גליון 1490 מתאריך 23 במרץ 1966

מספר 1490

שנ ה

ב׳ ניסן תשב״ב23.3.1966 ,

המחיר 1 2 0אג׳

אלמ וג תוקףאתעסקיושד מי שהיה
הממונהעלש יר ות הבטחון

<]801־ו301<6־ז00 130/0ץ001)1 8036/0010160 009030 030

66/־6 001־ז0־זו 1ו6301ק1600101

נ הני ם ז הו בי ם ל עו רחל בי ש קוף.

-0981106 נותיס ורדרדים ל ב הי ח ת שר.

להדנ שת החן

לבעלות עור

שחום.

פיך בג 11ן אפרסק

מוצר חדש בי 7גוונים חדשים ליפו תבהס דלחי>מ
7דרכים חד שות לעשותן מו שכות ו מל או ת חן ברכו ת
ק טי פ תי ת של אפרסק.
לאיפור רך המ שתלב בהרם
1ט 110א 10א8118 ?^ 3
מוניה בגוון העור הטבעי, מעלים סי מני עייפות או
פגמי עור קלי ם. עור הפנים מ ק בל גוון א חי ד ברכו ת
ק טי פ תי ת של אפרסק ( 8.95ל״י).
אכ<£.581ז 5118 הינו איפור מו שלם כשלעצמו,
תרכוב ת מ אוזנ ת ומו שלמ ת של פודרה וקרם
הזנ ה מרענן ומרכך — מעניק לעור גוון אחיד, שקיפות
ע מו מהוק טי פ תי ת ( 8.60ל״י).
ץ \.0נ?1י 1ס 0א .5810ג? 8118 תשיגי באריז ה או בלי ת או
באריז ה מלבנית, מוז הבתו מהודר ת.

^ווו 5 *6חו 6ו 1ח 3ח1616־- 1

פסק־הדין, שניתן השבוע במשפט הרצח
של אלי בולקין, יוליד פרשת לודאי, המעניינת
אותנו במיוחד.
במהלך משפט זה, ביקש פרקליטו של
בולקין מכתב העולם הזה רן כסלו (הרמן
וקסלר) להופיע כעד מסעם ההגנה. בדרך
כלל משתדל עתונאי להימנע ממתן עדות
בבית־המשפט, על מנת שלא ייאלץ לגלות
את מקורות האינפורמציה שלו.
העדות שנתבקשה מבטלו היתד, מסוג
אחר. עורך־הדין חיים קאזיס ביקש ממנו
לתאר בפני השופטים סצינה לה היה עד,
ואשר עליה דיודח בעתון.
כך מופיעה העדות בפרוטוקול הרשמי
של בית המשפט:
אני זוכר כאשר השופט לוינטל
מנהריה סירב להאריך את פקודת המעצר
של בולקין ונתן הארכה של יום אחד, עד
שעה 2בצהרים, כדי לאפשר עירעור (מטעם
המשטרה) .נכחתי בעת הדיון כאן
לפני הנשיא אזולאי. העירעור הסתיים בערך
ב־ 1.30 הנשיא דחה את העירעור של המשטרה,
ואחרי סיום הדיון המשפטי עמד
בולקין עם השוטרים בפרוזדור של בית־המשפט
המחוזי ומסביבו עמדו הרבה אנשים,
בין היתר גם עתונאים וביניהם גם
אני.
עמד שם גם קצין משטרה בשם קנז־קובסקי
וכעבור זמן מה ניגש (עורך־הדין
קאזיס) אל בולקין, ובמיוחד אל קוזקובסקי,
ואמר לקוזקובסקי, בערך את הסלים האלה:
״מר קוזקובסקי, אתה יודע שבשעה שתיים
מסתיימת תקופת המעצר של בולקין. כל
דקה שאתם תחזיקו אותו מעל לשעה שתיים,
יהיה זה מעצר בלתי חנקי.׳׳
קוזקובמקי ענה, כמעט בצעקה :״שיהיה
מעצר בלתי חוקי! אני מוכן לאבד את הכוכבים
שלי, אבל בולקין לא יצא חופשי׳.
אחרי זה — האווירה היתה מתוחה
מאוד — השוטרים, עם סר קוזקובסקי והקצין
שי, לקחו את בולקין לתחנת־המשטרה
הקרובה, מול בית־המשפט. גם עורך־דין
קאזיס הלך בעקבותיהם, ואיתם אני והצלם
של מערכת העולם הזה. השעה היתה בערך
חמש דקות לשתיים. קאזים ואנחנו עמדנו
מחוץ לבניין המשטרה, על־יד הניידת שבה
ישב בולקין. באותה שעה יצא אחד מקציני
המשטרה, פנה לעורך־הדין ואמר :״אדוני,
אתה נידמה לי ביקשת לטלפן. ישנו טלפון
בבניין המשטרה. תיכנס ותטלפן.׳׳
עורך־דין קאזיס נכנס, ודקה אחרי זה
יצאו השוטרים מהבניין, התיישבו בניידת,
והניידת נעלמה. אחרי שקאזיס חזר מתון
בניין המשטרה, שאל :״איפה הניידת? איפה
בולקין?״ סיפרתי לו שהם נסעו במהירות
די גדולה, ושבעיני נראה זה כבריחה ממש.
כתבתי על כן כתבה בהעולם הזה וגם
פורסמו תמונות.

אחרי העדות הראשית, שניתנה בתשובה
לשאלותיו של קאזיס, עמד כסלו בפני חקי-
רה־נגדית של התובע יצחק גרבלי. כך מופיעה
עדות זו בפרוטוקול:
לא הייתי אומר שהעולם הזה אינו אוהד
את המשטרה ומבקר אותה בכל הזדמנות.
בתל־אביב ישנם יחסים קצת יותר רעים
עם המשטרה, בגלל המלחמה העתונאית נגד
עמוס בן־גוריון ומר קנר. עכשיו גם היחסים
בתל־אביב טובים. הייתי אומר שהיחס
בינינו לבין משטרת מחוז הצפון הוא יותר
מאוהד.
אני כתבתי את הכתבה ואני בטוח שהיא
אובייקטיבית. נכון שבכתבה זו שמתי את
המשטרה ללעג ולצחוק. קוזקובסקי הוא
שאמר את הדברים ביחס לכוכבים, כי אז
מר קאזיס לא הספיק להגיד למר קוזקובמקי
שום דבר נוסף לכן, שאחרי השעה שתיים
יהיה המעצר בלתי־חוקי. מת שכתוב בכתבה׳
שהמשטרה נעלמה עם בולקין בשעה
אחת וחצי, זאת טעות. הנכון הוא מה
שסיפרתי פה. מר קאזיס לא התקיף את
מר קוזקובסקי במסדרון ביודהסשפט, אלא
פנה אליו בדרישה לשחרר את בולקין בשעה
שתיים. מה שכתוב בכתבה בנדון
(ש״התקיף״ את הקצין) ,זה רק סיגנון. הפנייה
של מר קאזיס אל קוזקובסקי לשחרר
את בולקין היתה נמרצת, אבל לא אולטימטיבית.
אדון קאזיס דיבר עם מר קוזקובסקי
בטון של נצחון. כאשר כתבתי בכתבה על
ההתקפה מצד מר קאזיס, היה זה במובן של
התקפה במישחק המשפטי, כמו במישחק

ברור שכאשר אני נותן עדות אני מתייחס
לדברים שאני אומר ביתר רצינות. לא
כתבתי כדי להשמיץ את מר קוזקובסקי. אני
לא הכרתי אותו אז בכלל. אפשר להגיד
שאני אז הזדעזעתי מחוסר הרצינות של
הטיפול המשטרתי.

עדות זו היתד, דרושה לקאזיס, כדי
להוכיח אחת הטענות היסודיות של קו־ההגנה:
שמן הרגע בו תפסה המשטרה את
בולקין, היא הפנתה את כל כושר החקירה
שלה בכיוזן שלו בלבד, והזניחה כיוונים
אחרים של חקירה. כתוצאה מכך, טען קא־זיס,
חדלה המשטרה להיות אובייקטיבית,
והפכה לגורם עויין לבולקין.

על עדותו של כסלו כתבו השבוע השופטים,
בפסק־הדין:
הקרבן העיקרי להתקפותיו של מר קא־זים
היה הקצין קוזקובסקי. בטרם הועמד
הנאשם לדין התעוררה פעם בעייה בקשר
להארכת מעצרו. שופט השלום בנהריה סירב
להאריך את המעצר והדבר הובא לפני נשיא
בית־המשפט בחיפה, אן הנשיא החליט
שאין לו סמכות להתערב. מר קאזיס האשים
את מר קוזקובסקי, שבהזדמנות זו אמר לו
קוזקובסקי שהוא מוכן לאבד את ה״כובב״,
(דרגת הקצין שלו) אס בולקין יצא זכאי
בבית־המשפט.
את האשמה הזו ביקש מר קאזים להוכיח
על־ידי עדות מר הרמן וקסלר, העובד בד,עולם
הזה ומתיימר להיות עתונאי. מוטב
היה שדבריו של וקסלר לא יישמעו בבית־המשפט.
לאמת
של מר וקסלר שתי פנים: אחת —י
אמת צרופה כביכול, והשניה — אמת
מסוגננת, שאין לה ולא כלום עם נכונות
הדברים שהוא אומר. והוא שולף ומציג,
פעם את האמת הצרופה כביכול ופעם את
האמת האחרת, הכל לפי ראות עיניו ולפי
מה שנראה לו לכדאי. ואין לדעת מתי הוא
אומר את האמת האמיתית, ואין לסמוך על
דבריו ואין להאמין להם.

שופטים יכולים להאמין או לא להאמין
לעד. הם גם יכולים לנקוט בסימון הניראה
להם כדי לתאר עד, אם כי לרוב הם
מתחשבים בעובדה שהעד עומד מולם חסר־הגנה
ואינו יכול להשיב לשופטים. משום
מה בחרו השופטים במיקרה זה להשתמש
בסימון שאינו רגיל.
השופטים כינו, בנימוקיהם שלעיל, את רן
כסלו כ״מתיימר להיות עתונאי״ .זהו פסק־דין
על נושא שבכלל לא עמד לדיון. אם השופטים
הנכבדים ירצו לערוך משפט על
הסמכתו וכושרו המקצועי של כסלו, יציג
לפניהם תעודה ממשלתית המעידה כי אכן
זהו מקצועו, ותעודות של עתונים כי הוא
עובד במקצוע זה 15 שנה.
אבל לא זה הנושא החשוב. מבחעה
ציבורית מעניינת אך ורק השאלה המשפטית
הנובעת מקביעת השופטים. כסלו מסר את
עדותו בשבועה. אם השופטים אינם מאמינים
לו, משמע כי נתן עדות שקר. זוהי
עבירה פלילית.
אי-אפשר להשאיר אותה עומדת ותלוייה
— דווקא לגבי עתונאי, שמקצועו מחייבו
לומר את האמת, ולא רק כאשר הוא נשבע
על דוכן העדים. לכן גם סירב כסלו להשאיר
את הנקודה תלוייה ועומדת. הוא
תבע, כי היועץ המשפטי יתייחס לעבירה
המיוחסת לו כשם שהוא תבע בעשרות
כתבות שהיועץ המשפטי יתייחס לעבירות
המיוחסות לאחרים.
על כן . ,מעל עמוד זה, מועלית הדרישה,
כי היועץ המשפטי יעמיד אותו לדין על
מתן עדות שקר.
כסלו העלה את הדרישה הזאת גם במכתב,
ששיגר ליועץ המשפטי, למחרת מתן פסק־הדין.
הוא
הבהיר — כשם שאנו מבהירים
כאן — שאין שום דרך אחרת אשר תספק
אותנו, מלבד עריכת משפט בו יוכל להוכיח
את ההיפך ממה שמשתמע מדברי השופטים
המלומדים בחיפה.

ה עול ם הז ה 1490

ערנידן ורב

בר ע ם

111 .411111
את צודקת:
הוא היחידי טמן סי. ך.
לבי/׳וול לטיגון לאפיה ו סל טי ם
כבכל טנה ג ם הטנה זכה טמן אקסטרה סי. ך י.
במקום ראטון במטאל עם הנערך עי־ מנון דיכטר העולמי

עץו!ז*ת
העולם הזה 1490

מכתבים
תנועת הוויתורים
לאחר עיון וניתוח מעמיקים במצב השורר
בארצנו, הגעתי למסקנה כי צו־השעה
הוא הוויתור.
לכן הריני מתכבד להודיע על הוויתורים
הבאים:
(א) ויתור על שינאד, לאומנית וגוענית
— בעיקר כלפי הערבים, בארצנו ובארצות
השכנות.
(ב) ויתור על המדיניות הכלכלית הממשלתית
— המכוונת בעיקרה כנגד השכירים.
(ג) ויתור על הכפייה הדתית — המכוונת
כנגד האזרחים החופשיים.
(ד) ויתור על חלק מחברי הכנסת —
בעיקר אלה שאינם מתייחסים ברצינות לעבודתם.

ויתור על התואר הדימוקראטי המודבק
תדיר לשם מדינתנו — בעיקר לאחר
חקיקת חוקים מסויימים, וסתימת הפה החופשי
בכנסת.

פרצוף נאמן

ט ,.גבעתיים

דוי ד

מכתבו של האזרח הנאמן (העולם הזה

488ו) זיעזע אותי לגמרי, אך אחרי שניות
ספורות, כשהבחנתי בתצלומו, נרגעתי. מר־

האזרח הנאמן
אה פניו הסביר לי את הכל, ובין השאר
את נאמנותו המופרזת, המתבטאת בוזיתדריו
לטובת המדינה.

מרי.

שמאל ימין

טבריה

קראתי השבוע מאמר ראשי ביומון מפ״ם,
על המשמר, שנכתב בלהט רב, בעד הקמת
מיתקן ההתפלה הגרעיני. כותב המאמר קובע,
כי רק מפלגות הימין מדברות נגד
תוכנית הקמת המיתקן.
מעניין מאד. הרי לפני כמה חודשים
פירסם הכתב הכלכלי של אותו טל המשמר
סידרת מאמרים, ושלל את הקמת הכור. האם
גם הוא שיין למפלגות הימין?

דניאל מרום,

רעננה

הלשון הרכה

משקפי מגע
5£$א 1£זס&זיאסס

״ ל וי ד״
המכון הבינלאומי להת כת בות

המכון לקידום הראיה ע׳־ש
אלפי מתכתבים
לסי שיטה אמריקאית

פרוססהט חינם
תל־אכיכ, ת .ד4185 .

י. ל .גרוזובסקי
ת״א1רח׳הנר 71ל17,39ל56980.

רה׳ אלנבי 111ת״א,
בנין קולנוע #תמר״

כקורא נאמן של השבועון המסויים, וכתו־מך
נלהב ברעיונותיכם, הרשו לי להעיר
מספר הערות לעורך
הח״כ.
אורי אבנרי נושא
בשני תפקידים —
עורך השבועון ונציג
הסיעה בכנסת
— שבאמצעותם הוא
נלחם בשתי חזיתות,
למען אותה המטרה.

אסור לו לשכוח
כי בשתי החזיתות
ישנן צורות פרידמן מאבק שונות. הח״כ
מצוייד בנשק הדיבור:
הלשון החדה; העורך מצוייד בנשק
הכתיבה: העט המושחז.
כאשר כותבים דבר מה, זה מכאיב פחות
מאשר הטחת דברים ישר בפנים, ולכן על
הח״כ להיות יותר מעודן מאשר העורך.
עליו להיות מאופק יותר, דיפלומאטי יותר.
בין חברי־כנסת התנהג כחבר כנסת! בין
בעלי לשון רכה, היה בעל לשון רכה,
אפילו אם אתה מרגיש שאתה מוכרח להגיד
את כל האמת בפנים.

מרדכי פרידמן,
על חיסורים ופיטורים

מושב צופית

הדו״ח על מיעוט המשתתפים בישיבות
הכנסת, המובא מפעם לפעם על־ידי ח״כ
העולם הזד — .כוח חדש, מזעזע.
אם פקיד או פועל היו מחסירים כל כך
הרבה ימי עבודה, כמו הח״כים הנכבדים,

טל 613335 .
העולם הזה 1490

היו בוזדאי מפטרים אותם ממקום עבודתם.

1מול 119

כרוף כהן,

תל-אביב

רצה הגורל, ושישה חברים ממלחמת
תש״ח נפגשו סביב השולחן במישחק קלפים.
פרץ בינינו ויכוח, מה היתד, דמותה של
הכנסת, אילו היתד, מורכבת מ־ 119 חברי
העולם הזה — כוח חדש, ומחבר אחד
מן המערך.
אתם מציעים לח״כים לעבוד יותר ימים
בשבוע, להשתתף בכל הישיבות ולגלות עיר-

ששה חברים ועוד (תש״ח)
נות ותשומת־לב לכל הבעיות המובאות בה
לדיון. מעניין כיצד הייתם נוהגים אתם
בחבר הבודד מן המערך.

א. יעקוכוביץ, מ .רוזנר, י .חבובה,
ח. רצון, א .כדון, ש .כר־נח,

חיפה

נחכה ונראה.

נגד קיצוץ הדמוקראטיה
יישר כוחכם במאבקכם נגד קיצוץ החופש
הפרלמנטארי!
במלחמתכם הנוכחית, נגד דמוקראטיה
מקוצצת, תמצאו רבים לצדכם.
המשיכו להלום ברובוטים הללו. מי יודע,
אולי גם הם יתחילו להבין פעם, כי במישטר
דמוקראטי חייבים הם לקחת את העבודה
הפרלמנטארית ברצינות!
אם לא יבינו זאת, משוכנע אני כי בבוא
העת יוזכחו כי טעו טעות גדולה, וכי
עשו מישגה יקר כאשר החליטו על סתימת
פה לסיעה לוחמת.

ישראל אלכסנדר,
בית שפתותיי פ

רמת־גן

הדו״ח האחרון לבוחר (העולם הזה ) 1489

יכול לשמש לקח מאלף לכל המהפכנים
בישראל, ואפילו מחוצה לה.
שימו לב כמה צודק הח״כ הבודד מסיעת
העולם הזה — כוח חדש, ואיזה דברי
הבל משמיעים כל השאר. אך האם הצדק
משחק בכלל תפקיד במישחק הפוליטי?
האם השמעת דברי טעם יכולה לשנות משהו
בצורת המישטר, או בדרכי התנהגותו?
כלום. אפס.
קובע מי שהשלטון בידו, ושום דברי
תוכחה ובינה לא יזיזו אותו מדעתו. ה־מישחק
הפרלמנטארי הוא רק קישוט ותוספת,
החיוניים מאד במדינה דמוקראטית, אך
אין בהם כדי לשמש פתח לשינויים של ממש.
לא מן הכנסת תיוושע ישראל. הכנסת היא,
לדברי הסופר הנודע ש״י עגנון ,״בית שפ־תותיים״
,ותו לא.

מאיר כליפה,
צעירי אשקלון

ירושלים

השתחררתי משרות סדיר בצה״ל בקיץ,
ומאז עד עתה הריני
מובטל. ואני לא
יחידי. הרבה מצעירי
אשקלון, ובעיקר
חיילים משוחררים,
לא מסתדרים בעבודה,
לאחר שנתנו
למעלה משנתיים לשרות
המדינה״
פנינו פעמים רבות
להסתדרות ול־לישכת־ר,עבודה,

זד. לא עזר.
גבאי
מי שרוצה להיווכח
במו עיניו כיצד
מתבטלים צעירי המקום, שיסור נא לבית־הקפה
של מושקוביץ, ויראה את החברה
יושבים ויושבים ומבטלים את זמנם.

מרדכי גבאי,
הצעד הראשון לחורבן

הי אבוחרתרקבמעולה ביו תר. לכן היאדורשת
תמיד אריגי פו לגת די או לו עםצמרהמצטיינים
בהידורםובאיכותםהגבוהה.
א ת אריגי פו לגת די או לן עםצמר ני תן ל ה שי גבמבחר
רב של צבעיםודוגמאות לכל שעותהיוםוהערב.
אריגי פו לגת די או לועםצמרמושכיםתשומת לב
אךאינםדורשיםתשומת לב.

אשקלון

שמחנו מאד לקרוא את כתבת העורך על
מלחמת ויאט־נאם, ואת קריאתו לעם בישראל
לא לשתוק ולהרעיש עולמות, על מנת
לתרום את חלקנו להפסקת השמדת עם
על־ידי האמריקאים (העולם הזה .)1484
(המשך בעמוד )6

העולם הזה 1490

ע צמר

.העולם הזד ,*,שבועוןהחדשותהישראלי
המערכת והמנהלד : ,תל־אביב, גליקסון ,8טלפון ,226785
ת. ד • 136 .מען מברקי: עולמפרם • דפוס משה שהם בע״מ,
תל־אביב, רח׳ פין • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע״מ• .
העורך הראשי: אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע״מ.

מכתבים
(המשך מעמוד )5

הכתבה היתה חשובה, אך לא די בכך:
היא צריכה לשמש בסיס לפעולה ציבורית
רחבה, כמו מגביות, משלוח־מזון, תרופות,
הפגנות ובו׳.
זעקתנו היא קודם כל חובה מוסרית כלפי
עצמנו — עם שהקריב ששה מיליון מבניו.
עלינו לזכור תמיד, כיצד נצחון כוחות השחור
בספרד, סלל את הדרך לזוועות מלח־מת־העולם
השניה. בל נשאר אדישים כיום
למה שיבול להוות אתי הצעד הראשון לחורבן
האנושות מחר.

רחל ופינחס אניספדד

בטוב ביותר

להיות גאים

(ועוד 12 חתימות) ,חיפה

מעולם לא הייתי מעריץ נלהב שלכם, אך
אין לי שום התנגדות שתשבו בכנסת ותפעלו
בה, אם הצלחתם לאסוף
מספר כה רב
של תומכים.
אך בקשה אחת
לי אליכם: תשמיצו
פחות, תפסיקו לחטט
בליכלוכים ותטהרו
קצת את עצמכם
ואת דפי העו

הזה.

בחו״ל,

משפיע העולם הזה

על הישראלי הממוצע
במידה גדולה יותר
מאשר הוא משפיע
על הישראלי הממוצע בישראל. אל
תגרמו לנו להיות מדוכאים בחו״ל ולהלך
בראש מורכן. כתבו גם על החיוב בארצנו,
כדי שנוכל להיות קצת גאים.

דני קוליש,
זה נוגעלי

לוס־אנג׳לס, ארצות־הברית

למעלה משנה וחצי אני גר בטורנטו, וכל
פעם שאני מתכנן
שיבה לארץ, נוצר
אצלי טעם מריר בפה,
כתוצאה ממה
שהולך בארץ.
חוק לשון הרע,
והכפייה הדתית, וסתימת
הפה בכנסת,
והשחיתות בספורט,
ובו׳ וכו׳ .כל זה
מורידאת המוראל
לישראלים השוהים
בחו״ל.
אינני ציני ולא־אכפתניק.
כל זה נוגע
לי, בצבר, בן חניך פתח־תקווה,
קיבוץ אפיקים ובעל
דרגה בצבא.
איתכם אני במא־בקיכם,
לטיהור פני
המדינה.

גדליהו

דויד גדליהו,
טורנטו, קנדה

פוי! איוה מין סרט זה
(העולם הזה 7) 1489 לא מספיקים לנו הסרטים
המיובאים מחו״ל, המלאים גועל־נפש,
שאנו צריכים לעשות כמותם גם בארצנו?

פורטונה

אנ שי םהסובביםבעולם הגדול
ו ה רגילי ם לר מ ה בינ ל או מי ת,
בו ח רי ם ב ־ ש ^ ו ז פאר תוצרת
דובק. כי 1 £א 71מהתערובת
האמריקאית הי א סיגרי הברמה
בינ ל או מי ת 7 1 £ .קינג סייז
פילטר, ע שויה ממיטב זני הטבק
ונ תונ הבקופסת ״ מכסובב ״
הדורה.

רבקה מנדלכוים,
פקידה רגיזה

תל־אביב

בכתבה על ה״דולצ׳ה פורים״
הזה ,)1488 בניצוחה
של נעמי אדווה, נפלה
טעות העלולה
לגרום לי נזק במקום
עבודתי, בעירית
חיפה. .
מתחת לשמי צו־יין
כי אני מזכירת
העיריה. אבקשכם לתקן
את הנ״ל, ולציין
כי אני בסך הכל
פקידה רגילה.

(העולם

פימה, חיפה
טעות לעולם :־׳דקת
/0״ 23מהמש -ר. ו ת בתל־אביב מתגוררות
בדירות בנות דד. אחו (כותרת בידיעות
אחרונות).

רוני קורנפלד, ס זכות קדימה כמדור זה תינתן
•, .כתפיהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהס למכתבים.
חי;;ביב

רשת ״דן״ היא שערוריר .,אין היא בצורה בלתי־מחייכת לראש המנד
?* £נופלת מפרשת תל־גיבורים. להיפך* :טלה -רק השבוע.

בממדיה ובהסתעפויותיה היא עולה עליה
בהרבה.
יש הבדל חשוב אחד: פרשת תל־גיבורים
נגעה למפלגה דתית. פרשת דן נוגעת בעיקר
למפלגה חילונית.
ועוד הבדל: פרשת תל־גיבורים נגעה
למפלגה אחת בלבד. פרשת דן נוגעת כמעט
לכל המפלגות.
מלחמתנו לחשיפת האמת בפרשת תל־גיבורים
לא היתר, מלחמה נגד הדתיים.
היתד, זאת מלחמה נגד השחיתות.

במלחמה זו לא תיתכן הפלייה
בין דתיים לחילוניים, בין קרובים
לרחוקים. דין אחד לכולם.
לכן לא נשתוק ולא נחשה בפרשת דן.

לא נסבים למידה של איפה ואיפה.
נדרוש בירור פומבי וגלוי — כפי שדרשנו
בפרשה ההיא.
נדרוש מינוי ועדת־חקירה ממשלתית, בראשות
שופט — כפי שדרשנו אז.

נשאל את כל השאלות שיש לשאול
-כפי ששאלנו אז.

אלה מס׳ : 1מדוע שותקים כולם־

וזה משונה עוד יותר.

אלה מס׳ 52 מדוע אין אחדות־הע־בודה
עצמה תובעת את הקמתה של
ועדת־זזקירה ממשלתית?

אם בטוחה המפלגה שנכונות בל
טענותיה -היתה היא עצמה
צריבה להיות מעוניינת בחקירה
בזאת, שתיתן לגירסה שלה גושפנקה
של שופט.
תגובת המפלגה — זו הדוגלת במוטר
הציבורי יותר מכל אחרת — היתר, תמוהה
ומוזרה מלכתחילה.
במשך שבועיים, מאז הפירסום הראשון,
לא הגיבה כלל. לאחר מכן בא מכתבו האישי
של השר יגאל אלון. הוא מדבר בו על
על פעולתו האישית, שבוודאי זכורה לו
היטב. אם כן, מדוע היה צורך בשבועיים
כדי לרענן את זכרונו?
התשובה עצמה אינה מניחה את הדעת.
מדובר בה על פעולתו לגיוס כספים למען
משקים ״פגיעים״ — כלומר, כאלה שלא
נפגעו כלל. אלא רק יכלו להיפגע. ואין

כל שאר פרטי מעמדה המונופוליסטי.
והרי רק בגלל סיבה טכנית — ״ההתיישנות״
— לא נערך משפט־שוחד נגד
מנהל משרד־התחבורה דאז.

תשובת השר -המעט שיש כה,
והרב שאין בה -מעוררת שאלות
רבות יותר מן השאלות שעליהן
היא משיבה.
בהעדר מסקנה מוסמכת של ועדת־חקירה,
ישיב הציבור עצמו את התשובות המתבקשות
מן השאלות. והן חמורות מאד.

אלהמם׳ 3ז מדוע שותקת הכנסת
מדוע מתעלמת היא מפרשה העומדת
במרכז הוויכוח בציבור?

אופיינית התגובה על מאמצי הדלים לפרוץ
את מצור־השתיקה ולהביא לבירור
העניין.

בבל אשר פניתי -נתקלתי כקיר
של גומי.
הגשתי הצעה דחופה לסדר־היום. נשיאות
הכנסת, בה מייוצגות כל המפלגות הגדולות
מחרות ועד מפ״ם, שללה פה אחד
את ר.,דחיפות *,אחרי תיקון התקנון (״ם־

כולם? היכן העתונותז היכן המפלגות?

שתיקה זו היא העובדה המחרידה
ביותר בפרשה בולה.

נקרא לילד בשמו: זה היה שוחד למפלגות•
שוחד שגדל והתרחב בבחירות האחרונות,
כשדן סיפק למפלגות אוטובוסים,
בחינם או בחצי־חינם, לשם הסעת־חינם
של הבוחרים (שגם היא היתה שוחד).

מ * אלה מס 5אין זר השפיע על
4 /מעמדו של הקואופרטיב רן? 4
דן היא חברה מונופוליסטית. רלים סבו
רים
שאינה יעילה. רבים׳ כערים שיש
להעביר את התחבורה לידי הממשלה או
העיריה, או לפחות לשעבדה ^רשות ציבורית.

היו
הצעות באלה. הן מתו באיבן.
ביום ברור מדוע.

זה משונה מאד.

אכל גם היא לא השמיעה אלא
לחש שבלחש, פנתה באדיבות ו
משמע:
המשלם האמין שהוא
משלם תשלום לא־בשר, והמקבלים
סכרו שהם מקבלים תשלום פסול.
אחרת לא היה צורר במישחק
המחבואים.

האזרח שילם פעמיים: במשלם־
מיסיס וכנוסע.

והיכן המפלגות? מדוע מילאו הן
את פיהן מים?

לא עשו זאת גם הליברלים העצמאיים.
שהצטיינו כל־כך בימי תל־גיבורים. וגם
לא אנשי מפ״ם, שיש להם חשבונות כה
ארוכים עם אחדות־ד,עבודה. מידת ההתחשבות
שלהם בשותפיהם בקואליציה מלבבת
ממש.
וככל שגברה הדממה, כן התכוננה האוזן
לשמוע קול צעקה מפי המפד״ל. לפחות
היא — כך אפשר היה לחשוב, בתמימות
— תנצל את העניין. לה בא יום
שילם ונקם.

אלה מם׳ 4ז

*£/לפי הגילויים החלקיים, שנתגלו רק
במיקרה, שילמה דן ״תרומות״ לרוב המפלגות.
התרומה ששולמה לחרות, באמצעות
מאמצי יו״ר ועדת־הכלכלר, של הכנסת,
ותוך זיוף סיפרי דן, אינה אלא קטע אופייני.
נתגלה ששולמו תרומות לליברלים
(שכללו אז גם את הליברלים־ר,עצמאיים של
היום) ,למפד״ל, ועוד ועוד. אין ספק שחוץ
מהתרומות שנתגלו במיקרה, היו תרומות
גדולות יותר, ולמקבלים רבים יותר, שלא
נתגלו.
לא היו אלא תרומות גלויות. הן שולמו
בהחבא, על־ידי מתן מענקים לבטאונים
שאיש לא שמע עליהם — כדי למנוע את
הצורך בזיהוי המפלגות בספרים. תרומות
אחרות לא נרשמו כלל, ולצורך זה זויפו
הספרים.

איך הוא שילם? על־ידי העלמת הכנסה
של דן ממס הכנסה וניכוי התרומות מן
המם. וגם על־ידי הכללת כל תשלומי השוחד
— ומי יודע לאילו סכומים הגיעו? —
בתחשיב הנסיעות.

אך שום עתון אחר לא הצטרף
למסע. שום עתץ לא יצא כמאמר
ראשי חוצץ, למען היושר והטוהר.

חרות, הליברלים, רפ״י, מק״י -
אף אחת מהן לא הגישה הצעה-
לסדר־היום, ואפילו לא שאילתא.
אף אחת מהן לא יצאה למסע
ציבורי, סוער ומסעיר.

