גליון 1498 מתאריך 18 במאי 1966

המשטרה אספה עדויות חמורות

בפרשת השוחד המיוחסת אד

השום!
מל ח1
הברירה
ה אכזוי ת
העומדת רבני

שר המשפטי

חזף העלימיס 1
! :הגצח״ס
יזי ר א

ל ך.י י

בואו אל קיני־האהבה הסמויים
והצוננים אשר לחוף־האלמוג.

חדרים וברנגאלום להשכרה

ב מ חי רי ם

ע מ מיי ם

ביוזמתן הפעילה תחיה הווי-המדורה הישראלי,
ותשתעשע במתקני-הספורט אשר לשמורה
המרהיבה של אילת.

האלמוג חוף מלון
ת,ד1 1 8 .
טל 2200 .
אילת

האם מתכונתו הנוכחית של העולם הזה
היא המצאה בלעדית? על השאלה הזאת
ענה לפני שבוע השבועון האמריקאי טייס.
הוא סקר את שדה השבועונים באירופה,
והגיע למסקנה: יותר ויותר שבועונים גדולים
עוברים למתכונת זו.
לעיני רבים מהם עומדת דוגמת טייס
עצמו, כפי שהיא עמדה לנגד עינינו, כאשר
הקמנו את המערכת הזאת לפני 16 שנה.
כלומר: שבועון־חדשות, המספק אינפורמציה
רבה ככל האפשר, במקום מאמרי־הפולמוס
הארוכים.
אבל יש הבדל גדול בין מתכונתו של
ט״ס לבין זו של העולם הזה. הבדל זה
הונהג במתכוון. כי מספר הקוראים העבריים
לעולם לא יגיע למספר הקוראים־בנוח
של שבועון בעל אותה רמה כשלנו באר-
צות־הברית. על כן חייבים אנו להקיף מספר
רב יותר של סוגי קוראים, שכל סוג
ימצא את עניינו המיוחד בשבועון. כך הגענו
למתכונת שלנו: בצד האינפורמציה והמאמרים
על נושאים אקטואליים ורציניים,
הוכנס החלק הבידורי הקל של השבועון.
מתוך הסקירה שערך טיים, מסתבר כי
אותם שיקולים עצמם הינחו את עמיתינו
בצרפת, באיטליה, בבלגיה, בגרמניה המערבית,
ואיתם גם עורכי שבועונים בארצות
כמו תורכיה, הודו, יפאן. בארצות אלה,
שהעתונות שלהן הצטיינה באותה שמרנות
האופיינית לעתונות הישראלית, התפתחה
נטייה ברורה של השבועונים החשובים ביותר
אל מתכונת שבועון החדשות והבידור.
הראשון שצעד בכיוון זה היה דר
שפיגל הגרמני. בין המצטרפים הבולטים
ביותר: ל׳אנספרס, הביטאון הרעיוני שהצטיין
באומץ עירכיו בעמדתם נגד ניהול
המלחמה באלג׳יריה, שתפוצתו מגיעה עתה
ל־ 280 אלף עותקים בשבוע.
כל השבועונים שעברו למתכונת זו הרגישו
מייד בתוצאת השינוי: הקורא מצא
בהם עניין מחודש ומוגבר, התפוצה עלתה
במימדים עצומים, נוספו מודעות ונוצרה
אפשרות לשפר באופן מתמיד את שרותי
השבועון וסיב החומר שהוא מדפים.
הדוגמה האיטלקית המוצלחת ביותר, השבועון
ויטה, מבוססת בבירור על שני נושאים

מרכזיים: עמדה פוליטית אמיצה של עורכי
השבועון, בצד תצלומים וסיפורי־רכילות של
כוכבות הקולנוע והבידור המקומיות.
כל זה הבהיר לנו שאנו צועדים בחברה
טובה. אבל הסקר הזה אישר גם, של־העולם
הזה יש בכל זאת דבר מיוחד לו:
השערים הכפולים. מכל שבועוני־החדשות
האלה, רק אנו מדפיסים שער רציני ושער קל.

להעולם הזה יש ייחוד נוסף — ולדעתי
חשוב הרבה יותר: הקשר הקיים בינו לבין
מרבית קוראיו, והחורג מן הקשר הרגיל
בין עתון וקורא. קשר זה קיים בין העולם
הזה לבין אזרחים שאפילו אינם קוראים
אותו, מפאת קשיי השפה. אלה הם אזרחים
שנעשה להם עוול, או נידמה להם שנעשה
להם עוול. הם יודעים, שאחרי שפניותיהם
לכל מיני כתובות הושבו ריקם, יש להם

כתובת אחרונה: העולם הזה
בצד המערכת עובדת מעין לישכת תלונות.
היא מטפלת בכל הפניות האלה, ואם
נמצא שהן מוצדקות, היא מביאה אותן
לידיעת הרשות האחראית. לעיתים קרובות
היא משיגה תוצאות חיוביות. על סוג זה
של פעילות מערכתית אינך קורא בעתון.
המערכת היא גם כתובת לסוג אחר של
פניות: מצד אזרחים שיש להם מה לחשוף.
מה שהם מוסרים משמש חומר־גלם לחקירות
המערכת, ואת התוצאה אתה תמיד
קורא, אם כי לעולם לא תוכל לנחש את
זהות מוסרי האינפורמציה הראשונית.
הם עושים זאת בלי חשבונות פוליטיים
— או אפילו על אף חשבונותיהם הפוליטיים.
הם באים ממפלגות שונות — וכמה
מהם אישים חשובים במפלגותיהם — כי
הם הכירו בעובדה היסודית, המנחה את
העולם הזה: לא חשוב מה יחסנו אל מפלגה
זו או אחרת, אל אישיות זו או אחרת,
חשוב אך ורק יחסנו אל האמת. ואת
האמת הזאת אנו נפרסם תמיד.
מכתבים מפות בלי הפלייה

מרכז השפוץ
מקבל כל סוגי עבודות בנין ומוזאיקה
מסגרות ונגרות בנין
תריסי פלסטיק וטסטים
תל־אביב, רחוב שינקין ( 14 בחצר)
אושרי

בעת ההפגנה נגד קונראד אדנאואר באוני־ברסיסה
בירושלים (העולם הזה ,)1497 עמדתי
עם עוד סטודנטים והתווכחתי אם צודקים
המפגינים אם לאו.
אינני צריך להסתיר את דעתי, מה גם
שהבעתי אותה במכתב
שהתפרסם בהעו־לם
הזה לפני כשנה:
אני מצדד בקשירת
יחסים עם גרמניה,
כך שאין לחשוד בי
שהשתתפתי בהפגנה.
אך מה שאירע באינו אוניברסיטה מסוג
הדברים שצריך
לעבור עליהם בשתיקה.
אנחנו התווכחנו
עד שהותקפנו
על־ידי המשטרה. המשטרה
היא שגרמה
להתלקחות היצרים. אפילו תיירים סקרנים
חטפו מכות, מבלי שהגיעו להם.
למה באו שוטרים חמושים לדכא הפגנה
שקטה, שכללה בתחילתה רק כמאה סטודנטים?
למה נזקקה המשטרה למכות ולקרי־אות־גנאי?
הנני
מזועזע מהתנהגות המשטרה, ומקווה
שהממשלה תעניש את האחראים.
ברחד מורל, סטודנט,
האוניברסיטה העברית, ירושלים
ברצוני לתקן כמה אי־דיוקים שצוטטו בשמי,
בכתבה ״שבוע האלות הארוכות״.
ובכן:
לא אמרתי שהשוטר שהיכה אותי לא נשא
מספר זיהוי. האמת היא, שהוא נשא מיספר
כזה, אך לא רצה להראות לי אותו. נאלצתי
לרוץ אחריו עד שקלטתי את המיספר.
תיארתם שאפי היה זב דם, ולא כך. נחבלתי
באפי אך לא זבתי דם.
כתבתם שברחתי מהמקום, כי לא רציתי
לספוג מכות נוספות. האמת היא: לא

ברחתי, והיה לי הכבוד לחטוף מכות נוספות.
נשארתי במקום עד תום העניינים.
רמי הדר, ירושלי*
לכל האזרחים האנינים, המעודנים והרגישים,
ברצוני להגיד: אל לכם להתרגש ממכות
המשטרה השבוע, בהפגנות הסטודנטים (העולם
הזה .)1497 זוהי רק התחלה.
אם ירצה השם, והאבטלה תציף את כל
הארץ, נחטוף מכות כאלה, ויותר גרועות,
מדי יום ביומו. חכו בסבלנות.
איתמר גרשוני, תל-אביב
ברצוני לשבח את הסטודנטים שהפגינו נגד
אדנאואר.
סטודנטים אלה, אשר מייצגים את דור
המחר, הביעו את השקפתו של הנוער הישראלי,
וקיימו בהפגנתם את צוואתם הקדושה
של נשחטי מחנות־ההשמדה. :לא לשכוח —
לא לסלוח!״
ד״ר שאול פרידלר, חיפה

חוקת ההסתדרות
בקשר לכתבה ״זה קרה בשני למאי״ (העולם
הזח ,)1496 הנני להביא לתשומת־ליבכם
את הוראות ההסתדרות,
כלהלן :״בהתאם
לחוקת העבודה
לעובדי מוסדות
ההסתדרות, מהודה
כל קיום אסיפה של
עובדים בשעות־הע־בודה,
ללא אישור
המוסדות המוסמכים,
הפרה חמורה של
המישמעת בעבודה,
שכן אסיפה כנ״ל —
ובשעות העבודה — סולר פירושה למעשה הכרזת
שביתה ללא אישור
המוסדות המוסמכים של ההסתדרות.״
בכתבתכם, שנגעה לעניין זה, לא הובא
(המשך בעמוד )4
העול הז ה 1495

את צודקת:

הוא היחידי
טמן סי.די.
והעובדה:

גם השנה זכה במקום
הראשון במשאל העם
קולב 7כוך

דיב \ 7ר רז ^ בו די מי

ונץ זזזית

ח. ד־יבוביץ רבניו בלב־־מ

לבישול,לטגובלאטה ולסלטינו

ה עו ל ! הז ה 1498

מכתבים

עגכלול מהפכנ > של קודק

(המשך מעמוד )2
הציטוט הנ״ל במלואו, דבר הנותן פתח לפירושים
מסולפים. במיוחד נוגע העניין לציון
העובדה, שהמדובר הוא באסיפה בשעות
העבודה.
ש מו א ל סו ל ר, דובר ההסתדרות,
תל־אביב

מצלמות ה ס רג 1ה א>נ 7זג\מ>17ק

השילוש החשוב
ברצוני להוסיף לכם פרט קטן לכתבה
על ההסתדרות ״הקרמלין פוחד״ (העולם
הזה ,)1497 המעיד יותר מאלף עדים על
כוחה של ההסתדרות במדינה.
כשחזרתי מחו״ל, לפני שבועות ספורים,
הייתי עד בנמל חיפה לבואם של עולים
חדשים ..כשהעולים ירדו מהאונייה, וכמה
מהם התלוננו על סדרים ובילבולים, השיב
להם פקיד אחד :״סוכנות! הסתדרות! סבלנות!״
שאלתי
אותו לפשר תשובתו המוזרה, והוא
ענה לי שכדאי להכניס לעולים החדשים
לראש כבר בהתחלה, כי במדינה הזו חשובים
שלושה דברים: סוכנות, הסתדרות וסבלנות.
אלי בהן, תל־אביב

פתח.
קו ד ק

צלם

מ כ ריז ה על שי טהחדשהבה 7זו 17ת 8מ״מ

מסרטה מסוג חדש הנטענת בהרף עין באופן אוטומטי. סרט מסוג חדש
המאפשר צילומים גדולים יותר (ב-ס/ס .)50 מקרן מסוג חדש המאפשר לך ליהנות
מהסרט בשבע דרכים שונות.
הטען את מחסנית קודפק (£כ<כ^.117£11ב< 10¥1£ע! מ ס 0מ) במסרטה קודק
אינסטמטיק 57£1^ 710 140¥1£ 0 א 1מ£.ם 0מ) וצלם גליל צבעוני
מרהיב עין באורך מלא, ללא השחלת הסרט וללא דריכת קפיץ. אין צורך
להפוך את הסרט( .ולמעשה, ידיך אינן נוגעות בסרט!) ועל המסך שלך תראה
סרטים בשטח מוגדל, שיותר ויותר דומים לחיים עצמם!
מחירי מצלמות הסרטה אינסטמטיק החל מ־ 243ל״י.
החלמ 325-ל״י.
מחירי מקרן קודק אינסטמטיק

ניתן להשיג בכל חנות לצרכי צילום בה תראה את הסמל הזה:

!יצים בלעדיים בישראל :

דלתה הברה למסחר כע״מ,

תל-אביב

לל א ל חי צ ת ־י ד
לקורא מוחמד אניס־שהאב (העולם הזח
,)1495 המצהיר על
כוזנת השלום שלו
ושל צעירים ערביים
כמותו:
לעולם לא נלחוץ
את ידכם לשלום.
צאו מהארץ שלא
שייכת לכם, ואז נדע
שלום מהו.
עמנואל צור, חיפה

טוב לחיות
כגן־החיות

צור

לקוף הכבול בגן־ה־חיות,
שהתלונן במכתבו
(העולם הזה ,)1497 למה מרבים אנחנו
ללחום על חופש האדם ושוכחים את בני-
מינו, שהם אבות אבותיו של המין האנושי:
אל תחשוב שלהיות כלוא בגן־החיות זה
דבר רע. אם המצב בארץ יתגלגל הלאה,
לקראת משבר, אני מבטיח לך שהרבה אזרחים
יקנאו בך. אתה תשב בגן־החיות, בדירה
משלך, כשאחרים דואגים לך לאוכל, ואילו
הם יושלכו לרחוב, ללא עבודה, ומבלי
שמישהו אחר ידאג לכלכלתם.
מנחם מנור, חיפה

ראש פתוח
מהיכן שאב עסקן רפ״י, נחום רז, את
החוצפה ללעוג לסטודנטים, כפי שצוטט במדור
״אנשים״ (העולם הזה ,)1497 כשאמר
שהמשטרה הצליחה לפתוח את ראשי הסטודנטים
תוך שעה, מה שלא הצליחה האוניברסיטה
לעשות במשך שנים?
האם הוא למד מימיו באוניברסיטה? האם
בכלל למד אי־פעם בבית־ספר תיכון? ובכלל:
האם לו עצמו יש בכלל ראש פתוח?
ציון מרדבי, תל-אביב

בל צבעי הקשת

י.0 ? £1וה!אג

אנשי חרות, ובעיקר מנהיגם מנחם בגין,
נוהגים לקרוא לתל־אביב בשם ״תל־אביב
תכלת־לבן״ .עתה, לאחר שקראתי על תוכנית
העיריה לצבוע את חופי הרחצה (העולם
הזה ,)1497 ברור לי שעוד נישמע את נואמי
חרות קוראים :״ ה ו ...אחי! אזרחי תל־אביב
תכלת-לבן־ירוק־כתום־סגול!״
מרים שוורץ, תל־אביב

כבוד העלומים
אין כנראה גבול לחוצפה. בשבוע שעבר,
בתוכנית רדיו שהוקדשה לעשור לדימונה,
נשאל מנהל בית־ספר עלומים, יהודה

הגליון הבא של ״העולם
הזה״ יופיע יום מוקדם מן
הרגיל, לרגל חג השבועות.

ה עו ל ם הז ה 1498

עטיה, אם יש בדעתו להשתקע בדימונה.
הוא השיב בשלילה, ונימק את תשובתו בכך
שאין כיתה מתאימה לבנו, כדי שילמד בה.
האם נשמעה כבר חוצפה כזו? האם המנהל,
העוסק בדימונה חמש שנים בהוראה,
אינו סבור שבנו יכול ללמוד בבית־ספר
מקומי?
יוסף פרץ, סגן ראש המועצה
המקומית, דימונה

כבוד ותודה
מעל דפי השבועון, ברצוני להודות ליואב
עמי ולמשטרת קרית־חיים, על שהצליחו לגלות,
תוך שעות מעטות, את מכוניתי שנגנ־

מקסי מה ...נערצת בכל מקום, הדורה ומלאת חן׳
חליפת ״דיאולו לופט׳ -נוחה וקלה לקיפול

קדיץ, המשפחה והמכונית
בה, ועל שעזרו לנו להגיע אליה, לחלץ
אותה מן החול ששקעה בו ולחזור הביתה,
וכל זאת בשלוש לפנות־בוקר.
כל הכבוד והתודה!
ראובן קריץ, קרית־מוצקין
המכונית הנושאת נרזת־בחירות, ומשפחתו
של הסופר קריץ — ראה תמונה.

תחיית המתים
בין שאר הברכות שפורסמו בעתונות,
לכבוד הטלביזיה החינוכית, בלטה אחת במיוחד.
היא
הופיעה בהארץ, ב־ ,25.3.66 והיתד,
חתומה על־ידי פרופסור יוחנן רטנר ז״ל.
בדיוק כך היה כתוב :״לנאמנות הטלביזיה
הלימודית ולמנהלה מר רואן, ברכות. אדריכלי
הבניין פרופ׳ יוחנן רטנר ז״ל, אדריכל
מרדכי שושני.״
מה זה פה? האם אירעה כבר תחיית
המתים, או שנוצר קשר בין העולם הזה
(לא השבועון) והעולם הבא?
מ. ש ,.תל־אביב

במיכחן ההגיון

תקווה דהאן,

פרסום מלגיק

ברצוני להשיב לקורא אביטל יקינטון
(העולם הזה ,)1495 המשבח אתכם על שאתם
מפרסמים גם מכתבי משמיצים.
ובכן, כנראה שלא תמיד זה כך. כמה
מכתבי ביקורת ששלחתי — ערוכים ברצינות
רבה — לא פורסמו. מכתבים אחרים שלי
— גרועים בהרבה — פורסמו במלואם. היו
אלה מכתבים כמו ״תנו לו שאנס! לאורי
אבנרי, כמובן.״
כנראה שהקו שלכם הוא לפרסם השמצות
שההגיון הבריא יכול בקלות להפריכם. לעומת
זאת, דברי ביקורת העומדים במיבחן
ההגיון לא מתפרסמים.
ירושלים

כמו מכתב זה^,למשלז

האס היא מטומטמת?
אני מציע למערכת בכל הרצינות לבצע
מחקר יסודי על הנושא: האם יש לצברית
המצוייר, ראי בבית?
אינני מתכוון לראי
סתם, למריחת אודם
על השפתיים ושחור
על העיניים. אני מתכוון
לראי בגובה
מלא.
כי הנה המציא
איזה צרפתי (בטח
איזה הומו, אגב)
אופנה חדשה של
מכנסיים, שמתרחבים
למטה. זה יפה מאד
על בחורה שבדית
או אנגליה, שיש לה

(הישן בעמוד )6

אז0ווז

<1פז6י*׳9ז)5(-

ה עול ם הז ה *149

מכתבים

נ 01/בכל
1711711

פי לון

ע 1ל 4.11.17

ל אוז ד ב...

(המשך מעמוד צ)
אבל הצברית המצוייר, שלנו לובשת את
זה, ומה יוצא? יש לה ממילא רגליים קצרצרות,
ובדרך כלל שמנות, וגם מה שמעל
לרגליים הוא בדרך כלל די רחב, ביחוד
מאחור. מכנסי־הפעמון האלה מקצרים לה את
הרגליים עוד יותר, ומשטינים אותן עוד
יותר, כך שמאחור נראית כל הדמות הזאת
כמו משהו נמוך ורחב ומאוד לא מושך.
לכן אני שואל: האם הצברית המצוייר,
חסר לה ראי בבית, וצריכים לעשות לה
מגבית — או שהיא סתם מטומטמת?•
גבי דרורי, תל-אביב

החכרה האלוהית
מהוזי ילדי־העולים באשדוד: המורה בבית־הספר
הדתי בעיר שאלה את התלמידות
למי נתן אלוהים את הארץ.
ענתה אחת התלמידות: לחברת ענדדר.
שבתאי בהן, אשדוד

מה קרא כמדור אמבתבים?
נראה שהרבה קוראים צעירים כותבים למדור
המכתבים של העולם הזה, ולכן קרא
בילבול במערכת, ובמקום מיכתבי פורסם בשמי
מכתבו של קורא אחר (העולם הזה
.)1495
כמובן, אינני מניח שקרא דבר אחר.

ישראל כן־זאב,

והריה

לא קרח שום בילבול, אך עורך סדור
המכתבים מתנצל בפני הקורא בן־זאב, על
שערך את מכתבו הראשון. המכתב הנוכחי,
לעומת זאת, לא עבר שום עריכה, ופורסם
ככתבו וכלשונו, כולל האיות.

אום טבעי
כל הכבוד לכתבה הפאנטסטית על אופנת
האום (העולם הזה .)1496 הצלחתם בה ברמה
בינלאומית ממש. צילומים נהדרים כאלה

1ידוו ב1ורונ>יט

ט ו ־ טיט ! גגט עיי ט הז ב ו טו,

נ>וטי|7ה טטויאוטונית וו1וד...
זוהי ההצגה המרשימה ביותר שנרשמה אי פעם בטיסות •סילוניות טרנסאטלנטיות
באפשרותך לראות סרט חדש מוקרן על מסך חדיש — והתמונה הינה כה ברורה,
חדה וצבעונית. תוכל לחייג בשמונה ערוצים שונים של בידור -לשמוע את גדולי
המוסיקה ב״הי־פי״ וב״סטריאו״ .חייך, התבדר, נוח ...ולפני שהרגשת וכבר הגעת
למחוז חפצך.
הזמן עתה מקום לבידור במרומים ״סטארסטרים״* בכל טיסה סילונית טרנסאטלנטית
של ט.וו.א. לארצות הברית.

פנ ה לסוכן הנסיעות שלך ודרוש לטוס
ב־ט.וו.א — .נתיבי אויר אמריקאיים

אופ טבעי
רואים רק בעתונים כמו תג ואולי מדמואזל.
אנא, תמשיכו.
דניאלה מירון, רמת-גן
למה הקדשתם מקום רק לאום מלאכותי?
הרי יש גם אום טבעי.
קחו, למשל, בחורה נאה, הסירו מעליה
מעט בגדים, ציירו עליה את האום — כפי
לועזי.

ראובן מרימי,

ירושלים

׳ פ 9ז4ג £ 5 )11411 01ז ס) /ווז סחסס! 31 10ח 110ס 10 ? 1751 0 !358 , 0ץ ז 8ז ח 8חז 11 קחז 1116816^ !5 00 הז 68ז 81ז * 818
.ז מ 1! 111• / 78 018)10 10 60ז! *401100 ? 1010763 878 81101* 0 10 001£זו)) 110ס* 1( / 1תז 11ז

זבות קדימה כמדור זה תינתן
דמבתביהם שד קוראים המצרפים
את תצדומיהם למכתבים.

העולם הזה 1498

בעולם
בריטניה
ח לו ד ד׳ םבראש
מה קרד, לבית־הלורדים י
קרה לו דבר פשוט מאוד: יושבים בו
כ־ 100 לורדים מן הסוג החדש — אנשים
שזכו בתואר לורד לימי־חייהם׳ ללא זכות
להורישו, כתמורה על הצטיינות מיוחדת
בשטחי־החיים השונים. לורדים אלה מנהלים
עתה, למעשה, את ענייני הבית.
פעם היה בית־הלורדים מחסום אדיר
לכל קידמה. כיום צועד בית־הלורדים בראש
— והוא מושך אחריו את בית־הנבחרים.
כי חברי בית־הנבחרים, הנושאים
את עיניהם אל הבחירות הבאות, חוששים
לא פעם מלעשות דברים בלתי־פופולאריים.
התוצאה: השבוע קיבלו הלורדים, ברוב
של 70 נגד ,29 הצעת־חוק המתירה להומו־סכסואלים
מבוגרים לקיים ביניהם יחסי־מין,
תוך הסכמה הדדית ובמקום פרטי*.
הצעת־חוק אחרת שאושרה על־ידי הלורדים:
חוק המתיר במיקרים רבים הפלה
מלאכותית. כיום מבוצעות בבריטניה כ־100
אלף הפלות חשאיות לשנה.
שתי ההצעות היו הצעות־חוק פרטיות.
בבריטניה, בניגוד קיצוני לישראל, נוהגים
חברי הפרלמנט להצביע על הצעות־חוק
כאלה לפי דעתם האישית, ללא צו מפלגתי.

חננ די פ ח!

ליאוגולדברג בו 1ח

י טנדרים-מטאיות
ומנוויות מסחריות
ך בדי־אביב. תי בנ ה.י רו עו ל1־בן

ארצות הברית
מ הד ח ת?דה
הגאווה הלאומית של האמריקאי הממוצע
ניזונה משני סמלים מבריקים של *דרו־החיים
האמריקאית׳• :המכונית וחדר־האמ־בטיה.
השבוע הותקפו שניהם בצורה הגובלת
בחילול־הקודש.
הסערה הגדולה שהתחוללה סביב המכונית
האמריקאית (ראה להלן) כמעט והעלימה
התקפה נועזת עוד יותר. פרופסור
אמריקאי בשם אלכסנדר הירא, שעמד בראש
צוות־מחקר מיוחד, השמיע אישום נוראי;
חדר־האמבטיה האמריקאי מפגר אחדי
הזמן במאה שנים.
מכיוון שחדר־האמבטיה הישראלי דומה למוסד
האמריקאי המקביל, כמו שתי טיפות
מי־אמטביה, חלה האשמה זו גם על ישראל.
ומאחר שארצות־הברית וישראל הן
שתי מדינות העומדות בראש הסולם העולמי
בשטח זה, מסתבר שהמצב העולמי מחריד
עוד יותר.
אין מקום לראש. טען הפרופסור ה־רחוץ:
האמבטיה לא השתנתה מאז ימי
המלכה ויקטוריה. היא בלתי־נוחה, בלתי
מתוכננת, בלתי־מודרנית.
המקלחת הקרה שלו כללה, בין השאר,
את הטענות הבאות:
• האמבטיה עצמה אינה נוחה. היא
קטנה מדי. התחתית שלה אינה מותאמת
לגוף האדם. זה מכבר אפשר היה לעצב
אותה בהתאם לאנטומיה האנושית, עם מקום
קמור לגב, משענת מתאימה לראש, מקום
מספיק לרגליים.
• ההגיון מחייב כי הברז יהיה בקצה
האחד של האמבטיה, ואילו חור יציאות־המים
בקצה השני, כדי לאפשר שטיפה נוחה. בקיר
לידה צריכים להיות שקעים מתאימים לכל
הדברים שהמתרחץ זקוק להם בעת שהייתו
באמבטיה.
• באמבטיה המוגדלת צריך להיות מושב,
עם מקלחת־טלפון, כדי שהמתרחץ
יוכל לשטוף את עצמו בנוחיות, בישיבה.
• המקלחת הנפרדת צריכה להיות בתא
סגור עד התיקרה, עם ברזי המקלחת ליד
הכניסה.
• קערת־הרחצה המקובלת בחדר־האמ־בסיד,
קטנה מדי. יש להגדילה בהרבה, לעצב
אותה כך שזרם־המים ישטוף אותה
אוטומטית.
• הברזים לא צריכים להיות מעל לקערת,
אלא בצורת מזרקה. דרוש מיתקן
מיוחד, בצד, לתימות זרם הברזים.
תבע הפרופסור, אחרי שגמר לרחוץ ברותחין
את תעשיית־האמבסיות: תחת להתרכז
בשיפורים חיצוניים לאחיזת עין הלקוח,
כגון ציפוי־כרום וצבעים, מוטב ל־
(המשך בעמוד )8
• זוהי הפעם השניה שחוק זה אושר
על־ידי הלורדים. הצעת־חוק קודמת לא הספיקה
לזכות לאישור סופי לפני הבחירות,

העולס הזח 1498

ריאלית

גימנסיה

נפתחה ההרשמה לשנת הלימודים תשב״ז לכתות ט /י /י״א, י״ב
תי כון
תיכוןע יוני במגמות
הוגגניססית וריאלית

מ ק צו עי

ב מג מו ת

רדיו ־ אלקטרוניקה, טלויזיה
שרטוט • טכנאות גרפי ק ה
( בנ ין

מ כוגו ת

א ר כי ט ק טו ר ה)

שי מו שי ת

בולל הבנה לבחינות הבגרות הנערכות מטעם משרד החינוך
מורים אקדמאים • כיתות בוקר • שבר לימוד מודרג • סטיפנדיות
תל ־ א בי ב
| | רחיסמולנסקין 7פינרנרחבןיהודה 90

פ ר טי ם

והר שמה

חינה
רח׳ ש מ רי הו לוין 30פינת רח׳ הרצל 1 14

בען לם
(המ#ו מיסוד )7
תכנן לגמרי מחדש את חדר־האמבטיה, שהוא
מרכז הדירה המודרנית.

א כי רהדר כי ם

פרסום ד־ד •פקבסזן
לסחר בטוב 2י!1וד :

לעישון מו שלם ול ת ערוב ת
א מ רי ק אי ת ב שיא טי ב ה -
בחד ב* 1£לז1־ד פאר תוצרת
דובק. סיגרית קיגג־סייז
מו בחרת זו מ עני ק ה לך א ת
ה מ עולי ם שבזני הטבק,
ארומה עשיר ופילטר יעיל,
וכן נ תונ ה היא ב קו פסת
מכסובב נו ח ה 1,ה דו ר ה.

בחר ב טוב ביותר -ע שן ^1£וו 7

דון־קישוט המורדני אינו לוחם במחנות־רוח.
הוא מסתער בחניתו על מכונית.
שמו ראלף נאדר, והוא גרם למהפכה
אמיתית. בגללו ירדה מכירת המכוניות החדשות
ברחבי ארצות־הברית, פוטרו אלפי
פועלים, וצפוי זעזוע למשק האמריקאי כולו.
כי תעשית־המכוניות בארצות־הברית, כמו
ענף־הבנייה בישראל, היא מרכז הפעילות
הכלכלית. משבר בענף זה עלול להתפתח
למשבר ברחבי המשק כולו.
כלשים פרטיים. מיהו ראלף נאדר?
זאת רצו לגלוית גם הבלשים הפרטיים שנשכרו
על־ידי חברת ג׳נרל מוטורס. הם
עקבו אחרי האיש יומם ולילה, כדי לגלות
את הכוחות השחורים המסתתרים מאחוריו.
הם לא גילו דבר, זולת העובדה שהמדען
הצעיר ( )34 גר בצניעות׳ בדירת־חדר, שאין
לו חיים פרטיים ואין לו הכנסות צדדיות,
וכי כל חייו מוקדשים למטרד. אחת ויחידה:
להציל ממוות את הרוגי־התאונות של מחר.
במשך שנים עסק נאדר בחקירת בטיחותן
של המכוניות. לבסוף פירסם ספר, שזיעזע
את המדינה כולה. טענתו המרכזית: המכוניות
האמריקאיות (וגם מכוניות־הייבוא הזרות)
הן מלכודות־מוות.
יצרני־המכוניות, השוקדים על רווחי חברותיהם,
משקיעים — לדבריו — את כל
האמצעים בפאר חיצוני. הם אדישים לגמרי
לצרכי הבטיחות. גרוע מזה: הם פוסלים
אמצעי־בטיחות חשובים מפני שהם חוששים
שירתיעו את הקונים. מי רוצה לחשוב, בעת
הקנייה, על תאונות ומוות?
תיקון כחשאי. תחילה ניסו היצרנים
להתעלם מן הטענות. אך נאדר פירסם גילויים
מחרידים, שהוציאו את הציבור מ־שאננותו.
בין השאר: הגורם העיקרי לתאונות
(בלמעלה משליש המקרים) אינו נעוץ
ברשלנות הנהגים, אלא בחוסר־הבטיחות של
המכוניות עצמן.
הסינאט האמריקאי רגיש מאוד לדעת הציבור.
לכן מיהר הסנאטור היהודי אברהם
ריביקוף, ראש אחת מוועדות הסינאט,
לקבוע חקירה פומבית. זו העלתה גילויים
מרעישים עוד יותר.
הגילוי המרעיש ביותר: יצרני־המכוניות
החזירו בחשאי לסדנא, בשש השנים האחרונות
8.7 ,מיליון מכוניות — כשישית
מכל המכוניות שנמכרו באותה תקופה
בארצות־הברית, הלקוחות כלל לא ידעו
על כך. הם נתבקשו להחזיר את המכוניות
למוכר בתירוץ זה או אחר — מבלי
שנמסר להם כי נתגלו בדגמים אלה ליקויים
חמורים. ליקויים אלה תוקנו בסתר
על־ידי היצרנים, לפי דרישת חברות־הביטוח,
אחרי ניתוח הנתונים על חאונות־הדרכים.
הקורבנות. לפני שנים הכריז מנהל
ג׳נרל מוטנרס דאז, צ׳ארלי וילסון, כי ״מה
שטוב לג׳נרל מוטורס, טוב לארצות־הב־רית׳׳
.השבוע זה הוכח: הגילויים הורידו
באופן דראסטי את מחירי המניות של החברה
הענקית, והבורסה כולד, נפלה קורבן
למשבר. ברבע־השנה הקרוב הוקטנו יעדי הייצור
ב־ 165 אלף מכוניות 13 .אלף פועלים
נפגעו.
המכונית העיקרית שנפגעה: קורב״ר של
ג׳נרל מוטורס, שנאדר טען כי בשנת
1962/63 היתד, המכונית הפחות־בטוחה מתוצרת
ארצות־הברית. בארבעת החודשים
הראשונים של השנה ירדה המכירה של
מכונית זו בחצי.
מכונית מסוכנת אחרת, לפי דברי נאדר:
פולקסוואגן הגרמנית.
רווחים ותאונות. בעשרת הימים הראשונים
של חודש מאי הודיעו שלושה מבין
ארבעת היצרנים הגדולים כי חלה ירידה
תלולה במכירת מכוניותיהם. רק חברת פורד
הודיעה על עלייה. הידיעות גרמו לירידה החמורה
בבורסה של וול־סטריט, מאז רצח
הנשיא קנדי, בנובמבר .1963
כאילו כל זה לא מספיק, באה עדותו של
מי שהיה סגן־שר־העבודה, לפני ועדת בית־הנבחרים
והוסיפה שמן על המדורה. טען
הסגן־לשעבר, דניאל מויניהאן :״יש קשר
מפתיע בין רווחי יצרני המכוניות לבין שיעור
התאונות בדרכים.״
מהי סיבת הקשר? פשוט מאוד: היצרנים
מתכננים מראש שהמכונית תתבלה תוך זמן
קצר, כדי שיהיה צורך לקנות חדשה. בלאי
מתוכנן זה משפיע לרעה על בטיחות המכונית.
-העולם
הז ה 1498

ך* פ״י היא עדיין המפלגה המעניינת ביותר בישראל.
1לפחות מבחינה בידורית. זה יוכח שוב בוועידה הארצית
הראשונה שלה.

