גליון 1489 מתאריך 16 במרץ 1966

מספר 1489

כ״ד אדר תשב״ו16.3.1966 ,

מאחור הקרעים שד

ה סו כנו ת הי הו די ת$?1:
כמה עודה
המת

מבסוט!

עם סיגרי
אלה הן המלים האחרונות של
הזה, הנכתבות במרתף של רחוב גליקסון
.8כי השבוע עובר השבועון המסויים למשרדים
חדשים.
מתוך סקרנות, דיפדפתי בגליונות הישנים
שלנו, עד שהגעתי לאותו שבוע בספטמבר
, 1951 בו נכנסנו לראשונה למרתף. כתבנו
אז (העולם הזה :) 724
כשרכשה המערכת הנוכ חי ת את העולם
הזה עמדו לר שותה שני חדרים קטנים, ש העולם

מרלבור

ילטר ארומה בקופסת
מכסובב

הספיקו בהחלט ל שבועון של אז. אולם
מיד עם הפיכת ה ע תון לצורתו הנוכחית גזלה
המערכת בצעדי ענק, והעבודה ב שני חדרים
אלה הפכה גיהינום ב מ שך חד שים
חל מו החברים על המ שרד החדש, שיכיל
חמי שה חדרים, יאפ שר לכולם לעבוד ב שקט.
ה שבוע, כ שנכנסה המערכת למ שרדה החדש,
נמצא שהיא עוברת גם על גדותיה ם של
כל חמשת החדרים.

בחמשת החדרים האלה התגבשה דמותו
של העולם הזה. אל אחד מחלונות המרתף
הוצמדה הפצצה הראשונה, ב־ ,1953 שפצעה
את דוש, אז העורך הגראפי של השבועון.
אל מיפתן דלת הכניסה הוצמדה פצצה,
אשר רק במיקרה לא התפוצצה, בשיא מער
החל
מידב חמישי זה
תהיה כתובת המערבת
והמינהלה של
״העוי, ייי 11*11
רחוב קרליבד 12
טלפון 5־30134
ת.ד ,136 .תל־אביב.

הצגת בכורה ארג
( 0 . 7.00 . 9.30
קו לניו ת

מזב
תל־אבי
ק 1ל ׳ 1נ 1

תיבה 6.45.9.00

כת הגילויים שלנו על חטאי חושיסטאן, ב־
.1955 מכאן ניהלנו את מלחמותינו נגד ה־ש״ב,
וכאן הותקפנו — אורי אבנרי ואנוכי
— מן המארב. כאן התייצבו עשרות
מתנדבים לשמור על המערכת ועובדיה.
כאן סבלנו מהאזנה מתמדת לטלפונים
שלנו, וכאן התכנסנו לתיכנון מערכותינו,
כמו במטה קרבי, איש־איש חמוש באקדח.
כאן גם חגגנו כמה מנצחונותינו הגדולים.
כאן האזנו, בליל ה־ 3בנובמבר ,1965 לתוצאות
הבחירות, שקבעו כי אורי אבנרי נבחר
לכנסת, וכי סוכלה המזימה לסתום את
פינו בעזרת חוק לשון הרע. באותו לילה
ביקרו אותנו חברים רבים, שעברו בינתיים
לעתונים אחרים. הם תרו בחמשת החדרים,
כשהם נזכרים בימי עבודתם כאן. והם התפלאו
:״איך אתם מחזיקים מעמד כאן?״

אכן, מן היום הראשון היו המשרדים
האלה צרים מהכיל את המערכת. כתבים
חיכו ששולחנות המינהלה יתפנו בלילה, כדי
לשבת ולכתוב עליהם. במשך כל שעות היום
והלילה הצטופפו חברי־מערכת ומבקרים,
בצד מזכירות וצלמים.
בשלושת הימים האחרונים לפני כל גליון,
עובדת המערכת 24 שעות רצופות ביממה.
קצב־העבודה בימים אלה אינטנסיבי אפילו
יותר מזה הנהוג בעתונים יומיים. בשאר
ימות השבוע, כאשר הקצב הוא ״נורמאלי״,
עובדים כמו בעתון יומי. אין יום־בסלה, בו
סגורה המערכת לגמרי.
העבודה בתנאי דוחק יצרה אווירה של
מתיחות ושל דחיפות, אשר בכל ׳מקום אחר
היתד, מונעת כל אפשרות של עבודה סדירה.
אולם מערכת העולם הזה, הבנוייה על
עבודת־צודת הדוקה ביותר, דוזקא שאבה את
עיקר הדינאמיות שלה מאותו חיכוך מתמיד,
מאותה קירבה מוחלטת בין כל העובדים:
החל באיש מעבדת־הצילום, וכלה בכתב הבכיר,
העורך הגראפי והנער השליח. כל
אחד ראה את מאמציו של השני — והשתתף
בהם.
מזה כמה חודשים אנו חולמים — כפי
שחלמנו ב־ — 1951 על המשרד החדש. על
שבעת החדרים המחכים לנו. הגליון הבא
כבר ייכתב שם. אבל הפעם אנו מתבוננים
במשרד החדש מפוכחים. ברוי, עוד לפני
שניכנס, כי׳י הי ה צר מדי.
אבל אנו מקזזים, כי מה שנעשה ברחיב
קרליבך 12 לא יבייש את אשר עשינו ביחוב
גליקסון .8

ד**יוזן-ן־! 111 1־־*יו ד
• 1111־ טובות 11 ,ונור 1בטרזון ,
וגבעוןגואיבוד, ד 1ץ ו 7זתכ 1י ד ־ !
מכתבים למען ההכנה
עלי לברך את מערכת העולס הזה, ואת
ח״ס אורי אבנרי במיוחד,
על פעולותיה
למען ההבנה
בין יהודים וערבים
בארץ הזו.
יישר כוחכם!

מיטה בטר,
עין צופיה

חיפ ה

אורי אבנרי הוא
קוויזלינג! ההוכחה
לכך ניתנה השבוע,
כשהודיע על בואו
של הפרקליט הנבל
ז׳אק וארג׳ם. איך בטד ידע על כך?
אם, כטענתו, צילצל אליו מן דהוא מפארים,
והודיע לו על בוא וארג׳ם, היה

זה וארג׳ס עצמו או סוכני אל־פתח.
...אבנרי הוא פרוצה פוליטית, שנשאר
בחברת אנשי המופתי לשעבר, חברי אל־ארד
ורק״ה של היום, המשתמשים בו כנגד
המדינה.
בחברתו מצויים חולי־נפש כמוהו: אמנון
זכרוני, אורי דייוויס וראשד חוסיין,
הנחש הערבי.
לסיכום: מה יש לדבר, אורי אבנרי הוא
ח״ב מיוחד במינו. בשום פרלמנט שבעולם
לא תמצא כדוגמתו — אדם הסוחר בזימה,
בחלאת המין האנושי ובזוהמת העולם
התחתון.
הוא בהחלט מיוחד במינו, וגם סופו יהיה
מיוחד במינו.

קומאגדו עין צופיה

מכתב זה הגיע למערכת באמצעות הדואר,
במעטפה הנו שאת את הכ תוב ת: ע .שרגאי,
רחוב מרכולת , 42 תל־אביב.

1חו־דר־*תיר 1וי*בי 1בדז

>גיי*

ייי גי ס מ

ט 1> 1ז

דז גדטדך
שערוריות המישטר
אנו מבסוטים מאד מפיצוץ העיסקה בין
קואופרטיב התחבורה דן לבין מפלגת אחדות
העבודה (העולס הזה .) 1487
אתם חייבים להמשיך ולחשוף את כל
השערוריות הכספיות של מפלגות המישטר
הקיים, מפא״י, חרות וכל השאר.

דוד לוי והיים כן־דויד,
לביקורת

ירושלים

רצ״ב ברכה ששלח המערך להמוני הבו־

? 06 זל יהך׳דך,
נא להכיר: סריגי ״ירלין״ המלה האחרונה
בחידושי האופנה.
הם קלים ונוחים, נעימים למגע ומשווים לך הופעה
מושלמת ואלגנטית. והעיקר — הם שומרים על גזרתם
המקורית גם לאחר כביסה. כן — אפילו במכונת כביסה.

בל התבונות הנפלאות הללו מקורן בכך
ש״ירלין״ הינו ס/״ 100״טרילין״
סריגי ״ירלין״ ,יצירת מפעלי הסריגה המעולים, ימצאו
למכירה בעונה זו בחנויות האופנה הנבחרות.

;יו־ליו
״ירלין״ הוא שם מסחרי של חברת ירלונה בע״מ, כפר־סבא, בבעלות החברה להשקעות של בנק דיסקונט בע״מ

חרים ערב הבחירות.
נא לשים לב להערה מצד שמאל ״ ש ^ י
לבקורת לאחר הבחירות!״
אני דורש עתה את מילויין של כל >־־
הבטחות, או לפחות שלא יורע המצב הק׳

יעקוב אלמוג, חז/

כרטיס הביקורת של המערך — ראה גלופה

יהודיב ללא ניתוח
כל הכבוד לגבר בני

גיתה הפאלאשי (חמו־,
(המשך ב עמוד )4

מכתבים
(המשך מ ע מוד )3

מ ב רו דווי והשדרההחמישיתמ גי ע אליך ש פ תון
׳׳כוכב הז ה ב של דו ר ה גלו ס. ש פ תון ה כו כ בי ם.
דורה-גלוס — ב־ 18 גוונים אופנתיים חדישים
(אחד מהם מיועד לד)•
במובן.
דורה-גלוס — נשיק
זורה-גלוס — ליופי חן וחדוות נעורים•
דורה-גלוס — בשלש אריזות שונות :
ת ל־ א בי ב
א ריז ה ס נו בי תפלס טי ת

• 9 5ילי

ב יודיוי
0וללי

כוכ ב הז ה ב

אריזה ס בוני ת מ הו דרת

3 •90 ליי

כוללי םמס קני ה)

לם הזה ,) 1487 שידע לומר לרבנים ״לא!״
רוב גברברי ישראל נכנסים לחופה ככבשים
המובלים לשחיטה, והנה נמצא אחד
שזקף את ראשו וירק על הביורוקראטיה
של אלוהים. הם רק דרשו ממנו לעבור
טבילה, ויפה מצדם שלא דרשו גם ברית־מילה
נוספת, כדי להבטיח במאתיים אחוז
את כשרותו היהודית.
אני חושב שהגיע הזמן להרים את הסיסמה:
הקץ לברית־המילה הפריהיסטורית, ולשאר
החוקים החנוטים! נוכל להיקרא יהודים
גם בלי ניתוחים חירורגיים!

נתן דגן,
מלבות ישראל במערומיה

תל־אביב

בכתבה על ״הדולצ׳ה פורים״ (העולס
ז ה )1488 משכה את

עיני תמונתו של
עמנואל כץ, שבילה
בחברתן של נערות־עירום
בנשף בוהי־מי.
אינני
מבין איך
כץ, שהיה עתונאי
בחרות, נטש את ענייני
הלאום והתפנה
לענייני חולין כאלה?
זה מעל לבינתי:
איך אדם כה מחונן, אכידור העורך האחראי של
כתב־העת סולט, המטיף
למלכות ישראל מן הפרת ועד היאור,
עובר בצורה כה חדה מקדושה לחול, מאיג־רא
רמה לבירא עמיקתא? לאלוהים פתרונים.

עמנואל אס־דור,
חג לא שמח

ירו שלים

כתבתם על פורים של השנה, שהיה זה
חג ללא שימחה (העולם הזה ,) 1488
איך אפשר לשמוח בארץ שיש לה ממשלה
כזו, קואליציה כזו ואופוזיציה כזו?
כלום אפשר לשמוח באותו החודש שבו
עולים המחירים והמיסים ומתכווצים ההפרשים
והמשכורות?

מתי גולדמן,

חיפ ה

אוצר וטמיון
בנאומו בכנסת (העולם הזה ) 1486 כינה
אורי אבנרי את שר־האוצר בכינוי שרד,טמיון,
וטען שזוהי מילה עברית. זוהי
טעות.
במילון התלמודי של יעקוב לוי כתוב
בפירוש כי זוהי מילה יוונית, ולכן מעדיפים
כיום את המילה אוצר, על פני המילה
הלועזית.
מאיר פרנקל, ירו שלים
״ ט מיון ״ היא מילה יוונית ב מקורה, ש חדרה
לשפה העברית בי מי ה שלטון היווני.
ב מי לון גור :״ ט מיון — אוצר הממ שלה.
ומכניס ס סזנ טלט מיון (ויק״ר י״ט, ו).״

חרטה גמורה
לאור הקנוניה בין גח״ל והמערך, לסתימת
פיה של סיעת העולם הזה _ כוח
חדש בכנסת, הריני מודיע כי אני מתחרט
חרטה גמורה על כך שהצבעתי ח״ל בבחירות
האחרונות. וכמוני ישנם רבים.

יצחק אכי משה,
ושוב: נתניה

הנד רשאי לנהוג
במכוניות מיח
ללא רשיון
כשטח התערוכה
ה פ תו ח כל יו ם
מ־ 5עד ח צו ת

,קארטינג״
הספורט שכבש את כל
אירופה.
אוטובוסים 42 ,28 ,27 ,22 :

ירו שלים

זה ספורט, זה? בשבת שעברה ניצחה קבוצת
בני נצרת את בית״ר נתניה במיגרשה.
זה פגע בנתנייתים,
בעיקר בגלל לאומיותם
של המנצחים.
התוצאה היתד, התפרעות
כללית, שבה
נפגעו ארבעה שחקנים
מבני נצרת.
שמעתי קריאות:
״ערבים לא ינצחו
אותנו!״ ״נשבור אותם!״
״אצלנו בבית
לא יקרר, דבר כזד!,״
״שילכו להם!״
דרך אגב: כשבאה
אבו־יונם
קבוצה עברית לנצרת
היא זוכה בהכנסת אורחים מלאה
בכיבוד וביחס טוב.

פארה אכו־יונס,
מה המחיר זו

תל־אב

איך נקבעים מחירי הכרטיסים למיש
כדורגל? באופן שרירותי לגמרי, כמו שמ
חשק לבוטים של הכדורגל.
בשבת ,5.3.66 ,נערך באיצטדיון המכבי
העולם הזה 1489

מישחק בין קבוצות מכבי והפועל תל־אביב.
להפתעתי נמכרו הכרסיסים במחיר״
שיא של 7.10 לירות.
שבוע לפני כן, במשחק בין אותן הקבוצות,
באיצטדיון ב לו ס פי לז היפואי, היה
מחיר הכרטיס 5.10 לירות. שתי לירות
פחות. בכרטיס הזול ניתן היה לחזות בשני
מישחקי כדורגל.
כיצד יכולה אגודת מכבי תל־אביב להרשות
לעצמה לגבות מחירים כאלה?
פניתי להתאחדות לכדורגל, ונאמר לי שם
כי ההתאחדות מפקחת רק על מיספר הכרטיסים
המוצאים לשוק, ולא על מחירם.
מדוע לא ייקבע מחירון אחיד לכל מישח־קי
הליגה בארץ? עד מתי יהיו הצופים
נתונים לשרירות־ליבם של גיזברי האגודות?
פרט נוסף: למרות המחירים הגבוהים,
אין הצופים נהנים משירותים מינימאליים. באותו
המישחק, באיצטדיון המכביד״ לא היו
מקומות חניה לרכב, וביציעים שרר דוחק
איום. תנאי הראייה היו רעים, גם במקומות
הנחשבים לטובים. היה חסר גם רמקול, שבעזרתו
צריך להודיע על הרכבי הקבוצות.
רמקול מביאים רק בערב הבחירות, כשראש־העיר
בא לחזות במישחק.

גד אבני,

ו^1£כ<1ח

תל־אביב

תנועה מסויימת
רב תודות לכם! במדור ״אנשים״
הזה ) 1484 פורסם סיפור, כי מחפשים כלב
להצגה ליבלוב האהבה. אודות לסיפור זה
ניתנה לי ההזדמנות להחליף את מקצועי.

(העולם

פנג הלבן
אני מודה כי חיי הבור,ימה עדיפים על
חיי שומר־לילה, שהם חיי כלב לכל הדעות.
בהצגה זו יש לי רפליקה אחת אומנם —
האו! — ותנועה מסויימת ברגל, אך עתה
פתוחה לפני קאריירה בימתית רצינית.

פנג הלבן,

על הגג, תל־אביב

שיא ההידור
אורירי ונעים

רפי חדש
חלקם של אנשי רפ״י בהתפרעויות בנתניה,
נגד שיירת־האחווה (העולם הזה ,)1486
דורש פירוש חדש לשם רפ״י: רשימת פורעי
ישראל ובלתי מפלגתיים.

ישראל דגני,

גבעתיים

0101611

רותי האוהבת
יש לי רעיון כיצד לקצץ בתקציב משרד־הבטחון,
מבלי לפגוע בבטחון המדינה: לחסל
את גלי צה״ל.
אם לדבר גלויות, הרי שחחנה זו צורמת
את אוזנם של רבים ממאזיניה. קריינית
חובבים ותוכניותיה משעמ״ית.
מובטחני שאיש מציבור המאזינים לא ירגיש
בחסרונה של התחנה. אנו עלולים,
לכל היותר, להפסיד פיטפוטים על מהלך
היחסים בין ״רותי האוהבת, לחיים בתורנות״
.וזה באמת לא אסון גדול.
ואט בכל זאת נתגעגע פעם לערב משפחתי
שלח ליד המקלט, הרי תמיד נוכל לפנות
אל מלווה מלכה של קול ישראל, והכל
יבוא על מקומו בשלום.

אריה צפלוכיץ,
טעות לעולם צודקת

סטודנט, ירו שלים

פקיד הסוכנות — ל־ 5שנוח חודשי מאסר
על שוחד (כותרת במעריב).

שלמה גלעדי,

תל-אביב

זכות קדימה כמדור זה תינתן
למכתכיהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למכתבים.
ה עו ל ם הז ה 1489

פרסום ם ל1יק

״ העולםהזהי, שבועוןהחדשותהישראלי
המערכת והמנהלה: תל־אביב, גליקסון ,8טלפון ,226785
ת. ד • 136 .מען מברקי: עולמפרס • דפוס משה שהם בע״מ,
תל־אביב, רח׳ פין • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע״מ• .
ייעייר הראשי: אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע״מ.

במרחב אלג׳יריה
ה ר כו ש הנ טו ש
לבוחר בטוב ביותר :

71^1£פאר תוצרת ״דובק׳
בר מה ואיכות בינלאומית.

תורכיה

^£ז 71מ ת ערוב ת א מריק אי ת,
קינג־סייז פילסר, ב קו פסת
״מכסובב־ הדור ה, הי א ב חי ר ת
הצעירים ו ה צעירים ברו ח ם.

בחדב 17ו ב

ביותר ־

ע שן

מזה שנים לא שררו יחסים כה תקינים
ולבביים בין אלג׳יר ופאריס. אפילו כאשר
היתד. אלג׳יריה מחוז צרפתי, נערמו יותר
קשיים בין השלטונות.
הדבר התברר השבוע, בעת ביקורו של
שר החוץ האלג׳ירי עבד־אל־עזיז בוטפליקה
בפאריס. הוא הביא עמו רשימת נושאים,
שיש בדעת ממשלתו למצוא להם פתרון
עם צרפת. הנשיא דה־גול בעצמו ישב בראש
הוועדה המיוחדת, שהורכבה לבירור
בעיות אלה, הנוגעות בעיקר לתביעות כספיות
משני הצדדים.
השבץה ני תו ק. בהסכמי אוויאן, שהעניקו
עצמאות לאלג׳יריה ב־ , 1962 נאמר
כי המדינה החדשה מקבלת על עצמה כל
החובות שנעשו בשמה על־ידי המינהל הצרפתי.
חובות
אלה כוללים מילוזת זרים
גדולים, ומילוות־פנים שזמן פרעונם מתקרב.
צרפת טוענת, כי המענקים שהיא מעניקה
לאלג׳יריה מאז העצמאות חייבים לשמש
לפרעון החובות הציבוריים האלה לבנקים
צרפתיים.
אלג׳יריה, מצידה, דורשת שממשלת צרפת
תכבד את החובות שהשאירו אחריהם המתיישבים
שעזבו את המדינה עם קבלת
עצמאותה, ובעיקר חובות עבור מים, חשמל,
מסים, טלפונים.
בעייה שניה, גדולה עוד יותר, היא בעיית
הרכוש הנטוש. הוא כולל, בין השאר 200 ,
אלף דירות ובתים שנעזבו על־ידי המתיישבים
הצרפתיים, אותם מעריכים האלג׳יראים
בכ־ 2000 מיליון ל״י .״כפול מזר״״ טוענים
הצרפתים•
לזאת יש להוסיף את הפקדונות המוקפאים
בבנקים, את החוות העצומות של הצרפתים,
ואת המיפעלים שברובם כבר
הולאמו, ללא תשלום פיצויים לבעלים הקודמים.
פצצות
האטום. בעיות אלה זכו מדי
פעם בטיפול חלקי, בימי כהונתו של הנשיא
אחמד בן־בלה. אולם מאז הדחתו התהדקו
הקשרים עם צרפת. במקום המגמה להלאים
כל רכוש אפשרי, באה החלטת הממשלה
החדשה לעודד השקעות זרות, כתמריץ לכלכלה
האלג׳ירית. במקביל, גברה ההכרה,
כי מוטב לכנס ועידה של נציגי שתי הארצות,
שתשב במשך כמה חודשים, ותנסה
לפתור בבת אחת את כל הבעיות העומדות
בין שתי המדינות.
מצב־הרוח המרומם של בוטפליקד, נבע,
לדעת האחראים הצרפתים, מן העובדה כי
פאריס מוכנה להעניק לאלג׳יריה מילווה
ענק לטווח־ארוך, שבעזרתו תסלק אלג׳י־ריה
את החובות הציבוריים, ובעיקר תשלם
פיצויים ל־ 200 אלף ״הרגליים השחורות״
שהיגרו לצרפת.
מה דחף את הצרפתים לנדיבות זו? כל
הנוגעים בדבר הכחישו זאת בתוקף, אך
השמועות המשיכו לדבר על הסכם סודי
בין אלג׳יר ופאריס, שאינו נוגע כלל לעניינים
כספיים.
הסכם סודי זה — אם אמנם הוא
קיים — יבטיח לצרפת את המשך
השימוש בשלושה בסיסים צבאיים שנותרו
לה באלג׳יריה, ואשר עליה לפנותם בשנה
הבאה. והעיקר: המשך השימוש בבסיס
המדברי, בו היא מכינה את פצצות האטום
שלה.

מן הפחאדהפחת

\4 £ו 7 1

במשך 15 דקות השבוע, דמה אולם בית-
הנבחרים התורכי באנקרה לשדה־קרב• נבחרים
הלמו איש בפני רעהו באגרופים,
כוסות התעופפו, בעיטות הוחלפו בין אופוזיציה
וקואליציה, ואפילו כיסאות הונפו
ככלי־נשק. המהומה פסקה רק אחרי ש־היו״ר
איים להזעיק את המשטרה, כדי להשתלט
על נבחרי העם.
כל זה קרה, מפני שבתחילת הישיבה של
אותו בדקר הביע אחד מנציגי מפלגת. העם
הרפובליקאית, המהווה עיקר האופוזיציה,
מחאה חריפה נגד מפלגת הצדק השלטת.
הוא טען, כי בישיבה הקודמת קילל אחד
מאנשי הקואליציה את ראשי האופוזיציה.
נציגי מפלגת הצדק נעלבו, טענו כי לא
קיללו — וגרמו בכך לתיגרה הפרלמנטרית
הפראית.
ה עו ל ם הז ה 1489

1 1 1 1־ 1 1

ך• מ * נבדלת ממשלת־ישראל הנוכחית מכל קודמותיה?
דומני כי ההבדל העיקרי מתבטא במילה אחת:

זה יתן זמן לכולם לחשוב עוד פעם. המתווכים יתווכו.
המעביד ירוקן את מחסן־המלאי. מי שירצה יוכל להכין
מפירי־שביתה.

בכל שאר התכונות והכשרונות אין היא נופלת מקודמותיה,
ואין היא עולה עליהם. אך בכשרון מיוחד זה,
אין דומה לה.

אבל זה לא יפגע כזכות לשכות, שהיא זכות
קדושה. כך אומרים.

אליבי.

היא מסוגלת למצוא אליבי לבל דבר.
כשרון־האליבי הוא כשרונו של הנאשם להוכיח כי בעת
שבוצע הפשע היה בכלל במקום אחר. אדם מוכשר מכין
לעצמו את האליבי עוד לפני שהוא ניגש לבצע את
העבירה.

ממשלתנו הנוכחית העלתה כשרון זה לדרגה
של אמנות. אילו היתה קיימת תחרות בינלאומית
לאליכיסטים, ספק אם מישהו היה מעז
להתמודד עימה.

די בכמה דוגמות כדי לשכנע כל שופט אובייקטיבי בתחרות
הזאת:
• הממשלה מנפחת את מנגנון השלטון יותר מכל
ממשלה קודמת — אך היא המציאה את תנועת־הוויתורים
הספונטאנית, כדי להפיץ סביבה אווירה של ותרנות וחסכנות,
הסתפקות־במועט והידוק־החגורה.
• ממשלה זו הגבילה במידה ניכרת את הדיכוי הפוליטי
של המיעוט הערבי, על־ידי שיכלול מוסדות־החושך מאחורי
הקלעים ודיכוי־בכוח של כל הפגנה למען השוויון — אך
היא אחוזה כולה בולמוס של תוכניות־רפורמה, שעיקרן:
החלפת כובע־החאקי של המימשל הצבאי בכובע הכחול של
קצין־משטרה.
• ממשלה זו מחוקקת, בשקט ובעיקביות, חוקים נוספים
של כפייה דתית — החל בחוק־האנטומיה־והפאחולוגיה וכלה
בחוק־שבת מוסוזה. אבל אין כמוה הדוגלת בעקרון המקודש
של הסטאטוס קוד.
• ממשלה זו מנופפת באליבי של הגדלת מס־ההכנסה
— כשהיא מעלה את המיסים העקיפים; והיא מנופפת באליבי
של העלאת ר,מיסיס העקיפים — כשהיא מעלה את מם־
ההכנסה. התוצאה: כולם משלמים, וכולם מרוצים.

ועוד למשל: חוק שיביא לכינון ״בתי־משפט לעבודה״ .מי
יכול להתנגד לזה?
ענייני־עבודה מחייבים מומחיות. זה יהיה טוב מאד, אם
שופטים מסויימים יתמחו בשטח זה. זה יחסוך זמן ומאמץ.
העובד לא יהיה זקוק לעורך־דין, כי השופט יבין ממילא
לנפשו.

האם זה צעד לקראת כוררות־חוכה, בו יפסוק
השופט מה מגיע למי? חס וחלילה. ארור
החושב אוון. כף אומרים.

על שני חוקים אלה התנהל עיקר הוויכוח בכנסת, אחרי
נאום השר. מפ״ם הסתערה על כוונות אלה של הממשלה
בשצף־קצף — ושום זר לא היה מעלה על דעתו כי מפ״ם

כף הוא אומר -ומי יפקפק בכד?

וזה לא יפה. כי ״פראי״ פירושו, לפי מילון גור ,״לא־מנומס,
פרא, מידברי״ .והמילה גזורה משמה העתיק של
בהמה מידברית, מעין חמור־בר. ואיך יכולה הממשלה לסבול
כי רוב רובם של עובדי ישראל יהיו משולים לחמורי־הבר?

ן* שוט מאד: יחוקקו חוק שיגן בלהט על זכות^
השביתה של כל פועל. כי זוהי, כאמור, זכות קדושה,
וכו׳ וכו׳ ,ונשפך עליה הרבה דם, וכו׳ וכד, וממשלה
סוציאליסטית, שבמרכזה עומדות מפלגות־הפועלים, לא תעשה
דבר נגד, וכו׳ וכו׳.

אליבי מושלם.
אלא מה? שביתה תהיה שביתה רק אם אושרה על־ידי
״האירגון הייציג של הפועלים״.

ומה זה ״אירגון ייציג של הפועלים״ ? ניחשתם.
ההסתדרות הכללית של ה״ה ספיר ובקר.
יהיה אישור של ה״ה ספיר ובקר — מותר לשבות. לא
יהיה אישור כזה — אסור לשבות.

אפור -לפי החוק. כלומר: אפשר להפעיל
בתי־משפט, ושוטרים, וכתי־סוהר.
הכל כדי להגן על ״האירגון הייציג״ ,ולמנוע אנארכיה,
ולשמור על הסדר הטוב, היקר לכולנו.

*ה פירושה של 4גמה זו? אפשר לנסח אותה בצורה
פשוטה בתכלית:

זוהי בורדות-חוכה.
אולם הבורר לא יהיה מישהו ניטראלי, שימונה על־ידי
הממשלה, אלא ראש המחלקה לאיגוד מקצועי של ההסתדרות.

זאת אומרת: פינחס ספיר.

שר-הצבגדה: גווגזר, אבר אנוגר
עצמה היא חברה בממשלה זו, וכי השר אלון מדבר גם
בשמה שלה.

האם רק מיקרה הוא שאיש לא דיבר על
הצעת־החוק השלישית, שהיא חשובה לאין
שיעור יותר, מפני שהיא נוגעת לעצם מהות
המישטר כארץ?

ך* צעת״חוק שלישית זו באה לשים קץ, אחת ולתמיד,
( ) למה שנקרא בלשון־הזהב של המישטר ״שביתה פראית״.
מה זאת ״שביתה פראית״?

שביתה היא ״פראית״ בשמכריזים עליה
העובדים עצמם -אלה שזה נוגע להם.

* ץההם חו קי םאלה? מה התבשילים המתבשלים
!/להם אי־שם בין משרד־האוצר ומשרד־העבודה; בין חדרו
של לוי אשכול וחדרו של ישראל גלילי במשרד־ראש־הממשלה?

500 עובדים במיפעל פלוני בע״נז של סולל־בונה מחליטים
פה אחד, בהצבעה חשאית, להכריז על שביתה —
זוהי שביתה ״פראית״.
מדוע היא ״פראית״? היא פראית אם לא זכתה מראש
לאישור המחלקה לאיגוד מקצועי של הוזעד הפועל של
ההסתדרות. אבל מכיוון שהוועד הפועל של ההסתדרות
הוא גם — למעשה — הבעל של אוחו מיפעל, והמעביד
של אותם פועלים פראיים, הוא לא יתן לעולם את אישורו
לשביתה.

למשל: חוק שיכריח את העובדים להודיע מראש על
שביתה. מי יכול להתנגד לזה?
יודיעו על כוזנתם שבוע לפני התאריך בו תפרוץ השביתה.

שהרי היא מכוונת, פשוטו כמשמעו, נגדו.

שום דבר, כעצם, רק כמה חיקוקי־מישנה
קטנטנים, שהכל לבזבז עליהם מילים. כף
אומרים.

לבן נוצר המצב המוזר שארבע מכל חמש
שכיתות כישראל חן •טכיתות ״פראיות״.

איך?

לולא היה בכר קיים, למזלנו, היו צריכים
להמציא אותו.

אבל, מציין השר בצער, ישנה אנארכיה בשוק העבודה.
כל קבוצת־עובדים עושה ככל העולה על רוחה. זה לא יכול
להימשך. צריך להיות סדר.
ולכן, למען הסדר הטוב בלבד, מוכן שר־העבודה להגיש
לציבור שורה של חוקים שלא יזיקו לאיש ולא יפריעו
לאיש, והם שווים לכל נפש.

הבורג הגדול נותן פקודה לבורג הקטן, ובכך מסתיים
העניין. מזכיר ההסתדרות יעביר את הפקודה: לא לתת
אישור לשום שביתה בפלוני בע״מ.

**ץ ר ־ ה ע כו ד ה, יגאלאלץ, הוא האדם המושלם לד,כ־
\1 /נת התבשיל.

כשהוא מכריז כי יילחם עד טיפת-הדם האחרונה
נגד כוררות־חובה, הפורקת מן הפועל
נשק זה -מי לא יאמין לו?

פשוט מאד. מזכיר ההסתדרות הוא בורג
קטן מאד כמנגנון המפלגתי. שר-האוצר הוא
בורג גדול מאד כאותו מנגנון.

לבן החליטה הממשלה לשים קץ לשביתות
הפראיות.

אף בל זה הוא כאין וכאפס לעומת מה
שמתבשל עתה כמיטבה הממשלתי לגכי יחסי•
העבודה.

