גליון 1493 מתאריך 13 באפריל 1966

<]301־ז -301<6ז / 0ח 7 3ח 0׳>ח 0 3
להדגשת החן לבעל 1ת שר שח1ם.

30ח 010 8 0 3 6 /0 0 1 0 1 6 0 0 0 9
נ הגי ם ז הו בי םלע 1רחל בי ש קו ף.

6 6 /־ז 0ט 6־ז 0־זט ח 630׳160061• 1-
6ח 3!1ק •0גוונים ורדרדים לבהירות שר.

מה שקורה עתה בווייטנאם חייב לעניין כל
אזרח חושב, בכל מקום בעולם, ותפקידה
של העיתונות לספק לו את האינפורמציה
על הנעשה שם,
ברגע זה, מתכוננים חמישה עתונאים
ישראליים לטוס לסייגון, על־מנת לדווח משם
על המלחמה הזאת.
לכאורה — תופעה חיובית. אלא שהנסיעה
הזאת מעוררת יותר תגובות שליליות
מאשר חיוביות. כי החמישה לא יטעו מפני
שעורכיהם החליטו שלא ייתכן יותר להתעלם
מן הנעשה בוייטנאם. הם יטעו, מפני
שמינהל ההסברה של ממשלת ארצות־הברית
החליט להטיסם לשם,

הידיעה הראשונה על הנטיעה הקבוצתית
המתוכננת, פורסמה לפני שבועיים במדור
תצפית של העולם הזה ( .0491 נאמר בה,
כי אחרי שממשלת ישראל סירבה לקשור
קשרים דיפלומטיים עם סייגון, ולשלוח לשם
מדריכים של הנח״ל, כדרישת ממשלת אר־צות־הברית,
יוזמת ושינגטון ביקור עתוד
אים ישראליים לדרום וייטנאם, בתיקוזה
שהדיוזח שלהם יהיה פרו־אמריקאי במידה

פסולה עוד יותר היא העובדה, שהשג־רירות
האמריקאית היא הקובעת איזה עתו־נאי
יצא, מטעם כל עתון, כדי לדווח על הנעשה
בווייטנאם.
כאשר החליטה מערכת העולם הזה, כי
מלחמת !זייטנאם מחייבת כיסוי מקרוב, היא
עשתה זאת בצורה ההוגנת והמכובדת. שלוש
פעמים ביקרו שם חברי מערכת זו: אלי
תבור ביקר שם בשנת ,1964 קיבל מידי
הצבא האמריקאי תעודה המסמיכה אותו לבקר
בחזית, ובשובו ארצה דיווח על מה
שראה.
אני עצמי ביקרתי בעבר פעמיים בדרום״
וייטנאם: ב־ 1962 וב־ . 1965 בשלושת המקרים
האלה לא נזקקנו לשום מתנה ולשום עזרה.
ביקשנו רק מה שהיתר, זכותנו לקבל: אפשרות
לראות באופן חופשי את הנעשה, על
מנת שנוכל למסור דו״ח אובייקטיבי ל־קוראינו.

כמובן,
אינני יכול להתערב בשיקוליהם
הפנימיים של עתונים אחרים. אולם הנסיעה
המאורגנת לסייגון אינה עניין רק של
חמש המערכות; העתונאים שיגיעו לסייגוך
יופיעו בדרום־וייטנאם כנציגי העתונות היש־

פנייך בג [11 אפרסק

תעודחרהאמנה העתונאית •טל אלי תכור בווייטנאם ()1964
מוצר חדש ב 7-גוונים חדשים ליפות בהם הלחיים
7דרכים חדשות לעשותן מושכות ומלאות חן ברכות
קטיפטית של אפרסק.
ח 0 ^111 זו 101מ 811*: 118 לאיפור רך המשתלב בהרמוניה
בגוון העור הטבעי, מעלים סימני עייפות או פגמי עור
קלים. עור הפנים מקבל גוון אחיד ומעניק לעורך רכות
קטיפטית של אפרסק ( 8.95ל״יי.
י1?^ 01ג 0נ 1זו 1101ג 8114 8הינו איפור מושלם כשלעצמו,
תרכובת מאוזנת ומושלמת של פודרה וקרם הזנה מרענן
ומרכך — מעניק לעור גוון אחיד, שקיפות עמומה
וקטיפתית.

כזו, שממשלת ישראל תוכל לקשור קשרים
עם סייגון, בלי פחד מדעת־הקהל העויינת.
על כן קשה להתייחס לנטיעה הזאת כאל
נסיעה רגילה של נציגי העתונות החופשית,
המבקשים להטיל אור אובייקטיבי על נקודה
רחוקה.

העתונאים הישראליים יסעו מלוד לסייגון
וחזרה על חשבון הממשלה האמריקאית.
לדעתי, זוהי מתנה שאסור לקבלה. העתונים,
בהם עובדים החמישה, הם עתונים עשירים:
הארץ, מעריב, ידיעות אחרונות, דבר, וגם
שירות־השידור. הם אינם זקוקים למתנות
מסוג זה. אם העורכים החליטו שחשוב שכתב
שלהם יבקר בווייטנאם — אין דבר קל
מאשר לקנות לו כרטיס בחברת תעופה. זה
קל — ובעיקר מכובד.

י 1 ):1ק1ע 811£ 118100 ?* 001 תשיגי באריזה אובלית או
באריזה מלבנית מוזהבת ומהודרת ( 8.60ל״י<.

ח{ 516ח!כ1ו 3 61ח1616־1
קורסים :

• ברכב פרטי
• קטנוע
• אופנוע

מ־דו־י־ ב ״ ס

לנ הגו ת

תל־אביב, רחוב בורוכוב - 34 טלפון - 244675ת. ד21108 .

ראלית. חבל מאד אם עתונות זו תוצג
כמקבלת־מתנות מממשלת ארצות־הברית, או
מכל ממשלה אחרת.
אני בהחלט סבור כי עתונאים ישראליים
צריכים לנסוע לדרום־וייטנאם — ואם יש
להם אפשרות, גם לצפון וייטנאם. אבל יעשו
נא זאת על חשבונם. יכתבו אשר יכתבו
בשובם — בעד או נגד האמריקאים, בעד
או נגד ממשלת סייגון. איש לא יטיל אז
רבב במניעיהם. כולם יכבדו אותם יותר —
אפילו האמריקאים.
מכתבים תוף ככוד והכנה
כינוס התנועה ליהדות של התורה, בראשותו
של הפרופסור אפריים אלימלך אורבך
מירושלים מוכיח, כי לא נס עדיין ליחה של
היהדות האמיתית.
אמנם העולם הזח שייך לקנאים שבין
הלוחמים בכפייה הדתית, ואיני חולק על
עמדותיכם בשאלה הנ״ל, אך עליכם להיזהר
מהכללות, ולכוון את חוד המאבק רק נגד
עסקני הדת המפלגתיים, בעיקר מבית־מדר־שה
של המפד״ל, ולא לכוונו נגד הדתיים
ככלל.
אין לי שום ספק שהתנועה ליהדות של
התורה נולדה מתוך סלידה ממעשי העסק-
נצ׳יקים הדתיים, שהשניאו את תורת־ישראל
על רבים, ובעיקר השניאו אותה על צעירים
ובני־נוער.
אני מצפה מכם שתגלו תבונה ותתייחסו
בהבנה לתנועה החדשה.

זהו האינטרס של האזרח החילוני ושל
האזרח הדתי: ששני חלקי העם יחיו זה
בצד זה, תוך כבוד הדדי ותוך הבנה
מלאה.

חייס כן־אמיתי,
תורת הגאווה

ירו שלים

אולי נלמד קצת מן ההודים משהו בתורת.
הגאוזה הלאומית.
.בתחילה פגעו ההודים בכבוד ישראל, עלי*
ידי כך שהפגינו את זילזולם בנשיא המדינה,
ששהה על אדמתם. אחר־כך הציעו חכמי•
משרד־החוץ שלנו לסייע להודים להתגבר
על הרעב שפוקד אותם עכשיו, וראו איזה
פלא: ההודים סירבו לקבל את הסיוע מישראל.
מתי
נלמד לשמור על שמנו הטוב, ולא
להציע את שרותינו הטובים לכל מי שיורק
על פנינו?

אביגדור •טטרן,

גבעתיים

העולם הזה 1493

זח־מנות
מכתבים צכא השלום

דירותנ 19כנות

אני קורא ותיק של העולם הזה, אם כי
לא תמיד הזדהיתי עם דעותיו. אך הפעם
הוא עורר בי עניין מיוחד. כוונתי לכתבת
העורך ״מטכ״ל לבן״
(העולם הזה

לכניסה מיידית — 4 ,3/,חדרים
בצפון תל־אביב, רח׳ ויסוצקי 12

)1491״

מדיניות הממשלה
אינה צריכה רק להרתיע
את הערבים.
היא צריכה גם להוכיח
להם שאנו מ־עוניינים
בשלום ומוכנים
לתרום משהו
למענו.
אנו צריכים לקדם
בברכה כל קול ער־בי
למען השלום, וכן־ניסן
זאת
אין ממשלתנו
עושה, ודוגמת נשיא תוניסיה, בורגיבה, תוכיח.
מדינתנו
זקוקה לצבא שלום, ברוח ה־מטכ״ל
הלבן המוצע, כדי שילחם למענו,
יזום פעולותלקירובו, ויוכיח לערבים בארצותיהם
ובישראל כי אכן רצוננו בשלום.

שמעון כן־ניסן,

(סוף רחוב כ״ט בנובמבר, מול ״ צמרת ״ )
• תכנון מעולה • הסק ה מרכזית •
מעליות ״אלקטרה״ • חניה צמודה
• טלפוןפנימי והכנה לחיצוני.
לפנות במקום דירה מס׳ .12

טפר לוי נשטץבע ״ נז
טל.25216 ,442441 ,222623 :.

חולו!

בין שאר הערותי לכתבה ״מטכ״ל לבן״,
עלי להבליט אחת: השלום אינו מטרת המדינה.
אסור לנו להשיג שלום בכל מחיר,
מטרת המדינה היא לשמש מיקלט ליהודים
שאינם יכולים או אינם רוצים להישאר
בגלות. זוהי הגדרת הציונות.

אריה סקורניק,

ירושלים

איך מתיישבת עמדתכם המוצהרת,
אתם נאמנים למדינת־ישראל, לריבונותה,
שלמותה ולבטחונה, עם דרישת העורך
כתבותיו, כי על ישראל לעשות ויתורים
מען השלום? האין כאן סתירה?

ישראל קלרמן,
כי לבל
אשדוד

ללא
רסן
העצות שנותנים לח״כ אורי אבנרי, להתאפק
ולהתרסן, משמיטות את הבסיס לפעולותיו.
נציג
סיעת העולם הזה — בזח חדש לא
גבחר לכנסת על מנת שיתן את ידו לסחר־מכר
הפוליטי שם, או על מנת שירים את
ידו כרובוט, למען הצעות שהרווח בצידן.
הוא לא נבחר כדי לבוא לכנסת פעם בשבוע,
לחמם את הכיסא קצת ולהסתלק. ובמיוחד:
הוא לא נבחר כדי לשתוק.
האלפים שהצביעו למענו נתנו את קולם
כדי שימשיך בכנסת את מאבק השבועון ה־מסויים,
למען אותם הערכים הצודקים. על
כן חייב אבנרי להוקיע מעל הבמה ההיא
את כל המעשים והמחדלים של שליחי העם,
הפוגעים בשליחותם הלאומית.

ל ו !1

ר ! 1 1ג1

העדיפות

ענדויס * מטאיווו

ליי | 1

ך ןן ״ן־ן ^

ומנורות

מטווויחנ

דנק -א. כיב. תיתה. ירו 1/ךקינ1

חיים בממנקרץ, רמת־גן

...שוכנענו שכל 119 חברי הכנסת הם
נביאי שקר. שוכנענו שכל ההתקפות על
הח״כ המסויים והבודד מקורן בכוונה זדונית
לפגוע בדמוקראטיה.
אנחנו עימכם!

תרצה ויצחק, ועוד

נפתחה ההרשמה לשנת הלימודים תשפ״ז לכתות ט׳ ,י /י״א, י״ב

עשר ח תי מו ת, קרית־טבעון

אני מודה ומתוודה: מאז כניסתו של אורי
אבנרי לכנסת, התחלתי להתעניין בפוליטיקה,
וזאת למרות גילי הצעיר.

אפרת ליפשיץ,
כל המוסיף -גורע!

ירושלים

מסקנת העולם הזח מצורת נישואיו של
השופט העליון חיים כהן (העולם הזה ,) 1491
היא :״הפתרון יכול להיות רק הנהגת נישואין
אזרחיים בישראל,
או לפחות
מתן סמכות לרבנים
מקומיים לערוך
חופה וקידושין, כדי
שגם במדינת ישראל
אפשר יהיה לפרש
את ההלכה, לפי
התנאים והזמן׳.״
על כגון זה נאמר
כבר: כל המוסיף
גורע.
אם אומנם הפתרון
מנ ר
יכול להיות ״רק הנהגת
נישואין אזרחיי״ או, כדברי העורך
(המשך בעמוד )4

ה עו ל! תזה 1493

תיכון מקצועי במגמות
תיכון עיוני במגמות

דווגגניסטית

!ריאלית

רדיו -אלקטותיקת, טלטיה
שרטוט • טכנאות גרפיקה
(בנין • מכונות • ארכיטקטורה)

שימושית

כולל הפנה לבחינות הבגרות הנערכות מטעם משרד החינוך
מורים אקדמאים • כיתות בוקר 9שכר לימוד מודרג 0סטיפנדיות
חיפה
פרטים ו הו טמה
תל ־ א בי ב
וזד טמויהו לוין 30 פינת וח הרצל 14

רח׳ ם מ 1לנסקין 7פינת וח ב! יהודה 90

מכתבים

אם כן, שהתקנת הטלפונים לוקחת זמן
כה רב?

ישראל רץ,

(המשך מעמוד )3

לא ככור ולא שם טוב
מן הראוי שהשבועון הנכבד והמסויים
יפסיק לפרסם מכתבי קוראים היושבים בברלין,
במינכן ובשאר עריה של מולדת המרצחים.
אין
תימה, אגב, שאותם ישראלים, שבנוסף
לחטא ירידתם מן הארץ ירדו דווקא
לגרמניה, אינם מוסיפים כבוד ושם סוב לישראל.
באשר סוד גלוי הוא, שחלק בלתי
מבוטל מהם חולש על בתי־הבושת ונו,ועדו־ני־הלילה
המפוקפקים, כשהמשטרה עומדת
חסרת־אונים ונוהגת בהם בכפפות של משי.
כדי שחס וחלילה לא יאמרו בעולם שבגרמניה
יש שוב רדיפות יהודים או אנטישמיות.

תל-אביב

כבר
למעלה משש שנים שאני מחכה בתקווה,
אך לשווא. כמוני ישנן עוד רבות,
המתענות בסבל חוקי הכפייה. למה?
האם בגלל העובדה שאני גרושה אינני
יכולה להינשא בשנית ולחיות חיים מאושרים,
רק בגלל שאהובי הוא כהן?
טוב להכות על הברזל בעודנו חם, והוא
חם עתה! חיים כהן הבליט את הבעייה מחדש.
כדאי לפעול עכשיו. עליכם לעזור
לנו.

מ. יט,.

תל־אביב

הצמחונים
מה קרה לכם בזמן האחרון?
לפני כמה שבועות כתבתם על איסר הראל,
מי שהיה פעם מר מנגנון־החושך, ללא
השמצות (העולם הזה
.)1490 סתם כתבה
אובייקטיבית.
חשבתי שזהו רק
מיקרה, אך הפתעתם
אותי שוב. השבוע
כתבתם על
יועצי אשכול (העו לם
הזה ,) 1492 והנה,
עוד פעם נתתם תיאור
מלא ומפורט,
ללא התייחסות אישית
וללא השמצות.
מאיר
מה העניינים? האם
גם אתם הפכתם לפתע לצמחונים?

יוחנן מאיר,

תפוצת שיא

ירו שלים

אני רוצה לגלות לכם סוד ממקום עבודתי,
ואבקשכם, לכן, לא לפרסם את שמי.

באר־שבע

2פועלים על הדשא 1 +על הסולם +
1על הקרקע = 0מעשה (ראה תמונה).

בכנסת, הפרדת הדת מהמדינה, פירוש הדבר
ביטול סמכויותיהם המשפטיות־ממלכתיות של
הרבנים השונים, ולא הוספת סוגים חדשים
של רבנים אל בעלי הסמכויות.
העם קץ בשלטונם של הרבנים, ויש לומר
זאת בצורה ברורה וחד־משמעית.

מיכאל מנר,

תנו למות!
בעלי הזכרון שבין הקוראים זוכרים ב־׳
ודאי את הסיסמה שהידר,דה פעם: תנו לחיות
בארץ הזאת!
עתה, אחרי שקראתי את הכתבה
״שיכון ותיקים״ (ה עולם
הזה ,) 1492 על
המונופול שיש לעסקנים
הדתיים על
בתי־הקברות, ברצוני
להעלות סיסמה חדשה:
תנו למות בארץ
הזאת!
ירושלים

דני השוכב

ובכן, תדעו לבם כי המקומות שבהם הגיעה
בזמן האחרון תפוצת העולם הזה לשיא,
היו משרדי הסוכנות היהודית דווקא. גם בירושלים
וגם בתל־אביב. אני מתאר לעצמי
שגם במקומות אחרים בארץ המצב היה דומה,
ומשרדים לא חסרים לה לסוכנות.
הסיבה לכך מובנת: סידרת הכתבות שלכם
על ה סוכנו ת (העולם הזה ,) 1491— 1489
שכל העובדים, הפקידים והמנהלים דיברו
עליה ודנו בה.
הסוכנות אומנם נשארה נאמנה למסורת
האנטי־דמוקראטית של משרדי הממשלה, והיא
אינה מגיבה על הכתבות בגלוי ובאומץ,
אך אם תשימו לב לפירסומים שלה ולדברי
דובריה הנכבדים, אזי תבחינו, שבלי לנקוב
בשם המפורש, הרי שהם מנסים להתגונן
בפני האשמות שהטחתם נגדם.
אל תרפו מהם!
תל-אביב

אין טעות כמספר
התבוננו־נא בתמונה זו. היא מראה את
עובדי דואר באר־שבע בפעולה. מה הפלא,

דליה אגמון,
סודות הכית החצוי

המצב בטכניון החיפאי, כפי שתואר בכתבה
״הבית החצוי״ (העולם הזה ,).1491
מעורר כמה שאלות.
למשל: אם שיטת הלימודים הנהוגה בטכניון
עד כה היא כה פסולה בעיני פרו־פסור־מישנה
אלפרד מנספלד וחבריו, מדוע
לא גילו דעתם זו במשך 17 שנה? והרי
פרופסור נוימן מורה בטכניון 15 שנה, מהן
שש שנים כדיקן, ופרופסור־מישנה מנספלד
מורה בטכניון 17 שנה, מהן חלק ניכר כראש
המדור, ולהם חלק נכבד בהתגבשותה
של שיטת הלימודים הקיימת.
עם כל הכבוד הכן לפסל יצחק דנציגר,
שהיה פעיל במאבק ״פיתוח ללא נישול״ והיה
ממשתתפי המסע לשטח ,9איזו סמכות
יש לו לפסוק הלכות בשאלות החינוך
הארכיטקטוני?
אם פסולה, לדעתם של כמה ארכיטקטים,
שותפותם של הארכיטקטים ינאי ו־וכמן במשרדו
של פרופסור־מישנה השמשוני, מדוע
לא פסולה שותפותו של הארכיטקט חבקין
במשרדו של מנספלד?

ש. הרברט,

כן־מרדבי

הנה הוכחה מה
חושבים עלינו הגויים:
האוניברסיטה בתל־אביב הזמינה מהוצאת־ספרים
בארצות־הברית 150 עותקים של הספר
השירה האמריקאית החדשה.
עבר זמן, והמישלוח הגיע. ומה מצאו
בתוכו? 150 עותקים של ספר קאריקטורות
על דנים דה מניס — דני השובב.

סטודנטית, ניו־יורק

עובדי הדואר כפעולה

פקיד כסוכנות,

ניסים בן־מרדבי,

סטודנט, תל־אביב

שומר ישראל
בשביל מה ללכת למועדוני־לילה ולחזות
בחשפניות, כשבתווך עומד שומר כמו ישראל
מוך (העולם הזה ) 1492 ומונע כל אפשרות
להתקרב אל החתיכות?

מאיר כהן,
טעות לעולם צודקת

תל-אביב

קופות בתי־המכס ומשרדי מס־קניה פחות
ו ת ( .מעריב)

ורדה טל,
חברת־הכנסת

גבעתיים

אבנרי( .העולם הזה .) 1489
גדעון גיל, גבעתיים

זבות קדימה כמדור זה תינתן
למכתכיהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למכתכים.

ארכיטקט, חיפ ה

בלבך ...
למענך מקיים בנק לאומי מחר את

האשה״

״יום

ל מ ענ ך

המסורתי.

הקים בנק לאומי

לשכת

לנשים

יעו?

היחידה מסוגה בארץ. אם מטרידה אותך בעיה
כספית כלשהי — אל תהססי לפנות אל הלשכה לפי
המען: רחוב יהודה הלוי ,38 תל-אביב, קומה ג׳,
טלפון .55113

למענך

בלבד..״

הוציא הבנק חוברת נאה המוקדשת לעניניך הכספיים.
תוכלי לקבלה בכל אחד מ 147-סניפיו ברחבי הארץ.
לאופי בגק
כעע
]הבנק

הצועד

הזמן

העולם הזה 1493

במרחב סודאן האניאניא
״הצבא שולט בערים ובכבישים העיקריים,
האניאניא שולטים ביערות — ואיש אינו שולט
על האניאניא.״ כך הגדיר לא מזמן
אחד השרים בממשלת סודאן את המצב בדרום
הארץ.
האניאניא הם המהדורה הסודאנית של ה־מאו־מאו,
אשר ניהלו מלחמת טרור נגד
הבריטים בקניה. הלוחמים של דרום סודאן
מנהלים מלחמה דומה נגד השלטון הערבי,
המנסה לכפות את רצון הצפון על שלושת
המחוזות הדרומיים.
השכנת שלום כדם. ההתנגשות החלה
ב־ , 1955 מיד אחרי שהאנגלים עזבו את
הארץ בהעניקם עצמאות לסודאן. נציגי
ממשלת חרטום, שירדו דרומה כדי להחליף
את הפקידים האנגלים, נתקלו בהתנגדותם

/.יס* <ווא^ 61

הפגנה אנטי־דרומית כצפון
חרטה בחרטום

הרצחנית של הדרומיים. כי אנשי הצפון
דוברים ערבית, והדרומיים ראו בהם יורשים
ישירים של סוחרי־העבדים. בזמן השלטון הבריטי
הקפידו האנגלים על הפרדה מוחלטת
בין שני חלקי הארץ הענקית, רמזו לאנשי
הדרום, כי בבוא העת להענקת עצמאות,
יאפשרו להם להקים מדינה נפרדת
משלהם.
הרמזים התבדו. חרטום שלחה דרומה את
כל צבאה, כדי לדכא את המרידה האנטי־ערבית.
תחילה התמרדו היחידות הדרומיות,
שהוקמו ואומנו על־ידי קצינים אנגליים.
אולם תגובת חרטום היתד, כה חריפה, שהיא
קוממה את כל האוכלוסייה נגדה.
החלה תקופת ״השכנת השלום״ ,כפי שהיא
מוגדרת בהודעות הרשמיות. יחד עם
הגדודים, ירדו דרומה מורים וכוהני־דת מוסלמיים.
הם ניסו ללמד את הילידים ערבית,
ולאסלם אותם בהמוניהם. פעולות אלה קוממו
נגדם לא רק את עובדי האלילים —
המהווים רוב תושבי הדרום — אלא גם את
המיעוט החזק והמאורגן של כושים נוצרים,
(המשך בעמוד )6

העולם הזה 93ז<1

0101011
עם צמר ־׳
הוא מקפיד בלבושו בשעות היום ועל
אחת כמה וכמה בבחירת חליפת הערב.
אריגי פולגת דיאולן עם צמר עונים
על דרישותיו. נסה והיווכח בעצמך!

כסרחב
(המשך מעמוד )5

אל המדינות השכנות — בעיקר חבש וקניה
— החלו מגיעים פליטים ושמועות
על מסע־השמדה נורא. הסתיר כי כפרים
שלמים חוסלו, תושביהם הוצאו להורג, ושדותיהם
הועלו באש.
ועידת שולחן עגול. בניגוד למלח-
מות־אזרחים בארצות אפריקאיות אחרות,
התנהלה מלחמה זו ללא התערבות מן החוץ.
אף מדינה זרה לא לחצה על חרטום
להפסיק את הטבח, וגם לא שלחה משלוחי־נשק
לדרומיים. האניאניא התארגנו באופן
ספונטאני, כקבוצות גרילה ללא תיאום או
תוכנית־מלחמה. הם התנפלו על כל צפוני,
שדדו נשק ופגעו ברכוש ממשלתי.
גם כיום, אחרי עשר שנות מלחמה, אין
האניאניא יכוליג) להיחשב לצבא מלוכד. אולם
עברו הימים שצבא זה היה מורכב ממאות
קבוצות פרטיזניות. לפי עדות מהימנה,
הוא מחולק לשלוש יחידות גדולות,
לפי המחוזות בהם הוא פועל. בכל מחוז
שולט גם אירגון פוליטי נפרד.
מה מידת ההידברות בין האירגוניס הפוליטיים?
אין על כך תשובה ברורה. היא
עשוייה להינתן בקרוב, ודווקא בעזרתה של
ממשלת חרטום. כי הצפון הגיע למסקנה,
שאין בכוחו לדכא את ההתקוממות בשלושת
המחוזות. הוא אינו מוכן עדיין להיענות
לדרישה האחת והיחידה של הדרום — עצמאות
מוחלטת — אבל הוא מוכן, לפחות,
לנהל משא־ומתן על פתרון של פשרה.
הודעה על כך הועברה לידיעת האירגונים
הפולטיים, העומדים מאחורי האניאניא, ואשר
נתבקשו לשלוח את נציגיהם לוועידת
שולחן עגול בחרטום. יחד עם ההזמנה,
התגלתה תופעה חדשה: דווקא ממשלת חרטום,
שכל השנים ניסתה לזרוע פירוד בין
ההנהגה הדרו*מית, מעוניינת להביא לידי
הבנה מינימלית ביניהם. הסביר דובר הממשלה
:״כל עוד הם מפורדים ומתחרים, ירצה
כל אחד להוכיח שהוא פאטריוט גדול יותר,
ויעלה דרישות קיצוניות יותר. אם תחוסל
ההתחרות, אולי אפשר יהיה למצוא פשרה.״
קשה היה להעריך השבוע מה סכויי הפשרה
— או אם בכלל תתקיים הוועידה. כי
גם אם יסכימו נציגי שלוש המפלגות לבוא
— אי אפשר לדעת מה יגידו על כך האני־אניא.
שכן עליהם, כאמור, אין איש שולט.

א לגי רי ה
אות המרת
ספר שיצא לפני שבוע בפאריס עורר גם
בצרפת וגם באלג׳יריה ,״טעם של סלידה,
כמו חלום־בלהות ישן״ .כי ה מעוני ם של
אל־חראש הוא מיסמך אמיתי, הנושא את
חתימתם של 24 אסירים פוליטיים — לא
מימי הצרפתים, אלא מן הימים האלה.
עורך הספר, העתונאי הנרי אלג, היה בזמנו
עורך היומון הפרו־קומוניסטי אלג׳ר
רפובליקן, ובשיא מלחמת העצמאות האלג׳י־רית
פירסם ספר על העינויים שם, שזיעזע
את מצפונה של צרפת. ה מעוני ם של אל־חראש
אינו שונה בהרבה מן הספר הקודם.
מחברי ההודעות, מהן מורכב הספר, נעצרו
אחרי הדחת בן־בלה, באשמת שייכות ל־אירגון
מחתרתי. רק נגד אחדים מהם הוכחה
האשמה. היתר סירבו להודות — וכתוצאה
עברו את עינויי התופת, שנודעו
לשימצה בימי השלטון הצרפתי. כותב אלג:
״ממרתף אחד לשני, מחווילת הציפורים
לקסרקטין במרומי הגבעות של אלג׳יר, אנו
פוגשים את אותם המענים, את קללותיהם,
איומיהם, ואותו הטיפול: מכות, טבילת־טביעה
באמבטיות, הלם חשמלי.״
אחד המענים התפאר בפני קורבנו :״הצנחנים
(הצרפתיים) לא הצליחו להוציא
ממני מלה במלחמה. אבל אני כבר אוציא
ממך את כל הסיפור.״
נם בימי בן*בלה. הספר הוצא לאור
על״ידי הוועד להגנת בן־בלה, אשר אל חבריו
נימנה הסופר ז׳אן־פול סארטר. על כן
היתד, תגובת ממשלת אלג׳יריה: ה מעוני ם
נועד בראש וראשונה להשחיר את פני השלטון
החדש.
״דווקא בימי בן־בלה,״ השיב דובר רשמי,
״התפרסמו ידיעות על עינויים. בן־בלה התנצל,
שלמרות שידע על כך ולמרות שנתן
הוראה להפסיק את השיטות שעברו בירושה
מהשלטון הקולוניאלי, לא הצליח להפסיקן.״
ואילו הוארי בומדיין, אמר הדובר, משנודעו
לו פרטים על עינויים, נתן הוראה להפסיקם
— והם הופסקו.

העולם הזה 1493

גם בשמקומות אחרים, במרכז הארץ, זועקים
לידיים עובדות.
גם כשהכל מדברים ומדברים ומדברים על ״אבטלד, סמו־ייה״
,ועל חיסול מיפעלים בלתי־ריוזחיים, על הצורך ב״ניי׳
דות עובדים״.

מדברים -ועושים את ההיפך.

שוללי את הקיצוניות של כוהני הפיזור, איני בא
^ לסגוד לריכוז האוכלוסיה. אינני בא לעבור מהקיצוניות
האחת לקיצוניות ההפוכה.

