גליון 1492 מתאריך 6 באפריל 1966

מספר 1492

ט״ז ניסן תשכ׳׳ו6.4.1966 ,

מי שמד מאחורי ואש הממשלה1
1111 מחם
שו יועציו1

מכתבו של הקורא החיפאי דוב גיל, שפורסם
במדור המכתבים בחודש שעבר (העולם־
הזה ,) 1487 הביא בעיקבותיו לשטף של

מכתבים והודעות טלפוניות למערכת.
הקורא גיל, שהוא מהנדס במקצועו, ביקש
במכתבו לגלות מה עלה בגורלו של צעיר
מלוחמי תש״ח, שיצא לפני שמונה־עשרה
שנד, לפעולה קרבית, מבסיס במשק גבעת־־
חיים, והשאיר בטרם צאתו מעטפה עם תעודות
ותמונות בידי אחת מחברות המשק.
כתב גיל :״בימים אלה נמצאה אותה מעטפה,
והתעוררה השאלה מה קרה לאותו
צעירזהעודנו בחיים? ואם לאו, אולי קרובים
לו בארץ, המעוניינים לקבל את הפיקדון.״
התשובה המוסמכת ניתנה השבוע, כשלט־ערכת
בא גבר כבן ,40 ובפיו הסיפור הבא.:

לוחם פינקל ()1948

ה קני לעיניך קסם טב עי -גווני אותן ב ע דנ ה?נם
׳ 0 \\7ט \ 811/ז 511-018ס א 8ז1׳3 18א] 11£¥10
אפרי קלילות במכחול הזעיר — ולפתע תהיי
כולך ע מי ם — ע מי ם וזוהר ! בצמוד לריסים,
מתחת לגבות, גוון בתוך גוון — למלוא
צלליות עיניך...
אפור המכחול ב-ץ ו\ 0ס ^ מ-3א -0מ 3טמ 8של
רבלון הוא ״סלחני״ — גם ביד לא אמונה,
וגם במשיחה חפוזה — תראנה עיניך
טבעיו ת...
^ 0ס ^ מ-5א -0מ 5טמפ של רבלון מוגש לך
בנרתיק-אפור, נח לנשיאה בארנק (ובכל אחד
מכחול-אפור נאה) ,ו 6-גוונים מרהיבים:
61: ? 1111),ק15ו^1
ת7ו\0צ 8ץ יז1^ 11116, 81
<1110156, 1111511 016611, 011161 81116.צג 71צ^6ת76

אבנרה עיוגי נ, ת 3 ,גראד *

וונו ^ ע = 7 1א ב ־ ב /י ׳ 1ד

החודש ינתן יעוץ אישי חינם ע״י יועצות היופי של ״רבלון״ בפרפומריות:
6.4.66
6—7.4.66
6—7.4.66
10.4.66
12.4.66

חיפה ״זאבי״ הרצל 43
חיפה ״שרפברג״ הרצל 16
חיפה ״בריג׳יט״ מוריה 10
תל־אביב ״אביב״ בן־יהודה 39
רמת־גן ״הדר״ יהלום 40

12—13.4.66
12—13.4.66
12—13.4.66
14.4.66
14.4.66

פרדס כץ ״הנשיא״ ז׳בוטינסקי 111
חיפה ״מוסקוביץ״ הרצל 7
חיפה ״יסמין״ הרצליה 6
רמת־גן ״פנת שושנה״ ביאליק 61
תל־אביב ״חבצלת״ העליה 7

נא כתבי לת.ד 16202 .ת״א, ותקבלי חמרי הדרכה והסבר מפורטים

י ע וץ א יש יחינםיינתן גם ב ״ ביתרבלון ״ ת ל ־ אביב
רח׳ חובבי ציון ,65 טל ,247555 .בימים ב׳ ו־ד׳ בין השעות 16.00—19.00
פרסום אדמון בע״מ

מהגדם פינקל ()1966
בשנת תש״ח שירת מנחם בגדוד הרביעי
של הפלמ״ח, נימנה תקופה מסויימת על
שורות הפל״ים. מאוחר יותר הועבר לגדוד
הראל. את שירותו הצבאי גמר בגדוד . 82
לאחת מן הפעולות הקרביות יצא אומנם
מנחם ממשק גבעת־חיים, יחד עם חבריו הלוחמים,
והפקיד קודם לכן את בגדיו, תמונותיו
ותעודותיו — כל רכושו באותם
הימים — בידי אחת מבנות המשק. הוא לא
חזר לשם לאחר מכן, פשוט מחוסר זמן.
כעבור שנתיים, ב־ , 1951 יצא מנחם לשבדיה,
למד שם הנדסת־מיכרות, מיקצוע
שכמעט לא הוכר אז בארץ. הוא קיבל שם
את תואר המהנדס, עבד במיכרות ברזל בצפון
שבדיה ובמרכזה. מאוחר יותר הפך
למהנדס מחקר.
לפני שנה חזר מנחם ( )42 לישראל, בל וויית
אשתו ובנו בן השש־עשרה. משפחת
פינקל גרה עתה באילת, ואבי המשפחה
מנצל את ידע המיכרות שלו בתימנע, שם
הוא מכהן כמנהל המיכרה התת־קרקעי.
אחרי שגמר לספר את קורותיו של מנחם
פינקל הלוחם, הכריז האיש :״אני הוא מנחם
פינקלי״ לא היה צורך בתעודת־זהות.
התמונות מאז ומהיום דיברו בעד עצמן.

מכתבים
כרכה מסויימת
ברכותי ליום ההולדת ה־ 16 של העולם
הזה.
לעורכים המסויימים, לכתבים המטויימים,
ולכל העובדים המסויימים המעניקים לנו
מדי שבוע את השבועון המסויים — כה
לחי!
קורא מסוייב, תל־אביב

דגד וגיבור
צריך להפוך עתה את חיים כהן, השופט־העליון,
לדגל ולגיבור המלחמה בכפייה הדתית.

איש צמרת כמוהו נאלץ להרחיק עד
ארצות־הברית, כדי לשאת את בחירח־ליבו
(העולס הזה ,) 1491 וכל זה בגלל חוקי ההדרקוניים אישות במדינה, השוררים הרי
שהגיעו מים עד
נפש.
כשנתקלים בבעיה
של יהודי פלאשי
אחד, או של חבר
מושב איזשהו, או
של סתם ערבי הרוצה
לשאת יהודיה,
אז אפשר עוד לעבור
לסדר־היום ולדחוק
את המחשבה
על כך הצידה. אבל,
רבונו של עולם, ש־שופט־עליון
צריך לעקוף את חוקי המדינה,
זה כבר רציני.
בשם חיים כהן, קדימה! נגד חוקי הדת
המיושנים וד,מבעיתים!
•ברכיה אביריי, ירושלים
אין ספק שהדתיים צדקו בהשמצותיהם
נגד חיים כהן. הוא חותר תחתם בעיקביות•
תחילה השווה את חוקי הדת היהודית
לחוקי הגזע מנירנברג, ואחר כך העז
לעבור עליהם בעצמו.
כל הכבוד! כבר עתה אני מציעה אותו
לאיש השנה, למרות שהיה כבר פעם.
מריב אשיי, חיפה

יש קנ די ־ יש זמן

המטכ״ל הלבן שאתם מציעים (העולם
הזה ,) 1491 בדי שיפעל למען השלום, דומה
לדגל לבן, של נכנעים וחלשים. בושה!

ע1כדת נ נ1ז שעת בשקט מוניע 1ברייקנומ
מופתית.

ארי מועלם, אשקלון

אותנו, החילוניים, משמיצים הדתיים, כאילו
חיינו שלנו הפקר, וכאילו שהגישה
החופשית והליבראלית שלנו פוגעת בחיי״
המשפחה.
וראו איזה פלא: מותו הטראגי של מנשה־זינדל
קעניג, חתנו של הרב מקוממיות,
מוכיח שגם אצלם לא הכל בסדר (העולם
הזה .) 1491
זה נגע ממש לליבי, ואינני מן הרגשנים
דווקא.

•קנוי־ עושה הכל -
עשי הכל לקנות •קנדי•

ץ<1חו! - 1988 0ה מ נונ ה הנ ל ל־ או טו מ טייז ל
כל ה פ עו לו ת נ כי קו דאלקט רוני ־
ללא נו כ חו תו.

שאול מרן, רעננה

הריבון העליון
ברצוני להתריע כבר עתה על תופעה
מסויימת, שלדעתי היא חשובה: בעוד זמן
קצר תעבור הכנסת
לבניינה החדש, ליד
הכביש המוביל אל
האוניברסיטה העברית.
זוהי סביבה
שוממת מבחינה חברתית,
ורחוקה ממרכז
העיר.
לדעתי רע מאד הדבר,
שבית־הנבחרים
— סמל הדמוקראט־יה
— יעבור למקום
כה מרוחק, ושאז־רחי
העיר לא יוכלו גורפינקל לחזות במו עיניהם
בח״כים הבאים וההולכים, אל הכנסת וממנה.
אני
חושב כי מוטב היה להשאיר את
הכנסת במרכז העיר, כדי שבכל זאת תהיה
קרובה אל האזרח הפשוט, שהוא, בסופו
של דבר, הריבון העליון.
מאיר גדרפינקל, ירושלים

בטחון, כביכול
לגיורא בורוכוב, שהתריע במכתבו (העולם
הזה ) 1487 על הסכנה הנשקפת לבטחון
המדינה מצד אזרחיה הערביים: כל עוד
(המשך בעמוד )4

העולם הזה 1492

הנד רשאי לנהוג
במכוניות מרוץ
ללא רשיון
כשטח התערוכה
הפתוח כל יום
מ־ 5עד חצות

״קארטינג״

הספורט שכבש את כל
אירופה.
אוטובוסים 42 .28 .27 .22 :

ת׳יא,ו1ז׳הנונ7ל7,39 ול 56980.
*״11ו ח ׳ זזוזדנבי

בריאות
ו ח דוו ת

מכתבים
(המשך מעמוד )3

מצויים בארץ שומרי בטחון כמוך, יוסיפו
להגלות אזרחים ערביים מבתיהם, יוסיפו
להפקיע אומות ערביות מידי בעליהן, יוסיפו
להשפיל אזרחים כמוני, שנולדו בארץ
הזו, גדלו בה ואוהבים אותה.
נימוקי בטחון טובים בכדי להצדיק כל
דבר. יש בידי רשימה, שאיננה סוד, של
רדיפות יהודים בארצות שונות, שנעשו גם
הן בגלל סיבות בטחוניות, כביכול.
דיכוי היהודים היה לא מיצדק, וסיבותיו
ה״בטחוניות״ היו מופרכות, ממש כשם
שהדבר מתרחש כאן.

חיים

ע לי

איכרהים, כפר דבוריה
מותק גיליתם טעם כזב בבחירת מלכתי הצעדה
( 1966 העולם הזה !)1491

נימאס לי ככר מכל נערות־הזוהר שלכם,
מכל החשפניות ומכל חתיכות הדיזנגוף.

יהודיים וערביים. הקבלנים עשו יד אחת
נגדנו, ויצרו תנאי־עבודה הדומים לאלה
בדרום־אפריקה.
חברת סדום משלמת עבור שעת עבודה
אחת שלנו 6.5לירות, והקבלנים הנ״ל משלמים
לגו רק . 1.80
איפה ההסתדרות? איפה שר־העבודה? איפה
שרות־התעסוקה? איפה הצדק?
אבקש לא לפרסם את שמי, כי אז יזרקו
אותי מן העבודה מייד, ואני אב למשפחה
גדולה.
קורא, סדום

הפרופסור היה מפסוט
פירסמתם סקופ קטן, שיוסי שריד, איש
יחסי״הציבור של ראש־הממשלה, ויגאל לו־סין,
איש קול־ישראל, כתבו ללוי אשכול
את נאומו המשודר לאומה (העולם הזה ,)1487
וברצוני להוסיף לכם גילוי נוכף.
שני הצעירים המוכשרים יודעים אומנם
לכתוב נאומים, אך הם אינם מבינים גדולים
בכלכלה. לכן חששו מכתיבת שטויות והראו
את הטקסט שלהם לפרופסור לכלכלה דן
פטנקין. הלה עבר בקפדנות על נוסח הנאום,
תיקן פד, ושם, החסיר והוסיף פרטים שונים.
למחרת
הנאים הביע פטנקין ד־עה חיובית
עליו, ומשרד ראש־הממשלה מיהר לציין
עובדה זו, ולהתגאות בה, מבלי שהציבור
ידע כי פטנקין היה מבסוט מדברי עצמו.
מטעמים מובנים אני מבקשכס לא לפרסם
את שמי.
קורא, משרד ראש־הממשלה, ירושלים

כרי אחריות

* ד״ דיצה הנה אחת בריאה, טבעית, שופעת״חן. ישראלית
אמיתית.

דמי חן, טבריה

נפגעתי מאד מן
הכתבה ״כפני הכלב״
(העולם הזה
,)1490 שנכתבה עלי
ועל עבודתי.
אינני רואה את
עצמי אחראי לאותם
דברים שצוטטו, כביכול,
מפי.
זה משפיל, מעליב
ועלול לגרום לי
נזק.

חדכרט מרכוס,

בית־חוליס

דיצה חלוד. מותק.

שמעון כהנוב ימוטי פדי פתח־תקעה

10.000
בחר בטוב ביותר !

אנחנו יכולים להעיד, שהגיע לדיצה תואר
מלכת הצעדה.
השתתפנו בעצמני בצעדה, ובחירתנו היתד,
ממש בבחירתכם. אנא, פרסמו עוד תמונות
שלה, מקרוב אם אפשר.

איציק, חייה, גבי ואריה,
וזל־אביב והסביבה

סוד הפרצוף
אזרח נאמן אחד, ששלח את תמונתו המפלצתית
למדור המכתבים (העולם הזה ,) 1488

גילה כי הוא חסיד נלהב של תנועת הוויתורים.
זוהי
זכותו, אך שלא יסתתר מאחורי
תמונה שאינה שלו, ושלא ינצל את בורותנו.
אני, למשל, יודע למי שייך הפרצוף ד,מיפ־לצתי
הזה: זוהי מסכת־עץ, המוצגת בבברי-

הפמי הלב
במדור תצפית (העולם הזה )1490 נאמר,
שהתוכנית להקמת מרכז למחקר תעשייתי-
שימושי עלולה להיגנז, בגלל התנגדותם של
מדענים חשובים לנטוש את שטח המחקר
הטהור.
העתיד יוכיח אם נכונה התצפית — אם
לאו, אך הסיבה הניתנת בה אינה נראית
לי נכונה.
מדען הוא אדם שהקדיש שנים רבות
ללימוד והשתלמות בשטח מסויים, ורק
בור מוחלט יכול להאמין שמדען תיאורטי
יכול פתאום לתרום תרומה חשובה למחקר
שימושי, אפילו לו רצה בכך.
הקורא התמים יכול לחשוב שהתנגדות
המדענים מן הסוג הנ״ל נובעת מתוך אנוכיות,
ולא היא.
המדינה מנסה לעודד עליה ופוטרת את
העולים החדשים מתשלום מכס ומיסים על
שורה ארוכה של חפצים אישיים. למה
אינה נוהגת כך כלפי אזרחים ששהו בחו״ל
לצורך השתלמות ולימודים? מדוע היא
אינה מפגינה לפחות רצון טוב כלפי אנשי-
מדע ישראליים שהיו בחו״ל?
אם מדענים ישראלים חשובים (ואף פחות
חשובים) מסרבים להשתתף במישחק חכמי
החלם של מתכנני הממשלה בשטח המחקר
המדעי, חפשו נא את האשמה אצל אלה
המכתיבים את תנאי המישחק.
כנימין יילף, מרצה למתמטיקה
שימושית, אוניברסיטת ניו־יורק,
ארצות־הברית

איפה ההסתדרותץ
הרשמה וחוברת עם פרטים על 64 טיולים
מודרכים — להשיג בכל משרדי הנסיעות

לבעלי-דזי,

ירושלים.

זה מספיק קרוב?

ד 0 3 ן וז ר

מרכוס

אני פועל דרוזי, מאחד מכפרי הגליל, העובד
בסדום מזה שנים, באמצעות קבלנים

פרצוף מציילון
טיש מיוזיאום בלונדון. מקורה בצילון, שם
חובשים אותה רקדני השטן, בטקס בו הם
מרפאים חולים הסובלים מגימגום, או
מעיוותים במיבנה הפרצוף.

מנחם אריאכ,
טעות לעולם צודקת
גיטרה,

מפוחית־מפה

רמת־גן

ושעון־יד

נתן אשקלון,

נגנבו

תל־אביב

מנהל מחלקת חטיבת־ד,חדשות הורה שלא
לשדר ביומני־ד,חדשות ידיעות או חמור
מוקלט הנוגע למסע השלום (מעריב).

סוהילה,

ירושלים

זכות קדימה כמדור זח תינתן
ושכתכיהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למסתכים.
העולם הזר 1492 ,

במרחב
עיראק
המ שתמט
עיראק היתד, תמיד גן־עדן למשתמטים.
היה זמן, שאזרח עיראקי יכול היה להשתחרר
משירות צבאי תמורת תשלום כופר.
הזמן הוד, עבר, וכל אזרח עיראקי חייב
ללבוש מדים ולשרת בצבא. המלחמה נגד
הכורדים בצפון הפכה את גיוס־החובה לשאלה
של חיים או מוות לצבא העיראקי.
אך האזרח העיראקי מנסה בכל זאת את
מזלו, ומשתדל להשתחרר מן השרות. עד
כדי כך, שמשרד המלחמה העיראקי מעריך
את מספר המשתמטים ברבבות. השבוע
פתחה הממשלה במערכה מתוכננת לחיסול
ההשתמטות. היא נתנה לכל אזרח, מגיל
18 עד ,50 ארכה של שבועיים, כדי להצטייד
בתעודה המאשרת כי הוא מילא את
חובתו הלאומית, שוחרר ממנה כחוק, או
!רשם לשירות ועומד להיקרא במועד המתאים.
כעבור
שבועיים יכנסו לתוקפן הוראות
חמורות, שיאסרו על כל מקום־עבודה להעסיק
מי שאינו מצוייד בתעודה מתאימה מן
השלטונות הצבאיים. חשוב ומפחיד עוד
יותר: כל גבר שייתפס ברחוב בלי תעודד,
כזו יילקח מייד למחנה צבאי, כדי להתחיל
ללא אזהרה מוקדמת את שרותו ד,לאימי.

1 )( 11

מ ק סי מ ה /..נערצת בכל מקום, הדורה ומלאת חן
חליפת ״דיאולן לופס״ ־ נוחה וקלה לסיפול

סח־יה
שירי כבקשתך
לודי שאמיר, לא הוזכרה בשום הודעה
רשמית על תהפוכות השלטון בדמשק. אבל
שמתמצא בפוליטיקה הסורית, יודע
! מגלמת את תנודות המישטר.
וי הינה, בסך הכל, זמרת — ולא
מן הטובות. אחד שלא העריך במיוחד את
כשרונותיה היה ראש־הממשלה הקודם של
סוריה, סלאח אל־ביטאר. ביום בו נכנס
לתפקידו, לפני ארבעה חודשים, נעלמה
לודי ממסכי הטלביזיה הסורית.
כמו בכל תופעה של הטלביזיה הסורית,
היה בהיעלמות זו יותר מכפי שחובב
מוסיקה תמים יכול היה לנחש.
ר ב־ ס רן סו ע ר. הגורם הנסתר בהצל־חותיה
וכשלונותיה של לודי הוא רב־סרן
שחרחר וסוער, כשם סלים חאטום. הקצין
הדרוזי —

(המשך
העול 8הזה 14*2

בעיוד

פרסום מלניק

— הופיע לראשונה על הבמה המדינית
הסורית לפני שנתיים. אז היה רק סרן.
אולם בצבא הסורי לא תמיד הדרגה קובעת
את חשיבות הקצין; תלוי גם מה עמדת־הכוה
שהופקדה בידו.
חטום היה מפקד המישמר הצבאי, שהופקד
על מחנה המטב״ל ועל תחנת הטלביזיה
שמולו, בכביש המוביל לדמשק. תחת פיקודו
העקשני, הדף מישמר זה התקפת חיילים
פרו־נאצריים, שניסו לבצע הפיכה ב־ 18ביולי
.1963 מאותו רגע נחשב חאטום
לאחד מנאמני הנהגת הבעת. יהידת־המישמר
שלו תוגברה, והוא הועלה בדרגה.
מתוך עמדת־כוח זו ראה לראשונה את
לדדי שאמיר ,,ולא היה לו קשה לשכנע את
מנהל תחנת הטלביזיה להקצות לה שעות־שידור
ארוכות. ההסדר פעל לשביעות־רצונם
של כל הצדדים — פרט אולי לכמה אוהבי־מוסיקה
טוריים, שנאלצו להגביה את האנטנות
שלהם כדי לקלוט שירים ממצריים.
אך למרבה צערה של לודי, לא נמשכו
ימי תהילתו של חאטום. בשנה שעברה
צידד באגף הקיצוני של הבעת, ובהתמודדות
עם אמין אל־חאפז הורחקה קבוצה
זו מעמדות־הכוח שהיו בידיה. חאטום הועבר
מן המחנה המבוצר שלו לקסרקטין נידח.
על כיסא ראש־הממשלה התיישב סלאח אל־ביטאר,
שלא היה, כפי הנראה, חסיד נלהב
של זימרת לודי. הופעותיה הופסקו באותו
לילה עצמו.
מתי שוס תזמר ז אלא שעבודתו
של ראש־ממשלה בסוריה אינה קבועה. ב־20
שנות עצמאותה, החליפה סוריה 26 ממשלות.
לכן לא הופתע איש, כאשר התקומם
לפני חודש האגף הקיצוני של הבעת וסילק
את אמין אל־חאפז ואת סאלח אל־ביטאר.
בראש המתקוממים בלט טלים חאטום,

...בי דלאו־לץ בזגכח־ך* ל ך רז\

*ב7דו
| ת ״ א, נחלת־ בני מין ,2טל 47 .ג - 5$ד > 1פ ה, ה ח לו ץ , 27ט ל.
למבוגרים: א10 זי £8$£ ¥א 00
בשפות אנגלית וגרמנית וקורסים
(למתחילים ולמתקדמים) ב שפות

עברית, אנגלית, צרפתית וגרמנית

לתלמידיב תי ספר :
אנגלית מ 3 .0 .עד לכתות
ו׳ ,ז׳ ,ח׳ ולכתות ט׳ ,י׳ ,י״א, י״ב
,ס 1103120 ^ 5 1 0 0 3 3
3 £ס1׳^ 3 3ץ׳3 ^10. ^ 3 3 . 31

במרחב
(המשך מעמוד )5

ששוב קיבל לידיו את השמירה על מחנה
המטכ״ל ותחנת הטלביזיה. באותו לילה
עצמו שבה לודי למסך־הכסף הקטן.
אבל חאטום היה נמרץ מדי ביום ה
זוב
ביותר
/1£ן דר

זמרת שאמיה
קול המרי

הפיכה. הוא פיקד על היחידה אשר כבשה
את ביתו של אמין אל־חאפז — מיבצע
שעלה, לפי הודעה רשמית, בחייהם של
41 חיילים, מלבד פציעתם של אל־חאפז
ושני בניו.
השליטים החדשים החליטו, כי מוטב
להרחיק מעט את הרב־סרן הנורא,
ואולי אף לערוך לו מישפט צבאי, להרגעת
הרוחות.
על זאת לא נמסרה שום הודעה רשמית.
לאזרחי סוריה נודע הדבר רק מתוכניות
הזימרה של הטלביזיה. כי ארבעה ימים
אחרי ההפיכה, שוב נעלמה לודי. עתה עוקבים
אזרחי טוריה בציפיה אחרי תוכניות
הבידור בטלביזיה. ברגע ששוב תופיע לודי
שאמיה, ידעו כולם כי חל שינוי בצמרת
השלטון.

כחית
עלמ׳ מגוחות

לאנשים מצליחים חוש לאיכות
גבוהה -לכן מעשנים הם 711\/1£
מתערובת אמריקאית
עשויה ממיטב זני הטבק
^ ! י ן סיגרית ״דובק״ מעולה

בחר בטוב ביו ת ר -ע שן

הבדיחה מספרת על השייך במדבר כוויית,
הקודח באר בתקווה לגלות מים. כאשר
פורץ החוצה סוף־סוף נוזל, יורק השייך
בשאט־נפש :״לכל הרוחות — שוב פעם
נפט!״
בעזרת הנפט הזה, המרוכז מתחת לחולות
כוויית בכמויות שאין להן דוגמה בעולם
כולו, יכולים תושבי המידבר להרוות את
צמאונם. אם עד כר, היו נאלצים להסתפק
במי־מעיינות דלוחים, או במים המיובאים
מעיראק, הרי שבעתיד הקרוב יוכלו לייצר
בעצמם את כל כמות המים המתוקים הדרושים
להם.
הם לא יאלצו לקדוח בארות במידבר,
אלא ישאבו מים מן המיפרץ הפרסי, ובעזרת
מכוני התפלה גדולים יוציאו מהם
את המלח.
מכיוזן שהצורך במים מתוקים גובר ככל
שגדלה אוכלוסיית הנסיכות העשירה, החליט
שליט כוויית כי לא יוכל לחכות עד להקמת
כורי־התפלה אטומיים. השבוע הזמין באר-
צות־הברית מיתקנים קונבנציונליים, אשר
מחיר המים המופק בעזרתם נחשב לגבוה
מאד. העיסקה כולה הסתכמה, בשלב ראשון,
בשבעה מיליון דולאר.
מיגרעת נוספת של המיתקנים: בלאי מהיר
מאד. אולם הדבר לא הפחיד את נסיך
כוויית. הוא תמיד יוכל לקדוח עוד באר,
כדי לשלם בעזרת הנפט שיפיק ממנה —
את תמורת מי הים המומתקים.
העולם הזה 1492

< תי צריכים להאמין לגמאל עבד־אל־נאצר?

(ו האם כאשר הוא מכריז כי המלחמה בישראל היא ״בלתי
נמנעת״? או כאשר הוא קובע כי פניו לשלום, וכי רק סירובה
העקשני של ישראל להחזיר לערביי פלסטין את זכויותיהם
או לתקן את העוול לפליטים מנציח את מצב המלחמה?

אפשר למצוא הכרזות כאלה וכאלה, ככל
במות מבוקשת, כאוצר המצטבר של הכרזות
נשיא הקהיליה הערבית המאוחדת.

ך נבי רבים אין השאלה קיימת בכלל. עצם הצגתה
/תמוה בעיניהם עד מאד.
כי עבד־אל־נאצר הוא ערבי. וידוע שכל הערבים זוממים
להשמידנו. ובכלל, ידוע שהגויים רדפו אותנו בכל הדורות.

בעלי אותה תבנית יקראו רק את החלק הראשון של
הפסוק, ויקבעו כי עבד־אל־נאצר חותר למלחמה הבלתי־נמנעת.
הם יתעלמו פשוט מן ההמשך, שאינו חשוב בעיניהם,
והבא להסיח את דעתם מן העיקר. לכן העיקר הוא,
ובעיניהם: לצבור נשק ולהמתין ליום־עברה.

מי שאינו משועבד לתכנית השיגרתית ישים
לב לשני גורמים משולבים, המופיעים בחלק
השני של הפסוק: גורם ההתנאה וגורם הזמן.
אם איחוד העולם הערבי במישטר סוציאליסטי — קרי :
נאצרי — הוא תנאי מוקדם ובל־יעבור — יש לשאול: מה
הם הסיכויים להגשמת תנאי זה?

ומי שמאמין שאמנם יתגשם תנאי זה, ישאל

לבן צריכים להאמין לבל מילה של עבד־אל-
נאצר, המכריז על יום־המלחמה בי בוא יבוא.

\1/בפסיכולוגיה ״התאוריה של התבנית״.

מוטב לחפש את הדוקטרינה הבסיסית, שעליה
מבסס האיש את מעשיו, המשתקפת בפעולתו,
והמכצכצת גם ברוב דיבוריו.
דוקטרינה זו היא כלהלן:

״המלחמה בישראל לא תיתכן אלא אחרי
נצחץ המהפכה ככל מדינות ערב -דהיינו,
איחוד מדינות ערב במסגרת משותפת, סוציאליסטית
ומתקדמת״.
(לפי הגירסה האחרונה, לפני שבוע :״הצבא המצרי יכול
היה לכבוש את ישראל ב־ 12 יום — אילו יכול היה לפעול
מירדן, מסוריה ומלבנון).

פשר לקרוא דוקטרינה כזאת בדרכים שונות. שחקן
^ מעולה יכול להכניס לתוכה שלל של מזנות שונות,
על־ידי הדגשת מילים מסויימות ואי־הדגשת מילים אחרות.

כלומר: אותה מלחמה כלתי-נמנעת תתרגש
עלינו, לכל המוקדם, בשנת .1981

דעתו של גמאל עבד־אל־נאצר על מה שצריך לקרות בשנת
1981 חשובה לאין שיעור פחות מאשר מעשיו ב־. 1966

ומעשים אלה אומרים: לא תהיה מלחמה בישראל
בעתיד הנראה לעין.

כל יהודי -וגם בל ישראלי -למד בכית־הספד
כי הגויים זממו להשמידנו בבל הדורות.
דור דור והמן שלו, היטלר שלו. זוהי התכנית.

במיקרה כזה מוטב להתעלם מכל הדיבורים, הטובים
והרעים, אותם המתאימים לתבנית ואותם שאינם מתאימים.

בסוגיה זו אין הזמן נמדד בחודשים, וגם לא בשנים. גם
גדול האופטימיסטים שבמחנה הנאצרי אינו יכול להאמין
כי איחוד כזה יתגשם בפחות מ־ 15 שנה.

ההיסטוריה מורכבת ממעשים -לא מ״מט־רות
סופיות״ .אמנם, יש חשיבות גם למטרות
סופיות -אולם רק במידה שהן משפיעות על
מעשים אקטואליים. הדבר הקובע הוא המעשה
של היום -לא הכוונה לגבי מחרתיים.

מחשבה המתאימה לתבנית הקיימת, המאשרת אותה —
תשתרש ותתבצר. מחשבה הסותרת תבנית זו, המפריכה
אותה, נפסלת אוטומאטית.
וזה טבעי. מי רוצה להחליף כל פעם את התבנית המחשבתית
שלו? מי מוכן לוותר על תבנית קיימת, שהתרגל
אליה. שהיא נוחה, המשרה בלב בעליה אוזירה חמה של
בטחון ויציבות נפשית? מי מוכן להתאמץ ולגבש תבניות
חדשות, הצמודות למציאות המשתנה, והחולפות יחד עמה?
הדבר מצריך רעננות מחשבתית, עצמאות שיכלית, דינאמיות
רוחנית. בקיצור חשיבה יוצרת, שלא רבים הם בעליה.

רוצים דיפורי־מלחמה? יש בשפע. רוצים
דיבורי־שלום? אפשר להתכבד כיד רחבה.

קשה לקבוע לוח־זמנים לתהליכים היסטוריים.
אך אפשר לקבוע ם דר*גודל וסדר-זמן.

תורה זו קובעת כי האדם נוטה תמיד לקלוט
רשמים ולהסיק מסקנות בהתאם לתבנית מהש־כתית
הקיימת אצלנו עוד קודם לכן.

א אבוא לנבור בהכרזותיו והצהרותיו של גמאל עבד/אל־נאצר.
כמו אצל כל מדינאי בדרג זה, אפשר למצוא
בהן את הכל מכל כל.

בה ונקדיש קצת מחשבה לגורם הזמן בהיסטוריה.
ן ן אפשר להשתמש לצורך זה שוב באותה בדיחה יהודית
ארוכת־זקן, בדבר היהודי שהבטיח ללמד את סוסו של
הפריץ קרוא וכתוב תוך שנה. הוא הניח כי תוך שנה
ימות הסוס, או הפריץ, או הוא עצמו.
זוהי מחשבה פוליטית מובהקת.
עד שנת 1981 ישתנה העולם ללא־הכר. ישתנה המרחב
הערבי. תשתנה מדינת ישראל. ישתנו דרכי המלחמה. תשתנה
הקהיליה הבינלאומית. ישתנו כל הגורמים — המעשיים והנפשיים
— הקובעים את מהלך הדברים.

לכן אסור להאמין אף למילה אחת של עבד־אל־נאצר
המציג תנאים לשלום. הוא שקרן.

**$תי המסקנות האלה מתאימות יפה למה שנקרא

כך קובעת הוד מעלתה התכנית -שהיא
כלתי־מודעת, צנזור נסתר הפועל כלבו של
עורך־עתון כדיוק במו כלבו יטל מובר־פלאפל.

