גליון 1501 מתאריך 8 ביוני 1966

מספר 1501

הרודן שד קונ\ו ערך תליי ה פו מ בי ת ־

וי וראש

ממשלת-ישראל

ערך

אצלו

ביקור

מזכיר חברת־העובדים ההסתדרותית, אשר
ידלין, מוכר לרבים כאיש שהחיוך הרחב
לא מש מפניו. השבוע הוא נראה שונה
קצת.
״אינני יודע מי מנסה להחדיר בציבור
רישעות כזו,״ אמר לכתב מעריב בראיון,
כשזה שאל אותו מה האמת בטענות כי
המשק ההסתדרותי הוא כושל ובלתי־ריוז־חי.
כשענה על השאלה נראה זעפני למדי
לכתב ד,צד,רון, שלא שכח לציין זאת בגוף
הכתבה.
למה זעם המזכיר? זאת ידע כל אחד
מקוראי השבועון המסויים.

ו עיו ל הנ הדר
פו ת ביו ת ר!
ד ש עו תין

״ מו ע דון 7 ,יולהצעיר ׳ ש ל
״ תו ר עו לנז ־,יו צאל אי רו פ ה זו השנההחמישית .
גםאתה וג םאת תו כ לו להצטרףל טיו ל
ו ל ״ מו ע דון ־ ולה גו ת מ טי ולמרהיבבחברהמהנה .
השגהלאיטליה הי פ ה, שויצריההרעננה,
צרפתה תו ססתוספרדהרב גוני ת.
יציאה :

חזר
במטוסי

.7ו 2

חו ב רו ת ו הו שמה בכל מ שרדי
הנ סי עו ת.
ח ב רו ת ב״מועדוו גני ־ לל א
ת ש לו ם לבל המשתת פי ם
ב טיו ל!

לפני למעלה מחודשיים, כשהוחלט במערכת
להקדיש סידרת־כתבות לחקר ההסתדרות,
הוטל על אחד החברים לרכז את
עבודת הצוות בנושא.
כבר בשבוע הראשון לעבודה, נתקל
הצודת שוב בתופעה מוכרת: חרם טוטאלי
הוטל על חברי המערכת במוסדות ההסתדרות.
כשבא אחד הכתבים לראיין מנהל
מסויים בנושא מסויים, הוא נשלח מיד,
תוך כדי התחמקויות ותירוצים שונים, למנהל
אחר. גם המנהל השני נהג באותה
שיטה, שלח את הכתב למנהל שלישי. וכך
הלאה.
אף אחד מעסקניה הבכירים של ההסתדרות
לא הסכים לענות לשאלות, להסביר
תופעות, להאיר בעיות, אפילו כשהמדובר
היה בעניינים גלויים לעין הציבור.

חשבו כי השיטה תועיל להם, באו הכתבות
בזו אחר זו והוכיחו להם כי טעו.

כי עבודת מודיעין אינה דומה לעלילות
ג׳יימס בונד.
אין צורך לטפס בלילה אל גג בניין
הוועד־הפועל של ההסתדרות, ולרדת ממנו
אל הקומה השביעית, כדי לגלות לקוראים
סודות מן החדר. גם אין צורך במיקרופונים
חבויים.
עבודת מודיעין מודרנית מתבססת בעיקרה
על בדיקה שיטתית ומקיפה של כל
החומר הגלוי. כך נוהגות ארצות־הברית
וברית־המועצות.
שתי המעצמות הגדולות, וכמוהו נוהגות
כל המדינות ששירותי־המודיעין שלהן מודרניים׳
בודקות בקפידה את כל הפירסו־מים,
העתונים ושידורי הרדיו של היריב.
הן בוחנות בעין מיקצועית את כל הדו״חים
הכלכליים וכל הטבלות הסטאטיסטיות המתפרסמות
מעבר לגבול.
רק אחרי עבודה כזו יש בכלל תועלת
בחומר המגיע למודיעין באמצעות סוכניו
שמעבר לגבול, הדומים איכשהו לגיבורי
סרטי־הריגול והמתח הנודעים.
ביסודה של כל עבודת מודיעין טובה,
חייבת לעמוד השקפה פוליטית מגובשת, היכולה
להכליל הכללות, להסיק מסקנות ולצפות
את מהלכי העתיד. ללא השקפה כזו,
עשוי המודיעין היעיל ביותר לבזבז את כל
מימצאיו, ואז אין בכלל מקום לכנותו בתואר
״יעיל״.
בשיטה זו עבד צוזת המחקר של העולם
הזה.

ו 2יום איסליה יויצויה גונ ה 1 . 5 3 0 -לי
2 8יום איטליה טויצריה צופח 1 . 9 0 0 -לי
3 5יום איטליה טויצויה צופת־אנגליה
2 . 2 9 5לי
וברין די׳ כד ו־ גב י בז * ת דוו-י ס בנ ד דנוו כוי םוב *ו] 1יוו־ג
דיז תיו־וכפה רז בז בגר־בבי ו־ב ! דיכזדךנז ־ ינביה
ר 1ן וו 1 1 11־ ״ 0 ״1 1 1 7בדו בי בנרז ד *ך:

*אנטון לנהי הלון העולים.
חזוי אהבטיה צהודים או מחלחות.
*מסלולים העוינים ההואים לו את אטוציפית
לואות ואת היוצא הגדוהוגיל.
טיול ״ 1171 7 1 1 1הובידנו 1-1צ לו בד!

פרטים והוטמהאצרסונני הנטיעות.

אנשי הצוות בדקו בצורה שיטתית את
כל פירסומי ההסתדרות מן השנים האחרונות,
ואפילו משנות קיומה הראשונות. אל
עבודתם צירפו גם אנשי מקצוע, כמו כלכלנים,
סוציולוגים וסטאטיסטיקאים.
תוצאת עבודה כזו מהווה בדרך כלל חידוש
שלא היה ידוע קודם לכן. במיקרה
שלנו היה חידוש כזה, למשל, בגילוי ש־מיפעלי
חברת־ד,עובדים כושלים מבחינה כלכלית•
ודי היה בגילוי כזה כדי להרגיז את
צמרת ההסתדרות, ובכלל זה את אשר
ידלין.
אך כשהרוגז הגיע לשיאו, גילו אנשי ההסתדרות
תגלית שהיתר, ידועה כבר לאנשי
ממשלה ולאבירי חושיסתאן מימים ימימה:
לחרם הטוטאלי על העולם הזה ישנם שני
צדדים.
אם אינך משתף פעולה עם עיתונאי כשזה
מבקש ממך, איך תתוזכח על גילוייו ותענה
להם לאחר מכן, כשהם מסעירים רבים?
כך מצא את עצמו ידלין, וכמוהו היו אף
עסקני הסתדרות אחרים, במצב ביש, כשעלי

להתווכח עם יריב אנונימי, שאסור להזכיר
את שמו.

דבר, יומון ההסתדרות המפא״יי, הכיל
החודש אוסף רב של ידיעות, שנמסרו לו
מטעם דובר ההסתדרות. הן סיפרו כי החבר
פלוני סבור לפתע כי יש לתקן תופעה
אלמונית בחיי ההסתדרות, וכי החבר פלמוני
גילה לפתע צורך להנהיג נוהג חדש מזה
שהיה נחלת ההסתדרות במשך שנים.
כך, למשל, החליטה השבוע הנהלת סולל־בונה
להחליף את שיטת אחזקת הרכב הצמוד
של עובדיה.
מד, פתאום? האם באמת משהו לא כשורה
בשיטה הקיימת? ומי גילה להנהלה את הצורך
להחליף את השיטה?
ההנהלה החליטה כי להבא יונהג חיסכון
בהוצאות, והחברה תשתתף בהוצאות הרכב
רק בהתאם למספר הקילומטרים שיורה המונה.
למה?

שבועון מסויים מאד גילה את ממדי
הבזבזנות השוררים בהסתדרות, וציין את
הרכב רק כאחד ממקורות הביזבוז. והגילויים
הפכו לשיחת־היום בקרב עובדי ההסתדרות.
והם הרגיזו את הפועלים. והפועלים תבעו
מענה להאשמות. ובו׳ ובו׳.

אשר ידלין עצמו, באותו ראיון ל מעריב,
הסביר גם שאפשר להביא הוכחות נגדיות
ללא ספור, לאותו גורם מרושע שהשמיץ את
משק־העובדים. הוא לא סיפק את ההוכחות,
אך הן הובאו באותו שבוע, באותו צהרון,

י ד לי ן

מפי כתב אחר, וסתרו לחלוטין את דבריו
בראיון.
גילה מעריב ביום החמישי האחרון:
הרוחו ת הכלכליות החד שות ה מנ שבות ב מדינה
בתוקף ה מציאות המרה — לא פ ס חו
על אחד ה״ענקים״ המ שקיים, ש מ חזורו מסתכם
במיליארדים ל״י ל שנה: חב ר ת־ העובדי ם
של ההסתדרות.
בחברת־העובדים הגיעו למסקנה, ש בלי
תיכנון, פי קו ח וביקור ת יעילה, אי־אפשר
יהיה להמ שיך בעבודה התקינה.
באחרונה הו ש מעו ט עזו ת לגבי ני הו ל
כושל ב מיפעלי ם מסויימי ם, לאחר ש אינו
מו שתת על בסיס עסקי־כלכלי, אלא נו ב ע
מהסדרים בינ מ פלג ת״ ם. נראה, כי ה״ספ ת ת
ה מפלגתי״ לא יוכל עוד לשמש מקדם הפי תוח
של המ שק הפועלי, ויהיה צו רן ל ח שו ב
על ת מו רו תבש טח חיוני זה.
חבר מזכירות חברת־העובדים ה. זיי ד ל
״זרק״ את הרעיון לבחור בעתיד ב מנ ה לי
מיפעלים של משק הפועלים לפי קריטריונינד
של יכול ת אי שית, ייעול ויידע, מל סמך
הסכמים בינמפלגתיים.
מזכיר חברת העובדים א. ידלין, הגי ב
על ההצעה שיראה ב רנ ה ב כן, אם אפשר
יהיה לבצע מגמה זו. הבדיקה הכלכלית, ה נערכת
עתה, תביא אף היא ללא ספק
ל שינויים מסויימים, וי תכן גם פ ר סונ אליי ם,
שלא יהיה קל לבצעם עקב ה״ ש ריון״ הביב־ 9 מפלגתי.
העולם הזה מציע לכן לידלין להיעזר

בהצעות הכלולות בסידרה זו, אם באמוב
ימצא לנחוץ לחולל שינויים בחברת־העוב־דים.

העולם
הזה 1501

•06ראוו ררלזורואי ם

העול! הזה 1601

מכתבים
פצצות בבגדאד
ברצוני לתקן שני פרטים שהובאו בכתבה
״מי הטיל פצצות?״ (העולם הזה ,) 1500
שדנה במאורעות שאירעו בעיראק בתחילת
שנות החמישים.
( )1החוק שהתיר ליהודי עיראק לוזתר
על נתינותם, כדי להגר
לישראל, לא
נתקבל בסודיות, אלא
נתקבל בשני
בתי־ד,נבחרים ביום
אחד. רק טיוטת החוק,
שהוצגה על־ידי
המנוח סאלח ג׳אבר,
היתד, סודית.
( )2בית המשפט
אשר דן בעניין לא
היה צבאי. היה זה
רגיל,
בית־משפט
מורכב משלושה שופטים.
בהתאם
לחוק הפלילי העיראקי, חייב פסק־דין
של בית־משפט זה לקבל את אישור
בית־המשפט העליון, המורכב מחמישה שופטים,
בכל מיקרה שהמדובר בסעיפי אישום
הגוררים גזר־דין מוות או מאסר עולם.
בית־המשפט העליון חייב לבדוק את פסק-
הדין של בית־המשפט דלמטה, אפילו אם זה
האחרון מצא את הנאשמים זכאים.

כדורי אלוויה,
דו״ח לבוחר

מיד מכירים שזהו מספרחזק. שמתםלבלקידומת 7 7
שלפניהספרה ״ 7״ \ פירושה שאיןכמוהומחיהנפשות .
יש לו כל הדרוש לסוכן חשאי. הוא פועל ב מ הירות, ביעילות, בחש איו ת
ובבטחה. חודר למקום שא ח רים אינ ם מצליחים. אין ד לת נעולה בפניו.
נסיתם כבר להגיש במתנהבקבוק ! 777
טוב בשביל התחלה. טוב לא פחות
בשביל ההמשך. יש לך בעיה ק שה
א ת .7 7 7 שלח לפתרון ז _
הדרך. את כבר ימצא
הו א

אור־יהודח

אני מוכרחה לספר לכם מה שקרה אצלנו
ביום ו׳ האחרון.
היינו במסיבה והשיחה נתגלגלה למאמרו
האחרון של ח״כ אורי אבנרי במדור ״דו״ח
לבוחר״ (העולם הזה .) 1500 סיפרתי לחב רים
שהיו שם את הסיפור איך הכנסת הצביעה
נגד הצעת־השלום.
כל החברים אמרו שזה בכלל לא קרה,
מפני שאילו זה קרה היו כל העתונים
כותבים על זה באותיות גדולות. אף אחד
מהם לא קרא את זה בעתון שהוא קורא.
זה כבר הרגיז אותי, והצעתי שנטלפן
לחבר־כנסת אחר ונשאל. אחד הבחורים, שהוא
איש גח״ל, התנדב לטלפן לחבר־כנסת
של גח״ל, וכך עשה. אותו חבר־כנסת אישר
מייד כי התיאור של ח״כ אבנרי נכון,
ושזה באמת קרה ככה.
אני חושבת שבמסיבה זו הרוויחה רשימת
ש׳ כמה בוחרים, שכבר יהיו בעלי זכות-
בחירה בפעם הבאה.

אסתר גדליה,

תל-אביב

לאור דבריו של ראש־ר,ממשלה מעל דוכן
הכנסת, כי הנציג היחיד של סיעת הכוה
החדש עושה בכנסת עבודה יותר רצינית
מכל 26 חברי־הכנסת של גח״ל ביחד, אני
רוצה לפנות אל העתונים ולשאול: כמה זמן
עוד תקיימו את החרם נגדו ותפטרו את
דבריו בכנסת בכמה מילים סתמיות?
איך אפשר להאמין לשאר הכתבות שלכם,
על נושאים אחרים, אם בנושא כזה, שבו
אפשר לקרוא את האמת בדו״ח לבוחר, רואים
שאתם נותנים תמונה לגמרי מסולפת?

גדי גור־ארי, ראשין־לציון
הרובוטים של המישטר, היושבים בכנסת,
הם בדרך כלל נגד
השלום (העולם הזה
.)15100 במיקרה הטוב,
השלום לא
כל כך מעניין אותם
עד כדי שיביעו דעתם
עליו, והם נמנעים.

תגובת העם
שהצביע בעד המיש־סר?
הוא נמנע.

המפל
ששש ...שערוריה

יהודה המפל,
תל־אביב

סוף כל סוף נפלתם בפח, אנשי חרות
המיסכנים.
לא תוכלו עוד להתריע על שחיתות מצד
מפא״י, לא תוכלו להוקיע את חלוקת טובות
ההנאה, כפי שעשיתם פעם.
כי בנוגסכם מן העוגה, על־ידי קבלת אדמות
(העולם הזה ,)1499 הפכתם לחלק מן
המשטר הקיים.

יעקוב גן־הלל,

ירו שלים

הנה סיסמה למלחמת־הבחירות הבאה של

העזלם הזח 1501

ששש ...שקדים. ששש שע־

חרות!
רוריה!
השקדים של חרות טובים יותר, טעימים
יותר משקדיר, של מפא״י.

רותי מלחי_,חיפה

את טעמם המר של השקדים תרגיש חרות
ביום הבחירות.

דויד כרגמן,

נתניה

הלקח מפרשת האדמות שקיבלו אנשי
חרות, והחזרה־בתשובה של משה סנה, מלמדים
דבר אחד: אין בארץ הזו שום עתיד
לאופוזיציה של ממש.
אתם, אנשי העולם הזה, נמצאים עדיין
בפורמה, ומשוזיצים במלחמתכם במישטר,
אך יעברו שנים, וגם לכם יציעו משהו, או
שתתייאשו מעצמכם, ואז נראה כולנו כיצד
אתם מקבלים אדמות מקק״ל וכיצד אתם
הופכים לציונים מן השורה.
סבלנות רבותי, סבלנות.

מאיר צימרמן, פתח־תקווה
הכטחון ישן

\11ז, זסזח

הנה הוכחה מצולמת, איך נם בטחון המדינה
את שנת הצהריים שלו.

שער המימשל הצכאי
תמונה זו צולמה על־ידי באחת השבתות
האחרונות בעכו.
שמחה

ניר, קרית טבעון

קוסיגין כקאהיר
שינאתכם לקומוניזם הישראלי מתערבבת
אצלכם בשינאה עיוורת לקומוניזם העולמי.
למה לא הקדשתם כתבה גדולה ורצינית
למאמצי השיכנוע של קוסיגין במצריים, ו־ולתרומתה
של ברית־המועצות למען השלום
במרחב, על־ידי מיתון מדינות ערב, ובעיקר
מיתונו הגובר של גמאל עבד־אל־נאצר?

הרברט לוי, חיפה
הדבר הוזכר בנ או מו המדיני של אורי
אבנרי בכנסת, שפורסם ב מלו או בדו״ח לבוחר
(העולם הזה .)1500

מדויד עד דויד
ישנם רבים בקרב הנוער, הכועסים על
העולם הזה על כי
אינו חדל מלתקוף
את דויד בן־גוריון,
ואין הכוונה רק לכתבה
״הקומדיה ה־אווילית״
(העולם הזה
.) 1499

מלבד זאת, האם
לוי אשכול הוכיח
עד עתה את עצמו
יותר מביג׳י? האם
אשכול נשא בעול
המדינה יותר מקודנחום

עליכם
לדעת, כי
משך שנים רבות לא יהיה עוד לישראל אדם
בעל הלך־רוח גיבורי כמו זה של בן־גוריון,
ויש לומר בגאווה ש״מדויד עד דויד לא קם
כדויד״.

יחזקאל נחום,
מין ושאינו מינו

רמלה

נידמה לי שטעיתם בחלוקה הפנימית של
הגליון האחרון (העולם הזה ,) 1500 ועירי
בבתם את השערים.
הנושא של השער הקידמי — יהדותו המפוקפקת
של טרק — היה צריך לעבור
לסוף הגליון, ואילו השער האחורי — מח־
(המשך בעמוד )6

העולם הזה 1501

דיאולן

ב ג די ילדיםמאריגי
ב ק לו תומא רי כי ם י מי ם.

עםכותנה, שומריםעל צו רתם, מתכבסים

ב י דלאו־לץ בזגס־יץ* ל ך דדן

מכתבים
(המשך נזעמוד )5
לבוחר בטוב ביותר :

לות־המין בישראל — היה צריך לעבור לראש
הגליון.
מחלוח־המין הגוברות הן סכנה ממדרגה
ראשונה לבריאות הלאומית, ואני מתפלא
על משרד־הבריאות שלא דאג לפרסם מיד,
ובראש חוצות, את מסקנות המחקר הרפואי
אותו ציטטתם.
מילאתם חובה לאומית חשובה — וגזלתם
מאתנו, הקוראים, אפשרות ליהנות משער
אחורי קליל ומרגיע.

אביגדור הלחמי,
נוער היטלראי בישראל

ירו שלים

חפץ אני להביע באמצעותכם את המרירות,
הבושה והזעם אשר
חש אני בימים אלה,
נוכח מעללי הממשלה
בפרשת היחסים
עם גרמניה.
המישטר מקים צעקות
כאשר מביאים
לארץ סרט אשר כוכבו
היה נאצי, אך
מה הוא עושה כאשר
מבקר בארץ וילי
שליקר, עוזרו של
מנהיג הנוער ההיט־פוזנרסון
לראי?
ממשלת
ישראל!
החליטי על מדיניות עקבית בשאלה הגר־מנית
ונהגי לפיה, אך חדלי מלתעחע
באזרהיך.

יעקוב פוזנרן

!ץ, סטודנט, ירושלים

על קורות וקיסמים
הזדעזעתי לקרוא כי הסטודנטים של
אוניברסיטת בר־אילן הציעו לשופט בית־המשפט
העליון חיים כוהן לשפוט במישחקי
כדורגל בשבת (העולם הזה .) 1500
יש הבדל בין התנגדות לדעותיו של
אדם, לביו בדיחה מעליבה מדסוג הנ״ל,
כלפי אדם שהוא חבר במוסד השיפוטי
העליון של המדינה.
לא שמעתי לצערי על הצעות לתפקידים
שהציעו הסטודנטים של בר־אילן ליהודה
שפיגל ויצחק רפאל, למשל.
לפני שאתם, הסטודנטים, נוטלים קיסמים
מבין שיני אחרים, טלו קורה מבין עיניכם!

ראובן בר־־נון,
עניין של פירסומת

ירו שלים

כשסיפרו על דליה לביא, שהיא מנהלת
רומאן עם השחקן הגרמני הצעיר תומס

ברמה

פאר תו צרת ״דובק״
ו אי כו ת בינ ל או מי ת.

1£:א 71מתע רו בתאמ רי ק אי ת,
קינג־ סייז פי לסר, בקופסת
״ מ כ סו בב־ ה דו ר ה, הי אבחירת
ה צ עי רי םוהצ עי רי ם ב רו ח ם.

דליה ופריטש
פריטש, היא הכחישה. היא אמרה שזה רק
עניין של פירסומת (העולם הזה .) 1498
והרי הפירסומת, כפי שהופיעה בעתון
גרמני.

יוחנן מאירוביץ, חיפה

בחר בטוב ביותר ־ עשן

טעות לעולם צודקת
דווקא מפגלה זו לקחה תשלומים מדן
(העולם הזה .) 1499

אבירם שובל, חיפה
זגות קדימה במדור זה תינתן
למכתביהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למכתבים.

העולם הזה 1501

ך• מראית עין, זהו נושא מצויין לקומדיה
/קלילה להודשי־הקיץ החמים. אפשר לטפל
בו בכמה וכמה סגנונות.
אפשר להציגו, למשל, בקומדיה מוסיקלית
ב תי א טרון החיפאי, בשם מודרני כגון אבא-
לה, עשה מ שהו, אני רוצה את הכסא והנזה־שמו
אינו רוצה לזוז!

אפשר להציגו גם כמחזה קלאסי, בתפאורה
של ימי־ר,ביניים. למשל, מחזה בשם ״על
בסאו לא ישב זר!״
דוכס ההסתדרות, אהרון לבית בקר, יושב
על הכם הרם, כאשר ׳סביבו ערוכים אביריו,
מוכנים להגן על הכס עד טיפת־דמם הראשונה.

מולם
מתנופפים דגליו האדומים
של הנסיך אכא, שר צכאות חיפה,
שהחליט להושיב על הכסא את
נושא־פיליו ונער־שעשועיו, פר
אמנון לין הקטן.
״ממלכת ההסתדרות תמורת כסא!״ צווח
בקר, ומטר של מכתבי־עידוד יורד על הבמה,
כמו שלג מלאכותי.
״אבא רוצה זאת!״ שואג המחנה החיפאי
ומסתער על מרכז המפלגה, כשהעלמה לבית
חושי, בתו של אבא ואשתו של סר אמנון
מנופפת ממירפסת בניין העיריה במטפחת
חזייה בדמעות.

ך* מו בכל קומדיה טובה, יש בה תובן
^ רציני. והתוכן הוא זה: מה דמותה של
הכנסת, אשר על כסאותיה לוחמים בצורה

זוהי זכות, שאין בצדה שום חובה.

ך* ילוקו של בקר מן הכנסת יכניס אליה
אוטומטית את המועמד הבא ברשימת
המערך: אותו אמנון לין, התנו של נסיך
חושיסתאן.
מיהו אמנון לין? מהן סגולותיו המיוחדות,
המחייבות את הכנסתו לבית־המחקוקים הריבוני
של מדינת ישראל?
ידידיו הקרובים ביותר לא יטענו כי הוא
מדינאי מזהיר, תיאורתיקן מבריק, מנהיג
המונים או כוח פרלמנטרי.

הוא ידוע כשל תפקיד לגמרי
אחר: הוא האיש העושה את ה עכורה
השחורה של חותנו.
בייחוד בוחש לין בממלכה הערבית של
חושי. באותה מערכת עכורה של טרור
והלשנה, שיחוד והפחדה, קוויזלינגים ואנשי
מנגנון־החושך, נחשב אמנון לין לאדם שכדאי
מאד להיזהר ממנו.
יכול מישהו לחשוב שיש צורך באנשים

קומדיה קטנה זו מלמדת הרבה
מאד על טיכו של המישטר, ועל
טיבו של כית־המחוקקים בעיניו.

^ ומדיות כאלה אינן נערכות רק סביב
\ /הכנסת, שהיא סמל הדמוקראטיה במישור
הממלכתי. הן נערכות גם סביב
המועצות העירוניות, שהן סמל הדמוקראטיה
במישור המקומי.

כאן מתגלגלים הדברים בצורה
גלוייה -ואפשר לומר: חצופה -
עוד יותר.

קוראים לזה: מלחמה בכלנתריזם.
כלנתר המקורי עבר, בשעתו, מסיעה ל־סיעה
בעיריית ירושלים. מאז נמצאו לו
מחקים רבים. השלטון בעירייה גדולה שווה
לבעליו הרבה עשרות־מיליוני לירות. כאשר
ההבדל בין ישיבה בקואליציה או באופוזיציה
תלוי בקולו של איש אחד, כדאי
בהחלט להעניק לאיש זה סכום הגון מאד
(או תואר, או הטבות, או מישרה) כדי ש־יבגוד
במפלגתו ויעבור למפלגה יריבה.
סכנה זו מאיימת על המפלגות. לכן
מחפשות כל המפלגות במשותף תרופה.

בלומר: הכסא ״מגיע״ לבקר.
״מגיע״ לו להיות בכנסת. לא בדי
שיעבוד בה, תמורת המשכורת,
ולא בדי שישרת את בוחריו -
אלא מפני שזהו ״סטאטוס סימ־כול״
,סמל המעמד הרס.
בבחינת: ניכר אדם על פי כסאו.
בתיאור זה אין הכנסת מופיעה כמוסד־מחוקק,
הממלא תפקיד חיוני במערכת השלטון
הדמוקראטי. הוא מופיעה כחלק מן
השלל, המתחלק בין עסקני המישטר. ממילא
אין ההשתייכות לכנסת מחייבת ישיבה בה.

ןיש להרהר בהצעה זו היטב כדי לעמוד
״ על תהומות הציניות החבויות בה.
כי פירושה הוא:

אין הציסור בוחר בבני-אדם,
המומלצים על-ידי מפלגות, אלא כמנגנונים.
חבר
המועצה העירונית (או הכנסת) אינו
נבחר־ו־,ציבורי, אלא נבחר־ד,מנגנון.
אין הוא יכול להחליט דבר — טוב או
רע — על פי מצפונו האישי. הוא חייב
לרקוד לפי חליל מזכיר־המפלגה, שלא נבחר
כלל.

אם יצביע בניגוד לדעת מזכי־רות-המפלגה,
יפוטר אוטומאטית
מתפקידו הנבחר. במקומו יבוא
עסקן ממושמע יותר, שגם אותו
אפשר יהיה לפטר ככל רגע.
בקיצור נבחר־הציבור הוא פיקציה. פיקציה
שרוצים עתה לחסלה גם להלכה.
ייקבע לא רק למעשה, אלא על פי חוק
ממלכתי, כי האיש. הנבחר חייב להיות
רובוט.

ונשאלת השאלה: אם כן, לשם
מה יש בו צורך בכלל? מדוע
מוצגות בכלל רשימות-מועמדים
בבחירות?
מדוע לא לקיים בחירות מפלגתיות, בלי
כל מועמדים, ולהניח אחרי הבחירות ל-
מזכירי־המפלגות לאייש את המועצות כרצונם,
למנות עסקנים ולפטרם?

איש אינו אומר: אהרון בקר
הוא הוגה־דיעות מבריק, מחוקק
מחונן, סוס־עבודה פרלמנטארי,
שנוכחותו בבית-הנכחרים היא
חיונית.
ואיך אפשר לטעון זאת? בכל שבעת
חודשי קיומה של הכנסת השישית, ראית־את
חבר־הכנסת אהרון בקר פעמיים באולם
המליאה. פעם כשמסר את הצהרת־האמונים
ופעם כשנאם נאום, ששיקף נאמנה את המאמר
הראשי של דבר באותו יום.
האיש אינו משתתף בעבודת הכנסת. הוא
מבזה אותה, כעשרות חברי־הכנסת אחרים,
חברי כל הסיעות. וגם אילו רצה לקחת חלק
מינימלי בעבודתה, לא יכול היה לעשות זאת
— כי תפקיד המזכיר הכללי של ההסתדרות
גוזל את כל זמנו ומרצו, שלא לדבר על
נסיעותיו התכופות לחו״ל.
מה, אם כן, טוענים משתתפי מסע-
ההתעוררות המפוברק, המפציצים את המפלגה
בתביעות נמרצות שלא לנשלו מכסאו
הפרלמנטרי?
הם אומרים: ההסתדרות חייבת להיות
מיוצגת! לא ייתכן שמנהיג ההסתדרות לא
יישב בכנסת!

הוראותיה של מפלגה זו. הפרת המשמעת
המפלגתית דינה יהיה כהתפטרות.

לשם מה כל המישחק הזה בדמו
קראטיה פורמלית — כשאין זכר
למציאות דמוקראטית?

ף* דרג העירוני יש פתרון פשוט לבעיית
*4חוסר־ר,יציבות. קל מאד למנוע את הזעזועים
המתמידים, הכרוכים בקפיצותיהם
של כלנתרים למיניהם.

יש להנהיג כחירות אישיות ל*
ראשות-העירייה.

אגזרון ב2ן ר: ער כגזאו רא יע 1ב ור
כאלה. השאלה היא: מדוע צריך איש כזה
לשבת דווקא בכנסת?
על כך יש לשכירי־העט ולשכירי־הפה של
זזושי תשובה ניצחת:
זה ״מגיע״ לאבא חושי. זה ״מגיע״ לחיפה־של־מפא״י•

בלומר:
במו אנשי בקר, מאמינים
גם אנשי חושי שאת הכסאות
בכנסת יש לחלק בין קבוצות
הלחץ והפיאודלים, כמו את שאר
פריטי השלל של המישטר: התקציבים,
הבניינים, הנסיעות ל-
חו״ל, הג׳וכים והמכוניות.

השאלה היא רק: למי ״מגיע״ מה? על כך
נטוש המאבק.
(אויבי חושי טוענים כי הוא החמיר את
שביתת־ההאטה בנמל חיפה, העולה מיליונים,
כוי להכריח את המפלגה למסור את כסאו
של בקר ללין. אבל מכיח־ן שכל כסא של
מפא״י בכנסת עלה ממילא כ־ 3מיליון ל״י,
אין איש מתרגש).

(אחרי ככלות הכל, לשליטי כל המנגנונים
יש אינטרסים משותפים, החשובים להם
הרבה יותר מאשר מצעים ואידיאולוגיות).
בעצם, התרופה היא פשוטה מאד. צריכים
פשוט להגיד למזכירי המפלגות:

״אל תכניסו לרשימות־המועכד
דים שלבם נובלים ורודפי-כצע.
חפשו לכם אישים בעלי שיעור־
׳קומה. אלה לא יבגדו.״
אבל מי רוצה להתעסק באישים, שיש
להם דיעות עצמאיות והעלולים לגרום
צרות? הרבה יותר קל לקנות אפסים, שיעשו
מד, שיגידו להם. השאלה היא רק: איך להבטיח
שאפס קנוי יישאר קנוי, ולא ימכור
את עצמו למפלגה יריבה?

לכך יש למזכירי המפלגות תשובה
מבריקה: צריכים לחוקק חוק,
שיאסור בלנתריזם.
אדם שנבחר לעיריה (או לכנסת) ברשימת
מפלגה •מסויימת, יהיה אז חייב למלא את

ראש־העירייה, שנבחר אישית, יכונן הנהלה
עירונית כראות עיניו.
מועצת העירייה תהיה מוסד מחוקק ומבקר,
אך לא מבצע• היא תחליט על
התקציב, על חוקי־העזר ועל המדיניות הכלכלית
של העיריה. הרשות העירונית
המבצעת תהיה מופקדת כולה בידי ראש־העיר
האחראי כלפי הבוחר, ושישא בתוצאות
בבואו להיבחר מחדש.
בצד פתרון זה יש להציג פתרון שני, הקשור
בו קשר אמיץ:

על תושבי הערים לחדול מלהיות
צאן־בחירות.
עליהם לחדול מלבחור ברשימות מפלגתיות,
המורכבות מאפסים, מעסקנקנים, מנוכלים
וממושחתים.
אם תדע כל מפלגה כי סיכוייה תלויים בטיב
מועמדיד״ יחול שינוי גדול בהרכב
הרשימות. לא רק לעיריות, אלא גם לכנסת.