אני בא להטיף לאיזון מפובה.

יש הרבה מיגרעות בריכוז האוכלוסיה כולה ברצועת־חוף
צרה בין חיפה וגדרה.

יתכן שזה רצוי מבחינה כלכלית. אך אין זה
רצוי מבחינה דמוגראפית, חברתית וכטחונית.
השאלה היא: מה המחיר המתאים לפיזור?
לשון אחרת: מה כדאי לפזר, ומה לא?

כניסוח מופשט עוד יותר: מה מקורו •טל הפיזור
בסולם־העדיפויות של המדינה?
ר איפר הראל, היועץ המיוחד של ראש־הממשלה,
קיבל על עצמו לחקור את הדרכים לביצוע המדיניות
הממשלתית של פיזור האוכלוסיה.

זהו האיש הנבון כמקום הנכון. וזאת משתי
סיכות :
ראשית: מפני שלמר הראל יש נסיון עשיר ומגוון בגילוי
עקבות נסתרות. חזקה על האיש, שניצח על גילוי
עיקבות אדולף אייכמן ויוסלה שוחמאכר, שיגלה גם את
המניעים הנסתרים של מדיניות הפיזור.
שנית: בשנתיים שבילה מחוץ לשרות הממשלה, הקים
איסר הקטן מיפעל גדול בכרמיאל, בהתאם לכל כללי פיזור
האוכלוסיה. שם רכש נסיון עשיר ושלילי בצדדים המעשיים
של הפיזור.
שני הנסיונות יהיו דרושים לו מאוד, אם ירצה באמת
,לחדור לעומק הבעיה, ולא סתם לתת כיסוי וחיפוי לשקרים
מוסכמים של אתמול.

הלוואות ומענקים, באמתלה של הקמת מיפעלים במרכזי הפיזור.

עוד לפני שפוזרה האובלוסיה, פוזרו כספי
המדינה.

חלקם הושקעו במיפעלים כדאיים. חלקם חולקו למיפעלים
שלא יהיו ריווחיים לעולם, וכל קיומם תלוי בזרם מתמיד של
כסף ממשלתי. בצורה גלויה או מוסווית, ישירה או
עקיפה. חלקם ניתנו לתוכניות שהיו מעשי־תרמית מלכתחילה
— ניצול ערמומי של סיסמה ממשלתית.

ניצול זה גידל בישראל שיבכה של קאובויים

במצב הבטחוני החדש יש רק משמעות צבאית אחת לבעיית
הפיזור: מידת הפגיעות של ריכוזי־אוכלוסייה מידי
מפציצים וטילים.
הגישה הבטחונית הנכונה לבעיית הפיזור היא מעשית,
עניינית, אובייקטיבית. הייתי מבטא אותה כך:

פיזור האוכלוסיה הוא פרה כזאת.

אם הפיזור עולה בך־ובך מאות מיליוני לירות
-האם מוטב לבצע את הפיזור, או להקציב
סכום זה לצה״ל לשם שיפור אמצעי ה־לוחמה
וההתגוננות?

הרי זה טבעה של קדושה: שאין לה מחיר.
כל דבר בעולם — ניתן להעריכו בקני־מידה אובייקטיביים.
ניתן לומר עליו: זה שווה לירה, או מיליון לירות, או
מיליון־מיליוני לירות.

מהי ההשקעה הטובה יותר מבחינת כושר־העמידה הצבאי
של המדינה במיבחן פוטנציאלי?

אבל דכר קדוש אינו נמדד כמושגים של בני*
תמותה. אין לו מחיר, ועל כן הוא שווה כל
מחיר.

אני מוכן לנחש בי כל אלוף יענה על שאלה
כזאת שההשקעה הצבאית הישירה יעילה
וחסכונית יותר.

ס כה ונהלל לשעה קלה את הקדושה, ונשאל שאלה של
ן 1כפירה: כמה זה עולה, בכל זאת?

איפר הראל: לצור את הפרגז!

יש מחיר הנמדד בכדאיות כלכלית, זו ה־קרוייה
״ריווחיות״.

מסוג חדש -אותם הרוכבים על הפרות הקדושות,
וגם הולכים אותן.

**׳ט מחיר שני,

7בעידוד הממשלתי.
ג׳ימי לוי לא היה מקבל את המיליונים שלו, אילו הקים
את מיפעלו ברמת־גן. הוא הדין לגבי כל הכוהנים, הלויים
וסתם ישראל שקיבלו מיליונים על גבי מיליונים, בצורת

לחשוב בעידן זה עד קווי־קיכוצים ועד מיב־צרי־עיירות
-הרי זה אבסורד.

כשאך העזתי להטיל בכנסת שמץ של ספק בטיבו של
הפיזור, סתם שר־המיסחר־והתעשיה את הגולל על טענתי בתשובה
ניצחת: מכיוון שאני ,,יוצא־דופן בכנסת גם בבעייה
זו״ 1 ,מול , 119 אין טעם בוויכוח.
ואיך אפשר להתווכח על דברים שבקדושה?

גדול יותר ומזיק יותר. הוא כרוך

*ש ציווי מוחלט אחד, העומד — בצדק — בשלב גבוה
7מאוד של הסולם: בטחון המדינה.
מקובל להניח כי הפיזור הוא צו בטחוני מוחלט.
זה היה נכון במאורעות תרצ״ח. כל יישוב היה מיבצר
בפני עצמו.
זה היה נכון גם בתש״ח. קוזי־ההתיישבות היו קווי־ההגנה
הטבעיים, וגם קווי־הזינוק למיבצעי־הכיבוש.

האם זה נבון גם היום?

** סתוככות כישראל (ומן הסתם גם במדינות אח־רות)
פרות קדושות שאיש אינו זוכר מתי נולדו ולמה.
ומכיתן שהן קדושות, גם אסור לבדוק אם לא הגיעה
השעה לשחוט אותן.

זהו מחיר ישיר, גלוי. אך הוא רחוק מלהיות
המחיר היחיד.

כל אחת מהן הולכת לכיוון אחר.

אומרים שכל גנראל, בתכננו את המלחמה של מחר, חושב
על המלחמה של אתמול. אני מקווה שאין זה נכון לגבי
אלופי צה״ל. אך זה בוודאי נכון לגבי הפוליטיקאים של
המישטר הקיים.
המלחמה הבאה (זו שאסור לה להתרחש!) לא תהיה מלחמה
של התקפות חיל־רגלים. ינועו בה טורי־שריון, יתעופפו
בה טילים — שלא לדבר על אפשרויות קיצוניות עוד יותר.
האם מישהו מפקפק בכך כי תוך כמה שנים יחדור עידן
הגרעין למרחב?

כי אין כמעט שטח שכו פוזרו שקרים, אשל יות,
מליצות וסתם פיטפוטי־סרק כיד כה רח בה
כמו בשטח פיזור האוכלוסיה.

אפשר, כמובן, להקים כל מיפעל בכל מקום. כבר אמרנו
שאפשר להקים קריית־פלדה בלב מידבר אל־צחרה, ואפשר
לבנות אוניות של צי״ם במיצפה־רמון. זה רק יעלה יותר
כסף. כי את חומרי־הגלם והפחם יצטרכו להביא במטוסים
לקריית־הפלדה, ואת הפלדה המוגמרת יצטרכו להעביר במטוסים
לשוק האירופי. כל טון של פלדה יעלה פי אלף,
או פי רבבה — אך מבחינה טכנית זה אפשרי בהחלט.
אפשר להקים מיפעל של בתים טרומיים בכרמיאל. אם
יוקמו הבתים באותה עיירת־ביש, זה יהיה אפילו כדאי. אך
אם יצטרכו להביא את חלקי־הבתים מכרמיאל לפתח־תקווה,
למשל, זה יעלה את המחיר.
הוא הדין לגבי כל מיפעל אשר בו כרוכה הובלת חומרי־הגלם
והתוצרת הגמורה בהוצאה ניכרת.

שאלה אחרונה זו היא הקובעת. היא גם נוגעת לעקב־אכילס
של הימישטר הקיים ב-־שראל: אי־יכולתו הגמורה
לבחור בין סיסמות הסותרות זו את זו. ברדפו אחרי כל
הפרות הקדושות בעת ובעונה אחת, אין הוא תופס אי1
פרה קדושה אחת. כי פרות קדושות אלה אינן עזיו.

זהו מיקצוע בפני עצמו — אחד המיקצועות המכניסים
ביותר במדינה, המחייב ידע ודמיון בחיבור תחשיבים ומספרים.

עלה הרבה כסף. אבל גם זה אינו העיקר.

עיקר הוא שהוקמו ברחבי הארץ שורה ארוכה של
עיירות פיתוח״ ,שרק לחלק מהן יש בסיס ועתיד,
ואילו האחרות תלויות, כאילו, באוויר.

על אחת מהן, העיירה מעלות, אמר פינחס
ספיר שהיא ״טעות על גבי המפה״ .הגדרה
טובה מאוד, בייחוד כשהיא באה מפי האיש
האחראי לטעות.
אבל אי־אפשר למחוק טעות כזאת, כשם שמוחקים נקודה
על מפה.
כי בטעות הזאת חיים בני־אדם. אנשים שקיבלו או קנו
דירות, ועל כן אינם יכולים לעבור למקום אחר. אנשים
שיעשו הפגנות ויצביעו נגד המערך, אם לא יימצאו להם
תעסוקה ומחייה. אנשים שבגללם יש צורך לקיים מיפעלים
בלתי־כדאיים, או להקים תחתם מיפעלים אחרים, שגם הם
לא יהיו כדאיים, פשוט מפני שהם חיים במקום שהם חיים.

^ הרי הכטחץ, צריך לעמוד בראש סולם־העדיפויות
אותו אידיאל שכה רבים מדברים עליו, וכה מעטים
מתייחסים אליו ברצינות:

העצמאות הכלכלית.
עצמאות כלכלית פירושה: כושר־התחרות בשוקי העולם.
פירושה: ריוזחיות מעל לכל. פירושה: להקים את המיפעל
במקום שם יציאות־הייצור הן זולות ביותר, בו תישא ההשקעה
את הרודח הגבוה ביותר למשק הלאומי.
במקום שאין סתירה בין אידיאל זה ובין האידיאל של
פיזור האוכלוסיה — כדאי לעודד את פיזור האוכלוסיה.

כמקום שקיימת סתירה כין שני אידיאלים
אלה (וזה הדין לגבי רוב התעשייה) ,יש?הכריע
בלי היסוס: למען העצמאות, נגד הפיזור.
זה אינו קל — לא מבחינה נפשית, לא מבחינה פוליטיון.
אין זה קל לגבי הקמת יישובים חדשים, ועוד פחות לגבי
צימצום המיפעלים הקיימים.

אבל מי שרוצה כאמת להגיע אי־פעם לעצמאות
כלכלית, שהיא היסוד לכל עצמאות
מדינית וצבאית -חייב להסיק מסקנה זו.

ך* פני שנמשיך

לפזר את האוכלוסיה, הבה ונפזר את

/האשליות.

בי משאבינו הלאומיים הם מצומצמים ויקרים
-ואותם אסור לנו לפזר.

תצפית

במדינה

• אחדות־העבודה תלחץ על מפא״י לצו־(! את ״מן היסוד״
למערך. אחר, שמצד מן היסוד

העם

נר מז, ני אנשי הקבוצה יסכי מו להתפייס רק

אס יצו רף פינחס לגון לממ שלה, נסוג לוי א שכול מ רעיון הפיוס. אולם אחדות״

יהיה שמח

העבודה, החו ש שת מה תגברות המצדדים ב שלום עם רפ״י ב תון מפא״י, מעוניינ ת
להחליש גורמים אלה בא מצעות אנשי מן היסוד.

חג הוא תמיד שמח. אבל מה אחריו?
לאזרחי ישראל, שחזרו למסלול־חייהם התקין,
אחרי ימי השבתון והגשר, היה חשש
כי גם אחרי החג יהיה שמח. אבל שימחה
מסוג אחר.
ענן! ׳טבור. הדאגה היתד, קשורה כולה
בבעיות כלכליות. ענף יסודי של המשק
נפגע קשוח. פועלי בניין — בשלב זה
בעיקר ערביים — הסתובבו מובטלים. אלפים
מהם מחוסרי־עבודה מזה יותר משלושה חודשים.
רבבות אחרים מוכנים לעבוד בשכר
נמוך מזה שהיו רגילים לו ובתנאים סוציאליים
גרועים יותר.
בעלי חובות קטנים אינם פורעים את השטרות
שלהם בזמן, ובעלי חובות גדולים

• לוי אשכול יעשה מספר צעדים, שכוונתם להכחיש את
השמועות הכלתי־פוסקות על מצב כריאותו המעורער.
היתר: יצא

לבקר

בכמה

מ מדינות

אפריקה,

למרות

שאין

לביקור

שום

ממרה מדינית.

• תפרוץ שערוריה מסביב להקצכת סכום של ששה מיליון
ל״י ל״מרכז לתפוצות״ ,בראשותו של איש משרד החוץ לשעבר
ר״ר חיים יחיל. בתקציב ה שנתי של הממ שלה, הועבר סעיף זה בין יתר
סעיפי ה הוצאות ה שונו ת של משרד ראש הממשלה. רק לאחר אי שור התקציב
הבחינו חברי ועדת הכספים של הכנסת ב קיו מו של הסעיף. הובעה דעה, כי
ספא״י מכינה את האפ שרות לחסל את ה סוכנות היהודית על־ידי הפיכתה
למחלקה

מ מ שלתית ואולי למשרד מ מ שלתי מיוחד לתפוצות. חרות והמפד״ל

מודאגים מ ה תפ תחו ת זו והם י תבעו הקפאת
התקציב וביטול המרכז המיוחד, שאין לו שום
תפקידים ברורים.

• שאלת הנהגת נשואין אזרחיים,
לפחות לגבי אותם המקרים שהרבנות
אינה רוצה לבצעם, תידון כקרוב
בממשלה. בקרב מספר שרים גוברת הנטיה
למצוא אפ שרות שגם קראים, פלא שים או כוהני ם
הרוצים לשאת גרו שו ת, יוכלו לה ת ח תן כחוק,
ונ שואיהם יוכרו על־ידי מ שרד הפנים. המפד״ל
תתנגד להצעה לפיה תינ תן אפ שרות להת ח תן
בנ שואין אזרחיים לכל זוג שהרבנות תפסול
אותו. לעו מת זאת יציעו שרי המפד״ל ל כונן
ועדה מיו חדת, שתבדוק את מיכלול ענייני ה נש
ואין, במטרה לפתור בעיקר את בעיית ה־קראים
והפלאשים,

• שוב תעמוד השחיטה במרכזה
של מערבה ציבורית. ועדה מ מ שלתית
המליצה לאחרונה לצמצם את מספר בתי המט־בחיים
מ־ 23 לארבעה, אשר יוכלו לספק את
כל צרכי הארץ בב שר טרי. מ שרד הפנים
העמיד מספר זה על שמונה. אולם הרבנות
הראשית תתנגד לכך בתוקף, תטען כי שינוי
זה יערער את כל סדרי הכ שרות במדינה. לאמי תו
של דבר, תילחם הרבנו ת על המ שכת המצב
הקיים, בו מתווים בתי־המטבחיים מקור הכנסה
ו שלטון

למוסדות

הרבניים ברחבי

מפלגו ת
קו ל קור א עוגית

הארץ.

• המאבק בין העובדים לבין הנהלת
״אל־על״ עומד להיכנס לשלב
> חמור. בי שיבה של הקברניטים, שהתקיימה ה־
5ש בו ע, הוחלט כי נוכח ה תכ ח שו ת ההנהלה לדרי־
| שו ת צוותי האוויר, י טו סו מעתה הקברניטים
״על פי הספר״ כלומר: ידקדקו בדברים הקלים
ביותר, ובצורה זו יביאו לביטול טיסו ת או

וזיכנון כלכלי גווגדו

לדחייתן, דבר שיגרום לשיבו ש מוחלט של לוח־הטיסות
הקיצי ויביא להפסדים ניכריס.

ההנהלה לא

תוכל

לעשות דבר, כי 5

ז כו תו של הטייס לסרב לטוס אם נידמה לו שמ שהו אינו כשורה במטוס.

• צפויה מתיחות מוגברת בצמרת הנהלת משרד הכטחון.
אחרי שלוי אשכול ה שליט על המ שרד שניים מאנ שיו, קיוו ותיקי ה מנגנון מימי
שמעון פרס כי בזאת תסתיים שתילת אנשי א שכול מעל לראשם. לאחרונה
הועלתה האפ שרות של מינוי סגן מנכ״ל משרד האוצר יוסף שרון לסגן מנכ״ל
משרד הב ט חון

דבר שעורר דאגה בלב ותיקי ה מנגנון, כי עומד על הפרק

טיהור נרחב של כל אנשי פרס, אשר הו שארו על כנם עד לאחר הבחירות.

• ועדי הפעולה כמיפעלי התעשייה יחדשו את פעולתם1 .
כבר עתה נערכים מגעים בין ועדים שונים, כדי להבטיח התארגנות מירבית.
העילה לפעילות ה מחוד שת: ההעלאות הרבות במחירים, תוך הקפאה־למעשה של
השכר. הוועדים ע שויים לפתוח ב שבי תו ת וב הפגנו ת, אם אומנם ינסה שר האוצר
פינחס ספיר להגשים הלכה למעשה את שאיפתו לבטל את תוספת היוקר, אותה
צריכים ה שכירים לקבל בחוד ש יוני הקרוב.

• שני הפלגים הקומוניסטיים בישראל יחדשו את מערבת
ההשמצותההדדיות. לפני צאתם לוועידת המפלגה ה קו מוני ס טית במוסקבה,
ניסו למצוא דרך להידברות מחוד שת ביניהם, אולם על אף תיווכם של מנ~
היגים קו מוני סטיים ברוסיה, לא עלה הניסיון יפה. עם שובם ארצה של נציגי
מק״י ורק״ח, ינסו להסביר לחבריהם כי הצד השני הוא האשם בהמ שך הקרע.

• יצרני סרטים ייטראליים יפתחו כמאבק גלוי נגד משרד
החוץ, יטענו כי פקידיו ומנהליו מתערבים כחופש האמנות
בישראל ובטיפוח קשרי תרבות עם ארצות חוץ. הסיבה העיקרית
לפרוץ הריב הגלוי: הלחץ שמפעיל משרד החוץ על חברת סאלח בע״מ, שהפיקה
את הסרט סאלח שבאתי, לבל תחתום על הסכם עם ברית־המועצות, צ׳כיה
הונגריה, רומניה ויוגוסל בי ה, להצגת הסרט ב תחו מיהן. המפיקים הישראליים
יטענו

כי התער בו ת

המ שרד

גור מ ת

להם

ק שיים

והפסדים

כספיים,

בהמ שך ייצורם של סרטים ישראליים, ובק שרים שהם ק שרו בחו״ל.

השאלה הופנתה לשר החוץ אבא אבן,
לפני פגרת הכנסת* .הובאו גם עובדות
מדהימות על היחידות המדולדלות, שעליהן
הוטל הטיפול בבעיות המרחב. בין היתר:
מחלקת המזרח התיכון, בה עובדים שלושה
פקידים, ובראשם עומד יועץ לענייני המזרח
התיכון. יועץ זה, מרדכי גזית ,״הוא מומחה
חשוב ליחסי ישראל־אמריקה, אך פחות
ידוע כמומחה ליחסי ישראל־ערב״.
בתשובתו בכנסת הבהיר אבא אבן עד
כמה קשר, למצוא אנשים מתאימים לסוג
זה של עבודה. הוא דיבר על הצורך להבקיע
את חומת הניתוק של ישראל מן המרחב,
נתן להבין כי משרדו יעשה צעדים ממשיים
בכיוון זה .״הניתוק בינינו לבין המרחב,״
הכריז ,״הוא תופעה מדינית, נפשית וכלכלית
חמורה.״
השבוע התפרסמה בירושלים הודעה על
שינויים במיבנה משרד החוץ. השינוי שזכה
לפירסומת הרבה ביותר: הקמת אגף לענייני
המזרח התיכון, תחת המחלקה שהיתר,
קיימת עד כה .״ראש האגף החדש,״ נאמר,
״יקבל הסמכויות ההולמות תפקיד זה. הוא
יצורף להנהלת המשרד. מעמדם של ראש
האגף ועובדיו ייקבע בקרוב.״
ראש האגף: מרדכי גזית.
מחכים להוכחה. לאחדים. נראתה
ההודעה כצעד ראשון לקראת !המשימה
הגדולה של הקמת משרד מיוחד לענייני
המרחב. אולם גם הם לא מיהרו?קבוע
את דעתם סופית. הם רצו לראות. תחילה,
אם אמנם מבשר השינוי במסגרת המינהלית
גם שינוי בגישה העניינית.
את זאת יצטרך אבא אבן להוכיח לא רק
על־ידי העלאתו של מרדכי גזית בדרגה,
אלא גם על־ידי צעדים חוזרים ונישנים,
שיבהירו היטב כי בעיית היחסים המרחביים
עומדת סוף־סוף להיוון מוכרת על־ידי
משרד החוץ הישראלי בבעייה הראוייר,
להיכלל בראש עיסוקי המשרד.

שיחבלו

פושטים את הרגל או מתבוננים באימה באפשרות

אלא שהמצב הזה הוא רק הקדמה. באופק
מסתמנת אבטלה של ממש, שתפגע בשלב
ראשון ברבבות פועלי־בניין, שחורים כמק־צועייס׳
.פגיעה נוספת בענף זה תשפיע מייד
על ענפים אחרים, כמו הלבשה, מותרות,
בילויים — ואפילו מזון.
אין זו תצפית מעורפלת. זוהי תחזית
ברורה לחלוטין, והיא היתד, כבר צריכה
להיות עובדה קיימת. אלא שמשרדי הממשלה
ומעסיקים גדולים נצטוו לעשות מאמצים
כדי לדחוק מעט את הקץ — עד לאחר
החגים.
עתה, משעבר חג הפסח, ייסגר המעגל.
אלא שגם דבר זה, כמו רוב הדברים בארץ,
לא ייעשה בבת־אחת. כי בדרך עומד עוד
חג — יום העצמאות. אבל זהו חג קצר,
והוא יחלוף בעוד שבועיים ימים. ואז יהיה
שמח.
שמח במובן של שביתות־אזהרה, תורים
רועשים בלישכות־ד,עבודה, ואולי גם הפגנות
ומכות.

נזנגנזן
•צ אה למרחב?
״היכן, בכל המנגנון העצום של ממשלת
ישראל, וכל התקציב העצום של 4.6מיליארד
לירות — היכן הכוח המוקדש להשגת
המטרה העליונה של דורנו, הציווי
היסודי של מדינת ישראל — השגת השלום?״

הקוראים ליצחק בן־אהרן ״אבי המערך״׳
בהסבירם כי הדחיפה הגדולה לשותפות
אחדות־העבודה־מפא״י היה מאמרו הגדול
בדבר ,״עוז לתמורה בטרם פורענות״ .בן-
אהרן עצמו דוחה כינוי זה, ובצדק. כי מה
שהוא חזה במאמרו היה איחוד כל המפלגות
ד,פועליות בישראל, כדי להנהיג במדינה
מישטר סוציאליסטי חלוצי.
השבוע שוב נשמע קולו של בן־אהרן,
חבר קיבוץ גבעת־חיים, קורא לאיחוד סוציאליסטי.
בראיון שפורסם בדבר תבע
לצרף את מפ״ם, מן היסוד ורפ״י למערך
מורחב, שיהיה בסיס לממשלת פועלים
חדשה.
מ״פ״ם ומן היסוד ׳ ל א -הגיבו. אבל רפי׳י
מיהרה להודיע שהיא תכנס את הנהגתה,
כדי לדון בהצעה.
ההכשר. עוד בטרם יכלו ראשי רפ״י
להתכנס, טירפדה גולדה מאיר את התוכנית.
היא הצהירה: אין מקום למערך עם רפ״י,
באשר זו פרשה והוציאה את עצמה מכלל
תנועת העבודה. אם ר&״י רוצה לחיזור,
אמרה מזכירת מפא״י, היא יכולה לשוב
הביתה, למיפלגה־האם.
על כן, כאשר התכנסו אנשי רפ״י, לא
נותרה לפניהם ברירה, כי אם להסתפק
בהחלטה פושרת, המקבלת עקרונית את
ההצטרפות למערך, אך דוחה את ההצטרפות
לממשלה.
אך דבר אחד לא עלה עוד בידי גולדה
מאיר למנוע. רפ״י הוקעה מראשית צעדיה
כמי שפרשה מכלל תנועת העבודה, ויש
להגדירה כמפלגה לא־פועלית — אי־שם
בין גח״ל לבין הליבראלים העצמאיים על
המפה הפוליטית. רפ״י עצמה מתנגדת לתו
זה, מנסה להציג את עצמה כמפלגת פועלים
לכל דבר.
היא עושה זאת בעיקר בגלל העובדה,
שחלק גדול מקולותיה בא לד, מתוך ההתיישבות
העובדת ומקרב הפועלים המעריצים
את דויד נן־גוריון. הודעתו של יצחק בן־ .
אהרן היתר, תעודת־הכשר לרפ״י, כי אכן
היא נחשבת למפלגת פועלים. כאשר ניתן
הכשר זה על־ידי ״אבי המערך״ — ערכו רב.
י * על־ידי אורי אבנרי, בוויכוח על התקציב
ס שרד החוץ.
העולם הזה 1493

התבונן בתמונה זו: היא מואה שני
אנשים עוסק נסחו וודאוים. זוהינעולה נדתי־חוקית ונעשית יאוו סיום
0111111 הזח־ : 1118
• משרד האוצר מזרים דולארים לסוחרים פרטיים, מתיך־ ידיעה
ברורה, כי בסן? זה יגיע לשוק השחור -רכר המהווה עבירה על
הוקי הפיקוח על מטבע זר.
• פעולה זו נעשית מכלי שניתנה הודעה על ק* לוועדת הכספים
של הכנסת, מבלי שקיבלה אישור רשמי ומכלי שתיכלל בגלוי
בתקציב המדינה.
• הדולארים נמכרים כמחיר העולה על מחירם הרשמי.
• ההפרש אינו נרשם אצל החשב הכללי, ואין בל ביקורת על
השימוש בו.

ה או צ ר
מספסר
** משלת ישראל מוכרת דולרים ל־
^ ן שוק השחור. משרד האוצר מפרנס את
רחוב לילינבלום הידוע לשימצה. מחזור
שנתי של עשרות מיליוני דולרים שחורים
מגיע לידי מבריחי הון — בידיעתו ובאישורו
של משרד האוצר.
זהו אחד הסודות הפחות ידועים של
ישראל.
המשטרה עומדת אין־אונים בפני תופעה
נאלצת לעצום עיניים ולתת לרחוב

לילינבלום לפרוח. כאשר מנסה בכל זאת
המחלקה לחקירות כלכליות של המשטרה לבצע
את תפקידה, היא מוצאת את עצמה
במצבים מגוחכים. כפי שקרה, למשל, ביום
ששי לפני שלושה שבועות: אחרי עיקוב
ממושך ומייגע הצליחה המשטרה
לעצור שני דגים שמנים, כשברשותם אלפי
דולרים. זהו חלומו של כל שוטר, כי
הידיעה הברורה שפלוני הוא ספסר של דולאינה
מספיקה בבית־המשפט. הפעם רים נתפסו השניים סוף־סוף כשהם מחזיקים דולרים,

כלו

ממ ש ב שעת הפשע.

אבל השניים שוחררו לאחר כמה שעות,
מבלי שנפתח נגדם תיק. כי התברר שהדו־לרים
שברשותם באו ממקור רשמי, וכי
למעשה ממלאים שני ספסרים אלה שליחות
מטעם משרד האוצר.
השבוע עצרה המשטרה את הדג השמן
ביותר של שוק הדולרים, את עמנואל ביטר־מן,
ושיחררה אותו כעבור שלוש שעות.
גם כאן התברר שביטרמן פועל בידיעת
האוצר.

שלום לסגן המנה?
ך* עובדות הן פשוטות. כל יום בן
) שעה שמונה־וחצי בבוקר מתרכזים בקפה
ונציה שברחוב אחוזת בית בתל־אביב,
מול בנק איגוד, כעשרה ספסרים. אלה הם,
למעשה, רק סוכני־מישנה.
הם ממתינים, משוחחים, מחליפים אינפורמציות
על מצב השוק ועל הביקוש
המשוער לדולארים באותו יום. לקראת שעה
עשר מופיע עמנואל ביטרמן במכונית הנושאת
מספר שודיצי. שני סוכני־מישנה, עוזריו
הישירים של ביטרמן, ניגשים אליו,
מחליפים עמו כמה מילים, וחוזרים לקפה.

ביטרמן עצמו נכנס לבנק איגוד, אומר שלום
ידידותי לסגן מנהל הבנק, מר סלומון,
וליועץ המשפטי של הבנק, עורך־הדין דותן,
ולאחר שיחה קצרה באידיש עם הקופאי,
הוא עולה לקומה השניה.
בקומה השניה נכנם ביטרמן בדלת הראשונה
מימין, דלת עליה כתוב י שראפינה,
שם יושבת גברת שנלר.
לאחר שהיה של כמה דקות בחברת ישרא־פינה,
יורד ביטרמן אל הקופה, מוסר לקופאי
טופס חתום, ומקבל ממנו שתי חבילות
שמנות של דולרים. הקופאי עוטף את השטרות
הירוקים בניר עתון.
עם הדולרים בתיק יוצא ביטרמן החוצה,
שם ממתינים לו בפינה, מתחת לעץ, שני
עוזריו, סוכני־המישנה הולצמן ויאניק. הם
לוקחים כל אחד חבילה ונעלמים בחצר, בין
הבתים מספר 24ו־ 26 ברחוב אחד־העם.
חבילות הדולרים מכילות לפעמים 50
אלף דולר, לפעמים 100 אלף דולר, הכל
תלוי במחזור העסקים בשוק הדולארים
באותו יום.