ף פ ^י שאינו סבור כך, מוכרח לקחת בחשבון את
^ מימד הזמן, שהוא מימד מכריע ביחסים היסטוריים. כמה
שנים תעבורנה עד להקמת האיחוד הערבי הסוציאליסטי,
אם יקום?

וזה עתיד רחוק, רחוק.

אבל מי ילך ויאמין לגוי, ועוד לערבי, המנסה לסובב
אותנו בכחש ולהשמיע באוזני העולם זמירות־שלום? ראינו
כאלה בהיסטוריה, והאיש לא יוליך אותנו שולל.

עבד־אל־נאצר הוא מעין פרעה תורן של דורנו. הוא מצטרף
באופן אוטומטי לשרשרת ההיסטורית. ולראייה: רוב
ילדי כיתה א׳ מבחינים בקושי בין המן ונאצר, היטלר ופרעה.
כשפרעה תורני זה משמיע הכרזה התואמת את התבנית,
כשהוא מדבר על המלחמה הבלתי־נמנעת באוזני עתונאי
של השבועון לייף, למשל — הרי זה מתאים לכותרת ראשית
בעחון־הערב. כאשר אותו איש מכריז, למחרת היום, בפני
עתונאי צרפתי, למשל, כי רק העוול שנגרם לפליטים מונע
את השלום — הרי זח מתאים לידיעה קטנה בעמוד פנימי,

אין לו כלל סיכוי רב להתגשם. ואם זה תנאי־בל־יעבור —
הרי זה ימנע את המלחמה־הבלתי־נמנעת.

עבר-אל-נאצר: מיתי לגזאגזין לן?
את עצמו: מתי? מהו לוח־הזמנים המתבקש
מקביעת התווי הזה של הנתיב ההיסטורי?

ך* סיכויים להגשמת האיחוד הערבי, לפי חזונו של
| ן עבד־אל־נאצר דווקא, אינם חיוביים ביותר. כיום 13 ,שנה
וחצי אחרי המהפכה המצרית, ניתן לקבוע זאת על סי
הנ סיון.

בעולם הערכי מתנגשות שתי מגמות, כפי
שציין לאחרונה גם אבא אבן: המגמה לאיחוד,
הטמונה בתרבות הערבית ובספרות הערכית,
והמגמה לרב־גווניות ורכ-מרבזיות, שגברה ברוב
תקופות ההיסטוריה הערבית העשירה.
אין בכך כל חדש. כזה היה המצב גם באטליה ובגרמניה,
שהתאחדו לבסוף, אחרי מאבקים קשים וממושכים. אך יש
לזכור שזה קרה במאה שעברה, לפני שהיו קיימות מעצמות־על
אדירות כמו בימינו, המתערבות בתהליכים הפנימיים ביותר
של כל מרחב, מסכסכות ומפריעות לאיחוד.
אני מאמין באיחוד הערבי. השאיפה אליו מושרשת עמוק
בלב ההמונים הערביים. היא תואמת את מגמת דורנו לאיחוד
מרחביים פוליטיים, כלכליים וצבאיים.

אך איני מאמין בי איחוד זה יתגשם במסגרת
מדינה אחת, אדירה וריכוזית. תהיה זאת
התלכדות מרחבית, פדרציה גדולה של מדינות,
שבל אחת מהן תשמור על ייחודה( .ואני
כשלעצמי מאמין ומקווה כי ישראל תתפוס
בפדרציה זו, בבוא היום, מקום נכבד).
לכן אפשר לטעון כי התנאי המוקדם של עבד־אל־נאצר

לראייה: הצבא המיצרי מרותק בתימן הרחוקה. תשומת־הלב
מוקדשת לבעיות הכלכליות והחברתיות הפנימיות של
מצריים, המחמירות והולכות. מדיניות־החוץ המצרית מכוונת
כל־כולה כלפי העולם הערבי.
אמנם, עבד־אל־נאצר צובר נשק. אין להתעלם מכך, ואין
להזניח את המאמץ הישראלי הבלתי־נלאה לשמור על מאזן־
כוחות מתאים, הדרוש למניעת־המלחמה. אך למרות כל
הדיבורים, ברור לכל בר־דעת כי נשיא מצריים רוכש כיום
נשק יקר לא לשם מלחמה בישראל (כי הנשק יהיה מיושן
ללא־תקנה במועד שנקבע על־ידו לאותה מלחמה, כביכול)
אלא לשם השגת ההגמוניה בעולם הערבי.

ני משוכנע לחלוטין כי בעוד 15 שנה לא תיתכן
כלל מלחמה — לא בעולם ולא במרחב. כי אז יהיו
כלי־הנשק — בעולם ובמרחב — נוראים כל־כך, עד כי
יהיה זה אינטרס־הקיום של הקהיליה האנושית למנוע כל
מלחמה, ותהיה מקומית ככל שתהיה.
עד אז יתגבר גם בישראל, כך אני מאמין, המחנה שייתן
כיוון חדש למדיניות הלאומית, לקראת השתלבותה במרחב
והשתתפותה בעיצוב דמותו.

לאור שיקולים אלה יש לקרוא מחדש את
הדוקטרינה, המתגלמת כאותו פסוק.
מי שאומר :״המלחמה בישראל תיתכן רק אחרי נצחון
המהפכה בכל מדינות ערב״ — אומר למעשה:

המלחמה בישראל לא תפרוץ כעתיד הנראה
לעין. היא תיתכן רק אחרי שינוי מהותי של
המציאות בעולם הערכי. אך באשר יתגשם
שינוי זה -ישתנו ממילא גם כל הגורמים
הקובעים לגבי הכרעות של מלחמה ושלום.
כפי שאמר עבד־אל־נאצר עצמו, בשיחה עם אחד מידידי,
ששאל אותו לדעתו על עתיד היחסים עם ישראל:
״למארכסיסטים יש ספר גדול, ושם יש התשובות לכל
השאלות. לנו אין ספר כזה. אנחנו עסוקים כיום בבעיות
העולם הערבי. כאשר נפתור את הבעיות האלה, ונתפנה
לעניין הישראלי, נחשוב על זה מחדש.״

תפקידנו הוא להביא לבך בי כבוא אותו יום
והוא עדיין רחוק -ירצו מנהיגי ערב דאזלהקים מסגרת משותפת עם המישטר הישראלי
-שיהיה קיים אז.

במדינה
• אם ירשה לו זאת מצב בריאותו, יצא לוי אשכול אחרי

העם

יום העצמאות לפגישה עם הנשיא ג׳ונסון. ממשלת ישראל מודאגת
מהמדיניות האמריקאית, ואינה מוכנה לקבל את הדעה, כי הנשק שנמנו ל

אפרט הייד

אחרונה לירדן יש בו כרי להגביר את ההשפעה האמריקאית במרחב. גם נסיו!
ההתקרבות, תוך הענקת סיוע כלכלי לגמאל עבד־אל־נאצר. בין וושינגטון וקאהיר,
אינו מוצא חן בעיני הממשלה, הסבורה כי לא יהיה בכך שום תרומה ל־

הרגעת הרוחות.

בפגישת אשבול־ג׳וגסון יועלה לדיון מיבלול היחסים בין
ישראל לבין ארצות־הכרית, על רקע התביעה האמריקאית
להעמיד תחת פיקוחה את בל המחקר הגרעיני הישראלי. אש
כול
אף יתבע להגביר את מכירת הנשק לישראל.

• התבצרותו של הלייבור בשלטון כבריטניה עשוייה להביא
להידוק נוסף ביחסים עם ישראל. קשרי המיסחר יוגברו, ו־בריטניה
תם 3ק לישראל
פריטים חיוניים, במים־
גרת רחבה יותר.

• לעומת זאת
יתנהלו כאורח שיגרתי
קשרי ישר-
אל׳צרפת. נסיונה של
ישראל להרחיב קשרים
אלה לא הצליח. פאריס
אף גילתה נמייה לצמ־צם
את עזרתה, כתגובה
על ההתערבות האמריק־אית
בכמה שטחים משותפים
בין ישראל לצרפת.
אולם ער כה הצליחו
נציגי ישראל לשכנע
את הצרפתים שלא לצמצם
את הקשרים.

• הודעה על עזרה
כלכלית של גרמניה
המערבית לישראל,
כסכום של
500 מיליון דולאר,
לתקופה של 20שנה,
תפורסם על
ידי ממשלת בון בעוד
מספר שבועות.

ציונות
ה שנור הנוצץ

גם שר החוץ הגרמני,
שהופיע תחילה כמתנגד
להסכם, יתמוך בו מעתה,
לנוכח הקשיים שנתגלו
בנסיון להביא לירי חידוש
היחסים בין גרמניה
המערבית לכסה ממדינות
ערב.

גגו לנו יש פנזל וזרות

• יגבר הלחץ כתוך מפא״י למען חידוש הנסיונות לפייס

את לפ״י. שרגא נצר עובר עתה מעסקן לעסקן, מקים חזית הדוגלת ב״החזרת
רפ״י הביתה״ .אם אמנם יגבר מסע זה, הוא עשוי להוות מיכשול ללוי אשכול,
שכן בן־ גודיון עשוי להתנות את החזרת השלום במפלגה בסילוקם של אשכול
ויעקב שמשון שפירא. הוא יהיה מוכן להשלים עם ממשלה, שבראשה יעמוד
פינחס ספיר. בינתיים תגבר התסיסה גם בתוך אחדות־העבורה, שלא להתאחר
עם מפא״י כל עור לא ברור מה עתיד היחסים עס רפ״י ומן היסוד.

• הוועדה לבדיקת עתידה של מחלקת ההתישכות של הסוכנות,
היהודית, שהוקמה בראשות יצחק בן־אהרון והחלה
השבוע בדיוניה, תחליט להמליץ בפני הממשלה על הקמת מינהל
להתיישבות, שיהיה כפוף לשרי החקלאות, הפיתוח, והמיסחר.
בראש המינהל תמליץ הוועדה להעמיד את רענן וייץ, מנהל מחלקת ההתישבות
הנוכחית. כל הצוות המנופח של המחלקה יהפוך לעובדים ממשלתיים. יו״ר
הסוכנות, אריה ליאו פינקוס, לא יביע התנגדות.

• אין עדיין החלטה כמשרד הפנים על מועד עריבת בחירות
חדשות בנצרת. ייתכן, אפילו, שלא ייערכו בחירות כלל, אלא
תורכב מועצה ממונית של נציגי הציבור בעיר. החוק אינו מחייב עריכת בחירות,
וכבר היו תקדימים שמועצה ממונה כיהנה עד לגמר התקופה שנועדה למועצה
הנבחרת. פירוש הדבר: המועצה תשרת שלוש וחצי שנים בלי בחירות. סגן
שר הפנים נוטה לקו־פעולה זה, וגם מפא״י מעוניינת לדחות את מועד הבחירות
מתוך חשבון, שממילא שולטת היא במנגנון העיריה, ומועמדיה אינם מסוגלים
להסכים על רשימה יעילה אחת. אפילו הקומוניסטים, לפי הערכת משרד הפנים,
אינם ששים לבחירות חדשות.
• רפ״י תמתן את התקפותיה נגד אבא אבן. בתיווכו של היועץ
לראש הממשלה יעקב הרצוג, ייענה שמעון פרס שלא להפוך את אבא אבן
למטרה העיקרית של התקפות רפ״י על הממשלה.

• תתפוצץ פרשה של הברחת דולארים, כתוצאה מתפיסתו
של אחד הסוכנים הראשיים למיטהר שחור במטבע זר. האיש,
סוחר תל־אביבי, הציג את עצמו כמוכר דולארים מטעם האוצר, במטרה לייצב
את מחיר הדולאר השחור.

בניו־יורק נתנה ישראל את ידה למיסמך
רב־רושם: האמנה הבינלאומית להבטחת זכויות
האדם.
בירושלים עמד אזרח שחום־עור ליד ב־חירת־לבו
ההרה, ונישא בטכס פרטי. בי
הרבנות, שבידה הזכות הבלעדית לטכסים
מסוג זה, פסלה את האזרח מטעמים של
גזע.
נשואיו של בנימין גטייה, היהודי הפלא־שי,
הכריז סגן שר הפנים, לא יוכרו על־ידי
ממשלת ישראל. הזכות היסודית השמורה
לכל אדם על פי האמנה הבינלאומית
— סעיף 5קובע : בנשואיו אדם
יופרע לא מטעמי דת או גזע — הופרה
בצורה הצינית והגסה ביותר,
בטרם יבשה דיו החתימה בניו־יורק.

במיקרה התבלטה הסתירה
במהירות כזו. הכפייה הדתית
היתד, מביאה ממילא להתנגשות
בין האידיאלים הכלל־אנושיים,
לבין חוקי המדינה. מאותה סיבה
שבישראל לא נחקקה חוקה, גם
לא יונהגו בה סעיפיה של האמנה.
ממשלת
ישראל, שתתבקש לתת
לאמנה זו תוקף של חוק
בתוך גבולותיה, תעמוד בפני
הברירה: לסרב לחוקק חוק כזה׳
ולהיות מוצגת כלפי העולם
כולו כמדינת אפרטהייד, או
להתמודד סוף־סוף עם עסקני
הכפייה הדתית במלחמה על זכויותיו
היסודיות של האדם
במדינת ישראל.

בין אלפי התיירים שהגיעו
לחגוג את הפסח בישראל נמצא
גם הרב הרברט פרידמן,
המנהל הכללי של המגבית היהודית
המאוחדת בארצות־הב־רית.
מה שראה שימח את ליבו
כיהודי — אך הדאיגו כממונה
על השנור.
הוא כינס כמה סופרי חוץ
בתל־אביב, ביקש את עזרתם.
״יהודים המבקרים בישראל,״ פתח׳
״מוצאים כאן חברה משגשגת•
בתי־מלון מפוארים, בתי-
קפה מלאים, רחובות נוצצים. הם חוזרים
הביתה ושואלים את עצמם — למה צריך
לתת עוד נדבות?״
הוא ביקש מהעתונאים לדווח לקוראיהם
האמריקאים, כי בישראל קיימת תמונה כפולה:
מצד אחד התפתחות — ומצד שני
מצבורים גדולים של עוני ומחסור.
כספי השנור, ביקש הרב הרברט פרידמן
להדגיש, הולכים לחיסול העוני ולקליטת העולים.
״מיפעלים
קונסטרוקטיביים״ .הצרה
עם הרב פרידמן היא, שניסה להתעלם
מעובדה הידועה לו היטב: כספי המגביות
אינם הולכים ישר ״לחיסול העוני והמחסור״
.חלק לא מבוטל מכספים אלה זורם
לקופות המפלגות הציוניות השונות — אם
ישירות, אם דרך ״מיפעלים קונסטרוקט־ביים״
כביכול, כמו בטאוני המפלגות וקי־בוציהן,
או בנייני־הפאר בהם משוכנים
המנגנונים המפלגתיים.
כסף זה נשאר, בסופו של דבר, בסקטור
העשיר בלאו־הכי של ישראל. הוא מתגלגל
דווקא לפרוזדורי המלונות המפוארים, לבתי־הקפה
המלאים ולמכוניות־הפאר. לכן גם
לא מיהרו העתונאים להבטיח, כי ישלחו
את הכתבות הבכייניות שהזמין אצלם הממונה
על השנור.
היתד, לרב הרפורמי גלוי־הראש צרה
שניה: לא רק התיירים המבקרים בישראל
מפיצים את שמיעתה טובה. קיים מנגנון־
הסברה עצום בארצות־הברית, שכל תפקידו
להציף את העיתונות שם בידיעות על פריחתה
הכלכלית של ישראל. זהו מנגנון
מיפעל מילווה הפיתוח, המעוניין למכור
את ישראל כהצעה עסקית, ולא כמבקשת
נדבות.

א ;פקיר אותך, בחור. נדאג למשהו
מתאים בשבילך,״ הפטיר לוי אשכול
לעברו של צעיר שחרחר, באחת ממסיבות
הניצחון של המערך, שנערכה ימים אחדים
לאחר הבחירות.
הצעיר, אהרון כידן, שסיים זה עתה את
עבודתו המאומצת במטה הבחירות של המערך
ושהיה אחראי במשך חודשים לניסוח
והכנה של שטף מודעות המערך בעתונים, לא
הגיב על הבטחת ראש־הממשלה. הוא החליט
לחכות ולראות איך תתממש. בינתיים קיבל
פיצוי קטן בו במקום,
נשלח למסע
הרצאות לארצות־ה־ברית.
החודש
מונה כידן
( )37 גבה הקומי״
הבולט תמיד בלבושו
המהודר, לעוזר
מיוחד לראש־הממש־לה.
בהגדרת התפקיד
נאמר, כי הוא
יטפל מעתה בעניינים
כלכליים וחבראליאב
תיים,
לפי דרישתו
של אשכול, ייעץ
לראש־הממשלה בשאלות חברתיות המתעוררות
מפעם לפעם.
יחד עם המינוי הוקצה לעוזר המיוחד
חדר במשרד ראש־הממשלה בירושלים, והועמדה
לרשותו מזכירה. בכך הוכנס כידן
כדת וכדין לתוך משפחת יועציו האישיים
של לוי אשכול, היושבים גם הם, איש־איש
בחדרו, בבניין הגדול בקריית הממשלה בירושלים.
עם מינויו הגיע מספר חברי כת־היועצים
של אשכול ל־.11
מי הם חברי טראסט־המוחות של ראש־הממשלה?
איזה תכונות נדרשות מאדם כדי
לזכות במינוי כזה? מה תפקידו של כל
אחד? מהן שיטות העבודה האופייניות לאשכול,
והמבדילות אותו מראש־הממשלה
הקודם?
בחלקן היו התשובות ידועות, בחלקן נשארו
עלומות. כי מעולם לא ניתנה על כך
תמונה ברורה. בישראל של אשכול, בדומה
לישראל של בן־גוריון, נשאר בעינו הכלל,
ני מה שאפשר להסתיר, ואת מה שאין
הכרח לגלות, ממשיכים להסתיר. אפילו
שאין כל צורך בסודיות.

_ האסיר לשעבר

ץ קן היועצים, מבחינת הגיל אם כי לא
} מבחינת החשיבות, הוא בנימין אליאב,
המכהן כיועץ לענייני הסברה ליד אשכול.
לאליאב 57 דוקטור לפילוסופיה, הועיד
אשכול את תפקיד הממונה הכל־יכול על
ענייני ההסברה במדינה. בינתיים משמש
הוא רק כיועץ, מכיוזן ש״קשה להכניס אדם
בבת אחת לתפקיד כה רם״ ,כפי שהסביר
זאת אחד מפקידי אשכול.
הקושי בהכנסתו של אליאב לתפקיד המיועד
נעוץ לא במעט בעברו הפוליטי ה־מגיזן,
עבר שהיקנה לו יריבים ושונאים
רבים בצמרת הפוליטית של המדינה. לכן,
למשל, סוכלה בזמנו התוכנית למנותו למנהל
קול ישראל, ובצורה דומה בוטלה
תוכנית להפקיד בידיו את עריכת דבר.
הדוקטור הממושקף, שנקרא בעבר ביינוש
לובוצקי, החל את
פעילותו הפוליטית
עוד בלטביה מולדתו,
כשנימנה על
מייסדי בית״ר שם.
כשנבחר
ב־,1929
זאב ז׳בוטינסקי לראש
בית״ר, כיהן
אליאב לידו כחבר
המיפקדה העליונה
של האירגון, יחד
עם אריה דיסנצ׳יק,
כיום עורך מעריב. שריד אליאב ניחן בכו־שר־כתיבה
מעולה,
היה משתתף קבוע במרבית כתבי־העת ו־העתונים
הריביזיוניסטים. בשנות השלושים
והארבעים, כשהיה פעיל במוסדות הפוליטיים
של האצ״ל, נאסר שלוש פעמים על־ידי
הבריטים, נכלא פעמיים בעכו ופעם
בלאטרון. אך האסיר הלאומי לא היפנה את
כעסו אל השלטון הזר, על שאסר אותו.
הוא הבין, כי כללי המלחמה נותנים לאנגלים
זכות לאסרו. היתד, לו כתובת אחרת לזעם.
כתב אליאב ב־ , 1938 כשיצא ממאסר: די
בזה שאנשי מפא״י ילחשו על אזני השליטים
כי האיש הזח חוא מסוכן מאד אינני
מביע כאן חשד בעלמא. אני יודע אפילו
את שמו המדוייק של אותו הפקיד בסוכנות,
שהיה מביא למרכז הבולשת, בשם הנהלת

הסוכנות, את רשימת הצה׳׳רים והבית״ריס,
המסכנים את שלום הציבור.

אליאב לא גילה אז אח שם הפקיד, ובוודאי
שלא יגלה אותו היום. יתכן אף כי
השניים, המסגיר והמוסגר, נפגשים לפעמים
במיסגרת עבודתם, כי היום עובדים שניהם
בשרותו של אותו אדם, ולמען אותן מטרות.
את נסיונו בהסברה רכש אליאב מזמן.
היתד, תקופה בה עבד במחלקת ההסברה
במטה הארצי של האצ״ל. הוא השתתף אז
בהוצאת הבטאון הפנימי של המחלקה, שנקרא
בחרב, יחד עם קלמן כצנלסון, שהתפרסם
מאוחר יותר בספרו הגזעני ומעורר־הסערה
המהפכה האשכנזית.

כל אותה עת לא פסק להרצות, לכתוב,
להסביר ועוד פעם להסביר. בשלהי מלחמת
העולם השניה, כשיצא
האצ״ל לפעולות
נגד השלטון הבריטי,
נסתמנה תזוזה
בעמדתו הפוליטית
של אליאב. הוא
התרחק מן האירגון,
התקשר עם קבוצת
חברי ההגנה, ויחד
עימם הקים את הגוף
שנקרא עם לוחם.
מטרתו המוצהרת:
להביא לאיחוד
כל הכוחות הלוחמים
של היישוב
היהודי בארץ.
ארבע שנים לאחר מכן השתתף הדוקטור
בעריכת מיברק -העתון היומי של לח״י.
כשנורה בירושלים המתוזך מטעם האו״ם,
הרוזן פולקה ברנדוט, מיהר אליאב לנתק

בור שבוע הופיע יוסי במשרדו של ברקת,
החל לעבוד כדובר מפא״י. אז נקשרו גם
קשריו הראשונים עם אשכול, שלקח אותו
עימו ללישכתו לאחר הבחירות.
יוסי, שחרחר וצנום, נשוי ואב לילד, הגיע
לתפקיד עליו לא חלם מימיו. עד שהגיע
לדוברות מפא״י לא עסק בעסקנות מפלגתית.
הוא עבד ככתב יומן החדשות בקול־ישראל,
למד ספרות ופילוסופיה באוניברסיטה,
פירסם ספר שירים מפרי עטו, שנקרא
פגישה במקום אתר.

צעיר אחר שהגיע ללישכתו של ראש־הממשלה
שלא בדרך העסקנות הפוליטית
הוא עמיאור קמיר, המוכר יותר בשמו
הקודם עמי קצ׳קו.
תפקידו הנוכחי של עמי: יועצו של
אשכול לעניינים כלכליים.
קמיר ( )34 היה חניך התנועה המאוחדת
וחבר קיבוץ ארז. כאשר עזב את המשק
ב־ ,1954 עלה לירושלים ללמוד כלכלה באוניברסיטה.
תוך כדי לימודיו עבד במשרד־האוצר,
כעוזר לכלכלן בכיר במחלקתו של
שמעון הורן. כאשר יצא הורן לניו־יורק,
לנהל את מרכז ההשקעות שם, התפרקה
המחלקה, וקמיר עבר לאגף התקציבים במשרד.
היד, זה בתקופה בה כיהן אשכול
כשר האוצר.
ב־ 1962 ניתמנה כיועץ אישי למנכ״ל
האוצר ד״ר יעקוב ארנון, ובתקופה זו נתהדקו
המגעים בינו לבין אשכול. הוא לא
הסתיר אז את התלהבותו מ״הקסם האישי
של שר־האוצר״ .הכלכלן השמנמן, הנעדר
חוש־הומור, הפך במרוצת הזמן למקובל
על אשכול, והיה אורח קבוע בביתו. הוא
התחבב על מרים אשכול, עובדה שעזרה לו
לא במעט בקידומו האישי.

עדי ( )43 עובד בלישכתו של אשכול מאז
פברואר של השנה שעברה, נחשב עתה
לאיש הקרוב אליו ביותר. אשכול לא מסתיר
ממנו דבר, מרבה להתייעץ איתו. הוא אינו
ידוע כמי ששופע רעיונות מקוריים, אך
הוא מוכר כיעיל, זריז ומתמיד. הוא מלווה
את אשכול לכל מקום,
ידוע לכן בקרב
עובדי המשרד
בכינוי ״הצל״.
הצל היה בעבר
ציר ישראל לענייני
הסברה בניו־יורק, ולאחר
מכן מנהל
מחלקת ההסברה ב־משרד־החוץ.
אל אשכול
הגיע לפי המלצתה
של גולדה מאיר.
ייחוסו המשפחתי:
הוא חתנו של
שר־הדואר אליהו ששון.
את קשריו המשפחתיים ניצל ערב
הרכבת הממשלה כדי לפייס את חתנו
ששון, שניסה למרוד באשכול בדורשו תפקיד
נכבד יותר לעצמו, בגלל היותו ״נציג
הספרדים״ בממשלה.
בחדרי חדרים נאשם עדי בהכשלת אשכול
בפרשת דוב יוסף, ביוזן שלא דאג להודיע.
בזמן לשר המשפטים על הכוונה להדיחו.
אך כל תואריו, קשריו ועברו מחוזירים,
לעומת הנכם שהוא מחזיק בידו יום ולילה,
והגורם לקינאת רבים, ולפעמים גם לרוגזם.
כי עדי הוא ״האיש אשר על היומן״ .הוא
מנהל את יומן הפגישות, האירועים והמסעות
של ראש־הממשלה, וכל אדם, יהיה זה
איש רם ונישא, או אזרח פשוט, הרוצה

ב ש ביו !9ה
8ינה אשנוד
את אחד״ עשו
את קשריו עם חברי לח״י, שנחשדו בביצוע
המעשה. הוא עשה זאת בצורה מקורית: הוא
כתב חוברת גדושת השמצות על לח״י, הוציאה
לאור בשמו, לא חסך בה דברי הלל
על מנהיג מפא״י דויד בן־גוריון.
הדרך למפא״י היתר, פתוחה בפניו מאז,
והוא הפך חיש מהר לאחד מעורכי צהרון
הנפל של המפלגה, הדור. מכאן ואילך היתד.
דרכו סלולה בשרות המדינה. הוא היד,
פרשן מדיני בקול ישראל, מזכיר ראשון
בבואנוס־איירס וקונסול בניו־יורק.
הוא הביע פעם את רצונו לכתוב את הביוגראפיה
של בן־גוריון, אך כששמע זאת
בעל הדבר פסק בתקיפות :״לא אתן ש־רביזיוניסט
לשעבר יכתוב את תולדות חיי.״
אך לא הרי בן־גוריון כהרי אשכול. ראש־הממשלה
הנוכחי אינו נרתע מעברו של
אליאב.

שני צעירים

*׳עץ אחר, הנהנה מאמוגו של אשכול,
7הוא דווקא הצעיר שבחבורה, מזכיר ה־עתונות
יוסי שריד,
ליוסי אין עבר פוליטי כה עשיר כמו
לאליאב, הן מחמת גילו ( )25 והן בגלל
תחביביו ועיסוקיו,
שלא היו פוליטיים
מעיקרם. יוסי הגיע
ללישכתו של אשכול
רק במיקרה,
עקב. שיחה שהתנהלה
לפני שנתיים,
בין מזכיר מפא״י
דאז ראובן ברקת ו־זלמן
שר־החינוך
ארן.
התלונן
אז ברקת:
״חסרים לי צעירים הרצוג מוכשרים סביבי. כל
אלה שעובדים עימי
מתעסקים באינטריגות. אולי יש לך מישהו
מתאים, כדי שיהיה דובר המפלגה?״
ארן הבטיח להפנות אליו צעיר מתאים.
הוא הכיר אחד כזה, בביתו של יעקוב
שריד, המישנה למנכ״ל משרד־החינוך. כע־

במשרד ראש־הממשלה מוכר קמיר כפקיד
מעולה, שקדן ומסור, וזוכרים לו עדיין
את נאמנותו לאשכול, בתקופה בה שרץ
עוד המשרד בבנגוריוניסטים קיצוניים.
קמיר לא נחשב אומנם לכלכלן מצטיין,
אך ראש־הממשלה מגלה עניין דווקא בשטחי
ההתעניינות המיוחדים לו: בעיות ביטוח־לאומי,
תעסוקה, חינוך ובריאות במדינת־סעד.
אשכול מרבה לדרבנו להמשיך ולהתעמק
בבעיות אלה, כדי שיוכל לנצל את
הידע שלו.

אצל בן־גוריון לא שירתו יועצים רבים.
לכן, מטבע הדברים, היה לכל אחד מהם
מישקל יתר מאשר ליועצים הנוכחיים.
נחמיה ארגוב, למשל, יועצו הצבאי של
ביג׳י, היד, בשבילו הרבה יותר מכפי שהתבטא
הדבר בתוארו. הוא היה ידידו בנפש
של ראש־ד,ממשלה הזקן וחסר־הידידים, והיה
שותף לו כמעט בכל.
כאשר נפטר ארגוב, מונה תחתיו חיים
בן־דויד (חב״ד) .אך הוא כבר לא היה
כקודמו. בכל זאת תרם לא במעט לעבודת
ראש־הממשלה, בהיותו תקופה מסויימת
אחד מתוך שלושת האנשים הקרובים לו
ביותר. השניים האחרים היו יצחק נבון,
מנהל לישכת ראש־הממשלה ומזכירו המדיני;
וטדי קולק, מנכ״ל המשרד.
אחרי חב״ד ירש את התפקיד יצחק ניסיהו,
שהמשיך לכהן גם בתקופת אשכול. ניסיהו
לא הסתיר את עובדת היותו איש רפ״י,
אך אשכול לא מיהר להחליפו עד לאחר
הבחירות. לאחר מכן ביקש אשכול רשימת
מועמדים מן הצבא, שוחח עם כל אחד ארוכות,
בחר לבסוף בליאור 44 איש הגנה
בעל ותק, חרוש־קמטים ואדום־שיער.
אך כשם שלא כל יועץ קיים כדי לייעץ,
כך קיים גם יועץ שתפקידו הרבה יותר
נכבד וחשוב מאשר רק לייעץ. זהו עדיאל
(״עדי״) יפה, שלפי תוארו הרישמי הוא
יורשו של יצחק נבון: מנהל לישכת ראש־הממשלה
ומזכירו המדיני.

לפגוש את אשכול, חייב לקבל את אישורו
של יפה, ולקבל את החלטתו בייחס למועד.
כך יכול עדי לעצב במידה לא מועטה
את קשריו של ראש־הממשלה עם גורמים
רבים, לשנות במידה מסויימת את מושגיו
על בעיות שונות. הוא, יותר מכל אחר, שולט
על האינפורמציה הזורמת לאשכול.

כן הרב

ך* מוח המכריק ביותר בכת־היועצים
( 1הוא ג׳נטלמן דתי יליד אירלנד, בעל
עבר עשיר בשירות משרד־החוץ, ומי שנועד
לפני כשנה לכהונת הרב הראשי של
יהודי בריטניה — יעקוב הרצוג.
את נסיונו המדיני החל הרצוג לרכוש
לאחר תום מלחמת העולם השניה, כאשר
יצא בשליחות אביו, הרב הראשי לארץ־
ישראל יצחק אייזיק ד,לוי הרצוג, לעסוק
באירופה ובאמריקה בעניינים יהודיים, הן
מדיניים והן דתיים.
בימי מלחמת סיני עבד במחיצת בן־
גוריון, והוא אשר ניסח את תשובותיו
של ראש־ד,ממשלה לאיגרות החריפות של
בולגנין ואייזנהאור. אצל בן־גוריון היה
לו אשראי גדול, כמי שאירגן בזמנו את
פגישותיו עם הסינטור הצעיר ג׳ון קנדי,
וכמי שהיתר, לו יד באירגון הפגישה בינו
לבין הקאנצלר הגרמני דאז, קונראד אד־נאואר.

