גליון 1499 מתאריך 24 במאי 1966

מספר 1499

שגה 29

ה׳ סיון תשכ״ו24.5.1966 ,

המחיר 1 2 0אג׳

שיטות

המפקח
הכרד קופל

כל 14 יום טיול מיוחד לבולגריה דרך יוון בהפלגה
באניות המפוארות ״אולימפיה״ ו״אנה מריה״ מחיפה
לפיראוס 6 .ימי שהייה ביוון כולל פנסיון מלא,
טיולים בעיר, ביקורים במועדוני לילה ונסיעה
לבולגריה ב אוטובוס הלוך ושוב. טיולים של 30 יום
ושל 45 יום עם אפשרות בחירת תאריך החזרה
על ידי הנוסע. המחיר כולל מ סי ם ואגרות:

רא שון:

. 5 •6 6ג 2

טיול

השבוע היינו מוצפים ברכות. אנשים טיל־פנו
למערכת :״מזל טוב, היא נבחרה.״ מישהו
אפילו שלח לנו זר־פרחים.
המאורע המשמח לא חל אצלנו. הוא
אורגן על־ידי שבועון לאשה, ולא היה ל־העולם
הזה כל קשר אליו.
אבל בכל זאת היה העולם הזה מיוצג
בתחרות על כתר מלכת היופי של ישראל
לשנת , 1966 בדמותה של אחת המועמדות.
זוהי נערה המוכרת היטב במערכת העולם
הזה, ומעל דפי שבועוננו גם זכתה לפירסום
שהפך אותה לדמות מוכרת בחברה הישראלית.

הכתר הראשון על שערה הארוך של
ויויאן דל־ביאנקו הניחו קוראי העולם הזה,

טייל ברחבי בולגריה בעזרת חב׳ ״אוניברס״ ה עו סקת
מזה 8שנים בארגון וסידור הטיולים לבולגריה.
השתמש בקשרים הטובים שלנו כדי להנו ת מטיול
מעניין, מבתי מלון טובים וממחירים שרק אנחנו
יכולים להשיג לך.

קיימה התחרות, ליוו אותה בני משפחתה
ושמרו עליה.
ליהודית היה יופי עוצר־נשימה, ומן הרגע
הראשון ידעו כל יתר המשתתפות שהיא
תהיה המלכה. הבוחרים, שהצביעו בקלפי,
אישרו זאת. מאוחר יותר, כאשר יצאה
לסיור מטעם העולם הזה, היתה השפעתה שם
גדולה לא פחות. ברחובות רומא הנציח הצלם
עשרות תמונות של גברים איטלקיים
מסתובבים על עקבותיהם ומביטים בה 0־
הערצה.
היא היתר, מלכת־המים הראשונה, והיא
סימלה טיפוס אחד של צברית.

עליזה גור נבחרה כעבור שנה לסגנית
מלכת־המים. היא סימלה טיפוס אחר לגמרי
של הצברית: תערובת של אם תימניה ואב
יליד־גרמניה. היא שחרחורת, לוהטת, בעלת
עיניים יוקדות ושיער גלי. כאשר נבחרה ל־מלכת־היופי
של ישראל ונשלחה לתחרות הבינלאומית,
ייצגה שם את היופי האכסוטי
של המזרח.
משם צעדה לקאריירה קולנועית.
גם היא היתד, תגליתו של צלם העולם
הזה, אריה קרן ז״ל.
בגילוי מועמדות לתחרות זו הועסקו מס־

״ אוניבר 7ז ״
חברהל תיי רו ת ו הו בל ה בע־־מ
תל-אביב: רחוב רמב״ם 17
חיפה: דרך העצמאות 88

מדבת־המים מזרחי

חדש ויו*ון
מר חוק
ומק רו ב... עבודות אמנות
ו אומנות
חפצי-חן
קי שוטים
ומתנות

שהיו שופטי התחרות על תואר מלכת־המים
.1963 השבוע הונח הכתר השני — כתר
מלכת־היופי — 1966 ועל כך מיהרו קוראים
בעלי־זכרון לברך אותנו. שכן ויוי היא
״שלנו״.

אחד ממארגני התחרות מצא את כתבת
העולם הזה שכיסתה את המאורע והאיץ בה,
בכל הרצינות :״תגידי למערכת שלך לחדש

בדדבו־נ

אבן גביות 541 תא

1 1( ^ 11 ^ 1111^ 11- 1

מדכת־המים דל־ביאנקזי

המבר תז העב די תרהטבלה

ע קמ וע טי י -תזיה ^
השבוע נפתחים קורסי ערב 6חודשים
כולל כיוון, תיקונים והרכבת אנטנות.
נמשכת ההרשמה לכיתות בוקר דו־שנתיות
הכוללות הכנה לבגרות.
אלקטרוניקה רדיו־סלויזיה
השבוע נפתחים קורסי ערב חד־תלת שלביים,
כיתות בוקר חד־תלת שנתיות כוללות הכנה לבגרות פרטים והרשמה בשעות 8 ,9 — 2 :

תלאביב
חיפה
רח׳סמולנסקין 7דח׳ שמריהו לוין 30
פינת וח׳בן יהודה 90 פינת רוז׳ הרצל 14

סגנית מדכוז־המים גור
את בחירת מלכת־המים. אתם תמיד מגלים
את הבחורות הכי יפות בארץ*.
ומכיוון שהן הכי יפות, הן מגיעות רחוק.
שלוש מהן (כולל דל־ביאנקו) כבר הוכתרו
בכתר מלכת־היופי, אחרי שנבחרו על־ידי
העולם הזה למלכות־המים.
הראשונה שזכתה לתואר הכפול היא יהודית
מזרחי. כאשר גילה אותה צלם המערכת
בבריכת־השחייה של תל־אביב, היתד, עדיין
תלמידת בית־ספר. הותר. היססו זמן רב
לפני שהירשו לה להשתתף בתחרות. כאשר
נערכו צילומי־המיבחן הראשונים, וכאשר הת

צלמים, מהם בעלי־שם. אולם האיש שנתן
את הטון במיבצעים אלה היה קרן.
הוא לא חיפש סתם יפהפיות. הוא קבע
את הכלל, שתחרות זו צריכה לייצב את
דמותה של הצברית המודרנית, לא סתם
להציג חתיכות. כדי להציג דוגמה של יופיי
זה, היה הכרת לחפש נערות בעלות תכונות
אישיות ואופי מתאימים — לא רק יופי.

ויויאן דל־ביאנקו היא שוב טיפוס אחר
של הצברית: ארוכת־גו, ענוגה, בת אירופה.
היא מתאימה יותר לדפוסי היופי הקלאסי של
המערב.
לא היה זה אריה קרן שגילה אותה, אבל
הכללים שהוא קבע, ושהינחו את מארגני
התחרות, פעלו גם לגביה. מעניין, שאותה
תחושה שליוותה את המארגנים לגבי כל
מועמדת, היא אשר הינחתה את רוב קהל-
הבוחרים.
איזו מהשלוש היא הצברית בה״א הידיעה?,
לדעת מומחים, כל אחת מהן מושלמת בצורתה
המיוחדת. יעברו הרבה שנים עד שתהליך
המיזוג יצור צברית שיהיו לה התכונות של
שלוש המלכות ביחד.
אני מניח שיהיה זה צלם העולם הזה
שיגלה אותה.

העולם הזה 1499

מכתבים
מה קורה בקרמלין
רק עכשיו, אחרי שקראתי את שתי הכתבות
הראשונות בסידרה על ההסתדרות (העולם
הזח ,)1497/8השתכנעתי באמיתותה של
פראזה ישנה :״אין בעולם כולו הסתדרות
כמו שלנו.״
באמת אין !
הייתי ימאי, וניפגשתי עם עסקני איגוד־מקצועי
בחו״ל. אלה היו לוחמים של ממש.
אלה היו אנשי־מקצוע, שהכירו את העניינים
מעצמם ומבשרם, ושהקדישו את כל זמנם
למען השגת תנאים לחברי איגודם.
ומה כאן? משרתים עלובים של המעבידים,
ובעיקר של הממשלה.
א. י ,.חיפה
הכינוי שהדבקתם לצמרת ההסתדרות —
הקרמלין — מעליב
מעצמה גדולה.
שם, בקרמלין האמיתי,
הולך המצב
ומשתפר בהדרגה.
יותר חופש, ויותר
דמוקראטיה. ואילו
בקרמלין שלנו המצב
הפוך.

מאיר שגיא,
נתניה

ועוד קוריוז
שגיא בתוספת לכתבת
העורך על רפ״י
״עוד קוריוז״ (העולם הזה ,)1498 ברצוני
להוסיף התרשמותי האישית והמזעזעת: בנוכחות
אלפי משתתפים, נשא מנהיג רפ״י הקשיש
את נאומו הארוך, בוועידת מפלגתו,
ולא הקדיש מילה ליוזמת שלום ישראלית או
לדרך להקטנת המתיחות.
גם נושא־כליו, שמעון פרם, שנשא את
הנאום הפרוגרמאסי, לא דיבר על שלום.
ולאלה עוד קוראים חדשנים, צעירים, בעלי
מבט חדש.
הם מיושנים, זקנים ובעלי מבט לאחור,
דן ש ,.חיפה
פגיעה גנפש

בז דיוז־י דז וגור בו בז בוו ־

יש להפסיק את הנוהג האכזרי, המחנך
לסדיזם, החוזר ונישנה, כל שנה בל״ג בעומר•
כוונתי לשריפת בובות בלבוש ערבי,
במדורות המוניות.
אפשר להפעיל את מכונת ההסברה של
המדינה, כדי למנוע פגיעה בנו, האזרחים
הערביים, שהיא גם פגיעה בנפש הילדים היהודיים.
אסעד
עכר אל־בטיב, כפר עראבה

לכינור ארבעה מיתרים. לגיטרה ששה, לאמולזין ומופרלק
של טמבור שבעים ותשעה גוונים מוכנים לשימוש. ארבעים
ושבעה גווני אמולזין ולהשלמה — שלושים ושניים הגוונים
המרהיבים של סופרלק — לדלתות, חלונות וכל משטחי
ברזל ועץ. סימפוניה של גוונים ! חבר לך מהם את המנגינה
הערבה לעיניך. אינך צריך להיות וירטואוז. אמולזין
וסופרלק מנגנים את עצמם. גמרת? הקירות והדלתות יפים
למראה? אך זו עדיין אינה המנגינה כולה, גע בהם. הכל
חלק כקטיפה ועם זאת הכל ממשיך ״לנשום״ .ברוו, טמבור !
— לנוי והידור.

קורבן כבגדאד
אני מודה לכם על פירסום מכתבי (העולם
הזה ,)1497 הנוגע לעסק־ביש בעיראק.
ברצוני להעיר כי במכתבי הזכרתי, שבזמן
הטלת הפצצה ליד בית־הכנסת מסעודה
שם־נווב נהרג הנער צאלח, ולא ניתלה.
דויד שמעוני, רמת־השרון

שופט בשר ודם
אני אישית אינני מאמין שהשופט אליעזר
מלחי נכשל בכהונתו
(העולם הזה ,)1498
אך פיצוץ הפרשה
הוא חיובי כשלעצמו:
הוא יזכיר לאזרחים
במדינה ששופטים
הם בשר־ודם
כמו כולנו, ויוכיח
להם כי דברו של
שופט אינו תורה
מסיני.
גם במערכת־המש־פט
עלולים להיווצר
פגמים, וגם שופט
עלול לטעות ולהיכשל.
עזרא
כן־יעקוב, ירושלים
למה הסחבת הזו, הגורמת עינוי כה רב
לשופט מלחי? האם אי־אפשר להתגבר על
הסחבת ולהחליט או־או?
סוזי ברני, תל-אביב

כי עמך אלוהים

זה עתה סיימתי לקרוא את כתבת העורך
(הנזשן בעמוד )4
העולם הזה 499ז

טמבוו

״למדו

1ת״א, נחלת־בנע(>ו ,2טל 47 .ג-$4ד>1פה, החלוץ ,27 טל 92* 5.
למבוגרים:
בשפות אנגלית וגרמנית וקורסים
(למתחילים ולמתקדמים) בשפות
עברית, אנגלית, צרפתית וגרמנית

לתלמידי בתי ספר :

אנגלית מ־\. 2 . 0 .ל עד לכ תו ת
ו׳ ,ז׳ ,ח׳ ולכתות ט׳ ,י׳ ,י״א, י״ב
,ס ״ 0111ז \ \

0£120^ $מ

מכתבים

רק טיפה אחת
ואתה בעל מראה מושלם ומטופח
מעתה, כל התגליות לטיפוח השיער בדרך טבעית
בתכשיר אחד 65$ .־1011- 01־$׳ 106 8106 1וזזם!7/ ! 11
תכשיר זה, המורכב מיסודות פעילים ובדוקים,
מרכך את השיער מעשיר ומטפח אותו באופן טבעי.
01-655ז! 106 8106 1^0אינו מכיל יסודות מים וכוהל
המייבשים את השיער ומונעת* את גמישותו.
הסתרק עם כמות קטנה של 655ז 0ז! 106 8106 ^ 0
בבקר, ובערב — העבר בשערך מסרק. רטוב -,שיחדש
את פעולת הלנולינים של . 106 8106
655־ 01 זוס^ז 106 8106 מונע יובש וקשקשים
ומעניק לך את תחושת הארומה

פרסום או.קי.

מה פירוש?
00וםינ* ורים
ע״י 10 מספרים
במעוף 10 ימים

פרי עטו של ׳בוקצייו ־
הגדול במספרי איטליה.
שובבות פרוצה ואהבה
טרגית, א מונות תפלות
ותשוקות הו ל לו ת,ימצא
הקורא העברי ב״דקמרוך,
א ת הספר ב 4 -הכרכים
תשמ חו לקרוא ולתת
כת שורה המ ת אימ ה.

הוצאת יבנה

דנ״^,מזא/רו ,4אד״נבי • 80

09111:1היה
קוראים המבקשים למסור
לכריכה את גליונות שנת
( 1965 וכן כל שנה אחרת),
יכולים לעשות זאת תוף
שבועיים, כאחת משתי הדרכים

• להביאם למשרד המערבת,
רחוב קרליכך ,12 תל•
אביב, כימים ד׳ דה׳ כשבוע
כין השעות 4ד 6אח-
רי־הצהריים.
• לשלחם כדואר לת״ד
,136 תל־אביב.
את מחיר הכריכה 8 -
ל״י לבל שנה -יש לשלם
מראש.
המערכת מובנה להשלים
גליונות חסרים, כמחיר 120
אגורה לגליון.

(המשן סעטור )3
״ברוך שהחיינו״ (העולם הזה ,)1497 ותיתי
לכם על כך.
מ,.ברוך שהחיינו״ עברתי לקרוא את הדו״ח
לבוחר — ״ספיר, שוליית הקוסם״ — והריני
חייב לברך את ח״ב אורי אבנרי על
כך: חזק ואמץ! אל תירא ואל תיחת, כי
עמך אלוהי האמת.
שירות גדול הינך עושה לאומה זו, לעת
כזאת, ושכרך כפול יהיה מאת אלוהיה.

רחמים חיים בן־ששון הבבלי,
תל־אביב
העורך קרא להפגנת־הענק של הסטודנטים
בשם ״ניצני האביב״ (העולם הזה ,)1497 אך
למעשה אין אלה ניצנים, אלא זוהי הפריחה
ממש.
ניצני המהפכה בקרב ציבור הסטודנטים בירושלים
נבטו כאשר לפני שנה, בדיוק, עלה
בידי קבוצת סטודנטים, שנשאה את השם
״ליכוד״ ,לטהר את הסתדרות הסטודנטים
מעסקני תא מפא״י ויתר המפלגות ששלטו

בה, ולהפכה לגוף מייצג, בלתי־תלוי לחלוטין
ולוחם — המזכיר במידה רבה את תנועת
העולם הזה — כוח חדש.
אמנם, כפי שמציין אבנרי, נשאו המאבקים
במשך השנה אופי פנימי ומוגבל לעולמם של
הסטודנטים, אך דבר זה היה חיוני.
לגבי ההפגנה האחרונה: ראשי הסתדרות
הסטודנטים הם שאירגנוה. בעצם, השינוי הרציני
שחל אצלנו, הסטודנטים, הוא לא כל
כך באופיינו, כמו בהנהגתנו. כבר קרה לפני
שנתיים שהמשטרה נכנסה ללא אישור לשטח
האוניברסיטה ועצרה סטודנט ערבי באמצע
שיעור — אבל אז לא הגיבו ראשי הסטודנטים,
שהיו עסקני מפא״י.
כיום ערכו ראשי הסטודנטים את ההפגנה
הגדולה, ואני תקודד, כי שינוי דומה יתחולל
בעזרתכם גם בהנהגת המדינה.
יואב הירש, סטודנט, האוניברסיטה
העברית, ירושלים

לשון הרע
במדור ״אנשים״ (העולם הזה )1495 צוטטו
דברים בשמי, ואני רואה בדברים שיוחסו לי
פגיעה בשמי הטוב.
העובדה שהעליתם אפשרות של שיתוף
פעולה בנושא כלשהו, ביני לבין דן (״דיג־דוש״)
הורוביץ, מביאה אותי למחשבה שאולי
הייתי פזיז מדי בהתנגדות, לחוק לשון
הרע.
ביחס ל״מלחמת חורמה״ שאני מנהל, כביכול,
נגד חגי אשד, על ספרו בעניין הפרשה,
נהניתי לקרוא שיש דברים שאינני עושה, ואחרים
מספרים לי על כך.
אם אמנם היה לי עניין ללחום בחגי אשד,
הרי ״חרם״ היתה הדרך הגרועה ביותר,
וזאת לעומת האפשרויות המצויות בפגישות
העולם הזה 1499

אישיות עיסו ועם בני משפחתו. אני 8וגש
אותו לעתיט מזומנות.

ד״ר פינה• אביבי, הרמות לאנרגיה
אטומית, אבילזדון, אנגליה

הצברית והראי
הקורא גבי דרורי מבין בחתיכות כמו שהוא
מבין במרק פירות (העולם חזה .)1498
מה לא מוצא חן בעיניו בחתיכות הישראליות,
שהוא כה משמיץ אותן? ובכלל,
מה הוא מצא טוב בשבדיות ובאנגליות, שאין
לישראליות?
ההכללה שלו, כמו כל ההכללות, היא לא
מדוייקת. נכון הוא שיש חתיכות ישראליות
עם רגליים קצרות ורחבות, ונכון הוא שלאלה
לא מתאימים מכנסי הפעמון. אך יש
גם ישראליות גבוהות ורזות, בכל זאת, ולהן
זה מתאים.
מוטי רימון, תל-אביב
לקורא דרורי, שהשמיץ אותנו: למה צירפת
למכתבך רק
לא שלחת תמונת
גוף שלמה? האם גם
אתה קצר ושמן?

אסתר גורלי, חיפה אני מאחלת לקורא
דרורי, במידה
שהוא לא נשוי, שיתחתן
עם גוצה, ושיקנה
לה ראי ו־שישבע
רוב נחת
מהשמצת החתיכות
האחרות.

גורלי

יערית הררי,

תל-אביב
שלום נמאס לי כבר. אני מתנצר ומהגר. שלום.

רוברט אוחיון, חיפה
פה לפועל
אני מציע למערכת העולם הזה שתפתח
מדור מיוחד למודעות הקשורות במאבקם של
פועלים, שלא נהנים מתמיכתה של ההסתדרות.
תודיעו
לכל ועדי־העובדים וועדי־הפעולה
כי תסכימו לשמש להם כפה, ותקצרו את
תודתם של רבבות.
משה סאלח, רמת-גז

עשר אגורות עכור התענוג
דן תובע מן המוניות, והמוניות תובעות
מדן. ואותי, האזרח, אף אחד לא שואל.
ובכן, רבותי הנכבדים, הריני מצהיר ברבים
שאני מוכן לשלם עשר אגורות יותר
ממחיר הנסיעה באוטובוס, עבור התענוג לשבת
על כסא מרופד ולרדת במקום שאני
רוצה, מבלי להיות מוגבל לתחנות מסויימות.
יעקוב אלחנני, תל-אביב
פאטנט הגיעה אלי חוברת חרוטת ומלאנה, היוצאת
לאור מטעם משרד־העבודה, ובין שאר
האינפורמציה המעניינת מצאתי בה קטע ה־

הי 1כו
עלול, לדעתי, להביא תועלת לקוראיכם הרבים.
המדובר
בפאטנט כדי למנוע החלקת סולם,
בעיקר כשהוא מוצב על ריצפה קשה וחלקה,
המיועדת להתחלקות.
הנה הפאטנט, כפי שתראו בציור המצורף.
עודד כרמל, חיפה

>101611

מ כנ סי םוחצ איו ת מאריגי פולגת, דיאולן ע ם צמר, מ ת אי מי ם לכל
שעות היום והערב. הדורים וקלילים ו שומרים על גזרתם לאורך ימים.
<1ז3תז *^6ז! ^6ז#י2ו *9ז

זגות קדימה במדור זה תינתן
למכתכיהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למכתבים.
העולם הזה 1499

ב מרחב
אלג׳יריה
ב רי ח ה גן הכלא
חוסיין איית־אחמד הוא מורד ללא״תקנה.
רק בקושי נמנעה הוצאתו להורג בידי בך
בלה, באשמת הנהגת המרידה בהרי קבי־ליה,
נגד ממשלת אלג׳יר. כדי לפייס את
דעת־הקהל האלג׳ירית והעולמית, העניק לו
בן־בלה חנינה.
עם סילוק בן־בלה, והפנייה ימינה של
המישטר החדש, החליט איית־אחמד — אחד
מראשוני חזית השיחרור הלאומית — להיות
נאמן לצו הסוציאליזם, כפי שהוא מבין
אותו. במדינה בה מותרת רק מפלגה אחת,
הקים, אירגון פוליטי בלתי־חוקי, קרא לו
חזית הכוחות הסוציאליסטיים.
הפעם נעצר לפני שהחזית יכלה לאחוז בנשק.
הוא נכלא בכלא אל־חראש באלג׳יר,
שם מופעלים עדיין מרתפי־העינוי שהשאירו
אחריהם הצרפתים.
בכלא נהנה איית מיחס מיוחד. מדי יום
ביקרוהו בני משפחתו, ועיתונאים זרים יכלו
להיכנס אליו בכל עת. השבוע הסתבר כי
התנאים היו טובים מדי: בעת ביקורת סוהרים
התגלה כי איית־אחמד ברח.
לא ברור עדיין אם ברח עם בני משפחתו
שבאו לבקרו, מחופש כאשד״ או אם
ברח בתחפושת של סוהר, בעת חילופי־המישמרות
של סוהרים. דבר אחד כמעט
בטוח: הוא הגיע, כנראה, לאירופה, ירכז
משם את הפעילות האופוזיציונית.

הגיון שד ברוד
כל פעם שממשלת ד,וארי בומדיין היתד,
מאיצה בהמונים להגביר את מאמציהם וקורבנותיהם
למען החברה הסוציאליסטית,
נמצאו פועלים שהשיבו :״ומה ועושות
חברות קפיטליסטיות זרות במדינה סוציאליסטית?״
ובשבוע
שעבר עשה בומדיין צעד, שנועד
להוציזא טענה זו מפי מותחי־הביקורת. בנאום
משודר הודיע, כי ממשלתו החליטה
להלאים את 11 המיכרות שעוד נותרו ב־בעלותן
של חברות זרות.
עם הכרזת העצמאות האלג׳ירית, היו בידי
חברות זרות 87 זכיונות על מיכרות. כ־60
מהם בוטלו, ועברו לידי הממשלה. כמה מן
המיכרות נעזבו בזמן הקרבות, והבעלים הצרפתיים
לא התעניינו בהם. אולם 11 מיב־רות
חשובים (ביניהם מיכרה הברזל הגדול
ביותר של צפון־פריקד ),המשיכו בפעולה,
שילמו דיבידנדות לבעלי־ד,מניות הצרפתיים
ומסים לממשלת אלג׳יריה.
אך האלג׳יראים היו משוכנעים, כי בעלי
הזכיונות אינם מעוניינים בפיתוח המיכרות.
קצב ההפקה נראה להם איטי מדי, ולא
נעשה מאמץ לפתח שווקים חדשים. על כן
באר, ההלאמה, מתוך הגיון ברזל כי חברות
לאומיות יתחשבו אך ורק בצרכי הכלכלה
האלג׳ירית. צרכים אלה ברורים: ליצור ולייצא
ככל האפשר יותר, בלי התחשבות
באינטרסים של קונצרנים בינלאומיים.
זע?ה מעבר לגבול. בעלי־המניות הצרפתיים
לא היו היחידים שהקימו זעקה.
מעבר לגבול המערבי השמיעה גם ממשלת
מרוקו קולות של מחאה חמורים, והמלך חסן
אף שיגר שליח מיוחד לאלג׳יר. כי בין ה־מיכרות
שר,ולאמו היד המיכרה של גארה־ג׳בילה,
הנמצא באזור טינדוף.
זהו האזור, שבגללו פרצו קרבות בין
צבאות שתי המדינות באוקטובר .1963לטענת
רבאט, שייך האזור כולו למרוקו,
ורק בימי השלטון הצרפתי נמנעה משולטן
מרוקו השליטה המעשית על האזור. משקיבלו
שתי המדינות את עצמאותן, דרשה
מרוקו כי תוכר זכותי, על טינדוף ועל
המיכרות הגדולים שם.
ועדה מיוחדת של אירגון מדינות אפריקה,
שמונתה כדי לשים קץ לקרבות ולפסוק ב־סיכסוך־הגבולות,
לא הגיעה עדיין לידי
מסקנות. נידמה היה גם, כי הבעייה אינה
בוערת ולכן אין הוועדה חייבת למהר.
עד שהודיע בומדיין על הלאמת המיכרות.
״אין לאג׳יריה זכות להלאים שטח שאינו
שלד״״ מיחתה רבאט ,״היא חייבת לכל
הפחות לחכות עד שוועדת אירגון המדינות
האפריקאיות תקבע סופית את קו־הגבול.״
בצד המחאה הושמעו איומים לחידוש המלחמה.
אך מכיוון שמיכרד, גארה־ג׳בילד,
אינו מנוצל עדיין, ואיש אינו מוציא ממנו
את עפרותיו היקרות, ניראה שבכל זאת
יחכו המדינות עד להכרעת הוועדה הנייט־ראלית,
כדי לדעת אם אלג׳יריה הלאימה
מיכרה השייך לה או מיכרה השייך למרוקו.
העולם הזה 1499

הסזוזדיה
האחירית

גל, חבל מאד שחבר־הכנסת דויד
] /בן־גוריון אינו מחונן בכשרון של
משורר.
אחרת לא היה מנחיל לדורות הבאים את
סעיפי הקומדיה המפלגתית. הקרוייה מצע
רפ״י, אלא את חרוזיה של קומדיה אלוהית
חדשה.

כי יש הרבה מן המשותף כץ
דויד כן־גוריון לכין כעל אותה
יצירה אלמותית, דאנטה אליגיירי.

כמוהו, הפסיד דאנטה במישחק הפוליטי.
בעוד שבן־גוריון גורש רק ממפלגתו, גורש
דאנטה גם מעירו, פירנצה.
כמוהו, הצטיין דאנטה בכושר־שינאה שלא
ידע גבולות של זמן ומקום.

במו דאנטה הגדול, יצר לעצמו
כן־גוריון גיהינום פרטי. את הגיהינום
הזה הוא איכלם ככל מי
שהרגיז אותו אי־פעם כחייו.

המציאות מישתנה. החיה המצליחה היא זו
המישתנה יחד עימה. בעל־החי שאינו מסתגל
למציאות, הדג שאינו יכול לחיות באוויר
אחרי שיבשו המים באגם — דינו נחרץ.

חוששני שחבר־הבנסת דויד בן־
גוריון, ובל להקת הדגים השוחים
אחריו, דומים לכעל־חי אבוד כזה.

לתודעתו של הזקן.

המנגנון נשמט מידי בן־גוריון, והוא מצוי
עתה בידי השטן התורני, שנוא נפשו.
בן־גוריון עומד בראש מפלגה קטנה, שצברה
בקושי ־ 87 מן הקולות בבחירות —
100 אלף קולות המפוזרים בכל רחבי הארץ,
ושאינם מהודים רוב אף במקום אחד.

מה היה קורה אילו נאותה
ולראייה:
רעיון הבחירות האזוריות צץ בלבו של מפא״י, לפתע, לקבל את הצעתו
בן־גוריון כאשר היה הוא השליט במדינת של מנהיג רס״י? איזה גן־עדן היה
ישראל. במציאות ההיא היה זה רעיון גאוני. נוצר עלי אדמות ישראל ז
כי כן־גוריון שלט במפלגתו, ובכל המנגנונים
האדירים של הממשלה, ההסתדרות,
הסוכנות ושאר גופי־הכפייה.
אויביו היו מפולגים בין ימין, שמאל ודת,
ולא יכלו להתאחד נגדו.

אפשר לקבוע זאת מראש בודדאות גמורה:
לוי אשכול ועוזריו היו ממנים את 120
מועמדי המערך ב־ 120 אזורי הבחירה.
בכל אזור־בחירה היה המנגנון העצום של
המישטר הפרוטקציוניסטי מופעל לטובת ה־

פיניטה לה קומדיה.

בה ונעבור ממרומי השירה של המאה
( | ה־ 13 למישור הביולוגיה של המאה הפז:
מדאנטה אליגיירי לצ׳ארלס דארווין.
לפי תורת ההתפתחות, צפויה כליה לכל
מין של חיה אשר אינה מסוגלת להשתנות
בהתאם לצורכי המציאות.

הו א לא הי הנבחר .
לא הוא. ולא משה דיין. ולא שמעון פרס.
ואף לא אחד מן הצללים האחרים שלממשלת־הצללים
של מפלגת־הצללים.
מי שמפקפק בכך אף לרגע, פשוט אינו
יודע היכן הוא חי. כדאי לו לעבור אצלנו
קורס מזורז בתורת־המישטר.
הנה דוגמה קטנה:
רפ״י טוענת שהיא מפלגה של צעירים
ומפלגה של אינטליגנטים. אך בשבוע שעבר
נתפרסמו תוצאות של מישאל שנערך בציבור
הצעיר־האינטליגנטי: הסטודנטים של
האוניברסיטה הירושלמית והטכניון החיפאי,
חניכי הפרופסור ברגמן ורב־האלוף דורי.

במישאל זה זבה דויד כן-גוריון
כ 67ששהאחוזים של
הקולות בבחירות האישיות לרא•
שות־הממשלה.
האם הוא מתאר לעצמו כי כיום, באקלים
הקיים בארץ, מול אותו מנגנון אדיר, שהוא
עצמו מכנה אותו ״שלטון הפחד והרמייה״,
יש לו הסיכוי הקלוש ביותר לצבור רוב
מוחלט באיזה מקום שהוא בארץ?
יתכן שחבר־הכנסת בן־גוריון מבין זאת
בעצמו, ושהוא פועל מתוך אותו דחף כמום
אשר הפסיכולוגים קוראים לו ״יצר ההתאבדות״.
יתכן
שהוא מוכן להקריב את עצמו כדי
לשחרר את הכנסת ממיטרד מרגיז כמוני,
בבחינת ״תמות נפשי עם פלשתים״.
אך סבירה יותר ההנחה שהזקן העקשני
פשוט מתעלם מן המציאות החדשה.

ואכן, איך אפשר לדרוש מזקן בן 80
שישנה לפתע את מושגיו — רק מפני שחל
שינוי במציאות?

אפשר להכין את הזקן. י$תר
קשה להכין צעיר כמו משה* דיין,
שמלאו לו השבוע 50 שנה בקבד,
או את שמעון פרס, עול-ימים ג בן

לא מבכר היה השטן התורני
פינחס לכון. עתה שולט בגיהינום,
בשטן תורני בלעדי, לוי אשכול.

בי לפי שיטה זו, לא יהיה ישוט
מישקל ל 14-אלף כוחרים מפוזרים,
וגם לא ל־ 100 אלף בוחרים
מפוזרים. קולותיהם יתעופפו ברוח
כמו עלי-שלבת.

על דויד כן־גוריון, למשל?
מה היה קורה לו, אילו הונהגה שיטת־הבחירות
האזורית בישראל?
אין שמץ של ספק:

מושגים שהיו הגיוניים לגביו בתקופה
קודמת, הפכו אצלו זה
מבכר לאידיאה-פיקס.

בצד גיהינום פרטי זה קיים בדמיונו הפורה
גם גן־עדן פרטי.
דאנטה הגיע אל גן־העדן, בחלק האחרון
של הקומדיה, בתהליך מסובך. בן־גוריון
מגיע לגן־העדן הדמיוני שלו בדרך פשוטה
הרבה יותר: על־ידי שינוי שיטת־הבחירות.

