גליון 1503 מתאריך 22 ביוני 1966

מספר 1503

אורי

המחיר

120

אב ו
מנתח
את תוו־דו
של ישראל בר -
ה תג ניד את
תעלומת עברו

ה מ תי
אן־ לא 1ג ח •1
3ו הוא מת בבית הסוהו

המשטרה משמשת מזמן מוקד להאשמות
חריפות: היא גילתה חוסר־יעילות, עינתה
עצירים במרתפיה, התנפלה באכזריות מיו תרת
על מפגינים. אך עד עתה לא ניתנה
לציבור בארץ ההזדמנות לומר את דברו
בנידון.
על כן החלטנו לקיים משפט ציבורי על
נושא זה בירושלים. המועד נקבע ליום
הששי האחרון.

שעה קלה אחרי שהחלטנו על קיום המשפט,
שיגרנו הזמנות אדיבות לשני אישים
בכירים הנוגעים בדבר: שר־המשסרה בכור

אנית המעבורת המפוארת 5סא/£ג 755 מפליגה כל
יום ששי מחיפה: ללימסול — פיראוס — ברינדיזי.
אורך ההפלגה 3ימים.
הצעה מיוחדת: הפלגה הלוך וחזור עם 5ס א 7 5 5 ¥ £מחיפה
לברינדיזי, וטיסה מידית במטוס בריטניה ללונדון, בתנאים נוחים.

הפלג עם ונוס — וקח אתך את מכוניתך.
נא לפנות לכל משרדי הנסיעות
או לסוכן הכללי בישראל :

אהרון רוזנפלד

חיפה • תל-אביב • ירושלים • אשדוד

כבר בשעות הבוקר של יום ששי היחד,
בידנו אינפורמציה בדוקה, כי יש כוונה
להפריע למהלך התקין של המשפט. בין
השאר נודע לנו על כרוז־הסתד, נגד אורי
אבנרי, שהודפס ונועד לחלוקה בפתח אולם
הקולנוע ובתוכו.
מארגני המשפט הודיעו על כך למשטרה
פעמיים, היפנו את תשומת־ליבה לצורך
לשמור על הסדר במקום המשפט. הם לא
נענו.
בערב, בהתקרב שעת התחלת המשפט,
צבאו על הדלתות כאלף איש. בחלקם המכריע
היו אלד, אזרחים שבאו לשמוע ולשפוט
במלוא הרצינות, קנו את כרטיסי־הכניסה
שגם תיקנו
להם זכות הצבעה
בסוף המשפט.״ אבל
היו גם עשרות ש באו
בכוונה תחילה
להפריע. הם ניסו
לפרוץ פנימה בלי
כרטיסים, וכאשר נר אה
היד, שהם יצליחו
בכך, טילפן
אורי אבנרי אל הקצין
יצחק נוריאל,
שהואיל לשלוח למקום
צמד שוטרים.
היתד. זו הפניה
השלישית למשטרה, אך גם היא לא שינתה
הרבה, שכן השוטרים גילו פאסיביות מדהי מה.

הרשו לעצמם הפרחחים להגביר את
התפרעותם, עד ששברו את דלת הזכוכית
של הקולנוע, ופרצו פנימה בשאגות פרועות.
רק אז אזרו השוטרים עוז, עצרו צעיר
אחה

די היה בכך כדי לשכנע כל שופט בלתי־משוחד,
כי יש להרשיע את המשטרה באש

ללת ערב להנדסה
ב פ קו ל טו ת:

הנדסתודיו־אלקטהניקה, טלויזיה
לקראת התואר מהגוס וויי 81-11

לקואת התואו מהנום בנין

הנוסח חנונות

לקואת התואו מהנדס מני מ ת

הנדסת ייצוו

זסזק.ו1ענ 6

לקואת התיאו מהנום ייציד

משך הלימודים 3שנים
הלי מודי ם כו ל לי ם עבודה מ ע שי ת
ב מ עבד תהמכללה
פרטים והרשמה בימים א-ה בשעות 5-7בערב
במשרר׳ המכללה
דרך פתח תקוה , 12 6ת״א (מול הקריה)

סטודיולריקודג׳ א ז
ב הנ הל ת שמעון לוי
קורם

קיץ

למתחילים

ומתקדמים,

יתקיים

מה־ 3עד

ה־15

ליולי

ה ה רשמה:
בכל יום א־ ,רד׳ ,בשעה 10 בבוקר, בדיזנגוף , 173 סטודיו גרטרוד קראום,
בכל יום ב ,,רה׳ ,בשעה 19.30 בערב, בשלמה המלך 100 סטודיו נעמי אלסקובסקי

שיטרית והמפקח הכללי של המשטרה פינחס
קופל.
הם לא הוזמנו על־ידי התביעה, כי אם על״
ידי ההגנה דווקא. כי המטרה לא היתד,
לדון בהם אישית, אלא בזרוע שלטונית
הנתונה למרותם. השיקול העיקרי היה: שני
המוזמנים הבכירים יוכלו לתרום תרומה
חשובה לליבון הבעיה הנידונה, ואף להגן
על הנאשם — המשטרה — בצורה היעילה
ביותר.
השניים לא נענו להזמנה, וזאת זכותם.
אך לצד הזכות ניצבה גם החובה, שעליה
לא יתכן ויכוח: המשטרה היתד, חייבת לש לוח
את אנשיה לאולם זזן בירושלים, ברגע
שהוזעקה, כדי לשמור על השקט מפני
פרחחים מתפרעים.

הרשמהל שנ ת הלי מודי ם 66/67

הנדסת בנין

שופטים כספי ופריי

היא לא עשתה זאת.

בית הספוהגבוה להנדסה

שני המתמודדים העיקריים — עורך־הדין
סלמן טוויק, בתפקיד הקטיגור, ועורך־הדין
אמנון זכרוני, בתפקיד הסניגור — סיפקו
הזדמנויות לא מעטות להשתתפותו הערר,
של הקהל.
בסוף הדיון נערכה הצבעה, באמצעות
טופס שצורף לכרטיס הכניסה. נספרו 143
קולות: ברוב של 85 נגד 58 חוייבד, ה משטרה
בדין. אך המתפרעים, שישבו תחילה
בחלקו האחורי של האולם, התפרצו לעבר
הבמה, סיכלו את המשך ספירת הקולות.

!$6$טמ 5 0טמקץ<:
הפלגה נעימה ומהירה עם ונוס

מת אי־מילוי תפקידה. אך חבר־המושבעים
שנאסף באולם לא הסתפק בכך. הוא האזין
במשך שלוש שעות לעדויות ההגנה והתבי עה,
שיתף את עצמו בדיון באמצעות מחי־אות־כפיים,
כל פעם שנראה לו כי צד
מסוייט במשפט מביס את יריבו. סייעו להם
העדים :
הד״ר רם מואב, מפעילי הליגה למניעת
כפיה דתית; עורך־הדין ראובן קמינר, מזכיר
מק״י בירושלים; מאיר בצלאל, אסיר לשעבר;
עורך הדין עמוס רוזבסקי; הסטודנטים אר יה
כספי ואברון פולאקוב, ואורי אבנרי.

אב ביתיר,דין, הבמאי פיטר פריי, ניסה
לשווא להרגיע את המתפרעים באמצעות ה רמקול
שבידו, ואילו הד׳׳ר משד, כספי מך
האוניברסיטה העברית בירושלים, שכיהן ל ידו
כשופט, הסתכן בפגיעה גופנית, כש המשיך
למנות את פתקי ההצבעה, בעיר
שהמתפרעים השתוללו באולם ועל הבמה
מסביבו.

למען האמת אני חייב לציין כי לא רק
המשטרה מעלה בתפקידה. גם קול-יטראל
עשה זאת. מכשיר הפירסום הממלכתי, ה משדר
הודעות בשכר, סירב לשדר את הודע תנו
על קיום המשפט הציבורי.
רק לאחר שפנינו לבג״צ, ובית־המשפט
קבע מועד לדיון, נכנע שירות־ו׳,שידורי, ו־פירסם
את ההודעה
בתשלום. יום קודם
לכן עוד הספיק מנ הל
הרשות, חנוך
גיבתון, להריץ אלי נו
מכתב בזו הלשון:
נכון
כי משפט
ציבורי הוא צורה
מקובלת של אסיפה
ציבורית, והיא נהו גה
באופן התמים
ביותר אף בתנועות־קמינר
נוער.
אולם על רקע
ההתרחשויות האח רונות
בארץ, והעמדות שנקט העולם הזה —
כוח חדש בדיון הציבור על פעולות המש טרה,
יש בהודעה שהמצאתם לנו לפירסום,
נופך ביקורתי ברור. ולכך מדור ההודעות
לא נועד.
הנני תמים רמים עם הנאמר בסיפא של
מכתבכם, כי ״האזרח רשאי לבקר את מעשי
רשויות השלטון ולברר פעולות גם במים־
גרת של משפטים ציבוריים״ ,אולם במידה
שמדובר בקול־ישראל, מוצאים דברים אלת
ביטוי בחדשות ובתוכניות הפוליטיות המדוו חות
עליהם לפי קריטריונים קבועים ואוב־ייקטיב״ס.
אל לנו לעוות תהליך זה, ולנסות
לעקוף קריטריונים אלה.
מכתב זה העלה בלב אחד מחברי המערכת
את הרעיון, שכדאי לערוך בעתיד
הקרוב משפט ציבורי על קול־ישראל עצמו.

גליון זה מכיל 36 עמודים — שמונה
עמודים מעל למתכונת הקבועה של העולם
הזה. גידול זה התאפשר הודות לריבוי ה מודעות,
אך לא כל שמונת העמודים הנוס פים
הוקדשו למודעות, כי אם חמישה בלבד.
בצורה זו, נוספו לחלק המערכתי שלושה
עמודים נטו (או 14 מכלל השטיח ה מערכתי)
,ללא הגדלת המחיר.
על כן, כל אימת שתשים לב לעלייה
במודעות, בדוק־נא ותוכל להיווכח, כי בצידה
— והודות לד — ,בא גם גידול
בשטח המוקדש לחומר מערכתי.

* בגלל טעות מצערת, לא הודפס על
המודעות מחיר כרטיס־המיסה, הנהוג בכל
אסיפות העולם הזה — כוח חדש, לכיסוי
ההזצאות. דבר זה שימש אמתלה לאותם
פרחחים ובריונים שבאו בכזזנה תחילה להפריע.

העולם
הזה 1503

מכתבים
בדיוק לעניין:
ברצוני להודות לכם על הכתבה ״רוצים
את ואבי!״ (העולם
הזה ,) 1501 שעזרה
לסטודנטים בטכניון
במאבקם.
הדיעות כאן בטכניון:
הכתבה היתר,
תקיפה ובדיוק לעניין!

אלבס
בהן,

סטודנט, טבעון
תלויים וכלתי־תלויים

כהן
חריפות ביקרתם
ראש־הממשלה את לוי אשכול, על ביקורו בקונגו, לאחר שהשליט
המקומי, מובוטו, תלה את מתנגדיו
(העולם הזה .)1501 לדעתי אין מקום לביקו רת
כזו, מכיוון שאילולא היד, מובוטו תולה

את מתנגדיו, והם היו מצליחים לבצע הפיכה
נגדו, היו הם תולים אותו.
אמת־המידה של המוסריות שונה בכל
מקום, ואפילו אותו לומומבה, שאתם כה
מתאבלים עליו, היה תולה את מתנגדיו,
על עצים, שורוח־שורות, אילו לא חוסל על־ידם
קודם לכן. אז היה שורר בקונגו מישטר
פרו־קומוניסטי ופרו־מצרי, במקום המשטר
הפרו־מערבי והפרו־הישראלי השורר בה
עתה.
גם ביקורתכם על נסיעת ח״כ רפ״י משה
דיין לוויאט־נאם (העולם הזה ,) 1502 אינה
מוצדקת. אם שוקיירי שולח את אנשיו למלחמה
כאמריקאים בוויאט־נאם, אין שום סיבר,
למה שדיין לא יסע לשם, כדי ללמוד את
שיטות הלוחמה של הוויאט־קונג, שהן אותן
השיטות המוקנות עתה לאנשי צבא השיחרור
הפלשתינאי של שוקיירי.

אהרון באומגרטן,
ראה דו״ח לבוחר.

פרדס

מסעות אשכול לאפריקה
על הפמלייה הגדולה שליוותה את ראש־הממשלה
במסעו האחרון:
שלושה שומרים, שלושה נוטרים,
שלושה אנשי אמן אומרים.
שבעה אנשי משרד־חיצון,
נסעו כי לא חרצו לשון.
מזכיר בו נכבדות דובר,
כמעט היה לתת־סגן־שר.
איש ש״ב, עליו אומרים
מומחה לעניינים שחורים.
ארבעה נסעו כי הם ״סתם כך״,
אחר נלווה כי הוא נספח,
ואיש קרח אך תקיף
צורף בתור .-,סתם כך״ מחליף.
אשדמ ,.ירושלים
תודה ברצוני להודות לכם מעומק הלב, על כי
באמצעות מדור המכתבים שלכם מצאתי את
כלבי, ניקי אצל נעמי אדווה (העולם הזה
.) 1502

רותי כץ וניקי
עלי להודות גם לנעמי, שטיפלה בכלב
במסירות במשך שבועות שלמים מאז אבד.

רותי כץ,

רמת־גן

(המשך בעמוד )4

יסוד להופעה
מרשימה ־ לבני
בן־לון־־רוטקס
שני זוגות לבנים יספיקו לך
לנסיעה לחיל, לטיול

או לחנפשה.
לבני בן־לון -רוטקס קלים ינתר.
מחים ינחר. בביסים
ומתיבשים סהר• .

חוטי בן יל1ןםי1צרים ע־י הברל1ן בע־בו
ישראל ברשתה הבלעדית של חברת
יוסף בנקרזפט זבני! בע־מ, ארה־ב

לביגמו! א׳לז!

מכתבים
(המשך מעמוד )3

לא כמו אשדוד:
מה קרה בזמן האחרון לנערי השכונות
של תל־אביב, שהפסיקו
עם החארקות?
לא יפה מצידם. הם
משעממים את השוטרים.
ברצוני
לפנות לנערי
השכונות בקריאה:
אל תהיו טפ־שים
כמו הנערים מאשדוד,
שבמקום ל גנוב
מכונית הלכו
ובנו אותה בעצמם,
עד שבאה המשטרה הגואל ולקחה אותה מהם.
מוסר ההשכל: אל
תעשו בשנה מה שאתם יכולים לעשות בדקה,
לכן עשו חארקות!

משה הגואל,

תל-אביב

מסעות הזרזיר
למה פנה עורך השבועון המסויים בקריאה
למשה דיין :״אל תסע״ (העולם הזה?0502

שיסע לו, ואז נוכל לומר בביטחה: בא
הזרזיר אצל העורב.
יורם כץ, חיפה

משתן? פעולה מקצועי
במלאות עשר שנים למלחמת סואץ
1956— 1966 משלים הרמטכ״ל שתום־העין
(ולא שטום, כפי שכתבתם) את המעגל: אז
שיתף פעולה עם האמפריאליזם האנגלי והצרפתי,
עתה הוא משתף פעולה עם ד,אמ־פריאליזם
האמריקאי.
בעוד עשר שנים ישתף בוזדאי פעולה עם
האמפריאליזם הגרמני, שעד אז יספיק לחזור
לאיתנו, בהיכשר ישראלי מטעם דיין ושות׳.
עמיחי טננכוים, ירושלים

הצד השני של הכדור
כשכדורגלני ישראל עוזבים את הארץ ופונים
לארצות המבטיחות להם תנאים טובים
ויחס טוב — מתעוררת זעקה. לכן ברצוני
לספר לקוראים על עובדה אחת, חדשה,
היכולה להבהיר במיקצת את הסיבות הדוחפות
כדורגלנים לעזיבה.
השחקן הידוע דויד פרימו שוכב עתה
בבית־חולים, לאחר שנפצע במשחקי מאנילה.
שום עסקן מן ההתאחדות הישראלית ל
כדורגל
או מן הנבחרת הלאומית לא טרח
עדיין לבקרו.
א. כ ,.רמת־השרון

פגישות כלילה

הקוראה לבי קינסטלר מתקיפה קורא אחר,
תוך כדי הגנה על
הערבים. היא אפילו
מתבטאת במילים לא
יפות כלפי אותו
קורא, ומציעה לו
לעזוב את הארץ, שהערבים במקום
יעזבו אותה, כפי שהציע
הקורא המותהזח
(העולם

.)1500
ברצוני
לשאול את
קינסטלר: האם גם
גלעדי
את ערביה? או שנפגשת
עדיין

פנים אל פנים עם ערבים?
אני צבר, ומכיר היטב את התנהגותם,
ואיני מאחל לך שתפגשי בהם לילה אחד
כשאת לבדך, ואז תדעי לבטח מי צריך
לעזוב את הארץ.
יחיאל גלעדי, פתח־תקווה
ראה מכתב להלן.

לא בכל יום נתקלים בהתנהגות למופת,
ובעיקר לא בלילה. לכן ברצוני לציין כאן
מיקרה אחד כזה, הראוי לתודה.
כנהג מונית נסעתי עם נוסעים בשעות
הערב מכפר חב״ד לכיוון מירון. בירידה מן
ההרים, כהסתעפות בית־ג׳ן, התפוצץ צינור
הבלמים שלי, ורק בדרך נם לא אירע
אסון. השארתי את המכונית בצד הכביש
ועליתי ברגל לבית־ג׳ן, במרחק שלושה קילומטרים
משם.
מכונית פרטית, שמאוחר יותר הוברר לי
כי נהגה הוא מוחמד
עיסמאן, נעצרה לידי,
והובילה אותי
לכפר לחפש פנס.
אחר כך חזר הנהג אל איתי האדיב מכוניתי, ועזר לי
לתקנה. משלא הצלחפש נסע ליח,
מכונאי,
וכשלא מצא,
הסיע את נוסעי עד
כביש עכו־צפת, כדי
שיתפסו שם אוטובוס. פתיריאן הוא
אירח אותי
בביתו ללילה, בכפר מג׳ד־אל־כרום, כיבדני

משות

מסורת עתיקת יומין בתרבות ובאומנות
מלווה את יון מאז ימי-קדם, מסורת של
עם ידידותי ועליז שיצאו לו מוניטין
במידת הכנסת אורחים. נוסעי ״אולימפיק״
נהנים מהשרות המסורתי המפורסם מזה
שנים בקוים האירופאים המתבטא גם
בדיוק, בטפול בנוסע ובהרגשתו הטובה.

וקדמה
עם פתיחת הקו החדש לאדה ״ב דרך
יון יהנו נוסעי ״אולימפיק״ גם מהקידמה
במטוסים החדישים והמשוכללים
זנ6י651 8061119 7 0 7 / 3 2 0 5״1זז\ 6א

בעלי טוח הטיסה הארון ביותר בעולם.
סרטי קולנוע ומוסיקה רוגעת ילווך בקו
ארה״ב.

סוס בהנאה עם חברה מהנה
״אולימפיק׳ ממזגת מסורת וקדמה

10.ז ס ¥זו 67א

,ו 0130ז 5(6ו 1, ^ 0ז 15) 0ח 3ז ־2 0 0 0 1 1 , 1

5, 15) 3011301, £ 0 0 1 6 3 0 5 , 1 .000100 ,ח 0ו^ 11

העולם הזה 1503

באוכל ובמשקה, ובבוקר העיר אותי, הסיע
אותי לכרמיאל למצוא מכונאי.
רק כשמצא שהכל סודר, נפרד ממני ל שלום.
אני חושב שזוהי דוגמה טובה
לכולנו, ועל כן אני מודה למוחמד עיסמאן.

שדמה פתיריאן,

מוניות יבנה,
תל־אביב

ניקוי ״ ד ך
נסעתי השבוע באוטובוס דן, בקו מס׳
, 10 ונשענתי לתומי על אדן החלון. כל
השרוול התלכלך בשמן שחור. הנזק: חמש
לירות בשביל ניקוי יבש של הז׳אקט.
אולי, במקום להשקיע מיליונים בהלוואות
למפלגות ובקניית קודי המוניות, יואילו מנהלי
דן להשקיע כמה מאות לירות בניקוי

מאיר זילכר,

המכוניות?

יפו

באז כן עתה
בליל הנשיקות, בדיסקוטק החדש, חשבתם
לרגע כי גיליתם תגלית מרעישה: נער הזוהר
שמעון עדן, מלך חיי־הלילה של ברלין,

א 101£ס

עדן ובן־קי־קי ()1966
מנשק את מיקי בן־קיקי, נסיכת חיי־הלילה
של תל־אביב (העולם הזה .) 1502
טעיתם. כבר חמש־עשרה שנה קודם לכן
התנשקו השניים, כפי שמוכיחה התמונה
המוזיאונית־כמעט שאני מצרף למכתבי.
שמואל קדישמן, תל-אביב
הקורא קדישמן טועה. בכתבה צויין כי
עדן היה בעבר הרחוק חבר של בן־קיקי.
הגמוניה בדו״ח לבוחר מס׳ ( 26 העולם הזה ) 1501
טען ח״כ אורי אבנרי, כי המערך משתמש
בח׳־כ שולמית אלוני כאליבי לקנוניותיו עם
המפלגות הדתיות.
נידמה לי שהרושם הראשוני המתקבל מדברי
ביקורת אלה, שהם מכודנים יותר נגד
אלוני עצמה מאשר נגד המערך. וזהו עודל
כלפיה, מכיוזן שהיא אחד מתוך שני ה־ח״כים
הבודדים שאיכפת להם, ושנלחמים בכנות
נגד הכפיר, הדתית.
אני רוצה להאמין שביקורתו של אבנרי
לא נועדה לקטול את אלוני, רק במטרה
להנחיל לעורך העולם הזה את ההגמוניה הבלעדית
על המלחמה בכפיה הדתית.

אפרים מלאכי,

הלבוש הנכון
לכל אחת
בכל מקום
0101611 ללא גיהוץ

י די אולך מוכזי ף לך דדך.

ירושלים

טעות לעולם צודקת שר ארץ).

המשטר

בנימין

המר בכור שטרית (הרכינוביץ,
תל־אביב;
ג׳ק בולד, חיפה

זגות קדימה במדור זה תינתן
למכתביהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למכתבים.
העולם הזה 1503

פרסום סלניק

במרחב
מצרים
בי קוד ה א רו ך
לבוחר בטוב ביותו:

מה היה קורה בישראל, אילו הגיע סמי
דייוויס לביקור? הוא אמן בינלאומי, הוא
כושי, והוא התייהד, ומעלות אלה אינן
הולכות ברגל.
ייתכן שאפשר למצוא תשובה כלשהי
לשאלה זו, בקבלת־הפנים לה זכה מוחמר
עלי קליי במצרים. גם הוא אישיות בינלאומית
ידועה, גם הוא כושי, והוא
התאסלם.
40 אלף איש ניסו לנשקו, כשביקר
באיצטדיון כדורגל בקאהיר, והמשטרה עבדה
קשה כדי להצילו. בשובו לחדרו במלון
התייפח בבכי, מרוב התרגשות. גמאל עבד-
אל־נאצר קיבל אותו לשיחה והתחבק עמו.
שייכים בירכו אותו ונערות מיצריות נישקו
אותו.

4 £ו 17ז

הרגשתו של אלוף העולם באיגרוף,
במצריים, מצויינת :״אני חופשי פה כמו
ציפור.״
ואילו בארצות־הברית מחכה לו צו־גיום
לצבא. הקלו־קלוקס־קלאן נשבע לדבריו —
להרגו.
קוראים לו שם כושי ואינם מכירים
בהיותו גדול המתאגרפים בהיסטוריה.
כדי להמחיש את מצב־רוחו המרומם׳ ואת
השפעת מצריים עליו, הסכים לחבר מסריט
קצר, לככב בו ולביימו.
התחיה. האלוף הגיע עם צוות־ההסרטה
המצרי אל שטח הפיראמידות במבואות

קליי כצד הפירמידה
אהוב וחופשי נמו ציפור
קאהיר. התיירים הממלאים שטח זה נתבקשו
להתרחק. קליי פשט את חולצתו, ונשאר
במכנסיו הארוכים.
הוא החל תועה בין חולות המידבר.
פניו הביעו סבל וייסורים. הוא רץ ב חולות,
נפל, קם. אויביו (שלא נראו בסרט)
רדפו אותו. לבסוף, תשוש וצמא, נפל ולא

/1£מ1י1־ ב חיר ת

הצעירים

והצעירים

ברוחם.

4£ן1יך קינ ג־ סייז פילטר מתערובת א מ רי ק אי ת

סיגרי ת

מיוצר ת

ה אי כו ת

מהמ עו לי ם

ה חדי ש ה
שבזני

״דובק״,

ה טבק

ונ תונ ה

בקופ ס ת ״ מכ סובב״ הדורה.

בחר בטוב ביותר -עשן ^1£ווז

ואז הופיע הגואל: בדואי אציל (אחד
ממורי-הדרך לתיירים) רכוב על סוס. הוא
ולקח אותו למקום שיש בו צל ומים.
שם החיה את נפשו.
״בדיוק כמו שהאיסלם החיה אותי והפך
אותי לאדם חדש,״ הסביר האלוף לכל מי
שלא הבין את הסרט.
מארוקו בגגו, אבד...
השבוע נכנם לתוקפו במארוקו חוק שירות
חובה, לכל מי שמלאו לו 18 שנה. בראיון,
הסביר מנהל משרד ההגנה, כי הצעירים ילכו
אמנם לצבא, אבל לא הצבא יהיה עיקר
יעודם.
הם יעברו אימון צבאי מזורז, ואחר כך
ימלאו ״תפקידים חלוציים, בכפר ובספר״.
״כמו בישראל?״ הוא נשאל.
״איזו דוגמא הבאתם?״ התרעם הפקיד,
״זה אולי דומה מבחינה חיצונית, אבל זה
יהיה שונה למורי!״

העולם הזה 1603

ך צטערתי לקרוא את וידויו האישי
( | של ישראל בר ז״ל, כפי שפורסם עתה
מעל עמודי הארץ.

בי אני רואה את עצמי כידידו -
בימים הטובים, כימי צרה, וגם
אחרי מותו.
ידעתי תמיד שבגופו של בר שוכנות שתי
נשמות: נשמתו של ד,וגד,־הריעות המזהיר,
ונשמתו של אדם מסובך מאד.

איש מאיתנו אינו נקי מכפילויות
באלה -אף אצל כר הגיעו,
אולי, לממדים קיצוניים יותר.
אפשר היה לקוות כי המיבחן האישי הקשה,
בו עמד בסוף ימיו, יהיה כור־ההיתוך.
שהחולשות האנושיות, שהובילו להסתבכויו־תיו
הטראגיות, תיפולנה ממנו. שתישאר המהות
הצרופה של הוגה־הדיעות, הרואה את
הדברים ממעוף־ר,ציפור.
הווידוי, שנכתב בבית־הסוהר, מפריך תק־וזה
זו. בוקעת מתוכו מחשבתו הצלולה,
שהגיעה בכלא לצריפות רבה עוד יותר. אך
הסבך האישי שלו מסתבך והולך בווידוי
זה, הופך למבוך חסר־מוצא ממש.

חלק הראשון של הווידוי בא לפרט
| ) את תולדות־חייו, ולסתור את הטענות
ור,חשדות שנתעוררו לגבי עברו.
כאן חוזר בר על כל הסיפורים המרתקים
שהוא סיפר לנו, ידידיו, בעודו בחיים, בשנים
הרבות לפני מאסרו. אין הוא מוזתר
אף על אחד מהם. להיפך: הוא מכיא תלי־תילים
של פרטים כדי לבסס את החלקים
שהתערערו.

שבהם לקח חלק, האנשים שאותם הכיר.
אולם כל אדם שקרא את הספרות על
מלחמת־ד,אזרחים (ואיש כמו בר בוזדאי למד
אותה על־פד ).יכול להביא שמות ותאריכים
כאלה.
ומכל האנשים שהכיר, לדבריו, אין אף
אחד היכול להעיד על כך היום. כולם נהרגו
בינתיים, או נמצאים בברית־ר,מועצות.
מדוע אין שמו נזכר בשום מקום, אף
שהיה, לדבריו, סגן־אלוף ומפקד גדוד?
על כך יש לבר תשובה פשוטה: כמו שאר
חיילי החטיבה הבינלאומית, נשא כל הזמן
שם ספרדי. השם הספרדי התחלף מדי פעם.

ממילא אין הדבר ניתן לבדיקה.

* * ה ברבר האיש, בעל אותו שם,
11 שהיה אותו זמן באוסטריה?
לכך יש לבר הסבר גמיש, בעל אופי
כמעט ספרותי:
בצאתו לספרד, מסר את תעודותיו האמיתיות
למחתרת הסוציאליסטית. זו מטרה
אותן לצעיר שדמה לבר באופן חיצוני.
צעיר זה הפך ציוני׳ וביקש סרטיפיקאט.
כשחזר בר מספרד לאוסטריה, הוא איתר
את הצעיר הזה. הוא דרש ממנו את התעודות,
אך הלה לא החזיר אותן. בר לקח

רואה את בר כבחור יהודי-אוסטרי, שהגיע
לארץ בסוף שנות ד,־ ,30 ספוג הרומנטיקה
של מלחמת־האזרחים הספרדית, כשהוא מתעניין
בעניינים צבאיים ורוצה לפעול באיר־גון
ההגנה.

באווירה התמימה של הימיים ה הם,
המציא לעצמו סיפור אישי
פוזב, ונאחז בו. בסוף ימיו לא
רצה לוותר עליו.
זה קצת חבל, אבל אין זה יכול לשנות
את ההערכה האינטלקטואלית שלנו לאיש.
הרבה יותר חשוב — וחמור — החלק
השני של הודיתי, בו מנסה בר להסביר איך
הגיע לאן שהגיע.

את החלק הזה יש לנתח בבל
הרצינות -כי יש בו סבנה חינו-
פית. הוא עלול להביא אחרים ל
דרך־חתחתים.
אעשה זאת — שוב — כידיד, שחי באותה
תקופה, שנתקל באותן הבעיות, ושקיים
באותם הימים מגע די הדוק עם בר.

טיעון היסודי של בר הוא, בערך,
1ז כלהלן:
אחרי מיבצע־סיני הגיע למסקנה כי הכת

• ישנן הוכחות כי אדם כשם
ישראל כר, חבר תנועת-נוער ציונית,
היה כאותו זמן עצמו באוסטריה,
הגיש שם בקשה לסרטי־פיקאט
ועלה לבסוף לישראל.
מה מספר בר בוזידוי?
הוא טוען שאמנם היה בספרד. כאסמכתא
הוא מביא רשימה ארוכה של היחידות אליהן
השתייך, התפקידים שאותם מילא, הקרבות

המילים ״במה ציונית״ באות
כאן בפירוש באליבי. לא זו כלבד
שאפשר היה לבטא ריעות באלה
אלא ש״העולם הזה״ ביטא אותן, שבוע אחרי שבוע.

הזה, יכול כלל
אלה

על פף תיתפן רק תשובה אחת :
מפני שלא היה מופן לשלם את
המחיר -גירוש ממסדרונות ה שלטון,
חרם טוטאלי מצד הצמרת,
הנבונות להיות ״בלתי מכובד״.

בעת המאסר נטען כי בר —
סיפוריו — לא היה דוקטור, לא
האירגון הצבאי הסוציאליסטי
(״שוץ־בונד״) ,לא למד מימיו
צבאית אוסטרית, לא לחם מעולם
רפובליקאי הספרדי.
אני הייתי מוכן לוותר על סיפורים אלה
ברצון. אם אמנם׳ לא היתד, לבר שום הכ שרה
צבאית פורמלית, אם ינק את כל ידיעותיו
מלימוד עצמי — רק מגביר הדבר
בעיני את שיעור־קומתו השיכלי.
ואכן, כהוגה־דיעות גילה בר את כל הסימנים
האופיניים של ״אוטו־דידאקט״ ,של
איש אשר רכש את השכלתו בכוחות עצמו,
ללא סדר כפוי, ושעל בן היה מסוגל להגיע
למחשבות מהפכניות ומקוריות.

לחיזוק טענה זו טען בר כי הוגה־דיעות
נון־קונפורמיסטי גם לא היה יכול לבטא
את דיעותיו מעל שום במה, כי נסתם פיו,
כי לא יכול היה לנהל מאבק רעיוני למען
דיעותיו בכתב ועל־פה. הוא שואל:
״האס היתה קיימת באותן שנות־הכרעה
של 1957/61 במה ציונית כל־שהיא, ש מעליה
יכול הייתי להכריז, כי אני רואה
את בן־גוריון כאדריכל של הבית השלישי,
ובאותה עת גם כמחריבה־בכוח של יציר תו
של עצמו?״

* ^ דועלא עשה זאת?

בניגוד להיה
חבר באוסטריה באקדמיה
בצבא ה־

* קח את הפרשה הספרדית, שהיא ה־ן.
קטע האופייני ביותר של וידויו.
בפני בר עמדו שני מכשולים:
• אין שום הוכחה כי היה אי־פעם בספרד.
איש לא העיד שראה אותו שם, ואין
שמו מופיע בשום תעודה מימי המלחמה.

אף אל נתעכב על נקודה מיש•
נית זו. חשובה רק מסקנתו של בר
עצמו: שלא היתה דרך סבירה
למאבק פוליטי ציבורי.

היו בארץ במות־המונים, כמו העולם
או אינטלקטואליות כמו אתגר, שבהן
היה להשמיע את דיעותיו כאוות נפשו.
לא חשוב, בהקשר זה, אם היו במות
״ציוניות״ או לא.

חוששני שאינו מצליח כפף. ה דברים
פשוט אינם עומדים כמיב•
חן ההגיון.

על פן הכל שכר ראה צורר
לעמוד על סיפוריו ולנפות להוכיח
את אמיתותם. זהו נסיון מיותר
לגמרי, ואין הוא עולה יפה.

של הפעולה השמית, ויתוריו האופורטו־ניסט״ם
של העולם הזה לרוח דיזנגוך, חמק־מקחזו
של ד״ר נחום גולדמן והחלטתו להשתמט
ממאבק — כל אלה הוליכו אותי
אל האמונה, שאין שום סיכוי למאבק פומבי
וגלוי
איני יכול להסכים לגבי הערכת העול!
הזה — ואיני מאמין שבר באמת סבר כך
אז , .באותם הימים (למחרת מיבצע־סיני)
עמד העולם הזה, לבדו, במאבק נואש ונועז
נגד כת בן־גוריון־דיין־פרס, שהשתלטה על
המדינה ללא מצרים. בר עצמו עזר לנו
במאבק זה, באינפורמציה ובעצות שהשיא
לנו.
הדיבורים על ״רוח דיזנגוף״ נראים לי
על כן, עם כל הכבוד לזכרו, כהתחמקות.
אין להם שום שייכות לעניין הנדון.

אנחנו, ששילמנו את המחיר, איננו יכולים
שלא להסתייג כאן בפירוש מעמדתו של
בר, שלא היה מוכן לכך. היה בו הרצון
״להשתייך״ ,להיות סמוך אל שולחן השלטון.
זאת היתד, זכותו, כמובן. אך אין הוא
יכול לבוא בוזידוי זה (אני משתמש בלשון
הווה, כי בר מתווכח עימנו כאן אחרי
מותו) ולטעון כי דרכי המאבק היו חסומות.

זה פשוט אינו נבון. ומכיוון שאין
זה נכון -אין זה צידוק
למסקנה שכר הסיק.

ישראל בר (תשתאל).־ שתי נטזגזוגז ברב איש *
אותן בכוח — ותוך כדי כך נהרג הבחור.
איש לא הרגיש בכך, כי אז נעלמו הרבה
אנשים.

בר רומז פאן שהרג את האיש.
זהו סיפור העונה על כל השאלות — אך
אין הוא משכנע. הוא פשוט נוח מדי: שני
אנשים בעלי זהות אחת, השני נעלם כאילו
בלעה אותו האדמה, בר מגיע לארץ בסרטיפיקאט
שהוצא — כביכול — לאדם אחר, שנשא
את זהותו, בעוד שבר עצמו נשא זהות
כוזבת בספרד.

לבל זה אין שמץ של הוכחה,
וגם אינו יכול להיות שמץ של
הוכחה.
^ ל בל החלק הזה של הווידוי אפשר
להתייחם בחיוך, כאל חולשה קטנה של
אדם מזהיר.
ואכן, כך אני עצמי מתייחם לדבר. אני

השלטת של בן־גוריון־דיין־פרם מביאה את
המדינה לחורבן.

(על פך אני יפול להעיד אישית.
בשיחותי עם בר, באותם הימים,
אפן הביע ריעות באלה. כעניין זה
שררה בינינו תמימות-דעים.).