קודם כל — הוא סוציאליסט ותיק. כשמדברים חברי
מפלגתו בכנסת — אנשים כמו זאב צור או משה ארם —
מרחפות באולם כל ציפורי־הנפש של התנועה הסוציאליסטית
מלפני שניים־שלושה דורות,
שנית — הוא אדם פיקח. שום שר משרי הממשלה הנוכחית
אינו עולה עליו בפיקחותו. הוא גם מחונן בקסם אישי.
חיוכו שובה־לבבות, ודבריו הם תמיד דברי־טעם.
כשקם איש כזה בכנסת ומכריז, בלהט עמוק, כי הוא
מוכן למסור את חייו למען חופש־השביתה — מי יפקפק
בכך?

בט״נו ואלמוני בט״נז מייצרים את אותה הסחורה. ואם
אלמוני בע״ ס יעלה, חלילה, את המשכורות של פועליו —
ייאלץ פלוני בע״ מ ללכת בעקבותיו.
אך חוץ מפלוני בט״נז ו אל מוני בט״נז יש גם שלמוני
בט״נז, שהוא מיפעל ממשלתי. הממשלה היא המעביד הגדול
ביותר בארץ. יש לה אינטרס חיוני שהשכר לא יעלה —
כי כל עלייה של השכר תשפיע על התקציב שלה. לכן לוחמת
הממשלה בעליית השכר.
איך לוחמת?

אותו ועד־פועל לא יתן גם אישור לשביתה במיפעל
אלמוני בע׳׳ס, למרות שהוא שייך למעביד פרטי. כי פלוני

הוא יהיה פוסק
שפסק ברוב הגדול
בעתיד) הוא יאסור
והמנגנון האדיר של

יחיד. אם יפסוק נגד העובדים (כפי
של המיקרים בעבר, וכפי שיפסוק
את השביתה. איסור זה יהיה סופי,
המדינה יפעל נגד מפירי־ד,איסור.

מה זה מזכיר? זה מזכיר מישטר מסויים
מאד, ואידיאולוגיה מסויימת מאד: התורה ה־
״קורפורטיכית״ של בניטו מוסוליני.
במישטר ה״קורפורטיבי״ של איטליה הפאשיסטית הוכרע
הכל (להלכה) על־ידי הידברות בין שלושה גופים: האירגון
הייציג של המעבידים, האירגון היציג של העובדים והממשלה.
למעשה הוכרע הכל על־ידי הביורוקראטיה הממשלתית
— ואילו ״האירגון הייציג״ של העובדים לא היה אלא
זרוע משטרתית של השילטון.

עם תתקבל הצעת-החוק המתבשלת עתה
כמשרד-העכודה, יווצר אותו מצב בדיוק כישראל.
פראנקו הספרדי וסאלאזאר הפורטוגלי
יובלו למחוא כף.
אבל יהיה לזה אליבי מושלם. הכל ייעשה כדי לחזק את
ההסתדרות, לבצר את מעמד הפועלים ולהבטיח את זכות־השביתה
הלגיטימית. זה טוב אפילו בשביל מפ״ם.
אבל זה יכול לגרום לתוצאה בלתי־צפויה:

אם ועדי־הפעולה, שהם הנציגים האמיתיים
•טל הפועלים, לא ירצו למות, ולא ירצו ללכת
לבית־הסוהר, ולא ירצו להפוך לחמורי-בר -
יבריח אותם החוק להקים רשמית ארגון
״יציג״ חדש.

תצפית

צפוייה מתיחות כיחסי ישראל־גרמניה. ממ שלת ב ח תתחמק

בגלוי מ ה תביעו ת הי שראליות להעניק לה סיוע נ לנ לי נרחב, עם תום הסכם
השיללומים. ב בון גוברת הדעה, כי כל עזרה כזאת צריכה להיות מבוססת על וימרו עקרון מסחרי שיבטיח רווחים לגרמניה. ההצעה הגרמנית; ה שקעות, לא מתנות.

כדי דשנות עמדח זו יארגנו מוסדות יחודיים •טונים כעויב
מסעות־מחאח נגד גילויים שר נאציזם כגדמניח חמערכית,
וישמיעו טענות כי ממשרת כץ מושפעת מחברים פעילים
לשעכר כמפלגה הנאצית.

_ • שר האוצר פינחס ספיר יחדש את הצעתו לכטר את
חוק הריבית. עד כה התנגדו נציגי הה תיי שבות העובדת, מ תוך החשד
שהדבר יגרום לעלייה גדולה של שעורי הריבית על הלוואות הניתנו ת כיום
על־ידי בנקים. שר האוצר סבור, כי בלאו הכי מ שלמים כיום רוב הלווים
ריבית גבוהה בהרבה מזו ה מותרת
על־פי החוק, אלא שהדבר
נעשה במחתרת. ביטול החוק
יאפשר לאוצר לגבות מם־הכנמה
מרווחי הריבית הריאלית.

• ד״ר ג׳ורג׳ וייז יחזור
רכהן כניטיא אוניברסיטת
תל־אביב. מאידך
עשוי להתפוטר רקטור האוניברסיטה,
פרופסור בן־ציון כץ.
עיריית תל־אביב חו ששת, כי
אובדן ה ת רו מו ת בגלל הסתלקותו
של וייז עלול לגרום לסגירתה
של האוניברסיטה. לכן
תפעיל לחץ כבד על וייז לשוב
ולהתייצב בראש האוניברסיטה,
תוך הבטחה שקטה שיורשה לו
להיות בה האדם הקובע, כפי ש הוא
רוצה.

• החזרת חוג ״מן ח-
יסוד״ דחיק מפא״י תתעכב,
כאשר יוברר כי
אנשי החוג תובעים החלטה
מצד מרכז מפא״י,
חמבטרת במפורש את
החדטת הדחתו שר פינחס
רבץ. ראשי מפא״י יתק שו
למלא דרישה זו, מ תוך החשש
כי גם עתה לא יצליחו לגייס
רוב ב מרכז המפלגה. יו צע למן
היסוד להסתפק באי שור מחד ש,
על־ידי מזכירות המפלגה, שלאיגרת
א שכול לכנס חולדה, בון
נקבע כי יש לראות את החלטת
ההדחה כמבוטלת.

• איסר הקטן ושמואל
טולידאנו יצטרכו להעיד
בבית-המשפט על פעולתם
הגלויה והסמויה. איסר
הראל, המכהן כיועץ ב ט חוני של
ראש־הממשלה, וטולידאנו, המכהן
כיועצו לעניינים ערביים, יוז מנו
למ שפט 16 אנ שי שיירת-
האחווה של תנועת העולם הזד,
— כוח חדש, יי חקרו על חלקם
בהכ שרת הקרקע לפוגרום שאורגן
בנ תני ה לקראת בוא השיירה.

שיוזוף פ

• הפתעה תיפוד בעיריית תל־אביב. איש סיעת גח״ל שימחה
ארליך יודיע להנהלת המפלגה הליבראלית, כי אין הוא רואה טעם בי שיבה
ב אופוזיצי ה בעירייה. הוא יאשים את חב רו לסיעה מרדכי שטרן בסירוב
להתפטר מ חברותו ב מועצת העיריה, למרות שהוא מוסיף לכהן גם כחבר
הכנסת. ארליך יתבע מ מזכירו ת המפלגה בתל־אביב ל י פו ת את כוחו לנהל

משא ו מ תן עם המערך על הצטרפותו לקואליציה.

המערך ע שוי לעודד צעד

זה, כדי לה שתחרר מן התלות בנציג רפ׳׳י, עורך־הדין מיכאל כספי.

• יקוצצו סמכויותיו של המנהל הכללי של משרד הדתות,
ד ״ ר ׳ טמואלזנווילכהנא. הוא לא יפוטר מתפקידו, אולם כל ס מכזיו תיו
יועברו לידי סגן השר החדש, בני מין שחור. לכהנא יוצע לצאת למסע מ מו שך
בתפוצות.

• שלמה שמיר לא יחזיק מעמד זמן רב בראש מינהל מקר-
קעי ישראל. נגד שמיר מתב שלת פעולת־מרד של עובדי המינהל, תוך
שיתוף עם כו חו ת חזקים מבחוץ. לא ברור עדיין מי נלקח בחש בון כיור שו.

• מפקחי שרות־חתעסוקה יהפכו למדווחים על מצב הבטיחות
במיפעלים. למרות ששר־העבודה שלל ה שבוע הצעה זו, כ שהועלתה
בכנסת, לא יהיה מנוס סכך. אנשי שרות־התעסוקה, המבקרים תכו פו ת במיפעליס,
לא יבו או ב מקום מפקחי־הבטיחות הרגילים, שהם מעטים, אלא ידווחו על
העדרם של מי תקני־ב טיחו ת אלמנטריים, דבר שאינו מצריך הכ שרה מיוחדת.

במדינה
שת ההלוואות
התחבורה דן
•1959 ההסבר
הטרג די ההמ שו תפת
כמעט מפלגה
הטבע הזכיר ר,שבוע לאזרחי ישראל
אלה.
עובדה, שרבים ממנהיגיה היו רוצים להתאך
הסתבר, כי אי־אפשר להשתיק את
עלם ממנה. שבר־ענן בדרום הרחוק הוכיח, הפרשה הזאת. שכן היא חושפת, יותר משד־,גבולות
בין ישראל לבין שכנתה המזכל
פרשה אחרת שנתגלתה בשנים האחרודהית
אינם יכולים לשנות את העובדה, כי
נות, את פרצופו האמיתי של המישטר,
שתיהן אחיות באותו מרחב.
הבנוי על חלוקת־ההנאות תוך הסכם אילם
הקשר הופגן, במקרה זה, בצורה טראגית. של אופוזיציה וקואליציה, דתיים וחילוניים.
והעיקר: מפני שההלוואות והתרומות
גשמי־הזעף, שירדו במשך חמש שעות בלנעשו
על חשבון האזרח הקטן, הנאלץ לנבד׳
מילאו את הערוצים העמוקים של הרי
הנגב הדרומי, והמים זרמו כנחלים אדירים סוע באוטובוס. כי מה שדן נתן למפלגות,
הוא הוסיף לתחשיב הוצאותיו וגבה את
אל הערבה. בדרכם פגעו קשות במיכרות
יבמיפעל הנחושת של תימנע, השאירו אח הסכום המלא מקוני הכרטיסים.
״אני האיש״ .מוקד ההתעניינות השבוע
ריהם נזקים של יותר ממיליון לירות. הם
היה חלקה של אחדות־ר,עבודה. במאמץ לטשטש
את חלקן שלהן בשלמונים, החלו
מפלגות אחדות אף מצהירות על רצונן
לדרוש חקירה ממלכתית, כדי לברר את כל
הקשור בהענקת הלוואה של 100 אלף לירות
לאחדות־ד,עבודה.
עד תחילת השבוע, הוטל כל האשם על
מנהלו־לשעבר של משרד התחבורה, פינחס
גינצבורג. הוא האיש, שלדברי מנהל קואופרטיב
דן במשטרה, ביקש וקיבל את ההלוואה,
ללא ריבית. תוך כדי כך נרמז, כי
אישיות חשובה אחרת באחדות־ר,עבודה
היתד, מעורבת בעניין.
בתחילת השבוע התנדבה אותה אישיות
לחשוף את חלקה• במכתב למערכת הארץ
— ובמכתב כמעט־זהה למערכת העולם הזה
— הודיע שר העבודה יגאל אלון :״אני
האיש.״
הוא כתב, בין השאר :״לאחר ההפגזה
הסורית על כמה מהישובים בעמק החולה,
בסוף ,1958 פגו אלי נציגים ממשקי הגליל,
מזרמים שונים (וממזכירות הקיבוץ המאוחד
בכלל זה) בבקשה כי אתמסר להחשת תש־לום
הפיצויים המגיעים מד,ארנונה למשקים
הנפגעים, להשגת אשראי נוח לשיקומם
של אלו ולביצורם של משקים פגיעים אחרים.״
כלומר:
לא רק לאלה שנפגעו בפועל, אלא
גם לאלה שלא נפגעו אבל נחשבו כ״פגי־עיט.״
המעשים
הטובים. לא היתד, זו׳
לדברי אלון, הפעם הראשונה שהוא נטל
על עצמו שליחויות מסוג זה. הוא היה
מתקשר עם תורמים ומלחים למיניהם,
ו״משהייתי מקבל את הסכמתו העקרונית
של מוסד למתן הלוואה, נוהג הייתי לקשר
את המוסד עם המשק הנזקק או עם קרן
הקיבוץ המאוחד אשר פעלה מפעם המשקים,
כדי שיביאו לכלל מימוש ההלודאה על
תנאיה ופרטיה, ובכך היד, חלקי בא על
סיומו.״
כך נהג גם לגבי ההלוואה מקואופרטיב
דו, תוך הדגשה כי ביקש הלוואה ״נושאת
רבית״ ,לצורך זה, הצהיר, לא נזקק לסיועו
של איש ,״ואף לא של פ. גינצבורג שכיהן
אז כמנהל כללי של משרד התחבורה.״
בסך הכל :״איני רואה פסול בכך שאיש־ציבור
דואג גם למימון הפעולה של מפלגתו,
ובלבד שהדבר ייעשה בהקפדה על דרכים
נאותות מבחינה ציבורית, ומותרות
מבחינה חוקית אם היה בכך משים
טעם לפגם, הרי אני האחראי לכך. אך הנני
ט ו לה
משוכנע כי טיפולי, מפעם לפעם נמנים
עם מעט מעשי הטובים.״
גם גרפו את תשתית הכביש החדש בין
אולם גם לאחר פירסום המכתב, המשיכו
תימנע ואילת, הערימו מישקעים של חול
לנסר השאלות כמקודם. כאשר נשאל איש
לאורך חמישה קילומטרים של הכביש ה מרכזי באחדות־העבודה, אם יוכלו המשקים
קיים. במשך יממה היתר, אילת מנותקת.
להציג רישומים בפינקסיהם, שיוכיחו כי
אולם בצד השני של נחל הערבה היתר, אמנם קיבלו את חלקם באותה הלוואה, ההמכה
אכזרית פי כמה. אותו שבר־ענן
שיב :״זה כמעט בלתי אפשרי. הכסף לא
מילא במימיו את ערוצי הר־אדום, מול שולם ישר למשקים, אלא לקרן הקיבוץ התימנע.
המים הגואים לא פגעו רק ברכוש.
מאוחד. הקרן שילמה למשקים כל מיני
אלא ירדו על עיירת מעאן המאובקת. מחסכומים,
וצריכים לבדוק את הרישומים
צית הבתים נפגעו 70 ,גוויות נאספו, ולשל
חודשים רבים ולחקור למה מתייחס
מעלה ממאה בני המקום עדיין נעדרים.
כל סכום, כדי למצוא את התשלומים האלה.״
המים שטפו הלאה, אל הערבה, הגיעו לבלחקור
-את כולן. לו גם היו כל
סוף אל ים־סוף, אחרי שעברו לתוך שטח
הטענות האלה נכונות, היתר. נשארת בעינה
ישראל והרסו את בריכות המלח שם.
השאלה העיקרית: האם הענקת ההלוואה
אילו קרה האסון בארץ רחוקה, היתד,
על־ידי דן לא באה רק כדי לשמור על יחישראל
משגרת, מן הסתם, מישלוח של
סים טובים עם המפלגה השולטת במשרד
הגמול,
תרופות ושמיכות לנפגעים. אולם
התחבורה? בייחוד שדן סבל קשות מגדשלא
עמד בפני מבת־הטבע, עמד בפני הרעון,
ולווה בעצמו הלוואות מבנקים.
צון האנושי לעזור לשכנים, שהתעורר בלב
והעיקר: האם יצר גינצבורג את הקשר הכמה
אזרחים. כל צד ליקק את פצעיו בנפרד. ראשון בין דן לבין אלון? על שאלות אלה
לא ניתנה תשובה, וספק אם תימצא להן
תשובה מוסמכת, כל עוד לא תיערך חקירה
ו שוב -כ ס פי ״דן״
משפטית.
אם אמנם תיווצר דעת־קהל חזקה די הצולא
היתה כמעט מפלגה אחת, שלא היתד,
רך, שתאלץ את לוי אשכול למנות ועדת־מעוניינת
בשבוע האחרון להשתיק את פר
העם

והתרומות
שחילק קואופרטיב
לפני מערכת הבחירות של
גם היה מובן: כי לא הייתה
אחת שלא נהנתה מכספים

מפלגות

ה עול ם הז ה 1489

עורך־הדין אמנון זכרוני (עומד) כאולם השופט קידרון בנתניה

חקירה, ברור לגמרי כי הוועדה לא תוכל
להסתפק בחקירת ההלוואה לאחדות־העבו־דה.
היא תצטרך לבדוק את חלקה של
מפא״י (אשר רפ״י נימנתה אז על חבריה)
בשלל, את טובות־ההנאה שהפיקו מאותה
קופה גם חרות, הליבראליים והמפד״ל.
לזאת, ספק אם יסכים לוי אשכול.

משפט
זה אסור דפר סו
הסוד הנוראי ביותר במדינה היה כלול
השבוע בפרטיכל תיק 112/66 של בית-
משפט השלום בנתניה 16 .הנאשמים, שהובאו
ביום הראשון בפני השופט אהרון
קידרון, זכו, מבלי שרצו בכן, לקחת חלק
בתקדים משפטי מיוחד במינו.
נ כוני םלהגנה. חודש לפני כן נטלו
ה־ 16 חלק בשיירת־האהווה, שאורגנה על-
ידי תנועת העולם הזר — ,כוח חדש, במטרה
להיפגש עם כפריי המשולש מטייבה
וקלנסווה (העולם הזה .) 1485
היה זה לאחר פוגרום הזוטא שערכו
מתפרעים נתנייתיים בערבים שניקרו על
דרכם, בגלל סיכסוך של מה־בכך על בחורה
מקומית. משתתפי השיירה תיכננו עריכת
טקס של התיידדות עם התושבים הערביים
בכפרים, לערוך ״חפלה״ (חגיגה) המונית
עם שירים !וריקודים, להתפזר לאחר מכן
בבתי התושבים ולהזמינם, מאוחר יותר,
לבקר בבתיהם.
אך המאורעות התפתחו בכיוון אחר. למעלה
מאלפיים איש חיכו למשתתפי השיירה
בנתניה, כשהם נכונים לקרעם לגזרים.
קדמה לכך הכנה מדוקדקת של מנגנון החושך,
שנעזר בפעילי רפ״י במקום.
משתתפי שיירת האחווה, שפסחו ברגע
האחרון על המוקש שהוכן להם בנתניה,
המשיכו בדרכם לעבר קלנסווה, אך מחסום
משטרתי, שהוכן מבעוד מועד, עצר אותם
בכביש נתניה־טולכרם. הם ניסו להמשיך
דרכם ברגל, מבלי שיגלו התנגדות פעילה
לשוטרים, אך הוכו באכזריות על־ידי השוטרים
והבריונים הנתנייתיים שהגיעו למקום
16 .איש נעצרו תוך כמה דקות. רובם
סטודנטים, וביניהם שלוש נשים וצעיר
ערבי.
ארבעה שבועות חלפו מאז, והשבוע,
כשזומנו מחרחרי הידידות לבית־המשפט,
הבהירו כי כוונתם להפוך את המישפט
למעשר, ציבורי גדול. ארבעה עורכי־דין
מתנדבים עמדו לשרותם, ועתונאים רבים
הביעו את רצונם לכסות את התהליכים.
אך שופט־השלום קידרון פסק אחרת.
פיסקה תמוהה. קבע השופט קידרון,
לאחר שתי שעות דיון ראשונות: אין לפרסם,
לעת־עתה, כל מה שנכתב בפרטיכל
התיק בעתונים., ,לרבות העיתון העולם
הזה״.

יחד עם זאת קבע השופט מועדים חדשים
להמשך הדיון, ולא שכח לציין בהחלטתו,
כי המשפט המתנהל בתיק הנ״ל
הנו משפט רגיל, ששום צד בו לא דרש
לאסור פירסום פרטיו.
הנאשמים ועורכי־דינם נדהמו. לא היה
כלל בנושא המשפט עניין איזשהו המתיי־ה
עול ם הז ה 489ו

ממיפלג ידידות —

חס לפגיעה בבטחון המדינה. שום צד בו
לא תבע לנהלו בדלתיים סגורות. שום צד,
לא התביעה ולא ההגנה, לא ביקש להסתיר
פרט כלשהו מידיעת העתונות והציבור.
כתב הארץ, שנכח באולם בית־המשפט
בשעת הדיון, גילה לפתע כי בל עבודתו היתר,
לשווא. לא היה באפשרותו, בהתאם להחלטת
השופט, לדווח לקוראיו על מהלכו. יותר
מכל נראתה תמוהה הפיסקה. לרבות
העיתון העולם הזה״.
24 שעות לאחר החלטת השופט, הגיעה
לבית־המשפט בנתניה בקשת העולם הזה
לבטל את צו איסור הפירסום, בציינה:
סעיף ( 40ד) לחוק בתי־הנזשפט, ת שי״ז
— 957ו, קובע, כי בית־הנז שפט רשאי לאסור
פירסום בקשר לדיוניו, במידה שהוא
רואה צורך בכך לשם הגנה על ב ט חונו של
בעל־הדין, עד או אדם אחר ששמו !הוזכר
בדיון הנאשמים בתיק הנ״ל לא ביק שו
איסור פירסום, ובית־המ שפט בהחלטתו אינו
קובע כי האיסור נעשה לשם הגנה על
מאן־דהוא. הצו הנ״ל מונע במבק שים, ב־מ
ה לן עבודתם הרגיל, נוגד את חופ ש העי
תונו ת ועיקרון פו מ ביו ת הדיון המ שפטי.
הצו הנ״ל מאזכר במיוחד, וללא כל סיבה
מיוחדת, דווקא את ה שבועון העולם הזה,
מביו כל העיתונים היוצאים לאור בישראל.
גס התביעה לא ביקשה כלל מבית־המ שפט
כי צו זה ינתן. נוכח הנ״ל מתבק ש בית־המ
שפט לבטל את צו איסור הפירסוס אשר
הוצא על־ידו בתיק הנ״ל.

השופט קידרון סירב לדון בבקשה בדחיפות,
דחה את הדיון בה, מבלי לקבוע
תאריך אחר.
הנושא החל גם להעסיק את העתונות.
הארץ הקדיש לו מאמר ראשי, בו התריע
נגד פגיעה זו בחופש העתונות, אף ביקש
ממועצת העתונות לדון בה.
למרחב, לעומת זאת, הצדיק בשימחה רבה
את החלטת השופט .״החלטה נבונה, אף
מוצדקת,״ כתב. שכן כאב לו לראות את
פעולות העולם הזה — כוח חדש זוכות
לפירסומת.
אולם בטרם יבשה הדיו, חלו התפתחויות
מאחורי הקלעים. מנהל בתי־המשפט, השופט
יהושע אייזנברג, התקשר עם השופט קיד־רון,
ביקש ממנו אינפורמציה והחליף עימו
דעות. התוצאה: למחרת נענה השופט לפניית
העולם הזה, הודיע על ביטול החלטתו הקודמת.

נצרת

ח כי ם ל גו לדה
סמל העיר נצרת הינו, מזה שלושה חודשים׳
מכונית מרצדס־בנץ הדורה, העומדת
במוסך גדול בעיר. היא תקועה שם, לדברי
בעל המוסך, כי חסר חלק־חילוף הדרוש
לתיקונה. אך הסיפור על החלק החסר הוא
רק תירוץ. המכונית עומדת שם, לאמיתו
של דבר, מפני שלראש־העיר עבד־אל-עזיז
אל־זועבי לא היה האומץ להשתמש בה.
המכונית נקנתה בכ־ 40 אלף לירות מכספי
העיריה. היא שימשה את ראש־העיר הקודם,
סייף־אל־דין אל־זועבי, עד ליום בו נבחר
יורשו המפ״מי. באותו בוקר עצמו הכניס

סייף־אל־דין את המכונית האפורה למוסך,
והומצא הסיפור אודות החלק החסר.
אלה שתמכו בעבד־אל־עזיז, וקיוו כי בחירתו
לראשות העיר תסמל מיפנה בשלטון
העיר, היו בטוחים כי יורה מייד להוציאה
מן המוסך. מה עוד, שהיא מסוגלת לנסוע
גם בלי ־,תיקון הנחוץ לה כביכול. הוא
יבול היה להשתמש בה לצרכיו הרשמיים,
כשם שעשה זאת קודמו, ואיש לא היה מוצא
בכך פסול. אבל הוא גם יכול היה להשתמש
בה כהפגנה. אחד ממכריו יעץ לו
למכור את המכונית, ולהצהיר כי מחירה
יהיה ההוכחה המעשית הראשונה שהשלטון
החדש בעיר מתכוון לחסוך בהוצאות, ולהחזיר
לקופת העיר כסף שהוצא על מותרות.
פעולה בזו היתר, הופכת את המרצדס־בנץ
לסמל חיובי.
תחת זאת הפכה לסמל אומלל. סמל האו
מיליון
ל״י בשנה שעברה.
מייד קמה זעקה. היו אלה הנציגים הקומוניסטיים
שטענו נגד העלאת המסים. ראש־העיר
לא התווכח עימם. הוא הורה לגיזבר
לתקן את התקציב החדש, ולהגיש הצעה
שלא תכלול העלאת המסים. בזאת תמה הישיבה,
שהיתר, בסך הכל הישיבה השנייה
של מועצת העיריה מאז נבחר עבד־אל־עזיז.
בפעם הראשונה נענו להזמנתו רק שבעת
הנציגים הקומוניסטיים ושניים מנציגי המערך.
כאשר התכנסה השבוע המועצה בפעם
השנייה נכחו לא רק הקומוניסטים, כי אם
גם ששה מבין שבעת נציגי המערך. השביעי,
סייף־אל־דין, טילפן להתנצל על העדרו.
מפ״ם משלמת. על פני השטח, ניראה
היה כי עיריית נצרת עובדת בצורה תקינה,
כשראש העיר צועד על קרקע מוצקה, עם
רגל אחת בכל מחנה. לאמיתו של דבר, הוא

הפרקליטים ושלושה נאשמים לפני הנדטפט*
— לכס המ שפט

מר כולו, כי ראש־העיר החדש אינו אוחז
את הגה השלטון בידו, וכי הוא חש שבכל
רגע יצטרך לפנות את מקומו לאחר.
רהכיל תקציב הדש. עד מתי יחכה
עבד־אל־עזיז אל־זועבי? השבוע נפוצה בעיר
השמועה, כי הוא גמר אומר להתפטר ביום
הששי האחרון. הוא עצמו הודיע על כינוס
מועצת העיר לישיבה באותו יום, ולא נמצא
איש מוסמך בעיר שיכחיש את השמועה
כי בישיבה זו יגיש את התפטרותו.
אך הישיבה כונסה לדון בנושא אחד בלבד:
התקציב החדש של העיריה. ומכיוון ש־אי־אפשר
לדון בנושא שלא הועלה רשמית
על סדר־היום, לא דובר בעתיד השלטון בה.
גיזבר העיריה אברהם עובד הציג בפני
חברי המועצה את הצעת התקציב שהכין.
היא כללה העלאה של 30 אחוז במסים,
והסתכמה ב־ 3.4מיליון ל״י במקום 2.8

דמה יותר ללוליין בקירקס, המהלך על חבל
דק ואשר בכל רגע יכול ליפול.
הסביר עבד־אל־עזיז עצמו :״אילו הייתי
קורא לישיבת המועצה כדי לבחור סגנים
ולהרכיב ועדות — לא היו משתתפים נציגי
המערך. גם לא השניים שהשתתפו בישיבה
הראשונה.״
ואז היה שוב מוצא את עצמו לבד, בחברת
שבעת הנציגים הקומוניסטים. למעשה,
וי בשמונה הקולות כדי להרכיב את מוסדות
העיר ולנהל אותה כחוק. כך גם נידמה
היה שיקרה, כאשר הסכים עבד־אל־עזיז להיבחר
כראש־עיר, בקולות הקומוניסטים.
(חנזשך בטמוד ) 10
* עומדים מי מין: הנאשמים שוקרי דבאח,
רפי זכ רוני ונועם בלום. ב מ רכז: עורכי־הדין
זכ רוני, טוויק וסגל.

מ ש הו חדש
לארוחתערב•

ראש־העיר זועכי
מוצא

כבוד?

( ה מ שן מ ע מוד )9

עוף באורז(^)־פטריות באורז(איטליה)
שני מאכלים חמים. מהירי הכנה.
גווני את תפריט הארוחות שאת מכינה בביתך: ויטה מביאה לך שגי מאכלים
חדשים מצוינים לארוחת ערב חמה או ארוחת צהרים קלה
בקלות ובמהירות -
כל הדרוש להכנתם נמצא בקופסת קרטון.
תוכלי להכין ולהגיש מאכלים טעימים אלה:

״י ח ״יייי
וויוסו• 0x11.זו**10X8*0 11* 90**8*481

| ריזוטו של נתחי בשר
ריזוטו עם שפע של ( 6 2 5יי ם י ״ צ ״י

•X70ג 190* 1*00**409 עוף, טריות שט־פטריות
עדינות, ירקות
פיניון, מיטב הירקות
מובחרים, תבלינים
ותבלינים ברוטב עשיר
אקסוטיים ואורז מובעם
אורז מובחר מעוחר
מעורב בחתיכות
רב בחתיכות ירקות.
ירקות. קל ומהיר
עוף באורז 1,69ל׳׳י (מומלץ)
פטריות באורז 1,48ל״י ( מומלץ) קל ומהיר ל הכנה׳
להכנה.

ה שתתפו בהגרלת טלביזיה ווסטינגהאוז
בכרא ריז ה ת לו שהמקנה זבו ת
השתת פו תבהגדרתםל ביוי ה
ח ס סיוג ה אוו -אלקטרהו עו ד 500פ ר סי ם.

לא טעית ־ זהו
§ 1100$6ח 1ז ^ 65ן |

1יעה

7־ב 7ד ו

| ת ״ א, נחלת ־ בנעויו , 2ט ל 5 $ >4 7 .־ ח > פ ה, החלוץ , 27ט ל.

למבוגרים: א10י1י*£8$¥א00
בשפות אנגלית וגרמנית וקורסים
(למתחילים ולמתקדמים) בשפות

עברית, אנגלית, צרפתית וגרמנית

לתלמידי בתי ספר :
אנגלית מ 8 .0 .עד לכתות
ו׳ ,ז׳ ,ח׳ ולכתות ט׳ ,י׳ ,י״א, י״ב

אולם מאז נבחר עשה הכל כדי למנוע זאת.
חבריו בסניף המקומי הסבירו, כי הוא
פועל לפי תכתיב מזכירות מפ״ם. קל מאוד
היה לנחש, כי תמורת צירופה לקואליציה
הממשלתית הבטיחה מפ״ם למערך י, כי לא
תאפשר הקמת קואליציה עם הקומוניסטים
בנצרת. לכן גם דבק עבד־אל־עזיז בסיסמה
של קואליציה מקיר אל קיר, גם כאשר ידע
כי אין שום אפשרות להקים קואליציה כזו.
ראשיעיר כסוף ־שבוע. בעיית הקואליצר
יה לא היתר, הבעייה היחידה. בוערת עוד
יותר היתר, בעיית החובות שהשאירה אחריה
ההנהלה הקודמת של העיר. חובות
אלה הסתכמו ביותר מארבעה מיליון ל״י,
מהם 120 אלף ל״י פיגורי משכורת 100 ,
אלף ל״י הפרשי־שכר 170 ,אלף למקורות
עבור אספקת מים 300 ,אלף ל״י לחברת
החשמל, ו־ 3.5מיליון ל״י לממשלה ולמוסדות
אחרים.
אולם מכיוון שלא מצא את העוז להכריע
בשאלה הפוליטית של כינון הנהלת העיר,
לא יכול היה עבד־אל־עזיז גם לטפל באופן
דראמטי בבעיות הכספיות. הוא רק קרא
לממשלה שתעזור לנצרת, ואכן הצליח להשיג
משר האוצר שיחדור מוקדם של 70
אלף ל״י מן המענק הממשלתי המגיע לעיר.
הוא שיכנע את מקורות להתאזר עוד כמה
שבועות בסבלנות, והתחנן בפני חברת ה־חשמל
לא להפסיק את הזרם.
אבל הוא לא פתר את הבעיות. מה עוד,
שמרבית זמנו הוא בילה מחוץ לעיר. שלושה
ימים ישב בכנסת בירושלים, ויום־וחצ־הקדיש
לעניינים אחרים (בעיקר מפלגתיים)
בתל־אביב ובנסיעות. מתנגדיו — וגם חסידיו
המאוכזבים — החלו קוראים לו ״ראש־עיר
של סוף־שבוע״ .הם הגיעו למסקנה,
כי אינו מתכוון ברצינות לנהל את העיי,
וכי הוא מחכה להזדמנות המכובדת הראשונה
כדי להיפטר מן העול.
אחד מראשי מפ״ם אף הדליף, לפני שבועיים,
מה תהיה ההזדמנות הזאת: כאשר
אנשי המערך יוכלו להסכים ביניהם, מי
מהם יהיה ראש־העיר. סיסמת הקואליציה
מקיר אל קיר נשכחה. אולם אנשי המערך
לא יכלו להגיע לידי הסכם, וההזדמנות לא
הגיעה.
פירוש הדבר: עבד אל עזיז יצטרך בכל
זאת להחליט על הקמת קואליציה עם הקומוניסטים
— או להתפטר בלי שום הזדמנות
מתאימה, ובלי מוצא של כבוד. השבוע
לא היה איש בנצרת שהאמין, כי יבחר בדרך
הראשונה. נשארה רק הדרך השנייה:
שהוא יודיע, כי אחרי שלא עלה בידו להרכיב
קואליציה מקיר אל קיר, הוא מתפטר
ומבקש לערוך בחירות חדשות, כדי שאזרחי
נצרת יביעו את דעתם שנית.
מדוע לא עשה זאת ביום הששי האחרון?
הוא עצמו גילה זאת בשיחה פרטית: הוא
חיכה לפגישה מכרעת עם גולדה מאיר, בתפקידה
כמזכירת מפא״י. בשיחה זו יוברר
סופית אם אין אפשרות להציב מועמד מוסכם
של המערך. אם אין, יוובר על הצורה
בה יפזר שר הפנים את מועצת העיר וימנה
מועצה קרואה
בצורה זו תבוזבז ההזדמנות הגדולה,
שבני נצרת נתנו בידי עבד־אל עזיז אל־זועבי.