דמויות המסתובבות בגיהינום של
| | הקומדיה הבן־גוריונית הן רבות ומגוונות.
בראשן עומד, כמובן, השטן.
אין זה שטן קבוע. הוא מתחלף מדי פעם.

במדורות השונות של גיהינום זה מסתובבים
שדים ורוחות בעלי דרגות שונות. לאחרונה
יש לי הכבוד להיות אחד השדים
הקטנים והיותר־צנועים שם.
בכל נאומיו האחרונים — החל בהופעותיו
בסניפים נידחים, וכלה בנאום הגדול בוועידת
רפ״י — מואיל חבר־הכנסת בן־גוריון
להזכיר אותי כהוכחה חיה לקיום הגיהינום.
שד כמוני יכול להיבחר לכנסת, לדבריו, רק
כל עוד קיימת שיטת־הבחירות השטנית הנוכחית.
כי רק בה יכולים 14 אלף בוחרים,
בכל רחבי הארץ, לשלוח לבית־המחוקקים
יצור ניתעב כמוני.
זה לא יתכן בגן־העדן של שיטת־הבחירות
האזורית. שם לא יוכל שד כמוני להיבחר.

התוצאות של שינוי שיטת־הבחירות.
מדוע ידבר חבר־הכנסת בן־גוריון על שד
מתועב כמוני? מדוע לא ידבר על האדם
האהוב עליו ביותר?

האס־ גם הם מאסו בכל אפשרות,,להשן יע

על המדינה מבין כתלי הכנסת?

או שמא חולמים הם על דרבים
אחרות להגיע לשלטון?

ך* עיץ שינוי שיטת־הבחירות הוא רעיון

דאנבוה בגיגזען גז£1x17/1 1/1 € 0 7 0 1 ^ :
אילו חולקה הארץ ל־ 120 אזורי
בחירה, ובבל אזור היה נבחר המועמד
שהיה זוכה בו למירב ה קולות,
היתה נבחרת אז כנסת של
120 כן־גוריונים קטנים.
כי בכל אזור היה המועמד הבן־גוריוני
זוכה לתמיכת המנגנון האדיר של השלטון
— וכל אמצעי הכפייה והשיחוד היו מופעלים
למענו.

מועמד המקומי. המנגנון היה מוציא, עבור
כל מועמד כזה, כשני מיליון לירות.
מועמד זה היה זוכה בכל מקום למיספר
יותר גדול של קולות מאשר כל מועמד אחר.
במקום מפוקפק היה יוצר מראש קואליציה
מקומית עם מועמד של מפלגה אחרת —
דתית, שמאלית או ימנית — כדי להבטיח
לעצמו רוב בטוח.
בחצי־תריסר מקומות, כמו בבני־ברק (אולי!)
היה נבחר מועמד שלא מטעם המערך.

כך היתה נולדת דיקטטורה דמו־אך
כשאר 114 המקומות ככנסת
קראטית -דמוקטטורה של
מפל־ היו יושבים 114 אשבולים או ספיחופש
גת-מנהיג
בלעדית, תוף
לטפס על רים -אנשי-מנגנון אפורים, פיאוגמור
לשאר המפלגות
שמיניות כאוויר. דלים מקומיים קטנים במו אמנון
הקירות ולעשות
לין מחיפה, משה סרדינם מן המו
*59ז
ץזה היה כמעט מתגשם, לולא אותם שבים ואליהו פדון מאור-יהודה.
( | שדים ומלאכי־חבלה שהסיתו את העם
נגד הגואל המשיח, ושהביאו בסופו של דבר
לסילוקו מן השלטון.
מאז השתנתה המציאות הפוליטית במדינה.

אבל השינוי הזה לא חדר עדיין

זהו גן־העדן שיווצר — והוא רחוק מגן-
העדן של דאנטה.

ין בל צורך להזכיר בהקשר זה את
\ £אישיותי הצנועה שלי, כדי להצביע על

1פסול מעיקרו. כשהוא בא מפי מפלגת
השלטון, הוא רעיון מסוכן. וכשהוא בא מפי
מפלגה קטנה כמו רפ״י, הוא רעיון מגוחך.

שיטת־הכחירות האזורית היא
מטבעה שיטה שמרנית. היא נועדה
לשמור על מישטר קיים, ככל
הנסיכות וכבל ארץ.
היא מונעת מראש כל אפשרות של עליית
כוח חדש — כי כוח כזה, באשר הוא חדש,
אינו יכול להשיג רוב מוחלט במקום אחד.
במדינה דמוקראטית אמיתית, כמו בריטניה,
מביאה שידה זו לגיבוש שתי מפלגות,
הדומות זו לזו כמו שתי תאומות. מכיוון
שהן מתחרות על קולות הציבור המצוי באמצע,
ביניהן, הן נאלצות לוותר על כל
רעיון חדש, בלתי־פופולארי, ולדבר שתיהן
בשפה אחת, שדופה ושיגרתית.

כמדינה שחסרים כה עדיין נתו-
ני־היסוד של דמוקראטיה אמיתית,
כמו ישראל, תביא השיטה כהכרח
לדמוקטטורה חד-מפלגתית.
זוהי האמת הפרוזאית. כל השאר הוא
ספרות בנוסח דויד אליגיירי או דאנטה בן-
גוריון.

תצפית

• היה מוכן להסתערות ממשלתית מחודשת על ״העולם

הזה ״ .התקפה חדשה זו, שגם היא תתבסס על שותפות נין מפא״י ווזדתיים-
תהיה הנושן ישיר לנסיון לסתום את 3י השבוסוו החסויים נאטצעות חוק־לשוך
הרע. אחרי שנסיון זה נכשל והביא לתוצאות הפונוח ׳
את פי העתון באמצעות משפנוים אחרים.
• הדירוג בצמרת מפא״י, עד להודעה חדשה: פינחס ספיר
קורם לאבא אבן. למרות שקרנו של שר החוץ עלתה מאר לאחרונה, ולמרות
שהיחסים בין אשכול לבין ספיר התקררו מעס, לא התערער מעמרו של שר
האוצר כיורש־העצר. הרבר הגיע לירי ביטוי חיצוני עם מינויו של ספיר כממלא״
מקום ראש הממשלה.

• פקידי השומה של מס־־הבנסה יקבלו הוראה להקל על

ה ני שו מי ם ב חו ד שי םהק רו בי ם. המדובר במיקרמות הנדרשות מבעלי-
עסקים עצמאיים, ואשר הנישומים אינם מסוגלים לשלמן בגלל המצוקה הכספית
שהם נמצאים בה. יום־עיון של פקידים גבוהים, שהוקדש לנושא זה בשבוע
שעבר, הגיע למסקנה כי כראי להרגיע את בעלי־העסקים וללכת לקראתם ככל
האפשר. מה שאינו ברור עדיין: האם יש אפשרות לקבל את ררישות בעלי־העסקים
ולהקטין את המיקדמות שנקבעו להם?
• פרשת הפצצות שהוטלו בבגדאד לא תדעך. אחרי שבמשך
חודש שלם נעשה נסיון לטשטש את האחריות לזריקת הפצצות, ולהכחשת מדיניות
,הציונות האכזרית״ ,מסתמנת עתה האפשרות של עריכת בירור מוסמך לקביעת
העובדות במלואן. בין השאר תוקם ועדה ציבורית של יוצאי עיראק, חברי
מפלגות שונות, שתתחיל בריכוז עדויות מוסמכות, עדויות אלה יועמדו לרשות
ועדת־חקירה ממלכתית, אם וכאשר זו תקום.

• הממשלה תדון בהצעה, שתועלה על־ידי מומחיה לעניינים
ערביים, בדבר גיוסם של הצעירים הערביים לשירות חובה. עד

כה משוחררים צעירים
אלה מעברות
בצה״ל, אולם ־ לפי
תוכנית הנמצאת עדיין
בשלבי־הכנהי־דא־שונים
יגוייסו צעי־ריס
אלה למחנות׳
עבודה, למשך אותה
תקופה שצעירים עב־ר״ס
ודרוזים משרתים
בצבא. מינשול
אחד: האמנה הבינלאומית
נגד עבודת-
כפייה, עליה חתומה
גם ישראל.
במדינה העם
ב חי רהכבוד
אחת הבדיחות העתיקות ביותר זכתה השבוע
לחידוש אקטואלי.
זוהי הבדיחה אודות העשיר הזקן, המציע
לגברת צעירה להתמסר לו תמורת מענק של
מיליון לירות. כשמתפתה העלמה להצעה המסחררת,
הוא מוריד את הסכום המוצע לחמש
לירות בלבד.
״מה אני בעיניך קוראת העלמה בזעם.
״כבר קבענו מה את,״ משיב הזקן בנחת.
,.עכשיו אנחנו מתוזכחים רק על גובה האתנן.״

לפרט. הוויכוח על ההסכם הכלכלי
שהושג בין ירושלים ובון מסעיר לבבות
רבים. יתכן שאין אף אזרח אחד בישראל שלבו
שקט ומצפונו שלו לגמרי בנושא זה.
הרגשה כללית היא שישראל השפילה את
עצמה — אם בשל עצם קבלת ההלוואה
הגרמנית, אם בשל אופי המשא־והמתן שקדם
לה. גם מחייבי ההסכם נאלצים להסתפק
בטענה, שהושמעה על־ידי ח״כ מפא״י
ראובן ברקת בכנסת, שאין ברירה — ישראל
צריכה לקחת כל כסף, מכל מקום, כי
חיזוק כלכלת המדינה חשוב מן הכבוד ה״**.

#תובנית
הפיתוח
הגדולה
כיותר המונחת
עתה על שולחן
הממשלה: תוכנית
יישוב הגליל,
שתעלה ב־
250 מיליון ל״י.
במסגרת זו, המכונה
״מיבצע סוס״ בהרשמיים,

חות
ייושבו תוך חמש
השנים הקרובות 40
אלף מתיישבים יהו־דיים,
בעיקר בעיירות
שיתבססו על תעשיה קלה (יהלומים, קונפקציה) .האדמה תילקח ברובה
המכריע מבעלים ערביים.

• לצורך זה יזורז הטיפול כהצעת־החוק הישנה לריכוז
קרק עו ת. לפי הצעה זו תהיה הממשלה רשאית להפקיע קרקע מבעליה, בטענה
כי היא מפוצלת ומפוזרת, בתנאי שתיתן להם קרקע אחרת, מרוכזת יותר.

• ד״ר יעקב הרצוג, יועצו המדיני של לוי אשבול, יתלווה

אליו במסעו הקרוב למדינות אפריקה. ראש־הממשלה חושש, כי חוסר
בקיאותו בפרטי היחסים שבין ישראל למדינות האפריקאיות השונות, בהן הוא
עומד לבקר, עלול לגרוס למכשולים תוך כדי המסע. צירופו של הרצוג למסע
נועד למנוע מכשולים כאלה. הרצוג אף ינסח את ההודעות המשותפות שראש־הממשלה
עשוי לפרסם בארצות שבהן יבקר.

• המפד״ל תיזום חוק מיוחד נגד תופעות כלנתריסטיות
ב ר שויו תהמקו מי ו ת. לפי חוק זה ייפסל אדם לכהן כחבר במועצה מקומית,
אם יוברר כי עבר מסיעה לסיעה לאחר שקיבל טובת־הנאה הממריצה אותו
לצעד כזה.

• מחלוקת חריפה תפרוץ מסביב לבחירת רבנים ראשיים

לתל-אביב. המפד-ל תנסה להבטיח את בחירתו של הרב הראשי לצה״ל האלוף
שלמה גורן, הנמנה לאחרונה עם מפלגה זו, בעוד שמפא״י במחוז תל־אביב
תעשה הכל על מנת להעלותן לכהונה הרמון את רב־השכונות יצחק ידידיה
פרנקל. עמדה זו של מפא״י תגרור אחריה איום מצד הדתיים לגרום למשבר
בקואליציה העירונית בתל־אביב, ואולי גם בקואליציה הממשלתית.

• הקבלנים יחליטו על הפסקה מוחלטת של הבניה, אם
הממשלה לא תסבים להעמיד לרשותם מלווה כתנאים נוחים
לכיסוי חובות. לדעת הקבלנים תגרום הפסקת הבנייה להגדלת מספר
המובטלים, דבר שהממשלה חוששת מפניו.

מופשט.
לפתע, לתוך ויכוח זה, הוכנסה השבוע נימה
חדשה. התחיל בזה פרופסור נכבד לכלכלה,
והלך בעקבותיו גדוד שלם של אנשי־רוח.
בפיהם היתר, הטענה התמוהה ביותר שהושמעה
אי־פעם: שההלוואה הגרמנית היתד,
קטנה מכדי שתצדיק השפלת הכבוד הלאומי.
אותם כלכלנים ואנשי־רוח שכחו לציין רק
פרט חשוב אחד: מהו, לדעתם, הסכום המדו־ייק
אשר בו הופכת השפלת הכבוד הלאומי
לכדאית ולמוצדקת.
אולם גם התמיהה לא יכלה לפגוע בצד החיובי
של מעשה אנשי־הרוח: התערבותם הפעילה
בהילכות מדיניות ומוסר היא מעשה
של אומ׳ך ויושר אזרחי, הנחוץ מאוד בחיים
הציבוריים.

מפלגות
הצאחהש בו ע
היה יופי בוועידת רפ״י. זו הייתה וועידה
מרתקת. עם רמה אמנותית גבוהה, ושפע
של מופעים נהדרים. כל הכוכבים המצליחים
והיפים של המדינה הופיעו שם.
בן־גוריון נתן קטע מצויין על עליית מצריים
והעלייה הראשונה והשנייה, עם ציטטות
מדברי ימי בן־גוריון. פרס דיקלם דיקלום
יפה על רפ״י. דיין היה מלבב בתכנית יחיד
מרתקת, וסמך יזהר, גדול משוררי הכנסת,
עלה על עצמו בתפקיד סמך יזהר.
פטיש של קציצות. הפתעת הערב
הראשון של הוועידה, שנערך בבנייני האומה,
היה בקר בקטע על בן־גוריון .״כמו שאמר־

תי,״ פתח בקר את מסמר התכנית ,״בך
גוריון מחיאות הכפיים הקצובות ייפ
סיקו אותו בהתלהבות מלחה בקריאות הידד.
בקר החוזה קידה והמשיך :״ובכ ז כפ_י
שאמרתי, בן־גוריון הקהל השתולל מ״
רוב התלהבות, הנשים התעלפו על כסאותי־הן,
בקר הרים את ידיו בתודה והמשיך:
״אז כמו שאמרתי, הוא הקהל התפרץ
מחדש. האולם רעם מקריאות :״עוד הפעם•״
ובסוף כשהתכנית על שמו של בן־גוריון
הסתיימה הלכו כולם בסיפוק הביתה בהר־גשר,
שקיבלו תמורה מלאה עבור זמנם.
בערב השני של הוועידה הוקרן בבית
ההסתדרות סרט, אחר כך הייתה הפסקה,
ואחר כך עלו כוכבי רפ״י על הבמה. הבמה
הייתה מכוסה בבד שחור, עם דגלים כחו־לים
ולבנים ואדומים, וסיסמות. על השולחן
היה מונח פטיש של קציצות. כל פעם שמישהו
רצה להגיד משהו הוא קצץ עם הפטיש
של הקציצות את השולחן. המארגנים
לא הצליחו למצוא פטיש של נאומים, אכל
דובר רפ״י ציין שפטיש של קציצות דופק
לא פחות טוב מכל פטיש אחר.
על הבמה נאם מישהו לא חשוב, וכל
המה ומה של רפ״י הסתובבו בין הקהל4 .
היה שם האבא של רות דיין, והבת דודה
של הקרובה של פרס, ובת אחותו של הגיס
של בנו של בן־גוריון, ובן דוד של החותן
של אלמוגי, ובחורה אחת שכמעט הייתה
אשתו של הבן דוד של דיין, לולא הוא
היה נשוי כבר.
בחוץ מכרו את פרס ואת בן־גוריון ואת
דיין. המוני המשתתפים עמדו בתור כדי
לקנות אותם. פרס בחמש לירות, בן־גוריון
בארבע וחצי לירות, ודיין בשש.
״מכרתי כבר שמונים פרס וארבעים בן־
גוריון,״ סיפר מוכר הספרים ,״אני בעצמי
קניתי שלושה בן־גוריון. אני אוסף אותו.״
באותו זמן נערך במזנון מאבק מר בין
המגישות. הבעייה: מי יגיש לדיין את בום
התה שהוא ביקש. כל אחת משלושת המגישות
כבר הגישה לו משהו.
לראשונה הוא נגע בכתף ומאז יש לה
כתף אחת יותר גבוהה. לשנייה, שהגישה לו
בקבוק מיץ, הוא עשה, מתוך חיבה, דיגי
דיגי בסנטר. מאז יש לה סנטר סמוק, ובקבוק
מיץ בתוך החולצה.
לשלישית הוא אמר באופן אישי,, :מדמואזל,
תודה רבה.״ ועכשיו נשארה הבעייה מי
תביא לו את כוס התה הבאה ומה הוא
יעשה לה.
מה פתאום להתרחץ. כל אותו הזמן
עמד השומר ליד חדר הרחצה ודאג לבן־
גוריון: לפני שעה הוא נכנס לשם להכין
את הנאום שלו ועדיין לא יצא.
״אולי הוא מתרחץ בינתיים?״ שאל אחד
מקהל המעריצים ששמר על הפתח. השומר
לא הסכים״ .מה פתאום שבן־גוריון יתרחץ.
יש לו במלון שלו אמבטיה.
באותו הזמן סיפרה פולה לידידיה שהיא
ובן־גוריון לא עצמו עין כל הלילה מרוב
התרגשות. הנואם המשיך לנאום.
מאיר צדוק עמד ליד הטלפון וניסה להזמין
אמבולנס לקראת הנאום של דיין, למקרה
של התעלפויות. וסעדיה עמיאל, הדוקטור
לפיסיקה גרעינית, הלך מחדר׳ לחדר ושאל
אם צריך תיקונים בחשמל.
בינתיים הצליחו להוציא את בן־גוריון
מחדר הרחצה. התברר שהידית של הדלת
נשברה. הנאמנים שלו דאגו לו מאוד, והתפלאו
על שהלך להכין את הנאום שלו בחיי
הרחצה, שהוא חדר העבודה של הדובר,
ולא שלו.
נאומו, בכל אופן, יצא משם מצוחצח ונקי.

דיעות
ו שבו ב1ילא בו ד
ברגע שנתפלגו הקומוניסטים הישראלים,
היה ברור לאן מועדות פניה של מק״י. לא
היה גם שום ספק מי מקרב מנהיגיה של
המפלגה הוא המוכשר ביותר כדי להצעידה
בדרך החדשה.
היה זה הד״ר משה סנה, בעל העבר העשיר,
העונה כיום על כל צרכיה של מק״י.
הוא טוב לציונות — עסקן ציוני־כללי לשעבר
וילד הפלא של הציונות הפולנית. הוא
טוב להסתדרות — לשעבר מראשי מפ״ם,
הוא טוב לבטחוניזם — היה פעם ראש המטה
הארצי של ההגנה.
השבוע הוכיח כי הוא טוב גם למפלגות
הדתיות.
זה כעיני זה. בסימפוזיון שנערך בבתים
— ״הדת היהודית בעיני קומוניסט ישראלי
והקומוניזם הישראלי בעיני יהודי דתי״
— הופיע מנהיג מק״י לצידו של סגן שר־העולם
הזה 1499

הממשלה חילקה אוגד בזול -וראשי חוות תיבלו את חוסם

קרקע לח״כים
ח ״כ בהן־מגורי
*** ערוריה חדשה עומדת לפרוץ ב־
\1/קשר עם קרקעות המדינה — והפעם
גיבוריה המרכזיים הם שלושה מחברי־הכג־סת
של חרות.
השלושה — יעקב מרידור, חיים לנדאו
וחיים כהן־מגורי — קיבלו ממינהל מקרקעי
ישראל 200 דונם של קרקע חקלאית בדרום,
והם עתה בעלי מטעים בישראל.
הרכישה היחד, חלק רעיסקה גדולה, בה
קיבלה חברת גיבורי ירק בע״נז 4000 דונם
בצפון חבל לכיש. לפני מלחמת תש״ח היה
שטח זה מיושב כולו בצפיפות על־ידי ערבים,
שגידלו בו עצי־פרי ותבואה. הכפרים
בין בית־גוברין ותל־אל־סאפי היו ידועים ככפרים
משגשגים. האדמה שהשאירו מאחריהם
הוזנחה אומנם כמה שנים, אבל היו
קופצים רבים עליה׳ בעיקר קיבוצים ומושבים
׳באזור, שביקשו להגדיל את מיכסת
הקרקע שלהם.
אן במקום שאדמה זו תעובד על־ידי
מתיישבים אלה, היא נמסרה דווקא לכל
מיני קבוצות של רוכשים — אשר חלק
ניכר מהם היו ונשארו עד היום תושבי
ערים בעלי •־הכנסות אחרות. בין הזוכים
לנתח של אדמת הלאום היו שלושת חברי
הכנסת של תנועת החרות.

ליד הצלחת ובתוכה
** ושרה של המדינה מונח כולו נקע־
^ רה. כל היושב סמוך אליה גורף ממנה
מלוא החופן. משך שנים זללו מתוך
הקערה אנשים המקורבים לשלטון, כמה עסקנים
ותיקים של מפא״י הפכו מיליונרים.
בבאנקים שווייציים מונחים פיקדונות עצומים
של פקידים ומנהלי מחלקות במנגנון הממשלה
או המפגלה. מיפעלים המקורבים
למפלגות השלטון התנפחו.
הנכס הגדול ביותר שהיה מינח בקערת
הרכוש הישראלי הוא הקרקע.
לעיתים פרצה השערורייה החוצה והגיעה
לידיעת הציבור, אם בהזדמנות של מכירת
אדמת־בנייה בהרצליה לעסקן מפא״יי במחירים
מגוחכים; אם כאשר הסתבר שקציני
משטרה ופקידים אחרים קיבלו אדמה זולה
באשדוד.
פרשה אחת, במיוחד, עוררה בשעתו תדהמה.
זוהי פרשת נחלאות, אגודה שקיבלה
בעמק יזרעאל קרקע עידית כמעט בחינם.
מתוך 106 חברי נחלאות היו 98 פקידים
גבוהים ממחלקת ההתיישבות של הסוכנות
וממשרד החקלאות. אלה לא ישבו על־יד
הצלחת, אלא בתוך הצלחת.

הפנים המפד״לי הד״ר ישראל שלמה בן־
מאיר.
שני הדוקטורים ריתקו במשך שעה ארוכה
מאות מאזינים, ביניהם רבים חובשי כיפות;
כששטחו לפניהם את האני־מאמין שלהם.
אף אחד לא הופתע מדבריו של בן־
מאיר, שכן הוא נשאר נאמן לדעותיו, קנאי
לעקרונותיו וחשדן כלפי יריבו. אך סנה
גנב את ההצגה, כאשר קבע, בין השאר, כי:
• ״הדת אינה מהווה מיכשול לשיתוף
פעולה״.
העולם הזה 1499

שעה שישובי הסביבה רעבו לקרקע, ועולים
חדשים נדרשו להתקיים על מיכסת־קרקע
ומים זעומה, לקחו לעצמם הפקידים
את מיטב האדמה והמים, ישבו בבתיהם
העירוניים, שעה שפועלים שכירים עיבדו
את האדמה הפוריה והכניסו להם רווחים
של כרבע מיליון ל״י לשנה. מישטר האריסים
קם לתחיה.
את כל ההנאות האלה נטלו, כאמור,
חברי. המפלגות הקרובות לשלטון. חרות,
שמאז קום המדינה התקשטה בנוצות של
אופוזיציה בלתי־מתפשרת, לא ישבה ליד
הקערה. לכן גם בכל שערורייה של חלוקת־שלל,
נישא קולה של חרות בנימה חריפה
של ביקורת.

פתיחת השער לביצוע העיסקה.

כבוד לחברי הכנסת

ך אנזנם קיבלה החברה הפרטית את
| הקרקע המבוקשת 4000 :דונם והקצאה
של 200 קוב מים לדונם לשנה. התנאי: על
הבעלים החדשים לנטוע את השטח תוך שנתיים.
השטח
חולק למטעים, והועבר לבעלותן
של ארבע אגודות: כזרמי לבייש ( 98 חברים,
1800 דונם) ,כזרמי שאול ( 21 חברים 807 ,
דונם)׳ בורמן; משה ( 7חברים 270 ,דונם),
>ורן ד שמשון ( 11 חברים 500 ,דונם) .שלושת
חברי־הכנסת של חרות נימנים על בעלי

מרמי שמשון, והם קיבלו: ח״כ כהן־מגורי
100 דונם, ח״כ לנדאו 50 דונם, ח״כ מרי־מן
האב אל הכן
!ור 50 דונם.
ך* מסווה הצדקני הוסר לראשונה לפלמרות
שרק ח״כ כהן־מגורי הוא תושב
ו | ני שלושה חודשים׳ כאשר הת&מצזד׳ שכונת רמת־טיומקין שליד נתניה, נק־את
פרשת השוחד של קואופרטיב דן. אז הסהקבוצה
כולה׳ בתעודות מחלקת ההתיישתבר׳
כי לא רק מפלגות השלטון לקחו
בות :״בני רמת־טיומקיך.
הלוואות ומענקים מן הקואופרטיב התל־ברור
שעיסקה כזאת כדאית רק אם מחיר
אביבי. גם חרות קיבלה ממנו כסף.
הקרקע הוא נמוך מאוד. ואומנם, קבע לה
יושב־ראש ועדת הכלכלה של הכנסת בכהמעריך
הממשלתי את המחיר המינימלי הבודו
ובעצמו, איש חרות בנימין אבניאל,
אפשרי לקרקע בישראל 80 :לירות הדונם.
סידר את העיסקה עם הנהלת הקואופרטיב.
לכאורה, אי־אפשר לקנות את קרקע הוכך
קרה שהמפלגה הטוענת שהיא המייצלאום;
אפשר רק לחכור אותה ל־ 49 שנה,
גת את המוני הפרברים נוסעי־האוטובופים,
ולאחר תקופה זו ניתן לחדש את החכירה
ומגינה עליהם — דווקא מפגלה זו לקחה
אוטומטית לתקופה דומה. על כן לא נדרשו
תשלומים מדן.
בעלי כודמי שמשון לשלם 80ל״י לדונם,
התשלומים הוכנסו לחישוב הוצאות האלא
רק לשלם דמי־חכירה של 2מערך
קואופרטיב, גרמו בסופו של דבר להעלאה
הקרקע לשנה. כלומר 1.60 :ל״י לשנה לנוספת
של מחירי הנסיעה. האנשים הקט דונם.
נים, שעליהם, כביכול, הגנה חרות, נדרשו
בתום שבע שנים הועלו דמי החכירה ל־לשלם
יותר בעד העינוי היומי של הנסיעה •40/0גם אז היה זה מחיר מגוחך. אבל
באוטובוס. התירוץ של עסקני חרות: כל
המעריך הממשלתי
המפלגות עשו זאת.
התעקש לתקן — ולו
במעט — את העתה
עומדת המפלגה בפני שערורייה חדתמונה
המסולפת של
שה: שערוריית האדמות בחבל לכיש. הפר־ ;
מחירי הקרקע השה
חמורה במיוחד, מבחינה ציבורית, מממשלתית.
לכן העכיוון
שהיא התבצעה שנים רבות אחרי שריך
את הקרקע מחהתגלתה
שערוריית נחלאות. קבוצת הפקידש,
והעמיד את מדים
הבכירים, שזכתה לאדמה בעמק, ניסדה
חירה על 700ל״י
ב־ .1952 להגנתם טענו, כי אז לא קבע איש
לדונם.
שהתנהגות זו פסולה. ואילו עיסקת הקרקע
גם מחיר זה היה
של שלושת הח״כים וחבריהם בוצעה רק
נמוך מן המחיר הב־
— 1957 כלומר: בשיא ההתקוממות הריאלי
בשוק הקרציבורית
נגד סוג זה של חלוקת קרקעות.
קעות. אבל הכורמים
ח״כ לנדאו
כך התבצעה העיסקה:
שפועהעירוניים, למושבי כולה נועדה הקרקע
באזור לכיש
לים שכיריט עיבדו את קרקעותיהם,
עולים. ואומנם, חלק ניכר ממנה שימש סברו כי המחיר גבוה מדי. הם הטילו את
למעשה להתיישבות זו. אולם לפני שכל ה כל כוח השפעתם, ואילצו את מינהל מקרתוכנית
יכלה לצאת לפועל, ולפני שהוקמו
קעי ישראל לבטל את הערכת השמאי הכל
המושבים המתוכננים, הפעילה חברת ממשלתי. פקידי המינהל׳ החייבים תשומת־ביכורי
ירק בע־׳נז לחץ על המוסדות הלב
וכבוד לחברי־כנסת, עשו מחווה שלי
מיישבים שיקצו גם לד. קרקע זולה.
רצון־טוב: הם קבעו, כי המחיר יהיה קשור
הדרישה עברה את כל שלבי המנגנון,
במדד יוקר־המחייה. כך ירד המחיר מ־700
הגיעה לבסוף להכרעתו האישית של דיקטל״י
ל־ 120ל״י לדונם.
טור הקרקעות בישראל: יוסף וייץ, ראש

הקרן הקיימת לישראל. הוא בדק את רשילא
כל אזרח -אופוזיציה
מת מבקשי הקרקע׳ והחליט להיענות להם.
הוא כתב :״עלי לחזור ולהדגיש מה ש**
ל אדמה זו נטעו הבעלים מסעי
אמרתי לכם בשיחותינו, כי בעניין משבצת
2 /שקדים. פרי המטעים ממלא עתה את
תל־אל־סאפי עליכם לפנות אל מחלקת השווקי
הארץ, והוא דוחק מהם כמעט לגמרי
התיישבות. העניין מותנה בהסכמתה, כי
את השקדים הזרים שהובאו קודם לכן
השטח הנ״ל מיועד להתיישבות בחבל לכיש,
בכמויות גדולות מתורכיה ומפרס.
השקד אומנם קטן, אבל הוא מבורך בויהיר,
צורך בשינויי תיכנון.״
טעם טוב. השקדיה מניבה תנובה גבוהה־עצם
ההפנייה למחלקת ההתיישבות, אותה
מנהל בנו, רענן וייץ, היה בה משום למדי: כ־ 70 קילוגרם לעץ 40 ,עץ לדונם.

• ״התורות הדתית והמארכסיסטית יכולות
לצעוד. יחד לקראת המטרה המשותפת:
שלום ושוויון״.
• ״אני מכבד עמלים דתיים גם בגלל
דבקותם באידיאולוגיה שלהם״.
• ״אצל הקומוניסטים, מתחזקת הדעה
כי יש לשתף פעולה עם הדתיים״.
• ״בחברה הישראלית רק הנוער הדתי
והנוער הקומוניסטי לא נפגעו מירידת ערכים
מוסרית״.
לרגע היה נידמה למאזינים כי בישראל

אין הדת מאורגנת בצורת מפלגות; כי אין
בה בכלל כפייה דתית צינית ודורסנית; כי
מלבד הדתיים וחברי מק״י אין בה אף אדם
או תנועה שאינם ירודים מבחינה מוסרית; כי
עסקני הדת הינם לוחמי שלום נאמנים ולא
נתנו מעולם את ידם לבטחוניסטים הישראלים.
״חבל
שאינך דתי!״ קראה הרבנית קוקוס,
רעיית הרב המקומי, לעברו של המנהיג הקומוניסטי.

זה עוד היה חסר לנו!״ השיב לה

צעיר חובש כיפה.

