גליון 1495 מתאריך 27 באפריל 1966

קורס
מ ע שי
לטלויזי ה

הרכבה וכוון
מקל טי ם ואנגונות
ה קוני ם קלי ם

ל ל /ל׳ 0

רכוש מקצוע סבוקש
המבטיח הכנסה גבוהה

זה יכול לקרות רק בישראל.
בשבוע שעבר פירסם העולם הזה את המקום של
ביותר שפורסמו אי־פעם בעתונות הישראלית בכלל,
היה זה סיפור הפצצות שהוטלו לפני 15 שנה
אחרים בבגדאד, על מנת לדרבן את יהודי עיראק
הדברים היו ידועים גם קודם לכן למתי־מיספר, אך
עתה פורסמו לראשונה ברבים — בצורה אחראית,

אילו קרה הדבר במדינה אחרת, היו הגילויים הופכים מרכז של סערה ציבורית עצומה.
העתונים היו מתחרים ביניהם בתביעות קולניות לעריכת חקירה מיידית.
המדינאים, אשר בזמן כהונתם אירעו הדברים — ובראשם דויד בן־גוריון — היו מגלים
לציבור את הידוע להם, כדי לקבוע מי נתן את ההוראה, מדוע, לשם מה ועל דעת מי.
הממשלה היתד, נאלצת לפרסם תגובה רישמית.
תוך כדי כך היו באות על פתרונן כמה ובמד, שאלות, המטרידות בודדאי בל קורא
נבון.
השנה — אחד הגילויים המרעישים
ובשבועון המסויים בפרט.
לתוך בתי־הכנסת וריכוזים יהודיים
לעלייה מזורזת לישראל.
הם נשמרו בסוד כמוס מאין כמוהו.
מפורטת ומוסמכת.

ניתן לעסוק בו כעבודה נוספת
משך הקורס 5חדשים בשעות הערב
אין צורך בידיעות קורסות

בקיצור: היה מוטל אור בהיר על אחת הפרשות החשובות ביותר בתולדות המדינה.
היד, נפתח ויכוח על המניעים והשיקולים, על ״הציונות האכזרית״ ועל בעיותיה המוסריות.
תוך כדי כך היתד, מתגבשת הלכה לאומית לגבי בעיות מסוג זה בעתיד.

פרטים והרשמה 8-1 :לפנה־צ 4-8אחה־צ
ת ר־ א בי ב: דרך פתח-תק 1ה 126ו של הקריהז טל 254891 .
ת ל־ א בי ב: דרך פתח־חקזה 44ו של בית הדר< טל 36773 .
חי פ ה: רח 1ב בלפ 1ר 1 5ש ל הנ 1כ1י )| 1טל 69041 .

בית ־ ספד
למחזאות
שאוזואזווץ1ו 1ק

ל כ תי בתמ חזו ת
תסכיתי־דדיו
ת ס רי טי טלויזיה
על צוות ההוראה נמנים מרצים
אוניברסיטאים, אנשי תיאטרון, רדיו
וטלויזיה (העוסקים בעבודה וו
בארץ) ,בוגרי אוניברסיטאות בחו״ל
בפקולטות למחזאות -רדיו -
טלויזיה. תסריטי והפקת

מתקבלים מועמדים בעלי השכלה תיכונית בלבד
שיעברו ועדת־קבלה של בית-הספר.
מפאת ההתענינות הרבה, תימשך ההרשמה לנוחיות
התלמידים עד לתאריך ,12.5.66 בשעות ,13.00—10.00
,19.00—16.00 בבית־הסתדרות המורים, ת״א, רה׳ בן
סרוק ( ,8מאחורי בנין ועד הפועל) ,טל.240222 .
התחלת הלימודים ב־.16.5.66

הנד רשאי לנחוג
במכוניות מיח
ללא דשיץ
כשטח התערוכה
הפתוח בל יום
מ־ 5עד חצות

,קארטינג״
הספורט שכבש את כל
אירופה.
אוטובוסים 42 ,28 ,27 ,22 :

.העולם הזה״ ,ש בו לו ! החד שו ת הי שרא לי
המערכת והמנהלת: תל־אביב. רח׳ קרליבך , 12 מלפוו 5־,30134
ת. ד 136 .י• מען מברקי: עולמפרס • דפוס משה שהם בע״מ,
תל־אביב, רח׳ פין • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע״נב •
העורך הראשי: אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזד, בע״מ.

ואילו אצלנו — אין קול ואין קשב. כאילו נזרקה אבן לתוך ביצה, ושקעה בה. אין
תגובה רשמית או בלתי־רשמית. אין ויכוח עתונאי. כאילו חשובה פרשה זו פחות מעליית
מחיר הביצים, או פיטורי סגן־עוזר־תת־המזכיר במשרד הקליסד, של הסוכנות.
אולם אשליה היא להאמין כי בכך יסתיים העניין.
פרשה זו לא תנוח — ולא רק מפני שדם הקורבנות זועק לשמיים, ומפני שזכר
התלויים לא יישכח, ומפני שכמה מן הנפגעים חיים בינינו. אלא גם מפני ששום פרשה
מסוג זה לא תוכל לרדת מסדר־היום, עד שתבוא לידי בירור מוסמך.
לא פרשת רצח ארלוזורוב. ולא פרשת אלטלינה. לא פרשת העסק־הביש.
ובודדאי לא פרשת בגדאד.

אם לא הצלחנו עדיין למגר סופית את קשר־ד,שתיקה סביב פרשה זו, הרי גרמנו
לתגובות חריפות בשטחים אחרים. בתריסר מישרדים מתגלגלים הכדורים ששילחנו לזירה.
למשל: המסע המשולב של השבועון המסויים וסיעת הכוח החדש בכנסת נגד הביזבוז
הפנטסטי וד,כפילויות של המנגנון הציבורי, הגורם להורדת רמת־המחייד, של הציבור עצמו.
בעת הדיון על תקציב הממשלה, במשך שבועות רצופים, חזרה הסיעה ללא הרף וללא
הפוגה להתקפה בשטח זה. שר־האוצר ורוב השרים האחרים ניסו להתעלם מהתקפות אלה.
ואילו שר אחד, חיים גבתי, ליגלג בנאומו כי אבנרי ״רואה כל דבר כפול.״
אולם נראה, כי מאז הגיעה הממשלה למסקנה בי הדברים עשו רושם עמוק מדי
בציבור. כי מזה כמד, שבועות עסוקים ראשיה בוזיכוח עם השבועון המסויים — מבלי
להזכיר את שמו. ראש־הממשלד. עצמו, בראיון לבמחנה, ניסה לשכנע את מאזיניו כי אסור
לבטל את הסוכנות היהודית, כפי שדרשנו. הסיבה: הסוכנות דרושה כדי לאפשר לעם
היהודי לעזור לישראל.
זוהי, כמובן, טענה מופרכת לגמרי. יהודי העולם תורמים את כספם למדינה בלי כל
קשר למנגנון הציוני. הם יכולים לתת כסף זה במישרין למדינה, בלי מתודכים. במידה
שדרושה כתובת־כיסוי, כדי לאפשר את עקיפת חוקי מס־ההכנסה במדינות מסויימות
אפשר ליצור כתובת כזאת. אבל מה הקשר בין זד, ובין קיום מנגנון אדיר של אלפי
פקידים יקרים, עם ייזבח משווע של עשרות מיליוני לירות, שאינו כפוף לשום ביקורת
דמוקראסית יעילה — ושמטרתו היא לאפשר את חלוקת־השלל בין המפלגות הישנות?
פינחס ספיר, לעומת זאת, העמיד השבוע פנים כאילו הוא מסכים לטענת השבועון
המסויים — שאותו אין הוא מזכיר,ושעל טענות עורכו בכנסת עבר בשתיקה.
של אבנרי לאחד את מנגנוני ד,מיסיס
בין השאר לא הגיב על דרישותיוהחוזרות
השונים ולחסוך את משכורתם של מאות פקידים.
השבוע אימצו אנשי ספיר דרישה זו לעצמם, דיברו על פיטורי אלף גובי־מיסים.
ספיר הודה כי בין שאר גילויי ״האבטלה הסמוייה״ יש הרבה פקידים ממשלתיים
מיותרים. הוא הבטיח צימצום.
חבל שלא גילה זאת לפני שלושה חדשים, ערב הגשת התקציב. כי אז אפשר היה לפטר
פקידים אלה, ולחסוך את משכורתם. אז לא היד, צורך לנפח את התקציב ב־,־ 150/נוספים,
בשעה שדורשים ויתורים מאחרים. אז אפשר היד, למנוע את ייקור שרותי המדינה, והעלאת
המיסים, ומירוץ־האסון הכלכלי.
עכשיו אין להודאה כזאת משמעות רבה. זוהי הכרזה מן הפה ולחוץ, כדי לקדם
את פני הביקורת ולהחליק את הדברים.

בוזיכוח על משרד־החוץ השמיע אורי אבנרי בכנסת את התביעה שהיתר, כדגל לשבועון
המסויים במשך עשר שנים: הצורך להקים״מסב״ל לבן״ ,לתיכנון ולביצוע מיבצעי־שלום
ישראליים במרחב.
כאשר הושמעה תביעה זו לראשונה מעל עמודי שבועון זה, שבוע לפני מיבצע סיני,
היא עוררה חיוך בחוגי השלטון, וקל היד, להתעלם ממנה. כיום זה הרבה יותר קשה.
וכך נתבשרנו, לפני שבועיים, כי שר־החוץ החליט לשנות לגמרי את מיבנה משרד־החוץ
בכל הנוגע לענייני המרחב, ולהקים אגף חדש לצורך זה.
מעניין ששר־החוץ לא אמר מליד, על כף בנאומו הגדול בפתיחת הוויכוח על משרד־החוץ
בכנסת, וגם לא בנאום הסיכום שלו. מסתבר כי החליט על כך רק לאחר מכן — כלומר
אחרי שנאומו של אבנרי פורסם ברבים מעל עמודי השבועון והיה לשיחת־היום בירושלים.
קשה לדעת אם השינוי האירגוני הוא צעד של ממש בניתן הנכון, או רק שינוי פורמלי,
הנועד להרגיע את הלבבות. אך הוא הוכחה, כי מאבקנו הציבורי המשולב נושא פרי.

הוכחה קטנה, אך מעניינת מאד, היא האסיפה שנתקיימה השבוע באגודת בעלי־ד,מכוניות.
שני עתונים — הארץ והעולם הזה — ניהלו מסע של גילויים על המצב המחפיר באגודה
זו. התוצאה: בעוד שראשי האגודה ציפו לבוא תריסר אנשים לאסיפה, באו .300 כשניסר
הבוסים לפברק בחירות, קמה מהומה. הבחירות נדחו למשך שלושה חודשים, וכבר ברור
כי שלמון בעלי־החזקה, שניצלו את האגודה לנוחיותם הפרסית, נסתיים.
זוהי בשורה סובה לאלפי בעלי המכוניות הפרטיות, ובייחוד הקטנות, הזקוקים לנציגות
לוחמת מול ההתנכלות הממשלתית הגוברת. זוהי גם בשורה טובה לכל מי שמחפש הוכחות
לכך שפעולה עתונאית נמרצת ותוקפנית יכולה לשאת פרי מיידי.

מכתב1
מי נתן את ההוראה?
הכתבה הסקופית ,,פצצות נגד יהודים״
(העולם הזה ,) 1494 מעוררת שאלה חשובה:
מי נתן את ההוראה?

שמואל שפירא,

חיפה

איפה דויד בן־גוריון עתה? מה יש לו
לומר על העסק־ביש העיראקי? על מי יוכל
עתה להטיל את האחריות?

דניאל כן־עמי,

ירושלים

אינני רוצה להתערב בשיקולים מדיניים
מסובכים, המכתיבים
לממשלת־ישראל על
כל שלוחותיה, הגלויות
והסודיות, לפעול
כפי שהיא פועלת,
אך דבר אחד
מציק לי: מדוע לא
דואגים לאותם יהודים
עיראקיים, שנפגעו
על־ידי הפצצות
שהוטלו בבגדאד
ב־? 1950

כדורי כן־ציון,

בן־ציון
שלושה אישים

רמת־גן

בכתבה ״לחיצת יד לנאצי״
,) 1494 הוזכר סגן נשיא המפלגה הנאציונל־דמוקראטית
הגרמנית: אדולף (שימו לב לשם!)
פון־טאדן.
(העולם הזה

שחקן יורגנס

שגריר בן־נתן
הזכרתם בכתבה את דמיונו של נאצי
זה לשחקן הנודע קורד יורגנס, ואני זוכר
עדיין כי כתבתם פעם כי שחקן זה דומה
לשגרירנו בגרמניה — ארתור בן־נתן.
תנו פעם את תמונות שלושת האישים הדומים,
עם ציון שמו של כל אחד, כדי
שנוכל לזהותם ולא לטעות, חס ושלום, ולערבב
שחקן בדיפלומט, או, יותר גרוע:
נאצי בישראלי.

מאיר כרמי, תל־אביב
השגריר הישראלי ארתור בן־נתן, המדינאי
הניאו־נאצי אדולף פון־טאדן וה שחקן קורד
יורגנס — ראה תמונות.

עמדת הה ״כ הסופר
בשעה שקראנו את ספרו של ס. יזהר,
חירבת חיזעה, התעורר אצלנו ויכוח איזה
עמדה נקט יזהר הח״ב, כאשר היתר הצבעה

בכנסת על המימשל הצבאי. האם הצביע
בעדו, או נגדו, או שנמנע?

נדב דפינסקי,

חיפה

ח ״ נ יזהר (״ס. יזהר״) סמילנסקי הצביע
באופן עקבי בעד המימ של הצבאי, אך מען
לאחרונה כי התנגד בלבו בל העת למימשל.

קינאה וצרות־עין
יושבים להם אנשים כבודים מול שולחנם,
ומעלים על דפי הנייר הירהורים על פשעו
הנורא של השופט העליון, אשר לקח לו
לרעיה אשד, גרושה. פותחים הם בנאצות
ובביקורת ואינם מרפים.
הופך אנוכי וקורא, ואט־אט מבין אני, כי
ביסודו נעוץ הדבר באותו יצר קינאה כמוס
ומוסתר, הרודף אחרי האום מאז ימים ימימה:
אותה צרות־עין, הטמונה בנפש פנימה,
כנגד זוג צעיר (או פחות צעיר) ,אשר

הצליח למצוא קשרי־לבב, והחליט לבנות
את חייו במשותף, מתוך אהבה והבנה.
לכן יושבים אותם מקטרגים, ומנסים להכניס
את אהבת הגבר והאשה לדפוסי
חוק ומוסכמות יבשים. קשה להם להבין,
כי אותו מושג טהור, עליו למעשה סובב
העולם, אינו יכול להתקיים לפי קביעות
מראש, או על־פי חוקים שבעל־פה, שקנו
להם אחיזת איתנים במדינתנו.

דויד דואניאם,

כבוד למת
לאחרונה הייתי עד למחזה בלתי נעים,
וכדי לתקן זאת, מן הראוי להעיר על כך
מעל דפי השבועון. אולי אתם, בכוח פיר־סומכם
הרב, תוכלו לעזור בנידון.
המדובר הוא בחדר־המתים בבית־החולים
אביחיד בירושלים. הייתי נוכח בהלוזייתו של

על הכביש.
נ שמח למסור^לך פרטים נוספי ם
בסוכנויותינו ברחבי הארץ.

•ו* ב1לח 1 1 0נ —1אי 1ב 11י1ו 1

מורסה רביוזית בסידרת ״בעלי־חייח״ .גזור ושמור — תמורת ד,סידרה כולה בת 8מודעות, תקבל שי־מזכרת באחת מסוכנויותינו ברחבי הארץ.

(המשך בעמוד )4

/ 7ך 7בנו־סרבז 4ת< .תרי<תד־

תל־אביב

שכלולים מ ד הי מי ם!

מכתבים
(המשך מעמוד )3

מנהל הדואר ז״ל, וראיתי את הזוועה שבו
במו עיני: מרתף לח וחשוך, המלא ריחות
לא נעימים. דיר חזירים ממש.
נישאלת השאלה: האם הרבנות, זו שמרבה
לקבץ תרומות בכל הזדמנות ובכל מקום,
אינה יכולה להקציב סכום מסויים כדי לשפר
את חדר־המתים? לתת קצת כבוד למת ולבני
משפחתו? זוהי בושה וחרפה!

במצלמות

יעקוב עיני,

ירו שלים

להם טרי
הפסח חלף עבר לו, אך טעמו היבש
נשאר עדיין בפה.
מכיוון שאני סובל
מאכילת מצות, צץ
במוחי הרעיון הבא:
כל שנה, בהתקרב
הפסח, תשלח ישראל
מצות ליהודי ברית־החפצים המועצות בהן,
ותקבל תמורתן
לחם, לאותם יהודים
בישראל החפצים

יהיה זה הסכם
מסחרי בין שתי השיספק
ממשלות,

דרישות היהודים בשתי הארצות, ושיביא
לחם טרי אל פי הסובל.

מדניה כץ, חיפה

עד לב השמיים

מד האור

מ א חו רי העדשה !
גורם למדידת אור
מדוייקת ביותר לאחר הפסדי האור
להשיג בכל חנויות לצילום

מבלי להתייחס לצידקת דבריה של יונה
סופר (העולם הזה ,) 1494 ומבלי להטיל ספק
ביושרו של השופט אליעזר מלחי, אני מרשה
לעצמי לומר, כי אינני מסכים לדברי השבח
וההלל שקושרים במדינה לראשו של בית־המשפט.
ישנה
הסתאבות במערכת המשפט בישראל,
ולדעתי היא מסוכנת למדינה יותר מאשר
הספקת נשק למדינות ערב. כל אי־הצדק
המשווע, הנעשה בבתי־המשפט מדי יום ביומו,
על סמך חוקים מעוזתים ואנטי־דימו־קראטיים,
זועק כבר עד לב השמיים.

יצחק דגני,
שינאת־עולם

לכל המפקפקים באפשרות השלום ביננו
לבין הערבים, ברצוני לחזור ולהזכיר את
תקדים היחסים בין היהודים לגרמנים.
לפני עשרים שנה דיברו ביננו על שינאת
עולם לגרמניה, וראו איזה פלא: היום קיימים
יחסים תקינים בין גרמניה לישראל.

מרדכי פרידמן,

רני^/סרוך ה כ 7ו1ו־7

מציג:

רז רז רב ר ^
ורדבנ רי ח ג
זה מעורר זה שונה זה מדתה זה מבדר !..
8.30
9.00
9.00

27.4.66 חדרה., ,חוף״
28.4.66 נתניה ,״אסתר״
29.4.66 גבעתים ,״הדר״
30.4.66 תל־אביב׳״מוגרבי״
7.15 ,9.15
1.5.66 תל־אביב ,״מוגרבי״
8.30

3.5.66
4.5.66
5.5.66
7.5.66

קריח־ים ,״ניצן״ 8.30
באר־שבע ,״קרן״ 9.00
אבן־יהודה,
״אבן־יהודה״ 8.15
תל־אביב ,״מוגרבי״
7.15

הבכורה
,7.5.66 מוצאי־שבת, בתל־אביב, באולם ״מוגרבי״ ,בשעה 9.15
כרטיסים להשיג במשרד ״רוקוקו״ ,דיזנגוף ,93 ובכל המשרדים.

ב 7חזהמ קי ר בוו ־י ך

מאת: גון חילאוד
בימוי: אמנון קבצניק
לתפאורה: נאול מוריסון

כנרת

מו שב צופי ת

ניל״י
כל נסיונות השלום נידונו לכשלון, אלא
אם כן ידעו הערבים כי אין להשליך אותנו
לים.
עלינו להזזת בארץ כוח של מיליונים —
ונצח ישראל לא ישקר.
יוסף בן־משה, תל־אביב

איגוד מקצועי לכדורגלנים
במדור הספורט, את הרעיון
איגוד מקצועי של שחקני
הזה .) 1482 ובכן, הרעיון בי הזכרתם
פעם,
המצויין להקים
כדורגל (העולם
הולך ומתגשם
מים אלה.
ביום הרביעי שעבר
התכנסו בבית
ציוני אמריקה עשרים
כדורגלנים, כדי
להניח את היסוד
להקמתו של האיגוד.
ברצוני לצטט את
כדורגלן הפועל רמת־גן,
שלמה לוי, ב־תקודה
שהעולם הזה
יעזור לעניין בכיסוי שמיר אוהד :״אמציה לב־קוביץ׳
ואני חשבנו
על הדבר עוד לפני חמש שנים. איגוד שחקנים
מקצועי חייב לקום.הכדורגל בנוי
על השחקנים, והם חייבים להתחיל ולדאוג
לאינטרסים שלהם.״

עמי שמיר,

תל־אביב

המטרה: שלום
לצעירים העבריים בישראל, ברצוני להביע
את רגשיתיהם של צעירים ערביים
ה עול ם הז ה 14* 5

בארץ, אשר כל מטרתם הוא השלום בין
מדינות האזור.
אל תטעו לחשוב, כאילו יש לנו נן טרות
אחרות, ואל תתפתו לכתבות המופיעות מדי
יום בעתונות, המסיתות יהודים בערבי.

מוחמד אנים־שהאב,
מוינווי

כפר

עוד שדה
עם חדירתה של הקוקה־קולה לישראל,
הגענו לעוד שלב בקוקה־קולוניזציה של
מדינתנו.

הנריך רחמן,
עד אנשים מסויימים

תל-אביב

עליכם להביא בחשבון, שבין קוראיכם
הרבים מצויים הרבה צעירים, שעבודם מהווה
קיומו של העולם הזה עובדת־חיים.
הם אינם יודעים איך החלה המערכת את
עבודתה, ואיזה מיכשולים נערמו על דרכה.
לכן, אני חושב שהגיע הזמן לפרסם סידרה
של כתבות, על תולדות השבועון המסויים,
ועל האנשים המסויימים הנושאים בעול.

ישראל כן־זאב,

נ היי ה

זוהי הגינות:
על הלוח השבועי בחדרי, כתובה האימרה
הידועה :״אני מתנגד לכל מילה מדבריך,
אך אלחם עד טיפת דמי האחרונה על זכותך
להשמיעם.״
העולם הזה מקיים את האימרה הזו לא
רק ביחס לעצמו, אלא גם ביחס לשונאיו,
שאת מכתבי ההשמצות שלהם אין הוא זורק
לסל, כי אם נותן להם מקום במדור המכתבים.
זוהי הגינות! זוהי דמוקרטיה!

אביטל יקינטץ,

חולו!

השוטר הקטן
השבוע ליוויתי שתי תיירות אל נמל-
התעופה בלוד, לאחר שסיימו ביקור קצר
ומרשים בארצנו.
גם עשר הדקות האחרונות של שהותן
בארץ היו עשויות
להיות נעימות, אילמלא
שוטר קטן ונמוך
קומה, שמצא
לנכון דווקא אז להפגין
את חשיבותו,
שאף אחת משתי
התיירות קנ״ל לא
הטילה בה מעולם
ספק.
כשהתבוננתי לעצור
להן את מכוניתי,
כדי לאפשר לברקסבאום

לרדת ולהוריד
את מזוודותיהן, פנה
השוטר ופקד עלינו להתקדם הלאה. אף מכונית
אחרת לא התקרבה אותה שעה למדרכה
בלוד.
אחת מן השתיים כבר היתד, עם רגל אחת
על המדרכה. היא נאלצה לחזור עם המזוודה
בחזרה למכונית, לרדת במרחק רב, ולהיסחב
עם המזוודות כברת דרך ארוכה.
״איזה מין שוטרים יש לכם?״ היא שאלה.
איזה מין באמת?

לאה כוקסבאום,

הרצליה

המראה החדש -

כלי גלגל
בשם מרשתי, חברת הגלגל, מפעל לחידוש
צמיגים ומוצרי גומי בע״מ, נתבקשתי לפנות
אליכם בעניין דלהלן:
בשבועונכם (העולם הזה ) 1493 פורסמה
כתבה בשם ״האוצר מספסר״ ובה נאמר,
בין היתר, כי עמנואל ביטרמן, חבר בורסת
היהלומים החשובה של אנטוורפן, הגיע
ארצה כתייר בשנת ,1960 יחד עם אשתו
ובנו. הוא השקיע סכום של 10 אלפים
דולר במפעל לחידוש צמיגים הגלגל.
מר ביטרמן הנ״ל איננו ולא היה מעולם
משקיע ו/או בעל מניות ו/או בעל כל
תפקיד אחר איזשהו במפעל לחידוש צמיגים
הגלגל.

השכל,

עורך־דין,

כמותו גורם היה
020160 ללא גיהוץ

תל־אביב

טעות לעולם צודקת
בן־גוריון, בשעה שקיבל את כרטיס החבר
מס׳ 1של רפ״י :״אל תקנאו בי,
קנאו בחדרה־ססס 100,״ (כותרת בידיעות

בי די אול ך בדוכריף ל ך רזן...

אחרונות).

משה זומר,

ירושלים

זכות קדימה כמדור זה תינתן
למכתכיהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למבתכים.
מעולם גוזם 1495

פרסום 0ל!יק

בעולם צרפת
נ\ ד, אבדבעד

סיגריתי ¥ /דאל ¥ /ל : 0 1 * 71

קל להיות חבר־כנסת בישראל. הממשלה
היא ממשלה, האופוזיציה היא אופוזיציה,
וההצבעות הן אוטומאטיות.
אבל קשה להיות חבר־פרלמנט בצרפת. כי
בממלכתו של שארל הדגול, כל החזיתות
הן מטושטשות.
הממשלה מנהלת מדיניות־פנים ימנית, ו־מדיניות־חוץ
שמאלית. מעשיה בפנים מעוררים
את זעם העובדים המקופחים, ואילו
מעשיה בחוץ מעוררים התלהבות בלתי־מסוייגת
במוסקבה.
בכל ימות השנה אין דעת הפרלמנט חשובה,
כי ממילא אין איש שואל אותו מה
לעשות. אך כשמעלים בו הצעת אי־אמון —
איך צריך אדם הגון להצביע?
כולם כצדה. לאדם אחד אין בעיות.
זהו גי מולה, מנהיג המפלגה הסוציאליסטית.
כי מולה הוא ההיפך מדה־גול. בענייני־פנים
הוא בעל קו שמאלי מתון, ובענייני-
חוץ הוא משרת האמריקאים.
לכן, כאשר הכריז דה־גול על פרישת צרפת
מצבא נאט״ו, עט מולה על ההזדמנות.
הוא מיהר להגיש בפרלמנט הצעה להביע
אי־אמון למדיניות הממשלה. מאותו יום
הוא נהנה מחייו — כי כל שאר המפלגות
היו בצרה עמוקה.
למשל הקומוניסטים. הם מתלהבים מאד
מיחסו של דה־גול לנאט״ו. אבל איך יכול
קומוניסט להצביע בעד ממשלה שכל פועלי
צרפת שובתים נגדה בתורנות?
או מפלגות הימין. הם בעד אמריקה, בעד
נאס״ו ונגד מדיניות דה־גול. אך איך אפשר
להצביע בעד הצעה סוציאליסטית, בזמן
שהממשלה שומרת על האינטרסים של
בעלי־ההון ומקפיאד, את השכר?
כשלון מזהיר. השבוע נערכה סוף־סוף
ההצבעה — והיא נסתיימה, כרגיל, בנצהון
גדול של דה־גול. היה זה נצחון מוזר, כי
הקומוניסטים הצביעו בעד הממשלה הריאקציונית,
אשר נגדה הם משביתים את
הפועלים. גם הימין נתן את עיקר קולותיו
לממשלה, למרות שהוא תומך בנאט״ו.
״התימרון המזהיר״ של מולה, כפי שכונה
בפי העתונות, נחל כשלון בלתי־מזהיר
ביותר. מולה, שהוא פופולארי בחוגי מפא״י
בישראל הרבה יותר מאשר בחוגי הא־נטלי־מציה
השמאלית במולדתו, הוכיח שוב כי
ברגע זה אין תחליף לדה־גול.

רפואה
לד ה מז רקה

סיגריות פילסו־

מעולות

הגלל

בקופסתמכסובב . -ו ל״ י

״ישראל עומדת במקום השני בעולם,
מיד אחרי ארצות־הירית,״ הודיע השבועון
הגרמני זרטט רן, על סמך ידיעות מוסמכות.
נושא הסטאטיסטיקה המעניינת:
מיספר הילדים שנולדו מהזרעה מלאכותית.
באמריקה כבר חיים כ־ 150 אלף ילדים
כאלה. הם יוצרים בעיות לא־מעטות. כך,
למשל, התרגש האזרח הניו־יורקי ג׳ון
פרוטינג כאשר בישרה לו אשתו, בפנים
קורנות, כי היא הרה. פרוטינג ידע כי
הוא עקר בתכלית. גם ההסבר, שהילד נולד
מן ההזרעה, לא פייס אותו. הוא הגיש
תביעה לגט. העילה: ניאוף.
הילד היה כושי. הניאוף עם המזרקה
יוצר בעיות גם במדינות אחרות. באוסטריה
הצליחה המשטרה לגלות אדם שנידב את
הזרע שהכניס אשד, מסויימת להריון. בית־המשפט
חייב אותו לשלם מזונות לאשה.
למזלו, התנדב הרופא, שביצע את ההזרעה,
לשלם את המזונות במקומו.
בגרמניה המתין זוג צעיר ומאוהב לבנו
בכורו, נדהם כשזה נולד שחור. טענת האשד
:,רופאה התנקם בה, בדחותה הצעת-
נשואין שלו. הזריק לה, בעת בדיקה רפואית
שיגרתית, זרע של חייל אמריקאי כושי.
אולם מיקרים כאלה הם נדירים. בדרך
כלל מבוצעת ההזרעה בכל הארצות בזהירות
רבה. הזרע ניתן לרוב על־ידי סטודנטים
לרפואה, תמורת תשלום של כ־30
דולאר. הרופא מזריק אותו רק אחרי שהוא
מקבל הסכמה בכתב מידי האשד, ובעלה.
לרוב מקפידים ההורים על כך שהנדבן
ידמה איכשהו לבעל בגובהו ובצבע עיניו
ושערותיו, וכי גם סוג־הדם יהיה זהה.
עתה מנסים משפטני גרמניה לעבד ה־צעת־חוק,
שתפתור את הבעיות המשפטיות
הכרוכות בהזרעה. תוך כדי כך הם עורכים
מחקרים דיסקרטיים על המצב בארצות
אחרות. בין השאר, באותה ארץ המפורסמת
בטיפולה המתקדם בסוגיה זו: ישראל.
ה עול ם הז ה 1495

עו ר ך ״העוד ה1ה״ מדווח ע ד גישה שנ ערכה אי־ש
ולי ישבה אחת הדמויות החשובות בעולם הערבי — אישיות מרכזית באחת
101 מארצות־המרחב. תמונות של מנהיגים ערביים ניבטו מן הקירות, ורהיטים ערביים
יפהפים הישרו על השיחה את האווירה המתאימה.