,העווס חוה־ ויחו עד סקופ נזראוון׳
אזהרה מוקדמת
ך • ידיעה הראשונה באה בשעה ארבע
| | אחרי־הצהריים, ישר לבניין הכנסת. בשיחת
טלפון מפאריס. כתב צרפתי ביקש
לדבר עם אורי אבנרי, הודיע לו כי ז׳ק ורג׳ס
עומד להגיע למחרת היום לישראל, במטוס
של חברת סוזיס־אייר.
׳~אותו כתב פירט גם את רקע החלטתו של
ורג׳ס: פנייתו לשגרירות ישראל בפאריס,
סירוב השגרירות להרשות לו לבוא לישראל,
הודעת שר־הפנים הישראלי שאם יבוא לישראל
— יגורש מייד.
כשהניח אבנרי את שפופרת הטלפון, היד,
עליו להחליט מייד מה לעשות. הוא ידע כי
באותו רגע הוא האיש היחידי בישראל היודע
על החלטת ורג׳ס — וכי הדבר מטיל
עליו אחריות רבה,
אילו חשב אז רק על האינטרס של השבועון
המסויים, היה מחליט לשתוק. כי בכך
היה שומר לעתון סקופ בינלאומי ממדרגה
ראשונה.
כי אז היה שולח השבועון המסויים, למחרת
היום, חולית־כיסוי לנמל־התעופה.
זו היתד, ממתינה, בסודי־סודות, לבואו של
ורג׳ם. הפרקליט, בעל הדרכון הצרפתי, היה
מגיע, מבלי שאיש מנציגי השלטון היה
מחכה לו. בואו היה יוצר מבוכה כללית. יתכן
שהיה עובר את ביקורת־הגבול, זוכה בו
במקום לאשרת־כניסה (כמקובל לגבי אזרחים
צרפתיים) ,מגיע לתל־אביב ומכנס שם מסי־

כמה דקות החל בכנסת ויכוח־הסרק על
טיסת אייבי נתן — אחד הדיונים הבלתי־רציניים
ביותר שהתנהלו אי־פעם בבית זה.
הוא נערך במיסגרת ״הצעה דחופה לסדר-
היום״ של חרות — הצעה מבולבלת, שהאשימה
את הממשלה על כך שלא מנעה
את הטיסה, אך באותו זמן תבעה מן הממשלה
שלא לנקוט באמצעים נגד נתן. כי
חרות ידעה כי דווקא הבוחרים שלה, בני
ישראל השנייה, התלהבו למיבצע.
סיעת העולם הזה החליטה עוד קודם לכן
להימנע מהצבעה על הצעה זו, בגלל חוסר־הרצינות
שלה, ולנמק הימנעות זו בהודעה
מדינית קצרה על בעיית־השלום במרחב*.
אבנרי החליט להשתמש בהזדמנות זו ולהוסיף
להודעה כמה משפטים על בואו של
ורג׳ס.
היתד, זאת תוספת לגיטימית, כי היה קשר
הגיוני בין שתי הטיסות. קרוב לוזדאי כי
ורג׳ס לא היה בא לישראל, לולא קדמה לכך
טיסתו של נתן. הוא הכריז בפאריס כי הוא
״אייבי נתן הערבי״ .ויתכן כי אחת ממטרות
מיבצעו היתד, לנטרל את הטיסה הראשונה,
בבחינת :״הערבים לא נתנו לנתן להישאר
במצריים, והישראלים לא נתנו לוורגיס
להישאר בישראל.״
כך הודיע אבנרי מדוכן הכנסת, בשעה
4.30 ביום ג׳ ,כי ורג׳ס עומד לבוא למחרת
היום לישראל. אחרי המשפט הראשון, לפני

תמונת סקופ

שצולמה על־ידי צלם העולם הזה, נתן זהבי, היתה אחת
מתוך שתי ה ת מונו ת היחידות שהנציחו את ורג׳ס בעת
שהייתו במעצר, בבניין המרכזי בנמל־התעופ ה בלוד. התמונה השניה, שצולמה שניות
ספורות לאחר מכן, בוצעה על־ידי צלם מעריב, ש הוז מן על־ידי חוליית הכיסוי של
העולם הזה, לחדור עימה לבניין בו היה עצור ורג׳ס, מבעד למ שמרו ת המשטרה.

מחסום בפני העתונות

נו חו ת מ שטרה רבים הקיפו
את שדה התעופה, מנעו
והצלמים להיכנס לשדה או לאגף הבניין בו שהה ורג׳ס. ב ת מונ ה: צלמים
כוחם ממרחק, מעבר למחסום המ שטרה שהוצב בדרכם. המשטרה הגבילה את

בת־עתונאים סנסציונית. ויתכן גם כי המשטרה
היתד, מבחינה בחשיבות אישייתו,
מעכבת אותו בנמל־התעופה, והיתר, מתחילה
התרוצצות כללית בין מוסדות השלטון,
במשך שעות ואולי במשך ימים: ,ד־ להחליט
מה לעשות.
כך או אחרת: זה היה מבטיח להעולם
הזה כתבה בלעדית לגמרי.

״זד; 7א גוכע?עגיין;״
^>ולם במיקרה זה החליט העורך ש־
\ £א0ור לו לעשות רק את החשבון של
העתון. בעניין כזה, העלול לגרום להסתבכות
בינלאומית, היה עליו להתחשב קודם כל
באינטרס של המדינה.
אינטרס זה חייב שלא לשמור על סקופ
— אלא להודיע למוסדות השלטון ולציבור
בעוד מועד מה צפוי למחרת היום, כדי
שיוכלו להתכונן לקראת המאורע ולהחליט
מראש כיצד לנהוג.
השעה היתד, שעה ארבע בדיוק. כעבור

מבעוד יום
מ העתונאיס
מנסים את
תנועותיהם.

שיכול היה להשלים את הידיעה, הופסק על־ידי
היושב־ראש, קדיש לוז, בטענה כי זה
אינו נוגע לעניין הנדון. אך אחרי הישיבה,
כשעטו עליו העתונאים, סיפר להם אבנרי
את כל הידוע לו — ובכך סיפק לעתונות
את כר אשר ידעה למחרת היום, כשהבינה
את הקהל לקראת בוא הפרקליט.

כפיות־תודח משעת
** שה לומר כי ויתור זה, על סקוס
1/בינלאומי, לטובת האינטרס הממלכתי,
* זכה להכרת־תודה מצד העתונים שנהנו
מכך.
להיפך: למחרת היום התנפל הרצל רוזנ־בלום׳
עורך ידיעות אחרונות, בשצף־קצף
על אבנרי, הציג אותו כאמרגנו של שינא־סיעה
הנמנעת מהצבעה טלי הצעה לסדר
היום, רשאית לנמק את ה הימנעות
במשך כמה דקות.

ישראל וכמארגן המיבצע שלו. הוא חזר בו
רק כאשר הובאו לידיעתו פרטי הפרשה.
גם דובר חרות, שחיפש באופן קדחתני
עילה כלשהי להשמצת סיעת העולם הזה,
במיסגרת הוויכוח על סדרי הכנסת (ראה
דו״ח לבוחר) ,הכריז בפאתום כי אבנרי
שימש ״מבשר״ לוזרג׳ם.
כשהוכח למשמיצים כי דבריהם אינם רק
דברי־הבל גמורים, אלא גם כפיות־תודה משמעת׳
הצטדקו בתירוץ :״כן, אבל מדוע
נודע על הטיסה דוזקא לאבנריי״
גם לכך היתד, סיבה פשוטה ביותר.
במשך שנים ארוכות של עבודה כבלנית
בנה העולם הזה בעולם מערכת של קשרים
וידידים, המאפשרת לו להיוודע בנקל ובמרירות
על כל הנעשה בעולם הערבי. ידידים
אלה, הפועלים למען השלום, דואגים כי כל
ידיעה חשובה תגיע לשבועון המסויים, כדי
שמחנה־השלום בישראל יוכל לכלכל את
מעשיו בתבונה.
מאותם החוגים באה גם הידיעה על טיסת
ורג׳ם. הם לא רצו כי הדבר יפתיע או
יביך את מחנה־השלום, ועל כן מסרו לו
על כך מראש. הודות לכך ידע העולם הזה
על המאורע 26 שעות לפני שעמד להתרחש,
ויכול היה להחליט כיצד לטפל בידיעה זו,
לטובת עניין השלום.

מה רצה ורג׳סץ
ד משף 26 שן ןוח^קרו^לה^הודות

4להודעת עורך העולם הזה, היתד, לשלטונות
שהות להחליט איך בדיוק לנהוג
כלפי האורח הבלתי־רצוי.
הם היו צריכים לשאול את עצמם, קודם
כל, מהי כוונת ורג׳ס?

לא יכול להיות ספק כי ורג׳ס הוא אוייב
מושבע של ישראל. עורך־הדין השמאלני,
הנוטה לעבר סין, מי שהיה פרקליט נאשמי
מחתרת הפל״ן בצרפת (ושנשא לאשה את
אחת הנאשמות המפורסמות ביותר, שנדונה
למוזת ונחונה) ,פועל בשליחות הליגה ו/או
אירגון השיחרור של אחמד שוקיירי. אין
הוא פרקליט פרטי, המבקש להגן על זכויותיו
של נאשם פרטי.
אם כן, למה בא?
יש להניח שעמדו לנגד עיניו כמה שיקולים:

שיקול פרטי: לעשות רעש בינלאומי
גדול ככל האפשר, ולזכות בפרסומת אישית
מירבית, בדומה לאייבי נתן.
• שיקול פוליטי: לנטרל, כאמור, את
הרושם שעשתה טיסת הישראלי, ולהוכיח
כי הישראלים אינם רוצים בשלום יותר מן
המצרים.
• ובעיקר: ליצור בעולם את הרושם
בי משפטו של מחמוד חג׳אזי אינו משפט
הוגן, וכי יש לישראלים מה להסתיר. כי
אחרת, מה היה איכפת לישראלים שפרקליט
זר, הדואג לשלומו של הנאשם, יישב בקהל
כצופה ויעקוב אחרי מהלכו (כפי שעקבו
משקיפים גרמניים אחרי משפט אייכמן)?
אילו שקלו שלסונות־ישראל את הדברים
במוח צלול, יתכן שהיו מגיעים למסקנה
כי לאור עובדות אלה, דוזקא מוטב לתת
אפילו לאיש כמו ורג׳ם להיכנס ולהיות נוכח
במשפט, כצופה פאסיבי, מבלי שיבוא
במגע עם חג׳אזי. שהרי ממילא אין חג׳אזי
משתף פעולה עם שופטיו וסניגורו הישראלי
הממונה, וממילא אין כל סיכוי כי
(המשך בעמוד ) 16

נתנה ואשתה נסידוה: ננר שהבוכנות היהודית מתרוקנת מחונן
ומתפקידים -נן מתנפחים תקציבה ומשחה -על חשבונן!

המת החי מתנבה
ולקשישים, ומידה ההצלחה של מיזוג הגלויות תוכיח את יעילי־ד
ץ ה כיצמע כמי בדיחה: ככל שפוחתים תפקידיה של הסוכנות היהודית, ככל שיש נחות
שיא האבסורד הוא המדור הדתי של המחלקה לעלית ילדים י.וער, העי־־ מחקרים נשם•׳׳
1עליה, פחות התיישבות, פחות איסוף־תרומות, פחות יעור — כן מתנפח יותר תקציב
הסוכנות ותופח מנגנונה.
החינוך המיני*.
הסוכנות מוציאה מדי שגד. כ־ 350 מיליון ל״י, מזה רק שליש בא מתרומות העם היהודי.
דוגמה נחמדה לניפוח מנגנון היא ימהלקד, לחינוך יתרבות בגולה. דו״ח מבקר הסוכנות
את היתר משלם האזרח הישראלי, מבלי לדעת על כך, ומבלי שתהיה לו שליטה כלשהי על
מציין, כי בשנת הכספיב 63/64 אושרו למחלקה 22 מישרות, בעוד שמספר העובדים היה
הגוף המסורבל הזה.
.!6מבקר הסוכנות בא על סיפוקו בשנת , 1965 כשנאמר לו שהדבר תוקן. כיצד תוקן?
.,־יפי דיוזח הביקורת הפנימית, אושר לאחרונה למחלקה תקן של 26 מישרות, ומספר
הסוכנות היהודית לארץ־ישראל הדלה מזה זמן רב מלהיות גורם מחליט ומבצע. בעשר
השנים האחרונות הוקמו בכל משרדי הממשלה אגפים, מחלקות, מרכזים, רשויות וחברות ד,עוג ־•ם תואם את התקן.״ כה אומר מבקר הסוכנות.
ממשלתיות, שנטלו על עצמם את כל תפקידיה. כיום הממשלה היא המחליטה, המממנת והמדו״ח
של מחלקת המנגנון טוען, לעומת
בצעת את מה שנחשב בעבר כתפקידי הסוכנות.
זאת, כי כבר בראשית 64 עבדו במחלקה
המחלקות המקבילות בסוכנות הפכו להיות מתווך בין הממשלה וחלק גדול מן האזרחים:
לחינוך ור־בות בגולה 41 איש. היום
הממשלה מהליסה על פעולות, מוסרת לסוכנות את התקציב הדרוש לביצוע, והסוכנות,
עובדים שם 7 .איש.
במו בנק, משלמת למבצעים השונים את שכרם.
כל הכפילויות הללו, ואי הסדר והניסוח
אבל הבנק הזד, בולע בדרך שליש מהתקציב, כדי להחזיק את המנגנון המנופח שלו, ואת
הנובעים מכך, דד תוצאה של המאבק בין
היתר הוא מחלק לפי מפתח מפלגתי, ללא שיקולי יעילות וחסכון.
המפלגות השונות, קירבתן לצלחת. כל
מחלקה היא אצבע ב ׳־ת. כל אגף חדש
אף מחלקה ממחלקות הסוכנות לא חוסלה כאשר הקימה הממשלה גוף מקביל לה5-432 .
במחלקה, כל עובד נוסף - -הם סעיף הוצאיש
עובדים (עובדים?) כיום בסוכנות. בחמשת החודשים האחרונים גדל מספר העובדים
אות נוסף לסוכנות, וסעיף הכנסות נוסף
ב־י< 7איש, גידול ממוצע של 15 איש לחודש.
700 מהם עובדים כשליחים קבועים בגילה, מלבד המאות הרבות של משתלמים, שליחים למפלגה.
אבל כל עובד נוסף הוא גם סיבה נוספת
זמני־ם, שליחים לכינוסים בינלאומיים, מרצים ומורים בסימנריונים, וד,עשרות הרכות של
נגד חיסול הסוכנות. וכי מה יעשו 5000
ראשי־מחלקות סגני־ראשי־מחלקות, מנהלי־דתלקות, סגני־מנהלי־מחלקות — הנוסעים וקום־
איש שיפלטו לשוק העבודה?
צים לחו״ל בכל פעם שהגולה זקוקה להם.
אין אלה סתם 5000 איש, אלא אנשים
שהתרגלו לסגנון הסוכנות, סגנון של אנדרוזעגך
נזיבי למוסיה, של ביזבוז, של עבודה תוך טעויות
וחיפוי על טעויות. סגנון שלא השתנה
הרבה מאז הדו״ח המפורסם של ד״ר אמיל
״ סיף שנ ת , 1951 שנת שיא העל־ה. כאיכר הסוכנות הקימה ישוב חדש כל יומיים, כאשר ך שמוראק, מבקר הסוכנות, אשר בתגובה עליו
1היו בארק מאות מעברות, מחנות־מעבר, מחנות־קליטה — עבדו בסוכנות רק 4,677 איש.
אמר בשעתו לוי אשכול :״לא תחסום
כלומר: כאשר הסוכנות היתד, כל־יכולה, כאשר הסיכנוה היתד, הגורם הקובע במדינה
שור בדישו!״
בשטחים רבים וחשובים — עבדו בה פחות אנשים.
755 איש נוספו למנגנון הסוכנות מאז ועד היום, בתקופה בה התרוקנה מתוכנה, כאשר
כל העבודה נעשית למעשה במשרדי הממשלה השונים. אבל ראשי המחלקות בסוכנות הם
צי גזו נ זי נ ר \־נ \ 211 רי בך
גאונים בהמצאת הצדקות וסיבות לקיומם ולהגדלת תקציבם, על אף ולמרות הכל.
למשל: כשפוחתת העליה, דווקא אז יש להגדיל את התקציב ואת מספר העובדים והשליחים
— כי מוקמים אגפים חדשים במחלקת ד,עליה, כמו האגף ל״מידע והדרכה׳׳ ,המוציא
^ יבהח שו ב ה יותר נגד חיסול הסוכנות
לאור את ילקוט הוראות ומידע.
* נעוצה בעובדה שגוף זה הוא הגב הפוכשפוחתת
ד,עליה, מסבירה הסוכנות, גול בה אחוז האלמנות וד,גרושות עם ילדים —
ליטי הנאמן היחידי של לוי אשכולד־דעיקרו:
עובדה המחייבת את הגדלת תקציב המחלקה לעלית הנוער.
המחלקה החשובה ביותר בסוכנות — מחכל
מחלקה מקימה לה אגפים, כדי לעסוק בעדני המחלקות האחרות. מחלקת העליה עוסלקת
ההתיישבות. מנהלה: רענן וייץ.
קת בקליטה. מחלקת הקליטה עוסקת בעליה. שתיהן יחד עוסקות בעלית ילדים ונוער קמחלקת
ההתיישבות הקימה את כל הישוליטתם,
במקביל לפעולותיה של המחלקה לעלית ילדים ונוער, שהיא מקבילה, פחות או יותר,
בים החקלאיים במדינה, וכמו שאומר מבקר
למחלקת הנוער והחלוץ, העוסקת, בין השאר, גם בעניינים שהם בטיפול המחלקה לחינוך
הסוכנות :״דברי ימי מחלקת ההתיישבות
ותרבות בגולה, להבדיל מהמחלקה לחינוך ותרבות תורניים בגולה. לכל אחת מן המחלקות הלא הם כתובים על מפת הארץ.״ אבל ליד
האלה יש תקציב מיוחד ומחלקה מיוחדת ׳להסברה ופירסומים, מה שעושה גם מחלקת
רשימה מרשימה של מספר הישובים שההסברה.
הוקמו,
ישנה רשימת המישגים והטעו-־ת
לכל מחלקה יש גם נציגים ושליחים בחו״ל. רק במקרה אחד יש שליח משותף למחלקת
בתיכנונם של ישובים אלה.
ד,עליה ולמחלקה לחינוך בגולה. רק בשני מיקרים יש שליח משותף למחלקה לחינוך ותרבות
אין כמעט שטח, בו טיפלה מחלקת התורניים
ולמחלקת הנוער והחלוץ. כל שאר השליחים עוסקים איש איש בענייני שולחו.
התיישבות, שלא נעשו בו טעויות גורליות,
לכל מחלקה יש גם אגפי הדרכה משלה, אולפנים להנחלת הלשון, מוסדות לילדים, לנועי־הרובצות
עדיין כמעמסה על תקציב המדינה.
כדאי אולי למנות כמה מהן:
הבתים שניבנו בישובים נתגלו כקטנים
מדי. המרחק בין הבתים גדול מדי. איכית
הבניה היתד, גרועה. הבתים קרים ורטובים.
הוצאות השיפוץ גבוהות.
חלקות הקרקע שניתנו למתיישבים נתגלו
• כי ה סוכנות היהודי ת לארץ־ישראל היא מוסד ריק מ תו כן ביצועי, אשר
כקטנות מדי. החלקות היו מפוצלות מדי,
לכל אחת מ מ חל קו תיו יש מחלקה מקבילה בממ שלה.
וקרובות מדי לבתים.
• כי למרות שניטלו ממנה מרבית תפקידיה, ממ שיכה ה סוכנות לנפח את מנג־הקרקע
לא נבדקה לפני ההתיישבות. אלפי
נונה ואת תקציבה.
דונמים של מטעים לא יהיו כדאיים לעולם,
• כי חלק עצום מתקציב הסוכנו ת מ תבזבז על החזקת ה מנגנון.
כי ניטעו באדמה בלתי מתאימה.
חלוקת המטעים ליחידות פרטיות נעשתה
• כי ה סוכנו ת היא הצינור, דרכו ניזונו ת ה מיפלגות הציוניו ת, להן מחלקים שס
בטעות, כי קשה לעבד אותן במרוכז, כפי
תיקים לפי מפתח מפלגתי. כל תיק מקנה למפלגה גישה לתקציב גדול, כל מפלגה
שהסוכנות רוצה כיום. נטיעת זנים שונים
רוצה עוד. כתוצאה מ כן שוררים שם כפילויו ת ואי־סדריס.
של עצי פרי זה ליד זה מפריעה לעיבוד הסוכ תקציב
מחצית

כי ממ שלת ישראל מ שלמת מכספי משלם המיסים
ומעודדת העברת מחלות. סוגי הגידולים
נות, רק מ שום שה סוכנות היא הגב הפוליטי של לוי אשכול.
שנקבעו לישובים לא התאימו להם ולא
לצריכה בארץ.
• כי הסוכנו ת היהודית מכבידה ללא נשוא על מ שק הארץ, ב היו ת ה קבוצת
לחץ, המייצגת את האינטרסים המפגרים ביותר ו ה מיו שנים ביותר.
קביעת גודל הישובים היתד, טעות. הישובים נתגלו כקטנים מדי.
יחידת הרפת שהוקצבה למתיישבים היתר, קטנה מדי. הדבר תוקן כמה פעמים, ובכל פעם
• כי הסוכנו ת, ב היותה פזרני ת ובלתי מ תוכננ ת, מהווה חממהל שחיתו ת ולהתהתברר
ששוב היתד, טעות.
נוונות מוסרית.
יחידת הלול שנקבעה היתד, אף היא קטנה מדי.
• כי ה סוכנות אינה כפופה לשום ביקורת דמוק רטית או פרלמנטארית.
הכרמים שניטעו ממשיכים עדיין להפסיד, כי מיקומם נקבע בטעות. הזנים נבחרו בטעות.
צורת הנטיעה היתד, טעות. חלוקת השטחים היתד, טעות. שיטת הטיפול בגפנים היתד, טעות.
קביעת סוג האוכלוסים בישובים נתגלתה גם היא כטעות. נסיונות מיזוג־ד,גלויות, על־ידי

הושבתן יחד באותו ישוב, הביאו לאסונות.
צינורות מים שהונחו נתגלו כבלתי מספיקים, או בלתי מתאימים, או מאיכות לא טובה.
• לבטל את כל ה מחלקו ת ב סוכנו ת אשר יש משרדים מקבילים להן בממ שלה.
אלפי דונאמים מרושתים בקווי מים עומדים עתה שוממים, ובשטחים מעובדים — מתבזבזים
• להשאיר במסגרת בלתי ממלכתית נפרדת רק תפקידים אשר אינם יכולים
המים. הונחו קווי צינורות בשטחים ואזורים שלא היד, בהם מים, ושלא תוכנן אליהם קו
להיע שות באורח רשמי על־ידי הממ שלה, אס יש כאלה.
מים בתיכנון הארצי.

.העולם הזה״ סווון:

רענו ו״ץ

,העור 010־ דורש;

על־ידי כן תחסוך המדינה כיססו מיליון לירות לשנה, ה מ תבזבזי ם כיום בשל
החזקת מנגנון מנופח, ובשל חוסר היעילות של הסוכנות.

מתוך הדו״ח לי שיבת הוועד הפועל הציוני, עמוד .28

מושבים שניבנו כדי לייצר חלב, ושניבנו בהם רפתות. מחלבות ונדתקנים מיוחדים —
הפכו ליצרני ירקות, ולהיפך.
כל אלה הם מימצאים של דוחות הסוכנות עצמה. אפשר להמשיך ברשימה זו לאורך כל
הגליון, ולהביא עשרות ומאות דוגמות לכל מקרה ומקרה.
בכפר שמואל, למשל, ניבנו הבתים בערוץ הוואדי. הם נשטפים בחורף.
במושב אליקים הוקצבו למתיישבים 2500 דונם. הסוכנות הניחה קווי־מים בחצי
מן השטח. למתיישבים סופקו בתים, כלים, זרעים, זבלים, הכל. רק בשנת 1960 התברר
שלמעשה רק 300 דונם מכל השטח ראויים לעיבוד.
אפשר לספר על ליקויים ברשת המים במושבים כמו כפר יעבץ, אמונים, פורת. על
מיגרעות הדיור בבית־עריף, גינתון, זיתן. על תיכנון פיזי לקוי באחי־סמך, מזור, צפריר״
על חוסר תיכנון הקרקע במושבים עמיקם, גבעת נילי, עופר, כפר זיתים. על מיבנים שהוקמו
ללא צורך במושבים נתיב־השיירות, בכורה, ניר־יפה, ועל הכרמים של גילת ותקומה. וגם
פה הרשימה ארוכה.
בכל פעם שנעשה ניסיון לתקן את המעוזת — נוספו הוצאות מיותרות, ורבו הטעויות.
כשהתברר שרפת עם שתי פרות אינה יכולה להיות כדאית — נקבעה מיבסה של חמש פרות.
רפתות הוגדלו, מיבנים חדשים ניבנו, ורק אז התברר שבעצם הרפת הכדאית חייבת להתבסס
על יחידה מינימלית של שמונה פרות. כ־ 70 אחוז מבעלי הרפתות במושבים מחזיקים עד
היום רפתות קטנות מהמינימום הכדאי.
דוגמה אחרת היא ענבי הסולטנינה בנגב. זן זה אינו מתאים לאקלים הנגב, והוא אינו
ניקלט יפה בשוק. בכל זאת ניטעו אלפי דונאמים כאלה. בשנת 1963 החליטה מחלקת ההתיישבות
לתקן את המעוזת, והקימה בית־חרושת ליצור צימוקים.
המיפעל לא הצליח לנצל את כל כמות הענבים. הצימוקים שלו היו גרועים, וקשה היה
למכור אותם. הפסדי המיפעל התווספו להפסדי הכרמים.
המחלקה להתיישבות ניסתה גם לתקן את הליקויים במצב השיכון במושבים. מאות אלפי
לירות הוצאו על בניית אסבסטונים ליד הבתים של המשפחות מרובות־היילדים. כל הכסף
הזה בוזבז, כי המתיישבים העדיפו להמשיך לחיות שמונה בחדר אחד, ובלבד שלא להשאיר
את ילדיהם לבד בחושך, במיבנה רעוע מחוץ לבית.

ב & דנזג! \זלאג ^

ן * ך ה בי א ה הסוכנות את העולים החדשים בכפרים רבים לידי יאוש. כל מי שיכול היה
לנטוש את המושב — עשה זאת. כ־ 40 אחוז מהבתים במושבים עומדים ריקים. התושבים
שנותרו מפרקים מהם את הדלתות, החלונות והרצפות. מה שנשאר מתפורר, והנזק
מגיע למאות אלפי לירות.
במושבים נשארו המשפחות שלא יכלו להסתדר בעיר. אחוז המיקרים הסוציאליים בהם
הוא גבוה מאוד, ולאלה אין כל נסיה לצאת העירה.
דוגמה: מושב יושיביה שבנגב.
אומר מבקר הסוכנות :״יו שי בי ה הוקם ב שנת 950ו, ומ־ 04ו יחידות המ שק שבו, תפוסות
כיום רק .44 אין במקום כל פעילות חקלאית, וזה מספר שנים שהמחלקה להתיי שבות דור שת
מהתו שבים לפנות את המקום. לתו שבים הופסק מ תן עזרה רפואית, עזרה חקלאית ומי שקית,
שרותיס חיוניים וצרכניה. למע שה הוזנ חו תו שבי המקום ל חלו טין.״

מתיישבים שניסו ברצינות לחיות מחקלאות, שניצלו את אדמתם כפי שצריך, ושהשתמשו
נכון בכלים שעמדו לרשותם, לא הצליחו להגיע לרמת־מחייה מינימאלית. ההכנסה הממוצעת
של חקלאי במושבים מתוכננת אומנם ל־ 500 לירות לחודש, אבל רק אחוז קטן מצליח להגיע
לזה. הרוב המכריע מרוזיח בקושי 250 עד 280 לירות לחודש.
כל אחד מהם חייב רבבות לירות לסוכנות ולהנהלות המושבים. חיעדי המושבים פושטים
את הרגל בצורה כרונית מאז הקמתם. לכן לא מפליאה הפיסקה הבאה בדץ־וחשבון
מבקר הסוכנות:
״ליקויים ב תיכנון הרא שוני, אספקת אמצעי־יצור שלא התאימו לניצול חקלאי מלא, שגי-
אות ב תי כנון יסודי של ענפי־ ה״צור, חוסר ידע מיקצועי והדרכה בלתי מספקת, ני סיונות שלא
עלו יפה — כל אלה הביאו לשנים של הרג שת מרירות ויאוש רמת הכנסה נ מוכ ה מן
ה מיני מום הדרוש, בגלל אמצעי־ייצור בלתי מספיקים ו מיכ סות־יצור מ צו מ צ מו ת — תרמו
אף הס לתלי שו תו של המתיי שב מאדמתו ולחיפו ש אחר מקורות פרנסה אחרים חוסר
ידע מצד המדריכים גרס ל כן ש מו שבים רבים הפכו לחלקות נ סי תיו ת. כ שלונו תבשטח
הייצור החקלאי הביאו את המתיי שבים ליאוש, ולעתים לבריחה. מתיי שבים הסתבכו ב חו בו ת,
אן לא ראו שכר לפעולתם, ועל כן החלו לעזוב את ה מו שבים — לעתים הס עשו זאת
בח שאי.״
כתב־אשמד, נוראי זד, אינו מפריע למבקר הסוכנות לסכם את דבריו כך :״חמ ש־ע שרה שנה
עברו מאז הובאו לה תיי שבו ת הצעירה ראשוני העולים ללא ידע אלמנטרי בחקלאות
ולאט לאט הפכו לאיכרים של ממש, ה שואפים להכות שורשים באדמת הלאום.״

מי שיקרא שוב את הקטע הקודם, ואחריו את המשפט האחרון — יקבל שעור באקרובטיקה
ציונית. במקרה הטוב אפשר סחם לחייך למראה צביעות כה מתחסדת.