ף זאת היתה המסקנה, כפי שטען ב ן
ווידוי: מכיוון שלא היה מקום למאבק
ציבורי, החליט לנהל פעולה אישית סודית.
מה טיב הפעולה?

הוא החליט לשכנע לבדו את
הגוש הסובייטי שיש מקום להתקרבות
סובייטית-ישראדית, ובי
נם בן־גוריון רוצה בפף.

אולם הוא לא ראה כל אפשרות לשנות
את המישטר בדרך דמוקראטית או מהפכנית.
שום כוחות חברתיים מתאימים לא נראו
באופק.
הוא מסביר את הסיבות לייאושו:
״כשלונו ובגידתו של השמאל הציוני;
העקרות והדוגמאטיות של מק״י; הכיתתיות

לכן התחיל לקיים מגע עם אישים קומוניסטיים
באירופה, אותם הכיר בימי שרותו
בספרד. אין הוא מזכיר מי הם אישים אלה.
אין הוא מזהה אותם — ומכיוון שברור כי
(המשן בעמוד )8

* זוהי התמונה של בר שהתפרסמה ביותר
בעתונות, כי היא מראה אותו בפוזה
אופיינית ביותר. היא צולמה בשגרירות ה סובייטית,
לפני עשר שנים, בשעת שיחה עס
אורי אבנרי ושלום כהן.

* ערב מותו סיפר לי המו״ל שלו, עמיקם
גורביץ, בי בר שינה את דעתו למחרת
נצחוננו בבחירות, וני הוא רואה בנצחון
זה את ראשית השינוי הגדול. הוא גם
שינה את סיכום ספרו ברוח זו.

ה גי דו ן
(המשך מעמוד )7
לא היד, בספרה מתעורר ספק לגבי זהות
האנשים.
לאישים אלה התחיל למסור אינפורמציה
פוליטית (לא בטחונית) על המצב בישראל.
אישים אלה שלחו אליו אדם, ששירת
בדיפלומט מטעם מדינה מסויימת בתל־אביב,
כדי לקבל אינפורמציה נוספת.

תן דגבר
תנו לגבר — הר אוי לשמו
— א ת הבירה ה ר אוי ה
ל שמה
מלדסטאר ״.
מרווה צ מאון ומ שיבה נפש.

בר הציע לאיש זה -הדיפלומט
הזר -לצלם קטעים מיומנו הפרטי
של בן־גוריון, המעידים -כביכול
— בי ביג׳י אינו עויין לסובייטים.
הוא מסר לאיש תצלומים אלה ברחוב,
אחרי התקשרות טלפונית. כתוצאה מכך
נאסר.

י־אפשר להאמין לסיפור זה. וכל
מי שהכיר את בר, ואת כושרו השיב־לי
המזהיר, יודע כי גם הוא לא היה
מאמין בו.
בר ידע, בלי ספק, שכל אום מסוגו
של אותו דיפלומט חשוד כמרגל.
הוא ידע כי מסירת מיסמכים מצולמים
לדיפלומט כזה, ברחוב, בתנאים מחתרתיים,
מוכרחה להיחשב כריגול.

הוא ידע שאדם המסתפן• בפעולה
בזאת, נתון מאותו רגע לשבט
ולחסד בידי מנגנון־הריגול הזר,
היבול להפעיל נגדו אמצעי-סחיטה.

גודדסטאר

הוא ידע ששום מרגל אינו יכול לקבוע
לעצמו תחום, לקבוע: עד כאן אני הולך.
בר גם מספר כי בחקירתו בידי אנשי
הש״ב לא ייחסו אלה ערך רב לקטעים ה מצולמים
מיומן בן־גוריון. היתד, לכך סיבה:
ברשותו של בר נמצאו מיסמכים אחרים,
שיכלו לעניין את הדיפלומט הזר הרבה יותר.
(מיסמכים אלה היו בעלי אופי בטחוני
מובהק — אך הם לא נגעו לבטחונה של
ישראל דוזקא, אלא למדינה אחרת. לכן יש
מקום להאמין לבר בטענתו כי עד מאסרו
לא מסר לסוכן הזר חומר העלול לפגוע
בישראל).

בקיצור: אי-אפשר להאמין בי
בר האמין ברצינות שפגישותיו ה מחתרתיות
עם הסוכן הזר מהווים
פעולה פוליטית, כבחינת מיבצע
דיפלומטי פרטי.

ך * שוב לקבוע זאת, כוי למתוח קו
1 1ברור בין המותר והאסור, בין פעולה
פוליטית לגיטימית לבין התדרדרות.
אזרח במדינה דמוקראטית רשאי להיפגש
עם אישים זרים, ולהסביר להם את דיעותיו
— בתנאי שהדבר ייעשה בגלוי, ללא קונספירציה.
מותר
לאדם לנהל פעולה פוליטית אצל
זרים, גם בחוץ־לארץ — בתנאי שפעולה
זו תהיה בעלת רקע ציבורי, תסתמו על כוחות
ציבוריים (ויהיו אלה קטנים ויוצאי-
דופן ככל שיהיו).

ברגע שאדם מבנים לראשו שעליו
לפעול ביחיד, בסתר, ללא
קשר עם שום כוח ציבורי ישן
או חדש, תוך מגע עם גורמים
זרים -הוא צועד את הצעד ה ראשון
כדיר שאין ממנה תשובה.
כלל זה חל בבירור על מגעיו של בר —
אפילו אם נאמין ללא סייג לחלק זה של
וידויו, ונתייחס לסיפורו כאל אמת מוכחת.

היתה זו דרך פסולה -וקשה
להאמין שבר לא הכין זאת בעת
מעשה.

ך * לזה חייב להיאמר, בפה מלא — ולוא
^ רק כהקדמה לדברי־הלל המגיעים לישראל
בר, הוגה־הדיעות.
את דיעותיו רשם בספר, העומד להופיע
— אך הן כבר מבצבצות בבירור בווידוי
זה. אין בהן הפתעה למי שהכיר את בר,
למי שהחליף עימו דיעות במשך שנים.

בר הוגה-הדיעות היה נאמן ל ישראל,
חרד לגורלה.
הוא תרם תרומה חשובה לגיבוש רעיון
ההשתלבות במרחב, לעיצוב עקרונותיה של
מדיניות־חוץ ישראלית עצמאית, להבנת המציאות
בעולם הגדול ובעולם הערבי, בקיצור
— למחשב המדיני של המשטר החדש,
אותו אנחנו מצווים להקים.

את כר זה נזכור כהערכה ובהערצה
-חרף בל ההסתבכויות
והחולשות של כר השני.

העולם חזה 1503

הלום הושר מעל גלעד תלו״ בגדאד -
אך הלום לא הוסד מעל פרשת הפצצות
כי הקהילה היהודית של עיראק היתה
קהילה כשרונית ומשגשגת, כי היא הביאה
לארץ צמרת משכילה של רופאים, אמנים,
בנקאים, משפטנים, רבנים וסוחרים. שכן
עדה זו עלתה בשלמותה — לא כמו עדות
אחרות, שהצמרת המשכילה שלהן העדיפה
להגר לצרפת או לארצות־הברית.
נאמרה גם אמת גדולה אחרת: שבקרב

רק על אירגון העליה, אלא גם על חמש
הפצצות שהוטלו בבגדאד. הם סיפרו למוזמנים
פרקים מתולדות המחתרת והעליה.
בן־פורת אף גילה, בערב זה, עובדה ש היתר,
שמורה עד כה בסוד. הוא סיפר, כי
לאחר שהוסכם על מתן אפשרות ליהודים
להגר, רצתה ממשלת עיראק שההגירה תעשה
דרך פרס. היא אף שלחה מכתב לשר החוץ

האמת -ל א
כד האמת
• * יו םהרביעי האחרון היו צריכים ל־התפרסם,
סוף־סוף, הסודות של פרשת
בגדאד. כך בפירוש הבטיח ראש מועצת
אור־יהודה, ח״ב מרדכי בן־פורת. הוא
הודיע שנסע במיוחד לשדה־בוקר, כדי לקבל
את אישורו של בן־גוריון לבך, וכי ביום
הרביעי יגלה את תוכן המסקנות של ועדת־חקירה
מיוחדת אשר דנה בפרשה. המועד
המדוייק שנקבע לגילוי האמת כולה: שעה
7בערב, בטכס הסרת הלוט מעל האנדרטה
לשני עולי־הגרדום של בגדאד.
בשעה היעודה ישבו גיבוריה המרכזיים
של העלילה ליד שולחן אחד, לרגלי האנדרטה.
אלפים מבין תושבי אור־יהודה
ומבין עולי עיראק משאר חלקי הארץ ישבו
על ספסלים, שסודרו לרוחב הכביש הראשי
של העיירה. ברחבה הקטנה הצטופפו בני
משפחות שני עולי־הגרדום, ואורחים כמו
גולדה מאיר, מנחם בגין ומשה דיין.
בערב זה נאמרה אמת גדולה וחשובה:

בכי של אח ד:בב^1־;:

,אחיו של עולוז־הנרדום שלום צאלח, קרא
לוי האנדרטה (למעלה) .הוא התחיל בקול
בוטח כשל חזן, אך אחרי כמה פסוקים נשבר קולו והוא סיים את התפילה ביבבה, כש לצידו
מרדני בן־פורת (מימין למעלה) .על פניו (מימין למטה) חרות כאב עמוק.

יהדות זו פעלה מחתרת ציונית, שאירגנד.
שיירות עולים ואימנה חוליות של צעירים
להגנה־עצמית. שניים מחברי מחתרת זו —
עורך־הדין יוסף בצרי (שעלה ארצה לפני
מלחמת תש״ח וחזר לבגדאד בשליחות המדינה)
,והסנדלר הצעיר שלום צלאח שלום
— אף שילמו בחייהם על כך.
אבל לא נאמרה האמת כולה. מה שסופר
ביום הרביעי באור־יהודה כבר לא היה חדש׳
כי מזה שבועות רבים פורסם בעתונות.
הסודות — אותם הבטיח בן־פורת לחשוף
— נשארו סודות,

ציונות אכזרית?

***לושה אגשים שישבו ליד שולחן ה־נשיאות
של הטכס יכלו לספר הרבה.
שלמה הילל, סגן ראש משלחת ישראל ב־או״ם,
בא במיוחד מניו־יורק. יהודה תג׳ר,
מזכיר ראשון בשגרירות ישראל באנגליה,
בא במיוחד מלונדון. מרדכי בן־פורת אירגן
את המאורע.
לפני 15 שנה היו השלושה בעיראק.
הילל, יליד בגדאד שעלה ארצה לפני מלחמת
תש״ח, הציג אז את עצמו כמנהל של
חברת־תעופה, חתם עם ראש ממשלת עיראק
תופיק אל-סוויידי על הסכם להטסת היהודים
לישראל. בן־פורת היה אז מפקד המחתרת
הישראלית שם, ואילו תג׳ר הוברח לעיראק.
כדי להחליף את בן־פורת בתפקיד.
שלושה אלה יודעים את כל האמת, לא

הפרסי, שיסכים להסדר ברוח זו.
לדברי בן־פורת, נתבקש אחד משליחי
המחתרת הישראלית להפעיל את קשריו בטהראן,
ולהשפיע על שר החוץ. הוא עשה
זאת, והתשובה הפרסית היתה: לא.
אבל על הפצצות לא אמר איש מן הדוב רים
דבר.
בנושא זה הועלו עד כה שתי גירסות. אחת
האומרת, כי הפצצות היו חלק מהמדיניות
של, הציונות האכזרית״ ,והוטלו על־ידי
שליחי התנועה כדי לדחוף את היהודים
המתמהמהים לעליה; השניה אומרת, כי
הפצצות הוטלו בידי אנשי מפלגת אל־אסתיקלאל
האופוזיציונית ושונאת־היהודים.
אגב, זו ההאשמה היחידה שיש נגד אנשי
מפלגה זו על ביצוע פעולות אלה.
בית־המשפט העיראקי קבע, כי הגירסה
הראשונה היא הנכונה. הוא אפילו לא
דן בגירסה השניה, כי לא הועמדו לפניו
אנשי אל־איסתיקלאל. השופטים הסתמכו
על הודאותיהם של בצרי וצאלח — שהושגו
תוך עינויים קשים — דנו אותם לתלייה.
הם הסתמכו על הודאתו של תג׳ר, דנו
אותו למאסר־עולם, שיחררוהו כתום עשר שנים.
את הגירסה השניה מציג בחימר, שפוכה
מרדכי בן־פורת. הוא מבטל לחלוטין כל
אפשרות, שבית־משפט עיראקי — לא רק זה
שדן את נאשמי המחתרת, כי אם כל בית־משפט
שהוא — יקיים דיון משפטי תקין.
״השופטים מתמנים על־ידי שר המשפטיים המוסמך
לפטרם בכל עת. הם מקבלים לרוב

(המשך נזענזוד יז
הוראות מהממונה על המחוז לגבי ד,משפ־מים
שהם מנהלים.״
מלבד זאת, כטענתו, כמעט תמיד קיבלו
השופטים שוחד מיהודים שנשפטו בפניהם.
״כל אלה ששוחררו אחרי שנתפסו, הצליחו
לעשות זאת בתחילת החקירה, תוך שיחוד
קציני המשטרה והבולשת.״
אם כן — מדוע לא הצליחו יוסף בצרי
ושלום צלאח להשתחרר באותה צורה? מדוע
דוזקא הם נידונו לתלייה, שעה שנאשמים
אחרים נידונו לעונשים
קלים יותר —
או אף זוכו?
גם שלמה הילל,
בהגיעו השבוע לנ־מל־התעופה
לוד, אימץ
לעצמו את גיר־מת
מרדכי בן־פורת,
אם כי במרומז, על-
ידי כך, שסירב בכלל
להשיב לגירסה הראשונה,
בהגדירו אוחד,
כעלילה בזוייה.
תג׳ר
כשם שעשה זאת
מרדכי בן־פורת, חזר
גם תג׳ר על כך והצהיר: היתד, ועדת
חקירה, העניין נבדק, סוכם ונסגר. האדם
השלישי, יהודה תג׳ר, לא נגע בנושא
זה בכלל.

כלה קבעה החקירה?
* * ה אומדות המסקנות של אותה ועדת^•)
חקירה, שהוקמה על־ידי שר הבטחון
דויד בן־גוריון? הוועדה שמעה את הטענות
על הטלת הפצצות בידי אנשי המחתרת הישראלית
— אך הטוענים לא יכלו להציג
שום הוכחה, מלבד הודאות בפני בית־המשפט
בעיראק. על כן קבעו המסקנות,
שאין אמת בטענה זו.

]יו יוון

11111ו 1!/סו!! יטיח( ((0111-111111!/
!(11111111(111 11
טיסה במטוסי הסילון היומיים שלנו מביאה אותר לניו-
יורק עד שעות אחר־הצהרים. ההמראה, בשעות הבוקר,
מותאמת לנוחיותך ואתה טס ללא החלפת מטוס. במחלקה
הראשונה ״רויאל אמבסדור״ או במחלקת החסכון של
מטוסי הסילון הטראנסאטלנטיים שלנו אתה נהנה משיא
הנוחיות, ארוחות נפלאות והעיקר: תאטרון ״סטר-
סטרים״ * מגיש לך סרטים צבעוניים על מסך רחב ועוד
שמונת ערוצים של שיטת ״הי-פי-סטריאו״ המשוכללת
ביותר בעננים, בידור שונה ומעולה (במחיר נמוך) .זכור,
ט.וו.א. בלבד מקשר את תל־אביב ל 70-ערים ברחבי ארצות
הברית. פרטים אצל סוכני הנסיעות ובמשרדי ט.וו.א.
*) ״סטרסטרים״ הוא סמל השרות הבלעדי של חב׳ ט.וו.א.

לחיזוק מסקנות אלה, אף נמסרו בסוד
מן העובדות המסתתרות מאחרי מיבצע
עזרה ונחמיה. נאמר כי ההנחה היסודית
של ממשלת ישראל היתה, שלא יעלו יותר
מ־ 35 אלף יהודים. היא גס לא היתר, מוכנה
לקלוט יותר ממספר זה. כאשר גאה ה מספר
והגיע ל־ 60 אלף, שלחה גולדה
מאיר מיברק, הדורש מנציגי התנועה בעיראק
להפסיק את ד,עליה. המעברות היו
גדושות, החורף היד, קשה, העולים מעיראק
סבלו והתמרמרו .״האם ממשלה
המבקשת להפסיק את הזרם הגואה של
ר,עליה היתר. מצווה להטיל פצצות כדי
להגביר את הזרם?״ שואלים כיום ראשי
התנועה.
אלא שנגד הגיון זה הציב הצד שכנגד
הגיון משלו: במשך חודש שלם אחרי קבלת
חוק הוויתור על הנתינות, כמעט לא נרשמו
יהודים לעליה. היה חשש, כי גם 35האלפים
המיוחלים לא יעלו, והציונות תנהל
בזיון. לפי גירסה זו, לא היתד, לתנועה
הציונית ההשפעה הדרושה כדי להניע את
היהודים לעלייה המונית מרצון. רק אחרי
שנזרקה הפצצה הראשונה החלו ההמונים
להירשם.
מדוע, אם כן, נזרקו פצצות אחרי
שכבר הושגה המיכסה של 35 אלף? על בך
ניתנת התשובה: כי אז כבר נכנסה האמביציה
באנשי התנועה במקום, להפוך אז
המיבצע המוגבל ל-
מיבצע הסיטורי של
העלאת כל העדה,
על 135 אלף נפשותיה.
אבל
גם המעלים
את הטענה של ״ציונות
אכזרית״ אינם
יודעים, אם מדיניות
זו נקבעה על־פי הנחיות
מישראל, או
אם היו היוזמה והביצוע
מקומיים —
כלומר: של בן״פו־רת
ואנשיו.
אלה הן האשמות חמורות מאוד, והן מעסיקות
עתה את מרבית עולי עיראק.
העובדה שכבר נערכה חקירה בנושא
אינה מספקת אותם .״חקרו את משמיעי
הטענות,״ אומרים מתנגדי בן־פורת .״את
מי שצריכים לחקור אלה הם ראשי המחתרת
של אז. יש לקחת את פרוטוקול
המשפט ולחקור כל פרט בו. רק אז אפשר
לקבוע. אבל בשביל זה, צריכה להיות
החלטה להגיע אל האמת.״

העולם הזה 1503

במרינה העם
צלילי הגגוסיקה
רוב תושבי ישראל לא שמעו מעולם אף
צליל אחד מצליליו של ריכארד ואגנר. אבל
הם שונאים אותו.
זוהי שינאה בלתי־ראציונלית. קל לסתור
את כל נימוקיה בדרכי ההגיון. אך הדבר
לא ישים קץ לוויכוח.
השבוע הוא התלקח מחדש, כאשר החליטה
התזמורת הפילהרמונית לנגן בעונה הבאה
את יצירות ואגנר. לפי כל הסימנים,
תחזיר החלטה זו את ואגנר למרכז הוויכוח
הציבורי.
כן־אלמוות במטר הכדורים. האיש
הזוכה לפירסום מאוחר זה, במדינה שהוא

נגינתו בישראל? יכולות להיות לפסילה כזאת
שלוש סיבות:
9העובדה שודאגנר היה גרמני. זוהי
גישה גזענית, הראוייה לנאצים דווקא. כל
תרבות, מעל לרמה מסויימת, היא בינלאומית
ועל־לאומית.
9שהיטלר אהב את יצירותיו. זהו ני מוק
מגוחך, שיכול להביא לפסילת יצירות
רבות.
9שוזאגנר עצמו היה גזען ואנטי־שמי.
אם תקבל טענה זו, יהיה צורך לבחון את
דעותיו ופועולו של כל יוצר תרבותי בכל
הדורות. אז יתברר כי רוב אנשי־התרבות
של אירופה, בכל התקופות, היו נגועים באנטי שמיות, במידה זו או אחרת — החל
בשקספיר (הסוחר מוונציה) וגיתה — ועד
היינריך היינה וקארל מארכס.
בשעה שנאצים־לשעבר מבקרים חופשית
בישראל, בשעה שקציני הוורמאכט משרתים
בה כדיפלומטים מופרים, בוודאי אין כל
הגיון בפסילת לאומנים גרמניים מתים.
למוסיקה אין גזע, ואין גבולות. כל גישה
אחרת תתנקם בבעליה — באשר היא תנתק
אותם מזרם התרבות של הדורות.

פרשת בר
כ ר הוא מ ת
לגמרי במיקרה קרו השבוע שני מיקרים
הקשורים בישראל בר המנוח.
זכרונותיו זכו לפירסום (ראה עמוד ,)7
ובאותו זמן השתחרר מכלא שאטה אדם
שהתיידד שם עם בר. בצורה זו ניתנה האפשרות
לגבות מפי עד־ראייה סיפור על חייו
ומותו של בר בכלא.

סיפר האיש, אשר זהותו שמורה
כמערכת ״העולם הזה״:

ואכנר
שש שנים לפני היטלר
לא חלם על קיומה, היה אחת הדמויות הגדולות
של המאה שעברה — איש רב־סתירות,
גאון שעורר אהבות ושינאות בחייו
ואחר מותו.
בנעוריו היה ואגנר מהפכן ודמוקראט. באותם
הימים היתד, גרמניה מחולקת בין 36
מלכים, נסיכים ודוכסים. במהפכה הגדולה
של 1848 קם העם הגרמני, בהנהגת האינטליגנציה,
כדי להפיל נסיכים אלה ולאחד את
המדינה.
אחד הלוחמים הבולטים היה ריכארד ואג־נר
הצעיר, מנצח תזמורתו של מלך סאכטו־ניה.
הוא השתתף בהתקוממות בעיר דרזדן.
הוא חילק כרוזים לחיילי המלך, שהטילו
מצור על העיר. כשקרא המלך לעזרתו את
חייליו של מלך פרוסיה הסמוכה, עלה יאגנר
אל ראש צריח כנסיית־הצלב, בגובה של מאה
מטרים, וזרק על חבריו למטה פיסות־נייר,
בהן דידדח על תנועת האוייב.
בגבור מטר הכדורים, ביקשוהו ידידיו לרדת•
אמר להם ואגנר :״אל פחד. אני בן-
אלמוות!״
כשהתמוטטה המהפכה, ברח
יהודי?
ואגנר לשווייץ, הוחזר לאחר מכן לגרמניה
על־ידי מלך בוזאריה, חובב־האמנות. אז השלים
את מיפעלו הגאוני בחיבור אופרית,
שנמשך עד יום מותו — שש שנים לפני
לידתו של אחד אדולף היטלר, באוסטריה
הסמוכה.
כמו רוב בני־דורו, ביטא ואגנר את הגעגועים
לעבר הגרמני — לאגדות הקדומות
של הטבטונים ולהווי הגרמני של ימי־היי-
ניים. משום כך משך את ליבם של הלאומנים
הגרמניים, הפך לחביבו של אדולף הים־

היו שטענו כי ואגנר הוא יהודי. בין
אלה היה הפילוסוף־הגאון פרידריך ניטשה,
ידידו שהפך שונאו. ואגנר עצמו הפך ברבות
ימיו אנטי־שמי גלוי וקיצוני, כמו רבים
מן הצמרת התרבותית של אותק הימים.

גישה נאצית.
העולם הזה 1503

האם כל זד! פוסל את

התקפת הלב שהמיתה את ישראל היתד,
הרביעית שהוא קיבל תוך ארבעת השבועות
האחרונים בכלא. בפעם הראשונה קיבל את
ההתקפה בסביבות השעה שמונה בערב. הקצין
התורן הזעיק מיד את הרופא, ד״ר
ברדה, המתגור בקיבוץ תל־יוסף. ד״ר ברדה
אינו רופא בית־הסוהר, אבל הוא הרופא
הקרוב ביותר. במידה שד״ר ברדה איננו,
מצלצלים לעין־חרוד, ושם מקבלים את ״הרופא
מארגנטינה״ ,כפי שאנו קוראים לו,
עולה חדש, בחור צעיר שלא הספיק עוד
לצבור הרבה נסיון.
באותו ערב הגיע ד״ר ברדה. הוא בדק
את בר בתוך חדרו, בשטח הנקרא ״האוהלים״
,בתוך חצר בית־הסוהר. שטח האוהלים
נקרא כך, מפני שפעם עמדו שם
אוהלים, בזמן שמר שושן ניהל את
בית־הסוהר. עתה סולקו האוהלים ובמקומם
הוקם ביתן אחד, המחולק לשלושה חדרים,
שם גרים האסירים. בביתן לחוד, בן חדר
אחד, גר בר. החדר לא ניבנה במיוחד בשבילו,
אלא היה קיים שם מקודם. שם החזיק
את ספריו, שם הוא כתב ושם החזיק את
החתולה ושני גוריה.
קשה להזעיק רופא. אני גרתי בב יתן
הארוך. מאחר שהכרתי את בר מזה
שנים רבות, הייתי נכנס לחדרו ומשוחח איתו,
ומעביר את הערבים בחברתו. באותו
ערב של ההתקפה, הלכתי לעשות תה בחדרו
של בר, כי שם היינו עושים את התה. יש
שם מערכת חשמל לתה. שאלתי אותו מה
שלומו, אמר לי שלא טוב. קראתי מיו לידידו
בני, והוא הזעיק את החובש שהיה
במקום.
החובש נמצא רק במיקרה באותו ערב.
בכלא שאטה עובדים שני חובשים מעשיים.
כיום נוסף להם חובש שלישי, מוסמך, אחרי
המיקרה של בר. חובש זה נמצא משמונה
בבוקר עד שתיים־וחצי אחרי־הצהרים. שני
החובשים שקדמו לו נהגו לעזוב את בית־בשבע
או שמונה בערב, ולנסוע הסוהר בבית־שאן ובעפולה. לבתיהם החובש שהיה באותו ערב עדיין בתחום
הכלא היה אשר, והוא הזעיק מייד את ד״ר
ברדה. באותה תקופה לא היה בכלל רופא
של בית־הסוהר. ליתר דיוק, היה דוקטור
קופר, העובד בבית־החולים בעפולה, והיה
מבקר פעמיים או שלוש בשבוע בשאטה,
בלילות, או במיקרה חירום, קשה היה להזעיקו,
כי הוא נמצא או בעבודתו באו
בביתו בחיפה.
עפולה,
ד״ר ברדה הגיע וקבע מייד, כי בר סובל
מהתקפת־לב. הוא נתן לו זריקה. למחרת נראה
בר כרגיל, עם כלי התגלחת שלו ועם הטיול
היומי שלו של חמישה קילומטרים, בתוך
(המשך בעמוד ) 16

ב ק בו קזה
עול ה יו ת ר
מכל

בקבוק

הנושאים בגאווה

משקה קל אחר. ובכל זאת
את סמל מיץ פז של יפאוו־ה

ממספרם של אלה

גדול יותר

מכפליים

הנושאים כל סמל אחר ! גם לך כדאי יותר לשתות

את המשקה הלאומי
בכל בקבוק

מספר

הבקבוקים

מיץ פז

יפאורה,

כי מחכה לן

זכייה כפולה

מיץ פז.

גזור 12 סמלים מ תוויו ת

מיץ פז

יפאורה,

הדבק על גלוית דואר

צרף סיסמת פרסומת, כתוב את שמך וכתובתך, שלח אל ת. ד 127 .ת״א
והשתתף

בהגרלת

1500

פרסים

וביניהם :

מקלט

טלויזיה

״ או טוו ק ס״,

רשמי קול, אפניים, מצלמות, ציוד ספורט ועוד.

שים לב! הגלויות צריכות להגיע עד 30 ביוני,
ההגרלה הסופית תתקיים ב־ 7ליולי.

זכייה כפולה בכל
ב ק בו ק מי ץ פו
גם המשקה ־ וגם הפרס

האוניברסיטה שר ח ס אביב עומדת עד הראש -שני מרצים ובו ומשרד

לא ידעתי

שהם רבו — אומרת מיכל מרגלית,
תלמידת השנה השניה. ההרצאה של
טסרין היתה אחת המעניינות ביותר ששמעתי. גס קרייטלר
הוא בהחלט מורה טוב וגם אישתו. הריב שלהם נודע לי
מהעיתונים, זה לא בא כלל לידי ביטוי בתוך ההרצאות.

11ד 1א ת הפיטורים של ממרין ולהשאיר את קרייטלר,
1 1 1 1 ,1 #זהו לדעתי הפתרון היחידי — אמר עמנואל ברמן,
שנה ב׳ .השבוע תתקיים אסיפה של כל תלמידי החוג ובה
נדון במצב. הפיטורים נוגעים בעיקר לתלמידי שנה ג׳ ,כי להם
יש שעור חובה אצל טמרין. הסכסוך ביניהם לא פגע בלימודים.

•פרופסור הנס קרייטלר הוא חו ו ) ב ב חתולים, ואילו הדוקטור ג׳ורג׳
טמרין אוהב כלבים. הפסיכולוגים יכולים
לתת לעובדות אלה משמעויות מרחיקות
לכת, אולם מלבד הבדל קטן זה יש בין
שני אנשי המדע הבדלים אחרים, שהביאו
למשבר בפקולטה לפסיכולוגיה באוניברסיטת
תל־אביב. הפרופסור קרייטלר הוא ראש
החוג לפסיכולוגיה, והד״ר טמרין הוא אחד
המרצים הבכירים בו. שניהם מדענים ידועי־שם.
השבוע
קיבל הד״ר טמרין הודעת פיטוריו׳
שהביאה לפירסום הסיכסוך החמור המעיק
על החוג לפסיכולוגיה.

חבל לי

על שני המרצים —ח אמרה
הניה משנה ב׳ .הרושם
שלי מקרייטלר הוא של איש הגון. הוא
נחמד מאד ומורה טוב. כל מה שכותבים
בעיתונים נראה לי מוזר מאד. אני גם לא
מאמינה שטמרין אמר דברים כאלה על קרייט־לר.
פה בחוג לא שמעתי על זה אף פעם.
אני לא יודעת מאיפה העיתונים לקחו זאת.

1 1ה ה צריכים להישאר בפקולטה
— אמר מתי גרינבוים,
1 1 11 1111
תלמיד שנה א׳ .זה לפחות הענין שלי,
אבל אתני מכיר את הסכסוך ולכן אינני
יכול להציע פתרון. טמרין הוא מורה טוב,
אס כי שמעתי אותו רק בשעור אחד. קרייט־לר
הוא מעסיק ואני חושב שהוא מורה טוב.

עזר סנגדו

• — ולדותיה הקצרות של הפסיכולו־
| 1גיה רצופות טיכסוכים נוראים, השמי
צות אישיות ונקמנות בין גדולי הפסיכולוגים׳
כך רבו ביניהם מייסדי הפסיכולוגיה
— פרויד, יונג ואדלר — ולכל אחד מהם
יש עד היום חסידים הממשיכים במסורת
של ריב.
אבל הפרופסור קרייטלר והד״ר טמרין
הסתכסכו על רקע שונה. שני הפסיכולוגים
ידועים כבעלי אישיות חזקה מאוד, דעות
פוליטיות נועזות ומתקדמות, מוח מבריק
וחוסר מעצורים כשהמדובר בהבעת דעותיהם
בכל פורום שהוא.
טמרין, שהוא הוותיק בין השניים, סיים
את אוניברסיטת זאגרב ביוגוסלביה, לפני
שמונה־עשרה שנה. זמן קצר לאחר מכן,
כשבא לארץ, עבר בבתי־חולים שונים לחולי-
נפש. הוא הצטרף לאגודת הפסיכולוגים ה קליניים
ויצא מפעם לפעם להרצות בכינו סים
בינלאומיים בחו״ל. הוא רכש לעצמו
שם טוב כפסיכולוג קליני, ומאוחר יותר,
כשהחל להרצות באוניברסיטת תל־אביב,
התבלט בכושר ההוראה שלו.
הפרופסור הנם קרייטלר, לעומתו, לא
נהנה מהתפתחות רצופה בקאריירה שלו.
את לימודיו האוניברסיטאיים באוסטריה נאלץ
להפסיק, עקב פלישת הנאצים ב־. 1938
הוא המשיך אותם, ואף סיימם, באוניברסיטה
העברית בירושלים ב־ .1941 באותה תקופה
התפרנס מנגינה על פסנתר. כחובב מושבע
של ג׳אז, מצא את פרנסתו בבארים וב־מועדוני־לילה.
את תואר הדוקטור השלים
קרייטלר כעבור כמה שנים, והתקבל כמרצה
באוניברסיטת בר־אילן. שם הכיר את תל מידתו
המצטיינת, שולמית אלבליגגר, בת־דודתו
של דן אלמגור, שהפכה מאוחר יותר
לגברת קרייטלר.
פסיכולוגים שמרניים ראו צורת התקדמות
זו בעין רעה, אך הד״ר טמרין, שהכיר
את קרייטלר היכרות מקצועית והעריך את
ידיעותיו, המליץ עליו ועזר לו להתקבל
לאגודת הפסיכולוגים הקליניים בישראל.
כשהוקמה האוניברסיטה של תל־אביב, ו־כשנוסד
החוג לדרמה, מונה קרייטלר כמרצה
בו. כשהוקם החוג לפסיכולוגיה,
היד. כבר קרייטלר איש האוניברסיטה, והיד,

* | 1ה 4 8ך 8מהפיטורים של טמרין. הוא מורה
יקר וטוב — אסרה נאחת אוס־

טרובסקי. חשדתי שזה קשור במחקר שלו על ספר
יהושוע, ואני חושבת שאין לשום משרד ממשלתי זכות
להתערב במסקנות של אנשי מדע מהמחקרים שלהם.

הדוק טור

זה אך טבעי שהוא ייבחר לעמוד בראשו.
בין האנשים שהתקבלו בהמלצתו המיקצו־עית
היד, גם דורג׳ טמרין. ההמלצה של
קרייטלר היתד, דרושה במידה מסויימת, כי
לד״ר טמרין החלו כבר אז לצאת. מוניטין
של ״עושה צרות״ ,בצד פירסומו כפסיכו לוג.

ההמלצות ההדדיות של שני הפסיכולוגים
לא נתקיימו לנצח. כששני מדענים
מחזיקים בשתי תיאוריות מדעיות שונות,
מצוי כבר הרקע להתהוותו של קרע. וכאשר
שני מדענים כאלה הם במיקרה גם
תקיפים ולא־ותרנים — נמצא גם הצד השלישי,
המשתמש בסיכסוך שביניהם כדי
להיפטר משניהם. ואם לא מן השניים, אזי
לפחות מאחד.

״שרירות ופגיעה בחופש האקדמי״
ף* רופסור קרייטלר מייחם חשיבות
^ רבה לשימוש בשיטות סטטיסטיות בפסיכולוגיה.
הדיר
טמרין, לעומתו, גורס ש״אנו זקוקים
לפסיכולוגים, ולא למנהלי פנקסים.״
הוא מעריך אמנם את חשיבותם של הפסיכולוגים
החברתיים, העוסקים בפסיכולוגיה
של ציבורים גדולים ובמחקרים חברתיים,
וזקוקים לשם כך לסטטיסטיקה, אבל אינו
רואה מדוע זקוק פסיכולוג קליני, המטפל
בחולי־רוח בודדים, לידיעות מעמיקות ונרחבות
בסטטיסטיקה דווקא.
חסידי קרייסלר טוענים שגם באוניברסיטה
העברית בירושלים מקפידים על לימודי
סטטיסטיקה. הם מוסיפים, שבוגר החוג לא
יוכל לקבל כיום עבודה כפסיכולוג, אם לא
יהיה לו ידע בסטטיסטיקה.
טמרין לא הסתיר את דעותיו. בישיבות
מורי החוג לפסיכולוגיה מתח ביקורת על
דעות יריבו, אולם רוב אנשי החוג תמכו
בקרייטלר. לדעתם מייצג טמרין תקופה קודמת
של הפסיכולוגיה, כאשר ראו בה אנשיה
סוג חדש של פילוסופיה ועסקו בהתלהבות
בגיבוש תיאוריות. כיום, לדעתם,
בעידן המוחות האלקטרוניים, יש להעדיף את
הגישה הסטטיסטית. ב־ 7ישיבות נערכו 18
הצבעות בנושא זה, וכולן נסתיימו בנצ־חונו
של ראש החוג.
על כך הגיב טמרין בהערה, כי ראש החוג
הוא אשר קבע מי יהיו המורים בחוג,
ובחר את הקרובים לתפיסתו. הוא לא היה
רואה בכך פסול, אלמלא השתתפו בהצבעות
גם המרצים הזוטרים. לדעתו, יש להכריע
בנושאים אלה בין מרצים בכירים
בלבד.

