתנופה כלכלית, להשקעה, לחסכון, לייעול?

בל מי שעומד בחיי המשק יודע בי כבל
חברה בע״מ יש לחץ עצום נגד חסכון ולמען
ביזכוז.
כסף מבוזבז משוחרר ממם. הוא מקנה לבעל המיפעל,
ובעיקר למנהלי־המיפעל, טובות-הנאה עצומות. כאן הורג
המנהל שני זבובים במכה אחת: הוא מגדיל את משכורתו
מבלי להגדיל את מיסיו, והוא מקטין את ההכנסה של
החברה החייבת במס. זה יוצר מצב אבסורדי — לא רק
בארץ, גם בארצות אחרות — ותפקיד הממשלה הוא להתחיל
לחשוב איך לפתור את הבעייה בדרכים ראדיקליות.
יש דרכי־מחשבה שונות בעניין זה. יש מדינות, וביניהן
גרמניה המערבית, שראש הממשלה שלה הוא כלכלן מקצועי
— המחליפות את המס המוטל על חזח־החברה במס על
המחזור שלה. כלומר: אתה יעיל, אתה מרתיח יותר — אתה
משלם פחות מם מאשר אם אתה בלתי־יעיל ומרתיח פחות
על אותה פעולה. אני מעלה כאן הצעה לבחון אפשרות
כזאת. להחליף את מם ההכנסה על רווח במס על החברות
לפי גודלן, שטחי־פעולתן והיקף־עסקיהם, בלי כל קשר
לרתחים הממשיים.

כלומר: מס דירכון, כמקום מס ביזבוז.
דרך אלטרנטיבית, או משלימה: שיחדור ממס של רתחים
המושקעים בחזרה במיפעל בתוכנית יצרנית. מיפעל הרתיח
כסף, והוא משקיע אותו בקניית מכונות במקום לבזבזו
על נסיעת מנהליו לחו״ל במסווה של עסקים — ישלם מס
מוקטן בהרבה.
פרנז במקום שיהיה קנם על העבודה ועל המאמץ,
הוא צריך• להיות פרם על העבודה ועל המאמץ.
ולסיכום: אי־אפשר להתנגד לעקרון מס־ההכנסה. אבל
יש לשנות את מהותו.
זה לגבי הבעייה הכלכלית. לגבי התיקון המוצע יש
לחזור על אשר אמרנו בנאום על התקציב: אין הצדקה
לשום העלאה של שום מס בשנה זו. אפשר לחסוך לפחות
רבע מתקציב המדינה על־ידי צימצום המנגנון וביטול
כפילויות וחיסול פונקציות מיותרות של הממשלה —
בהתאם לתוכנית המפורטת שהבאנו. לא זה בלבד שאין צורך
להעלות את המם, אפשר להורידו.

העלאת מס אינה תחליף לתוכנית כלכלית,
להבראת המשק ולייעול מנגנון המדינה.
לכן נצביע נגד הצעת העלאת־המס.

111/עינ׳״ן ה _1שנ 1הש/וט. ונה ה זעתנו על

יי״ יי

1ג1״!_1.ו

1.11.1ש <111

מצרים היתה נבונה, ו חו ק ה מחירחור־מלחמה ומהגברת ה מ תי חו ת בין ה מדינות ה שמיות. על
כן יש לברך אות מעל במה רמה זו. רצוני לע שות זאת כאחד מחברי בי ת דה.׳,

כנוף לחלון ופרשת הגזט־ורוט־יגז
^ כל שמנסים לסתום את פינו במיסגרת ההצעות־לסדר־היום, כן גוברת פעילותנו
^ בגדר השאילתות.
יש הבדל בין שני המכשירים. ח״כ, המעלה הצעה לסדר־היום, יכול לשאת נאום של עשר
דקות. ח״כ, המגיש שאילתא, אינו נואם כלל — הוא מגיש
את שאלתו בכתב, והשר יכול לנאום עליה ככל העולה
על לבו.
הבדל זה בלט לגבי פרשת השוחד בקואופרטיב דן. עם
פירסום מאמרו של יאיר קוטלר בהארץ, הגשנו שאילתא
וגם הצעה־לסדר־היום. נשיאות הכנסת (כלומר . :המערך)
שללה את הדחיפות של ההצעה־לסדר־היום, ובכך מנעה את
העלאתה. אך על השאילתא ענה שר־המשפטים תוך 48
שעות — דבר בלתי־רגיל בהחלט. כלומר: הממשלה החלי-
טה לענות, אך לא רצתה שגם אנחנו נוכל לדבר. לא יכולנו
לומר מילה, בעוד שהשר נאם למעלה מחצי שעה.
היתד, זאת רק שאילתא אחת מיני רבות שלנו. כמחצית
השאילתות שנדונו השבוע בכנסת באו מאיתנו. בין השאר:
עכד־אל־נאצר
• הלוואה למלון ״שרתון״ :האם מתכוונת הממ-