לכורסה

-והחוצה

**יהד כייטרמן זה, המתנהג כבוס
בית בבנק איגוד, המקבל אישורים להוצאת
מאות אלפי דולרים מחברת ישרא־פינה,
ואשר לו מייחלים כל בוקר עשרות
ספסרים?
עמנואל ביטרמן, חבר בורסת היהלומים
החשובה של אנטוזרפן, הגיע ארצה כתייר
בשנת , 1960 יחד עם אישתו ובנו. הוא
השקיע סכום של 10 אלפים דולר במפעל
לחידוש צמיגים הגלגל. מתוקף היותו חבר
הבורסה באנטוורפן, היתד, לביטרמן זכות
השתתפות בבורסת היהלומים של תל־אביב.
לפני כשנה, לאחר שצ׳קים בחתימתו חזרו
ללא כיסוי, נערך משפט פנימי בבורסת היהלומים,
וחברותו של ביסרמן שם הופסקה.
באותה תקופה פשט את הרגל ידידו
הקרוב ושותפו, דויד ראנד, איתו הקים ביחד
את חברת ראנביט, בעלת מיגרשים יקרים
ברמת־גן, ואת חברת ביטראן, בעלת נווה
חוף קיסריה, הלא הוא השיכון המפואר
לתיירים. רכוש שתי החברות עוקל לאחרונה

הספסוים מתלוננים: או שהאוצר יפסיק

ל שאלותיהם של כתבי העולם

במ שרדי חברת ישראפינה היא הגברת שנלר, ה מ מונ ה
על מכירת דולאריט. כאשד נתבק שה הגברת שנלר, לה שיב
הזה, הרימה את הטלפון כדי להזעיק את שוערי הבנק.

על־ידי הנושים של דויד ראנד, שפשט רגל
והשאיו חובות המסתכמים במילייגים רבים.
ברכישת המיגרשים ברמת גן וברכישת
נווה חוף קיסריה, לא השקיעו שני השותפים
אף פרוטה מכיסם, אבל הממשלה
העניקה להם מעמד של מפעל מאושר, עם
הלוואה של שלושה מיליון לירות.
לאחרונה הצליח ביטרמן להגיע להסכם
של פשרה עם בעלי הצ׳קים שלו, והתקבל
מחדש לבורסה של אנטוורפן.
הנושים של דויד ראנד נאלצו לוותר
לעת עתה על רכוש החברות של ביטרמן,
כי איש־העסקים הממולח הוכיח שאין כל
קשר בינו לבין ידידו ראנד. פרשה זו
עומדת להסתעף בקרוב, כאשר יגיש פרקליטו
של ביטרמן תביעה נגד בנק מסויים,
בדבר יהלומים שהועברו ממקום למקום ללא
אישור בעליהם. עד היום לא הצליחו נושיו
של ראנד למצוא בארץ אף לא כסא אחד,
או שולחן אחד, השייכים לפושט־הרגל.
חברת י שראפינה, אשר במישרדה מקבל
ביטרמן את האישורים לה,קצבת הדולרים,
היא חברת־בת של בנק איגוד. הון המניות
שלה מסתכם ב־ 25 אלף לירות, מחציתן בידי
בנק איגוד ומחציתן בידי חכרה אמריקאית
בשם סברה, שכתובתה אינה רשומה.
בנק איגוד עצמו שייך כמעט כולו לבנק
לאומי לישראל, ואילו בנק לאו מי לישראל
שייך לסוכנות היהודית, לאוצר הת־י
שבות היהודים, ולמוסדות ציוניים שונים.
למעשה מבצע הבנק את מדיניותו של המנהל,
ד״ר ישעיהו פורדר, היושב בין
השאר גם בוזעדת השרים לענייני כלכלה,
אם כי אינו שר.
בנק איגוד מטפל, מאז קום המדינה,
בכל עיסקות היהלומים. הוא ידוע כבנק
המחזיק סכומים גדולים של דולרים מזומנים׳
בעוד בנקים אחרים נזקקים לעתים
לשרותו של בנק ישראל כדי לפרוע צ׳קים
מעל ל־ 20 אלף דולר.

צ׳קים ישראליים כביירות
ך* ל אדם כישראל יבול היום לקבל
^ אישור להקצבת מטבע זר לנסיעה לחו״ל
ולמטרות רבות אחרות. דולרים כאלה אפשר
לקנות במחיר הרשמי בכל בנק. מדוע, אם
כן, נזקקים אזרחים כה רבים לשרותיו היקרים
והבלתי־חוקיים של השוק השחור,
ובסכומים כה גדולים?
מרבית קוני הדולרים השחורים הם אנשים
שאינם יכולים לגלות למשרד האוצר
את אפשרויותיהם הכספיות. במילים אחרות:
מלווים בריבית קצוצה, מעלימי הכנסות מ־מס־הכנסה,
מבריחים למיניהם, ופושעים. אנשים
אלה אינם יכולים להפקיד את כספם
בבנק, או להשקיע אותו בניירות ערך. הם
אינם יכולים לנצל אותו בארץ, ולכן הם
מבריחים אותו לחו״ל. לשם כך דרושים להם
דולרים שחורים.
סוג אחר של לקוחות הם יבואנים, המייבאים
סחורות ברשיון, אבל מנסים לרמות

את המכס. לשם כך הם מבקשים מן האוצר
הקדבת־מטבע קטנה ממחיר הסחורה שהם
מבא־ם הם מציגים בפני שלטונות המכס
חשבון על סכום קטן בהרבה, ומשלמים
פחות מכס. כדי לשלם בכל זאת בחו״ל, את
מחירה האמיתי של הסחורה, דרושים להם
הדולרים השחורים. ההפרש במחיר בין

זוכרים עדיין ימים באירופה, עת איבד
הכסף את ערכו בן־לילה. אנשים אלה קונים
זהב ודולרים כדי לשמור על ערך כספם,
מתוך אמונה מיסטית בכוחו של הדולר.
אבל אלה הם, כאמור, אחוז קטן
מאד. רוב הדולרים השחורים מגיעים בסוף
הדרך אל חשבונות בבנקים השוויציים
שאינם נושאים שם כלשהו, אלא מספר. סידור
זה אורגן בשוויץ, בין השאר, לשירות
הלקוחות הבאים מארצות בהן קיים פיקוח
על המטבע, כמו ישראל. שום כוח שבעולם,
ולבטח לא משטרת ישראל, לא יצליח
להוציא מן הבנקים השוויציים את סוד
השם המסתתר מאחורי המספר.
החוק הישראלי אוסר אמנם החזקת דולרים,
ומחייב גם תיירים להכריז על כמות
המטבע הזר שברשותם. אך למעשה חדלו
שלטונות המכס בחיפה ובלוד להקפיד על
כך. עתה מותר לתיירים לפתוח בארץ חשבונות
דולרים בבנקים, להכניס ולהוציא
דולרים מחשבונותיהם, ואף לתת לבנקים
הוראה להעביר כספים לחשבונות בנקים ב־חו״ל.
רשתות ההברחה של דולרים משתמשות
בתיירים כדי להעביר דולרים לחשבונות
נושאי מיספרים בשווייץ. שיטה זו
מונעת כל אפשרות של הוכחת ההברחה.
רק במקרים בודדים מצליחה המשטרה
להוכיח הברחה, וגם אז רק בשל חוסר
זהירות של המבריח. כך קרה לתייר הבלגי
משה זילבר בחיפה, שנעצר כחשוד בעיסקה
עצומה של הברחת משאיות לישראל, ששוחרר
ערב פסח בערבות גבוהה מאד. הכסף
לערבות נאסף בין ידידיו של עמנואל ביטר־מן,
ולמחרת שיחרורו נראה התייר הבלגי
בקפה ונציה בתל־אביב.

אליו הממשלה דולרים רבים, וגורמת לכך
שההיצע יעלה על הביקוש. בצורה זו, שומרת
היא על ערך הלירה, כי לולא כן היה
כבר הדולאר מגיע לחמש או שש לירות
ואולי יותר.
לפני הבחירות, עת חששו רבים מפיחות
אפשרי, הזרימה הממשלה עד חצי מיליון
דולר ליום אל השוק השחור. במוספים כל־כליים
של העיתונים השונים, בפינות קטנות
בתחתית הגליון, התבשר הציבור שמחיר
הדולר השחור קרוב עדיין לדולר הרשמי,
וזה עזר ללוי אשכול ולפינחם ספיר לשמור
על שלווה יחסית בשוק.
כאשר מסיבה זו או׳ אחרת אין מספיק
דולרים — קופץ מיד המחיר בלילינבלום.
בקפה ונציה יודעים לספר על אותו יום
מר ונמהר, כשעמנואל ביטרמן חלה בשפעת,
ולא בא בבוקר. הדולר קפץ אז
ל־ 3.50 לירות, והיה הכרח להזעיק את
גברת ביטרמן מכיתה, כדי שתמלא את
מקום בעלה.
הפשיטות הנדירות של המחלקה הכלכלית
של המשטרה הביאו גם הן מדי פעם לעליה
במחיר הדולר. השלל היה זעום לעומת הנזק.
כאשר
מסיבה טכנית כלשהי אין דולרים
בשעה עשר, מתפזרים סוכני־המישנה באזור
המסחרי, מרגיעים את הרוחות, ומבטיחים
בשמו של הבנק דולרים תוך חצי
שעה.
לדעת האוצר עוזרת שיטה זו גם לשמירה
על שמה הטוב של הכלכלה הישראלית בעולם.
מאותה סיבה קנתה ממשלת ישראל
בשנת 1951 את מרבית הלירות הישראליות
שהוצעו למכירה בשוויץ, דבר שנתן מחיר
גבוה ללירה בשוק השחור הבין־לאומי וגרם
הוצאה כבדה מאד לקופת המדינה בתקופת
הצנע. אבל כבוד המדינה ניצל בעיני ספסרי
העולם כולו.
אף כלכלן בעולם אינו בודק את הכלכלה
של מדינה לפי מחיר הדולר בשוק השחור
שלה. כל תלמיד בשנה ראשונה בפקולטה
לכלכלה יודע, שיש להשחית את כוח־הקניה
של הכסף בשוק המקומי עם השוק העולמי.
וכאשר קונים בארץ סיגריות במחיר
הנותן לדולר ערך של שש או שבע לירות
— יודע כל אחד כי המחיר הממוצע של
הדולר השחור — 3.40 לירות — הוא בלתי
מציאותי.

הרווחים -קרן סודית

יוצא מהבנק

פניו, כדי

שלא

יוכ לו

׳ד־ימינו של עמנואל בי ט ר מן (שני משמאל) ,לאחר שהבחין
בצלם העולם הזה. הוא הוציא מטפח ת גדולה, כיסה בה
להכירו, בהע מידו פנים נ י נתקף ב התקפת שעלת חריפה.

דולר שחור לדולר רשמי הוא רק עשרה
אחוז, בעוד ההפרשים במכס יכולים להגיע
למאות אחוזים.
עוד סוג של צרכני־דולרים הם מבריחי
הזהב. כמות הזהב שנאגרה בארץ עולה,
לדעת מומחים, על כמויות הזהב בכל הארצות
השכנות גם יחד. זהב זה מגיע ארצה
בעיקר מירדן ומלבנון, ומשלמים את תמורתו
בדולארים שחורים. לפני כמה שנים
נתפסו בלבנון מבריחי זהב, כשברשותם חבילת
צ׳קים על סך 28 אלף דולר, כולם
לפקודת אזרחים ישראליים, מוסדות דתיים
וישיבות, שנשלחו כתרומות ומתנות מאר־צות־הברית.
משטרת ביירות העלימה עין,
תמורת תשלום נאות.
רק חלק קטן מן הדולרים השחורים נמכר
לאזרחים רגילים, בעלי הכנסה בינונית, ה
חשוד
אחר בהברחה שנעצר ושוחרר ערב
פסח בערבות גבוהה הוא אשר ביטרמן, מרחוב
חזון איש 17 בבני ברק, אחיו של
עמנואל ביטרמן הגדול.

שער הדולאר ומידות החום
^*סתכר שממשלת ישראל, על-ידי
^ו הז רמת הדולרים לשוק השחור, מעודדת
את מבריחי הזהב הלבנוניים, את עוקפי המכס׳
ומעל לכל — את מעלימי ההכנסות.
איש אינו חושד בממשלה שזו היתד,
מטרתה המקורית.
ממשלת ישראל מתכוונת, למעשה, לשמור
על מחיר בלתי מציאותי לדולר, גם בשוק
השחור. מכיוון שבשוק זה נקבעים המחירים
אך ורק לפי ההיצע והביקוש, מזרימה

^ לכלנים אחדים מצדיקים את מעשיה
של ממשלת ישראל בטענה, כי על־ידי
מכירת הדולרים סופגת הממשלה את עודפי
הכסף מן השוק ומאיטה בכך את קצב
האינפלאציה. לדעתם מוציאה הממשלה בשיטה
זו כ־ 100 מיליון לירות לשנה מן המחזור.
אבל
למעשה הפסידה הממשלה חלק ניכר
מאותו סכום, על־ידי השתמטות מתשלום
מס־הכנסה ומכס, שהיא עצמה עודדה.
לעומת זאת, עבור הלירות הללו, שילמה
הממשלה בדולרים טובים.
כלכלנים אחרים אומרים שלממשלת ישראל
יש דולרים רבים, בעוד חסר לה כסף ישראלי•
לכן נאלצת הממשלה למכור דולרים
ולקנות לירות. לדעתם מוטב למכור את
הדולרים לכל המרבה במחיר, ומותר להזדקק
לשם כך אפילו לשוק השחור. כלכלנים
אלה סותרים, כמובן, את הקודמים, שדיברו
על חסימת האינפלאציה.
מכל מקום, יהיו אשר יהיו נימוקיה של
ממשלת ישראל, אין שום הצדקה לכך שכל
העניו יתרחש במחתרת, בעזרת אנשי לילינ־בלום,
ללא ידיעת מבקר המדינה, החשב
הכללי, הכנסת, תעדת הכספים של הכנסת,
והציבור. הכנסת והציבור רשאים, למשל,
לדעת מה קורה ל־ 20 מיליון לירות בערך,
אותם מרח־יח האוצר מדי שנה בעיסקות
מפוקפקות אלה. חוסר הידיעה הוא המצמיח
את השמועות האומרות שכסף זה נועד
לקרן סודית, אשר איש אינו יודע מה
טיבה ומי מפקח עליה.
השבוע, כאשר סיים העולם הזה את
חקירתו ופנה לגורמים שונים בשאלות שוכנות׳
התקבלו התשובות הבאות:
• משרד האוצר :״אתם לא הראשונים
שפנו אלינו בעניין זה. למשרד האוצר לא
ידוע כלום על כל הענין הזה.״

בנק איגוד ו מנהלו ד״ר יוסף

פו ט:

1שחמשטוה תתאפק
״תצאו מיד מן הבנק. אני מזמין מיד משטרה.
אין לי זמן לדבר עם אף אחד מכם.
אני מבקש מכם לצאת מיד מן הבנק ולא
לחזור הנה יותר!״
• הספסרים — נעלמו מן האופק, העביר
ו תוך חמש דקות על פני השטח הענק
המשתרע בין הרחובות מונטיפיורי ויהודה
ד,לוי, את הידיעה: מצלמים!
הספסרים חשבו שזו פשיטה משטרתית.
לדעתם הגיע הזמן שישרור תיאום בין
המשטרה למשרד האוצר: או שהמשטרה
תתן לאוצר לעבוד בשקט, או שהאוצר
יפסיק לפעול בניגוד לחוק.

״חעורס חזור דווש:
9ייערף דיון על עיסקות אלה
כוועדת־־הבספים של הכנסת, או
בפורום מוסמף אחר.
9יוחלט רשמית אם -ואיך -
יש להמשיך כמכירת דולארים
חופשית.
• הרווחים ממכירות אלה יוכנסו
לתקציב הגלוי של המדינה.
• מבקר המדינה יבקר את הפעולות
האלה כאופן שוטף.

מסוכני־המי שנ ה
אחד
של ביט רמן, מ מ תין ליד

בית־הקפה, המ שמש כמקום מיפג ש קבוע.

במדינה
ההסתד רו ת
דרך הטב?
עסקני הסתדרות בכירים התכנסו השבוע
בתל־אביב, כדי לרון בשאלה ששום אדם
הגון לא היה מתלבט בפתרונה: האם כדאי
לשמור על הוקי המדינה, או שייתר משתלם
לעקוף אותם.
אייסדריס. על שולחן הדיונים הונח
תיק עב־כרם, שכלל בתוכו דו״חות שנתיים
של המוסד לביקורת — מוסד הסתדרותי
הדומה למבקר המדינה — על המצב
בבית־החרושת סיגריות לוד. התיק כלל
שורה ארוכה של פרטים, אשי בשפה—,פקידות
הישראלית מוכרים כ״אי־סדרים כספיים״.
בין
השאר צויינו העובדות הכאות: קניית
חומרי־גלם ללא מיסמכ״ם מתאימים, קיום
קופה ב׳ שאינה נתונה לפיקוח, זיוף רישום
המכירות, חלוקת כסף וסיגריות לחברים,
ותשלום פרמיות־יצור לאנשים שלא עביו
בעבודות יצרניות.
חוק האגודות השיתופיות מחייב אמנם
להעביר נושאים מסוג זה לטיפול המשטרה,
כדי שזו תחקור ותקבע אם יש מקום להעמיד
את האחראי לדין, אך עסקני ההסתדרות
אינם אזרחים רגילים, הכפופים
בראש ובראשונה לחוקי המדינה. לגביהם,
יש חשיבות עיקרית לשאלה, האם ישרת העניין
את יוקרת ההסתדרות ואת השם הטוב
של משק העובדים.
הנושא הנידון, מיפעל סיגריות לוד, הוא
מיפעל הסתדרותי בעיקרו. המיפעל הוקם
ב־ ,1951 בקואופרטיב של חיילים משוחררים.
החיילים המשוחררים עצמם החזיקו
אז ב״ס׳ל 50 ממניותיו. יתר המניות התחלקו
בין קופת הקואופרטיבים, שבידיה היו 32
מהמניות, לבין משקיעים זרים, בראשות
חברת ז ליג מן ו שו ת /שלהם היה ידע רב
בייצור סיגריות.
המיפעל סיפק במשך שנים סיגריות כמו
סילון, לוד, כגסת 6ונובלס, אך אי־הסדרים
הכספיים ליוו אותו כמעט מראשיתו. דו״חות
המוסד לביקורת, שנדונו השבוע בכנס עסקני
ההסתדרות, כללו את עשר השנים מ־1951
עד . 1961
חלק מן העסקנים דרש להגיש את מימצאי
הביקורת למשטרה, וחלק אחר תבע לגנוז
אותם, אך על עובדה אחת לא התנהל כלל
ויכוח: עתידו של המיפעל היה נתון
החודש בספק. מזה שבועיים שובתות כל
מכונותיו וחדלה האספקה לשוק. אם לא יתרחש
נס של הרגע האחרון, ישבוק בית־החרושת
חיים לכל חי.
מידי?{ מיוחד. המיפעל בלוד סיפק כר
נרחב לצמיחת שערוריות. כי שוק הטבק
בישראל הוא אחד השווקים הפרועים ביותר
במדינה. בניגוד למדינות אחרות, כמו צרפת
למשל, שם קיים מינהל לאומי מיוחד
לטבק, מתנהלת בישראל התחרות פרועה.
כל מגדלי הטבק, שרובם המכריע הם
כפריים ערביים, חייבים לקבל רשיון מיוחד
מטעם המכס, על מספר מסויים של דונאמים
אותו הם מתכוונים לנצל לגידול טבק. ככל
שמספר הדונאמים שאושר לחקלאי גדול
יותר, כן גדלים סיכויו לקבל מיפרעות
כספיות מהחברות המייצרות סיגריות, הקונות
על־ידי רך חזקה על יבוליו.
את המיפרעות נותנים זמן קצר אחר קבלת
הרשיונות, בחודשי האביב. בסתיו מקבל
יצרן הסיגריות את חבילות עלי הטבק, אך
הייצור הממשי מתחיל רק בקיץ, לאחר ש־הטבק
עובר תהליך ממושך של יבוש ומיון.
לכן זקוקה כל חברה העוסקת בייצור
סיגריות לאדם מיוחד, המסתובב בכפרי הערבים,
כדי שישמש לה בלש ומודיע.
אדם זה מברר בתחילת השנה מי מבין
הכפריים מתעתד לבקש רשיון לגידול טבק.
לאחר מכן עליו לנצל את קשריו במכס,
כדי להיוודע כמה דונאמים אושרו לאלמוני
וכמה לפלמוני. את הפרטים האלה הוא מעביר
לחברה המעסיקה אותו, כדי שזו תדע
עם מי להתקשר. אחרי שהחקלאי קיבל
מיפרעה מן החברה, חייב המודיע לפקח כי
אכן הוא עומד בדיבורו ושותל את הכמות
המוסכמת. את הג׳וב הזה מילא בחברת
סיגריות לוד ג׳ול אמסטל, מי שהתפרסם
בזמנו כתושב חיפה שנחטף ועונה על־ידי
ההגנה, בימי תש״ח הסוערים, וכמי שמשרד־הבטחון
התחייב לפצותו לאחר מכן.
עבודתו של אמסטל, הנעשית ברובה בתנאי
שדה, איפשרה עתה לעסקני ד,הס־
(המשך בעמוד ) 12

כולד זהר וקסם
עם לכת דור ה־גלוס
בכל בקבוק חד ש של דורה־גלוס מצויות
פניני 011**1014 לערבוב הומוגני של
הלכה בגווני האפנה החדי שים.
, 00* * 01011 הלכ ה היחידה המכילה
כבר * 1א **0א 1ו*א,הלבה השומרת על צפרניו.
011** 01011 אינה מ תקלפ ת ומצפה בצורה
שווה ו חלק האת הצפורן.

- 0 1 0 $ 5ו 0ץוו01
לצפורגייד
קס ם לצפורנ״ד
זהר וקס

(סוג ג׳)
* קורם בוקר מזורז
(סוג ג׳)
* קורם ערב יסודי
* קורם מיוחד למתקדמים(סוג ד׳)
• חדר עבודה לנסיון מעשי
— ראשון ויחיד בארץ.
ס תעודות למסיימים.

למד במוסד מוכר !

הפתיחה :
28 באפריל

מנח לחש 11 נא1ת הונשית

ת־א רת־ 0מ1לנסקי 7 1טל 229960 .
משקפי מגע

58$א 1£ז/10 זז 001
המכון לקידום הראיה ע״ש

י. ל .גרוזובסקי
ת ״ א ״ ו ח׳ הנה /ל ^ /ן ל -סספספ
ונייי ז ח וזרנכי

רח׳ אלנבי 111ת״א,
בנין קולנוע. תמר•

טל 613335 .

במדינה

בית־ספר־דמחזא!ת

כ תי בתמ חזו ת
תסכיתי־רדיו
ת ס רי טי גולויזיה
על צוות ההוראה נמנים מרצים
אוניברסיטאים, אנשי תיאטרון, רדיו
וטלויזיה (העוסקים בעבודה זו
בארץ< ,בוגרי אוניברסיטאות בחו״ל
בפקולטות למחזאות — רדיו —
והפ קת תסריטי טלויזיה.

מתקבלים מועמדים בעלי השכלה תיכונית בלבד
שיעברו ועדת־קבלה של בית-הספר.

מספר

המקומות

מוגבל

ההרשמה תחל ב־ 12 לאפריל ותתקיים בבית־הסתדרות
המורים, רח׳ בן סרוק ,8ת״א( ,מאחורי
בנין ועד הפועל* טל ,240222 .במשך 10 ימים בלבד,
בשעות 4—7אחה״צ.
הלימודים יחלו ב־ 1.5ויימשכו 7חדשים בשני מועדים
1113130 ובו!71־ו־מ 1ת
החודש נפתחים קורסים חדשים
למועדי הבחינות יולי, נובמבר 1966
הרשמה לכיתות בוקר ט׳ ,י׳ ,יא׳ ,יב׳
פרטים והרשמה: מ־ 1 — 8בבוקר ; ומ־ 8 — 4בערב

תל־אביב
דרך פ״ת 126
(מול הקריה)

תל־אביב
דרך פ״ת 44
(מול בית הדר)

חיפה
רח׳ בלפור 5
(מול הטכניון)

של יוסף שפרינצק המנוח, היו״ר הראשון
( ה ס שן מעמוד ) 11
תדרות לטפול עליו חלק מן האשמות לאי־ של הכנסת.
ה מו עמדהרגיעי. הירושלמים נדהמו
הסדרים הכספיים במיפעל הסיגריות. אך
מסע־ההשמצות לא נגע רק באמסטל. הוא מהמועמד החדש, שאיש כמעט לא הכירו
עד אז. בין הפעילים הנמרצים למען שפרינ־פגע
גם באחרים.
״האחראי לעניין נפטר״ .בשלהי צק בלטו אנשי מפא״י, שהחלו לעשות
,1963 כשמצבה הכספי של החברה היה. נפשות למענו
ההפתעה הגדולה מכל: המועמד בעל הנואש,
פורק קואופרטיב החיילים המשוחררים.
קופת הקואופרטיבים, המשמשת מעין סיכויים הכמעט־ודאיים לתפקיד הנכסף, אד־בנק
של הקואופרציה ההסתדרותית, רכשה קאופמן, הודיע כי אינו חפץ בתפקיד וכי
את חלקם במיפעל. מאז הפך בית־החרושת הוא תומך בשפרינצק. ישיבה של הרגע
למיפעל הנתון לשליטתה הכמעט־בלעדית האחרון של הירושלמים, המהווים כמעט
רוב ( )450/0בוועידה, החליטה לאחר לבטים
של ההסתדרות.
באותה עת העביר מרכז הקואופרציה אח לתמוך במועמדותו של שפרינצק.
אז, חמש דקות לפני שהכל נגמר, התאחד
מחברי אגד למיפעל הסיגריות, כדי
שינהל אותו ויעמידו על הרגליים. המנהל פוצץ העסק. ציר הוועידה מהשלוחה בתל־החדש,
יעקוב בנאי, שהיה בעבר קצין ה אביב עמיר (״פילון״) דוידסון היה הראשון
מבצעים של הלח״י, נראה לעסקני ההסתדרות שהעביר את הידיעה; אחרי חמש דקות ידעו
כאיש המתאים כדי להתמודד עם בעיותיו אותה כבר כולם: אהוד שפרינצק היא עובד
של המיפעל הכושל. בנאי אירגן מחדש את של מנגנון מסויים. בתוקף תפקידו הוא
העבודה, הקים ועדות מיוחדות לניהולו אחראי על ענייני הסטודנטים, וכדי שהשועודד
את העובדים. אך צל העבר הכושל ליטה על הסטודנטים תהיה מלאה ושלמה,
רוצים עכשיו שהוא ייבחר לתפקיד
של המיפעל רדף אחריו.
יו״ר ההתאחדות.
הוא פנה למוסדות ההסתדרות, ביקש
שפרינצק נבוך מן ההאשמות. הוא הודה,
שיחשפו פעם ולתמיד את שערוריות העבר,
כדי שהוא עצמו לא יואשם בעתיד כאחראי כי אומנם עבד בתפקיד זה, טען כי הת־להן.
איש לא שמע לו.
עד התקופה האחרונה התנהלה מערכה
כבדה מאחורי הקלעים, כשבמרכזה ניצבה
השאלה: לברר את אי־הסדרים שהתרחשו
בעבר, אפילו שהדבר יפגע ביוקרתה התעשייתית
של ההסתדרות, או לגנוז את
העניין?
לפני חודשיים נראה היה כי הכף נוטה
לצידו של בנאי. קבע אז המוסד לביקורת:
״לאחר שעיינו בממצאים, נראה לנו כי הם
מעלים חשד סביר, שבפעולות מסויימות של
עובדי המיפעל וההנהלה בשנים אלו יש
משום עבירות פליליות.״
הגיב על כך בן־ציון מיכאלי, מוזתיקי
עסקני מפא״י וראש־עיריית הרצליה לשעבר,
המכהן בתפקיד הרם של מנהל קופת הקואופרציה
:״הדעה הכללית היא, שאין למסור
את העניין לפעולה משטרתית, משום שהפעולות
נעשו מזמן. חברי ההנהלה מאז
אינם כבר, והאחראי לעניין נפטר לפני
שלוש שנים.״
חברו של מיכאלי, אביגדור רקח, חבר
מרכז הקואופרציה, הציע ״לחשוב את הדברים
שנעשו כמחיקת חובות,״ ולעבור
לסדר־היום.
סטודנט שפרינצק
השיב על כך המרכז לביקורת :״אנו
יובל פת — יובל שם
עומדים על דעתנו כי יש למסור את העניין
לחקירת המשטרה״.
פטר מתפקידו שלושה ימים לפני תחילת
השבוע נראה היה כי לא יהיה מנוס הוועידה. הסטודנטים הנרעשים דחו את המממסירת
העניין לטיפול המשטרה. חשיפת שך הדיונים למועד אחר.
התברר גם מדוע ביטל אדי קאופמן את
שערוריות סיגריו ת לוד תשמח לא רק את
מנהלו החדש, יעקוב בנאי, אלא גם את מועמדותו: משרד החוץ, בו הוא רוצה
רבבות חברי ההסתדרות, שכספם משמש לעבוד עם סיום לימודיו, הפעיל עליו לחץ,
לעתים אמצעי לקנוניות ולעבירות על חוקי הודיע לו, כי אם לא יתמוך בשפרינצק
יאפסו סיכוייו לעבוד במשרדו של אבא אבן.
המדינה.
מי זה הצעיר? 007 של הסטודנטים
נראה רגוע בעקבות כל הסערה שקמה סביבו
.״עבדתי בתפקיד במשך חמישה חודשים,״
הסביר .״זה הכל. אני לא מוכן להיכנס
0 0 7אקד מ אי
יותר לפרטים בקשר לכך. אם לא הייתי
״זה לא בא בחשבון. קומיסאר מטעם בטוח במאת האחוזים שאני אוכל למלא
השלטונות לא יהיה יושב־ראש התאחדות את התפקיד של יו״ר ההתאחדות בצורה
הסטודנטים. לכך אנחנו לא יכולים להסכים,״ עצמאית לחלוטין, לא הייתי מעמיד את
כך זעק ביום החמישי האחרון, בשעה עצמי לבחירה כלל.
אחת לפנות בוקר. סטודנט ירושלמי מבוהל.
״הציעו לי את המועמדות בערך לפני
הזעקה נשאה פרי: ועידת התאחדות חודש. אדי קאופמן, שלומד יחד איתי, היה
הסטודנטים הארצית, שהתכנסה בחיפה כדי בין המציעים. אמרתי שאהיה מוכן לפעול
לבחור ביו״ר, דחתה את קבלת ההחלטות. לפי מצפוני. לא קיבלתי על עצמי כל התההתחלה
היתד, רגועה. אבא חושי בירך חייבות אחרת. אני לא יודע על זה שאדי
את 106 הצירים, שייצגו את 22 אלף הס קאופמן היה גם כן מועמד.
״אני חושב שבכל שאלה צריכים להחליט
טודנטים של האוניברסיטה העברית בירושלים
ושלוחתה בתל־אביב, האוניברסיטה לגופו של עניין. לעבודתי אין כל שייכות
לבחירתי או לאי־בחירתי לתפקיד של יו״ר
והמכון האוניברסיטאי של חיפה.
רק כאשר ניגשו לבחירת היו״ר התחילו התאחדות הסטודנטים.
הבעיות. היו שלושה מועמדים: הסטודנטים
״כשבאתי לוועידה חשבתי שאני לא אצטהירושלמים
הציעו את אדי קאופמן הבלונדי, רך לעבוד במסדרונות. מסתבר שטעיתי.
שהיה עד כה סגן יושב־ראש לענייני חוץ. חרושת של שמועות היא חלק של כל ועיהתל־אביבים
העלו מצידם את מועמדותו דה.״
של עסקנם הוותיק זליג רבינוביץ׳; השלישי,
מה תגובתו של שפרינצק על כך, שב־ום
איש גח״ל הירושלמי עמירם בוקשפן, הסיר הראשון בו נכנסו לכהונתם יושבי־ראש ועד
בהמשך את מועמדותו.
הסטודנטים בירושלים הופיע בחדרם צעיר
השמחה החלה בוועידה כאשר צץ לפתע שאמר :״הנה מספר הטלפון אליו אפשר
להתקשר אם יהיו בעיות.״
שם של מועמד נוסף: אהוד שפרינצק (.)26
נושאו הוא תלמיד־מחקר ואסיסטנט בחוג
כל אלה שהיו אז באותו חדר טוענים
למדעי המדינה באוניברסיטה העברית, ה שאותו צעיר הוא אהוד שפרינצק.
לומד שם מזה שש שנים. הוא גם נכדו
אהוד שפרינצק. :לא היו דברים מעולם.״

