גליון 1505 מתאריך 6 ביולי 1966

מספר 1505

שנה 29

י״ח תמוז תשב״ו

המחיר 1 2 0א ג׳

אחו׳ תבוסת האוטץ יציה והאיום רפוור
את תנועת החוות. תבוא עתה

שלה, וכי לאמיתו של דבר פקעה זכותי
לשבת ליד שולחן זה. אמרתי לעצמי: הגיעה
שעתן ללכת הליכה של ממש — לקום
ולצאת. פרקך נגמר ! אספתי את פיתקותי,
קמתי ואמרתי :״אני נפרד מכולכם; אלחץ
ידו של רה״מ ובזה אצא ידי לחיצת ידם
של כל אחד ואחד.״ הושטתי ידי לב.ג. הוא
לחץ אותה ואמר: עוד ניפגש! איני יודע
מה היתה כוונתו בדברים אלה — פניו
היו אדומים מהתרגשות וממצוקה נפשית
אבל ראיתי לנטול מהם כל אפשרות של
משמעות חגיגית ואמרתי: ודאי, ניפגש היום
בכנסת.
השולחן ישב דומם. איש מחברי לא הרים
ראשו להביט עלי. איש לא קם כדי ללחוץ
לי בכל זאת את היד. כאילו שותקו כל
המניעים הנפשיים, כאילו ניטל חופש התנועה
מאברי הגוף כשם שניטל עוד קודם
חופש הביטוי מרגשי לבב וחופש הפעולה

ת 1 1

150 עדנורג

׳ 1 1 1 1 1 1 1׳

מו ני טין

ב עו ל ם

לפני שנה, כשדנה המערכת בהרכב ה־גליון
של אותו שבוע (העולם הזה ,)1953
לא היה שום ויכוח על תוכנה של הכתבה
המרכזית. כולנו היינו בדעה, שהיא חייבת
להיות מוקדשת למשה שרת, שנפטר כמה
ימים קודם לכן.
הוויכוח התעורר רק בנוגע לכותרת השער:
האם להסתפק בציון עובדת מותו של
האיש, או לבטא את ההרגשה שקיננה בלב
רבים, ושאותה לא העז איש לבטא בפומבי.
החלטנו לבחור באפשרות השניה, וכך נולד
השער שנשא את המילים האכזריות ־רצח
שרת״.
היו קוראים שטענו, לאחר צאת הגליון,
כי הגזמנו. לא שהם כפרו באמת שביטא
השער, אלא שחשבו כי אין זה יאה לאמור
אותה דווקא בשבוע האבל. אחרים טענו,
שאין סימוכים לניתוח מצבו הנפשי של
שרת.
בכתבה עצמה, שהשתרעה על ששר,־וחצי
עמודים, נאמר בין השאר:
איך השפיעו רגשות התיסכול, ההשפלה
והעלבון על בריאותו?
הרפואה המודרנית מתקרבת להכרה כי
למצב הנפשי יש השפעה ניכרת, ואולי מכרעת,
על בריאותו הגופנית של אדם. עוד
רב הוויכוח על התחומים המדוייקים. עוד
רחוקה הרפואה מקביעה מדוייקת של שילוב
הגורמים הנפשיים והגופניים לגבי כל מחלה.
אך אף רופא אחראי אחד לא יכחיש עוד
שרגשות תיסכול והשפלה, הנמשכים תקופה
ארוכה, עלולים לחתור תחת בריאותו, להפכו
קורבן נוח למחלות מסויימות. בראש
הרשימה עומדת מחלת הסרטן.
שום אדם לא יקבל על עצמו את האחריות
לקבוע: אילו ניתן לו להמשיך בתפקידו,
לולא סולק ממנו בצורה כה מבישה, היה
היום.
משה שרת חי
מלבו?
אן מי יכול לגרשמחשבה זו

מאז חלפה שנה. ראשי המדינה התכנסו
בבית־הקברות הישן בתל־אביב, כדי להסיר
את הלוט מעל מצבת האדם שהיה פעם
שער שרת ()1965
ראש ממשלת ישראל ושר־החוץ הראשון
שלה. כרגיל בהזדמנויות כאלה, נישאו הס העצמית על פי צו המצפון. בוהים ישבו
פדים שיגרתיים ונאומים דהויים, שלא חרגו וכבדים בדיממתם. כן עברתי בצעדים מדוממיסגרת
הנימוס.
דים את כל אורכו של חדר הישיבות הגדול
רק אדם אחד חרג ממיסגרת זו. היה זה
וכן יצאתי למסדרון ורק זאב (שרף) קפץ
המנוח עצמו, והוא עשה זאת באמצעות ורץ אחרי ללוותני, כולונרגש ונסער.
יומנו האישי, שרק עתה הותר חלקו לפיר־ היה זה רגע נוקב וחמור בחיי, אשר קרע
סוס על־ידי משפחתו, במעריב.
קריעה עמוקה שבנפש — ולא משום עצם
כתב שרת ב־ , 18.6.1956 כשהחפטר מן הפרישה מהשולחן ומהמעמד ומהאחריות,
הממשלה, על הרגשתו, על חבריו — אותם אלא מהעדר יד חברית מושטת בכל חום
חברים שהספידוהו השבוע — ועל הקרע הלב, מתון התגברות על כל קושי ופריקת
העמוק שנקרע אז בנפשו :
כל כבל. היה זה לקח אכזרי. ידעתי כי הם
בזה סיימתי. ברוח חשיגרה נשארתי יושב. היו מאד לא מאושרים — אן נוכחתי כי
גמרתי את דברי, אן הישיבה טרם נגמרה. גם גיבורים לא היו.
אך לא חלף רגע ופתאום נתתי דעתי כי
אין לי עוד מה לעשות כאן, כי כבר
חדלתי מהיות חבר בממשלה, שכן התפטרותי
אינה טעונה כלל אישור הכנסת אלא
היא נכנסה לתקפה משהודעתי עליה למס־
מכתבים אחדות ציונית
ועידת חרות, כמו יוזמתו של ח׳׳כ חרות
יוחנן באדר להעלות את. אחוז החסימה,
(העולם הזה ,)1504
מוכיחה כיוון ברור
של מפלגת ה״אופו־זיציה״
הראשית במדינה:
אל השלטון,
אל הממשלה. אך
לא בדרך אותר,
הבטיח מנחם בגין
במשך 18 שנה ל־מעריציו־אוהדיו,
דרך
כיבוש השלטון, אלא ההשתלבות בדרך

זוהי סוף האופוזיציה
המזוייפת, ויש
לברך על התהליך הזה.
יעקוב שמשון, תל-אביב
הסיסמה האקטואלית בימים אלה: כל
מיפלגות המישטר הציוני — התאחדו!
מאיר הירש, ירושלים

ח״כים באולימפוס
כשקראתי את העולם הזה ( )1503 הרגשתי

שאני מיוצג בכנסת. אני בטוח שהרגשה זו
ליוותה גם רבים מקרב רבע מיליון האזרחים
שהתבשלו בסיר הבשר ההמוני בחופי
ארצנו.
בכלל, אין זו הפעם הראשונה שהרגשה
זו מפעמת בי. לפני כן הרגשתי זאת כ־שהעליתם
בכנסת את נושא הטרמפים לחיילים•
אני, ואותם רבבות חיילים המשרתים
בצה״ל, הרגישו כי למישהו איכפת.
הרגשה זו פיעמה גט בקרב מאות ואלפי
הצעירים והמבוגרים שהלכו לחזות במישחקי
כדורגל להנאתם, וחזו בהילולת התפרעות
במיגרש ומחוצה לו.
רצוני להודות לכם על דאגתכם לעניינים
שנחשבו במשך שנים כבלתי־חשובים והישארו
לדאגתם של פקידים קטני־סמכות.
המשיכו להוריד את בני האולימפוס שלנו,
המבלים במזנון הכנסת, לעניינים היומיומיים
של בני תמותה כמונו.
פסח רויטמן, יפו

כמו אצל מאו
מה הרעש סביב פיטורי פרופסור בחוג
לפסיכולוגיה באוניברסיטה של תל־אביב
(העולם הזה?)1503
(המשן בעמוד )4
העולם הזה 1505

א בו ק דו ה ס בון ה קו ס מ טי

הי חו די

במעמ דו לעידון ה עור.
ס בון

א בו ק דו

ה מ עו ש ר

בב שם

אכסקלוסיבי, מעניקרכותו יו פ י,
ומשרהה רג ש ת נעורים ר עננו ת וזוהר.

העו 17 הזה 5*5ו

> וחו .4 * 1 1 0וו ו

מכתבים
(המשך מעמוד )2
גם בסין עושים כך, והאם אצל החבר
מאו אין דימוקראטיה?
זרובכד פינקלשטין, תל־אביב

קומוניסטים וסוציאליסטים

פרסום

מעולם לא התריע אף עיתון ימני על נסיעות
כל מיני קומוניסטים,
סוציאליסטים
וסתם איסטים,
אל מאחורי מסך הברזל.
אך ברגע שאיש
בעל כבוד ורגש
לאומי, הח״ב
משה דיין, רוצה להודות
לאמריקאים
על עזרתם לישראל
במשך 18 שנה, אתם
מתעוררים ומרעישים
עולמות.
מה רע בכך שהוא
מזדהה עם האמריקאים
על־ידי שליחותו בוויאט־נאם, ומתייצב
בכך נגד אחמד שוקיירי ושאר שונאי
ישראל?
אליהו הוכברג, יפו

0 ! £1ר נ 1ן

ובעורם 1*11 =3
ה־ ד ריז הי ב ־ 1 3

אין פה אדם הגון אחד, לא ברחוב ולא
בממשלה, התומך במדיניות הרצחנית של
האמריקאים בוויאט־נאם.
לכן קיבלנו בצער ובבושה את הידיעה,
כי הרמטכ״ל לשעבר, ח״כ משה דיין, מצא
לו לנחוץ להפגין את הזדהותו עם האמריקאים
דודקא (העולם הזה .)1502
ויקטור שטרית, פאריס, צרפת

פה הספוהגסה להנדסה
מכללת ערב להנדסה
הרשמהלשנתהלימודים 66/67
ב פ קו ל טו ת:

הנדסת רד יו-אל 1]|1וונו1ן ה 17,לויזיה
לקראת התואר מהנדס רדי מ.ו ! 1.ז 8

הנדסת בנין

לקראת התואר מהנדס בנין

הנדסת תכונות

לקראת התואר מהנדס מנזנות

הנדסת ייצור

לקראת התואר מהנדס ייצור

שלא יהשוס לו

משך הלימנדים 3שנים
ה לי מו די ם כו ל לי ם ע בו דהמע שי ת
במעבדת המכללה
פרטים נהרשסה ביסים א-וז בשעות 7־ 5בערב
במשרר׳ המכללה
דרך פתחת קו ה ,126ת״א (מול הקריה)

למד לצייר בביתך בשעותיו הפנויות דרך האולפן
לאמנות הציור
לפנותבכתב לת.ד ,4866 .ת׳׳א

ושוב, כרגיל, הכל התחיל עם העולם הזה
וכל מאבק רק בהדרכת העולם הזה. העולם
הזר, ומלואו !
.,נשארתי לבדי.״״,
הפעם בעניין הצעתו
לסדר היום של ת״כ
שמואל מיקונים בדבר
נסיעתו של דיין
לוזיאט־נאם (העולם
הזה .)1503 זר. לא
נכון שמיקונים הצביע
רק ״נגדי״ ,כלומר,
נגד ההצעה
להעביר את הצעתו
שלו לוועדה. הוא
אפילו הצביע נגד
עצמו.
אך לא על אי־דיוק זה ברצוני לעמוד,

״נשארתי לבדי בלי כל ציון ש־הח״כים
מאיר וילנר ואמיל חביבי הצביעו
יחד עם ח״כ אורי אבנרי על הצעתו.
תחי הסיסמה ללא משוא פנים!
הנס לכרכט, מזכיר סיעת רק״ח
בכנסת, ירושלים
בעל הדו״ח מתנצל על כי לא הזכיר
שח״כי רק״ח הצביעו אף הם בעד הצעת
להעביר את הצעת מיקוניס
אורי אבנרי
לוועדה.
כל הכבוד לפרדריקה סגל, שהעמידה את
דני קיי על מקומו,
אפילו שנעלב והסמד,דיסקוטק תלק שלה
(העולם הזה
.)1504
שלא יחשוב, כמו
שחושבים כל הזרים
הבאים לארצנו, כי
הם רשאים להעליב
בחורות ישראליות,
וכי כולם יספגו
את עלבונותיהם ביראת
כבוד.

מדים קדמי,
תרומה לשיחרור

!לא״רה׳הנו מל \ 7,39ל56980 .
*״11וזויסוווד ! *

חיפה

הדיון על המוהר בכנסת עורר עניין
אצל כולנו (העולם הזה ,)1504 כי כל צעיר
ערבי קשור בבעייד, בצורה זו או אחרת.
אני מתנגד למוהר לא מתוך היותי קמצן,
חלילה, אלא בגלל העובדה שר,מוהר גורם
לנו לחיות כמו כלבים, כדי לזכות בדבר
הטבעי: להקים משפחה.
אני מרים את תרומתי, כדי לחזק את

המאבק לביטולו של המוהר ולשיחרור הצעיר
המוסלמי בישראל.
יום;! נימר כדווי, כפר־קאסם

עד כרכי הציונות
לקורא יחיאל גלעדי (העולם הזה :) 1503
ערבי לא נולד להתפרע בלילות, כשם שיהודי
לא נולד לכך. אך המציאות מוכיחה,
שצעירי הארץ היהודים הם המטרידים ביותר,
וזה אולי בגלל החופש שניתן להם,
שהוא רב יותר מהחופש שניתן לערבים.
התפרעות אינה עילה לגירוש מהארץ, ולא
על כך נסוב התיבות. העניין הוא אחר: חלק
מערביי הארץ, אשר ישבו בה זמן רב לפני
בא היהודים, ועם הקמת המדינה נשארו
בה, מעוניינים לחיות עמנו בשלום למרות
כל העתל שנעשה להם. ואותם קוראים הדוחים
את ידם המושטת לשלום, מפריעים
לפיתוח יחסי הידידות עם ערביי הארץ —
אותם ערבים המהתים את הגשר אל השלום
הכולל בין היהודים לבין העם הערבי כולו.
כדי שיהיה ברור: אני יהודיה, צברית
ממוצא פולני והתחננתי על ברכי הציונות.
לכי קינסטלר, תל-אביב

טירון! גזעני
ההשתוללות חסרת המעצורים של הקהל
באיצטדיון בלומפילד (העולם הזה ) 1503
היא מעשה טירוף.
מוכיח כי גם בישראל, בקרב עם

שנרדף במשך דורות על גבי דורגה, לא
חסרים ריגשות גזענות.
אני בטוח שאילו הקהל היה יודע כי
המתאבק שפרץ לזירד, אינו ערבי, לא ד,־ד.
משתולל ומתפרע.

