גליון 1491 מתאריך 30 במרץ 1966

משפד

1491

השופט

ט׳ ניסן וזשכ״ו30.3.1996 ,

יון נאדץ

ולהתחתןבחרל -כ הווו?
הי ש ר אלי אינו מאפשר 1א ת

הטה יד 1 2 0א ג ,

ערב פסח תש״ך נכנסו כמה צעירים, שהשתחררו
זה עתה מצה״ל, לשני החדרים
ברחוב לילינבלום בתל־אביב, בהם שכן השבועון
המשפחתי הוותיק, העולם הזה. ב־גליון
העתון שיצא באותו שבוע נעלמה הסיסמה
הישנה ,״ריתמוס החיים — דופק
הזמן״ ,ובמקומה הופיעה סיסמה חדשה,
המלווה את הע־תון עד היום :״בלי מורא,
בלי משוא־פנים״.
כך נולד ״השבועון המסויים״ .השבוע
מלאו למאורע זה 16 שנים.

בשבילנו היתד, זאת שנה מהפכנית —
השנה הסוערת ביותר מבין כל 16 השנים
שעברו, שאף אחת מהן לא היתד, שקטה
ורגועה.
הדבר התחיל בחקיקת חוק לשון הרע,
חוק שכוזן במפורש נגד עצם קיומנו (והקיים
עדיין במלוא תוקפו) .קבלתו היתד,
חג לכל שונאינו — והם לא ניחשו כי הם
עומדים לשמש דוגמה חדשה לאימרה הישנה
:״בור כרה ויחפרהו״.
ההתרגשות הציבורית, שגאתה עם קבלת
החוק, הוכיחה בפעם הראשונה מת עמוקינז
השורשים שהיכה השבועון המסויים בציבור.
למחרת קבלת החוק הכריזו עורכי העולם
הזה על כוונתם להקים רשימה לבחירות.
תוך שבועות מעטים, במיבצע שהארץ
לא ראתה כדוגמתו, קמה תנועה המונית
אמיתית, בעלת הנהגה מדינית בעלת שיעור־קומה
ומאות פעילים מסורים. היא תגיעה
לשיאה ביום הבחירות, כאשר אלף איש וי
אשד, התנדבו לשבת כמשקיפים בקלפיות,
תוף הזדהות מלאה עם הרשימה.
באותו יום הצביעו 14,124 ישראלים בעד
הרעיונות שנולדו בבית־מדרשו של השבועון
המסויים, ובעד האנשים שיצרו אותם
והזדהו עימם.
לתופעה זו אין אח ורע בעולם. היו תנועות
שהקימו עתונים. מעולם לא היה עתון
שיצר תנועה המונית.
ואכן, העולם שם לב לתופעה זו. שום
דבר שקרה השנה בישראל לא זכה להד
עולמי כה רחב כמוה — אם כי עתוני ישראל,
שרובם קשרו זה מכבר קשר־השתקה
נגד שבועון זה, השתיקו תגובה זו. אין
עתון חשוב בעולם, מלה־נזונד ול׳אכספרס
הפאריסאיים, ועד לניוזודק האמריקאי, מדר
שפיגל הגרמני עד לז׳ן אפריק התוניסי, שלא
הקדיש את תשומת־לבו לתופעה זו,
תוך ראייתה כסימן לתמורה עמוקה שחלה
בישראל.
לקוראים ולאוהדים הוותיקים של העתון,

שסבלו במשך השנים מהשמצות כה רבות,
היה זה רגע של סיפוק כאשר ראו את
התמונה בה מסתכל ח״כ בן־גוריון בח״כ
אבנרי, כששניהם בני אותו מעמד. והרי
ראש־ד,ממשלה לשעבר, עם צבא אלופיו המשומשים,
עם המיליונים שעמדו לרשותו,
עם עסקני־מנגנונו המנוסים, לא צבר אלא
פי שבעה קולות יותר מרשימת הכוח החדש,
שלא היה לה כסף, לא מנגנון ולא
שמות מצלצלים!

תקופת הבחירות היתד, מיבחן עליון. אך
למחרת הבחירות. עם הכנסנו לתקופה ה
הגיע
אל נחלתו, והוא רוצה להיות אחד
מן המניין.
אולם תוך חודשיים נעורו מאשליה זו.
נסתבר להם כי הסיעה החדשה מבשרת, מעל
דוכן הכנסת, את הבשורה הלוחמת, הבלתי־מתפשרת,
שהושמעה עד כה רק מעל עמודי
השבועון המסויים — את קריאת־הקרב לשינוי
פני המדינה.
מייד נשתנה היחס. נגד הסיעה נוצרה
חזית אחידה של כל מפלגות המישטר הישן.
תקנון הכנסת שוגר״ כדי לסתום את פיה
ולמנוע בעדה מלהעלות עניינים שאינם נוחים
למישטר. ובחדרי־חדרים החל הדיון על

חדשה, התחיל מיבחן לא פחות חמור, אם
כי מסוג אחר.
השאלה שניקרה ברבבות לבבות היתה:
התקלקל ההצלחה את העזים הזה?
האם ישנה העתון את סימונו? האם יתחיל
לרדוף אחרי ״רספקטאביליות״ז האם
ירצה העורך בכנסת להצטרף ל״אסטאבליש־מנט״?
בקיצור: האם תתרוקן סיסמת ה־עתון
מתוכנה, והוא יחדל מלהיות כוח
לוחם, עקשן, תוקפני, בלתי־תלוי ובלתי-
מתפשר?
בכנסת עצמה הוכרע העניין חיש מהר.
תחילה היתד, אי־הבנה. העורך הופיע בלבוש
הפרלמנטרי המסורתי, נהג בנימוס פרלמנטרי,
נהג לפי התקנון הפרלמנטרי. ראשי
המישטר הישלו את עצמם כי זהו זה, האיש

חקיקת חוק שיעלה את אחוז־החסימה, מתוך
אשלייה שזה יחסום את דרך הסיעה
לכנסת הבאה.

אותה בעיה עמדה, בצורה אחרת, בפני
העתון עצמו. רבים היו בטוחים כי הוא
ישתנה. וכאשר אדם משוכנע מראש במשהו,
הוא נוטה לראות סימנים לכך גם כשאינם.
בכמה חוגים נפוצה השמועה :״העולם הזה
השתנה. הוא כבר כותב כמו כל העיתונים

אולם העולם הזה לא השתנה — ולא ישתנה.
אחרי הזעזועים הבלתי־נמנעים של תקופת
הבחירות והימים שמייד לאחריהן, חזר
העתון למתכונתו הרגילה, ככוח־מחץ עתו־

נאי בלתי־תלוי. השינוי היחידי שחל בו התבטא
בהוספה הדו״ח לבוחר של העורך —
מדור עתונאי בלתי־רגיל, השופך אור על
הנעשה בכנסת מזוזית חדשה לגמרי.
במשך כמה שבועות עשינו נסיונות לשנות
במקצת את מיבנה החלק הקל של
העתון. אך חקר דעת הקוראים הוכיח,
בלי להשאיר מקום לשום ספק, כי מרבית
הקוראים רוצים שגם החלק הבידורי של
השבועון המסדים לא ישתנה, ושהמאזן הפנימי
של השבועון לא יתערער. עוד רחוק
היום בו אפשר יהיה להוציא בארץ עתון
פוליטי לוחם ובלתי־תלוי, כמו החלק הראשון
של העולם הזה, בלי החלק השני,
הבידורי.
יתכן כי המיבחן החשוב ביותר בתקופה
זו היד, דווקא במישור המוחשי ביותר —
הגופני. עם בחירת העורך לכנסת, הוטל
עליו, ועל הצוות המרכזי של העתון, מאמץ
גופני ונפשי שלא ידענו כמותו גם בימינו
הסוערים ביותר. העורך לא צימצם במאומה
את השתתפותו בעתון, הן בתיכנון והן
בביצוע, אף שהוא ממלא עתה — בנוסף
על כך — תפקיד מפרך יותר מאשר תפקידי
כל שאר 119 חברי־הכנסת.
העובדה שהוא — ושאר חברי המערכת
— עומדים במיבחן זה של הגברת כל המשימות,
אף היא אפשרית רק בעתון בו
שוררת רוח, שקראנו לה, לא פעם ,״רוח
הקומנדו״.

ולבסוף: האח הצעיר של השבועון המסדים.
ביום
הבחירות התייצבו למעלה מאלפיים
אזרחים ערביים לימץ הרשימה. כולם היו
צעירים, וכולם קוראי עברית, חסידים ותיקים
של מלחמת העולם חזה. בפיהם היתד,
תביעה, שזה מכבר הגינו בה: שתופיע מהדורה
ערבית, אשר תגיע להמוני ישראל
השלישית.
האזה אל־עאלם, שנולד לפני חודשיים,
ממלא תפקיד זה. בוזדאי צפויים לו עוד
מיבחנים קשים. הוא יצטרך ללמוד, כמו
אחיו הבכור, דברים רבים בבית״הספר הקשה
של נסיונות וכשלונות. אך הוא צועד
עתה על רגליו — בלי מורא, בלי משוא־פנים.

הקפיץהנכון -הוא לב המזרון !
בשאיפה לותמדת לשיפורים נוספים הרנננו עתה ציוד אוסומסי-אלקנזרוני

פלדה
קפיצי לייצור ומע מידים
וסמים
לבחירתך שלושה סוגים של מזרונים מעולים עם קפיצי פלדה מחוס מי ם

שופר א

שופרא ע ם גומאויר

עם סיזל סהור

פאר -און

בשכבה של 4ס־מ

עם רשת מגן

לרשותךגםמבחרדגמיםחדישים של חדרי שינ ה ור היטי ריפוד לסלון

העולם הזה 491ו

מכתבים המרגמה הפסולה

הוד מעלתו המישטר
בעצם ז ה לא רע שגח״ל מסייעת למערך
ב מזי מו תיו האנטי־דמוקראטיו ת, לסתום את
הפה לסיע ת העולם
הזה — כוח חדש
בכנסת (העולם הזה
.) 1489
זה מלמד את כל
אותם הבו חרי ם ש היתר.
להם א שלייה
בייחס ל מ הו ת הגו ש
החרותי־ליבראלי, כי
בעצם אין הו א שונה
ב מ הו תו מן המערך.
אם נע תיק בי טוי
אנגלי ידוע, נוכל
לקרוא לגח״ל ״ האו
פוזי צי ה של הו ד
מעלתו ה מי שטר הקיים״ .ומה שנחוץ לישראל
זה דבר אחר: או פוזי צי ה שמחוץ ל־מישטר
הקיים.
אבנר לדמן, נתניה
ליבי ליבי לך — ג ח״ל ז״ל,
איך הו לכ ת או תי שולל!
,. 1 ,2חיפה
בב חירות האח רונות הצבעתי גח״ל, כי
ח שבתי את הגו ש הז ה לגרעין ה אופוזי צי ה.
מה קרה: לא רק שאין ג ח״ל אופו וראו
זיצי
ה ראויה ל שמה, אלא שהיא מ שרתת
את הקו אליציה ה מפא״יית, ברדיפתה א ת הכוח
החדש ו בנ סיונ ה לסתום לו את הפה.
הריני מבטיח לגח״ל, קבל עם ועדה: תחלמו
לקבל את קולי בב חי רו ת הבאות. אם
כבר לעזור למפא״י, אז ב שביל מה נחוץ
לי התיווך שלכם?

מאיד כהן,

תל-אביב

החיסון הקטן
בקשר לבעיית העזרה הרפואי ת ב שבת לגויים
ועכו״ם, ברצוני להציע למ שרדים הממ
שלתיים הנוגעים בדבר, כי יי טי בו לע שות
אם ינ תחו את הגויי ם והעכו״ם הבאים
לארצנו.
כוזנתי לני תו ח קטן ובלתי־מסובך, שייע שה
תיכף לבואם ארצה, בז מן שהם מקבלים
זריקו ת חי סון נגד אבעבועות, דבר, צרעת
.וכר. אפ שר לקרוא לניתוח זה חיסון נגד
היהדות, ו שלום על ישראל.

חיים כשר,

בת-ים

טובים ונאמנים
צר לי לכ תו ב מכתב זה בעילום שם,
אך בעת פי ר סו מו כבר א שב לבטח בארצות־הברית,
כיורד.
אני יליד הארץ, דור שלי שי. שירתתי
בפלמ״ח שנים רבות לפני קו ם המדינה, ואחר
כך היי תי קצין בצה״ל בז מן מלחמת-
ה שיחרור. נפצעתי בעיני בז מן הקרבות.
לכן, כואב ל שמוע היום על פר שת הכספים
וההלוואות של קואופר טיב דן, בה מעורב
שר־העבודה יגאל אלון (העולם הזה
,) 1490א שר בהרמת אצבעו ול קולו נפלו
ונפגעו מ או ת ואלפים.
אין זאת אלא סי מן להידרדרות הכללית
שפו שה במדינה, ה מפיל ה בר שתה טובים
ונאמנים כ מו יגאל.

אזרח לשעבר עלבון בדו״ח לבוחר מם׳ ( 15 העולם הזה ) 1486
הזכרתם את ציבור
הימאים בהק שר אחד
משרד־עם
אנ שי
החוץ, וציינתם שאלה
וגם אלה מגויי־מפ
תח לפי סים
מפלגתי. ז הו ע ל בון
לימאים.
אנו נעלבים מכך
שכורכים או תנו בעם

נ שימ ה
מפלגתיים.
פקידים
זה לא מגי ע לנו.
מלבד זאת, ברצוני
לאחל לכם הצלחה
במאבקכם, בא מצעות ה ע תון וב א מצעות
הסיעה בכנסת. כה לחי!
אירי ישראל, קצין אלחוט על
האוניה מנגו קו ר, רוטרדם, הולנד
הקטע של אותו נאום התייחס למ שוללי
זנו ת ההצבעה. ההערה על המפתח המפלגתי
התייחסה, כ מו בן, רק לאנשי משרד־החוץ.
אנשי ה מפלגו ת אינם ששים לשרת בים.

העולם הזה 1491

קראתי בעתונות כי נשיא המדינה פסל,
בערב נסיעתו לניפאל, את אחת המתנות שהכין
עבורו משרד החוץ, ושהיתד, מיועדת
לבן מלך ניפאל.
היה זה דגם קטן של מרגמה, הניתן להפעלה.
הנשיא שז״ר פסל את המתנה, בטענ
ה שאינה מתיישבת עם שליחות־השלום
אותה עמד לבצע. יש להצטער על חוסר־הטעם
המדהים של משרד־החוץ, ולברך יחד
עם זאת את נשיא ישראל.

ישראל ואן־דייק,

רמת־חן

הנכונות
לח״כ אורי אבנרי: איני מסכים לאף
מילה שלך, ואני מוכן למות, כדי שלא
תאמר אותה.

יצחק אבי־משה,
אלף שנים ועוד

ירושלים

והרי ציטטה מתוך ספר ההיסטוריה, שאותה
אני לומדת:
״בראשון לאוקטובר 1946 הוצא פסק־הדין
במשפט נירנברג, נגד פושעי המלחמה
הנאציים ...המנהיג הנאצי האנס פרנק, מי
שהיה מושלה הכללי של פולין הכבושה,
אמר להגנת עצמו בעדותו, :אלף שנים
תעבורנה, ולא יימחה זכרו של חטא זה
שחטאה גרמניה׳.״
כמה מהר הזמן עובר? !

לבי קינסטלר,
ד״ש עם שיר

תלמידה, תל-אביב

לסטודנט אריה צפילוביץ, שהציע במכתבו את לבטל
צה״ל
:) 1489

הזה

(העולם

אם רותי האוהבת,
השולחת ד״ש עם
שיר לחיים בתורנות,
אינה מוצאת
חן בעיניך, מה בדבר
עדנה שביט או
חנה מרון?
יש לשער שמעולם
לא זכית לקבל
ד״ש בהיותך בתורנות.
זה מאד מעודד
ונחמד.
הרבה תוכניות ׳ בג לי צה״ל זכו לאהדה
מצידי ומצד רבים־רבים אחרים, והייתי
מוכנה לשמוע הצעות אחרות, כיצד לקצץ
בתקציב הבטחון מבלי לפגוע בגלי צה״ל.

פזית פיץ,

חדש וישן

חו לון

ללא ספק מגיע לכם עידוד על העבודה
המאומצת שלכם, מעל דפי השבועון ומעל
במת הכנסת, מול כל הקשיים הנערמים
על דרככם.
אני שותפה לתקווה, שרחוב קרליבך ,12
מישכן־המערכת החדש, לא יבייש את גליק־סון
,8מישבנה הישן.

מענק למכונית

עדה כארי,

חיפ ה

בסידרת הכתבות על הסוכנות היהודית
(העולם הזה ) 1489— 1490 כתבתם כי המושבים
מקבלים תמיכה לפי השתייכותם המפלגתית,
ולא בהתאם לצרכיהם. ברצוני להעיד
על כך, מן המציאות שאני קרוב
אליה.
אצלנו במושב ישנן משפחות בעלות
משקים מבוססים, שקיבלו הלוואות של
אלפי לירות, בריבית אפסית ולזמן ארוך.
זה היה דומה יותר למענק מאשר להלוואה.
ומה עשו בכסף? האם השקיעו אותו בביסוס
המשק? לא ולא! קנו בו מכוניות
והעלו את רמת־המחייה.

מרדכי פרידמן,
רפ״י מקנא

מו שב צופי ת

כאנשים שהכירו את איסר הלפרין־הראל
מקרוב, ועבדו איתו במשך שנים, הרינו
מודים לכם על הכתבה אודות עסקיו (העולם
הזה ,) 1490 שלא כללה השמצות ושהיתה
נאמנה לעובדות היבשות, למרות שאיסר
היה ידוע במשך שנים כאוייבכם המושבע.

תל־אביב

זה שאנשי־ציבור אחרים, מנהלים ופקידים
בכירים, עשו עיסקות פרטיות, תוך
ניצול הקשרים והמוניטין שלהם מימי שירותם
בממשלה או במוסדות אחרים, לא
מצדיק את הממונה לשעבר על שרותי־הבטחון.
דוזקא
הוא היה צריך להרחיק את עצמו
(המשך עבמוד )4

!התרגעות,

יין

ושושנים!

בולגריה, ארץ התיירות העממית, מציעה לך מרכזי נופש חדישים וצירוף |
נדיר של ים והר בכפיפה אחת. טייל הקיץ בבולגריה והתרענן במי •
הבדולח השקטים של הים השחור, השתזף על ״חולות הזהב״ שטופי
השמש ושאף לריאותיך אויר הרים צונן, מבריא ומרגיע, בתנאי אכסון
מעולים ובמחירים נוחים.
בולגריה ידועה בסגולות המרפא המיוחדים

נזרבזי 1 /הרנרי גות שלה בזכות מעינות המים המינרליים.
בסופיה — בנקיה, בחיסריה ובקיוסטנדיל — תמצא שרותים רפואיים מעולים.
לריפוי מחלות עצבים, לב, כליות, דרכי המרה, סוכר, חוט השדרה
ושיגרון. כל זאת בתנאי פנסיון ממדרגה ראשונה ובהשגחת רופאים מומחים.
ןןךןי _ בבתי הנופש וההבראה, ליד המעינות המינרליים,
טנוחם כולל פנסיון מלא וטיפול רפואי — בחדרים
נו ח 1
של שתי מיטות מ־ 6עד 8דולר ליום. ב״חולות הזהב״ ו״חוף השמש״
פנסיון מלא, ושרותים ממדרגה ראשונה — בחדר של שתי מיטות מ־5.50
עד 6.50 דולר ליום. בסופיה — בבתי המלון המפוארים ״בלקאן״
ו״רילה״ פנסיון מלא ושרותים ממדרגה ראשונה בחדר של שתי מיטות
מ־ 6.50 עד 7.50 דולר ליום.

טלןל > ם , ,דלאןמ ״ ר ז סיורים ש ל 3י מים באניה ׳ בלויייי מי:
/ 1ו_ - 1 1ב 4 /יוי ע* י־ ,ריכים מומחים: ורנה — איסטנבול
ורנה מ־ 46 עד 68 דולר לאיש. ורנה — אודיסה — ורנה מ־ 46 עד
68 דולר לאיש.

ח ם1

בולגריה מציעה לך בתי מ לון חדי שים, מזון מזין ו פי קנ טי
ומשק או ת ידועים. בילוי מופל אבמ חי רי םעמ מיי ם.

בוא

אשרות כניסה לבולגריה אפשר לקבל בצירות בולגריה בישראל — רמת־גן.

לבולגריה -ותיהנה מסגר פנים

פנה ל סוכן הנ סי עו ת שלך ל קבלת פרטים נו ספי ם

הנציגות לעניני תיירות של בולגריה בישראל, אבן גבירול , 59ת״א

מכתבים
(המשך מעמוד )3

מן השיטה המקובלת כל־כך במשק הישראלי.

אברהם
חזן, עכו

הכתבה על העסק של איטר הקטן מוכיחה
את הצביעות המרובה של יוסף אלמוגי
ואנשי רפ״י כולם.
זו השיטה שלהם: לירוק לבאר ממנה
שתו, לבזות את המעשים אותם הם עצמם
עשו בימי שלטונם, להשמיץ אנשים העושים
היום את אשר הם עשו בעבר.
הם סתם מקנאים, המסכנים.

ברוריה טוביה ו,
מטפחת משולשת

רעננה

לאחר סיור בארצות שונות באירופה,
שבו חזיתי בכמה
כדורגל, מישחקי ראיתי שהקהל מעודד
את הקבוצות על־ידי
מטפחות משולשות,
הנושאות את
צבעי הקבוצות המתחרות.
אני
מעוניין להחדיר
לישראל שיטה
זו, וברצוני להציע
רעיון זה לפני הקוראים,
ובעיקר לפני
חובבי ואוהדי
מו מו *
הכדורגל.

מומו הגדול,

חו לון

ללא פחד
אנחנו, דרי השכונות הקרובות לשטח-
ההפקר בירושלים, רוצים בשלום יותר מכם.
כדי שיתנו לנו לבנות את בתי־השימוש
במקומות הניראים לנו, ושלא נפחד יותר.

שלמה ועדאל,

ירו שלים
הפצצה ציונה טוכטרמן, הכפילה הישראלית של
* בחברת נגן
המפ טון (מימין).

הגיאז

האמריקאי

ליונל

בריג׳יט בארדו (העולם הזה ,) 1490 היא
פצצה. למה הסתפקתם רק בתמונה אחת
שלה?
כני אכרמוכיין׳ חיפ ה
עור אחת — ראה ת מונ ה (משמאל) ,עם
בריג׳יט (מימין).

פני הדור
הרברם מרקוס, המטפל הירושלמי בכלבים
(העולם הזה ,) 1490 הוא איש מופת.
הוא יודע כי פני הדור כפני הכלב, וטיפולו
המסור בכלבים הוא תרומתו לשינוי פגי
הדור.
כל הכבוד!

מתתיהו שלב,

חיפ ה

אפיקורסים להכעיס
לא חדשים הדברים בהיסטוריה של העם
היהודי. תמיד היו בו מתיוזנים, מתבוללים,
משתמדים, אפיקורסים־להכעיס ו״משכילים״.
הקורא נתן דגן (העולם הזה ,) 1489 שכתב
על ״ברית־המילה הפריהיסטורית״ ,שייך
לשורה הארוכה הזו של משמידי־העם, שלא
נהנו מעולם מפרי עמלם.

גם העולם הזה, שפירסם את מכתבו
בשימחה, נמנה על סוג זה של שונאי הדת.
אני משוכנע שלא תפרסמו את מכתבי
זה, בין כל מכתבי ההן רצה.

אליעזר טופר,

רמת-גן

פישוט וייעול
משרד המסחר והתעשייה החליט להנהיג
שיטה חדשה של טיפול ברשיונות ייבוא,
כדי לפשט את הטיפול המשרדי. לצורך זה
הנהיג טופס חדש של בקשת רשיון יבוא,
אותו ממלא המבקש ושולח למשרד המיסחר
והתעשייה. אחרי אישור המשרד, מחזירים
למבקש אחד מהעתקי הבקשה, שהופך בצורה
זו לרשיון. אין צורך אז בנייר חדש,
ובמילוי כל הפרטים מחדש.
הטופס החדש נכנס לתוקפו לפני שבועיים.
מכיוון שאני מנהל מחלקת־ייצוא של
חברה ישראלית גדולה, אני משתמש בטפסים
רבים מסוג זה, לייבוא חומר־הגלם
הדרוש ולביצוע הזמנות היצוא. פניתי, איפה,
ללישכת המיסחר בתל־אביב, ולמשרד ה־מיסחר
והתעשייה, כדי לבקש את הטפסים
החדשים. יום־יום השיבו את פני ריקם, כי

הדץוננוס ־ ה

פשוט אין להם את הטפסים החדשים.
שום מה, לא הוכנו במועד.
מלבדי ראיתי יבואנים רבים מבקשים
את הטופס, ומתרגזים על הפקידה המיסכנה
על כי אין לה טפסים. אני חושב, שיחד
עם ייעול השימה, היה מישהו גם צריך לד אוג
לביצועה הלכה למעשה, על־ידי כך ש־הטפסים
היעילים יהיו מוכנים בזמן.

תל־אביב

טעות לעולם צודקת
דרוש נער היודע לרכב על

קולנוע

(ידיעות אחרונות).

יפאל לוי,

תל־אביב

גדל חלקם של ילדי הארץ בכלל עובדי
המשרד (הארץ).

אריה אפלבוים,

חיפ ה

זכות קדימה כמדור זה תינתן
למכתכיהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למכתבים.

כן, מעתה אפשר לרכוש אתה קונ טסה 1300ב 8,500-ל״י בלבד ב מזו מני ם ועו
3,000ל״יבת שלו מי ם נו חי ם לשעורים 2000 .מ כוניו ת קונ טסה כבר נעות בכביש
הארץ ל שביעות רצון רוכשיהן. נצל א ת תנ אי הרכי שה ה חד שי ם ו הי ה גם אתו
בעל ״ קונ טסה״.
פנה מיד לסוכן הקרוב של

א. א י די !

תעשיותבנ 1מ
העולם הזה 1491

במרחב תימן אסטראטגיה חדשה
״הסכם ג׳דה לא כובד. ערב הסעודית
חושבת שהעם המצרי עייף ומתלונן. היא
טועה. אנו עם חזק וסבלני. נישאר בתימן
כל זמן שיהיה צורך — עשר או אפילו עשרים
שנה.״ במלים אלה אישר השבוע גמאל
עבד־אל־נאצר את השמועות שנפוצו ממקורות
שונים: כי המלחמה בתימן התחדשה.
הוא נאם בפורט־סעיד, בחגיגות לכבוד
יום השנה של פינוי מחנה שלאף על־ידי
האנגלים. לפי הסכם ג׳דה, היה כבר צריך
השבוע לחגוג את פינוי הצבא המצרי מתימן.
ואמנם הוא דיבר על פינוי — אבל
לא פינוי מוחלט, כי אם נסיגה מכמה עמדות
.״קבענו אסטראטגיה חדשה לטוזח ארוך,
שאיפשרה לנו להקטין את כוחותינו והו־צאותינו
שם. פינינו כמה בסיסים חסרי־ח־שיבות,
אבל אני חוזר ואומר: נכה כל מי
שיתערב בתימן, נתקוף את בסיסי האוייב
ונהלום כפוגעים בגבולות תימן.״
ההודעה על נסיגה אסטראטגית של הכוחות
המצריים, לתוך משולש מבוצר הנשען
על החוף, עוררה את ההשערה, כי מצרים
חותרת לקראת חלוקת הארץ לשתי מדינות:
האחת על החוף, בידי הרפובליקאים; השניה
בהרים, בידי המלוכנים. קאהיר עצמה לא
אמרה דבר על כך. אולם הסעודים מיהרו
להזהיר, כי לא ישלימו עם חלוקה, וכי יתמכו
באימאם אל־בדר כדי למנוע את החלוקה.

קודם? למעשה, שבה השבוע תימן
לאותו מצב ששרר בה לפני פגישת המלך
פייצל והנשיא עבד־אל־נאצר בג׳דה, באוגוסט
שעבר. אז נשקפה ׳סכנה של מלחמה
ישירה בין שתי הארצות, כשמצרים מתגברת
בלי הרף את כוחותיה בתימן, וסעודיה מבקשת
מטוסים ונשק להגנה אנטי־אווירית
מארצות־הברית, צרפת ובריטניה.
לאחר כשלון המאמץ הדראמטי של ג׳דה,
אפשר לצפות כי בעתיד הקרוב יתרבו התלונות
הטעודיות על פגיעה מצרית בשטח
סעודי, והאשמות המצרים על חדירה סעודית
לתימן.
גמאל עבד־אל־נאצר עצמו לא השאיר ספק,
בנאומו בפורט־סעיד, כי הוא רואה ב־סעוד
אוייב שהטיפול בו קודם לטיפול בישראל
:״כיצד אוכל לנהל מלחמה על פלסטין
בצד אנשים כאלה? כל אחד מהם מחזיק
בידו סכין גדולה ורוצה לשחוט אותנו,
בגלל הסוציאליזם שלנו. הכוחות הריאקציוניים
של המדינות הערביות פוחדים יותר
מהמהפכנים הערביים מאשר מישראל.״

א 1(101

(ר ( 7( 1 6ר 1׳2ת ר
מצרים שתי חדתות
פרשנים רשמיים בישראל קיבלו בתרועה
את הצהרת עבד־אל־נאצר על סעודיה וישראל
(ראה לעיל) ,ניסו לראות בה שינוי
יסודי במצב המרחבי. אין ספק, כי הכרזת
המלחמה על סעודיה, כפי שהושמעה מפי
עבד־אל־נאצר, היתד, דראמטית. אולם היא
לא בישרה מיפנד, במדיניות של נשיא מצרים.
להיפך: היתד, זו מסקנה הגיונית ממעשיו
והכרזותיו בשנתיים האחרונות.
מאז ועדת הפיסגה השנייה, כאשר בא
הקרע הגלוי בין קאהיר ודמשק בקשר למלחמה
עם ישראל, הבהיר גמאל עבד־אל־נאצר,
שבלוח־העדיפויות שלו יש עדיפות
למלחמה בתוך המדינות הערביות, כדי לכונן
בהן מישטר סוציאליסטי מן הסוג של
האיחוד הערבי הלאומי המצרי וחזית השי־חדור
הלאומית האלג׳ירית. הבעייה הישראלית,
סבר, יבולה לחכות.
כתוצאה מכך, ובעיקר בגלל הריב שלו
עם מלך סעודיה, כמעט החרים את ועידת
קזבלנקה. אולם גם לאחר הוועידה לא שינה
את הקו שלו, והשבוע הכריז גלויות :״אם
הריאקציונרים האלה ימשיכו בבריתם עם
האימפריאליזם, נשים קץ לאמנת הסולידאריות
של קזבלנקה ונדרוש מד,מהפכנים
לחדש את המלחמה.״
פחות אורז. מה שנחתם בקזבלנקה,
למעשה, היתד, הפוגה בין עבד־אל־נאצר
לבין המישטרים הלא־סוציאליסטיים במרחב
הערבי. הסיבה הדחופה ביותר להפוגה זו
היתד, המצב הקשה של הכלכלה המצרית.
עבד־אל־נאצר הגיע למסקנה, כי אין הוא
יכול לנהל את מאבקו בכל החזיתות, ולכן

ע ם כו תנ ה

בי דסיוך לץ בוגס־יף* ל ך רד\
בעיות ולבטים
בחיי המ י ן
הכרויות לבילוי

מאת

ע״י המכון הארצי
לקשרי ידידות
ת. ד ,9 4 7 0 .חיפה
נא לצרף בול לתשובה.

הד״ר מרדכי זידמן

ת׳׳א1וח׳הנה7ל17,33ל56980.
״ 17י

א לנ בי ־

הוצאת רשפים.
למכירה בחנויות
הספרים הגדולות

״העולם הזה״ ,שבועוןה חד שו תהישראלי
המערכת וד,מנהלה: תל־אביב, רח׳ קרליבך ,12 טלפון 5־,30134
ת. ד 136 .י מען מברקי: עולמפרס • דפוס משה שהם בע״מ,
תל-אביב, רח׳ פין • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע״מ• .
העורך הראשי: אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע״מ.

(המשך. בעמוד )6

העולם הזה 1491

במרחב
(המעון מעמוד )5

יו חג

היו

בא נסיון ההידברות בג׳דה.
אלא שעצם נכונותו להפוגה מעין זו יצר
אצל מתנגדיו את הרושם שהוא חלש. הם ^ 9
יצאו להתקפת־נגד, אשר שני שיאיה הם
הנסיון להקים ברית איסלמית, וחוסר נכונות
לפשרה בתימן. עבד־אל־נאצר עצמו הבין
זאת, החליט לשים קץ להפוגה ולצאת להתקפה
ישירה על אויביו בעולם הערבי,
תוך איום להפעיל את ״המהפכנים״.
על כן, בהציגו השבוע לפני אזרחי מצרים
את תוכנית החומש השנייה שלו, שם
דגש על הצורך בהידוק החגורה. הוא פנה
להמוני המצרים :״אם תתנזרו מאכילת אורז
במשך חודשיים בשנה, נוכל לייצא את האורז
הנחסך ולהשקיע 20 מיליון לירות
(כ־ 180 מיליון ל״י) נוספות בפיתוח התעשייה.״
זהו
סוג הדרישות שמנהיג דורש מעמו
בעתות של מלחמה. ואכן, מצרים נמצאת
עתה במלחמה כפולה: נגד מישטרים ערביים
עויינים בחוץ, ונגד העוני המכביד
עליה מבפנים.