סטנדנטים

העולם הזה 1493

אשה מדאה טרוניות ותסביכים ה\ישה את התלונה
החמורה ביותר שהוטחה ווד כה בפני שופט בישראל:

11 נו 11 רו ז־ ל שו פ ט?
ילו היה מדובר באדם אחר, היו
עורכי העיתונים בישראל מתייחסים אחרת
לכל העניין. אבל השם יונה סופר היה
ידוע להם מזמן — ולאו דזזקא לטובה. הם
שמעו אותו תמיד בהקשר לשערוריות. פעם
היה זה באשר התלוננה נגד אביה, והאשימה
אותו בהאשמות חמורות, כאילו הוא רודף
אותה והורם את חייה. פעם אחרת השליכה
ספר תנ״ך בפניו של עורך־דין ירושלמי
ידוע, באולם בית־המשפט. היא טענה בי הפרקליט
ניצל את תמימותה, חי איתר״ והבטיח
לה נישואין, אך הפר את הבטחתו.
היא האמינה לו — על אף היותו כהן והיא
גרושה משני בעלים. פעם נוספת האשים
אותה מרצה למשפטים בגניבה ספרותית
ופגיעה בשמו הטוב. ובכל המיקרים האלה,
כל אימת שהעניין הגיע לבירור משפטי —
פסקו השופטים נגד יונה סופר.
אמרו עליה שהיא לא לגמרי בסדר. היא
עצמה היתד, משיבה על כך, בתרועת ניצחון:
״יש לי תעודה משלושה פסיכיאטרים ממשלתיים,
המאשרים שאני לגמרי נורמאלית!״
כאשר
קיבלו העורכים, לפני כשלושה שבועות,
מיברק בחתימתה של עורכת־הדין
יוצאת־הדופן, מיהרו לשכוח את תוכנו, בראותם
את חתימתה של יונה סופר עליו.
היא טילגרפה :״לעורכי העיתונות — התראה.
דעו, אם תכניסו ליכלוך לפרשה הכאובה,
בכדי לעשות רודחים — תיתבעו
לדין.״ הם הניחו, כי פרשה זו, כמו הפרשות
הקודמות, תתפוצץ ותתנדף כמו
בועת סבון. בייחוד למיקרא הפיסקה האחרונה
של אותו מיברק :״אני חיזית —
זהו מעשה נקמה.״
כי את יונה סיפר ( )46 רדפה מחשבה
קבועה. כדבריה :״כולם מתנכלים לי. רוצים
את רעתי. מנסים לגזול את מטה לחמי. כולם,
כולם: הממשלה, נציבות שרות־המדינה,
שופטים, עורכי־דין ושוטרים. כולם.״
עתה, בהקשר לפרשה החדשה, התפארה:
״סוף־סוף הצלחתי לסדר אותם!״
כיצד עשתה זאת?
זהו סיפור הפרשה האחרונה שלה.

לבד בשדה
* יתכן שיונה הבלונדית, שבלטה בעבר
~ ביופייה, הכירה את השופט אליעזר מלחי
עוד מקודם. אולם השניים באו במגע יומי
יומי רק אחרי שיונה, בוגרת בית־הספר למשפט
של האוניברסיטה העברית, התקבלה
ללישכתו של שופט בית־המשפט המחוזי ב־תל־אביב,
יעקוב גכיזון, כמתמחה, לפני
האם היה לו קשר במיסגרת עבודתו
עם ענייני הסטודנטים?
״אני לא מוכן להיכנס לפרטים בקשר
לכך.״
מתי הפסיק את עבודתו שם?
״אינני יכול להיכנס לפרטים. לא נכון
שאמרתי בחיפה שהפסקתי לעבוד לפני
שלושה ימים. אני רק יכול לאמר, שאין
לזה שום שייכות ...שאלו אותי על
כך בחיפה ואמרתי שזר, נכון. הארץ קטנה.
יותר אינני יודע.״
;כדה גגד גכד. הלחץ המופעל על
סטודנטים באוניברסיטה על־ידי הבולשת
הפוליטית הוא מהדברים הגלויים באוניברסיטה.
זו היתד, גם הסיבה לזעם הרב
שעוררה הידיעה, כי אהוד שפרינצק שואף
להיות הסטודנט מם׳ .1
לא פעם אחת מגיעות קריאות טלפוניות
לראשי הסטודנטים, הדורשים כי לסטודנט
זה או אחר ינתן או לא ינתז שיכון. לחץ
מופעל גם לנתינת שיכון לסטודנטים ערביים,
העולם הזה 1493

קבלתה את התואר. בלישכה וו השתמשו
שני שופטים: גביזון ומלחי.
מלחי 49 גבר שקט, בעל היגוי עברי
נדיר ביופיו ונימוס של ג׳נטלמן מושלם, ואחד
השופטים המקילים ביותר בארץ —
הוא גם השופט העשיר ביותר בישראל. את
עושרו ירש מאביו, שלמה זלצמן, ירושלמי
שעבר לתל־אביב והיה בעל בתים ומיגרשים
רבים. הוא גם החל בכהונתו כשופט עוד
בימי המנדט, בהיותו בן 27 בלבד.
מכל הבחינות, ניראה היה כי אליעזר מלחי
הוא האיש הלא־נכון לקשור אליו את
הסיפור שיונה סופר החליטה לספר אודותיו

לפני ארבע שנים, בהיותה עדיין מתמחה,
פנה אליה מכר, וסיפר לה כי שופטים
מקבלים שוחד. הוא הציע לה שהיא תשמש
מתווכת בשיחוד שופט. לדבריה, נדהמה
ונזדעזעה. עד כדי כך, שיום אחד, בהיותה
בבית־המשפט, לא יכלה להתאפק וצעקה:
.,שופטים מקבלים שוחד!״ שוטר שהיה באולם
סתם את פיה, משך אותה החוצה
והרגיעה.
היא החליטה להוכיח, כך המשיכה לספר,
כי אכן מקבלים שופטים שוחד. היא
חיפשה את המכר, ואמרה לו שהיא מוכנה
לעשות את הנסיון. הוא הציג לפניה פושט־רגל
מפתח־תקווה, שלמה ונקרט, שהסתבך
בחובות והועמד לדין. הוא אמר לה, שוב
לדבריה, כי אפשר לשחד את השופט אליעזר
מלחי.
סיפרה יונה :״הצעתי את השוחד למלחי
בשדה ריק, ליד בית־ספר שבח, שם היה
מרצה בערבים בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת
תל־אביב. בהתחלה נדהם. אמרתי
לו ששופטים אחרים מקבלים שוחד. הוא
דרש עשרת אלפים לירות. הסכמנו על
שלושת אלפים.״
תשלום ראשון, של 1500ל״י, מסרה לו,
לדבריה, בתחנת הרכבת של תל־אביב. מי
ראה זאת? אף אחד. גם את התשלום השני
מסרה למלחי באותו מקום. מי ראה זאת?
לדבריה: אום בשם רוזנר.

השופט מלחי
״סידרתי את כולם!״

לפני שלושה חודשים. בהצהרה בשבועה
ששלחה למשרד־המשפטים, כתבה בי שילמה
למלחי סכום של שלושת אלפים לירות, כדי
שיקל בדינו של נאשם אשר הופיע לפניו.
פרטי ההאשמה החמורה:
המצטיינים בכניעה למושל הצבאי — ולד,יפך.
כשנודעה
בחיפה פרשת אהוד שפרע־צק,
נסערה סטודנטית אחת יותר מכולם.
קרני ז׳בוטינסקי, פעילת ועדת־החוץ של
ההתאחדות ונכדתו של זאב ז׳בוטינסקי,
נאמה בשצף־קצף נגד נכדו של יוסף שפי
רינצק .״רק במדינות המפגרות ביותר
יתכנו דברים מעין אלד״״ התרתחה.
אהוד לא היה נואש .״בעוד שבועיים
תתכנס כנראה שוב הוועידה. מועמדותי
עדיין עומדת. מה יחליטו — איש אינו
יכול לדעת.״
אפילו לא .007
דת ברבה לב טל ה
במשך כל חג הפסח נדדה שנתו של
הרב הראשי של חולון, ברוך רבינוביץ.
הרב נמוך־הקומה ובעל הזקן הסבוך, שהגיע

בדרבים ידידותיות
רגע שהגיעה ההצהרה הזו״ לידי מג־

הל בתי־המשפט, השופט יהושע אייזד
ברג, העביר את תוכנה לידיעת המשטרה.
האיש הראשון שנחקר היה אותו ונקרם. הוא
אישר שאומנם מסר לידי יונה סופר 3000
ל״י. אבל מסיפורו הסתבר, כי לא הוא אשר
פנה לשחד את השופט, אלא שנרמז לו, כי
יונה סופר תוכל לעזור לו, בהיותה מיודדת
עם השופט מלחי, ותוכל להשפיע עליו בדרכים
ידידותיות. הוא עצמו לא ראה אותה
מוסרת את הכסף, ולדבריו לא העלה על
דעתו כלל שהכסף מיועד לשוחד. הוא חשב
אותו לתשלום לסופר עצמה .״ובכלל,״ הוא
סיפר ,״במשפט הזה ישבו שלושה שופטים
ואני לא יצאתי זכאי.״
נותר, על כן, רק עד אפשרי אחד: אותו
רוזנר, שזכה מייד בפי החוקרים לכינוי
״האדם השלישי״ .החלו מחפשים אותו, אולם
הוא לא נמצא בארץ. כי בינתיים התגרש,
עזב את ביתו וירד לגרמניה. משם נעלמו
עקבותיו.
בשלב זה הגיעה הפרשה לידיעת עיתונאים
ארצה מארגנטינה לפני שלוש שנים, חשש
כי רבבות יהודים מאמינים, תושבי חולון
והשכונות הדרומיות של תל־אביב, בירכו
בליל־הסדר ברכת ארבע כוסות על יין שאיני
ייו•

הרגיזה את הרב עוד יותר העובדה, שבעל
בית־החרושת הדרום המשיך לשווק לחנויות
המכולת, בניגוד לאיסורו המפורש של
הרב, את המשקה בטעם הצימוקים שלו,
שעליו מודפס הפסוק ״מתאים לברכה״.
והמרגיז ביותר: הבקבוקים נשאו את חותמת
הרבנות בחולון, בתוספת המלצה של
כשרות לפסח.
כמו ידיו. סיפור המעשר, מהווה דוגמה
אופיינית. כיצד מנהלים כלי הקודש
את עסקי הכשרות. בית־החרושת הדרוס
מייצר משקאות קלים, וביניהם גם משקה
פירות בטעם צימוקים. לבית־החרושת הכשר
כללי מאת הרבנות.
בשנה שעברה ערך הרב רבינוביץ ביקורת
שיגרתית במיפעל, ולהפתעתו מצא על

אחדים, ועמדה להתפרסם. ואז קיים שר־המשפטים,
יעקוב שמשון שפירא, את הופעתו
הראשונה בתפקידו החדש, בפני מוסד
שתמיד הוכיח את עצמו יעיל־למדי במניעת
או עיכוב־פירסום: ועד העורכים של העיתונים
היומיים, שפירא סיפר להם את כל פרטי
הפרשה, פנה אליהם להימנע מפירסום. שכן
עד לאותו רגע, לא היתד, להאשמתה של
יונה סופר הוכחה ממשית מפי גורם נוסף.
ההוכחה היחידה יכלה להיות עדותו של
״האדם השלישי״ — והוא נעלם.
שפירא הבטיח, כי המשטרה תפעיל את
כל קשריה כדי לאתר את האיש ולגבות
ממנו עדות. עד אז, ביקש מעורכי העיתונים
להתאפק. שכן פירסום ידיעה על מתן שוחד
לשופט־מחוזי לא היתד, פוגעת רק בשופט —
כי אם באמון הכללי למוסדות המישפט בארץ.
העורכים הסכימו. כעבור יומיים התבשרו,
כי רוזנר אותר בניו־יורק, וכי ניצב־מישנה
יחזקאל קרתי, מאגף החקירות של
המטה הארצי, טס לשם בדי לגבות את העדות.

צפויה:
הודעה רשבדת
** רב החג חזר קרתי מניו־יורק. ר,הב־
2טחה שניתנה קודם לכן לשר־ד,משפטים,
להימנע מפירסום, הותרה. אולם ועדת העורכים
לא התכנסה, כדי להחליט במפורש
אם יש לפרסם את הסיפור אם לאו.
הראשון מבין העיתונים היומיים שעשה
זאת היה ידיעות אחרונות. עורכיו חשבו
לעשות זאת מיד עם שובו של קרתי ארצה,
אולם החליטו לדחות את הפירסום עד לאחר
החג. מה עוד, שמדברי קצין המשטרה הסתבר•
כי עדותו של ״האדם השלישי״ אינה
חד־משמעית. קרתי סירב להבהיר מה בדיוק
היה תוכן העדות.
נותרה רק שאלת הסולידאריות בוזעדת העורכים.
את הבעייה הזאת פתר דווקא מעריב
ערב החג פירסם ראיון עם יהודה
תגר, שליח ישראלי ששוחרר אחרי עשר
שנות מאסר בכלא עיראקי. גם סיפור זה
נמסר בשעתו לעורכי העיתונים, והם התחייבו
לבל יפרסמוהו.
הפירסום במעריב הוכיח כי הסולידאריות
היא פיקציה, ועל כן החליטו עורכי ידיעות
אח רונות לא להמתין עד שמישהו יקדים
אותם גם בפיצוץ סיפורו של מלחי.
השבוע אפשר היה לקבוע בוזדאות, כי
אחרי שכל העדויות אשר ניתן לגבותו בפרשה
זו ניגבו — תפורסם הודעה מום
מכת על הפרשה, שתקבע למי יש להאמין
לכאורה: ליונה סופר או לשופט מלחי.
בקבוקי משקד, הצימוקים את הפסוק:
״בורא פרי הגפן״ ,פסוק שמותר להדפיסו
רק על בקבוק יין. הרב הנדהם דרש שלא
לשווק את הסחורה לחנויות לפגי שימחק
הפסוק מעל הבקבוק. חמתו עלתה כאשר
נודע לו כי מרבית הבקבוקים כבר יצאו
את שערי בית־ד,חרושת. הוא נרגע מעט,
כאשר הסביר לו בעל המיפעל כי לתומו
עשה את הדבר, וכי המעשה לא יישנה
שנית.
בשבוע שעבר החליט הרב רבינוביץ
לערוך ביקור פתע נוסף בבית־ר,חרושת,
ימים אחדים לפני חג הפסח. לתדהמתו
נוכח לדעת כי גם הפעם הצליח בעל ד,מים־
על להערים עליו. במקום הפסוק ״בורא
פרי הגפן״ היה מודפס על הבקבוקים:
״מתאים לברכה״ .הרב הנירגז ציווה מיד
למחוק את הפסוק, המהווה פגם חמור
בהתאם להלכה. אלא שהפעם סירב בעל
בית־ד,חרושת להיענות לדרישת הרב. כי
בינתיים, ללא ידיעתו של הרב הראשי,
(המשך בעמוד ) 16

חושבים שנתו־ אביב יש הנדלות לועגת דדיה דקל,
״זאת פרובינציה שמרנית ר הכר קווה בחוגים הסגורים שד

באור גדול יותר, זוהר יותר. באור אורגיות•
באור חיפה הערומה.

מצומצם ואינטימי

הנזירה

תלבו שת־העבודה
זו הי
שלה, כ מ מונ ה על תקליטי
הדיסקוטק דון קאמילו. ה מקו ם נקרא
על שם כומר כפרי איטלקי, גיבור פורק־עול
של ספרים רבים וסרטים למיניהם.

ך־ פ ני שנ ~ עוד היתד, חיפה עיר פרו/
,בינציאלית. קיבוצניק אחד לשעבר נאסר,
לאחר שהציג תמונות פורנוגרפיות, נעמי
אדווה ערכה איזו אורגיה פרועה, אשד,
מכובדת ונשואה לגמרי התגלתה כזונה, אבל
כל זה היה במימדים קטנים ועלובים. ממש
בושה לחיפה האדומה.
הגילויים האחרונים שאותם מגלה דליה
דקל, מראים את חיפה באור לגמרי אחר.

* ה קורה ככה,״ מספרת דליה
1דקל, ד,נעמי אדווה של העתיד .״בחורה
אחת מזמינה את החברה למסיבה. לפעמים
זוהי גרושה, לפעמים אמא לילד, או
לשניים, לפעמים אשתו של מישהו, מישהו
חשוב או מישהו לא־חשוב.״
היא מזמינה רק את ידידיה הטובים ביותר•
בדיו כלל, לא חסרים לה כאלה,
כי חיפה היא עיר ידידותית. יום שלם היא
יושבת על־יד הטלפון, ומזמינה. עוד יום
היא מכינה סנדביצ׳ים, קונה כמה בקבוקים,
מסדרת מקלות מלוחים בקעריות פלסטיק,
וכשהכל מוכן, באים האורחים.
בא איזה עורו־דין צעיר ואשתו, בא איזה
מהנדס צעיר בלי אשתו, בא סטודנט וותיק,
פקיד עם ידידה, מורה צעירה העומדת
להתארס, וכל מיני אנשים.
המסיבה מתחילה. הרשמקול משמיע מנגינות
איטיות, עורך־הדין רוקד עם המורה,
הסטודנט רוקד עם חברתו, בעלת־הבית מסתובבת
בין המסובים, ומעודדת אותם להמשיך
ולאכול.
המסיבה נמשכת, היושבים בצד מרכלים
קצת על הרוקדים, הרוקדים שקועים בתוך
עצמם, בעלה של מישהי מחזר אחרי אשתו
של מישהו, ובסוף כולם מתעייפים.
ההורים שהשאירו את השמרטף לבד, עם
הטף בבית, מתנצלים ועוזבים את המסיבה.
מישהו לוקח את חברתו הישנה או החדשה
והולך לישון. עוד מישהו עוזב,
ואז, כשחוג המסובים הופך מצומצם ואינטימי׳
מתחילה המסיבה האמיתית.

איזה אופי נועלי:
ך אניטים מתחלקים בחדרים, שלושה!
1שלושה, ארבעו׳,־ארבעה, חמישו,־חמישה,
משתרעים על המיטות הרחבות ומבלים את
הלילה ביחד.
״כן. אלה הם חיי־הלילה האמיתיים של

מסובבת תקליטים

דליה מגיעה מדי ערב מחיפה לנתניה, שם היא עובדו
ו 0ך ןן * ך ןין ך נ
| | 1 1 ^ 1 1 /בדיסקוטק. המצלמה לא מפריעה לה .״אני דוגמנית־צילו!
1 1 1 1 1 .1 / 1 1 / 1
ממילא, וכבר מז מן עברתי את השלב שבו אני מתרג שת מדברים כאלה.״ לרגליה: מגפי קוראז ,

לוגמת ליד הבר

רוקדת עם ידיד

חיפה,״ אומרת דליה דקל ,״שם יש הוללות
אמיתית, לא כמו בתל־אביב. כל זמן שגרתי בחיפה
הייתי בטוחה שתל־אביב זוהי העיר הגדולה, שבה
מתנהלות האורגיות והמסיבות העצומות. כל זמן
שהייתי בחיפה חלמתי על החיים הסוערים של תל־אביב.
וסוף־סוף, כשעזבתי את חיפה והגעתי לתל־אביב,
קיבלתי את השוק של חיי. התברר לי ש־לעומת
חיפה, תל־אביב היא בסך הכל פרובינציה
קטנה.״
המדובר אינו בסתם פקידונים או זעיר־בורגנים,
כי אם בכמה מן האנשים הנוצצים ביותר של החב־הנקראת
גבוהה בחיפה. דליה מוכנה לתת שמות
אבל פירסומם היה גורם למהפכה חברתית עלהכרמל.
מי היא בכלל דליה דקל הזאת? היא הגיעה
מחיפה, כפי שאפשר להבין, שם למדה בבית־ספר
תיכון חדש, בעזרתו הנדיבה של אביה, שהוא פקיד
בחברת־החשמל.
לאחר שסיימה את לימודיה, וזה קרה לה בגיל
שבע עשרה וחצי, היא התחתנה. כולם חששו שמא
היא צעירה מדי ובלתי בשלה לחיי נשואין אבל
היא לא דאגה.
היא אהבה את בעלה, ורצתה להינשא לו.
הימים הראשונים לנשואין התנהלו באושר ובעושר.
הוא היה מדריך־תיירים, והיא עבדה כפקידה
בשוהם.
לפני שנתיים הם התגרשו .״האיש שאיתו התייעצתי
בקשר לגירושין שלי,״ מספרת הנערה ,״הוא
עכשיו ידידי. הכרתי אותו עוד בזמן נשואי. הוא
היה גרוש, נחמד מאוד, וכיוון שהוא בקי במשפטים
— עזר לי בגירושי. למחרת היום בו התגרשתי,
הפכתי להיות ידידתו הקבועה.

דוגמנית צילום

״הוא היה הראשון שהראה לי את חיי
הלילה של חיפה. הוא הזמין אותי יום אחד
למסיבה, וכיוון שאני אוהבת חיים. ואוהבת
מסיבות, הסכמתי לבוא איתו. אחר־כן־ התברר
לי איזה אופי נושאת אותה מסיבה.
״החבר שלי הוביל אותי לאיזה חדר. לא
התנגדתי. כבר מזמן לא הייתי תמימה, ותיארתי
לי מה שיהיה שם. אבל לא ציפיתי
למצוא שם עוד בחורה. החבר שלי צחק.
אני התבלבלתי, אבל נשארתי. גם ההיא
נשארה.״
מרוב זעזוע היא המשיכה ללכת לעוד ועוד
מסיבות, וכל הזמן התברר לה שוב ושוב
איזה אופי גועלי הן נושאות.
איך לא דחה אותה האופי הזה? היא משיבה
בכנות :״אולי מפני שזה מצא חן בעיני.
אפשר לקרוא לזה סטיות מיניות. בבקשה.
שיקראו לזה איך שהם רוצים. זה
התחיל למצוא חן בעיני, וזהו. בכלל, אין
שום סטיה בשטח הזה. הכל מותר — לא
רק אהבה עם גבר. אני אפילו לא נבהלת
מהמילה, לסבית׳.״

מסתכל עלי חושב שעומדת לפניו בחורה
תמימה וצנועה שאינה יודעת כלום. ורק
אחר כך, כשמגלים מי אני באמת ומה אני
יודעת באמת, נדהמים.
״אף אחד לא מאמין כמה שאני מנוסה.
עברתי כבר הרבה בחיים. ובמסיבות של
חיפה לומדים יותר מאשר לומדים בכל
מקום אחר.
״אני נהניתי מאד מהחיים שם. חושבים
שחיפה זו עיר הפועלים, עיר שקטה
שכולם הולכים לישון בה בשמונה בערב,
לא יודעים מה נעשה בה אחרי שכולם

הולכים לישון, איזה אורגיות ומסיבות פרועות
קורות בה, בחוגים הסגורים והמצומצמים
כמובן.
״כן, אני עברתי הרבה בחיים. יש מעט
דברים שאני עדיין לא יודעת לעשות. אני
יודעת אפילו לשחות. הייתי שחיינית בהפו־על
חיפה, אני יודעת לרכב על סוסים ועל
אופניים. אני יודעת אפילו לנהוג במכונית.״
היא
יודעת עוד הרבה־הרבה־הרבה דברים,
והיא הייתה מוכנה אפילו ללמד אותם,
לכל מי שמוכן ללמוד.

״ א 3י מי פו ס מ שו ג ה ״
^ אחדארבע שנות עבודה בשוהם
/היא וזיתרה על מקצוע הפקידות ופנתה
למקצוע אחר, מקצוע המארחת. היום היא
עובדת בדיסקוטק דון קאמילו. היא מארחת
את הקהל, דואגת לו שישתה, שיאכל
ושיבלה.
היא עובדת בלבוש הצנוע ביותר שיכול
להיות למארחת ובכלל לכל אדם. היא
לבושה בבגדי נזירה. עטופה יפה בשמלה
כהה, צווארון לבן, ומראה נזירי רציני.
רק הברכיים החשופות שלה, על פי אופנת
,1966 מגלות טפח ממה שנעשה מתחת למראה
הרציני שלה.
אבל הנזירות אינו המקצוע היחידי שלה.
היא הספיקה לעבוד בתור דוגמנית, היא
למדה אצל קולט בלישר, ועכשיו היא רוצה
להיות מאפרת. היא כבר עובדת קצת ב־איפור־במה,
והבטיחו לה תפקיד של עוזרת
למאפר אורי גרוס, בארבינקה.
עכשיו, לאחר שכולם כבר מכירים אותה,
היא יכולה להציג את עצמה :״אני אוהבת
את עצמי מאוד למרות שאני לא מוצאת
חן בעיני עצמי.
״אני חושבת שאני טיפוס משונה. כולם
חושבים שאני טיפוס משונה בעיקר בגלל
שאני עושה מה שאני רוצה. כולם מקנאים
בי. לא מבינים אותי. לי לא איכפת מה
אומרים עלי. אני באמת עושה מה שאני
רוצה.
״אני לא מיליונרית, אבל אני ממצה את
כל האפשרויות שלי עד תום. ובאפשרויות
המוגבלות שלי אני מצליחה להיות כמו שהרבה
מיליונרים לא חיים.״

״ עבר תי הרבהכ חיי מ ״
* * ה ש עוז ר לי בחיים זה שאני נר־אית
כמו בת חמש־עשרה. כל מי ש
האודה׳
םהרע

במקום נשארו החביות הריקות, המשמשות מושבים
!ושולחנות בדיסקוטק. נשארה גס דליה. היא פשטה
את בגדי־העבודח שלה ומהרהרת. על מה היא. מהרהרת? על מה שהיא מספרת בכתבה. זו.

ב־״מראה
הא שה
ד מו ת ה של
אביב /קיץ 19 6 6
הנוגה ׳
על עובדה זו יעיד נ א מנ ה גידולה המד הי ם של התע שיה
ה קו ס מ טי ת, ה טכפילה הי קפה מדי מספר שנים ו מ אז
מל חמת העולם השניה — גדלה פי עשר לערך.
תעשיה זו מייצרת מספר רב ומגוון של תכשירים —
מהם תכשירי טפול בעלי יעוד פונקציונלי, ועיקרם תכשירי
איפור שיעודם — אפנתי.
לפנים הי תהה אפנה יציבה יותר,
חליפו תי הות מורו תיה.