דיין ינאם. פרם יכריז. בן־גוריון ישגע.
העתונות תסקר את כל זה בכותרות גדולות. זהו הרגל,
שנולד כאשר ראשי רפ״י עוד היו ראשי המדינה, והרגל
לא יגונה.

והתכלית?

ף} פלגה המתנגדת לשלטון יכולה לקבוע לעצמה יעד
לטווח קצר, או יעד לטווח ארוך. בהתאם לכך היא
תקבע את האיסטראטגיה שלה.
כיעד לטווח קצר, היא יכולה לחולל שינוי במיבנה
השלטון — אם על־ידי כניסתה לקואליציה, אם על־ידי הקמת
קואליציה חדשה, בעזרת כוחות אחרים שבקרב המישטר
הקיים.

לזה קוראים, בסלאנג הפוליטי הישראלי,
״אלטרנטיבה״.
פירוש הדבר: רפורמה בתוך המישטר הקיים.
מפלגה יותר קיצונית יכולה לקבוע לעצמה יעד לטווח
ארוך יותר: החלפת המישטר עצמו. כלומר: שינוי יסודי
בדמות המדינה, מבחינה רעיונית ופוליטית.

רפ״י נתקעה בעמדה טאקטית גרועה ביותר, שאינה מאפשרת
לה תימרון.

ץ ה יכול להשתנות אם ינטוש דויד בן־גוריון את
} המחנה, ויניח את ילדי־טיפוחו לנפשם.
כי אז תוכל רפ״י (אולי) לחזור לקואליציה, כשותפת
מדרגה שלישית, תוך ברית עם הימין של מפא״י. במיקרה
זה תוכל לקבל שני תיקים מישניים בממשלה, במקומה של
אחדות־העבודה — לא את תיק־הבטחון, חלילה, ולא את
תיק־החוץ — אבל את תיק החקלאות או השיכון, למשל.

אף כאן מתעוררת שאלה לגמרי אחרת: מה
יחזיק את רפ״י כיחד, כשהזקן לא יעמוד
כראש? האם לא תתפרק החבילה?
מי שיושב בכנסת ומקשיב בסבלנות לנאומי רפ״י —
ובשביל זה אני מקבל משכורת מטעם משלם־המיסים הישראלי
— מוכרח לקבל את הרושם כי הנאמנות האישית
לדויד בן־גוריון היא המלט היחידי בחומת רפ״י. ללא מלט
זה, אין זה אלא גל אבנים.

לזה קוראים כעולם: שינוי המישטר.

(בסלאנג המקומי התרוקנו שתי מילים אלה מתוכנן האמיתי•
גם מי שרוצה לשנות את ועד בעלי חנויות־המכולת
בעפולה מדבר אצלנו על ״שינוי המישטר״).

לגבי שני היעדים הפוטנציאליים האלה _
היכן עומדת רפ״י?

דכרי מר פרס, הוציאה רפ״י בבחירות האחרונות
/שלושה מיליון ל״י. מותר להניח כי הסכום האמיתי הוא
פי שניים או שלושה — כי שום מפלגה ישראלית אינה
דוברת אמת לגבי נקודה רגישה זו.
נוסף על הכסף, עמדו לרשות המפלגה כמה מן השמות
המצלצלים ביותר במדינה, וכמות בלתי־מוגבלת של פירסומת.

זוהי פרספקטיבה פוליטית עגומה מאד. בייחוד
למפלגה שאין לה זמן, שכולה חיה על
האילתור, השואפת להישגים מהירים ולכיכו־שים
קרובים.
אם להגדיר זאת במושגים המקובלים על בטחוניסטים:

ל זה אינו מפתיע. זה טבעי בהחלט. היינו צריכים
לתמוה אילו היה מצבה של רפ״י אחר.
כי מצב זה נובע מעצם מהות הכוחות והאישים שהתלכדו
ברפ״י. הוא נובע מעברם, מסיבת פרישתם ממפא״י, מאופיים
ומשימותיהם.

אין התפוח נופל רחוק מן העץ.
ועל אחת כמה וכמה:

אין הנפילה הופכת אותו אפרסק.
ראשי רפ״י שלטו במדינה — כמעט ללא מצרים — במשך
עשר שנים לפחות. בן־גוריון עצמו שלט במדינה במשך
שלושים שנה, עוד מזמן היותה מדינה־בדרך.
האם מישהו העלה על דעתו כי האנשים שעיצבו את
המישטר הקיים — על כל גישותיו, שיטותיו, סיסמותיו
ומוסדותיו — יהפכו באורח־פלא למבשרי מישטר חדש, אך
ורק מפני שהתקוטטו עם חבריהם על עניין של מה־בכך?
(ואל נשכח לרגע מה היה עניין זה: השאלה אם למנות
או לא למנות ועדת־חקירה ״משפטית״ שתחליט עם שבעה
שרים צדקו או לא צדקו כשטיהרו את לבון לגבי פרשה
שאירעה לפני 12 שנה!)
מנהיגי רפ״י דהיום נלקטו על־ידי בן־גוריון, במרוצת
שנות־שלטונו האחרונות, בשל היותם ״ביצועיסטים״ —
כלומר, אנשים שידעו למלא פקודות ולבצע הנחיות.

אכל כל אלה אינם תחליף לתפיסה מהפכנית
חדשה, שיש בה פתרונות הרשים לאתגרי
חיינו.

הם עומדים כתוף המישטר -והם עומדים בו
כמקום הלא־־נכון.

האם יכולה רפ״י להשתתף בקואליציה אלטרנטיבית?
הדבר כמעט ואינו אפשרי בעתיד הנראה־לעין. אפילו היתד,
אפשרות להקים אי־פעם קואליציה שתכלול את כל הימין
ואת כל הדתיים (ואוי לקואליציה כזאת, שתהיה צפויה כל
שני וחמישי להתפרקות הרי לזו אין כיום רוב, וקרוב
לוזדאי שלא יהיה לה רוב מחר.
ואפילו היתד, קמה — לא היתר, רפ״י יכולה להוות בה
אלא שותף צוער, בהשוואה לחרות ולדתיים.

שמעון פרס נתגלה כביצועיסט מוכשר גם בענייני מפלגה.
הוא חרוץ ופעיל, זריז ודבק־במשימה. לכן הצליח להקים
מנגנון מפלגתי — משימה קשה מאד בתנאי ישראל.
איש מראשי רפ״י לא איבד את כשרון הפרסומת ויחסי־הציבור
— וזהו כשרון שציין תמיד את ה״ה בן־גוריון, דיין
ופרס. שלושתם מומחים בהמצאת סיסמות בנות־שעה, המצל־צלות
יפר, והנשכחות (למזלם הרב) למחרת היום. גם זה
כשרון העומד למפלגה.
כמו, למשל, ההכרזה המפוצצת על הקמת ממשלת־צללים
של רפ״י.

עשרה מנדאטים בכנסת.
זה יכול להיות הרבה מאד — וזה יכול להיות מעט מזער.
סיעה בת עשרה איש יכולה להיות בעלת כוח גדול בתוך
המישטד, אם היא ממוקמת במקום הנכון במפה הפוליטית.
היא יכולה להוות כוח גדול לשינוי המישטר, אם יש בפיה
בשורה חדשה, עקבית ומהפכנית.
אולם לא זה ולא זה חל על עשרת אנשי רפ״י בכנסת.

לא רק ככנסת זו, אלא ככל כנסת שהיא —
בל עוד כן־גוריץ עומד כראש.

כל עוד ישנו בן־גוריון, לא יבלטו ליקויים אלה יתר על
המידה. הוא גורם הרבה צרות לרפ״י, אבל הוא מציל אותה,
לפי שעה, מצרתה העיקרית — חוסר יעוד של ממש.

האם סבר מישהו שיהפכו, לפתע פתאום,
להוגי־דיעות מבריקים, חדשניים ומהפכניים?

מה הושג כהשקעה עצומה זו שד משאבים
אנושיים וכספיים?

ל עוד עומד דויד בן־גוריון בראש רפ״י, אין היא
יכולה להיות מועמדת לקואליציה עם מפא״י.
זה מובן מאליו. אין מפלגה יכולה להכריז השכם והערב
על ,,מישטר של פחד ורמייה״ ,על ״הידרדרות מוסרית-
ו״מחדל בטחוני״ — ולשבת ליד אותו שולחן.
לכן יכולים חמשת הליברלים העצמאיים להוות כוח כלשהו
בתוך הקואליציה, בעוד שעשרת אנשי רפ״י נשארים מחוץ
^16 נ לדלת•

היא הרעישה עולמות סביב מיקום המיצעד של יום־העצמאות.

לבן היא רועשת בעניינים של מה-בכך -
ושותקת כעניינים גורליים.

ובהעדר תפיסה כזאת, לא תיתכן איסטראטגיה פוליטית
אמיתית.

בן־גוריון וארגזוגי: אבר רא אפרנז\2
מה משותף למשה דיין, הדוגל בתיאוריה ימנית קלאסית,
וליוסף אלמוגי, הנאמן עדיין לעברו כעסקן פועלי בחיפה?
מה למרדכי סורקים, איש־שררה מקצועי בכל רמ״ח איבריו,
ולעמוס דגני, אופוזיציונר מובהק?
בכל ענייני־הפנים של המדינה אין לאנשי רפ״י שפה
משותפת — אלא רק מליצות משותפות, הבאות לכסות על
האין. בענייני כלכלה וחברה, ביחסי דת ומדינה, בבעיית הפער
והעדות, בסוגיית הציונות והסוכנות, ואפילו לגבי המימשל
הצבאי — מתרוצצות בקרב רפ״י דיעות שונות ומשונות,
אשר רק אמני־הניסוח מסוגלים לבנות ביניהן גשר של מילים.

לכן אין קולה של רפ״י מעורר הדים -לא
ככנסת ולא מחוץ לכנסת -בכל הבעיות
האלה, עוד פחות מקולה של גח״ל, שגם הוא
מפולג לגבי רוכן.
ורק בשטח אחד ויחידי יכולה רפ״י לדבר בקול אהד
ולעורר רעש: בשטח הבטחוניזם הקלאסי.
לכן היא הגישה הצעה של אי־אמון דווקא בעניין ראיון
כלשהו שנתן אבא אבן לעתונאי הצרפתי אריק רולו. לכן

וללא איסטראטגיה פוליטית, אין כל משמעות
אף לטאקטיקה המבריקה כיותר.

פלגה יכולה להתגבר על ליקויים חולפים, על מיש־גים.
אין היא יכולה להתגבר על המהות של עצמה.

מכאן התופעה המוזרה: כהתכנסה לוועידתה
הארצית הראשונה בכד מהווה רפ״י מפלגה
קשישה מאד.
היא מדברת קדימה, אבל היא מסתכלת אחורה.

אין זו מפלגה שיש לה ממשלת-צללים, אלא
מפלגה שהיא כל־כולה מפלגת־צלדים -מפלגה
שהיא רק צל של מה שהיו ראשיה תמול•
שלשום.
היא לא תתפרק ולא תיעלם, אלא פשוט תשאר כמו
שהיא — אנאכרוניזם נוסף בנוף שכולו מלא אנאכרוניזמים.
לאנאכרוניזם חד ש (אם מותר להשתמש בהגדרה פארא־דוכסלית)
יש יתרון כלשהו על אנאכרוניזמים ישנים. כי
במבט ראשון זה באמת משהו חדש. אך דרוש רק מבט
חדש כדי להיווכח כי החדש הזה הוא ישן־נושן.

זהו קוריוז. אכל לא הקוריוז היחידי כנוף
המפלגתי של ישראל.

ווצ. ה י ...ת

ו 1£:ן ןן ך ן

במדינה

• אל תופתע אם ,־־נשמע •עד התפט־יותו של המפקח הכללי

של המשטרה, פינחס קופל. הדבר יוצג בחילופין שגרתיים בפיקוד,
אך למעשה יהיה בו ביסוי לא״שבימוזז הנללית מהתנהגות הכושמרה.

• היכון למלחמה לחיים ולמוות כין יוסף אלמוגי לאכא

חושי. אלמוגי. החליס לננווש את כל שאר עיסוקיו, להתמסר כולו למלחמה
לשבירת שלט ונו של חושי בחיפה. אחד המניעים ׳להחלמה זו: השימות הברוטאליות
בהן נקם אבא חוש׳ במלחמת •:הבחירות נגד אלמוגי, שחזפו במנ|)־
שנים רבות, וזאת, אחרי שחושי עצמו נמה בתחילה ׳לרפ״י.
• יתכן שנמל תל־אכיב־יפו יופעל מחדש״.יהיה זה חלק מפעולת
הממשלה נלד פועלי נמל חיפה, אחרי שהתגבשה בממשלה הדעה שלא. לוותר
להם. בין הגורסים המשפיעים על כך: איום הליברלינדהעצמאיים לפרוש
מהממשלה במיקרה של נגיעה, וההערנת הממשלה שעם סיום עונת ההדרים
לא צפוייה סננה חסורח מדי של סתימת הנמלים.
• מחיר הלהב ירד. הסיבה הפיקדית: אזדחים רבים שהשקיעו את
חסכונותיהם בזהב — מטבעות, תנש*מים או ממילים — והנמצאים עתה
כספי דחוק, מציעים את הזהב למכירה. ההיצע הרב כבר הוריד את
מחיר ׳מזהב, והירידה תימשך. בעיקר בולטת תופעה זו אצל אזרחים ערביים,
שם מודגשת אבטלה חמורה זה החודש הרביעי ברציפות.

• מוקד חדש להתפרעויות״אכטלה: מיגדל העמק, כמכואות
נצ 1ת. עיירה זו, שכבר ראתה התפרצויות אלימות״ בימז ואדי סאליב, גועשת

מחדש. האבטלה, וצימצום דראסטי בתקציבי הפיתוח, מוסיפים שמן על מדורת

אי־הנוחות העדתית המתמדת.

העם
הז מנ הלמ חול -ש די ם
שוב חזר $שבוע הגבול הסורי לכותרות.
הראשיות — ושוב בבשורה של מוות. שני
טרקטו^טים, שיצאו לעבודה ליד מושב
אלמגוו* נהרגו. הג׳ים בו נסעו עמיקם
שמאי ופטר פביאן מראש־פינה עלה על
מוקש, בדרך שנסללה רק לפני שלושה
ימים.
השאלה המיידית היתה: האם יגיב על כך
צה״ל, כיצד ומתי? האם תבוא עתה הפעולה
שמפניה מזהירים הסורים זה
שבועיים?
ומאחרי שאלות טבעיות אלה, הזדקרה
שאלה נוספת: האם הוטמן המוקש על־ידי
הסורים כפרובוקציה, מפני שהם מעוניינים
לגרום לתגובה ישראלית?
לסי הוראה אמריקאית? בדמשק שולטת
עתה ממשלה שמאלית, בה הולכת ההשפעה
הקומוניסטית וגוברת. אין כל בטחון שממשלה
זו תחזיק מעמד זמן רב. להיפך: אין
ספק שברגע זה נקשרים קשרים להפלתה.
במצב כזה, נן 5תמיד להפנות את אי־שביעות
הרצון מן הזירה הפנימית אל האוייב שמעבר
לגבול. לפי חשבון זה, קל לקבל את ה

דמון הראל, כלכלן
מאנשי אחדות•
העכורה השוהה עתה
כארצות-הכרית, יתמנה
לתפקיד סגן מנהל
משרד התחבורה,
כמקום הס&נכ״ל הנוכחי
רכין.
• מצבם הכלכלי
של יומונים מפלגתיים
ילך ויחמיר. בשל השפל
הכלכלי הולך וקטן מספר
מודעות הפרסומת, בעקבות
צמצום תקציביהם של חברות
ומיפעלים. כבר עוזוז *
הצטברו במינהלות יומונים
אלה צ׳קים דחויים ללא־כי־סוי
שניתנו עבור מודעות,
והמפרסמים נידרשים לשלם
במזומן. רבות מההודעות
נמסרות ליומונים המפלגתיים
לשם תמיכה במפלגות,
אך גם תקציבי התמיכה הללו 1
מקוצצים.

• תיתכן פנייה של
הסטודנטים הירושלמים
דכית־המשפט ה־..:
גבוה לצדק. הסטודנטים

עבודה

זועמים עד התנהגותה של
ועדת־החקירה שמינה ראש־הממשלה
לחקירת ההפגנה-בקרית האוניברסיטה. הוזעדה, בהרכב עורך־הדין
יעקוב סלומון והח״כיס משה אונא וגבי כהן, לא התירה לסטודנטים להביא
את כל עדיהם, פסלה ביום הראשון־זשל החקירות 38 מתון 50 העדים שרצו
הסטודנטים להביא בפניה. אם ״פסליו תנוד עדים, יטענו הסטודנטים שהוועדה
אונה נוהגת לפי כללי הצדק.

• אפרים איליו והמכוניות שלו יעלו שוב לחדשות. הפעם
יהיה זה ויכוח על המשא: מי. .זכאי להוות מרתח נקי של 4050 לירות? חבירת
סטודיבייקר, שסגרה את בית־החרושת שלה, נתנה לסוכניה הנחה של 700 דולר
על כל מכונית לארק-.עם הפרשי המכס הופך סכום ז׳ה ל׳־ 1350 דולר. עד כה.
לא באה הודעה על הורדת מחירי המכוניות לאזרח. א ילין הוא הסוכן הגדול
ביותר של סטודיבייקר.

• אם אתה כעל מכונית, היכון לרכוש לך חגורת־כטיחות.
תוך חצי שנה עומד משרד־התחבורה לפרסם תקנה שתאסור ״צור או מכירת
מכונית בישראל אלא אם כן היא מצויירת בחגורות כאלה. פעולות נוספות
בכיוון זה: חברות־הביטוח יתנו חגררתן בטחון חינם לכל בעל־מכונית שירכוש
על חשבונו חגורה שכיה, וצה׳ .ל..יתקין חגורות בכל, מכוניותיה תוך חיוב
הנהגים להיקשר בהן.

• כשורה אחרת לבעלי מכוניות: היכון לזעזוע

נפשי )

כקשרלבטיחותמכוניתך. אזן הי שנתגלה כי •בארצות־הגזזית זללקחו
מיליוני מכוניות בחזרה מן, הלקוחות, בדי לתקן בהן׳ ליקויים! שנחגלוזבדגנזים
רבים אחרי מכירתן (ראה בעולם) .,מתעוררת תשאלהי. מה קרה למבזניומי
מאותם הדגמים המצויות בישראל, ושאי־אפשר הירי להחזירן לארצות־הברית,
הדבר הועלה השבוע בשאילתא בכנסת.

• עוד שערוריה סביב כית־משפט: הפעם באילת. המשטרה
תפתח. בחקירה, כדי לברר האשמות הקשורות בתשלום שוחד לשם דחיית וזירוז
משפטים. לאילת אין שופט קבוע, ואין פיקוח של ממש על המנגנון.

ע צבוי ת
הנחה, כי המוקש הטרי הוטמן לפי הוראה
מפורשת מדמשק, כדי להעלות את המתח
הבטחוני־פטריוטי.
אולם מספר עובדות, שהתגבשו מאחורי
הקלעים, העלו אפשרות אחרת.
העובדה הראשונה בחשיבותה היתד, הפעילות
הסובייטית הפתאומית. למוסקבה
ברור, כי הממשלה החדשה בדמשק מותחת
בפניה פתח להשתלטות קומוניסטית מוחלטת
על סוריה. לא לחינם חזר כאלד בכדאש
מגלותו הארוכה באירופה המזרחית. אלא
שמיש?,זר זה טרם התבסס, והפיכה ימנית
יכולה. להפילו בכל רגע. לפי ההגיון שזי
מוסקבה, תזכה הפיכה זו בתמיכתה של
ארצות־הברית• שוב לפי ניהוח־המצב של
מוסקבה, לא תשב ארצות־הברית בחיבוה־ידיים
עד שאמנם תיערך הפיכה, אלא תיזום
בעצמה פעולה. לצורך זה יפעילו כל נשק
שברשותם. נשק חשוב מאוד במחסן האמריקאי,
היא ישראל.
על בן נזעקה מוסקבה לשמע האזהרה הסורית
הראשונה. הרוסים הזהירו אף הם את
ישראל; לבל תסתבך במלחמה עם סוריה ,.רק
כדי לשרת את האמריקאים׳ .איזכסטיה אף
פירסם ידיעה, בי צה*ל ריבו את מרבית
כוחותיו בגבול הסורי.
נזישחקו של מי? לפי קו־המחשבה הרוסי,
היתה דמשק צריכה להיות מעוניינת
מאוד לשמור על שקט באזור, כדי לא לתת
עילה לישראל להתקיפה. שכן רק אם ישרור
שקט בתוך סוריה תצליח הממשלה הנוכחית
ליצור את הכלים לשליטה ממושכת. כל הר־
(המשך בעמוד )14

לישכתו של שר־המשפטים דמתה השבוע
למיסדרון של בית־חולים. פרקליטים הילכו
בנשימה עצורה על בהונות רגליהם, כאילו
בפנים נערך ניתוח בו תלויים חיי־אדם.
לא היה זה מיקרה. כי בידיו של שר־המשפטים,
יעקוב שמשון שפירא, היה התיק
הכמוס ביותר של המשרד: התיק של
השופט המחוזי אליעזר מלחי. לפני שר־המשפטים,
עמיתו הוותיק של מלחי, עמדה
ברירה שיכלה להרוס את חייו של השופט:
להעמידו לדין או לאו.
המשטרה עמלה חודשיים־וחצי בהכנת התיק.
אבל איש במטה־המשטרה ובמשרד־המשפטים
לא היה מוכן לגלות — ולו גם
ברמז — מה תוכן התיק.
אבל המתח העצום שאפף את הקצינים
הבכירים וצמרת משרד־המשפטים היה גבוה
מדי. היו מוכרחים להיוזצר סדקים דקיקים,
שמבעדם ניתן היה לקבל תמונה כללית של
תוכן התיק.
הסדק הראשון ניבע במסך השתיקה של
המשטרה. אחד הקצינים הגבוהים ביותר במטה
הארצי, שנשאל פעם אחר פעם על ה־תיק,
הפטיר לבסוף :״עזוב אותי! אני לא
יכול לספר! אבל יש המון חומר בתיק.
חומר חמור מאוד!״
רמז זה שימש יסוד לידיעה במדור תצפית
(העולם הזה ,)1496 בה נאמר:
פרשת מלחי תלך ותתרחב. התקוות הראשונות,
כאילו תסתיים פרשה זו במהרח,
מתבדות. נבר ברור ני עניין זה עלול
לגרור אחריו דברים שיביאו לנזק חמור
למערכת השיפוט במדינה.
היה זד, עוד בטרם העבירה המשטרה את
התיק להחלטתו של היועץ המשפטי. מה
הכיל התיק?

הקלטה בלישכת השופט
ל שאלה זו ניסה העולם הזה להשיג

> תשובה מוסמכת. כי לא ייתכן להשאיר
פרשה כה חמורה תלוייה באוויר זמן כה

אך מסר הסודיות במשרד־המשפטים היה
עבה שבעתיים מאשר במטה־המשטרה. עבודת
נמלים צירפה פרם אחד לשני, עדות
אחת לרעותה.
המיסמך היסודי בתיק זה היא ההצהרה־

^ 1111 יעקב שמשון שפירא, שר ה־
111111 משפטים שלידו נמסרה־ ההכרעה,
כפי שצולם ב־ 1956 עם קבוצת משפטנים
אשר יצאו לעבודת ביצורים במשקי־ספר.

הסוד של תיק מלחי: עדויוח, הצתוות מ
השופט והשוחד
בשבועה שמסרה יונה סופר, ושהשתרעה על
62 עמודים. הצהרה זו לא נגעה רק לטענותיה
של עורכת־הדין בת ה־ 43 נגד מלחי.
נאמרו שם דברים חמורים גם נגד אנשים
אחרים, וחומר זה שימש אף הוא נקודת־מוצא
לחקירות משטרתיות נפרדות, במחוזות
השונים. חוקרי המטה הארצי התרכזו
בעניין מלחי.
על סמך ההצהרה בכתב ציידה המשטרה
את יונה סופר במכשיר־הקלטה קטן, אותו
החביאה מתחת למעילה. בהנחיית המשטרה
ובפיקוחו־ ,הצמוד, יצאה לשורת פגישות עם
כל המעורבים בפרשה. היא ניהלה את הפגישות
בבתי־קפה, בחנויות ובדירות פרטיות.
במשך חודשיים לא יצאה כמעט מביתה מבלי
שיהיה איתר, המכשיר הקטן. ההקלטות נעשו
עוד לפני חקירות המשטרה, כדי לאסוף
חומר בטרם יתעורר חשדם של הנחקרים.
ההקלטה הדרמאטית ביותר נערכה בליש־כתו
של מלחי, בבית־המשפט בתל־אביב.

הסוד ה?ד לקבי

ך* אשר ניגשה המשטרה לחקירה, כבר
היה לה בסיס מוצק לפעולה.
היא גבתה עדות משלמה וינקרט־הורביץ,

שהוזכר בהצהרתה של סופר כאיש שנתן את
3000 הלירות. נחקר גם תושב נהריה בשם
צבי כהן, שהוזכר על־ידי סופר כעד־ראייה

למתן הכסף.
עד חשוב התחמק: תחילה ניסתה סופר
להקליט שיחה עמו, אך הוא גילה את מכי
שיר־ההאזנה החבוי, והזהיר אותך י לבל תעשה
פרובוקציות. כאשר נקרא האיש להעיד
במשטרה, סירב למסור עדות. לדברי סופר,
היה איש זה חולייה חיונית: הוא אשר
השפיע עליה, לדבריה, לשחד את מלחי.
איש זה נפטר לפני שבועיים, ולקח את
סודו עימו. אבל בשבועות האחרונים של
חייו התרוצץ בתל־אביב, ניסה להקים ועד
ציבורי למען הגן על שמו הטוב של השופט
מלחי.
את עיקר החקירה ריכז ניצב־מישנה יחזקאל
קרתי, מאגף החקירות של המטה הארצי.
הוא אשר טס לניו־יורק, כדי לגבות עדות
משימחה רוזנר, שותפו של וינקרט, שעזב
את הארץ לפני שנה. מתוך ציפיה לתוצאות
חקירה זו בחו״ל, הסכימו בשעתו עורכי
העתונים לדחות את פירסום הפרשה.
ביום שלישי השבוע נקרא קרתי בדחיפות
ללישכתו של היועץ המשפטי בירושלים.
כי ברגע האחרון, לפני ששר־המשפטים עמד
חבדץ־לכיתה,
מקריא מיצירותיו? ,הנאת
לחגייגת־מחזוד,
שהתכנסו

שבע, השתקעה. המשפחה בתל־אביב, כשהאב
מתמסר לפעילות ציבורית ענפה.
כעבור שנה נבחר למועצת עיריית תל-
אביב, והיה בין מייסדי העתון הבוקר. הוא
היה חבר הנהגת הציונים הכלליים, והוציא
לאור. אח כתביו של ז׳בוטינסקי. במשך
שנים פירסם מאמרים בעיתונות העברית,
עד שנפטר, כשהיה בנופש בקיבוץ גבעת.
ברנר, בשנת .1946
היכן נולד בנו אליעזר? -
על בך ישנן שתי חשובות. בתיקו..מאישי
במשרד־ד,משפטים כתוב :״מקום הלידה —
ירושלים״ .באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו
כתוב :״נולד ב־ 1917 בעיר לנמגראד
אשר ברוסיה.״
היכן באמת נולד השופט? הוא לא ענה
על כך, כשם שלא ענה על שום שאלה
אחרת מאז תחילת הפרשה. מלחי שקע באלם
מוחלט.
מחבר האנציקלופדיה, הבלש דויד תדהר:
תמונה זו צולמה לפני מספר שנים, כאשר התכנסו בוגרי
יונה סופר בביתיקפה .״הלב נו ״כל, מד, שנכתב בספרי מבוסם על שאלונים
מחזור כ״ב של גימנסיה הרצליה, כדי לחוג את יובל ביו!-
הצהירה;*
מלחי,״
על לי כואב רא ששלחתי לאנשים, ושהם בעצמם מילאו אוספרס.
במסיבה הרימו בקבוקים לכבוד המאורע. מלחי הוא הראשון מימין,
יכולתי
״אילו זאזזיז עושה הייתי סליחה
ממנו
תם. כך היד, גם במיקרה של השופט מלחי.״

לתת את החלטתו הסופית, הוא נמלך בדעתו׳ רה, פזרנים או בלתי־יציבים. אבל אליעזר
חובב כדורגל בשער
וביקש סרטים נוספים מהמשטרה.
מלחי היה האיש האחרון שאפשר להאמ-ן
למה דרושים פרטים אלה?
שוחד. מקבל הוא כי עליו
ך* אםישנה משמעות איזושהי לסתירה
החומר שנאסף בתיק הוא חמור, יהוא
הגבר המשופם, בעל העיניים החומות ה־
} ?שצוינה כמקום הלידה? האם אפשר ללמספיק
כדי לקבוע שפרשת מלחי לא תיסגר
סלחניות, מצטיין בצניעות הליכותיו, והוא מוד משהו על האיש, מתוך סתירה פעוטה
בלא כלום. אולם בפני שר״המשפטים והיועץ
גם עשיר מופלג. בהשוואה לנכסים שקי זו?
המשפטי עמדה ברירה: אם אמנם יש לפתוח
בל בירושה מאביו, נראה הסכום, שלדברי
עשרות אנשים, ביניהם הנושאים בכהונות
בהליכים — האם יהיו אלה הליכים משפיונה
סופר שולם לו כשוחד, אפסי 3000 .
גבוהות, היו מוכנים לשפוך אור על דמותו
טיים רגילים, או דין משמעתי?
בעומדו בפני ברירה אכזרית זו, החליט לירות הן טיפה בים־העושר שלו.
של השופט.
על כן, כאשר הוטחה לראשונה האשמתה
שר־המשפטים לקרוא שוב למשטרה. כי
מספד חברו דם סם ל*חלימודים
הפאנססטית של יונה סופר, היתד, השאלה
בתיק כזה, ברור שלא תיתכן הפעולה האת
של אליעזר מלחי:
המיידית שהתעוררה אצל כל מי שהכיר
זעירה ביותר כל עוז אין בטחון מוחלט
.למדתי עם מלחי בגימנסיה חר^-ליה בתל־מלחי
:״מה הוא צר״יך 3000 לירות עלובות?״
שיש יסוד איתן לכך. מה שקרתי נתבקש
אביב, ואני זוכר אותו טוב — אנחנו ידידים
לעשות השבוע;•ך,יה לבך ר פרטים נוספים,
ו£א£גת מה הוא צריך אותן? האווירה
מצויינים. היא היה ילד שקט, נחבא אל ה־שישכנעו
את, ץ2זר־,המשפטים ללא צלי:של
בה .,גלל מלחי־ היתר, רחוקה מרדיפת־בצע כלים, אך בעל הוש הומור נהדר.
ספק. כי, אם לגבי״אזרח רגיל ניתן לפתוח
או משאיפה לעשות כסף בכל מחיר. ההיפך.
לא פעם היה חורז חרוזים, בו במקום,
בהליכים משפטיים ולאפשר לבית־משפט
כדי לעשות לנו מצב־רוח טוב, הוא היה
אביו של מלחי, שלמה זלצמן, שהוא מלזכותו
מחמת הספק, לא ייתכן הדבר כאשר
חובב מושבע של כדורגל, אך היה לא־יוצלח
צאצאי הגאון מווילנה, היד, פועל בצעירותו.
מדובר בשופט מחוזי. כי לא רק גורל הבמישחק.
לכן העמדנו אותו תמיד בשער.
כשבגן, השקיע את כל מרצו בעבודה ציואיש
תלוי בהכרעה זו: שמה הטוב של כל
אני זוכר היטב איך היינו בועטים כדור לנית.
מערכת־השיפוט
עומד בסכנה
בפתילת המאה ביקר לראשונה בארץ־יש־ שער, ואיך אליעזר היה קופץ עליו, תופס

לידתו ש 7שופט ראל ׳,רכש בה קרקעות וחזר לרוסיה. ושוב אותר, ואיך היה יוצא לו לבסוף מהידיים
אליעזר מלחי לבוש אף מקום וניכנס לשער•
שקע בפעילותו. ד,צידנית,..לאחר, המהפכה ה.הוא
בחאקי, באותה קבו־מלחי
היד, אספן גדול של בולים -.כל כול
^ יט אנשים שאפשר להאמין כי יקחו שו קומוניסטית, ב־ , 1917 יצא שלמה זלצמן מצה
של משפטנים שיצאה לעבוד בישובי
(המשך בעמוד )22
חד. הם שאפתנים, רוצים להתעשר במה־ רוסיה. ב־ ,1925 כשאליעזר היד, כבר ילד בן
הספר, אז חפרו השניים שוחות בצוותא.

לחיים!

השופט

ז ז 7ך ח **7#ן 13ח ד
פרק שני בסידור! על ההסתדרות: בלוף ציני גוום לשביתה המונית-ומגלו את השיטה

הבלגאן המאורגן
את השערוריה של השבוע התאמצו עסקני הוועד הפועל לשמור בסוד. ההסתדרות הכללית
של העובדים והתאחדות בעלי תעשיית היהלומים בישראל, סיימו בהצלחה מו״מ ארוך,
החליטו לבסוף לחתום על הסכם, לפיו יועלה שכר־היסוד של פועלי היהלומים ב־/0״.7.5
מכיוון שבעלי־התעשיה חוייבו לשלם את התוספת החל מתחילת השנה, ומכיוון שתשלום
ריטרואקטיבי כזה היה מקשה על ניהול חשבונותיהם, ביקשו מן ההסתדרות להסכים כי
התוספת תהיה גדולה יותר — בשיעור של 11 בתנאי שתשולם רק מראשית חודש זה.
בעת ובעונה אחת עם סיום המו״מ, ושעות ספורות לפני שנועד להתפרסם בפומבי,
החליטו פועלי היהלומים בנתניה, שם מרוכזים ס /ס 40 מפועלי היהלומים של המדינה כולה,
לשבות. הסיבה: נפשם נקעה מן המו״מ הממושך ומן ההבטחות שהושמעו באוזניהם השכם
והערב. הם לא האמינו כי ההסתדרות תסיים את המו״מ בהצלחה. לכן התארגנו
באמצעות ועד־פעולה, החלו את שביתתם ביום הרביעי.
התעשיינים סברו לתומם כי אפשר לסיים את השביתה תוך דקות ספורות, אם יודיעו
לפועלים כי מטרתם הושגה. והם אמנם התכוונו לעשות כך. אך כאן הפתיעה אותם
ההסתדרות. היא ביקשה לשמור את ההסכם שהושג בסוד, והבטיחה לשבור בינתיים את
שביתת הפועלים בעצמה.
הודיעו עסקניה של ההסתדרות ליהלומנים: אם נודיע על תוצאותיו המוצלחות של
המו״מ, בעוד הפועלים שובתים, יבינו הם כי,התוצאות הטובות הושגו בגלל שביתתם. לכן,
תנו לנו ראשית לשבור את השביתה, ורק אחר כך נודיע על התוצאה החיובית. כך נשיג
שתי תוצאות שישרתו גם אותנו וגם אותכם; בעלי־התעשיה — נשבור את ועד־הפעולה
ונראה לפועלים כי הישגים אפשר להשיג אך ורק באמצעותנו.