אלג׳יריה
הצבא לצידו

סרסזס ד־ר •עקבסון

1200 פעילים של מפלגת השלטון האלג׳י־רית
הקשיבו לדברי הנשיא הוארי בומ־דיין
באוראן. לכאורה, היו כולם בדעה אחת,
שכן אין באלג׳יריה אלא מפלגה אחת. אך
בומדיין היה סבור אחרת. הוא הזהיר את
כומדיין בלי עזרת הצבא אין ה פינ ה

סיגריות פילסר

מעולות

בקופסתמכסובב -ו ל״>

נציגי חזית ה שיחרור הלאו מי ת, כי לא ירשה
הקמת תריסר מפלגות סודיות בתוך המפז
לגה
הרשמית.
היתד. זו הפעם הראשונה, שנשיא אל־ג׳יריה
הודה, כי קיימת אופוזיציה לשלטונו.
הוא לא הזכיר שמות, אולם ברור
היה שאין הוא מתכוון לחסידיו של בן־בלה
המודח. כל מי שמתמצא בענייני אלג׳יריה
נוטה להסכים, כי אין לבן־בלה שום כוח
ממשי בתוך המפלגה או הממשלה.
בומדיין כיוון את אזהרתו לעסקנים העשויים
לשאוף לעשות לו כאשר עשה הוא
עצמו לבן־בלה. כדי למנוע מהם ומעצמו
תוצאות בלתי־נעימות, הזכיר להם את עד
בדת־היסוד של אלג׳יריה: כי בומדיין אינו
רק נשיא, הוא גם מפקד הצבא .״בניית׳
הסוציאליזם,״ הצהיר ,״תלוייה לחלוטין
בעמדת הצבא האלג׳ירי. זאת תהיה טעות
גדולה לחשוב כי אפשר להקים מישטר
סוציאליסטי בלי עזרת הצבא.״
כלומר: בלי הצבא, אין לחלום על הפיכה.
והצבא הוא לצד ממדיין, כך, על כל פנים,
הוא מקוזה.
העולם הזה 491ו

*808

השבוע עשיתי דבר שחלמתי לעשותו מזה שנים רבות. קראתי מעל דוכן הכנסת
את המאמר שפורסם במדור זה שבוע לפני מיבצע־סיני, תחת הכותרת ״מטב״ל לבן״.
היה זה במיסגרת הדיון על תקציב משרד־החוץ. בין שאר הסתייגויותינו לתקציב
זה, תבענו להגדיל בעשרה מיליון ל״י את תקציב המחלקה למזרח התיכון. החלטנו
להקדיש את כל עשר הדקות הקצרות שעמדו לרשותנו, כדי לדבר על נושא זה,
תוך ויתור על כל פולמוס על עניינים שוטפים.
כל החלק השני של הנאום אינו אלא חזרה מילולית על נוסח אותו מאמר.
איש מחברי־הכנסת לא הרגיש בכן — כי הדברים נשארו אקטואליים כביום
כתיבתם, לפני עשר שנים. הקאריקטורה המופיעה בעמוד זה ליוותה את המאמר
המקורי.
מובן מאליו שההסתייגות שלנו הורדה בהצבעה אוטומטית, תון חמש שניות,
כשאני לבדי מצביע בעדה.
כבוד

כנסת

היו שבת־ראש,

נכבדה.

עד עתה דיברנו, בדיון על תקציביהם
של משרדי־הממשלה, על מנגנונים, כפילויות
וביזבוזים, על לירות ועל דולארים.
גם בדיון על משרד־החוץ יכולנו לדבר על
נושאים אלה — ויש לנו הרבה מה לומר
על כו•

אף הפעם, פכוד היושכת-ראש,
נדבר על דפרים שאץ להם מחיר
בלירות וכדולארים -דם ומלחמה,
חיים ושלום.

נברנים? במה מוקדש לביוב? והנה,
לבעיית חיינו, בעיית־הבע
יות של קיום המדינה, מקדישה
הממשלה פחות מ־ 0.5אחוז מתקציבה!
וגם
זו אינה כל האמת. כי מחלקת־החקר
— אחת מארבע המחלקות — ירדה

ואולי מן הדין להזכיר שיש עוד איש
אחד: היועץ המיוחד, הנמצא מחוץ להירא־רכיה,
שמושגיו על העולם הערבי התגבשו
בתקופה שהמלך פארוק היה צעיר והמלך
חוסיין היה תינוק*.

נובח עובדות אלה, בכוד היוש־בת-ראש,
מה פלא הוא שקורה
מה שקורה -ליתר דיוק, שאינו
קורה מה שאינו קורה?

^ נשיא אליחביב בווגיבה נאם נאו־
( 1מים בעלי חשיבות היסטורית על הצורך
בדו־קיום בשלום בין ישראל ומדינות־ערב,
תוך הכרה הדדית וכיבוד זכויות
הדדיות. הוא לא נאם אותם בטלביזיה הצרפתית,
ולא בפני עתונאים אמריקאיים. הוא
נאם אותם כאן, בעיר זו, במרחק של קילומטר
אחד מדוכן רם זה. הוא גם נאם
בפני פליטים ערביים ביריחו. הוא נאם
נאומים אלה אחרי הידברות ממושכת עם

ך״ נאומו בשבוע שעבר, וגם היום,
אמר שר־החוץ — ומי ידמה לו ב־כושר־תיאור
פלאסטי? — כי מדיניות ישראל
עומדת על שתי רגליים. הרגל האחת
היא בניית כוחו המרתיע של צה״ל,
והרגל השניה היא חתירה מתמדת לשלום.
יודעים אנחנו היכן עומדת הרגל האחת
בתקציב המדינה. יש שר־בסחון. יש מש־רד־בטחון.
יש תקציב־בטחון העולה על
מיליארד לירות. וכולנו מבינים שיש צורך
בכוח־ההרתעה.

ך* בוד היושבת־ראש, אנו, שהקדשנו
לעניין זה את חיינו, שמאז פשטנו
את מדי צה״ל הפך עניין השלום לנושא
כמעט־בלעדי של כל מאמצינו ומאוויינו.
לבנו חרד בראותנו את הגישה המיושנת,
החובבנית, קלת־הדעת, בה נוהגת הממשלה
בשטח זה.
ב־ 17 שנה של קיום המדינה _ לא
התקדמנו אל השלום אף לא במילימטר
אחד.
והרי השלום אינו נופל מן השמיים. אותו
יש לכבוש, כשם שכובשים יעד בקרב —
תוך אימוץ השריר האחרון בגוף הלאומי.
תוך ניצול הטיפה האחרונה של כוח-
המחשבה והאמצאה, של שימוש עד הפרוטה
האחרונה במשאבי המדינה!

יש לערוך שלום כשם שעורכים מלחמה
— בעזרת מיבצעים יזומים, תוך תיכנון
ארוך־טווח ובחירת ציר־התקדמות עיקרי.
כשם שישנו מטה המנצח על מיבצעי המל־חמד״
כן דרוש מטה שינצח על מיבצעי־השלום.

בצד
מטכ״ל החאקי, חייב לקום
מטב״ל לבן, לא פחות מוכשר, לא
פחות חדור-החלטה, מובן כמוהו
לספוג מהלומות ולשאת בתכוסות,
מכלי לאבד את הסבלנות העילאית
הדרושה לנצחון.

פל המחלקות האלה גם יחד מונות
בשלושים איש -שלושים
מתיר ! 900 שני מיליון לירות
(שני מיליון לירות מתוף תקציב
המשרד המגיע ל 60-מיליון!
כמה מקדישה המדינה להדברת

ובאן יש אימוכיליזם גמור, שכבוד
השר לא שם לו קץ בנאומו
היום. הוא לא הצביע על הדרך
המעשית שכה הוא מקווה להגשים
את המטרה הנכספת שהצהיר
עליה -כפאתוס בה רב -
השגת השלום.

אולם, ככוד הייושכת־ראש, היכן
עומדת הרגל השניה? היפן, בבל
המנגנון העצום של ממשלת ישראל,
בכל התקציב העצום של
4.6מיליארד לירות -היכן הפוח
המוקדש להשגת המטרה העליונה
של דורנו, הציווי היסודי של קיום
המדינה -השגת השלום?
פנינו מונחת טבלה מרשימה של
/מיבנה משרד־החוץ. צבעים מרשימים,
שרטוט מרהיב־עין. אך מי שמעיין בטבלה
זו, יכול היה להאמין כי מדינת ישראל
היא אי, השוכן אי־שם בין איסלנד ונורבגיה.

המאמינים, גם בבית הזה, שמוטב
היה לנסר את המדינה במשור־ענק מסביבתה
הגיאוגראפית, להעביר אותה בספינות־גרר
ליבשת אירופה ולמקם אותה, למשל,
מול מונאקו. אולם המדינה שוכנת במרחב
השמי. זה מקומה בגיאוגראפיה, בהיסטוריה
— וגם בעתיד בניה.
והנה, בטבלה מרהיבה זו — מה האמצעים
המוקדשים לטיפול ביחסים שבין ישראל
ושכנותיה? שמענו מה אמר על כך
שר־החוץ — אך איך מתבטאים הדברים
בטבלה זו, בתקציב משרד־החוץ?
אמנם, יש ארבע משבצות יפות בטבלה
— מחלקת המזרח התיכון, מחלקת המיב־צעים
המיוחדים, מחלקת החקר ומחלקת ה־תיכנון
המדיני־כלכלי. ארבע מחלקות מבין
.33 מרשים מאד.

21 יום אחרי נאומו הראשון של בור־גיבה
נשאלה שרת־ההוץ של ישראל בפאריס׳
על־ידי מר אריק רולו — אותו מר
רולו — מה דעתה על הנאום. היא השיבה
— 21 יום אחרי הנאום! — כי לא הגיעה
עדיין לידיה נוסח הנאום. נוסח ששודר
ברדיו, וגם ביומן־החדשות של קול ישראל!
נוסח שאני השגתי אותו, בפאריס, תוך
כמה דקות, על־ידי שיחה טלפונית פשוטה
עם שגרירות תוניס! הוא לא הגיע לשרת-
החוץ — כשם שהרבה־הרבה דברים אחרים
לא הגיעו, כנראה, לאותה שרה.

השלום זקוק לצבא משלו — למנגנון
גדול ומקצועי, האוסף ידיעות, המגבש
תוכניות לכל אפשרות, המכין כלים, המנסח
פקודות־מיבצע והמגיים את הכוחות
לביצועם.

זהו התנאי המוקדם. בלעדיו
פל תוכנית של שלום אינה אלא
אוטופיה מגוחכת, חלום מזיק ומסובן.

נשיא
מצריים ומלך ירדן.

זה מכבר מנכסיה, ואיש בממשלה אינו
מתייחם ברצינות למימצאיה. מעדיפים עליה
את המודיעין של צה״ל, ומקורות אחרים.
התיכנון המדיני־כלכלי, העוסק בחרם הערבי,
הוא אבר מת. מחלקת המזרח התיכון
— על ארבעת פקידיה! — עוסקת
בעיקר באיראן. ובכל בעיות השלום, בכל
ענייני המרחב הערבי, עוסקים שלושה פקידים.
שלושה! וממונה עליהם היועץ, שהוא
מומחה חשוב ליחסי ישראל־אמריקה,
אך ידוע פחות כמומחה ליחסי ישראל־ערב*.

האם
מישהו בכלל מכין תוכניות לקראת
מהלכים אפשריים של הצד השני על לוח
השח־מת של המרחב, לקראת הזדמנויות
מיוחדות ושעות־כושר פוטנציאליות?

* מר מרדכי גזי ת׳ שנתמנה לאחרונה
לתפקיד זה אחרי שכיהן כציר ישראל ן בוו שינגטון.

* מר עזרא דנין, מוותיקי המחלקה
המדינית של ה סוכנות היהודית לפני קום
המדינה•

כבוד השר, האם מישהו במח לקת
החקר של משרדך היה לו
המושג הקלוש ביותר, מראש, על
מה שמתבשל בתוניס? האם מישהו
הכין מראש תוכנית למיקרה
בזה או דומה לו?

בלעדיו אין משמעות גם לתיאוריות היפות
ביותר, המנוסחות בצורה המושלמת
ביותר. בלעדיו — עם כל הכבוד לשר-
החוץ החדש, ואני רוחש לו כבוד רב —
אין משמעות גם לנאומים המזהירים ביותר
על השלום.

אילו היו מקדישים רק חלק קטן
מהאמצעים והפשרון, שאנו מקדישים
לטיפוח המרחב האפריקאי,
ושעליהם דיבר היום השר, לטיפוח
המרחב הערכי -לאיזה הישגים
היינו יבולים להגיע!

ך דעתנו, ישצויד להקים מיניסטריון
/מיוחד לעניין השלום — מחוץ לתחומי
משרד־החוץ.
(המשך ב עמוד )8

(המשך

מ ע מוד )7

יש במדינת ישראל שר מיוחד לענייני
דואר, שר מיוחד לענייני סעד, ושר מיוחד
לענייני תיירות.

אכל אץ כה שר אחד, שתפקידו
הכלעדי הוא להקדיש את כד מרצו
לכעייה האחת והיחידה שתק•
כע את גורל חיינו לדורות.
משרד־החוץ, כפי שהוא היום׳ כפי שהוא

משתקף בטבלה המרהיבה הזאת, אינו בנוי
למען תפקיד זה. שר־החוץ אחראי, למעשה,
לניהול הלוחמה הפוליטית נגד מדי־נות־ערב.
הוא מנצח על עשרות שגרירים
וצירים, שתפקידם העיקרי הוא להסביר למדינות
העולם כי הערבים זוממים להשמידנו,
ולקדם פני יוזמות ערביות, ולהפריך
טענות ערביות — לשחק פינג־פונג
בינלאומי מעל לתהום. זה דרוש, בשלב
הנוכחי. אבל מה לזה ולחתירה לשלום?
אמר זאת שר־החוץ היום, באומרו שפעו
לות
משרד־החוץ הן תגובה בלתי-נמנעת
על ההתקפה המדינית עלינו.

אכל כל עוד לא נתקכלה הצעתנו,
ומשרד-החוץ הוא האחראי
הכלעדי לכל ענייני המרחכ -
הכה ונצייד אותו לפחות כפלים
המינימליים הדרושים לכך.
הצענו להגדיל את תקציב המחלקה ל־מזרח־ד,תיכון
בעשרה מיליון ל״י — טיפה
לעומת הזרם הגדול הדרוש. על כל לירה

שאנו נותנים ליטחון, לנשק, לכלי־מוות —
ואין מנוס מכך! — הבה ונשלם אגורה
אחת כדי שלא יהיה צורך להשתמש בנלי־המוות.

הרומאים אמרו:
רצונך כשלום -
היכון למלחמה. יש כזה גרעין של
אמת. אך אמת עוד יותר גדולה היא :

רצונך כשלום -היכון לשלום!

הקדיש שר־החוץ את המשפטים

בנאום־התשובה שלו למתווכים,
לרעיון ״המטכ״ל הלבן״ .הוא אמר:
״אינני יורד לסוף דעתו של חבר־הכנסת אבנרי, שהפריד בין משרד־החוץ, המתגונן
והודף התקפות, לבין משרד־לשלום, הצריך לדבר רק דברי־נחת.
״שני הדברים האלה משולבים ורתוקים זה בזה. גם הדיפת האיבה היא מכשיר
לשלום ; גם חתירה לשלום עשוייה להגביר לנו חילים מכל בחינה.
״אי־אפשר לצאת מן הכורח של הכפילות הזאת: שאנחנו מתמודדים במאבק קשה
על קיומנו, אולם נושאים את עינינו לעידן אחר.״
בזה תם הוויכוח, ושוב לא יכולנו לעזור למר אבן לרדת לסוף דעתנו. נשתדל
לעשות זאת להלן.
*ץ הו תפקידו של משרד־החוץ? הדבר
כתוב, שחור על־גבי לבן, בחוברת נאה
הנושאת את הכותרת ״ניספח לנאום שר־החוץ
על תקציב המשרד לשנת .1966/67״
הפסוק הראשון בחוברת זו קובע, בצורה
חד־משמעית:
״ תפ קידו של משרד־החוץ הוא לקיים את
קשריה הר שמיים של מדינת ישראל עם
מדינות העולם.״

15 מילים, האומרות את הכל.
למדינת ישראל אין קשרי _ רשמיל
או בלתי־רשמיים — אף עם אחת ממדינות
המרחב הערבי.
ממילא אין שם קשרים שמשרד־החוץ יכול
לקיים אותם.

ממילא אין משרד-החוץ קיים ופועל
כמישור זה.
לא הוא ולא שום משרד או מוסד אחר
של מדינת־ישראל, מלבד גופים שמטרתם
היחידה היא לאסוף ידיעות להבטחת בטחון
המדינה.
משרד־החוץ עצמו מודה בכך בפה מלא.
אחרי אותו פסוק של 15 מילים, מופיע
פירוט של שבעה סעיפי־מישנה, בהם ״מתבטא
תפקיד זה״.
נאמר שם הרבה: על ״ממשלות־תבל״ ו-
״ארגונים בינלאומיים״ ,על ״הסברה מתמדת״
ו״הידוק קשרי־כלכלד,״ ,על ״שיתוף־פעולה
עם מדינות מתפתחות״ ואפילו ״הידוק הקשרים
בין ישראל וקהילות העם היהודי בתפוצות״.

הכל-הכל,
זולת דכר קטן אחד:
פעולה כעולם הערכי.
זה אינו מוזכר אפילו בצורה מליצית,
למען הרושם. זה אינו נאמר בכלל. אנשי
משרד־החוץ, שהכינו את החוברת, פשוט
שכחו שקיימת בעייה כזאת.

ולמה יזכרו?
הפיץ, בשנה שעברה שני מילשל
פירסומי־הסברה בשפות
יפאנית, גרמנית וקוריאנית.
לא פורסם אף פירסום אחד

משרד־החוץ
יון עותקים
רבות, ביניהן
לפי הסקירה,
בערבית.
המשרד קיים שבעה קורסים לעובדיו, על
נושאים כגון ״יהדות זמננו״ ו״העדות הנוצריות
בישראל״ .לא היה קורם על העולם
הערבי 20 .מעובדיו למדו ספרדית, ו־40
צרפתית — אך אף לא אחד ערבית. בין
25 אלף הספרים בספריית המשרד, המחולקים
לשישה מדורים, אין מדור למדעי־הממרח.

זה מלמד?

האחרונים

מסיכת־קוקטייל לקכלת־פנים חגיגית?
בין
פעולות שני הגופים — הגוף הקיים
והגוף שצריך היה להיות קיים — רובצת
תהום גיאוגרפית, פסיכולוגית ומיתודית.

רוע אין שר־החוץ יורד לסוף הדעת
!< /הזאת? והרי הוא אדם אינטליגנטי ביותר,
בעל תפיסה מהירה וכושר־ניתוח מזהיר.
תענוג אסתטי להאזין לנאומיו, בשל

זה מלמד כי המשרד אינו פועל, ואינו
מתכוון לפעול, בתוך וכלפי העולם הערבי.

ואיך יפעל? הרי אין זה כלול
כתפקידו, שהוא :״לקיים קשרים
רשמיים״.

ין המדוכר כאן בהגדרות פורט־ליות.
ההגדרות מבטאות הבדל מהותי,
תהומי, בין שיטות־עבודה.
משרד־החוץ פועל באמצעות דיפלומטים.
הדיפלומטיה היא יותר מאשר מקצוע. היא
אורח־חיים, השקפת־עולם. הדיפלומטים של
כל המדינות מהווים מעין אגודה מקצועית
בינלאומית. יש להם מנטאליות משותפת,
שיטות־עבודה משותפות.

לפעולה כמרחכ הערכי דרושה
מנטאליות אחרת לגמרי. כמעט והייתי
אומר: מנטאליות הפוכה.
מה יהיה תפקידו של המטכ״ל הלבן, כאשר
הוא יקום?
הוא יקשור קשרים סודיים עם מעמדות
ומפלגות בכל ארץ מארצות העולם הערבי.
הוא יעשה זאת באמצעות אנשים שיגיעו
לארצות־ערב — לא במיבצעי־ראווה ולא כ־סוכני־מודיעין,
אלא כשליחים פוליטיים סודיים•
הם לא ילבשו צילינדרים, ולא יצטיינו
בנימוסים דיפלומטיים דווקא.

עולמו עוצכה אי-שם כין קאנד
כרידג׳ ו־וושינגטון.
כשהוא מדבר על שלום, הוא חושב על
בירות המעצמות הגדולות. הוא סבור כי
השלום יבוא — אם יבוא — כאשר המעצמות
הגדולות יפעילו לחץ על ממשלות־ערב,
ישכנעו אותן להכיר בקיום ישראל.
מכאן ההתלהבות ל״רוח טשקנט״ .אין
דמיון רב בין סיכסוך קאשמיר וסיכסוך
ארץ־ישראל, ואבא אבן עצמו מודה בכך
בגילוי־לב. אולם זוהי סיסמה טכטיטית טובה
כדי לסבר את אוזן הקרמלין והבית
הלבן. בהנאה רבה ציטט שר־החוץ קטע
מעתון לבנוני, המתאונן כי ישראל הזריזה
גנבה סיסמה זו ומשתמשת בה נגד הערבים,
לפני שהערבים יכלו לאמץ אותה לעצמם
נגד ישראל.
מכאן גם ההבדל בין אבן ובן־גוריון. בן־
גוריון עשה הרבה רעש, חולל׳תקריות־גבול
מיותרות, הוציא לישראל בעולם שם של
מדינה מחרחרת־מלחמה, כמעט כמו הערבים.
אבן סבור כי בעולם של ימינו שולטת
אופנת השלום. על כן הוא רוצה שישראל
תנגן אף היא מנגינות של שלום, כדי
לסבר את אוזן העולם.
לאור תפיסה זו, אין באמת הבדל בין
לוחמה פוליטית ו״חתירד, לשלום״ .אותו
שגריר, התוקף את הערבים בוועידה בינלאומית,
כתשובה על התקפה ערבית דומה
על ישראל, יוסיף ויכריז שישראל רוצה
בשלום. באותו נאום, ובאותה נשימה.

אין ככך כל רע. אכל זה לא
יקרם את השלום אך כצעד של

זה פשוט לא רלבנטי למאבק על השלום.

ץ, ה אפשר לעשות בעולם הערבי,
לדעת משרד־החוץ? שום דבר.

הוא יגכש תוכניות למאות מי־כ־צעים
כלתי־מקוכלים וכלתי־שיגר־תיים,
כדי לחדור ללכ ההמונים כ-
מרחכ ולשנות כהדרגה את האווירה
כו. גם זה לא עיסקם של
דיפלומטים.

כאן אין הכדל כינו לכין גח״ל
או רפ״י. הפתרון של כולם הוא:
צריכים לחכות. אולי, אם ירצה
השם, אחרי הרכה־הרכה שנים,
זה יימאס לערכים, והם יכירו כישראל.

הוא
ינהל תעמולה ברדיו, בתחנות גלויות
וסמויות, כדי לעודד את החוגים הערביים
שהוא ישליך עליהם את יהבו, ולעזור
להם נגד חוגים עוינים. הוא ישתמש בטלביזיה,
במכונת־הדפוס, בדואר — בצורה
בלתי־שיגרתית בהחלט.
הוא יהיה מורכב מסוג חדש של אנשים:
יוצאי ארצות־המזרח, שקשרו בעבר קשרים
אישיים עם המנהיגים הערביים השונים, מומחים
לכל ארץ ערבית, מומחים ללוחמה
פסיכולוגית, פליטים ערביים מעבר לגבול,
שנרדפו על־ידי המישטרים הקיימים, ערבים
ישראליים המאמינים בשותפות מרחבית.

אל לנו לחשוב על מחיר שעלינו לשלמו,
על תזוזה כלשהי בעניין הפליטים, על
שינוי מדיניות־החוץ. כי כל זה לא חשוב.
כפי שאמר אבא אבן: אין טעם לעסוק בזה,
כל עוד אין הערבים מוכנים להכיר בכלל
בקיומנו.
וכאן קבור הכלב.

איך יכול מטכ״ל כזה לפעול כ-
משרד־החוץ? איך הוא יכול לק*
כל הוראות והנחיות מדיפלומטים
אורתודוכסיים, המדכרים כניכ
אנגלו-סאכסי מעודן, הממהרים מ
אבא
אבן: מזח נזחכזזן?
שלל הניסוחים המנוסחים בקפידה אנגלו־סאכסית.

אין לומר כי אבא אבן אינו חושב
על השלום. להיפך: אחרי שנות הקיפאון
העקר של גולדה מאיר, שהצטיינה בנוקשות
הפאנאטית האופיינית לא פעם לנשים פוליטיות,
מרבה אבן לדבר ולחשוב על שלום.
אם כן, היכן המחסום הנפשי?

לדעתי, הוא נעוץ כעוכדה שאכן
הוא דיפלומט מקצועי, שתמונוץ

ההכרה הערכית כישראל אינה
התחלה של הדרך לשלום. היא
תהיה סופה של הדרך הארוכה.
הערבים רוצים מאיתנו הרבה דברים.
אנחנו רוצים מהם רק דבר אחד: הכרה
בקיומנו.

מכחינה ערכית, זהו מחיר עצום.
כי מזה שני דורות חוזרים הערבים מדי
בוקר וערב על המושכל הראשון המקודש
כי ישראל היא נטע זר במרחב, מושבת־

(המשך ב ע מו ד ) 10

במדינה העם שלח את עמי
חג־הפסח הוא חג עתיק מאד, שהיה קיים
בצורה זו או אחרת אצל כל העמים הפרימיטיביים
— חג הטבע, חג האביב.
אצל בני־ישראל הוא התקשר באגדת יציאת
מצריים. ואם כי טיבה של האגדה אינה
ברורה די צורכה, ועד היום מתווכחים חוקרי־המיקרא
מה מידת האמת ביציאה ההמונית
של שבט נדכא מממלכת פרעה — אצל היהודים
קשור חג־הפסח בשלוש מילים :״שלח
את עמי״.
בפסח תשב״ו מתקשרות שלוש מילים אלה
ביהודי ברית־המועצות.
מ דו ע? זוהי אחת הבעיות המסובכות
ביותר בעולם המודרני. כי לשליטי הקרמלין,
בניגוד לפרעה, יש אידיאולוגיה המונעת
מהם במפורש להתיר לאזרחים סובייטיים
להגר.
זכות־ההגירה היא אחת הזכויות המקודשות
של הדמוקראטיה הליברלית. לפיה,
יכול כל אדם להצטרף לכל אומה, לעבור
לכל מדינה כראות עיניו. כי האדם הוא ה־

שיחול שינוי אמיתי בקו הסובייטי, בפרשה
זו, דרושים שלושה תנאים מוקדמים:
• שינוי ביחסים הפוליטיים בין ברית־המועצות
וישראל.
• שינוי ביחסים בין ישראל ומדינות־ערב,
כך שעלייה סובייטית לא תביא לקיל־קול
היחסים בין מוסקבה ובירות ערב.
• שינוי ניכר במישטר הפנימי של ב־רית־המועצות,
בכיוון לליברליזציה מרחיקת־לכת,
מעבר לכל המצופה כיום.
עד אז ישאר אותו ״כסא אל־דמי״ ,המקשט
השנה את ליל־הסדר בבתים רבים בישראל,
ריק.
מפלגות מקייץ או מק״
שתי המשלחות הישראליות, שהגיעו השבוע
למוסקבה, לא ידברו על ״שלח את
עמי״ .אבל הן ידברו הרבה זו על זו. כי
זה הנושא החביב על שתיהן.
מאיר וילנר ואמיל חביבי לא יטמנו את
לשונם בצלחת. הם ינסו לשכנע את מארחיהם
הסובייטים כי מק״י חדלה מלהיות

מזוין 1זק־ לנופש!למטייד

״געכשיו תשגזיט ההשלוזה הישראליו! דברי.ברבה...״
ערך העליון — והמסגרות באות רק לשרת
אותו.
לפי התורה הסובייטית, לעומת זאת, הערך
העליון הוא הקולקטיב. מן הקולקטיב
אי־אפשר לפרוש. בחברה הסגורה הסובייטית,
כלל לא יתכן להעניק את הרות־ההגירה
ביד רחבה להמונים (להבדיל מיחידים
יוצאים מן הכלל) ,מבלי לערער את אשיות
השלטון.
ממשלת ישראל, במסעה למען ״שלח את
עמי״ ,אינה באה לטעון למען עקרון אוניברסלי
של חופש־התנועה. היא טוענת למען
היהודים בלבד — וגם היא, כמו הסובייטים,
דוגלת בעליונות של קולקטיב. אלא שבניגוד
לקולקטיב המעמדי הסובייטי, מוצג
כאן הקולקטיב היהודי. הטענה הרשמית:
ישראל היא מדינת היהודים, מולדת ליהודי
כל העולם. ממילא צריכה להינתן ליהודי
ברית־ד,מועצות הזכות לבוא לישראל.
כמה? איש אינו יודע כמה יהודים היו
באים, אילו נפתחו השערים. הסברה הסבירה
ביותר: כמה מאות־אלפים, עד מיליון.
מיספר זה כולל אנשים שלא נקלטו בחברה
הסובייטית. הוא כולל גם את יהודי
האזורים שצורפו לברית־המועצות רק בתום
מלחמת־העולם השניה (כגון ליטא,
לטביה וחלק מפולין ומרומניה) שלא הספיקו
להכות שרשים עמוקים מדי בחברה
החדשה.
לעומת זאת קשה להניח כי הדור שגדל
בברית־ד,מועצות, התופס עמדות נכבדות
בחיי הכלכלה והאמנות, יתלהב לעלייה
יותר מן היהודים של ארצות־הברית.
מ תי? בינתיים כל זה עדיין רחוק. כדי
העולם הזה 1491

מפלגה קומוניסטית אמיתית. שמואל מי־קוניס
ומשה סנה יטענו את אותו הדבר
בדיוק כלפי אנשי רק״ח.
כעדהממשלה. קשה לדעת מי יזכה
לאוזן המארחים. קרוב לוודאי כי אלה לא
ינקטו עמדה במהרה, יחכו להתפתחות הדברים.
אולם
מבחינת הטיעון, יהיה בפי אנשי
רק״ח טיעון ממשי יותר. כי בעוד שרק״ח
עצמה לא השתנתה, וממשיכה בקו הקודם
של מק״י, הרי מק״י השתנתה מאד.
הדבר אינו בולט לרוב בוויכוחים בכנסת,
שם חוזרים שני הצדדים על כל טענותיהם
השיגרתיות, בשפה אחידה, תוך שימוש
עד־בוש בסיסמות ההיסטוריות של מק״י.
אין נאום בלי ״המוני העמלים״ ,״האימפריאליזם״
,״המונופוליזם״ ,״החיה ההיטלר־אית״
,ועוד ועוד. שניהם משתדלים לשרת
את האינטרס הסובייטי בדבקות.
אולם אצל שמואל מיקוניס חל שינוי ניכר.
הוא הצביע בעד הממשלה בהצבעת אי־אימון.
עד הרגע האחרון ממש שמר על
החלטה זו בסוד כמוס, מחשש פן תגנוב
רק״ח את הרעיון ותצביע כמוהו. כך הצליח
מיקונים להבליט הבדל: רק״ח נמנעה מהצבעה.
קומוניזם
ציוני. נסיונו של מיקוניס
להתקרב למחנה המערך בולט ביותר. אנשי
מפא״י מתייחסים אליו בסלחנות, כמעט בחיבה,
בניגוד בולט ליחסם לנציג הכוח החדש,
למשל. ואילו מיקוניס מעלה על נס
את הקיבוצים, את החקלאות הישראלית,
(המשך בעמוד ) 10

הי ל מן סופר אי מ פ — סופר שדון לצעירים
ברוחם. ה מ כוני תהקלהו הי פ ה פי ה של ביח״ר
״היל מן׳׳ /ת כונו תי ה: מהירות, כושר תמרון
רב, חלון א חו רי נפתח 10>/2; ,כו חו ת סוס4 ,
צילינדרים. שרות מעולה ברחבי הארץ. מ ל אי
ח ל קי ם גדול. ה מ חי ר — 13,950ל״י בלבד.

בני חשה לץ1־ 10 בע״ ס
ריזיב ו־יב־־י 2 4טל 3 3 2 4 1 .ת-א

ת צ פי ה

הנידון

במדינה

(המשך מעמוד )8

שודדים שגזלה ארץ ערבית וגירשה את
תושביה החוקיים, בעזרת שותפיה האימפריאליסטיים
והקולוניאליים.
כל מנהיג ערבי, ללא יוצא מן הכלל,
חזר על כך אלף פעמים. כל ילד ערבי למד
זאת בבית־הספר. כל מצע ערבי מכריז על
כך בקולי־קולות.
עכשיו אנחנו באים ותובעים ממנהיגי ערב
להכחיש טענה מקודשת זו ולטעון את ה־היפך:
שישראל היא עובדה קיימת, שהיא
חלק חוקי של המרחב, שעל עמי ערב
להכיר בה.

• מתארגנת משלחת של עיתונאים ישראליים לדרום־
וייטנאם. אחרי שממ שלת־י שראל דחתה — לתקופה בלתי ידועה מראש — את
פניית ארצות־הברית לכונן יחסים דיפלו מטיי ם עם סייגון, תפעל וו שינגטון בדרכי
עקיפין. כצעד רא שון יארגן שרות האינפורמציה של ארצות־הברית סיור מודרך
של עיתונאים י שראליים בדרום־וייטנאם, בתקווה שהם ידווחו ברוח אוהדת על
מאמצי המלחמה של ארצות־הברית. תוכנית זו באה אחרי שהאמריקאים נוכחו
לדעת. כי רעיון כינון היחסים עם סייגון עורר סלידה בחלקים נרחבים של
אוכלוסיית ישראל. הס מקווים כי עי תונו ת אוהדת תעזור לממ שלת ישראל להתגבר
על הסלידה, ולכונן את היחסים המבוקשים.

