גליון 1504 מתאריך 29 ביוני 1966

מספר 1504

י׳׳א תמוז תשב״ו29.6.1966 .

המהיר

1 2 0אג׳

י זגאחוו הקרעים שר תנועת החווה

נו ת ל -אביב :
״שנים רבו ת אני ממליץ על סבון דרמפוו
וממשיך להמליץ עליו בעתיד״•

ד־ ר א. ג .מקרית ביאליק:
״לאחר שימוש אישי מצאתי שסבון ה מצוין
ו ה מל צ תי עליו לפני
דרמפון
א מ הו תלהר בו ת בשמושו לגבי היל די ם,
לרחצה.

מדמת־גן:
״התכשיר דרמפון הו א פשוט נפלא עבור
העור הרך של היל די ם ו תינו קו ת ואני ממליץ
בלב שקט בשימוש בתכ שיר זה״

מצפת:

״אני משתמש ז ה שנים בדרמפוןבמ קו ם
סבון רגיל לכל ה מ שפ חהומ אד מרוצה מן
התוצאות״•
ד״ר פ. ז.

מתל־אביב:
״אני מאד מרוצה מדרמפוןגם בפרק טי
ק ה שלי וג ם בשימוש הפרטי״•

• כל שמות הרופאים שמורים בחברת תיא.

לפני שנה בדיוק היה הנושא העיקרי שהעסיק
אותנו: הצעת חוק לשון הרע ש־בושלה
על־ידי דוב יוסף ומשה אונא ושנועדה
בפירוש לחסל את העולם הזה. החרדה
שהוא עורר בלב רבבות אזרחים היתד״
בלי ספק, אחד הגורמים העיקריים להצלחתה
של רשימת העולם הזה — כוח חדש בבחירות.

קרה מאז לחוק המחריד?
ברגע זה הוא שריר וקיים, על סל מיגר־עותיו.
ועדה בראשות שופט בית־המשפט
העליון אלפרד ויתקון, שנתבקשה להגיש
המלצות לתיקון החוק, אומנם הגישה את
המלצותיה לממשלה, אחרי שמיעת דעות
רבות (ביניהן של אורי אבנרי) .עתה השלימה
הממשלה את הצעות־התיקון, ובקרוב
יוגשו לאישור הכנסת. מה תהיה דמות החוק׳
אחרי שיוכנסו בו התיקונים?
• לשון הרע על ציבור: החוק
קובע, כי הוצאת לשון הרע על ציבור שלם,
דינה כדין לשון הרע על יחיד. רוב ועדת
ויתקון המליץ להגביל אשמה זו לפי לאום,
מוצא, דת, עדה או תעסוקה. ואילו אנו
הצענו לבטל את הסעיף הזה כליל. הממשלה
החליטה לא לבטלו, ואף לא ראתה לנכון
לאמץ את דעת הוועדה. לעומת זאת החליטה,
כי כתב־האישום לפי סעיף זה יוגש רק על־ידי
היועץ המשפטי לממשלה, או בהסכמתו.
• לשון הרע על מת: החוק הקיים
קובע כי לשון הרע על אדם, שפורסמה אחרי
מותו, דינה כדין לשון הרע על אדם חי.
אנחנו הצענו לבטל סעיף זה, ואילו הממשלה
מציעה תיקון לפיו לא תהיה לשון הרע
על מת עילה לתביעה אזרחית, או לקובלנה
פרטית. אבל לפי בקשת קרובים מסויימים,
אפשר יהיה להגיש כתב־אישום באמצעות
היועץ המשפטי. כאן קיבלה הממשלה, בדרך
כלל, את המלצות הוועדה.
• אחריות לפירפום: החוק הקיים
קובע, כי בין האחראים לפירסום יהיה גם
האדם שהביא את דבר לשון הרע לעתון.
זאת, בנוסף לאחריותו של העורך ושל העיתונאי
שכתב את החומר. הצענו לבטל את
אחריותו של האדם שהביא את דבר לשון
הרע לעתון, וכן את אחריותו של מי שהוגדר
כ״האחראי לפירסום אותו לשון הרע
בעתון״ .הצענו להשאיר את האחריות של
העורך בלבד. הממשלה מציעה עתה שינוי
קל־ערך: במקום ״האחראי לפירסום״ ,יבוא
״מי שהחליט בפועל על פירסום״ .מי שהביא
את החומר לעיתון
ימשיך לשאת באחריות,
ובצורה זו
יוטל פחד על מקורות
אינפורמציה של
העיתונים.

• סעיח ״ראש
המערבת״ :ס
בית
ה 0פרהג1וה להנדסה
מכללת ערב להנדסה
הרשמה לשנת הלימודים 66/67
בפקולטות:

הנדסת וד ון־אל(| 11 ון]ו]|וו 11,ל1ו זיה

ס אחריות המדפים והמוכרים:

לקראת התואר מהנדס ורי.£. 1א.ו 31-11.

הנדסת בניו

לקראת התואר מהנדס בניו

הנדסת תנ ש ה

.וו 6<:וא

לקראת התואר מהנדס מכונות

הנדסת ייצור

1. £.ז0־!ק.ו.וענ*
לקראת התואר מהנדס ייצור

עיף זה כוון בפירוש
נגד העולם ה זה,
שכן רק במערכת
זו קיים תואר
כזה. הצענו לבטלו
בליל, ולהשאיר רק את
אחריות העורך. זאת
היתד, גם המלצת ועדת ויתקון, והיא התקבלה
על־ידי הממשלה. המילים ,.ראש מערכת״
יימחקו מן החוק.

משך הלימודים 3שנים
הלימודים כוללים עבודה מעשית
במעבדת המכללה

פרטים והרשמה ביסים א-וז בשעות 7־ 5בערב
בסשרר׳ המכללה
דרךפתחתקוה , 126ת ״ א (מול הקריה) ;

החוק קובע, כי באחריות בשל לשון הרע
בדפוס (להוציא עתון יומי) ישאו גם בעל
בית־הדפוס וגם מי שמוכר או מפיץ את
הפירסום. זהו סעיף אשר הנהיג הפלייה בין
עיתון יומי ובין שבועונים ושאר כתבי־עת.
כודנתו: לעזור לעיתונים היומיים לבלוע את
הגלולה, מתוך הנחה שהחוק מכוון רק נגד
העזלס הזה. הצענו להשוות שבועונים וירחונים
לעיתונים יומיים. גם ועדת ויתקון
המליצה על כך.
הממשלה קיבלה עיקרון זה, והיא אף
מרחיקה־לכת יותר מהמלצות ועדת ויתקון:
הוועדה דרשה שהמדפיס ינהל רישום, שבעזרתו
ניתן לזהות את מזמין העבודה,
כתנאי לשיחרורו מאחריות. הממשלה אינה
עומדת על תנאי זה.
• פירסום הליכי המשפט: החוק
הקיים מטיל, למעשה, על השופטים לאסור
פירסום ההליכים של משפט על הוצאת לשון
הרע. שללנו זאת, ואילו ועדת ויתקון המליצה
על מתן סמכות לבית־המשפם רק
לאסור פירסום של עדות לפני השלמתה.
הממשלה לא קיבלה דרישות אלה, והחוק

יישאר על כנו, תוך הוספת מתן אפשרות
לשופטים גם לעכב את הפירסום זמנית.
• חקירת התובע: דרשנו לאפשר
חקירת הנפגע בדבר אופיו, עברו, מעשיו,
כשפרטים אלה נוגעים ללשון הרע בכללה.
זאת הדרך הטובה ביותר כדי להעריך את
מידת הפגיעה מלשון הרע. הממשלה אינה
מקבלת עיקרון זה, וגם לה אי־אפשר יהיה
לערוך חקירה כזו.
• ערכה *בד האמת: סעיף 14 של
החוק הקיים קובע, כי דרושים מספר תנאים
להגנה על פירסום
הנחשב לפירסום לשון
הרע. התנאים:
שהפירסום הוא אמת,
ונוסף לכך שיהיה
בפירסום עניין
לציבור, וכי הפיר־סום
לא חרג מתחום
הדרוש לאותו עניין.
אנו הצענו, כי תהיה
הגנה אחת בלבד:
שהפירסום הוא אמת,
הממשלה לא
קיבלה עיקרון יסודי
זה. היא מציעה שינוי
פעוט־ערך: שבמקום ״עניין לציבור״ ייאמר
״עניין ציבורי״ .היא גם מבטלת את ההוראה
על חריגה.
• פירשום בתום לב: הצענו הרחבת
ההגנה על פירסום בתום־לב. ועדת
ויתקון הציעה, מצידה, לכלול במיסגרת זו
מיקרים שבהם החליט הנתבע לפרסם את החומר
על יסוד ראיות, שסביר היה להאמין
באמיתותן, ואם פירסם לבקשת הנפגע הסבר
או הכחשה, בצירוף התנצלות בנסיבות
מתאימות. הממשלה לא מצאה לנכון לקבל
המלצה זו.
שתי הנקודות האחרונות הן עיקר החוק
— ובשתיהן לא יונהג שום שינוי מעשי.
לבן, אם לסכם את כל הפרשה ואת כל
ההבטחות שנתנה הממשלה ערב הבחירות
לכנסת השישית בדבר הכנסת שינויים בחוק
— אפשר לקבוע: בסך הכל יוכנסו כמד,
שינויים רצויים, אך השינויים רחוקים מלבטל
את החומרה היסודית של החוק.

השבוע צילצל אלי אח־ העובדים הבכירים
של הסוכנות היהודית. הוא הודיע לי בשמחה,
כי מעתההוא מייצג חברה מסחרית
גדולה .״ברוך השם, גמרתי עם כל הזוהמה

מה דחף אותו להתפטר, אחרי עשרים
שנות עבודה?
״זאת בדיוק הסיבה שטילפנתי אליך,״
השיב ,״רציתי לומר לך, שהדחיפה האחרונה
היוהכתבות שלכם על הסוכנות. התחלתי
לראות את הסוכנות ואת עצמי בפי
שהציבור רואה אותנו. החלטתי להיות גבר,
ולהסיק את המסקנות. אתה לא יבול לתאר
לעצמך מה המצב שם. הוא הרבה יותר
גרוע ממה שפירסמתם. לא רק שאין עליה.
עושים הכל כדי שלא תהיה עליה.״
באותו יום עצמו הגיע לידי כרוז ירקרק,
שהופץ על־ידי הנהלת התא הארצי של חברי
מפ״ם בקרב עובדי ה סוכנות היהודית. נאמר
בו :״על הסוכנות ועובדיה קמו מעברים
שונים. אנשי הימין ואנשי העולם הזה ממשיכים
במלאכת השמצה בלתי־מרוסנת והרסנית.
אנו דוחים השמצה זו מצד, הדואגים׳
הללו לענייני העם, ורואים בה השמצה המכודנת
לפגוע באחד מן היסודות עליהם
בנוי הבניין המפואר ש לנו ...בבוז נדחה
את עצת אחיתופל של המלעיזים והמשמיצים
למיניהם, ואם גם קטן לאחרונה זרם
העליה עד כדי דאגה רבה, ואף דרכי ההתיישבות
אבלות — נקווה לזרמי עלייה
גדולים וכו׳.
מה יעשו עד אז חברי מפ״ם הדואגים לעתיד
הבניין המפואר שלנו? האם מישהו
מהם יתפטר מפני שאין מת לעשות בינתיים?
עונה
הכרוז :״זכאים ורשאים עובדי הסוכנות
לאותם תנאי עבודה הנהוגים לגבי
עובדי המדינה וההסתדרות.״

העולם הזה 1504

את )יורקת:

והעובדה:

גם השנה זכה
במקום הראשון
במשאל העם

ה עול• הזה 15*4

מכתבים
הכנסת בשפת־היס

חי דו שי ם נו ס פי ם של >צרנ>

אני בוש ונכלם בכנסת ישראל, על תגובתה
להצעתו של ח״כ אורי אבנרי בקשר
למצב בחופי־הרחצה
(העולם הזה .)1503

האם זוהי תגובת
בחירי־העם לבעיה
בה מטרידה, הנוגעת
לעשרות אלפים מתושבי
המדינה? האם
הטחת עלבונות
בפני המציע מהווה
תשובה? והאם זוהי
התשובה להמוני האזרחים?

תשובתו ה־של
בלתי־עניינית
סגן
שר הפנים ד״ר
ישראל בן־מאיר שמעתי בקול־ישראל.

סמי יוסיפץ,
טול קורה

סטודנט, תל־אביב

לחברי הכנסת הדתיים, ששיסעו את ח״כ
אורי אבנרי בקריאות־ביניים מעליבות ומזלזלות,
כל אימת שציטט מקורות יהודיים
בעת נאומו בכנסת, ובעיקר לח״כים בנימין
שחור ומנחם פרוש: עליכם לזכור תמיד
אימרות חז״ל, כמו. כל הפוסל במומו
פוסל״ ,או ״טול קורה מבין עיניך״.

א. כן־יהודה,
פרה על כרעי תרנגולת

בת-ים

שמצבם תואר
(העולם הזה

התכונה המשותפת לעובדים,
בכתבה ״מי חוטף ואוכל״
) 1502 הנה: משפחות מרובות־ילדים.
כאשר משפחה בת חמישה־ששה ילדים
תלוייה במפרנם אחד, התוצאה היא דוחק,
אם לא עוני, ובעקבותיו: חיסול האפשרות
להקנות לילדים השכלה נאותה וחינוך נאות.
לפיכך, ריבוי ילדים מביא לירידת איכות
כוח־האדם העומד לרשות המדינה, ועל כן
הוא נוגד בתכלית את האינטרס הלאומי.
עוד פרה קדושה אחת, שעומדת, למעשה,
על כרעי תרנגולת.
העולם הזה מקדיש מקום נרחב לדיון
בשאלות מין. האם אין מניעת הילודה ותיב־נון
המשפחה ראויים גם הם לדיון נרחב?

מיכאל תדהר,

כאשר פורסם הראיון איתי, בכתבה ״מי
חוטף ואוכל״ ,הבחנתי כי חל שיבוש כלהלן:
כתבתם כי הצלחתי לשלם 23,000ל״י
עד הכניסה ״לדירה, וכי נותרה לי משכנתא
בסך 7,000ל״י.
בראיון מסרתי לכתבכם, כי קניתי את
הדירה בסך 23,750ל״י, מזה משכנתא
בסך 7,000ל״י בערך.

פועל ב שלו שה או פני ם כדי לתת לך
גלוחמהיר יותר...
יסודי יותר ...נו ח יותר...

א פיי ם

ילאל, בני־ברק

הוק לוויסות האבטלה
ברצוני להציע הצעה, שנועדה, לדעתי,
להקל במעט את
סבל משפחות העובדים
הצפויים להיות
מובטלים.
הצעתי היא: ב מידה
שאחד מבני
המשפחה כבר מוב טל,
אין לפטר בן-
משפחה אחר, וחוק
המדינה צריך לש מור
על זכותו לעבו דה.
דומני
כי בישראל
יש משפחות רבות
שבהן גם הבעל וגם
האשד -עובדים. לכן צריך למנוע מצב כזה,
שבו גם הבעל וגם האשד, יהיו מובטלים.

בימי הקיץ החמים הענק לעצמך גלוח חלק ומרענן עם 5ת111131ץ\/ן
108 81116 1601110 5118176.
1601110 5118176 מיבש את הזיעה ומזין את העור.
^11113015־ נותן לך את אפשרות הבחירה בין שני סוג ת,?!6 511317610110
כל אחד לסוג עור שונה.

עור רג יל
או שמנוני במקצת, השתמש ב106-
ללא חומרים 81116 1*601110 5113176
שומניים, ובתוספת ריח גברי ורענן.

עור יבש
השתמש ב( 1601110 5113176 -ירוק)
כדי לסוך את העור, ולתת למכונה
אפשרות החלקה על עור הפנים.
מוצרי 1601110 5113176 מיוצרים ע״י

יגאל גי צי,

נתניה

יסעור ויודפת

$ת ו 1113ש ן
פרסום או־קי

גבעתיים

בכתבה על יודפת., ,עבודת הטבע-
(העולם הזה ,)1501 קבעתם בהחלטיות, ש בקיבוץ
יסעור לא יודעים היכן נמצאת
יודפת.
ובכן, העובדות מורות אחרת: קיבוץ יסעור
ערך טיול ליודפת; שניים מחברי יודפת
קיבלו את הכשרתם בענף הצאן ביסעור;
חבר יודפת אחד שיחק כדורגל בקבוצת
יסעור; משק יסעור השאיל מכונות חקלאיות
ליודפת, ובמשך תקופה מסויימת אף
העולם הזה 1504

הביאו חברי יודפת את פרותיהם להזרעה
ביסעור.
אם נוסיף לכל העובדות האלה עוד אחת,
שחברי יודפת מקבלים את לחמם בשער
יסעור מדי יום ביומו, הרי נגיע למסקנה
כי ביסעור יודעים היכן נמצאת יודפת.

מרדכי פלונקה,
ויאט־קונג בא״י

יסעור

קראתי את דיווחי שמואל שגב — כתב
מעריב — מוויאט־נאם. למעשה זהו דיוזח
אמריקאי.
הוא הגיע לשיא לפני שבוע, כשתיאר
את ממשלת קי כ״שלטון מוכר״ ,ואילו את
הוויאט־קונג תיאר ״לא כתנועת שיחדור
לאומית, אלא תנועת־מרי נגד שלטון מוכר״.
מעניין כיצד היה מגיב עתונאי זר בזמן
המנדט, כשהיה מבקר בארץ ורואה בה שלטון
מוכר, בצורת מנדט בריטי, שנגדו
קמות כמה תנועות־מרי.

דויד טל,

גבעתיים

נאצים באפריקה
פרשת הקשרים בין הישראלי יקותיאל
פדרמן והנאצי וילי
שליקר חשפה גם
פרשה אחרת, שהיא
חמורה מאד כשלעצמה:
מה צביונן של
החברות הישראליות
המוקמות באפריקה?
כיצד עובר הון המדינה,
המוזרם לאפריקה
במטרה להאדיר
את שם המדינה,
לידי חברות
שוויציות מפוקפקות? אריאלי נידמה לי ששאלות
אלה ראויות לתשו־מת־לב
ציבורית, והממשלה חייבת לחקור
אותן עד תום.

אלי אליאלי,
מי מכיר, מי יודע?

חיפ ה

רסח1

מ צי ע ה

בבית רב קומות מפוארלידשפתהים רחוב הנ שיאים פינת רוטשילד

דירות בגות 3חדרי
עם מ רפ ס ת גדולה
ל מכי ר ה
במחיר של

או להשכרה
בשכ״ד ^זדשי

הוא אבד לי. מסופר, כתר־זהב מורכב על

הדירות מוכנו ת לכניסה
אספקה

הסקה מרכזית

מרכזית של גז ומיםחמים
קול ט אשפה 0אנ טנת טלויזיה

נא לפנות :

במקום, בכל יום בין השעות 7.00 בבוקר עד 15.00 אחה״צ
או ל״רסקו״ ,ת״א, מח׳ מכירות. הר-סיני .1טל.622211 .
קוקי הניב הימני, עונה לשם קוקי.

רות מוזיקנטסקי,

תל־אביב

קוקי — ראה תטונה.

״עם אחד אנחנו!״
מכתבם של הקוראים יוסף זכאי, יוסף
ציטיאת וכדורי בן־דויד מאור־יהודה (העולם
הזה ,) 1502 הדן בהפליית הספרדים לרעה,
אופייני להלך־הרו־חות
ברחוב הישראלי
מאז העליה הגדולה.
ברצוני
לתקן את
הרושם המטעה והמוטעה,
שיהודי הארץ
(והעולם, כביכול)
מתחלקים לאשכנזים
וספרדים.
לדעתי יש לחלק את
הישוב היהודי (או
העברי, לפי הגדרת־בם)
במדינת ישראל
לחמש קבוצות שונות,
כלהלן:
( )1אשכנזים — יוצאי מזרח ומרכז אירופה
— דוברי יידיש;
( )2ספרדים — יוצאי ארצות הים התיכון
— דוברי לאדינו;
( )3מזרחיים — יוצאי המזרח התיכון —
דוברי ערבית;

טבנ > ק 1ם
8יי

תיכון

מקצ 1ע

טכנאות

ש ר טו ט
בנין וארכיטקטורה
גרפיקה וציור

ר דיו -ט לויזי ה

ספרי הלמוד, כלי העבודה
והשרטוט מסופקים ע״י ניוז־נו

למוד עיוני נהכנה לבגרות!
ועבודה מעשית במקצוע
שכד

אלקט רוני ק ה
בניו וארכיטקטורה

למוד

מודרג

הרשמה לכתות ט, י׳ ,י׳א, י״ב בשעות 3־ 2 ;5ו־ 9
ת ל ־ אביב, רח׳ בן־יהודה 28־ 26 נלפני בנין אל־על) ,טל 245471 .
חיפה. רח׳ הרצל ,44 טל 526889 ,63403 .

(המשך בעמוד )6

העולט הזה 1504

מכתבים
(המשך מעמוד )5
( )4מערביים — יוצאי המגרב — צפון־

אפריקה — דוברי ערבית וצרפתית;
( )5אנגלו־סכסים — יוצאי ארצות ההזחה,
כאנגליה וארצות־הברית — דוברי אנגלית,
ואיברים — יוצאי דרום־אמריקה ומרכזה
— דוברי ספרדית.
רק לפי חלוקה זאת יש לציין את מוצאו
ותרבותו של כל אחד מאחינו, במידה ולא
נולד בארץ. כמובן, שהקבוצה הששית היא
זו של ילידי־הארץ, שאין להפלות ביניהם
לבין עצמם, כמו שאין להפלות בין בני
שאר הקבוצות. כי ״עם אחד אנחנו״ (יל״ג)!

מרדכי הלפרין (בן־חיים),
מורה, טבריה

דיסקרדיט
על הקוראים לדעת את האמת אודות
המריבה הטפשית ״קיר המריבה״ ,שהביאה
אותי ואת ידידי למצב מאוד לא נעים
הזה .) 1503

(העולם

ראשית, הסכום הכולל שדרשתי מבעלי
הדיסקוטק, מיקי בן־קיקי ועמום מרוז, הוא
חמשת אלפים לירות,
ולא ששת אלפים.
סכום זה נדרש
עבור העבודה ד,אמ־נותית
המקורית, הקשה
והמייגעת, שביצעתי
במועדון. השותפים
הללו לא
נענו לשלם, והציעו
לי אלף וחמש מאות
ל״י, שלדעת מיקי
בן־קיקי ״הוא שווה
לסכום שמקבל, עבור
עבודה דומה, צייר
תפאורה בעל שם
עולמי״ .עלי לציין בצער רב, שהערכה זו של
מיקי בך קיקי, מעידה על עצמה שאינה
יודעת מהערכה שליצירת־קבע אמנותית

מקורית.
אשר לפרסומת בליוזי צלם וכו׳ וכד
(הכל כתוב בהעולם הזה הנ״ל) — על מיקי
לשכנע את בן־קיקי שאיתמר סיאני באמת
איננו זקוק לפרסומת. ידוע גם ידוע שאני
צייר אמן, ששמו כתוב לפניו על יצירותי
המפארות טרקלינים של שוחרי־אמנות.

איתמר סיאני,

תל־אביב

אבא וסבא
סטודנטית תמימה מכפר־סבא
נמאס לה לקחת מאבא,
לכביש היא יצאה
וטרמפ חיש מצאה —
ואבא הפך אז לסבא.

רחל בנען־קיפן,
ויויאן בצה״ל

ניו־יורק

לדורית ולחברו-
ודה, שכה הזדעזעו
למלכת־מבחירתי
היופי,
מפני שלא
שירתתי בצה״ל (העולם

מונ ס־ ב ל או
§ דובק מנ סו ל
• פולר> ס
(קינג־סייז)

הזה :) 1502

האם אתן סיימתן
את שירותכן בצה״ל
בגיל?18 אני לא
הספקתי, ואתכן הסליחה.

אביבה
ישראלי
(ויוויאן דל־כיאנקו)
,תל-אביב
טעות לעולם צודקת

דל־כיאנקו
והסתפקה מיכל למדני הפתיעה בחולשתה,
זקה
ב־ 1.51מ׳ .שיאה — 16.7מ׳( .ידיעות

} סיגריות מנסול מרעננות של דובק
פרסזם דיר ינגקבסון

אחרונות).

אבירם
התאונה שהיתר, בפיו

שובל, חיפ ה
(העולם הזה

.) 1502

יעקב צור,

חיפ ה

הסכם בין העצמאות, מסוג ההכרזה
המשולשת של ארה״ב, אנגליה וצרפת משנת
( 1950 הארץ).

רפאל מימון,

ירושלים

זגות קדימה במדור זה תינתך
למכתביהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למכתבים.

העולם הזה 15*4

במרחב
סעודיה
כבוד מלכי
שלוש בירות רתחו השבוע: ושינגטון,
ריאד וירושלים. לעומתן, צהלה קאהיר. כל
זה בגלל משפט אחד, שאמר המלך פייצל
הסעודי במסיבת־עתונאים בוזשינגטון.
המסיבה התנהלה על מי מנוחות. רובם
המכריע של העיתונאים היה מלא אהדה
למלך הערבי, לבוש העבאייה רקומת־הזהב.
אפילו העתונאים היהודיים, האוהדים בדרך
כלל את ישראל, התייחסו בחיבה אל ־
המלך. להם הספיקה העובדה, כי פייצל
מקים ברית מוסלמית, המכוונת בפירוש נגד
עבד־אל־נאצר ונגד סוריה. ליגה זו, כך
הבינו, תפצל את העולם הערבי, והיא בוודאי
לשביעות־רצונה של ממשלת ישראל,

?01- 01

סרט ״אגפא קולור אוניברסל״
רב שימושי, ממנו אפשר
לקבל, לפי בחירתך, תמונות
בצבעים ובשחור־לבן כאחד,
בכל גודל ובכל כמות.
פיתוח והדפסת תמונות צבעוניות
בארץ תוך 3—2ימים
בלבד!
להשיג בכל חנויות הצילום.
פייצל כאן מעודדים, שם מחרימים

כל החיבה נעלמה ברגע שהמלך החל
משיב לשאלה הנוגעת לישראל.
השאלה היהודית. השאלה הוגשה כ־מהתלה.
גם במסיבות החשובות ביותר, נוהגים
עתונאים־ להעביר לדוברים — או למארגני
המסיבות — שאלות רציניות, מנוסחות
בצורה היתולית או קנטרנית, מתוך הבנה
ברורה שהשאלה לא תזכה לתשובה.
כך קרה גם בוושינגטון. אחד העתונאים
העביר למתרגם של המלך את השאלה :״מתי
תזרקו את היהודים לים?״
המתרגם העביר את השאלה למלך, במקום
לזרוק אותה לסל. המלך יכול היה
להתעלם מן השאלה, תחת זאת החליט לענות
עליה. ביחוד שתשובתו נועדה להציגו
כאיש מתקדם ונבון. הוא ענה :״מעולם לא
היתד, לנו כוונה לזרוק את הישראלים לים.
אנו רק התנגדנו לציונים, שהביאו מהגרים
מכל העולם וגירשו את העם הפלסטיני מארצו.״
יחסית,
היתר, זו תשובה מתונה. אך משנפתחה
השאלה הישראלית, לא יכלו ה־עתונאים
להתאפק, והציגו שאלה נוספת:
מדוע מחרימה סעודיה חברות יהודיות הסוחרות
עם ישראל?
כאן קרה התקר, שהעביר את רוח ביקורו
של פייצל. הוא ענה :״היהודים תומכים בישראל,
לכן הם אויבינו.״
תל־אכיב האטלנטית. התגובה החריפה
ביותר באה מניו־יורק, בה חי הריכוז
הגדול ביותר של יהודים בעולם. יהודים
אלה כבר סלחו בעבר על התקפות נגד
הציונות, אבל התקפה על יהודים עוררה
בהם זעם. מכיוון שהשבוע צריכות להיערך
בחירות בניו־יורק, לא יכלו ראשי השלטון
המקומי שלא לשים לב לזעם.
ראש־העיר ג׳ון לידסיי התלבט במשך
יממה שלמה: אירגונים יהודיים דרשו ממנו
לבטל את הסעודה החגיגית שתוכננה לכבוד
־,מלך; שר החוץ דין ראסק תבע ממנו בכל
׳זקף לקיימה. לבסוף גברו השיקולים ה־ניטיים
המקומיים, והסעודה בוטלה.

אגפא קולור אוניברסל — 531־ו6זיוחע •ו9^ 010ו./
סרט 35מ״מ קסטות אורגינליות
2ג ת מונות 36א 4 .— 24ל״י
20ת מונות 36א 4.75 24ל״י
36ת מונות x 24 6.50 36ל״י
אגפא קולור אוניברסל רולפילם —

1ח 011)]1א -531ו6ץ!ח 11ז 3^010ן* 9

16ת מונות 4 x 4
12ת מונות 6 x 6
4.50ל״
8ת מונות 6 x 9
אגפא קולור אוניברסל רפיד _ שקפא 531ז,6י 1חט ׳!49)30010
16ת מונות x 24 24
x 24ל״י
12ת מונות —.4 36

מבחר בז־ור* וגור• בדובדיב־ו־ודזנ

מ 550-ול״י ! 3

ז 7ח7י
1ר 1ז4 1ב= 1ד נ4 4ב 1 14ו 1ד 41ד י 4ב1ז ־- 4ב1ד |ן1ו ־ ־י - 4ס 1־

ב בי רזן

4 6 1 =4
אגפא *—ב־־י ־ד 1י ד

3ב^ 1וו ר 11־ 1 4 -ובו ־ י ם ־

030000
7 x7ס £ 1 7

רשיון נהיגה מובטח
בזמן קצר במחיר הישן
* פרטי — 6ל׳׳י לשעור
(במקום 7ל׳׳י).
* משאית — 10ל׳׳י לשעיר
(במקום 12ל״י)
* באופנוע — מדריך צמוד
וטיפול אישי ללא שיירות
או קבוצות.

לנרשמים עד סוף החודש
חומר והדרכה
למבחן תיאוריה
חינם הדרכה אך ורק ע״י
מורים מנוסים.

בי״ס לנהיגה אמנון

בז ב
הטכ ני ת
ב״13

(ליד הגימנסיה הטכנית)
ליולי נפתחים

קורסים ערב
חשמלאות חשמלאות

רכב 6 -חדשים
מכין לבחינות הסמכה של משרד התחבורה
בניין 6 -חדשים
מכין לבחינות הסמכה של משרד העבודה
פרטים והרשמה:
13—8לפנה״צ • 20—16 בערב

נחלת בנימין 10
טלפון ,55067ת״א.

(המשך בעמוד )8

נולם הזה 1504

במרחב
(המשך מעמוד )7

הביקור, שנועד לחבב את פייצל על האמריקאים,
הפך לפתע נושא למחלוקת חריפה.
נשיא וטד־הפעולוז לקירוב ערבי־אמריקאי
הבריק למלך, לבל ינחת בנמל־התעופה על
שם ג׳ון קנדי, אלא בנמל שמחוץ לשטח
מדינת ניו־יורק, ולטוס בהליקופטר משם
לבניין האו״ם — כדי לא לבקר ב״תל־אביב
של האוקינום האטלנטי״.
קאהיר צוהלת. מבוכת הסטייט
דיפרטמנט היתד, מובנת, וכן כעסו של
הנשיא ג׳ונסון. סיבת רוגזה של השגרירות
הישראלית היתד, פחות ברורה.
כאשר רמזה סוכנות־ידיעות, כי השגרירות
בעצם שמחה על התקרית, באה הכחשה
ישראלית נזעמת. ובצדק: שכן התקרית
״היהודית״ פגעה באינטרסים של ממשלת
ישראל. כי ירושלים תומכת בשקט אך
בהתלהבות בתוכניות המלך פייצל, בדבר
הקמת הברית המוסלמית. היא מעוניינת
לראותו מתייצב בראש גוש אנטי־נאצרי,
וביקורו בארצות־הברית נועד, בין השאר,
לתרום למאמץ זה.
על כן צהל ראדיו קאהיר. הוא הירבה
לתאר את העלבון שהוטח בפני המלך פייצל
על־ידי ניו־יורק, יעץ לו לשוב לארצו בלי
להתמהמה שם לשם טיפול בעניינים כמו
הברית האיסלמית.

תן ויגבר
תנו לגבר — הראוי לשמו
י— את הבירה הראויה
לשמה — ״גולדסטאר״.
מרווה צמאוו ומשיבה נפש.