שלה להעניק כסף ציבורי למלון זה? תשובת השר: יש בירור, אך עדיין אין משא־ומתן על כך.
המניין הקונסרבטיבי באפרידר: מה יש בדעת משרד־הדתות לעשות כדי להבטיח
למניין זה מקום־תפילה? תשובת השר: אין למשרד־הדתות כל סמכות לכוף על איזשהו
מוסד ציבוכי להשכיר ביתו לצרכי תפילה.
• עזרה לקהילות הרפורמיות: כמה מהן ביקשו עזרה ממשרד־הדתות, וכמה נענו?
תשובת השר: יש כשישה חוגים כאלה, ושלושה מהם ביקשו עזרה .״פניותיהם הגיעו בזמו
האחרון, ונמצאות בטיפול.״
• נשואי הפלשי: האם סירב בית־הדין הרבני בירושלים להעניק היתר־נשואין ליהודי-
פלשי, למרות שהוא נימול? תשובת השר: כן .״העובדה שאדם נימול אינה ראייה חותכת
שהוא יהודי.״
• פרשת הסטודנטית: מדוע השמיצה המשטרה את הסטודנטית בפומבי בטענה שיש
לה הוכחות שה־א שידלה לזנות, ולאחר מכן ויתרה על האישום הזה נגדה? תשובת השר:
״כבכל מיקרה אחר, כן במיקרה זה׳ היו למשטרה שיקולים מספיקים לפעול כפי שפעלה.״
לשריד,משטרה, היא, כמובן, בזיון הכנסת,
שיטה זו של תשובות, האופייניות לאחרונה
סטרה,
ולכל המוסד הפרלמנטארי ששמו ״שאילתא״.
שאילתות אחרות שלנו נגעו לעידוד המחקר ב־תעשיה
הישראלית, פעולת הממשלה לעידוד סרטים
ישראליים, העזרה לשיקום עיוורים והקשיים בהם הם
נתקלים במכירת תוצרתם.
בסך הכל, שבוע מפרך למדי.

י שרי

ב<וגו,ראי1ו.ה1י<ו *

ל 81ג ! 1 1ןנעירים

,בבב־זו— בכיז־ 1־־ ם־ד 1־ - 1ר7ן 1±ר־ רך

מול פונדקהשרון, ב ב ניו בן 3קומותדירות
בנות ,2־ 27חדרים 74-66 ממ״ר, גמרמעולה.
גז מ ר כזי ל בי שול וחימום מים, הכנה לנולפו!
חוץ, תריסיאלומיניוםופלס טי ק.
המחירהחלמ־ 2 >, 8 5 0 .-ל״יכולל ־ 507
משכנתאבנקאיתבריביתשל 7

מודח הומס בע־מ ושותפות אלטמן
הרצליה, רחוב העבודה ל 2׳

טלפון 9 3 4 4 16

הנד רשאי לנהוג
במכוניות מרוץ
ללא רשיון
5שמח התערוכה
הפתוח כל יום
מ־ 5עד חצות

״קארטינג״
הספורט שכבש את כל
אירופה.
אוטובוסים 42 ,28 ,27 ,22 :