היו ם — תכופות

למעשה, מוכתבת ה א פנ ה על תמו רו תיה מכ מ ה מרכזים
מ סור תיי ם בפריז וברומא ובשנים ה אחרונו ת גם בניו־יורק
ובלונדון.
פריס שומרת עד היו ם על מע מד ה הבכיר בזכות מספר
בתי אפנה מהם נזכיר א ת קוקו־שנל, בלנציאגה ובלמיין.
אפור ה אפנ ה המוכ תב משם יכול ל היו ת בובתי (ברג׳יט
ברדו) א קזו טי (גיישה) אורינטלי (קליאופטרה) — א ן
תמיד ״נ אלצו ת״ נשות ישראל להת אי םאת עצמן לתכתיבים
אלו. גם א ם תכ תיבים אלו אינ םמת אי מי ם לד מו ת
הישראלית, ל הווי ה חיי ם, לטעם או אף ל א קלי ם שופע
האור של ישראל — אין הי שראלית יכולה ל״הו שיע״
לעצמה.
כמו בשנתיים ה קוד מו ת, כן גם ה שנה קיבלה רבלון —
ישראל היתר מ הנ הלתה העול מית להת אי םאת גווני־האפור
ובמדה מ סויי מ ת אף א ת תויו לנתונים ה מיו חדי ם של
ישראל. כ ן למשל מכיל ״ מראה הנוג ה״ שלנו פחות ורוד
באפור העפעפיים והל חיי ם מאשר ה־ \.0 £ל 1 £ £ס \0ל 1ג
0 1 0 5 £הפריזאי.
אנו גם איננו מ אריכים אתה אלי פסה של העיניים יתר
על ה מי ד ה שכן באור החזק -של ארצנו יגזלו ה קוי ם
המארכים מזו הרם של ״כדורי־העיניים״.
נוצר תוך שתוף

פעולה בין ה או פנ אי הפריסאי הנודע מר פייר בלמין
(לבוש) ,לבין א מן האיפור הבינלאומי של ״רבלון״ מר
גיי ניקולא.
איפור חדש ז ה הינו ה מר היב ביותר מכל שיצרה ״רבלון״
עד כה. הו א שוזר בתוכו גווני ורוד־כספיים, שהם חדוש

אפור אביב/קיץ ,1966 לשלימות אלגנטית, נשית ומקסימה.
ביצירת ״מראה הנוגה״ ,שאב מר גיי ניקולא השראה
מתמונותיו של א 0 £ן> 0ס 5 5 ¥¥ז> מהם גם נטל
מצבעי האפנה — הורוד. האפור והגוונים הבהירים־כסופים.
גיי ניקולא החייה את העיניים האליפטיות ואת הפה
הקטנטן וכך יצר את ״מראה הנוגה״ לשנת .1966
הגבות — תהיינה דקות וגבוהות, משוחות בקלילות
במברשת £ז ,1׳ 1££ס 0 בגווני אפור או חום.
העפעפים — יכוסו כליל בצלליות. הם ימשחו בתחילה
למלוא שטחם במברשת 0 \ ¥ם מ 5מ 5ס £ £בגוון
בהיר־לבנבן מ 15 נאה ליום ומרשים
— לערב. לאחר מכן תווצר צורת חצי סהר מורחב
בשקע העפעפים, למלוא רוחבם, עם
בגוון £>0 0 ולבסוף מתחת לגבות עצמן
ובחלק העליון, החיצוני של העפעפים — שוב משיחה
קלילה במברשת ¥ 0 0 \¥מ £11511£ 0 >1 5בגוון

קווי הריסים — יהיו בעלי צורה אליפטית, מעוגלים
למראה ומשורטטים עם )3 11 או
£101111( £1 1££בגוון אפור.
הריסים — יוברשו כלפי מעלה עם מ 5ז בגוון
שחור או חום.
הפנים — יהיו מצועפים באפור כספי ורדרד ליום,
באמצעות מברשת ׳ 1׳¥ס ^ 0 £ £א 5 1בגוון
1 £ 1 0 5 0 £ולערב עם 0 £ 0 \¥מססס ־ ך או
יו א 0 0בגוון 5 0 £ 1 £ 1 0 £ £עם מעטה
עליון קליל של £ ¥ז 0 8 ז\ 5 11 בגוון
£ס ( 1מ ¥זו £1£ס .^ 5 £ף ללחיים, לסנטר ולמצח
£11511£בגוון £א¥ ? 1־ד^ 115
יתווסף זהר עם

השפתיים — המשתנה בשפתון עם גוון חדיש

£ 0 5 £כשניתנת למעשה אפשרות בחירה בכל אחד
מששת גווני ה־ 5 0 5 1 החדי שים
הפה יקבל איפוא צורה ק טנ ה, מושכת — רכה ומעוגלת.

6 5 5 6

הספר••
הצרפ תי
ה מ עו ל ה
ה שו מרעל
תסרוקחך
יו תמים

קורסים

קצרי־מועד

ב״אולפן גרג״
בהנהלת

חיים פד־קמא
הצלחה מיבטחת! פרטים:
ת ״ א: רח׳ פינקס ,15 סל 244635 .
(רק בימים א׳ ו־ד׳ ,מ־ 5עד )7
חי פ ה: בי״ס. במעלה״ ,טל• .64922

במדינה
(המשך מעמוד ) 13

שלחה המחלקה לכשרות של הרבנות בחולון
משגיח מיוחד לבית־החדושת, אשר הטביע
על כל הבקבוקים במו ידיו את חותמת
ההכשר לפסח.
,בארגנטינה לא קרו לי אף פעם דברים
כאלה,״ רטן הרב רבינוביץ. .נתתי לבית־החרושת
הכשר כללי. קרתה באמת שגיאה,
אבל לרבנות המקומית אין אמצעים מספיקים
לשמור כהלכה על הכשריות בבתי־החרושת
למזון ולמשקאות.״
אולם בעל המיפעל, ששילם את שכרו
היומי של המשגיח, לא קיבל את הנימוק
הזה, .פניתי לעורן־־דין בעניין זה,״ הסביר,
,והוא שוקל עתה אם להגיש בקשה לבג״ץ.
הרב רבינוביץ הציע לי פשרה: לשלם למועצה
הדתית המקומית קנם ססכום של
2,000 לירות, ואז יסכים לותר על העניין.
אך האם תשלים הקנס היה הופך את המשקה
שלי בטעם צימוקים כשר לברכת ארבע
כוסות?״

חקירו ת
דובין בוגדה ג דו ד ה
,זי ג חמ ש לזיג אחד. זיג חמ ש ל חג
אחד ז ״ ר רובין יצא עכ שיו מן הבית.״
,זיג אחד לזיג חמ ש ת מ שיכו לעקוב
אחריו.״

אנשי המחלקה הסמויה המשיכו לעקוב
אחרי הדוקטור, כשהם נעזרים לצורך תקשורת
בטרנזיסטורים־משדרים זעירים, בגודל
קופסת גפרורים. דרכם דיווחו על כל
תנועותיו של אלכסנדר רובין למוקד החקירה
— טרסט המוחות של מיפלג הונאה.
בראשותו של סגן־ניצב אריה נאור.
חודשיים רצופים עסקו הבלשים בחקירת
מאות בנקים ובעלי־עסקים ברחבי הארץ —
חקירת כל המוסדות והאנשים שהיה להם
מגע וקשר עם ד״ר רובין.
חוליית חוקרים מיוחדת טסה לאילת כדי
לברר שם מה היו עסקיו של רובין עם בעל
בית־המרקחת מיכלין, והאם פתח רובין
חשבונות בבנקים באילת.
אנשי המיפלג עשו עבודת נמלים. הם
עברו על כל פיסת נייר חתומה בידי רובין,
על כל חשבונותיו, פנקסי הצ׳קים שלו ו־שטרותיו
המבדילים, שנמסרו לבנקים ל־תיווך־שטרות.
במקביל
טיפל צוות החוקרים גם בתלונות
שהחלו להגיע למיפלג החל מיום השריפה
של מכון רובינס קוסמטיקום. אנשים
סיפרו שהוא החתימם על שטרות, ולאחר
שפרעו אותם, הוא לא החזיר להם את
השטרות כי אם מסר אותם לבנקים לפר־עון,
ותמורתם קיבל הלודאה. אחרי שההלוואות
לא נפרעו על־ידי רובין — פנו הבנקים
אל החתומים, דרשו מהם לפרוע
את השטרות, למרות ששילמו את תמורתם
לד״ר רובין.
לדחות את החיפוש. חולייה לחולייה
נקשרה במסכת החקירה. מאות צ׳קים ושטרות
של רובין הגיעו לידי מיפלג הונאה.
צ׳ק אחד שלו הוחזר למושך, עם ציון שאין
עליו כיסוי. התברר שרובין, שפתח חשבונות
בבנקים רבים בשמות שונים, נהג
לשכוח לפרקים את צורת חתימותיו השונות,
והיה חותם בבנק מסויים אחרת משחתם
בו קודם, ולכן הוחזר הצ׳ק.
אנשי המדור המרכזי הגישו לבית המשפט
ראיות מספיקות על אודות עסקיו
האפלים של רובין, שבמכונו נשרף אריה
אפרתי 58 וביקשו מן השופט צו־חיפוש
בדירתו של רובין. הצו הוצא לפני שבועיים,
וצוות החוקרים שצוייד בו מיהר לדירתו,
כשלפתע נשמעה קריאת אלחוט לעבר
מכונית הצוות . :צו ף 2לזיג , 4דחו את
החיפו ש בדירה עד להודעה חד שה.״

מיפלג הונאה שינה את מועד החיפוש,
כי קיבל הודעה מהמעקב הסמוי שרובין
מנסה להשפיע על עדים, והוחלט לעקוב
קודם אחרי נסיעותיו אלה.
במדור נתקבלה אינפורמציה, שאשת הקורבן,
גברת אפרתי, שוחחה עם אנשים
מחוג מכריה על השריפה במכון ועל מות
בעלה׳ וגם על רובין עצמו.
הריגה, אש, זיוף. שבוע לאחר הוצאת
צו־החיפוש, ביום הרביעי שעבר, התדפקו
שניים מאנשי המדור המרכזי, לבושי אזרחית,
על דלת ביתו של ד״ר רובין, בקומה
השניה ברחוב דיזנגוף .30 הם נכנסו לדירה
בת שלושת החדרים, ערכו בה חיפוש,
ביקשו לאחר מכן מרובין שיתלווה אליהם.
(המשך בעמוד )20

העולם הזה 1493

אנשים
ע!!• באהבה
לוחם לח״י נועז וחבר משק שדה־בוקר,
יהושע כהן, שהתפרסם בשנים האחרונות
בידידו הטוב של דויד כן־גוריון, גילה
השבוע כי קיבל פעם שי מביג׳י — תת־מקלע
עוזי, שאליו הודבקה תוזית־נחושת ועליה
הקדשה. יהושע התפלא קצת, איך מרשה
לעצמו בן־גוריון, שהיה אז ראש־המנד
שלה ושר־הבטחון, לחלק כלי נשק של צה״ל
כשי לחברים. מאוחר יותר התברר לו כי
ביג׳י קנה את העוזי מן התעשייה הצבאית,
שילם עבורו טבין ותקילין • .בהזדמנות
אחרת העניקה משפחת בן־גוריון שי אחר
למשפחת כהן — אלבום תמונות של ביג׳י
בשעות גורליות והיסטוריות. כשהבחינה
נחמה, אשתו של יהושע, כי באלבום מצוייר,
תמונת שר־הבטחון המשקיף אל עבר אלט־לנה,
אוניית הנשק של האצ״ל, העולה בלהבות
בחוף תל־אביב, פסקה בתקיפות :״הספר
הזה לא ייכנס אל ביתנו.״ פולה בן־גוריון

בסרט שהופק בגרמניה. היה זה ב־, 1932
ערב עלות היטלר לשלטון. יום אחד הופיע
המנהיג הנאצי באולפני ההסרטה, וכל השחקנים
הגרמניים קיבלו את פניו בעמידה,
מבלי שהעזו להרים ראש ולהביט בו ישר
בפנים., .רק אני ועוד שחקנית צרפתיה
הבטנו אליו ישר לעיניים,״ סיפר בראסר.
״כבר אז נראה אדולף היטלר כמו העתק
פגום של צ׳ארלי צ׳אפלין לורד
קובולד, ד,״לורד צ׳מברליין״ של בריטניה,
שהיה בעבר נגיד הבנק אוף אינגלנד, ביקר
השבוע בישראל, כאורחו של דויד (״דו־ליק״)
ד!ורוכיץ, נגיד בנק ישראל. במים־
גרת ביקורו חזה הלורד במהדורה הישראלית
של האמלט ב תיא טרון הקאמרי, וקיבל הסברים
מעוזרת־הבמאי מרית טאוכ • .ל־מרית
יש קשר לא־עקיף עם בנק ישראל. שכן
היא נשואה לדובר הבנק יצחק (״איציק״)
טאוכ • .בין שאר תפקידיו של לורד
קובולד, שהוא מנהל סידרי הבית של אליז־

דני €יו דיי?ין

מרים ונועה אשכול ב״כסית״
״אנחנו מחכות ללוי״

נעלבה, והסבירה לנחמה :״אלטלנה־שמלט־לנה
— כאן אין אלטלנה, כאן כולם חברים.״
אך ההסבר לא עזר, ונחמה עמדה
בסירובה. בן־גוריון התנצל בפניה כי לא
הוא ערך את האלבום, אך הודה כי הוא
זה שנתן את ההוראה לפתוח באש לעבר
האוניה. כעבור ימים ספורים הופיע בן־
גוריון בצריפה של משפחת כהן, כשהוא
קורן מאושר, ובידו שוב אותו האלבום.
נחמה ויהושע חיפשו את תמונת אלטלנה
ולא מצאו אותה הפעם. התברר כי ביג׳י
הטריח את עצמו וחיפש מהדורות נוספות
של אותו אלבום, בהן לא הודפסה התמונה
שעוררה חילוקי־דעות בין משפחת כהן למשפחת
בן־גוריון. כשמצא מהדורה כזו,
הגיש אלבום אחד ממנה לידידיו • .כיאה לשר
בממשלת הוויתורים והקימוצים של לוי
אשכול, בילה שר־המסחר־והתעשיה חיים
צדוק חלק מימי החג במלון החיפאי דן
כרמל. וכיאה לבעל־מלונות כיקותיאל
פדר מן, לא מש אפילו לרגע מן השר
הנכבד, אירח אותו אישית, ולחש לו סודות
על אוזנו • .רעיית ראש־הממשלה, מרים
אשכול, בילתה בימי הפסח בתל־אביב,
התארחה אצל נו עהאש כו ל, בתו של
ראש־הממשלה. באחד מימי השבוע נראו
מרים ונועה בקפה כסית, וכשנשאלו על־ידי
מכרים מה הן עושות שם, ענו :״אנחנו
מחכות ללוי.״

ל עו ר ר, ב שינ א ה
החודש, כשעזב חיים שורר את משרדו
במערכת דבר, והוריש את תפקיד העורך
ליהודה גוטהלף, לא שכח לקחת עימו
את ארכיונו הפרטי. בין השאר כולל ארכיון
זה אוסף של פתקים ומכתבים, גדושי
השמצות, חרפות, גידופים ואזהרות, שנשלחו
על שמו של שורר מטעם אישי מדינה
ידועים, ביניהם שרים, ח״כים וראשי מפא״י.
אוסף זה נלקט על־ידי שורר לפני חמש
שנים, כשהריב בין פינחס לבון לדויד
בן־גוריון הגיע לשיאו. כל עמדה שנקט אז
שורר בדבר הרגיזה חלק אחר במפא״י,
שעסקניה העצבניים לא בררו אז במילים,
שלחו לו פתקים ומכתבים אותם היו קונים
היום במחיר גבוה, ובלבד שלא יוזדעו בציבור
• .ערב צאתו מהארץ גילה השחקן
הצרפתי פייר בראסר, כי שיחק פעם
העולם הזה 1493

בת מלכת בריטניה, נמצא גם תפקיד הצנזור
הראשי. בהתאם למסורת מופקד הוא
גם על סידור מיטתה של הוד מעלתה• .
השבוע, עם סיום ההסרטה של פורטונה,
החליטה השחקנית אהוכה גורן, גיבורת
הסרט, להירשם לאוניברסיטה ללימודי ספרות.
כשנשאלה אם אין בכוונתה להמשיך
לעסוק במישחק, מתוך רצון לפתוח בקאר־יירה
קולנועית, ענתה :״לא צריך להילחם על
כך, אם ירצו אותי לתפקידים בסרטים ידעו
היכן למצוא אותי.״

810 1ו

1ו3ן81ץ!8

פסוק ה ש בו ע
• הח״כ והסופר דוב סדן, בוזעי-
דה ה־ 22 של הסופרים :״הומרוס שמת ולשונו
שמתה — חיים גם בימינו יותר מכמה
סופרי־אופנה.״
• הסופר הניד ברטוב, באותה
ועידה :״קיימת סכנה שיהודים בארץ יולידו
בנים ישראליים, אך לא יהודים.״

• האפיפיור

פאודום

הששי:

״בירושלים היו מי שדחו את האדון עד
כדי שגזרו עליו מיתה, בהציגם אותו כמסית
וכרמאי, ושללו את זהותו האלוהית —
הם ציפו למשיח רעשני, אדיר כוח, מנהיג,
שליט מדיני, אולם ישו הציג את עצמו
כמנהיג הפנימיות, הרוחניות, הרוך הנפשי
— ועל כן לא קיבלוהו, אם כי היו גם אז
מי שהאמינו בישו והקבילו פניו בברכה.״
• ח״ב מפ״ם יעקוב חזן :״ההגנה
והפלמ״ח נמצאים משום מה לאחרונה
במצב של נסיגה והתגוננות, מפני התקפה
חסרת־רסן של אנשי אצ״ל ולח״י.״

• השחקן הצרפתי פייר ברא
סר, על תעשיית הקולנוע בישראל :״אתם
בונים גורדי־שחקים לשרי־הממשלה, ושוכחים
את הצרכים היסודיים ביותר של השחקן.״

העתונאי שבתי טבת :״זהו
חזון עכור, לנו ולבני הדור הצעיר במיוחד,
כאשר ראש־הממשלוז, מי שהיה שר־האוצר
והאחראי על הכלכלה שנים רבות, אומר כי
עלינו -להאמין בטוב־ליבס ובמצפונם של
הגויים ושל הגרמנים במיוחד.׳׳

מונ ע נ שי ר ת שעד
מ ר חי קקשקשים
מ חז ק את ה שור שים
ממריע גידול ה שער
המנוי קיבלת חשבונך לחידוש המינוי, נא פרע
או תו בהקדם. עקב הביקו ש לעיתון, לא
נוכל לאפשר כל מ שלוח ללאתשלום .

במיוחד למענך
נפתחים ביום א׳ ,17.4.66 קורסים
מזורזים לקוסמ טיקה עם תבנית
לימודים מלאה.

י* דיפלומה ל מ סיי מו ת
* עבודה עצמית
ביה״ס לקוסמטיקה ״גניה״ ,ת״א, בן־יהודה 52
טל 222773 .

במרז 1ה
סופרי ם
ו־ותון

בולגריה
של יין ו שו שני ם
בולגריה, ארץ התיירות העממית, מציעה
לך מרכזי נופש חדישים וצירוף
נדיר של ים והר בכפיפה אחת. טייל
הקיץ בבולגריה והתרענן במי הבדולח
השקטים של הים השחור, השתזף
על ״חולות הזהב״ שטופי השמש,
טייל בעמק השושנים, שאף לריאותיו
אויר הרים צונן, מבריא ומרגיע בתנאי
אכסון מעולים ובמחירים נוחים.

מרפא והתרגעות
בולגריה ידועה בסגולות המרפא המיוחדים
שלה בזכות מעינות המים
המינרליים. בסופיה־בנקיה, בחיסריה,
נקיוסטנדיל, תמצא שירותים רפואיים
מעולים לרפוי מחלות עצבים, לב,
כליות, דרכי המרה, סוכר, חוט השדרה
ושיגרון. כל זאת בתנאי פנסיון
ממדרגה ראשונה ובהשגחת
רופאים מומחים.

מחירים נוחים
בבתי הנופש וההבראה, ליד המעינות
המינרליים, כולל פנסיון מלא וטיפול
רפואי — בחדרים של שתי מיטות
מ־ 6עד 8דולר ליום.
נ״חולות הזהב״ ו״חוף השמש״ פנסיון
מלא ושרותים ממדרגה ראשונה
— בחדר של שתי מיטות מ־5.50
גד 6.50 דולר ליום.
:סופיה — בבתי המלון המפוארים
׳בלקאן״ ו״רילה״ פנסיון מלא ושדו־עים
ממדרגה ראשונה בחדר של שתי
מיטות מ־ 6.50 עד 7.50 דולר ליום.

טיולים בינלאומיים
:ויורים של 3ימים באניה ; בלווית
מדריכים מומחים: ורנה — איסטנ־כול
— ורנה מ־ 46 עד 68 דולר לאיש.
•רנה — אודיסה — ורנה מ״ 46 עד
) 6דולר לאיש.

בולגריה מציעה לן בתי
מלון חדישים, בילוי
מופלא במחירים עממיים.

נוא לבולגריה ־
תי הנ המסבר פני םחם
פנה לסוכן הנסיעות שלך
לקבלת פרטים נוספים.
*שרות כניסה לבולגריה אפשר לקבל
:צירות בולגריה בישראל — רמת-גן.
זנציגות לעניני תיירות של בולגריה
:ישראל: רחוב אבן-גבירול ,59ת״א.
שחם לנינסון אילון

כל המהומה התחילה משיר שפירסם המשורר
החיפאי שלום (ש. שלום) שפירא, בחוברת
מאזניים, ובו ליגלג במילים מסובכות על
אלה המתפעלים ממשוררים זרים :״עפר לו
ואפר אני /לרגל -עזרא פאונד וקוקטו
/ייקוד לאליוט במעוני /ועם ז׳אנא יהפוך
מיטתו.״
לשיר קרא ידותון.
אין זה השיר הראשון על נושא זה, מאת
מחבר שיר הפקיד העברי. כבר לפני עשר
שנים לעג בשירו אדוני המבקר, לכל גדולי
המשוררים בעולם, חוץ ממנו עצמו. אך
הפעם קפץ על המציאה המשורר והמבקר
נתן זך.
״ל הטיל א ש מד ו בוז״ כתב זך בהארץ,
על ״השירים המוכתרים בכותרת ידו תון.
שאת פרושה לא הצלחתי למצוא במילון
אבן־שושן. אפשר שניגזרה מן הפועל ידה,
שפרושו, לפי מילון זה. זרק, השליך, ירה זילזל ובהשאלה השליך שיקוצים על
ב — ,הטיל אשמה ובוז על —.״
ברגע שהתפרסם הקטע החלו כולם להשליך
שיקוצים, לזלזל, להטיל אשמה ובוז —
על נתן זך. והכל מפני שידותון לא רק
שאינו נגזר מהתואר ידה, אלא שהוא שם
פרטי. מכאן ברור שאין לחפש אותו במילון
אבן־שושן.
את י דו תון אפשר למצוא, לעומת זאת,
בתנ״ך, או במילון כמו זה של בן־יהודה,
המספר: למנצח על ידו תון לאסף מז מור
(תהילים ע״ד א׳) אחד מ שלו שה ראשי הלווים
המ שוררים של דויד ויש !וסבורים
כי הכוונה לכלי־שיר, ורגליים לדבר שהוא
כלי נגינה שבדה והמציא י דו תון אם
ש בו או מעיקרו, או שתיקן בו תי קון חשוב.

יותר מכולם התרגז המשורר בנימין
גלאי, ואף הוא ממשוררי חיפה. כתב גלאי
בלעג גלוי, בטורו על קפה ה פון שבעיתון
מעריב :״ההיה נפוליון מחפש את אוסטרליץ
על גלובוס־שולחן של בית־מימכר ספרים?
אם באבן־שושן אינך מוצא יוו תון — בת־נ״ך
אתה מוצאו פעמים הרבה. שיריו הליריים,
המופלאים ביחודם, נכנסו לאנתולוגיות
כיס קטנה שקורין תהילים ...שיהודים
טובים כללו במצעד פזמוני בית־שני.״
הוא אף ציטט את מלך המשוררים העבריים,
את חיים נחמן ביאליק, שכתב בשירו
יהי חלקי עימכם :״גם באבוד שריד, לשירי
הימן וידותון.״ בדברו על נצח השירה
העברית.
״חלב־עתוך ערב.״ קרא זאת נתן זך —
וישב לכתוב לו מענה בהארץ :״הקפה התורכי
שאני מורגל בו, לא בחלב־עיתון־ערב
הוא מהול. כטוב ליבו של בעל דברי ב־דיברי־הגלע
שלו, שכח מצוותה של זהירות...
כי בראש השיר עצמו מופיע הפסוק מן ן ן
התנ״ך, בו נזכר אותו ירותון, אפילו בציון

המראה המדויק.״ כלומר — הפסוק הכולל

את המילה הפרובלמטית היה מצוטט בראש 1 השיר, ומכאן שידע היטב מה פרושה, איך 8 סידר את גלאי!
לנימוק בעל משקל כזה נשאר בנימין
גלאי פעור פה, ובפרט שזך האשימו שהוא
עצמו לא קרא כלל את השיר ידו תון, שלהגנתו
יצא. לכן הסתפק גלאי בתשובה שכללה
רק שיר השמצה בחרוזים, אותו כינה
קול זך :״שמעתי /גבשושית עפר קטנה
/מספרת עם חברתה בקול זך כעוגב:
, /אחות! /גבוהה אני ממך הרבה /ולא
פחות /ממלוא עוביה של קרן החגב׳.״
יש ליצירה הזאת עוד בתים.
אבל הישועה באה לגלאי ממקור לחלוטין
בלתי צפוי. מהעתונאי והסופר עמום קינן,
שכתב עליו בעבר פארודיות לגלגניות. וכך
ייצג קינן את ביקורת התבונה־הטהורה,
במאמר ארוך שפירסם בידיעו ת א חרונו ת,בפסח,״
שהיה כבר העיתון הרביעי המשתתף בפולמוס
:״מי שידע את משמעות המילה
(ידותון) ,יידענה גם לאחר קריאת
הציטטה, ומי שאינו יודע — ייתכן ולא
יידע גם לאחר מכן. טיעון מסוג זה יכול
להיות הטעיה אופטית מוצלחת.
״כאותו יהודי שנשאל, מניין לנו שאברהם
אבינו נהג לחבוש כובע? וענה: כתוב במפורש
׳וילך אברהם׳ .וכי יתכן שצדיק
תמים כאברהם היה מהלך ללא כובע?
״זוהי הוכחה בעזרת ההוכחה עצמה, ואין
היא מועילה כדי לפזר את הספקות.״
אבל בדבר אחד כן נתפזרו הספיקות.
בכך ש״קינאת סופרים — תרבה חוכמה״.
עובדה: עכשיו כולנו חכמים ויודעים מה
פירוש המילה ירותון.

המונות ארח צולמו מרן בחג הכסח

תל־אביב

** כשיו כבר הכל בסדר. כבר עבר הסדר,
/ג בני ישראל יצאו ממצרים. הים גאה
כמו בכל שנה. אבהתנא אכלו את הלחמא
ענייא, וכולם יודעים מד, נשתנה, ומצה זו
שאנו אוכלים — על שום מה. אפשר כבר
לצאת העירה ולחפש איזו חתיכת־לחם טרי.
ביום שלישי, מוצאי ליל־הסדר, היו רחובות
תל אביב מלאים בהמונים רעבים שיצאו
לחפש לחם וכרטיסים לקולנוע. כל העיר
נרפה ריחות של פיתות טריות. האנשים
הלכו וריחרחו.
בפסח יש הכדל עקרוני בין העניים לעשירים.
בעוד שהעשירים משיגים בפסח
לחם מרוח בקחיאר, בצרוף סטיק מטוגן
בחמאה, העניים מסתפקים בפסח בסך הכל
בפיתה וחומוס. וזה לא יפה, כי סטיק
מטוגן בחמאה הוא סתם לא כשר, אבל
החומוס הוא אפילו חמץ.
העניים של פסח לא רק שהם נאלצים
לאכול חמץ כפול, אלא שהם גם עושים את
זה במסעדות פשוטות, רגילות, ובלתי מפו—
כל כך קשהלהיות
ארות לחלוטין
עני בפסח.

כזה מין ר,ול מוזר
ך* מסעדות המפוארות של תל-אביב,
^ 6לעומת זאת, יושבים העשירים, בעלי
חשבון־ההוצאות, ואוכלים בנימוס ובפיות
סגורים, לאור נרות רומנטיים ומלצרים
מבריקים.
בקסבה המפוארת שומרים המלצרים השמנים
מכי 1משמר על לקוחותיהם, וכשנכנס
זר על מנת להסתכל בלחם שהם אוכלים,
הם מגרשים אותו מיד, וחוסמים בגופם
את המראה הבלתי־כשר הזה.
במסעדות הזולות, אמצעי הבטיחות דלים
יותר. במסעדה המונחת ממש מול האף של
קסבה מסתובבים מלצרים רזים, שדרכם
אפשר מיד לראות את ערימות הפיתות שהם
מניחים על שולחנות הלקוחות.
בארון יפה, הנראה מבחוץ כמו ארון
כשר־לפסח מסתתרות הפיתות ד,רזרביות,
״מותרלנו למכורלחם
ומחכות לתורן.
״אין שום
בעל המסעדה. מסביר חוק נגד זה. אבל בכל זאת, אנחנו לא רוצים
שידעו: אם המשגיחים יראו את זה — הם
יצעקו.״
דבר ידוע הוא, שכאשר משגיח על הכשרות
צועק, יכולות להיות לזה תוצאות
בלתי נעימות ביותר. כזה מין קול מוזר
יש לו.

״אני מאמין״
* * זכיר המועצה הדתית, פינחס שיינמן,
^ /כו ע ס :״אין שום חוק עזר נגד מכירת
חמץ בפסח. בכלל הרי אין חוקה במדינה
הזאת.״ אבל בכל אופן מפקחים. יש פיקוח.
מפקחים על כך שלא ימכרו. איך אפשר
לפקח על דבר שהחוק אינו מתיר לפקח
עליו?

ך ך ״ 1 1 0סטיק בפיתה על הנדדרכוז.
. 1 1 1 1 1 - 1ליד דוכני הצלי עמדו עש רות
אנשים בתור ארוך, בי מי חג הפסח.