גו דו־ ס ט או

צילום ק רן -קדרה
א. אריאלי

עיראק הנצחון ב או פ ק
המשלחת הכורדית, שהגיעה בשבוע שעבר
לבגדאד, נועדה — לדברי ההודעה הרשמית
— רק לנחם את הנשיא עבד־אל־רחמאן
עארף על מות אחיו, ולברכו על בחירתו.
מכיוון שעברו יותר מחודשיים מאז התאונה
בה ניספה הנשיא עבד־אל־ם לאם, ניראה כי
ההודעה הרשמית הסתירה משהו חשוב יותר.
בייחוד לאור העובדה, שבראש המישלחת
בת שני הכורדים עמד ג׳לאל אל־טלבאני,
מנהיג המפלגה הכורדית הדמוקראטית, הנחשב
לאיש מספר שניים של המרד וליורשו
הכמעט־בטוח של מוסטפה אל־ברזאני הזקן.
בגדאד עצמה לא ניסתה להסתיר את
המטרה האמיתית, שכן למחרת ההודעה הראשונה
שידרה תחנת־השידור הממשלתית
הודעה של הנשיא עארף, האומרת כי כל
העיראקים הם אחים, וכי ״החוקה הזמנית
העיראקית מכירה בזכויות הלאומיות של
העם הכורדי, והכרה זו תאושר על־ידי
החוקה שתתקבל בעתיד.״
״אנו מקוזים שיבוא קץ למלחמת־האחים,״
היתר, תשובת שני הכורדים.
קודם — ערבויות. במשך השבוע שחלף
מאז, ערך אל־טלבאני מספר פגישות
בבגדאד, כשמדי פעם
מפרסמים ד,עתו־נים
העיראקיים הערכות
אופטימיות לגבי
פתרון הבעיה הכורדית
בשלום. אחרי
שנות מלחמה,
בהן סבל הצבא העיראקי
מפלות קשות,
ניראה כי בגדאד
הגיעה למסקנה
שאין לה ברירה
אלא להעניק לכור־ט
ד כ אני
דים את הזכויות שהם
דורשים.
השאלה היתה: עד היכן מוכנה ממשלת
עיראק להיכנע? הכורדים מצידם היו מוכנים
לוזתר על הדרישה של כינון מדינה כורדית
עצמאית; אבל הם עמדו בתוקף על דרישותיהם
למינהל פנימי עצמאי,לעידוד השפה
והתרבות הכורדיות, ולהפניית חלק חשוב
מהכנסות הנפט המופק בצפון עיראק לפיתוח
האזור הכורדי.
לשליחים הכורדיים, נידמה היה כי תנאים
אלה יתקבלו. אולם כאשר הציעה בגדאד,
כי אל־ברזאני בעצמו יבוא לסיכום המשא־ומתן,
נתקלו בסירוב. כי המנהיג הזקן
כבר התנסה במספר נסיונות קודמים לפתור
את הבעייה במשא־ומתן. כמה פעמים כבר
הגיע להסכם סופי וכתוב עם ממשלת בגדאד,
ותמיד נותר רק צעד פורמאלי: אישור על-
ידי ביודו•,נבחרים. ותמיד לא ניתן האישור.
על כן השיב אל־ברזאני: יינתנו תחילה
ערבויות, שההסכם יבוצע. רק לאחר מכי
יתן הוראה לחייליו לפרוק את נשקם.
היתר, זו עמדתו של מנהיג, הסב,״
כי הנצחון באופק.
העולם הזה 1504

ה 11־:11

* * י שרוצה להבין את מהותה של תנועת החרות,
אל יסתכל בח״כ מנחם בגין. מוטב שיסתכל בח״כ
יוחנן באדר.
כי ח״כ בגין הוא נואם גדול. נואם גדול חי בעולם
החזון. להט נאומו משכיח את המציאות.

ואילו המציאות היא ד״ר יוחנן כאדר.
הוא המסמל את התנועה בזירת פעולתה העיקרית:
הכנסת.

ך* עם היה ח״כ יוחנן באדר האישיות הפרלמנטרית
21 מס׳ 1של הכנסת. על כך הסכימו הכל. גם ד״ר
משה סנה, בימי זוהרו, הגיע רק למס׳ ,2אחריו.
אז היה באדר האיש שלחם במפא״י, שחסם את דרכה
בתחבולות מחוכמות, ששפך עליה קיתונות של לעג
וקיטרוג•
פעם.
אותו זמן עבר מזמן. מי ששומע את באדר היום, צריך
להתאמץ כדי להיזכר כי זהו הלוחם מן הימים ההם.

זכותן של הסיעות הקטנות להגיש הצעות־לסדר־היום ד
הצעות־חוק פרטיות. הוא שהמציא את השינוי, הוא ש־שיכנע
את ברוך אזניר, המפא״יי להסכים לו, הוא שדאג
להגשמת הקנוניה בחדרי־חדרים, בסודי־סודות.
מאז עברו כמה חודשים, ותוצאת הקנוניה ברורה לכל:

קולה של האופוזיציה הוקטן כמידה רכה.
שוכ אין היא יכולה כמעט להעלות עניינים
ככנסת.
במקום לשמוע הצעות אופוזיציוניות, החושפות את
הליקויים במדינה, הולכת הכנסת הביתה לפני הזמן, או
עוסקת בעניינים של מה־בכך המובאים על־ידי הממשלה.

מפא״י מבסוטה. אם יש לה קורטוב שד הכרת

היא תחסל את מק׳׳י. כלומר: באדר עלול להכריח את
מק״י להצטרף לרק״ח, דווקא בשעה שדיר סנה, ידידו,
שוקד על המצאת קומוניזם ציוני, ובשעה שח״כ שמואל
מיקוניס שר שירי תהילה לדת היהודית.
היא תחסל את פא״י העצמאית, ותכריח אותה להצטרף
למפד׳׳ל, הגרורה הקבועה של מפא״י.
ה־א תאייס על קיום הליברלים העצמאיים, שצברו בבחירות
האחרונות פחות מ־ .47,אם תיקבע חסימה של
,37 ,לא יוכלו ל״ע לגשת לבחירות ברשימה נפרדת, והם
יצטרכו להצטרף למערך (אם לא יתפלג עד אז גח׳׳ל,
והליברלים יתאחדו מחדש).

ואין זה אלא מישחק. כי בינתיים התרוקנה הכנסת
מתוכנה, בעזרתו האדיבה של ח״כ יוחנן באדר.

* 1א מככר עקבתי אחרי דו־שיח פרלמנטרי בין יו׳׳ר
/ועדת הכספים, ח׳׳כ ישראל קרגמן, שהוא הפוליטרוק
הכלכלי של מפא״י בכנסת, ובין יוחנן באדר, נציג האופוזיציה.
הדיון
נסב על שורה שלמה של צווים שקבעו את התשלומים
החלים על סחורות שונות. לגבי כל צו קם קרגמן
ונימק אותו. אחר כך הוא קרא לבאדר, לנמק את הסתייגותו.
אחר כך ענה קרגמן לבאדר, ניצח על ההצבעה
האוטומטית, וחוזר חלילה.

כל אלה הן תוצאות שד״ר כאדר כוודאי
אינו יכול להיות מעוניין כהן. אכל הוא מוכן
לשלם מחיר זה, כדי לחסל את הכוח החזיש.

אחרי הפעם השלישית או הרכיעית, עלה
על דעתי שאני חוזה כזוג קומיקאים ותיקים,
הרגילים לשחק יחד מזה הרכה־הרכה שנים,
וכל אחד יודע את תפקידו על־פה וחוזר עליו
מתוך שיגרה.
!ואכן — הם עזרו זה לזה, הזכירו איש לרעהו את
נימוקיו, תיקנו איש את טעויות רעהו (כי פה ושם התולא
היה ברור להם על איזה צו, בדיוק, הם בלבלו מדברים — אם על מכונות־תפירה או על גבינה).
סיעת־באדר
ואכן — מבחינהפרלמנטרית משחקות
וסיעת־קרגמן מישחק מתואם — לא פחות מאריק ו־שושיק
לביא על הבמה, או לורל והארדי בשעתו על הבד.

הם הפכו שני הצדדים של מטכע אחד.

6*6יתוך־פעולה זה חורג הרבה מעבר לוויכוחי־סרק
חסרי־תועלת במליאת הכנסת.

הוא מהווה את עוכדת־היסוד של כל הנעשה
׳ ככנסת מאחורי הקלעים.
שלמחרת הבחירות לכנסת
כאשר נחלה מסא״י תבוסה
הסכנה של דיקטטורה בן־
שמעון פרם ושות׳ .חרות
הוקם מועדון־הארבע, כדי

מי זוכר עדיין את הימים
החמישית, בתום פרשת־לבון,
בקלפי? הכל דיברו אז על
גוריונית, על המזימות של
דיברה על כך יותר מכל.
למנוע השתלטות זו.
ואז, בשיא המאבק, נדהמה המדינה לשמוע כי יוחנן
באדר עשה הסכם עם אנשי מפא״י בכנסת החדשה, לחלוקת
כל המישרות באותו מוסד.

התוצאה: מועדון־הארכע התפרק, כן־גוריון
חזר לשלטון מוחלט כממשלה, ואנשי מפא״י
השתלטו שוכ על הכנסת.

אותו מהלך חזר בדיוק בכנסת השישית. מפא״י וחרות
חילקו את כל המישרות בכנסת עוד לפני שהתכנסה הישיבה
הראשונה של הוועדה המסדרת.
התוצאה: שלטון מוחלט של מפא״י בכנסת, עם כמה
פירורים לגח״ל.

השפעת 26 נציגי גח״ל ככנסת: אפס.

ף* כל זאת קרה משהו בכנסת השישית: קיימת בה
סיעת־היחיד של הכוח החדש.

אין זה נותן לח״כ יוחנן כאדר מנוח.
היה זה באדר שיזם את הקנוניה הנפסדת שהגבילה את

ך* דו ר לחלוטין כי באדר פועל שוב בתיאום מלא
^ עם מפא״י. על בך מעידות העובדות היבשות:
המכשול העיקרי להעלאת אחוז־החסימה עד כה היה
נעוץ בקיומן של שתי הסיעות הערביות של מפא״י, שכל
אחת מהן צברה בבחירות האחרונות פחות מ־־ .27 בגלל
סיבות אישיות ומשפחתיות לא יכלו עד כה להתאחד.
והנה׳ לפתע — באותו שבוע בו פורסם מאמרו
של באדר למען אחוז־חסימה מוגדל — הודיעה מפא׳׳ י
כי שתי סיעותיה הערביות התאחדו. כל עוד קיים ה־מימשל
הצבאי, בגלוי או בסתר, אין חשש שהן תקבלנה
ביחד פחות מ״־.37

אם כן, לא תפנע הצעתו של כאדר כשום
גודם מפא״יי. כמי היא עלולה לפגוע?

כי כינתייס השתלכ כאדר לגמרי כמישחק
הפרלמנטרי של המישטר.

אדם כי הצעתו החדשה של באדר מכוזנת למטרה אחת:

למנוע את הישארותה של סיעת הכוח החדש
ככנסת הכאה.

* * דוע משתוקקת כל כך סיעת באדר לחיסול הכוח
החדש, עד כדי אובדן כל גינונים ן זל הגינות פולין ית?
האם מפני שלוי אשכול הכריז^,על דוכן הכנסת כי
סיעת־היחיד שלנו עושה בכנסה עבודה׳ יותר ״רצינית

מאשר סיעת גח׳׳לז
האם מפני שמנהיג אופוזיציוני בחרדת קבע כך הח״ב
היחיד של הכוח החדש משפיע 3לנסמ יותר מכל 26

הח״כים של גח׳׳ל?

באדר (וזרות ),גהטזן וגזפא״ט ;
שיתוף פנזורת

האם מפני שפעולתה האינטנסיכית של סיעתנו
מכלימה לעיני כל את, השאננות השכעה
של חרות?

תודה, עליה לרשום את יוחנן כאדר בספר־הזהב
שד הקרן־הקיימת.

האם מפני שסיעת הכוח החדש מגלה באורח עיקבי
את השותפות של מפא״י־חרות בחלוקת השלל — החל
בתרומות הסודיות של קואופרטיב דן, וכלה בחלוקת
מטעי־שקדים בין חברי־הכנסת? כל אלה הן סיבות טובות.
אך הסיבה העיקרית היא טובה עוד יותר:

** תה זומם באדר מזימה חדשה. בניגוד למזימות ה־
+קודמות, אין הוא שומר אותה בסוד. הוא מכריז
עליה במאמר ראשי בעתון היום.

וזו המזימה: להעלות את אחוז־החסימה.
מדוע מושמעת תביעה כזאת דווקא בפי דובר חרות,
לא בפי דובר מפא״י?
מדוע היא עולה דווקא עכשיו, בכנסת השישית, אחרי
שאיש לא הזכיר אותה בכנסת החמישית, או הרביעית?
מה יש בכנסת השישית, שלא היה קיים בכנסת הקודמת,
והמרגיז כל כך את ח״כ יוחנן באדר?

על כך תיתכן רק תשוכה אחת: קיים כה
דוכר הכוח החדש.
הכוח החדש חולל את הפלא ההיסטורי ועבר את אחוז־החסימה
הקיים 17 הוא צבר במכה הראשונה 1.2אחוז.
באדר עצמו ידע שעובדה זו תעמוד לנגד עיני כל אדם
הגיוני שיקרא את דבריו. לכן הקדים הרופא למכה,
וענה על כך בעצמו — עוד לפני שמישהו שאל אותו.
במאמר בו השמיע את הצעתו, הכריז:
״רק שגעון־גדלו ת יכול לשכנע חבר־כנסת בו דו. שמישהו
מעוניין או ב ל תי־ מ עונ ״ן בנו כ חו תו או אי־נו כ חו תו׳ ב־כנסת.״

אם כן, הריני לוקה כשגעון־הגדלות, ד״ל.
פשוט איני יכול לתאר לעצמי סיבה אחרת להעלאת
אחוז־החסימה ברגע זה. ואכן — גם באדר עצמו כלל אינו
טורח להמציא נימוק כלשהו.
וכשם שכל אדם בכנסת הבין שקנוניית סתימת־הפה של
באדר ואזניה היתד, מכוונת אך ורק נגדנו (דבר שנאמר
כמה פעמים בפה מלא מעל דוכן הכנסת) — כך יבין כל

חרות הפכה מזמן חלק כלתי־נפרד של ה־מישטר
הקיים. היא מעוניינת כקיומו, לא
פחות מאשר מפא״י.
לכן די היה בנצחון הקטן ביותר של כוח חדש כדי להזעיק
אותה אל הבאריקדות.

הכאריקדות של מפא״י.
ת מאמרו

סיים באדר בפיסקה ערמומית :״ ה סי עו ת

^ בכנסת וזצטרננה לדון בכובד־רא ש בעניין הנ״? ,ואין
להשאירו עד ערב־הבחירות הבאות, אלא להחליט לכאן או לשם.״

מדוע? גם זה ברור: באדר חושש כי הגשמת הצעתו תחריד
אח הציבור הנאור, ותשניא אותו ואת מפלגתו על כל
אדם בעל תחושה דמוקראטית בארץ.
אבל הוא מקווה שזעם זה יהיה זמני. הוא סבור שכדאי
לבצע את הקנוניה מייד, כדי שהציבור יספיק לשכחה עד
לבחירות הבאות.

וכאן הוא טועה, כמו שטעו לפניו מהוקקי
חוק־לשון־׳הרע.
אם יניפו ראשי המישטר הקיים — מפא״י וחרות — את
הגרזן על סיעת הכוח החדש, יתלכדו בל בעלי הרצון־הטוב
סביב כוח זה.

אני מוכן להסתכן כנכואה: כל אחוז־־חסימה
שייקכע, יהיה גכוה ככל שיהיה -הציכור
ההגון ידאג לכך שסיעת הכוח החדש תעכור
אותו ככחירות הכאות.

ועידת הוות: שאינה למלחמה? הזית של הימין לשלטון? אלטרנטיבה ובגין?
ארוכ הדרך ל שלטון
ןץטונודענק של זאב ז׳בוטינסקי הבין
1טה בתנועה שהתכנסה מולד בבנייני־האומה.
היא ראתה ציבור בגיל העמידה,
שבא כמעט כולו ממזרח אירופה — וציבור
צעירים, שבא כמעט כולו מארצות המזרח.
,זוהי המציאות של תנועת החרות. היא
קובעת את סיכויי התנועה, וגם את תוכנה.
מבחינה דמוגראפית, זוהי תנועה של
.ישראל השניה. אן המנהיגות היא כל־כולה
שריד של תנועת־ז׳בוטינסקי המזרח־אירופית.
בין השניים מגשר איש אחד: מנחם בגין.
לו, אישית, נתונה נאמנותם של המוני
בני עדות־המיזרח, המהווים את המחנה העיקרי
של התנועה. לא לעסקנים הקשישים,
שישבו על במת הוועידה, מאחורי השורה,
גם לא לסיסמות כלכליות וחברתיות. אלא
לבגין, ולמישקע הריגשי המתנגן בנאומו.

ראשי התנועה מנסים להסוות אמת זו
בסיסמות — אבל חברי התנועה יודעים,
או מרגישים, כי ההסוואה אינה אלא הסוואה,
לצורך השעה.
הטיעון הרישמי הוא: אנחנו לא נתקיף
את הערבים. אבל אם הערבים יתקיפו אותנו,
אנחנו ״נשחרר״ חלקים נוספים של ארץ־
ישראל, עד לגבול העיראקי.

מרפה את המתח הבטחוני ומובילה לגטו־ורשה
שני.
פירוש הדבר גם: הוא מוכרח לדרבן את
מירוץ־החימוש, לפתח נשק יותר ויותר
קטלני — דבר שיכריח את הערבים ללכת
באותה דרך, אפילו אם אי־פעם יימאס להם
הדבר. ומירוץ־החימוש מוביל, לרוב, אל
השימוש בנשק המצטבר.

בגין — החלק היחידי שעורר תגובה סוערת
בקהל, זולת ההטפה הקיצונית נגד
קשרים עם גרמניה. כל השאר הוא קישוט
בלתי־חיוני.
כל מי שרוצה לשנות את התנועה — מבפנים
או מבחוץ — ולעשותה ל״תנועה מודרנית״
שתתקבל על דעת צפון תל־אביב, לתנועת
המעמד העילי של ישראל הראשונה,
אינו מבין את נשמת חרות.

״כי שקט הוא רפש...״

ף •טמה זו שוכנת בגוף קשיש מאד,
^ עיי ף מאד. גם זה היה ברור במעמד
הפתיחה. ואולי דווקא׳ ברגע החגיגי ביותר
שלו, כאשר הוועידה כולה שרה את הימנון
בית״ר :״בדם ו ביז ע,.יו ק ם לנו גזע איין
ונדיב ואכזר כי שקט הוא רפש; 1־זן פ#ר
דם ונפש

לאנשי חרות, מילים אלה
טינסקי אינן מליצות. הן
אצ״ל, למלחמה בבריטים,
זה היה לפני הרבה הרבה

של זאב ז׳בו־הובילו
למעשי
לגרדום. אבל
זמן.

כאשר בגין מתלהב
^ הד מישקן ן זה? אפשר היד, להבחין
]*ו בו בקלות לפי סימון הקטעים השונים
של הנאום, ועל־פי תגובת הקהל אליהם.
מנחם בגין דיבר על המשבר הכלכלי,
וציטט מיספרים לביסוס דברים. בקטע זה
לא נלהב הוא, ולא נלהבו מאזיניו־מעריציו.
הוא היה אפור.
הוא דיבר על הצורך ב״בניין חדש״ של
המשק, מבלי לרמוז רמז כלשהו לגבי
טיבו של בניין זה. בסך הכל הכריז על
שלושה עקרונות: יוזמה חופשית, תיוזך
חובה ותעסוקה מלאה. שלושה עקרונות הסותרים
זה את זה, ושאף אחד מהם אינו
חדש. ושוב: לא הוא התלהב, ולא המעריצים.
ואז עבר לדבר על שלמות המולדת, על
הזכות ההיסטורית של העם היהודי, על
אויבי ישראל הזוממים להשמידנו. ואז, פתאום,
היה נלהב ומלהיב.
יש היועצים לתנועת־החרות לוותר על
האידיאולוגיה המלחמתית שלה, מפני שאינה
פופולארית בקרב המוני היישוב הוותיק
והאינטליגנציה הצעירה. מי שמציע
זאת, אינו יודע מה הוא שח. תנועת־החרות
בלי שלמות־המולדת היא במו פיל
ללא חדק ואריה ללא רעמה. ויתור על
עקרון זה פירושו — ויתור על הייחוד.
במיקרה זה לא תישאר אלא מפא״י שניה.

שתי גדות לירדן
** קרון שלמות המולדת הוא עקרון
> מלחמתי. הוא מוביל למלחמה, והוא
מעורר התלהבות מלחמתית.

בגין: המוני המנלגה ׳שאה חמיו טמונים לשולחנו שד המנהיג
לכאורה זהו חזון לאחרית הימים, שאין
לו ממשות במציאות האקטואלית. אך זוהי
טעות. יש לו השלכה אקטואלית מאד.
כי מי ששואף לשלמות המולדת, מי שקובע
כי אפשר להשיג אותה רק אם
הערבים יתקיפו אותנו — מוכרח בהכרח
לשאוף לכך שהערבים יתקיפו. בהכרה או
בתת־ההכרה.
פירוש הדבר: הוא מוכרח להתנגד לכל
יוזמה של שלום מצד ישראל. הטיעון ה־רישמי:
יוזמה כזאת מבוססת על אשלייה,

כל התביעות האלה נשמעו בנאומו של
מנחם בגין. לא היתר, בו אף לא מילה אחת
על השלום, כיעד ממשי ורצוי. אך היתה
בו הקביעה שהערבים ירצו תמיד במלחמה,
וכי יש להצטייד בנשק הקיצוני ביותר, וכי
יש לחתור לשלמות המולדת( .כאשר הזכיר
לוי אשכול, בדברי ברכתו, את הצורך בשלום,
כמטרה עליונה של כל המדינה —
נשתתקו לגמרי מחיאות־ד,כפיים, שקידמו
את דבריו האחרים. האולם לא רצה בשלום).
זה היה החלק העיקרי האמיתי של נאום

לכן שרו האלפים את השיר ללא הקצב
הסוער המקורי שלו, אלא כשיר־תוגה מתמשך,
איטי ולאה. כחיילים של שלשום —
לא של מחר, ובוודאי לא של היום.
לא במיקרה באו ראש־הממשלד, וחברי
ממשלתו, מזכיר ההסתדרות, יו־׳ר הסוכנוק י
ורבים אחרים לוועידה זו. כי חרות,
טרפה להסתדרות הכללית ולד,נד,לח
נות, רחוקה מאד מן הימים הסוער!
נשבעו תלמידי ז׳בוטינסקי לשבור!.
תדרות ופילגו את התנועה הציל

המילים ״הסתדרות״ ו״סוכנות״ היו בפיהם
מ׳לות־גנאי קיצוניות.
אין זו עוד תנועה לוחמת. זוהי תנועה
השייכת למציאות הישראלית כפי שהיא —
השותפה לכל מערכות השלטון (זולת הממשלה)
ולחלוקת־השלל. מפלגה ששוב אין
תהום פעורה בינה ובין שאר המפלגות.
מפלגה השייכת למשפחה הגדולה. שום דבי
מהותי־באמת אינו חוצץ עוד בינה ובין
רפ״י, ואף לא בינה ובין מפא״י. גם לא
רעיון שלמות המולדת. מפא״י ורפ״י מוכנות
בהחלט לאמן אותו לעצמן, בהזדמנות
מתאימה.

ספיר, למשל) היא אפשרות מעשית. אפשרות
המובילה לפילוג גח״ל.
יש עוד גורמים המובילים לפילוג. חרות
רוצה להתבצר בהסתדרות, לרכוש את
המוני השכירים של ישראל השניה. לכן
עליה לדגול בתוספת־יוקר. הליברלים הם
מפלגת המעבידים בה״א הידיעה, והם צריכים
להתנגד בחריפות לתוספת־היוקר. זוהי
בעיה ממשית, שאי־אפשר לטייח אותה בטיח
של מילים. ואפילו אם תימצא פשרה
מילולית בקיץ זה, עתידות בעיות כאלה
לצוף בתכיפות גוברת, לפוצץ את גח״ל
מבפנים.

האם יתפוצץ נח״ל?
*** מונה עשרה שנה נמצאת תנועת
\1/החרות באופוזיציה בכנסת, אחרי דור

מי מורד בבגין?
ך* ינתיים אין מחסור בגורמים המזע־

שלב של אופוזיציה במדינה־בדרך. השאלה
היא: עד מתי?
שאלה זו מתנגנת בהכרח בכל דיון פנימי
בתנועה, ובכל דיון עליה.
מזה 40 שנה לא השתנה גודלה של
תנועת החרות (והמפלגה הרביזיוניסטית,
בגילגולה הקודם) .גודל זה נע תמיד סביב
0׳ל 15 של היישוב. זהו המצב גם כעת.
הצירוף של גח״ל היה ונשאר מכני. אין
הוא מתקדם לקראת איחוד של ממש במסגרת
משותפת. הוא עזר לחרות לחזור לטרקלין
המשפחה של המישטר הקיים, תחת
להישאר בפרוזדור. אבל הוא לא הוסיף
לכוחה. אולי להיפך: כל אחד משני השותפים
איבד כמה אלפי קולות בשוליו.
האם גח״ל יחזיק מעמד עד לבחירות הבאות?
הדבר מפוקפק. הליברלים חוששים,
בצדק, כי חרות תעמיד אותם בפני אולטי־

זעים את תנועת־החרות מבפנים. האכזבה
מתוצאות השותפות עם גח״ל, המפלה
בבחירות, השותפות עם מפא״י בכנסת
(ראה הנדון) — כל אלה משרים בתנועה
אוזירה של אי־שביעת־רצון. גם בגין עצמו
לא יכול היה להתעלם מכך בנאום־הפתיחד,
של הוועידה. נאומו הסתיים בנימה פסימית
בולטת (תוך כדי הטפה נגד הפסימיות,
כמובן).
אולם בתנועת החרות לא תיתכן אופוזיציה
של ממש.
כל מי שחולם על הדחת בגין — עושה
את החשבון בלי בעל־הבית, פשוטו כמשמעו.
את בגין, בן ה־ ,53 אי־אפשר להדיח.
כי חרות היא מפלגת־מנהיג. אם כל
צמרת התנועה תלך לכיוון אחד, ובגין
לכיוון השני — תלך התנועה אחרי בגין.
זה כבר קרה פעם, כאשר כל צמרת
התנועה, בהנהגת מאיר גרוסמן, התפלגה

מז׳בוטינסקי בשנות השלושים. התנועה נשארה
עם ז׳בוטינסקי, ואילו גרוסמן נשאר
עם אבר מדולדל, שנקרא ״מפלגת המדינה
היהודית״ .כמעט איש אינו זוכר אותה.
כל מי שיקום על בגין, ימצא את עצמו
במידבר. ל־ 150 אלף בוחרי חרות, בגין
הוא הכתובת — האיש המגלם את התנועה,
לא תנועה המייוצגת על־ידי איש.
כל זה ברור לכל עסקני התנועה. לכן
הולכות המגמות המרדניות בדרכים עקלקלות.
המורד
העיקרי הוא חוג עסקני הסתדרות
העובדים הלאומית, בהנהגת אליעזר שוסטק.
הוא מייצג אחוז קטן מאד מבין בוחרי
חרות, אך אחוז גבוה מבין עסקני התנועה
ומנגנונה. וכן היא מהווה גורם לא־מבוטל
בדיונים הפנימיים.
אבל שוסטק אינו יכול להתמודד עם
בגין. הוא יכול רק לנסות לתפוס עמדות
במנגנון המרכזי, כדי למנוע את התהליך
שהוא חושש מפניו: חיסול סופי של
הסתדרותו, וצירוף חבריה לסיעת תכלת־לבן
בהסתדרות הכללית.
שונה בעייתו של שמואל תמיר. תמיר
מסום של התאבדות ערב הבחירות, כששוב
לא יוכלו להתנגד. לכן הם דוחפים להכרעה
מוקדמת.
ההכרעה היא קודם כל ביחס ליעד המעשי.
האם מוכנה חרות להצטרף לקואליציה?
הליברלים שואפים לכך, כי רק בתוך
הממשלה יוכלו הם לקדם את האינטרסים
הכלכליים המייוצגים על ידם. ואילו מנחם
בגין חולם עדיין על ממשלה משלו. לא
ממשלה של חרות או של גח״ל — גם
הוא אינו יכול להאמין באפשרות כזאת
בעתיד הנראה לעין — אבל ממשלה של
קואליציה ימנית.
לצורך זה קיים הפלירט בין גח״ל ורפ״י
לצורך זה מטפחת חרות את הכפייה הדתית.
בכל נאומו של בגין, במשך שעה
וחצי, אחרי הנאום הגזעני הקיצוני של הרב
הראשי האשכנזי, לא היתד. אף מילה אחת
נגד הכפייה הדתית, או על בעיית הדוד
והמדינה.
כי קואליציה כזאת, אפילו בתיאוריה, לא
תיתכן ללא המחנה הדתי כולו.
קואליציה של גח״ל, רפ״י, אגודת־ישראל
והמפד״ל היא אפשרות תיאורטית, אם כי
לא בכנסת הנוכחית. אבל לא יותר מאשר
אפשרות תיאורטית. ואילו קואליציה של
הליברלים עם רפ״י, הליברלים העצמאיים,
המפד״ל והימין של מפא״י (בהנהגת פינחס

( )43 הוא שאפתן, אבל אין מאחוריו כוח
תנועתי מגובש. הוא יודע שאין לו כל
סיכוי לנצח את בגין — ועל כן הוא נאלץ
לנקוט קו שלא ירגיז את בגין. דהיינו:
להילחם באנשי בגין, מבלי לפגוע בו עצמו.
אין זה קל. כי בגין דאג לכך שכל
עמדות־המפתח בתנועה יהיו בידי אנשים הנאמנים
לו אישית ללא סייג.
יעדו של תמיר במאבק זה, הוא תפקיד
יו״ר הנהלת התנועה. תפקיד זר, מסור בידי
יוסף שופמן, חרשתן ומשפטן, רביזיוניסט
ותיק מאד. אין זה תפקיד בעל חשיבות
ממשית במערך הפנימי של התנועה, אבל
בשביל תמיר הוא חשוב. אם יגיע אליו,
יהיה פירוש הדבר הכרה בו בביורש־העצר,
כאיש מס׳ 2בתנועה. אז יהפך מוקד טבעי
לכל אופוזיציה פנימית.
מכיתן שכל עסקני התנועה, ובראשם
בגין עצמו׳,מבינים זאת — אין לתמיר
סיכויים רבים להגיע למעמד זה במצב
הנוכחי.
לכן — למרות כל האכזבות והשאלות
חסרות־התשובה — בטוח דבר אחד בוועידה
השמינית של חרות: שום דבר לא ישתנה.

משנחה אחת :׳.ש. שניוא (באמצע)-בן־מאיו ומשה דיין

במדינה

כמובן...

העם

מרלס רו לפילטר וארומה
אין כמוה

מעתה! צלילה חופשית לכל אחד

חו ברת * 3ריד
מי שרוצה לאתר את התחלת מלחמת־העולם
השניה, יכול למצוא אותה במפות
שהיו תלויות בכל בית־ספר גרמני, זמן
רב לפני עלות היטלר לשלטון. מפה זו
הראתה, בקו אדום, את גרמניה ב״גבולותיד,
ההיסטוריים״ — כלומר, בתוספת השטחים
שנלקחו ממנה, במערב ובמזרח, בתום
מלחמת־העולם הראשונה.
דור שלם של גרמנים חונך לראות בשטחים
אלה, שהיו שייכים לצרפת, לפולין
ולמדינות אחרות, חלק בלתי־נפרד של
גרמניה האמיתית. הם צהלו כאשר החזיר
היטלר שטחים אלה לגרמניה.
שלוש גרמניות• בגרמניה של היום אין
המצב שונה. כל מפה מראה את גרמניה
ב״גבולותיה האמיתיים״ — הגבולות שהיו
קיימים בשנת ,1937 ערב מסע־הכיבושים
של היטלו. הם כוללים את השטחים שצורפו
למדינות אחרות.
לפי מפר, זו, מחולקת גרמניה לשלושה
חלקים:
גרמניה המזרחית״ — השטחים השייכים
כיום לברית־המועצות ולפולין, מעבר
לקו הנהרות אודר ונייפה.
#״גרמניה התיכונה״ — המכונה גם
״אזור הכיבוש הסובייטי״ — שטחה של

לאשר לשנ״ם כל סכום שהיא קובעת כמגיע
לה בעד שרותיה. כי החברה המונופוליסטית
עובדת על־פי שיטת קוסט פלוס (הוצאות
פלוס רווחים) ,והיא היחידה הקובעת מה
הן ההוצאות שלה.
הסודיות הגדולה אינה נובעת רק מחשש,
שמא תציע ר שות הנמלים לקצץ כמה
הוצאות מוגזמות, או להציע ייעול בתיפעול
שירותי הנמל. הפחד הוא, שביקורת על
ספרי החברה תגלה את התמונה המפלצתית,
שתזכיר את סרט־ד,זוועות ההוליבודי חו פי
הכרך שכן שנ״ם היא אחת הזרועות הכספיות
החשובות ביותר של שלטון אבא חושי
בחיפה. חברה זו מספקת לו תמיכה ישירה,
ג׳ובים פיקטיביים לאנשי־האגרוף שלו, ו־מישרות
נוחות לאנשי־חסותו. כל זה —
על חשבון היצואנים והיבואנים, כלומר
על חשבון הצרכן.
לספח למדינה. מן היום הראשון למינויו
כמנהל ר שות הנמלים, הבהיר לסקוב
שהוא לא יסבול מצב זה. אילו ניתן לו
מבוקשו, היה מבטל לגמרי את הזדקקות
הרשות לשרותיה של החברה הקבלנית.
לדברי ליצנים חיפאים :״הוא היד, מספח
את נמל חיפה למדינת ישראל.״
זאת הוכיח, כאשר הושלם נמל אשדוד
ושנ״ם דרשה לקבל גם שם את העבודה.
לסקוב התנגד, והנמל מופעל כולו בידי
שכירי רשות הנמלים הממשלתית.
לגבי חיסר, הסתפק בדרישה צנועה יותר,

האםאתהמ כי ראת

גרמניה

ה ך פו ב לי קההפדר לי ת הג ר מני ת

דך מתוך ״עובדות על גרמניה״*
בין מזרח למערב

צלול וראה עולם הפלא מתחת למים
נערת

• 4 0 1 1 4 X 6 0 7

• המכשיר נמצא מעל הפיס
מזרים אליך אויר נקי
• קל כיותר, כל אדם מסוגל להפעילו מיד
כפעם הראשונה.