מי שילם את המחיר?

מי שילם? האזרח, כמובן.

העתון היומי המכובד ביותר במדינה —
הארץ — יצא בסידרת־גילויים. סידרה זו
מורכבת מעובדות ושמות. הדברים לקוחים
מתיק משטרתי. את עיקר הדברים לא סתר
איש ולא הכחיש איש.
היכן שאר העתונים? מדוע שותקים
שופרות הממשלה, ובטאוני מפלגות־האו־פוזיציה,
ואף העתונים הטוענים לכתר אי־התלות
ואי־המפלגתיותי
אילו פורסם הסקופ לראשונה מעל עמודי
השבועון המסויים, אפשר היה לטעון כי
התסביכים המסורתיים של קינאה ושינאה
מונעים תגובה• אך אין נימוק פסול זה
תופס לגבי הארץ.

מזה חודשים מחפשות מפלגות־האופד
זיציה עניין להתגדר בו. בשבוע שעבר
הגישו שתיים מהן הצעות אי־אימון לממשלה
על עניין של מד,־בכן (שלא לומר:
עניין שטותי) .מדוע הן שותקות על פרשה
כה מרכזית, שזיעזעה את דעת־הקהל?

ויש להם סיבה טובה לכך.

שפירא, אלנזוגי ואלט: כולם בנוירוז אוזו!
;והוא
מזכיר כי אותם משקים שנפגעו כבד
קיבלו קודם לכן פיצוי מלא על נזקיהם
בצינורות הממשלתיים המוסמכים.

אין השר מסביר מדוע פנה דווקא
(״כין השאר״) אל חברת ״דן״,
שהיא כפופה למשרד-התחכורה,
בה שלטה גם אז אחדות העבודה.
אין הוא מסביר מדוע נוצר הקשר בינו
ובין דן באמצעות מנהל משרד־התחבורה.
ואין השר מביא שום הוכחה לכך ש־אחדות־ר,עבודה
שילמה ריבית עבור ההלוואה
בסך 100 אלף לירות — וחוסר־הרי־בית
כמוהו כתרומה בסך 20 אלף ל״י
לשנה.

גם אם נקבל את דברי השר
כלשונם, אין בהם דבר המפריך
אשמת־שוחד, במובן החוק.
אין שום ספק כי דן לא נחלצה לעזרת
משקים נצורים, אלא לעזרת מפלגה שהחזיקה
במשרד־ה,תחבורה, המשרד הקובע
למעשה את תעריפי הנסיעות שלה, ואת

עיף סתימת הפה״) פירוש הדבר, למעשה,
כי ההצעה לא תעלה לעולם.
ניסיתי להעלות את הפרשה בעת הויכוח
על תקציב משרדו של השר אלון. אחרי
המשפט הראשון פרצה זעקה מכל פינות
הבית, והופסקתי נמרצות על־ידי היו״ר
התורני, איש רפ״י.
הגשתי שורה של שאילתות. הן עברו
צנזורה פנימית מדוקדקת. שונו ותוקנו
על־ידי יו״ר הכנסת. אחת מהן נענתה, על־ידי
שר־המשפטים, שלא נגע לעיקר הדברים.
לא יכולתי להתווכח על דבריו. שאר
השאילתות לא נענו עד כה כלל.

אין ספק בי כמעט בל מפלגות
הכנסת, סיעות הקואליציה. והאופוזיציה
כאחת, משתפות פעולה
בדי למנוע את העלאת הפרשה.
מעולם לא היתה הכנסת בל כך
מאוחדת, מקיר אל קיר, כמו כעניין

לא נמצא להן פטרון. ואיך יכול היה
להימצא פטרון, כשכמעט כל המפלגות קיבלו
כספי־שוחד מן החברה המונופוליסטית?

אילו
תבעו המפלגות את הלאמת
״דן״ ,היו שוחטות את התרנגולת
המטילה את כיצי-הזהב.

**! ך אנו יכולים, למעשה, לסכם את
השאלות הרבות׳ הנובעות מפרשו־ ,זו,
בשלוש שאלות ריטיוריות.

• •טאדה: מדוע קיימות בארץ חברות
מתופוליסטיות רבות, המתקיימות על חש בון
הציבור מבלי שיש לציבור פיקוח כלשהו
עליהן?
• התשובה: מפני שחברות אלה
מממנות את המפלגות, אשר מהן מורכב
המישטר.
ס שאלה: מדוע קיים שיתוף־פעולה
כה הדוק בין מפלגות הקואליציה והאופוזיציה
בכל מערכות החיים?
0התשובה: מפני שכולן ניזונות
מאותם המקורות הכספיים.
@ שאלה: ומדוע מעוניינות כולן יחד
לסתום את הפה לכל כוח חדש?
התשובה: שמא יגלה כוח חדש
עובדות בלתי־נעימות אלה.

תצפית

במדינה

• ספל, רב אם משרד החוץ יוכל לעמוד כפני הלחץ האמריקאי
העצום המופעל עליו ברגע זה להעניק פצורה כלשהי
הכשר ישראלי לממשלת סייגון. נשיא ארצות־הברית עצמו פועל בעניין

העם
ע ל בון הנ שיא

זה, וכינון יחסים דיפלומטיים בין סייגון לירושלים בשלב זה יתפרש בהכרח
כתמיכה מוסרית של ישראל בממשלת סייגון. האמריקאים אינם מסתפקים בזה,
אלא דורשים הכשר צבאי מובהק מצד ישראל, על־ידי שליחת מדריכי נח״ל, שישתלבו
בהכרח במאמץ־המלחמה האמריקאי הישיר בוייטנאם. זהו חלק ממאמץ
אמריקאי עולמי להפעיל לחץ מכסימלי על כל הממשלות התלויות באמריקה, כדי
לזכות באישור עולמי לעמדה האמריקאית בווייטנאם, אשר דעת־הקהל הנאורה
באמריקה עצמה מתחילה להתנגד לה.

•נשיא המדינה מסמל אח המדינה — כלפי
פנים וכלפי חוץ,
כלפי העולם, אין הוא מייצג מישטר מ־סויים,
גם לא קואליציה מסויימת. הוא מייצג
את המדינה בתור שכזו. מבחינה זו
ירש הנשיא הדמוקראטי את מקומו של
״הכתר״ של ימים עברו.
עלבון לנשיא הוא, על כן, עלבון למדינה.
כאשר מתרחש עלבון כזה, מחייב הדקר
מסקנות חמורות.
שתי פטירות. בשבוע שעבר ד,ועלב
נשיא ישראל בצורה מחפירה.
בעוברו במטוסו בדלהי, בירת הודו,
בדרכו לניפאל, לא נתקבל על־ידי שום
נציג ממשלתי. ממשלת הודו פשוט התעלמה
מנוכחותו על אדמתה — דבר בלתי־רגיל
ביחסים בינלאומיים. כי הודו מכירה בישראל
״למעשה״ ,אף כי לא כוננה מעולם
יחסים דיפלומטיים עימה.

• גוברים הסיכויים, כי ממשלת גרמניה המערבית תיענה

בכל זאת לדרישות ישראל לסיוע כלכלי נרחב. על אף הדיחח
הפסימי שליווה את פתיחת השיחות בבון, הגיעו לירושלים רמזים ברורים,
שארהרד עשוי לכבד את ההבטחות שניתנו על־ידי קודמו אדנאור לדויד בן־
גוריון.

הודעה

מוסמכת על

להתפרסם עם

עשויה

בואו של

אדנאור

לביקור בישראל.

• תיתכן מחלוקת בץ שר האוצר פינחס ספיר לכץ שר
המיטהר והתעשייה חיים צדוק, על צימצום הסובסידיות.
צדוק מתנגד להחלטת ספיר, בדבר הפסקת הסובסידיות לכמה מענפי התעשייה
בארץ. העניין יובא, כפי הנראה, לבירור בפני הנהלת המערך.

• תשמע בשבועות הקרובים הצהרות רבות, באילו מתב־

הכנסת

כולם־ באובוובתז אוזר
וונת הממשלה — או שרים מסויימים בממשלה — לבדוק
ברצינות את נחיצותה של הסוכנות היהודית. אין לצפות לתוצאה
מעשית מהצהרות אלה, שברובן יהיו מוכתבות על־ידי הרצון להרגיע את
דעת־הקחל, הכ ועסת על הכפילות והביזבוז המשווע בסוכנות. הצהרות אלה
מכוונות גס להשיב, במישרין, לגילויי העולם הזה בנושא זה.

• המפד״ל תדרוש הקצבה של מספר שעות כתוכניות
הטלביזיה החינוכית. היא תבקש שחלק מן השיעורים המשודרים לא
יועבר לבתי־ספר הדתיים הנתונים
והקרנת סרטים דתיים מיוחדים.

לשליטתה,

ולעומת

זאת

תדרוש

הכנו!

• התוכנית להקמת מרכז ארצי למחקר תעשייתי־שימושי
עלולה להיגנז בקרוב. המרכז המתוכנן נועד להכיל את המכון לסיבים
ולמוצרי יער, את המעבדות לתעשיית מזון של הטכניון, את מעבדות
מחצבי ישראל, ומעבדות לחקר חומרים פלסטיים, בהשקעה של 25 מיליון ל״י
ומיליון דולאר של האו״ם. הסיבה: התנגדותם של מדענים חשובים לנטוש את
שטח המחקר הטהור.

• בנק אגודת ישראל, שהוקם עקב הצבעת הסיעה הדתית
בכנסת למען המשכת המימשד הצבאי, עשוי לחפש שותפים
נוספים, להרחבת עסקיו. הבנק, שהחל את עיסקותיו בסימן של שפל

בכלכלה הישראלית, לא הגיע להישגים שאליהם שאפו בעליו.

• מתנהל משא־ומתן להענקת רשיון לבנק אחר מטעמים
פוליטיים מפלגתיים. המדובר במגעים בין ח״כ סייף־אל־דין אל־זועבי,
העומד בראש סיעת המערך במועצת עיריית נצרת, לבין משרד־האוצר. הענקת
רשיון, ואולי גם הלוואות, תבוא כדי להבטיח את ניטרולו בשלום של סייף־
אל־דין במערכת הבחירות הקרובה בנצרת.

• תוקם לתחייה התוכנית לברות תעלה כין אשדוד לאילת,
כתחליף לתעלת סואץ. הפעם עשוי למכור את הרעיון הד״ר נפתלי
וידרא, מנהלה לשעבר של צי״ם. הוא יצא בקרוב לסיור בעולם, יציע לחברות
הספנות הגדולות לממן את המיפעל העצום. הצעתו: לא יהיה זה צעד המכוון
לפגוע בתעלה המצרית, אלא לקדם את פני האפשרות הוודאית, שבעוד מספר
שנים תהיה תעלת סואץ צרה מלהעביר את כל התנועה הימית המוגברת
בין אירופה למזרח.

• בקרוב תוקם ועדה פרלמנטרית שמתפקידה יהיה לבדוק
את מיבנה מערכת החינוך במדינה.

למעשה תבוא ועדה זו במקום

ועדת פראוור.

ההודים עצמם, בדרך בלתי־רשמית, אם
אמנם יתייחסו לנשיא בנימוס המקובל?
ובהעדר תשובה חיובית, האם לא היה
כדאי לפסוח בכלל על דלהי, ולבחור בנתיב
אחר?
שחור וחום. אך זוהי רק שאלה אחת.
מאחוריה מתחבאת שאלה יותר מקיפה: מה
מצבה של ישראל באסיה?
הודות למאמצים בלתי־פוסקים, השיגה
ישראל בשנים האחרונות הישגים חשובים
מאד ביבשת השחורה. באפריקה מעמדה
איתן — ולדבר זד, יש השפעה עצומה על
המערכות הבינלאומיות.
אך באותה שעה חלה נסיגה מתמדת מעמדת
ישראל ביבשת החומה — שגם קודם
לכן היתד, רופפת ביותר. בכל אסיה אין
לישראל נציגות חזקה. נראה כאילו ויתר
משרד־החוץ על כל נסיון לחדור ליבשת
הגדולה ביותר בעולם — יבשת שהיא עצמה
חלק ממנה.
ההזנחה בולטת בייחוד כלפי הודו. בתת־יבשת
אדירה זו אין נציגות של ממש לישראל
— גם לא בדרג שבו היא יכולה להיות
מייוצגת. ולא נעשה דבר כדי לנצל הזדמנויות
לשיפור המצב.
אלון מזהיר. הזדמנות כזאת באה עם
מותו של ג׳והרלאל נהרו, המנהיג האגדתי
של הודו.
מותו של נהרו היה מאורע צפוי זמן
רב מראש. השר יגאל אלון, בשובו מביקור
רב־הצלחה בהודו, העמיד את משרד־החוץ
בעוד מועד על הבעיה. הציע הוא: למנות
משלחת ישראלית רמת־דרג ללווייה, ולהעמיד
את חבריה (ואת אמצעי־התוכלה הדרושים)
במצב־היכון מתמיד, כדי שיוכלו
למום מייד עם התקבל הידיעה ע־ מות
המנהיג.
הדבר לא נעשה. כשמת נקרו, לא היתר,
ממשלת ישראל מוכנה. בכל הודו נמצא
אז רק סגן־קונסול ישראלי, וזה התקשה
להגיע מבומביי לדלהי. הוא הגיע רק בקושי,
הניח זר — ובזאת תמה השתתפות
ישראל במאורע החשוב ביותר בהודו בעשור
האחרון.
מה המסקנות? פרשת העלבון לנשיא
מחייבת מסקנות רבות. אך המסקנה העיקרית
היא: לעשות בדק־בית יסודי במחלקת־אסיה
של משרד־החוץ הירושלמי, לפתוח
דף חדש במאבק הישראלי על לבה של
אסיה.

בהמשיכו בדרכו, נתקל הנשיא בתקרית
שניה. בכלכותא, הגדולה בערי הודו המזרחית,
אמנם נתקבל על־ידי נציג של הממשלה
המחוזית. אך לפני מלונו ערכו סטודנטים
ערביים הפגנה עויינת.
עלבון זה נופל מקודמו. כי ההודים יכולים
לטעון — במידה רבה של צדק י -
שאין ביכולתם למנוע הפגנה. גם ממשלת
ישראל אינה יכולה למנוע כל הפגנה על
אדמתה נגד מדינאים זרים.
אך צירוף שני המיקרים יחד יצר תמונה
עגומה.
פסול וצלול. השאלה הראשונה המתעוררת
היא: מי הביא את הנשיא למצב־ביש

יחסה של הודו לישראל נובע משיקול
מדייני פסול, אך צליל. הודו נמצאת במצב
של מלחמה מתמדת עם שכנתה המוסלמית,
פאקיסתאן. אין הודו מעוניינת לעשות שום
מעשה העלול להשניא על עצמה את מדי־נות־ערב,
ולהדק את ר-יחסים בין הגוש
הערבי הגדול באו״ם לבין פאקיסתאן.
חוץ מזה יש בהודו מיעוט מוסלמי גדול,
הנמשך מטבעו לפאקיסתאן. הודו חוששת
שכל מעשה ידידותי כלפי ישראל עלול להגביר
את תסיסת המיעוט הזה. הדבר חשוב
במיוחד במאבק על קאשמיר, מחוז שכל
תושביו מוסלמיים, ושד,ודו שולטת בו
בכוח הנשק בלבד.
טכטים מחוכם? יתכן ששליטי הודו התרגזו
על חניית נשיא ישראל על אדמתם.
הם יכלו לראות בכך טכסיס של משרד־החוץ
הישראלי, שבא להכריחם לעשות —
בעל כורחם — מיחווה של רצון טוב כלפי
ישראל, תוך ניצול נוהגי הנימוס הבינל־אומי.
קרוב
לוודאי כי התגובה הבלתי־רגילה
של הודו באה כדי להביע מורת־רוח על
מה שנראה לה כטכסים כזה.
אם כן, נשאלת השאלה: האם היה זה
מן החוכמה להביא את נשיא ישראל למצב
כזה?
האם לא היה מוטב לשאול קודם כל אח

ק פי צ ה נו סחחד
השאלה שניסרה בחלל הכנסת היתד:.
מדוע הם עשו זאת? לשם מה הגישו רפ״י
וגח״ל הצעות של אי־אמון בממשלה?
לכאורה, באו ההצעות להגיב על ראיון
שניתן על־־די שר־החוץ, אבא אבן, לעתון
הצרפתי לה מונד, בו השמיץ את שתי המפלגות
וייחם לממשלת בן־גוריון תכונות
של הרפתקנות צבאית (ראה דו״ח לבוחר).
אלא שלאישום זה לא היה שמץ של עילה
מעשית. כי:
׳•> בשעת מתן הראיון, למחרת הבחירות,
לא היה אבא אבן שר־החוץ, אלא סגן ראש־הממשלה.
הוא לא היה אחראי ליחטי־החוץ
של ישראל.
• בין דברי אבן לא היה זכר להאשמה
כלפי ממשלת בן־גוריון. הם התייחסו אך
ורק לקו־התעמולר, של שתי המפלגות במל־חמת־הבחירות
האחרונה. אבן דיבר כעסקן
מפלגתי על עסקני־מפלגות אחרים.
• קל היה לאבן להביא מובאות מרא־יונות
שניתנו על־ידי אנשי רפ״י וגח״ל
לעתונאי־חוץ, בהם השמיצו אלה את המערך.
שייקח מדווח. דוברי רפ״י וגח״ל, שמעון
פרס ומנחם בגין, ידעו כי הם עומדים
על בסיס רופף. הדבר הורגש היטב בדברי־ההנמקה
שלהם, שהיו קלושים למד־.
מדוע, אם כן, הוגשו ההצעות בכלל?
הדבר נובע מהשתלשלות, המזכירה את
סיפורי חלם.
הידיעה הראשונה על תוכן המאמרים של
אריק רולו בלה מונד באה בעתוני־הערב.
בייחוד הצטיין ישעיהו (״שייקר,״) בן־פורת,
שמסר תיאור קיצוני. מדבריו של בן־פורת.
איש רפ״־ מושבע, אמנם השתמע כאילו
אבן השמיץ את ממשלת בן־גוריון. בן-
פורת אף השמיץ אישית את רולו, אותי
הוא מכיר היטב. כבטחוניסט קיצוני, מתנגד
בן־פורת זה מכבר לפעולתו של רולו,
שהוא חסיד נלהב של הידברות בין עבד-
אל־נאצר וישראל.
קפיצה על העגלה. אילו נהגה רפ״י
בתבונה, היתד. ממתינה יומיים. כי כל גל-
העולם הזה 1490

יון של לה ממד מגיע לארץ תוך 48 שעות
משעת הופעתו.
אולם לרפ״י לא הייתה סבלנות. על סמך
ידיעתו של בן־פורת בלבד, קיבלה הוועדה
המדינית של רפ״י החלטה קיצונית, שד,ש־מיצה
קשות את אבן, על סמך התיאור המסולף
של הראיון. באותה שעה הדליפו אנשי
רפ״י לשני עתונים את כוונתם להגיש הצעת
אי־אימון.
כשראתה גח״ל את תכונת רפ״י, מיהרה
להודיע אף היא על כוונתה להגיש הצעה
כזאת. היו לכך שתי סיבות:
• החשש של חרות שמא תעלה עליה
רפ״י בלהט לאומי, ותמשוך אליה בהדרגה
את בוחרי חרות.
י • הזעם שנוצר בציבור בגלל קנוניית
חרות־מפא״י לשינוי תקנון הכנסת, שהגבירה
את הרושם שחרות חדלה מלהיות
אופוזיציה של ממש.
כדי לקדם את פני שתי הרעות, קפצה
חרות על עגלת אי־האמון. זה נועד להוכיח
כי אינה פחות לאומית מרפ״י, וכי אינה
פחות אופוזיציונית מן הכוח החדש.
״אני אל,פוץ!״ אלא שבנתיים הגיע גליון
לה מונז לידי שמעון פרם, והוא נדהם. פרס,
הקורא צרפתית, ראה מייד כי נוסח הראיון,
כפי שהתפרסם, אינו נותן כל צידוק להצעת
אי־אימון.
אבל פרס לא יכול היה עוד להיסוג.
כוונתו כבר הודלפה על־ידו לעתונות. חרות
כבר קפצה על העגלה. כל נסיגה היתר,
מתפרשת כסימן של חולשה. לכן הגיש את
ההצעה חסרת־העילה.
זה הזכיר את הסיפור על האיש שעמד
בראש מקפצה וצעק :״אני אקפוץ! אני
אקפוץ!״ במאוחר נוכח לדעת כי הבריכה
ריקה — אך שוב לא יכול היה לרדת.
״לא נבוא יותר!״ לכנסת עצמה הביא.
הדבר נזק לא־מעט. כי המוסד הקרוי ״הצעת
אי־אימוך הוא הנשק הקיצוני ביותר
במחסן הפרלמנטארי. השימוש בו לצורך
עניינים של מד,־בכך ירוקן אותו מתוכנו*.
אמר השבוע אחד משרי הממשלה :״אנחנו
מכבדים אח המעמד של הצעת אי־אימון.
לכן באו רוב השרים לישיבת הכנסת וישבו
ליד שולחן הממשלה. יכולנו להגיד לאבן
שילך לכנסת לבדו, אבל כיבדנו את הכנסת
ובאנו. אבל אם יגישו הרבה הצעות כאלה,
פשוט לא נבוא יותר.״
אנשי חרות אוהבים להציג את עצמם
כמורים לניהול אופוזיציה אחראית, לתבוע
מאחרים שילמדו מהם. הפעם לא היה זה
שיעור מוצלח.
רוסים ופולנים. מכל העניין נזוקו חרות
ורפ״י. כי לה נזונד הקדיש מקום נרחב לישיבת
הכנסת. העלה על נס את דברי אבן,
הפליג בתיאור ההרפתקנות הלאומנית־בט־חוניסטית
של רפ״י וחרות. מאחר שהעתון
נהנה מאימון כמעט בלתי־מוגבל בצרפת
ובארצות אחרות, לא הוסיף הדבר לשמן
הטוב של שתי המפלגות.
גרוע מכל: אריק רולו, שנרגז מן העניין,
הוסיף הערה משלו, בה גילה עובדה מתמיהה:
שמעון פרם השמיץ באוזניו את
מנהיגי המדינה, דיבר על שלטון ״הרוסים
והפולנים״ בצמרת ישראל.

פר שת ״דך
מדוע שו תפת דפ״י*
השבוע התרבו הסימנים, כי יהיה קשה
ומאוד להשתיק ללא חקירה את פרשת התהומות
של קואופרטיב דן למפלגות, ערב
הבחירות של .1959
התברר גם, כי בירור כזה — אם וכאשר
ייבוא — לא יוכל להצטמצם רק לחלקה
של אחדות־ד,עבודה בפרשה, כי אם לכל!־,מפלגות
גם יחד.
מנהלי דן עצמם סיפרו, תוך מהלך חקרתם
במשטרה, כיצד שילמו אז אלפי לירות
לחרות, לליבראלים, למפד״ל ולמפא״י. אפשר
היה לצפות, כ מפ״ם — שלא הוזכרה
בהקשר זה — תהיה הראשונה אשר תדרוש
חקירה וגילוי העובדות. אולם מפ״ם שתקה,
כי היא קיבלה בדרכים אחרות כספים לקרן
הבחירות שלה, תוך ניצול מעמדה במשרדים
ממשלתיים.
אולם מעניינת עוד יותר משתיקתה של
מפ״ם, היתד, שתיקת רפ״י. סוד השתיקה
נעוץ, כפי הנראה, בתרומה שקיבלה מפלגה
זו ערב הבחירות האחרונות. מתנגדי ר,ד,נ־
* זוהי ההצעה השניה מסוג זה מאז
כינון הכנסת השישית. גם ההצעה הקודמת
הוגשה על־יזי חרות, זמן קצר אחרי הקמת
הממשלה הנוכחית, כדי למחות נגד ההת־ייקרויות.
הצעה זו באה שבוע בלבד לפני
הגשת התקציב, וגם אז סברו רבים בכנסת
שאין זה עיתוי מתאים.

העולם הזה 1490

הלה החדשה של דן האשימו השבוע בוויכוחים
פנימיים את יו״ר ההנהלה דויד אסא,
כי שילם 10 אלפים לירות לרפ״י, במסווה
של תשלום עבור מודעות במבט חדש, בט־און
תנוער, זו.
שמעון פרס עצמו אישר, כי אמנם נתקבל
תשלום מדן. וזאת, על אף העובדה שלא!
התפרסמו מודעות של הקואופרטיב בבטאון
רפ״י.
טענו מתנגדי אסא: בהיותו איש רפ״י
(שאף נבחר מטעם רשימה זו לוועד הפועל
של ההסתדרות) תרם הוא את התרומה
הגדולה.
גם הוצאת זו נכללה בחישוב מחירי־ר,נסיעה,
והאזרח שנסע באוטובוסים של דך
שילם מכיסו את התרומה הנדיבה לקרן
הבחירות של רפ״י. אם הוא חסיד שוטה
של מפלגה אחרת דווקא, יכול הוא להתנחם
בעובדה שלא רק רפ״י קיבלה כסף מכיסו.
מפלגות אחרות נהנו בבחירות 1965 מנדיבות
לבה של הנהלת דן, בסכום המוערך
ב־ 100 אלף לירות.
נצרת המידוץ החדש
למחרת היום בו נבחר עבד־אל־עזיז אל־זועבי
לראשות העיר נצרת, הצהיר מתחרהו
הגדול, בן־משפחתו סייף־אל־דין אל־זועבי,
איש מפא״י שכיהן קודם לכן כראש העיר:

נמהל ״דן״ אסא
דן הנדבן

^,אני מבטיה לכם, הוא יחזיק מעמד בדיוק
90 יום. אחרי 90 יום ירים את הידיים.״
השבוע, בדיוק שלושה חודשים אחרי
הבחירה, הרים עבד־אל־עזיז את ידיו. הוא
הסביר :״לא הצלחתי להקים קואליציה מקיר
אל קיר, המערך סירב לשתף פעולה, לא
נותרה לי דרך אלא להתפטר.״
הדרך האחרת. האמת היא, שהיתר, לו
דרך אחרת: אותר, דרך, בד, נידמה היה כי
הוא החליטי לצעוד בה עד תום, כאשר הסכים
להיבחר לראשות העיריה. זוהי דרך הקמת
קואליציה בת שמונה קולות (מתוך 15 חברי
המועצה) ,יחד עם נציגי רק״ח. כי מן
הרגע הראשין היה ברור, שהמערך לא יסכים
לשום שיתוף פעולה, אלא לכניעה מוחלטת.
עבד־אל־עזיז,
שבתחילה רמז כי ילך בדרך
זו, נתקל בהתנגדותה המוחלטת של מפלגתו.
מפ״ם, שהיתר, מוכנה לשלם כל מחיר
למערך תמורת צירופה לקואליציה הממשלתית,
אסרה על נציגה בנצרת להקים קואליציה
עם הקומוניסטים. קואליציה זו היתד,
יוצרת תקדים בעל משמעות עצומה, כי
היתר, מוכיחה לאזרחים הערביים שאין הכרח
להיות נתונים ללא־עירעור לשלטון
מפא״י.
הקמת קואליציה של מפ״ם ורק״ח בנצרת
היתר, מחזקת מפלגות אחרות בישובים
ערביים אחרים, מראה לתושבים כי אינם
חייבים לפחד ממנגנון מפא״י, על זרועותיו
השונות.
אולם עבד־אל־עזיז פחד ללכת בדרך זו,
נכנע לתכתיב מפלגתו ויאפשר לשר־הפנים
לפזר את המועצה ולהכריז על בחידות
חדשות. בבחירות אלד, תרכז מפא״י את
כל הכוח׳ תפעיל את כל אמצעי־הלחץ
(וזנזשך בעמוד )12

בשכירות חודשית
2!/2חדרים ריקה
ברח׳ בן־יהודה גורדון
לתקופת שנה.
בדבר פרטים נא לפנות:
לטלפון 5־ ,30134 בין השעות .3—8

נתנה שניה בסידוה עד הסוכנות היהודית: אלפ״ס בסיד עוסקים
בלא־כלום השוות מיליונים -וגם ב״שוב ספסל׳ מפא״ ,בכנסת

^ אכל האיתנים בין מנגנון הסוכנות היהודית למנגנון ממשלת ישראל הסתיים בניצחון
מוחלט — של שני הצדדים.
המאבק לא היה אידיאולוגי, חם וחלילה, אלא מאבק שיגרתי על סמכויות, כמו בכל
עיריה קטנה ובכל מועצת־פועלים. ממשלת ישראל הצליחה להשתלט על מרבית תפקידי
הסוכנות היהודית, ונצחונד, היה מלא. הסוכנות, לעומת זאת, הצליחה לשמור על כל המים־
גרות, התקציבים והפקידים שלה — וגם ניצחונה היה מלא.
רק מדינת ישראל ואזרחיה הפסידו, כרגיל.

צעירה ותוססת
ן •3רמוניה מלאה שררה בין שני המנגנונים רק במשך תקופה קצרה — 39 שבועות —
} | ימיה הראשונים של מדינת־ישראל, ימי הממשלה הזמנית. אז היו אלה אנשי הסוכנות
והוועד הלאומי, שחילקו ביניהם את משרדי הממשלה.
ההלדלים היו עדיין מטושטשים. כל אנשי הנהלת הסוכנות כיהנו אז במועצת המדינה,
וכל ישיבה שלהם יכולה היתד, להיות ישיבה של שני המוסדות בעת ובעונה אחת.
שרזהחקלאות של תור־הזהב הזה היה אהרון ציזלינג, איש מפ״ם, ואילו ראש מחלקת
ההתיישבות של הסוכנות היה לוי אשכול, איש מפא״י. ציזלינג חלש על מחלקה וטדינארית,
על מחלקה להגנת הצומח ועל מחלקה לדייג. כל השאר התרכז כבר אז בידי לוי אשכול.
אילולא נכנע אז ציזלינג ללא קרב, יכול היה לוי אשכול להיות עד היום מנהל משרד־החקלאות
תחת משה דיין. אבל ציזלינג נכנע, ומחלקת ההתיישבות ולוי אשכול התעצמו.
שר־העבודה־והבינוי היה גם הוא איש מפ״ם, מרדכי בנטוב, ואילו מחלקת הקליטה של
הסוכנות היתד, בידי׳ גיורא יוספטל, איש מפא״י. גם במיקרה זה נשארו מרבית הסמכויות
מחוץ לממשלה. באותם ימים רחוקים היה גם משרד מיוחד לעליה, שבראשו עמו שר־הפנים
הנוכחי, משה שפירא. בראש מחלקת העליה של הסוכנות היהודית עמד יצחק רפאל.
שפירא, כרגיל, לא הפריע לרפאל, ומחלקת העליה שמרה על קיומה העצמאי.
כשעוד היתד, צעירה ותוססת, לא התביישה מדינת ישראל לעסוק בעליה דרך הקונסוליות
שלה, באופן הגלוי והרשמי ביותר. מרבית הקונסולים הראשונים של המדינה נקראו גם
״קציני־עליה״ ,ואפילו מנכ״ל משרד־החוץ כיום, אריה לבבי, היה בשעתו קונסול במוסקבה,
ונשא בגאון את התואר קצין־עליה.
ואומנם, הקונסוליות הן הכתובת ההגיונית ביותר לכל מי שרוצה לעלות. אבל משום מד,
חדלה הממשלה מלהשתמש במכשיר זה שעמד לרשותה, והעבירה את הטיפול לסוכנות
היהודית.
משרד החינוך לא היה קיים כלל בממשלה הזמנית, ואילו בממשלה הראשונה הועמד
בראש המשרד זלמן שזר, איש הסוכנות היהודית, שנטש את משרדו מהר מאור, כדי
לחזור ולטפל בבעיות החינוך במסגרת הסוכנות, בהן עסק עד להיבחרו לנשיאות המדינה.
בממשלה הראשונה, הודבק משרד העליה למשה שפירא, יחד עם משרדי הפנים והבריאות.
בממשלה השניה נעלם משרד העליה לגמרי, והפך להיות מחלקה קטנה במשרד הפנים.
מחלקת העליה של הסוכנות ניצחה.
התואר ״שר העבודה והבינוי״ נעלם בממשלה הראשונה, ובמקומו נשאר אגף שיכון קטן
במשרד־העבודה. מחלקת הקליטה של הסוכנות ניצחה.
משרד החקלאות ד,וצמד אל שר־הקיצוב, דוב יוסף, מה שלא הפריע לסוכנות. אבל כשד,ועמד
בראש משרד החקלאות פינחס לבון — מיהרה הסוכנות לשגר את לוי אשכול,
שהחליף את לבון. מחלקת ההתיישבות של הסוכנות ניצחה.