״בדרכי שכנוע,״ מסביר שינמן. כלומר
באים אל בעל המסעדה ומשכנעים אותו
שאם ימשיך למכור לחם בפסח יהיו לו
צרות נוראות, ואז הוא משתכנע מזה.
״יש פיקוח,״ מסכם שינמן ,״אבל אני
לא יודע, אם יכולים למנוע מבחינה חוקית.
אין חוק בעניין זה, אבל יש נוהג מקובל.
מקובל שהעירייה מפקחת שלא ימכרו בפומבי
חמץ, ובמידת האפשר, כשאפשר
למנוע את זה — מונעים.״
ובאמת בהרבה מאוד מסעדות תל־אביב־יות
לא מוכרים לחם. ביואלס־אואידישע־רס־טורנט
לא אוכלים חמץ, במטבח הפועלים
לא אוכלים כלום, במרתף הבירה לא שותים
בפסח בירה, בגונדולה לא אוכלים בפסח
ספגטי, אבל לעומת זה אצל כל הרומנים
ביפו אוכלים פיתות, למרות שלא מוכרחים.
מי שלא רוצה, יכול לקבל מצה.
אצל ז׳אנט, המסעדה של משרד הבטחון,
אוכלים דגים עם פיתות, וחומוס עם טחינה,
ומי שמתעקש יכול אפילו לקבל דגים עם
שעועית.
במרכז־הלחם של יפו יש תורים ארוכים
של רודפי־לחם. כל תל־אביב עולה לשם
לרגל. בעלי באבא עומדים אנשים ומחכים
שהבסאות יתפנו. לפיתה יש שם טעם מצויץ,
עדין ורך, טעם מיוחד לפסח.

יהיו צרות נוראות

ך* דו כ ניהסטיקים מסביב לעלי באבא
מחכים האנשים של צפון תל־אביב בסבלנות
לתורם.
מדוע מוכרים היהודים הללו סטיקים בלב
פסח?

בתיאבון
במסעדה

אלה,

צולמה

היפהפיה ה שחרחורת מכניסה אוכל לפיה בעזרת ה מזלג — ובידה
ה שניה או חז ת לחם טרי. ב מ שך ימי החג גבר הלחץ במסעדה
זו, אחרי שסועדים רבים נט שו את מקומות־האכילה הרגילים שלהם, שלא הגי שו לחם.

זוג במסעדה ברחוב אילת ביפו. על צלחת, בין שני הסועדים, ז< ^

מונחו ת פי תו ת טריות. ת מונ ה זו, כ מו כל יתר ה ת מונו ת בעמודים )£11
במסעדה שבעליה הס יהודים, ולא באחת ה מסעדות העך ביך ת של י פן

״אני יהודי מאמין,״ מסביר אחד המוכרים,
״בטח שאני מאמין. אני מאמין שסטיק

טוב לא הולך עם מצה, רק עם פיתה.״
הפיתה של פסח הביאה לבעלי המסעדות

בעייה חדשה שלא שיערו אותה כלל. עד
עכשיו היה ידוע במסעדות, שכשרוצים בשר
חזיר צריך לבקש סטיק עגל, כשרוצים
סטיק עגל צריך לבקש תרנגול הודו, וכש־

רוצים סטיק־הודו צריך לבקש פשוט שניצל.
המצב ברור לגמרי.
אבל בקשר למצות עדיין אין שום נוהג
קבוע, ולכן קורה שאדם מבקש במסעדה
מצה ונותנים לו מצה, דבר הגורם לבלבול
נורא.
בעלי המסעדות יודעים מראש על הדרישה
הרבה ללחם בימי חג־הפסח, בעיקר פיתות.
יש להם נסיון עשיר מן השנים הקודמות.
עמך ישראל בתל־אביב רבתי הוא לקוח
שחייבים להתחשב בו — לכן דואגים
בעלי המסעדות ובעלי הדוכנים להזמין מראש
אצל המאפיות העוסקות באפיית פיתות
את כמות הפיתות הדרושה כדי לספק
את תאבונם האפיקורסי של יהודי תל-
אביב.

״פיתות ממצה עשירה״

ניתוח וגס מצה
טלם.

הסיבה:

הצלחת

ה מונחת

הגבר צוחק מכל העניין.
ב ת־זוגו אינה רוצה לו!צ־ביו.
יהם. עד שתוג ש להס המנה

העיקרית הניח המלצר ארבע פי תו ת טריות על צלחת, אך מכיוון
שזהו חג וכדי להראות שאין לו דבר נגד המסורת היהודית,
הניח המלצר על הפי תו ת גם מצה אחת —ז כשרה למהדרין.

••-אם הרכנו ת יודעת בכלל על היקף אכין
1לת הלחם בפסח? ״כן. אנו יודעים,״ מודה
מזכיר המועצה הדתית .״אני עצמי עשיתי
סיור בכל רחבי העיר ובדקתי את המצב.
ליד התחנה המרכזית גילה שיינמן מוצר
חדש, שונה מזה המוגש ביתר חלקי העיר.
הוא קורא לו ״פיתות העשויות ממצה עשירה.״
לא ידוע עדיין אם צריך לאסור את
זד, או לא .״זה נשלח לרבנות,״ הסביר,
״והרבנות תפסוק.״
אם הרבנות תפסוק שהפיתות הללו אינן
כשרות, היא תאסור אותן, כלומר תשכנע
את היהודים שאסור לאכול אותן. ואז איש לא
יחטא יותר, וכולם יאכלו רק מצות. ומי יודע,
אולי יבוא גם היום המאושר בו יכריחו את
כולם לאכול כופתאות בפסח, אזני־המן
בפורים וסופגניות בחנוכה. ירצו — יאכלו.
לא ירצו — גם־כן יאכלו.

ספורט

במדינה
(המשך מעמוד ) 16
מסביב למדורה
אחת החוויות החברתיות הגדולות של
מערכת הבחירות היתר, הפגישה ליד
המדורה באכזיב, תנועת העולם הזה —
כוח חדש החליטה להפוך פגישה זו
למסורת שנתית בל״ג בעומר. חברי
התנועה ואוהדיה מוזמנים להשתתף בפגישה
זו, אשר תשולב בצעדה לילית.
פרטים מלאים — בגליונות הבאים.

אשתו שולמית חשבה שבעלה יחזור הביתה
בהקדם, היתד, משוכנעת כי החוקרים
אינם מעוניינים אלא לקבל ממנו מספר
פרטים נוספים, למרות שרובין הזהיר את
אשתו כי הוא צפוי למעצר.
משבושש לחזור, היא התקשרה עם המשטרה,
ושם נאמר לר, קצרות :״בעלך
עצור!״ היא טילפנה לעורך־הדין משה לרר,
שרץ מיד למשטרה, ושם יעץ לרובין לשתוק
ולא לשתף פעולה עם המשטרה.
ביום השישי האחרון הובא רובין במכונית
סיטרואן קטנה של מיפלג הונאה, הנושאת
מספר אזרחי, אל בית־משפט השלום בתל־אביב.
אנשי משטרה כאזרחית ליוו את
רובין, שהיד, לבוש חליפה כחולה ומיצמץ
בעיניים אדומות נטולות־שינה, אל שופטת
השלום עדנה שצקי. רב־פקד בנימין זיגל
הגיש לשופטת בקשה להוצאת פקודת־מעצר
נגד אלכסנדר ישעיהו בן דוד רובין.
פרטי האשמה: הריגה, שליחת אש בזדון,
זיוף, מידמה וקשירת קשר לביצוע פשע.
פירט דגל: בחודשים האחרונים נאספו
על־ידי המשטרה ראיות־לכאורה, כי החשוד
תיכנן את שריפת המכון, ביחד עם אחרים.
כתוצאה משריפה זו נכווה קשות אריה
אפרתי, שנפטר מכווייותיו ימים ספורים
לאחר מכן. בהתאם ל־דיעות ונתונים שבידי
המשטרה, חשוד רובין בכך שתיכנן עם
אפרתי את הצתת המכון, וגרם בכך למותו.
מתוך החומר שבידי המשטרה, מסתבר כי
רובין זייף חתימות של אנשים שונים על
בחיפה החטיבה האזורית מזמינה את חבריה
לפגישה של הוועד היהודי־ערבי לביטול
המימשל הצבאי בה תושמע הרצאה
על הנושא :

מצב המשכילים הערבים
במדינה ותעסוקתם במוסדות
ציבוריים.
בהשתתפות עו״ד צברי דליס,

מחבר

הספר ״הערבים בישראל״.
יו 6ד׳ ,20.4ב־ 8בערב, אולם ״וזלמן״,
דרך הים .16

רובין בפעולה
״מצוף 2לזיג 4״
בחיפה חברי התנועה והאוהדים מוזמנים להרצאה
מאת עו״ד אכזנון זכרוני
על הנושא :

דמוקראטיה ומדינת חוק.
שתתקיים ביום ה׳ ,21.4ב־ 8.30 בערב
באולם ״גן העיר״ ,רחוב חורי פינת
רחוב הוואדי.
בירושלים תושבי ירושלים והפרוזדור המעוניינים
להשתתף בפגישות החטיבה האזורית
מתבקשים לכתוב לת.ד ,799 .ירושלים.

שטרות מבויילים, והשתמש בשטרות אלו
לשם קבלת הלוואות במאות אלפי לירות
מבנקים ומאנשים שונים. הוא אף חשוד
בהשגת חתימות של אנשים שונים, ביניהם
פושטי־רגל או מחוסרי־כל, על שטרות של
מאות אלפי לירות, בהם השתמש בהשגת
הלוואות מבנקים, מוסדות ואנשים פרטיים.
רובין מסר את השטרות בבטחונות עבור
ההלוואות שקיבל, בטענה כי השטרות הם
של לקוחותיו, ושקיבל אותם תמורת סחורה,
דבר שהינו שקר מוחלט.
סיכם זיגל :״הואיל ועל רובין רובצים
חובות במאות אלפי לירות, ניסה להשתחרר
מלחצם הכבד של הנושים הרבים, דבר
שהניעו לתכנן את הצתת המכון, כדי לזכות
בדמי הביטוח הגבוהים בסך 870 אלף לירות.
מכונו בוטח באופן מיוחד בסכום
גבוה זמן קצר לפני השריפה. התלבטנו
קשות בין אישום ברצח או הריגה בעניין
אפרתי, שנמצא במכון בעת השריפה.״
מסקנת השופטת :״על סמך החומר שהובא
בפני בשבועה, אני מצווה על מעצר החשוד
ל־ 15 יום.״
החתימה. ימים אחדים לפני מעצרו, סיפר
רובין :״אני מתכונן לרגע שבו יעצרו אותי.
אני מוכן לכך, והם יכולים לחלום שאספר

להם משהו. אין לי מה לספר.״
ייתכן, שבכל זאת יצטרך לספר, אם אמנם
חתם על שטרות מזוייפים באותיות א.ב.ג.
במקום בשמו האמיתי.
אותיות אלה היו, כפי הנראה, ראשי־תיבות
של המשפט :״אני בצרה גדולה!״

כ דורגל
,גו דלו שלמ אגנו
״אני אשאל עכשיו שאלה שתמצא חן
בעיניך,״ אמר חבר מזכירות ההתאחדות לכדורגל,
הבית״רי יגאל גריפל, ליריבו, גיז־בר־הכבוד
של ההתאחדות ומתנגד צ׳יריץ׳
צבי ברים. הנשאל היה מילובאן צ׳יריץ׳,
מאמנה המפוטר של הנבחרת הלאומית, שהופיע
בפני מזכירות ההתאחדות ביום החמישי
האחרון.
.,האם בפעולתך בישראל ניצלת את מלוא
יכולתך?״ שאל גריפל.
״לא!״ היתד, התשובה, והיא מצאה חן
בעיני רבים.
ניסוח בלעם. תשובה זו של צ׳יריץ׳
צריכה היתד, למעשה לסכם את מחול השדים
סביבו. לצ׳יריץ, ניתנו תנאים להם לא זכה
אף מאמן של נבחרת ישראלית מעולם; שום
בקשה שלו לא הושבה ריקם. מחנות־האי־מונים
בתקופתו היו הארוכים ביותר.
למרות זאת לא הצליח צ׳יריץ׳ לרשום
לזכותו אפילו הישג אחד. הנהלת ההתאחדות
לכדורגל החליטה לפטר אותו, אלא שאז פרץ
מחול השדים. עשרות אינטרסנטים ועסקנים
מדרגה שניה נזעקו כדי לשנות את ההחלטה.
אנשי ההסתדרות מצאו הזדמנות פז לעלות
לכותרות העיתונות, והחלו להתערב בנושא.
לוחם נימרץ לשינוי ההחלטה: איש אח־דות־ד,עבודה
בוזעדה המרכזת של ההסתדרות
נתן אלמוזלינו. לו ניתן בוועדה המרכזת
תיק האירגון, אך מתיק זה הוצא הטיפול
בענייני הפועל. אלמוזלינו זעם על הקטנת
סמכויותיו, מצא עתה את הזמן הנכון לחשבונות,
נגח בזעם את אנשי הפועל.
הנקודה המשעשעת בכל הפרשה: ההסתדרות
מינתה ועדה לחקירת התנהגותם של
אנשי הפועל בהתאחדות בשאלת צ׳יריץ׳.
מסקנת הוועדה: היו חברים בהתאחדות שהצביעו
בשאלה זו לא לפי שיקולים מיק־צועיים.
מסקנה זו הטילה כמובן אשמה כבדה
על אנשי הפועל. האחראי לניסוחה היה
מזכיר ההסתדרות אהרון בקר בכבודו ובעצמו.
בצורתן
הראשונה הטילו המסקנות את
כל האשמה רק על אנשי מכבי ובית״ר.
בקר טען כי אין זה הוגן לגנות את היריב,
וכך התקבל ניסוח בלעם, המאשים בסופו
של דבר את אנשי הפועל.
המסקנות עשו את שלהן, ומתנגדיו החריפים
של צ׳יריץ׳ נרתעו במיקצת.
משכורת שיא. השבוע נראה היה, כי
תוקם ועדה בראשות נשיא ההתאחדות אריה
שריג, שתדון שוב בשאלה, תביא את המלצותיה
לפני הנהלת ההתאחדות. מכיוון שנשיא
ההתאחדות הוא בובד,־למעשה, הרחוק
מענייני היום־יום של ההתאחדות, תהיינה
המלצות אותה ועדה תלויות בשאר חבריה.
בהנהלת ההתאחדות, הקובעת את הרכב הוועדה,
ישנו רוב למתנגדי צ׳יריץ׳ .לכן
נראות המלצותיה ברורות כבר היום.
מדוע הסכימו מתנגדי צ׳יריץ׳ להקמת הוועדה?
הם חששו, כי מאמן שיבוא בעקבותיו
של צ׳יריץ, עלול להיכשל גם הוא,
ואז תוטל כל האשמה עליהם. הם רצו לכן
לחלק את האחריות. זאת היתד, הסיבה
שאף צבי ברים הסכים לדיון נוסף בנושא.
בעקבות כל הרעש שהתעורר לאחר ההצבעות
בשאלת מאמן הנבחרת, נשכחה שאלה
פשוטה אחת: מילובאן צ׳יריץ׳ טוב או לא
טוב בשביל הנבחרת הלאומית של ישראל?
נדמה היה כי שאלה זו כבר אינה נשקלת
על־ידי איש.
התשובה יכולה היתר, להינתן על־ידי כל
מי שבחן את הישגי הנבחרת בתקופת צ׳י־ריץ׳
.האם מאמן ישראלי לא היה מגיע לאותן
תוצאות?״ שאל אחד משחקני הנבחרת.
תומכיו של צ׳יריץ׳ נופפו בניצחון ה־1:7
על נבחרת פינלנד, שכחו את מפלת ד,־0:5
נגד בלגיה ואת העובדה שנבחרת פינלנד
שיחקה ברמה של קבוצות ליגה ב׳ בארץ.
עצם העובדה שצ׳יייץ׳ לא זכה לאף
הצעה רצינית מקבוצות בחוצלארץ מראה גם
היא על העובדה שערכו ירד בשוק האכזרי
של הכדורגל הבינלאומי.
אבירי הביזבוז של ההתאחדות החזיקו
מאמן לאומי במשכורת־שיא 66 ,אלף ל״י
לשנה, מאמן נפרד לנבחרת הנוער, וההישגים
על המגרש הירוק אינם נראים עדיין.
האם לא יוכל מאמן, שידע להשתלט על
השחקנים, לעשות את אותה העבודה יותר
בזול ויותר טוב?
השבוע לא ידע איש לנבא מה יעלה

בגורלו של צ׳יריץ׳ .לו עצמו היתר, שאיפה
אחת: להישאר. השאיפה של אוהדי הכדורגל
בארץ היתד, הפוכה.

דרוש: ששט
קבוצת הכדורגל של שמשון תל־אביב,
כמו כל קבוצה אחרת, שואפת לנצח בכל
מישחק. בסיבוב השני של מישחקי הליגה
הלאומית זה הלך לה דווקא לא רע, והיא
הגיעה אפילו עד למקום השלישי. עד ש־

בדורגדן שפיגד
מ־ 0:5ל־1:7

לפתע, בשבועיים האחרונים, היא התחילה
להפסיד, ודזזקא נגד קבוצות שהן בסכנת
ירידה לליגה נמוכה יותר.
לפני שבועיים הפסידו ד,שמשונים נגד קבוצת
בני־יהודה תל־אביב, הנמצאת בתחתית
הליגה הלאומית והזקוקה לנקודות שיצילו
אותה מירידה. בשבת האחרונה הפסידו
ד,שמשונים נגד מכבי פתח־תקווה, הנמצאת
אף היא בתחתית הליגה.
אחרי המישחק נגד בני־יהודה נפגעו שחקני
שמשון מן הטענות שהועלו נגדם.
אמר כוכבם שמעון כהן :״זה שטות לאמר
שאנחנו מכרנו להם את המישחק. נכון,
אנחנו לא שונאים את בני־יהודה ולא הרגנו
את עצמנו בשביל לנצח. כשאנחנו מוכרחים
לנצח אנחנו מכניסים רגל וראש בכל מקום,
ונכנסים בכל שחקן. הפעם לא עשינו את
זה, אבל זה לא מוכיח שהיתר, מכירה.״
השבוע לא היו הצופים הממורמרים היחידים
על קבוצת שמשון. אחרי מישחק השבת
נגד מכבי פתח־תקווה זעם גם המאמן
יאנו יאנבסקי. הוא הטיח כלפי שחקניו
האשמות חריפות. התוצאה: מנהלי הקבוצה
נעלבו כנראה מהאשמותיו של יאנו. החליטו
לחפש מאמן חדש לקבוצתם.
בין התכונות הנדרשות מן המאמן החדש:
״שיהיה שקט, ולא יצעק על השחקנים.״

מכת בקר סו ל
״גיגי! גיגי!״ זעקו הצופים, אבל גיורא
(״גיגי״) שפיגל לא נראה במיגרש. נבחרת
הנוער הישראלית הפסידה ביום השני השבוע
נגד נבחרת פינלנד בשעור .0:1מאמנה, עמנואל
שפר, ניצב פחות מחודש לפני הנסיעה
למישחקים על גביע אסיה לנוער במאנילה
בפני שוקת שבורה.
מדוע הפסידה נבחרת הנוער נגד פינלנד?
לקהל שנכח במיגרש היתד. לכך תשובה
ברורה: כוכב הנוער התל־אביבי שפיגל לא
שיחק .״בלי גיורא אין נבחרת,״ הסביר צופה.
הרופא והחברה. מדוע לא שיחק
שפיגל? הוא עצמו טען כי פצע בקרסול
מנע ממנו את האפשרות לשחק. מאמן מכבי
תל־אביב אליעזר שפיגל :״גיורא קיבל מכה
בקרסול, במישחק שלנו בחיפה, ולכן הוא
לא יכול היה לשחק. הוא הופיע במחנה
האימונים יום לפני המישחק, רק מתוך רצון
טוב. הוא לא היה צריך לשחק בכלל.״
אך היו גם גירסות אחרות. מאמן נבחרת
הנוער האשים את שפיגל בכך שהוא עושה
מה שהוא רוצה בנבחרת, ואינו נשמע די
הצורך להוראותיו. הוא אף רמז, כי לא
יקח את שפיגל למאנילה בשל כך. אי ההכללה
במישחק נגד פינלנד היה אות ראשון.
סיפור נוסף שידעו שחקני נבחרת הנוער
לספר: שפיגל הודיע לשפר כי הוא צריך
לבקר אצל רופא, אך ערך ביקור אצל חברתו.
אנשי מכבי תל־אביב העלו טענה אחרת.
הם אמרו כי שפר זועם על קבוצתם מסיבה
שונה. שפר ביקש שלא להכליל את שחקן
העולם הזה 1493

נבחרת הנוער ומכבי תל־אביב מנחם (״מי־קו״)
בלו בהרכב הקבוצה, כדי שיוכל לנוח
לפני מישחקי הנבחרת. בלו שיחק
בכל זאת .״עכשיו שפר מחפש לדפוק את
מכבי בגלל זה, ובשלב הראשון הוא דופק
את הבן של מאמן מכבי,״ הם מסבירים.
מאמן נבחרת הנוער עצמו הסביר, כי
לולא היה חושש מהעיתונות היה מנפה את
גיורא מנבחרת הנוער.
המוצא הנראה לעיין: הכוכב הצעיר
ישוכנע להעניק יותר כבוד למאמנו, יסע ל־מאנילה
ויציל את המאמן ממפלות מבישות.
במישחק הנבחרת הבוגרת של ישראל נגד
פינלנד, בשבוע שעבר, בו השתתף גיורא
שפיגל, הובררה לפחות עובדה אחת: גיורא
הוא מטובי הכדורגלנים המקומיים.
מאמן כדורגל שירצה כי גיורא ילחם
עבורו, יצטרך להתאמץ לשם כך, ולא רק
להוריד פקודות.

1:0לטובת המק•!־

לפני למעלה מחודשיים נערך מישחק הגמר
על גביע ראש־ר,ממשלה בליגה למקד
־ מו ת העבודה. המישחק נערך בין קבוצות
בנלן לאומי לישראל ואגד. אנשי הכספים
ניצחו, קיבלו תעודות ומדליות. הובטח להיכן
כי ראש־הממשלה בכבודו ובעצמו יעניק
י להם את הגביע, הנושא את שמו.
עד היום לא הוענק הגביע הנכסף. האחראי
לתעלומה: בועז רסנר, הממונה מטעם
הפועל על הספורט במקומות העבודה.
משחקי הכדורגל בליגה למקומות העבודה
מיועדים לשחקנים שאינם פעילים בקבוצות
אחרות, אך התקנון מרשה את שיתופם
של חמישה שחקנים המשחקים בליגות
ב׳ .אנשי אגד שיתפו אפילו שחקן ליגה
לאומית אחד — צבי (״צ׳יקו״) פרקש מ־הכוח־מכבי
רמת־גן. נוסף לפרקש הם רצו
לשתף עוד חמישה שחקני ליגה ב.,
בנק לאומי התנגד, לכן הסתפק אגד בארבעה
שחקני ליגה ב׳ .עכשיו מערערים
אנשי אגד על תוצאת המשיחק.
לעובדה שלעירעור אין כל יסוד, ושאין
מי שיטפל בו, אין כל השפעה על בועז
רסנר. לבוסים הגדולים של הפועל אין זמן
להתערב בפרשה, לכן יכול רסנר לבטל את
^ חלוקת הגביע.
שוב ניצח הפקיד את השחקנים.

עתומ ת
3ח ב חרוץ
ההישג הספורטיבי מס׳ 1של השבוע לא
היה שייך הפעם לספורטאי. הוא היה כולו
של איש המעצמה השביעית, עורך מדור הספורט
של ידיעות אחרונות, דוב עצמון.
מזה חודשים שעצמון ( )29 הביע מעל דפי
עיתונו את הסברה, שבלי מילובאן צ׳יריץ׳
יהיה הכדורגל הישראלי טוב יותר. נוסף
להבעת הדעה, טרח עצמון כמעט מדי יום
להזכיר לקוראיו, כי צ׳יריץ׳ הורשע על־ידי
איגוד המאמנים היוגוסלאבי בהשתתפות ב־קנונייה
לקביעת גורלו של מישחק כדורגל
במולדתו. העונש שהוטל על צ׳יריץ׳ :קנם
בשיעור של שני אחוזים ממשכורתו, כתרומה
לאיגוד המאמנים.
תומכיו של צ׳יריץ׳ לא ראו בעין יפר,
את החדשות של ידיעות אחרונות, הפיצו
את השמועה כי הן מצוצות מן האצבע וכי
כתבו היוגוסלאבי של ד,צהרון הישראלי,
ולאסטימיל איגנאטוביץ׳ ,מכתביו של העתון
היוגוסלבי בורבה, אינו קיים כלל. אנשי
צ׳יריץ׳ אף הסתמכו על מיברק של ההתאחדות
היוגוסלאבית, כי היא לא הרשיעה א ת
צ׳יריץ׳ .העובדה שצ׳יריץ׳ הוא מאמן שהורשע
על־ידי איגודו לא הוזכרה על־ידם.
עצמון שמע את השמועות, לא חשב פעמיים.
ביום החמישי בשבוע שעבר נשק לאשתו,
הנמצאת בהריון, ביקר את אביו ה־שוכב
בבית־חולים חיפאי, ונסע לבלגראד.
תוך יום אחד הוא השיג שם את מטרתו.
למחרת הוא החל לפרסם את רשמיו. תמצית
הדברים: צ׳יריץ׳ אומנם הורשע. כל
פרשת השוחד היוגוסלאבית איננה ברורה,
אך קרנו של צ׳יריץ׳ ירדה פלאים במולדתו.
הדברים לא נתקבלו באדישות בישראל.
האיש מס׳ 1של צ׳יריץ׳ ,חבר הנהלת ההתאחדות
מיכה אלמוג, פנה אל בן עירו
הכפר־סבאי גיורא זר, שהוא כתב ידיעות
אחרונות במקום, הודיע לו, כי אם ימשיך
עצמון בפירסום רשמיו, יתבע אותו צ׳יריץ׳
לדין על הוצאת ריבה.
עצמון, שהוא גם סטודנט למשפטים, לא
נרתע, המשיך בפירסום. לצ׳יריץ׳ לא נותר
אלא לחרוק שיניים.
העולם הזה 1493

אשת הספר
פעם כל כסית הכירה את מרג לי ת
אנקורי, וקראה לה מארגול. בינתיים היא
עזבה את הארץ, כולם שכחו אותה, ועכשיו
היא באה לחדש את ההכרות הישנה. את
כל הזמן בו הספיקו לשכוח אותה היא
בילתה באושר באמריקה, התחתנה עם ספר,
שיפרה וטיפחה את השיער שלה, ומילאה
את הראש שלה בפיאות נכריות.
היא באה לארץ בחזרה, לבד, בלי בעלה,
למה?
״כי את בעלי לוקחים לווייטנאם,״ היא
אומרת, וחוץ מזה ,״כשאת באה לארץ יותר
טוב לבוא לבד. מה, השתגעתי לבוא לכאן
ולדבר אנגלית?״
לא שזה היה לה קל לבוא הנה לבד. היא
דווקא הסכימה, אבל בעלה לא כל־כך .״הוא
הרשה לי בקושי לבוא הנה. הוא פוחד עלי
שאני חתיכה. הוא לא סומך עלי. יש לי
איטלקי קנאי בבית, והוא מקנא כל הזמן.
הבטחתי לו להיות ילדה טובה. לא על
הנייר, אבל הבטחתי.
״באתי לחודש ימים, לפסח, לנוח קצת,
לבלות, אני עוד צעירה, אני יכולה לבלות,
לא? בת כמה אני? בשביל העתון אני בת
,23 טפו טפו טפו, שפה במקום אני אמות
אם לא.
״באמריקה יש לי הרבה בעיות, והבעייה
העיקרית שלי היא שאני לא אני. כשניסיתי
להיות ישראלית באמריקה לא הלך לי, התחיל
ללכת לי רק כשהתחלתי להיות אמריקאית.
באמריקה ישראלי לא צריך להיות
אמן כדי להופיע. היהדות שם מתה על
ישראליים, אם רוצים לשיר צריך רק לתפוס
טמבור, לשלוח מכתב הביתה שישלחו אח
המילים וזה הכל. אבל פתאום בא לי לברוח
מכל זה הביתה. מה לעשות, נמאס לי על
כל הראש. הרגשתי שחסר לי קצת האני
שלי, אז באתי.״
היא מדברת עם הרבה היי והלו, ואו־גוד,
וכשהיא משתדלת יש לה אפילו קצת מבטא
אמריקאי .״באמריקה,״ היא אומרת ,״כולם
לומדים משחק. אסתר טובי מסתובבת
שם עם בגדים של כוכבת הוליבודית כמו
בארץ. הולך לה, כמו לכולם. אני, לפני
שבאתי לאמריקה, היתד, לי תקופה של כאבי
לב והתאהבויות, בקצב של אחת לחודש.
מרגלית אבל באמריקה זד, עבר לי, ביחוד אחרי
שהתחתנתי.
״אני תמיד מסתובבת בחברת גברים, אני
לא אוהבת נשים, נשים כל מה שיש להן
בראש זה: השמנת־רזית־רזית־השמנת. עכשיו
אני שוב בארץ. אני די מבסוטה. אמריקה
זה לא הארץ שלי, שם הכל גורם לי
לעצבים, אני רבה עם כולם. כאן זה הארץ
שלי אבל מה לעשות, בעלי לא יכול לסבול
את הישראלים שם, אז בטח הוא לא יסבול
אותם כאן. הוא צעיר ממני בשלוש שנים.
הטיפוס שלי תמיד היה פליי בוי צעיר.
כמובן, לא לזמן ארוך, כי לזמן ארוך זה
משעמם. בארץ היו לי ג׳וקי ארקין,
לארי ודקר, שמדליק קראום, וכל
מיני טיפוסים מהסוג הזה.
״מה שמשגע אותי באמריקה זה ההתרגשות
מההופעות היהודיות. אח מתארת לך
אותי, הפתקית, שרה את שיין חי די לבונה?
את יכולה לתאר לך דבר כזה? אבל זד,
מה שהם רוצים. פעם ניסיתי לשיר להם היו
לילות, אז הם כמעט נרדמו. התחילו לצעוק:
יידיש יידיש, אז התחלתי לשיר יידיש, זה
הסוף שלי, אני אומרת לך.
״לפני הנשואין עוד עשיתי חיים באמרי־

קה. פעם הייתי עם מיקי בן״קיקי והכרתי
את אלכרט פיני. לא דיברתי אי-
תו, באותה הזדמנות, אבל הסתכלתי עליו
די־מקרוב.
״אבל זה כלום! הכרתי גם שניים מהחי־פושיות:
את רינגו ואת ג׳ורג׳ .שניהם
היו שיכורים. הם לא ידעו מהחיים שלהם,
ואני לא חושבת שהם זוכרים אותי. אבל
אני זוכרת אותם.
״כן, עשיתי אז חיים! אז מה הסוף של
כל המציאות האלה? הסוף שאני מבשלת
מקרוני בבית.״
היא הביאה איתר״ חוץ מכל הבגדים, גם
סל מלא פיאות נוכריות, שבעלה, הספר,
עשה במו ידיו. הפיאות נגמרו לה עוד לפני
שהיא הספיקה בכלל להוציא אותן מן
הסל.
תמי מור, התאומה הבלונדית, קנתה
פיאה בלונדית, כי השער האמיתי שלה
עכשיו צבוע לשחור. ג׳וזי כץ, בעלת
השערות החומות שהן עכשיו זהובות, קנתה
פיאה חומה. פרדי סגל הג׳ינג׳ית הטבעית,
קנתה, לעומת זאת, פיאה־נוכרית ג׳ינ־ג׳ית.
למרגלית
יש שערות שחורות, ולמרות
שבעלה ספר, היא השאירה אותן שחורות.
עבורה נותרה, כמובן, הפיאה השחורה. אבל
היא, לפחות, לא שילמה בעד הפיאה הזאת
כסף.