המחיר שמקבל המגדל נע בין 4.5ל־ 7ל״יל־קילוגרם,
לפי סוג השקדים ,.כלומר, הכנסה
מינימלית ברוטו מגיעה לכשלוש־עשרה אלף
לירות לדונם. כל שותף בכורמי שמשון
משלם למקרקעי ישראל קצת פחות מחמש
לירות לדונם לשנה כדמי חכירה.
בטכס סיום הנטיעה היה יוסף וייץ אורח
הכבוד. דיווח על כך הבוקר המנוח :״הוא
הרים על נס את חלוציותם של המתיישבים.״
היתד,
זו ציניות עילאית. כי יוסף וייץ
יודע היטב, שח״כ חיים לנדאו גר ברמת־גן
ואינו חלוץ מתיישב. ואילו ח״כ יעקב מרידוד
הוא איש־עסקים
עשיר, המנהל חברות
ובנקים ברחבי
העולם. קשה לראותו
זונח כל אלה
לפתע פתאום והופך
חלוץ בתוך מטע
של שקדים בחבל
לכיש.
אך הציניות לא
הפריעה למהלך המקובל
של עסקים
מסוג זה. מכיוזן
שוייץ קבע שהאדונים
הנכבדים הם
ח״ב מרידוד
מתיישבים וחלוצים,
הועמד לרשותם תקציב הפיתוח. הם קיבלו
הלוואות להתקנת רשתות מים ומשאבות,
ולהכשרת הקרקע לייעודה החלוצי.
״אין בעניין הזה שום פסול,״ הגיב השבוע
כהן־מגורי באוזני כתב העולס הזה .״לא
גנבנו, לא התחלקנו במשהו של אחרים. מם־
הכנסה נהנה מאיתנו, המועצה המקומית
נהנית. כולם רואים כסף — רק אנחנו
נאלצים לקחת הלוואות כדי להחזיק מעמד.
לקחנו שטח עזוב ועשינו ממנו גן פורח.
באזור זה לא רצו אחרים להתיישב. גם
מאיתנו לא דרשו להתיישב במקום.״
ואילו בתיק מחלקת ההתיישבות נמצאת
חווודדעתו המקצועית של בנימין קפלן על
טיב הקרקע :״ 3000 דונם טובים 1000 ,דונם
מאיכות נמוכה יותר.״
באותו תיק נמצא גם מכתבו של וייץ
עצמו, המעיד כי השטח נועד להתיישבות
עולים בחבל לכיש, ורק בגלל פניית ב כורי
ירק נאלצה המחלקה לשנות את התוכנית.

ח״כ לנדאו. הידוע בשל נאומיו ה־פאטריוטיים
בכנסת, היה נרגז כאשר נשאל
על כל העניין .״זה היה מטע מת,״ הצהיר,
״זו היתד, אדמת טרשים. אנחנו מוסיפים
עדיין כל שנה להשקיע כספים. המטע מניב
אמנם פירות, אבל אינו מכנים כסף. אנו
מפסידים.״
כנגד הצהרה זו עומדים דברי מנהל בי־כודי
ירק בע״נז, אפרים אוסטשינסקי :״ל־שימחתי
הרבה אלה שהתפתו לרעיון התיישבותי
זה אינם מפסידים. הם לא נעשו מיליונרים
אומנם, אבל הם אינם מפסידים.״
ואילו סגן מנהל מקרקעי ישראל, ראובן
אלוני, הצדיק את העיסקה במשפט הקלזד
סי :״גם אחרים עשו זאת. כל אזרח שפנה
לרשות הפיתוח קיבל קרקע.״
אלא שחברי כנסת — וביחוד של האופוזיציה
— אינם ״כל אזרח״ .מוטל עליהם
תפקיד מיוחד: תפקיד העין הפקוחה. ברגע
שנודע להם על עיסקה מסוג זה, בה מחלקת
הממשלה את רכוש העם, היה עליהם
לקום ולהתריע, ולדרוש הסברים. לא להצטרף
אל הקונים הנהנים מרכוש זה.
אשדוד מועצ ה מ קו מי תמאד
המועצה המקומית באשדוד רצתה להופיזן
בפני הציבור כמועצה טובה, שאינה מעלה
את ד,מיפים יותר מדי. אבל ההוצאות עלו׳,
פקידים חדשים התקבלו לעבודה, מיבנים נרכשו,
והיה הכרח להעלות את המיסים בכל
זאת.
לכן החליטה המועצה שלא להעלות את
מס הרכוש. .החלטה זו שיחררה את רסקו,
(המשך בעמוד י) 12

ד?ן ר *7 #ין 9 9ח ד
כתבה שלישית בסידדה על ההסתדרות3 :ו 3ת !החודים שנוסדה דו>ען
שוט ביד• מנגנון־הכפ״ה
הרעיון הנאצל של עורה הדדית -ה

הפוער המקופ״ח

** סע עכור של הפחדה, הונאה ודמגוגיה נפתח השבוע ברחבי הארץ, כדי להכריח
את הפועלים לוותר על תוספת־היוקר, להסכים להקפאת שכרם, ולהשלים עם האבטלה.
נציגי ההסתדרות והממשלה, בשיתוף־פעולה מלא, באו אל בתי החרושת, אל הפועלים ואל
ועדי־העובדים, ואמרו :״אם לא תסכימו לביטול תוספת־היוקר, אם תדרשו מההסתדרות לעמוד
על מדיניות השכר שלה, אם תתנגדו לפיטורים — תבטל הממשלה את הזמנותיה מהמפעל
בו אתם עובדים, וכולכם תפוטרו!״
נציגים אחרים של ההסתדרות פנו למעבידים, דרשו מהם לא לתת פירסום לפיטורים,
אלא לעשות זאת בשקט, תוך התיעצות עם ההסתדרות, כדי לא להסעיר אוד, הפועלים.
התותחים הכבדים של מפא״י הופעלו כדי להונות את הפועל, ולהעמיד בפניו את בעייתו
בצורה מזוייפת. הצטיין בזאת לוי אשכול, בכנס מיוחד של נציגי פועלי הייצור, שנערך
השבוע. שאל אשכול את הפועלים :״מה אתם רוצים, תשלום תוספת־היוקר ויותר אבטלה?
או ויתור על תוספת־היוקר והפסקת האבטלה?״ כאילו לא תוכננה האבטלה על־יידי אשכול
עצמו, וכאילו תיפסק האבטלה ברגע שהפועל יסכים לוותר ללא מאבק על תוספודהיוקר.
אבל הכיעור הרב ביותר התגלה בנסיון לפצל את הפועלים ולשסות אותם זה נגד זה,
כדי שלא יבואו כולם בדרישה משותפת. נציגי ההסתדרות החלו מעודדים את ועדי העובדים
לטעון נגד השכר הגבוה יותר של הטכנאים ושל המהנדסים. שוב הצטיין בכך לוי אשכול.
באותו כנס של פועלי ייצור אמר ראש הממשלה :״מה אתם רוצים שנעשה עם המהנדסים
וכל הפרופסורים האלה? הם אומרים שהם יסעו לאירופה וייקבלו שם פי ש5יים.״

שפה משותפת, מכונית משותפת
ך* כנם בו נאמרו דברים אלה היה חלק מהמסע המאורגן, להוציא את הרוח מהמפרשים
1 1של ועדי־הפעולה, ההולכים ומוקמים. השיטה הבדוקה היא שיטת הסחבת :״נבדוק את
טענותיכם,״ או ״נשב ונדון בדרישות שלכם.״
תחילה מפגישים את ועד הפועלים עם נציג האגודה המקצועית. בפגישה זאת נקבעת
פגישה נוספת לעוד שבועיים, עם מזכיר מועצת הפועלים. שם מובטחת פגישה תוך עשרה
ימים עם ירוחם משל, ראש האיגוד המיקצועי. משל מבין לרוחם של הפועלים הממורמרים,
מבטיח לד,פ לעמוד לצידם, וקובע פגישה יותר רחבה עם מזכיר ההסתדרות אהרון בקר.
לבסוף מביאים את לוי אשכול בכבודו ובעצמו, הוא מבקש מן הפועלים לשוב ולהרהר,
וכאשר יגמרו להרהר, יתחיל כל הסיבוב הארוך מחדש.
אחדות העבודה ומפ״ם נותנות את ידן למסע הרמייה. נציגיהן מופיעים בצד נציגי
מפא״י, ונידמה להם אפילו שמפא״י עושה אתם חסד. בכנס המיוחד של נציגי עובדי הייצור
הירשו ליהושוע וושצ׳ינה מאחדות־העבודה וליהודה יודין ממפ״ם לשבת על הבמה, כשאשכול
ובקר נאמו. מפ״ם היתה משוכנעת ששמרה בכך על זכותה: נתנו לה אפילו קצת להאבק
על כך.
כדאי בהקשר זה לציין, כי יהודה יודין קשור אל ירוחם משל גם בקשרי מכונית. כאשר
הסתבר שתקציב הוועד הפועל אינו מרשה רכישת מכונית צמודה למשל, נמצאה דרך נוחה
לעקוף את המיכשול. קרן הביטוח מבטחים, שכספיה מנוכים משכר פועלי הבנין, רכשה
מכונית אמריקאית גדולה והעמידה אותה לרשות משל. ליודין, חבר הוועדה המרכזת מטעם
מפ״ם, ניתנה הרשות להשתמש אף הוא במכונית היקרה. מאז הוא קובע את סדר נסיעותיו
בתיאום עם משל. פעילי מפ״ם, החוששים שיודין מתאם עם משל המפא״יי גם דברים

אחרים, נוהגים לקרוא לו בחדרי חדרים לא יודין אלא בשם לא יפה: יודינראט.

כמו קפיצים כמכונית

ך* מכונית המשותפת עמדה השבוע ליד בית הסתדרות המורים, כאשר התכנסו בו 450
ן | נציגי עובדים מרחבי הארץ. עשרה עתונאים ישבו על הבמה, לפי הזמנת הוועד הפועל.
העולם הזה לא הוזמן. שבוע קודם גורשו כתבי השבועון מאולם הישיבות של הוועד הפועל,
למרות שישיבות מוסד חשוב זה פתוחות לעיתונאים ולחברי הסתדרות• .ראש מישמר
הקרמלין, קצין־המשטרה־לשעבר יצחק אבנרי, ושומר־הסף הנראה כמתאגרף, עלו לשם כך
אל הקומה השביעית. הם הפקירו לכמה רגעים את מישמרתם החשובה בכניסה לבנין, כי
אהרון בקר דרש אישית שנציגי העולם הזה יוצאו מהבנין.
לעומת ישיבות הוזעד הפועל, היה כנס פועלי הייצור מאורע סגור. הכניסה הייתה על־פי
הזמנות אישיות, שחולקו בקפידה. בכל זאת ישב באולם כתב העולם הזה. אחד מוועדי
הפועלים, שידע כי נאסרה הכניסה להעולס הזה, העביר למערכת הזמנה שנועדה לאיש הוועד.
ירוחם משל, שפתח את הכנס, הוא עסקן ותיק מאד, העוסק מזה שלושים שנה בעניני
פועלים. הוא מכיר את אנשי ועד הפועלים של כל בית־חרושת כמעט, פונה אליהם בשמם
הפרטי, בטון אבהי מרגיע. הוא מעמיד את עצמו בדרגה שווה עם הפועל, מדבר בלשונו.
לעולם לא ישתמש במלים לועזיות מסובכות, ולעולם יסכים עם הפועל בשעה שהוא
מדבר עמו.
משל מסמל אולי יותר מכל שאר צמרת ההסתדרות את הדו־פרצופיות של מוסד זה. כמו
הקפיצים במכונית, בולם משל את הזעזועים בהסתדרות. הוא נתן לפועלים את רשות
הדבור, והחיוך הטוב לא סר מעל פניו גם כאשר שמע את ההתקפות החריפות ביותר.
אמר פועל מירושלים :״עד לפני חצי שנה המשק עוד פרח, ופתאום חלס — אין שום דבר!
זה מגביר את הייצור? לא צריך לרסן את הפועלים על־ידי אבטלה, צריך לתת נורמות. אם
מאמנים פועל בתעשיה והוא עובד עשר שנים, והוא פועל טוב, ואם אחרי עשר שנים
עוד כדאי לו ללכת להיות פקיד — זה עוזר להגדלת התפוקה?״
איים חבר ועד פועלי נשר :״אם יהיה חוסר־עבודה, כולם יודעים מה יהיה פה!״
פועל אלקו אמיל שכטר, ממארגני ועדי־ר,פעולה.:״הביזבוז הוא לא במשכורת של הפועל,
הביזבוז הוא בתיכנון ובניהול. הפועל יודע זאת. האם הפקידים שקיבלו העלאה של 35

אחוז עושים היום חשבונות יותר מהר?
מקבלים קהל ב־ 35 אחוז יותר מהר?״
נציג ישאסבסט :״התעשיינים היה להם
טוב, הרוויחו, קיבלו סובסידיות, השמינו את
הכיסים, ולפעמים גם באו לבקר בארץ. אז
שיבלעו היום, ושהממשלה תחנך אותם כמו
שהיא מנסה לחנך אותנו. את היוקר לא
אנחנו עשינו.״
נציגי עובדי בית־חרושת עסיס :״איננר
רוצים שכר אינפלאציוני, אנו רוצים שכר
מתאים לייצור. את העלאת השכר אפשר
לספוג על־ידי הקטנת הרווחים של הבעלים.
הממשלה נותנת הלוואות נוחות למפעלים, ר
זה משאיר רושם מוזר, כי הפועל יודע בדיוק
מה מצב המיפעל שמקבל הלוואה. אנחנו
רואים את המכוניות של הבעלים ושל ה מנהלים,
ואת כל מה שהם מכניסים לחשבון
ההוצאות של המיפעל. המינהל כושל, מתבזבז
כוח־עבודה גדול. המיפעלים לא שכחו
את שיטת הקוסט פלוס והם מנפחים הוצאות
ומשתמטים ממסים.״

מחור־השדים

ספרים ועובדות הובאו על־ידי נציג
)04 ועד הפועלים של פרוטרום, תעשיות
אלקטרו־כימיות :״בפניה של הוזעד הציבורי

אהדו! בקו ומכונית־השוד שרו :״לוותר ער תוספת היוקו!
< 111

* שני
הסתדרות.

הכתבים

שגורשו

הינם

חברי

למען תנועת הוויתורים נאמר: יותר ויותר אנשים החלו מבינים כי העליה המסחררת
ברמת־החיים, שאין המשק יכול לעמוד בה ושאין לה דוגמה במדינות אחרות, שומטת את
הקרקע מתחת לרגלינו.
״נשאלת השאלה: רמת־חיים של איזה חלק מהציבור עלתה בצורה כזו? של ציבור
השכירים ודאי לא!
״ 200 אלף שכירים מרוויחים עד 300 לירות לחודש, שהן 262 לירות נטו.
״ 92 אלף משתכרים מ־ 300 עד 400 לירות לחודש 345 .לירות נטו.
ברוטו— 419 לירות נטו.
״ 70 אלף משתכרים עד 500 לירות
״ 80 אלף משתכרים מ־ 500 עד 600 לירות, כלומר 479 לירות נטו.
״רק 18 אחוז מהשכירים מקבלים יותר מזה. אם ניקח בחשבון כי כיום המינימום
הדרוש למשפחה בת ארבע נפשות לשם קיום ברמה נמוכה מבינונית הוא 500 לירות
לחודש — הרי 82 אחוז מהשכירים חברי ההסתדרות חיים מתחת למינימום זה. האם מישהו
סבור עדיין, כי יש לשכירים על מה לוזתר?
״פנו גם לממשלה בדרישה למנוע העלאת מיסים ותעריפים, אבל הממשלה ביטלה את
מסקנות ועדת צדוק, שבאו לתקן עיוותים במס־הכנסה, ואף העלתה את המם. הממשלה
דרשה מן העיריות להעלות את המיסים ב־ 50 אחוז. הממשלה אישרה את העלאת שכר־הלימוד,
את עליית המחירים במזון, את עליית המחירים הגדולה בתחבורה. גם ההסתדרות
הצטרפה למחול־השדים הזה והעלתה את המס האחיד.
״כל המאמצים, הן של הממשלה והן של ההסתדרות, אינם מופנים לבלימת ההתיקרות, אלא
לביטול תוספת היוקר. ראש הממשלה אמר שיש לעשות מאמצים כדי למנוע תשלום
תוספת־היוקר ביולי ואולי מניעתו בכלל, וזאת כמובן רק על־ידי מניעת התייקרות. ירוחם
משל כתב בחוברת המדיניות המקצועית : 1966/7אנחנו נשמור על הסדר תוספת־היוקר משתי
סיבות, הן כגורם מרתיע מפני התייקרות, והן כגורם מפצה עבור התייקרות. אין לנו כל
התנגדות שתוספת־היוקר לא תשולם — בתנאי שלא תהיה התייקרות.
״אלה הן הבטחות שאת קיומן יש לדרוש ללא פשרה. כבר היום עברה ההתייקרות את
המינימום של 3אחוזים, המחייב תשלום תוספת־יוקר. אבל שר האוצר דורש עכשיו לשלם
תוספת־יוקר רק על עליית מחירים של למעלה מששה אחוזים, וגם זאת פעם אחת בשנה.
החברים בקר ומשל מוכנים להתפשר על חמישה אחוז. גורמים אחרים בהסתדרות מציעים
לשלם את תוספת־היוקר באיגרות חוב. זוהי המציאות לעומת ההבטחות.״
באי הכנס הקשיבו בדריכות לדברים אלה ומחאו כפיים בהתלהבות. ירוחם משל ניסה
להפסיק את הנואם, אך הקהל הושיב אותו במחיאות־כפיים. משל המנוסה חייך שוב
ותירץ :״רציתי לבקש ממנו שידבר בקול רם.״
ועד פועלי פורטרום, הצהיר הדובר, משוכנע כי העובדים השכירים היו מוכנים לשאת חלק
גדול מהמאמץ להבראת המשק, אילו היה מאמץ כזה. אבל ״הממשלה לא הציגה בפנינו
כל תכנית להבראת המשק.״
הוא הזכיר את דיוני הממשלה בהקמת מפעל נוסף להרכבת מכוניות, תוך העלאה עצומה
במחירי הדלק והחזקת המכונית. את ההלוואות והערבויות הממשלתיות לחברות פרטיות
מפוקפקות, ואת הקימוצים של 50 מיליון לירות בלבד מתוך התקציב הממשלתי של 4680
מיליון. לכן פנה בקריאה לשאר ועדי העובדים, שנשמעה כמו קריאה להקמת ועדי פעולה.
דרישותיו: להבטיח זכות־עבודה לכל אדם בישראל, לחוקק חוק ממלכתי לביטוח מפני
אבטלה, לנקוט בכל האמצעים לבלימת ההתייקרות, לשמור על הסדר תוספת־היוקר, לעבד
תוכנית ממלכתית להבראת המשק, ולבצע מיד את החלטות ההסתדרות בדבר העלאת השכר.
זה קול ההתנגדות הפועלית, שממנו פוחד עתה הקרמלין של רחוב ארלוזורוב.

כמו חצי חממשרד!

^ אש הממשלה לא ענה בצורה עניינית אף על אחת מטענות הפועלים. על הטענות של
י ניהול כושל בבתי־החרושת ענה אשכול בתשובה הניצחת של שיטת הסחבת,, :נבדוק
את זה.״ גם את ניפוח ההוצאות מצד המעבידים הכטיח אשכול לבדוק. לעומת זאת הוא
כבר בדק וקבע :״כולנו אשמים בהתייקרות.״ כלומר, גם אשכול וספיר, גם הנהלת דן
וגם כל השכירים אשמים באותה מידה.
אשכול הבטיח לפועלים שוב, שהוא מקדש את עקרון תוספת־היוקר, אבל אין לו ממה
לשלם, כי אין יותר הלוואות מאמריקה ואין יותר פיצויים מגרמניה. הלק מהאשמה הטיל
על טייסי אל־על, שכל אחד מהם מרוויח, לדבריו ,״כמו חצי חברי הממשלה ביחד.״ הוא גם
לא שכח לאיים :״אתם רוצים שקרית־שמונה תבוא לתל־אביב?״
הוא הירבה להזכיר את בעיות הבטחון הרבות, אבל לא הצליח להסביר לפועלי הייצור
מדוע הם האחרונים בדירוג השכר בישראל, וכיצד זה עוזר להגברת פריון־העבודה.
אבל מסע ההונאה נכשל, לפחות בשלב זה. נציגי פועלי הייצור יצאו מהכנס מאוכזבים.
הוועדים שאינם מוכנים להשלים עם ביטול תוספת־היוקר לא השתכנעו, ותוכניתם להקים
ועדי־פעולה בעינה עומדת.
אך להסתדרות יש עוד נשק נגדם, הנשק המכריע: קופת חולים.

נשרן כיד ההסתדרות

ו 1 1 ^1011
ך• קרמלין הצליח להפוך את הרעיון היפה והנאצל של עזרה הדדית לשוט מונף על
1 1העובדים. כל מי שמארגן ועד פעולה נחשב למפר מישמעת ההסתדרות, לכן מותר
להוציא אותו משורותיה. אבל הוצאה מההסתדרות היא הוצאה אוטומאטית גם מקופת־חולים
(הידועה בכינוי קופ״ח).
בשום מדינה מתוקנת בעולם אין מענישים אדם על־ידי מניעת עזרה רפואית ממנו ומבני
ביתו. אבל פועלי עלית ונהגי הדואר כבר הועמדו פעם בפני האיום: אם תמשיכו לשבות,
תוצאו מקופת חולים.
מה עניין שביתה לקופת חולים? זאת הסביר מרדכי נמיר, כשהיה מזכיר ההסתדרות,
לאיש הלייבור האנגלי שנחל או כישלון בבחירות בבריטניה :״אילו היתה לכם קופת חולים —
לא הייתם מפסידים בבחירות.״
הוועד הפועל החליט בשנת 1937 לכפות חברות אוטומאטית בהסתדרות על כל מי שהצטרף
לקופת חולים. בדרך זו הגדילה ההסתדרות את שורותיה. לפחות רבע מחברי ההסתדרות,
כך אומר סקר שנערך מטעם המוסד עצמו, נכנסו להסתדרות באופן אוטומאטי, כי הסוכנות
רשמה אותם לקופת חולים מיד עם בואם ארצה.
צמידות זו הפכה עתה לנשק ביד ההסתדרות, בכל־התנגשות בין הבוסים הפוליטיים לבין
העובדים המבוטחים בקופה זו. לכן נשמעו לא פעם דרישות לבטל כפיפות זו.
גם מבחינתה של קופת חולים, כמוסד רפואי, חשוב לבטל את הכפיפות לקרמלין. השיטות
ההסתדרותיות, של מינוי מנהלים על-פי מפתח מפלגתי, ושל ניפוח מנגנון כדי לספק עבודה
קלה לאלה שמפא״י צריכה אותם, חדרו גם לקופת חולים: על כל רופא יש כמעט שלושה
עובדי מינהל.
תקציב קופת חולים הוא עלבון לכל חבר הסתדרות 300 :מיליון לירות לשנה מוסברים על
פני עמוד משוכפל אחד. כמה נתונים סטטיסטיים המצורפים אליו עומדים בסתירה לנתונים
דומים בשנתון ההסתדרות. לפי שנתון זה הועסקו בקופת חולים בשנת 13,200 1965
עובדים קבועים, ואילו בתקציב מדובר רק על .12,300 אין זאת שגיאת־דפום. פירוט המקצועות
מוכיח זאת. לאן נעלמו כמעט אלף איש?
בתקציב זה לא מופיעה גם הוצאה מוזרה של 10 מיליון לירות, שנכפתה על קופת חולים
מגבוה. המדובר בבנין שבנה סולל בונה ליד היזעד הפועל, כדי לשכן בו את משרדיו
הרבים. כדי לממן את הבנין חשב סולל בונח למכור כמה מנכסיו, אבל השפל בשוק הרתיע
את הקונים, וסולל בונה נותר ללא קונים, לאחר שהוציא כבר את המיליונים. מה עשתה
ההסתדרות? היא כפתה על קופת חולים לקנות מסולל בונה את המין. הפועל, ששילם
משכרו כדי לקבל טיפול רפואי, נאלץ לפתע לקנות בניין ענקי, כדי להציל את סולל בונה

שובתים טוען הפועל :״כניסה אסורה!״
ממצב ביש. וזאת שעה שסולל בונה מחזיק בקרנות מיוחדות, המוכרות ב״קופה ב׳״ —
אותה קופה שממנה נתרמו מיליונים לקרן הבחירות של מפא״י.
מס־החבר בהסתדרות הוא שערוריה בפני עצמו. זהו המס הנחשל ביותר במדינה,
מפני שאינו עומד ביחס אל גודל השכר. דירוג המס החדש, שנכנס לתוקפו לפני
שבועיים, קובע שחבר הסתדרות המשתכר 100 לירות לחודש משלם 6,5אחוז משכרו, ואילו
המשתכר 700 לירות לחודש, משלם 2,8אחוז בלבד.
כלומר: ככל שעולה המשכורת, משלם חבר ההסתדרות פחות יחסית. חברי קיבוצים
אינם כלולים בחישוב זה. לגביהם קיים תקנון נפרד: לדעת ההסתדרות מרתיח גם חבר
בקיבוץ עשיר ביותר רק 385 לירות לחודש, ולכן משלם מנהל בית־החרושת קלת באפיקים
פחות מס־אחיד מאשר הפועל השכיר שלו.
מלבד עידוד התנועה הקיבוצית, על חשבון הפועל הפשוט, משתתפת קופת חולים גם
בעידוד המשטרה. שוטר המשתכר 400 לירות לחודש משלם פחות מפועל באותה משכורת,
משום שלפני הרבה שנים חשבה ההסתדרות מתפקידה לעודד התגייסות למשטרה. זהו בלי
ספק תפקיד ממלכתי חשוב, אבל ברור שאין זה תפקידם של חברי קופת חולים לממן אותו.
המס האחיד, שמשלם כל חבר הסתדרות, מוצא כך :״ 620/לקופת חולים והיתר לכיסוי
הוצאות הועד הפועל. כאשר הועלה מם זה לאחרונה, היה זה, בין השאר, גם כדי להוסיף
12 מיליון לירות לתקציב הוועד הפועל — בעיקר למשכורות פקידיו. אמר יהושוע לוי,
גזיר ההסתדרות :״לאיזון תקציבנו דרושה לנו תוספת מיסים בסך 12,147,000 לירות, אשר
אנו מקוים לקבל מהמס האחיד המוגדל.״
השתתפות ההברות ההסתדרותיות הענקיות — כור, המשביר, סולל בונה, תנובה, בנק
הפועלים וכל השאר — לא הוגדלה. הן נותנות להסתדרות רק ששה מיליון ל״י בשנה,
וגם בהתחייבות זו אינן עומדית. חוב של חצי מיליון נותר מן השנה שעברה, ואינו נכלל
השנה בתקציב. שכחו אותו.

המזכיר היכה את הרופא

ן * שרות בקופת הולים לא ישתפר עם עליית המיסים. רופאים ימשיכו לקבל 15
11 עד 20 חולים בשעה.
טיפול של שלוש דקות בחולה אינו יכול בשום פנים ואופן להספיק. גם הרופא הטוב
ביותר אינו יכול לאבחן מחלד, ולמצוא את הטיפול הנכון בה בזמן כה קצר.
המנגנון של קופת חולים — מלבד התקציב העצום שהוא בולע — מחבל בעבודתם
של הרופאים. האוירה העכורה אופפת אותם, וגם רופאים מסורים הופכים למקבלי חולים
בסיטונות. כל חולה שאינו יכול להיבדק תוך שלוש דקות, הופך בעיניהם למיקרה מסובך
המצריך טיפול בבית־חולים, או טיפול של מומחה. לכן הפכו רופאים רבים לפקידי־מודיעין,
המחלקים פתקים והפניות למחלקות אחרות. באוירה זו הופך החולה למספר. הרופא אינו
מכיר אותו, גם אם הוא נמצא בטיפולו מזה שנים. יש לרופאי קופת חולים הקצבת זמן
שבועית, כדי שיוכלו לבקר את החולים שהם שלחו לבתי־חולים ולשמור עמם על קשר.
אבל אחוז קטן מאד עושה זאת.
רופא מסור, המוכן׳לעבוד שעות נוספות — ובלבד לקבל את כל הנזקקים לו — נתקל
לרוב בהתנגדות הפקידים, הם רוצים ללכת הביתה בזמן. דוגמה מבעיתה ניתנה לפני שלושה
שבועות בכפר קאסם, בו משרת רופא אחד את כל האוכלוסיה. הדרישה לרופא נוסף נדחתה,
והרופא האחד נאלץ להישאר לעתים שעות נוספות במרפאה. הדבר לא מצא חן בעיני
המזכיר, והוא היכר, את הרופא. כמקובל בכפר קאסם, תיערך סולחה והכל יבוא על
מקומו בשלום — מלבד החולה. כי הטענה היסודית תישאר: אין כסף לרופא נוסף. וזה
נכון — הכסף מבוזבז על הצלת סולל בונה, על העסקת ג׳ובניקים מפלגתיים, ועל מימון
הבוסים של הוועד הפועל.
רק הפרדה בין ההסתדרות לבין קופת־חולים תוכל לרפא את המוסד, ואת הנזקקים לו.
הפרדה זו גב תוציא מידי צמרת ההסתדרות את השוט, בו היא מאיימת עתה על כל
פועל הסבור כי הבוסים׳בקרמלין שוב אינם ממלאים בנאמנות את תפקידם כמגיד הפועלים.
הפרק הבא: מה עושים בכספי קרנות הפנסיה של הפועלים ז
מדוע מפסידים המיפעלים השייכים להסתדרות — וכמה ו

במדינה
(המשך מעמוד )9
את סולל־בונוז, את קרית פוניבז׳ הדתית ובעיקר
את חברת אשדוד של עובד בן־עמי,
מנטל מיסיס נוסף׳ לעומת זאת העלתה המועצה
המקומית את הארנונה הכללית, שאינה
חלה על מיגרשים אלא על דירות, בהן גרים
כל תושבי אשדוד, עניים ועשירים.
העליה היחסית הגדולה ביותר חלה דווקא
על הדירות הקטנות, בנות 42 מטרים מרובעים.
עליה חשובה בארנונה חלה גם על
דירות בנות 80 ממ״ר ומעלה. עליית המס הקטנה
ביותר מתייחסת לדירות בנות 75
ממ״ר.
יו״ר המועצה אבנר גרעין, סגנו יצחק
בוסקילה, הגזבר והמזכיר, שהם ארבעת האנשים
הקובעים במועצה — גרים כולם ברחוב
רוגוזין, בדירות בנות 75 ממ״ר.

לקלח לו ק ד 3ן, מסת
זהו אולי, המכתב המעניין ביותר שנשלח
השבוע בדואר ישראל. כתב הרב נחשון מ־בני־ברק
למנהל בית־החולים קפלן שבדרום
:״כמו ששמעתי ברדיא קבלתם מנה
יפה בעד ניתוח הגוף של זקן בן שבעים
ואני חושב שרק זה עוזר נגדכם. מידה כנגד
מידה. מי שחותך, אותו יחתכו לחתיכות.
מוכרחים אתם לבד להרגיש על עצמכם על
שאר בשרכם את הצער של בני משפחה
בניתוח אחר מות. מספיק ׳ להם הצער שמת
ועוד לחתוך אותו לחתיכות. אבל הפעם
קיבלתם מנה ואולי בזה תחזרו בתשובה.״
המכתב מתייחס לפוגרום שערכו השבוע
כמה מאנשי מושב רווחה בבית־החולים קפלן.
גופתו של הישיש משה אליהו נותחה
לאחר־המוות. רב המושב, הרב יונס דרודיש,
זעק ״בזיון המת!״ והסית את מאמיניו ״להרביץ
לכל מי שלובש חלוק לבן.״
צעקות כמו .,למדתם מהגרמנים״ או ״מי
נתן את ההוראה לחתוך אותו, אני אהרוג
אותו!״ הדהדו במסדרונות בית־החולים. אחיות
מבוהלות הסתתרו בחדרים. חולים רבים
שלא הבינו את המתרחש נבהלו מאוד, קפצו
ממיטותיהם נפחדים. במחלקת הילדים שלטה
האנדרלמוסיה. ילדים בכו וצעקו. אחדים הקיאו
ורובם היו מזועזעים.
סיפר דוב שבתון, סטודנט לרפואה :״היינו
בביקור רופאים במחלקה, פתאום שמענו צעקות
בחוץ. יצאנו למסדרון וראינו קבוצה
של גברים מתפרצת. הם נראו כמו מוכי
אמוק. אחד מהם תפס את ד״ר לואיזה רוטג־שטרייך
וטילטל אותה עזות .״מי חתך אותו
תגידי,״ הוא זעק. בקושי הצליחה להסביר שאיננה
יודעת, כיודן שהיא מטפלת רק בנשים.
״הם עזבו אותה והתפרצו למחלקה של
הגברים כשהם מחפשים את הרופא לכלות בו
את זעמם. אחר כך הם תפסו במסדרון את
הסטודנט נתן יגודה וד״ר הולרביץ וסטרו להם
בפרצוף. המשקפיים של נתן עפו. הפנים
של כל עובדי בית־החולים נראו כמו צבע
החלוק שלהם. נכנסו שני שוטרים. הם התנפלו
גם עליהם ולא רצו להירגע. איש זקן
שהיה בחברתם ניסה להרגיע את הרוחות,
אבל הוא נדחה על־ידי הרב.״
למקום הגיעה תגבורת של משמרה. גם
הרב יונס מיהר להזעיק תגבורת מאנשי
הכפר. זה היה שמן למדורה. אנשי הכפר
הגיעו במשאית כשהם מצוידים בנבוטים, והתפתחה
תיגרר, המונית שבה נפצעו חמישה
שוטרים מהם שניים קשה, וחמישה מאנשי
המושב מהם אשה אחת בהריון. ששה עשר
איש נעצרו, אבל הרוחות לא שקטו. בית־החו־לים
נראה אחר כך כמו אחרי פוגרום. שולחנית
וכסאות שבורים. דלפק הקבלה במודיעין
היה הפוך. ערימות של גליונות נייר
ודו״חות רפואיים היו פזורים על הריצפה.
מנהל בית־החולים הסביר מאוחר יותר,
שאין זה המקרה הראשון שמנתחים גופה של
איש מושב הזחה, והוא חושש מאוד שבמקרי׳
זה היתד, הסתה מכוונת.
משפט חוק• חלם
שיירת השלום, שהותקפה בדרכה לכפרי
המשולש על״ידי בריונים ושוטרים, שוב
העסיקה השבוע את נתניה. עוד בטרם הופיעי
הנאשמים, התקהלו סקרנים רבים ליד
בית־משפט השלום. כמה מהם איימו בקול
רם :״נחסל אותם אחד אחד. צריך לתלות
אותם.״
עוד לפני פתיחת המישפט, שעה שעבר
הסטודנט אריה כספי בפרוזדור, התנפל
עליו אחד המתקהלים, בעט בו וגידף אותו.