־מוצג בביתן ״מוריס גרינברג״ ביריד [
מיוצר ע״י גדול מפעלי הספורט־הימי בעולם

£סטמו\וו/ץ£ גרינברג מודים
המרכז הגדול ביותר לציוד ספורט ימי

סוכנים

לישראלי

תל-אביב, רחוב סלמה ,83 טל 824725 .
,פרסום אדמון בע״מ

הרפובליקה הגרמנית הדמוקרטית (הקומוניסטית).

גרמניה המערבית.
כך מחונך דור גרמני חדש שלא להשלים
עם הגבולות הנוכחיים, לדרוש חזרה את
השטחים שאבדו לגרמניה כתוצאה ממלחמת
היטלר.
פרוכוקציד! ? השבוע הופצו מפות אלה
גם בישראל•
בביתן הקהיליה הפדרלית ביריד התל־אביבי,
זכה כל אורח לחוברת נאה, שהכילה
עובדות על גרמניה החדשה — ובכללה
הגבולות הדמיוניים.
מדינת־ישראל מכירה בגבול אודר־נייסה,
בתור הגבול הסופי בין גרמניה ופולין.
הדבר נאמר כמה פעמים. ממשלת ישראל
חזרה על כך שוב באיגרת רישמית, למחרת
חתימתו של ההסכם האחרון עם בון. על
כך הגיבה ממשלת גרמניה השבוע בהודעה
שהיא רואה בכך ״מעשה עויין לגרמניה.״
שאלה רבה היא אם לאור מצב זה, אין
הפצת חוברת זו בעברית מהווה פרובוקציה
שאינה רגילה ביחסים בין מדינות — נסיון
מכוון לסכסך בין ישראל ופולין, ולחתור
תחת מדיניותה המוצהרת של הממשלה״
נמלים חום* הכרך
פעמיים במשך השבועיים האחרונים התכנסה
מועצת המנהלים של ר שות הנמלים
באווירה קודרת. על הפרק: דרישתו של
מנהל הרשות, רב־אלוף חיים לסקוב, כי
חברת שרותי נמל מאוחדים (שנ״ם) תחתום
על חוזה עם הרשות.
שתתי נמל מאוחדים, מיסודה של סולל־בונה,
היא הקבלן הבלעדי לכל העבודות
המבוצעות בנמל חיפה. זהו עסק של מיליונים
בלתי־ספורים. אין זו מליצה —
שכן אין לשום גורם ממלכתי הזכות לספור
זנת המיליונים העוברים דרך קופותיה של
חברה זו. למרות זאת, חייבת ר שות הנ מלי ם

אחרי שהתנגש חזיתית עם אבא חושי. הוא
דרש, בסך הכל, שייחתם חוזה בין שנ״ם
לבין ר שות הנמלים. דרישה זו, עד כמה
שהיא נראית מינימלית והגיונית, נתקבלה
בהתנגדותם החריפה של כל אבירי חושיסטאן.
כי היה ברור, שהחוזה יהיה צעד ראשון
להטלת פיקוח ממלכתי על שנ״ם. דרישה
זו, שנדחתה בעקביות חמקנית מאז קום
המדינה, נדחתה גם בשלוש השנים האחרונות.
״להלאים!״
השביתה האחרונה בנמל
היפה, נגד שנ״ם, הגדישה את הסאה. כי
הסתבר, בין השאר, שהפועלים מקופחים
מפני שיש בינם לבין ר שות הנמלים חברה
קבלנית העושקת אותם. תוך כדי ויכוחים
על השביתה, עלתה שוב אי־ד,צלחתו של
לסקוב להחתים את שנ״ם על חוזה.
על כן שוב התחדש לחץ הרשות על
החברה, והפעם תוך הבנה ציבורית הרבה
יותר רחבה, לצורך בחוזה ובפיקוח. החברה
התחמקה כרגיל, אך לסקוב איים
בישיבת הנהלת הרשות בהסקת מסקנות.
השבוע נמצאה דרך למניעת ההתנגשות הגדולה:
שר התחבורה משה כרמל הודיע,
כי בהתערבותו הסכימה החברה הקבלנית
לחתום סוף־סוף על חוזה.
איזה מין חוזה — לא דובר עדיין. אבל
בחיפה רמזו על התנאי היסודי, העלול
להפוך את החוזה לבדיחה תפלה: שרותי
נמל מאוחדים תדרוש חוזה ל־ 33 שנים. כנגד
דרישה זו, אפשר היה להעלות רק תשובה
(המשך ב ע מו ד 4ו)
* מ תחת לכותרת ״האם אתה מכיר את
גרמניה?״ :גר מניה, שהיתה בגבו לו תי ה של
שנת 1937 המדינה המאנכלסת בינתר ב
אירופה המרכזית, מחולקת מאז . 1945 הסחו
זו ת המזרחיים הו ע מדו עד לעריכת חוזה.
שלום תחת מימשל פולני, ובחלקם הק טן
תחת מימ של סובייטי. בגר מני ה הצפוני ת
והתיכונ ה הפך קרוב לרבע שטח המדינה
לאיזור כיבו ש ם ובייטי.״

העולם הזה 1504

דובו המשטרה כעס על הסטוונסים בגדל יצאנית גוגנית-וועות הכניס קפצה לווס

נו ע ה קנו נאה?אוץ
לילה חם בפרנקפו רט על נהר הנזיין,
״מי דופק או תי?׳ שואלת ברסה קיש,
גרמנים יפיס ובעיניים יין,
הנהר נו שא צחוקך ומחרי ש,
כן, ברמה קיש,
לילך פרוע, אך יומך מבאיש.
במחנה של בוכנוולד הלילה חם,
״מי הורג או תי?׳ שואלת ברמה קיש,
גרמנים יפים ובעיניים דם,
ענן רחוק נושא אותך ומחרי ש,
כן, ברטה קיש,
זכרך יפה הוא, אך גופך מבאיש.

ב שכוני לכיש נחים לילות אלפיים,
״מ• דופק אותי?״ שואלת דפנה קיש,
גרמנים יפיס, כולם עם משקפיים,
הרחוב נושא צ חו קו ומחרי ש,
כן, ברטה קי ש,
הביטי איך עו שים עליך קדיש.

כשכתב חנוך לוין את הבלדה על ברטה קיש בראשית
השנה, היו הסטודנטים של האוניברסיטה של תל־אביב היחידים,
שחשו דקירה אי־שם בגופם. כשפירסם לפני שבו־׳
עיים פיליטון נוסף, בו נזכרו גרמנים (ראה מיסגרת) ,חש
גם לא־סטודנט כאילו דקרו אותו.
בטאונם של הסטודנטים התל־אביביים דורבן פירסם על
עמודו הראשון סאטירה חריפה של לוין (ובעמוד 2של
אותו גליון: ראיון עם ד״ר ג׳ורג׳ טמרין על מחקרו על ספר
יהושוע) ,שהוקיעה הן את יחסי ישראל—גרמניה והן את
התנהגותה של המשטרה בעת ביקורו של אדנאואר.
שוטר אחד החליט, כי הוא אינו יכול לעבור בשתיקה על
פירסום הסאטירה. השוטר, דובר המטה הארצי של משטרת
ישראל יעקוב נש, נקט בצעדים חריפים. הוא צילם את העמיד
בו הופיעה הסאטירה, הפיץ את הפוטוסטאטים, יחד
עם העתק משוכפל, בין חברי ועדת־הפנים של הכנסת. זו
הזדרזה, פירסמה השבוע גינוי רשמי לסטודנטים התל־אבי־ביים
ולעיתונם. כל הסיעות בוועדה תמכו באופן קיצוני
בגינוי זה.
מיהו הסטודנט שזכה בגינוי רשמי של הפארלמנט הישראלי?

זה כועד ג8ש*

ויץ ג*ד לוין ( )22 רגיל כבר לעמוד בסערות לאחר פיר!
| סוס דבריו. לפני חודשים אחדים הוא כתב סאטירה,
שנגעה בבעיה הערבית׳ ואשר נועדה להגן על הערבים —
אך עשתה את הרושם ההפוך בדיוק. היא הביאה בעקבותיה
פטיציה של עשרות סטודנטים, שגינו את עיתונו.
הגינוי של ועדת־הכנסת הוא הישג חדש בדרכו.
לוין :״בסאטירה רציתי למחות על הצביעות ביחסים עם

הוא חושב שזוהי הדרך היחידה בה ניתן להשפיע על הרבה
אנשים, ולאלץ אותם לחשוב על בעיות מרגיזות, כמו
היחסים עם גרמניה, למשל.
נוסף להרגזת ־,משטרה הוא גם סטודנט שנה שלישית
להיסטוריה וספרות. פעילות פוליטית אינה מושכת אותו,
ואת ההרמות החודשיות שלו הוא נותן לעיתון הסטודנטים׳
כמו כל הסטודנטים, ללא תמורה.
מי שההחלטה חסרת־התקדים של ועדת־הפנים הרגיזה אותו
באמת הוא העורך תכול־העיניים של דורבן, אליעזר
(״לייזר״) גלבוע.
״ידעתי לפני הפירסום שתהיינה תגובות, אבל לתגובה כזאת
לא ציפיתי. יכול להיות שיש אנשים שחושבים שמד,
שנכתב זה גועל־נפש, אבל היחסים הנוכחיים עם גרמניה,
פרוילין נו ט ה קון ונערותיה הניעו לנסל־חינה נמ* ח תת־השעשועים
״טלום עליכם היטלר״.
לעתונאים אמרה פרוילין קוד :״הנענו נמסנרת הסכם•
הסיוע׳׳.
למסדר-המשטרה אמרה :״ ס/ס 10 הנחה לכוחוח-הבטחוו׳.,
לנשיא• המדינה אמרה :״סלח לי, הר פרזידנט, איפה הנוחיות
ו״ (ריאל־פוליטיק).
1על דוכן הכנסת אמרה :״חם פה, אצלכם״ ,ופתחה רוכסן.
המשטרה היתה עצבנית. היא כלאה את נצולי-השואה
כמחנות־הסור מיוחדים מחשש התפרעויות.
״מה יה ז״ שאלה פרוילין קון ונעצרה לפני נדר־התיל.
״כבקשה להתקרב״ אמר רב־פקד תחכמוני ״יה לא נושן״.
המשטרה היתה עצבנית מאד בשל תפקידיה המעצבנים.
היא עקרה את היד מ״יד ישם״.
היא הטילה רמוני־נאי מצחיק במרתף־השואה.
״מה יה זי־ שאלה פריילין קוד.
״מרתף׳׳ ענה רב־פקד תחכמוני ולקח אותה למנדל־שלום.
המשטרה הימה עצבנית מאד וירתה כדורי־הרנעה בצבור.
״מה יה ז״ שאלה פרוילין קון והצביעה על קיר מכוסה
בצלבי-קרס.
״פרוילין תרגיש עצמה כמו בבית״ השיב רב־פקד תחכמוני
בנמוס,,
המשטרה חטפה עצבים נוראים 100 .שוטרים שכיני ״חמורים
נעלבו קשית (ועדייו לא יצאי מכלל־סכנה) .ילדי־נן
ששחקו ב״חמור חדשי׳ הוכו עד זוב־דם.
״מה זה ז״ שאלה פרוילין קון.
״דס׳׳ השיב רב־פקד תחכמוני.
״אוח, דם אמרה פרויליו קיד ״אבל אני מעדיפה שמפניה״.

ביום השלישי אמרה פרוילין קון :״יהו היום הגדול בחיי״.
וחכתה ללילה.
וביום השביעי שרו פרייליו קין ונערותיה ״הבה ננילה״.
״הבה ננילה, הבה, הבה״ שרה פרוילין ברטה קין.

המשטרה העצבנית אבדה את מכנסיה.
העם מחא כף־סרק.
היא היתה נהדרת, פרוילין ברטה קון, במכנסי-העיר שלה
ומגפי־הרכיבה שלה מול העמים הלחות מתחת לקסדות
הירוקות של >זמשט. ה העצבנית.

הבור0,ון ששור את הסש־ח
הצורה בד, הם מתקיימים, הם גועל־נפש, ואי־אפשר להגיב
בצורה אחרת.״
כשקיבל גלבוע 23 תלמיד למדעי־המדינה וארצות מתפתחות,
ומדריך בלהקה לריקודי־עם, את כתב־היד של לוין,
הוא ידע שפירסומו לא ימצא חן בעיני הכל. הוא הראה את
כתב־היד לחברים ולמרצים. התגובות? ״שונות לחלוטין. היו
כאלה שאמרו שזה בדיוק מה שצריך היה להגיד, והיו כאלה
שאמרו שאסור לפרסם את זה.״

אלוהים ישמור את העורן•
^ ין אלה שהתנגדו לפירסום: אנשי במחנה נח״ל,

עורן־ גלבוע
״המ שמרח

איבדה

גרמניה. קראתי גם באותו שבוע על התנהגותה של המשטרה.
שני הדברים הרגיזו אותי.
״מערכת דורבן ישבה וחשבה מה לשים בשער של העיתון.
בסוף כתבתי את הסאטירה, הגראפיקאי, אבי מרגלית,
צייר רקע של שוטר כועס, וכך יצא השער, שהרגיז את
דובר המשטרה.״
מרגיז־המשטרה יודע, שהוא משתמש בביטויים חריפים.

״ שלום עליכם, הינולר!״

מפא״י בנתניה, אבל יש דברים שאני מתנגד להם. הדברים
שאדנאואר אמר בארץ הרגיזו. היינו מוכרחים להגיד את זה.
״יכול להיות שיש אנשים שזה מרגיז אותם, אם כותבים
את האמת.
״אני גם שמח שהציבור בארץ רואה, שלסטודנטים יש מה
להגיד בשאלות החשובות. יהודד. גוסהלף, עורך דבר, פירסם
לא מכבר מאמר, בו הוא טען שהסטודנט הישראלי מתעניין
רק בכיס שלו. אני מקווה שדורבן האחרון מוכיח את ה־היפך•
״כששמעתי
על ההחלטה של ועדת־הפנים של הכנסת,
שכבתי על המיטה והייתי מבסוט. יכול להיות שיזרקו אותי,
אבל העיקר הוא, שאנחנו אמרנו את מה שהרגשנו שאנחנו
מוכרחים להגיד.״
הסטודנטים עצמם היו מפולגים בתגובותיהם על הפירסום
חסר-התקדים לו זכה עיתונם. כמה מהם אמרו שלא היו
צריכים להגזים, ואחד אמר שהפירסום הוא גועל־נפש. אחרים,
לעומת זאת, לחצו את ידו של חנוך לוין .״אם המשטרה
כועסת,״ אמר לו אחד ,״זה סימן שאתה בסדר.״
לוין :״כך זה גם עם דברים אחרים שאני כותב. אין שני
אנשים שאומרים את אותו הדבר. גם מהמרצים אני שומע
תגובות שונות. רק לתגובה של הכנסת לא ציפיתי.״

מי גיחך את עצמו?

״אנחנו רק מלאנו פקודות״ מסר דובר המשטרה.

מכנסיה

פיליטונאי לוין וידידה

2״ זאב ונר ומרדכי נאור, המדפיסים את עיתונם באיתו
הדפוס בו נדפס בטאון הסטודנטים.
נקודה מעניינת: סגן העורך של דורבן, איש מק״י, די־הסטודנט
להיסטוריה ישראלית אמנון צבן, התנגד דוזקא ל־פירסום.
הוא חשש, כי יראו אותו כאחראי, ינצלו את ההזדמנות
כדי לסלקו מתפקידו במערכת הבטאון. אפילו לוין
עצמו נרתע מהדברים אותם כתב, יעץ לעורך לא לפרסמם,
שיגר לו איגרת, אותה סיים במילים :״אלוהים ישמור את
העורך״.
לייזר גלבוע לא נרתע, למרות הלחץ, הרגיע את סגנו
והכריע בעד הפירסום.
גלבוע :״אני עבדתי בזמן הבחירות בחוג הצעיר של

ך* תגובה של

ועדת־הפנים של הכנסת היתד, מוזרה

| | ביותר.

את המשמעות החוקית־פארלמנטארית של
התגובה הסביר לכתם ״העולם הזה״ אחר
מבאי הכנסת הוותיקים, משפטן ופרשן, כלהלן:

דובר
המשטרה, בהסתמכו על בקשת המפקח הכללי, היפנה
את תשומת־לב חברי הוועדה לרשימה בדורבן. דובר המשטרה
הוא שפנה — לא השר, לא המנהל הכללי, לא
המפקח הכללי, אלא הדובר, זה שבסמכותו, בדרך כלל,
המגע עם כתבים לענייני משמרה, ותו לא. הוא פנה, וועדת
הפנים של הכנסת עברה לדום.
אין תקדים לעריכת דיון כה מהיר, סיכומו ללא השהיות
והוצאת מסקנות התואמות את דרישותיו של דובר המשטרה.
צנזורה על פירסוס בעיתונים בישראל, קיימת לפי תקנוון
ההגנה (שעת חירום) משנת .1945 זו צנזורה הדואגת לאי־גילויים
של סודות ביטחוניים, והיא פועלת לפני המעשה,
ולא לאחריו.
אפשר כמובן להתפלמס עם הדברים, אך אין לשכוח
שהפירסום, במיקרה הנדון, היה סאטירה בבטאון סטודנטים.
כלום דברי־ביקורת על תופעות שליליות מהווים אוטומאטית
דברי־בלע? האם שכחה ועדת־הפנים של הכנסת, ובראשה
ח״ב רפ״י מרדכי סורקים, כי היא עוסקת בסיפור
פיליטוניסטי? האם היתד, הצדקה לפעולה כה מבוהלת? נראה
לי, שלא הנער מחבר הרשימה גיחך במיקרה זד, את
עצמו.
נראה שאותו דובר של המשטרה, שרגשנותו ידועה היטב,׳
ביקש כנראה, על רקע חיכוכים עם סטודנטים, לסדר סופית
חשבונות. ועדת־הפנים הזדרזה למלא את בקשתו.
תמוה הדבר, שדווקא דובר המשטרה חשב לנכון להפנות
את שימת לב הכנסת לפירסום. לא שר המשטרה ולא שר
הפנים, האחראי על העיתונות לפי החוק — לא מצאו לנכון
לנקוט יוזמה כזאת.
מצער, שאיש מבין חברי הוועדה לא חש את חוסר ההגינות
וסתירת ערכי מדינת־חוק בפרוצדורה בה נקטה הועדה.
מאימתי די בפניית שוטר להשגת קיטרוג, פסק־דין
וגזר־דין לאלתר, ובמעמד אחד — ללא שמיעת הצד שכנגד?
דרך שהיא פסולה, ובוודאי פסולה שבעתיים לגבי ועדה
פארלמנטארית.
ועדת־הפנים איננה צנזור על עיתונות. היא הראשונה החייבת
לתת דעתה על כך.

ת צ פי ת

במדינה

• מלחמת חוסיין־שוקיירי תתפתח לממדים חריפים, אולי
גם אלימים. המאבק יתנהל על מי שור פלסטיני, כ ש שוקיירי מנסה לקומם
את אזרחיו הפלסטיניים של חוסיי ן למען זכו ת ההגדרה־העצמית !ההיפרדות מ־

ירד.1

למעשה, יהיה זה חלק ממאבק גדול יותר, שמאחוריו עומדת
מצרים: מלחמתו של גמאל עבד־אל-נאצר במלד פייצל. חו סיין הוא
אגף ח שוב בחזי ת הסעודית, ועבד־אל־נאצר יפעיל את שוקיירי כדי לפגוע באגף
זה או לנטרלו. אם יסכים חו סיין להינתק מן החזית הסעודית, תבטיח קאהיר לרסן
את שוקיירי — .אולם אין כל ב ט חון שאמנם תצליח בזאת, מאחר ש שוקיירי
מנסה לגבש לעצמו כוח גם מ חוץ לתחום־ה שפעתה של קאהיר.

• דויד בן־גוריון יפתח שוב במערכה ציבורית רחבה נגד
לוי איטכול, ויאשים אותו בהפקרת ביטחון המדינה. הא ש מו ת אלה
יתייחסו לביקורם של פקחים אמריקאיים בכור האטומי בדימונה. ב יקורי ם כאלה
נערכו כבר ב שנת 1964 מבלי שיפורסם על כן דבר. המבקרים, אנ שי הוועדה
האמריקאית לאנרגיה גרעינית, היו כבר ב־ 1964 ספקניים ביחס ל אפ ש רויו תיו של
הכור, שאינו אמריקאי, אן חוגי ם מדיניים בוו שינגטון לא קיבלו את דעתם.

• סגן מנכ״ל משרד החוץ, יעקב ניצן, יעבור סופית לעבוד
במנגנון מפא״י. הריאורגניזצי ה שערך אבא אבן במ שרד החוץ לא הצליחה
להוציא מידי ניצן את הה שפעה הרבה, והוא ה מ שין לקיים מי שרד ב תון מישרד,
ואף לקבוע לפ ע מים בענייני מדיניו ת חוץ, למרות היו תו סמנכ״ל מינ הל׳ בלבד.
מאז פרי שתה ש ל׳ גולדה מאיר עוזר לה ניצן בענייני הסינהל במפא״י, והיא
מעוניינת ב שרו תיו שם.

• אל תצפה לשינויים במיבנה מחלקת ההתישבות, בעקבות
מסקנות ועדת כן־אהרץ. הוועדה השאירה למחלקת ההתיי שבו ת פתח
נסיגה ליד כל המלצה. עם ההמלצה לביטול המחלקה ההנדסית — הותר לקיים
צוות הנדסי. עם ההמלצה לביטול מחלקת המים — הותר לקיים צוות לענייני מים.
גס המועדים
הם ארוכים,
בות הרגילה
עשה זאת גם

(המשך מעמוד ) 12

אחת: יולאמו שתתי הנמל. החברה הקבלנית
תקבל פיצוי על הפקעת חזקתה, והפועלים
יעברו לר שות הנמלים. הריווח יהיה כולו
של הצרכן משלם־המסים. ההפסד יהיה כולו
של אבירי חושיססאן והקרונות הסודיות.

פרשת בג ד אד
ד א כן, ורא ד א
האם קיים אי־שם בתיקי מדינת ישראל,
מיסמך הקובע בפירוש מי אחראי להטלת
חמש הפצצות בבגדאד, שזירזו את עליית
יהודי עיראק בשנת?1951
לפי הכרזותיו של ח״כ מרדכי בן־פורת,
מצוי בידו העתק של מסקנות הוועדה שחקרה
בעייה זו. מסקנות אלה, הכריז בן־
פורת, מזכות אותו לחלוטין מן האשמה
כאילו הוא או אנשיו ברשת הישראלית
הטילו את הפצצות. הוא לא הראה את
המיסמך, מפני שדויד בן־גוריון אסר עליו
זאת.
השבוע הציג העולם ומה את השאלה
הזאת למקור מוסמך ביותר, בצמרת חוגי
השלטון. התשובה: הוקמו שתי ועדות־חקירה
ממלכתיות, כדי לברר את האמת
בפרשת הפצצות. שתיהן לא יכלו להגיע
לתשובה חד־משמעית, אלא קבעו רק שלא
מצאו שום הוכחות היכולות לקבוע בוודאות,
שהפצצות אמנם הוטלו על־ידי יהודים או

לביצוע ההמלצות
ומחלקת ההתיי ש לדחות
מועדים, תהפעם.

קצץ־משטרה במחוז
תל־אביב יורחק מתפקידו,
כתוצאח מגילויים שפורסמו
ב״העולם הזה״.
בכתבה, שפירטה את שיטו ת העינויים
הנ הוגו ת ב חקירו ת המש טרה,
הזכיר העולם הזה ב מיו ח ד
את המפ קח משה ברודו, מ מיפלג
הרכוש ב מ חוז תל־אביב. כתוצ~
מ כן יישלח

ברודו

בעתיד

הקרוב לחופשה מ מו שכת בח״ול,
ו ב מקו מו ייכנס לתפקיד מפקח
יעקב פרנקנטל, כיום ראש המח־לקח
הפסיכולוגי ת של המדור ה־מרכזי.
עם ה חילופין יביט מפקד
ה מחוז תקווה פו מבית ל שיפור
החקירה באמצעים בלתי־אלימים.

#קופת-חולים של ה־

הסתדרות לא תתנגד לביטוח-אישפוז ממלכתי. למרות שהדבר
יוצג כצעד קדימה לקראת בי טוח־בריאות מ מלכתי, למע שה יהווה את ה הי פן —
ביצור מעמדה של קופת־חולים ההסתדרותית. המדינה תקבל על עצמה את עול
מי מון האי שפוז, מבלי

שבתי־החוליס של קופ״ ח יעברו לידיה, ומבלי שמימי

קופ״ח יופ ח תו בצורה ממ שית. למע שה יחזק הדבר את המעמד הכספי של המוסד
ההסתדרותי.

• קיימת סכנה של חבלה פאסיכית בשביתת־האזהרה של
פועלי״הייצור, העומדת להיערך בשבוע הבא. ההחלטה על קיום
שביתת־האזהרה בת השעה התקבלה ה שבוע, בכנס ארצי של ועדי־עובדים בתל״
אביב, והיא מיועד ת ל מחות על הכוונה ל שלול את תוספת־היוקר של יולי. אולם
מאז ההחלטה לא נע שו כמעט שום הכנות, ו הדבר נובע מעמדתה של מפ״ם
הקואליציוני ת, ה שואפת ל מ תן ואפילו לצמצם את עוצ מת המאבק. בניגוד לשנים
האח רונו ת, זוכ ה עתה הפאסיביות של מפ״ם לתמיכה מצד מק״י, ה שואפת להוכיח
את ה שתלבותה הגוברת והולכ ת במישמר.

• תגבר השתמטותן של עיריות ומועצות מקומיות מתשלום
חובות. מדובר בעיקר ב חו בו ת, שר שויו ת אלה חבו ת לקבלנים עבור
עבודה שבוצעה. כדי להתחמק מפרעון צ׳קיס שכבר נמסרו, ואין להם כיסוי,
החלו ר שויו ת אחדות — ביני הן מן הגדולות — ל מ שון את כספיהן מן הבנקים,
ולהחזיק אותם ב מזו מני ם ב קו פו תי הן. צעד זה נועד גם להציל את הכסף מפני
עיקולים, שהקבלנים עלולים להטיל עליו. הדאגה העיקרית של הר שויו ת: לשלם
את ה מ שכורו ת ות מיכות־הסעד כסידרן.

• ייתכן שיבוטל הנוהג של מסירת ידיעות כמוסות לעורכי
העיתונים היומיים, תוך בקשת גניזתן. אם יקרה הדבר, יהיה זה
בעיקר בגלל עמדתו העקרונית של עו רן הארץ,

גרשום שוקן, שהביע ב הז ד מנויו ת

אחדות את ה תנגדו תו לסוג זה של קנוניות־ה שתקה. לאחרונה הפר הארץ

ק שר־ה שתיקה, כאשר פירסם פרטים מלאים על פגי ש ת לוי א שכול עם ראש
ממ שלת איראן, ב שעה שא שכול התעכב בנמל־התעופ ה של טהראן, ב שו בו מ־סיורו
האפריקאי.

ישראלים. הן גם לא מצאו שום ד,וכהות
היכולות לקבוע בוזדאות שהפצצות לא הוטלו
על־ידי יהודים או ישראלים.
כלומר: השאלה הנוגעת למהותה של
הציונות בת־זמננו עומדת עדיין ללא תשובה
מוסמכת בישראל.

יחסי חוץ
האמתעד הסיור ה אפריק אי
כאשר יצא ראש ממשלת ישראל לסיורו
בשבע מדינות באפריקה, שהוגדר כ״ביקור
למטרת שיחות מדיניות וכלכליות״ ,הביע
תקווה שהדבר ״יסייע ברבות הימים לעיר־עורן
של חומות האיבה בקירבתנו.״
עוזריו הרבים׳ שהתלוו למסע, ניסחו זאת
בצורה יותר מפורשת, כפי שצוטטו על־ידי
סוכנות רויטר:
״א שכול מתייחס לסיורו כאל צעד נוסף
להגברת הסיכויים לה שכנת שלוט בין ישר אל
למדינות ערב בדון של מ שאיומתן. כי
מר א שכול מ שוכנע שה שפעתן של ה מדינות
האפריקאיות, המצדדות ב שלום מתוך משא-
ומתן, מורג שת היטב בבל ה מדיוו ת הערביות.״

האם
השיג ראש־הממשלה הישגים בולטים
במסעו זה, לקידום מטרת־הנסיעה המוצהרת?
האם הצליח במידה מועטת מכפי
שקיווה? או שמא היווה מסע זה כישלון
מוחץ?
על פי הדיווח של צוות המלווים — אין
לדעת דבר. בניגוד לנהוג בכל מדינה מתוקנת
— לא היה כל מקור אינפורמציה ממלכתי
שדיווח על מסעו של ראש־ד,ממשלה.
לא נמסרו שום הודעות רשמיות, ואפילו לא
ניסוח אחיד. האינפורמציות היחידות נמסרו

על־ידי כתבי־עיתונים, שליוו את ראש־הממ־שלה
על חשבונם, וכל אחד דיווח על הדברים
שהרשימו אותו, אישית.
כאשר התבקש ראש ממשלת ישראל למסור
הודעה בכנסת על סיורו בן שלושת השבועות,
היה צורך לשם־כך, על־פי התקנון,
בקולותיהם של 40 חברי־כנסת, שיבקשו את
הדיון. חברי האופוזיציה קיימו ביניהם משא-
ומתן להעלאת הנושא בכנסת. סיעת העולם
הזה דרשה את הדיון, וגח״ל הצטרפה אליה
בדרישה זו. אך רפ״י לא הסכימה להצטרף,
מנעה בכך את האפשרות של ליכוד 40
קולות האופוזיציה.
הכנסת לא תדון במסעו של לוי אשכול
באפריקה.
משום כך לא ידונו גם על כך, שבביקורו
בשבע מדינות אפריקה, לא השיג אשכול
אפילו באחת, סיוע באותו עניין, שהוגדר
כאחת ממטרות מסעו העיקריות.
כי מה היו למעשה תוצאות הסיור האפריקאי?

סנג ל היתד, המדינה הראשונה בסיורו
של ראש־הממשלה, והיה זה הביקיר
היחידי שלא תוכנן כביקור ממלכתי. נשיא
סנגל, ליאופולד סנגור, הוא אחד האישים
הנאורים והמתקדמים של אפריקה. הוא גם
חזר, שלושה ימים קודם לכן, מביקורים במצריים,
מארוקו, טונים ולבנון. בכולם סירב
לחתום על הודעות־משותפות בגנות ישראל.
משום כך ייחסו מישנה חשיבות לשיחותיו
עם לוי אשכול.
אשכול העלה את הנושא שלום ישראל—
ערב בצורה ישירה לגמרי. הוא דיבר על
מירוץ־החימוש במרחב. הוא חזר על דבריו
בכנסת בדבר פירוק נשק כללי, או צימצום
המרוץ, ואפילו הצהיר מפורשות כי ״הולך
ונוצר עתה מצב שאין לשאתו.״
תשובתו של סנגור היתד, הישג גדול: לדעתו
ניתן לפתור את ם יכסוך ישראל—ערב.
הוא הביע תמיכה בהשקפות בורגיבה לפת־רון
בעיית ישראל. תגובת אשכול היתה מם־
תיעד :,ישראל אינה מקבלת בשתי ידיה את
כל מה שהציע בורגיבה, אולם היא מכירה
בכך כי יש להצעותיו חשיבות ביצירת אקלים
של הידברות במרחב.
תשובתו של אשכול היוותה אולי את ההחמצה
הגדולה ביותר של הידברות עקיפה
עם בורגיבה, באמצעות אישיות גייטרלית,
רבת״השפעה, של נשיא בעל מוניטין בעולם
הערבי, וש־ 85 אחוזים מאוכלוסיית מדינתו
הם מוסלמים.
לא פורסמה שום הודעה משותפת בין
אשכול וסנגור. אפילו שני הסכמים, שהיו
מוכנים לחתימה, לא נחתמו. בכל זאת סיכם
אשכול את הביקור :״ הנני יוצא את סנגל
כ שליבי ט מון ו ב טו ח כי הידידות בי! שתי
הארצות הינה מצויינת ואיתנה, וכי שיתוף־
הפעולה בין שתי הארצות יהיה אי תן בעתיד
— נ פי שהיה בעבר׳.
למרבית הצער היתד. השקפת הסנגלים
שונה לחלוטין. הם הדגישו כי ״ ע מד תנו לגבי
שאלת ישראל לא ה שתנתה זו הי
בעייה מדינית, החייבת למצוא את פת רונה
באו״ס, בעזר ת ה מעצ מו ת הגדולו ת שהקימו
את ישראל, בעת שלא היינו עדיין חברים

באו״ם.״

• כ חו ףהשנהם רמז אשכול בבירור
שהוא מקווה כי הנשיא פליקס הופואה־בואני
״יתמוך במאמצי ישראל להשכין שלום ב־מזרח־התיכון,
בהודעה המשותפת אותה
יפרסמו.״ אשכול אף ציין כי ״נחשול ידידות
רב־עוצמה זה, ישבור את חומת־האיבה
המקיפה אותנו.״
ישראל תלתה תקוות גדולות בפגישה זו.
תרומתה לפיתוח חוף־השנהב כוללת אימוני׳
גדנ״ע, גדודי נשים, הדרכות חקלאיות,
בניית שיכונים, כבישים ועוד.
אבל ההודעו׳,־המשותפת המיוחלת כללה
רק סעיפים כלליים לגמרי :״כי בו דעצמ או ת
ו שלמות טריטוריאלית של כל ה מדינו ת, ופתירת
סיכסוכיס בא מצעו ת מו״ מ, ללא שי־

מוש בנוח.״ למרות כל הרמזים לתמיכה
בעמדת ישראל, הושגה ההצהרה המעורפלת
ש״הג שמה מדוייקת של העק רונות ש הו ב עו,
תעודד מציאת פי ת רון לסיכסוכיס הנוכחיים
ב מזר ח־ ה תיכין ובכמה מחלקי אפריקה,״
וזד, הכל.