האם סבור השר אבן כאמת כי
מהפכה עצומה כזאת ניתן להשיג
ללא מחיר, ללא מאמץ, על־ידי
דברי־נועם של דיפלומטים ישראליים
בוושינגטון או כלונדון, על־ידי
שיכנוע עדין של המעצמות
הגדולות?
משדחת רק״ח במוסקבה תאשים את מק״י במוסקבה,
כנטייה להשתלב בתנועה הציונית האנטי־סוכייטית. לצורך זה

ינוי המדיניות הישראלית הוא
תנאי מוקדם לכל פעולה להשגת שינוי
בעולם הערבי.

תסתמך רק״זז על הידיעה, שפורסמה ערב צאת נציג מק״י לוועידת־מוטקבה,
אשר סיפרה על מגעים ש קוי מו בין ראשי מק״י לבין גולדה מאיר, ועל ההצעה
שמק״י תצטרף לקונגרס היהודי העולמי. מה שנציג רק״ח לא יגלה ב מוסקב ה

אבל בנאומו של שר-החוץ, בעל

היא העובדה, כי הידיעה ע; מגעים אלה הודלפה?עיתונים בישראל על־ידי רק״ח
עצמה, במטרה להפוך את ההדלפה לתח מו ש ת נגד מק״י.

• המפד״ל לא תתבע לנקוט באמצעים נגד השופט חיים
כהן על שנשא גרושה.

בקרב המפד״ל קיימת דעה, כי יש למצוא דרך

לגבי ני שואיו של בל

כהן חרוצה

לשאת גדו שה.

זו הי

אמנם דעת

ה מיעו ט

והיא מיוצג ת על־ידי השר ד״ר יוסף בו רג וח״כ מ שח אונא, בעוד שהרוב
סבור כי אין כל מקום לוויתורים ב שטח זה. אולם חילוקי־הדעות העקרוניים
יביאו ל כן, שהמפד״ל תי מנע עתה מפ תיח ת מערכה בנו שא זה, בע קבו ת
ני שואיו של חיים כהן.
• גולדה מאיר תצא לאנגליה מיד לאחר חג הפסח. היא
ת שתתף בעצרת לכבוד יום־העצמאות שתיערך מטעם התנועה הציונית בבריטניה,
ותעסוק בין היתר בגיו ס ת רו מו ת למפא״י.

• בינתיים יוודע על מתיחות שנשתררה לאחרונה כין
גולדה מאיר לבין לוי אשכול ואבא אכן. שרת־החוץ לשעבר
מא שימה את אבא אבן, כי הוא עומד לערוך טיהור ב מנגנון מ שרד־החוץ, אשר יפגע פנתה
צו רן העלה בתוך

ק שות בכמה אנשים שגולדה מאיר מינתה אותם לתפקידם הנוכחי. היא
בעניין זה לראש־הממשלה. אולם לוי א שכול הודיע, כי אין הוא רואה
להתערב ב שינויי ם האירגוניים ש שר־החוץ חו שב להנ היג במ שרדו. הדבר
את רוגזה של גולדה, ולסיכסו ך צפויים הדים ביחסים הפנימיים
צמרת מפא״י.

• יתחדש הלחץ על הממשלה להסיר את איסור הבניה
בשטח שמעבר לירקון, הידוע בשם ״ תו כני ת ל״ .קבלנים בעלי ה שפעה,
הק שורים עם כמה מחברי הנהלת עיריית תל־אביב מעוניינים בביטול האיסור.
באמצעות קשרים אלה יופעל לחץ על ועדת השרים ה מ מונה על כן, לבטל

ההגבלו ת

הקיי מו ת עתה

לגבי

הבניה

באיזור זה.

• ייתכן ששלושת הכדורגלנים הישראליים הנמצאים כ־דרום־אפריקה,
משה ליאון, דניאל דניאלי ומיכאל קדוש, יחזרו
כקרוב ארצה. ה שלו שה אינם יכולים לשחק בדרום־אפריקה, עקב ה תנגדו תה
של ההתאחדות הי שראלית לכדורגל, נמצאים במצב־רוח ירוד ו שוקלים חזר ה
לישראל ולכדורגל. שובו של ליאון הוא ודאי, ב עוד שהשניים האחרים עדיין
מהססים. דניאלי הכריז, לפני יציאתו, כי י חזור רק אם ירעב ללחם, והוא מחפ ש
עתה מוצא של כבוד.

שפע הניסוחים החדשים, לא היה
זכר לשינוי כזה. להיפך.
הוא דיבר על ״נחשולי פליטים עוינים״
— ודחה כל רעיון של גישה נועזת חדשה
לבעייה זו.
הוא דיבר על ״השקפה משותפת״ של
ישראל ובריטניה לגבי ״בעיות המרחב בפרט״
.והרי ההשקפה הבריטית ידועה: יש
לקיים בסיס קולוניאלי גלוי, ולאחר מכן
מוסווה, בעדן, בדרום־ערב ובנסיכויות הנפט.
תמיכה בקו זה היא הכרזת־מלחמה על התנועה
הלאומית הערבית, על כל גווניה.
הוא לא דיבר על מסע פוליטי להשגת פירוז
אטומי של המרחב — אחד המישורים בהם
אפשר, אולי, להגיע להידברות ישראלית—
ערבית ישירה.
תחת כל אלה באו דיבורים יפים, אך
סתמיים, על .,רוחות חדשות במרחב״ ,ועל
״שאיפה לדו־קיום, שייתכן ויבוא יומה

זוהי אמונה כניפים. אמונה יפה,
אך בדתי־יעילה לניהור מדיניות,
אפילו כמרחב השמי, בו אירעו
בימי־קדם ניסים כה רכים.

* 0פיכך ברור מדוע אין מר אבן יורד
/לסוף דעתנו. הוא שר־החוץ של המיש־טר
הקיים. ואף כי הוא יותר צעיר ויותר
מודרני מקודמתו הנוקשה, אין הוא יכול
להיחלץ מן המיסגרת של המישטר אותו הוא
מייצג. מישטר זה אומר: השלום אינו חשוב,
ואין לשלם עבורו אף את המחיר הקטן
ביותר.
בעיני מר אבן, השאיפה לשלום היא חזון
לאחרית־הימים. בעינינו היא תוכנית לפעולה
מעשית. לא פעולת־ראווה, חד־פעמית ורועשת,
אלא פעולה שקטה, סבלנית, מחושבת
וממושכת.

ומי שאומר לנו :״זוהי אוטופיה!״
-אנחנו נענה לו :״תנו
לנו את הכלים, אנחנו נבצע את
הג׳וב״.

(המשך מעמוד )9
את ערכי היהדות ואת תחיית העם היהודי.
הוא עוזר לא פעם לממשלה בקריאות־בינ־יים,
המופנות כלפי דוברי האופוזיציה.
מכאן רק צעד קטן לבקשת מק״י להתקבל
;קונגרס היהודי העולמי — גוף המתיימר
לייצג את היהדות העולמית, אך המשמש
למעשה מכשיר־עזר לתנועה הציונית. נשיא
הקונגרס הוא נחום גולדמן, שתפקידו העיקרי
הוא לשמש כנשיא ההסתדרות הציונית.
בכל זה יש שיטה. מק״י החליטה, בעצת
ד״ר משה סנה, להתקרב למחנה המאורגן
של תנועת־הפועלים הציונית. הנימוק: רק
מבפנים אפשר להשפיע. כך מגיעה מק״י
כיום לעמדות פוליטיות שהיו תפוסות על־ידי
מפ״ם לפני תריסר שנים, ושהתפנו מאז
נדדה מפ״ם ימינה.
יתכן שהשם מק״י שוב אינו הולם, ואפשר
לקרוא למפלגה בשם מק״ץ — המפלגה
הקומוניסטית הציונית.

אד תשליכנו
ראש מחלקת־העליה של הסוכנות־היהו־דית,
שלמה זלמן שרגאי, כבר עבר רגעים
מזעזעים רבים בחייו. אולם מזה שנים לא
נרעד כמו מן הפגישה עם אייזיק רמבה,
שהתקיימה בשבוע שעבר.
אייזיק רמבה הוא דמות ציבורית ידועה.
מנחם בגין מקפיד לקרוא לו ״נציבי״ ,לזכר
הימים בהם היה רמבה נציב בית״ר בפולין,
ובגין פיקודו, במשך ארבע שנים,
עד פרוץ מלחמת העולם השנייה, כיהן
כמזכירו הפרטי של זאב ז׳בוטינסקי, ואחרי
עלותו ארצה ב־ 1940 כתב ספרים וערך
את יומון המפלגה הרביזיוניסטית המשקיף.
אחר כך היה רמבה עורכו של חרות,
עד אשר נסגר היומון, לפני חודשיים.
כל זאת ידע שרגאי. אולם הוא לא ידע,
כי מאז נסגר חרות נשאר רמבה חסר פרנסה.
המפלגה, בה מילא תפקידים כה
רמים, זנחה אותו. בתחילה נאמר לו, כי
יהיה עורך היומון החדש. אולם משהוקם
היום, נשכח האתמול.
וכך הגיע העסקן־העתונאי בן ה־ 59 אל
זלמן שרגאי. אולם אם כל זכויותיו בחרות
לא עמדו לו, הרי לפחות אצל ראש מחלקת
העלייה מצא לב קשב. שרגאי ביקשו לכתוב
ספר, על נושא יהודי, הקשור באחת
מקהילות הגולה. בעזרת שכר־הסופרים יוכל
להסתדר מעט, עד שתנועת החרות תיזכר
מציבה הנשכח.
נצרת כול מהכיס
המלה הנפוצה ביותר בנצרת, מזה שבוע,
היא המלה ״נראם״.
ליד קולנוע דיאנה ישבו בתחילת השבוע
כמה מן הצעירים המשכילים של העיר ודיברו
על התפטרותו של ראש־העיר ,,על
מינוי ממלא־מקום מטעם משרד הפנים׳,ועל
האפשרות של פיזורה הקרוב של המועצה,
כצעד ראשון לעריכת בחירות חדשות.
״נמאס״ ,חזר אחד מהם ,״אני כבר לא יודע
במי לבחור. אני בעל־עסק. אפשר להגיד
קפיטליסט. הצבעתי בשביל הקומוניסטים,
כי מועמדי המערך הגעילו אותי. אבל מה
עשו הקומוניסטים? נתנו לעבד־אל־עזיז לעשות
צחוק מכולם. שתקו ולא עשו כלום.
ועבד־אל־עזיז? נתנו לו הזדמנות היסטורית.
הוא יכול היה באמת לקנות את עולמו.
במקום זה נבהל מהמפלגה שלו. נכנע לאינטרסים
של ׳מזכירות מפ״ם, במקום לראות
את רצון בני העיר. כולם נמאסו.״
נושא אחר לשיחה היה הכרוז שפירסם
עבד־אל־עזיז אל־זועבי, עם הגשת התפטרותו.
מטרתו העיקרית של הכרוז היתד, להסביר
את הכניעה, ולהציגה כצעד בלתי־נמנע.
אולם תוך כדי כך, ביקש עבד־אל־עזיז
גם להציג את עצמו כלוחם למען טיהור
העיר. הוא הטיל את כל האחריות למצבה
העגום של נצרת על ההנהלה העירונית
הקודמת, בראשות בן־משפחתו סייף-
אל־דין אל־זועבי. בימי אל־זועבי הקודם, טען
אל־זועבי השני —
• גדל מספר הפקידים ועובדי העיריה
מ־ 129ל־ד .21 באותו פרק זמן (65־)1964
התנפחו המשכורות העירוניות מ־968.146
ל״י ל־ססס 1.478,ל״י. כלומר: תוספת של
יותר מחצי מיליון ל״י לשנה.
• בשנת 1964 שילמה העיריה 56.518
העולם הזה 1491

ל״י עבור שעות נוספות, ובמחצית השנה
שלאחריה 57.932ל״י.
0העיריה הילוותה לכמה מפקידיה יותר
ממאה אלף ל״י בלי ריבית, ובלי החלטת
מועצת העיריה. העיריה נשאה את הריבית
על הלוואה זו, המסתכמת ביותר מעשרת
אלפים ל״י.
• הוצאות המכוניות של העיריה הסתכמו
באותה שנה ב־ 87.661ל״י, פרט להוצאות
מכונית ראש העיר שהגיעו בשנה אחת ל־
18.575ל״י, או כ־ 1500ל״י לחודש מלבד
משכורת הנהג.
0העיריה שילמה חשבון מוניות בסך
13.399ל״י בשנת .65/64
• הוצאות האירוח באותה שנה הגיעו
ל־ 26 אלף ל״י — סכום העולה על הוצאות
עיריית חיפה באותו סעיף.
יש שאלות. אם המספרים המדוייקים
של הביזבוז והפרוטקציה לא היו ידועים
עד אז, הרי עצם העובדה שבימי סייף־אל־דין
היו ביזבוז ופרוטקציה לא היתה סוד
בעיר. עם פירסום הכרוז, קרה דבר בלתי־צפוי:
במקום להתפעל מן הגילויים המרעישים,
ביכרו רוב בני נצרת לשאול :״ואיפה
היה עבד־אל־עזיז עצמו באותה תקופה?
הרי הוא היה סגן ראש העיר, כאשר
סייף־אל־דין עשה מה שהוא עשה. כסגן
היה חייב לדעת הכל. אם ידע — הרי הוא
נושא בחלק מן האחריות. אם לא ידע —
משמע שלא מילא את תפקידו בסדר.״
לא היתד, זו השאלה היחידה שנשאלה ביחס
לביזבוזים. שאלות נוספות על תקופת
סייף־אל־דין נשמעו בכל בית־קפה וחנות.
כשלצד ראש העיר לשעבר עומדת דמות שאינה
ידועה כמעט מחוץ לנצרת. זהו גיזבר
העיר, אברהם (,אבו דיא״) עובד. בין יתר
השאלות שנשאלו:
0מה הוא בדיוק רכושו והונו של עובד?
•י לפי איזה שיקולים חולקו הרשיונות
למוניות החדשות בנצרת?
0מי הם השותפים הסמויים של בעלי־המוניות,
וכמה ד,ם מקבלים כחלקם בשותפות?

מי גובה כל יום כסף מהכנסות שוק
הירקות הסיטוני של העיריה?
מי הגיש לעיריה חשבונות כוזבים
על קניית דלק שלא ניקנה?
0מי רשם לאן הלכו כל חומרי הבנייה
של העיריה?
עבד־אל־עזיז לא שאל את השאלות האלה,
ולכן גם לא פירסם להן תשובה. אבל הן
יישאלו בלי ספק במערכת־הבחירות הקרובה,
ויהיה מי שיתן להן תשובות מלאות.
תנאים טובים לפרידה. לפני שנציג
משרד הפנים הספיק למנות את פקידו ישראל
איינשטיין כממלא־מקום ראש העיר,
נפוצה שמועה כי רק״ח הצליחה להשפיע
על אחד מנציגי המערך שיעבור לצידה.
בצורה זו היה נבחר אותו איש־המערך,
בקולות רק״ח, או איש רק״ח היה נבחר
בתמיכת הקול המפא״יי. נמסר גם, כי אותו
איש אלמוני הוזמן לתל־אביב, ושם שיכנעו
אוחו ראשי מפא״י לבל יערוק לקומוניסטים.

היה איש זה? שמועות רבות הצביעו
על אחד מחברי המועצה, שאינם מרוצים
ממנהיגותו של סייף־אל־דין. סייף־אל־דין
עצמו, בשיחות פרטיות, הזכיר שמו של
אחד מחברי המועצה ממפא״י, באומרו כי
זהו האיש שהקומוניסטים מקיימים עמו מגע.
אולם אחד מראשי רק״ח גילה כי האישיות
האלמונית לא היתה אלא סייף־אל־דין עצמו.
הוא אמר, כי אמנם קויים מגע בין ראש
העיר לשעבר לבין רק״ח, אבל לדעתו היה
זה רק תכסיס מצד סייף־אל־דין כדי להפחיד
את מזכירות מפא״י.
שכן, לפי כל הסימנים, לא תעז מפא״י
להעמיד את סייף־אל־דין שנית בראש מועמדיה,
מפחד מפלה מוחצת. סייף־אל־דין
יודע זאת, וכנראה אף השלים עם כך. אבל,
לפי גירסת איש רק״ח, הוא רצה להכריח
את מפא״י לתת לו תנאים טובים לפני הפרידה.

לא סייף־אל־דין — מי יעמוד בראש
רשימות המערך? כמה רשימות יוצגו:
שמונה, שש, שתיים — או אחת? בבחירות
האחרונות, איבד המערך אלפי קולות בגלל
ריבוי הרשימות שלו.
שאלה נוספת, שעדיין לא ניתנה לה תשובה,
היא: האם יגישו אנשי אל־ארד לשעבר
רשימה משלהם לבחירות? אחד מהם
סיפר השבוע על הכוונה להגיש רשימה,
אשר בראשה יעמוד מנצור קרדוש. אך קר־דוש
עצמו השיב :״זה מוקדם מדי לדבר
על זה. אולי אפילו מוקדם מדי בשביל
לחשוב על זה. אנחנו בינתיים מחכים.״
בזמן האחרון, זהו עיסוק נצרתי נפוץ:
(המשך ב עמוד ) 14

העולס הזה 1491

העדיפות

מנדרים -מטאיות
1מנו1י1ה מסחרי1ת
רנד־-אגגיב. חיבגוז״ירועגלים

נחנ -חנדל 0 1 1 1 =1ראיתך !

הרכב על המראה הקיימת 4ואי 0וועו 4אסא>4ו
אביזרי לרכב בע״נז

0 1 1 0 1 1 -1

חנות ומחסן מרכזי רה׳ השפלה ,3פינת רח׳ השרון 19
(ע״י חברת פיקאס בע״מ) #טל 30607 .

^ ־ ע לי ]1[-רל 0

סניף ת״א, אבן גבירול 68 ליד קפה ״רוול״ ככר מלכי ישראל

סניף חיפה, רח׳ אלנבי ,3טל 62878 ,524391 .

0110111

1=£/־י לי [ 0 1 1

סניף באר־שבע, רח׳ בית אשל ,23 טל 4533 .בית הסאב
סניפי החברה לאביזרים ברחבי הארץ
פרסום .,גימל״

אבנר חזקיהו
נתקף בשיתוק, ובעוורון זאב ברלינסקי
בטוח בי רק האהבה
תציל את חברו הטוב
רבקה מכאלי
מהווה א ת התרופה
ל תחלו איו של המסכן
ב״לבלוב אהבה״

בחדשות

לבלוב

זווה בר

| נשמע במו מחזה בעייתי!
1יתכן, אבל בעיות כל
כן משעשעות לא
1.444

2ב ח 0 /0

* 121״יי

שביט

חיפה, ש ד׳ הבדמל 3 7וו 9 7ון 5 3 2 9 5 7
סובן משגה לנהדיה ־נ11 זנ 11ו־11911 11ד ח הרצל 62

הגד רשאי לנהוג
במכוניות מרוץ
ללא רשיון
כשטה התערוכה
הפתוח כל יום
ט־ 5עד חצות

״קארטינג״
הספורט שכבש את כל
אירופי״

נחבה אסוונה נסידוה 500 :מידיו! דוות לשנה מבוזבזות עד=ידי
ה!:וכנות היחודית וכונסת נקיוים ולתמיכה נמבתות הציוניות

יופקר, גליקמן ויענקלה ויסברגר נולדו למזל־טוב לפני הרבה שנים. האחד בשקלוב והשני
בפוזנן. הם גדלו והתבגרו להיות ציונים נאמנים, ונפגשו בוועידת פולטבה, או בוועידת
ורשה, ועלו ארצה כחלוצים.
אחרי חצי שנה של כיבוש העבודה העברית הלכו לייצג את חבריהם בהסתדרות ובמוסדות
הלאומיים. עם קום המדינה הם החליפו את שמם הגלותי בשם עברי־תנ״כי, ומאז
הם יושבים גם במזכירות של אותה מפלגה. כל יום חמישי הם יורדים מירושלים לתל
אביב. בימי שישי ושבת הם דנים ביניהם בשאלות המפלגה. הבנה מלאה שוררת ביניהם.
אבל ביום הראשון הם נוסעים לירושלים, כל אחד במכונית צמודה אחרת — האחו
לישיבת הממשלה, והשני לישיבת הנהלת הסוכנות. האחד גוזל סמכויות מן השני, בעוד
השני דורש תקציבים מן הראשון.
כעבור יום הם נפגשים שוב, הפעם בישיבת המוסד לתיאום בין הממשלה לסוכנות, או
באחד מעשרות המוסדות המשותפים לממשלה ולסוכנות, וכל הסיכסוכים מתיישבים. הסוכנות
ממשיכה לחיות על חשבון הממשלה, והמפלגות ממשיכות ליהנות מתקציבי הסוכנות,
מה שאף פעם לא הפריע להן לדרוש קימוצים וצימצומים והידוק חגורות שונות.
רק פרט קטן אחד נשכח — האזרח, בשמו פועלים לכאורה כולם.

מחלקת הקליטה טוענת כי עליה לטפל בעולים עוד בהיותם בחו״ל, כדי לדעת לאיזה
עולים ולכמה יש להכין שיכון בארץ. מבקר הסוכנות ממליץ לייעל את הקשר בין
מחלקת הקליטה למחלקת העליה בעניין זה בדיוק. מנהלי שתי המחלקות נפגשים אומנם
כל יום במסדרון הסוכנות, וכמה פעמים בשנה בחו״ל — אבל זה כנראה לא מספיק. שאם
לא כן, מדוע עוסקת מחלקת הקליטה בענייניה של מחלקת העליה?
גם לתחומיה של מחלקת עלית הנוער פולשת מחלקת הקליטה. עשרה אחוז מתקציבה
מוקדשים לטיפול בנוער. המדובר במרכזי־נוער שהם בתי־ספר מקצועיים. המורים הרגילים
הם עובדי משרד־החינוך, המורים המיקצועיים הם אנשי משרד־ר,עבודה, ואילו בניהול
המטבחים עוסקות מחלקת הקליטה והמחלקה לעלית הנוער של הסוכנות. שתיהן מתגאות
בדו״חות שלהן על פעולתן החשובה בקרב הנוער, ושתיהן מחזיקות פקידים המדודחים על
פעולות מרכזי הנוער. לא מפריע להן כלל שגם משרד־העבודה וגם משרד־החינוך מחזיקים
פקידים למטרה זהה.

בגרר בין עשרה פגן יריגז

גזי גזביר וזי יגדנג

אזרח אין מוסרים דין־וחשבון. אין לאזרח חלק בקביעת מדיניות הסוכנות ובבחירת
ההנהלה, אם כי להלכה צריכות היו להתנהל בחירות, ולהלכה קיים לשם כך מיסד
מיוחד, הלא הוא השקל הציוני, המקנה לכל הרוכש אותו, זכות בחירה למוסדות הציוניים.
אבל למעשה חדל השקל הציוני להתקיים כבר מזמן.
המפלגות, שלא הצליחו להפיץ את השקל בין אוהדיהן,
החליטו בינן לבין עצמן, שהן תירכושנה שקלים בשם
בוחריהן, ותקנינה לעצמן זכות בחירה. כך הפכה הסוכנות
להיות עסק סגור של המפלגות, וכיום מנהלים אותה כל
מיני עסקנים ממדרגה שניה, אשר לא הצליחו בתפקידים
אחרים, או שלא עמדו בהתחרות הפנימית על כסאות בתוך
מפלגתם.
חלוקת התיקים בין עסקנים אלה נעשית גם היא ללא
ידיעת הציבור. רק לפני שבועיים הוקמה בסוכנות הנהלה
חדשה. הדיונים על חלוקת התיקים היו סוערים. לחצים
כבדים הופעלו, אישים חשובים התערבו אישית, נערך מקח
ומימכר כמו לפני הרכבת קואליציה ממשלתית — אבל
כמעט שום רמז מכל זה לא הגיע אל הציבור, אותו משרתת
הסוכנות.
יהיה זה תרגיל מעניין לקרוא את רשימת חברי הנהלת
הסוכנות: לואי פינקוס, רעיה יגבלום, לייב דולצ׳ין, ישראל
גולדשטיין, יצחק הרכבי, דויד בית־אריה, צבי לוריא, אנדרה
נרבוני, וזלף פרי, אברהם ציגל, יוסף קלרמן, אליהו דובקין,
רענן וייץ, שלמה זלמן שרגאי, יצחק ארצי, צביר, לובטקין וחיים לבנון. כמה אנשים מרשימה
זו מכיר הקורא הממוצע? כמה מהם מוכרים לציבור התלוי, במעט או בהרבה, בפעולותיהם?
חיים לבנון, למשל, שהיה דמות פוליטית ידועה־יחסית בארץ, בהיותו ראש עיריית תל־אביב,
ירד לתהום הנשיה מיד עם היכנסו לתפקידו בסוכנות. תפקיד זד, ניתן לו לאחר שהציונים
הכלליים נכשלו בבחירות לעיריית תל־אביב, ונותרו לפתע עם עסקן מכובד אחד
יותר, ומקום מכובד אחד פחות.
בתשעה החודשים הראשונים של השנה שעברה נסעו אנשי הנהלת הסוכנות 44 פעמים
לחדל. זהו אולי הפיצוי הניתן להם על אלמוניותם.
מה עושים חברי הנהלת הסוכנות?

יל,ר גאוות מחלקת העליה שמור, בכל זאת, להצלחותיה בקליטת עולים מארצות
הרווחה. יש כ־ 800 עולים כאלה בשנה, וכמעט כל הסוכנות כולה עוסקת בהם בעת
ובעונה אחת.
עולי ארצות רווחה אלה הם בעיקר אקדמאים צעירים. מטפלים בהם משום שהם אקדמאים
— במחלקת האקדמאים, משום שהם צעירים — במחלקה לעלית הנוער, ובמחלקת הנוער
והחלוץ. אבל ארצות־רווחה אלה הן ארצות המערב, לכן מטפלים בהן גם במחלקה לעליה
מארצות המערב. בנוסף לכך נחשבים עולים אלה לאנשי המעמד הבינוני, לכן מטפלים בהם
גם אנשי המדור לעלייה והתיישבות המעמד הבינוני.
כל זה נעשה שוב, מבלי לקחת בחשבון את לשכת האקדמאים במשרדיה,עבודה. אחרי
כל הטיפולים הללו קשה להבין מדוע 35 אחוז מעולי ארצות־הברית וקנדה עוזבים את
הארץ, כפי שנאמר לפני שבועיים בכנס ארצי שערכו עולים אלה. נאמר שם גם, שעולי
ארצות המערב סובלים בארץ בעיקר מבדידות, אבל חישוב קל יראה שבכל עולה שכזה
טיפלו לפחות עשרה פקידים מהסוכנות, כלומר עשרה פקידים יותר ממספר המטפלים
בעולה מארץ מצוקה, שאינו קובל על בדידות. או שמא מרוב מוסדות, מחלקות, אגפים,
מדורים ולשכות — לא זכו עולים אלה לטיפול כלל? יהיה זה מוזר, כי שניים וחצי מיליון
הוקדשו למטרה זו בתקציב מחלקת הקליטה בלבד.
סעיף יותר נכבד בתקציב מחקת הקליטה הן ההקצבות להתאחדויות העולים ולאירגונים

שונים, המתסכמות בכארבעה וחצי מיליון לירות.
סכום נכבד זה ניתן ללא פיקוח. לא רק פיקוח ממשלתי על כספי משלם המיסים חסר
כאן, אלא גם פיקוח של מחלקת הכספים של הסוכנות אין. הדבר לא מצא חן גם בעיני
מבקר הסוכנות, המציין :״הקצבות להתאחדויות עולים מהוות השתתפות בפעולתם, ב־

רבנג ששז

ברהם ציגל .,למשל, עוסק בקליטת עולים 1050 .איש עובדים כיום במחלקת הקליטה.
לפני שנתיים עבדו שם 880א־ש. כלומר 170 :פקידים נוספו לצוות העובדים של אברהם
ציגל בשנתיים האחרונות, בהן ירדה כמות העליה עד להרבה מתחת למיכסות הספר הלבן.
אבל ל־ 1050 עובדים אלה אין למעשר, תפקיד, כי 1100 העובדים של חברת ע מיו ר עושים
את העבודה, וגם בחברת עמידר מדובר כבר מזמן על הצורך באירגון יעיל ובצימצומיב.
העולה החדש נמצא בטיפולה הבלעדי של מחלקת הקליטה כרבע שעה: מן הרגע שכף
רגלו דרכה על אדמת הקודש. ועד שנמסרו לו הכתובת של חברת עמידר, או של
הישוב אליו שולחים אותו. בפרק הזמן הזה נותנת מחלקת הקליטה לעולים ארוחה ראשונה
בחיפה או בלוד. מעתה ואילך עובר העולה לטיפול משרד השיכון — לשם שיכונו, משרד
העבודה — לשם העסקתו, משרד החינוך — כדי שילמד עברית.
אבל גם בתפקידה הקצר׳ הזה מזלזלת מחלקת הקליטה: סכום של 80.000ל״• ,שהוקצב
לבנין מבנה מיוחד לשימוש העולים ברדתם בחיפה — בוזבז על הוצאות מנגנוניות רגילות.
גם כשעיקר העבודה נעשית על־ידי עמידר ומשרדים ממשלתיים שונים — מצליחה מחלקת
הקליטה לבזבז תקציב של 29 מיליון לירות ועוד כ־ 10 מיליון לירות העומדים לרשותה
ממקורות ממשלתיים, ציבוריים ופרטיים שונים, מבלי שיכללו בתקציב.
לשם כך עוסקת המחלקה בשטחים שאינם שייכים לה. יש, למשל, מחלקה מיוחדת לעליה,
אבל מחלקת הקליטה עוסקת גם היא בעליה, כפי שאומר מנהל המחלקה בדו״ח
שלו :״בעיית מקורות העליה עומדת בראש דאגותינו.״ מיד אחר־כך מוסיף הדו׳׳ח
ומספר, כי מנהל המחלקה נסע לשם כך לחו״ל ,״במטרה לשכנע אישית את המועמדים
לעליה, וכדי להסביר (את) אפשרויות הקליטה במדינת ישראל.״
כפילות פנימית זו בסוכנות, אחת מני רבות, מעוררת כמובן סיכסוכים ומאבקים. ואפילו
שלמה זלמן שרגאי, מנהל מחלקת ד,עליה, התריע על־כך בעתונות, אך זה לא עזר לו.
השתתפות מחלקת הקליטה בענייני עליה מייקרת את העבודה, מוסיפה שליחים ומנגנון
המסבכים את התהליך. קורה שבמקום אחד, בו יש קונסוליה ישראלית, נציג מחלקת העליה,
נציג של מחלקת הקליטה, נציגים רבים של עלית־הנוער, של מחלקת הנוער והחלוץ ושל
שאר מחלקות הסוכנות — יש אפילו יהודי שרוצה באמת לעלות ארצה. אז כבר שם הוא
נתקל בסבך של ביורוקראטיה מרעננת ומעודדת.

מבעד לורת: הישיבה הראשונה שר החוהדה החדשה

מסגרת קליטת־עולים. גודל ההקצבות נקבע
על־ידי ועדה של מנהלי מחלקות שונות, ולאגף
אין בזה דעה מכרעת.״ להתאחדות עולי
צפון־אפריקה, למשל, יש נציג בכנסת, הלא
הוא ח״כ מפא״י אשר חסין, שהוא גם
יושב־ראש ההתאחדות.
חיפאים רבים יודעים לספר על אחד מפעילי
ההתאחדות, בבו סידי, שקיבל לפני
הבחירות לכנסת כ־ 12 אלף לירות מקופת
ההתאחדות, כלומר, ממשלם המיסים — דרך
תקציב מחלקת הקליטה.
במרבית התאחדויות העולים שולטת מפא״י.
אלה הם אירגונים הבנויים מלמעלה, על־ידי
מספר מצומצם של פעילים ובעזרת תקציב
של הסוכנות. פעילים שאינם אנשי מפא״י —
לא יקבלו תקציב, ולכן לא יוכלו להקים התאחדות.
בחירות כלליות לא נערכות בהתאח־דויות,
ופיקוח עליהן אין. אפשר לכן לומר,
שח״כ אשר חסין, אשר נקבע במקום ריאלי
ברשימת מפא״י לכנסת בשל היותו יו״ר
התאחדות עולי צפון־אפריקה — הגיע לכנסת
בזכות מחלקת הקליטה של הסוכנות.
הוא לא היה יחידי. גח״ל ורפ״י קיבלו בריכוזי
העולים פחות קולות בבחירות לכנסת
מאשר בבחירות להסתדרות, ובמידה רבה
הודות למחלקת הקליטה.
למרות חוסר הסמכויות והתפקידים, שולטת
עדיין מחלקת הקליטה על דבר חשוב
מאוד: החלפת ד*ור. עולה הרוצה לעבור מדירה
אחת לשניה, או לקבל דירה יותר טובה,
יכול לעשות זאת רק באישור מחלקת
הקליטה. מנהיגים מקומיים בריכוזי העולים,
אשר דעתם נשמעת ומכובדת על בגי עדתם,
זכו לאישור המחלקה.
כפי שהוכיח העולם הזה בכתבה הקודמת
(העולם הזה ) 1490 לגבי מחלקת ההתיישבות,
תרמה גם מחלקת הקליטה את חלקה
להצלחת מפא״י. אברהם ציגל ולואי פינקוס,
גזבר הסוכנות, עברו מריכוז עולים אחד לשני, ופנו אל לב האנשים התלויים בהם, ד,תוצ
אות, כאמור, הצדיקו את המאמץ ואת קיומה של מחלקת הקליטה.