בסופו של דבר, אין שום ערוכה
אמיתית לדמוקראטיה זולת זו:
חוש־האחריות של הבוחר.
המפלגות מתייחסות אל ציבור הבוחרים
באל עדר של כבשים. אחרת לא יכלה להתחולל
הקומדיה הכנסת, וגם ולא הקומדיה
בעיריות.

רק הבוחר יכול להוריד את המסך
על הצגות אלה.

בשלם
ויאט־נאם
ג רי ל בו ד הי ס טי
•גריל בודהיסטי״ — כך קראה בשעתו
הגברת נו, גיסתו של הדיקטאטור דיאם,
לנזירים הבודהיסטים שהתאבדו בשריפה
פומבית, כאות מחאה על מעשי השלטון
הקאתולי בסייגון.
הביטוי לא הוסיף לה פופולריות, וכעבור
כמה שבועות הופל משטרו של דיאם.
מד! לעשות? עכשיו מתאבדים הנזירים
שוב. השבוע הגיע מספר המבעירים את
עצמם, משני המינים, לשמונה. היה זה
חלק ממלחמת שוחרי־בודהא בוויאט־נאם
נגד ממשלת הדיקטטור הצבאי קי, הנתמך
בגלוי על־ידי האמריקאים.
הלהבות שעלו מן המתאבדים האירו עוד
יותר את הדילמה האמריקאית: מה לעשות?
איך אפשר לנצח במלחמה בארץ זרד״ שבה
מחולקת עתה האוכלוסיה לשלושה מחנות:
הרוב הגדול התומך בוויאט־קונג, חלק התומך
בבודהיסטים ורק חלק קטן בערים
שנשאר נאמן לדיקטטורה הצבאית?
עד כה הושמעו באמריקה בעיקר שני
פתרונות אפשריים: להשמיד את ויאס-נאם
הצפונית בפצצות אטומיות ולהסתכן ב־מלחמת־עולם.
או להסתלק בכלל מאותה
ארץ אומללה. אך לאחרונה גוברת התמיכה
בקו שלישי, פחות קיצוני: לנטוש את עיקר
הארץ, לרכז את 400 אלף החיילים האמריקאיים
בכמה ראשי־גשר מבוצרים, לאורך
הי* כדי להחזיק שם במשך זמן
בלתי־מוגבל, תוך מאמץ מינימלי.

חבר פינג וחבר פונ ג

חמדת

נעורי

בגיל

העור

פורח

לכסו ת על פגעי העור בגיל ההתבגרות אינן פתרון. לבני הנעורים יצרה הלנה
רובינשטיין תכשירי טיהור קו ס מ טיי ם (ביו קליר) — המיועדים לעור צעיר ושמנוני.
תכשירי ביו־קליר מיועדים בעיקר לצעירים אשר עורם רגיש ל חו ם ומבריק משומן,
לתכשירים אלה תכונות של ייבוש וטיהור לעומק העור. לאחר ימים ספורים של
שימוש נכון, תוכלו לראות כיצד נפסקה תפרחתן של הנקודות השחורות. ביו־קליר
מוו סתאת פעולתו ומראהו הנורמלי של העור הצעיר — עור של חמדת נעורים.
— 210 01631- ^ 3811 לנקוי מעמיק של נקבוביות
העור, תכשיר המווסת את הפרשות השומן בשכבת
העור העליונה 8 ל״י).

6 2011011־ 210 01631• ? 01 הכתמים נמוגים מעל
פני העור, העור נעשה רענן, רד, הנקבוביות מתכווצות,
כך נמנעת היווצרותן של הנקודות השחורות

— 63111־ 210 0163101 קרם שקוף המחדש את
העור — כוח חדירה גדול, מותאם לצבעי העור
ועל כן אינו נראה. מכיל חמרים המחישים את
תהליך נשירת תאי העור המתים ומעודד את התחדשות
העור. פגמי העור נעלמים במהירות ( 5.75ל״י).

שחם לבינסון אילון

— 1<1ג0 1־ 210 00 ^ 61 תכשיר איפור ב־ 4גוונים
שהותאם במיוחד למוצרי ביו־קליר, מכסה
על פגמי העור ועם זאת שומר על המראה
הטבעי 6.20( .ל״י).
דוגמת חינם וחוברת הסבר מיוחדת על
הלחימה בפגימות ושמירת העור, ישלחו במעטפה
סגורה לכל דורש. נא לפנות בכתב
למחלקת ההדרכה, מעבדות הלנה רובינשטיין,
ת. ד ,1 .מגדל העמק.

בוויכוח הסיני־סובייטי מומטרים העלבונות
הלוך וחזור, כמו כדורי פינג־פונג• לאחרונה
מצאו הסובייטים שיטה חדשה: הם מעתיקים,
בלי פירושים, פירטומים סיניים.
כך פירסם השבוע העתון קונלטונזוליסקאיה
פראבדה (,׳אמת ברית הנוער הקומוניסטית״)
מסה, שחוברה על־ידי אלוף הפינג־פונג הסיני׳
חואן צ׳יאפו. האלוף מסביר מה הוא
עושה ברגעים קריטיים: הוא מעיין בכתבי
מאו טסה־טונג, שם הוא מוצא את התשובות.
למשל :״מה לע שות כאשר אתה נותטצבן
לפני תחרות ח שו בה? עליך לעיין ב ע מו ד 157
של כל כתבי מאו.״
או :״מה תעשה כאשר ה ת חרות מ שע ממת
ומעייפת? קרא את עמוד . 159
מה אתא עו שה כשאתה זוכ ה בנקודה?
קרא בעמודי ם 1 204־.229

העתון הסובייטי העתיק את הדברים בהנאה
סארקאסטית, כדוגמה לפולחן־האישיות הסיני.
הוא רק שכח להוסיף פרט חשוב: הסינים
הם כעת אלופי־העולם בפינג־פונג.
היסטוריה פגי שהבדבי
•מי חלם על זה שנראה את הברנשים
האלה עוד פעם?״ שאל ג׳ורג׳ ניקסון,
וניפנף את כובע־המלחים שלו.
ניקסון ( )67 עמד ליד המעקה על סיפון המשחתת
דיינטי. הוא ניפנף לעבר אנשים
קשישים אחרים, שעמדו על סיפון המשחתת
בראונ שווייג. בעוד שדיינטי הניפה את הדגל
הבריטי, ניפנפה השניה את הדגל הגרמני.
איד להפסיד מלחמה. לפני חמישים
שנה בדיוק עמד ניקסון, אז בן , 17 על סיפון
אונית־קרב בריטית — והסתכל באותם
גברים, שהפעילו אז את התותחים של
אוניית־קרב גרמנית.
זה היה באותו מקום בדיוק 74 ,מיל מחופי
דנמארק 64 .אוניות־מלחמה אדירות, גרמניות
ובריטיות, נפגשו בים הפתוח. היה זה הקרב,
שנכנס להיסטוריה בשם ״הקרב על יוט־לאנד״
,באמצע מלחמת־העולם הראשונה.
כתב אז וינסטון צ׳רצ׳יל :״ג׳ליקו (המפקד
הבריטי) היה האדם היחיד שיכול היד, ל־הפסיד
את המלחמה ברבע שעה!״ אילו הטביעי
הגרמנים את אוניות־הקרב הבריטיות,
היה גורל העולם משתנה.
אולם ג׳ליקו נזהר, וכמוהו גם האדמיראל
הגרמני, והקרב נגמר בתיקו.
שערות לסכות. השבוע נפגשו שתי
משחתות בריטיות קטנות עם שתי משחתות
גרמניות, כדי לחזור על הקרב באופן סמלי.
ותיקי־הקרב כסופי־השיער משני הצדדים ה־ריעו
איש לעבר רעהו, כאשר עברו האוניות
באותו קו שעברו האוניות האדירות של אז.
העולם הזה 1501

?[רו3ו של מוצה צעיר בטבנ-וו(שמאי)
גרס להתפוצצות ורנופגנות שתשנו 13
תככים, קנוניוח, אזרת״ין, חשנונות איש״ס
! 380 סטודנטים בטכניון הפסידו חלק
חשוב משנת־הלימודים שלהם 45 .פרופסורים
ומרצים אינם עובדים 11 .מרצים התפטרו
מעבודתם. הפקולטה לארכיטקטורה פוצלה
לשניים ואוחדה שוב. מסע השמצות ורכילויות
מעכיר את האוירה בטכניון כולו,
והמוסד מאבד את שמו הטוב. מושמעים
איומים י בסגירה הפקולטה, השלישית בגודלה
בטכניון. מורה מעולה פוטר מתפקידו
— וכל זה ללא שום סיבה הגיונית. כאילו
שיגעון אחז במוסד המדעי החשוב ובמנהליו.

תרומה לכד הקרנות
ף** שימת הסיבות המגוחכות שהביאו
1למהומה בטכניון תוכיח:
• לפני 20 שנה הסתכסך רב־אלוף יעקב
דורי עם אלוף יוחנן רטנר. אלוף רטנר חזר

לטכניון לאחר מלחמת תש״ח, ונבחר לדיקן
הפקולטה לארכיטקטורה, ואילו יעקב דורי
מונה לנשיא הטכניון כעבור כמה שנים.
רק כשפרש רטנר מן ההוראה לפני שלוש
שנים, אזר דורי עוז להתנכל לעוזריו הקרובים
של רטנר המנוח.
9דו״ח מבקר המדינה ביקר קשות את
חברת כימיקאלינז ופוספאטים שבראשה עמד
המהנדס אלכסנדר גולדברג, בנו של י.ל.
גולדברג, שהיה ציוני וותיק ותרם כסף רב
לכל הקרנות. כדי למנות מנהל חדש לכימי־קאלים
ופוספאמים, היה צורך למצוא תעסוקה
לגולדברג. הוא מונה לנשיא הטכניון. כן,
אבל מה עניין פוספאטים לארכיטקטורה?
9הפרופסור רחל שלון, שהועמדה לפני
עשר שנים בראש המכון לחקר הבנין שליד
הטכניון, לא ניכללה משום־מה במסגרת
הפקולטה לארכיטקטורה. המכון טוען היום

שמכיון שהוא כבר קיים, יעשה הוא את
עבודות המחקר; הפקולטה לארכיטקטורה
תסתפק בשרטוט מיבנים מקוריים. הארכיטקטים
חושבים שעניני מחקר אקלימי ואקוסטי
שייכים להם, אבל אם תעסוק בזה הפקולטה
לארכיטקטורה — לא תוכל לעסוק בזה
רחל שלון. זהו ריב סמכויות ויוקרה מהסוג
המקובל בארץ.
9פרופסור אלפרד נוימן תיכנו בנין
מקורי מאד לפקולטה למכונאות, אולם אנשי
הפקולטה טענו שהבנין אינו מתאים להם.

לא בלט
הנוקשה,
בסמכותי.
גולדברג,

כאשר היה יעקב דורי הנשיא,
החסרון הזה• דורי, איש הצבא
כפה את דעתו וידע להשתמש
אבל משהגיע לנשיאות אלכסנדר
החלו הדברים להידרדר.
הנשיא, הדואג לאיסוף תרומות, מעונין
מטבע הדברים לרומם את אלה היודעים
לאסוף תרומות, ואת אלה ששמם עשוי
להגביר את התרומות. לא תמיד יש קשר
בין כשרון ההוראה לכשרון ההתרמה. פרופסור
רחל שלון עזרה הרבה באיסוף תרומות.

פרופסור נוימן נעלב ואמר: או שיקימו את
ד,בנין שתוכנן, או שאני הולך. הבנין הוקם,
כי הפרופסור לארכיטקטורה אלפרד מנספלד
צידד בפרופסור אלפרד נוימן. במקום
מיליון לירות הוצאו עד כה שניים וחצי
מיליון, והעבודות להתקנת ה מין ליעודו
עדיין נמשכות. עכשיו מחזיר פרופסור
נוימן חוב של כבוד לפרופסור מנספלד,
ותומך בו בסכסוך עם פרופסור השמשוני,
דיקן הפקולטה לארכיטקטורה
מסובך מאד, אך מדוע סובלים הסטודנטים?
זהו רק חלק קטן מסבך הקנוניות והחשבונות
האישיים השולט כיום בפל!ולטה
מסויימת זו. ואילו המשבר החמור הפוקד,
את הטכניון בכללו הוא תוצאה ישירה מן
השיטות הצבאיות שהנהיג במוסד רב־אלוף
דורי, שנהג בטכניון כמו בצבא.

מאותה סיבה נוטה הנשיא לחשוב, ש־ארכיטקט
אשר שמו מתנוסס על התוכניות
של בתים רבים, הוא ארכיטקט טוב, מתאים
להוראה ומוסיף לכבודו של המוסד.
גישה זו נראית מוזרה בעיקר בישראל,
שאינה מצטיינת בבתים יפים, ושבה נמסרות
עבודות התיכנון לארכיטקטים על־ידי קירבתם
לשלטון. ידוע שבישראל כל חברת
בנייה גדולה קרובה לאחת המפלגות. הארכיטקטים
מתחלקים בשלל ובדרך כלל,
לפי שייכותם המיפלגתית.
מאז קום המדינה ניבנו בישראל בתים
בהשקעה כללית של אלפי מיליונים לירות.
הארכיטקט מקבל עבור עבודתו בין שניים לארבעה
אחוזים מערך הבנין. מסתבר, אם
בן, שהארכיטקטים בישראל הרוויחו בשנים
האחרונות עשרות מיליוני לירות. כסף זי,
לא התחלק באופן שווה בין מאות הארכיטקטים.
זכו בו בעיקר עשרה משרדי־ארכיטקטים
חשובים ששלטו עד הזמן האחרון
על שוק הבניה בארץ.
אבל בזמן האחרון ניבעו פרצות בקבוצה.
חלק מהארכיטקטים הידועים ביותר
הזדקן ופרש. אחדים.-מהם י מתו והורישו
את העסקים למיחם - .במרי־טבני־ן צעירים
החלו. מרימים ראש. ואף מקבלים אבודות,
וד,מונופול החל להישמט מידי וץ זקיפים.
גם לעובדה. זו יש חלק בהחפוכרוו! ,ה,,

פקולטה
לארכיטקטורה.

כל המצליח טוב?
ך• כל כיודספר גכוה בעולם, ובכל
1מוסד מדעי, נהוג שיש שני מנהלים:
מנהל אירגוני, הדואג לצד הכספי של המוסד,
ונקרא בדרך כלל נשיא; ומנהל
אקדמי, המטפל בצד החינוכי והמדעי, והנקרא
בדרך כלל רקטור.
בטכניון אין רקטור. כל העניינים יי-
מדעיים, חינוכיים, וכספיים — מנוהלים
על־ידי הנשיא.

( ה מ שו מעמוד )9

כל ארכיטקט ישראלי יורע ער כמה דרושים
לו קשרים טובים במקום הנכון,
כדי שתוכניתו תתקבל. בגלל סכומי הכסף
העצומים הקשורים בזה, אף הפכה הארכיטקטורה
בארץ לאחד השטחים המכוערים
ביותר מבחינת היחסים האישיים השוררים
בו. שיטה מסובכת של לחצים, חנופה,
חלוקת טובות־הנאה, מלחמת־ר,שמצות וגניבת
רעיונות פותחה ושוכללה• מאחורי כל
עבודת־בנייר, רצינית מסתתר גילוי עכור של
שיטה זו.

לא היה מי שיפקח
ך*ו פש זה לא צריך היה לחדור לטכניון.
( המוסד המדעי היד. צריך להיות מעל לכל
זה. מעל ליומרוית אישיות, להשמצות,
ללחצים ולמאבקים על קבלת עבודות.
הפקולטה שלהם. חו ש־ ההו מור ה מסורתי
אבל כל אלה חדרו בכל זאת לטכניון. לא
היד, מנהל מדעי — רקטור — שיעמוד על רצה להעמיד בראש הפקולטה אדם מפורסם.
המישמר, ואילו הנשיא המינהלי לא יכול לתפקיד זה התאים אלפרד מנספלד. הוא
בנה הרבה בתים, בין השאר, את מוזי און
היה להביע דעה ביחס להעסקת מרצים אק־דמאיים,
כי לא הבין בזה דבר. הריכוז ה ישראל בירושלים ואת בית צי״ם בחיפה.
מוחלט בימיו של דורי הביא לכך שגם ה־ לדורי לא הפריעה העובדה, שציירים רבים
טענו כי המוזיאון אינו מתאים לתפקידו,
סינס — מועצת הפרופסורים — נעשה כלי־שרת
בידי ההנלה. סגני-הנשיא מונו על־ידי וכי פקידים בבית צי״ס טענו כי חם שם
מאוד בקיץ, בגלל גודלם של החלונות.
הנשיא, ומילאו את תפקיד הרקטור.
דורי רצה שר,טכניון ימלא תפקיד נכבד
סגנית־הנשיא לעניינים אקדמאיים היא פרופסור
רחל שלון. במיקרה או שלא במיקרה, בבניה בישראל. מנספלד וקבוצתו פעילים
בעלה של רחל שלון הוא הרוח החיה ב מאד בבניה בישראל, ודורי חשב שחלק
אגודת שוחרי הטכניון, ולשעבר גם נשיא מזה יוסיף ליוקרה של הטכניון. הטענה
אגודת האינג׳ינרים והארכיטקטים. הוא גם האומרת שארכיטקט בעל משרד פעיל מקדיש
בהכרח את מרבית זמנו לעסקיו הפרטים,
מנהל בית־חרושת שמן, ויש לו מה לומר.
הסטודנטים יודעים לספר, כי בפגישות עם ורק פנאי מועט נותר לו לעסוק בהוראה
הנהלת הטכניון נהגה רחל שלון להפסיק את — נדחתה על־ידי דורי.
אבל מנספלד לא נבחר לדיקן הפקולטה להנשיא
גולדברג ולומר לו :״רגע אחד,
סאשה, אני אסביר את זה.״ מאשר, גולדברג ארכיטקטורה, כי על־פי התקנון נבחר
לא התנגד. הוא ידע מראש שהוא נכנס ל הדיקן על־ידי מורי הפקולטה עצמם, ושם
מוסד בו נקבעו דברים רבים לפני בואו, לא היה למנספלד רוב.
לכן החלה הנהלת הטכניון במסע דיכוי
וכי הוא לא יוכל לשנותם. נסיונו הכושל ב־שיטתי,
שמטרתו היתד, כפיית רצונה וזזימיקליס
ופוספאטים לא עזר ליוקרה שלו.
תחת הנהלה כזאת התפתחו הגורמים ש בחירת מנספלד. בדצמבר 1964 פסלה
ההנהלה את בחירתו של אביה ר,שמשוני
הביאו למצב שהתפוצץ השבוע.
כדיקן, אך נאלצה לסגת כשבחירות חושות

אישרו את הקודמות.
בינתיים קיבל אלכסנדר גולדברג את ההגלולה
המרה
נשיאות, והמשיך במדיניות קודמו. באחת ה***
תי?פוצות עומדות זו מול זו ב־ הזדמנויות אף הודה כי ״יש התחייבויות
פקולטה לארכיטקטורה. בראש קבוצת כלפי מנספלד.״
ההנהלה המשיכה בדיכוי הפקולטה. כהרוב
^ומ 1פרופסור אביה השמשוני (,)55
יליד אלכסנדריה, שעלה ארצה בהיותו בן שהחלה שנת־הלימודים הנוכחית מצאו החמש.
הוא למד ארכיטקטורה בטכניון, היד. סטודנטים אולמי־הרצאות ללא ריהוט, ועוזרו
ויד־ימינו של פרופסור יוחנן רטנר פועלים שהקימו רעש בזמן ההרצאות.
המנוח. לזה 23 שנה הוא מלמד ארכיטקכאשר
התגלו כל הלחצים של ההנהלה
טורה, מזה כמה שנים בתפקיד דיקן.
כבלתי־יעילים, ננקטה הדרך הבדוקה של
בראש קבוצת־המיעוט עומד פרופסור אל -הפרד־ומשול — הפקולטה פוצלה לשניים.
פרד מנספלד 60 שלמד ארכיטקטורה ב חלק נמסר להנהלתו של אביה ד,שמשוני,
אקדמיה של פרים.
וחלק לאלפרד מנספלד. מעל שניהם מונה
רב־אלוף דורי רצה להעמיד בראש הפקול דיקן מטעם ההנהלה, יוסף קרני, שלמד
טה את אלפרד מנספלד, בשל שתי סיבות. אמנם ארכיטקטורה בשעתו, אך אינו עוסק
הוא לא שכח שכדי לקבל את נשיאות ה־ בה. מורי הטכניון התנגדו לפיצול, איגוד
טכניון היה עליו להתפייס עם אלוף רסנר. הארכיטקטים התנגד, גם מורי הפקולטה
כאשר ניתנה הזדמנות להתנקם ברטנר, על־ והסטודנטים התנגדו, אבל סאשה גולדברג
ידי פגיעה באיש־הסותו השמשוני, עשה זאת. עמד על שלו, כי הפיצול נתן סוף־סוף
סיבה שניה היתד, פרוזאית יותר. דורי להנהלה הבלתי־אקדמאית שליטה מלאה.

מפוצלת ובלי ואש ;י 1

אומרת

״הטכדון איננו
המערב הפרוע!״
הכרזה בחפננה.

אמרו הסטודנטים באסיפ ה שנע רכ ת לפני ההפגנה.
על פניו!ום נ שקפת הרצינות בחייזז ם מתייחסים
לעניין, שכן כל ה סינ סוכי ם ה שפיעו לרעה על הלימודים.

שלהם

שלט

במ רבית

הכרזות שנשאו, אשר חל קן נכתב באנגלית, כדי לאפשר לחברי-
הקו רטוריון האמריקאיים להבין את המתרח ש מולם. שתי הפגנו ת
הסטודנטים שנערכו ה שבוע, הדהי מו את הנשיא ואת הנהלת הטכניון.

הפיצול נעשה אמנם תחת הסוואה של
הפרדה לשתי שיטות־לימודים. ניתנו שמות
מפוצצים לשתי השיטות, אם כי כל תלמיד
ידע שמאחורי השמות לא מסתתר דבר.
תפיסתו של השמשוני אומרת שיש לתת
בסיס עיוני לכל סטודנט בשטחים רבים
ככל האפשר. שיטתו של מנספלד אומרת
שארכיטקטורד, היא אמנות, ולכן היא
שאלה של כשרון מלידה. תפקידה של
הפקולטה בשיטה זו הוא לגלות את הכוחות
הטובים בין הסטודנטים ולעודד
אותם. לכל אדם מן הצד ברור שאין סתירה
בין שתי השיטות. הגיוני לגמרי שיש
לעודד כוחות מעולים, כפי שהגיוני שיש
לתת להם בסים עיוני נרחב.

ארכיטקטים בינוניים, הגדיל בכך את מספר
נאמניו ויצר לעצמו רוב.
הנהלת הטכניון, הנשיא וסגנית־הנשיא
בחשו בקדרת ההשמצות והלחישות. נעשו
נסיונות לרתום את הסטודנטים לצד זה
אר אחר. ממוצע הציונים אצל פרופסור
מנספלד עלה בשנה האחרונה, ותומכי
השמשוני טוענים כי על־ידי ציונים גבוהים
רצה מנספלד לפתות את הסטודנטים. הנהלת
הטכניון ערמה קשיים אישיים בפני
חברי ועד התלמידים בפקולטה. כמר, מהסטודנטים
חששו להצטרף לוועד מפחד
נקמה של ההנהלה, שלא תאפשר להם
לעבוד כאסיסטנטים. הנשיא טרח גם לבלוש
ולבדוק מה פרנסתם של חברי הוועד, כדי
לבסס את טענתו שרובם מועסקים אצל
ארכיטקטים תומכי השמשוני.

ף״ גבי רחל שלון יש בכל זאת משמעות
/להבדלים אלה. כי הפיצול מחליש
את הפקולטה לארכיטקטורה, ואז יכולה
שלון להמשיך ולהגדיל ללא־מתחרים את
ה מנון לחקר הבניה אשר בהנהלתה. היא
ניצלה את עמדתה והכריעה בעד הפיצול.
רחל שלון נטלה גם חלק פעיל במסעד,השמצות
ההדדי של שתי הקבוצות, שסחף
את כל הארכיטקטים בישראל. הפרופסורית
השמיעה משפם באנגלית שפירושו :״ארכיטקטים
המסוגלים לבנות בתים — בונים,
אלה שאינם יכולים — מלמדים בטכניון.״
היא התכוונה לקבוצת ד,שמשוני ול־45
המורים הנימנים עליה, ביניהם ארכיטקטים
שקיבלו פרסים רבים.
תוך מסע־ר,השמצות חסר־התקדים בחיים
האקדמאיים בישראל, הואשמה קבוצת מג־ספלד
שהיא מבקשת יתרונות חומריים מן
העבודה בהוראה. מנספלד הואשם בכך,
שתוכניודהלימודים המוצעת על־ידו נועדה
לאפשר לו להשתמש חמם ברעיונותיהם
של 380 סטודנטים, ולהעביד אותם ללא שכר
כשוליות במשרדי תומכיו. נאמר גם שמי
עמדת הדיקן יוכל מנספלד להפיק יוקרה
רבה. ובמקצוע זה, יוקרה היא כסף.
ההשמצות בכיוון ההפוך אמרו כי ה־שימשוני
הוא ארכיטקט חסר־כשרון, שמילא
את הפקולטה במורים גרועים שהם גם

כאש ובמים

השמצות

להחזיר

את אברהם (״ו אני״) וכ מן
לתפקידו בפקול טה, דור שות,
בין השאר, עדנה ישי ( )24 ומלכה גבע (.)25

**רגית שנת הלימודים האחרונה, ואף
(/חלק משנת הלימודים הקודמת, הוקדשו
למערכה הגועשת. הסטודנטים שילמו שכר־לימוד
ולא קיבלו תמורה. לאחר שנה של
שביתות, התפטרויות וגילויי־דעת הבחין
סוף־סוף הסינט כי הגיעו מים עד נפש,
ביטל השבוע את החלטת הנשיא בדבר
פיצול הפקולטה. אולם הסינט, הנתון להשפעת
ההנהלה ושבו יש נציג אחד בלבד
לארכיטקטים, פיטר באותה ישיבה את
הארכיטקט אברהם (״ואכי״) וכמן.
וכמן, צבר צעיר 35 אתלטי ויפה־תואר,
הוא המורה האהוב ביותר בפקולטה
המשוסעת• למענו מוכנים הסטודנטים ללכת
באש ובמים. הנשיא וההנהלה התלושים
מן המציאות לא ידעו על כך,
ולא שיערו את עוצמת הסערה שתבוא
בעקבות הפיטורים. שתי הפגנות־סטודנטים
בשבוע האחרון הדהימו אותם.
עוד פחות רגיש ועוד יותר תלוש היה
רב־אלוף דורי, הממשיך להיות פעיל מאד
בפרשה, למרות היותו רק אחד מתוך עשרות
חברי הקורטוריון. הצעות־ההחלטה שהביא
השבוע דורי לישיבה השנתית של הקור־טוריון
— המוסד העליון של הטכניון —
מאשימות את כל הסטודנטים והמורים
בהתנהגות נלוזה, דורשות לאשר את פיטורי
וכמן ולהעמיד לדין משמעתי כל מי שיחשוב
אחרת. הקורטוריון החליט להקים
ועדה שתסכם את הבעיות תוך שלושה ימים.
שלושה מתוך חמשת חברי הוועדה היו
שותפים לפעולות ההנהלה עד כה. לכן
החליטו גם הסטודנטים וגם המורים שלא
לשתף עמה פעולה. מועצת התאחדות כל
תלמידי הטכניון הגיבה בזעם על האשמותיו
והצעותיו הקיצוניות של רב־אלוף
דורי, החליטה לאיים בשביתה כללית
אם אמנם תיסגר הפקולטה כפי שאיים דורי.
הקורטוריון — המורכב בעיקר מנציגי
התורמים — לא פתר שום דבר• נשיאות
הטכניון המשיכה לעמוד חסרת־אונים מול
המשבר שהיא עצמה גרמה לו 380 .סטודנטים
המשיכו להפסיד זמן־לימודים יקר,
והפקולטה לארכיטקטורה המשיכה להידרדר.
הפגנות השבוע הוכיחו, כי הפתרון למשבר
חייב להיות יסודי. יש להעמיד בראש המוסד
המדעי אדם בעל עמדה ציבורית ועבר
ללא דופי, ובעל נסיון מינהלי נרחב. אך
לא פחות חשוב להעמיד לצידו איש־מדע
בעל־שם ושאר־רוח, רקטור שיפקח על הצד
המדעי והחינוכי של הטכניון. הרקטור חייב
להיבחר על־ידי הסגל המקצועי של הטכניון,
ולא להיות ממונה. רק אז ישתחרר
הסינט מהשפעת ההנהלה, ויהיה עצמאי.
רקטור כזה וסינט שכזה יוכלו להפעיל
מחדש את הפקולטה לארכיטקטורה, לטהר
את האווירה ולהעמיד את הפקולטה מעל
לקנוניות של ארכיטקטים.

־ ־ מזנ פזיג
במדינה העם
גי קו דאצלה תליין
יש רגעים כאשר תגובה ספונטאנית של
הגינות אנושית וכבוד לאומי השובה יותר
משיקולים מדיניים מסובכים.
רגע כזה הגיע השבוע ללוי אשכול, כאשר
טס מטוסו מעל לג׳ונגלים של אפריקה.
התחנה הבאה בסיורו היתר, צריכה להיות
קימשאסה (ליאופולדוויל) ,בירת קהיליית
קונגו (הבלגית לשעבר).
אך באותה עיר קרו, זה עתה, דברים
נוראים.
כמו אלי כהן. בכיכר המרכזית של
קימשאסר, הוצאו להורג, בתלייה פומבית,
ארבעה פוליטיקאים מקומיים. נסיבות התלייה
הזכירו׳ באופיין הבארבארי, את
תליית אלי כהן בדמשק.
הארבעה, כולם שרים לשעבר, ניסו לחולל
הפיכה בעזרת קציני הצבא של קונגו. לדבריהם,
יזמו את ההפיכה הקצינים עצמם,
שבחרו בשרים כנציגיהם האזרחיים.
הם פנו לכמה שגרירויות — כולן מערביות
— כדי להפיל את משטרו של ז׳וזף
מובוטו, מי שהיה סמל בצבא קונגו בימי
הבלגים, ולאחר מכן רמטכ״ל. השגרירויות
דחו אותם, כי מובוטו הוא סוכן גלוי של
האמריקאים, ואיש מאנשי המערב לא היה
מעוניין לריב עם המוסד המרכזי לביון של
ארצוח־הברית.
רק אצל הבלגים מצאו הארבעה, כנראה,
אוזן קשבת. כי הבלגים מרוגזים על האמריקאים,
שדחקו אותם מן הבמה הקונגואית
ותפסו את מקומם.
אך מישהו מן הדיפלומטים הזרים הודיע
על התוכנית לאמריקאים, ואלה מסרו את
העניין למובוטו. הארבעה נאסרו.
חג לאומי לתלייה. עד כאן היה הכל
כרגיל. דברים כאלה קורים כמעט בכל מדינות
אפריקה ואסיה, ומובוטו עצמו הגיע
לשלטון בהפיכה צבאית מסוג זה.
אך מכאן והלאה התנהלו הדברים לפי
סיגנון אחר. הם הזכירו — ואף עלו — על
פרשת רצח פאטרים לומומבה, בה היה ל־מובוטו
עצמו חלק מכריע. היה זה הוא שהסגיר
את לומומבה למואיז צ׳ומבה, כדי
שזה יהרגו.
הארבעה נשפטו במשפט פומבי, שנמשך
כמה שעות. השופטים התייעצו במשך שבע
דקית, פסקו: מוות.
התלייה היתד, פומבית. הממשלה הכריזה
על חג לאומי לכבוד התלייה, ורבבות תושבים׳
ששוחררו מעבודתם, נהרו לכיכר המרכזית.
התלייה
עצמה הפכה לחינגה, בנוסח ימי־הביניים
או הטרור של המהפכה הצרפתית.
הנידונים נתלו בזה אחר זה, כשהאחרונים
חוזים בתליית הראשונים. בשעה שהורדה
גופה אחת מן הגרדום והועלה הנידון הבא,
הסתערו ההמונים ההיסטריים על הגרדום,
כדי להיטיב לראות. אנשים נרמסו, נפצעו
וכמעט נהרגו.
לשם גושפנקה. כעבור כמה ימים
נהרו אותם ההמונים לעבר קבלת־הפנים של
לוי אשכול. מובוטו, התליין, לחץ את ידו
בחמימות. ראש ממשלת ישראל בירך אותו
במילים חמות עוד יותר.
לא היה זה רק הביקור הראשון שערך
אי־פעם ראש־ממשלה בקונגו. היה זה גם
הביקור הראשון של מדינאי זר כלשהו ב־קימשאסה
אחרי התלייה. הוא מוכרח היה
להתקבל כמתן גושפנקה ישראלית למובוטו,
לתלייה, ולכוחות העומדים מאחורי הרודן
הצבאי.
מובוטו עצמו הבין זאת היטב. אחרת
היה עושה מיחווה מינימלי, דוחה את התליות
עד אחרי ביקורו של ראש־הממשלה.
הוא רצה לנצל את הביקור כהפגנה של
אישור בינלאומי. יום לפני בואו של אשכול
הכריז על מצב־חירום ברחבי קונגו.
לכן היה ביקור זה סטירת־לחי לא רק
למיטב היסודות המתקדמים באפריקה, שגיבורם
הוא לומומבה המנוח ושנוא־נפשם
הוא מובוטו הרוצח. היתר. זאת גם מכה ל־דעת־הקהל
הנאורה ברחבי העולם, אשר
שופרה במיקרה זה הוא הגארדיאן הליברלי
הבריטי, שהגדיר את מעשה התלייה במילה:
״מבחיל״.
מחלה דיפלומטית. האם אפשר היה
לבטל את הביקור ברגע האחרון?
הדבר היה, בוודאי, קשה. אך בנוהל הדיפלומטי
יש מאד. ואחת אפשרויות של
התחמקות מהתחייבות בלתי־נעימה ובלתי-
נוחה. למשל: מחלד, פתאומית של המבקר,
העולם הזה 1501

• גולדה מאיר תחליף את אהרון בקר. ד?ח־ יוסיף לכהן גתזניד

בעיות בוערות בארצו של האורח, המחייבות
את שיבתו המיידית, וכיוצא באלה.
אי־שימוש באמתלה כזאת, וביצוע הביקור
המתוכנן, היו שגיאה מדינית ממדרגה
ראשונה. גרוע מזה: הם היו פגיעה ברגש־המוסר
של האזרח הישראלי.