(המשך מעמוד )23
אך גם זה הספיק כדי לעורר תגובות
חריפות מצד היהדות הדתית. מכתבי תשובה
שקראו לו ״שונא ישראל ואויב העם״
התפרסמו מיד.
אבל זה לא היה כלום, לעומת ברד החרפות
שירד על שחק, אחרי שפורסם, עלפי
דרישתו, הלקו החסר של המכתב. עתון
הצופה של המפד״ל ושערים של אגודת
ישראל הקדישו עמודים שלמים להשמצות
על ד״ר ישראל שחק, מבול׳ של נאצות שעדיין
לא פסק, אך מבלי לשנות במילה
אחת את ההלכה האכזרית.
כאשר ראה שכל מעשיו אינם גורמים
לתוצאות ושינוי ההלכה, אלא רק לפגיעות
אישיות, החליט שחק לצאת סוף־סוף
להתקפה נגדית. הוא נועץ בעו״ד יוסף בך
מנשה, הלוחם הוותיק נגד חוקי־הדת, והוא
עומד להגיש תביעות של הוצאת שם־רע.
בין הראשונים הנועדים לתביעה: עיתון
הצופה, הרבנות והרבנים באופן אישי. כן
ניצל ד״ר שחק את הידע שלו בתנ״ך ובתלמוד,
ואסף קובץ של חוקי הלכה, הכוללים
דברי שינאה ושיטנה נגד אנשים
שאינם יהודים׳ חוקים שאותם הוא מתעתד
להביא לידיעת הציבור, בסימפוזיון פומבי
מיוחד.
גם אנשי הדת אינם טומנים ידם בצלחת.
הם מנסים, במקום לשנות את הדין, ללכת
בדרך עקיפה ולהכחיש את המעשה באפרי־קאי,
דבר שקשה להוכיחו אחרי חצי שנה,
למרות שברחוב יותם בירושלים מתגוררים
סטודנטים אפריקאיים רבים, ובבניין בו ישב
האיש בחלון נמצאת הישיבה ע״ש שמעון
מערלוי, אשר אנשיה הודו שהיו נוהגים
בדיוק כמוהו.
הרב אדלר השיב השבוע לפניית העולם
הזה :״זו עלילת־דם שכולה כזב ומירמה,
המזכירה מאוד את הפרוטוקולים של זקני־ציון.״

באותו זמן סירב הרב אדלר, בדיוק
כמו שאר הרבנים, להתייחס לעצם הבעייה:
״אני וחברי הרבנים מתכוננים לתת את הדעה
מבחינת ההלכה בהזדמנות מתאימה.״
אפילו שר־הדתות, בתשובה על שאילתא
בכנסת, סירב לפסוק בשאלה. בצד החשד
ששחק סיפר את סיפורו מתוך ״מגמה ברורה״
,הוא חוזר ומצטט את דברי הרבנים:
״הרינו מודיעים בזה שלא ניתן לשואל
שום פסק־דין בנידון.״
אך ליתר בטחון הודיע השר בכנסת, לידיעת
הציבור :״במקום פיקוח נפש וסכנה,
אין הבדל בין יהודי ולא־יהודי.״ כך נודע
סוף־סוף שגם גויים נחשבים לבני־אדם.

ד ר כי חיים
מ שפט שדמה

*11־171־ 1רכ 7ר\ 1־.ן

במדינה

* 11־ 1 7 1־ 1 1־ 1יבםרד

אילו היה שלמה המלך חי כיום, היה
יכול להיות לו משפט־שלמה מעניין לטפל
בו. אבל היות ושלמה כבר איננו, יצטרך
שופט חיפאי לטפל במשפט־שלמה של
שנת . 1966
הצד האחד במשפט הוא רייזיק בן רזי
חוסיין. הוא רק בן עשרים ושש, וכבר
עברו עליו הרבה מאורעות וצרות. במלחמת
תש״ח עזבה משפחתו את הארץ וחזרה
אליה מאוחר יותר. בהיותו בן חמש־עשרה
התגעגע אל אחיו, שנמצא מעבר ל גבול,
והלך לירדן לבקר אוחו. הוא ישב
שלושה חודשים בכלא ירדני, וכשחזר, ישב
שנתיים בכלא ישראלי.
רק לאחר שחזר מבית־הסוהר החלו בע־יות־שלמה
שלו. התחיל בהם אחיו, שראה
יום אחד כיצד כמה בחורים נטפלים אל
בחורה צעירה. הוא שיחרר אותה מידיהם
והזמין אותר, לביתו, לנוח ולשתות קפה.
הבחורה הלכה איתו, סיפרה ששמה שושנה
מוראה שתתה קפה, וראתה על השולחן
תמונה של גבר יפה־תואר .״מי זה?״
שאלד, את האח .״זה אחי!״ ענה האח. הבחורה
נשארה בבית וחיכתה. אחרי זמן
קצר חזר רייזיק, האח יפה,־התואר, מעבודתו.
״עכשיו
הייתי בטוח״ .״כבר באותו
ערב ביליתי איתר״״ מספר רייזיק .״,ואחרי
שלושה חודשים היא באה אלי ואמרה לי
שהיא בהריון ממני.
״לא ידעתי אם הילד שלי או לא. אבל
פחדתי. רק עכשיו יצאתי מבית־סוהר. דיברתי
עם הורי והחלטנו שנביא אותה הביתה
עד שתלד. ארבעה חודשים היא היתד,
בבית הורי, עד שילדה. מעולם לא הייתי
בטוח אם הילד שלי או לא.״
גם העובדת הסוציאלית לא היתר, בטוחה
בדבר; לכן החתימה אותו על ניירות שהוא