אפילו המשיכה להתנפח. מחלקות חדשות, המכסות את כל שטחי הפעולה האפשריים בחקלאות׳
הוקמו במשרד־החקלאות, אבל אף מחלקה אחת לא בוטלה במחלקת ההתיישבות.
מספר העובדים במשרד־החקלאות הגיע עתה ל־ 2500 איש, המקבלים 30 מיליון לירות לשנה
כמשכורת. מחלקת ההתיישבות מפגרת אחרי משרד החקלאות רק במעט: מועסקים על־ידה
2000 איש. אלה הם 2000 אומללים, היודעים כולם, מי בהכרה מלאה ומי בתת־ההכרה,
כי הם מיותרים לגמרי, וכי הם רובצים למעמסה על המדינה 400 .מהם, עובדי מחלקת
ההדרכה המיותרת, אומנם שבתו לפני כמה שבועות, אבל בשיחות אישיות אמרו רבים
מהם: נכון, אנחני מיותרים, אבל אי־אפשר לנהוג בנו כמו בכושי שעשה את שלו ויכול
כבר ללכת.
ראשי מחלקת ההתיישבות אינם חושבים שהם מיותרים. הם ממשיכים לדבר על ההתיישבות
בגוף ראשון: אנחנו מקימים, אנחנו בונים, אנחנו מבססים. בדו״חות השנתיים, המוגשים
לוועד הפועל הציוני, מכריזה מחלקת ההתיישבות על תוכניות התיישבות גרנדיוזיות,
וכי ״מחלקת ההתיישבות החלה בתיכנון ובביצוע הלכה למעשה.״ אבל בדו״חות הביצוע
מסופר על הקמת כמה מיבנים בכמה מושבים.
כזה היה, למשל, גורלה של תוכנית ההתיישבות בחבל הבשור. בישיבת מרכז מפאי׳י
בשנת , 1960 בעת הדיון על הדרכים לפיתרון בעיית הדור הצעיר, הביא לוי אשכול, שר־האוצר
וראש מחלקת ההתיישבות, תוכנית להקמת 200 ישובים חקלאיים בהבל הבשור,
מערבה לבאר־שבע, שבמרכזו תעמוד עיר קואופרטיבית. מרכז מפא״י אימץ פד. אחד,
כרגיל, את הצעתו של אשכול,
כעבור שתי שנות עבודת תיכנון מאומצת ומסורה, הביאה מחלקת ההתיישבות הצעה
מפורטת להקמת 30 ישובים בחבל הבשור. ההצעה נבדקה על־ידי מומחי משרד־החקלאות,
ולאחר ויכוח חריף עם מחלקת ההתיישבות, הוחלט, בהתאם להצעת־פשרה של אשכול,
כרגיל, להקים שישה ישוב־ם.
לפני חודשיים הוקמו במקום שתי חוות חקלאיות. לא היו די מתיישבים שימלאו אפילו
מושב אחד.
עובדות אלו לא הפריעו לרענן וייץ, מנהל מחלקת ההתיישבות, לכתוב בדו״ח שלו מלפני
חודשיים, כי מחלקתו ״עיבדה הצעה להקמת 51 ישובים חדשים תוך ארבע השנים הקרובו
ת ...כבר הוחל בנטיעה, הבאת מים וסלילת כבישי־גישח לחלק מן הישובים החדש־ם.״
הוא גם יודע לספר על שני מושבים וקיבוץ אחד בחבל הבשור.

סוס קצר מאוד
גת } ,190:לעומת זאת, היתר, שנת ״תוכנית הסום״ •,שהיתר ,,כדברי רענן וייץ,
14/״מרכז פעילותה של מחלקת ההתיישבות״ באותה שנה, ושנועדה לבצע את ״יהוד
הגליל״.
ואומנם, לפני שנתיים הונחה על שולחן הממשלה תוכנית, שהובאה על־ידי אשכול (שוב),
לפיה יוקמו 42 ישובים חדשים בגליל המרכזי. משה דיין התנגד ודרש בדיקה נוספת של
התוכנית, באומרו :״כולנו יודעים שגם הישובים הקיימים בגליל חיים בקושי, שעוקרים
מטעים, שרוב האדמות אינן מתאימות.״
מאז ועד היום הגישה מחלקת ההתיישבות של הסוכנות הצעות מפורטות להקמתם של
* לא מדובר בתוכנית זו על סוסים. זהו אחד משעשועי הלשון של אשכול, שקרא ן לתוכנית סו״ס, מלשון סוף־כליסוף.

דונם פה ודונם פה
ץ* כל שהתנפחו יותר מנגנוני הממשלה והסוכנות, החריפה יותר המלחמה על ה0מ־
*4כויות. המאבקים האישיים בתוך מפא״י זירזו גם בשטח זה את קצב ההתרחשויות.
כשהגיע משה דיין למשרד־החקלאות, התברר לו שבמשרד האוצר יושב שר־ד,חקלאות
האמיתי: לוי אשכול, שכיהן בעת יבעונה אחת גם כראש המחלקה להתיישבות בסוכנות.
דיין יכול היה לעשות כמעשי כל קודמיו, ולהסתפק במעמד הרם של מיניסטר, מבלי
שתהיה לו כל השפעה מעשית. אבל דיין רצה גם השפעה, ותיכנן בזהירות רבה את צעדיו.
הוא לא הסתער בהתקפה חזיתית, אלא, לפי שיטת הקרן הקיימת (״דונם פה ודונם שם״),
ריכז בידיו סמכויות קטנות, לאט־לאט, בזו אחר זו, עד שלא נותר בידי הסוכנות אף דונם
של סמכות מעש־ת.
משה דיין הקים את המועצה לתיכנון חקלאי, אשר, בניגוד להרבה מועצות אחרות
שהוקמו, השתמשה באמת בסמכויות שהוענקו לה. הוא הקים את המרכז לתיכנון חקלאי,
והעמיד בראשו את איש־אמונו, גד יעקובי. בראש מינהל ההדרכה שהוקם, העמיד דיין את
אלוף־מישנה אריאל עמיעד, שהיה יריבו האישי של רענן וייץ *,כיום מנהל מחלקת ההתיישבות
של הסוכנות היהודית.
מינהל מקרקעי ישראל נטל את כל תפקידיה של הקרן הקיימת, ונציב־המים החל להיות
הפוסק האחרון בכל הקשור להקצבות מים לישובים. בזו אחר זו הוקמו על־ידי משרד־החקלאות
מועצות לייצור ושיווק של התוצרת החקלאית: ירקות, פירות, הדרים, עופות,
ביצים, חלב, כותנה, בוטנים, ענבים.
מחלקת ההתיישבות, אשר עד לפני שנים שלטה שלטון־בלי־מצרים על 420 ישובים חקלאיים
— חדלה מלהחליס ומלהכריע, הפכה להיות גורם מינהלי מתווך. סמכויות הקצבת
הקרקע והמים ניטלו ממנה. סמכויות לקביעת סוגי הגידולים וחלוקת מיכסות הגידולים בין
הישובים השונים — ניטלו ממנה. הסמכויות לתיכנון והקמת ישובים חדשים ולהרחבת
ישובים קיימים — ניטלו ממנה אף הן.

חבל הבשור -אתגר לדור

כף, רגר אחר רגב, גאל משר, דיין את משרד־החקלאות. אבל מחלקת ההתיישבות של
הסוכנות היהודית לא חדלה מלהתקיים, וכפי שהוכיח העולם הזה בכתבה קודמת,

* אם כי עמיעד, בנו: של קליבנר, מוותיקי רחובות, ה!וא בן־דוד של רענן וייץ ושל
אחיו שרון וייץ, בנו של יוסף וייץ, שהם גם קרובי משפחה של עוזי פיינרמן, מזכיר
תנועת המושבים.

עוזי פ״נומן: מבט חדש לעבר מפא־

ארבעה ישובים בלבד׳ ורק אחד מהם, ביי-
נית שעל גבול הלבנון, קיים ועומד. הסום
נגמר מהר מאוד, ובשקט.
אבל כבר בראשית 1964 ידע רענן וייץ
להכריז כי :״הקרן הקיימת עוסקת כבר
עתה בפריצת דרכים ובהכשרת הקרקע י ישובים
שיולמו, וכבר בשנה הבאה תיטע
מחלקת ההתיישבות את המטעים הראשונים
של הישובים הללו בגליל.״
בכל בתי־הספר במדינה לומדים הילדים
מזה שנה, כי הקרן הקיימת בונה חמישה
ישובים בחבל בירנית, שני ישובים בחבל
הר־חזון, וישוב אחד בגוש יודפת,
במפות המדינה התלויות בפינו ׳#הקק״ל
בכל כיתה וכיתה, מצויינים החבלים הללו
בעיגולים לבנים גדולים ומרשימים. גם חבל
הבשור ז״ל נצרר בכל זאת בצרור החיים,
לפחות באוצר ידיעותיהם של ילדי בתי־הספר.
לכשיגדלו — יחפשו לשוא את
זכרונות ילדותם.
לא רק תקציבה ומנגנונה של מחלקת ההתיישבות
מנופחים — גם היומרנות והגאווה
שלה מנופחים.

רוח גדולה (לא) באה
ך* תיכניות־סרק ובדברי־סרק אלה מצי
*־״ דיקה מחלקת ההתיישבות את קיומה.
מעציב לראות ולשמוע כיצד ראשי המחלקה
משוכנעים בכל הרצינות שהם עושים
מעשים גדולים והשובים, כפי שכל אנשי
הסוכנות משוכנעים שהם בונים את הארץ,
וכי ממשלת ישראל מפריעה להם.
בכלל קיימת עדיין בהנהלת הסוכנות ההרגשה,
אשר 18 שנות קיום המדינה לא
גברו עליה, כי חברי ההנהלה הם מיניסטרים•
ראשי המחלקות בסוכנות מתנהגים
כשרים לכל דבר. יש להם לשכות, דובר־ם,
סגנים, מנכ״לים, מכוניות עם נהגים, והם
מתכנסים לישיבותיהם ויושבים בהן כמעט
באותה פוזה בה עושים זאת שרי־ד,ממשלה.
כל מחלקה מוציאה סכומים נכבדים מאוד
על הסברה, שנועדה לפאר ולרומם את פעולותיה
ואת המיניסטר שלה. גם מחלקת
ההתיישבות נוהגת כך, וכל עיתונאי בארץ
מכיר את ערימות הנייר המגיעות למערכות׳
ואת מסיבות העיתונאים הנערכות בסוכנות,
אשר בעקבותיהן מתפרסמות לעיתים
שורה או שתיים באיזה עמוד פנימי,
בסיגנון :״בין שאר דבריו אמר מנהל מחלקה
זו או אחרת, כי יש להפיח רוח חדשה
במיפרשי החלוציות.״
2000 עובדים מיותרים, גם אם ינשפו
במלוא פיהם, כולם בכיוון אחד — לא יצליחו
להפיח רוח חלוצית קלה או חרישית.

על הבריקאדות

ך• ל פל,יד כפיר במשרד־ד,חקלאות מ־שוכנע
שאפשר לחסל את מחלקת ההתיישבות
מבלי לגרום שום נזק להתיישבות.
שמו של רענן וייץ מעלה חיוך קל
על פניהם. הביזבוז וחוסר היעילות של המחלקה
גם הם אינם סוד. למה, אם כן,
ממשיכה מחלקת ההתיישבות להתקיים?
התשובה ברורה: מחלקת ההתיישבות היתד, קרש־הקפיצה של לוי אשכול. כל אנשיה
נאמנים לו, והמחלקה הגישה לו סיוע חיוני בימי הפילוג במפא״י ובבחירות.
בימיו השחורים ביותר של אשכול, כשישב בכיסאו של בן־גוריון, והיה מוקף באנשי
בן־גוריון גלויים ומוסווים, כשבלישכתו האזינו לשיחותיו בטלפון, וכאשר לא היה ברור
לו עוד על מי מותר לו לסמוך — העביר אשכול את שיחותיו הסודיות דרך מחלקת
ההתיישבות.
לפני ההצבעות המכריעות במזכירות מפא״י, כשהיה צורך ללחוץ על אנשים שיצביעו
כפי שצריך, גוייסה ההשפעה התקציבית של מחלקת ההתיישבות, כדי לשכנע את נציגי
ההתיישבות הצעירה לתמוך באשכול. כי אם אומנם ניטלו מן המחלקה להתיישבות בל
תפקידיה, הרי נותרה עדיין בידה השפעה רבה, משום שהיא המחלקת את כספי הממשלה
בין הישובים, והיא הנותנת להתיישבות הצעירה הלוואות והקצבות.
אחד האנשים שסיכנו את מעמדו של אשכול, ערב הפילוג במפא״י, היה מזכיר תנועת־המושבים,
עוזי פיינרמן. הוא שהביא אז, בהצעת ״פשרה״ ,להתפטרותו הדרמטית של אשכול.
מחלקת ההתיישבות נחלצה שוב לעזרה. מושבים צעירים הבינו מהר את הרמזים התקציביים
והעדינים, והחלו להסתייג מפיינרמן. כך הצליח אשכול לנטרל את מזכיר תנועת־המושבים
רב־ההשפעה, שלא הצטרף לרפ״י מחשש פילוג בתנועתו.
היה זה רענן וייץ שאמר באותם הימים :״אני מוכן לצאת עם רובה ביד ולהילחם על
ד,בריקאדות למען אשכול.״ הוא לא עלה על בריקאדות, כי המאבק הוכרע בעזרת נייר
ועיפרון, שרשם סכומים תקציביים.

אולם הישיבות שר הסוכנות היהודית: כל אחד שא מי1יסטו

כביש אחרי הבחירות

ף פ ככחירות לכנסת עבדה מחלקת ההתיישבות בשרות אשכול. כל מדריך כפרי,
כל מדכז־חבל וכל מנר,־־מחוז תרמו את חלקם למאמץ המשותף, העקשני והער. עזרו
על־ידם מנהלי אירגוגי הקניות האזוריים של המושבים.
אירגוני־קניות אלה הם, כביכול, נציגים של המתיישבים עצמם. אבל מנהלי האירגוניט
חולשים על כל הקניות והמכירות של המושבים שבאזורם, על האשראי הדרוש כאוויר
לנשימה, על האספקה ועל ההקצבות. כמו נציגי־ציבור רבים אחרים בארץ, השתלטו גם
אלה על ציבורם, והפכו פיאודלים אזוריים בחסות מחלקת ההתיישבות.

שניים מהם יושבים היום בכנסת מטעם מפא״י: משד, סרדינס, יושב־ראש אירגון הקניות
בצפון, ואהרון אוזן, יושב־ראש אירגון הקניות בנגב.
בבחירות להסתדרות זכתה רפ״י ברוב ב ישובים צעירים, ואילו בבחירות לכנסת ירד
מספרם ל־ .12 מד, עשתה מחלקת ההתיישבות באותו חודש וחצי, שהפריד בין בחירות
לבחירות?
יוסף גבעולי, למשל, מנהל מחוז הצפין של מחלקת ההתיישבות, ריכז עבור מפא״י את
הבחירות בחבל תענך, הנתון למרותו. הוא עזר בכך למשה סרדינם, ומשקלם ביחד,
במושבים הצעירים, הוא רציני ביותר.
במושב גאולים, למשל, לא היה כביש, ומשה סרדינס הבטיח כביש לאחר הבחירות. כבישים
בהתיישבות הצעירה הם בביצועה של מחלקת ההתיישבות. אלה הן, כמובן, דוגמות
קטנות, אבל אופייניות.
במחלקת ההתיישבות קוראים לזד ,״שמירה על ההומוגניות של המושבים, כדי למנוע את
התפוררותם החברתית.״ תשעה מכל עשרה עובדים במחלקה רואים בשמירה זו תפקיד
חשוב, מלבד תפקידם המוגדר — שבו, כאמור, אין להם הרבה מה לעשות.
קוראים לזה גם ״יצירת מנהיגות מקומית בקרב המתיישבים״ ,ומוקדשים לשם כך סכומים
בתקציב מחלקת ההדרכה.
יש ב־ 420 הישובים, הנמצאים בטיפול מחלקת ההתיישבות, כ־ 60,000 בעלי זכות בחירה,
כלומר, שישה חברי־כנסת. כמות שכזו מצדיקה, בעיני קובעי התקציבים במדינה, את החזקתם
של 2000 פקידים מיותרים, שהם ביזבוז של 18 מיליון לירות בשנה, מתוך תקציב
כולל של 64 מיליון ל״י של המחלקה כולה. גם ביזבוז הרבה יותר נורא — הביזבוז
שבחוסר היעילות של מחלקת ההתיישבות, שבגללו הלכו כבר מאות מיליונים לאיבוד —
מוצדק מאותה סיבה.
בישובים החקלאיים הערביים משתמשים לשם־כך במנגנון המימשל הצבאי, כי חבל
לבזבז לשם כך גם תקציבים. זוהי סיבה נוספת לקיומה של מחלקת ההתיישבות, כי בהיותה
שייכת לסוכנות היהודית, ממילא אין היא עוסקת בערבים. אילו עסק משרד־החקלאות
בחלוקת הסיוע לישובים החקלאיים, עלולים היו חברי־הכנסת הערביים של מפא״י לדרוש
את חלקם. אבל אין חברים ערביים בסוכנות היהודית.

מחלי,ת ההתיישבות היא המחלקה הגדולה והחשוכה כיותר בסוכנות.
תקציכה מהווה רכע מתקציב הפעולות של הסוכנות. עם חיסולה׳ אפשר
יהיה לחסל עוד אגפים רבים כסוכנות׳ הקיימים ר? בזכותה אכל
גם יתר מהלקות הסוכנות קיימות מאותן סיכות עצמן, המצדיקות את
קיומה של מחלקת ההתיישכות של הסוכנות. על כד כרשימה הכאה•

במרינה

על העובדות מאהוד׳ הלתישות וההאשמות אודות
עססיו של הממונה לשעבד על שירותי הבטתון

(המשך מעמוד )9

שבידה, בנסיון להבטיח כי בפעם הבאה
תזכה לרוב מוחלט במועצת זזעיריה.
הפקיד הקומוניסטים. בעוד שתפקידו
העגום של עבד־אל־עזיז היה ברור
לגמרי, נשאר תפקיד רק״ח תמוה. השאלה
העיקרית היתה: מדוע הניחה לעבד־אל־עזיז
להכין בשקט את תמרון־הכניעה שלו? מדוע
נתנו לו שלושה חודשים, בהם יבנה אליבי
למפ״ם, כאילו ניסה בכנות ליטול לידיו
את השלטון אך הוכשל?
רק״ח יכלה, כבר בישיבה הראשונה בה
נבחר׳ לחייב אותו להקים את הקואליציה
עמה, למנות אחד מחבריה לסגן ראש־העיר,
ולהרכיב את הוועדות העירוניות. אילו
היה מסרב, לא היה נבחר והאחריות היתה
כולה עליו. אולם הקומוניסטים התמהמהו.
כי בעצם, חששו שהנהלה המורכבת מנד
פ״ם ומהם תיכשל בניהול העיר. גם הם
חשבו במונחיו של סייף־אל־דין ועבד־אל־עזיז,
כי בלי תלות מוחלטת בממשלה, בלי
תחנונים ושנור אצל שריד,אוצר, לא יוכלו
לפתור את בעיותיה הכספיות של העיר.
הם נתנו למתנגדיהם את האפשרות להטיח
בפניהם :״אם אינכם מובנים ליטול את
האחריות — מדוע ניגשתם לבהירות?״
מי ירוץ? ההתפטרות היתד, צפויה מראש.
מה שלא ברור עדיין, הוא הרכב
הרשימות שיתמודדו בבחירות החדשות.
• ברור כמעט לגמרי, כי המערך יתפטר
מסייף־אל־דין. במקומו ינסה להעמיד אישיות
נקיה — אך לא ברור מי קסכים.
• הקומוניסטים יציגו שוב את אותם
מועמדים, שלא השכילו לנצל את הכוח
העצום שניתן להם הפעם.
• מפ״ם, מן הסתם, שוב תציב את עבד־אל־עזיז
בראש רשימתה, אם כי ״לא נשארו
לה פנים״ ברחוב וגם ברור כי הוא ישב
בכנסת ולא בעיר.
• השינוי היחידי ידיה הופעת רשימה
מטעם העולם הזה — כוח) חדש אשר הרכבה
אף הוא אינו ברור עדיין.

מפלגות
מרדה עו ב די ם
העסקן המותקף ביותר בתוך גח״ל, מזה
מספר שבועות, הוא ח״כ מרדכי שטרן.
האיש בו תלה הגוש תיקווה גדולות לכיבוש
ראשות העיר תל־אביב, הפך מטרה להסחת
האשמות. בראש וראשונה טענו נגדו מתנגדיו,
כי על מערכת־הבחירות האישית
שלו לעיריה הוציאה גח״ל יותר מאשר הוציאה
על כל גיזרה אחרת במערכה זו, .ד,כשלון
היקר ביותר שלנו,״ החלו קוראים לו
מתנגדיו.
שטרן, העסוק בענייני רסקו, העדיף להתעטף
בשתיקה. מיד האשימו אותו בסנו־ביות
והתנשאות.
הוא נעלב, החל מוותר על השתתפות
בישיבות של צמרת מפלגתו. מיד האשימו
אותו בהתנכרות למפלגה.
החוכרת הדיסקרטית. עיקר ההתקפות
בא מצד עסקנים ותיקים, שהרגישו
כי הצבת שטרן בצמרת המפלגה באה על
חשבונם הם. מה עוד, שהוא ן לא הסתפק
בהבטחת מקום לעצמו, אלא גם לאנשים
שנראו לו.
אולם עד לפני זמן קצר נשמרו ההתקפות
במסגרת מוסדות התנועה. לפני שבוע
הן פרצו החוצה — ודווקא באמצעות חוברת
שנשאה את השם הדיסקרטי בינינו.
החוברת, שהוצאה על־ידי איגוד העובדים
של סיעת הליבראלים בהסתדרות,
והופצה בין חברי המפלגה, כללה מאמר
בשם אכזבה מרה, אשר שאל :״מי מייצג
אותנו במועצת העיריה?״
השיב בעל המאמר בעצמו: הבורגנים ובעלי
הבתים.
דף נוסף הוקדש למכתב גלוי למרדכי
שטרן, שחובר בידי יו״ר הנהלת האיגוד,
צבי רנר, ונשא את חתימת הנהלת סניף
איגוד העובדים בתל־אביב. גם הוא התרעם
על רמיסת עסקנים ותיקים לטובת מועמדים
חדשים .״מר שטרן הנכבד,״ ׳סיים המכתב,
״כתוצאה מכל ימה שקרה צודק יהיה, באם
תחזיר את המנדט במועצת העיריה ובכנסת
לאותם אנשים הראויים לכך מבחינה מפלגתית.״
אפשר
היה להניח בוודאות, כי שטרן לא
יחזיר שום מנדט. אולם בצמרת המפלגה
החלו. מביעים את החשש, כי אם יתרבו
.ההתקפות עליו עלול להיווצר גרעין סביב
שטרן, שיטיף לעזיבת המפלגה הליבראלית
וגח״ל, ולהצטרפות למפלגה הליבראלית־העצמאית.

רב הקמת הקואליציה הנוכחית, ב־
> אחת מישיבות המקח־והמימכר בין המעיר
לבין המפד״ל, דובר על הסכומים שהדתיים
דרשו לישיבות התיכוניות ולעוד
כמה ממוסדותיהם. המערך ניסה לקצץ את
הסכום במיליון לירות, ואז הטיחו בפניהם
נציגי המפד״ל :״לשיקומו של איסר הקצבתם
מיליונים בלי בעיות, ואיתנו אתם עומדים על
המקח!״
ביום השני שעבר נשא יוסף אלמוגי נאום
בכנסת על תקציב משרד־המיסחר־וד,תעשייה.
הוא אמר, בין השאר :״ברצוני לשאול את
שר המיסחר והתעשייה כיצד אפשר ליישב
את הקיצוץ בתחומי הבנייה עם השקעה של
ששה וחצי מיליון, מתוך תשעה מיליון
לירות, במיפעל חדש לבנייה טרומית —
וזאת בשעה שישנם כבר מיפעלים לבנייה
טרומית שהוקמו בשנים האחרונות ואין עבורם
תעסוקה מלאה?״

אלמוגי, כמו נציג המפד״ל, התכוון לאיסר
הראל, שהיה פעם הממונה על שרותי הבט־חון,
והמכהן כיום כיועצו של ראש־המנד
שלד, לענייני בטחון.
מה מסתתר מאחורי רמיזות ולחישות אלה?

״הסתובב כמו טרקטור גדול על כביש משומן.
הגלגלים התחלקו והסתובבו על ריק.״
הוא רצה לעמוד בראש מיפעל קונסטרוקטיבי
גדול. הציעו לו לנהל את מקורות; הוא
דחה את ההצעה. הוא לא סבל את המסגרת
הביורוקרטית המאובנת.
הוא לטש את עינו על המיפעל הגדול
של סכירת הקצה הדרומי של ים־המלח, להרחבת
מיפעל האשלג. עוד בימי השרות הכיר
את בני משפחת זנזיבר משיקאגו, בעלי חברת
סי־אי־סי — אחת החברות הגדולות
בעולם לעבודות עפר ובנייה. החברה זכתה,
בין היתר, גם במיכרז לביצוע עבודת־הענק
בסדום, ולאיסר נידמה היה כי זהו בדיוק
המיפעל המתאים לו.
אולם לקבלנים משיקאגו היה רעיון אחר.
ממילא הסתבכה העבודה בסדום, והאחים
זנזיבר לא ראו בה ברכה. הם העלו רעיון
חדש: הקמת בית־חרושת להקמת מיבנים
טרומיים. איסר החליט כי זה עסק בשבילו.
ביום 4.12.63 נרשמה אצל רשם החברות
בירושלים חברת הרן להשקעות בע״מ. שם
החברה מקפל בתוכו סיפור בפני עצמו.

ש?ושה חבריס

פאטנט מקובל במדינה
** ד ליום בו ד,תפוטר, בגלל הריב שלו
/ל עם דויד בן־גוריון, היה איסר הראל
פקיד במשכורת ממשלתית — ולמעשה עסק

** אשר עזב איסר הקטן את שרותיה
הבטחון, גרם הדבר לזעזוע נרחב בכמה
וכמה מזרועות המנגנון הממלכתי. כמה
מחבריו־הנאמנים של איסר, שלא יכלו ל־

לשעבר רוזן. הם החליטו כי גם בחיי־העסקים
תהיה דרכם משותפת.
לכן, כאשר ניגש הראל להקמת החברה
המסחרית שלו, היו שני חבריו לצידו. הם
החליטו לקרוא לחברה בשם אשר יכלול
את ראשי־התיבות של שמות השלושה. הם
הציעו את השם הדר (הראל־דורות־רונאל).
אולם ברשימת החברות הישראליות נמצאה
כבר חברה בשם זה. הם הציעו עשרה שמות
נוספים, אך כולם נדחו, מלבד התשיעי
ברשימה: הרן, הכולל את האות הראשונה
של השם הראל, האות הראשונה של השם
רות, והאות האחרונה של השם רוזן.

להשקיע, ללוות ולהלוות

||0וון 111
0׳,יו׳,ייו0זו—ו
ך• חברה הוקמה בהון מניות של 200
\ 1אלף לירות, אולם למעשה הוכנסו לקופת
החברה רק 20 אלף לירות, תמורת מניות
משולמות. כסף זה בא מן התגמולים
שקיבל איסר הראל עם עזיבתו את השרות
הממשלתי.
איסר שולט שליטה מוחלטת בחברה,
בעזרת מניית־הנהלה הרשומה על שמו, ומניות
ב־ 19,900ל״י הרשומות בשם חברת
הראל בע״מ, שהינה חברה משפחתית השייכת
לו. שני חבריו, דורות ורונאל, אינם
בעלי־מניות, כי אם רק מנהלים בחברה.
מטרות החברה חובקות את כל שטחי ה־

העיסקה

ש ל אי ס ר

בשרות המוסדות הלאומיים מזה שלושים
שנה. היום הוא שוב פקיד במשכורת ממשלתית.
אבל במשך השנתיים וחצי, בהן
שהה מחוץ לשרות המדינה, הספיק איסר
הראל ( )54 להפוך לאיש־עסקים העומד בראש
קונצרן תעשייתי, בו משולבות מספר
רב של חברות, ששוויין מיליונים רבים של
לירות.
כיצד עשה זאת?
הוא לא המציא את הפאטנט. פקידים בכירים
אחרים, שעזבו לפניו את שרות הממשלה,
הפכו במהרה מנהלים ובעלים של
חברות העוסקות במיליונים.
העקרון פשוט: תוך כדי עבודה בשרות
הממשלה יוצרים קשרים, רוכשים מוניטין,
לומדים איך להסתדר בתוך מנגנון המדינה,
המפזר מאות מיליונים בשנה. כאשר עוזבים
את שרות המדינה, אין הידע והקשרים הולכים
לטמיון. נמצא תמיד המשקיע, אותו
הכירו תוך כדי שרותם בממשלה, המוכן
לצרף את הכסף שלו לקשרים ולמוניטין
של הפקיד הבכיר בדימוס, כדי להתחיל עסק
גדול.
תנאי בל־יעבור: הנדוניה שמביא עמו הפקיד
הבכיר כוללת גם הלוואה זולה מתקציב
הפיתוח של הממשלה. הלוואה זו גדולה
תמיד לאין שיעור יותר מן הסכום שהמשקיע
מכניס לעסק.

השלים עם ההתפטרות, החליטו כי גס הם
ילכו בעקבותיו.
קרובים במיוחד לאיסר הקטן היו שני
פקידים בכירים, אותם הכיר עוד בתחילת
הקאריירה שלו, ואשר עמם קיים קשרים
הדוקים במשך כל השנים. אלה הם יצחק
דורות, לשעבר איזידור רות, ואפרים רונאל,

פעילות הכלכלית וד,פיננסית: להשקיע, ללוות,
להלוות, לייסד חברות־בת, להיכנס לשותפויות
ולנהל עסקים. למעשה שימשה
החברה למטרה אחת — ייסוד חברות־בת:
• סי-אי־סי־הדן הנדסה ופיתוח בע״נז,
שנוסדה במטרה ליזום מיפעלים הנדסיים
גדולים, תוך שימוש ביידע ובציוד של

ח 7ו 8ביס המלח

^ יסר הראל לא היה סתם פקיד מנד
שלתי בכיר. הוא היה ״איסר הקטן״,
״הממונה״ ,איש־הסתרים שדיברו עליו בלחש.
מה שהוא לא ידע על הנעשה במדינה
— לא היה שווה התעניינות. איסר פעל,
תוך כדי תפקידו, גם בחוץ־לארץ. הוא לא
רק הביא אישית את אייכמן ארצה, אלא גם
נסע באותו מטוס בו הוחזר יוסלה שוחמאכר
מניו־יורק.
כאשר עזב את השרות, עמדה לפניו השאלה:
במה יעסוק? איסר הוא איש המיב־צעים
הגדולים. אין לו תחביבים. הוא לא
ידע מה פירוש המילה ״פנאי״ .חבריו סיפרו
כי באותה תקופת־מעבר של אבטלה מאונס

41 \ 1 71 ,1111 \ 1ך ה איסר הראל, מי שהיה הממונה על שרותי הבנוחון, מכהן
111 11ן 1 / 1עתה כיועץ בטחוני של ראש הממשלה. בתמונה (מימין):
המנהל-הכללי של משרד הבטחון, משה קשתי, סגן שר־הבטחון צבי דינשטיין, מפקד חיל־האוויר
האלוף עזר וייצמן ואיסר הראל, כשהם חוזים בתמרון הגדול האחרון של צה״ל בנגב.