הפנישה נערכה איישם. לא ניתן לזהות את המקום או את האיש.
מכלי לגרום נזק חמור לעניין.
אך ניתן לפרסם חלק מן השיחה — אותו חלק המגלה פאנורמה של מצב בעולם
הערבי באפריל ,1966 והשלכותיו על סיכויי השלום במרחב.
גז \ 2דזז

צם קיום השיחה

ש תוזי ל

היה בו כדי להמחיש מצב זה. כי עוד לפני שנתיים היא היתד.

> בלתי־אפשרית.
מדוע?
ראשית כל, מפני שהסכנה היתד, או גדולה מדי לבן־שיחי. שום מנהיג ערבי, דגול
ונישא מעם ככל שיהיה, לא יכול היה אז להרשות לעצמו להיפגש עם ישראלי, אופוזיציוני

אודי א 3נר
ככל שיהיה. גורמים עוינים היו דואגים לפרסם את הדבר בקולי־קולות, להאשים את האיש
בבגידה בעניין הערבי.
שנית, מפני שאז לא היה בן־שיחי מאמין שיש תועלת כלשהי בפגישה בין ערבי וישראלי.
וזה, אולי, העיקר.

רוחות חדשות נושכות כמרחם -רוחות המכשרות תקופה חדשה.
את גילגול יחסי ישראל־ערב אפשר לחלק, אולי, לשלושה שלבים.
השלב הראשון החל בתום מלחמת־תש״ח. המלחמה היתד, עדיין טרייה, ופצעיה לא
הגלידו. אך גם גישתם של מנהיגי התנועה הלאומית הערבית לא נכנסה עדיין לשיגרה.
אישים חדשים הגיעו לשלטון בכמה ממדינות ערב. בארצות ערביות אחרות החלו מלחמות־שיחרור.
הכל היה עדיין במצב של תנודה.
באותם הימים שיחקו מנהיגים ערביים, לא־מעטים ברעיון של התקשרות עם ישראל,
כבת־ברית במלחמה נגד המעצמות הזרות. התעמולה הערבית אמנם טענה שישראל היא
בת־טיפוחו של האימפריאליזם, אבל ערבים רבים עדיין זכרו את מלחמת המחתרת העיברית
נגד השלטון הבריטי.
בימים ההם נערכו גישושיו של גמאל עבד־אל־נאצר כלפי ישראל, שהחלו בהזמנת
ישראלי בכיר לקאהיר והגיעו לשיאם במכתב אל ״אחי שרת״ .מחתרת לאומנית עיראקית
ביקשה סיוע מישראל, בורגיבה התעניין בבעייה הישראלית.

תקופה זו נסתיימה למעשה בימי עסק־הכיש של .1954 וההתקפה
הראשונה הגדולה על עזה, בפברואר .1955 אחרי פירפורי־גסיסה
ממושכים, היא שבקה חיים לבל חי כמיכצע־סיני־סואץ. קכרניה היו
דויד כן־גוריון ועוזריו: ראובן שילוח, משה דיין ושמעון פרם.
בתום מיבצע־סיני החלה התקופה השניה. היתד, זאת תקופת הפסימיות המוחלטת. איש
לא האמין שיש פתרון כלשהו לסיכם וך ישראל־ערב. הדיעה הכללית — של הערבים ושל
שוחרי־שלום אירופיים — היתה: אין מה לעשות.
גם אז אפשר היה להיפגש עם מנהיגים ערביים. לעיתים אף הותר לנו לפרסם פגישות
כאלה (כמו פגישתי עם שר־החוץ העיראקי, האשם ג׳וזאד, או עם אדוארד עטיה המנוח).

מדוע שותק
בורגיבהי
אך היו אלה שיחות להחלפת־דיעות בלבד. הן לא נסתיימו בנימה :״הבה ונעשה״ ,אלא
בנימה :״אולי יגיע פעם יו ם

עתה מתחילה, כף אני מתרשם, תקופה שלישית. תקופה של התרחבות
המגעים השקטים, של מחשכה ריאליסטית משותפת, של מעשים
קטנים ככיוץ לשלום.

מה הביא לשינוי? נדמה לי שיש כאן שילוב של גורמים רבים: יוזמתו ההיסטורית של
אל־חביב בורגיבה, עמדתו הבלתי־מלחמתית של עבד־אל־נאצר, אופנת־השלום הבינלאומית,
חילופי־השלטון בישראל ושקיעת הסגנון הבן־גוריוני, קולות השלום הבוקעים מישראל
וגם כוח־העמידה של ישראל.
לאווירה החדשה יש גילויים כגון יוזמתו המבורכת של ז׳אן־פול סארטר, עליה כבר
דיווחנו, חידושם של נסיונות־תיתך שקטים שנפסקו לפני עשר שנים, וגם פגישות כמו זו
שאני מספר עליה כאן.

אין זו עדיין אווירה של אופטימיזם זורח, של נכונות לעשות מעשים
הפגנתיים סנסציוניים. אבל ניתן לומר כבירור: חוסד־התוחלת פג.
הקפאון הנורא מתחיל להמס. לכוחות־השלום משני הצדדים יש
אפשרות לפעול -פעולה שקטה, אחראית וסכלנית.

בל ב ה דיבר ת אי רו?

עובדה מס׳ 1במרחב ברגע זה היא המיתקפה המדינית הגדולה של שארל הדגול.
| /איש־שיחי הרחיב את הדיבור על תופעה זו, שכל מנהיג ערבי מתמודד עימד, כעת.
מה רוצה הדגול?

בן־שיחי השיב במילה אחת: נפט.
רגילים לחשוב בעולם כי חברות־הנפט הגדולות שולטות על המדיניות האמריקאית
במרחב. אולם אפשר לומר גם את ההיפך: ארצות־הברית שולטת במערב הודות לחברות־

אל-חביב בורגיגה ועבד-אר־1או!ר* :י ינעל?
הנפט. המונופול האנגלו־סאכסי על הנפט הערבי מאפשר לאמריקאים להחזיק את אירופה
המערבית בגרון. זה הוכח דווקא במיבצע־סואץ( .אי־הבנת עובדה זו על־ידי בן־גוריון־דייך
פרס הביאה אותם אז לשגיאותיהם הקטלניות).

לשני גורמים יש אינטרס חיוני לשבור מונופול זה, בל אחד מסיכות
טובות משלו: קאהיר ופאריס.
זהו הרקע לירח־הדבש הצרפתי־מיצרי, שהתחיל עם ביקורו עטור ההצלחה של המרשל
עארף בפאריס, ושהגיע לשיא חדש בביקור שר־התרבות הצרפתי, אנדרה מאלרו, בקאהיר.
צרפת רוצה זכיונות־נפט במרחב הערבי. היא רוצה לשבור את אחיזת חברות־הנפט
האנגלו־סאכסיות. היא רוצה להפוך ספקת מס׳ 1של אירופה בשטח הנפט. היא רוצה,
בדרך זו, לשבור את התלות הגרמנית בנפט האמריקאי, וליצור תלות גרמנית בנפט הצרפתי.
לצורך זה ״הלאימה״ ממשלת צרפת, למעשה, את כל חברות־הנפט הצרפתיות. הוקם
מוסד עליון ״מתאם״ ,בו שולטים פקידיו של דה־גול, והמוסר פקודות מחייבות לכל
החברות.
על מה דיבר מאלרו בקאהיר? גילה בן־שיהי :״על נפט, על נפט ועל נפט.

״לכם מספרים הצרפתים שמאלרו דיבר על שלום ישראלי־ערבי. אכל
זה רק בשביל לזרוק חול בעיניכם. ישראל לא הוזכרה בלל. ברגע זה
רוצה צרפת בנפט!״

דה-גול ב בו ר אוזרי 1א בד
ך־י שותפות המצרית־צרפתית נובעת, על כן, משותפות־אינטרסים מהותית. ויש לציין,:
| ) פאריס מעוניינת בה יותר מאשר קאהיר. צרפת היא כיום המאיצה, המדרבנת, המחזרת.

לבן מוגזמות מאד ההערכות על ״שקיעת כוחו״ של עכד־אל־נאצר.
עם כל הנסיגות של המדיניות המצרית כמרחב, עדיין עמדת־המפתח
בידיו.
שיתוף־הפעולה הצרפתי־מצרי הוא כמעט אוטומטי. למשל:
לפני שנה החליטה קאהיר לנתק את היחסים בין העולם הערבי וגרמניה המערבית.
הדבר נראה אז לרבים כשגיאה. אך למעשה היה זה טכסיס מחוכם ביותר. כי המעשה לא
התאים רק לאינטרס הסובייטי, אלא גם לאינטרס הצרפתי. כי ניתוק זה הגביר את תלות
הגרמנים בצרפת, .
גם החלטת קאהיר להישאר בתימן מתאימה לאינטרס הצרפתי. כי נסיגה מצרית מתימן
פירושה: הפקרת כל חצי־האי ערב להשפעת האמריקאים והאנגלים. המלך הסעודי ונפיני־הנפט
של המיפרץ, שהם בובות בידי חברות־הנפט האנגלו־סאכסיות, היו מתבצרים אז
היטב, ומהווים מחסום גם בפני חדירה צרפתית.
לא ברור עדיין באיזו מידה ישליך עבד־אל־נאצר את יד,בו על צרפת. הוא בוודאי ידרוש
מחיר גבוה, כי עמדת־המיקוח שלו חזקה. הוא יכול לשחק, כדרכו, מישחק כפול ומשולש.
אמריקה תצטרך לתת סיוע לעבד־אל־נאצר, כדי לקדם את פני הצרפתים.

דבר אחד ברור: דה־גול מובן ביום לשלם במעט כל מחיר בדי למשוך
את קאהיר לצידו, או לפחות להשיג באמצעותה דריסת־רגל חשוכה
במרחב הערכי.

נ תיב וזינזורינו טזל בורגיבוז
10 קורבן העיקרי
| ן וכאן מתקשרים הדברים במישרין עם הפעולה למען השלום כמרחב.
של שותפות זו הוא, לפי שעה, נשיא תוניס, אל־חביב בורגיבה.

* בן־שיזזי הביע את הדיעה הצינית שגם
הגרמנים במרחב.

האמריקאים לא

הצטערו על

הצרת צעדי

לפני שנר, יצא בורגיבד, לפעולתו ההיסטורית למען השלום הישראלי־ערבי. הוא יכול
היד, לקוות כי פעולה זו תקרב אותו, בין השאר, אל פאריס.
כי ברור כי בכל פעולה למען השלום המרחבי עתידה צרפת למלא תפקיד חשוב.
אולם במשך שנד, זו לא השתפרו יחסי פאריס־תוניס.
בורגיבד, רוצה בשיפור זה. הוא זקוק לו. הוא מעוניין ביותר בסיוע צרפת׳ ,בעיקר
בשטח הכלכלי.

כשבועות האחרונים עשה כורגיבה מאמצים על־אנושיים כדי לפייס
את דח־גול. הוא הרחיק לכת -במעט מעבר לגבול המותר -כדי
לרכוש את לבו. אך נשיא צרפת נשאר קריר.
נרמז לבורגיבה כי עליו לעשות שני מעשים כדי לפייס את דד,־גול:
9לפצות את צרפת על האחוזות הצרפתיות שהופקעו בידי ממשלת תוניס.
9להביע בפומבי ובפה מלא חרטה על ההתקפה שערך הצבא התוניסי, לפני כמה
שנים, על הבסיס הצרפתי בביזרטה.
שתי הדרישות היו בלתי־רגילות ומוגזמות. גם מדינות אחרות הפקיעו רכוש זרים —
ולא נדרשו להכות על חטא. ואיך אפשר לדרוש ממנהיג לאומי ערבי להתנצל בפומבי על
פעולת־שיחרור, שנחשבה למעשה־גבורה לאומי?
אולם בורגיבה מילא אחרי שתי הדרישות. הוא הודיע שהוא מוכן לפצות את בעלי־האחוזות
הצרפתיים, והוא התנצל, בנאום פומבי בפני המוני תוניסיה, על התקפת־ביזרטה.
(בחן האופייני לו, בחר בורגיבה בשיטה מקורית. כמה ימים לפני כן נשאל דד,־גול
במסיבת־עתונאים מדוע הסתיר מפני בוחרי צרפת, ערב הבחירות, את האמת על פרשת
חטיפת בן־ברקה. דד,־גול ענה בציניות עדינה :״היתד, זאת תוצאת חוסר־הנסיון שלי״.
בנאומו אמר בורגיבה שההתקפה על בסיס ביזרטה היתד, מוטעית, וזה ״היה תוצאת חוסר־־
הנסיון שלי.״ הברקה זו,׳ שצילצלה כלעג עדין לנשיא צרפת, הקהתה את חוד ההשפלה
העצמית של ההודעה).
אבל גם אחרי השפלה עצמית זו לא שינה דד,־גול את עמדתו. בורגיבה נשאר מושפל.
ביקורו של מאלרו בקאהיר הוסיף על השפלה זו. כי מאלרו הוזמן פעמים רבות לתוניס,
אך לא נענה להזמנה. וזה למרות שבתוניסיה פועלים.בתי־ספר צרפתיים, ובורגיבה הכריז
כי ארצו שייכת ל״עולם הפראנקופוני״ (כלומר, למעגל התרבות הצרפתית) .ואילו בקאהיר
נסגרו בתי־הספר הצרפתיים בימי מיבצע־סואץ.

עתה נראה כי כורגיבה לא יוסיף, לפי יוזמתו, לחזר אחרי דח־גול.
,,הכדור הוא כידי פאריס ״,אומרים בתוניס.

על ישראל לפ עול בפארינו!
.ג• דוע מתעלל דה־גול בצורה קיצונית זו בנשיא התוניסי? בן־שיחי העלה שתי סיבות:
9היחסים הטובים בין תוניס וזשינגטון. דד,־גול עורך מלחמה טוטאלית באמריקה,
וכל ממשלה המגלה ידידות לארצות־הברית שנואה עליו.
9האינטרסים הצרפתיים בתוניס הם מישניים בהשוואה לאינטרס הגדול הדוחף ברגע
זה את צרפת לעבר מצריים. במאבק בין קאהיר ותוניס, מצדדת פאריס בקאהיר.

משולש מוזר זה יוצר מצב משונה מאד לגבי סיכויי השלום במרחב
בשלב הנוכחי.

אמר לי בן־שיחי:
״אין ספק כי דר,־גול חותר לקראת תפקיד של מתווך בין ישראל ומדינות־ערב. הוא חולם
על היום כאשר יבוא הוא וישכין שלום בין הישראלים והערבים, כמו שעשה קוסיגין
בטשקנט לגבי הודו ופאקיסתאן.

זהו היעד הרחוק של המדיניות הצרפתית כמרחב. כי פעולה״זו
תבסס את צרפת •טוב כמעצמה הזרה מיספר 1במרחב.
,אולם זוהי מדיניות לטווח רחוק. דד,־גול רוצה להגיע אליה תוך כמה שנים. בינתיים

יש לו יעדים קצרי־טווח, אותם הוא רוצה להשיג ראשונה, כמו הנפט.״
כלומר: עניין השלום מונח בפאריס במקרר. ליתר דיוק: הוא מונח אי־שם באחת המגירות
במוחו ההגיוני והסבלני של שארל דה־גול.
כדי להשיג את הנפט, וכדי לרכוש עמדת־מפתח בעולם הערבי שתאפשר לו אי־פעם
להופיע כמתיזך פוטנציאלי, זקוק דה־גול לידידות קאהיר. מכאן העמדה הקרירה כלפי

בורגיבה.
אולם כדי ליצור, תוך כמה שנים, את האווירה הנוחה ליוזמת־שלום, זקוקה פאריס
לבורגיבה. כי בורגיבה הוא המנהיג הערבי היחיד המסוגל לדבר כעת בגלוי על הצורך

בשלום.

זוהי הסתירה הפנימית של העמדח הצרפתית.
האם יכולה ישראל לעשות משהו כדי להזיז את העניין?

אני אומד במלוא האחריות: כן.
לישראל יש עדיין השפעה לא־מעטה בפאריס.
ישראל אינה צריכה לעמוד מן הצד כאשר צרפת קובעת את מדיניותה המרחבית.
לישראל אין עניין, לדעתי, להפריע להתקרבות פאריס־קאהיר. כי ברבות הימים עשוי
הדבר לאפשר לצרפת לפעול פעולה מכרעת למען השלום.
אולם ישראל יכולה ללחוץ על צרפת למען שינוי הקו שלה כלפי תוניס.

אין בלבי שמץ של ספק כי היענות צרפתית לדרישות הצודקות של
תוניס, עשויה להקל על בורגיבה לחדש את יוזמת־השלום הגלוייח
שלו.
אילו היתד, ממשלת ישראל מעוניינת באמת בחידוש יוזמת בורגיבה — ואני מפוקפק
בכך — היתד, פועלת בכיוון זה.
(איני בטוח גם אם ממשלת ישראל רוצה באמת בתיווכו של דה־גול במרחב. כי דה־גול
ישאל, לפני הכל :״מה אתם מוכנים לשלם בשביל השלום? מה אתם מוכנים לתת?״ ועוד
בימי גולדה מאיר נקבע כי ממשלת ישראל אינה מוכנה לתת שום דבי־ תמורת השלום.
היא רוצה בשלום בלי מחיר. אך זאת לא אמרתי, כמובן, לבן־שיחי).

נ ש לו ט של בן־גוריגן

וס ווו?וווו— 11 תו —י

שארו דה־גול; וקאהיר בנל ויחיו!
השלום הישראליים אל הציבור הישראלי.״ (ניסוח תשובה זו היה מעין מחמאה אישית, כי
פסוק זה היה מרכז המאמר שכתבתי, לפני שנה בדיוק, בעתון לה מונד, תחת הכותרת:
״הירהוריו של ישראלי על יוזמת בורגיבה״).

המסקנה: כשלב הנוכחי, שהוא עדין במיוחד, אסור גם לבורגיבה
לעשות דבר שיחליש את מעמדו בעולם הערבי. בל פעולה מצד שוחרי־השלום
משני הצדדים צריכה להיות שקטה וסבלנית -עד שיבוא
היום בו יובלו לשתף פעולה ביניהם כאופן גלוי, ולקיים הידברות
פומבית ביניהם.
תוך כדי כך נסתבר כי בן־שיחי מצוי למדי בהתפתחויות ׳האחרונות בישראל, הוא בירך
אותי על נצחון הכח החדש בבחירות לכנסת, ועל פעולות סיעתנו. הוא ידע על הופעת
המהדורה הערבית של העולם הזה (שעוררה, אגב, תשומת־לב ניכרת בחוגים ערביים. ברבות
הימים עשוי עתון זה להפוך מכשיר חשוב ביותר להידברות מרחבית).
הוא התעניין בגישתה של ממשלת־אשכול החדשה לבעיות המרחב. הסגנון החדש של אבא
אבן, הכרזותיו על ״רוח טשקנט״ ,זכו אף הם לתשומת־לב. התרשמתי כי מנהיגי ערב
עדיין לא השתכנעו כי בירושלים השתנה משהו מהותי, אולם כשלונו של בן־גוריון
בבחירות וחילופי גולדה מאיר באבן הוכיחו להם לפחות כי גם בישראל מתחיל משהו לזוז.
מבחינה זו אי־אפשר כלל להגזים בחשיבות מאמריו של אריק רולו בלה נזונד, שעוררו
ויכוח כה מטופש בכנסת. בן־שיחי קרא את המאמרים, והוא סבר כי הם תרמו לאווירה
החדשה במרחב.

״זאת היתח תמונה מאוזנת מאד,״ אמר ,״היא הראתה לאינטליגנציה
הערבית כי ישראל היא עובדה קיימת, עם הטוב והרע שכח, ובכך
עזרו חמאמריב לגיבוש מדיניות ערכית אינטליגנטית״.

שת\יירי הוא אנון
•* 6מכשול המרכזי בפני תזוזה חיובית בעולם הערבי אינו עבד־אל־נאצר. בן־שיחי חזר
( ן בתוקף על הגירסה כי עבד־אל־נאצר ידע מראש על יוזמת בורגיבה, ואף אישר אותה
בפירוש. הוא קם נגדה רק כאשר השתכנע כי בורגיבד, חותר תחת מנהיגותו בעולם הערבי.
המכשול העיקרי הוא אחמד שוקיירי.

כן־שיחי שפך אש וגפרית על ראשו של עסקן זה .״בל עוד שוקיירי
שם, אין מה לעשות לגבי ערביי פלסטין ״,אמר בזעם.
(אגב: אין להתייחס אל שוקיירי כאל בובה מצרית. כיום כבר לא ברור, לדעתי, אם
יכול היה נשיא מצריים לסלק בנקל את שוקיירי, אילו רצה בכך. שוקיירי משחק מישחק
עצמאי, ולאוז דווקא בהתאם לקו המיצרי. למשל, לגבי סין).
וכך הגענו אל מרכז השקפתו של בן־שיחי על בעיית השלום הישראלי־ערבי:

״הבעייה היא קודם כל בין ישראל לבין ערביי פלסטין.
״ישראל זכתה לעצמאותה. ישראל היא עובדה. היא זכתה להכרה בינלאומית.
״אכל האומה הפלסטינית לא זכתה לעצמאות. היא לא זכתה להכרה בינלאומית. צריכים
להביא אותה קודם כל לידי מעמד בינלאומי מוכר. רק אז תוכל לעשות הסדר עם ישראל,
ולפתור את הבעיות התלויות ועומדות בין שני הצדדים.

״שאר הערבים יבולים רק לעזור, ליצור את האווירה המתאימה,
לייעץ ולשכנע. אבי ההסדר עצמו צריך להיות מושג בין ישראל
וערביי פלסטין״.
שוקיירי, שאינו רוצה בשום הסדר, והמעלה את העניין הפלסטיני על פסים לגמרי אחרים,
הוא אסון.
השיחה ארכה למעלה משעתיים. היה כדאי לנסוע למענה מרחק רב. כי בעת השיחה
עצמה היה המרחק בינינו קטן מאד — לא רק מבחינה גופנית, אלא גם מבחינה נפשית.
שום זר לא היה מנחש כי כאן מדברים אנשים השייכים לשני מחנות אויבים. הוא היה
מאמין כי זוהי שיחה שיגרתית בין ידידים פוליטיים ממדינות קרובות.

סיכם בן־שיהי את הדברים :״שוחרי־השלום כמרחב צריכים לנהל
מדיניות אינטליגנטית. בלומר: אנחנו צריכים להתאים את מעשינו
בכל שלב לנתונים המרינייב, ולפעול בסבלנות תוך ראיית המטרה

! !ר! ןוקז!

ילו ישבו לוחמי־השלום בממשלת ישראל, בוזדאי היו פועלים בכיוזן זה בפאריס.
\ €אך כל עוד הם מד,וזים מיעוט בזירה המדינית של ישראל, מה הם יכולים לעשות?
הפניתי שאלה זו לבן־שיחי, והוא ענה לי :״עוד לא הגיע הזמן למעשים הפגנתיים
ספקטאקולאריים. בשלב זה צריכים שוחרי־השלום הערביים לדבר אל הציבור הערבי, ושוחרי־

(בגליון הבא ימסור אורי אבנרי דו״ח על המצב הפנימי בארצות
הערביות השונות ויחסן לבעיות השלום ברגע זה — פרי שיחותיו
עם אישים שונים, ערביים ולא־ערביים, המעורבים בענייני המרחב;.
.יווייחויססא— ^ ס

ט ג פיז !

במרינה

9מחנה המתנגדים לכור־ההתפלה האמריקאי כישראל הולך
וגוכד גם כהוגי הצמרת. המענה ה מתחזק ת במיוחד לאחרונה: הכור

העם

הקשיש. היא גרמה לתזוזת־מה, בעיקר על־ידי
חתימת ההסכם לקניית מיגרש־ר,רוסים
ע ד הרא ש!
הירושלמי, אך לא פרצה את החזית.
אמתלה נכונה. נראה כי אבא אבן, שסמל
יום־ד,עצמאות ה־ — 18ח״י למדינת
נולד 18 שנה אתרי גולדה, בקייפטאון ש־ישראל
— היד, פטיש עשוי מחומר פלאסבדרום־אפריקה,
החליט לנקוט יוזמה פעיטי,
המשמיע קול ציפצוף בנקישתו.
רעש מכני זה בא במקום השמחה ה לה יותר.
הוא עשה זאת בכשרון דיפלומטי, המכאמיתית,
חווות־החרות ורננת־העצמאות.
תחת להשתתף בחוויה ההיסטורית הגדולה ^,ניס רוח חדשה למדיניות״החוץ הישראלי.
הלם הצעיר הישראלי על ראש רעו בפטיש״ במקום לחכות להזמנה פולנית רישמית, יצר
אמתלה נאותה: כנס של שגרירי׳ ישראל ב־זה,
ברצינות של תנועה פולחנית. בחבטותיו
מזרח־אירופה, שייערך בוורשה. בכך פטר
אלה מילא הקהל את חובתו כלפי חג־ד,עצאת
הממשלה הפולנית מן הצורך לנקוט
מאות.
העיר ציניקן :״בעוד אלפיים שנה, ביום יוזמה פרו־ישראלית בולטת מדי — ומאפה׳
באייר, יהלמו כל פזורי ישראל באשר שר לה לעשות מחווה מתון, אך חד־מש־הם
שם — בכדור־הארץ, בירח, בנוגר, ובמא־ מעי של ידידות כלפי ישראל, על־ידי פגישת
ראשיה עם השר הישראלי. אין ספק
דים•—בפטישים אלה, איש על ראש
רעהו, שהסובייטים אישרו מחווה זה מראש.
תוך אמירת ברכות, איש־איש בבית־הכנסת
התמרון זכה לתשומת־לב רבה בעולם. כי
שלו. אף אחד לא יזכור עוד, מניין בא
יוזמת אבן נראית, בצדק, כקו חדש, המקהמינהג
ולשם מה. זאת תר,יה, פשוט, המצביל
לקו של דד,־גול. מגמתו הברורה: לשחווה
התרי״ד כמו הדלקת נרות חנוכה, או
רר את ישראל מן התלות הבלעדית בארצות־אכילת
מצות בפסח.״
הברית, להחזיר לה מידה של כושר־תימרון.
זהו תנאי מוקדם לכל מדיניות־חוץ ה־ראוייר,
לשמה. נראה כי אבן הוא שר־החוץ
דו חחדשה
הראשון של ישראל המבין זאת.
מכל מדינות הגוש הקומוניסטי. אין מדינה
האוהדת את ישראל יותר מאשר הדמו־קראטיה
העממית הפולנית.
יש לכך כמה סיבות. בניגוד לשתי שכנו 011י
הצרה של שליטי בון וירושלים היא שתיה
— גרמניה המזרחית וברית־ד,מועצות
— אין פולין מנסר, לשכוח את השואה ר־ נדמה להם שיש להם שפה משותפת. כי

ייצור תלות גמורה של ישראל באוראניום המוע שר, שרק אמריקה יכולה
לספקו. הדוגמה העושה רושם גם בי שראל: סירובה הפתאומי של ארצות־הברית
לספק אוראניום מוע שר לצרפת, הזקוקה לו לשם הפעלת צוללות אטו מיו ת,
כתגובה

מדיניו תו

האנטייאמדיקאי ת

הברית לשתק את הכור
מניעת האוראניוס.

דה־גול.

הישראלי, אחרי שיוקם, כל
למעשה אימת

תוכל

ארצות

שתרצה, על־ידי

• לא מן הנמנע כי דויד כן־גוריון יגיכ על גילויי ״העולם
הזה״ לגכי פרשת הפצצות ככגדאד, כדי לנער את האחריות מעצמו.
בן־גוריון ינסה להוכיח כי לא הוא נתן את ההוראה, למרות שהדברים אירעו
בימי כ הונ תו כראש־הממ שלה ו שר־הבטחון.

• הממשלה תעיין מחדש כהכטחתו של לוי אישכול לכטל
את ״מנגנון״ המימשל הצכאי. מאחורי המענה שאין המשטרה מסוגלת
למלא את התפקידים הנוספים שיוטלו עליה, בגלל חוסר־תקן, קיים נימוק שני:
החשש כי האבטלה המתגברת, שקורבנותיה העיקריים הם הפועלים הערביים
שעבדו עד כה בערים הי הודיו ת, תגרום לתסיסה באוכלוסי ה הע רבית. במיקרת
זה יוטל על המימ של הצבאי להחניק כל אי־שקט באיבו, על־ידי שימו ש תקיף
בתקנות־החירום.

מדיניות

• המלצות ועדת-ויתקו,
.,לתיקון ״חוק לשון הרע״ לא יכוצעו
כלשונן. שר־המשפטים, עומד לנסח הצעת־תיקון לפי גי ש תו שלו, שאינה
זהה עם גי שת הוועדה, אלא תהיה שונה ממנה גם לחומרה וגם לקולה.

יחסי חוץ

^ מוסדות הממשלה והרפואה יידרשו לשקול כקרוכ אם
לנקוט כפעולת־מנע נגד חדירת השימוש כסב אל-סי-די
לישראל. ה שימו ש בסם זה, הגורם להזיות, פשט כמגיפה בארצות־הברית,
והחל קונה לו אחיזה לאחרונה גס באירופה.