ההסתדרות, אגל יצא

כ ממלאת־ מקו מו

לחופ שה מ מו שכ ת.

ת שלח

מפא״י

גולדה מאיר, אשר תנסה לארגן מחדש את האיגודים המקצועיים ולהחזיר את
אמון הפועלים למוסדות ההסתדרות. גולדה לא תתפטר מתפקידה כ מזכירת
מפא״י, ויצחק קורן יכ הן כממלא־מקומה.

• היחסים בין שר־האוצר פנחס ספיר לבין שר המסחר
והתעשיה חיים צדוק, ילכו ויחריפו. ספיר יצור מצב של הפסקת

המ שק

כל שיתוף־פעולה בין שני המשרדים, ינקוט ב מדיניו ת שיש בה כדי להצר את
צעדי צדוק כמילוי תפקידו כשר המסחר והתע שיה.

המ שבר

• הדתיים יאיימו כפרישה מן הקואליציה.

לא היה השבוע אדם בישראל שלא דיבר
על המשבר הכלכלי. כלכלני האוצר קראו
לו ״מיתון״ ,אך לאזרחים אחרים היו הגדרות
חמורות הרבה יותר.
לדוגמה:
• אריה ברוכזלר, בעל מוס!־ לרכב
וייצרן חלקי־חילוף למכוניות :״אני מרגיש
צימצום קיצוני בהזמנות, הן מצד מוסכים
והן מצד החנויות לחלקי־חילוף. צימ־צום
בהזמנות חלקים אני עוד מבין, אבל
אינני מבין צימצום בתיקונים שוטפ-ם.
״מובן, לכן. שאני קונה פחות חומר, והמחזור
אצלי יותר קטן. כדי להעסיק את
הפועלים שלי התחלתי עכשיו בעבודות הר—

רפ״י

המפד״ל לבין רפ״י ילך ויגבר.

תנסה

הידוק הקשרים בין

לשכנע את הדתיים

לעזוב

ה שו תפו ת עם מפא״י, והדתיים ע שויים לקבל הפעם עצה זו.

• הסוכנות היהודית תאלץ להודות, כי ממדי העליה הגיעו
לשפל שטרם היה כמותו. למרות נ סיונו תי ה של ה סוכנו ת לטשטש את
עובדת הפסקת העליה, בגלל מחסור במוע מדים אשר יהיו מוכנים לעלות לישראל,
יפרוץ ויכוח ב תוך הנהלת ה סוכנות מסביב לתביעה לצמצם את מנגנון
מחלקת־העליה אשר הפך

כמעט

להיו ת

לגמרי

מיותר.

הדיו

וויכוח

יח שפו את כל האמת על המספר הזעום של (נולים המגיעים עתה לישראל.

• הממשלה תפסיק לספק דולארים לשוק־השחור, במגמה
לשמור על מחירו הנמוך• של חדולאר.

בעקבו ת גילוי העולם הזה

מובוטו (שמאל) עם צנחנים קונגואיים בישראל
מילה אחת :״ מב חיל!״

נד, שאינן כל כך חיוניות. אם לא תהיה
ברירה — אפטר חלק.
״אפילו אם נניח שזה המצב שאליו חתרה
הממשלה, הרי נידמה לי שהיא איבדה את
השליטה על העניינים, ובעתיד יהיה גרוע
יותר.״
• אברהם נחמיאס, בעל מסעדה
מפוארת במרכז מסחרי סואן בתל־אביב:
״המצב החדש שהחל להסתמן לאחר הסילבסטר
הוא נוק־אוט בשביל עסקים כמו
שלי.
״אני מרגיש שינויים שונים אצל שכבות
שונות. פקידים בכירים, האוכלים על חשבון
ההוצאות, באים כמו תמיד. קבלנים,
שבאו תמיד לעשות ביזנס תוך כדי אכילת
ארוחה טובה, באים פחות׳ כי יש פחות
ביזנס. סתם זוגות צעירים, שהיו באים כדי
לבלות, באים גם פחות.״
• אליה* כהן, בעל מאפיית פיתות
בפרבר תל־אביבי :״אני אופה פחות, כי המסעדות
מזמינות פחות. לא מבין בכלכלה,
אבל מבין בעסקים. לא טוב, והלוואי שלא
יהיה יותר גרוע.״
• מיכאל אייזנברג, נהג במוניות
שיינקין בתל־אביב :״קיימת ירידה גדולה
במספר הנסיעות המיוחדות, בהשוואה לעונה
הזו בשנה שעברה, ואפילו בהשוואה לתקופה
שלפני שבועות ספורים. תל־אביב
החלה להתרוקן מאנשים בשעה מוקדמת
יותר •מאשר היה בדרך כלל.

המליצו פקידים בכירים במ שרד האוצר להפסיק את מכירת הדולארים ה שחורים,
כדי להמנע סהסת בכויו ת ח מו רות.

• מומחי כלכלה יתריעו נגד הכנסת ״קוקה קולה״ לישראל.
המומחים יטענו כי הבאתו של המשקה האמריקאי עלולה לגרום להוצאה
מופרזת של כמה מי ליון דולאר לשנה, ותהפוך למעין ״פר שת חילטון״ חד שה.

• שגריר ישראל בבלגיה, אמיל נאג׳ר, יוחלף. במשרד-החוץ
הולכת ו מתגב שת הדיעה, כי נאג׳ר נכשל קשות בענייני ה שוק־האירופי ואין
עוד כל סיבה להאריך את שבתו בבריסל. כ מוע מד ב מ קו מו הוזכר שמו של

האלוף חיים הרצוג, ה מכ הן כאחד המנהלים של החברה הכלכלית ג.א.ס־רסקו.

• למרות בל האיומים, אין בל פינוי שמפ״ם תפרוש
מהממשלה בגלל ביטול תוספת־היוקר. למרות שמפ״ס תנהל תעמולת
חריפה נגד ביטול תוספת־היוקר, היא ת שתמט מהסקת מסקנות, ע״ י כך שתעמיד
פנים

כאילו

העניין נוגע

להסתדרות

ולא

לממ שלה,

למרות

שברור

היוזמה לעניין זה חלה בדרג הממ שלתי.

• צעירי המפלגה הליברליחרהעצמאית יפנו אל צעירי רפ״י
בהצעה לשתף פעולה למען ביטול תוספתי־היוקר.
• חלוקתיכוחות שלא לפי קואליציה ואופוזיציה תתגבש
בכנסת, בקשר עם הצעת החוק של פינחס רוזן, כדבר בחירה
אישית של ראשי עיריות. כבר ברור שיתמכו בהצעה רפ״י והעולם
הזה — כזח חדש, בעוד שברור שיתנגדו לה הסיעות הדתיות, שיראו בכך
צימצוס בושר ה מיקוח שלהן. לעומת זאת מתלבטים גס המערך וגם גח״ל,
שטרם קבעו היכן האינטרס שלהן בעניין זה. זה המצב בייחוד לגבי חרות,
העלולה לאבד ממ שקלה לטובת הליברלים.

• צפה להסתערות כללית של הדתיים נגד סירסום תמונות
עירום. הסתערות זו עלולה להסתייע במפא״י, מ תוך שיקולים סיפלנתיים.

(המשך בעמוד *) 1

על המלחמה המתנהלת על וציני 1מל חינה המושבת
כמיפרץ, מחוץ לשטח הנמל, פזורות דמי־ההוכלה לישראל. כגלל השכיתה נרקכו כננות שנועדו לייצוא.
15 אוניות. הן מחכות שהפועלים כגלל השכיתה הפסידה חכרת דאיטלג חצי מיליון דולאר ממש, ומי
כנמל חיפה יתפנו לטפל כהן. אכל הפועלים אינם ממהרים. הם מקיימים יודע כמה מיליונים כגלל הפרת הוזים.
שכיתת־־האטה, זה השכוע הששי.
מי גרם לכל ההפסדים והכזיונות? התשוכה מעוררת זעם חריף
עוד יותר. שכן נאמר: פועלי הנמל השוכתיס הם אריסטוקראטיה
הכלה? פגיעה זדונית כמשק הנאנח של המדינה?
בולם טוענים זאת. כראש וראשונה הכופים כוועד הפועל של סחטנית. הם מרוויחים 1200 ואפילו 1500 לירות לחודש, ועכשיו
דורשים עוד יותר.
ההסתדרות.
האמנם זאת התמונה הנכונה?
כאווירה הכללית של פיטורים, צימצומיס ומשכר, משמשים פועלי
נמל חיפה מטרה נוחה לזעם האזרח.
את התשוכה יצאה חולייה של ״העולם הזה״ לחפש על רציפי הנמל,
קל ללכות את הזעם. כי כגלל השכיתה העלו הכרות הספנות את כין המניפים וככטני האוניות. זוהי תמצית הדו״ח שלה.

סחיטה דה־דוקס?־

חכמים אמרו, עם פרוץ השביתה: זהו מישחק פוליטי. אבא חושי הוא העומד מאחורי
השביתה, שאין לה כל הצדקה מעשית. זוהי ״שביתה דה־לוקס״ ,על מותרות, שבעזרתה רוצה
חושי לסבן את הוועד הפועל של ההסתדרות במאבק שאין ממנו מוצא קל. הוא יאלץ את
מזכיר ההסתדרות אהרן בקר להטיל את כל כובד יוקרתו במערכה. בסוף, כאשר לא תהיה

ההסתדרות ניסתה לשבור את השביתה, הממשלה התערבה — הכל לשוזא. אבא חושי עצמו
סירב להתערב .״נותן להם להתפתל,״ אמרו הפרשנים. לבסוף נאות להתערב. הפרשנים
אמרו :״עכשיו תיגמר השביתה.״ אך השביתה לא נגמרה. הפועלים סירבו להישמע לחושי.
ואז התגלתה עובדה מהפכנית: אבא חושי איננו שליט כל־יכול בנמל חיפה. ליתר דיוק:
ייתכן שהוא עדיין שולט בצבא הפקחים והשומרים, מנהלי־העבודה ומקבלי טובות־ההנאה,
גובי הכספים המפרישים אחוזים לקרנות סודיות. אבל הוא אינו שולט ברציפים ובבטני
האוניות. הוא אינו שולט בהמוני הפועלים הפשוטים, שהם חלק הארי מתוך 1600 פועלי הנמל.
העיד בנימין אייכנר, מנופאי :״עכשיו הפועלים פקחו את עיניהם, גמרנו עם הפחד
והטימטום. פעם שלח אותי אלמוגי להרביץ מכות לימאים, סירבתי, אז זרקו אותי מהעבודה.
אמרו לי שאין לי מה לעשות פה. פעם אחרת אמרתי מלה לא טובה על א1א חושי. התנפלו
עלי חמישה שלגרים. הלכתי איתם מכות, ולא שתקתי. המשטרה הכניסה אותי יום במעצר.
עכשיו כל זה נגמר. אבא חושי זה אבא חושי, ההסתדרות זה ההסתדרות, והפועלים זו,
הפועלים. כל אחד יש לו אינטרסים משלו.״
על כן ברור: השביתה בנמל חיפה אינה תכסיס פוליטי. זוהי שביתר מקצועית, על
דרישות מקצועיות.
וזוז גז ס

פרס סל מון ( )38 וטמיאל יחיא ( )24מ רי מ ם

?*? 111
ארנז, במח סן התח תון של אוניה, מכינים אותו

| — 1111
להרמה על־ידי המנוף. מאחוריהם המי טען הבא המחכה לטיפול: ברזל שהובא מגרמניה.
שניהם פועלים זמניים, אשר נ שלחו על־ידי לי שכת העבודה בחיפה. שכר יומי . 70 :זול״י.

ברירה, ייאלץ המזכיר הכללי של ההסתדרות לבקש את חסדי האבא הגדול של חיפה, וזהיסכים ברוב סובו להביא לסיום השביתה. אלא שאז יעמיד תנאי -י -התנאי שבגללו יזם את
השביתה. הוא ידרוש מבקר להתפטר מן הכנסת, ואז יכנס אוטומטית במקומו המועמד הבא
ן מטעם המערך, אמנון לין, שהוא חתנו של אבא חושי.
/השלבים הראשונים של השביתה נראו כאילו מאמתים את הגירסה הזאת. הפועלים שבתו
— 1י־ 1 2

דג ר ש עו?

במידה מסויימת מזכירה שביתה זו את שכיתותיהם של צוותי־האוויר של אל־על. גם שם
היה הנשק הפסיכולוגי של ההנהלה :״מד, הם זועקים? הם מרוויחים אלפי לירות לחודש!״
גם בין עובדי הנמל יש המרוויחים סכומים לא מבוטלים. הם לא מגיעים למשכורתם של
טייסים. אבל שכרם עומד הרבה מעל לשכר הממוצע בארץ. יש ביניהם המרתיחים עד 1500
ל״י לחודש. אבל אלה אינם פועלים. אלה הם מנהלים — המתנגדים לשביתה והרוצים לסיימה.
יש גם פועלים המרתיחים 800 עד 1000ל״י לחודש. אלא שבחודש הזה הם עובדים מספר
כפול של שעות־עבודה.
עבודת הנמל מבוססת על נורמות, שנקבעו על־ידי המכון לפריון־עבודה, יחד עם ועד־העובדים
והמעבידים. ההנחה היא, שנורמה זו מקבילה לתפוקה של שמונה שעות עבודה.
האמת היא, שהמסים של הנמל צירפו לקבוצות־העבודה (״ידיים״) כמה מאנשי־שלומם, שלא
עבדו לגמרי, או נדרשו לעבוד אך מעט, וקיבלו שכר מלא. דבר זה הקטין את התפוקה
המעשית של כל פועל.
אבל הנורמה בכל זאת אינה שעשוע. היא מחייבת עבודה מאומצת -ביחוד מצד פועלים
זמניים, הנשלחים על־ידי לישכת־העבודה. לכאורה, היה השכר שפועל מקבל עבור הנורמה
צריך לאפשר לו קיום מכובד. אולם קשה לפועל לקיים משפחה על רמת־מחייה הוגנת, רק
מ־ 300 או 350 הלירות שהוא מקבל עבור מילוי הנורמה שלו. לכן הוא נאלץ לעבוד
״מישמרות״ .כלומר; ,שעות נוספות, אשר יכולות להוסיף במידה ניכרת לשכרו הקבוע.
כך אפשר למצוא -י -בעיקר בעונד, הבוערת של ייצוא הדרים — פועלים המשתכרים יפה
מאוד. אבל בשביל זהי׳*־,ם צריכים?עבוד בין 10ל־ 14 שעות ביום, .אני קונה בגדים רק
בחורף,״ אמר אהד המעלים קיץ ;וני לוקח הלואות.״ בעונה זו הם מרתיחים יפה,
אבל משלמים ביוקר. כי כעבודה?אומצת, תוך עייפות מצטברת, קשה לשמור על כללי־זהירות.
התוצאה: כאלף תאונות־ע9ידה בשנה שעברה, מהן ארבע שהסתיימו במתת.
תוצאה נוספת: פועל במקוס־עבודה רגיל יכול לצפות לחיי־עבודה עד גיל 60־ .65 כאן הפועל
הוא גרוטאה פיזית בגיל 45־ .50 הבלאי הוא עצום.

נעס במוומים

לארבעה ילדים, עובד
יומי. בחוד ש האחרון
את לי מודיו בבית־ספר
בפרנסתה של המ שפחה.

הצללית היא של מנופאי המפעיל אגורן ענקי על
הרציף של נמל חיפה, ה מיועד לפריקת וטעינת סחורות
מהאוניות. העבודה ה מאו מצת ״שברה לי את הגב״ ,והוא מודאג ומלא טינה על כל העולם.
מן הגובה הרב בו יו שב ה מנופ אי, נראים רוכב־האופניים והפועלים כ מו בו בו ת קטנות.

הם דורשים תיקונים שונים בשכר. העקרון המנחה אותם: עבודה של שמונה שעות צריכה
לאפשר פרנסה בכבוד.

אותו פועל בחיפה מקבל מחברת שרותי ־נמל מ או ח די ם׳ ר ק 11,70ל״י ליום. ההפרש, פלוס
רווחים, הולך לקופת החברה ההסתדרותית. על כן אין הכרח שדרישת פועלי נמל חיפה
תבוא על סיפוקה דווקא על חשבון האזרח הקונה סחורות־ייבוא או המייצא את פרי עמלו.
אפשר בהחלט לספק אותן מתוך הרווחים הבלתי־מבוקרים של החברה, או מתוך ביקורת
על הוצאותיה, כדי למנוע ביזבוז, הוצאות מפוקפקות ותרומות לקופות־סהר מפלנתיות.

במצב הנוכחי ישלם את התוספת המשק הישראלי, כלומר האזרח. כי למרות שפועלי
נמל חיפה אינם עובדי הממשלה, חייבת הממשלה (באמצעות ר&ות הנמלים) לכסות אוטומטית
כל תוספת־שכר. הסיבה נושאת את השם הברת שרותי נמל מאוחדים בע״מ.
זוהי חברה הסתדרותית — וזוהי שערוריה לאומית. היא המבצעת בקבלנות את כל
העבודות בנמל חיפה. הפועלים השובתים הם שכיריה, ומזיעתם ניזונים מנהלים רודפי־מותרות,
וקרנותיו הסודיות של אבא חושי.
סכומים אלה — אין איש יודע כמה הם. גם הביזבוזים, החזקת מכוניות־פאר וחווילות
עשירות, פקידים ואנשי־אגרוף — איש אינו יודע בכמה הם מסתכמים. כי החברה מסרבת
להראות את חשבונותיה לזר. אבל זה אינו מפריע לה לכלול סכומים עצומים אלה בחשבון
שהיא מגישה ללקוחותיה ולרשות הנמלים. זוהי שיטת הקוסם פלוס. הלקוח משלם כמה
שהשרותים עולים, פלוס רווחים.
רב־אלוף חיים לסקוב רצה לשבור את השליטה העכורה הזאת. הוא הבהיר זאת היטב,
כאשר התמנה כמנהל כללי של ר שות הנמלים, ואמנם ירה כמה יריות־אזהרה בכיוון זה. אבל
כוחו של אבא חושי — שאז נעזר ביוסף אלמוגי — היה חזק יותר. לסקוב הצליח רק
להבטיח שנמל אשדוד לא יהיה נתון לאותו שלטון.
התוצאה המוחשית ביותר: פועל בנמל אשדוד מקבל מר שות הנמלים כ־ 18ל״י ליום.

האגז ייתכן גזרבר?

זעקה על הרציף

יוסף טייב ( )37 הוא אב
שנה שניה בנמל, כפועל
הרוויח 410ל׳׳י נקי, ב שביל 34 ימי עבודה. בנו בן ה־ 16 שמיים
יסודי רצה להמ שיך וללמוד ב תי כון, נאלץ לצאת לעבודה כדי לעזור

גזי ישדגז א\ז התגגזפת?

ן ן * ן בני מין אייננ ר׳ נ 7ב 40 1׳ >זיה
פעם פרטיזן רוסי .״אני עובד 19

שנח בנמל חיפה. כדי להתקיים עבדתי שעות נוספות
בלי גבול. למעשה עבדתי כבר כפול — 38 שנה.״

אין להניח שהממשלה תסכים ללכת בכיתן זה; בתוך מפא״י יש עדיין כוח רב לאבא
חושי. כוח זה בנוי על ההנחה שריכוזי־הפועלים הגדולים תומכים בו. אילו נתנה הממשלה
גיבוי ללסקוב במלחמתו נגד שנ״מ, היתד, יכולה להביא לחסכון ולצימצומים במקום הנכון,
ולא בשכר הפועלים הפשוטים. אבל היא לא תעשה זאת. כי פירוש הדבר לקומם את
הפועלים נגד מעבידם ההסתדרותי, ונגד אבא חושי והקופות שלו. לכן תעדיף הממשלה
ללחוץ על הפועלים, ויחד עם ההסתדרות תשתדל לשבור את השביתה. ייתכן שהשתיים
יצליחו, אם כי הדבר יהיה קשה ללא שימוש בכוח. אלא שאז יקרה הדבר שמפניו חוששים
המתכננים המפלגתיים של המשק יותר מכל דבר אחר: הפועלים יתקוממו נגד הבוסים
המנהיגים, וישימו קץ גלוי וסופי לאגדה שאבא חושי ומרעיו שולטים בנמל.
על כן ייתכן שדחליל זה ידחוף את הממשלה להסכים לחלק מדרישות הפועלים. את
התוספת תשלם מכיסי האזרח. בפרה הבלתי־קדושה, ששמה שרומי נמל מאוחדים, היא
לא תעז לגעת.

חרמן גרינברג , 47 ,מגיש את תלוש מ שכורתו האחרונה.
8 11
הפירוט 26 :י מי עבודה, שכר ברוטו 607.5ל״י.

קיבל מקדמה 200ל״י. קיבל בסוף החודש 253ל״י. זאת אחרי 18
שנות עבודה. בחורף הוא מרוויח יותר: עובד שתי מ שמרות, בהטענ ת פרי.

ן י ״ ן ־ ן ן דויד דהאן ( )35 מפרנס אשה ו־תשעה
ילדים. הוא כבר עובד 15

שנה בנמל, חי בוואדי סאליב. לדבריו :״ המ שכורת
הקבועה מספיקה ב שביל אוכלי. הילדים יחפים.״

במדינה
מה ני ח ש?

(המנסר מעמוד )11

100סיפורים
ע״י סו מספרים
במ שך סו ימים

פרי עטו של ׳בוקצייו -
הגדול במספרי איטליה.
שובבות פרוצה ואהבה
טרגית, א מונות הפלו ת
ותשוקות הוללו ת, ימצא
הקורא העברי ב־דקמרוך.
את הספר ב 4 -הכרכים
תשמחולק רו א ולתת
כתשורה המ ת אימ ה.
יבנה הוצאת
וכ״^.מזאן ה. אדנבי

החלה ההר ש מה

ל קו ר סי הקי ץ
מתמטיקה * אנגלית * פיסיקה * עברית

הכנה לסקר

הכנה לתיכון

(לגומרי ז׳

(לגומרי ח׳<

הכנה לבחינות מעבר וכניסה
שעורים פרטיים בכל המקצועות לתיכון ועממי

.אנחנו הנהגים מוציאים עתה על הרכב
פחות ממה שהוצאנו פעם. מוציאים רק על
דברים חיוניים, ולא שמים־לב ליופי ולנוחיות.
זה כמו תגובת־שרשרת, שעוברת מענף
לענף. אנחנו עובדים פחות, אז גם המוסכים
עובדים פחות, וכך זד. מחפשס.״
• שרהשט רן, בעלת קפה תמר ב־תל־אביב
:״כל שנה, בתחילת הקיץ, העסקים
נחלשים קצת׳ לכן חשבנו שגם השנה
החולשה היא רגילה, רק קצת מוקדמת אבל
אם לשפוט לפי הלך הרוחות . ,ולפי הסיפורים
של הידידים, אז נראה לי שזה רפיון
כללי בעסקים.
״בשעות הערב, אחרי שמונה, למשל, נכנסים
פחות אנשים מאשר בעונה דומה באניקונה
פחותעוגותב־שנה
שעברה.
קונדיטוריה, והתעניינתי שכך המצב גם ב־בתי־קפה
אחרים. אין לי פתרונות, אבל
קשה יותר לשאת עתה בנטל המיסים העירוניים,
שעלו במאה אחוז, ובמס־הכנסה, שהגדיל
את המקדמות שהוא מבקש מהעצמאים.
״אמרו
פעם בהיסטוריה, שאם אין לחם,
אוכלים עוגות. נידמה לי שעכשיו המצב
הוא הפוך: לא אוכלים עוגות, אז אוכלים
יותר לחם.״
• ותאד־ פאריד, בעל משק בכפר
ג׳ת :״המצב זיפת, ואני יודע את זה, כי
אני בעל משק־ירקות כבר שבע שנים. אני
יודע מהבצל — אנשים קונים פחות. או
סלק, למשל. בשנה שעברה מכרתי ארגז בשש
לירות, והשנה נשאר לי הרבה, אז
מכרתי בשתי לירות.
״אנשים נזהרים עכשיו בקניות. אנחנו
נאלצים לכן למכור בפרוטות ל מועצ ה ל שיווק
ירקות ופי רו ת, ושמה זורקים את הסחורה
למיזבלה, או שנותנים אותה לגן־
החיות.״
• שדמה אלחנתי, תחנת סיכה ברחוב
דיזנגוף בתל־אביב :״בעל מכונית, שהיה
צריך לעשות סיכה כל 1500 קילומטר,
עושה עכשיו כל ,3000 או אפילו כל .5000
העיקר לשמור על הכסף, אפילו שזה גורם
נזק למכונית. בעצם זה לא נקרא לשמור
על הכסף, כי פשוט אין כסף.״
רק בענף אחד לא נשמעו תלונות —
בענף ייצור.מוצרי טבק. כי כלל ידוע הוא,
שככל שהאדם עצבני יותר — הוא מעשן
יותר.

עחונות
דעאתה אויב

המנון לתלמיד

שלמה המלך ,21-23 תל־אביב

שנ טטפפ פז ש

ה מכלל ה

העברית דיות 111 נבד״ות׳

סלויזי ה
מ ע שי ת

ב־ 12 ליוני נפתחים קורסי־ ערב

250/0הנחה לנרשמים
לקורסים אלה

פרטים

והרשמה ,8_ 4 ,9—1 :

חיפ ה

ו ח׳ ס מולנס קיו ד רח׳ שמריהו לוין 30
|נעת רח בו יהודה 90 נינת רח׳ הרצל 14
למד לצייר בביתו בשעותיו הפנויות דרך האולפן
לאמנות הציור
לסנותבכתב לת.ד ,4866 .ת״א

ת״א״רח׳הנומל 56980X39

־הדבר מזכיר את השיקולים בסיכסוך הישראלי—ערבי,״
קבע זאב שיף, שליח
בסייגון. הוא לא היה היחידי שמצא ומיון
בין המלחמה בוויאט־נאם לבין הסיכסוך במרחב.
כמוהו היו עוד שלושה כתבים ישראליים:
ישראל נוימן מדבר, שמואל שגב
ממעריב ואראל גינאי מידיעו ת אחרונות.
מים טהורים. מסע הכתבים הישראליים
לוויאס־נאם הדרומית, שתוכנן יסודיות, נתגלה
לראשונה מעל עמודי העולם הזה לפני
למעלה מחודשיים 1491 מאז הוכחה גנז
הקביעה, כי מסע מאורגן כזה, לפי יוזמה
אמריקאית ובמימון אמריקאי, לא יכול להביא
בעקבותיו אלא תוצאה אחת: דיווח
פרו־אמריקאי מובהק, העולה בחד־צדדיותו
על דיווחי האמריקאים עצמם.
עתונים אמריקאיים חשובים, כמו הניו־יורק
טיי מס או הניו־יורק הראלד טרי ביון,
גדושים בתיאורים מזוויעים מוויאם־נאם, שאינם
מנסים להסתיר את אכזריות צבאם
שם. הם מתארים בהרחבה ובפרם י־פרם-ם
את ההפצצות על האוכלוסיה השלווה, את
העינויים שבהם משתמשים האמריקאים, ואת
שיטת מחיקת הכפרים בה הם נוקטים.
בכתבות הישראליות מצטיירת תמונה שונה:
הוויאט־קונג זורע הרם וחבלה, ואילו
האמריקאים סתם לוחמים. אפילו לא לוחמים,
אלא מבצעים ״פעולות תגמול מובהקות,
כפי שאנו מכירים מהזירה שלנו.״
״העם כבר עייף ממהפכת הוויאם־קונג,״
ואילו האמריקאים הטובים מתכוונים רק
להרעיף עליו עושר. במקום שהם נמצאים,
״אין התושבים נזקקים עוד למים המזוהמים
של הנהר, הרוויים חיידקי טיפוס ומחלות
אחרות, אלא יכולים לפתוח ברחוב ברז,
שממנו זורמים מים מזוקקים.״
גם סקירת כלי־הנשק הנמצאים בשימוש
בוויאט־נאם עשוייה כדי לעורר אהדר, בלב
הארץ

הקורא הישראלי לצד מאוד מסוייס: הצד
הטוב מצוייד בנשק הטוב — מטוסים מדגם
סקייהוק, שסופקו לאחרונה גם לישראל. הצד
הרע מצוייד בנשק הרע — טילים מדגם
סאס, שסופקו גם למצרים, סוריה ועיראק.
לכן, כמו בכל מקום שבו נמצא צד טוב
וצד רע, אין פליאה בכלל שאנשי ויאט־קונג
הנופלים בשבי האמריקאי מודים מיד
בטעותם, מבטיחים כי להבא לא ירימו עוד
את ידם כנגד הדמוקראטיה של השליט־מסעם־ארצות־הברית,
המארשאל קי, .
דרושה סודידריות. השבוע הוכח
גם, כי מה שעושים הכתבים הישראליים
למען אזרחי ישראל, עושים השלטונות האמריקאיים
למען יהודי ארצם.
בנימוקים דומים ניסה סגן הנשיא האמריקאי,
יוברט האמפרי, לשכנע את עורכי ה־עתונים
היהודיים בארצו, כי סדנא דארעא
חד הוא: אויבי ישראל, כדוגמת אירגון ה־שיחדור
הפלשתינאי, דומים לאויבי ארצות־הברית,
כדוגמת לוחמי הוויאם־קונג.
המסקנה: דרושה סולידריות בין הלוחמים
באויב הדומה. הפירוש: ישראל חייבת לתמוך
בגלוי בשליטי סייגון, ואילו היהודים
האמריקאיים, הפעילים מאוד בקרב תנועת
ההתנגדות שקמה בארצות־הברית למלחמת
ויאס־נאם, צריכים לחדול מכך.
יתכן שהאזרח הישראלי לא היה שם־לב
במיוחד לדברי האמפרי, לולא היד, נודע לו
באותו שבוע כי גם משה דיין מעורב איכשהו
בעניין. יום לאחר שסגן נשיא ארצות־הברית
השמיע את דבריו בוושינגטון, הודיע
ח״כ רפ״י בתל־אביב כי הוא יוצא למסע
בוויאט־נאם הדרומית.
השליחות הוצגה כעבודה עתונאית למען
מעריב, אך העובדות חשפו את מהותה האמיתית:

למעריב יש כבר עתונאי אחד במקום,
המספיק בהחלט לסיקור החזית.
• דיין עצמו הודה כי המסע לחזית
נעשה ביוזמה אמריקאית. ויותר מזה: בדרכו
לוויאט־נאם, יעבור דיין בוושינגטון, כדי
לפגוש בה את נציגי מיניסטריון ההגנה האמריקאי.
חוק קאפ־טולצ־ורו
עיריית
נצרת היא פושטת־רגל כרונית. בין
השאר, יש לכך סיבה חשובה אחת: הכנסיות
הנוצריות, המחזיקות בחלק־הארי של
הנכסים החשובים בעיר, אינן משלמות מסים
על רכוש זה.
מדוע?
גרם לכך שליט שרק הזקנים ביותר
מילידי ארץ־ישראל היו אי־פעם נתיניו: הסולטן
עבד־אל־חמיד השני (.)1876 — 1909

עכד ־ א ל ־ ח מי ד
פשיטת־רגל כרונית

סולטן זה היה אף הוא פושט־רגל כרוני.
הוא היה גם פושט־רגל מדיני. בגלל חולשתו,
נאלץ להיכנע לתכתיב המעצמות האירופיות
הגדולות. הוא הסכים לתנאי־כניעה מרובים,
* כשנשאל פעם קי מי נח שב ב עיניו לגיבו
ר׳ ענה :״אדולף היסלר!״

העולם הזה 1501

שנקראו בשפת הימים ההם :״קאפיטולציות״.
אחד מהם קבע: הכנסיות הנוצריות לא
ישלמו מיסיס על נכסיהם בממלכה העותומנית,
כולל ארץ־ישראל.
כשקמה מדינת־ישראל, נשארה קאפיסו־לציה
זו על כנה. אפילו הקומוניסטים בנצרת
לא העזו לדרוש אח ביטולה, שמא ייחשבו
לאויבי הדת.
תותחים וקנוביות. השבוע, בוויכוח על
משרד־הדתות (ראה דו״ח לבוחר) השמיע לפתע
השר, זרח ורהפטיג, תביעה סנסציונית,
שלא עוררה שום תשומת־לב: שגם הנכסים
הדתיים היהודיים ישוחררו מכל מס.
במילים אחרות: כל בתי־הכנסת, המקוואות
ושאר הנכסים הדתיים יפסיקו לשלם מיסים
למדינה ולעיריות. את החסר יצטרכו לשלם
שאר משלמי־המיסים, שאת מיסיהם יהיה
צורך להגדיל, כדי לכסות את הגרעון.
כששר־הדתות מגיש דרישה כזאת, יש לו
סיכוי להגשימה — אם לא מייד, הרי במשבר
הממשלתי הבא.
בבוא יום זה, תהיה מדינת ישראל דומה
למדינות החצי־קולוניאליות, שנאלצו להיכנע
בשעתו לתכתיבי מעצמות־העולם. אלא שהפעם
לא תהיה זאת קאפיטולציה לזרים המאיימים
בתותחי חיל־זזים שלהם, אלא
למפלגות הדתיות, שיש להם כלי־נשקן
יעילים יותר.