בנ״ו השוכנות בידושרים:

־ וזנו חממלת

* י יד אחרי פירסום הכתבה הראשונה בסידרד. זו (העולם הזה ,) 1489 פירסמה הנהלת
הסוכנות כי :״ההנהלה תערוך בדיקה נוספת של פרטי התקציבים של המחלקות השונות,
במגמה למצוא בהם אפשרויות לקימוצים ולחסכונות מכסימאליים.״ אם אומנם יעשו זאת,
ייאלצו כולם להתפטר, אבל כזאת לא יקרה, כי באותה הודעה נאמר גם שתקציב הסוכנות
לשנה הבאה יהיה 365 מיליון לירות. נאמר גם שתקציב השנה שעברה היה רק 339
מיליון.
בעניין זה בדאי לקרוא מה אומר מבקר הסוכנות על תקציב שנת הכספים .63/64
מסתבר כי התקציב המקורי אז הסתכם ב־ 372 מיליון לירות, ואילו ההוצאה המעשית
היתד 428 ,מיליון. יותר מחמישים מיליון לירות הבדל. סכומים אלה הרבה יותר גדולים
ממה שנמסר כתקציב הסוכנות, כי אין נוהגים להודיע שלסוכנות היהודית ולהנהלה
הציונית יש שני תקציבים נפרדים, אם כי מדובר באותן פעולות, על־ידי אותן המחלקות.
תקציב הסוכנות בכללו היה יכול לבייש כל בעל חנות מכולת. גם אחרי עיון בתקציב
זה לא יכול איש לדעת כמה כסף הוצא למטרה מסויימת .״ל־ 40 אחוז מסכום התקציב אין
פירוט מלא ואף אין כלל הסברים,״ אומר מבקר הסוכנות.
גם מנהלי המחלקות עצמם מזלזלים בתקציב. סכומים שהוקצבו למטרה אחת מנוצלים ל־מטרה
שניה. כבר עם כתיבת התקציב מסווים בו כותביו את ההוצאות המינהליות ואת
הסכומים המשולמים למשכורת הפקידים. אבל גם מתוך הסוואה זו מוציאים למעשה מתוך
סכומים שנועדו להשקעה, או לעזרה לעולים, ומעבירים אותם להוצאות מינהליות.
למשל: הוצאות למשכורת חברי בית־הדין המישמעתי הסתכמו בסך 19,124 לירות, במקום
תקציב בסך 7000 לירות שנקבע. לעבודות זמניות בהר הרצל הוצאו 26 אלף לירות,
לעומת 3.500 שאושרו בתקציב. הוצאות המשרדים בחו״ל עלו בשני מיליון לירות על
התקציב המאושר. מתקציב שנועד ללימודים על״יסודיים לנוער עולה, הועברו 7000 לירות
להוצאות החזקת רכב.

חשחישי \2דוטו\ז

לה הן חלל, ל!גץ מן הדוגמות שמביא מבקר הסוכנות, שגם הן חלק קטן מן המציאות.
למעשה, תוציא השנה הסוכנות היהודית כ־ 500 מיליון לירות. מזה ילך שליש לתשלומי
משכורת ולהוצאות מינהליות 100 ,מיליון לירות ילכו להחזרת חובות, ורק כ־ 250 מיליון
יוצאו למטרות המוצהרות של הסוכנות. אבל גם סכום זה יוצא תוך ביזבוז. חלק הגון
ממנו יופנה להקצבות שונות: מחלקת ההסברה תתמוך, כרגיל, בסופרים שונים. מחלקת
הנוער והחלוץ תתמוך בתנועות־נוער מפלגתיות. כך תעשה גם מחלקת עלית הנוער החופפת
לה. המחלקה לחינוך ותרבות בגולה תתמוך במוסדות חינוך הקרובים לה, ואילו המחלקה
לחינוך ותרבות תורניים בגולה תתמוך במוסדות חינוך דתיים. מחלקת הקליטה תתמוך
בהתאחדויות עולים של מפא״י, מחלקת העליה תתמוך באיגודי עולים ובמשגיחי כשרות
באוניות העולים, ואף תישלח תשמישי קדושה לחו״ל, כמינהגה. המדור הדתי הקיים בכל
מחלקה ומחלקה בסוכנות יתמוך בקרובים לו, ואילו המחלקות הנמצאות בידי הליברלים,
ובעיקר האגפים המטפלים בעולי ״המעמד הבינוני״ המעורפל — יתמכו בקרובים להם.
מחלקת ההתיישבות תתמוך בקיבוצים ובמושבים לפי מפתח מפלגתי, ואת שאר הכסף תוציא
המכונה המסורבלת של הסוכנות ללא הבחנה וללא בדיקה, כרגיל.
מטבע קיומה של הסוכנות לא תיתכן בדיקה ופיקוח על פעולותיה, כי אז יתבררו בדיוק
הסכומים שמקבלת כל מפלגה ומפלגה. סכומים שהכריעו גם את חרות לאחר שנים ארוכות
של שינאה לסוכנות, והביאו אותה אל תוך המשפחה הגדולה.
אז יתבררו גם הגורמים המפלגתיים שהביאו לכפילויות הרבות בתוך הסוכנות, יתברר
שיחסי הכוחות המפלגתיים ומיספר האנשים שצריך היה לשבץ, היו גדולים יותר ממספר
התיקים והמחלקות שהסוכנות, גם לפי הגדרתה שלה, צריכה היתד, לטפל בהם.
ישנה בכל זאת מחלקה אחת שלא תקום ולא תהיה בסוכנות, והיא המחלקה הערבית.
זוהי גם אחת הסיבות העיקריות לקיומה של הסוכנות. כל שטח המסור לטיפולה של
הסוכנות, ואשר הממשלה מקציבה לו סכומי כסף גדולים — ממילא אין כוללים בו את
האזרחים הערביים של המדינה, כי הסוכנות היא סוכנות ליהודים בלבד.
משה א. גלבוע, איש המוסר והצדק של מפא״י, אינו מתבייש לדרוש להעביר לטיפול
הסוכנות גם תפקידים ממלכתיים מובהקים, כמו ביטוח לאומי, ובלבד שלא ייהנו משרות

מיפקד

מכוניות חברי ההנהלה החדשה, שהתכנסו ליש בה

זה האזרחים הערביים.
ברשימה קצרה במדור .,בשולי דברים״ ,ביומון דבר, טוען גלבוע כי הערבים במדינת
ישראל מתרבים בקצב מהיר יותר מן היהודים, ולכן, לדעתו, אפור לביטוח הלאומי לשלם
כחוק את התוספת למשפחות ערביות מרובות־ילדים. הוא מוכן, לצורך השיכנוע, להודות
שיש כפילויות בין הסוכנות לממשלה, אבל הוא דורש לבטל את הכפילויות, רק כדי
שהסוכנות תתפנה לטפל בביטוח הלאומי.
באותו הגיון יוכלו להעביר לסוכנות גם את ענייני מס־הכנסה, כדי שהערבים בעלי
המשפחות לא יוכלו ליהנות מהקלות הניתנות לפי חוקי מס־הכנסה.
גם מבקר הסוכנות רואה בקיפוח הערבים חלק מתפקידה הקדוש של הסוכנות. תעיד
על כך דרך טיפולו באחת השערוריות הנוראות ביותר של מחלקת ההתיישבות: שטחים חקלאיים
רבים, שהסוכנות השקיעה בהם כסף רב בהשבחת קרקע, ניקוז ותיעול —
מוחכרים על־ידי המתיישבים לאזרחים ותיקים, שאין להם
שום זכות פורמאלית ליהנות מתקציב הסוכנות. ישראלים
ותיקים, וביניהם צברים רבים, מתעשרים בדרך זו מדי שנה.
חלק מהם אף רכש בפרוטות את ביתו ואדמתו של העולה
החדש, והתיישב במקומו. בדרך זו רכש הוותיק גם את
חובותיו של העולה החדש, אבל חובות אלה הם חובות קלים
מאוד, כי הם ישולמו ללא ריבית וללא הצמדה, בתשלומים
קטנים במשך 40 שנה. כמעט מתנה.
מתי נזעק מבקר הסוכנות לטפל ברעה חולה זו? רק כאשר
במושבים נווד,־ימין ואלישמע, שבאיזור רעננה, הוחכרו
שטחים לערבים. אז הזעיק מבקר הסוכנות שמיים וארץ. הוא
כותב :״התרבו ד,מיקרים של החברות קרקע לבני המיעוטים
הרחבת התופעה יכולה להביא לטענות חזקה על
הקרקע המוחכרת, ולפעמים באות טענות אלה מצד הבעלים
הקודמים של אותה קרקע.״
כלומר, מה שמדאיג את מבקר הסוכנות, הוא גורל קרקע
הלאום, שהופקעה מידי הערבים בטענות שונות, ושעתה אין
מה לעשות בה, ולכן מחכירים אותה למי שמעוניין בה
ויודע מה לעשות בה — כלומר לערבי, בעליה הקודם. ערבי
זה עלול, חס ושלום, לדרוש את זכות החזקה על אדמתו,
אותה הוא מעבד, חי ממנה ואף משלם לעולה דמי חכירה.
זאת לא יכלו לסבול אנשי מחלקת ההתיישבות. בחריצות ציגל מפתיעה, אותה לא גילו נוכח הערותיו האחרות של המבקר,
פתרו את בעיית ההחכרה. במושב נודד,־ימין התקינו
לשם כך מודדי־מים בכל חלקה, ובמושב אלישמע לקחו לידיהם את הקרקע ומסרו אותה
למיפעל הטרקטורים של הסוכנות. מיפעל הטרקטורים ידוע כמוסד המכניס לסוכנות ולמדינה
הפסדים, אבל כל הפסד מותר כשמדובר על קיפוח הערבים.
שום דבר לא נאמר, ושום דבר לא נעשה, כדי למנוע ישראלים ותיקים מלהתעשר על
חשבון הסוכנות באותה שיטה.
הסוכנות עומדת נאמנה על מישמר קיפוח הערבים במדינה, על מישמר כוחה של מפא״י
בכנסת, ומעל לכל על מישמר 5000 פקידיה וכמה עשרות מנהליה. לכן יש לחסל את
הסוכנות, וככל שיוקדם הדבר — כן יגדל החיסכון.
את מחלקת ההתיישבות יש לבטל לחלוטין, ולהקים מחלקה מתאימה במשרד החקלאות.
את מחלקת הקליטה יש לבטל ולמסור את תפקידיה למשרדי השיכון, העבודה, החינוך והסעד.
את המחלקה לקשרי־חוץ יש לבטל, ואת המחלקה הכלכלית להעביר למשרד המסחר
והתעשיה. את מחלקות הנוער והחלוץ ועלית הנוער יש לבטל לחלוטין, ולהעביר את
תפקידיהן החיוביים למוסדות המדינה. מחלקת ההסברה ומחלקת האירגון תתפרקנה מעצמן,
וכן גם מחלקת הכספים.
ההסתדרות הציונית העולמית תוכל להמשיך ולהתקיים כל זמן שירצו בכך יהודי הגולה,
ותבוא עליהם ברכה אם יעסקו בחינוך ותרבות, ואם יוסיפו ויתרמו למגבית היהודית
המאוחדת. ההסתדרות הציונית תוכל גם להמשיך לנסות לשכנע יהודים לעלות ארצה.
יהודים שישתכנעו יפנו לקונסוליות הישראליות, ומותר להניח שהם יתקבלו שם בלבביות.
הבעייה העיקרית בפירוק הסוכנות היא בעייתם של 5000 הפקידים, שהצטברו שם בשל
חוסר האחריות של מנהלי הסוכנות. חלק מהם, קטן יחסית, יוכל להיקלט במשרדי הממשלה.
לגבי השאר חייב שרות התעסוקה להתחיל כבר היום במציאת פתרונות ובתיכנון
התעסוקה. יש למצוא עבורם הסדר למיכלול שאלות הוותק וקרנות הפנסיה.
איש אינו דורש לזרוק את כל 5000 הפקידים המיותרים לרחוב. תהליך פירוק הסוכנות
חייב ממילא להימשך שנה או שנתיים, וזמן זה די בו כדי לתכנן ולבצע מקומות־עבודה
מתאימים, וכדי לחוקק חוקי פנסיה וותק ארציים.

בכור !,ה

חד ש

(המשך מעמוד !) 1

לחכות. קודם חיכו שעבד־אל־עזיז יתפטר,
אחר־כך חיכו ששר הפנים יתערב, עתה
מחכים למינוי ועדה קרואה ובאחד הימים
יחכו גם לתוצא־ח הבחירות החדשות.

0א )! 1 0״ 3ם א 5780

לחיזוק והגנת הצפוניים
מעתה! —
התכ שיר ל חיזו ק צפרניים,
נקלט במהירות.
נוח וקל לשימוש,
ללא כל צורך בהגנה כלשהי.

*3781
4ח 3

6ו\וש

מאפשר לצפורנייך
לגדול ולהתארך.
תכשיר זה שונה מכל תכשיר
או תו ני סי ת בעבר, הו א חדש
ומפתיע.
0א 0 311)1 10אסמ57

( 11.70ל״י).

נ קל ט במהירות, משפיע ו מ חז ק
א ת הצפורן כולה, כה נוח,
פשוט וקל לשימוש. אינו פוגע
בעור העדין שמסביב לצפור-
נייך, נמרח בפ שטות כמו לכה.
לאחר

שצפורנייך יבשו יבולה

להעלות א 10א * 5ז

לכת הצ־

פורניים של הלנה רובינשטיין, באחד
הגוונים

ההולמים

אישיותך

( 3.75ל״י) .להסרת לכת הצפרניים
ז7£1ו 40ז£א א 10מ * 5ז !!*א ( 3.90ל״י).

1ץ / /0

, *111,

3ח1616־1
ח5*61 חוכ 8111
שחם לבינסון אילון

הטכני!1
הבית החצוי
השעה היתד, שעת לילה מאוחרת, כאשר
צלצל הטלפון בדירתו הפרטית של טרופי
סור־מישנה בפקולטה לארכיטקטורה בטכניון,
דניאל חבקין .״אני רוצה שתדע,״
אמר קול נשי לפרופסור ,״שלא כל הסטודנטים
הם נגדכם, אבל אלה שבעדכם אינם
מעיזים לאמר זאת בגלוי. גם אני אינני
יכולה לאמר את שמי.״
חבקין העביר את פרטי השיחה הלילית
לידיעתו של נשיא הטכניון. שיחת הטלפון
היתר, שלב נוסף במאבק הממושך המתנהל
בטכניון החיפאי. מתי התחיל המאבק? ״את
זה אף אחד איננו יודע,״ הסביר אסיסטנט
צע־ר ,״יש באלה שחושבים שהמאבק נמשך
כבר 15 שנה, ורק עכשיו הוא פרץ החוצה
ונודע לציבור.״
הדיקן המתאב. הפקולטה לארכיטקטורה
שקועה עמוק בסערה. הנהלת הטכניון
החיפאי החליטה על הנהגת שתי מגמות
בפקולטה ומינתה לה דיקן חדש. המורים
המלמדים עכשיו ארכיטקטורה הכריזו,
כי הם אינם מכירים כדיקן וכי לא ישתפו
עימו פעולה. תלמידיהם התכנסו לאסיפה
נרגשת, הודיעו כי הם מתנגדים לפיצול
הפקולטה. אירגון המורים של הטכניון התכנס
אף הוא, פעולה יוצאת דופן מצד איר־גון
מסורבל זה, הכריז כי על הצדדים המעורבים
בפרשה למצוא הסדר.
הרקע לסערה: בטוף שנת הלימודים
האחרונה הודיעו שלושה מרצים קבועים
בפקולטה לארכיטקטורה, ושמונה מורים
ניספחים, כי לא ימשיכו ללמד, אלא אם
יוכנסו שינויים בתוכנית הלימודים. השנה
לא לימד איש מקבוצה זו בטכניון, והחודש
הגיעה הנהלת הטכניון למסקנה כי אותם
מורים נחוצים לה.
הפיתרון שהוצע על־ידי ההנהלה: הנהגת
שתי מגמות בפקולטה, שבאחת מהן תונהג
תוכנית לימודים לפי הצעתם של אחד־עשר
המורים הפורשים, ואילו בשניה תהיה התוכנית
לפי קביעתם של המורים הנוכחיים בפקולטה.
כמתאם בין שתי הקבוצות היריבות
וכדיקן הפקולטה נתמנה פרופסור־מישנה
יוסף קרני.
הסביר פרופסור־מישנה אביה השמשוני:
״אנחנו לא מכירים במינוי הדיקן החדש.
ספק אם פרופסור קרני נחשב בכלל למורה
בפקולטה, כי הוא הועבר אלינו מפקולטה
אחרת. הוא גם לא נבחר לתפקידו כדיקן
על-ידי מורי הפקולטה, אלא נתמנה על־ידי
הסינאט.״
הסטודנטים מצידם פידסמו גילוי־דעת,
הכריזו בו כי אין בדעתם להירשם לאחת
משתי המגמות שנקבעו על־ידי הנהלת הטכניון.
כיצד יתנהלו הלימודים בשנת הלימודים
הקרובה, המתחילה בחודש אוקטובר
הקרוב? עד עתה אין איש יודע את התשובה
על כך.
ישיבה בצוותא. מה הסיבה שאחד־עשר*
מורים פרשו מהפקולטה לארכיטקטורה
בטכניון׳ אילצו את הנהלתו לבצע
שינויים כה דראסטיים במיבנה של הפקולטה?
הפסל
יצחק דנציגר :״אנחנו הגענו למסקנה
שלא נוכל להמשיך בצורה הקיימת.
לדעתנו יש לשים את הדגש בלימוד על
עבודת הסטודנט בסטודיו שלו. יש לרכז
את הנושא, וסביבו לתת לו רשת של אינפורמציה.
כרגע נותנים לתלמיד אינפורמציה
די קלושה, בשטחים שונים, שבחלקה הגדול
אף אינה נחוצה לו.״
השאלה היתר״ כמובן, אם אומנם חילוקי-
הדעות בקשר לתוכנית הלימודים הם שהביאו
למריבה הגדולה בין הארכיטקטים.
הלוחם העיקרי נגד קבוצת ד,־ 11 הוא אביה
ד,שמשוני, הדיקן־לשעבר של הפקולטה. הוא
אינו רואה כל הבדל בין תוכנית הלימודים
שמציעים ד,־ 11 לבין תוכנית הלימודים שהוא
*האחד־ע שר: פרופסור אלפרד נוי מן, פרו־מזור־
מי שנ ה אלפרד מנספלד, פרופסור־מיש־נה
דן חבקין, יצח׳ק דנציגר, אברהם ׳סקי,
רם כרמי, אלי מ אומן, דן אי תן, מ ״ ק ל מקר״
,ארתור גליקסון וג׳וני בייל.

עצמו הנהיג בפקולטה .״אם יש הבדלים,
אני לא רואה אותם ולא זו הסיבה למריבה.
הבעייה של אולפן ועבודה בסטודיו היא רק
בעייה של מקום וזמן.״
יריבו העיקרי של ד,שמשוני הוא אלפרד
מנספלד, שלימד בטכניון מזה 17 שנה• מנסי
פלד רואה את מטרתו העיקרית במתן אפשרות
לתלמידיו לעבוד איש לצד של רעהו,
תוך פיתרון הבעיות המעשיות.
״רק כך אפשר להגיע ליצירה של ממש.
זה מצריך מהפכד, שלמה באירגון. כיום
מבלים הסטודנטים עם המורה אולי עשר
דקות, ובורחים חזרה לתל־אביב. אנחנו
רוצים שהסטודנט ישהה בסטודיו מהבוקר
עד הערב. רק על־ידי ישיבה בצוותא של
המורים והתלמידים ניתן להתקדם בלימודים•
״לפני
עשר שנים אפשר היה, אולי, ללמד
ארכיטקטורה בלבד. היום קשורים בזה עוד
עשרות מקצועות־מישנה, כמו חשמל, תאורה,

שוב! 1בית־המשפט
נאלץ דנסוע רחוץ1
שה שחרחורת ודקת־גיזרה עלתה
ביום הראשון שעבר למטוס בלוד, בדרכה
לניו־יורק. באחת משתי מזוודותיה לקחה
עימד, מיכל רול חליפת־עור לבנה.
בניו־יורק כבר חיכה לה שופט ביתר,משפט
העליון חיים כהן, שנסע לפניה כדי
לייצג את ישראל בוועדת האו״ם, המכינה
את אמנת זכויות־האדם.
כעבור שלושה ימים התכנסו 26 אורחים
בבית־המלון המפואר סמית בניו־יורק, כדי
להשתתף בטכס שלא יכול היה להיערך במדינת
ישראל: טכס חופה וקידושין למיכל
רול, לבושה בחליפת־העור הלבנה, ולשופט
העליון חיים כהן. קידש את הזוג אחד
הרבנים הידועים ביותר של אמריקה: רביי
איזידור (יצחק) סנדרוב, נשיא איגוד הרבנים
של ניו־יורק ודובר עברית שוטפת.
אלא שרביי סנדרוב הוא רב קונסרבטיבי,
והזוג הישראלי נישא בטכס קונסרבטיבי.

אסור, אסור, אסור
ך ץ וקי מדינת ישראל קובעים, כי
1 1״נשואין וגרושין ייערכו על פי דיני
ישראל״ .פירוש הדבר, לגבי אדם הנושא
את השם כהן, הוא שחל עליו האיסור שבספר
ויקרא (כ״א ו׳־ז׳):
קדושים יהיו (הבהנים) לאלוהיהם ולא
יחללו את אלוהיהם, כי את אשי ה׳ לחם
אלוהיהם הם מקריבים, והיו קודש. אשה
זונה וחללה לא יקחו, ואשה גרושה מאישה
לא יקחו, כי קודש הוא לאלוהיו.

פורש מנספדד
״זה לא צבא כאן!״

חימום, שילוב עם הנוף, סוציולוגיה, כלכלה
ועוד. על־ידי עבודה בצוותא אפשר
לפתור את הבעיות, אבל לא על־ידי מתן
הרצאות בכתה. היה זד, פשע מצידנו אם
היינו ממשיכים כך.״
משפט חברים. נוסף לחילוקי־ד,דעות האקדמאים
האשים כל צד את מישנהו באינטרסים
אישיים ובשאיפה להשתלט על הפקולטה
לארכיטקטורה. גם אגודת האינג׳ינרים
וד,ארכיטקטים לא נשארה פאסיבית, הציעה
את עצמה כמתווכת.
ההאשמות האישיות: המורים, שהתייצבו
מאחורי ד,שמשוני חוששים למעמדם בפקולטה
אם יונהגו השינויים, נרתעים מהחידושים,
כי הדבר יביא לעליית גורמים חדשים
בפקולטה.
האשמה נגדית: רוב תומכיו של מנספלד
הם תושבי תל־אביב, שאינם מסוגלים להקדיש
את מלוא זמנם להוראה בחיפה, מפני
שהם מבזבזים זמן רב על נסיעות.
גורם אישי נוסף: דוד ינאי, אסיסטנט
בפקולטה לארכיטקטורה, נתון עתה במאבק
משפטי נגד מנספלד, מנהיג קבוצת ד,־.11
מנספלד תבע את ינאי למשפט חברים באגודת
הא־נג׳ינרים. ינאי עבד בזמנו במשרדו
של מנטפלד, יחד עם הארכיטקט אלי עט־ה
מנספלד ניגש אז לתחרות לבניין בית עיריית
ירושלים, כשהתברר לו לפתע כי גם
שני עובדיו ניגשו לאותה תחרות, ללא קבלת
רשות ממנו. מנספלד זכה בפרס הראשון,
ינאי ברביעי.
ינאי טוען כי לא היה שכיר של מנספלד,
אלא עשה עבורו עבודות שונות. ועוד:
״אני לא מבין מה זה נוגע לעניין של הפקולטה
לארכיטקטורה, ואני לא מוכן לאמר
על כך דבר.״
שיתוף פעורה. כיום ינאי אינו רק
אסיסטנט בפקולטה, אלא גם שותף במיש־רדו
של ראש הקבוצה היריבה למנספלד —
אביה השמשוני. במישור האקדמי תומך ינאי
ללא היסוסים בשותפו למשרד.
מרצה אחר בפקולטה, אברהם ובמן, גם
הוא עובד במשרדו של השמשוני ותומך
במאבקו.
ד,שמשוני :״אני לא רואה פסול בכך׳ שיש
שיתוף פעולה במישרדים בין חברי סגל הטכניון.
היו מקרים רבים כאלה. ינאי הוא
בחור מוכשר, ולכן לקחתי אותו כשותף
במישרד שלי.״

ההלכה היהודית, על מאות מחוקקיה ופרשניה,
הרחיבה והכבידה את היריעה. עד כי
ב שולחן ערוך נאמר: נישא כהן ל״גרושה
או אפילו לספק גרושה״ צריך להוציא (גט).
״ואפילו ריח גט פסול בכהונה, וכופין אותו
להוציא (גם).״
כי בעיני המחוקק העברי הקדום, אשד,
שבעלה גירשה — משמע כי מצא בה פסול^*׳,
לרוב של ניאוף. והרי כהן, בן המעמד
הנבחר של נושאי הפולחן, אסור לו לשאת
״אשד, זונה וחללה״ .איסור זה הוא כה
חמור, שאסור לכהן לשאת גיורת — אפילו
אם התגיירה בהיותה למטה משלוש שנים
— כי הגיורת נחשבת בהלכה היהודית לזונה.

כל האיסורים החמורים האלה עבר
רביי סנדרוב, כאשר השיא את מיכל רול
לחיים כהן. כי מיכל רול היא גרושה.

שינויים במעמד האישי
יבל זמורה נישאה לראשונה לגדעון
דוהר, כנר בתזמורת הפילהרמונית, לו
ילדה את בתם תמי, כיום יפהפיה בלונדית
בת . 14 את בעלה השני הכירה בהיותה
עדיין נשואה לראשון. יצחק רול היה אז
נשוי, ואב לשני ילדים, מנהל תערוכת רועש
ור בירושלים*.
בין השניים התפתח רומאן, שבעקבותיו
התגרשה מיכל מבעלה. אולם רק מאוחר
יותר, כאשר גם רול התגרש, נישאו הד,שניים
ובמקום התואר ״גרושה״ נרשמה
בתעודח־הזהות שלה המלה ״נשואה״ .מ־נשואים
אלה נולד בן, שהוא כיום בן שש.
רול, שהוכר בארץ ובחו״ל כבעל כשרון
באירגון אירועים המוניים וניהול תערוכות,
התמנה כמנהל יריד המזרח המחודש. הג!^
הצמוק, בעל המבט הזריז, ניראה בש ״
הקאריירה שלו. לפתע חלה, ורופאיו איבחנו
באות ה תערוכה פגש
מרדכי נמיר את אשתו אורה.

לרא שונה

הפסל דנציגר :״בין אלה המתנגדים לנו
ישנם רבים מאוד החוששים למעמדם. עבורם
זה חשוב מאוד להיות פרופסור ובעל
עמדה בטכניון. בקבוצה שלנו כמעט כולם
הם בעלי־שם, שזכו במיספר רב של פרסים
ותחרויות.״
מורי הטכניון
יותר מאשר על
סיסטנט המזוקן
שלנו כרגע הוא
אלא נגד החלסת
כלא נכונה. מורי
כים להחליט איך

זעמו על הנהלת מוסדם
יריביהם האדריכלים. האמיכאל
ברודנים :״המאבק
לא נגד אדריכלים אחרים,
ההנהלה, אותה אנו רואים
הפקולטה הם אלה שצריללמד,
ולא ההנהלה, שהיא

העולם הזה 1491

עליון, שחקו נחויטת את ח1ק=,ה1שואי 0הדתיים סוינה
8וץ נדי ושאת א 11 בחיות רבו -בניגוד לאותם החוסים
אצלו סרטן. מאותו רגע לא משה כמעט
מיכל ממיטתו. הוא נפטר בפסח, לפני שלוש
שנים בדיוק.
שוב הוכנס תיקון בתעודת־הזהות שלה:
לא גרושה, לא נשואה, כי אם אלמנה.

צדיזי ההתקפה
^ 5ת חיים כהן הכירה מיכל עוד ב־היותה
נערה. כהן כבר היה משפטן,
ונהג לבקר אצל אביה, ד״ר משה זמורה

הבת מתגוררת בקיבוץ, הבן לומד באוניברסיטה.
השניים
לא הסתירו את היחסים ביניהם.
מדי פעם היתד, מיכל לוקחת את שני
ילדיה ונוסעת לביתו של השופט בירושלים.
היא גם נהגה להמתין לתום הרצאותיו באוניברסיטה,
להסיעו הביתה במכוניתה הקטנה.
ליום־ההולדת האחרון שלה הגיש לה
במתנה ענק, ולאחרונה קנה דירה בת חמישה
חדרים ברחוב טשרניחובסקי בירושלים,
שם יגור עם כלתו, בשובם ארצה ב־ 5במאי.

4ה ש ופט

דוכסים ו־ 800 אלף רפורמיים רשומים.
התנועה נוסדה לפני כמאה שנים, והמרכז
הרוחני שלה הוא הסמינר התיאולוגי על־שם
שכטר בניו־יורק, המסמיך את רבניה.
ההבדל העיקרי בין תנועת השמרנים לבין
היהדות האורתודוכסית היא האמונה, כי ההלכה
אינה תורה קפואה אלא מתחדשת עם
הזמן. הקונסרבטיבים לא הרחיקו לכת כמו
הרפורמים, אף כי חלק מהם נוסע בשבתות.
אולם בעוד שהרפורמים אינם נחשבים לבקיאים
בשבילי התורה וההלכה, שולטים
רוב הרבנים השמרניים בגמרא ובשולחן
ערון. אלא שהם מפרשים את הסעיפים
״לפי תנאי הזמן והמקום״.
בדיני אישות הם מגלים גמישות לגבי
סעיפים, שניכר כי אבד עליהם הכלח. כמו,
למשל, סעיף הכהונה, הדן באותו חבר של
אנשים מקודשים אשר עשו את עבודת הקודש
בבית המיקדש, ולא באנשים חילו־

והגדושה

דבר אחד מובטח לזוג בישראל: רעש
מחריש, מן הסוג שאין מיכל — שגדלה
בבית מוסיקלי והעובדת כמבקרת המוסיקלית
של הארץ — רגילה אליו באולמות
הקונצרטים. יהיו אלה צליליה הצורמנים
של התקפה רבתי מצד כל המוסדות הדתיים
במדינה.

איד

מפרשץ{

ף* כר כיום הראשון בו התקבלה הידיעה
על הנשואים בניו־יורק, רתחו הרבנים
בהיכל שלנוה. בשיחות עם עתונאים, האשימו
את השופט העליון בעקיפת החוק של המדיני׳•
הם דחו בכל תוקף את הנימוק,
כי מיכל זמורה חדלה להיות גרושה, וכי
אחרי מות בעלה השני יש לראות בה
אלמנה. ואלמנה — גם לדעת הפוסקים
המחמירים — אינה אסורה לכהן.
״לפי ההלכה,״ קבעו׳ ״אין כל שינוי במעמדי׳
של אשד, גרושה, גם אם היא נישאת
לאחר־מכן לבעל, או לבעלים נוספים,
ואחת היא אם היא מתגרשת מהבעלים הנוספים
הללו, או מתאלמנת מהם: היא נשארת
גרושה לעולם ועד, וגרושה אסורה
לכהן לפי ההלכה.״

החתן
״קדו שים יהיו —

המנוח, מרצה למשפטים בימי המנדט ונשיאו
הראשון של בית־המשפט העליון במדינת
ישראל. כהן סיפר למכריו, כי כבר
אז שם לב למיכל, מצא שהיא ילדה פקחית
ויפה.
הרומאן בין השניים התחיל רק לפני
שנתיים. ההבדל בגיל, שבימי ילדותה נראה
גדול, שוב לא נראה רב כל־כך. מיכל היא
כיום בת ,38 לעומת חיים כהן, שהוא בן
.50 הוא גרוש ושני ילדיו כבר נשואים:

רק גוף אדמיניסטרטיבי. זה לא צבא כאן,
שנקבל פקודות.״
מורים אחרים הביעו את הדעה, כי צעדה
של ההנהלה נעשה במטרה להשתלט ביתר
קלות על הפקולטה, המגדלת את אדריכלי
העתיד של המדינה.
השבוע קיימו שני הצדדים מספר מגעים
ביניהם, בנסיון להגיע לפשרה. ה־ 11 הציעו
להסכים על תוכנית לימודים אחידה באותם
שטחים בהם שוררת תמימות־דעים, להשאיר
את הפיצול רק בנושאים בהם אין הסכמה.
הצעתם נדחתה.
שלב נוסף במאבק: השבוע קיימו כמה
העולם הזה ו149

ניים ששם משפחתה בלבד משייך אותם
לכת הקדושה שאינה קיימת עוד.
רבני התנועה השמרנית מאוגדים באיגוד
ארצי בשם כנסת הרבנים, אשר רביי איד־דור
סנדרוב היה נשיאו עד לפני שנה. עתה
מכהן סנדרוב בתפקיד רבני רם יותר: ראש
מועצת רבני ניו־יורק, הכוללת גם את רבד
הזרם האורתודוכסי והתנועה הרפורמית.
בין עמיתיו מכל הזרמים הוא נחשב ללמדן,
ואחד מפוסקי ההלכה של תנועתו.

