גליון 1496 מתאריך 4 במאי 1966

הצג PDF מעבר לתצוגת תמונות עוד משנת 1966

עמוד 1

פתח כ-PDF פתח כתמונה

מספר

1496

ה אם פקדהממ שד ת שראד דפגו ע ביהוד, בבגדאד?-

ל ה עו ב ס רז ה
נו־גוויוו:

עלילות שואו!

13 הס לנון:

פרשה דומה!

בן־פורת

יש לי מסמכים!

עמוד 2

פתח כ-PDF פתח כתמונה

הדוגב ־ ד ה

ה דוג מ ה

החד טה

חו ה של היו ם לוב שת ת ח רוני ם. תחרונים —
ההתקד מו תהמ ענינ ת ביו תר בתח תוני נשים מ אז
עלה ה ת אנ ה של חו ה.
ת ח רוני ם — תחתוניתחרהאכסק לו סי ביי ם
מהלנקה. סטרץ׳ של סב רינ ה, ב תכל ת, א דו ם לבן,
צבע־עור, ורוד, צהוב־לימון, שחור, לילך ו כ חול
כהה. מיוצר מ־ס /ס 100 חו טי הלנקה.

התפנקי

סברינה

* חוטי הלנקה מיוצרים על ידי חב׳ הברלון בע״מ ישראל
ברשותה הבלעדית של חב׳ הברליין, שווייצריה.
י י —יייי

ייי

— *חמלגעעון אזלזן

קורם חדש של חודש אחד
(שעתיים \ 2בשבוע) ל

נפתח ב״אולפן גרג 0 1 1 2 0 0
בהנהלת מר חייםכר ״ קנזא, ביום ה /ה־ 5במאי.

הצלחה מובטחת! הרשמו מייד!•

השבוע נפטרו באופן פתאומי שני אישים, שנבדלו זה מזה באופן קיצוני. אך היתד, להם
תכונה אחת משותפת: הם היו בלב ובנפש ידידי העולם הזה, עזרו לו בשעות קשות
ביותר וסיפקו לו ידיעות חיוניות.
ישראלבר, שנפטר לפתע בכלא שאטה, היה אחד המוחות המזהירים ביותר במדינה.
הידידות בין בר ובין עורכי השבועון המסויים נקשרה בביתו של יצחק שדה המנוח,
בשנת . 1951 בשבילנו היה בר כבר אז שם־דבר. כי מאמריו בימי המאבק, שהכילו ניתוחים
,מבריקש, .של תנוקת־שיחרור ן ך,טאקטיקה הצכאיס ש^ה . 4היו רשומים-,על לוח, לבנו, .
בשיחותינו עם בר גילמו שקיים דמיון רב בדעותינו, בייחוד על חובתה של• ישראל
להשתלב במרחב. דיעות אדה: שהיו אז בבחינת כפירה
׳ ׳ג1£יר ,3ושנחשבו עלידי״׳רציס לבגידה, י£רו׳ ׳ בינינו ~קש1־ ׳
אוטומאטי.
לכן התפלאנו שבעתיים כאשר, בימי פרישת הד״ר משה
סנה ממפ״ם, הכריז בר שהוא מתכוון לחזור ולשרת את
בן־גוריון. אף שהיתר, לו לכך הנמקה מבריקה, לפי מיטב
הדיאלקטיקה המארכסיסטית, נראו לנו הדברים סתומים. גם
אז לא חדלנו להתפעל מכושר־ד,ניתוח המזהיר שלו. כל
שיחה עימו לא היתד, רק מעניינת מבחינת תוכנה, אלא גם
חוויה אינטלקטואלית — מן הסוג שהוא נדיר מאד בישראל.
אולם גם כאשר נמנה עם מקורבי בן־גוריון, קיים קשר
ישיר והדוק עימנו. בשיחות פרטיות הביע את הדיעה כי
בן־גוריון מביא את המדינה לעברי פי פחת. הוא עודד
אותנו, כאשר פתחנו, ערב מיבצע־סיני, במלחמה הקשה
ורבודו,-סכנות נגד צעירי בן־גוריון, אותם כינה ״כנופיה
פאשיסטית׳׳.
בר מסר לנו אינפורמציה שוטפת על הנעשה בצמרת
מערכת־הבטחון, אינפורמציה שעזרה לנו מאד לגבש את דיעותינו ולרכז את התקפותינו.
הוא היה הראשון שניתח באוזנינו את הצד השני של מיבצע־סיני ( .שנודע לציבור לראשונה
רק לאחרונה, מספרו של משה׳ דיין) .אך הערכותיו המדיניות היו בעינינו חשובות אף מן
הידיעות שהביא. מובן שכל השיחות האלה נתקיימו באופן פרטי, ושמרנו עליהן בסוד כמוס.
זמן־מה לפני התלקח פרשת־לבון, בשיחה ארוכה ומעמיקה במיוחד, הביע בר באוזני
אורי אבנרי את מסקנתו המרכזית על המצב, :אין בארץ סיטואציה מהפכנית. אין כל
אפשרות לבצע בה מהפכה פוליטית, כי אין נושא חברתי למהפכה כזאת. לכן תפקידנו
האקטואלי אינו להפוך את המישטר, אלא למנוע בעדו מלהרוס את המדינה. יש במישטר
הקיים אנשים המסוגלים להביא לחורבן ישראל תוך כמה שנים, כמו בן־גוריון, פרס, דיין
ועמיתיהם (בר הבדיל בין בן־גוריון, אותו העריך כאדם בעל מוסר משלו, ובין נערי־חצרו,
שלדעתו היו משוללי כל מוסר שהוא) .יש במישטר הקיים יסודות אחרים, שלא
יביאו לתיקון המצב, אך שימנעו לפחות הידרדרות מסוכנת. יש לתמוך באלה האחרונים.״
על פי תיזה זו פעלנו בימי פרשת־לבון, והיא הצדיקה את עצמה בתקופת עלייתו של
אשכול והדה־בן־גוריוניזציה.

אותה שעה כבר ישב בבית־הסוהר. הידיעה על מאסרו ירדה עלינו כמהלומה. לא קל
לעכל את העובדה כי השילוב של מוחו המזהיר ואופיו המיוחד העבירו אותו לפסים שליליים.
בשביל העולם ר,זה היתד, פרשת־בר עונה של סקופים חסרי־תקדים. היינו העתון הראשון
שהודיע למדינה על המאסר — ולצורך זה הוצאנו בשעה אחת אחרי חצות במוצאי־שבת,
גליון מיוחד שגרם להתקהלות של אלפי אזרחים בעיר ך,ישנה באמצע הלילה. הגילויים
על עברו — שמעולם לא לחם בספרד, כפי שטען; שלא היה דוקטור; שלא היה בשוצבונד
האוסטרי; שמעולם לא קיבל הכשרה צבאית — הדהימו גם אותנו. אבל ראינו גם את
הצד השני של המטבע: שאיש כזה הפך, בלי כל ספק, להוגה־דיעות צבאי־מדיני בעל שם
עולמי, בזכות החינוך שהקנה לעצמו.
אין ספק שביצע פשע, ועל פשע זה הוא נדון בצדק. קל היה לנו להתנכר לו. אך לא
עשינו זאת אז, ולא נעשה זאת עתה. בעינינו נשאר, עם כל שגיאותיו, דמות מזהירה.
בכלא כתב ספר, שפירסומו אחרי מותו יכה גלים במדינה. ספר זד, כבר היה גמור
בעיקרו, כאשר נחלה רשימת העולם הזה — כוח חדש את נצחונה בבחירות. בר ראה בכך
סימן־דרך בעל חשיבות מכרעת, ושינה לכבודו את הפרק האחרון של ספרו, שהפך אופטימי
הרבה יותר מכפי שהיה קודם לכן.
חבל שאיש מזהיר זה הלך ללא־עת, מבלי שתרם למדינה את אשר יכול היה לתרום לה,
אחרי ששנותיו האחרונות עמדו בסימנה של טראגדיה קודרת.

ר*מ?ן — מעולם לא קראנו לו בשמו הרשמי, ראובן גרינברג — לחם איתנו בחזית
אחרת: נגד עוזל ושחיתות ציבורית. תוך כדי כך, הפך בעצמו נושא לכתבות רבות שלנו.
הראשונה נגעה לכפר אבו־גוש, בו היה רומק בן־בית. הוא קיים קשרים עם בני הכפר
עוד מן הימים בהם גייס כמה מצעיריו לשורות לח׳׳י. כאשר
נרקמה המזימה, בשנת , 1951 לנשל את הכפר מאדמותיו,
על אף עזרתו לירושלים הנצורה, היה רומק הראשון שנזעק
להצילו. הוא עבר במערכות העתונים, הפגיז את משרדי
הממשלה במכתבים, ובעזרתו הפעילה נכתבו בהעולם הזה
כתבות שעזרו להפר את המזימה.
_ על קירות בתים אחדים בארץ — וגם במערכת העולם הזה —
תלויות תעודות של הענקת אזרחות־כבוד של אבו־גוש,
למצטיינים במלחמה זו. החתימה היא חתימתו של המוכתר,
מחמוד ראשד אבו־גוש. השמות נכתבו בעברית בכתב ידו
של רומק.
אותה מלחמה סיבכה את רומק במלחמה עד חורמד, עם
המשטרה. כי הוא יצא בסידרת האשמות חמורות נגד קציני
משטרה ששירתו באבדגוש. בתגובת־שרשרת התפשטה המלחמה
הקטנה הזו למלחמה בצמרת המשטרה. כתגובה הועמד
פעם אחר פעם למשפט, אך תמיד יצא זכאי. פעם אף הצליח
להוכיח, כי המשטרה קנתה עד בכסף נגדו. נקמתו הגדולה
באה, כאשר פוצץ את סודו של יעקב בר־אור, פרקליט מחוז תל־אביב. הוא גילה כי בר־אור
כלל לא סיים את לימודיו באוניברסיטה, הביא לפיטוריו.
אם פרשת קסטנר הגיעה למימדיה, היה זה גם בגלל רומק. הוא הקים את הועד להגנת
מלכיאל גרינוואלד, אבי אותה פרשה, עזר לממן את המשפט הגדול. הוא גם עזר לכל איש־מחתרת
לשעבר (אחרון בסידרה: יעקב חרותי) שפנה אליו בצרה. הוא יסד אגודה בשם
האגודה לזכויות האדם בישראל, בתיקווה דון־קישוטית גדולה.
המלחמה הרצופה היתד, הורסת אנשים אחרים, אך לא את רומק. הוא אמנם התרושש
מבחינה כלכלית, שקע בחובות עצומים. אבל הוא יצא מן הסבו בכוחות עצמו. בן המשפחה
האמידה מווארשה החל עובד בכל עיסקה שנזדמנה לו, החזיר חובות — ועוד הילודה לאחרים.
את ידיעותיו וקשריו — גם הכמוסים והמפוקפקים ביותר
— העמיד לרשוו! העולם ה1ה. תמיד השאיר חצי תריסר
מספרי טלפון.,בהם ניתן׳היה להזעיקו יומם ולילה.
לביתו בירושלים היה חוזר רק פעם בשבוע, לבלות
את השבת עם משפחתו. כך עשה גם בשבוע שעבר —
בפעם האחרונה. הוא נפטר משבץ הלב, בהיותו בן .50

ת ״ א: גורדון ( 5טל 236209 .מ־ 8עד 10 ומ־ 5עד )8
ח י 5ח? בי״ם ״במעלה״ (טל 64922
העולם הזה 1496

עמוד 3

פתח כ-PDF פתח כתמונה

מכתבים
טי נתן את ההוראה?
למר אורי אבנרי שלום,
אם תקרא בעצמך מה שכתוב בשבועונך,
על מיקרה בגדאד (העולם הזה ,) 1494 תמצא
שהכותרת בשער
עתונך אינה אלא
עלילת־שווא.

דויד כן־גוריון,

תל־אביב
דברי ח״כ בן־גור־יון
מתייחסים לכותרת
״עסק־הביש הראשון
של בן־גור־יון״
,שהסתמכה על
העובדה שהמאורעות בכתבה המתוארים
אירעו בעת כהונת ח״כ בן־גוריון
מר בן־גוריון כראש־הממשלה
וכשר־הבטחון. העולם הזה ישמח
אם ח״כ בן־גוריון יוסיף להבנת הפרשה על־ידי
קביעת האחריות המעשית לדברים.

שלום כראש חוצות
הפשרת הקיפאון ביחסים בין הערבים
לישראלים, עליה עמד העורך בכתבתו, מצאה
את ביטויה גם בשידור הטלביזיה האמריקאית,
ספור עד לאפס, שהתפרסמה ב־עתונות
בגלל תצלומי־הכור בדימונה.

מי שקרא בעיון את דבריו של נשיא
מצרים, גמאל עבד־אל־נאצר, נוכח לדעת כי
הוא לא קרא להשמדת ישראל, אלא דיבר
על מצב מלחמה בין ארצו לבין ישראל,
שבא כתוצאה מאי־מילוי זכויותיהם של
הערבים הפלשתינאים.
מדבריו ניתן להבין כי פחדו מפני הצטיידות
ישראל בנשק גרעיני, וחוסר נכונותה
לתרום משהו לפתרון בעיית הפליטים,
הם־הם המזינים את מצב הלוחמה הנוכחי.
זה מעודד, כי זה סותר את הטענה הישראלית
הרשמית, כאילו עבד־אל־נאצר רוצה
לחסל את ישראל בכל מחיר.
מאיר לוין, חיפה

חד־צדדיות ד 0וכ!ראטית
לידיעתכם: כתבתי מכתב למדור המכתבים
של מעריב, והתרעתי בו על חד־צדדיותו
של הכתב הפרלמנטארי שלו, יהושוע
ביצור.
הוכחתי במכתבי כי הכתב הנכבד מתעלם
לגמרי מסיעת העולם הזה — כוח
חדש, למרות שפעולותיה והופעותיה מעוררות
הערכה.
וראו איזה פלא: הצהרון הדמוקראטי לא
פירסם את מכתבי.

דורון בקרמן, תל-אביב

פלא.

גילוי הכנה
היה מעודד מאד לקרוא את כתבתו של
אורי אבנרי על פגישותיועם מנהיגים
ערביים (העולם הזה
.)1495
אולם דבר אחד־מפריע
לי: הפחד
של הערבים, המסכימים
לדבר עם ישראלי,
מפני פירמום
שמותיהם ותוארם.
לא מספיק לגלות
הבנה וללחום למען
במחשכים. השלום צריך גם אומץ לצאת
עם סיסמת השלום
כף אליהו
בגלוי ובראש חוצות.
מבחינה זו יש להעריך מאד את נשיא
תוניסיה אל־חביב בורגיבה.

מניה, אותה היא מכנה בשם ״מולדת המרצחים״.
אנו
חושבים במונחי־שינאה כאלה על
מדינה, איתר. אנו מקיימים מזה שנים קשרים
הדוקים של תרבות, כלכלה ופוליטיקה,
ואחר־כך מתפלאים שמתייחסים אלינו בהתאם
ליחסנו אל העולם.
אם אנו עם נבחר, גזע עליון שכולו
תכלת, מה אנו עושים על כדור הארץ הזה,
שכולו שורץ עמים טמאים?
עלינו לעבור לכוכב־לכת אחר, שיהיה
כולו רק שלנו — שם נוכל לחיות ח־י־מוסר
סטיריליים.
חנן גן, רנזת־השרון

שמץ שד חגינות

תל-אביב

ברצוני להציע לכבודו, הח״כ אורי אבנרי,
הצעה חסרת־תקדים: כיוון שכבודו טוען
השכם והערב שישראל לא בסדר בכל המובנים
— כולם מושחתים, יש הפלייה גזעית
ועדתית וכו׳ — אין ספק שהוא רוצה
לחיות בארץ אחרת.

הקוראה הסטודנטית דליה אגמון (העולם
הזה ) 1493 קוראת ממרחקים, מניו־יורק,
להחרים את קוראי השבועון שירדו לגר־

לכן אני מתחייב לעשות מגבית למענו,
כדי לממן את נסיעתו, לכיוון אחד, כמובן,
(המשך בעמוד )4

משה בן־אליהו,
גזע עליון

מסורת עתיקת יומין בתרבות ובאומנות
מלווה את יון מאז ימי־קדם, מסורת של
עם ידידותי ועליז שיצאו לו מוניטין
במידת הכנסת אורחים. נוסעי ״ או לי מ פי ק ״
נהנים מהשרות המסורתי המפורסם מזה
שנים בקוים האירופאים המתבטא גם
בדיוק, בטפול בנוסע ובהרגשתו הטובה.

החל מ 1-ביוני ,1966 חונכת ״אולימפיק״
את הקו החדש לארה ״ ב דרך יון, עם
המטוסים החדישים והמשוכללים
* (6ז! 31צ 6ק1י 9 7 0 7 / 3 2 0 5ת681 8061 זיד 0א

בעלי טוח הטיסה הארוך ביותר בעולם.
סרטי קולנוע ומוסיקה רוגעת ילווך בקו
ארה״ב.

טוסב הנ אהעםחברהמ הנ ה ,
״אולימפיק׳ ממזגת מסורת וקדמה

!).זס׳זי 9י, |\16 זזז^3ז5(6ווז1, £זג1<{1ח3ז? ,ו1ם!זו, 21 חס^רוס^ ?31-15 סוזזס? 1:1,ג1ודו^ 608, 1513

עמוד 4

פתח כ-PDF פתח כתמונה $העולם הזה - גליון 1496 - 4 במאי 1966 - עמוד 4 | מכתבים (המשך תעמוד )3 ומובטחני שהרבה אזרחים נאמנים יתרמו בעין יפה. אקודה שיהיה לכבודו שמץ של הגינות לפרסם מכתב זה במדור המתאים. ללא חתימה, נתניה ספד״ :ך\ 1זקן$

מכתבים
(המשך תעמוד )3
ומובטחני שהרבה אזרחים נאמנים יתרמו
בעין יפה.
אקודה שיהיה לכבודו שמץ של הגינות
לפרסם מכתב זה במדור המתאים.
ללא חתימה, נתניה

ספד״

:ך\ 1זקן 0

זיקוקין די־חיסכון

רע*ח דד ד־11

בתדהמה רבה קראתי את הידיעה על
החלטתה של עיריית תל־אביב לא להפגין
השנה זיקוקין די־נור ביום העצמאות, מטעמי
חיסכון.
אפשר לחסוך בהוצאות בחגים אחרים,
אבל לא בחג היחידי המשותף לכל העם,
לחילוניים ולדתיים, לספרדים ולאשכנזים.
כי ביום העצמאות — חגה הגדול ביותר
של מדינתנו — אסור לחסוך׳ אלא חובה
לשמוח ולשמח.
אם העיריה רוצה לחסוך, וזהו רצון
חיובי מעיקרו, אדרבא, שתחסוך במאה ואחת
דרכים אחרות. אנו בוודאי נשמח על כך,
אבל לא ביום העצמאות.

וגוו1

באריזת
האם בקנותך ספריי
באריזת האם והבת
את זוכה בנוסף לבקבוק
הספריי הגדול,
במיכל ריסוס קטן
הניתן למילוי חוזר
מבקבוק האם הגדול.
בצאתך לעבודה, לקניות
או לבילוי —
שימי את המרסס
הקטן בארנקה ובעזרתו
תוכלי לתקן את
תסרוקתך בכל עת
ובכל מקום.
!ומפיצים — ח ס נורית בע״נז
תעריפון המנויים של

ה עו נ !

ם 11: 1

> מנוי לשנה בארץ ובדאר רגיל לכל ארצות תבל —
• מנוי לחצי שנה בארץ ובדאר רגיל לכל הארצות —

46ל״י
25ל״י

דמי המנוי לארצות חוץ בדאר אויר לשנה -
דמי המנוי תוספת משלוח בסך הכל
__בדאר אויר __

> לכל ארצות אירופה ואיראן
• לארצות-הבריוק קנדה,
כל ארצות אפריקה ואסיה
(להוציא את יפאן ואיראן)
• למכסיקו, ארצות-מרכז
ודרום אמריקה, יפאן,
אוסטרליה וניו-זילנד

דמי המנוי
בדאר אויר

יחד עם עוד תל־אביבים
לשמע הידיעה כי ראש עירנו
נמיר, מתמדן לחסוך כסף,
השנה כזיקוקין, אך השמחה
מהר מאד.
התברר כי העיריה הזמינה זיקוקין, ואיח־סנה
אותם במחסניה שמעבר לירקון, ואין
בכלל ספק שהם יתקלקלו עד לשנה הבאה.
אזרח, תל־אביב
אם העיריה רצתה לחסוך, אז למה לא
לקחה את סגני־ראש־העיר שלה, המקבלים
משכורת מטעמים קואליציוניים, ואת כל
הג׳ובניקים המפלגתיים האחרים שלה, ותשלח
אותם במקום זיקוקים ביום־העצמאות?
נראה כמה הם יאירו!
גד אבן־אור, תל-אביב

• לכל ארצות אירופה ואיראן
• לארצות-הברית, קנדה,
כל ארצות אפריקה ואסיה
(להוציא את יפאן ואיראן)
• למכסיקו, ארצות-מרכז
ודרום אמריקה,
יפאן, אוסטרליה וניו-זילנד

בכתבה 007,אקדמאי׳ (העולם הזה
)1493 התפרסם הקטע הבא :״התברר גם
מדוע ביטל אדי קאופמן את מועמדותו:
משרד־החוץ, בו הוא רוצה לעבוד עם
סיום לימודיו, הפעיל עליו לחץ, הודיע לו
כי אם לא יתמוך בשפרינצק יאפסו סיכוייו
לעבוד במשרדו של אבא אבן.״
אני מכחיש בכל תוקף את הידיעה הזו,
הפוגעת בשמי הטוב ובאה להטיל ספק
ביושר אשר בהתנהגותי בענייני־ציבור. כמו
כן אני חושב שסילוף זה פוגע גם בשם
המוסד שאני מייצג, המנהל מדיניות־חוץ
בלתי תלוייה במשרד־החוץ ובכל משרד ממשלתי
או מפלגתי אחר. השמצה זו גרמה
להתאחדות נזק רב.
איי קאופמן, סגן יו״ר לענייני חוץ,
התאחדות הסטודנטים בישראל, ירושלים

45ל״י

30ל״י

75ל״י

50ל״י

100ל״י

55ל״י

95ל״י

150ל״י

המלצה מפויימת

26ל״י

14ל״י

40ל״י

27ל״י

23ל״י

50ל״י

27ל״י

48ל״י

75ל״י

קאופמן נמסרה
תפקידים ועובידוע
כי קיים
ובין התאחדות
הנחיות ממשל
ישנו
בנק ערבי־ישראלי, שנוסד כשותפות
של הון יהודי וערבי.
הבנק, כשהוקם התבשרנו
כי יועסקו
בסניפיו צעירים ערביים,
ובכך הוקל
קצת בעייתם של המשכילים
הערביים,
שלא נקלטים במקו
מות עבודה מתאימים.
ומה
המצב? מקבלים
לבנק צעירים מוסטאפה ערביים, אך רק כאלה
שבידם המלצה מ מנגנון ממשלתי מאד
מסויים.

אוסמח חוסיין מוסטאפה,

החדשות הישראלי
שבועון
״ העולם הזה״,
המערכת והמנהלת: תל־אביב, רח׳ קרליבך ,12 סלסון 8־,30134
ת. ד * 136 .מען מברקי: עולמסרס • דפוס משה שהם בע״ט,
תל־אביב, רה׳ סין 6י גלוסות: צינקוגרפיה כספי בע״מ• .
העורך הראשי: אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע״מ.

הנה בחורה הלומדת בסמינר למורים ב־באר־שבע.
אוריגינלית ביותר, אוהבת את
הטבע, בעיקר כשהיא נמצאת בו ביחידות,

רבים, שמחתי
הנכבד, מרדכי
ולא להשתמש
שלי נסתיימה

האינפורמציה על הקורא
על־ידי עמיתיו, ביניהם בעלי
דים בהתאחדות הסטודנטים.
מגע הדוק בין משרד־החוץ
הסטודנטים, הפועלת על־פי
תיות.

דמי המנוי תוספת משלוח בסך הכל
לארצות חוץ
לחצי שנה בדאראויר __

ללא שיגרה

יוסף לורנט, כפר אתא

השם הטוב
פרסום או. קי.

הברית — וזאת, נוסף לשתי ערים תאומות
קודמות: סורן שבצרפת וטאמאטאב שבמא־לאגאש.
עתה
לא יסתפק ראש־העיר בנסיעות לשתי
התאומות הראשונות, הוא יסע בוזדאי גם
לשלישית, החדשה.
ואל תשכחו: הוא אינו נוסע לבד, אלא
בחברת פמלייה נכבדת. למען חיזוק הידידות,
כמובן.
גדעון שחר, חולון

אום אל־פאחם

אוהבת הטבע
שונאת את השיגרה וההרגל, אך יחד עם
זאת יכולה להתאים את עצמה לתנאים הכרחיים.
הנני
מציע אותה לכם, כדי שתציגו אותה
בהזדמנות מתאימה. אני חברה שלה, הלומדת
איתה, ואהיה מוכנה למסור פרטים
נוספים.
כרמלה רחמים, באר־שבע
אוהבת הטבע ושונאת השיגרה — ראה
תמונה.

הח״כ המצוי והמיץ הרצוי
לפני כמה ימים קניתי בקבוק מיץ תפוזים
במחיר 50 אגורות. לאחר זמן קצר,
בחנות אחרת, דרשו ממני 55 אגורות
עבור אותו הבקבוק.
בחנות שלישית דרשו

אולי הגיע הזמן
שמישהו מן הח״כים,
אורי אבנרי למשל,
יזום הצעת־חיק שתחייב
קביעת מחיר
קבוע על כל תוצרת?
הנזק היחיד שייגרם
מכך, תהיה השהיצרנים עובדה יצטרכו
להחליף את סטן התודית שעל המוצר,
כל אימת שהמחיר
יעלה. ולמה לא? שגם הם יפסידו קצת.
חשבתי גם מדוע לא נעשה דבר בקשר
לזה עד עתה, והגעתי למסקנה, שהח״כ
הישראלי המצוי רחוק מבעיותיו של הציבור.
טלילה סטן, תל-אביב

הגדולים מסתירים
כל יום־עצמאות אני סובלת מהגדולים,
המסתירים, לנו הצעירים, את מצעד החיילים.
אני
רוצה לפנות בזה לכל הגורמים האחראים,
כמו ראש־הממשלה, או שר־הבט־חון,
שידאגו בשנים הבאות למקומות מיוחדים
לתלמידים, לנוער ולילדים.
זה חשוב מאד להראות את צה״ל לצעירים׳
שיהיו כעבור שנים ספורות חיילים בשורותיו.

רינה
אפשטיין,

תלמידה, חיפה

התאומה השלישית
כל הכבוד לעיריית חולון, שעתה, בתקופת
הוויתורים והקימוצים, מצאה לנכון לאמץ
לה עוד עיר תאומה — ג׳קסונח־יל שבארצות

קדימה כמדור זה תינתן
למכתכיהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למכתבים.
העולם הזה 1496

עמוד 5

פתח כ-PDF פתח כתמונה $העולם הזה - גליון 1496 - 4 במאי 1966 - עמוד 5 | בשלם ארצות הברית ס־טוגא׳ ה מוו ת העולם הזה 1496 \ , 1ק. זסזח א 1) 1ה 77 שמלות ״ דיאולן עם כותגה בעיצוב אופנתי, הדורות, מותאמות לכל עת ולכל אשה. שמלות ״דיאולן״$

בשלם
ארצות הברית
ס־טוגא׳ ה מוו ת

העולם הזה 1496

\ , 1ק. זסזח
א 1) 1ה 77

שמלות ״ דיאולן
עם כותגה
בעיצוב אופנתי,
הדורות, מותאמות
לכל עת ולכל אשה.

שמלות ״דיאולן״
ראשונות במעלה
בגזרתו ובצורתן,
בעלות הופעה רעננה,
קלות לטיפול
ואינן דורשות גהוע.