זז בגן י-זז ל }ז

* * ר בי תהשגיאות המחרידות הללו נעשו כאשר ראש מחלקת ההתיישבות היה לוי
אשכול. רוחו עדיץ שורה על המחלקה, על מנגנונה ועל מנהלה הנוכחי, רענן וייץ.
אלה אינם מתרגשים מן הביקורת. יש להם סיבה לכל טעות, ואף אחת מן השגיאות אינה
באשמתם.
להגנתם הם טוענים, כי רוב השגיאות מקורן בחיפזון בו הוקמו הישובים בשנות העליה
הגדולה, מ־ 1949 עד . 1952 כשמוכיחים להם שאותן שגיאות נעשו גם בשנים השקטות
שלאחר מכן — מטילים ראשי המחלקה את האשמה על משרד החקלאות ומתכנניו, ועל
התנאים האובייקטיביים.
הטענה האחרונה היא המצחיקה ביותר. היא מזכירה את עשרת חכמי־חלם שניסו לדעת
אם הם באמת עשרה, ולא הצליחו, כי אף אחד מהם לא זכר לספור את עצמו.
כך, למשל, מצדיקה מחלקת ההתיישבות את הטעויות בענף הרפת, ומטילה את ההאשמה
על ירידת המחירים בשוק החלב בארץ. המחלקה שוכחת רק לספור את עצמה בעניין,
כי מחירי החלב ירדו כאשר הרפתות של מתיישבי הסוכנות התחילו להזרים חלב אל
השוק המקומי.
באותו טיעון חלמאי מצדיק רענן וייץ את הטעויות במטעים, בלול ובפרדסים. ומחלקת
ההתיישבות ממשיכה להוציא 13 מיליון לירות לשנה על החזקת פרדסים, ברובם ודתיקים
(בני 5— 12 שנה) ומניבי פרי, בשעה שחברות כמו רסקו ומוזדרין, גורפות הון מפרדסיהן
כבר החל מהשנה החמישית.
את כל השגיאות שהוזכרו, ועוד רבות שלא הוזכרו, עשתה מחלקת ההתיישבות כבר
לפני 15 שנה, כשצוות עובדיה מנה 950 איש. היום ממשיכה המחלקה לבזבז מיליונים,
למרות שאין לה יותר שום תפקידי ביצוע, ומספר עובדיה מגיע ל־.2000
צוזת למוד שגיאות זה בולע 18 מיליון לירות לשנה. הסוכנות היהודית לארץ־
ישראל משתתפת בתקציב המחלקה רק ב־ 16 מיליון לירות, מה שלא מספיק אפילו

המתישביס שקעו בחובות -עזבו בחשאי
לכסות את ההוצאות. את יתר התקציב משלמת ממשלת ישראל מתקציב הפיתוח ש? משרד
החקלאות. זה מסתכם ב־ 48 מיליון לירות לשנה הקרובה, שנת החיסכון, הקימוצים ו
הוויתורים.
ממשלת־ישראל התביישה קצת להודות שהיא נותנת לגוף מסורבל, פזרני וחסר כשרון
זה, סכומים גדולים שכאלה. לכן הוסווה הדבר בתקציב המדינה. הממשלה מודה בג.וי שהא
מקציבה למחלקת ההתיישבות רק 32 מיליון, ואילו 16 מיליון נוספים הוצנעו בשתי שורות
קטנות, בהן נאמר שהממשלה תיקנה איגרות חוב של הסוכנות בסכום זה.
כשמתיישבי הסוכנות והנהלות המושבים פושטי־הרגל יחזירו לסוכנות את חובותיהם —

י ״ ח ר רי ר ח

דזרר

לממשלה.

גזנופוחז גזנו פ מוזי

64 מי ליון הלירות שיעמדו לרשות המחלקה השנה, יוקדש החצי לביסוס המשקים
1 2הקיימים. מזה 12 שנה עוסקת המחלקה בביסוס המשקים הקיימים. מדי שנתיים מתפרסמת
תוכנית, על פיה יסתיים הביסוס תוך תקופה קצרה. לשם כך הוכפל מספר עובדי המחלקה
ונקבעו תקציבים אסטרונומיים. אבל כל פעם מתברר שזה לא כל כך פשוט, שיש עוד
הרבה מה לעשות, שחשוב שהמחלקה תקבל עוד ועוד תקציבים, כי יש לה עדיין תפקיד.
• כותב מבקר הסוכנות:
״הביקורת העלתה כי במספר מו שבים מודרכים הורע המצב הכספי על אף הזר מת הכספים
מה סוכנו ת היהודית. ב מו שבי ם אחרים גדלו חו בו ת האגודה ו חו בו ת החברים בסכו מי ם
העולים על הסכומים שניתנו על־ידי המחלקה להתיי שבות.
״העברת מו שבים מטיפול רגיל לביסוס, דור שת עריבת סקרים על מצבם הכלכלי, וזאת
על מנת לתכנן את הביסוס בהתאם לתנאי הנזושבים. הביקורת לא מצאה כל סקרים מסוג

״ה שינויים שחלו ברמת־החיים ובתקן של המ שקים שניכללו ב תכנית הביסוס, הביאו בכמה
מיקרים למצב כלכלי קשה, שהצ רין טיפול מיוחד נוסף מטעם המחלקה להתיי שבות.״

נשאלת השאלה: למה לא בוצעה כל ההתיישבות על־ידי משרד החקלאות?
ישוב הארץ הוא תפקיד ממלכתי מאין כמוהו, והעולים החדשים שיושבו — הם אזרחי
המדינה.
לשאלה זו יש שליש תשובות:
(א) מנגנון הסוכנות היה קיים, ושום מנגנון אינו מתפרק מעצמו ומרצונו.
(ב) אילו היה טיפול ממלכתי בהתיישבות — ממילא היתד, המדינה נאלצת לתת טיפול
דומה גם לכפר הערבי.
(ג) ההתיישבות בארץ מחולקת לזרמים מפלגתיים, החוששים מפיקוח פרלמנטארי
ודמוקראטי.
אין ספק שאילו היתד, ההתיישבות מבוצעת על־ידי משרד־החקלאות, היתר, הביקורת
הפרלמנטארית השוטפת מונעת את מרבית הטעויות. כך היו נחסכים מיליוני לירות, וכך
היה נמנע הביזבוז שבכפילות בין משרד־החקלאות למחלקת ההתיישבות.
מבקר הסוכנות עצמו מדגיש את אחת הסיבות לקיומה הנפרד של מחלקת ההתיישבות:
״בחירת הי שובים המתאימים לצאת מטיפול ה סוכנות לא נערכה בהתאם ל שיקולים מ שקיים
וכלכליים בלבד, כי אס גם לפי מספר מ שקי הביסוס שניקבעו לתנועה אליה מ שתייך
ה מו שב.״

זהו פסוק מאיר עיניים. כספי הממשלה, הניתנים למחלקת ההתיישבות, מחולקים על־ידה
על־פי מפתח מפלגתי. מושב פושט־רנל צריך גם לדעת להשתייך לתנועה הנכונה, כדי
לזכות בעזרה.

עובדה זו ;וצלה כהרחבה בבחירות
האחרונות. על כף, ועל הכפילויות השונות
בין הממשלה והסוכנות -ברשימה הבאה.

בסצנה זו מנסה פורטונה להזהיר את אהובה.
הצרפתי כפני מעשה הנקמה של משפחתה, אם
יוודע להם על אהבתם, כשפייר מנסה להרגיעה.

פייר ופורטונה בסצנה מתר
עין־גדי. כדי לצלם סצנה זו,
היכנס למים עד הברביים כ

ההתחלה

אהובה גורן (פורטונה בסרט) החלה את הצילומיס בעין־
בחולצ ה צמודה־רטובה, וכ ש מולה מופיע
גדי, כשהיא לבושה
אהובה בסרט, ה שחקן הצרפתי מ ״ ק מרשל, בנה של ה שחקנית הצרפתיה מישל ניורנן.
אהבה במפל
כשהוא נשען על מקל, ורגלו חבושה בגבם,
מדריד הבמאי־מפיק מנחם גולן את מונגולה לזר,
העירום.

המחליפה את אהובה גורן בסצנת

בתחילת הצילום של הס*
הגברים יעזבו את מקום
הצטיידו במצלמות, צילאל

זוהי הסצינה האיחטית האמיתית הרא1
** ידומי פורטונה כבר בעיצומם, אבל
רק ביום השלישי שעבר נערכה בתל־אביב
מסיבת עיתונאים, לכבוד התחלתם.
במסיבה נכחו הרבה מאוד עיתונאים ישראליים,
ומה שיותר חשוב: הרבה מאוד
עיתונאים זרים. בעיקר מצרפת.
העיתונאית החשובה ביותר במסיבת־העי־תונאים
היתד, פראנס רוש. היא בחורה
בלונדית, בת ארבעים, אבל גורמת למיליון
אנשים, ערב ערב, שיקראו את מה שהיא
כותבת• העיתונאי החשוב ביותר היה בעלה־לשעבר,
שבא עם אשתו הוייטנאמית.
כל העיתונאים נהנו מאוד במסיבת העי־חונאים,
כי ניסו כל הזמן לברר איך ינהגו
הבעל־לשעבר והאשה־לשעבר, והאשה־שב־הווה.
זה עניין אותם משום־מה הרבה יותר
מאשר איך תנהג פורטונה והחבר שלה.
הם לא ידעו מה הם מפסידים. כי מיד
אחר המסיבה נסעה פורטונה עם אנשי הצתת
לסדום, להסריט סצינת־התעלסות־בעי־רום.
הראשונה בתולדות הסרט העברי.
המתעלסים: מייק מרשל עם הפנים של
אהובה גורן, ועם הגוף הערום של מחליפתה.

מכות וצח
ן מי

סצנת־המכות ו מלח מת הסכינים נערכה והוסרטה נשמשת תפי ם
בה (מימין לשמאל) ה שחקן הצרפתי יפה התואר, מייק מרשל,
וה שחקנים הישראלים שמוליק קראום, יצחק שילה ואברמלה מור. צופים בה עונ ד׳ המיפעל.

גבית, מפית, וטיפול

ול 8היו נרגשים, נכנסו למכוניות,
התניעו אותן, והתחילו לצאת מן העיר.

-ן ןן ןן!

בוסר והחברה

עם עובדי המיפעל. זאת עשה ב שעות ה מועטו ת של

למפל של מעיין
:לצו המסריטים למכשירים
בידיהם.

אהובה גורן הסכימה להצטלם בחצי־עירום רק
כשגבה למצלמה. לכן נאלצה נערת־התסריט
להדביק בפלסטר את החלק העליון של בגד־הים.

:ה דרשה המחליפה שכל
ההסרטה• אף רכים מהם
ו להנאתם את הסצנה.

זהו המכסימום אותו הסכימה להציג. הסצנה
צולמה, כשצופים בה עשרות מטיילים וחברי
קיבוץ• ,שלא הסכימו להסתלק משטח הצילומים.

השחקן מייק מרשל התגלה כביישן. מדי פעם
הסמיק, חיץ* בבושה כשהוא מעיר :״עשיתי
כבר דברים כאלה, אבל לא בסרט, אלא בטבע.״

שש שצולמה אי-נעם בסוס ׳שואר׳

ן העדפתי המצטיין, התגלה כטיפוס חברתי וע מ מי
בש כובע שחור ונועל מגפיים) הוא מנהל שיחה ערה
היום ב חן לא הגיח אל קירבו כמות עצומה של משקה

אבל פתאום החלים פייר בראסר שני דברים:
ראשית, הוא רעב. שנית, כואבות לו
השיניים.
אנשי הצוות ניסו להתעלם יממנו• אבל מפייר
בראסר אי־אפשר להתעלם.
״מאנז׳ה! מאנז׳ה! מאנז׳ה!״ הוא צעק ב־קולי־קולות,
ותירגם את עצמו לתנועות־ידיים,
מיצמוצי־שפתיים קולניים ותנועות־ראש
.״לאכול,״ הוא הוסיף בעברית ,״לאכול!
לאכול!״ הוא חזר על עצמו בצעקות
מפחידות.
ובסוף, כדי שיהיה ברור למה הוא מתכוון׳
הודיע שלא יעזוב את תל־אביב עד
שלא יביאו אותו לאיזו־שהיא מסעדה. לקחו
אותו לגונדולה. הוא התיישב אל השולחן,
פרשו לו מפה, הגישו לו מזלגות וסכינים,
ושאלו אותו מה הוא רוצה לאכול.
״יין,״ הוא ענה. הוא שכח בינתיים שהיה
רעב, והיה נדמה לו שהיה צמא. כשהתחיל
לבלוע את בקבוק־היין שהוגש לו, הבחין
שליד השולחן שמולו יושבת אמריקאית תמהונית,
עם כובע משונה מהונג־קונג, עם
פנים מבריקות, ועם אברהם ניניו. התברר
שהאשה היא בלה ספיבאק, שחיברה, בין
השאר, את שלושת המלאכים תשק עי קייס.
שני השולחנות צורפו יחד, ופייר בראסר
התחיל לנהל שיחה ארוכה עם הסופרת, ש־
(המשך בעמוד ) 18

הסוו

סצנת הנ שיקה־בעירום צולמה על רקע הנוף הנהדר של עין־גדי, כ שממול
צופו ת נ שות ההסרטה. מי מין: רחל גולן, א שת הבמאי, לביאה הון, המזכ
ואהובה גורן, פורטונ ה האמיתית. היתה זו נ שיקת־עירוס רא שונה שצולמה בסרט ישראל

1אז הרה מו קדמת1

אנשים

(המשך מעמו 11

יישבר במהלך המשפט. נוכחותו של ורג׳ס
לא היתד, מוסיפה או גורעת דבר( .השבוע
נודע כי הפרקליטות הצבאית כלל לא התנגדה
למינוי ורג׳ס כפרקלנטו של חג׳אזי. היא
היתד, בטוחה כי תוכל לעמוד נגדו ולנצח
במאבק המשפטי והפסיכולוגי. אבל דוב יוסף
החליט אחרת, בניגוד לדעת הצבא, והוא
שהכריע).
בכל הנוגע לורג׳ם אין המוח הרישמי
בישראל שוקל את שיקוליו בדיעה צלולה.
ורג׳ם הרגיז את השלטונות, הוא הפך אובייקט
של שינאה עזה, וממילא מתקבלות
ההחלטות לגביו באווירה רגשנית.
לכן החליטו השלטונות לסלק את האיש
מייד עם בואו. ההודעה המוקדמת שזכו
לה, הודות להעולם הזה, סיפקה להם את הזמן
הדרוש להכנות.
חוליית העולם הזה, שהגיעה לנמל־התעו־פה,
ידעה באיזו שעה ובאיזה מטוס עומד
ורג׳ם להגיע. אולם השלטונות לא רצו לשאול
את אנשי השבועון המסדים. לכן התקשרה
המישטרה באופן קדחתני עם כל
מטוס שהיה בדרכו לישראל, עד שאיתרה
את האיש לבסוף במטוס השווייצי.
הכל היה מוכן.

אנשי בטחון עצבניים
* * לבדהע תי נ אי ם. כתבי מרבית הע־תמות
היומית, שנקבצו בנמל־ר,תעופה
כבר בשעות אחר־הצהריים המוקדמות, נתקלו
בחומה משטרתית בלתי־חדירה.
אנשי משטרת־הנמל תוגברו ביום הרביעי
בכוחות נוספים, ביניהם אנשי שרותי־הבט־חון,
שהתרוצצו מצד לצד בעצבנות גלוייה.
לעתמאים לא נותרה ברירה, אלא להתאסף
במירפסת התצפית, הפתוחה לכל אורח, בצד
המערבי של הבניין המרכזי.
המתח הגיע לשיאו כשנחת מטוס סוויס־אייר,
בצידו המזרחי של השדה, במרחק 200
מטר ממירפסת התצפית. השעה היתד.7.25 ,
הצלמים דרכו את מצלמותיהם, חיכו לרגע
בו יועבר ורג׳ם לאולם המכס, מתחת ל־מירפסת.
אך לשווא.
באותו הרגע שבו נראה הפרקליט בכבש
המטוס, לבוש חליפה כחולה־כהה ונושא
תיק עור בידו, ניגש אליו קצין משטרה,
הורה לו לצעוד אחריו. הוא הובל אל אגפו
המזרחי של הבניין, מקום המיועד בדרך כלל
לאזרחים היוצאים לחו״ל, נותק מכל קשר עם
העולם החיצון, ובפרט עתונאים.

צי לו םבשעתק רי א ה
ך * *ליית ה כי ס וי של העולם הזה נערי
ן כה אז לפעולה, כשהיא מודרכת על־ידי
החלטה נתונה מראש, לשתף את כל שאר
העתונאים והצלמים בכל הישג שיפול לידיה.
ד,חולייה, שכללה שני כתבים וצלם, התפז־רה
באותו זמן בבניין המרכזי הגדול, כדי
לאתר איזה חלק ממנו נתון בהסגר.
כעבור שעה קלה היתד, התמונה ברורה:
החלק המזרחי של הקומה השניה, בבניין
המאורך, סגור ונתון לשמירה קפדנית.
בו במקום הוחלט לאגף את המשמרות,
להגיע לחלק הסגור מצד המטבחים והמחסנים׳
המצויים בקצה המזרחי של חצר ה־בנייו•
צלם צהרון, שנקרה באותו רגע על
דרכה של החולייה, הוזמן להצטרף לחדירה.
התברר ששיקולי החולייה היו נכונים. ור-
ג׳ס, שהיה שקוע בקריאה, נינוח בכיסאו
בחדר שחלונותיו כוסו בודילונות, נדהם ל־רגע
כשדלת חדרו נפתחה. גם השוטר שישב
לידו נבהל, כשראה זרים נכנסים מבעד
לדלת הצדדית, הניתנת להיפתח רק מבחוץ.
ברגע שהשוטר הבין מה מתרחש וקם ממ־קומו,
הבזיקו כבר אורות המצלמות, הנציחו
את הפרקליט נמוך־הקומה בחדר, שהפך זמניי
1לחדר־מעצר. בדרך חזרה ניתקלה ה-
חולייה באנשי משטרה שהוזעקו למקום.
הללו לא ידעו כי אנשי העולם הזה כבר
הספיקו לצלם את הפרקליט הזר, הסתפקו
ברישום הפרטים האישיים ובאזהרה חריפה.
מאוחר יותר הצליחה חוליית הכיסוי לאתר
את החדר שנועד ללינת־לילה לוורג׳ס,
שיתפה בכך כל עיתונאי שניקרה בדרכה.
התגובה הצפוייה לעבודת החולייה: הגברה
נוספת של משמרות המשטרה.
בבוקר, חמישים דקות לפני שהמריא המטים
השווייצי, הוכנס אליו ורג׳ס, כשהוא
מובל עד לכבש בניידת משטרה. בי,8.50
לאחר שתים־עשרה שעות ו־ 25 דקות של
שהייה על אדמת ישראל, הוטס הפרקליט
הזר בחזרה.

עורן וונייני הגרחבשר

ראש־העיר מאיר אדרעי. לפי תוכניתו יתבקשו
כל הטבריינים ששמם עקיבא, לתרום,
ככל אשר ינדבם ליבם, לקרן מיוחדת לשיקום
קברו של רבי עקיבא, הנמצא בעיר• .
הסערה שפרצה במסיבת פורים, שנערכה
מטעם ויצ״ובמ לון תדמור בהרצליה, איימה
להשבית את שימחתן של הנשים הרבות
שהיו במקום. הסיבה: אישיותה של אחת
מן השופטות, עליהן הוטל התפקיד לבחור
את מלכת המסיבה. היתד, זו רעייתו של
יועץ השגרירות הגרמנית, הד״ר אלכסנדר
טרק • .מה עושה אדם אמיד, כמ־ אפריים
איווניר, בעל שרשרת בתי האופנה
הנקראים על שמו, כשהוא זוכה בפיס בסכום
של חמשת אלפים לירות? הוא מחלק
אותן, שזזה בשודה, בין בתו ובנו• .
ומה עושה בעליו של מלון המלכים הירושלמי,
אשר אמיד, שהוא צייר לעת
מצוא, לאחר שגמר לכסות את קירות המלון
בציורים מפרי מכחולו? הוא פותח
תערוכה. השבוע פתח אמיד את תערוכתו
הראשונה, המורכבת בעיקרה מציורים ב סימון
ריאליסטי, בגלריה רינה הירושלמית.
9באותו יום בו נחת בנמל־ד,תעופה של
פורט־טעיד טייס ישראלי, נחתה בקאהיר
שחקנית איטלקיה. פקידי המכס, שלא זיהו
אותה, ערכו חיפוש מדוקדק במטענה, הוציאו
החוצה את כל לבניה האישיים. ה־איסלקיה,
ג׳ינה לולוכריג׳ידה, התלוננה,
והאחראי על המכס סולק מתפקידו,
מכיוזן ש״חיבל בתנועת התיירות אל הרפובליקה
הערבית המאוחדת״.

רב ע קי ב א 1״ל

דווקא הנושא העצוב, הקרוי מס־הכנסה,
מעורר את חוש ההומר של הח״כים. סיפר
ח״כ ל״ע גדעון האוזנר על נישום אחד,
שהביא את סיפרי החשבונות שלו לפקיד
השומא, והוכיח לו בעזרתם כי הוא מפסיד
כסף. שאל הפקיד :״אז איך בנית וילה
ב־ 150 אלף לירות?״ השיב הנישום :״הסבתא
שלי נתגלתה לי בחלום, ואמרה לי כי
במקום מסויים בגינה טמון מטמון. חפרתי
וחפרתי, עד שמצאתי אותו.״ חייך הפקיד
בספקנות, ודרש הוכחות לאימות הסיפור.
״יש לי!״ ענה הנישום בתרועת נצחון .״הווילה
היא ההוכחה שלי מכיוון שהדיון
בכנסת לא היד, על מס־הכנסה סתם, אלא
על מס־הכנסה של בעלי־מלאכה, תרם גם
ח״ב המערך יוסן ש פישר, שהוא בעצמו
בעל־מלאכה, בדיחה משלו. סיפר פישר: פקיד
ר,שומא הטיל על בעל בית־דפוס אחד לשלם
מם שנתי בסך 5,000 לירות. בעל־הדפום
שילם את הסכום ללא טענות. בשנה
השניה הטיל עליו הפקיד מם כפול. גם
אותו שילם האיש מבלי לפצות את פיו.
חלפו שנים, וסכום המס עלה ועלה, הגיע
עד מאה אלף לירות. אז פקעה סבלנותו של
הנישום, וכשהגיע שוב מועד קביעת המם
השנתי, הביא עימו מכונת־דפוס אל משרדי
מס־ההכנסה, הניחה ואמר :״נמאס לי כבר,
תמשיכו להדפיס את הכסף בעצמכם.״ •
עורך השבועון הדתי פנים אל פנים, שמואל
הפהן־אכידור, גילה השבוע :״על שלושה
דברים עומדת הקואליציה בישראל — על

התורה של המפד״ל, על העבודה של מפ״ם
ועל גמילות־ד,חסדים של אחדות־העבודה.״ פסו קי ה ש בו ע
• בסימפוזיון שנערך בתל־אביב, על השי•
ראש־יהממשלה לוי אשכור, בנוי
בתקנון הכנסת, הסותם את פי הסיעות
הקטנות, נתגלה יעקוב ג׳יימש רוזג־ וועידה החקלאית העשירית :״.התייצבנו על
טאל, כתבו הפרלמנטארי של הארץ, ככוכב רגלינו, אך צריך לנסות ולעשות מאמצים
הערב. לא זו בלבד שניתח את הצד המשפטי לעמוד על רגלינו אנו, מתוך מה שהידיים,
המוח, הלב והשכל מוציאים מהאדמה, משל
הבעיה, אלא שסיפק גם בידור מסוג מיוחד
לקהל המאזינים, בצטטו את דברי טבעה ומאוצרותיה.״
• עסקן המעיד אכרהם הרצ־הנואמים
בוויכוח, תוך כדי חיקוי קולם ותנועותיהם.
היתד, זו הפתעה לקהל, שהכיר פלד, באותה ועידה :״לנשיאנו היקר זלמן
עד עתה את רוזנטאל מכתבותיו, לא ידע שז״ר ולרחל רעייתו, את אשר לא אמרתם
כלל על תחביבו: חיקוי נואמים • .המצב — שמענו בהקשבה רבה.״
• שר־הדואר אליהוששון :״גבר
הנוכחי בליגה הקומוניסטית הישראלית, בתחרות
בין מק״י לרק״ח על ההכרה הסוב הסיכוי להתקשר בחיוג ראשון.״
ייטית 0:1 :לטובת ח״כ רק״ח מאיד
• ח״כ גח״ל יוחנן כאדר :״בן-
וילגר. באיזבסטיה, יומון הממשלה ה גוריון הוא גדול המשבריסטים של דורנו.״
סובייטית, פורסמה רשימה על הדיון שנערך
• ״הרפואה״ ,בטאון הסתדרות הבכנסת
הישראלית על התקציב. דברי וילנר
צוטטו שם, והוא תואר כנציג המפלגה ה רופאים, על הסירוב להגיש עזרה רפואית
קומוניסטית, ואילו ח״כ מק״י, שמואל לגוי בשבת :״הכנסת, הממשלה, הרבנות המיקוניב,
שהשתתף אף הוא בדיון על ראשית, וכל מי שלב יהודי פועם בחזהו
התקציב, לא נזכר כלל • .בינתיים נמש ומחשבתו לא נטרפה עליו, חייבים ליזום
כות ההכנות הקדחתניות בקרב שתי ה פעולה שתשרש גישה פסולה זו מקרבנו,
מפלגות הקומוניסטיות הישראליות, לקראת ותרחיק מכל השפעה ציבורית מורי־הלכה
שיגור משלחת משותפת לוועידה ד,־ 23 של שהעיזו להצדיק התנהגות כזו.״
• שגריר ברית־המועצות דמי־המפלגה
הקומוניסטית הסובייטית. מכיוון
שמק״י עומדת על כך שמיקוניס ישא את טרי צ׳וכאחין :״אני אוהב את עם ישהברכה
המשותפת בשם המשלחת הישרא ראל.״
• עסקן ויפ״י נחום רז, על תכולית,
ומכיוון שרק״ח מתנגדת לכך, יאלצו
המארחים הסובייטיים לקרוא בעצמם את נות המחדל ד,בטחוני שעליו דיבר דויד
נוסח הברכה שיוגש להם, בשם הישראלים, בן־גוריון :״המחדל הוא ערמומי מאין
כמובן• 9התברר עתה, כי תוך כדי עבו כמוהו, משתדל בדרך כלל להפתיע, קצרי
דתו במיסגרת התיא טרון החיפאי, לא ביזבז ראות אינם מרגישים בו, הוא מחוסן מרוב

נוחו את שראו 1מווונ
ך• שיא מלחמת הבחירות האחרונות
זכו עיתונאי ישראל לראות הדגמה
מאלפת של חריצות מיקצועית. נתן אותה
עיתונאי זר בעל שם עולמי: אריק רולו,
עורך לה מונד הפאריסאי לענייני המרחב.
הוא ראיין אנשים במשך 20 שעות ביום.
גם כאשר הוזמן למסיבות חברתיות, היה
רוקד כשבת־זוג חבוקה בזרוע אחת ובידו
השנייה עט ופינקס. אשתו רוזי, בלונדית
מלאת־חיים, לא שמה לב לכך: היא היתר,
עסוקה באיסוף חומר־רקע נוסף בשביל המאמרים
של בעלה.
לפי התוכנית, נועד רולו לשהות עשרה
ימים בישראל, אך הביקור הוארך לשלושה
שבועות, וגם אז הצהיר שיש דברים רבים
אשר עדיין עליו ללמוד אותם. הוא השאיר
אחריו כמה עשרות מראשי המדינה והתברך,
בציפייה לסידרת־ד,מאמרים שיכתוב ב־לה־מונד.
הדעה הכללית היתה :״בוודאי
ישמיץ את המדינה!״

ידידו הנשיא
ריק דולו נחשב במשך שנים כעדין
^ למדינת ישראל ולתנועה הציונית. השגרירות
הישראלית בפאריס, ודובריה השונים,
ניסו להציגו כיהודי מתבולל, אשר
חייב להפגין את איבתו למדינה.
אריק 40 גבה־קומה וסימפאטי, שייך
לעילית האינטלקטואלית של החוגים המתקדמים
בפאריס. בתור ״שכזה, קיים יחסים
קבועים גם עם המנהיגים הצעירים של השמאל
האפריקאי והערבי. עזרה לו העובדה,
כי הוא יליד קאהיר ושולט שליטה
מוחלטת בשפה הערבית.
הוא עצמו חשש, במשך זמן מה, שדווקא
עובדה זו עלולה להפריע לו בעבודתו, עם .
התמנותו לתפקידו החשוב בעיתון הצרפתי
הגדול. אולם חששות אלה הוסרו, כאשר
ניתנה לו לפני שנתיים הרשות לבקר במצרים.
הוא היה היהודי־המצרי הראשון,
שהורשה לבקר בה שנית, אחרי שעזב אותה
בעקבות הקמת מדינת ישראל. האישור
לביקור ניתן על־ידי עבד־אל־נאצר עצמו.
רולו נסע לקאהיר, התקבל על־ידי מכרו
חסניין הייכל, עורך אל־אהואס. תוך כדי
שיחה, העלה שוב את חששו, שמא עובדת
היותו מהגר יהודי תפריע לו להתקבל על־ידי
נשיא מצרים. בנוכחותו הרים הייכל
את שפופרת הטלפון, התקשר עם גמאל
עבד־אל־נאצר, וכעבור כמה דקות ישב רולו
בחדר־ר,אורחים של הנשיא.
היתד, זו תחילתם של קשרים עיתונאיים,
שהפכו במהרה לידידות אישית. מאז נפגש
רולו מספר פעמים עם עבד־אל־נאצר, ראיין
אותו, ניהל עימו ויכוחים גלויי־לב על
הישגיו וכשלונותיו של המישטר המצרי,
על יחסו של עבד־אל־נאצר אל היהודים
ואל ישראל. הוא גם ראיין את עארף העיראקי,
מוצטפה אל־ברזאני הכורדי, השאה
הפרסי, ולפני שבועיים את המלך פייצל הסעודי.

״שוב השמיץ!״

״שלישיית הרווקים״ כפעולה
חי פו שיו ת י שראליות

שמעון ישראלי את כשרונותיו. החודש
הוציא לאור העולם שלישיית זמר חדשה,
הנקראת שלי שיית הרווקים, המורכבת מ״
מרטין, גדי ודני. שמעון כתב את שיריהם,
הלחין אותם וביים אותם. בין השאר,
מופיעים הרווקים בשירים בסיגנון החיפושיות
(ראה תמונה תנועת התנדבות
חדשה עתידה להיוולד בקרוב. היא תהיה
מוגבלת בינתיים רק לטבריה, והגה אותה

פגעי הטבע, אין הוא בקי ביותר בהלכי
נימוס, וביקור ידידותי, ללא הזמנה, אינו
מביך אותו כלל״.

• הרמטכ״ל

רב־אלוף

יצחק

רכין :״ ה עוזי — בדומה לצד,״ל — קטן,
נמרץ ויעיל.״

• שר-המשטרה בכור •טטרית :
״קשה למנוע אונס!״

יפיית הישראלים התארכה, עד ש•
נידמה היה כי המאמרים נגנזו. כמד,
ממכריו הקרובים יותר של רולו העלו את
ההשערה, כי ביקורו בישראל — אחרי ש־במשך
שנים מיאן לבקר בה — בילבל את
מושגיו .״הוא גילה שישראל אינה כולה
שחורה,״ אמרו. הוא עצמו הסביר, שהוא ״־*
מחכה להזדמנות אקטואלית לפירסום.
ההזדמנות באה בשבוע שעבר, אחרי טיסת
אייבי נתן לפורט־כעיד. דולו השר—.ש
בטיסה זו כנקודת־מוצא לסידרה בהל*,-ומי־שה
מאמרים נוקבים, אשר עם סיומם נשמעה
זעקתם של דוברי המישטר :״היא
שוב השמיץ את המדינה!״
זעקה זו יכלה רק להעיד על התאבנות
מחשבתם של אותם דוברים, ועל סירובם,
להודות בכמה עובדות־יסוד, הברורות לכל —
עין אובייקטיבית. או אולי: מפני שהדעות
המסכמות את מאמרי רולו דומות במידה
מדהימה לדעות שהובעו במשך שנים מעל
עמודי העולם הזה.