ראובן גרש, אשקלון

מה יקחו מחר זו

במשך תקופה ארוכה היה אמפיתיאטרון
אורון בעירנו מקום נחמד לבילוי בלילות
שבת. היו באות להקות בידור שונות והיד.
שמח. והנד״ למעלה מחודש שאין כבר
הופעות. הסיבה: הדתיים טוענים שזהו חילול
שבת.
כיצד אפשר לסבול אותם? היום לוקחים
את זה, ומה יקהו מחר?
ייטראל זכאי, פתח־תקחה

הצכרית והראי
למה לחפש את השגיאה במכנסי־פעמון
או במכנסי־סטרץ׳ ,כפי שעשו כל מיני קוראים
(העולם הזה 1498 והלאה) שמתחו ביקורת
על הלבוש של הצברית?
העניין הוא זה: מתכנני־האופנה באמריקה
ובמערב אירופה מתכננים בשביל בחורה הדומה
לכוכבת־קולנוע אמריקאית או לנערת־זוהר
אנגליה: גבוהה, תמירה ודקה. הצברית
הממוצעת בנוייה אחרת, ולכן היא צריבה
להתלבש אחרת.
מד, שחסר לד, זה לא ראי בבית, וגם לא
אמא טובה, אלא מדורי־נשים בעתונים ש ילמדו
אותה.
מריב גלזר, חיפה

האוצר נ תן -האוצר לקח
לאחר שהפועלים קיבלו תוספת־שכר זעו מה,
מיהר האוצר והגדיל את מס־ר,הכנסה,
ובזאת ביטל בהרבה את ערך התוספת.
מקבלי השכר הם ברובם משלמי מס־אמת.
בעלי הרכוש והאמצעים, שרודחיהם גדלי
מאד בשנים האחרונות, הקימו קול צעקה
כשהעלו להם את מסי־העיריה ואת הארנונה,
והאוצר מיהר להיענות להם.
האם בגלל זה שהפועלים והשכירים לא
יודעים להקים צעקות, או להאפיל חלונות-
ראתה, מגיע לקפח אותם? איפה הפועלים
ומקבלי המשכורות שיתריעו על העתל?
זאב פינגרהוט, רמת-גן

מה בוער ד
אני נוהגת לשתות קפה בכל יום ששי
בשעה חמש אחרי־הצהריים בקפה ליד ככר
דיזנגוף. פעם שמתי לב שעוברת מכונית:
של מכבי־האש, כשהצופר שלה פועל בכל
הכוח. שאלתי :״מה בוער?״
מאז אני שמה לב כי בכל שבוע, באותו?
שעה, עוברת אותה המכונית, ובכל פעם,
ברעש עצום של צופרים. אין לי ברירת
אלא להסיק כי אין היא בדרכה לכיבוי׳
שום שריפה, אלא שזו השעה שבד, חוזרים
כמד, כבאים הביתה.
ראיתי השבוע סרט אמריקאי (קרן אור
באפלה) ובו מראים מכונית של מכבי־אש•
היוצאת לשליחות של הצלת־נפשות. המפקד
העולם הזה 1! 505

נותן בפירוש פקודה :״להפעיל את הצופר״
— כלומר, רק במיקרים מיוחדים מותר שם
לכבאים להשתמש בצופר.
א. רחל, תל־אביב

מה מחיר המלווה ץ
נתתם את פירוט המחירים לערב זוהר
אחד, כלומר: במה עולה פאה, או במה
עולה שימלת נשף, או כמה עולים ריסים.
היה רצוי לתת גם את מחיר המלוזה
המקסים הדרוש לערב כזה, כדוגמת זה שליווה
את מאיה סתר במסעה.
דורית י ל, רחובות

המאיה הטבעית
בכתבה על סינדרלה ( 1966 העולם הזה
)1503 הצגתם הרבה מאיות יפות, אך אינני
מסכים עימכם, כי הצלחתם להפוך אח מאיה
ל״דמות חלומות זוהרת״ ,ושדודקא המאיר,

מאיה אחרי

מאיה לפני

שעברה את השיפוץ היא ה״בלונדית ה־יפהפיה״.
לדעתי,
המאיר, החיננית והטבעית ביותר
היא דווקא זו של החולצה מחוץ לג׳ינס,
נעלי אילת והשיער הארוך הפרוע.
יפתה סתוי, תל-אביב
מאיה לפני ומאיה אחרי — ראה תמונות.

האחים ידלין
במדור ״אנשים״ (העולם הזה )1502 נב־שלתם
בטעות, שכיחה אמנם, אך מצערת.
כתבתם כי סגן שר־החינוך אשר ידלין הוא
שאוסר על הבאת להקת החיפושיות לארץ,
והתכוונתם בעצם לאהרון ידלין, הבום של
חברת־העובדים.
תאמינו לי שלחובתו של אשר אפשר
לזקוף הרבה דברים אחרים, ואתם בעצמכם
עשיתם זאת לאחרונה, כשכתבתם על ההסתדרות,
לכן לא צריך להוסיף לו דברים
שהוא באמת לא אחראי עליהם.
רות פרלמן, רחובות

הנשק הבלעדי
אני רוצה להתייחס לאינפורמציה המעניינת
אודות היפה ז׳ול בוסטיק (העולם הזה
.)1503 באמת אני לא מבינה מה ההתפעלות
העצומה המלווה אותו. כבר נאמר לא פעם
שאין אשר, מכוערת בנמצא — יש רק
כזו שאינה מכירה את סודות הצבע.
עם זאת אני סבורה שהמצב מחמיר, והריני
פונה בזאת בקריאה נואשת לנציגות
המין היפה, להתארגן ולהגן על הנשק שהיה
עד כה בלעדי שלהן, ולמנוע הסתה נוספת
של גברים לעסוק בשטח מסוכן זה.
מה יהיה אם מחר יחליטו בני המין החזק
ללבוש חצאיות ויגלו את הרגליים הנהדרות
שלהם? או יתחילו ללבוש מחשופים? הלא
בחורה תתבייש אז לצאת לרחוב.
עדה בארי, חיפה

טעות לעולם צודקת
ראש עירית ירושלים מר
(מעריב).

ש די קולק

דג>אל

מו שגבשטחהצילוםבישראל

תי קוני ם — מכירה — שרות
של מי טב ה מ צל מו ת והציוד

ס ר טי םות מונו ת בצבעים ב מ חי רי ם
ללא ת קדי ם

מעבדות פיתוח והגדלה
בביצועבעל רמה!!
תשווה ותראה ואל ת תפל א!

רחמים נחמיאס, חיפה

ז׳^ות קדימה כמדור זה תינ תן
למכתביהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למכתבים.
העולם הזה 1505

בם רחב
עיראק
ה גנ ר ל ני ס ה שני ת
מיבצעו הגדול ביותר של עארף עבד־אל־רזאק
נערך ב־ . 1963 הגנרל הצעיר ( )39 היה
אז מפקד הבסיס האווירי הגדול של חבאניה,
והוא שהורה למפציצי חיל־האוזיר לתקוף את
ארמונו של הנשיא קאסם. המטוסים הרסו
כמעט לחלוטין את הארמון, קאסם נכנע, ובמקומו
עלה לשלטון עבד־אל־קאסם עארף.
אפשר היה להניח, שבחירה זו תשביע
את רצונו של עבד־אל־רזאק. כי גם הוא וגם
עארף צידדו בקשרים הדוקים עם מצרים,
ונוסף לזאת היו השניים גיסים. ואמנם,
עבד־אל־רזאק הגיע, כעבור שנתיים, למיש־רת
ראש־ממשלת עיראק.
אבל הנאמנות לגיסו לא היתד, חזקה כל

נשיא עארן!
המסקנה: לערוף ראשים

טי ס

טיפהוש רי? 3־!1

א מולזין של ט מבור מתיבש מהר. חסל סדר
ה מ תנ ה עד שיתיבשו ה קי רו ת. יו ם צביעה עם
א מולזין אינו עוד יו מיי ם של בלבול־ראש. עד
שהצבעי גומר א ת החצי השני של ה קי ר אפשר
ל ה חזי ראתהת מונו ת לחצי הראשון, לס דראת
ה ר הי טי םבמ קו מ ם ולשכוח א ת כל העניו.

שחם לבינסון אילון

ל שכוח? — ל א ! ה קי רו תהמר הי בי ם בצבעם הרענן,
ה תו ס ס, החי, יזכירו ל ן כי בחרת בב חירה הנכונה —
ב חר ת באמולזין של טמבור. טמבור לנוי והידור.

כך. שעה שעארף השתתף בזזעידת־הפיסגה
בקזבלאנקה, לפני עשרה חודשים, הכריז
ראש־הממשלה על הדחתו, על הקמת מועצת־הפיכה
חדשה, ועל כוונתו להתאחד מיד עם
מצרים. לרוע מזלו, נותר כל.אותה עת בבגדאד
עארף שני: עבד־אל־רחמאן עארף,
מפקד הכוחות המזויינים, ואחיו של הנשיא.
עינו של עארף זה היתר, פקוחה. הוא הצליח
לדכא תוך יום אחד את ההפיכה.
״הרפתקנים שנו אי ם השבוע
נסע עבד־אל־רזאק בחשאי לסוריה, עבר
משם את הגבול לעיראק, והופיע בראש
קבוצה של קצינים נאמנים בבסים חיל־האוויר
של מוסול. משם ניסה לחזור על
המיבצע שהפיל את קאסם: הוא שלח ארבעה
מטוסים להפציץ את ארמון הנשיא.
ארבע שעות אחרי שהחל — מוגר המרד,
במחיר 8הרוגים ו־ 14 פצועים. היחידות
הנאמנות כבשו את בסיס מוסול, עצרו שם
את עבד־אל־רזאק ועוזריו. כאשר נחתו ארבעת
המטוסים מגיחתם, נעצרו הטייסים
והובלו לבגדאד. שלא כמו אחיו המנוח, התייחס
עארף בחומרה רבה לנסיון. :הרפתקנים
שנואים רודפי־שררד״״ הגדיר את הגיס
השאפתן ואנשיו, שיועמדו בקרוב לדין
והצפויים לעונש מיתה :״הפעם לא נסלח.״
מי יזם? ראש ממשלת עיראק מיהר
להכריז, כי נסיון־ההפיכה היה עניין פנימי
של עיראק, ואין הוא מאשים שום גורם
זר — ערבי או אחר. בזאת ביקש לשים
קץ לשמועות, כי מצרים עמדה מאחורי ה־נסיון.
עיתונים הקרובים לקאהיר דחו אף
הם את הרמזים, בציינם כי גם הנשיא עארף
הוא ידידו של עבד־אל־נאצר, והכריז על
כוונתו לאיחוד שתי הארצות.
הקצינים המתמרדים נימנו, כפי הנראה,
על אותו חלק של הצבא העיראקי, שאינו
מרוצה מן ההסכם עם הכורדים. שאלה
קאהיר: הרי עבד־אל־נאצר עצמו הטיף להסדר
כזה — כיצד יעודד הפיכה שתבטל
אותו, משהושג?
הרבה יותר סבירה היתר, הגירסה, כי
(המשך בעמוד *)
העולם הזה 1505

זוהי השאלה
הראשונה שאנו
מציגים לעצמנו
כשאנו מייצרים
את הגלידות
והשלגונים שלנו.

טעמך הוא הקובע!
כדי לספק את טעמך איו אנו חוסכים בהוצאות ובמאמצים. ב־ 3השנים האחרונות בלבד
הושקעו יותר מ־ 4מיליון ל״י בציוד חדיש. אנו מכניסים שיטות ייצור היגייניות ללא
מגע יד אדם, מביאים את הידע הדרוש להעלות האכות ולא חוסכים בהוצאות כשהמדובר בקניית
חומרי הגלם המעולים ביותר — והתוצאה: מאות אלפי לקוחות בכל פינה בארץ
נהנים יום־יום משלגונים וגלידות של ״ארטיק״.

ל״ארטיק״ — כחברה הגדולה ביותר בארץ לגלידות ושלגונים — יתרונות אשר אין לכל חברה
אחרת. אנו משווקים בקנה מידה ארצי — ואתה הוא הנהנה מכך. הודות לכמויות הגדולות הנמכרות
על ידינו, יש באפשרותנו לתת לצרכן — תמורת המחיר הנמוך יחסית שהוא משלם את
התוצרת הטובה ביותר בפני כל תחרות.
זהו יתרונה של חברה גדולה — אבל אין יתרון זה מסנוור את עינינו. אנו רואים כל צרכן

כ״הוד מעלתו הלקוח״.

כדי להרחיב את אפשרויות הבחירה של הלקוחות שלנו אנו מוסיפים מוצרים חדשים למבחר מוצרינו
בהתאם לחדושים האחרונים בעולם.
דבר אחד אין אנו מעתיקים ממדינות אחרות: את המחירים. בארץ, המחירים הם נמוכים יותר למרות
שחומרי הגלם והציוד בחו״ל זולים יותר.

ה שוואת המחירים בארץ ובחו״ל
| באירופה ״^זידס^ן״ תוצרת |
תוצרת ,,ארטיק״ כארץ
שלגונים 15
גלידה בגביעים 35
שלגון ״חצי־חצי״ 20
אריזות לבית 1.25-1.50

22.5אג׳
60 אג׳
30 אג׳
2.00ל״י ( 500 גרם)

*) הידעת כי במשך 6השנים האחרונות לא הועלו מחירי
המוצרים של ״ארטיק״ -עובדה ללא תקדים בשוק הישראלי.

סז 5 1ז0טססמק סססז ס£ז 1

העולם הזה 1505

במרחב
דבוחד בטוב ביותר

(המשך מעמוד *)
סוריה עמדה מאחורי הנסיון, או לפחות
סייעה בביצועו. עבד־אל־רזאק ואנשיו התארגנו
שם, ולמחרת כשלון ההפיכה חידשה
דמשק ביתר חריפות את התקפותיה על
ממשלת עיראק, במיוחד בשל הכרתה בזכויותיהם
הלאומיות של הכורדים.
והעיקר: שליטי דמשק מתעבים את השלטון
בבגדאד, שניבנה על חורבנה של מפלגת
אל־בעת העיראקית. היא נשבעה השבוע,
במוסרה על כשלון ההפיכה, כי עוד
יפול מישטרו של עארף.

מצרים
מ ב חינ ה 11
סוף שנת־הלימודים הוא תמיד תקופה של
מורא ופחד במצרים. תלמידים היססריים,
החוששים מפני כשלון בבחינת־הבגרות,
מעדיפים להתאבד. אחרים מתאבדים אחרי
הבחינות, כי נכשלו. השנה נוספה להיסטריה
הרגילה גם שערוריה. הסתבר, כי מספר
מורים מכרו את השאלות של בחינות־הבגרות.
המורים נעצרו, ומשרד החינוך
שקל בכובד־ראש אם לבטל את הבחינות.
לבסוף הוחלט לתת לקונים ליהנות מן הספק,
והבחינות לא נפסלו.
כך קרה, שבצד המאמרים הרציניים ה־שיגרתיים,
על התאבדויות וכשלונות, מלאה
השנה העתונות המצרית גם קאריקאטורות
ובדיחות על מכירת השאלות. דוגמאות:
#תלמיד משנן את לוח־הכפל, :שאלה
אחת בגיאוגרפיה שווה חמש לירות. שתי
שאלות־עשר לירות. שלוש שאלות־ 15 לירות.
ארבע שאלות־ 20 לירות...״
•י מורה יושב ליד שולחן־כתיבה דמוי־דלפק,
ומאחוריו שלטים: משלוחים לבית
המזמין; השאלות לא יתקבלו בחזרה: אין
אשראי; סחורה באחריות.
#תלמיד בשעת מיבחן, :איזה אידיוט
אני! קניתי שאלות בלי לקנות תשובות!״

מלחמת הח שי ש
בין צרותיה הצרורות של מצרים, תופס
עישון החשיש מקום נכבד. אין זה הרגל
המוגבל לביטניקים, אנשי־בוהימה ואינטלק־

הסוחר והלקוח (״אל־מוסאוור״)
נשאר חשש

1£וווז בחירת הצעירים והצעירים ברוחם.
קינג־ סייז פילטר מתערובת א מ רי ק
אי ת — סיגרית ה אי כו ת ה חדי ש ה של
״דובק״ ,מיוצרת מהמ עולי ם שבזני ה טב ק
ונתונה ב קופ ס ת ״מכסובב״ הדורה.