״אתה מרגיש שישראל הוא ביתך האמי־תי?״
שואל המתרגם את האנוס.
״כן,״ הוא עונה.
״הוא מרגיש שישראל היא ביתו האמיתי,״
מתרגם המתרגם.
״אבל אמרו לי,״ ממשיך האנוס ,״שבישראל
יש הרבה עבודה, ושכולם רוקדים ושרים,
ושמחים, וגרים בדירות גדולות, ויש
הרבה כסף!״
״הוא אומר,״ מתרגם המתרגם ,״שכאן
לא כל כך שמח, בישראל, אבל הוא מבין
שזה בגלל שהיהודים צריכים לבנות את המולדת,
ואין להם זמן לשמוח.״
״למה שלחו אותנו לעבוד בעבודות דחק?״
ממשיך האנוס להלל את מולדתו החדשה,

צי1נ 1ת
ח 1דהלמולדת
כולם הרגישו שחסר כאן משהו, במדינה
הזאת, ואיש לא ידע להגיד מה. עכשיו סוף
סוף התברר שכל מה שהיה חסר, כל השנים
העבריות הללו, היו האנוסים.
כולם כבר היו כאן. כל היהודים הערלים
מאפריקה, כל הנימולים הכפולים מהודו, כל
היהודים שאסור להם להתחתן עם יהודיות,
ואלה שמותר להם, ויהודים מהגזע היהודי
ויהודים מגזעים אחרים — כולם כבר באו,
ורק האנוסים עוד ישבו להם בשלווה על
אדמת מאיורקה שלהם, וחיללו שם את
כבוד השם. עכשיו, כשהם חזרו סוף סוף
לחיק היהדות ולנס־ציונה, כבר הכל בסדר.

פינה אומרים שיודפת נמצאת ליד נהריה,
בנהריה אומרים שיודפת זה בנגב, במשטרת
צפת חושבים שזה על כביש הצפון, בכביש
הצפון אומרים שזה לא כאן.
רק מרקי, אשתו של אחד מקציני צפת,
ביקרה שם פעם, ולכן היא יודעת שיודפת
נמצאת ליד מושב אחיהוד. במושב אחיהוד
איש לא שמע על מקום כזה. גם לא בקיבוץ
יסעור השכן.
היחידים שיודעים איפה נמצאת יודפת,
ומהו העבר וההוזה של המקום הם הבדואים
.״יודפת,״ מסביר בדואי אחד ,״זה
קיבוץ. פעם הייתה שם מלחמה גדולה נגד
הרומאים. כל היהודים התאבדו אז, חוץ
מאחד שהתחבא במערה, ואחר־כך כתב ספר.״
זקני השבט סיפרו לו את זה. גם את האנשים
הנמצאים עכשיו במקום הוא מכיר.
,ד,ם נחמדים מאוד, אבל משונים.״
שרידי יודפת העתיקה נמצאים על פסגת-
הר, מרוחקת מכל מקום ישוב, שממנה אפשר
להשקיף על נוף עוצר־נשימה. למעלה
פזורות חורבות העיר, קצת יותר נמוך נמצאת
המערה, שבה, לפי הסיפורים, הסתתר
יוספוס פלביוס, וליד המערה יש בית־אבנים
מרשים. זהו בית־השימוש של יודפת, שנבנה
על־ידי הקרן־הקיימת.
לידו נמצאים כעשרה צריפים, וזוהי יודפת.
ובה מתגוררים 32 חלוצים. הם לא
עובדים מזלות, ולא עובדים כוכבים, אלא
עובדים את האדמה, בדרך חדשה לגמרי.
נביא בכל זאת יש להם. הוא יושב בחיפה,
וקוראים לו דוקטור שכטר.
הוא היה מורה בבית־הספר הריאלי ולימד

העולם הזה 1501

חברים

• הכנסות מתרומות
ואוהדים 3906 :ל״י.
ס הוצאות על אסיפות, פירסומים,
אירגון שיירות השבת ושיירת האחוזה,
הוצאת הבטאון של התנועה 4280 :ל״י.
• תשלום לעובד (היחידי) בשכר:
1293ל״י.
• גרעון 1667 :ל״י.
חברים ואוהדים המעוניינים בהמשך
הפעילות הסדירה של התנועה מתבקשים
לשלוח תרומות לכיסוי חוב זד -מלבדם
אין לתנועה — והיא מסרבת שיהיה
לה — כל מקור למימון פעולותיי
חברים
ואוהדים מוזמנים להשתתף
כפעולות הכאות של
התנועה, ברחבי הארץ:
בירושלים ייערך ביום ו׳ בערב 17 ,ביוני, בקולנוע
חן מישפט ציבורי על~

משטרת ישראל
הציבור מוזמן. כל אדם שיש בידו חומר,
או הרוצה להעיד בהקשר למשפט זה,
מתבקש לכתוב בהקדם האפשרי לת.ד.
,799 ירושלים.

בראשון־לציון
ביום ו׳ 10 ,ביוני, בשעה 9בערב,
יתקיים חוג־בית בהשתתפות

מדווחת כתבת ״העולמי הזה׳/
שביקרה את האנוסים במולדתם

החדשה ג
החמה עומדת להסתלק מראשי האילנות
ושליח האגודה לגרי־צדק מסביר לאנוסים
שבשבת שבת השם מכל מלאכתו, ולכן
אסור גם להם לעבוד ביום הזה.
אנוס אחד שואל אותו אם זד, לא היה
ביום הראשון, שהוא שבת ממלאכתו. איש
האגודה אומר שלא. עכשיו, שהם כבר
יהודים׳ הוא שבת ביום שבת.
הם עומדים סביבו, בחדר ריק לגמרי, והוא
מספר להם, בספרדית, איו ברך השם
את היום השביעי ויקדש אותו, ואיך שותים
לכבוד זה יין, ואוכלים חלות.
האנוסות רודפות בינתיים בין החדרים
אחרי הילדים שלהן, והאנוסים מסתכלים
בגעגועים ובערגה על היין שמונח באמצע
החדר.
״מי יערוך לנו קידוש כשאתה לא תהיה?״
מתעניין לדעת אחד האנוסים.
״השכנים שלכם,״ אומר איש האגודה. לשכנים
הממלאים את החדר לא נעים לספר
שהם לא יודעים איך עושים קידוש׳ כי במקום
קידוש הם נוסעים תמיד לבלות בנם-
ציונה.
הקידוש נגמר. כולם שותים יין ואוכלים.
המדריך חוקר אותם בדאגה אם הם הבינו
מה זה יום השבת. המנהיג אומר שכן, ושואל
אם אפשר לנסוע לטייל קצת כדי
לחגוג את היום הקדוש הזה.
דירות גדולות, והרכה כסף. אחרי
שהקידוש נגמר, סיפר האנוס הראשי, אנדרם
מיליאנא, דרך המתרגם מ האגודה לגרי־צדק,
איך, עד לפני שלוש שנים, הוא חשב את
עצמו לנוצרי לכל דבר. הוא האמין בישו,
ובבתולה הקדושה והלך לכנסייה כל יום
ראשון. אבל לפני שלוש שנים בא אליו
הדוקטור קונפינו והסביר לו שיש לו שם
יהודי׳ ואף יהודי, והוא בוודאי יהודי שנאלץ
להמיר את דתו בגלל האינקוויזיציה.
כשאנדרם שמע את הדברים הללו, אורו
עיניו. הוא הבין שכל חייו עד עתה היו
ושמהיום והלאה הוא צריך להאמין
והים, וללכת לבית־כנסת במקום לכנסיה.
״איך הוא מרגיש בישראל? אני שואלת
את המתרגם.
״הוא מרגיש שזהו ביתו האמיתי,״ עונה
המתרגם.
״אולי תשאל אותו, שהוא יענה,״ אני
מציעה.

דו״ח על המצב הכספי של
תנועת העולם חזח -כוח חדש
כתום ששה חודשים מיום
הבחירות.

מרדכי ברודאי
(חבר קבוצת־הדיון לענייני כלכלה)
על הנושא:

אבטלה ותיכנון כלכלי
החוג יתקיים בבית חרות יהל, רחוב
הדגל העברי ,6ראשון־לציון.

ברמת-השרון
תיערך אסיפת־כינון של החטיבה האזורית׳
בפגישה ליד המדורה, ביום ששי
זה 10 ,ביוני, בשעה 9בערב. בחצר
ביתו של עו״ד גילאון, רחוב הנוטר
(ליד ד,בנין בן 4קומות) .ישתתפו

מתיישבי יודפת ומיגדד־התצפית
תור תי חייס מיסטית

״אנחנו בנאים, אמרו לנו שיתנו לנו כאן
עבודה בבניין, זה המקצוע שלנו, ובמקום
זה שלחו אותנו לעבוד בשדה, בשמש, להוציא
עשבים, זה לא המקצוע שלנו, אנחנו
רוצים עבודה.״
״הוא אומר,״ מעביר המתרגם את הדברים
לעברית ,״שהוא מקווה לבנות ולהיבנות בארצו
החדשה. הוא בנאי במקצועו, והוא
רוצה לבנות את המולדת.״
״מה לחתיין*?״ האם הוא לא פוחד
מכל טכסי הגיור?
״גיור? מה זה גיור?״ הוא שואל.
״האם הוא מתכונן לעשות ברית־מילה?״
״מה זד, ברית מילה?״ המתרגם מנסה להסביר.
״לחתוך?
מה לחתוך?״ נזעק האנוס.
המתרגם מסביר לו שאת העורלה, והוא
מתעניין לדעת איפה היא נמצאת. הם מתלחשים
לרגע, ואז המתרגם מתרגם את זה
כך :״הם מוכנים להתגייר ומוכנים לעשות
הכל למען עמם ומולדתם היהודית, כי הם
מרגישים שהם יהודים בדמם ובמולדתם.״

התיי שבות
ע בו דתהטבע
בזמן האחרון מהלכות בארץ שמועות מוזרות,
על קבוצה של כמה עשרות צעירים
שהתקבצו יחדיו, התיישבו ביודפת, והם
עובדים שם את השמש, רוקדים ריקודים
מוזרים לאור הירח, ומתפללים לשני המאורות
הללו בביודמקדש שהקימו לעצמם.
הנביא מחיפה. היכן נמצאת יודפת,
אין אף אחד בגליל שיודע. במשטרת ראש־

שם מקצועות ספרות ואמנות. תוך כדי לימוד
גילה שהתרבות של ימינו מרחיקה את
האדם מהחיים האמיתיים, ומצא דרך לחזור
אל החיים, בתרבויות המיסטיות של המזרח
הרחוק, בזן !ביוגה. אחרי שהתגבשה
אצלו תורתו החדשה, הוא מצא לה גם מאמינים
שהסכימו לצאת ולהגשים אותה. המאמינים
עלו ליודפת כדי להתקרב אל האדמה
ואל הטבע.
חסידות ופדדנקרייז. הם לא הצטרפו
לתנועה הקיבוצית, כי לפי דעתם אין לה
כיום פתרונות לבעיות האמיתיות של החיים.
הם מעדיפים לחיות יותר כמין מושב
שתופי — כדי לא לפגוע בשלמות המשפחות.
שלושים
ושניים הצעירים בוגרי־התיכון
של יודפת חיים לעת עתה בקומונה, מקבלים
כסף מקופה משותפת, ומחליטים את כל
החלטותיהם יחד, על־ידי שיחה, ללא הצבעות
או בחירות.
בהתחלת חייהם המשותפים הם ניסו להתעמק
בתורות מיסטיות זרות, אבל לאט״
לאט הם חוזרים לחיק היהדות. בזמן האחרון
הם התחילו אפילו לחגוג את חגיה.
הם מקיימים את יום־ד,כיפורים בקריאת
״קטעים המבטאים את חשבון־הנפש״ .ב־קבלת־שבת
הם קוראים מהתורה ומד,סידור,
ובשנה האחרונה הם אפילו חגגו את לילד,סדר,
עם מצות והנדה.
בימי חול הם קוראים בספרות חסידית,
מתעמקים בתורות פלדנקרייז ואלכסנדר, ו־מתעמלים
לפיהם. הם מאזינים לבאך, כי
הוא מבטא את החיים, ולא מקשיבים לבט־הובן
כי הוא מנסה לתת רק תחליף לחיים.
(תמשך ב עמוד ) 19

עו״ד צבי גילאון
ושלום כהן
בתל-אביב
ביום ב׳ 13 ביוני, בשעה 8בערב,
במשרדי מערכת העודם הזה (רחוב
גליקסון )8ירצה

בנימין עומרי
מעורכי אתגר, על הנושא:

מה בין מדינת ישראל
למדינת היהודים.
ברמת-גן
ביום ד 15 ביוני, בשעה 8.30 בערב,
בקפה עצמאות, בגן המלך דויד (מאחורי
קולנוע אורדע) ,ירצה

עו״ד סלמן טויק
על הנושא :

יחסי ישראל-ערב
אחרי ההרצאה יתקיים ויון חופשי,

בפתח-תקווה
ביום ד׳ 15 ,ביוני בשעה 8.30 בערב,
יתקיים חוג־בית בבית משפחת פילין,
רח׳ אחד־העם ,34 פתח־תקווה, בהשתפות

עו״ד שמואל סגל
שירצה על הנושא:

הפרדת הדת מן
המדינה -כיצד?

תנועת התיירות הגדולה לארץ ישראל
מורכבת ברובה מתיירות, המגיעות הנה על
מנת לקנות לעצמן יהלומים, או פרוזת, או
על־מנת לבצע הפלות מלאכותיות, למצוא
צעיר ישראלי נחמד, או לראות קיבוץ. אבל
יש גם סוג שונה של תיירות: אלה המגיעות
לישראל על מנת להפוך פסלים.
מחיר הפסלים בארץ הוא הזול בעולם,
אולי בגלל טיב הפסלים, או בגלל טיב ה־מפסלים,
או מסיבות אחרות. בכל אופן,
מגיעות המוני תיירות הרוצות להתפסל בישראל,
מוצאות פסלים ושולחות את עצמן,
בצורת אבן או גבס, חזרה לארצן.

גוף עגלגל
^ ה ד מפסלי־התיירות הרשמיים של מדינת
ישראל הוא עודד הלחמי, בחור צעיר בן
עשרים ושמונה, יליד עיראק. בימים הוא

פ 7ו ל >

ע > רו ם

לשם

> > צוא

הפסקת נופש ^יג יגל ;יי-
דקות.

בגלל

התנוח ה

ה מיוחד ת

ב מינ ה

והקשה

בעם באו התיירות לאוץ^כדי לראות קיבוץ ישראלי ~ עכש׳ו הו באות כדי (
עובד כמורה בביח־הספר אורט. יבערבים החופשיים ר

מפסל.
הוא רכיט לעצמו השכלה פטלית מלאה ומקיפה. ה
ארבע שנים במכון לאמנות בבת־ים, והוא

כבר עובד שנים במקצוע.
המרתף שלו, ברחוב בן־יהודה, מלא עד

אפט מקוב! בפסלי עירום. הפסלים מקשיבים
במשך כל שעות הערב למוזיקה ערבית מ־

הרדיו, או לקונצרטים של מוצארט מהפטי־פון.
הם אוהבים את זה.
בין הפסלים נמצאת כארמן, תיירת אנגליה,
אם לילד בן חמש. הפסל שלה שמנמן ועגול.
גם היא.
״גוף מתאים, המיועד לשמש מודל לפסל,״
מסביר עודד את המקצוע שלו ,״יכול להיות
עגלגל, ואפילו שמנמן. העיקר שתהיה לו
תנוחה נכונה. אנחנו לא לוקחים מודליסטיות
של אופנה. הן רזות מדי. אנחנו מעדיפים
נשים מבוגרות, אבל עם גוף מעניין ומיבנה
נכון•״

אלי,טרה באלף ^

התיירת בחיים

אחת מאלה שהגיעו מכל קצווי
העולם: מאנגליה, דנמרק, אר־

צות-יהברית, ואף אי׳ודוזגריה. המטרה: להנציח את מע רו מי הן ב 9סל.

התיירת באבן
ב סביבו ת 1000

ומחיר

האשח משמאל נ פי שנראתה בפסל
שלה. מ חירו של פסל יצוק בגב ס נע
פסל ברונז ה מגיע ל־ 3500 לירות.

ץ* 4ש הו אלא מפסל תיירות, הוא
סתם נשים ישראליות, ואז, במק,
הרוזיח כסף, הוא מוציא כסף. דוג
עירום לפיסול מקבלת שלוש עד ארבע לירות
לשעת־דוגמנות.
התיירת האחרונה שהיתה אצלו היא אלק־

טרה. בתורה אמריקאית בת .22 היא רצתה
להביא לאביה מתנה ליום ההולדת שלו: פסל
עירום של עצמה.
״עבדנו המון,״ מספר הפסל ,״היא באה
אלי במשך חודשיים, כל ערב ישבנו ארבע
שעות, ולפעמים גם עשר שעות. הפסל היה
עשוי מגבס וצבע.
״אבל, בסופו של דבר, התברר כי לא
היה לה די כסף. מה היא עשתה? הוציאה
כאן שני תקלייי אידיש, הרוויחה מהם, קנתה
את הפסל;באלף לירות ושלחה אותו
לא:א שלה בחן צלארץ.״
יש לו ר,מ £1תיירות. הן באות מאנגליה,
מהולנד, מאמריקה ואפילו מאינדונסיה.

השערות שד בן־גרריון

ין הישראליות הוא לא מוצא הרבה
מודליסטיות מתאימות. היחידה שמצאה

ממנה פסלים מקסימים, אבל היא היתד, רזה
יותר מדי. יש לו בכלל בעייה עם הבחורות.
היום כולן רזות, ואין די נשים שמנות,
העשויות לעורר את מוזת הפיסול אצל הפסלים.
״לנשים
שמנות אני מדגיש את החימוק־

קים,״ הוא מסביר ,״אני לא צריך שתהיה
דקה, עם גיזרה. אני יכול לעשות פסל נפלא
מאשר, שוטפת כלים, או אשד, עם איזה כיעור
יפה, או משהו מרתק בגוף.״
בין הנשים המצב די קשה. בין הגברים
עוד יותר. יש רק איש אחד הראוי לפיסול

בארץ, זהו בן־גוריון, וגם הוא לא בגלל
הפרצוף שלו, אלא בגלל השיער. שיער זהו
פרט מכריע בפסלים.
למרות המצב הקשה, אין לו על מה להתאונן.
כל עוד יש עירום לנשים, ויש
שיער לגברים, יש לו פרנסה.

הנציח את גונן באבן הוא למד

חן בעיניו היא נעמי אדווה. חוץ ממנה אין
אף אחת בעלת צורה מרשימה. היתר, לו פעם
בחורה הולנדית, שהיתר, יפהפיה, והוא עשה

שד הפסד

שבדרך

מתנה לאבא

היקר באמריקה,
,הוא פסל גבס
זה של ב תו אלקטרה (ראה שער אחורי).

הצומח לאם־לאט מ תון החימר, מ צ רין שעות עבודה ארוכות, לפעמים
כעשר שעות לבל ישיבה. מלאכת־הפיסול נע שית בעיקר ב שעות
כלל עובד הפסל ביום למחייתו. יש והתיירת עו בדת כדי להרוויח את הכסף לקניית ה 9סל.

מנוחת האגו

היא התפרקות מתח הן ש ל. הפסל והן של הדוגמנית. בניגוד
לשעות העבודה ה מ רוכזו ת, הרי דווקא ב הפ ס קות לשם
שתיית הקפה, מ שוחחי ם האמן והמודליסטים ומתיידדיס ביניהם. הדבר עוזר מאוד לפיסול.

ררוות את רו׳ אשבור במסעו במדינות חאבויקאיות[

ודרים לא וצתה
אטה אחות
***תי נשים עניינו השבוע את ישראל
הבלתי־רשמית: אחת שהופיעה בעתונים
מפני שנסעה עם לוי אשכול לאפריקה, והשניה
שהופיעה אף היא בעתונים — אבל
דווקא מפני שלא נסעה עם לוי אשכול לאפריקה.
הראשונה היא מרים אשכול, רעייתו
של ראש הממשלה. השניה היא זיוה
בכר, דיילת אל־על.
זיוה — דקת־גו, בעלת שיער חום בהיר
ועיניים ירוקות — שמעה לראשונה על חלקה
במסע לפני כחודש וחצי, מטעם הנהלת
החברה הודיעו לה, כי היא תהיה הדיילת היחידה
במטוסו של ראש הממשלה. הצברית
בת ה־ 26 כבר נסעה לפני כן עם אישים חשובים
מאוד. היא שירתה את דויד בן־גוריון
כאשר טס לארצות־הברית, בהיותו ראש־ממשלה,
וגם לוי אשכול טס איתר, בהיותו
שר האוצר .״הוא היה ידידותי מאוד,״ סיפ־

כה תחרות לבחירת הדיילות של ביתן ישראל,
ביריד הבינלאומי בבריסל. היא היתה
אחת מעשר המאושרות.
סיפור הרקע שלה בא להסביר מדוע היא

טכס ושמי
שלה

ת ך | 1 | 1זיוה מחליפה בגדים
ן ו| 1
על דשא הבריכה

של מלון אוויה, בחברתו של אחד מידידיה.
רה לחברותיה, אחרי הטיסה ,״ממש נחמד.
דיבר והתלוצץ*.
לא במיקרו, נפל תפקיד זה בחלקה של
זיוה. כי גם בין הנערות החמודות והאינט־ליגנטיות
של אל־על, היא בולטת בידיעותיה
ובהופעתה• כבוגרת גימנסיה הרצליה, היא
יודעת עברית היטב. את יתר השפות למדה
אהרי־כן, בעזרת הכשרון שעבר לה בירושה
עם מוצאה הספרדי. היא דוברת צרפתית,
ספרדית, אנגלית וגרמנית.

מניין שד מאושרות

^ 9נ י ׳ מ מונ ה שנים זיכוה יתרונות אלה
׳ ׳ בתפקידה המעניין הראשון. זיוה היתד,
אז חיילת רעננה בחיל־האוויר, כאשר נער־

לוי

אשכול

לבין

נשיא

ליבריה.

נבחרה ללוות את ראש הממשלה במסעו
לאפריקה. תחילה התקבלה בקשה מלישכת
ראש־הממשלה, כי אל־על תציע שלוש מועמדות
לתפקיד, ומישהו בלישכה יבחר את
המתאימה ביותר. החברה השיבה שהיא תערוך
בעצמה את הבחירה, ותשלח את הטובה
ביותר.
הבחירה חייבה הכנות מיוחדות• כי הפעם
לא סס ראש הממשלה בבואינג רגיל של
אל־על, אלא שמדקאר חיכה לו מטוס סטרא־טוקרוזר
משופץ של חיל־האוויר.
השיפוץ עצמו ישמש עוד נושא לוויכוח
ציבורי, אך זה ייערך רק לאחר שובו של
ראש־הממשלה ממסעו. כי אזרחים רבים, שהיו
יכולים לעכל את רעיון השיפוץ בימים
כתיקונם, רגזו עתה, כשסכום גדול של כסף
הוצא דווקא שעה שרבים נקראים לקימוצים.
תחילה נאמר כי הסכום שהוצא לשיפוץ
הסתכם ב־ 45 אלף לירות, אולם לאחר מכן
מסרו מקורות אחרים כי סכום זה גבוה
יותר, ומתקרב לרבע מיליון לירות.
רוב אנשי הצוות הגדול המשתתף בטיסה,
הורכב מאנשי חיל־האוויר. שני הדיילים שצורפו
לצוות הולבשו מדים צבאיים, וטסו
במיסגרת שרות מילואים. גם זיוה קיבלה

במדינה

אן ברגע האחרון בוטלה סיסתח -ני

כ 7צ:יג:

(ה מ שן מעמוד 0 5

הם אוהבים את העבודה, והיא משהו חדש
בשבילם. אבל לא סתם עבודה חקלאית, אלא
חקלאות־ביולוגית, שאינה משתמשת בחומרי
הדברה למזיקים. כדי לא להפר את שיווי
המשקל בטבע, ולא בזבלים כימיים, כדי לא
לפגוע בתוצרת החקלאית או באלה האוכלים
אותה.
שקט ושלוה פנימית. בחדר האוכל,
שבתוך המצפה של הקרן־הקיימת יושבים
שלושה חברים ומשוחחים ביניהם בשלוזה.
אשד, אחת בהריון רוחצת כלים, אשד, אחרת
בהריון נחה על אחד הספסלים, ועוד אשד,
בהריון מסתובבת סתם ממקום למקום. דובר
הקיבוץ, רמי גורלי, שהוא גם וועדת
התרבות שלו, המזכיר שלו, והוגה הדעות
שלו, יושב בניחותה בפינה ושותה כוס תה
עם מנטה.
בשעה שמונה בערב יודפת כבר שקטה. כל
החברים נמצאים בחדרים, וקוראים ספרים על
החיים.
היום הם מעטים, אבל הם מקווים לעשות
נפשות לרעיונם, ולמשוך אליו יותר ויותר
חברים. ומי שרואה באיזה שקט ושלחיה
פנימית חיים אותם שלושים אנשים צעירים
ומשכילים, במקום מבודד, שומם ופראי,
כמעט משתכנע שהם צודקים.

הגברת היהירה

בתמונה המדגימה היטב את מעמדה הרם של רעיית 1א ש
הממ שלה ב מסע זה. סרים א שכול יו שבת מי מין, ושני
הג׳נטלמנים — נשיא חוף ה שנהב וראש ממ שלת ישראל, מדברים אליה, להנאתה הגלוייה.

דרגת־ייצוג של סגן, והיא נשלחה לחייט,
שתפר לר, שש חליפות־ייצוג של מדי־קצינה.

,,לשכוח את העניין!״
**י* ש בו עשעבר היה הכל מוכן. זיוה
*4הוצאה מלוח־הטיסות התקין של החברה,
עברה עם יתר אנשי־הצוות הכשרה מזורזת
למילוי תפקידה• לפתע, שלושה ימים לפני
ההמראה, קיבלה הודעה טלפונית: היא לא
תטוס. ההסבר הרשמי היה מגומגם: שינוי
בתוכנית, הוספת איש לצוות — סתם תירוצים.

כבוד ממלכתי

וכי אפשר היה לומר לה שרעיית ראש־הממשלה
החליטה אישית כי אינה רוצה שבמטוס
המיוחד תטוס אשר, מלבדה, ועל־כן
ציוותה להוריד את זיוה מן הצוות?
מדוע עשתה זאת? היו שאמרו: מרים לא
רצתה להחדיר בחורה סכסית ויפה לתו!
סוגר של 40 גברים תוססים. אחרים אמרו:
היא פשוט קינאה בבחורה הצעירה ורצתה
למלון יחידה במטוס. ייתכן שגם לזיוה היו
השערות משלה. אבל היא שמרה אותן לעצמה
.״טיסה לאפריקה?״ הגיבה. ,אני רוצה
לשכוח את כל העניין!״

הוענק לאורחת מישראל, בעת ביקורה באפריקה. היא
נראית בחברת א שתו של הנשיא הופוא ה בואניי, הצועד
משמאלה. בצד, חייל ממי שטר. הנ שיאות, במדים שהוע תקו מתקופת־הזדהר של צרפת הקיסרית.

סלה׳

ההדף הנ סתר
לבנימין גטיד, כבר נולד בן, אך הרבנות
ממשיכה בסירובה לחתן את הפלאשי בן
ה־ 27 לאשתו רחל היהודיה. היא סירבה
אפילו לעשות את הצעד הפורמאלי הראשון,
של רישום בקשתו לנישואין (העולם הזה
.) 1487

סירוב זה נתן בשבוע שעבר פתח לעורך־
הדין יוסף בן־מנשה. הוא פנה לבית־המשפט
הגבוה לצדק, ביקש
וקיבל צוו־על־תנאי
נגד הרבנות, שתנמק
מדוע היא מסרבת
לרשום את הבקשה.
טען בן־מנשה, בהגיון
של איש־חוק :
״הרבנות היא מוסד
ממלכתי לעריכת נ־שואין.
היא חייבת
לרשום כל בקשה.
רק לאחר שנרשמה
הבקשה, יכולה היא גטייה לדון לגופה, ולקבוע
אם יש לערוך את
הטכס או לא לערוך אותו. אבל לרשום —
היא חייבת.״
הוא הסתמך על חוקי ארצות אחרות,
המסדירים את אופן רישום ועריבת ר,נשו־אין.
אחרי הרישום, ניתנת בארצות אלה
זכות לכל הרוצה להתנגד להגיש את נימוקיו,
אחרי שהוגשה התנגדות חייב ביוד
משפט מוסמך לפסוק תוך עשרה ימים, אם
ההתנגדות עומדת או אם אפשר לערוך את
הנשואין.
תגלית כספריה. מה ירוזיח בן־מנשה
מן הצעד הפורמלי של רישום הבקשה לנישואין?
הבסיס
לטיעונו בפני בית־המשפט היה, כי
במדינת ישראל אין חוק המסדיר את אופן
עריכת הנשואין. לכן על בית־המשפט להכריע
בכל מיקרה ומיקרה. אחרי שתחוייב הרבנות
לרשום את הבקשה — אם אמנם תחוייב —
תצטרך להעלות את נימוקי התנגדותה לעריכת
הנשואין. עד כה השמיעה נימוק אחד:
פלאשי אינו יהודי. על זאת מתכוון עורו־הדין
בעל הזקנקן האלגנטי, שהצטיין בפעולותיו
נגד הכפייה הדתית, ללחום בפני
בית־משפט. הוא משוכנע כי יוכל להוכיח
שפלאשי הוא יהודי כשר.
בידו החזיק קלף נסתר: מסמך בלתי־ידוע,
שמצא בספרייתו הפרטית של יעקב פייטלו־ביץ
המנוח, אשר ערך מסע מפורסם אצל
הפלאשים בחבש בשנת .1904 זוהי הצהרה
רשמית מאת הרב הראשי דאז, הרב אברהם
יצחק הכהן קוק, אותה קיבל יעקב פייט־לוביץ
אישית, כדי להקל על פעולתו בין
הפלאשים.
בהצהרה זו הכריז הרב הראשי, שהפלאשים
הם יהודים לכל דבר. כדי לתת מישנה תוקף
להצהרה זו, הוטבעה עליה גם החותמת הרשמית
של הרבנות הראשית בארץ־ישראל.