ע ם כו תנ ה
פרסז סלניק

כמד. עולה לחרוג לוחם אחד של ׳הוויאט־קונג?
התשובה האמריקאית המתייקת 52 :
אלף דולאר.
האמריקאים משוגעים לסטאסיסטיקה. לכן
ברורים כל פרטי המלחמה בוזיאט־נאם. למשל:
• עד כה עלתה מלחמת ויאט־נאם לאמריקה
סכום של 19 מיליארד דולאר —
פי עשרה יותר מן התקציב השנתי של
מדינת ישראל.
• כעת עולה המלחמה סכום של 30
מיליון דולאר ליום.
• התעשיה האמריקאית מרוויחה בכל
יום מיליון דולאר מן המלחמה.
ואפשר להוסיף: בכל יום נהרגים בזיאט־נאם
בממוצע ב־ 15 אמריקאים.
קצףעלהעוגה. מי מרוויח את הכסף?
פירמה אחת, נוריסיתרמאדור, מספקת בכל
חודש חצי מיליון ראקטות ו־ 40 אלף פצצות.
בחצי־השנה האחרון עלו ריווחי ה־מיפעל
ב 1550/הכריז נשיא החברה, בן
ה־ :35״מוכן מאליו שאנחנו מרוויחים הרבה.
אבל ארצנו זקוקה לפצצות, ואם לא
נספק אותן, יספק אותן מישהו אחר
אמר תעשיין אחר לשבועון האמריקאי
ניח־וויק :״הגברת קצב המלחמה בוויאט־נאב
מהודה, בשבילנו, הקצף שעל גבי העוגה.״
הכספים הולכים לספקי־תחמושת. הם הולכים
ליצרני־מטוסים. כיום חסרים כאלפיים
פועלים למיפעל המייצר את מטוסי־הקרב
סטארפ״טר, המצטיינים בדרום־אסיה. כדי
לעמוד במיבחן הייצור, נאלץ המיפעל לחלק
עבודות לבתי־חרושת קטנים יותר.
מרוויחות חברות הימאות. משרד־הבטחון
האמריקאי חכר למעלה ממאה אוניות ישנות,
ביניהן כאלה שכבר יצאו מכלל שימוש,
כדי להעביר חומרים לצבא בוויאט־נאם. לא
פחות מרוויחות חברות־התעופה, הדואגות
לאספקה בדרך האוויר.
אפילו התעשיה הכימית נמצאת מרוויחה.
מחיר החינין עלה בשנתיים האחרונות מלירה
לארבע לירות, בגלל הביקוש הצבאי.
לא פחות מרוויחות: הרכבות, חברות הטכסטיל,
יצרני נעליים. מחיר הנעליים עלה
בארצות־הברית ב 120/כי בתי־החרושת
מספקים למעלה ממיליון זוגות מגפיים לצבא.
אחוז וחצי למלחמה. האם פירוש
הדבר כי ההון האמריקאי הגדול מעוניין
במלחמה, ודואג להמשכתה?
דבר זה רחוק מן המציאות. כי מבין 20
החברות הגדולות ביותר של ארצות־הברית,
רק אחת מקדישה למלחמה למעלה מ־״/ס10
מכושר־הייצור שלה. המיליונרים החדשים
של מלחמה זו אינם נימנים עם צמרת ההון.
להיפך: דווקא החברות הגדולות ביותר׳
למודות הנסיון, אינן רוצות להיכנס למעגל
החימוש. הנימוק: זהו עסק בלתי־בטוח.
המלחמה בולעת, כרגע, כאחוז וחצי של
התוצר הלאומי האמריקאי. זהו אחוז קטן.
אך האם תיפגע הכלכלה האמריקאית אם
אחוז זה ייעלם?
המירוץ אד הירח. לדעת הכלכלנים
האחראיים, אין הנחה זו נכונה. להיפך: הם
מתייחסים בחשש ניכר להשפעת המלחמה
על הכלכלה.
הסיבה: עד לעבר הקרוב היה פער גדול
בין כושר־הייצור של המשק האמריקאי ובין
הייצור הממשי. לכן השפיעה כל מלחמה
לטובה על המשק, כי היא הגדילה את ניצול
כושר־הייצור. אולם הכלכלנים הצעירים, שהובאו
לממשלה על־ידי הנשיא קנדי, תיקנו
מצב זה. הפער הצטמצם מאד, וכיום מנוצל
כמעט בל כושר־הייצור למטרות־שלום.
נוצר מצב הפוך. דרישות המלחמה פוגעות
ביעדים כלכליים אחרים. למשל: יועץ אחד
של הנשיא ג׳ונסון הכריז כי ״בוויאט־נאם
מפסידה אמריקה את המרוץ אל הירח.״
השלוב! הוא עסק. לכן מוכנה אמריקה
ברצון למסור את העבודה למדינות אחרות.
המרוויחה העיקרית של מלחמת ויאט־נאם
היא הכלכלה של קוריאה הדרומית, המשגשגת
בגלל ההזמנות האמריקאיות. השבוע
התעניינה אמריקה באפשרות למסור את
יצור הפצצות (בהן קיים מחסור חמור) לאוסטרליה.
ואילו יפאן מספקת את פצצות
הנפאלם, השורפות את אנשי הוזיאט־קונג.
כל החברות האמריקאיות עומדות להרוויח,
בשנת , 1966 סכום כולל של 47 מיליארד
דולאר. ריווחי מלחמת ויאט־נאם מהווים
רק אחוז אחד מסכום זה.
תופעה מוזרה: לא מכבר נפוצה בבורסה
(המשך בעמוד )6

עמוד 6

פתח כ-PDF פתח כתמונה

בשלם
(המשך מעמוד )5
השמועה כי סיכויי השלום בוויאט־נאם
פחתו. ואז קרה ההיפך ממה שנאמר בתיאוריה
הקלאסית של הקאפיטליזם: המניות
לא עלו, אלא דווקא ירדו. השלום הוא
עכק טוב יותר,

לבוחר
ב טו ב ביותר
קנדה הידיד השד גן ה שד
האם הוא ,--כן או לא?
מזה כמה חודשים מסקרנת שאלה זו את
קנדה. ארץ־הקור הצפונית, בר, אין החיים

יצאנית מונזינכר
אפילו יותר מעסק־הביש

אנשים הסובבים בעולם הגדול
והרגילים לרמה בינל אומית,
בוחרים ב* ש 7 11^1פאר תוצרת
דובק. כי 1£ :או־ד מהתערובת
האמריקאית היא סיגריה ברמה
1 £ד קינגסייז
בינלאומית.
פילטר, עשויה ממיטב זני ה טבק
ונתונה בקופסת ״מכסובב׳•
הדורה.

בחרבטובביותר -עשן ^1£ו 7

המדיניים סוערים במיוחד, זכתה סוף־סוף
לשערוריית מין־וריגול עסיסית. משהו העולה
על עסק־הביש הישראלי, משהו; המגיע
כמעט לשערוריית כריסטין קילר ומאנדי.
זניתיגניכות. גיבורת הפרשה היא גרדה
מונזינגר. השבוע, אחרי תקופה ארוכה של
ניחושים והכחשות, נמסרו בפעם הראשונה
פרטים מוסמכים, שאינם ניתנים לעירעור,
על עברה. המקור: דו״ח משטרתי, שנמסר
לוזעדת־חקירה ממלכתית, שבראשה שופט,
ממש כפי שדרש בן־גוריון בישראל. העובדות:
גרדה מונזינגר, גרמניה בלונדית וזוהרת,
היתד, אסורה, בתקופות שונות, גם בגרמניה
המזרחית וגם המערבית. האשמות: זנות
וגניבות זעירות. כשנאסרה בגרמניה המערבית,
הודתה שריגלה בעבר בעד הסובייטים.
כשביקשה היתר־כניסה לקנדה, נדחתה הבקשה.
לאחר מכן התחתנה, הגישה בקשה
חדשה בשמה החדש. אז קיבלה את ההיתר,
ב־5ל 19 הגיעה לקנדה, החלה עובדת שם
בזנות. היא שילמד ,״דמי הגנד,״ לאירגון־
הפגע במונטריאול. השגרירות הסובייטית
ידעה על הימצאותה שם, אך אין הוכחות
שריגלה למען הסובייטים על אדמת קנדה.
עניין בטהוני. בין הלקוחות של גרדה
היפה היה סגן שר־הבטהון פיאר סודני.
הם היו אפילו די מיודדים כדי לקרוא זה
לזו בשמות פרטיים. גם שני מנהיגים מדיניים
אחרים נימנו עם ידידיה האינטימיים.
הכל היה טוב ויפה, עד שיצאה, בחברת
יצאנית אחרת, למסע של קניות. היא שילמה
בצ׳קים ללא־כיסוי, נאסרה והוחזקה בכלא.
אז השתמשה בשמו של סגן־השר, ושוחררה.
משטרת־הרוכבים־הקנדית־ד,מלכותית ערכה
חקירה, מסרה את התוצאות לשר־המשפטים.
אבל השר, חבר מפלגתו של סגן־שר הבט־חון,
גנז את התיק. גרדה היפה הורשתה
לחזור לגרמניה המערבית, לפני שלוש שנים,
חיה שם מאז באושר. מאז שהעיתונות מתעניינת
בה, היא חיה גם בעושר.
התיי ! צ ץ. הכל היה נשאר גנוז, לולא
התחלפה הממשלה. בין מפלגת־ד,שלטון החדש
וקודמתה התחדדו היחסים — ואז צץ
התיק הסודי, גרם לשערוריה.
אין זר, נאה שסגן־שר־ר,בטחון מקיים יח־סי־מין
דווקא עם מי שהודתה שהיתר, פעם
מרגלת של מדינה עויינת. אבל לפי שעה
אין כל הוכחה לכך שהיחסים האינטימיים
אמנם נוצלו למטרות ריגול.
גרדה היפה עצמה מכחישה זאת בהחלט.
העולם הזה 1496

עמוד 7

פתח כ-PDF פתח כתמונה

אחד במאי הוא יום הדגל האדום. אולם השנה
{ ן כמעט ולא נראזן, הדגל, כשם שכמעט ולא הורגש
האחד במאי כולו.
ורק באשדוד הוא הורגש. שם שרפו המוני המובטלים את
הדגל האדום, בשעה שעלו על בנייני ההסתדרות ועשו בהם
שמות.

האירגונים הייציגים חילקו ביניהם את המדינה, כשם
שהפיאודלים חילקו ביניהם בשעתו את הממלכה.
לפי החוקים המוצעים, כל אדם־ יהיה ״שייך״ לאירגון
הייציג הטוען בשמו, כשם שכל איכר היה ״שייך״ לדוכס
או לרוזן ששלט בכפרו.
כשם שהאיכר בימי־הביניים לא היה יכול להחליף את

ובבד יש הגיון.

אולם מי היא המדינה, אם לא העם העובד?

הגיון הנובע מעצם ההיסטוריה של הדגל האדום עצמו.
היסטוריה המובילה ישר מפאריס לאשדוד.
הבה ונספר אותה עוד פעם.

ך* דגל האדום

מהו האינטרס הלאומי, אם לא האינטרס
העובדים, המהווים את רובו המכריע?

( | כסמל הדיכוי.

כאשר נוצרת התנגשות בין הכת השלטת לבין העם
העובד — לא העם הוא המורד נגד השלטון. השלטון
הוא המורד נגד העם.

הוא לא נולד כסמל העם העובד. הוא נולד
כסמל שלטון החמס, שדיכא את העם העובד.
השלטון המלוכני הצרפתי, מיבצר הריאקציה הפיאודלית,
היה נוהג להשתמש בדגל האדום לשם הכרזה על מצב־חירום
פנימי. כשם שהשלטון הבריטי בארץ היה מכריז על
עוצר ומצב צבאי ברמקולים שהותקנו על גבי משוריינים,
כך היתד, הממשלה הצרפתית מניפה את הדגל האדום
כשהיתה מחליטה להכריז על מצב צבאי, כתגובה על
התקוממות המונית.
אחרי נפילת הבסטיליה, כאשר המהפכה העממית הלכה
והתגברה, החליט הפרלמנט להנהיג חוק צבאי בעתות
התפרעות המונית. הוחלט כי הנפת הדגל האדום תשמש
אות לכניסת החוק הצבאי לתוקפו.
כך הונף הדגל האדום באותו יום גורלי, ה־ 17 ביולי
, 1791 כאשר הצבא הצרפתי׳ בפקודת לאפאייט, פתח באש על
ההמונים המתמרדים בשדה־מארס בפאריס, והרג מאות מהם.
אחרי יום זה שינה אותו דגל את מהותו. ההמונים הניפו
את הדגל האדום, ועליו הכתובת :״העם מכריז על מצב
צבאי נגד חצר־המלך.״

לא ה״מיוצגים״ מורדים ב״נציגים״
ה״נציגים״ מורדים ב״מיוצגים ״!

*^ין צורך בדמאגוגיה סוציאלית כדי להתקומם

מניף את הדגל העם נגדו. תחת הדגל התמרד שלטון־הדיכוי המרדני.

ישראל של ימינו,

האדום כדי להכריז
האדום קם העם כדי

הפך הדגל האדום

שוב דגלו

אך מה מסמלים ארמונות־פאר אלה ז
הארמונות נבנו בכסף שנלקח בכוח מכיסי הפועלים. האיש
מבלי שהיתר, לו
שילם את מסיו להסתדרות, העובד השפעה על קביעת גובה המם, ועל דרכי השימוש בו.

יתר על כן: ארמונות אלה משמשים כיום,
בגלוי ובמפורש, לשבירת רצונו של הפועל.
עובדים מכריז על שביתה במקום
בארמונות־פאר אלה את האולטימטום
ללא תנאי. אין הבדל רב בין סגנון
האלה לבין סגנון השרים של לואי

ההסתדרות מדברת אל הפועלים בשם שהמלך
דיבר אל העם הצרפתי -בלשון איומים
וסחיטה.
בארמונות אלה מנוהל חלק־הארי של המשק הישראלי —
זה הקרוי ״משק הפועלים״ ,בעוד שלפועלים אין שום
השפעה על ניהולו, ואין שום הנאה מפירותיו.
בארמונות אלה, תחת דגלי־הענק האדומים, נערכים עתה
הדיונים על ״חוקי־העבודה״ החדשים, שמטרתם היא לאפשר
למשטרה להשליך עובדים שובתים לכלא, להטיל עליהם
קנסות ועונשי־מאסר. יוזמי חוקים אלה מתכוזנים לשלול מן
הפועל כל זכות עצמאית, להפקירו לשרירות־לבו הבלעדי
של ה״אירגון הייציג״.

ך ם כאן

יש הקבלה מסויימת לימי לידתו של הדגל

^האדום.

בי מה זה ״אירגון יציג״ -אם לא מהדורה
מודרנית של האדון הפיאודלי?

נגד

די להצביע על המציאות הישראלית במות
שהיא.
גם במשק קאפיטליסטי מודרני ניתן לפועלים חלק גדול
והולך בהכנסה הלאומית, ואין מגבילים את המאבק
המקצועי. דוברי הקאפיטליזם הכירו בעובדה כי לא ייתכן
משק יצרני, ללא שיתופו של פועל־הייצור> רק כאשר נמשכים
אנשים למקצועות הייצור, יש סיכוי להתקדמות.
בארצות־הברית נחקקו, בשעתו, כמה חוקים המגבילים
במידת־מה את חופש־השביתה, אך כיום מנסים לבטלם. כל
אגודה מקצועית חופשית לחלוטין, ומדי פעם מסעירות, את
אמריקה שביתות עצומות, מבלי שיעלה על דעת איש לאסרן.
בצרפת של דה־גול, מדינה בה שולט הימין השמרני,
נערכת עתה סידרה׳ אינסופית של ין ביתות בסקטורים הציבוריים.
איש לא הציע עדיין ביצינוף. להחזיר י שם את
התקופה הפיאודלית, במסווה של• אירגיגים :״יציגים״.
כי שום עובד אינו שובת להנאתו, וביחסים מקצועיים

חופשיים סוף ההגיון לנצח.

של השלטון.
אמנם, זהו שלטון אשר רוממות העם העובד בפיו.
בהניפו את הדגל האדום מעל לארמונות־הפאר והיכלי־השיש
שלו, מתיימר השלטון להניף את דגל הפועלים.

^ המגמה השלטונית.
אין אפילו צורך להיות סוציאליסט מושבע, ולהסתמך על
דוקטרינה זו או אחרת מימים אחרים וארצות אחרות.

בלומר: העם הוא הריבון. אם השלטון מפר
את רצון העם -הרי לא העם הוא המורד,
אלא השלטון. שהשלטון לסלק את

המוני

בשם איזה אינטרס מדברים הפיאודלים, אם
לא בשם האינטרס של מעמד שליט קטן וצר,
אבירי המנגנון ודוכסי המשק הפרוטקציוניטטי?

לא נולד כסמל המרד. הוא נולד דווקא

כאשר ציבור של
כלשהו — מנסחים
התובע מהם להיכנע
ההודעות השחצניות
ה־. 16

הפיאודלים טוענים כי העובדים, הרוצים בחלוקה צודקת
יותר של ההכנסה הלאומית, מתמרדים נגד המדינה.
בשם המדינה, בשם האינטרס הלאומי, הם מגישים אולטימטום
לכל קבוצה של שובתים — בייחוד כשהם שובתים
כמיפעל השייך במישרין לאותם הפיאודלים, כמו נמל חיפה
או הברת אל על.

״רגל אתם נישא בנזרום...״
הישראלי

יכול

להחליף

אדוניו, כן אין העובד
,האירגון הייציג״ שלו.
האיכר לא יכול היה להילחם באביר המשוריין על סוסו.
האזרח הישראלי של ימינו אינו יכול להילחם באירגון
ה-־יציג, המצוייד בשריון מפלנתי עבה׳ החולש על כל
עמדות־הכוח הפוליטיות, והמצוייד בתקציבי־בחירות של
עשרות מיליונים ל״י.

עתה, כמו אז, מתנופף הדגל האדום עד
שלטון פיאודלי.
שלטון זה מקטין, בהדרגה, את חלקו של פועל־הייצור
בהכנסה הלאומית. הוא מנהל נגדו מסע־ר,שמצות בנוסח
״השכירים רוצים לחטוף ולאכול״.
ובעוד שהפיאודלים החדשים נוסעים במכוניות־ראוזה
אמריקאיות, על חשבון העם העובד, אין פועל־הייצור יכול
לחלום על רכישת מכונית, כמו עמיתו הצרפתי או הגרמני.

פועל-הייצוד הוא עמוד־השדרה של כל משק
יצרני. בישראל אין הוא מקופח רק בהשוואה
למנצליו, הפיאודלים של המנגנון הציבורי,
אלא גם בהשוואה לעובדים אחרים.
עתה בא האירגון ה״ייציג״ שלו ורוצה לשלול ממנו גם
את הדרך האחרונה לשפר את מצבו, דרך המאבק המקצועי.

זהו טיבו של הדגל האדום בישראל, באחד
במאי .1966

ס ולס הדגל האדום, שכבר שינה פעם את תוכני, יכיל
לשנות את תוכנו שוב.

ובדיוק באותה צורה.

ורק בישראל, בה מנין? השלטון את הדגל
האדום באחד במאי, נמצא המסע האנטי־פועלי
בעיצומו: המסע לאיסזד השביתות,
לביטול תוספת־היוקר, לבלימת, עליית־השבר,
נגד ביטוח־בריאות ממלכתי, נגד ביטוח־אבטלה.

* ל העם העובד להניף את הדגל, שיכריז: האירגון
ר,״יציג״ של העובדים מורד בציבור העובדים.

אי ך להניף? איפה להניח?
מתוך העם העובד עצמו צמחו, בשעתו, ניצני המאבק
העצמאי — ועדי־ד,פעולה.
אחרי התנופה הראשונה נחלש המתח. כי הוועדים היו
משולבים יתר על המידה במערך המפלגתי הקיים — וכל
קשר מפלגתי הוא בעוכרי המאבק. כי כל המפלגות
משולבות במישטר הקיים.
מפ״ם נכנסה לקואליציה, ומאז היא עוצרת את הוועדים.
מק״י מנהלת פלירט גלוי עם השלטון, וקיים־ ספק לגבי
נכונותה להרגיזו יתר על המידה. ואילו גח״ל, מאז
הצטרפותה להסתדרות, חצוייה בנפשה.
ועדי־הפעולה של האקדמאים נפלו קורבן לתמימות
הפוליטית, שהיא נחלתם של אקדמאים כה רבים. הטכסיס
המחוכם של ״תנועת הוויתורים״ פיתה אותם, עד כי הלכו
אחרי ספיר כמו הילדים אחרי מנגן־החליל באגדה הידועה.
זהו המצב כיום. הוא לא צריך להישאר כך.

אני מאמין כי טובת המדינה, טובת האינטרס
הלאומי, מחייבת הקמת מערבת ועדי־פעולה
עצמאיים, פעילים וחדורי רוח־קרב.
לא לשבירת ההסתדרות, אלא לטיהור ההסתדרות.

כדי להוציא את הדגל מידי אבירי המנגנון,
הרובץ על העם העובד, ולהחזירו לידי העובד
עצמו.

יייי

עמוד 8

פתח כ-PDF פתח כתמונה

תצפית

במדינה

• תגבר המתיחות בץ מפא״י ואחדוודהעבודה על רקע
בטחוני ואישי. אחד הגורמים העיקריים שהביאו את אחדות־העבודה,
ובעיקר את ישראל גלילי ויגאל אלון, אל רעיון המערך, היה התקווה כי
בשותפות החדשה יימסר לה באופן טבעי חלק־הארי של השליטה על מערבת־הבטחון.
תקווה זו הופרכה,

לא זה בלבד שאשכול הקיף את עצמו ביועצים בטחוניים הקרובים לו אישית
(אפילו אלה שהיו בעבר קרובים לאחדות־העבודה) ,אלא שהוא מתכנן גם את
חלוקת עמזות־המפתח בעתיד בצורה המתנגדת בהחלט לתקוות אחדותיחעבודה.
אדם העשוי להסיק מכך מסקנות מרחיקות־לכת: יגאל אלון.

• לא מן הנמנע כי יתעוררו בקרוב חשדות בדבר הענקת
כספים סודיים מטעם המוסד המרכזי למיון של ארצות־הברית
(סי־איי־אי) לכטאונים ישראליים מסויימים, כדי ליצור דעת־קהל
נגד מגמתם של לוי אשכול ואבא אבן להפשיר את הקפאון ביחסי ישראל־מוסקבה.

• אל תופתע אם אנשי מפא״י כעיירות־הפיתוח יעמידו
את עצמם בראש ההפגנות נגד-הממשלה, כקשר עם מצב
האבטלה. הוראות סודיות בנידון זה ניתנו ממרכז המפלגה. המטרה: למנוע
בעד גורמים אחרים — כגון מפ״ם, הבוח החדש או מק״י — להנהיג א ת
ההפגנות הבלתי־נמנעות עם החרפת המצב.

• ועדי־הפעולה יקומו לתחיה כמקומות עבודה רכים,
והאיומים בשביתות ״פראיות״ ילכו וירכו עם התקרב מועד
תשלום תוספת היוקר, למרות איומיה של מפא״י להוציא מן
ההסתדרות את חברי ועדי־הפעולה שיכריזו על שביתות
באלה. יחד פס זאת לא תרחיק מפ״ס לכת בהתנגדותה לביטול תוספת
היוקר, ולא תגרום בשל כך למשבר ממשלתי, ואף לא
המרכזת של ההסתדרות.

תפרוש

מהוועדה

העם
סו כ ריו ת מפו צ צו ת
הממשלה חייבת לשמור על גבול המדינה.
על כך אין ויכוח.
אין הגנה קלה מול האיום של אירגון־
טרור כמו אל־פתח. גם על כך אין ויכוח.
במיקרים כאלה, יכול להיות צידוק ל־פעולת־תגמול,
במובן האמיתי של המושג.
אם אין דרך אחרת לשמירה על חייהם ו־בטחונם
של מתיישבי־ספר, אין לערער על

אולם פעולת־התגמול שבוצעה על־ידי מ־משלת־אשכול
השבוע, נגד שני כפרים ירדניים
באזורי־גבול בהם אירעו תקריות
חדשות של אל־פתזז — מעוררות כמה
ספקות חמורים.
מה גרם להרג? למחרת היום הודיע
ראש־הממו,־הכלליי, בסגינונו המאופק הראוי־לשבח,
כי ניתנו לחיילים הוראות חמורות
שלא לסכן חיי בלתי־לוחמים.
זוהי הוראה מוצדקת וחיונית, לא רק מבחינה
מוסרית, אלא גם מבחינה פוליטית.
הריגת־אנשים יוצרת שרשרת של גאולת־דם,
שינאד. ואיבה. היא מקוממת את דעת־הקהל
העולמית, והיא מרחיקה את אווירת־השלום
במרחב.
אולם נוצר פער חמור בין דברי הרמטכ״ל
ובין הודעת הירדנים, כאילו נהרגו 11 בני־

יש לישראל מכשירי־הסברה יעילים. היא
משדרת בערבית, ושידוריה נשמעים בכפרים
מעבר לגבול. היא יכולה לשלוח חוליות
צבאיות בלילה, כדי לחלק כרוזים בכפרים
ולהזהיר את תושביהם. כל זה לא נעשה.
הגנה -פנימה. אין ספק כי פעולת־התגמול
של השבוע היתד, פחות מזיקה מן
הפעולות בתקופת בן־גוריון, הן מבחינת
תוכנה, הן מבחינת סגנון ההסברה. אולם
היא רחוקה מלהתאים לאינטרס של הגנה הצמודה
לשאיפת־שלום.
יש לכך הסבר פשוט: ממשלת־אשכול
מתגוננת לא רק בפני אל־פתח, אלא גם בפני
ההתקפה הפוטנציאלית של גח״ל ורפ״י. ואמנם
הכריזה חרות, למחרת היום: לא די
בפעולות־תגמול, יש לפתוח במלחמה צבאית
מלאה, מן הסוג של מיבצע־סיני.
מחנו׳,־השלום המפולג והמסוכסך אינו מהווה
גורם נגדי.

רק דא בשבת
רק מפלגה קואליציונית אחת הרהיבה עוז
בנפשה והביעה אי־השלמה עם פעולות התגמול
של צר,״ל, שבוצעו בליל־שבת השבוע.
היתד, זו דווקא המפלגה הדחית־לאו־מית.
בין
אדם למקום. המפד״ל, שהיתר. כל
ימיה תומכת עיוורת בקו המדיני והבטחוני
של דויד בן־גוריון, הפכה לאחר מכן לתו־מכת
של יורשו בתפקיד. כי ענייני חוץ
ובטחון לא העסיקו אותה כלל.
השבוע השמיע הצופה, יומון המפד״ל,
קול מחאה דקה. לא הטרידו אותו בעיות
השלום במרחב, או האספקטים המדיניים של
הפעולות הצבאיות. הוא הוטרד רק על־ידי
שאלת היחס שבין האדם למקום.
צריך להמשיך בקו המדיני וד,בטחוני הנוכחי,
קבע הצופה, ויש לבצע פעולות תגמול
מפעם לפעם, אך, אנא, רק לא בלילות
שבת.

בט חון

חיילי צה״ל צולחים את הכינרת אחרי פעולת התגמול
האם זה דרוש? האם זה מוצדק?

• קאמבודיה עשוייה להפוך למרכז המאמין הישראלי
המחודש במזרח אסיה. בבירת ארץ ניטראליסטית זו, שראש־השלטון
שלה מקיים יחסים הדוקים עם סין העממית, תקום שגרירות ישראלית, שעליה
יוטל

לבדוק מחדש

האפשרויות

לשנות את היח ס של

סין

העממית

ובנות־בריתה. ביקורו של הרמטכ״ל למזרח הרחוק תרם תרומה לבירור אפשרויות
אלה.
• פרשת מלחי תלך ותתרחב. התקוות הראשונות, כאילו תסתיים
פרשה זו במהרה, מתבדות. כבר ברור כי נמיין זה עלול לגרור אחריו דברים
שיביאו נזק חמור למערכת השיפוט במדינה.

• צפויות התפטרויות נוספות בלישכת ראש־הממשלה כירושלים.
לאחר התפטרותו של יוסי שריד (ראה תצפית, העולם הזה ,)1494
יועצו של לוי אשכול לענייני עתונות, מהרהרים יועצים נוספים באפשרות של
התפטרות. הסיבה: חוסר הגדרת סמכויותיו המדוייקות של כל אחד מהם.
המועמד הבא להתפטרות: איסר הראל, היועץ לענייני בטחון של ראש־הממשלה.

• צפויות התפתחויות נוספות בסיכסוך כין קואופרטיב
״חריש״ לבין הקרן הקיימת. לקראת סוף השבוע, לאחר שתתקיים
ישיבה של הנהלת הקרן הקיימת, יוכלו אנשיה להגיב על פירסומי חריש.
עד כה נמסרה לפירסום רק עמדת הצד ההסתדרותי בסיכסוך.

• דיונים סוערים צפויים כהסתדרות הסטודנטים הירושל
מית על גורלו של בטאון ההסתדרות ״ניצוץ״ .הסיבה: הסטודנטים
הירושלמיים מוציאים על עיתונם 22 אלף ל״י לשדה והעיתון נמכר ב־600
עותקים בלבד. כמה מראשי הסתדרות הסטודנטים יתבעו לסגור את הבטאון
הכושל, להשקיע את הכסף במפעל השיכפול של
להוזלה ניכרת של ספרי־היימוד הדרושים לתלמידיס.

הסטנדנטיס, דבר שיביא

אדם, רובם בלתי־לוחמים.
מניין נובע סער עצום זה? האם נכונה ההודעה
הירדנית? (ואין לצד השני שום עניין
לנפת את מיספר קורבנותיו כי הדבר פוגע
ביוקרתו ).ואם היא נכונה — מה גרם לקורבנות
אלה?
על כך היתר, צריכה לבוא מייד הודעה
מוסמכת.
שתיקת הממשלה מוזרה ביותר. כי פעולות
המפילות קורבנות־בנפש אינן מועילות
לישראל. אין הן מרגיעות את הרוחות. אין
זו הרתעה — אלא גורם לתסיסה, לשילהוב
היצרים.
בקיצור: היא מועילה לאל־יפתח.
טעם רע. היה טעם לפגם בהודעת קול
ישראל כאילו חילקו החיילים לילדי הכפרים
המפוצצים סוכריות ,״להרגעתם״.
אפילו נכון הדבר — הרי ההודעה מיותרת.
פאשר מפוצצים בתים בהם חיים בני-
אדם, כאשר מטילים קורבנות — יתכן שזה
מוצדק והכרחי. אבל מוטב להימנע בהודעות
על כך מסימון המזכיר סרט הוליבודי גרוע.
למי הוסבר. יתכן שהעוקץ העיקרי של
הפעולה כלול בפסוק אחד של הרמטכ״ל,
שאמר כי פעולות־תגמול מהוות הסברה,
אחרי ששאר דרכי־ההסברה נכשלו. פסוק זה
אומר דרשני.
אמנם נקטה ממשלת־אשכול פעולות של
אזהרה מוקדמת, על־ידי משלוח איגרת
לאו״ם ואזהרות דומות. אך כל אלה היו
מופנות לממשלות. האם אמנם היתד, הסברה
לעבר הכפרים עצמם?
העולם הזה 1496

עמוד 9

פתח כ-PDF פתח כתמונה

^ שפרשות שאי־אפשר להשתיקן. הן גדולות מדי, והן
נוגעות לחייהם של אנשים רבים מדי, כדי שאפשר לקבור
אותן בשקט. כזו היא פרשת הפצצות שהוטלו בבגדאד,
ב־ . 1951 קוראים לה ״העסק הביש הראשון״.
125 אלף היהודים שעלו מעיראק חיים מזה 15 שנה בצל
הפרשה הזאת. לגביהם ,״ציונות אכזרית״ אינה סתם מונח
אלגנטי; הם חשו אותה על בשרם. הם יודעים, כי הפצצות
נועדו להפחידם ולפגוע בהם, ולדרבנם לעזוב את עיראק.
אבל לא רק עולי עיראק יודעים על קיום הצל הכבד
הזה. ידעו עליו, כל השנים האלה, קומץ של אנשים במדינה.
אלא שאיש לא העז לדבר עליו בגלוי.
בשיא הוויכוח על פרשת לבון
במן היסוד :״קרה דבר, שעד היום הוא בגדר מיסתורין,
באחת מהארצות השכנות,
,וכתוצאה מן הפעולה הזאת ניתלו שני יהודים ורבים
אחרים נידונו לתקופות מאסר ועבודת־פרך ארוכות.״
הגיב דויד בן־גוריון, בנאומו הגדול במרכז מפא״י,
בינואר : 1961״מר לבון סיפר *1וועדה (ועדת חוץ ובטחון
המעשה נעשה גם
של הכנסת) כאילו
לפני בואו למשרד הבטיחון. זוהי עלילה מרושעת.״
על אותו נאום הגיב העולם הזה 1216 באותו שבוע,
באישום חמור. אישום זה הכיל, בפעם הראשונה, האשמה
מפורטת, ככל שניתן היה אז לפרטה, לאמור :״בימי כהונתו
של דויד בן־גוריון כראש־הממשלה וכשר־הבטחון בוצעה
פעולה מסויימת, מזעזעת עד אין שיעור יותר מעסק־הביש
.בעוד
המסדים,
שעסק־הביש המסדים היה רק מטופש, הרי אותו מעשה
גבל עם פשע.״

הדברים נכתבו על מנת להניע את בן־גוריון
לתבוע את העתון למשפט, שיביא לבירור
פרשה זו. בי דרך אחרת לבילוי העובדות לא
היתה אז. אולם בן־גוריון התעלם מאישום זה.
לפני שבועיים ניתן להעולס הזה לפרסם את הדברים
לראשונה, במפורש. הפרשה, שכל כך התאמצו להעלימה,
פרצה לאור. וזאת בצורה הרועשת והסנסציונידז ביותר: על
שער העולם הזה 1494 תחת הכותרת :״פצצות נגד יהודים.״
במשך שבוע המשיך לפעול ביעילות קשר ההשתקה. לא
רק האנשים המואשמים שתקו. גם העתונות התעלמה מן
הגילויים הסנסציוניים.
אבל פרשה מסוג זה אי־אפשר בכל זאת להשתיק. האנשים
היו מוכרחים לדבר. אחדים מהם עשו זאת מתוך דחף פנימי
להצטדק, להסיר מעצמם את ההאשמות החמורות. אחרים
השיבו לשאלותיו הישירות של העולם הזה.