העולם הזה 1499

בתוך האולם עצמו איים מישהו על רחל
אבנרי שיחנוק אותה.
תוך כדי מהלך המשפט, שעה שאחר
מעדי התביעה עמד על הדוכן, קם לפתע
נאשם אחר, המורה חנוך איל, והודיע לשופט
כי איימו לשבור את עצמותיו. הסניגורים
— עורכי־הדין צבי גילאון, סלמן טוויק,
אמנון זכרוני ושמואל סגל — ביקשו מהשופט
יוסף כהן שיצווה לעצור את הנאשמים. השופט
הפסיק את מהלך המשפט, הורה לשוטרים
לעשות זאת.
בדרך לתחנת המשטרה הצליח אחד העצורים
להימלט, ואילו בתחנה עצמה ניסו
השוטרים להשפיע על איל לבטל את תלונתו,
להסתפק בהבעת חרטה של הנאשם.
הוא התנגד לכך.
נם אשכול לא קיבל. העד העיקרי באותה
ישיבה, ובישיבה שלמחרת, היה קצין
המימשל הצבאי, משה תדמור, הממונה על
הוצאת רשיונות וקצין מטה. הוא סירב
לענות לשאלות הסניגורים, אך השופט הסביר
לו, כי הוא חייב להשיב. כמה מהודעותיו
המעניינות:
• מדי חודש מוציא המימשל הצבאי
״יותר ממאה״ רשיונות־כניסה למשולש. כמה
בדיוק — לא ידע.
• כביש עכו—צפת עובר בתוך אזור
סגור, וכל טרמפיסט העומד בכביש עובר
עבירה.
• גם שר הבטחון בכבודו ובעצמו זקוק
לרשיון־כניסה, אם ירצה לבקר באחד מאזורים
אלה. האם קיבל לוי אשכול רשיון,
כאשר ביקר בנצרת ערב הבחירות? השיב
העד ״אני קא נתתי לו רשיון־כניסה.״ גם
יגאל אלון ביקר באזור סגור, מבלי להצטייד
ברשיון־כניסה.
השאלה העיקרית שהוצגה לאיש המימשל
הצבאי היתה: האם הוא יכול להצהיר בודאות,
כי הנאשמים לא ביקשו רשיונות־כניסה.
העד לא יכול היה להשיב, משום
שהסניגוריה התנגדה למתן תשובתו. על העד
היה להציג מיסמכים ומשלא הציגם, נאסרה
עליו התשובה לטענה המשטרתית העיקרית,
כאילו ההתקפה על משתתפי שיירת העולם
הזה — כוח חדש באה מפני שלא היו
מצויירים ברשיונות.
כאשר יתחדש המשפט בעוד שבועיים, תעמוד
לצד התובע המשטרתי תיגבורת של
קצינים ומשפטנים, כדי לחזק את עמדתו,
בשלב זה.

אירועים
כלבמ׳ שדא סו ס
ביום החמישי נערך כפארק הלאומי
ברמחרגן יום הסוס, שאורגן
עד־ידי אגודת חובבי הסום ביש

עד תדמור (מימין)
״אני לא נתתי לו רשיון״
העולם הזה 1499

ראל. מדווחת כתבת ,,העולם הזה״:

שנה
שלמה חיכו הסוסים ליום הסוס,
ובסוף הוא הגיע. הם סירקו יפה את זנבותיהם,
ענדו מחרוזות על הבטן ועגילים על
הצוואר והלכו לפארק הלאומי לחגוג את
החג שלהם.
בפארק העמידו אותם בשורה והשר שיטרית
נשא בפניהם נאום על סוסים .״השו־שים,״
הוא אמר להם ,״זהו שפורט עתיק
יומין. השושים זה שפורט יותר עתיק־יומין
מהמכוניות. השושים זהו שפורט יפה מאוד.
צריך להשתדל לפתח את שפורט תשושים.״
שיטרית לא יודע להגיד סמך, זוהי הסיבה
שרצו בהתחלה לבטל את יום הסום
ולעשות במקומו יום החמור, אבל זה לא
הסתדר.
החגיגה התחילה. הסוסים צעדו בשורה
לפני הצופים. הסנטרים של קריניצי הסתירו
חלק מהם, והכתפיים שלו הסתירו את השאר,
הצופים ביקשו ממנו שינסה לשבת
לאורך ולא לרוחב. הוא לא שמע והמשיך
להסתיר.

מתנת קריגיצי מאת קריניצי.

פאולס, השגריר שישב ליד קריניצי, הסתכל
על הסוסים., .תראה כמה הוא יפה, החום
הזה,״ הוא לחש בגרמנית לרוברטו היסה
מאליטליה. ,ידידו לענייני־סוסים. הגזע הנשי
של רמת־גן הסתכל עליו בלב שבור .״הוא
כל כך יפה,״ אמרה גזע נשי אחד לגזע
נשי שנייה. הסוסים הסתכלו עליהם בבוז.
המצעד הסתיים, מילנו ואליעזר גור־אריה,
הסום ובעליו, לפי הסדר האמור, זכו בפרס.
הקריין, דוקטור רלבק, אמר :״עכשיו,
מר גורדון, בוא ותקבל את הגביע, תרומת
מר אברהם קריניצי, ראש עיריית רמת־גן,
בשביל הסוס שלך.״
״זהו הסוס הכי טוב בארץ,״ הוא המשיך,
״ואברהם קריניצי, ראש עיריית רמת־גן יתן
לו פרס. הנה הגביע. מר גוודון, הנה הגביע
שמר קריניצי נותן לך. זה מתנה ממר
קריניצי. תיקח את הגביע כן, יופי, זה הפרס
שמר קריניצי נתן לך במתנה, מאת קריניצי.״
הסוסים הלכו לנוח קצת ועל המגרש עלה
שוטר עם כלב., .זה שוטר עם כלב,״ הסביר
הקריין לקהל, כדי שאיש לא יחשוב
שמא זהו סוס עם כלב, או שוטר עם סוס,
השוטר והכלב היו מאולפים. הם הציגו
את זה בפני הקהל. השוטר הלך, והכלב
הלך אחריו ,״השוטר הולך, והכלב הולך
אחריו,״ הסביר הקריין.
השוטר אמר לכלב לשבת, והכלב ישב.
״השוטר אומר לכלב לשבת, והכלב יושב,״
הסביר הקריין .״הוא אומר לו לקום, והוא
קם, הוא אומר לו ללכת והוא הולך.״
״אולי אתה יכול כבר לסיים את זה כי
אין לנו זמן.״ הוא לוחש בשקם למיקרופון,
כדי שהקהל לא ישמע.
״הנה, איזה יופי,״ הוא המשיך בקול.
״הוא אומר לו לשבת והוא יושב, הוא
אומר לו ללכת והוא הולך, תראו כמה הוא
מאולף הכלב הזה!״
אחר כך לחש שוב :״אולי מישהו יכול
להגיד לו שיזדרז,״ והמשיך בקול רם מאד
ובהתפעלות :״תראו איזה יופי, הוא אומר
לו לשבת — והוא יושב!״
אחרי זה הכלב צריך היה להראות שהוא
יודע לתפוס גנב. הכלב היה מוכן, השוטר
שלו היה מוכן, אבל הגנב נעלם .״איפה
הגנב,״ שאל הקריין ,״מישהו ראה את הגנב,
לא נוכל להמשיך כך, שהגנב יבוא הנה,
בבקשה.״ הגנב לא בא. הוא ברח.
במשחק הבא צריך היה הכלב לגלות
חשיש אצל חבורת ילדים .״החשיש נמצא
אצל הילד השלישי בשורה,״ אמר הקריין.
ועכשיו נראה אס הכלב ימצא אותו. הכלב
ניגש אל הילד השלישי בשורה ומצא אצלו
את החשיש, אבל זה לא חכמה. הוא שמע.
מפי הסוס. אחרי הכלבים חזרו הסוסים
למגרש, כדי לערוך מירוץ שותי־בירה: הם
דהרו והרוכבים שלהם שתו תסס, כי אגודת
חובבי הסוס לא השיגה בירה. אחר כך הם
ערכו מירוץ גרסה גרין, על שם שני הנאהבים
שברחו על סוסים כדי להתחתן. הסוסים
דהרו, והרוכבים שלהם החזיקו זה בידה
של זו. בסוף הם ערכו תחרות נעיצת־רמחים.
הם דהרו והרוכבים שלהם עקרו
יתדות מהאדמה.
סוס אחד שעמד לידי שאל בלחש את
ידידו :״תגיד, מה זה כל השטויות הללו
שהאנשים האלה עושים כאן?״
״מה איכפת לך,״ אמר לו הסוס השני,
״תן להם להשתעשע, זה יום הסוס שלהם.״
,ששש ...השתיק אותם מישהו מהקהל.
״לא להפריע.״
מי שלא מאמין שזוהי דעתם של הסוסים
על יום הסוס יכול לשאול אותם בעצמו.

שנת עסקים
מוצלחת
בג.ם.ק.ו.
חברת השיוזק ג.ס.ק.ו. מיסודה של
ג.א.ס.־ר 0קו בע״מ, סיימה את שנת
העסקים 1965/66 בגידול ניכר,
לעומת התקופה המקבילה אשתקד.
מחזור המכירות של החברה גדל
בכ״ .50^,במסגרת שנת עסקים זו
חתמה החברה הסכמי שיתוף פעולה,
הכוללים בין היתר: זכויות יצור
ומתן יידע: ובכל מקרה, זכויות
שיוזק בלעדיים עם 4חברות עולמיות
ועם 5מפעלים מקומיים ידועים.
בכך מגיע מספר המפעלים אותם
מייצגת ג.ס.ק.ו. ל־.15
מבחר מוצרי החשמל על־ידי
ג.ם.ק׳ו. מגיע כיום ל־ססז. ביניהם:
שואבי אבק, תנורי בישול ואפיה,
מערכות רדיו, טיפרקורדרים, פטי־פונים,
מדיחי כלים אוטומטיים, מערבלי
מזון, מסחטות למיצים ועוד.
רשת ההפצה של החברה מכסה
כ־ססד חנויות ברחבי הארץ.

כל יום דומה למשנהו
בתאריכון הפרטי שלך
כל ימות חודש מאי
קלים

ועליזים

אם את משתמשת בטנזפוניס
מתוצרת

ד אוגו ת
המודרנית מעדיפה האשה טמפוני דיאנה, כי טמפוני
דיאנה משחררים אותה מאי־נעימות
בימים מסוימים.
טמפוני דיאנה מומלצים
על־ידי רופאים וניתנים להשיג
בבתי מרקחת ובפרפומריות.

הנהלת חשבונות בירושלים
4חדשים! פקידות כללית — 4חדשים!
כתיבה במכונה — חודש!

ביה״ס ״ הפקיד ״ ,

י. פורמן,

1211011

בצלאל 18

המפיצים: חב׳ נורית בע״מ

חנף רשאי לנהוג
במכוניות מרוץ
ללא רשיץ
כשטח התערוכה
חפתוח כל יום
ט־ 5עד חצות

״קארטינג״
הספורט שכבש את כל
אירופה.
אוטובוסים 42 ,28 ,27 ,22 :

בכל עוב נערכת במועדון תר־אניב׳ סצינה מוחקת נין שתי יפרפיזח, ע!שינאחן רב

המלחמה נץ הנשים
יי דיסקוטק של פרדריקה, הדיסקו-} ן טק הפופולארי התורן בתל־אביב, מהווה
מקום מיפגש לאנשי־העיר מכל קצוזתיה.
ערב ערב, אחרי שכל האנשים ההגונים
הלכו לישון, מתחילים להתאסף שם אנשי
הלילה של תל־אביב- .
מגיעים לשם זמרים, שחקנים, אנשי־חב־

רה, הומוסכסואלים, ובעיקר הרבה נערות
בודדות, המגיעות לשם כדי למצוא להן
בנות־לוויה, או בני־לוויה.
בין כל אלה מרחפת פרדריקה סגל, בשמלה
ארוכה מאוד ומקושטת. היא נותנת לכל
בחורה נשיקה, לכל בחור שתיים, יושבת
ומשוחחת עם הנבחרים, ומסתובבת באצי
לות
בין השולחנות של ממלכתה הלילית.

ריקוד סוער ובדיחות מצחיקות
ך• שעה מאוחרת מאוד, כשכל אנשי

*1הלילה כבר רוצים ללכת לישון, מגיעה
למקום מיקי בן־קיקי. היא לא לבדה. מלפניה׳
מאחוריה ומכל צדדיה מסתובבים המעריצים
שלה. היא מתיישבת באחת הפינות,
עם כל החבורה, ומחכה.
כמה דקות לאחר־מכן מופיעה המלכה

כך הולכת האווירה ומתחממת. כל הנערות
של פרי משולהבות וכל הידידים של
מיקי סובלים מעוויתות־צחוק. האנשים האחרים
בדיסקוטק סובלים מבדידות עמוקה.
כי מי שם לב אל כמה גברים מסכנים,
כשקרב כזה נטוש בין שתי הנשים?

פשוט דא באותה רמה
*.מרחמה הפרועה הזאת היא לא
ן ) עניין מהיום. היא התחילה מזמן־מזמן

שווה שר בהורות

הרוקדות לבדן, מבלי שיקדישו אף מבס אחד לגברים, ה3כ
מקובל כל ערב בדיסקוטק של פרדי. רובן לבושות
רוקדות בשורה ארוכה, בהתלהבות ובמרץ. שניה משמאל: יהודית פרי, ראשונה מימין: הרקדנית

מיקי בן־קיקי

השניה של שעות־הלילה המאוחרות, יהודית
פרי. היא לבושה במכנסיים צמודים מאוד.
חולצה צמודה, וקאסקט על הראש.
היא מלווה תמיד בידידתה הנאמנה דפנה,
ולפעמים גם בידידות נוספות. היא לא מסתכלת
על מיקי בן־קיקי. ההיפך הוא הנכון•
היא מסתכלת בהפגנתיות לצד השני
של הדיסקוטק, והולכת לשבת שם.
מיקי בן־קיקי גוחנת אל ידידיה ולוחשת
להם משהו אודות הבחורה שנכנסה רק
הרגע לאולם. כולם צוחקים. יהודית גוחנת
אל ידידיה ולוחשת להם סוד. הם מסתכלים
על מיקי בן־קיקי וצוחקים. מיקי שוב
גוחנת ושוב לוחשת. ידידיה שוב פורצים
בצחוק רועם.
יהודית פרי קמה בזילזול, לוקחת איתה
איזו ידידה, ועולה על הבמה כדי לרקוד.
בדרך היא זורקת מבט מזרה־אימים אל
יריבתה, המחזירה לה מבט קר כקרח.
יהודית פרי היפה רוקדת, ומיקי בן־קיקי
היפה מספרת בדיחות. ככל שהריקוד של
יהודית יותר סוער, הבדיחות של מיקי
יותר מצחיקות.
כל הדיסקוטק נחלק באותן שעות לשניים.
החלק האחד מעריץ את הגוף של פרי,
החלק השני מעריץ את הבדיחות של בן־
קיקי. יש חלוקה מדוייקת בין שני המח־גוה.
מי שחייך אי־פעם אל בן־קיקי לא
יכול להתקרב יותר אל פרי, ולהיפך.

ורחוק־רחוק, כמו כל אגדה :
היה היו שתי מלכות. מיקי בן־קיקי מלכה על ניו־יור?
לית. היא היתד, בעלת כסית הניו־יורקית, ונתיניה הבוהמי
שם למרגלותיה והעריצוה. יהודית פרי מלכה על ישראל!
אותה באופן רשמי בטכס בחירת מלכת־היופי ,1964 וה
בתואר המלכותי הרביעי בדרגה: נערת החן של י ק ^ן
אחרי שזכתה בתואר, נסעה המלכה לניו־יורק. שם
לשתי מלכות־ישראל האחרות של אותה שנה: למלכת־היו
רינת ולסגניתה דפנה נוי. יהודית הכירה גם את החבר־של
מיליונר צעיר בשם לארי זריניצקי, ושבועיים לאחר־נ
נישאה לו בעצמו, בטכס כביר.
למחרת החתונה נמלטה יהודית מבית־בעלה .״כבר בא

ראיתי שעשיתי טעות איומה,״ סיפרה.
ולאן פנתה המלכה הנמלטת? לזרועותיה של מיקי
המלכה המקומית, שאספה אותה לחיקה ברחמים גדו[ י איתו הדיחו..-
ויהודית חזרה אי חו
הבעל, ויהודי ת
הגיע הכליל.
בטרר הגילי
הביתה. בערב יהודית סיפרה שהמשיכה להיפגש עם מיקי, אשר גי
ענין, אך מיקי מכחישה :״להיפך. אני השתדלתי להתרה
מהרגע הראשון יהודית לא מצאה חן בעיני. קבעתי
מה שהיא. לא רציתי להיראות איתה: אנחנו
באותה רמה.״

חמישה גברים לא 5

ך* ינתיים הלכו היחסים בין יהודית ובעלה והורעו,
4יד מיקי בדבר :״בעלי דווקא גילה הבנה. הוא הבי,
יעשה את שלו, ועליו להתאזר בסבלנות. אבל יום ן
הורי בעלי, שניסו כל הזמן להפריד בינינו, אפילו 1
פתאום ראיתי שאיתס נמצאת מיקי. הדבר השאיר אותי

111י|וד.י^| 111י—|1111

רתנבעה חברתית המסעירה את הנשים והמשעשעת

פודויקה: המאותת הניטראלית

<111

את הגברים

בות. היא ידידה של כל הנשים, ואותה מעריצים כל הגברים (בתמונה, שמוליק קראוס).
פה. אחר־כך אמרו לי שהיא סיפרה להם על
חמישה גברים שאיתם חייתי. כמה מהם
אפילו לא היכרתי. הסיפורים שלה הגיעו לבעלי.
זה הרס את הכל.״
מיקי טוענת שההיפך הוא הנכון :״יהודית
היא שניסתה להפריד ביני לבין הידיד
שלי, איתו קיימתי יחסים מאוד הדוקים,
ואיתו בניתי תוכניות ארוכות־טווח לעתיד.
יהודית היא סכסכנית מטבעה. היא קינאה

באותו רגע עצמו פרצה מחדש, בכל
מעוזה, מלחמת־המלכות:
שתיהן החלו לבוא לילה־לילה לדיסקוטק,
כשכל אחת מוקפת במעריציה, ובעיקר במע־ריצותיה.
האווירה התחשמלה מיד, והקהל הגדול
הממלא את המקום המתין לניצוץ שיפוצץ
את הריב הגדול.
מיקי, מצידה, מכחישה שסיפורי ניו־יורק
הם הסיבה לריב :״יהודית שונאת אותי,
כי עד שהגעתי ארצה היתד, היא האטרקציה
של המקום. ברגע שניכנסתי לדיסקוטק
— כל המבטים הופנו אלי. אני הפכתי
להיות המרכז. זה לא לרוחה של יהודית.״
יהודית אפילו לא טורחת לענות. היא
את גבותיה, ופונה לרקוד
מרימה בבוז
במישנה־מרץ,עם ידידותיה הנלהבות.

רק וז:אי אהד

קטן

הריב החדש הוא תוצאה מ־שינאה
בניו־יורק או מקינאה בתל־
למראה זכנס״ם,
וזי כץ.
הישרא־ים
ישבו
הכתירו
א זכתה
הצטרפה
וי רונית
הסגנית,
כן כבר

סלע:המחלו0ת

וזו ערב

בי, וניסתה לם כסך בינינו. אבל בסיכומו־של־דבר
היא נכשלה. נשארתי איתו, למרות
מאמציה הבלתי־פוסקים.״
אם באשמת הידידה, או באשמתה היא,
יהודית עזבה את בעלה באופן סופי. היא
טענה שמיקי מיד התקשרה איתו, הציעה
לו ניחומים בחיקה. יהודית פרי דרשה מבעלה
גט, וחזרה ארצה, רותחת משינאה.
אבל רבבות קילומטרים הפרידו בין שתי
הידידות־לשעבר, ויותר משנה עברה מאז.
לאט לאט נשכחה הפרשה.
אז, לפני כמה שבועות, הגיעה מיקי בן־
קיקי לישראל. היא באה על מנת לקחת
את בתה הקטנה, אורנה בת השמונה, אותה
לא ראתה מזה שנה.
בערב יצאה לבלות בחבורה. הם פנו אל
הדיסקוטק של פרדי. ברגע שניכנסה מיקי
למקום — נתקלה ביהודית פרי.

בן־קיקי׳
;ים. רק

לתה בה
ן! ממנה.
ע ענוז ה

ך וכ רי ם

לדעתה,
ן שהזמן
;?חד באו
באיומים.
:פעורת־

הודינו פר

דפנה, אותה אוהבות שתיהן. האס היא
הסיבה לריב המחודש, או רק התרוץ?

מלכת היופי 5

גרושיה מבעילה המיליונר חרעישו את הארץ.

אביב, לא ברור כנראה אפילו לשתיים.
אבל נעשה יותר ויותר ברור לשתיהן,
שאין מקום לשתי מלכות בדיסקוטק.
מיקי הסיקה את המסקנות המעשיות:
מאחר ונוכחה שהפופולריות שלה בארץ
אינה נופלת מזו שבניו־יורק, החליטה לנצל
עובדה זו, ולפתוח דיסקוטק חדש, משל
עצמה .״אני לא רוצה להיות כינור שני
בדיסקוטק זר,״ היא מצהירה .״החלטתי
להיות כינור ראשון בדיסקוטק שלי. אני
פותחת אותו בעוד שבוע, והוא יהיה מיועד
לידידים ולידידות שלי בלבד.״
כה אמרה מיקי בן־קיקי, והיתר, בטוחה
שגמרה בכך סוף־סוף את הסיכסוך, וההתנגשויות,
והריב. אבל כמה שהיא טעתה!
הריב רק התחיל. והפעם היה סלע המחלוקת
לא בעל־מיליונר, אלא בחורה שקטה,
נחמדה וחביבה בשם דפנה.
דפנה היא ידידתה־הטובה־מאוד של יהודית.
אבל שותפה של מיקי בן־קיקי בדיסקוטק
החדש, עמום מרוז, הציע לה לקחת

את דפנה זו כנערת־תקליטים. מיקי הסכימה,
כי גם היא מחבבת מאוד את דפנה.
ענתה דפנה למיקי :״אני מוכנה לעבוד
בדיסקוטק החדש שלך, ותודה רבה. רק
תנאי אחד קטן אני רוצה: שכל ערב תוכל
לבוא לשם ידידתי — יהודית פרי.״
עכשיו מה יקרה? אם דפנה תתחיל לעבוד
בדיסקוטק החדש — שוב תנגשנה
שתי היריבות־המלכותיות. לזה מיקי אינה
מסכימה :״אני לא רוצה להפוך את המקום
למוסד למופרעים,״ היא אומרת. לעומת־זאת,
אם דפנה לא תעבוד אצלה, ודאי תהיה
לה סיבה חדשה לשנוא את יהודית.
אם כך ואם כך — מתקיים הפתגם ״כששניים
רבים — השלישי נהנה״ .השלישי,
נמיקרה זה, הוא הבוהמה הישראלית; ערב
ערב, אחרי שהאמנים גומרים להופיע בכל
המופעים וההצגות בתל־אביב והסביבה —
הם נוהרים להצגה הגדולה ביותר, המתקיימת
בדייקנות, בדיסקוטק של פרדי, כל
לילה: אל מלחמת־שתי־המלכות־היפהפיוזז.

קולנ 1ע סרטים פרו־ד באושוויץ
מתנדבים לישובי־עולים ולשכונות תנועת העולם הזה — כוח חדש, בשיתוף
עם נציגים מישובי־עולים ומהשכונות,
מתכננת הגשת סיוע לתושבים
באזורים אלה. היא פונה למתנדבים,
בעלי ידע במקצועות כמו הוראה, יעוץ
חברתי, אמנות, חינוך נוער ובריאות.
המתנדבים יתבקשו לצאת אל המקומות
הזקוקים להם, ולהירתם לפעולה. על
המתנדבים לפנות למזכירות התנועה
>ת.ד ,136 .טלפון ,)30134 תל־אביב.
דירו בחטיבות האזוריות

בתל-אביב

ביום ב׳ 30 במאי, בשעה 8בערב, במשרדי
מערכת העולם הזה, רחוב גליק־סון

ברמת-גן

ביום ד׳ 1ביוני, בשעה 8.30 בערב,
בקפה עצמאות (בגן דויד המלך) רמת־גן.
חברי החטיבה ואוהדים באזור רמת־גן,
גבעתיים ובני־ברק מוזמנים.

• בחיפה
ביום ה׳ 2 ,ביוני, בשעה 8בערב,
בקפה גן העיר (ליד מסעדת איסכנדר).
על סדר היום: דרכה של החטיבה. כל
החברים מתבקשים להשתתף.

• בבאר-שבע

סנדרה (גת, תל־אביב; איטליה) הוא
סרט פיוטי, יפה׳ שהוחטא לחלוטין, בכשרון
ובטוב־טעם. הוא הוחטא משום ש־ויסקונטי
רצה לתפוס את כל הצופים, מכל
הצדדים.
הוא הכנים לשם כך, לסרט הפיוטי היפה
שלו, את כל מה שאפשר להכניס לשלושים
סרטים בבת אחת. הוא הכניס לתוכו אלקט־רה
מודרנית שסבלה מילדות קשה. והיתד,
מאוהבת באחיה, שסבל מאותה ילדות, בתוספת
התקפות שיגעון, שבאו לו בירושה
מאמו המטורפת.
הוא הכנים אבא יהודי, מכפר אטרוסקי,
שנלקח לאושוויץ, ואמא שהיתר, פעם פכד
תרנ״ת גדולה ובגדה בבעלה, וחיתה עם
מאהבים שונים, לאחר שבעלה נלקח למחנות,
והתחתנה עם אבא חורג, ובסוף השתגעה.
הוא הכנים לשם מאהב נכזב, שהפך
מרוב אכזבה לרופאה של אם אהובתו.
ושני נסיונות התאבדות על רקע מיני.
כולם ביחד. מה אין בסרט! יש בו
נאציזם, ומרכסיזם׳ והומאניזם. נמצאים בו
זה לצד זה, היטלר, פרויד, רב יד,ודי, ליאו־פרדי׳
בודליר, מגן־דויד על חזה חשוף,
נאצים, אטרוסקים, יהודים. בקיצור כל החבריה.
הסרט
היפה של ויסקונטי נמס בתוך כל
הנושאים הללו. הדיאלוגים הארוכים, שצריכים
להיות גם פיוטיים, וגם מלאי אינפורמציה,
נעשים ריקים מזה ומזה גם יחד.
בסרט של פיוט ואווירה, כמו סנדרה,
דורשים דיוק מוחלט. אם תמונה של אווירה
נמשכת דקה אחת מיותרת, הופכת האווירה
לשיעמום, ואם בנוף פיוטי קודר של עצים
שחורים ברוח, יש יותר מדי עצים, או יותר
מדי רוח, הופך הפיוט לקיטש. זה מה שקורה
לעיתים קרובות בסרטו של ויסקונטי.
למרות חוסר הדיוק, יש בסרט הרבה
רגעים יפים: מכונית נוסעת על כביש אפור,
מתחת לשמיים אפורים, גשרים אפורים ׳,מנהרות
כהות, ופתאום ניתקל מבט המצלמה
בלהקת ציפורים, ומתעכב עליה, לכמה
שניות קצרות ויפות.
או: סנדרה היפה מטיילת בגן החשוך
של הטירה. הרוח מעיפה אח השמלה שלה,
את הצעיף שעל ראשה, את העצים. וסדין
לבן, המכסה מרחוק משהו מיסתורי, מוזר,
מעורר כל מיני פחדים מימי הילדות.
חלום. קלאודיה קרדינלד, וז׳ן כמו סורל משחקים רע, למרות כל המאמצים וה
פחות
עמוקה או רב״צדדית, ולכן הרבה פחות
אמיתית משלוש האמריקות שקדמו. לה.
לפני, אחרי או כמקום. האשד, האמריקאית
בסרט האשה האמריקאית נחשפת
לעיני הצופה בעזרת גבר איטלקי .,המתעקש
בגבורה ובעוז רוח לשאת אותה לאשה,
למרות כל מגרעותיה, וזאת כדי להישאר
בארץ הזאת.
הוא פוגש המון נשים. וכולן נושאות
עליהן סימנים אמריקאיים. דוחים. האחת
מלמדת אותו את הטכניקה האמריקאית של
הנשיקה, האחת מביאה אותו לבית בעלה,
העובד בכף־קנדי, האחת דואגת לבלוע גלולות
נגד הריון כמה שניות לפני הרגע הקריטי,
וכן הלאה.
והוא, האיטלקי הצנוע הזה, נחרד מכל
הגילויים שהוא מגלה, מסרב בכל תוקף
לשכב עם אשה מבלי להציע לה נשואין,
לאחר המעשה או לפני המעשה או במקום
המעשה.
הוא מסתכל בכאב על הציניות האמריקאית
בענייני־מין, על הגישה הטכנית לנושאים
הקדושים הללו, על הזילזול המוחלט
בחיי המשפחה שהוא מאמין בהם, ונבעת
וממשיך במשימת הצעות הנשואץ שלו.
לפעמים נוגע הסרט גם בתכונות אמריקאיות
שאינן קשורות במין, למשל, כסף.
אבל מיד הוא חוזר לנושא הכאוב הזה,
ואומר עליו שוב את מה שאמר כבד.
יש בסרט הומור נעים, יש בו כמה תמונות
יפות של העיר הגדולה, של נסיעה
מטורפת במכוניות פתוחות על חוף הים,
יש בו הרבה דברים מהנים לקהל בעל מצב־רוח
טוב, בשעות הפנאי החופשיות שלו.

נו!ואחה ויויאו(שמאל:
תדריך סרטי שאפשרלראות
* כחזרה מן האפר (אוריו! ,תל-
אביב) סרט־מתח, עם מחנות־ריכוז ופסיכולוגיה•
אינגריד טולין סבלה יסורים באושוויץ
וממשיכה לסבול ולהתענות תחת ידי בעלה.
ה צי ל * (אורה, חיפה) ריצי־ארד
לסטר משתולל עם החיפושיות שלו
בסרט צבעוני, שמח ומטורף.
סנדרה (גת, תל־אביב) פיוט מ־זוייף,
שפע של נושאים ובעיות, אווירה,
והרבה תמונות יפות בסרטו של ויסקונטי,
שזכה בפרס פסטיבאל ונציה בשנה שעברה(
.ראה סרטים).

* אשח אמריקאית

(ארמון־דויד,

תל־אביב) במאי נוסף מסתכל על אמריקה׳

תושבי באר־שבע והסביבה המעוניינים
להצטרף כחברים מן המנין, או להשתתף
בפעולות החטיבה באורח פעיל,
מתבקשים לפנות לת.ד ,4121 .באר־שבע.

מלכת המיס ־?5

בפתח־תקווה

נית, נראית ויויאן דל־ביאנקו אחרי בחירתה.

חברי התנועה ואוהדים מוזמנים להש־זתף
באסיפת־הכינון של חטיבה אזורית
פתח־תקוזה, שתתקיים באולם אורלי,׳
־חוב הברון הירש ,21 פתח־תקווה, ביום
־,׳ 2ביוני, בשעה 8.30 בערב, בהשתת־זות
שלום כהן.

:יור
:חבל זבשור סיור־הלימודים בחבל הבשור, שנקבע
יום ה׳ 26 במאי, נדחה למועד מאוחר
יתר.

:טאוו זתנועה חברים שטרם שלחו את דמי־המינוי
ן כוח חדש מתבקשים לעשות זאת
־,קדם 10 .ל״י לשנה.