• כליבריה, שנוסדה לפני 150 שנד.
על-ידי עבדים־משוחררים מאמריקה, דן אשכול
עם הנשיא ויליאם טאבמן ב״פיתוח הסיוע
הישראלי״ ,המתבטא במרפאות, רופאים,
קציני־צבא לאימון נוער והקמת ארמון
הנשיאות.
בהודעה המשותפת החליטו שני המנהיגים
(המשך ב ע מו ד ) 19

העולם הזה 1*04

/׳#חר > על חלום־הבלהות עוסזמשכנתאות הצמודות
ן* פני שנה וחצי לקחתי משכנתא של
6,000 לירות. כל הזמן שילמתי. כל
חודש. עכשיו אומרים לי שאני חייב עוד
6,650 לידות. אני החוורתי. שאלתי את ה־פקיד
אם אין טעות, והוא כדק עוד פעם
ואמר שאין טעות.״
זה יכול היה להיות עוד אחד ממאות
הסיפורים על המשכנתאות, אבל אברהם
סיטון הוא גם רואה חשבון במקצועו. הוא
בדק את החשבון:
״ב־ 18 חודש שילמתי 786 לירות לקרן,
671 לירות ריבית ו־ 74 לירות להצמדה. בבנק
דרשו ממני, עם חיסול החוב, עוד 6,650
לירות. אם אני מוריד את הריבית, את התשלומים
לגינון, לביטוח, לרישום בטאבו,
ואם אני משאיר רק קרן והפרשי הצמדה,
יוצא לי שהחוב שלי, שהתחיל ב־6,000
לירות, נהיה תוך שנה וחצי 7,500 לירות.
״בשנת 1965 עלה המדד בשמונה אחוז.
לפי זה החוב שלי היה צריך לגדול באותה
שנה ב־ 480 לירות. אז איך הוא גדל ב־
?1500 חוץ מזה, אם אני עושה חישוב
כללי, כמה עלתה לי ההלוואה הזאת, אז
יוצא ששילמתי 21,5אחוז ריבית. בשוק״
השחור זה רק 18 אחוז. למה אצל הממשלה
יותר יקר?
״לעומת זאת, על החיסכון שלי נתנו לי
סכום אפסי. התחלתי לחסוך באמצע .1961
עד סוף 1963 חסכתי 16 אלף לירות. נכנסתי
לשיכון רק בסוף .1964 כלומר: שנה
שלמה שכבו אצלם ה־ 16 אלף לירות שלי.
הם נתנו לי 550 לירות בתור גמול ערך
וריבית. זה יוצא פחות מארבעה אחוזים! זה
נקרא חיסכון לבנין?
״למה לא נתנו לי הצמדה על הכסף ש־חסכתי
אצלם? בכלל, הדירה שלי עלתה לי
27 אלף. היום אין מי שיקנה אותה אפילו
בחצי המחיר. אם הייתי לוקח את הכסף
ומלווה אותו בריבית של שמונה אחוז
והצמדה, אז הייתי יכול לשלם שכר דירה
במשך כל השנים, והכסף עוד היה נשאר
לי הייתי יכול גם לבחור את המקום שאני
רוצה לגור. בחיסכון לבנין עושים הגרלה.
אתר יכול לצאת קומה רביעית. אני למשל,
נרשמתי לרמת־יוסף, בחולון, ומצאתי את
עצמי בתל־גיבורים, בבת־ים. דברים כאלה
לא היו צריכים לקרות בחברה של הממשלה.
הממשלה צריכה להיות הגונה לפחות.״

החוגאה
המשכגעת
ף! דעת כלכלנים רבים ניסתה המט
/שלה,
לפחות בענין ההצמדה, להיות
הגונה. לדעתם נתנה הממשלה מתנות לכל
מי שקיבל הלוואה בלתי צמודה. מותר
אמנם לתת מתנות, אבל רק בעקבות החלטה
ברורה, תוך ידיעה מי מקבל את המתנה,
למה וכמה.
אבל הממשלה פנתה לענין ברגל שמאל,
בי היא בחרה בשטח הבניה ההמונית והע
ממית
דווקא, כדי להנהיג בו את ההצמדה.
אין שום הכרח שהעולה החדש יהיה בעל
הבית בו הוא גר. כמוהו גם הזוגות הצעירים
והמפונים משכונות העוני. בכל העולם
נהוגה שיטה של שכר־דירה זול בשיכונים
ממשלתיים. רק בישראל קיים מצב חמור,
המאלץ את הפועלים ואת השכבות העניות
ביותר לרכוש את דירותיהם.
חברת עמידר עושה לשם כך מאמצים
רבים. היא משכנעת את דייריה, מבטיחה להם
לעבור לשיכונים נרחבים יותר, אם ירכשו
את הדירה. התשלומים החודשיים של המשכנתא
הצמודה נראים קטנים־יחסית 40 .
או 50 לירות לחודש. איש אינו טורח
להסביר למשתכן את עקרון ההצמדה. לכן
מופתע האיש כעבור שנתיים או שלוש של
תשלומים חודשיים סדירים, כשהוא מגלה
שהחוב שלו לא רק שלא קטן — הוא אף
גדל.
ההסבר לכך הוא פשוט: בהלוואות לזמן
ארוך, הניתנות ל־ 20 או 30 שנה, משלם
הלווה בשנים הראשונות רק חלק קטן על
חשבון הקרן. עיקר התשלומים ניזקפים לחשבון
הריבית. מצד שני יורד ערך הכסף
בממוצע בשמונה אחוזים לשנה. הפרשי
הצמדה אלה נוספים לקרן, כי הם גדולים
יותר מהתשלומים החודשיים של המשתכן.
במשך השנים גדלים התשלומים החודשיים
בצמוד למדד. התשלומים על חשבון הרי
משתכן
הרוכש דירה במשכנתא צמודה
ל־ 30 שנה, יגלה בתום התקופה שהדירה
שלו היא מישבן עוני, ושעליו, או על
בניו, להתחיל את הכל מחדש. כי אורך
החיים של השיכונים בישראל הוא נמוך
מאד. האופטימיסטים מעריכים אותו ב־30
שנה.
מבחינה מוסרית לפחות יש פה הונאה
ציבורית. משכנעים במודעות ענק ואף בהטעיה
מכיזנת, לרכוש דירות במחיר מופרז
— דירות שלא תוכלנה לשרת את בעליהן
לאחר שהללו יגמרו לשלם את חובם.

ריבוי קרגות -ריפוי הוצאות
כל 03 את הבנקים מפרנסת שיטת
המשכנתאות הצמודות. מאז ד,ונד,גד, ההצמדה
צצו הבנקים למשכנתאות כפיטריות
אחר הגשם. הם גורפים הון.
לפני היות ההצמדה היתר, כבר הריבית
בארץ אחת מן הגבוהות בעולם — שמונה
אחוז. עם הנהגת ההצמדה לא הופחתה הריבית
הרשמית, אם כי ריודחיהם של הבנקים
עלו והרקיעו שחקים.
הרבית הנהוגה באירופה ובארצות־הברית
לגבי משכנתאות, מגיעה עד ששה אחוזים,
אך יורדת במקרים רבים מתחת למספר זה.
בארצות־רבריח, למשל, שם נפוץ לאחרונה

1הךך 1ף ן קובע בפ ס קנו ת מאיר עמבר,
• המ שתכר 400ל״י לחודש.
עמבר ח סן בקו שי 5,000 לירות לפני הכניסה
לדירה, וקיבל מ שכנתא ב סן 12,000 לירות
לעשר שנים .״אני משלם כבר עכ שיו
150 לירות לחודש. אני לא ילד, ויודע
כי סכום המ שכנתא הרא שוני יעלה ויעלה.״

י ״ י י

משלם, מ שלם-
ונשאו תמיד חייב
בית הולכים וקטנים, בעוד התשלומים על
חשבון הקרן הולכים וגדלים.
רק בשלוש השנים האחרונות מסיים המשתכן
את תשלום הריבית והפרשי ההצמדה,
ואז הוא מחסל את הקרן בתשלומיו
החודשיים תוך זמן קצר־יחסית.
המדיניות של עמידר ושל שאר השיכונים
הממלכתיים אינה הוגנת גם מסיבה אחרת.
המחירים של הבניינים בארץ אינם
ריאליים. אלה הם מחירים שנוצרו בגלל
הביקוש הגדול וההיצע הקטן. אילו נמכרו
הדירות במחיר הייצור שלהן, מבלי לכלול
בהן את מחיר הקרקע, השייכת ממילא למדנה,
לא היתה מתעוררת בעיית המשכנתאות
הצמודות. יחד עם זאת היתה
מתחסלת ד,ספסרות הנוראה בקרקעות והת־עשרותם
של הקבלנים.
למרות המחירים הגבוהים עומד השיכון
בישראל על רמה נמוכה, אפילו ביחס לארצות
נחשלות כמו יוון ויוגיסלביה. הדירות
קטנות, הצפיפות רבה ואיכותן נמוכה.

עניין דמשכנתאות, משלמים הבנקים למפקידים
4,5אחוזים ומקבלים מן הלווה חמישה
עד חמישה וחצי אחוז. ההפרש של חצי
אחוז עד אחוז מספיק להם כדי להרוויח
בעין יפה ולהיות גורם כלכלי מהראשונים
במעלה שם.
בישראל, לעומת זאת, נותנת הממשלה לבנקים
את מרבית הכספים שנועדו למשכנתאות׳
בריבית של שישה אחוז, והבנקים
נותנים אותם לקהל המשתכנים בריבית של
שמונה אחוז. זהו למעשה קומיסיון קבוע
של שני אחוז, שהוא הגבוה ביותר בעולם.
ההשקעה של הבנקים עצמם, כלומר ההון
הפרטי בבנקים למשכנתאות, אינה מגיעה אף
לעשרה אחוז מכלל ההון. יתר 90 האחוזים
הם הון ממשלתי או הון בפיקוח ממשלתי.

1 711ך | אוסר ד״ר יאנקו בארקו,
י רופא קופת־חוליס באור־

יהודה .״אני נכנסתי לדירה — שני חדרים
והול — ב־ . 1961 שילמתי 3,500 לירות וקיבלתי
מ שכנתא של .6,000 מאז אני משלם
מדי חוד ש בחוד שו. ב מקו ם חוב של 6,000
לירות יש לי עכ שיו חוב של 7,000 לירות.״

מיכון מתאים
^ סתכל, א ם כן, שלבנקים מובטח רוזח
קבוע של שני אחוזים. זהו סכום עצום.
אפשר היה אולי להצדיק רווח כזה בקושי,
בטענה שהחובות אינם בטוחים, ושמשתכ־נים
רבים אינם משלמים. אבל הממשלה
נושאת גם בסיכון זה. היא ערבה לבנקים
לכל המשתכנים בשיכונים ממלכתיים. הבנקים
מחזירים לממשלה רק את הכסף שהצליחו
לגבות. לבנקים אין אפילו סיכון —
הרוזח שלהם בטוח לגמרי.
מלבד כל אלה מובטחת לבנקים גם מין
תוספת־יוקר אוטומטית, כי כמות הרוזחים
שלהט תלויה בהיקף העסקים, וההיקף עולה
עם ההצמדה. לכן אין פלא שרווחי הבנקים
למשכנתאות עלו בשנה האחרונה בלמעלה
מ־ 30 אחוז, בעוד בעלי המשכנתאות הצמודות
נאנקים.
מנהל משרד השיכון וד,דיקטטור של הבניה
בארץ, דויד טנה, אמר בישיבת מועצת
המנהלים של בנק טפ חו ת :״הבנקים למשכנתאות
היו מגדילים את הרוזחיס שלהם
אילו אוחדו שיטות החישוב השונות ואילו
הוכנס מיכון מתאים.״ כלומר: חלק מד,עול
הרובץ על המשתכנים הוא תוצאה של ריבוי
הקרנות השונות ושיטות החישוב, המצריך
העסקת פקידים רבים.
בכמה מן הבנקים למשכנתאות נהוגה עד
היום ריבית עוד יותר גבוהה, המגיעה עד
12 אחוז מלבד ההצמדה. ריבית שכזו היתד,
(המשך ב ע מו ד ) 19

דנר,

״ י מפסן ואב לשלושה

ילדים .״נכנס תי לדירה לפני ארבע שנים,
ומאז אני לא משלם את המ שכנתא. לא
יכול לשלם. לפני הכניסה שילמתי 2,200
לירות וקיבלתי מ שכנתא של .6,000 שלחו
לי הודעות לשלם 52 לירות לחודש. הבית
שלי קטן, ואף פעם לא היה שלי למע שה.״

^ החשנניוז הבלונדית שלנה פגיון -
*.י היא רצתה לדקור איש זה ־
^ מרוע; קינאה? שינאה? אהבה?

.מה את עושה? משוגעת! תורידי את
הסכין!׳
״אני אהרוג אותך אם לא תתחתן איתי!״
״הפסיקי! השליכי את הסכין הזה!״

השכנים בבית מספר 16א׳ ברחוב זרו״
בכל, נבהלו באמת ובתמים. הם יצאו למרפסות,
מבוהלים אך מלאי־סקרנות. אחדים
אפילו אזרו אומץ, טיפסו במדרגות לעבר
הקומה הרביעית ודפקו על הדלת. איש לא
פתח. הצעקות נמשכו. לפתע הופיעה על
מרפסת הדירה אשד, גדולת גוף, צהובת שי־ער,
לבושה בחזיה ותחתונים. האשד, התכופפה
אל מעבר למעקה, והשליכה למטה
בכל כוחה, מנדולינה מזרחית עתיקה. כלי־הנגינה
התנפץ ברעש מחריש אוזניים בחצר־הבית.

את עושה? מה את עושה?״ נזעק
הגבר בתוך הדירה. ואז פרץ החוצה, טרק
אחריו את הדלת, פילס לו דרך בקפיצות
ודילוגים בין השכנים המתלחשים שהתאספו
סביבו.
בהגיעו לרחוב קפץ למונית, דהר לתחנת־המשטרה,
ורץ לעבר היומנאי .״אדוני השוטר,
רצו לרצוח אותי! ניסו לדקור אותי
בשברייה! עזרה! משטרה!״
סמל ושני שוטרים הצטרפו מיד אל הגבר,
נכנסו לניידת, ונסעו עמו לדירתו, לקול
צפירות הסירנה.
״למה באתי לפה בכלל?״ בקעו צעקות
אימים מן הדירה. השוטרים נכנסו פנימה
במהירות, .אתה מלוכלך!״ הסתערה קארן
קינגסלי, לשעבר חשפנית, על הגבר שלה,
יוסף ברוך, שהביא לה הביתה שוטרים.

אחרי כן פרצה בבכי קורע־לב ויבבה :״מה
עשית לי? יוסף, מה עשית?״

״זח לא גבון!״
ה שהוא עשה לה, ומה שהיא
עשתה לו, סיפר המאהב, שהתלונן
במשטרה שאהוכתו ניסתה
לרצחו:
קוראים לי ברוך יוסף ואני היום בן .37
עליתי מעיראק יעבדתי בכל מיני עבודות.
אחר־כך עברתי קורם של מורים, וב־1957
נסעתי לאנגליה ללמד בבית־ספר. באנגליה
נשאתי אשד, אנגליה, ואחרי שנולד לנו בן
חזרתי לישראל. אבל אשתי לא יכלה להסתדר
בארץ. האקלים לא מצא חן בעיניה.
וגם אנחנו לא הצלחנו להסתדר בינינו.
אחרי שנולדה הבת החלטנו להיפרד ואשתי
חזרה לאנגליה. עד היום עומד ותלוי הגט
שלנו, וזהו גם המקור של המחלוקת ביני
ובין קארן שהביאה לכל הפרשה.
את קארן הכרתי בינואר השנה, אצל הזקן
שקוראים לו אהרון הללויה. היא ביקשה
ממני שאתרגם לה מה שנכתב עליה בהעולם
הזה 1481 אז התברר לי סיפורה המעציב,
והחלטתי לקחת אותה תחת חסותי. מאז
היא גרה אצלי בבית.
כשקארן עבדה בקאזינו באר, בתור רקדנית
חורקת־אבוקות, דרשו ממנה הבוסים שלה
שתעבוד גם בתור מארחת. היא סירבה ובגלל
זה היתד, מריבה בינה ובין בעל המועדון.
היא הפסיקה לעבוד ולא רצו לשלם לה מה
שהגיע לה. אז היא עשתה שביתה. בעל
המועדון קרא למשטרה והם עצרו אותה.
בעל־המועדון האשים אותה שהיא משתמשת
בסמים, שהיא תמיד שיכורה וגם שהיא לא
נורמלית. זה לא נכון. היא אוהבת אומנם
לשתות, אבל אף פעם לא השתמשה באיזה
סמים. אני יודע את זה מאה אחוז בגלל
שהיא גרה אצלי כבר חצי שנה.
אחרי זה המשטרה רצתה שהיא תעזוב
את הארץ. היות שחוזה העבודה שלה היה

תעזוב את הארץ בזמן, ירשו לה לחזור
כתיירת.
כשחזרה באפריל, לא הורשתה לרדת אל
החוף. והיה מראה מזעזע לראות שעמדה
על הסיפון של תאניה העוגנת ובוכה. ככה
החזירו אותה ליוון. בסוף חודש מאי הגיעה
קארן עוד הפעם. הפעם היא הגיעה ללוד,

מאהבה

בשמה האמיתי, קארן ויליאמס, ולפי זה
היא קיבלה ויזה לשלושה חודשים.

לא לבושה מלא

ן ייי* יא באה בכוונה חזקה לעזוב את
1 1המקצוע שלה בגלל שהיתר, מאוהבת בי
ורצתה ברצינות לשנות את חייה. כך חיינו
ביחד ולא היו בעיות, רק שמפעם לפעם
היתד, שותה, ואז היו קצת בעיות, אבל
לא כמו שהיה פעם. באותה תקופה התכוננתי
בכל הרצינות לזרז את עניין הגט שלי
שאוכל להתחתן איתר .,אבל היות שאישתי
היה באנגליה, היתד, בעיית הגט מסובכת
ונמשכה הרבה יותר זמן ממה שהיה לקארן
סבלנות לחכות. אחרי הכל, היא בת שלושים.
ביום חמישי שעבר קרתה בינינו מריבה
בגלל הגירושין שלי. וכשחזרתי מהעבודה
במלון אחרי הצהרים מצאתי אותה המומה
לגמרי, לא לבושה מלא, ואני חושב שהיתר,
גם שתויה. היא צעקה נורא ואמרה שאם
אני לא עושה צעד רציני לקראת הגירושין
שלי, היא תהרוג אותי בסכין. על השולחן
היתד, באותו זמן אחת מד,שבדיות שאני
אוסף אותם כל פעם שאני יורד לבאר־

]1וות האש
תוך כדי

דרך האמונה
הקדשה על גבי

ארבעה אנ שים צועדים קדימה. קרן באמצע, ב שמלה
פרחונית. לימינה יוסף ב רון. לשמאלה אהרון מילנר, שכתב
ה ת מונ ה , :המ שיכי ב ד רן א מונ תן, ותגיעי לבסוף למה ש ל בן רוצה״.

צריך להיגמר בחודש מרם, אז היא נשארה
עד כמה ימים לפני גמר הויזה שלה. אז
באה המשטרה לבית שלי וביקשה שקארן
תעזוב ביום הקבוע. הבטחתי להם וככה
היה. בחודש מרם היא עזבה ונסעה לקפריסין.
אבל נשארה אהבה חזקה שאף דבר
לא היה יכול להפריד בינינו. קארן ניסתה
לחזור ארצה, כי המשטרה הבטיחה לה שאם

שבע. קארן השתוללה נורא. היא תפסה
שאבריה וצעקה., :אני אהרוג אותך אם לא
תתחתן איתי!״ התחלתי לצעוק עליה, והיא
עלי, ואז היא ניסתה לדקור אותי. נתתי לה
מכה ביד, והסכין נפלה על הריצפה
היא רתחה. היא הורידה נעל והתחילה להכות
אותי, זרקה ושברה לי תקליטים ובכלל,
שברה דברים באיזה אלף לירות. אבל

ריקוד.

קארן,

באחת מ הופ עו תי ה במועד[
ולפיד אש בוער. היא 1
שזכתה בע שרות מדליו ת

בסוף, כשהיא לקחה וזרקה את המנדולינה
שלי, שאני מנגן עליה כבר עשרים שנה,
התרגזתי נורא, וקראתי למשטרה. עכשיו
אני מתחרט על זה כי זה הביא לה
הרבה צרות, ואני לא רוצה שיהיה לה רע.
כשבאה המשטרה היא עוד היתד, כמו
נמרה, והם לא יכלו להשתלט עליה. אז הם
עשו לה בפרצוף גז מהמם, עם כזה בקבוק
כמו ספריי, ותיכף היא השתתקה. לקחי אי־תה
לנפה הצפונית, ולמחרת בבוקר, כשנודע
לי שעצרו אותה לעשרה ימים, הצטערתי
על הכל, וביקשתי לבטל את התביעה. חוץ
מזר, ראיתי שהמשטרה רוצה להתנכל לה
ולגרש אותה מן הארץ ולבזות אותה. סוף־
סוף הרי אני אוהב אותה והחלטתי לסלוח
לה על הבל, ולהתחתן איתה.
עד כאן סיפורו של יוסף.

נית.
החלה1 החלה!
תא־ח|
הופיע![ שמאח באי שוטרי פנימה,
שעזר

לה״ פ!
אנ׳ ,ר

1משלם, משלט ^ 1
(המסך מעמוד )15
נהוגה עד לפני זמן לא רב בצורה חוקית.
הבנקים נהגו להוסיף אחוזים שונים בהסוואה
של עמלה, ביטוח, ודמי־חוזה מופרזים.
גם היום יש לכמה בנקים אישור ממשלתי
לגביית ריבית גבוהה יותר בצורות
שונות. ידועים מקרים שבנקים מכובדים
דרשו מאות לירות עבור החוזה הסטנדרטי
המשוכפל, עליו החתימו את המשתכן.

ה ק לו ת ל פג קי ם -עו ללמשתכ ני ם

במדינה
(המשך מעמוד *) 1
״להגביר את פעולו ת הסיוע בין ישראל ו־ליבריה,״
גינו אפליה גזעית, תמכו באו״ם
וסיכמו את ״ ה צו רן לכבד עצמאות טריטוריאלית
של נ ל ארץ ופי ת רון בעיו ת איזו־ריות
ו בינ ל אי סיו ת בדרך של שלום ומשא־ומתן
ישיר,״ וכר, וכו׳ וכר. על יחסי ישר
אל—ערב,
אף לא מילה.
אבל הם העניקו לאשכול תואר דוקטור-
כבוד. במקצוע יחסים־בינלאומיים.
• קונ גו הייתה המדינה הפרובלמטית
של הסיור. יומיים לפני־כן, תלה נשיאה,
ז׳וזף מובוסו, ארבעה משריו בכיכר המרכזית,
אנשי אשכול היו בספק אם לנסוע.
גנרל מובוטו כמובן עמד על כך שאשכול
יבקר במדינתו. שרי ממשלת־ישראל היו
בעד הביקור, פרט לישראל ברזילי, שהתנגד.
העולם הזה 1501 כינה זאת ביקור אצל

• ץ • יטהאחרת לגביה ספסרית מתבססת
על החישוב השנתי של המדד. במיקרים
רבים נוהגים הבנקים לקבוע תאריך שרירותי,
שבו כאילו
ניתנה ההלוואה. בדרך
כלל תאריך זה
קודם למתן ההלוואה.
כך משלם המשתכן
הפרשי הצמדה י הרוצח.
גם אשכול לא היה שלם עם הביקור.
עבור תקופה ארוכה
הוא ניסה לנהוג במה שכונה ״סיגנון מאויותר.

ק ״ ,אבל מובוטו השתלט בזריזות על הטענת
הבנקים: אימצב,
והכריז בעליצות :״אתה נמצא בין
ננו יכולים להתחיל
ידידים, ואינך צריך להרבות בנאומים׳.
לחשב הצמדה באמיועצי
אשכול, שפתחו בשיחות על נוסח
צע השנה. אחרת
ההודעה המשותפת, ידעו בדיוק מה לדרוש
יהיה עלינו לשנות
עבור הביקור־אצל־הרוצח* :הודעה משותפת,
את כל שיטת המיכון.
אחת השיטות האחרונות להגדלת הרווחים בה תתייחס קונגו לסיכסוך ישראל—ערב ..
ותתייצב מאחורי ישראל בתביעותיה שגם
התפתחה מאז החלו משתכנים רבים לחסל
באזורנו יוכר עקרץ המו״מ הישיר. וכן מאת
חובותיהם. רבים מאלה הם עולים חדשים,
שקיבלו את ההלוואות בריבית של אחורי נוסחת פירוק־הנשק במזרח התיכון׳
ארבעה וחצי אחוז. הבנק קיבל מן הממשלה כפי שנוסחה על־ידי ישראל.״
אבל בתום ארבעה ימי הביקור נוסחה
את הכסף הזה בריבית של שלושה אחוז.
עתה יכולים הבנקים להמשיך ולהשתמש הודעה משותפת קצת שונה: הגם שנאמר
בה ש״ מובע צער על העדר שלום ב מז רח
בכסף בריבית של שמונה אחוזים.
ה תיכון״ וקריאה כללית אל ״הצדדים ה־הרוב
המכריע של עסקי המשכנתאות
מעונייניס, להגביל אספקת הנשק לאיזור.״
מתבצע על־ידי ארבעה בנקים: בנק טפחות
אך כל ההישג בהודעה המשותפת, בה
הממשלתי וחברות־הבת של שלושת הבנקים
הסכימה ישראל׳ לראשונה, לגנות את ממהגדולים
— לאומי, הפועלים ודיסקונט.
שלת סמית ברודזיה, הוא בנוסח זה :״המג״
רק עשרה אחוז נותרו לכל שאר הבנקים
עות מ שימו ש בכו ח, והזדקקות לדרך של
הקטנים, שמונה במספר. בנקים אלה מרשים
מו״ מ ישיר, צריכים לחול על היחסים הבינלעצמם
מעשים הנמצאים עדיין בגבול החוק,
לאומיים בכלל, ועל אזורי־ ה מ תיחות באפ אך
מכבידים על הלווה ועל משק המדינה.
ריקה וב מזר ח־ ה תיבון בפרט.״ גם כאן קיוו
רובם הביאו את כספם מחו״ל, בעיקר מאמריקה
הלטינית, כמו בנק יעסור למשל. אנשי אשכול ליותר מאשר קיבלו.
• מאלאגש, מדינת האי מדגסקאר,
בנק־ישראל הדפיס שלוש לירות עבור כל
קיבלה מישראל הלוואה של כ־ 200 אלף דו־דולר
שהובא, נאלץ לזרז בכך את האינפלאציה.
הדולרים אינם דרושים לבניה, כי לאר לבניית מלון, והבטחות לשליחת מוט־חי־חקלאות.
הרפובליקה המאלאגשית אף
רק חלק קטן מאד מחומרי־הבניין מיובא
מחו״ל. אולם משרד־האוצר העניק לבנק ביקשה ״להרחיב את הזרם הד ו ־ סם ר י
יעסור בכל זאת מעמד של מיפעל מאושר, של מומחים מישראל למאלאגש, ומשתלמים
המזכה אותו בהקלות ניכרות במס הכנסה. מאלאגשיים לישראל.״
זהו המקום היחיד באפריקה בו נחתם
גם מנכ״ל משרד־השיכון לוזה כספים בחו״ל
לצורכי בניה. בתקציב הנוכחי יש 25 אפילו הסכם. איזה הסכם? ״הסכם תרבותי
במגמה להעמיק עוד יותר את הקשרים בין
מיליון דולר שנתקבלו בחו״ל כהלוואה בשתי
המדינות בכלל, ובתחום התרבות והריבית
של תשעה אחוז.
למה, בעצם, מצמידים את המשכנתא? מדע בפרט.״
ההודעה המשותפת כללה כיבוד־ריבונות,
התשובה לכך ברורה: למדד יוקר־המחיה.
כלומר: עם עליית המדד, משלם המשתכן
אוטומטית יותר.
אבל התוספת לשכרו מחושבת על הבסיס
הנמוך של שכר, בלי התוספות השונות. ואילו
את ההוספה למשכנתא מחשבים על
קרן גבוהה מלכתחילה.
ועתה מאיימת מכה נוספת: ביטול תשלום
חוספת־היוקר, גם כאשר עולה המדד.
כלומר: המשתכן יצטרך לשלם יותר, בלי
לקבל יותר — שכן תוספת־היוקר תתבטל,
לפחות באופן זמני.

ה מ שו תפת לא נכללו קטעים ב שאלות ה־מורח־התיכון,
כפי שהיו ב הודעו ת בבירו ת
אפריקאיות קודמות.

• ק ני ה הביעה את הערכתה העמוקה
לסיוע הישראלי, ציינה שהיא מצפה ל־
״דיונים מועילים״ ,והגישה את רשימת
צרכיה: מפעלים כלכליים וסיוע טכני נירחב.״
ישראל הבטיחה מפעלים, שיכונים ומילודת
של מיליונים רבים. תמורת זאת ביקשה
מעט, אחרי הכשלון באוגנדה, רק ״לתמוך
בעמדת ישראל שיש מדיניות זהה לאפריקה
ולמזרח־התיכון, לגבי שאלות השלום.״
אבל ההודעה־המשותפת כללה, חוץ מחיסול
הקולוניאליזם, האפליה, הפער הכלכלי״
,וכדומה, את ״צערם על מרוץ החימו
ש ה מסוכן בין הגו שים, באפריקה,
ובמזרח התיכון. וכי פרוק נשק כללי יתרום
להפגת ה מ תי חו ת.״

ועוד העיר בחביבות ג׳ומו קאנייטה, הנשיא
האחרון איתו נועד אשכול באפריקה:
״עדיין לא הגיעה השעה שאת חן ביניכם
לערבים. אפעל בבוא היום, אבל לא עכ שיו.״

בניגוד להצהרת כוונותיו לפני הסיור,
לא אמר עליהן ראש־הממשלה דבר אחרי
חזרו. הוא דיבר על ״החלפת דיעות פוריה״
ההבנה הרבה בבירות אפריקה, וההתלהבות
השוררת שם כלפי ישראל״ ועוד דברים
כלליים.
האם היה מסע זה, מבחינת ד,שגירד,מדי־ניים־המוצהרים,
כשלון? לאו דוקא. הייתה
זו אולי התפכחות פוליטית: כי מדינות־אפריקה,
אינן עוינות את ישראל. הן אפילו
משתדלות לשמור על נייטרליות. אך היות
והבקשה למשא־ומתן ישראל־ערב נחשבת
להצהרה אנטי־ערבית, לא היה אף מנהיג
אפריקאי מוכן לתת אותה. אפילו לא תמורת
הבטחת ״פעולות־סיוע״ של ישראל.

ההס תדרו ת

מה לעשות
עם הפליטים?
אורי אפנדי
מס׳ 3של כו ח חד ש.

מציע תשובה, בגליון

בטאון התנועה שהופיע השבוע. הזמן
לעצמך גליון מיד, וחתום על מינוי לשנה
( 10ל״י) בח.ד , 136 .תל־אביב.
עוד בגליון זה:

אתה -
השביתות והאבטלה
מאת עודד פילכסקי.
אם אתה מעוניין לדעת מה נעשה בתוככי
התנועה, להשתתף בוויכוחיה ולעקוב
אחרי פעילות הסיעה בכנסת —
קרא בקביעות את כוח חד ש.
פמסגרת הדיון הרעיוני פתנו*
עה, תקיים החטיפה האזורית
ירושלים סידרת הרצאות, שאחריהן
ייערך ויכוח חופשי,
על הנושאים הכאים, כמועדים
אלה נ
ביום ג׳ 12 ביולי, בשעה 8.30 בערב,
בבית החלוצות, ידבר

עו״ד אמנון זכרוני
על הנושא:

מי אמר שזו דמוקראטיה?
ביום ג׳ 26 ביולי, בשעה 8.30 בערב,
בבית החלוצות, ידבר

עודד פילבסקי

על הנושא:

הסכנה הנוראה־ועדי
פעולה!