היום מצוייר, בביתו תמונת בן־גוריון
ואדנאואר, במלון ולדורף אסטוריה בניו־יורק,
כשמאחורי שני הישישים ניצב הוא
עצמו. כיום אין להרצוג שום תואר פורמאלי
בלישכתו של אשכול, אך הוא מכהן
בתפקיד היועץ המדיני שלו.
כאשר חזר לארץ לפני חודשיים, לאחר
שהות ממושכת בשוויץ לצרכי ריפוי, תיכנן
אשכול למנותו מנכ״ל משרד ראש־הממשלה.
אך הרופאים אסרו עליו לקבל את המינוי.
הוא יושב היום באותו חדר בו ישב
אבא אבן, כאשר כיהן בממשלת אשכול
כשר ללא תיק, ומבצע עבודה דומה לבעל
השולחן הקודם: פתרונן של בעיות מדיניות
המתעוררות מפעם לפעם, והדורשות
טיפול של אדם בעל כושר אנליטי מעולה.
הרצוג, המעריץ עד היום את בן־גוריון,
ירש מאבותיו הרבנים את חריפות־המוח

וכושר־ר,ניתוח החיוניים לתפקידו.
בלישכת אשכול מוכר הרצוג כ״פה של
ראש־הממשלה אל העולם האנגלו־סכסי״.
הוא גם מחבר לו את נאומיו באנגלית.

הדוגמה שר שיזואל חיפה
44,הם, אם כן, שיקוליו ודרישותיו של
אשכול בבתירת יועציו? מהו המכנה־המשותף
בין אחד־עשר היועצים?
אין לאשכול דרישות נתונות מראש, בבחינת
תנאי בל־יעבור, כשהוא בא לבחור
את יועציו. אילו דרש נאמנות אידיאולוגית,
לא יכול היה לבחור בהרצוג הדתי, המעריץ
את ביג׳י. אילו דרש מן המועמדים שיהיו
לפחות כאלה שעברו איתו כברת־דרך ארוכה,
לא יכול היד, למנות את שריד או את
אליאב. אילו חיפש גאונים מיוחדים במינם,
לא יכול היד, למצוא את התגלמותם דווקא
בקמיר, או באמנון בן־יוחנן, שהוא מעין
יועץ־עוזר לעדי יפה.
נראה לכן, כי ד,אימפרוביזציה שלטת בכל,
ובחירתו של איסר הראל, מי שהיה בעבר
הממונה על שרותי־הבטחון, תוכיח. הראל
( ,)54 שהיה במשך שנים השליט הכל־יכול
על מנגנון החושך, עד שהסתכסך עם בך
גוריון בשאלת המדענים הגרמניים, נבחר
לפני כחצי שנה לשמש יועץ בטחוני ל־ד
אשכול. מועד מינויו אומר דרשני.
ערב הבחירות, כשהריב עם רפ״י הגיע
לשיאו, הרגיש אשבול צורך למנות לתפקיד
בכיר בסביבתו אדם בעל עבר בטחוני, כדי
שיהווה מישקל נגדי לשורת הבטחוניסטים
המקצועיים של בן־גוריון. הוא מינה את
הראל ליועץ בטחוני, מבלי לברר בדיוק מה
יעשה ובמה יטפל.
החודש הירהר איסר באפשרות של פרישה,
טען כי לא מנצלים את הידע שלו. בלשונו:
״מרוב יועצים, קשה בכלל לייעץ לאשכול.״
מינויו של כידן, לעומת זאת, הוכיה כי
בחירתו של אשכול נעשתה רק כדי למלא
הבטחה, מחוסר ברירה
כמעט.
כידן היה בעברו
הרחוק קומוניסט, ולאחר
מכן חבר בקבוצת
אינטלקטואלים
שמאליים, שקראו
לעצמם הכוח
השלישי. אך אשכול

זכר לו רק את נאמנותו
לפני הבחירות.
הוא לא שכח
כי כידן נטש את
עבודתו במעריב, כשנדרש
על־ידי עורכו
לנתק את קשריו המפלגתיים ערב הבחירות.
מה הוא עושה היום? משמש לאשכול עיניים
ואוזניים בחוגי האקדמאים ואנשי
הרוח .״אשכול רוצה לדעת מה אומרים
בחוגים אלה על בעיות המדינה,״ מסבירים
במשרד ראש־הממשלה.
האם יכניסו יועצי אשכול רוח רעננה בעבודתו?
דוגמת היועץ לעניינים ערביים אינה
מצביעה על תשובה חיובית.
היועץ, שמואל טולידנו, שחבריו קוראים
לו ״שמואל היפה״ ,נבדל משאר יועצי אשכול,
בכך שהוא שולט על מנגנון גדול.
משרדיו מצויים בכל רחבי הארץ. אלא
שכל העצות וכל המנגנון הולכים בתלם
החרוש היטב, שנקבע בימי בן־גוריון ופרם,
ושהכנים את ממשלת ישראל למבוי סתום
בכל הנוגע לאזרחים הערביים.
דווקא דוגמה זו מעוררת ספיקות רציניים,
האם שיטת היועצים, שהיא דימוקראטיר.
ביסודה, תביא לשינוי כלשהו במדיניות
הממשלה. כי כדי לשפר מדיניות, לא מספיקות
עצות טובות. דרושים גם עקרונות אחרים.

ף * ש בו עככנסת החל באפיזודה משעשעת למדי. מטעם הממשלה הונחה לקריאה
| 1ראשונה הצעה לתיקון דיני מס הכנסה. על פי תקנון הכנסת אפשר לקיים דיון בהצעת
חוק, רק אם חלפו יומיים מאז הונחה ההצעה על שולחן חברי הכנסת. כיוון שהצעת
התיקון נראתה לממשלה כדחופה, הסכימה ועדת הכנסת להתיר דיון מיידי.
הדיון נפתח בדברי שר המסחר והתעשיה, שמילא את מקומו של שר האוצר, אשר באותו
ערב השיא את בתו. למעשה, לא הספיקו חברי הכנסת אפילו לעיין בהצעה ולקבוע
עמדה לגביה.
בכל זאת הספקנו לבדוק את ההצעה והחלטנו שלא להשתתף בוויכוח, ולהצביע עם
הממשלה. ההצעה, שבאה לתקן הוראה שולית למדי בפקודת מס הכנסה, נראתה בעינינו
כרצויה. אף־על־פי־כן, ומבלי שנתבקש לכך, נתן יו״ר הכנסת את רשות הדיבור לח״ס
אבנרי. נראה שההרגל בכל זאת עושה את שלו.
אורי, בדבריו הקצרים והענייניים, הצביע על ליקוי בהצעת הממשלה. תשובתו של שר
המסחר והתעשיה להערתנו לא היתד, ענינית. לאחר תום הדיון ניגש אלינו אחד מעובדי

המדינה הבכירים והודיענו כי דעתו כדעתנו, וכי הוא מצדד בדעתנו לפיה יש למחוק מן
ההצעה את הסעיף המקנה לשר האוצר שיקול־דעת בלעדי. לא רק זה, אלא שלדבריו גם
שר המסחר והמעשיר! מצדד בדעה זו.
אחר־כך החל הדיון על תקציב משרד החינוך והתרבות. השר זלמן ארן, בנאום ארוך
ומפורט, העשיר את הכנסת בנתונים סטטיסטיים רבים. בלהט רב, בהתלהבות של מחנך
צעיר, דיבר השר על מספרים. בכל מקום ראה גידול והתרחבות. קולו הרועם וצורת
פנייתו אל חברי הכנסת, הזכירו שיעור בכיתה. הוא גער מעל הדוכן בח״כים המשוחחים
עם עמיתיהם, ואף על קהל העיתונאים לא חסך :״אני מבקש שקט בתא העתונאים —
אתם מפריעים לי.״
היה זה שיעור מוצלח, אלא שלמרבה הצער לא נכחה בו מרבית הכיתה.
למרות שפע הנתונים והגידול הרב, סבר השר כי מערכת החינוך בישראל אינה ערוכה
עדיין להתמודדות עם היעדים שלפניה — היא זקוקה להיערכות מחודשת.
לא, אין המשרד מתכוון להנהיג תכנית לימודים חדשה, להוציא כמובן העמקת ערכי

דרושה מהפיכה חינוכית
הנאום הבא נישא על־ידי הסיעה במסגרת הדיון
על תקציב משרד־החינוך.

כבוד היושב־ראש, כנסת נכבדה.
החינוך של היום — הוא העם של מחר.

מרבים לדבר אצלנו על בניין הארץ. משרי
עים כבד כספים עצומים. אולם חשוב מבניין
הארץ -בניין העם.
תפקידו של כל מישטר הוא, בראש וראשונה, לקבוע
סולם של עדיפויות לגבי משימותיו והשקעת משאביו, הכספיים
והאנושיים. סולם העדיפויות הוא תמונת המישטר.

לדעת תנועתנו, חייב החינוך לעמוד כראש
סולם העדיפויות של מדינת ישראל -יחד עם
הבטחת כטחון־המדינה והשגת השלום. יתר
על כן: גם הכטחון וגם השלום ברוכים ומותנים
כרמת החינוד.

וזותז^רו נ\\1זה רכל

לדתיים ולחילוניים, אחת לעיכרים ולערבים, בים אלה, ואפילו מעבר לחומר בטקסטים הנלמדים
אחד לוותיקים ולעולים חדשים. ואילו כן־גור* ניכרת נטייה ברורה להדגיש את יחסן השלילי של האומות
בעת לימוד פרשת הקמת המדינה, ,העמידה מן הצד׳ של
יון, זה הדוגל המושבע בממלכתיות, ויתר על
האומות, ולטשטש במידת־האפשר את העזרה שהגישו. צד
הממלכתיות האמיתית כגיזרה המכרעת כאחר
של שינאת העולם ליהודים הוא, ניקמת היהודים ביותר.
גויים׳
.בולט הז־לזול בתרבויות אחרות.״
אנו מתנגדים לקיום הזרם הדתי, הממלכתי־כביכול. אנחנו
אותו דו״ח מציין במיוחד כי החינוך הדתי מעמיק שינאת־מתנגדים
שבעתיים לחינוך העצמאי של אגודת־ישראל, שכל * .אחים. אני מצטט :״עובדה ראוייה לציון היא שעמדה דתית
תקציבו בא, למעשה, מן המדינה. זהו חינוך בלתי־ממלכתי
קיצונית, בעלת גוון שד כפייה, האומרת כי כל יהודי חייב
במהותו ובתוכנו, והוא מופעל על־ידי מפלגה שהתנגדה
להיות דתי, מצויה בשיעור גבוה,־למדי אצל תלמידי בתי־כשעתה
לעצם רעיון מדינת־ישראל.
הספר הדתיים־ממלכתיים, בעוד שעמדה בלתי־דתית־קיצונית
יהא חינוף אחד לכל ! וכל מי שרוצה להוסיף ׳ אינה מצוייר, כמעט אצל תלמידי בתי־הספר הממלכתיים.״
ומת כותבים המחנכים עצמם? אני מצטט מאמר מתוך
עליו, יהא חופשי לעשות זאת על חשבונו. ,
אורים תשכ״ב, אחד מבטאוני הסתדרות המורים :״המדינה
מעבר למערכת-החיניד הממלכתית.
אך גם החינוך הממלכתי הכללי, כפי שהוא קיים היום — .היהודית, שהוטבעה בחותם הדורות של יהדות השתייה בהאם
הוא ממלכתי בתוכנו? האם הוא מחנך אדם ישראלי * ,בדידותה, גם אם יהיו לה קשרי־ידידות עם עמים אהרים,
היא בודדה בלשונה, בתרבותה, בהשקפת עולמה ובכל
המסוגל לחיות בעולם שהגבולות בו מיטשטשים והולכים,
הליכותיה.״

ומאטר אחר שם :״הרגשת הייעוד הזה כא
לנו מהיותנו תמיד -ועד היום -העם
היחידי שקדושת חיי־אדם הוא אחד מערכי
היסוד כהשקפת עולמנו, כתוף קהל עמים
רצחניים החיים על חרבם״.

ף ש הרכה אנשים טובים במערכת החינוך. יש לא מעט
7רעיונות טובים, ולא מעט תוכניות חיוביות. על חלק
מהן שמענו מפי השר — ולחגק מן החלק הזה אנחנו
מסכימים, כמו לגבי הקמת בית־ספר מקיף והקמת מיכללות.
אולם, אדוני השר, כל הרעיונות והתוכניות האלה הם
כאין וכאפס לעומת הדרוש, לעומת הציווי העצום המזדקר
לעינינו. אין לנו הרגשה כי משרד־ו•,חינוך י, כמו שהוא
היום, תואם את חומרת המצב. את גודל המהפכה הדרושה.

כך אומר מחנך, בבטאון המחנכים. אוי לחינוך הזה.
הדו״ח הנזכר מוכיח כי בכלל אין חינוך לערכים מחוץ
לשוביניזם המעוות הזה — לא לעבודה, לא לניצול הפנאי,
לא לאזרחות אמיתית.
אם זוהי משמעות התודעה היהודית המהוללת, אולי כדאי
להחליפה בתודעת המולדת. אולי כדאי ללמד תמונה היסטורית
אחרת; ההיסטוריה של ארץ־ישראל בכל הדורות
!והתקופות, מן האדם הקדמון, תרבויות העמים השמיים
הקדמונים, גיבורי ישראל ונביאיו, תקופת ביזנטיון ופריחת
האיסלם, הצלבנים והממלוכים, צלאח אל־דין המוסלמי וידידו
הרמב״ם היהודי, התחייה העיברית החושה והתחדשות
התנועה הלאומית הערבית, ועד מלחמת תש״ח והקמת
:מדינת־ישראל — כשלמות אחת ורצופה של היסטוריה
מולדתית, רבדים על גבי רבדים, מיזוג התרבויות והשפעת־הגומלין
ביניהן, תמונה מרחבית ואוניברסלית, תחת התרכזות
בלעדית בתולדות הגולה, הרדיפות והפוגרומים. רק
כך נחנך אדם שלם, מאוזן, נאמן למדינתו אך מוקיר את
תרבות שכניו, גאה בשורשיו אך פתוח לקליטת ערכים
בלל־אנושיים ורב־לאומיים.

היינו רוצים לראות משרד־חיניד מהפכני
בגישתו וביכולתו, משרד שהוא מלא וגדוש
כאנשים צעירים, דינאמיים, שופעי־רעיונות,
חדשניים, הכופרים כשיגרה רעיונית ואירגו
נית.
משרד כזה, למרבה הצער, אין. המשרד מלא מלמדים־
בדימוס. שעולמם הרוחני עוצב לפני שני דורות. האווירה
הב-ורוקראטית של המשרד היא מן המפורסמות גם כמנגנון
הממשלתי שלנו, וכל מורה יודע זאת מנסיונו.
כבוד היושב־ראש, היינו רוצים לדבר על בעיות רבות. על
הצורך להרחיב את רשת־החינוך העל־יסודי, כדי שכל נער
מוכשר יוכל להיקלט ללא בעיות כספיות. כדי שלא ייפסל
נער מוכשר מפני שלא קיבל מיטען מתאים בבית, או
מפני שלא למד בבית־ספר יסודי בעל רמה מספקת, או
מפני שהוא צריך להרוויח כסף למחיית משפחתו.
לגבי, אישית, זוהי נקודה רגישה מאוד, כי בגיל 13
נאלצת־ גם אני לנטוש את ביתיר,ספר היסודי, לפני סיומו,
כדי לעזור בפרנסת משפחתי.

הבעיה העיקרית אינה רק מתן הזדמנות
שווה סתם לבל הנערים, אלא גם מתן הזדמנויות
שוות־ערף.
היינו רוצים לדבר על בעייה משוועת: רמתם של כוחות
ההוראה החדשים בחינוך היסודי. היינו רוצים לדבר על
החינוך הניתן לערבים.
היינו רוצים לדבר על רמת־הלימודים בבית־הספר התיכון,
על הרמה של החינוך האוניברסיטאי ועל היקפו. אך מפאת
קוצר הזמן העומד לרשותנו, נאלצים אנו להסתפק בכמה
נקודות, הנראות לנו חשובות במיוחד.

ח־ינגך אחייר — לכי!
י* ודם כל, כבוד היושב־ראש. בעיית הזרמים.

׳ 17״עם אחד היינו -עם אחד נהיה:״
1להיכן נעלמה סיסמה זת־

מבין כל ההאשמות שאנו מטיחים בפני חבר־הכנסת דויד
בן־גוריון, זוהי אחת ההאשמות החמורות ביותר: שעם
קום המדינה ויתר לעסקנים הדתיים, לשם נוחיות של קנוניה
קואליציונית, על רעיון החינוך הממלכתי הבלעדי.

חיניד ממלכתי יכול להיות רק אחד -אחד

ורע
ארן אוי לחינוך הזה

שיש בו — כדברי שריד,חוץ — ״ניצנים של קהיליד,
עולמית״?

זזעוך לשיבא\ז ול\21 נזה
ך • נח מונח לפני מיסמך מזעזע ומחריד: דו״ח מחקר
( | של קבוצת מדענים, שיצאה לאחרונה לאור בהוצאת
האוניברסיטה ומשרד־החינוך עצמו. הוא דן ב״חינוך לערכים׳׳
,־הוא מבוסס על מידגם מייצג של כיתות ח׳ בבתי־הספר
הממלכתיים במרכזי עולים, תוך השוואתו לבתי־ספר
ביישובים ותיקים.
אני מצטט:

״המוטיכים הבולטים כתמונת היחסים כין
ישראל והעמים, הם בעיקרם מוטיבים שליליים
• :טינאה ונקמה.
״ניכרת מגמה ברורה למדי מצו המורים להדגיש מוטי

פו ר ענו ת

ך * ו כני ת הלימודים שלנו היא מיושנת. היא התאימה
] וליי שוב יהודי קטן ומנותק, לעולם שוביניסטי שבין
שתי מלחמות־העולם, לעדת נרדפים העמוסה בכל תסביכי
הרדיפה. אין פלא שהנוער פונה עורף לתורה זו.
ולבסוף, כבוד היושב־ראש, מילה אחת על הפער בין
ילדי־ותיקים וילדי־חדשים, בעיקר בני ארצות־המזרח.
לפי הדו׳׳ח המזעזע שכבר הזכרתי, קיים פער עצום בין
ילדי עולים ובני היישוב הוותיק.

הציון הממוצע במיכחן הסקר היה 72 בקבו־צת
ילדי־העולים, לעומת 106 כקבוצת כני
היישוב הוותיק. כמושכי־עולים היה הציון
הממוצע של הסקר.55.6 :
כבוד היושב־ראש, בית־הספר היסודי הוא הבסיס לכל
חינוך. תיקונו קודם לתיקון כל ליקוי אחר, חמור ככל שיהיה.
אל ישכיח דו״ח פחאוור מלבנו את הצורך להתחיל
בחינוך־חובה בגן הילדים, מגיל 3או .4יש לעשות מאמץ
מהפכני כדי להשוות את בני העולים לבני הוותיקים, שגם
חינוכם שלהם רחוק מלהיות כפי שדרוש.

אחרת, כבוד היושב-ראש, לא נבנה עם אחד
אלא שניים, ואולי יותר, ונזרע כמו ידינואת זרע הפורענות.

תוקם ועדת חקירה!
להלן דברי הסיעה להנקמת ההצעה לסדר
היום על התרומות וההלוואות של קואופרטיב

איננו באים היום לקטרג, להאשים או לחרוץ
דין. אנו באים לשאול שאלות ולתבוע בירור
ענייני מוסמך.
את הכנסת החמישית הסעירה פרשת תל־גיבורים. תבענו
מן היום הראשון שפרשה זו תבורר עד תומה. היינו חלוץ
הלחץ הציבורי שהביא, בסופו של דבר — אם כי
באיחור ניכר — למינוי ועדת־חקירה מטעם הממשלה. עבודתה
היתד. לברכה, והעניין בורר.
אמרנו אז, כי איננו מופעמים על־ידי רצון לקנטר ולהשניא
את העסקנים הדתיים. פעלנו מתוך תחושה של צדק, לטובת
הציבור. כיום איננו יכולים לעשות איפה ואיפה. כלל שחל
על מפלגה דתית, מן הדין שיחול על מפלגה חילונית.
עם כל ההבדלים הרבים בין פרשת תל־גיבורים והפרשה
הנדונה היום, הרי הדמיון הציבורי רב מדי, מכדי שאפשר
יהיה להתעלם ממנו.
ת ר ^זווז

לנז פ ד גוגז ג רי שו ע

(ה ).מדוע נאות זן להיחלץ לשיקום קיבוצים של אחדות־העבודה?
האם הוא הלווה כספים גם למשקים אחרים? מדוע
היה צורך בהלוואות כאלה, בנוסף על כספי הארנונה
ששולמו, עוד קודם לכן, לאותם קיבוצים?
(ו) מדוע השיב שר־העבודה רק אחרי שבועיים על עניין
שהוא רואה בו, לדבריו, אחד ממעשיו הטובים?
(ז) מה הן ההוכחות לכל העסקות האלה בספרי הקיבוצים
הנדונים, בספרי הקיבוץ המאוחד, בספרי המפלגה, וכד?
(ח) איזה תשלומים שולמו למפלגות האחרות על־ידי
הקואופרטיב המונופוליסטי, באילו צורות, מתי, ובאילו
נסיבות כשרות או בלתי־כשרות?
(ט) האם היה קשר בין כל התשלומים האלה לבין
הוויכוח הציבורי שהתנהל אז בהצעת מר לבון להלאים את
התחבורה הציבורית?
(י) איך נרשמו הדברים בספרי הקואופרטיב, ועל אילו
חוקים עבר הקואופרטיב בעת רישום ההוצאות?

מג ב

איום 1זפר\2ליב\־יע
כבוד היושב־ראש, כל זה העלה בציבור שורה של
שאלות וחשדות, שאפשר לסכמם, באופן חלקי, כלהלן:
(א) האם נתן דן את ההלוואה למפלגת אחדות־העבודה —
או למשקים?
(ב) האם שולמה על ההלוואה ריבית? על־ידי מי?
(ג) האמנם שילם דן את הכסף כדי לקיים יחסים טובים
עם משרד־התחבורה, שהוא כפוף לו מבחינות מכריעות,
כפי שהתבטא המנהל בחקירה?
(ד) מה היה — או לא היה — חלקו של מנכ״ל משרד-
התחבורה בסידור העיסקה?

כבוד היושב־ראש, אין בלבנו שמץ של ספק שמן הדין
למנות כאן ועדת־חקירה מטעם הממשלה, בראשות שופט,
כדי לבדוק את האספקטים הציבוריים של פרשה זו.
ברצוני להבהיר מעל לכל ספק כי אין מטרת הצעתנו
להעמיד את המנכ״ל־לשעבר בפני הליך מעין־משפטי,
כלומר להפעיל נגדו ועדת־חקירה שתבוא במקום בית־המשפט,
אחרי שההתיישנות מונעת את העמדתו לדין. הצד
הפלילי של העניין כלל אינו מעניין אותנו. אותנו מטריד
ומדאיג הצד הציבורי, והוא הדורש הבהרה מוחלטת.

העובדה שאי-אפשר לפתוח כשום הליך
משפטי לשם בירור העניין, דווקא היא מעוררת
את הצורך למנות ועדת־חקירה, כמיקרה
מסוג זה. לבן אין בבוחו של טיעון משפטי
להפריך תביעה זו.

לבלר זז שד הרב הציבור
אלון חקירה ציבורית פומבית

(יא) האם וכיצד שילם דן תרומות מוסוות גם בבחירות
לכנסת השישית?
(יב) האם הוטל עומס התשלומים האלה על הציבור, על־ידי
הכללתם בתחשיבי ההוצאה לצורך קביעת התעריפים,
או על־ידי העלמת הכנסות ממם־ההכנסה?
(יג) האם שולמו תשלומים כאלה גם על־ידי קואופרטיבים
אחרים לתחבורה, ועל־ידי שאר המיפעלים המונופוליסטיים
או הנתמכים?
(יד) האם היה קשר בין הטעות של הפרקליטות,
שסגרה את התיק נגד מנהלי דן, ובין האיום של פרקליטי
הנאשמים, באותו משפט, לערב בעניין משרדי־ממשלה
ומפלגות?
(טו) מדוע לא ננקטו אמצעים משמעתיים נגד האחראים 1 לאותה טעות?

חינוך בתחום התודעה היהודית. ההיערכות צריכה להיעשות, לדעת ארן, במישור שונה
לחלוטין. הרים ורמה החינוכית תבוצע, לדבריו, על־ידי שינוי מיבנה בתי־הספר.

ונזה עם נום נננת הכנענים?
ף• אן החזיר אותנו השר מחדש לדו״ח פראוור. זה היה לאחר מכן אחד מצירי
הוויכוח העיקריים, בו השתתפו הפעם רבים. מרביתם דיברו על הכל. נושאים לא
חסרו: מערכת החינוך בכללה, חינוך על־יסודי, תודעה יהודית, נשירת תלמידים, הכשרת
מורים, המחסור במורות, אוניברסיטאות, יום־לימודים ארוך, העידן הטכנולוגי, וכר וכו׳.
מובן שכל מתווכח הדגיש נקודה החשובה לו במיוחד. כך, למשל, דיברו: ח״כ בנימין
שחור על הישיבות התיכוניות שאותן כינה כפאר היצירה של החינוך הממלכתי הדתי;
ח״כ אסתר רזיאל נאור על סמינר בינלאומי, במדינת ישראל, בהשתתפות מורים מגרמניה;
וח״ב רות הקטין על רופאים אשר אם ידעו לאהוב את נוף הארץ יעדיפו הליכה לספר
על הגירה מן הארץ.
לא חסרו גם דברים אופייניים: נאומו המסורתי השנתי של הרב יצחק מאיר לוין, על
מסורת ישראל, שהושמע בפאתוס רב ; או ניתוחו הפלסטי, נוסח ימי ציקלג, של יזהר
סמילנסקי, המונע ממך הקשבה לתוכן ומכריחך להתרכז בסימפונית המילים העשירה,
בחינת מוסיקה לשם מוסיקה. הפעם הוצב על־ידי המערך, כמשקל נגדי ליזהר, בנאום
בכורה עשיר תוכן מילולי, פרופ׳ דוב סדן, שתיזמורו לא נפל כלל משל הראשון. או
נאומו המרתק־תמיד וגדוש־המספרים של זאב שרף, שלעומתו הסיח בקריאת־ביניים
אליהו מרידור :״אתה היית יושב־ראש של רוב הוזעדות במדינה!״ מכאן, כמובן, בקיאותו
הרבה של שרף במספרים.
החלטנו להצטמצם ולהתרכז במספר נקודות שנראו לנו כחשובות במיוחד: מקומו
הרצוי של החינוך בסולם העדיפויות במדינה; שינוי תכנית הלימודים המיושנת, בעית
הזרמים, רעיון החינוך הממלכתי האחיד, החינוך לערכים, תודעת ותחושת המולדת, בעיית
הפער בין ילדי ותיקים לילדי עולים חדשים.
בדרך כלל התנהל הדיון על מי־מנוחות. בסך הכל היה זה דיון שיגרתי למדי שהתנהל

דדגטזה ן ערת-ן ן\2י\־\ז

אם׳ צודקים ראשי אחדות־העבודה בטענותיהם, הרי דוזקא
הם היו צריכים להיות הראשונים המעוניינים בחקירה
ציבורית פומבית, כדי שצדקתם תצא לאור. דווקא איש
כמוני, הרוחש הוקרה עמוקה למי שהיה מפקדי בימי
הקהבות, יגאל אלון, שהוא בעיני המצביא המצטיין של
צה״ל מאז ועד היום — הייתי רואה בתביעה כזאת
מצידו מעשה הנאה לאישיותו.

כבוד היושב־ראש, העיתון הארץ גילה לפני חודש, במיבצע
התואם את מיטב המסורת העתונאית, פרשה שיש בה חשש
סביר של שערוריה ציבורית. הוא גילה כי בחקירה משטרתית
העיד אחד ממנהלי דן שהקואופרטיב המונופוליסטי נתן
הלוואה, בלי ריבית, בסך 100 אלף לירות לאחדות־העבודה,
בעקבות פניה של מי שכיהן אז כמנהל כללי של משרד־התחבורה,
איש אחדות־העבודה. כן העיד שהקואופרטיב
שילם, ערב הבחירות לכנסת הרביעית והחמישית, סכומים
ניכרים למפלגות שונות כתרומות, בין השאר במסווה של
תשלומים לבטאונים שונים. בקשר לכך הוזכרו חברי-
כנסת שונים, ביניהם כאלה שיש להם נגיעה מיוחדת לענייני
תחבורה, והשפעה רבה על ההכרעות, כמתרימים למפלגו־תיהם.
חלק מן התרומות שולם בצורה של העלמת הכנסות
ורישום כוזב בספרי הקואופרטיב. הכל נעשה בסודי־סודות,
ועצם הסודיות מטיל צל נוסף על הנותנים והמקבלים.
בתשובה לשאילתא שלי אמר שר־המשפטים בכנסת כי
התיק נגד מנהלי דן בפרשת־השוחד, בה נתגלו דברים אלה
— נסגר בגלל טעות מסתורית. נגד המנכ״ל של משרד־התחבורה
לא נפתחה חקירה פלילית, מפני שבינתיים חלה
התיישנות.
שבועיים אחרי הגילויים, נתפרסם מכתב של שר־העבודה,
בו הוא מודיע כי היה זה הוא שטיפל בהשגת ההלוואה
מקואופרטיב דן, הוא טען כי ההלוואות נועדו לשיקום
משקי־ספר, מהם שניים שנפגעו בהפגזות ושניים שיכלו
להיפגע, אך לא נפגעו. הוא טען כי אכן שולמה ריבית
על ההלוואה, וכי הקרן הוחזרה.

שאר המפלגות לא מצאו לנכון להגיב כלל
על הגילויים שהתייחסו אליהן.

(טז) מדוע לא ננקטו כל האמצעים, שאפשר היה לנקוט
אותם על סי חוק עובדי המדינה (משמעת) ,נגד מנכ״ל
משרד־התחבורה, בעת כהונתו בתפקיד זה, וגם לאחר מכן?

הצעתנו הממשית היא:
שהכנסת תדון בעניין ותמליץ בפני הממשלה למנות
ועדת־חקירה, על פי חוק ועדות־חקירה, ועליה יוטל כדין
לחקור ולברר:
(א) מה הן העובדות לאמיתן בפרשה זו,
(ב) האם היתר, בה עבירה על הסדר הציבורי הטוב,
(ג) אילו סטנדרטים יש לקבוע למניעת תשלומי תרומות
מצד גופים נתמכים, המתקיימים חלקית על חשבון הציבור,
למפלגות פוליטיות.
(ד) אילו סטנדרטים חייבים לחול על ראשי המדינה,
פקידי ציבור, חברי כנסת ובעלי מישרות דומות, והבאים
מטעמם, כדי למנוע חשש של ניצול מעמדם לרעה לטובה
מפלגתית.
(ה) אילו נוהלים יש לקבוע כדי שכל תרומה פוליטית
מסוג זה תהיה גלוייה ותירשם כדין.
רבותי חברי הכנסת, כולכם דיברתם רבות בכנסת השישית
על הצורך בהגבלת הוצאות־הבחירות, צימצום הביז־בוז
על תעמולה וגילוי המקורות הכספיים. קל לדבר על
כך לתפארת המליצה ולציד האוזן. ההצבעה היום היא
מיבחן לרצינותם של דברים אלה. הצבעה נגד הצעתי תיתן
לכל הדיבורים האלה צליל של התחסדות וצביעות.

דווקא כפרשה זו, שבה השתרבבו שמותיהם
של רוב מפלגות הבית הזה, יש חובה כפולה
ומכופלת לסלק כל חשד מלב הציבור, שמא
,0081
תתגבר כציבור ההרגשה של
פז׳יך ןז! כולם עושים זאת. לכן דרוש דיון -
לא כחדרי־חדרים של ועדה, שיעורר חשדות
נוספים, אלא דיון גלוי, פומבי, במליאת ה כנסת.
אנו
מציעים שהכנסת תקיים דיון ממצה בפרשה זו,
ותמליץ בסיומו בפני הממשלה על מינוי ועדת־חקירה.

באוזירד, חינוכית. אך משהחל אורי אבנרי לדבר על תודעת המולדת וההיסטוריה של ארץ־
ישראל כשלמות אחת, הפכה הכנסת למקהלה מדברת :
מרידוד >גח״ל) :מי יזכיר את הוריך והורי הוריך?
אפנדי ז אנחנו לא מתכחשים למוצאנו.
עוזיאל (גח״ל) :שכחת את מסעות הכנענים!
אבנ רי: אנחנו רוצים שתרבותנו ומוצאנו יופיעו כתמונה אוניברסלית ומרחבית שלמה,
ויחנכו אדם גא בשורשיו. תוכנית הלימודים שלנו היא מיושנת, התאימה לישוב יהודי
קטן ומנותק, לעולם שובניסטי. אין פלא שהנוער פונה עורף לתורה זו.