...ואפילו מלקים אותו
ן * ניטואין שנערכו בניו־יורק ״תופסים״

1י גם לפי ההלכה המחמירה ביותר. שכן
כהן יכול לשאת גרושה, שלא בטכס של
רבנים, והיא תוכר כאשתו ותהיה אסורה
לכל אדם אחר. אולם מחובתו של בית־הדין
הרבני לאלץ את הכהן שיגרש את הגרושה
שלקח לאשה. לפי ההלכה ״כופין אותו,
ואפילו מלקין אותו״ עד שיסכים לתת את
הגט לגרושה, שלקח שלא כהלכה.
באופן מעשי, הסתמך משרד הפנים בישראל
על ההלכה העתיקה, והיה מסרב
לרשום בתעודת־הזהות נשואין של כהן וגרושה.
אולם חזית זו הובקעה על־ידי
ואילו בניו־יורק התעקש רביי סנדרוב: עורך־הדין יוסף בן־מנשה, כאשר יצר תק״החתונה
תואמת את המסורת, ונאמנה ל דים בנישואיהם של בני הזוג חקלאי. בית־המשפט
העליון חייב אז את פקיד הרישום
חוקי הדת היהודית״.
גם מתנגדיו של הרב הקונסרבטיבי מו להעניק גם לזוג כזה את המעמד החוקי
דים, כי הוא למדן מופלג בתורה ומבין של זוג נשוי. אולם כל זוג נוסף כזה,
גדול בהלכה היהודית. אולם הם טוענים חייב לעבור מראשיתו את התהליך המייגע
בחריפות נגד הפירושים שהוא נותן לחוקי של נשואין לפני שני עדים, ולאחר מכן
ההלכה. בשאלת הפירושים של ההלכה אף פנייה לבית־דין רבני שיוציא פסק־דין הצטמון
עיקר המחלוקת בין היהדות האורתו הרתי, ורק לאחר מכן חייב פקיד הרישום
דוכסית, השולטת שליטה מוחלטת בישראל, לרשום את הזוג כבעל ואשה.
לגבי נשואי השופט כהן, המצב קל בלבין
היהדות הקונסרבטיבית, אשר הרב
הרבה. כי בית־המשפט העליון פסק בהזדמסנדרוב
הוא אחד ממנהיגיה.
נות אחרת, שפקיד הרישום חייב לקבל ללא

עירעור תעודת נשואים — אפילו אזרחיים והמקום הזמן
תגאי
— שניתנה בארץ זרה, בתנאי שהיא א־נה
מזוייפת. כלומר: ברגע שיציגו בני הזוג
ף תנועה הקונסרבטיבית, או ד,שמר את תעודת הנשואין האמריקאית, חייב משי
1נית, היא הגדולה שבין שלוש תנועות רד הפנים לרשום אותם כבעל ואשד״ ללא
היהדות של אמריקה. היא מונה כמיליון
עירעור.
וחצי חברים, לעומת כחצי מיליון אודתו־אלא
שבזאת לא תשתתק, מן הסתם, ה־

ממורי הפקולטה לארכיטקטורה מגע עם
אוניברסיטת תל־אביב, דנו עם ראשיה על
הקמת פקולטה לארכיטקטורה בתל־אביב.
״אם לא נותנים לנו ללמד בחיפה כמו
שאנו רוצים,״ הסביר אחד המורים ,״נעשה
זאת בכל מקום שיתנו לנו.״
הנהלת הטכניון מצידה נרתעה מהאפשרות
של התמוטטות הפקולטה, קיימה מגעים
עם שני הצדדים היריבים, במטרה למצוא
מוצא של כבוד מהמבוך.
שאלה אחת נותרה ללא תשובה: מדוע
התערבו הסטודנטים במאבק האקדמי לצד

אחד הצדדים? בעוד שקבוצת השמשוני שיבחה
את התנהגותם, גינה אותה הצד השני
בכל תוקף.
דנציגר :״הסטודנטים התערבו מתוך שיקולים
של כדאיות. המורים שלהם עכשיו,
אלה הקובעים אם הם יעברו משנה לשנה,
מתנגדים לנו. לכן מפחדים הסטודנטים לתמוך
בנו. זה די מצער, אם אחרי כל כך
הרבה שנים של הוראה אני נוכח שתלמידי
דואגים רק לקאריירה שלהם.״
ר,שמשוני :״בפקולטה הזאת אף פעם לא
דפקו סטודנטים בגלל עניינים אישיים. אני
מוכן, אפילו הרגע, לקבל בחזרה את כל

הכלה
— הכוהנים לאלוהיהם״

פרשה. כי שופט עליון אינו אזרח סתם,
וחיים כהן אינו שופט רגיל — על כל
פנים, לא במה שנוגע לדיני אישות. כי חיים
כהן נחשב למומחה מספר 1של ישראל
בשטח זה.
הגזע תורת

ך וא זכה לתוארו בזכות עבודה ולימוד
| 1של 30 שנה. כבן של אחת ממשפחות־הרבנים
הגדולות של גרמניה, זכה בצעירותו
לחינוך חרדי, ולפנישנרשם לפקולטות
למשפטים, חבש את ספסלי י שיבת הרב קולן
בירושלים. גם לאחר שהוסמך כעורך־דין,
החל את עבודתו המעשית כעוזרו של עורך־
הדין הירושלמי המנוח מרדכי בוקסבאום.
עורך־דין בוקסבאום היה איש אמדת־ישראל,
ובמשך שנים ניהל מערכות משפטיות,
שמטרתן היתד, להוציא מידי הרבנות
את המונופול על ענייני אישות. חיים כהן,
התלמיד־חכם בעל ההכשרה המשפטית המעולה,
פתח כעבור זמן משרד משלו, כשעיקר
עיסוקו במשפטי אישות. הוא אף חבר
באותה תקופה ספר על חוקי נשואין
וגירושין, הנחשב עד היום לאחד המקורות
המוסמכים ביותר בשטה זה.
ייתכן, שדווקא התעמקות זו בחוקים המפגרים
והגזעניים ביותר של הדת היהודית,
היא שדחפה אותו להתרחק מאדיקות נעוריו.
עד כדי כך, שהוא החל מצהיר בפירוש
שאינו יהודי שומר־מיצוות. לפני שנתיים
עורר סערה עולמית, כאשר הישווה באחת
מהרצאותיו את חוקי האישות לתורת הגזע
של הנאצים.
נישואיו בניו־יורק היו צעד נוסף בכיוון
זה. אלא שהפיתרון אינו מעשי לגבי כל•
כהן ישראלי המבקש לאשת גרושה, א,׳
הנתון מסיבה אחרת בין אבני־הריחיים של
דיני האישות המיושנים.
הפיתרון יכול להיות רק הנהגת נשואין
אזרחיים בישראל, או לפחות מתן סמכות
לרבנים מתקדמים — קונסרבטיביים או
אורתודוכסיים — לערוך חופה וקידושין,
כדי שגם במדינת ישראל אפשר יהיה לפרש
את ההלכה ״לפי התנאים והזמן״.

אותם המורים שפרשו — בתנאי שלא יהיה
פיצול.
״הצעתי לא פעם להקים ועדודחקירה שתדון
בכל הבעיות של הפקולטה. ההצעה
לא נתקבלה. אני מוכן שהיא תחקור כל
בעייה. לדעתי אין הצעה יותר מרחיקת־לכת
מזו.״
בינתיים נמשך המאבק על השלטון בפקולטה
לארכיטקטורה ועל נפשם של אדריכלי
העתיד.
תוצאותיו של מאבק זה עלולות לקבוע
מה תהיה צורת הבתים בהם יגורו בעתיד
אזרחי ישראל,

סנה קורה כששלושה אדה:

נפגשים ע שלוש כאלה:

1811:2 !!׳1ו!*§1

ן 14י1י *

חי! טחן נקודות?

^ 111

הח שפניו ת הפאריסאיות לסוס הישראלי,
או הסוס הישראלי לח שפניות? השאלה
הזו העסיקה ב מ שך שעח ארוכה את סוסי חוזת גו ר דון בתל-אביב, את החש
פניות
של ל
בין שני ה;
ניות על הד

ן יץ שפנית לא נחשבת בחוגי המקצוע, אם
לא קיבלה את הדוקטוראט שלה ב־קרייזי
הורס סאלון — מועדון הסוס המשוגע
הפריסאי. כי הקרייזי הורס הוא האקדמיה
של החשפנות העולמית.

גזע מנוול

^ ת׳ יםמ בו ג רו ת המוסד, קים הבלונ־ן
דית ורוזטה המולאטית, הגיעו לישראל,
והלכו לשגע סוס.

הסוס שמו נגב. עד אותו יום בו נפגש
עם בוגרות מועדון הסום המשוגע, הוא
אכל עשב על גדות הירקון, נשם את האוויר
המרענן של הסביבה וחי לו באושר. עד
שהשבוע באו אליו שתי החשפניות, ומאז
הוא לא כל כך נורמאלי, אם להתבטא בעדינות.
קיט
ורוזטה באו לבקר אותו בלי חזיות.
הן רצו לרכב עליו, אבל הוא נהפך לקרייזי
הורס, ומסוס רכיבה נהפך לסוס רוכב. הוא
עלה על קים, הפיל אותה על הדשא, והיה
צורך בשלושה סייסים, כדי לחלץ אותה מתחתיו.
החברה
שלה, רוזטה, היחד, מאושרת .״איזה
הצלחה יש לד, לקים,״ התפעלה .״כמו ש־

אבל בכל זאת זה נעים להן יותר מאשר
לגור עם גברים, כי גם בזאת הן תמימות־רעים
:״כל הגברים הם מגודלים ג״

כרס וקרחת
ני ״כיד״ את כל הגברים החשובים
\ £האלה,״ רותחת רוזטה ,״את כל אלה
המשתייכים לצמרת החברתית. הם מבריקים
מבחוץ, אבל מבפנים הם מלוכלכים אמיתיים.
״בי מתאהבים תמיד כל האדונים האלה
הזקנים והחביבים, עם הכרס ועס הקרחת
המבריקה. אני יוצאת אתם, כי אני יודעת
שהם יוציאו עלי הרבה כסף. כסף אמיתי
ונוצץ, שאין לו כרס ואין לו קרחת.״
שהיא נראית עליזה, זה רק
אבל זה
מסיכה, כמו הליצן המפורסם.
״בחוץ אני מחייכת אליהם, אבל בתוך־
תוכי הם רק מגעילים אותי,״ מסבירה החשפנית.
האומללה!
היא
גם לא תתחתן. אבל זה לא בגלל
הגועל־נפש. זה בגלל שהיא עצלנית .״אני
אוהבת לשכב כל היום במיטה. מה פתאום
שאנקה ואבשל בשביל גבר? אפילו עם
גבר עשיר מאד זה לא יהיה כדאי להתחתן,
כי אני עצלה, והוא ידרוש ממני לקום
מהמיטה דווקא כשיהיה לי חשק לשכב.״

גוף סכסי

ן ת קרייזי הורס ואת הסייסים המאומנים, שניסו לתווך
וים. בהפ סקות, בין רכיבה לרכיבה, התפרקדו החשפ־איס
ליד הירקון, ניצלו כל רגע כדי לה שתוף בשמש.

ף ס לקים, ילידת לונדון, יש תיאוריות
^ על החיים .״בעבודה שלנו, בסטריפיטיז,
אין בכלל זמן לאהוב. וחוץ מזה שאין זמן,
הגברים גם לא מתאהבים בסטריפטיזאיות.
הם מחפשים רק לבלות איתר, את הלילה.״
מגעילים שכאלה!

סוס וחננתו

הח שפניות הפאריסאיות ניסו לאלף את הסום הישראלי,
אבל זה היה קשה .״יו ת ר קל לאלף גבר,״ הסבירה קים,
״מאשר לאלף סוס נורא כזה.״ הסוס ה שתולל, הפיל את ה ח שפניו ת טעל גבו, נכנע לבסוף
רק לאחר שה ח שפניות פנו׳ אליו בל שון מנו מס ת, לפי הצעתו בעלת־הנסיון של הסייס.

איתו, ושיהיה לו גוף סכסי.״

התענוג האמיתי

68532* 603

ך* הטה היא ילידת קובה, והיא מופי־
1עד, בארץ במועדון צברה, השייך לקובה.
היא החלה להופיע כשהיתה ילדה
קטנה, אבל אז זה לא היה ברצינות.
,את האומנות שבסטריפ־טיז למדתי בפאריס,
בקרייזי הורס. שם מלמדים בדיוק
איך לעשות מה.״
עכשיו היא עושה את זה טוב מאד. היא
מתחילה את ההופעה בשמלה ארוכה עם

לה עם גברים, הולך לה עם סוסים. הולך לה תמיד עם
;י החשפניות הן ידידות בלב ונפש, הן מופיעות על במה
מתפשטות יחד ומתלבשות יחד. מובן מאליו שהנס־ומות
האלה גם גרות יחד, וקורים להן בגלל זה דבי
יים.
ביחד.
לקים בעלת השם האכזוטי והשער הצהוב יש נעלים
לרוזטה בעלת השם הוורוד והשער השחור יש נעלים
פעם, כשמיהרו השתיים ויצאו לרחוב, הבחינו שכולם
;לים להן על הרגליים. רק על הרגליים. זה היה עלבון
לחתיכות כאלה, שגברים הסתכלו להן רק על הרגליים.
כאשר חזרו הביתה, ראו שכל אחת מהן נעלה נעל אחת
]ה ונעל אחת אדומה.
מה שקורה כאשר שתי בחורות יפות גרות יחד בדירה.

גם לזה היא נאלצה להתרגל, ואפילו חיברה
לזה סיסמה :״אהוב אותי הלילה —
כי מחר אטוס למרחקים.״ בעצמה היא המציאה
את זה!
בניגוד לחברה שלה, קים דווקא רוצה
להתחתן, אבל זה מכניס אותה למעגל־קסמים
ללא מוצא: גברים לא אוהבים להתחתן
עם חשפניות, לכן היא צריכה לצבור
נדוניה גדולה. אך כדי לצבור נדוניה גדולה
עליה לעבוד כל הזמן במרץ כחשפנית.
אבל גברים לא אוהבים חשפניות, וחוזר
חלילה.
ומה היא כבר דורשת מהגבר לו תעניק
את הנדוניה שלה ואת ה־ 89—61—91 שלה?
בסו הכל שיהיה ״גבר שקל להסתדר

שושנה אדומה בחלק התחתון של הגב, ומסיימת
אותה בלי שמלה ובלי שושנה.
קים, לעומתה, נקראת בזמן ההופעה ליידי
קים, ולבושה כמו שלבושה ליידי אמיתית:
תחרים, פרוזת, תכשיטים, כסיות ארוכות ובגדי
משי, ומסיימת את ההופעה כמו רהטה.
גם בחיים היא אוהבת מה שאוהבת כל
ליידי: כסף .״כסף זה התענוג שלי,״ מסכמת
ליידי קים בעיניים נוצצות.
ומה הוא התענוג האמיתי של החברה
שלה? ״אה!״ גונחת רהטה .״הדבר הגורם
לי את העונג האמיתי — הוא הבגד האחרון
שאני מסירה.״

ח 1ח | ף 1ן ויו!! כ שבאו בוגרו ת הקרייזי הורס לתל־אביב, ערכו להן מסע
תעמולה, שהפך מסע ניצחון. המסע נערך מעל לכירכרה,
11^ 11
1 _1 1111 שהיתה רתומה לסוס. הן י שבו למעלה, הצליפו עליו בעליצות וזרקו פרחים ונ שיקות לקהל.
אוטובוסי ם נעצרו, פקקי תנועה התהוו ואפילו חשונורים קפאו על מקומם מרוב התפעלות.

צוות הנווגם הוה בוחר את דיצה חלות, סגרת בת תש!1־עשוה, שבלטה

געו! הצטוה 1966
1צעדה השתים־עשרה במספר החלה.

| | קבוצות קבוצות, צבעוניות ולא צבעוניות,
הסתדרו בסך, כדי לעלות בצוותא לירושלים.
כרגיל,
היה הנוף הצועד שוקק בחובבכובעי־חאקי,
רות
בכובעי־טמבל,
כובעים כחולים ואדומים, שלא שימשו את
נושאותיהם, משום שהיום הראשון של הצעדה
החל תחת שמים אפורים מאוד, ללא
שום קרן־שמש.
הצועדים היו במצב־רוח מרומם, כמו
בכל אחת־עשרה הצעדות שקדמו לזאת. וכמו
בכל שנה, היו כולם סקרנים לדעת מי
ה־א הצועדת שתומלך על־ידי העולם הזה
למלכת הצעדה.
בשידורי רדיו מיוחדים, בהם נמסרו
פריסות־שלום לצועדים ולצועדות, היתר, הברכה
העיקרית :״שתגיעי בשלום לירושלים,
ושתיבחרי למלכת הצעדה.״

משכמה ומעדה

ה 1 1 1ד 7 | 1 1דיצה צעדה במהירות, וסיימה את המסע הארון עם
1 1 1 # 1 1 1 1 1הצועדים הראשונים .״זה לא קשה,״ אמדה ,״בשבילי
זה כמו טיול בוקר.״ כהוכחה שלפה את נעלה להראות שלא קיבלה יבלות על הרגליים.

*״* תכי ״העולם הזה״ ,מלווים בצלם,
יצאו לשטח, לחפש את המלכה. המשימה
היתד, קשה למדי, משום שהמלכה היתד,
הבוייה היטב בין אלפי בחורות שלא היו
מלכות.
״תלכו תסתכלו על הסגן הזאת מחיל־

הים,״ קרא מישהו לעברם, בשעה שהיו
שקועים בחיפושים נואשים. הצלם הלך לראות
את הסגן מחיל־הים. סגן היא באמת
היתד״ אבל בשוב פנים לא מלכה.
מישהו הציע להם לנסות אצל סגן אחרת,
מהנח״ל, אבל הסגן מהנח״ל התאימה בדיוק
כמו הסגן הקודמת.
בחורה אחת טובת־לב הציעה את החברה
שלה. ואם לא, אז שיבחרו בה .״אני אולי
לא כל כך יפר״״ היא הזהירה את העיתונאים
,״אבל כשאני מאופרת טוב אני נראית
לגמרי לא רע. כל מי שמסתכל עלי אומר
את זה.״
לצלם לא היה זמן לשאול את כל מי
שמסתכל עליה, אז הוא הסתכל בעצמו. הוא
חשב אחרת מכולם, מסתבר.
הצלם והכתבים התרחקו מהקבוצות המאורגנות,
עזבו את גדודי הח״ן החינניים,
והתחילו לחפש בעיניים בוחנות בין הבודדים.
ואז, בין צועדי דלק ודן, הם גילו
דמות שהיתר, גבוהה משכמה ומעלה מכל
השאר.
הצוות התקרב אל הדמות, ונראה היד,
להם שהם נמצאים בתוך סרט פירסומת של
הקרן־הקיימת. כי הדמות שהם ראו מרחוק
היתד, בחורה אשר התנשאה לגובה של
שלה היד,
מטר שמונים, הראש המורם
מוקף תלתלים שובבים, הרגליים הארוכות
שלה היו מוקפות בנעליים צבאיות גנוהית,
ביד הימנית שלה היא החזיקה עוזי, ובידה
השמאלית היא החזיקה בחור בלונדי, יפהפה,
עם דגל־השריון ביד.
ואם התמונה הזאת לא לקוחה מן הקרן-
הקיימת, אז מאיפה היא לקוחה?

בידיד לחופש

*ו 11111

ף־י אחר פירור לצר התגלה שהבחורה
שמה דיצה חלוה, ולא רק שהיא מסרבת בכל תוקף להיות מצולמת, היא גם
מסרבת לספר את תולדות־חייה מאז נולדה,
ואת מה שהיא אוהבת ו/או שונאת, וגם
לא רוצה להודיע לעולם מד, היא חושבת
על כל מיני דברים, ועל החיים. ובכלל,
זאת בחורה שאינה מעוניינת להתפרסם בכל
צורה שהיא.
דיצה חייכה בשניים לבנה? ונוצצות. כשאפה
הסולד ופניה הנקיים מכל איפור מתרוממים
בגאווה גזעית :״אני גם לא מוכנה
לענות על שאלות כמו מה השאיפות שלי
בחיים או דברים כאלה. אני לא הייתי, ולא
מתכוננת להיות, נערת־זוהר שמראים עליה
באצבע ברחוב.״
בכל זאת נודע שהיא צלמת בצבא. הנמצאת
עכשיו בחופשה, ולא מצאה דרך מבדרת
יותר לבלות את אותו החופש מאשר
להשתתף בצעדה השתים־עשרה ולהיבחר
למלכה הבלתי־מעורערת שלה.

וייויוי

הצועדים כרד

פדה ביו סביונים: דיצה נחה בים הצהוב והירוק ליד המחנה

ן -יאישראלית עם עבר ארוך: היא דור
< 1חמישי בארץ, והמשפחה שלה היא אחת
המשפחות הוותיקות והמיוחסות בחיפה.
אבי המשפחה עובד בפזגז, אבל העתיד
שלה עדיין לוטה בערפל. יש לשער שהוא
יקרה באוניברסיטה של ירושלים. עדיין לא
ידוע באיזה מקצוע. כנראה סוציולוגיה, או
אולי פסיכולוגיה.
על העבר האישי שלה אפשר לדבר ביתר
קלות, למרות שהוא לא ארוך ביותר. היא
הגיעה השנה לגיל תשע־עשרה, לאחר שהספיקה
לסיים את בית־הספר הדיאל׳ ,חלק
משמתה הצבאי, וארבע צעדות.
היא צעדה עם הגדנ״ע, צעדה עם הצבא,
בשנה שעברה היא צעדה עם קורס מ״כיות
והשנה היא כבר, ברוך השם, מ״מית —
אבל צועדת לבד.
למען הדיוק — היא התחילה לצעוד לבד.
במשך הדרך היא צירפה אליה את הבחור
שלידה. היא השיגה אותו בדרך פשוטה
מאוד, כפי שהיא מספרת :״בשנה שעברה,

במסלול הצעדה ה־2ו

כ שצעדתי עם הקורס, הכרתי אותו. הו א
צעד לפני הקורס שלנו. התיידדנו, בילינו
ביחד, ו מאז לא ראיתי או תו.
צעדתי לבד
פתאום גיליאת
שמונה־כבר
אע ש ה

״ה שנה יצאתי לצעדה לבד.
שמונה־ע שרה קילומטרים, ואז
תי או תו. גם הוא צעד לבד.
עשר הקילומטרים הבאים אני
אי תו.״
הבחור עצמו הולך לבדו מ שום שגם הו א
לא נו הג להפסיד שום צעדה. מכיוון שה שנה
המחלקה שלו לא צועדת, הוא החליט לקחה
לפ חו ת את הדגל שלה, ולהעביר או תו לירושלים,
ביחד עם ה עוזי את הדגל ה שאירה
דיצה בידיו, ואת ה עוזי היא החליטה לעזור
לו לסחוב.

הבלגן הנחמד
ך* שבילי כל הצעדה הזא ת היא טיול־
* 1 / /בוקר,״ מספרת דיצה בחיוך מלבב ו־

מלנה נין אוהלים: דיצה נושאת בגאווה את סוט מלכותה 1
עיניים נוצצות .״כ שכול ם מגיעים ל מנוח ה
ונ שכבים להם לנוח על הריצפה, אני עוד
יכול ה לרוץ, לקפוץ, לה שתולל — ולע שו ת
הכל.
״ז ה נראה מוזר, כשצועדים לבד,״ היא
מודה .״אבל בעיני זה מיצא־חן. אני הולכת
ו מס תכל ת על הנו ף האנו שי וה טבעי העובר
לפני.
ק ן * ך | -או תו הכ רה ד צר
11ק
מן הצעדות הקוד1
.1 1 1 1 1 1111
מות. הוא סגן בחיל ה שריון, שנשאר נאמן
ליחידתו, נשא עי מו ב מ שך כל הז מן את דגל
היחידה. דיצה עזרה לו לשאת את העוזי.
״בצעדות פוג שים הרבה מכריס,״ סיפרה דיצה.

״הצעדה עוז ר ת מאוד כדי לראות חתך של
הציבור הי שראלי, על הטו ב שבו ועל הרע
שבו. אלה דברים שמעניינים או תי באופן
מיוחד. זה מה שיפה בצעדה.״
מה עוד טוב בצעדה? ״ טו ב בצעדה,״
היא מסבירה ,״ שרוכ שים מכרים. זה הפך

מין מסור ת כזאת. אותם האנשים הצועדים,
פוג שים האחד את ה שני הרבה פעמים במהלך
הז מן.
״למשל, ע שיתי נ סיון קטן ומאלף: בצעדה
הזאת ספרתי את מספד המכרים הצועדי ם
שלי, ו הגע תי עד לשבעים. לא היה לי כוח
לספור יותר.״
מה יכול ה מלכת 66׳ להגיד באופן כללי
על הצעדה?
״אני יכולה להגיד שזה בלגן נחמד מאוד,
ואוסף עצום של אנשים מאוד מאוד מוזרים,
שמוכנים ללכת שלו שים־וחמי שה קילו מטרים
— כדי להגיע, בסופו של דבר, למקום
ממנו יצאו.״

השוויצרית ונראתה

כבטוחה

שתזרח

בתואר

הנכסף.
המזכירה מזכירה.

היא

נראית

דליי׳ טו?ידאנו ׳ המש ׳ בתפקיד רתת בצבא
כשהיא נופ שתב חניון.

הי פ ה הי א שרה אמי־

לו מד ת
שרה

41 11 1 1111
גראפיקח וציור, ו מ תכוננ ת לעסוק בכך בעתיד.

המפקדת :

סנן בנח׳׳ל, שצעדה בראש מחלקת חיילות.

דגדיה
ן* רגע המזעזע כיותר של השבוע שעבר בכנסת בא שעה קלה אחרי ששר־החדץ סיים
! | את נאומו המדיני, במסגרת הדיון על תקציב משרדו.
דויד בן־גוריון עלה על הדוכן, כנואם ראשון בוויכוח. זכות זו מגיעה לדובר גח״ל,
כנציג הסיעה הגדולה ביותר באופוזיציה. אולם בן־גוריון ציין כי ביקש זכות זו לעצמו.
כי, כפי שציין בנימה של סיפוק בולט ,״עלי לקבל את פני נשיא איסלנד הערב בביתי.״
הוא הודה לגח״ל על אדיבותה — מחווה אבירי כלפי מנחם בגין. בן־גוריון אינו יכול לשנוא
שני גורמים בעת ובעונה אחת — וכל עוד הוא שונא את לוי אשכול, אין דעתו פנוייה
לשנוא את בגין.
לאחר מכן באה הצגה מביכה. במרץ־נעורים. בקול רועם, בהתלהבות של איש צעיר,
דיבר הזקן בן ד,־80־כמעט על — עצמו. כדי להוכיח עד כמה לא צדק אבן בדברים שאמר
— כביכול — לכתב לה מונד, ציטט בן־גוריון שורה ארוכה של דברי־שבח ונאומי־הלל
שנאמרו עליו על־ידי אישים שונים בתקופות שונות.
היה זה מעמד בלתי־רגיל. המנהיג הזקן, שסימל פעם את המדינה בעיני העולם, עמד
ושיבח את עצמו, תוך גידופים ל״מר אבן וראשו, מר לוי אשכול, ואפילו מר שמשון
שפירא״ — שלושת שנואיו התורניים.
כל זה לא היה נורא, אילו הניח בן־גוריון למישהו אחר מסיעתו לנאום את אותו הנאום,
ולהעמיס עליו שבחיו. אולם בן־גדריון לא הניח לאיש לדבר בשמו. הוא גזל אפילו אח
זמנו של שמעון פרם, שנאלץ לוותר על נאומו המדיני הגדול ולמסרו לפירסום בעתון
הארץ.

הכנסת, שהיתר, מלאה למעלה מן הרגיל, לא ידעה אם לצחוק או לבכות. אבל איש לא
צחק — כשם שאיש אינו צוחק בטרגדיה יוונית.

״אם כן, וזגז גזודכדז?״
ן*ן וץ מטרגדיה אישית זו, לא היה בוויכוח המדיני דבר שחרג מן השיגרה. הכנסת
| | הפכה שוב למקהלה,־מדברת — כשכולם אומרים את אותו הדבר, בניסוחים דומים.
בענייני חוץ, ובייחוד בגישה לעולם הערבי, אין אלא הבדלים של גוונים דקים בין מפלגות
המישטר הקיים.
הדבר בלט בנאומו של אלימלך רימלט, הדובר הראשי של גח״ל. הוא שפך אש וגופרית
על אבא אבן, מבלי לחלוק על אבן בשום דבר ענייני. ראיתי חובה לעצמי להבליט את
חוסר־ההבדל בין גח״ל ומפא״י בשטח זה, ועשיתי זאת בשתי קריאות־ביניים קצרות:

רימלט מי שציפה ל מדיניו ת חדשה (מפי מר אבן) אולי קיבל בית י שן שכמה
חלקים צריך לשפץ, כמה דברים בפנים צ רין להחליף. אבל הבית קיבל חזית. פאסאדה
חדשה. כך הופיעה היו ם הב שורה המדיני ת החדשה. לכאורה. של ש ר־׳ ה חו ץ...
אבנרי: ומה הן הצעות גחי׳ל?
רימלט: הצעות גח״ל היום הן למנוע מלחמה, ו מניעת מלחמה אפ שרית רק על־ידי
הגברת כו חנו ׳ה בט ח תי, מפני שאין ידידים שיתערבו במיקרה של מלחמה. אם נבטיח את
בט חוננו ז מן רב, י שלימו עם קיו מנו, ואז יגיע הז מן ישל דו־קיום, ואולי גם השינאה
והאיבה של ה המונים ה מוס תי ם תיהרס ותעבור.
אגיד לך, חבר־הכנסת אורי אבנרי, דבר שאולי לא ינעם לך: אולי יהיה אז גם שינוי
במ שטר במצרים, מי שטר הרואה את יסוד קיו מו באיבה נגד ישראל. אם אתה היי ת שו מע
לפני חוד שיים שמר אנקרומה עומד להעלם, היית כותב מאמרים נגד האבסורדיות התוקפני ת
הימנית, המעלה זאת על הדעת.
אס נבטיח ז מן רב את ק ע מנו ו בטחוננו, י ש תנו מי שטרים ותקום אווירה, קודם כל, של ן השלמה, דו־קיום, ואחר־כך שלום.
אבנר׳ :אם כן, מה הוויכוח בינן ובין מר אבן?
רימלט: ההבדל ביני ובין מר אבן הוא, רא שית, שמר אבן הואי ׳שר־החוץ ואני חבר
סיעה אופוזיציוני ת. ו שנית, שמר אבן מ א מין בני סו חים כלליים אקדמאייס, ואני מא מין
בצורך להמחי ש, לע שות קונקרטיזציה של ב עיו ת, דרכים ואמצעים,

דומני שקשה להוכיח בצורה חותכת יותר שאין כל הבדל בין שתי הסיעות העיקריות
של הקואליציה והאופוזיציה — שהרי אין בקטע זה של רימלט אף מילה אחת שלא נאמרה
קודם לכן, בניסוח אחר, על־ידי אבא אבן עצמו. המדיניות של חישול כוח־ההרתעה מוסכמת
על הכל. האמונה כי הערבים ישתנו עם הזמן, שיקבלו את הססאטוס־קוו, מבלי שאנו נעשה
דבר בכיודן זה — גם היא מוסכמת על כל מפלגות המישטר.
ניסה לתקן את הרושם הדובר השני של גח״ל, חיים לנדאו. אולם גם הוא לא מצא כל
חדת להילחם בה בשר־החוץ, זולת העניין הגרמני. שם הרביץ, תוך טבילת דבריו בדם
ששת המיליונים( .מעולם לא שמעתי נאום של לנדאו שלא הגיע, במוקדם או: מאוחר,
ל״דמנו נשפך כמיים״ .וכאשר הדם נשפך כמיים, טובעים גם שרידי ההגיון).

\2דרן ד — לנזען הגדיס
וטנם דובר על בעיות החיים של המדינה, אך אחרי שעתיים התחיל האולם מתרוקן,
כרגיל. בשעה ,6.45 בעת נאומו המעניין של גבי כהן, איש אחדות־העבודד״ נכחו —
מלבד היו״ר (טובה סנהדראי) ,שר־החוץ ואני — רק 17ח״כים נכבדים.
ר שי מתה נו כ חו ת :

בין 49 אנשי המערך( 6 :דבורה נצר, שרף, ביבי, ברקת, בי טון,
שורש) .מ בין 26 אנ שי גח״ל( 3 :קלינגהופר, סיאר,
לנדאו) .מ בין 11 אנשי המפד״ל: אף לא אחד. מ בין
10 אנ שי רפ״י( 2 :מתילדה גז, אלופ ת הנוכ חו ת, ודגני).
מבין 8אנשי מפ״ס( 2 :ארזי ופלד) .כמו כן1 :
מרק״ח (טובי) 1 ,מל״ע (הררי) 1 ,מאג״וי (גרוס) ו־1
מ־פא״י (כץ).