ה₪ולז!עו 1

תממז־בתית

ה הונג רי ת

הצעידה,עם התזמורת הצוענית

1יי7ו-1גו<1וחוו
הצגות במרה
4הצגות בתל-אביב
היכל התרבות
יום ב׳ 8.30 - 6.6
יום ג׳ 8.30 — 7.6
יום ב׳ 9.30 — 13.6
יום ג׳ 8.30 - 14.6
יגור ״יד למגינים״
יום ד׳ 9.00 — 8.6
היפה ״ארמון״
יום ה׳ 9.15 — 9.6
באר ־ שבע ״קרן״
יום ו׳ 9.00 — 10.6
ירושלים ״בניני האומה״
מוצ״ש 8.30 — 11.6
חוף השרון אמפי׳
יום ה׳ 8.30 — 16.6
קרית חיים .,בית הים״
יום ו׳ 9.00 — 17.6
נהריה -״הוד״
יום ב׳ 20.6
נתניה ״שרון״
יום ה׳ 23.6
כרטיסים:
ת״א — ״כנף״ ובמשרדים
חיפה — ״מכבי״ ,״גרבר״
ירושלים — ״לאן הערב״
״בן־נאים״

רחדח מי ה
קוראים המבקשים למסור
לכריכה את גליונות שנת
( 1965 וכן כל שנה אחרת),
יכולים לעשות זאת תוף
שבועיים, באחת משתי הדרכים

• להביאם למשרד המערבת,
רחוב קרליבך ,12 תל־אביב,
בימים ד׳ דה, כשבוע
בין השעות 4ו־ 6אח*
רי־הצהריים.
• לשלהם כדואר לת״ד
,136 תל־אביב.
את מחיר הכריכה 8 -
ל״י לבל שנה -יש לשלם
מראש.
המערכת מוכנה להשלים
נליונות חסרים, כמחיר 120
אגורה לגליון.

במדינה
מ שטר ה
דאייה א*דמת
המונה הנלת מונחות
ז׳נט לוי וויויאן דל־ביאנקד ממשיכות,
כל הזמן, להתחרות ביניהן על תוארי
יופי שונים. עוד בתחרות מלכת־המים, לפני
שלוש שנים, ניבאו לז׳נט לוי שתהיה המלכה,
וכשוויויאן דל־ביאנקו השיגה אותה בשני
קולות, הלכה ז׳נט לוי והתחתנה עם
בעל אמריקאי.
היא לא ביזבזה את זמנה, ובזמן ש־ויויאן
צעדה מתצוגה לתצוגה, ילדה ז׳נט
ילד והכינה אוכל לבעלה.
לא מזמן היא חזרה ארצה ותפסה בחזרה
את מקומה ליד עמיתתה, בתצוגות, ובחיי־הזוהר
וברחובות תל־אביב.
ביום הרביעי האחרון נערך נשף הכתרת
מלכת־היופי ועמדו לבחור את מלכת שרתון.

מדרכוןר! 1ז בו ד
עשרת הכרטיסים שהיו צריכים להתחלק בין עשרה מקורבי הכדורגל, לקראת מישחקי
הגביע העולמי באנגליה, עוררו הרבה ניחושים ולחישות. כולם קינאו מראש בזוכים המאושרים.
לאחר
דיונים החליטה התאחדות הכדורגל לחלק שניים מהכרטיסים לי עקב חו דו רלב
ול שיי ע כלזר. כולם איחלו להם דרך צלחה. אבל הברכות לא השפיעו עליהם כלל.
ראשון התחרט על הכרטיס חודורוב. הקבוצה שלו, שמשון תל־אביב, נוסעת ממילא לחוץ־
לארץ, כפרס על זה שהגיעה למשחק הגמר של הגביע הישראלי, בזכותו העיקרית של
יעקב חודורוב, כמובן, וכמה פעמים הוא יכול לנסוע בעת ובעונה אחת לחוץ־לארץ? רק
פעם אחת.
אצל שייע גלזר הבעיות קצת יותר מסובכות. הוא רצה לנטוע, שמח על הכרטיס, התחיל
אפילו להתכונן, ופתאום נעלם לו הדרכון שלו.
בזמן האחרון הוא מסתובב בחוגי הכדורגל אבל וחפוי־ראש. מתברר שזוגתו, פנינה,
רוצה גם כן לנסוע לחוץ־לארץ; כבר מזמן היא שואפת לטיול יפה, עם חברה, או עם בעלה.
עכשיו, כששמעה שבעלה זכה בטיול, שהיא השתוקקה לו, היא החרימה את הדרכון,
והעמידה לבעלה אולטימטום: או שיקח גם אותה, או שיישאר בבית. הבעל מנסה להשיג
כרטיס נוסף.

ס ס או רעתתמלף
החיפאים לא רגילים להרבה מאורעות מעניינים. ביום השישי האחרון היה
להם קשה להתרגל למאורע מנדי רייס״דייויס, שבאה לבקר אותם בחברת
ארוסה רפי שאולי במועדון ״ המאה העשרים״.
הם נהנו מהמראה היפה, עקבו אחריו כשהלך לאכול סטיק, ואחר כך ליוו
אותו למועדון־הכדורת.
ואז הכינה להם מנדי הפתעה נוספת: ללא כל הודעה מוקדמת היא צנחה
פתאום במקומה והתעלפה. רק מי שראה איך חצי שעה לפני כן בלעה כדורים
קטנים לבנים, יכול היה לנסות ולנחש מה קרה לה. בפרט מי שיודע באיזה
מצב נמצאות גבירות, הנוטות להתעלף פתאום.

חיי יום
בתל־אביב ״ש חנו ת פרחים גדולה, מלאה
ב שו שנים, גלדיולות, חרציו ת וכל פרחי
הבר והנוי. החנו ת מספקת פרחים לכל דו־

וחיי לילה
ז׳נט בתחרות
השתתפו בו כל מיני מלכות־יופי ויפהפיות
אחרות. הקהל הסתכל על מלכת־היופי של
ישראל, ועל כל היפהפיות שמסביבה, ובחר
בז׳נט לוי כ מלכ ה שלו. ויוי אן דל־ביאנקו
שמה על ראשה את הכתר והכתירה אותה
רשמית למלכת־היופי של שרתוך.
ז׳נט היא אומנם אם לילד בן שלוש ונשואה,
ואינה יכולה להשתתף בתחרות הארצית
של מלכת־היופי, אבל היא יכולה
להשתתף בכל מיני תחרויות אחרות.
היא החליטה ללכת לתחרות מיס אלגאנס,
ולכל תחרות אחרת שתתרחש. ולא רק
זאת; היא החליטה גם לכבוש את העולם,
לאחר שחזרה ממנו. הסוכן שלה, שמע ון
מידל, שלח את תמונותיה לשבועון הגרמני
קוויק, לתחרות המתמדת של צילומי
שער.
אם התמונה שלה (יפה, מאופרת, בבגדים)
תזכה בפרס, היא תקבל עשרים אלף
מארק. ואם היא לא תזכה, אולי היא תנסה
את מזלה במקום אחר: ארתור כראונר,

ב * קו ר

מי שחושב על הדיסקוטקים, שהם
הבידור הקל והתמים ביותר שישנו במדינה,
טועה טעות חמורה. הדיסקוט קים
הם אמנם דבר תמים מאוד, אבל
הם רק נראים כך, לפחות אחד מהם.
באחד הדיסקוטקים המרכזיים של תל־אביב
מבלה הקהל הרגיל את שעות הערב
והלילה שלו. כשהקהל הרגיל הולך
לישון, נסגר הדיסקוטק. כולם הולכים
הביתה, והאולם המעושן נח לשעתיים,
מתאוורר ומתכונן.
כעבור שעתיים, בשעה ארבע לפנות
בוקר, מגיע לדיסקוטק קהל אחר. קהל
של גברים בלבד, המבלה את השעות
הקטנות הסוערות שלו, לילה־לילה באותו
המקום.

שביים אותה כאן בסרט גרמני, שלח לה
כבר שלושה מכתבים עם הצעות לבוא לגרמניה
ולקבל שם תפקידים. לזה קוראים
בחורה עם עתיד.

מ ל בו ת *

כ שליפהפיות־הייצוא של ישראל קורה איזה מאורע מ שמח, הן באו ת בדרך כלל להשוויץ
איתו בארץ. האחרונה שבאה לארץ עם ב טן גדולה ויפה היתה יהודיתמזור. עכ שיו,
ביו ם השלי שי, מגיעה רוניתרינת עם ב טן ב ת ארבעה חוד שים. אבל אצלה ז ה באמו!

לא חוכ מה, כי בעלה הוא גינקולוג.
היא באה לחגיגת ע שרים וארבע שנים לנ שואי הוריה, אבל המזל רצה ׳שדווקא ביום הרא
שון האחרון תיערך הלווייתו של אחי־אביה.
האמא של יהודי ת התחילה להתגעגע אליה, ביו ם שעזבה את הארץ, ומיד מאו תו יום היא
החלה להציף אות ה ב מכ תבי ם מלאי בכי וגעגועים. וכ ש ה מכ ת ביס אל הבת לא הועילו, היא
התחילה להסתער ב מכ ת בי ם אל הבעל. .סוף־סוף החלו המכתבים. לפעול את פעולתם, והבעל
עזלח את ה תינו ק סינו ס ח מי ש ה חוד שים, לבקר את הסבתא שלו.

רש, ורוב הדור שים אינם יודעים דבר על
תפקידיה המ שניים, הח שובים יותר מתפקי|
דיה
הראשוניים.
מלבד פרחים, מלאה חנו ת הפרחים נס בנערים
׳שליחים, שתפקידם להביא את הפרחים
ליעדם.
הנמרים לא רק שהם מבינים בפרחים
ובכתובות, הם מבינים גם בנשים. לכן הם
מ שתהים בבתים, אליהם הם מביאים את
הפרחים, למשך כמה שעות ארוכות ונעימות.
ת מורת תשלום, כ מובן.
ומי אתם חו שבי ם מז מין את נערי־השלי־חים,
שיביאו פרחים לאותן גברות? הן עצמן
כ מובן. הן פ שוט או הבו ת מאוד פרחים
יפים.

כשאלות המשטרה הונחתו על ראשי
משתתפי שיירת־האחווה מטעם תנועת העולם
הזר — ,כוח חדש, בדרך אל כפרי
המשלוש, בלט צלם הממטרה בחריצותו
(העולם הזה .) 1485

הוא רץ אז מצד אל צד, הנציח במצלמתו
את המאורעות בעשרות תמונות, וכל זאת
כדי להכין מהן, בשלב מאגחר יותר, חומר־ראיות
מרעיש נגד הנאשמים. זה אירע לפני
ארבעה חודשים.
השבוע הובא חומר־הראיות אל בית־משפט
השלום בנתנייד״ שם נמשך משפטם
של 16 נאשמי האחווה.
ה שאלה האסורה. הצלם, רב־סמל משה
׳והבה, עלה על דוכן העדים, ונתבקש על-
ידי התובע להסביר לשופט יוסף כהן את
תוכנן של התמונות. אך עוד בטרם שהספיק
לעשות כן, קפץ ממקומו אחד מפרקליטי
הנאשמים, עורך־הדין שמואל סגל, וקרא:
,׳אין זה מתפקידו של העד לפרש ולהסביר.
הסבר כזה מעביר את העד מדוכן העדים
אל דוכן השופטים וזה אסור.״
״ארבעה ימים התכוננתי לשאלה זו,״ ענה
לו התובע המשטרתי, הנושא על כתפיו
דרגת מפקח .״שוחחתי על כך עם עורכי־דין,
עם אנשי הפרקליטות ועם קציני משטרת•
המשפט הזה כבר עלה למדינה הרבה
אלפים של לירות.״
השופט הודיע על הפסקה בדיון, כדי שיוכל
לשקול בלישכתו את טענות שני
הצדדים.
כשחזר לאולם הדיונים איכזב את התובע.
״אין להתיר את השאלה לצלם בצורתה
הנוכחית,״ קבע.
המשטרה נאלצה לכן להסתפק בישיבה
זו רק בהגשת התמונות לבית־המשפט, מבלי
שניתנה לה ההזדמנות להסביר אותן. ויתכן
בכלל שהזדמנות כזו לא תינתן לה גם
להבא.
כי בהמשך הדיון ביקשו פרקליטי הנאשמים
לדחות את המשפט, כדי לאפשר
להם לפנות אל היועץ המשפטי לממשלה,
ולבקשו להורות על עיכוב ההליכים המשפטיים.
נימק
את הבקשה עורך־הדין אמנון זכרוני:
״עיכוב ההליכים המשפטיים יהיה לתועלת
המשטרה, שכן באווירה הציבורית השוררת
כיום כלפיה, יגרום כשלונה במשפט רק נזק
נוסף לשמה.״
הוסיף עורך־הדין צבי גילאון: עיכוב
הדיון יוסיף גם כבוד לממשלה ולשמה
הטוב של מדינת ישראל.״
השופט השתכנע, הורה על דחייה. פירושה
המעשי של הדחייה: התיק יועבר עתה אל
היועץ המשפטי, שיבדוק אם יש טעם להמשיך
ולדון בו.

תעלומות
אשהת מי ד

ידידות סהודח
בחוג ידידי צרפת בישראל קורים מאורעות
משמחים בזמן האחרון.
השייכים הראשיים לחוג הידידות הזה הם,
בדרך כלל, הצמד רוזי נתן -ז׳דסדין
ז׳וסייה, שהיו מבקרות האחת את השניה
בארץ ובצרפת, והצמד יונתן כרמון —

רובד בוטה.

את ז׳וסלין ז׳וסייה כולם מכירים. עם
רובר בוטה צריך לעשות הכרה: הוא מחזיק
בצרפת מספרה בשם רובר דה פרי,
וחוץ מזה הוא יפהפה, זהוב־שיער וחום-
עיניים, עם פנים כל כך עדינים עד שלא
היתד, ברירה לכל מכיריו אלא לקרוא לו:
״מרילין מוגרו הצרפתי.״
ידידו הטוב הוא יונתן כרמון. חוץ מזה
יש לו עוד ידידה טובה: ריטה קאדי•
לאקד הם התיידדו כל כך, עד שהחליטו
לכרות ברית של אח ואחות, החליפו ביניהם
צמידים, ונשבעו לחבב איש את רעותו עדי
יום מותם.
חלק מיופיו של רובר נתן לו הטבע, ואת
החלק השני הוא הוסיף לעצמו בכוחות עצמו.
הוא צובע את שערותיו׳ מורט את
גבותיו, ולפעמים הוא גם נוהג לצבוע את
שפתיו.
השבוע אושרה הידיעה שרוזי נתן, אשתו
לשעבר של אייבי נתן, עומדת להפוך לאשתו
החוקית.

״השיכון של הערבים עולה באש!״ צהלו
ילדים ברמת־יצחק, וניקהלו בהמוניהם ליד
הצריפים שברחוב עמק הברכה, לחזות ב-
שרפיה.
היחידים שלא התרגשו מן העניין, היו
פועלי הבניין הערביים עצמם, שהתרגלו
כבר לשריפות המיסתוריות הפוקדות את
מקומות מגוריהם מפעם לפעם. גם הנזק
שנגרם להם כתוצאה מן השריפה היה אפסי:
בסך הכל נשרפו כמה זוגות נעליים ואוסף
דל של בגדי־עבודה. השיכון עצמו, שנשרף
עד תום, לא היה בעל ערך רב. הוא הורכב
משיירי עצי־בניין ומלוחות־פח חלודים אשר
נאספו כלאחר יד.
מה מקור האש האחרונה? ״המשטרה
חוקרת,״ ענו קצרות השוטרים שהוזעקו למקום
השריפה.
האם היתד, זו הצתה בזדון? ״בוודאי!״
השיב מרעי סוואעד, פועל בניין שאיבד את
מכנסיו בשריפה.
סיפר סוואעד 20״אילו היתר, זו השריפה
הראשונה, אפשר היה לחשוב שזה
מיקרה, אך אנחנו זוכרים שריפות רבות.
האחרונה, שהיתר, לפני שנה, פרצה רק
לאחר שטרקטור אלמוני גדף את הצריפים
שלנו לערימה, בשעה שאנחנו היינו בעבודה.
כשחזרנו, הספקנו עוד לראות את שרידי
הלהבות.״
גם אז, כמו הפעם הבטיחה המשטרה
לחקור בעניין.
העולם הזר 1501 ,

ספורט
כדורגל
לא מ שפט אלא מ שפח
שערורית השיפוט הנוראית של הכדורגל
הישראלי אירעה השבוע, במישחק חצי־הגמר
על גביע המדינה, בין שמשון תל־אביב וה־כוח־מכבי
רמת־גן.
שופט הכדורגל החיפאי אברהם לוליין
אישר שער, ניצחון לטובת שמשון, למרות
שהובקע לאחר שהכדור יצא משדה המישחק.
שופט הקו שלום אדמוני, שהיה חייב להעיר
לו על כך, שתק, כאילו לא אירע דבר.
שגיאה בקט־,־מידה כזה טרם נעשתה על־ידי
שופט כדורגל בישראל.
״ כו ז ג ״ אישור השער הביא מיד להתפרצות
המונים: שאגות בוז מילאו את השדה,
קליפות הושלכו לכל עבר ובקבוקי מיץ נזרקו
למיגרש.
רבים מן הצופים •,שהיו עד השבוע מתומכיו
של קליין, המוכר כאחד השופטים המוכשרים
ביותר בישראל, סירבו להאמין למראה
עיניהם.
כי קליין שזכה לשפוט לפני זמן קצר ב־מישחק
בינלאומי ברומא, בין נבחרות איטליה
ופולין, הוכיח דבר חשוב: ישנו תפקיד
אחד, שהנושא בו יכול ללעוג לעשרים אלף
איש תוך תשעים דקות, ולשים לאל את
מאמציהם של עשרים ושניים אחרים.
התפקיד: שופט כדורגל.
באנגליה — שם הומצא משחק הכדורגל,
ואשר ממנה למד כל העולם את כללי ה־

כבר רצבי ושמן בריאים, הובילו את קבוצתם
לניצחון על בני־יהודה בשיעור . 1:2אז
כבר לא היתר, לתוצאת המישחק כל חשיבות
לגבי ירידת קבוצות לליגה א׳.
באותה שבת בה ניצחו כדורגלני בני־יהודה
את מחנה־יהודה, התברר כי אלקנה
שמן, שלא הופיע בשורות קבוצתו, מחנה־יהודה,
הצליח לנחש נכונה את תוצאות ה־מישחק.
לאורך
כל טורי טופס הטוטו, אותו״מיילא
אלקנה, הוא סימן ניצחון לקבוצה היריבה
— לבני־יהודה. אפילו ניצחון אחד, או תיקו,
הוא לא נתן לקבוצתו.
הסביר אלקנה את כושרו הנבואי :״ידעתי
ששחקני המפתח של הקבוצה שלנו אינם
יכולים לעלות למישחק בגלל פציעה. זה
היה מישחק בו נתנו הזדמנות לשחקנים הצעירים
שלנו לעלות למיגרש ולהוכיח את
עצמם.
״ידעתי, עם זאת, שבלי שחקני המפתח
אנחנו לא יכולים לנצח. ידעתי גם שבני־יהודה
יתאמצו. לכן סימנתי להם ניצחון.
חוץ מזה, מי שרוצה לנחש נכון, צריך גם
לסמן הפתעות לפעמים.״

לי ל היהודי ההכשרה
כשהתפרסמו הידיעות על בילויי נבחרת־הנוער
של ישראל במאנילה, הגיב כוכב העבר
של ישראל שלמה (״שמיש״) לוי :״אלה

השופט קליין (בשחור) מתווכח עם קפיטולניק
לעג לעשרים אלף

מישחק — נוהגים לחלוק כבוד רב למלה
״שופט״ .האנגלים אינם מכנים את מנהל
משחק הכדורגל בשם זה, אלא בשם הפחות־יומרני
.,פוסק״ (66־ז .) 1׳6? 6והם לבטח יודעים
מדוע.

יש נ בי א ב פי רו
מדי שבת מנסים אלפי חובבי כדורגל את
כוחם בניחוש תוצאות מישחקי אותה השבת.
אפילו בשעת המישחק ישנם עוד כמה
משוגעים־לדבר, המנסים לנחש כיצד יסתיים
אותו

מי שחק,

מהמרים

בסכומים

גבוהים.
לעיתים קרובות משתתפים במירוץ הניחושים
גם שחקני כדורגל. אלה נמנעים בדרך
כלל מלנחש את תוצאות המישחק בו הם
עצמם משתתפים. אך כמו לכל כלל, יש גם
לזה יוצאים מן הכלל.
אוויר לנשימה. המישחק הלפני־אחרון
של הליגה הלאומית נערך בין קבוצות הפועל
מחנה־יהודה ובני־יהודה תל־אביב. לאחת
משתי הקבוצות היה הנצחון חיוני ביותר.
אנשי בני־יהודה ניצבו לפני המישחק
בסכנת ירידה לליגה נמוכה יותר. הם היו
נקודות כמו לאודר
זקוקים לשתי
לנשימה.
כעבור תשעים דקות מישחק ניצחה בני־יהודה
בשיעור .0:2
לא היה זה הפלא היחידי אותה השבת.
שחקני הפועל מחנה־יהודה הופיעו למישחק
ללא כמה מבוכביהם הגדולים ביותר. זכריה
רצבי, אלקנה שמן, דויד (״דודו״) תם ובני
רצון נעדרו. הסיבה שהם נתנו להעדרם:
פציעה.
שבוע לאחר מכן, במישחק הגומלין, היו
העולם הזה 1501

ילדים אלה, לא יודעים להסתדר. כשאני
נסעתי לחו״ל, אף אחד לא כתב על זה בעיתונים.״
כשחזרה
לפני שבועיים הנבחרת הבוגרת
של ישראל ממסעה בפינלנד, ניכר מיד ההבדל
בינה לבין נבחרת הנוער. שום סיפור
על בילויים לא התפרסם, וכולם הסבירו
שהמסע היה מוצלח מכל הבחינות.
השבוע התגלה הסיפור המעניין ביותר של
המסע בפינלנד.
מעשו חו סו ״ מעש. יום לפני מישחקה
השני של הנבחרת, נגד נבחרת־ר,מישנה של
פינלנד, קבע המאמן מילובאן צ׳יריץ׳ אימון
לשעה תשע בבוקר. בשעה היעודה התאספו
כל השחקנים — מלבד שניים.
צ׳יריץ׳ זעם, עלה יחד עם חבר הנהלת ההתאחדות
לכדורגל מיכה אלמוג לחפש את
שני הנעדרים, שישנו בחדר אחד.
המאמן דפק בדלת החדר, ולא נענה. צ׳י־ריץ׳
,היודע את נפש שחקניו, התיישב יחד
עם אלמוג לפני הדלת׳ חיכה להתפתחויות
נוספות.
שעה תמימה נאלצו השניים לשבת בחוסר
מעש, עד שהדלת נפתחה, וגברת צעירה
יצאה מבעדה. שני החלוצים הוותיקים, שלהם
נסיון רב בהבקעת שערים, יצאו כמה דקות
אחריה.
המאמן דרש מהם התנצלות על המקרה.
אחד הכוכבים הסכים מיד, השני סירב. לבסוף
אמנם לחצו ידיים, אך צ׳יריץ׳ לא
שכח. השניים לא שיחקו מישחקים מלאים
בהמשך מסע הנבחרת.
חבריהם של השניים נשבעו לשמור את
דבר ההרפתקה בסוד, אך כשזו נתגלתה,

ציינו נקודה לזכותם של השניים: היא היתה
מבית יהודי טוב, חתיכה כשרה.

אירגונים
רי בבצמרת
יושב־ראש ההתאחדות לספורט, שמואל
ביאליק, חושב שגיזבר ההתאחדות אינו מתאים
לתפקידו. גיזבר ההתאחדות, יהושע בר־לב,
חושב שהיושב־ראש לא מתאים. התוצאה:
הגלגלים בהתאחדות חורקים יתר
על המידה.
הנושא העיקרי של המחלוקת בין השניים:
היו״ר טוען כי הגיזבר עצמאי מדי, והגיזבר
טוען כי היו״ר אינו מנית לו לעשות דבר.
חוץ מזה הוא חושב שהיו״ר מבזבז כספים
מעבר לאפשרויותיך. המצומצמות של
ההתאחדות,
עד עתה היה היו״ר מגיש לגיזבר את
חשבונות הוצאותיו, במיסגרת מילוי תפקידו
החשוב. הגיזבר היה חותם, אומנם, אך לפני
כן היה טוען כי החשבונות מוגזמים ושקודם
לכן לא היה קורה דבר כזה.
להדיח: לצמצם: להזיז: שמואל
ביאליק נבחר לתפקיד יו״ר ההתאחדות רק
לפני חודש וחצי, באסיפה כללית חגיגית
(העולם הזה .)1478 מאז, טענו מתנגדיו בהתאחדות,
הוא ניסה להכניס לתל־אביב את
השיטות הנהוגות בחיפה.
ישיבות בהשתתפותו של ביאליק התקיימו
לעיתים רחוקות מן הרגיל. פעם היה ביא־ליק
עסוק בתערוכת הפרח בחיפה, והוא
זימן את אנשי ההתאחדות התל־אביביים לישיבה
בח־פה. זה שבר אותם, והמלחמה
החלה.
כמו בכל המלחמות מהסוג הזה, הקימו
לבסוף ועדה. דובר מרכז הפועל, נתן שחר:
״הוקמה ועדה לחקירת ההתאחדות לספורט.
כתוצאה מיחסים אישיים, ההתאחדות לא
היתה מסוגלת לעבוד. הוועדה שהוקמה
תברר את העניינים בהתאחדות ותאפשר עבודה
תקינה.״
בפני חברי אותה ועדה נכבדה — עמנואל
גיל, יצחק זאבי, צבי ברים, יצחק פינטל,
חנוך וילן ויצחק כהנא — כולם חברי מזכירות
מרכז הפועל, התייצבו מצד אחד ה־יושב־ראש
ומצד שני הגיזבר, ושטחו את
טענותיהם.
לבסוף ניצח הגיזבר. היו״ר דרש להדיח
את הגיזבר, או לצמצם את סמכויותיו בצורה
קיצונית. במקום זאת השאירו את ה־גיזבר
על כיסאו.
גם את היו״ר לא הזיזו, כי הוא נמצא
בחו״ל, ומעמדו בחיפה ובהפועל איתן מדי,
מכדי שאפשר יהיה לפגוע בו,
במקום זאת, החליטו לרמוז ליו״ר שישנה
את דרכיו. הרמז: אריה חפר נתמנה לרכז
סיעת הפועל בהתאחדות.
חפר, חבר קיבוץ גבעת־חיים (איחוד) וסגן
יו״ר בהתאחדות לספורט, נתמנה לתפקידו
החדש כדי שגלגלי מכונת ההתאחדות
יפעלו ביתר קלות.
חוץ מזה הוחלט על כך שסיעת הפועל
תתכנס לפני ישיבות הנהלת ההתאחדות. ההחלטות
החשובות תיפולנה כבר אז.
בינתיים שוררת שביתת־נשק. עד שהיו״ר
יחזור מחו״ל.
עסקים דווח ש ד ממ ש
הכינוס השמיני של הפועל הסתיים כבר
(העולם הזה ,) 1496 ועונת הסיכומים שלו
החלה.
מארגני הכינוס הודיעו השבוע, כי עובדה
אחת מצערת בלטה מדי: פחות מדי בני־נוער
באו לחזות בתחרויות; שבהן הפגינו ספורטאים
זרים הישגים שיש בהם ערך חינוכי.
האשמים, לדעת המארגנים, הם המורים לחינוך
גופני, שלא טרחו לקחת את תלמידיהם
לאירועים.
עוד עובדה מצערת: בסך הכל חזו בתחרויות
200 אלף צופים, מספר נמוך יותר מזר.
שלו ציפו ערב הכינוס.
רק עובדה אחת היה בה כדי להרנין את
לב המארגנים: עודף ההוצאות על ההכנסות
הסתכם לדבריהם רק ב־ 30 אלף לירות.
ישנם ספקנים רבים שאינם נוטים להאמין
בגרעון כה קטן בכנס כה גדול, אך גם אלה
לא מהססים להודות, שהמספר 30,000 הוא
הישג נאה לפחות לגבי רואי־החשבון של
אגודת הפועל.

ב ולגר יה
של >ין ו שו שני ם
בולגריה, ארץ התיירות הע ממי ת, מצי עה
לך מרכזי נופש חדי שים וצירוף
נדיר של י ם והר בכפיפה אחת. טייל
הקיץ בבולגריה והתרענן במי הבדולח
ה שקטים של הי ם השחור, השתזף
על ״ חו לו ת הזהב״ שטופי השמש,
טייל בעמק השושנים, שאף לריאותיך
אויר הרים צונן, מבריא ומרגיע בתנאי
אכ סון מעולים ובמחירים נוחים.

מרפא והתרגעות
בולגריה ידועה בסגולות המרפא המיוחדים
שלה בזכות מעינות ה מי ם
המינרליים. בסופיה־בנקיה, בחיסריה,
בקיוסטנדיל, תמצא שירותים רפואיים
מעולים לרפוי מ חלו ת עצבים, לב,
כליות, דרכי המרה, סוכר, חו ט ה שדרה
ושיגרון. כל זאת בתנאי פנסיון
ממדרגה ראשונה ובה שגחת
רופאים מו מ חי ם.

מחירים נוחים
בבתי הנופש וההבראה, ליד המעינו ת
המינרליים, כולל פנסיון מל א וטיפול
רפואי — בחדרים של שתי מי טו ת
מ־ 6עד 3דולר ליום.
ב״חולות הזהב״ ו״חוף ה שמ ש״ פנסיון
מלא ושרותים ממדרגה ראשונה
— בחדר של שתי מי טו ת מ־5.50
עד 6.50 דולר ליום.
בסופיה — בבתי ה מלון ה מפו ארי ם
״בלק אן״ ו״ רילה״ פנסיון מל אוש מתים
ממדרגה ראשונה בחדר של שתי
מי טו ת מ־ 6.50 עד 7.50 דולר ליום.

טיולים בינלאומיים
סיורים של 3י מי ם ב אניה ; בלווית
מדריכים מו מ חי ם: ורנה — אי ס טנבול
— ורנה מ־ 46 עד 68 דולר לאיש.
ורנה — או די ס ה — ורנה מ־ 46 עד
68 דולר לאיש.

בולגריה מציעה לן בתי
מלון חדישים, בילוי
מופלא במחירים עממיים.

בו א לבולג רי ה -
ותיהנה מסבר פנים חם
פנה לסוכן הנסיעו ת שלך
לקבלת פרטים נוספים.
אשרות כני סה לבולגריה אפשר לקבל
בצירות בולגריה בישראל — רמת-גן.
הנציגות לעניני תיירות של בולגריה
בישראל: רחוב אבן־גבירול , 59ת״א.

שחם לבינסון אילון

אנשים
חכ מי הי! הדו!