קלאודיה קרדינלה כ״סנדרח״
סירוב לשכב בלי נשואין

אנרגיה שהם משקיעים בזה. אבל הם נראים
כמו חלום, ביחוד כשהמצלמה תופסת את
העיניים שלהם׳ כתף עדינה שלה, יד שלו,
קטע מהגב, מבט.

האשההאמ רי ק א׳ ת ל אן?
אשה אמריקאית

(ארנזון־דויד. תל-

אביב; איטליה) אמריקה, כפי שרואה אותה
הבמאי לואיג׳י פולידורי, דומה קצת לאמריקה
כפי שרואה אותה פרנסואז רייכנבך
(אמריקה המוזרה) ,או לאמריקה כפי שרואה
אותה טוני ריצ׳ארדסון (אמריקה לאן) ,או
לאמריקה כפי שרואה אותה כל אדם רגיש
ופקוח־עיניים, המטייל בתוכה.
אבל היא הרבה פחות מעניינת, הרנה

הפעם רק על המין הנשי שבתוכה, ובצורה
די פשטנית ושטחית( .ראה סרטים).

החנות כרחוכ הראשי

(מור, תל־אביב) יחסים אנושיים, עדינים,
בלתי־אפשריים, בין נוצרי ליהודיה, שאת
חנותה הוא עומד לרשת לאחר שיקחו אותה
למחנות ההשמדה. סרט מזעזע, עמוק, על
נושא השואה.

* * אלילות האהכה

(ציון׳ ירו
שלים)
הגדולות בכוכבות הקולנוע מופיעות
בזו אחר זו על מסך אחד, ומספרות משהו
על תולדות הקולנוע וטעמו של האדם.
הבריונים (מאי, חיפה) קבוצה
של אסירים חיה ועובדת בנוף הנפלא של
יערות הווד, יחד עם בורביל, בעל החווה
הבודה דלינו ונטירה הקשוח.

ץ שמלאו לה חמש־עשרה שנים, היא
^ כבר היתד, מלכה בת שלושה חודשים.
היא התגלתה כשמלאו לה ארבע־עשרה וחצי,
הפכה למועמדת, ואחרי שלושה חודשים
הוכתרה. רק מלכה אחת השיגה אותה:
יהודית מזור. היא נבחרה למלכה כבר בגיל
ארבע־עשרה וחצי.
כשויויאן דל־ביאנקו נבחרה על־ידי העולם
הזה למלכת־המים של , 1963 היא לא
האמינה למישמע אוזניה. היא התפרצה בקריאות
כמעט היסטריות :״זד, לא יתכן,
זה בלתי אפשרי, אני לא מאמינה.״
מנחה אותו ערב הרגיע אותה והלביש
על ראשה את הכתר. השנה, בשנת , 1966
כשהיא נבחרה למלכת־היופי של ישראל,
היא התפרצה באותן קריאות. אותו מנחה
שהרגיע אותה אז, הרגיע אותה גם היום,
ושוב הלביש על ראשה את הכתר.

משנה לשנה יותר יפה

^ ח רי *!,י א הוכתרה כבר פעמיים ל־מלכה,
זה מתחיל באמת להיות מעניין
איך היא נהייתה כזאת. ובכן׳ מלכת־היופי
של ישראל נולדה באיטליה, לאמא יוגוסלבית
ואבא נוצרי איטלקי, טייס במקצועו.
אביה האיטלקי לא חי היום עם אמה היוגוסלבית,
והאם התחתנה עם אבא אחר,
חורג, וילדה לויויאן אחות חורגת.
האבא החורג של ויויאן היה מהנדס בניין,
שהתגרש לא מזמן מאמה. האם ממשיכה
לעבוד לבדה בחנות המייצרת בובות, יחד
עם סבתה של ויויאן.
כל התסבוכת הזאת לא הפריעה לויויאן

כשגילה אותה העולם

הזח לפני 3שנים

לגדול ולהיות משנה לשנה יותר יפה. ה־אמא
שלה, למרות כל גירושיה ונישואיה׳
השתדלה לא לחסוך מבתה אהבה או תשו־מת־לב,
או חיבה או כל מה שאם יכולה
להקדיש לבתה.
לויויאן של היום עדיין לא מלאו שמו־נה־עשרה,
אבל היא כבר עברה הרבה בחיים,
והיא יכולה להיות אבטיפוס של
מלכת־יופי ישראלית אידיאלית.
כשהיא נבחרה למלכת־מים, היא לא ידעה
להתאפר, לא ידעה ללכת ולא ידעה לעמוד.
לא ידעה שום דבר הקשור ביופי.
לאחר שנבחרה, לא חסכה מעצמה מאמץ
כדי ללמוד את כל הדברים הללו. תוך
שנה היא הפכה אחת הדוגמניות המצליחות

או לנקוט נגדה באיזה שהם צעדים, אבל
בסוף, לאחר שכל העניין שכך, איש לא
הצטער על כך.

כמעט מוכן מאליו
ף* י כאשר עלתה ויויאן על במת ה־תחרות,
היה ברור לכולם שהיא נולדה
להיות מלכת־יופי. היא צעדה כמו מלכה.
חייכה והניעה את רגליה וידיה כמלכה.
כל שאר הבנות סבלו מפגמים שונים:
לאחת היו ירכיים עבות מדי, ה§?ת הת-
נדנדה יותר מדי, האחת לא היתד, זקופה
דיה• לויויאן לא היו שום פגמים.
בהפסקה היא נראתה קצת פחות זוהרת
וזורחת מאשר על הבמה :״הרגליים רעדו

חנעוה גו חנוינה
ביותר על המסלול ובצילומי־האופנה.
בדרכה מתחרות מלכת־המים אל צמרת־האופנה
בארץ, היא לא הגיעה לגמרי לבדה.
היתד, לה בת־לווייה לכל אורך הדרך,
ושתיהן מלוות אחת את השניה כמו צל:
השניה היא ז׳אנט לוי, שהיתר, יכולה להיבחר
למלכת־המים במקום ויויאן, אילו היו
שני אנשים מבין קהל הבוחרים מוזתרים על
הקול שנתנו לויויאן ומעבירים אותו אליה.
בגלל שני קולות אלה היא נבחרה רק
לסגנית. אבל יחד עם יריבתה היא פנתה
לעולם האופנה, וכך המשיכו השתיים, מאז
בחירות מלכת־המים, להופיע יחד כל הזמן,
בכל תצוגה גדולה, ובכל פירסום חשוב של
מוצרים ישראליים. רק על כתר מלכת־היופי
לא התחרתה ז׳אנט. לא שהיא לא יפה,
אלא שהיא נשואה. ומלכות־היופי אסור להן
להיות כאלה.

לי,״ היא סיפרה ,״ואני, אני עם ״בטחון של
עשרות תצוגות־אופנה, פחדתי ללכת. לא
יכולתי לסגור את הרגליים. הייתי מוכרחה
לדבר כל הזמן עם חברה, שעמדה לידי,
כדי להרגע. בהפסקה פרצתי בבכי.״
בסיבוב השני כל זד, לא נראה עליה,
היא הופיעה בשמלה לבנה מרהיבה, ושביי׳
את כל הלבבות. היתה לה רק מתחרה
אחת, יפה שריר, שנבחרה לנערת־ישראל.
כל זמן שיפה הופיעה בשמלה, היא ד,ק-
סימה את כל רואיה, אבל כשהיא הורידה
את השמלה והופיעה בבגד־ים, ירדו סיכוייה.
אבל ויויאן, שנראתה מלכותית כמו מל-
כת־יופי שעה שלבשה שמלה, נראתה מלכותית
כמלכת־מים בלבשה בגד־ים.
לזה נוספו גאוותה המלכותית ותוארה הקודם
— לכן היה זה אך מובן מאליו שהכתר
הנוצץ הונח סוף־סוף על ראשה.

לחץ דם גבוה

* מה אמרה ויויאן מיד לאחר שנבחרה
| למלכת־המים? היא אמרה :״עכשיו אלך
להיות מלכת־יופי. אני רוצה להשיג בתור
מלכה את כל מה שלא היה לי בבית.״
אחרי שגמרה להגיד את זה, התחילה מיד

דוגמנית הצמות

מטרה, אלא אמצעי, נדי להגיע רחוק.

המצליחה, ויויאן דל־ביאנקו, הופיעה בעשרות תצו״
גות־אופנה מפוארות. הדוגמנות היוותה עבורה לא
השבוע היא הגיעה למטרתה זו, הפכה למלכת־יופי.

לעבוד על הנושא: עוד בטרם מלאו לה
חמש־עשרה שנה, היתד, כבר במרכז החברה
הזוהרת והנוצצת של תל־אביב. כשלא יצאה
ממסיבות, היא נכנסה למסיבות, ותמיד
בחברת נערי־הזוהר המפורסמים, לבושה במיטב
המלבושים שאמה תפרה לה, מוקפת
בהערצה רבתי. כמובן שהיה לה גם מחזר
קבוע, בדמותו של נער־ד,שעשועים הישראלי
נחום (תחש) קפלן.
אל התחרות על התואר מלכת־היופי, היא
הגיעה מלאת בטחון־עצמי. אבל כמה ימים
לפני כן לא היה בטחונה כל כך מוחלט.
כי שבוע לפני התחרות, גילו מארגניה
שאחת המועמדות, בחורה יפה ומושכת, היא
למעשה קרחת, והתעתדה להופיע בפיאה
נוכרית בתחרות.
היה צורך לפסול אותה, ובמקומה נכנסה
לתחרות רחל הדס. ויויאן היתד, בטוחה שאיזו
קנוניה מסתתרת מאחורי העניין.
היא זכרה את פרשת עליזה שדה, שהוכנסה
לתחרות 1965 ברגע האחרון, וזכתה
בכתר. היא ניסתה להמריד את הבנות,
וגרמה למארגנת התחרות, חמדה
מוזס, לעליה רצינית בלחץ הדם.
היתד, כוונה לזרוק את ויויאן מהתחרות,

מלכת היופי ן
באותה תנועה עצמה, כמו בהכתרה הקודמת.

המדינה הזדעזעה ממיקוה הנער שהונה באכזויוו

השיטה :
עינו ״

מפקח כדדי פינחס קופל

של אזרח, כאילו נתון כל חשוד להיות
קורבן ליצריו הסדיסטיים של כל לובש
מדים.
מי שהכיר את משטרת תל־אביב מקרוב,
לא יכול היה להיות מופתע מן התקרית.
די היה להציץ בעברו של מפקד המחוז,
ניצב יעקוב קנר, כדי לחזות מראש
אפשרות כזו.
כי קנר, שהודח מן המשטרה זמן קצר
לאחר קום המדינה, היה בעצמו מעורב
פעם, בזמן המנדאט, בחקירה אכזרית של
עציר. החקירה נסתיימה במותו של העציר,
ולכן גם הודח קנר (הפולט הזה .)1384
כשר,וחזר לשירות במשטרה, וכשר,ופקד
בידו המחוז העמוס ביותר במדינה — הן
מבחינת מספר התושבים והן מבחינת
מספר הפושעים — היה ברור כי הדבר ישפיע
על פקודיו .״קנר הוא מומחה לחקירות
חשודים,״ נוהגים שוטרי המחוז להסביר.
והמומחיות, כידוע, היא דבר מדבק.
השבוע הוחלט במשטרה להעמיד את
השוטרים שד,יכו את הרצברג לדין משמעתי.
השופט הוא גם המומחה: יעקוב
קנר•

העולם הזח טוען:

תרגיל בגיוד

• שמיקרהו המזעזע של הנער יוסי הרצכרג, שהסעיר את
הארץ, איננו מיקרה יוצא־דופן, אלא גילוי של שיטה הנקוטה
בידי המשטרה.
• שחדר נוהג למשטרת ישראל לבצע את חקירותיה באמצעות
מפות ומעשי־אלימות אחרים.
ס ששיטה זו נובעת מחוסר בשרונה של המשטרה להביא
לגילוי אשמים ולהרשעתם באמצעות שיטות מקצועיות.
• ששיטת המבות מופעלת על־ידי המשטרה גם לצרבי הענשה,
במקום משפט, ביהוד במיקרים בהם אין המשטרה מאמינה
שיש בכוחה להשיג הרשעה באמצעות חומר־הראיות שבידה.
״ערס שכמוך!״
מכה בשיניים.
״אנחנו נראה לך, רועה־זונות מלוכלך!״
אגרוף בפנים.
״איפה הזונות?״
בעיטה באשכים.
יוסי דירצברג נאנק מכאבים. הוא ניסה
בשארית כוחותיו להחזיק במעקה המדרגות,
ולמנוע מארבעת הגברים שהיכו
אותו את המעבר לקומות העליונות.
הוא הצליח.
נירה ונורית ניצלו את השניות הספורות
בהן היכו הבריונים האלמונים את ידידם,
רצו במדרגות ונכנסו בבהלה לביתה של
נורית.
ארבעת המכים הזדהו כשוטרים. הם
חשדו ביוסי ובמנחם כי הם סרסורים,
ובנירד, ונורית כי הן יצאניות.

הבריונים
ך* שגמרו ארבעת השוטרים להכות את
״ יוסי בחדר המדרגות, הם סובבו את
ידו, תפסו אותו בצווארו ומשכו אותו
לתלמיד תיכון בן
החוצה. כי כך יאה
,17 המנסה לעצור ארבעה אלמונים בחדר
מדרגות, כדי לאפשר לחברתו להיכנס בשקט
לביתה.
יוסי לא ידע תחילה כי האלמונים שהתפרצו
לחדר־המדרגות הם שוטרים. שניים
מהם לא לבשו מדים.
השוטרים החרוצים אף לא טרחו להסביר
לו מד, מטרתם ומי הם. הם נקטו
מכות, ורק אחר
בגישה ישירה: קודם
כך כל השטויות הפורמאליות; כמו הזדהות
או בקשת תעודות־זיהוי.
כשהוצא יוסי החוצה, עוד נגרר קצת
עד הניידת. הוא הוטל פנימה והובל ל
תחנת
המשטרה ברחוב יונה הנביא. כל
זאת, כדי להמשיך הלאה במכות .״מה
אתה חושב לך, יא ערס שכמוך, שתוכל
להפריע לשוטר ולא לקבל מכות?״
מרחוב יונה הנביא נלקח יוסי לתחנת
הנפה הצפונית, ברחוב דיזנגוף. אך לפני
זאת דאגו השוטרים להחזיר אותו להכרתו.
הם שפכו דלי מים על פניו
וניערו אותו.
כשהובא לנפה הצפונית, הוכנס מיד
לחדר־מעצר. אחרי שעתיים נכנס לתאו
סמל משטרה ובישר לו כי הוא נאשם
בהכשלת שוטרים בשעת מילוי תפקידם,
בכך שהפריע להם לעצור זונות.
היתד, זאת ההזדמנות הראשונה שניתנה
לו להסביר את העניין .״אלה הן חברות
שלי,״ אמר .״הן לא זונות. הלכנו ארבעתנו
לסרט בקולנוע בן־יהודה — הבריונים
— ואחר כך ליודינו את נורית לביתה,
ברחוב אלנבי .136 פתאום קפצ
עלינו אלמונים, וחשבנו שאלה בריונים
הרוצים להציק לבנות. הם לא איפשרו
לנו להסביר מה העניינים, והתחילו תיכף
להכות.״

^ןעצ ^ ר ^ן ת

^ ביו של יוסי, מנהל בית־ד,חולים
\ $הדםה בתל־אביב, הסיע אותו לרופא
ברגע ששוחרר. הרופא קבע כי הנער
נחבל בפניו, בחזהו ובאשכיו. הוא הבחין
בנפיחויות בלחי ובשפתיים, ובסימני דם
בחזה.
השוטרים גם לא ניסו להכחיש את
המכות הפראיות .״חשבנו שהוא ערם,״
הסבירו בתמימות. כאילו מתיר להם החוק
להכות רועי־זונות ככה סתם, כאילו
מספיק חשד של שוטר כדי לפרק עצמותיו

רשת התלמיד הרצברג הדהימה אז־רחים
רבים. אמנם פה ושם שמעו כי
הלא
הכל חלקבשיטות עבודתה של
משטרה — אך רבים סירבו להאמין.
לפעמים קראו כי שופט פלוני ביטל
את הודאתו של חשוד אלמוני, לאחר ששוכנע
כי הודאתו ניתנה לאחר מכות,
לחץ או איומים — אך חשבו כי אלה
הם מקרים בודדים. עתה היה המצב ברור
וגלוי: מכים באכזריות, ומודים בכך כבדבר
המובן מאליו .״חשבנו שהוא ערם.״
בידי מערכת העולם הזה מצויים סיפורים
רבים על עינויים, שסופרו מפי נאשמים
שזוכו בדין, מפי עבריינים, מפי עורכי־דין
ועדי־ראיה, ומפי חוקרי המשטרה עצמם.
סיפור אופייני כזה, הוא סיפורם של
לוטפי ענבוסי ואיברהים וזתד, שני צעירים

הודות בשוד, כי אנחנו לא היינו אשמים.
לא שדמו! אז הופיע סמל אחד, הזהיר
אותנו כי אם לא נודה הוא יראה לנו
מה זה תרגיל בג׳ודו. שלושה שוטרים
התנפלו עלינו לפתע והחלו מכים. הסמל
שאיים עלינו, קוראים לו סמל רופא,
ניגש אלי ונתן לי עם כפות ידיו שתי
מכות באוזניים, בבת־אחת משני הצדדים.
התעלפתי מהמכות, והוא אמר אחר כך
שנקבל עוד אם לא נודה.
״הוא הבטיח כי אם נודה ישחררו אותנו
בערבות. המכות וההבטחה שיכנעו אותנו
שכדאי להודות ולגמור עם הצרות. הודינו
לבסוף, אך קיבלנו עוד שמונה יפי מעצר
נוספים.״
בית־המשפט המחוזי, שבד,רכבו היו השופטים
מרדכי קנת, אליהו מאני ויצחק
דולב, ביטל את הודאות הנאשמים .״יש
לנו ספק,״ קבעו השופטים ,״אם ההודאות
ניתנו מרצון טוב וחופשי. לא שוכנענו
כי ההודאות ניתנו כדרוש בחוק.״

מ^דה עין

ן פגי שנה־וחצי, כשנגנבה קופת קול/נוע
שביט בגבעתיים, עצרה המשטרה
חמישה חשודים. אחד מהם, צעיר בן ,23
משה ספוז׳ניק, הובא למיסדר־זיהוי בפני
בעל בית־ד,קולנוע.
לאחר שבעל שביט הצביע בעת המיסדר,
צעד ספוז׳ניק צעד אחד קדימה, ביקש

ענבוסי: מכות באוזני•

הרצברג: בכד הגוף
ערביים, שנחשדו לפני שנה בביצוע שוד
•׳ויין ברחוב המסגר בתל־אביב.
ענבוסי ( )22 וותד ( )21 נעצרו והובלו
לחקירה בנפה הצפונית. כשהובאו למשפט,
בבית־המשפט המחוזי בתל־אביב, הובאה
איתם הודאתם המרשיעה. בפני השופטים
טענו כי הוכו, אך התובע המשטרתי חייך
בבטחון, טען כי אלה הם תירוצים שיג־רתיים.
סניגורם, עורך־הדין משה אלוני,
לא ויתר בקלות, שיכנע את השופטים לברר
את העניין.
סיפר ענבוסי :״בחקירה לא רצינו ל־

לומר דבר מה. מפקח המשטרה משה ברודו
זינק לעברו, דחף אותו והנחית לו סטירת־לחי.

כשהובא לבית־המשפט, יכול היה הנאשם
לומר את אשר רצה. הוא הוכיח לשופט
כי כל מיסדר־הזיהוי היה חסר־ערך, כי
בעת גניבת הקופה בגבעתיים היד. עצור
במשטרה באשמה אחרת .״כיצד יכול הייתי
לגנוב קופד, כשאני עצור במשטרה?״ שאל.
הוא שוחרר בו במקום.
אך לא תמיד מסתיים הטיפול המשטרתי
במכות פשוטות. לפעמים הופך הקורבן
לבעל מום לכל ימי חייו, כדוגמת ישעיהו
ארז׳ואן מבאר־שבע.

מספר ארז׳ואן׳ בעל קיוסק:
״נכנסתי לאוטו מם׳ 6הבאר־שבע, בשעה
אחת בלילה. היה ריק, ורציתי להגיע
הביתה. נכנסתי בפנים. זה היד, לפני
חודשיים וחצי.
.״הנהג צעק עלי בקול רם , :רד ...רד!׳
הוא צעק ואני צעקתי. הנהג רצה לקרוא
למישהו לעזרה, וצעק. אז בא איש אחד
לבוש מעיל חקי. איך שהאיש עם החקי עלה
על האוטו, הוא דחף אותי אל הכיסא.
דחפתי אותו בחזרה, קמתי אליו ושאלתי:

ומהסתעוות השוטוים ער הסטודנטים -או האמת המודה דאין שישו יותר מזה

,מה אתה דוחף?׳ דחפנו אחד זנת השני.
״אז האיש פתח את המעיל ואמר, :אני
שוטר.׳ ראיתי מדים, ולא התנגדתי לו.
״השוטר הזר, נתן פקודה לנהג האוטובוס
לנסוע למשטרה, האוטובוס נעמד ליד תח־נת־המשטרה,
אני והשוטר ירדנו. השוטר
נכנס לחדר אחד, ואני חיכיתי באולם ההמתנה.
״השוטרים
סחבו אותי עד לחדר המעצר,
והכניסו אותי בפנים. אבל פתאום אמר
אחד לשני, :ניקח אותו אל בית־החולים.׳
״הביאו אותי בניידת לבית־ד,חולים, והכניסו
אותי לרופא שיבדוק אם אני שיכור.
הרופא אמר לי, :תן דם מהיד שלן ותקיא.׳
אני פחדתי ולא נתתי. החזירו אותי למשטרה,
והכניסו אותי לחדר־המעצר. התחננתי
שיעזבו אותי.
״כמו שאני מתחנן, אחד השוטרים תפס
אותי מאחור, ככה, בנלסון כפול, כופף
אותי ולא עזב אותי עד שיצא לי דם
מהגרון. באותו רגע איבדתי את ההכרה,
והתעוררתי אחרי יום בבית־חולים. שם
אמרו לי שאני לא אראה יותר על העין.״
עד כאן סיפורו של ארז׳ואן.
מאז שהטיל ארז׳ואן האשמה כה חמורה
על המשטרה — את האחריות לעיוורונו —
לא הוקמה כל ועדת חקירה, לא ניתנה שום
תגובה. אזרח נעצר, הוכה, איבד את מאור
עינו — והמשטרה אינה מטריחה את עצמה
לחקור או אף להגיב. וזה הפרט המזעזע
ביותר.

״הקצין אמר אז שיזרוק אותי מהקומה
הרביעית ויגמור אותי. פחדתי.
״כשלא היו בטוחים שהאיום השפיע,
התנפל עלי הקצין משה ברודו, והיכה
אותי באופן מיוחד. מכל המכות שספגתי,
אלה היו הכי רציניות. היכו אותי עם
אלות בגב.״

מיברשת סוסים

ף* ין כפירי המעונים במשטרת ישראל
^ נמצא צעיר אחר — צבי שוייצר. לדבריו,
הוא ״על כוונת המשטרה״.
לפני חצי שנה נעצר, בשדה דוב בתל־אביב,
כשעמד לטוס לאילת בחברת תיירת
אמריקאית. כעבור 48 שעות הובא אל
שופטת השלום הדסה בן־עתו ושוחרר מיד.
אך החלטת השופטת לחוד ורצון המשטרה
לחוד. כעבור שבוע הוזמן אל
,ועדת השיחרורים של כלא מעשיהו ושם
פגש מפקח משטרה מוכר. שוייצר כבר
ריצה פעם את עונשו באותו כלא, לכן
הכיר את הסגל המקומי.
סיפר שוייצר :״המפקח הזמין אותי לראות
תערוכה, ואני לא התנגדתי, אך
זו היתד, תערוכה מיוחדת במינה. הראו

שופט את עקבות החקירה הקודמת. בנוכחות
עורך־הדין אוטו גיבס הראה סימני מכות
טריות על גופו.
הוא סיפר בבית־המשפט כי מפקח משטרה,
שהיה אחראי על חקירתו, הורה לו לחלוץ
את נעליו, היכה אותו במקל על כפות רגליו.
הוא התעלף כמה פעמים בחקירה.
השופט פקד לשלוח את העציר לבדיקה
רפואית מיידית, ייעץ לסניגור להגיש תלונה
נגד חוקר המשטרה ולדרוש את בירור פרשת
ההכאות.
סיפורים כאלה אפשר לתאר בעשרותיהם.
כל עורך־דין מתחיל מכיר אותם מעבודתו,
ואי־אפשר לעבור ליד תאי־המעצר בבתי-
המשפט מבלי להיתקל בהם. אפילו אם מביאים
בחשבון את נטייתם של חשודים להג־

״געשה אותך נכה!״

ך* יפורו של מרדכי רוטנברג הוא שיגר־תי
— יומיומי כמעט — במחוז תל־אביב:
עוצרים, מכים ומשחררים.
הסיפור, שנבדק על־ידי כתב העולם הזה,

ספחיניק: סטירות לח
אושר גם על־ידי אחד מקציני מחוז תל-
אביב. מספר רוטנברג:
״ישבתי בבית־קפה אחד ברחוב דיזנגוף,
ולפתע עצרה במדרכה שלידנו מכונית
סטיישן אזרחית, ומתוכה קפצו שני אנשים.
״הם ניגשו אלי, הציגו תעודת שוטר
וביקשו אותי להילוות אליהם. שאלתי למה,
והם ענו לי שבשביל חקירה. במטה המחוז
הדלקתי לעצמי סיגריה, ואז פקד עלי אחד
הקצינים לזרוק אותה. חוקר בשם קארסו
לקח את נעלי לשם חקירה, ואז לקחו אותי
לאחד החדרים ושם חיכו אותי.
״היכו והיכו ושאלו מה עשיתי שלשום
בערב. לא זכרתי. חיכו עוד ואמרו שימשיכו
עד שאזכר. לא היה לי שום דבר
מיוחד להגיד שעשיתי, ואז שיחררו אותי.
,תיזהר,׳ איימו לפני ששיחררו אותי, ,אם
נתפוס אותך עוד פעם נעשה אותך נכה!׳״

זריקה מהקדמה הרביעית
*שנם רכים כדוגמת רוטנברג. אביגדור
1שפיצר, למשל.
שפיצר ( )23 הוא רחב כתפיים וגברי-
קומה, לכן המכות הרגילות כמעט שאינן
משפיעות עליו. חוץ מזה הוא כבר רגיל
אליהן.
מספר שפיצר, :׳כל פעם שעוצרים אותי,
נותנים לי מכות, אך לזה כבר התרגלתי.
״אבל פעם אחת פחדתי פחד של ממש.
היכו אותי, אבל אחר כך ניצלו את העובדה
שאני בודד בארץ — אין לי משפחה
— ואיימו שיהרגו אותי ויגידו אחר כך
שהתאבדתי. מי היה מתעניין בי? אף אחד.

רופא תל־אביבי ידוע ואצל שוטרים ששמם
לא ניתן לפירסום. הוא סיפר:
זה היה לפני כשנה־וחצי. שמעתי דפיקות
חזקות בדלת. השעה היתה שלוש בלילה.
פתחתי את הדלת, ואז פרצו לדירתי
שבעה אנשים, כשאקדחים בידיהם. ליוד אותם
שני כלבים מפחידים, שהתנפלו עלי.
שלושה מהם תפסו אותי והטילו אותי לאמצע
החדר, והחלו להכות אותי. רק לאחר
מכן הפכו את כל החדר בחיפוש מדוקדק,
והודיעו לי שאני חשוד בהתפרצויות.
הם לקחו אותי למטה מחוז תל־אביב, שם
הכניסו אותי לחדר, הושיבו אותי על כיסא
כש־ 15 חוקרים עומדים סביבי במעגל. כל
אחד מהם שאל שאלה, וכל השאלות היו
כמעט בבת־אחת.
כשלא הספקתי לענות על כל השאלות,
התחילו להכות אותי שוב. ואז נכנס לחדר
קצין, ששמע את הרעש במקום. הוא צעק
.על השוטרים :״מה אתם מתייחסים אליו
בכפפות של משי? אם הוא לא יודה מיד
בכל ההתפרצויות, חסלו אותו!״
השאירו אותי בחדר עד הבוקר והובילו
אותי אחר־כך לבית־המעצד באבו־כביר, לאגף
התאים המבודדים שנמצא בקומת המרתף. במשך
כל יום שהותי שם סירבו השוטרים
לתת לי אש לסיגריות, כי אמרו שלפורץ
מועד לא נותנים טיפול.
ב־ 6בערב הובילו אותי לחקירה נוספת,
ומשם הסיעו אותי בחזרה למטה־המחוז. אחד
הקצינים הציע לי קפה וסיגריות וטען שהוא
ידידי. הוא הסביר לי שחבל עלי, ושכדאי
לי לשתף עימם פעולה. אמרתי לו שאין לי
מושג מה הוא רוצה ממני. הוא הרים טלפיו
ואמר שאין לו יותר מה לחקור אותי.

שו״צר: איו באקדח
זים, חייבים סיפורים אלה לשמש עתה נושא
לחקירה ציבורית יסודית. הנה חלק מהם:
• מאיר בצלאל, צעיר בן ,18מ־שכונת־התקווה,
נחקר בתחנת משטרה בנפה
הצפונית, קיבל מכות באלות שגרמו לשפך־
דם ברגלו. לאחר החקירה היה בטיפול רפואי,
התהלך זמן ממושך כשרגלו בגבם.
* דרורי יהודאי 21.מכרם התימנים
בתל־אביב, הוכה בשעת מעצר. לשביצר:
אדות בג ב
אחר עינויים במשך שבוע הודה כי החזיק
לי שם כפפות, מספרי חיתוך וכל מיני סם משכר.
0ראובן פסנזולין, צעיר תל־אביבי
כלי פריצה. כל הזמן שאלו אותי אם
אני מכיר את הכלים, ועזרו לי להשיב משכונת־התקווה, קיבל מכות בחקירות רבות.
בעזרת מקל. למכות האלה קרא המפקח ברוב המקרים יצא זכאי כשהובא לפני
שופט.
,מנה ראשונה׳.
״אחר כך הכניסו אותי לחדר אחר, ו0דורה
קומש 18 שזוכתה מאשמת
הסבירו לי שעוד מעט אסתובב כמו ה־ השתתפות בשוד תחנת הדלק ביבנה, קיבונטילטור
התלוי בתיקרה, .אם אצטרך, לה שטף־דם בהיותה במעצר. חוקרי המשטאיים
עלי המפקח, ,אבריש אותך במיברשת רה סירבו לתת לה טיפול רפואי, אם לא
סוסים, ואפשיט לך את העור.׳
תודה באשמה המיוחסת לה. היא לא הודתה,
ואף קיבלה מכות מר,שוטרות בחדר־המעצר.
״מנזעשיהו העבירו אותי לאור־יהודה, למשטרה
המקומית, י ושם ביליתי חודש וחצי.
0מזל אברבנאל נעצרה כחשודה בכל
יום קיבלתי מכות. איימו שיעשו צרות עבירות על המוסר, קיבלה מכות בתחנת
לאחי, ואחר־כך איימו שישחררו אותי ויסדרו
משטרה בתל־אביב. אחד מחוקריה שרף את
שאנשי העולם התחתון יגמרו אותי.
אגודל ידה בסיגריה בוערת.
״אחרי כמה ימים לקחו אותי במונית,

והבטיחו לי שהפעם אני אהיה מוכרח
בלבים בלילה
להודות. קשרו לי את העיניים, ואחרי רבע
שעה הורידו אותי, הסירו את המטפחת
ך * יפורים אלה, ואחרים מסוגם, אפשר
מהעיניים וראיתי שאני בשדה כותנה. ראיתי
לסכם בעדות שמסר צעיר תל־אביבי
מטוס נוחת, והבנתי שאני ליד לוד. שוטר
אחר, אשר שמו שמור במערכת. תוכן הביקש
ממני סליחה, וסיפר שהטילו עליו
עדות נבדק על״ידי העולם הזה, ואושר אצל
את התפקיד הלא־נעים.
״הוא סיפר שהודיעו לכל תחנות המשטרה
שברחתי, ואז ראיתי שני שוטרים מחזיקים
את ידיהם על האקדחים ומראים
לי ללכת לצריף שהיה שם. אמרתי להם, :אם
אתם רוצים לגמור אותי, אז תעשו את זה
פה. אני לא הולך לצריף!׳
״כשראו שאני לא פוחד החזירו אותי
במכונית למקום שממנו לקחו אותי, .אין
דבר,׳ הסביר המפקח, ,הפעם הצלחת, אך
יש לנו עוד תיקים נגדך. בפעם הבאה נלך
על בטוח.״

צרור כדורים

ז נכנסו חמישה חוקרים לחדר, גררו
אותי, תוך כדי מכות, למכונית סטיישן.
משם הסיעו אותי לעבר חולות שפת־הים
בבת־ים. שם אילצו אותי לפשוט את בגדי,
ושלושה מהם דחפו אותי לתוך הים. הם
האירו עלי עם זרקור המכונית וצעקו כל
הזמן :״׳כנס פנימה! ׳כנס פנימה!״
פתאום אחו מהם ירה צרור כדורים נותבים
מתת־מיקלע לתוך המים. החוקר שעמד
לידי אמר לי:
״אל תחשוב שאחנו לא יודעים על כל ההתפרצויות
שלך. יש לך רק ברירה אחת:
או להודות באשמה המיוחסת לך ולחיות, או
שנהרוג אותך כאן כמו כלב.״
הוא המשיך והסביר., :אנחנו עצרנו אותך
בינתיים רק ל־ 48 שעות, ולשופט עדיין לא
הגעת. דאגנו גם ששמך לא יתפרסם בעתו־נות,
כך שאם ימצאו פה את גופתך, מנוקבת
בכדורים, תמיד נטען שהיה זה רצח
ונעצור את חבריך הטובים ונאשים אותם.״
חשבתי שהנה המוות הגיע, אבל העמדתי
פנים ואמרתי :״אתם יכולים לירות, אני לא
דואג. יש מי שיווע שאני נעצרתי ואני
נמצא בידכם. אחד מאנשיכם דאג להודיע ל־עורך־דין
שלי את העובדה שנעצרתי. אם
ארצח, הרי שאתם תהיו אשמים.״
החוקרים ראו שהעניין לא זז כך, והחזירו
אותי למכונית. הם הסיעו אותי לאבו־כביר.
למחרת הביאו אותי לשופט, וקיבלתי
שבועיים מעצר, ובמשך אותה תקופה ניסו
הקצינים לשכנע אותי שמוטב שאודה, ואף
הציעו לי סכום כסף די נכבד וכרטיס נסיעה
לארצות־הברית.
צחקתי בפנים שלהם, ואמרתי שאני לא
יודע מה הם רוצים ממני.
מקץ שלושים יום שוחררתי ללא כל
ערבות.