גון? גדסתורי.

* 0פו ר *ה מגלה את פרצופה של ההסתדרות. ועדי-הפעולה מפחידים את הוזעד־הפועל
יותר מאשר את התעשיינים. ההסתדרות עושה יד אחת עם התעשיינים נגד ועדי־הפעולה
של העובדים, כדי לשבור אותם. עצם הזכרת השם ״ועד־פעולה״ מעביר צמרמורת בגבו
של עסקן הסתדרותי. בחלומות הזוועה שלהם בלילות, הם רואים את ההסתדרות טובעת
בים של ועדי־פעולה — ואין מציל.
כי יעדי־הפעולה הם האויב הנורא ביותר של ההסתדרות. הם מוכיחים כי ההסתדרות
אינה דמוקראטית ואינה מייצגת את הפועל. הם מוכיחים כי חברי ההסתדרות אינם השליטים
האמיתיים שלה, כי ההסתדרות מקבלת הוראות.
חוסר הדמיקראטיה בהסתדרות מתחיל מלמעלה. גם המוסד העליון, הוזעד־הפועל, אינו
אלא פיקציה. יש 134 חברים בוועדיהפועל של ההסתדרות, שהם גם חברי הוזעד־הפועל של
חברת־העובדים המיליארדרית, אבל אין להם מושג, ואפילו הקלוש ביותר, על פעולות
חברת־העובדים, ואין להם שום השפעה על •ענייני ההסתדרות.
מכנסים אותם לפעמים כדי לאפשר להם להתבטא, לנאום כמה נאומים חוצבי־להבות,
אבל כשמגיע הרגע המכריע, מצביע הרוב לפי הנחיות של גוף מיסתורי. אפילו אנשי
הוועדה המרכזת ואפילו המזכיר הכללי בכבודו ובעצמו, החבר אהרון בקר, אינם מחליטים
ומבצעים בהתאם לרצון הבוחרים או בהתאם לשאריות ״המצפון הפועלי״ שלהם, אלא על
פי הנחיות מלמעלה.
למעלה יושב פינחס ספיר, האיש הקובע.

מלונדון לבפר־סבא

לההסתדרות כולה אינה אלא מכשיר בידי פינחס ספיר לכפיית רצונו, וה״מדיניות
הכלכלית״ שלו.

ספיר הוא חביב בעלי ההון במדינה. הוא תומך בהם! מלוזה ומעניק להם כספים של
משלם המיסים, נותן להם הקלות והנחות, ומחלק להם סובסידיות סמויות. בלעדיו הם
לא היו בעלי הון.
הם מודים לו על כך במענקים לקרן הבחירות של מפא״י, שהוא עומד בראשה. זה
מאפשר לו להרים טלפון ולומר שדרושה לו תרומה של 50 אלף לירות, כאשר שטר של
מפא״י נותר ללא כיסוי. הוא מקבל אז תרומה מיידית.
יצחק וזלפסון, המיליונר הבריטי בעל האינטרסים הרבים בישראל, הוא גם ידידו של
ספיר. כשאיים ספיר בהתפטרות צילצל אליו וולפסון אישית, מלונדון לכפר־סבא, כדי
לדרוש ממנו שלא יתפטר. התעשיינים הישראלים מעדיפים את פינחס ספיר אפילו על פני
זלמן סוזאייב, איש התאחדות בעלי התעשיה. כי ספיר מצליח לעשות מה שסוזאייב לא
האמין כי ניתן בכלל לעשותו בישראל: לבטל את תוספת היוקר. בקיצור: ספיר, הנותן
הוראות להסתדרות העובדים, הוא נציג המעבידים.
פראדוקס שכזה אפשרי רק משום שהמיפעלים ההסתדרותיים הם מיפעלים כושלים
מבחינה כלכלית: משום שקרנות הפנסיה של ההסתדרות נמצאות מבחינה אקטוארית במצב
עגום: משום שאין שום שיטה אחידה באירגון ההסתדרות: ובעיקר: משום שלא נותר
זכר לדמוקראטיה מינימאלית בהסתדרות. וכי איזו דמוקראטיה היא זו, שבה הוזעד־הפועל,
הגוף הנבחר, אינו מקבל אינפורמאציה יסודית?

אין דעה -אין רווחים

ך * וו ע ד־ ה פו ע ל של ההסתדרות אינו מקבל שום דין־וחשבון על פעולות חברת העובדים.
| $חבריו יכולים לקרוא לפעמים מאזן של נזר, או של סולל בונה, אבל המאזן, כרגיל,
אינו אומר דבר.
במישטר הפרוטקציוניסטי של ישראל ובחממה המלאכותית שלה אין שום קשר בין ניהול
לקוי וכושל של מיפעל, לבין כמות הרוזחים שלו. מיפעלי ההסתדרות מקבלים הלוואות,
שווקים, הזמנות ממשלתיות, וזכויות מונופוליסטיות מן הממשלה. כך הם יבולים להצביע
על מאזן עם הזחים. לכן הם חייבים לספיר, ולכן הם נישמעים לו. ההחלטה, למשל, אם
כור תשתתף, או לא תשתתף, בתשלובת הכימית בערד, אינה תלויה במוסדות הנבחרים
של ההסתדרות, אלא בממשלה.
הפועל, חבר ההסתדרות, הוא גם חבר בחברת העובדים. יש לו אפילו מניד, שם. מניד,
זו אינה נושאת רוזחים, לא לפועל אישית, ולא לאירגונו של הפועל — להסתדרות. החברות
ההסתדרותיות שוקדות על דבר אחד ויחיד: שמירת כוחן כקבוצת לחץ.
בכל הדיונים וההחלטות, ובמעט התיכנון שיש שם, מכריעה תמיד השאיפה לשמור על
חלקה של ההסתדרות, שלא ירד חס וחלילה מתחת ל־ 25 האחוזים שיש לה כיום בכלכלת
המדינה.
אבל גם זכות דיעה אין למניה של הפועל. מניה זו היא פיקציה, בדיוק כמו ישיבות
הודעד־הפועל של חברת העובדים.

י א היו בחי רו ת מ עו ד ם

וסר הדמוקרא טי ה בצמרת ההסתדרות משמש דוגמה לחוסר דמוקראטיה בכל
| | השלבים האחרים. במרבית האיגודים המיקצועיים לא נערכו מעולם בחירות.
איגודים אלה, כמו האיגוד הארצי של פועלי המתכת, מייצגים־כביכול את פועלי המתכת״
ומנהלים בשם הפועלים את המו״מ עם התאחדות בעלי התעשיה, לשם קביעת הסכם השכר,
אבל באיגוד פועלי המתכת לא נערכו מעולם בחירות. איגוד זה הוקם על־ידי הח־עדד.
המרכזת של ההסתדרות, לפי מפתח מפלגתי, ומובן שיש בו רוב מוחלט למפא״י, שהעמידה
בראשו את שמעון זן־בר.
60 אלף פועלי המתכת אינם יודעים מיהו
זו־בר זה, הקובע עבורם מבלי לשאול
אותם. נאמנותו לפועלי המתכת התגלתה בעיקר
כשייצג אותם בשנה שעברה בלבד
בשלושה כינוסים בחו״ל.
גם באיגוד פועלי המזון, שחייב היה להגי
על עניינם של 28 אלף פועלים, לא נערם
מעולם בחירות. פינחס מישורי, מזכיר האי־גוו,
הקדיש השנה את מרבית זמנו לאירוח,
הוועדה המנהלת של אינטרנציונל פועלי ה מזון.
אותו
הדבר אפשר לומר על איגוד פועלי•
העץ ( 20 אלף פועלים) :על איגוד פועלי הד
אריג ( 40 אלף) :איגוד פועלי היהלומים
( 9000 פועלים) ,איגוד פועלי הדלק (4000
פועלים) ,וכל שאר האיגודים של פועלי-
הייצור.
חוקי העבודה ששר־העבודה יגאל אלרך
הניח על שולחן הכנסת, בהשראתו של פינחס
ספיר, אומרים, ששביתה יכול להכריד רק
האירגון היציג של הפועלים. כל שביתה
אחרת תחשב לעבירה על חוקי המדינה.
איגודים מקצועיים אלה, שמעולם לא נערכר
בהם בחירות, הם האירגון היציג עליו ממליץ
שר־העבודה.
מלבד האיגודים הארציים יש גם אגודות
איזוריות לפועלים במקצועות השונים. באגודות
אלה, בניגוד לאיגודים הארציים, היו
פעם בחירות, אבל בחירות אלה התרחשו
לפני 13 או 14 שנה. מאז התרבו המיפעלים
ומיספר הפועלים גדל פי ארבע וחמש. מאז
השתנו שיטות העבודה והדרישות של הפועלים,
אבל לא היו בחירות.
מזכירי האגודות ממונים מלמעלה. במרבית
המקרים אין למזכיר שום קשר אל המקצוע
שאת פועליו הוא מתיימר לייצג. חלק גדול

תנועת הענווה נגיגרש החניה: מכוניות הנוי חוו 1ו־חנועו גצורגות!והקומה החויישית

הנועדת מאחור* הקלעים
מהם לא היה פועל מימיו. מזכיר אגודת
פועלי המתכת בתל־אביב, למשל, אברהם
סגל, שמונה לתפקיד זה, היה קודם באגודת
פועלי הדפום. מזכיר איגוד עובדי בתי־אוכל
ומלון הוא בעת ובעונה אחת גם מזכיר
איגוד השומרים, בעוד שמזכיר איגוד פועלי
הדפום הוא גם מזכיר איגוד פועלי ההסרטה
והטלביזיה.

הפרד ומשול

ף* ק כהסתדרות פועלי הבניין ובהם־
י תדרות המהנדסים נערכות בחירות כסדרן.
וראה זה פלא: בשתי ההסתדרויות הללו
נמצאת מפא״י במיעוט! אלה הם גם שני
האיגודים היחידים המחליטים בעצמם על
מדיניות השכר שלהם. ביתר האיגודים מתקבלות
ההחלטות למעלה, כלומר: בין אהרון
בקר לפינחס ספיר.
עצמאות זו של איגוד מקצועי אינה מוצאת
חן בעיני מפא״י, כשם שהיא מפחידה כל
מעביד אחר בעולם. לכן לא נערכו בהם
בחירות.
איגוד עובדי המדינה, המקיף 50 אלף איש,
נאלץ להבטיח לקיים בחירות, כאשר החלו
לצוץ ועדי־פעולה, וכאשר ועדי־העובדים התארגנו
למזכירות ארצית. כשלונה של מפא״י
בבחירות שתבואנה הוא ודאי.
ספיר הקדים רפואה למכה, ורוקן את איגוד
עובדי המדינה מתוכנו. הוא פיזר הבטחות
מנוגדות על ימין ועל שמאל, היתנה
מעמד של עובד אחד בקיפוחו של עובד

יי״ האצבע ועל מועל: נר *וכרע גורל ו^9ות אופי הפועלים בעויחה אץ סיתית, ולא בחידות
־י ק־׳י ־״יי ״ עיניי
הסתדרויות ואיגודים שונים: הסתדרות ה
מהנדסים, איגוד הטכנאים, אירגון האקדמי
אים וכו׳ .מפא״י, שפחדה מכשלון בבחירות, הרחיקה במיקרה זה לכת עד כדי פירוק
האיגוד. צמרת מפא״י דנה עתה בחיסולו הסופי. ההצעה עליה יוחלט בקרוב אומרת, שפקידי
המדינה יצטרפו להסתדרות הפקידים, והעובדים האחרים — איש לפי מקצועו.
הצעה זו מפחידה את ד,תעדה המרכזת של ההסתדרות, כי בהסתדרות לא אוהבים, כאמור,
איגוד מקצועי חזק מדי. אם כל 135 אלף הפקידים של ישראל יהיו חברים באותו האיגוד,
יוכלו הם להחליט בעצמם מה הם רוצים, ולהכתיב תנאים. דבר זה הוא בניגוד למהותה
של ההסתדרות. צמרת ההסתדרות מחפשת — והיא גם תמצא — נקודות עליהן אפשר
יהיה לפלג את ציבור הפקידים ולמשול בו.

הגיונה של מפא״י

נ ה השתדלה ההסתדרות להימנע מיצירת איגודים הומוגניים, כדי למנוע אפילו
> אפשרות טכנית של בחירות. חוסר מכנה משותף בין הפועלים בתוך אותו איגוד, מונע

גם הקמת ועד־פעולה ארצי קביע•
כך, למשל, מקיף איגוד פועלי הדלק גם את מובילי הגז וגם את תחנות הדלק. הפועלים
בבתי־ד,חרושת לסיגריות כלולים באיגוד פועלי המזון. נגרי בניין, שהם למעשה פועלי
בניין, כלולים באיגוד פועלי העץ, יחד עם נגרי הרהיטים. פועלים בבתי־חרושת לניר
ולקרטון, נכללים משום מה באיגוד פועלי הדפוס. על פועלי המתכת נחשבים קודחי נפט,
חשמלאי בניין, מכונאים, שרברבים, וסבך שלם של מקצועות שאין להם אופי משותף.
אין זד, אי סדר מקרי. יש הגיון במהומה הזאת — זהו הגיונה של מפא״י.
בתוך האי־סדר הזה מסתדר פינחס ספיר טוב מאד, כי אין שום אפשרות של דרישות
מקצועיות ושל קביעת הסכמי־שכר, שיתקבלו על דעת פועל בבית־חרושת ליציקה ועל
דעתו של קודח נפט גם יחד. יש להם בעיות שונות: על האחד יורד גשם בחורף, ולשני
חם מדי ליד התנור בקייץ. ובכל זאת נקבעים שכרם ותנאי־העבודה שלהם באותו מו״מ•
אין גם אפשרות להביא את כל אלה שההסתדרות קוראת להם פועלי מתכת, לידי מאבק
מקצועי יעיל, כי לחשמלאי בניין כדאי להיאבק בקייץ, כשהקבלן זקוק לו, בעוד המכונאי
דרוש יותר בחורף.
מכיון שפועלי המתכת אינם דורשים את אותו הדבר, באותו הזמן, מאותו האירגון של
המעבידים — אין לצמרת ההסתדרות חשש שמא יקום מקרבם אירגון מתחרה לאיגוד
ולמזכיר הממונה וד,ממושמע.
זהו בדיוק אותו העיקרון הידוע של הפרד ומשול.

יתום עם חמישה אבות

^ ין שו ם שיטה אחידה באיגוד המקצועי של ההסתדרות. אין גם כתובת ברורה ונוהגים
ברורים. אבל חוסר השיטה הוא־הוא שיטתה של צמרת מפא״י.
לכן אין חפיפה בין האגודות המקצועיות האזוריות, לבין האיגודים המקצועיים הארציים.
אותו פועל יכול להיכלל באגודה איזורית של מקצוע אחד ובאיגוד ארצי של מקצוע אחר.
הוא גם יכול להיות חבר בהסתדרות בעלת שם שלישי, בעוד ועד־העובדים שהוא מסונף
אליו יהיה חלק מוועד ארצי בעל שם רביעי. חוץ מזה הוא כפוף גם למועצת־הפועלים של
המקום, ואם זה במיקרה בפתח־תקווה, אז אפילו אם הוא חייט — הוא שייך למרכז החקלאי.
ההסתדרות יכולה להפעיל כרצונה את אחד מחמשת הגופים הללו, או את כולם יחד —
האחד נגד השני, כפי שקרה באיגוד עובדי המדינה.
לעומת הפועל המוצא את עצמו בן לחמישה אכות, יש פועלים רבים יתומים. אין אירגון
לנהגים, למרות שיש להם בעיות משותפות רבות. נהג של מאפיה שייך לאיגוד פועלי
המזון, ואילו נהגיהם הצמודים של מנהלי הוזעד־הפועל שייכים להסתדרות הפקידים. בעוד
בארצות הברית ובאנגליה, למשל, איגודי הנהגים הם החזקים ביותר. גם אלפי פועלי הנקיון
נשארו יתומים, לעומת 210 פועלי ההסרטה, אשר למענם הקימו איגוד מיוחד בוועד־הפועל.

המעגל נסגר

ך -אי־סדר זה, שהונהג על־ידי הצמרת, משתמשת הצמרת כנימוק לאי עריכת בחירות.
״אין רשימת בוחרים״ היא הטענה השגורה. וכי כיצד תהיה רשימת בוחרים, אם אין
חברות אישית באיגוד מקצועי?
הדרך היחידה המאפשרת לדעת מי חבר באיזה איגוד, היא לבקש מלישכת־המס (המוסד
היחידי הפועל כסדרו בהסתדרות) את רשימת העובדים לפי המיפעלים. המיפעלים מסווגים
כמובן לפי תוצרתם, אבל מנהל־החשבונות של בית־חרושת לביסקוויטים ומכונאי של בית-

חרושת לסיגריות מוצאים את עצמם באיגוד המזון. אם החשמלאי הוא גם טכנאי, ואם מנהל־החשבונות
הוא מדופלם, שייכים שניהם להסתדרויות שונות — ,ואז בכלל אין מוצא מן
הסבך. זה בדיוק מה שרוצה אהרון בקר.
פועל המשלם את מיסיו הגבוהים להסתדרות ומבקש הגנה מיקצועית, יכול לפנות לתעד
במקום העבודה שלו. אבל התעד מפוצל לנציגים של פועלים, פקידים, טכנאים, אקדמאים,
מהנדסים. יש גם תעדים נפרדים לעובדים קבועים ולעובדים זמניים. התער יכול לפנות
לוועד הארצי, לאגודה האיזורית, לאיגוד הארצי, למועצת־הפועלים ולעוד כמה גופים. התוצאה
הישירה מעירבוב תחומים זה: אירגון הגג העליון כופה את רצונו.
אירגון הגג העליון, התעדה המרכזת של ההסתדרות, כפופה לפינחס ספיר. המעגל נסגר.

החוצפה הגדולה

ין זהפלא, אם כן, שפועלי החעשיה בישראל מפגרים ברמת־חייהם אחרי שאר
העובדים. כאשר לוי אשכול טוען באוזני פועלי אשדוד כי הם רודפי בצע, הוא נוטל
לדוגמה את סביבתו הקרובה בלבד. המשכורת הממוצעת של פועל ייצור בישראל היא 400
לירות לחודש, בעוד שלפי תקציב ההסתדרות האחרון מסתבר שהמשכורת הממוצעת של
הבוסים היא 1200 לירות.
שיעור הגידול בשכרם של פועלי התעשיה הוא הקטן ביותר במדינה. כאשר הממוצע
מגיע ל־ 400 לירות, פירושו של דבר שרבים מאד מרוויחים אפילו פחות מסכום זה. לאלה
לא עוזר הממוצע הארצי הגבוה 400 .אלף פועלים הרוויחו פחות מ־ 400 לירות לחודש
בתחילת . 1965 שכרם הועלה במעט מאד, וגם כיום מהזיחים מחצית השכירים בישראל, רובם
פועלי ייצור, משכורות עלובות שכאלה.
אשכול ידע זאת בשעה שאמר מה שאמר, כי הוא וספיר דאגו לכך שלפועלי התעשיה
והחקלאות לא יהיה איגוד מקצועי. אשכול יודע גם שהיתה זאת צמרת ההסתדרות, ולא
פועלי אשדוד, שנסעה לכל מיני ועידות מוזרות בחו״ל. עובדי התעשיה הישראלית היו
מיוצגים בשנה האחרונה ב־ 38 מדינות, מג׳אמאיקה עד סינגאפור 150 .פעם נסעו אלה
המטיפים למוסר של עבודה, כדי לפטפט בישיבות בינלאומיות ברחבי העולם.
מכיוון שיש אירגון בין־לאומי למורים, מלבד אירגון בין־לאומי למורים תיכוניים, בנפרד
מהאירגון הבין־לאומי לעובדי הוראה, ומכיוון שלכל מקצוע יש חמישה אירגונים לפחות,
ולכל אירגון כזה יש ועידה כל שנה, מלבד המועצה ומלבד שתי ישיבות של האכסקוטיבה,
יכולים הבוסים של ההסתדרות לבלות ברחבי העולם.
אכל יש צורך במנה גדולה של חוצפה, כדי להעז ולגנות את פועלי אשדוד בין טיסה
לפאריס וטיסה לניו־יורק.
את כל הטענות על חוסר דמוקראטיה בהסתדרות דוחים אנשי מפא״י בטענה שמתקיימות
בכל זאת בחירות להסתדרות כולה, וכי כל המוסדות מורכבים לפי מפתח מפלגתי הנקבע

לפי תוצאות הבחירות.
לטענה זו אין שחר, כי מפא״י נחלה בבחירות האחרונות מפלה נוראה ונותרה במיעוט.
גם במאמץ משותף עם אחדות־ד,עבודה, שנחלצה לעזרת מפא״י, לא הצליחו השתיים לצבור
בהסתדרות אלא 50,8אחוז. ובכל זאת מפא״י שלטת לבדה על כל מועצות-הפועלים, על
כל איגודי העובדים ועל כל החברות ההסתדרותיות.
סתירה נוספת לטענת מפא״י, היא העובדה שאין לכל חברי ההסתדרות ידיעה אודות
מאבקם המקצועי של הפועלים החקלאיים למשל. ואין הם מצביעים בבחירות הכלליות
להסתדרות כפי שהיו מצביעים בבחירות מצומצמות יותר.
904 אלף חברים יש בהסתדרות, אבל רק 600 אלף מהם הם שכירים־עובדים. השאר הם
עצמאיים, סוחרים, קבלני־מישנה, חברי קיבוצים ועקרות־בית. רבים מהם חברים בהסתדרות
מתוך הרגל, מאז היותם פועלים או חברי קיבוץ. כיום אין להם שום עניין במאבק מקצועי.
אין שום הצדקה ש־ 300 אלף אלה יכתיבו לשכירים את מהלך המאבק המקצועי.
אבל שום טענות אינן יכולות להצדיק את חוסר הדמוקראטיה, המציאות יכולה רק להסביר
עובדה זו. מה שהתרחש השבוע בנתניה, ומה שאירע החודש באשדוד משלימים זה את זה.
בנתניה הוכיחה ההסתדרות כי היא זרוע שיטורית הכופה את רצון הממשלה על הפועלים.
בשום משטרה לא תיתכן דמוקראסיה, לכן פוחדת ההסתדרות מבחירות.
באשדוד הוכיחו המפגינים כי הם לא יסבלו זאת, וכי חוסר דמוקראטיה מוביל להתפרעות
ולזריקת אבנים. מפגינים אלה יודעים כי גם הבחירות הכלליות להסתדרות אינן דמוקראטיות.

על בך ועל קופת־חולים, המהווה לחץ על
הפועל ומחייבת אותו להישמע להסתדרות
-בהמשך סידרה זו, כשבוע הבא.

במדינה

עודד שילכסקי גואם כאשקלון
,ייעול כ ף — אבטלה לא!״ ״ביטוח ממלכתי נגד אבטלה!״ ״הקימו ועדי עובדים!״
סיסמאות אלה ך,יו סלק מן;.הקריאות שנישאו בשבת שעברה באשקלון. כ־ 1000 תושבים
התרכזו ברון!נה ׳שבסוף רחוב העצמאוול, כדי לשמוע את דבריהם של נציגי תנועת
העולם הזה — כווז חדש. אפשר היה לראות ביניהם פועלים ממיפעל אילץ המושבת —
אף כי נאמר׳להם, שאם יזוהה אחד מהם באסיפה זו לא יוכל לקבל עבודה במיפעל
כלשהו של משרד ד,בטחון.
הנימה העיקרית של הנואמים —! נעים.גלעדי מאשקלון, עודד פילבסקי ואורי אבנרי —
היתה: על הממשלה להבטיח מראש תעסוקה לפועלים המפוטרים, העברתם הסדירה מענף
אחד למישנהו^ וביטוח ממלכתי נגד אבטלה. שכן לא י ייתכן שהמעמסה הכבדה ביותר של
ייעול המ שק ^יפול על שכמו של הפועל, בצורת ..חוסר־עבודה וחרפת־רעב. לסכנה זו
אחראית בראש ׳וראשונה הממשלה, ואליה יש להפנות את הדרישות. במאבק זד, לא
יוכלו הפועלים,לסמור על ההסתדרות שתנהיגם, ולכן עליהם לגבש הנהגה עצמאית משלהם,
באמצעות ועדי־פעולה׳ ,שתאלץ את ההסתדרות למלא את חובותיה כלפי הפועלים.

(המשך מפסוד )10
פתקה צבאית, לפי חישוב זה, רק תעורר
אנדרלמוסיה ותשרת את האמריקאים.
אם כן — מדוע הוטמן המוקש?
התשובה חלוייה במצב הפנימי בסוריה בכלל,
ובחזית הישראלית בפרס. בעת ההפיכה
האחרונה נשאר מפקד חזית זו, הגנראל
שאער הדרוזי .,נאמן לאמין אל־האפז. הוא
נעצר והודח, אחרי שמרבית כוחותיו הצטרפו
למישטר החדש של הגנראל ג׳דיד.
ייתכן שהמוקש הוטמן בפקודת קצין המתנגד
עדיין לג׳דיד, והמקווה כי התקרית
תתפתח למלחמה שתמוטט את המישטר.
ייתכן גם, כי המוקש הוטמן על־ידי
חולייה של אנשי אל־פתח, בלי אישור המפקד
הצבאי. כי למרות שסוריה היא המדינה
היחידה המאפשרת פעולה חופשית
לאנשי אירגון. זה, לוחצת עליה. מוסקבה
לאחרונה לרסן את פעולותיו. וזאת, כוי
ייהימנע מתקריות־גבול בלתי רצויות. אש
לחץ זה השפיע על הסורים ביחסם לאל־פתח,
לא מן הנימנע כי אנשיו טמנו את המוקש
כדי להפר את נסיון הרגעת הגבול.
אבל כל האפשרויות האלה היו השבוע
עדיין בגדר השערות. רק עובדה אחת
היתד, בטוחה: המוקש ליד אלמגור היה
הזמנה למחול־שדים מסוכן. השאלה היתה:
אם יגיב צר,״ל בכוח — האם ישחק את
מישחקו של מישהו אחר? ואם כן — שלי

מדיניות
ס ״ ג ל חו כמה
הרעיון היה טוב. הרבה יותר מפעולות
קידמות. רבות של משרד־החוץ הישראלי.
כדי לקדם את התקרבות מוסקבה־ירושלים,

רעש הפרסומת הישראלית איים לשבש
תוכניות אלה. מה גם שהסובייטים לא חלמו,
בשלב הנוכחי, אלא על תזוזה קטנה ושקטה
בעניין הישראלי.
השגריר הפולני היה הראשון שהגיב.
הוא הביע באוזני משרד־החוץ את מורת־רוחו
על הפך סומת.
•אחר־כך הגיבו הסובייטים. הם לא ביטלו
את חילופי התזמורות, אבל דחו אותם לחצי
שנה ,״מטעמים טכניים״.
לבסוף בא, השבוע, ביקורו של אבן
בפולין. שר־החוץ הפולני לא קיבל אותו
בנמל־התעופה, והעתונות הפולנית המודרכת
הקדישה לו רק מקום מועט. הביקור אמנם
השיג את מטרתו היסודית — פגישה ריש־מית
בין אבן וראפאצקי — אבל איבד
חלק מן הערך שיכול היה להיות לו.
המסקנה מילה בסלע, שתיקה בתרי.

יחסי חוץ
עו ר בי ם 111־ 1ד
על רפ״י ניתן לומר, תוך תיקון אימרה
שגורה :״אמור לי מי הם הידידים של ידידיך,
ואגיד לך מי אתה.״
ידידו של דויד בן־גוריון, קונראד אדנואר,
טס בחזרה לגרמניה. בנמל־התעופה של קלן
נתקבל על־ידי ידידיו המקורבים ביותר.
ראש מקבלי־פניו: האנס גלובקה, פרשן
חוקי־נירנברג, שעמד ליד השגריר הישראלי
אשר בן־נתן.
באותו יום עצמו חזר ידידו של שמעון
פרס, פראנץ־יוזף שטראום, לנמל־התעופה
של פראנקפורט הסמוכה. הוא לא בא מישראל,
אלא מדרום־אפריקה. פיו היה מלא
תשבוחות לראש הממשלה הפאשיסטי של
הארץ הדרומית, הנדריק פרוורד.

ועדי עובדים המוכנים לפעולה ברוח זו, נתבקשו להתאחד ללא שיקולים מפלגתיים.

חקירת התנהגות המשטרה
כל מי שיכול למסור עדות על מיקרים של
הבאת אזרחים בידי אנשי־משטרה, מתבקש
או לעו״ד אמנון
ג׳ או ד׳ בכנסת, ירושלים.
עדויות אלה דרושות לשם העלאת הנישא
בכנסת.

בבאר-שבע
ביום ד׳ 18 במאי, בשעה 8-30 בערב,
תתקיים באולם בית העם בבאר־שבע אסיפה
עם אורי אבנרי שידבר על

לחם, עכודה ואלות המשטרה
ויענה לשאלות הקהל.

בתל־אביב
חטיבת הסטודנטים מזמינה ווברים ואוהדים
לדיון שיתקיים ביום א׳ 22. ,במאי, ב־8.30
בערב, במשרדי הסולם הזוז (רחוב גליקסון,
,)8על: פעולות הסטודנטים ׳,בהשתתפות
מזכיר הסיעה בכנסת, עו״ד אמנת זכרוני.
חטיבת תל־אביב מזמינה חברים ואוהדים
לדיון על הנישא :

שלום ישראל*ערכ
בהשתתפות עו״ד צבי גילאון
הדיון ייערך ביום ב׳ 23 במאי, ב־8.30
בערב, במשרדי העולם הזה (גליקסון )8
תל־אביב: .ל.

סיור לימודים
על פי הזמנת שר החקלאות מוזמנים פעיל
התנועה המעוניינים בכך לצאת לסיור־לימו
דים בחבל הבשור, בהדרכת הממונים עי
החבל, ובהשתתפות ח״כ אורי אבנרי. הסיוו
יימשך. חצי־יום, היציאה ממשרד החקלאוו
בבאר־שבע, ביום ה׳ 26 במאי בשעו
9.30 בערב.

תורנות חברי המרכז
חברי התנועה ואוהדיה, אשר מעוניינים
לפגוש את חברי מרכז התנועה, או להתקשר
איתם טלפונית, יכולים לעשות זאת. בימים
ב׳• ג׳ ,ד, ה׳ בשבוע, בין השעות 6.30־8.30
בערב, במשרד התנועה, רחוב קרליבך 12
תל־אביב, טלפון •30134

דרושים מתנדבים
לעבודה סוציאלית ועבודה חינוכית בישובי
עולים ובשכונות, המעוניינים להשתתף במיב־צע
נרחב. הם מתבקשים לפנות בכתב (ת.ד.
)136 או טלפונית ( )30134 תל-אב יב, לאר נון
סמדר.

בטאון התנועה י מינוי שנתי לכוח חדש -עשר לירות.
לשלוח, לת.ד ,136 .תל־אביב.

כדאי להתקרב תחילה לפולין. כדי להתקרב
לפולין, כדאי לחזור על ההכרה הישראלית
בגבול המערבי של פולין, המשתרע לאורך
שתי הנהרות אודר ונייפה, שעברו פעם
באמצע השטח הגרמני.
תמורת זד, יקבל שר־החוץ הפולני, אדם
ראפאצקי, את שר־החוץ אבא אבן לביקור.
זה לא יהיה ביקור ממלכתי ורישמי, אלא
יימצא לו תירוץ נאות ובלתי־מחייב. התירוץ:
כינוס שיגרתי של שגרירי ישראל
אירופה. השר הפולני יקבל את במזרח השר הישראלי כאילו לצורך ביקור־נימוסיו.
באותה שעה, בערך, יתקיימו חילופי
תזמורות בין ברית־המועצות וישראל.
בסך הכל: מיבצע יפה, מתון, מדוד, שהיה
צריך לד,תת תזוזה קטנה ורבת־משמעות.
פיטפוט רישמי. זה היה מצליח, לולא
היתד. קיימת בישראל מחלה ממאירה: הפטפטנות
הרישמית.
משרד ממשלתי ישראלי אינו יכול לשתוק.
יש בו דוברים וסוכני יחסי־ציבור, שצריכים
לדאוג כי שם השר שלהם יופיע
פעמים רבות ככל האפשר בעתונים, וכי
יכתרו לו כתרים של גאון. מה גם שהאופוזיציה
טוענת תמיד שהממשלה אינה
עושה דבר.
לכן החלו כל שופרות הפרסומת להרעיש
עולמות. חילופי התזמורות הוגדרו כמהפכה
מדינית, פעולה סובייטית נועזת לשיפור היחסים
עם ישראל. ביקורו של אבן בפולין
הוגדר מראש כמסע־נצחון היסטורי, בו יתקבל
אבן על־ידי עמיתו ריפולני בנמל-
התעופה, ועוד ועוד.
״טעמים טכניים״ .כל זה הרגיז את
הסובייטים והפולנים. כי ברגע זה ׳.עסוקה
בריודהמועצות במיבצע חשוב מאד להחזרת
קרנה במרחב — הן על־ידי חדירה לסוריה,
בה צורפו הקומוניסטים לממשלה, הן על־ידי
ביקורו הגדול של אלכסיי קוסיגין במצריים
(ראה במרחב).