אין ספק כי בקרוב יגיע גם

אר היערהבא
יהודית. לר,יפך: המישטר הקומוניסטי של
פולין עושה את הכל כדי להזכיר את נהרות
הדם היהודי שנשפכו על אדמת פולין. מכאן
שפולין מתייחסת לבעייה היהודית >וגם לציונות)
אחרת מאשר המדינות הדוגלות בקו
הקומוניסטי האנטי־ציוני האדוק.
כמו ישראל, אין פולין בטוחה עדיין בגבולותיה.
מבחינת החוק הבינלאומי, גבולות
ישראל הן ״קווי שביתת־נשק״ ,ואילו
הגבול המערבי של פולין אינו אלא קו זמני
של מינהל, עד ליום האגדי בו יקום הסכם־
שלום רישמי.
פולין מעוניינת באישור ישראל לגבול זה,
קו הנהרות אודר ונייסה. גרמניה המערבית
מעוניינת בעמדה הישראלית ההפוכה.
מן המבוי הסתום. לכן, כשהחליט אבא
אבן לערוך את המיבצע המעשי הראשון
שלו להתקרבות ישראלית—סובייטית, בחר
במפתח הפולני לדלת הקומוניסטית.
מגמת ההתקרבות היתר. טבועה גם בממשלתו
הקודמת של אשכול. בניגוד לבן־
גוריון, שספק את שינאת־ד,רוסים עם חלב־אימו
בפלונסק, אין אשכול שונא את בריתה,מועצות
שינאה עיוורת. אשכול, ילדי קיוב,
בירת אוקראינה הסובייטית, רצה להוציא
את יחסי מוסקבה—ירושלים מן המבוי הסתום,
אולם
כל עוד שלטה גולדה מאיר במשרד־החוץ,
לא התקדמו הדברים בקצב הרצוי.
כי גולדה, שנולדה גם היא בקיוב, שלוש
שנים אחרי אשכול, היא ספוגה בגישה ה־אנטי־סובייטית
הנוקשה של הדור הציוני
ה עול ם הז ה 1495

גרמנית ואידיש דומות מאד זו לזו. אך אין
שתי שפות הרחוקות זו מזו יותר בצורת־ר,בעתן.
המשא־והמתן
בין שתי המדינות מסתובב
כל הזמן סביב בעייה בלשנית זו.
מה נאמר? ו מה פירוש הדברים שנאמרו?
תנועת־יד מערבית. בן־גוריון נפגש עם
אדנואר, לפני ארבע־שנים, בניו־יורק. הפגישה
היתד, דרושה לאדנואר, כדי לפלס
את דרכו אל דעת־דיקהל האמריקאית. בן־
גוריון הסכים לכך, כי נרמז לו שתשולם
תמורה נאותה.
על אשר קרה בפגישה זו יש שתי
גירסות שונות, וגם שני פרוטוקולים שונים.
בן־גוריון יצא משוכנע כי אדנואר התחייב
לשלם לישראל 500 מיליון דולארים נוספים.
אדנואר יצא משוכנע שלא הבטיח דבר
איך זה יכול לקרות בין שני פוליטיקאים
נל־כך מנוסים ומשופשפים כמו שני הזקנים
האגדיים של גרמניה וישראל? זוהי
בעיר, של קומוניקציה.
בן־גוריון הוא שהזכיר את הסכום. אד־נואר
הגיב, כנראה, בתנועת־יד או בהבעת־פנים,
בתוספת כמה מילים, שנראו לבן-
גוריון כהסכמה ברורה. אבל ההבעות והתנועות
לא נכללו בפרוטוקול הגרמני.
שם הופיעו רק המילים שנאמרו — והן,
לבדן, לא אמרו דבר.

(המשך בעמוד ) 12

לישראל. בניגוד לדיעה הקודמת, ני אין הסט גורם לשום תוצאות שליליות,
נוטים עתה חלק מהרופאים לדיעה כי הוא עלול להזיק, אחרי שנתגלו מיקרים
בהם לא התעוררו אנשים מה שפעת הסם במ שך חוד שים, ואירעו מיקרים רבים
של התאבדות בה שפעת הסם. הסכנה העיקרית: מחירו הזול של הסס (כ־20
ל״י למנה הדרושה להתמכרות חד־פעמית) ,ואי־יכולתה של המ שטרה הבינלאו מי ת
ללחום בו, מכיוון שאינו מופיע בר שימה העולמית ה מוסכ מת של סמים
משכרים או אסורים.
• סיכויי המשא־והמתן עם גרמניה אינם טובים. אף שהגרמנים
יזוזו מנקודתס הנוכחית ויגדילו את הצעתם הכספית, לא יתקרבו לדרישה
הישראלית.

הסיבה

העיקרית:

קשיים

פנימיים.

דעת־הקהל

הגרמנית

מתנגדת

יותר ויותר למה שנראה לה כ״סחיטה י שראלית״ ,והצלחות המפלגה הניאו־נאצית
בב חירות ה מ קו מיו ת מ שמ שות אות אזהרה למפלגות הגדולות, לבל
להרחיק לכת בכיוון הבלתי־פופולארי.

• שחקני קבוצת הכדורגל הבוח־מפכי רמת־גן עומדים להבריז
על *שכיתה. הסיבה: הנהלת הקבוצה מפגרת מזה חוד שים בת שלום דמי-
האימונים לשחקנים. לפני מ שחקה האחרון של הקבוצה, נגד הפועל פתח־תקווה,
סירבו ה שחקנים לעלות על המיגר ש, שיחקו לבסוף רק לאחר הבטחותיהם של
מנהלי הקבוצה. עתה, לאחר שלא מולאו ההבטחות, מתכוננים ה שחקנים לא

להופיע לאימונים. הצעד הבא: אי־הופעה לשני מישחקי הליגה האחרונים שנותרו
עדיין.
• הארוחות ככתי-המלון כארץ תלכנה ותקטנה. מאחר שהממשלה
לא התירה לבתי־המלון להעלות את המחירים ב שיעור הנדרש על־ידם,
התחילו ב תי־ה מלון להקטין את ה שרות הניתן ת מורת המחיר. שלב רא שון במל)
חמה: הנהגת ארוחת־בוקר סטנדרטית מוקטנת והורדת המנה הרא שונה של ארוחת
הצהרים הכלולה במחירי הפנ סיון המלא. זירת המאבק: מלונות הפאר.

האשה שהאשימה את השופט בסבות ש;הד מספרת מרוע גרמה לשו־ינה במשטח

ס פו רהשד
** ז ראיתי את האדון תוסיה־כהן מת־
״\ £קרב בצעדים חתוליים אל התרים, מסתכל
לצדדים אם לא רואים אותו.
הוא הגיע עד לתריס, רצה לשים בחריצים
מעטפה עם כסף, ואז אמרתי לו ,״תוסיה,
לא צריך להתגנב ככה. בוא כנס אלי הביתה,
ותשתה כוס תה.״ הלכתי לפניו בלי להסתכל
אחורנית, והוא הלך אחרי כמו ילד קטן
שנתפס בקלקלתו.
נכנסנו הביתה, ושוב היינו יחד. בקשרים
שהיו לו הוא סידר אותי בתור מתמחה
בבית־המשפט המחוזי בתל־אביב, אצל השופט
גיבזון. ובמשך תקופת עבודתי כמתמחה,
קשרתי לי קשרים יותר ויותר הדו־קים
עם השופט מלחי.
תוסיה, הבטיח לי שעם גמר ההתמחות
שלי הוא יסדיר לי, באמצעות קרובו מר
קוקיה, מנהל משרד־המשפסים, עבודה בפרקליטות
מחוז תל־אביב.

זרקתי עדיו תג״ד
ינתיים קמה צעקה מהאוניברסיטה
2שיש צורך להוציא חוברת על דיני־עבודה
באופן דחוף. בזמן שהייתי תלמידה
באוניברסיטה, הגשתי כל מיני עבודות וחוברות.
המרצים שלי היו מאד מרוצים
מעבודתי, והם תמיד אמרו לי :״יונה את
בחורה מאד כשרונית, ותצליחי.״
אז תוסיה־כהן אמר לי :״את לא סטודד

יונה סופר
אולם בית־המשפט. פתחו נגדי תיק, אבל
הייתי בטוחה בצדקתי, ולא העמותי עורך־
דין שיגן עלי, כי אט׳ הגנתי על עצמי.
פשוט לא היה לי צורך בעזרה משפטית,
ולא היו עדים שיגידו שכאילו זרקתי עליו
את התנ״ך. המשפט נגדי התנהל, ולבסוף
זוכיתי מאשמת תקיפה וזריקת התנ״ך. ואז
הפסקתי עבודתי בבית־המשפט כמתמחה,
שלושה חודשים לפני גמר ההתמחות. כאילו
שאני לבד הייתי אשמה בכל הדבר הזה!
תמיד, אחרי שפוגעים בי, אני מתנקמת. גם
בעבר הייתי מגיבה אחרי שעשו לי צרות.

שריפה כמטה הארצי
ךםכש פי ט רו אותי מהמשטרה הייתי
^ מוכר חה להגיב. כל פעם שעשו לי צרות
הייתי מגיבה. אז ניכנסתי למטה הארצי,
הצלחתי לשקר את היומנאי ועליתי למעלה.
ניגשתי לחדר החשבונות ושרפתי להם שם
את כל התיקים. היה נורא־נורא שמח. השוטרים
קיבלו מפרעות במשך שנה שלמה. הם
לא יכלו לקבל משכורת עד שסידרו חזרה
את כל התיקים. ככה עשיתי, שיידעו להם
מה שהט עשו לי. בגללם נשארתי עם שני
הילדים שלי רעבה, בלי אוכל ובלי כסף.
פעם אחרת, אתרי שסידרו אותי והעיפו
אותי ממקום־עבודה אחר, הייתי מועמדת
הבי־רצינית למשרד־החוץ. הם בחנו אותי
וראו שעברתי את הבחינות בהצלחה, אבל

איזה תיק זה, ועזבתי את המשרה
בחוץ, הסתכלתי וראיתי שזה התיק של
ברנאדוט. אחרי שלושה ימים הלכתי למשטרה
ונתתי להם את התיק הזה. במשטרה
שאלו אותי איך השגתי את התיק. סיפרתי
להם שרציתי לבדוק איך עובדים במשרד־החוץ,
שנכנסתי פנימה ולקחתי את התיק,
ורציתי לראות אם הם ירגישו שהתיק חסר.
המשטרה עצרה אותי במטה. הם הכניסו
אותי לתוך חדר, בחדר היה שולחן ומיטה.
הקצינים אמרו לי שהם משאירים אותי שם
בחדר לטובתי, ואם במשך שלושה ימים
משרד־החוץ לא ירגיש שחסר לו התיק של
ברנאדוט, אז ילבישו אותי מדי שוטרת ואני
אלך למשרד־החוץ עם התיק, אחזיר להם
אותו ואגיד שמהמשטרה שלחו אותי כדי
לעשות ביקורת על המצב הבטחוני במשרד,
ושהצלחתי לקחת משם את התיק.
באמת, אחרי שהייתי עצורה שלושה ימים,
החזירו למשרד־החוץ את התיק, ונגדי פתחו
תיק על גניבה. עורך־הדין ישי נתן לי את
העורך־דין ריטמן שיגן עלי, בלי שכר.
משפטי התחיל להתנהל, אחרי שכמה פעמים
דחו אותו. פתאום, מבלי שאף אחד
ידע איך, בא מישהו ונתן לשופט פתק,
והשופט ביטל את המשפט.
תמיד, כשעשו לי משהו, הגבתי. העיפו
אותי ממשרד החקלאות, או החלטתי לנסוע
לקפריסין, ולעבוד שם במטה הבריטי. זה
היה בשנת .1954 הגשתי בקשה כדי לקבל
היתר־נסיעה, ולא רצו לתת לי.
אז הלכתי לי להתחיל לעבוד במשרד נסיעות,
כדי ללמוד איך אפשר לצאת מהארץ.
עבדתי בערך כחודש במשרד עתיד שנמצא
ליד מוגרבי. תוך כדי עבודתי, ראיתי איך
שעל כל היתר־יציאה יש חתימה של מנהל
משרד העליה. למדתי את החתימה בעל־פה.

״ זייפתיאת׳ החתימה ״

יונה סונר נמסה רמשוו המטה האוצי למסירת 11 ן ות
טית יותר,״ והציע לי להוציא ספר על דיני־עבודה.
הוא השקיע ששת אלפים לירות
בהוצאת הספר. בטרם יצא הספר לאור,
ואחרי שעבדתי עליו כל־כך קשה, ימים־
ולילות, שלחתי אדם מיוחד, דוד ישי, אל
משרדו של בר־שירה כדי להודיעו שאני
עומדת להוציא ספר כזה, ושדוד ישי יהיה
המפיץ שלו. חלק בספר, כך היה על המודיע
להגיד, יהיה מדבריו, והדבר יצוין
בגוף הספר. אולם עם צאת הספר האומלל
לאור, הוציא בר־שירה צו־מניעה.
הוא הגיש תביעה נוספת נגד שלמה תוס־יה־כהן,
לאחר שתוסיה הגיש תצהיר שהוא
כתב את הספר, וזה החומר שלו. תוסיה־כהן,
שהוא עורך־דין מכובד, לא רצה להיות
נתבע במשפט, ושילם לבר־שירה כמה אלפי
לירות פיצויים. זד, גרם לריב משפחתי בביתו
של תוסיה־כהן, ולפרובוקציות בתוך
בית־המשפט. ראיתי שתוסיה מכחיש, אז
זרקתי לעברו את התנ״ך שנשבעתי עליו ב־

הם לא רצו בסוף לקבל אותי לעבודה.
שנתיים אחרי זה הלכתי לי ברחוב, וב־מיקרה
פגשתי בחברה ערביה שלמדה יחד
איתי במינזר ברמלה. היא הזמינה אותי
לביתה, לשתות כוס תה. הסכמתי והלכתי
אתה. היא סיפרה לי שממחר היא תתחיל
לעבוד במשרד־החוץ. הדבר הזה נורא הרגיז
אותי, למה שאני עזבתי את הבית בזמן
מלחמת־השחרור, והשארתי שני ילדים קטנים
בלי טיפול. אותי, את הלוחמת בשביל המדינה
לא קיבלו, וערביה כן, אז איפה הצדק?

״מכתי תיק סודי ביותר״

ך 1א ידעתי מה שאני עושה, רציתי
/לשלם להם בכל מחיר, והלכתי למשרד־החוץ.
טיפסתי על צינור ונכנסתי דרך החלון,
והגעתי לחדר שהיו בו הרבה תיקים.
לקחתי משם תיק אחד, שהוא היה עבה,
וסומן בו באדום ״סודי ביותר״ .לא ידעתי

^ הלטתי לג־&ת למשרד־העליה ולב(
| ק ש עוד פעם היתר־נסיעה. באתי לשם
בבוקר, והיה תור נורא ארוך, אך בסוף
גם אני הצלחתי להיכנס למשרדו של המנהל,
וראיתי שהחותמת של היתר־היציאה נמצאת
על השולחן. אז אמרתי למנהל :״תראה,
תראה מה שיש שם בחוץ, משהו עף.״
המנהל רץ מיד אל עבר החלון והסתכל
החוצה, ובאותו זמן לקחתי מהד את החותמת,
ומרוב מהירות חתמתי עם החותמת
פעמיים על הדרכון שלי. האיש חזר בינתיים
מהחלון, ואני נורא נבהלתי, לא ידעתי איך
להחזיר את החותמת. הכנסתי אותה לתוך
הארנק שלי, ומיהרתי להסתלק מחדרו.
כשיצאתי מהחדר נכנסתי לבית״השימוש,
ושם עטפתי את החותמת בנייר, ושמתי
אותה מאחורי הצינור של בית־השימוש.
למחרת באתי עוד פעם למשרד־העליה, ועל
דלת הכניסה היה כתוב פתק בזו הלשון:
,,משרד העליה יהיה סגור לרגל שיפורים ותיקונים.״
כל זה היה בגלל שאני לקחתי
את החותמת. היא היתד, מאד־מאד יקרה.
המון שוטרים הסתובבו שם וחיפשו את
החותמת, ואני צחקתי לי בלב.
כעבור שלושה־ארבעה ימים טילפנתי למשטרה,
מתוך קופסת־טלפון, ודיברתי עם
אחד הקצינים ממשטרת יהודה הלוי. שאלתי
אותו בטלפון אם הם מחפשים את החותמת
של משרד־העליה. הקצין אמר לי שהם באמת
מחפשים אותה. אמרתי לו שאני יודעת
איפה זה, אבל אני לא אגיד להם, עד שהם
ינחשו מי מדבר.
כל מיני קצינים ניגשו לדבר איתי בטלפון,
ואף אחד לא יכול היה לדעת מי אני. בסוף,
אחד מהם אמר לי :״אולי זו גברת סופר.״
אמרתי לו כן, זו אני, אם ניחשתם אז
מגיע לכם פרס שאחזיר לכם את החותמת.
אמרתי להם מאיפה שאני מדברת, אז באו
הרבה ניידות מכל מיני כחזנים וחסמו את
כל רחוב אלנבי. הם בטח חשבו שאני אברח.
הם באו ומצאו אותי ולקחו אותי ל־משטרה
ביהודה הלוי. שם, במשטרה, נפגשתי
עם כל הפקידים של משרד־העליה, ובתוכם
היה גם המנהל.

הראיתי להם את הדרכון שלי, עם שני
החותמות של היתר־היציאה, ואת חתימתו
של המנהל. הקצינים, הראו זאת למנהל,
והוא לא יכול היה להבדיל בין החתימה
שלו לשלי. שם גם סיפרתי לקצינים היכן
נמצאת החותמת. הם הלכו לשם ומצאו
אותה בדיוק במקום שאמרתי שהיא נמצאת.
מיד הם ביטלו לי את ההיתר־יציאה, ולא
עשו לי שום דבר, אפילו לא פתחו תיק
נגדי על זיוף, מפני שהמנהל לא יכול היה
להבחין אם זייפתי או לא.
ככה זה, כל פעם שהם עשו לי משהו
רע הייתי מוכרחה לשלם להם.

״תמותי כמו כלב״
וקרי שהפסקתי לעבוד כמתמחה ב־בית־המשפם,
נשארתי בלי עבודה ובלי
תמיכה. אנשים לא רצו להגיד לי שלום
ברחוב. ואז הופיע בביתי מכר, וטען שהוא,
בתור איש לח״י לשעבר, יודע הרבה דברים
על אדון סופר, אבי, והוא רוצה
לעזור לי.
אחרי כמה ביקורים הוא הציע לי עבודה
— לשחד שופטים. מיד התנגדתי. אמרתי:
״אני לא מאמינה ששופט בישראל יקח
שוחד,״ וזרקתי אותו מביתי. הוא חזר ואמר
לי :״את תמותי כמו כלב, לאיש לא
יהיה איכפת אם לא תקבלי את ההצעה שלי.״
לבסוף הסכמתי. הסכמתי רק כדי לראות
בשביל עצמי אם השופטים בישראל מסוגלים
לקבל שוחד, וכדי להיוזכח אם יש
עוד על מה להילחם במדינה הזאת.
כשהסכמתי, הדריך אותי המכר ואמר:
״תגידי לו לשופט מלחי שיש מישהו שיודע
שכבר לקח שוחד מאחרים.״ התקשרתי אל
השופט מלחי לבית־המשפט, וקבענו שניפגש
ליד האוניברסיטה, והזמנתי אותו ללכת לטייל,
כדי שנוכל לדבר ביחידות. אז תוך
כדי הליכה הצעתי לו לקבל שוחד, והוא נו־רא־נורא
נעלב, ושאל אותי :״איך את לא
מתביישת, לדבר אל שופט ככה?״
אבל אני לא נבהלתי, ואמרתי לו שהוא
כבר לקח שוחד מאחרים, ושהמכר שלי
יודע את זה. אז הוא הסכים. התווכחנו על
המחיר, כמו שמתווכחים בשוק הכרמל.
שלמה וינקרט נתן לי חמש מאות לירות
במזומנים כדי למסור למלחי. אבל מלחי לא
הסכים׳ לקבל את הכסף הזה, ואמר לי שהתיק
לא היה ברשימת המשפטים אצלו.
קבענו שאני אתקשר אליו פעם נוספת.
אני החזרתי את הכסף הזה לוינקרט. סיפרתי
לוינקרט את מה שהשופט אמר לי, וביקשתי
ממנו שבינתיים הוא יעזור לי וישלח
לי חבילות אם כל מיני קונסרבים. זה
היה חסר לי, כי בבית לא היה מה לאכול.
ככה התקשרתי כמה פעמים אל השופט,
וכל פעם הלכנו לטייל במקום אחר והתווכחנו
על המחיר, ובסוף גמרנו שהשופט
יקבל שלושת אלפים לירות. אחרי כמה ימים:
קבעתי איחו פגישה בתחנת־הרכבת. וינקרט
נתן לי 1.500 לירות, כדי לתת לשופט.
נפגשנו בערב, כשהיה כבר חושך. התה־לכנו
בכיוזן פסי־הרכבת, ושם נתתי לו את
הכסף. וינקרט, העמיד שם עד אחד, שיראה
אם אני באמת נותנת את הכסף. הוא בטח
פחד שאני אקח את הכסף לעצמי.
העד ששלמה העמיד הוא שותפו, שמחה
רוזנר, שנמצא עכשיו בניו־יורק, ואשר אליו
נסע הקצין קרתי לאמריקה, כדי לקבל עדות.
אחרי שוזינקרט ראה שנתתי את הכסף לשופט
הוא הסתלק מהמקום ביחד עם העד
שלו, ואנחנו, אני והשופט מלחי, קבענו
שאתקשר אליו, כדי לתת לו את יתר הכסף.
אני, שראיתי שהשופט לוקח כבר שוחד,
רציתי להעמיד עד משלי, על כל מיקרה.
הכרתי את צבי כהן מנהריה, העובד בזיפזיף,
שהוא איש ישר. נסעתי אליו וסיפרתי לו
את הכל, וביקשתי ממנו שבפעם הבאה
שאתן את הכסף לשופט, הוא יבוא אתי
לתחנת־הרכבת־צפון בתל־אביב, ויראה איך
שופט מקבל שוחד.
צבי הסכים. בפעם השניה, כשקבעתי עם
השופט שיקבל את יתרת הסכום, הודעתי:

זיינה התימה וגנבה תיק סוד׳ במשוד־החוץ
על כך גם לצבי, והוא בא במיוחד לתל-
אביב. אני קבעתי עם השופט את הפגישה
בשעות הערב בתחנת הרכבת.
צבי כהן ישב במזנון, וראה איך ששלמה
וינקרט בא אלי לשם, ונותן לי חבילה
ארוזה בתוך נייר לבן, ומסתלק. אחרי כמה
רגעים בא השופט ואני קמתי, והלכתי יחד
אתו לכיוון הבית הלבן הקטן של פסי
הרכבת. שם מסרתי לו את הכסף, ותיכף
אחרי זה הסתלקנו מהמקום. צבי נסע חזרה
לנהריה, כשהוא מבולבל מכל מה שראה.

תדוגה רדישכת עורכי־הדין
^ ני אשה ישרה עם מצפון. נמאס לי
בלר או ת את כל הליכלוך הזה במדינה,
שגם שופטים ששולחים אנשים לבית־הסוהר,
מקבלים שוחד. לכן ברחתי למקום הכי רחוק
שאני יכולה לברוח, לנהריה. שם רציתי
להתחיל חיים חדשים.
אבל גם שם נמצאו חברים שלא היססו
לפתוח את פיהם, ופשטה שמועה כי ידוע
להם שהתלמידה המצטיינת הגיעה לאזור.
שום עורך־דין יהודי בכל הצפון לא רצה
לקבל אותי לגמר שלושת חודשי ההתמחות.
וכך התגלגלתי במצב של רעב, למשרדו
של עורך־דין ערבי, ג׳מיל חורי מעכו, שופט
מחוזי לשעבר ומשורר. הוא היה גבר נפלא,
גבר יפה וחזק, אבל עבדתי אצלו
בחינם, מפני שלא היה לו כסף לשלם לי.
המצב אצלי בבית היה רע, ואני והילדים
אכלנו רימונים מהעצים. אז עמדתי לפגי
בחינות של המועצה המשפטית — בחינות
התמחות. פניתי במכתב אישי סודי לראש
עירית נהריה, והסברתי לו את מצבי הקשה.
הוא בכלל לא ענה לי. שלחתי לו תזכורת,
וגם על זה לא קיבלתי תשובה.
אחרי שהתגלגלו לידי משפטים רציניים
נגד עירית נהריה, וזכיתי בהם, נזכר ראש
העיר בי ושלח את המכתבים שכתבתי לו,
בהם סיפרתי שאני אוכלת רימונים, כתלונה
ללשכת עורכי־הדין, שדבר כזה איננו הולם
עורך־דין. כשנודע לי על כך הייתי שולחת
לו יום־יום מכתבים הביתה, כל יום מכתב,
וכתבתי לו שהוא מתנהג כמו נאצי, יא־ך
הוא לא מתבייש לכתוב שאם אני הייתי
רעבה ואכלתי רימונים אני לא יכולה להיות
עורכת־דין.
רציתי להביא אותו לדין־תורה, ולשאול

את הרב אם יהודי יכול ככה להתנהג, אולם
בהתרבותו של הרב קלר, ומשרד הפנים,
חזר בו ראש־העיר מתלונתו והתנצל. הוא
שלח מכתב התנצלות ללשכת עורכי־הדין.
באותה הזדמנות מסר משרד־הפנים לידי
טיפול משפטי בשתי מועצות אזוריות, בסך
של מאה לירות לכל אחת, בתנאי שאפסיק
לקבל משפטים נגד עירית נהריה, והובטח לי
שבמשך הזמן יתנו לי עוד מועצות. אני
נורא שמחתי, כי בכסף הזה יכולתי לסדר
שהילד שלי ילמד בתיכון. נהגתי לפי בקשת
משרד־הפנים, שהיה המוסד היחידי שעזר
לי. אך ראש עירית זהריה לא ישב בשקט.
הרגיז אותו שאני מצליחה. הוא הלך
ללקוחות שלי וקילקל לי את כל הקליינטורה
הפרטית.
אחרי שעשו לי את כל הצרות האלה
הגבתי. תגובתי היתד, שלושה ימי עבודה
רצופים, שבהם כתבתי את הספר השחור
שהוא כל תולדות חיי. בספר השחור
כתוב הכל, ויש בו למעלה מ־ 60 עמודים.
את הספר הזה, כשהוא חתום בבית־המשפט
המחוזי בחיפה, נתתי לידי משרד־המשפטים,
לשופט אייזנברג ולשר המשפטים.
בספר הזכרתי גם את פרשת השופט מלחי.

כואב הזב ע? מ?חי

ך 1א רציתי לספר על מלחי. אבל לא ח־
/שבתי שיקחו זאת כל־כך ברצינות. תמיד
הם לא האמינו לי. חשבתי שגם הפעם לא
יאמינו לי.
הלב נורא כואב לי על מלחי. הוא אחד
האנשים הטובים והישרים שאני מכירה. אם
יכולתי לבקש ממנו סליחה, הייתי עושה
זאת. ככה זה תמיד, כשמפטרים אותי ומעיפים
אותי ממקום עבודה, אני מגיבה. מה
יש, רק לאחרים מותר להתקיים, ולי לא?
אז שהאנשים ישלמו עכשיו בשביל דבל.
איזה צרות יש לי! לפני כמה זמן, עוד
לפני שכתבו על העניין הזה בעתונים, עמדתי
לקנות דירה בת שני חדרים בתל־אביב.
חיפשתי וחיפשתי, עד שמצאתי לי דירה
מתאימה ברחוב גורדון .75 עשינו בינינו
ראשי־פרקים, ושילמתי לבעל הדירה 27,000
לירות במזומן. כל הדירה היתד, צריכה לעלות
לי 38,500 לירות. את שאר הכסף הייתי
צריכה לשלם לו במעמד הכניסה לדירה
ו־ 11,500ל״י במזומן. אז כשבאתי אליו,

,העולם הזה־ חוקר :
כתב העולם הזה, שרשם את סיפורה של יונה סופר על פרשת השוחד וקורות חייה מפיה,
ניסה לברר מה האמת בהאשמותיה הרבות והמגוונות, ושאל את כל הנוגעים בדבר.
• א פי ה, שלמהסופי: פקיד בכיר בנציבות שרות המדינה :״תכתוב מה שאתה
רוצה, לי אין מה להגיד לך. פרשת בתי זה דבר כואב, ואני משאיר אותה לעצמי.״
0עו רךה דין שלמהתו סי ה ־ כ הן הסכים לספר הכל, אולם למחרת היום חזר
בו מהחלטתו :״אני לא מוכן לספר כלום. אתה עדיין לא מכיר את יונה סופר, אבל לי יש
נסיון רע ומר אתה. אני לא רוצה להתחיל הכל מחדש.״
• עו ר ך ״ ה דין ישראלכי ־ שירה :״אני לא רוצה לשמוע יותר את השם יונה
סופר. מספיק לי ממנה.״
• ד ״ ר כי חו ב ס קי, רופא כללי מפתח־תקוזה :״אני מכיר את יונה הרבה זמן, אני
זוכר שהיא היתד, בטיפולי. אבל האתיקה הרפואית אוסרת עלי לספר עליה.״
9פקידים ושמשים בבית־המשפט המחוזי בתל־אביב :״יונה סופר היא לא־בטדר.
עזוב אותנו.״
• יטלמה וי נקרט הו ר בי ץ 41 שסופר טוענת כי נתן לה 3000 לירות לשחד בהן
את השופט מלחי :״אני מכיר את יונה סופר הרבה שנים, בערך עשרים־עשרים־וחמש שנים.
עוד כשהיא ובעלה ודלף גרו בפתח־תקווה. היתר, לי אז חנות מכולת ברחוב חובבי־ציון ,24
והייתי הסוכן של קפה עטרה. גם לוולף היתד, חנות מכולת ברחוב רוטשילד, והוא קנה
ממני קפה.
״אני זוכר שיונה שפכה לבעלה מי־אש על הפנים, ומאז הוא כמעט עיוור על עין אחת.
אחרי המיקוד, הזה לא ראיתי את יונה הרבה הרבה זמן, כחמש־עשרה שנים• *
״ההיכרות החדשה בין שנינו היתר, במיקרה, כשנפגשנו בבית־קפה. יונה ניגשה אלי
ושאלה, :אתה שלמה?׳ עניתי לה שכן. אז היא אמרה, :חיפשתי אותך, ואני שמחה
שנפגשנו.׳ היא סיפרה לי שהיא לומדת משפטים באוניברסיטה, ולמען ידיד ישן היא מוכנה
לעזור. התייעצתי אתה אז בנוגע לכל התיקים, והיא התרכזה בעניין שלי — משפטים
הקשורים בעסקים. היא ישבה בסיפריות, חיפשה תקדימים ועזרה ונתנה לי יעוץ בכל. בנוגע
למשפט שלי עם מלחי, היא גם אמרה לי איזה עד אפשר לשבור, מה לשאול אותו, ואיך.
״המשפט שלי התרחש בשנת .1961 זה היה בגלל עבירות של פשיטת־רגל. בזמנו הייתי
עצור לצרכי חקירות בעניין הזה — 58 ימים. כשבאתי למשפט, הודיתי באשמה. יש
במשפט הרכב של שלושה שופטים: מלחי, יורן וצ׳רנובלסקי. את מלחי עצמו אני בקושי
מכיר. כשהודיתי באשמה, קיבלתי עונש של שלושה חודשי מאסר מיום המשפט.
״מלחי היה אז השופט שהתנגד בכל תוקף שהשלושה חודשים יתחילו מיום מעצרי.
יוצא מזה שהשופטים, בגלל מלחי, שפטו אותי ל־ 5חודשים.
״שמחה רוזנר, שהוא שותפי, הכיר גם הוא את יונה בצורה קלושה. יתכן שהוא בכלל
לא זוכר אותה. מכל מקום, דבר אחד אני יכול להגיד באופן ברור וחד־משמעי: אני מעולם
לא נתתי ליונה כסף כדי שהיא תיתן לשופט מלחי כשוחד. היא היתד, כל־כך בקיאה
בתיקים שלי, בגלל שהתייעצתי אתה, ודבר זה איפשר לה לספר למשטרה את כל הסיפור,
כאילו השפעתי עליה לשחד את השופט מלחי.
״לדעתי לא צריכים להאמין לסיפורה, אלא לבדוק אותה אצל פסיכיאטר. אני בכלל

למכור לי את הדירה. ואת הכסף שכבר
נתתי לו הוא יחזיר לי בעוד חודש.
אני דרשתי את הכסף על המקום, אז
הוא אמר לי שעושים לו צרות בגללי, ושכבר
באו עתונאים בשביל לקבל סיפור.