״הצביעו בעד •שלום:״
ך -מאמר הראשון מוקדש למיבנה הן
ן חברתי והכלכלי של המדינה. נימתו

ומה ע השלו י
האוהדת, המצטערת על הדמות החלוצית
שאבדה למדינה, הפתיעה את משמיציו של
רו?ו, ני הביקורת על הפער הגדל והילך
ביו שבכית העם .׳התעשרותם של ספסרי?
ימשתמטיימס. י.הירד, היטב, כי הדבי. ו־ליי•״
.הוא היה מעדיף קראות את
התפתחות•־ ,הדינאמית של המדינה מלווה
יהיפעות של צדק סוציאלי, כתפיסת השמאל
המתקדם של אירופה.
׳־.לימה למאמר זה, המנתה את כשלונם
של הבמהיניסטיס, אף העניק מחמאה גדולה
לז־נ־גת הם־ינה. הוא תיאר אותה כמשוח
ררת מיצר ההרפתקנות, וכמטר,רת את ע.־:־
מה מרפש מיבצע סיני.
הוא הדגיש את הצהרתי של אנא ׳:בן
באוזניו :״הבוחר הביע את דעתי ני
נגד ההרפתקות הצבאיות ולמען תיאום
צרכי הבסחון עם צרכי הדו־קיום ב כלום.
חסידי בן־גוריון קוממו נגדם את דעת־הקהל,
על־ידי אי־פשרנותם הקיצונית בשטח
הבטחון: מר בגין, מצידו, מסמל את
פרישותם של החולמים על סיפוח ירדן.
אשר לנו, אנו מקבלים את הסטטוס־קוו
הטריטוריאלי ומכבדים את עצמאותם ושלמותם
הטריטוריאלית של שכנינו. הישראלים
הצביעו בעד המת־נות והשלום.״
זעקות שונאיו של רולו גברי, כאשר ניגש
לטפל בבעיית העדות, במאמרו השני.
הוא סיפר על הפקיד המובטל מדימונה,
שכתב שני מכתבים לאותו מיפעל — אחד
בשם ספרדי, אחד בשם אשכנזי — וזכה
לתשובה חיובית רק למכתב ״האשכנזי״.
הוא סיפר על ההתפרצויות בוואדי סליב,

אשתו :״את כל כך אינטליגנטית ותרבותית
— איך התחתנת עם פרנק?״
אבל רולו העתונאי דחק הצידה את רגשותיו
של רולו ה״פרנק״ ,והוא סיים את
המאמר בהבעת אמונה, כי בתוך סיר־הלחץ
הישראלי, ומול הבעיות העצומות של המדינה,
ידעו בני העדות השונות להתאחד.

מה דעתם על החור!?
מאמריו האחרונים הוקדשו למה
54/שניראה לו כנושא החשוב ביותר: יחס
המדינה למיעוט הערבי, ולמדינות השכנות.
הרשימה על ערביי ישראל (״ישמעאל
אה מציירת תמונה קודרת — אך
אמיתית לחלוטין. רולו פגש לצורך זה לא
רק את ראשי אל־ארד לשעבר (שהיו אז
בגלות בבית־שאן ובערד) ,אלא גם את היועץ
לענייני הערבים של ראש הממשלה.
הוא ערך מחקר מדוקדק בחוקי המימשל
הצבאי ובחוקי הקרקעות, הגיע למסקנה:
חוקים אלה נישלו את ערביי ישראל מחלק
ניכר של אדמותיהם. הוא ציטט את דבריהם
של כמה מראשי המשפטנים הישראליים
על תקנות החירום, עליהן מבוסס המימשל
הצבאי:
ד״ר דונקלבלו ם׳ שנתמנה לבית־המ שפט
העליון למחרת קום המדינה, הכריז כי הן
״פגיעה בע ק רונו ת היסודיים של החוק והצדק
,״ ד״ר דוב יוסף, שר המ שפטים ב מ משלתו
הקודמת של מר א שכול, סבור שהן

ראש הממשלה ענה לו, מרוגז מעט :״ככה
זה במלחמה. הערבים דחו ב־ 1947 את תוכנית
החלוקה ותקפו אותנו ב־ ,1948 ובכך
גרמו לבריחת הפליטים. הם נוצחו; עליהם
לשאת בתוצאות.״
הצעות הנשיא בורג־בה, לדעת רולו, העמידו
את שליטי ישראל במבוכה גדולה
מזו הנגרמת על-ידי הצהרות מלחמתיות
של מנהיגים ערביים .״המדינה העברית,
שלא היתד, מוכנה לקבל את היד המושטת,״
כתב ,״עמדה בסכנה שתופיע בעיני
דעת־הקהל העולמית כפחות שוחרת־שלום
שבצמד. ירושלים קיבלה בהרגשת הקלה את
דחיית הצעית בורגיבה על־ידי כל המדינות
הערביות האחרות.״
הערכה חשובה אחרת :״התגובה הישראלית
יכלה להיות פחות שלילית, או אפילו
חיובית ממש, לוייא עשו הערבים את הרושם
שהם מעיניינים פחות בהחזרתו־בתשיבה
של החוטא מאשר במותו. איומי־ההשמדה,
הסירוב לנהל משא־ומתן, דו־שיח
או אפילו מגע פשוט עם ישראלים — גם
עם אלה המגלים את ההבנה הגדולה ביותר
לתביעות הצודקוי של הערבים; העלאת
דרישות המנוגדות לאינטרסים ה־סודיים של
העם הישראלי; תופעות רבות מסוג זה בעמדה
הערבית נראות כאילו הן מצדיקות
את חסידי העמדה הנוקשה.״
אבל :״ישראלים אחראיים מסויימים אינם
הולכים שולל אחרי המראה החיצוני של
הדברים. הם מבינים, כי לעיתים קרובות
נאמרים הדברים מתוך גישה ריגשית או
טאקטית, שאין לה כל משמעות מעשית.
אבל בדיוק כמו המנהיגים הערביים, חייבים
גם הם לשים לב לדעת הקהל שלהם. שברובה
מתנגדת לכל ו־תור גדול.״
הערתו החשובה ביותר בנושא זה :״אחרי
שנים של מלחמה ומתיחות, אשר יצרו
השדות ודעות־קדומות, טבעי שדעת־הקהל
— יהודית או ערבית — מפגינה חוסר
פשרנות. טבעי לא פחות, כי משני צדי הגבולות
נאלצות השכבות השליטות _ הנאבקות
עם המציאות הקשה של השלטון
— לשנות, לפחות באורח פרטי, כמה מ•
מושגיהן. בעולם הערבי, הנשיא בורגיבה
הוא בוודאי לא ראש־המדינה היחידי החושב
כי פתרון של שלום הוא בלתי־נמנע ורצוי
כאחד, בעוד שכמה מעמיתיו מוכנים לחכות
את הזמן הדרוש לחיסול המדינה הציונית.״

מחר אופטימי

ך* ישראל, דיווח רולו, נאבקים שני מח־
-י נות: אלה המתנגדים ל״שלום בטרם
עת״ ,ואלה הדוגלים בהידברות והשלמה.
לצורך זה הוא מצטט את אבא אבן :״עלינו
לחדש את הדו־שיח עם העררים — שנפסק
בחלקו באשמתנו ...ולהשתלב באזור שאנו
שייכים לו במלוא הזכויות.״
על הצהרה זו געשה השבוע רפ״׳ .שכן.
אליבא דבן־גוריון, כל האשם מוטל על האריק
ורוזי דודו בתר־אביב
ערבים׳ והכרזתו של אבא אבן היא כפירה
מה אמר אשכול? מה אמר עבד־אל־נחצר?
בעיקר הבטחוניפטי.
יוצרות ״ט רוריזס חו קי השולל מן האזרח
״אולם צריכים להיות שניים כדי יעריך
ועל הפער המתרחב בין שכבות העוני מבני
עדות המזרח לבין שכבות הרווחה של האת
חרותו וכל אפ שרות להתגונן,״ ומפקי הסכם של פשרה,״ מסיים רולו .״העילם
רה או תו ל״רודנות״ של המדינה. ההוקעה
עילית המזרח־אירופית. הוא גם ידע לגעת
הערבי, הודות לשלוש ועידות־פיסנה *,הובנקודת־התורפה
של ההשקפה ״המערבית״:
שהשמיע מר יעקב שפירא, התובע הכללי כיח ריאליזם יחסי. אבל בהיותו מפוצל
לשעבר (וכיום שר המ שפטים) היא ח מור ה
הפחד מפני הפיכת המדינה לארץ לבאנס״
בין מתונים וקיצונים, הוא עדיין לא הצנית.
הוא כתב:
עוד יו תר :״חוקי ם בלתי־אנונן זיים אלה,׳
ליח לקבוע לעצמו קו של התנהגות מגוב־קרא
,״הם ללא תקדים ב שום מדינה תרבו שת ודינאמית. משני הצדדים, נראה הסט-
מר פינחס ספיר, נסר האוצר, אנזר לנו,
תית, אף לא בגרמניה הנאצית.״
טוס־קוו כפתרון היחידי בשעה זו.
כי לדידו ״ישראל שייכת לאירופה מבחינה
אולם יש לציין, כי כל ההצהרות האלה
תרבותית, מדינית וכלכלית, למרות שה־א
״מכל מקום. התפתחות המצב דבינלאומי,
נמצאת ב מז רח ה תיכון מבחינה גיאוגרפית.״
נאמרו שנתיים לפני קום מדינת ישראל,
חוסר־האפשרית המוחלטת כמעט לפתור במר
בן־גו ריון הביע ביתר ב הירות את דאב־
7בפברואר 946ו
ימיני בעיות מדיניות על־ידי מלחייה, היעל־גתו
של חלק ניכר מן המי שטר :״איננו
מם ההדרגתי של האקטיביסטים בשד המח־

רוצים שהישראלים יהפכו לערבים. עלינו
נות, מעמסת מירוץ־החימוש על כלכלת הללחום
נגד הרוח הלבאנטינית המ שחית.,
כירגיכח אינו יחידי ארצות המעורבות — כל אלה דוחפים לאנשים
וחברות, ול שמור על הערכים היהומחשבה
מעמיקה, אם לא לריאליזם קר.
דיים האמיתיים שהתפתחו בגולה.״
ן* מד עם השלום בין ישראל לערבים, היום, יותר מאתמול, אפשר להבים אל ההגברת
גולדה מאיר הצהירה לפני הפד ! האם הוא ייתכן? מה שרולו כותב ב מחר באופטימיות מה־,כלת על הדעת: יהוראציה
הציונית של ב ריטניה :״אנו ז קו קי ם
נושא זה מאלף במיוחד, כי הוא בקי ב דים וערבים, שלמרור הכל יש ביניהם קיר־למהגרים
בעלי רמה גבוהה, כי שאלת מיבמידה
לא קטנה בהלך־המחשבו־י, אצל שלי בה כה רבה, ימצא־ בסוף שטח הבנה, תיך
נה ה. ינה בעתיד מדאיגה אותנו אם
כדי שמירה על האינטרסים הנפרדים שלהם
טים ערביים. אחרי ביקורו בישראל, יכול
יימ שכו התנאים הווכחים, יפרוץ סיכסוך
היה גם להעריך את עמדתם של שליט•
לדברים אלה תהיה, ללא ספק, חשיבות
מסוכי בין העילית הא שכנזית ועז ־ת המוישראל,
ושל כוחות אחרים הפועלים במדיב־רב
האינטליגנציה של אירופה, אפריקה
רח ב שראל.״

והארצות הערביות, העולה פ־ אלף על מא־רול,־
יכול היה ל; .־ב דברים הרבה יותר
.ברור לגמרי, שהוא מבטל את הסיסמה
מרים־מטעם של עתונאים מתחסדים, שאין
חמורים. כי משפחתו ומשפחת אשתו מתהישראלית
של ״אף שעל אדמה, אף פליט.״
בפיהם אף ד י ־ אחר. של ביקורת על ממגוררות
ברובן בישראל ואינן נבדלות מיתר
הוא שאל את אשכול, איך הוא מ־נאר לשלת
ישראל,
העליה המצרית. בפגישה בפאריס, לפני עצמו שהערבים יסכימו לשבת עם ישראל,
כמה שנים, שאלה כילה בן־גוריון את רוזי
מבלי שזו תעשה כלפיהם כל מיחווה שהוא.
* ש בכונן היה אריק רולו נוכח.
אמנות תיאתרון
עמוד האש והענן
מי יציל את הפלח

(מאת פרנק גיל-
רוי, גירסה י שראלית תרצה אתר, בי מוי
אמנון מסקין, עלי בי מתה שחקנים; הוא
הישג ראשון, חלקי בלבד, של בי מת השחקנים,
תוצאה של עבודת צוות נלהב, על

מחזה בלתי ראוי.
הגרעין להקמת הבמה הנסיונית גובש
באולפן השחקנים, מתוך עשרות אנשי תיאטרון
ההולכים שם לאורו של אמנון מס־

נאמן וכפיר כ,,הפלח״
תרנגול בלול
קין, עמוד־האש התורני של הדור הצעיר.
לקראת ההצגה הראשונה שקעו המשתתפים
בעבודת הכנה רצינית ומדוקדקת, מתוך
שפע של כוזנות טהורות.
בחסותה הרשמית של הבימה הובטחו
להם תנאים נוחים ליצירה, עם עצמאות
מוחלטת מן הבחינה האמנותית. הקהל, שמילא
את האולם הקטן בהצגת הפתיחה,
היה אוהד — וחרד.
ילקוט־כזבים ותריסולים. הוא נכח בהתחלה
מרשימה וסמלית, של תיאטרון מהפכני.
בחשיבה הסמיכה נשמע קולו של
דויד בן־גוריון, בשידור חי־מאוד של הב־רזת־העצמאות,
כפי שהוקלט במקור. אחריו
פילחו את האווירה הטעונה קריאות
חוזרות ונישנות של שם המחזה. על הבמה
נתגלתה דירה טיפוסית של יושבי־תריסולים
בגירטה כאילו־ישראלית קראו להם בשי
מות חיבה עבריים מאד. במבטא צברי למוסד
הם דיברו בעגה של ילקוט הכזבים. זו
משום שהשתתפו פעם במלחמת השחרור
אך גם בגירסתו הצברית, המחזה מל:
בכל הסממנים של מחזאות אמריקאית ממוס
חרת. קיימת בו ההרגשה של אין־מנוס
והוא מכיל את הגיהינום הקבוע של נישואין
נוסח־מנהאטן, עם ביקורי־הפתע, הילדים ר
הם מפלצות והאמא שהיא מלאך. וכמובן -
חוסר קומוניקציה, שלמעשה היא פשוט א
התאמה מינית.
מן האולם הגדול, השכן, בקעו קולותיו
של הכייסים הקטנים מאוליבר :״תרג׳
את עצמך שייך, כמו תרנגול בלול״.

צדק צדש תרדוף

משפטה של מרי רוגן

(מאת

ויילד, תרגום אורנה ספקטור, בימוי ד!
לוין, תיאטרון השדה) הוא סיפורה של פ׳
גש יקרה, הנאשמת ברצח אהובה המיליון
פעם היה המחזה הצלחה בטוחה. בו
אטראות רבים של ערי־שדה נידחות התר
לכאורה, על עושק חברתי, סיפק לראשו
מחזה־מתח המתרחש כולו בין כותלי בי
הדין. שחקנים בלהקות חובבים דיקלמו או
בקביעות, ברגש. אפילו רוד שטייגר ש׳
בו פעם, בתפקיד של עד ממדרגה שליש
מנחם גולן ניסה להעלותו באוהל. ל
עשר שנים, אבל כבר אז הקדים אותו י
מונד טורקוב, באידיש.
מאז חל עליו חוק ההתישנות. דרא:
משפטיות חזשות נכתבו למאות, האג
עליו בצדק. אפילו בתסכיתי־מתח הוא
לשמש תקדים.
אבל היום יש לגולן תיאטרון משלו.
הכין לו קהל מתאים, חינך אותו על נ
פעולה וריגול מתויצרת־עצמית. שחקניו
פיעו ברובם גם בסרטיו. כולם שומרים
דו־ממדיות קולנועית, מגלמים דמויות ז
חות לחלוטין.

אהבה ב מפל
( ה מ שן מעמוד

תהרו@)/ו

התיישבה מיד לצידו.
היא הביאה לו אוכל, האכילה אותו בכפית׳
ניגבה את פיו במפית, ולבסוף החליטה
לקחת אותו לחדרה על מנת לרפא את
כאב־השיניים שלו. אנשי־הצוות ניסו לרמוז
לשחקן שצריך להגיע עוד הלילה לסדום,
אבל הוא סירב בתוקף להבין את הרמז.
באחת־עשרה בלילה צעד כושל לעבר מכוניתו׳
כשהוא נתמך בבלה ספיבאק מצד
אחד, ובעוזרים נאמנים של הצוות, מצד
שני, והמכונית נסעה לבית־דובינר ברמת-
גן, שם מתגוררת הסופרת מרפאת־השיניים.
בביתידובינר מצא בראסר לא רק רפואות
נגד כאבי־שיניים, אלא גם קהל שומעים.
משפחת דובינר התעוררה, ובראסר ניצב
שם מתנודד, באמצע דירתם, ודיקלם בפניהם
קטעים משקספיר, מתובלים בהרצאות
על תיאטרון ועל החיים בכלל.
הוא קיבל מידידתו החדשה טיפול־שיניים
יוצא מן הכלל, ובשתים־עשרה בלילה החליט
לקחת את הפמליה שלו, ולנסוע לסדום.

פרחים בעיניים

רז ד־־וג בז־ רז

ר ת דו ב בז ־ דז

1תיו 1ו 1ר ת...

דעד־ו־ ד־ו צו רז

חו ה של היו ם לוב שת ת ח רוני ם. תחרונים
ההתקד מו ת ה מענינ ת ביו תר בתח תוני נשים מ אז
עלה ה ת אנ ה של חוה.
ת ח רוני ם — תחתוני ־תחרהאכסק לי סי ביי ם
מהלנקה * סטרץ׳ של ם ברינה, ב תכל ת, א דו ם לבן,
צבע־עור, ורוד, צהוב־לימון, שחור, לילך וכ חול כהה.
מיוצר מ־ס/״ 100 חו טי ה לנ ק ה *.

התפנקי נא ע ם סברינה.

* חוטי הלנקה מיוצרים על ידי חב׳ הברלון בע״מ ישראל
ברשותה הבלעדית של חברת הברליין, שוויצריה.

עובדה: כשמכוניתו התקלקלה, שכרו לו מיד
מכונית אחרת. כל דרישותיו מתמלאות מיד,
ואפילו פייר בראסר מעריץ אותו בחשאי.
בראסר הגיע לד,סרטה באחת־עשרר, בבוקר•
הוא הקיא קצת והתחיל לעבוד. מסתבר
שהוא שוכח את כל מה ששתה, ברגע שהמצלמות
נחות עליו. רגע לפני שהגיע לשטח
ההסרטה, חיבק בתוקפנות את מזכירת־הפרו־דוקציה
שהובילו, אותו במכונית, והודיע לה:
״את מטומטמת, אבל נחדמד.,״ הוא חיבק
אותה כל־כך חזק שכמעט וגרם לה לתאונה.
רגע לאחר־מכן הפך לאב־משפחה, דמות
פאטריאכאלית רצינית, מבלי שהמעבר יורגש
כלל בפניו.
אחר־כך הודיע לכולם שהוא התאהב.
״בנוף של סדום״ ,הסביר• ״כי זה כמו
ציור של ברנאר ביפה.״ הוא התאהב חוץ
מזה גם בפועלי־סדום, ונכנס איתם לשיחות
ארוכות. אחרי שסיים את תפקידו
צנח ונרדם.
טוב שהתינוק ישן,״ שמח גולן,

״כל זמן שהוא ישן — הוא בכלל לא שותה.״
יום
ההסרטה הסתיים, פייר בראסר התעורר.
הוריד את נעלו מעל רגלו, הצמיד
אותה לאוזנו וצעק :״הלו, פאריז, כאן
פייר בראסר.״ בעדינות רבה הפסיקו את
שיחודה,חוץ שלו, הנעילו את הטלפון המאולתר
לרגלו, הכניסו אותו למכונית, והובילו
אותו אל דירתו הארעית בסדום.

ך * בקבול! שנסע בחברתו במכונית שין
1פר את מצב־שיניו ומצב־רוחו של ברא-
סר, וכשהמכונית הגיעה לבאר־שבע, עצר
אותה, והודיע לאנשי־הצוות :״מאנז׳ה!״ למי
שלא הבין הוא פירט :״אני רוצה לאכול.
אני רעב.״

השעה היתד, שתיים וחצי אחר־חצות. באר־שבע
ישנה שנת־ישרים, המסעדות, החנויות
צגייטדת 7אשת?-דט
וכל מה שיש בה, היו סגורים לגמרי .״־ש
פה בית זונות?״ התעניין בראסר, והמשיך
ף* ערג אירגן בני כהן מסיבה לכבוד
לצעוק בקול רעב :״שיפתחו לי את בית
:4הצוות, לכבוד עיתונאי־החוץ, ולכבוד
הזונות! אני מוכרח לאכול משהו!״
כל המעוניינים. המסיבה נערכה במאהל-
בדואי בבאר־שבע. הצוות נסע לשם בשהמכונית
עצרה בחריקה ליד מספר חיילים,
ואנשי־הצוות הממושמעים שאלו אותם איפה יירה. כולם היו שם, אפילו גילה אלמגור
יש בסביבה בית־זונות, שאפשר לאכול בו. עם מגפי עור וז׳אקט עור ומיכה כגן. רק
החיילים לא הבינו את השאלה, אבל רצו פייר בראסר ושמוליק קראום איחרו.
לדעת מה מחפש התרח הזקן הזה בבית־במאהל
היה שמח. כמד, ערבים ניגנו ב־זונות•
כלי־נגינה,
המסובים שוחחו וצחקו בקולות
לא היתד, ברירה אלא לקחת את התרח רמים, וכולם חיכו >אוכל. האוכל התאחר.
הזקן הזה למלון נאות־מדבר. מרקו תורג׳מן
מישהו אמר שהשנה שנת־בצורת, ושום
רץ לבית־המלון, והודיע שהשחקן־הכוכב־ אוכל לא יגיע. מישהו הציע ללכת למסעדה.
הדגול־פייר־בראסר עומד להגיע.
ואז הופיעו המארחים עם סירים גדולים
הוא עוד לא הספיק לסיים את המשפט,
והשחקן הדגול בכבודו ובעצמו נכנם למלון.
הוא היה פרוע מאוד, מתנודד מאוד, ונודף
ריה־שיכר .״מה פתאום פייר בראסר?״ שאל
פקיד הקבלה ,״זה סתם שיכור.״
פייר בראסר לא נעלב. הוא דיקלם לפקיד
דיקלומים ארוכים בשפות שונות, ודרש ממנו
אוכל באותן השפות. אבל מרקו, השליח
הנאמן, תיכף הבין שלא מתייחסים לשחקן
שלו בכבוד הראוי, ולכן לקח אותו אל המטבח
והכין לו כמעט־במו־ידיו לחם בחמאה.
אחד העובדים הכין קפה, פייר בראסר
הסתכל על ההכנות בהתעניינות, ואז דרש
קוייאק.
הביאו לו קוניאק. הוא מילא את כוסו
במשקה החריף, הוסיף אליו, לשם נימוס,
קצת קפה, טעם לשם נימוס פרוסת־לחם,
ומילא את כרסו בקוניאק.
הוא יצא מהמטבח במצב חביב מאוד. הוא
הצליח להגיע אל אמצע אולם־ד,המתנה, נעמד
שם והתחיל לצעוק :״אני היטלר, אני היטלו־!״
-הייתי פעם היטלר,״ הוא הסביר ,״בהצגה,״
הוא הוסיף. מהיטלר הוא עבר למלך
ליר ומד,מלך ליר להמלט ולאותלו. אבל כש פורטונה נותנת אוטוגיאח למעריץ
ראה שלא מבינים אותו, לקח כמה פרחים
אהבה לאשת לוס
מצנצנת שעמדה במקום, הכניס אותם מתחת
למשקפיו, וביקש מאנשי הצוות שלו שיובי מלאים בבשר ומטעמים. המנגנים ניגנו, האולו
אותו אל המכונית, כי הוא לא רואה כלים זללו, ובאותו רגע הגיעו למקום גם
היטב.
שני הבנים האובדים, פייר בראסר ושמוליק
אבל למכונית אי-אפשר היה להוביל אותו. קראום.
הוא סירב לזוז ממקומו, והמשיך בכל־תוקף
מתברר שפייר ושמוליק הפכו לידידים־
לדקלם את דיקלומיו בפני הקירות החשו־בנפש
במשך זמן ההסרטה. הם מתנהגים
פים. הוחלט להשאיר אותו במלון.
בהתאם לתפקידם בסרט כמו אב ובנו. זאת
מרקו ועוזריו סחבו אותו לאחד החדרים, הסיבה ששמוליק, כמו בן טוב, הכניס את
והוא נרדם שם על המקום.
אביו למכוניתו הפרטית, הסיע אותו במ־^י

הירות של למעלה ממאה קילומטר, והביא
שיחת־חדן לתדך נעל אותו ישירות אל המסיבה. בראסר השתוקק
ללכת לשם, כי שמע שאצלם יקבל חשיש.
אבל כשהגיע למקום הבין מיד שלא יקבל
ך• יום הרגיעי התחילה ההסרטה. הסצנה
^ הראשונה היתד, סצינת המכות בין שמו־ שום חשיש.
״קחו ממני את המשוגע הזר״״ צעק כשרק
ליק למייק מרשל. שמוליק גילה זה עתה
שמייק התעלס באהבים עם אחותו, נתקף ב הגיע למאהל. הוא הסתכל מסביבו, התיישב
על שרפרף קטן, ואז פתאום קם והכריז:
זעם איום והחליט להרוג אותו.
הסצינה הצליחה למעלה מן המשוער .״נמאס לי כל הרעש הזה וכל הליכלוך
שמוליק התגלה כשחקן כל־כך מוכשר, ש־ הזה, האוכל הזה. אני רוצה ללכת מכאן.״
גולן החליט להגדיל לו את התפקיד. בכלל, מארחיו נשארו פעורי־פה. הוא לא שם־לב
שמוליק קראום השתנה להפליא• הוא כבר אליהם ויצא משם.
״עכשיו אני רוצה לאכול משהו,״ אמר
לא סתם שמוליק קראום. הוא כבר סובב,
העולס הזח 1489

בראסר לשמוליק במכונית. שמוליק הוביל
אותו בצייתנות למסעדת אשת־לוט ליד ים־
המלח. במסעדת אשת־לוט מצאו השניים את
אשת־לוט, או את נפילתה, או משהו דומה.
זו היתד, מלצרית רחבה וגמישה, וגם לא
דומה לעמוד־מלח. היא הגישה להם כבד־קצוץ
ושניצל, בחיוך רחב ובידיים פתוחות.
הם זללו את השניצל, וכשקינחו צבט אותה
פייר בראסר בחצי האחד של החלק האחורי
שלה. שמוליק לא פיגר אחריו וצבט אותה
בחלק השני של אותו מקום., .מה איתכם?״
היא שאלה בתמהון ,״הרי יש לי פגישה עם
מרקו תורג׳מן הלילה.״
למרות שבראסר עשיר, ומקבל פרט למשכורת,
מלון וארוחות, גם 30 דולר ליום
כדמי־כיס, החליט שמוליק באותה ארוחה
להזמין את בראסר לכל מה שירצה (ותנחשו
מה רצה) .חוץ מזה השאיר שמוליק למלצרית
טיפ רחב כל־כך שבראסר פסק ליהנות
מבנו החדש ונאם נאום קצר :״אומנם בסרט
אני אבא שלו,״ הוא אמר ,״אבל בחיים אני
יכול להיות הבן שלו.״
הלילה ירד על באר־שבע ועל סדום, והגיבורים
העייפים הלכו לישון.

ספ 1רט
כדורגל
ה תגו ש שו ת ב גו ש
נבחרת הנוער של ישראל בכדורגל עומדת
לנסוע בקרוב למאנילה, כדי להתמודד שם
על אליפות אסיה. נוסף על הכדורגלנים
יסעו עם הנבחרת שלושה מלווים. השאלה
הגדולה: מי יהיו המלווים? נסיעה למאנילה
איננה נסיעה לקפריסין, והבעיה גורמת
כבר עכשיו לכאבי ראש למנהלי הכדורגל.
נסיעה אחת מול שתיים. אנשי הפועל
החליטו כבר, שיו״ר הנהלת ההתאחדות,

יוצאת קי בו ץ ב עי רו ם

^ מחרתהת חי ל יום עבודה חדש. ה/פעם
בעין־גדי. יום העבודה החדש נועד
להיות אחד מימי העבודה המעניינים ביותר
באותו סרט, ובכל הסרטים שנעשו כאן
בכלל. זה היה יום עבודה בעירום.
עד הרגע האחרון לא ידעו אם תימצא
מחליפה ערומה לאהובה גורן או לא. ביום
הרביעי הודיעה סוף־סוף המחליפה הקודמת
שלא תבוא. הספיקה לה כנראה סצינת עירום
אחת.
גולן שלח את מיכה כגן לחפש נערה
ערומה אחרת, וציווה עליו לבל יעז לחזור
בלעדיה. מיכה חיפש וחיפש ובסוף מצא
את מונגולה לאזר, יוצאת קיבוץ עין־חרוד,
ילידת מארוקו, ורקדנית באלט אצל מיה
ארבטובה. כפי שאפשר לראות, בחורה עם
כל התכונות הדרושות.
הבחורה הטובה הזאת לא הסכימה בשום
פנים להתפשט כמו קודמתה, תמורת 70
לירות. היא דרשה בשביל הגוף שלה שלוש
מאות לירות, לא פחות, אבל מיהרה להתפשר
על מאה וחמישים.
היא התחילה להתפשט. פורטונה האמיתית
עמדה מן הצד בחיוך לגלגני :״מה איכפת
לי?״ היא אמרה ,״שאני אשחק ואחרות תתפשטנה,
זה טוב בשבילי.״
הכל התנהל כשורה. אהובה גורן סיימה
את הצילומים המלובשים, מונגולה התחילה
את הצילומים הערומים, כשפתאום נשמעה
צעקה נוראה מראש הצוק :״היא נפלה! היא

התברר שלמעלה הסתובבה קבוצת מטיילים,
ואשד, אחת מביניהם, מאשר, סימקין בת
השישים /ואחת, מעדה ונפלה לתהום שבה
נערכה ההסרטה.
ההסרטה התעכבה. הליקופטר שהוזעק למקום
העביר את האשד, לבית־החולים המרכזי
בבאר־שבע, שם קבעו הרופאים את
מותה.