1פיטר פיג ץ
ג לז זזוקיגט
זהרירה חריפאי. שתא פרידמן. צפורה פלד
מופ ק ע״י קו ר לו אונגד בבי מויו שלדניאל מן
טכניקולור

החל ממוצש

4.00 . 7.15.9.30

אחד האנשים הכי משעשעים בכנסת הוא
דויד הכהן, יו״ר ועדת החוץ והבטחון.
השבוע נזעק לאולם בשעת הצבעה, נכנם
מבעד לדלת כשידו מורמת .״תוריד את היד!״
צעקו לעומתו חבריו מספסלי המערך. מסתבר
כי הכהן, שלא ידע על מה מצביעים, הרים
את ידו נגד הצעת הממשלה • .שעה קלה
לאחר מכן נכנס לאולם ח״כ אגודת־ישראל
שלמה לורנץ. הוא שאל את הח״כ הקרוב
ביותר לדלת :״על מה מצביעים?״ ומיהר
להרים את היד (נגד הגדלת מקדמות
מס-ההכנסה) .ח״כ מפ״ם שלמה רוזן,
שהיה בטוח כי לורנץ אינו יודע מה קורה,
חקר אותו :״על מר, אתה מצביע?״ בחיוך
של נצחון הוכיח לו לורנץ שהוא יודע את
נושא ההצבעה • .שני ח״כים אלה — הכהן
ולורנץ — דאגו במשך כל השבוע לבירור
הכנסת. תחילה הגיש לורנץ שאילתא, בה
קרא למועדון של תנועת־נוער מפא״יית בשכונה
חרדית בשם ״מועדון לבילויים מפיק־פקים״
.כשהשיב על כך דובר הממשלה, קרא
דויד הכהן בהתרגשות :״גדול המשמ״צים!
לורנץ הוא גדול המשמיצים בכנסת!״ זה
אמנם לא נרשם בפרוטוקול, אבל פורסם ב־הארץ.
למחרת היום תבע לורנץ זכות־דיבור
להודעה אישית, אמר להכהן (שיצא קודם
לכן החוצה, בכעס) :״חכמים, היזהרו בדבריכם.
ומי שאינו חכם כעבור 24
שעות תבע הכהן את רשות־הדיבור להודעה
אישית, השיב ללורנץ מנה אחת אפיים0 .
בדיון על ניתוחי־מתים, התרגש לורנץ מדברי
ח״כית מפא״י דבורה נצר, קרא לעומתה
:״גברת נאצר!״ כשהבחין בפליטת־הפה,
התנצל מייד • .בוויכוח על ענייני הדת,
טען ח״כ מק״י שמואל מיקוניס נגד
הנימות הגזעניות של השיפוט הרבני, אמר
שממילא לא ברור בדיוק מה קרה בתפוצות
מבחינת ההרכב הגזעי של היהדות. ולראייה:
בעיירת מולדתו ברוסיה נחלקו היהודים לשני
מחנות: חציים בעלי שיער ועיניים
כהות, חציים — כמו מיקונים עצמו —
תכולי־עיניים ובהירי־שיער. מיקוניס הבטיח
לספר לכנסת, באחת ההזדמנויות, איך זה
קרה • .בעת נאומו בכנסת, פנה לפתע
שר־האוצר פינחס ספיר אל ח״כ רפ״י
יוסף אלמוגי ושאל, :אלמוגי, תגיד לי,
איך קוראים בעברית למוביליות מאו־

לעברו של ראש העיר טדי קולק. הם זעמו
על התנהגותו בעת טכס בחירת מלכת היופי,
התכוונו בעיקר לנשיקה המצלצלת שהעניק
למלכה ויוויאן דל־כיאנקו. ראש העיר,
שהבטיח להם תשובה בישיבה הבאה, לאחר
שיחזור ממסעו בחו״ל, הסתפק הפעם במשפט
אחד :״לא אסחב אחרי הגירוי!״ •
אגב: ויודיאן, שהחליפה ערב הבחירה את
שמה לאכיבה ישראלי, הבטיחה לעוור
בפירסום הדיסקוטק החדש. בנהריה —
א־פרופו — שבבעלות ידידה, הנושא באותו
שם ׳משפחה, הצייר אייקה ישראלי. איך
תעזור? היא מסרבת עדיין לגלות את הטריק
הפירסומי שבו תשתמש, אך הבטיחה שזה
יהיה ״משהו מיוחד״ 9 .לדידי מנוסי
יש בת הנקראת קרן, והחודש, כשאשתו
היתד, בחודשי הריונה האחרונים, הציעו ידידים
שמות לרך הנולד השני. אמרו הידידים:
אם תהיה זו בת, תקרא לה ״קיימת״ ,ואם
יהיה זה בן, תקרא לו ״היסוד״ .דידי לא
שמע בקולם, וכשילדה השבוע אשתו צילה
בת, קרא לה דנה. הוא הפסיד את האפשרות
להיות אבי קרן־קיימת • .את מתנת הלידה
היפה ביותר קיבלה צילה מנוסי דווקא
מפולין: היה זה מיברק, שנמסר לידיה ב־בית־החולים,
המבשר לה כי שתי עבודות
שלה נבחרו להיות מיוצגות בביאנאלה הבינלאומית
לגרפיקה, העומדת להיפתח בקרוב
בוזארשה • .מי שלוקח את תפקידו ברצינות
הוא משה כרטור, המיועד לכהונת
שגריר ישראל ביפאן. ברטור ורעייתו לומדים
מזה כמה שבועות את השפה היפאנית
אצל מורה פרטי בירושלים, המשמש כמרצה
באוניברסיטה העברית • .המורה היפאני
הוא מוראה אוקה, המנצל מצידו את תלמידו,
כדי ללמוד עברית • .העברית העסיקה
לאחרונה גם את העתון הירדני פל שתין,
שהקדיש כתבה מיוחדת להשפעת הספרות הציונית
על היחסים בין היהודים לערבים.
את המשורר חיים נחמן כיאליק הציג
העתון כמשורר ציוני קנאי, שהטיף להתפשטות
ציונית. לשם השוואה ציין כי ״ביא־ליק
היה יותר ציוני משאול טשרניחוב
סקי, ובעל התלהבות רבה יותר ממנו בקריאה
לגזילת פלשתין לפחות מילים
נזקק השבוע הפרופסור ברוך קורצוויל,
בבואו לתאר את הספרות הישראלית, במים־
גרת דו־שיח בין סופרים ישראלים וצרפתים:

פאנאויז׳יוו

70 מם

ה צג תגאלהב ״ או ריון-י רו ש לי ם
ביוםחמי שי 9 .6
בל ההכנסותקודש לו עדלמעןהחייל
הצגות רגילו תהחל ממוצ״ש 11.6

שפירא ובן־גוריון
״צורה מעוותת״

קודם קיץ
למבוגרים :
א 0 0 ^ £118¥ ^ 10

בשפות אנגלית וגרמנית
וקורסים למתחילים ומתקדמים

בשפות: עברית, אנגלית,
צרפתית וגרמנית

לתלמידי כתי־ספר:
עברית, אנגלית, צרפתית
ערכית מ־ •4..8 .0עד לכתות

ו׳ ,ז׳ ,ח׳ ולכתות ט״ י׳ ,י״א
י״ב דקדוק וחיבור.
1101120118 1)16 ^ 01-14
.411161•. 1.! 161׳ 3 ) 111׳ 6
? 38 ,ת 866ת ת11

בדלץ

ת״א. נ חל ת בנימין 2
טל 56347 .

חיפה. החלוץ 27
טל 69265 .

חר יותר, כשנשאל אלמוגי מדוע נוסע חברו
למפלגה משה דיין לוויאט־נאם הדרומית
בתיאום עם האמריקאים, ענה ״מפני ש־הוזיאט־קונג
לא הזמין אותו השבוע
גילה גם פעילות בוזעדה המרכזת של ההסתדרות,
למרות שהודיע כבר על עזיבתה.
הרגיזה את אלמוגי קאריקאטורה שפורסמה
ביומון ההסתדרות, בה נראה לו דויד כן*
גוריץ מגוחך. היה זה בן־גוריון בדמות
רועה, הלוחש משהו למנהיג המפד״ל משה
חיים שפירא בדמות כבשה. המשהו:
איחולי ביג׳י לשפירא, שיעמוד בראש המדינה.
אלמוגי דרש ממזכיר ההסתדרות שיורה
לדבר לא לפרסם את מנהיג רפ״י בצורה
כה מעוותת ומעליבה (ראה תמונה).

מ שתו מיוחד
״זה מעשה בלתי מוסרי!״ קראו השבוע
הנציגים הדתיים במועצת עירית ירושלים,
• מו בי ליו ת — ניידות.
ניידות־עובדים.

כזונת השר ל־

יד,יא פרובינציאלית בהשוואה לספרות היהודית
הגלותית,״ קבע.

הערב אי מ פרוביז צי ה
השיפוט השערורייתי במישחק חצי־גמר
גביע המדינה, שזיכה את שמשון תל־אביב
בניצחון (ראה ענד ,)21 שימח את אבא
חושי. הסיבה: עתה תצטרך שמשון להתמודד
עם הפועל חיפה על גמר גביע המדינה,
וישנם סיכויים טובים שכתוצאה מכך
יזכו החיפאים בגביע. אילולא השיפוט
של שבת, יתכן היה שהכוח־מכבי רמת־גן
היתד, מגיעה לגמר, ואז לא היו סיכויי
החיפאים כה בטוחים • .אגב: העובדה שהשופט
אברהם קליין הוא חיפאי, עוררה
שמועות חסרות־יסוד, כי לכן העלים עין מן
העובדה ששער הנצחון הובקע לאחר שהכדור
היה כבר מחוץ לשדה המישחק• .
מלבד שמועות, הוליד השער גם מאמר חריף
בשבועון הספורט ספורט כדורגל, שהגדיר
את השיפוט כ״נבלה״ ,ואת השער כ״אחד
משערי הטלאי הצהוב של הכדורגל הישראלי.״
• בנשף מלכות היופי במלון הילטון,
העולם הזה 1501

לביא מדגימה שריון
קשקשים מפלסטיק

ביקשה גברת כבודה מכדורגלן ישראלי מפור־סט
שיקח עבורה אוטוגרף מהמלכה .״גברתי
הנכבדה,״ ענה הכדורגלן ,״אני כבר מלך חמש־עשרה
שנה, והילדה הזו מלכה רק שבוע —
איך את רוצה שאני אגש אליה?״ הכדורגלן
היה לא אחר מאשר שייע גלזר• .
״אנחנו מקוזים להצלחה בקנה־מידה אירופי,״
אמרו צמד הזמרים אילן ואילנית לפני שנה,
ויצאו לחו״ל לסיבוב הופעות עם להקת
כרנוון. הביקורות הנלהבות השפיעו עליהם
כנראה, והם החליטו להשאר צמד לנצח. השבוע
כבר נשלחו ההזמנות לחתונת של*
מה (״אילן״) צח עב״ל חנה (,אילנית״)
דרזנר • .לתשומת לב חובבות האופנה
המודרנית: דליה לביא נבחרה על־ידי ירחון
האופנו־,־העילית האנגלי ודג, כדי להדגים
את לבוש הפלסטיק החדש דמוי שריון הקשקשים
(ראה תמונה זוכרים את מי*
קי בן־קיקיז זאת שהיתה אחד מן הצד־דים
בריב המלכות בדיסקוטק של פרד־ריקה
סגל? ובכן, החל מהיום הששי השבוע
היא אינה יותר עוד אחד מן הצדדים־
,אלא רק צד אחד — הצד החזק —
בדיסקוטק משל עצמה הנקרא אימפרוביזציה.

פסוקי ה ש בו ע

• ח״ס המעיד הסופר דב סדן
בכנסת, על ביקורו של אדנאואר בישראל:
״ואסיים במה שפתחתי: ביקורו של האושפיז
הישיש, ואומר, כי הוא מכלל הדברים, שנוח
להם שלא נבראו משנבראו, אבל משנברא,
דין שישמע, כמותו כאחרים, לא את שהם
רוצים אלא את שהם חייבים לשמוע, ושעל
כן הדין היה עם כבוד ראש הממשלה, שהטיל
בלשונו ראשון אותם פסוקים בוטים,
שכבר שנה ושלש אותם, ולא היה הדין עם
לשונו אחרון, שהניח כי אפשר להם לאותם
פסוקים שלא ירגיזו, וניסה ליטול עוקצם,
שכן חובה שנאמר בהקיץ את שאנו אומרים
בסמוך לשינה: רגזו ואל תחטאו, לאמור:
אם אמנם תרגזו לשמע דברי האמת שאנו
מטיחים בפניכם, לא תחטאו.״
• ש לו םבהט, מזכיר מועצת פועלי
חיפה, על השביתה בנמל :״לאן נגיע אם כל
פרוצה המכבדת את עצמה תעשה דין לעצמה.״
• פראנץ יוזן? שטראום, לשעבר
שר־הבטחון המערב־גרמני, לשמעון פרם, לשעבר
סגן שר־הבטחון הישראלי :״אחכה
לך תמיד ובכל מקום!״
• דויד זכאי, לשעבר עורך דבר, בדבר
:״נפלאו ממני מסתורי החלל וכבשונו
של האטום ולא בהם מעייני — עיני אל
הקרוב־קרוב אלי, אל אשר עיני רואה סביבי
יום־יום ואשר מכלולם היא המולדת.״
• הצייר גרשון גרא :״רפ״י החליטה
להפיל את השלטון, אך לא מצאה אותו״.
העולם הזה 1501

כל יופי מתחיל בעור פנים צח ורענן ועור פנים צח
ורענן מתחיל באל-סבון ״נקה .״7״נקה ״ 7מטפח
את העור ומחזיר לו א ת רעננותו הטבעית .״נקה
״ 7מרחיב א ת נקבוביות העור ומאפשר לו
נשימה תקינה.
מנק ה באופן יסודי ואינו משאיר שום
משקע בכיור ובאמבט כיון שהוא אל-
סבון נויטרלי 9.7ללא אלקלי.
תוצרת ביח״ר נקה בע״מ • המפיצים חב׳ נורית בע״מ
פרסום או־קי

הפתעה נעימה
לתושבי ישראל
לאחר מאמצים ממושכים הצלחנו להבטיח
גם לישראל את הסוכנות של השעון
הידוע מהסוג המעולה ״אוניברסל ז׳נב״
שקיבל פרס ראשון בתחרות בתערוכות
בין־ל או מיו ת: בג׳נבה ובניו־יורק, עבור

השעון השטוח ביותר, המדויק ביותר
והאלגנטי ביותר .״אוניברסל ז׳נב״ הוא
השעון היחיד בעולם שניתנת עליו
אחריות מלאה ל־ 2שנים.
הסוכנות

קורס
מע שי
לטלויזיה ^
הרכבה וכוון
מקלטיםואנט נו ת
ת קו ניםק לי ם

הראשית:

תל־אביב, טל.235391 .

רכוש מקצוע מבוקש
המבטיח הכנסה גבוהה
ניתן לעסוק ס כעבודה !וספת
למשתתפי תחרות תצלומי תינוקו ת
בגלל הרבוי הבלתי צפוי במספר
משתתפי התחרות, נאלצנו לדחות
את בחירת הזוכים. התוצאות תפורסמנה
בימים הקרובים. אנא, התאזרו
בסבלנות.
חב׳ נקה בע״נו

שף הקורס 5חדשים בששת הערב
אי! צורך ביריעות קודשת

1ו בנ

1־ 7 .1 ת 1נ י 1כ
פרטים והר שמה 8-1 :לפנה־צ 4-8אחה־צ
ת ל ־ א בי ב: דרך פחח-תק 1ה ( 126 סול הקריה) טל 254891 .
ח ל ־ א בי ב: דרך פתח־תקוה > 44ם 1ל בית הדר) טל 36773 .
חיפה: רחוב בלפ!ר 5נטול הטכני!!) טל 69041 .

מ י 1ח ד

טיזל
לצעירים תיאטרו!

בני 35-18
3 4 1
* ל אי ט לי ה הי פ ה

אמנות
הו. ה מ חוו ת ה טו בי ם!

׳101

* שווי צ רי ההר עננ ה
* צרפת ה תו ססת
* ספרדהר בגוני ת

2 ,1 9 0 .ל י*היציאה ב 21-ביולי 1966
חזרה ב 23-באוגוסט 1966
המחיר כולל:
כרטיס טי ס ה הלוך/חזור במח׳ חסכון. מ ס נסיעות.
אכסון בבתי מלון מובחרים בחדרים דו־מיטתיים. סיורים.
בקשר לפרטים פנה לסוכן הנסיעות או

7100

איזו עונת־תיאטרון יפה היא זאת! וכמר,
יגיעות התייגענו עד שהגענו לכך! כי זהו
סופו של תהליך ממושך מאוד:
בראשית נהגו התיאטראות להציג כל מיני
מחזות מסורבלים, גדושים בחיטוטי־נפש
מייגעים, עד שהקהל חדל לבוא.
אחר־כך ניסו מחזות מוסיקליים, אך גם
הם החלו להיות כשלונות.
ואז הגיע הרנסנס הנפלא. התיאטרון העברי
נולד מחדש: בכוח ההצגות המסחריות
הם יצאו מהמסגרת המיושנת, ובכוח
כשלונותיהם — פנו סוף־סוף אל המחזאות
הקלאסית, מן הסוג המעולה ביותר.
זוהי הסיבה שהיום התיאטרון נמצא ב־תקופת־זוהר,
מבחינת הרפרטואר שלו, ושעל
כל במה, כמעט, מוצגים מחזות מעולים.
כמו בתיבת־נוח, הם מופיעים העונה שנים־
שנים, אם לא למעלה מזה:

• שתי טרגדיות שקפפיריות:
ריצ׳ארד השלישי (התיאטרון העירו
הערכ
יונפקו (הבימה) הם ארבעה
מערכונים מקסימים, שהומחזו בשפע של
רצון־טוב וכוונות טובות. שמוליק סגל משחק
נפלא. גם עדה טל טובה, בארבעה תפקידים
שונים לגמרי. אך הבמאי, למרבית
הצער, למרות כוונותיו הטובות, פיספס את
העיקר: האבסורד במצבים משכנע רק כשהכל
נעשה ברצינות גמורה. למשל: בני־הזוג,
שמסביבם מתחוללת מלחמה, וביתם
נהרס, והם ממשיכים בורכו* אם הצב והחילזון
הם אותו דבר (לשניהם שריון, שניהם
איטיים, ושניהם אוכלים חסה!) כאשר
הכל רציני וענייני — הרי דווקא בגלל האבסורד
שבמצב — המחזה מזעזע. אך כשהבמאי
זורק פנימה גלילי נייר בית־שימוש
ועוד עשר הצחקות על אותה רמה, הוא
הופך את המערכונים השנונים והפקחיים לסתם
הלצה. אפילו לא כל-כך מוצלחת.

הקלאסיים:

• שני הסופרים
איכסן וגוגוד.
הדה גאכלר (הקאמרי) היא פנינת־תי־אטרון
אמיתית. איזה תענוג לראות שלמות

ני, חיפה) מוצג בדרך כלל כמפלצת: גיבן
מכוער, שהורג בקור־רוח את כל מתחריו
לכס־המלכות (בניגוד גמור לריצ׳ארד השלישי
האמיתי, ההיסטורי) .יוסף מילוא, הבמאי,
לא הלך בדרך הקלה של תפאורות
היסטוריות מסתובבות, וכשחקן לא יצר

רח׳ הירקון ,74— 76 טלפון 51212
* לקבוצה של 15 איש.

סגל וטל ג״יונסקו״

החילזון והצב

נפתחה^ההר שמה
ל שנ ת ה לי מו די ם $7/ 166בפקולסות :

הלפי פ,,אדרת״

בשעורי ערב במשך 4שנים
הסטודנטים יוכנו למבחני אחת
האגודות הבריטיות הבאות :

1 1 מהנדסים1 ,

8־0010 & 530110 £0210661־10811101100 01 £16011
108111111:1011 0? 011111 £112106615
5־108111111:1011 01 ?]•0011101100 £0210661
8־10811101100 01 >16011301031 £0210661

? 116
?116׳
? 116
? 116

ההרשמה ת ת קיי ם בין התאריכים 1.6.66 — 8.7.66

מ תקבלים בעלי תעודות בגרות ובוגרי בתי־ספר מקצועיים.
המועמדים יחויבו למבחני כניס הבהתאם לתעודותיהם.
יקוימו קור סי הכנה במתמ טי ק ה ופיזיקה
למבחני כניסה של המכללה.
פרטים

מכללת

והרשמה:

תל־אביב

להכשרת

רחוב המקצוע ( 9פנת המסגר ,10 מול בית-ספר ״שבח״{,
או בית ״אל־על״ ,רחוב בן־יהודה ,32 חדר ( 930 קומה • 9
בין השעות .17.00—20.00

^ 8פרסום תל־אביב

הבורג ו ה מכונ ה

מפלץ מעוות, אלא אדם ק־שח, נואש, ואנושי׳
שנסחף בכוח המאורעות שהוא עצמו
יוצר, רדוף האמביציה המטורפת שלו.
ההצגה היא מצויינת, וההמחזה מפוארת ד*
מעוררת התרגשות. זהו שקספיר האמיתי,
וגם היפה ביותר שהוצג אי־פעם בארץ. כי
בעצם מילוא לא ויתר לגמרי על תפאורת-
הפאר; כל דמויות־המשנה המקיפות אותו.
הן לא כל־כך בני־אנוש, כמו רקע מפואר
למלך הנורא. כשרואים איך הוא משחק,
ואיך הם — משתכנעים שזה מגיע להם.
המלט (הקאמרי) הוא נסיך מעמדי, הגר
בארמון מקרשים, פח, יוטה ואבנים גסות.
יש גם חבל כביסה, אבל הוא מיועד לוילון,
כדי שיהיה לפולוניום מאחורי מה להרצח.
הבמאי הפולני קונראד סבינרסקי ניסה
לרתום גם את הגיבורים לרעיונותיו הסוציאליסטיים,
אך שקספיר חזק ממנו: המלט
אמנם לא יצא מושלם, אך בכל זאת נשאר
מחזה מצויין שחבל להחמיץ אותו.

• שגי מחזאי האפס־רד: פרט
ויונסקד.
הו, הימים הטופי 0,ג ׳מסח) פתח את
העונה, והוא תוצאה ברוכה של המשוגעים
לדבר: המתרגם מתי מגד, שהבטיח אישית
למחבר, סמיואל בקט, לתת למחזהו ביצוע
נאות, אותו הפקיד בידי סטלה אבני. היא
מפליאה בתאור שקיעתה של אשה׳ שקיעה
ממש, בתוך חול, מתוכו היא מפטפטת בעליצות,
המתחלפת ביאוש, בנסיון לעניין
ולהעסיק את עצמה בדברים הקטנים שנותרו
מסביב. הצגה זו היא הצלחה אמיתית:
האבסורד במצבה של האשה בחול
אינו אבסורד לשמו. הוא מבליט את היאוש,
האנושי וההגיוני לחלוטין.

כזאת: הבמאי לאונרד שך הוא איש מקצוע
אמיתי, בלי אפקטים וטריקים. הכל מדוייק,
ונכון ומוצדק. התפאורנית פמלה לואיס אינה
צייר המצייר על דיקט, אלה בנתה במה
מדוייקח, נושמת, ברוח התקופה. ועל הבמה
הזאת נעה חנה מרון, כשהיא מבצעת
בצורה כבירה את הדה, בת הגנרל, אוהבת
החיים והיופי, אך כפופה למוסכמות החברה
(״לא עושים דברים כאלה!״) המפנים
את יצריה הגועשים להרס הסובבים אותה.
המחזה מושלם לחלוטין, מלא רבדים ומשמעויות,
והדמויות חיות ואמיתיות. יש
גם מגרעות, אבל המחזר, כל כך טוב, שאפשר
רק להצטער ש ה תיא טרון הקאמרי אינו
חוזר ליעודו המקורי — מחזות קאמריים,
אינטימיים, מעוטי־משתתפים ורבי־עוצמה.
האדרת (הקאמרי) מי שראה אוו-זה,
יבין מדוע אסרו חכמינו על השעטנז: ההצגה
מאוכלסת במין ובשאינו־מינו. הגיבור
הטראגי בעל השם המצחיק אקאקי, מבויים
בצורה לירית ונוגעת־ללב, לעומתם הקטעים
האחרים, כמו סצינת־ו׳,מסיבה, או הגנרל
ופילגשו, מבויימים לפי מסורת ר,מערכונים
המשעשעים והצבעוניים של בונים. אותו
שעטנז קיים במסיבה עצמה: אנשי הטרקלין
הרוסיים, המקפידים על גינונים מופרזים ר׳
סילסולים צרפתיים, מתחילים לשאוג היי!
היי! כמו חברי קולחוו. כנ״ל התפאורה:
לפעמים עקימת זווית, בסיגנון הבמה האימפרסיוניסטית
של התחלת המאה, לפעמים
ריאליסטית, ולפעמים דמיונית, חלומית ו־מרומזת
בלבד.
אך בעיקר בולט הדבר בין שחקני־המח־זה:
השחקנים הצעירים, רובם קולניים,
מוגזמים, מנסים־להתבלט ונטולי־טבעיות. לעומתם
הוותיקים הם מצויינים: יוסי ידין
בדמות החיים הערמומי וטוב־הלב; רחל מרכוס
נפלאה בקולה החרישי ובמשחקה השוקט;
ניסן יתיר המצליח פה (כמו בהמלט)
להפוך תפקידים קטנים לפניני־מישחק; והנפלא
מכולם, שבגללו אפשר לשכוח את
כל מגרעות ההצגה, ולרוץ לראות אותה —
הוא אברהם חלפי, בתפקיד הפקיד האפור,
הבורג הקטן, שחולם על אדרת חדשה בלבה
משיג אותה, ועם אבדנה — מאבד את
חייו.
העולם הזה 1501

..חפש

דיאשה

האשה ןזפש את הא שה

. .רפש אד ו ן? 1

איפה הן מ תחב או ת?
עיניו מכיסוח מרגניות
ני ד

זו הי עדיין הצעקה האחרונה של

יורק. עיני־המהגנית.
הן מדהימויז, ולעו מת זאת גס זו לו ת:
כל מה שצריך זה דבק־כירורגי וכמה פרחי

איזה שבוע מלא תצוגות!
קודם כל היד, גדעון אובחון, שכולם,
כבר החליטו שהוא גאון. הוא גמר להיות
ילד־פלא, וכשהנער בן ה־נ ,2הנראה כבן
,17 הציג את דגמיו, אף אחד לא אמר לו
״ילד׳ לך לאמא שלך.״ בפרט שיש לו כבר
כת משל עצמו. הוא הציג את דגמיו הנפלאים
בשלוש ערי הארץ, עם שמפניה והכל,
והוסיף עוד תצוגות, כי ההמונים דרשו.
אחר כך באה ויצו, שהביאה את מאגי רוף
מפארים, שהביאה משם את התצוגה כולה:
דגמים ודוגמניות ומלבישות. היא הציגה המון
שמלות קטנות וחליפות קטנות, ומעי
מרגנית

אמיתיים.

תול
שים את

העלים.

לים קטנים, ולכולם מחירים גדולים: כאלפיים
לירות הדגם.
אחריהן באה התצוגה של ג׳רי מליץ, עם
דוגמניות שהציגו את דגמיו המאוד־נועזים
ומאוד־מקוריים על מסלול שנע בין ספלי-
קפה ועוגות־קרם בקפה רוול התל־אביבי. הם
הדגימו גם בדים מצויירים ותכשיטי־נייר.
אבל ההפתעות האמיתיות בתצוגות לא
היו יפהפיות המסלול אלא יפהפיות הקהל.
היו המון יפהפיות. לא השיגרתיות, שצועקות
ממדורי־הרכילות, אלא יפהפיות־מתחב־אות,
שאף אחד לא מכיר.
איפה מתרוצצות למשל נהדרות כמו מיקי
מזרקי, שהיא יפה וגיזעית יותר מכל אלה

שרוצות להיות ישראליות־מקצועיות? ואיפה
כל היפהפיות־הקרירות כמו רחל גרוסמן,
המצליחה למשוך את כל המבטים מבלי
שמץ של וולגריות או התבלטות?
אבל מכל צופות התצוגות בלטה גילה
קשפיצקי הקטנה. היא נראתה כמו ג׳ין
שרימפטון אמיתית — מלכת הדוגמניות של
כל העולם. למרות שהופיעה בלי ספריי,
וניפוחים, ואיפורים, והיתד, לבושה בחצאית
פשוטה וחלקה, אותה לא היו מציגים
בשום תצוגה, ובחולצה של מסיבות־ערב־שבת־בתנועת־הנוער,
שכמעט הצליחה להסתיר
את צוואר־ד,ברבור שלה.
אבל הרבה זמן היא לא תצליח להחביא
את היופי הזה. זו הקטנה, גדולה תהיה.
ב נוסח
אוהב־אותי—לא־אוהב־אותי—אוהב־אותי־
—לא־אוהב־אותי, מדביקים סל העפעפף את
האבקה, ומעטרים בעלים.
מה שטוב בעיניים האלה, שהן לא רק נראות
כ מו מרגניו ת — הן אפילו מריחות
כמו מרגניות.
צריך רק להיזהר שלא י תיי שבו עליהן
פרפרים.

מיקי מזרקי

רחל גרוסמן

גילה קשפיצקי

המצ ^ ה וז ס שזג ע ת
ה מ צי א ה המשוגעת של השבוע הי א
חולצת ג׳יי מ ס בונד. הי א מצויירת בכל
הדרוש: בשמו המפורש, ב־ 007 המפורש,
באקדח ״ברטה״ ובשני כדורים.
הי א נהדרת! יש להשיג או ת ה בצבע
טורקיז בוהק, בצהוב צורם ובשחור עם
הדפסה לבנה. ולא סתם הד פסה — אל א

נייו שימושי מאד
עשרה קבין של פיוט ירדו לעולם. קב
אחד נטלו המשוררים, ותשעה קבין נטלו
יצרני נייר בית־ביסא.
יש להם רעיונות משונים מאוד, לאנשים
האלה, ביחס לשמות נייר בית־שימוש. למשל:
נייר בשם נמר, עליו מפורט :״נמר,
רך ועדין, תוצרת־הארץ.״ עולם-ד,חי מיוצג
בעיקר על־ידי עופות: ישנו נייר בשם
פנגוין כחול, דווקא. יש טווס, עליו
כתוב שהוא מצטיין בתלישה נוחה. ישנה
גם חסידה לכנה למרות שכתוב בפירוש
שהנייר הוא ״בצבעים עדינים״ (ורוד
וירוק מגעילים) .עוף נוסף: יונה צחו*
רה (מה שמזכיר את ראבלה, הסופר הפרוע
מן המאה ד,־ ,16 שהעדיף יותר מכל,
למטרה זו אווזים לבנים!) .בית־החרושת
חגלה, גם מין עוף, מייצר את איריס,
מין פרח. גם רקפת היא נייר בית־שימוש.
הם גם כובשים את החלל: ישנם סטאד,
כוכב־פריס, מרקיורי, וראיקטה, עליו
מצוייר זוג יושב על טיל וממריא לעבר הכוכבים.
קיימים
גם יצרני נייר בית־שימוש עם
סתם שגעון־גדלות: ישנו נייר רקם (מלך)
ספציאל, ישנו אכסקלוסיב שסימלו
מלאך־מעופף וישנו לוקס״אכפטרא. זהו
נייר חום, מהסוג הירוד והנחות ביותר.
ד מויי ת־ק טיפ ה. מדגימה: בלה שרייבמן.
החולצה הז א ת הי א מאוד מ צ חי ק ה
על גברים, ונפלאה על נשים. ולמי שלא
מבין למה, לא מגיע שיסבירו לו.
תיראי בה נפלא על הי אכטה שלך —
אם יש לך. תיראי בה נפלא במכונית
הספורט שלך. א ם יש לך. תיראי בה
נפלא בפיקניק, ובגינה, ועל שפת־הים ובחופש,
ו איפ ה לא.
ו אין שתיראי בה, זה כלום לעומת
איך שתרגישי בה.
וכמה עולה כל ה מ צי א ה הכבירה
הזא תז שלוש וחצי לירות, בשוק של
יפו, ובשאר שווקי־המציאות.

ישנם ניירות בית־שימוש עם שמות ענו
גים׳
כמו הנייר סרנדה והנייר לוליטה,
עליה כתוב בפירוש שהיא חסכונית.

לעומת זאת יש שמות נועזים כמו טו*
ריאדור, ובית־חרושת שונה לחלוטין,
המייצר את מאטאדור. ומי שחושב שזה
שם מתאים לנייר בית־שימוש, שיסתכל על
תמונת״העטיפה: לוחם־שוורים עם חרב חדה
מאוד שלוחה קדימה. לא נעים.
אבל פרם ראשון מקבל בכל־זאת הנייר
דליקסי, שפירושו בעברית — מעדן. כמו
שנאמר במשלי :״ויתן מעדנים לנפשך״.

>ופ> לה
שיא האופנה בבו המה הי שארלית, זה ללדת
עכ שיו ילדים. ע שו זא ת הדזודש ה־פנחומימאי
שייקר, אופיר, הסופר מנחם
תלמי, הרקדנית מיה זיו והמ שורר דידי

איזה מותק!
מי היא זאת החמודה, שמחלפותיה יורדות
לה על כתפיה, והיא מטלפנת בחן
מתוך מיטתה, שכולה עטוייה בבד מצוייץ
בפרחים?
מה, את לא יודעת? החמודה הזאת זה
הגבר מהמודל החדיש ביותר. אליל־הנשים

מנוסי. המצפים בתור: שחקנית זהרירה חרי־פאי
והמ שוררת רינה שני, אבל ההריון הכי
מקו שט מכולם — שיין לגליה טופול.