המיפעל בגליל: פסי רכבת מונחים אל בנייני המיפעל למיבנים טרומיים בכרמיאל
זנזיבר. למעשה, קיימת חברה זו רק על
גבי הנייר.
• חברת גלטון קבלנים בע״נז, המבצעת
עבודת בנייה במקומות שונים בארץ.
• פ.ג.ט. בע״נו, המקימה בניינים ב־באר־שבע.

הרן אלקטרוניקס בע״נו, הנמצאת עדיין
בשלבי הקמה.
• שתי חברות נוספות, הנמצאות עדיין
בשלבי תיכנון, ואשר טרם נקבע שמן —
האחת לייצור מוזאיקה והשניה לייצור ציפויי
קירות.
• מודול בטון (ישראל) בע״ט, שהיא
החברה העיקרית בכל השורה הזאת, והעוסקת
בהקמת מיבנים טרומיים.

הפיתוח בישראל. עוד לפני שהכניס המשקיע
דולאר אחד לישראל הובטחה לאיסר
ולחבריו עזרה ממשלתית מאסיבית, לפי
חוק עידוד השקעות הון. עזרה זו לא
היתד, עיוורת, כי אם צמודה לתוכנית מסו-
יימת, שהיא חלק ממדיניות הפיתוח. ב־מיקרה
זה: בניית העיר כרמיאל.
מדינת ישראל החליטה לבנות עיר, כחלק
מחזון יהוד הגליל. איפר וחבריו באו עם
חזון משלהם: להקים בתים בשיטה המודרנית
ביותר בעולם, בקצב מהיר, בטיב
מעולה ולפי ידע דני. שני החזונות נפגשו.
נותר רק להפגיש את שני מקורות המימון.
גם כאן לא המציא איסר הראל שום
פאטנט, אלא הלך בדרך המקובלת. המשקיע

זו אינה כוללת את חלקה של מודול בטון
בהתחייבות הכללית של משרד־השיכון לקנות
4000 יחידות־דיור טרומיות לשנה מכלל
יצרני המיבנים הטרומיים.
כלומר: מלבד השתתפות הממשלה במימון
הייצור, על־ידי הלוואה בת 6.5מיליון
ל״י, עוזרת הממשלה למיפעל גם על־ידי
קנייה מובטחת של התוצרת, מתוך התקציב
השוטף של משרד־השיכון.
התרעומת של אלמוגי בכנסת, שהופנתה
לשר המיסחר והתעשייה, באה מאוחר מדי,
ולא אל הכתובת הנכונה. הכתובת הנכונה
היתה: הוא עצמו, לפני שהפך מנהיג של
_רפ״י — ועל כן אוייב של איסר.
כאשר נשאל השבוע, השיב אלמוגי• :בש־

מעשה בסדום
ודוד בטון״ היא התוצאה הישירה
1*11/והחשובה ביותר של אותה פגישה
בין איסר לבין משפחת זנזיבר. אלא שהאמריקאים
משיקאגו נתנו רק את הרעיון —
רעיון הקמת המיבנים הטרומיים _ 1לא
נשארו לראות את הגשמתו. מפח־הנפש שנגרם
להם בסדום (״מעשה סדום״ ,כפי שהם
מגדירים אותו) הוציא מהם כל חשק להיכנס
להרפתקה חדשה בישראל. הם השאירו את
הרעיון לאיסר והסתלקו.
לפי כל הכללים היה הרעיון צריך למות
באותו הרגע. אולם איסר וחבריו החליטו
למצוא שותפים אחרים. הם פנו לכמה בעלי־הון
דרום־אמריקאיים, אותם הכירו עוד
מקודם, והציעו להם לגאול את הרעיון של
זנזיבר. וכך רקמה חברת מודול בטון
(ישראל) בע״מ עור וגידים.
הון המניות של החברה, בזמן הקמתה,
באוקטובר ,1964 היה 1.6מיליון ל״י, שחילק
ל־ 100 מניות הנהלה בנות אלף ל״י
כל אחת, ו־ 1500 מניות רגילות בנות אלף
ל״י. הבעלות על המניות היתר, כלהלן:
• בידי חברת הרן בע״נז 45 מניות
הנהלה ו־5ד 6מניות רגילות.
• בידי חברת בנק פויכטונגר לנאמנות,
המייצגת את המשקיעים מדרום־אמריקה,
5מניות הנהלה ו־ 75 מניות רגילות.
למעשה היה לחברת פוינטונגר חלק
הרבה יותר גדול בחברת מודול בטון. כי
הקמת חברת הרן, לבין הקמת חברת
בטון, נכנסו המשקיעים הדרום־אמרי־שוב
באמצעות חברת פויכטונגר
כשותפה עיקרית בחברת הרן
.ראל, המייסד, הפך לבעלה
חברה.
להיות המנהל הכל־יכול
עצמו לא היה מוכן
זל איש אחר. ואולי
קיוז שבהיותו
משלת ישראל.

זית, תיבנה מודול בטון את הדירות שהוזמנו
על־ידי משרד־השיכון, משרד השיכון
ישלם עבורן — והן תישארנה ריקות למא־כולת
שיני הזמן, עד אותו יום נכסף
שבכל זאת יימצאו להן דיירים. הכמיהה
למתיישבים היא כה עמוקה, שהממשלה פיר־סמר,
השבוע הודעה, בה היא מבטיחה אדמה
חינם לכל מי שמוכן לבנות בית בכרמיאל1 .
מנהלי החברה מצביעים על עובדות אלה
ומקוננים על מצבם. בכלל, לדבריהם, לא
עשו עיסקה כל כך מוצלחת — עם או בלי
עזרת השם של איסר הראל. כרמיאל אינה
מיכרה זהב, ואם ירצו לשתק את תוצרתם
במרכזי הבנייה הגדולים שעוד נותרו —
הרי המרחק ייקר בהרבה את הוצאותיהם.
לכן, לדברי אחד מהם :״אנחנו מוכנים למכור
את המיפעל כבר היום, ולו גם
בהפסד.״
הפסד של מי?
הדוגמה של ג׳ימי לוי מלמדת: הפסד של
הממשלה. כי תמורת הכסף שהשקיעה, תקבל
לידיה מיפעל, אשר בעליו בעצמם הודו
כי אינו כדאי במצב הנוכחי.

חוות־הדעת המשפטית

במלוא הקצב

מיפעלה של חברת מודול בטון, בית־חרושת למיבנים טרומיים,
מוקם עתה בקצב קדחתני בעיר החדשה כרמיאל, לקראת
חנוכתו בראשון ליולי השנה. משרד השיכון התחייב בפני החברה לקנות כל שנה 200
יחידות מתוצרתו. הבטחה זו ניתנה עוד בימי כהונתו של יוסף אלמוגי, כשר השיכון.

נדרש רק להביע נכונות לתת מכספו סכום
קטן־יחסית, ולקבל מהממשלה עידוד כספי
העולה פי אחד וחצי על ההשקעה המקורית.
במיקרה של איסר ושותפיו, נקבע בתוכנית
המקורית כי ההשקעה הכוללת תהיה
בסך שבעה מיליון ל״י, וכי הבנק לפיתוח
התעשייה ילווה לחברה ס׳ל 60 מהסכום.
מייד עם צעדיו הראשונים של המיפעל
התברר, כי גם הוא ילך בתלם של קודמיו:
הסכומים התנפחו, השבעה הפכו לתשעה,
והחלק של הממשלה הגיע ל־ 6.5מיליון
ל״י, במקום 4.2מיליון ל״י, כמתוכנן.
ההלוואה תינתן רשמית בריבית של ,120/£
אך אחד מאנשי החברה הודה השבוע :״בחוזה
המיקדמה כתוב אמנם 12 אחוז, אבל
נשלם פחות. הובטח שנשלם פחות.״ בשוק
הכספים, הריבית שמשלם מיפעל יציב של
סולל בונה, למשל, מגיעה לכדי ״.15—180/
אגב, אחד המתלהבים הגדולים מחזון
הבנייה הטרומית היה שר־השיכון דאז, יוסף
אלמוגי. הוא מיהר להרים את תרומתו להגשמת
החזון, העניק לחברת מודול בטון
זכיון בלעדי על הבנייה הטרומית בצפון ה־ץ.
משרדו התחייב לקנות מדי שנה, ביי
השנים הקרובות 200 ,יחידות־דיור
אל בלבד, מתוצרת המיפעל. מיכסה

עתו בא אלי איסר עם התוכנית. ראיתי
בה דבר חיובי, ועבודות הבנייה היו במלוא
התנופה ...אבל עכשיו, כשאנחנו עומדים
במשבר הבנייה — דווקא עכשיו מצאו
לנכון להעניק להם הלואר, של ששה וחצי
מיליון לירות. נגד זה דיברתי.״

של מי ההפסד ץ

ך* *טבוע אפשר היה לראות את אנשי
( \ מודול בטון בכרמיאל עוסקים במלאכה.
בית־החרושת הולך ומוקם. המכונות מובאות
ארצה מדניה ומורכבות. מכונות אלה יערבלו
כמויות עצומות של בטון ויצקו אותן לתוך
תבניות. המוצר המוגמר יהיו קירות חיצוניים
ופנימיים, ריצפה ותיקרה, שיסופקו בסרט
נע ואפשר יהיה לחברם במהירות, וללא
אפשרות של שגיאה, ולהקים בתים רב־קומתיים.
צוזת קטן ומאומן יוכל להרכיב
ארבע דירות ליום. בקיצור: הגשמת כל
החלומות של התיישבות והתנחלות.
את החברה ומשרדי הממשלה אין מדאיגה
העובדה, כי גם הבתים שכבר קיימים בכרמיאל
— בטרם החל המיפעל בייצור — עומדים
ריקים, מחוסר מתיישבים. לפי התח

1אלה דיבורים לתפארת המליצה.
*יע אין איש מתכתן למכור, ואין סכנה
שהמיפעל יעמוד בטל בעתיד הקרוב. כולם
עובדים בהתאם לתוכנית, וב־ 1ביולי תתקיים
חנוכתו החגיגית.
רק אדם אחד נעדר ממשרדי החברה ומן
המיפעל בכרמיאל. זהו איסר הראל. מן
היום בו חזר לשרות המדינה, לפני חצי
שנה, לא דרכה כף רגלו במשרדי החברה
בתל־אביב. בידיעות שהתפרסמו אז בעתו-
נים נאמר, כי הוא מכר את המניות שלו.
אולם בספרי החברות עצמן כתוב אחרת:
הוא אמנם התפטר מתפקידיו כמנהל החברות
השונות — אבל הוא לא מכר את
מניותיו. הוא נשאר עדיין שותף, ואילו
הניהול המעשי עבר לידי שני סגניו: דורות
ורונאל.
האם יש בכך טעם לפגם?
בארצות־הברית, למשל, פסול דבר זה לחלוטין.
נקבעו תקדימים, שאדם בעל מעמד
בכיר בשרות הממשלה חייב למכור את
מניותיו בכל חברה עיסקית, בטרם יכנס
לתפקיד. כי שם ערים מאוד למצב של ניגודי
אינטרסים.
אולם בישראל אין הדבר כך. הראל עצמו
החליט מראש להסיר מעצמו כל אחריות
למצב, פן יואשם ביום מן הימים במעשה
פסול. מייד עם קבלו את המינוי החדש,
כיועצו של אשכול, פנה ליועץ המשפטי של
הממשלה, שאל אם עליו למכור את מניותיו.
היועץ המשפטי, משה בן־זאב, חיווה את
דעתו, כי אין שום צורך בכך.
גם בזאת לא יצר איסר הראל פאטנט.
זהו נוהג מקובל בישראל.
המסקנה היחידה שניתן להסיק מן הרמזים
וההתקפות של אותו נציג המפד״ל ושל
יוסף אלמוגי היתה, כי התקפות אלה הוכתבו
על־ידי חשבונות מפלגתיים, והופנו
אל הכתובת הלא-נכונה. הרוצה לבקר סוג
זה של עיסקות חייב להיות עקבי ולתקוף
את השיטה עצמה.

אומת ה בונ״ ס השתלטה באירופה מזמן

־ איו

.״״א׳ שג׳ין שרימפטץ, מלכת הדוגמניות בעולם,
גילתה את ברכיה הנפלאות, התגלו הברכיים של האשד,
לכל העולם. בהתחלה התגלו ברכי האנגליות, אחר־כך התגלו
ברכי הצרפתיות, אהרי־כן התגלו ברכי האמריקאיות ובסוף
הגיע גם תורד, של ישראל.
יודעי־דבר אומרים שברכי האשה הם החלק היפה ביותר
בגופה. אבל אותם יודעי־דבר לא ראו את הברכיים הישראליות.
כי הברכיים הישראליות הן גזע מיוחד. אם
ברכיים רגילות נמצאות בין השוק לירך, הרי הברכיים
הישראליות נמצאות קצת יותר נמוך. אם ברכיים רגילות
מורכבות מפיקת־ברך חלקה, הרי הברכיים הישראליות
מורכבות מגולה גדולה עם הרבה עורות מסביב.
איך זה נודע? כי אופנת הברכיים החשופות הגיעה
בשלום לישראל.
כל תל־אביב וכל הדיזנגוף מלאים בימים אלה ברכיים.
ברכיים מצופות גרבי־ניילון חומות, ברכיים תחת גרביים
לבנות, ברכיים משתקפות מבעד לגרביים־עם־תחרים וסתם
ברכיים באוויר החפשי.
כולם ברכיים סולידיות מאד, המזדקרות לעין מתחת
לירכיים עגלגלות.

ההבדל הגדוד

*** ישרא ליו תהמתקדמות בשטח האופנה, מפגרות
ז ! אחרי האופנה באירופה רק בשנתיים או שלוש. לוקח
להן שנה עד שהחבר ו/או הקרובים שלהן נוסעים לחוץ־

אימה מימון
גרושת־זוהר דיזנגופית,

היא זאת שיושבת מימין על
הספסל, לא משמאל. אילנה,
אוהבת חצאיות קצרות ומקשטת

אותן בגרביים תוצרת־חוץ, מגפיים תוצרת־חוץ ותסרוקת
בלונדית שהיא פיאה נוכרית, שאף היא מתוצרת חוץ.
האשה מימין משווה את המודה החדשה לזו הישנה.

אתי ניסמן

הולכת בברכיים חשופות משתי
סיבות.׳ האחת היא צו האופנה,
והשניה — ״אני אוהבת שהגברים מסתכלים עלי.״ היא
מצהירה בצניעות :״אני גם רגילה שהם עושים את זה!״

לארץ, לוקח עוד שנה עד שהם מגלים מה היא המודה האחרונה
לגמרי של אירופה מלפני שנה, ואחר־כך לוקח עוד איזה
שנה, עד שהיא מעיזה לשים על גופה את יצירת האופנה
שהתיישנה בינתיים בערים הגדולות של אירופה, כמו
פאריס, למשל.
אופנת הברכיים הגיעה לארץ יותר מהר. בסך הכל
שנה והצי. כי בשביל להראות את הברכיים לא צריך
תופרת מיוחדת, או בדים מיוחדים. לא צריך אפילו

תיראינה ברכי הישראליות?
עליהם כצורה נוראה. כשהם רואים קצת ברכיים, הם מיד
מתחילים לצעוק :״מה, לא הספיק לך הבד לחצאית?״
או שהם מתחילים לדבר אנגלית ולשאול :״יו וונט טו גו
וזיז מי טו סליפ?״
כל זה כמובן מראה על בורות מצידם. כי ראשית: אילו

היו מעודכנים, היו יודעים שזאת המודה החדשה שהגיעה
לישראל. ושנית, היו יודעים, שבעוד שהתיירת הממוצעת
מסתובבת בחצאית הנגמרת עשרים סנטימטר מעל לברכיים
יפות הרי הישראלית הממוצעת מסתפקת בחצאית המסתיימת
עשרה סנטימטרים מעל לברכיים מכוערות. וכמו שאמרו
חכמינו :״יחי ההבדל הקטן.״

ברכיים יפות. כל מה שצריך, זד, חוט ומחט, ואיזה רגל
אחת, או שתיים.
לכן כשהישראליות כבר שטעו על האופנה החדשה, הן
עטו עליה מיד, לקחו חוט ומחט וקיצרו את הבגדים
שקנו באתא או בהמשביר לצרכן לפני שלוש שנים, וכך
הן גם לבושות בצורה מודרנית, גם לא הוציאו על זה
כסף, גם חושפות את הברכיים וגם לא לבושות בצורה
יפה.
מד, אפשר לדרוש יותר במחיר כזה?
הגברים עדיין לא התרגלו למראה החדש, הוא משפיע
קאיים לנאמנות
בע״מ, עד
מניות קטן
גם אז המשין
של החברה. כי
לעבוד תחת הנהלתו
גם מפני ששותפיו
מנהל, יזכה ביחס חיובי

מיפגש בין
^ כמה יכול יחס זה להסתכם?
עים הדרום־אמריקאיים השקיעו,
הם הראשונים 800 אלף ל״י בחברת
בע״מ ו־ 0ס 6אלף בחברת מודול בטון. כלומר:
קצת פחות ממיליון וחצי ל״י.
כאן המקום לראות כיצד משתלבת השקעה
מסוג זה בפולחן הכלכלי המקודש של

בכרמיה

׳*יהודית פדי

לשעבר רקדנית להקת כרמון,
לשעבר מלכת החן, לשעבר שח־קנית־מישנה
בסרט גרמני אשר הוסרט בארץ. ההווה שלה

מתבטא בכובעים מקוריים וברכיים חשופות .״זה לא בגלל
האופנה, זה בגלל שזה סכסי,״ מצהירה הוד־מלכותה־לשעבר,
וגורמת להתקהלויות כל פעם שברכיה יוצאות לרחוב.

ספורט
כדורגל
צ״דיץ : ,ה סו ד
הנהלת ההתאחדות לכדורגל החליטה ביוש
הרביעי שלא להמשיך את חוזהו של מאמן
הנבחרת הלאומית. החלטה לגיטימית לכל
הדעות, אלא שהצורה בה נתקבלה היתד.
מגוחכת. שישה מאנשי הנהלת ההתאחדות
שינו את דעתם תוך שבוע, בקשר להחלטה
שצריכה היתה להיות מיקצועית בלבד.
כעד ונגד. איש בית״ר יגאל גריפל אמר
לפגי שבוע, כי הוא בדעה שיש להאריך את
חוזהו של מילובאן צ׳יריץ׳ עד סוף השנה,
לפחות. ביום השני הוא דיבר בישיבת מזכירות
ההתאחדות נגד הארכת החוזה. ובסופו
של דבר, בישיבת ההנהלה, הוא הצביע
בעד הארכתו.
ישראל קיסר, חבר הוועדה המרכזת של
ההסתדרות, דיבר בעד הארכת החוזה, ואחר
שבוע הצביע נגד. חבר הוזנהלה בנימין
פנרטיס הכריז, שצ׳יריץ׳ הוא ידידו האישי
ומאמן גדול, אבל הצביע נגד הארכת החוזה.
איש הפועל דוב שיבא דיבר אף הוא
נגד צ׳יריץ׳ ,ושינה את דעתו תוך שבוע.
איש מכבי נתן מטלון הביע במשך חודשיים
את זעתו, שיש לחדש את החוזה,
והצביע, בסופו של דבר, נגד חידושו. וכמוהו
עשה גם חברו למרכז, אריה שפק.
ההצבעה של שפק עוררה את הסערה ה־הגדולה
ביותר. הסיבה: בתום ההצבעה החליטה
ההתאחדות לשלוח את שפק כמלווה

שת, כדי לדון בהצבעת האיש־שלהם־בהת־אחדות.
הם החליטו לדחות את סיכום הדיון
לימים ספורים.
יהיו הדברים אשר יהיו — תופעה אחת
ברורה לחלוטין מכל הפרשה: ההתאחדות
לכדורגל הראתה לציבור הרחב באילו דרכים
נחתכים דברים בין כותליה ומה הם
שיקוליהם של עסקניה.
בינתיים ממשיכים אוהדי הכדורגל בארץ
לקוות לתוצאה נוספת: בדק־ב־ת יסודי בהתאחדות.

דוי
שלטון
אם ישנו תפקיד, אותו רוצה מאמן כדורגל
מקומי יותר מכל, הרי זה התפקיד של
מאמן הנבחרת הלאומית. מעולם לא היתד,
האפשרות שישראלי יאמן את הנבחרת
קרובה יותר, מאשר בחודש יוני השנה, בו
יסיים מילובאן צ׳יריץ׳ את שרותו בישראל.
שני הנלחמים העיקריים לתפקיד הנכסף:
יוסף מרימוביץ /שאימן כבר את הנבחרת
תקופה קצרה, ומי שהיה מאמן מכבי תל־אביב,
משה בית־הלוי.
אפשרות אחרת היתד״ שאומנם ימונה
מאמן ישראלי לנבחרת, אך לצידו יכהן גם
מנהל נבחרת. כל אחד משני ממלאי התפקידים
יהיה איש אמונו של צד אחר בהתאחדות׳
כך שהכוחות יהיו מאוזנים.
התחזית: מאמן ישראלי *— איש* מכבי;
מנהל נבחרת — איש הפועל.
*סיכוייהם להצל־ח תלויים בצייתנותם של
כוכבי הנבחרת, כמרדכי שפיגלר ונחום
סטלמך, להוראות שיקבלו מאנשים, אותם
הכירו ככדורגלנים פשוטים על מיגרש הדשא.

אתלטיקה

א סי הבאהבה

מאמן צ׳יריץ׳
אחד בלב — אחד ביד

נבחרת הנוער למשחקי אליפות אסיה לנוער,
שייערכו בעוד כחודש ימים בבירת הפיליפינים
מאנילה.
זעקו מתנגדיו.
״שפק נמכר!״
שפק רתח מזעם, הכחיש בתוקף את הידיעות
.״עוד לפני תשעה שבועות החליט
מרכז מכבי שאני הוא המועמד לנסיעה ל־מאנילה.
חמישה אנשים חברי הנהלת הממני,
שינואת דעתם,
התאחדות, חוץ
ורק עלי יצא כל הקצף. שיניתי את דעתי,
כי שני אנשי מכבי, יצחק כספי ועזריקם
מילצ׳אן, שיכנעו אותי, שאין להאריך את
חוזהו של צ׳יריץ׳.״
בעקבות הסערה שקמה, החליט שפק להתפטר
מתפקידיו בהתאחדות, ויתר על הנסיעה
למאנילה .״מרכז מכבי לא מצא לנכון
להבהיר את הרקע להצבעתי, ואינני
רואה לכן צורך להמשיך ולסבול השמצות,״
הסביר.
חבר הנהלת ההתאחדות דוב שיבא הסביר׳
כי ביקש לדחות את ההצבעה על גורל
הנסיעה למאנילה, כדי שלא להכתים את
שמה של ההתאחדות ולמנוע קשר בין ההצבעות.
אלא שיו״ר ההתאחדות, מנחם
הלר, סירב להענות לבקשתו.
שפק הכחיש בתוקף, כי למתנגדו החריף
ביותר של צ׳יריץ /צב־ ברים, יד בצורת
הצבעתו .״לא נפגשתי עם ברים ביחידות
במשך חמש השנים האחרונות, ולא נפגשתי
איתו בכלל בחצי השנה האחרונה.״
תוצאת ההצבעה: מעמדם של צבי ברים,
איש המערך, ותומכיו בהתאחדות, התחזק.
מתנגדו, מיכאל אלמוג, שהחתים את צ׳יריץ׳
לפני כשנה, כבר התפטר מתפקידו כיי״ר
הוועדה המיקצועית של ההתאחדות.
תוצאה אחרת: שחקני מכבי תל־אביב,
ששפק הוא יו״ר מחלקת הכדורגל שלהם,
קיימו ביום הראשון אסיפה ארוכה ונרג

יותר חשוב: אתלטיקה או כדורגל?
שחייה או כדורסל? זו השאלה עליה יצטרכו
לענות בעתיד הקרוב ראשי הוועד
האולימפי הישראלי. יהיו אלה הם, שיקבעו
את הרכב המשלחת הישראלית למישחקי
עמי אסיה, שייערכו בסוף השנה בבאנגקוק,
בירת תאילנד.
בינתיים החליט הוועד האולימפי, כי תיסע
משלחת של 55 איש. הרכב המשלחת לא
נקבע עדיין, אך כל הסימנים מראים, שבין
המאושרים תהיה הן נבחרת הכדורגל
הישראלית והן נבחרת הכדורסל. האחד
שאינו מרוצה ממצב זה: מזכיר התאחדות
הספורט, שמואל ללקין. הוא אינו מבין
כלל, מד, מחפשים הכדורגלנים הישראליים
בבאנגקוק.
אם מגיע למישהו לנסוע לתאילנד, חושב
המזכיר, אזי אך ורק לאנשים השייכים להתאחדות
לספורט, כמו האתלטים והשח־יינים.
הכדורגלנים, לפי דעתו, הם אחרונים
בסולם העדיפויות לנסיעה.
מזכיר ללקין :״מישחקי הכדורגל שייערכו
בבאנגקוק אינם אליפות אסיה, או מיש־חקים
על גביע אסיה. מי שיזכה שם במקום
הראשון לא יד,יד, אלוף אסיה. לעומת
זאת, שחיין שיגיע שם למקום הראשון, או
אתלט, יהיה אלוף אסיה במקצועו, וזה לא
דבר קטן. גם בכדורסל המצב דומה לכדורגל.
המישחקים שייערכו שם אינם על
אליפות אסיה. זו נערכה כבר בסוף השנה
שעברה.
״צריך להוציא את הטעות הזו מהראש,
כדי שאפשר יהיה לראות את מצב הדבר־ם
הנכון. חשוב עבורנו, שמספר מכסימאלי
של ספורטאים יזכה במקומות הראשונים
בבאנגקוק. זד. יביא לנו כבוד. נצחון נוסף
של נבחרת הכדורגל שלנו לא יוסיף דבר.
״זו תהיה גם הזדמנות חד־פעמית לאתלטים
שלנו להתמודד בתחרויות בינלאו־מיו
ת ממדרגה ראשונה.״
מאמן נבחרת השחייה יוסף טלקי :״אני
רואה את התחרויות בבאנגקוק כהכנה לאולימפיאדה
במכסיקו. אני אשלח רק שחיינים
שישיגו תוצאות טובות. המקום שלהם
בארץ לא מעניין אותי.״
מזכיר ללקין :״אני יודע, שאני אחד הבודדים
הרוצים להעמיד את הכדורגל במקומי
הנכון. אבל אני נאבק. אם יצטרכו
לקצץ בתקציב, שיקצצו בכדורגלנים. הם
האחרונים שחשוב כי יהיו בבאנג־קוק.״
השאלה
היחידה המחכה לתשובה: האם
יצדיקו האתלטים המקומיים את תקוות מזכיר
ההתאחדות? האם יזכו במספר מדליות
רב יותר מאשר עמיתיהם האסיאניים?

״אשם!״ פסק אב־בית־הדין.
אחר־כך פנה אל הנאשם :״׳ש לך מה
להגיד?״
״כן,״ ענה אלי בולקין .״אני חף מפשע.
אני משלם בשביל עוגה שמישהו אחר אכל.״
שושנה פליגלמן מתה כשד,יתד, בת שש־עשרה
וחצי, נקברה בחולות שבין עכו ל-
קריית־חיים, וגופתה נתגלתה בשלישי לאוגוסט
.1964 השבוע נגזר מאסר־עולם על
אלי בולקין, שנמצא אשם ברציחתה.

סיפר אלי כולקין לכתם ״העולם
הזה״ ,לאחר שניתן פסק־הדץ:

אני נדרתי נדר. ברגע שבו אשתחרר,
ואני מאמין שזה יהיה בקרוב, אחרי שאגיש
עירעור בבית־המשפט העליון שבו ינצח
הצדק, אעלה לקיברה של שושנה עם זר
פרחים. שושנה היתד, בחורה טובה, ולא
הגיע לה למות. הלואי שהייתי יודע מי
הרג אותה!
אני קורבן למשטרה ולעלילה שזונות וסרסורים
רקמו נגדי, כדי שיוכלו לקבל
רשיון מהמשטרה להמשיך לעסוק בזנות
באין מפריע. תראה על סמך מה הרשיעו
אותי — על סמך עדויות של זונות בעיקר.
האם בית־המשפט באמת חושב שאפשר
לסמוך על עדויות של אנשים כאלה?
אני יודע שהציבור לא יאמין גם לי.
הקהל הרחב מחפש תמיד קורבן, והוא
מצא בי את הקורבן הזה, כי עשיתי רושם
של גבר אלים.
גם השופטים אמרו עלי שאני גברתן ושזה
אחד הגורמים שהשפיעו עליהם בהחלטה
שאני הרוצח. האם העובדה שמישהו
גברתן ונראה חזק בנופו היא הוכחה מסייעת
לכך שהוא רוצח?! אני יודע שהמון
רוצחים היו חלושים וחולניים. והאמת היא,
בעצם, שאני לא אלים כמו שחושבים. אני
אפילו מפחד לריב.
זה מצב נורא. להיות מורשע בפשע שמישהו
אחר ביצע. ליפול בדייסה שמישהו
אחר בישל. ולמה? רק בגלל ששושנה היתד,
חברה שלי! היא היתד, גם חברה של אנשים
אחרים, לא?

היה נכנס לחדרי קצין אחר, חדש ורענן,
מוציא אותי לחקירה ואומר לי בלחש:
״שמע, לי תמסור עדות. אני היחיד שיעזור

יותר מכולם הגדיל לעשות הקצין קוז־קובסקי,
שהבטיח לי, בין השאר, שאם אמסור
לו הודאה ברצח, יקח אותי לראות
סרט בעכו, ויקח אותי לחברה שלי כדי
שאוכל לשכב איתה. לעגתי לו.
לא היה לי על מה להודות, כי אני לא
רצחתי את שישנה. אך כשהייתי אומר להם
את זה, היו מיד מתנפלים עלי ושואלים:
״אם לא אתה רצחת, או מי רצח?״ ומכים
אותי. כך זה נמשך במשך חודש ימים.
על־יד התא שלי בתחנת המשטרה, ישב
גם ערבי אחד. הוא נאשם בעבירות בטחו־ניות.
הערבי הזה היה מגניב לתאי סיגריות,
וכך היה לי מד, לעשן. הוא ראה איך
מתעללים בי.
אבל אין דבר. לי רק חשוב שאשתחרר,
אחרי שיתקבל העירעור שלי. ואז אעשה

סרט עכור הודאה ברצח
ך כלל׳ הם שמו עלי עין במשטרה מיד
מההתחלה. הם תיכף החליטו שאני הוא
האשם ברצח. כשהייתי עדיין בגדר חשוד
בלבד, התחילו הקצינים החוקרים להתייחם
אלי בצורה מוזרה. אחדים מהם התאכזרו
אלי והיכו אותי, ואחדים התנהגו אלי יפה.
בדרך זו הם קיוו כנראה להשפיע עלי
להודות: מרוב שינאה לחוקרים הרעים,
אתייחס באמון אל החוקרים הטובים, ואספר
להם הכל כדי שיעזרו לי.
חקרו אותי בשעות היום ובשעות הלילה.
לא נתנו לי לישון. הייתי עייף, וכל פעם

פליגלמן. בתמונה: זמן קצר לפני הירצחה.