מכות ברנדי^ם

פני חודש עצרה חוליית משטרה צעיר
תל־אביבי, שנחשד בהתפרצויות ובנסיון
להתפרצויות. החשוד — דניאל בנימין —
לא הודה בפני חוקריו.
כשהובא אל שופט־השלום אברהם מובשו־ביץ,
להוצאת פקודת־מעצר, לשם ״המשך החקירה״
,ניצל את ההזדמנות שלא היה נתון
למרותם הבלעדית של החוקרים, והראה ל
ארזיואן:
אובדן עין אחרי 1לסון כפול

ב יד ור
5הצגות בכורה
בלבי
מאת ש. לביא
אנית הפאר של ״צים שלום״
המקיימת בדרך כלל הפלגות סדי רות
לארה״ב, חורגת עתה מן
השיגרה ותצא להפלגה מיוחדת —
הפלגה בת 24 שעות.
נסיון קודם שנעשה ע״י ״צים״
— ביום העצמאות — על האניה
״מולדת״ הצליח למעלה מן המשוער,
ומעודדת מהצלחה זו החליטה חב׳
״צים״ לארגן פסטיבל על ספון
האניה ״שלום״ .״השלום״ תצא,
באמור, להפלגה לשיט בים למשך
24 שעות. מן הדין כי פס טיבל
זה יעלה בהצלחתו על הסיור
של ״מולדת״ היות וה״שלום״ הנה
אחת האניות המפוארות והיפות ביותר.
שוחחתי
עם האחראים בהנהלת
״צים״ — המארגנים את הפסטיבל
בשתוף עם כל־בו ״שלום״ ת״א,
ושמעתי מהם כי נוסף להפלגה
רגילה על כל תענוגיה, יהנו
משתתפי הפסטיבל מתכניות בדור
ומופעי אמנות מגוונים.
התפנית האמנותית כוללת 2 1 תזמורות ( 01*1:103110ן
311מ !0האיטלקית) פסנתרן או
גנטינאי וירטואוז ().1019031013
זוג רקדנים קובני, פסטיבל
זמר ים־תיבוני (עם ״הנוודים״,
״הדודאים״ ,כני ברמן, רות וכנו
שרון, גד יגיל, דדי חרל״פ
ועוד) ובן ייערך נשך מיוחד ש־המארגנים
נתנו לו את השם
״חלום ליל קיץ״
הפתעה נעימה מצפה למש־תתפים:
באולם הקולנוע של
האניה יוקרנו 5הצגות בבודה
של סרטים אמריקאים המוקרנים
בפעם הראשונה בעת ו־בעונה
אהת בברודווי ובאניה שרום ואשר למחירים הרי הם נראים
מתקבלים על הדעת, אם נקח בחשבון
כי חדר במלון מפואר (בת״א,
הרצליה או קיסריה) מחירו ללילה
נע בין — 60.-- 80.ל״י לאדם,
הרי מחיר ההפלגה, כולל
הארחה מלאה, בדור, מופעי אמנות
וכר החל מ־ 89ל״י הוא נוח בהחלט.
לרשות
באי הפסטיבל גם כל
הבארים, האולמות הצבוריים ויתר
המתקנים של ״שלום״ .כמו כן 3
בריכות שחיה, סאונה, אולם התעמלות
ועוד.
נדמה לי בי אפשר לבלות
בהלכה 24 שעות יפות ונעימות.

אנשים
ע ל קוצו ונול • 1״ד
קל לנחש מי ממנהיגי רפ״י הגד, את הרעיון
לקיים את ה מיד ה הראשונה של המפלגה
בירושלים. היה זה דויד כן־גור-
יון • .אגב: ביגיי נוהג לקרוא לאחרונה
לבירה בשם ירושלם # ,כששמע זאת טדי
קולק, ראש עירית ירושלים מטעם רפ״י,
פנה למנהיגו הקשיש בבקשה :״אנא, אל
תקצץ בירושלים שלי — תשאיר אותה כמות
שהיא. גם כך היא אינה גדולה ביותר.״
השיב בן־גוריון :״אל תתווכח איתי על קוצו
של יו״ד.״ 0בסיום הוועידה לחץ ביג׳י על
חבריו, שיקבלו החלטה לקיים בעתיד את
ישיבות הוועדה המדינית של רפ״י בירושלים
,״כדי לשמש דוגמה למפלגות אחרות.״
• כמה רפ״יסטים ציניקאים סברו כי כל
עניין ירושלים נופח מדי בוועידה, ובי הסיבה
האמיתית לכך נעוצה בעובדה שירושלים
היא העיר היחידה הנתונה לשליטתה
של רפ״י — עובדה המעלה את המוראל
של החברים. הגיב על כך דובר רפ״י
פינחס יורמן :״זה לא נכון! גם כשלוי
אשכול יהיה ראש עיריית ירושלים, נקפיד
לקיים בה את ועידותינו וכינוסינו אך
לא רק ירושלים שימשה את רפ״י כדי להפגין
את גאוותה הלאומית. כשניתנה רשות הדיבור
לאהרון כקד האורח, הציגו שמעץ
פרם כ״מזכירה של הסתדרות העובדים
העבריים בארץ־ישראל״ ,למרות שהמילה
״העבריים״ נמחקה בוועידת ההסתדרות האחרונה
מתוארה הרשמי • .בקר לא נשאר
חייב, הסביר לצירי הוועידה כי בא לברכם
בשם ״ההסתדרות הכללית של העובדים ב־ארץ־ישראל״
.אך כדי שלא ייחשד, חלילה,
כמתנכר לדבר שבקדושה, הוסיף מיד ״שהיתר״
הינד, ותהיה עברית״ .באותו רגע העיף
מבט לאחור, כדי לראות איך השפיע הדבר
על האורחים הערביים שישבו על הבמה• .
איפר הראל, שחדל כבר מלהאמין בחשיבות
תפקידו, כיועץ בטחוני לראש־ד,ממשלה,
קבע השבוע בפסקנות :״אשכול אינו זקוק
לעצות — הוא יודע הכל בעצמו.״ •
כאשר קרא ח״ב חרות אריה כן־אלי-
עז ר קריאת־ביניים לאיש אחדות־ר,עבודה
זאב ציר, התבלבל הלה, כשהיה בשיא
נאומו, וענה בהתרגשות :״חבר־הכנסת אליעזר
בן־יהודה ח״כ פא״י, הרב
יעקב ב״ץ, אינו יכול להסכים להגדרה
״גן־עדן של טיפשים״ .כשהשתמש ח״כ ה־ליברלים־העצמאיים
יזהר הררי במונח זה,
שיסע אותו כ״ץ :״טיפשים לא יתקבלו לגן-
עדן!״ לאחר־מכן העביר בין חברי הכנסת
חוות־דעת מנומקת, בה ציטט את הרבנים.
בחודת־הדעת הוא מסביר כי יעדיף להיות
בגיהינום עם פיקחים מאשר להיות בגן־עדן
עם טיפשים, כי הטיפשים יהפכו כל גן־עדן
לגיהינום • .הגילוי הבא שייך לעיתונאי
יוסף ליפסקי, מפעילי האיגוד לידידות
ישראל—קובה :״ישנו רק מקום אחד על-
פני כדור הארץ, שבו קיים שיתוף פעולה
בין ציונים לבין פליטים פלשתינאים —
בירת קובה. בהאבאנה ישנו אירגון ציוני
שמשרדיו שוכנים באותו בניין שבו שוכנים
משרדי האירגון הערבי בקובה. שני האיר-
גודם משתפים פעולה זד, עם זה.״

ע ד סוסי ו שוטד
כאשר חזרה השבוע נבחרת הנוער מתחרויות
מאנילה, הסתבר כי לפחות לגבי אדם
אחד היה הסיפור על תעלולי השחקנים בבתי
הפגישות מופרך מיסודו. המדובר בעורך
חדשות הספורט יזהר כרנר, שלמרות
שנכתב עליו (העולם הזה )1496 שהוא דיווח
ארצה על התעלולים, לא היה כלל ב־מאנילה
כאשר הם התרחשו. הוא היחידי שנסע
לשם דרך יפאן, הגיע אחרי שהשערורייה
פרצה והסתיימה • .לנבחרת היה
מזל שהשוער יוסף סוריאנוב הבריא ברגע
האחרון לפני הנסיעה, הוא הצילה בכך
מבזיון. כי המועמד להחלפתו היה אשר
גרטלר, שנולד שבוע לפני התאריך הקובע,
המקנה זכות להשתתף במישחקי נוער.
יו״ר ההתאחדות לכדורגל, מנחם הדר,
שתמך בנסיעתו של גרטלר, לא ידע כלל
מהו התאריך הקובע. התאריך 1.5.1946
נודע לישראלים רק כשהגיעו למאנילה• .
במשחק נגד דרום־קוריאה אמר השופט ה־מאלזי
לכדורגלן גיורא שפיגל ז ״הכדורגל
שלכם הוא עלוב!״ שפיגל, שנפגע מן
ההערה, השיב לו.. :הוא עלוב, אך הוא
הספיק לנו כדי לנצח את ארצך תוך כדי
הליכה אם זוהי גזענות או לא, יקבעו
ההיסטוריונים, אך עובדה היא, שבארכיון
ההסתדרות נמצא לאחרונה פתק משנות
העשרים, בו פונה זאב שרך _ היום

ח״כ המערך — לספק הציוד המשרדי ומבקשו
בזו הלשון :״נא לתת קסת פשוטה,
דיו פשוטה ונייר פשוט. זה מיועד לתימנים.״
• למה נרדם אברהם קריניצי,
ראש עיריית רמת־גן, בשעה שישב ביציע
הקהל בסוסיאדה שנערכה בפארק הלאומי
בעירו? הוא פשוט היה עייף • .יום הסוס
שימש הזדמנות להרבה אישים׳ לספר על
אהבתם הרבה לסוסיס. אלוף־מישנד, אריק
שרון ר,ירבה לספר על רכיבות משוגעות
מימי ילדותו, ואילו שריד,משטרה ככור
שיטרית סיפר, כי מכל׳יחידות המשטרה
הוא אוהב ביותר את הפרשים :״לא בגלל
השוטרים, אלא בגלל הסוסים.״ 9אשכול,
הידוע בשפתו העסיסית ובתיאוריו החיים,
הסביר השבוע למה הועבר מיפעל ד,פוספטים
מכתשים לידי ההסתדרות, לאחר שנתגלה כמפסיד
:״הממשלה העבירה אותו להסתדרות,
כמו שבעל רושם לפעמים, כשכדאי לו,
רכוש על שם אשתו כששמע את
ההסבר הזה אחד מחג, י הוועד הפועל, העיר:
״לפעמים הבעל רושם רכוש על שם אשתו,
אך אין זה מפריע לו לתת קצת גם לפילגש.״
• ״לא נכון, אנחנו לא מקבלים כלום!״
העיר חבר התאחדות בעלי התעשייה שנכח
במקום.

עלאצבעוב ננ ה
בקומזיץ בחיק הטבע, שערכה הרשות ל־שמורות־ם
בע, התלוצצו המשתתפים על חשבון
תאבונו הידוע של האלוף אברהם
יפה, מנהל רשות השמורות. סיפר באותה
הזדמנות יפה עב־הכרס :״אחד אכל ואכל
עד שהרגיש רע. יעצו לו חבריו שיכניס
אצבע לפיו ויקיא את כל מה שאכל. ענה
ד,זללן: אילו יכול הייתי להכניס אצבע
הייתי מכנים במקומה בננה באותו
קומזיץ דיברו גם על טיולים ועל^טיפוס בהרים.
הסופר אפרים תלמי ׳ סיפר, כי
פעם עלה להר הקפיצה שליד נצרת, עלה
ועלה עד שנתקל בקיר, לא יכול היה לעלות
ולא יכול היה לרדת. אמר יפה :״אפרים,
היית צריך לקפוץ, כדי לבדוק מה אמת
בסיפור המפורסם על ישו כשנשאל
רב־פקד שמעון מרקוביץ, מי שפקד על
הכאת הסטודנטים בירושלים, באיזו שיטה
צריך היה לנקוט כדי לטייל עם קונראד
אדנאואר מבלי ליצור מהומות*,־השיב:
״צריך היה להטיל עוצר בכל העיר.״ •
הד״ר שלמה אבינרי, השוהה עתה ב־ארצות־הברית,
חזה לפני שבועיים בתוכנית
טלביזיה שהיתר, גדושה בתמונות מכות בין
שוטרים לצעירים. הוא התרשם עמוקות. כשיצא
מביתו פגש בידיד ישראלי שסיפר לו
על שבוע המכות בישראל, ורק אז הבין היכן
צולם סרט הטלביזיה. הוא לא איבד זמן,
התקשר עם הסטודנטים מירושלים, שבחלקם
הם תלמידיו, הודיע להם על הצילומים. אלה
מיהרו להתקשר עם חברת הטלביזיה וקיבלו
ממנה את הסרט כעבור יום. עתה משמש
הסרט כעדות לפני ועדת־החקירה שהקים
אשכול לצורך בירור התנהגות המשטרה.

עלמל כו תושמ לו ת

אורסולה אנדרם
אחורה פנה

שתיים אינן באות בחשבון כל ילד,
בעיקר אלד, שילדותם עברה עליהם בזמן ה־מאנדט
הבריטי, היה סקרן לדעת מה לובשים
הסקוטים מתחת לחצאיתם המפורסמת. את
התשובה נתנה או ר סו ד ה אנדרם, בסרט
קאזינו רויאל, בו היא מככבת בחברת שני
הפייטרים — אוטול וסלרס (ראה תמונה).

פסוק ה ש בו ע
• ראש-הממשלה לוי אשכול:
״המצב הוא טויט ערנסט.״•
• הפרופסור דן פטנלך־ן :״ההסכם
עם־ גרמניה לא לכבודנו ולא לטובתנו.״

• הרב הצבאי שלמה גורן:
״החזית הבטחונית אינה במדינת ישראל,
אלא בתפוצות ישראל.״
• ״על החומה״ ,ירחון השומר־הצ־עיר
:״אין זה סוד, שבשנים האחרונות נוטים
המנטאליות והלך המחשבה של בני
הקיבוץ יותר ויותר, למרות יחודנו החברתי
והחינוכי, להלך מחשבתם ולנגעיהם של בני
דורנו בעיר.״
9״כקיבוץ״ ,שבועון הקיבוץ המאוחד
:״השילוב של הרציונליזם החברתי בבניין
קומונה עם הריאליזם שבראיית הבעייה
הלאומית — יצרו את האידיאליזם וההקרבה
שניחן בהם הקיבוץ בדרך הגשמתו, והיוד
תנאי הכרחי להזדהות האדם עם מטרות
רחוקות להשגה — תוך צורך ממושך בהבאת
קורבנות טראגיים במהותם האנושית, וכבדי-
סבל במהותם הכלכלית והאסתטית.״

מעבד־מוסיקאלי ידוע פנה אל המלחינה
ומחברת השירים המחוננת נעמי •טמר,
ושאל אותה אם רביעיית האחיות שמר תוכל
להקליט עבורו קטע קצר בארבעה קולות.
״מהו הקטע?״ התעניינה נעמי .״או, זה שיר
פירסומת נחמד מאד,״ אמר האיש .״מילותיו
הן, :מצקין! מצקין! מצקיך!״ השיבה נעמי:
״אבל הבנות שלי הן אידיאליסטיות. הן
אינן מעוניינות במיסחור.״ המציע חייך ב־מלוא־פיו
ואמר :״טוב מאד, טוב מאד, אם
• ׳הפרופסור ישעיהו ליכוכיץ:
כך, הן בטח תסכמנה לעשות לי את זה
בחינם נעמי, שנפרדה מבעלה ג ד עון ״כל התנועה הקיבוצית שלנו עשתה למען
שמר לפני שנים, התגרשה סופית רק ה הצדק הסוציאלי פחות מאותו ג׳ונסון, המילשבוע.
הסיבה: טחנות הרבנות טוחנות ל יונר מסכסס.״
איטן • .כשראיין אורי זוהר את המועמ•
המשורר אורי צבי גרינברג :
דות למלכת היופי, שמע כי ויוויאן דל-
כיאנקו היא דוגמנית, .אני כבר שבע ״נמושות ותת־בינוניים עלו לגדולה בארץ,
מדוגמניות,״ אמר לה ,״ודוגמנית אחת, אש ויחידי־סגולה, ברי־לב ונפש, נמצאים על
תי׳ מתחתנת היום.״ הוא לא התכוון לאשתו גדות תהום.״
הנוכחית, אלא לזו הקודמת, אילנה רובי-
• ברזה שנשאו מקבלי פני נבחרת
נא • .נחום (״תחש״) קפדן הקבלן, לא הנוער של ישראל, בהגיעה לנמל־ד,תעופה
יכול היה לשלוט בעצמו כשנבחרה חברתו בלוד, לכבודו של הכדורגלן משה רומנו:
ויוויאן למלכת היופי. הוא החל לטלפן ב ״על כל לשון רומנו תמיד ראשון!״
שעות לילה מאוחרות לכל פינות הארץ,
לבשר לידידיו על הבחירה • .אך מאוכזב
• אמו של רומנו • :בני הגיע במאד
מטכס הבחירה היה השנה חובב־המלכות עזרת רגליו למקום שהרבה אחרים לא
יוסי ינאי. הוא הזמין את המלכות ל הגיעו אליו בעזרת ראשם.״
מסיבה במלון נני-יחודה, על חשבונו כמובן,
גילה כי רק שתיים מהן הופיעו במועד ש*
באידיש: טויט — מת; ערנסט —
נקב• ״או כולן׳ אוי אחת,״ אמר בזעף ,״אבל
רציני.
העולם הזה 1499

שלי שלי
ש7ר שלי
השבוע קיבל סכי ויגיגר, היפהפה החיפאי
בן ה־ ,22 מכתב מירידת נפשו שלי
וינטרס :״תברר מה עם המיגרשד היה
כתוב במכתב ,״אני נוסעת לעשות סרט
בלונדון. גמרתי עכשיו סרט בניו־יורק,
ואחרי כן אני קופצת אליר לישראל לשבועיים.״
היחסים
של סבי ויניגר עם כוכבת־הסר־טים
הגדולה הסתיימו, לעת עתה, במיגרש
בהרצליה. הם התחילו באקטורס סטודיו ב־ניו־יורק
.״אני ישבתי לי בשקט וקראתי
עיתון,״ מספר סבי ,״ופתאום, כמו בסרטים,
איזה יד חטפה את העיתון מעיני, האשד,
שמאחורי היד הסתכלה עלי ושאלה אותי:
,אתה שחקן?׳
״אמרתי לה, :כן.׳ היא שאלה, :מאיפה?׳
ואני עניתי לה, :מישראל.׳ 7אחר שהסתכלתי
בה היטב, התברר לי שזו היתד, שלי
וינטרס.״
את הקריירה התיאטרונית שלו התחיל
סבי בתיאטרתי הארץ. הוא נסע לארצות־הברית
כדי ללמוד שם מישחק, ולפני שלושה
חודשים חזר ארצה, כי הוא למד שם
כל מה שיכול היה ללמוד.
את לימודיו הוא החל באותו יום עליז
ותרבותי .״אחרי שהיא לקחת את העיתון
מידי,״ הוא ממשיך ,״היא התהילה לספר
לי שהיא תורמת למגבית, ולפני שידעתי
מה איתי, כבר הייתי אצלה בבית.״

מספר סבי:
מובן׳ כדי להצדיק את זה התחלנו לעבוד
על המחזה שרי, מאת קולט. כל המחזה
הזה היה מלא חיבוקים וגיפופים, וזה
דווקא התאים לנו. כשזה היה מוכן, הצגנו
את זה באקמורס סטודיו.
היא גרה בדירה של חמישה חדרים, עם
סלון ענק, ריהוט עתיק מהמאה השמונה־עשרה,
ויחד איתר, גרה שם בתה, ויקטוריה
גאסמן, הבת של ויטוריו גאסמן.
היא משתגעת אחרי הבת שלה ומחנכת אותה
על טהרת היהדות.
בילינו נהדר. היא טיפוס אסתטי נורא,
ונקי, ויש לה רק מינהג משונה: היא ^:־

שלי דסכי

כמו בשובך
אני לא יודעת מה קרה לניו־יורק׳ אבל
פתאום היא התחילה לספק לי שפע של
רכילויות. וכיוון שניו־יורק היא עיר יותר
גדולה ויותר חשובה מתל־אביב, הרי הרכלנים
של תל־אביב ייאלצו לחכות עד לשבוע
הבא עם הרכילויות של תל־אביב.
רכילות ניו־יורקית חשובה הגיעה אלי מ־עליזה
קאשי, הזמרת המפורסמת של
השיר המפורסם שובך יונים הרכילות הלשנה
של עליזה קאשי סיפרה שהיא הסתובבה
עם בחור ספרדי מדרום־אמריקה,
בשם טיטו, אשר עזב בגללה את אשתו
וילדיו, והפך אמרגנה הנאמן.
שנה וחצי הם חיו חיי אמרגנות מאושרים,
ואחר־כך, יום אחד, היא הופיעה ב
הטבח
של הישראלי
ממוצא
את עבודת ה־קאשי
אל לבה,

מועדון צברה, וגילתה את
מועדון. הטבח היה בחור
מרוקאי, ולאחר שהוא עזב
טבחות, אימצה אותו עליזה
למשך חצי שנה.
חצי השנה נסתיימה, ועליזה מצאה לה
מאהב חדש. המאהב החדש הוא ג׳ ק י
מייסץ, קומיקן אמריקאי, המופיע בתוכניות
טלביזיה וזוכה להצלחה גדולה. הוא
התפרסם בזמן האחרון עוד יותר בזכות
תנועה מזרחית שעשה לעבר קהל־אוהדיו,
לאחר שזה לא אהד אותו במידה מספקת,
בתוכנית של אד סוליכאן.
לעת עתה הם מאוהבים כמו זוג יונים.
מי יהיה היון הבא בתור, עדיין לא ידוע.

היא היתד, מוזמנת לכל מקום בחינם.
בהתחלה, כשהכרתי אותה, היה לי כסף.
אחר־כך, כשהכסף שלי נגמר, עבדתי בתור
מלצר, ובתור נער־שליח. זה מה שהיא
אהבה אצלי, שאף פעם לא ביקשתי ממנה
כסף.
כסף היא אומנם לא נתנה ל* ,אבל היא
עזרה לי מאוד. בהשפעתה קיבלתי את התפקיד
של פוק בחלום ליל קיץ, והייתי
הפוק הכי גבוה בהיסטוריה של חלומות
ליל הקיץ 193 לפרמיירה היא שלחה לי
מתנה.
היא בחורה בלי הרבה השכלה, אבל היא
מתעניינת מאוד בפוליטיקה. פעם היא הראתה
לי מכתב של קנדי, שכתב לה :״אני
מעריץ אותך בתור אשר.,״ זה מראה על
משהו, לא?
החיים איתר, הם לא כל כך פשוטים.
בהתחלה היא היתד, צועקת עלי נורא, אבל
אחר כך הבנתי שאם אני אצעק עליה בחזרה,
היא תבין שאני הוא הגבר, וזה מה
שעשיתי.
לא היינו כל הזמן ביחד. הייתי החתיך
הניו־יורקי שלה. הרבה מאוד זמן היא
היתד, בקליפורניה, ובכל מיני מקומות בעולם,
אבל פעם אחת, כשהיא נסעה לעשות
סרט בקליפורניה, היא ביקשה ממני שאני
אבוא איתר.,
יש לה שם שתי דירות. אחת של אמה,
ואחת שלה. דירת חלום, על שפת־הים, עם
שלוש קומות, ועמודים, שהגלים משתקשקים
בהם. דירה מקסימה. על ידה׳ באותה
סביבה, גרים מונטגומרי קליפט ונטלי
ו1ד. היה שם נהדר בבית ההוא.
היינו מטיילים המון על שפת־הים. היא
אוהבת נורא לטייל על שפת־הים.
בערב הראשון שבאתי לשם יצאנו לאיזה
מסיבה. היה די שמח עד שהיא התחילה
לריב עם מחזר ישן שלה, קנדי מדן,
גבר גבוה ויפר,פד״ בן שלושים וחמש אולי,
בקיצור, הערב הזה נגמר במשטרה. היה
באמת שמח.

בבת. פגשתי אותה באחת המסיבות בניו־יורק.
היא מוכנה לצאת עם כל אחד וגם
לא עושה רושם שנהנית מזה.
אבל שלי זה משהו אחר. הייתי מתחתן
איתה, למרות שהיא בת 42 ואני רק בן
.22 אבל הרגשתי שזה לא הגיע לזה.
היא הכירה לי את מונטגומרי קליפט,
אבל הוא סתם שיכור הומוסכסואליסט. היא
הכירה לי את פדל ניומן ואת אשתו,
ג׳ון וודוורד, אנשים נחמדים מאוד. הס
כל הזמן בוגדים אחד בשני עם סתם אנשים
פשוטים, לא־מפורסמים, אבל זה לא
מפריע להם לאהוב האחד את השני. אם
הייתי נשאר עוד, היא היתד, מכירה לי עוד
אנשים, אבל הייתי צריך לחזור כבר. החיים
באמריקה כבר נמאסו לי. כל הסיפורים על
האורגיות של הוליבוד זה סתם בלוף, שם
די משעמם. חוץ מזה, לא היה לי רשיון
עבודה.
עכשיו אני מחכה שהיא תבוא הנה. כשהיא
קיבלה את האוסקר, שלחתי לה מכתב־ברכה,
אבל היא לא ענתה לי. אני בכלל
לא משוויץ בה. אבל הייתי רוצה שהיא
כבר תבוא. אז אני אצא איתר, לכל מיני
מקומות בכל הארץ ואז כל החברים שלי
יראו.

היא

הבת לאכול באצבעות. בכלל, האוכל זה
אצלה בעייה קשה מאוד. היא כל הזמן
בדיאטה, והיא מספרת לכולם שהיא בדיאטה,
ומדברת רק על זה, אבל היא מטורפת אחרי
הדברים הכי משמינים.
היא היתד. לוקחת אותי לכל מיני פרמ־יירות.
לפני שנה וחצי הייתי איתה ב־פרמיירה
של פאני גירל. אף פעם לא נתתי
לה לשלם בשבילי במועדוני־לילה, ומקומות
כאלה. אבל גם אני לא שילמתי, כי

צעקנית

נורא,

בלגני סטי ת

איו מה,

כל יום היא מפטרת מזכירה אחרת שלה.
אבל היא יהודיה בדם. מעל למיטה שלה
תלויות תעודות של ממשלת ישראל על זה
שתרמה למגבית. שני ההורים שלה היו
יהודים, האבא שלה היה שחקן־קלפים מושבע,
והוא שיחק קלפים אפילו עם כר״
טולט כרכט. הוא היה ידיד שלו.
בזמן שהייתי איתה הסתובבתי גם עם
ג׳יל היידארד, זאת ששיחקה באכסך־
דוס, אבל לא אהבתי אותה, היא סתם הו־

גדליה, לאן?
ענייני מספרות מנהל בניו־יורק גם גדליהו

יונתן כדמיון.

שי כ א,

ידידו

בלב־ובנפש־לשעבר

גדליהו פתח בניו־יורק מספרה מפוארת לגברים ולנשים, עם ידיד־בלב־ונפש חדש. במספרה
שלו לא רק יספרו את האנשים, לא רק יסרקו אותם דצבעו את שערותיהם — במספרה
שלו גס ילבישו אותם, יאפרו אותם, יעסו את גופם, יחבשו להם פיאות נוכריות,
ויתנו להם את כל שירותי היופי שיכולים בני־אדס לדרוש.
חבל רק שהאנשים שיקבלו את השירותים לא ייהנו מהם. כי במכון שלו מייפים רק
גוויות. המספרה של גדליהו שיבא תהיה מספרה למתים, בנוסח בית־הקברות המישור
הלוחש מהסרט אמריקה לאן.

אי*ס
בארץ הפלאות
אתם זוכרים את אדים כונדפידד,
נערת־הזוהר המאושרת שנישאה לנגן־הח־צוצרה
אדי קלברט, ועזבה את הארץ עם
טבעת נוצצת על היד? אתם זוכרים אותה?
ובכן, היא נמצאת עכשיו במצב די קשה.
מסתובבת בניו־יורק בין דחי לדחי.
תסלחו לי, אבל סיפור חייה של אליס
קשור בסיפור חייו של ליאך פולד, זה
מהשיר ווי אחין זאל איך גיין? האיש, שהפך
את מועדון־הלילה הניו־יורקי צנרה
למקום מיקלט לכל נידחי ישראל, בעלי הכשרונות
וחסרי הכשרונות.
ובכן, ליאו פולד מכר את צברה שלו,
והיגר להולנד, כדי לפתוח שם צברה חדשה,
הולנדית, לכל נידחי ישראל ההולנדים.
את צברה הישנה שלו קנה ממנו יהודה
קופל ועוד שני ישראלים, עובדי אל־נול
לשעבר. הם שילמו לו שמונים אלף דולאר,
חלקם בכסף וחלקם בתשלומים. הם ינהלו
את צברה המתוקנת והמחודשת בעזרת עוד
שני ישראלים.
וכשצברה החושה היתד, כבר מוכנה, התחיל
קופל לחפש מנחה לתוכניות המועדון.
הוא שאל את כל ידידיו, אם הם מכירים
במיקרה איזה מנחה, ובסוף, כשהוא הגיע
למיכל תורג׳מן, רקדנית כרמון לשעבר
ושפנפנת פליי־בוי בהווה, היא הציעה לו
לקחת את אליס קלברט־בונדפילד בתור מנחה.
וכאן
חוזר הסיפור שוב לאלים. יהודה
קופל הלך אליה ושאל אותה אם היא יודעת
להנחות. לא ידוע מה בדיוק היא ענתה לו,
בכל אופן, התוצאה היתה שהשניים יצאו
לטיול בן שלושה ימים לפורטו־ריקו.
בתום הטיול החליט קופל שאלים אינה
מתאימה לתפקיד. עכשיו היא ממשיכה להסתובב
בניו־יורק, עם טבעת־נשואין עבה על
אצבעה, ולספר לכל מכריה על בעלה ה־

על כ ל הראש בהתחלה התפרסמה אסתר טובי, היפר,פיה
השחרחורת, בזה שהפרידה בין
דז׳יגן ו שו מכר. באותו זמן היא היתד,
גם זמרת, אבל העבודה הזאת לא עזרה לה
להתפרסם בחיים.
אחר כך האיר לה המזל פנים, והיא:
התפרסמה שוב, בעזרת ידיד שלה, שניסה
לאנוס אותה. אחר־כך היא המשיכה להיות
קצת זמרת, קצת
נערת־זוהר.
השבוע היא חזרה
שוב לחדשות. היא
הגיעה אליהן דרך
מספרה צנועה ברחוב
ה־ 57 בניר
יורק. לאותה מספרה
היא הגיעה כדי
לצבוע את שערותיה.
נמאס לה להיות
שחורה, והחליטה
להיות בלונדית. טובי היא הראתה לספרית
את הצבע
שבו רצתה, הספרית שמה לה את הצבע על
הראש, וכשד,ראש הפך בלונדי, היא הורידה
את הצבע, גילגלה לה את השערות, ייבשה
אותן תחת המכונה, הורידה מהן את הגלגלים,
סירקה אותן׳ ניפחה אותן, ואסתר
סובי הבלונדית עזבה את המספרה שמחה
וטובת־לב.
בלילה היא הניחה את הראש הבלונדי היפה
על הכר, ונרדמה. כשהיא קמה בבוקר
אלים נאמן אדי קלברט. אבל כל מכריה כבר
יודעים, מזמן, שהיא מעולם לא היתה נשואה
כל כך לאדי קלברט, שאת שמו וטבעתו
שאלה ממנו.
היא הפסידה את מישרת המנחה בצברוז,
אבל לפי דבריה, זה לא איכפת לה .״בעלי
שולח לי כפף כל חודש. הוא מממן את
שהותי כאן,״ היא מספרת.
אם אתם מאמינים לגירסה שלי או ל־גירסה
שלה — זה כבר העסק שלכם.
ממיטתה, היא לא מצאה אותו. את השיער
הבלונדי. הוא לא היה במקום בו הניחה
אותו. הוא היה מונח על ד,ריצפה, על הסדינים,
מפוזר בכל החדר, והראש שלה, לעומת
זאת, היה ריק לגמרי. קרח, בעברית
מדוייקת.
היא הגישה תביעת־פיצויים בסך חצי מיליון
לירות מן המספרה.