האשההפטא לי ת עם מ ח לו ד הי ד די ס
>* רו חו תנרג עו רק במקצת, סצינת
( | הנשיקות נמשכה, ונמשכה, ונמשכה, עד
השעה ארבע אחרי־הצהריים.
היום נגמר. מיק מרשל נכנס למכונית
כשהוא רועד מפחד (מה תאמר ארוסתו על
זה שהוא מתחבק עם בחורות שלא לובשות
בכלל בגדים) ומבושה (מה חשבו עליו כל
אלה שצפו בו כשהסריט את הסצינה).
פורטונה עצמה, פורטונה האמיתית והצנועה,
נכנסה גם היא לאוטו, כשהיא מוצצת
אצבע, ונרדמה מיד, בזרועות מזכירת ה־פרודוקציה.
כולם
חשבו שהיא עושה את זד, מרוב
התרגשות אחרי ההתעלסות הסוערת. הם
לא ידעו את האמת, שהיא פשוט לא מרגישה
טוב. עובדה: למחרת התכסה כל גופה המכוסה,
בפריחה אדומה.
מה הסתבר? פורטונה חלתה בחצבת. היא
הובלה לבית־ד,חולים בבאר־שבע, שם ירפאו
את האשד, הפטאלית החדשה של הקולנוע
הישראלי, ממחלת־ד,ילדים שתקפה אותה באמצע
עלילת האהבים,
העול ם הזה 1489

ישנם גם מאמנים שכרגע אינם מאמנים
אף קבוצה, אך זוכים להצעות כמעט יומיומיות
מקבוצות המאוכזבות מהמאמנים הנוכחיים.
הצעות
מפתות. כך, למשל, קיבל יוסף
מרימוביץ׳ הצעות מבית״ר תל־אביב, ממכבי
פתח־תקווה וממכבי יפו. יוסל׳ה שמע את
ההצעות, חייך והציע למציעים להמתין.
הוא מחכה לסיומו של הוויכוח על עתידו
של צ׳יריץ׳ .אם יזכה לתפקיד כלשהו מטעם
ההתאחדות לכדורגל, לא יאמן אף קבוצה.
אנשי בית״ר תל־אביב, לעומת זאת, סברו
שאם יזכה מרימוביץ׳ באימון הנבחרת,
יוכל לאמן את בית״ר עד לחודש יוני הקרוב,
בו מסתיים חוזהו של צ׳יריץ׳ .הבי־ת״רים
חוששים שמא יסע מאמנם אלי פוקס
לפני תום העונה לדרום־אפריקה, וקבוצתם
תישאר ללא מאמן. בינתיים קיים אלי מגע
עם אנשי מכבי חיפה, וקיבל הצעה לאמן
את קבוצת הפועל מחנה־יהודה.
גם מילובאן צ׳יריץ׳ עצמו לא נשאר ללא
הצעות מפתות. שני המציעים העיקריים:
קבוצות הפועל תל־אביב והפועל פתח־תק־ווה.
שתי
הקבוצות פנו למאמן נבחרת ישראל
בהווה, הציעו לו לאמן את אנשיהם בעונה
הקרובה. הן התל־אביבים והן הפתח־תקוו־אים
הציעו למאמן היוגוסלבי משכורת העולה
על זו שהוא מקבל מההתאחדות.
בין אלה המעוניינים בצ׳יריץ׳ מצויים
גם כאלה המתנגדים לו בהתאחדות.
״השוק הגדול של המאמנים מתחיל רק
עכשיו,״ הסביר עסקן מקומי ,״אבל מי שיקנה
עתה את הטובים ביותר, הוא שירוויח
בסוף העונה הבאר.,״

חדש
0א 0 311*1 1 0א 0מ ! 8

לחיזוק והגנת הצפרניים
מעתה! —

התכשיר לחיזוק צפרניים,
נקלט במהירות.
נוח וקל לשימוש,
ללא כל צורן בהגנה כלשהי.

כדורסל
נס מ שמ״ם
כיתר״י גריפל
מסע למאנילה

מנחם הלר, וחבר ההנהלה, יהודה ליליאן,
יסעו למאנילה. המקום השלישי שמור לאיש
גוש מכבי־בית״ר בהתאחדות, ועליו נערכת
כרגע התגוששות בין אנשי מכבי לאנשי
בית״ר.
שני הצדדים מסתמכים על הסכם ג׳נסל־מני,
שנערך בין איש מכבי שרגא פינקל־שטיין
לאיש בית״ר יגאל גריפל, לפיו תקבל
בית״ר נסיעה אחת על כל שתי נסיעות
של מכב־.
״אנשי מכבי נסעו לבלגיה ולבולגריה,
לכן מגיעה לנו עכשיו הנסיעה למאנילר״״
טוענים הבית״רים .״אי־אפשר בכלל להשוות
נסיעות לאירופה לנסיעות למזרח הרחוק.
ההסכם היה לגבי נסיעות לאותו מרחק.
לאנשי בית״ר מגיעה נסיעה קצרה אחת על
כל שתי נסיעות קצרות של מכבי, ונסיעה
ארוכה אחת על כל שתי נסיעות ארוכות
של מכבי,״ עונים המכבים.
המועמד לנסיעה מטעם בית״ר הוא מזכיר
הכבוד של ההתאחדות וחבר מועצת עירית
תל־אביב יגאל גריפל, ומתחרהו ממכבי
הוא איש מכבי תל־אביב אריה שפאק.
ישנה אפשרות שבעת ההצבעה בהנהלת
ההתאחדות ימנעו אנשי הפועל מההצבעה,
ואז יכריעו ארבעה אנשי מכבי לטובת נציגם
(לבית״ר שני נציגים בלבד) .במקרה
כזה אין ספק כמעט שגוש מכבי־בית״ר
יתפרק. אפשרות נוספת: אנשי הפועל יצביעו
בעד מועמד בית״ר, יזכו תמורת זאת
בתמיכתו בנושאים אחרים, ידפקו על־ידי
כך את אנשי מכבי.
יגאל גריפל :״הבעיה של הנסיעה למאנילה
תוכרע, כך אני מאמין, בתוך הגוש. הסכמים
יש לכבד, ואני לא אסכים לכך שיסדרו
אותנו סתם כך. התור הוא שלנו,״
חבר ההנהלה, איש מכבי שמואל בן-
דרור :״אני אצביע בעד נסיעה של אריה
שפאק, כי לדעתי מגיע לו לנסוע. אבל אם
יקבעו שיגאל נוסע, אני לא אשכב לפני
גלגלי המטוס.״
כך הופנת שאלת הנסיעה למאנילה לגו־רלית,
במסכת יחסי מכבי ובית״ר בהנהלת
ההתאחדות לכדורגל. היא תקבע גם לגבי
השאלה, בידי מי תהיה השליטה במוסד
החשוב ביותר של הספורט המקומי.

שוק ה מ צי או ת
עד לסיום עונת הכדורגל הנוכחית נותרו
עדיין שבעה מחזורי ליגה, אך כבר עכשיו
החלו מנהלי הקבוצות לתור אחר מאמנים
לקבוצותיהם.
היה ברור, שהמאמן שקבוצתו תתפוס
בסיום מקום טוב יותר בטבלת הליגה יזכה
להצעות הטובות ביותר מקבוצות אחרות,

הנם האחרון קרה לשתי קבוצות יראות
שמיים. אליצור צפון תל־אביב ואליצור
בת־ים, המשחקות בליגה ב׳ .שתי הקבוצות
היו צריכות להתמודד ביניהן . ,אבל במקום
לשחק הן הסתפקו בכך ששלחו טופס על
עריכת המישחק להתאחדות לספורט. כי מה
שקובע זה מה שנרשם בתיקים העבים של
ההתאחדות, אז בשביל מה צריך לשחק
בכלל?
״ אץ מה לדאוג ״ 1העובדה שקבוצת
אליצור צפון תל־אב־ב היא קבוצה חלשה,
שכל הפסד היה עלול להורידה לליגה נמוכה
יותר, ושבטופס גרשם שהיא בכל זאת
ניצחה במישחק, שייכת לנס.
ב־ 20 לינואר היו שתי הקבוצות צריכות
להתמודד ביניהן, במיגרש הכדורסל ברחוב
צייטלין בתל־אביב. הקבוצה המארחת, אלי־צור
צפון, קנתה טופס למישחק במשרדי
ההתאחדות. יום לפני המישחק התקשרה
הנהלת צפון לקבוצה יראת־השמיים מבתים׳
הודיעה לה שהמישחק נידחה ל־ 23לחודש•
כשהגיעו אנשי בת־ים ב־ ,23 לא
חיכה להם איש במיגרש. הם התקשרו לאחראים
במרכז אליצור, נענו :״אין לכם מה
לדאוג, לא תצטרכו לבוא עוד פעם.״
כעבור יומיים הגיע טופס השיפוט שנקנה
על־ידי אליצור צפון להתאחדות, כשהוא
ממולא, כאילו נערך מישחק בו ניצחה קבוצת
אליצור צפון. אפילו מספר הפאולים
של כל שחקן נרשם בטופס, כדת וכדין.
הנס היה כבר כמעט מושלם. הטופס עמד
לפני תיוק, באשר הגיע לפתע להתאחדות,
מכתב כתוב במכונת כתיבה, חתום :״אוהד
בודים״ .נאמר בו שהמישחק בין שתי הקבוצות
לא נערך כלל. הנם התקלקל,
השליטה על העניינים נשמטה מידי אלי־צור.
ועדת הכדורסל הגישה תלונה על ה־מיקרה
לוועדת המשמעת של ההתאחדות,
ועורכי־הדין צבי הרטל וגבי כוהן התכנסו
כדי לחקור את מהות הנס.
בישיבה הראשונה העלה נציג אליצור
צפון, שלום גרינבוים, טענה מפתיעה. הוא
שלף מאמתחתו סופם שיפוט חדש, בו מצויץ׳
כי המישחק בין שתי הקבוצות לא
גערך בשל אי־הופעתם של אנשי בת־ים,
וכי יש לכן לפסוק 0 :2לזכות קבוצתו.
מדוע לא שלח את הטופס להתאחדות במשך
החודש שעבר, מאז נערך המישחק, לא הסביר
איש אליצור.
נציג אליצור ידע גם להסביר, כיצד הגיע
הטופס הממולא להתאחדות, יומיים לאחר
המישחק. ההסבר: הטופס נגנב על־ידי כופרים,
מולא על־ידם כדי להפיל בפח את
אנשי אליצור.
ועדת המשמעת של ההתאחדות, שתתכנס
שוב השבוע, תצטרך לקבוע אם אומנם
זייפו עסקני ספורט טפסים רשמיים, או אולי
היה זה נם משמיים, ששירת, משום מה,
את הכדורסלנים יראי השמיים.

$1X0*16
0ח 3

6ו*ש

מאפשר לצפורנייך
לגדול ולהתארן.
תכשיר זה שונה מכל תכשיר
אותו ניסית בעבר, הוא חדש
ומפתיע.

0א 0 311*11 0א 0מ 11.70( 81ל״י).

נקלט במהירות, משפיע ומחזק
את הצפורן כולה, כה נוח,
פשוט וקל לשימוש. אינו פוגע
בעור העדין שמסביב לצפור-
נייך, נמרח בפשטות כמו לכה.
לאחר שצפורנייך יבשו יכולה את
לכת הצ-
להעלות א סז מ צגז
פורניים של הלנה רובינשטיין, באחד
הגוונים ההולמים את אישיותך
( 3.75ל״י) .להסרת לכת הצפרניים
( 3.90ל״י).
ז107£1א£א א 10מ* 5ז

3ח1616־1
וו!516 וו 1נ8111
שחם לבינסון אילון

1311₪
^ א ^יי

יחסים

איזה ח״!

הים
זה קורה ביבשה, זה קורה בים, זה קורה
בכל מקום. הפעם זה קרה לקציו־אונייה
גבוה ובכיר. הוא החליט לקחת את אשתו
למסע על הים.
האשד, עלתה על האונייה. האונייה יצאה
מהיפה, והאשה היתר, מאושרת מאוד. היא
נהנתה מהים ומהשמיים, מהקצין הראשון
שלה וגם מהקצין השני.
כשהאונייה חזרה לחוף, דרש ממנה בעלה
גט. הוא טען שבגדה בו עם הקצין השני
שלו. היא הכחישה. הוא פנה לבית־הדין
הרבני, וביקש מהדיינים שיפסקו בעניין.
הדיינים
היססו. האשד, המשיכה להכחיש
בכל תוקף. ואז הביא הקצין הראשון לבית־הדין
את הקצין השני, שהודה ברומאן. הרבנים
אינם יודעים עדיין אם לקבל את
העדות של הקצין השני, הנמצא תחת מרותו
ופיקודו של הקצין הראשון.
מי שבן קיבל את העדות, והגיב עליה
בצורה קשה מאוד, היא האשה. היא נפגעה
עד־כדי־כף, שנתקפה ביאוש, ניסתה
להתאבד, שוכבת עכשיו בבית־החולים רח־ב״ם
שבחיפה.

שיגעון הדיסקוטקים נמשך ומתפתח, פושט
ולובש צורות שונות. הצורה החדשה
שלו היא התחפושת. בנתניה נפתח דיסקוטק
בשם דון קאמילו. כדי לא לבייש את
השם, החליטו הבעלים שמלצרי הדיסקוטק
יסתובבו יגל־מות כמרים.
באילת נפתח דיסקוטק אחר, הדיסקוטק
של צדוק, אחיו של שמול יק קראום. זה
יהיה דיסקוטק עם מגמות הפוכות מדיסקו־טק
הכמרים. הוא ייקרא בשם ג׳וני הביט־ניק,
על־שם הביטניקים המהוללים של אילת
ולכבודם.
ביום השישי ערך צדוק קראוס לדיסקוטק
שלו מיצעד פירסומת, במיצעד צעדו כל
חבריו וידידיו ועובדיו־לעתיד, עם תחפושות
של משוגעים וגם העוויות של משוגעים
אמיתיים.
מעכשיו, מי שירצה להשתגע, ילך לדיסקוטק
של אילת. מי שירצה להתפלל, ילך
לדיסקוטק של נתניה. לעומת זאת, מי שירצה
למלא דלק במכוניתו, ילך לדיסקוטק
של אשר חכקין, שנפתח בתחנת פז, מול
גני התערוכה בתל־אביב. בזמן שהמכונית
תשתה בנזין, יוכלו הנהגים לשתות משהו
אחר.
למרבה התענוג, יוכלו המבקרים לחזות בשלישיית
התאומים שתופיע במקום, ואפילו
לרקוד, בדיוק כמו בסתם דיסקוטק, בו אין
ממלאים דלק.
וזה עוד לא הכל. גם מועדון צברה יהפוך
למשהו הקרוב יותר לדיסקוטק מאשר
למועדון־לילה. הוא ייסגר וייפתח ביום החמישי,
בטכס מפואר.
כבר בפתיחה יראה צברה את דמותו החדשה.
יהיו בו ארבע הצגות סטריפטיז וזמרים
בערב, ריקודים בין הצגה להצגה,
וכן יגישו בו נקניקיות קו בנוס באש. בין
אכילה לריקוד יראו סרטונים ״מעניינים״
מפאריס.
ומי שכל זה לא יבדר אותו, יכול להישאר
בבית.

לעיתונאית הצרפתיה פראנס דו ש יש
שם דומה לעיתון שלה, פראנס סואר. היא
באה לארץ על מנת לדווח לעיתונה על הסרטת
פורטונה, ועל ישראל בכלל. מה היא
תדווח ואיך, לא ברור עדיין, אבל ברור על
מה היא לא תדווח. היא לא תדווח על הרומן
הקצר שלה עם שמוליין קראום, לס־רות
שהוא שייך גם לישראל וגם לפורטונה.
כשהיא רק הגיעה לארץ, היתד, השאלה
הראשונה שלה :״איפה חיים?״ שאלו אותה
מי זה חיים, והיא תיארה אותו כגבר
שחרחר, יפהפה, עם פנים נוקשים וחיוך
רך. כזה יש רק אחד בארץ: שמוליק
קראוס. ואומנם התברר שהעיתונאית הבלונדית
בת הארבעים התכוונה באמת ל־שמוליק,
המשחק את חיים בוזגלו בפורטונה.
היא מצאה את שמוליק־חיים־קראום, הש־

פראנס ושמודיק

ג׳וזי והסוודר הלבן

וותר, אותו עם התמונות שלו שראתה בפאריס,
וההשוואה מצאה חן בעיניה. גם
בעיניו. הם בילו יחד כמה שעות, ואולי
קצת יותר. אחר־כך ירד שמוליק לסדום, ל־צרכי
ההסרטה. גם העיתונאית ירדה לסדום.
ג׳וזי כץ, ידידתו של שמוליק, קיבלה
בדיוק באותו זמן חופשה ונסעה לאחותה
בנתניה. ביום השישי היא חזרה לתל־אביב,
והחלה מסתובבת בגאווה בחוצות
העיר, כשעל גופה סוודר לבן, סרוג ביד,

עבה ויפה.
כולם שאלו אותה מי סרג לה את הסוודר
היפה, והיא סיפרה לכולם שאת הסוודר היפה
הזה היא מצאה בחדר המיטות שלה,

הקינאה ההדדית
ארבע והיא בת שלושים. ה־א זמרת ושחזוג
אחד מתחתן וזוג אחד נפרד. כאלה
ר,ם החיים. הזוג שנפרד סופית בשבוע ש־ קנית והוא כוריאוגרף, ולכן שניהם אוהבים
במה וקהל.
עבר הם אביבה אורגד ושמעון יוי.
אז מה בכל זאת מפריע להם להמשיך
שמעון, שהוא כוריאוגרף בעל סטודיו
ולהתחתן? כרגיל — הקינאה. בהתחלה היא
לריקודי ג׳אז, היה נשוי בזמנו לבחורה
קינאה לו. עיקר העבודה שלו מתבצע כאנגליה,
ואחר כך ניהל רומן עם אב־בה
ירושלים, משום שהוא מדריך קורסים ל־אורגה
הם לא רק הכירו בכסית, אלא אפילו
לקחו את זה ברצינות. הם מתאימ־ם ג׳אז באוניברסיטה, ועיקר תלמידיו הן תלמידות.
אביבה כעסה על שני דברים: עלהתל־נורא.
שניהם צעירים. הוא בן שלושים י
כשחזרה
מנתניה. היא החליטה להסתובב
איתו בצורה בולטת בתל־אביב, כדי שבעלת
האבידה תוכל לזהות אותה וכדי שהיא
תוכל, באותה ההזדמנות, לזהות את בעלת־האבידה־בחדר־המיטות.
כששוחרי־טובתה
שאלו את ג׳וזי מה
דעתה על הרומן העיתונאי שניהל ידידה
בימים האחרונים, ענתה :״כל זמן שזה
מקדם את הקריירה שלו, לי זה לא איכפת.״
בינתיים היא דואגת לקריירה שלה. עד
עתה הופיעה עם שמוליק כצמד. אבל היות
ושמוליק עסוק בליהפך לשחקן בינלאומי,
היא מתחילה להופיע החודש, במועדון
עומר כייאם, כזמרת בהופעת־יחיד.

הנערים המובטלים
לאילנה רובי;א.

זה קורה לה שוב,
היא עו מדת להתחתן. ה ש מועו ת הב הולו ת
שהגיעו מפאריס סיפרו שהיא עו מדת להתחתן
עם הבן של האח של הבעל של

פנינה זלצמן•
יצאתי לברר את העניין ומצאתי שבנו־של־אחיו״של־בעלה
של פנינה זלצ מן הגיע
בימים אלה כבר לגיל חמש. זה נראה לי
קצת מ שונה שאילנה תתח תן איתו היא
בכל זא ת עברה את גיל הגן.
המשכתי לברר ומצאתי שאילנה עו מד ת
להתחתן עם האבא של או תו הבן האבא
הוא בסדר, מבחינת הגיל. הוא בן .47 יש:
לו, כאמור, ילד בן חמ ש, וגם ילדה בת
שלוש, והוא מהנדס ב מקצועו. קוראים לו

גונו וייסמן.

שמעון ואביבה

ס\ו ראש העיר
:חום רז, מפעילי בג ,.עומד להתקדם בחיים. עובדה: הוא עצמו מספר על כך.
ביום השי שי האחרון נערכה מסיבה עליזה באחד הבתים בתל־אביב, וכמו לכל ה־זסיבו
ת העליזות, הגיע אליה בז מן גס נחום רז. היו שם הרבה נשים ונחום רז ניסה
את כוחו והפעיל את כ שרונותיו. נראה שאותם כ שרונו ת ואותו כוח לא שיכנעו,
והוא נאלץ להוסיף גס הב טחות לעתיד :״בעוד שבועיים,״ הוא הודיע חגיגי ת לאחת
הבחורות המחת רו ת ,״אני עומד להתמנו ת לסגן ראש עיריית תל־אביב״.
אני לא יודעת איך הגיבה הבחורה, אבל מעניין לדעת אין יגיב על־כך ראש־העיר.

מידות שלו, שהן כל־כך רבות, ועל הקורסים
שלו, שהם כל כך רחוקים. היא אסרה
עליו להישאר ללון בירושלים, ודרשה ממנו
לחזור ערב־ערב לתל־אביב, לביתו.
אחר כך, לשם שינוי, הוא קינא לה.
מסתבר שבשלושת החודשים האחרונים היא
ניהלה בסתר חזרות זמרה עם שני בחורים.
הם עומדים להופיע בתור שלישייה,
על אונייה העורכת סיורים לתיירים. הבעל-
לעתיד גילה את הדבר וקינא.
מי קינא יותר למי, ובגלל הקינאה של
מי נפרדו השניים? זאת לא הצלחתי לגלות.

לא מז מן הוא התגרש מהאמא של שני
ילדיו, שהיתה גם קרובת מ שפחה שלו ממצרים.
משפחת
וייסמן היא מ שפחה ענפה, בעלת
קשרים והצלחה בעולם. אחו תו של גוגו
נשואה לשגריר ישראל בבלגיה, ואחיה של
אותה אחו ת גם עובד בחברת פזגז וגס
בעלה של פנינה זלצמן.
פנינה היא ההצלחה הגדולה ביותר של
המשפחה. ביום שלישי זה הופיעה לפני
מלכת אנגליה, יחד עם ה תז מו ר ת הפילהרמונית
של לונדון, וניגנה קונצ׳רטו של
חאצ׳אטוריאן.
זה מה שעשתה פנינה זלצמן. ומה עשה
בעלה? הוא הביא לאילנה רובינא שי מ־ארץ־ישראל:
תקליט שירים של אלכסנדר

התקליט הוקלט בערב שנערך לכבודו ב־בית־סדקולוב,
במלאת לו שישים שנה, ו־
:שוגר אליה על־ידי אמה, באמצעות הכנראה־גיס
לעתיד.
האם הוא יהיה באמת גיסה בעתיד? וה
עדיין לא ידוע. כי הרי היו לה כבר הרבה
גיסים־לעתיד, והרבה בעלים־לעתיד, אבל רק
שניים מהם הצליחו להיע שות גם בעלים־
לשעבר שלה.

ק 1לנ 1ע סרטים זוועת העבר
המשכונאי

(מוגרבי תל־אביב; ארצות־

חטיפה אזורית חיפה
של תנועת

העולם חזה -פוח חדש
מודיעה:
עם תום כהונתה של ועדת־הביצוע
אשר נבחרה עם כינון החטיבה
יתקיימו ביום ד׳ הבא ,23.3 ,בחירות
לועדת הביצוע החדשה. הבחירות יתקיימו
באסיפה, שתיערך פמלון
כרנזליוז, רחוב הרצליה ,1פינת
שדרות או׳׳ם, בשעה 7.30 בערב.
בעל זכות בחירה והיבחרות יהיו
חברים רשומים של התנועה בלבד.
חברים שטרם נרשמו יוכלו לעשות
זאת לפני תחילת האסיפה.

סדר היום :
דו״ח הוועדה היוצאת;
ויכוח כללי;
בחירת הוועדה החדשה.

גם ביום וגם בלילה
גם ביום שמש וגם ביום גשם,
תוכל לצלם באם תקנה אצל

פוטו כרכר

מכשיר־בזק אלקטרוני.
סרטים מיוחדים לצלומי־חדר. מכשירי
הקרנה לשקופיות מכל הסוגים.
— העתקת מסמכים —

13ט 1ברנד
חידה,רחוב ;זחלוון ז3

נוזלת חשבונות בירושלים
חדשים! פקידות כללית — 4חד־יים!
כתיבה במכונה — חודש!
י ה״ ס ״ הפקיד ״ ,י. פורמן,
בצלאל 18

הברית) ייחשב, בוודאי, בעיני רבים לסרט
מעולה, המטפל בצורה אמנותית בנושא
כאוב. קשה להוכיח את הטעות שבדבר.
אפשר לנסות.
הסרט נפתח בצילום נהדר של נוף. תנועת
המצלמה מואסת. שני ילדים יפים מרחפים
בין השיבולים. אמא יפהפיה, בעלת שיער
שחור ארוך, עומדת ליד עץ ומנפנפת בידה.
האבא תופס את הילדים ומרחף איתם שעד,
ארוכה באוויר. מרגישים את הרוח הקלה באוויר,
את האווירה המאושרת, אך מרגישים
גם שמשהו נורא עומד לקרות.
לרעיונות ודעות אין חיים. ואז נשמע
פתאום רעם כבד, סערה מתקרבת. מתברר
שהתמונה המאושרת הייתה סמל של
החיים באירופה שלפני היטלר, והסערה היא
סמל של השואה.
הנו שכתאי אינו סרט על אנשים, הוא סרט
על סמלים. לבמאי, סידני לומט( ,או ייתר
נכון לאדוזארד לואיס וולנט, שעל פי ספרו
נעשה הסרט) היו רעיונות מסויימים, דעות
מסויימות, היתד, לו עלילה יפה, המתקדמת
ומתפתחת בהגיון. והוא הלביש את כל זד.
בצורה טכנית לגמרי על הנפשות הפועלות
בסרטו. לכן אי־אפשר להתקשר אליהן, אי-
אפשר לכאוב את כאבן, או לחיית איתן
את חייהן, כי לרעיונות ולדעות אין חיים
רגשיים, כואבים.
היהודי ששיחק עם ילדיו בשדה החלימי
עבר את כל זוועות אושוזיץ, איבד את כל
משפחתו וחזר משם עם נשמה מתה. הוא
חי באמריקה, עובד בבית־עבוט, כמשכונאי,
ולא מקיים שום יחס עם סביבתו, סביבה של
אנשים אבודים, אומללים, ברובע הכושי
של ניו־יורק.
הרעיון להפגיש את היהודי שסבל מזוועות
העבר עם זוועות ההוזה הוא רעיון יפה;,
אבל סידני לומט לא החדה אותו. המשכונאי
יושב מאחורי הדלפק, וחמישה אנשים באים
למשכן אצלו את חפציהם.
אף דיאלוג אמיתי. לכל אחו מד,מ
סידר הבמאי איזה תכונה מיוחדת, לכל אחד
מהם יש איזה צרה אחרת, שונה מזו של:
קודמו. כל אחד מהם משחק בצורה מוג:
זמת, אף אחד מהם אינו איש חי. הם!
כולם סכמות, קודים לדמויות.
ולאחר שחמשת האנשים, עם חפציהם;
העלובים, עברו בבית־העבוט, מסכם אותם הר
במאי בשיחה קצרה של הגיבור עם מישהו׳
זר האומר לו :״אתה לוקח חלומות ונותן ן
תמורתם דולארים.׳׳
בסרט כולו אין אף דיאלוג אמיתי, ישו
בו רק משפטים נפוחים, הנראים יפים, בר
עיקר בעיני תלמידי בית־ספר. משפטים הד
מסכמים מצבים מבלי לתאר אותם. משפטים;
כמו :״אני אדם מת,״ או, אני לא מאמין:
בשום דבר, רק בכסף.״
הטכניקה בה עשוי הסרט היא מצויינת;
צילומי הפלש־בק, זכרונות ממחנה הריכוז;,
ניתנים במקומות הנכונים, כמו הבזקות אמיתיות
של זכרון. המעברים בין התמונות,
זוויות הצילום, התמונות עצמן, הכל עשויי
בטכניקה כמעט יפה ומהוקצעת. אבל הסרט:
נשאר סרט טכני, ללא נשמה וללא כנות.,

מאחורי ה חז ה
מול פדגדרס (אלנבי,

תל־אביב; ארצות;

הברית) כדי לדעת מה יש בסרט זה, אר
ליתר דיוק, מה אין בו, די לצטט את:
כותרת הרומן של דניאל דיפו, ממנוי
״גנב״ הבמאי את הסיפור:
״מול פלנדרס המפורסמת, שיצאה לאוויר
העולם בכלא ניוגט, ואשר במרוצת חיים
מלאי הרפתקאות, שנמשכו עשרים שנה
כפול שלוש, מבלי לקחת בחשבון את ילדותה,
היתה, במשך שתים־עשרה שנה, זונה,
במשך שתיים־עשרה שנה גנבת, התחתנה
חמש פעמים (פעם אחת עם אחיה) ,הוגלתה:
לחמש שנים לווירג׳יניה, ובסוף זכתה ברכוש
גדול, חזרה בתשובה, חיתה חיי יושר,
חיים המסופרים על פי זכרונותיה.״
לא צנועה ולא מושחתת. טמס
יאנג לא השאיר מכל זה מאומה. מול פלג־דרס
הפכה אצלו לקים נובאק, גיבורה
גדולת־חזה, בלי שום דבר מעליו, מתחתיו
או מאחוריו.
מפיקי הסרט עטו עליו כעל מציאה גדולה,
לאחר ההצלחה המסחררת של תום
ג׳ונס, אבל הם פחדו מדעת הקהל, או;

מדעת הצנזורה, והפכו את מול סלנדרס
לבחורה לא צנועה, לא מושחתת ולא מעניינת.
היא שואפת לבעל עשיר. נוסעת לשם כך
לעיר, שוכבת עם כמה אנשים, ועם כמה
אנשים לא, היא הופכת לגנבת, מובלת
לכלא ובסוף ניצלת.
אין בה שום קסם או אישיות המסוגלים
לגרום לקהל להתעניין בכל מה שקורה לה.
טרנס יאנג, שהצליח להפוך את ג׳יימס
בונד לג׳יימס בונד, אינו מרגיש טוב באווירה
הקלאסית בה הוא מטפל הפעם.
הוא לא מוצא את הטון הנכון ולא את
הקצב הנכון. הוא יצר סרט קלוש ומשעמם,
שכל דמיון בינו לבין סרטים אחרים וטובים
מסוגו הוא מקרי בהחלט, כפי שהוא
עצמו מעיד בכתב, בתחילת הסרט.

מו חו ת ש טובי ם
כפים א סודי כיותר

(חן, תל־אביב;

ארצות־הברית) הוא הבסיס אליו מובא רוק
הדסון, הפסיכיאטור, לרפא מדען עם מוח
שטוף. הוא דומה לפסיכיאטור בערך כמו
שמוכר סטקים דומה לשקספיר, אבל המדען
שלו דומה למדען עוד פחות מזה.
מקום העלילה, כפי שניתן לצופה האינטליגנטי
להבין, הוא בסיס סודי ביותר.
ולכן, כשאוייב חודר אליו, אי־אפשר להזהיר
את הממונים, או להגיע למקום כדי להזהיר
את המפקד הישיר.
אי־אפשר, זאת אומרת ששום אדם אינו
יכול להגיע לשם, מלבד רוק הדסון, כמו בן,
הוא הובל לשם מספר פעמים, בעיניים
קשורות, על־מנת לרפא את החולה.
לכן הוא מצליח לשחזר, בתת־הכרה של
פסיכיאטור, את הדרך שלא ראה. לכן
גם נקרא הסרט על־ידי יצרניו בשם בעיניי ם
ק שו רו ת, אבל המפיצים הישראלים לא הבינו
את זה, וקראו לו בשם אחר.

מוסקוביץ,
שמואל

שנסע למיאמי בחפ|

שו נקמה לאחיו המיליונר שנרצח שם.

ך* בתא בשם קאנדם מוסלר העסיקה ב־
^ משך קרוב לשנתיים את עתוני ארצות־הברית.
אבל איזה סבתא! בלונדית, סקסית,
יפר,פיה, מואשמת בשחיתות מינית ובשותפות
לרצח בעלה המיליונר.
השבוע קבע חבר־המושבעים במיאמי: לא
אשמה.
העתונים צהלו, בנותיה ונכדיה של קאנ־דם
חיבקו אותה, בהתפרצות של פירסום
ססגוני. רק אדם אחד ישב עצוב בכל
ההמולה. הוא בא במיוחד מתל־אביב כדי
לעקוב אחרי המשפט. היה זה שמואל מרקו
מוסקוביץ 76 אחיו של המיליונר הנרצח
ג׳ק מוסלר.

קים נובאק ב״מולי״
חזרה ב ת שובה

הבמאי (פילים דון) נראה כאילו הכריחו
:אותו לעשות סרט על השירותים החשאים.
:הוא לא מתעניין בנושא, לא מתעניין בעלילה,
ולא מתעניין בגיבורים שלו.
גם הצופים נוהגים כמוהו.

ת ד רי ך
החילם המתוקים (מועדון
:צוותא, יום שוי 22 ,למארס) ״דראמה של
אדם ללא דראמות בחייו. סיפור חייו של
:תייר בעולם התאוות שלו ובעולמם התאוותני
של אחרים״ ,כפי שפליני עצמו מגדיר
.את הסרט המדובר ביותר שלו.
גולדפינגר (אופיר, תל־אביב) ג׳יי־

מם בונד השלישי, שחזר לארץ לאחר שהוכח
כי גרט פרובה, השחקן הכמעט־ראשי
שבו, לא היה נאצי אמיתי, אלא רק בורג
קטן שמילא את פקודות הממונים עליו.