ברגע שסיימתי ספירה זו, קיבלתי חוזר מאת מזכיר
הכנסת, המבקש את כל חברי הבית להשתדל ולהיות
נוכחים ביום ב׳ ,בשעה שנשיא איסלנד יבקר בכנסת.
המזכיר חשש, בצדק, כי בהעדר בקשה זו ימצא הנשיא
כי מבין 120 חברי הבית נוכחים פחות מחמישית.
ולפחות בפני הגויים צריכים לשמור על הדרת־כבוד
כלשהי למוסד המחוקק הריבוני של ישראל. ליתר בטחון,
בן־גוריון
נשלחה אותה הודעה גם לכל חברי־הכנסת הנכבדים
הביתה.
בכל זאת היה משהו מעניין בוויכוח המדיני. הסתמנו ניצנים ראשונים של מפלגת־שלום
בלתי־מאורגנת, החוצצת גבולות של סיעות. נימות־שלום אמיתיות התנגנו בדברי כניה
נואמים.
אחד מאלה היה גבי כהן, מרצה צעיר להיסטוריה, ח״כ חדש של אחדות־העבודה. כהן היה
היחיד בוויכוח שהצביע על קו־השלום הנוכחי של עבד־אל־נאצר, שהוא פרי הנסיבות. הוא
תבע לעודד ריאליזם חדש זה, להימנע מהתגרות.
לא פחות מעניין היה דובר אחר של המערך, ישראל ישעיהו. אני אוהב לשמוע את דבריו
תמיד, הן בשל ההיגוי המדוייק והיפה של לשונו. המזרחית, הן בשל הנימה העניינים של

ו ונ ית

דבריו בדרך כלל. הוא תבע להגדיל את מספר עובדי משרד־החוץ מבין יוצאי עדות־המזרח,
המבינים את התרבות הערבית, והיכולים לתת למדינה דיוקן מזרחי־יותר במעמדים בינלאומיים.
כשדיבר
ישעיהו, התימני בה״א הידיעה של הכנסת, על המצב בתימן, וגינה את פעולות
מצרים שם, לא יכולתי להתאפק מלשאול, בקריאת־ביניים היתולית־למחצה, באיזה צד תומך
הוא בתימן .״צריך שכל מדינה תחיה את חייה, ומה שעושה נאצר עכשיו בתימן זהו כיבוש
זר של תימן,״ הכריז ישעיהו, בפטריוטיזם מקומי הראוי לציון.

ח־יל־הים בלי אונידז
ך כ כדיון זה בלטה תופעה שקשה לי להתרגל אליה. בדיון על התקציב, אין איש מדבר
^ על התקציב. בדיון על תקציב משרד־הבטחון, דיברו הכל על מדיניות־החוץ (וזה צריך
להיות) ,אך איש, זולתנו, לא דיבר על הנושא הממשי שעמד לוויכוח ולהצבעה: תקציב
המשרד ומיבנהו.
אותו דבר בלט, יומיים לפני כן, בדיון על תקציב משרד־החקלאות. סיעתנו היתד, היחידה
שדיברה על תקציב זה כשלעצמו. כאן השתלבה עבודת
הסיעה במחקר של העתון. אמרנו בראש נאומנו:
בעת הדיון על מ שרדי־הממ שלה הקודמים, הרבינו
לדבר על כפילויות. והנה, אנו באים לדבר על מ שרד
שכל־כולו כפילות.
ישנו מ שרד־החקלאות, שתקציבו 35 מי ליון לירות,
פרט לתקציב הפיתוח, וי שנה מחלקת הה תיי שבות של
הסוכנות, שתקציבה 64 מי ליון לירות. שני מו סדו ת —
ששניהם עוסקים למעשה ב או תו הדבר.
בספרו המפורסם דיבר פ ארקינסון על האדמירליות
הבריטית, כדוגמה קלסית לתיאוריה שלו על ניפוח
המנגנון. הוא הוכי ח שככל שקטן מספר אוניות־המל־חסה
של חיל־הים הבריטי, כן גדל מספר הפקידים גגתי במשרד שהיה מ מונ ה על חיל־הים.
פארקינסון היה שוכח את האדמירליות, אילו הכיר
את מחלקת הה תיי שבות של המוכנות. ככל שקטנה פעולת הה תיי שבות — והיא קטנה
והולכת, והצטמצמה לממדים זעירים — כן גדל ה מנגנון שם. כיוס עוסקים אלפיים פקידים
במחלקה שאיבדה מז מן כל תוכן מ מ שי, והיא מחפ שת בקדח תנו ת תפקידים להתגדר בהם.
כבוד השר א מו, היום כי תקום, ואולי כבר קמה, ועדה (עוד ועדה!) שתבדוק לשם מה
דרושה מחלקת ההתיי שבות.
כבוד השר, מה עוד יש כאן לבדוק? צריכים להחליט, פ שו טו כמשמ עו: לחסל את
המחלקה הזאת1 .
כאן אפילו אין צו רן בוויכוח על ציונות, על קיום ה סוכנות בתור שכזו, על אידי אולוגי ה
ועל ה שקפת עולם. כאן יש שאלה פ שוטה של ח ש בון: תקציב המחלקה הוא 64 מיליון
לירות. הממ שלה — כלומר, משלם המיסים — מ שלמת מזה למעלה מ־ 40 מיליון לירות.
ה סוכנו ת עצמה משלמת רק 18 מיליון, ובכסף זה אפשר לה שתמ ש למטרה יעילה יותר.
הדאגה לי שובים חדשים, וחד שים־כביכול, שייכת למדינה. ז הו תפקיד משרד החקלאות.
צריך לחסל את המחלקה להתיי שבות, להעביר לממ שלה מה שיש צורך להעביר, ולחסל
את השאר. וכל זה לא צריך להיות חזון לעתיד הרחוק, לי מות המ שיח, אלא לתקציב הקרוב,
התקציב הנדון כאן. ז הו חי סכון של ע שרות מיליונים, וזה עניין לתקציב. כל השאר, כל
הדיבורים וכל !הסיסמאות הנ שמעות כאן מזי פעם, מפי דוברי הסיעות ה שונו ת — זו הי
התח מקות חסרת מ שמעות מן הני תוח הדרוש,

״יש לך ראייה י2ן דיה
ך* ושפנו עוד כמה דוגמאות, פחות בולטות, לכפילויות ולביזבוז, פרי מחקר מדוקדק.
( > זר, הרגיז את ויקטור שם־טוב, איש מפ״ם:
׳טם־טוב: האס אינן חו שב שיש כפילות גם בין משרך־החקלאות ומ שרד־הדתות? כאשר
חקלאי מתפלל לגשם, זה שייך למ שרד־הדתות, ויש כאן כפילות.

אבנר׳

:האס זה מתבטא בתקציב?

שם־טוב: במ שרד־הדתות זה מתבטא.
אבנרי: אס זה מתבטא בתקציב, תציע לבטל זאת. אנחנו נתמוך בך.

כששר־ההקלאות, חיים גבתי, קם לענות, הגיב בהרחבה על ביקורתנו. רק לגבי דוגמה
אחת מצא שטעינו — אותה כפילות (לגבי החינוך החקלאי) כבר חוסלה, לגבי שאר הטענות
לא מצא תשובה מעשית. ובעניין מחלקת־ההתיישבות של הסוכנות יצא להתקפת־נגד:
גבתי: מ תוך דבריו של חבר־הכנסת אבנרי התר ש מתי כי הוא סובל מראייה לקוייה. הוא
רואה את הכל כפול. משרד־החקלאות ומ חלקת־ ההתיי שבות — כפילות. בהדרכה — כפילות. 1 בחינוך החקלאי — כפילות.
קריאה: גם אצלו כפול. העולם הזה — כוח חדש.
אבנרי: אבל המחלקה קיימת, נכון?
גבתי: בוודאי, אבל אין כפילות.

וכאן ענה השר תשובה שאינה לעניין: שצריכים לטפל בהתיישבות החדשה. כיום מעבירה
המדינה את התמיכה באמצעות מחלקת ההתיישבות.
גבוזי: אני רוצה שחברי־הבנסת אבנרי ודגני יידעו שעל־ידי כך שאנחנו נשנה את המסגרת׳
לא תיפתר הבעייה צריך לקחת בחש בון שיש למצוא פ ת רון שיענה על שאלת
ההתיי שבו ת החדשה הקיימת, וזה צריך להיות כלי שיהיה מסוגל, ב מידת הצורן, גס להקים
יי שובים נוספים.

אבנר׳:

מדוע לא מ שרד־החקלאות?

גבת׳ :מושרד־החקלאות אינו בנוי לזה. אפ שר לבנות אותו כן, אבל אז צריך להקים
ב חון משרד־החקלאות מחלקה להתיי שבות.
אבנר׳ :זה בסדר.

אבל השר אינו מתכוון לכך, ואף אחד מנציגי־ד,מפלגות אינו מתכוון לכך. כי כסוכנות,
נוח לכולם. אין פיקוח פרלמנטארי מטריד. שם יכולות המפלגות לחלק ביניהן את השלל
באין מפריע. לכן תישאר הכפילות המשוועת, העולה למשלם־המיסים עשרות מיליוני לירות
בשנה, מחיר המינהל והכפילות המיותרת.
המנגנון המפלגתי בשטח החקלאות מהווה קבוצת־לחץ אדירה, וחבריו הוסיפו לרשימת
הנוכחים באותו ויכוח. בשעה 6.45 באותו יום ב׳ נכחו, מלבד היו״ר (דבורה נצר) ,הנואם
(חזני מהמפד״ל) ,שר־החקלאות ואני, עוד 15 איש:

רשיטת הנוכחות

:מבין 49 אנשי המערך( 8 :קרגמן, סרדינס, פישר, ביבי, ברעם,

אליאב, ארבלי ואוזן) .מבין 26 אנשי גח״ל( 2 :אליהו מרידוד וידיד) .מבין 11 אנשיי
המפד״ל; ( 2שחור ולוי) .מבין 8אנשי מפ״ם( 2 :רוזן וארזי) 1 .מאגו״י (גרוס) 1 ,מל״ע
(גולן) .לא נכח איש מרפ״י, פא״י, רק״ח ונזק״י.

כעבור שעה וחצי נכחו רק 7ח״כים. לקראת סוף הישיבה של אותו יום, בשעה ,9.20
נותרו מלבד היו״ר (סנהדראי) ,הנואם (דגני) ,השר ואני, רק 5מבין 120 חברי הכנסת:
שורש, אוזן וארבלי מהמערך, גרוס מאגו״י וכץ מ־פא״י.

אגחז־ח־יים ואוחז־גויתה דתיים
ן ״י נוכחות לא היתה הרבה יותר גדולה כאשר החלה הכנסת, ביום ה׳ ,לדון ב״חוק
ן ן תקציבי השמחים הדתיים היהודיים״ .נכחו בין 10ל־ 15 איש כאשר דובר על חוק זה,
המעניק סמכות עצומה לשר־הדתות.
גם בעבר התקין השר תקנות, כאוות נפשו, לגבי ענייני קבורה ומינוי רבנים. אולם בית־המשפטי
העליון קבע כי אין לו סמכות חוקית לכך. באה הממשלה ומעניקה לשר סמכות
זו לא בחוק מקיף חדש, הדן בפרוטרוט ביחסים בין
הדת והמדינה, אלא בחוק־תשריר קצרצר, הנותן לשר
יד חופשית.
כלומר, במקום שהכנסת תדון בהרחבה על חוק
עקרוני, מפורט ומקיף, היא נדרשה לאשר כלאחר־יד
סטאטוס־קוו שהיה בלתי־חוקי.
התנגדנו לכך, כמובן, בחריפות רבה. אך לא הסתפקנו
במתיחת ביקורת על הנוהל הזה, המרוקן את הכנסת
מתוכנה. הוספנו ביקורת על הצד העקרוני:
קולנוע סרטים
הקורבן שד אשת השוטר

מהמשטרה באהבה

(אסתר,

אביבי, ארצות־הברית) גלן פורד הוא שוטר
אמריקאי רגיל, העוסק בנאמנות בגילוי גוויות
תלויות, בחקירת נאשמים, בתפיסת בעלים
שרצחו או סתם עזבו את נשותיהם,
ובמאסר פורצים, חיים או מתים,
מלבד כל הזונות והפושעים שהוא מטפל
בהם הוא צריך לטפל גם באשתו היפה
והמטופשת. הוא לא יודע שהיא מטופשת,
רק מי שרואה אותה על הבד כשהיא מגולמת
על־ידי אלקה זומר עם הקורקבן שלה,
יודע את זה. בכל זאת קשה לו לטפל
בה כי היא עשירה, יש לה ווילה נהדרת,
מכוניות מפוארות, רמת־חיים של מלכה ואין
לה כסף.
היא באה ממשפחה עשירה, שם היא
למדה לחיות כשהיא מוקפת בריכת־שחייה

מעוררררר
עם מכשיר מיו ח ד נוסף
המפקח על ז מן ה חני ה.
בעל אי כו ת שוויצרית
מעולה.

מ פו רו ם

ההפרדה של הדת מהמדינה דרו שה לשני הצדדים.
היא דרושה לציבור החילוני, כדי שיוכל לחיות את
חייו, ול מות כאוות נפשו. כשם שאין לכפות אורח־חיים
דתי על חילונים, כן אין לכפות אורח־מיתה דתי על
חילונים. למ שפחה חילוני ת הזכות לקבור את מתיה לפי ורהפטיג טעמה, לפי השקפתה ולפי המינהגים המקובלים עליה.
בנדון זה צריך היה להיות הסדר ארצי של שרות־קבורה ממלכתי אחד, או שרות־קבורה
עירוני. במסגרת שרות אחיד, כל מ שפחה וכל חוג יקבעו את מינהגי־הקבורה וה מינ הגי ם
המתלווים לקבורה, לפי השקפתם.
אני רוצה להוסיף משפט, שרציתי לה שמיעו כאן זה מכבר. הפרדת הדת מה מדינה דרו שה,
לדעתי, גם לציבור הדתי. אני רוצה להעלות בקצרה מח שבה מיסויימת.
מה קורה בעקבות אי־ההפרדה, בעקבו ת חוק מסוג זה ה מונ ח לפנינו? השליטה על
הציבור הדתי, ולא רק על הציבור החילוני, נמסרת למפלקה אחת, שהיא מפלגה פולי טי ת,
מפלגה שראשיה נבחרים בדרכים פוליטיות. לא על־פי ס מכות של גדולי־התורה, לא על־פי
סמכות דתית, אלא על־פי סמכות פוליטי ת מובהקת.
למפלגה זו נמסרת שליטה מוחלטת על הציבור, דתי וחילוני כאחד, באימצעגת חוקי ם
כאלה. אלפי עסקני־מפלגה, ואנ שים המקורבים למפלגה מסויימ ת, מ שולבים ומ שובצי ם
ב מנגנון המדינה, מנגנון ה מועצו ת. הדתיות, מנגנון העיריות וכדומה. יש שיכבה עצומה
המתפרנסת היום על שרותים אלה, ואין כל אפ שרות לחוג דתי אתר לחולל ריפורמה
ו שינויים כלשהם בציבור הז תי.
לא יתכן כלל שיקום בארץ חוג דתי חדש — ואיני מתכוון דווקא לחוג הרפור מי או
השמרני, אפילו חוג אורתודוכסי — שיקום וירצה לכונן שינוי בחיים הדתיים בארץ. הוא
יעמוד בפני קבוצת הלחץ העצומה הואת של מפלגה אחת, ה שולט ת הודו ת לחוקי המוסד
החילוני, הכנסת. המוסר ה חילוני נו תן בידי המפלגה האחת את מכ שירי־הכוח הכלכליים
האנושיים, כדי שלא תיתכן שום אפ שרות של התחד שות דתית בארץ.
לא יכולה לקום תנועה כמו זו שרוצה בה הפרופסור אורבך, תנוע ה להתחד שות דתית
אורתודוכסית. לא תיתכן בארץ התחד שות הדת, לא תיתכן התחד שות החיים הדתיים, כל
זמן שקיים ה מנגנון העצום הזה, שהמדינה כופה או תו על הציבור הדתי.
אינני אדם דתי, אני גם לא חו שב שאהיה אי־פעם דתי, אבל הייתי מאוד מאוד רוצה
מיכאל, חזני (מפד״ל) ; אל תתחייב!
אבנרי: אינני מתחייב. אני אומר שכיום אני חו שב כך. מי יודע?
אבל אני רוצה להגיד לך, חבר־הכנסת חזני, שאם יש איזה שהוא סיכוי שאדם כ מוני,
ואנשים כמוני, אי־פעם יקורבו בצורה כלשהי לחי הדת בארץ, הרי זה רק אחרי שתחול
התחד שות בחיים הדתיים. שהדת תבוא אלי לא בחוקי ם כאלה, אלא בציוויים מוסריים.
תוכלו לנסות להכות שור שים בנוער ה חילוני רק אם תבו או אליו בציוויים מוסריים. רק
אם הדת תפעיל ציוויים מוסריים כלפי מדיניות־החוץ, כלפי היחס ל מיעוטי ם במדינה, כלפי
אלף ואחת השאלות שהחברה נתקלת בהן. אבל התחד שות כזאת לא תיתכן כל עוד ה מנגנון
של מפלגה אחת, בעזרת מנגנון המדינה, ירבוץ על הציבור הדתי.

לדבר בגר, ל 1זצבי( 1בער
ך אחר מכן התרענו נגד קיום ההפרדה בין, אשכנזים״ ו״ספרדים״ ברבנות — ההפרדה
/העדתית היחידה במדינה הקיימת בגלוי, בתוקף החוק. בחריפות רבה עוד יותר
התקפנו את הנוהל הפסול של גביית היטלים של אלפי לירות עבור הז כו ת להקים מצבו ת
לנפטרים בבתי־הקברות.
בתשובתו טען השר, זרח ורהפטיג, כי נוהג זה דרוש, כי אין דרך אחרת למימון פעולות
החברה־קדישא. הוא גם התנגד לשאר טענותינו, זולת אחת: שהקדשנו לה את סוף נאומנו.
טענה זו באה כתגובה על נאומו של נציג מפ״ם, שתקף את הצעת־החוק בחריפות. אמרנו
על כך:
הערה אחרונה הייתי רוצה להעיר לאותה סיעה שאיננה נמצאת כאן אתנו באולם. אני 1 מתכוון לסיעת מפ״ם.
השתרש אצלה נו הג מוזר: להטיף נגד הצעת־חוק בקריאה הרא שונה, כאשר הדיון הוא
רחב וגלוי. אחר־כך היא מצביעה בעד החוק, שהיא הטיפה נגדו. התירוץ הוא, שבוועדה
ינסו לתקן. אחר־כך החוק חוזר לקריאה שניה ו שלי שית בכנסת, ולמע שה כבר לא מתקיים
עליו שוס דיון רציני, ומצביעים ב אופן אוטומטי. אז לא שם איש לב ל כן שאותה סיעה,
שקודם לכן דיברה בשצף־קצף נגד החוק, מצביעה בהצבעה הסופי ת בעדו.
אין זה בריא לחיים פרלמנטריים. אם מפ״ס מתכוונת להצביע בעד חוק, שתגיד זאת.
שתגיד שאין לה ברירה, אלא להצביע בעד החוק, כיוון שהיא שבוייה בידי הקואליציה.
אני חו שב שמוטב שמפלגה כזאת תגיד: אני נגד החוק, אבל בגלל חברו תי בקואליציה —
אצביע בעדו. אבל צריך להגיד דברים אלה בפירו ש, ולא להעמיד פנים שכאילו יוצאים
בהתקפה מוחצת נגד החוק, שעה שיודעים מראש כי מחר יצביעו בעדו.

לאחר מכן נתקבלה הצעת־החוק. רק גח״ל ואני הצבענו נגד. מפ״ם ורפ״י לא נכחו
באולם בעת ההצבעה.

בובכת זומר
מוקפת

בריכת

שחיה

ומכוניות ספורט, אבל ברגע מסויים של
הסרט מתברר שהמניות שקיבלה בירושה
אינן מכניסות כסף, כך שהבעל העובד במשטרה
צריך להתחיל להרוויח מיליונים,
או לאבד את אשתו יחד עם הבריכה.
ומה עושה שוטר פשוט כשהוא צריך
להתחיל להרוזיח מיליונים? הוא יוצא לשדוד
משהו. אינפורמציה יש לו, איך לפרוץ
קופות הוא יודע, וגם איך לתפוס את
הפורץ הוא יודע.
ממיטה למיטה. הוא מוצא פורץ
שניסה לפרוץ קופה בביתו של רופא מיליונר,
הוא מוציא ממנו את האינפורמציה
הדרושה לו ויוצא לעבודה. אשתו העשירה
ממשיכה בינתיים לשחות בשקט בבריכת־השחייה
שלה, מבלי לדעת דבר.
כדי להצליח בשוד הוא צריך לעבור דרך
מיטתה של ריטה הייוזרט, אשת הפורץ
הראשון. הוא עושה את זה באומץ ובהצלחה.
אם הוא הצליח לעבור את מיטתה
של אלקה זומר אין שום סיבה שלא יצליח
אצל השנייה, כי סוף־סוף ריטה הייוזרט
אומנם הזקינה במשך השנים, אבל היא
נשארה נפלאה.
וכך הוא עובר את המיטות, נכנס לדירת
הפאר של הרופא, ואז קורה מה שקורה
וכל מה שקורה נגמר בסוף המעניין, עם
מוסר השכל מאלף, המוכיח שמוטב להיות
שוטר טוב מאשר גנב רע. מי שמפקפק בזה,
יכול ללכת לראות את הסרט.

מחפ שים

עדי ראיה
לתאונה אשר ארעה ב־ 5.1.66בכביש
חיפה צומת כפר־סבא, כאשר
ג׳יפ התנקש בעגלה. ביחוד
מחפשים רוכב קטנוע אשר רדף
אחרי מכונית סיטרואן פרטית
כחולה, אשר היתה כנראה הגורם
לתאונה, ואשר ה ס תל ק ה מה מקום.

עדים מתבקשים לפנות באופן דחוף
לטלפונים 613391 או .6 15429

1מצא נתחן אמריקאי לבעיה ...הקשקשים!

קן לנוע

״אנדך להתמיד בפעולתו ל פחות
לתקופה רצופה של שבועיים
ימים. יש לזכור, איפוא,

סרטים

קשקשים זהו נושא שאולי
לא נעים לדבר עליו; תופעה
חברתית שאינה הולמת גבר
או אשה המטפחים הופעה גאה,
אותה תנועת יד החוזרת
ומגרדת את הקדקד כשאדם
נמצא בחברה, אותם כתמים
לבנים המופיעים על בגד או
שמלת הערב האלגנטית ופוגעים
במעמד החגיגי.
אולם לתופעה זו תוצאות
חמורות ומרחיקות לכת הרבה
יותר.
כל רופא יגיד לך שקשק־שים
הם תאים מתים של עור

הפתרון הסופי לבעיה זו הנוגעת
למספר רב יותר של
אנשים וגם נשים מכפי
שהיינו סבורים במחקרים א־אלה
כפי שנתפרסמו בארכיב
הדרמטולוגי של ההסתדרות
הרפואית האמריקנית
הושגו הישגים מפתיעים:

הקרקפת הצומחים לאט לאט
על גבי הקדקד ובבוא העת
נושרים ממנו. הזנחה או טי פול
לא נכון עשויים לגרום
לאקזמה ממש ולנשירת שע רות
שאין לה תקנה.
כמה גורמים משפיעים על
התהוות הקשקשים: החל מ פעולה
בלתי תקינה של בלו טות
השומן וכלה בגורמים
אקלימיים ובהשפעתם המזי קה
של תכשירים בלתי בדו קים
על רקמת עור הראש העדין.
מזה
דורות בשנים קיימים
תכשירים מרובים המתימרים
לחסל קשקשים — אך לשוא,
במקרים מסוימים הם הצליחו
אמנם להקל, באופן רגעי, על
מיטרד זה שמיליוני גברים ונשים
סובלים ממנו אך לא
עלה בידם לעקור את הרע
משרשו.
היה זה רק לאחר שורה א־ארוכה
של מחקרים שנערכו
ב ארצות ה ב רי ת עד שנמצא

צות־הברית) לפני שג׳רי לואיס הפך מבדרן
לגאון, הוא עשה הרבה סרטים עם דין
מרמין שהיה ונשאר בדרן.
החברים העליזים הוא אחד הסרטים המשותפים
שלהם. הם נלחמים בו בשודדי
המערב הפרוע, מתאהבים בנשים יפהפיות
ובורחים מהן. הם מצילים את היפהפיות
של המערב, את עצמם, את כבודם וכבוד
הוריהם המתים, בצורה משעשעת פחות או
יותר.

תוצאות מוכות עד מצד
ינות נרשמו כ 76.6של
מקרי הטיפול;
״/־ 21.4גילו שיפור כמצב ;
ורק 1.9נסתיימו בשלילה.
המדובר
היה בחמרים כימיים
במצב של תמיסה יציבה שמדעני
״הלן קרטיס״ הצליחו
לשלב בשמפו לחפיפת השער
שנקרא ״אנדך.
היסוד הראשון החשוב ב״אנ־דן״
הוא 168 . 8 .ז1>111 סמס):111א810
המעמיק לחדור לתאי העור,
מנקה ומחטא את שרשי השערות
ומבריא ע״י כך את הקרקפת.
אליו מצטרפת ההשפעה
האנטי בקטרית של
€011)1131 51111(111118 . 8 .המש לים
את פעולתו של ״אנדך
מבחינה רפואית.
במעבדות ״הלן קרטיס״ הצליחו
לעבד את ״אנדן״ בצורה
של שמפו נויטרלי בניגוד
למשחות שונות המשמשות לאותה
מטרה אך שיש להן
גבוה — דבר העשוי לגרום
לגירויים ולהחרפת מצב הקשקשים.
פעולתו של ״אנדך
מצטיינת-בקצף העדין אך המעמיק
לחדור לשרשי השערות
ולנקבוביות העור בהן מסתתרים
ומתרבים הקשקשים. טיפול
יעיל ב״אנדך פירושו, על
כן, חפיפה נעימה אך ממושכת
באופן שהקצף נשאר לפחות
כ־ 5רגעים בתוך השיער, וע״י
כך הוא מגשים את פעולתו
המשולבת. כשם שאין בכלל
תרופות פלא, הרי גם חייב הסובל
מקשקשים לאפשר ל־

דמעו הכבוד

~ הכרים עליזים

(אלנבי, תל־אביב; אר־

יומן החדשות

לה לסלק אחת ולתמיד את ה קשקשים
וגורמיהם.
מבחנים ממושכים שנעשו ב־
״אנדן״ בתנאי האקלים והמים
״הקשים״ של ארצנו, העלו תוצאות
דומות לאלו שהושגו ב־ארה״ב
ובאירופה. גם כאן הצליח
״אנדך לחסל תופעה זו
ב־ 980^,מהמקרים. ל~ 20/0הנותרים
של מקרים מיוחדים
או קשים ממליצה ״הלן קרטים״
על אמצעי מרוכז יותר והוא
הטוניק של ״אנדך הארוז ב בקבוק.

כל פנים ברור כיום ל רופאים
ולדרמטולוגים כי אין
יותר הצדקה לכך שרבבות
אנשים יוסיפו להתהלך עם
קשקשים בראשם בשעה שהמחקר
המדעי פותח בפגי כל
הסובל מתקלה זו את הדרך
היעילה והמודרנית טפול ב אמצעות
״אנדן״.
טיפול זה מתבסס על הרעיון
של ״תרופה אגב חפיפה״.

£110£*1

כוכבות הצמרת סובלות בלי סוף מבעיות
כאובות. אן מרגרט, למשל, הסמל המסחרי
של הסקס האמריקאי, היתד, צריבה לרדת
במאה גראם לצורך אחד מתפקידיה;
היא ביצעה דייסה חמורה וירדה ב־300
נראם. עכשיו היא מבצעת אנטי־דייסה כדי
להעלות את משקלה במאתיים גראם• .
קרי גראנט כבר עבר את גיל השישים
שלו, ובכל זאת, כשסירב לקבל תפקיד בסרט
הנקרא לך, אל תרוץ, הגיעו אליו
2000 מכתבי מעריצים מאוכזבים, שדרשו
ממנו לחזור ולקחת על עצמו את התפקיד
המפרך • .לפני ששון קונרי הפך ג׳יימס
בונד, הוא ניסה להפוך מר עולם. הוא היה
בן 22 והחליט לגשת לתחרויות הבינלאומיות
על תואר הגבר היפה ביותר בעולם.
השופטים החליטו שהוא פחות מדי גברי• .
ג׳ון דרק, הממציא של אורסורה אנדרם,
מתנחם לאט־לאט מההצלחה המסחררת
של אשתו. הוא מביים עכשיו סרט
טלוזיזיה עם תגלית חדשה שלו, שנקראת
לינדה אוואנם. כדאי לזכור את השם.
• פליני על הנשים השמנות :״הן נותנות
לי הרגשה כאילו אני ישן תחת עץ גדול,
מוצל רומן פולנסקי, הבמאי ה-
מצויץ של סכין במים, סרט שיעלה בקרוב
על המסך הישראלי, ממשיך לעבוד ולעשות
סרטים. הסרט האחרון שלו יעסוק במשולש
הנצחי: אשה, גבר וגנגפטר פצוע, דמבלים
24 שעות בצוזתא. אוהבי המשולשים לא ישבעו
מהסרט הרבה נחת, משום שלא תהיה
בו שום אהבה • .סופיה לורן על
צ׳פלין, המביים אותה ב רוזנ ת מהונג־קונג:
״גם אילו היה מבקש ממני לשחק את ספר
הטלפונים, בהדרכתו, הייתי מסכימה.״ •
מ ר לן * 1י ט ריד עדיין נעה בעולם; לאחר
שעזבה את ישראל, עברה לפאריס, ומשם
לוזרשה. היא שרה לפולנים את כל שיריה
וקיבלה מהם כתמורה זרי פרחים ומספר לא
קטן של ביצים רקובות, שנשלחו מן האולם
אל הבמה. היא עמדה בכך בגבורה וענתה
לביצים, כמו שענתה לפרחים, בחיוך רחב
וזוהר.

תדריך
*י*יה מריה (צפון, תליאביב,

המ נו

איוולת תפזבווך.
1א 9רפ
אותו בוזסדם.

ל״נאות הכיכר״
דרושים!
״ח ול ימדבר ״
* אחרי שרות צבאי
* בעלי רשיון נהיגה למשאית
* המוכנים לטייל ולהדריך מטיילים במדבר
על המעונינים לפנות בכתב בצרוף פרטים אישיים,
ל״נאות הכיכר״ ב״ש, או טלפונית ,057—3666
לשם קביעת מועד לראיון.

אורה, חיפ ה; ארצות־הברית) שתי הכוכבות
הגדולות של צרפת, ברידיט בארדו ודן מורו,
מארגנות הפיכה במדינה דרום אמריקאית.
שתיהן שופעות קסם ועליצות, והבמאי
שלהן, לואי מאל, שופע הומור והמצאות.

* המירוץ הגדול

(פאר, תל-אביב)

איש טוב, איש רע ובחורה בינונית רצים
מניו־יורק לפאריס, בדרך הם מחקים את
גדולי הקומיקאים של הקולנוע. מצחיק, אבל
לעיתים מעייף.

* * סחר העבדים כימינו (אר-
נזון־דדד, תל־אביב) צילומים אותנטיים על
שיירות עבדים, מכירתם, וחייהם של
העבדים בארמונות השייכים ובהרמונותי־הם.

ל ד פינג ר

(אופיר,

תל־אביב)

ג׳יימס בונד השלישי, שחזר לארץ לאחר
שהוכח כי גרס פרובה, השחקן הכמעט־ראשי
שבו, לא היה נאצי אמיתי, אלא רק
בורג קטן שמילא את פקודות הממונים
עליו.

* נשים נשים: שים

(הוד,

אביב); ויטוריו גאסמן בתשעה תפקידים
שונים, עם תשע נשים שונות. משעשע,
ולעתים יותר מזה.
העולם הזה 1491

החרס המצויח

כלה וכלכלה
השבוע התבצעה בישראל מהפכה כלכל ת חשובה. בתו של שר־האוצר התחתנה.
ואם זו לא מהפכה כלכלית, הרי זו לפחות
מהפכה במשפחה הכלכלית ביותר בארץ.
העלמה הצעירה לבית ספיר ערכה את
החתונה שלה בצורה צנועה למדי. הקהל
לא ידע את זה קודם, כי הזמינו איתו
לבוא לרחוב המלין ,30 וכל מי שיש לו
ראש על הכתפיים, ניסה לנחש איזה מלון־
פאר יש שם. אבל כשהמוזמנים הגיעו למקום,
הם גילו שאולם־הנשפים המפואר
הוא בסך הכל בית לייסין.
לחתונה הכלכלית הוזמנו רק קרובי המשפחה
והם היו דשאים להסתכל כיצד
רב־השכונות, הרב ידידיה פרנקל, משיא
את בני הזוג. אבל לקוקטייל שנערך אחריה,
הוזמנו אלפיים א־ש. הכלה עצמה היתד.
כמו כלה: שמרה לבנה קצרה מלפנים וארוכה
מאחור, וכשהיא צעדה בגאווה ובירכה
את הקרואים, נסרח אחריה שובל
ארוך.
הכלה, צפירה ספיר, היא בתו הקטנה
ביותר של השר. היא רק בת ,22 אבל יש
לה גם אח גדול שלומד באמריקה, ואחות
נשואה, הגרה בווילה ליד האבא שלה, ב־כפר־סבא.