בחר ב טוב ביותר ־ ע שן 4£או־ד

טואלים מבולבלים, אלא שמיליוני פלאחים
ופועלים מכורים לסם. הברחתו — בעיקר
מלבנון — הוא עסק גדול במרחב.
לכן, כאשר פתחה ממשלת מצרים במלחמה
רבתי על מבריחי ומוכרי החשיש, ידעה,
כי עליה לגייס אלפי חיילים, שוסרים ורוכבי־גמלים.
התפתחו קרבות־אש, בהם נהרגו גם
מבריחים וגם אנשי־חוק. מאות סוחרים הושלכו
לכלא, אלפי מעשנים נגררו לחקירות.
בסוף המיבצע, הודיעה הממשלה בתרועת־נצחון,
שהיא הנחיתה מכת־מוות על המיסחר
המכרסם בגוף העם המצרי. היתה לה
גם הודעה משמחת: לדבריה, הסתבר כי
צרכני הסם הם בני המעמדות הנצלניים.
מאמרים וקאריקאטורות המחישו את הקשר
הזה, ואחד מהם (ראה עיור) אף תיאר את
סוחר־הסמים מובל באזיקים עם הצרכן
שלו — .הנצלן״ ,עליו הכריז המישטר
הסוציאליסטי מלחמת־חורמה.
אלא שאחרי תרועות הנצחון נשאר עדיין
חשש. רשת הברחה אמנם שובשה, וכמה
הוללים מופלגים נכלאו, אבל נשארו עוד
המונים הרעבים לסם. כל עוד יהיה לו
ביקוש, יימצא מי שיבריח אותו, וכל עוד
אין שיתוף־פעולה בין מצרים לישראל
במלחמה זו, יצליחו תמיד המבריחים לחדור
דרך הגבולות הפרוצים של סיני.
העולם ר,זה 1505

יי א תארתי לי שאי־פעם יבוא יום בו אשב לכתוב
/מאמר להגנת איסר הראל.
במשך שנים ארוכות עמד כל קיומנו בסימן המלחמה
ב״איסר הקטן״ ,אדם שאת עצם שמו הזכרנו אז רק
בלחש.

כימים ההם, כשאסור היה להזכיר אף א ת
ראשי־התיכות שין־בית, המצאנו א ת המונח
״מנגנון החושך״.
אז, כשהפצצות התפוצצו במשרדינו, כשהיה מעקב אחרי
כל שיחה טלפונית שלנו, כאשר חששנו לקיומנו הפיסי,
ניהלנו מאבק עקשני על עקרונות מסויימים בשטח ר,בטחון.

היריב שלנו בה״א הידיעה היה אז: איפר
הראל, הממונה על שרותי הכטחון, ראש
המוסד המרכזי לבטחון ומודיעין.
אולם מוזרים דרכי ההשגחה, וגם השגחת הש״ב.
היום, כשאנחנו לוחמים על אותם עקרונות עצמם, ללא
סטייה קטנה שבקטנה ימינה או שמאלה, אנו מוצאים
שבחזית שלנו נמצא עתה:

איפר הראל.

ולי כדאי לחזור ולפרט את העקרונות — אותם
הצגנו בפני המדינה עוד כאשר הכחיש דויד בן־גוריון
את עצם קיומו של מנגנון־החושן, כאשר כמעט כל תושבי
ישראל סברו שאנחנו בעלי דמיון חולני, משמיצים מקצועיים
וכזבנים מסוכנים.
גם אז לא אמרנו: אין בכלל צורך בשרותי־בטחון.

זה הסיק את המסקנות (בצורה שאינה רגילה בישראל, וזה
צריך להיאמר לזכותו).

אך כרגע שהלך הראל, אי־אפשר היה למלא
את מקומו.
אפשר היה למצוא ראש חדש למוסד. אך שום אדם לא
יכול היה, לדעת בן־גוריון, למלא תפקיד זה ולהיות באותה
שעה גם יועצו.
לכן מינה בן־גוריון ועדה מיוחדת, מורכבת מרב־אלוף
יגאל ידין וזאף שרף, שתציע אירגון חדש של שטח זה כולו.

ועדה זו הציעה, כצורה הד־משמעית, שיש
צורך חיוני כמינוי יועץ מיוחד לראש־הממשלה,
שיפקח על פעולות שרותי־הכטחון.
כלומר: היא קיבלה את תביעתנו ד,״סודית, שיש צורך
בשיטה קבועה של פיקוח דמוקראטי על שרותי־הבטחון.
היא קבעה שהשיטה הנאותה היא במינוי אדם שימונה על־ידי
ראש־הממשלה, כחלק מן המימשל האזרחי, ושיפקח
על מעשי השרותים, יתן את דעתו על תוצאות מחקרם,
ויצור איזון בין הצד הבטחוני־מקצועי לבין הצד האזרחי.

^ ינתי״ס ה תפ טר בן־גוריון, וההמלצות כבר הוגשו
*י על־ידי הוועדה ליורשו, לוי אשכול.

כמעט כאופן אוטומאטי צצה מועמדותו של
איסר הראל לתפקיד המוצע.
היו לו כמה תכונות, שנראו ללוי אשכול:
9הוא מומחה מאין כמוהו לשרותי״ד,בטחון של ישראל,

אמרנו: מדינה מודרנית אינה יכולה לוותר,
למרכה הצער, על מנגנון יעיד של כיון, ועד
שרות יעיד של ריגול נגדי.

לצורך זה גיבשנו, עוד לפני 12 שנה, את העקרונות
הבאים:
ס יש להכיר רישמית בקיומם של שרותי־הבטחון,
ולהתקין חוק שיסדיר את הפעלתם (בדומה לפקודת־המשטרה,
המגדירה את סמכויות המשטרה).
שרותים אלה צריכים להיות סודיים — אך יש
לפרסם את שם העומד בראשם.
ס אטור שתהיה במדינה בולשת פוליטית.

קדמה למינוי הידברות כרורה. נקכע כי
סמכויות הראל יהיו כהת אם להמלצות ועדת
ידיף־שרף. כלומד: לפקח על כל מעשי שרותי־הכיון.
מובן
מאליו שהיה על אשכול להודיע על כך מראש לכל
הנוגעים בדבר. אבל כבר למחרת היום נסתבר שלא עשה
זאת. הוא פחד מהתנגשות, ודחה את העניין, כרגיל.
התוצאות לא איחרו לבוא.
אדם מרכזי במנגנון המדינה התנגד בפירוש למינוי הראל
לתפקיד זה. אדם זה יכול היה לסכל את כל פעולתו.

ה״יועץ״ ה תפ טר -ושום אדם אחר לא כא
כמקומו. גם אין מועמד לתפקיד זה.
לא יכול כלל להיות כזה, כל עוד אותה אישיות מרכזית
במנגנון המדינה מתנגדת לרעיון כולו — וכל עוד לוי
אשכול, ראש־הממשלה, חושש מלהשתמש בסמכותו הממלכתית
הדמוקראטית כדי להתגבר על התנגדות זו.
יש לפרשה זו צד אישי: ההתנגשות הגוברת בין שני
אישים שונים באופן קיצוני, כמו אשכול והראל.
חסידי הראל אומרים :״כאשר הוא מחליט, הוא מחליט.
כאשר הוא מבטיח, הוא מקיים. אין הוא חוזר בו, ואין
הוא מפר את דיברתו.״
הרמז הברור: אשכול נוהג בשיטה אחרת. הוא הבטיח
לפחות חמש פעמים שונות להראל למסור לו את הסמכויות
שהובטחו לו בעת המינוי, להתגבר על ההתנגדות, ואף
להסיק את המסקנות במיקרה הצורך.

זהו, למעשה, הרקע לפרשת איפר הראל
שהתפוצצה השכוע כאשר קיכל ראשי־הממשלה
את התפטרותו.

היה זה בשיא פרשת המדענים הגרמניים. בן־גוריון,
בהשפעת פרס, סירב בפעם הראשונה לקבל את עצת הראל.

כך, אחרי לבטים, הוכנס העניין למקרר.
נשארו ללא פיקוח דמוקראטי תקין.

עמיים־שלוש חזר אשכול לדון במינוי הראל, ובכל
פעם נקט בשיטתו המקובלת: לדחות. הוא גם לא מינה
כל אדם אחר לתפקיד הדרוש.
לבסוף, אחרי לבטים ללא־ספור, זמן קצר לפני הבחירות,
החליט אשכול לעשות את הצעד. רפ״י התפלגה ממפא״י,
ואשכול הרגיש בצורך בפיקוח דמוקראטי על השרותים. הוא
מינה את הראל.

*•/ידין־שרף לא קוימו.

מכל התביעות האלה, התגשמה רק אחת: אחרי חטיפת
אייכמן פירסמה ממשלת בן־גוריון הודעה רישמית על קיום
שרותי־הביון שלה (והם: המוסד המרכזי לבטחדן ומודיעין,
שרות הבטחון הכללי, אגף המודיעין של צה״ל, מחלקת החקר
של משרד־החוץ, המחלקה לתפקידים מיוחדים של המשטרה).
אולם עד היום לא פורסם מי עומד בראשם — אס כי
זהו סוד גלוי.
לא נחקק חוק להפעלתם. הוצעה רק הצעה להסדר ההאזנה.
ובעיקר: לא נקבעה שום שיטה להטלת פיקוח אזרחי
דמוקראטי על שרותים אלה.

כרגע שהתערער מעמדו זה, ה תפ טר הראל.

השרותים

כמילים אחרות: ככל אותה תקופה ׳לא
היתה קיימת שום שיטה של פיקוח סדיר
על שרותי־הכטחון. ראש־הממשלה לא עמד
כ אח ת מהתחייכויותיו הח שוכות כיותר.

ך* זהו המצב גם ברגע זה. אין פיקוח תקין. המלצות

• צריכה להיות מסגר ת כרודה שד פיקוח
דמוקראטי עד פעולת שרותי הבטהון.

אולם לוי אשכול לא יכול היה להחליט. הוא
ידע כי מינוי הראל ירגיז א ת כן־גוריון -
ובאותם הימים לא רצה אשכול להרגיז את
קודמו.

כבר אז רמז על רצונו להתפטר. אבל הימים היו ימי-
בחירות, הראל לא היה מעוניין לתת חומר־דלק למכונית־התעמולה
של רפ״י השנואה עליו. הוא דחה את ההכרעה.
הוא דחה אותה שוב ושוב. הבחירות עברו. לוי אשכול
היה חולה. לאחר מכן היה עסוק בהרכבת ממשלה. לאחר
מכן היה עסוק בענ״יניט אחרים.
בכל אותה תקופה לא היתד, לאיסר הראל הנגיעה הקלושה
ביותר לתפקיד שהוטל עליו: לפקח על שרותי־הבטחון.

לא היט״כ צריך לשלוט כמדינה. המדינה
צריכה לשלוט בש״כ.

מכיר את שיטותיהם ואת אנשיהם.
9הוא היה מסוכסך עם בן־גוריון, וממילא לא יכול
היה להפריע לדה־בן־גוריוניזציה.
• הוא חדל מלהיות בעל תפיסה מקצועית־שרותית צרה,
יכול היה להפוך איש מדיני, כפי שדורש התפקיד.

כך, שבועיים אחרי המינוי, ככר ידע הראל
כי ני תנו לו הכטחות־שווא, וכי נ תמנה לתפקיד
הסד כל תוכן.

שרותים אלה צריכים להיות, מטבע ברייתם, סודיים.
אולם מישטר דמוקראטי אינו יכול לסבול בשום פנים
שרותים חשאיים, שאינם פועלים במסגרת החוק, שאין
עליהם פיקוח דמוקראטי כלשהו, המופעלים לשם אינטרסים
אישיים ומפלגתיים של השליטים.

** ד עו ד כיהן איסר הראל כממונה על שרותי הבטחון,
^ הוא תפס עמדה מיוחדת־במינה במישטר הבן־גוריוני.
הוא לא היה רק ראש המוסד. הוא היה, למעשה, מפקח
ראשי על כל שרותי־הבטחון. הוא היה גם יועצו המיוחד
של בן־גוריון לכל ענייני הביון. הוא שותף בכל ההתיעצויות
הנוגעות לשטח זה, ובשטח זה לא שעה בן־גוריון לעצת
איש מלבדו.

הי ד

כל ה הכ ט חו ת לא קוימו -והיו כלא היו.

איסו הואל: שתה ה ביקורת

* הו הצד האישי. אך חשוב ממנו הצד הציבורי: לא
י יתכן כי בישראל של 1966 ישרור מצב כמו בימים
הגרועים ביותר של המישטר הבן־גוריוני, מצב של חוסר
כל פיקוח דמוקראטי תקין וסדיר על שרותים חשובים אלה.
אין ספק — ואנחנו נאמר זאת בפה מלא — שחל שיפור
רב מאד בנוהלי אותם שרותים, מאז הפגיעות החמורות
(המשך בעמוד ),10

הנידו!

תצפין !

במדינה

(המשן מעמוד )9

ס תי תכן עריפת מישאד־עם ברחבי הארץ, עד מדיניותה
הכלכלית של הממשלה. אפשרות זו נשקלת עתה על־ידי תנועת הכוח
החדש, ואם תחליט על נך סופית ייערך המישאל סמוך למועד בו תימסר
הודעה רשמית על אי־תשלום תוספת היוקר.

• המשבר כ תנו ע ת החרו ת ישפיע על התפת חו ת היהסים
בין המפלגות כישראל. האופוזיציה במפלגה הליבראלית טוענת זה
מכבר, כי אישיותו של בגין ועקשנותו לכלול את עקרון שלמות המולדת במצע
המפלגתי, הם שגרמו לכישלון גח״ל בבחירות האחרונות. אופוזיציה זאת
תנסה להביא לידי שינויים דומים בצמרת המפלגה הליבראלית. המגעים השונים
בין גח״ל לרפ״י, שהחלו כבר לפני כמה חדשים במישנה מרץ, והמגמה

בחרויות־האדם של ראשית שנות ר,־ ,50 ימי
מכשיר־ההאזנר, בחדרו של מאיר יערי, הפעולות
החמורות נגד העולם הזה ועוד.
איסר הראל עצמו מודה בכך (וגם תובע
לעצמו חלק ניכר כן הזכות על התקדמות זו).

אף גם שרותי־בטחון אידיאליים
זקוקים, מטבע ברייתם, לפיקוח
חמור -הן לטובת הדמוקראטיה,
הן למניעת השפעה בלתי־סכירה
על עיצוב המדיניות.
פיקוח כזה אינו קיים כיום.

לאיחוד מלא בין חרות והליבראלים תתחזק.

יחד עם זאת ברור להנהג ת חרות ולמנחם בגין, כי איחוד
כזה ו ה תקרבו ת לרפ״י יחזקו א ת מעמדו של שמואל תמיר
הפשר ני. לכן לא ינתן לתמיר שום תפקיד מרכזי בחרות. לעומת זאת
יפתחו ותיקי חרות במסע־הסברה בסניפי המפלגה, לקראת הוועידה הבאה,
שתיתכנס בעוד שנה, ואשר צריכה להביס את האופוזיציה. בראש מסע זה
יעמוד ח׳־כ אריה בן־אליעזר, ואילו בגין ינסה להוכיח שהוא עומד מעל
לדברים אלה.