ביום ג׳ 9באוגוסט, בשעה 8.30 בערב,
בבית החלוצות, ידבר

אין ת ה, אין *0מ 3טי ה

דויד ארנפלד

חברי ועד העובדים של חברת פז בנמל־התעופה
לוד מסובכים עם הנהלת חברתם,
בשל דרישותיהם המקצועיות. תסבוכת זו
גררה אותם, כמעט אוטומטית, גם לתסבוכת

על הנושא:

כל המפלגות מלוכלכות -
כן או לא?

ברמת־גן

ביום ד׳ 29 ביוני, בשעה 8.30 בערב,
בקפה עצמאות, בגן דוד המלך (מאחורי
קולנוע אורדע) ירצה
דוד ארנפלד על

פירוז אטומי במרחב

גתל ־ א בי ב

ביום ג׳ 5 ,ביולי, בשעה 8בערב,
במשרדי העולם הזה (גליקסון ,)8ירצה

ד״ר דויד אלון

פשע כפו ר

***מ שלת ישראלנבהלה ^ רגי ל ^ן ^־
ז סערה הציבורית שקמה סביב המשכנתאות
הצמודות.
שר־האוצר מוכן כיום, במאבקו לביטול
תוספת־היוקר, להנהיג הצמדה אליה.
אם אמנם יבצע ספיר אח תוכניתו, יהיה
זה פשע כפול: ביטול תוספת־היוקר יוצדק
לכאורה, אולם המדינה תשלם פיצויים לבנקים
מכספי משלם המיסים. המיסים יוגדלו,
כלומר: השכר הריאלי יקטן.
אם יוצמדו המשכנתאות לתוספודהיוקר
מבלי לבטל את התוספת, לא תצטרך הממשלה
לשלם פיצויים לבנקים.
אבל חשוב יותר יהיה אם תנהיג הממשלה
בניה לשם השכרה, ותעצור את בולמוס
רכישת הדירות; אם תצמצם הממשלה את
הרווחים המוגזמים של הבנקים, תוריד את
הריבית, ותאסור את כל השיטות המנפחות
את אחוז הריבית; אם תוריד הממשלה את
מחירי הדירות, תאסור את הספסרות בקרקע,
תקפיד על איכות הבניה ותאריך את
משך חייהם של הבניינים.
העולם הזה 1604

גדול והעשיר ביותר באוגנדה ).אשכול לא
רצה הערכה. הוא ביקש ״תמיכה בפתרון
הסכסוך הישראלי־ערבי במו״מ ישיר.״ אבל
בפרוש לא קיבל זאת.
כי אפילו הסעיף הסתמי של ״עקרון
המו״מ הישיר כאמצעי לפתרון סכסוכים״
הפך לנושא מיקוח ממושך ומיגע. אחרי
שמלאכת הניסוח הושלמה סוף־סוף, הופיע,
סמוך לחצות, שר־החוץ האוגנדי, ולמרות
שהצד הישראלי עמד על כך, הושמט כליל
״המזוח־התיכון״ מהניסוח.
כל סוכנויות הידיעות הדגישו: בהודעה־

מומחה לבעיות עברינות נוער,
על הנושא:

מה הופך אותם
לעבריינים?

ברמת־השרון

ביום ו׳ 8 ,ליולי, בשעה 9בערב,
בבית משפחת הנדלר, שכון פקר ,37
יתקיים חוג־בית בהשתתפות
התנגדות לאיומים בשימוש בכוח׳ הוקעת-
אפליה, וכל היתר. הודעתו של אשכול עם
הנשיא פילבר ציראן :״ שני המדינאים מביעים
צערם על העדר שלום ועל קיום מירוץ
חימו ש ב מז ר ח־ ה תיכון ובעולם. הם קובעי ם
כי פי רו ק־נשק יתרום ב אופן ניכר להפגת
ה מ תי חו ת, ויביא לשלום של קבע במזרח־ה
תיכון,״ היוותה את הישגו במאלאגש.

• כאוגנדה קיבלו את אשכול ארבעה
מטוסי פוגה מג׳יסטר שנרכשו בישראל.
הובעה הערכה לאשכול על שביקר ״למרות
המצב הפוליטי״( .הכוונה ששרפו את
ארמונו והבריחו מהארץ את סיר אדוארד
פרדריק מוטסה, מלך בוגאנדה, השבט ה

ההסתדרות. עד כדי כך, שהעובדים
איימו להחזיר את פינסקי־החבר שלהם
בקופת חולים.
השבוע הוזמנו חברי הוזעד לבירור אצל
החבר נליקמן, בוועד הפועל בתל־אביב.
החבר גליקמן קיבל אותם בחיוכים, ניגש
ישר לעניין :״מר, תשתו? מה תאכלו?״
חברי הוועד השיבו, כי לא באו לשתות
או לאכול. בייחוד שכל ההכרזות הרשמיות
קוראות להידוק החגורה ולחסכון. החבר
גליקמן נלעב .״אם לא תשתו את התד,
שלי, אין לכם מה לדבר איתי.״
הפועלים שתו את התה, בתקווה שיחד
עמו יקבלו גם קצת סימפטיה.

דוד ארנפלד
שירצה על:

יחסי ישראל־ערב

בפתח־תקווה

ביום ד 29 ביוני, בשעה 8,30 בערב,
יתקיים חוג־בית בבית משפחת פילין,
רח׳ אחד־העם ,34 בהשתתפות
עודד פילפסקי שירצה על

האבטלה -
מכשיר להבראה?

קולנוע
סרטי
שבעתהתמ הוני ם
תבשיט המשפחה (אלנבי,

בולגריה
של יין ושושנים
בולגריה, ארץ התיירות העממית, מצי עה
לן מרכזי נופש חדישים וצירוף
נדיר של ים והר בכפיפה אחת. טייל
הקיץ בבולגריה והתרענן במי הבדולח
השקטים של הים השחור, השתזף
על ״חולות הזהב״ שטופי השמש,
טייל בעמק השושנים, שאף לריאותיך
אויר הרים צונן, מבריא ומרגיע בתנאי
אכסון מעולים ובמחירים נוחים.

מרפא והתרגעות
בולגריה ידועה בסגולות המרפא המיוחדים
שלה בזכות מעינות המים
המינרליים. בסופיה־בנקיה, בחיסריה,
בקיוסטנדיל, תמצא שירותים רפואיים
מעולים לרפוי מחלות עצבים, לב,
כליות, דרכי המרה, סוכר, חוט ה שדרה
ושיגרון. כל זאת בתנאי פנסיון
ממדרגה ראשונה ובהשגחת
רופאים מוטחים.

מחירים נוחים
בבתי הנופש וההבראה, ליד המעינות
המינרליים, כולל פנסיון מלא וטיפול
רפואי — בחדרים של שתי מיטות
מ־ 6עד 8דולר ליום.
ב״חולות הזהב״ ו״חוף השמש״ פנסיון
מלא ושרותים ממדרגה ראשונה
— בחדר של שתי מיטות מ־5.50
עד 6.50 דולר ליום.
:סופיה — בבתי המלון המפוארים
׳בלקאן״ ו״רילה״ פנסיון מלא ושרו־זים
ממדרגה ראשונה בחדר של שתי
פיטות מ־ 6.50 עד 7.50 דולר ליום.

טיולים בינלאומיים
זיורים של 3ימים באניה ן בלווית
פדריכים מו מחים: ורנה — איסטנ־
:ול — ורנה מ־ 46 עד 68 דולר לאיש.
רנה — אודיסה — ורנה מ־ 46 עד
61 דולר לאיש.

בולגריה מציעה לך בתי
מלון חדישים, בילוי
מופלא במחירים עממיים.

:וא לבולגריה -
תיהנה מסבר פנים חם
פנה לסוכן הנסיעות שלך
לקבלת פרטים נוספים.
שרות כניסה לבולגריה אפשר לקבל
צירות בולגריה בישראל — רמת-גן.
נציגות לעניני תיירות של בולגריה
ישראל: רחוב אבן-גבירול , 59ת״א.

שחם לבינסון אילון

תל-אביב;

ארצות־הברית) ג׳רי לואים ממלא שבעה תפקידים
שונים, של שבעה אנשים תמהוניים,
מוזרים ומצחיקים ובכל תפקיד הוא מצחיק
פחות, למרות שבכל תפקיד הוא עושה יותר
ויותר תנועות, ויותר ויותר העוזיות.
הסיפור שנכתב על־ידו, בסרט המבויים
על־ידו, מספר על ילדה קטנה, מיליונרית
יתומה, שצריכת לבחור לה אבא מבין ששת
הדודים שלה. היא מבלה אצל כל אח שבועיים
ובסוף בוחרת במי שבוחרת.
הברקות דקות. למרות כל העוויות
והפרצופים והאנרגיה שג׳רי לואיס מוציא
כדי להצחיק את הקהל, יש לו לפעמים
הברקות דווקא מתחת לשטח. הברקות כל כך
עדינות עד שקשה להבין מה הן עושות
בתוך הסרט, או מה כל השאר עושה בתוכו.

לו הברקות בלתי נראות לעין, כמו
בקטע בו הוא נמצא בחדר שכולו רועש
מהמוסיקה של הסרט, והוא שואל את
הילדה :״מה דעתך לשמוע קצת מוסיקה?״
איש מבין הקהל אינו מבין את ההומור
שבדבר, משום שכולם רגילים לכך שמוסי־קה
של סרט אינה בעצם מוסיקה אלא שקט.
יש לו בדיחות פנטסטיות מטורפות, כמו
זו בה הכוכבים מתנדנדים באווירון העומד
להתהפך, ויש לו עוד בדיחה או שתיים,
וזה הכל.

בהתחלה הפשיטו אותה בסחבות בשביל
הסרט אלף שנים לפני הספירה. היא היתר,
אשת מערות, והירכיים הנהדרות שלה, עם
הסמרטוטים שלבשה עליהם, והפנים היפות
שלה, עם האיפור האחרון של ,1966 הסעירו
את כל חבריה מהמערות. היא התאהבה
בהם והם התאהבו בה ולא מזמן נסתיימה
ההסרטה.
הסרט נגמר. הורידו ממנה את הסמרטוטים
והפשיטו אותה בתחתונים וחזיות בסרט
הגורל. הגורל הסתיים, הורידו ממנה את
התחתונים, ועכשיו מפשיטים אותה בבגדי־ים
ובלי בגדי־ים לכבוד החבורה הגדולה מכולם.
היא עושה את זה באיטליה, וכל האיטלקים
נהנים, ומחכים לסרט הבא, כי שם
כבר אולי לא יהיה במד, להפשיט אותה.

תדריך
* * הקורכן העשירי (ירוו. תל-
אביב) סאטירה על העולם של היום בתיאור
העולם העתיד, עם הרצח החוקי בתוכו,
מלחמות הפרסומת, הנשואין והאהבה. מר־צ׳לו
מסטרויאני מתאהב באורסולה אנדרס
וגם היא בו.

גורדפינגר

תל-אביב)

(פאריס,

ג׳יימס בונד האחרון עם כל האנשים־העל־יונים,
הנשים־העליונות והעלילות־העליונות.

עדעכב רי ואנשי
יילדעכברוש (נזוגרבי, תל־אביב; אר־צות־הברית)
בתנאים מסויימים מאבדים בני־

האדם את הצלם שלהם ומקבלים צלם אחר,
שונה, שאינו דומה לקודמו.
בריאן פורבס תיאר את הצלם הזה בסרט
רגיש מאוד על מחנה שבויים ביפאן. במחנה
חיים שבויי מלחמה במשך שנים,
כמעט ללא אוכל, ללא תנאים אנושיים, מרוחקים
מכל מקום תרבותי. הם מגיבים איש־איש
בצורה שונה, והם מסתגלים איש־איש
בדרך שלו לתנאים החדשים.
נחיתות ושינאה. הרב״ט הפשוט, שאף
פעם לא התבלט בחיים הרגילים, מגלה
במחנה דרכים להתעשר. הוא קונה את כולם,
מוכר לכולם, ומסתמך על העובדה שאין
אדם שאינו מוכן לשלם׳ ולרמות, תמורת
דברים שהוא משתוקק אליהם.
הוא הופך לשליט על חבריו. הוא מוצא
דרכים למכור לקצינים פגרי־עכברים בתור
בשר, הוא מאכיל את חבריו בכלבים, והוא
מרמה את כולם. למרות זאת הוא אנושי
יותר מהקצין שומר־המוסר, שמאחורי שמירת
המוסר שלו מסתתרים רגשי נחיתות
ושינאה.
התמונות המזעזעות של הסרט, כמו זו
של מות התרנגולת, או אכילת הכלב, עשויות
על־ידי הבמאי בצורה קולנועית, נהדרת.
אפילו האורות, הצללים והצילומים האסת־טיס,
אינם פוגעים באנושיות החמה שבהן.
את הידידות בין הרב״ט הערמומי וחברו
הקצין תיאר הבמאי בעדינות, ברגש, ללא
הרבה דיאלוגים, ללא הגזמות. הבמאי הצליח
ליצור את הצרוף הנדיר של סרט אמנותי
זאמיתי כאחד.

הגו ף האחרון ביו ת ר
כל שנה מייבאת הוליבוד איזה גוף כביר
מאירופה. היא מורידה ממנו את הבגדים,
מלבישה עליו טונות של פרסומת ומייצאת
אותו לעולם הרחב•
הגוף האחרון שהובא על־ידי אורסולה
אנדרם היה חטוב להפליא וזכה להצלחה
עולמית. הגוף העוד־יותר אחרון הוא עוד
יותר יפה, ושייך לרחל ולטש. הפנים
שמעליו הם עוד־יותר יפים ומשעממים, והפנינים
היוצאות מהפה שבתוך הפנים הללו,
גם הן יותר נפלאות מאלו של אורסולה.
הפשיטו את התחתונים. כשהיא רק
נזרקה להוליבוד, עוד לפני שהפשיטו אותה
היא הודיעה כמובן שתתפשט רק למען
האמנות ושאם־ תיאלץ לבחור בין קריירה
לאהבה היא תבחר באהבה, ושהיא משתוקקת
לבמאים טובים, ושהיא לא חושבת
שיש לה גוף כל כך יפה, אבל כולם
אומרים, וכן הלאה.

מה בכלל קרה בזירה, ביפו י
קודם נאבק רפאל הלפרין הגיבור עם
כל מיני אלופים בעלי שמות מפחידים,
פיצפץ אותם, וניצח אותם בשיא הקלות.
כולם חשבו שזה משחק הוגן וגם נחמד.
אחר כך עלה לזירה איזה ערבי מנוול ורצה
להתנפל על רפאל, הגיבור המתפלל,
וכולם חששו שזה מאד לא הוגן. ליתר
בטחון החליטו לרצוח אותו.
מיד התנפלו על הערבי הבודד חמישה־עשר
אלף איש. מה שהיה משחק עוד פחות
הוגן (העולם הזה .) 1603
כשהצילו השוטרים את הערבי מלינץ,
בעזרת פצצות גז, נודע שהוא בכלל לא
ערבי, אלא יווני. אבל משהו עוד יותר מעניין
התגלה: שההאבקות מתחילתה ועד סופה
הייתה לא רק בלתי־הוגנת —אלא שכנראה
כל המשחק היה קנוי, מהתחלה ועד הסוף,
כולל המתאבקים ואפילו השופטים. וזה לא
סתם חוסר הגינות. זוהי כבר עבירה פלילית.
רפאל הלפרין הגיבור נעצר, והיוזני־ש־איננו־ערבי
אלכסנדר דליגרוגס — שוחרר.
ברגע ששוחרר, הראה דליגרוגם שאין לו
אך ורק שרירים, אלא גם פה. והוא פצה
את פיו וסיפר :

הרגשתי שאני מל,כד כח
ך• ל העסק הזה היה מבויים מתחילתו

רחל ולטש
לא ישאר במה להפ שיט

* שלש פנים לחווה

(שדרות, תל-

אביב) ג׳ואן ודדודרד בשלוש דמויות סכיזו־פתיות.
משחק עילאי בסרט בעל יומרות
פסיכולוגיות.
אמריקהלא * (מקסים, תל־אביב)

כוכבים

בלבוש עובי

ההופעה נכנס לזירה ב ת חפו ש ת טרבית, עם
כפייה ועאקל על הראש. ב ת מונ ה מ שמאל:
אחמד מניף את ידיו על זיר ת ׳ ההאבקות.

סאטירה חריפה מאוד על מיסחור החיים
והמוות באמריקה.

-¥יהודית

(צפון,

תל־ אניב;

או ריון,

ירושלים) סופיה לורן כפליטה יהודיה המגלה
את הקיבוץ ואת מלחמת השיחרור של הבחורים
הישראליים האמיצים כפי שהם
נראים בעיני יצרני הסרט שלה.

* יסורים ואכסטזה

(אורלי, חיפה)

מיכלאנג׳לו הופך לאדם עליון בסרט שטחי,
אך עשוי היטב, על ארבע משנות חייו.

* השוטר מנידיורק

(אופיר, תל-

אביב) לואי־דה־פינה מצחיק שוב. הוא נוסע
לניו־יורק לכנס שוטרים, מחפש סטייקים,
מוצא את בתו, ומבצע כל מיני תעלולים
ובדיחות.

* אנשים

מופלאים

כמכונות

מעופפות (פאר, תל־אביב) המסע האווירי
הראשון של תחילת המאה מעבר לתעלת־הלאמאנש,
כפי שתואר בהומור, בחן, בעליזות
ובצבעים, על-ידי אנשי דור־הטילים של
היום.

ועד סופו. רציתי לעשות להלפרין
פרסומת על ידי ההתפרצות שלי, וזה היה
קבוע מראש. אני עוד צעיר, רק בן ,20ושוקל
138 קילוגרמים. הגובה שלי הוא
194 סנטימטרים. נולדתי למשפחה יונית שנמצאת
בארץ איזה 75 שנים, וכל הזמן
גרים בחיפה. כשגדלתי הלכתי לבית הספר
הצרפתי קולז׳ דה פראנס. שם לא הספקתי
לגמור את הלימודים. לא היה חשק להמשיך
ללמוד. רציתי ללמוד מקצוע ולעבוד ביחד
עם אבי ברתכות. אבי הסכים להעסיק אותי
בעבודה, והתחלתי לסחוב כל היום ברזלים.
ואז הרגשתי שאני מקבל כח. פעם אחת
היה צורך לכופף ברזל׳ ואני כופפתי אותו
בעזרת הראש. אחרי תקופה שעבדתי עם
אבי נמאס לי, והתחלתי לעבוד אצל קבלנים.
באחד המקרים היתד, למכונית הוויליס של
הקבלן פאנצ׳ר בגלגל האחורי. הרמתי את
כל החלק האחורי במקום ג׳ק, והקבלן החליף
גלגל. ככה עבדתי עד גיל .17
אחרי זה נמאס היד, לי לעבוד, ורציתי
רק לעסוק בספורט. התחלתי להרים משקולות,
ושנה אחרי זה התחלתי להתאמן בהתאבקות
יוונית—רומית, בהפועל חיפה. ב־הפועל
הופעתי בתחרות לאליפות הארץ במשקל
כבד, והגעתי למקום השני. כך נמשכו
חיי בספורט ובאימונים.
החלטתי ללמוד את הקאמש ונסעתי לבתים
ללמוד את זה אצל ג׳ו ג׳ורנו. הוא לימד
אותי את התורה.
במשך הזמן הזה עבדתי גם כשומר במועדון
לילה חיפאי ואסילי. פעם אחת
הופיעו כמה חברה למועדון. הם היו
שיכורים. אני לא נתתי להם להכנס, אז
אחד מהם לקח כסא ונתן לי עם הכסא מכה
בראש. הכסא נשבר ולי לא קרה שום דבר.
ניגשתי לבחור ושאלתי אותו בעדינות :״למה
הרבצת לי?״ אז הוא וכל החברים שלו ברחו
מהמקום.
חוץ מהאבקות, אני גם אוהב לכופף

ואש הנחל מזר.

ברזלים בשניים.
קרוע שרשרות.
שוברים לי על
לכן קוראים לי

שלוו

גם בעזרת הראש. גם לאבל
ההובי שלי הוא שהראש
בקבוקים בסיטונות.
ראש־הברזל.

תקבר הרפה כסף
1פני כשכון ןיים, אחרי שהלפריו
/אירגן את התחרות הראשונה ביד־אליהו,
ניגשתי אליו ואמרתי לו :״שמע, אני רוצה
להתאבק. אני התאבקתי בהפועל חיפה וזכיתי
במקום השני באליפות הארץ.״ הלפרין
הסכים, ואנחנו גמרנו שאקבל 150 לירות
עבור ההופעה. אחרי כמה ימים שוב נפגשתי
עם הלפרין, והוא אמר לי אתה בחור
טוב, אתה רוצה להרוויח הרבה כסף?*
עניתי לו שכן. אז, הוא אמר לי :״אחרי
שאני אנצח בתחרות נגד ג׳ו כליפה, תעלה
לזירה, תדחוף אותי, ותצעק שאתה תנצח
אותי. ואז אני אסדר שבעוד שלושה שבועות
נעשה התחרות, אתה תפסיד אצלי הרבה בשביל זה
בתחרות ותקבל
כסף.״
בקיצור, אחרי ההופעה שלי חיכיתי לגמר
התחרות בין הלפרין לכליפה. ידעתי ש־הלפרין
ינצח, וכך גם היה. מיד פרצתי לזירה,
והתחלתי להתקרב אל הלפרין בצורה׳
מאיימת כאילו שאני רוצה לחנוק אותו, ונתתי
לו דחיפה חזקה. באותו הרגע, הקהל
התחיל, לצעוק שצריך להרוג אותי. הם חשבו
שאני ערבי. הלפרין, שהרגיש שהאויר יותר׳
מדי חם, לחש לי באוזן :״אל תדאג, כל
יום שתשב במעצר תקבל ממני 50 לירות,

אותי אם מסרתי את כל מה שדיברנו בינינו
לפני ההתחרות למשטרה, אמרתי לו שכן.
הוא אמר לי: שמע, אם תשנה את העדות
שלך נגדי תקבל ממני 1000 לירות,״ הוא גם
הבטיח לי שיעזור לאמי החולה. במשך כל:

אחד מהם רצה לנצח. אני גם שילמתי לשופטים
עבור השיפוט, אבל השיפוט היה
הוגן וצודק. כמו כן שילמתי גם למשטרה
עבור 62 שוטרים בשכר. עבור כל שוטר
שילמתי 33 לירות.
כל מה שאומר אלכסנדר זה שטויות. האמת
היא שהוא בא אלי לפני שבועיים וביקש
להשתתף בתחרות, ואני הסכמתי. הוא
גם רצה להזמין אותי לקרב נגדו. אמרתי
לו שהוא לא פירמה בשבילי. אז הוא אמר
לי שהוא רוצה להזמין אותי כמו שכליפה
הזמין אותי.
בנוגע לבעייה הכספית, שכאילו אמרתי
לו על הזירה שאתן לו 50 לירות עבור כל
יום מעצר, ושאדאג עבורו לעורך־דין, זה
שקר. אני לא מטומטם. שאגיד דבר כזה על
הבמה. נגיד שזה נכון, אז לא יכולתי
להגיד לו את זה לפני ההתחרות? או במשך
שלושה ימים שהוא היה כבר עצור
לפני שאני נעצרתי. חוץ מזה, מתי
יכולתי להגיד לו בזירה שאתן לו כסף. מיד
לאחר שהוא התפרץ נתתי לו דחיפה חזקה
והוא עף לצד השני של הזירה, והסדרנים
והשוטרים בינינו.
אלכסנדר סיפר לי אחר כך, שקציני המשטרה
כל הזמן שאלו אותו שאלות, והוא
הבין שהוא צריך להגיד להם ״כן״ על
כל שאלה, אחרת יהיה לו סוף. הם גם לא
נתנו לו לקרוא את מה שהם כתבו, וגם לא
הקריאו לו. הוא פשוט חתם על כל נייר

שהגישו לו מבלי שהוא ידע על מה הוא
חותם.
זה לא נכון שניסתי להשפיע עליו בבית׳
המעצר. אני לא שלחתי אליו עצורים כדי
שישפיעו עליו. אלכסנדר שאל אותי בעצמו
מה הוא צריך לעשות. הסברתי לו שזה
ענין שלו. לי בכלל זה לא איכפת.
עד כאן סיפורו של רפאל הלפרין.

מי שכגר הרוויח
ך* רשתהאבקות הקאטש של רפאל
* ₪הלפרין לא הסתיימה על זירת בלומפילד.
הזירה האמיתית להאבקות בינו לבין התביעה
תהיה בבית־המשפט, כשהשופט יקבל
את משכורתו מקופת המדינה ולא מאדם
פרטי, והוא יהיה היחיד שיקבע אם יש
ממש בהאשמת המשטרה נגד רפאל הל-
פרין.
הלפרין מצידו, יצטרך הפעם לגבור על
טענות מתנגדיו, מבלי להשתמש בשריריו
המהוללים.
אבל מי שכבר הרוויח מכל העסק, הוא
דווקא אלכסנדר דליגרוגם, שכמעט שילם בחייו
עבור התגרותו בהלפרין ״עכשיו, אחרי
שהפכתי לאיש מפורסם,״ הוא מספר בשמחה.
״אני מתכונן לנסוע לאירופה, ולהיות שם
מתאבק מקצועי אמיתי. בלי בלופים.״

המשסוה מפרידה

המתאבק היווני, אלכסנדר דליגרוגס, שפר [,
לזירה והכה את הלפרין (באמצע, בחולצ ה ו׳
מכנס יס לבנים) ,מו שלך לפינה טל־ידי סדרנים ושוטרים. אלכסנדר, שראשו הקרח בולט
מ תון פקעת האנשים שמקיפה או תו מכל צד, מנסה להתפרץ ולע שות בהלפרין שפטים.

אני אדאג למשפחה שלך, ואני גם אשיג לך
עורך־דין•״
התחלתי לפחד. ראיתי איך האנשים רצים
אלי. הם רצו להרוג־אותי. ניסיתי להשתחרר
מהשוטרים והסדרנים שהחזיקו אותי, כדי
להגן על עצמי, ואז הרבצתי בלי כוונה לאחד
השוטרים. רק בסוף הצליחה המשטרה
לקחת אותי מהמגרש. הם הכניסו אותי ל־בית־המעצר
באבו־כביר.
בחקירה של המשטרה סיפרתי הכל מה
שאני מספר כאן. את העדות מסרתי למה
שראיתי שהלפרין לא שולח אלי עורך־דין.
החברה בבית־המעצר אמרו לי שהלפרין זה
בלופר כזה שרוצה רק להרויח כסף, ומכנים
אחרים לתוך הבוץ.
אחרי שהמשטרה עצרה את הלפרין, הביאו
גם אותו לאבו־כביר. נפגשנו בחדר־האוכל.
כשנכנסתי לאכול, ראיתי את הלפרין יושב
לו ליד השולחנות. הוא הוריד לי קריצה,
וגם אני קרצתי לו. אחרי זה אנחנו שנינו
ישבנו ליד השולחן ודיברנו. הלפרין שאל

זמן המעצר הוא שלח אלי כל מיני עצורים,
שישפעו עלי לשנות את העדות, אבל אני
לא הסכמתי, למה שבמשטרה אמרתי את האמת.

כאן סיפורו של דליגרוגס, המכונה גם
אחמד פואד, כינוי שכמעט עלה לו בחייו.
ושהשערוריה שהתלוותה לפרשה, הטילה צל
דווקא על מתחרהו, רפאל הלפרין.
המשטרה האשימה את הלפרין בביום תחרות
האבקות, והוצאת כסף במירמה בסך של
שלושים ושתים אלף לירות, מקהל שבא
לחזות בתחרות הוגנת ; כן הואשם בקשירת
קשר, ובהפרעת הסדר הציבורי.

גכיד לרגע שזה: פון.
ל ק ״ השיב השבוע רפאל הלפרין.
2לכתב העולם הזה :
התחרויות היו הוגנות. נכון שאני שילמתי
למתאבקים עבור ההופעה שלהם. אבל כל

הסדרנים וה שוטרים הצליחו להתגבר על המתאבק
ן 1ן 1ך 1ן 1ך1
המ שתולל, ועוטפים את גופו בברזנט. חם גוררים

1 1 /1
או תו, ומצליחים להוריד או תו מהבמה אחרי שהקהל פרץ למגרש, כדי לע שות בו לינץ׳.
הלפרין, באמצע, ב חולצה ומכנסיים לבנים, אס הגב למצלמה, מסתכל ב מ חז ה מבלי להתערב.

ספורט כדזרגל 0130 רציני
המצב בקבוצת הכדורגל של מכבי פתח־תקווה
הוא איום ונורא. ההוכחה: האיש
מספר אחד של פתח־תקווה, שמואל בך
דרור, הצהיר כי אפילו בקבוצה שלו כבר
לא עושים מה שהוא אומר. זה באמת
כבר עובר כל גבול.
ביום השישי האחרון אירע מעשה, שהדהים
את כל פתח־תקווה. שני כוכבי
הקבוצה זאב (״זאביק״) זלצר ויוסף (״יוסי״)
רוזנצוויג חתמו על טופסי הסגר במשרדי
ההתאחדות.
פרוש החתימה: השניים רוצים לעבור
מקבוצתם לקבוצה אחרת. קבוצתם אינה
רוצה להעניק להם שיחרור, לכן יצטרכו
לחכות שלוש שנים, עד שיוכלו לשחק
בקבוצה אחרת•
משהו רקוב. לשחקן נבחרת ישראל זל־צר
היה הצעד חסר־התקדים שעשה ברור לחלוטין.
.לפני שבעה חדשים השתחררתי
מהצבא,״ אמר. ,עד היום לא הצלחתי למצוא
מקום עבודה. אני נשוי (לבתו של מאמן
הכדורגל יצחק שניאור) ,אני לא יכול
להמשיך כך.
.מכבי פתח־תקווה לא הצליחו לעזור לי.
אגודות אחרות הציעו לי מקום עבודה
מסודר ותנאים כמקובל בליגה הלאומית.
בפתח־תקווה אמר יו״ר הקבוצה חיים שניטמן
שבשום פנים ואופן לא נקבל שיחרור• לא
היתד, לנו ברירה, אלא להכנס להסגר.״
לחובבי הכדורגל בארץ היתד, עובדה
אחת ברורה בכל הפרשה: אם שחקנים
כזלצר ורוזנצוויג נאלצים להיכנס להסגר.
ולהתנזר מהכדורגל למשך שלוש שנים,
אזי אין ספק כי משהו רקוב בממלכת הכדורגל
בישראל.
״אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לוותר
על שחקנים כאלה,״ הגיב בלהט מלבסי
נרגש, ,אם לא דואגים לאלה, למי ידאגו?״
אופן הדאגה עד עתה: זלצר ( )22 קיבל
מכתב המלצה מיו״ר ההתאחדות לכדורגל,
לשם קבלת עבודה בחברת אל־על. כשהוא
הגיע לשם לא רצו לשמוע ממנו דבר.
בעיריית פתח־תקווה עובדים עשרות כדורגלנים׳
רק את זאביק לא רצו לקבל לעבודה.
.אנחנו לא מקבלים ספורטאים,״
אמרו אנשי העיריה. אך סוד גלוי במלבם,
כי אלה העובדים בעיריה משחקים משום
מה רק בקבוצות הפועל• זאביק, לרוע המזל,
הוא שחקן מכבי.
חול! זוועה. צעדם הקיצוני של שני הכדורגלנים
הפנה את שימת הלב לנקודה

כדורגלן זדצר
״אי־אפשר להתקיים מחבטחות״

נוספת. חוק ההסגר של ההתאחדות לכדורגל
הוא חוק דראקוני חסר תקדים, שאין לו
אח ורע בכל העולם.
שום מיפעל בישראל, המעסיק אנשים
בתמורה מלאה, אינו יכול לקשור אליו
אנשים לתקופה של שלוש שנים. ההתאחדות
לכדורגל כן יכולה. היא יכולה להכריח
אנשים להשאר קשורים לאגודה אחת לנצח.
מדוע? כי זה נוח לאגודות המרכיבות את
ההתאחדות, ולכן אף אחד אינו מציע לשנות
את חוק הזוועה.
זלצר. :אני שחקן חובב. על־ם מך מה
יכולה מכבי פתח־תקווה
לקשור אותי
לשחק אצלה? אני
אוהב אותם. אני גדלתי
אצלם ואני רוצה
להמשיך לשחק
שם, אבל אני פשוט
לא יכול. בן־אדם צריך
גם להתקיים. אי־אפשר
להתקיים מהבטחות.
שבעה חודשים
ניסיתי את זה.
יותר אי־אפשר.״
אנשי הנהלת מכבי
פתח־תקח־ה אמרו
השבוע, כי הם יהיו מוכנים לשחרר את
שחקניהם, אם יציעו להם סכומים נכבדים
בעדם ולא פרוטות. .מה שהציעו לנו עד
עכשיו זה שום דבר,״ אמרו. ,אם יציעו
סכומים רציניים באמת — יהיה מקום
לדבר.״

• 1ד די םולא עולי ם
לאלה הקוראים לעצמם אנשי מיקצוע
בהתאחדות היתד, כבר תוכנית של זהב.
הם תיכננו להקפיא את הליגות למשך
שנתיים, להביא לשינויים במיבנה הליגות
רק בעוד שלוש שנים.
תככים מוכים. אלא שכמו בכל מוסד
המכבד את עצמו, יש בהתאחדות הישראלית
לכדורגל תככים פנימיים, שלפיהם נקבעות
בסופו של דבר התוכניות. לפעמים זה גם
די־טוב בשביל הכדורגל.
הדוגמה האחרונה: בישיבה פנימית של
מזכירות מרכז הפועל, בסוף השבוע האחרון,
הוחלט לדחות את תוכניתו של יו״ר
הוועדה המקצועית של ההתאחדות, מיכה
אלמוג, לגבי שינויים במיבנה הליגות•
האחראי להבסתו של אלמוג: גיזבר־הכבוד
של ההתאחדות צבי ברים.
כשהתכנסו אנשי הפועל ביום חמישי,
כדי לדון בתוכניתו של אלמוג, היו הכל
בטוחים שהיא תתקבל. עד שהתחיל הדיון.
אז הצליח ברים לשכנע את חבריו, כי
הקפאת הליגות למשך שנתיים תהיה איבוד־לדעת
לכדורגל המקומי, וכי ניתן להגיע
לצמצום מיבנה הליגות בדרכים הרבה
יותר פשוטות.
תוצאות ההצבעה, שנערכה בתום הדיון.
היו הלם לאלמוג. שמונה מאנשי המזכירות
— יצחק זאבי, עמנואל גיל, שלום וג׳ין,
רועי אליעזר, יוסף משולם, צבי ברים,
מיכה שמבן ואריה אבני — הצביעו נגד
התוכנית. רק ארבעה — יוסף ענבר, מנחם
הלר, חנוך וילן, נחום הרצברג, ומיכה
אלמוג — הצביעו בעדה.
אלמוג רתח בסיומה של ההצבעה, הצהיר
לאחר־מכן כי אינו רואה בה סוף פסוק.
הוא הודיע כי ימשיך את המאבק בצמרת
מפלגתו — מפא״י. חברי מפא״י, הזוכרים
עדיין כי אלמוג השתתף בכנס הטרום־יסודי
של רפ״י באביחיל וכי נמנע רק ברגע האחרון
מלהצטרף אליה, תמהו כיצד הוא
יצליח בכך.
שבוע שחור. בינתיים גיבשו אנשי
הרוב במזכירות הפועל תוכנית חדשה,
הציעו אותה בפגישה לא־רשמית עם מכבי
בסוף השבוע. התוכנית: בעונה הקרובה
ייערכו המישחקים בליגה הלאומית כרגיל,
אלא שבמקום שתי קבוצות תרדנה שלוש
מהליגה הלאומית לליגה א .,מליגה א׳ לא
תעלה אף קבוצה לליגה הלאומית, ואף ממנה
תרדנה שלוש קבוצות לליגה ב׳ .בצורה
זו יושג צימצום מספר הקבוצות בליגות
תוך עונת כדורגל אחד. בלבד.
לאור תמיכת רוב אנשי מזכירות הפועל
בתוכנית זו, היה כמעט ודאי השבוע כי
היא אמנם תתקבל.
לגבי יו״ר הוועדה המקצועית של ההתאחדות,
הרואה עצמו כאיש המקצוע מספר
אחד שלה, ובוודאי כאיש המקצוע הראשון
במפלגתו, היה זה שבוע שחור.