גזו־הדין, מוחזרת למקומה ערירי שוטו
דבר אחד: אני אחפש את הרוצח של שושנה
אפילו אם יעלה לי הדבר בחיי.
עד כאן דברי אלי. הוא נכבל באזיקים
והובל לכלא.

רופא. נהג וכלכן

^ י * פהמשפט לא ידע עדיין איש מד.
* 1י הי ה פסק־הדין. הדעות היו חלוקות לחלוטין.
אחדים היו בטוחים שאלי בולקין
ייצא אשם. אחרים היו משוכנעים שיזוכה.
בולקין עצמו נכנס לבית־המשפט המחוזי
בחיפה מלא בטחון, לבוש בקפדנות, נקי
ומצוחצח, כשמשני צידיו פוסעים שוטרים,
לשומרו. הוא היה משוכנע שייצא זכאי,
וחייך אל הוריו ואל נערתו, פרלה נזרי,
שנכחו באולם. ארבע שעות תמימות ישב
בדממה, האזין להקראת פסק־דינו. רק ארשת
פניו השתנתה לאט לאט, לעיני כל ה־צופים
שמילאו את האולם.
גזר־הדין היה קצר :״לאחר שמצאנו את
אליהו בולקין אשם ברצח ...אנו מטילים
עליו עונש מאסר עולם.״
בכך הסתיים מאבק משפטי, שנמשך למעלה
משנה.
התביעה במשפטו של בולקין העלתה
לצורך הרשעתו גלריה מגוונת ביותר של
עדים — מומחים לפאתולוגיה, רופאים,
המשחזר־הראשי של המשטרה, פקד מנשה
שקמוני, נהג־מונית וכלבן, בצד דמויות
מוכרות מן העולם התחתון — רמאים• ,צ־אניות
ורועי־זונות. באמצעות עדים אלה,
הוכיח סגן פרקליט המחוז, יצחק גרבלי,
רצח בכוזנה תחילה. נימוקיו היו:
< #לבולקין היה מניע לרצח — עדותה
של שושנה נגדו במשטרה, על כך שהוא
חי מרווחיה בזנות. היא אומנם ביטלה את
עדותה, אך היה לבולקין מקום לחשוש שהיא
תחזור ותעיד נגדו.
• נהג המונית רפי לוי העיד, שביום
הרצח הסיע לחיפה את אלי בולקין יחד
עם שושנה פליגלמן.
• בדיקות מעבדתיות הראו שחול, בוץ,
חלקי־צמחים ושערות, אשר הוצאו מנעלי
המזקאסין של אל׳ ,נמצאו זהים לאלה שהיו
ליד גופת שושנה.
• ליד מקום הרצח נמצאה שמיכה, ש־כלבת־המשטרה
זיהתה אותה כשייכת לאלי.
הסניגוריה, בראשותו של עורך־הדין חיים
קאזיס, העלתה שורה ארוכה של עדי הגנה,
כדי להפריך את עדויות־התביעה. הסניגורה
טענה:
• לא הוכח שהגופה שנמצאה היא גופתה
של שושנה פליגלמן.
• עד התביעה הם עדים לא מהימנים.
0זיהוי הנאשם על־ידי הנהג לא היה
זיהוי חוקי היות ואמר :״אני חושב שהאיש
פד״״ ולא ציין זאת בבטחון. הוא הניח את
ידו על כתף הנאשם רק אחרי שהקצין הזכיר
את שמו של בולקין (העולם הזה

אי־פעם בשימושו או בהחזקתו של הנאשם.
הנסיון נכשל. לא הוכח שהשמיכה היתד,
שייכת לנאשם או שהובאה איתו בנסיעה
עם לוי, נהג המונית.״
בנוגע לבוץ :״המסקנות של גב׳ פומרנץ־
בלום, עדת התביעה, לכך שדוגמת הבוץ
שהורדה מנעל בולקין דומה מאוד לדוגמות
ממחצבת עברון, ושהרכב הכורכר במחצבת
עברון שונה בהרכבו מכל כורכר אחר הידוע
בארץ, הועמדו בסימן־שאלה רבתי
על־ידי עדותו של עד הסנגוריה, פרופסור
זלטקין, מומחה גדול בשטח המינרולוגיה,
שנתן נימוקים בעלי משקל, מדוע הוא מסתייג
ממימצאיה של גב׳ פומרנץ־בלום ואין
אנו רשאים להתעלם מהם.״
בנוגע לשערות :״לא ניתן לקבוע אם הן
שייכות לאותו מין בעל־חי, ששערותיו נמצאו
ליד גוויית שושנה.״
לעומת זאת דחו השופטים את טענת הסניגור
בדבר אי־זיהוי הגופה. הם פסקו
שהגופה היא ללא ספק גופתה של שושנה
פליגלמן.

דמותם של העדים

הו פ ר כו טענות התביעה ביחס לנו־
> 1כחותו של אלי בולקין במקום הפשע,
על סמך מה בכל זאת הורשע אלי בולקין?
על סמך עדותם של ארבעת עדי־התביעה,
שהיו מהימנים על השופטים. וזוהי בדיוק
הנקודה בה מתכח־ן סניגורו של בולקיו׳ עוררידץ
קאזים, להיעזר בהגשת הערעור
לבית־המשפט העליון. כי מי הם עדי־התביעה
במשפטו של אלי בולקין?
0אדיה הלפדין 22 רמאי ונוכל
מקצועי. בין השאר: נהג לאסוף חשבונות־חשמל
מתיבות־דואר, ולגבות את תמורתם
מהטוענים, בהציגו עצמו כגובה חברת־ד,חשמל.
הוא נתפס, נשלח למאסר. אחר שיחתרו
החל מפתה תיירות, מבלה איתן וגונב
תוך כדי כך צ׳קים מארנקיהן. מבוקש על־ידי
המשטרה. במשפט בולקין — הוצג כ־רואה־חשבון.
התובע הפך את הלפרין לעד־התביעה
מספר אחד, נימק זאת בכך שהעד
הוא ״סטודנט העומד לנסוע לחו״ל״ .כיום
העד בחו״ל, אך לא כסטודנט אלא כעבריין
נמלט.
עדותו המכריעה של הלפתן: הוא נפגש
עם אלי על שפת־הים, שאלו מה שלום
שושנה, וכיצד נסתיימה פרשת תלונתה במשטרה,
ובולקין ענה לו, לדבריו ,״אין לי
יותר סיבה לדאגה.״
0רות וונדר 20 יצאנית. את בעלה,
הנרי אוחיון, הכירה תוך כדי עבודתה ברחוב.
הוא היה שוטר, פגש אותר, בתוקף
תפקידו, נשא אותה לאשה, והפך רועה־זונות.
.)1469
בעדותה
סיפרה רות שאלי אמר לה ״אם
0אין הוכחות שהנאשם היה בסביבת שושנה לא תבטל את התלונה אני אחסל
עכו, ובפרט במקום הרצח.
אותה.״ וש״על עדות של שושנה אני כבר

לא אשב.״
ההוכחות נפדו
רות עצמה סיפרה שבזמן החקירה ,״כאשר
לא זכרתי משהו, עזרו לי השוטרים
ך* ע־ בות טענות הסניגוריה, דחו ה־
* 2שופטים המחוזיים יהושע גוברניק, אב להיזכר בפרטים.״ וכן ״השוטרים היו חוקרהם
פרידמן יליאונרד אריה רבינוביץ, חלק רים אותי הרבה ואני הייתי מעורפלת.״
והמדהים ביותר בדבריה :״נכון שבהפסקה
מטענות התביעה.
ההוכחות לנוכחיתו של אלי במקום, ה של המשפט הזה אני ישבתי על־יד בעלי
קשורות בשמיכה, בחול, בבוץ ובשערות — והקצין קוזקובסקי, שדיבר עם בעלי, ובידו
הודאה מודפסת.״
נפלו. בנוגע לשמיכה ציינו השופטים :״נעשה
נסיון לזהות את השמיכה על־ידי מאירה
0מאירה זלמה 22 יצאנית, שהואזלמה,
עדת התביעה, כשמיכה שהיתר, שמה בעבר במתן עדות־שקר, העידה ששמעה

ד ¥ 1 1י 1ייח 1111ל ! 11ל 1ג 1ן 1נכבל אלי בולקין לאחר סיום הקראת גזר
111 / 1111 11 | 7 11 הזין, ולפני שהוצא מאולם בית־המשפם המחוזי
בחיפה. ידידתו של אלי התעלפה, ואמו נתקפה בהיסטריה, כששמעו את גזר־הדין.
איך אלי דרש משושנה 8000 לירות ולא, הוא
״יהרוג אותה במכות.״ וכן שאמר אודות
שושנה :״אני עוד אתפוס את השרמוטה
הזאת.״ או ״אני ארצח את השרמוטה הזאת.״
העדה לא זכרה בדיוק איזה משפט
מהשניים אמר הנאשם. ביחס לעדותה כולה,
סיכמה מאירה בעצמה, :אין לי מה לעשות
על־כך, מדוע אתמול אמרתי להיפך ממה
שאמרתי היום.״
ואלה הם שלושה העדים העקריים עליהם
התבססה התביעה.

החתעדמות מהמכוגית

של הסיכומים, להפוך את הסעיף להריגה.
אני לא הסכמתי. מה פתאום שאני אסכים,
אם אני חף מפשע?
״בתחילה אמרו השופטים לקאזים להפסיק
את החקירה נגד נהג המונית, כי אין
צורך לחקור אותו יותר, ולהביא עדים.
בפסק־הדין הם אומרים פתאום, שהוא לא
חקר מספיק, ולא הביא יותר עדים. למה?״
אביו של אלי קפץ את פיו בזעם :״אלי
לא רצח אף אחד. זה השופטים שרצחו את
הצדק.״
זאת עוד יצטרך סניגורו של בולקין, חיים
קאזיס, להוכיח בפני בית־המשפט העליון —
אם יוכל.

^ עומתהע די ם שצוטטו בהרחבה, לא
/הוזכרה כלל עדות רב־סרן מאיר ריינה.
סיפר הקצין בעדותו:
״באוגוסט 1964 התייצבתי במשטרת עכו,
ומסרתי עדות ביוזמתי. סיפרתי איך שבתחי״
לת חודש אוגוסט, ראיתי תוך נסיעה מכונית
פרטית בצבע אדום, מיד אחרי מעבר פסי הרכבת
של עכו. הדבר הזה בלט, מכיוזן שהמקום
שם אינו מיושב, ואין בו שום דבר העשוי
לעניין מישהו במיוחד. זה היה בערך ב״
שעה חמש וחצי. בתוך המכונית ראיתי
זוג. זאת היתד, מכונית ספורט, ללא גג.
לאחר שקראתי על הרצח, וכששמתי לב
במיוחד למקום שבו נמצאה הגופה, וליום
המשוער של הרצח, נזכרתי שהמכונית עמדו;
קרוב למקום זה. יחד אתי מסר עדות
גם סרן אפריים פלג, שהיה אתי במכוניתי.״

הידידה התעלפה

* * שהקריאו השופטים את גזר־דינו של
/ 3אלי ,״מאסר־עולם״ ,נדהם הקהל. פרא,
נזרי, ידידתו של בולקין, שלא הח־סירה
ישיבה אחת מביודהמשפט, התעלפה.
כשהתעוררה, החלה לזעוק :״אני רצחתי את
שושנה! תעצרו אותי! אלי הוא לא הרוצח.
אני הרוצחת!״
אמו של אלי התייפחה :״אלי שלי הף
מפשע. למה שפטו אותו ככה? כשלערבי
חיג׳אזי, זה המסתנן שבא להרוג יהודים,
עושים משפט צדק?״
כשהשוטרים העלו אזיקים על ידיו ורג־ליו
של אליהו בולקין, אמר לכתב העולנז
הזה :״כבר מתחילת המשפט היו השופטים
עויינים לי. התובע הסכים, עד היום האחרון

קולנוע
סרטים מודד ש ד בו 1ד
סודות פרים

(גת, תל־אביב; צרפת)

זכה בארץ לתשבחות נלהבות, ובפאריז, עיר
מוצאו, לביקורות קטלניות. זהו סרט המספק
קוריוזים ליצרים הנמוכים ביותר של הצופה.
הקוריוזים עטופים במסווה אינטלקטואלי.
יש בו לכאורה אורחות חיים של חברות
שונות, אמונות שונות. תיאורים של אנשים
בפולחנות דת הוודו. תיאורים של אנשים הסוגדים
ללבנה, והמקריבים קרבנות. צורות
אכילה מוזרות במסעדות וקצת מועדוני
לילה.
מה שמצא הבמאי, אדואר לוזארו, בכל
אורחות החיים והאמונות הללו, הוא צורות
של שחיטת תרנגולות, שחיטת קיפודי־ים
וניפוחם במשאבת־אופניים, שדיים של נשים,
מעיכת־אפים וריסוק־גולגלות.
בנוסף לקוריוזים בדרגה נחותה, נותן הבמאי
קוריוזים בדרגה גבוהה יותר: בחורים
מחזרים אחרי נשים ברחוב, זונות
מציעות את עצמן ללקוחות, אלמנה זקנה
קונה בחנות מודל של בעלה ויושבת לסרוג
לידו, גברים רודפים אחרי נשים וכו׳.
אילו היה הבמאי מציג את הקטעים לפחות
בצורה דוקמנטרית, משעשעת מאד, או
מקורית, היה יכול להיות בהם איזשהו
עניין. אבל בסודות פאריס הם מבויימים
בצורה בולטת וגסה, ללא שום מקוריות,
ללא שום חן.
הסוף של הסרט הוא יצירה ירודה בפני
עצמה: איש אוהב־חיות מציל סוס זקן
מבית־המטבחיים, ומוביל אותו לביתו דרך
כנסיית נוטר־דאם, המכוסה בדגלים צרפתיים.
כמה אנושי! כמה נוגע ללב! כל מי שנהנה
למראה הקיפודים והתרנגולות השחוטים
יכול לנצל את ההזדמנות ולבכות.
המפיק ארתור כהן, חותנו של שר־הדתות
הישראלי, קנה את הסרט מהבמאי, לאחר
שאף אחד לא הסכים לקנות אותו. אחרי
שערך אותו מחדש, תיקן אותו ושיפר אותו,
הוא הוציא את יצירת המופת הזאת לשוק.
קשה לתאר שהסרט היה עוד יותר גרוע
לפני כן.

כשר לפסח
תוצרת ביח״ר נקה בע״מ

ה מ כלל ה ל מינ הל
ח שבונ או ת ואירגון
מודיעה כי נותרו
מ ספר מ קו מו ת
ל קו ר סי םהב אי ם :

* הנהלת חשבונות (ג׳)

ס 81ת

* הנהלת חשבונות (ד׳)
.ידסס^

מ ^ 1ס 1£ו! £11 זז >1

* מזכירות מנהל

1¥£י111כ<)£מ1

1£8מ£יד^ 8 8

* מינהל עסקים
81181^ 8 8 8

(עברית — אנגלית)

* כתבנות

סגל אקדמ אי
שיטות לימוד חדי שות
טיפול אינדיוידואלי
שכר-לימוד נו ח
פר טים והר שמה במשרד
ה מכלל ה, רח׳ מלצ׳ט ,34
תל-אביב (ליד שינקין) ,אוטו
בו סי ם,25 , 19 , 11 ,5 :
.61 ,26

אתגר

המנויי־קי
בל ת
חשבונך,
נא פרע
או תו בהקדם.

דהתפטר־ או ל!/״ות
הילד לו מבלי להתאמץ (מקסים,
תל־אביב, צרפת) פקיד קטן עומד להתחתן,
ורוצה לקנות דירה ומכונית. לשם־כך הוא
צריך לעלות בדרגה. כדי לעלות בדרגה מוכרח
מישהו מהדרגות הגבוהות במשרדו למות
או להתפטר. אף אחד לא מסכים להתפטר.
לא נותרה לו ברירה, אלא לעזור
להם למות.
זהו הרעיון שהבמאי, בלוארט, הקיף בהרבה
אירועים סתמיים, במלל ארוך של
מישל אודיארד, ובמעט מאוד הומור.
ז׳אן־קלוד בריאלי מופיע בסרט יותר מדי,
לעומת סופי דומייה ולואי דה־פינה ד,מצו־יינים,
שמופיעים בו פחות מדי.
זהו סרט שאפשר לראות, אפשר לא לראות,
ולגמרי לא ברור לשם מה נעשה.
במאים פרינ שלה דו חו ת
כשדליימה והרוחות תגיע לארץ, יעסוק
כבר פליני בסרטו הבא, בזה שלאחריו, ובו
כנראה תנשבנה רוחות שונות לגמרי, כמו
שהוא עצמו אומר :״סרט אף פעם לא
מסתיים בשבילי באופן פתאומי. הוא משאיר
הד, עקבות, ואני ממשיך לחיות איתו.
כשהוא נעלם, לבסוף, באה איזה אודירה
אחרת. זהו סרט חדש.״
בשיחה כנה שניהל יוצרם של לה סטרא־דה,
לילות כביריה, החיים המתוקים, ן/י,8
וז׳ולייטה והרוחות, הוא פרש משהו מעצמו
ומחייו, והסביר את יחסו לז׳ולייטה סרטו,

ולז׳ולייטה אשתו. סיפר על סרטיו, שעבור
הציבור הרחב נעשו פחות ופחות מובנים.
״אחד מידידיך,״ טענו המראיינים ,״אומר
שסיפרת לו ארבע גירסות שונות לגמרי
על סופה של אהבתך הראשונה.״
״צורה חדשה שר חיים״ .״למה
לא?״ התפלא פליני .״היא שווה בעצם הרבה
יותר גירסות. איזו בחורה נהדרת! והרי
אנשים סתם, גם אם הם לא נראים כל־כך
גדולים כמוה, שוזים יותר מאמת אחת. המספר
צריך לתת צבע לסיפור שלו. להרחיב
אותו. להעמיק אותו. לספר אותו כפי שהוא
מרגיש שהסיפור צריך היה להיות. בסרטים
שלי, אני עושה את זה עם החיים.

״לדעתי סרט הרבה יותר קרוב לחיים
עצמם, מאשר, נאמר, ציור, או מוסיקה, או
אפילו ספרות. זוהי לא רק יצירה אמנותית.
זוהי צורה חדשה של חיים, עם פרספקטיבה,
בהירות, וקצב מיוחד.״
״על מה אתה מספר בסרטיך?״
״הסרטים שלי הם ראי,״ הוא אומר.
״משתקפים בהם חיפושי אחרי עצמי. בכל
סרטי אני נאבק, על־מנת לשחרר את עצמי
מהעבר. מהחינוך שקיבלתי כילד.״
״באיזה מובן אתה רוצה להשתחרר מהעבר?״
״אני
רוצה לבטל את החינוך שלי למושגים,
למוסכמות, כדי שאוכל לקבל מחדש
את האישיות הבתולית שלי, להיוולד מ־מחדש.
הייתי רוצה להשתחרר מהקולקטיב
הזה, שאינו מתאים לאף אחד, משום שהוא
הותאם לכל אחד.
״לכל מקום שאני הולך, אני רואה מזוית
העין שלי אנשים צעירים נעים בקבוצות,
כמו להקות דגים. כמו שיירות של נמלים.
זהו אחד הדברים המפחידים אותי יותר
מכל. כשהייתי צעיר, נענו כולנו בכוונים שונים.
איך לצאת מתוך ההמון? זוהי הבעייה
האישית של כל אדם, והמאבק הפרטי של
כל אחד. זה מה שהסרטים שלי מתארים.״
״מה מתאר, למשל, ז׳ולייטה והרוחות?״
״ז׳ולייטה הוא פורטרט של אישה איטל־קיה,
הפועלת בהתאם למושגי החברד,־ד,מודרנית,
ובכל זאת היא תוצר של מוסכמות
ישנות, כמו זו הטוענת ששני נאהבים
״ז׳ולייטה של הרוחות״*
שהתחתנו, חיים באושר לנצח.״
למה זקוק הגבר 1
״הנישואין הם בפיה״ .״כשהיא גדולה,
ומגלה שזה לא נכון, היא לא יכולה
לעמוד בפני זה, ולא להבין את זה. לכן עם עיניים כחולות, אוזניים טרודות, שערות
היא בורחת לעולם פרטי של זכרונות מ בלונדיות, ושישקול שני קילו ושבע מאות
גרם׳ .אתה לוקח אשה, מכניס אותה להריון,
אתמול, וחלומות למחר.
״ז׳ולייטה לומדת, שנשואין צריכים להיות מחכה ללידה, והילד הוא מה שהוא. אתה
התחלה ולא סוף. ולדעתי בכלל, יש לבדוק נקשר אליו ברגע שהוא מופיע. אתה לא
מחדש את הנשואין כמוסד. הגבר של ימינו יכול לאמר, :לא, לא, אין לו עיניים כחולות,
שיחזור בחזרה׳.
זקוק ליחסים עשירים יותר.״
״מאיזה סוג?״
״סרט, זה אותו הדבר. הרי אי־אפשר
״מחוץ לנשואין, ובתוך הנשואין. האדם להיות נאמן לעשרה עמודים של דיאלוגים,
אינו חיה מונוגאמית. הנשואין הם כפיה, שנכתבו חמישה חודשים לפני־כן, מבלי
הנוגדת את כל האינסטינקטים הטבעיים שלו. לדעת מי יהיו השחקנים ואיפה יוסרט הסרט.״
״זוהי הטרגדיה של הגבר המודרני. הוא
״חלק מן החגיגה״ אין כמעט אמן
זקוק ליחסים אישיים רבגוניים, בעוד שהוא
מוחזק בכוח, בתוך דפוס שטוח אחד. קולנועי שסרטיו מלאים כל כך אהבת חיים,
לולא זה, חייו היו יכולים להתפתח למשהו אופטימיות ואמונה, כמו סרטיו של פליני.
הוא אומר על זה :״האדם צריך לחיות, למעניין
יותר, מרומם יותר.״
״ואיך אתה מתייחם לאשתך שלך, ז׳ול־ האמין בחיים עצמם, לא לקוות לחיים שונים.
הוא צריך להרגיש שהכל דרוש, לכל דבר
ייטה מסינה?״.
״כשאני עובד איתר, היא נראית כשחק יש טעם והכל פועל כשורה. אני לא יכול
להבין אמנים המנסים להראות את החיים
נית אידיאלית: סבלנית, צייתנית, רצינית.
כמשהו סטרילי, מקולל, המנסים להראות
היא לא קשה. אני קשה.
״אני אוהב לעבוד עם ז׳ולייטה. היא שאנחנו בודדים ועזובים. ושלא נשאר שום
דבר. אם מכחישים את הכל, מכחישים גם
שחקנית מצויינת, ואני חושב שהייתי רוצה את האמנות. ואז למה ליצור?״
לעבוד איתר. אפילו אם לא היתר, אשתי.
על השאלה האחרונה :״האם האמונה, לפי
המימיקה שלה, למשל. הפנים העגולות
האלה, המסוגלות לבטא עצב או אושר במין דעתך, תנאי לחיי־אושר?״ ענד, פליני :״נאמר
פשטות נוקבת כזאת. הגוף הזה הקטן, עם חיים מלאים. כי האושר זה רק מצב זמני,
הרוך והעדינות שלו. כל זה מקסים אותי הקודם למצב של חוסר־אושר. למזלנו זה
כל פעם מחדש. בתור שחקנית היא מייצגת יכול לקרות גם ההיפך. אבל כל זה הוא
טיפוס מיוחד. איזו אנושיות לגמרי מיוחדת.״ חלק מהחגיגה, לא?״
.,ובתור אשד?,״
״בתור אשד, היא רכה, מלאת רגשות, תדריך דואגת ללא סוף. היא תמיד רוצה לדעת
ויווה מריה (צפון, תל־אביב;
אם לא קר לי, או אם אני רוצה לאכול.
אורה, חיפה; ארצות־הברית) שתי ד,כוכבות
״היא לא רק אשתי. היא ההשראה שלי. הגדולות של צרפת, בריז׳יט בארדו וז׳ן
במשך השנים היא הפכה הגורם המעורר מורו, מארגנות הפיכה במדינה דרום אמרישלי.
החיים שלנו ביחד הם מלאי טרגדיות קאית. הן שופעות קסם ועליצות. הבמאי
ושמחות, וזה נותן לי חומר לעבודה שלי.״ שלהן, לואי מאל, שופע הומור והמצאות.
״אני מצווה עד עצמי.״ השחקן
+המירוץ הגדול (פאר, תל־אביב)
השני בו הוא קשור קשר הדוק, הוא מרצ׳לו
מסטרויאני, שהיה הגיבור הראשי של ) ,8איש טוב, איש רע ובחורה בינונית רצים
והחיים המתוקים .״כתבתי סיפור העוסק ב מניו יורק לפאריס. בדרך הם מחקים את
עצמי ובסודות העמוקים ביותר שלי,״ מספר גדולי הקומיקאים של הקולנוע. מצחיק, אבל
פליני ,״או לפחות אידיאליזציה קרובה של לעיתים מעייף.
* * סחר העבדים בימינו (אר-
עצמי. ואז מצאתי אדם שיכול להתאים לכל
מה שנמצא בתוכי. עשיתי אותו לדמות ה מון־דויד, תל־אביב) צילומים אותנטיים על
מגלמת דמות דמיונית הדומה לי, וכך מצאתי שיירות עבדים, מכירתם, וחייהם בארמונות
את עצמי בזמן ההסרטה מצווה על עצמי השייכים ובהרמונותיהם.
מה לעשות.
* גולדפינגר (אופיר, תל־אביב) ג׳יי־
״גם בחיים הפרטיים אני קשור אליו מס בונד השלישי, שחזר לארץ לאחר שלגמרי,
למרות שאנחנו כמעט לא נפגשים הוכח כי גרט פרובה, השחקן הכמעט־ראשי
מחוץ לשעות העבודה. הקשר שלנו כל־כך שבו, לא היה נאצי אמיתי, אלא רק בורג
עמוק, עד שכשאני מסתכל עליו, נדמה ש קטן שמילא את פקודות הממונים עליו.
אני מסתכל במראה שלי.״
* נשים נשים נשים (הוד, תל-
ידוע, בדרך כלל, שפליני מגיע לתחילת אביב;) ויטוריו גאסמן בתשעה תפקידים שוההסרטה
עם תסריט בן עשרה עמודים, ו־ נים, עם תשע נשים שונות. משעשע, ומסריט
במשך הזמן סרט שונה לגמרי מזה לעתים יותר מזה.
הכתוב בתסריט. הוא עצמו מסביר את זה:
סנדרו מילו בסצינה אופיינית.
״אדם אינו יכול לדרוש, :אני רוצה ילד
העולם הזה 490ו

ספרים

במדינה

מקור

תחבורה

איה ה או ד?
כאור חדש

(רומן מאת עטאללה מנצור,

הוצאה קרני) נער ערבי יתום בורח לקיבוץ
בית־אור. משם הוא עובר לקיבוץ הר־אור,
אשר סמוך לו נמצא הכפר נור־אללה. הוא
אוהב את הקיבוץ ומאמין בתורתו. הוא
היה יכול להיות מאושר, לולא סוד ערביותו
המעיק עליו. כי הוא ערבי שאיבד את ער־ביותו;
אם יגרשוהו מהקיבוץ לאן יפנה?
אם אהובתו וחבריו יתנכרו אליו מה ישאר

יש מקום רב לפחד. כי אידיאלים לחוד,
ואילו בחיי יומיום נראה כל דבר באור
אחר. כפי שאמר מזכיר הקיבוץ, כאשר
נודעה לו זהותו האמיתית של יוסי :״לא
נוכל להחליט לקבלן כחבר, עד שלא נתרגל
לראותך באור החדש.״
הקיכוץ מחליט. עטאללה מנצור (,)32
יליד כפר ג׳יש הגלילי, למד עברית בהכשרה
בקיבוץ שער־העמקים, והיה מדריד
נוער.
את הכשרתו העתונאית קיבל בהעולם הזה,
ועתה הוא כתב הארץ בנצרת. אין
ספק שאפיזודות רבות בספר שאובות מניסיונו
האישי. כשהוא מתאר אסיפת חבר־ם
בקיבוץ ־ש לזה צליל אוטנטי. גם כשהוא
מתאר אסיפת בחירות בכפר ערבי יש לזה
צליל אוטנטי.
מעל לכל מגלה הסיפור, המסופר כולו
בגוף ראשון, מה מתחולל בנפשו של צעיר
ערבי שחדל ללכת בדרכי אבותיו, ושואף

סופר מנצור
בדרן לקיבוץ

להיקלט בדינמיות המודרנית של מדינה מתפתחת.
מרחוק
נראה הכל כל כך מלא אור. יש
סימליות והוו כה רב במלה אור, אור,
ושוב פעם אור.
למען האור הוא מנסה להתראות כאחר.
למען האור הוא מוכן להרכין ראש ולענות
אמן לכל דבר. אן מה הוא, למעשה, האור
החדש?
הוא מתבטא בהצעת ההחלטה לקבל את
יוסי כחבר בקיבוץ:
״אתם יודעים שבשבוע הבא המפלגה
שלנו הולכת לבחירות, והיא עומדת על
נפשה בפני התקפות מחוסרות רסן גם
מצד הימין וגס מצד. השמאל. ואסור לנו
באן לתת עילה לשונאי המפלגה לנגח אותה.
״על כן אני מציע לקבל את החבר יוסף לחברות
מלאה בקיבוץ, בתנאי שכל מה שנאמר
כאן לא יירשם בפרוטוקול של הישי בה.
הקיבוץ מקבל עוד חבר, וזהו. לא
ערב; .לא יהודי. נוסף לזה, אני מציע כהחלטה,
שאת הדיון הזה צריך כל חבר וחבר
לשמור בסוד. זהו. האס יש הצעה אחרת?״

בצורה זו שללו מיוסי את הזכות להיות
אומלל. אך האם הוא מאושר? ומה יהיה
על כל מטען המרירות, המצטבו בלב האנשים
שעליהם זורח האור החרש?
זוהי שאלה, שגם בחיים אין עטאללה
מנצור משיב עליה ברורות. הוא רק חוזר
ומזכיר, שהתשובה עלולה להיות עגומה
למדי.

61־ 6 7־ 2 3

אל תסתכל בנערה !
התבונן במצלמה !
ושאל אתה צל ם!