• השאלה מי מסר לכתב ״ניו־יורק טיימס״ א ת האינפורמציה
אודות ביקורי. משקיפים אמריקאיים ככור הגרעיני
בדימונה תי שאר ללא ת שוכה. בעוד אנשי רפ״י טוענים כי היתה זאת
הדלפה של מדינאים אמריקאיים בוושינגטון, טוענים מקורבי אשכול כי הידיעה

ה עלול לקרות כאשר שרותי־ביון
אינם כפופים לביקורת של ממשי
הסכנות הן רבות. בין השאר:
• הפיכתם לבולשת פוליטית, שאינה
עוסקת בריגול נגדי ובמניעת פעולתם של
גורמים זרים, אלא במעקב על מפלגות
חוקיות ובדיווח על הנעשה בהן, לשם
קידום האינטרסים של מפלגת השלטון.

• השפעה מכרעת של שרותי־הכטחון
על מדיניות החוץ והבט
חון, על־ידי מסירת הערכות־מודי־

העם
א י -א ־ מ ון
זוכרים את נאומו הנרגש של ראש־הממשלה
בראדיו? זוכרים את ההצהרות
הרעשניות של אירגונים אקדמאיים על
נכונותם לוותר על חלק מן השכר המגיע
להם? זוכרים את המסע הספונטאני, שנועד
לגרוף את כל מקבלי־השכר במדינה, כדי
שיוותרו? זוכרים את ההכרזות של ועדי־עובדים
על נכונות העובדים לוותר? ,זוכרים
את זעקות־המחאה של פועלים, כי החלטות־ויתור
נכפו עליהם בלי לשאול אותם?
נידמה שמאז עברו שנים, אף שלאמיתו
של דבר עברו רק חודשים בודדים. כי
תנועת הוויתורים מתה עוד בטרם נולדה.
הרגו אותה הציניות והמירמה של יוזמיה.
השבוע החל סרחונו של הפגר לעלות
באפו של האזרח. הסתבר, כי אחרי הרעש
הגדול הופקד רק סכום אפסי בחשבון
המיוחד שנפתח בבנק ישראל. סופר הארץ
נקב בסכום של 5000ל״י, בבה אידלסון
שמונתה לראשות המטה המיוחד שהוקם
בוועד־הפועל של ההסתדרות כדי לרכז את
תנועת הוויתורים אמרה כי הסכום ״זעום״.
ראשי התנועה החמסנית החלו שואלים את
עצמם מד, לעשות בכסף: להחזירו למוותרים,
או להקדישו בכל זאת לתמיכה בכלכלה
הנחשלת?
לכל הדעות — היה זד, כשלון מחפיר
ומוצדק של נסיון אשר גבל עם גזל שכר־עמלו
של העובד. אלא שבעיני יוזמי המיבצע,
לא היה זה כשלון. זאת אישרו השבוע
דווקא אנשי האיגוד המקצועי בהסתדרות,
שנשארו עלומי־שם, הם אמרו :״בגלל תנועת
הוויתורים, נמנעו תביעות של העלאת־שכר.
אולי גם נשברה ההתנגדות לביטול תוספת־היוקר.״
מטרה
צינית זו היתד, ברורה מן הרגע
הראשון. החוש הטבעי של האזרח הבחין
בה מאחורי המליצות ומאחורי הקריאות
להתנדבות. לכן היתד, תשובתו הבעת אי־אימון
מהדהדת.

תולדות
הז בו תלה פג־ן

״ אני גז גז פ גו דייי
באה מטורונטו, שם נערכה בשבוע שעבר ועיזה בינלאומית בבעיות האנרגיה
הגרעינית. חונים אלה רומזים אגב כן להשתתפותו של שמעון פרס בועידה זאת.
• קבוצה חדשה הולכת ו מתגב ש ת בצמרת המעיד• בין
מקורביה כבר זכתה לכינוי ״הטרויקה״ ,לציון. שלושת חבריה: גולדה מאיר,
פינחס ספיר וישראל גלילי. השלושה עורכים לאחרונה פגישות קבועות, וכבר
עתה יש להם השפעה רבה על פעולות המערך. השפעה זו תלך ותגדל. גלילי
הצטרף לטרויקה עם נסיעתו של לוי אשכול לאפריקה. הוא ראה עצמו
מקופח כאשר לא מונה לממלא־מקום שר הבטחון בהעדרו של אשכול. אחת
מתוכניות הטרויקה: במיקרה של פרישה אפשרית של אשכול, תקבל גולדה
מאיר את ראשות הממשלה לתקופת־מעבר, לפני שיתמנה פינחס ספיר לתפקיד
זה. גולדה מקובלת, על כל חוגי המפלגה, בעוד ספיר מסוכסך עם העובדים
ועם הפעילים בהסתדרות.

• סערה עומדת לפרוץ בציבור הסטודנטים, עקב החלטתם
של מוסדות החינוך הגבוה להעלות א ת שכר־הלימוד כיו תר
מ-ס/ס . 100 החלטה על כן כבר נפלה בישיבה סגורה של כל נציגי המוסדות
האלה, שהתקיימה ביום ראשון שעבר ברחובות. בישיבה, שהתקיימה באווירה
מחתרתית־כמעט, היו נציגי האוניברסיטה העברית מהתובעיס הראשיים להעלאת
שכר־הלימוד עד ל־ 500ו ל״י לשנה. הועדה הציבורית, שהוקמה לבדיקת שכר־הלימוד
תאשר, כפי הנראה, הנחה סמלית בלבד, ואין זה מן הנימנע כי
הסטודנטים יכריזו על שביתת־מחאה בתחילת שנח־הלימודים הקרובה.

• מבירת מישחקים תהפוך לעבירה פלילית, על־ידי שינוי
החוק הקיים. זה עיקר השינוי שיחול לפי המלצת ועדה מיוחדת של הכנסת,
שהוקמה בעיקבות ההצעה־לסדר־היוס של אורי אבנרי. המלצות אחרות:
קביעת תקנון אחיד לתשלום הענקות קבועות לשחקנים מבלי לוותר על שיטת
החובבנות; הטלת ביקורת של מבקר־המדינה על חשבונות ההתאחדות לכדורגל;
צימצום בית־הדין של ההתאחדות נשיחרורו מן המפתח המפלגתי; מינוי מנהל
בשכר בהתאחדות לניהול יומיומי.

עין בלתי־מוסמבות, חד-צדדיות או
מגמתיות.
• הטעיית דעת־הקהל, הכנסת ומוסדות
אחרים בכיוון כזה.
• נקיטה בפעולות שלא אושרו על־ידי
הממשלה החוקית, או מעבר להוראות שנתקבלו.
או תוך חריגה מסמכות, או תוך
העלמתן בפני השלטון הנבחר.

בל זה ככר קרה במדינות אח רות,
ואין מדינה שאינה מ תלב ט ת
בכד.
ברגע זה עצמו נטושה מערכה קשה ב־סינאט
האמריקאי לשם הטלת מרותו על
המוסד המרכזי לביון בארצות־הברית —
תוך האשמות חמורות ביותר כלפי פעולותיו
של גוף זה במשברים בינלאומיים שונים,
וגם בהאזנה ובפעולות בלתי־חוקיות אחרות
בארצות־הברית עצמה.
ביוגוסלביה סולק השבוע סגן הנשיא,
האחראי לשרותי־הבטחון, על רקע דומה.

לישראל יש נסיונות מרים עוד
מימי כך גוריון. לא נזכירם כאן
שוב.

ר לוי אשכול הוכיח כי אינו מוכן
**׳/להגשים דרישה יסודית זו של מישטר
תקין, מחשש של התנגשות בגורמים מסויי־מים.

לדעתי
יש רק פתרון סביר אחד :
מינוי מכקר־שרותי־הכיון מטעם
הכנס ת, כדומה למבקר-המדינה,
שיהיה אחראי כפני הכנ ס ת עצמה,
בלתי-תלוי כשלטון.

אחד המכתבים המחפירים ביותר שנכתבו
אי־פעם על נייר רשמי של ממשלת ישראל
הוצא השבוע לאור. היה זה מכתבו של
איש משרד החוץ יעקב אבנון, אל ראש
מדור המיבצעים במטה הארצי של המשטרה:
״האורח (קונראד אדנאור) הוא אורחה של
הממשלה, ולא מתקבל על הדעת שהממשלה
תסכים לקיום הפגנות נגד אורח המוזמן
על־ידה.״
כלומר: הממשלה החליטה, הממשלה הזמינה
— ואין זכות לשום אזרח להפגין את
מורת־רוחו או את התנגדותו. עליו לשתוק

ר,״או״ הזה כבר ידוע: אלות משטרתיות•
מונפות, פצועים, עצורים, דם וקללות ברחבת
מלון שרתון בתל־אביב, במרכז מושב
נהלל, בשטח האוניברסיטה בירושלים.
חנוך והכבוד. התנהגות המשטרה היתד,
כה חמורה ותכופה, שעוררה בלב רבים את
הרושם המחריד, כי ישראל מתקרבת למעמד
של מדינת־משטרה. הכנסת סערה, הרחוב
דרש הסברים. כדי להרגיע את הרוחות
מינה לוי אשכול ועדת־חקירה, בראשותו של
עורך־הדין החיפאי יעקב סלומון, הטיל עליה
לבדוק את אשר קרה באוניברסיטה ביום
ביקורו של אדנאור. השבוע הניחה הוועדה
את הדו״ח שלה — שכלל את מכתבו של
אבנון — על שולחנו של אשכול.
מחקירת העדים התקבלה תמונה מחלחלת
של שלטון אחוז־היסטריה, מרוב חשש שמא
יקרה משהו לאורח הזר. אין ספק, שהיה
מקום לדאגה ולנקיטת אמצעי־זהירות, כדי
למנוע כל פגיעה באורח. אבל ממשלת
ישראל — באמצעות המטה המיוחד שהקימה
לצורך זה — דאגה לא רק לשלומו הגופני
של אדנאור: היא לא רצתה שתהיה גם
פגיעה בכבודו. על כן, במכתב־ד,הנחיר, שנמסר
למשטרה, נאמר כי יש ״לשמור על
שלום האורח וכבודו״.
את ״שלום האורח״ קל לפרש, אבל כיצד
שומרים על כבודו? על דעת המטה המיוחד
(המשך בעמוד )15
העולם הזה 1505

נ ו וואסה במת 1ו1שיאוח
של חנועח החוות:
אויה נן-אזיעזו־ (באווא()1
תנסח רסוגיע אח הזוהר
סניף ׳ 13 ננסחנוו ווווש
ושוח הוינוו ראמ-ססיס
(משונאו) הווצה רסנו
איו ניסו רס1ות אוחו
נוי שיצביע נגו בגין

הכניסה

ך* תכונה המדהימה כיותר של כל ה
( ן מאורעות הדרמתיים שהתחוללו בוועידת
חרות היתר, זו: לא היה שום ויכוח על
רעיונות, על דרכים פוליטיות, על הבעיות
הגדולות של המדינה.
פה ושם תבלו הנואמים את דבריהם במליצות
נבובות על ״האוייב המתכונן להשמידנו״
,על ״דרכים חדשות״ ,ואפילו על
״מישטר חדש״ .אך לא על כך נחלקו המחנות
בחרות, ולא על כך נערכו ההפיכות
וההפיכות־הנגדיות.
הרעיונות נשכחו לגמרי. הוויכוח הפוליטי
לא היה קיים. במקומם היתה מלחמה נזעמת,
בסכינים ובציפורניים, על עמדות־כוח׳ על
כסאות.
לא היתד, זאת ועידתה של תנועה גדולה
שחיפשה דרכים חדשות, בה התנגשו זרמים
רעיוניים וגישות פוליטיות.
היתה זאת ועידה בה התמודדו אינטרסנטים
— ישנים וחדשים — על עמדות־כוח.
מבחינה
זאת לא היה שום הבדל בין
ועידת־חרות לבין ועידות־מפא״י.
אך במפא״י יש לפחות צידוק כלשהו
לתופעה זו, כי היא מפלגת שלטון המאגדת
בתוכה אנשי־שלטון מקצועיים מכל המישורים.
איזה צידוק יכול להיות לתופעה
כזאת במפלגה הרחוקה מן השלטון?
בקביעה זו יש מידה רבה של טעות —
והיא שגרמה לאי־הבנות רבות בהמשך השבוע.

חוץ
מהכד: עסי,
ף רו ת אי נ ה בשלטון במישור הממשל•
י תי. אך היא נמצאת בשלטון בהרבה
מישורים אחרים.
היא שותפה לשלטון ברשויות מקומיות
רבות, מירושלים ועד רמת־גן. היא שותפה
לשלטון בהסתדרות הציונית שופעת־הכספים.
היא שותפה כיום במועצת הפועלים של
ההסתדרות הכללית, ובההסתדרות־העובדים־
הלאומית, המחזיקה בנכסים כלכליים רבים.
בקיצור: חרות היא, חוץ מהכל, עסק גדול.
מכאן שהמפלגה מספקת פרנסה להרבה
מאות עסקנים מקצועיים. יש בכוחה להעניק
הרבה טובות־הנאר, במישור הממלכתי והעירוני
— החל ברשיון לקיוסק וכלה
בכרטיס־טיסד, בשליחות הסוכנות.
לעובדה זו יש השפעה מכרעת על היחסים
הפנימיים בתוך התנועה עצמה. השלטון בתנועה
הוא עניין של ממש, לא מישרת-
כבוד בלבד. קבוצות־לחץ רבות מוכנות
להתמודד עליו, להשתמש בכל האמצעים
כדי לזכות בו.
זוהי עובדת־היסוד הנשכחת, שעמדה מאחורי
כל המאורעות המוזרים שאירעו
השבוע.
הרגע המכריע בא לקראת סוף הוועידה,
בעת בחירת הוועדה המתמדת. הוא הוליד

את אחד הפאראדוכסים המוזרים ביותר בתולדות
המפלגות בישראל.

פוחדים מפני האופוזיציה
ך -הצבעה הגדוייה היה רוב מוחלט
4לאופוזיציה.
אך כאשר נערכה הצבעה שמית חשאית,
נתהפכו היוצרות: נוצר רוב מוחלט לסיעת
ההנהלה השלטת.
איך יתכן כדבר הזה? איך זה יכול
להיות שצירים מוכנים להצביע בעד סיעת־השלטון
באופן חשאי, אך לא להזדהות
עימד. בגלוי?
לכך יש הסבר פשוט מאד. בוועידה השתתפו
180 עסקנים־בשכר של הסתדרות־העובדים־הלאומית
(הע״ל) ,שהיוותה את
מרכז האופוזיציה. אלה חששו להצביע נגד
הסתדרותם, מחשש פן יאבדו את פרנסתם.
אך כשנערכה ההצבעה החשאית, הצביעו
בהתאם למצפונם — בעד מנחם בגין.
גם לסיעת־בגין יש כוח־לחץ כלכלי.
יש לה עסקנים־בשכר, אנשים המקבלים
הטבות כלכליות ניכרות, בעיקר בסניפים
ובדרג המוניציפאלי. אך לאופוזיציה היתד,
יכולת כלכלית הרבה יותר גדולה, הודות
להע״ל. עובדה פשוטה זו הטילה את חיתתה
על רוב מאורעות הוועידה.