ויכוחים כאלה הם דבר יום־יומי בכל
פקולטה ובכל אוניברסיטה, וברוב המיקרים
הם פוריים ויעילים. הוויכוח הנוכחי התפוצץ,
לדעת חסידי קרייטלר, כאשר דרש
טמרין סמינר, בנוסף להרצאה השבועית
שלו.
הסמינר לא אושר, וטמרין ראה בכך
פגיעה במעמדו. הוא טען כי ראש החוג
רשאי למתוח ביקורת על שיטותיו ועל
גישתו, כשם שהוא עצמו עושה, אך לא
להתערב בצורה שהתערב. בלשונו של ממרין,
היתד, זו ״התערבות שרירותית המהווה
פגיעה בחופש האקדמאי.״
הטענה הנגדית: קרייטלר׳ בתוקף היותו
ראש החוג, רשאי להתערב במהלך עבודת
החוג ולהחליט החלטות מן הסוג שהחליט.
כאשר הגיע הוויכוח לשלב זה, היה כבר
ברור למקורבי שני המדענים היריבים, לסגל
האוניברסיטאי ולסטודנטים, כי הוא לא
ייעצר בו. לא טמרין ולא קרייטלר הוכרו,
כמי שמסוגלים להתפשר עם דעות מתנגדות
על חשבון אמונתם וגישתם. בלשון מקצועית
קבעו כולם, כי החוג לפסיכולוגיה
מגלה סימנים של פיצול האישיות.

פדופי הנס קד״טלו

החינוך התעוב וניצל את המחוגה נוי לחסר חשבון נורים׳

״שניהם אנשי מדע מעולים, ויחד עם
זאת פייטרים עקשניים,״ הבהיר אחד מבוגרי
החוג. אך יחד עם זאת הוברר כבר
בתחילת הסיכסוך, כי ערכם של המרצים
לא נפגע בעיני תלמידיהם. הם המשיכו
להיות המורים המבוקשים ביותר בחוג לפסיכולוגיה.

קשר
בין יבשתי
יי* תחילת השנה שעברה נקבעו
פרטי הסיכסוך במיסמך שפרטיו נתגלו
רק השבוע. היה זד, תזכיר שהגיש
טמרין לפרופסור צבי יעבץ, היסטוריון ב מקצועו,
שכיהן אז, ועד לשבוע האחרון,
כדיקן הפקולטה למדעי־הרוח.
התזכיר הכיל האשמות חריפות נגד
קרייטלר, אך ממרין ראה זאת כחובתו ה־ג׳נטלמנית
להודיע על כך מראש ליריבו.
הוא עשה זאת בשיחה עימו. התזכיר היה
חריף, בהתאם לאופיו של המחבר, וכלל
את ההאשמות הבאות:
ס דיכוי החופש האקדמאי, על־ידי מניעת
האפשרות לעריכת סמינר מהד״ר טט־רין,
בשעה שדרושים לחוג סמינרים.
#ניהול לא תקין של הלימודים —
קרייטלר נסע לשווייץ, והשאיר את תלמידיו
לבד. עבודות הסמינר התנהלו דרך
הדואר. נושאים של עבודות התלמידים

ומה עשה פרופסור יעבץ בנידון? לא
כלום. הוא הניח את התזכיר במשרדו במשך
שנה תמימה ללא טיפול. אם חשב כי
הזמן יעשה את שלו׳ ודוקטור טמרין ישכח
את העניין, הרי נוכח כי טעה.
כי טמרין מוכר לא רק כעקשן, אלא גם
כנועז. הוא ערך בשנים האחרונות מחקר
בקרב הנוער הישראלי, על דעתו על ספר
יהושוע, הגיע באמצעותו למסקנה מדהימה:
הנוער הישראלי לאומני ומחייב רצח־עמים.
אילולא היה נועז באופיו, לא היד, מעז
לפרסם מסקנה כה מזעזעת, באווירה הלאומנית
החריפה השוררת בישראל.
אגב: גם קרייטלר אינו טיפוס הנכנע ומוותר
כשהוא מותקף. המדען, שהיה בצעירותו
רביזיוניסט, זנח בשנות השלושים
את רעיונותיו, לאחר ששמע מרצה רביזיו ניסט
טוען, כי יש להרוג את כל אלה שהתנדבו
למלחמת האזרחים בספרד. הוא אף
סטר לו באותה הזדמנות.
לכן לא נסתיימה הפרשה בשלב זה, ולא
מתה עם גניזת התזכיר.
טמרין הגיש תזכיר נוסף — הפעם אל
שלטונות האוניברסיטה, תוך כוונה ברורה
לעקוף את יעבץ על־ידי הפניית העניין לרשות
גבוהה יותר. באותו זמן, ללא קשר
עם הפרשה, הביע קריימלר את רצונו לנטוש
את ראשות החוג ולהתמסר לעבודתו
המדעית ולהוראה.
כך נאלצה האוניברסיטה, חרף רצונה ל
המרגיז

אושרו
בדואר ואף התייעצויות של התלמידים
עם מורם נערכו דרך הדואר. ממרין
טוען ששיטה זו פגעה ברמת הלימודים,
ובסטודנטים רבים שלא יכלו לעבוד ב שיטה
זו של דואר בין־יבשתי.
חסידי קרייטלר אומרים, להצדקתם, כי
סמינרים רבים נערכים באמצעות הדואר,
כפי שנהוג בימי חופשת הקייץ.
#העדפת אשתו של הפרופסור קרייט־לר
— ממרין טען בתזכיר כי ד״ר שולמית
קרייטלר נתנה הרצאות בחוג, תחת מסווה
של תרגיל, עוד בהיותה בעלת תואר ״בוגר
אוניברסיטה״ בלבד, דבר האסור על פי התקנון.
בתרגיל,
הצמוד בדרך כלל לשעור של
מרצה בעל תואר גבוה, עושים הסטודנטים
עבודה עצמית ותרגילים, בהדרכת בוגר. אך
בתרגיל של שולמית קרייטלר, טען טמרין
בתזכירו, ניתנה ממש הרצאה. טמרין מזכיר
גם שהד״ר שולמית קרייטלר נתנה
סמינר בשעה שנמנע הדבר ממנו עצמו.
הטענה הנגדית אומרת, כי כשקיבלה
שולמית את הדוקטוראט, לא הוסיפו על
תפקידיה בחוג, דבר המוכיח כי אין היא
רודפת תפקידים.
׳•< רשלנות חמורה בפיקוח על הסטו דנטים
— בכך שקרייטלר התיר לסטודנטים
לעסוק בעבודה מעשית בבתי־חולים לחולי־רוח,
ובמוסדות אחרים, תוך מגע ישיר עם
החולים, מבלי שיהיה עליהם פיקוח רפואי
מוסמך.
התזכיר מתעכב על האשמה זו ומייחס
לה חשיבות רבה יותר מלכל השאר. טמרין
מונה דוגמות רבות של סטודנטים שראיינו
חולים שעלולים היו לסבול מכך.
משיבים אנשי־קרייטלר: היה פיקוח רצוף
של האוניברסיטה.

השתיק את העניין, למנות ועדת חקירה של
מדענים ידועים, כדי לדון בהאשמותיו של
טמרין.

נעיצת שיניים

**•אז שהחלה הוועדה בעבודתה —
לפני חודשיים — נשמרו דיוניה בסוד.
טמרין נקרא להופיע בפניה, הביא, לדבריו׳
מיסמכים שיש בהם כדי להוכיח את האשמותיו.
הוא לא נחקר מעולם לגבי עצמו,
אלא רק לגבי טענותיו נגד יריבו.
גישתו של יעבץ — לשמור על שקט,
להקפיד על סודיות — הדריכה גם את הועדה
רמת־המעלה. עובדה: עד היום, גם
לאחר פיצוץ הפרשה בעתונות — לא ראו
קרייטלר וטמרין את מסקנותיה, אם כי
סמרין טוען כי תוכנה הוא זה: צריך להעביר
את קרייטלר מתפקידו כראש החוג,
ואילו את ענייני טמרין עצמו צריך למסור
לדיקן. מה זה ענייני טמרין? סתמה הוועדה
ולא פירשה, השאירה בכך פתח לפירושים
שונים ורבים.
טמרין סבור כי פירוש הפיסקה הזו אינו
יכול להיות מכוון נגדו, כי לא הובאו האשמות
נגדו והוועדה אף לא טיפלה בו כשלעצמו.
יעבץ, לעומתו, סבר אחרת.
השבוע, כשהגיעה תקופת כהונתו של
יעבץ׳ לסיומה, והפרופסור דניאל פיינמן,
ראש החוג לאנגלית, יירש את מקומו, אזר
יעבץ אומץ, נקט ביוזמה מכריעה. ברצותו
להוריש לפיינמן ירושה חלקה, בלי בעיות
ובלי יוצרי בעיות, שיכנע את פיינמן כי

סטירת לחי למרצה

1פרשה מתחילה למעשה בנקודה זו
ברגע שהוגש התזכיר. כי אז כבר
השתנו הגיבורים. שוב אין הם ממרין ר
קרייטלר, אלא הנהלת הפקולטה למדעי־הרוח.

ברור גם לאזרחים חסרי תואר אקדמאי,
שכאשר מרצה בביר מטיל האשמות
חריפות כל כך בראש החוג לפסיכולוגיה,
חייבת האוניברסיטה לדון בהן. אך באוניברסיטת
תל־אביב, כמו במדינודישראל, אין
חוקה. ועדת ההוראה, שהתכנסה כדי לדון
בהזכירו של טמרץ, התפזרה כלעומת ש באה.
היא החליטה שאין לה סמכות לדון
בנושא זה.

יש להיפטר מטמרין. פיינמן קרא את ממרין
אליו, הודיע לו כי לאור מסקנות הועדה,
שלא פורסמו מעולם, הוחלט כי
עליו להתפטר.
ממרין השיב על פיטוריו בהתקפת־נגד
מהירה. הוא פנה לעורך־דין, שאיים על
שלטונות האוניברסיטה בהגשת משפט. האוניברסיטה
נסוגה במיקצת, הודיעה לדוקטור
כי אין אלה בדיוק פיטורין, אלא רק
הוצאה מן החוג לפסיכולוגיה.
הסביר טמרין, חובב הכלבים, את צעדו
המהיר :״בדיוק כמו בוקסר, נעצתי את שיני
ישר בגוף תוקפי, ולא ארפה מהם.״
אולם גם לאחר נסיגתה של ההנהלה, המשיכה
החלטת הפיטורין להלך אימים הן על
החוג והן על האוניברסיטה כולה.

המרצע יצא מן השק
ך* חלטה תמוהה זו של הנהלת ה(
| פקולטה הדהימה גם את רקטור האוניברסיטה,
הפרופסור בנציון כץ. אך הרקטור
התגבר די מהר על תדהמתו והזדהה עם
החלטת הדיקן.
אחד מאישיה הבכירים של האוניברסיטה
אמר לכתב העולם הזה :״מה אתם פונים
אלי? פנו למשרד־החינוך. את המחקר של
ד״ר טמרין על ספר יהושוע קראתם? כדאי
לכם לקרוא אותו; תבינו הרבה דברים.״
אפשר אולי להבין הרבה דברים למיקרא
המחקר. אפשר להבין שהדתיים יסלדו ממנו;
שנותני התרומות בארצות־הברית לא
יאהבו אותו; ושמארגני חידון התנ״ך יכעסו
עליו. אבל קשה להבין למה כל זה צריך
להתעורר שלוש שנים לאחר פירסומו של
המחקר.
חקירה קצרה העלתה, כי בשל השתלשלות
נסיבות שאינה תלויה בד״ר טמרין, פורסם
המחקר לפני כמה חודשים בבטאון ניו
אוטלוק בשפה האנגלית ותורגם לעברית
בלמרחב. בעיתון זה אף עורר המחקר מאמר
מערכת, שדרש שינוי תוכנית הלימודים
בבתי־הספר.
כאן החל משרד החינוך להתרגז. יו״ר
המועצה הפדגוגית שליד המשרד צילצל
אישית אל הד״ר טמרין, דרש ממנו במפגיע
את רשימת בתי־הספר בהם נערך
המחקר ורואיינו התלמידים, וכן את המחקר
עצמו. הטענה היתה: אסור לערוך
מחקרים בבתי־ספר ללא אישור מתאים.
משרד החינוך כעס לא רק בגלל המאמר
הראשי בלמרחב. בגלל זה בלבד לא היו
עושים כל כך הרבה רעש. אבל הדבר נגע
בציפור הנפש — בגישה לתנ״ך. גישתו של
טמרין היא ביקורתית, והוא אינו מקבל את
הנאמר בספר יהושוע בבחינת ״כזה ראה וקדש.״
המחקר שלו העלה שהתלמידים בבתי־הספר
בארץ שוללים שיטות של השמדת־עם
אצל עמים אחרים בזמן העתיק, אבל הם מצדיקים
את מעשיו של יהושוע, השמדת
תושבי יריחו ואת שיעבוד הגיבעונים —
כדבר מובן מאליו ומוצדק.
בחוגים לתנ״ך של בן־גוריון דנו רבות
בספר יהושוע, והישוד את המסופר בו עם
תולדות הציונות ומלחמת השיחרור. לכן
ברור שמשרד החינוך הזדעזע מן המחקר.
לדעתם, חוקר מסוג זה אינו ראוי להיות
מורה בישראל. הם יצאו לפעולה כאשר החוקר
עצמו סיפק להם את ההזדמנות המתאימה.
כבר
חודשים אחדים לפני שנפלה ההחל טה
המוזרה בהנהלת הפקולטה, ידעו כמה

ד׳ ו ג׳ווג׳ טמוין
פרופסורים מכובדים מאוד בירושלים לומר,
שהד״ר טמרין מסוכסך עם משרד־החינוך.
שניים מהם רמזו שהוא יפוטר בשל סיבות
פוליטיות.
בחינת עמדתו של הפרופסור צבי יעבץ
מגלה אף היא תמיהה. כיצד יכול דיקן של
פקולטה להחליט על דעת עצמו בנושא כל
כך רציני, כשהוא יודע שהדבר יביא לסערה
ציבורית? ברור שיעבץ לא היה נוקט
צעדים חריפים כל־כך לולא היה בטוח בגיבוי
מלא של גורמים רציניים, כמו מש־רד־החינוך,
למשל.
שני הפסיכולוגים, שיצאו להילחם על
עקרונות הפסיכולוגיה, לא ידעו, ואינם
יודעים עדיין, כי גורם שלישי, אשר אינו
לוחם למען שום עקרונות מדעיים, ינסה
להיפטר משניהם, או לפחות מאחד מהם,
בהזדמנות חגיגית זו. כי גם הפרופסור
קרייטלר רכש לו במשך השנים אויבים
רבים.
שני הפסיכולוגים נהגו להזכיר בד,רצ־אותיהם
את ממשלת ישראל, את שריה, את
פקידיה הבכירים, בדוגמות לכל מיני סטיות
נפשיות, אותן תיארו בהרצאותיהם (ראה
מסגרת למטה).
200 סטודנטים לומדים בחוג לפסיכולוגיה.
כולם מכבדים את הד״ר טמרין ואת
הפרופסור קרייטלר גם יחד, הנחשבים בעיניהם
כמורים טובים (ראה כותרות לן
תמונות).
האינטרס
של האוניברסיטה הצעירה בתל־אביב
מחייב אותה לשמור על שני מורים
אלה גם למען התלמידים, וגם בשל המוניטין
בארץ ובחו״ל שיצאו לשניהם. פעולתו
של משרד־החינוך, שמניעיה הם פוליטיים
מובהקים, נוגדת גם את התופש האקדמאי
וגם את האינטרס של האוניברסיטה.
מעניינת העובדה שהסערה בחוג לפסיכולוגיה
פרצה בתקופה בה יש משבר בפקולטה
לארכיטקטורה בטכניון החיפאי. האוניברסיטה
העברית בירושלים, בעלת מסורת
אקדמאית ארובה ומפוארת, היתד, פותרת
בעיות מסוג זה בצורה המתאימה למוסד
מדעי גבוה, כי בירושלים אין התערבות
מבחוץ, אין מינויי מנהלים ונשיאים מלמעלה,
אין שליטה מפלגתית על חבר המורים.
שם אין החופש האקדמאי פראזה ריקה. שם
מובן כי החופש האקדמאי הוא הדרך היחידה
המאפשרת פעולה במוסד אקדמאי.

הדשחש שו רו ועם

ר ר||.ןיר

הציטטות המובאות כאן, אופייניות לאום!? גדול
יותר, שלוקט על־ידי כתבי ״העולם הזה״ .הן נרשמו
על־ידי סטודנטים בשעת הרצאה, והרגיזו אישים
רבים בצמרת המדינה ששמעו על בך. ה רוגזים ח יכ י וו ו >1

להזדמנות, כדי לפרוע את חשבונותיהם עם המדענים.

• אלה הממלאים את בתי־החולים בישראל אינם מסוכנים
כלל. האנשים המסוכנים אינם מאושפזים, אלא ממלאים תפקידים
רמי־מעלה.
ס כשאני מאדן לדברי שרים אני מגיע למסקנה שכושר
בחינת המציאות שלהם לקוי. אצל הסכיזופרנים, למשל, ההפרעה
קרובה לזו של שר־האוצר.

111 ווו וי 1י

1 73

• אני מהסס לעתים, האם דיבור על חזון, במקום לוגיקה,
הוא דוגמה למחשבה מיתולוגית או סתם ביטוי לסיניליות.

צוו

• קורה לעתים קרובות שתגובה אשר נחשבת אצל פרטים
לתופעה פסיכוטית, הופכת על־ידי מוסדות המדינה לתכונתו
של האזרח האידיאלי.

רבע מיליון איש התייסרו

ה שבת

ב חופי שראד

השבוע עלה כפעם הראשונה על סדר־יומה של הכנסת השישית

הצעה־לסדד־היום של אורי אבנרי. מה שאירע בכנסת באותו מעמד

המצב השורר בחופי־הרחצה של הארץ. הוא הועלה כמסגרת

הוא כה מדהים, עד כי אין לתארו אלא על־־ידי העתקת הפרוטוקול.

מידחץ העינו״ם

אורי אכנרי: אדוני היושב־ראש, כנסת נכבדה.
בשבת האחרונה התרחצו לאורך הופי־הרחצה של ארצנו למעלה מרבע מיליון איש

יצחק גולן (ליברלים עצמאיים) :ספרת אותם?
אורי אבנרי: לפי הערכה.
אלה הם הבוחרים של כל המפלגות — גם של המערך, גם של גח״ל, גם של רפ׳׳י ומפ״ם,
כל אזרחי ישראל.
ויקטור שם־טוב (מפ-׳ם) :לא מהמפד״ל...
מנחם בגין: זה עוד לא בטוח
אורי אבנרי: לכן, כאשר אני מעלה נושא זה על סדר־יומה של הכנסת, אינני ממלא
שליחות מפלגתית, ואני מקווה כי הכנסת כולה תתייחס אל נושא זה ללא שיקולים קואליציוניים
או מפלגתיים.
זה נוגע לכולם. זה נוגע לעם׳ במובן הפשוט ביותר של המילה.
איך הגיעו רבע מיליון ישראלים אלה אל חוף ימם? הרי חוף זד, הוא אחד הנכסים!
היקרים ביותר של ארצנו. הוא מעורר את קנאתם המוצדקת של שוכני עשרות ארצות —
ובכללם מתרחצי הריביירה הצרפתית והפיורדים של נורבגיה. אף לאחד מהם אין חוף שטוף־
שמש, מבורך־חולות כמו שלנו.
אבל בשביל רבע מיליון אלה היתד, ההליכה אל הים נתיב יסורים.

מה אצלנו? כמעט אין בכלל מלתחות ומקלחות, ובהשוואה לצרכים, אפשר לומר שאין
בכלל. בתי־קפה בשפת־הים אין בשבת. כיסאות־נוח — יש מספר כלשהו, בלתי־מספיק בהחלט,
מסוג שלא תמצא דוגמתו בשום מקום בעולם, סוג שנשאר מימי דיזנגוף.
לגבי בתי־שימוש: כשמר עמוס אילון, במיבצע עתונאי ראוי לציון, לקח את מר מרדכי
נמיר לשפת־הים של עירו, ושאל אותו שם מדוע יש רק שני בתי־שימוש בכל שפת־הים של
תל־אביב, מגיבעת־עליה ועד שרתח, אמר נמיר שצריכים לשאול את המומחים. והמומחה
אמר בו במקום :״נדבר גלויות, לצרכים קטנים נכנסים אנשים בדרך כלל למים.״ זה פתרונם
של המומחים של עיריית תל־אביב לבעיה זו.
בשפת־הים אין שיטור. בניו־יורק מופעלים דרך קבע 500— 400 שוטרים בחופי־הרחצה.
בהרצליה יש בשבת חמישה שוטרים להכוונת התנועה׳ ושלושה־עשר שוטרים לשמירה על
הסדר. שוטר אחד ל־ 8000 מתרחצים. בנפה הדרומית של משטרת תל־אביב, הכוללת את
גבעודעליה ובת־ים ושלוש בריכות שחיה, יש שלושה סיירי־תנועה ושני פרשים לשמירה על
הסדר בחוף.
האם פלא הוא שבחורה לבדה פשוט אינה יכולה לרדת לשפת־הים, לא ביום חול ולא
בשבת? השבועון שאני שייך אליו עשה כמה נסיונות, שלח כמד, שפנות־נסיון, ומצא שאין
כל אפשרות לבחורה, מקומית או תיירת, לשהות לבדה במשך חמש דקות מבלי שייטפלו
אליה, יגעו בה, ואף ישליכו בה חול ואבנים. זהו מצב מחפיר שאין כדוגמתו.
והתקלה הסופית — הבטיחות. כאן מופעלות עדיין שיטות מימי דיזנגוף. המצילים הם
אנשים מסורים׳ ויש להעלות על נס את עבודתם הברוכה, אולם אין הם מצויירים בסידורים
הנאותים, בחברה מודרנית, לשמירה על החיים.

הדינרוו נדאה ועין
אדוני היושב־ראש, זהו תיאור יבש. יכולנו להפליג בתיאורים הרבה יותר נרגשים, קודרים
ואף טראגי־קומיים, כמו אותו ראיון עם מר נמיר. לנו חשוב יותר להצביע על הפתרונות.

נתן פלד

(נזפ״ם) :זה איננו תיאור יבש. זה תיאור עם ריח של ים.

אורי אכנרי: ספק גדול אם הריח שתיתקל בו בשפת־הים הוא ריח של ים.
וזאת ההצעה שאנו מביאים בפני הכנסת:
( ) 1יוקם במשרד־הפנים מינהל ארצי לניהול חוף־הרחצה של ישראל. איני מתכוון לאדם
אחד, שיעסוק בזה בשעות־הפנאי, אלא לצוות ביצועי ממדרגה ראשונה, צוות שיעסיק
בתיכנון, בתיפעול ובפיקוח.
( )2כל רצועת החוף של ישראל, מאשקלון לראש־הנקרה, תיחשב לחוף אחד, הכפוף
במישרין למינהל. המינהל יהיה אחראי להכשיר את כל החוף כולו לנופש, ואת כל הקטעים
המתאימים לרחצה בטוחה, בלי כל קשר לזיקתם או אי־זיקתם לרשות מקומית כלש הי...
נתן פלד נ כמה פקידים יהיו במינהל הזה?
אורי אכנרי נ אמצא לך במשרד־הפנים את הפקידים שאפשר להעביר אליו.
...כוונ תי: כל מה שאפשר להכשיר, על־ידי פיתוח טכני, יש להכשיר. גם החוף שבין

״בחווה לבדה אינה יכולה לרדת לים...״
הבה ואקח אתכם, רבותי חבדי־הכנסת, לסיור מודרך, אותו סיור שערכתי אני עצמי בשבת
האחרונה.
לא יכולתי להגיע לשפודהיפ׳ כמובן, ככל אדם נורמלי בעולם.
מנחם פרוש (אגו׳׳י) :הלכת ברגל?
אורי אכנרי: לא יכולתי לעלות לאוטובוס ולנסוע במהירות ובנוחיות. לכך דאגה
הקנוניה הקואליציונית. ואם אני רוצה, יחד עם ידידי, לשכור אוטובוס בהתאם לחוק, בא
אלינו ראש העיר׳ השולט בחסדי עסקני־הדת, והבטיח לנו אתמול כאן להפעיל את הגורמים
הממשלתיים כדי למנוע זאת. ענד נחזור בדברינו לאותו ראש־העיר ביחס לים.
מכיוון שאין אוטובוס, נאלצתי להשתמש ברכב פרטי.
סגן שר־הפנים יש,ראל כן־מאיר מזפד״ל) :ובימי חול אינך משתמש ברכב פרטי?
אורי אכנרי נ לא הייתי משתמש ברכב פרטי בנסיעה לים אילו היד, אוטובוס, מהסיבות
שעכשיו אדבר עליהן.
מביתי בתל־אביב עד לחוף הרצליה, מרחק של שבע דקות נסיעה, נסעתי ארבעים ושש
דקות בדיוק. צפיפות נוראה ומעצבנת בכבישים, שבה לבד די כדי למרוט את העצבים יותר
מכפי שאפשר להרגיעם ביום־ממוחה.
אין אפילו הסדר מינימלי של התנועה, למשל, על־ידי קביעת שעות של תנועה חד־סיטרית
בשבת.
בבואי לחוף הרצליה חיפשתי !מקום־חניה. זה ארך שלושים ושתיים דקות.
מנחם פרוש: האם זה היה אחרי הצ׳ולנט או לפני הצ׳ולנט?
אורי אכנרי: לצערי אינני מומחה לזה, חבר־הכנסת פרוש.
זהו הצד השני של חוסר תחבל רה ציבורית. אינך יכול סתם לבוא, לרדת ולהתרחץ.
בחוף נבלעתי במרק־בשר המוני. אי־אפשר היה לזוז, להשתרע בנוחיות, שלא לדבר כלל
על אי־ד,אפשרות להשיג כיסא־נוזז, להתיישב ברווחה בחוג ידידים, לקרוא בשקט — את
דברי הכנסת, למשל — או לעסנק בספורט. הצפיפות היא נוראה, והיא עובדת־היסוד בכל
חופי־הרחצה.

הרצליה לנתניה, בין שבי־ציון ונהריה וכר. חוף המתאים לנופש, אך לא לרחצה — יש
להקים מחסום פיסי בין המים והחול, ולא להסתפק בשלטים סתמיים, ולהכשיר אותו לנופש,
אם לא לרחצה.

שבגות־נסיוו בחוד

זהו העיקר בהצעתנו. יש לפתח עשרות רבות של קילומטרים של חופי־רחצה בין מקומות
הישוב׳ לסלול כבישי גישה כל כמה קילומטרים, להכשיר חופים ולהקים מיתקנים.

יש למדינה כ־ 250 קיל׳ומנזרי 13 של חוף ים־תיכוני מבורך, מאשקלון עד ראש־הנקרה. לפי
החוק הורשו כחופי־רחצה רק 5,850 מטרים. בתל־אביב, למשל, כולל חל־ברוך, המשרתת
אוכלוסיית רחצה של 800 אלף איש, יש 615 מטרים של רחצה. בנתניה יש קצת למעלה
מ־ 600 מסרים. בכל הרצליה שלושה חופים, המסתכמים בסך־הכל ב־ 225 מטרים.
רק להשוואה: עיריית ניריוחק מפעילה חופי־רחצה באורך של 27 אלף מטרים.
בכל חוף רחצה תרבותי בען ולם י ש מיתקני הלבשה ומלתחות, מקלחות לדוב. יש ביתי
קפה על כל 30 מטרים. יש בן ני־שימלש רבים במצב תקין. יש כמה סוגים של כיטאות־נוח
למיבחר — לישיבה, לשכיבה, לשיזוף. יש סידורי ספורט, בידור ושעשועים להשכרה.

( )3יוקם שירות הצלה ארצי אחיד. יש צורך באמצעים החורגים מתחנת הצלה בודדת.
למשל: צופים בעמדות־תצפית גבוהות, כגון בראש הצוק של סידנא עלי, המצויידים במכשיר־קשר,
תוך קשר עם תחנות־ההצלה ועם ניידות־הצלה, שישוטו בסיור מול החוף. אולי יש
צורך במסוק (הליקופטר).
( )4המינהל יפעיל את הרשויות המקומיות במסגרת סמכויותיו, ותוך תיכנון ארצי.
אפשר להטיל על רשות מקומית תפקידים גם לגבי חוף שאין עליו סמכות עירונית, מחוץ
לתחום השיפוט, תוך פיצוי מתאים.
דרוש פיקות יעיל וקפדני, ולא כמו שקיים עכשיו בתל־אביב. שם הים הוא עדיין מלוכלך

מתל־אביב לחוף הרצליה 46 דקות...

.בחור נבלעתי במוק־בשו המוני ...אי אפשר חיה לזוז, להשתוע בנוחיות...״
ומסוכן לבריאות, בתנאים אקלימיים מסויימים, למרות כל הדיבורים. בזד, נוכח כל מי
שיוצא לים בחסקה ביום שרב. ביום שרב הזרמים משתנים, ואתה מוצא את עצמך בחוף
הים של תל־אביב ממש בים שי ליכלוך, באופן חזותי.
( )5המינהל יפתח, בשיתוף עם רשות־הספורס של משרד החינוך, מערכת ארצית של
ספורט ימי לנוער ולמבוגרים.
( )6המינהל יהיה אחראי, תוך תיאום עם המשטרה, להסדר התנועה, להכשרת מגרשי־חניה,
וכר.
אדוני היושב־ראש׳ רבותי חברי הכנסת. בשבת הבאה ינהרו שוב רבע מיליון תושבי
ישראל אל חופי הרחצה. הם יחשבו על הפעולה בה תנקוט הכנסת, נציגת העם, ברבע־השעה
הקרובה.
סגן ש ר־ הפניםבףמאיר: אדוני היושב־ראש, חברי הכנסת.
חבר־הכנסת שהביא לנו את ההצעה הזאת על חופי־הים, וטיפל בבעיה של הצרכים
החיוניים, עד להליקופטרים, ומה לא? — דומני שהוא קצת הגזים בכמה דברים. אינני יודע
אם הוא כל כך צודק כשהוא אומר שיש רק שני בתי־שימוש בשבעה חופי־רחצה בתל־אביב.
יכול להיות שהיא עשה בחינה עצמית והלך לחפש מקומות אלה. אינני יודע כיצד מצא
רק שניים. אבל יש גם כלל גדול האומר: לא ראיתי — אינה ראייה. יש האומדים שראו
שם מיספר גדול יותר.

.אחה 301 לת י>1נ״ו,..״
חבר־הכנסת בוודאי מכיר את הבעיה, כי הרי הוא לא מזניח נסיעה לחופי הרחצה בשבת,
במיוחד. מדוע צריך היה לנסוע מתל־אביב להרצליה. ולהקשות על־ידי כך על התחבורה?
בקלות רבה יותר יכול היה למצוא חניה בתל־אביב ולהתרחץ בימה.
א דרי אבנרי: אי־אפשר להתרחץ בימה של תל־אביב.
סגן ש ו ״ הפניםכךמאיל: הרי יתכן שהוא׳ ועוד רבים כמוהו, מקשים על התחבורה
בשעה שהם נוסעים. ואל תספר לנו על נסיעה באגד. לך יש אוטו פרטי, ואתה יכול
לנסוע במכוניתך הפרטית. מדוע תגזול מקומו של מישהו אחר באוטובוס? אבל עושים
דברים כאלה.
אינני יודע אם חבר־הכנסת חשב אף לרגע על אותה הבעיה שהיא באמת רצינית, על
בחורות שבאות להתרחץ ונטפלים אליהן. האומנם אין לו קצת חלק בהשפעה על תוצאות
כאלה? השפעה במישרין, בתפקידו במקום אחר, לא בכנסת? האם על־ידי הפירסומח, שהוא
מוציא, אין הוא עוזר להתרחשות אותם מאורעות שמתרחשים, גם בחופי־רהצה וגם במקומות
אחרים, והאם אין זה יוצר אווירה כזו אצל הנוער?
איריאבנרי: אני מוכן לדון גם על זה בכנסת.
אכל כשאתה מדבר על וברים
לך יד באחריות זו. וזהו הדבר
ורואים את התמונות המופיעות
דבר פשוט: פרנסה זו פרנסה.
שם, ועל כן אני צריך לעשות
שעל־ידי כך יוצרים גם אווירה
כנים.

סגן ש ד ״ הפניםכן־ מאירנ גם על זה צריך לדון.
אלה, אתה צריך גם לראות את האחריות, ולבדוק אם אין
היחידי שהוא באמת רציני מאוד. כאשר קוראים את עתונך
שם, זה בוודאי משפיע. אני יודע שאתה יכול להשיב לי
כנסת זה עניין לחוד, ואצלי הפרנסה העיקרית היא דחיקא
זאת. כי ברור שעל־ידי כך מוצאים גם יותר קונים. אלא
כזאת. כאשר מדברים על דברים כאלה, צריכים להיות גם
אוריאבנרי: זה לא לעניין.
סגן ש ר ״ הפניםבן־ מאיר: אתה ניטפלת לעניין זה, ובעניין זד, יש לך אחריות
מאוד־מאוד ישירה, המשפיעה על התוצאות האלה. אתה הוא שהעלית את הנקודה הזו. בדרך
כלל לא הייתי בכלל מדבר על כך, ואני לא חושב שצריך לדבר על כך, אבל אם אתה מעלה
כבר את הבעייה הזאה, רציתי להביא לתשומת־לבך שאתה צריך גם לחשוב על האחריות
שיש לך בעניין זה.
כל הזמן חשבתי שאתה בדעה שזה טוב ושכך צריך להיות, ושכך צריך לעשות. לפי
הפירסומת שלך מובן הרי שאתר, בדעה שכך צריך לעשות. אבל אם כבר באת ואמרת שגם
אתה לא מסכים לתוצאות אלה, אולי תחשוב קצת על כך שלא צריך לעורר גם את היצרים
האלה.
מנחםכהן (מפא״י) :אז מה יהיה עם העולם חזה?
סגן ש ר ״ הפניםסן־ מאיר: אמרתי שאין אני נכנם עכשיו לעניין הפרנסה שלו.
בתל־אביב ישנם שבעה חופי רחצה. יש בתל־אביב עשרים וחמישה מצילים, עשרים פקחים.
בשבת ישנה תוספת של עוד עשרה עד חמישה־עשר שוטרים לשמירה על הסדר והמשמעת.
שישים פועלי־נקיון עובדים שם יום־יום, כדי לנקות את חופי־הרחצה. ברשות המצילים,
שהם כולם מוסמכים ומנוסים, עומד ציוד הכולל סירות, מכשירים, חגורות הצלה, והם
מצויירים גם במשקפות. הם לובשים בנדי־ים מיוחדים, שעליהם סמל העיריה וסימן המציל,
כדי להקל את זיהויים על־ידי ציבור המתרחצים.

אימא רווות; ני3=>1ו1ג?
בתחנת מגן דויד
נמצאות שתי אחיות
באיזורים מיוחדים.
מסויימים, על מנת

אדום הותקנו טלפונים,
להגשת עזרה ראשונה.
כמו מישחקי־פינג־פונג
שהמשחקים לא יפריעו

והתחנות פועלות בשתי משמרות. בכל משמרת
המישחקים אינם מותרים בכל חופי־הרחצה, אלא
וכדור. הותר לשחק במישחקים אלה באיזורים
את המנוחה של המתרחצים בחוף. יש, כמובן,

כאלה שאינם מקיימים את החוק ואף מתקוממים נגדו, ועל אלה נימנים גם תלמידיו של
חבר־הכנסת שהביא את ההצעה.
בשנה שעברה הוצאו מיספר צוזים בעניין זה. ב־ 29 לאפריל ^ 196 הוצאו תקנות בדבר
הצבת שלטים לאיסור רחצה, ובאותו יום הוצא צו בדבר מקומות ד,מוכרזים כאסירים לרחצה
בים התיכון, ים־סוף ובים־כינרת. הוצא צו בדבר איסורים במקומות רחצה, הקובע מר, חייב
להימצא בתחנת הצלה, וזה כולל תחנות עזרה ראשונה, סוכת מצילים, מגרשי חנייה וכד.
ב־ 16 בדצמבר 1965 הוצא צו בדבר מצילים, סדרנים, פקחים ומגישי עורה ראשונה, המסדיר
את בעיית סמכותם וסמיכותם של מצילים להגיש עזרה ראשונה. חוקי־עזר שונים
הוכנו על־ידי עיריות תל־אביב, נתניה, אשקלון, מועצה אזורית עמק־חפר, אך עוד לא הוגשו
לאישור שר הפנים. גם באשדוד יש כבר חוק־עזר.
הוכן צו בדבר בריכות־שחיה, ד,מוכרזים כמקומות רחצה. ויש עוד דבר שאינני יודע אם
הוא קובע, אבל בכל זאת הוא מוכיח איזה שהוא דבר בבעיית הבטיחות. אני יודע שבשנים
הקודמות היתד, דאגה רבה ומוצדקת׳ בכנסת ובציבור, על מיספר הטביעות בארץ.
בשנים האחרונות פחת מיספר הטביעות בארץ, והוא הולך ופוחת משנה לשנה. בשנת
1961 היו בארץ 61 טביעות: בשנת 52 — 1962 טביעות: בשנת 41 — 1963 טביעות: בשנת
35 — 1964 טביעות; בשנת 31 — 1965 טביעות.
מעניין הדבר שהגענו עכשיו למצב הפוך מכפי שהיה בעבר. בעוד שבעבר אירעו רובי
הטביעות בחופי־הים׳ גדל בזמן האחרון מיספר הטביעות בבריכות דווקא. משום כך הוצא
עכשיו צו בקשר לבריכות. בשנת 1964 הגיע מספר הטביעות בבריכות לשבעה, ובחופי
הרחצה ל־ ; 28 בשנת 1965 היה מיספר הטביעות בבריכות 13 ובחופי־הרחצה ירד מ־28
ל־ . 18 השנה אנחנו מקווים שיהיה שיפור ניכר גוסף כנידון.