המלחמהעדה קו
לאחרונה פשתה בהלה בין נהגי מוניות
השרות, בשני הקווים העיקריים של תל-
אביב, קו 4וקו .5השמועות חזרו בעקשנות
על כן, שחברת דן הנדיבה, זאת שנותנת
לכולם הלוואות בלי ריבית, החליטה
לסלק מן הקו את המוניות, המפריעות
לה בשיטתיות מרגיזה לגרוף את כספיר,ציבור.
דרישת
דן ניראתה כנראה למשרד־ד,תחבורה.
עובדה: כשנדרשו בעלי המוניות להרכיב
מונים, הותנתה קבלת־המונה בכך,
שהנהגים יתחייבו לחדול לעבוד כשרות,
מיד כשידרוש זאת משרד־התחבורה.
הנהגים סרבו לחתום על הסעיף, שנראה
להם בלתי־הוגן. מאותו רגע הופעל עליהם
לחץ כבד — בעזרת משרד־הרישוי. המשרד
סירב להעביר למבחן־השנתי כל מונית
הסרת־מונה, ומונה קבלו רק אלה, שהתחייבו
להפסיק לעבוד כשרות. רוב הנהגים נכנעו,
חתמו על ההתחייבות.
חשש מתגובה. אבל קבוצה אחת של
נהגים התמרדה — נהגי השרות בקווים 4ו־.5
הם לא רק שסירבו לחתום, אלא סירבו
לקבל מונים, שגם בלעדיהם הם יכולים
משרד־התחבורה
לעבוד, כמוניות שרות.
התלבט קשות אם להרשות זאת, אך היות
וחשש מגל־התגובות של הנהגים, וכן מדעת
הקהל, המעדיף במקרים רבים את הש־רותים
על התחבורה העירונית המאולצת,
נכנע.
מוניות השרות בקוים 4ו־ 5הם היחידים
בבל תל־אביב, שלא הרכיבו מונים, ובכל
זאת רשאים לעבור את המבחן השנתי
במשרד־הרישוי.
אנשי דן לא התרשמו במיוחד מההתנגדות
הלא־צפויה של אנשי השרות, כי הם
מצויידים בסבלנות עצומה. אפילו דובר
משרד־התחבורה, נתן מבוא, מאשר כי
דן מתמידה בלחצה על משרד־ד,תחבורה,
להפסיק את השרות כבר עשר שנים תמימות,
ועוד לא נמאס לה.
הסבלנות השתלמה לדן: כאשר החליטו
נהגי המוניות שהגיע הזמן להחליף את
מכוניותיהם ליעילות יותר וגדולות יותר,
בנות עשרה מקומות, התברר שבמקרה
חושב משרד־התחבורה גם הפעם, בדיוק
כמו דן. הוא סירב לאשר את המוניות החדשות,
אם כי, בניגוד לישנות, הן ממונעות
על־ידי בנזין, כנדרש לפי חוק כנוביץ המפורסם.
שוב
החזירו נהגי השרות מלחמה שערה.
ההחלטה נראתה להם מנוגדת לכל כללי
ההגיון האלמנטרי. השיקול של משרדי,תחבורה
גם לא נראה להם אובייקטיבי
במיוחד. הם פעלו במהירות, והגישו צו־על־תנאי
נגד משרד־ד,תחבורה .״אם מלחמה,״
הם אומרים ,״אז מלחמה. אבל אך ורק בדרכים
חוקיות.״
שריר וקיים. ברגע שפנו לבית־המשפט,
החלו לד,שמע בין קולות המלחמה צלילים
שונים לגמרי, הלא הם קולות צילצולו
הערב של הממון. לכל נהגי השרות נודע
שחברת דן הנדיבה מוכנה לעזור למשרד
התחבורה לסלק את המיטרד הזה, הקרוי
מוניות־שרות, והיא התנדבה מרצונה הטוב
לתרום לכל נהג־שרות 20 אלף לירות,
כדי שיחליף את מכוניתו, ויצטרף לתחנת־מוניות.
דובר
דן, צבי עמירן, מתאמץ מאוד
להכחיש את כל הסיפור, ובעיקר את עניין
הכסף המוצע. נהגי השרות, לעומתו, מספרים
שההצעה שרירה וקיימת, ושחילוקי
הדעות היחידים הם בין הנהגים עצמם.
קבוצת מיעוט, בראשותו של פליקס כהן,
מזכיר האיגוד, מסכימה להקים תחנת מוניות׳
ואף ניאותה להתפשר על סכום גלובאלי
של מיליון לירות, עבור כל שישים
בעלי מוניות השרות.
,הרוב מתנגד,״ טוענים בעלי המוניות.
״אנחנו נמשיך לעבוד כשרות, ושלא יעשו
לנו טובות. אם חברת דן דווקא מוכרחה
להשפיע על אנשים בעזרת כסף, אז שתנסה
במקומות אחרים, לא אצלנו. אנחנו
נמשיך להלחם על הקו.״

דרכי אדם
אהבהעדה חו ר
״שלום, אדוני,״ אמרה רחל מזרחי לשוטר.
״אני רוצה להגיד על בעלי. הוא מכה
אותי כל הזמן, כדי להכריח אותי להיות
(המשך

מצל מו תוסר טי ם
מעבדות ל פי תו ח
ו תי קוני ם.

חסכו!׳
ל נר; יון

ביותר

הפסח
סינטבון חסכון ללא ספון
למשק הכית
חסכוני ויעיד
פי שלושה מכל
סבון רגיל

כשר לפסח

תוצרת ביח״ר נקה בע״מ

המפיצים חב׳ נורית בע״מ

מה הם משקפי מגע?

(בלתי נראים)
מלוטשים אלה הם משקפים קטנטנים
וחלקים מחומר פלסטי (מוצק) ששמים על אישון העין במקום
משקפים רגילים.

מעבדה אופטית

״אישודלנס״
תל־אביב, רח׳ שניאור ( 5פנת פינסקר) .טלפון.55029 :
שעות קבלה.09.00—14.00 :

__נשמח לשלוח פרוספקט__ .

אדית

קונץ

מדופלמת לקוסמטיקה מבודפסט ווינה

הסלון המפורסם ליופי
טיפול בפנים
הרחקת שערות בשיטה חשמלית
ת״א, ככר הבימה ,2טלפון 22 2930

בענזוד )22

חג שמח לכל ל קו חו תינו וידידינו
ה עול ם הז ה 1490

אנשים
ת מי מו ת עוד עור

איד להגיב
על המזימה
להעלאת אחוז החסימה ושינוי
תקנון הכנסת?
דיון על נושא זה יתקיים ביום ה׳
הקרוב ,24.3 ,בשעה 8בערב, במשרדי
המערכת ברחוב גליקסון ,8
תל־אביב.

כולם יודעים שגולדה מאיר היתד.
פעם שרת־החוץ, ושהיא נבחרה אחר כך
למזכירת מפא״י, ושהיא אוהבת לנסוע
באוטו, למרות שהמפלגה העמידה לרשותה
מכונית צמודה ונהג, ושפעם לקח אותה
מישהו בטרמפ, כשחיכתה בתור לאוטובוס,
ושהשבוע, כשחיכתה שוב, נרטבה מהגשם
עד לשד עצמותיה. אך רק מעטים יודעים
שבחדר עבודתה, במרכז המפלגה, מצוייה
עד עצם היום הזה תמונתו של מנהיגה
לשעבר, ח״כ רפ״י דויד כן־גוריון. חלק
מעובדי המרכז מסבירים עובדה זו כך:
״אלה הם סתם סנטימנטים.״ חלק אחר מתנצל
בזו הלשון :״זאת לא גולדה שהציבה
את התמונה בחדר. היא היתד. שם עוד
מקודם, וגולדה פשוט לא טרחה לסלק
אותה בהרצאה בפני מורים תומכי
המערך, גילה לאחרונה שר־ר,עבודה יגאל
אלץ את אחד הסודות הכמוסים ביותר
מעברו: כיצד זכה לראשונה למינוי בממשלה.
סיפר אלון :״שהיתי אז באנגליה,
ולמדתי באוכספורד. קיבלתי אז הצעה בטלפון
מישראל׳ לכהן כשר בממשלה. השבתי
״לא!״ כעבור זמן קצר קיבלתי שוב
את אותה ההצעה, ושוב נתתי את אותה

בהתקפה זו על אבן, הוסיפה מצידה הערה:
״בפגישה עם שר־החוץ הצרפתי השנון,
קוב דה־מירוויל, היתד, גם תמימות
(מצידו של אבן) וגם דעים (מצידו של
דה־מירוויל).״

נ א מנו תשדכלב

את כל האמת על העם היהודי, יגלה לגרמנים
איש הטלביזיה הישראלי יעקב
(״קובי״) יגר. סידרת הסרטונים שלו,
שלושה,־עשר במספר, שתקרא תולדות העס
היהוד• מאברהם עד מחר, תצולם בישראל,
בספרד, בפולין ובארצות־הברית. אחרי שתוצג
בטלביזיה הגרמנית, תופץ גם בגיר־סות
אחרות, בצרפתית ובאנגלית • מועדון
חומות עכו נסגר, לדאבון הלב של כל באיו,
אך אלה יוכלו להתנחם עתה בגאלריה חדשה
שפתחה בעלת המועדון היפר,פיה עמליה
ארבל. בשותפות עם ־לוטה גיא, אשת
המפקח על התעבורה יהודה גיא, פתחי
השתיים גאלריה בתל־אביב בשם לים״
המציגה ציורים משל ציירים מפורסמים
כמו מאנה כץ, קסטל, עמליה ארבל ובעלה
נחום. המיוחד בגאלריה החדשה: מאז פתיחתה,
לפני שלושה שבועות, לא פסקו

לשחקניות ידועות. היה זה הוא, למשל,
שגילה את קלאודיה קארדינאלד, הישראלית,
ועתה הוציא לפירסום תגלית אחרת: ב רי־גיי
טכאר דו הישראלית • .ר,ב.ב. של
שמעון היא ציו נ ה טו־כ טר מן, דוגמנית
צילום ואם לילד בן שלוש. היחידי שלא
מודה בדמיון בין השתיים הוא בנה של
ציונה, דורון, שכלל לא מכיר זנת השחקנית
הצרפתיה. לגבי הילד ,״כל התמונות
זה של אמא גילה השבוע בעל בתי•
הקולנוע התל־אביבי יעקבדוידץ :״כשהגיעו
לארץ הסרטים הראשונים, קראו
למקום ההסרטה בשם, שמענוע׳ .המשורר
המנוח י הו דהקר ני התנגד, ופירסם מאמר
גדול בעתונות נגד דשם המכוער. הוא
הציע כתחליף את ד״קולנוע׳ ,שנקרא כך
עד היום.״

מסוק ה ש בו ע
• ראש ־ הממשלה לוי א ש כו ל כ
״על ישראל לעמוד בקשר הדוק עם הגולה,
למען לא יוכלו ההיסטוריונים בעתיד לומר״
חלילה, כי היהדות בדורנו יצרה מדינה ו איבדה

• ש ר ־ ה חו ץאכאאכן :״אלה

מוזמנים חברי חטיבות תל־אביב,
רג״ב והסטודנטים.
בגבעתיים ביום ב׳ ,28.3בשעה 8.30 בערב,
באולם העשור, רחוב וייצמן ,10
בגבעתיים (מול קולנוע נגה) ירצה

עודד פילכסקי
על הנושא:
ההסתדרות והאיגוד המקצועי חברים ואוהדים מוזמנים.

המקור

החיקוי
״כל התמונות זה של אמא״

בחיפה
עם תום כהונתה של ועדת־הביצוע
אשר נבחרה עם כינון החטיבה האזורית,
יתקיימו ביום ד׳ הקרוב,
,23.3בחירות לוזעדת־הביצוע החדשה.
הבחירות יתקיימו באסיפה שתיערך
במלון כרמליה, רחוב הרצליה
35 פינת שדרות או״ם, ב־ 7.30 בערב.
בעלי זכות בחירה והיבחרות יהיו
חברים רשומים של התנועה בלבד.
חברים שטרם נרשמו יוכלו לעשות
זאת לפני תחילת האסיפה.

התשובה. כך קרה גם בפעם השלישית.
כשצילצלו לי ברביעית, חששתי שאם אסרב,
יקבלו את תשובתי ברצינות. השבתי ״כן!״
ומאז אני מיניסטר האחים שיף, בעלי
המלונות, פתחו השבוע את המלון הירושלמי
החדש שלהם, גני •תודה. בין האורחים
המוזמנים היה שר־התיירות משה קול
וראש־העיר טדי קולק. את שר־התיירות
הפתיעו המארחים, כששלחו לו את אחת
העובדות, דנית בשם ברג׳ים, שהזמינה
אותו ברוב נימוס לבוא וליהנות מן הסאונה
שהתקינו במקום. קול נאלץ להיענות
להזמנה, ולפשוט לשעה קלה את בגדיו.
• לאחר פרשת הראיון בדה־מונד, הפך
שר־החוץ אבא אכן לאיש השנוא ביותר
ברפ״י, כמעט יותר שנוא מלוי אשכול.
השבוע תקף ביטאונה של רפ״י את אבן
בחריפות :״מר אבא אבן אחוז בולמוס
של פירסומת. לשונו עובדת בטורים גבוהים
כל כך, עד שמכוניתו אינה יכולה להיעצר
גם באור אדום.״ מוסיף כתב הביטאון
:״לפגישה הוא קורא, מעמד׳ .לאו״מ
הוא קורא, משפחת העמים׳ .לפגישת־ני-
מוסין בת חצי שעה עם שר־החוץ הצרפתי
הוא קורא, תמימות דעים׳ .להזכרת שמו
של אשכול על־ידי ג׳ונסון הוא קורא, רוח
אשכול מערכת הביטאון לא הסתפקה

לערוך בה קבלות פנים בשרשרת לאנשים
חשובים־מאד. עמליה ולוטה עמוסות עבודה,
והן משמשות מנהלות, מדריכות, מארחות.
מלצריות וכר. בשעות הפנאי המעטות שנותרות
להן, הן רצות לחפש מציאות, כמו
פמוטים עתיקים וכלי־בית, כדי לקשט את
המקום • .הדיסקוטק הראשון בישראל,
שנוהל על־ידי פרדריקה סגל, ושעבר
לאחרונה תקופת שפל, יחזור בקרוב לימיו
הטובים. פרדריקה, שרבה עם שותפיה, השלימה
איתם לאחרונה, נטלה שוב את מושכות
השלטון במקום לידיה. השבוע יערך
במקום נשף גדול, שיצולם על־ידי צלמי
טלביזיה צרפתיים, יוצג לאחר מכן בחו״ל,
כקטע מסרט דוקומנטארי על ההודי בישראל.
ס הצ-יר מנחם גפן, זי, שאילנה רו-
כי נ א עזבה אותו, כדי להתחתן עם מישהו
אחר, מוצא,עתה ניחומים בעבודתו, פתח
השבוע תערוכת ציורים בגאלריה אורית
בתל־אביב. בינתיים מחפש מנחם דרך כדי
להיפטר מהכלב, פנגי, אותו הפקידה אילנה
בידיו, ערב צאתה לחו״ל, אך לשווא. הכלב
דווקא אוהב אותו, את הצייר • .הצלם
התל־אביבי שמעץ מגדל מומלץ בזאת
לכל החתיכות הישראליות. לא למענו,
הלילה, אלא למענן. כי לשמעון חוש מפותח
מאד לגלות דמיון בין נערות ישראליות

המדברים על אוריינטציה לכאן או לכאן,
שוכחים שאיננו מזדהים עם קבוצת־כדורגל.״

• שר הדתות המפדל״י זרח
ורהפטיג :״מבחינת האינטרסים של המפלגה
היה רצוי שנשב באופוזיציה, אולם
טובת היהדות דורשת את ההשתתפות בממשלה.״

ביטאון רפ״י ״מבט חדש״:
״יש המתארים את אדנאואר כשועל ערום.
אך אפילו הוא ערום, הגיעה חוכמתו לדרגה
כזו, שהוא הבין שכדאי להיות אדם
עם עקרונות מוסריים.״

• ח ״כ דפ״י דויד כן־גוריון, על
מדיניות ארצות־הברית בוויאס־נאם :״אילו
הייתי נשיא ארצות־הברית, הייתי מוציא את
הצבא מוזיאט־נאם ונושא בתוצאות, אך אילו
הייתי יועצו, לא הייתי יועץ לו לעשות זאת.״

• העתונאי אמנון רובינשטיין./
על תחביבו הארכיאולוגי של משה דיין :״אני
חובב תמונות — האם בשל כך אכנס
למוזיאון ואקח משם תמונותי״
• שמואר בן־דרור, חבר הנהלת
ההתאחדות לכדורגל, חבר הוועדה המיקצועית
של ההתאחדות ומראשי מכבי פתח־תקח־ה:
״ההתאחדות לכדורגל היא בית־זונות.״
העזלם הזה 190ו

כולם מדברים על הנישואין המלכותיים
בהולנד. ולא יודעים שגם לנו צפויה חתונה
מלכותית. אלד שפירא, לשעבר המלכה
של הדור הצעיר של דיזנגוף — עומדת
להינשא.
מאז גיל 16 מלכה אלה על דיזנגוף,
ונחשבה לדיזנגופית השנונה ביותר שהתרוצצה
בשטח. נוסף לכך עקבו אחריה כל
נתיניה בהערצה, בגלל שערה השחור והארוך,
חזותה האכזוטית ועיניה החומות
הענקיות. וכל מי שנהנה להביט בה, נהנה
גם לשוחח איתה, כי היתד, מלכה חכמה.
אחר־כך היא עזבה את דיזנגוף והלכה
לצבא. היא היתד, קצינה־מאוד־חתיכית, ובאה
בחופשות לביקורים, עם מדים ושיער
שחור אסוף. אחר־כך היא הורידה את המדים
ואת השיער, והלכה ללמוד משפטים
באוניברסיטה של תל־אביב.
כבר מזמן היא חולמת להתחתן, ללדת
ילדים ולהיות שופטת .״בגיל שלושים,״
היא נוהגת להכריז ,״אני אהיה שופטת,
ובגיל עשרים ושמונה כבר אהיה דוקטור.״
דיזנגוף גילה את אלה כשהיתה עוד קטנה
מאוד, בת ,16 אבל כבר אז היתר, חכמה,
והמציאה את האימרה :״ילדות קטנות לא
צריכות ללכת בדיזנגוף, כי הזאבים יאכלו
אותן.״ יש לה עוד אימרות כאלה, אבל
רובן עדיין לא ידועות לאנושות, כי היא
חוסכת אותן לתקופה שחד,יה שופטת.
העולם הגדול גילה אותה כשהיתה כבד
גדולה, בת 16 וחצי. האיש שעשה זאת היה
הארדי?דוגר, שחקן הקולנוע הגרמני:׳,
שבא לעשות סרט דוקומנטרי בארץ, ועש״*-.
אותו איתר .,לאחר שהיתר, גלוייה לגמרי,
עזבה את כל אלה שגילו אותה, ושלוש
שנים כמעט לא שמעו עליה.
אבל עכשיו כנראה שוב יתחילו לשמוע
עליה, לכבוד זה שהיא הולכת להתחתן1.
ומי שזוכה בה הוא דויד שיף, אחיו הצעיר
של היים שיף, שנחשב לאחד המיליונרים
של ישראל, ובעל שרשרת המלונות
דולפין, הנשיא, אורניל וגני־יהודה.

הם מכירים זה את זו בסך הכל חודש,
מה שלא מפריע להם לתכנן את תוכניות
החיים שלהם. המשפחות שלהם ׳כבר נפגשו.
והכל בסדר. החתונה עמדה להערך בקיץ,
אבל שני בני הזוג היו רוצים לחוג את ירח
הדבש שלהם בפסטיבל הסרטים של קאן,
כי שניהם חובבי סרטים. לכן החליטו להקדים
את החתונה. מה לא עושים בשביל
לראות סרט טוב?
למה היא מתחתנת דווקא עם בעלה־לעתיד
ולא עם אף אחד אחר? זה לא בגלל
הכסף. מד, פתאום? זה בגלל האינטלקט.
״הוא גבר חכם בצורה לא רגילה,״ היא
מודיעה לאלה שלא הבחינו בכך עד היום.
״הוא משכיל, סימפטי, טוב־לב וישר. הוא
אחד הגברים היחידים שאפשר לדבר אייתם
על כל נושא, מפילוסופיה ועד סוציולוגיה.״
בכלל, היא בעד גברים. גם בנושא זה
יש לה אימרות :״הגבר הישראלי,״ היא

מדבויס ו1ל הנס׳עה
על הרכה פור,ם מדברים כל הזמן. מדברים
עליה כשהיא עושה משהו, ובעיקר כשהיא,
לא עושה שום דבר. והרי היא סתם נשואת
נישואים מאושרים לאלי פוקס, מאמן הכדורגל,
ויש להם שני ילדים בריאים וגדולים,
ובית, ושקט, וכל מה שאשר, צריכה.
הסיפורים האחרונים הם עוד יותר גדולים
ומסעירים, ומוקדשים כולם לנסיעתה

גבר 1ה לא פדה!
אומרת ,״הוא ישר בדרך כלל. אני אומנם
לא מכירה גברים אחרים, אבל אני יודעת
שכאשר גבר ישראלי הוא חכם, אז הוא
באמת חכם. בלי חוכמות.״
על האשד, הישראלית היא מדברת בלעג
גלוי :״היא לא אשד, בכלל.״ אחרי ההצהרה

אלה

הזאת בא גם הסבר :״היא קולנית. לא־חכמה,
צרת־אופק, ואין לה טעם מינימאלי
בלבוש. היא פוריטאנית, ומאמינה שהגבר
הוא פרה חולבת או אידיוט, או סאדיסט.
היא גם לא מבינה שביחסים בין בני־אדם
נחוצים שניים.״
גם על עצמה יש לה דעה :״אני רפ״יס־טית
מושבעת,״ היא אומרת .״מיליטארים־
טית ושוביניסטית. אם־כי לא זו התכונה
המאפיינת את רפ״י.״
אבל בעצם גם את רפ״י היא מעריצה
בגלל האינטלקט שלו, או יותר נכון, של
בן־גוריון :״אני חושבת שהוא הגבר ההכם
ביותר במדינה. אני מעריצה אותו .״
בהיותה בוגרת דיזנגוף, נאלצתי לפנות
אליה בכמה שאלות ענייניות על דיזנגוף
עצמו. היא סיפרה לי עליו ברצון .״בדיזנ־גוף,״
היא הצהירה ,״הסטנדרטים הם שונים
מאשר בכל חברה אחרת, כי שם זה ג׳ונגל.
״הצרה היא שבחורות המסתובבות בדיזנ־גוף
רוכשות לעצמן פניני־לשון וצורת דיבור
מיוחדת. הן לומדות את זה מחבריהן
המבוגרים. כמובן, אם בכלל יש להן מספיק
שכל לקלוט מה שהסביבה אומרת.
״אבל זה לא עוזר להן. הבחורות של
דיזנגוף לעולם לא תמצאנה את הבסיס ההשכלתי
והשכלי, כדי להצדיק את מה שהן
אומרות. לכן, כאשר הן מדברות, הן נשמעות
ריקות מתוכן.״
היא גם מזלזלת במלכות של דיזנגוף. מה
הן חושבות שהן? ״כדי לבלוט בדיזנגוף
מספיק להיות חתיכה. הם לא מבינים שם

חו פשת
תופיע? לא תופיע? תופיע? לא תופיע? בימים אלד, התברר ששמי£,ונה שווארץ
כן תופיע בכל תצוגות האופנה הבאות עלינו לטובה. היא קיבלה בשעה־טובה את הגט
שלה מבעלה, בני בירי.,
במשך כל זמן נישואיהם אסר עליה בעלה להראות את גיזרתה התמירה ואת פניה
החטובים בפני הקהל.
זה היה אחד הפירודים המהירים ביותר בתולדות חיי־הגירושין. הם החליטו להתגרש
לפני שבועיים, ועכשיו הם כבר גרושים.
לפני שהתגרשו חיו השניים לגמרי לא רע. היתד, להם דירה די־מהודרת ברמת־אביב,
עם מטבח קומפלט שהובא ישר מאנגליה.
עכשיו, לקראת הגט, התגלה שד,ריהוט של הזוג הובא בעיקר על־ידי האשד״ בתור
נדוניה. כשהחלו לדבר על הגט רצה דני לתת לשמעונה 20 אלף לירות דמי־גירושין,
היא סרבה בבוז, וטענה שהריהוט וכל מה שהשקיעה בחתונה שווה 35 אלף לירות.
הבעל ויתר, והאשה יצאה לחיי חופש עם כל 35 אלף הלירות שדרשה. בכל זאת
היא נראית עצובה, ורזה, ומשועממת.
כדי להירגע מכל מד, שעבר עליה היא מתכוננת לנסוע בימים אלה לחופשה
בדרום־אפריקה, עם כל בני משפחתה. וכך, למרות שבני כבר לא אוסר זאת עליה,
שוב לא יוכל הקהל בארץ לראות את גיזרתה התמירה ואת פניה החטובות של
אחת הדוגמניות היפות ביותר.
הקרובה של משפחת פוקס לדרום־אפריקה.
כולם אומרים שיש דברים בגו, והם לא
נוסעים סתם ככה, אלא שיש סיבות.

שמלכד,־אמיתית זה משהו אחר. בשביל
להיות מלכד. אמיתית צריך קודם כל אישיות
ואחר־כך נוכחות־חברתית. שהאנשים
ירגישו בנוכחותך גם מבלי שתעשי משהו
מיוחד, ובשביל להיות מלכה אמיתית צריך
הרבה שכל.״ המטומטמים של דיזנגוף לא
מבינים, ומתפעלים מכל אחת עם פרצוף וגוף,
ולא יודעים שהעיקר זה האינטלקט.
בתור סיכום ביקשתי ממנה להגיד לי את
אחת מאימרותיה המפורסמות בעיר, כדי
שהציבור ילמד משהו מנסיונה. אלה ציטטה
את עצמה ברצון :״אשד, עם נסיון היא
מיכרה זהב לנישואין: קשה לפתות אותה
וקשה לקרוץ לה בדברים נוצצים, כ׳ היא
יודעת שלא כל הנוצץ זהב הוא. כשהיא
מחליטה משהו, היא תעמוד בו עד הסוף.״

בואינג, בואינג
השעה היתה מאוחרת בלילה, לאחר חצות.
שתי מכוניות נעו במהירות טל הכביש!
החלקלק. האחת נעה בו חוב ז׳בוטינסקי
והשנייה ברחוב סוקולוב. הנהגים נטעו
להם בשלווה, מבלי לחשוש למה שמחכה
להם בפינה.
כשסוקולוב וז׳בוטינסקי הגיעו האחד אל
השני, התנגשו שתי המכוניות.
שני הנהגים עצרו בחריקה,יצאו מן המכוניות,
טרקו בחוזקה את הדלת, ופנו
איש לעבר רעהו כדי לקרוא אחד לשני

״חמור״.
כשיצאו מהמכוניות, התברר שהנהג מרחוב
סוקולוב הוא יהושע שגיא, כתב־הספורט
של חדשות־הספורט והארץ. הנהג
השני שמו דליה, והתברר שהיא דיילת
נחמדה מאוד.
התגובה הראשונה של שגיא היתה תגובה
גברית בריאה :״אס כבר להיפגש עם
חתיכה כמוך, אז למה דווקא בנסיבות כאלה?״
הוא עוד לא הספיק לסייס את דבריו,
וממכוניתו יצאה חברתו, שישבה לידו,
ונפלה בהתלהבות לזרועות המתנגשת שלו.
מתברר שגט חברתו למכונית היא דיילת.
דיילת ותיקה וידועה בשם זיוה ככף. שתי
הדיילות נחתו, האחת בחיק רעותה, וליהושע
שגיא לא נותרה שום ברירה אלא
להשאיר את שתי המכוניות במקום. הוא
לקת את שתי הדיילות לקפה הסמוך, והניידת
שהגיעה למקום טיפלה כבר בשתי
המכוניות בכוחות עצמה.
במשך השיחה בבית־הקפה התברר ששתי
הדיילות מעופפות בחברת אל־על, וגם ש שתי
המכוניות מבוטחות אצל אותה חברת
ביטוח. וכך התפתחו והתרחבו הנקודות המשותפות
שהיו לשלושת הנוסעים.
אומרים שאותן נקודות משותפות הול כות
ומתרחבות, כי יהושע שגיא, שהיה
עד עכשיו מקדיש את כל זמנו לדיילת האחת,
מחלק אותו עכשיו בין השתיים.
אחת היא חברה שלו, ועם האחת הוא
פשוט נאלץ לשבת בכל מיני בתי־קפה, כנראה
כדי לדון על בעיות־ביטוח, והתנגשויות,
ומכוניות, ותעופה, ובכלל.

התנהגות ספורטיבית,״ רותחת ברכה .״היות
ולא הצליחו להוציא נגד אלי צו עירוב־יציאה
מן הארץ, כמו נגד שלושת שחקני
הכדורגל הישראליים האחרים, שנסעו ל־דרום־אפריקה,
הם מנסים, כנראה, להחזיק:
אותו בארץ באמצעים אחרים — בלחישות.
״נמאס לי שמדברים עלינו. בזמנו נהניתי
מזה שהייתי בחדשות, אבל עכשיו זה סתם
מרגיז. בפרס שכל פעם מחפשים נושאים
חדשים, והפעם כנראה שזה עזרי ארלנדב
״עזרי הוא כבר בן־בית אצלנו חמש
שנים. הוא מעריץ את אלי כמו אה הוריו.
כבר המון זמן הוא מנסה להעביר את אלי
לדרום־אפריקה, יש שם המון יהודים ומאמן
ישראלי יכול להיות שם אטרקציה גדולה.״

לא צריכת 0גה?ו
שמתם לב שהרבה זמן כבר לא כתבתי
שום דבר על מנדי רייס־דייווים? למי
שהתפלא שמנדי מצליחה לא להיות בחדשות
— יש לי חדשות.
החדשות האחרונות בחייה של מפילת
הממשלה האנגלית הם, שהיא עזבה את
דירתה במלון הילטון, ועברה לדירה צנועה ברכה יותר, אבל, לעומת זאת, שייכת לידידה החדש,
ארוסה לעתיד, רפי שאול.
שמעתי באוזן פתוחה את כל הלחישות,
מרגע שעזבה את מלון־הפאר, הדלה להואחר־כך
הלכתי אל ברכה, לברר מהי האמת.
״יש אנשי ספורט שלא יודעים מה זה | יות אשת־העולם. ומרגע שנכנסה לבית,

מנדי

הפסד, עקרת־בית. היא מנקה את הדירה,
מבשלת לידידה ארוחות־בוקר רארוחות־ערב,
וכאשר, ישראלית אמיתית היא מכינה לו
סלט־חצילים ישראלי.
כמו כל אשד, ישראלית, היא גם לקחה
לפני כמה ימים את מזוודותיה, ונסעה לה
לקפריסין לעשרה ימים.
הסיבה היא שמנדי חתמה על חוזר, הופעות
בקפריסין עוד לפני שידעה כי בארץ
תמצא את הבח״ל שלה, ולכן היא נוסעת
לקפריסין רק כדי להופיע. לא כדי לקנות
מגהץ־אד־ם.

ה ! 1צ119

במדינה

מ ש תל

תוך זמן קצר,
בהדרכה מקצועית מעולה!

(המשך מעמוד ) 19

קבלת לקוחות בסלון בית־הספר לספרות ״דיאנה״
יום־יום בין השעות - 9ו בצהרים 7 -3 ,בערב
בימים א, ג ,ה, הסלון פתוח עד 9.30 בלילה.