^ו עי דהשלא ^ בחרה
ך ם עובדה זו אינה אלא פועל־יוצא
^ של המציאות האירגונית היסודית של
תנועת־החרות. בלעדיה לא יכול היה לקרות.
כל אשר קרה בוועידה סוערת זו.
תנועת־החרות היא מפלגת־המונים. יש
לה כ־ 170 אלף בוחרים (בגלל ההופעה המשותפת
עם הליברלים, במסגרת גח״ל,
קשה לאמוד את המיספר המדוייק).
אולם במסגרת התנועה עצמה מאורגן
רק חלק זעיר ביותר ממיספר מרשים
זה. החברים הפעילים של התנועה אינם
מונים אלא אלפים ספורים.
כשמתכנסת ועידתה של התנועה, מייצגים
הצירים — במיקרה הטוב ביותר — את
האלפים הספורים האלה. אין הם מייצגים,
ואין הם משקפים, את 170 האלף, מדן
ועד אילת. יתר על כן — אין כל אפשרות
לשאול לדעתם של המונים אלה.
למעשה גם אין הוועידה מייצגת את החברים
הפעילים. כי לא נערכו בחירות
אמיתיות בתנועה.
בכמה סניפים אמנם נערכו בחירות כאלה,
תוך השתתפות קטנה. אך ברוב המקומות
ויתרו העסקנים על הבחירות, והסתפקו
במקח־ומימכר מקומי. כלומר: העסקנים של
החוגים השונים חילקו ביניהם את המקומות
המגיעים לסניף בוועידה, בהתאם למפתח
שהתגבש תוך התמקחות פנימית.
אין זו שיטה חדשה בחרות. נוהל זה
היה קיים עוד במפלגה הרביזיוניסטית

השחר מאיו: בגין ותמיד מהנשים איזשהו מוצא של כבוד

זו היה רוב רופף. והיה לה יריב ברור:
סיעת בגין.

כנין וגנרל נ אגי ס
אילצונו של מנחם בגין בתנועת־החרות
? 14 מבוסס, קודם כל, על יוקרתו האישית
העצומה בקרב אנשי־השורה. רבבות אנשי־חרות
ברחבי הארץ, ובעיקר בקרב צעירי
ישראל השניה, יכולים לשכר את עצמש
בקריאות ״ב־גין ל־של־סון!״ הם מוכנים
לכל מעשה, אלים ככל שיהיה, למען גיבורם.
אך בתנועה עצמה מבוסס שלטון בגין
על צמרת מגובשת יותר. היא מורכבת
משני חלקים:
•י מעגל פנימי של ראשי אצ״ל לשעבר,
חברי מפקדתו של בגין. אלה כוללים את
חברי־הכנסת אריה בן־אליעזר, יעקוב מרידור,
חיים לנדאו, אסתר רזיאל־נאור.
$ריביזיוניסטים ותיקים, שאין להם
מעמד עצמאי, ושמקומם בצמרת כרוך בנאמנותם
האישית לבגין. אלה כוללים
אנשים כמו יוחנן באדר, יוסף שופמן,
בנימין אבניאל.
כאשר נוצרה הקנוניה שוסטק—תמיר,
לא היה לשוסטק איכפת לצאת להתקפה
גלויה על בגין. אבל תמיר, שאין לו כוח
עצמאי משלו בתנועה, הבין שבשבילו זוהי
דרך של התאבדות. לכן שירטט קו אחר,
עקלקל יותר: להילחם באנשי הצמרת, תוך
תשלום מם־שפתיים להנהגת בגין עצמו.
למראית־עין, היתד, זאת טאקטיקה מחוכמת.
תמיר קיווה לחסל את כל אנשי בגין,
לתפוס את עמדת־הכוח של תפקיד יו״ר
ההנהלה, להשאיר את בגין במישרת־הכבוד
של יושב־ראש התנועה. אילו הצליח קשר
זה, היה בגין הופך לשלט בלבד, מעין
גנרל נאגיב של התנועה, ואילו הכוח
הממשי היה נשאר בידי שוסטק (כשליט
המנגנון) ,תמיר (המנהיג כלפי חוץ) ואברהם
טיאר (כטריבון של ישראל השניה).
גם צורת הביצוע תוכננה בצורה מחוכמת.
הקושרים התכוונו לנצל את גורם האפתעה,
להעמיד את בגין ברגע המכריע בפני
עובדה קיימת, להכריח אותו לקבל את
הדין — כאלטרנטיבה להדחה גלוייה ומבישה.
מנחם בגין סיכל תוכנית זו. הוא הבין
מייד כי הקשר נועד לחסל אותו אישית
ככוח פוליטי, להוציא את התנועה מידיו.

נוחם ומזוסנס. מניס מנתם בגין לסבו הנמה. שם מתהילה להתגרות הקנוניה נגדו
(ברית הצה״ר) לפני קום המדינה, הוא בא
כביכול — למנוע בושות, להעלים מעיני
הציבור את מיעוט המשתתפים בבחירות.
למעשה זוהי שיטה נוחה לסדר עניינים
בדרג של עסקנים, שרבים מהם הם עסקנים
מקצועיים בשכר.
כאשר התכנסה, איפוא, הוועידה, היה
הרכבה מיקרי למדי. לא החברים הכריעו,
ובוודאי לא הבוחרים. היתד, זאת התחברות
מיקרית של עשרות מפתחות מקומיים.
התוצאה היתד, מורגשת היטב:
מבין 600 צירי הוועידה, היו 180 אנשי
הסתדרות העובדים הלאומית. זהו ייצוג
שהוא חסר כל פרופורציה לגבי הכוח
האמיתי של הע״ל בין בוחרי התנועה.
כ־ 100 צירים היו נציגי הסטודנטים. זהו
מיספר מגוחך ממש, כי לסטודנטים יש
חלק אפסי בקרב ציבור־הבוחרים של חרות,
ולחרות יש חלק קטן מאד בקרב ציבור
הסטודנטים.
ואילו להמוני ישראל השניה, המספקים
לחרות רבבות־רבבות של קולות, וד,רוחשים
אימון עיוור — הגובל בחרדת־קודש —
למנחם בגין, היה בוועידה ייצוג קטן בלבד.
מה גם שבגין ואנשיו כלל לא הרגישו
בנעשה, ולא התייוזסו ברצינות לוועידה

המתקרבת. המכונה שלהם לא הוכנה למאבק,
לא גוייסה לפעולה. אחרי שנים ארוכות
של שלטון בלעדי היו אנשי בגין כה
בטוחים בעצמם, שזילזלו בכל ההכנות
של יריביהם.
דבר זה היה בעוכריהם.

נשואין של נוחיות
ץ** שהתכנסה הוועידה, היה די בנייר,
^ בעפרון ובידיעת שמות הצירים כדי
לגלות כי נוצר — בצורה מיקרית כזאת
— רוב אופוזיציוני.
די היה לחבר יחד את 180 צירי הע״ל,
100 הסטודנטים והצעירים ועוד 30־20
אינטרסנטים בלתי־מרוצים, כדי ליצור רוב
מוחלט בוועידה.
האיש שעשה זאת היה אליעזר שוסטק,
מנהיג הסתדרות־העובדים־הלאומית. הקבוצה
של הע״ל, המחזיקה במנגנון השלטוני
של ההסתדרות הקטנה וקופת־ר,חולים שלה,
לא השתנתה מזה 25 שנה. היא יודעת
בדיוק מה היא רוצה: לשמור על כוחה.
לשמור — נגד מי? קודם בל, נגד המזימה
לחסל אותה ולהעביר את חברי הע״ל להסתדרות
הכללית. בשביל עסקני הע״ל,

זוהי שאלה של קיום או אי־קיום. מאז
הסכים בגין להקמת סיעת תכלת־לבן בהסתדרות,
הם רואים בבגין אוייב של
ממש. בשיחות פרטיות גם אין המנהיגים
מסתירים את יחסם זה לבגין, המגיע לידי
שינאה וזילזול גלויים.
שוסטק חיפש שותפים, ובעיקר אנשים
שישמשו לו שלט. כי האינטרס הגס של
הע״ל אינו שלט טוב למאבק ציבורי בתנועה
כמו חרות.
שותף כזה נמצא בדמות הסטודנטים והצעירים,
אותם מעבד מזה זמן רב עורך־
הדין שמואל תמיר. סטודנטים אלה, כמו
רבים בין אוהדי חרות בישראל הראשונה,
אוכזבו קשה על־ידי תוצאות הבחירות,
מחפשים בכנות פתרון — ולוא גם טכני
בלבד — שיבטיח ייעול של המנגנון
וכושר ביצועי למפלגה.
לא היו אלה נשואין קאתוליים. לא היו
אלה נשואין בכלל — כי אין שום אינטרס
ממשי משותף להע״ל ולחוגי־ר,צעירים או
לתמיר. רוב הסטודנטים (וגם תמיר) סבורים
שאת הע״ל צריכים לחסל. המיר עצמו נמנה
עם ראשי סיעת תכלת־לבן. אך תמיר היה
זקוק לשותף זמני במלחמתו הפרטית באנשי
בגין.
כך נולדה שותפות של נוחיות. לשותפות

״ 11111X1 1171 צועק אבו־קסיס,
מזכיר הסניף ב>

יפי׳ אל המיקרופון המת. בן־אליעזר (מימין)
ויגאל כהן מחליפים ביניהם סבטי־שינאה.
הוא גם הבין כי הקושרים, שיש להם רוב
מיקרי בוועידה, הם מיעוט מבוטל בקרב
אוהדי התנועה ובוחריה. הוא החליט לפנות,
מעל במת הוועידה, אל הרגשות של המונים
אלה.
הוא נקט בדרך של התפטרות. היה לכך
ריח בן־גוריוני — סיגנון של תקופה
קודמת. כי כמו בן־גוריון בהזדמנויות
שונות, לא אמר בגין בגלוי למה הוא
מתפטר, ולשם מה. הוא התעקש לתת
סיבות פוליטיות כלליות — ובלבד שלא
יאשימו אותו בתימרון של סחיטה.
אך איש לא יכול היה להתעלם מתוכנו

מנופף בכרוז שהופץ בין צירי הוועידה.
י י תוכנו :״תמיר הקים מפלגה ונכשל! הלאה
שוססק—תמיר ! קדימה בגין ׳ 1חתום: תומכי בגין.
הטכסיסי של הצעד. בהכריזו על התפטרותו,
השמיט בגין את הקרקע מתחת לרגלי הקושרים•
הוא קומם נגדם את רבבות האנשים׳
המהווים את עמוד־השדרה של
חרות.
התוצאה לא היתה דראמתית. אך היא היה
מכרעת. היא התבטאה בשינוי כמה קולות
— שהבטיחו לבגין את הרוב נגד האופוזיציה.

נסתיימה הוועידה מבלי שהרעש של
האופוזיציה תורגם לשפת ההישג הממשי:
#במרכז החדש יש רוב קטן (אך
ברור) לסיעת בגין.
#תפקיד יו״ר ההנהלה החדשה מובטח
לאריה בן־אליעזר או איש בגין אחר.
#לא נבחר יו״ר־התנועה במקום בגין.
המקום נשאר ריק — למען בגין.
•* מסתבר כי תוך שנה תכונס ועידה
חדשה, שלא תהיה המשך ועידה זו, אלא
תיבחר מחדש. כלומר: הוועידה הבאה
תקום אחרי שלבגין יהיה הזמן לטפל
בסניפים, לגבש את הרוב שלו, לשבור
את הרוב המיקרי שנוצר בוועידה שהיתה.

בגין לשרך״בור1,־1

ן * שאלה הגדולה היא: האם תחזיק
| ) בינתיים האופוזיציה מעמד, אפילו בתור
אופוזיציה?
מכיוון שההתחברות בין הע״ל, הצעירים
ותמיר היתד. מיקרית, ומבוססת על אינטרס
חולף, יתכן מאד שהיא תתפורר מייד.
אם סיעת־בגין תרצה בכך, תוכל בכל רגע
לספק את דרישות הע״ל, ובכך לבודד
את תמיר. היא תוכל גם לעשות את ההיפך:
לתת סיפוק לתמיר, כדי לבודד את הע״ל.
זה קשה יותר, כי הע״ל תישאר תמיד
מרכז־כוח אינטרסנטי מגובש, אגוז שקשה
לפצחו.
השאלה המרתקת היא: מה יקרה לשמואל
תמיר?
עד היום לא היה לתמיר מזל רב ב־מיבצעיו
הפוליטיים. האם תסתיים גם הרפת־קתו
הנוכחית בכשלון?
צרותיו של תמיר החלו בתנועת החרות
עוד בשנים הראשונות. הוא לא נמנה עם
החוג המצומצם של מפקדי־אצ״ל הבכירים,
וממילא לא ניתנה לו עמדת־מפתח בחרות
כאשר זו קמה. אולם הוא יכול היה לעלות
בה, אילו היתד, לו סבלנות.
מה שקרה אז מאלף מאד על רקע מאורעות
השבוע. באחד הימים, סמוך ליציאת בן־
גוריון לשדה־בוקר בפעם הראשונה, הציע
תמיר לבגין הצעהמעניינת: שעליו להתפטר
מכל כהונותיו בתנועה ובכנסת,
להתבודד במקום נידח כמו רמת־רזיאל,
להפוך שם נביא־הדור, שההמונים יעלו אליו
ברגל.

1¥יו״ר ההנהלה היוצאת, הוא האיש שעליו נמתחה
הביקורת החמורה ביותר .״לא נכון שהמערכה מת1111
נהלת
נגדי,״ הוא אמר .״אני ממילא לא ממשין בתפקיד זה.״

לפרסומת רבה, החליט תמיר להקים מפלגה
משלו, אותה כינה בשם ״מישטר חדש״.
בגוף זה ריכז עסקנים פורשים מכמה
מפלגות, אך הנסיון לא עלה יפה. הגוף
החדש לא העז אפילו ללכת לבחירות.
גם שבועון שהקים תמיר אחרי אכזבה
זו, יעד, נכשל ונסגר.
ערב הבחירות של ,1961 כשנוכח תמיר
שוב לדעת כי אינו יכול להתייצב לבחירות.
החליט להסיק את המסקנות ולחזור. לחרות.
במשך ארבע השנים שנותרו עד לבחירות
1965 חיזק את יחסי־הציבור שלו, התבסס
במפלגה, ניסה להוכיח כי הוא נאמן לבגין.
אבל רבים האמינו מלכתחילה כי תמיר
הצטרף מחדש לתנועה מתוך כוונה ברורה
להשתלט עליה מבפנים — דבר שמוכרח
היה להביאו, במוקדם או במאוחר, להתנגשות
חזיתית עם בגין.
לפי כל הסימנים, באה התנגשות זו
לפני שתמיר התכוון לכך. בסך הכל
התכוון, בוועידה זו, לתפוס עמדת־מפתח
בודדה, מבלי להתגרות בבגין בגלוי. בגין
הוא שכפה עליו את ההתמודדות בשלב
מוקדם זה — כשעדיין אינו מוכן לכך.