אנשים
רקנ שיק האחת
האיש החייכני ביותר בוועידת חרות היה
האורח רם המעלה לוי אשכול. הוא נופף
בידיו לעבר מכרים, קרץ ליריבים והפטיר
שלום לכל עבר. כשראה את צלם העולם
הזה מכודן את המצלמה לעברו, ניגש אליו,
ליטף את זקנו העבות ואמר באידיש :״הנה
זקן יפה! צלם את עצמך — זה יפה יותר
מאשר לצלם אותי יחד עם ראש־הממשלה
באה, כמובן, גם רעייתו. כשראה
ראש העיר טדי קולק את מרים אשכול,
מיהר אליה בשימחה, רצה לנשקה.
רעיית ראש־הממשלה ניסתה להשתמט מכך,
אך קולק התעקש :״מרים, רק נשיקה אחת,
רק אחת כשפגש ח״כ חרות אליהו
מרידוד את שר-הסעד יוסף בורג, שאל
אותו למה לא רואים בעת האחרונה את
אשתו בקפה סביון בירושלים. נאנח השר
והתלונן :״המצב קשה, אין תקציב. ואתה
הרי יודע שאשתי מורה, וכמה היא יכולה
כבר להרוויח מכך כשפגש שמואל
הכהףא כי דור, עורך השבועון פנים אל
פנים, את ח״כ המערך הסופר דום סדן,
שאל אותו מדוע לא הצביע בעד הצעת
סיעת העולם הזה — כוח חדש, למען
ביטולו־למעשה של המוהר. השיב סדן:
.אם אמנם היה בהצבעתי כדי לבטל את
המוהר, ממילא לא היה עוזר הדבר, כי אז
היו מנהיגים במקומו דמי־מפתח תקרית
לא־נעימה אירעה למבקר־ד,מדינה, יצחק
נסנצאל. הוא זכה לביקורו של עמית
אפריקאי — מבקר־המדינה של אחת מארצות
היבשת השחורה. אבל נבנצאל היה עסוק,
והוא לא הסתיר זאת. בקבלו את פני האורח,
הדגיש שלמרות היותו עסוק עד
מעל לראש, התפנה למשך חמש דקות
יקרות. האורח ראה בכך פגיעה. הוא פתח
בדברי תשובה — בשפה הסוזאהילית. הנאום
נמשך רבע שעה, ואחריו בא התרגום,
שנמשך גם הוא רבע שעה. בסוף הנאום
הודיע האורח: אמנם הוא יודע אנגלית רהוטה,
אך כאשר בן־עמו מדבר עם זר בעל
דרגה נמוכה יותר, עליו להשתמש בסוואהילית
• .לאן מביס המבט החדש? לא
לעבר ויאט־נאם. בגליון האחרון של בטאון
רפ״י, מוקדש מקום נרחב לדיוני הכנסת,
וגם לנאומו של משה דיין בכנסת (על
פיזור האוכלוסיה) .אך אין בו מילה אחת
על הדיון העיקרי שהתנהל באותו יום בכנסת,
ושנגע לרפ״י — הדיון על נסיעת
דיין. מבט חדש פשוט התעלם מן הדיון,
וגם מן הנסיעה עצמה. ואילו דיין הכריז,
בראיון עם מעריב, כי לא שאל ולא ישאל
את דויד בן*גוריון אם לנסוע או לא.
כי בן־גוריון דוגל, כידוע, בהתקרבות לסין
העממית, בעוד שנסיעת דיין מתפרשת בעולם
כולו כפעולה אנטי־סינית מובהקת.

מאה וושדי שנו ת או שר
נסיון עתונאי לדלות משהו מזכרונה של
סרטה הרמן-כרגר עלה השבוע בתוהו.
הישישה ברגר, השוכנת בבית־ההו-
ריס ברמת־חן, חגגה בימים אלה את יום
הולדתה התשעים, ושימשה מוקד לעליה
לרגל של ציונים ותיקים. בצעירותה היתר,
מזכירתו הפרטית של תיאודוד הרצל,
ליחתה אוחו בכל מסעותיו, השתתפה בקונגרסים
הציוניים הראשונים ונסעה עימו
לפלשתינה, לפגישה עם הקיסר הגרמני.
הדבר היחידי בו הצליחה בכל זאת להיזכר
:״הוא היה אדם חרוץ מאוד, והוציא
את כל כספיו וכספי אשתו על הציונות.״ •
רות הדס היא גם בוגרת סמינר, גם
פסנתרנית וגם סטודנטית לארכיאולוגיה באוניברסיטה
של תל־אביב. החודש התברר
כי היא מחוננת גם בקסם אישי רב, שכן
ועדה מיוחדת, המורכבת מהבמאי שרגא
פרידמן ומהמלחין משה וילנסקי,
בחרה בה כנציגת ישראל ב״תחרות הבינלאומית
לכשרונות וקסם אישי״ הנערכת
עתה בארצות־הברית. את אירגון הבחירה
יזם הפירסומאי ואיש יחסי־הציבור חיים
פלד, המשוכנע כי רות ( )21 תייצג את
מולדתה בחו״ל לא פחות, ואולי אף יותר
טוב מאשר הרבה שגרירים וקונסולים ישראליים
• .המשורר הצעיר מתל־אביב,
יונה (״יבי״) כן־יהודה, הוא משוגע
לעניין האחווה העבריח־ערבית. השבוע הוא
הוציא לאור את ספר השירים השלישי שלו,
תקווה, המכיל, כמו קודמיו, שירי אחוזה
ישראלים. גם הפעם נקט באותה שיטה שבה
השתמש כבר כשהוציא את ספריו הקוד
מים:
הוא הולך מבית לבית, מאירוע ציבורי
אחד למישנהו, מן האוניברסיטה בירושלים
לזו שבתל־אביב, ומוכר את ספריו בעצמו.
אך הפעם לא הסתפק בכך, והוא מנסה עתה
לארגן ערב קריאה של משוררים עברים
וערבים. רגז יבי :״כל משורר ערבי שפניתי
אליו התלהב לרעיון, אך הרבה משוררים
עבריים השתמטו ממנו בתירוצים שונים.״
• הישראלי ג׳וקי ארקין קפץ לישראל.
גם היהודי דני קיי קפץ אליה. הם נפגשו
בדיסקוטק התל־אביבי הכשר של פרדרי-
ק ה סג ל, וג׳וקי הכיר שתי ידידות יפות
שלו לדני. פתאום הבחין הקהל כי המעריצים
שסובבו את השולחן נעלמו, וגם ג׳וקי
נעלם, ודני קיי נותר ליד השולחן רק עם
שתי מכרותיו החדשות. אחת מהן הזמינה
אותו לרקוד, והוא ענה לה שהוא לא רוצה,
כי היא רוקדת עם חמש רגליים. פרדריקה
החליטה שזוהי הערה לא מנומסת, והעירה
לאורח רם־המעלד, על כך. הוא נעלב, קם
ונעלם, השאיר את שתי הבחורות עם שבע
הרגליים לבדן • .השבוע, כשהגיע צלם
עתונות אל איצטדיון יד־אליהו, כדי לצלם
קטע מהופעת להקת בלט הקרח הווינאית,
עיכב אותו שמואל שליט, דוברה הישראלי
של הלהקה, במשך שעה ארוכה. כש־

נערת־קסם הדם
יותר טובה מהשנריר
נשאל לסיבת העיכוב, הסביר :״אינני רוצה
שהמוני קוראים יראו בצילומים את הדגלים
האוסטרים שבידי הרקדניות. חכה קצת, עד
שיהיה קטע בלי דגלים, ואז תצלם. אתה
מבין? האנשים מערבבים את אוסטריה עם
גרמניה, ואז, בגלל שינאת גרמנים, לא יבואו
לחזות בהופעה כשיש הרבה מפלגות, יש
גם הרבה איחודים ופילוגים. אותו הכלל חל
גם, כנראה, על הדיסקוטקים. איחוד כזה,
לדוגמה, מפגינים ייאג רחמני, מבעלי
א־פרופו, ומיקי־ כן ־ קי קי, בעלת איט־פרוביזציה.
הם גרים באותה הדירה בתל־אביב.
הדיור המשותף הוליד שמועה, כאילו
צפוי איחוד בין שני הדיסקוטקים, הידועים
עד עתה כמתחרים ביניהם.

פסוק ה ש בו ע
• שד-האוצר פינחס ספיר,
ל משתתפי
מועצת לשכות המסחר הדו־לאו־מיות
:״אולי קראתם על משבר כלכלי, כביכול,
בישראל?״

• שר־המשפטים יעקוב שמשץ
׳טפירא נ ״הגויים הכירו בירושלים דה־פאקטו
ולא דד,־יורה, ואילו אנו הכרנו בה
דר,־יורה אך לא דה־פאקטו.״

• ח״כ המערך שולמית אדוני:
,,מותר לי להתייחם לבעיות היום ומחר,
ולא לאלה של האתמול.״
• הפיזמונאי דידי מנוסי. :ממשלת
ישראל מתנגדת לניתוחי מתים מפני
שזה כואב.״
העולם הזה 1504

שותפו ת

שיכור -ולא מיין
בירושלים היו פעם ארבעה ידידים. האחד
היה בעל מועדון־לילה, השני והשלישי היו
מלצרים באותו המועדון, והרביעי היה השיכור
הקבוע שם.
השיכור היה האטרקציה המקומית. חברות
התיירות היו מביאות תיירים למועדון
ומראות להם :״הנה השיכור של ירושלים.״
גם סטודנטים, ובעיקר סטודנטיות צעירות,
היו באים למקום לחזות באטרקציה, שהיתר,
כמובן גם יפה וגם חכמה, למרות שדרך
כל הבקבוקים לא תמיד ראו את זה.
לשיכור לא היה כסף, אבל שלושת הידידים
שלו החליטו שטובת הכלל דורשת שיתנו
לו משקאות חינם. נתנו לו, והוא המשיך
לשבת בפינה שלו ולמשוך אליו בקבוקים
וצופים.
הזמן עבר. השיכור שיפר את דרכיו, הוא
התחתן, עם אחת המחזרות שלו, נכנס לדירה
יפה, והפך לבעל בעמיו.
אבל העבר רדף אותו. ידידו, בעל מועדון־•
הלילה, הסתבך בחובות והחליט לדרוש ממנו
את מחיר המשקאות של העבר. המלצר
הראשון, ידידו מן העבר, החליט לבוא לעזרתו
ונתן לו את הצ׳קים הדחויים שקיבל
מבעל המועדון במקום משכורת, שזה האחרון
היה חייב לו,
השיכור קיבל את הצ׳קים והחלים שחבל
לבזבז אותם על החוב. הוא מכר אותם ל־

איפא הכדורי
ביום ה שבת האחרון ענזד להיערך, מי שחק
כדורגל היסטורי בין שתי קבוצו ת ח שובות.
הקבוצה הראשונה היתר, צריכה להיות אגד
נתניה, וה שנייה היתה צריכה לר,י|1נ מורכ!

מפעילי דיסקוטק תל־אביבי
שתי הקבוצות ה תכוננו למישחלן ברציחות
וב שקידה: אנשי אגד התאמנו כעט יום?יו 0

מלצר השני תמורת כסף מלא, והמלצר השני
הכניס אותם לבנק.
אבל בין ידידים אי־אפשר לשמור על סודות.
המלצר הראשון שמע על העיטקה,
שלח מיד מכתב לבנק, והורה לבטל את ה־צ׳קים.
עכשיו כולם עסוקים בהכנות למשפטים.
בעל
מועדון־הלילה תובע למשפט את ה־שיכור־לשעבר,
המלצר השני תובע מהשיכור
את הכסף תמורת הצ׳קים שנלקחו ממנו,
ומהמלצר הראשון את הצ׳קים שלקח ממנו.

בזטת ח 0מ9)1ח
כל פעם מפתיע הפסל איזי כן־יעקב

הידידות התהומית
ידידות א מי תיו ת כ מו יהודית פרי ומילן
י בן־קיקי אינן יכולות לריב ברצינות.
הן רק מתחילו ת לריב וכבר מ שלימות.
אפילו החברים הכי טובים שלהן אינם מספיקים
לנצל את הז מן ול ש מוע את כל הה
שמצות ה חביבות שהן מרעיפות האחת על

ראשה של השנייה.
ובכן, לאחר שהן כמעט הרגו ו שחטו האחת
את השנייה מרוב שינאה, לאחר שה עיתונים
כבר היו מלאים מדעו תי הן המרתקות
האחת על רישנייה, הן ה שלימו ביני הן
בטכס חגיגי ורב־רושם.
ההשלמה החלה כשאל הדיסקוטק של מיקי
הגיעו שני שליחי מצווה: בועז מזור
ויונתןכרמץ. הם הסבירו למיקי עד כמה
הידידות היא דבר יפה, וכמה ההיפך מזה
הוא לא יפה, ולאחר שיחה ארוכה־ארוכה,
הזן* 5טה מיקי ל הז מין את הידידה ה שונאת
שלה יהודי ת פרי, לביקור.
יהודית באה. היא הגיעה לדיסקוטק יפה
ונוצצת, בלוויית ידידתה דפנה סלע, ש-
נקראת מהיום והלאה דפנה סלע־המחלוקת,
על שם המחלוקת בין יהודי ת למיקי.
אחרי חצי־שעה, כ שה שונאות־ל שעבר הפכו
ידידות הכי טובו ת בעולם, הציעה יהודית
פרי לה שתית את הידידות שלהן על בסיס

את העולם הישראלי במעשיו המהפכניים.
הוא הפתיע את כולם כשהגיע פתאום לגיל
החמישים, ללא שום הודעה מוקדמת. אחרי
זה הוא הפתיע את כולם כשנשא לו את
אנסטסיד! הצעירה והיפה לאשה, ואחרי
זה הוא הפתיע את כולם כשהוא נעלם מן
הארץ.
איפה הוא היה? הוא היה באיביצה, שבספרד.
ומה הוא עשה שם? הוא הכין את
יורש־העצר שלו. עכשיו הוא בארץ, ואשתו
מתקרבת כבר לחודשי־ההריון האחרונים ש־*,4
הגיע ״,הוא מיהר לשלוח מכתב לבית המלון

כשנודע לאיזי על היורש שלו, העומד ל־ שבאיביצה, כדי לספר לו בשמחה למה גרמו
הנוף היפה, האווירה הנעימה והשירות המשגע
של המקום, והוא כמובן לא שכח
לבקש, בגלל זה, הנחה לקראת הביקור הבא
שלו באותו המלון.
בעלת המלון התרגשה למיקרא המכתב,
עוד יותר ממנה התרגש בן־הדוד שלה, והכי
התרגש ממנו ראש עיריית סנט אאולליה. הוא
הבטיח לאיזי ולאשתו, במכתב חוזר, נרגש,
להעמיד לרשותם וילה למשך כל תקופת
שהותם במקום.
במכתב הנרגש שלו הסביר ראש העיר,
שהוא לא כל כך נרגש מיורש־העצר של
האמן, כמו שהוא נרגש מכך שלפני ארבע
מאות שנה שרפו בעיר שלו יהודיה, שנחשבה
למכשפה׳ ועכשיו הוא רוצה לכפר על
כרזה
נגע מאוד ללב האמן. הוא מיהר לשלוח
לראש העיר בקבוק כרמל הוק, להודיע
לו שהוא סולח לו על עניין המכשפה, ושהוא
יגיע באפריל הקרוב יחד עם כל משפחתו
המורחבת לאיביצה למשך חצי שנה.
איזי

רוחות אנשי״ הרוח
מירי אנשי

הדיסקוטק

התאמנו

במיגר ש שלהם,
כמעט לילה־לילה.
כ שהגיע הערב הגדול, ערב המי שחק, קיצרו
שחקני אגד נתניה את מישחק הקלפים
המסורתי על המירפסת, לגמו כוסית אחת
פחות, ו מי הרו לי שון, כדי להחליף כו חו ת
לקראת הניצחון של מחר.
גם אנשי תל־אביב החלו מתכוננים. הם
התאספו בדיסקוטק שלהם, הת אמנו בצעדי
שייק ופרוג׳ ; ל גנזו כוסית ועוד כו סית, חזרו
למיגרש הריקודים, רקדו עוד שייק, לגמו
עוד כוסית, וכל אוהדיהם שבאו לחזות בהם
הביטו בהערצה על המרץ ו ה מסירו ת שהם
מקדישים לאימונים המפרכים שלהם.
כשהאיר השחר, הס לגמו כוסית אחרונה
כדי להתעודד, ו אצררצו למיגרש בנתניה.
המישחק החל. אנשי אגד נתניה שאלו את
אנשי הדיסקוטק אם הס באמת הקבוצה הנכונה
ואם לא החליפו אותם בטעות. כי
אפילו כוכבי הכדורגל של הדיסקוטק, כ מו
יאיר מדר או יהושע פייגנכאום, לא

הליגה הלאומית של אנשי הבוהימה ו־אנשי־הרוח
התכנסה השבוע בהרכב מלא,
במקום המתאים ביותר: אצל ספק הבשר הגדול
ביותר במדינת ישראל, שמואל ענב.
שמואל ענב הוא האיש שמייבא כל שנה
חצאי פרות מארגנטינה, בשווי של 15 מיליון
לירות. הוא מייצא לשם, מוי פעם, כתמורה
או לא כתמורה, יחד עם הבשר הקפוא, קצת
אמנים.
לא מזמן הוא ייצא, יחד עם הבשר, את
עמום אטינגר, שנסע באוניות הבשר עד
חבש, ירד שם ואחר־כך חזר לארץ. עוד
פחות מזמן ייצא ענב את דויד אבידן
לארגנטינה. הוא גם ייבא אותו בחזרה. קפוא

הצליחו למצוא את הכדור. שלא לדבר על
כל שאר ה שחקנים, מאמנים וכוכבים לשע־בר,
שהתנודדו על המיגר ש בצעדי באלט,
והסתכלו על הכדור כאילו אין הם מבינים
מה בדיוק הוא עו שה שם. ן
הידידות ו האוהדות של שחקני הדיסקוטק
המריצו אותם, צעקו לעברם צעקות עידוד,
ניסו אפילו לרדת למיגר ש לעזור להם. אבל
זה לא עזר, איש מהם לא הצליח לראות
את הכדור, וכ שכבר ראו או תו, היה זה
תמיד מאוחר. הוא כבר היה ב תוך השער.
את בעיט ת הפתיחה בעטה מירי תאני
היפה. אבל את בעיטת הסיום נתנו כדורגלני
אגד נתניה.

או לא קפוא, עדיין לא ידוע.
שמוליק, שהוא גם אחד מבעליה של
כת תל־אביב, אוהב אמנים ואנשי־רוח. לבן
הוא הקים לעצמו וילה גדולה בסביון, כדי
שכל האמנים וכל אנשי־הרוח יכולו לשתות
ולאכול חצאי־פרות מארגנטינה.
לכינוס האחרון הגיעו כולם. הראשון והראשי
שהגיע אליו היה דני קיי, שבא
ארצה כדי להראות אותנו לבתו הצעירה.
יחד איתו הגיעו חיים טיפול ואיש אחד
ממשרד התיירות.
אורי זוהר בא בלי אף אחד, ורכקה
מיכאלי באה עם רן אלירן. יונה
עטרי וגילה אלמגור הגיעו בעזרת
הבעלים שלהן. אילנה עדן באה עם ידידה
הקבוע.
מתי ענב לא באה לשם. היא כבר
היתר, ממילא, כי היא אשתו של בעל הבית.
גם מרקו תורג׳מן היה שם ממילא,
כי הוא אירגן את המסיבה.
כולם אכלו חצאי־פרות, ודני קיי שכב
על השטיח והאזין לרביעייה הנדירה, שהשתדלה
לשיר את אותו השיר עם ארבע גיטרות
וארבעה קולות — שמונה ביחד.
ברביעייה השתתפו מתי ענב, רבקה מיכאל׳
,יונה עטרי ורן אלירן. הם לא התעקשו
הרבה זמן, וכשנוכחו שיש ביניהם יותר מדי
קולות, פינו את מקומם לתקליטים, שניגנו
והרקידו את הרוחות של אנשי־הרוח עד
אור הבוקר. ברי יציב
יותר: היא הציעה לה שתתף
עסקית וכספית בדיסקוטק.
מיקי הסכימה. היא יודעת שמה שלא יעשה
הז מן — יעשה הכסף. מיד ח ת מו השתיים
על חוז ה, ואח ר־כן פ ת חו בקבוקי
שמפניה כדי לחוג את ה שמחה הכפול ה של
חידו ש הידידות וסיום העיסקה.
עכ שיו מחליפה יהודי ת פרי את התקליטים
אצל מיקי, ורוקדת — כרגיל, לבד. אם
לא לוקחים ב ח שבון את סלע־המחלוקת, ה רוקד
כל הז מן לידה.
אבל כל מי שמביט בה, מב חין שהיא הרבה
פחות עירנית ועליזה ממה שהיתה פעם.
זה לא בא לה בגלל הגיל; ז ה קורה לח
בגלל שהיא עובדת קשה. בי מי ם היא מנהלת

יהודית וסלע־המחלוקת
סוכנות לדוג מניו ת ודיילות, ו מחפ שת עבודה
ליפהפיות כ מו נירה ירון, ליאורה

לפידות, נורית מקובר, ציונה טופי
מרמן, דליה אופיר, מונה זילבר־שטיין
וכל מיני ח תיכו ת מעייפות אחרות.
בערבים לא נשאר לה הרבה כוח לרקוד.

אק־ להצליח
לידיעת כל חובבות הפנטומימה ו ג׳ו קי
ארקין: הוא כאן. הוא הגיע ארצה לביקור
קצר מאוד, והוא עדיין יפה וצעיר
ומצליח כמו תמיד.
את זה שהוא יפה וצעיר כולם יכולים
לראות; את זה שהוא מצליח רואים פחות,
ויש צורך לספר. לכן הוא מספר :״אני בא
עכשיו מניו־יורק. היתד, לי המון עבודה שם׳
הופעתי בתוכנית הטלוויזיה של ג׳וני קר״
פון. זוהי התוכנית הכי פופולארית שם.
רואים אותה שלושים מיליון איש. דווקא
הצלחתי.״
מי שלא מאמין אחרי כל זד, שהוא באמת
מצליח, יכול לשמוע את ההמשך :״קפצתי
גם לא מזמן לפינלנד. יופי שם, אין יום
ואין לילה, ועושים כל הזמן חיים. הופעתי
שם בטלתיזיד, עם אחד שמשחק את כנר על
הגג בפינית. היתר, לנו הצלחה גדולה. הוא
שר להם את לו הייתי רוט שילד ואני עשיתי
להם פרצופים.״
מי שלא מאמין גם לעובדות הללו, יאמין
אולי לעובדות מעניינות יותר, אלה שעדיין
לא התנשמו :״מכאן אני אסע לארבעה שבו־עוון
למוסקבה, לסידרת הופעות, ואחר״כך
אני חוזר ללונדון לתת שם הופעת־יודד ב־תיאטר
קלוב׳

כן, זהו האיש המצליח ג׳וקי ארקין, ואם
הוא הגיע לישראל, הרי זה רק משום שהוא
קפץ לכמה זמן לחוף התכלת, ושם, יחד עם
אחותו גליה היפה, החליט להפתיע את הוריו
ולהראות להם את הבן המצליח שלהם.
למען כל הטיולים וההצלחות שלו הוא
עזב בניו־יורק את טיינה אלג, החברה האחרונה
שלו, שהיא רקדנית ושחקנית קול־ניע,
ורקדה בסרטים יחד עם גז ץ קלי,
והיתד, סוליסטית אצל רולן פטי.
כשהוא יגמור את הכל, הוא יחזור אליה.
היא בטח תחכה לו.

דז״ ה

כמו מארילין מוגרו
*יי י היד! מאמין כי יבוא יום ושר בישראל — ועוד שר מטעם מפ״ם הפוריטאנית ! —
ידבר בכנסת על מארילין מונרו? כדי שיגיע יום זה היה צורך במהפכה — זו
שהכניסה אותנו לכנסת.
הדבר בא כשקם שר־השיכון, מרדכי בנטוב, וענה למתוזכחים שהשתתפו בדיון על
משרדו. הוא הקדיש לנו ארבעה עמודים של פרוטוקול — בעיקר לדחיית תביעתנו
שהממשלה לא תקים רק דירות למכירה, אלא תיזום גם בניית דירות להשכרה (ראה מסגרתה
זה היה ויכוח ענייני, ברמה גבוהה, וחבל שלא יכולנו להמשיך בו. כי יש לנו כמה
וכמה תשובות לדברי השר.
פחות עניינית היתד, תגובת השר על תביעתנו החוזרת להנהיג תיכנון כולל במדינה.
כאן העלה השר מקברה את מארילין ז״ל:
כנטו : 3אני יודע שחבר־הכנסת אבנרי נו תן לנו עצות רבות. אני לעיתים קורא את
דבריו. לפעמים מערכת העצות שלו דומה לקוביו ת ארוכו ת של קילו מטרים של שיכונים.

עם כל הביקורת שהוא מתח עליהם.
אין דבר קל יו ת ר מא שר לתת עצות ב ש טח הכלכלי לאדם שאיננו מ בין בכלכלה. אז
הכל יפה ופ שוט, והעצות הן יפות. הן דו מו ת לאשה שהיא יפה למראה, כ מו מארילין
מונרו. אן כאשר תחיה איתה בנ שו אין, זה אחרת — קרא את ארתור מילר.
הממ שלה מוכרחה לחיו ת חיי־נ שואין עם העצות שניתנות לה. לא מספיק שהעצה רק יפה
למראית־עין.

כאשר שר מפ״מי מדבר על מארילין מונרו — זה מוזר. שבעתיים מוזר הדבר
כשהוא מדבר בזילזול לגלגני על תיכנון, כאילו היתד, פילגש לשעות־הפנאי. תמיד היה

נידמה לי שהתיכנון הכולל הוא אחת מדרישות־היסוד של הסוציאליזם נוסח מפ״ם. זה
היה, כנראה, לפני שהצטרפה לממשלה.
על דבר אחד לא היה ויכוח בינינו: שיש לחסל את שכונות־העוני. זאת ציין גם
השר — ותוך כדי כך קבע מעין גיאוגראפיה של הכנסת:
פנטו : 3אני שמח שלגבי סעיף אחד לפחות אפשר להגיד שכולם התאחדו סביבו. אינני
יודע מה נקרא כאן קצוות — אם מחבר־הכנסת אבנרי עד חבר־הכנסת לורנץ, או מחבר־הכנסת
וילנר עד חבר־הכנסת גולד שטיין. בכל אופן, כולם התאחדו מסביב לעניין פינוי
שכונות־עוני.

חבל רק שגיאוגראפיה זאת היתד, קצת צחיחה מבחינה חזותית. כי בשעה 6.40 באותו
יום, זמן קצר לפני דברי הסיכום, נכחו באולם מלבד הנואם (לורנץ מאגו״י) ,היושב־ראש
(יצחק נבון) ואני רק 12ח״כים, והם:
רשימתהנוכחים: המערך —
( 26 גולדשטיין) .המפד״ל 0 :מ ת ון
מ תון ( 8שם־טוב וזועבי) .ל״ע —
רק״ח — 1מ ת ון ( 3וילנר) .מק״י

3מ תוך ( 49 בקר, ארבלי וביטון) .גח״ל — ו מתוך
. 11 רפ״י 2 :מ ת ון ( 10 בן־פורת וגז) .מפ״ם2 :
ו מ תוך ( 5שערי) .אגו״י — 1מ ת ון ( 4גרום).
— 1מ ת ון ( 1מיקוניס).

נוי 1גד נוגילת גזנגצנזאגגז?
ך! וששני שהשכוע הרגזנו כמה ח״כים נכבדים במעשה שלא־ייעשה: הנחנו על
ן ( שולחן הבית את מגילת־העצמאות של ישראל.

גה עשי תס לארץ הזאת?
להלן הנוסח המלא של נאומו של וז״ב
אורי אבנרי בדיון על משרד־השיכון.
אדוני היושב־ראש, כנסת נכבדה.
לא קל לנואם אופוזיציוני לשאת את דבריו בוויכוח זה
אחרי נאומו המזהיר של הדובר הראשי של האופוזיציה —
שר־השיכון בכבודו ובעצמו.
אפשר לברך את השר על כך שהוא יוצר מסורת חדשה
בחיים הפרלמנטריים, בהתאם לקו הכללי של מפלגתו.

מפ״ם היא מפלגת הקופוזיציה -האופוזיציה
שבתוך הקואליציה, וחפרת הקואליציה שכתוך
האופוזיציה. זה מחייפ קצת זריזות מילולית -
אפל זה נוח מאד מפחינה ציפורית.
הנה בא השר אחמול והשמיע רבות מטענות־הקיטרוג שיש
להשמיע — וכל זה כדובר הממשלה, הנוכחית, שאינה
שונה ביסודה מאותן ממשלות, האחראיות לכל אותם הליקויים,
המחדלים וההזנחות עליהם הוא הצביע בצדק.
אם כבוד השר יישאר עיקבי לכך גם במעשיו, בוודאי
תבוא עליו ברכתנו. אל יכעס עלינו אם נביע קורטוב של
ספק בכך. לא חלילה מפני שאנו מפקפקים בכנותו, אלא
מפני שכמה וכמה מליקויים אלה נובעים ממהותו של ה־מישטר
ומשיגרת השלטון, שלגביהן אין מפלגתו בבחינת
יוצאח־דופן. לא נותר לנו, איפוא, אלא לחזק את דברי
השר, ולהוסיף עליהם כהנה וכהנה.