כך הוזנביב עם?
6ץלדכ רי ־ ה בי קורת של אורי אבנרי השיב השר באריכות. על הטענה כי משרד
>נו ך מלא במלומדים בדימוס, שעולמם עוצב מכבר, אמר השר :״כאשר נשאל׳
תי פעם מי ראוי ראשון, מכל השכבות של יהדות מזרח אירופה, שיקימו לו
מונומנט במדינת ישראל, תשובתי היתה: המלמד היהודי. אישית, אני כורע ברך
לזכרו של המלמד היהודי. אילו היה נעשה פעם מחקר סוציולוגי על מוצאם של אלה אשר
הניחו את היסודות של המדינה והביאו להקמת המדינה — אני מתכוון לעליה הראשונה,
השניה, השלישית והרביעית — היה אולי מתברר שמבחינת מנהיגות, מנהיגות במובן
הרחב של המושג, הם בניכלי־קודש. הם — המלמדים, החזנים, השוחטים, הרבנים, המגידים.״
בהתייחסו למחקר עליו הסתמך אורי אבנרי, אמר ארן, :את המחקר הזה עשו אנשים
הגונים, רציניים, אבל הם עשו מחקר קטן לפגי שש שנים, שאני מפקפק אם אפשר
לקבל אותו בתור מטבע, כאשר אנו מדברים על חינוך לערכים בתשב״ו ובתשכ״ז. אני
יודע שישנם מחקרים. בכלל, קיים עכשיו מינהג במדינה, כי מי שרוצה להגיע לאיזה
סנסציה, עושה מחקר בשטח החינוך. אלה מוצאים שהם שוביניסטים, ואלה מוצאים
שהם קוסמופוליטיים.״

(המשך בעמוד )16

עד המועצות הדתיות: המפד״ל סוחטת מיליונים־ מן הציבוו
בעזרת סמכויות משוד הפנים -לקיום אנשיה ודתמינה נבותויה

הסחטנים -
בעזרת הש

לכבוד מר שעמן, יו״ר המועצה הדתית
לת״א־יפו.
מר שעמן היקר,
המוכ״ז הוא תושב שכונת מלמה, ת״ח
וי״ש וראוי לדעתי לתמיכתכם לקראת חג
הפסח הבא עלינו לטובה.
בכבוד רב,
אברהם פישלר.

אברהם פישלר הוא מזכיר המפד״ל בתל־אביב.
פנחס שינמן הוא מחשובי הפעילים
של המפד״ל, וחולש על תקציב של חמישה
מיליון לירות לשנה. כסף זד, יצא מכיסם
של כל משלמי המיסים בתל־אביב, שרק
״/״ 6מהם בחרו במפד״ל בבחירות האחרונות.
האדם שהופיע במשרדים המפוארים של
המועצה הדתית, כשהוא מצוייר בפתק הנ״ל,
הוא אחד ממאות רבות של אנשי־שלומנו —
או אנ״ש כפי שמכנים אותם בקיצור במס-
ד״ל — מצביעי ב׳ בבחירות.
שלישיה זו מאפיינת את פעולות המועצות
הדתיות ברחבי הארץ. מספרן מגיע ל־200
— תקציבן ל־ 30 מיליון בשנה.
המועצות הדתיות הן אחד השרידים האחרונים
של מוסד שעבר מן העולם — ועד

הקהילה. היהודים שעלו ארצה הביאו איתם
מוסד זה מן הגולה. שם ייצג ועד־הקהילה
את היהודים בפני השלטונות המוניציפאליים
של הגויים. בארץ הקימו ועדי־הקהילות מחלקות
מקבילות למחלקות העיריות, כדי לטפל
בחינוך, בריאות, סעד, שרותי־דת וגביית
מיסיס באוכלוסיה היהודית.
ישראל רוקח, ראש העיר העברית הראשונה,
הצליח לחסל את הכפילות, ולמזג
את העיריה ואת ועד הקהילה. אבל המפלגות
הדתיות, שאין כמוהן לראיית הנולד,
ידעו כבר אז, לפני 25 שנה, לדאוג לעצמן.
הדתיים סרבו לכלול את שרותי הדת במוסד
הכפוף לביקורת ציבורית, אז, כמו היום,
ידעו העסקנים הדתיים לנצל את מעמדו
העדין של רוקח, שעמד מול אופוזיציה חזקה
של סיעות ההסתדרות. כך הוקמה המועצה
הדתית, וכך ניתנה עצמאות לחברה־קדישא.
אירגון יעיל ופקחי זה היד, דוגמה
חיה לכל המועצות הדתיות, שהוקמו בהשראת
המפד״ל עם קום המדינה.

כסף -ברי פיקוח
^ רגעה שרותים ממלבתיים נע־גי&שים
בחלקם על־ידי העיריות והמועצות
המקומיות: בריאות, חינוך, סעד ודת. אבל

רק לשרותי־דת יש זכות למועצה משלהם,
הנפרדת מן העירייה וממשרד הדתות גם
יחד, ואינה נתונה לשום פיקוח ציבורי.
וזאת, על אף שתקציבי המועצות הדתיות,
מכוסים על־ידי הציבור: שני שליש נותנות
העיריות, ושליש אחד נותן משרד הדתות.
כנגד זה ממנה משרד הדתות 45 אחוז
מחברי המועצה הדתית, העירייה ממנה עוד
45 אחוז, לפי מפתח מפלגתי, ואילו את
עשרת האחוזים הנותרים ממנה הרבנות-
הראשית.
כלומר, כל זמן שהמפד״ל שולטת ב־משרד־הדתות
וברבנות־הראשית, היא שולטת
גם ב־ 55 אחוז מהרכב כל מועצה דתית. מלבד
זאת ממנה העירייה את חלקה במועצה
הדתית לפי הרכב ומשקל הכוחות בקואליציה
העירונית, כך שכוחה של המפד״ל בכל
מועצה דתית עולה פי כמה וכמה על מספר
המצביעים שלה בקרב שומרי המסורת.
אבל גם לסידור נוח זה מתנגדת המפד״ל.
לפי דעתה יש עדיין לעיריות יותר מדי פיקוח
על המועצות הדתיות. היא היתה רוצה
שמרבית התקציב יבוא ממשרד־הדתות, העומד
לרשותה.
מדוע מפחדת המפד״ל גם ממעט פיקוח
עירוני?
המועצה הדתית בתל־אביב, הגדולה בארץ,
יכולה לשמש דוגמה. התקציב שדורשת המועצה
לשנה הקרובה מסתכם בחמישה מיליון
לירות, לעומת שלושה ירבע מיליון
בשנה שעברה. כלומר גידול של כמעט 50
אחוז.
בחמש השנים האחרונות התנפח תקציב
המועצה הדתית בתל־אביב וגדל פי ארבע,
מבלי להגדיל את השרותים הדתיים כמעט.
ארבעה מתוך חמשת המיליונים מוצאים לתשלום
משכורות לעובדי המועצה, ולהחזרת
חובות. מן המיליון הנותר מוצא חצי־מיליון
לנסיעות ומינהלה, ורק חצי־מיליון
נותר לשרותי־דת. כלומר: עשרה אחוז בלבד
מן התקציב מופנים למטרה שלשמה
קיימת המועצה הדתית. היתר מבוזבז לפרנסת
אנשי המפד״ל העובדים במועצה, להסברה
ולפירסומת למפד״ל, ולתמיכה במוסדות
שונים של המפד״ל.
עצם קטנה ניזרקת כמובן גם לאגודת-
ישראל, כדי שזו לא תשמיץ יותר מדי את
פעולות המועצה. עצם עוד יותר קטנה ניז־רקת
למפא״י, בצורת מינוי האדמו״ר ברנד-
ויין שליט״א להנהלת המועצה, ומינוי עו־רך־הדין
אהרון מויאל למישרת סגן יו״ר
המועצה, במשכורת של 1500 לירות לחודש.

שוב
-ציפורני המיסיון

ה ך> 81 1פנחס שינמן, לשעבר עסקן ממדרגה שלישית בתנועת המיזרחי בקרקוב.
1 1 1 1 1 1עם פרוץ מלחמת העולם ברח לבוכרה, שם עסק במסחר בדים. אינו אוהב
לדבר על תקופה זו. עלה ארצה ב־ 1948 ונתמנה למזכיר הפועל המיזרחי בתל־אביב.

ץ עיפים נככדים מאד בתקציב ה 1מועצה נקראים בשמות יפים, שתפקידם
לסבר את האוזן׳ אך למעשה מוצאים
הסכומים הללו לתמיכה באנ״ש. כזהו, למשל׳
הסעיף הקרוי תמיכה בסידור ברית־מילה.
לכאורה נועדו 7500 הלירות של סעיף
זה לשם הכנסה בבריתו של אברהם אבינו
של בני עולים חדשים, שבאו מארצות בהן
ניתוח זה אסור. אף יהודי המוחה נגד
אנטישמיות בברית־המועצות, ואנשי מפא״י
בתוכם, לא יוכל להתנגד להוצאה זו. אבל
למעשה מטפל משרד הדתות בעולים אלה
ומקציב לשם כך 9000 לירות מתקציבו. גם
הסוכנות היהודית מקציבה לניתוחים אלה
כסף רב. אם בנוסף להם גם המועצה הדתית
עורכת ברית״מילה לעולים חדשים, יש
לחשוש לשלמות גופם.
סעיף דומה הוא הקרוי מלחמה במיסיון
שתקציבו — 25 אלף לירות. בנושא זה

עשו המפלגות הדתיות והמיסיונרים יד אחת
כדי לזכות בתקציבים. מצד אחד זועקת
המפד״ל בארץ ובחו״ל, כי המיסיונרים
מוציאים את ילדי ישראל לשמד — ומצד
שני טוענים המיסיונרים בפני הוותיקאן כי
פעולתם בארץ קשה מאד, וכי דרוש להם
תקציב נוסף. למעשה אין כמעט פעולה
מיסיונרית בארץ. רק כ־סססז ילדים יהודיים
לומדים בבתי־ספר נוצריים, ומרביתם נמצאים
שם למרות כל הפיתויים והנסיונות
״להציל״ אותם, הנערכים מטעם קח־ילד־נו.
אבל יהודים טובים בחו״ל ממשיכים לתרום
למטרד, קדושה זו, ומועצות מקומיות ממשיכות
לאשר לשם כך תקציבים.
סעיף מעניין לא פחות הוא פרסום נישואין
( 14 אלף לירות) ,המשולם כולו ליומון
המפד״ל הצופה.
11 אלף לירות מוקצבות לביטאון המועצה
הליכות, בו מופיעות כמה וכמה תמונות
של פנחס שינמן בכל גליון ועל השער, מלבד
עשרות הפעמים בהן חוזרים בכל גליון
המלים ״מר שינמן עמד בדבריו על הקשיים
התקציביים, אך הבטיח את עזרת
המועצה הדתית.״ מעל דפי הביטאון היקר
משבחת המועצה הדתית את שר־הדתות, ומפרסמת
את שבחיו של זה למועצה הדתית.
בכל גליון מתפרסמות גם 60 מודעות־פר־סומת
של יצרני מזון למיניהם, המודיעים
שמוצריהם נמצאים בפיקוח המועצה־הדתית.
קוראים את המודעות הללו בדיוק אותם
אנשים שנתנו לאותן החברות את ההכשר,
אבל רוזחי העיתון ממודעות אלה אינם
מופיעים בתקציב.

תמיכה?עשירים

* ץ די שנה מפרסמת המועצה גם עמוד
[,שלם במעריב, בו היא משבחת את
פעולותיה, ומוציאה לשם כך כסף רב מאחד
משבעה הסעיפים השונים הקרויים בתקציב
בשם הסברה.
מסעיף השתלמות מקצועית ומסעיף שמיטה
הועברו 3500 לירות לשם אירגון תערוכה
עלובה, המתארת שולחן ערוך לליל־הסדר.
רשימת
המוסדות הנתמכים על־ידי המועצה
הדתית מעניינת. במיוחד:
• ~בית~הכנסת העשיר והמפואר של
הרב גורן, הרב הראשי של צה״ל, ברחוב
מודליאני בצפון תל־אביב, קיבל 20 אלף
לירות.
• בית הכנסת העשיר אוהל מועד, בו
משמש אהרון מויאל, סגן יו״ר המועצה,
כגבאי — קיבל 25 אלף לירות.
• בני עקיבא, תנועת הנוער של ד,מס־ד״ל,
קיבלה עבור הסניף שלה בצפון תל־אביב
50 אלף לירות.
כן נמצאים ברשימת המוסדות שזכו לתמיכה:
הסתדרות צעירי אגודת ישראל, המיש־מרת
הצעירה של הפועל המזרחי, בני
עקיבא, מרכז הנוער הדתי העובד, מרכז
ישיבות בני עקיבא, מרכז ישיבות צעירי
אגו״י, תזמורת אליצור, ארגון בני עקיבא —
קייטנות, אירגון צעירי אגו״י — קייטנות,
חינוך עצמאי של אגו״י, ושוב בני עקיבא
— רחוב דובנוב.
מוסדות אלה ובתי־כנסת עשירים אלה
אינם זקוקים כלל לתמיכה. הם מכסים את
כל הוצאותיהם על־ידי תשלומי המתפללים,
ובעיקר על־ידי הסכומים הגדולים המתקבלים
מעריכת חתונות. לרבים מבתי־כנסת אלה
יש חשבונות גדולים בבנקים, אבל המועצה-
הדתית תומכת בהם משום מה.
החלוקה נקבעת לפי קירבת המוסד למס־ד״ל.
ישיבת הרמב״ם, למשל, שראשיה הם
מתומכי המפד״ל, קיבלה 50 אלף לירות.
ישיבת פורת יוסף, שהיא הישיבה הספרדית
היחידה המעמידה רבנים מבני עדות המזרח
בתל־אביב, קיבלה פחות, כי ראשיה
ידועים כמתנגדי המפד״ל.
כל פעולה ציבורית של המועצה מנוצלת
לשם עריכת תעמולה למפד״ל. בטכסים של • ייןי חנוכת בתי־כנסת או בתי־מרחץ, או ב־ארועים
כמו ההקפות הנערכות בשמחת
תורה בשכונות — ניתנת רשות הדיבור לאנשי
המפד״ל בלבד. הרב פרנקל, רב שכונות
הדרום של תל־אביב, שיזם את רעיון
ההקפות, לא זכה לתמיכה.
במקביל לתמיכה הכספית העצומה הניתנת
לבתי־כנסת עשירים בצפון תל־אביב,

מרימה המועצה הדתית צעקה גדולה ומרה
על ההזנחה השוררת בשכונות הדרום. הצעקה
מופנית כמובן אל עיריית תל־אביב,
עם דרישה להגדלה דחופה של התקציב. יחד
עם זאת מתכננת המועצה הקמת מיקוזה בצפון
תל־אביב, במקום בו נטוע כיום גן,
הגם שתושבי הסביבה מעדיפים אותו על
פני המיקוזה, כי יש לכל אחד מהם אמבטיה
בבית. בשכונות הדרום אין אמבטיה בכל
בית, אבל זה לא הפריע למועצה הדתית
לקבל את ההצעה של הקבלן קויפמן להקמת
מיקוזה בצפון תל־אביב, בהשקעה ראשונה
של 150 אלף לירות.
ההצעה של מר קויפמן לא היתה הזולה
ביותר, אבל המליץ עליו מר אבני — וההצעה
התקבלה. רק אחרי ההחלטה העקרונית
לקבל את ההצעה, החליטה המועצה גם
ללכת לראות עבודות־בנייה אחרות של הקבלן
קויפמן. כל זה בטרם אושרה תכנית
המיקוזה על־ידי העירייה.

רינןו ן י1

זי הייוייז • גי>נ ״י-יז זויג וי•

שייגמן הכדור

פנחס שיינמל, יו״ר המועצה, יש
/חוש מפותח מאד ליחסי־ציבור. הוא יודע
מתי לדבר על המצב בשכונות, ומתי לדבר
על חיסכון וצימצום.
לפני שלושה שבועות הוא גנב את ההצגה
מכל שאר מוסדות המפד״ל, כשיצא עם כרוז
גדול בכל בתי־הכנסת של תל־אביב, בנוסח זה.

לעסקנים: ששו והוו

בנין המועצה הדתית,
בשדרות
חמלד דוד בתל־אביב: שש קומות, מעליות, מיזוג אויר, מיזנון,

אולמות מפוארים, ומאות פקידים. מיגרש יקר מאד באזור
הווהר ביותר של העיר. ביין שעלה מיליונים אחדים של לירות.
מכאן יצא הכריי המתוזסד הקורא לציבור לחסכנות מוגברת.

פסח יפהר בהרצליה, דוד בן־ארי לשעבר
בבת־ים, ואברהם קריניצי ברמת־גן, גילו את
הסוד. הם התייחסו יפה אל המועצה הדתית
המקומית, זכו לכל טובות־ההנאה
שמשרד הפנים יכול לתת: אישור מהיר של
תקציבים, אישור הלוזאות ומענקים, התעלמות
מדו״חות של מבקר המדינה, ואפילו,
במידה מסויימת, אישור גבולות מוניציפליים
ותחומי־שיפוט.
העיר היחידה בארץ בה אין מועצה דתית
היא בני־ברק. תופעה זו היא בניגוד לחוק,
אבל כל זמן שהמפד״ל היתד, בקואליציה
לא הקפיד משרד הפנים על החוק. היום —
כשאגודת־ישראל והמערך הסתדרו ביניהם
בלי המפד״ל — מאיימת זו בהפעלת החוק
ובהקמת מועצה דתית גם בעיר זו. יש להניח
שמשרד הפנים, כרגיל, ינצח גם פה.

״לעקור מן השורש!״

למחפלרם: עוני וזוהמה

של העדה הקווקזית, בשדרות הר ציון, ליד התחנה המרכזית. ועדת

״לצערנו פשט יצר הזלילה, ההוללות ו־החינגות,
והשתלטה אוירה אשר כל מי שאינו
נסחף בזרם, למרות שמצבו החמרי הוא
רחוק מלהרשות לו זאת, נחשב כאילו
,כאחד שלא מן החברה׳ ורואה עצמו כפ
חו ת

ערך

ב ע יני

ש בנו.

אחת

ה סי בות

למשבר הכלכלי הפוקד את מדינתנו באחרונה,
היא בודאי צורת החיים הנלוזה הזאת,
שיש להתריע ולהתקומם נגדה.״
צמצום, צניעות וטוהר. ביום בו החליטה
המועצה לפרסם את הכרוז, הוחלט גם להקציב
20 אלף לירות דמי־יצוג לאנשיה,
ולהגדיל את המשכורות בשיעורים של בין
30ל־ 50 אחוז. שיינמן עצמו, שמשכורתו
הוגדלה אז ב־ 20 אחוז והגיעה ל־ 1500 לירות
לחודש, הודיע שהוא מוותר על חלק מד,הפ־רשים
המגיעים לו. הפרשים אלה מתייחסים
להגדלת משכורתו באופן רטרואקטיבי מראשית
,1964 כלומר כמה אלפי לירות.
פנחס שיינמן ראוי בהחלט למשכורתו הגבוהה.
הוא האיש שהצעיד את המועצה
קדימה בצעדי ענק, מביתה הקטן והצנוע
שברחוב יבנה עד לבית המפואר, הראוותני
בשדרות המלך דוד. שיממן גם לא
על בית זה את סמל מדינת
לו. הסמל עצמו גדול
על בית׳הנשיא
על בנין הכנסת. ממלכתית המועצה

בתי־הכנסת של המועצה הדתית מקיימת ישיבה אחת בשנה. לישיבה
זו מוגשת רשימה ארוכה של בתי־כנסת, ולידם הסכומים המוקצבים
להם. הוועדה שומעת ומאשרת. לצריף זה הוקצבו מאה לירות.

הדתית, מנחם לוי, למחות נגד הביזבוז,
הניפוח, וחלוקת־השלל המיפלגתית. הופעל
עליו לחץ כביר, והרב הראשי איסר יהודה
אונטרמן אף איים על לוי בחרם ובנידוי,
אם לא יפסיק את גילוייו.
רבים מחדרי הבנין עומדים ריקים. חדרים
אחרים נמסרו לגורמים ציבוריים־מפלגתיים
כמו תמיכת תורה, שאינם שייכים למועצה.
אבל יחד עם זאת מרבה המועצה להשתמש
באולמות של המפד״ל, ברחוב אחד העם
,108 ולשלם עבורם דמי־שכירות.
לא בקלות הגיע פנחס שיממן לראשות
המועצה. כשנפטר היו״ר הקודם, ד״ר שמואל
גרינברג, הוא השאיר אחריו סגן — יקיר
בכר — שטען לכתר. בכר, בעל חברת ביטוח
ומראשי העדה התורכית בעיר, לא
ויתר על מקומו עד שלא התערב הרב
המנוח טולידאנו, ודרש זאת ממנו במפגיע.
שיינמן שילם לבכר סכום הגון כפיצוי,
ובכר ממשיך עד היום לבטח בחברתו את
רכוש המועצה הדתית.
עיריית תל־אביב אינה יכולה להרבות
בפיקוח על המועצה הדתית, וראש העיר
גם אינו מעוניין יותר מדי בפיקוח זה, כי
ברור לו שכל הסכומים המוצאים בעיר
לצרכי דת הם שוחד למפלגות הדתיות עבור
שלמות הקואליציה, ולא נהוג שנותן השוחד
יבדוק כיצד מבזבז אותו מקבל השוחד.
אחת התוצאות של חוסר־פיקוח היא העובדה,
שלמרות שמזה שמונה שנים אין
רב ספרדי ראשי בתל־אביב, ולמרות שמזה

שנתיים מקבל הרב אונטרמן את משכורתו
( 2000 לירות לחודש) ממשרד הדתות, ממשיכים
להופיע מדי שנה בתקציבי המועצה
סעיפים נכבדים של משכורות לשני רבנים
ראשיים, שני מזכירי־רבנים־ראשיים ושני
פקידי־רבניס-ראשיים. סך הכל: מאה אלף
לירות לשנה, שאין להן דורש, מלבד אנשי-
שלומי־המפד״ל.
אבל יש עוד גורם, הרבה יותר חשוב,
שהביא לעצמאות המועצות הדתיות בארץ.
זהו משרד הפנים.

היחסים עם משרד הפנים

111/זו* א 111 ,י — 0 111111 1

ן* מפד״ל עמדה תמיד בתוקף על כך
י !שמשרד הפנים, בעל הסמכויות של הנציב
העליון בכל הנוגע לעיריות, ימסר
לה. תקציבי כל הרשויות המקומיות זקוקים
לאישור משרד־הפנים. כל ההלוואות, ההקצבות
וההענקות הממשלתיות, החיוניות כל
כך לעיריות, עוברות דרך משרד הפנים.
האחראי לכך במשרד הוא שלום ש. רותם.
עיריה שאינה מתנהגת יפה אל המועצה הדתית
שלה, זוכה ליחס רע מצד המישרד.
על עיריית צפת, שניאותה לשלם משכורת
לרב הספרדי דוד דיין, אוייב המפד״ל, הופעל
מיד המכבש של משרד הפנים. עיריית צפת
נכנעה.
מרדכי אלון, ראש המועצה הקרואה בנצ־רת־עיליח,
שהעז לפקפק בחוקיות המועצה
הדתית נכנע כשהקצבות הממשלה עוכבו.

.״•שילוש הקדוש הזה -משרד הו
)פנים, משרד הדתות, והמועצות הדתיות
— מצליח להוציא מכלל הציבור 30 מיליון
לירות לשנה לביסוס המפד״ל, מלבד כל
שאר הסכומים המוקצבים למען הדת מתקציב
המדינה, מלבד הסכומים העצומים
שמרוזיחה החברה־קדישא בהפקעת שערים,
ומלבד הסכומים המוצאים על־ידי העיריות
למטרות דתיות מחוץ לתקציב המועצות
הדתיות. בתל־אביב, למשל, עם חתימת ההסכם
הקואליציוני האחרון, נחתם גם הסכם
סודי, לפיו יוקצבו מתקציב הפיתוח כמה
מאות אלפי לירות לתמיכה בישיבות, וכ־
150 אלף לירות לכוללי־האברכים.
למרות כל הסכומים העומדים לרשותן,
לא מצליחות המועצות הדתיות לספק באמת
את הצרכים הדתיים. ידוע שאדם דתי באמת
אינו סומך על ההשגחה של הרבנות על
הכשרות. אגודת ישראל הקימה מוסד מיוחד
בשם מועצת הרבנים, המשגיח על כשרות
למהדרין. אנשים שומרי־מצודת, אשר האמונה
קרובה לליבם, נוהגים להזהיר את ידידיהם
מפני ההשגחה של הרבנות, באומרם,
שאת שכר המשגיחים משלמים בעלי המסעדות
והמפעלים, ולכן קשה למשגיח לשפוט
באובייקטיביות.
ההזנחה והעזובה של בתי־הכנסת העניים
נוגעת גם לליבם של כופרים מושבעים, וכל
מי שעובר ליד בית־המרחץ והמקווה
שברחוב הכובשים בתל־אביב מעדיף לטבול
בירקון.
כל זה למרות המיליונים!
״לטובת הציבור, לטובת המוסר וגם לטובת
הדת ושומרי המסורת — יש לעקור
מן השורש את המועצות הדתיות!״
אין זו דרישה של העולם הזה, אלא
דרישה של רבנים רבים. ראוייה לתשומת
לב מיוחדת הצעתו של הרב י. נ .הכהן,
יושב־ראש המועצה הדתית בחיפה:
יש להקים מועצות דתיות נבדלות, שתיבחרנה
אך ורק על־ידי אנשים דתיים, לפי
רשימת המתפללים בבתי־הכנסת בכל מקום.
מועצה שכזו תוכל לייעץ לעיריות בכל
הנוגע לצרכי הדת היהודית, אשר בוזדאי
לא יהיו תואמות את צרכי המפלגה ה־דתית־לאומית.

היא אוהבת וק אותו!

רווית

בגדי ספורט: מכנסיים קצרים וחולצה. קליף, המעריץ הנלהב,
מבקש מלאלקה שתסע אתו לחו״ל, או לפחות שתתן לו למזכרת
אוטוגרף עם תמונה שלה. לאלקה נשארה נאמנה לחברה.

1 1 * 1 1 1 1 1 1 * 1 ?1 | 1לאלקה, הנערה שכולם מש תנעים
מיופיה, נמצאת עם

מעריצה, קליף ריצ׳ארד, מל חוף ים אכדיה, כשהיא לבושה

ץ וג צעיר ויפה עלה במדרגות בית־המש־
1פט המחוזי בתל־אביב. שוטר אחז בידו
של הבחור, פן יימלט. את היד השנייה
אחזה בחורה בלונדית יפר,פיה, כאילו פחדה
שייעלם.
יורם לנדסברגר ( )23 ניצב לפני השופט
אליהו מני. זו הפעם הראשונה, מאז פרשת
חנינתו ואימוצו על־ידי זוג תל־אביבי, נאשם
שוב בעבירה על החוק.
המשטרה האשימה אותו בנסיון להתפרץ
לחנות תכשיטים, ברחוב המלך ג׳ורג׳,

בתל־אביב. בבית המשפט, טען השוטר שהעיד
נגדו:
״קיבלנו הודעה על נסיון להתפרצות,
מפי שכנים. יצאנו למקום. ראינו שלושה
נמלטים. תפסתי אחד מהם וניסיתי לעצרו.
היתד, התקוטטות. הוא נתן לי מכה במרפק
והצליח להימלט. הוא קפץ מעל גדר
וברח.״
כעבור שעתיים ערכו ניידות סריקה בסביבה.
השוטרים נתקלו ביורם, סמוך לגינת
שיינקין, כ־ 250 מטר ממקום ההתפרצות.
הוא היה חבול ופצוע. הם עצרו
אותו, האשימו אותו בנסיון להתפרצות,
כשהשוטר מעיד שהוא אותה דמות
מבין שלושת הנמלטים, שעימר, נאבק בחצר.
בבית־המשפט,
השתדל יורם לנסברגר לשכנע
את השופט, כי באותו לילה בגינת
שיינקין לא עסק בהתפרצות לחנויות. לשוא.
השופט פסק: אשם. את גזר־הד־ן דחה לזמן
מאוחר יותר.
הנערה הבלונדית לא גרעה את עיניה
מיורם. כאשר הוא עצמו דיבר, קיוותה כ*
בתום המשפט ישוב עימד, הביתה. כאשר
פסק השופט את הדין, התאפקה בקוש* מלצעוק•
הסקרנים
שראו אותה נפרדת מיורם,
עת הוכנס למכונית־ד,אסירים, התפלאו .״אפשר
להשתגע,״ הפטיר אחד מהם ,״איך
בחורה כזו מסתבכת עם פושעים ובתי־משפט.
ממש להשתגע.״

העי?ר -רזד וגבוה
^ ל העולם השתגע אחריה. קליף רי־צ׳ארד
ראה אותה ותיכף החוויר. הוא
שם את היד על הלב וציודה על מזכירו
לשלוח פרחים לביתה, והזמין אותה, בלחש,
לבוא מחר אל שפת־הים בהרצליה.
שם, אמר, הוא •חכה לה, לבדו.
אבל רונית לא רצתה את -קליף בכלל. כי
היא אוהבת רק גבוהים מאוד, שהם רזים
מאוד. אומנם היא באה לפגישה עם קליף
ריצ׳ארד, אבל המשיכה לחפש גבוהים
ורזים.
אותו הדבר קרה לאריס סאן. הוא ראה
אותה, ותיכף החל לקחת אותה איתו במכוניות
גדולות אל הריביירה בבת־ים. אבל
זה לא עשה עליה רושם, כי היא לא מתרגשת
משמות גדולים, ובכלל, רונית אפולו
אוהבת רק בחורים גבוהים מאוד ורזים
מאד.
עם בני אמדורסקי זה היה רציני מאוד:
כל פעם שהוא ראה אותה, הוא ניסה להתחיל
איתר״ בהתמדה נוראית. מה זה

14—-1

שלישיית גשר־הירקון בשביל בחורה יפה־פיה
כמו רונית?

״האשה ש? חיי!״
** ה שקרה עם ישראל יצחקי היה מיוחד
* ׳₪באמת. הוא נטרף אחריה. רונית הביטה בו
פעם בעיניה הגדולות והירוקות, ועיפעפה,
והוא רעד. אבל היא רצתה אחד כזה
שהיא תאהב, ולא חשוב בכלל אם הוא
לא זמר.

עם יווס האהוב
קצרה

לפני

ממצרו

יורם

כחשוד

בהתפרצות

בהערצה אמר :״אני הבן של יול ברינר!״
וחיכה שהיא תקום לרקוד. כשראה שהיא
שותקת, הוביל אותה בדממה אל החדר של
אביו, העיר את יול מהשינה והצביע בדר־
בחיפזון אותה 1
שלה ח
וחמש. אילו מצליח. משתגע היא הי
לבוא ל
והיא ו
לולא ו
אחר.

מנים אי1ם כול* להתחרות - 11 אבר הוא יושכ עתה בנוא

אפ 1ל 1מחכה
!תחרר מבית־הסוהר. מאז הוא הספיק להתפרסם
כעבריין הצעיר המדובר ביותר בי!
מדינה.
״ראיתי אותו עובר ברחוב ליד מקום ה׳עבודה
שלי, ונמשכתי אליו כמו אל מגנט,״
סיפרה לאלקה .״כשהוא הסתכל עלי בעיניים
שקטות וכחולות, כמו הים כשהוא שקט,
.התחלת־ לרעוד והרגשתי איך הדם עולה לי
לראש והסמקתי נורא.״
מאז אותו יום הפסיקה לאלקה לצאת עם
זמרים והתהילה לצאת רק עם יורם. היא
הפסיקה אפילו להעריץ את כל הזמרים שתמונותיהם
תלויות מעל מ־טתה.
היא יצאה עם יורם כל יום, למרות שבבית
עשו לה צרות. אמא בכתה ואבא יגז,
אבל לאלקה אהבה. היא לא היתד. מסוגלת
לעזוב את יורם שלה. הוא נהדר, כל כך
גבוה וכל כך רזה!
:בינתיים הסתכסך הבן המאומץ עם הוריו,
ידעזב את ביתם. הוא עבר לגור, יחד עם
לאלקה, בחדר מרוהט. עד אותו לילה גור־
•לי בו נעצר בגינת שיינקין בתל־אביב.
״עבדני לגור יחד באילת,״ נזכרת רונית,
.״חזרנז לתל־אביב לסדר את רישום נישואינו
שרבנות, אבל פתאום עצרו את יורם
׳בחשוד בהתפרצות ברחוב המלך ג׳ורג׳ ב־מל־אכיב.״

מפוארת חוגגת עם אהוב לבה, יורם לנדסברגר,
וסים שלהם במועדון הלילה היפואי אריאנה, תקופה
וזנות התכשיטים. עתה יושב יורם בבית־הסוהר.