הכריז שטראוס :״ממשלתו של פרוורד
הביאה תועלת רבה מאד לכושים בארצה.״

שערוריות
ט מטו או ש חי תו ת?
משרד התחבורה — המוכר לציבור מפרשת
השוחד של דן ומעיסקת המוניות
בתל־אביב — אחראי גם במישרין למהומות
אשדוד ולפיטורי 100 הפועלים מבית־ד,חרושת
ליילנד.
היה זה משרד התחבורה שעודד את
ליילנד והבטיח לחברה האנגלית הרים וגבעות,
כדי שתאות להקים את המיפעל באשדוד.
אותו משרד הרס ביד אחת את
פעולת היד השניה, על־ידי מתן רשיונות־יבוא
למשאיות.
בארבע השנים בהן פועל ליילנד־אשדוד,
הורכבו במיפעל כ־ 1200 משאיות בנות שמונה
עד 22,5טון. באותה תקופה עצמה
נתן משרד התחבורה רשיונות יבוא לכ־1000
משאיות מסוגים שונים. לפחות 600 מהן
היו מאותו טונאז׳ המיוצר בליילנד. בשנה
האחרונה בלבד הובאו 350 משאיות. סוכני
החברות זולוז וסקאניה־זאביס בלבד הביאו
ארצה 120 מכוניות ב־•1965
משרד התחבורה חילק רשיונות אלה כאשר
באשדוד הלכו והצטברו משאיות ללא־דורש.
הרשיונות ניתנו למשאיות שהובאו
על־ידי עולים חדשים, או שנשלחו כמתנות
מחו״ל. מרבית העולים החדשים ומקבלי המתנות
התגלו כהסוזאה לחברות מכובדות
כמו סולל בונה, שהביאה כמה עשרות
משאיות, קיבוצים שונים, ואפילו מחלקת העבודות
הציבוריות של הממשלה.
רשיון־יבוא מספר , 122 מחודש ינואר האחרון,
למשל, הירשה לקיבוץ חצרים לקבל
במתנה משאית סקאניה־ואביס. רשיון מספר
ה עול ם הז ה 498ו

113 אישר מתנה דומה לקיבוץ גבים. רשיון
מספר — 48 מתנה לקיבוץ אפק. הרשימה
ארוכה, מופיעים בה קיבוצים של כל המפלגות,
משאיות של יצרנים שונים, ושמות
של עולים חדשים.
מי נהנה מהדוד העשיר ז העולים
החדשים הם פרשה בפני עצמה, המעסיקה
מזה כמה חודשים את המדור הכלכלי של
המשטרה. דולרים שחורים, שנמכרו בארץ
על־ידי משרד האוצר, הוברחו לחו״ל ונמסרו
שם לעולים חדשים, שהחזירום ארצה בצורת
משאיות. העולה קיבל כ־ 5000 לירות עבור
חלקו בהברחה, והמשאית עבדה בשביל ישראלי
וותיק.
מיהו הדוד העשיר השולח עשרות משאיות
מאגירוס־דאטס לאבן וסיד, ולזזצץ אמריקה?
מיהו חובב הקיבוצים ששלח להם עשרות
משאיות מאק וסקאניה־ואביסד
האם נהנה מישהו במנגנון הממשלתי, או
היה זה רק טימטום וכניעה לקבוצות־לחץ
ענקיות אלה — ההסתדרות והקיבוצים?
הלחץ על משרד התחבורה מופעל מסיבות
ברורות: המשאיות של ליילנד, בניגוד לאוטובוסים
של חברה זו, נחשבות בעיני
נהגים ישראליים כבלתי־מתאימות לתנאי הארץ.
תא הנהג שלהן מתחמם מדי, טוענים
הנהגים, והמרכב שלהן אינו בנוי לכבישים
הישראלים הגרועים ולדרכי־העפר בהן מרבים
לנסוע בארץ. יחד עם זאת מחיר משאית
ליילנד גבוה יותר ממחיר משאית דומה מתוצרת
חו׳׳ל. כשנזקק סולל בונה ל־20
משאיות לשם ביצוע העבודה בנמל אשדוד,
יכל לחסוך מאה אלף לירות על־ידי שימוש
במשאיות מיובאות. לחץ קטן על משרד התחבורה
מביא, אם כן, רווחים עצומים.
אחד הסיפורים המסתובבים בין הנהגים
דן ב־ 60 משאיות ליילנד, העומדות במיג־רשי־חנייה
של משרד התחבורה כאבן שאין
לה הופכין. המשרד ערב להלוואות שנתן
בנק לאומי לישראל לנהגים עבור רכישת
משאיות אלה. לאחר שימוש קצר במשאיות,
התחרטו הנהגים על העיסקה ולא פרעו את
השטרות. משרד התחבורה לקח מהם את
המשאיות — אל מגרש החניה.
הסכם אינו הסכם. אבל משרד התחבורה
הוא אשר התעקש להקים את ליי־לנד־אשדוד,
למרות המחיר הגבוה ולמרות
חוסר־ההתאמה לתנאי הארץ.
עקשנות זו להקים מיפעל להרכבת מכוניות
בכל מחיר מוסברת — כמו כל ההשקעות
הגרועות של מיליארדים יקרים — במלחמה
נגד החרם הערבי. אחרי שהחברה הצרפתית
רנו נכנעה ללחץ הערבי, אומרת הגירסה
הרשמית, נתפסה ממשלת ישראל לפאניקה.
הנספחים המסחריים בכל בירות העולם יצאו
בהולים למצוא חברה בינלאומית בעלת שם
מפוצץ. קויימו מגעים עם החברות מאן,
מאגירוס־דאטס וליילנד.
תחילה הושג הסכם עם חברת מאן, ואף
הורשה לה להביא הון ארצה בצורת משאיות
140 .משאיות כאלה הגיעו, אך ההסכם
בוטל, ובמקומו נחתם הסכם עם ליימד.
ההסכם הבטיח תנאי מכס נוחים, מונופול
מוחלט, והזמנות גדולות של חברות התחבורה.
חברת ליילנד, אשר לה שמונה מפעלי
הרכבה ברחבי העולם, מפורטוגל עד הודו,
קפצה על המציאה.
היה ברור מלכתחילה, כי לא תהיה כל
אפשרות לייצא משאיות אלה בקנה־מידה
גדול, כי הייצור בפורטוגל ובהודו זול
הרבה יותר וישראל לא תוכל להתחרות
בו. כלומר — בית־החרושת יהיה תלוי כולו
בצריכה המקומית. למרות תנאי ברור זה,
נתן השבוע משרד התחבורה רשיון־יבוא ל־
20 אוטובוסים קטנים.
רשיון קודם לייבוא כזה ניתן לפני שלושה
חודשים, תחת לחץ של אגד ומשרד התיירות.
אז אושר יבוא של שבעה אוטובוסים
קטנים לתיור, בתנאי שאגד תורס יתחייב
לקנות את שאר האוטובוסים הדרושים לו
אצל ליילנד, שהחלה בפיתוח סוג זה של
מכוניות. הרשיון החדש ליבוא 20 אוטובוסים
כאלה הוא מכת מוות לענף־ייצור זה
בליילנד.
דבר זה הוא שערורייה בפני עצמה: שכן
הוא תוצאה של הפרה גסה של הסכם מצד
משרד ממשלתי.
אך השערוריה כפולה ומכופלת: כי שוב
הסתבר, שהממשלה עודדה מטעמי־יוקרה
הקמתו של מיפעל־ענק, אשר תוצרתו אינה
מבוקשת בשוק המקומי.

שילומים
אם מדינת ישראל קיימת בצורה הדומה
למדינה מתקדמת הרי זה הודות להסכם ה־ה
עול ס הז ה 1498

שילומים, שחתמה עם הריפובליקה הפיר־ראלית
של גרמניה המערבית. יתכן שישנם
ישראלים המפקפקים בעובדה זו, אבל הממשלה
המערב־גרמנית בטוחה בכך.
איך רואים הגרמנים את הסכם השילומים?
בחוברת שהוצאה לא מכבר על־ידי משרד
הכלכלה הגרמני (מחבר: יואכים אבלינג)
והמנתחת את תוצאות הסכם השילומים בין
שתי המדינות מתוארת ישראל כמדינה המתקיימת
מתמיכה גרמנית. בין התיאורים:
״התייר שיש לו די זמן כדי להינות
מטיול לארץ הקודש יטיב אם ישתמש בנסיעתו
מניו־יורק, ממרסל או מגינואה ב־אניד,
ולא במטוס. כך יוכל לנוח, להתכונן
לביקורו בישראל. כבר בעלותו לאניה יבחין
שהיא תוצאה אחת של הסכם השילומים.
אור ירוק מגרמניה. בנמל חיפה
אליו הוא מגיע, הוא עולה לרכבת נוחה.
משלוח נוסף של הריפובליקה הפדראלית. ב־תל־אביב
הוא יסע קרוב לודאי במונית מתחנת
הרכבת למלונו. בדרך תעצר המונית
לא פעם על־ידי אורות אדומים של רמזורים,
תסע כשנהגה יראה בהם אור ירוק.
הרמזורים, כולם תוצרת גרמניה.
המטבעות אותן יתקע לידי הנהג בסיום
הנסיעה הוטבעו בגרמניה, ואפילו המעלית
איתר, יעלה לחדרו במלון תישא ברוב המקרים
סמל של חברה גרמנית. הסדינים המכסים
את מיטתו נארגו במטוויות גרמניות.״
אחרי התאור המלבב הנ״ל מביאים הגרמנים
עובדות יבשות יותר, חזקות לא פחות.
אחד השטחים בהם ניכרת השפעה גרמנית
חזקה הוא השטח הימי. חלק הארי של
האניות המפליגות תחת דגל ישראלי נבנו
במספנות גרמניות או תמורת מארקים גרמניים.

זה של אניות, המורכב מאניות נוסעים,
משא וממיכליות, איפשר לישראל, שרק
גבולה הימי פתוח, לקשור קשרים עם
מדינות אפריקה. על־ידי כך שהיא משתמשת
במידה כה גדולה באניות הנושאות את
דיגלה חוסכת ישראל מטבע זר. לולא ה־תמיכה
הגרמנית, והצי שנבנה הודות לה,
לא היתד, ישראל מסוגלת לספק לתעשיתה
את חמרי הגלם הדרושים לה במהירות הדרושה.״
סך־הכל
של כספי שילומים, שהושקעו באוניות
585 :מיליון מארקים גרמניים (שהם
438.75 מיליון ל״י).

י סר* רז

.כ1/7גו־ז־ רביאסרוני
כ7צניג:
בחסותו האדיבה של

מר קלמן צהצאי
מיופה כח הונגריה.

בישראל

ל ה ! 7ו ו
הפו 1י ק * 1ר

המסלסל!

ה הונגרי ת

הצעירה,עם התזמורת הצוענית

1ייקו־ 8841) 0

רקדנים זמרים מנגנים
הצגות
ככורח היכל התרבות
היכל התרבות
היכל התרבות
היכל, התרבות ארמון בניני האומה

תל־אביב — יום ב6.6 ,
ונל־אביב — יום ג׳ 7.6
תל־אביב — יום ב׳ 13.6
תל־אביב — יום ג׳ 14.6
חיפה — יום ה׳ 9.6
ירושלים — מוצ״ש 11.6

8.30
8.30
9.30
8.30
9.15
9.30

החלה מכירת הכרטיסים

ממקום למקום כצינורות גרמנים.

לא רק אניות יש לנו הודות לגרמנים. גם
נמל. ההרחבה של נמל חיפה היתד, הודות
לשילומים. אבל זה שום דבר לעומת מה
שנעשה בכסף גרמני באשדוד. קודם כל בנו
שם נמל. חוץ ממנו יש באשדוד גם תחנת
כוח שנבנתה עם עזרה גרמנית. תחנת כוח
זו מספקת חשמל לא רק לנמל של אשדוד
ולמבוטלים של העיר, אלא מתלהבים כותבי
הסקר הגרמניים :״היא מביאה חשמל לכל
איזורי הפיתוח החדשים הקרובים לאשדוד.
ללא תחנת כוח זו לא היה אפשרי כלל
פיתוחו וישובו של הנגב.״
המצרך היקר ביותר במדינה הם המיים.
אלה מגיעים ממקום למקום בצינורות. גרמניים,
כמובן.
הטית מי־הירקון התאפשרה רק על־ידי
כך, שהביאו לישראל צינורות גרמניים, במקוף,
הטוב הביאו לישראל מגרמניה פחים
אותם גלגלו בארץ לצינורות.
המים הגיעו הודות לגרמנים, אחרי שהיו
מים יכלו לבנות את קרית־גת ואת כל
איזור לכיש הפורח. מכאן ברור שהורות
לגרמנים והסכם השילומים יש לנו את קרית־גת
ואת חבל לכיש.
באותו איזור יש עוד כמה פרטים, שגם
הם כאן הודות לשילומים. בית החרושת ל׳
סוכר של קרית־גת למשל. או תחנת הקמח
או בית־חרושת לטכסטיל. אלה לא רק מיצי
רים מוצרים החשובים לתעשיה הישראלית,
אלא יש בהם גם מקומות עבודה למאות
פועלים.
אם יש אבטלה זה כנראה מכיוזן שריגי״
מנים לא מספקים יותר מקומות עבודה
חדשים.
מפעל חשוב אחר, עליו מדווח משרד הכל־כלה
המערב־גרמני: מפעלי הנחושת של תמנע,
זו נמצאת כידוע במרחק של 15 קילו־מטרים
מאילת והמפעלים נוסדו כמובן ב־עזרת
השילומים. מפעלי תמנע מיצרים לא
רק נחושת. הם הביאו חיים חדשים לאילת
עצמה, ההופכת למרכז תיר1ת. מי היה בא
לאילת אם לא היו הגרמנים עוזרים לייסוד
מפעלי הנחושת בתמנע?
קשרים הודות למי? ליד נתניה ישנו
בית־ספר מקצועי. לומדים בו לא רק
ישראלים, אלא גם סטודנטים מארצות זרות,
(חמשו בעמוד .)19

חקצוו 1

*1 1 1 1 1 1 1 1

תוך זמן קצר,
בהדרכה מקצועית מעולה!

בקר*אחה״צ*ערב
פתיחתה קו ר ס:

קם־יום בין השעות 1-9בצהרים, ך בערב
בימים א, ג ,ה. הסלון פתוח עד 9-30 בלילה.

1>1 0 1 ״ 1 , 1 0 1נ 1ד ! ג 1וד) 11ל 2 2 6 0 6 6 .

פונדק ה ע מק

רמת־־גן, ביאליק 47

כשרים כשר מאכלי ומשקאות קלים טרי יוס״יום

שרות -אדיב ומהיר
־מחירים עממיים

רדה לביא החכרה במשפט גירושין סנסציו1
תף שלה ושל ג־ון, זכתה שוב דליה בתפקיד
הראשי.
פגי סאליבן האשימה את בעלה בניאוף.
מכיוון שבמשפט גירושין אנגלי יש להביא
גם את הצד השלישי כעד, הופיעה דליה
לביא בפני בית־המשפט, בתור הנואפת. היא
הודתה שחיתה חיים משותפים עם בעלה
של המאשימה. בעלה של המאשימה קיבל
בגלל עדות זו את הגט, ודליה קיבלה את
ג׳ון, באופן בלעדי.
ג׳ון סאליבן, הבמאי והמפיק הבריטי
בן הארבעים ושתיים, היה נשוי לאשתו במשך
אחת־עשרה שנה, והוליד לה באושר
שלושה ילדים. את דליה הוא הכיר בקאמ־בודיה
לפני שנתיים, כשהיא מילאה שם תפקיד
ראשי בסרט לורד ג׳ים, והוא ביים את
תמונות הרקע וסצינות הקרב שהופיעו באותו
סרט.
היחסים ביניהם התחילו בזמן ההסרטה,
ונמשכו מאז בלי הפסק. אפילו לישראל
הביאה דליה את ג׳ון, לכבוד המשפט שניהל
נגדה רפי נוטבאום, בו האשים אותה בהפרת
חוזה.
ג׳ון, הידיד הנאמן, הגיע יחד איתר .,היא
הציגה אותו בתור ארוסה לכל מי שהצליח

6016000 סח...

16$חגח

המאהב בישראל

031(113 13¥1
־111171 *011658

1 8 1 1 .4 1 X 1

0*11113 ),*71, 23, 17*8
־0 3 1 0 6 0 *8 11160 ) 1101

• ״ 17011130 10 6 7 0 3 7 ( 7 68

* ־)1 (111011211 ( 8111 00
מטיילת דליה, לאחר שהגיעה לשם בחברת ארוסה, כדי להימלט
.־ 0 )111061ז ס01111 0 ( 171 8
מסקרנים. עכשיו יש לה סוף־סוף ארוס אמיתי, שאינו נשוי
41158

010

לשוס אישה, שמאורס לה כשהיא אינה נשואה לשוס בעל. איזה מקרה נדיר ונפלא!
*0 100( 11023
ח ) 6ס 116( 0
)113) 5116 113)1 00101111)160
״הייתי פעס צעירה ותמימה,״ סיפרה דליה ,״ושמעתי על חיי־המשפחה של כוכבי־הקולנוע
30111)677 171)11 !170011667
המפורסמים, ואמרתי לעצמי שאצלי זה לא יקרה. לצערי נוכחתי שקשה לבצע החלטה כזו.״
!417. 30110 80111730 3 ) 3
3 0 0 7 6 8 5 10 01161563.
) 4175. 1*6287 801117*0, 0
וג׳ון סאלי־

141085)00 )1111, 1 41025)00־ ,11311165 רק
• בן בלונדון ריקה. אין שם איש• לא

( 8 7 3 0 1738
עיתונאים בריטיים טילפנו לשם בלי הרף,
) 3 0 6 6 7 6 6 0181 )1663056 0
)116 100 1 )6 7 7
אלא גם ישראלים סקרניים, שרצו לדעת מה

בגרמניה

ירתם של דדיה לביא

מצב הגירושין והנשואין שלהם, צילצלו ו־צילצלו
לשם — אך איש לא ענה ל-
צילצולם.
לאחר חקירה מדוקדקת התברר שהשניים
לקחו את הגם שקיבלו מאשתו של סאליבן,
ונסעו איתו לחוג את המאורע בגרמניה המערבית.
אשתו של ג׳ון, פגי סאליבן (,)38
נשארה לבדה בלונדון, יחד עם ידידיה השונים.
הדירה
היפה שלהם, הנמצאת ברובע צ׳ל-
סי ושהושברה להם על ידי אחד מידידיהם,
נסיך ערבי מכוויית, הוחלפה בדירה אחרת
— חדשה.
הדירה החדשה היא עוד יותר מפוארת,
ונמצאת ברובע עוד יותר מפואר. הם יגורו
בה, ויתחתנו בה, ואולי גם יולידו שלושה
ילדים בתוכה, כפי שחולמת דליה.

90) 0 600)06.

כתפיים יפות מאחורי עיתון
הראשון ששיחק

שהבחין ביופיה כילדה
קטנה היה קירק דוגלאס,
כמאהבה, בשבועיים בעיר זרה.

ך* שינוי הדראסטי הזה במצבן של
( )שתי הדירות הללו, קרד. ביום הרביעי,
עם תום משפט הגירושין של הבמאי ג׳ון
סאליבן ואשתו. גם כאן, כמו בסרט המשו
אין
הכחשה
בכן

לאהובה

להתגרש

מאשתו (למטה),

עם דליה. כב
יונים. כאן גי

להציץ בו, אבל איש כמעט לזן הצליח לעשות
זאת, משום שהארוס החביא בחריצות,
במשך כל זמן שהותו בארץ, את הכתפיים
היפות שלו מאחורי עיתונים, ואת השיער
השאטני שלו מתזזת לכפות ידיו. הוא פחד
ביחוד מצלמים.
אחר־כך חזר הזוג לאנגליה, המשיך לספק
לארץ ידיעות עליזות על חיי העושר והאושר
המתנהלים ביניהם.

ארוסי איננו ג׳יגולו!
היי הנישואין שלה התחילה

דליה בצורה צנועה ושלווה. היא נישאה
לאיש עסקים צרפתי והלכה אחריו לביתו
שבצרפת. אחר־כך היא לא התגרשה ממנו,
אבל ניהלה כל מיני רומנים עם כל מיני
בחורים צעירים ויפים.
אחר כך היא נשארה נשואה לבעלה, אבל
גם התארסה לנער שעשועים איטלקי בשם
ז׳אן־פרנקו. אחר כך היא ניתקה את אירוסיה
עם ז׳אן־פרנקו, ומצאה עצמה לפתע
נשיאה רק לבעלה.
אחר כך אמרו שהיא מנהלת רומן מעניין
עם שחקן גרמני צעיר בשם תומס פריש.
דליה הכחישה. היא אמרה שזה רק עניין
של פירסומת, שהבחור הזה הוא בכלל
צעיר מדי, רק בן שמונה־עשרה. אחר כך
סיפרו משום מה על עוד כל מיני צעירים,
וכולם בערך בני שמונה־עשרה, וניראה היה
שהיא דוזקא לא שונאת אותם כשהם בגיל
הזה.
אבל אז החלה להסריט את נורד ג׳ים,
ושוב השתנה המצב המשפחתי: ג׳ון סאלי־בן,
בעלה של פגי סאליבן, התארס עם
דליה לביא, שהיא אשתו החוקית בהחלט של
ז׳אק ז׳ראר.
באותו זמן סיכמה גם דליה את מצב היי
הנשואין והאירוסין שלה :״שמעתי שאומרים
כי ארוסי הקודם, ז׳אן פרנקו, הוא ג׳יגולו.
אני לא יודעת על זה. אולי הוא נעשה כזה
לאחר שנפרדנו. אבל העיתונים תמיד מגזימים.
אי־אפשר לדעת.״
סוף־סוף זה שהיא העניקה לו, בין שאר
המתנו גולו.

דליה

:מאהבת שגרמה דניווק משפחה בת 3ידו,
נשואה באופן חוקי לז׳ראר, בעלי. קיבלתי
ממנו אומנם גט צרפתי, אבל עדיין אין לי
ממנו גט יהודי. מצד שני, גם ג׳ון לא יכול
להינשא. הוא אומ:ם נפרד מאשתו, אבל לפי
הוקי אנגליה הוא חייב לחכות כמה חודשים
לפני שיתחתן שנית.״

המלך וה מזכה ש? חקיזגזע
^ להשמועות כאילו ג׳ון נפרד מ־אשתו
בגללה, היא הגיבה בזעם :״זה
לא נכון,״היא אמרה ,״זה אבסורד. הוא
נפרד מאשתו עוד לפני התחלת ההסרטה

של לורד גיס. עוד לפני שהכיר אותי בכלל.״

למרות שג׳ון היה נשוי, התנהגו השניים כצמד
ן עומד ליד דליה בפתחו של אולם בית־המשפט בו
ליווה את דליה בגזירות לכל ישיבות בית־הדין.
״ גם מכונית־ספורט מהודרת, זה בכלל לא נקרא ג׳י־עסוקה
כל הזמן בארוסי הנוכחי, ג׳ון סאליבן,״ סיפרה
גאוזה ,״אנחנו עומדים להינשא, אבל לעת עתה אני עדיין

ביום הרביעי האחרון, לאחר שהודתה בבגידה,
היא גם סיפרה סיפורים לוהטים על
החתן שלה :״סוף סוף, לאחר חיפושים
רבים, מצאתי את גבר חלומותי,״ היא אמרה
,״הוא גבר יוצא מן הכלל. הוא מין
תרכובת של צבר ואירלנדי. אבל לא צבר
כמו הצברים שלנו. לא נער שעשועים המסתובב
בדיזנגוף, אלא צבר אמיתי, מין טיפוס
של קיבוצניק וגבר אירופאי מהודר.

כך היא נואחח

כשפגש אותה ג׳ון לראשונה, בקאמבודיה. מה פלא
שהשתגע אחריה ממבט ראשון? בכדי להיראות כך היא
עברה ניתוח־יופי מסובן ביותר, המבליט, אם הוא מצליח, את הלסתות. מחירו 10,000 :דולר.

ונו האחווו

של דליה הוא המשתיקים (ראה קולנוע) ,סרגו של סוכנים חשאיים שהם
התגלמותו של האדם העליון, לצידו של דין מרטין. הסוכנת הנוראית
זה היא דליה, מצו״דת נוסף למחשופים הגדולים, גס בחגורת־עור המכילה בין השאר אקדח וסכין.

זוהי התרכובת האידיאלית, תרכובת של איכר
ואינטלקטואל.״
הגבר המעורב שלה לא רק יעשה אותה
מאושרת בהיים, הוא יעזור לד. גם להתקדם
בקאריירה הקולנועית שלה. אם הבעל הראשון
שלה הכיר לד את הקולנוע הצרפתי,
הרי הבעל השני שלה יכיר לה את הקולנוע
העולמי.
על הבעל הראשון היא אמרה :״זאיקי
הכניס אותי לחברת אנשי הקולנוע הצרפתי
והשיג עבורי את הקשרים הראשונים לקולנוע.
הייתי אז עוד צעירה דתמימה, שמעתי
וקראתי על חיי המשפחה של כוכבי־קולנוע

ואמרתי לעצמי שאצלי זה לא יקרה. לצערי
נוכחתי שזו היתד. החלטה שקשה לבצע
אותה.״
עכשיו היא ההליטה את כל זד. עוד פעם.
והפעם היא חושבת שזה גם יהיר יותר קל
לביצוע. כי אז, בפעם הראשונה, בעלה
הכיר לה רק במאים צרפתיים בינוניים, ואנשי
קולנוע ממוצעים, אך עכשיו, הבעל החדש
מכיר לה כבר את הפיסגה של עולם
הסרטים. הוא קושר לד, קשרים אפילו עם
המלך והמלכה של הקולנוע, עם אליזבט
טיילור וריצ׳ארד ברטון, ומה יכול להיות
יותר טוב ומאושר מזה?

אנשים
שלו שמסתבקר צו ף

תאריכי יציאה 2.8 , 25.7 , 19.7 , 5.7
פרט ים והרשמה :

ד א ־ לויך בע״נז
הל־אניב, רח׳ הס ,1טל 58310 ,59367 .

ובכל משרדי הנסיעות

ר1ד־1

3 1ר -אי מ פ
הי ל מן

מיד עם שובו למולדתו, מיהר הקאנצלר־לשעבר
קונראד ׳אדנאואר לספר, כיצד
הגן בישראל על הכבוד הגרמני ואיך, עם
תום ביקורו, ביקש ראש־ממשלת ישראל לוי
אשכול להפיג את כעסו. כיצד הבחין
אשכול בכעסו של אדנאואר? זאת ידעו רק
מתי־מעט מבין המשתתפים בארוחת־הערב
שנערכה לכבוד האורח הגרמני כמלון המלן
דויד בירושלים. אשכול נשא באותה הזדמנות
נאום, השמיע בו כמה משפטים שהרתיחו
את הישיש הגרמני. זה רטן לעבר
שכניו ופלט :״זה ראש־ממשלה זה?״ •
דבריו החריפים של אשכול באותה ארוחה
הזכירו לד״ר נחום גולדמן סיפור מבית־אבא.
סיפר נשיא ההסתדרות הציונית: יהודי
בא להשתקע בעיירה קטנה. בשבת הראשונה
הוא הלך לבית־הכנסת של הקהילה, ועוד
לפני שבחר מקום לשבת בו ניגש אל הרב,
אל הגבאי ואל החזן והנחית להם מכות
בפרצופם. שאלו אותו המתפללים הנדהמים:
אתה הרי לא מכיר אותם, למה אם כן
היכית אותם, מבלי שיהיה לך משהו נגדם?׳
השיב היהודי, :כדי שלא יחשבו שאני חנפן!׳
• טכס הענקת פרס בטחון ישראל, שנערך
השבוע בגן משרד־הבטחון בתל־אביב, היה
קצר מכל הטכסים הדומים שנערכו בשנים
שעברו. לישכת שר־הבטחון, שאירגנה את
הטכס, דאגה לכך מראש, בכדי שלא תינתן
לחתן הפרס, הפרופסור ארנסט דויד
ברגמן /אפשרות להאריך בדברים. החשש
היה, שברגמן, שטרק לאחרונה את הדלת ב־משרד־הבנזזזון,
והתפטר מכל כהונותיו, ינצל
את ההזדמנות לגמור את החשבונות עם אלה
שהיו ממונים עליו לאחרונה • .כשנודע
כי רפ״י הקימה ממשלת צללים, הציע ה־שחקן־זמר
אריק לכיא להעמיד בראש
הממשלה הזו את אמן הצלליות אלמוזלינו.
• ח״ב רפ״י יוסח אלמוגי היה באמצע
נאומו, כשאחד מחברי סיעתו תבע ממנו לגנות
את את״א. אלמוגי לא הבין תחילה למד,
הכוזנה — אם לתנועת תומכי־אשכול או
לבית־החרושת אתא. על כן אמר :״יש שני
סוגים של אתא!״ קרא לו אחד מחברי הכנסת,
שזכר את חלקו של אלמוגי בדיכוי
שביתת פועלי אתא לפני שנים, כשהיה עדיין
מראשי מפא״י בחיפה :״מי כמוך יודע זאת!״
• בוזעדת־הכלבלר, הציע אחד החברים להבדיל,
לגבי עונשי־תחבורה, בין נהגים הנדה־

הילמן סופר אימפ — סופר שדון לצעירים
ברוחם. המכונית הקלה והיפהפיה של ביח״ר
״הילמף׳ ,תכונותיה: מהירות, כושר תמרון
רב, חלון אחורי נפתח 10 כוחות סוס4 ,
צילינדרים. שרות מעולה ברחבי הארץ. מלאי
חלקים גדול. המחיר — 13,950ל״י בלבד.

ב ני ו מו צ ה 111־ 1 0ב 11״ נו
ר רזי ב רי ב׳ ל

2 4ט ל.

3 3 241

נים, בלט מכתבו למזכיר הכללי של הפועל
יו ס ף?{׳נכר. ביג׳י הביע את שימחתו
על הצלחת כינוס הפועל, הביע יחד עם זאת
את תקזזתו, שהפועל .,יצליח לאמן קבוצה־נבחרת
אשר תנצח בהזדמנות הנבחרת הסובייטית
במוסקבה, ותהיה לברכה ליהדות
ברית־המועצות.״ עתה מנסה עינבר לברר,
אם התכזזן בן־גוריון לענף ספורט• מסויים,
או שהשאיר את חופש הבחירה בידי עסקני
הפועל • .חשוב לכל הצלמים בישראל: יש
לדאוג מהיום והלאה להצלחתה של מרים
אשכול בצילומי העיתונות. במיוחד חייבים
להקפיד על כך אותם צלמים — מקצועיים
וחובבים — המתכוננים לגשת לתחרות ה־

עקרת־בית שיף
— בכביסה ובגיהוץ
צילום המתארגנת עתה מסעם לישכת
העתונות הממשלתית, אגודת העתונאים ואגודת
צלמי העתונות. הסיבה: בחבר השופטים,
המורכב מעתונאים וצלמי? ,מכהנת גם
רעיית ראש־ד,ממשלה, וקולה, חזקא עלול
להכריע • .יום לאחר ח תו נ תי המפוארת,
ניכנסה כבר אלה שיף לבית שפירא לחיי
שיגרה רגילים, האופייניים לעקרות־בית וותיקות.
מכרים נדהמו לגלות את אלה, שהיתר,
ידועה בשובבותה, כשהיא כובסת את בגדיה
ומגהצת אותם בעצמה • .ישראלית אחרת
שהפכה לעקרת־בית, היא הרקדנית־כוכבנית
כרמלה גולדברג, שהתפרסמה לפני שנים
כבעלת רגליים יפות בנוסח סילבנה מנגנו
בהאורז הסר. עתה היא עוזרת לבעלה להפיץ
ציוד למירפסות, אך לא מחמיצה שום הזדמנות
להצטלם בבגדיה המהודרים, תוך הפגנת
הרגליים • .המשורר הירושלמי דן עומר,
הבולט בהופעתו הביטגיקית — הולך במכנסי
ג׳ינם ומגדל רעמת פרא — הוציא השבוע
ספר שירים חדש, הנקרא אלוהים
בג׳ינס. כדי שלא יהיה קשה לגלות את
זהותו של אלוהים, הוסיף עומר באחד משיריו
תיאור מפורט :״ האל ...לבש מכנסי
ג׳ינם כחולים ודהויים שנתיים ימים לא
ניגש האל לספר ...ושכב בהתאם לכל
גמרותיו בכל אפשרויותיו עם כל הזנזו־נות

ב סו? ה ש בו ע

• מזכיר המדינה הגרמני, רודף
הר שמה לכתות בוקר וערב
המכינות

לבחינות בגוונו ומוקדמות במגמות הומניסטית וריאלית
לימור סזגבר בסקצועוח ם תם תינן ה ואנגלית

קורסים ל אנגלי ת
ץ סחפי סוז סזיו !)190 יו>11 דו 0 3

פרסים והושמה 9-1 ,יפוה־צ /־יאחה־*

עקרת־בית גולדברג
עזרה לבעל —
גיס ברכב לצורך פרנסתם, לבין כאלה הנוסעים
רק להנאתם. העיר על בך ח״ב רפ״י
עמוס דגגי :״אחרי העלאת מחיר הבנזין
והמיסים על מכוניות, מי עוד נהנה מנסיעה
במכוניתו כשנפגשו השבוע עובדי
מיפעל אילין תעשיות מאשקלון עם מעבידם,
אפרים איליך, הזכירו לו את הבטחתו
הישנה, לבנות בית בעירם ולבוא לגור בו.
הם שאלו אותו האם שינה את תוכניותיו
בינתיים. ענה אילין :״לא שיניתי, אך אתם
חושבים שהשתגעתי לעבור עתה לאשקלון,
כדי שאהיה בה מחוסר עבודה בין
עשרות המכתבים שמריץ דויד כן־גוריון
מדי שבוע לחברים, ליריבים ולמערכות עתו־

לאר :״חוזה טוב הוא חוזה ששני הצדדים
אינם מרוצים ממנו.״

• -שר הסעד, הד״ר יוסח בורג,

על החילוניים :״אנשים אלה נוהגים כמו
בנות יענה — הם טומנים ראשם בחול,
במקום להפנות אותו אל הקודש.״
• העתונאית סילכי קשת, על
סיום ביקורו של אדנאואר :״ואשכול עשה
מחוזה ובא להיפרד ממנו בלוד — הוא
התחפש לאבא אבן.״

• מנהיג רפ״י דויד כן־יגוריון,

ערב כינוס ועידת מפלגתו :״הייתי כבר
בהרבה ועידות בחיי, אך לא ראיתי ועידה
שתביא גאולה לעולם.״
• משהצחי, לשעבר ראש עיריית
טבריה :״ההנהלה הנוכחית של העיריה בטבריה
סובלת מוזת־מוסר, מתיאבון מופרז
ומקפריזד, אישית — זו ברית טמאה, אשר
מצווה לנפצה.״
ה עול ם הז ה 1498

במדינה
(המשך מעמוד ) 15
בעיקר מאסיה ומאפריקה. בכסף של מי
נבנה בית־הספר? הודות למי יש לישראל
קשרים טובים עם ארצות אסיה ואפריקה?
״אם בוחנים את תוצאות הסבם השילומים׳״
כותב בסיכום משרד הכלכלה הגרמני,
״לאור סעיף 2של הסכם השילומים מה־
10.9.1952 בין מערב־גרמניה לישראל, סעיף,
שאמר שמטרת ההסכם היא לסייע על־ידי
סחורות וכספים לישראל בהרחבת התישבותה
ותמיכה באפשרויות קיבוץ הגלויות של
העם היהודי, הרי נראה, כי הסכם השילומים
נוצל במידה המאכסימאלית.״
איפה היתד ישראל בלי השילומים? בלי
היטלר?