\זפיראנזית\ז של פרנוה
כבוד השר דיבר על שורות הקוביות המכערות את הארץ
לאורכה ולרוחבה, עד כי שינו לחלוטין את החזות הטבעית
של ארצנו היפה, זו השמורה בזכרוננו.
אולם, עם כל הכבוד, איננו מוכנים בשום פנים לקבל את
הצידוק הנוח, אותו מעניק כבוד השר לקודמיו הרבים והמגוונים.

אין
זה נכון פלל ובלל כי מהירות הפנייה
וקצכ העלייה חייכו פנייה מכוערת, ללא השראה,
ללא גיוון, ללא התאמה מינימלית לאופי
הארץ -אותן הקופיות מדן ועד אילת, אותן
הקוכיות פהר וכגיא, פשפלה ופרמה, אותן
הקוכיות כין גכעות מוריקות וכמידכר הצחיח.
זה לא היה הכרח — לא כלכלי ולא אנושי. היו בארץ,
ישנם בארץ, אדריכלים מעולים, ותיקים וצעירים׳ שופעי־רעיונות
ורבי־מעוף...
אהרון גולדשטיין (גח׳׳ל) :גם האדריכלים ה־אלה
בנו קוביות!
אורי אבנרי: ומדוע? אני אגיד לן מדוע
אליהו מרידוד (גח״ל) :הס חסידי הקוביז ם!
אורי אפנדי: מפני ש היו בארץ, ועוד י שנם,
פקידים המעדיפים את הנו חיו ת, את האחידות, א ת
שיגרת העבודה. ז ה קל, זה נוח. אין זה מחייב מא־.

מץ נפ שי או מינהלי.

לעמוד במלוא הדרן, בעוד שרבים מן השיכונים כבו הפכו
סלאמס עלובים ומדכאים, שנים מעטות אחרי הקמתם.
כבוד השר דיבר — ובצדק דיבר — על הערך החינוכי
העצום, לטובה או לרעה, של תרבות הדיור על נפש דייריו,
ובעיקר על הדור הנולד בו. תנאי־הדיור מעצבים את חושו
האסתטי, את יחסו למשפחה ולחברה, את רמת לימודיו
ואת סיכוייו לעלות בשלבי החברה. תנאים גרועים יוצרים
נחשלות חברתית, מטפחים עבריינות־נוער, מטפחים שיכבה
א־סוציאלית.
אין זה נכון רק לגבי שכונות־העוני, ששרדו מימי התורכים
והבריטים. זה נכון גם לגבי רבים מן השיכונים
עצמם, שנבנו בידי משרד־השיכון הישראלי, די לראות את
השיכונים בבאר־שבע, שאחרי שש־שבע שנים אינם ניתנים
לתיקון. זה נכון לגבי השיכונים שכל אחד מחברי־הכנסת
יכול לראותם בנטעו לתל־אביב, אם יעבור בכפר־שלם וב־שכונת־התקווה.
בני שכונות־העוני הועברו לשיכונים אלה,
שהפכו מייד לשבונות־עוני חדשות — כשהכביסה מסתירה
את חזית הבית, וחדרי־המדרגות מוזנחים ורעועים. בעוד
כמה שנים יהיה צורך להעביר את הדיירים שוב לשיכון
חדש, במיסגרת חיסול שכונות־העוני.

בל זה אפשר היה למנוע כתחרות של
אדריכלים, כמתן תמריץ ודחיפה למתכננים,
כריכוי הצורות האסתטיות -כלי שום תוספת
יציאות־הכנייה, או כתוספת שולית קטנה,
שהיתה מפיאה כרכות הימים לחסכון עצום.

תיבנגן, תיבנגן — גאין גדבנגן י
אבל אין, כבוד היושב־ראש, לדבר על חוסר־התיכנון האסתטי
בעבר — ואני מקווה שהמדובר בעבר, ולא בעתיד
— מבלי לדבר על מחדל
חמור עוד יותר: חוסר ה־תיכנון
העליון הכולל.
איני רוצה לדבר על המלחמה
הניצחית בין מתכנני
משרד־הפנים ומתכנני משרד־השיכון,
אחת המלחמות הקשות
הסוערות במסדרונות
השלטון. שני התיכנונים האלה
(אותם אפשר היה לכנטוב
אחד
על־ידי איחוד שני המשרדים)
לא היו צריכים
בכלל להיות אלא פונקציה מישנית של התיכנון העליון.
אני מצטער אם אנחנו משעממים את הבית הזה בחזרה
מתמדת על נקודה זו — אך היא מהווה את ביקורתנו
העיקרית על מיבנהו של השלטון בארץ הזאת.

לאחרונה יש אופנה של תיכנון. שר גילה את
הקסם המיסטי הגלום כמילה ניאו־עיפרית זו.
כל שר -ותיק וחדש -פא ומכשר לנו,
לשמחתנו הרכה, כי באמתחתו יש תיכנון
לעשר שנים, ל 15-שנים.

רככות קוכיות אלה הן מונומנט לפקידים־
תאן, לא פחות מכפי שהפיראמידות הן מונומנט
לפרעונים, ומכפי שהקאתדרלות של איטליה
הן מונומנט לגאוני הריניסאנם.

אולם יש סכנה מסויימת בתיכנוניזם, העומד ברשות עצמו׳
ללא קשר בין המשרדים השונים. דרוש תיכנון עליון׳
מטעם רשות עליונה, המשלבת והמתאמת את כל ענפי הפעולה
הממלכתית.

יש רק הבדל אחד: הפיראמידות והקאתדרלוח יוסיפו

תיבנון השיכון פירושו -תיכנץ דמוגראפי.

המשכן קופע, למעשה, איפה יגור העם של
מחר. האם הוא יכול לקכוע זאת ללא תיבנון
התעשייה? ללא תיבנון הבכישים? ללאתיכנון
התעסוקה? מוכן שישנן ביום איזושהן ועדות
בין־משרדיות, אכל תיכנון עליון ומרכזי של
ממש -אין.
אידיאולוגיה אינה תחליף לתיכנון. יכול אדם לרצות בפיזור
האוכלוסיה, כמטרה לאומית. אבל אי־אפשר לתכנן
שיכון למען הפיזור — כאשר אין כל בטחון שאמנם תתפזר
גם התעסוקה. אני מציע בכל כובד־הראש לשר־השיכון,
ולחבריו בממשלה, לשקול מחדש אם הסיסמה של פיזור
האוכלוסיה לא הביאה לעיוות דמוגראפי, שקשה מאוד לתקני•
ולראייה: אבטלה כרונית־בפוטנציה, יחד עם יחידות-
דיור ריקות, בעיירות־פיתוח מסויימות (עליהן אומר שר־האוצר
שהן טעויות על המפה) ,ותעסוקת־יתר במרכז הארץ,
בו חסרים שיכונים, ובו גרים ומתפרנסים רבבות משפחות
בשכונות־עוני ובתנאים תת־אנושיים.

\זרת! אין דירגו! לטגכידה?
כבוד השר, אנו מצטרפים בכל תוקף למשאלחך לחיסול
משכנות־העוני. המישטר העומד לנגד עינינו יבטיח את
זכותו של כל אדם לעבודה, לפרנסת־מינימום, לביטוח מפני
פגעי החיים והחברה — וגם לשיכון מינימלי, התואם את
מושגי כבוד־האדם בדורנו.
השאלה היא רק: האם זה מוכרח להתבצע באמצעות חברה
ממשלתית מונופוליסטית, עם כל הליקויים הכלכליית
והאסתטיים הכרוכים בכך — או שיש להסתפק בהכוונה,
בתמריץ ובפיקוח, ולמסור את הביצוע לכלים יעילים יותר?
ועוד שאלה: האם יש לבצע את הכל בצורת דירות למכירה׳
המונעות ונוגדות את ניידות האוכלוסיה, שהיא חיונית
לתיכנון מישקי יעיל — או ליצור גיוון טבעי בין דירות
להשכרה ודירות למכירה, עם יכולת בחידד, לכל משפחה
לפי טעמה ולפי צרכיה המיוחדים.

האם יש להבריח כל אדם להוציא רכבות
לירות לשיכון? אם רוצה אדם לשלם שבר-
דירה, ולהשקיע את כספו בצורה אחרת, למשל
למען ייצור, האם יש למנוע זאת ממנו? האם
לא כדאי ליצור מצב של גיוון, של ריבוי
צורות, של כחידה?
ג \ גזט 1כ 1גזאגזגיצחייגז?
וכאן המקום לדבר על בעיית־הבעיות להרבה רבבות ישראלים:
בעיית המשכנתא. הרי נוצר כיום מצב שרבנות
אלה משלמים ומשלמים, ובסוף השנה הם רואים כי המש־כנתא
לא פחתה, אלא גדלה, כמו מלאכתו של טיסיפום.

ההצמדה היא הצמתה -הצמוד הופך לצמית,
כמו ״הנפשות המתות״ של גוגול.
אנו מבקשים אותך, כבוד השר, לפעול בממשלה לביטול
ההצמדה בכלל.

לא רק בדי להחזיר את האמון ללידה הישראלית,
אלא גם כדי לשחרר ציבור גדול זה מן
הסיוט של משכנתא נצחית -העלולה להיות
יותר ניצחית מאשר הדירה שעליה היא חלה.

חוס רגעו תאהבה
להלן נאום ח״כ אורי אבנרי, בו הציע לכנסת
את הצעת החוק לאיסור המוהר תשכ״ו—.1966
כבוד היושבת־ראש, כבוד השר, כבוד שני חברי־הכנסת•.
אין זה קל בשבילי, שאינני ערבי ואינני מוסלמי, לנמק
הצעת־חוק זו, שיש לה קשר ישיר עם מצב ערביי ישראל
ומסורת האיסלאם. אולם אנו מחוקקים בבית הזה את חוקי
ישראל לכל לאומיה ודתותיה — חוק אחד לכולם.
יכול מישהו לתמוה מדוע מצאנו לנחוץ להקדיש את
הצעת־החוק היחידה שהותרה לנו במושב זה (בחסדי האדונים
אזניה ובדר, והשינוי שהכניסו לכבודנו בתקנון הכנסת),
לעניין זה, הנראה כאילו שולי.

״גטבר בנוו נגוס־ ,חיי בנח כלב״...
אנו עושים זאת מפני שלפי מיטב הכרתנו
זוהי חובתנו בלפי אלפים ורכבות צעירים
וצעירות מוסלמים, שמצב זה מאמלל אותם.
בפ תיח ת הנאום נכחו רק שני ח״כיס. לאחר מכן התן
מלא
האולם.

אלה צעירים שהגיעו לפירקם. הם מבקשים להקים בית
ומשפחה. יש והתאהבו בבחירת־לב וכמהים לשאתה, ובפניהם
המחסום האכזרי ששמו מוהר.
מרדכי סורקים (רפ״י) :איפה החברים הערי
ביים
בכנסת? למה לא גייסת אותם?
היו׳׳ר טובה סנהדראי: חבר הכנסת אבנרי
מדבר אל הבית ולא אל אף אחד אחר,
אורי אכנרי נ השאלה היא מאוד ב מ קו מ ה,
חבר־הכנסת סורקיס. הדבר מעיד על טיב היחסים
בין חלק מהנבחרים הערביים, לבין הציבור שהם
מייצגים כביכול.

משפחת הבלה תובעת מן החתן 5000 לירות,
גם 10,000 לירות, ולפעמים גם הרכה יותר.
והאיש, כמו יעקב בכית לבן, עובד במו סוס
וחי במו בלב, ישן בלילה כבניין בלתי־גמור
בתל־אביב או ברפת נטושה כנחלת־יצחק,
וזאת בדי לחמוד לירה ללידה ולצבור, בעמל
של שנים על גבי שנים, את הסבום, האסטרו־

יאי

מגילה היסטורית זו הבטיחה הרבה דברים טובים. אבל היתד. זאת הבטחה ריקה: בית־המשפט
העליון קבע כי אין לה שום תוקף חוקי. מכידדן שראשי המישטר אינם מעוניינים
בחקיקת חוקה, לא נתנו תוקף גם למגילה זו, שכללה את עקרונות־הייסוד של זכויות־האדם.
עמדנו על כך בעת הדיון על החוקה בשבוע שעבר. אפילו ח״כית של המערך —
שולמית אלוני — הזכירה כי אי־חוקיותה של מגילת־העצמאות היא פגם חמור.
ואז בא לנו רעיון פשוט: מדוע לא להעתיק פשוט את הסעיף העיקרי של המגילה
ולהניח אותו על שולחן הבית, כהצעת־חוק פרטית? אמנון זכרוני קיבל על עצמו לנסח
הצעת־חוק מתאימה, והיא הושלמה תוך כמה ימים. וכך קם השבוע מזכיר הכנסת והכריז:
״ברשות היושב־ראש, הנני מתכבד להודיע כי היום הונח על שולחן הכנסת, לדיון
מוקדם — חוק יסוד: מגילת העצמאות תשכ״ו— , 1966 הצעת חבר־הכנסת אורי אבנרי.״
הצעת־החוק היא קצרה ותכליתית. סעיף 1הוא העתק נאמן של סעיף מגילת העצמאות:
״מדינת ישראל תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתת על יסודות
החרות, הצדק והשלום; תקיים שוויון־זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל
דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות
הקדושים של כל הדתות; ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות.״
סעיף זה סותר, כמובן, את כל חוקי הכפייה הדתית, את חוקי־החירום, את פעולות
הקיפוח המדיני והכלכלי נגד הערבים, והרבה עשרות חוקים שרירותיים אחרים הקיימים

לכן הצענו סעיפים נוספים:
.2כל דין הנוגד את סעיף , 1בכללו או הוראה כלשהי הימנו — פסול.
.3הסמכות לפסילת דינים תהיה לבית־המשפט העליון, בשבתו במושב מיוחד, בהרכב
של שבעה שופטים עליונים.
.5אין לשנות חוק זה, או סעיף כלשהו מסעיפי חוק זה, אלא ברוב של שבעים
וחמשה חברי־כנסת.
אני מוכרח לומר שאני מצפה בכליון עיניים לדיון בהצעה זו. אני פשוט סקרני לראות
איך נציגי המערך, המפד״ל ושאר המפלגות יעזו להצביע נגד מגילת־העצמאות
של ישראל, התלוייה בכל משרד ממשלתי, והנלמדת בכל
בתי־הספר במדינה.

נז\זיגז\ז־וזפ\ז כבר פמולגזי
*ש קשר הגיוני בין יוזמה

(המשך ב עמוד )26

כביסת הנביא *וחגו רגנה

זו לבין מה שאירע השבוע

לאשר את התקציב (בהצבעה אוטומטית) לפני שהיא מתחילה בכלל לדון ברוב המשרדים.
פירוש הדבר :״הדיון על התקציב״ מתקיים ברובו אחרי שהתקציב כבר אושר. הוא מסתיים
בלא־כלום: השר נואם, כולם מתווכחים, השר מסכם, ובזה נגמר העניין.
זהו מצב מגוחך ומחפיר. כדי למנעו, הצענו כי הדיון במשרדים אלה יופרד מוויכוח־התקציב,
וכי בתום הדיון על כל משרד יוצעו הצעות־החלטד, ותיערך הצבעה.
הצעתנו נדחתה ברוב־קולות גדול.
ופתבשפת הי נ ך
^ גלים עדיין סוערים בכנסת בגלל הצעתנו־לסדר־היום על המצב בשפת־הים, מלפני
( | שבוע — וכבר חזרנו לנושא זה במיסגרת אחרת.
היה זר, בדיון על הצעת־חוק, שבאה להגדיל את הקנסות שאפשר להטיל על אוניות
המפליטות שמנים בים. הפלטה זו היא הגורמת לליכלוך רגליך בשפת־הים.
הצעה זו כבר מתגלגלת בכנסת למעלה מחצי שנה, במליאה ובוועדה. רק עתה הגיעה
לקריאה סופית. הממשלה הציעה קנס של 10 אלפים ל״י. אין זה סכום גדול בהשוואה
להוצאות התיפעול של אוניה. אנחנו הצענו קנס של 20 אלף לירות, לשם הרתעה יעילה.
אבנרי למרות שהחוק נראה, לכאורה, כחוק צדדי, הוא חשוב וחיוני, מפני שהוא
נוגע כמעט לכל אדם בישראל.
בהקשר זה ברצוני להביע את תמהוני על כך שהחוק הונח על שולחן הכנסת לקריאה
שניה ושלישית לפני למעלה מעשרה שבועות, ורק עתה נתפנתה הכנסת לאשרו. זהו חוק
שקל לטפל בו, הדיון בו איננו מחייב זמן רב, אפשר היה לאשרו לפני חודש וחצי. לכנסת
היה די זמן כדי להקדיש לו את מחצית־השעה הדרושה.
אחרי שהסברנו שמדינה רגישה, כמו קליפורניה, מטילה קנסות בגובה של 30 אלף ל״י
על עבירות כאלה, דרשנו שישראל תלך בדרך המחמירים, כדי להגן על אזרחיה:
אני רוצה להביא דוגמה כיצד מגיבות מדינות אחרות על פגעים אלה.
אכנ רי :
לפני כמה חודשים פלסה נושאת־מטוסים אמריקאית כמות גדולה מאד של שמנים בחוף
צרפת, מול קאן. שמנים אלה השיחתו את חוף־הים.
הדבר גרם להתרגשות עצומה בצרפת, והעניין הניע עד לדרג
הגבוה ביותר. חיל־היס האמריקאי שלח אלפי ימאיס מנושאת־המטוסים
לשפת־היס, ואלה עבדו יומם ולילה כדי לסלק את הזפת.
אריה אליאב (מפא״י) :אולי בלילה הם עשו משהו אחר טל
שפת־הים?
אבנרי נ גם זאת לא יכלו לעשות לפני סילוק הזפת.
ההסתייגות שלנו נדחתה פה אחד.

1בוועדת־הכנסת.
ועדה זו היא שהגשימה, בשעתו, את הקנוניה של ברוך אזניה
(מפא״י) ויוחנן באדר (חרות) ,שזכתה לכינוי ״קנוניית סתימת־הפה״.
תשבורת תלאה לאיש תתילואיב
היה זה השינוי שהוכנס לתקנון, המונע בעד סיעתנו מלהגיש יותר
מהצעת־חוק אחת והצעה אחת לסדר־היום בכנסת השישית.
פךהכל עלינו השבוע שש פעמים על דוכן־הנואמים — פי
לפי סעיף זה, פשוט לא תגיע הצעת־החוק הנ״ל לדיון בכנסת
שלושה יותר מכל ח״כ אחר. פעמיים דיברנו על הצעת חוק
השישית.
איסור המוהר, פעם על זיהום שפת־הים, פעם על משרד־השיכון,
כאשר נתקבל הסעיף, בחדרי־חדרים של ועדת־הכנסת, עירערנו
פעם על תגמולי חיילי־מילואים ופעם על תיקון חוק-ד,חירום.
עליו מייד. גם את העירעור הזה נאלצנו להגיש לאותה ועדת־הכנסת,
עניין תשלומי חיילי־המילואים נתעור בעקבות הצעה של שר־בה
שולטים, כמובן, אנשי המערך וגח״ל. יחד עימנו עירעורו
העבודה להכניס כמה תיקונים חיוביים בנוהל הקיים. כנואם ראשון, מארילץ שלוש סיעות נוספות: רפ״י, רק״ח ומק״י.
ברכתי אותו על כך, והצעתי כמה תיקונים נוספים:
הוועדה התחמקה משמיעת העירעורים. היא פשוט דחתה את העניין חודש אחרי חודש —
• שתשולם לאדם המשרת במילואים משכורתו המלאה, ולא רק עד 650ל״י לחודש.
ובינתיים נשאר הסעיף בתוקפו. בגללו כבר נאלצנו לח־תר על כמה הצעות־לסדר־היום
• שכל המשרת במילואים יקבל לפחות 250ל״י לחודש, אפילו אם הוא מרוויח
(,בין השאר: בעניין הכאת הסטודנטים על־ידי המשטרה, נסיעת דיין)*.
בחוץ פחות.
בשבוע שעבר הגיע, סוף־סוף, מועד שמיעת העירעורים. אך בפתיחת הישיבה הודיע
• שישולם הסכום המלא לא רק לאדם המשרת 15 ימים רצופים, אלא לכל תקופת־היו״ר,
אותו ח״כ ברוך אזניה, כי הוועדה תדון בינתיים רק בעירעור אחד: זה של רפ״י.
שירות שהיא, וגם לתקופה בלתי־רצופה.
כשנודע לנו הדבר, שאלנו את אזניה לסיבת נוהל מוזר זה. השיב הוא :״אני לא רוצה
ניצלנו הזדמנות זו כדי להביע דיעה עקרונית על טיפול הכנסת בענייני־בטחון:
סימפוזיון. זה לא טוב שכולם ידברו.״
אבנ רי במשך השנים נתקבל בבית הזה הנוהג שמליאת הכנסת בכלל אינה
אבל איש רפ״י, יצחק נבון, חשב אחרת. כשנקרא לנמק את עירעורו, סירב. הוא תבע
להזמין את כל המערערים. בלית ברירה נענתה הוועדה לדרישתו, הזמינה אותנו מדברת, אינה מטפלת ואינה דנה בבעיות־בטחון, וכל בעיות־הבטחון עוברות לוועדות. זהו
נוהג שהדעת אינה סובלתו.
לישיבתה הבאה.
...אילו היתה הכנסת ׳נותנת את דעתה על מוסר המילואים כשלעצמו, אולי היתה מתווה
לא היה זה העירעור היחידי שנדון השבוע. ועדת־הפירושים של הכנסת התכנסה כדי
דרכים חדשות לעיצוב מוסד זה, שהוא בוודאי דרוש, אך השאלה היא אם הוא צריך
לדון בשני עירעורים אחרים שלנו, בשני נושאים חשובים:
להיות קיים בדיוק באותה צורה כמו ב־ 950ו, כאשר היינו ישוב קטן יחסית, עם
• תביעתנו כי הכנסת לא תדחה עירעור על תוצאות הבחירות, ללא דיון כללי במליאה.
לפי חוק־הבחירות, שנתקבל על־ידי עסקני־המפלגות לטובת עצמם, אין לבית־המשפט בוגרי־צבא מעטים.
בארצות־הברית, למשל, יש חטיבות־מילואיס במיספר מוגבל, בכוננות גבוהה מאד,
הסמכות לדון בעירעורי־הבחירות. סמכות זו ניתנה לכנסת עצמה. הכנסת העבירה אותה
והמשרתים בהן מקבלים תגמול קבוע, גבוה מאד...
לוועדת־הכנסת, והיא מאשרת לאחר מכן את החלטות הוועדה הזו באופן אוטומטי, ללא ויכוח.
באותו יום נערך ויכוח על הצעת־חוק פרטית של הפרופסור הנס קלינגהופר לתיקון
כך קרה לעירעור שהגישה הרשימה העיראקית (״אחוזה״) ,שלא עברה את אחוז החסימה.
עירערנו על כך. השבוע, אחרי דיון בוועדה, נדחה העירעור שלנו פה אחד על־ידי כל תקנות שעת־חירום. התקנה הנדונה מאפשרת לשר־החקלאות להפקיע זמנית אדמות שאינן
חברי הוועדה (נציגי המערך, גח״ל, המפד״ל ורפ״י).
מעובדות, ולמסרן לעיבודו של מישהו אחר. על הפיצוי מחליטה ועדה — שדר־החקלאות
• תביעתנו כי כל דיון בנזשרדי-הממשלה יסתיים בהחלטה כלשהי.
עצמו ממנה אותה. אין עירעור על החלטתה.
הפרופסור הציע תיקון חיובי אך מינימאלי: שתקום ועדת־עירעורים, בראשות שופט.
דיונים אלה היו, בעבר, חלק מן הדיון על התקציב. בגלל חוסר־זמן, נוהגת הכנסת עכשיו
הייתי המשתתף היחידי בוויכוח. חייבנו את התיקון, אך קבענו שאין בו די — יש

--• עם הצעתנו לסדר־היוס על שפת הים בשבוע שעבר, והצעת חוק המוהר שלנו השבוע, להעביר את העניין כולו לבית־המשפט הרגיל.
גמרנו את כל המיכסה שלנו.
(המשך בעמוד )27

1 0 1ח 1ק

נא להכיר:

האהבה

(המשך מעמוד )25

דרור, דנוז ואיריס
אלה הם שלושת הזוכים הראשונים ב תחרו ת תצלומי תינוקות ״נקה 7״.
מעתה תוכלו לפגוש בהם בפרסומי המוצר החדש — ״נקה 7לתינוק״.
ביח״ר נק ה וחברת נורית מודים לכל המ שתתפים על ההיענות הרבה.

נומי לדידו, הנדרש ממנו. יש והמוהר מעכב נישואין במשך חמש שנים
ויותר.

נעשו נסיונות לשים קץ למצב זד. בדרכים ציבוריות. היד, כנם של צעירים ערביים, שקרא
לביטול המוהר. רק לאחרונה התארגנו צעירים דרוזיים ופירסמו קול־קורא בנדון.

אולם איש לא יושיע אותם, אם לא נעשה זאת אנו, המחוקקים את
החוק.

כבוד היושבת־ראש, החוק המוצע על־ידינו נוסח בזהירות רבה, תוך שיתוף מומחים לדת
האיסלאם, במגמה למנוע מראש כל אפשרות של פגיעה בעיקרי הדת המוסלמית. אנסה
להעמידכם, חברי הכנסת, תוך דקות מעטות אלה, על עיקרי הדברים.

נזה אנזר הנביא נזגוזגזר?

מקורו של המוהר בתקופה האלילית הקדומה של העמים השמיים, וגם של עמים פרימיטיביים
אחרים. שם היה המוהר, פשוטו כמשמעו, מחיר של סחורה, האשה נמסרה על־ידי
הוריה חמורת מחיר מתאים, כדי ליהפך לקניינו של הבעל. זה היה פיצוי על אובדן
כוח־עבודה.
כאשר בא הנביא מוחמד, אחד הגדולים והמתקדמים של מחוקקי כל הדורות (על רקע
תקופתו שלו) ,לא אסר על המינהג הפרימיטיבי, אלא ניסה לצקת בו תוכן מתקדם. הוא אסר
מסירת המוהר להורי האשה. לפי חוק האיסלאם חייב התשלום כולו להינתן לאשה.
הדבר היד, דרוש בימי מוחמד כאות־הוקרה לאשה, הן כאמצעי־מנע, שעצר בעד הבעל לגרש
את אשתו כאוות־נפשו, כפי שהתיר החוק המוסלמי. במיקרה זה היה עליו לשלם לאשר,
את שארית המוהר, וזה הבטיח לה מעין ביטוח.

הנביא עצמו קבע כי נוכה המוהר איננו קובע. באשר בא אליו עני
התלונן על כך שאין ידו משגת לשלם מוהר, אמר לו מוחמד ללמד את
אשתו את הקוראן, ולימוד זה ייחשם לו במוהר.
החוק המוסלמי איננו קובע כי הנישואין מאבדים את תוקפם בהעדר מוהר. זוהי חוזת־דעת
מוסמכת. אולם יש הסוברים אחרת, והרואים במוהר — סמלי לפחות — תנאי הכרחי
בר,סכם־ר,נישואין האיסלמי, שהוא במהותו הסכם מיסחרי.

כדי למנוע כל אפשרות של הפרעה מסוג זה לרעיון המהותי של
הצעתנו, הצענו להשאיר כחוק אפשרות של מתן מוהר עד לסכום
של 50 לירות.
זהו הפיתרון שנתקבל במצריים המהפכנית. סמל המוהר נשאר — כמו הטבעת היהודית
— אך המכשלה עצמה הוסרה.

בהזרינז לנסזזיב אזז וזכנזף
יחד עם זה אנו מציעים כמה תיקונים נוספים, הקשורים בעניין המוהר.
לפי החוק המוסלמי, יכול הוואלי — מעין אפוטרופוס של האשה — להפקיע את
הנשואין, אם מצא כי מעמדו החברתי או הכלכלי של החתן אינו ראוי למעמד משפחת
הכלה. לזה בוזדאי אין מקום בחברה מוסלמית מתוקנת.
יתר־על־כן, יש לשים קץ — לא רק מבחינה פלילית, אלא גם מבחינה מהותית —
לגירושי האשד, בעל־כורחה, ללא התדיינות מתאימה, דבר ששרד באיסלאם. יש להשלים
בענין זה את חוק המדינה, כהצעתנו — ולוא רק כדי שייעלם התירוץ כאילו דרוש המוהר
להבטחת האשד, מפני גירושין שרירותיים.

ואל נשבח להזכיר: התירוץ באילו הולך המוהר לאשה, ומהווה
מעין נדוניה מצד הכעל, אינו תואם לעתים קרובות את המציאות.
בניגוד לכוונת האיסלאם, בניגוד למצוות הנביא, וגם כניגוד לתיקונים
שנעשו כמרוצת הזמן בחוק האיסלאמי העותומני, מופקע הכם!? לעתים
קרוכות על־ידי הורים חמסניים.

זכתה איריס בז׳ה, רמת־יצחק

הבגדים לפי בחירה עצמית בחנות הופמן, ת״א, אלנבי 31

בעשרות מיקרים שבאו לידיעתי, התחננה האשד, שיוותרו על המוהר, ויניחו לה להינשא
בדמי־עלומיה, ולא לזקן עשיר אלא לבחיר־לב חסר־אמצעים. ולא פעם היו גם ההורים
רוצים לוותר — לולא חששו כי, במצב הקיים ברחוב הערבי, יתפרש הדבר כפחיתוודכבוד,
כפגיעה בכבוד המשפחה.
רבותי חברי־הכנסת, בסופו של דבר נצטרך להחליט: מה דמותו החברתית של הציבור
הערבי שאנו רוצים כי יהיה שותפנו במדינה?
יכולנו לטפח בארץ ציבור ערבי מתקדם, משכיל, מחדש; מרכז פורה של מחשבה ערבית
החוצה גבולות; דוגמה חיה ומעוררת־קינאד, של קידמה חברתית וכלכלית ערבית, ציבור
המקרין מרוחו על הנוער הערבי במרחב כולו.

יבלו לקום כישראל קיבוצים ערביים ומושבים ערכיים, מרכזי־הגות
ערכיים, סוציאליזם ערכי, טכנולוגיה ערבית.

ל 50-זוכים נוספים ישלחו פרסים
לבתיהם, וכמו כן ישלחו
חבילות שי לכל
יתר המ שתתפים

זה לא קרה. היום ישנה רפורמה בדת המוסלמית מעבר לגבול, הישגים נועזים של
קידמה חברתית — מעבר לגבול.

ואילו אנו חשודים כעיני רבים כממשיכי הדרך כה הלכו כל השלטונות
הקולוניאליים מאז ומעולם: עידוד הפאטריארבים הנחשלים והשייכים
הריאקציוניים, רכיבה על מסורת־בביכול מאובנת, כל זה מתוך סגידה
צבועה ומתחסדת למושגים שאבד עליהם הכלח.
הגיע הזמן לחולל כאן רפורמה יסודית — מן הסוג שחוללנו אנחנו בחיים שלנו לפני
שני דורות. ולא אבוא כאן בדרישה רק אל השלטון. אבוא באותה דרישה גם לציבור הערבי.

על זזנזער הערבי לשגזרר א\ז נזצזזז׳.

״נקה 7לתינוק־

עזרנו, ונעזור בעתיד, לכל מאבק פוליטי צודק של המיעוט הערבי, המרגיש אח עצמו,
בצדק, מקופח מבחינה פוליטית.

תוצרת ביח״ר נקה בע״מ
המפיצים חב׳ נורית בע״מ

אך אין שיחדור מקיפוח פוליטי ללא שיחרור־עצמי מכבלים הכרתיים
מיושנים. זאת למדה האומה העברית, וזאת לומדת היום האומה
הערבית מעבר לגבול.

^ון 3ו #

שיחרור חברתי אינו יבול לבוא רק מגבוה. הממשלה, החוק, יכולים לעודד ולטפח.
אבל מעשר,־ד,שיחדור חייב לבוא מתוך הציבור הערבי עצמו.

ה *י תי ך

הנוער הערבי חיים לשחרר את עצמו.

ב־סו ליולי

נפתחים

קורסים ערב

• ¥טלביזיה

מעשית

חדשים

כולל תיקונים, כוון, אנטנות
אין צורך בידיעות קודמות באלקטרוניקד,
-¥אנטנות 10 .שבועות. תעודות למסיימים

נמשכת

ההרשמה

לביתות

בוקר

- 1 3ג וי בז ורז ו ־ ע* לד רז 1 3 - 0 :בבודךר 0 - 4 ,א ו ־ זרז ״ צ

ב דזגכו־יהטכ ^ ת ד1ד*<-יו 3י 3
(!וגון 3
המרכזית 5עפו ־,
עוגץ ל 7־
ח?-נ 1תז1
>><11 וד׳1ו־ליד
ריזגגזף
ן ליד התחנה

תהיה זאת איוולת מצד חוגים מסויימים בנוער הערבי אם יגיבו על קיפוחים לאומיים
בהתעקשות על מסורות כביכול־דתיות, מתוך תפיסה מוטעית כאילו הם סמלים לאומיים
הדרושים לשם שמירת הזהות הלאומית — בעוד שבארצות המהפכה הערבית נעשה הכל
כדי להתגבר על אותן מסורות עצמן. ולהכשיר את החברה הערבית לחיים ולהתחרות
בעולם התעשייתי המודרני.
כבוד היושבת־ראש, רבותי חברי הכנסת. אני יודע שיש חברים בבית הזה, שקשה להם
לעכל הצעה הבאה מטעם סיעתי, גם אם צידקתה זועקת לשמיים.