בן־ימינו. זהו אנטואן, החתיך התורן של
צרפת, הזמר הזועם שלידו נראים
שיות כמו ארבעה קרחים, ושלמראהו מתעלפות
החתיכות מרוב אהבה והתרגשות.
התבונני בו היטב: כך צריך להיראות מעתה
גבר־ד,חלומות שלך. החיפו בניגוד
למ שיח הזקן של סאלח שבאתי,
הרי לחיים טופול, מגלמו ומעצבו, יש ב ר ון
השם אשה וילדה וילד, שיהיו בריאים, ועור
אחד בדרן. הם עו שים את זה כל ארבע
שנים. לפני שמונה שנים נולדה ענת,
לפני ארבע שנים עומר ועכ שיו הם מכינים
את המהדורה החדשה.
גליה מק שטת או תו כבר מעכ שיו (ראה
תמונה) .הוא מקו שט בחולצות־הריון מ שגעו
ת בצהוב, שחור ולבן. מי שהו ראה פענז
הריון כזה יפה?

־ אשה חפש את האטה ח פש את האשה חפש את ה אש ה חפש את ה אש ה חפש את האשה חפש אה האט ה חפ־;•

דר**ח ׳ 1ב 1ח ר

זקני ציוו חוזרי

ך * פעםלא יכולתי להתאפק. קראתי לעבר הח״כים הנכבדים, שנהרו אל דלת היציאה:
1 1״האם זוהי הציונות שלכם?״
עשר דקות לפני כן היה האילם כמעס ריק. כתריסר ח״כים הקשיבו לוזיכוח רדום בין
יוסף אלמוגי ופינחס ספיר. הנושא :״בעיות העליה.״
אפשר היה לחשוב כי בכנסת, שחבריה מתחרים ביניהם בהתלהבות ציונית, יביא נושא
כזה לנוכחות מלאה. אבל דיבורים לחוד, ומציאות לחוד. מערים הקשיבו לדברי אלמוגי,
שנימק את הצעתו לדון במליאה על הסיבות להתמעטות העליה. ספיר, כממלא־מקום ראש־הממשלה,
התנגד לכך בנימוקים של מה־בכו.
הגיע הזמן להצביע. לפתע נפתחה הדלת, וכארבעים ה״כים, ששהו כל הזמן במזנון,
נהרו פנימה. הם הצביעו תוך כדי ריצה, הליכה ועמידה. ח״ב חרות אריה בן־אליעזר, שגם
הוא היה בין הנכנסים, קרא לעבר היו״ר בעליצות :״אולי אפשר לחכות עד שכולם ייכנסו?״
לפי הפרוטוקול:

היו״ר ישראל ישעיהו

אבקש את העומדים לשבת. יש

הריני עוקב בשאט־נפש הולכת וגובר ת אחרי הנוהג שהשתרש בכנס ת, שע שרות חברי״
כנסת נכנסים לאולם־המליאה ב שעת הצבעה, כ שידיהם מור מו ת, ומצביעים תוך כדי
הליכה ועמידה.
לאחרונה שמתי לא פעם לב לכך שחברי־כנסת כאלה מצביעים, תוך בהלת הכניסה, בטעות.
לפי דעתי, מבזה נו הג זה את מליאת־הכנסת.
מל כן מציעה סיעת העולם הזה — כוח חדש לקבוע את הנוהל הבא:
• דלתות אולם־הכניסה תינעלנה ב שעה שיושב־ראש הי שיבה מכריז
ותי שארנה נעולו ת עד הכרזת היושב־ראש מל תוצאות ההצבעה.
• לא תובא בחש בון הצבעתו של חבר־כנסת שאינו יו שב.״

הבית הציוני דחה ברוב של 35 נגד 22 את ההצעה לדון במליאה על בעיות העליה.
אנחנו, שאיננו מגדירים את עצמנו כציונים, הצבענו בעד הדיון במליאה!

הצבעה,

כ1ז\ז רגטיינו שר ^!יודוון

תקדים שלא מוני ם

את קו לו ת העומדים.
אכנרי: אולי צ דין לסגור את הדלת כ שמתחילים בהצבעה? זה לא לכ בודו של הבית!
היו ״ רישעיהו: אולי. אין תקדים כזה.

תוך כמה שניות יצאו כל אותם ארבעים ח״כים החוצה, חזרו למזנון. בו במקום כתבתי
מכתב ליושב־ראש הכנסת, קדיש לוז:

ך * רג עהמותחכיותר בא לנו, בשבוע שעבר, בעת דיון על עניין צדדי לכאורה:
| 1בחירת שני נציגים של הכנסת לוועדה למינוי שופטים.
ועדה חשובה זו מורכבת מנציגי גופים שונים, ובכללם שני נציגי הממשלה. נציגי
הכנסת היו צריכים להוסיף לה גתן על־מפלגתי, להדגיש את אי־תלות השופטים בממשלה.

סעד לנזקק-או למפד״לי
להלן נאומו של ח״כ אורי אבנרי
בדיון הכללי על משרד־הסעד :
אדוני היושב־ראש, שמונה חברי־כנסת נכבדים.
יעקוככ ״ ץ (פועלי־אגודת־ישראל) :לא ספרת סוב. יש
מניין שלם, אם אתה מכניס את עצמך למניין.
אורי אכנרי: ברצוננו להפריד בדברינו בין שני מש־רד־סעד:

משרד־הסעד
המקצועי, הסועד את הנזקקים,
ומשרד־־הסעד המפלגתי, הסועד את מפלגתו.
יש להביע מקרב לב את הוקרת הציבור לעובדים המסורים,
העושים ימים כלילות כדי להקל על סבל הנזקק —
העיוור, הנכה, הילד המפגר ומשפחתו, הזקן, חסר־האמצעים.
זוהי עבודה קשה, מפרכת, ובה עוסקים רבים ממיטב
עובדי־הציבור, נוסף על המתנדבים והמתנדבות הפזורים
בכל רחבי הארץ.

בל הכבוד להם.

בצד צוות חיובי זה, המשובץ בחלקו במשרד־הסעד, קיים
המנגנון המפלגתי.

אילו קם הפיאודליזם הקיים, היה
מייצג שאין

כארץ מכון־מחקר, לשם חקירת
המפלגתי המהווה את המישטר
משרד־הסעד יבול לשמש לו דגם
שני לו, זולת משרד־הדתות.

אך ך\ז מזפרגגוז \זר\זיוג1
מיום קום המדינה, נמסר משרד זה כאחוזה
בלעדית למפלגות הדתיות.

המשרד הוקם בשלושה רבדים. שר־הסעד הראשון היה
הרב איצ׳ה־מאיר לוין, שדאג להחדרת אנשי אגודת־ישראל
וחסידי גור
שלמה יעקב גרום (אגודת ישראל : 1מה רע בזה? איך
עשו אחרים?
אורי אבנרי: אחריו בא השר חיים משה שפירא, שהכניס
למשרד את אנשי מפד״ל מסיעתו. אחריו בא השר
הנוכחי, שדאג להכניס למשרד את אנשי המפד״ל מסיעת
למיפנה.

היתד, רק תקופת־ביניים אחת׳ בה נשמו אנשי־המקצוע
לרווחה, ושהיתד, להם כתור הזהב. זה היה כשנעדרה ה־מפד״ל
מן הקואליציה, בתקופת הרב טולידאנו המנוח, ואז
נמסר ניהול המשרד לידי הד״ר לוטן. אז נבדק הכל מחדש,
בוטלו נוהלים מפלגתיים נפסדים. אך זה נגמר אחרי שנה
וחצי, והכל חזר לקדמותו, בהתאם למקובל בנדשטר זה.
שלמה יעקב גרוס (אגו״י) :מחר יש דיון על משרד-
הדתות. אל תשכח!
שר״הסעד בורג: זוהי רק חזרה כללית בשבילו.
אורי אבנרי: אל תפחד. נגיע גם אליו.
איך מנוצל משרד־הסעד לצרכים מפלגתיים?

כך 1גזגר הנזעגר
המפד״ל עומדת על כך שמשרד־הפנים יימסר לה תמיד,
כי באמצעות משרד־הפנים היא יכולה להעניק גיבוי למועצות
הדתיות, המורכבות מעסקניה. הודות לשליטת המפד״ל
במשרד־הפנים, היא שותפה רצויה בכל רשות מקומית. כאן
נוטים אנשי המפד״ל ושאר המפלגות הדתיות לקבל לידיהם
את מחלקת־הסעד המקומית. כמעט בכל הרשויות המקומיות
בארץ — ובמיוחד בערים הגדולות — מרוכזים תיקי הסעד
בידי המפלגות הדתיות.

שיתוף הפעולה בין אנשי המפד״ל במשרד־הסעד
לבין אנשיה במחלקות־הסעד המקומיות
יוצר מעגל כמעט סגור, הנותן למפלגה שליטה
בלעדית על ציבור עצום ועל מקורות כספיים
עצומים.
איך מנוצלת שליטה זו? מפעם לפעם מגיעות לאוזני הציבור
ידיעות, המגלות טפח מן הנעשה. למשל:
• במשרד הסעד קיימת קרן מיוחדת. השליטה על קרן
זו אינה בידי הלשכות המקומיות. בזמנו, וכנראה גם עכשיו,
מחתימים מזכירי המפד״ל בערב חג־הפסח אנשים ביישובי
ישראל השניה על בקשות תמיכה. הפניות היו מועברות
במרוכז, והמשרד היה מוציא צ׳קים גלובאליים. צ׳קים אלה
היו נשלחים למזכירי המפד״ל, שהיו דואגים לחלוקתם...
שלמה יעקב גדום (אגו״י) :תוצאות הבחירות אינן
מראות זאת!
אורי אבנרי: תיכף אגיע לנושא זה.
מובן שפעולה זו נשאה אופי מפלגתי מובהק. היא הוכיחה
את כוח המפד״ל, ובעיקר את כוחם של עסקני סיעת
למיפנה. התוצאה נתגלתה
ביום הבחירות.

שלמה יעקב גרום

(אגו״י) :הם קיבלו בבחירות
האחרונות פחות קולות.
אורי
אבנדי: כנראה
לא נתנו מספיק.
• קיים אירגון בשם
מיפ ת״ן, המטפל בעיקר בנוער
השכונות. אירגון זה
הוא למעשה מוסד מוסווה
של תנועת בני-עקיבא, הבורג
זוכה
בצורה זו לתמיכה רבה
מידי משלם־המיסים.
• קיימת עדיפות ברורה בהחזקת קרובי משפחה של
עסקני המפד״ל במוסדות הנתמכים על-ידי משרד־הסעד, וכמובן
שמעדיפים תמיכה במוסדות דתיים על תמיכה במוסדות
חילוניים.
• השליטה על משרד־הסעד איפשרד, השתלטות אנשי
המפד״ל על מוסדות־צדקה, ועל הרכוש הרב של מוסדות
אלה. לאחרונה הוזכר בקשר לכך מושב הזקנים בירושלים.
המשרד השתלט על הקדשים יהודיים, ובמסווה של הקדשים
אלה זכו גורמים פרטיים, הקרובים למפד״ל, לטובות הנאה.

אפשר להרבות ברשימה זו, בלי סוף. אולם
העיקר הוא שלציבור עצום זה של נזקקים -
למעלה מ־ 400 אלף נפש שעוברות תחת ידי
משרדי־הסעד בשנה אחת, בצורה זו או אחרת
מופיעה המפד״ל (ולא המדינה בתור שבזו)כשליט לשבט ולחסד.
זהו כוח פוליטי עצום — והוא מקביל לכיח שמקנים
משרדי־ממשלה אחרים למפלגות אחרות, על פי החלוקה הפיאודלית
המקובלת.

דרגש שר ושרגתייגן גזוציאריימ
אדוני היושב־ראש, היינו רוצים להקדיש את הדקות המעטות
שנותרו לנו לנקודת־התורפה של כל מערכת־הסעד הממלכתית.

כבוד
השר דיבר על המחסור באמצעים — ואנו מצטרפים
בהחלט לדעתו שלשטח זה חייבת המדינה להקדיש הרבה
יותר אמצעים, במקום הביזבוז הביורוקראטי הקיים ברחבי
תקציבה של הממשלה, שהיא ממשלת־סעד למנגנון.
אולם מעבר לבעייה הכספית, קיימת הבעייה של חוסר
מדיניות־סעד ברורה ומגובשת, שתנחה את הממשלה לגבי
כל המשרדים הפועלים בשטח הסעד.
בוויכוח על האבטלה הרמנו את קולנו כדי להתריע נגד
העוול המשווע הטמון באי־קיום ביטוח־אבטלה. והנה בא
היום שר־הסעד ומבשר לנו כי מצב האבטלה עתיד להביא
להגדלה ניכרת של תשלומי־הסעד הדרושים.

האם זהו הפתרון המכובד? האם אדם המסוגל
לעבוד, הרוצה לעבוד, צריך להפוך לניזקק־סעד,
תחת לקבל את הזכות הנהוגה בבל מדינה
תקינה, זבות של ביטוח?
ענייני הסעד מפוזרים בין כל מיני משרדים ממשלתיים,
בלי הגיון רב, פחות או יותר כיד המיקרה והמקח־והמימכר
הקואליציוני. מן הדין היה לרכז את כולם תחת גג אחד —
ובראשות שר מרכזי לשרותים סוציאליים.

שר בזה היה מגבש את המדיניות האחידה,
שעל הצורך בה רק רמז היום כבוד השר.
דהיינו: שמדינת ישראל צריבה להבטיח לכל
אדם, בתוקף החוקה שצריכה להתקבל, קיום
מינימלי, בסטנדרט שייקבע מראש, ולכוון את
מעשי המדינה כך שקיום בזה יתאפשר לבל
אדם.
פירוש הדבר: ביטוח לאומי ממשי; ביטוח אבטלה; ביטוח
בריאות ממלכתי (כולל אישפוז ממלכתי); אבטחת הזכות
למזון, לביגוד, לדיור, לחינוך; ביטוח זיקנה, נכות ומחלה.
כבר ישנן בישראל התחלות לחלק מאלה. אולם אין זה
מספיק — לא בהיקף׳ ובוודאי לא בגובה התשלומים הניתנים
לניזקק. התמיכה המוענקת כיום על־ידי לשכות־הסעד
היא אפסית, ואינה מאפשרת אף קיום של רעב — 61 לירות
לחודש לבודד 95 ,לירות לזוג (אגב, לזוג כזה כדאי להתגרש,
כדי לקבל פעמיים 61 לירות, דהיינו 122ל״י).
האם יש הצדקה לכך כי זוג הורים, שהגורל התאכזר
בו ונולד לו ילד מפגר, צריך לשלם, ולוא אפילי חלק,
למען חינוכו והחזקתו במוסד? מדוע יש חינוך־חינם לילד
נורמלי, ואין כזה לילד מוכה־גורל?

יש ריבגרים /אין וובשירים
כבוד היושב־ראש, לפי פירסומי משרד־העבודה הבינלאומי
הוציאה בריטניה לפני שש שנים לצורכי ביטוח לאומי, קיצי
בות משפחתיות, בריאות ציבורית ועזרה לנכים ס/ס 10.7מן
ההכנסה הלאומית, קנדה ־ ,9.17 אוסטרליה ־ ,8.17 גרמניה
המערבית /0״ ,21.4צרפת ־ ,18.57 איטליה ־ ,16.17 שווייץ ו־ממארק
־ .11.17 ממשלת ישראל הוציאה בשנה שעברה
לצרכים אלה בערך שני אחוזים, ובמדינה כולה הוצאו על
צרכים אלה כ־־ 67 מן ההכנסה הלאומית.
הבאנו לארץ הזאת עלייה המונית. עלייה זו הביאה, כפי
שציין כבוד השר, גם לעליית צורכי הסעד. לפי מיטב הכרתנו,
אין הדבר משתקף בתקציבה של הממשלה, המרבה
כל כך לדבר על עלייה וקליטתה.
לא די בסיסמות של עליה, וגם לא די בעליה עצמה —
יש צורך בהכנת הכלים הדרושים להתמודדות עם הבעיות
הכרוכות בכך.

כבוד היושכ-ראש, אנו מפקפקים ביכולתו של
המישטר הקיים לעמוד בבך.

לא גטו ודא ואתיקאן
להלן נאומו של ח״כ אורי אבנרי
בוויכוח הכללי על משרד־הדתות :
כבוד היושב־ראש, כנסת נכבדה.

הגיעה השעה להשמיע, מעל כמה רמה זו,
כפה מלא וללא שום סייג, את התביעה החד
משמעית להפרדה טוטאלית כין המדינה והדת.
קם דור בישראל המואס בכפייה הדתית החשוכה, בהפיכת
המדינה לקהילה, ובקיום ממשלה ההופכת את עצמה לחבורת
גבאים.
קם דור הנושא את עיניו אל ישראל חדשה, משיחררת,
חופשית, חילונית ופלוראליסטית.

קם דור המואס בדפוסי הגטו, במהח־וממכד
של עסקנים צבועים, ההופכים את אלוהיהם
קרדום לחפור כו, דור שאינו רוצה גטו חדש,
וגם לא ואתיקן יהודי.
בשם דור זה אנו תובעים: הפרדה טוטאלית בין המדינה
והדת.
לא כעיקרון מופשט; לאחרית הימים. לא כרעיין עיוני
לסימפוסיונים מלומדים. לא כקישוט מזוייף לסטאטוס קוו,
מה גם שאינו סטאטוס ואינו קוו אנטה, אלא קו־חזית הנע
קדימה ללא הרף, על גלי הסחיטה והקנוניה.

הפרדה טוטאלית כין המדינה והדת -כמדיניות
אקטואלית, כיעד ממשי של מאבק
פוליטי כלתי־נרתע וכלתי־מתפשר, לשם כינון
מישטר דמוקראטי אמיתי, כדומה לזה הקיים
כמדינות המתוקנות.

גחזשגז נון ןרגנוגז גזגזפררגז
הפרדה טוטאלית בין המדינה והדת — מה פירושה׳:

• לא יהא שיפוט מחייב כמדינה, זולת
השיפוט של מערכת־המשפט הממלכתית, על
פי החוקים המתקבלים על-ידי רוב העם באמצעות
נציגיו הנכחדים.
לא יתכן כי באמצעות חוק חילוני יכפו על הציבור חוקים
שמקורם בספרי־קודש, שאינם ניתנים לשינוי באמצעות הכרעה
דמוקראטית, דהמבססים דיקטטורה של הרבנים המסתמכים
על השראה אלוהית.

• לא תהא החזקת שום מוסד דתי מטעם המדינה ועל
חשבון משלם־המיסים.

• לא יהא שום חוק, ממלכתי או עירוני,
המגכיל את זכותו של אדם לחופש־התנועה,
לחופש־התפריט, לחו•
פש־העסקים ולחופש־הבידור,
מטעמים דתיים.

לא תהא בשום בית־ספר,
המוחזק על־ידי משלם־
המיסים, שום תוכנית־לימו־דים
הכוללת חינוך דתי, גלוי
או מוסווה.
• תהא הפרדה מוחלטת
בין השלטון, שאינו יכול
לכפות על הרוב (או על המיעוט,
ואפילו מיעוט קטן)
אידיאולוגיה, עיקרי אמונה
ופולחן — ובין המישור הדתי,
שהוא עניינו הפרטי של כל אדם ושל כל חוג מעוניין.
מי שרוצה להישפט בפני רב, זכותו לעשות זאת, כזכות
כל אזרח לבוררות מרצון.
מי שרוצים להתחתן או להתגרש בפני רב — זכותם לעשות
זאת, בהסכמה הדדית.
מי שרוצה לתת לילדיו חינוך דתי, בהתאם לאמונתו —
זכותו לדאוג לכך, בנוסף לחינוך הממלכתי.
מי שרוצה לקיים בית־כנסת או כנסיה, מקווה או מיסגד,
לבחור ברב או באימאם או בכומר — חופשי לעשות זאת.
אין זה נוגע למדינה.
המדינה צריכה להעניק לשיפוט הממלכתי את הסמכות
לדון בכל ענייני האזרח, כולל כל ענייני המעמד האישי.

המדינה צריכה להבטיח לכל אדם את הזכות
להינשא ולהתגרש, כלי סייגי דת והלכה.
המדינה צריכה לכונן תחבורה ציבורית בכל יום, כולל ימי
שבת וחגים.

מרד נגבגריפ-בגיג?!!
המדינה צריכה להבטיח לכל אזרח את הזכות לנופש, לתרבות
ולבידור בכל ימות השבוע — ובעיקר בימי

אולם הקואליציה עשתה קנוניה, חייבה את כל חבריה להצביע בעד שני מועמדיה: ח״כ מרדכי
ביבי מאחדות־העבודה וח״כ ישראל בן־מאיר מהמפד״ל. פירוש הדבר: חיזוק מכריע
להשפעת הממשלה על השופטים.
הדבר עורר רוגז רב, אפילו בשיחות הפרטיות בין חברי הקואליציה עצמם. מדוע לא
נבחר לפחות משפטן מכובד כמו פינחס רוזן, איש הקואליציה? אולם יש משמעת. וכך,
למרות שההצבעה היא חשאית, על־ידי זריקת פתקים לקלפי, היו התוצאות ידועות מראש.
לא יכולנו לשנות דבר. אך ראינו חובה לעצמנו להזעיק את דעת־הקהל נגד נוהל פסול
זה. השאלה היתה: איך?
מי שנמנע מהצבעה רגילה, יכול לנמק זאת מעל הדוכן. אך מעולם לא היה תקדים כזה,
לגבי ח״ב הנמנע מהצבעה חשאית. שאלנו כמה מגדולי המומחים בבית, וכולם ענו פה
אחד: בהצבעה חשאית אין זכות של הנמקה לנמנע.
אבל לא נכנענו לחוות־הדעת המלומדת. כשנקרא שמי (השלישי לפי סדר האל״ף־בית, אחרי
אבא אבן ובנימין אבניאל) הודעתי :״אני נמנע!״ באותו רגע
הרצתי פתק ליושב־ראש הישיבה, יוסף סרלין מגח״ל, וביקשתי
רשות לנמק.
סרלין תהה, הירד,ר, ולבסוף החזיר לי פתק :״אולי תגיד
לי על איזו תקנה אתה מסתמך?״
אמנון זכרוני ואני פתחנו בידיים קדחתניות את ספר התקנון,
וחיפשנו. נותרו לנו רק כמה דקות, עד לגמר ההצבעה,
שהתנהלה סביבנו. במירוץ זה נגד הזמן ניצחנו: מצאנו
בעמוד 47 החלטה (מס׳ )29 מיום ,2.10.57 שקבעה :״הצבע ה
ח שאית אינה מתעת מסירת הודעה.״

הודענו בכך בפתק נוסף ליו״ר, דקה לפני גמר ההצבעה,
והוא הזמין אותי לדוכן למסירת הודעתנו. באותו רגע
היתד, הכנסת כמרקחה: אף אחד מן הח״כים הנכבדים לא אלוני ידע על קיום תקנה ישנה זו, והם חשבו כי הזכות ניתנה
לנו שלא כדין. זה הרגיז אותם. כי לפחות שלוש סיעות
(גח״ל, רפ״י ול״ע) היו נמנעות מהצבעה, אילו ידעו שיש להן הזכות לנמק זאת מעל הדוכן.
בהמולה הכללית קראתי את הודעתנו הקצרצרה:
תוצאות הצבעה ח שאית זו נקבעו מראש בהסכם בין סיעות הקואליציה זה
פוגע בעקרון שנציגי הכנסת ייבחרו כיחידים, על פי סגולותי ה ם האי שיות בלבד כאשר
הכנסת בו חר ת את נציגיה בוועדה זו על טהרת נציגי ה שלטון — הרי עלול הדבר להתפרש
כרמז לכל שופט כי מינויו ועלייתו בדרגה כפופו ת למידת הסיפוק שיתן בהחל טו תיו ל שלטון.״

מכיוזן שבאותו זמן נכחו באולם כמעט מאה חברי־הכנסת (שנכנסו רגע לפני ההצבעה,
ויצאו מייד לאחר מכן) ,נמשכה ההמולה זמן רב. עוד באותו יום הגיש השר יוסף
בורג עירעור על החלטת היושב־ראש.
מסקנה: כדאי לדעת את התקנון — וחבל שיש בכנסת ח״כים שאינם יודעים אותו,
למרות שהם יושבים בבית מזה 17 שנים רצופות.

שו״ר בהורג, אתואר בישראד
סך הכל היה זה שבוע שיגרתי, אך מפרך. עליתי חמש פעמים על דוכן־הנואמים;
2נאמתי שני נאומים עקרוניים; קיבלנו תשובה על שכע שאילתות; הגשנו כתריסר שאילתות

שבת וחגים.

שר-הדתות זרח ורהפטיג:

כולל

סטריפיטיז?

אודי אבנרי:

כולל

כבוד השר!

סטריפ־טיז,

יכולנו להסתפק בקביעת עקרונות אלה. שהרי ברור לפיהם
שאת משרד־הדתות אין לתקן, ואין לשפר, ואין לשפץ,
אלא יש לבטלו לחלוטין. לא יכירנו מקומו במדינה הרמוז
קראטית שאנחנו רוצים בה — בישראל החדשה והחילונית.

מה גם, כבוד היושכ-ראש, שעצם ישמו של
משרד-הדתות הוא שקר וכזב. אין זה משרד
הדתות ומעולם לא היה כזה. זהו משרד
לדיכוי הדתות, וכראש וראשונה משרד לדיכוי
הדת היהודית.
בראשית היתד, המפלגה — קבוצה אינטרסנטית של עסקנים
פוליטיים, שאיש מהם אינו סמכות דתית, ולא גדולתם
בתורה הביאה אותם לאן שהגיעו. משרד־הדתות כופה את
רודנות המפלגה על הזרם האורתודוכסי היהודי. הוא כופה
את רודנות הזרם האורתודוכסי על כל הציבור היהודי, תוך
דיכוי שרירותי של כל שאר הזרמים. הוא כופה את רודנות
הדת היהודית על כלל תושבי המדינה, תוך דיכוי הרוב החילוני
ובני שאר הדתות.

דימי הרגז היהגרית
על דיכוי הרוב הגדול של תושבי המדינה, החילוניים, אין
צורך להרבות מילים. הדברים ידועים לכל.
פחות ידועות העובדות לגבי דיכוי הדתות האחרות בישראל.
במשרד הדתות (בלשון רבים!) אין סגן־שר נוצרי
או מוסלמי. על המחלקות לדתות הלא־יהודיות אחראים
פקידים יהודיים, דתיים כמובן( .ואלה הרי או עושים מלאכתם
הממלכתית רמיה, או עושים שקר בנפשם — כי איך
יכול יהודי דתי לטפח עבודה זרה ומינהגי עכו״ם?)
יתר על כן: מ שרד־הדתות כולל מחלקות המנהלות,
על חשבון משלם־המיסים, וגם משלם־המיסים הנוצרי והמוסלמי,
מלחמה פעילה נגד דתות אחרות. למשל, קרן ילדינו,
הפועלת על חשבון המדינה נגד מוסדות־הנוער של
הנוצרים.
(המשך בעמוד )29

חדשות; הצעה דחופה לסדר־היום והצעת־חוק פרטית, קראנו עשרות קריאות־ביניים.
השאילתות שלנו שנענו, בין השאר:
לאתקבל אותו, מדוע חנה
• הנשיא בהודו: אם היה ברור מראש שממשלת הודו
מטוסו שם? תשובת אבא אבן: אין דרך אחרת לנפאל( .איננו מקבלים דיעה זו. אפשר
היה לעקוף את הודו, בטיסה מיוחדת, למשל דרך ציילון ובורמה).
9ויאט״נאם: האם הופעל לחץ אמריקאי על ישראל כדי שתשלח לשם מדריכי
נח״ל ומדריכים צבאיים אחרים? אבא אבן הכחיש.
דרוס״אפריקה: מדוע נמנע נציג ישראל מהצבעה נגד הגזענות שם? תשובת 9 אבן: הנציג קיבל את הוראותיו באיחור. ישראל מתנגדת לגזענות הדרום־אפריקאית.

9עובדים בשגרירויות ישראל :

האם מקופחים סטודנטים ישראליים העובדים

בשגרירויות ישראל בחו״ל? השר הכחיש.
• הקנוניה של ״דן״ :מדוע לא הפעיל שר־המיסחר־וד,תעשיה את הוק ההגבלים
העיסקיים נגד הקנוניה שעשתה דן עם מוניות־השרות? חשובת השר: משרדו הודיע לצדדים
כי העיסקה נוגדת את החוק.
9נדיבות ממשלתית: האם נכון שהממשלה התחייבה בפני חברת כדל הפרטית
לפצות אותה על כל נזק שתסבול בעיסקי הבורסה? השיב פינחס ספיר: לא. אך כשקמתי
ושאלתי שאלה נוספת :״האם הכחשה זו נכונה גם לגבי חברות שהממשלה שותפת בהן?״
גימגם השר, דחה את התשובה.
• מי טעה? מתכנן כוח־האדם במשרד־ד,עבודה הכריז כי משרד המיסחר והתעשיה
טעה בהערכת התעסוקה, ולכן באה האבטלה כאפתעה. האם זד, נכון? תשובת השר חיים
צדוק: ארוכה, מסובכת ובלתי־ברורה.
שאילתות נוספות שהגשנו, בין השאר: הדלפת דו״ח ממשלתי סודי לחברה מיסחרית,
הפסדים שנגרמו לממשלה על־ידי מתן ערבויות לחברת סומרפיין, התקלות באספקת החשמל,
בילוש אחרי חייהם הפרטיים של מורים בבתי־ספר דתיים, על סמך מה הורה מנהל לשכת
ראש־הממשלה למשטרה למנוע הפגנה חוקית כמחאה נגד ביקורו של קונרד אדנואר באוניברסיטה?

״גזבר
הכנגזת שר הנגגדם \זגגז...״
ך * דיון על משרד־הסעד נחשב לאחד המשעממים בכנסת, ורוב הסיעות משאירות אותו
| | בידי (או בפי) הנשים שלהן.
כשהתקרב תורי לנאום נכחו באולם, מלבד הנואם באותו רגע (יעקוב כץ) ,יושבת־ראש
הישיבה (דבורה נצר) ,שר־הסעד ואני רק שמונה חברי־כנסת, והם :
רשימותהנוכחים (יום ב׳ ,שעה :) 20.30 מבין 49ח״כי ה מ עו ך( 1 — :ורטמן).
מבין 26ח״כי גח״ל 2קלינגהופר, ידיד) .מבין 11 אנ שי ה מ פז״ ל 1זוארץ).
מבין 10 חכ״י רפ״י 1מתילדה גז) .מ בין 8ח״כי מפ״ם — .0מ בין 4אנשי אגו״י —
( 1גרוס) .מבין 3אנשי רק״ח 1טובי) .מק״י נכחה כולה (מיקוניס).

80 דקות לפני כן, כשנאמר, נציגת המערך רוח הקטין, נכחו . 13
אווירת השיעמום פגה, כמדומני, כאשר נשמעו דברינו, תוך רוגז גובר והולך מצד

(המשך מעמוד )27

הדתיים. הנאום (ראה מיפגרת) התבסס על מחקר ממושך, בעזרת כמה וכמה מודיעים מחברי
התנועה ואחרים.
על רצינות טענותינו עמדנו למחרת היום, כשקם שר־הסעד, יוסף בורג, לענות. הוא
השיב לטענות כל שאר הנואמים, לפי הסדר, אך על טענותינו הגיב בפסוק אחד, אותו
שמר לסוף:
ש ר ־ הסעדכולג אשר לדברי חבר־הכנמת של העולם הזה — כ ש שמעתי את דבריו
הבנתי איך מחברים פרוטוקולים של זקני ציון!