* נשים נשים גשים

(הוד,

אביב; חן, חיפה ),ויטוריו גאסמן בתשעה
תפקידים שונים, עם תשע נשים שונות.
משעשע, ולעתים יותר מזה,

כמד נמר שברח

*•ד ספסל הנאשמים ישבו שניים:
> קאנדם ודומה מלווין פאוורס. לדברי התביעה,
היה פאוורם מאהבה של דודתו, והוא
אשר דקר את מוסלר 39 דקירות ,״כדי
שיוכלו להמשיך את אהבתם החוטאת, ויחד
עם זאת ליהנות מ־ 33 מיליון דולאר שצבר
הבעל.״
מדי בוקר תפס מוסקוביץ את מקומו באולם
הקטן, כשבעיניו מבט של בוז גלוי
אל גיסתו בת ד,־ .45 הוא עצמו היה פעם
אמריקאי, אחרי שהיגר עם משפחתו מרומניה•
אולם ב־ 1928 עלה עם אשתו לישראל,
בה נולדו להם שלוש בנות. האח הצעיר
יעקב זיסו מוסקוביץ שינה את שמו לג׳ק
מוסלר והחל בקאריירה פיננסית, שנועדה
להפוך אותו למיליונר ולהסתיים בגיל .71
האח מתל־אביב שמע עדי הגנה, שתיארו
את ג׳ק כ״איש עסקים קשוח־לב, הומוסקסואל
שישן עם גרזן לידו, כדי להגן על עצמו
מפני שונאיו.״ הוא גם שמע עדים, שתיארו
כיצד ניסו קאנדס ודומה בן ה־ 29 לשכור
רוצחים שיחסלו את הבעל המרומה.
קאנדס, שג׳ק היה בעלה השני, הכחישה
את כל האשמות. היא העמידה פני אלמנה
בוכיה, וכאשר ראתה את האח הישראלי
לראשונה, ניסתה לחבקו .״הו מארק,״ התפרצה
לעברו ,״מה שלומך? אני שמחה לראותך.״
הוא
דחף אותה ממנו .״אנא, אנא, הניחי
לי. אני בכלל לא שמח לראותך.״ ובפנותו
לשוטר :״אל תתנו לה להתקרב אלי! אני
לא רוצה שיצלמו אותנו יחד. זה יצור את
הרושם שאני מרוצה מהתנהגותה.״
העתונאים, שלא שמו אליו לב עד לאותו
רגע, עטו עליו,. .המרירות שלי היא
כולה נגד קאנדם,״ הצהיר .״לה יש כל השכל.
פאוזרס הוא רק ילד מגודל, שנסחף
על־ידי תאווה מינית ותאווה לכספים. כמו
נמר שברח מן הכלוב.״

שלוש צריחות בלילה
רצח בוצע לפני שגה ותשעה חודן
| שים, בלילה חסר־ירח. ג׳ק מוסלר ישן
בדירתו, בבית מגורים עשיר במבואות מיא־מי.
אשתו קאנדס עזבה את הבית בחצות,
ולקחה עמה חמישה מבין עשרת ילדי המשפחה.
הסיבה: רצתה לשלוח מכתב בדואר.
ב־ 1.30 החל כלב הבוקסר של משפחת
מוסלר לנבוח. זאת לא היתד, הפעם הראשונה
שהוא נבח, והשכנים אף התלוננו על

אנוח ישראלי יצא לנקום את נקמת אחיו שנוצח
באמריקה -בית המשפט ס 3ע 3׳ גיסתו היא

נואפת־ אבל
ל א רוצחת!
כך אצל בעל הבית. על כן, כאשר שמע השכן
שבקומה השלישית את הנביחות, הוא
צעק בכעס לעבר הדירה שמתחתיו :״שקט

קול של גבר צעיר השיב לו :״טוב,״ והכלב
הפסיק לנבוח. כעבור רבע שעה שמע
אותו שכן שלוש צריחות. הוא לא הזעיק
את המשטרה, כי אחרי הצריחות השתרר
שקט.
הצריחות העירו את השכנה בקומה הראשונה.
כעבור 15 דקות שמעה מישהו
עוזב את דירת מוסלר .״הוא רץ בחדר המדרגות.
אחר כך ראיתי אוטו לבן מסתלק,״
גם היא לא הזעיקה את המשטרה.

טביעת יד במטבח

כעבור כמה דקות שלחה קאנדס את הילדים
לשחק ליד בריכת־השחייה של הבית. אולם
רק כעבור 20 דקות טילפנה למשטרה, כדי
להודיע שמצאה את גופת בעלה.
במשך שנה שלמה טסו חוקרי מדינת פלורידה
לטקסאס וחזרה. כי פאוזרס הוא תושב
מדינה זו, ומיד אחרי הרצח נמצא שם. לבסוף
החליטו, כי אספו מספיק הוכחות כדי
להאשים את הגבר הצעיר בביצוע הרצח.
מתוך מניעים של שינאה, תאווה מינית ותאוות
בצע.
באותו פרק זמן קיבל שמואל מוסקוביץ

.יל׳ 1

ףקצההשני של השכונה האמידה סיי־
.*1מה קאנדס את שליחת המכתב. אבל
תוך כדי נסיעה, לדבריה, חשה בכאב־ראש.
מכיוון שבילדותה סבלה משיתוק־יל־דים,
היו כאבי־הראש תופעה רגילה אצלה.
היא נסעה לבית־החולים המקומי, וחיכתה
בחדר מיקרי־אסון עד שהרופא התפנה
ונתן לה זריקה להקלת הכאבים. בהיותה
שם קיבלה שלושה צילצולי טלפון מגבר.
אחיות שענו לטלפון העידו לאחר מכן, כי
ויהו את קולו של מלווין פאוזרס.
היא חזרה לדירתה ב־ 4.30 לפנות בוקר.

ק אנז ס מוסלר, שופעת מאושר, בצאתה מ תון אולם בית-הני שפט, אחרי
״11111171
שזובתה מן האשמה של תיכנו! רצח בעלה, הבנקאי המיליונר נ׳ק מוסלר.
111111X11
אילו נמצאה האשה א שמה בסיוע לרצח, היתה מאבדת את חלקה בירו ש ה העצומה.

השובו

ג׳ק מוסלר, לשעבר יעקב
מוסקוביץ, בנקאי ש השאיר
אחריו 33 מי ליון דולר — ותעלומה.

עם שורה של גברים — ולא מן הנימנע כי
אחד מהם הוא אשר רצח אותו. אבל כל
תמרוני ההגנה נראו כתמרוני־סרק. שמואל
מוסקוביץ, על כל פנים, נשאר משוכנע
שקאנדם ומאהבה אשמים ברצח .״רק אם
אשמע אותם מודים באשמה, אתרכך כלפיהם,״
הצהיר .״כי דרוש לב חם כדי להודות
באשמה ולבקש מחילה. אם קאנדס תבקש
מחילה, אתייחס אליה אחרת.״
אבל קאנדס לא הודתה, ולא ביקשה מחילה.
היא סמכה על עורכי־הדין המצויינים
ששכרה, מתוך הירושה העצומה שהשאיר
בעלה. לבסוף, אחרי חודשיים של בירורים
משפטיים, קבעו המושבעים: לא אשמה.
שמואל מוסקוביץ סירב גם אז לסלוח

לה או לדבר עמה. הוא הכריז שהוא נדהם
מגילוי הצורה בה עובד הצדק האמריקאי.
לדעתו, נפלו המושבעים קורבן לתעלולי הסניגורים.
עובדה היא, הוא טען, שמלווין
פאודרם הודה במשטרה על ביצוע הרצח.
אבל עורכי־הדין הצליחו לבטל את ההודאה,
בטענה כי היא נסחטה ממנו תחת לחץ.
״אחרי זה,״ הכריז הזקן מתל־אביב, שבא
לראות את החוק נוקם את נקמת אחיו,
״עורכי־הדין הצליחו לבלבל לגמרי את המושבעים.״
וכך
נשאר רצח מוסלר ללא פתרון. מוס־קוביץ
החל אורז את מזוודותיו, ואילו
קאנדם הביטה אל תוך עיני דודנה־מאהבה
ומילמלה :״זה נפלא! זה נפלא!״

בתל־אביב שני מכתבים מקאנדס.. .היא רצתה
לרכוש את לבי,״ סיפר .״אבל לא עניתי

בזמן חקירת המשטרה, סירבה קאנדס להשיב
לשאלות. העיד על כך חוקר :״עכשיו
היא מזילה דמעות. אבל אחרי הרצח
היא לא בכתה. אמרה שהיא מסרבת לדבר
עם המשטרה.״ היא רק הביעה את דעתה,
שהרצח בוצע תוך כדי נסיון לשדוד את
הדירה, אף כי דבר לא נגנב .״אני לא
יכולה לתאר לעצמי שמישהו יעשה דבר
כזה,״ נאנחה ,״בעלי היה איש־עסקים. לפעמים
איש־עסקים קשוח. בעסקים עושים
אויבים.״
רוסקו בראון, שעבד אצל משפחת מוסלר
במשך 17 שנה כנהג ומשרת, העיד כי
בשעות אחרי־הצהרים, לפני הרצח, ניקה את
המטבח, ובמיוחד את מיכסה המתכת של
הכיור. המשטרה מצאה לאחר מכן טביעת
כף ידו של פאוזרס על מיכסה זה — דבר
המוכיח כי הצעיר היה בדירה בין שעת
רחיצת הכיור לבין ביצוע הרצח. ואילו
פאוורס נשבע, כי כל אותו יום היה ב־טקסאס
הרחוקה.
בראון גם העיד, שאחרי הרצח קראה לו
קאנדס אליה ואמרה לו לשנות את עדותו.
״זכור,״ אמרה לו, לדבריו ,״חיי אדם תלויים
בסיפורך. אתה כבר לא יכול לעזור למר
מוסלר, וכל מילה שאתה אומר יכולה
להושיב את מלווין פאוורס בכיסא החשמלי.
אתה לא ניגבת את מיכסה הכיור, ואל תתן
למשטרה להכניס לך זאת לראש.״

״זה נפלא:״

מלווין פאוורס, דודנה
\ 1 ¥171ך 7ת
~1 1 1 11 זמאהבת של הסבתא ה־יפה,
אשר זוכ ת ה מא שמת רצח המיליונר.

ן• ו״ההגנה במשפט היה להוכיח, כי
׳ 11 איש־העסקים עשה אויבים רבים בחייו.
י היא גם טענה, כי מוסלר קיים יחסים

ליד הקבר
הברית, בז מן

מלחמת

קאנדס, שזונ ת ה מא שמ ת רצח, וארבעה מילדיה (שניים מאומצים)
ליד קבר בעלה הנרצח. ב היו ת ג׳ק מוסלר חיל צבא ארצות־העולם
הרא שונה, נקבר בבית־הקברו ת הלאומי אשר בארלינגטון.

או1־\*ה
,״ישיגאה
כאורה היה זה דיון על תקציב הכנסת. אך למעשה הוא הפך לדיון על גוף אחד
/בכנסת, המהווה בה ס 0.8סיעת העולם הזה — כוח חדש.
קשה לקרוא לזה ״דיון״ .היתד, זאת אורגיה של שינאה, זעם, השמצות אישיות וגידופים
נסערים — אורגיה שמעולם לא ראתה עוד הכנסת דוגמתה.
בעת מלחמת־ד,בחירות הוטחה בפנינו טענה אחת וחוזרת., :מה יכולה סיעה קטנה לעשות
בכנסת?״ על כך ענינו :״גרגיר אחד של מלח משנה את טעם התבשיל כולו!״
השבוע אי־אפשר היה שלא להיזכר בסיסמה זו — כי התבשיל קם נגד גרגיר־המלח.
הדבר השתקף אפילו בכותרות העתונים, למחרת היום. הכותרת במעריב, עתון המנסה
להתעלם מקיומנו בכנסת :״לא ניתן לאיש אחד להשתלט על עבודת הכנסת — המערך
וגח״ל תוקפים את אורי אבנרי.״ ידיעות אחרונות :״הכנסת ערכה התקפה מקיר־אל־קיר בח״כ
אורי אבנרי.״ הצופה :״הכנסת מוקיעה התנהגותו של איש העולם הזה״ .דבר :״ביקורת
חריפה בכנסת על התנהגות א. אבנרי.״ הארץ :״רוב הכנסת מתלכד נגד אבנרי.״
מה קרה כאן? השכיל לתאר זאת כתב הארץ, כמה ימים לפני הוויכוח: הכנסת מתנהגת
כמו משפחה, המתאחדת נגד אדם זר. אין תיאור טוב מזה.
הכנסת היתד, משפחה גדולה אחת. רוב חבריה, וביניהם כל חבריה הקובעים, יושבים
שם מזה 17 שנה. הם התרגלו זה לזה, שותים יחד תה, מחלקים איש לרעהו מחמאות אחרי
כל נאום. כולם מדברים בסיגנון אחד, והניגודים הפוליטיים ביניהם הלכו והצטמצמו.
זה טוב לכולם — חוץ מאשר למדינה. זה נוח. כל ויכוח הפך סימפוניה, בו מנגנות
כל הסיעות בהארמוניה מלאה, וכל אחת ממלאה תפקיד מוסכם וידוע. אין אפתעות, אין
יוצא־דופן, ועל הכל מנצח האינטרס המשותף של המישטר שכולם שייכים אליו.
אגו קילקלנו הארמוניה זו. הפרענו לשלווה. הפרענו לח״כים, כי תבענו מהם להטריח את
עצמם לבוא לישיבות הכנסת. הפרענו לשלטון, כי השמענו דברים שאיש לא העז להשמיעם
זה מכבר. הפרענו בעיקר לאופוזיציה הרדומה והשבעה, כי עצם נוכחותנו ופעולתנו שפכו
אור על העובדה שהיא חדלה מזמן מלהיות אופוזיציה של ממש.
וכך, אחרי ארבעה חודשים בלבד, התאחדה הכנסת כולה נגדנו. איש חרות יצא חוצץ
להגן על מפא״י, מפא״י הגיבה בהתלהבות על דברי איש חרות, ודבר מציין בסיפוק
אינסופי :״את נאוס״הפולמוס התקיף והמשכנע ביותר נגד א. אבנרי השמיע אריה ב ן •
אליעזר (גח״ל).״

האב ה&יבבוים דיבת שטרטזז
ך * ווי כו חהממשי סער סביב דבר שדוברים אחדים קראו לו, פשוט ,״הקנוניה״.
> 1זוהי הקנוניה של אזניה־באדר — ותיק מפא״י וזתיק חרות — לשלול כמעט לגמרי
את זכות ״הסיעות הקטנות״ להגיש הצעות־לסדר־היום והצעות־חוק פרטיות. כלומר:
למנוע מהם את האפשרות להעלות עניינים בכנסת( .כל שאר הנקודות בסדר־היום של הכנסת
מועלות על־ידי הממשלה).
אגב, בשיחות פרטיות התנצלו אנשי המערך, השבוע, שלא הם המציאו את הרעיון.
לדבריהם, בא הרעיון כולו מצד חרות.
למעשה התחיל מחול־הקנוניה עוד ביום הרביעי. אך אז עוד נהגו אנשי הרוב בהתאפקות,
ונשמעו דברי המתנגדים. יצחק נבון (רפ״י) ויזהר הררי (ל״ע) חשפו בשני נאומים מצויינים
את המגמה האמיתית של שינוי תקנון־הכנסת: לסתום את פי סיעתנו. ח״כ יצחק קלינגהיפר
(גח״ל) ניסה להצדיק את הקנוניה, והיתד, זאת — לדעתי — אחת מהופעותיו האומללות
ביותר של משפטן מכובד זה בכנסת. כי הוא הוכיח עד כמה אונסת חרות את הליברלים
בגח״ל, ומה קורה לאנשים הגונים כשהם נאלצים להצטדק
על אונס כזה.
הוויכוח עוד היה הוגן ומאופק. את המערך ייצג ח*כ
אזניה, יו״ר ועדת הכנסת, אדם היודע להסביר בחיוך מלבב
ובדברי־נועם את הדברים המחפירים ביותר. חילופי־הדברים
היו עדיין מאופקים. למשל:
אזניח בכל פעם !שהכנסת מנסה לצאת מאמת-
המידה של גודל הסיעות, היא בכל זאת, בסופו של דבר, ץ חוזרת לאמת־מידה זו.
אבנויי: כי זה האינטרס של הרוב!
אזני ח המפתח הזה (הוא לגמרי לא פשוט, וזה

מפתח.
א פנדי: עצם עקרון המפתח הוא פסול. הספתח הוא ה־מישטר,
והמישמר הוא המפתח, וגח״ל הצטרפה לזה.
אזני ח יש) חוסר שכל־ישר פרלמנטארי לגבי ניצול
הזמן לדיבור מעל לדוכן הפרלמנסארי המשותף. חוסר
שבל־ישר מצד המעטים מוכרח, ללא הסדר, להוליד אנארכיה
וחטיפה של זמן גם מצד הרבים.
אבנרי: האם המעטים דיברו שטויות? גרוס אזני ח: חלילה
כמה וכמה פעמים באותן שעתיים חזרו הדברים לפעולת סיעתנו, ההצעות שהגשנו,
השאילתות ששאלנו. וכמה פעמים קראתי את אותה קריאת־הביניים, גם למפא״י וגם לחרות:
״מה זה כל־כך מדאיג אתכם? מה אתם כל־כך פוחדים מאיש אחד, שאתם מאבדים את
העשתונות?״
תוך כדי בירור זה, הוכח גם עד כמה מופרכת הטענה היסודית של הרוב, כאילו פעולתנו
המוגזמת מאיימת לשלול מכל שאר חברי־הכנסת את זכות הדיבור. הודיע יצחק נבון,
סגן־היו״ר מטעם רפ״י: מתוך 63 הצעות־החוק הפרטיות שהוגשו עד לפני שבוע, היו רק
שש שלנו. זה רחוק מאוד מלהיות סתימת־צינורות.
שונה המצב לגבי השאילתות. מבין 134 השאילתות שהוגשו — 33 היו שלנו (לעומת
19 של גח״ל 4 ,של מק״י 13 ,של רק״ח 17 ,של רפ״י) .אולם שאילתא אינה מעכבת
את הכנסת. היא מכשיר של פיקוח על מנגנון. המנגנון מכין את התשובה — וכל השאילתות
גם יחד אינן גוזלות אפילו חצי שעה בשבוע מזמנה של הכנסת. אבל עצם הכנת השאילתות
כרוכה בעבודה רבה — והסיעות המתעצלות מתרגזות על הסיעות העובדות במתח גבוה.
איש לא העז לטעון כי השאילתות שלנו לא היו לעניין. מאחר שיש צנזורה מוקדמת

להלן נאומו המלא של אורי אבנרי בדיון על תקציב הכנסת, כפי שנרשם
בפרוטוקול הסטנוגראפי. הנאום בא לנמק ארבע הסתייגויות, שהסתכמו בקיצוץ
של שני מיליון לירות מתקציב הכנסת — קרוב לשליש. בין השאר הוצע להקטין
את הסכום המוקצב לשכר הח״כים עצמם מ־ 2.2מיליון ל־ 0.9מיליון,
בהתאם לחישוב חדש. אורי אבנרי הצביע לבדו בעד הסתייגויות אלה, ורק הוא

הצביע, בקריאה השלישית, נגד תקציב־הכנסת כפי שנתקבל.
אורי אפנדי: גברתי היושבת־ראש, כנסת נכבדה.
לפי חוק פרקינסון, יש שני סימפטומים בולטים למחלתו של גוף ציבורי: התנפחות המנגנון
שלו, בלי כל יחס לפונקציה האמיתית שהוא ממלא! והעברתו להיכל־משרדים מפואר.
והנה בתקציב הכנסת המונח לפנינו נתקיימו שני הדברים גם יחד: המנגנון של הכנסת
מתנפח, והשנה תעבור הכנסת לארמון הניאו־קלאסי רב־הרושם.
ובאותה שעה עצמה, חברי־הכנסת, מתרוקן המוסד הפרלמנטרי בהדרגה מתוכנו. הוא
הופך יותר ויותר קליפה של דמוקרטיה פורמלית, אשר התוך הדמוקרטי נטש אותה.

הנוכחות הנזטוצשון 20 :גזוווך 120
הכנסת חולה. אין צורך במדחום של חוק פרקינסון כדי לעמוד על כך. הסימפטומים של
מחלתה גלויים לכל עין, והם חדרו זה מכבר לתודעת הציבור.
הסימפטום הראשון הוא ההיעדרות הגוברת ממליאת הכנסת. מליאת הכנסת הופכת יותר ״*
ויותר לריקת־הכנסת.
מזה שלושה שבועות אני מנהל רשימת־נוכחות. חוץ מרגעים של הצבעות, וחוץ מרגעים
פיקנטיים במיוחד, הנוכחות הממוצעת היא עשרים חברי־כנסת. ברגע זה, בדיון על הכנסת
עצמה, ועל נושא שהרעיש את הציבור בשבועות האחרונים, נוכחים עשרים ושלושה חברי־כנסת.
בעת
הדיון על המיסים וההכנסות בסך 4.6מיליארד לירות, היתד, הנוכחות הממוצעת
שנים־עשר חברי־כנסת. אך עשרות חברי־כנסת, שלא טרחו כלל להיות נוכחים בדיון, שלא
עניין אותם לשמוע את נימוקי ההסתייגויות — הם באו השבוע ביום השלישי להצבעות,
והם הרימו את ידיהם — מאה וחמישים פעם תוך שלושים ושתיים דקות! — מבלי שלרובם
היה המושג הקלוש ביותר על מה הם מצביעים.
יצחל! גולן (ל״ע) :באיזו זכות אתה אומר שחברי־הכנסת לא ידעו על מה הם מצביעים?
אתה ידעת — יבושם לך.
היו״ר דבורה נצר (מפא״י) :רצוני להעיר לחבר־הכנסת אמרי, כי לא ניתנה זכות
לחברי־כנסת לפגוע בחבריהם ולהביע דעתם על הכרתם או אי־הברתם את החומר המובא
להצבעה. אבקשך לא לחזור על דברים אלה.
אורי א בנרי: אני לוקח בחזרה את החלק השני של הפסוק.
יצחל גו ל ן: אתה אינציקלופדיסט! אתה יודע כל דבר שבעולם!..
אורי אבנרי: באותה ישיבה הצביעו על מאה וחמישים הסתייגויות תוך חצי שעה. רוב
המצביעים לא היו נוכחים במליאת הכנסת כאשר נימקנו את ההסתייגויות האלה. קשה
להבין איך הם כאן אני שם נקודה.
אני גם לא מקבל את אותו חלק בנאומו המעניין של חבר־הכנסת יזהר הררי אמש, שנגע
בבעיית הנוכחות. אילו הנוכחות הממוצעת היתר, ס /ס 80 או ס/ס 60 מחברי־הכנסת, הייתי אומר
שכל נימוקיו הם נכונים. אבל, עם כל הכבוד, הם אינם מצדיקים נוכחות של חמישית
מכלל חברי־הכנסת.

השלוח שכר לפי הנומזוגז
ניסינו לתקן מצב זה על־ידי הצעת חוק הקוזרום שלנו. כל סיעות הכנסת הצביעו נגדה,
באחווה נדירה ומלבבת. לא נותר לנו אלא להציע היום תרופה רדיקלית הרבה יותר.
אנחנו מציעים, גברתי היושבת־ראש, לבטל בכלל את המשכורת החודשית של חברי-
הכנסת, ולהנהיג במקומה חשלום קבוע לכל יום של נוכחות בבית.
יזהר הררי (ל״ע< :עשו נסיון כזה, והוא לא פעל.
אורי אפנדי: אנחנו שכירים של אזרחי ישראל. אזרחי ישראל אינם צריכים לשלם שכר
לחברי־כנסת שאין להם זמן להיות בכנסת, המנהלים באותו זמן מפעלים מפלגתיים או
פרטיים, או המטיילים בחוץ־לארץ בשליחות מפלגתית...
אליעזר שוסטר( ,חרות)( :קריאת־ביניים בלתי־מובנת).
אורי אבגרי: חבר־הכנסת שוסטק, אינך יכול להפריע לי, כי זמני מוקצב מאוד. בניגוד
לזמנכם.
גם את תקציב מזכירות הכנסת אנו מציעים להקטין. אבסורד הוא שסביב האולם, הכמעם־
ריק ברוב שעות השבוע, יסתובב מנגנון עצום שיילך ויגדל.

רובוטים נזרינזי ירייח
הוא הדין לגבי תקציב חסינות בנייני־הכנסת, מוקדש לזה למעלה ממיליון לירות.
רבותי חברי הכנסת, למד. לנו לרמות את עצמנו? מי מעוניין לפגוע בחסינות בניין־
הכנסת? זה מכבר יודע הציבור ששום החלטה של ממש אינה מתקבלת בבית הזה! חוץ
מההחלטה לסתום את הפה, שעליה נדבר אחר־כך.
כל ההחלטות מתקבלות בהידברות בין מרכזי־המפלגות, לא בירושלים, כי אם בתל־אביב.
אחרי שהחליט מי שהחליט, מה שהחליט, הופך אישור הכנסת לפורמליות ריקה. חוק המשמעת
הקואליציונית המכריח את חברי הכנסת להצביע, לעיתים, בניגוד לדעתם האישית, הופך
חמורה מאד של יו״ר הכנסת על השאילתות, גם אי־אפשר כלל להגיש שאילתא שאינה
עניינית.
טענתו המוחצת ביותר של נבון נגד השינוי בתקנון: הוא בדק את תקנוני כל הפרלמנטים,
ולא מצא בשום פרלמנט בעולם משהו הדומה להסדר שהוחלט עליו עכשיו. ההמצאה
של באדר־אזניה היא המצאה מקורית לגמרי של המוח היהודי.

הנזוחר של בנח אגודה ישראל
ך* סערה האמיתית

פרצה למחרת היום, בחלק השני של הוויכוח. אז הפך הדיון

ן 1למטר של השמצות.
את האורגיה פתח, כנאה לו, איש אגודת־ישראל, שלמה גרום. גרוס הוא אחד מן הארבעה
שהצביעו בעד המימשל הצבאי תמורת רשיון של בנק, ששוויו היה מיליון לירות במזומנים.
אביר זה של המוסר הצרוף התנגד לשינוי התקנון מסיבה פשוטה: כדי לסתום את הפה
לסיעת העולם הזה, פוגע השינוי בכל הסיעות הקטנות. על כן דרש גרוס, בהגיון עילאי,
לבטל את השינוי — ולחוקק חוק מיוחד כדי לסתום את הפה רק לסיעתנו.
ג רו ם נ ישנן סיעות קטנות בכנסת, והיו סיענת קטנות בכנסת מאז ימי כינונה. הדבר
אינו חדש, אלא שסיעות אלה לא הפריזו בהטרדות. עכשינ ישנו חבר־כנסת שכן מטריד,
ועל זה נאמר :״האיש אחד יחטא, ועל כל העדה תקצוף?״ כולנו צריכים לסבול בגלל זה?
תמצאו דרכים לגיטימיות, ואל תזדקקו להידברות בין הקואליציה והאופוזיציה. יהיה לכם
העוז ללכת בדרן של חקיקה, נלקבנע שאיש אחד איננו מהווה סיעה, ותתנו לו את המגיע
לו. זה יהיה שום לריסון עצמי!
עוד לפני שהציע הצעד, נאורה זו של חקיקת חוק מפורש נגד סיעת העולם הזה, הציע

״קנוניה מאחור אבנו!״
אותם לרובוטים מרימי־ידיים. ורק חברי מפ׳׳ס עוד שומרים על הנוהג היפה לדבר נגד חוק,
בשעה שהם מצביעים בעדו.
האופוזיציה יכולה לדבר. היא יכולה לדבר באולם המליאה, ביודעה שאיש אינו מוכן
להשתכנע, שאיש אינו מקשיב ברצינות, שמדברים אל הפרוטוקול. היא יכולה לדבר גם
בוועדות, שם שוררת אווירה לבבית, אבל גם שם אי־אפשר לשנות דברים מהותיים. ולראייה:
מתקציב של 4.6מיליארד לירות לא הורידה הוועדה אפילו אגורה !אחת. לא הורידה, לא
הוסיפה ולא שינתה. פשוט שמה את החותמת.
ובינינו לבין עצמנו, מה יכולות הוועדות לשנות? אם יש משהו הבולט בתקציב הכנסת,
והמעיד על כל אופיו של מוסד זה, הרי זה חוסר כל תקציב למחקר עצמאי, לאינפורמציה
עצמאית של הכנסת. לשום ועדה מוועדות הכנסת, גם לא לשום סיעה מסיעות הכנסת, אין
צוות עצמאי של חוקרים מומחים, שאינם תלויים במומחי הממשלה, והמסוגלים לספק
לוועדה או לסיעה את האינפורמציה האובייקטיבית הדרושה לדיון של ממש.
סיעת העולם הזה — נוה חדש הקימה מוסדות כאלה מיד עם כניסתה לכנסת. אנחנו,
הסיעה העניה ביותר בבית הזה, שאיננו מקבלים הקצבות מקואופרטיב דן, מחזיקים יועץ
משפטי בתפקיד מלא, ולידו ועדת משפטנים מתנדבים, ושורה שלמה של ועדות מקצועיות
— כלכלית, רפואית ובו׳.
יעק ב כץ (פא״י) :איזה מפעלים ומוסדות!
אורי אכנרי: אני מציע שזה ייעשה על חשבון הכנסת. זו הצעה סבירה מאוד ולגיטימית
מאוד.
שלמה רוזן נמפ״ם) (קריאת־ביניים בלתי־מובנת).
יצחק גולן: התמונות מהשבוע הזה בהעולם הזה
אורי אכנרי: אני מוכרח פעם להבין למה, כשמדברים לגופו של עניין, חברי־הכנסת
מוכרחים להביא דברים שאינם שייכים לעניין לחלוטין. אם אין לכם מה לומר לעניין —
אל תדברו. האם צריכים תמיד לסחוב דברים אחרים לגמרי, שאין להם שום שייכות לעניין?

אין הברל בין קואליציה גאופוויציה
...והנה, תחת לחקות אותנו בשטח זה לפחות, תחת לייעל את עבודתן ולהתמסר
להחזרת קרנה של הכנסת כמוסד מחוקק, הסיקו הסיעות הגדולות את המסקנה ההפוכה:
לכבול את ידינו ולסתום לנו את הפה. וכך אנו מגיעים אל השינויים האחרונים בתקנון.
הבה ונהיה גלויים. שינויים אלה מכוונים אל סיעה אחת, ואל סיעה אחת כלבד, סיעת
העולם הזה — נוח חוש.
אריה כן־אליעזר (חרות) :מה עם הסיעה של חבר־הכנסת מיקוניס?
אורי אכנרי: לא במיקרה אמר קודם חבר־הכנסת גרום, שבגלל הסיעה האחת הזאת
שלנו, כל הסיעות הקטנות האחרות צריכות עכשיו לסבול.
ביום 2בנובמבר החליטו 14,124 ישראלים לשלוח סיעה זו לכנסת, כדי שתשמיע בבית
הזה קול חדש. החלטנו לפעול כגוף פרלמנטרי רציני, לצקת את גישתנו לדפוסים פרלמנטריים
אחראיים. שיחקנו לפי הכללים שאתם קבעתם. והנה אתם באים ומשנים את הכללים.
מי זה ״אתם״? ״אתם״ ,במיקרה זה, זו הפדרציה של המפלגות הוותיקות, המחלקות
ביניהן את מה שיש לחלק במדינה, בלי הבדל של קואליציה ואופוזיציה. ואכן, פרשה זו
מוכיחה יותר מכל דבר אחר עד כמה אין הבדל מהותי בין המפלגות של המשטר הישן,
עד כמה מלאכותית וכוזבת ההפרדה בין קואליציה ואופוזיציה, עד כמה כולכם מאוחדים
ברגע שנשמע קול חדש, ברגע שמסתמנת לנגד עיניכם האפשרות הקטנה ביותר שהולך
ומתגבש גרעין ראשון של משהו חדש במדינה.
אם סיעה של איש אחד יכולה להטיל עליכם פחד כזה, עד כי אתם מאבדים את העש״
תונות ועושים פלסתר אפילו מן הדמוקרטיה הפורמלית — מה תעשו כאשר יופיע בכנסת
כוח המונה עשרה חברי־כנסת?

שרים. האם אי־פעם קרה ששר בממשלה התנגד להצעה־לסדר־היום של חבר־כנסת קואליציוני?
החלוקה שווה בשווה פירושה שהקואליציה גוזלת מן האופוזיציה את מחצית האפשרויות
להעלות עניינים שאינם רצויים לממשלה. ואוי לסיעת גח״ל העוזרת לכך!
הטענה כאילו הסידור הקודם נתן יתרון בלתי־הוגן לסיעות הקטנות היא טענת־סרק.