לפני כמה ימים, כדי לערוך חוזה, הוא לא
הסכים, ואמר לי שאת החוזה הוא יראה
לעורך־דין שלו. הוא פחד להגיד לי איזה
עורך־דין יש לו. ופתאום הוא אמר שכולם
כתבו עלי בעתונים, והוא לא רוצה יותר

לא מסרתי כל עדות במשטרה. אני בונה־חופשי, ואת הקצין קרתי אני מכיר, כי גם הוא
בונה חופשי. אנחנו נפגשים לעיתים, ואז, כשהוא שאל אותי, סיפרתי לו את כל מה
שאני מספר לך.
,בקיצור: לא היו דברים מעולם.״
• שמחה רוזנ ל, שותפו של שלמה וינקרט, שלדברי יונה סופר היה עד־ראייה ונסע
לפני כשנה לארה״ב (קרתי נסע כדי לשוחח אתו) סיפר לכתב העולם הזה, בשיחה טלפונית
בלעדית :״אני מספר רק לך, באופן בלעדי, על הפרשה — הייתי שותפו של שלמה, וגם
היום יש לי איתו עסקים משותפים. אני מספר לך הכל כמו שסיפרתי לקרתי בעדות,
״את יונה סופר אני לא מכיר. יתכן שראתי אותה באיזשהו מקום, אבל אינני זוכר.
עכשיו מבלבלים לי במוח על כל הפרשה. אני לא ראיתי איך שלמה נתן כסף ליונה, וחוץ
מזה אני בכלל לא יודע שהוא נתן לה כסף, אם הוא נתן.
״אני לא יודע שום דבר על עניין השוחד, ובכלל נורא התפלאתי כשקרתי בא לשאול
אותי על העניין הזה. הכל זה סתם בלוף. לא דובים ולא יער. חבל רק שעושים צרות
לשופט בישראל בגלל סיפורים של מישהו.״
• האדםהש לי שי, המעורב בפרשת השוחד, ואשר יונה טוענת שלקחה אותו בתור
עד לתכנת־הרכבת בצפון תל־אביב, הוא צבי כהן, העובד בזיפזיף, בנהריה :״עד עכשיו
לא ידעו ממני. אני בכלל מתפלא שהגעת אלי. החוקרים, הקצינים שטיפלו בפרשה, עשו
עלי רושם של אנשים הגונים וישרים, שאפשר לסמוך עליהם.
״אם יהיה צורך בדבר אהיה מוכן למסור את עדותי בבית־המשפט. עד אז אני לא אומר
לאף אחד אם ראיתי שמלחי קיבל שוחד או לא. העניין יותר מדי עדין, ועל כן אינני רוצה
לדבר עם עתונאים. ביקשו ממני גם לא למסור כל הצהרה בעניין. אני אדם שקט, ורוצה
את המנוחה שלי. כל הדבר הזה הוא בשבילי כאב ראש אחד גדול.״
על יונה סופר מספר צבי כהן :״גברת סופר היא אשד, מאד־מאד אינטלגנטית מהעולם
התחתון. לפעמים גם בעולם התחתון האינטליגנטי אומרים את האמת, ולא רוצים להאמין
להם. גברת סופר רצתה להיפגש אתי לאחרונה. יש לי נסיון רע אתה, ואני לא רציתי
להיפגש אתה. אני רק אומר לך את האמת — כמו שאני יודע גם לטוב וגם לרע.״
ס ה שו פטא לי עז רמל חי :״אני שמח שידידים לא שכחו אותי. מההתחלה
החלטתי לשתוק, ולא לשתף פעולה עם איש. אני לא מוכן למסור הצהרה כלשהי בעניין
זה. תקוותי שהעניין יתברר במהרה.״

בינתיים, מכה האשמת השוחד גלים בציבור, אך המשטרה מטילה איפול מלא על מהלך
החקירה.

.הסולם חזה־ דורש :
• שהמשטרה תתן בהקדם הסבר מלא על כל הפרשה.
• במיקרה שיש אמת בסיפורה של יונה סופר — יש להעמיד השופט מלחי לדין,
ובמיקרה שאין שחר לתלונה יש להעמיד את עורכת־הדין יונה סופר לדין, על מסירת
הודאה כוזבת.
כך או אחרת — חייבת הפרשה להגיע לבית־המשפט, כדי שתבורר עד תום ותטוהר
האווירה.

והס ונטוס׳ ״מיסטו״ וועד רנידת ההצדעה
מדינאי ירושלים אינם תופסים, כנראה,
את מהות השפר, הגרמנית.

יום העצמאות
ב ד• אבד, בל שמחה
״מה אתה רוצה?״ שאל צעיר שחרחר ברחוב
דיזנגוף התל־אביבי, שעה קלה אחרי
שנפסקה מנגינת הרמקולים של ערב״העצמ־אות
.״הוציאו כל־כך הרבה כסף על הבחירות,
אז היו צריכים לעשות קימוצים ביום-
העצמאות!״

הומסנ״ו. הנשיא. ואש הממשלה וארור פיקוד הצפון

אך לא הקימוצים בלבד גרמו להרגשת
הריקנות וההתרוקנות של חג־העצמאות. ביום
זה, יותר מאשר בכל יום אחר, בולט
הפער המתרחב והולך בין צמרת המדינה
והמוניה. שוב אין ביכולתה של הצמרת
לעורר רגשות, להלהיב, להתעלות מעל ל־שיגרה,
לשבור את האדישות.

יום כלי קולנוע. זה בלט עור יותר
ביום הזכרון. לא היה אבל של ממש ברחבי
הארץ. הטכסיס היו שיגרתיים. ראש־ד,ממשלה
ניצל את ההזדמנות כדי לקרוא ברדיו,
בקול עייף וד.לתי בטוח, נאום פוליטי שיגרתי,
שלא היד, בו שמץ של רגש אמית־כלפי
חללי׳ המלחמה ומשפחותיהם.
לגבי הישראלי הממוצע לא היה זה אלא
יום־ללא־קולנוע. לפחות חלק מן ההורים
השכולים חשו אף הם בהתרוקנות היום
מתוכנו. אמר אב שכול קשיש, רופא יליד
גרמניה :״לא הלכתי לבית־ד,קברות. זה
היה הבן היחיד שלנו. אבל בבית־ו־,קברות
משמיעים איזו תפילה, כולם רועשים, הכל
מלא קבצנים — אין ל־ כבר כוח לזה.״
מעצבי־ד,טכסים מצידם לא היו מסוגלים
להעלות את היום לדרגת חווייד, לאומית.
בקשתם, להדליק נרות בתוך הדירות, נתקלה
באדישות. ואילו הם עצמם לא העלו
על הדעת את הצורה הנאותה: לצוות על

במרינה
(המשך מעמוד )9

אבל הגרמנים אינם צרפתים. דיפלומט
גרמני הוא ההיפך הגמור מ״בארבוז״* צרפתי.
הוא חי על פי המילה הכתובה. בנתחו
את הפגישה הניו־יורקית, הוא שואל את
עצמו: האם התחייב מר אדנואר במפורש
לשלם סכום מסויים? מהו הניסוח המדוייק
של המילים שנאמרו על־ידו? ומה היה מר
אדנואר בכלל מוסמך להבטיח, על פי החוקה
של הרפובליקה הפדרלית הגרמנית, ללא
אישור מפורש ומוסמך של ממשלתו?
הכחשה רשמית. אותר, בעייה של תקשורת
חזרה במשא־ומתן הארוך והמייגע
בין ממשלת ישראל והד״ר קורט בירנבך,
ערב כינון היחסים הדיפלומטיים בין בון
וירושלים. שוב היה נדמה לירושלים כי
הגרמני הבטיח משהו, ושוב טען הגרמני
שבהחלט לא הבטיח זאת.
הפעם מסתובב הכל סביב ניסוח של
משפט אחד בפרוטוקול. האם אמר הד״ר
בירנבך כי הסכום של 500 מיליון דולאר
הוא בסיס למשא־ומתן, או שאפשר לדבר
על כך, או שזה אינו בלתי־אפשרי? שוב
מנפנפים הגרמנים במילים שנרשמו — ושוב
טוענים הישראליים כי המילים המדו־ייקות,
בעצם אינן קובעות.
השבוע טען לוי אשכול רשמית כי
אדנואר הבטיח 500 מיליון דולאר, והשגריר
הגרמני בתל־אביב קיבל הוראה מבון למחות
רישמית נגד טענה זו. הכל היד, מוכן לשלב
הבא של המשא־והמתן, שייצור, בלי
ספק, בעיות חדשות של תקשורת.
כי הגרמנים אינם מדברים אידיש — ו*

כינוי
איש

מנגנון־ה חו שך הצרפתי.

טאנקיס מונס ״נצטוו* נסור הצגווע: תצוום מתוך הליקופטר
ה עול ם הז ח 1495

טיד קרקע אוו־ר. הוזן״ *וי *שהתת היר-היס
האפלה כללית לכמה דקות, לקרוא לציבור
להעמיד את הנרות ליד התלונות *,להאיר
את הארץ במיליוני נרות קטנים.
שערוריה, תודה לאד. ציבור שאינו
יודע להתאבל, גם אינו יודע לשמוח.
זה הוכח בעליל למחרת היום.
נעלמה לגמרי השמחה הספונטאנית של
ימי־העצמאות הראשונים. מצינורות התעמולה
הרישמית בקעו המנגינות השיגרתיות
והנאומים השיגרתיים. במשך כמה שעות
הצטופפו אנשים ברחובות, תחת הרמקולים
המטרטרים. אך לא היה זכר לשימחה האמיתית,
ההמונית, המורגשת בימי־ד,עצמאות
אף אצל עמים שזכו לעצמאותם לפני
דורות רבים.
כך לא נשאר מכל יום־ד,עצמאות דבר
זולת המיצעד הגדול של צה״ל, שהתנהל
בחיפה בחום מחריד. זה היה כל יום־ד,עצמאות:
המיפגן הצבאי, שגם הוא הפך
שיגרתי, והמאורע שהיה קשור עימו: ה־פיליטון
החי של דויד בן־גוריון, אשר הצהיר,
שהיות והמיצעד אינו נערך בירושלים
— לא יבוא לחזות בו.
השערוריה הבן־גוריונית החדשה, סביב
מיקום המיצעד, היה המאורע הלא־שיגרתי
היחיד של יום־ד,עצמאות הי״ח — ועל כך
מגיעה, בוודאי, תודת האומה למנהיג הקשיש.

המימשל
הצבאי
ה מגי להה\נוזר.
המחזה היה מלבב. נכבדי הערבים ביקרו
בהמוניהם אצל המושלים הצבאיים, לגמו
קפה ובירכו את מארחיהם. האידיליה הישנה
בין המימשל הצבאי וראשי החמולות
באה על סיפוקה.
אך אותה שעה ממש התחדשה פעולתו
של הגוף העיקרי במדינה, היוזם את המאבק
לחיסול המימשל הצבאי. הוועד ה־יהודי־ערבי
לביטול המימשל הצבאי, שניצח
על רוב ההפגנות נגד המימשל, היד, משותק
במשך למעלה משנה. הסיבות העיקריוו
ריות:
הצפייה למעשי ממשלת אשכול, הפילוג
במק״י, מלחמת־הבחירות. פילו בוועד משתתפים, בצד אישים בלתי-
לויים, נציגי תנועת העולם הזה — נוח
,0מק״י ו־ק״ח, הפעולה השמית, קבו!,,איחוד,
ועד הסטודנטים הערביים. בולטת
בהעדרה, מאז ראשית פעולתו: מפ״ם.

השבוע, ערב יום־העצמאות, פיר-
סב הוועד את הקול־הקורא הבא :

יום העצמאות — יום חג הוא לעם ישראל;
אך הוא משמש גם יום חשבון־נפש.
האומנם נהנים כל בני הארץ הזאת מן
הזכויות המובטחות להם לפי מגילת העצמאות?
במגילת
העצמאות, שנחתמה על־־די נבחרי
העם עם קום המדינה, ב־ 14 במאי
,1948 נאמר בין היתר :״מדינת ישראל
תהיה מושתתת על יסודות החירות •,הצדק
והשלום, לאור חזונם של נביאי ישראל;
* אולם הצעה כזאת נזכרה ב חוזר של
נו שרז־ה חינוז לבתי־הספר, על פי הקווים
שהוצעו בנואמרו של עורך העולם הזה.

העולם הז ה 1495

תקיים שוויון־זכויות חברתי ומדיני גמור
לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ו מין...״
האומנם מתיישב קיום המימשל הצבאי,
באיזורים המאוכלסים תושבים. ערביים, עם
עקרונות אלה של מגילת העצמאות?
מהו טיב ה״הקלות״ץ ב־ 11 בייואר
השנה הודיע כידוע ראש־ד,ממשלה על הקלות
בתקנות המימשל הצבאי לגבי אי־ורי
הגליל, המשולש ובנגב — אך המימשל הצבאי׳
בתור שיטת־מימשל מיוחדת לאוני
לוסיה הערבית, נשאר בתוקפו.
מה הן ההקלות אותן הנהיגה הממשלה
בראשית שנה זו במימשל הצבאי?
הנה עיקרן:
( )1תושבי הנגב (הבדואים) יכולים לצאת
את מקומותיהם לצפון בלי להצטייד
ברשיון (בעוד שהגבלת התנועה בתוך הנגב
קיימת עד היום).
( )2התושבים הערביים המתגוררים מחיץ
לגליל יכולים כיום להיכנס לגליל ללא
רשיון.
למעשה, רק מספר קטן מהתושבים הערביים
נהנה מהקלות אלה. מבחינה מעשית
לא קרה שום שינוי לגבי המצב הקודם׳
במיוחד לגבי הפועלים הערביים, המחפשים
עבודה מחוץ למקומות מגוריהם.
הכוונה היא לאיזור טבריה, צפת והגליל
העליון, תית־שאן והנגב, שהם מקומות-
עבודתם של אלפי פועלים ערביים. פועלים
אלה אינם יכולים להיכנס למקומות אלה
ללא רשיונות.
המשולש נשאר שטח סגור, ומי שרוצה
להיכנס, עליו להצטייד ברשיון.
מעצר, הגלייה, ריתוק. האמת היא
שהמימשל הצבאי, למרות ההקלות, נשאי
ללא שינוי יסודי. מנגנון המימשל הצבאי
נשאר עד היום מכשיר־להץ בשירו? האינטרסים
המפלגתיים, ההתעיבויז היומיומית
בענייני האזרחים הערביים והשאי־יז שלטון
הדיכוי הלאומי.
ועוד: תקנות־שעת־החרים הבריטיות, הפוגעות
קשית בחיפש האזרח הערבי ובזכויותיו,
נשארו בתי ־ף עד היום.
לפי תקנות אלה יכול המושל י:צכאי
לבצע את ההגליות השרירותיות ואת המעצר
האדמיניסטרטיבי, ללא אשמה ומשפט.
נשארה גם התקנה בדבר צווי־ההתייצבות בתחנות
המשטרה. נשארו בתי המשפט הצבאיים•
נשארו הרשימות השחורות, מנת־חלקם
של אלה הנקראים ״חוגים מסוכנים״•
רשימות אלה מרתקות מאות אזרחים
ערביים למקומות מגוריהם.
מסתבר שהשינוי הפורמאלי בביטול מנגנון
המימשל הצבאי, והחלפת קציני הצבא
בקציני־המשטרה, לביצוע אותן תקנות החירום,
לא יבטל את תוכנו ומהותו של
המימשל הצבאי. כי שלילת חופש האזרח
והגבלתו יישארו קיימים והמימשל הצבאי
ימשיך להוות מכשיר לאפליה ולחץ.
משוררים והגרי־כנסת. הנד, דוגמאות
מספר:
העו״ד הערבי הצעיר סברי ג׳רייס מחיפה
נעצר ונקנס, מפני שהעז לבקר ללא רשיון
בכפרו, פסוטה, בחודש שעבר. המשורר מחמוד
דרויש אינו יכול להגיע למקום־עבודתו
בחיפה ללא רשיון־יציאה מיוחד, כי אחד
מאנשי הבטחון החליט שדרויש מסית נגד

המדינה. הפועל מוחמד סעוד מכפר אידידה
נרשם ברשימה השחורה, ושר־הבטחון מסרב
לבטל את הגבלת תנועותיו, משום שאינו
מוצא חן בעיני שלטונות המימשל הצבאי,
וכר. השלטונות מגבילים את תנועתו של
האזרח כאשר הדבר נראה להם נוח מבחינתם,
כפי שהיה כאשר המשטרה מנעה
את כניסתה של שיירת־ר,אחווה למשולש,
ומנעה אפילו את כניסתם של חברי־כנסת.
הוועד היהודי־ערבי לביטול המימשל הצבא,
קורא לדעת־הקהל הישראלית להגביר את
המאבק נגד פגיעות המימשל הצבאי בזכויות
האזרחים הערביים במדינה.
הוועד היהודי־ערבי קורא לכל האזרחים
להמשיך במאבק לביטול המימשל הצבאי

ותקנות החרום, המהווים ביטוי לאפליה ודיכוי
לאומי.
חזרה למגילת־העצמאות. ביום ה-
העצמאות נעלה את הדרישה להשתית את
היחסים עם תושבי המדינה הערביים על
אותו בסיס המתחייב ממגילת העצמאות:
שלום וידידות עם האזרחים הערביים בישראל
— שוויון הזכויות וכיבוד הזכויות!
הוועד היהודי־ערבי קורא לממשלה, שנציגיה
חתמו במארס 1966 על אמנת או״ם
לביטול ההפליה הלאומית והגזעית, לבטל
את כל תופעות הדיכוי הלאומי בישראל,
וקודם כל את המימשל הצבאי.
הוועד היהודי־ערבי פונה לסיעות הכנסת
(המשך בעמוד ) 16

יונתן
כדמון
האיש שיוגד
טיפוס שד יפהפיה
מקורית ־
טוען
ש הגפד
הי שראלי
הוא יפה
וחד
ךויי 11ך | 1ר הוא הדבר הבולט ביותר ב הו פ ע תן של נערות כרמון.
1111 הקומה התמירה מו שנ ת על־ידי קוי אורך, התסרוקת ה־זהה
— על ידי תוספת־ שיער לכל אחת מהבנות, והרעננות וחבט חון ב הופ ע ה

— נובעים הן מאופיו
של בנו ת הלהקה, שר
ב מ צי או ת לעומת זאס

ף ש בארץ הזאת כל מיני סוגים של
1חתיכות: יש מלכות יופי, חן ומים, ישנן
כוכבות הקולנוע הלאומי והבינלאומי, יש
נערות־זוהר, ויש נערות־כרמון.
נערות כרמו! הן מושג. הן שונות מכל
השאר: הן הכי מקסימות, הכי מסוגננות,
הן ארוכות גו וארוכות שיער, וכולן ניר־אות
כאילו יצאו מדפוס אחד בבית־החרו־שת.

לא רק נידמה. זה גם נכון. ומי
שמייצר אותן, לעשרות, כולן באותה דוגמה

בדיוק, הוא גבר יפהפה, בשם יונתן כרמון.
הוא החל את הקאריירה שלו כשהיה
החתיך המבוקש של ההתישבות־העובדת,
ויסד להקת־ריקודים מקורית. להקת כרמו!.
בנות להקה זו, היו נערות כרמו! הראשונות
שהופיעו בשטח.
מאז התחלפו בלהקה מאה וחמישים זוגות.
יונתן עצמו החליף 30 דרכונים. ואיך מרגיש
הגבר, שמוקף כל הזמן בעשרות יפהפיות,
נוסע איתן בכל העולם, וכולן מצייתות לו?
מה אומר יונתן כרמון עצמו?

הוא הדבר התורם יותר מכל להצלחה הבלתי־פוסקת
של הלהקה. תורמים לה לא רק הקלילות שבהופעה,
אלא הטיפוסים של מ שתתפיה כפי שעוצבו על־ידי מייסד הלהקה; הנשים נ שיות ונאות
מאוד, הגברים בעלי חזו ת גברית, חסונים ושריריים — כפי שיונ תן כ רסון מעדיף אותם.

הסשן הישראלי

מקיפות את כ ר מון, אחרי שה שתתף שם בהצגת־רביו.
כוכב ההצגה היה כ ר מון, אשר עיסוקיו הכוריאוג־ראפייס
דחקו את הופעו ת הריקוד שלו עד־כדי כך, שלפני שלוש שנים חדל מלרקוד,
למרות שהוא אחד הרקדנים המעולים בארץ. את שעור הריקוד הרא שון בחייו קיבל אצל
גרטרוד קראום. היה זה אחרי שכבר הספיק לארגן מופיעי־ריקוד, בהם לימד מאות רקדנים.

חתיכות ניריורק

הוא השם הנירדף של להקת כרמון, שכן זוגו ת רבים
מבני הלהקה ני שאים ז ה לזו. ב ת מונ ה; שלושה זוגו ת
שני שאו זה לזו תוך תקופת ריקודים יחד. הזוג משמאל התח תן לפני חודש.

רהקת השידוכים
מלהקת כרמון,

״נמאס

מכל החתיכות

האלה!״

״3ו, ואיפה החתיכות?״
וא ממהר להודיע שלא יחשבו שהוא
ן | מתנזר מנשים. יש לו פשוט יחס אחר
לנשים בכלל. מבחינה כמותית. בגלל זה
בונים עליו אנשים כל־מיני תיאוריות.
״בכלל זה רק שם שיצא לי שאצלי יש
חתיכות. כל מה שיש לחתיכות שלי, זה
שהן לא צולעות ולא גיבנות. הן נראות
יפות רק כשהן על הבמה. כשאנשים באים
לחזרות שלי, הם סוקרים את הרקדניות
ושואלים, :נו, איפה החתיכות?׳ כי בחיים
אי־אפשר להכיר אותן. הן לא חתיכות.״
ומה עם ח תי כו ת כר מון המופיעות ב־דיזנגוף,
ונראות בדיוק לפי המודל המוכר?
״אלה לא נחשבות. אלה הן הכבשים השחורות
של הלהקה, או מה שגרוע יותר,
חיקויים־גרועים.״

של הריקוד הנותן פו רקן להרגשה טובה, והן מאופיין׳
בן בנות קיבוצים. הן מ תנ הגו ת גס בחייהן באופן זהה..
הן נראות שונות לגמרי, וכלל לא כנערות כרמון.

ובמה מתגאה יונתן כרמון הכי הרבה?
הוא גאה נורא שאופיין העממי, הטבעי
הרענן, אשר תורם להצלחה הבלתי־פוסקת
של להקת כ ר מון, הוא גם סגנון החיים האמיתי
של הבנות. וזהו הישגה הגדול באמת
של הלהקה: למרות שהבנות, המרהיבות
בהופעתן, מופיעות לעיני קהל עצום בעולם
כולו, דבר שהוא חלומן של כל נערות
הזוהר, החן והקולנוע — אף אחת מכל
בנות להקת כר מון לא נישאה נשואי־פס־פורט.
לא היה אפילו מקרה אחד שבת כר־מון
נישאה לתושב חוץ. חלק גדול מהן נישא
לבני ההתישבות העובדת, וחיות להן אחרי
כל חיי הזוהר, במשקים שלהן, חיים פשוטים
ושלמים .״יש לי כבר הרבה נכדים
מהבנות שלי.׳׳ אומר יונתן באושר .״ועוד
מעט יהיו לי נינים.״

סף ששמו נקשר בכרמון. זהו גדליהו שיבא.
״הוא היה מנהל הלהקה,״ מספר כרמון
בקצור מודגש ,״היינו ידידים נפלאים. בגוף
ובנפש. ומה הוא עשה? הלך עם כל הכסף
והשאיר אותי חסר־כל. מאז החלטתי לא
לסמוך יותר על ידידים מסוג זה.״
כמו שכבר אמר מונטין :״ידיד־ — אין
ידידות בעולם!״

״סון 8סוף כבדים״

ל א רק נערות כרמון רוקדים אצל
\ £כ ר מון. לכל נערת כר מון יש עזר כנג!

— נער־כרמון.
מה יש ליונתן לספר על הגברים?
״הספוס של הבחורים שלי אינו טיפוס
של גבר־נשי. אני מחפש בחורים בריאים,
ובנויים יפה. אני מחפש בהם את הנציגים
המאפיינים את הגבר הישראלי.
״אפילו מבקרי האמנות מבחינים במיוחד

בגברים שלי. ב־ 99 אחוז מהביקורות הם
״עוד מעט -נינים״ מציינים, :חזינו סוף־סוף בגברים אמיתיים
על הבמה׳ .הרקדנים בעולם הם נשיים —
ך* ית החרושת של כרמון מייצר את ולכן נערי כרמון מפתיעים במיוחד בגבריו-
היפהפיות־הזהות שלו מסתם בחורות תם. כשם שאני נלחם בלהקה על הדגשת
רגילות :״היות והנשים הישראליות עבות נשיותן של הנשים — כך אני מטפח את
וקצרות — אנחנו פשוט מאריכים אותן.״ גבריותם של הגברים.
״הגברים הישראלים, הם מאד יפים.״ מסלהאריך
חתיכות זה הדבר הכי פשוט
בעולם :״לשם כך מעניקים להן תסרוקות פר כרמון בהתלהבות ,״מטבעי יש לי חולגבוהות.
אחד מאביזרי הלבוש של כל אחת. שה ליופי. אני יכול באותה מידה להתלהב
מבנות הלהקה, הוא קוזצת־שיער, אותו היא מגוף יפה, אשד, יפה, או גבר יפה.״
אך בנוסף לנערי כרמון — היה גבר נולובשת
בזמן ההופעה.

הידיד שבגד
מאשים כמז ון שלקח את כספה של הלהקת.

במדינה

לב טחוו
עצמי

(המשך מעמוד ) 13

להביא לחקיקת חוק המחייב את הממשלה
לבצע את עקרונות מגילת־העצמאות, וכן את
ההתחייבויות הנובעות. מאמנת־האו״ם נגד
הפליה לאומית וגזעית והשגת שוויון זרו־יותיהם
של האזרחים הערביים.

ולשמחת
חיים
הסוכנות דדד אג ב ה

ע ש 1ו

״האגבה תציל את המדינה!״
כך הבריז לפני עשר שנים יוסף וייץ.
בנו, רענן וייץ, מנהל מחלקת־ההתיישבות
של הסוכנות, הסכים בהתלהבות חלוצית.
בקול תרועה גדולה הובא צמח האגבה ארצה.
בעיתונות, ברדיו ובקולנוע ראו איך
עולים חדשים נוטעים אגבות בערבות הנגב,
איך אנשי הסוכנות מעודדים אותם׳ ואיד
מקימים סביב מטעי האגבות בתי־חרושת
לייצור חבלים.
שירי הלל הושרו לאנבוג נאמר עליה שהיא
גדלה בכל מקום, ואינה זקוקה למים.