״אידו וזפרגווז עשו ואת?״
* 9יה זה יק חימום האווירה לקראת הוויכוח על משרד־הדתות, שנערך למחרת היום.
1 1ויכוח זה שיקף לא־במעט את הצביעות היסודית של כל הסיעות לגבי העסקנים
הדתיים. דובר חרות (יוסף שופמן) פתח את הוויכוח בטענה שהמפד״ל אינה נותנת לאנשי
חרות די מישרות בשטח הדתי. רפ״י, אותה ״אופוזיציה עיקבית ובלתי־נרתעת׳׳ ,לא
השתתפה בכלל בוויכוח — דבר בלתי־רגיל ביותר בוויכוח סיעתי על משרד ממשלתי.
היא פשוט לא רצתה להרגיז את הדתיים, שותפיה אתמול ומחר — אך היא גם לא יכלה
להרגיז את בוחריה, המתנגדים לכפייה הדתית, שהצביעו למען המודרניזציה, האוטומציה וכו׳.
המערך היה צבוע עוד יותר. הנהלת הסיעה נתנה לשולמית אלוני האנטי־דתית לשאת
נאום, שכלל ביקורת חריפה ביותר על נוהלים דתיים. אולם אלוני דיברה בשם מפלגה
האחראית יותר מכל אחרת לכפייה הדתית במדינה — ועצם תמיכתה במפלגה זו מגבירה
את הכפייה. ניסיתי לרמוז על כך בקריאת־ביניים:
שולמית אלוני (מפא״י י ש לי ז כו ת ל טעון בפני הכנסת על אשר ויתרה
על ס מכו ת ה הריבוני ת לחוקק חנק (בענייני נ שואין וגרו שין) ,והניחה אותם לר שות הכפופה
לחוקים לא־רציונליים, שאינם מע שי י די ־ אדס...
אבנרי: איזה מפלגו ת עשו זא ת?
אלוני נ כל או תן ה מפלגו ת שהצביעו בעד החוק הזה, ואין אחת נקיה. לא דיברתי
כאן על נו שא המפלגות

תשובה אלגנטית — אך לא לעניין. כי בסופו של דבר משמשת שולמית אלוני אליבי
חילוני למפא״י, המפלגה שקיימה ושתקיים את הכפייה הדתית במדינה. נאומה הטוב והחריף
זכה לכותרות גדולות — אך הקנוניות נמשכות בשקט, מאחורי הקלעים, כמו תמיד.
העסקנים הדתיים התרעמו מאד על דברי אלוני — אך-היה זה כאין וכאפס לעומת
התרגשותם למישמע נאומנו, שהיה בבחינת הכרזת־מלחמה ברורה, עם קביעה מפורשת
של מטרות־מלחמתנו. הכינונו נאום זה (ראה מסגרת) בהקפדה רבה, ואף הזמננו הצעות
טיוטה מכמה שותפים־למאבק, כגון יושב־ראש הליגה למלחמה בכפייה דתית בתל־אביב,
מיכאל מנר.
אם לא גרמו דברינו למהומה כללית, הרי זה רק מפני שהאולם היה כמעט ריק בכל
שעות הדיון העקרוני והמרכזי הזה. המזנון, לעומת זאת, היה מלא עד אפם מקום.
כעשרים דקות לפני שבא תורנו (ביום ג׳ בשעה )18.50 נכחו באולם, חוץ מהנואם
(וילנר) ,היושב־ראש (סרלין) ,השר ואני רק 10ח״כים:
ר שי מ ה

הנוכחיםנ המערך — 4מ תוך ( 49י שעיהו, אליאב, פטל והשר ששון).

גח״ל — 1מתוך ( 24 יוגף תמיר) .מפז׳-ל — 2מתוך ( 11 זוארץ, לוי) 9 רפ״י
• רל!*ח — 1מ תון ( 3טובי) .כן נכחה חצי פא״י (כץ) וכל מק״י (נזיקוניי).
ו אנו-י

הצעווז שד בידבורסווזז
*,אות אלפי אזרחי־ישראל מתענים בכל שבוע לאורך שפת־הים של ישראל — בזוהמה,
£ 3בזפת, בחוסר סידורים מינימליים, בגל הגואה של בריונות. למענם הגשנו השבוע הצעה
דחופה לסדר־היום :״המצב בחופי־הרחצה.״
נשיאות הכנסת שללה את הדחיפות. מה איכפת לה מה קורה בשפת־הים? ללילת הדחיפות
פירושה: הצעה זו תגיע לדיון רק אחרי סוף הקיץ, אם בכלל. כי לפי סעיף סתימת־הפה,
תוכל סיעתנו להגיש רק הצעה אחת ויחידה עד אחרי החגים.
אבל לכנסת, שלא היה לה זמן לדון בעניין הנוגע לכל אום בישמול, היה זמן
לבזבז יום שלם על הצעות־סרק של הסיעות הגדולות — שהיו כולן, במחילה מכבוון,
בילבול מוח.
פתחה בזה גח״ל, בהצעה לסדר־היום על הגדלת המקדמות של העצמאיים למס־ההכנסה.
זהו נושא נכבד מאד — אבל לא היה כל צורך לעורר אותו בנפרד, כי הוא עמד להתעורר
ממילא, כעבור כמה ימים, במסגרת הדיון על מדיניות משרד־האוצר.
(הוויכוח עצמו היה פגום. שני הצדדים — שמואל תמיר בשם גח״ל ופינחס ספיר בשם
הממשלה — החליפו ביניהם השמצות וקריאות־גנאי, עם מינימום של הנמקה הגיונית.
אנחנו הצבענו עם גח״ל ורפ״י בעד דיון בנושא זה במליאה. לשם מה קיימת הכנסת, אם
לא לדיון בנושא כזה, הנוגע לרבבות?)
אך השיא הושג לאחר מכן, כאשר הגישו חמש סיעות הצעות לסדר־היום על התקרית
בבית־החולים קפלן, שבאה בעקבות ניתוח גחייה. כל ההצעות האלה היו מיותרות לחלוטין —
כי על סדר־היום של הכנסת עומד ממילא חוק חדש לניתוח־מתים — וכל סיעה נאמה
פשוט את אותו הנאום שהיא עומדת לנאום מחדש כעבור כמה ימים.
היה זה ויכוח נרגש, כמובן, ובו ביצעה מפ״ם תרגיל אקרובטי מן הסוג שהיא מצטיינת
בו. שר־הבריאות שלל בחריפות את שלוש ההצעות של הסיעות הדתיות, שהשמיצו את
הרופאים, והוכיח שהן מסיתות בעתוניהן לאלימות. אך לאחר מכן הציע השר להעביר
את אותן שלוש ההצעות לדיון בוועדה! העברה לוועדה פירושה, בנוהג הכנסת — קביעה
של הכנסת שההצעות ראויות לדיון רציני. כלומר — זהו אישור עקרוני.
נטלתי את רשות הדיבור ותבעתי להסיר את שלוש ההצעות מסדר־היום, תחת להעבירן
לוועדה.
אכנרינ אני מסכים לכל מילה של כבוד שר־הבריאות, חו ץ מהמ שפט האחרון שלו,
הסותר ל חלוטין את כל מה שהוא אמר עד לאותו רגע. הצעתו להעביר הצעות אלה לוועדה
פירו שה: לתת לרופאים סטירת־לחי של הכנסת, אחרי שספגו את הסכו ת של המתפרעים

ההצבעה על הצעתנו היתד, מעניינת: כל ח״כי
מפ״ם הצביעו בעדה, נגד הצעת השר המפ״מי. כן
הצביעו בעדה שלושה ח״כים של מפא״י (רחל צברי,
לובה אליאב ושולמית אלוני) והקומוניסטים. רפ״י,
כמובן, נמנעה כרגיל — כניעה נוספת לעסקנים
הדתיים.

מזרוני אויר
לטיול וקיט
לים ו טי ט

מיוצרים ע״י ״המגפר״ על־פי הסכם ידע עם

אחריות

לשנה

ו\ז 5 0ו\ווז*-כ£־דו_ו1-1

בינג־ליניאל

לא גטו ודא ואתיקאן
(המשך מעמוד )27

אולם העיקר, כבוד היושב־ראש, הוא דיכוי הדת היהודית עצמה.
ביהדות ארצות־הברית, שאינה כפופה לכפייה דתית מטעם המדינה, הגדירו את עצמם
שלושה וחצי מיליון יהודים כרפורמים ובקונסרבטיבים, בעוד שרק חצי מיליון הגדירו את
עצמם כאורתודוכסים.

בל אלה, חוץ מחלק קטן מכין האורתודוכסים, לא זה כלבד שהם
לוחמים ללא־רתע למען הפרדה טוטאלית כין
המדינה והדת כאדצות־הכרית, אלא גם הרימו
את קולם, באמצעות אירגוני הרכנים, נגד
הכפייה הדתית כישראל.
רק כסיל יכחיש כי יהודי ברית־המועצות — שהכל
מדברים כאן בלי־סוף על הצורך בהבאתם ארצה —
הם רובם ככולם בלתי־אורתודוכסים ואף אנטי־אורתודוכסים.
אם כן — מהווים האורתודוכסים מיספר קטן, כמעט
מבוטל, לא רק בין אזרחי ישראל, שהם ורק הם זכאים
לקבוע את המישטר במדינה, אלא אפילו בין יהודי
העולם, שאתם רוצים להעניק להם זכות זו.

סרלין

הפרדה טוטאלית בין המדינה והדת אינה
דרושה רק לרוב החילוני כישראל, היא דרושה
לקיום החופשי והרבגוני של הדת היהודית
עצמה.

אולם, כבוד היושב־ראש, המצב הקיים מדכא אפילו את האורתודוכסיה האמיתית. מי אינו
זוכר את המחזה המביש של ״רבנים בוחרים״ ,אביונים ומרוטי־בגדים ממושבי העולים,
שהובלו כצאן לבחירת הרב הראשי, על־ידי מנהל־מחלקה של המפד״ל, לעיני הציבור
והעיתונות. כל זה סודר מראש על־ידי קנוניה, שלא היה בה שום חלק להכרעה דתית
ולסגולות דתיות. האין זה מזכיר את הרבנות־מטעם של ימי הצארים, הזכורה לשימצה?

היכן המזב״ם־ שד עזעו?
באמצעות המדינה החילונית מספקת המפד״ל למשרתיה ולמלחכי־פינכתה אלפי גובים
במנגנון הממשלה, במועצות הדתיות, בעיריות, ברבנות ובשאר מוסדות־הדת, שלא לדבר
על שאר האחוזות הפיאודליות שלה במשרדים הממשלתיים.

צבא עצום זה של שכירי־דת הס חיל־ביבוש, הדומם ודורם ברגל
גאווה בל התחדשות דתית, כל חיים דתיים עצמאיים, כל יצירה
רוחנית דתית.

ב־ 18 שנות כיבושים שלטוניים בלתי־פוסקים של המפלגות הדתיות — אי היצירה הדתית
האמיתית? היכן צמחה הגות דתית יהודית? היכן נוצרה יצירת־מופת דתית יהודית, ולוא
אפילו אחת?

קם בנק של אגודת ישראל, שנקנה באנחות ובאנקות של מיעוט
לאומי ודתי מדוכא. קמו תלי־גיבורים ותלי־תלים של הון ורכוש
ובניינים וקרנות ומניות. אבל היכן ספר חדש שיישמר לדורות, היכן
הרמכ״ם של ימינו?
כבוד היושב־ראש, לא נבזבז מילים על השחיתות המונומנטלית האופפת את מוסדות הדת,
שהיא מן המפורסמות. מזה שנתיים אין אף רב אחד בתל־אביב, ומזה שמונה שנים
אין בה רב ראשי ספרדי — אך בתקציב המועצה הדתית יש משכורת לשני רבנים ראשיים,
לשני מזכירים ושני פקידי רבנים ראשיים. יש כאן בידי עשרות דוגמות כאלה.

שר־הדתות זרח ורהפטיג:

איך אפשר שינאת־ישראל כזאת? כל־כן הרבה שינאת־

ישראל בנאום קצר כזה!
אורי אבנרי: אדוני מזהה את עצמו ו מפלג תו עם כלל ישראל? עם ישראל לא בחר
בכם! לא אתם קיבלתם את הקולות של עם ישראל. הרוב הגדול של הבוחרים לא בחר
ב מפלגות הדתיות!
בנימין שחור (סגן־שר הדתות, מפד״ל) :נאמר עליך שאתה עם־הארץ, ואתה מדבר
היו״ר יוסף סרדין: חבר־הכנסת שחור, אני מבקש לה שתמ ש בביטויי ם פרלמנטריים!
אורי אכנרי: אינך צריך להגן עלי, כבוד היושב־ראש.
יוסף סרדין: אני מגן על כבוד הכנסת!
אורי אבנרי: אני מו כן לעבור בחינת־אינטליגנציה ובחינת־ה שכלה בה ת חרות עם חבר־הכנסת
הנכבד, שקרא את קריאת־הביניים.
בנימין שחור: אני רק אומר מה שאמרו.
אורי אצנרי: אתה תדבר ב שם עצמך. השר יכול להגן על עצמו גס בלי עזרת סגנו.

הצבינוווז שר וז״חייר^יים•״
אנו מוציאים השנה 24.5מיליון ד״י על משרד הדתות, מועצות
דתיות, משכורות רבנים, שרותים דתיים כרשויות מקומיות. זהו חצי
הסכום הדרוש, לפי חשבוננו, בהשתתפות הממשלה לקיום ביטוח־אבטלה
מלא לבל נזקק במדינה.
האם עלי, חבר־כנסת בלתי־דתי, להזכיר לחברי־הכנסת הדתיים ולחבריהם את תלמודם
שלהם? התורה ניתנת חינם .״מה אני בחינם — אף אתם
בחינם.״ זה נאמר שלוש פעמים בתלמוד (נדרים ל״ז, א׳;
מכילתא י ת רו; תנחו מא במידבר ו׳) .זהו התלמוד שלכם!
שר־המיטטרה ככור •טיטרית: גם שלך!
אורי אבנרי: כן. ז הו נכס תרבותי של כולנו. כנכס
תרבותי אני מקבל אותו.

גדולי התנאים, לא תורתם היתר, אומנותם — כרבי יוחנן
הסנדלר ורבי יהושע בן־חנניה, אב־בית־הדין שהיה עושה
מחטים, שאת אימרתו ״ עין הרע ויצר־הרע ו שינאת־חבריות
מוציאים את האדם מן העולם״ (אבות ב שכחו עסקני
המפלגות הדתיות.
אך בל נשלה את עצמנו ואת זולתנו — אין לנו ויכוח
עם עסקני הדת, שזהו מקצועם, וזוהי פרנסתם. וכאן מקור
שררתם והתנשאותם. אותם לא נשכנע.

הוויכוח שלנו והריב שלנו הוא עם עסקגי
המפלגות החילוניות־בכיבול, אלה הנואמים כאן היום נאומים חסודים
נגד הכפייה הדתית, והם המוסרים -כהצבעותיהם בכית זה -את
האחוזה הפיאודלית הזאת לעסקני־הדת, למרות שיש אפילו בכית
הזה רוב מוחלט לממשלה בלי עסקני הדת.
מדוע הם עושים זאת? מפני שבמישטר הפיאודליזם המפלגתי הקיים במדינה שולט החוק
של ״שמור לי ואשמור לך״ — שמור על האחוזות הפיאודליות של מפלגתי, ואשמור על
האחוזות הפיאודליות של מפלגתך.

ויעו!
מרחוק
ומק רו ב...
עבודות
א מנות ואומנות חפצי-חן
קישוטים
ו מתנות

בדרבדב

אבן גביות* 54ת א

הרחקת

שערות
לצמיתות מהפנים, הידיים והרגליים
בידי מומחית שזה עתה
חזרה מחו״ל עם המכונות
החדישות ביותר
2ת6זוז 614־11001111

אחריות מלאה
התיעצות חינם

אקם אפיל
תל־אביב, רחוב וייזל 17
אולפן לאסג׳ הבידור
בהנהלת מר

משהו אלין
יעוץ, הדרכה ולימוד
תורת הבמה, סודו תי ה
והצלחותיה.
והרשמה:
פרטים במשרד מ. ואליו,

תל־אביב, רח׳ הם , 1פינת
אלנבי ( ,33 מלון ״הס״ חדר
מם ,)8 .בין השעות 4—11
אחר־הצהרים.

״ העולםד,ז הי, שבועוןהחדשותהישראלי
המערכת והמנהלה: תל־אביב, רח׳ קרליבך , 12 טלפון 5־,30134
ת. ד • 136 .מען מברקי: עולמפרס • דפוס משה שהם בע״מ,
תל־אביב, רח׳ פין • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע״מ• .
העורך הראשי: אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע״מ.

כל עוד שולט מישטר זה, לא תקום ההפרדה כין המדינה והדת.
וכאשר תקום י ההפרדה הטוטאלית כין המדינה והדת -והיא קום
תקום! -לא יישאר זכר מן המישטר הזה.
העולם הזה 1501

במדינה
מ שפט
אחדי ה ס טו דנ טי ת
אם המשטרה תאסור כמה ממנהיגי גח״ל,
לא תהיה זו הפתעה. תיק פלילי כבר נפתח
נגד שניים ממנהיגי הגוש, ומכאן ועד
ישיבה מאחורי סורג ובריח הדרך כבר אינה
ארוכה כל כך.
נושא האשמה הוא פופולארי למדי: משיכת
צ׳יק ללא כיסוי. הצ׳יק נושא את המספר
453865 ונמשך על י בנק אוצר עממי
בע״מ. זמן פרעונו היה !,נריך להיות ב־
.4.4.66 נוסף לחותמת גח״ל התנוססה על
הצ׳יק חתימתם של אלי תבין החרותי וד״ר
שטרנברג הליברלי.
האזרח התמים, שקיבל את הצ׳יק על
סך 728ל״י לא חשד תחילה במאום. אך
כשעברו הימים, ואת הכסף לא ראה, החל
להיות עצבני.
ארגון צבעי. כשניגש למשטרה בפעם
הראשונה, יעצו לו להתפשר עם אנשי גח״ל.
בפעם השניה הורו לו לכתוב מכתב אישי
לכל אחד מחותמי הצ׳יק, ורק בפעם השלישית,
השבוע, פתחה משטרת ישראל תיק.
לא שאנשי גח״ל לא רצו לבוא לקראת האזרח.
הם אפילו הציעו לו שטר של צבעי
סמבור לעוד חצי שנה כתמורה. אבל האזרח
רצה כסף במזומן, ואת זה הם בשום
פנים ואופן לא יכלו להבין.
המשטרה כבר הכינה פעם תיק דומה, נגד
הסטודנטית ציפורה קוסטקובסקי. עתה גח״ל
בתור.

שכןאד שכן ב־ גו אומר

הרשמה לשנת הלימודים תשכ״ז לכתות ט׳ ,י׳׳ י״א, י״ב
תיכון עיוני במגמות

תיכון מקצועי במגמות

רדיו -אלקמהניקה, מ ל חי ה

הומניסם־ת
וריאלית

שרסום • טכנאות גרפיקה
שימושית

(בנין • מכונות • ארכיטקטורה)

כולל הכנה לבחינות הבגרות הנערכות מטעם משרד החינוך
מורים אקדמ אי ם • כי תו ת בוקר • שכר לימוד מודרג • סטיפנדיות

תל ־ אביב
פרטים והרשמה
חיפה
| רח׳ סמולנסקין 7פינת רח בו יהודה 90

5-8דה׳ שמריהו לוין 30 פינת רח׳ הרצל 114

ל1וגנ 11

ה עו & ס הוו:

כרד ר־ כ= ז־

קוראים המבקשים למסדר
לכריכה את גליונות שנת
( 1965 וכן כל שנה אחרת),
יכולים לעשות זאת תוף
שבועיים, כאחת משתי הדרכים

• להביאם למשרד המערכת,
רחוב קרליבך־ ,12 תל-
אביב, כימים ד׳ ו־ה׳ כשבוע
כין השעות 4ו 6-אח*
רי־הצהריים.

310131—1^8

את מחיר הכריכה 8 -
ל״י לכל שנה -יש לשלם
מראש.

המערכת מוכנה להשלים
גליונות חסרים, כמחיר 120
אגורה לגליון.

,300* 230

ף 2צ ׳

נותרו עוד מ ספר מ צו מצם של דירות בנו ת , 2־27
חדי ב מ חיר וב תנ אי ת שלו ם שלא היו ב מו ת ם בארץ.
המחיר החל מ $50,23 .-ל־י כולל 502מ ש כנ ת א
בנ ק אי ת בריבי ת של .* 2
פנ ה עוד ה׳ונז

כז רז־ו־ ך רז רבה ־.נ1 /כד
רש 6וו־בב!ורב ^ .ו כינו כז ך

• לשלחם כדואר לת״ד
,136 תל־אכיכ.

עיינהי!:

הרצ לי ה. ר חו בהעבודה . 23עלפון 9 3 4 4 16

האם הגברת ג׳ין מרים סוונק היא יצאנית
או לא?
זו השאלה העומדת זה למעלה משלושה
חודשים לדיון בפני שופט השלום התל־אביבי
ישראל כרמל. הגברת טוענת שהיא לא, ואילו
הנאשם בתיק פלילי ,5604/65 ארנד, רוזנ־צוויג,
טוען שכן. בינתיים מברר השופט
את העובדות.
רעש כלילה. מרים סרונק וארנה רוזנ־צוויג
הם שכנים ברחוב מטה אהרון ברמת־גן;
וכנהוג אצל שכנים הם רבים ביניהם.
יש הרבה נושאים שכדאי לריב עליהם: איפה
לשים את פח האשפה? לעשות או לא
לעשות רעש בלילה? מי דופק בקיר ומתי?
עד שביום גורלי אחד הגיעו מים עד
נפש, והנאשם רוזנצוויג קרא למתלוננת
בכינוי־הגנאי זונה. היא התלוננה במשטרה,
וזו תבעה את הקורא לדין.
וכך היא אמרה בבית־המשפט:
״הנאשם קרא כנגדי מילה זונה, הפעם
וגם במקרים אחרים. הכינוי הזה זונה יכו׳1
להזיק לי, הואיל ואני צריכה להסביר למי
ששומע זאת, שאני לא כזאת, שאני לא
זונה. כאשר יש אשמה כזאת נגדי זה נזק
בשבילי
״כן, אני בהחלט סבורה שאדם זד, שאיני
מכיר אותי, עובר ברחוב ושומע מילה
כזאת, זונה, נגדי עלול לחשוב שאני באמת
כזאת זונה. ראיתי נשים כאלה בפעם הראשונה
בפאריס. בארץ לא הראו לי ולא
ראיתי. לנשים אלה, הזונות בפאריס, לא
צעקו ברחוב זונה, אבל אני ראיתי שעצרו
אותן ברחוב.״
גם לבעלה של המתלוננת היה מה להגיד
בנושא. סיפר בין השאר עד־התביעה ססנלי
סוונק לשופט :״דבר כזה שנאמר לאשתי
זונה יכול להשפיע על אנשים בהשקפתם על
אשתי ואני חששתי מזה חששתי שאנשים
יוכלו לדבר על כך שקוראים את אשתי
בכינוי זונה, אבל לא אוכל לדעת מה אנשים
חושבים על כך. אינני רוצה שמישהו יקרא
את אשתי בכינוי כזה ...אשתי לא היתד,
נשואה לאף אחד לפני שהתחתנתי איתר״״
לא רופא ולא בר־פמפא. ברגע דרא-
מתי זה של החקירה הפנה פרקליטו של
הנאשם, עורך־הדין משה קשת, את השאלה
הגורלית אל העד .״האם אשתך היתר, בתולה
בעת שנישאה לך?״ שאל.
זאז עוד לפני שבא כוחה של המתלוננת,
עורך־הדין משה טורבוביץ, הספיק להתנגד
להצגת השאלה, הסמיק העד וגיעגם שהוא
לא רופא ואינו מוסמך לענות על השאלה.
כי אדם רגיל ״אינו בר־סמכא להשיב תשובה
לשאלה כזאת.״
השופט החייכן וכסוף־השיער החליט לתת
לצדדים לנוח בינתיים, ודחה את המשך
הדיון.
השאלה הגדולה עדיין מצפה לפתרונה.
העול* הזר 150 ; ,

קולנוע
סרטים
המספרהמדכאמדכ או
יהודית (צפון, וזל־אביב; ארצות־הבריוז)

סופיה דורן עומדת בפני חבר־קיבוץ, הרושם
את פרטיה האישיים .״שמך?״ הוא
שואל .״יהודית.״ ״את נשואה?״ ״כן, אם אפשר
לקרוא לזה׳כך.״ ״יש לך ילדים?״ (דמעות
בעיניים) ״לא״ בבר לא.״ ״מה מספרך?״
סופיה לורן מוי את היד שלה, והפקיד
של הקיבוץ מעיליק בצייתנות לתוך הטופס
את המספר ה>*ד,ועקע על זרועה.
בצל או משהו לעיניים. זהו אחד
השיאים הוולגריים של יהודית. ישנם כמה
כאלה. בשיחה של יהודית עם אהרון, הוא
צועק אליה :״אני יודע שהתענגת בדכאו
עם החיילים הגרמנים, שתית שמפניה ואכלת
בשר.״ והיא משיבה לו בצעקה:
״אתה חושב שאני נהניתי מזה?״ עיניו נפקחות.
הוא מתחיל להבין, ונופל על שפתיה
בנשיקה ארוכה.
כל פעם שיש לה הזדמנות היא מנפנפת
את המספר שלה מדכאו, וכל פעם שיש לה

קה־ל שעות־מ שבר על מנת לשוחח, ברגעיה
האחרונים, עם איזשהו בן־אדם.
בקליניקה נמצא בחור צעיר, סטודנט לפסיכולוגיה,
המנסה במשך השעה שנותרה
לאשר, עד מותה, להציל אותה. נסיון ההצלה
הזה צריך היה להיות דבר מרשים,
נפלא: שני האנשים הזרים זה לזו לגמרי
מצליחים להתקשר האחד עם השנייה קשר
כמעט מוחלט. הגבר מגיע למצב של התרכזות
כל כך גדולה באשה ובכל מה שנעשה
בתוכה, עד שהוא יכול כמעט להקים
אותה לתחייה, בכוח הרצון בלבד. ודי־אשה,
ברגעים האחרונים שלה, כשהיא כבר
משוחררת מכל הנעשה בחיים, עדיין קשורה
לקול הזה מעבר לקו הטלפון, ונאחזת בו.
הקשר הנפלא הזה בין שני האנשים הזרים
לא הפך בסרט לחוויה גדולה בגלל
הבימוי, בגלל המשחק, בגלל הדיאלוגים,
בגלל כל מה שצריך להיות בסרט טוב,
ואינו נמצא בסרט פחות טוב.
שיחת טלפון מטבעה אינה דבר קולנועי,
סידני פולאק לא מצא דרך להפוך את הטלפון
לקולנוע, המשחק הדרמטי הסוער
של סידניי פואטיה (הסטודנט) רק הזיק
לעניין, הדיאלוגים לא היו די חזקים כדי

אנו בונים דירות פאר
במ קו מו ת הבאים:
)1רחוב דניאל-זמנהוף,

הכניסה יולי — 1966 נותרו:
2דירות בנות 2!/2חדרים:
3דירות בנות 2חדרים.

)2רחוב דניאל-פרלשטיין,
הכניסה ספטמבר — 1966 נותרו:
דירה אחת בת 2!/2חדרים
2דירות בנות 2חדרים.

)3רה׳ שלום עליכם־טשרניחובסקי,
כניסה ספטמבר — 1966 נותרו:
4דירות בנות 2חדרים

)4רח׳ בן־ציון ישראל-בר־אילן,
כניסה אפריל . 1967
של דירות בנות 2—2!/2חדרים ר — החל מ־ 21,500ל״י.
תנאי ת שלום נו חי ם לפי י כול ת
ה קונ ה. אפ שרות מ שכנתא ל 21/2-שנים
ללא הצמדה

ל 1 1

חברהלהנדסהולבניןבע״ מ
בת־ים, רחוב רוטשילד ( ,25 בנין ״אתא״)
רחוב רוטשילד 34
פרסום אתגר בע״ מ

שרגא פרידמן וסופיה לורן ב״יהודית״
תענוג, שמפניה

עוד הזדמנות היא אומרת שהבן שלה נדרג
במחנות. ברגעים כאלה התמונה נחתכת, מכניסים
לה בצל או משהו לעיניים, ובתמונה
הבאה יש לה עיניים אדומות, דומעות.
יהודית, סופיה לורן, היא ניצולת־מחנות
המחפשת בישראל את בעלה הנאצי על מנת
לנקום בו. ההגנה מחפשת גם היא את
אותו הבעל, כדי להוציא ממנו ידיעות על
ההתקפה הערבית על ישראל. הוא עובד
כעת לשירות הערבים. כזה רשע הוא.
השימוש הזול, המרגיז, הצעקני והבלתי־משכנע
יכול להרגיז כל אדם, גם אם אינו
ישראלי, ואינו רואה את כל השגיאות העובדתיות.
מצד שני, אפשר לומר לסובת הסרט
שד,צילומים, העריכה וד,בימוי עשויים
בצורה מקצועית, ובמשך שעד, וחצי נשמרים
יפה המתח ושטף העלילה.
סופיה לורן ופיטר פינץ׳ נשארו שחקנים
מעוררי הערצה גם ברגעים הגרועים שלהם.

אכלה בכ רן -ה או ר
קרץ אור באפלה

(אלנבי,

תל־אביב;

ארצזת־הברית)״ שני סיפורים שהם סיפור
אחד היו צריכים להפוך לסיפור שלישי על
תקווה, על קרן־אור באפלה.
היו צריכים, משום שזו היתד. הכוונה של
הבמאי, של התסריטאים, ושל הנושא עצמו:
אשד, צעירה, נשואה לדייג, אם לילדים נחמדים,
מרגישה את עצמה יום אחד בודדה.
היא בודדה משום שבעלה גילה ששיקרה
לו ובגדה בו, והוא מתרחק ממנה. היא
נמצאת במעין משבר, ומנסה להתעודד ולמצוא
את החיבה והידידות החסרים לה
פתאום אצל האנשים המקיפים אותה.
קשר במעט מוחלט. אבל לכל האנשים
סביבה יש עיסוקים משלהם. הם
מרוכזים בעצמם ובענייניהם. הם לא יכולים
ולא מעוניינים לעזור לה.
כל זה הוא בעצם רקע, המובא בעזרת פלש
בקים, של הסיפור על קרן־האור. האשד,
לוקחת עודף כדורי שינה ומצלצלת לקלעי־העולם
הזה 1501

ובשר

להציל את התמונה, וגם אילו היו כאלה,
לא היו עוזרים.
יותר מדי חיוך. לאן בנקרופט (המתאבדת)
,יש חיוך שיכול להכניס שמחה
בלב כל העולם, ובכל הכוכבים סביבו. כשהחיוך
הזה נעלם משפתיה, יש הרגשה כ־ <
אילו חושך נצחי עומד לרדת על הארץ.
אבל כל במאי הקולנוע (לפחות אלה ש־סרטיהם
הגיעו לארץ) התנפלו על החיוך
שלה בידיים גסות, נתנו לשחקנית להשתמש
בו יותר מדי, במקומות הבלתי נכונים,
ללא כל הצדקה, או סיבה, או תסריט
מתאים.
בקרן אור באפלה (צריך לבדך את המפיקים
שלא שינו את השם) הצליח הבמאי
לקלקל נושא יפה, סיפור אותנטי ונוגע־ללב,
ושחקנית מוכשרת. בשביל סרט אחד, זה
לא רע.

תדריך
החנות ברחוב הראשי
(מוריה, חיפה) יחסים אנושיים עדינים, בלתי
אפשריים, נוצרים בין נוצרי ליהודית, שאת
חנותה הוא עומד לרשת, לאחר שיקחו אותה
למחנות ההשמדה. סרט מזעזע, עמוק, על
נושא השואה.
בנדרה (גת. תל-אביב) סרטו המאכזב
של ויסקונטי, שזכה בפרס בפסטיבל
ונציה בשנה שעברה. שפע של נושאים, שפע
של בעיות, פיוט מזוייף — וצילומים יפים.

* * אמריקה לאן

(מקסים, תל־אביב)

סאטירה חריפה על מיסחור החיים והמוות
באמריקה.

* * ויווה מאריה

(הבירה,ירושלים)

שתי אלילות הקולנוע הצרפתי מבצעות ריקודים
ומהפכות בקסם שאין דומה לו.

* אנשים

מופלאים

במכונות

מעופפות (פאר, תל־אביב) 14 טייסים חלו־צים
חוצים את הלא־מאנש ב־ . 1910 סרט בעל
מעלות (צבעוני, עליז ומשעשע) ומגרעות
(לא די צבעוני, לא די עליז, לא די משעשע).

חנף רשאי לנהוג
במכוניות מרוץ
ללא רשיץ
כשטח התערוכה
הפתוח כל יום
ם״ 5עד חצות

,קארטינג״

הספורט שכבש את כל
אירופה.
אוטובוסים 42 ,28 ,27 ,22 :

סקוית הנעוים ננמו״ת ואש ח18 שיח

צ סיו ח

סו לקה

וו א סו ס

א שבול

מרים אשכול

דיילת זיוה כפר

מרי אמדה: דא!
פרנסה חושה לאגני ישראל

עירו