ת אוי ש00(1־ ד!ש17)1ל226066

זונה. הוא מאיים עלי שיהרוג אותי, אם
אני לא אסכים.״
חוליית משטרה עצרה את הבעל, אברהם
מזרחי, והעמידה אותו לדין. בפני שופט
השלום התל־אביבי חיים שטיינברג המשיכה
רחל לפרט:
״לפעמים הבחור שלי עובד באיזה עבודה,
ולפעמים לא. כך שהוא לא הרוויח מספיק
כדי שנקנה דירה. אז הוא אמר לי שאני
צריכה לעבוד בזנות, בשביל שיהיה לנו
הרבה כסף, ונוכל לקנות בית לגור בו עם
שני הילדים.
״לא הסכמתי. מה פתאום שאעבוד בתור
זונה? אני זונה אני? או הוא תמיד היה
מכה אותי נורא, אבל שתקתי. עד שלפני
חודש הוא כל־כך היכר, אותי, שלקחו אותי
למגן־דוויד־אדום. אז התחלתי לפחד שבאמת
הוא יהרוג אותי כפי שהבטיח, והלכתי
למשטרה לעשות תלונה.״
אבל את תגובותיה המפורטות יותר של
רחל, למכות האלימות של בעלה, סיפר
דווקא חיים קאזיס, פרקליטו של הנאשם.
״רחל סיפרה, שתמיד לאחר המכות היתר,
מתיישבת על המושב־האחורי של האופנוע,
לופתת את גב בעלה, ושניהם היו נוסעים
להתעלס באהבים בחיק־הטבע, ליד שפת־הים.״
מקורות
מימון. עורך הדין לא הביא
את הסיפור כדי לספר על אהבת־הטבע של
בני הזוג, אלא הסביר :״לפי החוק, כל
בעל יכול להכות את אשתו מכות קלות
שאינן משאירות סימנים, או לדחוף אותה,
כדי שתסכים לשבב איתו. מדבריה יוצא
שבעלה היה מכה אותה כדי שתסכים ל:
התייחד עימו. ובאמת היתר, נעתרת לו
אחרי המכות וחוזרת אליו.״
״חוץ מזה,״ הוסיף עורך־הדין, ליתר בטחון
,״פסולה אשר, להעיד נגד בעלה.״
הבעל היה מרוצה. אך החליט שיהיה
עוד יותר מרוצה, אם רחל לא תהיה
אשתו וגם לא תעיד נגדו. הוא החליט שזה
אפילו עדיף על התענוגות הצפונים במכות
ובאהבות בחיק־הסבע. לכן נעתר סוף־סוף
לבקשתה, הסכים לתת לד, גט.
גם השופט חשב שכך עדיף, והסכים לשחרר
אותו בערבות, עד להחלטת בית־הדין
הרבני, בעניין הגט.
ואם אחרי בל זד, עדיין ירצה אברהם

של ג׳וש, המכונה גם יהושוע גסל. היצירד,
בולד, מוקדשת לתיאור מידותיו הטובות.
למשל: מידת המותניים ,30 או מידת החול־צד
,15 — 32 ,או המידה בכלל.38 ,
מקוצר היריעה לא פירט הספר את שאר
המידות התרומיות של גיבורו: :דך שאיש
המידות הזה התמודד עם כוכבות קולנוע
כמו רומי שניידר ומלינה מרקורי, והסתובב
על־ידן. ואיך שהחליט שאירופה קטנה לפי
מידותיו, ולכן נסע להוליבוד להיות שחקן,
ונעשה דוגמן. אולי יהיה כתוב על זה בכרו

ומי יודע? אולי תצליח יצירתדמופת
הספרותית הזאת להכניס אותו לעולם הס־רמים?
סוף־סוף,
אם בחורות מישראל מתפרסמות
בכך שהן חיילות אלימות, שיורות
כל הזמן ברובים, אז למה שלא יתפרסם
בחור ישראלי על־ידי תיאור היקף המיה
ניים שלו?

משטרה
מי קר ה עין
איש אחד נכנס לתוך אוטובוס. הוא היה
שיכור, כנראה, והתחיל להשתולל. הנהג
קרא למשטרה. האיש נעצר, וכאשר נשלח
הביתה, היה עיוור בעינו השמאלית.
מי אשם׳ בכך שישעיהו ארזואן איבד
את מאור עינו? כבסיפור ראשונזון, הביא
כל צד גירסה שונה לחלוטין.

סיפר ארזואן:
.ביום שלישי בשעה 1.00 בלילה, מיהרתי
לחזור הביתה לשכון ב׳ בבאר־שבע. עליתי
על אוטובוס מספר .6האוטובוס היה ריק,
ונכנסתי בפנים.
הנהג צעק עלי בקול רם :״ רד
רד!״ הוא צעק ואני צעקתי. הנהג רצה
לקרוא למישהו לעזרה, וצעק. אז בא איש
אחד לבוש מעיל חקי. איך שהאיש עם החקי
עלה לאוטו, הוא דחף אותי על הכסא. דחפתי
אותו בחזרה, קמתי אליו ושאלתי :״מה
אתר, דוחף?״ דחפנו אחד את השני.
אז האיש פתח את המעיל ואמר :״אני
שוטר.״ ראיתי מדים, עניתי לו :״בבקשה,״
ולא התנגדתי לו.
השוטר הזה נתן פקודה לנהג האוטובוס

מועדון אחווה
חוג הצעירים

-רח׳ ברנר 21

ביום ה׳ ,24.3.66 בשעה 8.30 מתקיים

החוג של הזמרת ג׳ודי סילבר
ביום ו׳ ,25.3.66 בשעה ,8.30 עתון ספרותי חי, ישתתפו:
יעקב בסר — מנחם בינצקי לימור —
גינגולד ועוד אישים.

הנף רשאי לנהוג
במכוניות מרוץ
ללא רשיון
בשטח התערוכה
הפת וח כל י ום
מ־ 5עד חצ ות

״קארטינג״
הספורם שכבש את כל
אירופה.
אוטובוסים 42 ,28 ,27 ,22 :

העמודים הפנימיים שד הספר

המידות התרומיות

מזרחי בית, יצטרך לא רק לחפש לעצמו
אשר, חדשה, אלא גם לחשוב על מקורות
מימון שונים במקצת.

ישראלים בוזו ל
ה מי דו ת ה טו בו ת

העולם הזה
המערכת והמנהלה

רח׳ קרליבר ,12ת״א
טלפון 5־ 30134

אף אחד לא שם לב לזה, שהשבוע אירע
מאורע ספרותי גדול. בארצות־הברית יצא
ספר חדש, המוקדש כולו לדמותו של ישראלי
צעיר. הספר נקרא בפשטות ג׳וש
גסל, כשמו של הצעיר.
הספר יצא בכריכת נייר. בעצם, כל הספר
הוא כריכת נייר. על השער הקדמי מודפס
שם הספר, בשער האחורי הודפסו
תמונות המחבר, ובשני העמודים הפנימיים
גם כן.
זה לא סתם ספר המציין קווים לדמותו

לנסוע למשטרה, האוטובוס נעמד ליד תזד
נת־המשטרה, אני והשוטר ירדנו. השוטר
נכנם לחדר אחד, ואני חיכיתי באולם ההמתנה.
פתאום
יצא אלי שוטר אחר, שאני מביר
את הפנים שלו, ואמר לי :״זה שום דבר,
בוא הביתה.״ הוא כבר לקח אותי לכיוון
היציאה.
האחראי שלהם ראה את זה, תיכף תפס
אותי בחולצה, מהגרון אחורה, זרק אותי
על המדרגות, ואמר :״אם אתה סולח לו,
אני לא סולח לו.״
השוטרים סחבו אותי עד לחדר המעצר,
והכניסו אותי בפנים. אבל פתאום אמר
אחד לשני :״ניקח אותו אל בית־החולים.״
הביאו אותי בניידת לבית־החולים, והכניסו
אותי לרופא שיבדוק אם אני שיכור. הרופא
אמר לי :״תן דם מהיד שלך ותקיא.״•
אני פחדתי ולא נתתי. החזירו אותי למש־העולם
הזה 1490

טרה, והכניסו אותי לחדר־המעצר. התחננתי
שיעזבו אותי.
כמו שאני מתחנן, אחד השוטרים תפס
אותי מאחור, ככה, בנלסון כפול, כופף
אותי ולא עזב אותי עד שיצא לי דם מהגרון.
באותו רגע איבדתי את ההכרה, והתעוררתי
אחרי יום בבית־חולים. שם אמרו
לי שאני לא אראה יותר על עין אחת.
השוטר שתפס אותי מאחור וכופף אותי
הוא עיראקי עם שפם גדול. אני מכיר אותו
אבל לא יודע את השם שלו.
תראה מה הם עשו לי, המשטרה. אני שוכב
פה בבית־ר,חולים כל־כך הרבה זמן, ולא
רואה בעין שלי. היא כואבת לי כל הזמן.
יש לי תשע ילדים בבית. איך אני אפרנס
אותם?
עד כאן סיפורו של ארזואן.

ודוחף אותי למעלה. נתתי לו לעבור. הוא
התיישב, אבל הסברתי לו שהאוטובוס
נוסע בעוד שעה, ושיעלה למכונית אחרת.
האיש קילל אותי בתשובה, והתחיל לצעוק.
ירדתי מהאוטו, קראתי לסדרן, וביקשתי
ממנו שיקרא למשטרה. כמו שאני מדבר
עם הסדרן בא מישהו והודיע שהאיש מחפש
בקופה של האוטובוס וזורק את הכרטיסים.
רצתי חזרה לאוטו. וכשבאתי לעלות הוא
התנפל עלי, נתן לי ראשיה, שממנה התנפחה
לי השפה, וגם שרט אותי במצח. תפסתי
אותו, הושבתי אותו על הכסא והחזקתי

פתאום הגיע אדם לבוש במעיל רגיל. זה
היה שוטר, מחוץ לתפקיד, עם מדים מתחת
למעיל. היו דחיפות בינו ובין ארזואן.
השוטר אמר לי לנסוע למשטרה, וכך עשי־

. 11 יי 2 .תכשירמהפכני
למניעת קשקשי שער
הם בעיה בלבדית
קשקשי השער (! 166 8031ץ״
שכן הם מצויים בדרגות •טונות אצל מרבית הגברים,
הנ׳טים והילדים. הם תוצאה של עוות פיסיולוגי, הנגרם
בנראה על־ידי פעולה בלתי סדירה של בלוטות השומן,
בהן משופעת הקרקפת.
קשקשי השיער הם למעשה תאים
מתים דתיים בשומן טבעי הניתקים
מעל העור עם ״הבשלתם״ .הם נוצרים
על גבי הקרקפת בצמיחה איטית
ומצטברת. הם מופיעים בכל סוגי
העור והשיער (יבש, רגיל ושמן).
בדיוק מה הן הסיבות להתצרות הקשקשים
אין יודעים עדיין, מניחים,
כי פעולה בלתי סדירה של בלוטות
השומן, כאמור, מעודדת פעולת בקטריות
ופונגסידים הגורמים להיוו־צ־רות
הקשקשים.
רבים מהטיפולים ומהתכשירים המקובלים
גם אם הם מביאים להקלה
ארעית, גורמים בסופו של דבר להחרפת
המצב, כי עצם השימוש בהם
מעודד את פעולות היתצרות של
קשקשים, לאחר שחלפה השפעתם.
בקטגוריה זו, נמנה את שטיפות השיער
התדירות, רחיצה בים, חשיפת
הראש לקרני השמש, טיפולי הקרנה
מלאכותיים ושימוש בתכשיר צבע,
שמפו, קרמים ומשחות יומרניים.
מחקרים רפואיים וקוסמטיים רבים
נערכים מזה שנים׳ בנושא זה, אך
רק לפני כשנה, הצליחו מעבדות

המחקר של ״רבלוך למיין את הגורמים
העיקריים לקשקשת (והם כמוסבר
רבים) ולייצר מרכיב כימי
היכול להם. המרכיב הוא — €זו 211
6ת611110ת<11 תזג? שהוא חומר אנטי-
בקטרי ואנטי־פונגיסיד רב עצמה.
מסקנתם של אנשי המחקר היתה:
״אין ספק, כי התכשיר הוא אפקטיבי
ובטוח לשמוש כמונע קשקשים
1מ 0ח£1ז־01נ 011 561 הוא הוכיח
את עליונותו על התכשירים המסחריים
המצויים, והמבוססים כולם על
סלניום־סולפיד. תוצאות ניכרות מופיעות,
כבר כעבור שבוע שבועיים.
שימוש ממושך יותר, לא זו בלבד
שמסלק את הקשקשים, אלא עוקר
את הגורמים להיווצרותם. התכשיר
אינו גורם לשום רגישות או גרוי
של העור.״
בישראל מיוצר ונמכר התכשיר
בשם ״קרם שיער 11־ ק ,״ 2מזה כמה
שבועות על־ידי חברת ״רבדון״
(ישראל) ב ע״ מ.
אלפים כבר השתמשו ב2 11-
ואינם סובלים עוד מקשקשים( .מ).

ארז*,אן וכדטפחתו ()1965
אמרו לי —

ארזואן בבית־החולים ()1966
— שלא אראה

הגירסה של המשטרה שונה לגמרי. היא
לא נמסרה על ידי סתם־שוטר. היא הובאה
על־ידי דובר מקצועי, בעל דרגה גבוהה.
הוא מדבר בעברית הרבה יותר יפה, אך
סיפורו, משום מה, פחות מפורט.

סיפורו שד דובר משמרת כאד־שבע,
מפקח בר-גיורא.
בשעות הערב השתולל בחור בתחנת-
האוטובוסים. אחרי שעלה לאוטובוס מס׳
6תקף את הנהג. הוא נתן בראשו מכה,
אשר פגעה בסנטרו של הנהג. כתוצאה
מהמכה שנתן נפגע האיש בעינו.
שוטר שהיה לבוש מעיל אזרחי חש לעזרת
הנהג. הוא ניגש לארזואן, שתקף גם
אותו. לשוטר היה כל היסוד הסביר
לעצור את האיש, והוא התנגד למעצרו.
נהג האוטובוס נסע עם השוטר והתוקף
למשטרה. ארזוזנן נעצר. במשטרה התלונן
ארזואן על מיחישים ונלקח בניידת לבית־החולים
לבדיקה, אך סירב להבדק, וסירב
לקבל עזרה. ביקשנו מהרופא אישור להחזקתו
במעצר, והאישור ניתן.
למחרת, ארזואן נלקח שוב לבית־החו־לים׳
ובאותו יום החקירה הושלמה. הוא
שוחרר עוד בטרם סיים 48 שעות במעצר.
עד כאן סיפורו של המפקח.
נהג האוטובוס הוא צד־מעוניין, כי הנוסע
המשתולל פגע בו ללא שום סיבה, ובלי
כל פרובוקציה. בכל זאת דומה סיפורו
הרבה יותר לזה של ארזואן, מאשר לגירסה
המשטרתית.

סיפורו •טד נהק האוטובוס, רוני
מדינה:

באותו ערב עבדתי בקו .6עמדתי בתחנה,
ורציתי לרדת מהמכונה. כמו שאני יורד
האיש הזה עול.־ .במדרגות של האוטו
רטזזס הד־1490 ,

תי. ארזואן הפיל את עצמו על רצפת המכונית
ושכב כמו מת.
במשטרה בא עוד שוטר, ולקחו איתו
לתוך התחנה. שם הוא המשיך להשתולל
בחדר החקירות. כשהורדנו אותו מהמכונית
ירד לו דם מהאף. בתחנה כבלו אותו באזיקים׳
ותיכף שלחו אותו לבדיקה. יותר
מאוחר החזירו אותו למשטרה.
זה לא נכון שהעין התנפחה לו כשהוא
נתן לי ראשיה. אני יודע שהוא היה בסדר
עם העין, וכל זה הוא סיפור של השוטרים.
מה שכן היה לו, זו שריטה קטנה בלחי.
עד כאן סיפורו של הנהג.
בניגוד לחוות־דעתם של עדי־ראיה. שאינם
תמיד אוביקטיביים, המדע הרבה יותר
מדוייק ומהימן. משום־כך אפשר היה לחשוב׳
שחוות־דעת רפואית תוכל לאשר
סופית את אחת הגירסות, בצורה שאינה
משתמעת לשתי פנים. לכן חשובה גירסת
הרופאה.

סיפורה שד רופאת-הטיניים כ
בית־החודים, ד״ר הנה שפאיר:
ניתחתי את ישעיהו ארזואן. היה צורך
לנתח אותו בגלל שהיה לו פצע בעין. בגלל
האתיקה המקצועית איני רשאית להוסיף
יותר שום פרטים.
זהו כל מה שהסכימה הרופאה למסור.
הסודיות הרפואית היא עיקרון קדוש.
משום־כך לא נשאלה הרופאה יותר שום
שאלות, עד אשר הובא אליה מכתב, כתוב
וחתום על־ידי ישעיהו ארזואן, המרשה
ואפילו מבקש מהרופאה לענות, באם הפגיעה
בעין הייתה חיצונית, כתוצאה ממכה,
או פנימית, כתוצאה משטף דם או לחץ,
למשל.
אבל הרופאה לא הסכימה גם אז לענות
על השאלות .״נתתי למשטרה את כל הפרטים.
הם יודעים את התשובה,״ היא אמרה.

בימים
קרים, א ק טוב מאמבט קצף
חלומי של ״בת־אורך. אמבט ריחני
מרגיע ומשיב נפש.

הווי
• הצבעת אי־אמץ. בבת־ים התפטר
אחד מחברי גח״ל במועצת העיריה, לאחר
11 שנות כהונה, מכיוון שהתייאש מסיכויי
האופוזיציה להשפיע על מדיניות העיריה.
• מדאבת מחשבת. באשדוד הלחי-
מו אלמונים חלקי מתכת שונים לפסל נירוסטה
גבוה, מעשה ידיו של הפסל יגאל
תומרקין, שהוצב באחת מככרות העיר.
• שנת ישרים. ברמת־השרון הזעיקו
העוברים והשבים את המשטרה, לאחר שמצאו
גופת אדם בעגלת־ירקות, גילו לאחי•
מכן כי היה זה שיכור שנרדם.
הכרויות לבילוי
ע״י המכון הארצי
לקשרי ידידות
ת. ד ,9 4 7 0 .חיפה
נא לצרף בול לתשובה.

ך, חוץ עמדה משמרת הסטודנטים, כשבידיה שלטים כגון ״נגד קנוניית חרות—מפא״י״,
^ ״ממי אתה פוחד, מר בגין?״
בפנים, באולם הכנסת, ניגש אלי מנהיג בכיר של חרות, ושאל אותי בזעם :״מה אתם
רוצים מאיתנו? וכי אנחנו סותמים לכם את הפה? אחה חושב שמר בגין פוחד ממישהו?״
זה היה ביום השלישי. כעבור יופיים, ביום החמישי, התפרסמה ידיעה על מזימה חדשה
של חרות ומפא״י, אשר לעומתה גם הקנוניה של סעיף סתימת־הפה בכנסת היא כאין
וכאפס.
מבשר המזימה החדשה היה, כרגיל, העתון מעריב. עתון זה, שכל עורכיו הם אנשי־חרות
לשעבר, משרת את ממשלת אשכול מאז יומה הראשון. הוא גם תומך נלהב בכל מזימה
שבאה לחסל את העולם הזה — החל בחוק לשון הרע וכלה בסעיף סתימת־הפה. באיצטלה
של דיווח על דיוני הכנסת, מנהל העיתון תעמולה רצופה, בעלת גוון ארסי, נגד סיעתנו.
הודיע עתה מעריב; מתגבשת תוכנית של חרות, מפא״י והמפד״ל לקבוע אהוד חסימה של
״/״ 3או ^ .4התוכנית נועדה — לדברי מעריב — במיוחד כדי לשים קץ לסיעת העולם
הזה — כוח חדש.
כלומר: שלוש המפלגות הגדולות תשתפנה פעולה כדי לחסל כל כוח אופוזיציוני קיים.
וכדי למנוע התהוות כל כוח אופוזיציוני חדש. הן תחלקנה ביניהן את השלל — החל בכספי
המגבית היהודית המאוחדת, וכלה ב״תרומות״ הקואופרטיב דן — ותשחקנה ביניהן את
מישחק הקואליציה והאופוזיציה.
אין ספק כי מזימה אפלה זו תקומם את הציבור בארץ, כפי ששום דבר לא קומם איתו
מאז פרשת לבון. הולך ומתקרב מאבק של כל האנשים ההגונים בישראל נגד כל הכרישים
של המישטר הקיים.
אך בינתיים אפשר לשאול: מדוע החליטו המפלגות הגדולות לנקוט אמצעים כה חריפים,
כדי לחסל סיעה של איש אהד? מה הפחד שאחז בסיעת גח״ל, בת 26 החברים? מה החריד
מריבצה אפילו את סיעת דמערך, בת 49 הידיים המורמות?
מי שקורא אח רוב העיתונים היומיים, המעלימים את עיקר עבודתנו, לא יבין כלל את
התרגשות הסיעות הגדולות. אך בכנסת עצמה ברור לגמרי כיצד הצליחה סיעתנו הקטנטנה,
שאין לה תקציב ומנגנון, בעזרת כמה מתנדבים מסורים בלבד, לזעזע את המפלגות

האדירות.

נושרות שנוות — ונושר שניות
ן״ 6דבר בולט דווקא בדיון המשעמם ביותר של השנה: הדיון על התקציב. כאן נקטנו
! ן מלכתחילה בקו עיקבי ובלהי־מתפשר: אפשר בנקל לקצץ רבע מתקציב המדינה, על־ידי

דסו־את

צימצום הביורוקראטיה וחיסול הכפילויות והמשרדים המיותרים. אין צורך במיסים חדשים.
אין צורך בייקור השרותים.
בכך לא היינו מקוריים. אמרו זאת אחרים לפנינו. אך היינו מקוריים מאוד בביצוע.
בעוד שכל האחרים הסתפקו בכמה פראזות על נושא זה, ועברו לנושאים אחרים. מופשטים
ובלתי־מחייבים, דגרו המומחים־המתנדבים שלנו על התקציב של כל משרד ממשלתי.
בעזרת יודעי־דבר, שאינם ריצים בפירסום, עברנו על כל סעיף של כל משרד. מצאנו מאות
רבות של ביזבוזים וכפילויות, שמטרתם היחידה היא לספק ג׳ובים לעסקנים מפלגתיים
ולנפח את המנגנון.
בך הגשנו עשרות הסתייגויות לכל משרד ממשלתי — הרבה יותר מכל סיעה אחרת. לא
דברים כלליים ומטישטשים — אלא דברים מפורטים לגמרי: מה לחסוך, מה לחסל, מה
להעביר.
״בשביל מה אתם עובדים כל כך קשה?״ שאל אותי אחד מעובדי הבית .״הרי אתה יודע
שלא ייצא מזה כלום!״

• ההצבעה היא אוטומטית. אחרי שנגמרו כל הנאומים, מתחילה ההצבעה. לפתע
זורמים לאולם עשרות ח״כים, שבילו במזנון. הידיים מורמות אוטומטית, כשלרוב המצביעים
איו המושג הקל ביותר על מה מצביעים, מה טיב ההסתייגויות.
המעמד עצמו מדכא ביותר. היושב־ראש אומר :״ח״כ אבנרי הציע 24 הסתייגויות. מי
בעד ירים את ידו. נא להוריד. מי נגד ירים את ידו. נא להוריד. ההסתייגויות נדחו.״ זה
לוקח בדיוק עשר שניות.
מדוע אנחנו עושים בכל זאת מלאכה זו, הגוזלת את כל כוחותינו? מפני שזוהי העבודה
האמיתית של אופוזיציה הראוייה לשמה. כשנסיים את המלאכה, תהיה ביד־נו היבנית מגובשת
ומפורטת של מיבנה ממשלת ישראל — כפי שהיתר, צריכה להיות.
אבל זה מוציא את מפאי׳י מן הכלים. לא איכפת לה שמותחים על הממשלה ביקורת
מופשטת, שעליה אפשר להגיב תגובה מופשטת. אך כשבאים בטענות מפורטית — אין
תשובה.

נומזלי שמי, זזולני כאן
ן* יל,ח, למשל, את הוויכוח שהתנהל בשבוע שעבר על משרד ממשלתי פרוזאי — משרד
^ המיטהר והתעשיה.
השר נאם נאים ארוך ועקרוני על מגמותיו, ומסתבר שהוא דוגל בהחלט בכל הדברים
הטובים והרצויים, ללא יוצא מן הכלל. האופוזיציה הרישמית השיבה לו באותו מטבע,
העלתה על נס את העקרונות שלה, שגם הם כולם טובים ורצויים. נסתבר ששני הצדדים
דוגלים באותם העקרונות הטובים וד,רצויים. אך איש לא דיבר כלל על תקציב המשרד —
על המיליונים.
ואז בא תורנו — 10 דקות כדי לנמק 31 הסתייגויות, יותר מההסתייגויות של כל שאר
הסיעות גם יחד.
פתחנו בדוגמה מאלפת:
ארשה לעצמי לדבר על עצם תקציב משוד המסחר והתעשיה.
הנה, לפני שבוע, דן הסינאט של ארצות־הברית בתקציב נוסף לצורך ניהול המלחמה
בווים־נאם. הנשיא דרש הקצבה של 6.1מיליארד דולאר. אחרי דיון סוער קיצץ הסינאט
סכוס של 1.1מיליארד דולאר מתקציב זה 26 .חברי מפלגתו של הנשיא, המפלגה הדמו-
קראטית, הצביעו במד הקיצוץ. בין השאר החליט הרוב שלא לאשר את מס־הקניה למכוניות
והעלאת תעי־יפי הטלפונים.
רבותי חברי הכנסת, אם הסינאט האמריקאי, בתקציב בטחוני מובהק, מרשה לעצמו לקצץ
למעלה מעשרים אחוז מן התקציב המיוחד, מה הפחד של הבית הזה ללכת בדרך זו? מדוע
מתעקשים דוברי המערך, כמו חבר הכנסת קרגמן, במדינות המאפיינת אותו, לכנות את
הצעות־הקיצוץ של סיעתנו — שהן בגבולות עשרים אחוז — כפרי ״דימיון חולני״ד האם
דבר שהוא נורמלי בוושינגטון הופך חולני בישראל, או שמא המצב הפוך?
מרדכי ביבי (המערך) :איזו השוואה
אורי א בנ רי: סלח לי, אבל תחשוב על השאלה שלן קצת.
גדעון האוזנר (ל״ע) :מאה מיליון לירות קיצצת, חבר־כנסת אבנרי!
רחל צברי (המערך) :הוא הציע לקצץ מיליארד.

המזימה

אורי אפנדי: ניגשנו לתקציב המונח לפנינו לפי העקרון שהינחה אותנו בנאוס־התקציב
שלנו: למנוע כפילויות, לקצץ במנגנון, לוותר על תפקידים בלתייחיונייס.

ביזבן ז, ביובגז, ביובן ו .,
ך אחר מכן פירטנו רשימה ארוכה של קיצוצים וצימצומים, היכולים להביא רחסכון
/של מיליונים. למשל:
• אנו מציעים לבטל את המחוזות של המשרד. אין בהם צורך. די במשרר הראשי,
שיעבוד ביעילות. הוא הדין לגבי שלוחות מחוזיות בענפים שונים.
• קיימות כפילויות רבות בין משרד המסחר והתעשייה ובין משרד החקלאות. נ ן
מוצאים אנחנו ״בדיקת חלב ותוצרתו״ ,״ביקורת זרעים וחיטה״ ,״מחקר להדברת מזיקי
תבואה״ .יש מנגנון מתאים לכן במשרד החקלאות״ ואנו מציעים לבטל את כל סעיפי ההוצאה
העוסקים בפונקציות חקלאיות. בין השאר: הכפילות בין המחלקה למחירים וסובסידיות של
משרד־החקלאות ומדורים שונים במשרד־המסחר־והתעשייה.
9אין הצדקה לכן שכל משרד ממשלתי יקיים מדור מיוחד לפירסומים משלו. יש לאחד
את כולם. הרי לשם כן יש תינהל הסברה.
• יש כפילות גם במשרד עצמו. למשל: ליחידה לחקר שווקים יש שני ארכיונים. אחד
בירושלים ושני בתל־אביב. בירושלים מרוכזים פרטים לגבי ארצות. בתל־אביב מרוכזים
פרטים לגבי מוצרים. מי טמזדקק לנתונים בארץ מסויימת, עליו לקבלם בירושלים. מ׳
שרוצה לקבל פרסים לגבי מוצר מסויים — עליו לקבלם בתל־אביב.
• מוצע להקציב 660 אלף ל״י ליחידות חקר באנגליה ובארצות־הברית. המטרה טינה,
אבל יש כבר מחלקה כלכלית במשרד־החוץ. אם זו לא טובה, צריכים לחסל אותה
• למכון היין מוצע להקציב 220 אלף ל״י. משרד החקלאות ממילא עוסק בכן. הוא
הדין לגבי סעיף הקרוי :״ביקורת מוצרי סזון לייצוא״ — סכום של 341 אלף ל״י.
• לחברה הישראלית לתערוכות וירידים הוקצב סכום של 1.5מיליון ל״י. גם במשרד
ראש־הממשלה יש מי שמטפל בתערוכות ובירידים. על־ידי איחוד היחידות ניתן לחסון.

וכן הלאה. יכן הלאה. עד לנקודה העיקרית, המסכמת:

משאות הססודנסיס דיו הנ1סת
וזה נכון. לכאורה, כל העבודה העצומה הזאת היא לגמרי לחינם. אין הסיכוי הקלוש
ביותר שאף הצעתנו הקטנה ביותר תתקבל. וזאת מהסיבות הבאות:
• אי־אפשר לנמל, כל הסתייגות. פעם, כשהכנסת עוד היתד, צעירה, הועמדה כל
הסתייגות לדיון, בעליה היו מנמקים אותה במשך כמה דקות, ואז היתה נערכת הצבעה.
אך מאז זה נמאס לכולם, שהרי ממילא שום הסתייגות תקציבית לא נתקבלה מעולם.
אי־אפשר לשכנע ח״כים המצביעים כרובוטים. לכן החליטו כולם לחסוך זמן. לכל סיעה
ניתן זמן קצוב — לפי גודלה — כדי לנמק את כל ההסתייגויות גם יחד.
התוצאה: כמעט אין מדברים עוד על ההסתייגויות. כל סיעה נואמת נאום כללי, על
עקרונות נשגבים, תוך הרבה מליצות רמות — ואיש אינו מתווכח עוד על התקציב עצמו,
על הסכומים, על המיליונים היוצאים מכיס האזרח.
• כמעט אייט אינו מי 1שיב לנימוהים• אפילו ירצה מישהו לנמק את ההסתייגויות
שלו, אין בפני מי. בעת הדיונים האלה, אולם הכנסת הוא כמעט ריק. רק הח״כים הנאמנים
ביותר- ,שמונה או עשרה, מחזיקים מעמד־ באולם. לנואם יש הרגשה ברירה שהוא מדבר
אל הפרוטוקול.

תפקיד ועדת־הכספים של הכנסת הוא להזמין את הפקידים האחראיים, לחקור אותם ולברר
מה טיב הכפילויות האלה, ובאיזו מידה אפשר לחסלן.
זה לא נעשה — ומכאן הביקורת הדראסטית שלנו על עבודת הכנסת.

ש&ץ שר ג׳עוי לר
^ ר, אחרי ניתוח זה של התקציב עצמו, הקדשנו כמה מילים למדיניות — והוכחנו
( 1בארבע דקות שעוד נותרו לנו) כי כל דיבורי הממשלה על הבראת המשק הם דיבורי-
סרק. עשינו זאת בצורה עניינית, בלי מילים חריפות:
מכאן, אדוני השר, הייתי רוצה לעבור לדבר שנראה לנו כעיקר: המדיניות של משרד
המסחר והתעשייה.
לא חסרו בנאומן, שלשום. עקרונות טובים. יש ליטר: יותר מדי עקרונות טובים. ני יש
סתירות בין העקרונות.
לא אדבר כאן על עצם עקרון פיזור האונלוסיה. נעשה זאת בהזדמנות אחרת, ואני חושש
שהדברים יצרמו את האוזן של כסה מחברי הבית. אולם זאת יש לומר כבר עכשיו: פיזור
האוכלוסיה מכאן, והשגת העצמאות הכלכלית מכאן — יש בהט, לעיתים, ואולי לעיתים
קרובות, סתירה מהותית. די להזכיר כאן שם שהפן לשם־דבר, לסמל של כל המדיניות!
הזאת של המישטר: ג׳ימי לוי.
על המשרד להחליט, אחת ולתמיד — מהו העיקר בשלב הנוכחי? מהו ציר המאמץ

אבן מאסו השונאים
להלן הצהרתה של סיעת העולם הזה — נו ח
חדש, שנמסרה בכנסת בדיון על הצעות אי־האמון
של רפ״י וגח״ל, בעקבות הראיון שנתן
מר אבא אבן לפני ארבעה חודשים למר אריק
רולו, העורך לעניינים מרחביים בעתון הצרפתי
אדיר־ההשפעה לד. מונד.
שום עתון ישראלי לא הביא אף מילה אחת
של הצהרה זו. גם קול ישראל פסח עליה —
נאשר מסר את הצהרות כל הסיעות האחרות.
לעומת זאת ציטט אותה לה מונד, יחד עם
דברי מר אבן. לה ממד לא מצא לנחוץ לצטט
את דברי חברי־הכנסת פרס ובגין, שנימקו את
הצעת אי־האמון.