ונינ 1ונסיה טכנית

היתד, במשר חצי שנה במוקד ההתעניינות
של המאזינים — בוטלה.
הסיבה לביטול היתר, בעיקר טבת עצמו.
הוא היה מראשוני הכתבים שהצטרפו ל־יונייטד־פרס
— כתבי פרס בעתונות — תקף
לפני הבחירות בחריפות רבד, את המערך ואת
לוי אשכול אישית. כששודרה התוכנית הראשונה
של מוקד, אחרי הבחירות, הזדעזע
לוי אשכול. הוא דרש לבטלה מיד.
מנהל רשות השידור הסביר אז, כי ביטול
החוזה שנחתם עם טבת ובשן עלול לגרוד
סיבוכים, וכי מוטב לתת להם להמשיך בתוכניתם
עד תום תקופת החוזה — חצי
שנה.
השבוע מלאה לתוכנית הצעירה חצי שנה,
ובציד מכשפות נוסח אשכול, הועלו טבת
ובשן על המוקד.
״האם אתה שרלטן?״ התוכנית עצמה,
שהיא העתקה של תוכניות רבות מסוגה,
שכבשו את קהל המאזינים בצרפת ובאנגליה,
בנויה על ראיון, שהוא למעשה תחרות
בין המראיינים למרואיין, כשרוב הסיכויים

נמשכת ההרשמה
לכי תו ת בוק ר ט —י׳— יא— יב
טכניות

במגמות

* טלביזיה מעשית
* קציני רדיו
בצי הסוחר
במגמות

* רדיו אלקטרוניקה
* בנין וארכיטקטורה

עיוניות

* ריאלית

* הומניסטית

כולל הכנה ל ב חינו ת־ בגרות
מעבדות מ שוכללות — מורי םאקדמ אי ם —
אספקתספ רי ם — שכר לימוד מודרג.
פרטים והרשמה במשרדי ביה״ם 8—13 :בבוקר 4—8 ,אחה״צ,

א לב בי

8= 1 7 0החשמל [= 1 2 7פו־י ש מן 3 8

יצא

מזזו ־ ^זו
זלא) ו ח, הנ ה7ל 39׳17ל56980.
*״11י ־ ז ! ,אלנגיי

לאור

גלון

אנגלי עובי

המנוי - קיבלת חשבונך,
נא פרע
או תו בהקדם

בעיות ולבטים
בחיי המין
מאת

הד״ר מרדכי זידמן
הוצאת רשפים.
למכירה בחנויות
הספרים הגדולות

־041

מודפס על נייר משובח
816 עמוד בכריכה קשה
במחיר — 22.ל״י
להשיג בחנויות הספרים
ובסוכנות הראשית

אוריגט בע״נז,

רח׳ לילינבלום ,11
טל ,58600 .תל־אביב

7ובנ >ק 1ם אלקטרוניקה רדט -טלויזיה
מעבדות משוכללות וחדרי שרטוט
הספקת ספרים, כלי עכורה ושרטוט

שררת־אגכות בתמונת־־פירסומת שהופצה בגרמניה
תרופות פלא להצלת המדינה

נאמר גם שהיא כדאית מבחינה כלכלית, כי
מעלי הקקטוס מפיקים סיבים, מהם מייצרים
חבלים וחוטים בעלי חוזק בלתי־רגיל.
וזה עוד לא הכל. כי מן הפסולת, הנשארת
אחרי הפקת הסיבים, אפשר גם להפיק
תרופות, בעיקר קו ר טיזון, וחומרים פלאם־
טייס שונים. בקיצור — צמח מלא בל־טוב.
בדיוק מה שהמדינה צריכה.
ראשי הסוכנות התנבאו אז שד,אגבה תכסה
את מידבר הנגב, שאלפי עולים חדשים
ימצאו תעסוקה בבתי־החרושת שיוקמו לניצול
כל מעלותיה הטובות. מיליוני לירות
הוצאו, תוך שמחת־יצירה, בנטיעת עשרות
אלפי דונמים של אגבות, ובהקמת בתי־חרושת.
תרופה
תורנית. מאז עבר כבר הרבה
זמן, והציבור שכח את האגבות ואת התקוות
הגדולות שתלו בהן.
בינתיים הביאה משפחת וייץ עוד כמד,
תרופות־פלא תורניות להצלת המדינה. כך
ניטעו חרובים במשקי ההר. כך נזרע ה־חריע
בנגב ובשפלה — כדי להפיק ממנו
שמן. היום אין איש מטפל בחרובים, ואילו
בחריע מטפלת רק חברת הטרקטורים של
הסוכנות, המפסידה עליהם עשרות אלפי לירות
לשנה.
השבוע, בקול דממה דקה, הוחלט להפסיק
את גידול האגבות. שום דו״ח על המיליונים
שהלכו לאיבוד בחלום־תעתועים
זה, לא נמסר לאזרח.
מה קרה? האם חדלה ר,אגבה להניב כל
מיני סיבים חזקים, וקורטיזוד, ופלסטיקה?
לא. האיבה, עליה השלום, לא השתנתה.
אבל חישובי־הכדאיות, שנערכו סוף־סוף, גילו
שניצולה בארץ אינו משתלם.

ש ר טו ט מ כונו ת
בנין ואר כי ט ק טו ר ה
ת ל ׳ אביב. רח׳ בן־יהודה 28־( 26 לפני בנין אל־על) ,טל 245471
חיפה. רח׳ הרצל ,44 .טל 526889.65403 .

רדיו
ערה מו ק ד
שבתי טבת, איש הארץ, וגבריאל בשן,
איש מעריב, לא יקבלו עוד משכורת משרות
השידור. תוכניתם המשותפת, מוקד, ש
נמצאים
מלכתחילה בידי המראיינים. הם נמצאים
בצד הנכון של המיקרופון, להם יש
יתרון מספרי, והם מתכננים מראש את
התקפתם.
המרואיין מותקף בשאלות קצרות וקולעות,
לעיתים אישיות. אסור לו להסס, אסור
לו לא לדעת, אסור לו לדבר לאט, כי המראיינים
מדברים מהר, אינם מהססים, ושאלותיהם
הן ישר לעניין ומתחת לחגורה.
דוגמה לכך: השאלה שהופנתה אל ח״ב המערך
דויד הכהן — ״במי היית בוחר לראשות
ממשלה אחרי בן־גוריון? באשכול או בשרת?״
הכהן, שהיה ידוע בידידותו הגדולה
לשרת, עוד מימי לימודיהם המשותפים בלונדון,
לפני חמישים שנה, ענה :״בשרת!״
כשנשאלה השאלה, היה במובן שרת בין המתים,
כך שהכהן עמד במיצר. המראיינים
חגגו ניצחון קטן, והמאזין נהנה כפי שנהנים
במישחק כדורגל.
אל ד״ר פלדנקרייז הופנתה השאלה :״האם
אתר, שרלטן?״
רק מרואיין אחד הצליח במשך כל ששת
חידשי חייה של התוכנית להתגבר על המראיינים.
היד, זה ד־וקא שמעון פרם. אלה
שמכירים את נאמנותו של טבת, שאלו את
עצמם האם היה זד, מיקרה. הם שאלו שוב
את אותה שאלה שבוע לאתר מכן, כשנודע
שהתוכנית בוטלה.
אמר השבוע חנוך גיבתון, מנהל רשות
השידור :״התוכנית נקבעה לתקופה של חצי
שנה. חצי שנה עברה. אפשר היה אומנם
להאריך ולהמשיך בה, גם בתיכנון הקיץ,
אבל לאור הביקורת בעיתונים, במכתבים
ובעל־פה — החלטנו להפסיקה. ברור שהביקורת
הפוליטית מלמעלה היא חלק מן
הביקורת.״
גם לגבריאל בשן היה מה לומר בנושא,
אבל רוח הצוות שלו מנעה ממנו לעשות
כך, כשטבת, ידידו ושותפו לעריכת התוכנית,
שוהה בחו״ל.
כשהפך שרות השידור להיות לרשות השידור,
ויצא מתחומו של משרד ראש־המפד
(המשך בעמוד )27

ה עו ל ם הז ה 1495.

התפטרותו שד נוונסוו ברגמן מבהונות׳! המדעיות במשוד־הנסתון מעורות
** ד ע תה היה ידוע בישראל סלנג שלם של פרשות
^ סודיות :״העסק־הביש״ ,״האדם השלישי״ ,״הקצין הב־בכיר״
,״העניין העדין״ ,״פרשת בגדאד״ ,ועוד ועוד.
החודש זכתה ישראל בכינוי חדש — ״פיתוח מדעי-
בטחוני״ — שהסתיר מאחוריו פרשה חדשה.
הפרשה החדשה — פרשת התפטרותו של הפרופסור
ארנסט דויד ברגמן — התפוצצה לעיני הציבור ביום
החמישי לפני שבועיים, בצורת ידיעה קטנה בעמוד האחרון
של הנ׳רוזלם פוסט. מאז התגלגלה ככדור שלג, התעבתה
ותפחה. כל ידיעה עתונאית הביאה בעקבותיה לכתבת־פרשנות,
וכל כתבה הולידה יחד עימד, ידיעה נוספת. לכל
שאלה ניתנו מיד כמה תשובות, וכל תשובה גילתה תיכף
שורה חדשה של שאלות.
לכאורה, נראה היה, כי אין כל עניין מיוחד בהתפטרותו
של ברגמן. הפרופסור הממושקף לכימיה אורגנית, שעבד
בשירות המדינה מיום הקמתה, ויחד עם זאת לא הפסיק את
פעילותו האוניברסיטאית בירושלים, כמרצה וכמנהל מחלקה,
הודיע על רצונו להתפטר משלוש כהונות: יו״ר הוועדה
הישראלית לאנרגיה אטומית; יועצו המדעי של שר־הבטחון,
ומנהל אמ״ת (אגף מחקר ותיכון במשרד־הבטחון) .הוא
נימק את צעדו בכך, שיש ״נקודות מסויימות״ בקו
העבודה הנוכחי בענייני המחקר, שאינם עוד לרוחו.
אך פרופסור ברגמן, שזכה להיקרא גם ״מר אטום
הישראלי״ ,לא הסתפק בהסבר זה׳ שנשמע ברגע הראשון
פשוט וטבעי. הוא הוסיף ופירט :״יחס צמרת השלטון
הנוכחי בישראל למדע, מבוסס על חוסר הבנה של הבעיה;
חוסר ידיעה של המתרחש בעולם בשטח זה, ועל על השאיפה לכדאיות וריווחיות לגבי מערך המדע. אם נפסיק
ממאמצינו, ונשאיר לערבים מרחב פעולה של שני דורות
בלבד — הט יצליחו, ללא ספק, לסתום את הפער שבינינו.״

הערצה רבן־גודיון

ן * י היה להציץ בביאוגראפיה של ברגמן, כדי להכין את
1משמעותה של האזהרה בדבריו.
הכימאי בן ה־ ,63 יליד גרמניה, בלט כבר בצעירותו
בכשרונותיו המדעיים. כבן למשפחת רבנים, החל אמנם את
לימודיו בחדר, אך לא חלפו שנים רבות, והוא נימנה על
שורת המרצים באוניברסיטה של ברלין.
בעבודתו
עם עליית הנאצים לשלטון, הוזמן להמשיך
המדעית באנגליה, אך הוא ויתר על ההזדמנות ועלה לארץ־
ישראל. ב־ 1936 ניתקל לראשונה בבעיות הבטחון של הישוב ׳
היהודי בארץ, כשנקרא לקחת חלק בעבודתה של ועדה
טכנית עליונה של ההגנה, שעסקה בענייני בטחון ומדע.
עם פרוץ מלחמת העולם השניה, הוזמן על־ידי חיים
וייצמן לסייע לו במחקריו המדעיים, לטובת מאמץ המלחמה
— תחילה בצרפת, ולאחר מכן בבריטניה ובארצות־הברית.
אז גם נקשרו קשריו הראשונים עם אנשי מדע צרפתיים,
אותם ניצל בשנים מאוחרות יותר.
כשהוקמה מדינת ישראל נקרא על־ידי דויד בן־גוריון
ליטול חלק בהקמת חמ״ד (חיל המדע) .מאז הקדיש את כל
מירצו לאותם תחומים מדעיים להם יש שימושים צבאיים
ובטחוניים ישירים. כל אותה עת, וגם עתה, לא הסתיר
ברגמן את הערצתו לביג׳י. הערצה זו, שלוזתה גם בהיזד־הות
פוליטית, שיחקה תפקיד לא קטן בפרשה הנוכחית.

המחדל הכטחוגי

עה יקלח לאחר פירסום הידיעה בג׳רוזלס פוסט, הפך
ברגמן עצמו לכדור־מישחק פוליטי בדו־קרב בין
דויד בן־גוריון ללוי אשכול. ראש־הממשלה ניסה אמנם
לחסום את הפרשה כבר בתחילתה, אך מנהיגה הקשיש של
רפ״י רצה אחרת. באסיפה סגורה של רפ״י רמז בן־גוריון:
״התפטרות ברגמן קשורה במחדל ד,בטחוני.״ די היה ברמז
זה, שהודלף על־ידי אנשי רפ״י למערכות העתונים, כדי
להפיח חיים בפרשה.
אנשי אשכול עברו באותו רגע מהבעת צער נימוסית על
ההתפטרות, למלחמת־נגד .״אי־אפשר היה לסבול יותר את
המצב הנוכחי, שבו מודלפים סודות בטחוניים ממדרגה
ראשונה למרכזה של מפלגה אופוזיציונית,״ טענו. כוונתם:
אין לסמוך על פרופסור ברגמן, עם כל הכבוד לזכויותיו
ולכושרו המדעי, בגלל השתייכותו לרפ״י, ובגלל הפגישות
הקבועות שהוא מקיים עם בן־גוריון. לחיזוק טענתם
הזכירו, כי ברגמן היה שותף לצוות שתפר בחופזה את
מצע רפ״י, ערב הבחירות.
רפ״י לא נשארה חייבת. במועצת המפלגה בתל־אביב תקף
המזכיר שמעון פרס בחריפות, רמז כי המדיניות הנוכחית
מזניחה עניין מדעי החיוני לבטחון המדינה. הוא לעג לראש־הממשלה״
על כי העמיד את עצמו בראשות הוועדה החדשה
לאנרגיה אטומית, שמונתה רק שלושה ימים קודם לכן.
״אין תקדים לכך,״ רעם פרם בקול ,״שראש־הממשלה
ימלא כל כך הרבה תפקידים — מתפקיד של ראש־ממשלה,
ועד לתפקיד של המדען הבכיר במערכת־הבטחון.״
תשובת־הנגד לרפ״י: וכי איזה ערך היה לוועדה לאנרגיה
אטומית בעשר השנים האחרונות, כשנותרה ככלי ריק, לאחר
שכל חבריה נטשו אותה? איזה רצינות אפשר לייחס לכהונתו
של ברגמן, כיו״ר הוועדה, כשמלבדו לא נימצא בה אדם?
אנשי אשכול הוסיפו עוד, כי חברי הוועדה לאנרגיה אטומית,
שנטשו אותה לפני עשר שנים, עשו זאת כמחאה על
שלא שותפו ממש בסוד העניינים, ובגלל ״שהיה קשה לעבוד
עם אדם כברגמן.״ מה האמת?
האמת היא, שמצבה העלוב של הוועדה היה תוצאה
מן הקו המדעי־בטחוני של בן־גוריון, שעל הגשמתו
הופקדו ארנסס ברגמן ושמעון פרס.
לשניים אלה לא היה איכפת, כי הוועדה לאנרגיה אטומית
תגונת עוו שו ת
תשמש רק שלט, שמאחוריו לא יעמוד דבר. לא היה להם
צורך באנשים שהיו עלולים לעכב את המירוץ אחר הישגים
מדעיים־בטחוניים, אם מתוך שיקולים טאקטיים, או תקציביים,
ואם מתוך שלילה מוחלטת של הקו של בן־גוריון.
הצמד ברגמן־פרס, שהיה שילוב נאה של מדען בטחוניסט
ובטחוניסט־מדעי, שאף, לכן למצב בו יוכל לנהל את
עבודתו ללא פיקוח של ועדה רחבה, ואפילו ללא ידיעה
מדוקדקת של כל שרי הממשלה.
כך צמחה והתפתחה תחת חסותו של בן־גוריון אימפריה
תעשייתית־מדעית, מעין מדינה בתוך מדינה, שהיתר, בתחום
שליטתו של משרד־הבטחון, ושייזמה, בין השאר, פעולות
שהיו צריכות להתבצע על־ידי משרדים ממשלתיים אחרים.
דוגמה לכך יכולה לשמש הקרן הפרטית של בן־גוריון,
לגיוס כספים אצל בעלי־הון, למימון הפעולה המדעית־בטחונית.
דוגמה אחרת: פעולותיו העצמאיות של שמעון
פרם בקשירת יחסים עם גורמי חוץ, כמו צרפת וגרמניה־המערבית,
ללא ידיעה וללא מרות משרד־החוץ.
אפילו בממשלה נמצאו שרים, שלא ידעו לאיזה כיוון
חותר משרד־הבטחון בתחום הפיתוח המדעי. גם החודש
נמצאו עדיין ח״כים לא־מעטים, שהופתעו לגלות איזה כתנת
מייחסים מדענים ומומחים פוליטיים לישראל, כשקראו׳ על
מחקר שפורסם מטעם ה מכון הבריטי ללימודים אסטרטגיים,
או כששמעו על תוכנית הטלביזיה האמריקאית אנ־בי־סי*.
בחוג פנימי של מפלגתו, הודה השבוע פרס, כי בשנים
האחרונות היתד, רק הצדקה אחת לקיומה של הוועדה הפיקטיבית
לאנרגיה אטומית: היא סיפקה תואר אזרחי מכובד
לברגמן, שהקל עליו את המגע והקשר עם גורמי־חוץ.
הסביר זאת ביתר פירוט איש משרד־הבטחון לשעבר:
״אילולא היה ברגמן יו״ד ועדה לאנרגיה אטומית, היו
הרבה אישים בחו״ל נרתעים ממגע איתו. הם היו מפחדים,
עם ישראל.
שמא יאשימו אותם בהתקשרות
אבל מכיוון שהיה ראש ועדה שפעלה לפיתוח אטומי
לצורכי שלום, נפתחו בפניו דלתות רבות.״
בלשונו של ברגמן :״למחקר האטומי הישראלי היה הישג
נוסף — הוא יצר את הקשר עם צרפת.״

״חשוב מה יעשו היהודים״

<וכויי 1

ך• ל עוד שלט בן־גוריון בכיפה, לא העז איש בצמרת
המדינה לשים מחסום לפעולותיהם של ברגמן ופרם.
גולדה מאיר ניסתה אמנם להצר את צעדיו של סגן שר־הבטחון,
כשזה התחרה בה בקשרי־חוץ, אך היא לא הגיעה
לכדי מלחמה עקבית ובלתי מתפשרת בו. פה ושם, בחדרי*
שס ה תוכני ת ספור עד אפס. לדעת עורכיוז,
ישראל מסוגלת לייצר. נשק גרעיני תוך שנתיים.

תהיה

חדרים, נשמעה ביקורת איזושהי על ההתפתחות אליה דחף
פרס, אך היא הושתקה, נוכח ההישגים אותם הציג סגן
שר־הבטחון, ונוכח בעלי־הברית שהוא גייס באירופה.
מאז שירש לוי אשכול את קודמו בתפקיד, חל שינוי
יסודי, שאזרחים רבים חשו בו רק עתה. בן־גוריון ופרס
הפכו למנהיגיה של מפלגת אופוזיציה קטנה. את מקומם
תפסו אנשי משרד־האוצר לשעבר, לוי אשכול וצבי דינשטיין,
אותם כינה ברגמן לגנאי, כאנשים הזרים לרוח המדע,
והמבטאים את, הגישה הכלכלית״ .ברגמן נותר בודד.
את מצבו של הפרופסור, חובב הספרות והמוסיקה, הרעו
גם תנאים אובייקטיביים: בעלי־הברית האירופיים התקררו
קצת בינתיים, ובעולם התחזקה הרוח החדשה, ביוזמת הרוסים
והאמריקאים, לפיה יש לפקוח עין על ההתפתחות
המדעית בכל מקום שניתן הדבר.
צבי דינשטיין, למשל, ייצג את העמדה, לכיה כראי
לרכוש הישגים מדעיים מסויימים בכסף, ממדינה כמו.
ארצות־הברית, ובלבד שלא להוציא אינסוף מיליונים על
פיתוחם העצמי. ברגמן גרס את ההיפך.
אשכול, למשל, בדעה כי יש לבנות כור להתפלת מי־ים
במימון אמריקאי, אך ברגמן מתנגד .״אינני סבור שעלינו
לראות בכך את האפשרות היחידה להגשמת הרעיון,״ קבע.
״קיימות שיטות אחר)ית, ואנו יכולים להיעזר הן באנגלים
והן בצרפתים.״ כוונתו המפורשת: יש להימנע מתלות יתר
בארצות־הברית, השואפת באמצעות כור־ההתפלה לפקח על
שאר הכורים בישראל (העולם הזה 6־.)1484
לכל אלה נוסף גם אבא אבן. שר־החוץ החדש, המתאמץ
בכל כוחו להפיח רוח חדשה במדיניות החוץ של ישראל,
שואף יחד עם זאת לשפר את דמותה של המדינה בעיני
המעצמות. הכוונות, אותם מייחסים בחו״ל לפיתוח המדעי
של ישראל, נראו לו כמיכשול על דרכו. אך ברגמן, לעומתו,
דבק באימרה הבן־גוריונית :״לא חשוב מה יאמרו הגויים —
חשוב מה יעשו היהודים!״
כך ניתקע ברגמן, לאחר שלושים שנות שירות־לאומי,
לבידוד הולך וגובר. גישתו לא נתקבלה׳ ולאחרונה הלכו
ורבו המיקרים בהם נתקבלו החלטות חשובות בלעדיו.
כשהודיע לאשכול על רצונו להתפטר, סוכם ביניהם כי
ההתפטרות תיכנס לתוקפה באחד למאי, וכי ההודעה על כך
תפורסם יומיים־שלושה קודם לכן.
חשבונו של אשכול: עד שיפורסם דבר ההתפטרות, יהיה
בידו מספיק זמן, כדי להרכיב ועדה מרשימה לאנרגיה
אטומית. ההרכב שלה יאפיל על התפטרות ברגמן, ויעשה
— לא צבאי ולא בטחוני. אלא
רושם טוב בעולם
שד,ד,דלפה הקדימה את המועד המתוכנן, וקילקלה את ההצגה.

״אין ברירה״*

*** עות ספורות אחרי היוודע דבר ההתפטרות, פירסמה
בלשכתו של אשכול הודעה בדבר מינוי ועדה חדשה
לאנרגיה אטומית, בת 15 חברים. היה לה הרכב סולידי־אזרחי.
בצד מדענים כמו פרופסור ישראל דוסטרובסקי, נמנו
עליה אנשי כלכלה, כמו מנכ״ל האוצר יעקוב ארנון. נמצא
בה רופא נודע, כפרופסור משה פריבם, מבית־הספר לרפואה
בירושלים, ומנהלי מפעלים וחברות, כאהרון וינר (תה״ל),
חיים כץ (חברת־החשמל) ודן טולקובסקי (בנק דיסקונט).
חבר נוסף בוועדה: סגן שר־הבטחון, דינשטיין, מי שזכה
לאחרונה בתואר ״מדיחו של ברגמן״.
אך החפזון שבמינוי היה בעוכריו. אשכול לא הספיק
להיוועץ אפילו בחברי ממשלתו, ותפקידי הוועדה, או צורת
עבודתה, לא נקבעו עדיין.
כדי לחזק את יוקרתה, מינה אשכול את עצמו לראש
הוועדה. הוא הקפיד לציין, כי ראשות ד,תעדה נמסרה לראש
הממשלה ולא, חלילה, לשר־הכטחון.
על החפזון שעמד מאחורי מינוי התערה, העיד, מבלי
משים, פרופסור פריבס. הוא הודה כי אין לו מושג מה
תפקידו. אף אדם לא טרח להודיע לו על כך. הוא הביע
את תיקתתו כי אשכול ימסור לו ולחבריו פרטים נוספים.
״בינתיים,״ אמר ,״אינני יודע הרבה על העניינים האלה•״
למשך זמן קצר נראה היה, כי למרות הבהלה והחפזון
שאחזו באשכול, יוכל הוא להתגבר על הירושה הברגמנית
שהותירו לו בן־גוריון ופרם. אך זמן זה נסתיים במהרה —
בשידור הטלביזיה הסנסציוני, בתחנה האמריקאית אנ־בי־סי
בזה אחר זה הופיעו על מסך הכסף שר־החוץ אבא
אבן, נשיא מצרים גמאל עבד״אל־נאצר וסגן שריד,בטחון
לשעבר שמעון פרס•
מיליוני צופים ברחבי ארצות־הבריח האזינו לדברי אבן,
שהבטיח כי ״ישראל לא יזמה ולא תיזום הכנסת נשק
לא־שיגרתי לאזור.״ אך מרתקים הרבה יותר מאבן היו
השניים־ שהופיעו אחריו. פרם קבע כי לישראל אין כל
ברירה, אלא ״לפתח באמת את יכולתה, בשטחים האופייניים
לימיני,״ ואילו עבד־אל־נאצר הבהיר, לעומתו, כי גם למצרים
אין גרירה, במיקרה שישראל אכן תתפתח בכיתן כזה•
״אם נהיה בטוחים כי הם מכינים נשק גרעיני, ניאלץ
לפתוח במלחמת־מנע,״ קבע.
האזרח הישראלי, שנוכח כבר לא פעם, כי בחו״ל נראית
מדינתו אחרת מכפי שהוא מכיר אותה, לא יכול היה
להימלט ממסקנה אחת: בעיות הפיתוח המדעי של המדינה
לא התעוררו ולא ייפתרו בריב ד,קטנוני המתעורר מפעם
לפעם בין בן־גוריון ויורשיו בשלטון.
פיתוח זה מעורר בעיות בטחוניות ומדיניות, החושפות
את ישראל לסכנת התמודדות עם שכנותיה ולמאבקים עם
מעצמות העולם. בשום מדינה דמוקרטית אין הציבור יכול
להשאיר הכרעות גורליות כאלה בידי קומץ עסקני־מפלגות,
המתווכחים ברמזי־רמזים מאחורי הקלעים, מבלי שהציבור
הנאור יהיה שותף לדיון ולהחלטה.

אמדת יאוש וגרמווה, מזותקת מנד מגע עס ׳שואל״ם, גוה זיוה וווו בדובע־המשים

זיוה: הנפ
גולן, אלדוראדו. היא לא פיקפקה אפילו לרגע
שלה הועד התפקיד.
היא הסתובבה בארץ ככוכבת גדולה, גרה
במלון דן, נתנה ראיונות לעיתונאים, והצהירה
שעליה לחזור לחו״ל — כי המוני
תפקידים מחכים לה בדחיפות.
בהתחלה סירבה בכלל לעבור מיבחן־בד.
״אני רגילה לעבוד עם במאים גדולים,״
הצהירה לה־זיוה .״אני היא שצריכה לבחון
את מנחם גולן — אם הוא מספיק טוב
בשבילי.״
לבסוף נעתרה וירדה אל ההמונים־המקו־מיים.
היא הופיעה למיבחן, מצויירת בכלב
ובשני זוגות ריסים, עם שמלות חשופות

לאוסי

^ פני שבועייס צילצל הטלפון בדירה
/קטנה ודלה בהארלם, רובע הכושים ב־ניו־יורק.
הקול בטלפון ביקש לדבר ער
זיוה.
״כן?״ שאלה הנערה שחורת־השיער, זיוה
שפיר־רודן, שהרימה את השפופרת. הדובר
זיהה את עצמו. היד, זד, אחד מידידיה הטובים
ביותר, שזה עתה הגיע מישראל לביקור.
הוא רצה לשאול אותה לשלומה ול.
מעשיה.
זיוה
ענתה בקול צרוד :״עזבו אותי כולכם
במנוחה! הישראלים לא מעניינים אותי
יותר! אני לא רוצה קשרים עם אף אחד
מכם!״
היא טרקה את השפופרת.

פירסום ככד מחיר

כר נוסף שהביא לשקיעתה — הוא
1דווקא יצר־הפירסום שלה: בעוד שכל
הישראליות התגלו מבחוץ, אחרי הופעה בסרטים
מקומיים או על־ידי מגלי־כשרונות,
הרי זיוה שפיר, בניגוד לכולן — גילתה
המשתיקים.
את עצמה בעצמה.
מאותו רגע — החליטה להפוך את עצמה
אבל כשהגיעה סוף־סוף עונת הישראליות,
לכוכבת בכל מחיר שבעולם. הנורא הוא
— שהיא שילמה אומנם כל מחיר שבעולם
— אבל המקום אליו הצליחה להגיע הוא
מאורה ברובע הכושים.
יצר הסירסום־העצמי של זיוה היה כה
עצום, כל־כך בלתי־ניתן־לרווייה, שהוא הפך
עבורה לאט־לאט לצורך נפשי, כמו סם לנרקומן.
היא לא היתה מסוגלת להתקיים
בלי ששמה יוזכר בדפוס.
כשעדשת מצלמה קלטה אותה, מבלי-
משים, בשמלה מורמת, וחסרת תחתונים —
ודתה תגובתה :״אתם יכולים לפרסם את ה־

: 1952 נערת זוהר
סמל

ומהו ההסבר לכך שישראליות אחרות
זכו לאחרונה בנקל בתפקידים ראשיים בסרטים,
בעוד שזיוה, שללא ספק היתד, הזוהרת
מכולן, שהיה בה מאיכות הכוכבת
יותר מבכולן, ושהשקיעה בקריירה שלה
יותר מאמץ ופירסומת מכולן יחד — איך
קרה שלא התעלתה מעולם ליותר משחקניה
ראשית בסרט עלוב, או שחקנית־מישנה
בסרט בינוני?
במידה מסויימת — זה פשוט מזל־ביש
שגרם לה לבחור בעיתוי גרוע. בזמנה עוררו
נערות ישראליות סקרנות, אך באופנה
היו נערות שחומות־עור, ובע־קר אירו־אסיאתיות.

גם מסביר את העובדה שרוב הצלחותיה
היו בתפקידי צועניות, אינדיאניות
וכדומה.
כיום מתחיל הביקוש האמיתי אחרי ישראליות,
בגלל פריחת סרטי הסוכנים החשאיים,
הדורשים נשים גיבורות, בעלות חזות
זרה. והרי ידוע שהישראליות הן גיבורות
מאוד. הן מופיעות בלי סוף בסרטים כאלה:
גילה גולן בהאיש שלנו פלינט, עליזה גור
ב הסוכן הכפול, ודליה לביא מופיער, ב־

הקומי של החלפת שמה. היא שינתה את
השם שפיר לרודן, כ־ שפיר דמה לשפירא,
שהוא שם יהודי. האחרות שהצליחו, נהגו
בדיוק להיפך: דליה לוינבוק שינתה את
שמה ללביא — הנשמע כמי לוי, ואילנה
קופר — שזכתה להיוולד בשם משפחתו
של גדול הכוכבים, גר־ קופר, שינתה את
שמה, בהפכה לכיכבת, לעדן — השם הישראלי.
באותו
זמן עצמו הופיעה זיוה בסרטים
כנערת־קולג׳ אמריקאית, ואיבדה את כל
ייחודה הלאומי. וברגע זה פתחה פתח לאינסוף
מתחרות. כי אמריקאיות נאות — יש
באמריקה כמה מיליונים חוץ ממנה. בתור
שחקנית ישראלית נאה ומקורית — היא
היתד, בלעדית.