ספיר מאשים

ך• אשץ המדברים היה מרדכי בן־פורת. הח״כ מאוריהודה,
שהיה מפקד הרשת הישראלית בעיראק, באותה ן תקופה. בראיון ארוך בידיעות אחרונות. הכחיש בשצף־קצף
כי הפצצות הוטלו בידי אנשי־הרשת היהודיים׳ הצהיר כי

בארץ תקופה ממושכת, מה גם שיוסף בצרי ז״ל אשר הוצא
להורג, נתפס בביתו. אף־על־פי־כן זוכה.
המשפט כוסה בהרחבה על־ידי נציגי העתונות הזרה; הפרוטוקולים
פורסמו בעיתונות המקומית והזרה, והנה, קבע
בית המשפט הנ״ל, כי הפצצות הושלכו על־ידי נציגי התנועה.
קביעה זו לא נעשתה כלאחר יד. רק לאחר העלאת
ראיות קבע בית־המשפט את מה שקבע.

וזדאוגו1ן

האם מלכתחילה חייבים אנו לגלות יחם עו
יין לקביעת בית המשפט העיראקי? רק משום
שבית משפט עיראקי קבע זאת, אנו מבטלים
את הדברים כלאחר יד? ניראה לי כי קביעת
כית־המשפט העיראקי מצריכה חקירה והממשלה
נדרשת לקיים חקירה זו. מי זרק את
הפצצות?-על דעת מי נזרקו? מדוע הוטלו?
אין זה הכל. ענייני התנועה נוהלו ברשלנות, אפילו
ברשלנות פושעת עד כדי הפקרת חיי אדם.

מרוע נשלח תגר?

הונו קש ו ההשתקה!
ב=1גוויוו 11371מגינים !
מנתב גרו׳ ראשנול
״יש לברר את האמת!״
רקק, אלא מישהו שיכול להיות קונטרה, כמו פינחס ספיר.״
לא היו אלה שתי התגובות היחידות לפירסומי העולם
הזה. התגובה הקצרה ביותר — האומרת יותר מכל יתר
התגובות — היתד, זו של דויד בן־גוריון. במכתב אל עורך
העולם הזה (ראה מדור מכתבים) ,כתב ה כו תרת בשער
עתונך אינה אלא עלילת־שודא.״

כותרת זו אמרה :״עסק הביש הראשון של
בן־גוריון.״ ממכתב כן־גוריון השתמעה הבחשה
רק לכותרת השער, לא לתוכן המאמר. בלומר :
הוא הכחיש את שייכותו שלו לעמק הבייט.

•!הודה תגר הגיע לעיראק כדי להחליף את מרדכי בן־
7פורת. כפי שסופר, נתגלה תגר במיקרה, כשניכנס לחנות
הכל־בו אורוזדיבק, זוהה על־ידי פליט פלסטינאי, שהכירו עוד
מתקופת שהותו בארץ־ישראל. אחרי שזוהה הצליחו להסיך
את דעתו של הפליט ויהודה תגר עזב את חנות הכל־בו,
מבלי שיאונה לו כל רע. בנסיבות אלה, וכדי שלא לסכן את
חבריו, חייב היה מר תגר לעזוב את עיראק. תחת זאת׳
מצא מר תגר לנכון לחזור לאותה חנות, כעבור שבוע ימים
בערך, יחד עם מרדכי בן־פורת. מדוע חזרז מדוע חזר עם
בן־פורת? כאן כבר לא שיחק לתגר מזלו והוא ומרדכי בן־
פורת נתפסו ונעצרו. למזלו של בן־פורת שוחרר בערבות
(שוב, עדות לכך שלא הכל היה מושחת ורקוב במערכת
השיפוט) ,וכך ניתן לבן־פורת להימלט מעיראק.

כין מעצרם של השניים למעצר האחרים הלך
זמן. האחרים לא נעצרו מיד.

מדוע לא הוזהרו האחרים? מדוע לא הורו להם לעזוב
את עיראק, או לפחות להחבא עד עבור זעם? מדוע לא
נשמרו שמות בסודיות? מדוע ידע כל אחד על כל אחד?
אילו היו מוזהרים אולי היה מסתיים הדבר אחרת. ניהול
רשלני וכושל זה, שהביא בעקבותיו לגילוי הרשת כולו,
טעון חקירה ובירור יסודי.
מדוע ביקשו להחליף את בן־פורת? מדוע נשלח תגר?
פרץ סיכסוך בין אנשי התנועה המקומיים לבין בן־פורת.
חברי התנועה מענו כי בן־פורת והחבורה הסובבת אותו
מתנשאים על פני כולם, בן־פורת הפך לטענתם לדיקטטור,
שאינו מתחשב בדעת האחרים. המנוח יחזקאל שמטוב, יו״ר

מ נתן אתההוראה!
ההודאות אשר הושמעו בבית־המשפט העיראקי היו כוזבות.
השבוע פנה העולם הזה אל האישים המרכזיים בפרשה זו
ומסביבה, במטרה לחקור באופן יסודי את כל הפרטים.
אחד הנשאלים היה פינחס לבון. הוא הצהיר:
״בזמן כהונתי במשרד־הבטחון שמעתי שיש דבר כזה.
אך איני יכול להגיד זאת מתוך ידיעה יסודית.

״היה שם, בעיראק, לא בדקתי את העניין. הרבה זמן לאחר שנגמרה
הפרשה, שמישהו הדביק לה את השם פרשת
לבון -מתוך יחסי־אנוש וחברות טובה -
שהתשמעתי
את השמועה על הבירור
נהל. אבל לא היה שום בירור משפטי, לא עסקו
כזה שופטים, לא היתה ועדת־חקירה-משפטית.
״כשאמרתי, בעת הוז־יכוח על הפרשה, כי היו פרשות
קודמות — התכוונתי גם לזה וגם לדברים אחרים.

מה מכחיש בך־גוריון?

ך ם בן־פורת נתבקש להשיב על מספר שאלות. תשובתו:
־הבירור. יש לי צילום,
^ ״יש בידי המסקנות של
ואביא את זה לבית־המשפט, אם יהיה משפט.
״אגיש משפט נגד כל מי שיטען כי יהודים או ישראלים
זרקו את חמש הפצצות שנזרקו בבגדאד. אגיש את המשפט
בתנאי ש(א) זה לא יתפרסם בהעולם הזה, כי לא אגיש
משפט נגד העולם הזה, ו(ב) שהמפרסם לא יהיה איזה דג־

הכחשה האומרת הרבה. בי אם לו עצמו לא
היתד, שייכות -למי היתה? או, כמלים
אחרות: מי נתן את ההוראה?
אותה שאלה עצמה שאל השבוע אחד העסקנים של עולי
עיראק, אף הוא תושב אור־יהודה. מרדכי אלויה, איש מפא״י
פעיל ומתנגדו החריף של בן־פורת, פנה לראש הממשלה
ולשר המשפטים בדרישה פשוטה: להקים ועדת־חקירה,
שתברר באורח מוסמך את הפרשה.
מכתב זה הוא מיסמך בפני עצמו, ובשלב זה אין מה
להוסיף לתוכנו. כתב אלויה, בין השאר:
...פרשת עיראק 1951״ טעונה חקירה ובירור יסודי.
חלק ניכר מאלה שנטלו חלק במאורעות אלה מצויים בתוכנו,
וניתן בנקל לחקרם ולברר את אשר אירע למעשה. כדי
למנוע אי הבנות כלשהן, אני חפץ להקדים ולומר, כי אין
בכוונתי חלילה לחלל את זכרם של שני הרוגי בגדאד, ומובן
שאני מביע את סלידתי מעונשי המוות שנגזרו ובוצעו.
מאידך, העונשים החמורים שנגזרו, בהם לבד, אין עילה
לסילוף העובדות ולמתן תיאורים כוזבים.
אשמה רצינית ביותר מוטחת כלפי בית־הדין העיראקי.
לפי מיטב ידיעתי והבנתי ניסה בית־המשפט למצות אח
הדברים עד תום. מר בן־פורת, שעמד בראש התנועה, נשלח
מטעם ממשלת ישראל לניהול פעולות התנועה בעיראק,
טוען בידיעות אחרונות כי ההרשעה התבססה על הודאות
כוזבות שניתנו מפאת העינויים ולפיכך אין להסתמך עליהן.
כאדם שהיו לו מהלכים בבתי־המשפט בעיראק, וכאחד
שהכיר אישיתאת השופטים הנוגעים בדבר, איני יכול
להסכים לגירסות שהועלו
לדעתי לא פוברק המשפט. כך, למשל, נתגלה נשק בבית
משפחת כבאזה. בקשר עם כך נעצרו סלים כבאזה ואמו.
השניים זוכו. הם הצליחו להוכיח שהנשק הוטמן על־ידי
אחיו של סלים, יוסף כבאזה, אשר לא נעצר משום שהצליח
להימלט ארצה. הנה, דורקא כאן, למרות העובדה שנתגלה
נשק בביתם של הנ״ל, החליט בית־המשפט לזכות את
השניים מכל עבירה שהיא, והם נמצאים בארץ כיום.
ששון צדיק, אחד הנשאלים, שהד, בארץ ישראל המנדטורית
כשבע שנים. רק לאחר מכן חזר לעיראק. אילו פוברק
המשפט ניתן היה בנקל להרשיעו, לאור העובדה ששהה

ודרש את החלפת בן-
הקהילה בעיראק, שלח שליח
פורת. הוא טען כי קבוצת בן־פורת, על־ידי מעשיה, גורמת
נזק לתנועת העליה, לעולים עצמם, וכן גם — תסכן את
חייהם של אותם יהודים אשר החליטו להישאר בעיראק.

בסך הפל הוטלו כפרק הזמן הנדון שש פצצות,
כולן כמקומות ריכוז של יהודים. אחת
מהן הוטלה במשרדי שרות ההסברה האמריקאי
ככגדאד. תמיד הושלכו הפצצות בזמנים
בהם חדלו יהודים להירשם לעלייה ולוויתור
על נתינותם העיראקית. אחרי כל פצצה גבר
מחדש זרם הנרשמים.
הפצצות שהוטלו הגבירו את פחדם של יהודי עיראק,
מכירן שהוסבר כי הם הוטלו על־ידי שונאי יהודים. המיקרה
החמור ביותר היה מיקרה של הטלת פצצה בסמוך לבית־הכנסת
על שם מסעודה שמטוב, שם נהרג נער יהודי
ונפצע בעינו סלים כדורי, הנמצא עתה בישראל. מעשה זה
חמור במיוחד מאחר ובבית־כנסת זד, התרכזו בקביעות לא
פחות מאלפיים יהודים מדי יום ביומו, שהמתינו לעלייה.
רק במיקרה נמנע אסון חמור פי כמה.
מר בן־פורת, כפי שפורסם בידיעות אחרונות, טוען כי
הלחישות וההאשמות בנושא זה, כאילו הוא וחבריו אחראים
להטלת הפצצות, הוטחו לאחרונה׳ מתוך מניעים מפלגתיים.
אני מצהיר בזה, כיהודי יוצא עיראק, המעורה בין יוצאי
עיראק ופעיל בקרב ציבור יוצאי עיראק, כי ההאשמות
הנ״ל הועלו מייד לאחר המשפט בעיראק, וכי מר בן־פורת
וחבריו הואשמו בפומבי בישראל, על־ידי מספר עולים
מעיראק, עוד בשנת 1955 בזמן שרצו למנות את מר בן-
פורת לראש המועצה המקומית אור־יהודה.

דברי מר בן־פורת ויהודה תגר; הצהרותיהם
הם בניגוד גמור לקביעת בית־המשפט.
אין לעבור על גילויים אלה בשתיקה.
העניין דורש חקירה. חקירה כיום לא תסכן איש. כל
המעורבים בעניין עלו כבר ארצה. דודקא יחס הכבוד וההוקרה
לאנשים שעלו לגרדום בשל תפקידים שהוטלו עליהם,
מחייב בירור ממצה מצד גורם אחראי ו אובייק טיבי...

עמוד 10

פתח כ-PDF פתח כתמונה

בם דזנה
תחבורה
מ* •דון א ת דן

בולגריה
של יין ושושנים
בולגריה, ארץ ה תיירו ת העממית, מצי עה
לך מרכזי נופש חדי שים וצירוף
נדיר של י ם והר בכפיפה אחת. טייל
הקיץ בבולגריה והתרענן במי הבדולח
ה שק טים של הי ם השחור, השתזף
על ״ חולו ת הזהב״ שטופי השמש,
טייל בע מק השושנים, שאף ל רי או תיו
אויר הרים צונן, מבריא ומרגיע ב תנאי
א כ סון מעולים ובמ חירי ם נוחי ם.

מרפא והתרגעות
בולגריה ידועה בסגולו ת המרפא ה מיוחדים
שלה בזכו ת מעינות ה מי ם
ה מינרליים. בסופי ה־בנקי ה, ב חיסרי ה,
בקיוס טנ דיל, תמצא שירותים רפואיים
מעולים לרפוי מ חלו ת עצבים, לב,
כליות, דרכי המר ה, סוכר, חו ט ה שדרה
ושיגרון. כל זאת בתנאי פנ סיון
ממדרגה ראשונה ובה שגחת
רופאים מו מ חי ם.

מחירים נוחים
בבתי הנופש והה בר א ה, ליד המעינות
המינרליים, כולל פנסיון מלא וטיפול
רפואי — בחדרים של שתי מי טו ת
מ־ 6עד 8דולר ליום.
ב״ חולו ת הזהב״ ו״חוף השמש״ פנסיון
מל א ושרותים ממדרגה ראשונה
— בחדר של שתי מי טו ת מ־5.50
עד 6.50 דולר ליום.
בסופיה — בבתי ה מלון ה מפו ארי ם
״בלקאן״ ו״רילה״ פנסיון מלא ושרו־תים
ממדרגה ראשונה בחדר של שתי
מי טו ת מ־ 6.50 עד 7.50 דולר ליום.

טיולים בינלאומיים
סיורי ם של 3י מי ם באני ה ; בלווית
מדריכים מו מ חי ם: ורנה — אי ס טנבול
— ורנה מ־ 46 עד 68 דולר לאיש.
ורנה — או די ס ה — ורנה מ־ 46 עד
68 דולר לאיש.

בולגריה מציעה לך בתי
מלון חדישים, בילוי
מופלא במחירים עממיים.

בוא לבולגריה -
זתיהנה מסבר פנים חם
פנה לסוכן הנסיעו ת שלן
לקבל ת פר טי ם נוספים.
אשרות כניס ה לבולגריה אפשר לקבל
בצירות בולגריה בישראל — רמת-גן.
הנציגות לעניני תיירות של בולגריה
בי שראל: רחוב אבן־גבירול ,59ת״א.
שחם לבינסון אילון

הסקופ היה כלול בכתבה קצרה של העולם
הזה 1490 לפני חמשה שבועות.
נאמר בה: מתנהל בסווי־סודות משא־ומתן
בין קואופרטיב דן ובין נהגי מהיות־השרות.
דן מתכונן לשלם 20 אלף לירות
לכל נהג־שרות, כדי לחסל לחלוטין את השרות
בשלושה קווים עיקריים בתל־אביב.
לא קל היה לוודא סקופ זה, כי דובר
דן הכחיש את הכל בתוקף, וגם מנהיגי
נהגי־השרות, הכחישו, ואף איימו במשפטי־דיבה.
כאשר פורסם הדבר, לא עורר סערה,
כי המדינה היתד, עסוקה בשערוריה אחרת
של דן: פרשת התרומות למפלגות.
השבוע גילה איש הארץ הזריז יאיר
קוטלר, כי ההסכם הושג בינתיים. דן יש.כ
לנהגי־השרות מיליון ורבע לירות. הוא כבר
שילם רבע מיליון על־החשבין.
מי ישלם? אילו קרה הדבר בארצות־הברית,
היה משרד־המשפטים שם אוסר בו
במקום את מנהלי זן. כי פעולה כזאת נוגדת
עיקרון מיסחרי ומישפטי מקודש שם: חופש
התחרות. אסור לגורם כלכלי לעשות קנוניה
המקנה לו מונופול מוחלט, לרעת הציבור.
מוניות־השרות בתל־אביב הן התחרות היחידה,
המגבילה את המונופול המוחלט של
דן. סילוקן יתן לדן שליטה מוחלטת, לשבט
או לחסד, על ריכוז־האוכלוסיה הגדול ביותר
בישראל. האזרחים למודי־הנסיון אינם מתגעגעים
למצב כזה.
גם בישראל קיים חוק האוסר הגבלים
מיסחריים, אך הוא פחות ברור וחריף מן
החוק האמריקאי. שאלה היא אם יש בו
מכשיר די חזק לשבירת הקנוניה.
שאלה שניה שהתעוררה: מי ישלם את
סכום השוחד למוניות? האם תוכל דן לנכות
אותו מרווחיה, החייבים במס הכנסה?
האם הוא יובא בחשבון ההוצאות המשמש
בסיס לקביעת תעריפי הנסיעות?
במילים אחרות: האם התכוון דן להטיל
על הנוסע התל־אביבי לשלם בעצמו את
מחיר הקנוניה המכודנת כולה נגדו?
בינתיים התעוררו כוחות ציבוריים נגד
הקנוניה — ודן רמז שהוא מוכן לבטלה.

יחסים מרחביים
הא ! אתהסגרה?
פרשת אחמד עוסמאן הגיעה השבוע לסיומה
— באותה מסתוריות בה התחילה
ונמשכה.
לפי הגירסה הרישמית, הגיעה עוסמאן
לארץ במירמה, בתחפושת של עתונאי.
כאן עורר חשד, זוהר, במיקרה כסוכן־
מודעין מיצרי, ונכלא באופן אדמיני־סטראטיבי.
ערבים
בפאריס, ביניהם מכריו של עדם־
מאן, מכחישים תיאור זה בהחלט. הם
טוענים כי עוסמאן נאסר בפאריס על־ידי
המשטרה הצרפתית, הובא על־ידה למטוס
ישראלי ונמסר שם למשטרה הישראלית.
אוייב המישטר. באותם הימים כבר
היד, עוסמאן אדם מוכר היטב בחוגים
מסויימים.
כי עוסמאן הגיע לפאריס כמהגר המתנגד
למישטר, כשהוא אפוף אווירה
של הרפתקנות. במצריים לא היה קומוניסט,
אך היה מקורב לחוגי השמאל הקיצוני.
בתקופה הראשונה של שלטון עבד־אל־נאצר,
כשהקומוניסטים עדיין פעלו נגדו,
עורר את מורת־רוח השלטונות. הוא נמלט
לפאריס, הסתובב גם שם בחוגי המהגרים
המצריים השמאליים, מתנגדי המישטר החדש.
אותם החוגים שינו את עמדתם כלפ־עבד־אל־נאצר
כשזה עבר לקו ניטראליסטי
ופרו־סובייטי, בראשית . 1955 עוסמאן עצמו
הגיע לישראל ב־. 1957
רובין הוד בשאטה. על עצם קיומו
נודע לציבור בארץ רק במיקרה — הודות
למרד הגדול בכלא שאטה, שעוסמאן היה
המוח המיבצעי שלו.
באותה הזדמנות גם נתגלה אופיו, שנתן
לשמו צביון אגדתי במיקצת. כי עוסמאן
נהג כאביר, הציל את חיי הסוהרים ה־עיבריים
מידי האסירים הערביים המשתוללים,
ואף נפצע בעצמו. הודות להתנהגות
זו זכה לעונש קל־יחסית — שש
שנים — על חלקו במרד.
השליש המקובל לא הופחת מעונשו,
ואחרי ריצוי העונש כולו הוא נשאר ב־
(המשך בעמוד ) 12

שוו ״ ה עו ל ם

הזה ״ מדווח ער

שעת הכושר
לדף חדש
בדו׳ ח הב:ז על

שיחות שוי
קש מב י אי_,־ת
השוואה זה לזה
שאינו בא למצות

המצג ב״ ..כוו: ה מר חב ברגע זה, מת מצ ת העורן שורה של
2ג^ני כשבועיים, עם אי שים שונים, חלקם אירופיי ם וחל-
ה מרחב. ההערכות וקטעי האינפורמציה שובצו יחד, תון
וגיבושם ל ת מונ ה א חיד ה. מובן שזהו תצלום רגעי בלבד,
ת הליכי םמע מי קי ם וממו שכים יותר.

ף* ימן יהשאלה הגדול, המרחף על־פני המו,.ב, נוגע למצרים. מה כוח־העמידה של
^ המישטר הנאצרי? מה תהיה עוצמת ההתקפה האמריקאית עליו? האם מתפוררת החזית
הפנימית במצרים?

ואפשר לשאול: מי שולט, בעצם, כמצרים?
גמאל עבד־אל־נאצר הקים מפלגת־שלטון, המונה כיום כשישה מיליון חברים. מובן שזהו
גוף מסורבל. תפקידו לבצע את הוראות השלטון, לא להכריע הכרעות. המפלגה אינה מהווה
את השלטון.
אולם יש מפלגה־בתוך מפלגר״ החוג הפנימי שגמאל עבד־אל־נאצר עצמו 0ומך עליו. בחוג
זה מרוכזים אנשי השמאל. שם מצויים גם הקומוניסטים.

המצב הפנימי כמצרים מביא להתפתחות שמאלה.
מכאן גם העובדה כי המחתרות נגד השלטון, עליהן מודיעה קאהיר לאחרונה מדי פעם,
הן כולן אנטי־שמאליות.
ברגע זה מתנהל בקאהיר משפט האחים המוסלמים. יתכן שהממשלה מצטערת על
עריכת משפט־ראווה זה, כי הוא מושך אל ה״אחים״ את כל היסודות הבלתי־מרוצים במדינה.

ם־י־ן: הפלהז לאורך כי הזזז־ית
^ וצאת מכלל זה

מחתרת אחת, שהביאה להחרפה קיצונית של היחסים בין מצרים ו
סין.
באחד
הימים גילתה הבולשת המצרית קבוצה של כשבעה איש, שניהלה פעולות חתירה.
החקירה העלתה כי קבוצה זו פעלה בשליחות סינית, תוך תיאום עם נציגי פקין בקאהיר.

ברשותה של קבוצה זו נמצא סכום של עשרת אלפים לירות מצריות,
שהוא סבוב גדול מאוד כמצרים. חבריה הודו שקיבלו סכום זה מידי
הסינים. הם גם הודו כי ככר קיבלו פעם כעבר סכום דומה.
שרותי־הבטחון המצריים, בהם שולטים עדיין אנשי הימין, ניסו להשתמש בפרשה זו כדי
לצאת למסע מחודש נגד הקומוניסטים המצריים בכללם. אולם עבד־אל־נאצר נתן הוראה
אישית להפסיק מסע זה. הוא הודיע לאנשי־הבטחון שלו :״אלה אינם קומוניסטים אמיתיים.
הקומוניסטים אינם אשמים בפרשה זו׳.
ואכן: בחוגי הקומוניזם הערבי עוררה פרשה זו גיחוך׳ הגבירה את הבוז שלהם לסין.
כי הם הכירו את האיש שעמד בראש המחתרת שנתפסה. היה זה טיפוס פלילי מועד,
זייפן־כספים מוכר.
ה ת מנ ה האנטי־סינית החריפה של קאהיר היא רק חלק מן המפלה הכללית של הסינים
במרחב. אחרי תקופת־מה, בה היה נדמה כי הסינים הולכים וכובשים עמדות בעולם הערבי,
הם נמצאים בנסיגה כללית.
אפילו באלג׳יריה, בה רכשו הסינים אהדה כאשר היו הראשונים שהכירו במישטר החדש
של בומדיאן, הם הצליחו להשניא את עצמם תוך זמן קצר ביותר. תוך כמה הודשים איבדו
את כל העמדות שרכשו.

ההשפעה הסינית פוחתת והולכת, וכעתיד הקרוכ איו לראות כשיד
גורם חשוב כמרחב.

הרך ם שדיה גנטיא פא\ 2ים תאן: האם ר\\21־ם־ ריגה הו ם ר הית?

עמוד 11

פתח כ-PDF פתח כתמונה

פגישותיו עם אישים איוונ״ם ועוביים
יש לכך כמה סיבות. ביניהן:
9פרשת קאהיר עצמה.
6אי־הצלחתם של הסינים בכל ארצות המרחב להתקשר עם אישים רציניים. אין הם
מבינים מיהו מי במרחב.
0הכשלונות של סין בעולם הניטראלי, כמו בגאנה ובאינדונסיה.
אולי מעניינת בהקשר זה הערכתו האישית של מנהיג ערבי מסויים, שאמר לי :״הסינים
פשוט אינם מוכשרים. בכל מקום בעולם, ולא רק אצל הערבים, הם מתקשרים עם האנשים
הלא־נכונים. פשוט חסר להם חוש בבחירת בני־אדם וחוגים. ברוב המקומות בהם התפלגו
הקומוניסטים למחנה פרו־סובייטי ולמחנה פרו־סיני, עברו היסודות הפחות־מוצלחים למחנה
הסיני.״
יתכן כי סיבת הדבר נעוצה בעובדה שסין היא עולם גדול בפני עצמו, הספוג באופן
מסורתי בוז לעמים אחרים. לפי שעה אין הסינים מגלים כשרון להבין לנפשם של עמים
אחרים, להתאים את עצמם לרוחם, להתיידד עם זרים. הם מדברים במונולוגים, אינם מקשיבים
לדעת הזולת, ואינם מתחבבים ביחסים אישיים. בין השאר הם גם פוריטאנים קיצוניים,
וקשה להם למצוא ידידים אישיים בקרב עמים חובבי־חיים.

כל זה אינו צריף להביא לזילזול בגורם הסיני, שהפוטנציאל ההיסטורי
שלו עצום• אך הנסיגה הסינית היא גורם חשוב כמרחב של קיץ
.1966
מעניין, אגב, כי אחמד שוקיירי ממשיך בפלירט שלו עם הסינים ובני־בריתם במזרח אסיה,
למרות ההתנגשות בין פקין וקאהיר. יתכן שאפשר לראות בכך סימן להתעצמותו של
שוקיירי, ששוב אינו פועל על פי הוראות של קאהיר בלבד. יתכן בהחלט ששוקיירי סבור
עתה כי אפילו נשיא מצרים לא יעז לסלק אותו, מחשש פן ייראה הדבר כהתנקשות ב״ישות
הפלסטינית״.

מלכתחילה היה קשה לתפוס מדוע בחר עכד־אל־נאצר דווקא כשד
קיירי כנציג הישות הפלסטינית. יתכן מאוד שהוא מצטער על כף כבר
כיום.

א1זרי עבר-אל-ן אצר נ ^זיף
ך* ארץ בה מרוכז שלטון כה רב בידי איש אחד, כמו מצרים, נשאלת באופן טבעי
השאלה: מה יקרה אם האיש ימות או יירצח? האם יפול המישטר יחד עם המנהיג?

לגבי מצרים, הדעה היא כי יש לנשיא יורש וממשיך. הכוונה היא
לסגנו וירידו הנאמן, עבד־אל־חבים עאמר.

וזשפבו \זאן ץיכ גזנזוכמזיסי ב\2אך ןי\־ :כר !זנזוזתרגגז \זן גזיגזין
שנולד מת. מכך יש להבין בי ארצות־הברית אינה מוכנה לצאת למלחמה
גלוייה ומכרעת נגד עבד־אל-נאצר.

עאמר נהנה מאהדה רבה, הן בתוך מצרים, הן מחוצה לה. הוא עשה רושם מצויין בעת
ביקורו האחרון בפאריס. הוא מקובל מאוד בארצו שלו.
זהו איש מתון, צנוע, בעל דעה צלולה. הסברה הכללית היא שהוא הצליח לשמור היטב
על הקשר בין המישטר לבין הצבא.
זוהי, כמובן, הגיזרה החיונית ביותר של המישטר הנאצרי. בארץ כמו מצרים לא תיתכן
לכן יש להניח כי בצד החתירה השקטהשל המוסד האמריקאי לביון נגד נשיא מצרים,
שום הפיכה זולת הפיכה צבאית. כל גורם זר או פנימי, המעוניין להפיל את השלטון, ירכז
ככל האפשר עימו. ועבד־אל־נאצר,מצידו,
ינסה משרד־החוץ האמריקאי לקיים יחסים טובים
את מאמציו באופן טבעי בצבא.
מירבי, ולכן ירקוד על
לו חופש־תימרון
מעוניין במערכת יחסים בינלאומיים אשר תקנה
השלטון. של העיקרי הבסיס הצבא היה ונשאר
כלכלי אמריקאי.
כל החתונות. מה גם שהוא מעוניין מאוד בסיוע
עאמר מופקד על חזית זו, ונראה כי הוא מצליח בכך. למרות שבוודאי אין לו תפקיד קל,
בייחוד לאור המתרחש כיום בתימן.

מדוע? קודם כל, מפני שנשיא מצרים הוא, למרות הכל, הגורם היציב ביותר במרחב,
שגילה כשרון פנטסטי להתגבר על קשיים חולפים. ארצות־הברית חוששת, בצדק, כי התקפה
עליו תעביר את קאהיר למחנה הסובייטי (ביקור קוסיגין) ,או — גרוע עוד יותר, בעיני
אמריקה — למחנה הצרפתי (ביקור מאלרו).

לגדיה: אין תדיליף לדילס־טורה

גזיגזן: להתזזפד, להתגגנן!

יי. י׳1י1
* 6סתבר ששוב אין במצרים אדם סביר המאמין כי אפשר לנצח, בעתיד הנראה לעין,
1 3בתימן. הצבא המצרי והרפובליקאי לא הצליח להשתלט על כל המדינה, למרות הריכוז
הצבאי הרב שם.
הסיבה ברירה: בתימן עומדת מצרים מול הריאקציה הערבית המלוכדת, הנתמכת על־ידי
המערב האנגלו־סאכסי המלוכד. כל אלה מבינים כי נצחון מצרי־רפובליקאי בתימן פירושו:
פתיחה להתקפה כללית על סעודיה, דרום־ערב ונסיכויות הנפט (כוויית, כתר, בחריין וכו׳),
שהן חיוניות למשק המערבי.