רו ח

כמ שב

רעננהביוםקיץ לו ה׳

נירפ 1רטז?ו 0קץ/ו£עו
סיגרית המנ 17ו ל עם פילטר הפלאים של

אירועים
השםהס ^ ח־ ד
פעם בשנד״ ב־ 14 לאפריל, יוצא מנהל־משק
המעליות במיגדל שלום בתל־אביב
מאלמוניותו-,יועורך בביתו קבלת־פנים צנועה
לסגל הדיפלומטי בישראל.
לא כל הדיפלומטים באים לקבלת־הפנים,
אך אלה שנענים להזמנות המארח, קרלום
נוגירס סאומל, מרימים כוסית לחייו, טופחים
לו בנימוס על כתפו ומאחלים לו
שיזכה בקרוב לחזור למולדתו. כי סאומל
( )63 הוא נציגה של הרפובליקה הספרדית
בישראל — אותה רפובליקה שהובסה בקרב
עם הצבא הפאשיסטי של הגנרל פראנקו,
במלחמת האזרחים של 9־.1936
הזמנה מקושקשת. השנה, עט התקרב
ה־ 14 באפריל — יום הולדתה ה־ 35 של הרפובליקה
ז״ל — שוב התכונן סאומל ל־קבלת־הפנים
השיגרתית. אך הפעם חיכתה
לו הפתעה משמחת. התאחדות הסטודנטים
בישראל החליטה לקחת את העניין לידיה,
לציין אותו בערב מיוחד, באחד מאולמות
האוניברסיטה של תל־אביב.
כל אירגוני הסטודנטים וחוגי הצעירים
מכל. המפלגות נענו ליוזמה. נקבע אף
תאריך — ה־ 28 לאפריל — ונשלחו הזמנות.
עד שהתעורר נציג מפ״ם, ומחה על כך
שבהזמנות הופיעה שמה של תנועת העולם
הזה כוד* ^דש, יחד עם שמות כל המפלגות
האהבות.
הסטודנטים המארגנים, שלא רצו לפוצץ
את העניין. ברגע האחרון, מחקו בטוש
שחור את שט התנועה שכה הפחיד את
נציג מפ״ם. ן,נציג הספרדי, שראה את 71־
הזמנה המקושקשת, לא הסתיר את אי־שבי־עות
רצונו. ואז כונסה נשיאות התאחדות 71
סטודנטים והחליטה להדפיס הזמנות חדשות.
מבלי לציין על גבן שמות מפלגות ותנועות.
בינתיים חלף הזמן והיה הכרח לדחות
את קבלת הפנים בשבועיים. ההזמנות ״הנקיות״
הודפסו מחדש, עם תאריך חדש,
ורק השבוע, באיחור של חודש, התכנסי
הדיפלומטים והסטודנטים, כדי להביע או.
הזדהותם עם לוחמי החופש הספרדיים, השואפים
למגר את המישטר הפרנקיסם־
בארצם.
כי בישראל, הדרך להבעת סולידאריות
עם לוחמי־חופש מחוץ, רצופה נסיונות
לדכא לוחמי־חופש מבית.

ה טו ב ב עו ל ם
100 אמנים • 22 נגני תזמורת •
אלופים בין לאומיים • אלפי תלבושות
נהדרות בשלל צבעים • מופע מרהיב להחמיצו שאסור
ומרשים

בכורה באיצטדיון יד־אליהו, ת״א, ביום ה׳2.6.66 ,
מדי ערב ב־ ,8.30 בימי ד׳ ומוצ״ש ב־ 6.45 וב־9.30
מכירת כרטיסים החלה במשרד, אוניוך, רח׳ דיזנגוף ,118ת״א, טל ,248518 .וביתר
משרדי הכרטיסים בארץ. ביקורים מאורגנים :״אוניוך, דיזנגוף ,118 טל• ,248518 תל־אביב.

המשק
ללא קדן אוד
אחד־עשר חברי הוועד־הפועל של יהלומני
ישראל התכנסו השבוע לישיבה מיוחדת. על
סדר־היום היה סעיף אהד :״אפשרויות
קליטתם של פועלים ערביים בתעשיית היהלומים.״
הרעיון
לכנס את היהלומנים לדון בשאלה,
צץ בראשו -של אדם הרחוק מסודות
המקצוע. היה זה שמואל:־ מלידאנו, יועץ
ראש־הממשלה לעניינים ערביים. אותו העסיקה
בראש ובראשונה בעייתם של אלפי
הפועלים הערביים, הנזרקים לרחוב כקורבנות
האבטלה המתפשטת. אך לפנייתו אל
היהלומנים דווקא היתה סיבה מיוחדת.
היה בידו העתק תזכיר שהגיש אחד מגדולי
היהלומנים בארץ אל ועדת הכלכלה של הכנסת,
ובו הצעה להעסקת פועלים ערבים,
כדי להתגבר על המחסור בידיים עובדות
ומקצועיות הפוקד לאחרונה את ענף היהלומים.
תעשיה
מתחרה. טולידאנו לא הטיל
כלל ספק ברצינות ההצעה שפורטה בתזכיר,
שכן החתום עליה, דויד -ארנפלד,
(המשך בעמוד )30
ה עול ם הזה 1498

המנוי
קיבלת
ח ש בונ ן,

נא פרע
אותו בהקדם

לאסםמחזיקי מפתחות
מכל הביג־ם — אצל דודיק
רד! ,ד!לל הזקן ,8ת״ א (מאחורי קולנוע אלנבי).

.העולםהזהי, שבועוןהחדשותהישראלי
המערכת והמנדלה: תל־אביב, רח׳ קרליבך ,12 טלפון 5־.30134
ת. ד • 136 .מען מברקי: עולמפרס • דפוס משה שהם בע״מ,
תל־אביב, רח׳ פין • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע״מ• .
העורך הראשי: אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע״ם.

כתבהאח רונ ה

ב סי דרה ונד ה ־

כחויות חזותיות או מתוך סקמית• היא הייתי׳ ,ש י ייהי ״!2
זמז במבוכה אישית, בגלל מאורעות שונים שקרו לה ובגלל
סטיות מיניות שהתגלו בה. היא לקחה מהאל־אס־די מתוך
ההכרה הברורה שברצונה לראות עצמה בצורה אובייקטיבית.

מספרת הצעירה, בגלוי־־לב מפתיע, את הרג־שז־תיה
אחרי לקיחת־הסם:
״שמעתי שהאדם יכול בעזרת סם זה לדעת מה הוא אוהב
ומה לא( ,הכוונה כאן לנטיותיה הסכסואליות) וחשבתי שאולי
אצליח סוף־סוף להבין מה קורה איתי.
״מצצתי את קוביית־הסוכר, וכמוני גם ידידי. יצאנו למר־פסת.
קודם לא הרגשנו כלום. אבל פתאום, כמו אשד זוהר,

היה מרהיב. הרגשתי התרוממות רוח אמיתית.
״פתאום הרגשנו שהמקום צפוף עלינו. השתוקקתי לצאת
החוצה. חברי קיבל פתאום התקפת אהבה רצי$ת אלי. עלינו
אלי הבייתה. בחיי לא הייתה לי חוויה מינית גדולה מזו
של אותו ערב.
,יצאנו למסיבה. בדרך נראה הכל יפה כל־כך. התאהבתי
בעיר, בנוף, במראות. אבל פתאום רציתי להינת רק לבדי.
להתבודד עם עצמי. הייתה לי הרגשה שאני רואה הכל בצורה
שונה, חדשה, שאני רואה הכל בצורה הנכונה.
״הידיד שלי, למשל. יצאנו יחד כשלושה חודשים, והכל

״העוד הוד.״ מגדה: הסס הגורם להזיות נמצא
במבירה הובשית בישראל -במחיר אגורות מעטות !

1ה נמצא
הנה גילוי בלעדי -ומחריד.
האל־אם־די נמצא בישראל. אפשר להשיגו
בארץ. במחיר של עשרים אגורות למנה.
עד שייאסרו את הפצת אותו צמח החליט שהסם לגמרי במקרה התגלתה העובדה,
״העולם הזה״ שלא לזהותו, כדי לעצור בעד
מעורר־ההזיות, שהפך למגפה בעולם בולו, התפשטות הסם הנורא בישראל.
מצוי בצורה מרוכזת בחלק מצמח מוכר מאד,

הנפוץ בישראל. אנשים שאכלו ממנו, נפנפו
ייצור המוני
לאותו מצב־פימום, האפייני לאל־אם־די.
ך אין זו הצורה היחידה בה נמצא האל־אס־די בישראל.
המחוזי .״משרד־הבריאות ייפתח מיד בבדיקות מפורטות
יותר, כדי שיוכל לאסור את הפצת זרעיו של הצמח, ברגע
שהאל־אם־די ייאסר, בהתאם לאמנת־הסמים הבינלאומית.״

בתחילה נראה הדבר כבלתי־אפשרי. חבורת־צעירים ששמעו
על כך, החליטו לבדוק את הדבר. הם התאספו בדירת־פאר,
בצפון תל־אביב, וכולם אכלו מאותו צמח. אף אחד
מהם לא האמין באמת־ובתמים שהדבר ישפיע עליו.
סיפר במערכת העולם הזה אחד ממשתתפי אותה מסיבה:
״בתחילה לא קרה כלום. כולנו החלטנו שזו מתיחה
מוצלחת. אבל פתאום הכל התחיל לנוע. בקבוק הויסקי
התקרב והתרחק, אישה בתמונה על הקיר יצאה מהמסגרת,
וירד גשם, והיא התפשטה, והתקרבה לעומתי. אני היכרתי
אותה, והבנתי אותה, אבל היא כל הזמן נחלשה עד שהיא
ניגמרה. בצורה נחמדה ושקטה.
״גם את עצמי היכרתי פתאום מקרוב. שמעתי את לבי
הולם. את הדם בעורקי. הרגשתי איך שערותי צומחות.
״גם המוסיקה שנוגנה הייתה פתאום קרובה בצורה אישית
כזאת. היא הייתה מליאה בצבעים, ובריחות, ובתחושות
עזות. הצללים היו מאוכלסים באנשים קטנים ומוכרים.
הם התרחקו, והתקרבו, והתנפצו לנגד עיני לרסיסים. ואני
היכרתי את כולם, והבנתי אותם כל־כך טוב

קשו״שר־שתיקה

** הו היסוד בצמח, שהשפיע בצורה כזו על האיש
שאכל ממנו? הרעיון שאותו צמח בנאלי ונפוץ מכיל
את הסם, ששמו בלבד מטיל אימה בעולם כולו, נראה כבלתי
מתקבל על הדעת.
כתב העיתון שלח את חלקי־הצמח לבדיקה מעבדתית,
לא כל כך מתוך אמונה שאכן הסם מצוי בצמח, כמו מתוך
רצון לסתור את השמועות על כך.

תוצאות הבדיקה המדהימות, בפי שנמסרו
לכתב ״העולם הזה״:

• פרופסור הינריך פישר, מהמכון לרפואה משפטית,
שבאבו־כביר, המחלקה הטוקסיקולוגית, בדק את המימצא,
מצא שחלקי הצמח מכילים את יסודות האל־אס־די.
• ד״ר דויד זייצ׳ק, מבי״ס לרוקחות שליד האוניברסיטה
העברית, ירושלים, גילה יסודות האל־אס־די בצמח, אישר
ששמוש בכמויות גדולות של צמח זה, ייתנו אותן תוצאות
כמו של אל־אס־די סינתטי.
6ד״ר אברהם טורנאו, הרוקח המחוזי של משרד הבריאות
במחוז תל־אביב, אישר אחרי בדיקה שאכן הצמח
מכיל את הסם ההלוצינוגני.
״הקשר שבין צמח זה, והאל־אס־די, הובא לידיעתי עכשיו,
בפעם הראשונה, על ידי כתב העולם הזה,״ הוסיף הרוקח

קיים גם יבוא של אל־אם־די, ומייבאיו הם בעיקר דיילים
ימאים וביטניקים.
כן קיימת הברחה של הסם, דרך הים. מבירות. דייגים
ערביים ויהודיים מעכו יוצאים לים לדוג בסירותיהם. שם
הם נפגשים, אחרי קביעה מראש, עם ספינת־סוחר או ספינת־דייג,
המפליגה מבירות למצריים. הסם נמסר במיכלי־זכוכית
הסגורים באופן הרמטי. הם מעבירים את האל־אס־די לחוף,

החיה המפחידה

היא ציור או תנ טי
מבוגר,
גבר של אשר נמצא תחת ה שפעת האל־אס־די. הרישום שלו ממחי ש,
בצד חו סר המעצורים, את האימה הקדומה, הרא שונית,
מפני יצורים בלתי־מוגדרים, המתעורר ת עם לקיחת הסס.

שם הם מחלקים אותו למנות, כל אחת בת 250 יחידות
נמא. הן נמכרות במחיר 15 לירות המנה.
האל־אס־די מובא לישראל בכמה צורות: בצורת נוזל
בצורת אבקה לבנה, בגלולות, וכן מוברחות ארצה אמפולות
זכוכית של אל־אס־די שהן הצורה החדישה ביותר של
הסם, המעידה על ייצור המוני, ולא במעבדה פרטיזנית.
הצורה החמישית, הנפוצה ביותר, היא קוביית־סוכר
רוזייה בסם. היא נמצצת כמו סוכריה, וכעבור עשרים רגע,
בערך, מתחיל הסם להשפיע.

התקפת אהבה רצינית

ף־־< יסיר.שהוא אולי המעניין ביותר, בעיקר בגלל יושרו
הבלתי מצוי — סיפרה צעירה ישראלית, דמות ידועה
מאד בחיי־הבידור בארץ, שלקחה מן הסם בצורת קוביית־סוכר.
הסם הובא לה על־פי דרישתה, מארצות הברית, על־ידי
אחל מידידיה
כפי שהיא מודה בעצמה, לא לקחה את הסם כדי להתנסות

היה טוב ויפה. אבל רק עכשיו ראיתי כמה מכעיסה אותו
העובדה שאני מעוררת תשומת־לב ועניין יותר ממנו. שבעצם
לא אכפת לו עלי, אבל זה מחניף לו שאני דמות
מוכרת. שכאשר אנחנו עוברים ברחוב אנשים מזהים אותי.
הבנתי פתאום שאני משמשת לו רק לייצוג. זה הרס אותי,

אבל זה היה לי ברור בצורה מוחלטת.
״ישבתי לי כך עצובה, בפינה, ופתאום ניתקפתי ברגשי־אשמה
נוראים. העניין היה ככה: אמא שלי ניפטרה שבועיים
לפני־כן. לא הזלתי דמעה אחת כשניפטרה. אהבתי
אותה, אך לא יכולתי לבכות. עכשיו פתאום 3כאילו נפתח
הכל. פרצתי בבכי נורא. ואז קרה הלא־יאמן: אמי ענתה
לי. שמעתי את קולה. אני בטוחה שהיא דיברה אלי.״

״אינני לסבית :״

*ותר מאוחר התחלתי לחשוב על עצמי. הדברים
7 / /הלכו והתבהרו. הדבר שהציק לי מזה זמן מה — נעשה
ברור. ידעתי לפתע שאני לא נוטה לאהבת־נשים. הדבר
נעשה לי ברור לחלוטין. אמנם ניסיתי את זה מקודם, ולמען
האמת — יותר מאשר עם בחורה אחת, אבל התברר לי
שזאת לא סטיה, או דחף־שאין־להתגבר־עליו. נכון, זה
סיקרן אותי, וריתק אותי, אבל זה הכל.
״עכשיו אני יודעת, באופן סופי — אינני לסבית.״
ומה היה יחסה לדברים אחרי שפג הסם?
״שמעתי איך אנשים מרגישים כל־מיני דברים בהשפעת
האל־אס־די. ואחר־כך הכל חולף. זה לא בדיוק נכון. השפעת
הסם עברה אחרי כעשר שעות, אבל המסקנות — נשארו.
מאז אותה הסתכלות־פנימית התחלתי להעשות יותר בטוחה.
להעריך את עצמי הרבה יותר. ולא רק זה: לגבי ידידי
למשל — הסקתי את המסקנות: שני ימים אחרי ההתפכחות
— ניתקתי איתו את הקשרים.
״זה לא מעניין אותי לקחת שוב מהסם, למרות שאני
יכולה בקלות להשיג עוד מנת אל־אס־די בארץ. אבל בשביל
מה שרציתי, הספיקה לי בהחלט הפעם הזאת. אני בטוחה
שאף פעם לא אשכח אותה.״

מלחמה בכל הדרבים
** לןן 1ד נלקח הסם באופן חד־פעמי, על־ידי האדם
הנכון, הוא יכול אפילו לעזור, כמו במקרה נדיר זה,
המתואר לעיל.
גם פסיכיאטרים בארץ כבר גילו תכונה זו של האל־אס־די,
ערכו כמה נסיונות מוצלחים בטיפול בחולי־נפש בבתי-
חולים בתל־אביב ובירושלים.
אבל העובדה בעינה עומדת. האל־אס־די הוא סם קטלני
כשהוא נופל לידים הלא נכונות. העובדה שהוא מצוי
בישראל, הן בצורתו הסינתטית, והן בצורה טבעית —
היא מעוררת חרדה וחלחלה.
הגיע הזמן שהשלטונות יטילו את מלוא סמכותם לחקר
מקורות הסם, לאפשרויות הגבלתו, וילחמו בכל הדרכים
האפשריות לאיסור השימוש בו. יש לעשות זאת מיד, כשהסם
עדיין מוגבל בשימושו.
לפני שהמגיפה תתפשט בכל רחבי־הארץ.

ספורט
כדורגל
ב די סי מפא טי ה
מצד אחד היה ההישג: נבחרת הנוער של
ישראל זכתה בחצי גביע אסיה. מצד שני
היתד, השאלה: האם בדאי המאמץ?
מן הבחינה הספורטיבית התבקשה התשובה
השלילית מאליה. הנבחרות נגדן התמודדה
ישראל היו חלשות ממנה פי כמה.
נבחרות כמו תאילנד, פורמוזה או הפיליפינים
לא הראו אפילו סימנים של כדורגל.
אפילו הנבחרת הבורמזית, שהצליחה לסיים
את מישחקד, עם ישראל בתוצאת התיקו
, 1:1לא הראתה כדורגל ראוי לשמו.
נשארה רק ההצדקה המדינית להשתתפות
בטורניר.
״הגביע הוא שלנו!״ המישחק האחרון
של נ^חרת הנוער, נגד נבחרת בורמה,
היה דוגמה מצויינת לכך, מדוע רצוי
לחשוב פעמיים בטרם שולחים נבחרת ישראלית
למסע למזרח הרחוק.
השחקנים ^הצעירים של ישראל הפגינו,
ילא ספק, במישחק זה כדורגל טוב יותר
מיריביהם. אלה חיפשו לא פעם את רגלי
הישראליים יותר מאשר את הכדור.
שניים מהכוכבים הישראליים, דויד פרימו
וגיורא שפיגל, נפצעו במהלך המישחק. אך
הקהל הפיליפיני לא גילה כל סימפאטיה לישראלים
הלוחמים. כאשר זכו הישראלים,
בסיום, בגביע לחצי־השנה הקרוב, החלו לשיר
״הגביע הוא שלנו זרקו הצופים
בקבוקים למיגרש, קיללו את השרים.
התנהגותם של הצופים היתד, אופיינית ל־קבלת־הפנים
לה זכתה הנבחרת הישראלית
בבירה הפיליפינית. בדיוני ראשי המשלחות
ניצב לא פעם ראש המשלחת הישראלית בודד.
למררת שהישראלים היו רק אחת הנבחרות
הזרות, היו הם זרים מכל האחרים.
לקח המסע: כדורגלנים אינם מעוררים
סימפאטיה ביבשת הגדולה ביותר בעולם.
כדי להדק את הקשרים עימד״ יש לחפש
שליחים אחרים.

כדורסל
משבטה שו ב טי ם
המוסד הסוער ביותר בספורט הישראלי
הוא איגוד ן!ופטי הכדורסל, וכמעט בכל
עונה פורצת בו שערוריה חדשה. בוחרים
הנהלה, והיא מתפטרת תוך גידופים והאשמות
מכל הצדדים. יושב־ראש נבחר ואחרי
חודש הוא מתפטר.
הסערה האחרונה באיגוד בעל המזג הסוער:
יו״ר האיגוד, יעקוב הנדלסמן, התפטר
מתפקידו .״ועדה יוזמת״ מבין שופטי
הכדורסל קראה לשופטים, מאזור תל־אביב,
דרום ושומרון, לבוא לאסיפה השבוע, כדי
לבחור הנהלה חדשה לאיגוד.
יו״ר תחת יו״ו* .בסך־הכל רשומים
בישראל 89 שופטי כדורסל ו־ 40 שופטים
רשומים כמועמדים לחברות באיגוד. למרות
המספר הנמוך־יחסית, ההתחרות בין השופטים
היא עצומה. כל אחד שואף לשפוט במספר
רב יותר של משחקים חשובים, ולהגיע
לתואר של שופט בינלאומי.
בשהתפטר השבוע יעקב הנדלסמן מראשות
איגוד השופטים, לא בא הדבר כהפתעה
לרבים. כאשר נערכה אליפות צה״ל
האחרונה. בראשית השנה. הואשם הנדלסמן
בכך, כי לא העביר בזמן לאיגוד השופטים
תשלום שקיבל מצה״ל, וכי מסר לאיגוד 50
ל״י רק לאחר לחץ שהופעל עליו.
ועדת־משמעת של איגוד השופטים, בה
ישבו עורכי־הדין חיים ליפקין ויזרח אלמוג,
זיכתה את הנדלסמן, אך מתנגדיו מצאו עילה
חדשה כדי לנגח אותו.
בתחילת השנה ישבו חמישה אנשים בהנהלת
איגוד שופטי הכדורסל: אורי אמיר,
יעקב הנדלסמן, נסים קאולי, יצחק פיסטינר
ונתנאל סנה. קאולי נבחר ליו״ר.
אך הסתיים הבירור בוועדת־המשמעת בקשר
להנדלסמן, ומיד התחוללה הפיכת־חצר.
פיסטינר וסנה החיפאים עשו יד אחת עם
הנדלסמן, הדיחו את היו״ר קאלוי ומינו
אותו תחתיו. הוא הספיק להיות יו״ר במשך
חידש וחצי, עד אשר הגיש את התפטרותו
השבוע. נסים קאולי הוא היו״ר החדש.
כלי טובות הנאה. האווירה העליזה
באיגוד השופטים היא שהמריצה כמה משופטי
הכדורסל לזמן את חבריהם לאסיפה
כללית, כדי לנסות ולהעמיד את האיגוד על
רגלים בריאות יותר. בין טענותיהם של המתמרדים:

שיבוץ השופטים בעונת הכדורסל ה־

ה עו ל ם הזח ! 498

בולגריה
של ייו ושושנים
בולגריה, ארץ התיירות העממית, מציעה
לך מרכזי נופש חדישים וצירוף
נדיר של ים והר בכפיפה אחת. טייל
הקיץ בבולגריה והתרענן במי הבדולח
השקטים של הים השחור, השתזף
על ״חולות הזהב״ שטופי השמש,
טייל בעמק השושנים, שאף לריאותיך
אויר הרים צונן, מבריא ומרגיע בתנאי
אכסון מעולים ובמחירים נוחים.

רפאל הלפרין (כלבן) מול ג׳ק קוויאה
״ ת ח תון אותו! תרסק אותו! תהרוג או תו!״

חולפת היה מתחת לכל ביקורת. הטעויות
הגיעו לשיא חדש בשבוע כינוס הפועל, כאשר
רמת השיפוט בו היתד, ירודה, עוררה
זעם בין ד,כדורסלנים שהגיעו לכינוס מחו״ל.
• 18 השופטים החיפאים קובעים באיגוד,
זוכים בו במירב טובות ההנאה.
דרישתם העיקרית של המתמרדים: להעמיד
בראש איגודם שופטי כדורסל בלתי־פעילים,
כדי למנוע מצב בו יחלקו העומדים
בראש, טובות הנאה לעצמם.
שחקני הכדורסל בארץ השקיפו בעניין רב
על הנעשה באיגודם של אלה השופטים ב־מישחקיהם.
הם ידעו, יותר מאחרים, מה רב
חלקו של השופט בהצלחתם או באי־ד,צלחתם.

קומדיה ש ד טעויות
לעסקני הספורט המקומיים יש כישרון
מיוחד לקלקל כל רעיון בריא. בימים שלישי
ורביעי של השבוע שעבר נערכו מישתקי
הגמר של אליפות בתי־הספר התיכוניים בכדורסל,
באיצטדיון יד־אליהו. כדורסלני העתיד
של המדינה התכוננו מזה שבועות
למאורע הגדול. איך אפשר לקלקל רעיון
טוב כל כך?
המארגנים פשוט התעלמו מקיומם של
חוקי הכדורסל, הורו לשופטים לשפוט לפי
כללים משלהם. הכלל היסודי, שיש להפסיק
את מירוץ השעון שעה שהמישחק נפסק,
נשכח לפתע. חוק יסודי עוד יותר, שאסור
לקבוצה אחת להחזיק בכדור יותר משלושים
שניות לפני שהיא מנסה לקלוע לסל,
נשכח אף הוא.
המישחקים, במקום שיהוו הכשרה טובה
לכדורסלנים הצעירים, הפכו לקומדיה. איש
לא הצליח לגלות את יכולתו המלאה. הנפגעים
העיקריים: שחקני בית־הספר התיכון
העירוני י׳ ,שקיוז לזכות באליפות בהתאם
לחוקים הרגילים, נוצחו על־ידי יריב שידע
את החוקים החדשים.
אלה פנו עוד בזמן התחרות לאנשי אגף
החינוך של עיריית תל־אביב, הגישו להם
מכתב תלונה ארוך. הפקידים הבטיחו לתלמידים
הנזעמים לעיין בתלונה, אך לא עשו
דבר. התחרויות נסתיימו. התלמידים למדו
שעור מאלף נוסף בתורת הספורט.
חיווה דעתו מאמן כדורסל שנכח במקום:
״בארצות־הברית מתייחסים למישחקים כאלה
ברצינות מלאה. שם יודעים שספורטאים
צריכים לגדל מגיל צעיר. אצלנו לא למדו
את זה, לכן גדלים הספורטאים באיחור.״

האבקות
חן רו ב מ עיי ם
במוצאי־שבת נערכה תחרות היאבקות־חופשית
באיצטדיון ביד אליהו.

מדווחת כתבת ״העולם הזה״:

הצופים בתחרות היו נרגזים .״מדוע,״
הם שאלו בזעם ,״הוא לא יכול לעשות
להם את הטובה הקטנה הזאת, ולחתור לשני
את הרגל לחתיכות? מדוע הוא לא
שובר לו את הראש לשניים, שכל הדם
יזל החוצה? מדוע הוא לא קורע לו את
הבטן לקרעים, או את הצוואר, מדוע הוא
לא מוציא לו את העיניים מהחורים, או

לפחות את המעיים או את האוזניים?״
הזירה הייתה ממולאת בשני שבעים קילו.
שבעים קילו אחד רקד על הבטן של השבעים
קילו השני, דפק לו את הראש ברצפה, ומרט
לו שערות מתוך בית־השחי. שבעים
קילו אחד צעק משמחה ושבעים קילו שני
צעק מכאב.
הקהל גם כן נחלק בצעקותיו. חצי אחד
שאג מרוב הנאה, וחצי אחר, שחשד בשבעים
קילו שהוא לא צועק ברצינות ושבעצם
זה לא כואב לו באמת, שאג מרוב
כעס.
השבעים קילו השני התרגז, ק&ץ על השבעים
קילו הראשון, עיקם לו את היד,
הפך לו את הצוואר לצד שני, הוציא לו את
הרגל מתוך הפרק, ואחר כך הרג אותו
וניפץ לו את הראש אל המזרון הרך.
השבעים קילו המנופץ קם. תיכף ראו
שהוא כבר לא כל כך אוהב את השבעים
קילו השני. הוא לקח אוחו וזרק אותו
החוצה, מחוץ לזירה. אחר כך כבר אי
אפשר היה להשתמש בו, והראשון ניצח.
הקהל צעק שהכל מבויים ומחא כפיים
למנצח.
האיש הרע בבגדים שחורים. אחריהם
עלו לזירה 250 קילו מחולקים לארבעה
גברים חסונים ביותר. כל ד,־ 250 קילו האלה
התנפלו על השופט. הם היו צריכים
אומנם להיאבק האחד עם השני, אבל כשהאחד
מהם קשר את שלושתם אל החבלים
של הזירה, והשופט אמר לו שזה לא יפה
מה שהוא עושה, הוא התנפל על השופט,
וכל השלושה שהשתחררו בינתיים הצטרפו
אליו בעליזות. כשהם גמרו את השופט,
הם התנפלו על המיקרופון, ועל האיש שהחזיק
אותו, ואחר כך הם יצאו החוצה,
אל הקהל. באותו רגע נגמר המשחק. הם
ניצחו.
אחר כך עלו לזירה גיבורי הערב. רפאל
הלפרין, אלוף העולם, וג׳ק קוויאר ,,אלוף־
הטרור. היה ברור שרפאל הלפרין ינצח.
הוא היה טוב ויפה, לבוש בבגדים לבנים,
וחייך אל הקהל באומץ, ולא פחד מאלוף־
הטרור, למרות שאלוף־הטרור היה רע,
ולבוש בבגדים שחורים.
הקהל אהב את האיש הטוב ושנא את
הרע. וכשהאיש הטוב זרק את האיש הרע
על הרצפה והכניס לו אגרופים לבטן ו־לפרצוף
ולראש, הקהל שאג מאושר :״תשבור
לו את הרגליים,״ ״תחתוך אותו!
תרסק אותו! תהרוג אותו!״
הוא לא מפחד. כעבור עשרים דקות
של תענוג, ניצח הלבן, והקהל הלך מאושר
הביתה. סימונה, האשד, הבלונדית של
השופט היפה רצה לבדוק מר, עשו לבעלה.
היא אוהבת נורא את המקצוע שלו. במשך
אחת עשרה שנות נשואיהם היא עוד לא
הפסידה אף קרב ואף מכה שהוא קיבל.
ברטי הלפרין הקיפה את עצמה בקהל
סקרנים והסבירה להם :״בעלי תמיד נלחם
עם אנשים שיותר חזקים ממנו. הוא לא
מפחד.״ ורפאל הלפרין השתדל בכל כוחותיו
להסביר לקהל הזועם שהתחרות לא הייתה
מבויימת ושהוא באמת היה יותר חזק מאלוף
הטרור שהוא האיש הכי חזק בעולם,
ואפילו יותר חזק ממנו.

מרפא והתרגעות
בולגריה ידועה בסגולות המרפא המיוחדים
שלה בזכות מעינות המים
המינרליים. בסופיה־בנקיה, בחיסריה,
בקיוסטנדיל, תמצא שירותים רפואיים
מעולים לרפוי מחלות עצבים, לב,
כליות, דרכי המרה, סוכר, חוט השדרה
ושיגרון. כל זאת בתנאי פנסיון
ממדרגה ראשונה ובהשגחת
רופאים מומחים.

מחירים נוחים
בבתי הנופש וההבראה, ליד המעינות
המינרליים, כולל פנסיון מלא וטיפול
רפואי — בחדרים של שתי מיטות
מ־ 6עד 8דולר ליום.
ב״חולות הזהב״ ו״חוף השמש״ פנסיון
מלא ושרותים ממדרגה ראשונה
— בחדר של שתי מיטות מ״5.50
עד 6.50 דולר ליום.
בסופיה — בבתי המלון המפוארים
״בלקאן״ ו״רילה״ פנסיון מלא ושמתים
ממדרגה ראשונה בחדר של שתי
מיטות מ״ 6.50 עד 7.50 דולר ליום.

טיולים בינלאומיים
סיורים של 3ימים באניה ; בלווית
מדריכים מומחים: ורנה — איסטנבול
— ורנה מ־ 46 עד 68 דולר לאיש.
ורנה — אודיסה — ורנה מ־ 46 עד
68 דולר לאיש.

בולגריה מציעה לך בתי
מלון חדישים, בילוי
מופלא במחירים עממיים.

בוא לבולגריה -
ותיהנה מסבר פנים חם
פנ ה ל סו כן הנ סי עו ת שלך

לקבלת פרטים נוספים.
אשרות כניסה לבולגריה אפשר לקבל
בצירות בולגריה בישראל — רמת־גן.
הנציגות לעניני תיירות של בולגריה
בישראל: רחוב אבן־גבירול ,59ת״א.
שחם לבינסון אילון

מדיניות החשיפה
אם את בעד מדיניות החשיפה, תוכלי
להתקבל כרקדנית בלהקת מועדון
ה״לידו״ המפורסם מפאריס, העומדת
להופיע במועדון הלילה החדש
״מקסים בר״ .כמובן — רק בתנאי
שאת בעלת הנתונים הגופניים המתאימים.
אם נראה לד כי את הנערה
המתאימה לנתונים אלה פנימיד
לטלפון 8 21 2 4 3
בשעות 5—7 :אחה״צ.

ה שו פ ט *השוחד
לכבוד
מר. אורי אבנרי

יו״ר האגודה
תנועת העולם הזה — כוח חדש,
תל אביב.
המועובעינד גוז רי ם

מ לו תי ה ם
מתפוצצות

פ12

מ ט עני נפץ

הנר׳

פ ג־דרו

0ייוונ 1

מוג

הריני מתכבד לאשר את קבלת
הצהרתכם מיום ,24.12.65 בצירוף
הודעה לפי סעיף 6של החוק
העותומניי ׳ לאגודות לשנת
,1909,על יסוד האגודה הבאה:

שם האגודחז תנועת העולם
הז ה״-׳כוח חדש.
כתובת תאגודחג רחוב
קרליבך ;,12ס תל אביב.
המשרד הר&ופ׳של האגודה:
בנ״ל׳.
מטרות האגודה: התנו־עה
היא תנועזז׳.פוליטית
שמגמתה: להגיע לשלטון
כמדינה למען אזרחי המדינה
ותושביה
בכבוד רב,

צ. כרוידס
הממונה בפועל על מחוז תל־אביב
משרדי מינהל המחוז.

אל תחכה!
לרגע האחרון, קנה מצלמה כבר
היום, למד את אופן השמוש בה
ונסה אותה, ובזה תבטיח תמונות
מוצלחות מנסיעתך לחו״ל או
מבית ההבראה ומחופשתן.
מבחר גדול של מצלמות מכל
הסוגים בחנות המקצועית

(המשך מעמוד וו)
שמצא, היה מטפל ומספל בו כמו ילד קטן.
הוא היה מאוד מסודר. עוד לא ראיתי אדם
מסודר כמוהו. כל דבר היה אצלי ״במקום•
היית יכול להעיר אותו באמצע הלילה ולשאול
אותו היכן המספריים, והוא היה עונה
בעיניים עצומות :״מתחת לשידה, בצד השמאלי.״

בלחש לאחת התלמידות משהו על הלבוש
שלה. שאלנו את המורה מה אמר, והוא ענה
שזר, עניין פרטי• מלחי קם מכיסאו ואמר:
״אדוני, אי אפשר להשאיר עניין פרטי להפסקה?״
המורה עשה לו שטיפה, ואז התעטש
אליעזר ברעש וכל הכיתה פרצה בצחוק
אדיר.