>וקר
ה מחיה
פוקחהירש עמד להת ח תן עם הקוני
טסה־הפרינצ׳יפסה ־ הר חנ ת־הנסיכה ־ האיטלקית
פיאנצלי, אבל הוא לא הת חתן איתה, כי
יום אחד הוא החליט ש־ 500 דולאר ליום
זה הרבה, אפילו אם מקבלים ב שביל זה
רוזנת.
אחרי הרוזנת הוא מצא את מרלין מוג־י
רד. לא בדיוק, אבל אחת שנורא רוצח

תת״ר ור,תיירת
אם לעורכי־דין יש תמיד עסקים עם ארחי־פרחי,
גנבים ופושעים הרי עכשיו מסתבר
שלעיתים גם לנשותיהם יש עסקים כאלה.
אשתו של עויד ־ דיןי דו ע בתל־אביב,
בלונדית זוהרת, הכירה באחד הדיסקוטקים
גיטריסט מדנמרק. היא בילתה איתו בדיסקוטק,
ואחר־כך ירדו שניהם לאילת.
באילת היא דיברה אנגלית, הסתובבה עם

כהל חי
אני לא יודעת מה קורה במדינה הזאת לאחרונה:
כולם מתחתנים, ולא סתם מתחתנים,
אלא באמריקה דווקא.
סיפור הני שואין האחרון, עליו אני עו מדת
לספר לכם, עולה לדעתי על כל קודמיו.
רבנו, הרב הראשי של ישראל, הרב יהודה
אונטרמן 84 שהתאלמן לפני כחמש שנים
מאשת חי קו ואם בניו, נישא ב שנית.
אן המזל הרע רדף אותו, את כבוד הרב,
וגס א שתו ה שניה נפטרה. זה קרה לפני
שנתיים.
בימים אלה עומד הרב אונ טר מן לנסוע ל־ארצות־הברית.
ותנח שו ב שביל מה? כדי להינשא
ב שלי שית.
כה לחי!

מטפחות על הראש, עם בגדי קיץ, והתנהגה
כתיירת זרה לכל דבר. אבל לאחר שבועיים
נמאסה לה התחפושת יחד עם הבילוי. היא
קנתה ברטים במטוס לתל־אביב, ויש האומרים
שאת הכרטיס קנתה בשיתוף עם
תייר אחר, אותו הכירה באילת בזמן הבילוי
עם התייר הקודם.
היא נסעה עם התייר השני והשאירה
את התייר הראשון לבד. הוא גילח לעצמו
את הראש, ותוך כדי כך גם חתך אותו.
אחרי שסיים, הלך למשטרה וסיפר ששורדים
התנפלו עליו וגנבו לו את הבחורה שלו,
השוטרים הקשיבו לדבריו, והביאו אותו
לבית־חולים לחולי־רוח.
בינתיים הזעיקו ידידיו של האומלל הזה
את אביו מחוץ לארץ. הבחורה, האשמה
בכל העניין, גם היא באה לבקרו. אולי זה
עזר, כי הבחור יצא מבית־החולים.
אבל במקום לחזור לחיים החופשיים הוא
הוחזר לבית־הסוהר. משום שבינתיים התברר
שבזמן שידידתו הסתתרה באילת מפני
בעלה שחיפש אותה, גם הוא הסתתר —
מפני האינטרפול שחיפש אותו. וייתכן מאד
שאם לא היה פונה למשטרה שתימצא לו
את אהובתו — לא. היה מתגלה. ובמקום
לבלות בבית־המשוגעים ובבית־הסוהר, היה
יכול להמשיך להשתזף על שפת־הים באילת,
עד עצם היום הזה.
מוסר השכל — אל תחפש את האשד,
במשטרה.
פריטה להיות. זור סריטד שהיא בעצם ספרית:
לסריטה יש מח שופים לא קטנים מאלה של
מרלין מ ת רו, ומה שיש לה להראות מתחתם,
גם הוא לא יותר קטן. חוץ מזה יש
לה שיער בלונדי פרוע. כדי שיהיה פרוע,
היא פורעת אותו במיו חד, יום יום במספרה
שלה.
פוקה החליט שהבחורה הזאת תעלה לו
יותר בזול מאשר הנסיכה הקודמת. אבל הוא
טעה. מיום שהכירה אותו מקרוב התחילה
סריטה ללכת עם שמלות ארוכו ת עד הרצפה,
והוסיפה לה הרבה אביזרים על הלבוש
שלה.
אבל היא התאכזבה. התברר לה שקנתה
את כל האביזרים לחינם. הם רבו ונפרדו.
״הוא נורא ק מצן,״ היא הכריזה עליו לאחר
הסיוס ,״על נסיכה הוא יכול להוציא 500
דולאר ליום וב שבילי לא?״

סרטים
הציבורי עייפי
גיבורי טלמארק נס! ,תל-אביב) הוא
סרט מלחמתי, לחובבי המלחמה, עשוי לפי
המסורת המקצועית של סרטי־המלחמה.
תישעה גיבורים חודרים שלוש פעמים
למפעל־המים־הכבדים בנורבגיה, ומפוצצים
איתו בכל שלוש הפעמים. תוך כדי כך הם
מבצעים שרשרת של דיאלוגים הוליוודים
מטופשים. הם מנהלים כמה קונפליקטים,
לצורך העלילה, קצת אהבה, קצת קנאה,
קצת בגידה, בקיצור, כל מה שדרוש לסרט
כדי לקצור הצלחה קופתית בטוחה.

״ גמר ״
המכללה הישראלית
לחשבונאות ומינהל מגישה קורסים חדשים בהדרכת
רואי חש בון א קדמאיים
הנהלת חשבונות יסוד
סוג ג׳
רמת־גן
תל־אביב

ב עול ם
יוצאים למלחמה 3 3דיוי*ט

20.4.66

20.4.66

הנהלת חשבונות מתקדמים
סוג ד׳
רמת-גן
תל-אביב

12.4.66

26.4.66

תעודות למסיימים

תי-אביב

ומת־גו

רח׳ פינסקר 24

רח׳ בי אלי ק 15

טלפון 225742 :
פרטים והרשמה

בין השעות 20.00-17.00

גמר

לזוגו

.בבכרדר־־נבנ־זי־ —1בדדר־ב-ה 1-/רדן

נותרו עוד נו7ופר רוצומזגבו של דירות בנו ת 2 (4,2
חדי ב מ חיר וב תנ אי ת שלו ם שלא היו כ מו ת ם בארץ.
המחיר החל כו $50,23 .-ל-י כולל 4״ 5 0מ ש כנ ת א
בנ ק אי ת בריבי ת של ־.87

פנה עוד היום.

כזרזרר־ךתרבתס. נבנ׳כז
ר; 11ורנפדרנ ^ .ז כי ט כז ך

הרצליה, וחוב העבודה נ .2טלפוו 934416

הנך רשאי לנהוג
במכוניות מרוץ
ללא רשיון
כשטח התערוכה
הפ תוח בל יו ם
ם־ 5עד חצות

״קארטינג״
הספורט שכבש את כל
אירופה•
אוטובוסים 42 ,28 ,27 ,22 :

לא רק ישראל סובלת מבעיות דת ומוסר,
אפילו האמריקאים סובלים מזה. אמריקה
נחשבת עדיין לאחת הארצות המוסריות
ביותר בעולם, למרות הוליווד, אליזבט
סיילור, וכל הדברים הבלתי־מוסריים שבה.
רבע מהאוכלוסיה האמריקאית היא קתולית,
ולכן נאלצים כל המפיקים האמריקאיים
להתחשב ברבע הזה, ולהוציא מתחת ידיהם
סרטים ללא עירום וללא ערייה.
לכן קשה לסרטים השוודים להיקלט באמריקה,
קשה לסרטים הצרפתיים להיקלט
שם. ובעיקר קשה שם לבריז׳יט בארדו.
רוב סרטיה של בארדו לא עברו כלל את
גבולות ארצות־הבריח כי המפיצים לא רצו
להסתכן בהם. חלק קטן מהם הוצג שם
בלי הצלחה גדולה, ועל החלק האחרון,
ובעיקר על ויו ה מאריה, מנהלת עתה הכנסייה
מלחמת־חורמה.
בראש המלחמה עומד מונסיניור תומאם
ליטל, נשיא החברה הקתולי ת להגנה טל
המידו ת הטובות. המונסיניור הזה נבהל
ממסע הפרסומת הענק שנערך לב״ב באר־ה״ב.
הוא הבין שמסע כזה עלול לגרום
לאנשים לעבור על מידותיהם הטובות, ולגרום
למפיצים להעלות מתהום הנשייה את
סרטיה הערומים הישנים, שלא הוצגו עדיין
באמריקה. לכן יצא במסע לשינוי חוק הפורנוגרפיה
האמריקאי ולהגדרתו המדוייקת
יותר׳ והמוגבלת יותר. כלומר, הגדרה שתכלול
את בריז׳יט בארדו בתוכה.
מר ליטל, נשיא המידות הטובות, אינו
מוכן לקבל עיתונאים. בכל זאת הודלפה
דעתו לעתונות :״יש להשמיד כל אדם המשתתף
בסרט בלתי מוסרי. זה כל מה שיש
לי להגיד.״ הוא רק הוסיף לדבריו המוחלטים
בקשה קטנה :״אני מבקש לא לפרסם
את התמונה שלי ליד תמונה של בריז׳יט
בארדו כשהיא ערומה.״
ומי שמזלזל בהשפעה הגדולה של האיש
הקטן מהכנסיה, שיקשיב לדבריהם של האנשים
הגדולים מההפקה.
אמר אחד מראשי המפיקים האמריקאים:
״במצב של עכשיו, אין לתאר שאיזשהי
מפיק באמריקה יוציא מיליארד, או שני
מיליארד דולאר בשביל לעשות סרט שמחצית
הקהל האמריקאי לא ילך לראות אותו.
ולכן אין ספק ששום מפיק אמריקאי גדול
לא יעשה סרט עם בריז׳יט בארדו. ובפרט
שיש כל הסיכויים שליטל יצליח להוציא את
החוק שלו לפועל, ואז סרט מסוג זה יאסר.
שום מפיק לא יסתכן בכך.״
ובכן, אין שום סיכוי שבזמן הקרוב
תתלבש אמריקה על מערומיה המהוללים
של בריז׳יט בארדו. איזה מזל.

הסר ט ה
עוד ה ע תי ד
תשעה מיליון. פי שלוש מאשר ג׳ול
וג׳ים. זהו התקציב של פרנהייט ,451הסרט
שפרנסוא טריפו סיים בשבוע שעבר.
שלושים מיליון הקציב ריצ׳ארד פליישר
לסרטו המסע הפנטאסטי, סיפור מסע בתוך
גוף האדם. ואילו סרטו של סטנלי קובריק,
,2001 אודות מסע בחלל, יעלה יותר מארבעים
מיליון דולאר.
מעולם לא הוצאו סכומים כל כך גדולים
על סרטי מדע־דמיוני, הנחשבים בדרך כלל
לסרטים מסוג ב׳ ,אבל התגליות החדשות
של המדע המודרני החלו למשוך את הקהל
יותר ויותר, והמפיקים והבמאים החלו,
לאט לאם, לעלות על הנושא.
טיול בתוד הדם. לקולנוע יש שלוש
שיטות לחקירת העתיד: שיטת המדע, שיטת
המשוררים, ושיטת הסוכן החשאי. המקובלת
ביותר לעת עתה היא השלישית, והיא מתק
דמת
בצעדי ענק. הסוכנים החשאיים שנלחמו
קודם איש ברעהו עוברים לאט לאט
למלחמה באוייבים גאוניים, שהמציאו שיטות
מדעיות לשליטה על הימים, על הרי הגעש,
על החלל, ועל מרכז האדמה. בונד, פנטו־מאס
ופלינט כבר הגיעו אלינו. האחרים בדרך.
אחד מסרטי העתיד המוזרים ביותר שיגיעו
אלינו בקרוב, הוא המסע הפנטאסטי,
בהשתתפות תגלית־המין החדשה רחל וולש.
זהו סיפור על חמישה רופאים ורופאה, שכדי
להציל מדען ידוע הקטינו את מידות גופם
לגודל גרעין האטום, ונכנסו לדם החולה.
הם מנסים להגיע למוחו, על מנת לנתחו
מבפנים. הם עוברים בתוך הגוף הרפתקאות
שונות, מותקפים על ידי גופים וסודיים
הנמצאים בתוך גופו של המדען, נאלצים
לברוח מהגוף, לחזור ולהיכנס אליו דרך
האוזניים, לשוב ולצאת אליו, לנהל מלחמות
דם ומלחמת וזרידים וכר וכו׳ .עבודת הכנת
הנוף הגופני של המדען ארכה שישה חדשים,
לפני שבכלל התחילו להסריט.
,2001 הסרט שמביים עכשיו סטנלי קובי־ריק,
דרש עוד יותר הכנות. זהו סיפור

ב. ג .האסורה*
ללא עירום וללא ערייה

אודיסאה של החלל, שנכתב בעזרתם של
נשיא החברה הבינפלאנטרית, מדעני־חלל,
מדעני־טילים ומדעני אטום.
אסור לקרוא ספרים. הבעייה אותה
מעלה קובריק בסרטו היא בעיית הקומוניקציה
בין איש־הארץ לאיש כוכב אחר.
בקשר לבעיות אלה ולפתרונותיהם יש
אנשים המוכשרים יותר מן המדענים. ואלה
הם המשוררים. ולכן סרט המדע הדמיוני
המסעיר ביותר הוא כנראה סרטו של פרג־סוא
טריפו פרנהייט .451
פרנהייט 451 אינו סרט מדע דמיוני במובן.
המקובל. אי־אפשר למצוא בו שום מכשירים
ג׳יימס בונדים חדישים. ישתמשו בו
בטלפונים משנת ,1920 מכוניות מכבי־האש
שלו, יצאו מסרטי מק־סיינט, ורק החצאיות
הקצרות של ג׳ולי כר״סטי, תזכרנה במעורפל
את שנת . 1966
מהרומן של ריי ברדבורי לא השאיר
טריפו אלא את העיקר: את החברה הקרובה
לנו, שבה הקריאה בספרים אסורה, ובה
מכבי־האש עסוקים בחיפוש ובשריפת ספרים(
.הנייר נשרף בדרגת חום ישל 451
מעלות פרנהייט).
אבל בכל זאת מתארגנת בחברה זו מחתרת.
מכבה־אש אחד מתחיל לקרוא ספר
ומפיץ את מה שקרה: הספרות, השירה,
והאינטליגנציה מסרבות להיעלם. שייקספיר,
דוסטוייבסק• והומרוס הם הרעל שיכרסם
ויבטל את עיר העתיד הנשלטת על ידי
החושים בלבד. טריפו חיכה הרבה זמן עד
שנמצא איזשהו מפיק שהסכים להשקיע
כסף בסרט, רק כשהחלה אופנת סרטי־העתיד,
נמצא סוף סוף המפיק המבוקש,
מה שמוכיח שאין רע בלא טוב, ואין טוב,
בלא טוב מאוד.

לבו שה

ב מעטה

שקוף.

העולם הזה 1493

כמדינה
מ ער
״דקור אותו ! ״
המוזה של אבירי החאראקות מתה. עכשיו
מחפשים החברה עניין הדש. יוצאים להתפרק׳
להיטפל לנשים, לזוגות, להתגרות וללכת
מכות. ככה סתם, בשביל להוציא
את המתח. ככה סתם, רק במקרה לא
הסתיים אחד השעשועים האלה — שנערכו
לאחר ליל־הסדר — ברצח.

סיפר יחזקאל ויצנר 17 שוליית
נגר:

ביום שני בערב, אחרי הסדר, עשינו
מסיבה אצל חבר אחד, שגר בסוף שדרות

באה ניידת, שעצרה את השניים שתפסנו
מיד. חזרנו עם הניידת למקום, אבל לא
נמצאו כל סימני דם. המשטרה חיפשה את
האולר ליד פחי־אשפה שהיו על המדרכה,
אבל הוא לא נמצא. אחרי חקירה קצרה
בניידת גילו השניים את שמות וכתובות חבריהם•
נסענו לביתו של הדוקר והוא נעצר
במקום. האולר היה איתו.
״אנחנו אין לנו עסק עם כל מיני חברה
כאלה. לא היה לנו כל ענייו ואין לנו
כל עניין להתחיל במכות או שטויות כאלה.
סתם חזרנו הביתה אחרי מסיבה. אני עד
עכשיו לא מבין איך אנחנו נגררנו לתסבוכת
הזאת.״
קציני המיבחן, ומדריכי־נוער שעקבו אחרי

נדקר ויצנר
קצת חס בב טן, וכתם מתפ שט על החולצה

רוטשילד. היינו איזה שמונה חברה, בלי
בנות, ועשינו שמח. ב־ 11.30 בערך יצאנו
שלושה — דויד כרמונה, אברהם ספטיטור
ואני — והלכנו לכיוון הבית, לאורך רחוב
הרצל. לא היו כמעט אנשים ברחוב. בפינת
יהודה הלוי ראינו איזה שבעה חברה מתקרבים
כמו חומה. כשהגיעו קרוב אלינו,
שאלו תיכף :״רוצים מכות?״
לא ענינו. רצינו להמשיך ללכת. ואז
התחילו הדחיפות.
אחד מהם דחף את אברהם בכתף. החבר
שלי החזיר לו מיד, ואז התנפלו עלינו
כמה מהם. אברהם נתן לו מכה וההוא
התחיל לברוח. כעבור שניה כולם הקיפו
את אברהם ובעטו בו .״בואו אחד אחד,
אם אתם גברים!״ אמר להם. הם ענו לו:
״לא, כולם ביחד.״
ראיתי, שאחד מנסה לתקוף את אברהם
מאחור. התנפלתי עליו ושנינו עפנו עד
הכביש. פתאום הסתובבתי, וראיתי אולר
אצלו ביד. לא חשבתי בכלל שהוא ידקור
אותי. חשבתי שהוא רק רוצה לאיים. באותו
רגע שמעתי, מישהו, זה בטח היה
אחד מהחברה שלהם, שצעק :״דקור אותו!״
ניסיתי להוציא ממנו את האולר, אבל
הוא הכניס לי את הסכין ישר באמצע
הבטן. הוא משך אותו חזרה והתחיל
לברוח.
ברגע הראשון לא הרגשתי כלום. אחר
כך היה לי קצת חם בבטן וראיתי כתם
דם מתפשט על החולצה. אמרתי לאברהם:
״תראה, דקרו אותי.״
ראיתי שהם בורחים ואברהם התחיל לרדוף
אחריהם. אני כבר לא יודע מה שהיה.
נשארתי לבד. היתד, לי סחרחורת נוראה.
עצרתי מונית, ונסעתי לעזרה ראשונה.
משם שלחו אותי באמבולאנם לאיכילוב.
בבית־חולים איכילוב ניתחו אותי, וזהו.
הרופאים אומרים שאצטרך לשכב בערך
שבועיים.
למה? הוסיף חברו אברהם ספטיטור
( :)17״אחרי שדקיו את יחזקאל, הם התפלגו
לשניים וברחו לכיוונים שונים. קטנוע
שעבר במקום פתח גם הוא ברדיפה. שניים
מהם רצו לתוך אחת הסימטאות. כשהגעתי
אליהם ראיתי שומר־לילה שעצר אותם ושאל
למעשיהם. אמרתי לשומר, שהם דקרו
את החבר שלי וצריך לקרוא למשטרה.
בהתחלה השומר לא האמין לי, אחר כך
הוא טילפן למשטרה. אחרי כמה רגעים
העולם הזה 1493

התפתחותן של כנופיות־הנוער, ידעו היטב
מה קרה. היתד, זו אזהרה חמורה, כי
הנבואה שהיתר, כלולה בסידרת־המאמרים
של העולם הזה על כנופיות אלה (העולם
הזה ) 1480 מתאמתת. אחרי הפשיעה הזעירה,
צפוייה עתה התפתחות מסוכנת: אלימות,
התנפלות על עוברים ושבים —
וסכנה ממשית של רצח.

ס 18 דנטים
אי אימון בממשלה
הרעיון שצץ בראשו של הד״ר יעקוב
כהן, מנהל בי ת הלל בירושלים, נועד להקל
במשהו על מצבם של הסטודנטים הערביים.
הוא שמע לא פעם כי הם מופלים במקומות
עבודה, או כי בגמר לימודיהם אינם
נקלטים במוסדות ממשלתיים. לא נסתר
ממנו, כי ישנם בוגרי אוניברסיטה ערביים
שסיימו את לימודיהם בהצטיינות ולא נתקבלו
במקומות עבודה, בעוד שעמיתיהם היהודיים
נתקבלו באותם מקומות בזרועות
פתוחות. חשב כהן: כדאי לזמן את הסטודנטים
הנ״ל בצוותא עם מוריהם, כדי לדון
בכל הבעיות הכואבות להם. אולי, תוך דיון
גלוי וכנה, תימצא דרך לפתור את הבעיות,
או לפחות את חלקן.
ואמנם, לכנס המיוחד שאירגן כהן הופיעה
מישלחת נכבדה של מורי האוניברסיטה ו־מרציה.
אפילו נשיא האוניברסיטה, אליהו
אילת, השתתף בו באופן פעיל, ונשא הרצאה
בדבר הצורך החיוני בשודיון זכויות
מלא לכל אזרחי המדינה.
אך עובדה אחת בלטה בכנס, והעכירה את
רוחו של כהן: רק שלושים סטודנטים ערביים
הטריחו את עצמם לבוא ולהשתתף
בו — 150/0ממספרם הכללי — למרות שבכל
ימות השנה אין הם אדישים לבעיה
הנידונה.
האיש שמאחורי היוזמה. ההסבר
לעובדת מיעוט השתתפותם של הסטודנטים
הערביים לא היה ידוע לכהן, אך היה בו
כדי להצביע על מידת האימון אותו רוחשים
הסטודנטים הערביים למוסדות הממשלתיים.
חלק
מן הסטודנטים טען כי מאחורי יוז־

11111ונניס

תוך זמן קצר,
בהדרכה מקצועית מעולה!

בקר * אחה״ צ * ערב
פ תי ח ת הקורס:

יום־יום בין השעות 1 -9בצהרים 3 ,־ 7בערב
בימים א, ג ,ה, הקלון פתוח עד 9-30 בלילה.

ת ^,ן יינ3(117נ 1דו.11ד)17ל226066.
״ העולםהזד שבועוןהחדשותהישראלי
המערכת וו־,מנהלה: תל־אביב, רח׳ קרליבך ,12 טלפון 5־,30134
ת. ד • 136 .מען מברקי: עולמפרס • דפוס משה שהם בע״מ,
תל־אביב, רח׳ פין • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע״מ• .
העורך הראשי: אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע״מ.

(המשך בעמוד )26

תשות ׳שואל במישחקיאס׳ו! מנגינה את יכולתה האתלטית בויצה, התעמלות,

סמור עד
חנה סמור
זכתה בחמש מדליות — יותר מכל אתלטית
אחרת במכב־ה. הנכבד שחילק את המדליות
כבר הכיר אותה. כל פעם שהם היו נפגשים
היה מנשק אותה מחדש ואומר :״נו,
שוב את כאן, להתראות בפעם הבאה.״
מאז בטוחים כולם, שחנה תגיע רחוק.
עיריית חיפה אפילו נתנה לה המחאה של

ך* זכרון הראשון של חנה סמוך הוא
ן | זה: כאשר היתה בכתה א׳ הושיבה
אותה המורה בספסל הראשון, כד־ שהיא
לא תוכל להפריע. פתאום הצביע ילד מהספסל
האחרון ואמר :״חנה מפריעה לי,
היא יותר מדי גבוהה.״ מאז חדורה חנה
תודעת גובה.
אבל המתעניינים באתלטיקה מסתובבים
אחריה לא רק מפני שהיא האתלטית הכי
גבוהה ( 1.75 מטר) ,ואולי גם הכי יפה של
ישראל, אלא גם בגלל העובדה, שהיא אחת
התקוות המעטות של האתלטיקה הישראלית.
אם ילך לחנה 19 תצליח ישראל בתחרויות
הנשים במישחקי עמי אסיה, שייערכו
בקייץ הקרוב בבאנקוק, בירת תאילאנד. כל
מכון וינגייט מקווה שלאתלטית המצטיינת
שלו ילך. האמא של חנה מקווה גם כן.
רק חנה עצמה עוד לא החליטה.

רשימת האתלטים שיזכו בכרטיס־הטיסה
לתאילאנד עדיין לא נקבעה, אולם עובדה
אחת ברורה כבר עכשיו: חנה סמוך תסע.
הישגיה הנוכחיים מצדיקים את הענקת הכרטיס.
היא עצמה עוד לא החליטה אם
היא נוסעת או לא, אבל השכנים שלה בחיפה
מכינים כבר עכשיו רשימות של
דברים שחנה תביא להם מהמזרח.
גילו אותה במכביה השביעית. היא השתתפה
אז במספר שיא של תחרויות ו־

300ל״י וקנתה לה פרחים. רשות הספורט
משלמת עבורה את שכר הלימוד במכון
וינגייט. מה עוד אפשר לעשות בשביל ספורטאית
מצטיינת?
ההישג האחרון שלה הוא שיא ישראלי
בקפיצה למרחק( .קופצת סמוך :״טעות היא
להגיד קפיצה לרוחק. לימדו אותנו שהביטוי
הנכון הוא קפיצה למרחק״ ).היא קפצה
5.85 מטר — תוצאה, שהיתר, מזכה אותה
במקום הששי באולימפיאדה של טוקיו ב־

.1964 השיא העולמי הוא 6.76 מטר .״על
תוצאה כזאת אני בינתיים עוד לא חושבת,
אבל 6מטר אולי אני אעשה בקרוב.״
בכל תחרות אתלטיקה, רואים הצופים את
חנה כמעט בכל המקצועות. היא קופצת
למרחק, נחה שנייה וקופצת לגובה (1.55
מטר) ,מחייכת ורצה 100 מטר (12.3

שניות) ,מסדרת את התיסרוקת ורצה 80
מטר משוכות ( 12.9שניות, שיא נערות
ישראלי) ,מנפנפת ביד לאמה (״היא המזל
שלי״) ומשתתפת במרוץ שליחות. חוץ
מזה היא גם רצה 60ו־ 80 מטר, אבל זה
כבר לא חכמה גדולה. היא פשוט רצה
כמו במאה מטר, רק מפסיקה יותר מוקדם.
היא גם הודפת כדור ברזל ( 9.07 מטר) ומשחקת
כדורסל וכדורעף. כשהיא גומרת
את האימונים בכל המקצועות, נגמר בדרן
כלל גם היום.

המדליות גגמדו
^ ״ כ בי ה היתד, צריכה לקבל חמש מדל־יות,
אבל בסוף היא קבלה רק ארבע.
היא היתד, צריכה לקבל מדלית זהב במרוץ
שליחות, אבל למארגני המכביד, כבר נגמרו
המדליות. הם פשוט לא תיארו לעצמם שהם
יצטרכו לחלק כל כך הרבה. במקום
זה נתנו תעודות. מרים סידרנסקי קרעה
את התעודה מרוב כעס. חנה לא. סוף-
סוף מי לוקח אח המארגנים של המכביד,
ברצינות?
עכשיו שהיא מפורסמת. החיים נהיו
יותר קשים. היא חתמה על שיק בבאנק,
ילד ראה את החתימה שלה וקרא בהתפעלות
באזני כל הקהל בסניף המרכזי של
בנק לאומי בחיפה :״זאת חנה סמוך! זאת
חנה סמוך!״ האנשים הפסיקו לספור את
הכסף והסתכלו. רק חנה לא התרגשה.
היא הרי כבר השתתפה בתחרויות בינלאומיות
ולבשה חולצה עם השם ישראל
ונשארה שקטה.
אנשים גם התחילו לכתוב לה מכתבים.
רק לפני שבוע כתב לה אחד :״קוראים לי
עוזי. שמעתי שאת האתלטית הכי יפה במדינה.
אולי אנחנו יכולים להיפגש?״ אחרים
סתם מצלצלים אליה בטלפון.
חנה לא עונד למכתבים ולא לוקחת טלפונים
ברצינות .״אם אני אענה לאחד, או
הוא יספר לחברים שלו, הם גם כן יכתבו
והסוף יהיה שכל היום אני אצטרך לכתוב
מיכתבים.״

״מה פתאום שאבחר?-
מזה שנה חנה סמוך היא תלמידה חרוצה במכון
11 1 / 1 1 /וינגייט, זוכה להערצת חבריה לספסל הלימודים. בתמונה
משמאל נראית חנה כפי שצולמה כשלמדה בכתה אלף. נוסף

לשיאיס שהיא משיגה, מכינה עתה חנה עבודת־גמר במקצוע הקפיצה
למרחק, מתכוננת להשיג בשטח זה שיאים חדשים הן בכתה,
בשטח הלימודים, והן על המגרש, בחתרויות הרבות שלפניה.