אני מקווה כי העוול המחפיר אשר הצעתנו זו באה לשים לו קץ,
הסבל המשווע של אלפי צעירות וצעירים הנכספים לאהבה ולחיי
משפחה -ישכנעו גם חברים אלה להתעלות, ולו לשעה קלה, מעל
לשיקולים ברמה זו.
אם הצעה זו תעבור לוועדה, לשיקול בכובו־ראש׳ יהיה זה יום־חג לאלפי צעירים אלה.
העולם הזה ! 504

ד 01ח 1ב 1ה ר
(המשך מעמוד)25 ,

ויכוח חשוב זה, הנוגע לסכומים של מאות אלפי לירות, התנהל בפורום אינטימי. באותו
זמן (יום ד׳,׳ שעה )13.10 נכחו, חוץ מקלינגהופר, היו״ר (נבון) ואני, רק 7חברי־כנסת:

גפווזיה גורדו

רשימתהנוכחים: המערך — 1מ תון ( 49 ברעם); גח־׳ל — 3מתוך ( 26 ידיד, טיאר
ומרידור); מפד״ל — 2מ תון ( 11 זוארץ ו סנ הדו אי); רפ״י — 1מ תוך ( 10 גז) .לא נכח
איש מסיעו ת מפ״ם, ל״ע, אגו״י, פא״י והקו מוניסטי ם.

מיסודם של

״ בחן בתי־ספר תיכוניים

וזנורביע לא הופיעו
שהתחילה הישיגה באותו יום, היה האולם ריק הרבה יותר. כשנקראתי לדוכן
^ כדי לנמק את הצעודהחוק שלנו לאיסור המוהר (ראה מיסגרת) ,נכחו בדיוק שגי
חברי־כנסת, חוץ מהיושבת־ראש.
בהמשך הדיון התמלא האולם, ובסופו נכחו כ־ 30ח״כים. אך במשך כל הישיבה בלטו
בהעדרם ארבעת הח״כים הערביים של מפא״י. הם נעדרו באופן הפגנתי, כנראה מפני של<ז
רצו להזדהות בעיני הציבור שלהם עם עמדת הממשלה.
הדיון כולו העיד על הצורה בה נחתכים בכנסת עניינים חיוניים, הנוגעים לרבבות

אזרחים.
זמן רב לפני פתיחת הוויכוח, ידעתי כי הקואליציה החליטה להסיר את ההצעה מסדר־היום.
החלטה זו לא נבעה רק מכך שההצעה היא של סיעתנו, אלא גם משיקול פוליטי. כפי
שרמזנו בנאומנו, תומכת ממשלת ישראל ביסודות ריאקציוניים
ביותר בציבור הערבי, התומכים מצידם ב־מימשל
הצבאי.
בכל זאת היתד, הממשלה זקוקה להנמקה כלשהי
לעמדתה, והיא הובאה בנאום־ההתנגדות של שר־הדתות,
זרח ורהפטיג:
• לפי דיני האיסלאם, המוהר דרוש לנשואין( .זה
לא נגע לעניין. לא תבענו לבטל את המוהר בכלל, אלא
לצמצמו כחוק לסכום קטן).
• אסור לחוק המדינה להתערב במינהגי העדה המוסלמית(
.לא דובים ולא יער. החוק כבר התערב פעמים
רבות, למשל, כאשר אסר ריבוי־נשים ונשואי־יל־דות,
העניק לאשר, שיווי־זכויות ואסר לגרש אשד, באופן
שרירותי).
• הקאדים המוסלמים מתנגדים להצעתנו( .הם התנגדו
גם לאותם החוקים הקודמים).
זועכי
• החוק לא יעזור. אם יתקבל, יוסיפו החתנים לשלם
מוהר מתתח לשולחן( .לשם כך הכנסנו להצעתנו סעיף המאפשר לחתן לגבות את
הכסף בחזרה, אחרי הנשואין).
בשעה שעלינו לדוכן לנאום־התשובה, היינו מצויירים בשישה ספרים עבי־כרם על חוק־האיסלאם.
בעזרתם סתרנו בזה אחרי זה את נימוקיו הענייניים של השר. ניחשנו אותם
מראש, כך שהיינו מוכנים להם. אך ידענו שזה לא יעזור: הקואליציה החליטה עוד אתמול,
וזהו זה.
הרבה יותר מעניינת היתד, עמדת מפ״ם ורק״ח — שתי סיעות הדוגלות, כביכול, בקידמת
הציבור הערבי.

* הומניסטית * ריאלית * ביאולוגית
לפי תוכניו ת משרד החנוך והתרבות

התיעצות פדגוגית והרשמה:
רה׳ גורדון 53 פינת רה, ריינס, ת״א,
טל 248514 .כל יום שעה 8.00ל*14.00

גפגפיה גודדון

זזרב האיבלאם־ בירי נזפיינו
* ך פ״ם החליטה יום לפני כן להימנע מהצבעה — מכיוון שהצבעה למען הצעתנו
היתד, גורמה למשבר קואליציוני. היא הטילה על עבד־אל־עזיז זועבי למצוא תירוץ
להימנעות. זועבי עמל קשה וחיבר נאום בכתב — שהיה מוכן בכיסו עוד לפני שאמרתי
את המילה הראשונה.
היתד, זאת מלאכת־מחשבת של התחמקות. האיש המפ״מי טען שאסור למדינה להתערב
בענייני הערבים כי אסור לפגוע במינהגי האיסלאם, למרות שהמוהר הגבוה הוא עניין

פסול ומזיק.
מפ״ם, המתיימרת להתנגד לכפייה הדתית היהודית, מוכנה בהחלט לתמוך בכפייה הדתית
המוסלמית. כדי להתחנף ללאומנות היותר־ריאקציונית אצל הערבים, היא מוכנה גם לשכוח
את הסוציאליזם.
כך ראינו את עבד־אל־עזיז זועבי בפוזה של מגן האיסלאם מפני ההתקפה הזדונית שלנו:
זועכי הנו ס ח ״ איסור המוהר״ פוגע בקוראן, כי ה מו הר נזכר שם לא בל שון
•היד, אלא בל שון רבים — מוהור.

אכנרי:

לא בקוראן! (התרגשות באולם).

זועכי: בקוראן. אורי,
בקוראן. זה כתוב בקוראן

אתה לא תלמד אותי. בבל אופן, לא תלמד
שלנו, של המוסלמים. אולי יש קוראן אחר.

אותי מה כתוב

לפנינו היה מונח באותו רגע ספרו של גדול המלומדים הישראליים בנושא זה, הפרופסור
גויטיין, הקובע בצורה חד־משמעיח: אין זכר למילה בקוראן.
אלא שכל הטענה הזאת לא נגעה כלל לעניין. שהרי לא הצענו כלל לאסור את המוהר,
כמוסד סמלי, אלא רק להגבילו ל־ 50ל״י.
אילו היה שמץ של כנות בעמדת מפ״ם, היתד, צריכה להצביע בעד העברת הצעה זו
לוועדה. בהתאם לנוהל הכנסת, היתד, ועדה זו דנה בהצעה ״דיון מוקדם״ ,משנה ומתקנת
כרצונה, ומחזירה אותה רק אז למליאת־הכנסת לקריאה ראשונה. כלומר: ההצבעה בעד
הצעה כזאת אינה בבחינת אישור הנוסח שלה, אלא רק חיוב מגמתה היסודית.
אפילו לכך לא היתד, מפ״ם מוכנה, בגלל פחדה הקואליציוני.
לא שונה בהרבה היתד, עמדת אמיל חביבי, אם כי שיקוליו היו שונים. גם הוא טען
כי אסור לחוק ישראלי לפגוע במינהג מוסלמי, אפילו מינהג פסול כמו המוהר. זוהי טענה
לאומנית־ריאקציונית מן הסוג הגרוע ביותר.
יש הרבה הומור בעמדת הקומוניסטים. כולם החליטו להתחנף מחדש לדת. אך בעוד
שמיקוניס היהודי מפליג בכנסת בשטח הדת היהודית, מעלה על נס את זמירות הדת
ומכריז כי ״מציון תצא תורה מגן חביבי על הפירוש הריאקציוני ביותר של הדת
המוסלמית, כמו האימאם אל־באדר והמלך פייסל.
סוף פסוק: ההצעה הורדה מסדר־היום. רק ח״כ אחד הצביע בעדה, חוץ ממני — מרדכי
בן־פורת מרפ״י, המכיר את הבעייה עוד מימי היותו בעיראק. יחד עם גח״ל, מפ״ם ורפ״י
נמנעו מהצבעה גם שני חברים של הקואליציה: שולמית אלוני ממפא״י וגדעון האוזנר
מל״ע.
כמה אלפי צעירים וצעירות ערביים יצטרכו לחכות עוד כמה שנים לנשואיהם.

קורם לפקידות בירושלים
כיתה שנתית לבל המקצועות— .
כתיבה במכונה — חודש !
קורספונדנציה, קצרנות, אנגלית,
פנקסנות :
ביה״ס

״ה פקיד״,
בצלאל 18

העולם הזה 1504

י. פורמן,

ח לרד
קפוץ ובוינה ת־א
החלפת מים יומיומית

בשלם
צרפת
רא שון אחרי נ אבודיוו
שארל דה־גול הוא ראש־ר,מדינה הראשון
של צרפת המבקר ברוסיה מאז ביקורו
הצבאי ביש־המזל של נאפוליון החאשון ב־
.1812 אבל לא נאפוליון עמד לנגד עיניו,
כאשר סייר השבוע ברחבי בריודד,מועצות,
אלא דוגמות מודרניות יותר.
דוגמה כזאת ניתנה על־ידי ראש ממשלת
צרפת, ריימון פואנקרה, בשנת , 1914 ימים
מעטים לפני פרוץ מלחמת־העולם הראשונה.
פואנקרה הגיע אז לפטרסבורג על סיפונה
של סיירת, ותזמורת הצאר קיבלה את פניו
בנגינת המרסייזה — שיר שנגינתו היתד.
אסורה ברוסיה הצארית, בגלל אופיו המהפכני.
בכל
זאת יש הבדל ניכר בין שני הביקורים.
צרפת של 1914 היתד, מעצמה
עולמית, שווה בכוחה לרוסיה. פואנקרה
ביקש לחזק את הברית הרוסית־צרפתית,
נוכח המלחמה המאיימת. ואילו צרפת של
דד,־גול היא מעצמה ממדרגה שניה בהשוואה
לברית־ד,מועצות• וביקורו אפשרי רק מפני
שסכנת״המלחמה נעלמה באירופה.
יתכן מאד שז־ה־גול מוכן לכרות ברית
עם הסובייטים, על חשבון גרמניה — כפי
שעשה זאת פואנקרה. אולם ברית־המועצות
אינה מעוניינת לוותר על ברית־ורשה. דה־גול,
שובר נאטו, קרוב הרבה יותר לבוקרשט,
שוברת ברית־ורשד״ מאשר למוסקבה.
אך כמעט בכל שאר הזירות תואם כיום
האינטרס של צרפת הגוליסטית אם האינטרס
הסובייטי: הן לגבי גירוש האמריקאים
מוויאט־נאם, הן לגבי גירוש האמריקאים
מן המרחב.

ז א 0 6 4ס £0-ס
להרגשת רעננות א מ תי ת
ה ״ די או דרגע ״ האמיתי
מ תו צרת הלו ק רגוי ס
מרחיק ריח היעה
מונע כתמי זיעה
1007.בטחון
1007.רעננות

ארצות הברי ת
עדד מיניונו ס

לא ת א מץ
17דשתתקלח
גנ ם

ויאט־נאם עלולה להפוך לקברו הפוליטי
של לינדון ג׳ונסון. כי המלחמה שם נמאסת
על הציבור האמריקאי.
לפני שבועיים ירדה פופולריותו של ג׳ונ־טון,
במישאל גאלום — ל־/0״ ,46 הרבה
פחות מן המינימום אליו הגיעו אי־פעם
הנשיאים אייזנהואר 49 וקנדי (.)540/0
השבוע היא עלתה שוב בכמה נקודות —
אך המצב נשאר רע.
לפי גאלוט, אילו נערכו השבוע הבחירות
לנשיאות בין ג׳ונסון לבין המועמד הרפוב־ליקאי
הצפוי ג׳ורג׳ רומני, מושל מישיגאן,
היה ג׳ונסון מפסיד בקרב.
אך אילו היה מופיע במקום ג׳ונטון ה־טנאטור
רוברט קנדי, שאינו תומך במדיניות
ג׳ונטון בודיאט־נאם — הוא היה מנצח.
בריטניה שודד• ה שידוד

כל יום דומה למשנהו
בתאריכון הפרטי שלך
כל ימות חודש יוני
ועליזים
ק ל ים
אם את משתמשת בטמפונים
מתוצרת
מעדיפה המודרנית האשה טמפוני דיאנה, כי טמפוני
דיאנה משחררים אותה מאי־נעימות
בימים מסוימים.
טמפוני דיאנה מומלצים
על־ידי רופאים וניתנים להשיג
בבתי מרקחת ובפרפומריות.
הידע ת כי בת אורן
הוא ״סבון ללא סבו!־
המסבן, מנקה
ומרחיק זעה1...

ריח האורנים הקבע• והקצף השובע
של נ ת אורן. יפיגו נוליד את החום
ויעניקו לד הרגשה עונה

<4* 6.1

111111י 1811111111111181111י111

האימפריה איננה — אבל בריטניה עושה
מאמץ גדול להיות שוב למרכז העולם. אם
לא מבחינה מדינית וכלכלית, הרי לפחות
מבחינת האופנה והפשע.
לונדון היא בירת המיני־חצאית, אופנת־האום,
החיפושיות וההימורים. לאחרונה
הפכה גם בירת שודדי״השידור ושודדי־שודדי־השידור.
שודד
משודד פטור? שודדי־השידור הם
אנשים שגילו כי אפשר להקיס תחנת־שידור
מחוץ למי־החופים הריבוניים (4.5.
קילומטרים) — על אי בודד או על ספינה
ניידת. תחנת כזאת יכולה לשדר מודעות־בתשלום
ללא הגבלה, לעשות עסקים מצו־יינים.
החוק הבריטי (כמו הישראלי) מעניק
לממשלה מונופול מוחלט על כל השידורים
בשטח הריבוני של המדינה, ועל כן אי-
אפשר להקים תחנה פרטית בררו אחרת.
לאחרונה קמו כמה תחנות כאלה, וכולן
עושות עסק מצויץ. אך מכיוון שכולן
מחוץ לחוק, השתלט עליהן העולם התחתון.
לא מכבר הותקף ״ראדיו סיסי״ — תחנת־שידור
שהוקמה בשפר נהר התמזה, על
אי של חול, שהיה פעם מיבצר. קבוצה של
גברים אלימים ואשד. אחת תקפו את התחנה,
פירקו חלקים ממנה והחזיקו את מפעיליה
כבני־ערובד.,
אותה תחנה היתד. שייכת בעבר לזמר־נוער
מפורסם, והיא עברה לידי אחד
רג׳ינלד קאלוורט, איש העולם התחתון. באותה
התקפה לא נפגע איש — אבל קאל־וורט
עצמו נמצא בכפר נידח, הרוג.
כל זה מזכיר את מינהגי שוד־הדרכיס
והברחת הגבולות בימי תום ג׳ונם. רבים
סבורים כי זהו אות לבאות. תום ג׳ונס חוזר.

בע״מ
העולם הזה 1504

מלכתה מי ם $64ו
מטעם מערכת

העולם היה

בחסות

עץ מזי ת
>צרנ> שמו וסבון. ס .ס
חבריה קוראים לה ליזה. חיפ אית, ילידת איטליה. שיער חום,

עיניים בצבע חום־ירקרק, עוסקת ב שחייה ברצינו ת ומדברת
*3 1 1 3

עברית, אנגלית וגרמנית. הספיקה לבלות שלוש שנים בקיבוץ סאסא. חו ב בויו ת: חיו ת בית.

סיווח גגועוגדות ש1יח
שש המועמדות, שתמונותיהן מתפרסמות בעמוד זה, מצטרפות
בזאת לתחרות על כתר מלכת המים .1966 התחרות פתוחה בפני
צעירות בנות כל הגילים. כל אשר עליהן לעשותו הוא להמציא
פרטים אישיים על עצמן(שם, גיל, עיסוקים, תחביבים, ובו׳) יחד
עם תמונתן וכתובתן, ולשלחם לת.ד ,136 .תל־אביב. צלמי התחרות
מסיירים אף הם בחופי הארץ ובבריכות־השחיה, ומצלמים
מועמדות הנראות להם כמתאימות.
הבחירה תיערך ב־ 20 לאוגוסט, בנשף מפואר במלון ״רמת־אביב״
,לפי שיטת-הבחירות שכבר הוכיחה את עצמה בתחרויות
קודמות: על־ידי הקהל עצמו, שיטיל פתקי-בוחר לקלפי.

רפאלה א רז ה

אליאנס, לכן יודעת היא כמה שפות. גרה
בפתח־תקווה, ואו הבת טיולים. שיער
בלונדי׳ ועיניים כחולות, מ שרתת בצה״ל.

תל־אביבית
שיער ע ר מוני ועיניים
בצבע חוס. החליפה לכבוד המאורע את שמה
ממינם לטל. תחביביה: קרמיקה, ריקמה, חיות.
ספורט: שחיה. שפות: שנים — עברית ואנגלית.

תמר טל

ך ״ ן * ך 1ףוץךךן * ננלדה יחד עם מדינת ישראל — אבל לא בישראל, בצרפת.
כ 1/ 1כ 1^1 1 1 1״ היא עלתה ארצה בגיל שנה אחת. כיו ם 168 :ס״ מ של
חן שחרחר, עיניים חו מו ת. גרה בירו שלים ועובדת במסג׳יסטי ת בסאונה של מלון גני-יהודה.

ע תלי ה אופיר
שיער שחור ועיניים חו מו ת. עובדת כפקידת
עורך־דין, גובה 170ס״מ, מדברת עברית, אנגלית
וגרמנית. גרה ברמת־גן ומ שחקת באולינג.

גאולה סעדה,נ״עי

עדיין בצה״ל. ילידת הארץ ו תו שבת
תל־אביב, בעלת שיער שטיני ועיניים
חו מו ת. העיסוק הספורטאי: שחיה ורכיבה.

$£$וט* $ 0טמק0¥
ה פ לג ה נעימה ומהירה עם ונוס
אנית המעבורת המפוארת 5ס א £ז \ 7 3 5מפליגה כל
יום ששי מחיפה: ללי מסול — פיראוס — ברינדיזי.
אורך ההפלגה 3ימים.
הצעה מיוחדת: הפלגה ה לון וחזור עם 8ס ז 7 8 5 18 מחיפה
לברינדיזי, וטיסה מידית במטוס בריטניה ללונדון, בתנאים נוחים.

הפלג עם ונוס — וקח אתך א ת מכוניתך.
נא לפנות לכל משרדי הנסיעות
או לסוכן הכללי בישראל :

אהרון רוזנפלד

חיפה • תל-אביב • ירושלים • אשדוד

מכללת תל-אביב
להכשרת מהנדסים

ד לבננות;
ו * 7ה רג/ורה נלביכל ה
תזגרת

נפתחהה הר ש מה
לשנת הלימודים 66/67 בפקולטות :

! / 15 0גנוו ־ נ

כ 7וניב \ י ן

בלבו ׳ל ם־

למהד 0לאן?

הנדסת 4יו ר, ו ־ ךבון -ו ניו ־ ן ר ־1

1¥1 0

כי דסלאן...

.1מרענן את הגון!!
.2מונע זיעח, מרחיק ריחות לא נעימים !
.3מותאם לאקלים חארץ ולעור הרניש כיותר!

כז ב 1נ 11־ 7

דםלאו— המרענן החדש !
דזנז־ס־ר! בנין
בשעורי ערב במשך 4שנים
הס טודנ טי ם יוכנו למבחני אחת
האגודות הבריטיות ה ב או ת:
8־0010 & 1130110 £0210661־01 £16011
5־01 00111 £0210661
3־0011101100 £0210661־01 ? 1
01 1\160113111031 £1121116613
1051111111011 103111111100 105111111100 108111111100

1116׳
1116׳
1116׳
7116

מרענן דסלאן ניתן להשיג בשתי צורות: אריזת ריסוס, ומקלוני מריחה.
בשתי הצורות מעובד אלכוהול טהור, ומשום כך הם מרעננים במיוחד
ואינם משמנים וכמובן גם אינם דביקים.

ההרשמה ת ת קיי ם בין התאריכים 1.6.66 — 8.7.66
מ תקבלים בעלי תעודות בגרות ובוגרי בתי־ספר מקצועיים.
המועמדים יחויבו למבחני כניס הבהתאם לתעודותיהם.
יקוימו קור סי הכנה במתמ טי ק ה ופיזיקה
למבחני כניס ה של המכללה.
פרטים

מכללת

טיפוח האישיות אצל אגשים, וגם אנשים צעירים, מתחיל
בהופעה רעננה ונוחה, ללא רגשות מוגבלים.
באקלים החמים שלנו הגוף מפריש לחות באופן מוגבר ועל־ידי
כך נוצר ריח לא נעים, גם אצל אנשים שמרבים להתקלח
ולהתרחץ. לבעייה זו ישנה אפשרות טיפול נוח ויעיל כאחד,
מבלי לחשוש לשמירה בלתי קפדנית על הנקיון.
דסלאן נוטל משימה זו באופן אידיאלי על־ידי מניעת
התייבשות הלחות והיווצרות של תמציות זיעה במשך היום,
המפיקות ריחות בלתי נעימים, כיוון שריח הגוף יכול
להיווצר להתמדה, הופך טיפול זה להכרח יום־יומי.
כל תמרוקיה תייעץ לך ברצון רב בקשר עם מבחר המוצרים
היעילים של ״מוסוך ואף תסביר לך את יתרונותיהם.

והרשמה:

תל־אביב

להכשרת

מהנדסים,

רחוב המקצוע ( 9פנת המסגר ,10 מול בית־ספר ״שבח״{,
או בית ״אל-על״ ,רחוב בן־יהודה ,32 חדר ( 930 קו מה <9

.17.00
בין השעות —20.00
| פרסום תל־אביב

.,העולם הזה׳ ,שבועוןהחדשותהישראלי
המערבת והמנהלת: תל־אביב, רח׳ קרליבך , 12 סלפון 5־,30134
ת. ד • 136 .מען מברקי: עולמפרס • דפוס משה שהם בע״מ,
תל־אביב, רח׳ פין • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע״ט• .
העורך הראשי: אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע״מ.

במדינה
מ שפט
איש הקשד
אחד הדון־קישוטים הוותיקים במדינה הוא
סידני סטנלי. הוא הגיע לארץ מאנגליה,
לפני מספר שנים, כי שיחד אחר מלחמת העולם
השניה את רוב חברי הממשלה
הבריטית (העולם הזה .)1258 ממשלה אחת
כבר התמוטטה בזמנו בשל גילוייו, והיהודי
לבן השער ( )58 עדיין לא נרגע ומוסיף
להסעיר את הרוחות באיים הבריטיים.
לפני חודשיים הופיע בבריטניה ספר בשש
איש הקשר מאת המחבר סטנלי וויד בארון,

פטנלי
״לא הכסף מעניין או תי״

המגולל לארכה ולרחבה את פרשת סידני
סטנלי. אלא שכמה עובדות תמוהות היו
קשורות בהוצאת הספר. ביניהן: המחבר לא
טרח לשוחח עם גיבורו הראשי של ספרו,
לא נפגש עמו מעולם.
״יפוצץ הרכה אנשים.״ השבוע
עורר הספר סערה זוטא גם בישראל.
סטנלי, חובב העיתונים, קרא במעריב,
כי ספר זה הופיע וכי לעומת זאת לא
הצליח הוא בעצמו למצוא מו״ל לספר
זכרונותיו, למרות מאמציו. סטנלי לא היסס,
הגיש באמצעות עורך־דינו הצעיר, משה
קשת, תביעה על הוצאת שם רע נגד מעריב,
קבע בי הנזק שנגרם לו בעקבות הפירסום
הוא לירה אחת .״לא הכסף מענין אותי,״
הצהיר סטנלי ,״להם בין כך אין כלום,
אני רק רוצה שיתקנו את הפירסום. את
הזכרונות שלי אפרסם עוד מעט, וזה
יפוצץ עוד הרבה אנשים.״
למעשה היתד, לסטנלי עוד מטרה אחת.
הוא רצה לגרות את יריבו משכבר הימים,
איל־ההון האנגלי סיר אייזיק וולפסון.
טענתו של סטנלי: עושרו של וולפסון
הושג במידה רבה תודות לו. מזה שנים
הוא דורש את חלקו. בספר שהופיע עתה
לא נזכר וולפסון כלל.
סטנלי רוצה להרגיז את וולפסון ולאלצו
לתבוע אותו לדין בישראל, ואז הוא יוכל,
כך הוא מקוזה, לגלות את כל האמת.
כמו בכל מלחמה נגד הגדולים, העשירים
והחזקים — היתד, גם זו מלחמה אבודה,

ח קי רו ת
החףר.שני
שופטת־השלום הנאה הדסה בן־עיתו נדהמה.
העציר שהובא בפניה למשפט עלה אל
דוכן־ר,נאשמים כשרגליו יחפות. ולא זו
בלבד, אלא היה זה המקרה השני, תוך
חמישה חדשים.
היחף הראשון היה יעקוב יעקובוביץ
(העולם הזה ,) 1482 שהובא למשפט כשרגליו
נתונות בגרביים בלבד, באמצע החורף.
נעליו נלקחו לבדיקה ולא הוחזרו
לו. אחרי גערת השופטת ניסתה המשטרה
להערים, להנעיל לו לכמה דקות את נעליו
של עציר אחר, אבל רק אחרי שקיבל את
נעליו שלו — הסכימה בן־עיתו לשפטו.
״נקרע אותכס לגזרים ״,והנה הובא
בפניה שוב עציר חסר־נעליים. אביגדור
שפיצר 23 נתפס על יד משטרת קרית־חיים
לפני כעשרים יום, עם עוד ארבעה
צעירים החשודים בנסיון לגנוב את קופת
הפלדה מקולנוע שביט, בכפר־אתא. הוא
נעצר והובא לחקירה.
העולם הזה 1504

על מה •מקרה מאותו רגע סיפר
שפיצר:

הובאתי לחקירה במשטרת קרית־חיים. הקצינים
במשטרה התנהגו כלפי בגסות וגם
צעקו :״כאן זה לא תל־אביב.״ אנחנו לא
מתנהגים פה עם פושעים בכפפות־של־משי.
פה, בחיפה, אנחנו נקרע אתכם לגזרים!
אחרי שלקחו לי במשטרה את הבגדים,
נתנו לי בגדי־שוטר מלוכלכים ובלי כפתורים,
והשאירו אותי יחף. כעבור יומיים
הובלתי לקבלת פקודת־מעצר, בפני שופטת־השלום
בחיפה, גברת שטרקמן. סיפרתי לשופטת
שאני בלי נעליים והולך יחף.
השופטת אמרה לי :״אתה לא תמות מזה
שאתה הולך יחף,״ אבל נתנה הוראה לשוטרים
לדאוג לי לנעלים, השוטרים לא
מילאו אחר ההוראה של השופטת, ואני
המשכתי ללכת יחף בבית־המעצר ג׳למי.
״ביום ראשון, ר,־ 19 לחודש, הובילו אותי
יחף לבית המעצר התל־אביבי באבו־כביר.
השוטרים שם בכלל לא התענינו
בזה שאני בלי נעליים. למחרת היום,
כשהייתי צריך להופיע למשפט בפני השופטת
בן־עיתו, הביאו לי אנשי סגל ביתד,מעצר
איזה זוג־נעליים, שלא אופיע יחף
למשפט. סירבתי לקבל את הנעליים הזרות.
אז הם אמרו :״בלי נעליים לא נקח אותך
לבית־המשפט. כבר דיה לנו מספיק פעם
אחת. כבר קיבלנו מנה מד,שופטת כשהבאנו
בפניה עצור יחף. עכשיו אנחני
לא רוצים לקבל מנה נוספת.״ אני בכל זאת
סירבתי, ואמרתי שבאם לא יקחו אותי למשפט
אתחיל בשביתת רעב. אני רציתי
שהשופטת תראה איך המשטרה מתנהגת.
היא היתה אשה זרה .״לא איכפת
לי לשבות,״ הוסיף אביגדור, הבלונדי רחב
הכתפיים, המכונה בין בני העולם התחתון
״הגרמני״.
״נולדתי בהונגריה. ואמי עזבה אותי
כשהייתי בן שנה. את אבי לא הכרתי ואני
לא יודע מי הוא. גדלתי בלי הורים, ועברתי
ממשפחה למשפחה. כשהייתי ילד בן שבע,
ברחתי מאחת המשפחות בהן גדלתי. חייתי
לבדי. הייתי מסתובב במשך היום בשווקים,
אוכל מכל הבא ליד׳ ומדי פעם הייתי
סוחב ארגזים תמורת סכום קטן. כשלא
היה לי מה לאכול, הייתי גונב אוכל בשוק.
״פחדתי לד,שאר במקום אחד. ישנתי ביערות
מתחתלעצים, בחדרי מדרגות, וגנבתי
אוכל כדי
לחיות. כך הגעתי
לגרמניה.
״באחד הימים הכרתי
בחורה ויצאתי
איתה. התברר שבני
משפחתה הכירו
את אמי. הם סידרו
פגישה ביני לבין
אמא. היא היתד, בשבילי
אשד, זרה,
שלא יכולתי לאהוב.
כמה שלא ניסיתי
להיות איתר, ביחד,

לא יכולתי. פשוט, לא סבלתי אותה. ברחתי
ממנה, ועליתי ארצה. כשהגעתי לגיל צבא,
לא קיבלו אותי. אז עבדתי בכל מיני
עבודות ונעצרתי על ידי המשטרה עשרות
פעמים. היו מקרים שבהם גם נשלחתי
לבית־הסוהר על־ידי בתייר,משפט.״
וועדת־חקירה. אחרי שאיים בשביתת־רעב,
הובא בפני השופטת הדסה בן־עיתו,
כשהוא יחף. שפיצר סיפר לד, שכבר
שבועות קודם ציוותה השופטת מרים שטרק־מן
להחזיר לו את נעליו, אך המשטרה
התעלמה מההוראה.
המואשם הוצא יחף מאולם בית־המשפט,
ושופטת השלום בן־עיתו המליצה בפני
מפקד משטרת מחוז תל־אביב, ניצב יעקב
קנר, למנות ועדת־חקירה שתבדוק את
סיפורו של המואשם, שהוחזק יחף במעצר
במשך כעשרים יום.

החי
• מיקרה אוזן. בטבריה הותקף
שומר קייטנה על־ידי עוברים ושבים, נשך
את אוזנו של אחד מהם, ובלע שליש ממנה.
9וגר קוף עם ילד. בהרצליה התידד
ילד עם קוף שיחק עימו על שפת־הים, נושך
על־ידו והובל לטיפול רפואי.

• כמקום

שבעלי

ת שובה...

בנצרת הסגיר את עצמו אסיר נמלט, לאחר
ששקל בדעתו האם כדאי הדבר, התייצב
במשטרה וביקש סליחה.

0 1 *53 :11.
> כנמס:
111171־1רב
111נ בו ־ ב: ה
ל א 171ל ד
עםה ! 111

כבר־ ככדרס־

1ו 1ןצוו 1

.בב בבב־ ד

שוול

תוך זמן קצר.
בהדרכה מקצועית מעולה!
״ 1111

בקד*אחה״צ*עדב
פ תי ח ת הקורס:
1.7.1966

דיז 8
קבלת לקוחות בסלון בית־הספר לספרות ״דיאנה״
יום־יום בין השעות 9־ ו בצהרים 3 ,־ 7בערב
בימים א, ג .ה, הסלון פתוח עד 9-30 בלילה.

תא,ויינם(1גנוד 11ג!ד)!226066.111
רז כשרת

ק ציוי-י ם

לאלקט חני ק ה
המחלקה

ללימודי ערב

החודש נפתחים קורסים חדשים
רכוש מקצוע מבוקש המבטיח הכנסה גבוהה
באחד מהקורסים הבאים :
רדיו — טרנזיסטורים
^ טלויזיה מעשית;
קציני רדיו בצי (לכל הרמות)
חשמלאות מעשית (כולל תיקון מכשירי בי)
משך כל קורס 6חדשים, אין צורך בידיעות קודמות

ההרשמה:

בבניו המכללה, בשעות 9—1בבוקר 4—8 ,אחה״צ.
אביב. רחוב הנגב ( 4קומה בי| בניו אלקסרה תחנה המרכזית!

הנד רשאי לנהוג
במכוניות מי ח
ללא רשיון
בשטח התערוכח
הפתוח כל יום
ט״ 5עד חצות

״קארטינג״
הספורט שכבש את כל
אירופד״

אוטובוסים 42 ,28 ,27 ,22 :

שנה 29

מספר 1504

י״א תמוז תשכ״ו29.6.1966 ,

התרונן במשטרה שהיא

ה שי ב ה - :הסכין נועדה

אותו

רה להפ חי דאתהמא הב

רצתה

ד הרו*