^ ונית :״אתה רואה אותה, אבא? זאת האשד. של
^א היה הגבר של הייה.
^וגלאס ראה אותה יושבת בבאר של שרתון, התרומם
מכיסאו, פילס לעצמו דרך בין ההמונים, והזמין
בירות להראות לו את הארץ. רונית אמרה לו שאמא
זג נורא נורא עם היא תסתובב עם גבר בן ארבעים
־,יה אלביס פרסלי מנסה לחזר אחריה, יתכן שהיה
:י רונית משתגעת אחריו. לפי שעה הוא עוד לא
אחריה, אבל זה טבעי, כי הוא עוד לא פגש אותה.
־ ,באה לראות אותו בהופעות, עד שהוא היה מתחיל
פעות כדי לראות אותה. כך הוא היה משתגע אחריה,
זה משתגעת אחריו, והכל היה נגמר בכי טוב —
ערב הגורל, ורונית פגשה, לפני שאלביס בא, מישהו
ישהו מספיק רזה ומספיק גבוה: יורם לנדסברגר.

אמא בכתה, אבא רגז
ז אפולו — ״לאלקה״ או ״בובה״ בשביל החברה —
בתו של הפרקליט ד״ר אהרון אפולו, יפהפיה מדהימה
וחצי, שיער צהוב וארוך הגולש גלים על כתפיה,
וקות ארוכות־ריסים, ופנים המזכירים פני חתול. גופה
שגע. יורם נתקל בו, והשתגע.
רם שלה הכירה לאלקה שבועות אחדים לאחר שריש־

תרה זקן ככני,

,ך* אשר עלתה רונית אפולו מפולין,
היא היתד, ילדה קטנה. אבל כבר או
1נראתה כמו חתולה יפר,פיה. כאשר טיילה
• עם אמה ברחוב, נעצרו האנשים והסתכלו
עליה .״איזה ילדה יפה!״ אמרו .״היא תהיה

היתד, לה צמה גדולה ועבה וצהובה. כו־ילם
התפעלו מן הצמה הזאת. פעם אפילו
ארעה התנגשות: נין מכוניות בגללה. הנהג
הסתכל עליה ברחוב ונכנס לתוך עגלה עם
סוס. הסוס נפצע.
כאשר 1דלד< ,למדה לאלקה בב־ת־הספר
הכרמל .״בל המורים שם אמרו לאמא שלי
שהייתי בריכה להיוולד ילד,״ נאנחת לאל-
קר, במר. היא השיגה את כל הבנים בביתר,ספר
בריצה, זכתה במקום הראשון בתחרות
בתי־הספר בריצת 60 מטר. מי יודע
מד, זדיתד. עושה אילו היתד, ילד? בכל זאת,
סוב שנשארה ילדה .״אחרת איך הייתי מת־
8:ד.בת ביורם?״ היא נאנחת שוב.
מכיוון שהיתר, מוכרחה להישאר ילדה,
!החליטה להפיק מזה את המכסימום, וגדלה
׳להיות חתיכה לא נורמאלית. אבל מכיוון
׳שאז עדיין לא גילו אותה הזמרים, הלכה
להיות פקידה. היא הדפיסה על מכונת
נשיונל בבנק הפועלים, כל בוקר היתד,
מתייצבת בבנק, ומנהלי המחלקות הצדיעו
לה בדומיה ובהערצה. עד שיום אחד ניסה
מנהל מחלקה להראות לה באופן פעיל איך
ולמד, הוא מעריץ אותה• ה־א הפסיקה
לעבוד.
״מה פתאום שתרח זקן יתחיל איתי?״
שאלד. לאלקה בבוז .״ובכלל, רק משוגעים
הולכים לעבוד בקיץ, כשהים קורץ ממרפסת
המטבח. השתזפתי נורא והתחלתי ל
כייף.
נסעתי לטבריה ועשיתי חיים משוגעים.
התחלתי לעסוק בסקי מים. זד, התחביב
שלי בחיים,״ הצהירה היפהפיה .״סקי
זה הדבר הכי יפה בעולם. זד. גורם לי
תחושה של אושר, תענוג ושלווה. אני מרגישה
שאני מרחפת על פני המים ונחלשת
מהמציאות.״
עוד דבר שלאלקה אוהבת: ללבוש מכנסי
ג׳ינס הדוקים וחולצות גבריות. היא נורא
צנועה בלבושה. שיהיה פשוט, עניו —
אבל הדוק.

כל השבוע היא מחכה לרגע שבו תוכל
לנסוע לבית־הסוהר בשבת. כל בוקר, כשהיא
קמה, ה־א נזכרת שבלילה חלמה על
יורם, איך הם אוכלים יחד ואיך הם עושים
ביחד סקי. אתר־כך היא עוזרת להוריה בבית,
ולומדת. היא רוצה לעבור בחינות
בגרות, ואולי גם ללמוד משפטים באוניברסיטה.
אחרי
הצהריים היא הולכת לדיזנגוף, יחד
עם הכלב הפקינזי שיורם נתן לה מתנה
ליום ההולדת, ויושבת בבית־הקפה. כל הקריצות
שהאמנים שולחים לעברה מבוזבזות.
כשהיא יושבת בבית־הקפה, היא סורגת
סוודר — ליורם.

*ץ יום כניסתו של יורם לבית־המעצר,
!״ /היא השתנתה מעט. היא כבר לא כל
כך עליזה. כל היום היא מתגעגעת אליו,
כל היום היא מחכה לו. אפילו התמונה
הגדולה של אלביס פרסלי, התלויה בביתה,
מעל מיטתה, שוב אינה עושה לה מצבתה
טוב.

בערב היא יוצאת רק עם חברות, ומדברת
רק על יורם. יורם •ורם יורם. מתי
כבר ישתחרר. יורם יורם יורם .״אחרי שיורם
ישוחרר,״ היא אומרת ,״אנחנו חושבים
להתחתן, לגור באילת, לקנות לנו סי-
רת־מנוע ולעשות סקי ביחד — עד סוף
ימינו.״

סקי עד סוץ דדמ-ם

ד 1״ חלמחר
(המשן מעמוד ) 11

אגב, כאן טעה השר, כיודן שהמחקר נערך ב־ 1960—1964 והוא אחרון בנושא זה אצלנו.

12 רק־ווו — 13 ם ט1רדיוז

גו ה א 3י 3י פ
פרגו למח>ר
דירת ענק בת 5חדרים בשטח בפול מהרגיל 2 .חדרי מגורים
(סלון גדול בשטח 31מ״ר וחדר משפחה אינטימי בשטח 14מ״ר).
2חדרי רחצה (אחד להורים באגף המיוחד להם) ואחד לילדים,
נוחיות כפולה, מטבח גדול בשטח 14מ״ר, כולל פינת אוכל,
2כיורים ו־ 2שולחנות עבודה מנירוסטה 2 .ארונות קיר, אחד
לכלי ניקוי ואחד לכלי מטבח 2 .ארונות קיר לבגדים בשני חדרי
שינה. ארון קיר אחד ללבנים. ל חדרי שינה מרווחים 2 .כניסות
לבית 2 .מעליות 2 .כניסות לדירה.
אלה הם חלק מהיתרונות שאנו מציעים לך בנוה־אביבים.
סור אלינו לקבלת תכנית ופרטים נוספים.

דירת 5ח ד ׳ מ ־ 7 0ע ד 8 7אלףל״>
דירת } ח ד ׳ מ ־ 5 5ע ד 6 7אלףל״י
נותר מספר מצומצם של דירות גנות
ארבעה חדרים מוכנות לכניסה מיידית.
ביצוע: צבי אורגן ,
פי. אי. סי.׳ החברה
הכלכ לי ת לישראל

נוה:

חברת בנין בע״ני, רח׳ דיזנגוף ,16
תל-אביב, טלפון 240121—2—3

* * אז הו נ ח חוק התקציב, לפני מספר שבועות, על שולחן הכנסת, היתד, עסוקה
)03 הכנסת בדיון על תקציבי המשרדים הממשלתיים. הוחלט כי במושב זה של הכנסת
יקויים דיון בתקציביהם של חמישה משרדים בלבד: עבודה, מסחר ותעשיה, חקלאות,
חוץ, חינוך ותרבות.
הדיון על התקציב הוא מאורע בחיי המדינה. מגוללים את יריעת הכלכלה של הארץ,
מתווכחים על מדיניות. זהו גם מאורע מרכזי בחיי הכנסת. הממשלה חושפת את עצמה
לביקורת. על תקציב נפלו מלכים וממשלות. באנגליה התנהל המאבק בין המלך והפרלמנט
על התקציב; ברגע שניתנה לפרלמנט הסמכות לקבוע את תקציב הממלכה, הוכרע המלך
והפך להיות תלוי כל־כולו בפרלמנט. לכן גם קבעה מועצת המדינה הזמנית, כי תקציב
הממשלה ייקבע על־ידי חוק מטעם הכנסת.
כיצד התנהל אצלנו הדיון? התקציב כולו מתאשר עד 1לאפריל. כך גם אירע השנה.
התקציב אושר, אך הדיון המפורט על 13 משרדים אחרים טרם החל. הוא ייערך בחדשי
הקיץ, לאחר שתקציבי המשרדים השונים כבר אושרו ממילא.
בכל זאת, נערך דיון כלשהו על תקציבי המשרדים. הדיון נערך בדרך של הנמקת
הסתייגויות. לנו הוקצבו, להנמקת כל הסתייגויותינו 10 ,דקות: פחות מדקה על כל
משרד. הגשנו 139 הסתייגויות — יותר מאשר כל ח״כ אחר. שקלנו אם לבחור מבין
המשרדים אחד או שניים ולדבר עליהם, או לדבר על כל המשרדים ולנמק בכל משרד
ומשרד מספר הסתייגויות. העדפנו את הדרך השניה. יו״ר הישיבה, ח״כ יצחק נבון,
גילה אורך־רוח. הוא הקציב לאורי אבנרי 2דקות נוספות. ההנמקה נעשתה בצורה טלגרפית.
אזכיר רק חלק מן ההנמקות:
סמשרדראשהממשלה: לרשות לתכנון כלכלי, הפועלת במסגרת המשרד,
הצענו להוסיף 2מיליון ל״י. הנימוק: דרוש תיכנון מרכזי במדינה.
את מרכז ההסברה, שהוא מוסד שכל־כולו תעמולה מיסלגתית, יש לבטל.
הלשכה לענייני ערבים מהווה ממשלה סודית — מנגנון־חושך במובן האמיתי של המילה.
למנגנון כזה אין מקום במדינה דמוקראטית. אשר להשתתפות בעיתון הערבי אל־יום — זהו
ביטאון מפלגתי מובהק והאזרח אינו צריך לשלם עבור הוצאתו.
9משרדה או צ ר: אין הצדקה למדור תשלומים נפרד בכל משרד ממשלתי. את כל
הפעולות הכספיות של המדינה יש לרכז באגף החשב הכללי.
נציבות שירות המדינה מנופחת. במיבצע הסיווג נטלו לעצמם עובדי הסיווג את
הסיווג הגבוה ביותר.
את הטיפול בגבית מס־רכוש וקרן־פיצויים יש להעביר לאגף מם הכנסה, ולסור
חישבון ארצי. בכך נחסוך מיליונים. הוא הדין גם לגבי מסי עקיפין. את גביית כולם
ניתן לרכז באגף אחד, הפיצול האדמיניסטרטיבי מייקר.
בהזדמנות זו של דיון על משרד האוצר ביקשנו להודיענו היכן רשומות בתקציב המדינה
ההכנסות הבאות למדינה ממכירה בלתי־חוקית ויומיומית של דולרים ממשלתיים בשוק
השחור, בשער של 3.38ל״י לדולר. לדברי אורי אבנרי מתבצעת המכירה באמצעות חברת־בת
של אחד הבנקים המכובדים, ומגיעה לעשרות אלפי דולרים ליום. מובן שההכנסה אינה
רשומה בספרי התקציב. אם כן, מה נעשה בכסף? כפי שנאמר לנו לאחר מכן, הוצגה
השאלה בפני שר האוצר, באחת מוזעדות הכנסת. השר טרם השיב על השאלה.
9משרדהבריאות: יש להלאים את קופות החולים ולהנהיג בארץ ביטוח־בריאות
ממלכתי, תוך מתן שכר הוגן לרופאים. בשלב ראשון יש להבטיח אישפוז חינם
ולהנהיג לשם כך ביטוח־אישפוז ממלכתי.
• משרדה דו א ר: בלתי־יעיל. שרות הטלפונים יקר וגרוע, יש לשקול אם צריך
להעביר את השרות לידי חברה פרטית בעלת מוניטין בינלאומי. בנק הדואר מסורבל, יקר
ובלתי־יעיל. עצם קיומו טעון בדיקה מחודשת.
9משרדהדתות: מיותר. קיים רק כדי לתת עמדת־כוח פוליטית. ניתן להסתפק
במדור במשרד הפנים. הרבנות הראשית צריכה להיות מוסד חופשי, בלתי תלוי,
שיתקיים על חשבון הנזקקים לו. את סמכויותיהם של בתי־הדין הרבניים יש להעביר
למערכת השיפוט של המדינה.
~~ 9משרדהמשטרה: גם זה משרד מיותר. הוא הוקם בשעתו משום ששר הפנים
הראשון, מר יצחק גרינבאום, לא חפץ במשטרה במסגרת
משרדו. הוא קיים היום מסיבה אישית אחרת. את הפיקוח
על ענייני המשטרה יש להעביר למשרד הפנים. מאידך, יש
להגדיל את משכורות השוטרים, כי הן נמוכות מדי.
9משרדהמשפ טי ם: העדר כל פעולה לניסוח חוקה•
בפועל, לא קיים כל תיכנון משפטי. אילו היה, היו
מחליפים מזמן את הוראות החוקים הישנים. הדיון בבתי־המשפט
נמשך שנים; יש לייעל את עבודת השיפוט.
9משרדהסעד: תשלומי הסעד קטנים מדי ויש
להוסיף עליהם. הוצאות המינהל גדולות מדי ויש לקצץ בהם.
יש ים של מוסדות סעד ברשויות השונות — בממשלה,
בעיריות, יש לאחד את כולם תחת גג אחד.
• משרדהפיתוח: לפי דעת שר האוצר, שבוטאה טוכי בפומבי, המשרד מיותר. הצטרפנו — במקרה בודד זה —
לדעתו. למעשה, רוב ענייני הפיתוח במדינת ישראל אינם
אפילו משק האנרגיה אינו מרוכז במשרד זה, חוץ מחשמל.
שייכים למשרד הפיתוח.
6משרדהפ ני ם: למעשה זה היה צריך להיות משרד שיכלול פונקציות רבות:
משטרה, שיכון, תחבורה, דתות, תיירות ועוד. כמו שהוא — הפונקציות קטנות מדי לעומת
התקציב, שהוא גדול מדי.
מינהל המחוזות: זהו שריד מתקופת הוד מעלתו מושל המחוז. במציאות של היום הוא
מיותר לגמרי, כי כל משרד ממשלתי מקיים בכל מקום משרד משלו.
אשר לביקורת סרטים ומחזות, הנעשית במסגרת המשרד — ביקורת זו מיותרת לגמרי.
• משרדה שי כ ון: מדוע הממשלה עוסקת בשיכון? צריך להיות מדור במשרד
מיעוטי־יכולת.
הפנים שיעסוק בתיכנון,ומשרד האוצר צריך להפנות אמצעים לשיכון
אין צורך בביצוע ממשלתי. השיכון הממלכתי מכער את הארץ ללא תקנה. טיפוסי
המיבנים תוכננו ללא כל התחשבות במצב הטופוגרפי והאקלים. מצב המיבנים גרוע.
בבאר־שבע, למשל, נבנו ב־ 1958 שיכונים, שמצבם היום כה ירוד, עד שאי־אפשר עוד לתקנם.
משרד השיכון, על שלוחותיו וחברותיו, הוא גורם מתחרה בשוק הבניה על כוח העבודה
ובניתו אינה זולה.
אין שום מדיניות מרכזית לגבי הבניה. מצד אחד, יש תמריצי בניה על־ידי העיריות,
כגון: מסים עצומים על מגרשים פנויים. מצד שני, ישנה מדיניות כללית של צימצום הבניה
באיזור החוף. יש לבדוק מחדש את כל בעיות השקעת הכספים בבניה.
9מי טרדהתחכורה: רישוי כלי רכב ונהגים — אפשר להעביר את כל הטסטים
למוסכים מורשים, ולהשאיר בידי הרישוי רק את תפקידי הפיקוח.
פיתוח רכבת: כדאיות הרכבת בכל הארצות מוטלת בספק. אחוז התחבורה המוטורית
עולה בכל הארצות. הרכבת שלנו היא 01נ11 מז .8131:115 85 יש לוותר על הובלת נוסעים
שאינה מכניסה, ולהסתפק בהובלת משאות. כל הפסדי הרכבת מועברים לממשלה.
9משרדהתיירות: החברה הממשלתית לתיירות היתה קיימת עוד בטרם הוקם
העולם הזה 1492

משרד ממשלתי מיוחד. בינתיים הוקם משרד מיוחד מטעמים פוליטיים־מפלגתיים. החברה טרם
בוטלה. יש על כן לבטלה. נאמר לנו לאחר מכן כי הממשלה שוקלת את ביטול החברה.
למרבה הצער, לא הושמעה כל תשובה עניינית להערות אלה. לאחר ההנמקות הגיע
תור ההצבעות. בסך הכל היו 182 הצבעות. ההצבעה היתה סיטונית, כשעליה מנצח בהומור
וכשרון יו״ר הישיבה, ח״כ ישראל ישעיהו. ההצבעה הזכירה מכירה כללית, בה שימש יו״ר
הישיבה בתפקיד של כרוז. מובן שאף הסתייגות לא נתקבלה.
האביב התדפק על דלתות הכנסת וההצבעה התנהלה באווירה נלבבת. היתולית. היו״ר
הכריז :״הצבעה בעד ההסתייגויות של עמוס דגני. מי בעדי״ דגני הרים את ידו ושאל:
לאיזה משרד מצביעים עכשיו?״
ח״כ יצחק נבון קרא לחבריו :״בואו נצביע בעד הסתייגויותיו של ח״כ מגורי־כהן,״
וחבריו לסיעה הצטרפו אליו להצבעה.
תופיק טובי תמך בהצעות מיקוניס. אחרי הכל, מיקוניס במוסקבה. היד הורמה, ונבון
הצביע בעד הסתייגות מיקונים. בעד איזה הסתייגות? ספק
אם מישהו ידע.
ח״כ יוסף פישר, מהמערך, הצביע בעד הסתייגות אבנרי.
טוב שמצליף סיעת המערך לא הבחין בכך. היד מורמת ומורדת,
מורדת ומורמת. קצב מתקתק. שעון. ההצבעה היא
דופק הכנסת. קולו הבריטוני של יו״ר הישיבה אינו נחלש:
״מי בעד? מי נגד? ההסתייגות לא נתקבלה. הצעת הוזעדה
נתקבלה.״ חברי הכנסת מתעייפים. הם חדלים להצביע. יו״ר
הישיבה בשלו: נדחתה, נתקבלה.
חבל מאוד שאי־אפשר לצלם. פיתוח התמונה עשוי להוכיח
שהיוצרות נתחלפו. אבנרי לא מתעייף. הוא מצביע.
היחיד שמצביע תמיד נגד הצעת הוועדה. כשמגיעים להצבעה
נגד הצעת הוזעדה — אפילו חברי האופוזיציה אינם מצביעים
נגד. שיקול של חיסכון בהרמת יד.
למחרת היום, שוב הצבעה. הפעם מעמידים לקריאה שלישית
את חוק התקציב לשנת ,1966/67 בעד חוק התקציב — 36 קולות. נגד — 24 קולות.
זוהי הצבעת יוקרה, אולי ההצבעה החשובה ביותר המתקיימת בכנסת. מספר הנוכחים
מגיע ל־ 60 בלבד.

וזנזוצא: בח־ירווז גזדשוח
גי ע תו רהצעתו של ח״כ רק״ח תופיק טובי, לדון בהחלטת משרד הפנים למנות
ן ) פקיד־ממשלה לניהול ענייני נצרת. נימק טובי: נציגי סיעות המערך הכשילו את
עיריית נצרת בפעולתה, סירבו לשתף עימד, פעולה. עבד־אל־עזיז אל־זועבי נכשל בנסיונו
להקים הנהלת עיר מקיר אל קיר. התפטרותו של ראש עיריית נצרת הינד, מצערת, אבל
אין בה כדי להצדיק מינוי ועדת־חקירה. טובי התנגד לפיזור המועצה, לקיום בחירות
חדשות. הממשלה צריכה, לדבריו, לכבד את רצון תושבי נצרת ולהקים הנהלה קואליציונית
רחבה. אבל כיצד? זאת לא פירש. האם ניתן להכריח חבר מועצה להצטרף או לתמוך
בהנהלת העיר?
תופיק טובי ידע היטב, כי מעולם לא התכוזן המערך להקל על עבד־אל־עזיז ונציגי רק״ח
במועצת העיר. אדרבא היה ברור מראש שהמערך יעשה כמיטב יכולתו כדי להכשיל כל
קואליציה אפשרית עם רק״ח.
לא יכולנו להצטרף לטיעונו של תופיק טובי. ההצעה נראתה בעינינו כבלתי ממשית.
תושבי נצרת נוכחו לדעת מה קורה בעירם, ויש לאפשר להם להביע מחדש את דעתם על
נבחריהם: לפזר את המועצה הנוכחית ולקיים מיד בחירות חדשות. נימנענו על כן מהצבעה
ונימקנו הימנעות זו:
״לא יכולנו להצטרף לטיעונו של ח״כ טובי משום שלא הבינונו טיעונו. אי־אפשר
שהכנסת תכפה על מישהו להקים קואליציה. הטענה צריכה להיות מופנית אל ראש העיר.
הוא היה צריך להמשיך בתפקידו, ואילו היה נתקל בהתנכלות מצד הממשלה, היה צריך
להילחם.״
קריאה: תבטיחו לו שיירות?
אבנרי: כן, הבטחנו לו שיירות.
״בנצרת אין צורך בשום ועדת־חקירה. אין צורך לחקור שום דבר. הכל ידוע. יש להכריז
על בחירות בנצרת מיד.״

—הופיע ! —

\זפרש\ז \זונגר\ז — אך גיא \1יטזמד

היצירה הספרותית

ך י* תכונה ככנסת היתד, רבה. רבים נכחו במליאה. שרי אחדות־העבודה ישבו ליד שולחן
} | הממשלה. שקט הושלך שעה שאבנרי החל נושא את דבריו, על פרשת ההלוואות והתרומות
מקואופרטיב דן, והודעת שר העבודה על נושא זה. אבנרי מנה 16 נושאי יסוד לחקירה,
הטעים בדבריו (ראה מסגרת) כי אין הכוזנה לחקירה משטרתית או מעין משפטית.
הצעתנו הדחופה עברה מספר גילגולים. תחילה החליטה נשיאות הכנסת שלא להכיר
בדחיפות ההצעה. אחר כך נרמז לנו, כי אם נשנה את הנושא, יסכימו להכיר בדחיפות.
אחר כך נתבקשנו לבטל את ההצעה, כדי לחזור ולהגישה בשבוע שלאחר מכן. הממשלה
נועצה. לבסוף הוסכם להכיר בדחיפות. הסיבה לכך היתר, פשוטה: דווקא שרי אחדות־העבודה
היו מעוניינים כי ההצעה תגיע לכלל דיון. הם סברו כי החלטה של הכנסת
להסיר את ההצעה מעל סדר היום — וזו היתר, כמובן ההחלטה הצפויה היחידה —
תשים קץ לוויכוח הציבורי. היה זה מוצא נוח למדי לא רק לאחדות־ד,עבודה.
שר המשפטים, יעקב שמשון שפירא, האריך בדברי תשובתו, כשער, בערך. לסיעתנו
ניתנו עשר דקות בלבד. חלק ניכר מנאומו הארוך הקדיש השר לוויכוח עם אחרים. היה
זה בדרך כלל ויכוח משפטי: אם חלה התיישנות או לא חלה. אנו לא כפרנו בעובדה כי
חלה התיישנות. להיפך, הדגשנו כי חשובה הבחינה הציבורית.
טענותיו המשפטיות של השר שפירא אינן יכולות לעמוד במקום חקירה ציבורית. שפירא
הצביע על החוק הלקוי הקיים אצלנו לגבי ועדות חקירה. זה היה אחד מנימוקיו לפסילת
הצעתנו, להקים ועדת־חקירה. אולם כל עוד לא ביטלה הכנסת את פקודת ועדות החקירה,
אין השר יכול להחליט שלא לעשות שימוש בפקודה זו. דעתו של השר על החוק המנדטורי
אינה מעלה ואינה מורידה, מה גם שניתן לצייד את ועדות החקירה בהוראות, אשר יאפשרו
הגנה נאותה על כבודם של אלה המופיעים בפניהן או הנחקרים על ידן. ועדת חקירה
היתד, טובה לחקירת פרשת תל־גבורים. היא היתד, טובה לעניין השריפה בבניין צי״ם —
מדוע אינה טובה כאן?
ח״כ גח״ל יוסף שופמן, אשר הציע להעביר את הצעתנו לדיון באחת מוועדות הכנסת,
היפנה את תשומת ליבו של שר המשפטים לסעיף 61 לחוק שירות המדינה (משמעת),
המאפשר נקיטה באמצעים משמעתיים כנגד עובד מדינה, גם לאחר שנענש או זוכה על
מעשה בבית־המשפט. ישנם איפוא אספקטים שונים של תופעות ציבוריות ואפשר לגשת
אליהן מבחינות שונות: מבחינה פלילית, מבחינה משמעתית, ולבטח גם מבחינה ציבורית.
הכנסת לא קיבלה את הצעתנו. היא הוסרה מעל סדר יומה, אך העניין לא ידום, פרשות
שאינן נחקרות עד תום, אינן מתיישנות. פרשת ארלוזורוב טרם נשכחה. אילו היתד, נחקרת,
קרוב לוודאי שהיתר, גודעת ונשכחת
כרבות אחרות.
הכנסת יצאה לפגרה. תם ונשלם
מושב הכנסת. השתדלנו ליטול במושב
זה חלק פעיל. אני מקווה שיינתן
לנו לנהוג כך גם להבא.

עבורה נידון

העולם הזה 1492

אברהם טרץ
(סיניאבסקי)
תסרוקת ואיפור
ח י נם לכל כלה
עם הזמנת סידור
והשאלה של

ל־ 7שנות עבודת פרך
צרפתיים

״ המהפנט ״
(נסיונו של עושה שלום)

כתרים מקוריים שהבאנו

מפריז

מחלקה מיוחדת לטיפול תסרוקת,
צביעה ונקוי של

פיאות נכריות

להשיג:
בכל החנויות לספרים ודוכנים
לממכר עתונים וכתבי עת.

המחיר— 3.ל״ י
בהוצאת ״ ר מ דו ר ״ בע״מ

ב+יה>דהך

תל־אביב, רחוב אבן גבירול ,65
טל( — 222770 .פתוח מ־ 9עד )4

ע־עיקה_
ש בי ושיתי
החו דש נפתחים
קורסי בוקר וערב חדשים

פרטים והרשמה: ת״א סמולנסקין ( 7פנת
בן־יהודה )90 חיפה רח׳ שמריהו לוין 30
(פנת הרצל )14 בשעות 4—8 ,9—1

ספורט
כדורגל
הי ל ד הנו ר א
הילד הנורא של מרכז מכבי הוא שמואל
בן־דרור. ההתאחדות לכדורגל החליטה לזרוק
את צ׳יריץ׳ ,מרכז מכבי תמך בהדחה,
וכמו אנשי הפועל, הגיע למסקנה שצריך
להפעיל את תוכנית ההקפאה (העולם הזה
.)1491
לפתע החל בן־דרור להקים צעקות. הוא
אמר שזהו סידור בין מכבי להפועל, כדי
לחלק את השלטון בהתאחדות לכדורגל.
תןוקח. מנהל הספורט של מרכז מכבי,
יצחק כספי, ילא יכול היה בשום פנים ואופן
להבין את טענותיו של בן־דרור: מרכז מכבי
החליט לגופו של עניין, ובמיקרה גם
חלק מאנשי הפועל החליטו באותה צורה.
מה בקשר לזה, שאנשי מכבי נפגשו עם
כמה נציגים של הפועל?
אלה היו פגישות של רצון־טוב, כדי ללבן
את בעיות הספורט בארץ. הצהיר כספי:
״לא היו אלה פגישות של תן וקח. מי שאומר
זאת משמיץ. חלק מהפגישות התקיים
כבר לפני חודשיים, לפני שמישהו בכלל
דיבר על צ׳יריץ׳ או נסיעה למאנילה. כבר
אז גיליתי, שאני נגד צ׳יייץ׳ ובעד הקפאה
של הליגות.״
את העובדות הפשוטות האלה לא מצליח
בן־דרור להבין. ואנשי מכבי לא יכולים להבין,
איך בן־דרור לא מבין, וחושד כל
הזמן שעשו כאן קנוניה. יצחק כספי, למשל,
חושב שזה הכל בא, מכיוון שבן־דרור הוא
אדם קיצוני .״הוא היה כל כך קיצוני בעניין
של צ׳יריץ׳ ,שהוא מוכרח להתפרץ עכשיו,
בלי לראות שום דבר אחר.״
סיכסוכו הנוכחי של בן־דרור עם מרכז
מכבי אינו הראשון. בן־דרור, איש פתח־

בן־דרור עצמו היה השבוע נורא, כרגיל.
״אני יודע שמה שעשו היה לא בסדר,״ הס ביר
,״אני מוחה! אם יצא מזה משהו עדיין
אינני יודע. בינתיים דחו את הישיבה של
מליאת מרכז מכבי, בה עמדתי להעלות אה
הטענות שלי. מה שמוכיח, שהם לא כל כך
ששים למלחמה עם שמואל בן־דרור.״
חוץ מהמלחמה שלו במרכז מכבי, נלחם
שמואל בן־דרור כדי להשאיר את קבוצתו
הסימפאטית, מכבי פתח־תקווה, בליגה הל אומית.
בפתח־תקווה מקווים שהוא ינצח בשתי
המלחמות.

מ י טמ ו

קדחת 1סי עו ת
השערוריה האחרונה בהתאחדות לספורט,
היא קביעת המינימום הנדרש מקלעים, כ׳די
לנסוע לבאנקוק, לאליפות אסיה. האחראי
לשערורייה: עמנואל בן־עמרם, יו״ר ועדת הקליעה
בהתאחדות.
המינימום הנקבע בא להבטיח, שרק ספורטאים
שהשיגו תוצאות מעולות־יחסית, ייצגו
את ישראל בתחרות בינלאומית. ספורטאי
שהשיג את תוצאת המינימום, מבטיח על-
ידי כך את נסיעתו.
תוצאות המינימום נקבעו. חלק מהקלעים
הישראליים כבר השיג תוצאות הטובות מתוצאת
המינימום, חלק אחר השיג תוצאות
הקרובות מאוד למינימום.
המחזה לא היה חדש. כמעט לפני כל נסיעה
לחוץ לארץ מתעוררים הקלעים, והודעות
לעיתונות מבשרות על הישגים פאנטאסטיים
בתחרות עצמה תופסים הקלעים מקום נידח
בסוף, מתרצים את כשלונם באלף ואחת סיבות•
כך היה באולימפיאדה בטוקיו. כך היה
גם באולימפיאדה של רומא.
ועדת־הקליעה של ההתאחדות הכריזה
השבוע, כי המינימום לרובה חופשי הוא
1100 נקודות. הקלע הנרי הרשקוביץ כבר
השיג תוצאה הטובה בשלושים נקודות מהמינימום,
עובדה ההופכת את כל קביעת
המינימום למגוחכת. אפשר היה פשוט להכריז׳
שכל הקלעים נוסעים לבאנקוק.
עתה צפוייה התכנסות מנהלי ההתאחדות
לספורט, כדי לחקור את קדחת הנסיעות
של ראשי ועדת־הקליעה.

עדמשמרה מו ס ר
כשחזרה נבחרת הנוער הישראלית מטורניר
הכדורסל, שנערך בסלאמנקה שבספרד (ה־עולם
הזה ,)1480 הגישו ראשי המשלחת
אריה אבני, אריה דוידסקו ורלף קליין דו״ת
על המסע הכושל.
קריאות גנאי. אחת הנקודות המרכזיות
באותו דו״ח: יש להקפיד במסעות דומים על
רמתם המוסרית של נציגי ישראל, ולא רק
על כושר המישחק שלהם. בין הצעירים,
שהתנהגותם הזיקה לראשי המשלחת, וש-
צויינו לגנאי: אורי שטרן׳ שהתפרץ באחד
המישחקים, קרא קריאות גנאי לעבר הקהל.
בעקבות אותו דו״ח החליטה ועדת הכדורסל
להעמיד את הכדורסלן שטרן לדין,
בפני ועדת המשמעת של התאחדות. עד
היום לא הועמד השחקן לדין. הסיבה איננה
ידועה לאיש.
לעובדה, ששטרן ישחק בעונה הקרובה
בקבוצת הכדורסל של הפועל תל״אביב, שיש
לה השפעה ניכרת בהתאחדות, אין כמובן
שום קשר לאי־העמדתו לדין.