חבר אחר לספסל־הלימודיי, היום
עתונאי ידוע, מוסיף:
מלחי היה ילד רציני. תמיד היה שקוע
במחשבות. הוא הקפיד ללכת נקי, ותמיד
אהב לעזור לחברים. אך מה שמציין אותו
במיוחד: הוא לא היה מזכיר אחר כך שעזר
למישהו. הוא לא היה שוזיצר במובן
הרע של המילה.
מעולם לא שיקר ולא רימה, ואני ״*כלל
לא מאמין לכל הסיפור הזה, שהוציאה עליו
יונה סופר. הוא גם לא. היה יכול לסבול
כשמישהו אחר היה משקר.
היתר, לו נטייה לערוך עתונים. כנראה
שתכונה זו ירש מאביו. לפני השיעורים הוא
היה מכין עת׳ון י היתולי ומעביר אותו לכל
התלמידים.
כשהמורה לציור, פלדי, היה ניכנס לכיתה,
היה העתון של מלחי נקרא פלדון,
וכשהיה שיעור לטבע, קרא מלחי לעתונו
טבעון. חוץ מזה הוא אהב לחבר שירים.
לכל מסיבה היד, מלחי מחבר שיר. בדרך
כלל בחרוזים.
נפגשתי איתו גם כשהתבגרנו. הוא היה
שילוב של עדינות וגבריות, עד שקשה היה
לתאר כי שתי תבונות אלה משתלבות כל
כך יפר, באדם אחד.
היד, חושב על דבריו, ובדרך כלל בלט
כאדם שדיבורו וניסוחיו היו מדוייקים וברורים.

פוטדברנר

ר טין בלזם
(פרס או סקר ) 1965

תיפה,דחזב החלוק 31

בבימויו של

סי דני לו מ ט

(״וזמשכונאי״)

החל ממוצ״ש 1 4 .5 .6 6

פינה, כדי לעבוד אצל איכרים, ואז עשה לו
האיכר בחינה. הוא הניח לפניו מנת בשר
ענקית, ואמר לו :״תאכל הכל — תעבוד.
לא תאכל — לא תעבוד!״
אליעזר נבהל, כי לא היה אכלן גדול, אך
החליט לנסות. אבל אכל, עד שלא היה ימיי.
יותר. התאמץ, אבל לא התגבר על המנה.
האיכר ויתר לבסוף וקיבל אותו לעבודה.
תוך כדי עבודתו חלד, אליעזר במאלריה׳
אך הוא המשיך לעבוד עד כמה שהיה מסר
גל. יום אחד,־ בהיותו חולה, ניגש לפרד׳
וזה בעט בו. אליעזר נפל ארצה ואיבד את
הכרתו. למזלו היו פועלים אחרים בסביבה,
והם הרימו אותו ושלחו אותו בעגלה לביתר,חולים
בצפת. עד היום נשארה לו מזכרת
מאותו פרד, בצורת צלקת מעל עינו הימנית.
לאחר שהחלים, נסע לאנגליה ללמוד משפט
.,זד, ריר, ב־ .1935 כל שיחה שהיתר,
לך איתו, אפילו על אהבה, היתר, נגמרת במשפטים.
אהבתו הגדולה היתד, משפטים.
הוא למד בלונדון . ,ואביו ה> $שולח לו
כסף כל חודש, במשך כל תקופת הלימודים.

אובד, מזרון ושעשועים

הסטודנט

ן*ורן״דין תל־אביכי ידוע סיפר:

בוש בקפידה הניח את מיגבעתו עד הנדר.

׳ ג כשגמרנו את הלימודים בגימנסיה, ב*
1934׳ רצינו לנסוע לאנגליה, כדי להמשיך
ללמוד שם. היינו צריכים לעבור לשם כך
בחינות מיוחדות, בגלל גילנו. שנינו היינו
הצעירים שבכיתה.
נסענו לירושלים לבחינה. מיותר לציין,
שאליעזר עבר אותן בהצלחה. לבסוף, כשהגיע
מועד הנסיעה, הוא החליט להישאר
בארץ. אני נסעתי, והתכתבנו כל הזמן.
אליעזר רצה לעבוד, למרות שלא היה
צריך את זה. אביו היה עשיר, ותמיד רצה
לתת לו כסף כדי שיבלה ויבזבז׳ אבל היא
לא חשב על כך. לבסוף נסע אליעזר לראש-

הוא חי בלונדון בחשבון. בכלל 4הוא לא
היה בזבזן. כשהיה נשאר לו -כטף בסוף
החודש, היה מודיע לאביו שלא ישלח את
המישלוח החודשי.
אביו היה משכנע אותו שישתולל ,״כמו
כל הסטודנטים״ ,אך מלחי אמר :״תלמידי־ישיבה
הסתפקו בפת־לחם ומעם מים, ואף-
על־פי־כן יצאו גאונים. מי צריך את כל הלוקסוס?״
פעם
אמר לו ז׳בוטינסקי :״סטודנט צריך
לדאוג לקיבה מלאה, למזרון טוב, לשעשועים
ולמעט לימודים ׳.ענה לו מלחי :״ה־

נ ! 711ד נ 17ת
נפת חו ת כ תו ת חד שות

ל ב חינו ת בגרות ואקסט רניו ת
הנערכות על ידי משרד ה חנו ךוהתר בו ת
במועדים נובמבר 66׳ — יולי?67י*<י
ת ק צירים ותרגילים ב הו צאת בית־הספר

גרות

ערב

לאקסשרגים

פ דיו ״ו מן 38־נמ 1־י 1¥ג 11י
פרטים והרשמה 9 :־ 2ו לפגהי־צ 4 ,־ 8בערב

תמונת מחזור נ״ב של גימנסיה הרצליה, שצולמה לפני 32 שנה. .אליעזר
1 111ן מלחי (אז זלצמן) מופיע בתוך עיגול, בשורה הרביעית מימי! ,,תמונה
רביעית מלמעלה. באותה ביתה למדו צעירים, התופסים כיום עמדות, חשובות בשטחים
שונים של. החברה הישראלית. ביניהנב אלוף יעקב פרי (אז פרלוב) ,והסופר מידך שיף.

העולם הזה 1498

לימודים הם התענוג הגדול ביותר בחיים.״
עד כאן סיפורו של החבר.

שופט מבית־הלל

* 4לחי סיים את לימודיו באוניברסיטת
^י לונדון ב־ . 1939 כעבור שנה, כשקיבל
את התואר בריסטר, חזר לארץ.
בתקופת מלחמת העולם השניה היה תובע

המודח
אליעזר המחוזי השופט מלחי, מרצה למשפטים ..באוניברסיטה
העברית, מחלק תעודות לתלמידוו.

במשפטי ספסרות, ועם סיום המלחמה מונה
לשופט שלום בתל־אביב.
״הוא היה שופט טוב,״ סיפר השבוע עד
רך־דין תל־אביבי .״אבל מלבד זאת ידע גם
להבין לנפש האדם. הוא הגן על חלשים.
ולא נתן להתעלל בהם בבית־המשפם.״
בבית־המשפט בתל־אביב זוכרים עדיין את
משפטו של קבצן עיוור, שנערך בימי המנדט.
לנאשם לא היה עורך־דין, אך מלחי
פסק לבסוף כי אין להאשים את האיש ב־קבצנות
.״הוא קיבל את כספו בתמורה לנגינתו,״
קבע אז השופט.
ב־ ,1949 בשלהי מלחמת השיחרור, ממה
מלחי לשופט־שלום ראשי. אז דבק בו הכינוי
״שופט מבית הלל״ ,שכן המשיך במסורת
הליבראלית שלו גם בכהונתו החדשה.
באחד
האיקדים, כשהובא בפניו* נאשם
בפריצה, רשם לפניו מלחי את תום תקופת׳
המאסר שפסק לו, וזימן אליו את האסיר
המשוחרר כעבור שנים.
מלחי הזמ״ן את העבריין לבית־קפה, שוחח
עימו שעה.ארוכה ושלח אותו לכתובת מסו־יימת
עם המלצה. האסיר־לשעבר שוקה
בעבודה.
כעבור חודשים ספורים, כשהוטרד האיש
על־ידי המשטרה, לא היסס מלחי לטלפן
לעמוס בן־גוריון, שהיה אז מפקד המשטרה
במחוז תל־אביב, ודרש ממנו לתת שאנס
לעבריין. ואמנם, מאז לא חזר האיש לפשע,
הפך למעריץ נילהב של השופט .״אני חייב
לו את חיי,״ אמר באחת ההזדמנויות.
ב־ 1952 מונה מלחי לשופט מחוזי, והחל
גם להרצות בבית־הספר הגבוה למשפט וכלכלה,
שהפך, מאוחר יותר, לשלוחת האוניברסיטה
העברית בתל־אביב. אז נהג לעזור
לסטודנטים מחוץ לשעות ההוראה, והרבה
עורכי־דין זוכרים לו עד היום את עצותיו
הטובות, אותן קיבלו ממנו בהיותם סטודנטים.
״הוא
היה מרצה בבהירות ולעניין,״ סיפר
אחד מתלמידיו .״הנוכחות בשעוריו היתד,
כמעט מלאה — דבר נדיר אצל הסטודנטים
למשפטים. הוא עזר לנו להוציא את סיכומי
ההרצאות בחוברת, על חשבון זמנו הפנוי,
למרות שלא. היה חייב לעשות זאת.״

פרשת דרייפוס

המיסה דאטוו
כל־כך הרבה זמן לא נשמעו שום חדשות
ממונה זילברשטיין. כבר עברו אולי
שלושה חודשים מבלי שהיא ראתה את יול
ברינר באופן אישי, מבלי שהיא השתתפה
באיזה שערוריה קטנה או גדולה, ולא החליפה
את התסרוקת שלה, ולא את צבע השיער
ולא את הגברים שלה.
היא נעלמה לגמרי מהשטח, ובמידה שהופיעה
בו, עשתה את זה תמיד בחברת
חברה צנועה, או מספר חברות צנועות. הגברים
התל־אביביים עזבו אותה באכזבה.
הם הבינו שהיא החליטה לוותר על תענוגות
העולם הזה ולהתנזר מהגברים.
אבל מי שהתעניין בנושא בצורה עמוקה
יותר, יכול היה לגלות שהיא החליטה לעשות
בדיוק הד,יפו. היא החליטה להתחתן.
החתן שלה צרפתי וקוראים לו ז ׳אן־
פייר פיליבר. יש לה דעה נפלאה עליו.
לפי דעתה הוא צרפתי,
והוא יפה־תו־אר,
והוא בן ,23 ויש
לו קול יפה.
הוא ביקר בארץ
לפני חצי שנה, הופיע
בשרתון כאחד
מזמרי פאריס. היא
לא ביקרה בשרתון,
לא שמעה אותו שר
ולא היתד, לה הזדמנות
להכיר אותו.
אבל אחר־כך הוא
מונה
בא לדיסקוטק .״לא
שמתי אליו לב בהתחלה,״
היא מספרת, ,רק אחרי כמה ימים
זה התחיל בינינו. בילינו ביחד נהדר, ואחר
כך הוא נסע. אנחנו כל הזמן מתכתבים,
ואני אוספת כל הזמן כסף. כשיהיה לי די
כסף, אסע אליו לארצות־הברית להתחתן.״

לכל מיני נשים יש כל מיני יתרונות. יש
נשים שהן עשירות, י-ש נשים שהן יפות.
לאירית פדרמן עזר המזל להיות גם יפה
וגם עשירה. היא לא היחידה העשירה במשפחה
שלה. יש לה גם אח עשיר, מיקי,
וגם אבא ואמא עשירים, אבל היא הכי יפה
מכולם. היא צעיך ה 9שחרחורת ותמירה.
כל הדוגמניות מקנאות בה׳ למרות שהיא
מעולם לא עלתה על מסלול התצוגות. היא
יותר רזה מכולן״׳,יותר יפה מהן ויותר
גבוהה, ומלבד זה, בניגוד לרוב הדוגמניות,
היא שוחררה מהצבא בגלל חוסר משקל.
וזאת הוכחה חותכית״לטיכ גיזרתה.
כיוון שבמשפחה שלה יש הרבה כסף, הה־ליטו
ההורים לשלוח אותה לראות את ה־עולם.
כפתיחה• שלחו אותה לפאריס.
היא הסתכלה־ בפאריס ׳,הסתכלה בה והס־תכלה
בה ומה ראתה ישם בסוף? היא ראתה
שם בחור לבנוני יינחמו. גם הוא ראה אותה.

\ הם •התיידדו, ואולי גם יוזלר מזל״ /וכשה;
הורים החרדים גילו מה עושה הבת שלהם
; במקום /לראות את העולם, הם הזדעזעו,.
הם הוציאו אותה מיד נלפאריס, ושלחו
אותה לדודה. במכסיקו. אירית נסעה ללווה
במכסיקו, אבל הגורל שלה רדף אחריה *.גם
שם /היא מצאה בחור צעיר שמצא אותה,
והם שניהם בילו נפלא אצל הדודה.
גט זה לא מצא חן בעיני ההורים 1הם
,החזירו אותך, מהר לארץ. הבחור ממכסיקו,
בניגוד לבחור מלבנון, לא התייאש. ל,וא
נסע אחרי אהובתו לישראל, ורדף אחריה
/במשך שלושה ימים עם טבעת גשואץ.
אתרי שלושה ימים הוא התייאש וחזר
י לארצו. אירית נשארה בארץ. היא לא ן0ו־בלתי
באן . .כולם אוהבים אותה, פולנג * שבים
שהיא נחמדה וסימפטית וכל מיני בחד
רים ישראליים מוכנים לקחת אותה לכל
/מיני מקומו* אקל היא לא מצליחה למצוא
^ כאן אהבוה ׳גדולות.

עד שמונה זילברשטיין מצאה את ייעודה
האחרון בחיים, היה ייעוד אחר לגמרי. היא
היתד, צריכה להיות שחקנית. היא הופיעה
בכל הסרטים הישראליים. היא התחילה אח
הקאריירה הארוכה שלה ביהודית והמשיכה
בהטל צל, ענק, ואחר כך היא המשיכה ב־מיבצע
קהיר ובשני׳ קוני לסל.
אחר־כך, כשהתחילו להסריט את סבינה,
היא ׳הגיעה לשיא הקאריירה שלה. בסבי׳נה
היא כבר לא היתד, סטטיסטית פשוטה, היא
היתד, המחליפה של אווה כדטוק.
היא לא אוהבת את׳ אווה ברטוק .״סתם
כלבה,״ היא אומרת. ובכלל היא לא כל כך
אוהבת את הקאריירה הישנה שלה. היא
כבר מאוהבת בחדשה .״אני מכינה את עצמי
לנשואין,״ היא אומרת .״זה די מוצא קן
בעיני.״ גם בעלה מוצא חן בעיניה .״לסי
דעתי,״ חיוותה את דעתה ,״הוא אפולו.״

אירית

אבי ח על אבזד ץ
אחרי ש: :ל הארץ כבר הכירה את הזקן דגול אומנם נעלם, אבל הוא דאג להעביר
ממרחקים לעיתונות העברית את כל השל
דויד אכידן כמו את כף ידה, הוא
חדשות עליו, ולצרף כל הזמן תמונות.
סילק אותו מן הנוף הישראלי. המשורר הבהתחלה
הודיע שעלה על אוניה שוודית
המובילה בשר, משום שקיבל בה כרטיס
חינם מאחד מבעלי בריכת תל־אביב. על האונייה
הוא החליט לקצץ את זקנו המפורסם.
כאשר ירד מן האונייה בארצות״הברית,
החליט שהוא דומה לשחקן ההוליוודי ג׳ורג׳
המילטון. לכבוד זה שכר לעצמו פויקס•
וואגן, והתחיל להוביל בו בחורות ערומות.
הוא ניסה גם, כמו ג׳ורג׳ המילטון, להשיג
מכונית רולס־רויס, ואת בתו של הנשיא
ג׳ונסון, אבל לא כל כך הצליח. לעומת זאת
הוא שלח לארץ תמונה של אחת החתיכות׳
הערומות שלו. בתמונה עצמה, היא קצת
,לבושה, וקוראים לה סו הוי.
הידיעות האחרונות׳ ששלח השבוע לארץ,
סיפרו שהוא מתפרנס מו|רצאות בפני יהודים,
ישראלים ואמריקאים ),על ״הופעתו של
הצבר כדגם יהודי חדיש״.
ידיעה עוד יחזה• אמ־ונה סיפרה שהוא
עומד להוציא ספר שייקרא מיכון — שפת
עבר לנעלי ר,שבלה לביוהה. את העיטורים
תעשה לו בחורה שהכיר שם.
הוא היה רוצה לשלוח עוד הודעות על
תולדות דויד אבידן, אבל״ך,וא העדיף לשלוח
לי שיר שדויד אבירן כתב בסו ידיו:
כולם עולים עלי — /ולא רוצים לרדת/.
החיים, אני אומר לעצמי, החיים זרי
לא סחורה.

ן ד לזמן האחרון עבד אליעזר מלחי
? במשכורת ברוטו בסך 1898 לירות. הוא
נהג במכונית הילמן ישנה, אותה החליף
רק לאחרונה בקורטינח: .
״אינני מתלהב ממכוניות מפוארות, ומספיקה
לי מכונית בינונית, כדן שתובילני
מן הבית אל העבודה,״ הסביר.
כשהתפוצצה הפרשה נטל השופט חופשה
וגזר על עצמו אלם-מוחלט.
הסבירה השבוע אשתו :״הרבה אנשים
רעבים לפרשות, והם קפצו על העניין בהתלהבות,
אך אני משוכנעת שהצדק ינצח ובעלי
יוכיח את צידקתו. העניין דומה, לדעתי,
לפרשת דרייפוס מודרנית.״
תסאתב סתטנן
מריה וינסנט אוהבת את ישראל. היא
מוצאת לה בארץ הרבה עיסוקים שונים \ ־
מגוונים. היא ביקרה בארץ כבר פעמיים. בטעם
הראשונה באה בתור זמרת, המתאהכת
בכל מיני גברים מתוך קהל־המאזינים שלה.
ובפעם השנייה באה בתור מאהבת, י השרה
שירים ערבים לקהל המעריצים שלה.
עכשיו היא עומדת •להגיע בשלישית, והפעם
היא יתעשר, כנראה את הכל ביחד. בפאריס
מצבה די קשה. איש־השרירים -שלה,
מיקי הרגיטי, עזב אותר, לחלוטין. היא
היתד. כנראה קצת בודדה בזמן האחרון,
ולכן נזכרה כאוס)* המעריצים שלה מארץ־
ישראל.

בשבוע שעבר היא צילצלל לאחד ממאהביה
הישראליים הקרובים, הודיעה לו. שהיא
עומדת להגיע בעוד חודשיים, וביבשה
ממנו שיתכונן.
כששאלו אותה בפאריס מדוע היא נוסעת
דווקא לישראל, ולעיתים כל כך קרובות,
היא הצד,ירק :״ישראל זוהי ארץ האהבה?.
האיש עכשיו מתכונן בכל הרצינות. הרי
לקראת רגע גדול,יזה התגרש מאשתו לפני
כמה שבועות.

איזה סמזר !

סו הוי
ה עול ם הז ה 1498

3ץ קידושיו דווו״ד

בבית־וזחוליסחאיכילוב, במחלקה לפגים, שוכב לו בשקט פנ קטן בן מינוס חך ו1
נראה כמו פג רגיל בהחלט. הוא קטנצ׳יק, מקבל אוכי מ3ל מיני׳מכשירים, ולא מכרבל
מדי את המוח לרופאים ולאחיות. ממבט דאעזוץ •אפשר לחשוב ־^שהוא סן זם> פג קטי ^?2,
חשיבות. ממגט ט)ני מסתבר שזה לא סתם פג אלא זה פג בלתי־וזוקי, נכדו טל א ש דון}
בשרות הדיפלומטי של ישראל. המשפחה שלו השתדלה לשמור, את מוצאו בסוד. ביקטי
ממ1ו שלא ;ג^ו^&ת שנר אמו לאף אחד, ודרשו מהאחיות לשמור. גם •הן על אותו סור.
א|׳ל׳סוד*כזה אינו מחזיק מעמד הרבה זמן. זכשהפג הקטן עבר אח החודש הראשון טלו
באינקובסור, כבר ודעו כולם על מוצאו. התברר שהוא התחיל את חיץ על צד שמאל. הוא
התחיל להתפתח מחוץ למסגרו? 1הנשואין׳?11 ,ואי׳״נולד מבלי לזוכות עז׳שיגמרו וזשעת יו״״־
דשים שלו, וכאילו שכל זה לא הספיק לך, אז עוד האסא שלו עזבה אותו, ונסעה להשתלמות
בחוץ־לארץ.

קולנוע
סרטים
תו צרתאמ רי ק ה
׳אמריקה לאן? (מקסים׳ תל־אביב;
ארצות־הברית) היא סאטירה חריפה מאוד
על המסחר האמריקאי בחיי אדם, באשליו־תיו,
בחלומותיו, ובמותו.
זהו סיפור על בחור אנגלי, מעין משורר,
שבא לאמריקה במיקרה, והוא מתגורר אצל
דודו, העובד באולפני ההסרטה של המגל ופוליס!.
תחילתו
של הסרט מתרחשת בממלכת הקולנוע,
ולאחר שהדוד מתאבד׳ עובר הסרט
לבית הקברות המפואר המישור הלוחש, שבו
קוברים את המתים בהתאם לאמצעי התשלום
של קרוביהם, כשהם לבושים, מסור־קים
ומונחים באותה צורה בה הסתרקו, התלבשו
והונחו בחייהם.
הנערה שהאמינה לאשליות. כל
הדמויות הנעות בתור הסרט הן דמויות מתוצרת
אמריקה, כל אחת נושאת עליה סימן
מפלצתי אחר של החברה האמריקאית. אם
זה מאפר המתים (רוד שטייגר המצויין),
תמצית הגבר האמריקאי, הנשלט על־ידי אמו
החומרנית, מעריץ אותה ואת תאוזתיה ומנסה׳
למרות ואת, לברוח ממנה אל עולם
נשי רוחני.
או אם זו האם עצמה, או האנגלי (רוברט
מורלי) ,המשתדל לשמור על כבודו בהתאם
למוסכמות האמריקאיות, או הילד הקטן המשחק
בטילים, כשכל צבא העיתונות והטלביזיה
עוקב אתריו ומדווח בדייקנות על
פעולותיו.
אפילו שתי הדמויות יוצאות־הדופן בתוך
העולם המוזר הזה שייכות, בעצם, לאותו
עולם, וחיות על פי המוסכמות שלו׳ כמו
כל השאר.
האחד הוא הבחור האנגלי (רוברם מורס)
הצופה על הכל מן הצד, דרך העיניים, שהן
במידה מסויימת עיני הבמאי; והשנייה, קום־
מטיקאית־המתים, שהיא ההיפך הגמור ממנו.
נערה אמריקאית תמימה, שקיבלה ברצינות
את כל האשליות שהאמריקאים מוכרים לאמריקאים
בכסף מלא, למרות שאיש לא
מאמין בהן, וכולם משתמשים בהן לקיים
את כללי ההתנהגות שהונהגו על ידי המוכרים
עצמם.
סרטו של טוני (תום ג׳ונס) ריצ׳ארדסון
הוא הרבה יותר חריף ואכזרי מספרו של
אוולין וי, שעל פיו נעשה. ריצ׳ארדסון הפך
את האנשים הפגומים שבספר למפלצות. הוא
הצליח, כמו כן, להחיות את אווירת הבלהות
של הספר בעזרת מצלמה נפלאה, תפאורה
נהדרת, ותמונות האומרות את כל מה שאפשר
ואי־אפשר להגיד במילים.

ליא, ונעלמת מן המסך עוד לפני שהסרט יכולים להשלים עם זה והם ממשיכים להילמתחיל.

למען ספרד שלהם, שעליה נלחמו משנת
.1936
רק ש בו עאחד
המלחמה נסתייחה הוא הסרט היחידי שרק
אתמול גורדה (גורדו! ,תל-אביב; הצליח להרעיש את פסטיבאל קאן לאחר
הנזירה, שאיכזב את כל צופיו. זהו סרטו
ארצות־הברית) לדור החדש של אוהבי הקולנוע
בישראל לא היתד, עדיין הזדמנות של אלן (הירושימה אהובתי) רנה, שנעשה
לראות את ג׳ודי הולידיי בתפקידיה הגדו לפי תסריטו של חורחה סמפרון, שספרו
לים. רק אתמול נולדה הביא בפניו, לשבוע הנפלא, המסע הגדול, תורגם לפני שנה לעברית.
אחד,
הזדמנות כזאת.
הסרט הוצג מחוץ לפסטיבאל. צרפת לא
רק אתמול נולדה היא קומדיה ישנה,
רצתה לקלקל את יחסיה עם פרנקו. אבל
שנונה מאוד, על אילי־המיליונים של ארצות־הרושם
החזק שהשאיר על כל צופיו הגיע
הברית, אנשים בורים, חסרי־תרבות, המעהחודשית
עד לתוך־תוככי הפסטיבאל עצמו.
ריכים כל אדם לפי משכורתו
סרט נוסף שהרשים את צופי הפטטיבאל
ואינם מכבדים שום אדם, מלבד את עצמם,
אנשים המנסים לשלוט על העולם בעזרת הוא גבר ואשה של קלוד ללוש, סיפור חיים
אמיתיים, שלמים, של גבר ואשד .,״אני לא
כספם.
הבמאי איבד אומנם את ההזדמנות להפוך מאחל לאף אחד,׳׳ כתב עליו מבקר צרפתי,
״לחיות מבלי שראה, לפחות פע $אחת באת
הקומדיה הזאת לסטירה חריפה. הוא
חייו׳ את השלג בהרים, את השקיעה, את
הים. אני לא מאחל לאף אחד לחיות השנה
מבלי שראה את גבר ואש ה*
מלבד שני אלד, מלא ר,פסטיבאל •אכזבות.
מוז ם טי בלייז והגיבורה שלו, מוניקה ויטי,
הכזיבו; אלפי, הסרט האנגלי, הכזיב; מדמואזל.
סרסו של טוני ריצ׳ארדסון, זכה לקריאות
״בוז׳׳ מצד הקהל, בגלל תיאורי הסדיזם
שבו; קירק דוגלאס, שביקר בפסטיבאל, נראה
שמן ומזדקן, ואפילו הרוסים לא הצילו
את המצב. סרטם, הלו, זה אני, הסתיים בפני
אולם ריק לחלוטין.
סופיה לורן, נשיאת חבר השופטים של
הפסטיבאל, נעלמה בינתיים ללונדון, כדי לסיים
את צילומי הסרט הרוזנת מהונג־קונג.
היא הודיעה שיתכן ותחזור בקרוב.
בתור שופטת ונשיאה היא אפילו הספיקה
לחזות בסרט יחיד בפסטיבאל, באלפי; ליותר
מזה לא היה לה זמן.
כולם מקווים שסוף הפסטיבאל יהיה יותר
שמח מתחילתו.

תדריך
סרטשאפשרדר או ת

מש 1רהאמבטה

כל יום דומה למשנהו
בתאריכון הפרטי שלך
כל ימות חודש מאי
קלים

ועליזים

אם את משתמשת בטנזפונים
מתוצרת

דיי קנו ת מעדיפה המודרנית האשה טמפוני דיאנה, כי טמפוני
דיאנה משחררים אותה מאי־נעימות
בימים מסוימים.
טמפוני דיאנה מומלצים
על־ידי רופאים וניתנים להשיג
בבתי מרקחת ובפרפומריות.

המפיצים: חב׳ נורית בע״מ

המשתיקים (נזוגרבי, תל־אביב; ארצות-
הברית) הסוכנות החשאית והריגול הבינלאומי
הולכים ומתפתחים. הסוכן האחרון,
פלינט, כבר הגיע לרמה של ילדים עד גיל
שנה, ודין מרטין, הסוכן החדש, עבר אותו.
הרמה האינפנטילית שלו מתאימה לילדים
שעדיין לא נולדו.
דין מרטין חי בדירה מפוארת כמו זו של
פלינט, עם יפהפיות באמבטיה, במיטה, בתוך
הצלחות, על מגש האוכל, ובכל מקום
אפשרי אחר.
הוא מאושר מאוד, ואינו מפסיק לשיר
שירי אהבה מתוקים. השרות־החשאי מפריע
לו, ומוציא אותו מתוך האמבטיה כדי להציל
את המולדת. הוא מסדר את כולם.
הוא אומנם מציל את המולדת, אבל לא מפסיק
לשיר.

ערומות כגלל ההומור המשוכלל.

הוא נוסע במכונית כל־בו, כזאת המשמשת
לנסיעה־שינה־אכילה־והריגת־האוייב, אל הבסיס
הסיני־אטומי, תופס את הפצצה האטומית
מן האוויר, לאחר שנורתה, ומחזיר
אותה למקומה.
בחצי הראשון של הסרט הוא מפשיט את
דליה לביא ושר לה שירי אהבה. בחצי השני
הוא עושה את אותו הדבר בסמלה
סטיבנס. שתיהן נופלות לפניו ערומות בגלל ה־הומור־המשוכלל־שלו־לילדים־מפגרים־שעדיין־
לא־נולדו.
להן עצמן יש אותו ההומור. הן
באו מאותו הסרט.
דליה לביא יפה כמו תמיד. על מסלה
ספיבנם אמרו שהיא דומה לשירלי מקלין.
אולי היא תהייה דומה לה פעם, אם היא
תעבור לבמאי טוב, שילמד אותה לשחק
במקום לקפץ ולצהול בפני המצלמה. היחידה
המרשימה באמת בסרט היא סיד צ׳אריס,
המופיעה בקטע ריקוד סוער ומלוטש לר,פ־

סיד צ׳ארים ב״המשתיקים״
יפהפיות באמבטיה
טיפל בגיבוריו בצורה רומנטית׳ פשטנית
מאוד, אבל למרות זה הוא יצר קומדיה
מצויינת, שאסור להחמיצה.
אסור להחמיצה בעיקר בגלל ג׳ודי הולי־דיי,
המשחקת את פילגשו הבורה, הבלתי
מחונכת, של המיליונר, בצורה עילאית, ואם
הסרט בו היא משחקת הוא יצירה מעניינת,
הרי המישחק שלה הוא, בפירוש, יצירת־מופת.
קולנוע
גורדו! העלה את הסרט לשבוע
אהד והוריד אותו. כדאי לקוות שהסרט לא
יוחזר למחסנים, אלא ימשיך בסיבוב שלו
בבתי־הקולנוע בארץ.

הפסטיבל
ספרדהא מי תי ת
בשיכונים הנידחים של פאריס ממשיכה
קבוצת לוחמים ספרדיים להילחם את מלחמת
ספרד, של ספרד שאינה קיימת עוד.
הם יודעים שספרד אותה הם חיים, ספרד
האומללה׳ ההרואית, הלירית — היא היום
מיתוס, וספרד האמיתית של פרנקו היא
ארץ תיירות חדשה, בה מבקרים כל שנה
ארבעה־עשר מיליון תיירים. אבל הם לא

* כחזרה מן האפר (אוריון, תל־אביב)
סרט מתח, עם מחנות־ריכוז ופסיכולוגיה.
אינגריד טולין סבלה יסורים באושוויץ
והיא ממשיכה לטבול ולהתענות *1חת ידי
בעלה.
ה כ ריו ני ם (בן־יהודה, תל־אביב)
קבוצה של אסירים חיה ועובדת בנוף נפלא
של יערות הודג׳ ,יחד עם בורופיל, בעל
החווה הבודד, ולינו וזנטורה הקשוח. סרט
מרשים על נושא מרתק: החיים.
יסורים ואקסטזה (פאר, תל-אביס
מיכלאנג׳לו הפך אדם עליון בסרט שטחי,
עשוי היטב, על ארבע שנים מחייו.
הצילו (פאריס, תל־אביב) ריצ׳־
ארד לסטר משתולל עם החיפושיות שלו
בסרט צבעוני, שמח, מטורף.
אמריקה לאן ץ (מקסים, תל־אביב)
סאטירה חריפה על המסחר האמריקאי
בחיי־אדם, באשליותיו ובמותו, בסרטו של
טוני ריצ׳ארדסון (ראה סרטים).
ויוה מאריה (רמת־אביב, תל-
אביב) ז׳ן מורו ובריז׳יט בארדו שופעות
קסם, חיים, עליצות, הומור וכל מה שאפשר,
בסרטו של לואי מאל.
ספינת האשליות (אורנע, ירו־שלים)
ספרה הרציני של קתרין אן פורטר
על חבורה של נוסעים אדישים באנייה גרמנית
בשנת ,1933 הפר סרט רציני, מרשים,
למרות השימש המופרז בסיסמאות, פתגמים,
ודמגוגיה.
3)1^.דרלינג (הבירה, ירושלים) ג׳ולי
כריסטי המקסימה, מתדרדרת אל מרומי החברה
הגבוהה. משחק מצויץ. סרט מרשים.

סר טי ש אפ שר לאררא; ת
סילכיה (אלנבי, תל־אביב) קרול בייקר
מגלה את אחוריה ואת נשמתה בסרט על
זונה טובה שחזרה למוטב.
המשתיקיס (מוגרבי, תל־אביב) ה0וכ־נות
החשאית באחד המצבים הירודים ביותר
שלה. עם דליה לביא, סטלה סטיבנס, דין
מרטין והרקדנית הוותיקה סיד צ׳ארים (ראה
סרטים).
עזה כמוות קנאה (גת, תל-אביבז
אהבה, קנאה, רצח, פשע, יסורים, מוות,
תחיית מתים, הכל בסרט אחד, תמורת כרטיס
אחד.
ה עו ל ם הז ה 1498

ה ל ]7 3

ה 17 -ט ־שם חדש לגידסי חי ש -

מעולם עוד לא היה גירסי כזה. איזה תכונות נפל או ת יש לו: הוא שומר תמיד על צורתו ואינו נ מתח ! קל לכבסו אפילו
במכונת כביס ה! הוא מתייבש במהירות, ללא גיהוץ! מפני ש׳טרילין -הלנקה-סט׳ עשוי ס 1000/׳טרילין.

לעונת האביב -חליפה אביבית
תמונה ל מ על ה: חליפה ספורטיבית, אידיאלית לשעות
היום ולטיולים 4 ,כיסים, כפתורי מתכת. להשיג ב מב חר
גוונים.
מ שמאל: מערכת שלשה חלקים ה כו ללת חולצות
מות אמות מגוונים שונים. להשיג ב מב חר צבעי האופנה.

^ 3 6־ <7 6 ^ 121

ץ־ז׳76 6ח16 שמפיזי 0*-!6י
\ ע עוו׳ •/ססו פו לי אסטר

טרילין־הלנקה־סט-מיוצר

בישראל באופן בלעי׳ ע• •הברלו1־ בע׳ס

להשיג בבתי ה אופנ ה הראויים: לאמונך -

א־פרופו
נהריה

מפגש
* הכרויות * התכתבויות * ת. ד ,24023 .ת״א
* שפע כתובות * מעקב אישי
* מומלץ לכל הגילים

סודיות מוחלטת.
ה עו ל ט הז ת 1498

במרחב
מצרים
ע דו ד מוסד־

ח 0״ ״ 3ס

3 0״ 0 0 9וז 0 3 6 / 0 0 1 4 6ה 0 0 1 0

יה״שת החז לבעלות שר ש״זס.