שיחה בשכת״היס
מובן שאפשר לעשות הרבה,־הרבה דברים. אפשר להביא נוחיות נוספת, כדי שכל קוראיו
של חבר־הכנסת אורי אבנרי ימצאו פתרון לכל דבר שהם רוצים. אבל דומני שמישהו כבר
שאל בקריאת־ביניים: וכמה פקידים נוספים יצטרכו לכך במשרד־הפנים ; בכל עיריה ועיריה?
ואני מוסיף ושואל: כמה כספי־פיתוח יצטרכו להוסיף על כך?
והרי יש במדינה גם בעיות נוספות אחרות, מחוץ לדאגה לנוחיותו של חבר־הכנסת אורי
אבנרי ותלמידיו.
אורי אבנרי ן ועוד רבע מיליון איש.
סגן שו״הפנים כן־מאיר: ועוד רבע מיליון איש, שלא כולם מתלוננים. הם מבינים
שיש בעיות חמורות יותר במדינה. רוב הקהל במדינה מבין זאת.
אורי א בניי: אינו מבין.
סגן שר״הפנים בן־מאיר: אני לא יודע מי הסמיך אותך לדבר בשם רבע מיליון
איש. אני חושב שאתה יכול לדבר בקושי רב בשם קוראי עתונך.
מי הסמיך אותך לדבר בשם רבע מיליון איש? אני יודע שהיו זמנים שהיינו מקבלים
תלונות רבות. ואני יודע את המצב היום. יש עוד אנשים במדינה המעוניינים בדברים רציניים,
ויודעים שיש בעיות אחרות שצריך לפתור אותן.
אורי אכנרי: האם הברירה היא זה או זה?
סגן שר־הפנים בן־מאיר: אם צריך לפתח חוף־ים או מקומות אחרים, אני חושב
שמקומות אחרים עדיפים.

אורי אבנרי: י,׳לטון, למשל.
היו״ר י. סרלין:

חבר־הכנסת אבנרי, לא יתכן שבאופן רצוף תלווה דברי סגן שר
ד,פנים
בקריאות ביניים.
סגן שר־הפניס כך מאיר: אילו הייתי בטוח שעל־ידי ליווי זה ילמד ממנו משהו —
ניחא. אבל הוא רוצה ללמד אותי.
אריה כן־אליעזר (חרות) :תלכו לשפת־הים ותשוחחו.
סגן שר־הפנים כף מאיר: הוא רוצה ללכת לים דווקא בשבת.
יש צרכים שרבע מיליון אזרחים מכירים בחשיבותם. אינני יודע אם אתה מכיר בכך. יש
צרכי בטחון, צרכי עליה, חיסול משכנות עוני, בעיות אבטלה, בעיית כבישים ותאורה במקום
שאינם, ויש בעיות תרבות, ולא במובן שלך, אלא במובן שרבע מיליון אזרחים מסכימים
להם.
אורי אבנרי: גם אלה שנוסעים בשבת?
סגן שר־הפנים גן־מאיר: גם אלה שנוסעים בשבת אינם מסכימים עם התרבות
שלך. יש להם תרבות אחרת.
אדוני היושב־ראש, דנו על נושא זה בוועדת הפנים. ובכל עת שחבר ועדת־הפנים יבקש
אינפורמציה על הנושא, אביאנד, לפניו. אף פעם לא אתנגד להביא אינפורמציה ולדון עליה.
אבל אינני רואה בהצעה זו דבר שיש לדון בו במליאת הכנסת ולכן אני מציע להסיר את
ההצעה מסדר היום.

אחרי נאומו של סגן־השר, הורידה הכנסת פח אחד -נגד קולו היחיד
של אורי אבנרי -את ההצעה מסדר־היום. אחר־כד הורידה סרוג
ריעות הצעה של גח״ל, שכיקשה להעכיר את הצעתו של אכנרי
לדיון באחת מוועדות־הבנסת. בעד הצעה זו הצביעו גח״ל, רפ״י
ואכנרי. בתום הישיבה נמסרו שתי ״הודעות אישיות״ :אחת של
מרדכי נמיר, שניסה להצדיק את פעולתו למען שפת־הים בת״א, ואחת
של אבנרי, שהסתייג מהדברים שאמר סגן־השר על שבועון ״העולם הזה״.

ת צ 9יונ

במדינה

• ד״ר יוחנן פאדר יקפל את היוזמה לארגן קנוניה חדשה
של חרות ומפא״י, לשבירת הדמוקראטיה

ככנסת. אחרי שבאדר

היה הרוח החיה של הקנוניה ששללה מן האופוזיציה את הזכות הבלתי־מוגבלת
להגיש הצעות־לסדר־חיום, יוזם עתה באדר דזקיקת חוק שיגדיל בהרבה את אחוז־החסימה,
כזי למנוע כניסתן של סיעות אופוזיציוניות קטנות לכנסת השביעית.

המטרה הברורה של הקנוניה: למנוע את המשך קיומה של
סיעת העולם הזה -כוח חדש בכנסת הבאה. לשם כן רוצה באדר
לקבוע אחוז־חסימה גבוה במיוחד, מתוך הנחה שנויספר בוחרי הסיעה בבחירות
הבאות יחיה הרבה יותר גדול מאשר בבחירות האחרונות.
• ״חוק הכשרות״ לא יתקבל כקרוב. הצעת־החוק הממשלתית,
שכבר הונחה על שולחן הכנסת, מחמירה את הכפייה הדתית, מכיוון שהיא
מוסרת לרבנות הראשית את הסמכות הבלעדית להחליט מה כשר ומת לא,
תוך קיפוח שאר הזרמים ביהדות. עתה ויתרה הממשלה בחשאי על הצעה
זו — מפני שהרבנות. החליטה שאינה קיצונית די צורכה.

• נסיעת דיין לוויאט־נאם תחריף את הניגודים הפנימיים
בקרב רפ״י.

מתנגד חריף לנסיעה הוא יוסף אלמוגי, המגבש יותר ויותר

עמדה שמאלנית בתוך רפ״י, בניגוד לעמדה הימנית של דיין. אך הנסיעה מהווה
גם סטירת־לחי לדויד בן־גוריון, המטיף מזה שנים לנסיון מחודש להתקרבות

(המשך מעמוד )11
חומות החצר של בית־הסוהר בשאסה.
״זה עצבים!״ באותו שבוע מינו
רופא קבוע לבית־הסוהר. זה עולה חדש מרומניה,
שעבד קודם לכן בגליל. בר ניגש
אליו, התלונן על כאבים. הרופא נתן לו
כדורים, ואמר לו שהוא מקורר. היו אלה
כדורי אסיאלגן, ועוד כמה כדורים אחרים
להרגעה. בר התעצבן, והתנהל ויכוח בינו
לבין הרופא.
בר יצא מרוגז מהמרפאה, וכעבור ארבע
שעות קיבל את ההתקפה השניה. הרופא
היה עדייו במקום. הוא הוזעק לחדרו, וקבע
:״זה עצבים, שיירגע ! אם הוא לא
רוצה לקחת את התרופה שאני נותן לו,
שלא ייקח.״
זה היה בצהרים, כשחזרנו מעבודה.
מייד נוצרה התקהלות של האסירים, והתמר־מרנו
על הטיפול. מעניין שהרופא דווקא התנצל
בפני אסירים, וסיפר להם כל מיני דברים
שרופא לא צריך לספר אותם. הוא אמר
לנו :״אם אסיר לא חושב שאני טוב, שלא
יבוא לקבל אצלי טיפול. אני רופא שנים,
ויודע מה שאני עושה.״
באותו יום הזכירו לשבח את ד״ר טמיר,

לתת לו הנעמה מלאכותית, עד ער,רופא
יגיע. אבל אז כבר לא היה בחיים.
לקח חצי שער, לד״ר ברדה להגיע. הוא
לחץ על חזהו בשתי ידיו, ניסה לעסות אותו,
הוציא מזרק, אבל הרים את ידיו לשמיים,
בתנועה של כניעה :״מאוחר הוא אמר.
כעבור שעתיים הגיע רופא בית־הסוהר.

התפרעויות
קרבח׳ פ ע1
״אנחנו רוצים את הערבי! אנחנו נהרוג
אותו!״ שאגו בלי הרף אלפי אנשים מוכי־אמוק,
שניצבו במרכזו של איצטדיון בלום־
פילד היפואי. נשים משולהבות טיפסו מעל
גדרות האיצטדיון. עשרות השוטרים, ש נזעקו
למקום, עמדו אובדי עצות, גם כשגברים
מיוזעים החלו להשליך עליהם בפראות
בקבוקים ואבנים.
רק בשעה שתיים לפנות בוקר הצליחו
עשרות שוטרים, שזרקו שתי פצצות גז
מדמיע להשתלט על הקהל טרוף־ד,חושים.
ערבי נגד יהודי? היה זה סיומו המפתיע
של קרב, שעמד למעשה להסתיים

השוד הנועז גי&ר״ג
הווינאית, שהסתכם בשלושים אלף לירות, שוחזר
בדייקנות על־ידי העולם הזה במקום ההתרחשות.

בתמונה מימין נראה השודד לבוש־השחורים, כשכובע־גרב
מכסה את פניו, עומד בתא הקופה, מזויין בתת־מיקלע. על הארץ
שוכב אחד משלושת הקופאים, ועל הכיסא יושב קופאי נוסף,
שנצטווה לא לסובב את ראשו. אשנבי הקופות היו סגורים, כי

אל סין העממית, בעוד שנסיעת דיין מתפרשת בהכרת כמעשה אנטי״סיני מובהק.

• הסיכסוך החמור, שהביא למשבר בפקולטה לארביטק־טורה
בטכניון, עשוי להסתיים עוד השבוע, כמה שרים בממשלה
נכנסו לעובי הקורה ולחצו על הנחלת הטכניון לסגת מעט מעמדתה הנוקשה.
גם מורי הפקולטה ייכנעו כנראה להשפעתם של תלמידיהם, יסכימו לכמה
ויתורים, אם יראו נכונות לוויתורים מצד ההנהלה. אם גם פעילות זו של
הסטודנטים ערב החופש הגדול לא תישא פרי, יוחמר המשבר פי כמה וכמה.
בשלב הבא, אם יבוא, עלולה הפרשה להסתיים בהתפטרות נשיא הטכניון.

• משרד המסהר והתעשיה ישנה את מדיניותו כשטח
עידוד ה 0רט הישראלי. אשר הירשברג, הממונה על העידוד, לא יאשר
עוד מקדמות והלוואות ממשלתיות על חשבון השיחרור ממסים, ממנו נהנים
הסרטים הישראליים, כל עוד לא יפקידו המפיקים עצמם אחוז גבוה מהסכום
הדרוש להפקת הסרט. צעד זה נועד להקשות על עסקי־רמאות.

• ההחלטה הממשלתית מלפני שלושה חודשים, בדבר
הצמדת המשכנתאות לתוספת־היוקר במקום למדד, תהפוף
שוב לבעיה בוערת. הממשלה אמנם החליטה כן, אולם ההחלטה נשארה
על הניר. הבנקים ממשיכים להגדיל את. המשכנתאות עם כל עליה במדד.

9מנגנון המפלגה הליבראלית עומד בפני

התפוררות,

כתוצאה מן הבזבזנות של מערכת הבחירות. כדי להקל על המצב
הכספי החמור, י פוטרו שני שלישים מעובדי המנגנון הקבוע של המפלגה,
מהם עסקנים בעלי וותק־בשכר של יותר מ־ 15 שנה.

בכדורגל:

• הצעה מיוחדת, כמכירת סוף־העונה
שחקנים מצטיינים של מכבי פתח־תקווה. הקבוצה,

שני

שירדה לליגה א׳
והשרוייה במצב כספי חמור, תשחרר את שני כוכביה יוסף רוזנצווייג וזאב
זלצר לאגודה שתרבה במחיר. קונה פוטנציאלית: מכבי נתניה, השואפת ברצינות
לאליפות בשנה הבאה.

השוד אירע לאחר סיום מכירת הכרטיסים, כשהקופאים ערכו את
הסיכומים וארזו את הכסף והכרטיסים. בתמונה האמצעית נראים
שלושת השודדים, כשהאמצעי מביניהם נוטל בידיו את תיק הכסף.
התמונה משמאל מראה שלוש רקדניות מהלהקה, מיד לאחר השוד.

רופא בית־הסוהר הקודם. הרופא החדש
קפץ ואמר :״אני חושב שאני קצת יותר
טוב מדוקטור טמיר.״
הרופא עזב את בר, ורק אחרי שלושה־ארבעה
ימים קם בר מהמיטה.
בהתקפה השלישית׳ שבאה כעבור עשרה
ימים, ביקש בר להעביר אותו לבית־חולים
בעפולה. אבל הרופא אמר לו שהוא יכול
לנסוע רק לבית־החולים ברמלה.
כדורים קטנים וזריקה. בבית-הסוהר
המרכזי ברמלה יש אמנם מרסד הנקרא
בית־חולים, אבל בין האסירים אין לו שם
טוב. בר סירב לנסוע לשם.
בהתקפה השלישית, שאף היא באה בשעות
הערב, לא היה רופא בית־הסוהר.
גם חובש כבר לא היה. הקצין התורן ניסה
להזעיק את ד״ר בררה, אבל הוא לא היה
בביתו. לכן טילפן לעין־חרוד, לרופא הארגנטיני.
הוא הגיע אחרי שעה ומשהו,
נתן לבר כדורים וזריקה. אחרי יומיים בר
קם והתחיל להסתובב, אבל לאט־לאט, ובלי
הטיולים הארוכים שלו.
כעבור שבועיים בדיוק׳ בשעה 6.35בבוקר,
נכנס סגן מנהל בית־הסוהר לשטח,
הגיע אלינו. בר היה מגולח, ושוחח עם סגן
המנהל. לידו עמדו, בני, ועוד אסיר אחד שהשתחרר
ממאסר עולם. בר אמר לסגן המנהל,
שיש לו בעייה מאוד חשובה, והיא
פליט נגד הזבובים בחדרו. אחרי המלה הזו,
הסתובב וצנח לתוך זרועותיו של סגן המנהל.
הכנסנו
את ישראל לתוך חדרו. השכבנו
אותו על המיטה ומישהו רץ להזעיק את
החובש או הרופא. החובש הגיע, ניגש וניסה

שעות אחדות קודם לכן. רפאל הלפרין איר־גן
ערב של האבקות חופשית, במוצאי-
השבת האחרונה, סיים אותו דקות אחדות
לפני השעה שתים־עשרה בניצחון על ג׳ו
בן־כליפה.
ואז, כשהכל חשבו שהכל נגמר, החלה
המהומה הגדולה. אחמד פואד המרתי׳ ש-
התאבק קודם לכן, פרץ לפתע לזירה .״אני
רוצה להאבק איתך!״ קרא לעברו של הל־פרין,
וניסה להתנפל עליו. דקה לאחר מכן
זרם הקהל בן 15,000 הנפש, אל הזירה,
ניסה לעשות שפטים בפואד. באיזה רשות
רוצה ערבי להתכתש עם יהודי, שעונד מגן-
דויד על המכנסיים?
אחמד (״ראש הברזל״) פואד 20 משקל
138 קילוגרם, גובה 194 סנטימטר, היד.
במצב רוח קרבי ביותר׳ העיף באוויר את
כל מי שנקלע לקרבתו. רק ארבעים שוטרים
הצליחו בסופו של דבר להשתלט עליו,
עצרו אותו בחדר ההלבשה של האיצטדיון.
ההמונים מצאו להם בינתיים מטרה חדשה
להשתוללות חסרת התקדים: השוטרים. אבנים,
בקבוקים, כסאות, מקלות, כל מה שניתן
לזרוק, הועף על השוטרים .״אנחנו
רוצים את הערבי!״ זעקו אלפים חסרי-
מעצורים. המחזה היה מבהיל. האלפים השתוללו,
צמאי דם .״עכשיו אני מבין מה זה
כשהמון רוצה לעשות לינץ׳״ הפליט צופה
מבוהל.
כאשר הצליחו השוטרים, לפנות בוקר,
לחלץ בסופו של דבר את פואד, דומה היה
כאילו חלום בלהות עבר עליהם .״דבר
כזה עוד לא עבר עלי,״ אמר אחד מהם,
״זו היתר, ממש מלחמה.״

העולם הזה 1503

1113ל1ת אר־פתח גפסקו -הנזאנק
ביו אח3ד שן ק״ו, ושטי! -רקע
חש נו״ם המסעירם נוגע את המרחב

וץ מאנשי־הכטחון, לא שם כמעט איש בישראל
| | לב לכך. אן זוהי אחת העובדות הבולטות ביותר בהודה:

פעולות ״אל-פתח״ מתחום סוריה נפסקו.

לם. הם חיפו רק להזדמנות לחידוש מלחמתם
כירדן, והזדמנות זו באה להם עתה.

עוד מוקדם מדי מכדי לקבוע אם זוהי הפסקה זמנית או
ממושכת, ואם מקורה טכני או מדיני. אך בינתיים מתקבל
הרושם כי היא קשורה בהתפתחויות האחרונות במרחב,
ועל כן יש לה משמעות רבה.

חידוש המאבק בין המלך חוסיין ואחמד שוקיירי לובש
צורות רבות: מאסר אנשי שוקיירי בירדן, הכרזות משפילות
של שוקיירי נגד חוסיין (״הוא לא עבר אפילו בית־ספר
יסודי״) ,התנגדות של אורחי ירדן הפלסטיניים בכוויית נגד
ניכוי תרומות ממשכורתם לאירגון־שוקיירי, ועוד ועוד.

פצצה בקייבוץ — נגך נזצרימז

״דע את האגייב״

עולות ״אל־פתח״ היו תמיד חלק מן המאבק בין
סוריה ומצריים. אף שהן היו מכוונות נגד ישראל, הרי
למעשה היו מופנות נגד קאהיר.
הסורים רצו להוכיח כי הם נאמנים לעניין הערבי, וכי
קאהיר בוגדת בו. הם ידעו היטב כי עבד־אל־נאצר אינו
מעוניין בשום הסתבכות צבאית עם ישראל בעתיד הנראה־לעין.
ככל שהתחמם הגבול הישראלי, כן בלם יותר חוסר־המעש
של מצריים כלפי ישראל.

ף! ישראל רגילים לחייך למישמע תעלוליו של אחמד
* 2שוקיירי — בעיקר מפני ששוקיירי עצמו ידוע היטב
בישראל, וקשה להתייחס לאיש ברצינות. פעמים רבות מדי
החליף את אדוניו, הפוזות האישיות שלו (כגון לבישת
מדים של מצביא) מצחיקות, סיסמותיו הקיצוניות גובלות
באבסורד.
אולם הזילזול ב״אירגון ד,שיחדור הפלסטיני* הוא מסוכן.

״אל־פתח״ הבליטו מצב זה, לטובת הסורים
ולרעת המצרים.
מבחינה זו הם הוכיחו מחדש את הכלל הישן, כי הפילוג
בין ארצות־ערב אינו לטובת ישראל. אמנם יש בישראל
רבים הסבורים כי פילוג זה מגביר את בטחון המדינה,
מכיוון שהוא מונע בעד מדינות־ערב לשתף ביניהן פעולה
צבאית. אך מאידך יוצר הפילוג מצב בו מעוניינת כל מדינה
ערבית להוכיח שהיא נאמנה לעניין הערבי יותר מן השניה.
המדינה היותר־קיצונית והפחות־אחראית מכתיבה, במצב כזה,
את סגנון הגישה האנטי־ישראלית לשאר המדינות.
כזה היה המצב כל עוד סער המאבק התעמולתי בין
קאהיר ודמשק. הפצצה שחפרה חור בקיר המשאבה של
קיבוץ נועדה, בראש וראשונה, להבקיע את חומת ההגמוניה
של מצריים במחנה הלאומי הערבי.

גזשולש תז ש2ן — נזג^\.ב\ז —
אחרונה עפרו היחסים בין קאהיר ודמשק לפסים
/חדשים — וקרוב לודדאי כי הפסקת פעולות אל־פתח
נובעים מכך.
שלושה גורמים, הקשורים זה בזה, הביאו לשינוי המצב:
• ההפיכה בסוריה, שהביאה לשלטון צמרת שמאלית

מאחורי גבו של שוקיירי מתגבש, בהדרגה,
גורם מדיני חדש, בעל פוטנציאל רב.
שוקיידי פעולה זו לבשה צורה של האשמות פומביות נגד ישראל,
מאמרים בעתונות הסובייטית ומעשים דומים, שנועדו להרתיע
את ישראל.
קרוב לוודאי כי באותה שעה עצמה פעלה הדיפלומטיה
הסובייטית בשקט מאחורי הקלעים בדמשק, כדי להבטיח
את הפסקת פעולות ״אל־פתח״ .שהרי אילו אירעו באותה
שעה פעולות נוספות של ״אל־פתח״ ,הן היו משמיטות את
הבסיס מתחת לרגלי היוזמה הסובייטית.

הפסקת פעולות ״אל־פתח״ מוכיחה (לפי
שעה, לפחות) שצדקו הקולות המעטים כישר אל
שתכעו מן הממשלה שלא לפתוח כפעולות־נמהרות*
.כניגוד לדברי אנשי נח״ל
* תגמול ורפ״י, שתבעו בכנסת פעולה מיידית ונמרצת,
הוכח כי אי־פעולה מועילה יותר, כמצב מדיני

אין זה רק פוטנציאל צבאי. כל עוד קיים כוח־ההרתעה
של צה״ל, אין צבאו של שוקיירי מסוכן ביותר, מפני ש־מדינות־ערב
יצטרכו למנוע את הפעלתו נגד ישראל. גם
אין לייחס חשיבות־יתר לידיעות־תעמולה כגון משלוח חיילים
של שוקיירי ללוחמי הווייט־קונג.
אולם חשוב יותר הפוטנציאל המדיני. שוקיירי הוא הגורם
הערבי היחידי המשתף פעולה בגלוי עם הסינים, שאין להם
שותפים ערביים אחרים. לכן מוכנים הסינים לעזור לשוקיירי
להשיג מעמד בינלאומי.
גם אירגונו של שוקיירי מתבסס. בשורותיו התגבש גרעין
חדש של אנשים רציניים, בעלי גישה הרבה יותר רצינית
מזו של שוקיירי. כך מכין האירגון עתה סידרה של ספרים
רציניים על ישראל, שמטרתם להעמיד את הערבים על המציאות
של המדינה, בבחינת ״דע את האוייב״.
אין זה עוד נכון להתייחם אל אירגון זה כאל סניף
המדיניות המצרית בלבד. לא פעם פשטו השמועות כי עבד-
אל־נאצר רוצה לסלק את שוקיירי — אך לא הצליח. כי
אירגון השיחרור הפלסטיני הופך בהדרגה לגורם נפשי
ומדיני בעל חיים עצמאיים.
כל זה מחייב את ישראל לבדוק מחדש את המציאות המר־

הפצצות אינן מתפוצצות
יותר, שהושיטה את ידיה לברית־המועצות.
• ההתקרבות הסובייטית־סורית הביאה להתערבות סובייטית
למען התקרבות סורית־מצרית. כי הסובייטים לא רצו
שהיחסים החדשים שלהם עם דמשק יקלקלו את היחסים
הקודמים שלהם עם קאהיר.

• התקפת־הנגד של המדינות הערכיות ה*
פרו־אמריקאיות כמרחב, ובעיקר תוכניתו של
המלך פייסל להקמת ״ברית מוסלמית״ ,איימו
במידה שווה על קאהיר ודמשק, שיבנעו אותן
להתאחד מול פני הסכנה המשותפת.
נסיעת סגן ראש־הממשלה הסורי לקאהיר סימלה התפתחות
חדשה זו.
למען ידידות חדשה זו החריף עבד־אל־נאצר שוב את
סגנונו האנטי־ישראלי, דיבר על ״שיחרור פלסטין״ ,במקום
הנוסח המתון הרגיל שלו (״החזרת זכויות ערביי פלסטין״)
ובמקום הנוסח המינימלי של הודעתו המשותפת עם אלכסיי
קוסיגין (״החזרת זכויות פליטי פלסטין״).
אולם זהו מם־שפתיים בלבד. בנאומו הגדול, השבוע, הכריז
עבד־אל־נאצר בצורה חד־משמעית כי לפי שעה הוא רואה
ב״ריאקציר. הערבית״ אוייב אקטואלי יותר מאשר בישראל.
מכאן שיש להילחם בריאקציה, ולא בישראל.

כמצב חדש זה נעלם האינטרס הסורי בפעולות
״אל־פתח״ ,והן נפסקו.
*ץ יכה שניה של ההפסקה נעוצה, קרוב לוזדאי, בהוד
ערבות הסובייטית השקטה.
אחרי הפעולות האחרונות של אל־פתח, כאשר גבר בישראל
הלחץ למען פעולת־תגמול גדולה ויעילה, פתחה ברית־המועצות
בפעולה בינלאומית גדולה למניעת פעולה זו.

אפתעת״הערב. תוצאות ההתמודדות
הבלתי צפוייה של תפוס־כפי־יכולתך 23 :
צופים פצועים, ארבעה שוטרים פצועים,
שמשות מנופצות בניידות משטרתיות ונזק
כספי בשעור 3000ל״ילאיצטדיון בלומפילד.
אבל אפתעת־הערב הגדולה ביותר, היתד,
של השוטרים, כשעצרו את אחמד, הערבי

העולם הזה 1503

מסוייס, מאשר פעולה הגוררת אחריה תגובת־שרשרת
של תגמול ותגמול-נגדי.

שוליירי רגדזם־ בוזגסייין
ם המציאות החדשה מורידה את המניות של אל־
\ £פתח, היא מעלה את המניות של אחמד שוקיירי
ואירגונו.
כי ככל שמתקרבת קאהיר לדמשק, כן היא מתרחקת
מעמאן. הכרזת המלחמה על, הריאקציה הערבית״ ,המכוונת
בעיקר נגד ריאד, מופנית גם נגד המלך הירדני.

אם היו אנשי ״אל-פתח״ נשק כידי סוריה
נגד מצריים, הרי מהווה אירגונו של שוקיירי
נשק כידי מצריים נגד ירדן.
הרעיון של מדינה פלסטינית מכודן, בפי שוקיירי, לא רק
נגד ישראל — אלא גם נגד הממלכה ההאשמית. שהרי החלק
היותר חשוב של ממלכה זו הוא הגדה המערבית של הירדן,
הנכלל במושג פלסטין( .במינוח הערבי, פלסטין היא השטח
בין הים והירדן).
בזמן שביתת־הנשק קאהיר־עמאן, הכריז שוקיירי, בהשפעת
עבד־אל־נאצר, כי אינו מתכוון לשיחרור פלסטין הירדנית,
אלא רק הישראלית. אז הכריז כי כוונתו לשטח ״שהוא
ממערב לגדה המערבית של הירדן״ — כלומר ממערב לגבול
ירדן־ישראל.

אולם שוקיירי ואנשיו לא התכוונו לכך מעו
* דרישה זו נשמעה בכנסת מפי
מוניסטים.

שעורר את זעם ההמון. בדיקה קצרה ב־תעודת־הזהות
שלו הוכיחה׳ שהוא בכלל
ארמני, ששמו אלכסנדר דליגרוגס. את השם
אחמד פואד הוא סתם בחר לו, ככינוי.
השבוע עצרה המשטרה את רפאל הלפרין
על סמך טענתו של אלכסנדר דליגרוגס כאילו
ביים הלפרין את המהומות כסוף התחרות.

אורי אבנרי
והקו חבית,
מבלי להיות שבוייה לתפיסות ולהערכות שהתאימו
למציאות קודמת. הסכנה המדינית (להבדיל מן הסכנה הצבאית)
הכרוכה באירגונו של שוקיירי מחייבת הערכה חדשה.

וכעיקר: על ישראל לבדוק מחדש את גישתה
לרעיון האומה הפלסטינית, ואת האפשרות שד
גיבוש פתרון ישראלי לבעיית יישותה -תחת
לעזור לשוקיירי על-ידי התנגדות ישראלית
טוטאלית לעצם קיומה של אומה זו.

שדיירי וזביד בישראל?
ך י שבוע עמד בסימן ההתקפה הגדולה של הסינאטורים
| | האמריקאיים על אירגונו של שוקיירי.
זהו חלק ממלחמת־הבחירות בארצות־הברית. כל מועמד
מבקש לרכוש את לב הבוחרים היהודיים. לכן פתח הסנטור
אדוארד קנדי דוזקא עתה במערכה נגד שוקיירי. מטרתה:
למנוע סעד של או״ם לפליטים שהתגייסו לצבא־השיחרור.
אותה שעה התפרסמו ידיעות מוזרות על שוקיירי עצמו.
כך טען כתב של ידיעות אחרונות כאילו מסרו לו מקורות
אמריקאיים על שינוי הקו של שוקיירי.
הקו החדש: הקמת מדינה פלסטינית בחלק הערבי של
ארץ־ישראל (ירדן ורצועת־עזד ,),ולאחר מכן — הגשת תביעות
טירטוריאליות לישראל.

כלומר: הכרה כקיום ישראל, עם דרישה
לשינוי הגבול.
שוקיירי עצמו לא אמר כזאת מעולם בפומבי, וקשה
לדעת על מה מתבססת אותה ידיעה. אך היא מעידה על
השינויים הנפשיים הגדולים המתחוללים עתה במרחב —
שינויים הפותחים אפשרויות, והמחייבות הערכות חדשות.

ציונות
עו ד ק רנו המחלקת
ההתיישבות של הסוכנות היהו דית
ר״משיך לשלם משכורות לאלפי פקידיה,
ולטפל לפי מיטב המסורת העגומה שלה

בישובים הצעירים. לפני שלושה חודשים
ריחפה אמנם סכנה לחייה של המחלקה היקרה
( 75 מיליון לשנד ).כשהוקמה ועדת-
בן־אהרון. אבל הסכנה חלפה.
כישלון צפוי מראש. ועדת בן־אהרון
הוקמה לפני שלושה חודשים בקול תרועה
(המשך בעמוד )20

״העולם הזה־ לוקח נערה מיקרית ומראה
בעזרתה כיצז־ אפשר לקבל בהשאלה
ד מוו 1ז חדשה לגמרי, לערב אחד בלבד
נוצצת

וריסים ארוכים, ושמלה
עד הרצפה? בטח שרוצה.
מיד? תוך שעה והצי? מאיה הביטה
בחשדנות. זר, נראה לר. קצה משונה.
רק אחרי שווידאה שאין כאן מתיחה,
בקשה לשאול רשות בבית. אם מרשים
לה להיות סינדרלה. לאחר כמה דקות
חזרה מהטלפון, עם חיוך עצום. מותר
לה. בתנאי שלא תחזור אחרי 12 בלילה.
באותו רגע, התחיל מבצע סינדרלה.

ישו מהים
ההרפתקאה

המהנה

רכבה על אפניים,
מאיה אל
הגיעה
טל נסיכה־לערב־אחד.

וארוכה

אפשר לשכור לערב אחד
ונל־אביב אפי
ך -ונד ־ א ביב
• 4הרבה דברים: שמר־טף, מכוניות, ו־אפילו
מראה,־זוהר. אפשר לקבל שערות בהשאלה,
בגדי־פאר בהשאלה ואפילו פנים.
כשהוחלט להדגים את הזוהר־בהשאלה,
או: כיצד יכולה נערה תל־אביבית להפוך
לסינדרלה, במגע־יד, הוחלט לבחור בנערה
מקרית, שתעבור ברחוב רכובה על אפניים,
ישר מן הים, הגיעה מאיה סתר.
כדי להפוך נערה־רגילה־שחוזרת־מהים ל־

נניס חדשות במראה :

סינורדה
של סיפור סינדרלה,
היא מאיה, בחולצה,
לגוף וסנדלי־אילת.

רואה מאיה לראשונה את
השינוי שחל בה, הי*
מסתכלת בעצמה כמו באדם זר ך חלוטין.

ך־י א פניי ם: ע צ רו בחריקה, ומהם ירדה
! י מאיה, שזופה, ארוכת־גפיים, שערותיה
עדיין מדיפות ריח מלוח של ים, וכולה
מליאה עליצות.

היא נשאלה אם ברצונה להיות כמו
סינדרלה, שהפכה לנסיכה־לערב־אחד. עיניד
נוצצו בעניין, להיות לערב אחד לאשר•
נהדרת? עם שער בלונדי כזה, גולש,
ההתחלה נזכנסי־ג׳ינס

הדוקות

במראה

הרגע המכריע

מאיה ובועז נכנסים להיכל התרבות. לקונצרט הקודם הגיעה מאיו
בחולה וחולצה לבנה. הפעם רעדה מפחד לפני שנכנסה. כשעברה א
חל השינוי פתאום הרגישה עצמה בוטחת וזוהרת בדמותה החדשה, פסעה בבטחון ושלוה מול מבטי*!

איו זה?
הערב:

בילוי

—י 18

זוהר.

המאפר אורי גרוס ועוזרחי מנסים את אחת הפיאות, מאיה מעקמת
את האף. הפיאות נוסו לפני האיפור. כדי שתתאים לפניה ונם למטרת
— בהתאם לדמות שנבחרה.
רק אחרי־כן מתחילים, באיפור

דמות חלומות זוהרת, צריך להעניק לה, ראשית כל,
פרצוף־זוהר. נערות־דיזנגוף מטפחות אותו במשך
שנים. אצל המאפר אורי גרוס, אפשר לקבל אותו
באופן מיידי, לערב אחד.
מאיה המקסימה והנערית נכנסה לשם, בשערה
המתבדר ואפה המנומש, ונשארה למשך שעה של
קרמים, איסורים, ציורי עיניים, כחל ושרק. אחר־כך

הולבשה לה הפיאה שנבחרה עבורה, ונשכו
כשמיאה הביטה במראה, כעבור שעה ;
הכירה עצמה בתחילה. בראי נשקפה בלונדית
חלקת־עור ומטופחת, בעלת ריסים ארוכיב

ומראה זוהר.
נערת־הזוהר־במכנסי־הג׳ינם הוסעה משם נ
בהשאלה את שמלת־סינדרלה הנוצצת שלה

כיצו עונות מאיה סחו חוו שעה, ארבעה גלגולים שד שינוי מוחלט באשיותה !

גאלה, היחיד המשאיל שמלות גאלה מפוארות,
בחרה בשמלת־חלומותיה: שחורה, ארוכה
ומעוטרת בנוצות יען (תמונה משמאל).
אחרי שלבשה אותה — נדהמה בעצמה:
היא עמדה שם, נועצת עיניים בדמותה החדשה,
והביטה בהתגשמות חלומה מלפני
שעה־וחצי. היא נראתה יותר נפלאה מכל
דוגמנית־צמרת שהיא. רק כשעלה בדעתה שתצא
עוד מעט לרחוב, בחרה בשמלה קצרה.

סינדרלה לערב אחד זקוקה גם לנסיך
לערב אחד: לתפקיד הנסיך נבחר בועז
מזור. הוא הגיע, חגיגי וקורן, הושיט לה
את זרועו, והוביל את הנערה היפה, אל
הקונצרט למנויים שבהיכל־התרבות. ואז
חל במאיה סתר השינוי.
כשיצאה לדרך, פחדה נורא. היא הייתה
בטוחה שיצחקו עליה או יורו עליה באצבע,
או בכלל, שמשהו נורא יקרה לה. הפלא
התרחש כשעברה את דלת הזכוכית של היכל
התרבות. מעברה השני עוד הייתה נערה
נפחדת, וכשנכנסה פנימה — השתנה הכל.
כמו במטה קסמים, השתלט עליה לפתע בטחון
עצמי עצום. הרבה יותר משהיה לה אי־פעם
במכנסי הג׳ינס שלה. היא פסעה בשל־ודה
עילאית מול מבטי ההתפעלות של הקהל,

לחיים!