מפלגת כגין
יד יוכרע מאבק זה, שהוא כל־כך
בלתי־שווה? רבים ציפו השבוע כי

תמיר יחוסל

עיריס בתכלת־לבן
שמואל קצר.
כי לתמיר, בניגוד לבגין, אין רזרבה
של כוח. נאמניו האישיים מעטים מאד,
והם מונים כתריסר איש בלבד בין 107
חברי המרכז החדש. אמנם נהנה תמיר
מעתונות טובה, ואף ליחס אוהד מצד
הארץ ועתוני־הערב. אך אין לו בטאון משלו
(מלבד השבועון בול, שהוקם בעזרתו ו־שהכריז
השבוע כי תמיר בלבד יכול להציל
חרות).
האם יתכן, על רקע זה, פילוג?
אילו הצליחו תמיר ושותפיו להשתלט
על חרות, ובגין היה פורש ממנה —
קרוב לוודאי כי בגין היה לוקח עמו כמעט
את כל הקולות. מבחינה זו אין דמיון
בין בגין ובן־גוריון — כי מפא״י היא
מפלגה ותיקה, שקדמה בהרבה לבן־גוריון,
בעוד שחרות היא כולה מפלגת־בגין. בן־
גוריון נכשל בפילוג, ואילו בגין היה
יוצא בו מנצח. זאת ידעו כל עסקני תנועת
החרות.

בחרות,

בן־אליעזו

תוך

זמן

משה סנה של חרות
* 6עומת זאת, אם יצליחו אנשי בגין
/להביא את תמיר ושותפיו לפרישה, יהיה
זה פילוג קטן• תמיר לא יוכל לקחת
עימו אלא רסיס של התנועה.

עב 11.1.
1111׳<ן1בו. 11
,אני הכנסתי לתנועה כוחות צ־בהתכוונו
לעורן־הדין יורם ארידור.

מבחינה זו יש דמיון מסויים בין דרכו
של תמיר בהרות לבין דרכו של משה סנה
במפ״ם. שניהם באו מבחוץ. שניהם קיוו
מלכתחילה לחולל בה מהפכה נגד הצמרת
הקיימת ולהשתלט במפלגה. שניהם נכשלו
— ונשארו בראש קבוצה קטנה של סטודנטים
ונוער.
סנה הלך למק״י, אחרי נסיון־נפל להקים
גוף חדש משלו• לאן ילך תמיר? הוא לא
ירצה לחזור על נסיון־הנפל של ״הרישטר
החדש״ .הוא יוכל ללכת רק למקום אחד:
רפ״י.

ברי ת כח״ל-רפי׳י
•#אכן, מזה כמה זמן מנסה תמיר להתקן
רב למפלגה זו, אולי בשל משיכתו האישית
לקבוצת דיין־קולק. אחת מטענותיו היא
שהוא — בניגוד לבגין — יוכל ליצור ברית
בין גה״ל ורפ״י. מבחינה רעיונית לא יקשה
על־ו להצטרף לרפ״י, למרות שינאתו האישית
הרבה לבן־גוריון.
דבר זה אפשרי — אך הוא רחוק מלהיות
בטוח. כשנסתיימה השבוע הוזעידה הקולנית,
חסרת־הרעיונות, היה בטוח רק דבר אחד:
חרות נמצאת במשבר, שריב־האישים וקנו־ניות־האינטרסנטים
הם רק גילוי חיצוני לו.

חזרה לחרות

ך* גץדאח בהצעה זו׳ קנוניה של צעיר
שאפתני וחסר־מעצורים להדיחו, כדי
לבוא במקומו. לאחר מכן לא נותרה לתמיר
ברירה אלא לפרוש מחרות.
אחרי שורה של מיבצעי־יחיד, בהם זכה

״אתה רא תשמיץ את בגין!״

צועק מזכיר סניף תל־אביב. מנהל בית־ז׳בוטינסקי, יקיר הר־זוזב,

מחזיר אותו למקומו. אווירת הבריונות סחפה גס אנשים מיושבים
בדעתם. לקראת סוף הוועידה נאלצו כמח צירים להתהלך עם שומרי־ראש.
את תסיר שמר הציר חיים אמסטרדם, שלא הירפה ממנו.

..בריונים כ ר מתארים אנשי חרות את
עאנוגם, וכר מתארים אותם יריביהם -אך
ה מתסוניס ל פירו ש אהר ש ד המילה

יןןךן עמיחי פגלין, מי שהיה קצין־
המיבצעים של חאצ״ל בתקופתו

האחרונה, הצטרף למפלגה חמש דקות לפני
ההצבעה, ונבחר באותו מקום למרכז חרות.
משך 12 דקות היד. מנחם בגין לסדרן.
*2לא מנהיג דגול, לא מדינאי ולא מפקד
נערץ׳ כי אם סתם סדרן. הוא צעק :״שקם!
שב! שתוק! אתה לא תפריע פה! רד מהבמה!
זוז!״
וזה לא עזר.
עד לפני כמה רגעים שרר שקט יחסי בועידה•
בגין נשא נאום בנוי היטב, שהתחיל
בסקירת 18 שנות קיומה של חרות, ונגמר
במעיכה מוחלטת של שמואל תמיר, אליעזר
שוסטאק ואברהם טייאר.
בגין לא שכח לומר ״ידידי״ לפני שהזכיר
אחד השמות הללו. הוא חזר 23 שנים לאחור׳
נזכר כיצד פגש את שמואל תמיר
לראשונה בביתו של ״מורי ורבי׳ אבא אחי־מאיר,
בשנת .1943״ היתד, זו אהבה ממבט
ראשון, שהלכה והתגבשה במשך השנים.
לאט־לאט עבר בגין לביטויים יותר ויותר
חריפים: התלכדות העסקנים הרוצים להחליף
את ההנהלה ,״פעולה מאחורי הגב״ ,והשאלה
הנרגשת :״מדוע מגיע לי יחם כזה?
מה המחתרת הזאת נגדי?״
בגין הזכיר את האיבה הידועה בחדות,
בין ידידו תמיר לידידו שוסטאק: תמיר,
איש סיעת גח״ל בהסתדרות, תמך בהצעה
לפרק את הסתדרות העובדים הלאומית, מבצר
הכוח של שוסטאק.
״צמד־חמד!״ כינה אותם בגין׳ והוועידה
צחקה.
״הם העמידו אותי כסומא בארובה!״ —
האשים בגין, והוועידה זעמה.
״ידידי שוסטאק אינו רוצה שאני אהיה
יושב־ראש התנועה?! בוודאי שהוא רוצה!
באמת ובתמים הוא רוצה! (מחיאות כפיים
סוערות) אולי הגזמתי קצת׳ אולי לא כל כך
תמים.״ הוועידה נדהמה.

רשיון לפתוח קיוסק

** שד דקות הפסקה עד לנאום הבא.
הצירים נראו נבוכים ועצובים, מתחר־טיב,
על הצבעתם הקודמת .׳׳אילו ידעתי שהם
עשו קנוניה נגד בגין, לא הייתי מצביע
בעד תמיר,״ התנצל פעיל מפתח־תקווה.
״הוא סתם משקר,״ השיב ותיק תל־אביבי,
״הוא היה מצביע בעד תמיר, כי הוא קשור
בהסכם עם קופת־חולים לאומית. יש להם
בפתח־תקווה אחד פיינשטיין, שהיו לו 270
תומכים במיפקד לפני הוועידה. הסניף שונא
את פיינשטיין, אז שוסטאק לא העביר למפלגה
את 270 השאלונים האלה, בתנאי שהסניף
יצביע בעדו. קופת־חולים לאומית גם
הבטיחה להם 5000 לירות בשביל מועדון.״
״מה שהולך פה בוועידה זה כלום לעימת
מה שקורה בסניפים,״ הסביר סטודנט צעיר.
״יש סניפים שהשתלטו עליהם סתם בריונים.
כאלה שרוצים לתת לבן־דוד שלהם רשיון
לפתוח קיוסק. על זה הם נלחמים כמו אריות•
אין לך מושג איזה ליכלוך הולך בסניפים.״

ארבעה כיסאות בבית ז׳בוטינסקי,
אי־אפשר לחלק אותם לכולם. אתם לא תגיעו
לשם, אתם רק בשר תותחים בשביל אלה
שרוצים לשבת,״ הרעים ציר בעל שפם גדול
מאוד, חבר מושב בית־ניר.
על הדשא של כפר המכביה פזורות
קבוצות רבות. כשמתקרבים, שומעים קטעי
שיחה מוזרים :״אנחנו 20 והם ,22 אז
למה לנו יש רק אחד בוועדה ולהם יש
שניים?״ תשובה של איש מבוגר יחסית:
״נכניס אותך לוועדת הנוער והספורט.״
ההפסקה נגמרה. תמיר עלה לנאום. הוא
סיפר לקהל שהנשיאות שללה מגידי את
רשות הדיבור. סערה נוראה, אבל זה שוב

לא עשה רושם. התרגלו. בגין עלה שוב לבמה
והציע לתת לגידי את רשות־ו־,דיבורי,
למרות שגידי אינו חבר חרות. אבל גידי
הוא גיבור האצ״ל, משחרר יפו, ומגיע לו,
אפילו אם הוא רוצה למתוח ביקורת. הצעתו
של בגין התקבלה, עוד לפני שהוא גמר את
המשפט( .מחיאות כפיים סוערות).
גידי, בשמו המלא עמיחי פגלין, הוא בעל
בית־חרושת לתנורים׳ אחד מבתי־ד,חרושת
הנתמכים על־ידי פינחס ספיר. גידי היה גם
משך שנים רבות שכן של שמואל תמיר,
והוא ידידו האישי עד היום הזה.
אמר גידי בנאומו :״אם היה כישלון בבחירות,
וכולנו יודעים שזה לא היה כישלון
של מנחם, אז מישהו בכל זאת נכשל. אני
טוען שההנהלה נכשלה! ההנהלה צריכד, ל־לכת!
אתם יוצרים טבעת ברזל (מדגים באצבעות)
סביב מנחם! בתנועה הזאת לא
הצליח שום אדם בעל כישרון להכות שורש,
כי ברגע שהוא הוכיח כישרון — שמו לו
רגל!״ (מחיאות כפיים וקריאות גנאי).
מישהו ליד שולחן חברי־הכנסת צעק משהו
וגידי הסתער עליו :״אתה תשתוק כשאני
מדבר! שתוק!״
ציר אחר צעק עוד משהו, וגידי פנה אליו:
״אני יכול לרדת אליך! אתה שומע, אני ארד
אליך! אותי לא תפסיקו!״

אז תשמעו אותו עד הסוף

** 100 0בריונות — אז בריונות. עש־רות
צירים מכובדים הפכו לעדה פרו־עה!
הסתערו על הבמה להוריד את גידי.
סגן יושב־ראש הכנסת, אריה בן־אליעזר,
ניסה כל הזמן לעמוד בפרץ, לדחוף ולהר־תיע.
כאשר גידי המשיך להטיח את משפטיו
המרגיזים, לנופף באגרופו ולאיים לרדת אל
המפריעים, התפרץ לעברו בן-אליעזר, דפק
על שולחן הנשיאות וקרא :״גידי זו פרובוקציה!
גם לי יש מה לומר!״
גידי :״אריה, אתה מחזיק את מנחם כבר
18 שנה! הוא לא שלך! אתה ידעת שמנחם
עומד להתפטר, אבל היו לך שיקולים משלך
לא לספר על זה לוועידה!״ בן־אליעזר, הידוע
כחולד,־לב שכבר סבל שתי התקפות
קשות, התיישב על מדרגות הבמה, מתנשם
ומתנשף, אדום כולו .״זוזו אחורנית! תנו
לו אוויר!״ צעקות מחרישות אוזניים .״איך
הוא מרשה לעצמו? הוא לא חבר תנועה!
איך נותנים לו לומר דברים כאלה!״
צעקות עוד יותר נוראות. התכתשויות
על הבמה. ואז עלה בגין לבמה. במשך 12
דקות ניסה להשתיק את האולם, עד שהצליח.

גידי ממשיך :״אריה (בן־אליעזר) ,לא
באתי לזרוק אותך החוצה. באתי רק לדרוש
ממך לפתוח את דלתות התנועה לכל אלה
שרוצים לפעול. אם לא תפתח את הדלתות
— אני אפרוץ אותן בשיטות שהיינו נוהגים
לפרוץ בהן במחתרת.״
בא תורו של תמיר. התכסיס של גידי
הצליח. מישהו ליד הדלת מפריע לתמיר בקריאות.
תמיר
:״האיש הזה שמפריע לי זוכר שהייתי
בוועדת המינויים ולא לקחתי אותו
בחשבון!״ פתיחתו העניינית היא דוגמא
קלאסית לכל דמאגוג מתחיל :״בשעה שבמצרים
מכינים נשק להשמידנו, אנו עוסקים
כאן בעניינים כאלה הוא מזכיר לצירים
שישראל מוקפת אויבים, שיש אבטלה, וחוזר
מהר לעניינים האמיתיים של הוועידה:
״התנועה חולה בכנסיתיס אקוטיס — מחלת
כנסת חמורה. כל הדיונים לפני הבחירות
נערכו תמיד תוך כדי שיקול של ועדת המינויים
לכנסת.״

ל 73 אחד יש איגטרס
וועידה נר אי ת כמו כביסה ציבורית
) 1ראשונה של כל הלבנים המלוכלכים של
תנועת החרות. התככים והקנוניות דומים לאלה
של מפא״י, אבל הסיגנון שוגה. ב־מפא״י
מכינים את הכל מראש, בודקים את
רשימת הצירים, עורכים מאזן כוחות, מגיעים
לידי הסכם לפני הוועידה, ואז נראית
הוועידה עצמה שקטה ונימוסית. פה, בחרות,
לא שומרים על הגינונים. בל אחד
מוציא את כל החבילה שלו ומניחה על השולחן.
פתאום מתגלה ש־ש חילוקי־דעות
נוראים. יש קבוצות גדולות׳ המתחלקות לקבוצות
קטנות. לכל אחת יש אינטרס אחר
ונוגד את קודמו.
• נציג בית״ר, תנועת הנוער של חרות:
״בכל הוועידה הזאת לא שמעתי אף מילד,
על בית״ר! כולנו פה חניכי בית״ר, אבל
אין תקציב לבית״ר! מזניחים אותנו! למה
לא מאחדים את בית״ר ואת הנוער העובד
הלאומי?״
+חיים כהן, ציר צעיר מעיירת פיתוח:
״אני מודה שאינני מכיר את תורת ז׳בו־טינסקי
ואינני יודע את הימנון בית״ר.
למה חברי הכנסת והצירים הוותיקים אינם
באים אלינו ללמד אותנו? למד, אפילו פה
בוועידה הם לא יושבים איתנו? למה הם
באים והולכים ומסתובבים?״
• אסתר רזיאל־נאור :״ראיתי פה קנוניות
ב־ 24 השעות כפי שלא ראיתי מעודי!״

י• חבר מושב בית״ר וחבר מחלקת ההתיישבות
של חרות :״למה לא שאלו אותנו
לפני שגח״ל הביע את דעתו על מחלקת־ההתיישבות
של הסוכנות?״ הוא דורש חבר״
כנסת אחד גם לקבוצת המשקים של חרות.
• ציר דרוזי מכפר מע׳ר מבקש שהמרכז
לא יתן את הכסף למנהלי הסניפים,
כי הללו שמים את הכסף בכיסם. מבקש
מישרות, או אפילו חצאי־מישרות, לפעילים
הדרוזיים. הוא מבקש גם שיצרפו את הדרוזים
לבית״ר (מחיאות כפיים סוערות).
• צבי גור־אריה :״יש לי ביקורת, אבל
אני נמצא בפחד של לינץ׳ .לינץ׳ מוסרי׳
אומנם, אבל לינץ׳.״
• זאב קובלר, סטודנט צעיר! ״כל הגורמים
שהביאו לנפילת ירושלים מרוכזים
גם פה. כאן ישנה חנופה, שינאת־אחים וצביעות!״
(קריאות בוז!)
• אבו קסיס, מזכיר סניף יפו :״יש לי
הודעה! יש לי הודעה!״ לא נותנים לו לעלות
על הבמה. הוא עולה בכוח. מישהו
סגר את מערכת הרמקולים. אבו קסיס
(צעוק לתוך מיקרופון מת) :״יש לי הודעה!
אמרו לי שאני אהיה במעדר, המתמדת! אבל
הכניסו את בלאט במקומי! זה לא צדק!
סניף יפו לא יצביעו בשביל הסטודנטים
יותר!״

היו״ר פוצח כ שירה

ך י< תוך המהומה נערכת התייעצות ק־
2דחתנית. אבו קסיס מתלחש עם עקיבא
נוף, מנסה להכניס את עצמו בכל זאת לועדה.
יגאל כהן, כלכלן צעיר ודובר קבוצת
תמיר, מסתודד עם אחד מפעילי קופ״ח לאומית,
הנראה בדיוק כמו כל פקיד אחר בהסתדרות
הכללית. מחפשים פתרון. סטודנט
צעיר ניגש אליהם וצועק על יגאל כהן :״אל
תדבראיתם! אתה לא מכיר אותם! הם
יסתדרו עם שופמן וירמסו אותך! אם אתה
הולך עם הע״ל אני מצביע נגדך! אתה תמים
אם אתה חושב שהעובדים הלאומיים הולכים
אתך. אתה תהיה רק מכשיר שלהם!״
הצבעה על הוועדה המתמדת, הצריכה להרכיב
את המרכז. היו״ר מודיע שתהיה
הצבעה שמית, כי יש טענה שכמה אנשים
מחזיקים כרטיסי ציר בלי זכות. בן־אליעזר
דורש הצבעה חשאית. צעקות מכל הכיוונים:
״הצבעה חשאית! הפוליטרוקים לא צריכים
לראות איך אנחנו מצביעים! הפוליטרוקים
לא יקבעו הכל!״
היו״ר פוצח בשירת הנה מה טוב ומה
נעים שבת אחים גס יחד, והסערה שוכחת.