!*ו 6ך 1ן

ספורט

לרא טו נ ה

תו כני תנו
דז 1ת7־ו±וו־י

כדורגל
ה סו עדערגבה פו ע ל
מצבה של אגודת הפועל תל־אביב עגום.
לאגודה אין כסף. אומנם, היה לה כסף,
אן הוא נעלם. המצב האומלל הזה גורם
לכל מיני תסבוכות.
אבטלה וספורט. בשבת האחרונה
לא הופיעו כדורגלני הפועל תל־אביב ל־מישחק
הליגה של קבוצתם, נגד קבוצת
הכוח־מכבי רמת־גן. הסיבה: הכדורגלנים׳
שזנו באליפות הליגה השנה, חושבים שמגיעה
להם נסיעה לחוצלארץ. גם הנהלת
הקבוצה חושבת כך, אבל היא לא קובעת.
קובעת מועצת פועלי תל־אביב ומזכירה,
אורי אלפרט. הוא חושב שהבדורגלנים לא
צריכים לנסוע לחוצלארץ, ושגם בארץ די
יפה בקיץ. חוץ מזה, הוא אומר, אין
בכלל כסף בשביל נסיעות.
השחקנים זעמו לא רק בגלל חוצלארץ,
אלא גם בשל כך שאלפרט הסכים להיפגש
איתם רק לחמש דקות ולא יותר .״זה בלתי
אפשרי שאותם אנשים המטפלים בשביתות

^^§1כ לי ף כן

11£־ד

י פ 0ש81
£85םאמס

בפסק־דין, כי התאחדות בפקודת החברות
פירושה לאו דווקא חברה ולכן אפשרית
בקשת פירוק גם נגד אגודה עותומאנית כ־הפועל.
התחזית
לגבי עסקי הכספים העלובים של
הפועל. :מועצת פועלי תל־אביב תשנס מותניה,
תשלם את חובותיהם של הספורטאים.
המפסידים העיקריים: חברי ההסתדרות.

סףהמ רוץ
לשחקני כדורגל מזדקנים, כמו פוליטיקאים
באותו מצב, קשה מאוד. הם רוצים
להמשיך ולמלא את התפקיד אותו מילאו עד
עתה, אבל לא הולך להם יותר.
פסל בטכס חגיגי. שאול מתניה היה
הבלם המסור של מכבי תל־אביב במשך עשר
שנים טובות. בעשרות מישהקים הוא הציל
את קבוצתו ממפלות. הוא אפילו שיחק
בנבחרת הלאומית של ישראל.
עכשיו הוא כבר לא בכושר, כמו שהיה
לפני עשר שנים. בכמה ממישחקי העונה
הפסידה קבוצתו, מכבי תל־אביב, כשלמתניה
חלק חשוב באשמה. ניסו לרמוז לו שיגמור
את הקאריירה בצורה יפה. הציעו לו שיתנו

רו ד־ סדנסרכד

6נ מרורג ח מד מ או סטר לי ה
* .בהופעה ברג 3וגמרנורג

\ <0ו 0זזו 0ז\/נ<

ק אר ה סי רר7ן ר

חנ טיני-יוג

רז רבר לי ת

7ס\1 /

ליי די אנ ט פו רז־

מרגפ ען ־ רגמירתז ־ ר נ

מועדון כליף
יפו
טלפון 82217

בגי כרמן
בשירים אסורים

מרים אמר
כוכבת הזמר העולה
תגלית מועדון כליף יפו
תזמורת אברהם קרסו
ליד המיקרופון —
הזמר האיטלקי ביר ג׳וליו

דיסקוטק

ב קו מ ת הקרקע של מועדון כליף ביפו

>*.עד׳ 17 תיא
401

שחקני נבחרת הנוער במאנילדז*
עם בקבוקים

של הפועלים בדימונה יטפלו גם בעניינים
שלנו,״ טענו הכדורגלנים׳ החליטו להמשיך
במאבקם המאוחד נגד הנהלת קבוצתם ובעד
הנסיעה לחוצלארץ.
שביתת שחקנים היא נקודת־מיפנה בכדורגל
המקומי. היתד. זו הפעם הראשונה,
שכדורגלנים יצאו בפעולה כה גלויה ומפי
תיעד. נגד הבוסים המנהלים את קבוצתם.
נקודה מעניינת: כדורגלנים מקבוצות אחרות׳
שנשאלו בקשר לאותו נושא, הביעו
אהדה לכדורגלנים התל־אביביים השובתים.
כי המאבק נגד הבוסים של הקבוצות אינו
מוגבל לתל־אביב דווקא.
צעד דראסטי. חוסר הכסף של הפועל
תל־אביב הביא צרות נוספות. האגודה
חייבת כספים, אינה מצליחה לשלם את
חובותיה. לאחד הנושים זה היה יותר מדי,
והוא החליט לנקוט בצעד דראסטי.
השבוע הוגשה בקשה מיוחדת במינה
לבית־המשפט המחוזי בתל־אביב. בבקשה
נתבקש בית־המשפט לצוות על פירוק אגודת
הפועל. לאור העובדה שהיא אינה יכג־לה
לשלם את חובותיה.
כתב עורך־הדיו יצחק ברא״ז׳ בשמו של
משה סעדה, לבית־המשפט :״האגודה, באמצעות
סניפה בתל־אביב, חייבת למבקש סך
1211.75ל״י, לפי פסק־דין של בית־משפט
השלום בתל־אביב—יפו האגודה שומטת
חוב ואינה יכולה לשלם את חובותיה. בנסיבות
אלה מן הצדק והיושר, כי האגודה
תפורק. על כן הנני מבקש מבית־המש־פט
הנכבד לצוות על פירוק האגודה התאגדות
לתרבות גופנית הפועל, סניף תל־אביב,
על־ידי בית־המשפט.״
בקשת הפירוק כנגד הפועל תל־אביב היתד.
מבוססת על שטר שניתן בשעתו על־ידי
האגודה לטובת קבוצת מכבי פתח־תקווה,
ושהוסב על־ידי מכבי פתח־תקווה
לטובתו של אחד מעובדיה, משה סעדה.
התביעה כללה גם נקודה משפטית מעניינת:
בקשת הפירוק מתבססת על סעיף
בפקודת החברות, לפיו ניתן לבקש פירוק
של כל התאחדות. בית־המשפט העליון קבע
העולם הזה 1499

לו שיחרור מהאגודה ופסלון בטכס חגיגי.
סקצית הכדורגל של נם־ציונה הציעה לו
לשחק אצלה, אבל שני הצדדים לא הצליחו
להגיע להסכם על הסכום אותו יקבל מתניה
תמורת מישחק בסקציה.
בשבת האחרונה התחוללה הסערה. מכבי
תל־אביב שיחקה נגד שמשון תל־אביב (תוצאה
1:2לשמשון) ,ובמחצית המשחק הורה
מאמן מכבי אליעזר (״לייזר״) שפיגל למתניה
לרדת מהמיגרש, לפנות את המקום לשחקן
אחר. מתניה ציית אמנם, בלית ברירה, אך
רתח וזעם על צעדו של המאמן.
בחדר ההלבשה הוא חולל סערה, דרש כי
יינתן לו להמשיך לשחק .״אני רוצה להמשיך
לשחק עד סוף העונד״״ הצהיר ,״גם
בכל מישחקי הגביע ולא רק בליגה.״
הסערה לא עזרה. גם הזעם לא.

ה מרד בו ט ל
השבוע חזרו עתי נבחרות כדורגל ישראליות
ממסע בחוצלארץ. הם בילו, כרגיל,
ושמרו על הבילויים בסוד כשהגיעו לארץ.
מפינלנד חזרה הנבחרת הבוגרת. הכדורגלנים
זכו בשני ניצחונות, זהמאמן שלהם
היה דודקא די מרוצה. הם גם בילו לא רע
בפינלנד ובאנגליה.
על הבילויים של נבחרת הנוער כבר נכתב
ולכן שאלו הכדורגלנים הצעירים, מיד כשחזרו,
מדוע לא כותבים גם איך הם שיחקו
ואיך הם זכו בחצי־גביע אסיה לנוער.
אחרי שלחצו אותם אל הקיר הם גם
סיפרו שהיו להם קצת בעיות במסע. לא
תמיד היה מי שידאג להם. פעם אחת הם
היו כל־כך נסערים, עד שהם התכנסו לאסיפה
מיוחדת ורצו להדיח את ראש הקבוצה
שלהם, שמואל רוזנטל הפתח־תקוזאי,
ולהמליך במקומו את כוכב הקבוצה גיורא
(״גיגי״) שפיגל. אך הוא סירב, והמרד בוטל.
(המשך בעמוד )27
* בהפסקה במישחק. יושבים משמאל: רו־מנו,
גלו, פרימו, פייגגגוים, אנגלנדר, יאנג.

המשך הסיווה ער ה״ה ואהבותיה שד ארמנת-הקש

״א״ רחל הסרחלת
היא אשד, צעירה ומפורסמת. אילו היתד. בוהימה של
ממש בעיר שלד״ אפשר היה לומר שהיא שייכת לבוהימה.
באין בוהימה, יש מישחקים אסורים, נשפיות־חשק, אורגיות
וכדומה. במעגל חברתי זה היא פחות או יותר המלכה.
בעלה רחוק מאוד מכל הדברים האלה. הוא בעל מיקצוע
הנדסי (שימו לב: לא אמרתי שהוא מהנדס) ,וכשהוא קורא
לפעמים באיזה עיתון על דברים מן הסוג שהזכרתי, הוא
לא מאמין שזה יכול לקרות באמת.
הוא יודע שיש לאשתו חברה של כמד, זוגות, ושהיא
לפעמים יוצאת לבלות עם החברה הזאת. לפעמים כמה מן
הזוגות באים אפילו לבלות אצלו בבית. הריקודים שלהם
אינם בדיוק לפי טעמו, כי הוא קצת מבוגר ושייך לאסכולה
ישנה. אבל אשתו צעירה, והיא נהנית מזה, אז למה שלא
ירקדו?
תפקידו, במיפעל הגדול והחיוני שבו הוא עובד, מחייב
אותו לעבוד במישמרוית. מדי כמה שבועות, עליו לעבוד
במישמרת לילה. ואז הוא אומר לילה טוב לאשתו ונוסע
לעבוד עד הבוקר. הוא יודע שזה לא הכי נעים לאשתו,
אבל כאלה הם החיים. בייחוד שהסביר לה במפורש את
סדרי העבודה שלו, לפני שהתחתנו.
לפעמים, כדי שלא יהיה לה יותר מדי משעמם, הוא מציע
לה שתזמין כמה מהחברים שלה לארוחת ערב, או לשתות
איזו כוסית. כשהוא עוזב את הבית, הם ממשיכים לשבת

ולפטפט.
בחצות משתנה התמונה. המסיבה האינטימית הופכת לאורגיה.
כמה צילצולים בדלת, ואל החבורה הקטנה מצטרפים
גברים ונשים צעירות, אשר ברור לגמרי כי כבר התחילו
את בילויי הערב במקום אחר. בדרך כלל באחד הבארים
של העיר. הם באים לדירה הזאת כדי להשלים את

הבילוי.
הרוח החיה בחבורה זו הוא עורך־דין צעיר־יחסית, שכבר
הספיק להתגרש יותר מפעם אחת. אף פעם אינו מופיע לבד.
תמיד יש איתו איזה נערה — לעיתים קרובות תגלית חדשה
לגמרי. אבל הוא אורח למפות: הוא מביא איתו גם
מתנה לבעלת־הבית. המתנה: בחור בלי בת־זוג, המעמיד מיד
את עצמו לשרותה של המארחת.
לא שזה חשוב כל־כך. כי גבר ואשה, הנחשבים בתחילת
הערב לזוג, יכולים במרוצת הלילה להיפרד ולמצוא פרטנרים
חדשים. עיקר הבילוי הוא בריקודים, לצלילי ההיי־פיי
ולאור נורה בודדת, הדולקת בפרוזדור המיטבח. החדרים
כולם שרויים באפלה מוחלטת.
לכן גם אין איש יכול לראות זוג העובר מחדר־ר,אורחים
לאחד משני החדרים האחרים.
לפנות בוקר מסתלקים האורחים, והאשה שוכבת לישון,
עייפה מאוד מן הלילה הארוך. גם הבעל חוזר לישון, עייף
מאוד מן הלילה הארוך. יש רק הבדל אחד ביניהם: הוא!
סובל מייסורי־מצפון, על שהוא מזניח אותה ועוזב אותה
בדד בלילות.
ייעוץ משפטי
בלילות
מי שמתמצא היטב בחוגים הגבוהים של המיסחד בתל•
אביב, יכול בוודאי לזהות את הדמויות של הסיפור הזה.
כי הוא עשה די הרבה רעש לא מזמן. אבל גם הם יודעים
רק את החלק הראשון, הגלוי, שלו. הם יודעים שהפעל

נעלם יום אחד מן הארץ, והשאיר אחריו חוב עצום ואשד,
נאה מאוד.
לא הוצא נגדו צו עיכוב יציאה מן הארץ, אבל היתר,
סכנה מוחשית ביותר שהנושים יגישו נגדו תביעות משפטיות
ואז הוא ייאלץ לחזור ארצה, או לראות את עצמו
מוכרז כעבריין מבוקש. בעיקר חשש מנושה אחד גדול. עם
יתר בעלי־החוב הקטנים היה יכול להסתדר בלי בעיות.
כאמור, הוא השאיר אחריו אלמנת־קש נאה מאוד, שהמשיכה
באורח־החיים שלה, שיחקה ברידג׳ וישבה בבתי קפה,
הלכה להיכל התרבות — כאילו לא קרה מאומה, כל הזמן
היה בעלה כותב לה ומטלפן אליה, ומאיץ בה להתקשר עם
פרקליטו. אבל היא כתבה לו שהפרקליט אינו יכול לעשות
דבר. שיסמוך עליה, היא כבר תמצא עורך־דין טוב ממנו.
עברו שלושה חודשים, והבעל לא חזר ארצה. אבל אשתו
לא ישבה בחיבוק ידיים. היא באמת מצאה יועץ משפטי
ממדרגה ראשונה, שד,תמצא היטב בבעיות של חובות, ריבית,
ערבויות ודברים כאלה. לפי עצתו היתד, כותבת לבעלה מה
לעשות. לצורך זה, כמובן, היתד, נאלצת לבלות יותר ויותר
זמן בחברת עורך־הדין הזה. התחילו לראות אותם מבלים
במועדוני־לילה ובמסעדות, ואת הייעוץ המשפטי היו דוחים
לשעות הקטנות של הלילה, בדירתה של אלמנת־הקש.
לבסוף נשא הייעוץ פרי. עורך־הדין הציע הסדר של פשרה
נוח־למדי לבעל הנעדר. לא היה לו קשה לשכנע את
הנושה הגדול להסכים לפשרה, כי הוא היה, בעצם. עורך־
הדין של הנושה הזה. בקיצור, הפשרה הושגה, והבעל חזר
כדי לחתום על ההסכם. הוא מצא את ביתו, את שרידי עסקיו,
את מכוניתו — אבל לא את אשתו. היא עברה לגור
בביתו של עורך־הדין המפורסם, שהתגרש בינתיים מאשתו,
ועכשיו גב היא דורשת גט מבעלה.
יש לה נשק רציני: אין גט — אין פשרה.

מועדון הסרט

אני נשבעת שאני מכירה כמה נשים של ימאים, שהן
נאמנות לחלוטין לבעלים המפליגים. כך שאני מבקשת לא
לראות בסיפור הבא פגיעה בנשות הימאים. כמה מהן הן
ידידותי הטובות ביותר.
לא זו שאני מתכוונת לספר עליה. היא ידידה של ידידה,
ומדברת איתר, כל היום בטלפון.
א־פרופו טלפון. האשד, הזאת — אשת ד,ימאי — משתמשת
במכשיר הזה כמו בכלי־משחית. היא משחיתה בו
את נשמתם הרכה של גברים תמימים וישרים. היא מטלפנת
לאיזה מיספר — בדרך כלל היא יודעת מי בעל המיספר,
למרות שאין לה שום קשר איתו — ומתחילה שיחה. סתם
ככה, כאילו הוא מישהו אחר. הגברים התמימים והישרים
נופלים כמו זבובים אין דבר שמסקרן אותם יותר מאשר
פלירט טלפוני. והיופי הוא, שהם משכונעים שהם מתחילים
איתר״ לא להיפך.
בא היום בו נקבעת פגישה פנים־אל־פנים. מכיוון שיש לה
פנים לא רעות בכלל, יש לפגישה הזאת תמיד המשך.
היא מספרת מיד שיש לה בעל. לא כדי להזהיר, אלא
כדי לזרז. כי היא מספרת באותה נשימה, שהבעל הוא קצין
על סיפון אוניה ישראלית, וזו פוקדת את נמל־הבית פעם
בשלושה שבועות בדיוק.
כאשר היא מחליטה שהגיע הזמן לגשת לעניין, היא מזמינה
את הגבר לביתה. מספרת לו שבעלה הביא ממסעותיו
המון סל״דס צבעוניים, וכמה סרטים אכזוטיים, שנורא
כדאי לראות אותם.
היא מקרינה שיקופיות יפות של נאפולי או משהו כזה,
וכמה סרטים מן הסוג שמוכרים בכל נמל לתיירים. ואז,
כשהאיש כבר חושב שעוד מעט היא תראה לו סרט של
הקרן הקיימת, היא מראה לו את ״ה״סרט.
היא הכוכבת של הסרט הזה, והוא עשוי ביד אמונה.
אבל שום צנזור לא היה מאשר אותו להצגה בקולנוע.
רואים רק אותה. הדגש הוא על המלה ״רק״ .זאת אומרת,
לא רואים בגדים או משהו כזה.
מה שקורה לאחר מכן ברור לגמרי, וזה נמשך בערך
שבוע וחצי או שבועיים. אחר־כך זה נפסק. כי חמישה-
שישה ימים לפני שהבעל חוזר, היא מפסיקה עם המאהב
התורן. זה מין שיגעון כזה.
כשהבעל מפליג מחדש, היא מחפשת לה מיספר הדש
בספר הטלפונים, והצייד מתחדש. אומריש שד,מאהבים שלה
חושבים להתאגד, ולפתוח מועדון של חובבי הסרט הטוב.

יש להן דברים משותפים
אני חושבת שזהו הסיפור הפנטסטי ביותר על אלמנותי

,1.*•*1עי מ

הקש בישראל. כאשד יתברר לכם, כי מעורבות בו גם חיפה
וגם רחובות, בוודאי תבינו מה ייחודו.
הפרשה נרקמה על רקע אקדמאי: מדען אחד ברחובות
ומדען אחד בחיפה. מה שהצליחו לבשל ביניהם זאת נוסחה
חדשה של תורת היחסים. איינשטיין, כפי שתיכף •תראו,
יכול לקבל ציון ״מספיק בקושי״ במתימטיקה, בהשוואה
אליהם.
למען הנוחיות אקרא לשני הגברים פרופסור א׳ ופרופסור
ב׳ ,ואני מצהירה ומזהירה שכל דמיון בין שני הפרופסורים
האלה לבין כל פרופסור אחר הוא מיקרי בהחלט,
אני אפילו לא נשבעת שהם באמת היו פרופסורים. זה
רק לשם נוחיות הסיפור. וכך זה קרה:
פרו נסור א׳ :״סוניהי שלום. אני רואה שבעלך מרצה
ברחובות ביום חמישי הבא. בוודאי ישאר ללון כאן. מה
דעתך שאני אקפוץ לחיפה?״
סונית :״מצויץ. צלצל אלי ברגע שתגיע. בשבע־וחצי.
טוב?״
אני שוב מצהירה ומזהירה: העובדות נכונות, אבל כל
השמות וכמה מן הפרטים האישיים שונו, כדי שלא תהיה
אפשרות של זיהוי.
(באותו יום, שעה אחרת).

פרופסור ב׳ :״דוניה? שלום. סידרתי לי הרצאה ברחובות
ביום חמישי. את חושבת שתוכלו לבוא? נורא מתגעגע. כן,
זה באמת לא נוח, אבל מה אפשר לעשות? תבואי איתו,
אולי נספיק לחטוף כמה דקות לבד.״
(באותו יום, שעה אחרת).

דוניה :״פרופסור ב׳? יש לי בשורה משמחת. בעלי נוסע
ביום חמישי לחיפה. סימפוזיון או משהו. תגיד, זה קא
מזל? כן, אחרי ההרצאה. תקצר, טוב?״
וככר, זה נמשך, כשד,פרופסורים שוקעים יותר ויותר ב־עבודות־מחקר
ובסימפוזיונים איש במוסד המדעי של השני,
זה מחיפה נסע פעם בשבוע לרחובות, וזה מרחובות
נסע באותו יום לחיפה.
פעם נערך כינוס מדעי נורא חשוב — ודווקא בירושלים.
אז גם פרופסור א׳ וגם פרופסור ב׳ נסעו לשם. הם גם
לקחו את נשותיהם להשתתף במעמד החגיגי. השתיים, שהכירו
זו את זו מהזדמנויות אקדמאיות קודמות, החליפו
חיבוקים והתחילו לספר אחת לשניה כמה קשה להיות
אשתו של פרופסור. איזה מעמסה יש על הבעל ד,מיסכן,
הנמצא כל הזמן בנסיעות.
הן גילו שיש להן המון דברים משותפים. רק דבר אחד
לא ניחשו, במיסגרת אותה שיחה: שיש להן גס לברים
משותפים.

-ו י — יייי־ 2 3י ^

״מתחת לכבוד להשיב
ך* מערכודחכחירות טענו כלפינו דוברי המפלגות הגדולות: מה תוכלו לעשות?
^ אפילו אם תצליחו להכניס לכנסת איש אחד — מה הוא יכול להגיד בדקות המעטות
שיעמדו לרשותו?
השבנו: מי שיש לו מה לומר׳ יכול להגיד זאת בדקות מעטות.
השבוע הוכחנו את הדבר שוב, ובצורה בולטת ביותר. שלוש פעמים תרמנו את קולנו
בנושא החשוב ביותר של חיינו: השלום. ובכל פעם עשינו זאת מחוץ לתור הנאומים: על־ידי
קריאות־ביניים והנמקת־הימנעות.
יש ואפשר לומר בקריאת־ביניים אחת יותר מאשר בנאום ארוך. אומנם, כתבי־הכנסת
רגילים להתעלם מקריאות אלה, ואין הן מגיעות לדפי־העתונות ולדיווח ברדיו *.אך באולם־
המליאה עצמו נשאר רישומן, גם כשניתנת להן תשובה, וגם כשאינה ניתנת.

! 1ו! 1 1

גם מעבר ליכולת• אנושית, מפני שפעולות־חתגמול אינן משרתות שום דבר. הן משרתות

את הצד השני.
והרשה לי, אדוני ראש־הממשלה ושר־הבסחון, להוסיף עוד משפט אחד. ראש המטה
הכללי של צה״ל אמר — בבוקר, למחרת הפעולה בירדן — שצבא־והגנה־לישראל קיבל
הוראה מפורשת לא לפגוע בחיי־אדם. אבל נפגעו 1ז איש, ביניהם נשים וילדים.
אני חושב שממשלת ישראל חייבת הסבר על כן למדינה ולעולם. הייתי בהרבה פעולות
מסוג זה, ולא אגיד שתמיד אפשר למלא פקודה כזאת בתנאי־קרב. בכל זאת יש כאן פער
ברור, גם בעיני חייל, בין ההוראה שעליה דיבר הרמטכ״ל לבין התוצאה, ואני סבור
שראש־הממשלה חייב על כך הסבר למדינה.

,גזי כגזזך, גזר בגין

א טז מל :״אני גזזבן ל שגזזנג

ך* זרנו לנושא זה
ן 1בוויכוח המדיני.

ל ש לו שהפ?ן מי פ התייחסו לתקריות־הגבול ולפעולות אל־פתח. ראינו חובה לעצי
] ₪מנו להזהיר את הממשלה בפני פעולות־תגמול נמהרות ומזיקות — ולא רצינו להכות
כמה ימים, עד הגיע תורנו להשתתף בדיון המדיני הגדול. רצינו להגיב מיד, כל עוד סוער
הוויכוח בדעת־הקהל ובממשלה עצמה.
ההזדמנות באה לפני הדיון המדיני, כאשר גח״ל הגישה הצעה לסדר־היום, שתבעה
פעולות־תגמול, בעוד שרק״ח הגישה הצעה נגדית שבאה
לשחרר את ממשלת־סוריה מן האחריות לפעולות אל־פתח.
ראש־הממשלה ענה לשתיהן יחד, ודבריו נשמעו בדממה
דרוכה. למרות זאת הפסקתי אותם.
אשכול אי גני בטוח אם מה שמתרחש בגבול לבנון
איננו בא מאותו מקור סורי, כדי לסכסך (בין ישראל ולבנון)
ולסבך אותנו עם מדינות אחרות.
אכנלי: אם כן, למה אתם נענים לכך? למה אתם ממלאים
את רצונם של אלה הרוצים בכך?
א ש כו ל: העניין הוא רציני. נשאלה שאלה, ואני רוצה
להשיב עליה. אמרתי שאני מוכן לשמוע עצה מכל חבר, גם
שאיננו חבר בוועדת־החוץ־והבטחון. אני מוכן לשמוע עצות
נבונות ורציניות, עצות כנות, כיצד על ישראל לנהוג כאשר אשכור במשך לילות רבים באים להפציץ בתים על יושביהם בייש
ובי־ספר.
אם תבוא אלי בעצות כאלה, קודם כל אומר לך שפעם, פעמיים, שלוש וארבע פעמים
הבלגנו ושתקנו. ייתכן שתאמר שעלינז להבליג עוד פעם או פעמיים. מה יהיה הסוף?

״זזייזזי רז צהרפ גזז זאריך

ך * נו הלשל דיון זה לא איפשר לנו לקבל את רשות־הדיבור, כדי לשאת נאום מנומק.
| ! נקטנו שיסה אחרת: נמנענו מהצבעה על הצעות גח״ל ורק״ח, וכך יכולנו לנמק את
עמדתנו במשך כמה דקות. דיברנו בלי כל הכנה, ודומני כי הפעם זכינו להקשבה רבה
יותר מאשר בכל עשרות הפעמים הקודמות בהן דיברנו מעל אותו דוכן:
ן אגיד כמה מילים קצרות, בלי פולמוס.
לא יכולנו להצביע בעד הצעת חבר־הכנסת חביבי, גס לא בגירסתו של חבר־הכנסת מיקד
ניס, מפני שחסר בה דבר אחד, מהותי, והוא: איך להתגונן מפני ההתקפות של אל־פתח
— והן ישנן.
יתר על כן: הממשלה החדשה בסוריה, שבה יושבים גם קומוניסטים, והמתקרבת לברית־המועצות
— לא הביעה עד כה שוס הסתייגות מפעולות אל־פתח. בניגוד לממשלות
הכפופות לאימפריאליסטים — לפי ההגדרות שלכם — ירדן ולבנון, שם נאסרים אנשי
אל־פתח — בסוריה הם אינם נאסרים. מצד ממשלת סוריה לא היתה שום הסתייגות. ההוד עה
הסורית השבוע :״איננו יודעים על אל־פתח״ — מזכירה לי קצת הודעה שנמסרה 1 בבית הזה אחרי פעולת קיביה. זאת איננה הסתייגות.
אס, כפי שאתם טוענים, אל־פתח מופעל על־ידי סוכני ביון אמריקאיים — הייתי מצפה
מממשלת סוריה הנוכחית להפעיל את מכשיריה — היעילים מאוד כשזה נוגע למאסרים
המוניים ואינדיבידואליים — כדי לשים קץ לפעולות אל־פתח. וכל שוחרי־השלוס בוודאי
אריכיס לפנות לממשלת סוריה ולדרוש את חיסולו המוחלט של אירגון אל־פתח בתחומי
, ן 1וריה.
לא יכולנו גס להצביע בעד הצעתו של חבר הכנסת סרלין, ג 1לא בגירסתו של ראש־הממשלה,
מפני שיש בה רק פתרון אחד, שלדעתנו אין הוא פתרון כלל, והוא: פעולות־תגמול
מעבר לגבול.
תקופת פעולות־התגמול בימי ראש־הממשלה הקודם הוכיחה. לדעתנו, בצורה שאיננה
משתמעת לשתי פנים, שפעולותיתנמול אינן פותרות שום בעיות, ולעיתים קרובות מאוד
קורה להיפך — הן משרתות את אותם הכוחות במרחב, הרוצים
להגביר את המלחמה.
נטלתי את רשות־הדיבור למטרה אחת ועיקרית. הייתי
רוצה לפנות אליך, אדוני ראש־הממשלה, בכל לשון של
בקשה:
יש הרגשה מובהקת שהפעולות הללו טל הגבול הסורי הן
מלכודת, שמטרתה הברורה היא למשוך אותנו לפעולה נגד
מוריה.
אני חושב שזה ברור לכל בר־דעת, המסתכל באופי הפרובוקטיבי
המובהק של חלק מפעולות אלו. התגובה הסורית,
האיומים הסוריים בניתוק קווי־הנפט האמריקאיים
העוברים בסוריה — כוונתן היא למשוך את ישראל לפעולה
המשרתת את ממרות הצד השני. וכפי שכבר אמר קלאוז־ביץ,
לא ייתכן שבמצב של מלחמה תשרת פעולה אחת את
בגי!
שני הצדדים. אם אלה המפעילים את אל־פתח רוצים ב־פעולת־תגמול
ישראלית — זה לא יכול להיות טוב למדינת־ישראל.
אילו היה לי פתרון קל, אדוני ראש־הממשלה — הייתי מאושר, ואני מניח שגס אתה.
אינני מקנא בך בתפקידך זה. אין לבעיה זו פתרון קל בטווח קצר. כל הפתרונות הס
לטווח ארוך. בטווח הקצר אין פתרון — אלא הרבה סבלנות, הכושר לעמוד בפני לחצים
פנימיים, נם בפני אינסטינקטים טבעיים מוצדקים, והרצון להגיב. מוכרחה להיות סבלנות,

• אחת הסיבות לכן היא טכנית: הקריאות אינן נקלטות ברמקול, וקשה לקלטן מחוץ

לאולם.