אדם קיצוני
תקווה, הוא הבן החורג של מרכזו מזה שנים•
אנשי מכבי מחפשים כבר מזמן הזדמנות
להוריד במקצת את חוצפתו של הסניף
הפתח־תקוואי שלהם, המגלה עצמאות יתר
על המידה.
בן־דרור גדל והתפתח לא רק הודות למרכז
העומד מאחוריו, הוא היה בעצמו כדורגלן
בנבחרת ישראל, התחבב גם על יריבים
פוליטיים.
בן־דרור הוא מן הבודדים שאינם נהנים
מחיבה מיוחדת מצידו של האיש מספר אחד
של מכבי, שלום זיסמן, הרוגז כל אימת
שמוזכר שמו של העסקן מאם המושבות.
שתי מלחמות. השבוע התחדש במלוא
עוזו הקרב בין בן־דרור למכבי.
הילד הנורא איים לפרוש מתפקידיו בהנהלת
ההתאחדות ובמרכז מכבי. המנהלים של
מכבי הגיבו :״הוא יקפוץ קצת, אבל ירגע
:סוף. הוא בחור חביב.״

ואף לתקוף את הבחורות. חוץ מזה הוא
במקרים רבים פשוט מסרב לשלם.
בארים מן הסוג השני, הם בעלי רמה
גבוהה יותר — מלבד קונסומציה יש בהם
גם תכנית. מבקרים בהם בעיקר תיירים,
שרוצים גם תכנית־בידור, וגם נערה ללילה.
הלקוח משלם דמי־כניסה מראש עבור
התכנית, ואחר הוא משלם בעד המשקאות
שהוא שותה. הנערות המופיעות בתכנית
הן בדרך כלל אותן נערות המשמשות
כמארחות. לקוחות בבארים כאלה נדרשים
לשלם לעיתים, בסוף הלילה 600 ,עד 700
לירות. הם מתרצים לשלם ביתר קלות, אם
יש במקום גברתן השומר על הסדר. והכי
חשוב כשיש שומר: הנערות בטוחות מכל
פגיעה. כי לקוח שהשאיר מאות לירות —
מנסה לא פעם לקחת את הנערה, עליה
בזבז את כספו, בחוזק־יד, כי לדעתו קנה
עליה חזקה. הגברתן שומר־ד,חתיכות יבטיח
שתוכל להגיע בשלום לביתה, ושלא יאונה
לד, רע.
הסוג השלישי כולל בארים המגישים תכ־

קליעה

כדורסל

עסקן בן־דרור

תפקידם לשנת בשקט-לואות ולא להיואות,
שחייה שתייני מחפ שי מאמן
השחיר, המאמן לשחיי־הפועל

הדאגה
העיקרית של ראשי סקצית
של הפועל תל־אביב היתד, לפטר את
הסורר נלו בילדרמן, שהעז לדאוג
נים במקום לאינטרסים של מנהלי
תל־אביב (העולם הזה .)1478
״אנחנו נביא מאמן בעל שיעור־קומה,״
הכריזו המפטרים. בינתיים כבר זרמו מים
רבים בבריכת־השחיה ברחוב הירקון בתל-
אביב. המאמן הסורר פוטר, אבל משום מה
עדיין לא הצליחו למצוא מאמן אחר במקומו.
השחיינים, המתמעטים מיום ליום, מתאמנים
ברובם ביוזמה עצמית, או בהדרכתו של
שחקן כדורמיים ותיק.
מרכז הפועל, היודע על הפרשה, אינו מעז
להתערב, מחשש סערה לפני כינוס הפועל
הקרוב. העובדה שלסניף העירוני היחיד של
הפועל בשחייה אין מאמן, אינה מטרידה
את מרכז הספורט הגדול של מדינה.

לבריכת השחייה גורדון, שבחורף פותחת
מועדון ריקודים במלתחת בגדי הגברים.
ך -ח שפנית השליכה את בגדה הו
1אחרון. הקהל ישב מכושף ומתוח. האורות
נדלקו, התזמורת פתחה בנגינה רעשנית,
הקהל מחא כפיים.
ד,יפר,פיה חמקה בין השולחנות הצפופים
והפריחה נשיקות לגברים. אחד מהם
לא התאפק, שלח יד לעברה. כששמע את
קריאות ההתפעלות של חבריו קיבל אומץ,
וחיבק אותה. החשפנית רטנה בכעס והדפה
אותו, אך האיש נצמד אליה ביתר כוח.
באותו רגע הונחה יד על כתפו, וקול
שקט ומאיים הורה :״תוריד מיד את הידיים
שלך!״
האיש נבהל, חזר על עצמו, ביקש סליחה
והתיישב על כסאו. כי מאחוריו עמד האיש
החזק של המועדון. האיש שתפקידו לשמור
על המקום ועל היפהפיות העובדות

מים, סכרין וצבע

ך* תל־אביכ יש שלושה סוגי בארים.
הסוג הזול והנפוץ ביותר הוא באר
הקיים על קונסומציה. בבארים אלה מבקרים
בעיקר גברים שמחפשים נערה לבילוי־לילה.
בבאר כזה יושבות נערות, שתפקידן
לפתות את הלקוח לקנות משקאות, ומכל
משקה מוזמן הן מקבלות אחוזים. גבר
בודד הנכנס לבאר במטרה לצוד לו נערה
לבילוי, מתפתה בנקל. הנערה מתיישבת
על הכסא הסמוך לשלו, או ליד שולחנו,
או על ברכיו, מלטפת את ראשו ומבקשת
ממנו לקנות לה משקה. לפעמים היא רוקדת
עמו. לרוב היא מזמינה לעצמה משקאות
אחדים. ותמיד מן היקרים ביותר.
זאת אומרת שמו יקר מאד, כי למעשה המשקה
שהיא מקבלת מורכב ממים, סכרין
וצבע, אך מחירו גבוה מאוד.
בארים אלה זקוקים לשומרים באופן תמידי,
כי קטטות רבות פורצות בהם. הלקוח השתוי
מתנגד לרוב לשלם את המחיר הגבוה
עבור המשקאות של הנערה, כי הוא מרגיש
עצמו מרומה, בפרט אם הבחורה מסרבת
להמשיך לבלות אתו את הלילה, כפי שנתנה
לו להבין, לפני שהזמין אותה לשתות.
הוא עלול להקים צעקות, לחולל מהומות

כך משליכי!

חולה ועניבה, הוזעק למועדון־הלילה ,51ומדגים
כיצד משליכים אורח בלתי־רצוי.

נית מלאה, בלי קונסומציה. הלקוח משלם
בכניסה עבור התכנית. לרוב הוא ישראלי,
הבא עם נערתו, אשתו או החבורה שלו,
כדי לראות תכנית. אין שם נערות המקבלות
אחוזים תמורת פיתוי הלקוח לשתות. השמירה
במקומות אלה קיימת נגד שיכורים,
שסתם רוצים להרביץ. או סתם מציקים
לנערות. בלי שומרים אלה אין סיכוי שחשפ־נית
המופיעה במועדון, תוכל להיחלץ מידיו
של שיכור שנטפל אליה.

תענוג כפור
ף* עלי הבארים למדו במשך השנים
. 4שהמשטרה עוזרת להם לשמור על הסדר
כשהיא באה, אולם לעולם אין לדעת
מתי תבוא. כשפורצת קטטה פרועה יכולים
המתפרעים להרוס את המקום, עוד לפני שהשוטרים
מגיעים להשליט סדר.
לכן החלו בעלי־ד,בארים לקרב אליהם
בעלי־אגרוף. הם הזמינו גברתנים לבקר
בבאר, נתנו להם ולמקורביהם לאכול ולשתות,
והגברתניס שימשו להם גב ומגן כל
פעם שפרצה קטטה. גיבורים אלה, האב־

אבל נאשו קווה משהו -הם ]לנסים לפעולה

הגלנוה

דייאת, לא קיבלו משכורת, אלא שתיה על
חשבון הבית.
אך דבר זה יותר משהיווד, גורם מרתיע
לאנשי העולם־התחתון, הפך לגורם מפתה:
גם הם רצו לבלות בלי לשלם. הם היו
באים לשתות, יושבים בבאר כל הלילה,
וכשהגיעה עת התשלום סירבו לשלם וניפצו
כל מה שנפל לידיהם. האבדייאת —
הבריונים הפרטיים של בעל הבאר, היו
נכנסים לפעולה ומכים את המתפרעים.
הדבר הוליד תגובות שרשרת: הבריונים
התחילו לבוא לבארים במטרה ברורה, ולשם
תענוג כפול: גם לשתות מבלי לשלם,
וגם כדי לפתוח בתגרה עם האבדייאת
כדי לסיים חשבונות. זה הפך לבילוי בפני
עצמו.
המפסיד העיקרי מן העסק היה בעל מוע־דון־הלילה.
רהיטיו נשברו, דמי השתיה
לא שולמו לו ולקוחותיו הקבועים הוברחו
מן המקום, כי פחדו לקבל מכות.

גכרת ני ם ־ שו מ רי ם

ך * לו ץהש מי ר ה המסודרת במועדוני
| | הלילה, היה שמואל ברזילי, בעל אריאנה.
אריאנה שכנה בלב השטיח הגדול. אזרחים
רגילים פחדו לבוא לשם. אבל אחרי ששמואל
מינה לו שומרים בשכר, נודע אט־אט
בציבור שבאריאנח יש סדר, שבטחון
אורוזיה מובטח. הקהל הגיע, בעל־הבית הר־וויח.
ראו
בעלי מועדוני־הלילה האחרים כי
טוב, ועשו כמוהו. הם קנו להם בעלי־אגרוף
במשכורת חודשית, שמעולם לא הגיעה
לסכום ההפסדים מן התיגרות. גם המשטרה
היתד, מרוצה. השומרים עזרו לה
לשמור על הסדר, וחסכו עבודה וכוח־אדם
משטרתי.
אבל הגברתנים מן העולם־התהתון ראו

מחסום להתלהבות
מפעיל את

כוחו

ועוצר את הצעירים

שנולד מקצוע חדש. הם הרגישו שבעלי
הבארים הם פרות נותנות חלב, וצריך
לחלוב אותם. עליכן עשו הכל כדי להוכיח
לבעלים שדווקא להם צריך לשלם עבור שמירה,
כי גם הם חזקים יותר, וגם הם לא
יעשו צרות.
התוצאה היתד — ,מלחמת־מעמדות שפרצה
בעולם התחתון: התחילו מכות איומות
בין הגברתנים־המתפרעים — אשר התחילו
להכות כדי להוכיח שהם חזקים ויכולים
להיות שומרים, לבין הגברתנים־השומרים,
אשר עשו אותו דבר, כדי להוכיח אותו
דבר.

שנ תנו

לקח תי ״

שראל דנו ך 31 גברתן גבה־קומה
7ורחב־כתפיים, התפרסם כאיש חזק, והיום
הוא ידוע כשומר קאזינו. סיפר דנוך:
״אני עובד בענף השמירה כבר 12 שנים.
התחלתי לשמור בבית־הקפה גלינה, מה שהיום
ידוע באתונה. בהתחלה הייתי בא
לשם כל פעם, לרקוד. פעם אחת, כשנכנסתי,
ראיתי שהולכות מכות. כסאות ושולחנות
עפו, וכסא אחד פגע גם בי. התרגזתי
נורא, למה שלא עשיתי שום דבר, והתחלתי
לקחת את כל אלה שהלכו מכות
ולזרוק אותם החוצה.
׳׳~״אחרי״כמד~.פעמים׳״שע~שיתי סדר׳במקום,
פנו אלי הבעלים ושאלו אותי אם אני מיכן
לעבוד בשכר, כאחראי על הסדר. אמרתי
להם שאני לא יכול, כי אני עובו־עיריה,
אבל אנ-י מוכן לעזור להם לפתור את הבעיות.
ככד, עזרתי להם במשך ארבע שנים
וביליתי שם בלי בסף. בסוף רכשתי לי שם,
והתחילו להכיר אותי בסביבה שאני מתעסק
בדברים האלה.
״מעולם לא ביקשתי כסף בשביל־ מבעלי
המועדונים. רק שתיתי על חשבון הבית. אם

שומר־באר יוסף אססילי
(חולצה לבנה, במרכז)
שהתלהבו מן התוכנית,

נין הזאבים

לאחר

שהופרעה ללא

החשפנית, שכל לבושה רצועת בד צרה, בין שני שומרים
גברתנים של המועדון, הדואגים לצינון הרוחות במקום,
הרף על־ידי הקהל שהתחמם וחיבק אותה בכל זמן התכנית.

הם היו רוצים לתת לי, היו נותנים כמה
שרוצים. מר, שנתנו — לקחתי. אף פעם לא
סירבתי.
״בהתחלה של העסק, זד, היה קשה מאד.
עד שנתתי לאנשים לדעת מי אני, ושיש לי
יד במקום. בהתחלה היה צריך להשתמש בכוח,
כדי להרתיע בריונים. בסוף האנשים
לקחו מרחק ולא ניסו יותר להתחיל אתי.
״רק לעיתים רחוקות היה צריך להזעיק אז
המשטרה. פעם, שיכור הפריע בצברה וזרק
כוסות על האמנים שהופיעו שם. קובה אמר
לו שיותר לא יתן לו להיכנס למקום, אז
השיכור נעלב והפך את כל המועדון, והאורחים
ברחו. ניסיתי להרגיע אותו ולא יכולתי,
אז קראתי למשטרה. בעזרתה הצלחתי לעשות
שלום, עשינו סולחה ולקחתי אותו ה
ומנסים
לפלס דרד אל הבמה שס הופיעה החשפנית בריקוד
אכזוט׳ אחד מהם מנסה לעבור את המחסום, על־ידי קפיצת
מעל לראשו של השומר• .אני תופס כאלה ווורק החוצה!״

ביתה. היום הוא אחד האורחים הטובים׳ ב־

מקום.״

ש תי

ס טי רו ת

י ב שו ת

ן* ,מועדוני־הלילה של תל־אביב מחזיק
מוך לבדו כעשרה סדרנים בשכר. הם
מקבלים בן 25ל־ 30 לירות ללילה, אך
אינם עובדים באופן קבוע. הם מתחלפים
לעיתים קרובות כי העבודה קשה.
״צריך לעבוד כמו חמורים,״ מספר אחד
מהם, משה 22״הכי קשה זה לשמור על
הבחורות. אנשים חושבים שאם בחורה נותנת
תכנית — אז זה כבר סימן שאפשר
להתעסק אתה אחרי התכנית. האנשים אין להם
בושה. באמצע המועדון מנסים להתנפל
על בחורות. ואיזה כוח צריך בשביל לשמור
על בחורה כזאת! עבודת פרך.״
אנשי דנוך הם רק חלק משומרי־ד,חתיכות,
הפזורים בכל הבארים של תל־אביב רבתי.
יוסף מלכי, למשל, עובד בקפה תפארת פעט
בשבוע, כשהמקום משמש כאולם־ריקודים.
״זה לא עבודה טובה,״ אומר יוסף ,״אבל
המשכורת לא מספיקה לי, אז אני מוכרח
לעבוד בערב. אין הרבה תיגרות ולא נטפלים
הרבה לצעירות, אבל יש הרבה מתפלחים.
עד שפעם הורדתי שתי סטירות יבשות לשניים
שניסו להתפלח, ומאז המקום שקט.״
יוסף אמסילי שומר על מועדוני־הריקו־דים
שבבריכת־השחיה בגורדון :״העבודה
שלי קשה, כי הנוער הצעיר משתולל במיוחד
ויש אצלם מוות על כל דבר קטן. צעירים
מתחממים מהר. אבל הם יודעים שאני
חזק ומפחדים. ואם הם עושים קונצים,
ובעיקר אם נטפלים לילדות — אני תופס אותם
וזורק החוצה.״
לעמום סחה, אחיו של בוסי, המועסק כשומר
בדיסקוטק אפרופו, יש תפקיד שונה
משל שאר השומרים .״לאפרופו באים רק
אנשים מכובדים שאין אתם שום בעיות,״
מודיע עמוס בגאוה .״תפקידי הוא להשגיח
שלא ייכנסו לכאן אנשים מהעולם התחתון.
הם גם מבינים אותי, ולא נכנסים.״
סיפר קובה זילברינג, בעל מועדון צברה:
״מיום שיש אצלי שומרים, הקהל לא פוחד
יותר לבוא. אנשי העולם־התחתון שבאים
אלי, יודעים שהם צריכים להתנהג בסדר.
גם אם פעם ביובל פורצת קטטה במקום,
הסדרנים משתלטים עליה, ואין צורך להזעיק
משטרה.״
יעקב, הסדרן העובד בצברה, סיפר :״בדרך
כלל האנשים שבאים לבלות פה הם שקטים,
ומחפשים ליהנות מהערב. אך לפני
תקופה קצרה קרה שמישהו איים עלי בסכין.
הוא היה שיכור לגמרי, ואמר, :תן לי
להכנם׳ .לא נתתי לו, כי ראיתי שיהיו צרות.
אז הוא הוציא סכין ורצה לדקור אותי. זזתי
אחורה ונכנסתי לבאר. שם היה לי נאבוט,
על כל צרה שלא תבוא. הוצאתי את המקל
ואמרתי לו שארביץ לו אם ינסה להתקרב.
הוא ניסה בכל זאת, אז חבטתי בו על היד,
הסכין נפלה והוא ברח. תאר לך מה היה
קורה לו לא היד, שומר בפתח הבאר!״

במדינה משפט העיר שו־ ה ג דו ל
אלי בולקין נמצא אשם. הוא נידון למא־סר־עולם,
נשלח לכלא רמלה והולבש בבגדים
החומים של אסיר.
אולם פרשת בולקין לא תמה עדיין .״מתחילת
מעצרו,״ אמר עורך־דינו חיים קאזים,
״עוד בטרם החל המשפט, השחירה אותו
המשטרה בצורה חריפה ביותר, באמצעות
הפרסומת היומית בעתונות על עברו הפלילי.
הוא הוצג כגבר האלים ביותר בארץ,
שגדוד פרוצות עובדות למענו. קהל־הקור־אים
חשב שאם הוא כזה, אזי לבטח הוא
האיש שרצח את שושנה.
״המשטרה והתביעה התחננו בפני בולקין
שיודה בהריגה, והוסבר לו שאם יודה בהריגה
הוא ישתחרר בעוד שלוש או ארבע
שנים לאחר שינוכה שליש ממאסרו. בעוד
שאם יסרב, הוא מסתכן במאסר־עולם. למרות
זאת, בולקין עמד על שלו ואמר :״לא
אודה לעולם בהריגה שלא ביצעתי. לדעתי,
אדם שבאמת ביצע את המעשה היה מקבל
מיד את הברירה של שלוש־ארבע שנים,
ולא היה מסתכן במאסר־עולם.״
״אין מקום להחשיד.״ השבוע הגיש
בולקין, מתוך כתלי בית־הכלא, ערעור לבית־המשפט
העליון. הוא כתב בקיצור :״אני
חף מפשע.״
סניגורו, חיים קאזים, יצרף השבוע לבקשת
העירעור רשימת נימוקים כבדי־משקל,
מדוע צריך בית־המשפט העליון לזכות את
בולקין מרצח שושנה פליגלמן.
ואלה הם הנימוקים שיעלה קאזיס בבקשתו:
סיבת
המוות לא הוכחה: כיצד אפשר
היה לקבוע שהמות היה בלתי־טבעי, כאשר
הפאתולוג הגיש דו״ח מפורט, לאחר שיקול
של חודשיים, ובו הסביר, שאינו יכול לקבוע
אם המוות היה טבעי או לא? ובשעה
שהפאתולוג עצמו הודה כי ייתכן ששושנה
מתה מחנק כתוצאה מהקאה, כשהקיא
חזר לכלי־הנשימה. וזאת בצד עדויות של
אנשים, ששושנה לא הייתה בריאה, והקיאה
מספר פעמום בחברתם.
#עדותו של נהג המונית רפי לוי, היא
ש״בולקין נסע במוניתו ביום שישי לחיפה״.
עובד הרכבת שבדק את המסילה וגילה את
הגופה העיד שהוא עבר באותו מקום ביום
ראשון, כלומר לאחר יום שבת, ולא ראה
כל גופה, ואף לא הריח ריח רקבון. יוצא
איפוא שהגופה הובאה למקום לאחר יום
ראשון. ואז אין מקום להחשיד את בולקין
על־פי עדות נהג־המונית.
#לא הוכח שבולקין היה במקום הרצח:
התביעה והמשטרה ניסו לקשר את העקבות,
החול, הכורכר, הצמחים והשערות למוקא־סין
של בולקין. מומחי ההגנה הפריכו את
כל טענות התביעה בנידון. בית המשפט
לא הסיק מכך את המסקנה שאם לא היו
עליו כל עקבות ממקום הרצח, אין כל הוכחה
שבכלל היה שם. לתביעה לא היה
בסים לעריכת משפט, לפני שאספה, במשך
חודשים, ראיות בעניין זה. אך ראיות אלה,
שעליהן התבסס המשפט כולו — נפלו מיד.
9לא הוכח קשר בין בולקין לבין מקום
הרצח על סמך השמיכה שנמצאה במקום
הרצח והוצגה כשייכת לבולקין: ובפרט שרפי
לוי, שהוא עד התביעה, אמר :״לא
ראיתי את בולקין עם מזוודה או שמיכה״.
בית־המשפט פסק שהשמיכה אינה של בול־קין,
אך לא הסיק מכך את המסקנות המתבקשות,
שאם השמיכה אינה שלו, לא הוא
הניח אותה במקום הרצח.
19 עדותו של רפי לוי הנהג אינה מתקבלת
על הדעת:
הוא נזכר לספר שהסיע את שושנה ובול-
קין, רק חודש שלם לאחד מכן. כן טען
שלא קרא עתונים במשך החודש, למרות
שקנה אותם. כמו־כן טען שלא ראה את תמונת
בולקין, למרות שזו פורסמה בכל
היומונים והשבועונים.
יצאניות ועבריין. כשבולקין כבר
היה עצור הראו ללוי את תמונתו, לפני
מיסדר־הזיהוי, דבר שאסור על פי החוק.
במסדר הזיהוי אמר לוי :״אני חושב שזה
בולקיך. יום לאחר מיסדר הזיהוי, כשנחקר
בידי המשטרה, נזכר לומר :״אני טיפוס של
אדם, שכאשר הוא אומר, אני חושב׳ הוא
מתכוון להגיד אני בטוח. וכשהוא אומר
,אני בטוח׳ הוא מתכוון להגיד שהוא איננו
בטוח, אלא רק חושב.״
#בית־המשפט התעלם מעדי־הגנה רבים
בטענה שהם עבריינים. אך עדות עדי־הת־

בולקין (משמאל) בשעת מתן גזרי־הדין בחיפה
שתי יצאניות ועבריין־נמלס
ביעה, שכללו שתי יצאניות ועבריין־נמלט, משטרה בתופסת ובשוטרים־וגנבים, הצליחה
התקבלה כמהימנה, למרות שהוכח שהיצא־ לתפוס בגן קבוצת צעירים באמצע אורגיה
ניות שיקרו בבית־משפט אחר.
של שתייה וחשיש. החבורה מנתה קטינה
9בית־המשפט התעלם מעדות הקצינים, אחת בת 16 מרמלה, הנמצאת בפיקוח קצין־
רב־סרן וסרן שראו מכונית אדומה במקום מיבחן; קטין אחד משכונת־התיקוה, המוכר
הרצח, ובתוכה זוג. המשטרה לא חקרה למשטרה כאחת ממשתתפי החרקות ; ואת
כלל בכיוון זה.
משה רג׳ואן ( )23 מרמת־יצחק, דניאל ולדמן
׳ 9שני נהגי מוניות העידו במשטרה כי ( )18 מבני־ברק ויעקב יעקובוביץ 19 אף
ראו את בולקין יחד עם שושנה. הם זיהו הוא מבני־ברק.
אותם לפי התמונות והסיעו אותם במכוניהתברר
שבבני־ברק אוהבים תוצרת־מקו־תם.
הנקודה החשובה היא, שבתאריך בו מית. בדיוק כמו חבורת הפורצים־בעלי־ה־ראו
הנהגים את בולקין, בולקין היה עצור כיפות מבני־ברק שנתפסו לפני כחודשיים,
ושושנה היתר, מתה. לפיכך לא היה זה בול־ לאחר ששדדו את בית־הכנסת המקומי וביז־קין,
אלא מישהו שדומה לו. העדות שנית בזו את הכסף על התלמידות הדתיות של
נה במשטרה ניתנה באותן נסיבות בהן ניג הסמינר המקומי (העולם הזה ,) 1484 כך גם
בו העדויות משאר העדים.
הכנופיה החדשה השתמשה באורגיה שלה
השופטים טענו כי בולקין היה אלים, רק במיצרכים מקומיים.
וכי זו היתר, אתת הסיבות לכך שהחליטו
מקום המיפגש הוא תרומת העיריה: הגן
על אשמתו. הרופא הפתולוגי שבדק את הגופה
לא מצא בגופה של הנרצחת כל סימני העירוני של בני־ברק.
אלימות.
היכן השיגו את המשקאות לא רצו החוגגים
לספר, אך כנראה שגם הם הושגו בממאירה
זלמה העידה שראתה פנס כחול
גדול מתחת לעינה של שושנה יום לפני הר קום. משה ליזרובסקי 55 הגר סמוך לגן,
צח. אך נהג־המונית רפי לוי, הטוען שראה נידב את האינפורמציה:
היטב את פניה של שושנה עד כדי להבחין
״יש לי משאית להובלת משקאות. לילה־שהיה
לה ״פרצוף של זונה״ ,לא סיפר ש לילה אני מחנה אותה ליד ביתי. באחד הבהבחין
בפנס כחול.
קרים, כשקמתי לעבודה בשעה ארבע, ראיתי
9השופטים התעלמו מהוכחת ההגנה שכמה בקבוקים מלאים נעלמו לי. כשהתשבולקין
תכנן את נסיעתו לגרמניה חודשים בוננתי סביב, ראיתי שמישהו עשה חור ברבים
לפני מעצרו, וקיבלו את רצונו לנסוע גדר הגן, מול המכונית שלי. לילה אחד,
כפתאומי, וכמוכיח כוונות רצח. אך בולקין בשעה אחת, הבחנתי במישהו שיוצא מן
התכונן לנסוע לגרמניה זמן רב לפני מע הגן, ניגש אל המשאית ומוציא מתוכה בקצרו,
ושבועיים לפני המקרה הוא קיבל את בוקים לתוך סל שבידו. קפצתי מחדר המדהדרכון.
יוצא איפוא שבולקין לא תיכנן את רגות ותפשתי אותו בצוארו. אותו רגע נתן
לי הבחור מכה עם בקבוק על הראש, ואינסיעתו
לאחר המיקרה.
8בית־המשפט נעזר, בנימוקיו לפסק־ בדתי את ההכרה. הרופא אמר לי שלא היה
דין של רצח מתוכנן, בטענה ש״רציחת ו חסר הרבה כדי שהוא יהרוג אותי. נדמה
השלכת שושנה ליד פסי־הרכבת, זה דבר לי שכעת אני יודע מי לקח את המשקאות
מן המשאית.״
אידיאלי״.
המקטרת לעישון החשיש גם היא מתוצרת־האם
לשם רצח צריך בולקין לנסוע בפרהסיה
לעכו יחד עם הבחורה שבדעתו לר מקומית, ושיטת״הייצור פשוטה מאוד: לופצוח,
למקום שהרכבת עם מאות נוסעים תים את צוואר בקבוק הוויסקי הגנוב, ומעוברת
ארבע פעמים ביום? האם מרחק אר סירים ממנו את הבקבוק. לצואר־הזכוכית
שנותר ביד מכניסים י בטנה מקרטון־סיגריות
בעה מטרים מפסי־רכבת הוא מקום אידיאלי
מגולגל. זה הפילטר. לתוכו שופכים טבק
לרציחה מתוכננת ולהשלכת גופה?
מעורב בחשיש, מדליקים, ואת מיקטרת היתקבלו
מהם,

נקודות אלה, או חלק
שלום הזאת מעבירים המעשנים מאחד לשני
על דעת שופטי בית־הטשפט העליון, ובול־קין
יזוכה, תישאל השאלה: מי, בכל זאת, בזהירות.
גם אוכל משיגים מתוצרת־המקום: בבני-
רצח את שושנה פליגלמן?
ברק יש ב״ה מספיק חנויות־מכולת וקיוספסק- לפני עצמו,

כך השיב בולקין
קים, וכל מה שצריך כדי להשיג מיצרכים
הדין בבית־המשפט המחוזי :״כאשר אצא זה לשבור חלון קטן ולהוציא מאכלים לכל
זכאי, נדרתי נדר לחפש את הרוצח ולמצוא
החבורה.
אותו!״
אפילו יצאניות אפשר להשיג בק״ק בני-
ברק. סיפר אחד בני החבורה, בטרם נתפש:
בני-ברק
״לילה לילה אנחנו באים לגן הזה, כי
לא רחוק מפה יש מקום ששם נמצאות באורגי
הבגן ציבור•
חורות, שמשפחה אומנת מטפלת בהן מטעם
מול ישיבת חזון־איש שבבני־ברק יש גן שירות־המיבחן. הבחורות האלה הן זונות,
גדול ויפה. בבוקר משחקים בו ילדים קט ואחדות מהן ברחו מהבית. אז בלילה אנחנים
ארוכי־פיאות במחבואים, תופסת ושוט־ נו הולכים למקום ששם הן גרות, שורקים
רים־וגנבים. בערב משחקים בגן ילדים גדו להן, ותמיד בחורה אחת או שתיים יורדות״
לים באר,בה, ויסקי גנוב וסמים משכרים. אלינו.
סל הבקבוקים. השבוע שיחקה חוליית־ומי
שומר עליהם, כשהם עושים חיים, מ
פני
עין־רעה ושוטרים? גם כן מתוצרת־ה־מקום.
מספר אחד מהחבורה :״אנחנו תמיד
שמים שומר, שיגיד לנו אם המשטרה באה.
אתה רואה, זה השומר שלנו, בחור עם
כיפה על הראש, שעד לפני זמן קצר עוד
למד תורה בישיבה.״
אז למה שומר־ישראל לא הבחין בשוטרים?
הוא לקח סמים ר״ל, והיה יותר מדי
מסטול.
פשעים שוטרי וגנבי
כדי לגנוב, לא די לדעת איך לגנוב. צריך
גם לדעת מה לגנוב, ובעיקר — מד, לא
לגנוב:
כנופיית פורצים חדשה פיתחה שיטה חדשה:
אנשיה חיו ניגשים למכונית, פורצים
את דלתה, נכנסים פנימה — וגונבים את
מקלט־הרדיו. שאר חברי הכנופיה היו מוכרים
אותו. העסקים שיגשגו. עד שהחבורה
פירקה מקלטים משתי מכוניות השייכות
לקציני־משטרה גבוהים.
המפרנס היחיד. לדבר היתד, השפעה
מיידית: חוליות מיוחדות של הנפה הצפונית
פשטו על כל השטח, עד שאחת מהן הבחינה
בצעיר המטפל ברדיו של מכונית, ניב־ווה
בכבל־חשמלי, ומזנק החוצה. השוטרים
הסתערו עליו, הצליחו לתפסו, ותוך שבוע
הצליחו אנשי המשטרה לשים את ידם על
כל חברי הכנופיה, שכללה גנבי־מקלטים ו־קוני־מקלטים.
הם נשלחו למעצר, למרות
שיוחאי שמעוני, אחד החשודים במסחר ב־מקלטי־רדיו
גנובים, ניסה לשכנע את השופט
לשחררו, בנימוק המקורי שהוא המפרנס
היחיד של משפחתו.
באותו זמן עצמו, פרץ אלמוני את חלון
המכונית 659־ ,230 טיפל בחוטים, התניע
את המנוע ונסע לטייל.
הוא חזר על הטעות של קודמיו: גם הוא
פגע ברכב משטרתי. ולא סתם רכב משטרתי,
אלא בריכבו של פינחס קופל, המפקח הכללי
בכבודו ובעצמו.
אותו לילה, הועמדה משטרת תל־אביב
על הרגליים. גוש דן המה מניידות, מחסומי
מסמרים הוקמו בכבישים, ואחת מכנופיות
מפצחי הקופות כמעט נלכדה בטעות. המכונית
של המפקח־הכללי נמצאה לפנות
בוקר, בגבעתיים.
מומחי־המשטרה ניגשו אליה ביראת כבוד,
בדקו בחרדת־קודש את השמשות, הידיות,
הגלגלים והמושבים. על ידית ההילוכים
הצליחו לגלות טביעת־אצבעות, שהועברה
מיד לבדיקה במטה הארצי של משטרת ישראל.
במחלקה
לזיהוי פלילי זוהו טביעות האצבעות
כשייכות למאיר פרוסט 21 צעיר
שתחביבו גניבת מכוניות. למרות הכחשותיו,
נעצר גם הוא לעשרה ימים.
מוסר ההשכל: אם אינך רוצה שהמשטרה
תתפוס אותך — אל תנסה לגנוב רכב
משטרתי.
העולם הזה 1492

אנשים עני בתהשר
מיד עם רדהו מן המטוס, שהחזירו מב־ריטניד,
לישראל, שאל דויד כן־גוריון
את מקבלי פניו :״נו, אשכול הוא עדיין
ראש־ד,ממשלה?״ מקבלי פניו, שביניהם בלטו
ראש עיריית תל־אביב מרדכי נמיר ועסקן
המערך שרגא נצר, השיבו בחיוב,
תוך נענועי ראשים 0 .כששהה השבוע שר־התחבורה
משה כרמל במלון שרתון, בסימפוזיון
על בעיות תעופה, כשהוא לבוש
חליפה כהה וענוב עניבה, נזכר בתקרית
העניבה שאירעה לו בזמנו במלון הילטון,
בעת פתיחתו. אז ניסה להיכנס למלון ללא
עניבה, נעצר על־ידי השוער, נעלב והסתלק.
סיפר עתה כרמל :״הנהלת הילטון התנצלה
בפני על אותה תקרית, הודיעה לי כי מעתה
ואילך רשאי כל אדם להיכנס למלון כשהוא
לבוש כרצונו למי שהספיק לשכוח את
פרשת בירעם, הכפר המרוניטי שגהרם על״
ידי חבלני צה״ל, לאחר שתושביו פונו ממנו,
בניגוד להחלטת בית־המשפט העליון, באה
השבוע הסופרת הצרפתיה כריסטיאן
רושפור והזכירה לו אותה שוב. היא ביקרה
במקום, ראתה את הריסות הכפר, והבחינה
לפתע בשלט של משרד־התיירות המסביר
באנגלית את תולדותיו של בית־כנסת
יהודי ששרד שם. השלט מפאר את סיגנון
הבנייה היהודי מן המאה הרביעית לספירה,
מתעלם לגמרי מהריסות בירעם ומן העובדה
שתושביו הערביים שמרו במשך מאות
שנים על המקום הקדוש ליהודים. הוסיפה
רושפור בצבע אדום על השלט :״שרידי
הכפר היפה בירעם, עדות חיה ליפי הארכיטקטורה
של הערבים, שידעו לשמור במשך
מאות בשנים על בית־הכנסת היהודי,
ואשר בתיהם נהרסו תוך שנים מעטות על־ידי
הישראלים.״ כשנשאלה מהיכן נודעו
לה תולדות המקום, סיפרה כי עתוני צרפת
כתבו בזמנו בהרחבה על פרשת הכפר וייחם
השלטונות הישראלים לתושביו.