י׳ שעות שהיא לא מתאמנת או חושבת
,£כיצד להשיג שיא חדש, עושה חנה חיים
ב מכון וינגייט. בשעות אחר־הצהריים והערב

113

קפיצה למוחק,ומווץ מכשולים־וגם חן
חנה יכולה לבחור לעצמה כל אחד מהספורטאים
הבכירים של המדינה. כולם נמצאים
בוינגייט וכולם משתגעים אחרי חנה.
מאיר יעקובי, הודף כדור הברזל, הוא
אחד מאלה. לעובדה שבזמן האחרון ירד
הכושר של יעקובי אין כמובן שום קשר.
הכוכב של חיפה בכדורסל, חיים (״איק־סי״)
בוכבינדר, לומד גם הוא בוינגייט,
ומתגאה בזה שהוא מאותה העיר של חנה.
יש לו בזה יתרון עצום על כל המתחרים
שלו, כי הוא יכול כל יום ששי לנסוע עם
חנה הביתה. כמה מיואשים כבר חושבים
להעתיק את מקום מגוריהם לחיפה, כדי
שגם הם יוכלו להשתמש באותו הפאטנט.
חנה לא מאמינה בשרותי התחבורה, וכל
יום ששי היא נוסעת בטרמפים .״מה פתאום
שאני אפחד? אני לא נוסעת לבד, והנהגים
בדרך כלל נחמדים מאוד.״
למעריצים, שמתקשרים אל חנה בטלפין.
יש שגעונות משלהם. יש אחד שכבר שנים
מתקשר כל יום ששי ורוצה לצאת עם חנה.
היא כבר מכירה את קולו. גם אמא שלה
מכירה את הקול שלו. אבל להיפגש הם
עוד לא נפגשו. ממתי נפגשים עם מישהו
שרק מכירים את הקול שלו בטלפון?
חוץ מההרפתקות המסעירות האלה דואגים

המנהלים של מ נון וינגייט שלא יקרה שום
דבר מסעיר לחנה ולחברים שלה. כל ערב
בודקים אם כל אחד ישן ואם הוא ישן בחדר
שלו באמת. גם כשהספורטאים העליזים
נוסעים לבלות בנתניה בודקים אם כולם
הגיעו בחזרה.
אחרי כל תחרות, כל הדודיב והדודות
כותבים לחנה מיכתבים, ומייעצים לה עצות
איך היא יכולה לשבור את השיא שלה
בפעם הבאה. בחיפה היא הפכה כבר מזמן
למקור גאווה לכל העיר.

״צריו כוח־רצון חזק״
ך* התחלה לא היתד, כה ורודה. חנה
( | נולדה בנירנברג שבגרמניה. לשם הגיעו
הוריה יוצאי־הונגריה, ניצולי מחנות־ד־,ד,שמרה.
עד גיל 16 לא ידעה מה זאת אתלטיקה.
הרופא אמר שיש לה גוף חלש ואסור לה
להתאמץ. כאשר היתר, בששית, בבית־הספר
אליהו בק בחיפה, היא החליטה שזה לא
עסק והתחילה לרוץ קצת. אחרי שלוש
שנים אי־אפשר היד, לערוך תחרות אתלטיקה
בלי חנה.
את הוראות הרופא היא עוד זוכרת. גם

ניצבת על קוו השעו במגרש האימונים
היום היא לא מתאמצת יותר מדי. הזדשגים
באים לה בקלות.
היא מתאמנת רק פעם בחודש בערך.
זה קצת תמוה לגבי תלמידה של מ גון
וינגייט, בו קיימים תנאי־חלום לכל ספורטאי.
אתלטית
סמוך :״בשביל להתאמן הרבה
צריך כוח־רצון חזק. לי אין כזה. אחרי
יום לימודים זה לא הכי קל לרדת לאצט
דיון
הריק, לגמרי לבד, ולהתחיל להתאמן.
לפעמים אני מחליטה לעשות עשר ריצות,
עושה שבע ומחליטה שזה מספיק בשבילי.
אם יש מאמן על ידי, שאומר לי מה לעשות,
ואנשים שמעודדים אותי, אני מסוגלת
לרוץ עוד ועוד, אבל לגמרי לבד זה
קצת קשה.
״עכשיו, שיש באופק נסיעות לחוצלארץ,
אולי באמת אקח את עצמי קצת בידיים
ואתאמן יותר.״

״עם בניס אני מסחררת״

ננפגינה

שיא של מדליות,

חנה (מימין) ,נ פי שצולמה על־ידי ספורטאי אמריקאי
ב מנ בי ה ה שביעית. אז זנ ת ה חנה במספר־יותר
מכל ספורטאי אחר שה שתתף במכביה. ס־

שמאל: חנה בפורים, נ שהי ת ה בת שבע. אז היתה ילדה קטנה וחלושה,
לא חלמה נלל להפוך אתלטית. עוד לפני ארבע שנים אסר עליה
הרופא כל מאמץ גופני מיותר. היום מתאמצים רק מחזריה הרבים.

ך** שסוע היא נפצעה ברגלה ולא התן
| אמנה, אבל היא הבטיחה להבריא מהר,
לפני שכוכב מתחרה יוכל לצוץ.
מה חנה מרגישה בזמן התחרויות? ״אין
לי אמונות תפלות, וההצלחה תלויה בזד,
אם אני בכושר או לא..אני חושבת שבשביל
להצליח באתלטיקה, מתחרד, צריך
לשנוא את כל המתחרים האחרים. רק
כר הוא יכול לנצח אותם. אצלי דבר כזה
הוא לא באופי. אין לי שום יחם לאחרים.
לכן יותר קל לי בהתחרויות הקבוצתיות.
אז אני רוצה שהקבוצה כולה תנצח. יש
יותר אמביציה.״
אם הצופים רואים שחנה קופצת בזמן
האחרון יותר טוב, שידעו שזה לא במיקרה.
היא מכינה עבודה ב מ כון וינגיי ט על הקפיצה
למרחק. בשביל זה היא קוראת
ספרים ועיתונים בעברית, אנגלית וגרמנית
על אתלטיקה וקפיצות. היא מעתיקה מפה,
מעתיקה משם ואחר כך, בשבת, בזמן
התחרות, היא נזכרת במה שהיא קראה באמצע
השבוע ועושה שיא חדש.
איך היא עשתה את השיא האחרון שלה?
״זה היה בתחרות באיצטדיון המכביה ב־תל־אביב.
קפצתי פעם אחת ועשיתי .5.74
כל הקהל עשה, או!׳ עשיתי עוד פעמיים
אותה תוצאה. הקהל כבר לא התפעל. אז
קפצתי בפעם הרביעית ,5.85 כדי שהם
יוכלו להתפעל שוב.״
פעמיים בשבוע היא מעבירה שעורי ספורט
לצעירים (״עם בנים אני מסתדרת הרבה
יותר טוב מאשר עם בנות, תמיד זה היה
ככה״) .בינתיים אנשים עוד לא רבים על
הזכות ללמוד אצל חנה, אבל בחיפה כבר
מספרים, שכאשר היא תחזור מבאנקוק גם
זה יקרה.

ה ת חרי טי ם עורך
(גם £0ח )51£

עלפטיפון פיליפס

בם רינר

מ ש הו אחר לגמרי
( ה מ שן

מעמוד )23

מתו של מנהל בית הלל מסתתר שמואל
טולידנו, יועצו של ראש־הממשלה לעניינים
ערביים .״זה בלוף ממשלתי חדש, שנועד
להסיח את דעתנו מן המאבק לביטול ה־מימשל־הצבאי
ושאר ההפליות הנהוגות כלפינו,״
הסביר סטודנט ערבי.
חלק אחר לא חשד בכוונותיו של ד״ר
כהן, אלא פשוט לא האמין כי יוזמתו תישא

יתרמו קצת? אם היהודים בגולה תורמים,
אז גם היהודים בארץ צריכים לתרום. זהו זה!״
מעתה יתווסף עוד מקור הכנסה לסוכנות
היהודית, לכן יש לצפות להקמת מנגנון
מיוחד שיעסוק בהתרמת קבלנים. ואם יוקם
מנגנון כזה, אין ספק שלא יקפא על שמריו.
הוא יגדל, יתפח ויתרחב.
השאלה היא רק מה יהיה גדול ממה,
סעיף ההכנסות של המנגנון העתיד להיוולד
או סעיף ההוצאות שלו?
חברה האמנויות הי פו ת

ל ה שיג

ב סנייו ת

לונו רני

ח שמל

דובר הוכרמן
ד סינני ס

לי שר אל:

• שי לקטרא

בע״ס

אלגני , 12

ח י 9וז.

^ז לי ס סי קנס

סירות
ומרקדמות
החודש נפתחים קורס
בוקר וערב חדשי

עד ^ 25הנחה
לנרשמים לקורסים אלה

פרטים והרשמה:

ת״א, סמולנסקין ( 7פנת בן־יהודה ;)90
חיפה, שמריהו לוין ( 30 פנת הרצל )14
בשעות .4—8 ,9—2

ר^וד ־יע 111 1־1
דז בדבר1ר* ההשנבר ־ י ו ־ נ ר ״ רזג שנ ב רי ה !
בנין
ו בז כו נו ד ג

שרו 1ו ט

^ ודביטובזט 1ד ־ ה

בו ריד * ו_ 1וכוב

פגי םור הו ט

החודש נפתחים קורסי
בוקר וערב חדשים
פרטים והרשמה :
ת״א, סמולנסקין ד (פנת בן־יהודה ;)90
חיפה, שמריהו לוין ( 30 פנת הרצל )14
בשעות .4—8 ,9—1

נ 3 £גפ 1£1פ1ש

הדדבדידיה העברית להושכלה׳
ננלויזיה מעטית

החודש נפתחים קורסי
בוקר וערב חדשים
פרטים והרשמה :
ת״א, סמולנסקין ד (פנת בן־יהודה ;)90
חיפה, שמריהו לוין ( 30 פנת הרצל )14
בשעות .4—8 ,9—1

נדבן ציוני

פרי .״יש לו רצון טוב לדוקטור, אך הוא
אינו יודע כי רצון טוב אינו מספיק. אם
הממשלה לא תתן ידה לפתרון הבעייה, לא
יעזור שום כנס ושום דיבורים.״
הסוכנות המנגנון החדש
כל הקבלנים שווים בפני הסוכנות־היהו־דית.
אבל קבלנים ציוניים שווים יותר. הקבלנים
הציוניים שווים כולם בפני הסוכנות.
אבל קבלנים ציוניים־נדבנים שווים עוד
יותר.
עובדה זו נודעה לראשונה השבוע, כשפורסם
המיכרז ,66/23 מטעם החטיבה ההנדסית
של הסוכנות בתל־אביב.
״הוכה זדז כפף!״ המיכרז הזמין קבלנים
לסלילת כבישים, לבוא למשרדי החמי-
בה־ההנדסית ולקבל את תנאי המיכרז המפורטים
והחומר הקשור בו. יומיים לאחר
מכן נערך סיור עם הקבלנים בשטח
העבודה.
מטרת העבודה: סלילת כבישים פנימיים
במושבים כפר־שמואל וישרש.
היה ברור מראש, שביצוע סלילת הכבישים
יקרוץ להרבה קבלנים, כי התקציבים
לעבודות מסוג כזה מגיעים לסכומים של
מאות אלפי לירות.
אך הסוכנות דאגה מראש לצמצם את
מיספר הקבלנים שחמדו את העבודה. היא
פירסמה בסעיף 5של המיכרז דרישה שלא
היה לה תקדים עד כה :״מיכרז זה פתוח
רק לכל אשר ממלא את חובתו כלפי המגבית
המאוחדת.״
מהי חובתו? קבלנים שניסו לברר את
סוד הסעיף המוזר באמצעות הטלפון, לא
נענו. אחד קיבל תשובה סתמית :״למלא
את חובתו פירושו לתרום.״ כמה? ״על זה
לא עונים בטלפון.״ לקבלן אחר הודיעו:
״חובה זה כסף!״ כמה? ״לא יודע!״
לבסוף נשאל הדובר של הסוכנות בתל־אביב,
יצחק הוברמן, לפשר הסעיף הנ״ל.
תשובת הדובר :״אני רואה את זה עכשיו
בפעם הראשונה.״
לאחר עיון נוסף במיכרז, שהוגש לו
באמצעות קטע תלוש מעתון יומי, נזכר
הדובר בהסבר :״עד עתה הצליחה המגבית
היהודית המאוחדת להתרים מיליונים, מאות
מיליונים, אצל יהודי הגולה. מתושבי הארץ
הצליחו לגייס תרומות רק בסכום של,
שני מיליון לירות. זה מעט מאד.
״זהו סוד גלוי: כולנו חיים מתרומות
מחו״ל. אז למה שגם תושבי הארץ לא

מי שחושב שלהיות אשת־חברה זה קל,
טועה. להיות אשת־חברה זה קשה. כי לשם
כך דרושים לא רק עודפי־זמן ניכרים, ו־עודפי־כסף
ניכרים, אלא צריך גם שהחברה
כל־הזמן תדע על־כך. כיצד מפגינים בציבור
את המעמד החברתי? יש כמה שיטות, והן
משתנות לפי צו־האופנה.
תרבותיים ומאושרים. בהתחלה ישבו
נשות־החברה כל הבוקר בבית־קפה. שכולם
יידעו שהן, בניגוד להמונים, אינן
עסוקות בבוקר. אבל בבתי־קפה די קשה
להפגין עושר. כי מה כבר אפשר לעשות
שם? לכל היותר להזמין עוגות מפוארות
עם קצפת. ואפילו את זה אי־אפשר להזמין,
כי זה משמין. ואין גרוע מאשת־חברה שמנה.
לכן מצאו נשות־החברה תחביב יותר יקר
ופחות משמין, ולעומת זאת — מלא טוב-
לב: הן החלו להיות פעילות בחוגים ואיר־גונים.
כמובן שגם כאן היה דירוג. אירנון
אימהות עובדות, למשל, הוא פחות אופנתי
מויצ״ו. והחוגים הכי נחשבים, הם המחלות:
ליגה למלחמה בשחפת, בסרטן, ואילנשיל
פוליו. בחוגים אלה גילו פעילויות, פיזרו
כסף והרעיפו חסדים.
אבל עם בוא הבחירות נדחקו החוגים
לקרן־זווית. כי כאן התפתח מוסד חדש,
בעל אפשרויות חדשות — הלא הם מוני־הבית.
כאן אפשר להפגין בפני החברה לא
רק את העושר, השמלות והמכוניות. בחוגי־הבית
אפשר גם להפגין את הבית, להזמין
;שם חוג אכסקלוסיבי, ולדבר על נושאים
אינטליגנטיים. אך למרבית הצער, לכל טוב
יש סוף. אפילו לבחירות.
אבל אחרי שהתרגלו נשות החברה להפגין
את הבית והתרבות, הן סירבו להרפות
מטרפן. ולכן פרצה אופנה חדשה: עריכת
תערוכות בבית. צייר משאיל תמונות, גב־רת־הבית
מזמינה ידידים, וכולם תרבותיים
ומאושרים. יש ציירים כמו נחום ארבל,
המוכרים כמעט את כל יצירותיהם בחוגי־ב־ת
כאלה.
טכניקה חדשה. כל זה הסתיים השבוע,
כאשר אשת־החברה החיפאית, רישא שפירא,
קמה וייסדה את החידוש האחרון באופנת
נשות־החברה: לא סתם תערוכה־ניידת, אלא
קוקטייל לכבוד צייר, שבעלת־הבית בעצמה
גילתה. את התגלית היא הציגה בחווילתה
החדשה, וכך היא חנכה את שניהם יחד.
הצייר החדש של רישא הוא בחיים הפרטיים
רופא נשים ששמו אמנון מקלר. התמחותו
המיוחדת היא טיפול בעקרות־גברים.
האם זה משפיע על האמנות? אז ככה:
כשהיד, צעיר צייר באופן פיגורטיבי. בתקופת
לימודיו החל להתרשם מעולם
האנטומיה, והחל לצייר צורות שונות הלקוחות
מן הטבע. עכשיו הוא גניקולוג
ומצייר בסגנון מופשט.
זה שכל הנאספים בקוקטייל התפעלו
מציוריו, וטענו שהוא גילה טכניקה חדשה
בשילוב בין צבעי־מים ופחם, זה כלום,
לעומת העובדה שהמארחת שלו גילתה
טכניקה חדשה של איך להיות אשת חברה.
עתה כל מיתחרותיה במבוכה גדולה, כי
גם הן צריכות לגלות באופן־דחוף ציירים
חדשים, או לגלות באופן־דחוף אופנה חרשה.

החי
• מלמעלה תיפתח הרעה. באשקלון
הבחין תושב מקומי בחור ההולך
ומתהווה בתקרת חדרו, המתין כמה דקות,
וכשראה אלמוני, המנסה לחדור מבעד לחור,
תפסו והסגירו למשטרה.
שנת ישרים. בירושלים נעצר נהג
אגד, לאחר שנרדם בשעת נסיעה ומכוניתו
ניתדרדרה לתהום.
0קול ממעמקים. בירושלים הזעיקו
אזרחים את המשטרה ואת מכבי־האש, כדי
להציל ילדה, לאחר ששמעו יללות בוקעות
מבור, גילו לאחר מכן שהיה זה קול־חתולה.
העול הזח 1493

עוהס !3נון
1 ידיו משוד החוץ
״משרד החוץ הישראלי מייחס חשיבות רבה
לצד ההסברתי של פעולות ישראל בבון.״ כך
הודיע משרד־החוץ, והחליט למנות את יצחק
אונה כנספח לענייני הסברה בגרמניה. עוד ה שבוע
ייצא לבון.
תהיה לו הרבה עבודה שם׳ כי לישראל יש
המון מה להסביר לבון, למרות שבון מגלה הבנה
לכל בעיותינו.
עיקר עבודת ההסברה בגרמניה צריכה, כמובן,
להתרכז בעניין השילומים. יש צורך להבהיר
את העובדה שישראל אינה חושבת שהשילומים
מסוגלים לפתור את כל בעיית היחסים הכאובים
בין שתי המדינות.
כדי ליצור הבנה אמיתית בין שני העמים,
כדי לפתח ביניהם יחסים הדדיים, המבוססים על
רגשות אחווה אמיתיים, יש צורך
בסיוע כלכלי שכבר הובטח מזמן.
ובכלל, אין לקבל את זה כמובן מאליו שעם
כינון היחסים בין ישראל לגרמניה הוסדר כבר
הכל בין שתי המדינות ; יש דברים שאין לכפר

עליהם בידידות.
נספח הסברה ישראלי בגרמניה צריך, למשל,
להסביר לגרמנים שגרמניה היא אחרת, ואין
שום קשר בינה לבין גרמניה של העבר, ורק
מקרה הוא שגרמניה של אז וגרמניה של היום
נמצאות באותה הארץ, ורק מקרה הוא שבגר־מניה
של אז ובגרמניה של היום יושב אותו עם,
וישראל היא הראשונה שהכירה בזה.
כמו כן יש להבהיר שוב שלישראל אין שום
דבר נגד גרט פרובה. להיפך, הישראלים אוה בים
אותו מאוד, ושמחים שהוא הסכים לכך ש־גולדפינגר
יוקרן בישראל.
בכלל, הישראלים חופשיים מדעות קדומות.
אין להם שום דעות קדומות נגד גרמנים. אף
פעם לא היו להם דעות כאלה. הם לא שונאים
גרמנים רק משום שהם גרמנים. להיפך, כמה
מידידיהם הטובים ביותר הם גרמנים.
לישראל אין שום דבר נגד חידוש המילי טאריזם
הגרמני. להיפך, היא יודעת שרק צבא
גרמני חזק יוכל להגן על גרמניה מפני המלח מה,
והיא חושבת שגרמניה אינה מיליטאריס־טית.
וחוץ מזה, ישראל לא אשמה שגרמניה הפסידה
במלחמה. היא לא היתה קיימת אז, ולא
היה באפשרותה לעזור.
אבל, בעצם, אם רוצים לדעת מה תסביר יש ראל
לגרמניה, אפשר לשאול את נספח ההסברה
עצמו. נספח ההסברה, יצחק אונה, הוא יליד
משרד־החוץ, ולכן שפת האם שלו היא שפת
משרד־החוץ.
הוא מדבר במשפטים כאלה :״צריך להפעיל
את זכרונות השואה של העבר, על מנת ליצור
מסגרת מצפונית לעתיד, שבתוכה אפשר יהיה,
בהתאם לתנאים, ליצור מסכת של יחסים הד דיים,
המבוססים על פסים חיוביים, שיאפשרו
יצירת אווירה, בה יהיה מקום להבנה וללימוד
הבעיות הישראליות במישורים השונים, אווירה
אשר במרוצת השנים והדורות תיצור את ה יחסים
החיוביים בין שתי המדינות.״
״סליחה?״ אפשר לשאול אותו כשמוצאים
מקום שנראה כאילו הוא סוף משפט.
״יש לעודד את היחסים בין ישראל לגר מניה,״
הוא חוזר ואומד.
היום קוראים לו יצחק אונה, הנספח־מטעם־
ישראל־לענייני־הסברה־בגרמניה. היו לו כבר
הרבה שמות בחייו. לפגי כן קראו לו יצחק אונה,
סגן־מנהל־מחלקת־חבר־העמים־במשרד־החוץ־ב־ירושלים,
ולפני כן קראו לו יצחק אונה, המז־

כיר־הראשון-לענייני־עיתוגות־ליד־שגרירות־יש־ראל־בלונדון.

השמות הארוכים שלו סידרו לו כדי ש בשעה
שהוא עונה מה שמו, לא יגמר לו השם
לפני סוף המשפט.
וכך הוא גם יכול להרשות לעצמו להגיד מש פטים
קצרים יותר כמו :״,אני לא יודע,׳ אמר
הנספח מטעם ישראל לענייני הסברה בגרמניה,
מי שהיה סגן מנהל חבר העמים במשרד החוץ
בירושלים, לשעבר המזכיר הראשון לענייני
עיתונות ליד שגרירות ישראל בלונדון.״
אבל הוא גם אומר משפטים כמו :״ברור ש במשך
הרבה זמן יעיב על יחסי ישראל—גרמנ יה
הנטל הכבד של זכרונות השואה, ולכן כש מדברים
על אווירה חדשה, מדובר על דורות׳
ולא על שנים.״
האם הוא מאמין באפשרות של שואה חדשה?
״במסגרת המשמעתית של היחסים הבינלאו מיים
של היום לא מתאפשרת חזרה על מה ש קרה
באירופה בשנות השלושים.״
למשל, מה שקורה היום בווייטנאם לא מתאפ שר
במסגרת המשמעתית של היחסים הבינלאו מיים
של היום. מה דעתו על וייטנאם?
״דעתי לא קובעת כאן,״ הוא אומר.
בתור נספח הסברה בגרמניה יש לו הרבה
דעות על הנושא. הוא עצמו יליד גרמניה. הוא

טאות של החנות יהיה מוינח בחלקה האחורי,
וחלון־הראווה יהיה בחלקה הקדמי, ולא להיפר.
היום, הם אומרים, אתה נכנם לחנות בגדים
כדי לקנות לעצמך מכנסיים כחולים עם ארבעה
תפרים׳ והמוכרת ניגשת אליך ומסבירה לך ש ראשית
מכנסיים כחולים אינם במודה, שנית ה יום
הולכים בלי תפרים׳ ושלישית חולצה תת אים
לך יותר. בעתיד זה יהיה להיפך.
היום אתה נכנם לחנות מכובדת, ובעל החנות
פונה אליך בעברית צחה ויפה :״אצלנו התפי רה
היא עילית,״ הוא אומר ,״המחירים קבועים.
אנחנו לא עומדים על המקח, אנחנו מבקשים
בעד תפירת חליפה לא מאתיים לירות, לא
מאה וחמישים לירות, אלא תשעים ושבע לי רות׳
למרות שהיא שווה הרבה יותר.״
בעתיד, אומרים המומחים, יבקש בעל החנות
בעד חליפה תשעים ושבע לירות. ובחנות נע ליים׳
במקום לראות קופסאות על האיצטבה,
יראו נעליים׳ ובסופרמרקטים של השכונות לא
יהיה צורך לעמוד בתור כדי לשלם בעד לחם.
״זה הכל עניין של תיכנון,״ אומר דב יזרע אל
,׳ אחד המומחים החדישים ביותר בשטח
אופטימי זה. הוא מומחה חדיש משום שהוא
היה באמריקה, ורכש שם נסיון אישי בכל שי טות
המכירה החדישות ביותר.
כדי לפתור את בעיית חלונות־הראווה בארץ
מציע דב יזרעאלי ( )31 לבטל בכלל את חלון-
הראווה, לעשות כמו׳ באמריקה׳ מכל החנות
חלון־ראווה אחד גדול.
הצרה היא שאז אומנם לא יראו את חלון-
הראווה, אבל יראו, לעומת זאת׳ את החנות. גם
לזה יש לדב יזרעאלי פיתרון.
הוא מציע לתכנן את החנויות בצורה לגמרי
הדשה. הוא מציע לבטל את השקיות ואת ה חבילות
בהן ארוזה הסחורה. הוא מציע לבטל
את הדלפקים, ויחד עם הדלפקים את הזבנים
הנשענים עליהם. הוא מציע לבטל כל דבר ה מפריד
בין הקונה לסחורה אותה הוא קונה.
״הסחורה,״ הוא אומר ,״צריכה למכור את
עצמה, היא צריכה למשוך את הקונה.״
הוא מוכן לתת את כל הידע שלו במינהל
עסקים לכל דורש׳ ויש לו ארכיטקטים המוכ נים
לייעץ לכל חנווני איך לארגן את החנות
בצורה משוכללת, מודרנית ויעילה. הצרה היא
שהחנוונים היהודיים לא אוהבים עצות, אפילו
אם קוראים להן ייעוץ ומקבלים אותן מבוגר
האוניברסיטה בעל הואר ^ .ן
ומלבד עצות הם שונאים ייעול .״מה?״ שאל,
למשל, חנווני אחד ,״לייעל את החנות שלי?
השתגעתי? זה יפריע לי בעבודה.״

חאוזה זהירה יזרעאלי עזב אותה בשנת שלושים ושש, ולכן הוא יכול
להגיד שדעתו על גרמניה של היטלר לא קובעת.
בגרמניה האחרת׳ לעומת זה, הוא לא היה אף
פעם, ולכן הדעה שלו בקשר אליה לא קובעת.
לדעתו על ההסברה הישראלית בגרמניה אין
חשיבות, לפי דעתו, ואת דעתו על אדנאואר הוא
לא יכול להגיד, כי היא לא קובעת.
לעומת כל זה, על הניאו־נאצים בגרמניה אין
לו שום דעה, הוא לא היה שם מזמן. את דעתו
על דעתו אודות השילומים הוא לא יכול להגיד,
ודעתו על האלמנטים הקיצוניים בגרמניה היא,
שהוא לא יודע אם מרסנים אותם או לא.
דעותיו אינן מוגבלות רק לענייני התפקיד.
יש לו גם דעות בעניינים שאעם קשורים ב עבודתו,
אבל אותן הוא לא יכול להגיד, משום
שאין להן שום קשר עם תפקידו.

ח״עוו לא מועיל
המומחים הישראליים טוענים שלא רחוק ה יום
בו החנויות הישראליות תהיינה מסודרות
כך, שבכל חנות ישראלית תהיה הסחורה המתאימה
לאותה חנות.
האופטימיים שבין המומחים חוזים כבר את
היום בו ייכנס אדם לחנות־ספרים לא כדי
לקנות נייר טואלט ריחני, לא כדי לקנות סבון־
גילוח, או סבונייה, אלא כדי לקנות ספרים.
יש כאלה הטוענים שבזמן ההוא מהסן הגרו
לנהג
זהיר אחד אירעה לא מכבר תאונת־דרכים
קטלנית. וכל זה מפני שהוא היה נהג
זהיר, וקרא את כל השלטים המוצבים בדרך.
בהתחלה היו כתובים סתם דברים נחמדים,
כמו ״בכביש רטוב היזהר בסיבוב״ .היות והיה
יום יפה עם ראות נהדרת, הוא עקף בזהירות
את השלט, כמעט עלה על ״סימון ברגע האחרון
יכול להסתיים באסון,״ והמשיך בשמחה לחיפה:.
היה נוף נפלא, ופתאום מגיח שלט ועליו
כתוב :״אל יסיח הנוף את דעתך מן הדרך״ .הוא
עצם את עיניו לבל יראה את הנוף, ורק בנם
לא עלה על אוטו מלא ילדים.
הוא הצליח לעבור את ״מוטב לאבד רגע ב חיים
מאשר חיים בן־רגע״ ,וחשב על המשמעות
העמוקה של הסיסמה, ומרוב מחשבה כמעט
נרדם ליד ההגה.
כאשר הופיעו לקראתו ״רק להם מותר לטוס״
ו״נהג: אם אין ספק — עקוף ועבור; אם יש
ספק — הישאר מאחור״ ,הוא ניסה לנחש אם יש
לו ספק או אם אין לו ספק, ואז הוא הגיע אל
״צפייה מראש מונעת הפתעה״.
כאן הוא התבלבל בכלל. הוא לא ידע מה
עליו לצפות מראש, אם הצפייה מראש תגרום
לזה שההפתעה לא תבוא במפתיע, או אם ה צפייה
מראש תגרום להפתעה לא לבוא בכלל,
והוא לא ידע אם עליו לצפות מראש גם את זה
שההפתעה לא תבוא, ואיזו הפתעה לא תבוא, או
אם עליו לצפות מראש סתם הפתעה, וכאשר היא
תבוא, להגיד :״ידעתי שכך יהיה!״
כאשר שבה אליו הכרתו, בבית החולים, הוא
שאל רק :״מה קרה לי?״ אמרו לו שלא ידאג,
השלט בתיקון אצל פחח.