מוותר על הילד, שנמסר לאימוץ. מיד לאחר
שנולד. רייזיק החזיר את שושנה לביתה,
וחשב שבכך הסתיים העניין.
אבל האשד, רצתה להמשיך לראות אותו,
להיות איתו .״בשביל לברוח ממנה,״ הוא
מספר ,״נסעתי לירושלים, אלא שערב אחד
חזרתי בשביל החתונה של אחי, והיא חיכתה
לי שם.״
אחרי חמישה חודשים היא באה אליו
שוב. היא היתד, עוד פעם בהריון.
״עכשיו הייתי בטוח שהילד הוא שלי,
ורציתי להשאיר אותו אצלי. היא רצתה
למסור אותו למוסד.
״דיברתי עם העזרה הסוציאלית. והם לא
הסכימו לתת לי את הילד בלי רשותה. התחננתי
לפניה, ביקשתי אותה, ובסוף היא
ויתרה עליו. אמא שלי חתמה על ניירות,
ולאחר חמישה חודשים שהוא היה בויצ״ו,
קיבלנו אותו.״
אפילו לא שוקולדה. מאז טיפלו בילד
אמו ואחותו של רייזיק. כשאמו לא יכלה
לטפל בילד, הוא לקח מטפלת, שעלתה לו

רייזיק, מרים והילד
שתי

י הודיו ת

וילד

ערבי

שבעים לירות לחודש, והיא טיפלה בתינוק.
״ר,אמא שלו,״ הוא אומר ,״אף פעם לא באה
לראות אותו.״
מאוחר יותר הוא הכיר את מרים, זבנית
בתל־אביב. הוא לקח אותה להוריו בחיפה,
גר איתר, שישה חודשים אצלם, ומאוחר
יותר נשא אותה לאשה. בני־הזוג עברו
לגור לחולון. לדירתם החדשה הם לקחו
אתם את הילד, והוא היה אתם מיום שנישאו
ועד היום, במשך שש שנים.
״במשך כל הזמן הזה,״ מספר רייזיק,
״היינו הולכים אל אמו של הילד ומבקשים
ממנה שתוותר על הילד לגמרי.״ ״במשך כל
הזמן הזה,״ מספרה אשתו של רייזיק ,״לא
באה שושנה אפילו פעם אחת לראות את
בנד״״
אחרי שש שנים הופיעה לפתע שושנה
מוראד, ודרשה את הילד. השבוע שלחה
אף מכתב רשמי, על־ידי עורך־דין, בו היא
תובעת שיהזירו לה את בנה.
מרים, האשד, שטיפלה בילד במשך שש
שנים, אינה רוצה לעזוב אותו .״מה פתאום
הם נזכרו עכשיו שהילד לא שלי,״ היא
מתלוננת ,״הילד קורא לי, אמא׳ .אמו האמיתית
מעולם לא הביאה לו אפילו חפיסת
שוקולד. הוא לא מכיר אותה בכלל.
״ברחנו שנינו מחיפה, בגלל הבושות שהיא
עשתה לו. אני לעולם לא אוותר על
הילד. העזרה הסוציאלית נתנה לה עורך-
דין, והחליטה לבדוק אם אצלי בבית הכל
בסדר. מה פתאום? שש שנים לא היה איכפת
לאף אחד מה נעשה עם הילד שלי.
למה לא בודקים אצלה, מה שאצלה לא ״י*
בסדר?״
המשפט עדיין לא הסתיים. שתי הנשים
היהודיות טוענות בתוקף לזכותן על בנו
של הצעיר הערבי, ועל השופט החיפאי
מוטל התפקיד הקשה לפסוק למי הוא שייך
באמת — לאשר, שילדה אותו ולא טיפלה
בו, או לאשר, שלא ילדה אותו וגידלה
אותו כל חייו.