כלב וריסים
דירת שני החדרים שלה, במבע
!ג העלוב ביותר של העיר, נמצא, לפעמים,
מלבד הטלפון המקשר אותה עם העולם
החיצוני, גם גבר איטלקי בגיל העמידה.
יש החוששים שהוא קשור באנשי
המאפיה.

״אני זקוקה לגבר שישלוט בי, שיגיד לי
לא, שישאיר עלי סימנים כחולים,״ סיפרה
זיוה, כשהתגרשה, לפני למעלה מעשר שנים,
מבעלה, איש משרד־הבטחון. ייתכן שסימנים
כחולים היא מקבלת.
מאז עזבה את ישראל, לא הצליחה זיוה
לקבל כל תפקיד קולנועי, פרט לסרט סוג
ג׳ שהסריטה בריביירה, שנאסר לו־,פצו־ ,על־ידי
הצנזורה ונגנז לנצח. היא מחוסרת עבודה.
היא שותה לשוכרה. היא אכולת ייאוש
וגלמודה.
את יחסיה עם ישראל ניתקה לפני שנים
מספר. היה זה כאשר הגיעה ארצה, במטרה
לזכות בתפקיד מארגו היצאנית בסרטו של

: 1954 הפנטומימאית
גיזרה נפלאח

ופיאות מתנופפות. היא ניגשה סוף־סוף ל״
מיבחן־הבד.
אך התפקיד לא ניתן לה. הוא ניתן לגילה
אלמגור.
השמועות אומרות שזיוה ניסתה אז להתאבד,
השמועות אמרו שהיא התחננה בדמעות
שייתנו לה למלא את התפקיד, אפילו
חינס-אין־כסף. לאחר מכן נראה היה שהשלימה
עם הכישלון, עזבה את הארץ בזעם,
ומאז ניתקה את כל קשריה עם ישראל.
ואז החלה גם הירידה שלה עצמה.

: 1959 תמונות העירום
יחסים הדוקים

לא שם יהודי

**הו ההסבר לכך, שזיוה שפיר־רודן,
שהיתר, נערת־הזוהר הלאומית הראשונה
של ישראל, הנערה הנהדרת, הנחשקת,
הנפלאה, שכל אחד בארץ שמע את שמעה,
שעשרות נערות ניסו לחקות את תסרוקתה
המיוחדת ואימצו לעצמן את שמה ״זיוה״
— כיצד קרה שדווקא היא, מלכת הזוהר —
הגיעה לתחתית הסולם, לדרגה כה ירודה,
שאף ישראלית אחרת מעולם לא הגיעה
אליה? .

החמיצה זיוה את הרכבת. היא כבר מזמן
יצאה מן המחזור.
סיבה נוספת היא, ששחקניות ישראליות
הצליחו גם כשהיו פחות מיוחדות ומוצל-
חות ממנה — משום שנראו ישראליות.
זיוה, לעומת זאת, היתד. ישראלית רק באופן
פורמאלי. למעשה גדלה וחונכה בארצות-
הברית, והיתר, מוצר אמריקאי טיפוסי גם
כחיצוניותה.
עד כמה לא הבינה זאת — מעיד הפרק

: 1962 הכוככנית
_ יאוש נוראי

שד ניו־יורק, אך אינה מוננה להשלים עס העונדה ששוב אינה עוד נונבת
תצלום הזה. העיקר שתאייתו את שמי כהלכה.״
היא
עסקה בפירסומת־עצמית מבלי לברור
באמצעים. באמצעות ענייני אהבהבים,
שהתפרסמו בעיתון השערוריות קונפידנ של,
באמצעות צילומי־עירום מכל הכיוונים האפשריים,
באמצעות יחס־ם־הדוקים עם אנשים
עשירים ומוכרים, כגון טרוחילו הבן,
קונראד הילטון ועלי חאן, ובזכות סופי־שבוע
שבילתה עם כוכבי קולנוע ידועים,
אבל נשואים.
וזאת הייתה, אולי, טעותה הפאטלית ב־
•ותר. כי אותם פירסומים יצרו את ה־אינזאג׳
שלה בצורה שחסמה בפניה כל דרך
לכוכבות — דמותה החלה להצטייר כאילו
היתד, יצאנית־עילית הוליבודית; אשת־שעשו״
עים של נערי־השעשועים הגדולים ביותר בעולם.
ובאמריקה
הפוריטנית מצליחות שחקניות
ילדותיות ותמימיות, ושחקניות מריחות וגורליות,
אך כולן כאחת מקפידות על פיר־סום
חייהן המשפחתיים, או אהבותיהן הגדולות.
כמה
פאתטי הדבר, שזיוה, שהשקיעה ב־פירסומה
את הכל — ולא היססה אף לפגוע
במשפחתה — הרסה לעצמה, באותו פירסום
עצמו, את כל סיכויי ההצלחה שאי־פעם היו

ובאותו זמן החל לבצבץ, בכל מאמצי
הפירסומת, היאוש הנורא.

קישורים וסרטים ושנצים
לבחינה אישית, הפכה זיוה יותר
ויותר מתוחה, יותר ויותר בלתי־מציאו־תית.
גם באופן חיצוני התבטא הדבר. היא
לא ניראתד, יותר כנערה יפה ומצודדת.
המאבק והמאמץ המתמיד להישאר יפה כפי
שהיתר ,.גרם לה להיראות כל־כך מוגזמת,
שכמעט וחדלה להיראות אנושית. פניה החלו
להיות מכוסים תמיד בשיכבה עבה וסמיכה
של איפור. היא חדלה לענוד זוג רי־
׳סים מלאכותיים — אלא הצטיידה בשניים־
׳שלושה זוגות ריסים. היא החלה לאפר ב־
:צבע שחור את פנים־הנחיריים שלה, לבשה
פיאות נוכריות וחלקי־פיאות, ועטתה
יעל עצמה יותר ויותר אביזרים.
גם חדרה במלון ון, בעת ביקורה האחרון,
קושט בצורה הגובלת עם נברוזה —
:הכל היה מלא בקישורים וסרטים — סרס

: 1966 תושבת הארלם
אל המנוחה ואל הנחלה
את זיוה שפיר־רודן — המופיעה לפניה.

החלום התנדף

: 1964 ביקור אחרון כארץ האלמונית ורוד מסביב לשפופרת הטלפון, פרח ורוד
מחובר לעף־רון ושנצים וציצים בכל מקום
בחדר.
זיוה החלה להיראות יותר כמו בובה
מוזרה, המגלמת את דמות עצמה. היא החלה
להילחם נואשות בגילה. היא עברה מזמן
את גיל ה־ ,30 וכשהיא מצהירה בחינחונים
שכבר מלאו לה 22 שנים — היא מעוררת
צחוק.
גם איפורה המוגזם התנקם בה — אפה
שינה את צורתו מרוב ניתוחים פלסטיים,
עור פניה הגיב על הטיפולים הממושכים —
והפך להיות אכול־איפור.
הטראגי בדבר הוא, שדווקא מצלמת־הקול־נוע,
המולך הגדול לו הקריבה זיוה את
עלומיה — היא הראשונה מכולם לקלוט
׳: .את כל הקמטים הקטנים, ואת כל הפגמים
:הזעירים. המצלמה כבר לא כל כך אוהבת

ך* אמת היא, שזיוה אינה שחקנית(
!הקולנוע הישראלית היחידה שנכשלה.
רבות, אפילו מאלה שהגיעו לפיסגה, סיימו
את הקריירה באותה מהירות בה בנו אותה.
אבל לכולן היה לאן ללכת, ורובן מצאו
חוף מבטחים.
אילנה עדן, שגורשה מגן־העדן והפכה
מחוסרת־עבודה אחרי שגמרה לככב ברות,
חזרה ארצה, נישאה למחזאי ניסים אלוני.
חיה הררית, כנ״ל, אחרי בן־חור, חיה באושר
בצמרת החברתית, עם הבמאי המזהיר
של מקום בצמרת.
וכמוהן גם המצליחות: דליה לביא התארסה
לבמאי אירי, עליזה גור נשואה לרופא,
גילה גולן — לעיתונאי. לכולן בית,
וחיים שלווים.
אבל זיוה התחילה מקן־מיבטתים. היא
היתד, נשואה נשואי־אושר ׳,לגבר נאה מאוד
ואמיד מאוד, שהעריץ את העפר עליו דרכה.
היא גרה בדירת פאר, נהגה במכונית־ענק.
כל זה השליכה מאחורי גווה, כלאחר־יד,
כשיצאה לכבוש את העולם, כשהלכה להדי־פך
לכוכבת־קולנוע.
עתה, כשנגמר חלומה, אין היא מעזה
לחזור למקום אליו שואפת כל אחת. כי

עבורה — זהו המקום ממנו התחילה את
הכל. חזרה לשם — נראית לה כהודאה בחייה
שנכשלו.
עבורה השיבה ארצה היא כתקיעת מסמר
בארון־המתים של דמותה. זוהי ההודאה שהכל
חלף עם הרוח. שחלומה התנדף, שהקריירה
שלה עלתה בעשן.

־טובי הכיתה, זיוה הקטנה

—•מדהים הוא, שזיוה עצמה לא תפ־
( | ס ה, כנראה, שהקאריירה שלה מחוסלת.
כשמדברים איתה, היא מספרת על תוכניות
גדולות בסרטים, והיא כל הזמן מדברת
על העתיד הזוהר שאו־טו־טו עומד
להתגשם. או שהיא מנותקת מן המציאות,
או שפשוט אינה רוצה או אינה מסוגלת
להכיר בה.
גם במכתבים היא מספרת על תוכניות
הופעה בקולנוע, בתיאטרון, בטלביזיה. היא
גם מנסה להשתלם באקטורס סטודיו, כי
משם הרי כולם יוצאים כוכבים.
היא פשוט אינה רואה שהגיעה לקץ הדרך.
היא
פשוט אינה מוכנה להודות שהיא,
זיוה־הלאומית, נערת־השער הישראלית המפורסמת
ביותר של כל הזמנים, והנערה
המפורסמת ביותר שהיתר. בישראל — חייבת
לחזור הביתה.

היא חוששת. היא מרגישה שאינה יכולה
לחזור בידיים ריקות, בפנים עייפות, אחרי
כישלון מחפיר וטוטאלי בכל החזיתות. כמו
גלוריה ספנסון ב שדרות סאנסט, היא מרגישה
שהיא חייבת את דמותה למעריציה,
שבנו אותה. למעריצים שמזמן כבר אינם
קיימים.
משום־מה אינה מבינה עדיין, שדווקא
פה, דווקא בארץ הקטנה בה כולם מכירים
אותה, כולם זוכרים אותה בחיבה כילדה
הזוהרת שהגיעה מאמריקה בגיל ,16 כפנטו־מימאית
המוכשרת בבגד־הטריקו על גיזר־תה
הנפלאה, כנערה המסעירה ביותר שהסתובבה
אי־פעם בארץ הזאת, דווקא כאן
יאהבו אותה. כמו שהיא, בלי האיפור הנורא.
בלי השערוריות המלאכותיות. בלי
המאמצים הבלתי־פוסקים, מלאי־היאוש.
זהו, אחרי ככלות הכל, המקום היחיד בעולם
כולו, בו תוכל לחיות, לא כנערה
בלה ברובע־עוני — אלא כדמות. ויותר
משהיא משערת: כי בניגוד לה עצמה, הרואה
עצמה כאחת שלא הגיעה למטרתה,
הרי כאן תהיה תמיד זיוה שהיתר, כל־כך
נהדרת, זיוה הנערצת, זיוה המוכרת.
בארץ לא יקרה לה אף פעם הדבר מפניו
היא מפחדת יותר מכל. בארץ היא לעולם
לא תהיה אלמונית. כאן היא תמיד תהיה
זיוה.
כאן תוכל לבוא אל המנוחה ואל הנחלה.

אנשים
קולנוע בקרוב

״ סתםאר טי ס ט !׳׳
לא פחות מעניין מהמיצעד של צה״ל היו
האישים שחזו בו. על בימת הנכבדים בלט
בלבושו נשיא בית־המשפט העליון, השופט
שמעון אגרנט. גם החום הכבד ששרר באותו
יום לא ניצח את חובת ההופעה של השופט.
הוא לבש חליפה שחורה והדורה,
וחבש מגבעת שחורה מתאימה. רק לפעמים
הוסרה המגבעת מראשו, על־ידי בנו, שישב
לידו, על מנת לחסום את הרוח ולאפשר
לשופט להצית את מיקטרתו • .אדם אחר
הידוע בלבושו הקפדני הוא שר־החוץ אבא
אכן. במהלך המיצעד ניכנע לחום, הסיר
את מקטרונו, אך נשאר בחולצה לבנה, כשהוא
ענוב בעניבה כדת וכדין • .אנשי
מפ״ם, המפורסמים בחלוציותם, הרגישו נוח
יותר. שר השיכון, למשל, מרדכי כג*
טוב, לבש חולצה ללא מקטורן וחבש
לראשו כובע פרשים 9 .חבר מפלגתו, ח״כ
שמואל רוזן, שהוא יו״ר ועדת השירותים
של הכנסת, בלט במטרייתו הלבנה. פעם
היא שימשה לו להגנה בפני השמש, ופעם
כדי להישען עליה• 9בקרב הדיפלומטים
בלט בהידורו השגריר הגרמני, רולף
פאולם, שלא הסתיר את התפעלותו מן
המיצעד, ומדי פעם היה מסביר לרעייתו,
תוך תנועות יד, את המתרחש • .ערב
יום העצמאות מהודה תמיד הזדמנות להעלאת
זכרונות מימי תש״ח. שייקה אופיר,
למשל, שהיה חבר להקת הצ׳יזבט רון, סיפר
השבוע, כי ההופעות לפני הלוחמים יצרו
אצל השחקנים הרגשה לא נעימה — ״הם
פייטרים, ואילו אנחנו סתם ארטיסטים.״
באחת מן ההופעות החליטו שייקר, וחבריו
להתגנב אל משאית לוחמים ולהשתתף
בקרב. רק ברגע האחרון גילה אותם מפקד
הפעולה, הרמטכ״ל הנוכחי יצחק רבץ,
ופקד עליהם לרדת מן המשאית. לא עזרו
שום תחנונים — הפיקוד של צה״ל ראה
בצ׳יזב טרון כלי חיוני להעלאת מוראל הלוחמים.
השחקן שדמה כר־שכיט,
שגם הוא היה איש הצ׳יזבט רון, הודה, כי
לא פעם הסמיק מרוב בושה, כשבתום הי

השופט אגרנט מדליק מקטרת -
חליפה

שחורה

הדורה

וכנו מחזיר את המגבעתמגבעת שחורה מתאימ ה

הערו מים והגגת ,

שגריר פאולס ואישתו במיצעד
הדיפלומט המהודר
הופעות נאלץ ללכת לישון, בעוד שקהל
הצופים יצא לקרב.

״•היה שמח ! ״
יד הגורל התנכלה לה, לכתבת ידיעות
אח רונות דבורה נמיר. ברגע שסיימה
לכתוב כתבה, שקראה לנשים בישראל להגביר
את החיסכון ולשמור על הכסף,
גילתה כי ארנקה, שהכיל כמה עשרות לירות
ואת צ׳יק המשכורת, נעלם 9 .לבוהימה
הירושלמית יש שיטות משלה, כיצד לחגוג
במסיבת יום העצמאות. השנה, למשל, נערכה
המסיבה בביתו של כתב קול ישראל.
ורדי (״היפה״) בן־יעקוב, ובשיאה היכו
רבים ממשתתפיה את הצייר דדי כן״
שאול • .בדיסקוטק של פרדריקה
סגל, חגגו את העצמאות רבים מעשירי
המדינה, בני משפחות טוקאטלי, יעקובסון
ומטלון. בעלת המקום, פרדי, הסתובבה בין
החוגגים כשלגופה רק שימלה אוורירית,
ללא שום אביזר מטריד נוסף 9 .בדיסקוטק
אחר הופיעה השבוע השתקנית כרפה
נאמן בחברת בן־זוג העונה לשם פונצ׳_
היא הזמינה לעצמה מרטיני, ואת בן־זוגה,
שהוא כלב מתולתל, כיבדה בכונצ׳9 .
כשראה אשר הירשברג, קומיסר הסרט
הישראלי, את העריכה הראשונה של הסרט
פורטונה, התלהב ואמר :״נשלח אותו לפסטיבל
הסרטים במוסקבה. זה טרט סוציאלי
כנה — לא כמו סאלח שבאתי.״ @
פורטונה עצמה, אהובה גורן, לא תזכה
כנראה לחזות בהצגת הבכורה, שתיערך בפאריס.
למרות כל בקשות הדחייה שלה,
היא עומדת בקרוב להתגייס לצה״ל. במאי
הסרט, מנחם גולן, הציעה לה להתחתן,
כדי להשתחרר מן הצבא, אך היא דחתה את
ההצעה 9 .עתה, כששלישיית גשר הירקון
עומדת לסיים את הופעותיה, החל אריק
אינשטיין לעבוד על תוכנית־יחיד חדשה.
״המקצבים סוערים,״ הבטיח אריק ,״יהיה
שמח העתונאית רינה רמץ, שנודעה
פעם בתואר ״מלכת הביטניקים״ ,סיימה
זה עתה את מלאכת תיקון אפה, ועם האף
החדש והיפה היא יוצאת עתה לכבוש את
אירופה. תחנה ראשונה: פאריס 9 .היפהפיה
התל־אביבית נירה ירון, המבוקשת תדיר
על־ידי במאיי סרטים, נלכדה לבסוף ברשתו
של הבמאי יצחק (״צפל״) ישורון. היא
תככב, כנראה, בסרטו ארבע ידיים לאהבה.
• בעל המסעדה צבי דהכש, זה שקרא
למכוניתו שלום 2וניסה לעבור את מעבר
מנדלבאום בירושלים, כדי לשוחח עם המלך
חוסיין על שלום בין ישראל למדינות ערב,
הדביק השבוע על מכוניתו את תמונותיהם
של תיאודור (״בנימין זאב״) הרצל ודויד
כן־גוריץ, והבטיח כי בקרוב יגיע
ללבנון. את מסלולו הוא שומר בינתיים
בסוד 9 .בהזדמנות אחרת ביטא את השק־פת־עולמו
במשפט אחד :״יסוד השלום במזרח
התיכון הוא השלום בממרח התיכון.״
• הפיסיקאי הירושלמי פינחס אביבי,
השוהה לאחרונה בלונדון לצרכי השתלמות,
הגיע החודש לישראל לימים ספורים. כשנשאל
למטרת בואו, השיב :״אני מאד אוהב
לנסוע לחו״ל, אבל איך אפשר לנסוע לחו״ל
מחו״ל? לכן אני נאלץ לבקר מפעם לפעם
בארץ, ואז אני נוסע לחו״ל אביבי
עצמו, בשותפות עם דן (״דינדוש״) הורו*
ביץ, בנו של נגיד בנק ישראל, מנהלים

ח״ב רוזן והמטריה
הגנה בפני השמש

השר בנטוב והכובע
חולצה ללא מקטורן

חגי

בלונדון מלחמת חורמה בכתב דבר
אשד. הם מנסים לגייס שם את כל המושבה
הישראלית, כדי שתחרים את אשד,
והכל בגלל ספרו על הפרשה, שהשמיץ את
פינחס לבון והגן על בן־גוריון ואנשיו.

פסוק־ ה ש בו ע
• ראש־הממשלה לוי אשכול:
״ישראל מעורה כיום בענייני המזרח־התיכון,
כפי שלא היתר, אי־פעם.״
@ ״הצופה״ ,יומון המפד״ל :״גידולו
המתמיד של החינוך הדתי מעיד שתושבי
ישראל ברובם הולכים ופונים לעבר המסורת״.

״כ רפ״י שמעון פרס, על
מדיניות האטום :״מדינאי צריך לשקול את
העניין לא לפי המחיר, אלא לפי הערך.״
דידי מנוסי :״דו״ח מבקר המדינה
הוא ביזבוז כספי הציבור, לא פחות מכל
הביזבוזים האחרים שהוא מתריע עליהם —
איש לא יקרא אותו ולא יתחשב בו בין
כה וכה.״

לאחר שטוס ג׳ונס זכה להצלחה עולמית,
באו עשרות מפיקים אל יוצרו, טוני רי־צ׳ארדסון,
וביקשו ממנו לביים למענם סרט
דומה, שיביא להצלחה דומה.
ריצ׳ארדסון סירב, והודה שהוא אפילו
מצטער על שעשה את הסרט הזה. הבטיחו
לו הרבה מאוד כסף, ניסו לפתות אותו
בהצעות מושכות, אך הוא לא התפתה.
הוא רגיל לזה, וכמוהו רגילים לכך כל
במאי העולם. המפיקים אוהבים לשים כסף
על סרטים שכבר הצליחו, וכיוזן שהדבר
בלתי אפשרי, הם שמים את כספם על סרטים
הדומים לאלה שהצליחו.
איש קופץ לגובה. לפני שטוני רי־צ׳ארדסון
עשה את טוס ג׳ונס, הוא רצה
לעשות סרט בשם בדידו תו של הרץ למרחקים
ארוכים. שום מפיק לא רצה להשקיע
בו כסף. כל מי שקרא את התסריט, שאל
אותו :״אבל איך אפשר לעשות סרט שלם
על איש שרץ כל הזמן?״
למרות הקשיים הוא השיג את הכסף ועשה
את הסרט. הסרט הצליח, והמפיקים
באו אליו בבקשות לסרטים דומים. ביקשו
ממנו שיעשה סרט על איש שקופץ כל הזמן
לגובה, או על איש שרוכב כל הזמן על
אופניים. הוא סירב, ועשה את טום ג׳ונס.
כשהוא בא אל המפיקים בהצעה לעשות
סרט על פי ספרו הסאטירי המצויין של
איזלין וו6<1 0116 ,זוגא6 1ור ,1סירבו המפיקים
לשמוע על כך; הנושא נראה להם
חריף מוי ומפחיד. ריצ׳ארדסון עמל קשה,
הצליח להשיג מפיק וכסף, ועשה שוב סרט
שיכבוש כנראה את העולם.
היקיר, או אמריקה לאן? ,כפי שהסרט
ייקרא בעברית, הוא תיאור מזעזע סל אמריקה
של ימינו.
הסופר, ובעקבותיו הבמאי, בחרו בשני
מקומות מסויימים כדי לתאר את שיא הניוון
והמיסחור של אמריקה — אולפני־ד,קולנוע
ובתי־הקברות.
באולפני־הקולנוע תיארו השניים את שוק
הענק למימכר אשליות, ובבתי־הקברות תיארו
איך מוכרים לבני־האדם החיים. תמורת
תשלום־ רב, את המוות.
בתחתי!* הבריכה־ .בבית״קברות גדול
ומפואר, הנקרא המישור הלוחש, צובעים
ומפארים את המתים, מלבישים אותם
בחליפות מפוארות, מכניסים אותם לארונות
מרופדים, שמים בתוך פיהם את המקטרת
שאהבו לעשן, ומלבישים על פניהם את ההבעה
שהיתר, להם בחיים.
אחר כך קוברים אותם בהתאם למקצועם
ולנטיותיהם בחיים. אם היו משוררים, קוברים
אותם ליד פסל של הומירוס, אם היו
בריטסי, קוברים אותם בחלקה הבריטית.
אם היו ימאים, או חובבי סקי מים, קוברים
אותם בתחתית בריכת־מים, וכן הלאה.
לעולם מוזר זה נכנס במקרה אנגלי צעיר,
משורר, ומוצא שם את מאפרת בית־הקברות,
שהיא היחידה המאמינה במוות כפי שיצרו
סוחרי הוליבוד. וכשיום אחד מגלה המאפרת
שבעלי העסק החליטו להמיר אותו
בבית־זקנים למיליונרים, שהוא עסק מכנים
יותר, היא מתאבדת. האנגלי הצעיר קובר
אותה בחלל, במקום באדמה, וחוזר לאנגליה,
כדי ״לנשום קצת אוויר צח.״
סאטירה חריפה זאת, שבויימה בצורה
מרשימה על־ידי טוני ריצ׳ארדסון, מטפלת,
יחד עם המוות, גם בכל הזוועות של החיים
האמריקאים: בסיר הבשר האמריקאי, ביחסים
החברתיים האמריקאים, במוסדות האמריקאים,
בגברים האמריקאים, בנשים האמריקאיות,
במעמדות האמריקאים, ובעוד.
בתור האנגלי המסייר באמריקה בחר
ריצ׳ארדסון ברוברם מורס, שהוא אמריקאי.
את שאר השחקנים מצא ריצ׳ארדסון בשתי
הארצות גם יחד. אם אנגליה סיפקה לו את
סיר ג׳ון גילגוד ואת רוברט מורלי, הרי
אמריקה נתנה לו את רוד שטייגר, את
מלכת היופי של בוורלי הילס, ואפילו את
ג׳יין מנספילד, שהוצאה מהסרט בזמן
עריכתו.
את אולפני הקולנוע, הוא צילם ב מטרו
גולדווין מאייר, ואת בית־הקברות הוא
צילם באחוזתו המפוארת של בעליו של
האמפ״ ר

סטיימס

בילדינג.

אורגיה כארונות־מתים. לישראל
יגיע הסרט זמן לא רב לאחר סיום הסרטתו.
( ה מ שן ב ע מו ד )25

ה עול ם הז ה 495ו

מה זאת
הונגריה?

כשאורה כרטוק עמדה לבוא לארץ,
היא עשתה הרבה הכנות לקראת המאורע,
ובמסגרת ההכנות הללו, ראיין אותה יו ס ף
לפיד, כתב מעריב, שנתן לה כמה עצות:
עם מי להיפגש ועם מי לא להיפגש בארץ.
בין אלה שהוא יעץ לה לא להיפגש איתם
היתה, כמובן, גם רחל המרחלת.
אווה ברטוק יודעת להעריך עצות טובות,
ובאמת היא שמרה על עצמה ממני, והשתדלה
לא רק שלא להיפגש איתי, אלא גם
לא לספק לי שום חומר על עצמה ועל
מעשיה.
היא נראתה בציבור רק עם יצח קי,

צרותיה: מתברר ששמו אותה בחדר לא
נוח במלון אכדיח, חדר שהיה, לפי דבריה,
פרוץ לרוחות וגרם לה לנזלת, ואפילו ליותר
גרוע מזה: לשפעת.
ע־דוא בן־גוריון נחלץ לעזרתה. הוא סידר
לה חדר סגור יותר במלון שרתון, ומרוב
דאגה, הצליח לשכור בשבילה אפילו
שני חדרים, ושם, בשני החדרים הללו שהוא
סידר לה, היא שכבה וסבלה מודירוס.
אומרים שהווירוס היה עידוא בכבודו ובעצמו.
אבל
אווה לא הסכימה להודות ברומן
החשאי שלה, ולכן היא ציוותה על עידוא
לקרוא לעצמו בשם מיסטר דייוזיס. וכל
אנשי המלון הכירו אותו בשם זה.
היא לא רצתה שאני אדע על העניין.
היא גם לא רצתה שדורים תדע על העניין,
משום שדוריס היא ידידתה. אבל היא לא
הסתפקה בכך שקראה לידידה מיסטר דייוויס,
אלא דרשה ממנו לנקוט באמצעים חשאיים
נוספים.
לעידוא לא חסרים אמצעים כאלה. אחד
האמצעים, למשל, היא דיילת אל־על רותי
כן־יהודה, ידידתו לשעבר של ינוקא.
הוא השתמש בה לשם הסוואה.
כהסוואה נוספת שימש לו דוקטור
גיטלר, משום שדוקטור ג־טלר היה הרופא
של אווה ברטוק, שריפא אותה מן
הווירוס שלה. אותו דוקטור גיטלר היה גם
הרופא של עידוא, שריפא אותו מכל המחלות
ההיפוכונדריות שלו והציל את
חייו, כפי שהוא נוהג לומר.
לאחר שאווה נסעה, ולאחר שנודע לי
הסיפור כולו, פניתי לע־דוא וביקשתי ממנו
אישור או הכחשה. הוא סרב לאשר וסרב
להכחיש. הוא רק גנח בהערצה מלאת התפעלות
:״אווה ברטוק היא הונגריה״״
ומי שמכיר הונגריות, יודע למה הוא
התכוון.