שני מכשירים אלה — עיקר תפקידם הוא לתת יתרון צודק והוגן לסיעות הקטנות!
שבעים וחמישה חברי הקואליציה אינם זקוקים לקול, כי הם יכולים לדבר בלי סוף ובלי
גבול בפי השרים של מפלגותיהם. סיעות האופוזיציה הגדולות יכולות לדבר כמה שהן
רוצות, כי בכל דיון סיעתי עומדות לרשותן שעות על גבי שעות.
דווקא סיעות האופוזיציה הקטנות, הן ודווקא הן, זקוקות לאפשרות נוספת להעלות
עניינים. סתימת אפשרות זו פירושה, לגביהן, סתימת פה, פשוטו כמשמעו.

גזהרר של ראש ביגז״ר
( )4אין כל ממש כאילו היתד, צפויה לכנסת סכנה של סתימת צינורות הדיון והחקיקה.
אילו היתד. סכנה כזאת, אפשר היה לבוא איתנו בדברים. במקום לעשות דבר, אשר עם
כל הכבוד אין לי אפשרות שלא לקרוא לו קנוניה מאחורי גבנו — אפשר היה להזמין
אותנו אל כבוד יושב־ראש הכנסת, ותוך הידברות היינו מגיעים להסדר הוגן. אני מודיע
בפירוש שהייתי מסכים להסדר הוגן.
( )5יש מאה ועשרים חברי כנסת, אבל אין מאה ועשרים דעות שונות בכנסת. מה
ההבדל בדעות בין חברי הכנסת שם־טוב ושמואל רוזן? מה ההבדל בדעות בין חברי-
הכנסת סרדינם ומנחם כהן? סיעות גח״ל או המערך אינן זקוקות לפי 26 או פי 49 יותר
זמן מאשר חבר־הכנסת מיקונים. מכיוון שחבר־הכנסת מיקונים מייצג דעה אחת, וחבר-
כנסת המדבר בשם המערך מדבר בשם הדעה השניה, ולדעה השניה אין מה להגיד פי .49
אפשר להוסיף כהנה וכהנה, אך די באלה.
אני פונה אל סיעת גח״ל: אם טעיתם — אל תלכו סחור־סחור. נהגו כגברים ואימרו:
טעינו, ואנחנו חוזרים בנו מטעותנו. זה רק יוסיף לכם כבוד, זה מתאים להדר שהטיף לכם
ראש בית-ר. אם לא תעשו זאת, אתם מכתימים את עצמכם קבל עם ועדה. אתם תוכיחו לכל
בר־דעת כי אתם דומים למפא״י כמו טווידל־דום וטווידל־די*.

״ואגי לנזינווד גח־״ל:״
ולגופו של השינוי — הנה טענותינו:
( )1השינוי אינו חוקי.
לוועדת הכנסת אין שום סמכות לחוקק חוקים לכנסת, היא מעולם לא קיבלה הסמכה לכך.
כל תקנון הכנסת הוא בלתי־חוקי, כי מעולם לא אושר על־ידי הכנסת. הוא נוגד את
תקנון הכנסת עצמו.
ועדת הכנסת, כלומר, הרוב הקואליציוני בה, הופכת את עצמה לדיקטטור שמעל לכנסת,
דיקטטור שהוא גם תובע, גם פוסק וגם מוציא לפועל את פסק־הדין, ללא אישור וללא
עירעור בפני מליאת הכנסת. וכשאנו באים ושוללים דיקטטורה זאת, אומרים לנו: בבקשה,
תגיש עירעור נגד ועדת הכנסת — בפני אותה ועדת הכנסת.
זה המוסד המסמל את הדמוקרטיה!
( )2הצעות־לסדר־היום והצעות־חוקים פרטיות הן המכשירים היחידים המאפשרים לסיעה
אופוזיציונית להעלות בכנסת עניינים הנובעים מהשקפת־עולמה.
חלוקתן שווה בשווה בין קואליציה ואופוזיציה היא אבסורד, כי הרוב הקואליציוני יכול
להעלות כל עניין שהוא רוצה, בכל עת שירצה, על־ידי שמונה־עשר שרים ושישה סגני־גרוס
לסתום את הפה לשבועון העולם הזה. וגם לכך מצא תחבולה מחוכמת, העולה אף
על תחבולות חבריו, מנסחי חוק־לשון־הרע. וכך נימק את החולירע החדשה, הדרושה, לדעתו:
גרוס: חבר־הכנסת אבנרי זכה לשבת בכנסת רק בגלל ה ע תון העולם הזה, שהוא עומד
בראשו ו מייצג אותו בכנסת. הוא נציג העולם הזה. ע תון ז ה מפיץ פורנוגראפי ה קלוקלת
ונתעבת הסכלה את נפש הנוער. חבר־הכנסת אבנרי זכה בב חירות בגלל תרבות־העירום,
שעתון העולם הזה מפיץ ומספח. זו הי פורנוגראפי המה סוג הגרוע ביו תר, העו שה שמות
והרס בין הנוער. ע תון זה מדרבן ומכוון את הנוער לזימה ולסע שי־תועבה
אמרי: זה פ חו ת תועבה מאשר להצביע בעד המימ של הצבאי ת מורת ר שיון של בנק!
גרום בכנסת החמי שית הג שתי הצעה ל תי קון החוק הקואליציה של חבר־הכנסת
אזניה ושל חבר־הכנסת י ש עי הו הסירה את הצעת־החוק שלי מעל סדר ־ היו ס...
הדמוקראסיה הגישה לכם עכ שיו את הח שבון, ואל תגי שו או תו לסיעות האופוזיצי ה! סיע תנו
אינה מוכנה לשלם ח ש בון אומלל זה!

הנז תז ר

ש לנז קי ם נז ״ ח ״

**המוסר של ״כנר| אגודת־ישראל״ למוסר של מקבלי השלמונים מקואופרטיב
זן. הנואם העיקרי של הקנוניה היה, כמובן, נציג חרות, אריה בן־אליעזר — ולא
במיקרה נאלץ להזכיר איכשהו את פרשת קואופרטיב דן.
ברור שיש קשר בין פרשת ״התרומות״ ששולמו על־ידי דן לחרות, באמצעות מאמציו של
איש חרות המכהן כיו״ר ועדת־הכלכלה של הכנסת, ובין שינוי התקנון. הקשר אפילו כפול:
• ההצעה הראשונה לסדר־היום שנפלה קורבן לסדר החדש היתד, הצעתנו להעלות על
סדר־יומה של הכנסת את פרשת התרומות של דן. בקולות המערך וגח״ל שללה נשיאות־הכנסת
את ה״דחיפות״ של הצעה זו. לפי הסדר החדש, פירוש הדבר שהיא נגנזה.
• השותפות של המערך וגח״ל, שבאה לידי גילוי בפרשת הקנוניה, אינה אלא השתק
טווידל-דום
וטווידל־די
רבותי חברי־הכנסת, אתם יושבים בביתן של זכוכית. שום תקציב של חסינות לא יעניק
לכנסת חסינות בפני העין הפקוחה של הציבור. זיכרו מנין אתם באים — מן הבוחר;
ולאן אתם הולכים — אל הבוחר; ובפני מי אתם עתידים ליתן דין־וחשבון — בפני הבוחר!
* שתי ד מויו ת בספר מבעד למראה, ספר־חתאום של עליסה בארץ הפלאות. הפרק עלין זן
מתחיל במילים :״ ה ם עמדו מתחת לעץ, איש סביב צוואר רעהו. עליסה ידעה מייד מיחו סי,
כי על צווארונו של האחד היה רקום השם, דום , ,ועל צוואר השני ה שם, די

פות השותפות הקיימת במישורים אחרים — ובעיקר במישור חלוקת השלל. פרשת
מדגימה שותפות זו יפה.
בראשית דבריו תבע בן־אליעזר להעלות את משכורת חברי־הכנסת. המשכורת הנוכחית
(כאלף ל״י נטו לחודש, בתוספת אש״ל בסך למעלה מ־ 400ל״י לאותם שבאים מחוץ לעיר)
אינה מספיקה לקיום הח״כים. ממה הם מתקיימים? בן־אליעזר :״לא אתפלא אם יבוא יום
ואחד מחברי־הכנסת יבוא ויאמר: דן משלם!״
בן־אליעזר לא אמר שכדאי לסתום את הפה לח״כ המסוגל להגיד דבר נורא כזה( .והרי
אני הזכרתי בנאומי בפירוש, חצי שעה קודם לכן, את הקצבת דן למפלגות) .אבל כשעבר
לדבר על השינוי שהוכנס לתקנון, יכלו מאזיניו להעלות על דעתם כי מבחינה זו יש
ברכה בשינוי זה. ולראייה: איני יכול להעלות את העניין של דן. כשניסיתי להגניב אוחו
לנאומי על תקציב משרד־העבודה, יומיים לפני כן, הפסיק אותי היו״ר בתוקף.
כשעבר בן־אליעזר להצדיק את השינוי בתקנון, הפך הדבר כמעט לדו־שיח בינינו,
בו הלכה וגברה התרגשותו, עד כדי השמצה אישית. הקטעים העיקריים נראים בפרוטוקול
הטסנוגראפי כלהלן:

כ ן ־ אריעזר מאז הכנס ת ה שי שית, אינני יודע כמה הצעות־לסדר־היוס הגי שח
סיעת העולם הזה — כוח חדש. לא אומר כמה הצעות הגי שה סיעת גח״ל. אוסר כמה הצעות
קיבלו , .אני קיבלתי ר שימה שסיעת העולם הזה — כוח חדש קיבלה ארבע הצעות לסדר־היום.
אכנרי: שלוש הצעות לסדר־היום , ,
ב ן אליעזר: גח״ל קיבלה 10 או 11 הצעות. פירו ש הדבר, בעוד שחבר־כנסת אחד
מקבל את הזכו ת להעלות שלוש הצעות 11 ,חברי־כנסת (של גח״ל) קיבלו את הזכו ת
• כוונת הנואם: כמה הצעות ני תן ל שתי הסיעו ת להעלות בפועל ב מליא ת הכנסת, בארבעה
החוד שים מאז כינון הכנסת ה שי שית.
״ שתי הצעות שנידחו (התנפלות המי שטרה על שיירת־ה שבת לירו שלים, והסעת־חינם
לחיילים) ,והצעה אחת שנתקבלה (ה שחיתו ת בענן< הכדורגל).

להעלות הצעה אחת, ו־ 15 חברי־כנסת מאותה סיעה לא יכלו כלל להגיע לרשות־הדיבור.

אילו הייתי מרושע, הייתי קורא כאן., :אותם 15 חברי־גח״ל גם אינם מופיעים לישיבות
הכנסת!״ כי הנוכחות הממוצעת של סיעת גח״ל, בדיון רגיל, היא 3או .4אך התאפקתי,
ותחת זאת קראתי :״הפתרון הוא לקצץ את הזמן של מפא״י בהצעות לסדר־היום!״

גזעי\\2־ :לרוברע אופוויציה

מול פונדק השרון, בבניו בו 3קומות דירות
בנות ,2־/׳ 2חדרים 66־ 74 ממיר, גמר מעולה.
גז מרכזי לבישול וחימום מים, הכנה לעלפון
חוץ, תריסי אלומיניום ופלסטיק.
המחירהחלמ־ 23,850 .-ל־י כולל ־507
משכנתאבנקאיתבריבית של .87,

.ם ז\£5 1אכ<א
1113־1־ 1הונוסבסנו

מוז־רן הומלז בעי־מ ושותפות אלטמך
הרצליה, ד חו כהע בו דהל*־

ט ל פון 9 3 4 4 1 6

האגוד לקשרי ידידות קובה-ישראל, סניף תל-אביב
בבית הידידות, רח׳ דיזנגוף , 128 בת״א, יתקיים
ביום שני 21 ,במרץ , 1966 בשעה 20.00

ערב

קובה

בהשתתפות נציג צירות קובה.
דברים )1 :אלכסנדר ישראל

)2א. נון!
)3א. פיילר
יוקרנו סרטים קובניים תוצג תערוכת תצלומים.

טבגיס§ /
בוקר -ו>* 1 1
ת רו דו ר
תו ת
כי יוו דז וערב
לאנסטרנים

זהו, כמובן, שורש הבעייה. כשמגיש ח״כ הצעה לסדר־היום, עונה עליה שר או סגן־שר,
שהוא איש הקואליציה. כך שמובטחים 50 מן הזמן לקואליציה גם בדיון על הצעה
של איש האופוזיציה.
למעשה מובטח לאנשי הקואליציה הרבה יותר. כי בעוד
שמגיש ההצעה מוגבל בזמנו לכדי עשר דקות, יבול
השר לענות במשך חצי שעה, שעה או אפילו שעתיים, כאחיה
נפשו. לפי ההסדר החדש, שהוצע על־ידי חרות עצמה, יכולה
הקואליציה להגיש את מחצית ההצעות שיישמעו. גם על
הצעות אלה עונה השר, שהוא א־ש הקואליציה. זאת
אומרת: כדי לסתום לנו את הפה, נתנה חרות לקואליציה
למעלה משלושה רבעים מכל הזמן המוקדש לדיון על
הצעות.
אילו רצו בפתרון, אמיתי, כפי שטענו, היו אנשי חרות
תובעים להאריך פשוט את הזמן שמקדישה הכנסת לר,צ־עות־לסדר־היום,
ובכך לתת די זמן לכולם. מליאת הכנסת
יושבת רק שלוש ישיבות בשבוע — שלוש פעמים חצי יום.
אפשר בנקל להוסיף ישיבה רביעית ואף חמישית. זד, היה
מוסיף עוד שני חצאי־ימים לאותם 20ח״בים הנמצאים, ב•£

ממוצע, במליאה.
חרות לא הציעה זאת. ולא רק מפני שאין לה חשק לשבת
יותר בישיבות — אלא בעיקר מפני שבעיית הזמן אינה
כן־אליעזר
אלא תירוץ שדוף. הבעייה האמיתית היא הצורך למנוע בעד
אופוזיציה צעירה ורעננה יותר להאפיל על סיעה גדולה,
היושבת על מקומה מזה שבע־עשרה שנה, והסובלת ממחלת הסתיידות־עורקים חמורה.
זה נתברר, בהדרגה, בהמשך הנאום. בן־אליעזר, שהתרגז יותר ויותר נוכח קריאות־הביניים
שלי, פנה אלי והחל מדבר אלי בלבד. הוא תיאר בלהט רב כיצד לחמה חרות —
בעבר — בעד הדמוקראטיה בכנסת.
כן־אליעזר ניהלנו מערכה מ מו שכ ת, יו ם־יו מית, עד כדי מה שאתה דואג לו —
שיהיה עצוב ומ שעמם בכנס ת, אבל היה שמח בכנסת גס בלעדיך — כדי להב טיח את
הדכות של כל סיעה, הקטנה ביותר. ו ה מעניין הוא שסיעו ת כמו מק״י או אגו״י או פא״׳
מעולם לא ה תאוננו, ו ת מיד נהנו בזכו ת, ולא בחסד, מאותה מערכה שניהלנו.
אככרי 1אם כן, מה נ שתנה עכ שיו?

על כך לא ענה הנואם.
ב ן ־ אליעזר בפרלמנט הי שראלי יש סיעה בת 26 חברים, המייצגת 260 אלף
בוחרים, מול סיעה המייצגת 14 אלף, או 10 אלפים בוחרים. ז כו תנו לייצג בוחרים אלה
או לא, בריעות ובבעיות?
אכנדי: איש לא שולל זאת. מ כ סי.
ב ן ״ אליי ^ ז ד: באים אנשים אלה ואומרים: אתם אנשי גח״ל עמדתם כל הז מן על זכו ת
האופוזיציה. מה קרת לכם, איזה קנוניה עשיתם? אומר לכם: ע מדנו על ז כויו ת ה אופוזיצי ה
מול רבים וגדולים, ונעמוד גם מול קטנים המנצלים לרעה ז כו ת זו.
אבנרינז הו בדיו ק: ב מקום להילחם בחזקים, אתם נלחמים בחל שים!
בן־אליעזר חבר־הכנסת אבנרי, אם אתה חו ש ב שאני נלחם נגדך, אתה טועה. אין לי
כל כוונות להילחם נגדך. כאשר שמעתי דבריך, שסותמי ם לך את הפה, אני רוצה לומר
לך כי אני חבר־כנסת כבר 17 שנה, ואתה הספקת לדבר בחוד ש אחד מה שאני הספקתי לדבר
במ שך שנים!
אתה אומר שסוגרים לך את הפה! במ שך שבוע אחד הספקת, מעל במה זו, להיות
המב שר של אותו עורך־דין של אל־פתח, ול שלוח ברכו ת לנאצר, פעמיים ב מ שך שבוע
אחד! סו ת מי ם לך את הפה? טענה זו, שסותמים לך את הפה, איננה חו צפ ה, אלא (באידיש)
חוצפא! אם יס ת מו לך את הפה, אלחם נגד זה.
אמרי 1אתה מו כן לתת לי דקה אחת מזמנך כדי לענות לך?
כ ן ־ אליעזד: תקום ותאמר, אבל בקול רם !
א מרי (בעמידה, מהמקום) :גברתי היושבת־רא ש
היו ״ רדבורהנצר: חבר־הכנסת אבנרי, כבר אמרת מה שהיה לך לומר.
א מ רי אני מבקש ר שות להוסיף הסבר קצר.
היו״ר דבורה נצר: ביק שת רשות, היא לא נית־נת לך.

אץ ז־גזין לנג1ג 1ות תגז
ך* ן־אליעזר ידע, כמובן, שלא תינתן לי הרשות לענות — והזמנתו היתה תחבולה
.*£ריטורית בלבד. אך אם לא יכולתי לענות אז, אעשה זאת כאן. וזה ההסבר, בקיצור,
במיסגרת דקה אחת:

ב־ 17 למרץ נפתחים קורסים חדשים
למועדי הבחינות יולי-נובמבר 1968
* בגרות -ערב *

מו ק ד מו ת -ערב

פרטים והרשמה: מ־ 1 — 10 בבוקר׳:ומ־ 8 — 4בערב

ת ל -א בי ב
דרךפ־ ת 4 4
מול בית הדר

חיפה
ד ו1־ בלפור 5
מול הטכניון

בעיות ולבטים
בחיי

המין

מאת
הד״ר מרדכי זידמן
הוצאת רשפים.
56980 זני׳א1רה׳הנומל 39׳טל.

למכירה בחנויות
הספרים הגדולות

אני נאלץ לדבר פעמים רבות בכנס ת, כי אני הנציג היחיד של סיעתי. בעוד שגח״ל
יכולה לחלק את נ אומי ה בין 26 נואמים, חיי ב אני להביע לבדי את דעת תנוע תי על כל ו העניינים.
אבל כל אלה הם נאומים על הצעות־חוק והצעות־תקציב הבאו ת מצד הממ שלה. ב מי סגר ת
זו איני יכול לדבר טל דברים אחרים. דווקא ב שני המיקרים שהזכרת, הפסיק או תי היו שב־ראש,
בטענה שדברי אינם נוגעים לנו שא הנדון.
לכן אין כל ד מיון בין נאומים אלה ו בין הזכו ת להגיש הצעות־לסזר־היו ם — המסגרת!
היחידה בה אנחנו יכולים לדבר על נו שאים ש;א!נחנו רוצים להעלותם מצידנו. והרי ב שביל
זה נבחרנו.

בכלל, בכל הוויכוח הזה בלטה נימה שהיא אופיינית לכנסת. כל הדוברים האמינו, כנראה,
שזה תענוג עילאי לדבר — וכל המלחמה בכנסת היא על הזכות לדבר. לא להשמיע דעות!
מסויימות, לא לייצג עמדות מסויימות — אלא לדבר, פשוטו כמשמעו. הרוגז יצא עלינו
מפני שאני מדבר יותר מאשר כל אחד מ־ 26ח״כי גח״ל, או אחד מ־ 49ח״כי המערך, ואלה
מקופחים. אך מה •ש ל־ 26ח״כי חרות לדבר, חוץ מאשר לחזור איש על דברי רעהו —
וכולם על דברי ח״ב מנחם בגין?
והרי איש מחברי־הכנסת לא נבחר כדי ״להתבטא״ ,כדי להתמוגג לשמע קולו של עצמו,
אלא כדי להילחם על דעות מסויימות. מאבקנו אינו על הזכות ״לדבר״ — המאבק הוא על
זכותנו להשמיע את דעתנו על הנושאים המטרידים אותנו.
דומני שיש כאן אי־הבנה יסודית. יתכן שהיא נובעת מן ההבדל הנפשי בין גוף ותיק,
שנולד לפני 40 שנה, ושכבר אמר פעמים רבות כל מהשיש לו לומר — ובין גוף חדש,
שיש לו תשובות חדשות לגמרי לבעיות החדשות של המציאות החדשה. רק כך אפשר
להסביר את המשך דו־השיח:
בן־אליעזר: יש חוגי ם ב מדינה — עם כל הכבוד אתה ביני הם — א שר ב מ שך שנינו
מורידים את בבודה של הכנסת ופוגעי ם בה .״ מ ה עו שים בכנסת?״ הס שואלים, ומ שיבי ם:
בכנסת שותים תה ומדברים. קורה נס, וכאשר הס נכנסים לכנסת, אין להם ז מן ל ש תו ת
תה. הם רוצים לדבר כל הזמן. הרי יש גבול לכל העניין!
העולם הזה 1489

התכונןלבחינות עם

אבכ רי: אין לזה כל קשר להצעות־לסדר־וזיום!

כאן התחיל בן־אליעזר להגן בלהט על זכות חברי הקואליציה להגיש גם הם הצעות־לסדר־היום.
הוא לא הזכיר כי כל הצעה כזאת מבויימת — מפני ששום איש מהקוא־ליציר,
לא הגיש מעולם, ולא יגיש לעולם, הצעה מכלי לקבל עליה מראש אישו־ של השר.
בן אליעזר, היודע כל זאת היטב, התעלם מכך. הוא נכנס לאכסטאזה של הגנה על
חברי הקואליציה,.

ה וצאת ספריםלתלמיד

הופיע!
חומר עזר לספרי הלימוד:

כ ן׳ אליעזר: אני מעודד את (חברי ה קו א לי צי ה שינסו להעלות הצעות־לסדר־היום
אני רוצה לראות כיצד הקואליציה תרשה למפ״ם להעלות הצעות עצמאיות משלה. אני רוצה
לראות זאת. אדרבה.

אבנרי: לא תראה*
בזיאליעזר: סח הזזשש״ אס כן? אם לא אראה, כל הזמן יעבור לאופוזיציה.

אכנרי: הם (הקואליציה) יעלו פ שוט הצעות מבויי מות.

מתמ טי ק ה :

* ע״פ קלעי
הנדסתהמישור:
מכיל: תשובות ופתרונות לכל התרגילים
המופיעים בספר עם הסברים.
אנגלית
? 1181 518
ק 8 111
£11911511
0131110131

5 111 £0911511 013010131 .ק £11111161 516

101 )? 311 1(.זס/י!\ <16ה\ע 11115

£10 11 2 0 0 8.

£167

£10112008

X50111א 013)1611 £ 0 1 •11 £ 7 6101565

מכיל: תשובות לכל השאלות המופיעות
כספר, רשימות מלים קשות ובאורן,
ותרגומי הספורים לעברית.

כאן יצא בן־אליעזר סופית מכליו:
כ ן ־ אליעזך: חבר־הכנסת אבנרי, אני מציע לן הצעה ידידותית. מה יכול להיו ת יותר
רע מאשר — שב עוד מיספר חוד שים בכנ ס ת, ותלמד. תלמד כיצד אופוזי צי ה צריכה
לנהוג תלמד. מה רע בזה?
אתה אינן חבר־כנסת יחיד! אנו נמצאים כבר שנים רבות בכנסת, ממ שיכים ללמוד אחד
מרעהו, ממ שיכים ללמוד מפרלמנטים אחרים. ואתה, בחוצפה הגדולה הזאת, בא ו מ טין מוסר
לכנסת הזאת — שהיא לא טובה, לא ממלאה את תפקידיה, צ רין לקחת את המ שכורת
מחברי־הכנסת
א ב: ר י: ב שביל זה נבחרתי.
בן אליעזר: אם ב שביל זה נבחרת — מילאת כבר את כל תפקידן•

עם כי הכבוד לח״כ גן־אליעזר ולחבריו־לסיעה, איננו סבורים שכדאי לנו ללמוד מהם
<י\ך צריכה אופוזיציה לנהוג. כ־ אופוזיציה היוצאת מגידרה כדי לעזור לממשלה לרוקן את
הכנסת מתוכנה, וכדי למנוע בעד האופוזיציה מלהעלות נושאים לדיון — מוטב שלא נלמד
*מנה. כי ספק אם התואר אופוזי צי ה נאה לה.

״תיפגזג א\ז הגנב:״
^ הרי דברי בן־אליעזר, לא נשאר לאנשי מפא״י והמפד״ל מה להגיד. האם פשוט קמו
\ 1בזד, אחר זה, וברכו את דובר־חרות על דבריו.
צוברסכהדר אי (מפד״ל) :אחרי נאום כל־כן מזהיר של חבר־אופדזיציה, אני יכולה רקו
לגלות — וזה שיעור — שזה אחד
עם הקואליציה, ולהיפן.

המיקרים

בהם יש

אפ שרות

לאופוזיצי ה

* ע״פ מהרשק חלקים א, ב ,ג.

ל הזד הו ת

וכן הופיע ספר כללי הדקדוק האנגלי (בעברית).

?יכמו את הדיון שני אנשי מפא״י, שהם עסקני־מנגנון סיפוסיים — הנציגים המושלמים
של הביורוקראטיה המפלגתית האדירה השלטת במדינה, משה ברעם וישראל קרגמן:
ברעם יש להבדיל בין ביקורת לבין ה שמצה, ולנסות להתווכח עם מ שמיצים ומבז
י ם חבר־הכנסת אבנר־ מסמל אולי ה לן־ רו ח מסויי ם של קבוצת־אנ שים, שמ שמעוול
הדמוקראטיה אצלם היא כזאת, שמה שתם חו שבי םזה
הצודק והנכון. והם אינם מוכני ם לה שתכנע מ שום הלן־
שחבר־הכנסת
רוח אחר. על אף כל הדברים המחוכמי ם,
אבנרי מטיף להם, הוא זכה לאחוז קטן של בוחרים.
אבנרי: תנסה אתה ללכת לבד בבחירות, בלי מנגנון.
נראה כמה תקבל!
ברעם: הלכתי לבד בב חי רו ת, עוד לפני שח שבת על
בחירות! אותי אל תלמד מה הן בחירות!

הפצה

ראשית:

.המכון לתלמיד״

י. רובינזון ושות׳

שעורי עזר והכנה
שלמה המלך ,21—23ת״א.

מוכרי ספרים.
נחלת בנימין ,31ת״א.

ויכל חנויות הספרים.

ברעם השתמש בתחבולה העתיקה ביותר בעולם: הקריאה
״תיפסו את הגנב!״ כדי להצדיק את חיסול שרידי הדמו־קראטיה
בכנסת, הוא העמיד את עצמו בפוזה של מגן
הדמוקראטיה — יתאר אותנו כאחיהם של הפאשיסטים
שהכיר לפני דור במולדתו הפולנית.

כרעם

ברעם: האם בגלל זה יש לתאר את המי שסר במדיות
ישראל כמי שטר מז שחת? ב שי טנה ו ב בזז לא כוב שים
ע ם זה מזכיר לי, במי קצ ת, את התקופ ה בפולין. ש מעתי
נאומים כאלה, לא מ מן, חבר־הכנסת אבנרי, אלא מכל סיני
״או הבי הד מוקראטיה אינני מתאר לעצמי שנאום כ־ש
לן היה נ שמע בבתי־נבחרים אחרים כ מון, חבר־הכנסת
אבנרי, אף אחד לא ינהג !

מיד ניגש ברעם להראות איך צריכים לדבר, בצורה הגונה ויפה:
ברעם > כאשר מדברים על התר! מה הגדולה של המח שבה העצמית, עלי לומר שתמיד
התייחסנו ברצינות לה ס תייגויו ת. אבל איזו חוכ מ ה גאוני ת הציע חברת־הכנסת אבנרי בק שר ן לתקציב שלנו? הדבר נראה מ גו חן בעיני הציבור.
ברצוני ];להבליט עובדה מסויימת. חבר־הכנסת אבנרי הציע. למשל, לקצץ מחצית מ תקציב
מ שרד־הע!
עגיודך! — מ־ 11 מי ליון לירות ל־ 6מיליון לירות. ובאיזה תקציב! בתקציב ה חינון
המיקצועי •|.רבותי, האם צ רין להיות יותר מאשר בור ואוויל בענייני חברה, כדי להבין
שאס יש דוג מ ה במדינת ישראל...
אבנרי 1כבוד היו שבת־ו א ש, אני מוחה בתוקף נגד ביטויי ם אלה. על־ין להפסיק!
דיבורים כאלה!
כרעם *!:תה רוצה ל חנן את כל הכנסת!

לברעם י !$היה המושג הקלוש ביותר על מה הוא מדבר. לא תבענו להקטין את החינוך
המיקצועי, אלא דווקא להיפך — חלק גדול של נאומנו על משרד־העבודה היה מוקדש
לחיזוקו של׳ החינוך המיקצועי. אולם במיסגרת הריאורגניזציה המוצעת על־ידינו, לשם
חיסול הכפילויות, הצענו להעביר את התפקיד הזה למשרד־החינוך, שיש לו מחלקה נפרדת
לבתי־הספר המיקצועיים. ברעם, בדרך האופיינית לו, לא נכח בוויכוח, לא שמע את נימוקי
הסתייגותנו, לא טרח גם לקראם בפרוטוקול — אך הצביע נגדנו, ונאם על כך לאחר מכן.

ך כסוף — קרגמן. לא נשאר לו׳הרבה׳ ,כי בל ההשמצות כבר הושמצו. נשאר לו׳ רק
| לחזור על דברי ברעם — שלא סותם־הפה הוא פאשיסט, אלא קורבן סתימת־הפה.
• דגמן . :י . .הסימון החדש הזה של ;.העולם החד ש ה מי ש טר החד ש״ ,אשר יונק
משורשים שאינני רוצה להגדירם ב מו שג הידוע בעולם, אשר מ שמיץ את הזולת, מזלזל בו;
פוגע בו — זר לרוחה של הכנסת הזאת
הסיגנון הזה זר הוא, ולכן גס ה ש תלבו ת לא תהיה! ז הו חזיון ח מו ר מאוד, להציג אנ שים
כרובוטים מסתובבים, לא־מתעניינים, וכדומה. מה. הדיבור הפסול הזה מכל הבחינות
יש הגדרות על דברים פאתולוגיי ם וחולניים, שמ שם אפשר אולי למצוא את ה מקור לסיג-
נון הזה, אשר זר לרוחה של הכנסת, על כל החלקים שבה, עם כל חילוקי־הדעות שבה,
אבל גס עם החברות בה. ישנה חברו ת בין־סיעתית. ז הו אחד ההי שגים העצומים ש ל׳ ה כנ ס ת, 1 שיש בה חברות פנימית.
אבנרי: ומה שעשיתם עכ שיו היה חברי?!

בנימה זו נסתיימה אורגיה זו. כל ישראל חברים, כל חברי־הכנסת ערבים זה לזה, יש
אהבה בין כל הסיעות, והקל נוהגים לפי הכלל החברי הקדוש: שמור לי ואשמור לך. בחלוקת שאינוו
השלל ,,שאנ
ןתהש 7 7
משתתף - 1ח׳7 1 .
וכשבא כוח חדש, שאיננו רוצה להצטרף למועדון, שאינו מש
מתחנן להתקבל למשפחה הגדולה והמאושרת — קמים
נגדו כולם, קואליציה ואופוזיציה, בתחושה אינסטינקטיבית:
זהו האוייב! אותו יש לחסל בעודו באיבו!
אמר השבוע ח״כ חשוב מאוד לעתונאי במזנון הכנסת,
שעה קלה אחרי גמר הוויכוח :״עוד נדפוק אותו!״.

העולם הזה 1489

| הרחקת שעדן ת|
ל צ מי תן ת
\ 140*1 776׳03

הסבון הבינלאומי לזזתפמביה

\< 1 14ר2 7

מד ים ה דד י
רח־ ג אול ה 11

ת א טל< 772 .ג

לויד

אלסי מתכתבים
לסי שיטה אמריקאית

פרוספקט חינם
תל־אביב, ת .ד4185 .

מספד 1189

דודחיר 1 2 0א ג ׳

הסצינה

שו־אד