למחרת היום, בקריאת־ביניים לנאומו הנרגש של ח״כ מנחם בגין,

מר בגין מרבה לקרוא קריאות־ביניים, אבל איש אינו מעז לשסע את דבריו שלו, כשהוא
מפליג באחד מנאומיו הגדולים. כי הוא פולמוסן חריף מאוד, שאינו נרתע מתשובות
קיצוניות ורגשניות.
בכל זאת ראיתי חובה לעצמי להיכנס לתוך דבריו, כאשר דיבר על פעולות אל־פתח
ותיאר אותן כסכנה לאומית מחרידה. ספסלי חרות נרעשו מחילול־קודש זה׳ והתפתח דין-
ודברים חריף:
כנין: בתקופה האחרונה החל שפן־דס בממדים מחרידים מאוד בתוך מדינת־ישראל.
אני לא הייתי אומר, אדוני ראש־הממשלה, כי אלו רק כמה התפרצויות של טירוריססים
ערביים. אני חושב שיש בהודעה כזאת מידה רבה של קלות־דעת.
אלה לא כמה התפרצויות. זוהי שימה מדינית, זוהי החלסה מדינית. לא יתכן שהדברים
האלה יהיו בבחינת מיקרה. לא יתכן לקשור אותם במה שאתה קראת אתמול — שוב מתון
שיקול ותבונה — ״שכירי־חרב״ .המעטת שוב באוזני העולם את רצינות תוקפנות הדמים
של אויבינו ממזרח, מצפון וגם מדרום.
אבנרי: למה לנו לעשות תעמולה לאל־פתח, שהיא קבוצה קטנה? למה להפוך אותת
לגורם במרחב? (סערה בספסלי חרות).
כגץ: אני מצטער מאוד שיהיה עלי להשיב בחריפות מסויימת לקריאת־ביניים זו
שלן. כאשר אנחנו מובילים לקבר חיילים עבריים ואזרחים עבריים, אל־נא תדבר איתנו על
קבוצה קטפה של אל־פתח. העם הזה עורקיו יבשים מדם. אין לך דבר נורא יותר מאשר
תוספת תשפוכת דמים משארית הפליטה הזאת. אדם אחד
אשר נהרג בידי אויבינו, צריך להחריד אותנו.
אנחנו חייבים לדעת את דרכנו, אסור לנו לאבד את עש תונותינו,
אבל לדבר על קבוצה קטנה של אל־פתח, כאשר
באים אנשים אלה — והס רק החלו, חס־ושלום — והורגים
בנו, שמים מוקשים בכפר־גלעדי, שלו היו מתפוצצים, כפי
ששמענו מפי מומחים צבאיים, אולי עשרות אנשים ונשים
היו נפגעים. ואתם רוצים, ראש־הממשלה מצד אחד, ואתה
מן העבר השני, ליצור רושם שבעצם מה יש פה להתרשם?
לא טוב!
אכנרי: מי כמוך יודע, מר בגין, שכל אירגון של מעטים,
המפעיל אמצעי אלימות, מייחל לכך שיבוא תגמול נגד
האוכלוסיה, הבלתי־לוחמת, כדי ליצור אווירה מתאימה?!
בגין: מתחת לכבודי להשיב לן, בגלל הרישא של חפיכי קריאת־הביניים .״מי כמוני יודע״ .״מי כסונו יודע״ .אנחנו
נלחמנו למען הצלת עמנו, למען גאולתו; אנחנו נלחמנו למען יצירת מצב שבו שום קלגס
לא יוכל להרים יד על ילד יהודי.
כולנו היינו מוכנים לתת נפשנו, יצאנו לקרב פנים אל פנים מול צבא אימפריאליסטי
אדיר, עשינו כל מה שניתן לעשות, מתוך סיכון חיילי המחתרת, על־מנת לא לפגוע באף
אשה ובאף ילד, ללא הבדל אס הס יהודים, ערביים או בריטיים, ואתה מתחיל את שאלתן

ב־״מי כמוך יודע״ .גם זה חילול־תשם.
אמרי: לא עשיתי שוס השוואה. דיברתי על טאקטיקה.

אין צורך לציין שהתשובה הנירגשת והמרשימה לא ענתה על הטענה המעשית שהשמענו.
במשך
יומיים אלה, הרגשתי את עצמי באולם־המליאה כאי קטן ובודד בים של שוביניזם
רגשני. מפ״ם והליברלים העצמאיים, הכבולים במשמעת הקואליציונית, שתקו. דברי הקומוניסטים
(משני המינים) לא עוררו אמון, כי שרר הרושם הברור שהם רוקדים שוב לפי
חליל מוסקבה, הרוכבת עתה על הסוס הטורי.
לולא קולנו הבודד — לא היה ניחן ביומיים אלה שום מענה לאנשי גח״ל והמערך,
שהתחרו ביניהן בפניה אל האינסטינקטים שואפי־הנקם של ההמון.

ינס הארגנז ה א רנ מנז
*י פני שהתחיל הוויכוח הזה, דווקא נמצאתי בשורה אחת עם אנשי גודל. הנושא:
/התנפלות המשטרה על הפגנת הסטודנטים בירושלים.
התלבטנו קשה אם להגיש הצעה־לסדר־היום בעניין זה, או לא. לפי התקנון החדש, שהוא
תוצאת הקנוניה של המערך וגח״ל, יש לנו זכות רק להצעה אחת בכל המושב הנוכחי
של הכנסת, עד אחרי החגים. האם היה מותר לנו לבזבז קיצבה עלובה זו, ולהישאר בלי
כל יכולת להגיש הצעה נוספת, אפילו יקרה משהו חשוב ביותר?•
אך בלבנו גבר הנימוק ההפוך: אם לא נגיש את הצעתנו, בגלל שיקול זה, הרי אנחנו
נכנעים לתכתיבם של המבקשים לסתום את פינו, ובזאת ישיגו בעלי־הקנוניה את מבוקשם•
לכן הגשנו את ההצעה, ונקבע שנוכל להעלותה ביום ג׳.
אך בינתיים קרה משהו: ועדודהחקירה החלה בפעולתה, ונראה לנו שהיא ניגשת לדברים
ברצינות. אומנם לא היינו מרוצים מאופן הקמתה ומהרכבה החד־צדדי, על טהרת
הקואליציה, אך סברנו שיש לתת לה הזדמנות הוגנת להוכיח את עצמה ולהשלים את מלאכתה.
לכן הודענו לנשיאות הכנסת שאנחנו ״מקפיאים״ את הצעתנו, עד אחרי גמר פעולת הוועדה.
בכל זאת דיברנו על נושא זה. עלינו פשוט על הצעתה של ח״כ אסתר רזיאל־נאור,
שתבעה דיון. הצענו להעביר את הצעתה לוועדת־הפנים של הכנסת, ומהלך זה איפשר לנו
להשמיע נאום קצר. שמחנו לעשות זאת באוזני ראש־הממשלה, שנכח באולם:
ההפגנה הזאת אינה ההפגנה הראשונה מסוגה, וזו גס לא הפעם הראשונה שהכנסת
דנה בהתנפלות מסוג זה של המשטרה.

י —* אומנם, להלכה אין התקנון החדש פוגע בזכותנו להגיש הצעות ״דחופות״ ,ואין
המפתח חל עליהן. אך למעשה שוללת הנשיאות כמעט אוטומטית את הדחיפות של כל
ההצעות שאנחנו מגישים.

להלן נאומו של ח״כ אורי אננרי
כדיון על מ#רד״ח 8יתוח.
כבוד היושב־ראש, כנסת נכבדה.

כראשית דכרנו על משרד הפיתוח, חייבים
אנחנו לתת את דעתנו על תופעה חדשה
שהתפתחה במימשל הישראלי: התופעה של
מעמד השרים הנפקדים.
בסקירתו המאלפת והמעניינת של סגן שר־הפיתוח, בולטים
פסוקים כגון ״אני בודק״ ,״אני מחליט״ ,״אני שוקל״
וכר .״אני״ הוא לא השר האחראי בפני העם, אלא סגן־
השר, שהוא למעשה השר. ואילו מר קול, שר־ד,תיירות, הנו
לכל היותר תייר במשרד שנמסר לשליטתו.
איננו באים לערער לא על כשרונו ולא על מומחיותו של
חבר־הכנסת שערי. להיפך. אך אם מפלגתו סבורה כי הוא
האדם הנכון במקום הנכון במשרד הפיתוח — הבה ותמנה
אותו לשר־הפיתוח.

לא יתכן כי יהיו כישראל שרים נפקדים,
וסגני־שרים נוכחים, רק מפני שלמפלגה פלונית
מגיעים כסחר־ממכר המפלגתי יותר תיקים
מאשר כסאות. לוועדת השרים הכלכליים שיגרה
המפלגה את הלא״שר מר פרדר, ולמשרד
הפיתוח את הלא-שר, מר שערי. וכשני המקומות
-אולי יש קשכ, אכל קול איננו.
אולם, כבוד היושב־ראש, אם מר קול סבור כי הוא יכול
להעדר בביטחה ממשרד־הפיתוח, אולי זה מפני שגם הוא
סבור, כמונו, כי זהו בעצם משרד ריק מתוכן. ואכן —
משרד הפיתוח הוא דוגמה אופיינית לשיטת גיבוב המינים־
טריונים המיותרים, שנוצרו לנוחיות קואליציונית, והקיימים
לפתרון בעיות אישיות.

ועכ שיו:
שרים
נפסדים 8
עת מן ההרכב המיוחד של המישטר הקיים
בארץ -מישטר של חלוקה פיאודלית של
עמדות-הכוח בין המפלגות, ומכאן מאכק
מתמיד כין הפיאודלים, בינם לבין עצמם.
מאבק זה מעסיק חלק לא־קטן מפקידות המשרד — אחרי
הכל, מישהו חייב לנהל את המלחמה בין משרד־הפיתוח
לבין משרד ראש־הממשלה בקשר להזמנה לחגיגות אילת.
אילו היה מדובר כאן רק בהוצאה של שלושה מיליון
לירות לאדמיניסטרציה של המשרד, יתכן וניתן היה לשקול
אם שווה למשלם־המיסים הוצאה זו לסיפוק צורכי הקואלי־

הבל לגזגגן רגב יגסיף
מדוע קם משרד זה בכלל? אחרי הבחירות לכנסת השניה
החליטה מפא״י כי די לה בבזיונות שהנחיל לה מר
דוב יוסף, כשר האספקה והקיצוב. אבל אי־אפשר היה לשלח
את מר יוסף, שהוא היה מקורב לחבר־הכנסת בן־גוריון. אז
מצאו פתרון: מר יוסף מקורב לחבר־הכנסת בן־גוריון, וגם
הנגב מקורב לחבר־הכנסת בן־גוריון, אז אפשר להקים משרד
מיוחד לנגב, שנקרא משרד־הפיתוח, ולהפקיד עליו את
מר דוב יוסף.
מר יוסף לא הצטיין גם כנציב העליון של הנגב, ובשעת
כהונתו שלו הפכו מיפעלי ים־המלת לשערוריה כלכלית.
לכן החליטה מפא״י שזה מספיק לה, ומר יוסף הוגלה לסוכנות
היהודית.

לרוב מיפעלי הפיתוח אין ריווחיות גם כיום, ואם נידמה
שיש — אין כמעט אפשרות לוודא אם זה נכון או לא,
בסבך ההסוואה והמאניפולציות של הניהול.
רק עכשיו נתבשרנו על מחיקת חובות בסך 32 מיליון
לירות לחברת כימיקלים ופוספאטים. מפעלי ׳ם־המלח, המפיקים
את החומר הגולמי העיקרי שיש לנו, מצליחים
אף הם לעבוד בהפסד, ומדיניות־שיווק מנותקת מן המציאות
העולמית גרמה למצבורי־אשלג עצומים. מיכרות הנחושת
בתמנע עובדים כרגע בצורה ריווחית, אלא שיש
ספק סביר אם דווקא קיומו של משרד־הפיתוח הוא שגרם
לעליה המסחררת (והחולפת) של מחיר הנחושת בעולם,
עליה שבלעדיה גם מיפעל זה היה מפסיד בקביעות.
מיפעלי תובלה דואגים לעירפול נוסף של תחשיבי הייצור
של מיפעלי הכרייה והייצור בנגב. נוסף לסובסידיה
הגלריה בסך כחצי מיליון לירות, בצורת העברה תקציבית
לחשב הכללי, על חשבון הלוואות שניתנו בעבר, גורמות
מיפלצות־הכבישים של מיפעלי תובלה להוצאה עצומה נוספת,
שכמובן אינה מופיעה כלל בחשבונות משרד־הפיתוח,
שהרי לתיקון הכבישים אחראית המחלקה לעבודות ציבוריות
של משרד־העבודה.
בארץ הזאת טרם ניבנה כביש אחד עבור מעמם של 15
טון לציר, ומרבית הכבישים גם אינם עשויים עבור רכב
על גרר, א 1אפילו שני גררים, ברוחב של קרוב לשלושה
מטרים מכנף לכנף.
גם בלי ההוצאות העקיפות, מקבלת כל משאית היורדת
לאילת, והחוזרת משם לים־המלח, סובסידיה של בערך 50
לירות. במיכרז גלוי עבור ביצוע הובלה כזאת, ניתן היה
לחסוך גם כסף וגם מנגנון.

גם כאן, במו ככל יתר שטחי־פעולה של מש־רד־הפיתוח,
המנגנון קיים בעיקר כדי לקיים
את עצמו.

נ דבו ת לרגפושילריטי

גזלג\2גז פיאגדליגז בו1י\2גנג ינגילגגז

חלוקה זו, הסותרת כל יעילות כלכלית, נוב

זה מה שצריך להיות — ואין לזה זכר
כמציאות. התחיל כזה שר־הפיתוח דוב יוסף,
שאמר באוזני מומחה זר :״לא חשוב אם
קריית-הפלדה היא ריווחית או לא ריווחית.
העיקר שיהודים ייצרו פלדה״.

כמה תאונות נגרמו בשל רכב זה, כמה חיי
אדם קופחו כאן?

אכל המשרד היה קיים, ומשרד שקיים -
קיים לעד. כך זכינו למשרד כו אנו דנים היום.

זהו משרד ללא הגיון. אין הוא אחראי לכל מפעלי פיתוח.
אין שיטה אפילו באחריות שלו לאותם השטחים שנמסרו לו.
בתחום ה־תעשיה הכימית הבסיסית ,״שייכים״ מיפעלי ים־
המלח, חברת כימיקלים ופוספאטים ונזחצבי ישראל למשרד־הפיתוח.
גם ענייני חיפוש הנפט והפקתו הם בתחום הפעולות
של המשרד. לעומת זאת, אין קשר בין משרד־הפיתוח
לבין התעשיה הפטרו־כימית או בינו לבין קריית־הפלדה,
או בינו לבין מספנות ישראל.
מה ההבדל בין נחושת לבין פלדה, מבחינת הפיתוח? האם
חברת החשמל היא יותר פיתוחית ממספנות־ישראל?
מדוע שולט משרד־הפיתוח בכל מערכת החשמל בארץ —
החל בבניין התחנות וכלה בקביעת המחיר הקמעונאי, ובקשר
לנפט נגמרת אחריותו ברגע שד,נפט מגיע לבתי־הזיקוק.
מדוע יש לכל סוג אנרגיה בארצנו ״בעל בית״ אחר בממשלה
— דבר המונע מראש כל תיאום כלכלי? הנפט —
שייך למשרד־האוצר (מיני,ל הדלק) .החשמל — למשרד־הפיתוח.
הגאז — למשרד המיסחר והתעשיה (אף על פי
שבחומר הגולמי טיפלו לפני כן שני משרדים אחרים) .אנרגיית
השמש, או לכל הפחות כל הנוגע לפיתוח ניצולה —
משרד ראש־הממשלה. והאנרגיה האטומית — משרד־הבטחון.

שתפעל ככל חברה פרסית על בסיס מיפחרי, על פי קני־מידה
אובייקסיבייס של ריווחיות וכדאיות כלכלית, כל אחת
כיחידה בלתי־תלויה. הממשלה בתור שבזו אינה צריכה אלא
לפקח עליה פיקוח כולל, ולזה בוודאי אין צורך במיניסטריון
מיוחד.

טזך 1-פ\ 2ד קיגר
ציה של הליברלים העצמאיים. אולם למעשה עולה משרד־הפיתוח
הרבה יותר משלושה מיליון לירות. הוא היה אחראי
במשך כל השנים לביזבוז המשווע ולחוסר־היעילות,
שעלו למשלם־המיסים במאות מיליונים.

הפלד ה גזי2ץ רגז של היגזגדים
איך צריכה מדינה כמו שלנו לבנות את מיפעלי הפיתוח
שלה? קודם כל דרוש תיכנון כלכלי כולל של משאבי המדינה
ואוצרותיה — ולזה דרושה רשות לתיכנון כלכלי,
שישנה להלכה, ואינה קיימת למעשה. אחרי שנקבעו היעד
והמשימות, יש לקבוע מי ישקיע את המשאבים. אם למשימה
מסויימת אין (מקור מימון) לא־ממלכתי, או אם טובת
המדינה מחייבת החזקת נכס זה בידי המדינה — הרי אז
יש להקים לכל משימה כזאת חברה ממלכתית עצמאית,

אך הגעתי בקושי לבית הזה, היתה לי החובה להביא בפני הכנסת את מעשה־ חהתנפ־ן
לות
של המשטרה על שיירה חוקית, בדרך לירושלים.
אז הופעלו אותן השיטות עצמן: התנפלות של המשטרה באלות ארוכות על מפגינים
בלתי־אלימים, שהשתמשו בזכותם החוקית ולא הפרו שום חוק. התנפלות על חבר־כנטת.
וגם אז באה תשובה סתמית של שך-המשטרה, שבאה להצדיק, בצורה סתמית מאוד, מעשים ן בלתי־חוקיים.
לאחר מכן קרה אותו הדבר לשיירת־האחווה שלנו. שוב התנפלה המשטרה באלות ארוכות
על מפגינים בלתי־אלימים, היכתה נשים וילדים שלא התנגדו. כאשר שאלתי אז את
שר־המשטרה, בכנסת, מדוע הלמו אנשי־והמשטרה באלות על ראשי נשים, השיב שר ן המשטרה :״מפני שכך מצא המפקד לנכון.״
תשובות כאלה, רבותי חברי־הכנסת, גובלות בביזוי הכנסת, ונכון התמרמר היום חבר־הכנסת
בגין על תשובתו של שר־המשטרה. אבל עוד יותר טוב היה עושה אילו התמרמר

גם אז.
ונכון התמרמרה כאן היום חברת־>הכנסת רזיאל־נאור על הכאת חברת־כנסת, אחרי שזה
קרה לה — אבל עוד יותר נכון היתה עושה אילו היתה מתמרמרת גם אז, כאשר קרה ן הדבר לחבר־כנסת אחר.
ובכן: זה קרח בדרך לירושלים, ולאתר מכן בדרך לקלנסוואה, ולאחר־מכן בהפגנת,
המובטלים באשדוד, ועכשיו בקריית־האמיברסיטה. כל פעס אותן השיטות: הפגנס חוקית;
הפעלת זכותו האלמנטרית של האזרח להביע את דעתו על-ידי הפגנה גלתי אלימה (ובכל
מדינה דמוקרטית זוהי זנו ת המומוחס בטוקח, שאין לנו) ,והתנפלות של נזיושטיס על
היפגיניי. לא •פני שוומפלי־ניי הפרו את ה 1דר הציבורי. אלא 1פ׳ני שסטרת ההפגנה,

.נקיצור: מיפעל־פיתוח חייב להיות ריווחי. אפשר לקבוע
לו ארכה קצובה מראש — נניח חמש שנים — להשגת
ריווחיות זו. אין מקום לשום זילזול בעקרון זה בשם
מליצות ציוניות, ואין לפטרו בטענה שחסר רק מעט ל־ריוותיות.
אדם שגובהו מטר שבעים יכול לטבוע בנחל שעומקו
מטר שבעים וחמש — ולא חשוב לו כלל מה המרחק
בין קודקודו לבין פני המים.
ומול החטא של ניהול ממלכתי כושל — הפשע של
מסירת נכסי המדינה לפרוטקציונרים.

ולאוו דווקא פרוטקציונרים עניים. אנחנו
נותנים מתנות גם לרוטשילדים.
אזכיר רק את קו־הנפט מאילת, שנמסר בעיסקה הגובלת
בפשע לאומי במחיר אפסי, ללא השקעה׳ ללא סיכון כלשהו,
תוך הבטחת רווח גדול ומשוריין, למשפחת רוטשילד —
אחרי שהונח על־ידי המדינה, בכספי המדינה.

היום אין הנדיב הידוע משלם למדינה
משלם־המסים הוא המנדב כסך לנדיבים הידועים.

קידוחי הנפט — ס/ס0ר מהם ממומנים על־-ידי המדינה,
ואילו הזכיונות נמצאים בידי פרטים.
בקיצור: משרד מיותר, ניהול כושל, אנדרלמוסיה של
מנגנונים, ביזבוז כספים ופזרנות.

אילו רצינו להשתמש בסיגנון תנכ״י, היינו
צריכים להגיד: אל יתהלל מפזר במפתח.

והסיסמות של המפגינים, לא היו נוחים לממשלה. אחר־כך הודעות בקול־ישראל שאינן
תואמות את המציאות ואת האמת. ולבסוף, באפילוג, תשובה סתמית של שר־השמטרה,
תשובה שאינה אומרת שום דבר, תשובה שאיננה מסבירה שום דבר ואפילו איננה מצדיקה

שום דבר.
אדוני ראש הממשלה: קל מאוד להרגיל שוטרים להרביץ. קשה מאוד לחנך שוטרים לא
להרביץ.
אחרי שפעם הרגלתם אותם להרביץ, קשה מאוד יהיה לגמול אותם מן המינהג הזה.
הרגלתם את המשטרה להרביץ בשלושה מיקרים קודמים, תוך חצי השנה תאחרונה. הפעם ן היה זה המיקרה הרביעי.
אני מציע לשר־המשטרה, לראש־הממשלה ולכל שרי־הממשלה, לתת את דעתם על הדבר
הזה, לפני שיהיה מאוחר מדי. המשטרה התחילה להרביץ. העתונות מלאה ידיעות על
מכות מצד המשטרה. בשבוע האחרון הוכה צעיר בתל־אביב, על־ידי המשטרה, בלי שום
סיבה שהיא. הוא הוכה מפני שדרש משוטר להזדהות.
שימו מחסום בפני תופעה זו, לפני שתגיע לממדים שאף הממשל|ת לא תוכל להשתלט,

עליהם!

כשהגעתי לקטע האחרון של הדברים, היד, נידמה לי
שראש־הממשלה ניענע ניענוע קל בראשו. הצעתנו הורדה
כמובן מסדר-היום, כמו הצעתה של ח״ב רזיאל-
נאור ( •3 0נגד 25 קולות) .אך אני מקודד, כי הדברים
עשו את שלהם ויביאו לתוצאות מחוץ לכנסת.

ריד ז 1 1 141 רז

בעוד

במדינה

דרכי אדם

!׳x511^61 של 1X60011 011101

הכדההמ כו ר ה
״טפו עליך, חתיכת זונה, הולכת לבלות
עם שוטרים!״ צעקה עליזה לעבר מרים.
למישנה־תוקף העיפה עליה קומקומים, ואחריהם
באו כיסאות ואגרופים. כולם לכיוון
מרים שרעבי המיסכנה.
כי למרי ( )37 אין מזל. כבר כשהיתה
ילדה זה התחיל. אביר, ביקש מידידו, שאחרי
מותו ימכור את רכוש המישפחה ויחלק
אותו בין בניו.
האב מת, והרכוש הראשון שנימכר היתד,
מרים בת ה־ .12 הוא קיבל עבורה מאה
לירות, והיא נמסרה, מתייפחת, ליחיא, שהצטיין
בשלושה דברים: הוא היה שיכור,
הוא היה זקן והוא היה מרביץ. אחר כך
הם עלו ארצה, נולדו להם חמישה ילדים, והם

ש פ תוני םולכות -זוהרים
לל א -הברקהש מנוני!
5 8 1^ 3115ק? 1ז ס ! 5ז ת 66ו $11ח > 3ל? ? 05:611ז^\ 2א

שבעה גוונים רוטטים — בנגוהות,
ומרטיטים לב רואיהם !
גוונים חדישים, רכים, בהירים,
רוגעים ומרעננים !
כולם מוגשים לך
בנוסחה חדשה.
והשפתונים־גם
בנרתיק חדש
ומרהיב.

שוטר פורץ לבית שרעבי
7ן ומ?!ונזים, כיסאות ואגרופים

ו!ו9תתי 0ולמת מסנן הואה הנעת אגינ-ן יז 1966
1:05(601

5093: 3:101.

ז0) 1511¥6צ

$01151196:

501(51196:

50051196:

$0)151196:

1/\ 1.1א

00841.

805£

אוחו?

פרסום אדמון בע״מ

גימנסיה ריאלית
נפתחה ההרשמה לשנת הלימודים תשכ״ז לכתות ט׳) יי, י״א, י״ב
תיכון מקצועי במגמות
תיכון עיוני במגמות

הומניסטית רדיו -אלקטרוניקה, טלויזיה
וריאלית שרטוט י טכנאות גרפיקה
(בנין • מכונות • ארכיטקטורה)

שימושית

כולל הכנה לבחינות הבגרות הנערכות מטעם משרד החינוך
מורים אקדמאים • כיתות בוקר • שכר לימוד מודרג • סטיפנדיות
תל -אביב
וחי סמולנסקיו 7פינת וחב! יהזדה 90

פרטים

חיפה
והוטמה
1 5-8וזז׳טמריהז לוין 30 פינת וזז׳הוצל 14

גרו בנס־ציונה, אך שום דבר לא השתנה.
אחרי שמרים נוכחה כי אביה לא גילה
כל רצון להבין אותה, ובי בעלה רע
אליה, חשבה, באשה מאמינה, שלפחות הרבנים
יהיו טובים אליה. אבל לא. כבר
עשר שנים היא מתחננת לגט. היא הביאה
עדויות על מכות ובגידות. היא אפילו
ניסתה להצית את עצמה ברבנות, אבל
לשווא. הרבנים מסרבים להבין או לעזור.
אחר כך היא קיוותה שתמצא חברה
בעליזה, לה השכיר יחיא חלק מדירתם.
אבל עליזה מקללת אותה ומעליבד. אותה.
מדוע? בי מרים ביקשה ממנה שכר־דירה
ועליזה מסרבת לשלם.
התנהגות המשטרה. החודש, כששוב
תבעה מרים שכר־דירה, ועליזה שוב סירבה
וקראה לה זונה, רצה מרים לקרוא לשוטרים.
״איך היא מעזה לקלל אותי? אני אשד.
עובדת ויש לי חמישה ילדים! יש לי כבוד!״
כשהשוטרים הגיעו, ניסו לפרוץ את דלת
הבית וגררו את יחיא, בעלה של מרים,
לעבר הניידת.
סיפרה מרים :״במשטרה רציתי להתלונן
על ההתנהגות של המשטרה, ואיך היכו את
יחיא. אבל השוטרים אמרו לי, :אנחנו עזרנו
לך במשפטים שלך נגד יחיא, אבל עכשיו,
אם תמסרי עדות נגדנו, נפתח לך תיק על
תקיפת שוטר.׳״
מרים החליטה לומר את האמת, אפילו
אט תפסיד על־ידי כך את תמיכת המשטרה,
שהיא היחידה המתייחסת אליה בהבנה.
החי 6כישון? ופל השאר. בתל־אביב
הוגש כתב אישום נגד שלום עמרני, הנחשד
בכישוף, מירמה, ביגמיה, ביצוע מעשה מגונה
וחילול קדושת בית־כנסת.
• לאהבה אין גבולות. בחיפה נידונו
צעיר וצעירה למאסר, באשמת חציית
הגבול ללבנון, טענו להגנתם כי הלכו לשם
בדי להתבודד.
העולם הזה 1499

ספורט
(המשך מעמוד )22

חוץ מזר, היו להם גם טענות על האוכל
שהם קיבלו, ועל היחס הרע של הקהל.

סיפר מגן נבחרת הנוער מנחם
(״מיקד׳) כרו:
אני לא מבין למה שחקנים בארץ רוצים
כל כך לנסוע לחוצלארץ. בנסיעה הזאת בכלל
לא ליקקנו דבש. כל הזמן או ששיחקנו כדורגל
או שהיינו סגורים במקום בו גרנו.
כל הרעש סביב פרימו היה בגלל שראשי
המשלחת חשבו שעכשיו השחקנים יעשו
באלאגן לאורך כל הדרך. אבל היה שקט.
פרימו היה היחיד שהעז לדבר, ולכן עשו
את הצעקות עליו.
גרנו כולנו בחדר אחד, כל עשרים־ושניים
השחקנים. גם המאמן עמנואל שפר ישן
איתנו בחדר אחד. זה בהחלט לזכותו. ישנו
במיטות אחת מעל השנייה.
לכל מישחק שלנו באו קרוב לשלושים
אלף צופים. הם לא חיבבו אותנו. בהתחלה
הם רק שרקו לנו בוז. יותר מאוחר הם גם
זרקו עלינו בקבוקים ופיצצו חזיזים כמגרש.
במישחק האחרון שלנו, כשהקפנו בריצה את
המגרש, לא יכולנו לרוץ קרוב לגדר, כי כל
הזמן זרקו עלינו בקבוקים.
היתד, לנו רשימה בחדר, של הימים שנותרו
לנו להיות במאנילה, וכל יום שעבר
עשינו סימן.
טיולים לא הצלחנו לעשות, כי תמיד התכוננו
למישחק הבא שלנו.
אחרי כל מישחק יושב־ראש ההתאחדות שליווה
אותנו, מנחם הלר, בא, לחץ לנו את
היד, ואמר, תודה רבה׳ .גם היהודים שם
עודדו אותנו, אבל חוץ מזה אף אחד.
ללמוד כדורגל לא למדנו.

שחקן אחד התגלה כמישחקי נבחרת
הנוער. היה זה הפתח־תקוו־אי
שמעון היבש. הוא סיפר:
אני יודע שכולם־ רגילים לזה שבארץ אני
נותן את הגולים, ועכשיו שואלים למה לא
הצלחתי לתת גולים גם שם. בנבחרת הנוער
שיחקנו בטאקטיקה שונה מזו לה אני רגיל
במכבי פתח־תקודה. במכבי אני נותן את
הגולים. בנבחרת אני הרמתי כדורים לחלוצים
אחרים והם הכניסו. בשני המשחקים.
נגד הונג־קונג והודו, בשניהם אני מסרתי
את הכדור בגול הראשון לקיש תמנו, הוא

שפיגל במאנילה
בלי שעונים

נתן ליחזקאל הזום שהכניס אותו לרשת.
הקהל שם בכלל לא מבין כדורגל. מי
שבעט גבוה מחאו לו כפיים. אני סבלתי
הכי הרבה מזה שזרקו בקבוקים, כי אני
משחק בתפקיד קיצוני ונמצא קרוב לקהל.
אלה שישבו על הספסל ולא שיחקו קראו
להם הלישכה. צבי רוזן וצדוק מגער היו
ראשי הלישכה, אבל בכל זאת לא שיחקו
אפילו פעם.
באוכל נדפקנו.לא יכולנו להתרגל לאוכל
הסיני. לכן אחרי כל מישחק היו
לוקחים אותנו לאכול המבורגר. כל פעם
אכלנו המבורגר. זו היתד, התכנית הקבועה
שלנו. גם במתנות נידפקנו. חילקנו לכל
הכדורגלנים האחרים צלחות מתכת עם השם
ישראל, אבל לא קבלנו שום דבר מהם בחזרה.
בסיום היה מתוכנן, שהנבחרת שתזכה
בגביע, כל שחקן שלה יקבל שעון.
זכינו עם בורמה במשותף בגביע, ולמארגנים
לא היו מספיק שעונים. לכן לא
חילקו אותם בכלל.
הכוכב של המסע היה, כמובן, גיורא שפי־גל.
הוא פשוט יודע לשחק כדורגל. עובדה:
במישחקים שהלך לו — ניצחנו.
העולם הזה 14-99

בי״ם1נרבלאקס7וו3ום

סתת

דידגיהנסיהטמיתתא

ב ־ 22למאי

הכנה לבחינות בגרות ומוקדמות
הנערכות מטעם משרד החינוך
נפתחים קורסים ערב חדשים
מגמות הומניסטית וריאלית
למועד נובמבר 1966
נמשכת ההרשמה לכתות בוקר
בנר טיבו והר עו מרד: דיפה״צ 8 .־נו. אר > ה״צ4 .ז* 0ד

*ו ל 1ב י 7 0

הו׳ ווחן!וחל 27 לזו 1ב י 1 1 1 1זדד
מאחן ריחברתהחשמלבתחנה המרנזין לתיא

המנוי -
?יבלת
תטבווך,
וא 9ר5
אוחו בת?דת.

יהה ־י ת ^
ת״א״וח׳הנומל 17,39ל56980.
ן 1 1 1 *,,אלנביי

מספר 1499

ה׳ פיון תשכ״ד24.5.1966 ,

המחיר 1 2 0א ג?

פעם הן אהבו 11 את - 11 עכשיו מסעירה שיגאתו
את לילות תל־אביב