1111׳ והובים מוזר חלבי שקוף.

0ח 311 קס•נהנים!ווווים רבהיחח שר.

קריאות נלהבות כאלה, רבבות כה רבות
של מקבלי־פנים, פרחים רבים כל־כך לא
נראו בקאהיר מאז ביקר בר, ניקיטד, כרוש־צ׳וב,
לפני שנתיים בדיוק. הפעם זבד, להם
יורשו של ניקיטה: ראש ממשלת ברית־המועצות,
אלכסיי קוסיגין.
בשביל הרוסי השתקן, היה זה הביקור הרשמי
הראשון מחוץ לגבולותיו — חוץ מ־השתתפותו
בלוויית לאל בהאדור שאסטרי
ההורי. על סדר־היום ד,וערמה שורה ארוכה
של בעיות. קוטיגין ומארחיו דיברו על
דחיית מועדי הפרעון של ההלוואות העצומות
שניתנו למצריים, על הגברת העזרה לתוכניות
התיעוש, על הגנה סובייטית יעילה לסכר
אסואן מפני התקפה ישראלית אפשרית.
בכל הנושאים האלה היתד, הסכמת הסובייטים
נתונה מראש. אילו היו אלה מטרותיו
היחידות של ביקור קוסיגין — לא היה כל
צורך מעשי בביקור זה. חשוב הרבה
יותר היה הצד ההפגנתי של הביקור.
הפיצול המחליש. הוא נועד לא רק לחזק
את מעמדו ויוקרתו האישית של עבד־אל־נאצר,
אלא לשמש נקודת־מוצא של התקפת־נגד
סובייטית בזירה העולמית. כי במשך
השנה האחרונה היתה יד האמריקאים על העליונה
במרבית ארצות ״העולם השלישי״.
אנקרומה הודח, סוקארנו נוטרל, אחמד בן־
בלה נעצר. במקומם באו אנשים הנוחים
יותר לאמריקאים. בניגריה ובקונגו השתלטו

חמור, נהנית רצועת עזה ממעמד של אזור-
סחר חופשי. בגלל נוכחותם של חיילי
האו׳׳ם, ובגלל העובדה שהרצועה ממומנת
כמעט כולה על־ידי סוכנות הסעד של האו״ם,
אין מצריים מטילה מכם על הייבוא.
התוצאה: המחירים נמוכים, הסחורה זורמת
מכל העולם. חלק ממנה מוברח מישראל,
ומודבקת לו תווית אחרת. חלק כלשהו
מוברח לישראל. אבל חלק־הארי מועבר למצריים.

מזוודו ת הריקות. הרכבת ממצריים
מביאה מדי יום משלוח חדש של קונים.
ברגע שהרכבת עוברת את תעלת־סואץ
ונכנסת לסיני, שולט רק נושא אחד בשיחות
הנוסעים: איפה אפשר לקנות מה,
ובכמה. בקנטארה עולים פקידי המכס המצריים
לרכבת — ונושא השיחה מתחלף:
החיפושים המדוקדקים בכלי הנוסעים.
הביקורת נערכת תוך כדי נסיעה, עד
רפיח. כל נוסע חייב למלא טופס, בו הוא
רושם את מיספר רשיון־הכניסה שלו לרצועה,
את סכום הכסף שברשותו, ואת מטרת
נסיעתו. אסור להכניס יותר משתי לירות
מצריות.
הביקור הממוצע נמשך ארבעה ימים.
במשך תקופה זו יכול המבקר לקבל בבנק
את 20 הלירות המצריות, שהותר לו
להעביר רשמית ממצריים. למחנות הפליטים
ולקווי שביחת־הנשק — כפי שפירסם
השבוע הזה אל-עאלם, בהסתמכו על דו״ח
מצרי — מקדיש המבקר רק שעות אחדות.
את יתר הזמן הוא מבלה לאורך שלושת
הקילומטרים של רחוב עומר אל־מוכתאר,

פיך בגחן אפרסק

מוצר חדש ב 7-גוונים חדשים ליפות בהם הלחיים
7דרכים חדשות לעשותן מושכות ומלאות חן ברכות
קטיפטית של אפרסק.
( 1^ 1:11ז^ 10מ^8ין ^ 811 לאיפור רך המשתלב בהרמוניה
בגוון העור הטבעי, מעלים סימני עייפות או פגמי עור
קלים. עור הפנים מקבל גוון אחיד ומעניק לעורן רכות
קטיפתית של אפרסק ( 8.95ל״י).
ז 1?^ 0גס 0א^81110י 811 הינו איפור מושלם כשלעצמו,
תרכובת מאוזנת ומושלמת של פודרה וקרם הזנה מרענן
ומרכך — מעניק לעור גוון אחיד, שקיפות עמומה
וקטיפתית.
תשיגי באריזה אובלית או
י1׳כ<^?1ו?^ 81110^ 001
באריזה מלבנית מוזהבת ומהודרת ( 8.60ל״י/

^וו!316ח1כ1ג3 81ח1616־1-1

קוסיגין (באמצע) ועבד־אר־נאצר
זה לא יעבור בשקם?
כוחות פרו־מערביים, ובסעודיה הקים המלך
פייצל את דגל הברית האיסלאמית. ניראה
היה, כי מכל עבר סוגרים האמריקאים על
המוקד החשוב ביותר: קאהיר.
חלק מן האשמה הטיל גמאל עבד־אל־נאצר
ישירות על הסובייטים. בביקורו האחרון במוסקבה,
אמר לרוסים כי מלחמתם בסין
מחלישה אותם, וכי ״הפיצול במחנה הסוציאליסטי
מאפשר לאימפריאליזם לתקוף ולנצח.
באיזו מידה תצליח הפגנה זו של עידוד
מוסרי — קשה לדעת. כמו ביקורו של טיטו
בשבוע שעבר, בא ביקור קוסיגין בשיא החתירה
האמריקאית נגד עבד־אל־נאצר. חתירה
זו זכתה לביטוי חיצוני, כאשר וושינגטון
רמזה שהיא תפסיק את הסיוע הכלכלי
והתזונתי לקאהיר. אפשר היה לפרש חשיפה
גלויה זו של העמדה האנטי־מצרית בצורה
פשוטה: החתירה הנסתרת התקדמה לשלב כזה,
ששוב אין לאמריקאים חשש מפני התמודדות
גלוייה. ביקורו של קוטיגין, בתנאים
אלה יכול היה להתפרש רק כאזהרה לאמריקאים,
כי לא תעבור בשקט.

עזה
מי שרחתה קניו ת

הנד רשאי לנהוג
במכוניות מיח
ללא רשיון
כשטח התערוכה
הפתוח כל יום
ט־ 5עד חצות

,קארטינג״
הספורט שכבש את כל
אירופה.
אוטובוסים 42 .28 ,27 ,22 :

מחנות הפליטים וקרי שביתת־הנשק שוב
אינם המקומות הראשונים, עליהם חושב
האזרח המצרי המבקר ברצועת עזה. מעניין
אותו הרבה יותר רחוב עומר אל־מוכתאר,
הרחוב הראשי של עזה.
רחוב זה זכור היטב לחיילים ולאזרחים
הישראליים, שביקרו בו בימי הכיבוש הישראלי
של .1956/57 כבר אז היה גדוש
סחורה מגחנת. כיום הוא עשיר יותר, יש
בו מספר רב יותר של חנויות, והסחורה
שבו מציתה תאוות־קנייה בלב האזרחים.
כי בעוד שבמצריים שורר מישטר של צנע

ובתוך 3000 חנויותיו. לפי אותו דו״ח,
מוערך המלאי המרוכז ברחוב זה ביותר
ממאה מיליון לירות מצריות. המחזור השנתי
מגיע ל־ 20 מיליון לי״ם, בעוד שהסכום
הנכנס רשמית באמצעות הבנקים מסתכם
בשני מיליון בלבד.
זהירות: זיוף. מניין מממנים סוחרי עזה
את הייבוא העצום, שברובו המכריע מועבר
מבירות, לאורך החוף הישראלי?
מקור גלוי הוא הכנסות הרצועה ממכירת
הדרים באירופה. הייצוא בשנה האחרונה
הסתכם בשני מיליון תיבות, כ־ 10 מיליון
לי״ם במטבע זר. .ליצואני ההדרים הזכות
להשתמש במחצית סכום זה לייבוא חופשי
במטבע זר; יתרת הייבוא ממומנת על־ידי
עיסקות בשוק השחור. כי כמו בישראל
בשעתו, נהוג בעזה ״ייבוא ללא תמורה״.
לדברי אחד הסוחרים :״אני כותב לקרוב שלי
בכרית, והוא מעביר לזכותי בבנק בביירות
או במקום אחר מטבע קשה בשרי של עשרת
אלפי לירות. בכסף זה אני מייבא מה שאני
רוצה. את התמורה — בערך 20 אלף לי״ם
— אני מעביר לו בשוק השחור.
כל זה לא היה מדאיג את קאהיר, לולא
העובדה שעיסקות אלה מכניסות למצריים
סחורה שאסור ליבואן מצרי להביאה, מכירן
שלאוצר המצרי אין מטבע זר לרכישת מוצרי-
מותרות כמו טרנזיסטורים, שימורים זרים,
ככיני־גילוח, בדים ותמרוקים.
לכן יצאו כמה עתונים מצריים גדולים
למערכה, שמטרתה להניא את האזרח המצרי
מבולמוס־הקניות בעזה .״סחורות אלד״״
כתב אזזר סאעה ,״מזוייפות כמעט כולן.
הן מיוצרות בביירות, ושם מדביקים להן
תריות של כל מיני ארצות.״
מזוויפות או לא — סחורות החסרות
בשוק המצרי. ומי שיש לו כסף — ורק
לאלה יש קשרים המאפשרים להם לבקר
בעזה — קונה אותן.
ה עול ם הז ה 1498

המשו הסיווה ער חייה
ואהבותיה שר ארחנת־הסש

ע? על

נערים
״״״ רחל הסרחלת

אחד הבתים היפים ביותר בצהלה שייך לה. בשביל זד.
צריך שלבעלה יהיה הרבה כסף, ויש לו. הוא מנהל עסק
גדול, הקשור עם משקיעים זרים ובו׳ .זאת אומרת׳ עליו
לנסוע לעיתים קרובות לחו׳׳ל.
היא נאה מאוד. באמצע שנות השלושים, ומתלבשת באלגנטיות.
אומרים עליה׳ שהיא בעלת מעוף בכל מה שנוגע
לאמנות, אופנה ובילויים.
אולי זה בא לה מאהבתה. לטייסים. אולי להיפך: אהבתה
לטייסים באה לה בגלל המעוף.
על כל. פנים, היא אוהבת טייסים. משתגעת אחריהם. הידידה
הטובה שילה היא אשתו של קצין בחיל־האוויר, וזה
עוזר לה להיות בת־בית בחוגים הגבוהים האלה. כל פעם
שיש איזה מסיבה של טייסים, היא נמצאת שם. ותמיד —
אם הבעל רק נמצא בחו״ל׳ באחת מנסיעותיו התכופות —
היא מתעופפת מהמסיבה עם אחד מהם.
פעם קרה לה דבר לא נעים. חברה של טייס אחד התחילה
לקנא. היא התנפלה עליה, וקראה לה כל מיני שמות לא
יפים .״אם את כל כך אוהבת טייסים,״ אמרה לה, בחוסר־הבנה
משווע ,״למה שלא תחענייני קצת יותר בבעלך? הוא
טס כל־כך הרבה, שכבר צמחו לו כנפיים.״
כשחזר ז^בעל מחו׳׳ל, בחנה אותו אשתו היטב אבל היא
לא ראתה שום כנפיים. כל מה שצמח למיטכן היה זוג
קרניים.
מישחק סימולטני במיטה כאן המקום להצהיר בפניכם, כי כל הסיפורים בעמוד זה
הם אמיתיים, ונוגעים לאנשים ידועים. רק השמות הוסתרו
במערכת, וכמה מן הפרטים שונו, כדי למנוע זיהוי הגיבורים•
לכן, אל יתנסו יותר מדי לנחש במי המדובר.
אל תנסו לנחש, למשל, מיהו הספורטאי המצטיין שעליו
יסופר בסיפור הבא.
הוא ידוע אפילו למי שאינו ספורטאי. הוא כוכב בענף
שלו. אם יש לך בן בגיל המתאים, יש כל הסיכויים שיש
לו חתימה של הכוכב הזה או תמונה שלו מעטיפה של
מסטיק.
אשתו נישאר, לו בשיא הקאריירה שלו. היא ידעה גם אז
שהוא אינו פרופסור לפילוסופיה, וכי יש בארץ אנשים
המדברים בצורר.,יותר מהוקצעת. אבל מי השב אז שפרופסור
זה דבר חשוב במיטה? היא סונוורה על־ידי הכוכב,
על־ידי השרירים והמיבצעים המזהירים.
הם התחתנו והיו נורא מאושרים. עד שיום אחד אמר
לה שהוא נורא מצטער, מותק. אבל הוא צריך לנסוע לחו״ל.
הנבחרת הלאומית וכל זה. היא שמחה, אבל היא גם הצטערה.
כל כך אהבה אותו.
אחרי הנסיעה הראשונה, עוד נסיעה ועוד נסיעה. וראו
זה פלא — כל פעם התחילה להצטער פחות. עד שבסוף
ממש שמחה שהוא נוסע. ניחשתם: היא התחילה להתעסק
עם מישהו אחר. מישהם אחרים, למען הדיוק.
וזה לא הכל. בהתחלה היתד, נוסעת איתו לכל המישחקים
שלו בארץ. היתד, יושבת בין הקהל וצועקת בכל כוחה:
״בעלי! בעלי! קדימה!״
(בעצם היא לא צעקה ״בעלי!״ אלא את שמו הפרסי. גם
אתם צעקתם את השם הזה).
עד שיום אחד אמרה לו :״אתה יודע, נורא קשה לי
לנסוע כל הזמן איתך. אני נורא מתרגשת, וזה הורס אותי.
אני אוהבת לראות אותך משחק, אבל אין לי עצבים.״
הוא הבין וסלח לה. כשהיה חוזר מהמישחק, היה מספר
לה על רגעי השיא שלו. במרוצת השנים היה גם מספר לה

על רגעי החולשה, על החמצות, על ירידה ברמה. היא בקושי
קלטה מה שהוא סיפר. כי היא חשבה עדיין על
המישחק הסימולטאני שהיא ניהלה, בשעה שבעלה שיחק
לפני הקהל. היא היתד, חושבת על בני־הזוג הצעירים —
והיא אהבה אותם יותר ויותר צעירים — ועל האהבה האסורה.
אבל
תמיד היתד, אסירת־תודה לבעלה. כי חחרויות־ספורט
ד,ן ישמו נסיעות של רכבת: יודעים את לוח־הזמנים עונה
שלמה מראש. וכך יכלה לתכנן בצורה סדירה את פגישותיה
עם המאהבים.
בזמן האחרון מפריע לה דבר אחד: בעלה שוב אינו אותו
כוכב גדול, והוא נוסע הרבה פחות לחו״ל. עד כדי כך,
שהיא מתכננת להשאיר אותו בארץ ולנסוע לבדה לנכר.
שהוא יהיה קצת אלמן־קש.
הוא ראה אותה
על הגג
מי היתד, אלמנת־הקש המפורסמת ביותר בתולדות ארץ־
ישראל? בלי ספק: בת־שבע, אשתו של אוריה החיתי.
אני לא יודעת אם גם זו שאני הולכת לספר לכם עליה
תירשם בספרי דברי הימים, אבל היא בלי ספק אלמנת־הקש
המפורסמת ביותר היום בארץ־ישראל. והאיש העישה
זאת איתר. הולך בדרכיו של דויד המלך.
ישנם הבדלים, כמובן. המאהב איננו מלך, והוא אינו
שולח את הבעל למות בקרב. אבל הוא שולח אותו לכל
מיני שליחויות בעולם, כדי לעשות עסקים. המצחיק הוא,
שהמאהב בסך הכל עובד אצל הבעל׳ ולא להיפך.
עכשיו נתחיל.
נקרא לה, לצורך הכתבה הזאת, בת־שבע. היא יפהפיה
עולמית. יש לה ילדים, אבל חתיכה עצומה. כותבים עליה
בעיתונים. אני עצמי כתבתי עליה ופירסמתי את תמונותיה.
היא נחשבת לאישיות של ממש בחברה התל־אביבית
הגבוהה, פעילה בעניינים ציבוריים, מארחת חברי־כנסת בביתה,
משתתפת בפתיחת תערוכות.

בעלה, כמובן, ידוע לא פחות, אם כי לאו דווקא בשביל
סוג זה של פעילות חברתית. החברה שהוא מעדיף היא
חברה בע״מ, אחת הידועות ביותר בישראל.
לפני כמה שנים התחיל לעבוד אצלו פקיד. הוא הוכיח
את עצמו כעובד חרוץ׳ כאדמיניסטראטור בעל מוח מבריק,
כממציא של עיסקות מצויינות. העובדה שהוא גם יפהפה
לא עניינה את הבעל, אבל היא עניינה מאוד את בת־שבע.
הפקיד עלה בסולם הקאריירה העיסקית שלו. בעלה של
בת־שבע החליט לתת לו כמה מניות, כדי להגביר את התעניינותו
בעסקי החברה, וכדי שימצא רעיונות יותר גאוניים
לעשות כספים.
יום אחד ראה הפקיד הזה את בת־שבע על הגג. לא באמבטיה,
כי אם במסיבת קוקטייל, במירפסת־הגג של הווילה
שלה. כמו כל הגברים שראו אותה, הוא נשבה בקסמיה.
אבל לגברים האחרים היה הבעל תמיד מפריע. ואילו לגבר
הזה — נקרא לו דויד, להשלמת התמונה — הוא לא הפריע.
כ• הוא ידע תמיד מתי הבעל נמצא במשרד. ואם הוא
נמצא במשרד, משמע שאשתו לבד, ואם הוא נוסע מחוץ
לעיר, משמע שאשתו לבד למשך עוד יותר זמן.
בהתחלה זה הספיק לדויד ובת־שבע. היא אהבה אותו,
והייתה מוכנה לכל מה שהציע. הם עשו זאת כשהבעל היה
נוסע לישיבה חשובה בירושלים. אחר־כך היו מתכננים את
פגישותיהם לשעות שהבעל היה מקיים ישיבות חשובות
במשרדו בתל־אביב.
אבל זה לא הספיק. ואז עשה דויד שלנו מה שעשה
דויד המלך. הוא בישל עסק שלם עם פירמה בחו״ל, וכדי
לחתום ״על החוזה הציע לבום שלו לנסוע לשם. הבום אמר
שזה רעיון מצויין. הוא הציע לאשתו לנסוע איתו. היא
אמרר, לו שיסע לבד. היא מוכנה לסבול בבדידות עד שיחזור.
איזה
סבל!
כשחזר הבעל, היה מרוצה מאוד מדויד. וככה זה נמשך:
דויד היה תמיד מוצא רעיונות מצויינים בשביל לשלוח את
בעלה של בית־שבע לחו״ל. זה עזר לו לעשות ימים כלילות
בחברת אהובתו, וגם למצבו הכספי לא הזיק. הוא כיום
שותף בעל חלק רציני מאוד בעסקים של הבעל. כלפי חוץ
זה מתבטא במכונית משגעת, שכמוה יש רק שתיים או
שלוש בארץ, ובאיזה חצי־מיליון ל״י בבנקים.
והאשה? היא ממש פורחת. האהבה שדויד מעטיר עליה
הרימה את המוראל שלה, והיא פעילה בעניינים ציבוריים
כפי שלא היתר. מימיה. ואילו הבעל — לא אקרא לו
אוריה, כי הוא לא מת, וסיפורו כולו לא יירשם בספר
דברי־הימים.
בספר דברי־הלילות — אולי בן.

הצבעה תוך כדי הליכה
^ רג עההיתוליהראש ון של הכנסת, אחרי הפגרה, בא לפנות ערב, למחרת יום

י י כינום י״
על הפרק עמדה הצעת־חוק ממשלתית שבאה להפקיע כמה וכמה מזכויות היוצרים, לטובת
הטלביזיה הלימודית. ההצעה זכתה לביקורת קטלנית במאמרים ראשיים, וסיעתנו — יתר
עם סיעת גח״ל — תבעה להחזירה לממשלה.
הגיעה שעת ההצבעה.
באולם נכחו כתריסר איש.
הורמו הידיים בעד ונגד — והכוחות היו כמעט שקולים. מנחם בגין דרש למנות את
הקולות — וההצבעה התחילה מחדש. מזכירי הסיעות רצו בבהלה אל המזנון, כדי לגייס
מצביעים נוספים.
הידיים כבר החלו מתרוממות שוב, כאשר מיהרו שלושה ח״כים, אנשי מפא״י, לתוך
האולם. ח״נ דויד הכהן נכנם לאולם כשידו מורמת — ושאל תוך כדי הליכה על מה
הוא מצביע. את הוויכוח לא שמע, כמובן.
הקולות נימנו — תשעה בעד, שבעה נגד. באותו רגע נכנסו עוד ארבעה ח״כים, כו^ם
אנשי גח״ל. אילו נכנסו רגע לפני כן, היה נוצר רוב נגד הצעת־החוק — והממשלה היתד,
נוחלת כשלון ראשון. אבל הם איחרו.
זאת היתה התחלה נאה. היא הוכיחה שמאז המושב הקודם, לא השתנה דבר בבית־המחוקקים
הריבוני של ישראל.

רא י3גז רהשגזיץ

גזגב

ך* יופיהפתיחה של המושב היתה הכנסת כמעט מלאה. השרים והח״כים באו לכבד
*1את הבית בנוכחותם, לפחות לשעה קלה.
במזנון ובמסדרונות שררה אידירה של בית־ספר אחרי החופש, כשהתלמידים שמחים לראות
זה את זה מחדש, וכולם עליזים. כי הכנסת היא, ביסודו של דבר, מועדון של עסקנים
ותיקים, היושבים יחד והמורגלים איש אל רעהו מזה 17 שנה (ורבים מהם ישבו יחד כבר
זמן רב קודם לכן, במוסדות הציוניים) .החוויות המשותפות והסימון המשותף להם
בולטים הרבה יותר מאשר הניגודים המפלגתיים ביניהם.
בחוץ לא שררה אווירה כל־כך עליזה 150 .פועלים מאשקלון באו להפגין, ברשות המשטרה,
נגד האבטלה. הם ביקשו להתקבל על־ידי ראשי הכנסת וראשי המערך, אך נענו בסירוב.
אותה שעה החלה הכנסת לדון באבטלה. אף שישיבת הכנסת כבר החלה, ראיתי חובה
לצאת אל המפגינים ולשמוע את טענותיהם. כתוצאה מכך הכנסנו כמה וכמה שינויים
לנאום שד,כינונו מראש לוויכוח זה, ושפורסם בגליון האחרון.
הוויכוח, בו החל המושב השני של הכנסת השישית, לא הידש דבר — אבל הוא הטיל
אור על ההתנוונות הגוברת של הגופים המפלגתיים. כי כמעט כל המפלגות נתפסו בסתירות
פנימיות עמוקות, וכיסו עליהן במליצות דמגוגיות.
כרגיל, בלס הדבר במיוחד אצל רפ״י. משה דיין נאם נאום ״ימני״ קיצוני, בו דרש ״לא
לוותר״ לפועלים — ולמחרת היום נאם יוסף אלמוגי נאום ״שמאלי״ מובהק, בו ציין

ברעם (בזעם) :אני מבקש ממן לא להגן על כבודו של השר ספיר!

אגר אתם ורגר אתם
* אמתהפשוטה הי א שאף לאחת מן המפלגות של המישטר הקיים אין פתרון ש ממש לבעייה הכלכלית — כי זו נעוצה בשרשי המישטר עצמו. כל אחת היתד, רוצה
לעשות הון פוליטי מן המצב _ אך מבלי להציע שום גישה חדשה.
הדבר בלט בדברי יגאל אלון, שקבע את הטון. הוא נאם נאום יפה, מנוסח היטב, שהיה
מתאים לכל סימפוזיון אקדמאי, אך לא הציע שום פתרון של ממש — זולת דיבורים
סתמיים על הבראה, ותוכניות יפות לטווח ארוך. בינתיים ביקש מן הפועלים לשתוק. כלהלן:
א לון יחד עם זאת, עם כל הרצון הכן להבין למצב־רוחם של של המובטלים -י
הרי יש לומר במלוא הבהירות כי בהתפרצויות ובהשבתת מיפעלים, שנאלמו לצערם,
ולצער כולנו, לצמצם את מצבות עובדיהם לרגל צימצום הייצור — אין משום פתרון
לבעייה הכאובה.
אבנ רי: האם הדיון הזה היה מתנהל בלי זהו
על כך לא הגיב אלון בנאום, אך הריץ לי לאחר מכן פתק, בו רשם :״אין,הדבר כך.
לפני שלושה חודשים יזמתי דיון על התעסוקה בוועדת העבודה, וגם דיון זה נערך
ביוזמתי, ולפי בקשתי, וללא קשר עם מאורעות אשדוד•״
בכל זאת מסופקני אם היה מתנהל ויון כזה, במתח כזה, תוך בהלה כזאת של מזכירי
המפלגות, לולא האור האדום שהודלק באשדוד, כאשר נקרע הדגל האדום.

שני שערי ״\זנם דם הם!״
** אשרה כי נו נ ו את הנאום שלנו, יום לפני כן, ידענו שזוהי רק טיוטא, וכי יהיה
^ צורך לשנותה בהתאם לנאום הממשלה בפתיחת הוויכוח. אך נסתבר שאין שום צורך
בשינוי כזה, כי הקו הממשלתי היה בדיוק כפי שניחשנו אותו מראש — דיבורים על
תוכניות, ללא שינוי של ממש, ללא תיכנון של ממש. בפני הכנסת נשארה הברירה בין
אבטלה גלויה לבין אבטלה סמוייה, בין הזרמת מיליונים נוספים למיפעלים בלתי־ריוזחיים
ובין מצוקה שתגרום (בצדק) למהומות.
עמדנו על כך בנאומנו, שהיה בעיקרו כפי שפורסם בשבוע שעבר, ושקבע שלושה
תנאים להבראת המשק ( :א) תיכנון מדוייק של ניידות העובדים, כדי למנוע אבטלה
ומצוקה; ב) שמירה על זכויות העובדים ורמת שכרם במעבר ממיפעלים בלתי־ריווחיים
למיפעלים כדאיים! (ג) השתתפות נציגות עצמאית של העובדים בתיכנון וביצוע מיבצע־ההבראה.
הדרישה
השלישית — שפירושה, כמובן, הקמת ועדי־פעולה בכל רחבי הארץ — צילצלה
כפעמון אזעקה באוזני עסקני מפא״י. כי זוהי סכנה המאיימת על השלטון הפיאודלי של
הבארונים ההסתדרותיים. הם קפצו ממש ממקומם. משה ברעם שיסע את דברי באמצע,
ולאחר מכן הקדיש את שיא נאומו להתקפת־זעם על דרישתנו זו:
כרעם א ני יודע שיש כאן סיעה קטנה — לאושרנו היא קטנה, והיא יותר בחוץ
מאשר בפנים — שיש לה פתרונות לאן נגיע? למדינת ישראל נחוצים עוד ועדי־פעולה
שינהלו את המשק שלה, את הכלכלה שלה, את המאבק הכלכלי שלח? איזו מדי-ויז מסוג זה
מתקיימת בעולם? יש מדינה המתקיימת על־ידי ועדי־פעולה?
ומכיוון שזה לא הספיק, שלף עסקן הסתדרותי אחר, מרדכי זר, את הנשק הסופי,
הטענה הניצחת בכל ויכוח כלכלי — תמונות״עירום.
ז ר: הגדיל לעשות חבר־הכנסת אבנרי יש מומחה כלכלי אחד בארץ, זהוא חבר־הכנסת
אבנרי. אינני יודע איפה הוא היה לפני כן. חבל שלא נבחר לכנסת קודם לכן.
הוא אמר לנו שכל המפעלים לא היו רנטביליים. הכל נעשה כמעשה־חלם אתה, חבר־הכנסת
אבנרי, מתעלם מכך שבמשך 18 שנה יכולה היתה המדינה הזאת לקלוט למעלה
ממיליון עולים, וזאת על־ידי אותם המיפעלים
אכנ רי: ומה עם מאה אלף המובטלים הסמויים, כדברי מר ספיר?
ז ר א ני חושב שהטון והדיבור הזה משחיתים את הנוער הישראלי, והשבועון הזה,
שמצד אחד מופיעה בו במורה ערומה, ומצד שני דבריך בכנסת, זה איננו מוסיף כבוד
ואיננו מביא את הנוער הישראלי לאהבת מדינתו. אני שמח שהנוער הישראלי אינו
הולך אחריך1
שו ס ט( [5חרות) :אתה רוצה שייסגר העולם הזה? שיפוטרו עובדיו ותגדל האבטלה?
ז ר: קבעת עובדה שהעובדים אינם אוהבים את הסתזרותם, ואין להם אמון בהסתדרות.
היי תי מייעץ לךלהש אי ראתהא מון של ח ב רי ־ ההסתד רו ת

אבנ לי: לפרשי המשטרה? לאלות של השומרים באשדוד?
דו־שיח זה נמשך לאורך כמה עמודים.

ריקוד לפי החליל בכנסת*
שאי־אפשר לבצע דבר להבראת המשק באמירה של אבטלה. כששאלתיו לפשר התהום
בין שני הנאומים, השיב אלמוגי :״אלה הם רק הבדלים של נואנסים.״ יחי ההבדל הקטן.
מתמונה בגח״ל לא היתד, שונה. לשלושת דובריו — אריה בן־אליעזר, אליעזר שוסטק
ומרדכי.שטרן — לא היה דבר משותף, זולת ההתקפה על הממשלה. קשה היה להבין מה
הם מציעים — בולם יחד או כל אחד מהם לחוד. חוץ ממרדכי שטרן, כמובן. הוא הציע
לחדש את הבנייה בכל מחיר, דבר שאחד מחבריו העיר עליו, מאחורי גבו :״הפעם לא
דיבר שטרן בשם סיעת גח״ל, אלא בשם סיעת רסק״ו.״ (שטרן הוא המנהל של חברת־בניין
ענקית זו).
בתוך מפא״י נאמר הכל — דבר והיפוכו, והיפוכו של היפוכו. ישראל קרגמן קבע כי
אבטלה יוצרת ״שעת כושר״ להבריא את המשק, ובכך נרמז בפירוש כי הממשלה היתד,
מעוניינת באבטלה, כדי להוריד את השכר בכלל, או־ לפחות בענפים מסויימים. חברו־התאום
בצמרת מפא״י בכנסת, משה ברעם, אמר את ד,ד,יפו: צריכים להקריב את הכל,
את הבראת המשק ואת היעילות המשקית, כדי למנוע כל אבטלה שהיא.
תפקידנו היה להבליט את הניגודים. הפנימיים האלה, כדי להוכיח עד כמה אובדות
המפלגות עצות. עשינו זאת על־ידי קריאות־ביניים, כי נאומנו היה מוגבל ל־ 10 דקות, ולא
יכולנו לבזבז דקות יקרות. אלה על ניתוח האפסות המחשבתית של המפלגות.
כך, כאשר דיבר ברעם בזעם נגד הביטוי ״אבטלה סמוייה״ ,שהומצא על־ידי פינחס ספיר
עצמו, התפתח דו־שיח קר כזה:
כרעם דיבור בלתי־פוסק על איזז אבטלה סנזוייה, גס הוא תורם את שלו להרגשה
בלב האוכלוסיה, שלפחות עובד אחד מבין כל עשרה מיועד לפיטורין. נזה זה מקדם?
אמרי: לא יפה להשמיץ את מר ספיר בהעדרו!
• קאריקטורה של לזר ב״שורות״ ,בטאון הסתדרותי.

ער הנזשנזד שר גזאמיגז
ש קו ר א עתונים מסויימים, יתמה בודדאי להיווכח כאן שהשתתפנו בכלל בוויכוח זה,
|- 1ק ל וחומר שעוררנו סערת מחאה. כי אליבא דאותם בטאונים נכבדים, שוחרי האמת
והאינפורמציה, לא היינו קיימים כלל.
אינני מתכוון רק למעריב, אשר לגביו מורכבת הכנסת מ־ 119 חברים( .לפעמים אני תמה
שמא גם שאר מדורי האינפורמציה של עתון זה עומדים באותה רמה — והירהורי ליבם
של הכתבים, אהבותיהם הפרטיות ושינאותיהם האישיות, באים גם שם במקום דיווח
של אמת).
אבל משעשע הרבה יותר על המישמר, שפחד הכוח החדש נפל עליו ערב הבחירות, ומאז
גישתו היא פאתולוגית בצורה המעוררת רחמים. השבוע סיפר בטאון הציונות, הסוציאליזם
ואחוות־העמים את הסיפור הבא: כשבא תורי לנאום, לא הייתי בכנסת. לכן ניתנה
זכוודהדיבור למיקוניס. בהמשך הסיפור מפרט העתון את דברי כל הנואמים, אך אינו
מזכיר כלל שדיברתי. הצעיר ד,מיסכן במרחביה, התלוי באינפורמציה זו, נאלץ לקבל את
הרושם שבנושא חיוני זה ויתרנו על זכות־הדיבור, מתוך עצלנות פושעת.
העובדות הן הרבה יותר פשוטות. נקראתי לטלפון, ונמסרו לי הידיעות האחרונות על
המצב באשדוד. לפני היה צריך לדבר עוד סיף־אל־דין זועבי, ולכן לא מיהרתי. אך זועבי
ויתר לפתע על זכות־הדיבור — למרות שבוחריו הערביים הם הנפגעים העיקריים של
האבטלה עד כד״ לכן ניתן למיקונים לדבר. חזרתי לאולם כעבור שתיים־שלוש דקות,
ודיברתי אחרי מיקוניס.
קצת מוזר לראות כי דודקא בטאון מפ״ם — שחברי סיעתה נעדרים בשיעור של /.״60
עד 70 מעז להתמרמר על כי פלוני נעדר חמש דקות מן האולם.