אמנות

חקי ההבלות שלך מספר הטלפון המבוקש
ביותר השבוע, היה של נעמי קיר־רון,
גיבורת סיפורה של סילכי קשת
בהארץ ,״מדם רקמייה מכפר שמריהו״.
גברים שונים טילפנו לסילבי, ביקשו פרטים
עליה, שאלו כיצד אפשר להתקשר איתה.
הם לא ידעו, מן הסתם, כי השם נעמי קידמן
פוברק על־ידי סילבי, לצורך תיאור
דמותה של סנובית ישראלית מצוייה.
הספרית התל־אביבית מירה, בעלת ;סאלון
מירח, רגילה כבר לכל השגעונות הנשיים.
לכן לא נידהמה כלל כשהופיעה אצלה השחקנית
רכקה !מיכאלי, וביקשה ממנה
לצבוע את שערה בסגול. הצבע הסגול
היה דרוש לריבקה לצורך תפקידה בליבלוב
האהבה, ואם היא מסתובבת איתו ברחובות
העיר, מחוץ לשעות ההצגה, הרי זה רק
משום שהוא מצא חן בעיניה • .נדיבות-
לב בלתי רגילה גילה לאחרונה הזמר הירדני
ארים סאן, בעל מועדון־הלילה היפואי
זורבה. לאחר שאחד האורחים בילה במועדון
באינטנסיביות בלתי־רגילה וביזבז תוך
כדי השתכרות את כל משכורתו, בסכום שעבר
את 500 הלירות, השיב לו ארים סאן
את הכסף, בניכוי דמי הכניסה בלבד ,״כדי
שיהיה לו ממה לעשות את הפסח.״

פטוק• ה ש בו ע

• קונראד אדנאור, הקאנצלר־לשעבר
של מערב־גרמניה, עם סיום השילומים:
״הייתי רוצה להודות לכל הנשים והגברים,
הנדיבים והחופשיים מדעות־קדומות, אזרחי
מדינת־ישראל ויהודים בעולם כולו, על שהושיטו
לנו שוב את ידם, כאות להתפייסות.״

דויד כן־גוריון :״אני שמח לשמוע
תיאטרון פדר המשחק

פגישה על הגמל (מאת דאק אודי-
ברמי, נוסח עברי ובימוי מיכאל אלמז, תיאטרון
הבימה) מאלצת נסיכה אגדית (דליה

פרידלנד) לעבור את כל שלבי ההתבגרות,
תוך שעות ספורות.
היא קורבן של שידוך פוליטי, ומזימות
בינלאומיות. אל גבול אוקסידנט, הגדולה
במדינות הקידמה, מגיעה כלה חולמנית
למלך מפואר, מצויידת במטען של אשליות־נעורים.
אבל המלך הוא רק מלך־צעצוע,
קורבן המדיניות הביצועית של ממשלתו,
ובלילה אחד, שנועד להיות ליל־כלולותיה,
היא לומדת את כל כללי המישחק; מאבדת
את בתוליה ועוברת מהתגוננות להתקפה.
התאמה מיוחדת. המחזה, שהועלה
לראשונה בצרפת לפני כעשרים שנה, היה
בין המבשרים הראשונים של מהפיכה חדשה
בתיאטרון. הוא נמנע מחטטנות פסיכולוגית,
ומריאליזם, כסגנון של כתיבה
או משחק. יסודות של פיוט ושל פאתוס
משמשים בו בערבוביה מכוונת. יש בו
עלילה דמיונית ומפתיעה, כמו בקומדיות-
של־פעם, עם סאטירה פוליטית מלווים בטקסים
מעולם האבסורד.
מיכאל אלמז הביא אותו לישראל, בנוסח
עברי מבריק, הצדיק בהצגתו את קיומו של
האולם הקטן של הבימה. בימויו, כמו בחירת
המחזה, מעיד על חדשנות נסיונית שלא
נראתה כאן מאז ימי תיאטרון זירה.
רוב השחקנים אינו עומד במבחן. בלי
הפגנות של סבל פנימי, בולטת יותר מוגבלותם
המקצועית. דוקא חנה הנדלר, הנציגה
היחידה של שיטת הבימה השגורה,
מגלה גמישות חיונית, עונה על דרישות

משרד תיירות ונסיעות מורשה

טיול מיוחד
לחברי תנועת העולם הזה -
כוח חדש למשחקי הגביע העולמי
בכדורגל עם כרטיסי כניסה
סוג ב׳ .בלונדון (וומבליי) -יולי .1966
24 ימי סיור כולל בקורים ב
צרפת
-אנגליה
יולי

-דנמרק

תכנית:
במחיר

טיסה במטוס סילון ששי מלוד לפריז.
שבת לבחירה: סיור בפריז —$4.
לבחירה :
שני

בקור בארמון וורסי
שלישי טיסה במטוס סילון
מפריז ללונדון.
משחק

מכסיקו-אורוגוואי

ש ער ו<ש 1ז?ג ת

העולם הזה 1492

טיולי הגליל בע׳׳מ

מישרד הדואר ניצח אח הזמר כני כרמן.
הריב התחיל לאחר מקרים חוזרים וני־שנים,
בהם הזמין בגי השכמות באמצעות
הטלפון, שלא בוצעו משום מה. בסוף נימאס
העניין על הזמר, לאחר שאיחר לקום
לפגישה חשובה, והוא פנה לעורך־הדין
אמנון חדד, כדי שזה יתבע מהדואר
פיצוי בסך 150 לירות. חלד פנה למשרד־הדואר,
אך שם הראו לו את סעיף (55א)
( )3לפקודת־הדואר, בו נאמר כי אין המישרד
אחראי לנזקים הנגרמים עקב טעויות, שגיאות
או מחדלים של עובדיו. כששמע זאת
בני, הלך וקנה שעון מעורר# .ו ההסתדרות
הכללית, שהיא האמא החוקית של אגודת
הפועל, החליטה לחקור את פרשת הצבעת
נציגי הפועל בשאלת הדחתו של המאמן הלאומי
מילובאן צ׳יריץ׳ .היא מינתה לשם
כך ועדת־חקירה משולשת, שאחד מחבריה
הוא איש הפועל ישראל קיסר. עתה
יצטרך קיסר לחקור בעצמו מה היו שיקוליו
של קיסר בשאלת המאמן • .י פגישה
כמעט־מחתרתית נערכה לאחרונה באולם
מועדון התיאטרון בתל״אביב, כשמשורר
צעיר בשם יונה (״יבי״) בן־יהודה החליט
לערוך בו ערב מיוחד, בו קרא משיריו,
בליתי נגינתו של הגיטריסט פלטה
וריקודי הפלמנקו של הרקדן חואן. מכיתן
שיבי הספיק להיות פעם בנוער של הלח״י,
הזדמנו למקום חברי לח״י ותיקים, שלא
אחוות מלונאים גילה
התראו מזה שנים.
בעל המלונות הירושלמי חיים שיף, כשקנה
חלק ניכר מציוריו של מתחרהו, בעל
מלון המלכים אשר אמיד, שהוצגו בתערוכה
בגלריה רינה בירושלים • .אחיו
הצעיר של חיים, דויד שיף, שהיה בזמנו
מיליונר מבוקש, תפוס כבר. השבוע נראה
בחברת אשתו־לעתיד, אלה שפירא (ראה
תמונה) ,במלונו החדש גני־יהודה, כשהוא
בודק את סידרי המקום ונותן הוראות לעובדיו
היכן להתקין את החופה. לחתונה, שתיערך
בל״ג בעומר, יוזמנו כאלפיים איש,
אשר יחזו בחופה מיוחדת שתותקן מעל
הבריכה. בינתיים קנה דויד טבעת אירושין
בת 200 שנה לאלה, הזמין עבורה מכונית
מרצדס מן הדגם האחרון. את ירח־הדבש
יבלו בפסטיבאל הסרטים בקאן • .קינאת
סופרים הפגין מתי מגד, כשתקף השבוע
בחריפות את משח שמיר, בערב שהוקדש
לספרו החדש. שמיר האזין בראש מורכן
למגד, אמר לו לבסוף :״נמאסו עלי מש
בשבת
9.4.66כ 10.00-סכו־קר
סרח׳ שפרינצק ,3אור־יהודה
כניסה א /כדירת שלום
מזרחי, תתקיים אסיפת הגרים
כהשתתפות עו״ד אמנון זכרוני.

20 רביעי

משחק

צרפת -אנגליה

21 חמישי לבחירה :
סיור בלונדון
משחק
23 שבת

תחרות רבע הגמר

לבחירה: בקור
25 שני
בטאוזר של לונדון
26 שלישי משחק

מחצית־הגמר
טשחק-הגמר

דויד שיח ואלה שפירא
אלפיים אורחים — מאתיים שנה

את דבריו של אדנאור, וזה מראה שלא טעיתי

•י ד ״ר רענן וייץ, יו״ר המחלקה להתיישבות
בסוכנות היהודית :״רק צרות־אופק
גורמת לעכירת האווירה ולהפרחת
שמועות וידיעות על מנגנונים כפולים ומיותרים.״

הנ״ל :״אילמלא היו הסוכנות היהודית
והמחלקה להתיישבות קיימות — היינו
צריכים ליצור אותן.״
9יצחק כן־אהרון, יו״ר הוועדה לענייני
התיישבות :״יש הרבה כפילויות בארץ
זו, ואחת מהן היא כפילות הלשון.״
9משה ריכלין, המנהל הכללי החדש
של הסוכנות :״הגרעונות הכספיים מסמלים
את הנקודה הציונית בעבודתנו.״
השחקן קירק דוגלאס, על הפליטים
הערביים :״זהו כדורגל פוליטי.״
? ד״ר ישראל אלדד-שיים, על
המצדדים ביחסים דיפלומטיים בין ישראל
לדרום־ויאט־נאם :״סייגון נעשית קרובה ל־ליבם
יותר מאשר חברון ובית־לחם.״
• הפיזמונאי דידי מנוסי :״גולדה
מאיר, האמא של משרד־החוץ, אמרה שהאבא
חורג.״
#השופט יוסף חריש, בדיון משפטי
על סגירת מסעדה בכיכר מלכי ישראל
:״מלכי ישראל ידועים היו כזללנים
גדולים, שנהגו תמיד לקיים שבעת ימי מיש־תה.״

המחזה
וד,בימוי. בתה, דליה פרידלנד, זוכה
כאן לתפקידה הגדול והטוב ביותר, ממלאה
אותו באפקטיביות רבה, אבל מתוך הזדהות
מוגזמת. כל השאר נראים כאילו הותאמו
במיוחד לתלבושות הניילון, שטוחים כמו
קירות התפאורה.
ההד־ ר4.נכ!.טר
מסעו של פרישון (מאת אייז׳ן לא־ביש,
תרגום נתן אלתרמן, בימוי אברהם
אסיאו, תיאטרון אוהל) הוא מסע של נופש.

טיול מאורגן בקפידה, ומועד לפורענות.
משפחה בורגנית, תושבת השפלה, כופה
על עצמה בילוי בהרים של חו״ל, לפי ד־רישות־ר,אופנה
.,היא, שואפת אוויר־פסגות
בנשימות חטופות.
זאת פארסה מבדרת למדי ומאלפת ביותר.
למרות שנכתבה לפני למעלה ממאה
שנים, היא מפתיעה ברענגותה ואקטואלית
מאד. קאריקטורה קולעת של הבורגנות המשתוללת.
באוהל, המתמחה לאחרונה בקומדיות
מכל הסוגים, היא זוכה לתרגום עברי
מבריק, לרקע מוסיקלי משעשע (נועם שריף)
,לגילויים של משחק קומי (מאיר מרגלית)
,ואפילו מסוגנן (צדוק צרפתי).
אבל הבימוי והתפאורה לוקים בדיוק
בחולשותיו של פרישון. אסיאו מדגיש בהגזמה
את מוסר־ההשכל האקטואלי, אאלץ
את שחקניו להעמיק במשמעויות, בעוד המהתלה
כתובה בשטחיות מכוונת.
הקצב המטורף, החיוני להצגה, נעלם תחת
משא הגינונים. לידיה פינקוס־גני, הציירת,
כופה על הכל הר־מכוער כגיגית, ומסגרת
חסרת־טעס, שאיננה משעשעת. תיאטרון־
הפועלים, מסתבר, איננו מרוחק מספיק מן
הבורגנות, כדי לצחוק עליה.

30 שבת
31 ראשון טיסה במטוס סילון
מלונדון לקופנהגן

אוגוסט
1שני 5ששי
8שני

לבחירה:

סיור בקופנהגן
לבחירה :

סיור בצפון זילנד
טיסה במטוס סילון
מקופנהגן ללוד.

מחיר: מיוחד רק לחברי התנועה
— 1,845.י!״י (כולל 8180.במקרה
של דרכון קולקטיבי — (לפחות 10
משתתפים) 60.--ל״י פחות.
המחיר כולל: כרטיסים מסוג בלתחרויות
על הגביע העולמי בכדורגל.
טיסה מלוד לפי התכנית וחזרה ללוד.
לינה וארוחת בקר במלונות טובים בפריז,
לונדון ולילה ראשון בקופנהגן.
מס נסיעות, מס קצוב ומסי נמל תעופה.
העברות משדי־תעופה למלונות. מטען
עד 20ק״ג.

אינו כולל -
• איכסון בבתי המלון בקופנהגן,
פרט ללילה ראשון, על מנת לאפשר
בחירה וסידורים חופשיים בעת
בקור בצפון אירופה ומרכזה.
• סיורים המצויינים ״לבחירה״ ,משקאות
או כל הוצאות אישיות אחרות. סדורי
דרכון ואשרות כניסה.
היות ויש רק 25 מקומות וכרטיסים,
נא לשלם עם ההרשמה — 250.ל״י ועד
ה־ 1במאי את יתרת הסבו.
הרשמה מוקדמת במשרד טיולי הגליל
כע״מ, רח׳ הירדן 10 טכריה
ת.ד ,250 .טלפונים( :טבריה )067
20550—20330

קולנוע

ס 1פ ר ־ אימפ
הי ל מן

סרטים
א־יד ונדישן • שדאל•
מדישד וונטילטור (הוד, תל־אביב:

הבדיחה

והחידוד.

אחרי הצלחת ההצגה
קשה לאמור משהו על כל הקטעים המדברים
של הסרט־המדבר נווישה ונטילטור. הקהל
כבר אמר מה שיש לו להגיד על ההצגה,
וקשה להתווכח עם קהל־המונים, וביחוד עם
קהל בעל הומור.
אבל מלבד תיאטרון טוישה וונטילטור יש
בסרט מוישה וונטילטור גם הסרט מוישה
וונטילטור, סרט שבמקרה, אין לו שום קשר
עם מוישה וונטילטור עצמו.
בסרט הזה חמישה פזמונים שהם חמש
פנינים. לא נעים לקרוא לאורי זוהר בשמות,
אבל הוא מזכיר בקטעים אלה את ריצארד
לסטר, שמחת החיים שלו בבימוי חמשת
הפזמונים של שלישיית הגשש החיוור לא׳
נופלת מזו של קודמו בבימוי החיפושיות.
שלושת הגששים משתוללים בתוך השק״ם,
משנים את פרופורציות הגוף שלהם, הם
קופצים ממגדל, רוקדים על האדמה, רבים
איש עם רעהו על המקום מול המצלמה,
רצים, קופצים, צוהלים משמחה, והמצלמה
אחריהם.
מלבדם יש בסרט סצינה של מכות העולה
מוישה

הילמן סופר אימפ — סופר שדון לצעירים
ברוחם. המכונית הקל ה והיפהפיה של ביח״ר
״ היל מ ף /תכונותיה: מהירות, כושר תמרון
רב, חלון אחורי נפתח 10!/2 ,כוחות סוס4 ,
צילינדרים. שרות מעולה ברחבי הארץ. מלאי
חלקי ם גדול. המחיר — 13,950ל״י בלבד.
יש ראל)
הוא סרט מלא שממות. קטע־ם ארוכים׳
שאינם מסתיימים, בהם עומד בודו בודד
מול המצלמה, ששכחה את תפקידה,
ומשפיע עליה הומור צבאי, ובדיחות מספר
ונטילטור,

כוננת לתחרויות על אליפות העולם בכדורגל,
ובאותו הזמן מצלמת המצלמה אך ורק
סצינות של מכות והתכתשויות על המיגרש
וביציעים, במשך עשר דקות מסעירות ונפלאות.
זהו
קולנוע, מיסמך, סאטירה, יצירה הומוריסטית
מצויינת. אסור להחמיץ.

סו ר הבוגד׳!
האיש שינו פדינט

(תל-אביב, תל-

אביב; ארצות־וזבריח) כל מה שג׳יימם בונד
יודע לעשות, האיש שלנו פלינט יודע לעשות
יותר טוב.
ג׳יימס בונד מחליף את הנערות שלו
המש פעמים בכל סרט, האיש שלנו פלינט
לא מחליף אותן בכלל, הוא משתמש בהן
בבת אחת. לג׳יימס בונד יש תיק עם כלי
נשק קטלניים, קרני לייזר בעניבה, רדאר
בטבעת, אקדח בנעליים, סכין בשעון, לאיש
שלנו פלינט יש מצית אחד העושה את
כל העבודות יחד.
האבא של ג׳יימם בונד. ג׳יימם
בונד יכול להיכנס לבסיס האטומי של הרשעים
(הסינים) ,המתכוננים להחריב את
העולם בעזרת הפצצה. האיש שלנו פלינט
מצליח להיכנס ולצאת מנצח מבסיס עוד
יותר משוכלל, של אנשים המסוגלים לשלוט
על העולם משום שהם שולטים על מזג
האוויר.
ג׳יימם בונד יודע לשתות, לחזר, להילחם,
ולחיות כמו אדם עליון, האיש שלנו פלינט

ללקוחותינו

״חג שמח״

מסעדת

״טרי אנה״
קרליבך , 12 טל 37 1 70 .

בית ספר ״נו>״
ל ספ רו ת נ שי ם
תל־אביב, רחוב אלנבי ,48 טלפון 57400 .

אפל וויס

זינגר והודו ה״מוישה וינטלטור״

עוד כמה מ קו מו ת ל קו ר ס החדש
המתחיל 1־15.4.66

לגברת

המודרנית

מ כל

חטש פנינים

הגילים!

• שטיפות, צביעה וגיוון שערות בחומרי
״הלן קר טיס— אימדיא— וולה״ המשובחים
• ת סרו קו ת לפי האופנה האחרונה
פתוח 8עד 2,12 עד 6
מחירים ס מליים בלבד •

10.000
״ העולם הזה״ ,שבועוןהחדשותהישראלי
המערכת והמנהלה: תל־אביב, רח׳ קרליבך ,12 טלפון 5־,30134
ת. ד 136 .י• מען מברקי: עולמפרס • דפוס משה שהם בע״מ,
תל־אביב, רח׳ פין • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע״מ• .
העורך הראשי: אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע״מ.

על כל סצינות המכות בכל סרטי הריגול
והאלימות שראינו כזמן האחרון.
יש עוד מספר רב של דברים שאפשר להגיד
לטובת מוישה יונטילטור ב׳ ,יש בו
כמה פארודיות לא רעות על ג־יימס בונד,
איך אפשר בלי זה?
יש בו, סוף־סוף, עברית טבעית, שאפשר
לשמוע אותה וליהנות מהצליל הנעים שלה,
ויש בו, שוב סוף־סוף, צילומים מצוייניס,
המזכירים לצופה כמה יכולה להיות יפה,
בסרט המצולם טוב, שדרת־עצים, גערה מכוערת
עם זר פרחים ביד, גדר תיל, מגדל

מים.
ויש בו, סוף־סוף, והפעם באמת סוף־סוף,
משחק טוב מצד כל השחקנים, עד האחרון
שבהם, כשהבולט בהם הוא, כמובן, יעקב
בודו, האבא של התפקיד.
מוישה ומטילטור הוא סרט שיזכה לקהל
גדול ורחב, ואם לסרט כזה, שנועד לקהל
הרחב, הצליח אורי זוהר, הבמאי, להכניס
גם אמנות, הרי אין ספק שהוא באמת במא־גדול.

כדוד\ ל בי שראל
שבת שלום

(הוד, תל־אביב;

ישראל)

מי שרוצה לראות מה הוא הכדורגל בישראל,
שילך לראות את מנישה ותטילטור, ואם לא
יאחר יספיק לראות סרט נפלא על הנושא.
המצלמה מטפסת על החומה של המיגרש,
יחד עם כל הפרחחים והמתגנבים.
המצלמה מצלמת שוטר המוביל בשלווה
סוס דרך המיגרש, ויורדת לאחר מכן למיג־רש
עצמו.
הקריין מודיע בקול דרמטי, שישראל מת־
ולקום האבא
ללכת,
יודע,

יודע, נוסף על כל זה, גס למות
לתחייה. ד,וא יכול היד, בקלות להיות
של ג־יימס בונד וללמד אותו איך
איך לדבר את כל הדברים שד,וא
ועוד הרבה דברים שאין הוא יודע.
ג׳יימם בונד אימץ לעצמו את שון קונך י,
המשחק בעליונות את התפקיד העליון שלו.
פלינט אימץ לעצמו אח ג׳יימס קובך רן,
המשחק בעליונות את המשתק העליון של
ג׳יימס בונד. וכל אחד מהם קיבל את
המתנה המגיעה לו. קמרי קיפל את אור-
סולד, אנדרס בעלת פני האבן הקפואים, ו־קובורן
קיבל את גילה גולן בעלת פני
הדג המאובנים,
פלינט לא שונה הרבה מג׳יימס בונד,
אבל האוייבים של פלינט שונים לחלוטין
מאוייביו של ג׳יימס בונד. הם אוייבים
טובים, המטרות שלהם חיוביות, והאמצעים
שלהם שליליים, בדיוק כמו אלה של הגיבור
הנלחם בהם, ההבדל בין הצדדים הלוחמים
טושטש כאן לגמרי, ואולי, אם ירצה השם,
תהייה זו התחלת הסוף של הבונדיזם,

ישראל
מלחמת הנשי
בעוד חודשיים בערך תצאנה שש בחורות
חמודות לדרום הארץ, למדבר. הן תצטרכנה
להיאבד שם, להישאר בודדות ומנותקות
מכל הארץ, לריב האחת עם השנייה, לאהוב
האחת את השנייה, ולעשות כל מה שיכולות
לעשות שש נשים שנשארו בודדות ומנותקות
במדבר. כדי להקל עליהן את ה־העולם
הזה 1442

מלאכה יעזרו להן בכך שני גברים, לסירוגין,
כשהאחד ימות, יבוא השני.
סיו רבמדכר. בין האובדות תימצאנה
רוזאנה פודסטה, יפהפיה אירופית השוברת
לבבות גברים, כשיש לה הזדמנות,
יונה לוי, יפהפיה קיבוצניקית השוברת את
אותו הדבר באותן ההזדמנויות, רינה גנור,
יפהפיה צעירה, הרפתקנית, וחוץ מהן תהיינה
שם עוד שתי אחיות, מורה אחת
ונימפומניה אחת. לתפקיד הנימפומנית יש
שתי מועמדות — כריסטיאן מקור ודני
קארל. עדיין לא ברור במי מהן יבחר

(חיוך גברי מתוק) .נשים עובדות שאינן
מאבדות את נשיותם הוא דבר עוד יותר
מעניין, ונשים לוחמות המצליחות להישאר
נשים זה דבר מרתק במיוחד, יש בזה
איזה ניגוד מסעיר. ששת הנשים הללו
תתנהגנד, כמו חיילים, תדברנה בגסות, תהיינה
חופשיות וגבריות כל זמן שתהיינה לבד•
אבל ברגע שיתערב בתוכן הגבר הן
תשתנינה לחלוטין, תהפוכנה בחזרה נשים
אמיתיות.״
דרך קרני השמש החודרות לקומה האחרונה
של מלון הילטון, ישר מהשמיים,
נראה אדמונד גרביל הרבה יותר צעיר ממה
שמספרת הביוגרפיה שלו. הביוגרפיה שלו
מספרת שהוא הספיק כבר לביים שלושים
וחמישה סרטים ארוכים, שניים עשר סרטים
קצרים, הוא הספיק לכתוב חמישה רומנים,
ועשרים תסריטים. הביוגרפיה שלו לא מספרת
מתי הוא נולד, אבל לפי כמות המעשים
שלו נראה שזה היה לפני הרבה מאוד
זמן.
פטרול הנשים ״היה הסרט השלושים
ושש שלו. ויש לו אחריו, כמו לפניו,
עוד רשימה ארוכה של סרטים,

=1ד־*ו עו בדיו1

נ י 1יודיי 1י ן

כוכבים
ר,פטה -מו ר\והבמדבר
בשנה שעברה היא היתד, הפטה־מורגנה־במדבר
בסרט חור בלבנה. השנה היא
תהייה אולי נימפומנית־במדבר בפטרול

הנשים.
כשכריסטיאן דנקור היתה בארץ, לפני
שנתיים, היא היתר, קצת חיוורת, קצת
רזה, קצת חולה. השנה היא באה הנה שוב,
קפצה ישר מהמטוס לאילת, אספה שם את
כל החול והחום של המקום, וחזרה לתל־אביב,
לאחר ארבעה ימים, עם שער לבן
משמש, עור כהה, ומצב רוח מרומם. את
השיניים הלבנות והחיוך המאיר שלה היא
קיבלה עוד בפאריס, לפני הרבה שנים.
את השנתיים מאז חור בלבנה היא בילתה
בתיאטרון. היא שיחקה את בורים ויאן,
את המרקיז־דד-,ם אד, את קלוד מוריאק, ו־

אדמונד גרביל, הבמאי המארגן את כל ששת
הנשים.
אדמונד גרביל הוא מומחה קולנועי לנשים.
הוא כבר ביים אותן בכל המצבים
האפשריים. הוא שם אותן על אי בודד,
בארמונות מלכותיים, ברחובות ערים גדולות,
ועכשיו הוא החליט לראות איך הן
נראות במדבר.
שש הנשים תהיינה שש חיילות היוצאות
לסיור במדבר סיני בזמן מבצע סיני. הן
תתקענה במדבר בגלל רינה מור, שתרד
כל פעם לקטוף פרחים, תגרום למכונית
לאחר את השיירה ובסוף, להיתקע ללא דלק
וללא עזרה.
הנהג של הקומנדקאר ימות ממשהו, והן
תישארנה לבד, עד שיגיע אליהן עיתונאי
צעיר ויפה, שיהיה כנראה אמריקאי, כדי
לאפשר לסרט הצלחה גם בארץ מרובת צופים
זו. הגבר החדש לא יעזור לנשים לצאת
מהמדבר, להיפן, הוא יתעה שם יחד איתן.
הנימפומנית, כריסטיאן דנקור, או השנייה,
תמות, ורק בסוף בסוף, כשכולם יאבדו בל
תקווה, או כל דבר אחר שאפשר לאבד
כשנמצאים לבד, עם גבר אחד לחלק לשש,
רק בסוף הם ינצלו. ששת הנשים תחזורנה
לצבא והגבר יחזור לאמריקה.
ישר מהשמיים. הוא לא יתחתן איתן
בסוף?
״לא,״ מסביר גרביל ,״הוא חי את חיי
האהבה שלו באינטנסיביות גדולה מדי, הוא
ביזבז אותם בזמן קצר מדי, ולכן הוא לא
יכול להמשיך לחיות עם אף אחת מששת
נשות המדבר. אילו הייתי ממשיך את הסרט
אין ספק שבאונייה לאמריקה הוא היה פוגש
בחורה חדשה, ומתחיל איתר, בהרפתקה חדשה,
אבל בשביל הסרט הזה זה מספיק.״
מדוע הוא בחר דודקא בנשים ישראליות,
דווקא בחיילות ודוזקא בזמן המלחמה.
״אני אנטי מיליטאריסט,״ זוהי התשובה
שלו, ,אני שונא גנראלים, שונא מלחמות
ושונא צבא, איזה שלא יהיה. אבל אם יש
איזושהי ארץ בעולם שמאיימים עליה דברים
השווים באמת מאבק הרי זו ארץ־
ישראל. לכן, לדעתי, בעיית הצבא בישראל
אינה בעייה רגילה, ואין להתייחס אליה
בצורה רגילה.
״בעיית הנשים הישראליות בצבא גם היא
בעייה מיוחדת. נשים בכלל זה דבר מעניין
העולם הזה 1492

מונ ע נ שי רתש ער
מ ר חי קקשקשים
מ חז ק את ה שור שים
ממרי׳ז גידול ה שער

סוס

1וו$ץ81ץ13

בפקוח משרד החינוך והתרבות

רדו׳ שכותי לוי 26

טלפון 521113

הרשמת ת למ ידים חדשים
דאנ קו רבק אן
החיוך המאיר

עוד שורה של סופרים צעירים ששמעם
עדיין לא הגיע לארץ.
ל היו תכשמש. היא הגיעה לארץ
לתשעה ימים בלבד. ההתחייבויות והעבודה
שחיכו לד, בפאריס לא איפשרו לה טיול
ארוך מזה, אבל במשך תשעת הימים היא
הספיקה לאסוף שמש באילת, לקטוף פרחים
בהרי הגליל, וגם לראות את כל מה שאפשר
לראות ביפו, תל־אביב וירושלים.
מלבד כל זה היא הספיקה לראות גם
את אדמונד גרביל, שמצא אותה מתאימה
לתפקיד הנימפומנית בסרט שהוא עומד
לביים בארץ.
איך משתלב סרט ישראלי בחיי התיאטרון
שלה?
אומרת כריסטיאן :״בקיץ צריך להיות
איפה שישנה השמש, ואם צריך לעבוד בשביל
זה, בבקשה. אני מוכנה.״
מלבד זה היא החליטה לקנות לעצמה
תיאטרון, כדי שתוכל להציג בו איזה
מחזות שתרצה, מחזות של סופרים טובים
בלבד, מסחריים או לא מסחריים, ובשביל
תיאטרון צריך כסף, ובשביל כסף צריך
לעשות סרטים.