העולם חזה 1488

יפו
ע ד אנ שים ועכב רי
לא בל יום פורים, אבל כל פורים
מציתה יד אלמונית את אחד ממועדוני־הלילה
של יפו ומעלה אותו באש. בפורים
שעבר היה זה מועדון כליף שעלה
בלהבות, והשנה, בפורים, נשרף כליל
מועדון־הלילה אריאנה.
״איזה יופי מקום היה זה,״ מקונן
בעליו שמואל ברזילי .״הפרח של יפריד,
אריאנה!״

אריסטוקרטיה ועולם־יתחתץ.

ביום אחד קם מועדון־הלילה היפואי, שהיווה
את האטרקציה של כל שוחרי השירה
והריקוד היווניים, והיה כל ערב מלא
מפד,־לפה. בתחילתו היה המקום מלא בעיקר
בעכברים, שהתבדרו מאד באריאנה,
והפחידו כל ערב את קהל־הצופים.
מספר ברזילי :״כשעליתי מיוון עבדתי
בסבלות בחברת נזנטש. אבל אחרי שראיתי
ארבע פעמים את המוות, החלטתי לחפש
לי עבודה אחרת, וקניתי יחד עם החבר
שלי, פאפו, את אריאנה. המקום היה גדול
ומלוכלך, ועכברים טיילו שם כאילו זר,
היה הבית שלהם ולא שלנו. היתר, לנו
מלחמה גדולה עם העכברים האלה• הם לא
הסכימו לעזוב את המקום. אני עוד זוכר
איך נכנם אלינו אורח, אכל ושתה, ופתאום
טיפס על השולחן שלו עכבר שמן
וענקי. האורח ברח מהמקום. כל כך נבהל

בעל ברזילי במקום השריפד
יד אחת —

המסכן, אפילו את החשבון שכח לשלם.״
בתום ארבע שנים נמאס הדבר לשותף,
שמכר את חלקו לשמואל ברזילי, שהמשיך
לבדו בניהול העסק הכושל.
ברזילי ניצל מפשיטת רגל, מפני ששלושה
אנשים נעצרו לקנות גרעינים אצל
מוכר יווני, ליד קולנוע נזוגרבי. היו
אלה שני נגני בזוקי מיוון, וזמרת יווניה.
הם סיפרו למוכר־הגרעינים בן־ארצם כיצד
הובאו על־ידי אמרגן, אך לא זכו לקבל
לא עבודה ולא כסף. המוכר ניחם אותם,
נתן להם הרבה גרעינים לשמח את ליבם,
ורץ לספר אודותם לשמואל ברזילי.
״היה לי מזל גדול מאד,״ נזכר ברזילי
בשמחה .״תיכף ראיתי שהם טובים, ושכרתי
אותם שיעבדו אצלי. כל האנשים מה
שאוהבים יוונית באו אלי, והמקום התחיל
להתמלא. אצלי לא היה הבדל בין אריסטוקרטים
לבין העולם־התחתון, כמו שיש
במקומות אחרים. כולם הרגישו טוב.״
אחרי שהחל הקהל לנהור למקום, התחיל
ברזילי להקפיד על החלפת התוכניות וגיוונן•
הוא הביא לארץ את אריס סאן,
שהפך את המקום לפופולארי ביותר.
״זה לא אריס סאן שעשה את אריאנה
לפירמה,״ מסביר בעל המקום .״אריאנה
עשתה אותו לפירמה, ועובדה היא שאחרי
שעזב אותנו, הוא כבר לא אותו הדבר.״
סיגריות כדי עודף. המקום התרחב,
גדל והשתכלל כל הזמן. התוכנית היתד,
מגוונת, אבל ההווי המעניין ביותר היד,
בין עובדי המקום .״עשרים וחמש משפחות
מתקיימות אצלי,״ נהג לספר ברזילי בגאווה
.״וכולנו אכלנו מסיר אהד.״
״הוא כמו אבא שלנו,״ מאשר זוז,-
אחד מן העובדים .״אני הייתי עבריין והלכתי
בדרכים רעות. שמואל הסביר לי שככה
זה לא חיים, ושאני צריך להיות בסדר.
הוא קיבל אותי לעבודה, עשה לי חתונה
על חשבונו, וגם ברית־מילה עשה לילד
שנולד לי.״
פאפו, שותפו לשעבר של ברזילי, מספר
עליו ספורים רבים. ביניהם :״שמואל היה
בא אצלי, ובדרך היה עובר אצל רוכל
נכד, שמכר סיגריות• הוא היה קונה סיגריות
דובק , 10 נותן לרוכל עשר לירות,
ובורח מהר מהמקום בשביל לא לקבל
עודף.״
גם שלמה לוי, מעובדי־המקום, יודע לספר
כיצד החזיר אותו שמואל למוטב,
איך סידר לו עבודה, ואיך טיפל בו ודאג
לו. אגודות ספורט שונות, כמו הכוח.
למשל, גילו כי היה תורם להם כספים
בקביעות.
ימים ספורים לפני השריפה, תרם ברזילי
סכום נכבד לנדנ״ע יהודה, ועור
למשפחתו של חולה סרטן, אותו לא הכיר
כלל.
״ ל א נשאיר אותו לכד״ .השבוע.
כשעלתה אריאנה באש, נזכרו בו כל ידידיו,
וכל אותם אנשים להם נהג לעזור.
ידידי אריאנה החליטו לעשות יד אחת,
כדי לעזור לבעל המקום. הלקוחות הקבועים
של המועדון זכרו אותו לטובה• ״לא
נשאיר אותו לבד,״ הסביר אחד מהם.
״נעשה הכל כדי להקימו מחדש. אנחני
יותר מדי אוהבים את המקום הזה, ולא
ניתן לו להעלם מיפו.״
אבל בעיקר קמו לעזרתו עובדי חמקום•
הם מתכוננים לעזור לו בהתנדבות לבנות
מחדש את המקום, להלוות לו את כל
כספם, ולעבוד עבורו זמן רב חינם אין
כסף.
האיש בעל הלב הפתוח, שתמיד עזר
לכולם, זכר, עתה לעזרת כולם. ורק בגלל
זאת תוקם בקרוב אריאנה מחדש.