לכן רוכז מיטב הכוח לימינו של האימאם -כסך, נשק, לוהטים. כיום
ככר ברור בי מצרים אינה מסוגלת, בעתיד הנראה לעין, להתגבר על
מחסום זה.
(אגב: לא רק בחוגים ערביים, אלא גם בחוגים מערביים, נפוצה ביותר הדיעה כי ישראל
אף שקשה להבין מדוע יהיה אל־מגישה
סיוע ישיר לאימאם אל־באדר,
באדר מעוניין בסיוע כזה דוזקא, לאור שפע העזרה הערבית הזורמת אליו, מוזר הוא ששמועות
אלה אינן פוחתות ואינן נעלמות).
המסקנה המצרית ממצכ זה יכלה להיות: להסתלק מעסק־ביש זה, להפקיר את תימן לגו־רלה.
מה גם שכמו כל צבא זר, אין הצבא המצרי בתימן זוכה לאהבה רבה מצד האוכלו־כיה,
אפילו בערים הרפובליקאיות. נסיגה מתימן היתד, משחררת את מיטב הצבא המצרי
ממשימה קשה בארץ רחוקה.
אולם קאהיר אינה יכולה להסיק מסקנה זו. ולאו דוזקא מטעמי יוקרה. עבד־אל־נאצר
הוכיח בעבר שהוא מסוגל להעמיד שיקולי הגיון מעל לשיקולי פרסטיג׳ה חולפת.
השיקול האמיתי הוא זה: נסיגה מתימן פירושה — השארת כל חצי־האי הערבי בידי
האנגלו־סאכסים וסוכניהם. זהו ויתור על כל הפיכה בדרום ערב, בנסיכויות הנפט ובסעודיה
עצמה.
לכן החליט נשיא מצרים על פשרה סבירה: לנתק את המגע עם האוייב באזורי־תימן
הרחוקים וההרריים, לרכז את הצבא המצרי במערך הגנתי מובהק במשולש המרכזי של
הערים צנעה—תעיז—דודיידה, הנשען על הים. שם יתחפר הצבא׳ ויהיה מסוגל להתגונן
בחיסכון מכסימלי.

במילים אחרות: חלוקת תימן למעשה.

ך ורם אנטי״נאצרי מובהק במרחב הוא המישטר הסורי. לאן הוא מתפתח? האם הוא
ד*״ חותר שמאלה? מה המשמעות האמיתית של ההפיכה האחרונה בדמשק, בה ניצחה ההנהגה
ה״לאומית״ (הסורית) של מפלגת אל־בעת את ההנהגה ה״בינלאומית״ (הכלל־ערבית)?

פרשנים מערביים, וגם ישראליים, המעמידים שאלות באלה ומסיקים
מסקנות ברורות, אינם יודעים על מה הם שחים.
הם מפעילים מושגים מערביים, ודרכי־מחשבה מערביות, לגבי ארצות בהן המציאות שונה
לחלוטין מן המקובל במערב.
הסביר לי זאת אדם, שיש לו יד במאבקים הפנימיים של ארץ ערבית מסויימת, כלהלן:
״סוריה אינה מדינה מגובשת. מתרוצצים בה עשרות גורמים מנוגדים, במישורים שונים,
ללא הגיון פוליטי ממשי.
״יש ניגודים אזוריים, כמו זה בין דמשק וחלב. יש ניגודים של עדות אתניות ודתיות —
סונים ושיעים, מוסלמים ונוצרים, דרוזים ועלאווים, ועוד ועוד. מצב זה משבש לגמרי את
הניגודים המקובלים בין תפיסות פוליטיות ורעיוניות, מן הסוג המקובל בארץ אירופית.
זהו המצב כמעט בכל ארצות ערב, זולת מצרים, שהיא מדינה הומוגנית ומגובשת יחסית.

״במצב כזה, יבולה רק דיקטטורה חד־מפלגתית, המבוססת על הצבא,
להחזיק את כל החבילה ביחד. דיקטטורה כזאת היא הערוכה היחידה
לשלמות המדינה, ועל כן אין לה תהליך.
״בסוריה ממלאת תפקיד זה מפלגת אל־בעת, שהיא מפלגה זעיר־בורגנית, בלתי־יציבה,
הממזגת בתוכה בליל של שאיפות שונות ומשונות.
,,אין פירוש הדבר כי בדיקטטורה כזאת נעלמים הניגודים הפנימיים. הם ממשיכים להתקיים
במלוא עוצמתם — אך הם מתחוללים כולם בתוך מפלגת־השלטון הבלעדית. בתוכה
נערכים כל המאבקים בין קבוצות־אינטרסים, נציגים אזוריים, עדות דתיות ואתניות, וכו׳
וכו׳ ,היוצרים ביניהם גושים חולפים וקואליציות זמניות. קואליציות כאלה אינן אידיאולוגיות,
ואינו מבטאות קו פוליטי ברור. הן יכולות להתקשט בסיסמה זו או אחרת, אך אין
להתייחס לכך ברצינות.״

ממילא אין גם לחפש הסבר בינלאומי -״שמאלי״ או ״ימני״ ,״פרו-
סובייטי״ או ״פרו־סיני״ ,להפיכה האחרונה בסוריה. אין היא אלא פרי
של התחברות מיקרית של כוחות רכים, ללא קו מנחה ברור.

האהדילאיל לא יתליפג
ך* שאלה היא: האם יביא הדבר להפוגה פוליטית, או שאנו עומדים על סף התקפה
! 1מערבית גדולה נגד המישטר המצרי?
דיברו של עבד־אל־נאצר, חסניין חייכל, ניבא לפני שלושה שבועות כי ארצות־הברית
(קרי: המוסד המרכזי לביון) יפתח במיתקפה־רבתי על המישטר המצרי.
ואכן, יש סימנים לכך. המחתרות שנתגלו במצרים, לפי הודעות קאהיר, יכלו להוזת חלק
ממיתקפה וו. לא פחות חשוב: כיונו של מלך סעודיה לגבש מעין ליגה מוסלמית, שתתחרה
בליגה הערבית. במטרה זו גיקר מלך סעודיה לאחרונה בפאקיסתאן.

אולם מעטים מאמינים ברצינות כי יש סיכוי של ממש למאמציו אלה
של פייצל הסעודי. הדעה הכללית היא בי הליגה המוסלמית היא עוכר

וזורה ל״לגדיה דבגזי״
— צ ד המעניין ביותר בהתפתחות האחרונה הוא שיבתם השקטה של הקומוניסטים
( 1למערכת־השלטון. מפלגת אל־בעת מעוניינת בכך כדי לחזק את מעמדה מול קאהיר. כי
בעוד שהקומוניסטים המצריים תומכים בלב שלם במישטר הנאצרי, הרי הקומוניסטים הסוריים
שונאים את עבד־אל־נאצר שינאה עזה. אין הם יכולים לשכוח כי בעת איחוד קע״ם
נרדפו הקומוניסטים הסוריים, והם בילו את ימי האיחוד בכלא.
סיבה שניה לשיבת הקומוניסטים, ששניים מהם יושבים בממשלה החדשה: סוריה מעוניינת
לחזק את מעמדה הבינלאומי על־ידי התקרבות למוסקבה. הסובייטים גילו אף הם נכונות
(המשך בעמוד *) 1

עמוד 12

פתח כ-PDF פתח כתמונה

פועלי בית־החרושת ליילנד, החיים מזה חודשים
תחת סיוט של פיטורים, נענו להזמנת ההסתדרות
ובאו לתהלוכת האחד במאי. בעיתונים נכתב שהם הניפו דגלים שחורים, וגרמו להתפרעויות,

המובטלים צועדים

ד ת בחסות משמר שוטרים צועד רפי כהן, מזכיר
^ 0 1 1 1 0 0 *1
מועצת פועלי אשדוד. כתן הזמין את המשטרה,

ודרש לפזר את פועלי ליילנה שבאר לצעוד לפי הזמנתו. למחרת התקבל אצל ראש־הממשלה.

השוטדים מסתעדים באלות על המנגינים־וגודמים להתנגשות חסות־תקדים באשדוד

מרד המובטל״
.י* וח משטרה גדול ובלתי יעיל, מו־עצת־פועלים
נפחדת ועירית רופסת, ילדי
קיבוץ מול עולים חדשים, בנייני פאר מול
שיכונים עלובים — כל זה הסתכם באחד
במאי באשדוד, בפוגרום שבו גילתה המשטרה
אכזריות בלתי רגילה.

טלפון שטור
רב האחד במאי הגיעו אל מועצת
? פועלי אשדוד ידיעות, כאילו מנסה
קבוצה של מובטלים להפריע לתהלוכה ההסתדרותית.
רפי כהן, מזכיר מועצת־הפוע־לים,
יושב באשדוד על חבית אבק שריפה
מזה כמה חודשים. כל מחוסר עבודה מאיים
לשרוף את לשכת־העבודה, אי את בית-
ההסתדרות, וכל מכה חדשה של פיטורים
מסעירה ומלבה יצרים של כאלף מיבטלים
ומשפחותיהם. בעיר קטנה באשמה בה יש
6500 מפרנסים בלבד — זה מספר עצום.
מועצת הפועלים נבהלה, והזעיקה משטרה.
המשטרה עצרה אדם בשם זגורי, ערכה
אצלו חיפוש ומצאה 20 מטר בד שחור.
האיש התכונן כנראה להניף •יגלים שחורים.
בזה הסתיים למעשה תפקידה של המשטרה.
יכלה לבצע את זה יחידת המשטרה המקומית,
אבל טלפון שכור באחת החוליות, בין
מועצת־הפועלים ומפקד מחוז הדרום של המשטרה,
גרם לניפיח והגזמה, והביא לאשדוד
400 שוטרים מזוייי-ים באלות ומגינים.
כוח משטרתי גדול כל כך, בעיר קטנה
כל כך, הסעיר מיד את הדוחית. אנשי ה־מועצה־המקומית
ומועצת־הפועלים שמחי להעביר
את האחריות לידי מפקדי המשטרה.
במקביל, וללא קשר לכל הפעילה המשטרתית,
סערו הרוחות גם בבית־ד,חרושת
ליילנד. מזה כחודשיים יודעים פועלי ד,מיפ־
•על ש־ 90 מהם עומדים להיות ־מפוטרים.
הפיטורים, שעמדו להתבצע ערב דפסח, ניד־

חו ,״כדי לא להעיב על שמחת החג״ ,כפי
שהגדירה זאת ההסתדרות.
אך למעשה גרמה הדחייה לעצבנית נוספת.
כי 300 פועלי המיפעל חששי כולם,
ואיש מהם לא ידע מה יהיה גודלו בעוד
כמד, ימים. כך הרגישו את עצמם בל ה־300
כמפוטרים. משכורתם הממוצעת היא 400
לירות לחודש, והמשפחה הממוצעת התלויה
בכל פועל היא בת שש נפשות. לכן —
פיטורים פירושם אסון מיידי.

פועלי ליילנד קיבלו ממועצת פועלי אשדוד
הזמנה, להשתתף בהמוניהם בתהליכת
האחד במאי. הם לקחו את ההזמנה בי צינית,
מה שאינו מקובל בתהלוכות הסתדרותיות,
בהן מביאים נואמים מתל־אביב, וצועדים —
מקיבוצי הסביבה.
אנשי ליילנד כתבו כמה סיסמות ענייניות,
כמו ״הלאה מדיניות האבטלה״ ,והגיעו למקום
הריכוז שנקבע על־ידי ההסתדרות.
שם התרכזה כבר התהלוכה של מועצת ה־

פועלים, עם רפי כהן בראשה, שמנתה כ־40
מבוגרים וכמה עשרות ילדי־קיבוץ מהסביבה.
בשעה
המיועדת החלו פעולי ליילנד לצעוד.
כל מרירותם התבטאה עד לשלב זה
בכך, שלא המתינו עד שמזכיר מועצת־הפוע־לים
יצעד בראש.
בסיכסוו קל זה, בין מזכיר מועצת־הפוע־לים
לבין הפועלים עצמם, החליטה לפתע
דווקא המשטרה להתערב, ודווקא בעזרת כוח
של פרשים נושאי אלות, שדלק אחרי הצועדים
ודרש מתם להתפזר. היד. זה הניצוץ
שהיה דרוש כדי להצית את אשדוד.

* בראש המזכיר צועד

מפגין שקיבל משוטר סכה באשכיו, שוכב מתעלף בתוך קהל
האלפים. השמועה, כי הוא מת, הסעירה את הרוחות שבעתיים,
יו״ר המועצה המקומית, אבנר גרעין, שבא לראותו — הותקף. שניהם חולצו על־ידי המשטרה.

.הוא נהרג!

**ישהו מן הצד זרק אבן, שוטר הרים
אלה, סוס־משטרה פגע במפגין, עוד
אבן נזרקה — והפוגרום התחיל. השוטרים
הסתערו מייד על נושאי הסיסמות, חבטו
בידיים שהחזיקו בהן וקרעו אותן. למה?
לא ברור.
תוך כמה דקות איבדה המשטרה את השליטה
על המצב. תהלוכת האחד במאי
נשכחה, ופועלי ליילנד חדלו מלהיות במרכז
הפעילות. הקהל הרב, שבא לחזות בתהלוכה׳
הפך להמון מפגין. פרשי המשטרה
הסתערו עליו, ושוטרים היכו אותו באלות
ארוכות. מחסומי המשטרה לא יכלו
לעצור אותו. ההמון הגיע דרך רחובות
צדדיים אל בית ההסתדרות, שם לא נמצא
באותו רגע אף שוטר, והחל לנתץ את הבמה׳
מעליה עמדו לנאום עסקני ההסתדרות.
אחד מפעילי רפ״י באשדוד קרע את חוטי
הרמקולים, והתיזמורת, שהשמיעה מארשים
חגיגיים, השתתקה.
עתה, החליטה המשטרה, הגיע הזמן המתאים
לקיים את תהלוכת ההסתדרות. עם
שרשרת שוטרים מכל צד, שתי ניידות ב־

עמוד 13

פתח כ-PDF פתח כתמונה

במדינה

ראע ומחלקה על עוטרים במאסף. צעדו
אנעי מועצת־הפועלים וילדי הקיבוצים בגאון
ובאון. מאחוריהם *עד המון על 2000
איש, בקריאות ״לחם ועבודה״ .משעבר הכוח
המשטרתי ששמר על אנשי ההסתדרות
הצועדים, נותר בית ההסתדרות עצמו, על
חלונותיו הרבים, מול ההמון הסוער.
תוך חמש דקות לא נותרה בו אף שימשה
אחת. פירחח אלמוני הצליח לעלות על הגג.
הוא נישק את דגל המדינה וקרע את הדגל
האדום. ידידיו למטה שרפו את הדגל, לקול
קריאות העידוד של האלפים. המשטרה חזרה,
והחלה לפזר את ההמון במכות אכז־

(המשך׳ מעמוד )10
כלא — שוב לפי
מדוע?
קרוב לוזדאי כי השלטונות קיוז להחליפו
באסירים ישראליים או יהודיים במצריים.
נעשו גישושים בכיוון זה — ובינתיים
הוחזק האיש במעצר.
המצרים לא רצו. אולם הגישושים
הוכיחו דבר אחד: המישטר המיצרי לא היה
מעוניין כלל בעוסמאן.
כשהגיעו הדברים לטיפול מעשי בהחלפת
אסירים, תבעו המיצרים לשחרר את יעקו־ביאן,
המרגל ר,מיצרי שהוחדר לישראל.
הם לא גילו עניין בעוסמאן, ולמעשה ניערו
את חוצנם ממנו. יתכן שכלל לא היו מ־עוניינים
בשיבתו של ההרפתקן.
עוסמאן עצמו פתח בשביתת־רעב חדשה
בכלא* .הפעם הצליח: השלטונות החליטו
שאין טעם בהחזקתו, ושיש לשחררו.
השאלה הגדולה היא: האם אמנם ביקש
עוסמאן עצמו שימסרו אותו לידי המצרים?
האם ניתן לו חופש הבחירה, אם לצאת
את הארץ בכיוון זה או אחר?
ידוע רק זאת: המצרים לא התלהבו לקבלו.
ועוסמאן לא רצה להגיע למצריים.

אל המעצר
רים זועמים.

עשרים איש

נעצרו

דחיפה באלה

אלות ארוכות וכבדות, והיכתה באכזריות.

מפלגות

כמוהו.

ריות, ללא הבחנה. הוכו ילדים וזקנים, מפגינים
ועיתונאים. אחד ממנהלי בית־החרושת
ליילנד, אמנון ניידיץ, איש חטיבת הראל
ושומר־ראש של בן־גוריון לשעבר, שניסה
לשכנע כמה מפגינים, קיבל אלה בראש ונגרר
לניידת. את הלילה הוא בילה במשטרת
אשקלון, עם עוד 20 עצירים 18 .שוטרים
ו־ 40 אזרחים נפצעו קל. אזרח אחד
הועבר במצב קשה לבית־ד,חולים קפלן, לאחר
ששוטר בעט באשכיו.
היתד זאת הנ׳גנה של לפחות חמישה גורמים
מנוגדים: אנשי ההסתדרות, שרצו לדרוש
תעסוקה, אבל בשקט, ולהוציא את הרוח
ממיפרשי המובטלים הממורמרים. המובטלים
עצמם, שלא סמכו על ההסתדרות.
אנשי חרות, שבאו להפגין נגד הדגל האדום
ונגד האחד במאי, מבלי לדעת מה זה בדיוק.
אנשי רפ״י, הקופצים על כל גל ללא
(תמשך בעמוד )16

ו עג דז
—״י ו*77 דיד ::1די :־רד־

אדמיניסטראטיבי.

שני 3רצו 3י
אין שטח בו בולטת אישיותה המפוצלת
של מפ״ם כמו השטח הערבי. המפלגה שנופפה
בדגל זכויות המיעוט הערבי ויישבר,
את קיבוציו, על אדמות ערביות מופקעות,
שהצהירה הצהרות נגד המימשל הצבאי וישבה
בממשלות שקיימו את המימשל —
התבלטה בעיקר בפירסומיה המפלגתיים. בעברית־
כתבה דבר אחד ובערבית דבר אחר.
פיצול זה מצא את ביטויו המגוחך ביותר
השבוע. לכבוד ה־ 1במאי חילקה מפ״ם כרוז,
שעל צידו האחד הכרזה בעברית ועל צידו
השני הכרזה בערבית. את הגירסה העברית
סיימה הקריאה :״תחי מדינת ישראל, מקבצת
גלויות, שוחרת שלום, לציונות, לסוציאליזם,
לאחוות עמים.״
הקריאה בערבית שיקפה את הפרצוף
השני :״תחי מדינת ישראל, מקבצת פזורים,
שוחרת שלום, לשיחרור לאומי וחברתי, לסוציאליזם,
לאחוזת עמים.״
בערבית תורגמה המילה ״גלויות״ ל־
״שתאת״ ,שאזרח ערבי יכול להבין מתוכה
גם החזרת הפליטים הערביים. למלה ״ציונות״
לא מצאה מפ״ם תירגום במילון הערבי
שלה. לכן החליפה אותה במלים
״שיחרור לאומי וחברתי״.

אורחים
אז מ ה

קרה 7
לוד היו נן נשים
לאדנאואר^כבר
בא .״למה לא
אחד ,״הרי בן־

הקצינים של נמל־התעופה
ומרוגזים. בן־גוריון מחכה
חצי שעה, והוא עוד לא
מזרזים־ אותו?״ שאל קצין
גוריון מחכה.״
כולם כבר חיכו. שומר הראש של בן־
גוריון חיכה בשקט ליד הראש של בן־
גוריון. שומרי־הראש של אבא אבן שמרו
על הראש של אבא אבן. יש לו כמה
שומרים כי יש לו ראש גדול. ושומרי־הראש
של אדנאואר חיכו בשקט שהראש
שלהם יגיע.
בן־גוריון ניגש לשמעון פרס ושאל אותו:
״קיבלת כבר את המכתב ששלחתי לך?״
פרס ענה :״לא.״ הצלמים צילמו. אבא אבן
הסתכל אל הקצה של האולם, שהיה ריק
מבן־גוריון.
פליכס שנער החזיק ביד פרחים מאת
פליכס שנער לבתו של אדנאואר .״פליכס
שנער זה אני,״ הוא אמר .״והפרחים זה
ממני.״
שלושה חברים מארגון יוצאי קלן החזיקו
בתורנות זר פרחים בשביל אדנאואר.
ואפרתי, ממשרד־החוץ, הודה בגאווה שהוא
אפרתי ממשרד־החוץ, ובתור אפרתי ממשרד־החוץ
הוא יכול להגיד שהוא לא יודע
(המשך בעמוד ) 17

חלק מבית ההסתדרות המפואר. ההרס היו!
שיטתי. בנק הפועלים שבקומת הקרקע נפר׳ן.
לזגגיס באשדוד יש עתה תעסוקה רבה ומלאה.

למחות ש: הפועלים
ברקליס בנק, הנמצא ממול, לא נפגע.

* הוא פתח נמה פעמים בפעולות
דומות. באחת הפעמים היתה דרישתו להיפגש
עס עורך העולם הזה, אך בקשתו
הושבה ריקם. הוא פנה בעניין זה לבית־המשפט
העליון, אך נס שם לא נענתה
בקשתו.
הזמנה למדורה
ביום ששי זה 6 ,במאי, ייפגשו חברי
תנועת העולם הזה — כוח חדש ואוהדיה
מסביב למדורה באכזיב, בחצר ביתו של
אלי אביבי. הדלקת המדורה בשעה 9.30
בערב. בתוכנית: שירה בציבור בהדרכת
סולימאן הגדול, שיחת רעים, פרקי שירה
מאת הזמר רן אלירן.
הסעה 5המשאית תצא מתל־אביב ביום
ששי בשעה , 17.30 מכיכר מלכי
ישראל. היא תחזיר את הנוסעים באותו
לילה לתל־אביב, תמורת תשלום מינימלי
לכיסוי ההוצאות. המעוניינים לשריין
לעצמם מקום במשאית יפנו לארנון סמדר
(טלפון )30134 עד יום ו׳ בשעה
. 13.00
מחיפה יצאו במרוכז בשעה ,19.45
מרחוב חסן שוקרי, ליד בית העיריה.
אירוח: חברים יוכלים להשיג במקום
אוכל, משקאות קרים וקפה.
תרומה: חברים בעלי רכב מתאים,
אשר יכולים להביא איתם עצים למדורה
— מתבקשים לעשות זאת. אחרים
יתרמו מצב־רוח טוב.

לוח ההרצאות

חטיבת הסטודנטים בתל־אביב מודיעה,
כי ביום ד 4 ,במאי, בשעה 8.30 בערב,
תתקיים בבניין מדעי הרוח של אוניברסיטת
תל־אביב, אולם ,223 אסיפה
בה ינאם
אורי אבגרי על הנושא:

איזו מדינה אתם רוצים?
הנואם יענה על
הסטודנטים מוזמנים.

שאלות

הקהל.

• בחיפה
ביום ה׳ 5 ,במאי, בשעה 8בערב, תקיים
החטיבה האזורית דיון בנושא :

הבנה עברית ערבית
ושוויון זכויות
לערבים בישראל
ינחה את הערב חבר המרכז

דויד ארנפלד
מקום הדיון: קפה גן העיר, רחוב הואדי
פינת רחוב חורי.
חברים ואוהדים מוזמנים.
הכניסה חופשית.

.בתל־אביב
ביום ב׳ 9 ,במאי, בשעה 8בערב,
יתקיים במערכת העולם הזה, רחוב
גליקסון ,8דיון בנושא:

מצב הערבים בישראל
בהשתתפות: אחמד מצארווה
מרכז התנועה) סמיח אל־קאסם

(חבר

(מערכת האזה אל־עאלם).

• בגבעתיים
ביום א׳ 15 ,במאי, תערוך חטיבה אזורית
רג״ב, דיון על ״דרכה של החטיבה״.
פרטים על מקום הדיון והשעה יפורסמו
בגליון הבא.

• בבאר־שבע
ביום ד 18 ,,במאי, ירצה :
אורי אבני* על הנושא:

לחם־עבודה
ואלות המשטרה
פרטים נוספים בגליון הבא, ועל לוחות
המודעות בעיר.

שעורי ערבית
כל ד,מעוניין ללמוד ערבית (ספרותית טלפונית להירשם יכול ומדוברת)
( )30134 או בכתב (ת. ד 136 .תל-
אביב) ,ההרשמה תיסגר בעוד שבוע.

עמוד 14

פתח כ-PDF פתח כתמונה

בשמלות (מימין
צורות גיאומטריות
1י 7 1 1 1 1 *1 9 1 1 1 1
— בת־אדם, משמאל — אכסקלוסיב)

נותנות את תחושת האופ בגלל ניגודי השחור והלבן, ובעיקר
ך־* שנהזהו קיץ מיוחד. קיץ מלא אופ.
! 1כל עיתוני־האופנה מכל העולם מתחילים
להגיע, וכולם מלאים מההתחלה ועד הסוף
באופ־אופ־אופ. מה זה בכלל אופ?
למען הסדר הטוב, שיהיה ברור פעם
אחת לתמיד: ר,אופ איננו פופ. פונדארט

בגלל עיוות הצורות היישרות כשהן מונחות על גוף האשת.
(נעלי־אופ, מימין לשמאל: בארוקס, חביב, עזורי) .קורי־העכביש
בצעיף (לאפייט) ובכובע (בוטיק) הם אחד מדגמי האופ האופייניים.

היא אמנות־פופולרית המשתמשת בעצמים
פופולריים ונפוצים. האופיארט היא אמנות-
אופטית ומלאה באשליות אופטיות, כמו
קוים מצטלבים הנותנים תחושת־היבהוב
בנקודת הפגישה, או עיגולים אחד בתוך השני,
הנותנים תחושה של ספירלה מתכווצת.

בשנה שעברה הציגו את ד,אופ במוזיאון
הלנה רובינשטיין והשנה הם מוצגים בתערוכה
ניידת, או בתהלוכה ניידת, על כל
החתיכות שמעיזות ללכוש אותם.
לבדי־האופ יש אותה תכונה של אשליה
אופטית, של תחושת־תנועה, על־ידי משבצות
שחמט מעוותות, קווים מתרחקים ומתקרבים,
וצורות גיאומטריות סמוכות — בשחור
ולבן. ד,אופ גורם לנקודות שעל הבד
— לרקד, לקוים — לרצד, ולמשבצות —
למצמץ. הצורות נעות בלי הרף, והצרפתים
שמבינים את הרעיון קוראים לו: אופנת
קריצת־העין של החיים העליזים.
על הארץ הזאת מעלילים שהיא איננה
אופנתית. סיור בחנויותיה של תל־אביב (שלמרבית
הצער לא היה מקום להזכיר את
כולן) ,גילה שני דברים. ראשית: שלמוכרים
אין מושג מה זה אופ, למרות שאחד הודה

אמיתית אחת, תמר מור, שהיא דוגמנית נדירה: ו
איננה עומדת כמו מקל של מטאטא. לכן ידעה להד,
את ר,אופ של תל־אביב.
אז שיבוא סוף־סוף הקץ להשמצות. מדינת ישו
בכלל לא מפגרת, ולא צריך להגר כדי לקנות שמל

סנדלי־אופ (חביב) ונגד שמש הצהרים —
מטפחת, אף היא בסיגנון אופ, על הראש.

וון ך מפתיע כמה יכול האום להיות
מפואר, חגיגי והדור בשמלת־

מארחת (פרדי) ומחרוזת־אופ (מיאמי).

בבגד־ים אופ (איווניר) ,כובע־יס
ך?11ך
אופ (יופי) עם משקפי־אופ גיאו־

מטריים מרובעים לגמרי וענקיים (סחרוף).

שפעם שמע על ההופ־הופ. ושנית: שיש
להשיג מיבחר כל כך מדהים של אופ, שהוא
עולה על המוצג בכל עיתון לועזי. ומי שלא
מאמין — יכול להשוות עם המופיע כאן.
אפשר להשיג במיבחר לא־יאמן, חוץ מ־שמלות
אופ, גם משקפי אופ, כובעי אופ
ותכשיטי אופ, וכובעי־ים אופ, ונעלי אופ,
ומטפחות־ראש אופ ואפילו דוגמנית אופ

יינית היא השמלה מבד־מגבת
( 1111 גבירץ) הנותנת אשלייתיעומק.
אותו אפקט חוזר במטפחת (עגילי דלית).
אוב התנועה

עמוד 15

פתח כ-PDF פתח כתמונה

191 מתמדת היא הדבר האופייני
1 1 1 1 1 4 1 1להדפסות אופ. למעלה, בשמלת
משי נקי (בוטיק) .למטה, בשמלת
כותנה (משכית!) .המעויינים המרצדים חוזרים
בתכשיט ובכובע־מטפחת (לאפא״ט).

אומנם אין עוד, כמו בחו״ל, מכנסי־אופ, מטריות אופ, ועור מודפס באופ
שחור־לבן. אבל זה יגיע. אל דאגה.
בארץ הזאת אפשר להתלבש כמו בכל מקום בעולם. צריך רק לדעת איפה
לחפש. ומי שרוצה להתלבש טוב בקיץ — שיתחיל כבר להתלבש על ד,אופ.
זו תהיה שנה של שיא האופ״נה.

17 וקוים ישרים בשמלה( ,מלץ) ,אינם מפחיתים מהרגשת התנועה, בגלל
| | 1 1 התחלפות הצבעים השחור והלבן, היוצרת את אי־השקט בכל דגמיהם
מודגשים על־ידי צורתם הנשנית בתכשיט, בנעלים, ובעמידתה של הדוגמנית.

־אמיתי, בשמלה בעלת דוגמה־מרצדת
(סריג) הנותנת תחושת
ואי־השקט הטיפוסיים לאופ.

| \ 1ן 1נ ״ם מסתובבים בציור־יד על
\ > 111 שמלת־משי (ריפיפי) עם המו;
תכשיטי־אופ השונים, כולם בשחן ר־לבן.

1ק מרוחק דרך חרין במשקפי
אסקימוסיות, חסרות
אופ

עדשת (בגד וכובע־ים, מחנות יופי).

1 1 1ל גמור: משקפי־בננה הן אופ
0אבל לא אופטיות. שדה הראיה
קטן מדי. מטפחות־ראש אופ: לאפייט.

1ץטימיות ועליצות מאפיי־
1נות את אווירת האופ
התכשיט עוד מגביר את הטישטוש.

עמוד 16

פתח כ-PDF פתח כתמונה

מרדה מו ב ט לי ם
(המסך מעמוד *)1
הבחנה׳ וה״שבאב״ ,הנהנה לשמוע קול נפץ
של זגוגיות. המשותף לכולם היתר. המרירות
על האבטלה המתפשטת, כאש בשדה קוצים.
הרקע הישיר להפגנה — הפיטורים ב־ליילוד
— מסמל היטב את המצב בכל עיירות
הפיתוח.

?*דן״ אין כסף
ך* יילנד״ ,שהוקם ביוזמת משרד ה/
/ /תחבורה ומשרד המסחר והתעשיה,
מתבסס בעיקר על מכירת המכוניות בארץ,
לתצרוכת מקומית. כדי לאפשר את קיום
המיפעל, היה צורך להפסיק יבוא אוטובוסים
ומשאיות, להבטיח לליילנד, שאגד, דן
והמקשר יקנו אוטובוסים שלו, וכי סולל־בונה
והקיבוצים יקנו משאיות. אולם עם
החרפת המשבר בתובלה, ירדה הדרישה ל־

ה 1פועל מבוגר בבית־החרושת
7 1 / 1 - 1 1ליילנד, סגל, קיבל מכות
אלה על גבו. המשטרה טוענת שהשימוש
בכוח היה מוצדק ומנע נזקים חמורים. ההסתדרות
עומדת להקים באשדוד בית־חולים.