לכיתות ט /י /י״א, לשנת הלימודים תשכ״ז
בכל יום בין השעות 19.00 — 17.00
תל מידי ם אשר עמדו ב ה צל חהבב חינו תהסקר
נ הני ם ב מוס דנו משכר ל מוד מודרג.
תל מידי ם מוכ שרים ונז ק קי ם י הנו ממלגות.
להר שמה יש ל הבי א :
תעודה לגמר שליש ב׳ ;
ת מונ ה
תעודת זהוי או תלוש רשום של התל מיד.

ההנהלה

הכרויות לבילוי
ע״י המכון הארצי
לקשרי ידידות
ת. ד ,9 4 7 0 .חיפה
נא לצרף בול לתשובה.

במדינה

:רנמי אנ

] 6₪6586
דת שיכון ו תיקי

הספ רי •
הצרפ תי
ה מ עו ל ה
ה שו מרער
ת ס רו קתך
יו ם ת מי ם

קורסים

קצרי־מועד

ב״אולפן גרג״
בהנהלת

חיים בר־קמא
הצלחה מובטחת! פרטים:
ת״א: רח׳ פינקס , 15 סל 244635 .
(רק בימים א׳ דד׳ ,מ־ 5עד )7
חיפה: בי״ם ־במעלה״ ,טל.64922 .

כלה, לפני שאת מחליטה
באיזו שמלת חופה
לבחור כדאי שתכנסי
לסלון ״אמבר״ .זה עתה
מנ הל ת סלון
הגיעה
״אמבר״ מאירופה עם
שמלות חופה חדישות
גם לעונת החורף מהמודלים
החדישים ביותר
מבדים מיוחדים

״אמבר״
תל־אביב, רח׳ בן־יהודה 59
טלפון 246752

״פה לא צ׳יקאגו אדון קרופניק!״ אמר
יהודי מכובד, עטור זקן וחבוש ירמולקה
לידידו האמריקאי.
השניים, פעילי המפד״ל, ניסו לדבר בנימוס,
כיאה לשני יהודים יראי־שמים, שפרנסתם,
אמונתם הדתית ושייכותם המפלגתית
תלויות זו בזו — בקיצור: שני
קברנים.
ביזנס ׳קדוש. מה עניין צ׳יקאגו ל־חברה,־קדישא?
ולמה צריכים שני קברנים
להסתכסך?
בגלל הביזנס. כי בצ׳יקאגו, כמו בארץ
הקודש, קבורה היא ביזנס. כיום לא מספיק
בארצות־הברית להיות בעל שתי מכוניות מן
המודל האחרון, להיות חבר במועדון המכובד
ביותר, ולבלות את כל החופשות
במיאמי־ביץ׳ — כדי להשתייך למעמד הנכון
בחברה. בשנים האחרונות נוסף לכל
הדרישות הראוותניות הללו עוד תנאי אחד:
איש החברה הגבוהה חייב להיות בעל אחו־זת־קבר
מפוארת.
מנהלי חברות צעירים ותוססים, שהפגינו
בעבר את מעמדם בחברת כוכבניות קולנוע
במועדוני־השעשועים של לס־וגס, מתחרים
ביניהם כיום בפאר ובהדר של אחוזת־הקבר
המשפחתית שלהם.
הביזנס הקדוש התפתח שם עד כדי כך,
שבתי־הקברות הפכו לפארקים המפוארים ביותר.
מועדונים ומסעדות משיש איטלקי עומדים
לרשות המתים שם.
מחירי החלקות בבתי־עלמין אלה מגיעים
לעשרות אלפי דולר, כי יש להשאיר קרן
נצחית, ממנה ייגבו דמי הטיפול בקבר עד
לביאת המשיח.
ייבוא גופות. ר׳ קרופניק מצ׳יקאגו,
שמיצה כבר את כל האפשרויות הטמונות
בביזנס זה בעירו, העלה רעיון גאוני: למה
לא לבנות את אחוזות־הקבר המפוארות הללו
קרוב למשיח? בפרוזדור ירושלים, למשל.
הוא הקים לשם כך חברה, ושמה מעלים
בקודש, שנועדה להעלות ארצה את גופותיהם
של יהודים עשירים ומיוחסים, ולהשתדל
להביא גם את נשמתם׳ מה שיותר קרוב
לירושלים עה״ק תובב״א.
הוא התכונן להקים לשם כך גן מפואר
ליד קריית־יערים, ולספק ללקוחותיו העשירים
צילומי־צבע גדולים של קברם, בהם
יוכלו להתפאר. קרופניק, שהוא מפעילי
המזרחי הבולטים ביותר בצ׳יקאגו, חשב שקשריו
עם המפלגה הנכונה יעמדו לו ויעזרו
לו בפיתוח עסקיו, אבל הוא מצא את
עצמו בהתחרות קשה ביותר.
אחד מסעיפי ההכנסה המכובדים ביותר
של המפד״ל הוא תרומותיהן של חברות־קדישא
בארץ. שיטות הפעולה של חברה־קדישא,
והמחירים המופרזים הנגבים על־ידה,
ללא כל פיקוח ציבורי, אפשריים רק
בתנאי המונופול הקיימים בארץ, המאלצים
את כל האזרחים היהודיים להזדקק לשרותי
החברה הקדושה, בין אם הם רוצים בכך
ובין אם לא.
כל פירצה בשיטת המונופול עלולה להוות
תקדים, ואנשי חברה־קדישא והמפד״ל, הידועים
בזהירותם הרבה ובמומחיותם בשאלות
תקדימים וסטאטוס־קוד, חששו שבעקבות
קרופניק ידידם, יבואו גם סתם יהודים, ללא
כל קשר למפד״ל, ויקימו להם בתי־קברות
מסחריים, שיספקו למתים כבוד אחרון לפי
תעריף מסחרי רגיל, כמו כל שרות אחר.
המפד״ל לא תכרות לעולם את הענף עליו
היא יושבת. לכן ימשיכו האמריקאים העשירים,
הרוצים להיות ראשונים לתחיית־המתים,
להזדקק למפד״ל ולחברה־קדישא שלה.
מי שירצה קבר מפואר — שיעשה זאת
בצ׳יקאגו.

הווי
$פליטת פד! .בתל־אביב התלונן אזרח
במשטרה, כי אלמוני חטף ממנו את
שיניו התותבות, שעה שהוציאן מפיו כדי
לשוטפן.
$על הראש. בגבעתיים נעצרו ארבעה
צעירים, לאחר שהטילו ביצים על
עוברי אורח, טענו להגנתם כי לא התכוונו
לפגוע, אלא רק להפחיד.
• יגעת מצאת -תאמין. ביפו
ניכנס גובה העיריה לאחת הדירות, כדי לגבות
מיסים, גילה בה חפצים שנגנבו מביתו
כמה ימים לפני כן.

בחלוק לבן מעל לסודר ומכנסיים, יוצאת
האמבולנס. היא חזרה מנסיעה בה העבירה
פצוע לבית־החולים, תחכה בתחנה עד 7צ ילצול הבא של הטלפון, אשר יזעיקה שוב.

ף י< ל אחד

צריך סיפוק בחיים. אחרת למה

^ לו חיים?
כל אחד מפיק סיפוק ממשהו אחר. לאחד
יש סיפוק מזה שהוא עובד במרץ, ולשני
יש סיפוק בחיים מזה שהוא עושה חיים.
אחד נהנה מזה שהוא מציק לבני־אדם, ולסימה
חזן מירושלים 23 יש סיפוק מזה
שהיא עוזרת להם.
כל חייה היא עזרה לבני־אדם: כשנולדה,
מצאה עצמה במשפחה מרובת־ילדים, ומיד
עזרה לילדים המרובים. היא ניקתה את הבית,
כיבסה חיתולים של ארבעה אחים
ושש אחיות, או הרתיחה חלב. בגיל צעיר,
שתים־עשרה בערך, עברה לקיבוץ.
בקיבוץ החותרים היא למדה, ועזרה לכולם.
עזרה לילדים לקטוף פרחים, לנהוג
בטרקטור, לרקוד הורד, בגורן ולשיר שירים
על קיבוץ עברי.
למד, היא עזרה כל כך? בגלל אהבת האדם
.״תמיד יש מישהו שנצרך לתמיכה יותר
ממני, אז צריך לעזור לו,״ מסבירה סימה
באמונה שלמה ונרגשת.
בקיבוץ הבחינו חיכף שהיא בחירה לא
רגילה, שאוהבת לעזור, ומיד הבינו שיש
לה אופי חזק וכוח רצין גדול. היא חושבת
שהם צדקו. לדוגמה: באותה תקופה היא
החליטה שתהיה נהגת כשתהיה גדולה. והיא
אמנם נהייתה.

נפש. היא החליטה לעזור לו, והעלתה חיוך
נעים על פניה. הצעיר פנה אליה בהצעה:
״שמעי, לא חבל על הכסף? בואי ואזמין
אותך לקולנוע בכסף הזה.״ בפעם הזאת לא
יכלה סימה לעזור לו, והחליטה למצוא
עבודה שבה אפשר באמת לעזור לבני־אדם.

תורה. חצלת ילדה קטנח
י כסוף מצאה את המקצוע שבשבילו
/נולדה: מי יכול לעזור לאנשים סובלים
יותר מנהגת אמבולנס? מי? מלבד זאת,
היא היתד, האשד, היחידה בארץ שעבדה
במקצוע זה. זה נעים. וכך התחילה מסייעת
במרץ רב למוכי גורל ולנפגעים.
״לפני שלושה חודשים בערך, עזרתי ליל־

לקולנוע
-עד חשבון הקנה
וחו־זוווו־הווו־ !11

ף* בר בצבא היא קיבלה רשיון נהיגה,
<,והתחילה תיכף לעזור לכל האנשים.
בהובלת דברים, במסירת הודעות ועוד. זר,
גרם לה סיפוק רב, לעזור.
״הייתי מבסוטית עד הגג בצבא׳ ולא היססתי
אף לרגע כשהציעו לי להיות לשוטרת
בתום שחתי הצבאי. קסם לי הרעיון שאלבש
את המדים היפים, ושאוכל סוף־סוף
לעזור להדריך אנשים.״
במשך שתי שנים תמימות היא עמדה על
הכביש, כיוונה תנועה ועזרה לאנשים שהלכו
ברגל ולאנשים שנסעו במכוניות. היא
הפיקה מזה סיפ ק עצום .״המקצוע התאים
לה באופן לא רגיל,״ קבעו מפקדיה, גם־
כן בסיפוק., .לסימה יש כושר איבחון והחלטה,
כי היא אוהבת לעזור לאנשים.״
פעם, למשל, כשרשמה רפורט לנהג צעיר
וחינני, ראתה שר,רפורט גורם לו עגמת־

כשוטרת

סימה (מימין) עם
חברה, בשעת טיול
בגליל, אחרי שסיימה את קורס השוטרות.
—ז*ז*דרי< —

נא להכיר: הנערה הירושלמית, המומה תמיד לשור, ואשר קוראים לה

אוגנהנס
דה קטנה בכך שהצלתי את חייה. נמסרה
לי הודעה שעלי לנסוע לרחוב טשרניחיבסקי
ולהעביר ילדה לבית־החולים, ראיתי שהילדה
מקבלת התכווצויות בכל חלקי גופה, והיא
נמצאת על גבול החיים והמודת. הכנסתי
איתר, לאלונקה, ומיד עשיתי לה הנשמה
מלאכותית מפה לפה.
״כיוון שלא היה אתנו איש באמבולנס,
נתתי לד, חמצן מבאלון. הפעלתי את הסירנות
וטסתי במהירות לבית־החולים. הודעתי
באלחוט שיש אצלי ילדה קטנה וזה
מקרה דחוף, ושיתכוננו לקבל אותה באופן
מיידי. צוות רופאים חיכה לי, ומיד כשהי־נעתי
לבית־ד,חולים הם ניתחו את הילדה.
אחד הרופאים ניגש אלי ואמר, :תידה סימה,
הצלת חיי ילדה קטנה.׳ יש לכם מושג
איזה מין סיפוק היה לי אז?״
סימה, נהגת האמבולנס הטובה, מוכרת
היטב בירושלים. כשהיא נוסעת במכוניתה
בכבישים, מפנים לה הנד. ,ים דרך, וגם
מצדיעים בהערצה. כי כשהיא נוהגת, כל אחד
יכול להרגיש שהיא ממש חיה את המכונה.
לא אחת נעצרים העוברים והשבים בתדהמה,
למראה הסיבוב ההד והנקי של נהגת־האמ־בולנם.
הם מצביעים עליה ואומרים :״היא

הצליחה לעזור לשתי יולדות ללדת את
תינוקן במכוניתה. היא אספה יולדת ממחנה־יהודה,
ליד בית המרחץ, והחלה לנס־ע.
באמצע הנסיעה ראתה שהיולדת מתחילה
ללדת לה באמבולנס, ולצעוק מכאבים חזקים,
שגברו בגלל טלטולי הדרך. סימה עצרה
את האמבולנס, ובאומץ ניגשה לעזור.

ן ״ ךןןץןלןן • מושיטה עזרה לזקן ש־איבד
את הכרתו, לפני

שתעבירו במהירות לבית־החולים לטיפול.

טעה וחשב אותה לגבר. זה היה כשהיא
עזרה לו לרדת מן האמבולנס, והוא אמר:
״תודה אדוני.״ סימה העמידה אותו על
טעותו, אז הבחור החל מגמגם מבושה והתרגש
מרוב מבוכה. תוך כדי כך הוא
גם התאושש וחזר לחיים. כך סימה משפיעה,
אפילו לא בכוונה.
אבל פעם, כשהגיעה למקים אחד, מצאה
שהבחור שהיתר, צריכה להציל, כבר קפץ
מהגג של בנין ההסתדרות והתאבד. אם היתד,
מגיעה לפני־כן, מי יודע, יתכן שהיתה
מספיקה לעזור לו.

תכניות דעתיד

ברילו

בדיסקוטק של סורמלו בירושלים. סימה (בצוארון פרווה, במרכז)

יצאה לרקוד ולבלות עם קבוצת ידידים וידידות, כפי שהיא נוהגת
לעשות מדי פעם בפעם, כדי להפיג את המתיחות המצטברת מעבודתה כנהגת אמבולנס.

״התרגשתי והסמקתי נורא, ובהתחלה גם
קצת התבלבלתי, כי זה המקרה הראשין שלי
שאני משתתפת בלידה. הכל נמשך חמש
דקות, וכשנגמר — נסענו לבית־ד,חולים.
שתינו הזענו מאושר. היא בגלל שילדה,

כח׳ילה
חברתה

לקלוע

ואני — בגלל שהצלחתי לעזור.״
היא מצליחה לעזור לאנשים בכל מיני
דרכים. בכל מקום שהיא דורכת בו,
בסוף יוצא שמישהו ניצל מזה. פעם היא
גרמה למישהו להבריא, סתם בגלל שהוא

^ לכד העזרה שהיא מושיטה לאנשים,
* / 6יש לסימה עוד דברים, כגון: תכניות לעתיד•
כי אגב עזרה לילדים קטנים, למדה
לדעת שהיא משתגעת אחרי ילדים קטנים,
ולכן היא מתכננת ילדים קטנים. משלה.
וגם בעל משלה. ולהם תוכל לעזור כל הזמן.
חוץ מזה יש לה עוד דברים, חיים פרטיים
למשל. היא בחורה תרבותית מאד, אוהבת
תחביבים, כמו ללכת לתיאטרון ולקולנוע,
או לשכב במיטה ולקרוא ספר. אבל היא
לא מרבה להתמסר לתחביביה. אחרי הכל,
איזה הזדמנויות כבר יש לאדם לעזור למישהו,
כשהוא שוכב במיטה וקורא ספר?

סימה (מימין) בפוזה
של צלפת, מדריכה את
למטרה, במחנה צבאי.

מצילה עכשיו חיי אדם נוסף.״ זה גורם
לה סיפוק נפשי רב.
אפילו נהגי המקשר רוחשים לסימה תודה.
כשהיא חולפת ביעף במכוניתה הלבנה הם
מפנים לה את הדרך. סימה הצילה חיי אחד
מחבריהם.
״היה לי מקרה עם נהג המקשר שהתעלף
על הגה מכוניתו, והובא במהירות לתחנה
שלנו. היה צורך דחוף להכניסו לבית־חולים,
אחרת היה מת. הכנסתי איתו למכונית,
ובמשך שלוש דקות הגעתי איתו
להדסה, שנמצאת אחרי עין־כרם. זה בערך
מרחק של 12 קילומטר. הטיפול המהיר
הציל את חיי הנהג, ומאז הוא מרגיש שהוא
חב לי את חייו. הייתי מאושרת, כי העזרה
לאנשים היא תכלית החיים.״
היא עברה גם קירס־מיילדות, ובגלל זה
1ו 1רן ו 1ו! 11111111 ורוגזו
במנוחה מנוצל,

לרוב,

בין נסיעה לנסיעה באמבולנס, נחה סימה חזן
בחדר הנהגים, על גבי אלונקה פנויה. זמן זה
לקריאת ספרים. היא בולעת רומנים בסיטונות.

סימה נולדה למשפחה מרובת־ילדיס, והתחננה בקיבוץ החותרים.
את הקאריירה שלה בתור נהגת החלה בצבא. כשהשתחררה
התגייסה למשטרה, ולאחר שנתיים החלה עובדת כנהגת אמבולנס,

מז המאהשנים,
סמל -לדיוק שאין ל מ על ה הימנו, ולעיצוב מעודו

גימנסיה ריאלית
נפתחה ההרשמה לשנת הלימודים תשכ״ז לכתות ט׳ ,יי, י״א, י״ב
תיכון מקצועי במגמות

תיכון עיוני במגמות

הומניסם ית רויו־ארקטווניקה, סרויזיה
וריאלית עורטום •סכואות גרפיקה
שימושית

(בנין • מכונות • ארכיטקטורה)

כולל הכנה לבחינות הבגרות הנערכות מטעם משרד החינוך
מורים אקדמאים • כיתות בוקר • שכר לימוד מודרג • סטיפנדיות

ת ל ־ אכיב,
רח׳ סמולנסקין ,7פינת רח׳ בן־יהודד 90 .

פרטים והרשמה
בשעות .8—5 , 1—9

מזין

רי רו רזו ־

חיפה,
חיפה, רחוב שמריהו לוין ,30 פנת הרצל 14

שורשי

ותורוו * *יי 8אוו ^ א
מריות מובחרות.

חקוקט״ד הפקס׳
הלייד רייט׳

״אני מספר חזק!״ אומר
רבע מרבעיית גשר־הזהב, על עצמו. הוא
יודע להגיד את זה בעברית, כי כבר היה
בארץ ארבע פעמים, בנזשן עשר השנים בהך
הוא מופיע עם הלהקה.
המספר החזק הזה משוטט בתל־אביב,
כששלוש נשים שונות צמודות אליו. זה לא
רק אהבה. זה תחביב. בי הוא עצמו מעיד
על עצמו :״אני משתגע אחרי נשים. ובעיקר
אחרי נשים־חיילות. והשיגעון הגדול ביותר
שלי הוא נשים־שוטרות.״
אבל הוא לא אוהב את כל הנשים. נמו
כל אספן, הוא בררן, ויש נשים שהוא לא
אוהב. למשל, את הנשים שאוהבות אותו

מ מ טו להבאהבה
כולם חושבים שממולה היא עיירה פרובינציאלית,
ולא יודעים שנמצא־ם בה אישים
:ינלאומיים, כ שמעו* ע דן, הפלייבוי העולמי.
הוא בא למטולה, כיאות לפלייבוי, עם
נערה צעירה, בת שבע־עשרה וחצי, וגם ישראלית,
בשם אירית. הוא לא זז ממנה,
הולך כל הזמן כשזרועו כרוכה סביבה,
מציית לכל מילה שלה, ואינו חדל להסתכל
עליה בהתפעלות וגאווה.
כשמדברים איתר, קצת, מגלים שהיא אפילו
מחוכמת, משכילה ותרבותית. את הליטוש
הזה קיבלה בבית־ספר בשווייץ. אותו
אחד בו למדה אנה־מדיה, מלכת יוון. חוץ
מזה, סיימה בית־ספר גרמני למלונאות, ששם
לא למדה מלכת יוון.
היא באה לארץ עם שמעון עדן. הם שניהם
הגיעו במיוחד מאירופה, כדי לחגוג את
חג הפסת במטולה. כי שם נולד הפלייבוי
הבינלאומי. איתם תבלה את הפסח גם אש־תו־לשעבר
של שמעון.
״התחתנתי בגיל 17 עם דבורה ממטולה,״
מספר נער השעשועים של העולם המערבי,
בן ד,־ .36״היא היתה חובשת בפלמ״ח, ואני
הייתי המ״כ שלה, התחתנו במיבצע נחשון.
גרנו באוהל, כשהרגליים שלנו מציצות ה־

ואו את הנולד
רייט וידידה
יותר מדי .״בבל ארץ ישנן נערות הרודפות
אחרי אמנים, ומתאהבות בהם, ומנדנדות
להם. אני בדרן כלל משתדל לברוח מ־כאלה.״
בארץ,
הוא מודה, מתון נימוס או לא־מתון־נימוס,
עדיין לא נתקל בהן. להיפן:
״מוז שטוב אצלכם,״ הוא אומר ,״זה שיש!
אצלכם קוקטייל של נשים מכל הצבעים.״
המשותף לנשים האלה מהקוקטייל :״הן כולן
סקסיות.״ וחוץ מזה, כמה חיילות שיש
כאן! וכמה שוטרות
בביקור האחרון שלו, לפני שלוש שנים,
הוא ניהל שלושה רומאנים עם שלוש נשים.
הרומאנים כל־כן הצליחו, ששתיים מהן התחתנו
בינתיים עם אמריקאים, והשלישית
גרה בספרד עם בחור המתגורר בספרד,
והיא גם נשואה לו.
שאלתי אותו, לסיכום, אם צבע עורו מפריע
לו או עוזר לו ביחסיו, והוא ענה על
זה בגאווה :״זה לא מפריע ולא עוזר.״

הב ת ה>קרה
בשבת הגיעה לארץ הבת המפורסמת של
השחקנית המפורסמת אווה כרטוק. הבת
נקראת דיאנה יורגכס, למרות שאבא שלה
הוא לא קודד יורגכס ולמרות שהוא כן
היה הבעל של האמא שלה, כמה שניב קודם.
היא תשחק בסרט סבינה תפקיד של ילדה
בת שמונה, כי זהו הגיל שלה.
אפשר היה להשיג בקלות ילדה ישראלית
בת שמונה, שתמלא את התפקיד תמורת
עשרים לירות, אבל הפירסומת העולמית
ויהסי־ד,ציבור דרשו לבחור דווקא בבת המפורסמת,
למרות שעלה 5000ל״י להביא
אותה ארצה.
אפשר היה לחשוב שנוכחותה של הבת
תשפיע לטובה על התנהגותה של אווה, הידועה
בדרך כלל בחייה הסוערים. אבל לא
היה כל צורך בכך: כי אווה התנהגה במו
ילדה טובה עוד לפני שבתה הגיעה לארץ.
וחוץ משעות־ההסרטה היא שוכבת, לבד,
במיטתה שבמלון.
למה? כי בזמן ההסרטה היא לובשת מחשופים
כאלה, שחצי הריאות שלה חשיפות
לאויר־האולפן, ומזה היא קיבלה ברונכיטיס.

האם נכון ש...
הרב הראשי לצה״ל, האלוף שלמה
גורן, הורה לבתו לא להצהיר על עצמה
כדתית, למרות שהיא כזאת, ולהתגייס
לשרות סדיר ו

העונה האחרונה היא עונת ההריונות הזוהרים.
ההריון הראשון בעונה קרה ללאד
דורלי, יפהפיה זוהרת שהופיעה עם להקת
כרנזון באולימפיה, ובשערים שונים בעיתונים
ושבועונים שונים וזכתה מפי העיתונות
הצרפתית לכינוי ״תערובת מושכת של
ג׳ולי כריסטי ו
סופיה
לורך.

אבל בדיוק כשהיא
החלה. חולמת
על קריירה מזהירה
ועל הצלחה עול מית
מסחררת, הסתבר
שהיא בהריון
— דבר שקרה לה
פעם ראשונה במשך
כל שש שנות נישואיה.
עתה
היא בחודש
השלישי. היא קיבלה
מרופאה רשות
לרקוד במיסגרת הלהקה בחודשים הקרובים,
כשהלהקה תופיע בארץ. אבל כאשר
תצא הלהקה לסיורה הגדול בחוץ־לארץ,
תצטרך לאה להישאר בבית ולטפל בתינוק.
ההרה הזוהרת השנייה של העונה היא
הדוגמנית זיוה שומרת. אבל היא לפחות
תיבננה את ההריון כך, שיצא לאחר סיומו
המוצלח של שבוע האופנה הישראלי.
אתי ביטמן התפרסמה בתל־אביב בעזרת
הרומן שניהלה לאחרונה עם הזמר־שחקן
אריל! לגיא. מאז היא נשארה מפורסמת,
אבל איש לא ראה אותה. השמועות
אמרו שהיא מתבוננת לגשת לבחירות מל-
כת־היופי הישראלית, והיא מתכוננת לזה
בשקט, בביתה שבבני־ברק.
יוס אחד היא חזרה לשטח, ולא לבד. היא
חזרה בחברתו של זמר חדש .״קוראים לו
אלי הדייג,״ היא הציגה את הזמר החדש.
בקול
״זה שמו האמיתי!״ היא הוסיפה
מאיים, כדי שאף אחד לא ינסה לקרוא לו,
חס־וחלילה, בשם אליהו מזרחי, שהית
שמו הקודם, לפני שקיבל את שמו האמיתי.
שמו אלי הדייג, משום שהוא דייג. מלבד
זה ׳שהוא זמר. אבל בעיקר הוא זמר. ה עובדה
שאתי גילתה אותו בשעת שירה מוכיחה
את זה .״זה היה באיזו מסיבה,״ היא
מספרת .״שמעתי אותו שר׳ והחלטתי לטפל
בו. לדעתי הוא שר מקסים.״ 1
אין היא מטפלת בו? היא מציגה אותו
בכל מקום, מודיעה שקוראים לו אלי הדייג,
ושהיא ׳שמעה אותו במסיבה, ושהוא שר
מקסים. היא מקבלת בשביל זה ־ 157 מסה
שהוא ירוויח, אס ירחית אי־פעס משהו.
״אני מנסה בעזרתו לראות אם הקשרים
שלי פועלים,״ היא מספרת ,״ואני רואה
שהם פועלים. אני משוכנעת שאני ערמומית,

חוצה, ואהר־כך נולדה קנו בת. מאז עבר
הרבה זמן. כבר 15 שנה אני גרוש.״
מאז הוא עבר לגרמניה, החליף את המקצוע
לפלייבוי, ומוכן להסביר את סודות
המקצוע .״הפלייבוי,״ הוא מצהיר בצניעות,
״הוא עניין שנולדים איתו. זה לא תואר של
מהנדס או משהו כזה. זהו מין תואר של
האבירים־המודרניים. האבירים הקודמים דהרו
על סוס, והאבירים של היום דוהרים על
יגואר. כדי להעשות פלייבוי, צריך לדעת
דבר פשוט מאוד. צריך לדעת שכל העולם
מסתובב על נשים.״ אחר־כך צריך להתחיל
להכיר את הנשים הנכונות: הן פשוט מסדרות
הכל, דואגות לעבודה, לג׳ובים ולכל.
״הטיפוס הנכון של הנערה של היום הוא
הטיפוס הספורטיבי. טיפוס צעיר מאוד,
חמוד וקצת גברי. נערות קיבוץ עם גוף
טוב — אלה הן נערות התקופה.״
בניגוד לכל המקצועות שמהם מרוויחים
כסף, פלייבוי זהו מקצוע. שעולה כסף.
בערך 2500 דולאר לחודש. זה מבל־ לחשב
את המתנות לבחורות, כי הוא לא קונה
מתנות לבחורות .״זה קונים רק הפריירים,״
הוא אומר בזילזול .״אני לא צריך לקנות
שום דבר.״ למרות שהוא לא קונה להן שום
דבר, הן עולות אליו לרגל לברלין בהמונים.
על הדיסקוטקים בארץ יש לו כבר דעה
שלילית, והוא מביע אותה כמומחה במקצוע
:״הדיסקוטקים של הארץ הם כמו
חדרי־אוכל בקיבוץ עם מוסיקה. הם נראים
כמו שנראו המועדונים של אירופה לפני
עשר שנים. מה שבכלל אין כאן בארץ זאת
הדיסק־ג׳וקיי. בחוץ־לארץ זה לא סתם בחורה
המחליפה תקליטים; שם זוהי המארגנת
של הערב, היא מקריאה את שמות הריקודים.
היא מארגנת את הרוקדים והיא מסדרת
מישחקי־חברה, היא שולטת על הערב.
״אני עצמי פתחתי עכשיו דיסקוטק ל־ססד
איש בברלין. ליד כל שולחן יש טלפון ויושבי
השולחן יכולים לטלפן לדיסכוהנת,
ולהזמין אצלה איזה תקליט שהם רוצים.
ובכלל, החידוש האחרון אצלי הוא בריכת־שחייה
באמצע הדיסקוטק. מי שמתחמם מדי,
קופץ למים עם בגדים. מי שרוצה, יכול
אפילו בלי בגדים, זה קורה.״ תלמדו.
אשתו לשעבר של שמעון התחתנה כבר
פעמיים. הוא עוד אף פעם. וגם לא מתכונן
להינשא. לא בזמן הקרוב, לפחות.

ושאני יכולה להצליח בתור אמרגנית. למרות
שלפעמים הערמומיות שלי גובלת בתמימות,״
היא מודיעה בערמומיות•
ביום הראשון שהיא גילתה את התגלית
שלה, היא לקחה אותה להצגת המלך ואני,
הסתובבה איתה שם, והראתה אותה שם,
ובמיקרה או שלא במיקרת, יצא לה להציג
את התגלית החדשה בפני התגלית הישנה:
אריק לביא. על מה שקרה, היא מספרת
כך :״אריק רץ לגודיק, ואמר לו שהוא לא
מוכן להופיע בהצגה, אס אנחנו נהיה שם.
הוא טען בפניו, שלכל מקום שהוא הולך,

״אני מתכונן להינשא מקסימום בעוד 15
שנה, ואז אזדקק כנראה לאחות רחמניה.״
בכלל, עוד מעט יהיה השמעון עדן הזה
אנכרוניזם. הוא בעצמו מודה שד,פלייבוי
הולך ועובר מן העולם, ובמקומו באה ה־פלייבויית,
כלומר, הפלייגירל.
״סוראייה, למשל,״ הוא מספר ,״היא

שמעון ;*דן ואירית
לחיות מהונו המצטבר. כידוע, הוא מיליונר,
למרות שהוא בכלל לא מתגאה בזה.
״בארץ זה משהו,״ הוא מודה בענווה ,״אבל
בגרמניה כולם מיליונרים.״
ומה אומרת על כל התופעה הזאת אירית,
המלווה שלו בת ה־ 17 וחצי? היא
אומרת מעט מאוד, בדרך כלל. רק לפעמים,
כשהוא מדבר יותר מדי, היא שולחת
אליו מבט מפחיד, והוא מיד משתתק. הוא
מביט בה בהערצה, מחבק אותה באהבה
ומספר עליה ניסים ונפלאות.
אבל היא כנראה לא מתפעלת ממנו במיוחד
.״אני לעולם אל היית־ רוצה שיהיה
לי בעל כזה,״ אומרת אירית.
היא צודקת. היא בשום־אופן לא יכולה
להתחתן עם שמעון עדן, למרות שהוא
נורא אוהב אותה ומשתגע אחריה. הסיבה
היא לא מה שאתם חושבים. הסיבה היא
ששמעון עדן הוא האבא שלה.

אני רודפת אחריו.
״בגלל זה לא קיבלו את אלי. זה מצחיק
שהוא נלחם בי. אני לא מתכוננת להיות
שחקנית ולא שום זבר. אז מה יש אם אני
רוצה להרוויח ממישהו שאני מכירה?״
הדייג לא התקבל למלך ואני, אבל אוני
ממשיכה לטפל בו. אולי במשן הזמן הואו
לא יתקבל לעוד כמה וכמה מקומות. בינתיים
הוא כבר בן ,28 עם נסיון של ארבע
שנים אצל פפה, שם למד לנגן על גיטרה.
״זה לא סתם פלירט,״ היא מודה לסיכום,
״אני לוקחת אותו ברצינות. אני האמרגנית שלו.״