״הרגם ררגרי סיישז־יח־יד״
גב, ערב התחלת המושב התנהל ויכוח מענ״ין על יעילות סיעתנו מעל עמודי
הארץ. עמוס אילון טען, במאמר על רפ״י, כי סיעת־היחיד שלנו עושה בכנסת יותר

אמנות
מסיעת רפ״י, המונה עשרה ח״כים:
״מה עשתה עבור האזרח סיעת רפ״י מאז הקמתה? מה ע שו למענו חבריה בכנסת? סיעה
בת איש אחד — ח״כ אורי אבנרי — ע שתה מבחינה זו יו תר מכל חברי סיעת רפ״י גם
יחד לא י תכן שלכל חברי רפ״י פ חו ת ז מן לחו ש מצב־רוחו של האזרח ולבטא
מי שאלותיו מאשר למר אבנרי. שמא אינס מעוניינים די הצורך?
מ ר אבנרי עשה אופוזיצי ה, כפי שהבטיח לבוחריו. רפ״י הרעישה עול מות, והגי שה
הצעת אי־אמון בממ של העל ראיון שנתן מר אבן לעתונאי צרפתי.״

על כך יש לי להעיר רק כי עבודת סיעתנו, אף שהיא סיעת־יחיד, אינה נעשית על־ידי
איש אחד. היא מבוססת על עבודת־צוזת של מתנדבים רבים, מומחים מכל השטחים, בניצוחו
של ״הח״כ ה־ 121״ (כפי שמכנים אותו רבים מבאי בניין הכנסת) — אמנון זכרוני.
על מאמרו של אילון ענה איש רפ״י, אברהם שוייצר:
״אפשר ל טעון שרפ״י לא היתה אופוזיצי ה יעילה, אן ודאי שהיתה יעילה יותר מח״כ
אבנרי. על אף פעל תנו תו — וייאמר מיד שחלק ממנה כוון ל מטרות רצויו ת — כלום לא השיג.
רפ״י זכאית לרשום אי־אלו הי שגים בלתי־מבוטלים, בעיקר ב חיזו ק היסודו תבממ של ה
המבקשים להתמיד בעיקרי מדיניות־החוץ של בן־גו ריון

קשה לדעת מי השפיע יותר — 10 אנשי רפ״י לחיזוק הבטחוניזם בממשלה, או סיעת-
היחיד שלנו לחיזוק מגמות־השלום בה. על כך עוד נתווכח. אך מעניין לצטט הערכה
נוספת, זו של סגן־יו״ר־הכנסת ישראל ישעיהו (מפא״י) ,במאמר בדבר:

ויי

לאחרונה אף נוסף קיטרוג על הרוב בכנסת ב של ה תנכלו תו, כביכול, לדמוקראטיה,
שהיא עצס?והותה של הכנסת, כיוון שאותו הרוב אינו מסכים לע שות את כל הכנסת ואת
כל חבריה הדום לרגליה של סיעת־יחיד

טרופי ם רוזייריגן גפצצוגז בבגראר
*9כרים אלה של ישעיהו מתייחסים, כמובן, לקנוניה של המערך וגח״ל לצימצום
1זכותנו להגיש הצעות־לסדר־היום. זכות זו לא נבדקה בשבוע שעבר, כי בכלל לא
הועלו הצעות לסדר־היום. אך אין מנוס מהתנגשות ומאבק על כך. יש להניח שההתנגשות
תבוא תוך חודש, אחרי שנגמור את ה״קיצבה״ שהוקצתה לנו למושב זה: הצעה אחת.
מדוע לא הועלו הצעות־לסדר־היום בשבוע שעבר? לאלוהים פתרונים. הכנסת היתר, מובטלת
למחצה. הישיבה ביום ד׳ קוצרה, מחוסר־תעסוקה. מזכירי הכנסת שברו את ראשם איך
למלא את היום — למרות שעל שולחן הכנסת מונחות הצעות־חוק רבות. הממשלה דחתה
את כולן, מטעמי נוחיות או קנוניות קואליציוניות.
באותו שבוע רעשה הארץ סביב הפגנות הסטודנטים. הגשנו הצעה דחופה לסדר־היום,
וכך עשו שתי סיעות אחרות. אך הנשיאות לא הכירה בדחיפות, ההצעות לא הועלו באותו
שבוע — והכנסת הלכה הביתה, כאמור, שעתיים לפגי המועד הקבוע.
בהעדר אפשרות להעלות הצעות לסדר־היום, פעלנו באמצעות שאילתות. על שתיים מהן
ענה שר המשפטים:
• הלוואת ״דן״ :מדוע לא נקטה הממשלה בשעתו בהליכים משמעתיים נגד מנהל
משרד־התחבורה, בעוון חשד של שוחד, אם אמנם התיישנה העבירה מבחינה פלילית?
טען השר: החוק, המאפשר זאת כיום, לא היה קיים אז( .אין זה מדוייק, כי היה קיים
אז חוק אחר, ברוח דומה).
• התערכותכמשפט: האם נכון, כפי שפורסם, כי מנהל בתי־המשפט (שהוא
פקיד משרד־המשפטים) טילפן לשופט שדן במשפט נאשמי שיירת־האחווה ודיבר עימו
על המשפט? השר אישר זאת, אך טען שאין בכך התערבות בלתי־חוקית, כי המנהל דרש
רק שימציאו לו את התיק לעיון.
(כאן אירעה תקרית משעשעת. השתמשתי בזכותי לשאול שאלה נוספת, ושאלתי:
תיאטרזן עוד שואה
ויטנביג (הבימה,
בי מוי ישראל בקר)

איציל,
איננו רק
ר חנפרב,
מחזה על השואה. הוא גם שואה של מחזה.
אין זה כשלון. זוהי פשוט חוצפה.
כי בכל תולדות השואה, גדושות הדראמה,
אין פרשה דראמתית יותר מזו של
ויטנברג, מפקד המחתרת היהודית בגטו
וילנא. כאשר סיפר אותה אבא קובנר, ב־מישפט
אייכמן, השתררה באולם דממה, בה
אפשר היה לשמוע אף את רישרושו של
הנייר. אפילו אייכמן עצמו עקב אחרי הסיפור
(שלא היה ידוע לו, כנראה) כמרותק.
הגרמנים השיגו, מפי שבוי ליטאי שעונה,
את שמו של מפקד המחתרת. הם
תבעו מראש הגטו, יעקב גנם, להסגירו.
גנס הסגיר את ויטנברג במשרדו, אך אנשי
המחתרת שיחרתה,ו בכוח. אז נתנו הגרמנים
אולטימטום. אם לא יוסגר האיש מייד,
יושמד הגטו כולו.
אולטימטום זה יצר מצב מחריד: היהודים
עצמם, שלמענם קמה המחתרת, ראו בה

זמרי ״סווינגל״
״רציתי לקפוץ באוויר״!

אכנרי

:האם הנוהל הזה, כבוד השר, אינו סותר את הסעיף 13 של חו ק ה שופטים?
מה כ תוב שם? האם אתה חנ שב שאני זוכ ר בעל־פה את החוק?
השל * ט פי ר א
אכנריי _ כתוב שם שאין מרות על ה שופט, זול ת מרות החוק עצמו.
:איני רואה כל סתירה בין פניה ל שופט שימציא תיק ובין הרעיון
שה שופט חייב לנהוג לפי החוק נלא לפי מניעים צדדיים).
אנתה שעה הג שננ סידרה של שאילתנת נוספות. בין השאר:

השר שפירא

• ה פ ^נ ת אשדוד ז האם נכון כי השוטרים שתקפו את המפגינים היו שתויים?
• פרשת עי ראק 11951 ,האם מינה אחד השרים אי־פעם ועדת־חקירה בפרשה זו,
ומה היו מסקנותיה? מה תשובת ראש־הממשלה למכתב שנשלח לו על־ידי אחד מקורבנות
הפרשה, שפורסם בהעולס הזה?
• טרמפים לחיילים: מה עשה שר־הבטחון להגשמת ההבטחה שניתנה לנו,
בתשובה להצעתנו לסדר־היום, כי הממשלה תדאג לביטוח כל החיילים שייאספו בטרמפים
על־ידי נהגים פרטיים?
• כתי״כלא צכאיים ז האם נוהגים להריץ את העצירים שם? האם הנוהל שונה
מזה הקיים בבתי־סוהר אזרחיים? האם יש לבדוק מחדש סדרים אלה?

רט2ן יט טייר טרביויט כרריג!

* ^ תיהצ עו ת ־ חו קי ם ממשלתיות עלו השבוע לדיון — ונגד שתיהן הצבענו.
* /ב מיקר ה אחד נשארנו, שוב, לבדנו.
כבר הזכרתי את חו ק היוצרים, שההצבעה עליו כמעט הביאה לכשלון הממשלה. חוק זה
בא לאפשר לממשלה להשתמש ביצירות ספרותיות ומוסיקאיות, כחלק־לודי של תוכנית
בטלביזיה הלימודית, בלי לבקש רשות מטעם היוצר. היוצר גם אינו נשאל לגבי התמלוגים:
אלה ייקבעו בהסכם עם אקו״ם, ובהעדר הסכם — על־ידי ועדה ניטראלית.
בדברנו נגד הצעד, זו, קבענו כמה עקרונות:
• אנחנו מתנגדים לכל הפקעה. היצירה שייכת ליוצר, ורק הוא אדון לה.
• יש לרשום יצירות תרבותיות, כשם שרושמים פטנטים. כדאי להטיל זאת על
רשם־הפטנטים הממשלתי.
• יוצר שאינו יוצר, להשתייך לאקו״ס, אין להכריחו שאקו״ ם תייצג אותו.
• יש להנהיג בהקדם האפשרי טלביזיה כללית במדינה, ועל כן יש לחוקק חוקים
סבירים, שיסדירו בעיות אלה ברוח דמוקראטית.
יתכן שהצעת־חוק שניה, שנידונה למחרת היום, אופיינית עוד יותר למה שקורה
במדינה. היא נגעה לשיפוץ חזיתות־בתים.
בשעתו יזמה מפא״י הצעת־חוק שבאה להכריח את בעלי־הבתים והדיירים לדאוג
לשיפוץ זה. חוק זה נתקבל, והוטל על הממשלה לקבוע בתקנות, תוך שלושה חודשים,
איך להסדיר את התשלום — מי ישלם מה, וכמה. זוהי בעיה עדינה, כי בבתים בהם
קיים חוק הגנת־הדייר, אין בעל־הבית מקבל די הכנסות כדי לדאוג לכך בעצמו.
הכנסת השתמטה בשעתו מלהחליט על כך בעצמה, וניסתה לגולל את העניין על הממשלה.
אבל הממשלה לא התקינה את התקנות. היא לא רצתה לריב עם בעלי־הבתים, וגם לא
עם הדיירים. גם לאלה וגם לאלה יש קולות בבחירות. היא גם חששה שמא הממשלה או
העיריות יצטרכו להשתתף במימון השיפוץ, בדרך זו או אחרת. התוצאה: הממשלה הפרה
את החוק, לא התקינה תקנות והחוק שבק חיים לכל חי, כמו חוק־כנוביץ המנוח.
עתה באה הממשלה, והציעה לכנסת לבטל בכלל את גבול־הזמן שנקבע לממשלה להתקנת
של 7עוד
תקנות, שעבר מזמן. סגן שר־הפנים לא הסכים אפילו שניתן לו ארכה
>וד שנתיים.
ארגה ש
היה ברור לגמרי כי המזנה היא לקבור את העניין בשקט.
הצעת הממשלה זכתה לקולות כל חברי הקואליציה.
גח״ל ורפ״י נמנעו, בטענה שממילא החוק כבר הופר. ידי
היתד, היחידה שהורמה נגד ההצעה — כדי לגנות את
הפרת־החוק ואת ביזוי הכנסת.

מאת הווה

הרשו להם לשיר בקצב המייחד והנפלא
שלהם דורה של באך ו מו סי ק ת לילה זעירה
של מוצארט, שהיתר, באמת זעירה מאוד׳
כי מיד ביקשו מהם להתיישב בשקט, כדי
לשמוע איך המקהלה הישראלית יודעת לשיר
בצרפתית.
כל מי שהוא משהו בחיי האמנות והבמה
והספרות בארץ, מילאו את אולם המועדון,
וראו איך הופכים ארבעה גברים וארבע
נשים לתיזמורת עשירת־גוונים. את קטעי העוגב
ביצעו שלוש נשים יחד, ואת קטעי־החליל
שרה, בסופראן־לירי הלא־ייאמן שלה,
כוכבת הלהקה, כריסטיאן לגראנד, המבצעת
של קטע הסולו בסוכריות מפולפלות, ש־פירסומו
העלה את הלהקה למרומי התהילה.
את קולה היא גם השאילה לסרט מ טריו ת
שרבורג, שהלחין אחיה, מישל לגראנד.
על הבמה היא עומדת, חייכנית, שמחה,
ונהנית־מכל־רגע, כמו שאר חברי הלהקה,
שרה בקלילות את המעברים הקשים ביותר,
בקול־הזהב הפלאי שלה.
האבא של הלהקה. כל החתיכות
האמנותיוית ונוטפות־התרבות שמילאו את האולם,
היו בעצם עסוקות בלגנוח גניהות־הת־פעלות
למראה הגבר הנהדר ויפר,־התואר ש

אוייבתם. הם חיפשו את ויטנברג, כדי
להסגירו. הם היו מוכנים לעשות שפטים
באנשי המחתרת. במצב זה החליטו מפקדי
המחתרת שעל ויסנברג להסגיר את עצמו
לגסטאפו — כדי למנוע מלחמת־אחים בין
היהודים לבין עצמם.
גן־ילדים והלאה. זוהי דראמה שכמעט
אי־אפשר לקלקל אותה. אבל הבימה
הצליחה גם בכך, בעזרת מחזה אינפנטילי
ומשחק תינוקי של רוב השחקנים (להוציא
את מיכה אשרוב כגיבור המחזה, ורפאל
קלצ׳קין בתור יהודי מן הגטו).
יש קטעים במחזה, כגון שיחת שני הילדים,
שהם מתחת לרמה של בית־ספר.
קטעים אחרים טובים יותר — הם מזכירים
לפחות להקת־חובבים בלתי־מוכשרת. מבחינה
עלילתית, לא קילקלה המחברת את המשמעויות
העמוקות, חובקות־ההים טוריה,
של הפרשה. היא פשוט לא ראתה אותן.
כל אשר היתד, מסוגלת לקלוט היה הוויכוח
השדוף, השיגרתי עד אימה, בין ראש־המח־תרת
וראש־היודנראט.
כך עשה המחזה את הבלתי־אפשרי: להפוך
את השואה לקיטש.

מוסיקה
קו לו ת ר 71!.ב
בחדר מלא בעשן־סיגריות ישבה השחקנית
האיטלקית המחוננת, נשענה בליאות
על השולחן, ודיברה בקול חסר־גוון אל בן־
זוגה, הבמאי הצרפתי המהולל.
שניהם התנדבו להופיע בקטע פארודי
קצר, בסרט סוכ ריו ת מפולפלו ת, אך את ההצגה
גנבה משניהם יחד מנגינת־הרקע, שהושרה
בקצב דאז איטי, וקפצה, תוך
שבוע, לראש מיצער־הפיזמונים. הפארטיטה
של יוהן סבסטיאן באך, המלחין הגאוני בן
המאה ד 17 הפכה ללהיט של העונה.
מוסיקה זעירה מאוד. ביום שני האחרון,
השמיעו אותם קולות־אנוש חמים את
באך במועדון צוותא בתל־אביב. זמרי סווינג?
/המהווים את להקת הג׳אז הקולית הטובה
ביותר בעולם, המבצעת יצירות קלאסיות
בלבד, הגיעו ארצה לסידרת הופעות.
הם הוזמנו למועדון, הועלו לבמה, עמדו
בשורה — והתבקשו להקשיב למקהלתו של
גארי ברתיני, ששרה שיר תימני. אחר־כך

עמד על הבמה: וורד סווינגל, הטנור והאבא
של זמרי־סווינגל.
הכל התחיל כשסווינגל, יליד ארצות־הב־,
רית, סיים את הקונסרבטוריון בסינסינאטי,
ובא לפאריס להשתלם בנגינת־פסנתר. הוא
ליווה גם להקת בלט מהוללת, חיבר מוסיקה
לסרטים (כמו קליפת הבננה, למשל) ,והצטרף
לשישיה קולית של גברים.
בהפסקות השתעשעו בכך ששרו קטעים
משל באך, בקצב דאז, כשהמילים נותנות
הקצב הן משהו בדומה לבא־בא־דאבא־דא.
לבסוף, לפני ארבע שנים בלבד, הפכו ללהקת
סווינגל, ולאחר תקליטם הראשון, ג-אז
סבסטיאן באך, החלו לכבוש אתה עולם.
הם לא היו הראשונים ששרו באך בסיגנון
דאז. החל בכך החצוצרן בני גודמן׳ בקטע
שנקרא מר ב אן הולך העירה, והמשיכו בכך
נגן הדאז, הפסנתרן ז׳אק לוסייה, לוס מא־צ׳וק
מבוס, המבצעים דאז במיקצב דרום־
אמריקאי, ואפילו מועדון ה תי א ט רון שרו
״אח! אח! אח! כמה באך!״
אבל זמרי סווינגל שרים באך אחר. ארבעת
הגברים (מהם שני אחים) וארבע ה
נשים
(מהן אחת נשואה לאחד האחים) ,שכולם
בעלי השכלה מוסיקאית גבוהה, שרים
באך אמיתי, מדוייק, בלי לשנות אף תו אחד.
בהשוואה להופעות הדאז הפרועות שהופיעו
בארץ — הם ניגוד מוחלט. הם
מופיעים בבגדי־ערב כהים, שתוכננו על־ידי
ר,אופנאי פייר קארדן, הם מסבירים את חלוקת
הקולות, ואז הם משמיעים בדייקנות
יצירות־מופת משל באך, מוצארט — ועד
למנדלסון, שופן ומוסורגסקי.
יותר משאפשר לתאר. שבעת הצרפתים
והאמריקאי, שמרו, למרות התהילה
העולמית, על אופיים הידידותי ועל רוחם
הטובה (״רק לעיתים רחוקות •ש מריבות
בין חברי הלהקה, ואז עולים הקולות לאוקטבות
הגבוהות ביותר!״ הודה אחד מהם).
הם סקרניים רק לגבי דבר אחד: מה היה
באך הגדול עצמו אומר עליהם .״הוא לא
היה מטיל דופי בביצוע,״ הם חושבים. ליתר
בטחון הם מצטטים את גדולי המבצעים
של באך. את הכנר יהודי מנוחין :״באך בפי
שהם מבצעים אותו, הוא נהדר,״ ואת הפסנתרן
גלן גולד, שאמר :״הם טובים יותר
ממה שאפשר לתאר. כששמעתי אותם בפעם
הראשונה — רציתי לקפוץ באוויר.״

במדינה

מ ב רו דווי 1השדרההח מי שי ת מגי ע א לי דשפ תון
״כוכב הז ה ב״ של דו ר ה גלוס. ש פ תון ה כו כ בי ם.
דוי ה -ג לו ש
דו ר ה-ג לו ס
־ דו ר ה -ג לו ס
^ א ריז ח

ב 1$ -גווני ם או פ נ תיי ם ח די שי ם
נ שי ק .£ו 5! 4 6ו* כ מו בן•
נ של ש א ריזו ת שונו ת :

(המשך תעמוד )19
מוכר מזה שנים כייצרן וייצואן היהלומים
הגדול ביותר במדינה.
ארנפלד, העומד בראש חברת יהלומי קרך
אור, חיזק את רצינות הצעתו בתוכנית
מפורטת להקמת מלטשת יהלומים ליד הכפר
הערבי ערערה שבמשולש, הודיע ברורות
כי יהיה מוכן להקים אותה במיסגרת
מיפעליו, במידה ותאושר.
הוועד הפועל הנוצץ האזין השבוע בקשב
רב להצעה, שקל אותה מכל צדדיה, וקיבל
לבסוף החלטה פה־אחד, בנוסח של ״הבה
נתחכמה לו״ :אין לקבל עובדים ערביים
לענף היהלומים, למרות המחסור בידיים
עובדות, בגלל החשש שעובדים אלה ירכשו
התמחות מקצועית רבה, והם עלולים ברבות
הימים לחצות את הגבול ולהקים במדינות
השכנות תעשיית יהלומים מתחרה.
בינתיים יצטרכו בעלי תעשיית היהלומים
בישראל לחכות קצת, עד שתגבר האבטלה,
כדי להשיג את העובדים החסרים להם.
כי לעובדים העבריים, כפי שציין השבוע
שר־העבודד. יגאל אלון בכנסת, אין משיבר,
מיוחדת לענף — ״יש להם דעות קדומות״.
לא רק להם.

סגו בי תפלס טי ת

.95ו ל־י
* -אריזהסבוגיתגסכסתממכת

^ א ריז ה

ס בוני ת מ הו דרת

. 9 0ג ל-י

אבן וספיר
מי בראש?

סמח־נטים
הכנסת שנ בחרההש בו ע

61111*6 1 -0 1 0 5 5
קזרס
מע שי
לטלויזיה

הרכבה וכוון
מקל טי ם ו אנ טנו ת
ת קוני ם קלי ם

רכוש מקצוע מבוקש
המבטיח הכוסה גבוהה
ניתן לעסוק בו כעבודה נוספת
משך הקורס 5חדשים בששת הערב
אין צורך בידיעות קודמות

פרטים זהרשסה 8-1 :לפוה־צ 4-8אתה־צ
תל־אביב: דדך פחח־תקוה 1 126ם 1ל הקריר ).טל 254891 .
תל־אביב: דרך פתוו-חקוה > 44ם 1ל בית הדר) טל 36773 .
חיפה; דחוב בלפור > 5ם ול הטב1י1ן) סל 69041 .

מליניזיה
וכזב ! 1^ 1י ו ־ נ

כ* 20 לחודש נפתחים
קורסי ערב חדשים.
לכתות הכוקר נמשכת ההרשמה.
כתות הבוקר כוללות הכנה לבגרות.
פרטים והרשמה: בשעות .8—4 !2—9
חיפה
תל־אביב
רחוב סמולנסקין 7
רח׳ שמריהו לוין 30
פינת רדת בן־יהודה 90
פינת רח׳ הרצל 14

איך היתד, הכנסת נראית, אילו נערכו
השבוע בחירות חדשות?
על כך אין תשובה מוסמכת. אך השבוע
ניתנה תשובה לשאלה אחרת: איך היתה
הכנסת החדשה נראית אילו בחרו אותר,
הסטודנטים.
המישאל נערך על־ידי מערכת עתון־
הסטודנטים ניצוץ. אף כי המידגם היה קטן
יחסית ( 257 סטודנטים, מהם 155 תלמידי
האוניברסיטה הירושלמית ו־ 102 תלמידי הטכניון)
,הוא מלמד הרבה על נטיית ציבור־הבוחרים
אחרי הבחירות. מר, גם שהסטודנטים
ענו על השאלות לפני ההפגנות
הגדולות האחרונות, ויתכן כי אלה גרמו
בינתיים לשינוי נוסף.
ס/ס 10 לרשימת ש׳ .טבלת התוצאות של
ההצבעה יכולה לזרוע בהלה בלב עסקני המערך
וגח״ל כאחד. כי שני הגושים הגדולים
ירדו פלאים, בהשראה למישאל
דומה שנערך לפני הבחירות האחרונות
לכנסת. התוצאות העיקריות:
ירידה תלולה של המערך. בירושלים הוא
ירד מ־/0״ 28ל 18 ירידה של למעלה
משליש.
ירידה דומה של גח״ל, שירד בירושלים
מ־ 280/0ל־.210/0
עליה עצומה של רשימת העולם הזה —
כוח חדש. היא עלתה בירושלים מ־״/״5.5
ל־ ,8ובחיפה ל־ס .70/אם מנכים מחשבון האחוזים
את הנמנעים ואלה שלא ענו, הרי
קיבלה רשימת ש 10 מן הקולות הבשרים.
יתכן שהאחוז האמיתי גבוה עוד
יותר, כי יש להניח שבין אלה שסירבו לגלות
מה יצביעו, נמנים גם סטודנטים שהיו
בוחרים ברשימה זו.
בכך הפכה רשמית העולם הזה — כוח
חדש לתנועה השלישית בגודלה באינטליגנציה
הצעירה והיא מתחלקת במקום
זד, עם רפ״י, שקיבלה בירושלים בדיוק את
אותו מיספר הקולות (אך קצת יותר
בחיפה).
מפ״ם זכתה רק ל 4וכל אחת משתי
הרשימות הקומוניסטיות קצת מעל ל״/ 0־.1
רשימת אייבי נתן נחלה גם הפעם כשלון
חרוץ — תוצאה מעניינת, אחרי הפרסומת
העצומה שבו זכתה הרפתקתו.
מציין ניצוץ :״בולטת פופולריותו של
ח״ב אורי אבנרי בעיני הסטודנטים,״ לעומת
״יציבותן של המפלגות הקטנות״ (רפ״י,
מפ״ם, ל״ע והקומוניסטים).
אכן כראש התור. שונה התוצאה לגבי
שאלה אחרת: מי המועמד המתאים ביותר
לראשות הממשלה, לדעת הסטודנטים?
כאן בולטת מגמה ברורה: רק אלה שכבר
נמצאים בשלטון, או שהיו בשלטון בעבר,
נראים כמועמדים מתאימים. אנשים שזכו
לפופולריותם כלותמי־אופוזיציה, אינם מופיעים
בדמות ראשי־ממשלה פוטנציאליים.
כך, למשל:
זכה מנחם בגץ רק ל־/0״ 6מן הקולות,
ואורי אבנרי ל/0-״.2
זבד, שמעון פרס ל־ס 10 יותר מאשר
משה דיין 7.5והרבה יותר מדויד בן־
גוריון, שירד ל־4׳ 6.50 עלובים.
הצליח יגאל ידין לצבור 10.5דבר ה
נובע
גם מעברו כרמטכ״ל, וגם מקירבתו
המיוחדת לציבור האקדמאי.
זכה יגאל אלון ל 120/בעוד שישראל
גלילי הגיע רק ל־״.40/
יתכן שהתוצאה המעניינת ביותר נוגעת
לאיש המופיע בראש הרשימה: אבא אבן,
שזכה ל־ , 14.50/0יותר מלוי אשכול 14
והרבה יותר מפינחס ספיר 40/שהוא כיום
יורש־העצר המוכר.
אמנם אפשר להבין את היחס המיוחד של
הסטודנטים דווקא לאבן, שהוא דמות אקדמאית,
אך אפילו עובדה זו אינה יכולה
להסביר לבדה את העלייה המסחררת של
פופולריותו האישית.
מסביר זאת ניצוץ עצמו :״רבים, כולל
סטודנטיס ערביים, רואים בו סיכוי לקידום
השלום בין ישראל ושכננתיה ...זהו גם
הנימוק לבחירה באורי אבנרי.״

אין •וי׳ו־

בחירות זה עסק קשה ומסובך. הראיה:
לאחר ארבעה ימים של דיונים, ויכוחים,
שיחות סודיות במסדרונות׳ עדיין לא הצליחו
צירי ועידת התאחדות הסטודנטים הישראלית
לבחור לעצמם יושב־ראש.
ההתחלה היתר, לפני חודש בחיפה (העולס
הזה .)1493 השבוע התכנסו שוב הסטודנטים
באולם הופיין שבשלוחת האוניברסיטה העברית
פתל־אביב, כדי לנסות ולהצליח ב־מיבצע
הבחירות: לבחור את המוסד העליון
של האקדמאים־לעתיד.
הסטודנט, שעמד במרכז הבחירות הקודמות
בחיפה, היה הפעם שוב באולם, אך
כבר לא מועמד לכהונה. הגילויים, שהתפרסמו
בחיפה ובהעולם הזה, מנעו זאת ממנו.
הפעם ישב שפרינצק׳ מצוחצח ומבריק, ביום
הראשון של הוועידה, הסתכל באדישות
במתרחש לפניו. למחרת הוא כבר לא היד,
אפילו באולם.
מה לא כסדר. הסטודנטים הירושלמיים,
המהווים 45 אחוז מהצירים, רצו בכל
מחיר להשיג את בחירתו של מועמדם, אדי
קאופמן. לשם כך הם היו צריכים תמיכה
רק מאחת הקבוצות היריבות שהיו במקום.
הם ניסו את הצירים של אוניברסיטת תל־אביב,
של הטכניון החיפאי ושל השלוחה
התל־אביבית של האוניברסיטה. לבסוף הם
הגיעו להסכם עם הצירים של אוניברסיטת
בר־אילן.
האחרונים יתמכו באדי לתפקיד היו״ר,
הירושלמים יתמכו בנציג בר־אילני לתפקיד
סגן־יושב־ראש לענייני פנים.
״קנוניה!״ זעקו שאר הסטודנטים, שרגזו
על הירושלמים המצליחים
״מה פה לא בסדר?״ תמה היו״ר הירושלמי
עלם דוברונסקי.
די כפקיד. הסיום, ביום השישי האחרון׳
היה עליז מאוד. צירי הטכניון, אוניברסיטת
תל־אביב והמכון האוניברסיטאי
של חיפה קמו ועזבו את הוועידה.
״אנחנו לא נסכים שיו״ר ההתאחדות
ייבחר בצורה כזאת׳״ טענו. לשאר לא נותרה
הברירה אלא להתפזר. בעוד שבועיים
ינסו שוב הסטודנטים לעשות את הבלתי־אפשרי,
יתכנסו לבחירת יו״ר להתאחדותם.
״אולי,״ הירהר סטודנט תל־אביבי מאוכזב׳
״היה הכי נבון לפזר בכלל את הת־ה
עו ל ם הז ה

1498

אחדות הסטודנטים, ולהשאיר את אגודות הסטודנטים
המקומיות, שהן בין כך אוטונומיות.
כדי לחלק נסיעות לחוצלארץ די
בשכירת פקיד.״

דרכי חיי
האבוב תו
ליד בית־הספר הממלכתי א׳ באילת המתינה
מונית. לידה ניצב בלש, כשהוא בוחן
בקפדנות כל מכונית החולפת לידו. שני
גברים אחרים הסתובבו אותה שעה ליד
מלתחת בית־הספר, כשהם מחכים בציפיה
לסימן־ידו של הבלש.
כעבור מחצית השעה, כשמועד תחילת
הלימודים קרב ובא, נראה ג׳יפ דוהר לכיוון
בית־הספר. הבלש אותת בידו, ושני הגברים
התכוננו לזינוק.
הג׳יפ נעצר קרוב לשער בית־הספר. רות
סטבניצר, תלמידת כתה ה׳ ,נפרדה מאמה

לפני שנה בבית משפחת סטבניצר, כשהאשה,
אמה של רותי, החלה לעבוד מחוץ לבית.
סיפר על כך הבעל :״כשהחלה אישתי
לעבוד בחוץ, החלה להתנהג בצורה מוזרה
ולהזניח את הבית. אז החלטתי לעקוב אחריה.
ואמנם, יום אחד תפסתי אותה בחברת
אחד מן הבוסים שלה בעבודה, ואז פרצה
קטטה, והיו מכות. קיבלתי מזה התקפת־לב.
״גם אחרי המיקוד. הזה המשיכו הסיכסו־כים,
והפכתי לאורח קבוע במשטרה. הפרשה
הגיעה לבסוף לבית־המשפט, והשופט
קבע שאני צריך לשלם 550 לירות דמי
מזונות לחודש.
,אחר כך הפסקתי לשלם, כי לדעתי לא
קיימה האשד, את תנאי פסק־הדין. ואז בא
קצין משטרה, כדי לעשות ביננו שלום, והוא
אף הכריח אותי לתת לה נשיקה. אחרי זה
נתתי לה צ׳יק של מאה לירות. כל זה היה
כשגרנו שנינו בדירה ברמת־גן.
״יום אחד נעלמה האשד, עם הילדה מן

פרסום או־קי

יהת ־י תן ^
ת״א,ות׳הנומל\7,39ל56980.
עב׳יי ודיש׳

אג פמכניצר, אם פטכניצר, הילדה רות וכלכי השמידה
״הוא הכריח אותי לתת לה נשיקה״
ופנתה לעבר כיתתה. באותו רגע קפצו לעברה
שני הגברים שהמתינו ליד המלתחה,
ונטלו אותה עימם אל תוך המונית. מיבצע
החטיפה תם.
״מטרות מיניות״ .רותי נבהלה תחילה,
אך נרגעה כשזיהתה את אחד מחוטפיה.
היה זה אביה, ברוך סטבניצר 42 שנעזר
בבלשי משרד החקירות התל־אביבי שי, כדי
להחזיר אליו את בתו.
״טוב שבאת, אבא!״ התרפקה רותי על
כתפי אביה ,״אני לא רוצה להיות באילת,
וכל הזמן הייתי עצובה. טוב שבאת, אבא׳לה
שלי.״
בינתיים מיהרו עדי־הראייה המעטים שחזו
בחטיפה, מזכירת בית־הספר ופקיד עיריה,
למשטרה. הם סיפרו ליומנאי התחנה, כי
זה עתה אירעה חטיפה של ילדה ״למטרות
בלתי ברורות״.
משטרת אילת הבריקה לבאר־שבע הודעה
דחופה, ושוטרי בירת הנגב יצאו אל הכביש
כדי לעצור את מונית החוטפים. היה נידמה
להם, כי פושעים פליליים חטפו ילדה, כנראה
ל״מטרות מיניות״.
כשקרבה המונית החשודה למבואות באר־שבע
דרכו השוטרים את נשקם. להפתעתם,
לא מצאו בה שום פושע פלילי. האב הנירגש
ניראה בה חובק את בתו. הוא הראה לשוטרים
צו מבית־משפט, המעיד כי הוא
האפוטרופוס החוקי של בתו. יושבי המונית
הורשו להמשיך בדרכם.
שני שומרים לכת. החטיפה היוותה
את שיאו של ריב משפחתי שיגרתי, שהחל
ה עול ם הז ה 1498

הבית, ואז חשבתי שאצא מדעתי. נשארתי
לבד, והחלטתי לפנות למשרד בלשים פרטי,
וכך עשיתי. לבסוף מצאו הבלשים את הילדה
באילת, לשם נלקחה על־ידי אמה.״
עתה, לאחר שביצע סטבניצר חטיפה חוקית׳
כשבידו צו מטעם בית־המשפט, החליט
כי אין לסמוך יותר על אף אדם, אפילו
לא על אשתו. הוא פנה שוב למשרד הבלשים׳
הזמין שני שומרים מיוחדים, כדי
שילוד את בתו לכל מקום.
השומר האחד הוא גבר חסון — השני
הוא כלב אימתני.

י איד/בח?

החי
• חיים ומוות כידי הרגל. ליד
רמלה בעט סוס משתולל במונית נוסעת, נקע
את רגלו, נפל ונדרם על־ידי משאית שהגיחה
מאחוריו.
• חוכות כשרשרת. בתל־אביב גילה
לקוח לבעל־מסעדה, כי אין בידו לשלם
עבור הארוחה שאכל, הסכים לעבוד במיטבזז
כתמורה, שבר תוך כדי כך ערימת צלחות,
עבד לבסוף בשטיפת רצפות, כדי לשלם
עבור הנזקים שגרם.
• סוד החמוקים. בירושלים, בשעת
ריב בין שכנות׳ קרעה האחת את שמלתה
של השנייה, גילתה כי זו לובשת את בגדיה
התחתונים, שנעלמו כמה ימים קודם לכן
מעל חבל הכביסה, האשימה אותה מיו בגניבה.

בחר
בטוב ביותר!
אירופה שוס
13 הרשמה וחוברת עם פרטים על • 64 טיולים
מודרכים — להשיג בכל משרדי הנסיעות