בתי האפנה
הראזיים זיאסזנך

ריבז־ז־ מקצוע

ד־ו-נ טנו־נ ־
ול.בוגד דו־ ,בו,י 4ז,

ר ת ^ ד 7י 1־

עוי־ 1־ נ

למודו_ 1ר ־ ב
דן וו ־ ם בז־ דו בז דמבי-עונדנ•
נ לנו בנ ד ור 1כ 3.1ו ג מי ב1

נטו־טיס ורזד־ו1ו 11ה 3כ1וש1־ד־י הגרזנכזיוז גנו־נו־י-זאביב-8 :רבבוו־ך ו־ 4 0זדדדז״*ב

נמנ סי ה
(*י־ג ב

ט כ ני ת

^ 7החעוכזד |^ 5 7ב ר >ו1ודזן 3 3

משאיות, וכבר קודם לכן נכנע משרד-
התחבורה ללחץ ונתן לחברות הסתדרותיות
רשיונות יבוא למשאיות מחו״ל.
60 נציגים של עיריות ישראליות ביקרו
בשנה האחרונה בהולנד, כדי לבדוק שם מקרוב
מאוד את המשאיות להובלת אשפה
של בית־החרושת בקרוננברג. כדי לזכות
בטיולים אלה, מעדיפות העיריות את המשאיות
ההולנדיות. אגד מעכב את הזמנת
האוטובוסים כדי לזכות במחיר נמוך יותר,
ואילו דן, שהעלה את מחיריו בטענה שדרוש
לו כסף לחידוש משק המכוניות —
אינו קונה מפני שאין לו כסף. פועלי
ליילנד, הזוכרים את פרשת השוחד של דן,
והעוקבים עתה אחר העיסקה עם נהגי
המוניות, אינם יכולים שלא להתמרמר.
בתום השנה השלישית להפעלתו, נאלץ
ל״לנד להוריד את התפוקה לחצי. מיגרשי
החניה של בית־החרושת מלאים במאות משאיות
גמורות, שאין להן דורש. מחסני ה־מיפעל
מלאים חלקים הממתינים להרכבה,
וציוד של מיליוני דולארים עומד ללא שימוש
ומתקלקל.
כך עושה יד ממשלתית אחת להקמת ה־מיפעל,
בעוד היד השניה הורסת אותו. אל
תוך הכלכלה המלאכותית הזאת, ובתוך האנארכיה
הכלכלית, ניסה שר־האוצר פ־נחס
ספיר להזריק תרופה בנוסח המאה הקודמת
— את האבטלה. הממשלה חשבה, בעזרת
אבטלה מצומצמת, להאיט את קצב עליית
רמת־החיים, לרסן את הצריכה, ולחסוך 50
מיליון לירות על־ידי ביטול שיטת תוספת־היוקר.
מאורעות
השבוע באשדוד ובדימונה, והסימנים
הברורים בעיירות־פיתוח אחרות, כי
מאורעות דומים עלולים להתרחש בכל הארץ,
הרתיעו את הממשלה. צעדים בזבזניים
ללא תקדים, כמו העברת מיפעלים לאזורי-
פיתוח, יחסלו זמנית את האבטלה, הרוחות
תשקוטנה, והאינפלציה תואץ.
העולם הזה 1496

עמוד 17

פתח כ-PDF פתח כתמונה

במדינה
(המשך מעמוד )13
בדיוק אם משרד־החוץ שמח לבואו של
אדנאואר או לא שמח לבואו של אדנאואר.
לאנשי משרד־החוץ יש תמיד הצהרות מרעישות.
בן־גוריון
גילה בין הקהל איזה ידיד ולחץ
את ידו .״קיבלת את המכתב שלי?״ הוא
שאל אותו ,״לאי הוא בוודאי יגיע אליך
בימים אלה.״
שיחה פרטית מאד. אבא אבן התייעץ
עם אנשיו .״שישאלו כמה שאלות,״
הוא אמר להם ,״אבל שלא ישאלו על וולדורף
אסטוריה!״
בן־גוריון גילה עוד ידיד, .גו? קיבלת
את המכתב ששלחתי לך?״ הוא שאל בהתלהבות.
אחר כך הוא כמעט הסתכל על
אבא אבן וכמעט חייך אליו, אבל במיקרה
לא עמד שם אבא אבן, במקום שהוא
חייך אליו, אלא מאיר דדיסגל ממכון ויצמן.
אחר־כך הוא קרא לשמעון פרם הצידה.
״אני רוצה לדבר איתך,״ הוא אמר לו.
שומר־הראש שלו שמע את זה והתחיל
לגרש ממנו את כל האנשים שעמדו סביבו.
״בן־גוריון מדבר עם פרס שיחה פרטית
מאד,״ הוא אמר לשני אנשים שישבו בצד
ושוחחו ,״אני אבקש לא להקשיב. בן־גוריון
ופרס משוחחים, נא לא להקשיב. שקט,
שקט, לא להקשיב, שיהיה שקט, שמעון
פרס ובן־גוריון מדברים, לא להפריע להם.״
בן־גיריון הסתכל אליו בבקשה שלא יפריע
לו לשוחח שיחה פרטית.
״אני חושב שזה יהיה גד יעקובי,״ אמר
שמעין פרס לבן־גוריון. נשאף אחד כבר
לא הקשיב למה שהם אמרו .״מי זה גד
יעקובי*?״ שאל בן־גוריון בלחש.
צוואר על בטן. ואז, פתאום, כשה-
שמחה היתד, בעיצומה, הגיע פתאום מטוסו
של אדנאואר. בן־גוריון ופרס קמו ממקומם,
אבא אבן קם ממקומו, כל מחזיקי הפרחים
הלכו אחרי הפרחים שלהם, וכל שומרי־ה־ראש
דחפו את כולם וצעקו :״לא לדחוף!
לא לדחוף!״
פתאום גילה בן־גוריון את נחום גולדמן.
״קיבלת את המכתב שלי?״ הוא שאל אותו
בשמחה. הם יצאו כולם אל המטוס.
״הם יתחבקו או לא יתחבקו?״ ניסרה
השאלה בחלל האוויר. עיתונאי אחד עם
ידיעות מהרגע האחרון הודיע שנודע לו
ממקורות מוסמכים ובדרך כלל מהימנים
שהשניים יתחבקו.
עיתונאי אחר עם ידיעות מהרגע שלאחר־הרגע־ר,אחרון
הודיע ממקורות מהימנים, ובדרך
כלל מוסמכים, שהשניים ילחצו ידיים.
עיתונאי חדש, שרק באותו רגע הגיע יחד
עם החדשות האחרונות, הודיע בשמחה שהשניים
יפלו איש על צוואר רעהו. אבל
כולם הבינו שזה בלתי־אפשרי מבחינה הטכנית.
משום שאם אדנאואר יפול על
צווארו של בן־גוריון, לבן־גוריון לא תהיה
ברירה אלא ליפול על בטנו של אדנאואר.
171 שנים ביחד. בינתיים התחיל אדר
אואר לרדת מהמטוס. בן־גוריון, הידיד הראשי
שלו, עמד בתווך, כשהוא מוקף בכל
שאר המלווים. אחר־כך לא ראו שום דבר.
עשרות צלמי טלביזיה התנפלו על שני
הזקנים בעלי 171 השנים וצילמו .״לא לדחוף!
לא לדחוף!״ צעקו כולם, וגל האנשים
דתחיל להתרחק מהמטוס.
העיתונאים התנפלו על אדנאואר וכיסו
לו את העיניים ואת הפנים במצלמות. הוא
התקדם לאט־לאט, תוך כדי גישוש לעבר
הבסא שלו.
בן־גוריון הלך בגאווה לצידו של אד־נאואר,
והשומר־ראש הזיז משם כל הזמן
את אבא אבן ואת נציגי השגרירות הגרמנית.
מה הם נדחפים?
בן־גוריון התיישב ואדנאואר תפס את
המקום לצידו האחד׳ ואבא אבן תפס מקום
לצידו של אדנאואר. הצלמים והעיתונאים
תפסו את כל הצדדים, וכיסו את כל השלושה
.״אני שמח מאוד לראות את מדינת־בם
המתפתח־! יו־,פורחת ״,אמר אדנאואר,
״אני מררך אתכם מקרב הלב על קבלת־הפנים
היפה.״
שיהיה כאן סדר. המצלמות התחילו
למעוך אותו, ושומר־ראש אחד קרא :״מעכשיו
שיהיה כאן סדר! אני אטפל בזה.״
העיתונאים דרסו אותו.
אבא אבן קם לברך את אדנאואר. בן־גור־יון
הסתכל בעניין רב על הרצפה .״אורח
דגול ונכבד,״ אמר אבא אבן.
״אל תדחוף, אידיוט, מה אתה דוחף,
* איש משרד־הזזקלאות, מנאמני משה

העולם הזה 1496

דיין.

כל יום דומה למשנהו
בתאריכון הפרטי שלך
כל ימות חודש מאי
אדנאואר עם בן־נוריון
״נא לא לשאול מה קרה בודלדורף אסטוריה!״

ועליזים

קלים

אס את משתמשת בטמפונים
מתוצרת
מעדיפה המודרנית האשה טמפוני דיאנה, ני טמפוני
דיאנה משחררים אותה מאי־נעימות
בימים מסוימים. מומלצים טמפוני דיאנה
על־ידי רופאים וניתנים להשיג
בבתי מרקחת ובפרפומריות.
41ו>0ו**ז סו

המפיצים: חב׳ נורית בע״מ

אדנאואר עם אבן
״נא לא לשאול מה קרה בוולדורף אסטוריה!״
אתה לא רואה שעומדים כאן?״
.,רחשי העם והממשלה,״ המשיך אבא
אבן ,״זזזז זזזז תזוז, תזוז
היחידי שהצליח להקשיב למה שאבן אמר
היה אדנואר, אבל הוא לא הבין אף מילה
אחת. המצלמות זימזמו ונקשו כמו תותחים
ומרגמות .״אולי תזוז קצת,״ צעק מישהו,
״תן לראות, לא נותנים לראות, שקט, אי־אפשר
לשמוע. מעכשיו שיהיה כאן סדר,״
קרא פתאום שומר־ראש אחד.
״יחסך המיוחד לטרגדיה של העם היהודי
ותקומתו,״ נשמע קולו של אבן. אדנאואר
הסתכל עליו בעניין רב וניענע את ראשו
בהבנה .״הבנתך ויחסך
״אוי! עולים עלי, אלוהים, הצילו, דורסים
איתי, אולי לא תדחוף את המצלמה שלך
לאוזן שלי.״
״עומד לנגדנו,״ המשיך אבא אבן.
״זזזזזז ...זזזזזז ...זזזזזז...
״קבל נא ...זזזזזז ...זזזזז...
בדרוך רגליך זזזזזז ...מה שעולה
בדעתנו פוי, גועל נפש, תזוז
קצת ...זזזזזזז עומק ...רגליך
...יהיה לנו.״ הנאום נגמר.
סליחה, מר פרם. האורחים התחילו
להתפזר. קצין משטרה אחד, שהתפנה ממאבק
עם אנשי מק״י, שהפגינו נגד בואו
של אדנאואר, דחף איש מהודר אחד ואמר
לו שילך מפה. האיש המהודר אמר שהוא
שומר־ראשו של אדנאואר. קצין־ר,משטרה
התרגז ואמר לנהג אחד שיסלק משם מיד
את המכונית שעומדת בפתח ומפריעה. הנהג
אמר שזוהי המכונית של בן־גוריון.
קצין־המשטרה צעק על מישהו שעמד לידו
שלא ידרוך לו על הידיים ואחר כך הוסיף:
״או, מר פרם׳ סליחה.״
פרם חייך חיוך חביב .״אפשר יהיה
לסדר ראיונות עם אדנאואר,״ הוא אמר,
״אבל שלא ישאלו אותו מה הוא אמר ב־

נזלדורף אסטוריה.״
״מה הוא אמר בוולדורף אסטוריה?״ שאלוהו.
״אינני יודע,״ הוא אמר ,״ואני לא חושב
שמשרד־החוץ ינסה להוציא ממנו את זה.״

ההסתדרות

1 1 1ג?71 וו 1ת

ונמזר דו ת

יהה ־י ת ^
ת״א1וח׳1זנה7ל 39׳17ל56980.

וה קרהב שני במא*
באחד במאי מרבים עסקני ההסתדרות לדבר
על זכויות הפועלים, אך למחרת היום
הם שוכחים את אשר אמרו. השבוע ניתנה
דוגמה מוחשית לכך, במוסדות לישכת־המס
בתל־אביב.
חוקתהעבודה. ביום הראשון נעדרו
עובדי לישכת־המם מעבודתם, שכן היה זה
האחד במאי. הם הוזמנו על־ידי מנהליהם
לבוא ולהשתתף בעצרות חגיגיות ולהאזין
לנאומים נלהבים.
למחרת, כשחזרו למשרדים, נזכרו כי בעצם
הם נמצאים בעיצומו של קרב נגד
הנהלת הלישכה. מוקד הקרב: הדרישה של
העובדים לאשר את סיווגם, דרישה הנידחית
מחודש לחודש באמתלות שונות.
ועד העובדים קרא את עובדי לישכת־המס
לאסיפה, כדי שיביעו את מחאתם על השהיית
הסיוזג. אך עסקניה של ההסתדרות התנגדו.
לדעתם, אין בכלל לעובדים זכות להתכנס
לאסיפה בשעות העבודה. זכות כזו אומנם
קיימת, אבל רק במיפעלים פרטיים, הנמצאים
בבעלות הבורגנים, הידועים לשימצה.
קבעה הנהלת לישכת־המס המרכזית, בחוזר
מאיים שנשלח אל עובדי הלישכה:
״תמוהה החלטתכם בדבר קיום אסיפות־הס־ברה
עליכם להורות מיד לבטל את האסיפות
ולנהוג בהתאם לחוקת העבודה המחייבת.״
איזו
חוקת־עבודה אוסרת קיום אסיפות-
עובדים? חוקת־ד,עבודה של מוסדות ההסתדרות,
כמובן.

קומדיה בלשית
מוגשת ע״י
תיאטרון המתח
3.5.66
4.5.66
5.5.66
6.5.66

קרית ים ״ניצן״
באר־שבע ״קרן״
אבן יהודה
״אבן יהודה״
גבעתיים ״שביט״

8.30
9.00
8.15
9.00

הבכורה ,7.5.66 :
תל־אביב מוגרבי 8.30
8.30

9.5.66 תל־אביב ״מוגרבי״
10.5.66 קרית גת

״היכל העשור״

11.5.66 חולון ״ארמון״
כרטיסים להשיג במשרד ״ רוקוקו׳
ובכל משרדי הכרטיסים
פרסום עזריהו |

עמוד 18

פתח כ-PDF פתח כתמונה

165^ 3שפתה כו שרדדךחדש 1 1ווו £ 0 £ *3965>3ו
(המשך מעמוד וו)
להדק את היחסים עם דמשק, אך נראה כי העמידו כתנאי את היחס של השלטון הסורי

לקומוניסטים שלו.

מרכז השפוץ

התפתחות מעניינת אחרת: ראשי המישטד הסורי מתחילים׳לחלום
שוכ על נירפה חדשה של ,,סוריה רבתי״.

מקבל כל סוגי עבודות בנין ומוזאיקה
מסגרות ונגרות בנין
תריסי פלסטיק וטפטים
תל־אביב, רחוב שינקין ( 14 בחצר)

למרות שמפלגת אל־בעת המציאה את הרעיון המודרני של מדינה כל־ערבית (אותו אימץ
עבד־אל־נאצר לאחר מכן לעצמו) ,מביאה אותה התנגדותה לקאהיר לרעיון של מדינה
קטנה יותר, שתכלול את סוריה, לבנון, ירדן — וישראל.
הדבר אינו מתבטא בתעמולה הרישמית, אלא בשיחות פרטיות.
בישראל מקובל להניח, במידה רבה של צדק, כי דמשק היא הבירה האנטי־ישראלית ביותר
שבמרחב. אולם בשיחות פרטיות, כשהם מהרהרים בקול רם -,מבטאים מנהיגי סוריה דרכי־מחשבה
הנראות להם כשוחרות־שלום, אף כי הן מגלות חוסר־הבנה מזעזע של המציאות
הישראלית.
כך אמר לא מכבר מנהיג סורי מרכזי, בשיחת־רעים ברומא, שלא נועדה לצורכי תעמולה
ופירסום :״אין לנו שום דבר נגד הישראלים. גם אין צורך במלחמה. אפשר לפתור את
הבעייד, בדרכי שלום.

אושרי

סכניכון

בי׳ס טנני תינון
נמשכה ההר שמה

י״א 4במגמות:

<לכי. תו ^ת ט׳,

רדיו אלקטרוניקה

גימנסיה הומנית
נמשבת ההר שמה

לכיתו4תי•/ט >4/י׳ ,י״א//,י*
ד*ר* 4י*ר ו־במגמות:

אין
ספק שהאיש התכוון לכך בכל הרצינות והתמימות. דבר המוכיח שוב כי הבעייה
המרכזית ביחסי ישראל—ערב היא חוסר־הקומוניקציה, המאפשר למנהיגי שני הצדדים להפליג
על כנפי הדמיון לעולמות שאין להם שום קשר עם המציאות.
מינהל ומנהלי חשבונות מדופלמים

נ\־ירא 1 :\ 1ד א 1זבא\ז עארף?

ריאלית הומניסטית

טמאות, שושט ־ וננונות,בניו

תעודת בגרות והסמכה מקצועית שכר לימוד מודרג
להרשמה נא להביא תעוד ת שליש ב׳.
הרשמה: בשעות 8—1בבוקר 4—8 .אחה״צ
ח י פה
תל־אביב
תל־אביב
דרך פתח תקוה 126
>מול הקריה!
טל 254891 :

דרך פתח תקו ה 44
!מול בית ה דס
טל 36773 :

רחוב בלפור 5
>מול הטכניון)
טל 69041 :

ך ל האמור לנכי הצורך בדיקטטורה בסוריה נכון באותה מידה לגבי עיראק, ארץ
הסובלת אף היא מחוסר־הומוגניות משווע — בליל של אזורים גיאוגרפיים, לאומים,
עדות וקבוצות אתניות.
מותו של עבד־אל־סאלאס עארף לא שינה הרבה. הנשיא שנפטר לא היה אהוב על איש.
בייהוד לא היה אהוב על שליטי מצרים, שזילזלו בו בגלוי מאחורי גבו, והגדירוהו, אף
באוזני זרים, כאיש ילדותי ולא־חכם.

עוד לפני מותו של עארף הככור התקררו מאוד היחפים כץ קאהיר
לכגדאד.
עבד־אל־נאצר לא היה קשור מעולם בקשרים אישיים אל עארף, כפי שהיה קשור אל ב ך
בלה, אותו אהב והעריך. בעוד שהעתונים היו מלאים כותרות על הידוק היחסים בין עיראק
למצריים, עד כדי סיכויים של איחוד ממשי, היתר, המציאות כמעט הפוכה.
אין להניח כי עם חילופי האחים עארף ישתנה משהו. עוד מוקדם לקבוע איך יתגבשו
היחסים האישיים בין נשיא מצרים והנשיא העיראקי החדש. אך הבעיות לא ישתנו עם
חילופי האישים.

אין שום סיכוי ממשי לאיחוד מצרי-עיראקי, ואץ לצפות גם להתקרבות
ממשית, חוץ מזו הנובעת מן ההתנגדות המ״ויתפת של קאהיר
ובגדאד לדמשק.

נו לון

גאים להודיע
על פתיחתםמחדש

האמפיתיאטרון והבאר
עם התזמורת המפורסמת

ג׳ ורג׳

״תקום מדינה גדולה אחת שתכלול את סוריה, לבנון, ירדן וישראל.
שם יהיו כל האזרחים שווים, כלי הבדל דת ולאום. היהודים ירגישו את
עצמם •מם בכית, כמו הנוצרים ושאר העדות, וכולם יהיו מאושרים״.

מנויו המזורז של עארף הצעיר?הפקיר אחיו י,גדה נובע מן ההברה, המשותפת לכל
המחנות בשלטון העיראקי, כי במדינה במו עיראק ו ו שה דיקטטורה יציבה כדי לשמור על
שלמות המדינה.
השאלה הגדולה בעיראק היא, כמו תמיד, שאלת הכורדים. ע״דף ההדש דרהיש כאילו יש
בכוונתו להעניק לבוררים אוטונומיה. אומנם מתנגד עבד־אל־נא .־ למלחמ־ ,כורדים, וגם
הסובייטים דורשים פשרה לפני שיחדשו את אספקת הנשק הכבד לעיראק — אך ספק אם
המישטר מסוגל לשנות את הקו.

כינתיים קורים דברים גם אצל הכורדים. המצב כין הלזהמים הכור•
דיים לכץ עצמם דומה עתה למצב המחתרת העיברית בימי הסיזון.
אנשיו שד מוצטאפה ברזאני, הימני והשמרני. לוחמים בנ׳לאל טלכאני,
הצעיר והשמאלני, והדברים מניעים לידי מלחמת־אחים ממש.
אולם בררו כלל מצב הכורדים איתן. הם נהנים מתמיכת ממשלת איראן, הפועלת נגד
עיראק. רוב הערבים מאמינים כי לאחרונה מזרימה ישראל עזרה לכורדים, באמצעות איראן.

טאובנר

!זרתפי-עעריגז?
אלג׳יריה :

— 111/1101ו1

הזמר רוניכהו
שתנגן ערב-ערב וכמו-כן בשעה 5
אחה״צ, תה מנחה ובשבתות
הזמנת שולחנות בטלפון 5 ,443181 קווים, ת״א
| פרסום לאור1

הנף רשאי לנהוג
במכוניות מרוץ
ללא רשיון
כשטח התערוכה

שני האנשים העיקריים של המישטר הם האלוף הואדי כומדיאן,
השליט הצבאי השתקן, והשר שריף כלקאסם, האיש המרכזי בממשלה.
בומדיאן הוא שמאלי, בלקאסם ימני יותר.
הקו הכללי של המישטר: נטייה שמאלית מתונה.

שנ\1ז-גזמשר ל\ז1זזזלה ן זרש 1ז!

הפ תו ח כל יו ם
ט״ 5עד חצות

ם לסכס את המצב (ושוי יש להדגיש: זהו המצב הריגעי!) ,אפשר לקבוע כי
רוב ארצות המרחב עסוקות בבעיות פנימיות.

אץ פרגע מערך בל־ערבי -לא למען איחוד הערכים, ובוודאי לא
למען פעולה נגד ישראל.

״קארטינג-
הספורט שכבש את כל
אירופה.
אוטובוסים 42 .28 ,27 .22 :

התחנה ליעוץ
בשאלות מין ונשואין
פתוחה בימים שני וחמישי בבית
הבריאות שטראוס, רח׳ בלפור
, 14 תל־אביב, חדר מספר ,2בין
השעות 8 — 6.30 בערב.

ף 4אלג׳יריה שורר שקט. המישטר ההדש התבצר. אחמד בן־בלה שוב אינו אלא
*2זכרון — ובעיית הומאניטארית אקטואלית.
(הוגי השמאל האירופי מטפלים בגורלם של בן־בלה וחסידיו בכלא. שמועות עקשניות
טוענות כי חסידיו של בן־בלה עונו קשות אחרי שנעצרו — באותם מרתפי־העינויים בהם
עינו הצרפתים את אנשי הפל״ן, ובהם עינו אנשי בן־בלה, לאחר מכן, את מתנגדיהם שלהם).
מהי מגמתו של המישטר הנוכחי?

זהו מצב־ביניים, שהוא נוח ליוזמות־שלום רציניות, מחושבות וארוכות־טודח.
יוזמות אלה יכולות להיעזר בשני מחנות בינלאומיים־ :המחנה הצרפתי והמחנה השמאלי.
רוב המומחים סבורים כי דה־גול חותר, בטווח ארוך, לתפקיד של מתווך במרחב. בציר
זה יש לפעול.
רוב המומחים סבורים גם כי הנתיב לשלום מוביל דרך היסודות השמאליים בעולם הערבי.
מבחינה זו מדיניות ישראל בעבר היתה לקוייה. אנשי השמאל הערבי מתלוננים מרות על
פעולת ישראל באפריקה, הקשורה כל־כולה, לדבריהם, באינטרסים האמריקאיים.

אמרה לי אישיות ערבית שמאלית :״ככל מקום פועלת ישראל
כשליחת האמריקאים באפריקה. איפה שיש מישטר ריאקציוני קיצוני,
שם יש השפעה ישראלית״.
אין זה האימאג׳ הדרוש כדי להגיע אל היסודות השמאליים בעולם הערבי, שהם הקרובים
ביותר לרעיון השלום (.חוץ מן המחנה של בורגיבה, עליו דיווחנו בדו״ח הקודם).

המצב מתאים להתחלה הדשה. אף להתחלה חדשה דרושים לא רק
כלים חדשים, אלא גם גישה חדשה מצר ישראל.
העולם הזה 496ו

עמוד 19

פתח כ-PDF פתח כתמונה

סטוסאיס ובים תורמים ער הוגע בו יגיעו לחוץ־דאוץ.
השבוע הסתנו סוו־סוו ער מס הם חולמים נאמת:

14/ש,,גיע להישג יחיד. מינו, וחסר תקדים בכדורגל
הישראלי: הוא הע זקן ייראשון שכמעט נשלח הביתה באמצע
מסע הנבחרת. לא בגלל מחלה, או ירידת הכושר, אלא
מסיבה שונה לגג; ,י.
נבחרת ישראל נסעה ביום הראשון שעבר למאנילה, ואיתר,
נסע גם טרימו, שהוא בלם הנבחרת ואחד מעמודי התווך
שלה. הנבחרת נסעה כדי לזכות בגביע־אסיה לנוער. אבל
כבר שלושה ימים בלבד אחרי הגיעם למקום, עמד הבלם
ועמוד התווך שלה בפני גירוש לישראל.
מה עשה? מה היה חטאו? הוא עשה דבר פשוט מאוד.

כדורגל,״ הוא אמר ,״הם סוג כזה של אנשים שכשהם
רואים שימלה׳ אז שום דבר לא עוזר. לכן צריך תמיד
להציב עליהם משמר חזק, וזה היה פשע לשלוח את כל
הנבחרת רק עם שומר אחד, ועוד לאן? למזרח הרחוק.
לפחות צריך היה להוסיף אליו איזה מלוזה.
״לפני שנתיים אני ליוויתי את הנבחרת, אבל היה איתי
גדולים וכל
עוד בחור אחד. הכנסנואותם לשני חדרים
אחד מאיתנו שמר על דלת אחת. שמרנו עליהם עד שעות
הבוקר, עד שברור היה שכולם כבר נוחרים.
״בבאנגקוק זה היה יותר חמור. העלינו אותם לקומה
העליונה של המלון, הכנסנו אותם לחדרים, ואנחנו נשארנו
לישון במסדרון. את חושבת שישנו? איפה! כל הלילה
הדפנו גדודים שלמים של נערות שהסתערו על המלון.
כי כאשר מגיעים לשם גברים אירופאיים, ועוד כדורגלנים,
הן פשוט מתנפלות בלי קונצים. הכל טוב ויפה, אבל
הצרה היא שרובן נגועות במחלות מין.״
ידוע, למשל, שקבוצה ישראלית, שנסעה באחת הפעמים למזרח
הרחוק חלו במחלות מין לא רק שנים־שלושה שחקנים,
אלא גם אחד העסקנים שליווה אותם.
זכור גם הסיפור על הישראלים שביקרו בקוריאה בתקופתו
של מאנדי. בחיפוש בארונות חדריהם, נתגלו אז
צעירות קוריאניות נמוכות קומה.

שיכון כרובע הזוגות

שעשועי המזרח *
להתענג בארצות רחוקות

ף * קשהכיי אהבהבים וכדורגל נראה ברור ופשוט
ן !לשחקנים !זתיקים, ומוכר להם היטב מזכרונותיהם. לכן
הם חייכו בביטול כשהגיע אליהם סיפורו של פרימו :״הוא
פשוט ילד,׳׳ הם הסבירו בבוז ,״הוא היה בסייגון עוד
ב־ , 1964 אבל אז הוא היה ממש קטן. הוא רק הסתכל, כי
הוא היה עם נבחרת הנוער. היום הוא חושב את עצמו
לגדול, והוא רצה כנראה לנסות.״

כשהנבחרת הייתה עוד בבנגקוק, הוא יצא ללילה אחד
לבלות בבית־תענוגות, או כפי שקוראים לזה בשפה המונית,
בבית־בושת תאיילנדי.

במעט כ? הנבחרת יצאה לכלות
ך* דכי שאירע, כך אירע: הנבחרת עמדה לערוך את
| 1אימונה היומיומי. דויד פרימו הגיע למגרש תשוש
לגמרי. המדריך ראה את מצבו ושאל אותו מה יש לו.
דויד פרימו אמר שהוא עייף, מה שהיה בהחלט נכון.
לאחר חקירה ובילוש התברר שפרימו, בחברת עוד כמה
שחקנים, יצא לבלות. במקום ללכת לישון ולהחליף כוחות,
הוחלט להעניש אותו בעונש החמור ביותר שיכול
להיות: לשלוח אותו הביתה.
רק לאחר התערבותו של המזכיר הראשון של ישראל
בגאנגקוק׳ לאחר הרבה בקשות ושידולים, נכמרו רחמי
המגרשים, והם החליטו לתת לו חנינה. פרימו נשאר יחד
עם הנבחרת.
יזהר (״זוריק״) ברנר, כתב־הספורט שנילוזה אל הנבחרת,
פירט את נסיבות המעשה, בשיחת־חוץ טלפונית ממאנילה.
סיפר הכתב :״לא נכון שיצאו לבלות רק פרימו עם עוד
ארבעה ספורטאים. בבאנגקוק יצאה כמעט כל הנבחרת
לבלות. הם פשוט ידעו שברגע שיגיעו למאנילה יוכנסו
למחנה סגור, וגמרנו עם כל הבילויים, וכל התענוגות.
.,לכן הם החליטו לנצל את הזמן בבאנגקוק, להתפרע
קצת, ולכייף. בסיכומו של דבר, כל העסק השתלם. כי אחרי
שיצאו הצליחו להבהיל אותם כל כך, שהם יותר לא
יוצאים. רצו לעשות משהו דראסטי כדי לשמור עליהם,
והצליחו. עובדה, שלמרות שהנבחרת השיגה רק תיקו
במשחק עם קוריאה, כי ההתקפה היתר, חלשה, דוד פרימו
היה מצויין.״

גמדים •ט? גערות
ך * בר הנהלת התאחדות הכדורגל, שליווה את נבחרת
| 1הנוער לפני שנתיים לוויטנאם וסייגון, טוען שזוהי
• מאוסף התמונות של אחד השחקנים שחזר מאולינזפיאזת
טוקיו.