כבוד היושב־ראש, כנסת נכבדה.
״שתי גדות לירדן — זו שלנו, זו גם כן!״ כך הכריז
זאב ז׳בוטינסקי לפני דור, וכך טוענת תנועת־ר,חירות
השכם והערב, עד עצם היום הזה.
היו שקיוו כי תנועת־החרות זנחה תורה זו, כדבי
שאבד עליו הכלח. אך היא מופיעה כהקדמה למצע המשותף

פרם? האם הוא רודף־השלום המושבע, שטוהר
כוונותיו סולן!? האם הוא האיש -הוא או
מורו -שעשו אי פעם מעשה, ולו הקטן
ביותר, לקירוב השלום?

מלחמה על מה שכינינו ״קבוצת־החצר של בן־גוריון״,
תוך סיכון עצמנו? או שהגיע למסקנה זו רק אחרי שמר

ר,שלישיה המנהיגה של רפ״י נתנה למדינת־ישראל את
פרשת קיביה; את עסק הביש המבעית של שנת : 1954
את ההתקפה חסרת העילה של עזה בפברואר , 1955 שפתחה
את מרוץ הזיון ד,רד,־השואה במרחב: את פעולות־ההכנה
למיבצע־סיני שנקראו, פעולות־תגמול׳ :את ההתקשרות עם
כוחות־השחור הקולוניאליסטיים בצרפת: את ההתקשרות עם
כוחות־השחור הגרמניים מסוגם של פרנץ־יוזף; את מיבצע־סיני:
את הפגנת־הסרק האווילית והמסוכנת של שביט ;2
וההתנגדות הנמרצת לכל פעולה למען הפירוז האטומי של
המרחב.
ובאותה עת עצמה חיבלה שלישיה זו בכל ניצן של
יוזמת־שלום, היא מנעה בעד אזרח ישראלי בדרג בכיר
להיענות להזמנה של גמאל עבד־אל־נאצר ולבוא לקהיר,
כשזה אך עלה לשלטון. היא אסרה על משה שרת להיפגש
עם עבד־אל־נאצר, כשזה פנה אליו בכתב בלשון ״אחי
שרת״ .היא החניקה כל יוזמה כמו ועידת־פירנצה ועשרות
יוזמות אחרות, שפורסמו ושלא פורסמו. היא הקימה כלוב
לערביי־ישראל בדמות המימשל הצבאי.
מרדכי כן״פורת (רפ״י< :אפילו אינך ראוי לקריאת־ביניים!
אורי
אבנרי: אז למה אתה קורא?

״השתלבגת בגורזזב בנווזגניתד,
מר אבן צדק בכל אשר אמר על נושא זה. הוא צדק
באמרו כי ״אנחנו״ — קרי: ממשלת ישראל — אשמים
חלקית בניתוק הדו־שיח עם הערבים, בקיפאון המוחלט של
המחשבה המובילה להשתלבות ישראל במרחב.
איננו יכולים להתנגד לכך. ואיך יכולנו להתנגד? הרי
אלה המילים שאנחנו יצרנו וטבענו :״השתלבות במרחב״,
,ניתוק הדו־שיח״ ,״קיפאון המחשבה״ ,״ביטחוניזם״.

כבית־מידרשנו שלנו צמחו מושגים אלה.
בגללם נרדפנו. בגללם הושמצנו כעוכרי־ישראד
וכבוגרים כמדינה. בגללם סבלנו מפצצות,
הובינו באלות, נשברו עצמותינו ותוארנו כמפלצות
כפי דוברי המדינה.

פרס

אנו מברכים את שר־החוץ על כי אימץ מושגים אלה
לעצמו. גם איננו יכולים לראות כל פסול באכסניה. אני
רוצה להסתייג בכל החריפות מדברי חבר־הכנסת פרס
על מחבר סידרת־ד,מאמרים, מר אריק רולו. מר רולו הוא
יותר מאשר עיתונאי, הוא אישיות דגולה, רודף שלום
ישראל־ערב. הוא פעל רבות לא רק בשטח העיתונות, כי
אם גם בוועידות בינלאומיות למען השלום במרחב.

של סיעת גח״ל מלפני שנה, ובשבוע שעבר בלבד הכריז
חבר־הכנסת מנחם בגין כי הרצון לכיבוש שתי גדות
הירדן הוא תנאי בל־יעבור אפילו לאיחוד שתי גדות גח״ל.

מאמריו המצויינים על בעיות ישראל, שחיכו
הד בעולם הערבי, הם תרומה חשובה לשלום,
ואני שולח לו ברכה מעל במה זו.

איך תשיג תנועת החרות את הגבולות
ההיסטוריים? איד תגיע לגדה השניה של
הירדן?

האם במיצעד שושנים, כמתנה מידי האומה הערבית,
כתרומה לשלום — או בדם ואש, בסער מלחמה, תוך
נישול בני העם היושב שם?

תורה זו היא תורה של מלחמה כלתי־נמנעת.
היא מגבירה כעולם הערכי את הפחד מפני
רצון־ההתפשטות של ישראל. היא תורמת
תרומה למחרחרי־המלחמה שמעבר לגבול.
כל אדם בישראל מבין זאת — אלה שהצביעו בעד
גח״ל, ואלד, שהצביעו נגדה.
אם כן, מה חטא שר־החוץ, מר אבא אבן, כשאמר, כי
.,מר בגין מסמל את האירידנטיזם של אותם החולמים על
סיפוח ממלכת ירדן?״

2ן יביא, עגז \2הביש, גזעי
על כך גועשת חרות. על מה גועשת רפ״י?
אמר מר אבן :״חסידי בן־גוריון זיעזעו את דעת־הקהל
באי־פשרנותם ההולכת, עד־הסוף בשטח הביטחון.״

על מה יצא הקצף של חכר־הכנסת שמעון

ובכלל — מי הם המתמרמרים על השמצות בחוץ־לארץ?
האם לא ממשלתם של ראשי רפ״י דר,יום השמיצה כל בעל
דיעה שונה בחוץ־לארץ, באמצעות בטאונים רשמיים ושגרירי
ישראל? רבותי חברי־הכנסת, יכולתי לספר לכם כמה וכמה
סיפורים, מנסיוני האישי.

נזזז־י ה תפ מן נזר אבן?
אך איננו פטורים מלשאול: מתי באד, התפכחות מפתיעה
ורצויה זו של שר־החוץ?

מר אכן היה מדינאי כביר של ממשרת בן־
גורמן, ולאחר מבן כיהן כה כשר כמשך שנים.
מתי גידה כי מדיניות כן־גוריון הובילה לקיפאון
ומובילה לאסון? לפני סיני? כזמן סיני?
אחרי סיני?
ואותו ניתוק של הדו־שיח, שהוא מייחס לממשלת־ישראל
אשמה חלקית לו, מתי הוא היה? ״חייבים אנחנו לכונן
מחדש את הדו־שיח עם הערבים, שהפסקתו נבעה חלקית
מאשמתנו אומר מר אבא אבן בלה מונד. מתי היתד,
אשמה זו, ומה חלקו של מר אבן בכך?
ומר לוי אשכול, שהיה שר מרכזי בממשלת בן־גוריון
בכל התקופה הזאת — מתי הרגיש הוא שאנחנו צודקים?
האם חשב כך גם כאשר הכרזנו אנחנו, ערב מיבצע־סיני,

העיקרי? מהו השיקול העליון, הדוחה כל שיקול אחר? צריך שיהיה אומץ־לב לבחור, אומץ־
לב להכריע בצורה חד־משמעית.
אנו סבורים שהעיקרון האחד והקובע בתקופה זו הוא: עצמאות כלכלית. כלומר: תמריץ
קיצוני למיפעל יעיל, מצליח ומייצא — וחיסול אכזרי של ענפים כושלים ומיפעלים כושלים,
שהם ככדור־עופרת על המשק היוצר. לא חשיפה עדינה ובלתי־יעילה, אלא חיסול, פשוטו

כמשמעו.
יש קריטריון אחד, אובייקטיבי, אכזרי ובלעדי: כושר ההתחרות בשוק העולמי. כלומר:
הערך הממשי של הדולאר הנחסך.
וכאן, כבוד השר, חסרים לגמרי הנתונים. איש אינו יודע מה מחיר הדולאר הנחסך בכל
ענף, ובכל מיפעל. זה נשמר בסוד כמוס. לאחר הפיחות הקודם אמר מיכאל צור, המנהל־הכללי־לשעבר,
כי יש בארץ 300 עד 400 מיפעלים לא־כדאיים, ויש המייצרים לפי 9ל״י
לדולאר ואף יותר. מר צור הבטיח לחסל מצב זה בהדרגה, תוך שנתיים.
הודעה זו יש בה הלעגת דעת־הקהל. ראשית, ספק רב אם היו אז #רק 400 מיפעלים כאלה.

בן־גוריון מסר לו את השלטון, מתוך אמונה מוחלטת כי
אכן הוא ימשיך במדיניות זו של בטחוניזם עקר?

דיבזרינז אעגז תזזליף לנזננשיב
כבוד היושב־ראש, אילו היתר, לפנינו הצעה לסדר־היום
על דברי מר אבן, כלשונם, היינו מצביעים בעד הממשלה,
להסרתה מסדר־היום.
אולם לפנינו הצבעת אמון. מי שמצביע נגד הצעות
גח״ל ורפ״י, כאילו מצביע אמון בממשלה זו, במישור
המדיני והמרחבי. לכך איננו יכולים להסכים.

אמון אפיטר להביע רק דממשדה ההולכת
בדרך הנבונה -אם כצעדים גדולים, אם
כצעדים קטנים. אכל אי־אפשר להביע אמון
לממשלה המדברת -לפעמים -ככיוון הנכון,
אך ההולכת ככיוון ההפוך, הכיוון הקודם.

כמעט שלוש שנים עברו מאז כינון ממשלת אשכול. מה
נעשה בתקופה ארוכה זו לקירוב השלום, לשינוי מדיניות־החוץ,
להפשרת הקיפאון האינטלקטואלי, להמחשת המאבק
למען דו־קיום בשלום, כדברי מר אבן?
מנהיג ערבי דגול, אל־חביב בורגיבה, יצא ביוזמת־שלום
נועזת. פרטיה אינם חשובים — ד,כרנה היתד, הקובעת. מה
עשתה ממשלת ישראל כדי לעודד יוזמה זו, כדי לשבור
את הקיפאון מהצד שלנו? האם לא הלכו בטאוני הממשלה
בדרכם של האדונים בגין ופרם, ששניהם טענו כי זוהי
מזימה להשמדת ישראל?
לשם מה נשלח דובר ממשלה זו, חבר־הכנסת דויד הכהן,
לוועידת פירנצה האחרונה, אם לא כדי לפוצצה מבפנים?
בעוד שבוע נדבר בפרוטרוט על מחדלי הממשלה, ועל
ציוויי המעשה, במסגרת הדיון על משרד־החוץ של מר אבן.

דיבורים חיוביים של שר יכולים להוות תרו•
מה למען קירוב השלום, כתנאי שהם משמשים
הקדמה למעשה, ליווי למעשה, סיכום
•טל מעשה. אכל יש סכנה כדיבורים המשמשים
תחליף למעשה, היוצרים אשליה כאילו מה ווים
הם עצמם מעשה.
אנו מזהירים מפני אשליה זו. השלום לא יבוא מעצמו,
וגם לא מדיבורים. השלום זקוק למיבצעים — כשם
שמלחמה זקוקה למיבצעים. למיבצעים אלה, כבוד שר־החוץ,
אנחנו מחכים — והלוואי שלא נחכה לשווא.

עד אז לא נובל להביע אמון לממשלה זו.
סיעתנו תימנע, על בן, מהצבעה.

מרוע לא חוסלו? ומה זה בכלל לא־כדאי? יותר מ־ 3ל״י לדולאר? או 6ל״י לזולאר? או

9ל״י לדולאר?
חשוב לדעת את ערך הדולאר הנחסך — לא בממוצע לכל התעשיה, ואפילו לא בממוצע
לכל ענף, אלא חשובה בכל ענף ההתפלגות של מיספר המיפעלים, מיספר העובדים וערך י התפוקה לפי המחיר של דולאר נחסך.
חלק גדול מהתעשייה מייצר במחיר יקר, למרות שהשכר הוא נמוך. זה הכשיל את
הפיחות הקודם, וזה יכשיל גם פיחות להבא — אם יקום פיחות בגובה של 6ל״י לדולאר,
כפי שמנבא הפייננשל טיימס.
שום לחץ על העובדים לא ירפא מצב זה. להיפך, זה ייצור אשליה, נרקוזה מרגיעה,
ויעכב את ההבראה האמיתית.
ההבראה היא: תוכנית־אב ברורה, חד־משמעית, שתקבע שתוך מועד מסוייס, נגיד שנתיים,
יחוסלו כל המיפעלים המייצרים במחיר של למעלה משבע לירות לדולאר, ותוך תקופה
(המשך בעמוד )26

ד*״ח לבוחר
(המשך מעמוד )25
נוספת, קבועה מראש, כל מיפעל המייצר בשש
לירות לדולאר, וכן הלאה — עד ש יושג
המצב הרצוי, ואת המר! והמשאבים
וכוח־האדס שייחסכו — יש להפנות לענפים
שבהם יש לנו סיכוי לכדאיות כלכלית, הודות
להתמחות, ליידע ולנתונים פיסיים.
השאלת היא אם כבוד השר יכול לבצע
זאת — לא מפאת רצונו וכשרונו, שבהם
אנו מאמינים, אלא מבחינת מהות המישטר
הפרוטקציוניסטי עצמו, הבנוי על קבוצות־הלחץ,
המחזיקות במיפעליס הכושלים.

״וזבר־הכמזת הוא יוצא דופן״

חאת
ח אווזז *

^ 4יך מגיבה הממשלה על נאום כזה?
השיטה היתד, מאלפת ביותר.
על כל הצעות הקיצוץ — כלומר, על 31
הסתייגויותינו — לא הגיב השר כלל. הוא
לא הזכיר אותן אף במילה אחת. בכך נהג
כמו עמיתו, שר־האוצר, שלא הגיב במילה
אחת על הצעות־ר,קיצוץ הדראסטיות, שנכללו
בנאום־ד,תקציב שלנו.
כי כשבאים לדבר על ניפוח המנגנון, על
הביזבוז הפנטסטי של הביורוקראטיה ה־ממשלתית־מפלגתית,
פשוט אין תשובה. ומפני
שאין תשובה, וגם לא תיתכן תשובה,
זה מרגיז את הנוגעים בדבר. זה מרגיז
גם את האופוזיציה הרישמית, שהיתר, צריכה
לעשות מלאכה זו — אך נטשה אותה
מזה שנים רבות.
גם על החלק האחרון של הנאום לא הגיב
השר. כי כאן קבענו שיטה ברורה ומפורטת
להגשמת המדיניות שהממשלה עצמה —
כביכול — דוגלת בה. מכיוון שאין היא
חולמת להגשים מדיניות זו, לא יכלה להגיב.
רק על חלק אחד של הנאום הגיב השר:
זד, שנגע לפרד, הקדושה הקרוייה ״פיזור
האוכלוסייה״ .הוא ידע שכאן הוא מדבר
בשם הקואליציה והאופוזיציה כאחת 119 ,
נגד , 1כלהלן:

•ימי*

ממיז! הגזסעיס הגמזית
ץ יעאץ־י* 3<?0י
,כדי^ייי פ

יזי זין רי^^דע
כי׳מיי^י גי ׳>1

יא^י• י־י.ר$נ1ך

אייזגפמ^ ׳י**כ>ג*
־ימ׳ענ-י־י׳
מפיך *י*כ?זט
מ פי ך

*די מי ת #י*ייגומ

|ן 4ן

בד 111 ני ת נ=וו־ידך 13 וונן
זכתהב רנו ^ו ר־בז־נכוניר!
הנו כד ^1יבד דזננברז־ד־־ד!
ל ט 1ת 1 9 6 6
בכז־ופו>1ור* ע ם
שבוצע 1.1ר*-יז־ י
ב־דנכון דיכטר דז ב:ינד1׳*1ורז־י
ו ל1

1 3ו ! ק 1 0ו 1 1י1

ב עינ ת

]611116886

הספרי• הצרפתי המעולה
השומר על תסרוקתך יום חמים

לדבריו של חבר־הכנסת אבנרי, שאמר כי
פיזור האוכלוסיה ותיעוש אזורי־הפיתוח
אינם עולים בקנה אחד עם חתירה לעצמאות
כלכלית; בנושא זה יש לנו השקפת־עולם
ברורה, המאחדת את כל חלקיו של
העם, ודבר זה בא לידי ביטוי בדברי כל
נציגיו בבית הזה.
בעניין זה, כמו אולי בעניינים אחרים,
חבר־הכנסת אבנרי הוא יוצא־דופן. הבה
נסכים שאין אנחנו מסכימים.

פתע \זפ פפפריפ?
41 הו ניסוח עדין, כנאה לחיים צדוק,
1שהוא אחד הדוברים היותר סימפאטיים
של הממשלה. הוא רחוק מסימון הגידופים
הגסים של אנשים כמו ח״כ קרגמן או ברעם.
אך הוא אומר את אותו הדבר :
אנחנו מייצגים בכנסת השקפת־עולם חדשה,
המנוגדת להשקפת כל המפלגות הישנות גם
יחד.
לכאורה, אין זה מסוכן. הרי אפשר להוריד
כל עניין מסדר־היום, בהצבעה אוטומאטית.
כפי שרשום בפרוטוקול, על אחד
מסעיפי התקציב של משרד המיסחר והתעשייה:
״ארבע
ההצעות של ח״כ שטרן — לא
נתקבלו. ארבע ההצעות של ח״כ אלמוגי —
לא נתקבלו. עשרים וארבע ההצעות של
ח־כ אבנרי — לא נתקבלו. הצעה אחת של
ח״כ מיקוניס — לא נתקבלה. הצעת הוועדה
— 31.2מיליון ל״י — נתקבלה.

כלה, לפני שאת מ חליטה
באיזו שמלת חו פ ה
לבחור כדאי שתכנסי
לסלון ״אמבר״ .זה עתה
סלון
מנ הלת
הגיעה
״אמבר״ מ אירופ ה עם
שמלות חו פ ה חדי שות
גם לעונת החורף מ המודלים
החדי שים ביומיו
ח די ם
תר מבדים

ההצבעה כולה ארכה פחות משלוש דקות.
אם כן, מדוע זה בכל זאת מבהיל את
את מפא״י, עד כי היא מוכנה לנקוט בשיטה
קיצונית כמו העלאת אחוז־ר,חסימה, שתב־תים
את פניה בעולם כולו? מדוע היא
מוצאת שותפה נאמנה בתנועת חרות, המוכנה
לתת יד להחנקת האופוזיציה, אפילו
יחסל הדבר את שארית האהדה לה זכתה
בציבור הנאור?
איני מוצא תשובה אחרת אלא זו: שיש
פחד מפני עצם הרעיונות. די בציוץ אחד
כדי לשנות את האווירה ביער. די בקול
אחד בכנסת, כדי להוכיח עד כמה התרוקן
מוסד זה מתוכנו. יש רעיונות שעצם השמעתם
הוא מסוכן, מפני שהם עשויים לעורר
ציבור גדול למחשבה חדשה.
שהרי אחרת — מדוע פוחדים 119 מפני
,1שהוא ״יוצא דופן״?

״אמבר״
תל-אגיב, רח׳ בן־יהודה 59
טלפון 246752

העולם הזה 1490

עוב בזמן

השירותים החשא״ס
בשבוע שעבר נצטוותה ישראל, על ידי ווע דת
שביתת הנשק, לנקוט באמצעים החריפים
ביותר העומדים לרשותה, כדי למנוע בניית
בתי־שימוש בשטח ההפקר. משום ש״הקמת
בית־שימוש בבניין ישראלי, הנמצא להלכה
בשטח ההפקר, נחשב להפרה של הסכם שביתת
הנשק׳ וישראל נקראת, על כן, להימנע ממע שים
כאלה בעתיד.״
הסכם שביתת הנשק קובע שדרי שטח ההפקר
יכולים להמשיך לגור בו בתנאי שלא יבצעו
שינויים והוספות בבתיהם. הישראלים המתגוררים
בשטח, עקפו קצת את ההסכם והרחיבו
בחשאי את השרותים שלהם. הירדנים גילו את
הדבר והגישו מיד תלונה לוועדת שביתת הנשק.
בשטח
ההפקר׳ בכלל, יש הרבה בעיות. ב עיקר
בעיות סניטציה, הגורמות להתנגשויות
אינסופיות בין הצדדים. בבית ישראלי אחד
התפורר לא מזמן הלק מהקיר של חדר הנו חיות.
בעל הבית לא רצה שהירדנים יציצו לו
ומיהר לסתום את החור. הירדנים התנגדו,
הגישו תלונה, וועדת שביתת הנשק קבעה שה חור
צריך להישאר במקומו.
ואין זה המיקרה היחידי. לאלגרה וולרו, מבית
ישראל׳ אין בעיות עם בית השימוש שלה.
אבל לירדנים יש .״הצינור של הביוב היה
נוזל,״ היא מספרת ,״הלכתי לעיריית ואמרתי:
,הצינור של הביוב נוזל.׳ לא רצו לשמוע. היה
מסריח מאוד. הלכתי עוד פעם ואמרתי, :הצי נור
של הביוב נוזל ,.לא שמעו.
״עד שהג׳ורה באה אל הערבים. היה להם
מסריח. והם התרגזו ואז באו מהצבא לסתום
את זה.״
לא לכל אחד הירדנים עוזרים. אצל ניסים
וולרו, הבן־דוד של אלגרה, נוזל הביוב כבר
חודשיים והירדנים לא עושים שום דבר בנידון.
בגלים ממש אוזלת יד.
כן. יש כל מיני בעיות. הבתים ישנים וכל
פעם חלק מהם מתפורר ומפריע את חייו ה שלווים
של האדיב. יש גם בעיות אחרות. בעיות
בעלי־חיים. מדי
יום ביומו עובי־ת
איזה תרנגולת אח רת
את הגבול, ווע דת
שביתת הנשק
צריכה להחזיר או תה
לארצה.
לא רק תרנגולות.
הגבול באיזור ירו שלים
שוקק תנועה
של פרות, עיזים,
תיישים, כבשים, ח כופנר
מורים,
פרדות וסוסים.
הם אף פעם לא שמים לב, ותמיד עוברים
בטעות את הגבול. ועדת שביתת הנשק מחזירה
אותם למקומם.
אבל התקריות הרציניות ביותר קורות ביום
השבת. ביום הזה מתאספים מהצד האחד של
הגבול נטורי הקרתא של ישראל, ובצד השני
של הגבול ילדי הירדנים. נטורי הקרתא מתחילים
לזרוק אבנים והירדנים עונים להם ב זריקת
אבנים.
עוד לפני חצי שנה יכולים היו נטורי הקרתא
לזרוק אבנים בשקט, מבלי להסתכן׳ על יהודים,
אבל מאז שהיהודים הפסיקו לנסוע בשבת אין

להם ברירה אלא ללכת אל הערבים.
המלחמה מתנהלת משבת בבוקר עד שבת
י בצהריים. בצהריים הולכים כולם לאכול ארוחת
צהריים ולמחרת מגישים שני הצדדים. תלונות
לועדת שביתת הנשק.
הועדה מורכבת מירדנים מישראלים ומהאו״ם.
יש לה בניין יפה בשטח ההפקר, עם שולחנות,
כסאות, טלפון, ומזכירה. בכל פעם שיש איזושהי
תקרית גבול נפגשים הצדדים סביב השולחן
ומסדירים את העניינים.
הרב־פקד הישראלי מציע לרב־פקד הירדני
סיגריה ישראלית. דירב־פקד הירדני מכבד את
הרב־פקד הישראלי בסוכריות נגד שיעול. משוחחים
קצת על מגיפת השפעת, ועל הנזלת, היר־
< דנים שואלים אם גם בישראל היה אתמול מזג
אוויר כל כך יפה והישראלים מודים שבישראל
היה אתמול מזג אויר כל כך יפה.
אחר כך חותמים שני הצדדים על כך שינקטו
באמצעים החריפים ביותר שברשותם, כדי
למנוע מעשים כאלה בעתיד׳ והולכים איש ל ארצו,
עד לתקרית הבאה.
״בירושלים אין הרבה תקריות,״ אומר רב־פקד
מיכאל בוכנר ,״הישראלים שגרים על הג בול
לא רוצים להסתכסך עם הערבים, ולהיפך.
יש בעיות עם נטורי קרתא, עם חיות שונות,
ועם בתי השימוש והשירותים. לפעמים יש
איזה תקרית, אבל הלוואי שלכל אורך הגבולות
היה המצב כמו כאן.״
״בכל אופן,״ הוא מגלה ,״אנחנו עומדים לפ תור,
בכלל, את בעיית היחסים עם ירדן. אנחנו
עומדים לבנות לכל אורך הגבול׳ לפחות בשטה
ירושלים׳ שיכונים גדולים בבלוקים של בטון,
שיגנו על העיר מפני האדיב.״
הנה, סוף סוף מצאו שימוש מתאים לשיכו נים.

״ואת
חושבת שזה פיתרון?״ הוא שואל ,״להרוג
כל כך הרבה כלבים כל יום? את חושבת שכ דורים
לא עולים כסף? ומי את חושבת משלם
את זה?״
לעת עתה בית־החולים עוד קיים, אם כי
בקושי. כל בוקר׳ כשהשמש רק עולה, כשהש מיים
עדיין סגולים, כבר צריך שותפו של מר־קום
לחדר לעשות פיפי, והשכנים׳ ממול׳ מת חילים
לנבוח.
מרקום קם מהמיטה, והולך למטבח לשתות
קפה ולעשן סיגריה בצוותא .״ארוחת הבוקר
היא שעה נעימה מאוד בשבילנו,״ הוא מספר,
״אנחנו אוכלים ארוחת בוקר, ומשוחחים קצת
על כוס קפה.״
״על מה אתם משוחחים?״
״על מה? על מה אני יכול לשוחח איתם? לא
על הרבה דברים׳ הרי הם כלבים, סוף סוף.
אני משוחח איתם על מזג האוויר׳ על המחירים
בשוק׳ על מצב בית־החולים, על הקשיים שה עירייה
עושה לי. הם הרי כלבים, אי־אפשר
לשוחח איתם על כל דבר.״
אחרי האוכל הוא יוצא איתם לחצר כדי לתת
להם שיעורים ,״אני מלמד אותם כל מיני דב־

1^3׳ הכרג
במרומי הר־ציון׳ למעלה, על הפסגה הגבוהה,
מתפללים התיירים לאלוהים וקונים גלויות
צבעוניות ומזכרות מארץ־הקודש. למטה׳ ב מורדות
ההר, מייללים הכלבים יחד עם המנהל
שלהם׳ הרברט מרקוס.
הכלבים המייללים גרים בבית־החולים של
הר־ציון לבעלי־היים. בראש אותו בית־חולים
עומד יושב־ראש מטעם האגודה לצער־בעלי־חיים.
ליושב־ראש יש סגן־יושב־ראש מטעם
האגודה, לסגן־היושב־ראש יש מנהל מטעם
העירייה, וכן מזכיר וגזבר. למנהל שלושה נס פחים:
נספח לענייני כלבים, נספח לענייני ח תולים,
ונספח לענייני קופים. מלבדם יש בו עד
בית־החולים מטעם אגודת צער־בעלי־חיים
עוד חבר ועד אחד, פשוט.
כל הצוות הזה מנהל את שמונה הכלבים,
שני החתולים והקוף, שגרים שם. בקיץ יש יותר
כלבים׳ אבל עכשיו זאת עונה מתה. מבין ש מונה
הכלבים שניים שוכבים במחלקת הכלבת,
אחד הוא יתום, ונמצא במחלקת היתומים
המשת האחרים הם פנסיונרים, שבעליהם נסעו
לחוץ־לארץ.
לפנסיונרים יש חיי־מלכים. אחד מהם מת גורר
במלונת־חדר׳ העולה שתיים וחצי לירות
ליום, השני מתגורר במלוגת שני חדרים, ה עולה
שלוש לירות ליום׳ השלישי גר במשרד,
תמורת ארצע לירות ליום, הרביעי גר בחדר
הקבלה, והחמישי גר בחדר זוגי עם הרברט
מרקוס, המנהל מטעם העירייה.
למרקום יש החדר הכי מרווח, וכל כלב היה
רוצה לגור איתו. בכל־זאת הרברט לא מרוצה:
״אנחנו עומדים לפשוט את הרגל׳״ הוא מספר,
״העירייה נותנת לנו רק 2500 לירות לשנה
והכלבים עולים לעומת זאת׳ 1800 לירות
לחודש.
״רק החשמל הגז והטלפון שהם צורכים,
עולה לי מאה חמישים לירות לחודש. אני צריך
לבטח את העובדים מפני הכלבים, ואת הכלבים
מפגי העובדים׳ זה עולה מאה לירות לחודש.
אני צריך לנקות את הכלבים ואת העובדים,
זה עולה ארבע מאות לירות בחודש. כבר הו צאתי
מכיסי הפרטי 30.000 לירות, אבל נגמר
לי הכסף. אם העירייה לא תשלם יותר׳ יצטרכו
לסגור את בית־החולים.״
כבר עכשיו נאלץ מרקום להרוג את הכלבים
$היתומים הבלתי־גזעיים. אין תקציב בשבילם.

נזדקוס ושותף לחדר
רים. דברים שוגים מאוד. להושיט יד לשלום.
לאכול בנימוס. אני מלמד אותם שכלב נובח
אינו נושך, אני מלמד אותם לנבוח ולנשוך כמו
שצריך, אני מלמד אותם כל מה שהם צריכים
לדעת. גם הם מלמדים אותי לפעמים כל מיני
דברים.״
אחרי הלימודים הולכים מרקוס והכלבים
למטבח לאכול עוף, אחרי־כן הם יוצאים לחצר
לשחק קצת מחבואים ותופסת׳ ובערב הם אוכלים
עוד עוף והולכים לישון. החתולים והקוף
לא משתתפים בסדר היום הזה, ומרקום מזלזל
בהם מאד .״אין לנו שפה משותפת איתם,״
הוא מסביר .״הם לא מבינים מה שהכלבים
אומרים להם ולא מה שאני אומר להם.״
מכל האנשים שמרקום מכיר, הוא הכי אוהב
את הכלבים. אחר כך הוא אוהב שוודים, כי הוא
שוודי, אחר כך הוא אוהב אשכנזים ואחר כך
הוא אוהב את היתר.
״הספרדים, וביחוד העירקים,״ הוא מסביר,
״לא קיבלו חינוך בכלל. אין להם שום תרבות.
הם לא יודעים מה זה כלב. גם הערבים אותו
דבר. מתייחסים אל כלבים כמו אל כלבים.
זאת הסיבה שיש לי הרבה קשיים עם בית־ה־חולים׳
כי יש כאן הרבה ספרדים.״
״את יודעת מי הידיד הנאמן ביותר של האדם?״
הוא מתעניץ פתאום.
״הכלב, לא?״
״גם אני חושב כך,״ הוא מודה.
״האם אתה נשוי?״ שאלתי אותו.
״כן,״ הוא עונה בביישנות ,״זאת אשתי.״ הוא
הראה על כלבת זאב ששכבה בפינה .״אבל
אנחנו לא נשואים כחוק. זאת אשתי השניה.
אני גרוש.״
״והראשונה ...גם היתר נסיתי לנחש,
בעדינות.
״הראשונה לא היתד, בן־אדם בכלל,״ הוא
סיפר באדישות ,״היא היתד, סתם כלבה.״

מספר 1490

שנה 29

כ׳ ניסן תשכ״ס23.3.1966 ,

המחיר 1 2 0אג׳

ויחוו התעדנה.
אגו נכחה ואנין
הצהז. :הצח;1וצח!״
כאשד נסהו רו
השוסוס גאסו סורס
ער וצח
שושנה נריגרגו

ועכשיו: אוננת הברכיים!
דו ג מני ת • הודית ניד