בדיוק כמו שספיר מסור למדינה, הוא
גם מסור לבנותיו. ואולי אף למעלה מזה.
הוא דואג להן, ומטפל בהן בכל לבו. עוב׳
דה: כשהתברר שבעלה־לעתיד של בתו הקטנה
אינו יכול להרשות לעצמו לקנות
לאשתו־לעתיד טבעת־אירוסין עם יהלום
אמיתי, לקח עליו השר ספיר את המשימה,

וכך קיבלה צפירה את טבעת האירוסין שלה
מאבא. מה ישי
הבעל, שאינו יכול להרשות לעצמו לקנות
יהלום לאשתו, הוא זאכ הולצמן. הוא דק
בן ,24 וכבר מגיע לגובה של מטר שמונים
ושלוש. הם הכירו איש את רעותו באוניברסיטה.
הוא למד שם, והיא טיילה
בין הפקולטות.
בהתחלה, כשהיא רק נרשמה לאוניברסיטה,
היא למדה אנגלית ומדעי־המדינה. זה
היה עוד באוניברסיטה של תל־אביב. היא
סיימה שם את השנה הראשונה והחליטה
שתל־אביב זה לא בשבילה, וגם מדעי־המדינה
לא. היא עברה לירושלים, והחלה
ללמוד שם אנגלית וסוציולוגיה.
היא סיימה את השנה הראשונה באוניברסיטה
בירושלים, ואז החליטה שהאנגלית
היא גם־כן לא בשבילה. היא המשיכה
ללמוד סוציולוגיה בתוספת אמנות, עד לשנה
הבאה. בשנה הבאה היא בכלל אולי
תעשה משהו אחר במקום אחר. היא תלמד
אולי אנגלית בניו־יורק, למשל.
עכשיו, בכל־אופן, היא בירח־הדבש. היא
מבלה אותו במלון דולפין, ולאחר שתסיים
אותו, תעבור לדירת השרד של שר־האוצר,
יחד עם בעלה.
אבל כל זה לא יימשך זמן רב. לאחר
שהיא תסיים את שנת הלימודים, וזה יהיה
כנראה בקיץ, היא תסע עם בעלה לאוניברסיטת
קולומביה. בינתיים — מה שבטוח,
בטוח — מכין להם האבא דירת־שיכון ב־נווה־אביבים.
הקשר
שלהם הוא לא רק שהם לומדים

וישינסקי ועדן

לחיות פקחית יותר
בחודשים האחרונים לא שמעתם שום דבר על אילנה עדן אבל אין זאת אומרת
לצידו של
שהיא הפסיקה להתקיים. היא קיימת מאד, ואת קיומה היא עדיין ממשיכה
שלמה וישינסקי, ואפילו מופיעה איתו בהצגה הנקראת יר מיהו לא רוצה. ירמיהו
הוא וישינסקי, ועדיין לא ברור מה בדיוק הוא לא רוצה.
הם במיקרה זוג על הבמה, ללא שום קשר עם מה שקורה להם בחיים. כך לפחות הם
מצהירים. הוא קורא לה בהצגה לולו והיא קוראת לו ירמיהו ,״אבל,״ הם אומרים ,״אין
לזה שום קשר לאיך שאנחנומתנהגים מחוץ לבמה.״ ובאמת בחיים היא לא קוראת לו
אף פעם ״ירמיהו״.
הם יוצאים איש עם רעותו כבר שמונה חדשים. למה כל־כך הרבה? הוא מסביר :״יש
בה כל כך הרבה דברים, שלעולם לא אוכל לגמור אותם.״ היא גדולה ממנו בשנה, הוא בן
24 והיא כבר בת .25 אבל ההבדל הקטן בגילים לא מפריע להם, כי היא בעצם חסרת גיל.
כך לפחות היא מעידה על עצמה.
״תמיד הרגשתי את עצמי זקנה בת מאה, וגם צעירה בת שבע. אני מתכוונת לראיית׳
החיים שלי.״ אבל מה היא רואה בראיית־החיים שלה היא לא מספרת.
אחרי גירושיה מנסים אלוני היא עברה לגור לבדה בחדר־רווקה. אבל עכשיו היא חזרה
לביתה. לא לבית בעלה, אלא לבית הוריה. הם גרים בבת־ים, לבדם. האח האחד שלה
נמצא על הים, כי הוא רב־חובל, האחות השנייה שלה נמצאת על־יד הים, כי היא
אשתו של רב־חובל.
מה היתד, עושה אייו היתר, עומדת שוב בהתחלת דרכה, עם הנסיון שיש לה עכשיו,
האם היתד, מתחתנת או לא? התשובה של אילנה היתד, כרגיל פילוסופית־עיונית־מעורפלת:
״הייתי מנסה להיות פקחית יותר ונבונה יותר. אבל לצערי לא תמיד זה עוזר.״

באוניברסיטה, אלא גם ששניהם בני מושבות
השרון — היא מכפר־סבא והוא מהרצליה.
למרות
כל הדברים המשותפים האלה, הם
לא הבחינו במשותף תיכף ממבט ראשון.
זה לקח קצת זמן. היא הכירה אותו ארבעה
חודשים אחרי שהתחילה ללמוד, הם חקרו
איש את רעותו במשך שנה, ואז החליטו
להתחתן. לא ידוע איך יתנהלו חייהם המשותפים,
אבל מה שכן ברור, זה שמתוך
הנווה המשפחתי שלהם יבקעו במשך כל
שעות היום והלילה מנגינות סוערות של
החיפו שיות. הבעל משוגע אחריהן.

שהבעל של אסונר ריי5־
בארץ? קוראים לי אברהם

אתם יודעים
שטאט נמצא
רייכיטטאט, אם אתם לא יודעים, והוא בא
לבקר את החתונה של אחיו.
הוא מלובש כרגיל ב תלבו ש ת פליי בוי
מצוחצחת. מכנסיים עבים, חגור ת עור עבה,
ועניבו ת צבעוניות. עם כל התלבו שת היפה
הזאת הוא לא נו תן ב שום־אופן ר איונו ת לעיתונאים.
כך הוא הצהיר בפני בל מי שלא
רצה לראיין אותו.
״אולי אני אכנס מסיבת עיתונאים,״ הוא
הפטיר בזילזול .״אני עוד לא יודע. ז ה
תלוי בעיתונאים,״ כלומר -איך הם יתנהגו.
מה ה שתנה אצל הזוג עופרים מאז ש עזבו
את הארץ בפעם האחרונה, ביו ם העצמאות
האחרון? ״כועסים עלינו,״ אמר מר

ואם אתם חושבים שאלה הם כל המאורעות
המשמחים שיקרו השבוע לבנות הממשלה,
הרי אתם טועים. עומד לפנינו עוד
מאורע חשוב אחד. אפילו יותר השוב מקודמו.
בתו של ראש ממשלת ישראל, לוי
אשכול, עומדת גם היא להתחתן, בשעה
טובה.
הבת המאושרת היא עופרד אשכול, והבעל
המאושר שמו כדוד דירשבדג. גם
הזוג הזה התוודע באוניברסיטה. עופרה
למדה שם שלוש שנים פסיכולוגיה, וברוך
סיים השנה את לימודי הכלכלה שלו. הם
יתחתנו כנראה בקיץ ואז גם לשר־האוצר
בהודה וגם לשר־האוצר בעבר יהיו חתנים
אקדמאיים ובנות נשואות.

ה חיי ם -
זה במה
נחום שליט הוא שחקן אוהל, אבל ה־דראמות
שלו על הבמה הן אפם לעומת
הדראמות שלו בחיים. הוא לא מפסיק להתחתן
ולהתגרש ולהתחתן
ולהתגרש. כי
כל החיים זה במה.
בהתחלת הקריירה
החתונתיח שלו הוא
היה נשוי לזייית
שחורי, שחקנית. הוא
התגרש ממנה והתחתן
עם תהייה
הדר, עיתונאית. גם
ממנה הוא התגרש,
והתחתן עם ברוריה
אביעזר, רקדנית.
הנשואין עם ברוריה
הם נשואין אזרחיים.
ולא רק אזרחיים — אלא מכסיקאיים.
כלומר — בלי השתתפות בני הזוג, אלא
בהשתתפות מכתבים. הם בוצעו על־ידי
עורך־הדין בן־מנשה.
אבל נשואין אלה, למרות שהיו גם אזרחיים
וגם מכסיקאיים, אינם מפריעים. בשבוע
האחרון אפשר היה לראות את האשת
האזרחית כשהיא מסתובבת לבדה, ואת הבעל
האזרחי בחברתה של אשה גרושה —
פלוס ילד.

מי שבא

השבוע שעבר היה שבוע עליז. הוא היה
מלא מסיבות. מסיבות של פתיחות־בארים,
סגירות־בארים, וכל מיני מסיבות אחרות.
התחיל את השבוע בעל מועדון צברה.
הוא ערך מסיבה מפוארת לכבוד פתיחת
צברה החדשה והזמין אליה בערך את כל
תל־אביב. כיוון שכל תל־אביב היתר, במסיבה,
לא היה מקום לאף אחד, אף אחד לא
ראה את אף אחד ורק החכמים אורי אפג־צלר,
דוב סגל ואשתו פרדי, ישבו בחוץ
על מדרגות המועדון ושתו ויסקי.
שם הזמינה העיתונאית רינה רימון את
כל חבריה וחברותיה למסיבה מיוחדת מאוד.
המסיבה, כפי שהודיעה רינה, צריכה היתד,
להיערך בבית־החולים דנציגר. כל החברים
הוזמנו לבוא עם בקבוקי קוניאק, ויסקי,
וכל זה לכבוד מה? לכבוד המאורע החשוב
העופרים רייכ שטאט ,״וכ רגיל כותבים דברים לא יפים.״
אשתו נמצאת עכ שיו בבלגיה. היא עסוקה
בוזסרטוז קופ רודוקציה בלגית־הולנדית־צרפתית.
על מה? על הזוג עופרים. למה
החלק השני של הזוג לא מ שתתף בהסרטה?
״כי אני הייתי צריך לבוא לחתונה של
אחי,״ גו מר החלק.
על א שתו הוא מספר :״היא בהחלט יפתה
בז מן האחרון. היא קונה חליפו ת בלי
סוף אצל בלנסייגה. קשה לספור אותן. ישי
כמו לביטלס, אבל ב הופ עו ת
לה פוני קצר
היא חוב שת פיאה ארוכה. ה שגעון שלה
ממשיך להיות בעלה, ו ה שגעון שלי הוא
לראות אותה מ שתגעת אחרי בעלה.״
מה הוא יכול להגיד על הזוג ב או פן
כללי? ״אנחנו צועדים ב מקום הרא שון במצעד
הפיזמונים בגרמניה, אוסטריה. הולנד
ובלגיה, ועכ שיו, אחרי שקיבלנו פרם, נהיה
ראשונים אולי גם בצרפת.
״אנחנו נ שואים כבר שבע שנים ניסו
כל מיני משברים, אבל לא
לעשות בינינו
הצליחו. אנחנו זוג מאושר לגמרי. אני רוצה
לציין בפני כל המ שמיצים או תנו, ש אנחנו
גרים בניו־יורק, לא בברלין.״
״האם אסתר רייכ שטאט באמ ת כל־כך מצליחה
במו שאומרים עליה?״ שאלתי אותו.
״אנחנו מצליחים,״ הוא ענה לי.

של חייה. מנתחים לד, את האף. מקצרים
ומרימים אותו.
ביום אחר של השבוע, ביום החמישי,
עשתה פרדריקה סגל גם היא מסיבה. למסיבה
שלה היתד, סיבה אחרת. היא נערכה
לכבוד הריב שלה עם השותף, או יותר
נכון, לכבוד סיומו של אותו ריב, שנמשך
שלושה חודשים.
״למסיבה שלנו,״ סיפר הבעל, דוב סגל,
״בא כל מי שהוא מישהו וכל מי שהושב
את עצמו למישהו.״ גמרו שם חמישה
ארגזי ויסקי ושבעה ארגזי שמפניה.
מי לא היה שם? היה הזוג שמוליק
ר,ראוס ופייר כראסר: היתד, מלכה
רוזנכלוט לבדה, היתד, דיצה חכם, שבאה
כרגיל יפה ומפוארת, והיה נחום רז, שהסתובב
וסיפר לכולם בדיחות על בן־
גוריון.
רוזי נתן, השותפה השלישית של הדיסקוטק,
לא באה. היא לא הוזמנה. וחוץ
מכל האנשים החשובים הללו הסתובבו בין
הקהל גם ממלאי מקומות של שגרירי ברזיל,
ארגנטינה, יפן ואמריקה. וכשהמסיבה
נגמרה, סיכמה אותה פרדריקה :״למדתי
משהו חשוב במסיבה הזאת. למדתי שיש
בישראל שגרירות איסלאנדית.״

אנשים
ישראל בפאריס

בשעה שנשיא איסלנד, אסגיר אסגיר־ס״
,התפלל בבית־כנסת טברייני, במיסגרת

. 0א סו 010־ 1ואש >ן<

ביקורו בגליל, התפלל ראש־ממשלת־ישראל־לשעבר,
דויד כן־גוריץ, בבית־כנסת לונדוני,
במיסגרת ביקורו באנגליה 9 .כהרגלו,
ערך ביג׳י סיור בחנויות ספרים אנגליות
נודעות, קנה ספרים לעשרות. אך שלא
כמנהגו, בחר הפעם ללכת לתיאטרון. הוא
חזה בהצגת אוליבר בלונדון, ושאל לאחר
מכן :״מה עושים ילדים קטנים בשעה כה
מאוחרת בלילה על הבמה? הרי ד,ם יאחרו
בבוקר ללכת לבית־ספר ערב צאתו
למוסקבה, כחבר משלחת מק״י לוועידת המפלגה
הקומוניסטית הסובייטית, נפגש ד״ר
משה סנה לשיחה עם השר ללא־תיק
ישראל גלילי. השניים, שהיו פעם חברים
במפלגה אחת, מפ״ם, ניצלו את ההזדמנות
להעלות זכרונות משותפים מתקופה קודמת
יותר, מלפני עשרים שנה. גלילי הקיבוצניק
וסנה הציוני־הכללי היו אז בין המבוקשים
ביותר על-ידי הבולשת הבריטית. ב־1946
היד, סנה הדור בלבישו (ראה תמונה) וגלילי
לבוש בחאקי. סנה היה רמ״א (ראש
המפקדה הארצית של ההגנה) וגלילי רמ״א
לשעבר. אך הבריטים לא הבחינו בהבדלים,
לגביהם היו השניים מסוכנים ומבוקשים.
בשבת השחורה 29.6.46 כשערך הצבא
הבריטי מצוד על מנהיגי היישוב וההגנה,
התחפש גלילי למטפל בילדים בקיבוץ
נען, וסנה הצליח לצאת את הארץ לפאריס,
לישיבת הנהלת הסוכנות היהודית. השניים
ניצלו ממעצר • .באולם הכנסת נכחו רק
חמישה איש. כאשר נאם ח״כ רפ״י ע מו ס
דגני על תקציב משרד־החקלאות. אז נכנס
לאולם ח״במנחם כגין, התיישב, הקשיב
כמה דקות ותמה :״איך אפשר לדבר בהתלהבות
כזאת על בשר קפוא באותה
שעה נפגשו במסדרון הכנסת ח״כ דכדרה
כצר ופודה כן־גוריון. מיד החל ביניהן
ויכוח, למי יש בנים יותר מוצלחים. קבעה
פולה. בצורה מסקנתית, כי הילדים שלד,
מוצלחים יותר .״ומה הפלא?״ סיכמה ,״הרי
האבא שלהם הוא בן־גוריון!״ 9למחרת
היום התקיף בן־גוריון בחריפות את אכא
אכן, ושיבח את עצמו בהרחבה מעל דוכן
הכנסת. בגמר הנאום המביך, שאל אחד ה־ח״כים
את ח״כ גח״ל יוסף סרדין :״הגם
אתה תדבר כך כשתהיה בן?80״ השיב הוא:
״איני יודע אם אדבר כך או לא, אבל בדבר
אחד אני בטוח: לי לא יהיה כל־כך הרבה
מרץ כשאהיה בן !80״ • במשך כל זמן
הדיון על תקציב משרד־החוץ ובעיותיו,
בלטה בהעדרה ח׳׳כ המערך גודדה מאיר,
שהיה לה בעבר קשר הדוק לנושא. רק צי־ניקאים
טענו כי היעדרותה נובעת מסתם
קינאה. חבריה לסיעה הסבירו כי כהונתה
החדשה, כמזכירת מפא״י, גוזלת את כל
זמנה • .עקיבא גוברין הפסיד אומנם
את תיק התיירות, אך השבוע זכה בשני
תאומים־נכדים. לנכדים ולסבא שלום.

צדפת׳ באידת
אילת משמשת מוקד משיכה לא רק ל־ביטניקים.
השבוע אפשר היה לפגוש בה את
מסייר א ׳ 7ן ם — גאסטץ דפר, ראש העיר
הסוציאליסטי של מארסיי. דפר, שנודע בכינוי
איקס. שעה שתיכנן להתמודד עם נשיא
צרפת, שארל דה־גול, בבחירות לנשי־אות,
מתמודד עתה עם גי־מולר, על הנהגת
המפלגה הסוציאליסטית הצרפתית. לישראל
הוא בא אינקוגניטו, העדיף את חוף אילת
על כל שאר מקומות הבילוי הישראלים.
ס בעיר הנמל הדרומית הכיר דפר את בת
ארצו, הסופרת כריסטיאן (מנוחת הלוחם)
רושפור, שבאה אף היא לישראל לימים ספורים.
כדי ליהנות מן השמש • .יחד
עימה באה השחקנית הצרפתיה כריסטיאן
(חור בלבנה) דנקור • .האילתיים, שהופתעו
לגלות את התיירים הצרפתיים בעירם,
חיפשו ומצאו מי הוא הישראלי היושב בצרפת
ועושה תעמולת־תיירות כה טובה
לעירם. התברר להם כי זהו ראש עירם הראשון.
חנוך נגר, המכהן עתה כקונסול
ישראל במארסיי. ננר, שנשאר עד היום מאוהב
באילת, משכנע כל אישיות צרפתית
הניקרת בדרכו, לנסוע לישראל ולבקר באילת
• .אחד הישראלים המפורסמים ב־יותר
בברלין הוא מרדכי (״מייק״) קלי-
גר, שהיה עד לימים האחרונים מבעליו
של מועדון־הלילה הברליני פאריזיאנה. מייק
חיסל את חלקו במקום, לאחר שגילה כי שותפו
נהג לחלק משקאות חינם לידידיו הרבים,
והיה שותה בעצמו עד כדי איבוד

חושים 9 .מכיוון שבלי מועדוני־לילה אי
אפשר, חזר מייק לנהל את עסקיו של ישראלי
אחר, שמעץע דן, המוכר יותר בתואר
״מלך חיי־הלילה של ברלין״• .
ישראלי אחר הנמצא בברלין וקוצר הצלחה:
הזמר־חקיין צדוק סביר. הקהל המקומי
קיבל אותו בהתלהבות, והוא הוחתם עתה
לחוזים נוספים • .זמר אחר, כני כרמן,
הושפע כנראה מהישגי החלל האחרונים. בתוכניתו
האחרונה מצויים שירים בשמות
הבאים: המשלחת מהחלל, מיכון, טיסה לירח,
צלחת שלי ואטום 9 .המשכונאי
רוד •טטייגר ואשת;• קלייר כרום
עזבו כבר את הארץ, אך חוויותיהם עדיין
טריות. בגלויה ששלחו השבוע לידידים, כתבו
כי החוויה המרשימה ביותר בישראל
היא ״הפשטות של המנהיגים, ובעיקר פשטותה
של מרים אשכיל״ .הם הסבירו
כי אשת ראש־ד,ממשלה אירחה אותם בביתה,
פתחה את הדלת במו ידיה והגישה
בעצמה את הכיבוד, מבלי להיעזר במלצרים
ועוזרות • .דרך אגב: בין האהבות וה־שיגאות
של שטייגר בולטות שתיים. הוא

ד״ר סנה ()1946
היו זמנים
אוהב לאכול ושונא עיתונאים. בארוחה רגילה
של זוג השחקנים אוכל שטייגר חמש
מנות, יאילו קלייר, המכונה בפיו קלארה,
מסתפקת בחצי מנה.

פסוח השבוע
• ח״כ דויד כן־גוריץ, במסיבת ע-
תונאים בלונדון :״לא היה לנו כל קשר עם
מיבצע סואץ, וזוהי הבעיה שלכם, בבריטניה.״

המערך שולמית אלוני,

על בן־גוריון :״בעיני הוא הצטייר תמיד
כדמות עתיקה, הלקוחה מדפי התנ״ך.״
9אנדרי מאלרו, שריה,תרבות הצרפתי,
בעת ביקורו במצרים :״המאורע המרכזי
של המאה העשרים — תחיית העולם
הערבי.״
9שר־החוץ אכא אכן, בעת הדיון
המדיני בכנסת :״אנו דורשים ידידות מידידנו,
שעה שד,ידידים אלה מחפשים את
ידידותם של אויבנו.״
9הנ״ל :״קדמונינו אמרו כי ירושלים
היא טבורו של עולם, אך הצרה היא שאין
העולם סבור כך.״
9השופט מנחם אילן :״עצם הטענה
שפלוני מתייחס על העדה הספרדית,
שהקימה מתוכה גדולי ישראל כהרמב״ם,
רבי אברהם אבן־עזרא, אבן־גבירול, יהודה
ד,לוי ועוד, אינה יכולה להיחשב כהוצאת־דיבה,
אפילו היא מלווה בביטוי המכוער
והנפסד פרענק, הממיט קלון לא על המכונה
אלא על המכנה.״

9השחקנית -שדרנית

ריכקה

מיכאלי :״נוח היה יותר אם הכל היד,
זול יותר, ואולי יש גם תשלומים מיותרים,
אבל אני מכירה גם כמה מפלגות מיותרות.״
ס הפיזמונאי דידי מנוסי :״במדינה
הזו יש אדמיניסטרציה, ביורוקרטיה
ובוכאלטריה, אבל אין בה שלטון.״
העולם הזה ו149

אקוה ולוה -המתנההמתאימה לגבר

בג ב ר

לאחר הגילוח ה תז מעט *ע £ 400 * £1¥ט106 81
ו שים לב מהמתרחשבמ שך היו ם1
אל תו פתע מהרג שהפת או מי ת של ב ט חון עצמי
ת הי ה אדון לכל מצב, ואל תו פ ת עכא שר נ ער ה ב או טו בו ס או ב מ עלי תתשת דל להמצאב קר ב תך.
א ח רי הכל* ,ע 81ע *טס* £ט0£ 81ו לא רק מרענן א ת עור פניך
אל אגם מרכך, מ חיי ה ונותן לו גוון מיוחד.
£ט0£ 81ו החריף והענוג, ממריץ אך לא מגרה א ת העור.
התחל מדי בו ק ר ...או ערב ...ב הנ אתאמת זו,

ה מ עני ק ה לך הרג שת טי פו חנפלאה

היא ת הנ הכשם שגם אתהת הנ ה.
נקהמחרב בו קר *ע £1צ *טס* 8ט0£ 81ו ו תו כחבעצמך !
£ט0£ 61ו תוצרת ויליאמס

יתר מוצרי 1 0 8 8 1 11 8של ויליאמס
6 088881א 871מ8 7 1 8 8 $״8 8 8 18$781*7 1

1 8 0 7 8 1 0 $11878

טלק

וסבון

הסוכןהבלעדי: בלמוןבע ״ מ, ת״ א. המפיצים: חברתנוריתבע ״ מ, ת״ א
פרסום או־קי

ספ 1רט כדורגל המדד

מ 1ן צ1

כשהתכנסו השבוע כדורגלני מכבי חל־אביב
לאסיפה במועדונם, לא ידעו עדיין איזה
נושא עומד על סדר־היום .״בוודאי ידברו
על כך, שכבר חודשיים לא שילמו לנו
דמי אימונים,״ הביע דעתו שחקן טירון.
אלא שראש קבוצת מכבי, משה עסיס,
לא התכונן לדבר כלל על דמי־אימונים.
במקום זאת הוא היפנה את תשומת־ליבם
של חבריו לאלה העומדים בראש אגודתם,
לא חסך מהם דברי ביקורת. בין השאר הוא
הציע לשחקנים לדון במעמדו של יו״ר מחלקת
הכדורגל שלהם, אריה שפק, שזכר,
לביקורת לא מועטה בשל הצבעתו בעניין
המאמן הלאומי מילובאן צ׳יריץ׳ בהנהלת
ההתאחדות לכדורגל (העולם הזה .)1490
דרישה אחרת של עסיס: להעניק אוטונומיה
למחלקת הכדורגל של אגודתו, לשחרר
אותה מהתלות בענפים אחרים ובעסק־ניחם.
כשיא
הכושר. פעולתו הנמרצת של
ראש־הקבוצה לא היתד, אלא שלב נחסף
במאבקו נגד שליטי אגודתו. מזה ארבעה
שבועות, מאז זומן לראשונה החלוץ משה
עסיס ( )22 לסגל הנבחרת הלאומית, הוא
מצוי בסיכסוך עם מנהלי מכבי תל־אביב.
סיבת הסיכסוך? עסקן שפק :״עסיס יהיר
יתר על המידה.״
העובדה, שדווקא עסיס הוא נושא כעסם
של מנהלי מכבי היתד, מתמיהה במיוחד,
לאור העובדה שהוא השחקן הטוב ביותר
של האגודה בעונה הנוכחית. הוא הביא לקבוצה
לא מעט מהישגיה. עסיס הגיע העונה
לכושר שיא, מאז תחילת פעילותו ככדורגלן,
ואף נבחר לראש הקבוצה.
בחודש האחרון לא החליף עסיס יותר
מאשר ברכת שלום עם מאמנו הוותיק אליעזר
(״לייזר״) שפיגל. הסיבה: הוא מתח
ביקורת על פעולתו של המאמן, הביע בפני
ראשי האגודה את הדעה, כי אין לחדש
את החוזה עמו בראשית העונה הבאה. אלה
מיהרו לספר על כך למאמן, הכניסו על־ידי
כך תריז בינו ובין שחקנו המצטיין.
מאמן שסיגל :״אני לא נרתע מביקורת.
אני הולך בדרך אותה אני חושב לנבונה.
יש ביקורת על מכבי. אני יודע זאת. חיכו
שהיא תיקח את האליפות, אבל היו הרבה
גורמים שהפריעו לי בעבודה. בשבוע שעבר
היתר, הפעם הראשונה, מאז תחילת העונה,
שבני, גיורא, השתתף בשלושה אימונים רצופים.
השוער חיים לוין לא בא לאימונים בצורה
סדירה, לכן הוא לא יכול לשחק. זה
הכלל הראשון.
״היה עוד גורם שהפריע לנו: רפי לוי
בא לקבוצה. כמה שחקנים קינאו בו, לא
מסרו לו כדורים. זה פגע ברמה. אחר כך
הוא נפצע. זה שוב פגע.״
האם יחדש שפיגל את חוזהו עם מכבי
תל־אביב בעונה הקרובה? ״אני עוד לא החלטתי
סופית. הצעות מקבוצות אחרות יש
לי בשביל עשרה מאמנים.״
כלי טינה. השבוע עדיין לא התבהר
סופית סיכסוכו של עסיס עם מנהלי אגו־דחו.
יו״ר אגודת מכבי תל־אביב, אברהם
שני, ומנהל הספורט של מרכז מכבי, יצחק
כספי, הזמינו אותו לפגישה וניסו ליישר
את ההדורים.
היחידי שסירב לאמר מילה על כל הפרשה
היה עסיס עצמו .״אני משחק כדורגל,״
הסביר ,״וכל מה שאומרים עלי זה רק מפריע

1 *1 1 1 ! 1 1ל 1 3

תוך זמן קצר,
בהדרכה מקצועית מעולה!

ההקפאה

בקר*אחה׳׳צ*ערב
פ תי ח ת הקורס:

1.4.1966

קבלת לקוחות בסלון בית־הקפר לספרות ״דיאנה״
יום־יום בין השעות - 9ו בצהרים, ג -ך בערב
בימים א, ג ,ה, הסלון פתוח עד 9.( 0בלילה.

ת א,ו ״1(1111נ1ז.וגוו) 17ל פ 22606

אחת התוכניות הטפשיות ביותר שהועלו
אי־פעם. על־ידי מנהלי הכדורגל המקומיים,
היא התוכנית להקפיא את הליגות במדינה
להביא לידי כך שבמשך שתי עונות לא ת-
היינה עליות או ירידות מליגה אחת לשניה.
תוכנית זו תוציא את כל העניין מן הכדורגל,
לא תפתור אפילו בעיה אחת בפניה
הוא ניצב עתה.
עוגת היטל טון. השבוע נחרדו חובבי
הכדורגל בארץ לנוכח הסיכוי, שהתוכנית
הטפשית ביותר עלולה להתגשם.
אנשי הפועל בהתאחדות הגיעו להסכם עם
יריביהם, אנשי מרכז מכבי. שלב ראשון
בהסכם: שניים מאנשי מכבי בהתאחדות תמכו
באנשי הפועל והדיחו את צ׳יריץ׳.
שלב שני: אנשי מכבי יתמכו גם ברעיון
ההקפאה. הסכנה שרעיון זה יוגשם היתד,
ריאלית במיוחד לאור העובדה שמתנגדו
העיקרי, מיכה אלמוג, ספג מהלומה קשה

בעניין צ׳יריץ׳ ומעמדו בהתאחדות נחלש.
אנשי מכבי, שתחילה התנגדו לרעיון, נראו
השבוע שואפי חתימה על כל הסכם שהציעו
להם. הסיבה הכמעט־ודאית: השאיפה
לקחת חלק בעוגת השלטון בהתאחדות.
ההתאחדות לא נרגעה עדיין מסילוקו של
המאמן הלאומי. האיש החזק שלה, צבי ברים,
שגייס את הרוב נגד המאמן, נרתע
השבוע מצעדו, העלה הצעה להקים ועדת
מומחים שתפסוק בשאלת המאמן.
הגיב חבר הנהלה יריב :״אפשר היה להתייעץ
עם עשרים מומחים לפני ההצבעה
הקובעת. בכל מקום בעולם קובעים ראשי
התאחדות הכדורגל בשאלות החשובות. אם
הם צריכים מומחים, שיחליטו בשבילם,
אז בשביל מה הם נחוצים בכלל?״
פרסים שלא עד מנת דקבד
־בכל יום עצמאות מעניקה ישראל את פרם
ישראל, לאנשים שהיא חושבת אותם ראויים
לכך. מדוע לא מעניקים פרם זה גם לס־

כדורגלן עסיס (ימין)*
״לא נרתע מביקורת״

פורטאים? זו השאלה המטרידה את שמעון
מגדל מזה שנתיים.
כצינורות המקובלים. בנובמבר , 1964
פנה מגדל אל משרד ראש־הממשלה, שאל
מדוע לא יזכו: ספורטאים נערצים כשייע
גלזר או יענקל׳ה חודורוב בפרס ישראל.
מזכיר הוועדה לחגיגות יום־העצמאות של
אז, משה גור, ענה לו, ש״נדמה לי שפרס
ישראל מיועד אך ורק לאנשי רוח (סופרים,
משוררים וכד׳) ,אבל אינני בטוח.״ ליתר
בטחון הוא העביר את מכתבו של מגדל
הלאה, בצינורות המקובלים.
המכתב הגיע למשרד־ד־,חינוך י, לרשות הספורט,
שמנהלה דאז, ראובן דפני, כתב למגדל
תשובה ארוכה. ציין דפני בתשובתו:
״אנו מתלבטים בבעייה זו זה זמן רב. אני
תקווה כי על אף כל הקשיים נמצא פיתרון.״
מגדל, ספורטאי וכתב ספורט בעבר,
סוכן דוגמניות וצלם בהתה, לא התייאש.
״מדוע שלא יתנו כבוד לספורטאים המביאים
כבוד למדינה?״ שאל.
בראשית השנה הוא כתב שוב. הפעם,
ישירות לנשיא המדינה. לשכת הנשיא העבירה
את המכתב הלאה, לרשות הספורט,
כמובן. שם שוב חושבים על הבעייה, ועוזר
מנהל הרשות אריה קלימן כתב בתשובתו,
כי ״הצעתך המעניינת תובא לדיון בפני
הנהלת הרשות״.
השבוע, כשמונתה התערה לחלוקת פרס
ישראל, שיגר מגדל מכתב נוסף, הפעם לוועדה
עצמה.
״אני עושה זאת שלא על מנת לקבל
פרס,״ הודה מגדל. ,רק כדי שספורטאים
יקבלו אותו.״
* מ שמאל: שלום שיקעה. השניים, שלא
נכללו בהרכב קבוצתם, צופי ם ב סי שחק בין
הפועל מחנה־יהודה ו מכבי תל-אביב.

העולם הזח 1491

מהיודעאיש ־ להבזהעלאס & ס ^ ס? ..זהו מעצב האופנה של להב. הוא צרפתי.
הוא מעצב אופנה 6x 061161106־ .?31 תמורת עבודה זו הוא משתכר 110ן<ך) 1ת ^( ת. אבל הוא יודע
.לעצב מ״דקרון״ כותנה 165 חולצות ומכנסיים 0מ611161ז\־161ת. למשל, חולצה זו, שהוא עצמו
לובש ; והסתכלו נא במכנסיו — 111־ .011-111 הגזרה שלהם היא כמו משכורתו — .111^ 1111101116
.אתם שואלים מה עושה להב עם ״דקרון״— חולצות ומכנסיים מלהיבים כל גבר— ואשו־ן.0 65110111 .

•שם רשום לסיב הפוליאסטר של דופונט. דופונ ט מיצר גם

סיב אלסטומריק, א 10ח 0סיב אקרילי. אסחזוא*
ניילון טריי־לובל 1- 8£0£זא\/כ< ניילון מיוחד.