חודורוב עם מארילין מוגרו
להעריץ שחקני־כזורנל
אין זה סוד שגברים אוהבים נשים, ואין זה סוד
שגברים היוצאים לחוץ־לארץ, אוהבים נשים תוצרת חוץ־
לארץ. אין להתעלם מעובדת־החיים הפשוטה: גם שחקני-
כדורגל הם גברים. וכשהם בחו״ל הם נזכרים תמיד, פתאום,
שהעבודה היא לא כל חיינו, ונוסף ללחם, הם רוצים גם
טעשועים.

פרימו(.באמצע) וידידות
לבלות במקום לישון
מצד שני, הנשים אוהבות שחקני־כדורגל: יש להם רגליים
יפות, והם מפורסמים, וגבריים. והם תמיד באופנה, אפילו
כשהם מפסידים.
גם בארץ יש די הרבה סיפורים על הרפתקותיהם של
שחקני־כדורגל שהגיעו מחו״ל, ואספו מסביבם מעריצות־שחקנים.
ידוע
הסיפור על כוכב הכדורגל האנגלי ג׳ימי גרייבס
ורחל סלוצקי שניהלו זה עם זו רומן ספורטיבי. ידוע גם
הסיפור על הזמרת שנסעה לאנגליה בעקבותיו של
ג׳ון צ׳ארלם, שחקן הכדורגל האנגלי הדגול.
שהם
לא תמידהשחקנים אשמים בכך
חוץ מזה,
נוהרים לבתי־פגישות. לפעמים בתי־הבושת הם האשמים!
אחד מהם ״כשנסענו באפריל 1960 ליוון,
סיפר למשל
אז כשהפסדנו , 1 :2שיכנו את הנבחרת ברובע בתי־הזונות
של אתונה. רק כמה מדרגות הפרידו בינינו לבינם. נו, אז
מה יכולנו לעשות? כל הלילה אפשר היה לשמוע את
השחקנים מתרוצצים במדרגות.״

לכדורגלן -הלילה הראשון
כל מי יכול לספר על הכדורגל וכל מה שקשור בו
\ ] יותר מאשר יעקב חודורוב, שהוא מוסמך גם לכדורגל
וגם לבחורות, כל אחד לחוד? ובכן הוא מספר :״בשנת
,57 כשאנחנו.יצאנו מהארץ, היה צנע. רוב המחשבות שלנו
היו על קניות. לא היה לנו בראש דברים אחרים.
״קראו לנו נבחרת הסוחרים. בארץ לא היה מה לאכול,
ואנחנו היינו מביאים מלבר טרנזיסטורים גם אוכל, בשר,
קפה. כשבאנו לארץ, לפני פסח׳ מישהו אפילו סחב מתורכיה
חצי כבש.
״חוץ מזה, בתקופה שלנו ראו בכל בחור גיבור מלחמת
השיחרור. הבחורות היהודיות בחוץ־לארץ ראו זאת כתרומה
למדינה להקדיש את עצמן לבילויים עם החברה.
״אבל אנחנו היינו יותר מבוגרים. אצלנו ידעו להשתיק
את כל הסיפורים, למרות שלא היינו פחות מפולפלים.
לפי דעתי לא היה צריך לעשות לפרימו מה שעשו. ביחוד
שבוע ימים לפני המשחק. זה יכול להשפיע לרעה על
הנבחרת.״
חוץ מכל מה שחודורוב מוכן לספר יש גם דברים שאין
\,וא מוכן לספר. למשל, איך נסע ב־ 1962 לאיטליה, ואיך
אחריו נסעה ישראלית צעירה, הנשואה למיליונר.
לא, זה הוא לא יספר, אבל הוא יספר לעומת זה על יוסי
מרימוביץ, איך גם הוא היה רווק עליז ופרחח עד גיל
מבוגר מאוד, וחוץ מזה הוא גם יכול לתאר על פי
נסיונו האישי, את היחס של הנשים אל כוכבי הכדורגל,
ולהוכיח באותות ובמופתים שהאשמה היא לא בשחקנים
אלא במפתות שלהם.
הנה, לדוגמה, מכתב שהוא קיבל לא מזמן מעלמה
צעירה, תמימה וטהורה :״אני אחת המעריצות הח־תיקות
שלך,״ היא כותבת ,״לא מזמן מלאו לי שמונה־עשרה שנה
ואני עומדת ברשות עצמי.
״אני יודעת שנהוג בעולם, והיה נהוג בעיקר בתקופות
העתיקות, שאדם הנערץ על־ידי בחורה, יהיה זה אביר,
או בעל אחוזות, חייב להקדיש לה את הלילה הראשון.
לכן אני מבקשת אותך שתקדיש לי לילה אחד מחייך,
כי אני רוצה להקדיש לך את הלילה הראשון שלי.״
היא סיפרה לו שהיא סטודנטית וחתמה בשמה המלא.
בהתחלה הוא היה בטוח שזה סידור, אבל לאחר שבירר
מצא שבאמת ישנה בחורה כזאת. מה קרה ללילה הראשון
הוא לא סיפר, אבל הוא הדגיש בפני שזוהי מנת
גורלם הקשה של כל שחקני־הכדורגל. הפיתויים רבים,
הזמן קצר, והמלאכה מרובה.

עמוד 20

פתח כ-PDF פתח כתמונה

אנשים
תוכחתה שג רי ר
על סף הבכי ניצב השבוע המו״ל והקריין
עמיקם גורביץ׳ ,ליד גופתו של ישראל
כר, בחצר בית־החולים איכילוב
בתל־אביב. הוא החזיק בידו דף נייר, מתוכו
קרא את הציטוט שבחר המנוח, בכלא
שאטה, מתוך כתביו של הסופר הרוסי השפוט
דניאל. הציטוט, שדמה לווידוי אישי,
יודפס כמוטו לספרו של בר — בטחון
ישראל — אתמול, היום, מחר — שיצא
לאור בחודש הבא בהוצאת עמיקם, ושעל
הכנתו הסופית עבד המחבר עד לשבועות
האחרונים • .הקהל, שבא ללחות את המנוח
בדרכו האחרונה, היווה חתך נאמן
להיסטוריה הצבאית של ישראל. בלטו בתוכו:
חבר קיבוץ עיף השופט, שמעון
אכידן, מי שהיה מפקד חטיבת גבעתי
בימי תש״ח; חבר קיבוץ רוחמה, פינחס
ווזה, לשעבר פעיל הרכש של ההגנה ו־צה״ל!
מנהל בנק הפועלים, כרוך רכי־נוב,
שהיה חבר מטה ההגנה; חבר קיבוץ
בית־אלפא, גדעון אילת, מי שהיה מפקד
הגדוד השלישי של הפלמ״ח; עורך אתגר,
נתן ילין־מור, לשעבר מפקד הלח״י,
ואלופי־המישנה יעקב (״יאך׳) ינאי
ולסיח גלילי • .בצד האזרחי של הקהל
בלטו: עורך הארץ גרשום שוקן; המשורר
גתן אלתרמן והעתונאים בועז

עברון ואכרהם שוויצר• .

• החגיגה
שימשה גם הזדמנות נוחה להחלפת דיעות
בין הקואליציה לאופוזיציה, לאחד שבמשך
שבועות שלמים לא נפגשו זו עם זו, בגלל
פגרת הכנסת. שר־החוץ אכא אכן ניאה
משוחח עם מזכיר רפ״י שמעון פרם,
ושר התחבורה משהכרמל נראה ממתיק
סוד עם ח״כ גח״ל יוחנן כאדר• .
שר־האוצר פינחס ספיר לא ביובז את
זמנו על דברים בטלים, ניצל את שהותו
הקצוה כדי לטעום מן הכיבוד • .למרות
מחאותיהם הפרולטריות, נאלצו שר־ מפ״ם
מרדב־י כנטוב וישראל כרזילי, לעבוד
באחד במאי, שכן הצעתם, לבטל את
ישיבת הממשלה שחלה באותו יום, נדחתה
על־ידי השרים האחרים, לפי דרישת
השר המפד״לי משה חיים שפירא• .
כשחזרה משלחת רק״ח מברית־המועצות,
נשאל ח״כ מאיר וילנר אם אכל מצית
בפסח, כששהה במוסקבה לרגל ועידת המפלגה
הסובייטית. ח״כ אמיל חכיכי
ענה במקומו :״לא! מאיר לא אוהב מצות.״
• את הגדרת השבוע סיפק כתבו הצבאי
של ידיעות אחרונות, איתןהכר, בשבא
לתאר את ראש אג״ם החדש :״אלוף עזר
ויצמן אינו זולל ערבים, כפי שרבים סבורים,
אבל כמו כל קצין ומפקד טוב, הוא
נושא בחובו כמיהה עזה ותשוקה כמוסה
למגע עם האוייב עזר ויצמן עצמו,
בדברו על קשריו עם חיל־האח־יר, סיפר השבוע
כי השתתף לפחות במאתיים חתונות
של אודיראים, ועשרות פעמים שימש כסנדק
לילדי אנשי החייל .״לא אנתק את קשרי
אלה עם החייל,״ הבטיח ויצמן.

חג ההסתד רו ת
הבדיחה האחרונה של דובר המשטרה,
יעקוב נש ז אדם אחד הכריז בתרועתשמחה
כי ״עומדים לסגור את מס־ההכנסה!״
ידידיו, שסברו כי השתגע, שאלוהו מניין
לקח זאת .״מה זאת אומרת?״ קרא האיש,
״קיבלתי היום הודעה ממס־הכנסה שעליה
כתוב בפירוש, :התראה אחרונה בדיחה
אחרת שייכת לאחד מח״כי גח״ל :״מה זה
האחד במאי? האחד באפריל של ההסתדרות!״
• סיפור אחר על אותו יום סיפר
השחקן חיים בנאי. העוזרת בביתו הודיעה
לו כי לא תבוא לעבודה ביום הראשון
השבוע. כששאל אותה לסיבת ההיעדרות,
ענתה :״זה החג של הפולנים9 ״.
לא כדאי להתחיל עם האלים. זאת למדה
לילי וולקוכיצקי, בעלת ה״בוטיק״ ל־אופנת־גברים
בתל־אביב. לילי החליטה לקרוא
לחנות בשם הרמס, על־שם חנות
מפורסמת בפאריס. רק לאחר מכן נודע
לה כי הרמס המקורי, האליל היווני, הוא
גם אלילם של הגנבים. השבוע הוא התנקם
בה: גנב פרץ לחנות שלה, גנב סחורה במחיר
אלף לירות. פרט חשוב: האיש גנב
בעיקר דברים בצבע חום. כך שעכשיו מחפשים
כל ידידיה של לילי גבר שהצבע
החום מתאים לו במיוחד, ושהוא גם מומחה
למנעולים • .כשדובר לאחרונה על התארגנות
את״א (אזרחים תומכי אשכול) כגוף
של קבע, הציע אחד האת״אים להרכיב
רשימה לכנסת הבאה. דן כן־אמוץ, שהוא
מתומכי אשכול הנלהבים, הוצע למקום

העשירי, אך דן עצמו סירב. הוא ביקש
להיות במקום ה 118 כמו דוביוסף
במערך ספרו של עמ * 0קינן, בתחנה,
הוצא עתה לאור בצרפת, בתירגומה
של הסופרת כריסטיאןיושפוי, כשהוא
נושא את השם הסוס נגמר. הסיבה:
תירגום השם בתחנה משמש קללה נפוצה
בצרפתית • .לעדנהשביט נשבר לאחרונה
מישראל. היא החליטה לצאת קצת
לחו״ל ,״כדי להשתלם.״ לצורך ההשתלמות
עזבה את עיסוקיה המגוונים, בין השאר,
כמרצה בחוג לדראמה באוניברסיטת ת״א.

0103׳ ה ש בו ע
• הציטוט שבחר יי טראלכר כמוטו
לספרו :״אני סבור כי מה שכתבתי יכול
להיכתב על־ידי כל אדם אחר בן תקופתי,
שגורלו דומה לשלי, האוהב ארץ ארורה זו,
ארץ נהדרת זו, כפי שאני אוהבה. שפטתי
ארץ זו ושפטתי את אנשיה. שפטתי את
עצמי לעיתים קרובות מדי, אך לא לעיתים
קרובות למדי, כפי שצריך הייתי לעשות.
אבל למי הזכות להעמיד אותי לדין על כך?
אני הולך וחושב לעצמי: זה עולמך, חייך,
ואתה הינך תא חלקי ממנו. אל לך להרשות
שיטילו עליך מורא. עליך להיות אחראי
לעצמך, למעשיך, ובכך אחריותך לזולת.״

• הפיזמונאי דידי מנוסי, על

דויד בן־גוריון :״מאז שסיים תפקידו כ־פרמייר,
הוא כמעט כל שבוע יוצא ב־פרמיירה.״

העתונאי עמום אילץ, במאמר
בהארץ :״רפ״י צועדת קדימה, כשראשה
פונה לאחור. אם לא תיזהר, היא תיתקל
בקיר ותשבור את הראש.״
ספורט כינוסים

7ימים ־ 80 אירועים
היתרון הגדול של השבוע הגדול של הספורט
הישראלי היה, שהוא נתן לספורטאים
המקומיים הזדמנות פז להתמודד עם יריבים
בעלי־רמה ויכולת מארצות אחרות, להשוות
את הישגיהם עם הישגים בקנה מידה
בינלאומי.
והיה עם מי להשוות. היתר. שם יולאנדה
באלאש, אלופת העולם בקפיצה לגובה, והיה
שם הקופץ מוחמד אידריס, יועץ לענייני
ספורט של ממשלת צ׳אד.
המיפגש, שנערך במיסגרת כינוס הפועל,
הביא תועלת מרובה לספורטאים המקומיים,
המריץ אותם לקביעת שיאים ישראליים.
המראה המעודד ביותר של השבוע היה בבריכת
השחייה גלית ביד־אליהו. היה זה המקום
היחידי בו הראו ספורטאים ישראליים
רמה כלשהי, הוכיחו כי יש עתיד למקצוע
בו הם עיסקים.
ספורט פועלי. כך, למשל, כבר ביום הראשון
של התחרויות נשברו שלושה שיאים
ישראליים בשחייה, שניים מהם על־ידי מלכת
הבריכה הישראלית איבונה טוביס והאחד
על־ידי הכוכב העולה של איילת־השחר,
שלומית ניר 13
תועלת אחרת של הכינוס: מומחים בינלאומיים
הגיעו לישראל כדי להעריך את
רמת ספורטאיה. בין המגיעים היה גם
יושב־ראש ההתאחדות הבינלאומית לשחייה
(פינ״א) .הוא בחן את נבחרת הכדורמיים
המקומית, המליץ אחר־כך בלהט לפני מנהלי
הספורט המקומי לשלוח את אנשי הכדור-
מיים לאליפות עמי אסיה בבאנקוק.
מארגני כינוס הפועל (סיסמת הכינוס :״7
ימים — 80 אירועים — 30 ישובים״)
הצהירו בכל הזדמנות, כי הם מארגנים
כנס ספורטאים פועלים, אך דווקא המשתתפים
התייחסו ב חיווי אל ההצהרות ה מפוצצות.
לרובם קשר קלוש בלבד אל הרעיונות
שהמריצו את מייסדי אגודת הפועל.
בסתר ליבם קיוו מנהלי כינוס הפועל
לארגן אירועים שישתוו אל המכביות,
הנערכות על־ידי מרכז מכבי. לגבי הספורטאים
הישראליים לפחות, לא היה ההבדל
גדול. הם השתתפו בשמחה בשני האירועים.
הספורטאים האורחים נהגו בכינוס הפועל
כמו במכביה: באו לישראל, השתזפו בשמש
והתעפלו מהחתיכות. בין שיזוף להתפעלות
הם גם הראו מה הם יודעים על מגרש התחרויות.
״ספורט
פועלי או לא ספורט פועלי,״
הביע את הדעה צופה מיוזע באיצטדיון
רמת־גן ,״העיקר שיש מה לראות סוף סוף.״

ן ג 1ו מ 1ט . 1:ן ׳:ז
לגיל מבוגר — עשרים — שהוא סוף ה־קאריירה
בשביל שחייניות אמריקאיות.
כדי שלמשפחה יהיה בכל זאת ייצוג נכבד
בבריכת־השחיה, שוחה מאדלין. האם היא
מתכוננת להשתתף באולימפיאדה במכסיקו־סיטי
ב־ ?1968״אני עוד לא יודעת. תלוי
אם אני אשחה עד אז.״
שחיינית אליס גרה באינדיאנפוליס, במרכז
ארצות־הברית. העיר לא גדולה הרבה
יותר מאשר תל־אביב. כמה שחיינים יש ב־אינדיאנפוליס?
״אלף. או אולי יותר.״ בתל־אביב
אין אפילו מאה שחיינים, וזו כנראה
הסיבה שאין בה אף שחיינית השוחה מאה
מטרים בדקה ושתי שניות.
האם יש לשחיינים אמריקאים פאטנטים
מיוחדים, בעזרתם אפשר להגיע להישגים?
״לא. הפאטנט היחידי הוא האימון. מתאמנים
מה שיותר. אני קמה כל בוקר בחמש,
שוחה שעתיים, הולכת ללמוד, חוזרת הביתה
ועושה שיעורים, והולכת לשחות בערב
עוד שעתיים. אחר־כך אני הולכת לישון.
יותר מזה אי־אפשר לעשות — אם
רוצים לשבור שיאים.״
לשחיינית השניה של אמריקה א־ן בכלל
אמונות תפלות ושום הרגשות מיוחדות בסוף
תחרויות .״אני רק עייפה נורא, וזהו

באינדיאנפוליס מכירים אותה רוב האנשים.
חלק מהם גם שולח לה מכתבים, ולחלק
מהם היא אפילו עונה. מה כותבים
לה במכתבים? ״שום דבר מיוחד. אלה סתם
מכתבים נחמדים. הרוב שואל אם אני נוהגת
לענות על מכתבים.״
האם היא השתתפה בתחרויות מחוץ לאמריקה?
״לא. רך אצלכם נהוג שספורטאים
נוסעים כל הזמן לחוצלארץ. אמריקה מספיק
גדולה בשבילנו. אנחנו נוסעים ממדינה
למדינה, וזה מספיק. חוץ מזה יש לנו גם
את התחרויות הפאן־אמריקאיות, ויחד עם
המישחקים האולימפיים זה מספיק בהחלט.״
למי שזוכה להשתתף בהם, כמובן.
איו היא הגיעה לישראל? פשוט מאוד.
לפני שבוע צילצלו אליה, ושאלו אותה אם
היא רוצה לנסוע לישראל. היא ענתה בחיוב,
וביום החמישי האחרון היא נחתה
בלוד.
על מה היא דיברה עם השחיינים הישראליים?
״הם שאלו אותי איך החיים באמריקה.״
איך החיים באמריקה? ״אני אוהבת
את אמריקה.״
* מתרומם לגובה 2.09 מטר ומנצח את
ג׳ון תומאס האמריקאי.

דחפהל קי ר
כשהיא הגיעה לבריכת גלית ביד־אליהו,
הקיפו אותה כל השחיינים המקומיים. גם
המאמן הציץ בה בסקרנות. כשהיא התחילה
לשחות, התרוממו הגבות למעלה. מאדלין
אלים (״בחודש הבא אני בת 18״) נתנה
דחיפה לקיר, והתחילה לעשות בריכה אחר
בריכה. כמו בכל אימון יומי רגיל שלה.
הסיכה: זיקנה. היא השחיינית השניה
הכי בהירה בארצות־הברית. היא שוחה
מאה מטרים חתירה בדקה ושתי שניות,
והיא חושבת שהיא יכולה לשחות עוד יותר
מהר. כמה יותר מהר? ״אחרי שאשחה, אדע
את התשובה.״
באולימפיאדה של טוקיו היא לא השתתפה,
בניגוד למה שכתוב בעיתונים. המש תתפת
באולימפיאדה, שנשאה את אותו שם
משפחה, היתד, אחותה, והיא השיגה שם
מדלית ארד. עכשיו אחותה כבר לא שוחה
יותר. הסיבה: זיקנה. האחות הגיעה כבר

שחיינית מאדלין אלים
מכתבים נחמדים
העולם הזה 1496

עמוד 21

פתח כ-PDF פתח כתמונה

הכימיה
שד הנשואיו

ביום הראשון, בשעה 12 בצזזריים, סבל
קפה נאווה בירושלים מרעש ומצעקות־אימים.
לאחר
הרעש נראה גבר ממושקף בגיל
העמידה, כשהוא בורח מהקפה כל עוד רוחו
בו. אחריו יצאה משם בריצה מטורפת אשד,
בגיל שלושים, ואחריה רץ עורך־הדין שלהם.
בלוויית האשד, רדפו אחרי הגבר הממושקף
גם מספר מאפרות
ובקבוק גולדסטאר,
שנאמר :״תנו לגבר
גולדסטאר.״
האיש ד,ממשוקף
— לא נעים להגיד,
אבל הוא מרצה לכימ ה באוניברסיטה
בירושלים ועובד במכון
הזואולוגי —
ד״ר צבי הרמן
לויבסון 46האשד,
היא ידידתו,
הלבורנטית העובדת
עמו, ועורך־הדין הוא
עורך־הדין שלהם, וזורקת
החפצים היא
אשת־חיקו, מינה. לוינסץ הבעל הכימאי ואש־תו
היו נשואים במשך
עשרים ושלוש שנים. הם חיו חיים משפחתיים
נשואים, עד שהבימאי התאהב בלבות־טית״
שלו ועזב את אשתו.
השבוע התנהל בבית־הדין הרבני משפט-
הגירושין של הזוג הוותיק הזה. במשפט
טענה האשה, להגנתה, שהיא הכירה את בעלה
כשהוא עוד היה מלצר במרתף ראשון־
היא היתד, אז בת שבע־עשרה.
היא דחפה אותו ללימודים, היא עזרה לו
ללמוד, היא עבדה למענו כל הזמן, השתדלה
שיוכל להקדיש את עצמו בשקט ללימודיו,
היתד, עובדת בתופרת ימים ולילות,
ובסוף מה היא מקבלת בשביל זהי גט.
הבעל טען להגנתו שהיא, האשד״ היא
ממזרח והוא ממערב. חבל שהוא נזכר בזה
רק אחרי 25 שנד״

חני גג לנפש
הנשואין הם כבר מזמן לא במוזה. ידוע שבזמן האחרון צוין אומץ מסויים כדי להתחתן,
זה פשוט לא מקובל. בשביל להתחתן צריך לדעת לצפצף על המוסכמות ועל דעת הציבור,
וזה לא כל־כך קל.
אופנת החיים המשותפים תחת קורת־גג אחת ללא נשואין היא אופנה ישנה. אבל בזמן
האחרון־אחרון יש אופנה עוד יותר חדשה מזו, והיא אופנת החלוקה בשכר הדירה.
שני אנשים פוגשים איש את רעהו ברחוב. הם שותים יחד קפה, ולאחר שיחה קצרה
מתברר שהם די אוהבים האחד את השני. חוץ מזה מתברר גם שלשניהם אין דירה. הם
מחליטים לשכור ביחד דירה, להתחלק בשכר הדירה, ובחדרים שלה, וכך הם עושים.
הם גרים תחת קורת־גג אחת, היא מקבלת את ידידיה בחצי הדירה השייך לה, הוא מקבל
את ידידיו בחצי הדירה השייך לו, וכולם מרוצים ומאושרים מאוד, וחיי המשפחה פורחים
מאושר.
יש אנפנה ענד ינתר חדישה. שני בנל־זנג, שניהם נשואים, נכנסים יחד לדירה משותפת
ויולזים ילד משותף. אולי זה לא אופנה, אבל זה עובדה.
רק לפני חודש ילדה אשת־איש, שעדיין לא התגרשה, בן זכר למשורר ידוע ביותר.
וזה עוד לא הכל. בימים אלה מסתובבת משוררת צעירה בחודשי הריננה האחרננים,
היא הולכת עם חולצות רוסיות, המכסות את החודש השביעי שלה.
היא תהיה אס לבנו של אדריכל ידוע איתו היא חיה ללא נשואין.
מכל זה, בצורה חוקית או לא־חוקית, יצמח בארץ דור חדש של משוררים נבנני־מולדת,
ומה יכול להיות יותר משמח מזה?

בהצגת המלך ואני ישנם שני זוגות. הזוג
האחד הוא רבקה רז, המורה האנגלית,
ואריל! לביא, מלך סיאם; הזוג השני
הוא דני כן־ישראל ומיכל פרס,
שהובאה לארמונו של המלך בתור מתנה
אריק לביא ורבקה רז אינם מנהלים שום
רומן משותף על הבמה. הם אוהבים זה את
זו בחשאי, רק ברמזים. אבל דני בן־ישראל
ומיכל פרס הם אוהבים גדולים. כל ההצגה
הם צריכים להתחבק ולהתנשק.
מיכל פרס היא בכלל התגלית של ההצגה,
וגודיק טוען שלא רק שהיא תגלית,
אלא שיש לה גם קול יפה. לא לחינם
קוראים לה מיכל פרם. היא בתו של שמי

מלכה במולדת
יום־העצמאות היד, מלא נשפים. כל מי
שלא הסתובב ברחובות עם פטיש, וכל מי
שלא אכל סטיקים יקרים במסעדות יקרות,
היה במסיבות.
המסיבות נערכו בבתים, בחצרות, על
גגות, והמסיבה הכי יפה של יום־העצמאות

בי ב ר
הז כו כי ת
בניו־יורק, עיר גורדי השחקים ובנייני הפאר,
יש כמד, בנייני־פאר מפורסמים במיוחד.
אחד הבניינים המפורסמים ביותר שם
הוא בניין האו״ם.
לבניין האו״ם יש רק מתחרה אחד, והוא
בניין הקומות שעומד מולו. באותו בניין —
זה בעצם אינו בניין אחד, אלא שורה של
בניינים, בכל בית ארבע דירות, בכל דירה
שתי קומות, בכל קומה שישה חדרים, ובין
כל שתי קומות מעלית, כדי שבני הבית לא
יתעייפו כשהם מטיילים בין קומות דירתם.
מרבית הקירות של אותו בית עשויים
מזכוכית, חומר הבניין המודרני ביותר. ואין
אף אדם אחד בניו־יורק, חוץ מגדולי המיליונרים
שלה, שאינו מקנא ביושבי הבית
המפואר, בית־ד,זכוכית שמול בניין האו״ם.
ומי יושב באותו בית זכוכית, אם לא
יהודית (מזרחי) מזור שלנו, עם הבעל
הפרט־ שלה, הרברט הרניק, ועם טיסני,
בתה היחידה, החדשה, בת החודשיים,
שנקראת, לא בלי סיבה, על שם חנות התכשיטים
המפוארת ביותר בניו־יורק.
חוץ מכל הדברים המפוארים הללו, הנמצאים
באותו בית מפואר, נמצאת שם גם
המטפלת של בתו של קנדי, שהיא מטפלת
בט־פני.
הגברת מזור עצמה חזרה לגיזרתה הקודמת,
והתחילה לעבוד מחדש כדוגמנית. לאחר
העבודה ולפני העבודה היא מסתובבת
בין החנויות המפוארות של ניו־יורק ומחפשת
רהיטים בסיגנון לואי ה־ , 16 שיתאימו
לדירת הזכוכית, למטפלת המפוארת ולבת
החדשה.
בינתיים, כשכל זה קורה בחוץ־לארץ, הורידה
האם של יהודית, מגי מזרחי, את
בגדי־האבל שלה, שלבשה אותם לפני שלושה
חודשים, עם מות אבי המשפחה. היא
ממש־כה לנהל את חנות־התכשיטים שלה,

נתו של
שמעון פרס

מידה דביר
והאח בועז, היפהפה הגדול ביותר של המשפחה,
לפי טענתם של יודעי־דבר, עובד
גם הוא בחנות וממשיך להיות הדוגמן החביב
ביותר על פיטר הרצוג.
החצי השני של המשפחה מתכונן לבקר
את החצי הראשון, בזמן הקרוב, בביתר,זכוכית
שלו בניו־יורק.

נערכה במולדת. ערכו אותה במקום היסטורי
כזה לכבוד יום־העצמאות, בדי שה־חוגגים
ירגישו על בשרם את הרגשת העצמאות.
המולדת
היתד, מלאה אנשים. זו היתר,
מולדת יקרה קצת. כל מי שרצה להיכנס
אליה היה צריך לשלם 90—85 לירות, ובכל
זאת איש לא נרתע מהדבר. מד, לא עושים
למען המולדת?
רוב המסיבה היה מורכב מנשים. לא היד,
שם כמעט אף זוג נשוי, ואם במיקוד,
הגיעו לשם זוג של מאורסים, או ידידים,
או חברים, דאגו מיד להפריד ביניהם.
המולדת הפליגה לאורך החופים, ולכן
יכלו החוגגים לראות במו עיניהם מסיפונה
את ארץ־הקודש, גם זה סידור מיוחד לכבוד
יום־העצמאות.
במרכז הנשף של האונייה עמדה בחירת
מלכת־היופי של יום־העצמאות. המועמדת
הראשית היתד, מירד! דביר, שנבחרה
לפני שנה למלכת תל־אביב. המנחה היתד,
אילנה פדרמן, הסמל הסקסי של מדינת
ישראל.
בראש אוהדיה של אילנה פדרמן עמד
אורי אסולין, עורך־הדין החיפאי, מי
שהיה בזמנו ארוסה של ציקי גן־מור,
ומי שביטל בזמנו את אירוסיו עם ציקי
גן־מור.
בראש בוחריה של מירד, דביר עמד יוסי
ינאי. הוא לא רק עמד לצידה, אלא ש הוא
גם החליט שהיא תהיה המלכה האמיתית
של הערב.
החליט ועשה. הוא תפר לה שמלת־ערב
משני דגלי האיתות, שהיו על סיפון האונייה,
ואחר כך פתח במסע פירסומת למען
המלכה שלו .
הוא אירגן כנופייה שלמה, והודיע לבוחרים
ולמנחה שאם לא יבחרו במירה, תתפוצץ
להם האונייה תחת רגליהם. כמו כן
הוא אירגן עוד בגופייה שהודיעה לאילנה
פדרמן שאם לא תשתוק, לא יכתבו עליה
אף פעם בעיתונים, מה שיכול להיות עונש
די חמור לגביה.
כל המאבק לא היה לחינם, משום ש־מלכת־היופי
המעותדת עמדה להישלח לטיול
בחוץ־לארץ, ומי לא רוצה לטייל בימים
אלה, לפני הקיץ?
,הנימוק של מירד, במלחמתה על התואר
היה שהיא הכי יפה והנימוק של אילנה
פדרמן המנחה, נגד מירד״ היה שמירה כבר
היתד, פעם מלכת־יופי.
סרט לנימוקים האלה, היתד, למידה עוד
בעייה קטנה, אילו היתר, נבחרת. היא באה
מבית דתי, ואמה כל־כך שומרת על כשרות
המאכלים, עד כי הצטרפה אליה במסעה
לחו״ל, לאחר בחירתה כמלכת תל־אביב, כדי

מיבל פרס
ע ץ פרס, אבל לא של שמעון פרס האמיתי,
אלא של איזה חיקוי שלו.
החזרות החלו, ומיכל פרם החלה מהווה
בעייה רצינית לבמאי ההצגה. הבמאי, זיני
המרשטיין, דרש מהזוג המאוהב להתנשק,
להתחבק ולהתגפף.
הזוג ניסה לעשות כבקשתו, אבל זה לא
יצא להם. הוא הורה להם לנסות שוב. הם
ניסו, שוב ושוב. וזה לא יצא להם. הם
פשוט לא ידעו איך עושים את זה.
לקת הרבה מאוד זמן עד שהצליחו ללמד
אותם, וגם עכשיו הם עדיין לא עושים
את זה בצורה מושלמת.
לא ברור למה זה לא יוצא להם. לפני
שלוש שנים, כשהיא היתד, חברה בלהקת
השריון והוא היה חבר בלהקת הצפון, הם
היו שניהם חברים. נראה שאז לא הספיק
להם הזמן ללמוד את הדברים הללו. הם
נפרדו, לאחר שעמדו להתחתן. דני התחתן
עם בחורה אחרת, והיא עצמה, מיכל, עו
מות בימים אלה להתחתן עם בחור אחר.
אולי אז היא תלמד.