במדינה
(המשך מעמוד )10
— שהורכב מנציגי משרד החוץ, המשטרה
ושרותי הבטחון — התקבל רק פירוש אחד:
לרצף את דרכו של הקאנצלר הגרמני לשעבר
במקבלי־פנים חייכניים, ולמנוע בכל מחיר
שהוא יראה פנים נזעמות, לכן הורה המטה
למנוע כל הפגנה.
בכל מדינה דמוקראטית שמורה לאזרחים
הזכות להביע את דעתם בהפגנה שקטה.
המטה המיוחד החליט לרמוס זכות זו, והטיל
על המשטרה לעשות זאת.
האדות היו מיותרות. כך התבצע
הדבר בירושלים, כפי שמסתבר ממימצאי
ועדת־החקירה עצמה:
מארגני ההפגנה לא באו במגע מוקדם עס
שלטונות האוניברסיטה בנסיון לשכנעם למנוע
קיום הביקור. בכוונתם היה לקיים הפגנה
מרשימה ולא למנוע הביקור.
בשעות הבוקר של ה־ 5במאי 1966 החלה
להתארגן הפגנה ליד בנין המינהלה. הפגנה
זו היתה שקטה. למארגנים היה הרושם, כי
כל עוד תהיה הפגנה שקטה, לא תתערב
המשטרה לפיזורה. הרגשת הסטודנטיס ש״
הפגנתם מותרת קיבלה חיזוק מהתנהגות המשטרה
ליד בנין המינהלה, שלא הראתה
התנגדות להתקהלות.
הסחת דעתם של המפגינים ממקום־הביקור
האמיתי — הספריה — מנעה התקהלות
מוקדמת ליד הספריה ודחתה אפשרות של
התנגשות בין המשטרה והקהל. לעומת זה
משנתגלתה ההטעיה, גרמה לנהירה המונית
לקראת הספריה. הנהירה עשתה רושם מפחיד.
יש לציין, כי בידי המשטרה לא נמצאו
באותו זמן האמצעים הטכניים המתאימים
(למשל רמקול) להודיע למפגינים בצורה רמה
וברורה ביותר על האיסור לעבור את טווח־הבטחון
שנקבע על־ידה. וכן לא עמדו
לעזרתה (כפי שהיה צדיך להיות) איש או
אנשים מטעם הנהלת האוניברסיטה, שיעזרו
להסברה ולהרגעת הרוחות לכשית־עורר
הצורן לכן.
כאשר לא הצליחה ד,הטעייה הבלתי־מכוב־דת
— כפי שאפשר היה לנחש מראש —
שלפו השוטרים את אלותיהם. פסקה הוועדה:
לא שוכנענו, כי בשלב ראשון היה הכרח,
כי כוח זה (העתודה שהוכנה במקום להדיפת
מפגינים) יעלה מצויד באלות, וכי לא
ניתן היה לבצע את המשימה שהוטלה על
המשטרה (הדיפת הקהל עד הדשא) על־ידי
כוח מתאים שעמד באותו זמן לפקודת הממונים
על המיבצע, ללא תנופת אלות.
סמל המישטר ׳£מסקנות הוזעדה הולידו
ועדה חדשה. הפעם: ועדת־שרים, בראשותו
של שר המשפטים, אשר תמליץ על
הצעדים שיש לנקוט בהם, לאור מימצאי
הוועדה הראשונה.
אם יחליטו השרים שפירא, גלילי, ורהפטיג
וברזילי, שיש להעניש שוטר זה או אחר,
או להוקיע קצין פלוני, יעשו בכך את
מלאכתם רמייה. אם אמנם רצונם להסיק את
הלקח הלאומי הנכון מן ההתנגשות באוניברסיטה,
יהיה עליהם לנסח הצעת־חוק, שתבטיח
לאזרח את זכותו להפגין בשקט.
אחרת ידחפו אזרחים ושוטרים להתנגש שוב
ושוב, עד כי האלה תהפוך סמל המישטר.

ברלין צעדה השבוע בלב ליבה שד תל־אביב
חחגעח חגוגניה
ך* שבוע קרה משהו מאד לא נעים.
} ן רגליים אריות־טהורות של גרמנים צעדו
בסך, כשהמסלול עובר בלב תל־אביב.
הישראלים הנבחרים, שהוזמנו לתצוגת־החוצפה
הגרמנית, בה הופיעו דוגמניות מברלין,
התבקשו לאשר את בואם׳ כדי שלא
יוכנו לחינם מקומות עבור אותם מאות
שיסרבו להשתתף במעמד המדכא והמביך.
אבל למעשה נאלצו כמה גרמנים בריאים
לעמוד בפתח, מאחורי מיתרם מאולתר משולחנות,
ולהתיר כניסה רק למוזמנים־
בפרוש. זה היה קרב קשה, כי מהצד השני
של המיתרס עמדו המון ישראלים־לא־קרואים,

אריקה

כולם תר מז

הסתדרות הטכנאים מעמידה דרישות
קשות בפני טכנאים הרוצים להתקבל לשורותיה.
בין השאר היא דורשת השתלמות
מקצועית, המחייבת בהרבה מיקרים לימוד
רב אחרי שעות העבודה. לכן מצויים
טכנאים רבים לא־מאורגנים, בניגוד לרצונם.
העולם הזר• 1605

גיזלה

שגריר פאודס
הגרמני דיבר אנגלית
באתא, סקר אותן בעניין, אם כי הוא
הסביר לתופרת לולה בר שהוא נמצא שם
בגלל עבודתו ב״עיסקי־השמאטס״ .לולה
ציינה, לעומת זאת, שיש ללמוד הרבה מהגרמנים
בשטח הארגון והיעילות. חבר
מועצת־העיריה, עו״ד מיכאל כספי, היה שם
משום שקיבל הזמנה, בתוקף תפקידו, וגם
טוניקה הגרמניות היו נבוכות
עבודה להסתדרות הטכנאים בישראל יש טכניקת
מיוחדת, כדי לממן את בניית מוסדותיה.
היא פשוט מחליטה שכל חבר בשורותיה
חייב לנדב חלק משכרו, בהתאם לצרכיה.
הצורך האחרון: בניית בית הטכנאי בירושלים.
תכיעה
לכג״צ. השבוע התגלה, כי
בהסתדרות הטכנאים אין מספיק חברים כדי
לממן בניית מוסד כזה. מה עשתה ההסתדרות?
היא החליטה לגבות כספים גם
מטכנאים לא־מאורגנים, וכאלה, למזלה הרב,
יש הרבה — כשבעים אחוז מכלל הטכנאים
במדינה•.
אולם כיצד מנדבים טכנאים שאינם מאורגנים
בהסתדרות הטכנאים? פשוט מאד:
פונים למוסדות המדינה ומבקשים את עזרתם.
ההחלטה הסודית, שהתקבלה בהסתדרות

שניסו להדחף בכוח כדי לראות איך הגרמנים
צועדים על המסלול. אבל סדר מוכרח
להיות. רק מי שהוזמן — נכנס. בכל זאת
היה צורך להוסיף המון כיסאות לשורות
הקהל. כי אנחנו זריזים, ויודעים להסתדר.
כל הגרמנים ששמרו שהיהודים לא יתגנבו
לתצוגה שלהם, דיברו אנגלית. רק בחורה
אחת עמדה בפתח וקידמה את הבאים בגרמנית
צחה, באמצע תל־אביב. הייתה זאת
לאה טוכואר, ילידת הארץ, מזה שמונה
שנים בברלין. היא הסכימה להיות המארחת
עבור הגרמנים, כי נתנו לה בעד זה לבקר
בארץ, למשך שבוע, בחינם. ומה לא עושים
מרטינה הישראלים התמוגגו

הטכנאים תוך הסכמת החשב הכללי של
האוצר: להעביר חלק מהפרשי המשכורות
המגיעים לטכנאים, ואשר הושגו על־ידם
לאחר מאבק ממושך, לקרן מיוחדת למימון
בית הטכנאי, וכל זאת מבלי לשאול אפילו

כדי להיות במשך שבוע בפאטרלאנד?
רוב הנוכחים בקהל העצום שנדחס לאולם
התצוגה, דיברו ביניהם גרמנית. אפילו המלצרים
דיברו אידיש, בתקווה שיחשבו להם
את זה לגרמנית. רק רולף פאולס, השגריר
הגרמני, נאם באנגלית־אוכספורדית צחה.
הוא דיבר על נשים ושמלות, וציטט את
אמרסון, וכל הקהל צחק בצייתנות ובמסירות
לחוכמות שלו.
כאשר הופיעו הדוגמניות הראשונות הבינו
תיכף הצופים המתמוגגים שאלה אריות
טהורות: עיניים כחולות־שקופות כאלה, ושער
זהב כזה, כמי של לורליי. בעצם אלה היו
שמעונה שוורץ ושרה אלי הבלונדית, אבל
איך יכולנו לדעת זאת? הלא אנחנו לא
גזעניים.
אחר כך הופיעו באמת שש הדוגמניות
הברלינאיות, ויחד עם שש הישראליות הדגימו
את מיטב תוצרת גרמניה, בדגמים
שנקראו בלי בושה רונית, נורית, תבור,
ציפורה, זיוה, תמנע וכדומה. זאת לא הייתה
חוצפה גרמנית. הייתה זו ישראלית שחיברה
את השמות. היא רצתה להוסיף עוד שמות
ישראליים, אבל הגרמנים סרבו.
את הדוגמניות הגרמניות, ואת המנחה,
מלכת־יופי גרמנית, קיבל הקהל־הניבחר בחיבה
אמיתית. עמוס בן־גוריון, עכשיו מנהל

לרצונם של הטכנאים.
וכך הסתבר, שטכנאי המכון
לבדק מטוסים, למשל, לא קיבלו
את הפרשי המשכורת, המגיעים
של 60.000 לירות — 200 לירות
הלודאי החודש לסכום בממוצע

השגריר הצרפתי והשגריר הבלגי היו שם.
כולם ישבו יחד והסתכלו שעה וחצי בפרוי־ליין
הגרמניות, בתוקף תפקידם.
אחר־כך הלך כל הקהל העברי הגאה בתוקף
תפקידו, והתנפל בפראות על המזנון
של הגרמנים. תיכף היה ברור שאלה הגרמנים
שמארחים את הישראלים בתל־אביב,
ולא להיפך.
עשרות אנשים בציבור המתפעל והמכרסם,
נישאלו אם לא הרגישו איזו בושה, או אי-
נעימות, או חשש, לפני שבאו. כולם ענו
שהם שמחו לבוא, ושלא חשו שום אי־נוחיות.
להיפך, היה נעים מאד. ממש תענוג.
בכל הקהל הגדול, נמצאו רק חצי תריסר
אנשים שחשו לא־נוח מכל העניין הזה.
אלה היו שש הדוגמניות הגרמניות .״היינו
במבוכה רבה כששמענו על רעיון תצוגה
גרמנית בישראל,״ התודדתה אדית קלאביטה,
המבוגרת והישרה ביותר מבין כולן .״היינו
מוכנות שיקבלו אותנו כאן בבוז, וקצת
חששנו מכך. זה היה מובן מאליו עבורנו
שייסתייגו מאיתנו. אנחנו מופתעות לגמרי
מהלבביות הזאת שבה התקבלנו. לא ציפינו
ליחס אוהב כל כך. אנחנו לא מבינות את
זה בכלל.״
,זה מפני שהן לא אינטליגנטיות,״ הסבירה
המלווה הישראלית שלהן.