כדי להרגיש עצמה גדולה וזוהרת, ביקשה מאיה להיות לראשונה
בחייה, בבאר מפואר. בועז לקח אותה לבאר המפואר של מלון דן.
הוא שתה יין, היא מיץ־תפוזיס, מה שלא גרע מעליצותה ומהתפעלותה מכל הסובב אותה.
הרגשה זו הלכה בשני כיוונים: גם כל מי שסובב אותה — היה מלא התפעלות ממנה.
ונעה באצילות. טבעית כל כך, כאילו מעולם
לא נראתה אחרת.
אחרי הקונצרט שאלה מגאלה את שמלת
הנשף האמיתית שלה. שמלה ארוכה, ורודה,
עם קשקשים נוצצים. אבל אז כבר הפך
הזוהר חלק ממנה. זה היה מורגש גם בכל
אישיותה. היא זרחה. היא נהנתה מכל רגע.
עכשיו בקשה סינדרלה לראות איזה חיי־לילה
ובלויים מזומנים לנערה בלונדית זוהרת׳
בשמלה נוצצת וארוכה: היא הלכה
לרקוד עם בועז, בדיוק כמו סינדרלה האגדית
שרקדה עם הנסיך, וסיימה את הערב
ליד הבאר של מלון דן, כשהיא גומעת באושר
את מיץ התפוזים שלה, ואת ההתפעלות
הכללית מסביב.
ואז הראה השעון עשר דקות לפני חצות.
מאיה הבטיחה להיות בבית בזמן. מבלי
לאבד את נעל הזכוכית ואת הנסיך שלה —
הובאה הבייתה. וכשד,פעמון צלצל חצות,
הסתיים הכל. כמו סינדרלה מהאגדה — חזרה
לדמותה הקודמת. השמלה הנפלאה הוסרה
ונארזה בקפידה, שער הזהב הונח בקופסתו,
והפנים החדשות נשטפו במים ו־סכון.
סינדרלה מתל־אביב הלכה לישון, יגעה
אך מאושרת .״זה היה כמו חלום״ ,מלמלה,
לפני שנפלה עליה תרדמה.

בחצאית

מהגלות.

ו, לערב.
וחת, לא
יפהפיה,
וכבדים
די לקבל
בסאלון

הלילה טוב לרקוד

כמו ליזה דוליטל, שעברה את טבילת־האש שלח
בנשף הריקודים, הלכה מאיה לרקוד. כולם הס־תבלו
בה, והיא קיבלה זאת בטבעיות ובלבביות, כאילו מעולם לא הרגישה אחרת.

ל אחת יכולה להיות סינדרלה. איפור
לערב אחד עולה כעשר לירות, השאלת
פיאה , 15— 30 ,ושמלת ערב שערכה למעלה
מאלף לירות — עולה מאה לירות לערב
אחד.
האם זה יקר? תלוי. אם את מממשת לערב
אחד את חלומך — זה כדאי. ואם פגשת
בערב כזה את נסיך חלומותיך — הייתה
זו השקעה נפלאה.

במדינה
(המשך מעמוד ) 17

05111:1

גדולה, כדי לדון בעתידה של מחלקת־ההתיישבות.
שום ויון בנושא זה לא יתכן
ללא דיון בתפקידיה ההתיישבותיים של הציונות.
לכן, כשהוקמה הוועדה, אפשר היה
לצפות מראש את כשלונד״ כי כל חבריה
הם ותיקי ההתיישבות הציונית. הוועדה
הזמינה עשרות עדים נכבדים: שרים, מנהלי
משרדים, אגפים, מחלקות וסתם מומחים.
היא רשמה בפניה מאות עמודים של עדויות
בעד ונגד מחלקת־ההתיישבות. רוב
העדים סיפרו על כפילויות בין מחלקת־ההתיישבות
ומשרד־החקלאות, על מנגנון
מנופח בסוכנות, על ביזבוז. לשיא הגיע
דווקא שר האוצר פינחס ספיר, שהעיד בישיבה,
היחידה שהיתר. סגורה, כי לדעתו
יש בסוכנות 2000 פקידים מיותרים. ספיר
התקרב במספר זה למספר שנקב העולם
הזה בסידרת הכתבות שפירסם, על הנעשה
בסוכנות.
אולם עדויות לחוד ומסקנות לחוד. אם
כל חברי הוועדה משוכנעים כי הציונות
חיונית למדינת־ישראל, וכי הסוכנות־היהו־דית
חיונית לציונות, וכי ההתיישבות הוא
תפקידה של הציונות, אזי ברור שאסור ל בטל
את מחלקת־ההתיישבות. אפשר רק
להמליץ על שיפורים בתוך המיסגרת הקיימת.
וכי מי אינו ממליץ על שיפורים?
כבר שמונה־עשרה שנה טורח מבקר הסוכנות
וממליץ על שיפורים, אבל זה לא
עזר לו.

חוה

קוראים המבקשים למסור
לכריכה את גליונות שנת
( 1965 וכן בל שנה אחרת),
יבולים לעשות זאת תוף
שבוע, כאחד משני הדרבים:

זה קרה לפני שנה. גם לוועדת בן-
אהרון זה לא יעזור. ההוכחה: כבר השבוע
גילה דובר הסוכנות פרטים חדשים על שיפורים
במחלקת־ההתיישיות. הוא סיפר על
העברת 250 מדריכים חקלאיים למינהל ההדרכה,
המשותף לסוכנות ולמשרד־החקל־אות.

להביאם למשרד המערבת,
רחוב קרליכד ,12 תל־אביב,
כימים ד׳ ו־ה׳ כשבוע
כין השעות 4ד 6אח-
רי־הצהריים.

הוא שכח רק לומר שזה קרה לפני שנה,
וכי נותרו עוד 400 מדריכים כפריים במחלקת
ההתיישבות, שאיש אינו יודע מה
לעשות בהם.

• לשלחם כדואר לת״ד
,136 תל־אכיב.
את מחיר הבריכה 8 -
ל״י לבל שנה -יש לשלם
מראש.

הטכניון
בי ת ח רו שתלס טו דנ ט׳

המערכת מוכנה להשלים
גליונות חסרים, כמחיר 120
אגורה לגליון.

קשה לשנות אנשים המתקרבים לגיל הפנסיה.
מי שהיה עד לגיל זה מנהל של
בית־חרושת כושל — יצליח רק בקושי
להיות מנהל טוב של מוסד מדעי ובית־ספר
גבוה. אלכסנדר (,.סאשה״) גולדברג, מנהלו
הנוכחי של הטכניון החיפאי, מנסה עתה
להתאים למוסד את השיטות בהן נהג לנהל
את כימיקאלים ופוספאטים.

מורים — תלמידים —
ואחרים !
סטודנטים

הוא מתכונן להנהיג העסקת פרופסורים
על פי חוזה אישי בין הפרופסור וההנהלה,
במקום שיטת השכר האחידה הנהוגה עתה
בטכניון.
על־ידי כך מקווה גולדברג לרכוש שליטה
מכרעת וקבועה בסינאט של הטכניון. פרופסורים
שלא יהיו מקובלים על ההנהלה —
לא יזכו לשיפור תנאיהם.

כחודשים יולי — אוגוסט
מקיים ״אולפן גרג״ ()01-699
בית-הספר הבלעדי לקצרנות
בהנהלת מר חיים כר-קמא
קורסי פוקר, אח״צ, ערם למשך
חודש ( 2א בשבוע שעתיים)
שכועיים ( 4א בשבוע שעתיים)
שכוע (כל יום 3שעורים) ל-

אפשר אולי לקבל שיטה שכזו בבית־חרושת,
אבל קשה לדמיין טכניון יעיל
ופורה, הפועל כך.

קצרנות
עברית

ו /או

אנגלית

ההצלחה מוכטחת ! ההרשמח :
ת״א: גורדון ,5טל.236209 .
חיפה: בית-ספר ״במעלה״,
שמריהו לוין ,30 טל 64922 .
ר ק קורס ערב של חודש אחד !

למקדימים להירשם
בחודש יוני — הנ ח ה!

ההנהלה כאשר פוצלה הפקולטה, אך לא
ניבחר דיקן כאשר אוחדה מחדש. כך מהחלטה
אחת להחלטה שניה ומנוגדת, הצליח
גולדברג בכל זאת להגיע עד תחילת החופש
הגדול.
השבוע, לפני תחילת החופש החליטה מועצת
הסטודנטים להציע לכל 3000 הסטודנטים
של הטכניון לנקוט צעד אחרון: הכרזת
שביתה למשך כל החופש, שתימשך גם
בשנה הבאה, אם לא יתמלאו עד אז דרישו תיהם.
בצורה
זו תהיה לסטודנטים בטכניון
השפעה על ההנהלה גם בתקופת החופש
הגדול.
זריזותמהרה. הסטודנטים פעלו גם
במישור הממלכתי, פנו לשר־העבודה יגאל
אלון, החבר גם בקורטוריון של הטכניון,

אםנהנית מן
הסרט (עם ג׳ולי
כריסטי) — חכה
עד שתקרא את
הספר! ( 2.20ל״י)

מרכז ה שפוץ
מקבל כל סוגי עבודות בנין ומוזאיקה
מסגרות ונגרות בנין
תריסי פלסטיק וטסטים
תל־אביב, רחוב שינקין ( 14 בחצר)

החלטות נוגדות. גם לגבי המשבר
בפקולטה לארכיטקטורה השתמש גולדברג
בשיטות של בית־חרושת — הוא דחה את
ההכרעה משבוע לשבוע, מוועדה לוועדה,
מישיבה לישיבה. כך קיווה להגיע עד החופש
הגדול. או יעובו התלמידים את הטכניון
לכמה חודשים, ישאירו אותו בשקט, ולא
יוכלו להוות גורם בהחלטות. בפרט שמרבית
הסטודנטים הפעילים בהפגנות האחרונות
יסיימו בינתיים את לימודיהם.
אבל בדיוק כמו בכימיקאלים ופוספאטיס,
לא הצליח גולדברג בתכניותיו. הסטודנטים
ראו את הפח שהכינו להם, והקדימו רפואה
למכה. בשורה של הפגנות ושביתות ניסו
לאלץ את ההנהלה להחליט תוך שנת הלימו דים,
ולחסל את המשבר שהיה פרי חולשתה
של ההנהלה (העולם הזה ) 1501 ולאחד מחדש
את הפקולטה המפוצלת.
ההנהלה, שהתעקשה, הביאה לקבלת החלטות
הנוגדות אחת את השניה, כמו: פיטורי
המרצה אברהם (״ואבי״) וכמן, דחיית
הפיטורין, הבטחה לעיון מחדש במעמדו של
וכמן בתום שנה. הוקמה וועדה לקביעת
תוכנית הלימודים, הוחלט על פיצול הפקולטה,
על איחודה מחדש, מונה דיקן מטעם

סטודנט חריף
בניגוד לצמרת
והביאו את הבעיה לידיעתם של השרים ארן
וספיר.
שביתה של 3000 סטודנטים שוב אינה
ענינו הפרטי של גולדברג. הפעם עובר הטיפול
לשלב גבוה יותר, אם כי לא בצורה
גלויה.
מורי הפקולטה, השובתים מזה שלושה שבועות,
מבינים את מצבם העדין של ההנהלה
ושל הנשיא, ומוכנים לאפשר להם מוצא
של כבוד. הסטודנטים, המבינים גם את
ההנהלה וגם את מוריהם, מנסים לשכנע
את המורים להפסיק את השביתה, ולשכנע
את ההנהלה לסגת מכמה עמדות שהוגדרו
כעקרוניות. הנהלת הטכניון, הנתונה עתה
בלחץ גם מלמעלה — מהממשלה — וגם
מלמטה — מהסטודנטים — עשויה להסכים
לפשרה.
ברגע העדין ביותר, כאשר נציגי הסטו דנטים
פעלו בשתי החזיתות, ישבו בנפרד
עם נציגי המורים ועם הנשיא, ועמדו לתאם
פגישה מכרעת ביניהם, כמעט התפוצץ כל
הענין בגלל זריזות מוזרה של קול־ישראל.
שרות השידור, המוכן לפעמים למסור ידיעות
באיחור של יום או יומיים, קיבל ביום
שני בערב, במהדורת החדשות האחרונות
בשעה , 11 זריקה של עודף מרץ. מורי הפקולטה
שישבו ודנו אותה שעה, שמעו ברדיו
כי הם יושבים ודנים ומוכנים להפסיק
את השביתה.
באותה נשימה הודיע הקריין כי הוועד
המנהל של הטכניון תומך בכל החלטות ה־קורטוריון,
וכי המורים ינסו להתקבל לפגישה
אצל נשיא הטכניון. אצל המאזין
נוצר הרושם, כאילו הנהלת הטכניון נשארת
איתנה בכל החלטותיה, בעוד המורים
נסוגים ומבקשים סליחה.
משה (,מוסר,״) חריף, יו״ר ועד תלמידי
הפקולטה, הצליח בכמה טלפונים דחופים
לברר את מקור הידיעה ולחסל את המתיחות
הקצרה שנוצרה.
אם אמנם יחוסל הסכסוך השבוע, יהיה
זה לא במעט בזכותו של מוסה, שניהל את
מאבקם של הסטודנטים ביעילות רבה. מוסר,
( ,)33 חבר קיבוץ צרעה, הוא מפא״יניק ותיק
ונאמן, שאינו שש לשביתות והפגנות. אבל
המצב בפקולטה המוזנחת אילץ אותו, כפי
שאולצו שאר הסטודנטים, לפעול בחריפות,
ולו גם בניגוד לעמדתם של כמה מאנשי
הצמרת של מפלגתו.

אושרי
העולם הזה 1503

וגל בל
קיר ה מיי ב ה
בשבוע שעבר רוסק לחתיכות דלפק ה באר
בדיסקוטק החדש של מיל,י כן־קיקי,
האימפרוביזציה. מה קרה לו? למה הוא נפל
פתאום? היו על כן כמה גירסות.
גירסה אחת אומרת שהוא נפל כך סתם,
מעצמו, פשוט נמאס לו לעמוד זקוף כל
החייט. גירסה שנייה, קצת יותר רצינית,
מספרת שסי שהרס אותו היה דווקא זה
שבנה אותו׳ הצייר איתמר סיאני. ה-
סיבה: עמום מרוז, שותפה של מיקי
בן־קיקי, לא היה רווי־כספים בשעה שעמד
לפתוח את הדיסקוטק. הוא שכר את ה מקום
מבעל־הבית, לתקופה ׳ של שנתיים,

ישרה ייצגו כל השאר. הצבע ששלט בערב
החגיגי הזה היה כמובן הזהב. התזמורת
של לארי היתר, מבריקה ומוזהבת, ג׳וזי
של שמוליק קראום היתד. עטופה בבגד־
.זהב, ושלוש האהובות של הבארמן, צדוק
החתול המטפס, הפורץ
לוי, שהיה פעם
הכי מפורסם של תל־אביב, היו זהובות
מאוד האחתלרעותה. כל מיני שיני זהב
נצצו בקהל, ורעמת השיער של עמליה
ארכל הזהיבה לאורה של הקרחת של
דום סגל, שבא לראות איך הולך אצל
האחרים.
אבל הכי זהובה שם היתד, הסטריפטיזאית
א רכל ה. היא הגיעה ארצה לפני מספר
שנים, ומאז היא שומרת על דיאטה כל כך
חזקה עד שכולם יודעים שעוד מעט לא
יהיה לה על מי לשמור.

לא בל
הז ה ב נוצ>ן
קורה כששלושה קלפנים מתאספים מה יחד? יש שלוש אפשרויות. או שהם פותחים
דיסקוטק, או שהם פותחים סטייקיה, או
שהם פותחים מועדון־לילה.

היא היתר, עצבנית ומתוחה. לא בגלל הסטריפטיז.
היא רגילה, וממילא אין לה הרבה
מה להראות. היא היתד, מתוחה בעיקר
בגלל הזהב. הוא גרם לה הרבה צרות.
בהתחלה הזליפה עליה חברה ספריי מוז הב
לשערות, אבל הספריי הספיק רק לרבעי
העליון, הפחות מעניין של הגוף שלה.
היא התחילה לבכות ולצרוח ולשלוח אנשים
שיחפשו משהו בשביל שאר חלקי ה נוף
שלה. האנשים חיפשו ובסוף מצאו חו מר
מבריק לחיטוי נגד שרצים. מרחו אותו
על שלושת־רבעי הגוף שנשאר, ואז, בדיוק
כשהכל היה כבר גמור, סיפר לה מישהו,
בסוד, מתוך ידידות, שלא מזמן איש אחד
מרח על עצמו את אותו חומר ומת מזה.
היא היתד, כבר בדרך לבמה.
היא עשתה סטריפטיז זריז מאוד, ולפני
שהקהל הספיק לראות מה בדיוק יש לה
מתחת לזהב, היא נעלמה לחדר הרחצה,

שלושת הקלפנים האחרונים שהתאספו
יחד פתחו מועדון־לילה, וקראו לו גולדפינ־גר,
על שם אתם יודעים מי. הקלפן הראשון,
משה עדמי, הוא לא סתם קלפן׳ אלא
גם בעל מועדון־קלפים, מזה זמן רב.
השני, אהדלה ליכרמן, הוא לא סתם
ובעל מועדון־קלפים, אלא הוא גם קלפן היה מתאגרף במשך שנים רבות, עד שהעיפו
אותו פעם מהזירה וכמעט שברו אותו
לכמה חלקים. כתוצאה מכך הוא מיד הח ליף
את המקצוע, קנה שתי מוניות, והפסיד
את שתיהן בקלפים. אז הוא הפך
בעל־איטליז ובעל־מועדון־קלפים ובעל־מוע־דון־לילה.
מספיק בשביל איש אחה לא?
לקלפן השלישי, מייזלה, אין מועדון־
קלפים. הוא פשוט משחק־קלפים, ואחרי
שהוא מרוויח כמה אלפים במשך הלילה,
הוא קם בבוקר עם הכסף, ניגש ללוד, וטס
למונטה־קארלו, להמשיך במשחק. בפעם האחרונה
שקפץ לשם, השקיע בקאזינו של
מונטה־קארלו שמונים אלף לירות במכה
אחת, ואז החליט לחזור בתשובה ולשנות
את דרכיו: מאז הוא החל להשקיע את
כספו בגולדפינגר.

איתמר (הורס)
תמורת 700 לירות לחודש. אחרי זח לא
נשארו לו הרבה אמצעים.
אז הוא נזכר בידידו מימי נעוריו ב־שפייה,
איתמר, הלן לביתו שביפו, וביקש
ממנו להיות היועץ האמנותי שלו. איתמר
הסכים. הוא התחיל לעבוד על התפאורה
והתאורה והקישוטים והתמונות, הוא עבד
יומם ולילה במשן עשרה ימים וצופים,
והתוצאה, לאחר כל זה, השביעה את רצונו,
ואת רצונם של בעלי־הבית.
נשארה כמובן בעיית התשלום. הצייר
דרש ששת אלפים לירות תמורת העבודה,
עמום מרוז הציע לו אלף וחמש מאות לירות.
השניים החלו להתדיין, להתווכח, ולבסוף
אפילו לריב. והמריבה הסתיימה יום
אחד כשאיתמר נכנס למקום וביקש את ה כסף,
או את התפאורה. עמוס מרוז סירב
לתת את זה וגם את זה, ואיתמר, כתגו בה,
החל לשבור בפטיש את כל מה שבנה.
עמוס מרוז הסתובב במקום חסר־אוניס.
הוא איים וצעק וצווח, אבל הצייר וידידיו
שבאו לעזור לו התעלמו ממנו. הם ריסקו
בפטיש את הבקבוקים שהיו יצוקים בבטון
של הבאר, הורידו את לוחות השול חן
מפוליאסטר ואת התמונות מן הקירות.
גירסתה של מיקי בן־קיקי: איתמר דרש
סכום שהוא בלתי־ריאלי לחלוטין: ששת
אלפים לירות עבור עשרה ימי עבודת בלבד.
המחיר שהוצע לו 1500 ,ל״י, הוא שווה
לסכום שמקבל, עבור עבודה דומה, צייר
תפאורות בעל שם עולמי. אן איתמר החליט
לזכות, אס לא בסכום דסיוגי, אזי ב־פירסומת
רעשנית. הוא הביא איתו במיו־

ידוע מה יקרה בדיוק למועדון הלא
חדש.
אבל ידוע מה קרה בו. קרה בו ערב
פתיחה, שהיה מורכב מאנשי הדרך־הישרה•
ואנשי הדרך־הבלתי־ישרה.
את הדרך הבלתי־ישרה ייצג מנהל כלא
רמלה, אליאס דנציגר, ואת הדרך ה
ארבלד

ב רו ה מדו בוד
האחוזה בין עורכי־הדין היא דבר ידוע ומפורסם. אבל עד איזה מימדים היא מגיעה
התגלה לי השבוע, כששמעתי את הסיפור על שני עורכי־דין ידועים, העובדים כשותפים
באותו משרד.
באחד מימות השבוע ערך אחד מהשניים מסיבה צנועה, של שני זוגות. בין המוזמנים
הייתה ידידתו הקבועה, ועוד ידיד נוסף, גם הוא עם ידידתו הקבועה.
כשהמסיבה הייתה בעיצומה, ביקש עורך־הדין, מידידתו האישית ומידידו ללכת לקרוא
לשותפו, עורך־הדין השני, על־מנת שיד,נד. גם הוא מהשמחה.
השניים הגיעו לעורך־הדין הישן בשעה שתיים בלילה. והוא, במוח חריף של עורך־דין
מצליח, הבין מיד שחברו רצה כנראה להישאר יחידי עם ידידתו של ידידו.
הוא פעל בהתאם. הזמין את הזוג באדיבות רבה להישאר אצלו לשתות קפה, לפטפט,
לשוחח. ורק כשתיאר לעצמו שחברו סיים לנצל את הזמן, שלח אותם בחזרה למסיבה.
למחרת התברר שחישוביו היו נכונים.
זזד צלס, והרבה עדי־ראיה, ניפץ את ה מקום
לעיניהם, כשהוא מקפיד שיצלמו אותר
תוך כדי כך (ראה תמונה) .התוצאה:
כשאיתמר עזב את המקום, לא נראה הדיסקוטק
כמו דיסקוטק, אלא כמו משהו
שהיה פעם דיסקוטק.
עמוס מרוז לא נשאר חייב. הוא שלח את
השומר שלו, ישראלד נו ף, להביא את
הצייר בחזרה למקום, ובאותו זמן גם קרא
למשטרה. המשטרה והצייר הגיעו ביחד.
אבל עד שהיא הבינה מה בדיוק קורה, התחילו
שני הצדדים להתפשר ביניהם, המש טרה
הלכה ובמקומה הגיע למקום עורך־דין.
שני הצדדים חתמו על הסכמים ושטרות,
ובערב נראה הדיסקוטק שוב כמו דיסקוטק.
ואם לא יקרה שם משהו חדש, הוא ימשיך
להיראות כן גס להבא.

ס אחד מוו תיקי הבוהימה התל״אביבית, הידוע כרווק מושבע, מחזר נלהב,
וחובב הוללות קבוע, התחתן לאחרונה בסתר עם הנערה שהיא מזה שבע שנים
אם לבנו!
• אשת־חברה ידועה סירבה לקחת עמה את בתה היחידה מבעלה, לאחר
גירושיהן, משום שהמאהב הקבוע שלה, שלמענו התגרשה, קינא באבי הילדה
וסירב לקבלה ז
• בדיסקוטק של פרדריקה נערכה השבוע הופעת־בידור לא־צפויה, כאשר שניים
משלושת הזמרים ״ טריו אתנה״ ,המופיעים ב״שרתון״ ,השתכרו, וערכו הופעת
חשפנות מאולתרת, לעיני הצופים הנדהמים, ולאחר שהתפשטו לגמרי יעץ להם
הקהל, לאור התוצאות, להתרכז בשירה בלבד ז

אחד שלחו אותו להרכיב שלט ניאון בקפה
הבוהימה ניצן. הוא הרכיב את השלט ולאחר
העבודה התיישב לשתות קפה.
זה היה קפה גורלי: חברי ניצן התלבשו
עליו, התחילו להסביר לו את החיים, ובאותו
יום הוא כבר לא חזר לעבודה.
כל חייו השתנו. שכרו אותו לשחק בסרט,
אחר־כך הוא קיבל עבודה כבארמן
בפינק. לאט לאט הוא הפך לדמות המרכזית
של הבוהימר. הירושלמית. הוא הת חיל
להיות כמו כולם, לשבת בניצן כמו
כולם, ללוות כסף כמו כולם, להיות חייב
כמו כולם, ובמשך הזמן הוא אפילו שכח
את מוצאו הצנוע והמר,וגן. כשניצן נסגר,
הוא פתח את ממלא המקום שלו, קפה
הבור,ימה ביסטרו.
תמיד נהג לספר לחבר׳ה שהוא נשוי,
ושיש לו ילד. איש לא האמין לו. הוא
נראה צעיר מדי, ותמים מדי בשביל זה.
עבר זמן והוא הכיר ציירת צרפתיה
בשם אנה, בת של בעל חברת התקליטים
המפורסמת [.ץ ן .8 הוא נשא אותה לאשר
, ,נולדה להם ילדה, והחבר׳ה התחילו
להאמין שאולי באמת הוא לא כל כך

תמים מדי
בשביל זה
אחד ממלכי ד,בור,ימה של ירושלים,
צ׳ארלי כן־סימון, התחיל את חייו כ-
חשמלאי בקירקס. במשך שנים הוא נדד
מארץ לארץ, ואיש לא העלה בדעתו שהוא
יהודי, או שיש לו איזשהו קשר עם ישראל
וישראלים.
יום אחד שוחחו אנשי־הצוות על עניינים
שונים, ומאלף־ד,אריות קילל, בהזדמנות זו,
את היהודים. צ׳ארלי שתק.
הגיע זמן ההופעה. צ׳ארלי חיכה עד ש־מאלף
האריות יכנס לזירה, יפתח את הסורגים,
יוציא את האריות מכלוביהם — ואז
הוא כיבה את האורות.
כשהוא הדליק אותם, לאחר שתי דקות,
היה מאלף־האריות תלוי על קורה בתיקרת־הכלוב,
כשהוא כולו רועד וחיוור מפחד.
״אם תוציא עוד פעם מילה על יהודים,״
הסביר לו צ׳ארלי בחביבות ,״אני אכבה את
החשמל להרבה זמן.״ מאותו יום הפך מא־לף־האריות
לאוד,ב־יד,ודים מושבע, וצ׳ארלי
הפך ציוני.
הוא הגיע לארץ, ועבד בה במשך זמן
רב כחשמלאי צנוע ונחבא אל הכלים. יום

צ׳ארלי
תמים וצנוע כמו שחשבו עליו, ואם הוא
הצליח לעשות את זה הפעם, אולי הוא
באמת כבר עשה את זה פעם לפני כן.
לא מזמן נסעה הצרפתיה לצרפת וצ׳ארלי
הכיר בארץ תיירת מקנדה. התיירת בילתה
איתו בארץ, חזרה לקנדה, ועכשיו היא
שלחה לו תמונה של בנו.
אבל צ׳ארלי לא יכול לנסוע אליה ואל
בנה, כי בינתיים יש לו חברה שוודית העומדת
ללדת לו תינוק חדש.

אמנות
מוסיקה
עד מה כ ר הר ע ש?
בארמינה גויאנה (המוסיקה מאת
קארל אורף. האופרה הישראלית ).בתחילה
היה הרעש: כולם התעניינו אם אורף היה
נאצי או לא. כאילו שמוסיקה יכולה להיות
נאצית.
המילים של כרמינה (שירי־הלל) בוראנה
(בוזאריים) הן בוודאי לא נאציות: אלה שירים
נפלאים, מהמאה השלוש־עשרה, שחוברו
על־ידי המיננזנגרים, המשוררים הנוודים
של ימי־הביניים, שאהבו את מנעמי
החיים, נשים, יין ואוכל משובח בדיוק כמו
אנשי־הבוהימה של ימינו, ואולי יותר.
השירים־ התגלו במקרה, במנזר בנדקכיני
במאה ה־ , 19 וקארל אורף חיבר להם מו סיקה
עתיקה כביכול, בעלת קצב מיוחד, ועוצמה
רבה.
הנאצים אהבו את היצירה, שנוגנה לראשונה
ב־ , 1937 כי היא ביטאה את תנועת
השיבה למקורות, ואת מיתוס השרשיות הגרמנית.

גברים
מעדיפים שחומות
מטזפי״רבלון״ הם המעניקים לעזרך טיחום מטי
מגינים עליו, מרככים אותו ומקנים לו לחות חיונית.
׳£א־ 2£ £057א 0מ 8המיוחד׳מבטיח טיזוף הדרגתי
לעור רגיט ולשזוף הפנים.
מטזפי רבלח אינם טמנזניים, הם נספגים בעור כפי
טרק הקרמים היקרים ביותר עטויים להספג.

משזפיי 6י ז * 5ו11

׳ 8 1 *0 1 1 2 6

למהדווקא ׳1אך גם השבוע, כשבמס־תיע
הוחלט שאם פולקסוזאנן מותר, וגרט
פרובה כשר, ואישים ששרתו במרמכט רצויים
— אז גם למוסיקה שלהם מותר ל־השמע(
,ראה במדינה) ,נשארה השאלה הפשוטה:
למה בחרה האופרה דווקא ב־נארמינה
בוראנה?
המנגינה, כאמור, אינה מצדיקה את המאמץ
של העלאתה באופרה, בפרט שזו
בכלל איננה אופרה, אלא יצירה לתזמורת,
מקהילה וסולנים.
המלים המקסימות, המופיעות בתכניה בתרגומו
של אהרון אשמן — מושרות ב־לאטינית
.״זד. יותר אמנותי והולם את
המיסיקה, גם מבחינה פונטית,״ בפי שהסבירה
זאת הגברת אדים דה־פיליס.
ביחס לבמוי, יש כמה קטעים דביליים לגמרי,
כמו בשיר הברווז, הצלוי, השר איך
נהג לשוט באגם: לשולחן בפונדק מוגש
ברווז צלוי, עם כל נוצותיו (איזה שרות
גרוע!) הזמרים מנפנפים בפגר הזה, מלטפים
אותו, מזמרים אליו, ולבסוף מחזירים
אותו לצלחת.
קלאסי אמיתי. מה נשאר? הריקודים,
אותם ביים לאוניד קאצ׳ורובסקי, מלהקת
דיאגילב לשעבר. זוהי להקה גדולה, ממוש מעת
למדי, בתלבושות ססגוניות, המהוות
בידור לא רע, אולי, אבל בודדאי אינו
מצדיק את כל הרעש והמאמץ.
הפתעת הערב הייתה היצירה השניה בתכנית!
פא דה קאטר, מאת פוני. זהו קטע בלט
לארבע רקדניות, בן מאה ועשרים שנה. אחרי
כל הסרבול המיותר של הכארמינה, היה זה
תענוג לראות בלט קלאסי אמיתי. זה אפילו
לא כל כך חשוב אם היה מושלם או יא.
הרבה יותר חשוב לראות שאחרי כל שנות
הפולקלור הפרוע וההו־הו המשתולל, אפשר
לראות בארץ סוף־סוף בלט אמיתי, נקי ו יפת׳
בדיוק כפי שהוא צריך להיראות.

;וכמקום

תיכון

מקצ

ש ר ; 1ו 17
בניו וארכיטקטורה
גרפיקה וציור
ר דיו \ 7לויזי ה
למוד עיוני והכנה לבגרות)
ועבורה מעשית במקצוע

שכר
טכנאות אלקטרוניקה
בניו וארכיטקטורה

ספרי הלמוד, כלי העבודה
והשרטוט מסופקים ע״י ניה״ס

למוד

מודרג

הרשמה לכתות ט י׳א, י״ב בשעות 2־ 12 ;5־ 9
ת ל ־ אביב. רח׳ בן־יהודה 28־ 26 ולפני בנין אל־על) .טל 245471 .
חיפה. רח׳ הרצל ,44 טל 526889 ,63405 .

רקדנים ומקהלה (למעלה)
רוב מהומה על לא־נזאומה

העולם הזה 1503

המדושה שר שדה־בוקו היא בנת־עי1ו שר בן־גוויוו, אבל עכשיו היא גורמת רו צו 1ו

שערוריה
* 4כו״ית דהרה בחשכה, לכיזזן צריפו של דויד בן־גוריון׳
בשדה־בוקר. בפתח הצריף קיבלה פולה בן־גוריון את
הצעירים הנרגשים, שבאו מן המידרשה הסמוכה .״מה
קרה?״ ביקשה לדעת. במשך שעה ארוכה סיפרו לה. מדי
פעם היתד, עוזבה אותם בסרקלין, וממהרת לעבר חדר״
השינה, שם כבר הספיק ״הזקן״ ללבוש פיג׳מה, את זאת
הוא מוכרח לשמוע!״ היתד, מצהירה.
מה הדברים שבן־גוריון היה חייב לשמוע, בעשר בלילה?
השיבו — או לא השיבו — על כך, השבוע:
9מנהל המידרשה :״לא קרה כלום. מה שמספרים זה
בדותה, הבלים, שטויות ! ״
המורים :״לא כדאי לדבר על זה. כבר עבר ונשכח.
כל חיטוט רק יזיק.״
התלמידים :״זה נגמר. מה שהיה היה
אבל מה שהיה היה די חשוב, כדי שהתלמידים יכריזו
על שביתה, וכדי שדויד בן־גוריון יבוא בכבודו ובעצמו —
יהד עם פולה — לגבות עדויות במידרשה. זה היה מספיק
רציני כדי שמשרד החינוך יקים ועדת־חקירה מיוחדת, שכבר
ביקרה במקום ועומדת להגיש את מסקנותיה.
אם כן -י מה בכל זאת קרה?

במידר שה

ממחסן המדרשה, חותם על טופס 1004 הנהוג במחנות
צה״ל. הוא גם יכול לומר דבר, ותיכף ומייד לאחר
מכן להתעלם ממנו .״יש כאן הרגשה של חוסר־יציבות,״
סיכמו השבוע כמה מן המורים הוותיקים במקום. כאשר ניסו
העובדים להקים לעצמם ועד, התנגד לכך.
כאשר שלח צביון, לפני שלושה שבועות, מכתבי־פיטורים
לשניים מן המורים, התפרצו החוצה כל הרגשות הדחוקים.
מה עוד, שזאת לא היתד, הפעם הראשונה שפיטר עובדים בלי
להיוועץ באיש ובלי אישור ההנהלה.
אחד המורים המפוטרים הובא לעבודה על־ידי צביון עצמו,
שהתפעל ממנו. גם יתר המורים התפעלו ממנו. לכן, כאשר
נודע על פיטוריו, נפוצה הדעה :״צביון חושש מאנשים שלהם
השפעה על התלמידים. הוא חושב שזה מערער את מעמדו.״
הם הצביעו על הנוהג של ״קו פתוח״ ,אותו הנהיג
צביון: ישיבה משותפת של המורים והתלמידים, בה
מעודדים את התלמידים למתוח ביקורת על מוריהם. הדבר
משאיר תמיד טעם רע בסי המורים, יוצר מתיחות בינם לבין
התלמידים. ובמקביל: נסיונותיו של צביון להפסיק את
הנוהל, לפיו מבקרים תלמידים בבתי המורים, עושים שם

אוקספורד שר הנגב

ן״* מידרשה של שדה־בוקר היא מיפעל חלוצי. מקימיה
| 1חשבו לכבד בצורה זו אח חזון הפרחת השממה של
דויד בן־גוריון. הם אפילו רצו שהמיפעל הגדול ישא את
שמו, אבל הוא התנגד. העובדה שהמידרשה ניצבת מרחק
קצר מהמשק, בו בן־גוריון הוא חבר, הסבה לה יוקרה רבה.
בעלת־הבית הרשמית היא קרן הנגב — אגודה של
מתנדבים, שבראשה עומדים חסידים מושבעים של הזקן,
כמו התעשיין יעקבסון מרחובות, וטדי קולק. הקרן הספיקה
כבר להקים — בעזרת תרומות — מיבנה מרשים, הצופה
אל תהומות נחל צין הרחב, ואשר בו שוכנה הספריה של
המוסד. חלק ממיבנה זה יועד על־ידי המתכננים לשמש
מגורים לפולה ודויד בן־גוריון. הוא נשאר ריק, כי הזקן
סירב לעזוב את הצריף בקיבוץ.
במסגרת המידרשה פועלים עתה שלושה בתי־ספר: בית־ספר
שדה, המעביר קורסים קצרים בנושאים הקשורים עם
האזור; בית־ספר תיכון, בו לומדים כמאה תלמידים, כמעט
כולם מירוחם וחלקם ממיצפה רמון ; וסמינר למורים.
לולא היתר, המידרשה קיימת, היו התלמידים צריכים לנדוד
עד באר־שבע, או לפחות עד דימונה. אם יתגשמו כל
התוכניות של קרן הנגב, תהפוך המידרשה למרכז חינוכי
גדול .״אוקספורד של הנגב״ קוראים לה בחיבה לגלגנית
תושבי האזור. אבל דבר אחד ברור: המורים, התלמידים,
ועובדי השירותים חדורים הכרה שהם שותפים לנסיון
גדול, באחד הגבולות האחרונים של החלוציות
זאת התמונה המקבלת את פני המבקר בשדה־בוקר. אלא
שמתחת לתמונה הירואית זו, נרגשות הרוחות זה שלושה
שבועות. התלמידים, המורים והעובדים שמרו בתחילה על
סודיות מוחלטת, דאגו שלא תגיע לאוזני זרים שמועה
כלשהי על מה שקרה. הס האמינו, שהמצב יבוא על
תיקונו. אך הימים עברו, ובמקום הרגשת הקלה, התעמקה
ההרגשה כי המצב רחוק מלה,שתפר. לכן הם החלו מדברים.