שחם לבינסון אילון

העולם הזה 1491

במדינה
פשעים
אל מעבר דגבול
הקשרים המסחריים בין ישראל לארצות־ערב
הולכים ומתהדקים לאחרונה, לפחות
בשטח יצוא הפרוות. החודש, למשל, העבירו
היצואנים הישראלים פרוות אל מעבר
לגבול, בסכום של 76 אלף לירות. הם קיבלו
את תמורתם בהתאם לחוזה לא כתוב,
ומתכננים עתה את השלבים הבאים בהסכם
המסחרי.
סודות חשוק. מניין באות הפרוות המיועדות
לייצוא? את המישלוח הראשון תרמו
שני סוחרים תל־אביביים, יוסף רוזן מרחוב
אלנבי ופאול גטלר מרחוב בן־יהודה.
אף אחד לא שאל לדעתם, ולא קיבל את
רשותם להעביר את הסחורה היקרה אל
מעבר לגבול. הם גם לא ידעו שהיא הועברה,
עד שבאו, כמדי בוקר, אל חנויותיהם,
גילו לתדהמתם כי הן נפרצו.
חוקרי המשטרה, שהוזעקו למקום~לא
יכלו להושיע. הם ידעו את סודות שוק הפרוות
הישראלי, בדיוק כשם שידעה אותו
כנופיית הפורצים: בישראל הקטנה אפשר
למכור הרבה סחורות גנובות, אך קשה
למכור בה פרוות גנובות. הפרוות, המיובאות
מחו״ל, מסומנות בסימני מכס וסימני
ייצור אחרים, העלולים להסגיר כל אדם
שייקנה אותן. לכן, גם הבודדים המוכנים
להסתכן בקניית פרוות גנובות, אינם מוכנים
לשלם את מלוא ערכן.
!סיפר השבוע סוחר פרוות תל־אביבי:
״מחיר פרוור,־גנובה מגיע בישראל רק לכדי
שליש מערכה האמיתי, לכן מחפשים הפורצים
שתקים מעבר לגבול, להנאתן של נשות
החברה בעמאן ובדמשק, ולשמחתם
של פושעים ישראלים, המקבלים את מלוא
התמורה הכספית.״
משפט מתחת לפני המ*ם
כל אילתי יודע, כי התושב הכי עליז של
עיר הנמל הישראלית הוא רפי נלסון. לפעמים
הוא פותח מועדון־לילה, לפעמים הוא
מארגן סיורים בשמורות־הטבע שבמקום,
ולפעמים מתחשק לו לארגן קונצרט לפסנתר,
מתחת לפני הים דתקא.
״שינוי צורת השטח.״ לפני עשרה
חודשים הוריד רפי פסנתר אל קרקעית הים
בחוף אלמוג, המשתרע בין נמלה החדש של
אילת לטבה שעל גבול מצרים. רשות שמו־רות־הטבע
זעמה. לא היה איכפת לה כלל,
שרפי לא התכוון לחבל באלמוגים שעל קרקעית
הים. הוא סתם רצה לנגן, הוריד לשם
כך שלושה צוללנים, מצויידים במיטב
ציוד הצלילה שברשותו, כדי שיערכו במעמקים
קונצרט בשש ידיים.
השבוע קיבל רפאל בן מרטין איילון
( ,)36 המוכר יותר בשם נלסון, גליון־אישום
מפורט ומנומק :״הנאשם פגע בערך טבע
מוגן, ללא היתר בכתב ממנהל שמורות־הטבע,
בזה שהוריד פסנתר לשטח שמורת
הטבע, אשר גרם לשינוי צורת השטח ות־נוחתו
הטבעית — עבירה על תקנה 2מתקנות
הגנים הלאומיים ושמורות־הטבע, תש־כ״ה
.1965״
פרט נוסף: ביום בו קיבל נלסון את גל-
יון־האישום ואת ההזמנה למשפט שייערך
בחודש הבא, כוסו פני הים בחוף אלמוג
בשכבת נפט עבה, שפשטה ממכלית דלק שעגנה
בנמל.
הנפט הבריח את עשרות התיירים שנפשו
בחוף, המית דגים לאלפים ופגע בצמחייה.
רשות שמורות־הטבע שקטה בינתיים.

7־נ 7ד ו

ת׳׳א, נחלת־בנימין ,2ט ל $6>47 .חיפה,
למבוגרים: א10י1ץ£85¥/א00
בשפות אנגלית וגרמנית וקורסים
(למתחילים ולמתקדמים) בשפות
החי החלוץ ,27ט ל |6 ? 265 .

לתלמידי בתי ספר :
אנגלית מ 8 .0 .עד לכתות
ו׳ ,ז׳ ,ח׳ ולכתות ט׳ ,י /י״א, י״ב

עברית, אנגלית, צרפתית וגרמנית

• אדוני השופט. בצפת גזר שופט־שלום
קנס בסך 4ל״י לתושב מקומי, שהתפרע
בלישכת ראש־העיר, נדהם לשמע מצבו
הסוציאלי, התרכך, העניק לו מכיסו שי
פרטי בסכום 50ל״י.
• אל רחום וחנון. במושב במרכז
הארץ, התפלל אחד החקלאים למען הפסקת
הגשמים, נימק את תפילתו בכך, שמפיצויי
הבצורת ירוויח יותר מאשר ממכירת תוצרתו.
0עולם
קפוא. בתל־אביב הוכה אזרח
על־ידי עוברים־ושבים, לאחר שמכר להם
עיתוני־ערב ישנים, הסביר להגנתו, כי ״ממילא
אין חדש תחת השמש.״
העולם הזה 1491

חברה
ישר מן הטבע
אם אשד, ניכנסת לחנות וקונה מלפפונים,
אגוזי־קוקוס, ביצים ואבוקאדו, יש שתי
אפשרויות: או שהיא רוצה להכין ארוחת־ערב,
או שהיא רוצה להיות יפה.
אם היא רוצה להיות יפה, יש גם שתי
אפשרויות: היא יכולה לאכול את הקניות
שלה ולקבל מזה הרבה ויטמינים, והיא יכולה
לשים את המאכלים האלה על העיניים, על
השערות, ועל כל הפנים וזד, סימן שהיא
סיימה קורס לטיפול עצמי לאמהות עובדות.
זאת עובדה: גם אמהות עובדות רוצות
להיות יפות, ולכן מלמדים אותן את זה.
סלט יוצא־מך־הכלל. אבל בוגרות הקורס
האחרון, שהסתיים השבוע, אחרי שלושה
חודשי לימודים, לא רק למדו טיפול עצמי.
לימדו אותן להיות יפות בצורה טבעונית.
המורות שלהן הן שתי אחיות: שושנה
וברוריה שיימן, בנות קרוב ל־ ,40 ובעלות
עור־פנים חלק להפליא. הן נחרדות כשהן
שומעות על נשים המורחות על עצמן
קרם־יום, קרם־לילה, נוזלי־ניקוי המכילים
כימיקאלים, צובעות את הפנים בצבעים סיג־טטיים,
ואת עיניהן באיי־ליינר.

אצלן הכל מהטבע: מאצות־ים, ממחצבים
ומצמחי־בר. בלי שום עיבודים. ישר מן
היצרן אל הצרכן. למשל: במקום פודרה,
אפשר להתפדר בקמח־סויה. כשיש עור יבש,
שמים על הפנים חתיכות אבוקאדו. בעלות
עור שמן, לעומת זאת, צריכות לשים על
הפנים סלט יוצא־מן־הכלל: מיץ מלפפונים,
פרי־הדר וקישואים.
מי שיש לו קשקשים, רשאי לשים בשערות
שלו חלב של אגוזי־קוקוס.
בשביל לקבל עור משיי צריך לקחת מזון־
מלכות של דבורים, להוסיף חלמון־ביצה,
קצת מיץ־לימון, לערבב, ולהגיש קר על
הלחיים.
זהו. מעכשיו נגמרה התקופה שהבעל־של־האימהות־העובדות
יבוא בערב הבייתה,
וימצא אותן עם קרם על הפרצוף. הוא
ימצא אותן עם קוקוס בשערות, מחצבים
בעיניים, וקליפות של ירקות בתוספת מיץ
פירות על פניהן החלקות.

חוק
?מן לכד ד 3ד
כל אזרחי המדינה רשאים להסתובב בתחנה
המרכזית בתל־אביב, כי ישראל היא

מדינה דימוקראטית. את הכלל הזה ידע
יעקב אבו, לכן נהג לפעמים להסתובב בשטח
התחנה. לפעמים כדי לנסוע, ולפעמים סתם
ככה, כדי לטייל.
עדות ארוכה. פעם, לפני חמישה חודשים,
כשטייל אבו ( )28 בתחנה, הבחין בו
רב־סמל משה טוב, הידוע כצייד־כייסים מעולה.
תנועותיו
של אבו ניראו חשודות בעיניו
של השוטר, שהזמינו להלוות אליו למשטרה.
״אני עוצר אותך כחשוד בנסיון כייסות,״
הסביר טוב.
״לא אבוא איתך,״ ענה אבו בתקיפות.
״לא עשיתי כלום, או למה שאתה תעצור
אותי?״
בו במקום פרצה תיגרר .,השוטר ניסה
להשתמש בכוחו, כדי לעצור את אבו, ואבו
השתמש בכוחו, כדי להישאר חופשי. כעבור
חודש ניצבו שניהם בפני שופט־השלום
התל־אביבי יוסף מגורי־כהן.
השופט שמע את עדותו המפורטת והארוכה
של הרב־סמל, הקשיב לאחר מכן לדברי
החשוד. לבסוף גזר את הדין: יעקב
אבו נידון לשמונה־עשר חודשי ׳מאסר. ששה־עשר
מהם באשמת כי״סות, ושניים נוספים
באשמת התנגדות, תוך שימוש בכוח, למע

חוקי.
אבו לא התייאש.
דעה מו קדמת. השבוע הופיע שוב
בבית־המשפט, בלוויית פרקליטו, עורך־הדין
חיים קאזיס, כדי לערער על פסק־הדין של
בית־משפט השלום.
הסביר קאזיס לשופטים: המשפט הקודם
לא התנהל בהתאם לכללי הדיון המקובלים.
נציג המשטרה, הרב־טמל טוב, גילה חריצות־יתר,
סיפר לשופט על עברו הפלילי של
הנאשם עוד לפני שנתן את פטק־הדין. בכך
עלול היה ליצור דעה־מוקדמת על הנאשם
אצל השופט.
״לא היה צריך להסביר לשופט כי למרשי
יש עשרות הרשעות קודמות, עוד בטרם
שנמצא חייב בדין,״ טען קאזיס .״את עניין
ההרשעות הקודמות אפשר להזכיר, אך ורק
לאחר שהנאשם נמצא חייב, ולפני שכבוד
השופט גוזר את דינו.״
השופטים המחוזיים בנימין כהן, חיים
בנטל ושמואל קווארט קיבלו את הטענה,
זיכו את הנאשם בו במקום.
כשיצא לחופשי, לא שכח אבו להודות
לרב־סמל על חריצותו היתרה .״בגללך אני
חופשי,״ אמר לו בחיוך, והלך לטייל בתחנה
המרכזית.

ו־2£1\ 1171

שעון. זניט״ מהוה,
מז המאהשנים,

סמל -לדיוק שאיו ל מ על ה הימנו, ולעיצוב מעודו

הפולט הזה 1491

החתונה היסה מאורו! מרכזי בחיי הציבור
הדתי-ועתה מגלה רבנית בספר סנסציוני
מה התרחש אצל הזוג אחרי החונה
לנער, שחונך בצורה דתית קיצונית, ובמשך
חודשים רבים לא יצא לרחוב. הוא
הסתגר בביתו והחל ללמוד.
כל זמן המלחמה למד, ובתום המלחמה,
כשמלאו לו 17 שנים בלבד, הוסמך כבר
לרב. כבר אז התגלה כעילוי. בצד לימודי-
היהדות, גילה גם בקיאות פילולוגית, ושלט
בחמש שפות על בוריין.
אחרי המלחמה, היגר עם אחיו לאמריקה.
האח פתח בית־חרושת לטקסטיל, ופידנס
את מנשה, שלא הפסיק מתלמודו.
״הוא היה עדין־נפש,״ נזכרת הרבנית.
״עניו ומצניע־לכת. מעולם לא נשא פניו
לאשה. כשנסע באוטובוס, היה מפנה גבו
לנוסעים, ומליט את פניו בידיו, כדי שלא
יצטרך לעמוד בנסיון ולהתבונן בפני אשה
זרה.״
מיטב המשפחות הדתיות שבאמריקה ניסו
להשתדך לעילוי הצעיר. אל אחיו החלו
לפנות שדכנים, שהציעו את מיטב הבתולות,
בעלות מיטב הנדוניות. מנשה־זינדל
לא רצה בהן.

חיתן דתי מולמימיליונד
ן מה? כי הן לא היו מספיק צנועות.
/היו ביניהן יפות מאוד, עשירות מאוד,
והיו בנות למשפחות מהוללות מאוד. שידוך
שכמעט יצא לפועל, היה עם בתו של
מולטימיליונר, שהיה גם יהודי דתי מאוד.
החותן ניאות, והחתן ניאות, עד שראה את

הזוג המאושר

ב שנזלת־כלולות, נת מכ ת על־ידי ח תנ ה הרב.

ך* עוד חודשיים ייצא לאור ספר, אשר
יגרום לאחת השערוריות הגדולות שהתחוללו
בארץ.
הספר נכתב על־ידי אשת רב, והגילויים
שיובאו בו יחשפו, זו הפעם הראשונה, קטע
מהוזי החוגים הקיצוניים שבין אנשי הדת.
הספר אף יחזיר לאור הזרקורים את מישב
קוממיות, ואת משפחת הרב הראשי של המקום,
הרב מנדלסון, שהיה בין נאשמי פרשת
יוסלה שוחמאכר. אך הפעם יסופרו
עליהם סיפורים מסוג שונה. סיפורים אישיים
ביותר.
מחברת הספר תשאר כנראה באלמוניותה,
הגם שרבים יצליחו לזהות אותה כאחת הדמויות
המוכרות ביותר בעולם הדתי.
דבר זה לכשעצמו הוא חסר־תקדים: רבנית
קשישה ואדוקה במצוות, שמיטב שנותיה
כבר מאחוריה, מפרסמת לפתע ספר. ולא
סתם ספר, אלא כתב־אשמה, המוקיע בחריפות
אנשים מן החוג הסגור של משפחת
הרבנים.
במשך חודשים רבים ישבה הרבנית ערב•
ערב, ומילאה בכתב־יד קפדני וצפוף עשרות
מחברות כתובות באידיש. משסיימה
את הספר, מטרה אותו לתרגום על־חשבונה,
מכספי חסכונותיה.
ובשבעה בחודש יוני, במלאת שנתיים
למותו של מנשה־זינדל קעניג, שנפטר בגיל
30 בקירוב, תוציא הרבנית המזועזעת את
ספרה לאור, ובו תחשוף את כל מסכת התככים
והקנוניות שבחיי חתנו של הרב
מנדלסון, אשר מת בצורה טראגית ביותר.

השואה והמוות
*•שהכתולה המהוללה מרת חנה דבו-
רה מנדלסון, תחי׳ ,התארסה לאברך
המופלג בתוי״ש מנשה זינדל קעניג שלי־ט״א,
ערך הרב מנדלטון, אבי הכלה, את
האירוסין ביום השואה .״בשולחן ערוך,״

יכולתי לראות כלום,״ ענה .״אם היא תעבור
עכשיו לידי, לא אכיר אותה בכלל.״
גם כששאלו את הנערה איך התרשמה
מן החתן, לא ידעה לענות. כנראה שרצה
להגיד לה משהו, הסבירה, אבל היא לא
הבינה כלום. בפרט כשהוא ניסה לדבר
אליה בשפה פיוטית ונמלצת, כיאה לחתן
מופלג בחוכמה.
בת הרב התעקשה שעליה לראות שוב
את החתן. ולא סתם, אלא לעוד חמש דקות
נוספות. רק אחרי שניתן אישורו של הרב
מנדלסון, ניצבו השניים, איש־איש בחדר
לחוד, ובהו שוב האחד אל השני, למשך
עוד חמש דקות.
אחרי החיזור הממושך הזה, של עשר
דקות תמימות, נקבעו האירוסין. הם נקבעו
ליום שני, ונדחו משום־מה ליום שלישי,
הוא יום־השואה.

אירוסין וניישיאין

ך* התן נתן ששת אלפים לירות לד,וצ־
( )אות תגיגת־ר,אירוסין, שהוחגה באמת
ברוב פאר והדר. כל העיתונים תיארו בהרחבה
איך שיירות ארוכות של מכוניות,
ובהן עשרות רבנים וחסידים, נהרו למושב
קוממיות.
הטכס התחיל, התנאים נכתבו, וההמונים
החלו לחגוג. הרב פורטוגל, המתגורר
בארצות־הברית, והידוע כמצילם של יתומים,
שגם דאג לחתן בצעירותו, היה מלא

חייו ומותו של
חתו הרב
אמר הרב ,״לא מצאתי דבר על יום?ד״״
הוא התעלם מכל אלה שאמרו לו שהאירוסין
ביום השואה — יביאו לשואה.
בעת שהבתולה הנ״ל נישאה לאותו חתן
מופלג> מעדה הכלה. גם זה בישר רעות.
האורחים התעלמו גם מכך, איחלו לזוג
הצעיר ״מזל טוב״ ו״לחיים״.
אך פרשת נישואיהם הסתיימה במזל רע,
ובמוות.
• מהו סוד נישואיהם המוזרים של בת־הרב
וחתנה, שבא מאמריקה לחיות איתר,
במושב קוממיות?
• למה הוסע החתן לאמר־קה, לבדו,
כשהוא חולה אנוש, ומת שם גלמוד, רחוק
מכל בני־משפחתו?
• למה הוסתר דבר מותו של החתן?
כל אלה יובאו לידיעת הציבור עם פיר־סומו
של המיסמך המזעזע, שאת כל העובדות
המוזכרות בו, על פרטי־פרטיהן, ליקטה
הרבנית במשך למעלה משנתיים, כשהיא מוכנה
להוכיח, לדבריה, כל אחד ואחד מהם.
היא החליטה לפרסם את ספרה למרות
שברור לה שהדבר יגרום לצרותגדולות,
והיא אף עלולה לקומם את הציבור נגד
היהדות החרדית, אליה היא משתייכת.

פלה כשרה וחסודה

הכלה מרחוק, והבחין שלבשה שמלה עם
בתי־ידיים לא ארוכים לגמרי, וחלק מזרועותיה
התגלה. השידוך בוטל.
השדכנים המשיכו לחפש. כל מה שדרש
זה בת של רב מסורתי, רצוי מנטורי־קרתא,
שתהיה ידועה בצניעותה הרבה.
מדי שנה היה מנשה־זינדל בא לארץ,
לבקר את בני משפחתו. גם כאן היה מוקף
שדכנים, שניסו לשדך לחתן המהולל מאמריקה
את בנות ישראל הכשרות.
בעת ביקורו, לפני שלוש שנים, הוצע לו
להכיר נערה צנועה וחסודה ממשפחה מצו־יינת
במאה־שערים .״לך לרב מנדלסון,״ אמרו
לו .״הוא מכיר את משפחת הכלה, והוא
ימליץ עליה.״ מנשה־זינדל נסע לקוממיות,
אל הרב מנדלסון.
כשהרב מנדלסון ראה במי המדובר,
וכשפגש את העילוי הצעיר, החליט שהכלה
עליה ימליץ ,׳תהיה בתו שלו, חנה־דבורה
מנדלסון.

מה, אם כן, היא מפרסמ ,,את ספרה?
״אני מוכרחה,״ אומרת הרבנית בפשטות.
״אין לי ברירה. הדבר מכרסם בלבי כבר
שתי שנים. האמת צריכה לצאת לאור.״

חמש דר!ות מבעד לדלת

מנשה־זינדל היה יפה־תואר להפליא, מאז
ילדותו. כשבא ארצה לשאת אשה, הבחינו
כולם ביופיו הזוהר ובעיניו הכחולות.
זמן קצר בלבד לפני מותו, אמר עליו פרופסור
רחמילביץ, שטיפל בו, כי ״דרך
עיניו אפשר לראות את ליבו.״
הוא נולד ברומניה, ועבר שם את אימי
המלחמה. בזמן שהיה כלוא בגיטו, נתפס
על־ידי חיילים גרמניים שהתעללו בו, וקיצצו
את פיאותיו. הדבר גרם לזעזוע איום

ן *יו ת ונאמר ״נקראה לנערה ונשאל את
( ן פיה״ ,נקראה הכלה חנה־דבורה להיפגש
עם המיועד להיות חתנה. הפגישה היתד,
רומנטית מאוד: החתן ישב בחדר, וכלתו
ישבה בחדר אחר. הדלת שהיתר, פתוחה
קמעה, בין שני החדרים, איפשרה להם
להציץ אחד בשני, ולנסות להחליף מספר
מילית למען הצניעות, הרשו להם את זה
לחמש דקות בדיוק. אחרי הבילוי המסעיר
הזה בחברת כלתו, נשאל הרב הצעיר על־ידי
דודתו איך התרשם מהמיועדת לו .״לא

מעל דפי ״העולם הזה״ מופיע לראשונה
תקציר הספר:

שמחה. מרוב התלהבות חיבר בו־במקום
לחן חסידי חדש, והמשיך לשיר אותו בעקשנות
עד שכל הקהל הגדול הצטרף
אליו. כולם שתו וריקדו, עד לשעות הערב
המאוחרות.
יום ה שואה הסתיים, וגם יום אירוסיהם
של בני הזוג.

אחרי האירוסין נסע החתן לאמריקד״ למשך
תשעה חודשים, לחסל שם את כל
עסקיו. הוא הביא משם רכוש, שערכו הסתכם
ב־ 60 אלף לירות, וכן ציוד אמריקאי
חדיש ומשוכלל ביותר למשק־ביתו. בתקופת
שהותו באמריקה לא גר החתן בניו-
יורק עירו, אלא נסע לכפר קטן, מרחק
קילומטרים אחדים מן העיר, וחי שם בין
שמונים המשפחות היהודיות שבמקום, בדיוק
כפי שחשב שהוא עתיד לחיות בארץ,
במושב קוממיות.

_הצי__לחו_גגי ,8חצי להוגנות
ך קראת החתונה המתה כל קוממיות
/ככוורת־דבורים. האורחים המכובדים נהרו
לשם מכל קצות הארץ. כולם התאספו מול
החדר בו נמצא החתן. אברך צעיר היכר.
בתוף, אברך שני תקע בחצוצרה, והחתן
הופיע בכל הדרו, והתגלה לעיני הקהל המריע.
מנשה־זינדל
הובל על־ידי ההמונים החוגגים
אל הרהבה שלפני בית־הכנסת. אל החופה
העשויה קטיפה אדומה שהוצבה שם.
גם הכלה הובלה לחופה, אך למרות שניצב
ממש לידה, עדיין לא ראה החתן את
כלתו. מה פתאום? הרי עדיין אינם נשואים!
לכן היו פניה של הכלה מוסתרים לחלוטין

החתונה ב!( 1שנ קוממיות, ששוגה בווב פאר, נהשתתטת אדו מוזמנים ](גדודי הדת
על־ידי צעיף־הכלולות. היא היתד, באמת
צנועה מאוד. בדיוק כפי שחפץ.
רבה של אשקלון ערך את טכס הנישואין.
החתן שבר את הכום, המוזמנים הריעו, וכולם
נהרו למחסן המשופץ, שכמובן חולק
לשניים, על־ידי וילון: חצי לחוגגים, חצי
לחוגגות.
כולם אכלו ושתו ושמחו, והכי מאושר
היה הרב מנדלסון, שעבר בין אורחיו וב־מו־ידיו
חילק להם את מנותיהם .״זה מיצתה
גדולה!׳׳ הסביר.
״לחיים!׳ הרימו הקרואים הצוהלים כוס
לכבוד חתנו המזהיר של הרב.
איש מהם לא שיער מה קרוב מותו.

פדיג׳ידר וצרי!? ישן
^ ת תחילת חיי הנישואין מתאר ספרה
\ £ש ל הרבנית בפירוט:
החתן מילא את חלקו בהסכם הנישואין
והביא, כאמור, את תרומתו למשק הבית:
מקרר ענק ושאר ציוד מטבח ובית .״כל
מה שקיים בעולם האלקטרי,״ כפי שמספרת
מחברת הספר.
הורי הכלה העניקו לזוג מקום מגורים.
החתן שיער שהורי כלתו יקנו להם דירה,
אך מקום הדיור שניתן להם לאחר חתונת־ד,פאר
היה צריף מיושן, שהיה שייך לאשת
הרב, אמה החורגת של הכלה, אשר סרבה
בזמנו לגור בו. הצריף היה מורכב משני
חדרים קטנים עם ריצפת בטון חשופה.
בית־השימוש הירי מיבנה רעוע — בשדה
מחוץ לצריף.
הריהוט שניתן לזוג על־ידי הורי הכלה,
כלל שתי מיטות־סוכנות ושולחן משומש.
במטבח היה ארון עם דלת שבורה, ובו
איכסן החתן את ספריו.
היות ובתנאים נקבע שמנשה,־זינדל יהיה
סמוך אל שולחך חותנו במשך חמש שנים,
גם לא סעד הבעל הצעיר בביתו עם אשתו,
אלא הלך מדי יום ביומו לאכול אצל חמתו.
משום־כך, הסבירו לו בני משפחת הכלה,
חבל להשתמש בציוד החשמלי המשוכלל
שלו. מוטב לשמור אותו לפסח. לכן נעלו
את ציוד המטבח המשוכלל באחד משני
חדרי הצריף.
היות וחדר אחד שימש למגורי הפריג׳ידר,
נשאר רק חדר אחד למגורי הזוג, שחי שם
חיים שקטים ואינטימיים, לעיני נערי המקום,
שנהגו להציץ פנימה דרך החלונות, כדי
לבדוק אם חיי הנישואין שלהם מתנהלים
כיאות.

אל מיטת חוליו של החתן החלו לפתע
להגיע כל מיני רבנים שמלאו את מצוות
ביקור־חולים, ובהזדמנות זו החלו לשדל
אותו במרץ שיסכים להתגרש מאשתו. מג־שה־זינדל
לא הבין בשום פנים מה פתאום
אשתו רוצה להתגרש ממנו. לא היה לו
גם כל מושג שהוא חולה אנוש .״עוד
מעט,״ אמר ,״כשאבריא ואחזור הביתה,
נדבר על כך, ואז תסבירו לי בדיוק מה
רצונכם.״
משהמשיכו לפנות אליו, ולהפציר בו
בעניין הגרושין, טען בצדק גמור שאם
אשתו רוצה פתאום להתגרש, מבלי שרמזה
על כך אף פעם אחת קודם, אז לפחות
עליה לבוא ולהגיד לו בעצמה מדוע ברצונה
לקבל ממנו גט־כריתות.
בחודש שכב בבית־הבראה, כשכל הקשר
עם ידידי כלתו הדואגת היה דאגתם
לגט. אחרי חודש עבר לבית דודתו
שהמשיכה לטפל בו, וידידי הכלה המשיכו
לטפל בגט.
החתן לא הסכים לדבר על כך, עד שיחזור
הביתה. אך הוא לא חזר יותר הביתה.
הוא נלקח לירושלים לבית־החוליב הדסה

כשהוא סובל מכיב־קיבה, וזמן־מה היה גם
חשש לסרטן.
מכל משפחתה העניפה של הכלה לא
בא איש לבקרו. דודתו הזקנה, שלא יכלה
לראות אותו סובל בבדידותו, לקחה מונית
מיוחדת, ונסעה לקוממיות, רק על מנת
לבקש מאשתו של מנשה־זינדל שתבוא
לבקר את בעלה. האשד, הבטיחה לעשות
זאת, אבל היא לא באה.

^ ה ב די דו ת
ן* בדיקות הראו שמנשה,־זינדל סובל מן
§ כיב־קיבה בשלב חמור מאד, ושיש
הכרח לנתחו. איש מבני משפחת אשתו לא
הסכים לחתום על הסכמתו לניתוח. גם
דודתו הזקנה של החולה פחדה לחתום,
מחשש האחריות שתיפול עליה, אם משהו
יקרה, ח״ו.
ר׳ שלמה קניג, אחי מנשה, החליט להביא
את החולה אליו לאמריקה, כדי
זינדל הובא לשדר,־התעופה כדי לעלות על

ף מרות פטירתו של חתן־הרב, לא
/נסתיימה פרשת־ה,נישואין. כי, כאמור,
היה לו אח. בני משפחת הכלה דרשו מהאח
שיבוא מארצות־הברית לתת לה חליצה.
הוא ניאות רק בתנאי שמשפחת הבלה
תחזיר את כל הרכוש שהביא עמו
אחיו המנוח, והגיע ימים ספורים לפני
שמלאה השנה לפטירת אחיו.
ר׳ שלמה קניג הגיע לטכס שהתקיים
בשכונה החרדית מאה־שערים שבירושלים.
בחדר קטן התאספו בני המשפחה, כשקרוב׳
המנוח לא חדלים לבכות, ואחיו חיוור
כמת.
אחרי שנזרקה הנעל, ואלמנת אחיו ירקה
לעומתו, התפרץ האח. לעיני כל הנוכחים
התנפל על הרב מנדלסון בשאגות, ושאל:
״איך עשיתם את כל זה לאחי? למה הרסתם
את אחי?״
הרב מנדלסון ענה לו בכעס, ועל כך
התפרץ שלמה קניג, שבא לתבוע את עלבון
אחיו המת, פנה לעומת הרב מנדלסון,
ורצה להכותו. אחוז בהלה, פתח הרב את
הדלת ורץ לרחוב, כשהאח דולק אחריו
בסימטות המתפתלות של מאד,־שערים, לנגד
עיניהם הנדהמות של תושבי־ר,שכונה.,
קשרי הנשואין בין משפחות קניג ו־מנדלסון,
שהתחילו באיחולי אושר לנצח,
הסתיימו בכך שאבי הכלה הקשיש והמכובד
ברח בכל כוחו, כשלצידו רצים שנים מחסידיו,
עד שנעלם אי־שם בין בתי השכונה.

ך* שעה חודשים חיו בך בני־הזוג, כשן
1ד,חתן מקדיש כל שעותיו ללימוד תורה,
ואשתו עובדת כמורה בבית־טפר בנות־יעקוב
שבמושב. את האוכל בישלה אמה החורגת
של הכלה, והנוער המקומי היה מציץ מבעד
לחרכים.
החתן הצעיר החל לשקוע בדכאון נורא,
הגם שמעולם לא רמז על כך. למרות
ששם המקום קוממיות ,״הוא לא ניסה
להתקומם,״ כפי שטוענת ד,רבנית, מחברת־הספר
.״אבל הוא סבל מאד. הוא התחתן
מלא תקוות והתלהבות, כשהוא מביא מאמריקה
כל מה שחשב שייקל על חיי אשתו.
הוא היה כל כך בטוח שימצא שוב את
הבית והחמימות שאיבד בזמן המלחמה! מה
שקיבל, זו, ,אשד, קרה׳ ,כפי שהתלונן
פעם בפני אחת מדודותיו, ותנאי־חיים
משפילים.״
תשעה חדשים אחרי נישואיו חלה הצעיר.

הצוואה

דאגה וטיפול בגם
היו החליט שהצריף בו גר מנשה־
\ 4זינדל, אינו מקום בו אפשר להשאיר
אום חולד״ והעביר אותו מיד לבית־הבראה.
כששכב שם נודע לבני משפחת מנדלסון
שהחתן חולה מאד.

״למה עשיתם את זה לאהי?״

שיעבור שם את הניתוח הנדרש. מנשה־מטוס
שיסיעו לארצות־הברית, כשמצבו
אנוש.
היחיד שליווה את הצעיר הגווע אל המטוס
היה אבי אשתו, הרב מנדלסון. מכל
מאות האורחים שהיו בחתונה, מכל המוני
בני משפחת מנדלסון שהקיפו אותו מכל
עבר, לא בא אף אחד להיפרד מהצעיר
לפני שיצא לדרכו ממנה לא חזר יותר,
הגם שהרופאים רמזו בבירור שמצבו קשה
ביותר.
באמריקה איבחנו הרופאים שטף־דם
חמור, שנגרם כתוצאה מכיב־הקיבה. החולה
נותח. אחיו של הצעיר טוען בתוקף שהרופאים
באמריקה היו תמימי־דעים בכך,
שאילו היו מטפלים בחולה כיאות ומנתחים
אותו בזמן — היה ניצל, אך כאשר הובא
לארצות־הברית — כבר היה מאוחר מדי.
הרב מנשה־זינדל, חתנו הגאוני של הרב
בנימין מנדלסון, נפטר בטרם מלאו לו שלושים
שנה.
האיש שהפך בקול ששון ושמחה ולקול
צר,לת־ר,מונים לחתן רבה הראשי של קוממיות,
כשנה לפני כן, מת בודד לגמרי,
במרחק אלפי מילין ממשפחתו.
הציבור העצום, שקרא בעתונים פרטי־פרטים
על דבר נשואיו וחין־ערכו — לא
שמע מילה על מותו של הצעיר.

הכלה ואמה

במרכז קהל־החוגגות, בשעת החתונה. האם (במשקפיים ובכובע
שחור) היא אמה החורגת של חגר,־דבורה מנדלסון.
למעלה מאלף מוזמנים, מגדולי עסקני הדת בארץ, השתתפו בחתונה במושב קוממיות.

ף! מה קרה לרכוש שהחתן הצעיר ומלא!
התקווה הביא עימו לחתונתו? אחיו, שקיבל
אותו מידי משפחת הכלה, לא לקח
פרוטה לעצמו. הוא הקים במירון מצבת־זיכרון
לאחיו, ואת שאר הכסף חילק בין
ישיבות בבני־ברק וירושלים.
והפריג׳ידר? גם הוא נמסר לישיבה, ו־סוף־סוף
יוכלו תלמידי־חכמים להשתמש
בו, ולא רק בפסח.
אבל הרבנית הקשישה, העומדת איתנה
בהחלטתה להוציא את הספר, מספרת שהדבר
היקר מכל נשאר אצלה: זוהי צוואתו
של הצעיר, אותה כתב בדעה צלולה
ובהכרה מלאה, בטרם מותו. גם את הצוואה
היא מתכוונת לכלול בספרה, ומוכנה
לצטט מתוכה רק משפט אחד, שכתב מנשה
קניג זצ״ל, אודות החיים בביתו:
״אפילו כוס מים לא נתנו לי שם.״

מספר

תעלול

ט׳ ניסן תשכ״ו30,3.1966 ,

1491

פרסומת

קרות

קריז הווס

ד מהיר

120

בתל־אביב