קצת בעיות
אילנהרובינא לא התחתנה עם הידיד
אווה ברטוק
הקבוע האחרון שלה, ט ^ חסנפן. עכשיו
מתברר שאולי היא גם לא תתח תן עם ההסוכן
של מטרו־גולדווין־נזאייר בישראל. וידיד
הקבוע החדש הנמצא בפאריס, המהנדס
כשלא נראתה עם הסוכן, נראתה עם בתה 1 .גו גו ויי ט מן. הוא עד לז מן האחרון גרוש
וכשלא נראתה עם בתה, נראתה עם האמא
עם שני ילדים, ואולי הוא יישאר כזה גם
שלה. וכשלא נראתה עם האמא שלה, לא
בעתיד.
נראתה בכלל, וכל ידידיה־למקצוע הודיעו
עוד לפני כמה שבועות הגיעו לארץ
שהיא חולה ומתבודדת בחדרה.
ידיעות תכופו ת, כ שידיעה אחת רודפת את
אבל רק לפני שעזבה את הארץ, ביום
חברתה. ידיעה אחת
הראשון השבוע, נודע לי מה עשתה בשעה
סיפרה שהיא מתחשהיתה
חולה והתבודדה בחדרה. איך זר,
תנת בחוץ־לארץ. הנודע
לי? על־ידי העובדה הפשוטה: האיש
ידיעה שבאה אחריה
היחידי שליווה אותה לנמל־ד,תעופה, חוץ לא שהיא סיפרה מהגברת מרגוט קלאיזנר, היה ישראלי
דתחתנת בחוץ־לארץ.
צעיר ויפה, שלא הפסיק לחבק אותה ולגפף
ידיעה שלי שית הודיעה
שהיא עו מדת
אותה, עד שעלתה למטוס.
להגיע לארץ. ידימי
יכול היה להיות הצעיר הזה? לאחר
עה רביעית סיפרה
בירור קצר הסתבר שהוא לא יכול לה־ות
שהיא לא עו מדת לאף
אחד מאנשי צוות־ד,הסרטה, משום שהגיע
לארץ.
יחסיה עם כל צוות־ההסרטה היו מתוחים
ואז, פתאום, השמאוד.
לאחר בירור נוסף התברר ל־ גם
תרר אצלה שקט גשאיש
מאנשי־הצוות, כולל הבמאי, לא חלס
שום ידיעה,
מור.
בכלל ללוות אותה לנמל־התעופה.
שוס חדשה, ממש
לאחר עוד בירור נוסף התברר סופית
שתיקה מדאיגה. אשהגבר
הוא לא פחות ולא יותר מאשר
פילו האמא רובינא
ידידה,־לשעבר של יעל אבי׳ב, בעלה־לשע־אינה
יודעת דבר,
בר של די רי אן לי כרקר, בקיצור: עי־והיא
נאלצת לשאול
דוא בן־גוריון.
כל יום את שכנתה,
בן־גוריון עידוא מגיע איך השאלה היא:
הגברת זלצמן, אמה
אל אווה ברטוק? פשוט מאוד. הכל התחיל
של פנינה זלצ מו הממסיבת
סילבסטר לפני שנתיים, בביתו של
פסנתרנית, הנשואה אילנה קיץ יוז, מחברו של סמי ימות בשש.
לאחיו׳ של החתן הבאותה
מסיבה קטנה וצנועה השתתפו פימיועד
:״נו, את לא
טר פינץ /א לסרט פיני, אווה כר־יודעת
שום דבר חד ש?״ והגברת זלצמן עוט*ק,
עוד כמה אנשים צנועים מהסוג הזה
גה לה :״לא לא שמעתי שוס דבר. ואת
וגם הצנוע עידוא בן־גוריון.
גם לא?״
למרות שאין שום ידיעו ת מאילנה, הצעידוא
ערך באותה הזדמנות היכרות עם
לחתי לברר ולמצוא שהיא שוקלת ברצינות
הכוכבת אבל ראשו היה נתון באותו זמן
נ שואין עס המהנדס, מ שוס שהיא מאוהב ת
לעניינים אחרים, כמו דוריאן לי.
יכו עד מעל לראש. אותו ויי ס מן הוא גם
אבל הזמן עושה את שלו, וכל דבר, כבן
למ שפחה שהיא עשירה מאוד ו מכובדת
ידוע טבעו לחלוף. ולכן, כשאווה ברטוק
הגיעה הפעם לארץ, היד, עידוא בן־גוריון 1מאוד.
אבל חוץ מזה הצלחתי גם למצוא של פנוי
מכל דבר אחר, והוא יכול היה להרשות
לעצמו להתעניין בכוכבת, יותר מכפי נ שואין הללו יש התנגדו ת חזקה מצד משפחת
החתן, ובעיקר מצד אחיו. אז עדיין
שהתעניין בה בעבר.
והיה לו במה להתעניין. כי מיד לאחר | אל ת מ הרו לאחל לה מזל טוב; יש עוד
היכרותם המחודשת, סיפרה לו הכוכבת את | זמן.

שלו ש הגר א ציו ת
תחרויות מלכת־היופי של השנה עדיין לא החלו. אבל יש כבר כמה ניחו שים בנוג ע להן.
התחרות של השנה ׳שעברה התנהלה ברמה נמוכה למדי. התחרות מלפני שנתיים
היתה ברמה גבוהה יותר, משום שהתחרו בה שתי יפה פיו ת: רונית רינת ודפנה
נוי. ובכן, איזה מראה יהיה לתחרויו ת של השנה?
איש עדיין לא יודע. ה ת מונו ת של המת חרו ת עדיין לא פורס מו במלואן. אבל אני
כבר יודעת שיש שלוש נערות שתתחרינה על הסיכויים להיות מלכת־חיופי של השנה.
הנערה הרא שונה היא ויויאן דל־ביאנקו, לשעבר מלכת־המים של העולם הזה,

ואחת הדוג מניות המצליחות בארץ.
הנערה השניה היא יפה שטרייטר, שעדיין לא שינתה את. שמת, אבל אם תזכה
בתחרות, אין ספק שתשנה אותו. היא כבר די ותיקה ב שטח היופי. ב שנה שעברה היא
נבחרה למלכת־הנגב, בנשף שנערך ב מלון נאות־מדבר.
אבל ב שנה שעברה היא היתח עדיין שמנ מונ ת, וחיילת וחסרת־נסיון בענייני יופי. היא
לא עלתה אפילו לגמר. השנה היא ה שתפרה בכל שלו שת ה שטחים הללו, ויש לה די הר|

סיכויים.
בעלת־הטיכויים ה שלי שית היא חיילת, וכל מה שידוע עליה הוא שיש לה גוף מצויין 1 ושיער נהדר. כל השאר מוטל עדיין בספק.

חמור הז הב
מלון גני יהודה בירושלים ידוע בנוף היפה
שלו, בבריכה הכחולה והזכה המונחת
בלב מידשאה גדולה שמקיפה אותו, בעצים
העבותים המצלים על המתרחצים,
ובפרחי־נוי הנותנים נוי וריח למתרחצים.
לפני חודשיים, בערך, שכבה לה על הדשא
תיירת בשם ג׳ודי. היא היתד, לבושה
בביקיני קטנטן מאוד, והעור השזוף
והחלק שלה בלט לעיני כל מי שמבין בזד״
אבל באותו יום שמש־ לא היו הרבה
מבינים בסביבה, והיצור היחידי שהתעניין
במראה המלבב היה החמור של המלון.
החמור של מלון גני־יהודה הוא יצור
קטן וחביב בן שנה וחצי. העבודה שלו
במלון היא לפזר את הזבל בין הפרחים,
ולסחוב כל מיני משאות קלים.
אותו חמור היה באותו יום מחוסר־עבודה.
הוא הסתובב בין הדשאים של
המלון, וכשהבחין בנערה השזופה וב־

למי מתקתק השעון?
אתי ביטמן היא נערה מסוג הנערות
שאין שום דבר מעניין להגיד עליהן, ובכל
זאת כל עיתוני־הרכילות עוסקים בהן ודשים
בהן. היא עובדת הרבה למען זה.
בהתחלה ד,־א החליטה ללכת לתחרות
מלכת־היופי. היא היתד. בטוחה שתיבחר למלכה.
היא הודיעה על כך לכל תל־אביב.
אבל לאחר שד,חדשה על דבר הליכתה לתחרות
התיישנה, והציבור הרחב חדל לדוש׳
בה, היא מיד החליטה לעשות משהו לטובת
העניין. היא פנתה לנוח מוז ם, מארגן
התחרות, ושאלה אותו מה הם סיכוייה
להיבחר .״כי אם אין לי סיכויים להיבחר,
אני לא אגש לתחרות,״ היא אמרה לו ,״אני
רוצה להיות או מלכה או כלום.״
לאחר שיחה קצרה עם המארגן, התברר
לה שיש לה יותר סיכויים להיות כלום
מאשר מלכד״ ״הוא אמר לי,״ היא סיפרה
אחר־כך לכל שוחרי החדשות בתל־אביב,
״שיש לי המון סיכויים, ושאני באמת יפה
מאוד, והייתי יכולה בקלות להיבחר למלכה,
רק שאני לא מספיק גבוהה, ולכן
אני לא אבחר.״
היא ויתרה על התחרות, אבל הודיעה
בקול רם, שהגיע מקליפורני ה עד כסית,
שהיא תהיה בין הצופות, ויש לד. הסיכויים
הברורים להיות הבחורה הכי יפה
בכל קהל הצופים בבחירת מלכת־היופי.
אחרי זה היא פנתה לשטחי התעניינות
חדשים. היא חשבה וחשבה והחליטה בסוף
שכדאי לה להתעניין בתיאטרון, כלומר,
לחזור אליו.
אל אריק לביא היא לא היתד, יכולה
לחזור, משום שהוא לא רצה. לכן היא
בחרה במישהו אחר, הפעם לא פחות ולא
יותר מאשר בהסלט.
היא הלכה לראות אותו פעם ופעמיים
ושלוש, ואחרי שגמרה אותו על הבמה,
ירדה אליו לחדרי־ד,הלבשה. אבל להמלט,
שמעון בר, יש אשד, ושני ילדים, והוא
לא מצא כל־כך הרבה עניין בחוזיות של
מלכת־יופי שאיננה מלכת־יופי.
לכן עזבה את־ ביטמן את התיאטרון
והחליטה לחזור לחיים האזרחיים, לאהבת
נעוריה הישנה שלה, חבר שלה מהכפר
הירוק, מהתקופה שעוד היתד, ירוקה. היום

ביקיני שלה, ניגש אליה.
הנערה התפעלה מההתעניינות שהוא גילה
בה, והחלה מלטפת אותו וקוראת לו ב־שמות־ח־בה.
אבל חמור הוא חמור. הוא
לא יודע חוכמות. הוא לא הבין היטב
את כוונותיה, התרגז, קפץ עליה, השכיב
אותה על הארץ ושם את שתי פרסותיו
הקדמיות על החזה שלה.
הנערה היתד, בטוחה שנפגעה קשה, ולאחר
שגילתה שאין עליה אף טיפת־דם, וגם
לא סימן לשבר — רצה למשטרה להתלונן.
אבל ג׳ודי לא יודעת טוב עברית. היא
ניגשה אל יומנאי המשטרה וניסתה להסביר
לו בהרבה תנועות מה קרה לה. לאחר
זמן מה תפס היומנאי.
וכך הוגשה תלונה על נסיון לאונס נגד
החמור של גני־יהודה. יום המשפט נקבע.
גיודי עצמה לא תיארה לעצמה שהדברים
יגיעו לידי משפט. מנהל המלון, אילן
פיניק, התייחס אל העניין כאל בדיחה.
אבל המשטרה לא יודעת חוכמות. נסיון
לאונס היא האשמה חמורה, גם נגד חמור.
אי־אפשר להתייחם אל־ה בקלות. יום המשפט
הגיע. הנערה טענה בעדותה שהחמור
השפיל אותה במעשיו, גם אם לא
גרם לה שום נזק רציני.
ביום השלישי נתן שופט בית־משפט־הש־לום
הירושלמי, משה מוסק, את פסק־הדין.
הוא ציווה על בעלי החמור לשלם
קנס של עשר לירות.
נמצא החבר הזה בארצות־הברית.
היא החליטה ועשתה. עד ליום ההחלטה
היא נהגה לענוד על ידה צמיד זהב, עליו
היו כל מיני תליונים. לפי השמועות שהיא
עצמה הפיצה, היה כל אחד מהם שייך לידיד
אחר שלה.
ובכן, ה־א מכרה את הצמיד, ובכסף שהשיגה
תמורתו קנתה לאהבת־נעוריה שעון־
זהב. ובעוד חודשיים, לאחר שתחזה בתחרויות
מלכת־היופי ותהיה שם הצופר, הכי־יפה,
היא תסע לארצות־הברית לבקר את
אותו חבר ואת השעון שלו.
אם לא ישתנו לה בינתיים התוכניות.

אתי ביטמן

יצחק ברא״ז (מימין) כפעולה

צעדת הנגב ביו ם וצעדת הנגב בלילה
ספורט כדורגל
כולד זהר וקסם
עם לכת דורה־גלוס
בכל בקבוק חד ש של דורה-גלוס מצויות
פניני * 0116410 לערבוב הומוגני של
הלכה בגווני האפנה החדי שים.
1 0064 61011־ היחידה המכילה
כבר 411 *460* 16 הלכה ה שומרת על צפרניך.
;; 01164-01.0אינה מ תקלפ ת ומצפה בצורה
שווה ו חלק האת הצפורן.

- 0 1 0 5 5ו 0״ווו 01
^ 1זהר וקסם לצפורנייד

שי קו ל מים צ 1עי
בנבחרת הלאומית בכדורגל משחקים כידוע
הכדורגלנים הטובים ביותר של המדינה•
השבוע זימן המאמן הלאומי של הנבחרה
את 16 השחקנים, שישחקו בראשית
חודש מאי בפינלנד, תחת שם ישראל.
בין ה־ 16 היו שניים, שזימונם עורר חיוך
בין שאר חבריהם לנבחרת. האחד היה מגן
הפועל פתח־תקווה גיורא קפלן. בתחילה
תיכנן המאמן לזמן לנבחרת את המגן המצטיין
של הפועל תל־אביב שמעון (״שים״)
בן־יהונתן, אלא שהוא לא הופיע פעם אחת
לאימון של הנבחרת. יחד איתו לא הופיעו
שני חבריו להפועל תל־אביב ולנבחרת, דויד
פרימו ושאר־ישוב (״שבי״) בן־ברוך. צ׳י-
ייץ׳ החליט, כי הגיע הזמן להיות נוקשה,
לכן ניפה את בן־יהונתן מן הנבחרת.
חכיכ המאמן. שחקני הפועל תל-
אביב טענו, כי לא הופיעו אז לאימון הנב־חרת,
כיוזן -שהם עמדו לפני מישחק ליגה
נגד מכבי פתח־תקווה. עובדה מאלפת היתר״
שצ׳יריץ׳ ניפה מבין שחקני תל־אביב דווקא
את בן־יהונתן ולא את בן־ברור או את
פרימו. הסיבה: ניפוי של אחד מהשניים האחרים
היה מעורר סערה גדולה מדי. העוב-
דה שבמקום בן־יהונתן זומן קפלן, חברו־לקבוצה
של חביב המאמן נחום סטלמך,
היא מיקרית.
מגן אחר, שזימונו היה תמוה, היה אברהם
שטמברג, מסקצית הכדורגל נם־צ־ונה.
שטמברג הוא שחקן שמאמנו, דויד (״דודו״)
קרמר, אמר עליו שהוא משחק בקבוצתו
רק הודות לעובדה שצ׳יריץ׳ החליט לזמנו
לנבחרת. לפני חודש נקרא שטמברג לנבחרת
הנוער, נופה אחר־כך על־ידי מאמן
נבחרת־הנוער עמנואל שפר. זה לא הפריע
לצ׳יריץ׳ לזמן אותו לנבחרת ישראל.
איש לא העז השבוע להוציא מילה על
הזימונים התמוהים של מאמן הנבחרת, כי
הרי אסור לאיש להתערב בשיקולים זד
מיקצועיים שלו.
שחקנים דרו ששקט

בהפועל פתח־תקווה יש יותר מדי שחקנים
טובים, לכן מענישים את השחקנים
שאינם ממושמעים. עד לשנה האחרונה היה
אבשלום מרקום הבלונדי, מכוכבי הקבוצה
המלבסית. כמעט בכל מישחק הוא היה
מבקיע שערים לזכותה.
בעונה הנוכחית הוא הסתכסך עם המאמן
של הפועל פתח־תקווה, אדמונד שמילוביץ׳,
ומאז הוא לא נחשב לכוכב. במשך כל
מישחקי הליגה הוא לא השתתף ביותר מאשר
בשני מישחקים. באחד מהם הוא
אומנם הבקיע שני שערים והביא לקבוצתו
ניצחון חשוב בשיעור 1:3על מכבי תל-
אביב, אבל מנהלי הפועל פתח־תקוזה חושבים
שקודם כל צריך להיות סדר, ולכן
מרקום לא משחק בינתיים.
מזכיר הפועל פתח־תקווה אורי קרני :״כל
שחקן שלא נותנים לו לשחק, מרגיש את
עצמו מקופח. היד, לו סיכסוך עס המאמן,
והוא לא שיחק חודש בתור עונש. אחר־כך
הוא היה פצוע, ולא שיחק בגלל זה. עכשיו

הוא עוד לא בכושר הטוב שלו, וזו הסיבה
שהוא לא משחק.
״בקבוצה גדולה של אנשים טבעי שיש
לפעמים סיכסוכים. בכל קבוצה יש אחד או
שניים שרבים עם המאמן. אצלנו זה קרה
למרקוס. אני חושב שהבעיה תפתר בעונה
הקרובה, כי אדמונד שמילוביץ׳ מסיים את
תפקידו בד,פועל פתח־תקווה.״
מישטר כמו כצבא. אבשלום מרקוס
עצמו עשה השבוע את הכל, כדי למצוא חן
בעיני הנהלת קבוצתו. הסיבה: הפועל פתח־תקווה
עומדת לנסוע בעוד כמה שבועות
לאנגליה, הולנד ובלגיה, ואבשלום מרקוס
לא רוצה להחמיץ את הנסיעה.
בפתח־תקווה הילכו שמועות על אי־שיתו־פו
של מרקום במישחקי קבוצתו .״בהפועל
פתח־תקווה,״ הסביר אחד האוהדים ,״יש
מישטר כמו בצבא. מי שלא עושה מה שאומרים
לו, אפילו שהוא הכוכב הכי גדול,
מפסיק להיות כוכב.״
כוכב־לשעבר מרקום :״כרגע אינני יכול
להגיד אף מילד״ אני צריך עכשיו שקם. רק
אז אוכל לשוב ולשחק.״

הליכה
הו פהה־י!
הכל התחיל ב־כ בתמוז תשכ״ה. עורך־
הדין הפתח־תקוואי יצחק ברא״ז החלים שצריך
להתחיל ללכת ברגל, וכי אי־אפשר
יותר לנסוע במכונית. מאז הוא הולך ברגל,
ועד עכשיו הוא צבר כבר 31 תעודות ועשרות
מדליות על השתתפות בצעדות ובי
ריצות. ברא״ז ( )40 השתתף בצעדת הכינרת,
בצעדת הגליל, בצעדת הר מירון, בצעדת
הנגב ביום ובצעדת הנגב בלילה.
הליכה כשבת. אחרי שהוא השתתף
בכל כך הרבה צעדות של אחרים, החליט
שהגיע הזמן לארגן צעדה בעצמו. בשבת הקרובה
יתחיל המיבצע הגדול. אז תתחיל
צעדת החופים .1966
במשך שש שבתות יצעדו מאות חובב•
הצעדות, כל פעם בקטע חוף אחר של הארץ.
בשבת הקרובה יצעדו מאשקלון לאשדוד.
אחר־כך מאשדוד לבת־ים, מחוף
רידינג לנתניה, ומשם למיכמורת. בשבת החמישית
יצעדו ממיכמורת לחיפה, ולבסוף
מקרית״חיים לראש־הניקרה.
עד עתה נרשמו לצעדה 600 איש, ויצחק
ברא״ז מקווה שמספר המשתתפים יגיע לאלף
.״גם מי שיבוא ביום הצעדה עצמו,
וירצה להשתתף, נאפשר לו את זד״״
צעדת החופים הקרובה הביאה להתגשמות
חלומות של רבים. מאות מכתבים, שהגיעו
למישרדו של עורך־הדין הפתח־תק־וואי,
בירכו אותו על הרעיון.
כתב אברהם תמיר, מעובדי דבר, :אני
מפעילי החברה להגנת הטבע, וזה שנים שאני
חולם על טיול לאורך חופי הים התיכון.
רעיון זה לא נתן לי מנוח במשך שנים...
אין כצעדת התופים למרגוע, יופי ובריאות.״
נהגי קואופרטיבים, פועלים מבתי־חרושת,
שוטרים וחיילים, כולם כתבו שללכת לאורך
חופי ישראל זה רעיון עולמי, ושהם רוצים
להשתתף. כל אחד משלם שש ל״י לכל
שבת. אם יהיו גרעונות, תכסה אותם רשות
הספורט.
אך יצחק ברא״ז לא מסתפק רק באירגון
צעדות; הוא גם משתתף בהן ומנסה את
המסלול לפני שהוא נותן לאחרים ללכת בו.
״הייתי הולך במשך שנים למישחקי כדורגל,
ועכשיו אני רואה שזה לא ספורט. זה
קשור בכסף, ויש קנוניות. הספורט האמיתי
הוא הליכה.״
העולס הזה 1445

קולנוע

(המשך נזענווד )20
סרטים מסוגו של אמריקה לאן מגיעים,
בדרך כלל, לארץ שנים לאחר הסרטתם.
אבל לאמריקה לאן היה מזל מיוחד. את
המזל הביאה לו סצינת האורגיה שבתוכו.
בסצינה זאת מוזמנים קציני צבא־ארצות־הברית
לבית־הקברות, על מנת לבדוק את
תכנית שילוח המתים לחלל, במקום קבורתם
באדמה. לאחר הדיונים נערכת לכבודם אורגיה:
נערות ערומות למחצה מחכות להם
בארונות המתים, מפשיטות אותם, ומתעל־סות
עימם בצוותא.

בולגריה

קשה לתאר שארצות־הברית תרשה להכניס
לגבולותיה סצינה המתארת סגני־אלופים
ואלופים, מעוטרים באותות־גבורה, שוכבים
חצי ערומים עם נערות חצי ערומות בתוך
ארונות־מתים.
ישראל הרשתה. זאת לא בעייה של הצבא
שלה. זה רק הצבא האמריקאי. הצנזור
הישראלי לא פסל את הסצינה שבזכותה
הגיע הסרט לארץ. הוא צדק. סצינת האורגיה
בסרטו של טוני ריצ׳ארדסון היא אחד
הדברים הפחות מיניים שיכולים להיות. היא
כל כך מדהימה, כל כך מזעזעת, יש בה
כל כך הרבה זוועה עד שלא נשאר מקום
למין.

של יין ו שו שני ם

התחלת האורגיה כ,,אמריקה לאח״
מה שאסור בארצהז־הברית —

מרפא והתרגעות
בולגריה ידועה בסגולות המרפא המיוחדים
שלה בזכות מעינות המים
המינרליים. בסופיה־בנקיה, בחיסריה,
בקיוסטנדיל, תמצא שירותים רפואיים
מעולים לרפוי מחלות עצבים, לב,
כליות, דרכי המרה, סוכר, חוט השדרה
ושיגרון. כל זאת בתנאי פנסיון
ממדרגה ראשונה ובהשגחת
רופאים מומחים.

סרטים
נערה אג רו פי ם
אלימות כשכונות העוני (מקסים,
תל־אביב; ארצות־הברית) הוא סיפורו הפחות
או יותר קלאסי של נער השכונות הגדל
בין פחי האשפה, מתרוצץ ברחובות עם
החברים שלו, בזמן שהאמא שלו בוכה,
והאבא שלו מכה אותו, או אותה, לפי
מצב־הרוח.
הוא גדל והולך לבית־ספר לעבריינים צעירים,
מקבל מכות מהמדריכים, אחר כך
גדל עוד יותר והולך לבית־סוהר ומקבל
מכות מהסוהרים, ואחר כך הוא מתחיל
ללמוד התאגרפות והופך לאט־לאט אלוף.
מבלי לדלג על הבעיות הקשורות בכך:
אשד, שלא סובלת מכות, הפסד אחד בקר־

מחירים נוחים

שיא האורגיה
— מותר בישראל

יירה מזהירה של ניצחונות, סחטנות מצד
סחטני הבוכס וכר.
המתאגרף של רוברט וייז, שביים את
אלימות ב שכונו ת העוני בשנת ,1956 הרבה
שנים לפני סיפור הפרברים, מונע על־ידי
שנאה פראית שאינה נותנת לו להסתגל
לאיזו שהיא מסגרת של חיים, של בית־הסוהר,
או של הצבא. הוא שונא את החברה
ונלחם בה, ובאלה המייצגים אותה בשבילו.
בהתאגרפות הוא מוצא פורקן לשנאה הזאת.
הוא מעביר אותה אל היריב.
למרות הדמות המשכנעת שיצר פול ניומן
במשחקו, למרות הדיאלוגים הטובים של
הסרט והקצב המהיר שלו, הרי הגיבור
נוטה יותר מדי לצד הסופר־מן. הוא יותר
מדי מאושר, מצליח, גיבור, חזק, ועל כן
שטחי. מי שלא גדל על סרטים כמו צ׳ מ פיון,
וכל מאות החיקויים שבאו אחריו, אלא על
סרטי הג׳יימם בונד, יפיק גם מסרט זה
הנאה הרבה יותר גדולה מזו המגיעה לו.

ישראל
חפשאת האוווה

התעלסות כארון מתים
לא נשאר

מקום למין

בולגריה, ארץ התיירות העממית, מציעה
לך מרכזי נופש חדישים וצירוף
נדיר של ים והר בכפיפה אחת.׳ טיי ל
הקיץ בבולגריה והתרענן במי הבדולח
השקטים של הים השחור, השתזף
על ״חולות הזהב״ שטופי השמש,
טייל בעמק השושנים, שאף לריאותיך
אויר הרים צונן, מבריא ומרגיע בתנאי
אכסון מעולים ובמחירים נוחים.

צילומי הסרט הסתיימו. עושים מסיבה.
מזמינים כל מיני נשים וגם את ציירת התפאורות.
כל הנשים מרגישות לא כל כך נוח,
וגם ציירת התפאורות, כי עולם הקולנוע זר
להן, וגם לה.
כולן הולכות הביתה, אבל היא מתאהבת
בשחקן הראשי ,״אהבה אמיתית, פתאומית
וחסרת־תקודה.״ לשחקן הראשי יש רק שאיפה
אחת בחיים, לעשות חיים. נוצר קונפליקט.
היא
מסרבת לעשות איתו חיים, הוא עוזב
אותה באכזריות והולך לחדר השני, עם
אשד, אחרת. היא הולכת לאותו חדר ומגלה
פתאום, לתדהמתה, מה שהם עושים שם.
היא יוצאת מדעתה.

חוץ מהבעייה ״לתת לו או לא לתת לו׳׳,
ישנה בסרט, אותו סיימה זה עתה א־רנה
גיטרי, גם בעיית האשה חסרת האונים מול
עולם הקולנוע האכזרי.
אפיזודה זו, שתארך 14 דקות בלבד, היא
חלק מתוך סרט ארוך, שאירנה גיטרי מתכוננת
לעשות בעזרת אולפני נבע. הסרט
כולו יספר על נשים שונות וייקרא לגברים
הכניסה אסורה.

אירנה גיטרי היתד, בהתחלה רקדנית,
אחר־כך היא היתד, עיתונאית ושחקנית, ואו
החליטה ש״כדאי לעבוד בשביל המצלמה
יותר ברצינות,״ והפכה במאית. את השחקנים
לסרטה היא בחרה בעצמה, כולל את
השחקנית הראשית, המגולמת על־יד׳ עצמה,
את הסיפור כתבה היא בעצמה, את הדיאלוגים
המעטים שבסרט חיברה היא בעצמה,
ועכשיו היא תערוך את הסרט בעצמה, ותציג
אותו בעצמה. בפני קהל.
״אני לא זוכרת שהייתי אי־פעם כל כך
מאושרת כמו עכשיו, ואני לא זוכרת שאיי
פעם עבדתי כל כך הרבה כמו עכשיו,״ היא
אומרת, ומוסיפה :״אף פעם לא פעלתי בכיוון
אחד בלבד. תמיד עסקתי בעשרות
דברים בבת אחת. תמיד עבדתי במלוא האנרגיה.״
היא
אוהבת סרטים שיש בהם קונפליקטים,
הומור וטרגיות. היא אוהבת סרטים
שיש בהם הרבה עלילה, והרבה תוכן, והיא
אוהבת סרטים הדנים בגורלה של האשה.
״האשד, נותנת יותר מדי,״ היא אומרת,
״היא רודפת אחרי הגבר והגבר שונא אותה,
בכל העולם. יש לי הרגשה שמתחת
ללבוש שלנו נשארנו כולנו אותן נשים
רגישות, המקבלות מכות, סובלות ומוכרחות
להמשיך לחיות.״
הפיתרון שלה הוא לחנך את הגברים. היא
מחנכת אותם פעמיים בשבוע, שעתים כל
פעם, בבית־ספר לנימוסין בתל־אביב.

בבתי הנופש וההבראה, ליד המעינות
המינרליים, כולל פנסיון מלא וטיפול
רפואי — בחדרים של שתי מיטות
מ־ 6עד 8דולר ליום.
ב״חולות הזהב״ ו״חוף השמש״ פנסיון
מלא ושרותים ממדרגה ראשונה
— בחדר של שתי מיטות מ־5.50
עד 6.50 דולר ליום.
בסופיה — בבתי המלון המפוארים
״בלקאן״ ו״רילה״ פנסיון מלא ושרו־תים
ממדרגה ראשונה בחדר של שתי
מיטות מ־ 6.50 עד 7.50 דולר ליום.

טיולים בינלאומיים
סיורים של 3ימים באניה ; בלווית
מדריכים מומחים: ורנה — אי סטנבול
— ורנה מ־ 46 עד 68 דולר לאיש.
ורנה — אודיסה — ורנה מ־ 46 עד
68 דולר לאיש.

בולגריה מציעה לך בתי
מלון חדישים, בילוי
מופלא במחירים עממיים.