הפרד ומשו?

דמות המרכזית בדראמה הוא אברהם צביון (,)41
\ לשעבר סגן־אלוף בצה״ל ומזה שלוש שנים מנהל המידי
רשה. הוא נושא בנטל מינהלי מסובך, נאבק בגרעונות
כרוניים. הוא רואה את עצמו ממלא שליחות עליונה:
״הנסיון שאנו עורכים כאן הוא בעל חשיבות לא רק
לאומית, אלא אוניברסאלית אנו מגדלים כאן עדה של
אנשים הרוצים לעשות אחרת. אנשים אשר יגדלו את
ילדיהם בחברה חדשה.״
על עצמו :״אילו היה מרטין בובר חי, היה יכול לומר
לכם מי אני.״
המורים והתלמידים במידרשה כבר התרגלו להכרזותיו
המיסטיות, המרחפות בעננים. אבל קשה להם יותר להשלים
עם גישתו המעשית לניהול המוסד. הערכה נפוצה :״הוא
אינו סובל לראות בסביבתו מישהו העלול להיות מתחרה
הוא עדיין סגן־אלוף בכל מהותו. אפילו הביא איתו לכאן
את הרס״ר שלו!״ דוגמא האומרת הרבה: כל המוציא ציוד

בים לגיל השרות הצבאי (ס /ס 30 בחורים, ס /ס 70 בחורות),
ואשר אחדים מהם מוכרים כזוגות קבועים. הבחורים גרים
בנפרד מן הבחורות, וקיימת השגחה מתמדת על הפרדה זו
בלילות, אבל אין בשדה־בוקר תחושה של פוריטניות
היסטרית. לכן, גם הסיפור על המורה שנראה בחדרן של שתי
המורות, אחרי חצות, היה נשכח במהרה.
אלא שיומיים בלבד אחרי שהוא נפוץ, שמעו התלמידים
על פיטורי שני המורים. לא היה כל קשר בין מורים אלה,
לבין הסיפור על הפגישה הלילית. התלמידים עצמם, שנדהמו
מן הידיעה על הפיטורין, החליטו להתכנס כדי לדון בה.
ואז קרה דבר מפתיע: אחד המחנכים, שניסה לשים קץ
לתסיסת התלמידים, אמר להם :״אין לכם מה ללחום. הם
פוטרו מסיבות מוסריות!״
כפי שהסתבר לאחר מכן, הוא ניפנף בנימוק המוסרי
כשם שמנהיגים מסויימים רגילים לנפנף בנימוק הבטחוני,
כדי למנוע ויכוח ציבורי בנושאים מסויימים. לרוע המזל,
בחר בזמן הלא־מתאים כדי לנפנף בנימוק זה. כי בחלל
המידרשה עוד הילך הסיפור על המורה ושתי המורות. מייד
קמו מפרשים, שקשרו את שני המיקרים ביחד. מישהו אף
הוסיף נופך לשמועות, אמר כי אותו מורה לא הסתפק
בפגישה הלילית עם שתי המורות, אלא שהוא גם קיים
פגישות כאלה עם אחת התלמידות.
כל אותו יום געשה המדרשה. התלמידים ניסחו עצומה,
החתימו עליה 81 מבין 96 התלמידים של הסמינר. תוכן
העצומה: הבעת אמון מוחלט במורים, ודרישה לבטל את
פיטוריהם, משלחת תלמידים מסרה את העצומה לצביון, ומיד
יצאה לשדה־בוקר כדי לדרוש את התערבותו של בן־גוריון.

התלמידים שובתים

מנהל צביון
הכרזות מיסטיות ומהות של סגן־אלוף
כבני־בית.

את שיעוריהם ומרגישים
קלאסית של הפרד ומשול.
לא היה כל פלא, על כן, שהתלמידים דרשו את ביטול
הפיטורין של מוריהם. אך צביון התעקש .״זה טבעי שתלמידים
יהיו קשורים למורה שלהם ויצאו להגנתו,״ הסביר
השבוע, .אני אפילו גאה בהם על כך. זה טבעי לגמרי.״
מה שלא היה טבעי בכלל, היה גל השמועות הפרועות
שאיים להטביע את המידרשה. לשמועות אלה לא היה כל
קשר עם שני המורים המפוטרים, או עם ענייני חינוך.
שמועות אלה הן השערורייה, שאותה ניסו כולם להסתיר.

בסך

הכל:

מדיניות

שמועות בלידה

סיפור מתחיל כמו רומן מפוקפק: שני שומרי־לילה
| ן הסתובבו בין חדרי־המגורים של התלמידים והמורים,
הציצו מבעד החלונות המוארים. באחד החדרים ראו מורה
יושב בחברת שתי מורות. הם מיהרו לספר על כך למנהל.
כאשר יצא המורה מן החדר, פגש אותו צביון בחוץ.
עובדה מפתיעה, כי השעה היתד, כבר אחרי חצות.
למחרת בבוקר מיהר אחד השומרים לספר לתלמידים:
״תפסנו את המורה שלכם עם שתי מורות באמצע הלילה!״
ייתכן שעובדה פעוטה זו היתד. נשכחת. כי מידרשת שדה־בוקר
אינה מינזר, אלא יישוב גדול בו גרים כ־0ס 4תושבים
קבועים־יחסית. חיים שם מורים ועובדי־שירותים, יחד עם
נשותיהם וילדיהם. לומדים שם תלמידים ותלמידות המתקר
מחרת
כינס צביון את עובדי המידרשה. הם תבעו
/ממנו לבטל את הפיטורין, אבל הוא העדיף לספר להם
סיפור ארוך על חלום, בו הופיעו אחיו וסבתו, בו ניראה
ביתו הרוס, ובו אמר לו אחיו כי יהיה טוב. כאשר ביקשו
העובדים תשובה מעשית, והזהירוהו מפני שביתת־תלמידים
ועזיבה המונית של מורים ותלמידים, השיב :״אם ישבתו,
אינם ראויים להיות מורים בישראל. אם כולם ילכו, ניבנה
על גרעין טוב יותר. אהרוס את המידרשה ואקים אותה מחדש!״
המורים והעובדים עזבו את האולם, באופן הפגנתי.
עוד באותו יום, ניכרה תוצאת ביקורם הלילי של התלמידים
בצריף של בן־גוריון. פולה צילצלה למידרשה, ביקשה
מצביון לבוא אל הזקן. אך צביון מיאן לגשת לצריף, בו
היו משמיציו. בלית ברירה, הטריח בן־גוריון את עצמו
לבוא לביתו של צביון במידרשה.
שם קיבל לראיון את המורים המפוטרים ואת נציגי
התלמידים. תחילה ניסה לשכנע את התלמידים למשוך את
ידם מכל העניין, אך הם ענו כי זהו עניין מצפוני .״אם
אתם חושבים שאתם צודקים,״ אמר לבסוף ,״תמשיכו
במאבק שלכם עד הסוף!״
באותו לילה הכריזו התלמידים על שביתה. צביון טילפן
למשרד החינוך, הזמין את ד״ר אורמיין, מנהל המחלקה
להכשרת מורים, לביקור במידרשה. אורמיין הגיע, כשם
שהגיע גם יו״ר קרן הנגב יעקבסון. כולם ניסו להשפיע
על התלמידים, כי יפסיקו את שביתתם. בראש המרגיעים היו
המורים המפוטרים, שהתחננו בפני תלמידיהם לשוב לכיתות.
הם הסכימו רק לאחר שהושג הסכם בין צביון לבין
המורים, כי העניין כולו יובא להכרעתה של ועדת־החקירה
של משרד החינוך, שתצטרך להחליט, בין השאר, אם הפיטורים
היו חוקיים.

פוחדיס מהכיהיגוס

ך * וו עדה עוד לא אמרה את שלה, וגם הנהלת קרן הנגב
| | טרם החליטה כיצד לנהוג בכל הפרשה. לכן שררה
במידרשה אוירה מתוחה — הנראית כרגועה — עד שתיפול
ההכרעה. בינתיים ריחפה בחלל פנייתו של אחד המורים
אל בן־גוריון — עליה חזר גם באוזני צביון, בנוכחות
התלמידים :״צביון אינו מתאים למקום. קחו אותו מכאן!״
החשש העיקרי במידרשה היה, כי העניין כולו יוצנע,
או יטוייח, ושוזעדת״החקירה וקרן הנגב לא יתפנו לרדת
לעומקו של המצב במידרשה. יימצא הסדר כלשהו לבעיית
פיטורי המורים, אבל איש לא ינסה לברר כיצד נוצר מצב
שהצמיח שמועות כאלה על ניאופים, ודחף תלמידים ומורים
להתקומם נגד המנהל.

* קו ר ס בו ק ר
* קו ר ס ערב

מזורז ( סוגג),
י סו די (סוג ג׳)

הפתיחה 29/6/66
חדר עבודה לנסיון מעשי
ראשון ויחיד בארץ

בקרוב קו ר ס
למנהלי ח שבונות
מדופל מי ם

כביסה קלה במים קרים
וב״טקסטיל שמפו״ ,מח דשת

האריגים

עדינים,

ומרעננת

צבעיהם.

כביסה

״טקסטיל

שמפו״
תחיה

תנו! לחשבונאות סונטית
מ א 1ח־ סמזלנסקיו 7טל 223960 .

את מלתחת הקיץ שלך.

ח 1ן

צונ 1

עווו

תוך זמן קצר,
בהדרכה מקצועית מעולה!

טקסטיל

תוצרת בידז״ר נקה, המפיצים היחידים:

חו ר ם :

בקר^אחה״צ*ערב
פ תי ח ת הקודם:

1.7.1966

יום־יום בין השעות 9־ ו בצהרים, ג ־ 7בערב
בימים א, ג ,ה. הסלון פתוח עד 9-30 בלילה.

!,101־״! ס (1ננודיזננוף) 0ל2260 65.
הכ שרת
מחלקה

ק צי ני-י ם

ללימודי ערב

החוד שנפת חי ם קו ר סי ם חד שים
רכוש מקצוע מבוקש המבטיח הכנסה גבוהה
באחד מהקורסים הבאים :
-¥רדיו — טרנזיסטורים
טלויזיה מעשית;
קציני רדיו בצי (לכל הרמות)
חשמלאות מעשית (כולל תיקון מכשירי בי)
משך כל קורס 6חדשים, אין צורך בידיעות קודמות

ההרשמה:

בבניו המכללה,

בשעות 9— 1בבוקר 4— 8 ,אחה״צ.

> ן נ * ף ת ^ אביב ^ ח? ^ גגנ ~! 4לזימה ב | בג ( ,

נגד

ד ן ־ ע * דןוי 6י

* מונע נשירת שער
* מחזק את השורשים
* ממריץ גידול השער

מוונראיבוד! *1111מעבדות ס/

חגך רשאי לנחוג

במכוניות פיח
רלא רשיון
כשטח חתן ןרוכח
הפתוח כל יו ם
ם־ 5עד חצות

.קארטינג״
הספורט שכבש את כל
אירופה•
אוטובוסים 42 ,28 ,27 ,22 :

אושרה תכנית בינוי חדשה ל 850-יחידות דיור ברמת־־גן
הועדה המחוזית לבנין ערים, אישרה אתמול, תכנית בינוי חדשה באזור הדרומי
מערבי של רמת־גן. המקום אשר נקרא ״נוח רם״ ,נבנה ע״י חברת נוה גבעת־רם
בע״מ, שהיא חברת בת של החברה הישראלית להשקעות בע״מ בבעלות בנק קרדיט
לישראל בע״מ וחברת סלים ג׳ורי בע״מ. אזור. גוה רם״ תוכנן ע״י מתכנן הערים
האדריכל י. פרלשטיין.
אזור ״נוח לס״ ,הנמצא במיתתם הרחובות הירדן ודרך אילת, נבנה על שטח
בן 65 דונם אדמה פרטית, מזה — על 28 דונם, יבנו בתי מגורים, על 7.50 דונם,
מרכז מסחרי ומעליהם בתי מגורים והיתר — בניני צבור, גנים ומגרשי חניה.
עד עתה בנתה כבר החברה שלושה בתים בני 8קומות, אחד בן 13 קומות ושנים
בני 4קומות בלבד. מתוך כל הדירות שהוצעו למכירה, נמכרו כבר למעלה נדס/״. 50
״נוח רם״ ,ההוד. מרכז מגורים מודרני, בה ימצאו השרותים המקיפים של
2מרכזים מסחריים, בנק, בתי־ספר, גני ילדים, מועדוני תרבות, בית קולנוע וכן
אלפי מטרים של גנים ציבוריים.
הסגנון המודרני והתכנון המקורי של הדירות, מעמיד לרשות דיירי ״נוח רם״,
חדרים מרווחים ומטבח גדול (סליקים) ,פינת אוכל ועבודה נוחים ביותר, גנרטור,
גז ומים חמים מרכזיים, מעליות, טלפון פנימי, הכנה לטלפון חיצוני (מובטח) ,אנטנה
מרכזית לרדיו ולטלויויד״ בנוסף לכל אלה, תפעל במקום חברת בת לשרותים ולאחזקה.
מרכז המגורים ״נוח רם״ ,נועד להיות המלה האחרונה בשדה השכלול והמודרניזציה
למען הדיירים כולם ולמען יפי העיר — רמת״גן.

״גוה רם״ רמת־גן, רח׳ ז׳בוטינסקי ,90 טלפון .727550

אנשים
ע ל שתיים ו עד אדבע
במסגרת הדיון הרעיוני כתנועה,
תקיים החטיפה האזורית
ירושלים סידרת הרצאות, שאחריהן
ייערך ויכוח חופשי,
על הנושאים הבאים, במועדים
אלה ג
ביום ג׳ 28 ,ביוני, בשעה 8.30 בערב,
בבית החלוצות, ידבר

אורי אבנרי
על הנושא :

פעולנו בכנסת -
האם אנחנו מדברים
אל הקירות?
ביום ג׳ 12 ביולי, בשעה 8.30 בערב,
בבית החלוצות, ידבר

עו״ד אמנון זכרוני
על הנושא:

מי אמר שזו דמוקראטיה?
ביום ג׳ 26 ביולי, בשעה 8.30 בערב,
בבית החלוצות, ידבר

עודד פילבסקי
על הנושא:

הסכנה הנוראה:
ועדי פעולה י
ביום ג׳ 9באוגוסט, בשעה 8.30 בערב,
בבית החלוצות, ידבר

דויד ארנפלד
על הנושא:

כל המפלגות מלוכלכות -
כן או לא?

ביפו

בזמן שהכנסת התווכחה על נסיעתו של
משה דיין לתיאט־נאם, קרא אחד הח״כים
כותרת בעתון, שבישרה שיש סיכוי להפסקת
המלחמה שם. הוא אץ לדיין, הביע באוזנו
את החשש שמא תיגמר המלחמה לפני שדיין
יגיע לשם. תשובת דיין :״בבניין המו לדת
ננוחם לעג לו הפראבדה המוסקבאי
:״יש לקוות כי דיין יידע לתת לאמריקאים
עצה טובה, כיצד לצאת מוויאט־נאם, מאחר
שטעם כבר בעצמו, ב־ ,1956 את טעמה של
• בדיון
יציאה.״ הכוונה לסיני, כמובן.
שהתנהל בממשלה על מסעותיו של ראש
הממשלה לוי אשכול באפריקה, הציע שר
הדתות, הד״ר זרח ורהפטיג, ליזום גם
פעולה תרבותית במדינות היבשת, ולא להסתפק
רק בפעולה כלכלית. הגיב אחד
השרים :״ומה יעשו האפריקאים בשבת?״ •
בעוד ששיריו של הפיזמונאי דידי מנוסי
זכו להיות מתורגמים לערבית, בעתון הקומוניסטי
אל־איתיחאד, זכה ישראלי אחר להיות
מצוטט בערבית ברדיו׳ ירדן. הכוונה
היא לכדורי אלוויה, תושב אור־יהודה,
שעורר במכתביו שוב את פרשת הפצצות
שהוטלו בבגדאד בתחילת שנות החמישים,
ותקף תוך כדי כך את ח״ב רפ״י מרדכי
כן־פורת, שהיה אז שליח ישראלי בעיראק
• .בין החתיכות הירושלמיות הבאות
להינפש בבריכת גני־יהודה שבעיר,
נראתה השבוע אופירה ארז, שנבחרה
פעם על־ידי קוראי השבועון המסויים כצב־רית
. 1956 כשרצה צלם העולם הזה לצלמה,
הסבירה אופירה :״עם כל הכבוד שיש
לי לשבועון, שבגללו הגעתי למה שהגעתי,
אינני רוצה להצטלם ללא ידיעת בעלי. אנא,
תשאל אותו קודם.״ הכוונה, כמובן, לח״כ
רפ״י יצחק נכון, בעלה של אופירה נבון.
• ד״ר ישראל שייב־אלדד, שהוא היהודי
הכי לאומי בעולם, מרצה כידוע בטכניון
על ״היהדות בת זמננו״ .כשנשאל
על־ידי תלמידיו לדעתו על כמה נושאים
יהודיים בני זמננו (אקטואליים בלע״ז) סירב
לענות וסיפר את הסיפור הבא: לורד בריטי

עורך־הדין אריה רוזנכלום, מפרקליטיו
של השופט אליעזר מלחי, והתיישב
מאחורי מחיצה, כך שהמרצה לא יכול היה
לראות אותו. כניסתו עוררה גל של התלחשויות
בקרב התלמידים, ומשכה את תשו־מת־ליבו
של גולדנברג .״אני מבקש את מי
שנכנס עכשיו לצאת!״ קרא. דבר לא אירע.
הוסיף המרצה :״אני רואה שטעיתי, וכנראה
ניכנס לאולם מישהו על ארבע!״ זה כבר
היה יותר מדי בשביל רוזנבלום, שעזב מיד
את אולם ההרצאות. ודווקא על שתיים.

בולגריה

ע ל שד ועלנ עד־זו ה ד
בערב שהוקדש למלאת שלושים שנה למלחמת
האזרחים בספרד, הוכיח הבמאי פיטר
פריי כי הוא יודע גם לשיר. המשתתפים,
שידעו כי פריי השתתף בעצמו במלחמה,
ואף נפצע בה, הפצירו בו שישיר להם משירי
ספרד הריפובליקאית. הוא ניכנע לבסוף,
שר כשהוא מלווה בנגינתה של גיטארה.
• זוכרים עוד את דני זיידל, זה שהיה
פעם נער־זוהר תל־אביבי, והונצח בשיר
השכונה של להקת התרנגולים ז״ל? ובכן,
לא רק שפסק מלהיות נער־זוהר ותפס רצינות,
אלא שהפך גם לאיש רפ״י בעל רעיונות
מקוריים. במבט חדש, שבועון רפ״י פנה
בשאלות לשר ישראל גלילי, כ״אזרח
המדינה הנקרא להדק את החגורה״ .שאל
זיידל זהוב השיער בין השאר :״האם חבריך
בקיבוץ נען התייעצו איתך לפני שהעלו את
מחירי הממטרות שהם מייצרים?״ גלילי לא
ענה בינתיים • .את השי המקורי לאורחיהם,
העניקו השבוע צמד הזמרים אילן ואיל נית
בעת טכס נישואיהם. הם הופיעו בחלק
מתוכניתם, בעודם לבושים בגדי חופה,
זכו למחיאות כפיים סוערות • .עד היכן
מגיעה השפעתו של שיר יעיד הסיפור הבא.
השבוע הופיע השחקן חיים בנאי
בשערי בית־החוליט אסותא, כדי לבקר שם
את אשתו ואת בנו בן עשרת הימים. רופא
אחד, שעמד אותה שעה ליד פקיד המודיעין,
שמע את שם משפחתו ופנה אליו ברוגז:

ביום ד׳ 22 ביוני, בשעה 7.30 בערב,
בקפה תלפיות, רחוב יפת , 116 עג׳מי,
תתקיים פגישה עם
ועם עורך הזה אליעאלס

סמיח אד-קאם פ

האבטלה והמשבר הכלכלי
ביום ו׳ 24 ביוני, בשעה 9.00 בערב,
בבית משפחת הנדלר, שכון פקר ,37
יתקיים חוג־בית בהשתפות

בוא לבולגריה -

דוד ארנפלד

בר מ ת־גן

ביום ד׳ 29 ביוני, בשעה 8.30 בערב,
בקפה עצמאות, בגן דוד המלך (מאחורי
קולנוע אורדע) ירצה
דוד ארנפרד על

פירוז אטומי במרחב

בתל־ א בי ב

ביום ב׳ 27 ביוני, בשעה 8בערב, תתקיים
במשרדי מערכת העולם הזה (רח׳
גליקסון )8אסיפה בהשתתפות

עו״ד שמואל סגר
שירצה על הנושא

פירוז אטומי במרחב
9בפתח ־ ת קוו ה
ביום ד׳ 29 ביוני, בשעה 8.30 בערב,
יתקיים חוג־בית בבית משפחת פילין,
רח׳ אחד־העם , 34 בהשתתפות
עודד פילכסקי שירצה על

האבטלה -
מכשיר להבראה?
העולם הזה 1503

בבתי הנופש וההבראה, ליד המעינות
המינרליים, כולל פנסיון מלא וטיפול
רפואי — בחדרים של שתי מי טו ת
מ״ 6עד 8דולר ליום.
ב״חולות הזהב״ ו״חוף השמש״ פנ סיון
מלא ושרותים ממדרגה ראשונה
— בחדר של שתי מי טו ת מ־5.50
עד 6.50 דולר ליום.

בולגריה מציעה לך בתי
מלון חדישים, בילוי
מופלא במחירים עממיים.

בד מ ת־ ה שדון

שירצה על

מחירים נוחים

טיולים בינלאומיים

ב חי פ ה

יחסי ישראל —ערב

מרפא והתרגעות
בולגריה ידועה בסגולות המרפא ה מיוחדים
שלה בזכות מעינות המים
המינרליים. בסופיה־בנקיה, בחיסריה,
בקיוסטנדיל, תמצא שירותים רפואיים
מעולים לרפוי מחלות עצבים, לב,
כליות, דרכי המרה, סוכר, חוט ה שדרה
ושיגרון. כל זאת בתנאי פנסיון
ממדרגה ראשונה ובהשגחת
רופאים מומחים.

סיורים של 3י מי ם באניה ן בלווית
מדריכים מומחי ם: ורנה — אי ס טנבול
— ורנה מ״ 46 עד 68 דולר לאיש.
ורנה — אודיסה — ורנה מ־ 46 עד
68 דולר לאיש.

ביום א׳ 26 ביוני, בשעה 8בערב,
בקפה גן העיר, רחוב חורי פינת הואדי,
תתקיים אסיפה בה ירצה
עורר פידכסקי על

בולגריה, ארץ התיירות העממית, מצי עה
לך מרכזי נופש חדישים וצירוף
נדיר של ים והר בכפיפה אחת. טייל
הקיץ בבולגריה והתרענן במי הבדולח
ה שקטים של הי ם השחור, השתזף
על ״ חו לו ת הזהב״ שטופי השמש,
טייל בעמק השושנים, שאף לרי או תין
אויר הרים צונן, מבריא ומרגיע בתנאי
אכסון מעולים ובמחירים נוחים.

בסופיה — בבתי המלון המפוארים
״בלקאן״ ו״רילה״ פנסיון מלא ו שרו־תים
ממדרגה ראשונה בחדר של שתי
מיטות מ־ 6.50 עד 7.50 דולר ליום.

אחמד מצארווה ודוד ארנפדד

של ייו ו שו שני ם

אילן ואילנית בחתונתם

ותיהנה מסבר פנים חם

שי תמורת שי
אחד נשאל פעם מה הן דעותיו על נשים.
הלורד הסתכל סביבו, ומשנוכח כי שום
אשה לא נמצאת במקום, אמר בלחש :׳ברגע
האחרון לחיי, לאחר שאכנס לקבר, ארים
את המיכסה, אומר את כל אשר עם לבי
על הנשים, ואברח מיד לעולם האמת.״ •
קוראי השבועון ספורט כדורגל הופתעו לגלות
בו השבוע כתבה על הספורט בצה״ל
החתומה על־ידי ישראל בר. הם לא ידעו
את הסיפור שמאחורי החתימה, שבא להסתיר
את זהותו האמיתית של הכותב — הרצל
צ׳רקסקי. ומעשה שהיה כך היה: הרצל
כתב רשימה וחתם עליה בשמו האמיתי.
הרשימה הגיעה לידיה של מזכירת השבועון,
אסנת לדנר, שהיא גם חברתו של הכתב
וגם בתו של סופר הארץ פינחס
(״פ. עזאי״) לדנר. אסנת קראה את הרשימה,
התרשמה כי היא משמיצה את
הצבא ועלולה לגרום צרות לכותבה. מה
עשתה? שינתה את השם לישראל בר, מתוך
בטחון שלאיש כזה כבר אי־אפשר לגרום
צרות • .לאחד משיעוריו של הד״ר אנד
נון גולדנברג, המרצה בשלוחת האוניברסיטה
העברית בתל־אביב, ניכנס לפתע

״מה עשיתם לי? למה גרמתם לי צרות
והפרעות כאלה? למה מגיע לי כל זה?״
בנאי לא הבין למה כוונתו, כי בכלל לא
הכיר אותו. התברר כי שם הרופא הוא אייזן,
ובדיוק רופא כזה ניזכר בשיר הטלפון ששרה
להקת הגשש החיוור. בשיר נשאל הרופא
:״דוקטור אייזן, מה אתה עושה
במיספרה של סימון?״ עכשיו מרבים להטריד
את הדוקטור הזה בטלפון. הדוקטור חשב כי
הבנאי שלפניו הוא אותו גשש חיוור. רק
כשנרגע הסביר לו חיים, כי האחריות

להפרעות מוטלת למעשה על אחיו
גברי בנאי — ולא עליו. הרופא התנצל.

פסו קי ה ש בו ע
• ראש-הממשלה לוי

אשכול,

על מסעותיו באפריקה :״קשה, אך כדאי!״
• שר־החוץ אבא אבן :״ישראל
אינה פחות אירופית מיוון או מתורכיה.״
• שר־הדואר אליהו ששון, בראיון
לכתב הארץ עמוס אילון :״אם אתה
רוצה שהטלפון יסייע לך — אל תתעצבן!״

פנה לסוכן הנסיעות שלך
לקבלת פרטים נוספים.
אשרות כניסה לבולגריה אפשר לקבל
בצירות בולגריה בישראל — רמת-גן.
הנציגות לעניני תיירות של בולגריה
בי שראל: רחוב אבן־גבירול ,59ת״א.
שחם לביגסון אילון

מיזחד

ט י 1ל
לצעירים כדורגל

בני 35-18
3 4 1

ספורט
שכר ועונש!

׳101

* לאיטליה היפה
* שוויצריה הרעננה
* צרפת התוססת
* ספרד הרבגונית

היציאה ב 21-ביולי 1966
חזרה ב־ 23 באוגוסט 1966
המחיר כולל:
כרטיס טיסה הלוך/חזור במח׳ חסכון. מס נסיעות.
אכסון בבתי מלון מובחרים בחדרים דו־מיטתיים. סיורים.
בקשר לפרטים פנה לסוכן הנסיעות או

71109

רח׳ הירקון ,74— 76 טלפון 51212
* לקבוצה של 15 איש.

הכישלון הגדול ביותר של השיפוט בספורט
הישראלי היה של שופט הכדורגל
החיפאי אברהם קליין (העולם הזה .)1501
איש לא טען אמנם, כי הרכז המקצועי
של סניף הפועל בחיפה שגה בזדון, שעה
שאישר שער שלא היה ולא נברא במשחק
חצי־גמר גביע המדינה בכדורגל, אך איש
גם לא חשב כי זה מעשה הראוי לפרס
דווקא.
להוציא כמובן את מנהלי איגוד השופטים.
15,000 הצופים במשחק הבינלאומי בין
אורוגוואי וישראל, ביום הרביעי האחרון,
הופתעו לראות את קליין בהיר השער
כשופט־קו במשחק חשוב זה. שיפוט
במשחק בינלאומי הוא כבוד לכל שופט.
למה לא לתת את התפקיד הזה למישהו
שדפק משחק כדורגל שנערך שבועיים קודם
לכן? ממתי צריכים לתת כבוד רק למי
שמצליח?
שיטה זו אינה פאטנט בלעדי של איגוד
השופטים. גם בהתאחדות לכדורגל היא
פועלת. כשחזרה נבחרת־הנוער של ישראל
ממאנילה, היו מנהלי המסע, ובראשם יו״ר
ההתאחדות מנחם הלר, מלאי טענות ביחס
להתנהגותם של הנערים שם. המטרה ה עיקרית
לטענות: בלם נבחרת הנוער דויד
פרימו, אותו רצו אפילו ראשי המשלחת
להחזיר לישראל באמצע המסע.
השבוע העניקה ההתאחדות כרטיס נסיעה
חינם לדויד פרימו, למשחקי הגביע העולמי
בבריטניה.
מי אמר שראשי ההתאחדות הם נוקמים
ונוטרים?

על שפת־הים. כל המשתתפים לבושים ב־בגדי־ים
ושמחים נורא.
הסיבה העיקרית לשימחה: הם המציאו
משחק חדש• השם: כדור־רום. ההורים של
המשחק החדש הוא הפינג־פונג הרגיל של
שפת־הים. אלא שזה היה משחק פשוט
מדי, ולכן עכשיו משחקים בכדור־רום,
שהוא ספורט של ממש.
לתגלית החדשה של שפת־הים יש זוג
ממציאים. מתי ואווה ויזר. הם היו הראשונים,
ועכשיו יש מסביבם כבר חבורה
שלמה. כל יום אחר־הצהרים הם משחקים
במרץ. הם לא היחידים. משחקים איתם
גם עובד פרי, שהוא סנדלר במגדל שלום,
ובגלל שהוא כל כך זריז, כולם מכנים אותו
פלה.
גם אנשים מפורסמים משחקים בכדור־רום.
מי? חלקים מרביעית מועדון התיאטרון
ז״ל נהגו לבוא ולשחק, נתן
כוגן בא לפעמים, סגן־אלוף מרדכי חרותי.
הוא אולי לא כל־כך ידוע, אבל בשפת־הים
מכירים אותו.
גם ישראל בוטשווילי, זה שמשחק כדורגל
בשמשון תל־אביב, בא לפעמים. בין
שחקנים חוס ר י חס
כידוע, קשה בארץ לחיות רק מכדורגל.
לכן יש כדורגלנים הנאלצים למצוא לעצמם
עיסוקים גם מחוץ למגרש הירוק. זר,
מכנים אותם לעיתים לאי־נעימויות, כי
מחוץ למגרש הם לא כל־כך מוכשרים
כמו עליו.
אמנון יפת הוא הקיצוני הימני הקבוע
של שמשון תל־אביב. במשחק הגמר על
גביע־המדינה בכדורגל הוא החמיץ לפחות
שני שערים ואת הגביע לקבוצתו, אבל
זה לא מפריע לחבריו בקבוצה לחבב אותו.
סוף־סוף כדורגל זה רק משחק.
כשאמנון לא משחק הוא מנהל מישרד
למכירה מוקדמת של כרטיסים למופעי
בידור, ברחוב נס־ציונה בתל־אביב. כל
האוהדים של שמשון קונים אצלו כרטיסים.
בשבילם זה כבוד לקנות כרטיסים אצל
שחקן כדורגל, ובשבילו זה מקור להכנסה.
המשטרה
התנגדה. לפני שנתיים התחילו
הצרות. במוצאי־שבת אחת הוא נשאר
עם כרטיסים ביד, ולא הצליח להחזירם
לקופת הקולנוע. הוא רצה למכור אותם
ברחוב, אבל המשטרה התנגדה והביאה
אותו לבית־המשפט. שופט־השלום יוסף
קירטוני פסק לו אז שבועיים מאסר על-
תנאי.
עכשיו תפסה אותו המשטרה שוב. מה
הוא אשם אם קופת הקולנוע לא רוצה
לקחת בחזרה את הכרטיסים, והם נשארים
לו ביד?
לא עזר לו שום דבר. המשטרה רוצה
שהוא יכנס לשבועיים לבית־הסוהר. מנסים
לסדר לו את המאסר בעבודות־חוץ, אבל
בינתיים זה עוד לא הסתדר. נוסף לזאת,
שמשון תל־אביב עומדת לנסוע לחוצלארץ,
ואם אמנון יצטרך לשבת בבית־הסוהר, יהיה
לו קצת קשה לנסוע.
״אם היה יחס מתאים לכדורגלנים בארץ,״
חושב אמנון ,״דבר כזה לא היה קורה.״

0 1 1 3־

1יור־דן י 13

שפת־היס
מי ש חק חדשבאלמ דינ ה
! 2טיסותנשנוע — בימים א׳ ,ה.,
14.30 ; 08.15
]המראה מתל־אביב :
1 5 .3 0 ; 09.15
ממצדה:
]המראה
]תחבורה לבתי ההבראה באיזור מובטחת
הנחות לנוער ולקבוצות מאורגנות מ־ 15 איש ומעלה
פרטים והרשמה :״ אר קי ע״ ,טל ,614567 .תל״אגיב

עומדים ארבעה אנשים, שניים מול שניים,
במרחק של שישים מטר. כל אחד מהם
מחזיק רקיטד, מעץ, וביניהם עף כדור רגיל
של פינג־פונג.
מרביצים בכדור בכל הכוח, והוא עף
מזוג אחד לשני. מכיון שהמרחק לא קטן,
צריך לרוץ כל הזמן, ולדאוג שהכדור
לא יפול לארץ. המאבק הדראמטי מתרחש

אווה ויזר כפעולה
בשביל להתפרק
הכדור־רום

הוא

הכדורגלן

הטוב
שחקני ביותר.
מי שדואג לצד המשפטי של העסק הוא
עורך־הדין צבי לידסקי. הקיץ הוא מארגן
לכולם נסיעה לחוץ לארץ. הם יסעו ל־ריבירה
הצרפתית וילמדו שם את כל
הצרפתים לשחק בכדור־רום. כי מציון תצא
תורה.
חצי־אוזן פחות. הנשיא של השחקנים
המאושרים הוא מתי ויזר. לכן יש לו
משרוקית. כל פעם שהוא חושב שמשהו
לא בסדר, הוא שורק. ואז מפסיקים את
המשחק. לפני כמה זמן, עבר יהודי אחד
בלי להסתכל. אחד השחקנים נתן מכה
ברקיטה, גם בלי להסתכל, וליהודי ירדה
חצי אוזן• מאז הנשיא משתמש במשרוקית,
ולכל האנשים בשפת־הים האוזניים נשארות
שלמות.
אווה ויזר היא אשתו של מתי, ולמרות
שהשער שלה כבר לבן הרי היא השחקנית
הטובה ביותר .״אני באה לשחק בשביל
להתפרק. באים לשפת־הים, משחקים ושוכחים
את כל הצרות. מה שדרוש למשחק
זו רק גמישות.״
מה שהם רוצים זה שמישהו ממוסדות
הספורט יקת אותם בידיים, ואולי גם יקבע
להם איזו חוקה למשחק הם לא יודעים
לאיזה צרות זד, יכניס אותם.
מי שגמיש, ורוצה לראות מה זה כדור־רום,
יכול לבוא כל יום בצהרים ולחפש
זוגות שעומדים שישים מטר אחד מהשני.
הם ישמחו לראות אותו.