לשמור שמירה לא תאכל מאכלי־טריפה,
רחמנא ליצלן. השאלה שעמדה בפני מירד״
במיקרה שיוענק לה פרם־ר,נסיעה, לאחר היב־חרה
במלכת־ד,אונייה, היתד — ,האם גם
הפעם תצטרף,אליך! ,אמר, כמשגיחתיכשרות?
למלכה היק ^ מי ח רד, אחת רצינית מאוד.
קראו לה כלה, והיא היתד, יפה מאוד,
לבושה בבגדים נאים מאוד והיו לה כל
הסיכויים לנצח את השתיים, לולא התברר
לפני הבחירה שהיא במיקרה אחיה של
מירד״ שהתחפש לאשה.
בסוף, לאחר המאבק הקשה, נבחרה מירד,
דביר כמלכה, ויוסי, בתור פרס, לקח אותה
הביתה. אחיה קיבל, בתור פיצוי, קופסת
בונבוניירות.

עמוד 22

פתח כ-PDF פתח כתמונה

סרטי
עלגב רי ם וג ב ר
הבריונים (נן־יהודה, תל־אביב; צרפת)
כל כך מוזר להיכנס ה־ ו ם לקולנוע, ולראות
סרט שיש בו אנשים, לא אנשים עליונים,
לא אנשים תחתונים — פשוט אנשים.
זוהי ממש חוויה. אנשים בלי תחנת־רדאר
בשיניים. אנשים שלא אוכלים יפהפיות לארוחות
בוקר, צהריים וערב, ולא מצילים
את העולם בין הארוחות. סתם אנשים שחיים,
לא יותר. יש עדיין כאלה שעושים
גם את זה.
הבריונים הוא סרט על אנשים, ועל היחסים
ביניהם. יש בו בעצם שלושה סיפורים:
סיפור על איש בודד (בורביל) שעבר
הרבה בחיים ולמד איך להתייחם לסביבתו
בחשדנות, אך נשאר תמים וטוב־לב. אותו
איש חוזר לכפרו על מנת להקים מחדש את
המנסרה העזובה והבודדת של אביו.
באים לעזור לו שני אנשים (לינו ונטורה
וז׳אן־קלוד מלן) המשתקעים במקום כדי
להביא אליו את ידידם הנמצא עדיין בכלא
ולנקום בו על מה שעשה להם בעבר. זהו
הסיפור השני.
כדי להשיג את ידידם הם מציעים לבעל
המנסרה להעסיק במפעלו אסירים. בעל המנסרה
מסכים. האסירים מגיעים למקום.
עובדים בו, אחד מהם הולך לבקר את בתו
שמעולם לא ראה אותה. אחד עוסק במסחר,
אחד שונא את הכל. אחד הוא בעל טמפרמנט
בלתי־ניתן־לריסון. אחד חולם על ברי-
ג׳יט בארדו. זהו הסיפור השלישי.
הבמאי (רוברט אנריקו) ,מנע את פיצול
העלילה על ידי כך שהעמיד את הדמויות,
ואת היחסים ביניהן, מעליה. אין בסרט,
בעצם, שלושה סיפורים! יש בו אהבה בין
גברים לנשים. יש בו ידידות בין גברים
לגברים. יש בו שינאה בין מעמד האנשים
החופשיים למעמד האסירים. יש בו קינאה,
תחרות, נקמה, יאוש, מאבק, אכזבה — כל
הדברים היפים, המרגיזים, המאכזבים, הנוגעים
ללב, שישנם בחיים.
הנוף הנפלא של אזור הווג׳ ,יערות העד

של המקום, והעבודה המפרכת בכריתת העצים,
נותנים?סיפור את המיסגרת והקצב
שלו. שתי נשים, האתת חצי ישראלית
(הניד, סוכר) והשניה צרפתיה (מרי דיבואד).
מעניקות לסרט את חינו.

. 1רו באר.עדיו!
לאן נעלמו המרגלים כולם (אסתר,
תל־אביב; אנגליה) אם אפילו דייוויד ניבן,
השחקן הוותיק, נאלץ לטפס על מרפסות
בתי מ 7ון, לירות באנשים עם עטים נובעים,
להקרין אותם בקרניים מסוכנות, היוצאות
מהטבעות שעל אצבעותיו, אם אפילו דייוויד
ניבן עושה את כל זה, ועוד דברים חמורים
מזה, סימן שהמצב באמת חמור.
הוא בעצם רופא. הוא לא מרגל. אבל
למען המולדת ולמען מכונית ישנה ומפוארת,
הוא מוכן לרגל קצת את הרוסים בלבנון.
תוך כדי ריגול הוא מגלה שהם
עומדים לגרום צרות נוראות לאימפריה שלו,
ותוך כדי כך הוא מגלה גם את פרנסואז
דורליאק, שמשום מה איבדה את כל החן
והקסם שלה בדרך מצרפת לאנגליה, דרך
אגב הוא גם מציל את בריטניה מכל מה
שזממו לעשות לה הרוסים, כי הוא רופא
עליון.
זהו סרט בלי הרבה הגיון, בלי הרבה
פעולה, בלי הרבה מתח, אבל לעומת זה יש
בו המון דיבורים, המון דברים שאינם מתקבלים
על הדעת, והמון רגעים ארוכים שנמשכים
ללא סוף. כמו שנאמר — אין רע
בלא טוב.

11ו עו תבכלמחר
בחזרה מן האפר (אוריח,

תל-אביב;
ארצות־הברית) אינגריד טולין, השוודית הנפלאה
מסרטיו של ברגמן, מתאהבת קשות
במקסימיליאן של, אחיה המוכשר מאוד של
מריה של.
הוא — נוכל חסר־מצפון, שאינו מאמין
בשום דבר קדוש ובשום דבר בלתי קדוש!
והיא — רופאה צעירה, רכה, עדינה, חביבה
ואנושית.
כשפורצת המלחמה, מתברר שהיא יהו
דיה.
הנוכל, שאינו מאמין בשום דבר, מחליט
לשאת אותה לאשר״ כדי להביע בזה
מחאה נגד השלטון הנאצי. הוא מתחתן
איתר״ ואז באים הנאצים ולוקחים אותה ל־מחנה־ריכוז.
זהו
הפלש־בק של הסיפור המתרחש ברובו
לאחר ארבע שנים. כשהאשה, רצוצה
ושבורה, חוזרת מהמחנה אל בעלה שאינו
שש לקראתה. זה היה יכול להיות עור
סרט־מתח, בנוי היטב, עשוי במקצועיות
רבה, בידי במאי בעל נסיון ותחושה לקצב
והתרחשות (ג׳י לי טומפסון) ,לולא התעקש
הבמאי לרדוף אחרי גורמים סנסציוניים, שיזעזעו
את הצופה בכל מחיר.
בעלה של האשד, החוזרת הוא גרוע מן
הנאצים. הוא עושה לאשתו מעשים מחפירים,
מבלי להתחשב בכל מה שעבר עליה.
יש משהו מבחיל, אם לא מגעיל, בשימוש
הזה במחנות על מנת להגביר את הרגשת
הזוועה של הצופה כלפי הגבר, ואת הרגשת
ההזדהות עם האשד, הסולחת.
שלושת השחקנים מרשימים. המתח מותח.
הדיאלוגים לא מרגיזים במיוחד. הדמויות
בנויות כהלכה. שטוחות, אבל עקביות. ה
עלילה
מתפתחת ללא הרף, במהירות, אבל
אפילו אם התכוון הבמאי להראות שיש
נאצים בכל צד בעולם, גם בין האנטי־נאצים,
ושעם תום המלחמה לא תמו הזוועות —
אפילו אם התכוון להראות את זה, או אם
התכוון להראות פחות מזה — היה צריך
לעשות זאת בצורה פחות זולה וסנסציונית.
או לעזוב את הנושא המסובך הזה וללכת
לחפש זוועות במקום אחר.

תדר ך
* אלימות כשבונות העוכי (מק־סיס,
תל־אביב) חייו של המתאגרף הנודע
רוקי גרציאנו, בסרט הדומה מדי לכל הסרטים
שנעשו על חיי מתאגרפים.
דיורד! מריה (צפון, תל־אניב;
זיו, חיפה) בריז׳יט בארדו, ז׳ן מורו ולואי
מאל מלאים חן, קסם והומור, בפארודיה
קלילה על מהפיכה בארץ דרום אמריקאית.
ירושלים)
(הבירה׳
* * דאדלינג
ג׳ולי כריסטי נהדרת, בתפקיד עבורו קיבלה
השנה את פרס האוסקאר, בסרט על נערה
החיה בחברה הזוהרת, ומתדרדרת ממנה
מעלה מעלה.

שי הלהי ו ׳ יכולים ״ לא הי בי ל הייצור א ת
ם כ שר על הג דלת

,., 63י

הדרישה הגדולה.

וחסיינית ד
להלכים לבהייתו.

נצר

*צל סינני

עמוד 23

פתח כ-PDF פתח כתמונה

ישראל
כ• מציוגה תצא תו ר ה
ציונה טוכטרמן לא תתפשט בפני המצלמה.
רק אם זה ייעשה בפוב־טעם, בסרט
ברמה גבוהה. היא לא תוותר על בעלה
ועל בנה בן השלוש למען הקריירה. כשהיא
תגיע פעם אל צמרת הקולנוע, היא תיקח
את בעלה יחד עמה. אולי היא תהפוך
גם אותו לשחקן. הוא די יפה.
ביום החמישי היא קיבלה את התפקיד
הראשי בסרט של יצחק (״צפל״) ישורון. זה
בא לה כהפתעה .״לא חשבתי שאני אקבל
תפקיד. הלכתי רק במקרה. כבר הייתי אצל
כל־כך הרבה במאים, ועשו לי כל־כן הרבה
מיבהני־בד. הייתי בטוחה שגם זה יהיה
סתם. ופתאום אמרו לי שקיבלתי את
התפקיד.״
היא רצתה להיות שחקנית עוד מגיל
צעיר, אבל לא באשמתה. פשוט הכניסו לה
את זה לראש. כולם אמרו לה שהיא דומה
לבריז׳יט בארדו, ומיד כשהיא התחילה להאמין
בזה, היא הלכה לחפש עבודה.
כמעט וכמעט .״הייתי צריכה לקבל
את התפקיד של כריסטיאן מ קור בחור
בלבנה, אבל בסוף החליטו שכריסטיאן תעזור
לסרט בצרפת. אחר כך שיחקתי קצת
במיבצע קהיר, אבל מחקו אותי, כי הסרט
היה ארוך מדי״.
עד עכשיו לא היה לה הרבה מזל, היא
כמעט שיחקה בפיצוץ בחצות, והיא כמעט
שיחקה בפסרול הנשים, ואחרי כל מיבחן־
בד חזרה לעבודת הדוגמנות שלה.
עד שבא צפל, שבכלל לא חשב לבחור
בה לתפקיד .״כבר ידעתי בערך מי תהיה
השחקנית,״ הוא מספר ,״וכשציונה באה
בכלל לא חשבתי לקבל אותה.
,.אבל היא כבר באה, ועלתה לקומה החמישית,
במדרגות, והתאמצה, אז כבר לא
היה לי נעים. החלטתי לא להעליב אותה,
וערכתי לה מיכחן־בד קצר.״
הוא הושיב אותה מול המצלמה ואמר
לה :״תגידי, :תזמין אותי לכוס קפה׳.״
היא התיישבה מול המצלמה ואמרה, :תזמין
אותי לכוס קפה.׳ וכששמע זאת, החליט
שזוהי הגיבורה שלו.
הוא לא פוחד מזה .״את מבינה,״
הוא מסביר לה בביתה הפרטי, בחברת בעלה

דוגמנית טוכטרמן
עירום? רק בטעם!

העולם הזה 1496

הפרטי השומר את צעדיה ,״את צריכה לבלות
יום שישי אחרי־הצהריים ויום־שבת
ארוך בחברת בעלך (הבעל מרים את הראש)
ובחברת עוד זוג. ביום השישי בערב את
לובשת שמלת־ערב. ביום־השבת בבוקר את
לובשת מכנסיים. ואחרי־הצהריים את הולכת
לקטוף פרחי־תפוזיס עם שמלה לבנה.״
ציונה רצה לחדר השני ומביאה לו מכנסיים,
שמלת־ערב ושמלה לבנה. היא לובשת
אותם אחד אחרי השני, והבעל נרדם על
הספה.
איך הוא מקבל את העובדה שאשתו
תהייה שחקנית? הוא מתעורר :״אני שמח
בשבילה. אני לא פוחד מזה. תמיד רצו
אחריה אנשים, תמיד כולם הסתכלו עליה
ובילבלו לה את המוח. אני רגיל לזה. אני
מכיר אותה יותר מדי טוב. שום דבר
מהסוג הזה לא יכול לקלקל לנו משהו
בחיים. אנחנו נשואים כבר ארבע שנים.״
זה היה הוא ככדל. זה בכלל היה
הוא שהשיג לה את התפקיד. מישהו אמר
לו שמחפשים בהורה לתפקיד דוגמנית צעירה.
הוא הלך לאשתו ואמר לה :״תלכי ותעברי
את טיבחני־הבד.״ בהתחלה היא לא
רצתה, אבל לאחר שהוא הכריח אותה היא
הסכימה לעשות את רצונו.
.,אצלנו בבית הגבר הוא זה שלובש את
המכנסיים, והאשה היא זו הלובשת את
השמלה.״ אשתו מחליפה שמלה אחרי שמלה,
ובסוף, לאחר כל זה, היא נשארת בחלוק.
אחרי העבודה המפרכת יושב הבמאי לשתות
קפה עם השחקנית הראשית שלו.
״עד לפני שבוע,״ הוא מספר לה ,״לא
ידעתי שאני אעשה את הסרט הזה. את
יכולה לראות בפנקס שלי. כתוב שם בשני
למאי להתחיל את הצילומים של אקדח בחול.

בעדיית־הגג .״אבל בינתיים קרה
משהו והחלטתי לעשות דווקא את הסרט
הזה.״ הוא. מכין אותו כבר שלוש שנים.
זה היה בהתחלה סיפור הרפתקות העובר
על שני זוגות צעירים על אנייה בלב ים.
זה היה עוד בפאריס. הוא היה יושב
בעליית־הגג שלו, אוכל לחם יבש בחמאה
וכותב את הסיפור. אהר־כך כשהוא הגיע
כבר לארץ עברו שני הזוגות ליבשה. הם
נסעו ברכבת, במשך יום שלם, ובינתיים
אהבו וקינאו איש לרעותו ואיש ברעהו.
אחר כך הם עברו לבית בידד על שפת־הים,
ובסוף הם הגיעו לווילה בודדת ליד
בית־הקברות בוזילהלמה.
״לא קורה שם הרבה,״ מספר צפל ,״הס
שותים קפה. מטיילים. רוחצים את הכלים.
מקפלים אורחים מהמושב, מקבלים אורחים
מהעיר. הם עוברים ביחד את הודיק־אנד,
וחוזרים אחרי כן העירה.״
כל מה שמתרחש מתרחש בפנים. החצי
האחד של הזוג הזקן חושק בחצי האחד
של הזוג הצעיר, והחצי השני של אותו זוג
מנסה לנקום בו עם החצי השני של הזוג
השני.
לא יהיו בסרט כמעט שום סצינות־אהבה.
היא לא
חוץ מסצינת־מיטה אחת, שגם
נערכת במיטה, אלא בחצר. זה לא סרט
אירוסי, לא סרט עלילתי. זה פרט על
אנשים, על מה שמתרחש בתוכם במשך
שני ימים ולילה אחד.
כך אומר צפל.
ארבע ידיים בחדר שני. שמות הסרט
השתנו במשך הזמן, כמו שהשתנו ה־עיילות
שלו. קראו לו פעם אהבה לארבע
ידיים, אחר כך קראו לה אשה בחדר השני,
ועכשיו קוראים לו, אולי, עדיין לא בטוח,
דניאלה ב׳ ,על שם דניאלה ב׳.
צפל אינו הגיבור היחידי בסרט. הגיבור
השני הוא בחור עם שם לא פחות מסובך:
ג׳אד, או כפי שלא קוראים לו אף פעם:
יהודה נאמן.
כשאנשים שואלים את ג׳אד מה מקצועו,
הוא אומר במאי־סרטים. כששואלים אותו
מה ההובי שלו, הוא אומר: רופא.
לא מאמינים לו, אבל זה נכון. הוא למד
במשך שש שנים רפואה. הוא התחיל לעבוד
בבית־חולים כרופא, ואז יום אחד הוא
החליט שהוא לא רוצה להיות רופא. הוא
רוצה להיות במאי סרטים.
הוא התחיל לכתוב תסריטים, לעזור לבמאים
שונים בבימוי, ובמשך כל הזמן הזה
הוא המשיך לעבוד ברפואה, כדי להרוויח
את לחמו.
עכשיו הוא עושה יחד עם צפל את הסרט
הראשון שלהם. אם הסרט יצליח, יצטרכו
לחפש כאיכילוב רופא אחר שימלא את
מקומו.

בדזור נוחות
בירוי מצוין
במוך החדיט

חוף הארגמן
בנין

מלת חו ת

ומפואר

חדיש

מתוכנן לפי מיטב הידע הבינלאומי
עונה

לכל

ה תברוא ה.

דרישות

חוף עם חול זך ונקי, י ם רגוע —
וברקע הנוף ה מרהיב של עכו הע תיקה.

הפתיחה ב־7

במאי

.1966
ויון הארגמן
1311

פרסום שפיגלנד

עמוד 24

פתח כ-PDF פתח כתמונה

ר 11־|י 1ל£ 77מ,מ מ£׳£
ס 1פ ר -אימפ
הי ל מן

הילמן סופר אימפ — סופר שדון לצעירים
ברוחם. המכונית הקלה והיפהפיה של ביח״ר
״הילמן׳׳ /תכונותיה: מהירות, כושר תמרון
רב, חלון אחורי נפתח 10!/2 ,כוחות סוס4 ,
צילינדרים. שרות מעולה ברחבי הארץ. מלאי
חלקים גדול. המחיר — 13,950ל״י בלבד.

בני ומוצה לן תם.1בנג״בו
במדינה אשדוד
הגור מהמ בו ר ג
את התפוזים מגדלים בישראל באהבה.
אחר כך קוטפים אותם בזהירות, בוררים
אותם בקפדנות, עוטפים אותם בעדינות ומייצאים
אותם לחו״ל.
סמל באשדוד. מביתן שד,תפוז הוא
גאוות הייצוא של המדינה, העסיקו את
עצמם אנשי רשות־הנמלים בבעיה .,כיצד
לשכלל את שיטות ההטענה של הפרי באוניות.
הטריד אותם החשש, כי בחורף,
בשיא עונת־ר,הדרים, עלול להיתצר מחסור
בידיים עובדות, וייצוא ההדרים עלול להינזק
.־משלוח התפוזים קשור בלוח זמנים
מדוקדק,״ הסביר אחד ממנהלי הרשות ,״לכן
רצינו להבטיח את עצמנו מפני עיכובים, העלולים
לעורר את המזמינים מחו״ל לפנות
בעתיד לספקי תפוזים אחרים, בספרד או
בצפון־אפריקה.״
הפתרון שניראה לאנשי הרשות: הזמנת
מיתקן משוכלל להטענה, שד,ספקו הגבוה
יגביר את קצב העבודה בנמל. לאחר דיונים
ממושכים הם פנו ל־ 11 חברות בחו״ל,
ביקשו מהן פרטים על מכונות הטענה שבידיהן
להציע. לבסוף נבחרה הצעתה של
חברה גרמנית מהמבורג.
לפני שנה בדיוק הגיעה המכונה, המדהימה
בגודלה, לנמל חיפה. מנהלי הרשות
צפו בהנאה בפריקתר״ וניגשו במרץ למלאכה.
שירותי נמל מאוחדים, בסיוע של
מומחים מגרמניה, הרכיבו את המיתקן הענקי
והחלו בניסויי הפעלה. מאות ארגזי

ופדוברות, פגיגוד לאוניות, אין בעיה של
מילוי פינות המחסנים. ללשון המגישה
את התיבות, במכונה הגרמנית, קשה מאוד
להגיע לפינות המחסנים.
רבין :״אפילו אם יגיעו למצב עבודה
אופטימלי, יתכן בכלל שכל עניין הבאת המכונה
לא יהיד, כדאי.״
ראש אגף התיפעול, לעומתו, סבור אחרת:
״אני מקווה שנצליח, בסופו של דבר, אם
כי לאף אחד מאתנו אין חוזה עם האלוהים.״
עם האלוהים, או בלי האלוהים, הסכום
שהוצא עד עתה על קניית המכונה, הבאתה
והטיפול בה, מתקרב למיליון ל״י.
דעות נישואין ללאהגבלה
כשהם נפגשים במסדרונות האוניברסיטה
העברית, הם מברכים האחד את השני בלב ביות
רבה. לעיתים הם אפילו מופיעים במשותף
בתוכניות קול ישראל. אבל ידידות
במסדרונות לחוד, ומאבק אקדמאי לחוד.
מזה שבועות, ששני המרצים הנכבדים נלחמים
זה בזה בשצף־קצף.
״הגבלות פנימיות״ .פתח במלחמה
המרצה למשפט קונסטיטוציוני, ד״ר אמנון
רובינשטיין, שטען במאמר חריף בהארץ
(כותרת :״אפרטהייד נוסח ישראל״) ,כי ישראל
אינה מכבדת את הכרזת זכויות־האדם
של האו״ם, מכיוון שישנם בה אזרחים שאינם
יכולים להינשא כרצונם.
זה היה יותר מדי בשביל עמיתו, המרצה
ליחסים בינלאומיים, ד״ר יהודה צבי בלום.

1ב ריב׳ ל 24 טל 33241 .ת־א

י איר/פה?
בחר

בטוב

ביותר!
מכונת ההטענה בנמל אשדוד*
הסכם עם אלוהים?

הרשמה וחוברת עם פרטים על 64 טיולים
מודרכים — להשיג בכל משרדי הנסיעות

עול1־ 1ילדך
לחופשת נליכזיוד באנגליה
* 1 4 0ו1±ו״ 1ורנלידזודיס * 131 4 2
* המחיר -־ 1 8 7 5 .ל״
* היציאה 6 -ליו ל 9 6 6ו
סניף ראשי ת״א: רח׳ בן יהודה ,32
תל אביב: רח׳ אלגבי 3ו /א.
יחטלים: אגף מל1ן המלך ד1ד.
שיחת נסיעות זת״רות בע״נו

חינה: דרך העצמאזת .62

אילת: המרכז המסחרי החדש.
116 יס 0 !׳<1 090105* 1055ו50 ) 691

119ו/־ו־וסס
£00£5א 0

0001)5

פרי־הדר, שמולאו בנסורת, נבלעו על־ידי ענק
המתכת, התרוצצו בקירבו ונפלטו בצד השני.
אך בשלב זה החלו הספקות לכרסם בלב
מנהלי הרשות .״עוד לא נוצרה מכונה בעולם,״
הסביר יוחנן פלץ, ראש אגף ה־תיפעול
ברשות־הנמלים ,״שתפעל ללא תקלות.״
כמה פגמים תוקנו מאז, במיסגרת הניסויים,
וכמה אחרים הצריכו הבאת חלפים
מגרמניה. המכונה הענקית חיכתה בסבלנות
עד שהגיעו, ואז הובלה, תוך הפגנת אופטימיות
מצד אנשי הרשות, אל הנמל הישראלי
החדש באשדוד.
״אין חוזה עם אלוהים״ .אך גם במקומה
החדש לא השביעה המכונה את רצון
בעליה. תקלה רדפה תקלה, וההספק עליו
חלמו המפעילים לא הושג בינתיים. תחת
להטעין 2000 תיבות קטנות תוך שעה,
מספיקה המכונה להטעין רק את מחצית
הכמות. חסרון נוסף: הטענת התפוזים,
כשהם ארוזים בתיבות קרטון, חושפת
אותם לפגיעות, תוך כדי מעברם במכונה.
סיפר אלכסנדר רבץ, לשעבר מנהל אגף
התיפעול ברשות הנמלים :״בסיורי בנמלי אירופה
ראיתי מכונת־מיטענים בעבודה, אך שם
לא השתמשו בה להטענת הדרים. סוג המטענים
אותם העבירו היה תפוחי־אדמה,
או משהו דומה, שאינו כה פגיע בתפוזים.״
עובדה אחרת: באירופה השתמשו במכונה
כדי להעמיס בעזרתה מטענים על דוברות.

האחרון, עובד־לשעבר במשרדו של היועץ-
המשפטי של משרד־החוץ, נרעש מן העובדה
שישראל אינה מכבדת החלטות של האירגון
הבינלאומי, נחלץ לקעקע את דעותיו של
רובינשטיין.
ההתחלה היתד, בשני מכתבים למערכת
הארץ, וההמשך בא השבוע, במסה ארוכה
בהפרקלים, ביטאונם של עורכי־הדין.
בלום, הנוהג לשאת את הרצאותיו באוניברסיטה
בקצב המעייף אפילו את הסטודנט
הזריז ביותר, לא נרתע מהתפקיד הקשה שהציב
לפניו. התפקיד: להראות שהצהרת ה־או״ם,
ש״כל איש ואשד, שהגיעו לפרקם
רשאים לבוא בברית הנישואין ולהקים משפחה,
ללא כל הגבלה מטעמי גזע, אזרחות
או דת״ ,מתקיימת אפילו בישראל.
הוא גם לא נרתע מהעובדה, ששני מלומדים
ותיקים כפרופסור גד טדסקי ופרופסור
אביגדור לבונטין הביעו אף הם, בהזדמנויות
שונות, את הדעה, כי ישראל רחוקה
מהדרישה שנקבעה בהכרזת האו״ם.
תמצית טענותיו של בלום: כל מדינה רשאית
להטיל הגבלות פנימיות על זכות ה־
(המשך בעמוד )26
* ארגזי התפוזים מוכנסים למיתקן משמאל,
עולים במסלול המשופע, נפלטים
לאונייה דרך המיבנה הדומה לצינור מימין,
המכיל מסלול לולייני.
העולם הזה 1496

עמוד 25

פתח כ-PDF פתח כתמונה

עוכס הנון
ג וני הירגי
נהוג לחשוב שהמרגלים זוהי המצאה של הקולנוע.
אבל מי שרואה את ג׳וני מבחין תיכף
ומיד שלפניו עומד מרגל מהחיים. אבל אסור
לספר על זה.
רואים את זה קודם כל לפי הקמט במכנסיים.
יש לו קמט של מרגלים. מגוהץ מאוד. בדיוק
באמצע המיכנס. אפשר לראות בבירור שגם אם
המכנסיים ירדו, הקמט ישאר על הגוף המגוהץ•
מובן שיש לו עניבה, מטפחת המציצה מכים
החליפה, נעליים מבריקות, וכשהוא מתיישב,
הוא מרים קצת את שיפולי המכנסיים׳ כך ש אפשר
יהיה לראות שצבע הגרביים תואם.
על הראש יש לו תלתל מבריק של מרגלים,
למרות שהוא מנסה להסוות אותו בחתיכות של
קרחת.
הוא הזמין אותי לארוחת־צהריים במסעדת
סולטן, זה היה ביום השלישי. כל תל־אביב
ישבה בבתי ־הקפה והשתזפה בשמש.
״הזמנתי שולחן ליד הקיר, עם מראה אל
הפתח,״ הוא אמר למלצר, ולאחר שהתיישב,
המשיך :״אבקש פעמיים צדפות ובקבוק יין לבן
עם קרח. אבל שיהיה יבש. מה? אין צדפות ואין
יין? אז פעמיים כבד קצוץ ובקבוק אורנג׳דה.
אבל שיהיה יבש.״
שאלתי אותו איזה משכורת מקבל היום מרגל.
הוא לא רצה לענות. זה סוד מקצועי.
״ששש הוא אמר לי ,״לא כל כך בקול
רם. ובכלל, לא סיפרתי לך אף פעם שאני
מרגל, ולכן, איך אני יכול להגיד לך איזו מש כורת
אני מקבל?״
שאלתי אותו אם יש לו אקדח ברטר, בנרתיק
סודי׳ שלושה אינצ׳ים מתחת לכתף .״אני לא
יכול לענות לך על זה,״ אמר.
שאלתי אותו אם יש לו רדאר בנעליים .״אני
חוזר ואומר,״ הוא חזר ואמר בלחישה צרודה,
״שהמקצוע שלי הוא סודי, וזה סודי אם יש
לי רדאר בנעליים או אין לי רדאר בנעלים.
ואם יש לך עוד שאלות מהסוג הזה, אז תש אלי
אותן בשפת הב׳.״
גמרנו את הכבד הקצוץ. המרגל שאל את
המלצר אם יש לו חזיר ברוטב יין, או עגל
מבושל בשזיפים, או משהו דומה.
כשהגיע השישליק עם תפוחי־האדמה, היינו
כבר באמצע שיחה ערה על חליפות .״בחיים,״
אמר המרגל ,״חשוב מאוד מראהו של האדם.
בזה הוא ניכר. אין בזה שום הגיון בולט לעין,
אבל אדם הלבוש בצורה יפה מעורר יותר כבוד
מאשר זה הלבוש בצורה פחות יפה. ולהיפך,
אדם הלבוש בצורה פחות מהודרת, מעורר פחות
כבוד מאשר זה הלבוש בצורה יותר מהודרת.
״אני,״ הוא המשיך ,״אינני מייחס חשיבות
אה החיצוני. אני מכיר היטב בעובדה שמי
זן לקבל אותי עם בגדים, יקבל אותי גם
.גדים, ולהיפך. אבל אני יודע שאצל אח־לבושו
של האדם הוא כבודו, ואני מתאים
עצמי לאחרים. כמו שנאמר, :ברומא —
,ג כרומאי׳.״ בקיצור, יבש לובו אברבבע
.בר חבליביפובות. אל תספרו. שאלתיו אם גם
ים יש לו כל כך הרבה. הוא הסתכל לצדדים
.זירות ולחש :״שבשבשבשב...
״אני כשלעצמי,״ הוא מוסיף׳ ״אינני עושה
.אמצים היוצאים מגדר הרגיל כדי להשיג את
הנשים המעוררות בי זיק של קירבה.
״הן נמשכות מעצמן׳ על ידי מבט עורג, ג׳ס־טה
מיוחדת, חיוך חמים, מילה רכה, חיזור עדין
וממושך, זר של פרחים. זה כל הסוד.
״כשתגדלי,״ הוא הוסיף בחשאי ,״ותרכשי

כל בך הרבה נסיון בחיים, כמו שאני רכשתי,
תביני שכל דבר בחיים הוא יחסי.
״מה שהיום מעורר בנו התלהבות ותשוקה,
משאיר אותנו מחר אדישים וקרים, ולהיפך. מה
שמעורר בנו מחר התלהבות ותשוקה, משאיר
אותנו היום אדישים וקרים.״
״כל מה שאדם צריך בחיים,״ הוא ממשיך,
ואי־אפשר לדעת אם זה בקשר לנשים או לחליפות
,״זה זריזות, כושר מחשבה, וכושר
ניתוח המצב. ללא שלושת הדברים הללו אי-
אפשר להגיע לשום דבר בחיים. ולהיפך, עם
שלושת הדברים הללו יכול כל אדם, אפילו הטיפש
ביותר, להגיע למשהו בחיים. תשמעי מה
שאני אומר לך, כי יש לי קצת נסיון בחיים.
״הנה, למשל,״ הוא ממשיך ,״ממבט ראשון
אני יכול להגיד לך שהמסעדה הזאת איננה מס עדה
ממדרגה ראשונה. את יודעת לפי מה?
במסעדה ממדרגה ראשונה לעולם לא יתנו לך
לאכול את המנה השנייה במזלגות המלוכלכים
של המנה הראשונה.״
שאלתי אותו אם לפי טעם הבשר הוא יכול
לדעת מאיזה ארץ הפרה. הוא אמר שלא :״אנשים
המתיימרים לדעת או להבין בפרטים מעין
אלה, הם רמאים ומאחזי עיניים. הם למדו את
:ה מג׳יימס בונד.״
על ג׳יימם בונד יש לו דעה שלילית .״הוא
טוב רק בשביל סרטים. שום שרות חשאי לא
היה מקבל לתוכו אדם כמוהו. בכלל, תשמעי
לי,״ הוא אומר ,״מה שאני אומר, הקולנוע זה
שקר. זהו מקום בו יוצרים אשליות, ולהיפך.״
שתינו את הקפד״ הוא הוציא קופסת צ׳סטר־פילר
מהכיס. פתח אותה. הוציא מתוכה סי גריה.
הצית את הסיגריה בגפרור. שאף את
העשן אל פיו. גחן אלי ולחש :״אל תביטי עכ שיו,
אבל האיש היושב מאחורינו הוא קצין.
שימי לב למדים שלו.״
כשהמלצר הגיש את החשבון, עשה המרגל
תנועת יד רחבה ואמר :״על חשבוני. אני מש לם.״
הוא הוציא מכיסו את הכסף, החביא אותו
מתחת לצלחת, לקח את החשבון, קרע אותו
לחתיכות והכניס את הכל לפה.
״עכשיו הייתי רוצה איזה אפריטיף,״ הוא
אמר לאחר שיצאנו מסולטן ,״טקסי! טקסי!
לכסית בבקשה.״
מדוע לא משאירים את כל עניץ הריגול ל אנשים
שבאמת מבינים בזה. כמו ג׳יימם בונד
וכל החברים שלו?