ה חי

כ״אריאנח״
כדי לעזור
העולם הזה 1488

• חכיצה והתרנגולת. בבני-ברק
פירסם אחד הרבנים המקומיים הודעה,
כי אין לקנות ביצים, מבלי לדרוש תחילה
תעודת־הכשר כי העופות שהטילו אותם
בשריב.
• כיבוד אורחים. בקריית־גר. חוב־לו
עשרות חוגגים מאולם חתונה אל ה־מרפאה
המקומית, לאחר שחשו כאבים,
נזקקו שם לטיפול מהיר, כי לקו בהרעלת
קיבה.
ס מחיר העלבונות. בבאר־שבע
נקנס אזרח בחמישים ל״י, לאחר שנאשם
בהעלבת אזרח אחר, הודיע מיד כי ברצונו
לשלם מאד, ל״י לקופת בית־המשפט, כי
יש בדעתו להעליבו שנית.
0שומר חול .,בחיפה נעצר ימאי
באשמת נהיגת מכונית על מדרכה, טען
להגנתו כי היה שיכור וידע כי אסור
לנהוג מכונית בכבישי הארץ במצב של
שיכרות.

סו ד אי פו ר העיניי םשלה לנ ה דזביג ש טיין
עינייך אומרות את כל שיש לך להגיד, המסגרת לעינייך הם הריסים —
ארוכים ארוכים עם 0 511 0 .של הלנה רובינשטיין.
:ת 0 £ 4 5־א 0מוסיף לריסייך אורך של ממש, נותן להם עובי
ומעניק להם מימד רביעי.
0 1^ 5 9א 13.20( £ 0ל״י) עמיד בפני מים ונשאר צמוד לריסייך ללא
שינוי מבוקר עד ערב.
בעונה זו — כדי שעינייך ילכו בעקבות האופנה
6 £ 0 \¥זו 8.85( 101:£4.5£ל״י) — הוסיפי עומק

עייפות שמתחת לעיניים ( 7.55ל״י).

הדגי שי את הגבות עם
למבטך עם צללית של
— את קו עינייך סמני
להסתרת אותם סימני

רק בפרפומריות המאושרות על ידי הלנה רובינשטיין

ח ו 316חוכ 1ו 3 81ח 616א
מכון תל-אביב
בז־ דח׳אלנבי ( 27 כנר מוגרבי)
נ־פן למוץ נפתחים קורסים ערב
לבחינות

בגו־וו־נ

למועד יולי 1966 ומוקדמות הנערכות ע״י משרד החינוך והתרבות
*קורסים לאנגלית למתחילים ומתקדמים פרטים והרשמה8 :־ ו לפנה״צ 8-4,בערב

אלנב ׳ 7־ 2