העולם הזה 1503

׳ * היריד הביו לאומי תל-אביב 1956

^ גע התערוכה ידיד המזרח 21 ביוני 9-ביול! 66׳*י ־

ביום שלישי ,21.6נפתח בטקס חגיגי היריד הבין־לאומי ת״א . 1966
היריד גדוש בתצוגות מרהיבות עין, ומואר בשפע אורות וצבעים, מלא
שמחה, צלילים ועליזות.
הקהל מוזמן לבוא ליריד, לחזות בתצוגות, להשתעשע בבידור, להנות
מהמאכלים, לקנות בבזאר הבין־לאומי.

הוא חזו!

היריד ימשך הפעם 16 ימים בלבד וינעל במוצאי־שבת,
9.7.66 בחצות. הקהל מתבקש להקדים בקוריו.
הידיד פתוח
בימים א׳—ה׳ .2300—1700 במוצ״ש מצאת השבת — עד חצות.
ביום ו׳ — היריד סגור. שעות הקונים: בימים א׳—ה׳ . 1300—1100
כרטיסים במחיר הקופה בכל משרדי הבידור בארץ וכן בקופות היריד
החל משעה 4.30 אחה״צ.
כרטיסי הנחה לקבוצות מאורגנות (מעל 25 איש) — נא לפנות להנהלת
יריד המזרח.

שירותי למבקר
לשכת מודיעין מרכזית -מטעם הנהלת היריד ליד רחכת הכניסה.
שתי לשכות מודיעין בתוף השטח.
שרותי דואר. שרותי בנקאות. גן־־ילדים.
חניון קק״ל מול הלונה־פארק.
דיילות בשטח היריד למתן אינפורמציה.
קופות, מגן דוד אדום, מכבי אש, משטרה, שמירת חפצים.

מועדון המציגים לעסקות ומתן אינפורמציה כללית.
הבזאר הבין־לאומי, תחנות ״רחף״ ,אמפיתיאטרון, מסעדות, מזנונים,
פונדק מסורתי אנגלי. מגרש חניה ל־ 3.500 מכוניות.

דוח הופעות באמפיתיאטרון
התחלת ההצגות בשעה 8.30 בערב
יום ג׳ 21.6
יום ד׳ 22.6

מו״ש 25.6
יום א׳ 26.6
יום ב׳ 27.6
יום ג׳ 28.6
יוסד׳ 29,6
יוטה׳ 30.6

להקת הפולקלור ההונגרית
״רייקו״
להקת הפולקלור ההונגרית
״רייקו״
אח, איזה לילה*
עליזה מזרחי
להקת הפולקלור ההונגרית
״דייקו״
שלישית הגשש התיור
שלישית הגשש התיור
אח, איזה לילה*

מו״ש 2.7

יומא׳
יוטב׳
יום ג׳
יוסד׳
יומה׳
מו״ש

לילה של כוכבים, בהשתתפות:
יוסי בנאי, אבנר
כרמון, להקת חזקיהו,
שלישית התאומים, האחיות
שמר.
עליזה מזרחי
שלישית הגשש התיור
אח, איזה לילה*
עליזה מזרחי
שמו הולך לפניו
שלישית הגשש התיור

בהשתתפות: אורי זוהר, שייקר! אופיר, אריק והאנשטייניס, גדי יגיל.

כרטיסים משולבים במחיר עממי -הכוללים בקור ביריד וכניסה להופעות,
להשיג בכל המשרדים בתל־אביב, ובערב ההצגות בקופות היריד והאמפיתיאטרון.

סדר• התחבורה ליריד
קואופרטיב ״דן״ יפעיל במשף כל תקופת היריד 2קוים,
משעה .4.40
קו 91מהתחנההמרכזית — ליריד וחזור, המסלול: דרך פ״ת,
דרך חיפה, שד׳ רוקח, גני התערוכה.
קו 92מרציףה. סמואל — ליריד וחזור. המסלול: דרך אלנבי,
בן־יהודה, בוגרשוב, דיזנגוף, יהודה המכבי, כביש שד׳ רוקח.
קוים מיוחדים ישירים מגני התערוכה לפ״ת ויפו, בשעה .22.30
קואופרטיב ״אגד״ מארגן נסיעות מיוחדות ליריד:
מחיפה — הסעה מיוחדת ממשרדי ״אגד תיור״ ,רח׳ נורדאו .4
מירושלים — הסעה מיוחדת ממשרדי ״אגד תיור״ ,רח׳ יפו .42
מהיריד לנתניה, הרצליה, כפר־סבא, לוד, רמלה, רחובות, ראשון־לציון.
בשעה 23.15 מהתחנות בשד׳ רוקח.

לוח ומני הרכבות

מנני התערוכה לחיפה

זמן יציאה מחיפה

זמן יציאה מהיריד:
( 1911 מאספת)
( 2019 חצי אקספרס)
( 2140 חצי אקספרס)

אקספרס 15.13
( 1620 מאספת)
( 1730 חצי אקספרס)
( 1900 מאספת)
מוצאי שבת ( 1950 אקספרס)

מגני התערוכה לחיפה
כמוצאי שכת
( 2142 מאספת)
( 032 חצי אקספרס)

* היריד הנין לאומי תל-אביב 1955״

^ גני התערוכה יריד המזרח 21 ביו1י 9-ביול 5״י

מר ״סגנו״ המכווסם
מחלק שוב סונזיסטווים
כן רבו תי נציגו של המשקה הפופולארי
ביותר בישראל, חזר אלינו שוב, כדי לגרום
הנאה לרבבות אוהדי ״טמפו״ ,העוקבים
אחריו בענין רב, מאז החל לחלק
טרנזיסטורים, לשותי ״טמפו״ הנאמנים.
שימו לב. מר טמפו מסייר במסעדות, בתי
קפה, קיוסקים, בשפת הים, בבתים,
במסיבות ...בקיצור, בכל מקום בו שותים
״טמפו״; כלומר, בבל רחבי הארץ.
מר טמפו אינו מסייר לשווא. כוונתו
להוכיח את אהדתו למאות האלפים
המעדיפים, ובצדק, את ״טמפו״ על כל
משקה אחר. את זאת הוא עושה בדרך
פשוטה ביותר: הוא מעניק, בכל מקום,
טרנזיסטור לאדם הראשון, אותו הוא
פוגש כשהוא שותה מבקבוק ״טמפו״.

ובכן ...בהצלחה

ולהתראות ...עם מו טמנו
שורק —אביטל

העולם הזה 1503

״אני חייב לומר, גבירתי היושבת־ראש, שדיון זה מזכיר לי את סיפור־הילדיס על משרה ן כושים קסניס!״
במילים אלה פתחתי השבוע את נאומי על משרד־התחבורה. באותן המילים יכולנו לפתוח
גם את דברינו בדיונים על כל שאר משרדי־הממשלה. כי התופעה שווה בכולם:
״הוויכוח מתחיל בנוכחות חברים מעשר סיעות, הממתינים לתורם לקבלת רשות־הדיבור,
לפי סדר גודל הסיעות. אחרי שנציג הסיעה הראשונה מסיים את דבריו — עוזבים חבריו־לסיעה
את האולם. כך עושים גם חברי הסיעה השניה אחרי דברי נציגם. נשארים רק חברי
הסיעות של חברי־הכנסת: שעדיין לא נטלו חלק בוויכוח. וכן הלאה, עד ש --״
לא סיימתי את המשפט, אך הוא היה ברור לכל הנוכחים (פחות מתריסר במיספר) ,שנותרו י באולם באותה שעה.
ביקורתנו הרצופה על חוסר־הנוכחות במליאה (ורשימות״הנוכחים המתפרסמות במדור זד),
מרגיזות ח״כים נכבדים רבים. הם גם גרמו לתופעת־לוואי משעשעת: כשאני עצמי נעדר
לשעה קלה מן האולם, הופך הדבר מייד נושא־לשיחה, וח״כים רבים טורחים להעיר לי על
כך, כאילו תפסו אותנו בקלקלתנו.
השבוע, באחת הישיבות, שלח לי הח״כ הסימפאטי של רפ״י, יצחק נבון, פתק היתולי
י ן 1:
בזו הלשון:
״המקום: כנסת, הנושא: דיון על משרד־,המשפטים. הנואם: פנחס רוזן. מספר הנוכחים׳ 18 :
כלהלן: מערן ,4גח״ל ,3מפד״ל , 2רפ״י , 3ל״ע , 3אגו״י ,2רק״ח , 1סיעת העולם הזה —

אף אחד.״
הסיבה להעדרותי היתר, פשוטה ובלתי־נמנעת: אחרי נאום־הפתיחה של שר־המשפטים,
ירדתי עם אמנון זכרוני למרתף הבית, כדי להכין את הנאום
שלנו, שאותו הייתי צריך לשאת בעוד שעה וחצי.
מובן שלא יכולנו להכין סופית את דברינו לפני ששמענו
את דברי השר — שהרי כל נאום כזה הוא ויכוח עם השר
ותגובה על דבריו. האלטרנטיבה — להכין את כל הנאום
מראש, ולהתעלם לגמרי מדברי השר — בוודאי אינה רצויה.
מאז כינון הכנסת ועד היום לא נעדרנו אף מישיבה אחת
של המליאה, ולא יצאנו מן האולם בעת ישיבה, אלא לצורך
זה (חוץ מהפסקות של עד חמש דקות לשתיית קפה, בישיבות
ארוכות).
כעבור שעה׳ בהמשך אותו דיון, בעת נאומו של שמואל
מיקונים, נכחו באולם, חוץ מן היו״ר (נצר) ואנוכי, רק
12ח״כים:
שפירא
רשימתהנוכחים: המערן — 5מתון ( 49 ביבי,
אליאב, שרף, ישעיהו, ארבל׳); גח״ל — 2מתון ( 26 עוזי־אל,
טיאר); מפד״ל — 1מתון ( 11 זוארץ); רפ״י — 1מתון ( 10 מתילדה גז); מפ״ם —
1מתון ( 8פלד); פא״י — 1מתון ( 2כץ); רק״ח — 1מתון ( 3וילנר) .נעדרו לגמרי: ליע
ואגו״י.
למחרת היום, באותו דיון על משרד־התחבורה, היו המספרים בדיוק זהים. בעת נאומו של
הנואם הראשון, ד״ר בנימין אבניאל מגח״ל, נכחו 20ח״כים (חוץ מהנואם, היו׳׳ר ואנוכי).
באמצע הוויכוח, בשעה שנאם ח״כ שלמה לורנץ מאגו״י, נכחו .12 לקראת סוף הוויכוח
ירד המספר אל מתחת ל־.10

״וזחיעה רך ע בידך! כאר\ז יי
^ ש נושאים המחייבים אותנו לתגובה עקרונית, כמו הנאום על משרד־המשפטים, כי הוא
נוגע לאחד מעיקרי המצע שהביא לבחירתנו. אין זה מיקרה ששר־המשפטים, בנאום־
תשובתו, הגיב עליו בחריפות שאינה רגילה לגביו. בין השאר:
יעקובשמשוןשפירא: לחבר־הכנסת אבנרי: אני מסכים להרבה דברים שהוא אמר.
אני מסכים, למשל, שצריך להיות הוד והדר, והגנה על כל אורח. אבל אולי צרין פעם
להגן גם על הכנסת? אולי דרוש חוק להגנה על כבוד הכנסת?
אורי אכנרי: אדרבא, תכניס את זה לחוקה!
שפירא: חבר־הכנסת אבנרי, מה שיהיה כתוב בחוקה, ותהיה ליברלית ככל שתהיה,
הרי בפרק זה של יחס לכבוד הכנסת ולחברי״הכנסת ולפרוצדורה של הכנסת, אני חושק
שתהיינן ה לן עבירות שאפילו היועץ המשפטי הליברלי שלנו לא ירצה לעכב נגדן אתי ן ההליכים.
לא יכולתי אפילו לנחש למה התכוון השר. הנאום שלנו (ראה מיסגרת) בוודאי היה
במיסגרת האדיבות הפרלמנטרית המכסימלית, בניגוד לכמה וכמה השמצות שהושמעו השבוע
נגדנו מעל דוכן הכנסת מפי דוברים רשמיים.

שתשדעז עזנת באעתבוס־י
עומת נושא כזה, שהוא בעל אופי עקרוני, יש נושאים הנוגעים לחיי היום־יום של
האזרח. כזה היה הנושא שעמד על סדר־היום למחרת היום: הדיון על משרד־התחבורה.
כאן דיברנו על דברים מעשיים ביותר. אחרי המשל של עשרת הכושים הקטנים, פתחנו
בהצעה פשוטה:
״יתכן שיכולנו לוותר על כל ההצעות ודברי־הביקורת, אילו היתה מתקבלת הצעה אחוז
שלנו: שיום אחד בשבוע, קבוע מראש — ולא יום־השבת — ישבות כל הרכב הממשלת״
בישראל. כי אז היו כל השרים, הפקידים הבכירים ושאר בעלי הרכב הצמוד נאלצים לנוע
כשאר בני־התמותה, בכלי הרכב של התחבורה הציבורית.
״אילו נתקבלה הצעה זו, אני בטוח שכמעט כל הליקויים היו נפתרים תון זמן קצר ביותר.
כי הם כל־כן משוועים, כל־כך פוגעים בכבוד האדם, כל־כן ממררים את החיים, ששום שר
לא היה עומד בהם יותר מחודש.״
את הצעותינו מסרנו באורח מיברקי, בראשי־פרקים. אבל הם הוכנו בהקפדה רבה, תוך
שיתוף מומחים רבים, מחברי הכוח החוש ואוהדיו, שקיימו כמה וכמה ישיבות־דיון לניתוח
בעיות התחבורה.
זוהי, אגב, התשובה לכל אלה התמהים כיצד אנחנו יכולים לקום בכנסת, יום אחרי יום,
ולשאת נאומים מקצועיים ביותר על עשרות נושאים שונים. כל הנאומים שלנו כוללים
הצעות מעשיות ומפורטות. ואילו סיעות גדולות בהרבה מאיתנו, שלרשותן עומדים הרבה
יותר חברי־כנסת וגם הרבה יותר זמן בעת הוויכוח, מסתפקים לרוב בדיבורים כלליים
ביותר, ללא שום הצעות מעשיות.
הדבר אפשרי מפני שלכל נאום שלנו קודמת הכנה קפדנית — התייעצות עם מומחים׳
ישיבות של קבוצות־דיון. על עבודה זו מנצח, כידוע, אמנון זכרוני. הנאום הסופי מתבסס
על חומר זה, בתוספת אילתורים בעת הנאום עצמו, כתגובה על דברי השר, המתווכחים
וקוראי־הביגיים. בכל נאום כזה מושקעות, איפוא, הרבה עשרות שעות עבודה.

הנה כמה מן ההצעות שהשמענו בדיון זה באוזני שר־התחבורה, משה כרמל ופקידיו
הבכירים, שהקשיבו לדיון:
• התחבורההעירונית: איננו מקבלים תרומות מקואופרטיב דן, ולכן אנו
יכולים להחשות לעצמנו לקבוע: דן היא שערוריה המתהלכת על ארבע, או על שמונה.
תנאי־הנסיעה הס בלתי־אנושיים: הדוחק, הליכלון, חוסר־האדיבות, חוסר־האוויר, התורים,
בכל הקסים — ובייחוד בקווים הפחות־מיוחסים לשכונות.
תיכנון הקווים הוא היסטורי: רוב תושבי חולון עובד בתל־אביב, אן אין קשר ישיר בין
חולון למרכז וצפון העיר. ליקויים כאלה יש גס בערים אחרות: בחיפה אי־אפשר להגיע,
ברוב שעות היום, בקו ישיר מהכרמל המערבי לטכניון. מחולון לרמת־גן אין בכלל קשר.
שלא לדבר על קשר ישיר בין בת־ים והרצליה.
איך אפשר להתגבר על זה? קודם כל, יש לאחד את כל הקואופרטיבים לגוף אחד, כדי
לאפשר תיכנון והפעלה ארציים. אך בסופו של דבר אין מנוס מלהנהיג רכבת תחתית או
מונורייל בגוש דן. אולי יש מקום לרכבת־פרברים.
אבסורד הוא להאריך את קווי הרכבת בשולי המדינה, הכרוכה בהוצאת מיליונים רבים,
בעיקר מטעמים אידיאולוגיים, בשעה שיש כאן הזנחה מחרידה לגבי מרכז האוכלוסיה. התח1
בורה
צריכה לשרת את הציבור שישנו, ולא להיפן!
• מוניותהשרות: כל עוד המצב הוא כפי שהוא, אין תחליף למוניות־שרות. ואם׳
אין תחליף, איזו הצדקה יכולה להיות לפסול את המיניבוסים, שהם קצרים יותר, ופחות
מסריחים, ממוניות־השרות מדגמי דה־סוטו וקרייזלר?

וזן ז סר ה ציבגרית בט 1בו 1י
• תחבורהכשפת: כאן המקום להשמיע שוב את הדרישה האלמנטרית לתחבורה
ציבורית מלאה בשבת. חוסר־התחבורה מטיל סבל בל־ישוער על מאות אלפים, שזה יומס
היחיד לנופש, להכרת הארץ, לרחיצה בחופי־יס, לביקור קרובים. אין נגדל בלי זח אומה
המושרשת בנוף מולדתה, בעלת חדוות חיים, שלווה ורגישה?
איני מבין אפילו את ההגיון הדתי שבמצב הקייס: האס אלוהים מעדיף בכביש בשבת
קרייזלר מצוחצח על אוטובוס מרופט? האם שיין אלוהים לעשירים?
דרושה תחבורה בשבת בכל הקווים. אנחנו מוכנים להתפשר ברוח סובה עם הדתיים לגבי
קביעת נקודות־המוצא של הקווים בשבת, ואפילו לקחת בחשבון שינוי קווים, כדי להתחשב
ברגשותיהם של תושבי אזורים דתיים. אן כאשר ראש״העיר מרשה לעצמו לפעול אפילו
נגד שכירת אוטובוסים בשבת, נמו חבר״הכנסת נמיר — הרי זו התעללות.
• רכבפרטי: לאור המצב, אין פלא שהאזרח משתוקק לרכב פרטי. בארץ הוא
דרוש יותר מאשר בארצות אירופה, שיש בהן תחבורה ציבורית מעולה ושאין בהן שאבעס,
אבל שם כבר עוברים המוני העובדים לרכב פרסי קטן. בארץ פועל משרד־התחבורה וכל
הממשלה נגד רכב זה בכל הדרכים, כאילו היה אוייב העם מס׳ זי
יש לשנות זאת. מיסיס על רכב יקר — בבקשה. כמה שתרצו. אבל מס על רכב קטן,
נגיד עד 10 כוחות־סוס, הוא אנטי״סוציאלי ואנטי״סוציאליסטי, אלא אס כן הכחנה היא ן לסוציאליזם דינוזאור .,
ואם יש מיסוי נורא כזה, מדוע אין משתמשים לפחות בחלק ן זגון ממנו לשיפור תנאי
התחבורה? המכוניות מכניסות לממשלה 300 מיליון ל״י לשנה — והשר אוסר שהממשלה
תוציא רק רבע מזה לשיפור הכבישים.
• עוי לן יתחבורה: קשה להפריד כאן בין משרד־התחבורה ומשרד־העבודה, ולא רק
מפני שלפי החלוקה הפיאודלית המקובלת הם שייכים למפלגה אחת. אין תיאום, אין מדי־ניות.
יתכן שיש צורן בשר שלישי של אחדות־העבודה כדי לתאם ביניהם.
!הוא הדין לגבי אוטוסטראדה עירונית. היא חוללה מהפכה בתחבורה העירונית של ברלין, 1 למשל. בונים כזאת בפאריס. מה יהיה בתל־אביב המיסכנה?
• חור, כנוביץ: טוב שוזכנסת נמצאת בירושלים, ורוב חבריה גרים בגוש דן —
כי זה נותן לנו הזדמנות, לפחות פעם בשבוע, להריח את אדי־הרעל של הדיזלים בכבישים.
כולנו באים הנה עם כאבי־ראש, מתי יושם קץ לזוועה הזאת?

יגזעו הח־ייריגן בוזינגז י
• טרמפ לחיילים: אנו חוזרים בכל תוקף על תביעתנו למלא חוב ראשוני כלפי
חיילינו, ולהעניק לכולם הסעה חינם בכל התחבורה הציבורית. זה יכול להסתדר בנקל על־ידי
תשלום גלובאלי, לא גבוה ביותר, לקואופרטיבים. האם מדינה זאת דווקא צריכה לקמץ

על חייליה?
• כטיחות: הסתננו ידיעות שכבוד השר עומד לקבל סוף־סוף את דרישתנו להנהיג
חובת חגודות־בטיחות. אבל ישנו הרושם הברור כי לא נעשה
די בשטח זה. יותר מדי מדברים על הגורם האנושי,
ומעט סדי על בטיחות הרכב.
בארצות״הברית מתחוללת ברגע זה מהפכה, הקשורה
בשמו של ראלף נאדר. הוא הכריח את הקונגרס לפתוו!
בחקירה, ושם ותברר כי בשנים האחרונות הוחזרו לסדנא,
בחשאי, כשישית מכל המכוניות הפרטיות שנמכרו באותה
תקופה, בלי ידיעת הלקוחות, כדי לתקן בהן ליקוין ם חמורים.
אותן המכוניות נמכרו ללקוחות בארץ — מה נעשה
לגביהן? האס תוקנו? האם יש ביקורת
ה״טסט״ השנתי אינו ערובה לבטיחות. בשכר מועט
ניתן להכין כל מכונית למיבחן שנתי בלי תיקון אמיתי.
טוב שהמיבחניס עוברים למוסכים פרטיים — אבל יש צורן
לחזק לאין שיעור יותר את הפיקוח על עבודת המוסכים,
עם סאנקציות חמורות ביותר, וגם את הפיקוח על תעשיית
החלפים ווזמיסחר בהם.

ז כרמל

• תעופה: הכניעה לאינטרסים הצרים של אל־על בעניין טיסות־השכר גורמת נז?ן
רב לתיירות. לא יתכן שישראל תהיה חברת־תעופה בעלת מדינה — במקום מדינה בעלת י חברת־תעופה.
וזהו אולי הסיכום לכל הפרק הזה: התחבורה היא בידי קבוצות־לחץ פרוטקציוניסטיות,
שכולן חביבות המישטר, ומשרד־התחבורה הוא חסר־אוניס לפעול למען אירגון תחבורה^
ראציונלית, לטובת האזרח. כל אשר הוא מסוגל לעשות הוא לווסת, איכשהו, את המלחמות
בין קבוצות־הלחץ השונות, בעלות החזקה על כבישי הארץ.
^זבגגבוג

אשמד וגי רג ש

עג לזגז אן

ך* שבוע עליתי שוט חמש פעמים על דוכן־הנואמים. שני נאומים היו מוקדשים
| ) למשרדי־ממשלה (משפטים ותחבורה) ,אחד להצעה לסדר־היום על חופי־הרחצד( ,ראה

להלן נאומו של ח״כ אורי אבנרי
בדיון הכללי על משרד־המשפטים :
כבוד היושבת־ראש, כנסת נכבדה.
אני רואה חובה לעצמי להקדים לדברי מחאה חריפה
ביותר על הצורה שבה נוצל לרעה, לפני כמה דקות, דוכן
זה להשמצת שופט עליון, אדם שאינו יכול להגן על
עצמו מעל דוכן זה*.
אני סבור שבושה וחרפה היא שדברים כאלה נשמעים
מעל דוכן זה, כשם שבושה וחרפה היא ששופט עליון
נאלץ לנסוע לחוץ־לארץ כדי לשאת לאשר, את בחירת־לבו,
מפני שאינו יכול לשאתה בישראל. זה נוגד את
מגילת זכויות־האדם של האו״ם.
כבוד היושבת־ראש 18 ,שנה וחודש אחרי קום מדינת־ישראל
אין בה חוקה כתובה, נוקשה וכוללת.

האפשר להעלות על הדעת אישום חמור
יותר כלפי בל הממשלות והכנסות ששלטו
במדינה במשך 18 שנים אלה?
האם זו המדינה שחלמנו עליה, שעמדה לנגד עינינו
בימי מאבק וקרב? מדינה שבה זכויות־האדם הם הפקר
בידי רוב מיקרי של הכנסת.
דויד הכהן (מפא׳׳י) :על איזו מדינה
אתה חולמי כל יום אני קורא על המדינה
שלך — בעתון העיברי ובעתון הערבי שלן!
אורי אכנרי 14 :אלף בוחרים כפו
עליך לשמוע כאן מה, דעתנו, ולא תינצל
מזה, חבר־הכנסת הכהן.
מדינה שבה יכול להתקבל — ברוב קולות חברי
הבית נגד אחד — כל חוק השולל את זכותו של כל אדם
לחיים, לחרות, לרווחה, לכבוד?
מדינה שבה אין לבית־המשפט הסמכות הממשית להגן
על עקרונות־היסוד של הדמוקראטיה וכבוד־האדם?

מדינה שבה נשארו החוקים ותקנות־החירום
של הנציב העליון הבריטי -ומבחינה מישפ•
טית באו נציבים עליונים ישראליים במקום
הנציב העליון האנגלי?
אם אמנם קיווה מישהו כי הממשלה החדשה תחולל
מהפכה בשטח זה — אוי לתקווה ואוי לממשלה. בא שר־משפטים
חדש, בלי ספק מתקדם הרבה יותר מקודמו —
אך מסקירתו בכתב ומנאומו היום ברור כי אין לו הרצון,

מתן התועה עול אוצות-הבויוו; :האסיפה המכוננת
והרי שר־המשפטים עצמו אינו מבטיח לנו אפילו חוקי־יסוד
להסדרת השיפוט במדינה (כולל הצבאי והדתי) ,לתיחום
הרשויות המקומיות, לקביעת עקרונות המעמד האישי, ועוד.
אילו הבטיח את כל אלה, וגם אילו היתד,
אולם, גם
לממשלה כוונה להגשים את ההבטחות עוד בדורנו — איזה
ערך יש לזה?

האם אוסף ז מיקרי של חוקי־יסוד מהווה
חוקה? הרי זה באילו אמרו לנו שאוסף של
גרוטאות יהווה מכונית, או שמאוסף של אברים
קטועים אפשר להרכיב בן־אדם!
יצחק גולן (ליברלים עצמאיים) :איזה
סגנון הוא זה?
ישראל ישעיהו (מפא״י) :החוקים ש הכנסת
מקבלת אינם גרוטאות!

וזניבי פילנזותוסי, הצאר והנציב גזעריג\
כבוד היושבת־ראש, חוקה אמיתית היא גוף חי. יש לה
נשמה. היא מקרינה על ההמונים ועל הנוער. היא מעצבת עם
ומטביעה עליו חותם מהותי.

פירושה: חיסול מוחלט של חוקי החירום ושאר חוקי־הדיכוי,
לא רק באיצטלה אנגלית אלא גם באיצטלה ישראלית
מקורית, כהצעת גח״ל.

פירושה: שיחדור האזרח מן השיעבוד למנגנונים
השלטוניים והמפלגתיים, שיעבוד שהוא
חיוני לקיום המישטר, מקיר אל קיר.
פירושה: הפסקת דיכוי המיעוט הלאומי, באיצטלה בטחו־ניסטית
או שוביניסטית או פיתוחיסטית.

יישאר אייבנזן \ז\זלוי האזזרגן \
מישטר זה כולל את הכנסת. ואכן — איך נאשים את
משרד־המשפטים, מבלי להאשים קודם כל, ובראש וראשונה,
את הכנסת עצמה?
האם מילאה הכנסת, כמוסד ריבוני, את תפקידה?
האם באמת לא מעלה בתפקידה — לא רק לגבי קבלת
חוקה, אלא אפילו לגבי חקיקה שוטפת?
כמה חוקים קיבלה הכנסת השישית עד כה והרי כמעט
חלפה שנה מאז כינונה! כמה פעמים הלכנו הביתה הרבה

דוב יוסף הלו-זהחב יוספזם שאוואולי
אין לו גם האפשרות, אילו רצה
חוקה.

— להביא לחקיקת

אברינו \2בומן יגן אעגן בן־אתד

— 01 11

יכול כבוד השר לבוא הערב ולומר, בפשטות, שאין זה
תפקידו של שר־המשפטים, וכי זה תפקיד הכנסת עצמה.
אולם שר־המשפטים אינו רק ראש משרד־המשפטים. הוא
המשפטן מם׳ 1של המישטר, המנהיג המשפטי של הממשלה,
של הקואליציה, של מפלגת־השלטון — ובתור שכזה הוא
אחראי, מבחינה פוליטית ומוסרית, גם על מעשי הקואליציה
בבית הזה. תחת זאת באים ומפטמים אותנו בדיבורים על
חוקי־יסוד, שנתקבלו ושיתקבלו. את עינו של מי באים
דיבורים אלה לאחז?
במשך 16 שנה נתקבלו שלושה חוקי־יסוד, שלפחות אחד
מהם — ואולי שניים — אינם בעלי משמעות קונסטיטוציונית
אמיתית. בכל החוקים האלה אין אלא שלושה סעיפים
משוריינים שלושה מתוך הרבה עשרות!) .את כל האחרים
אפשר לשנות בכל רגע, בנוכחות שניים־שלושה חברי כנסת.
וגם את המשוריינים־כביכול — מי אומר שאי־אפשר לשנותם
בכל רגע, ברוב רגיל, דווקא מפני שאין חוקה? (יש על־כך
מחקר מעניין מאד של ד״ר אמנון רובינשטיין. הייתי ממליץ
לחברי־הכנסת לקרוא בו).
וכל החוקים האלה שכבוד השר מבטיח לנו היום — חוקי-
היסוד החדשים — מה דינם? האם יהיו משוריינים?

איזה תוקף יש לשיריון הזה? איזו סמכות
יש לבית-המשפט לבטל חוקים הנוגדים אותם?

הרי עצם ההיאחזות בהם כאילו הם תחליף לחוקה — יש
בה אי־הבנה יסודית של מהותה של חוקה, או אחיזת־י*ז<׳
עיניים
מכוזנת.

אם נקבל את בל-חוקי היסוד הדרושים בקצב
שעד כה, הרי זה יסתיים, לפי החישוב שלנו,
אחרי 123 שנים.
* הכוונה לדברי נציג אגו״י, מנחם פרוש, שהשמיץ
קשות את השופט העליון חיים כהן, על שנשא בחו״ל
אשה גרושה. אבנרי היה האדם הראשון שהגיב על כן.
** משוריינים — כלומר, סעיפים שיש צורן ברוב גדול
מיוחד, ולא ברוב רגיל, כדי לש1ותס.

כך השפיע אותו מיסמך היסטורי מפואר, החוקה של
ארצות־הברית, שהפך נושא מרכזי של החינוך בכל בית־ספר
אמריקאי, שתרם תרומה מכרעת להפיכת ערב־רב של
מהגרים מרודים לאומה אחת. לזאת המזנה, חבר־הכנסת
ישעיהו.

ואנו, מדינה של עולים משמונים מדינות,
שרובם לא ראו מעולם דמוקראטיה מהי -
חניכי רוסיה הצארית, פולין של פילסודסקי,
פלשתינה של הנציב העליון, תימן של האימאם
יחיא, כל מדינות הרודנות של אפריקה ואסיה
אנו זקוקים יותר מכל מדינה אחרת למיסמדשיסמל את ההוד וההדר של המדינה, את
הריבונות ואת החופש.
ומה אנחנו מקבלים תחת כל אלה? פסקי־דין בריטיים
מהמאה ה־ ?18 דיבורים על ״החוק המקובל״ ועל ״כללי
היושר״?• חוקי־חירום אשר כבוד שר־המשפטים הנוכחי
אמר עליהם שלא היו כדוגמתם אפילו בגרמניה הנאצית
(ואני שמח שהוא נשאר נאמן לקביעתו זו והציע היום
לתקנן לפחות חלקית?).
חוקי־החירום אינם רק אלה הקרויים כך. יש במדינה
עשרות חוקים שהם חוקי־חירום במהותם, המוסרים לשרים
ולביצועיסטים סמכויות של מושל־מחוז קולוניאלי בכל
תחומי החיים. ומה בדבר התקנות שאותן מתקינים השרים,
בלי שום פיקוח של הכנסת ובלי צורך באישורה?

מתי יקיץ הקץ על כל אלה? דוב יוסף הלף,
וטוב שחלף -אבל הדוב־יוספיזם כשיטה
נשאר כתודעה המישפטית של המישטר.
המישטר — אין תחליף למילה זאת. אפילו אם אין
היא מוצאת חן בעיני רוב חברי הבית, ואפילו אם מיעוט
מחברי הבית מנצל מילה זו לרעה ומסלף את תוכנה.
המישטר אינו יכול לסבול חוקה, מטבע ברייתו. הוא לא
התעצל, ולא התרשל, ולא לקה ב״חוסר־התלהבות״ ,כפי
שאמר היום כבוד השר. הוא פשוט אינו רוצה בחוקה.

כי חוקה פירושה: הכרעה לגבי הפרדה בין
הדת והמדינה.
* ?!ע 05.15,1011ס ס?] ,שני מוסדות־נושפט בריטיים.

כתבה) .בפעם הרביעית דיברנו על נסיעת משד. דיין, ובפעם החמישית הסתיימו מהרכב
הוועדה שהוקמה לבדיקת מיבנה החינוך. נענינו על שתי שאילתות:
• גירוש עוסמאן. היו לנו ספיקות חמורים אם אחמד (״העתונאי המצרי״) עוסמאן
לא הוסגר למצרים בניגוד לרצונו. סגן שר־הפנים הבטיח לנו כי הדבר לא היה כך. עוסמאן
לא הביע משאלה לנסוע לארץ אחרת, לא התנגד לגירושו למצרים.
• מסירת סודות. פורסם כי יו״ר ועדת האוטומציה הבינמשרדית, מר גרץ, מסר

לפני הזמן, מפני שלא היה מה לעשות
חוקים זועקים לעבודת חקיקה?

— בעוד שעשרות

היושבת־ראש דבורה נצר (מפא״י):
חבר־הכנסת אבנרי, זמנן נגמר ואני חושבת
שלא תוכל לסיים את נאומן.
אם כן, כבוד היושבת־ראש, ארשה לעצמי להביע רק
משאלה אחת, המפעמת בלבנו, ושאנו רואים חובה להזכירה
במעמד זה.
אחד הימים הגדולים ביותר בתולדות מדינת ישראל היה
כאשר כמעט בוטל עונש המוות. איש מאיתנו אינו מעלה על
דעתו שאי־פעם יוצא אדם להורג במדינה זו, ופרשת חג׳אזי
תוכיח.

יישאר נא אדולף אייכמן
המדינה1

-אחרון הרוגי

תהיה זאת תעודת־כבוד לשר־המשפטים הנוכחי, ולכנסת
השישית, אם יביאו הם לביטולו המוחלט והסופי של
עונש־המוות בישראל!
מכיוזן שהיושבת־ראש הפסיקה אותנו, לא יכולנו להביע
את שאר תביעותינו בשטח המשפטי. הן כללו, בין השאר:
• מתן סמכות לבית־המשפט לסתום את ה״חורים״
בחוק — כלומר להחליט לפי שיקול־דעתו דברים שלא
נקבעו בחוק. על אפשרות זו, הקיימת בשוזייץ, רמז גם שר־המשפטים.

מוגן סמבות לכיח־המשפט העליון, בהרכב
של חמשה שופטים, לפסול או לבטל בל חוק
של הכנסת, הפוגע בחרויות-היסוד של האזרח
וככבוד-האדם, בל עוד לא נתקבלה חוקה הנותנת
לבית־המשפט סמבות כזאת.
• לתקן את הסחבת בבתי־המשפט, לשים קץ לעינויי
הפרקליטים והעדים, להעלות את משכורות השופטים, לחסל
את הליקויים הנוראים של ההוצאה־לפועל, הפועלת עדיין
לפי החוק התורכי.
• להתקין מערכת־שיפוט לעניינים אדמיניסטראטיביים,
שתוכל לפסול מעשים של מנגנון־השלטון גם מבחינת שיקו ליהם
העקרוניים( .כיום יכול בית־המשפט לפסול מעשים
כאלה רק אם הוכחה ״שרירות״ ,דבר שכמעט אין אפשרות
להוכיחו).

דו״ח סודי לחברת מחשבים אלקטרוניים. שר־האוצר הסביר לנו ארוכות כי הדבר נעשה
כדין, על־פי שיקולים נכונים, אחרי שהדו״ח חדל להיות סודי. ההסבר נראה לנו סביר.
אוחד, שעה הגשנו למעלה מעשרים שאילתות חדשות. בין השאר:
• מטוס אשבול: כמה עלה השיפוץ באמת? מה היו השיקולים להוצאה זו?
• פמליית1אשכול: כמה אנשים נסעו במטוס, כמה זה עלה, מה היה השיקול לגבי
כל אחד מן המלווים?