לשון נוגד ווי ישוו
הצרפתים מדברים צרפתית, ולכן הם נמצאים
בצרפת. האנגלים מדברים אנגלית, ולכן
הם גרים באנגליה, וכר.
לכל עם סידרו מקום לפי השפה שלו. וכמו
שאמריקה נמצאת באמריקה כי מדברים בה
אמריקאית, ואוגנדה נמצאת באפריקה כי מדברים
בה אפריקאית, כך ישראל נמצאת באירופה
כי מדברים בה צרפתית, אנגלית, גרמנית ויידיש.
העובדה שישראל, למרות שהיא נמצאת באירופה,
מוקפת על־ידי מדינות ערב אסיאתיות,
מוכיחה רק שמדינות־ערב הן ערביות ואסיא תיות,
לא יותר. והעובדה שהחוק קבע שהשפה
הרשמית בישראל היא עברית, לא מוכיחה שום
דבר. כולם מערימים עיי החוק הזה. מסדרים
אותו ומדברים בשגיאות.
״זה יכול להישמע לא־הגיוני,״ אומר אברהם
לביא ,״אבל כדי לדעת לדבר כהלכה בשפה
אחת, צריך לדעת עוד שפה מאותה משפחה.
כדי לדעת עברית על בורייה, יש לדעת ערבית•
וכדי לדעת צרפתית יש לדעת לטינית.״
אברהם לביא הוא מורה לערבית בבית־ספר
תיכון עירוני ובאוניברסיטה. אין לו הרבה
תלמידים. היום כולם לומדים צרפתית. בערים
שלמות בארץ (באר־שבע׳ יפו, למשל) אין אף
בית־ספר אחד בו לומדים ערבית.
פעם היתד. מגמה מזרחנית. היום היא עדיין
קיימת, אבל איש כמעט לא לומד בה. למה
ללמוד במגמה מזרחנית? כדי לעבוד במשרד-
החוץ יש לדעת גרמנית וצרפתית. כדי לעבוד
בסוכנות יש לדעת אנגלית. בשביל משרד
ראש־הממשלה צריך לדעת יידיש. מי משוגע
ללמוד דווקא ערבית?
״הערבית היא האוויר שלנו לנשימה במזרח,״
ממשיך אברהם לביא׳ ״איך אפשר שבמדינה
כמו מדינת ישראל, שבאים אליה יהודים מכל

קצווי תבל, אנשים שבקושי מדברים עברית,
איך אפשר שימשיכו כאן במסורת הגלותית?
״האנשים שוכחים שילדיהם חיים במזרח התיכון,
ופעם יצטרכו בוודאי לדבר בשפת ה מרחב
שלהם. איך אפשר להתעלם מזה? אני
לא מבין איך משרד־החינוך לא מחוקק חוק
שהשפה הערבית תהיה שפת־חובה.״
אברהם לביא מדבר ערבית צחה, עברית
צחה, אנגלית צחה, גרמנית צחה וצרפתית צחה,
כל החמש עם סגול תחת הצד״י. כמו כן הוא
בקי בתלמוד, מישנה ובגמרא. הוא למד אותן
בחדר בטבריה, בערבית ובעברית .״דיברנו אז
ערבית. קראנו ערבית. ראש העיר, מר זקי,
היה הולך בתרבוש׳ והיה קורא עיתון ערבי.״
אחרי החדר הוא עשה תעודת־בגרות בעב רית׳
בתל־אביב, ותעודת־בגרות בערבית׳ ב מצריים.
כמו כן הוא עשה תעודת־בגרות ב אנגלית,
בלונדון. כן, חוץ מזה הוא סיים
בשפות באוניברסיטת בר־אילן, וגם משפטים.
לפני קום המדינה, כשהוא הופיע בפני בתי־משפט
ערביים ביום, ולמד בלילה, הוא גם לימד
שפות בברליץ .״למדה שם כל הפקידות ה לביא גבוהה,״
הוא מספר ,״הנוהג היה שרק מוסלמי
מלמד ערבית, ורק אנגלי מלמד אנגלית.
״קראתי לעצמי מוחמד, ואיש לא העלה על
דעתו שאני יהודי. רק יום אחד אמר לי אחד
מתלמידי, השופט העליון אדוארדס: אתה יודע,
זה מוזר, אבל בלונדון המורה לערבית הוא
יהודי.׳ לא יכולתי להתאפק ואמרתי לו, :גם
המורה שלך הוא יהודי.׳ הוא קרא לי דוקטור
ג׳קיל ומיסטר הייד, ונתן לי במתנה תנ״ך.״
השגריר הראשון שלמד אצלו עברית היה
פיאר ז׳ילבר, הצרפתי. לאחר שנת־לימודים
אחת ידע ז׳ילבר עברית וערבית על בוריין,
והמורה שלו דיבר צרפתית שוטפת.
״ז׳ילבר אמר לי, :אני לומד ערבית כדי
לדעת עברית. אני יודע שאין מהגיט את העברית
כדבעי. אם אני רוצה להגות את העברית
כדת וכדין, עלי ללמוד ערבית.״
זה מת שאמר ז׳ילבר, והוא אמר את זה בע׳
ובח׳ ובה׳ .״בזמן מיבצע־סיני הוא היה צריך
ל; כת לנצרת, לדבר עם הערבים,״ ממשיך
לספר המורה שלו ,״כשהוא התחיל לדבר, היה
גוש קרח בינו לבינם, אבל כעבור כמה מילים
הקרח נמס. הוא דיבר אליהם בציטטות מתוך
אלף לילה ולילה. כשגמר לדבר, כולם היו עם
אחד — לא צרפתי ולא ערבים.״
אחרי ז׳ילבר באו אליו רבים. השגריר הבריטי,
השגריר האמריקאי, וכל הנספחים של הם
.״כן,״ הוא נאנח ,״אני רואה ברבה בעמלי.
אני לוקח את השתיל׳ מזבל אותו, ולאט־לאט
הוא עולה ואני מקבל תמורה. רק שיתנו לקבל
תמורה. שיתנו ללמד ערבית, כמו שנותנים
ללמד אנגלית ועברית. בעוד עשר שנים יצ טרכו
לחפש בגרות אדם המדבר ערבית.״
בעוד עשר שנים זה יהיה פשוט מאוד. כשיצטרכו
לנהל שיחות־שלום עם הערבים, יוכלו
לשכור לשם כך ערבי, כמו ששוכרים אותם
היום בשביל לבנות בתים׳ לקנות חמץ, לקנות
יבול של שנת שמיטה ולמכור פיתות בפסח.

עמוד 26

פתח כ-PDF פתח כתמונה

במדינה
(המשך מעמוד )24
נישואין, וההגבלות הנהוגות בישראל אינן
יוצאות־דופן מבחינה זו.
העובדות שבני דתות שונות אינם יכולים
להינשא בישראל, שכוהן אינו יכול
לשאת גרושה, שאנשים חסרי־דת או ממזרים
אינם יכולים להינשא ללא הגבלה —
לא נעלמו אומנם מעיניו של המשפטן המנוכה,
אך לאורך 18 עמודי מאמרו הוא
מנסה להתחמק מהמסקנה הנובעת מהן.
התירוץ הסופי: כל אותם מקרים של עוול

מפעל שכון ליו צ אי צבא ישראל
לרגל שנ ת חי

לעצמ או ת ישראל,

מכריזה ר ס קו על מפעל שיכון מיו חד

לחייל״

המזכה כל מ שתתף בו ב ס כו ם של

ואלה

זכאי לה שתתף כל חיי ל( ת) בשרות צה״ל וכל יוצא צבא שנקרא לשרת בשנת חי למדינה
(ה׳ אייר תשכ״ו — ד׳ אייר תשכ״ז )14.5.1967 — 25.4.1966 ,וכל שוטרות) בשרות משטרת
ישראל ומשמר הגבול.
תוך 30 יום, בין ה׳ אייר תשכ״ו — ה׳ סיון תשכ׳׳ו25.4.1966( ,
חייל וכל שוטר כנ״ל לקבל בכל אחד מסניפי ר ס קו בישראל תעודת

) 24.5.66 רשאי כל

״חי לחייל״

—1,800.

ל״י על חשבון רכישת דירה בחברת ר ס קו.

הגיש חייל או שוטר כנ״ל תעודת ״חי לחייל״ ושילם סכו ם של — 5,000.ל״יבא חד מסניפי
ר ס קו בישראל תוך 90 יום מתאריך הוצאת תעודת ״חי לחייל״ יקבל תעודת זכוי ב סך של

דהיינו,

6 ,6 0 0 .תו ספת —1,800.

ל״י לה שקעתו.

תעודת הזכוי ה א מור התתקבל על־ידי כל סניף ר ס קו בישראל בערכה ה מלא של — 6,800.ל״י
כתשלום ראשון של בעל התעודה על חשבון רכישת כל דירה המוצעת למכירה על־ידי ר ס קו
בכל מ קו ם בישראל, אשר מחירה מ — 20,000.ל׳יי ומעלה.

הת שלום על־ידי תעודת הזכוי ה א מור ה, יחשב לצורך רכישת הדירה על־ידי בעלה כתשלום
במזומנים, ולא תיפגע זכותו של בעל התעודה ל הנו ת מכל שאר ה תנ אי ם הרגילים, כגון
משכנתא וסדרי תשלום נוחים, ה חלי ם בדרך כלל על רכישת או ת ה דירה.

לא השתמש בעל תעודת הזכוי בתעודתו לרכישת דירה מרס קו עד יום העצמאות תשכ״ט
1969 תפדה חברת ר ס קו א ת תעודת הזכוי בכל עת ל א חר או תו מועד בסכו ם ה מלא
של — 6,800.ל״י.

זכות השמוש בתעודת הזכוי נתונה לחייל או לשוטר כנ״ל או להוריו בשמו.
נא לפנות אל משרדי ר ס קו ב :

ת ל -אביב, רח׳ הר-סיני 1חיפה, רח׳ הרצל 1
באר ־ שבע ,״בית רסקו״
ירושלים, רח׳ שמאי 8
אילת, בית דקל

חידחייד״ירסק!

משווע הינם שוליים, ואינם מאפיינים את
המשפט הישראלי.
הסטודנטים, שהשקיפו בהנאה על המאכק
בין מרציהס, נוכחו לדעת, כי אפילו. משפטן
מעולה כבלום, אינו יכול להעלים את
העובדה, כי בישראל שרירים וקיימים עדיין
חוקי־אישות מיושנים ואנטי־דמוקראטיים.

שברו א ת הכ לי

המפעל:

שתזכה או תו ב ס כו ם של

איך יתחתן ממזר?

דרכי חיי

(אלף שמונה מ או ת ליי).
תנאי

משפטן רובינשטיין

הרבה נשים באו לחנויות־המכולת שלהן
מרוגזות מאוד: צינצנות הדבש נשבי־,׳ להן
בזמן החימום.
קודם נראה היה הדבר כמיקרה. כי מי
בכלל מחמם דבש? דבש חם זה לא בריא,
ולעומת זאת גם לא טעים.
אבל יותר ויותר נשים שברו את צינצנות
הדבש בזמן שחיממו אותן, ואף החלו
ללמד אחת את השניה שיטות של חימום-
בעזרת־נר, שאז לא תמיד הצינצנת נשברת.
צינצנת מועילה. מה מסתבר? דבר פשוט
מאוד. תנובה פנתה לקיבוץ גבעח־ברנר
בבקשה שימלא עבורה דבש, באריזות קטנות
ושימושיות של 170 גרם. הקיבוץ הסכים,
והחל לארוז את הדבש בצינצנות מצויינות
מזכוכית. הצינצנות הן מתוצרת־חוץ, והוזמנו
במיוחד על־ידי הקיבוץ, לאריזת מזון-
התינוקות שהוא מייצר. על מכסה המתכת
של הצינצנת המועילה מודפס באנגלית :״נא
לפתוח כדי לחמם״ .כלומר: אם רוצים לחמם
לתינוק את מזון־התינוקות שלו, יש לפתוח
ולהסיר את המיכסה תחילה.
עקרות־הבית לא ידעו לשם מה שימשה
הצינצנת במקורה. הן גם לא ידעו כל כך
טוב אנגלית. לכן, במקום לפתוח כדי
— הן חיממו כדי לכ-תוח. התוצאה-־
שברו את הכלים.

החי
אד תביט כתא הנהג
במה שיש בו. בקריית־גת נעצר
צעיר, שנהג לנהוג במכוניתו כשהוא
להיעצר ליד צעירות עוברות־אורח וי
אותן פרטים על המשך הדרך.
9מצא אורווה -מצא טוב. ב
הרצליה פלשו שני סוסים לדירה, הבריחו
את בעליה ושברו את הרהיטים.
נהג נובה דא נושך. במשפט
חברים בקואופרטיב דן, נידונו שני נהגים
לקנט בסך מאד, ל״י כל אחד, לאחר שנוסעת
התלוננה כי השניים נבחו לעברה.
העולם הזה 1496

עמוד 27

פתח כ-PDF פתח כתמונה

• 0לעולם

לא יוכלו יותר לחזור

(//ולמציאות!״

פיסקה זו, הכלולה בדו״ח רפואי שפורסם
החודש בצרפת, גרמה לפאניקה: זו הפעם
הראשונה שנודע, ממחקר מקיף, ש־שנם אנשים׳
אשר נסלו מן הסם ( 1 .5 0אל־אם־די),
הסם שאין חוק האוסר על הפצתו, ואשר
הם עלולים להישאר כל חייהם במצב של
עירפול־חושים והזיות־אימים. הם לא יחזרו
אף פעם לחיים נורמליים, ולא יתפכחו -ל 4

עולם מן הסם שלקחו.
היה זה האחרון בסידרת המיסמכים ה מזעזעים
אודות הסם החדש, אשר ׳שימושו
הולך ו מ מו שב. מגולם כולו, וששלוש ה אותיות
שיל שמו מסמלות סכנה חדשה המאיימת
על האנושות.
גילויים נוספים, אודות האל־אם־די הגיעו
מארצות־הברית: בין האנשים שלקחו מן הסם
והגיעו למצב של שיכרות חריפה, רדו
מקרים רבים. מאוד בהם ניסו אנשים מסוממים
באל־אם־די לאבד עצמם לדעת, בהשפעת
הסם.

שלוש אותיות מטילות אימה ב עול ם, עכשיו *:בי שר אל
מקרה נוסף: צעיר אמריקאי רצח את אם
אשתו בהיותו מסומם באל־אס־די. הוא לזן
הכחיש את הרצח, ולא הודה בו, הוא רצח
כשהיה נתון להשפעת הסם, ,לא זכר דבר
מכל מעשיו.

חיי-הזיה 7ב? דורש
ך*וצאה ישרה מגילויים אלה: שוט]
1רי ם פרצו לתוך חווילה נהדרת שבמיל־ברוק,
ניו־יורק, הקיפו את בעל המקום,
ד״ר טימותי לירי, הרשו ל י ללבוש את מכנסיו,
אחרי שטען שזוהי זכותו על-פי חוקת
ארצות־הברית, ולקחוהו למעצר. הוא הועמד
לדין באשמת הברחת מריחואנה ממכסיקו.
השופט פסק לו שלושים שנות מאסר!
הסיבה לחומרת העונש היא אשמתו האמיתית
של לירי: הפצת אל־סי־די, שאינו
אסור על־פי החוק, כי במידה לא מעטה
אשם הדוקטור בן ה־ 46 בשואת האל־אס־די.
הפרשה החלה כאשר שימש כמרצה באוניברסיטת
הרווארד- ,לפני כחמש שנים.
הוא ערך ניסויים בפסיכו־כימיה, ניסה את
השפעתם של סמים שונים על הרחבת תחומי
ההכרה.
שנתיים לאחר מכן, גורש לירי מהרווארד.

180

הברית, התמכרו לסמים, בעיקר אל־אם־די.
אלה שהתמכרו לאל־אס־די החלו להפיץ
אותו, וכך החל להתפשט באמריקה כולה,
שגעון הסימום־הקולקטיבי באל־אס־די, עד
שהחל לקבל ממדי מגיפה־לאומית.

ייצור סמים במעבדות בירדספר
*\ ת התפשטותו המדהימה מסבירה
\ £תכונה מיוחדת במינה של האל־אס־די:
בעוד שכל הסמים הקלאסיים משפיעים את
השפעותיהם בצורה אינדיבידואלית, על אנשים
המחפשים את תענוגות השיכחה או
הרגעות־כאבים, הרי האל־אם־די נלקח בצורה
קולקטיבית — בעיקר על־ידי צעירים,
הזוכים להרגשת אחווה עמוקה והשתייכות.
לא עובר בארצוודהברית אפילו יום אחד,
בו לא מתפרסמים מאמרים ותיאורים של
אסיפות־הזיות קולקטיביות, התאבדויות ופשעים,
המתבצעים תחת השפעת הסם. גם
תפוצתו של הסם מדהימה:
השלטונות הודיעו שמתוך 70 אלף הסטודנטים
של אוניברסיטת קליפורניה — משתמשים
עשרת־אלפים באל־אס־די.
באוניברסיטת ברקלי נערכות פגישות המוניות,
המונות עד 600 תלמידים, הלועסים,
כולם בצוותא, את הסם, ומגיעים להזיות
קולקטיביות. מנהלים את פגישות־הסמים
פרופסורים, מדענים, אמנים וחוקרים.
התובע המחוזי של ברוקלין הודיע שב־למעלה
מ־ 20 בתי־ספר בניו־יורק מיצרים התלמידים
עצמם אל־אס״די. ביניהם: שלוש
המיכללות הממלכתיות, בתי־ספר תיכוניים,
ובית־ספר עממי אחד. את האל־אס־די הם
מייצרים בצורה סינטטית, במעבדות הכימיות
של בתי־הספר.
ואז, כשאימת האל־אס־די החלה לאיים על
אמריקה כולה — החל הסם להתפשט ולעבור
לאירופה.

^ ת הסיוטים וההזיות שפקדו אותו
\ £בעת לקיחת הטם, ואת תחושת המציאות
המעוותת שמעניק האל־אס־די, תיאר
במיסמך מיוחד במינו, שנכתב עדיין תחת
השפעת הסם, צעיר ישראלי שהשתתף ב־סימום
הקולקטיבי:
״שיפשפתי את עיני והתבוננתי שנית.
עתה ראיתי בבירור: התיקרה התחילה לאם־
לאם להחליף את צבעיה. גווני אדום, ירוק
וכחול פיזזו עליה, אחד בתוך השני. הם
ממש רקדו, ומוסיקה רעשנית ליוותה אותם.
התיקרה הקפיצה אותם במהירות והתקרבה
לעברי. נבהלתי ונתקפתי בפחד איום. הושטתי
את ידי למעלה, לאחוז בתיקרה שלא
תפול על ראשי. הרמתי את ידי והרגשתי
שהן מתמשכות לאין קץ. ניסיתי לסגור
את האצבעות ולקמץ אגרוף. לא יכולתי;
האצבעות פירכסו. הרגשתי פתאום איך ה־תיקרה
שוקעת לעברי, עצמתי את עיני אך
חבטה עזה הקפיצה אותי מהמקום. התבוננתי
למעלה וראיתי שהיתקרה נעצרה
כשידי החזיקה אותה. ממש באותו רגע
חזרה התיקרה למקומה הקבוע בין ארבעת
הקירות, כולם נמצצו פנימה ונפלטו
חזרה, עד לרגע שהתיקרה תפשה מקום.
״התנערתי. לא הבנתי מה קורה לי. הסתכלתי
סביבי וראיתי את כל חברי יושבים
סביבי בשקט וכולם מביטים בי בשיג־אד,
גדולה. חיים, זה החבר הטוב ביותר
שיש לי, התבונן בי ברשע, כשפניו צהובים
כצבע הלימון. סנטרו התארך פתאום, והגיע
לו כמעט עד הבטן, ואז בטנו נעלמה. עיניו
היו שני צבעים. הימנית כחולה והשמאלית
לבנה. העיניים התרחקו אחת מרעותה והגיעו
עד לקירות. והמצח שלו! אוי, המצח
שלו! צחקתי. הוא הרי תופש חצי
חדר. נפחדתי. הפסקתי לצחוק. חיים הושיט
לאט לשון ארוכה והחל ללקק אותי. כאילו
הוא רוצה לרכך את בשרי בטרם
יאכל אותי. פתאום הוא הפך להיות קטן
מאוד מאוד. הוא התחיל לבכות. דמעות
לאין־ספור, ירוקות ואדומת, החלו לנזול
מעיניו ולהיקוות על הריצפה. משם החלו
להתפשט על פני כל החדר.
״אני ישבתי על השטיח והרגשתי קור
עצום. הסתכלתי וראיתי שהשטיח והמכנסיים
שלי רטובים מהדמעות של חיים. זזתי
ואז הרגשתי שאגי נתון במים עד צווארי.
פרצתי בצעקה, כל גופי התחיל לרעוד מקור.
פחדתי. הרגשתי שהעור בפני נמתח
לצדדים. העיניים עמדו לצאת מחוריהן ואת
האף בכלל לא הרגשתי,
״שערותי סמרו מפחד. הן התארכו פת
הסימום
הקולקטיבי
יותר נ 4007 תלמידים צרכו, בהשפעתו, כ־
3500 מנות של הלוציגנים, סמים מעוררי־הזיות.
אחרי
גרושו עבר לאקאפולקו, פתח ב־בית־מלון
ישן מכון־לשוחרי־סמים. הוא העניק
׳לכל דורש חיי הזיה תמורת 200 דולאר
לחודש.
בעת שנעצר על־ידי המשטרה, היה לירי
בבר בעליו של מכון קאסטיליה: חודילה בת
62 חדרים, בלב אחוזה שהשתרעה על
שטח של 15 קילומטרים. המוסד המיסטי היה
מרוהט בפסלים דתיים, במזרונים על כל
הרצפות, ולא היה בו אפילו כיסא אחד.
במקום התרכזו צעירים מכל רחבי ארצות־

״בטרם יא 73 אותי״

ה אל -אם-די כישראל
ך כירות אירופאיות שונות החלו
לירי ליד ארמון־ההזיות

המגיפות האיומות ביותר שפקדו את האנושות,
הגיעה לישראל.
כמה צעירים כבר התאספו, נטלו את
הסם הנורא בצוותא.

קבוצות צעירים להתאסף, בדרך־כלל ב־חדרי־מלון,
לערוך שם־ מה שהם מכנים
״נסיעה לטיול״ :הם מחלקים נייר סופג
דווי באל־אס־די בתמיסה כוהלית, מתחילים
ללעוס אותו. הקבוצה כולה מגיעה לאט־לאט
להתעלות קולקטיבית, כשעליה מנצח
מדריך, הנבחר מתוך הקבוצה. המדריך לוקח
פחות סם מהאחרים, והוא נותן הנחיות
לקבוצה כולה. הוא מציע את כיוון ההזיות.
מפרש את החזיונות, ואפילו דואג לשלוח
לבית־שימוש את המסוממים שאיבדו את השליטה
על גופם.
למרות שממדי מסיבות־ד,סימום באירופה
רחוקים מממדי התפשטותה בארצות־הברית,
הם הולכים ומתרבים.
אך מסתבר שהן הצליחו להתפשט עוד
יותר רחוק:
השבוע התגלה שמגיפת האל־אס־די, אחת

אום, עד לתיקרה. הרגשתי שעור ראשי
נקרע. ראיתי איך גלגלת סובבת בתיקרה,
באמצע מוט, ומושכת את שערותי. הן הוד
חילו לנשור ונשארו קשורות בתיקרה וז
מתנופפות בחופשיות כשקצותיהן נעים בתוך
המים.
״הרגשתי צמא נורא. גרוני ולשוני הוד
כווצו. התחלתי לחפש רוק כדי להרטיב
אותם, אבל בלוטות־הרוק התחילו לכאוב,
פרצתי בשיעול חזק, ושמעתי איך הדם
זורם לי בראש. התרוממתי מהמקום ורציתי
ללכת. הרמתי רגל אחת וכל רגע הרמתי
אותה יותר גבוה. הריצפה התרוממה לעבר
רגלי ולא יכולתי לעמוד יותר. הורדתי רגל
במהירות והריצפה נסוגה חזרה. הצלחתי
להגיע לאמבטיה, פתחתי את הברז, קירבתי
ידי זו לזו, והכנסתי לתוכן מים. התבוננתי
במים וראיתי פני־אימים ניבטים מהם. נבהלתי
ושפכתי אותם לכיור. ואז הרמתי את
ראשי והתבוננתי בראי.

מגע הדוק עם, האדיר
ף* איתי את עצמי ממול. ראיתי
שבפני זורם דם. הוא נע בנחת בל 1 עורקים, בבטחון ושלווה וקצב. הורדתי את
ראשי והרגשתי שגם בידיים זורם לי דם.
הסתכלתי בהן, והעורקים היו שקופים ותכולים.
טיפות אדומות וגרגרים לבנים
צפים בהם. לבי הלם בכוח. הוא דיבר אל*
בקצב של תופים, :אני אייתך! אני איתך!
אני איתך! אני איתך!׳ הצלחתי להגיע ל;
חדר ולשכב על הספה.
״עיני נעצמו. גלשתי לתוך שינה אבל לא
יכולתי לישון. הרגשתי שאני הולך וקופא.רעדתי והזעתי, שיני נקשו אחת בשניה.
ראיתי אותן בדמיוני כמפלצות אבן לבנות.
פחדתי שהן תשברנה מרוב רעד ורוגז. קמתי
מהספה והפרדתי ביניהן. התיישבתי על
כיסא. הראש כאב לי. השתי סחרחורת.
פתאום ידעתי שחסר לי אוויר. התחלתי לעשות
התעמלות בפנים ולמשוך אלי את האוויר.
קיימתי מגע הדוק עם האוויר, חשבתי
אותו והבנתי אותו, והוא התחיל להעלות
אבק נורא. אבק של מכוניות דוהרות בטירוף.
״התעוררתי.
היה לי חם. יצאתי החוצה
מן החדר. הגעתי עד לכביש. עצרתי מונית,
אבל חששתי להיכנס אליה. אורותיה גרמו
לי לכאב־עיניים איום. הייתי מסונוור. מסביב,
התברר לי, כבר היה חושך. השעה
היתד, שלוש לפנות בוקר. ביקשתי מן ה־ ־!
נהג שיעזור לי להיכנס. הוא עזר לי
להכנס.
״כשהגעתי הביתה, מיד נפלתי על המיטה
ונרדמתי.
״כשהתעוררתי בצהריים, עניין אותי רק
דבר אחד: אם חברי בפגישת האל־אס־די
הרגישו כמוני. מתברר שלמרות שהיינו
יחד, והרגשנו שאנחנו מבינים זה את זה,
ראה כל אחד תמונות, צבעים ודברים ממין
אחר.
״כל אחד סבל מפחדים ומביעוטים מסוג
שונה.
״למרות שהיינו יחד — בילה כל אחד
בגה־נום נפרד.״
מ ה הוא הלס״ד־ 25ז איך ה תגלה ו
ב איזה צורות הוא נמצא בישראל! על
כך בהמ שך סידרה זו, בשבוע הבא.

עמוד 28

פתח כ-PDF פתח כתמונה

,מ חיי

*496

שיחה טלפוני ת
ע מנילה:

השעווויח

החדשה סביב הכדורגלנים במזרח
הדחוס