בוא לבולגריה ־
ותיהנה מסבר פנים ח ם
פנה לסוכן הנסיעות שלן
לקבלת פרטים נוספים.
אשרות כניסה לבולגריה אפשר לקבל
בצירות בולגריה בישראל — רממ״גן.
הנציגות לעניני תיירות של בולגריה
בישראל: רחוב אבן-גבירול ,59ת״א.
שחם לבינסון אילון
1 העול ם הז ה 1495

ל הלן ר שימת ב תי המסחרה מו ס מ כי םמטעם
חבר ת חן שרותים בע״מ — ה מפי צים
הבלעדיים של מ כונו תהכ בי ס ה ,,קנדי״
בישראל חב׳ חן שרותים בע״מ.
תל־אביב: פרידמן, רדיו הם, רח׳ הס 6א׳ .״כביסוו״,
רה׳ הגדוד העברי • 29 הללה את ורדי, רה׳ בן־יהרדה •*!
• חנות חשמל קסטרו, דרך יפו • 17 סלון ,32 רחוב בן־
יהודה • 32 חנות חשמל אליהו לבל, שד ירושלים ,29
יפו * חנות חשמל ורדי את פינדר, שד׳ ירושלים ,28 יפו •
חנות חשמל יצחק ברנדר, רחוב רזיאל ,28 יפו • ״אור קור״,
רחוב אלנבי • 118״אור צליל״ ,רחוב לבונטין ,1ראובן
רוטנברג • ״חשמל חן״ ציצוביץ, שדרות חן • 59
״.רון קור״ ,רחוב גרוזנברג • 28״אלקטרונוע״ ,רח׳ ואר״א
• 2חנות חשמל אלג׳ים, שד׳ ירושלים ,37 יפו > ״אלקטרו־קלסיק״
,רחוב בן־יהודה • 198 חנות חשמל ישראל גרון,
רח׳ 4מס׳ , 103 גבעת־עליה, יפו • חנות חשמל מצא ושות׳,
כביש פ״ת • 7חנות חשמל גולד, רח׳ סלמה • 139
״אלקטרומט״ ,רח׳ המלך ג׳ורג׳ • 68 חנות חשמל זמיר,
רח׳ פינסקר • 31 חנות חשמל שכטר, רח׳ דיזנגוף • 123
חנות חשמל קליין, רחוב הרצל • 32 חנות חשמל ג׳ורג׳
שטרן, הדר יוסף • תנועת המושבים, רח׳ ריינס • 6
חנות חשמל ב.פ.ג. בע״מ, רח׳ קרליבך • 15 חנות חשמל
״דאפא״ ,רח׳ ארלינגר • 2חנות חשמל פייגו, מרכז מסחרי
, 17 רמת־אביב • נוסבאום אברהם, חנות חשמל, דיזנגוף
• 169 יובן, רח׳ הכובשים • 46״סלון מרכזי״ ,בן־יהודה
• 32״מרקור״ ,ציוד קרור בע״מ, נחלת בנימין • 17
רדיו טלביזיה ברוך, רח׳ אצ״ל ,29 שב׳ התקוה. רדיו
וחשמל ״צליל אור״ ,רחוב האצ״ל ,44 שב׳ התקוה •
״חשמל ורדיו״ כהן יעקב, רח׳ אבן גבירול • 72 איזמן
ישראל ,״חשמל צ׳לנוב״ ,רחוב צ׳לנוב • 50 קנטרוביץ,
רח׳ הרצל .54
גבעתיים :״אורון״ וקסלמן אהרן, רח׳ כצנלסון • 135
חשמל ״חן״ ,מרכז מלאכה, רחוב כורזים • 5״האומן״,
רחוב כורזים • 5חנות חשמל, להב יהודה, רחוב
כצנלסון .7
רמת ־ג * :חנות חשמל שירי, רח׳ ביאליק • 59 חברת
״אור־רם״ ,רח׳ ביאליק • 67 חנות חשמל ״גל־רון״ ,רחוב
ארלוזורוב • 26״רדיו חן״ ,רחוב ז׳בוטינסקי • 87 ואות
חשמל טלססר פייגלסטוק, רחוב ביאליק • 36״אלקטרו
אקספרס״ ,רחוב ז׳בוטינסקי • 139 בנימין צברי ,״ארמון״, 4 רחוב ז׳בוטי£זקי^ 17ד

העולם הזה 1495

לרגל מכירת מכונת הכביסה ״קנדי״ ה־ססססג
בישראל, אנו מכריזים על הגרלת שי בין רוכשי
מכונות ״קנדי״ (בחותמת המפיצים הבלעדיים
לישראל חב׳ חן שירותים בע״מ).
כל קונה מכונת כביסה ״קנדי״ החל מפרסום
מודעה זו יקבל בצמוד לתעודת האחריות את
תלוש הה שתתפות במבצע.
המשתתפים ישגרו סי סמא קולעת בת 5—6
מילים המתחרזת במלה ״ קנדי ״ .זכות
השמוש בסי סמא זו תהיה ברשותה הבלעדית
של חברת ״ חן שרותים בע״מ״.
פרם ראשון —3000.

ל״י במזומן

—1000.

ל״י במזומן

פרס שני

פרס שלישי —500.

ל״י במזומן

פרס רביעי —500.

ל״י במזומן

ובנוסף יוגרלו מוצרים פטנטיים חדשים בעולם :

מבריקי רצפה

מתוצרת 1דגם 16

מבריקי רצפה

מתוצרת 1£? 1י 7דגם 18

שואבי אבק

מתוצרת 1דגם 14

שואבי אבק

מתוצרת 1דגם 15

10 מיבשי שיער

מתוצרת 1דגם 31

10 מיבשי שיער

מתוצרת 1דגם 33

10 מיבשי שיער

מתוצרת 1דגם 34

מיבשי שיער

מתוצרת ״פלמינגו״ (דנמרק)

מגהצים חשמליים מתוצרת ״פלמינגו״ (דנמרק)
הקלים בעולם ובעלי מוו סת חום
אוטומטי.

או טו מ טיי ם
10 מרססים
״פלמינגו״ (דנמרק).

לגיהוץ

מתוצרת

10 תומכי חוטי חשמל
״פלמינגו״ (דנמרק).

למגהצים

מתוצרת

(סך הכל 4פרסים כספיים ו־ 77 פרסים מתוצרת
חוץ בערך כולל של למעלה מ־ 10000ל״י).
המבצע בפיקוח —
מר א. הורביץ, מנהל המכון למסחר הוגן
(מקודם המכון לדרכי הגינות).
ב״כ חב׳ חן שרותים בע״מ
רואה החשבון של החברה
פרסומאי החברה
תאריך ההגרלה 10.7.1966 :

חיפה: סלו ^ מהיר ״ ,ר, נביאים • 17״בית הז|8מל״,
רחוב הרצל .57
ירושלים: חנות חשמל שטרן, רחוב מלכי ישראל • 29
גולומב ,״המומחה״ ,רחוב יפו • 72 אורבוך, סלון חשמל,
רחוב שלמון • 5״טכניקור״ בע״מ, רחוב יפו • 70
״גל־אור״ ,רחוב שמאי • 9״פלסקול״ ,רחוב שמאי • 8
חשמלית, רחוב המלך ג׳ורג׳ • 27״אורלי״ ,חנות חשמל,
רחוב שמאי • 23 האחים רג׳ואן, רחוב בן־יהודה .2
כני־ברק: מושל שמואל, רחוב רבי עקיבא • 59 זאב
גרוס, רחוב עקיבא • 137 חנות חשמל מאיר, רחוב רבי עקיבא • 41 פולק, מרכז מכונות כביסה, רחוב טרפון .4
בת־ים :״גלובוס״ ,שדרות העצמאות • 67 חנות חשמל, ירחמיאל סומך, שדרות העצמאות • 62 יעקב רחמים,
רחוב רוטשילד • .31 כאר־שכע: חנות חשמל חיים פטמן, רחוב טרומפלדור • 67 רהיטי כיטבון, רחוב מורדי
הגיטאות • .4אשק לון: חנות חשמל כהנא, רחוב צד,״ל • 2חנות חשמל קלמן רוזנהק, רחוב הרצל, מרכז •
חנות חשמל ״אורלי״ ,עתיקות, מרכז מסחרי, שכונת שמשון • ברטון ,״מגדלור ר חו בו ת: טיקטין, הרצל 152
• מרדלר, הפועלים • 5הדני ,״פז־גז״ ,רחוב הרצל • 183״קורית״ ,רחוב הרצל .161כפריכנה: יוסף כהן.
גדרה :״אורות״ ,רחוב רש״י. פתח * ת קו ה: סמי גרון, רחוב חובבי־ציון • 24א. ויסמן, רחוב חובבי־ציון • 23
אברהם מנור, רחוב חיים עוזר * 10״השרון״ ,רחוב חובבי־ציון • 18״היאור״ ,רחוב הברון הירש .1לוד: שיניצקי,
רחוב הרצל .54ר א שון ־ ל ציון: צוקר, רחוב רוטשילד • 40״גלי־אור״ ,ברנפלד, רחוב רוטשילד .41ר מ תיי ם :
שורץ, ע״י אגד במרכז. הרצ לי ה: שטראוס, רחוב סוקולוב • 18 נפתלי אורי, רחוב הכוזרי ,2/1שכון חסכון •
״רדיו צליל״ ,סוקולוב ,48 הרצליה. נתניה: שכב, רחוב הרצל • 43 לבני חלד, רחוב הרצל • 35 פריד ולטר,
רחוב שטמפפר • 3אושר, שדרות בנימין • 13 אחים פוקס, רחוב הרצל • 51 רדיו סוטין, שדרות בנימין .6
טכע ון: בן משה, מרכז מסחרי. נצרת: שופיק חוסיין, שוק מרכזי • כספי, מרכז מסחרי ,8נצרת עילית. עכו :
בן־עזרא, רחוב בן־עמי .24 חו לון: אמדו, רחוב סוקולוב * 65 יצחקי, ככר סטרומה. ת ל ־ מונ ד: אהרון חקיה,
מרכזי מסחרי. קריתגת: גולד יוסף, מרכז מסחרי • 21 גרוס שלמה, שד״ר גת • 146 גרין, רחוב חרמון .75
ע פו ל ה: אחים שטראוכלר, בנין אגד. כי ת ־ ש אן: צבי אטינגר. דימתה :״אורות דימונה״ ,מרכז מסחרי.
א ש דו ד :״סוכנויות הדרום״ ,רחוב רוגוזיו .31חדרה: צבי אמזל, תחנת אגד • ״גביש״ ,פרידמן, בית פלטרין •
הכט, רחוב רוטשילד • 38 מסליק אשר, הדר יוסף, גבעת אולגה, חנות .7נ ם ־ צי ת ה: לרר את שוחטוביץ, רחוב
קרית ״ א תו :״דגון״,
וייצמן .25כפד ־ אתא: צימרובסקי, רחוב העצמאות .60רעננהז בלוף, אחוזה .10
מרכז מסחרי חדש • זיגמונד, מרכז מסחרי • חנות חשמל גרינברג. מכריה: יוסף קובי, רחוב הפרחים. ז כ רון־
יעקכ: טוקר, רחוב המייסדים. כפד ־ סכא: גנדל מרדכי, רחוב וייצמן • 116 שניידר את גרינברג, רחוב וייצמן 110
• שמעון שמחה, רחוב וייצמן .66ת ל ־ ח נן: קולס ירחמיאל. רמלה: חיים וולזרי, שדרות הרצל • 35 אברהם שלי,
רחוב הרצל .98 או פ קי ם: רחמיאן שמעון ,״גלנטריה רחל״ .קריתמלא כי: סעדי ששון, מרכז מסחרי .60
אילת :״אלקטרוניקה״ ,גלוברמן מאיר. נהריה: הרשקוביץ, קרית עשור, שכון ממשלתי. ק רי ת ־ ש מו נ ה :
יואל ישראל, מרכז רסקו מס׳ .2יהוד: נחום יצחק. כפררמה: אחים יוסף. נו ף־י ם: חיים ליפשיץ, מרכז
כי ת ־ שמש :
פרדס ״ חנה: דוגלס.
מסחרי. רמת ״ השר ון ׳ מוסלבי פואד, חנות מם׳ ,5מורשה . 1284
דננברג דוד, מרכז מסחרי. כיתדגן: סגל, רחוב העצמאות .64

^2£1 \ 117

מעובי השעונים
יובל ססו שנים

שעון ״זניט״ מ הוו ה, מז ה 100 שנים,
סמל לדיוק, שאין למעלה הי מנו,
מעודן
ולעיצוב

בעולם

א מחת
ציור
צ״ד ב עי דו
רענן לוריא ( )34 הוא מיקרה מעניין של
זהות כפולה. בארץ מכיר אותו כל קורא
עתונים כקאריקטוריסט מוכשר. לא תמיד
מסכים הקורא עם הרעיון שמאחורי הציור,
אכל הוא חייב להודות, כי רענן מביע את
דעתו בצורה מבריקה, .
ואילו בחוץ־לארץ מכירים את רענן כצייר
פורטרטים. הוא הספיק להציג את יצירותיו
בחמש תערוכות באמריקה, זכה לביקורות
כמו זו שהופיעה בהארפרם מאגאזין :״ציוריו
מניו־יורק גורמים לבן ניו־יורק הנוקשה
ביותר חדווה והפתעה.״
קונסול ישראל במונטריאול, דויד ריבלין,
הביע זאת אחרת :״זה תענוג לפגוש כאן
צייר שלא צריכים להחזירו הביתה על חש•

״אשה״ שד רענן
קץ לזהות מפוצלת

ו ע יו ו הנהדר ב חיי ך!
דטעותין היפות ביותר!
״ מועדו טיול הצעירים של
•תורעולם־,יוצא לאירופה וו השנה החמישית
גם אתה ונם את תונלו להצטרף לטיול
ול־מועדוך ולהנות מטיול מרהיב נתבדה מהנה.
השנה לאיטליה היפה, שויצריה הרעננה,
צדפת התוטטת וספרד הרבגונית.
יציאה .7 :ו 2
חזר

במטוסי * אי ז
חוב רו ת ו הו שמה בכל מ ש רדי
הנ סי עו ת.
חב רו ת ב־ מו עדון מ ללא
ת ש לו ם לכל המשתת פי ם
ב ע׳ולו

בון השגרירות, בגלל כשלון התערוכה
שלו.״ על פורטרט של רב־אלוף יצחק רבין,
שהוצג במונטריאול, כתב מבקר מקומי :״יש
הרגשה שהוא עומד לתת בכל רגע פקודה.״
״זה סנסציוני:״ איזה משני האמנים
הוא רענן לוריא האמיתי? הוא עונה בלי
היסוס: הצייר. כל הכשרתו המקצועית (״בלי
גוזמה, התחלתי לצייר בגיל שנתיים, למדתי
ציור אחרי שסיימתי את בית־הספר התיכון,
השתלמתי בחו״ל״) היתד, בכיוון
הציור הקלאסי. הוא נגרר לשדה הקריקטורה
כי עורכי העיתונים שידלוהו לכך.
המודל הראשון שלו היתה אשתו תמר.
מבקר ידיעות אתרונות המנוח, אשר נהור,
ראה את עבודתו, החליט לעודדו בכיוון זה.
המודלים הטבעיים שלו היו האישים, שאותם
הירבד, לצייר בקריקטורות שלו. הוא
העלה במכחול וצבע את דיוקניהם של נשיא
המדינה זלמן שזר, הרמטכ״ל רבין, דויד
בן־גוריון, משה דיין. אבל העדיף תמיד ילדים
ונשים, שעוררו תמיד תשומת־לב מיוחדת.
רק פעם אחת ערך תערוכה בירושלים.
יום לפני הפתיחה, במלון המלך דויד בירושלים׳
הגיע לשם משה דיין, ועמו ידידה,
כדי להראות לה את הפורטרט שלו. היא
נדהמה, אמרה כי הציור חושף לעיני כל את
אופיו של דיין — אולי יותר מדי. הציור
הוסר, ולא הוצג מאז בארץ.
זהות מפוצלת. בישראל אין רגילים
לראות כיום פורטרטים כיצירות אמנות.
אולי זאת גם הסיבה, מדוע בא לו פירסומו
של רענן דווקא בחו״ל. הוא עצמו החליט
מראש לא להיאבק על החדרת האמנות ה־מסויימת־הזאת
לאופנה.
עתה הגיע רענן למסקנה, כי יש לשים
קץ לזהות המפוצלת. הוא מתכוזן להשלים
את היריעה גם בישראל, כדי שיוכר במולדתו
כפורטרטיסט׳ לא רק כקריקטוריסט. עד כמה
יצליח להיות צייר בעירו, אפשר יהיה לראות
בעוד מספר שבועות, כאשר יפתח בתל־אביב
את תערוכת הפורטרטים שלו.
* בע שור האחרון בידיעות אחרונות,
הוא

מועתק

בעתוניס

נושם

אמריקאים.

ה עול ם הו ה 1495

במדינה __תיאטרון
(המשך מעמוד ) 16

שלה, הובעה הסברה שמעתה יקבל
ראל אופי עצמאי יותר. אך העלאתה של
מוקד על המוקד הפריכה סברה זו.
קול יש
אירועים

רו שדה19
היה לי עצוב
כמו לילד עזו ב
ו שרתי שירים של לא־כלום.

(משירי הפסטיבל הקודם)
באולם הכי טוב, ישב הקהל הכי טוב,
ושמע איך הזמרים הכי טובים, שרים שירים
שחוברו על־ידי חובבים.
בלי חיבה, בלי סיבה. כמו כל שנה,
התקיים הפעם בערב יום העצמאות, פס־מיבאל
הזמר הישראלי, בו בוחר הקהל את
שלושת הטובים מבין עשרה שירים חדשים.
השנה הוא התקיים בירושלים, בבנייני האומה,
המלאים מפה־לפה באומה, במיטב בגדי
השבת שלה, שהאזינה בחגיגיות לשירים
אינפנטיליים כמו תני את ידך, לא כן סתם,

עותיו. נוסף לכך הראה סריטה עמוקה בפניו,
ליד פיו.
אך מדכאת עוד יותר עדות ידידו, שהוא
כה צעיר, עד כי שמו נאסר לפרסום. הוא
הצביע על סימני פגיעות בפניו, וסיפר:
.אני לא הייתי במכונית הגנובה. הייתי
באותו יום במועדון שברמת־ישראל,
עד עשר בלילה, ואז הלכתי לישון. יש
לי הוכחות שדברי נכונים.״
השופט פסק* שלפני ששולחים אותם
למעצר — יש לשלוח את שניהם אל
הרופא.

פשעים
סי פו רהספס רי ם
ספסרים ערבים זה לזה. כך חשבו גם
ליאו גאייר וזאב רושניק, שהלכו יחד לקולנוע
אסתר בתל־אביב. הם עמדו בתור
וקנו כרטיסים, בשתיים וחצי לירות כל
אחד. לפני ההצגה באו לקולנוע, מכרו אותם
בארבע לירות הכרטיס.
שוטרים שעברו במקום, לא התפעלו ב־

בלי חיבה / ,בו אי, חייכי כמו תמיד בלי סיבה.

נושא השירים היה כמעט אחיד: הוא והיא,
על רקע של שלכת, טללים, ים ושקיעות
מעבות. בקיצור — הטבע. מסתבר שהכי
פופולרי אצל זוגות צעירים, זה כוכבים.
בשיר השניים (פרס שלישי) ,יודעים הכוכבים
להתעופף: הסתכל על הכוכב
אין הוא שט לו, אין הוא עף.

ביצירה בואי ילדה משתפך האהוב בשגיאות
דקדוקיות על הכוכבים אס נפל מרקיע כו כב
/נבקש על כל מה שנאהב. ובשיר שי,
מתלבטת האומללה: מה אתן לאהובי, מה
אתן? /באמת, מהי מלוא רקיע כוכבי־חן!
ופך מלאים השירים בכל מיני כוכבים, בצירוף
נשיקות בכמויות עצומות.
הישמר כא מחמדי מאביה. הניגוד
החריף הוא לא רק בין פאר המעמד לרמת
השירים. הפגם הוא ברעיון עצמו: הושרו
רק שירים של אנשים שטרם הוכיחו את
עצמם. כי אף משורר או מלחין שהצליח —
לא ישלח את שיריו לפסטיבאל הזמר. נוסף
לכך נבחרו מחמישים, עשרה שירים בעלי
צביון אחיד מדי. שירים טובים היו נדירים.
מה פלא, שמכונות החישוב, שפלטו כעבור
חצי שעה בלבד את בחירת הצופים,
קבעו שפרס שלישי מגיע לשיר כזה: ישקני
מנ שיקות פיהו /אן אמרי לי, יפתי, מי
הוא /ת שקני מנ שיקות פיה /ה שמר נא,
מחמדי, מאביה. במקום השני זכה השיר ריח
תפוח ואודם שני, שהוא, מה שנקרא, שיר־עם־רגש:
שובי אלי קי נן הציפורת /שובי
צביה אל ערש הצבי. זה שבעברית נכונה

ציפורת זה פרפר, ולפרפר אין קן, זה לא
חשוב. פרט טכני. העיקר הכח־נה.
ומי קיבל פרס ראשון? השיר ליל סתיו,
שאת לחנו היפה חיבר חיים צור, העימר.
ומה יש בתמלילי הכל יש בו: גם אוהבים
וגם שקיעה, ושלכת, וערב, ורוח, וכמובן
כוכבים: ב שמי הערב כוכב נולד /שולח חרש
א לין ב ת

/ניצנוץ של פז, שיש בו רז.

ואיך שיר כזה מקבל את כל הפז, בסך
אלף חמש מאות לירות — זה באמת רז.

משטרה
להק די םמכהדת דו פ ה
המאבק הסתיים ברחוב המאבק. השוטרים
הגיעו לשם, כשהם רודפים אחרי מכונית
מוסטאנג דוהרת, וכל החברה על המדרכות
צועקים אליה בעידוד :״תעשר, סיבוב חד!
תיסע על שני גלגלים!״
גונבי ה מוס ט אנג 071־ 230 הבחינו בשוטרים,
שמעו את החברה, ונמלטו על נפשם
בסיבובים חדים, על שני הגלגלים. ליתר
ביטחון, הם גם ניסו לדחוק את הניידת
אל הקיר.
רק אחרי שהוזעקו באלחוט ארבע ניידות
נוספות, סגרו כולן על ה מו סטאע המשתולל,
ביחוב המאבק שבגבעתיים. המכונית נעצרה,
דלתותיה נפתחו, ושלושה בחורים קפצו
החוצה ונעלמו בין הבתים.
בפלל לא הייתי במכונית. המשטרה
עצרה בסביבה חשוד אחד. שני נעצר מאוחר
יותר. אחרי 48 שעות הובאו בפני השופט.
במשך אותם יומיים לא הספיקה המשטרה
אפילו לערוך להם מסדר זיהוי. מה שכן
הספיקה, סיפרו החשודים.
משה כהן ( )18 סיפר איך שוטרים הצליפו
בהם בשוט. הוא הסיר את חולצתו,
הצביע על פצעים וחבורות על גופו וזרוה
סו ל ם הז ה 1495

רושנייק ואמו בבית־־המשפט
האם

סירבה

לשחרר

מיוחד משיטות ההתעשרות של השניים,
שלחו אותם לתא־המעצר.
גאווה מקצועית. מקץ 48 שעות נקראו
בפני השופט אברהם מובשוביץ, קיבלו
שיחרור בערבות בסך 500 לירות. לליאו
גאייר נמצא מיד ערב, שהשליש את הסכום,
והוא הלך לו לדרכו. זאב רושניק
ביקש מהמשטרה להתקשר עם אימו .״היא
תשלם את הערבות,״ אמר.
למחרת בא ליאו לכלא, לראות מדוע
בושש חברו לצאת. הוא התיישב באולם
בית־המשפט, שמע כיצד זאב מובא שוב
בפני השופט, ומספר ביגון שאימו מסרבת
לשחררו בערבות.
ליאו גאייר קם מבין שורות הקהל והודיע
:״אדוני השופט, אני מוכן לתת את
הערבות.״ השופט התפלא :״רק אתמול
שיחררתי אותך בערבות ושוב אתה פה?״
״בטח אני פד״״ אמר ליאו בגאווה מיק־צועית
,״באתי לשחרר את החבר שלי!״
ואז הפקיד את הערבות, וידידו יצא.
בדרכם החוצה גיחכו זה לזה .״מזל שהצלחנו
לספסר כל כך טוב השבוע,״ אמר
ליאו ,״אחרת לא היה לי מספיק כסף לשחרר
אותך, שלא תצטרך לשבת בעד ה־ספסרות
הזאת.״

הנ םרהס טן
המלט (מאת ויליאם שייקספיר, עברית
אברהם שלונסקי, בי מוי ותפאורה קונרד
סוינרסקי, ב תי א טרון הקאמרי) הוא סטודנט.

חוזר, נסיך־אקדמאי אשר השתלם בחוץ־
לארץ.
קשה לו להסתגל. הוא חוזר לארץ עם
מיטען מרשים של ידיעות וכוונות טובות,
אבל צריך גם לדעת להסתדר. כולם יודעים
שהוא מוכשר, ואינטליגנטי, ואיש־העולם,
אבל הוא מרגיש שלא למד את העיקר. ה־כושרים
שלו הם יותר מדי הומאניים: הוא
תוצר של חממה אוניברסיטאית, בוגר ב־מדעי־הרוח,
פילוסוף. להירהורים שלו קשה
למצוא קהל, גם לא שיכבה דקה של אנשי־רוח.
הארץ הזאת, בכלל, קטנה עליו. פרובינציה.
קשה
לו להשתמש בפרוטקציה. יש לו,
אומנם, קרובים בצמרת השלטון, אבל אין
לו תודעה פוליטית, כדי לנצל את העובדה.
זמן רב מדי נעדר מן הארץ, לא עקב בעניין
אחרי השינויים ביחסי־הכוחות. עכשיו
גם הקשרים שלו מפוקפקים, והוא תלוש
כמו כל שליח בחופשת־מולדת, גורם לאי־נעימויות.
קשה
להאשים אותו. אילו היה צעיר יותר,
זועם יותר, היה אולי נכנם מהר לעניינים,
מנסה להילחם על זכויותיו, לשנות את המצב.
אבל
את המלחמות הגדולות הוא כבר
עבר מזמן, בתוך עצמו. כך, על כל פנים,
מסתבר ממשחקו של שמעון בר. המלט שלו
מצומצם ומרוכז בעצמו. הוא מובס כבר
במערכה הראשונה, וממלא את כל השאר במחדלים
עם הצדקות מילוליות. הוא עומד
רק על זכותו להתבטא באריכות. יש לו,
לדעתו, מונופולין על צער ועל רגישות, ויש
בו, לדעת כולם, מידה לא קטנה של טרח־נות.
מיטה*
רל,וכ. זה נסיך קטן ולאה, אבל
מעניין, ומוצדק כולו על־ידי הטקסט. אולי
איננו בדיוק גיבור טרגדיה, הלוחם בגורלו,
בודאי לא גיבור־האומה הלוחם בסביבה,
אבל במדינת הגמדים יש מקום גם לפירוש
כזה. צריך למצוא לו רק מסגרת מתאימה,
במה צנועה לערב של קריאה, או להופעת־יחיד.
אבל
בקאמרי גוררים אותו על מסלולים
של דוגמנות. מבטיחים לו מאבק לפי גירסה
מודרנית, עם משמעויות חברתיות חדשות,
ועם השלכות אקטואליות, לפי מיטב דרישות
האופנה.
דבר זה מחייב, כמובן, שיטה אחרת
של בימוי, ושל מישחק, וזה מצריך מיבחר
מזהיר של שחקנים. כי הוא חוזר לארץ בת־זמננו,
למדינת־משטרה, ואי־אפשר להסתתר
בה מעינו של המשטר. צריך להפעיל עליו
את לחץ השלטון, לכפות עליו להיזהר בכל
מילה.
לכל מילה שלו יש ערך בטחוני, כי ב־גירסה
כזאת הוא מאיים בקיומו על הקיים
מסכן את סביבתו ומסתכן.
בהצגה הנוכחית הוא סתם קורבן של
מבוכות מיותרות. שחקנים וניצבים מדקלמים
מולו הרבה מאד שורות, אבל כנציגי
המשטר הם מגלים תודעה בטחונית של חנוונים.
קשה
לו מאוד להתייחס אליהם ברצינות.
בגלל התפאורה והבימוי הוא מרגיש לפעמים
כמו תייר, צופה במחזה המוני של אור־וקול.
לפעמים נידמה לו שהוא בכלל בארץ. דנמרק,
של סוינרסקי, היא ארץ הצהריים, מוצפת
אור חמסין. אין בה שמץ של מיסתו־רין
צפוני, ואין בה בכלל אנשים של
ממש.
יש בה הרבה מאד דמויות. הן נתקלות
בו, אולי בכוונה, עורכות לו מיפגנים של
גינוני חצר. כולן מרשרשות לו במיטב המחלצות,
מנפנפות לו במיטב החרבות, נאנחות
בשקדנות, לפי קצב התרגום. שחקן
נודד אחד (משה חורגל) מתחפש פתאום ל-
בן־גוריון, נושא נאום ארוך ונמלץ, גונב
לו את ההצגה. אבא שלו המנוח (עידו מוסג־זון)
לובש פתאום שריון חלוד של אבירים,
מטריד אותו ברעש ועשן. החברה שלו
(שושנה שני) עושה לו סצינות מתוך מאו־רת־הנחשים,
וחבר אחר (נחום שליט) רומז
לו רמזים של קוקסינל.
מזל, כי כל השאר כמעט מתים משיעמום.
ליתר ביטחון הוא הורג אותם, אבל רק
בסוף.
חטיבת הסטודנטים
תל־אביב
ביום הרביעי 4 ,במאי, בשעה ,20.30
תתקיים בבניין מדעי־הרוח של אוניברסיטת
תל־אביב, אולם ,223 אסיפה
בה ינאם

אורי אבנרי
על הנושא :

איזו מדינה
אתם רוצים?
הנואם יענה על שאלות הקהל. כל
הסטודנטים מוזמנים.

חטיבת
תל־אביב
ביום השני 2 ,במאי, בשעה ,20.00
במערכת העולם הזה, רחוב גליקסון
,8תל־אביב (ליד קולנוע תל־אביב),
יתקיים דיון על

דרכה של התנועה
כבסים לדיון ישמש מאמרו של
דן יעקובסון בגליון הראשון של כוח
חדש.

חברים ואוהדים מוזמנים.

מדורת
ל״ג בעומר
תתקיים ביום הששי 6 ,במאי, באכזיב,
באכסניית אלי אביבי.
אש המדורה תודלק בשעה .21.00
החטיבות האזוריות תדאגנה להסעה
מאורגנת ולסלי־כיבוד. תוכנית־בידור
חטיבתית — רצוייה.
למדורה מוזמנים חברי התנועה, אוהדיה
וסתם צעירים וצעירות בגילם
ו/או ברוחם.
עקבו־נא אחרי ההודעה שתתפרסם
במדור זה בשבוע הבא.

״כוח
חדש״
הגליון השני של בטאון התנועה
נמצא עתה בהכנה. הוא יהיה מוקדש
בעיקרו לוויכוחים פנימיים, דיון
על דרכי התנועה ודו״ח על פעולותיה.
חברים
ואוהדים הרוצים להשתתף
בגליון, ישלחו־נא בהקדם את החומר
שלהם לפי הכתובת: כוח חדש,
ת.ד ,136 .תל־אביב.
חברים ואוהדים שטרם קיבלו את
הגליון הראשון, יכולים לבקשו בכתב
מת.ד ,136 .תל־אביב, או בטלפון
ממזכירות התנועה׳ מם׳ ,30134
תל־אביב.

שנ ה 29

מספר 1495

לפני עשר שני
הסעירה את הארץ
והעול בתמונות־ה
עכשיו היא גלמודה ומיואשת כרוכע-עוע

ז׳ אייר תשכ״ו27.4.1966 ,

הסחיר 1 2 0אג׳