9פי ר סו םממשלתי: האם נכונה טענת חבוות־הפירסום כי הממשלה מתחרה בהן
בצורה בלתי־הוגנת, ומוסרת לעתונות (בחצי־מחיר) מודעות של חברות מיסחריות, שהממ שלה
שותפת בהן?
• א ל־ א ס־ ד י: האם נכון כי ישראל עומדת במקום הרביעי בעולם בייצור סם מסוכן
זה, שחברות הגונות בחו״ל כבר הפסיקו את ייצורו, אחר שתפס בארצות רבות את מקום
הסמים המשכרים?
• א לי אביבי: מדוע אין משרד התיירות עוזר לו להפוך את אכזיב למוקד־תיירות?
נושאים לשאילתות אחרות: מכות במשטרה, אי־תיאום בין מחשבים אלקטרוניים, רישוי
כלי־רכב שהורכבו בידי חובבים, מועדוני־צלילה, גילוי קבר חללי אכזיב, ועוד.

כר וזס־ינוווז — חוץ נזאיתנג
אינטרמצוקטן ואופייני מאוד אירע בעת הדיון על הקמת ועדה מיוחדת מטעם הנ
כנסת לבדיקת מיבנה מערכת־ד,חינוך.
הממשלה יזמה ועדה זו כדי להשיג את אישור הכנסת להצעת דו״ח פראוור (חלוקת החינוך
לשלוש חטיבות: בית־ספר יסודי מכיתה א׳ עד ו׳ ,חטיבת־ביניים של שלוש הכיתות ז׳ עד
ט׳ ,בית־ספר על־יסודי מכיתה י׳ והלאה).
הממשלה רצתה שנציגי המורים ישתתפו בוועדה. מכיוון שהיה ברור מראש כי שלום לוין,
הדיקטטור של הסתדרות המורים, לא ישתתף בוועדה של אויבו זיאמה ארן, שר החינוך,
הוצע להקים ועדת־כנסת, בה ישתתפו נציגי המורים ״בדעה מייעצת״.
זו הפעם הראשונה שמוקמת ועדה כזאת בכנסת. היא תשמש תקדים. לכן ניהלנו מלחמה
עקשנית על ד,עקרון שכל סיעות הכנסת תיוצגנה בוועדה.
דיברנו על כך במליאה, התווכחנו אחר־כך מזעדת־הכנסת,
והשבוע חזרנו והעלינו תביעה זו במליאה.
אך הקואליציה נשארה עקשנית. באמתלות שונות, השיגה
שתהיינה מיוצגות כל הסיעות — זולת סיעתנו והסיעות
הקומוניסטיות.
הגשנו גם הצעה אלטרנטיבית, סבירה ומתונה: שכל סיעה,
שאינה חברה בוועדה, תוכל להשתתף בדיוניה בדעה מייעצת,
כמו נציגי המורים.
אבנדי פה מדובר כמעט על עניין של אדיבות
קולגיאלית יסודית. בסינאט של ארצות־הברית, הדומה בגודלו
לבית זה, מקובל שכל חבר סינאט יכול להיכנס לישי בה
של כל ועדה מוועדות הסינאט ולהשתתף בדיוניה, כמובן
ללא זכות־הצבעה.
אין אפשר לשלול מחבר־כנסת את הזכות המינימלית הזאת,
המוענקת כאן לאנשים שמחוץ לבית?
גם הצעה זו נפסלה בהצבעה אוטומטית, בה נשארנו שוב לבדנו. גם גח״ל ורפ״י לא
הצביעו בעדה. כך נפתחה הוועדה בפני גורמים שמחוץ לכנסת — אך נסגרה על מנעול
ובריח בפני חברי־הכנסת, שהקארטל המפלגתי אינו רוצה ביקרם.

יי רא נגררגז אתווור, חייב דיין״...

10* 101 יחו 11111 ,וז*י0 .וו* 008
ך * ר ג עי םהמענייניםביותר השבוע בכנסת היו בעת הדיון על נסיעתו של משה
ן 1דיין לוויאט־נאם.
מייד עם היוודע הדבר, הגשנו הצעה דחופה לסדר־היום׳ וכמונו עשה גם שמואל מיקוניס
ממק״י. הנשיאות דחתה את ה״דחיפות״ ,אך הרשתה לנו להעלות את ההצעות עוד באותו
שבוע, כהצעות רגילות( .ההדבל: הצעות דחופות אינן נכללות בחשבון מפתח הסיעות).
אך כאן התעוררה בכל חריפותה בעיית הקנוניה העכורה של חרות ומפא״י לסתימת פינו.
כתוצאה מקנוניה זו, ניתנה לסיעתנו הזכות להעלות רק הצעה אחת ויחידה בכל המושב

הזה, עד אחרי החגים. בקנוניה זו השיגו חרות ושותפיה את מבוקשם: נאלצנו בשעתו
לודתר על הצעתנו לדון בהתפרעות המשטרה בעת הפגנודאדנואר באוניברסיטה. עתה נאלצנו
לוותר שוב.
הברירה שלפנינו היתה: האם להעלות כהצעה יחידה בכל חצי־שנה זו, את נסיעת דיין
או את המצב בשפת־הים? השאלה היתד, או — או.
החלטנו כי שפת־הים חשובה יותר, כי היא נוגעת לחייהם של מאות אלפים — ואיש לא
יעלה נושא כזה מלבדנו. מאחר שמיקונים עמד ממילא על החלטתו להעלות את נסיעת
דיין, ויתרנו לו. הסרנו את הצעתנו.
בכל זאת הבטחנו לעצמנו את רשות־הדיבור, בכך שהצענו להעביר את הצעת מיקוניס
לדיון בוועדה. זהו נוהל מקובל, המאפשר לח״כ אחד (ויחידי) ״לעלות״ על הצעת ח״כ אחר.
לפי הסדר המקובל, מדבר ראשון מציע ההצעה. אחריו מדבר השר, המציע, לרוב, להוריד
את העניין מסדר־היום. לאחר מכן מדבר הח״כ המציע להעביר את העניין לוועדה.
סדר זה העמיד אותי, במיקרה זה, במצב טאקטי קשה. כי דבריו של אבא אבן, שדיבר
לפני והשיב למיקוניס, היו חיוביים ביותר. הוא הביע מחדש את החלטת הממשלה שלא
להיגרר בעניין ויאט־נאם אחרי מזימות אמריקאיות. הוא הסתייג בבירור מנסיעת דיין.
מבחינה עניינית, יכולנו להסתפק בזה׳ ואז היינו מוותרים על זכות הדיבור. אך לא יכולנו
לוותר על הצורך להשמיע מעל דוכן הכנסת את דעתנו בעניין זה, אחרת היתד, נשמעת רק
דעה קומוניסטית. עשינו זאת בנאום קצר, שחזר על הנימוקים שפירטתי במדור הנידון
בגליון העולם הזה שהופיע באותו בוקר. תוך כדי כך פניתי אישית אל דיין, שישב מולי,
הקשיב מבלי להגיב ומבלי לזוז:
אפנדי אתה לא נולדת אתמול, רב־אלוף דיין. אתה יודע שבעולם כולו לא יאמין
איש שנסיעתך זו שלך היא נסיעה רגילה של עתונאי או תייר. העיתונות האמריקאית...
כבר נתנה לשליחות זו צביון של מיבצע פוליטי חצי־רישמי, מרומז־כרישמי.
אתה מזוהה בעולם עם צבא־הגנה־לישראל. זכית לתהילה רבה כמצביא צה״ל בימי ן מיבצע־סיני, וכלפי מיליונים בעולם אתה מסמל את צה״ל.
נסיעתך זו, אם אומנם תיערך, תתפרש בעיני המיליונים — למרות כל ההכרזות הרישמיות
— כזיהוי צה״ל עם מה שקורה עכשיו בדרום ויאט־נאם.
..,האם אתה, האס מישהו מאיתנו יכול להיות מעוניין לעזור לשוקיירי זלחבריו להפיץ
בעולם את הרושם הזה? ליצור בתודעת ההמונים בארצות תבל את ההקבלה הנוראה הזאת
בין מלחמת־שיחרור אמיתית (לדעת רבים) של הוויאס־קונג בוויאט־נאם, לבין מה שזוממים ן שוקיירי וחבריו כלפינו?
זוהי אחריות רבה, ואני מציע לך, חבר־הכנסת דיין, לשקול אותה עוד פעם בכל הרצינות.

ה\זפ\זע\ז ט 1ר נויגן ןניגז

—ן זן ו־<יו ו

— 81<11

הדי נאומי החלה ההצבעה — ואז אירע דבר שהוא חסר־תקדים בכנסת. מיקוניס
\ £ל ם וויתר באורח חד־צדדי על הצעתו, פשוט הוריד אותה מסדר־היום.
נשארתי לבדי בהצעה להעביר לוועדה את הצעת מיקוניס — שהוא עצמו ויתר עליה.
כשנערכה ההצבעה על הצעתי, לא נמנע מיקוניס אפילו מן ההצבעה — הוא הצביע נגדי. זה
כבר באמת היה מוזר — ויתכן שזהו שלב נוסף במאמצה העיקרי של מק״י להשתלב סוף־
סוף במשפחה של המישטר הקיים.
בכל זאת הושג העיקר: הכנסת כולה הסתייגה מנסיעת דיין, ואיש לא קם להגן עליה.
אפילו לא דיין עצמו.
חשבתי שדיין יימנע מהצבעה, יקום וינמק את המנעותו (זוהי הצורה היחידה שבה יכול
היה לנאום מעל הדוכן על נושא זה) .הוא לא עשה זאת.
לאחר מכן חשבתי שדיין יקום בסוף היום וימסור
״הודעה אישית״ .גם את זה לא עשה. אפילו כשקם
באותו יום ונאם על עניין אחר, לא ניצל את ההזדמנות
כדי להשמיע רמז כלשהו על הנסיעה.
אולי סבר כי, במיקרה זה ,״שתיקה כהודעה״.

חיי שומר ) ,נ * וצבא !
ר ב 711•-? 21אחב רו /ר 7 0ן!
ותזכה

בסן

־ 1,130113

במסגרת

מפעל

שכון

ליוצאי

צבא

ישראל

דחייד
1 1 פנה מיד לסניפי ר ס קו:

תל־אביב,

חיפה,

ירושלים,

״ כ ן, אני אוהבת או ת ך -,אבל
ס זה כ״ כ ל* נעים * ,ב ל * י ך
• וכללספרלו ינל ריח -חפר

באר־שבע,

לסלק רי ח פה? אין קל מזה!
3סיפוח תיאדנם ב2ץנוס פי ם

אילת

ה פי -אנ ד

חיאדנס העולם-הזה 1505

.די 5.יז אי* רא שה חפש את האידה חפש את האשה חפש את האטה

אליך להלקות כ 1ה ליפה?
הכוכבים החומים

לכל מי שרצה לדעת מיהו היפהפה האלמוני
הבלתי־מזוהה, שנראה בערב פתיחת
האימפרוביזציה (העולם הזה 0502 ועורר
את התפעלות הכל, הנה התשובה: היפה הזה
שמו ז׳ול כוסטיק והוא לא רק יפה,
הוא נהדר: גיזרתו תמירה ודקה, עורו צח

אולי מישהו מסוגל להסביר, סוף־סוף׳
מדוע ישראליות אינן מסוגלות לענוד תכי
^ שיטים כמו בני־אדם?
הן עונדות תכשיטי־נחושת, שהיא מצו״
יינת לריקוע כלים,
אך כתכשיט היא
משחירה, מתעקמת,
זולה, וגם נראית
כ ו ־הן עושות, להן שנראים תכשיטים
כמו משתלה: גר־גירי־תירס,
זרעי חמניות,
קיקיון ופול,
מצופים בלכה ו־מושחלים
על חוט
ותלויים על הצוואר.
הן קונות בארבעים
לירות תכשיטי־קאניבאלים
עשויים
מזכוכית נוצצת ו־מפלאסטיק
צבעוני,
ועונדות אותם בלי
בושה.
וזאת, בשעה שאפשר
להשיג, למשל,
בעשרים ואר־
^ בע לירות בלבד, טופאזים, שהם אבנים־
יקרות ממש,מלוטשות בצורת כוכב. יש
להם גוונים חומים נפלאים, מזהוב ועד ל־אפרפר,
ולצבע־אדמה עמוק, והן מתאימות
לכל דבר. הן הדבר האמיתי. לא זיוף,
ולא חיקוי.
עונדת אותו אילת, שגם היא דבר אמיתי
ומלוטש. וכאלה אפשר למצוא, בכל הגוונים׳
בכיתה השביעית של בית־הספר.

9לעור הפנים ולשיער: שפופרת״מאיו־נז
60 .אגורות, כקרם־לילה הוא נפלא: נספג
בעור בגלל השומנים הקלים שבו, מזין
אותו בגלל החלבונים, וסופג ליכלוך בגלל
המלחים. מומלץ לשערות, למשך הלילה,
לפני החפיפה.
רק אל תלכי עם זה ברחוב. יחשבו אותך
לסלט.

ובכן, הגיע סוף־סוף הזמן לגלות את האמת.
קליאופטרה הייתה כעורה. כן, ממש
מכוערת. יש דוקומנטים, או יותר נכון, מטבעות,
ובהם יצוק כל הסוד, החל באף הארוך
ועד לתסרוקת היוונית המשונה, ה־דרנייר
קרי מאתונה, כפי שבטח הסבירה לח
הספרית שלה.
כל השחקניות שעיצבו את קליאופטרה,
החל מתידא בארא, הוואמפ של שנות העש
בארץ
הזאת יש שלושה סוגי בחורות: כאלה שהולכות
בחצאיות פרהיסטוריות, למטה מהברך. המהססות, שמגלגלות
את חגורת החצאית, ומקבלות מזה חצאית מקוצרת
ונקניק־בד מסביב לבטן. ואלה הנועזות, שקיצרו את החצאיות
בחמישה סנטימטרים, ומרגישות את עצמן אופ

רים, עם חזה מוסתר בקצת נחש, בתקווה
שיבינו את הרמז, ועד לקלודט קולבר,

פעם היה הפלסטיק בן
חורג לעומת העור. אך
מאז שהתחילו לטוס
בחלל, הפך הלבושקוף
הפלסטי לצו־האופנה.
קסדת־חלל זו עולה 10
לירות ב״המשביר״ ו אינה
שווה את ה כסף.
היא נקרעת
מהר מאד. הנעליים
השקופות עולות 54
לירות ב״עזורי״ .שמ לות
שקופות עדיין אין
אנו רואים ברחבי ה —
ארץ,
כי כידוע
אנו צנועים מאוד.

מי ששמע השבוע שהכוכבת אנה מנייאני
החלה להציג בתפקיד קליאופטרה, בהצגת
אנטוני וקליאופטרה של שקספיר, אולי גיחך
קצת. כי מאנ״אני היא שחקנית נפלאה,
אבל, איך לומר, לא כל־כן יפה. וקליאו הרי
היתה נורא יפה. כמו ליז טיילור לפחות!
כולנו ראינו.

גברת,את מפגרת!

החללבוש
אן הלסשקזף

מחלב, גבותיו מרוטות, ושערו בלונד־אפר.
את רוצה שגם הגבר שלך יהיה כזה יפה
כמו ז׳ול? אז שידע: בכל העולם כבר מזמן
מבהירים גברים את השערות, מושחים לכה
על צפרניהם ומורטים את הגבות. אז גם
אתם יכולים כבר להתחיל מהיום. ברור?
ז׳ול הוא יפה כי זה מקצועו. הוא הגיע
מהוליבוד, שם ייפה את טובי השחקנים. עכשיו
הוא עושה זאת פה. ומכיוון שהזדעזע
ממחירי מוצרי היופי בארץ, התנדב לספק
עצות איך־להיות־יפה־כמעט־בחינם:
9למתיחת העור, כשאת רוצה להיראות
חלקה וחסרת־קמטים. התכשיר הקוסמטי לכך
עולה כעשרים ל״י. לך — חמש אגורות.
הקציפי חלבון ביצה, מרחי על פנייך, תני
להתייבש. העור יהיה לכמה שעות מתוח,
מבריק, חלק וחס ר קמטים לגמרי__ .

קליאן3טוזז,מה עשית?

.חפש את האשהי

תפש

ויוניאן לי, פאסקאל פטי וליז הנוראית, היו
סתם רמאות. רק מאנייאני, הים־תיכונית ה אמיתית,
מלאת האישיות והאופי, דומה לה.

נתיות ושובבות.
כולן יחד מפגרות אחרי העולם הגדול והיפה באיזה
שנתיים: בעולם כבר מזמן קשה להבדיל בין חצאית מקו צרת,
לחגורה מוארכת. המיני־חצאיות הן מיניות, אבל
כבר אינן חצאית, אלא רק מחציתן: מחצאיות.
מימין הן נערות העולם: הזמרת הצרפתית פרנסואז
הארד ,,הדוגמנית האנגלית פטי ברד, אשת ג׳ורג׳ מה־חיפושיות.
באמצע, נערות אירופאיות שצולמו ברחוב ובדיסקוטק.
יעל כך כבר אמר בני אמדורסקי הדודאי :״זה

י י 1א!ו ,.,אשה חפש את: האשה חפש ,׳את האשה

*.חפיש^אתי האשה

אבל אילו היתה קליאו המקורית מנסה לקבל
את התפקיד, היו ודאי זורקים אותה 1 מכל המדרגות.

לא רק רמה — זה הרמה.״
לעומתו, משמאל: הדברים הכי נועזים שהתרוצצו בדיזנ־גוף:
דורים, אשת אילי גורליצקי, שמרוב עוז־נפש ניסתה
להסתתר (הרגליים הנוספות שייכות לבעלה) ,ובקי סוזין,
השחקנית, זאת שבגללה לא חזר פיטר פריישטאט, הבמאי
הצ׳בי, לארצו ולמולדתו. חצאיות יותר קצרות — לא נמצאו
כלל.
ולמה הישראליות לא מקצרות יותר את החצאיות? יש
רגליים לשמועה שאין להן רגליים לאופנה.

*׳חפש •<את האשה חפש אח האשה ח פ .

קולנוע
סרטים

ציד האנ ש׳

הקרבן העשירי (ירון, תל-אביב; איטליה)
העולם ההדש של המחר הסעיר את
הסופרים של אתמול, את אלה של היום
וימשיך להסעיר גם את אמני־המחר.
פרסומת ושם עולמי. עולם־המחר כפי
שרואה אותו אליו פטרי הוא עולם האופ״
ארט, הפרסומת, הרצח החוקי, והאהבה־המכנית.
הוא כולו צפוי מראש, אם מתוך
ההווה, ואם מתוך ספרים וסרטים שנעשו
על ההווה, ובכל זאת, בצורה בד, הוא
מובא הוא מפחיד, מפתיע ומהנה.
בעולם של וזקרבן העשירי מעודדים ה שלטונות
את הרצח החוקי כדי לפרוק את
האנשים מיצרי האלימות שלהם, כדי למנוע
מלחמות, ולפתור את בעיית עודף הילודה * .י
בל אדם הנרשם למשחק־הרצח החוקי
חייב לצוד חמישה אנשים ולהרוג אותם,
ואחר כך להיות ניצוד על ידי חמישה
אנשים ולהיהרג על ידם. אם הוא נשאר
לאחר כל זה בחיים הוא מקבל פרם גדול
ופרסומת, ושם עולמי.
הציד האנושי הזה מתרחש בתוך תפאורת
אופ נהדרת, מפחידה, בארים ענקיים,
דירות מרובעות בשחור ולבן, טלפונים
ניידים, חיות בית אלקטרוניות, נשים בלבוש
מוזר ופקידי־עירייה הבאים מדי פעם לעקל
את הרהיטים, ואת אוסף ספרי הקומיקס
הקלאסים המצוים בבית.
חברות הפרסומת מתלבשות על הרוצחים
והנרצחים, וממציאות סיסמאות המסבירות:
מדוע הצליחו הרוצחים לרצוח את הנרצחים?
כי הם שתו כוס תה, או בום
מיץ, או משהו כזה• מועדוני־הלילה משלמים
לציידים, כדי שינהלו את הציד בתוך
מועדונים, ויעניקו בזה לקהל בידור נעים,
בין ריקוד לריקוד.
עם אקדחים וכלי בגדים. כשאור־סולד,
אנדרם היא הציידת ומארצ׳לו מאסטרו־יאני
הוא הניצוד, מתפתח הרצח לרומן זעיר,
המתרחש בדירות אלקטרוניות, על שפת־הים,
עם אקדחים, עם בגדים, ובלי בגדים
הקורבן העשירי הוא סרט אם הרבה יומיו
ת של סאטירה, פארודיה, גרוטסקה,
וכתב־האשמה נגד החברה של ימינו. הוא
מהנה למרות שהצליח למלא רק מעט מאד ז מהיומרות הללו.

כשאתה מבקש לקמת 1ילה
אל תסכים לקבל אשל

כשאתה מבקש לקנ 1ת ארטיק־אל
תסכים לקבל תחליף

ר צי חו ת נו ס ח אי ט לי ה

!!מידהשם

׳0 7 1 0

ב ק נו ת ך ^ לגון ־ אושד

ח לך *
ת״א״וח׳הנומל 56980X 39

ד ס׳ ^ וינגי

צזעדבראש

ת ד רו ט!

אויבי

הנוער

מחלות המין

ספוץ דבוינת ת־א

מאת ד״ר מרדכי זיידמן

החלפת מים יומיומית

(מהדורה שנייה)

כסםףהחקירה (גורדון, תל־אביב; איטליה)
גנב פורץ בבית איטלקי וגונב ממנו
כסף ותכשיטים. הדיירים נרעשים, השכנים
באים לעזור, הנגנב מזיע ונרגש, והמשטרה,
מלאת סמכות וביטחון באה לחקור את
העניין.
זוהי תחילתו של סיפור בלשי, שחציו
מחקר־בלשי וחציו סיפור ריאליסטי על
אנשים, בני מעמדות שונים באיטליה. בעזרת
הסיפור הבלשי, המהווה את הרקע,
ניתנה לבמאי, פייטרו ג׳רמי, האפשרות לחקור
את הדמויות שלו, ולהגיע למניעים הפנימיים
שלהם, לתוך נבכי הנפש, או לפחות
נבכי הגוף שלהם.
הבית עוד לא הספיק להירגע מהגניבה
שארעה בו, וכבר קפץ עליו מאורע חדש:
רצח• הנרצחת הייתה שכנתו של הגנב
והמשטרה מנסה למצוא את הקשר בין
שני המאורעות.
המשטרה עושה חיים. לאשה היה כטף,
צוואה, בעל שחי איתה במיטות נפרדות,
דודן נחמד, שהוא קצת רופא וקצת שאר־לטן,
עוזרת יפהפיה (קלאודיה קרדינאלה).
בקיצור, המשטרה עושה חיים.
הבמאי מילא את הסרט בטובי השחקנים
האיטלקיים אך למרות זאת, זהו סרט
שאינו מבריק או מזעזע במיוחד. בתור
סרט ריאליסטי הוא חלש יותר מכל
הסרטים הריאליסטיים המפורסמים שנוצרו
באיטליה. ואפילו משני הסרטים המאוחרים
יותר שיצר פייטרו ג׳רמי עצמו.

ה ח טיב ההס ביו ״ טו א לי ס טוו
מפגש כערב גשום (אוריון, תל-אביב;
אנגליה) הגל של פשע־סטיות־מתח־פסיכולוגיה
הוא גל שוטף ועתיק, בספרות, ובעיקר ב קולנוע.
במאים גדולים, סופרים ותסריטאים,
התמחו בנשים סוטות, המתעללות בגברים
מתוסבכים, הטומנים גוויות בתוך החול, בערבים
גשומים, כהים, עם כל הסיבוכים, ה אימים
ורגעי הפחד והציפייה הקשורים בזה.
:מפגש בערב גשום שייך לגל הזה. את הצד
הפסיכולוגי מספקת לי האשד, העוסקת בספי־

העולם הזה 1503

ריטואליזם. היו לה הרבה צרות. כשהייתה
קטנה הכריחו אותה להציג הצגות בפני האורחים,
וכשד,יתד, גדולה מת בנה היחיד,
עוד לפני שהספיקה לראות אותו, והיא סובלת
מתסביכי גדולה, ושטלטנות ועוד כל
מיני תסביכים שונים ומשונים.
לא מעוניינת ככסף. את המתח מספקת
לסרט בת עשירים קטנה, יפהפיה, הנחטפת
על־ידי הספיריטואליסטית ובעלה חסר־האופי.
את האווירה ורגעי־ד,ציפייה הארוכים מספקים
השוטרים המרפקים מדי־פעם על דלת הבית,
הנרות בחושך, והסיאנסים הארוכים, של
חברות הספיריטואליסטים, עם המשוגעת
בראשם.
לאף אחד לא ברור למה בדיוק חוטף
הזוג המוזר הזה את בת־העשירים. הם לא
מעוניינים בכסף, אם־כי אינם מהססים לקחת
אותו• האשד, אמנם מסבירה לבעלה בסבלנות
ובאריכות שבעזרת המעשה הזה
היא תגיע לכך שיכירו בה, ובגדולתה, אבל
גם זו אינה הסיבה האמיתית, ובם ו|ף ה סרט
כשמתגלית הסיבה האחרונה למעשה,
אין היא משכנעת כלל וכלל.
הבמאי, בריאן פורבם, עשה כמיטב
ייכולתו כדי לשמור על השטף המותח של
הסרט, אבל הוא קלקל אותו בהרבה ה־

י ח 61 ^ 9 6ל\ 3ז ! זגוסץו^ 9נ 01ז ו 8 0 0 1 0

1ו ¥61ח 86^ $3165 011106, 59 86ו111 עע זס
51־ 92־6 22ח 0ו013 £01., 81נ

קפריסין הידידותית
קוראת לך

נהדרים
טיולים
ובלוי חופשה עם אכסון
בבתי המלון המעולים ביותר שבאי.
בדבר פרטים והרשמה נא לפנות לסניפי

״פלתורם׳׳.
ת ל -אביב: אחד העם . 18 טל 50851 .
יוושלים: שלומציין המלכה , 1טל2^ ( 18 .
חיפה: דרד העצמאות , 82 טל< 4541 .
נתניה: דיזנגוף נ נ. ט ל 2 7 2 4 . אילת חדרה •
רחובות •

אנדרם כ״הקורבן העשירי״
האהבה המכנית
סכרים פסיכולוגים, והרצאות רקע, שהן
מיותרות לגמרי משום שאת הרקע האמיתי,
ואת הפסיכולוגיה האמיתית של הדמויות
יכלו שני השחקנים המצויינים (קים סטנלי
וריצ׳ארד אטנבורי) לתת בעצמם, ללא שום
תוספות.

תדריך

* * אמריקה לאן (מקסים, תל־אביב)
סאטירה חריפה מאוד על מיסחור החיים והמוות
באמריקה.
^ יהודית (צפון, תל-אביב; אוריון,
ירושלים) סופיה לורן כפליטה יהודיה המגלה
את הקיבוץ ואת מלחמת השיחרור של הבחורים
הישראליים האמיצים כפי שהם נראים
בעיני יצרני הסרט שלה.
* יסורים ואבסטזה (רון, חיפה)
מיכלאנג׳לו הופך לאדם עליון בסרט שטחי,
אך עשוי היטב, על ארבע משנות חייו.
* * ויווה מאריה (הבירה, ירושלים)
שתי אלילות הקולנוע הצרפתי מבצעות ריקודים
ומהפכות בקסם שאין דומה לו.
* השוטר מנידיורק (אופיר, תל-
אביב) לואי־דה־פינה מצחיק שוב. הוא נוסע
לנידיורק לכנס שוטרים, מחפש סטייקים,
מוצא את בתו, ומבצע כל מיני תעלולים
ובדיחות.

* אנשים
מעופפות (פאר,

מופלאים

במכונות

תל־אביב) המסע האודירי
הראשון של תחילת המאה מעבר לתעלת־הלאמאנש,
כפי שתואר בהומור, בחן, בעליזות
ובצבעים, על־ידי אנשי דור-הטילים של
היום.

העולם הזה 1503

כל יום דומה למשנהו
בתאריכון הפרטי שלך
כל ימות חודש יוני ועליזים קלים

ביה״ס לגזוזזאות
6אוזו * ואץ * 1ק

אם את משתמשת בטמפונים
מתוצרת

די אנוז
מעדיפה המודרנית האשה טמפוני דיאנה, כי טמפוני
דיאנה משחררים אותה מאי־נעימות
בימים מסוימים. מומלצים דיאנה
טמפוני
על־ידי רופאים וניתנים להשיג
בבתי מרקחת ובפרפומריות.

77X1 !7X0x17X7X7

יקיים חוג לנוער חובב תיאטרון בחדשים
יולי — אוגוסט.
הפגישות תתקיימנה 3פעמים בשבוע 4 ,שעות
לכל פגישה. קבוצות ההתמחות תהיינה :
משחק, פנטומימה, קריאה אמנותית, כתיבה
דרמתית ותפאורה.
סדרת הפגישות מיועדת לתלמידי תיכון
גילאי .17-14
ההרשמה החלה ומתקיימת יוס־יום בשעות
אחה״צ•
ו־7— 4
בבוקר
09.00— 13.00

הלימודים והרשמה י ת קי מו בבית הסתדרות המורים,
רח׳ בן־סרוק 8מאחורי בנין ועד הפועל) ,קומ ה ה׳,
טל. 2 4 0 2 2 2 .

0ר = ש מ

וווווווווווווווווווווווווווווו

המפיצים: חב׳ נורית בע״ם
הישראלי החדשות שבועון הזה״,
.,העולם
המערכת והמנהלה: תל־אביב, רת׳ קרליבך , 12 טלפון 5־,30134
ת. ד • 136 .מען מברקי: עולמפרם • דפוס משה שהם בעיט,
תל־אביב, רח׳ פין • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע״מ• .
העורך הראשי: אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע׳׳ט.

נפתחה ההרשמה
לשנת הלימודים $6/67 בפקולטות:

בשעורי ערב במשך 4שנים
הסטודנטים יוכנו למבחני אחת
האגודות הבריטיות הבאות :

3־ £ 3 8 1 3 6 6 1

1160113111031

״ שנים רבות אני מ מלי ץ על סבון דרמפון
וממ שיך ל ה מלי ץ עליו בעתיד״•

& 0 3 1 0־ 7 1 1 6 11131111111011 0 1 6 0 1 1
3־ 1 1 3 )110 £ 3 8 1 3 6 6 1
3־? 116 1 3 8 1 1 1 3 1 1 0 3 0 £ 011/11 11118111661׳
3־ 0 )13011011 £ 1 1 8 1 0 6 6 1־1 1 1 6 11181111111011 0 1
1113111311011

? 116

ההרשמה תתקיים בין התאריכים 1.6.66 — 8.7.66
מתקבלים בעלי תעודות בגרות ובוגרי בתי־ספר מקצועיים.
המועמדים יחויבו למבחני כניסה בהתאם לתעודותיהם.
יקוימו קורסי הכנה במתמטיקה ופיזיקה
למבחני כניסה של המכללה.

1יו

א. ג .מקרי ת בי אליק:
,,לאחר שי מו ש אי שי מצא תי ש ס בון ה מ
צוין והמלצ תי עליו לפגי
דר מפו ן
א מ הו תלהר בו תבש מו שו לגבי הי ל די ם,
לרחצה.

ד״ר פ. י.

1 8 פרטים והרשמה: מהנדסים להכשרת
תל־אביב
מכללת

רחוב המקצוע ( 9פנת המסגר ,10 מול בית-ספר
או בית ״אל־על״ ,רחוב בן־יהודה ,32
חדר ( 930 קומה 11<9
בין השעות .17.00— 20.00

מרמת ־ גן :
״ ה תכ שיר דרמפון הו א פ שוט נפלא עבור
העור הרך של הי ל די ם ו תינו קו ת ו אני מ מ לי ץ
בלב שקטב שימו ש בתכ שיר זה״

מצפת:

״אני משתמשזה שני םבדרמפוןבמ קו ם
סבון רגיל לכל המשפחהומאדמ רו צ ה מן
ה תו צ או ת״•

ד״ר פ, ז.

פ ר סו םתל־ א בי ב

מתל־ א גי ב:

מתל־אביב:
״ אני מאדמ רו צהמדרמפון
טי ק ה שלי וגם ב שי מו ש ה פר טי״.

9נלש מו תהרופאיםש מו רי ם

גם בפרק

חנרת תי א.

נ עי ם לישון לידו!
הצהרה נועזת אך כולה אמת. כן,
נעים לישון לידו, ליד השעון רד
מעורר ״ענבל״ ,השעון החשמלי
הביתי.
שעון מעורר זה שאין צורך למתוח
את קפיציו (צריכת החשמל1.— :
ל״י בשנה!) מצטיין בחנו ההגוי
המעודן. בעיצובו משתלבים הקו
המודרני עם הקו הקלסי. לוח ה ספרות
והמחוגים הזוהרים בולטים
בבהירות ונראים למרחוק ביום,
ובמבט חטוף — גם בלילה,

שעון ללא שאון

״ענבל״

מיוצר ב־ 2גוונים: תכלת

לזוגות ^ו 1י רי ם

ולבן, צלצולו נעים וערב לאוזן,
הוא פועל בשקט מוחלט (תיקתוקו
אינו נשמע כלל, אפילו לא בלילה)
ונמשך ככל אשר תרצה. מתאים
במיוחד לסלון, חדר־שינה, חדר־עבודה,
משרד, מטבח וכדומה.

.בנס ־ ר בנז ־ ו־־ כ ד דר־נ-ר ש ענ ם ר־רן־

״ענבל״ מופץ ע״י אמפא בע״מ
ונמצא למכירה בחנויות למכשירי
חשמל ואצל שענים.

— שעוו ״ ענבל ״

נותרו ע 1ד מ ספר מ צו מצם של דירות בנו ת /2 ,2׳ 2
חדי ב מ חיר וב תנ אי ת שלו ם שלא היו כ מו ת ם בארץ.
המחיר החל מ 50 .ן 2ל־י כולל 5 0 •/.מ ש כנ ת א
בנ ק אי ת בריבי ת של
פנה עוד היום.

בזרדו ־ ךדזרכזס ־ בג צנ בו ט *י;ו>1,!.ן^.ו•^
ר ^וו רג פרדב ).ח בי ס כז ךסעטפצטנצט
הרצ לי ה, וחובה׳ו בו דהנ . 2טלפון

העולם הזה 503ו

חולונית בת .18 שיער בלונדי־שטני ועי ניים
ירוקות. למדה אמנות ודוגמנות,
מאיטליה, שט עבדת כסטאסיסטיס בסגטים.

לילי נובל
חזרה

עתה

תל־אביבית בת ,22 שחרחורת
ונאווה. עלתה ב־ 956ו ממארוקו,
עובדת עתה כמניקוריסטית. צולמה בבריבת־השחייה בתל־אביב.

אנ7ו אלקובי

בי״י ׳.ת שי״ ר 8ש חורל ־א,בע׳ג

עופיי 1 1־ ^ 1
ניים כחולות. דוברת עברית ואנגלית, חנינת התנועה המאוחדת.
1966 מטעם מערכת

ה עוו & סרור
סידר ת מועמדות ראשונה

שולמית יי קר

] צברית בת 21 שנה. תחת נובע הטמבל
1צומח שער חום בהיר מטל לעיניים חומוס,

סימה דוידה

התחרות פתוחה כפני צעירות כנות כל הגילים. עליהן להמציא פרטים
אישיים על עצמן, יחד עם תמונתן וכתובתן, ולשלחם לת.ד ,136 .תל־אביב.
הבחירה תיערך ב־ 20 לאוגוסט, מ ש!) מפואר במלון ״רמת־אכיב״.

עובדת במועדון מרבד הקסמים של מלון שרתון.
שחרחורת, בעלת עיניים חומות ו־ 25 קיצים של שיזוף.
מדברת עברית וצרפתית, וכשהיא עומדת על רגליה מגיעה לגובה 1.70 מטר.

בילהה דיידוב״ו

ביבים, גבוהה, בת 22 ומוכרת בארץ כסל־נס
הצעדה של שנת .64 המקצוע: ספרית.

\ 9ר 1ראור 1עלתה בגיל שנתיים מאוסטריה. זה היה לפני 18 שנה. מקצועה
הרגיל: מזכירה. עוסקת בספורט המרתק: סקי מים. בוגרת תיכון,

דוברת עברית ואנגלית, תושבת רמת־גן. גובה 1.70 :מטר, בעלת עיניים ירוקות ושיער בלונדי.

שכה

מספר 1503

המידושה שר בן*גוויוו
הנבתר חוו ש ת שמועות

פולה התע רב ה
התלמידים שבתו
המנהל 1 -טר!

הנלבגלל הסיפורים על