לכל אחד מ־ 300 טכנאי הבדק.
אסיפת הטכנאים שכונסה השבוע בלוד,
כדי לדון בשוד ההפרשים, גילתה פרט
נוסף: הסתדרות הטכנאים ומשרד־האוצר
(המשך בעמוד ; 18

המסיבה הב*
פרועה בעולם
פעם חשבתי שראיתי כבר את כל המסיבות
האפשריות. עם עירום ובלי עירום. עם
שחיתות ובלי שחיתות. כבר הייתי באורגיות
של נעמי אדווה, ומסיבות של כל
מיני אנשים מתקדמים במדינה, שנחשבו ל־פרועות
וסוערות׳ וכל הארץ הזדעזעה ל־פריצותן
הרבה.
השבוע, בפאריס, הסתבר לי שכל המסיבות
האלה דומות יותר לחגיגת־סיום של
גנון, מאשר למסיבה פרועה. אחרי שראיתי
את מסיבת־הסיום של בית־הספר לאמנות
בפאריס, הבוזאר, אני יכולה להודיע לכם,
שגם בתור מסיבה, וגם בתור סיום היא
שמה את כל מה שהיה כאן בארץ שלנו
אברים להשכיר
למלן הישראלי הבלתי מעורער של פאריס־הלילית
קוראים יהודה נוימן. חוץ מזה
הוא המציא לא מזמן את השיגעון האופנתי
החדש של החברה הפאריסאית: עד לפני זמן
קצר היו התמונות האבסטרקטיות שלו מקשטות
את מיטב הדירות של הסנובה הצרפתית
והישראלית, אבל עכשיו הוא עבר מציור
לצילום אברים ערומים של גופות
ערומים.
המעריצים הגדולים ביותר של האברים הערומים
שלו, הם דווקא האינטלקטואלים.
עורכי עיתונים גזולים וכתביהם. תמונה
אחת של ארבעה חמוקיס נשיים מחוברים
ומעורבבים בצורה אמנותית מאוד, נקנתה
ממנו על־ידי ז׳אק מוסד, עורך הפלאנט.
בהתחלה אומנם חשש מר מוסו מהילדים
שלו, אבל אחר כך הוא החלים שממילא הס
לא יבינו, וקנה את התמונה, לחדר־המיטות
שלו.
עורך עיתון פופולארי אחר קנה עירבו־ביה
של ישבנים גבריים. לאחר ההצלחה ה
יצירה
שד נוימן
זאת מתכונן יהודה נוימן לעשות מהאברים
המצולמים שלו שטיחים ושמלות.
הוא גם הזמין דגמים של חוות נשיים
והחל לעשות מהם עגילים לאוזניים. את העגילים
המקוריים הללו הוא כבר הציע למכירה
לגאלרי לאפייט, והוא מקווה שבקרוב
תענודנה אותם כל נשות פאריס.
האברים שלו הולכים ומתפרסמים, ולא

ואת כל מד, שיהיה כאן, בכיס הקטן.
אומרים שמסורת מסיבות־הסיום המהוללות
וההוללות של הבהאי, החלה עוד בימי״
הביניים. אני לא יודעת אם זה נכון או לא,
אבל אני בכל אופן יכולה להבטיח לכם
שעוד לפני עשר שנים היו המסיבות הללו
שם דבר בפאריס.
אז, לפני עשר שנים, מילאו בהן הישראלים
מקום נכבד מאוד, ומקום עוד יותר
נכבד מילאו י־,ישראליות. באחת המסיבות המוצלחות
ביותר של בית־הספר השתתפו
עליזה עולש ונרעה אשכול. את
עליזה עולש הפשיטו שם עירומה כביום
היוולדה, למרבה השמחה והצהלה של כל
התלמידים.
אם כי אני לא בטוחה שעליזה היתה כל־כך
עליזה מזה.
לפני תשע שנים אומנם לא היו שם עליזה
עולש ונועה אשכול, אבל היתד, שם סטודנטית
ישראלית מהאוניברסיטה בירושלים,
וגם היא מצאה את עצמה בסיום הערב כשהיא
עירומה לגמרי. רק בגלל מזל מיוחד
היא הצליחה להינצל מעשרות הגברים שהקיפו
אותה וזממו עליה מזימות כלתי-
מוסריות. איך היא ניצלה? לא בכוונה. היא
התיישבה על כיסא־נוח עשוי מקש׳ והכיסא
השאיר סימנים על כל החלקים האחוריים
שלה. האנסים, הרגישים מאוד לאמנות
מופשטת, החליטו שהסימנים לא הולמים
אותה, והלכו לחפש להם קורבן אחר, חלק
יותר.
לפני חמש שנים שוב הגיעו ישראלים למרכז
הנשף, הפעם זר, היה הצייר הישראלי
רפי קייזר, שלמד ציור בבזאר, והביא
עימו למסיבה את ידידתו.
בדרך כלל יודעת כל בחורה שנכנסת לנשף
הזה מה מצפה לה שם, ומה היא
מסכנת. אבל נהוג גם, בדרך כלל׳ שלידידות
של התלמידים לא עושים שום דבר. אבל
הידידה של רפי לא נהנתה מהקשרים שלה
עם תלמיד־המוסד, ואפילו העובדה שרפי
הוא ג׳ודואיסט מושבע, עם כמה חגורות,
לא הועילה לה. הסטודנטים הפשיטו אותה.
אומנם הם לא ניסו לעשות לד, שום דבר,
אבל גם בלי-זה הוציאו את רפי מכל הכלים
שלו.
אחרי זה ערך רפי מצוד במשך שנה על
כל אחד מד,מפשיטים, ואומרים שכל אחד
מהם בילה, לפי התור, כמד, שבועות בבית־חולים.
לבחורה זה כבר לא עזר אומנם,
אבל לבחורים כן.
בשבוע שעבר השתתפתי גם אני באחר הנשפים
המפורסמים הללו, הנערכים אחת ל־לשנה.
התעתדתי אומנם לנסוע לקאפרי, אבל
כל מי שפגש אותי שאל אותי אם השתגעתי
לעזוב את פאריס דווקא בערב הזד, של הנשף
הגדול, ובסוף החלטתי לא להשתגע.
נשארתי.
הנשף התחיל בשעה עשר בערב. לבשתי
מכנסי ג׳ינס וחולצה פשוטה, תלבושת שנחשבת
למהודרת מאוד בשביל נשף כזה,
ויצאתי לאזור־השמחה.
אזור־השמחה הוא מונפארנס וסן־ג׳רמן־
דר,־פרה. קבוצות־קבוצות של בחורים ובחורות
צבועים בשחור רקדו שם בין בתי־מזמן
הזמין אצלו גבר אחז אבר־מין מזהב,
בשביל לתת מתנה לאהובתו. הוא שילם בשביל
זה מאה וחמישים דולאר, חוץ ממחיר
הזהב.
את הדוגמניות המספקות לו את החמוקים
הוא מוצא בין החברות שלו ממונפאר־נס.
יש לו המון חברות שם, ובל אחת מוכנה
לספק לו איזה חמוק או שניים לצילום.
הוא עצמו נשוי לצרפתיה, ויש לו שני ילדים
צרפתיים והוא מתגעגע לישראל, למרות
שיש לי הרגשה שהוא אלרגי קצת לישראלים.
לפי
דעתו תקופתיהזוחר של הישראלים בצרפת
היתה לפני עשר שנים, כשהיו שם
העיר החצו״ה
ברלין כולה מחולקת. בהתחלה חילקו אוסר,
לברלין המערבית ולברלין המזרחית.
אחר־כך חילקו אותה לברלין של שמעון
ולברלין של מישל.
על החצי של שמעון
מולך שמעון
ע דן. כל ילד ברלינאי
ברחוב יודע
מי הוא, ומובן שגם
כל ההורים של כל
הילדים הקטנים מכירים
אותו.
הדיסקוטק האחרון
של שמעון הוא המילה
האחרונה בחיי
הלילה של בר־לין:
במרכזו יש מישר במה, ועל הבמה
רוקדות בחורות יפות בחצאיות קצרצרות
את הריקודים הכי חדישים. בצד ישנה ברי״
כת־שחייה. וכשד,בחורות מתעייפות, הן קצת
מתפשטות והולכות להתרחץ קצת.
ליד כל שולחן יש טלפון, וטלוויזיה המר־

הגבר היפה ביותר

הבחורות שד עדן
אה את הזמרים השריט. יש גם מנהל ישראלי
בשם מיי* ,המפקח על כל העניינים
בגרמנית, ומקלל בשקם את כל הגרמנים
בעברית.
בחצי השני של חיי הלילה הברלינאים
מולך מישל. כשמזכירים בפניו את המלכות
של שמעון עדן הוא מחייך בזילזול, ואומר
שבשבילו שמעון עדן זה בכלל לא
פירמה.
למישל יש מועדון רוסי בשם טרויקה,
אבל זה לא מעניין אותו. את עיקר זמנו
הוא מקדיש למועדון־הלילד, השני שלו, שהוא
היחידי באירופה בו מופיעים אך ורק
גברים.
זהו מועדון על טהרת הגבריות, ללא שום
תערובת נשית.
לפני שמונה־עשרה שנה עלה מישל מארגנטינה
על אלטלנה. הוא היה המנהל של
האמבסדור באר, ואחר־כך ירד לברלין ופתח
שם את המועדון הגברי שלו, הבנוי בצורה
מואורכת וצרה, עם קירות מקושטים בתמונות
מקוריות ויקרות, שטיחים ענקיים ומלצרים
שקטים.
הקהל האקסקלוסיבי, המונה כמאתיים
איש, יושב בשקט בצורה אלגנטית, ליד הכיסאות
האלגנטיים המוכספים, מזמין באלגנטיות
משקה אלגנטי, ומסתכל על התוכנית
האלגנטית שמחזיקה מעמד כבר שנתיים
תמימות.
״אצלי הכל על טהרת הגבריות,״ אמר לי
מישל בגאווה .״שום אשד, עוד לא עברה
ולא תעבור את סף המועדון שלי. הגרמנים
הם בסדר בשטח ההומוסכסואליזם, אם כי
הכי חזקים בשטח הזה הם בכל זאת הצרפתים.
במקים השני בעולם עומדים חזקא
האנגלים.
״אבל גם כאן אצלי זה בסדר. באים הנה
הרבה גברים נורמליים לגמרי. אבל איזה
מחזרים יש להם! נותנים להם פרחים, ובונ״
בוניירות, ומתנות.
״בשבילי,״ אומר מישל ,״זה רק ביזנס.
אני נשוי, ויש לי שני ילדים.״ הוא מקריח,

הקפה הגדולים, התנפלו על האוכלים, שתו את החצאיות, בקפה פרגולה הם אכלו את
להם את בקבוקי השמפאניה שלהם, אכלו כל האוכל שהיה על השולחנות, ובקפה
את האוכל שלהם, ואיש לא אמר להם דבר. סלקט הם נשקו לכל הנשים. אחר־כך, כשלכל
הבחורים היו כל מיני אברים מלא הם היו כבר שבעים ושתויים, הם נכנסו
כותיים על הראש, מודבקים לשערות או ל־ לתוך מכוניות נוסעות, שנעצרו ליד רמזוכובעים
וצבועים בצבעים מסעירים. ולמי רים, ובילו בכל מכונית כמה שניות נעימות
עם הנשים שישבו בתוכה.
שלא האמין להם שאלה לא היחידים שיש
להם, הם גם הראו את האמיתיים. גם הם
וכל הזמן הזה הם שרו שירים גסים, עם
צבועים בצבעים רעשניים בולטים.
חרוזים חריפים מאוד, שהיו מכוונים בעיקר
בקפה קופול הם הרימו לכמה בחורות
נגד המשטרה הצרפתית ושוטריה .״התפקיד
״ האמיתי של השוטרים זה לנקות את בתי־השימוש,״
אמר חרוז אחד וכל החרוזים
שאחריו עסקו באותו הנושא. לשירים האלה
עמום קינן ושמעון עדן .״אז היה
הקשיבו בהתעניינות מאות שוטרים, מתוך
שמח,״ נזכר יהודה נוימן .״עכשיו הישרעשרות
ניידות, שחנו בסביבה. זהו היום
אלים היחידים שישנם כאן, הם אלה שבאים
היחידי שלשוטרים אסור להתערב בכל הלראות
את הסטריפטיז בלידו.״
נעשה בקרב הסטודנטים. קבוצה אחת של
משוס כך הוא עומד לבוא לארץ לביקור.
בחורים צבועים בשחור משכה את השוטרים
הוא מקווה שהוא לא יהיה מובטל במשך
אחריה, וקבוצה אחת של בחורים ובחורות
זמן הביקור, ושתמצאנה ישראליות שתהיינה
צבועים בירוק, רדפה אחריהם בשמחה. קבומוכנות
לנדב לו את חמוקיהן. אס כי הוא
צה שלישית, צהובה, עשתה להם פרצופים
לא כל כך מאמין בגיזרה של האשה הישרמצד
שלישי. השמחה היתד, בעיצומה.
אלית.
הנשף עצמו מתחיל רק בשעה אחת בבכל
אופן, על המעוניינות לדעת כבר מלילה.
אחרי שהצגתי את תעודת־העיתונאית
עכשיו, שיהודה לא משלם בשביל זה. במשלי,
הסכימו להכניס אותי לתוכו, אבל
קום כסף הוא נותן תמונה, ויודעי דבר
מיד הזהירו אותי שעיתונאית־שמיתונאית,
אומרים שזה שווה יותר.
לילו היד, כל יותו

ה של בחו באז לנס שב היו[
ושו

הפי גת לאי

כבר לא צעיר ביותר, והוא מתלהב מהתוכנית
שלו בכל ערב מחדש.
* ״הם יפים נורא, הגברים אצלי׳״ הוא
אומר .״תסתכלי כמה הם יפים! היה לי אחד,
הכי יפה שהכרתי. סון טל קראו לו, איזה
גבר יפה זה היה! כולם התפעלו ממנו. הוא
היה הגבר המושלם ביותר שהכרתי. אבל
הוא נפטר בתאונת המטוס ביפן, יחד עם
קבוצת קוקסינלים.
״סגרתי אז, לאות אבל, את המועדון שלי
ללילה שלם.
״ההופעות אצלי יפות באופן מיוחד. יש
לאנשים האלה בעצם רק מגרעת אחת: הם
קנאים בצורה נוראה. אבל הגברים אצלי הם
נהדרים! המחיר הכי גבוה שמקבל גבר כזה
הוא אמנם שלוש מאות מארק ללילה, אבל
הם שווים את זה!״

מתנת אדור.׳
הסרט פיצוץ בחצות עדיין לא הגיע לישראל,
אבל בפאריס כבר נערכה לו, בבית־קולנוע
קטן בשאנדאליזה׳ הקרנת־בכורה.
בהקרנה השתתפו המון פרחים, ומצלמות,

ועלמה כן־פורת ויואל מרקוס עס
ועוד

ישראלים

וצרפתים

אשתו הטרייה,
חשובים.
הסרט היה מאכזב באופן מיוחד, אבל מה
שאיכזב יותר את כל הקהל היה שכוכבת
הטרם, פסקלפ טי, לא הגיעה לבכורה.
חקרתי מה קרה לה, ומצאתי שיום אחדי

שהיה סוגד לכת־השמש, אותה כת בה השתתפה
גם פסקל. אבל היה לח גם מאהב,
פחות רוחני, ריי דנטון.
בזמן ההסרטה בישראל היא היתה סרודה
בהתלבטויות. כשבעלה בא, היא שמחה לקראתו,
ועלתה יחד איתו לראות את השמש
1ולה בהר תבור, ותכל נראה באילו חזר
למוטב.
אבל בעלה חזר לצרפת, וכשההסרטה
הסתיימה, היא נסעה לרומא ובילתה שם עס
ריי דנטין. הוא הבטיח לה להתגרש מאשתו

פסקל וכוזידרהה

לפני׳ההצגה היא ילדה בת. היא עשתה את
זה בעילוס־שם. אף עיתון לא כיסה את המאורע,
ואיש כמעט לא ידע עליו.
היתה לזה סיבה פשוטה. איש לא שמח
במיוחד לקראת התינוק, וביחוד לא פסקל
פטי. הכל משוס שהוא בא בדמן. לא טוב.,
מאבא לא טוב:
כשפסקל פטי היתה בישראל, כבר פידסם
העולם הזה את הטרגדיה המשפחתית שלה.
היה לה בעל רוחני מאוד, גז וני ספוזיטו,

וארבעת ילדיו. הוא לקח אותה לארצות־הברית,
היא היתה שם ארבעה שבועות ו־אחר־כן
חזרה, בחשאי ובהריון, לווילה שלה,
בסאן־ליס, ליד פאריס.
בווילה היא לא מצאה לא את בעלה, ולא
את בתה בת השלוש, שנקראה בוזידרקה
— מתנת־אלוהים. במקום זה היא נשאה
בקירבה את המתנה החדשה שלה, וביום
השלישי היא ילדה אותה. בזמן הלידה לא
היה לידה לא בעלה ולא מאהבה.

ג׳יגולו במקום מטפחת

הכחורים שד מישד
^ מצא את עצמי לפתע פתאום ערומה לגמרי — שאני
€מזה.
!י>־ לחי. נכנסתי פנימה. אבל ליתר ביטחון הכנסתי יחד
,י׳ חסונים: את מיימץ חפץ, נער־שעשועים ומלך־
:ים, המסייר בבר חודשיים באירופה ומבלה את דל
כולל את הלילות הפאריסאיים שלו, באוהלים. השני
:זילכרשטיין, מתאבק, שופט־היאבקות וחבר דן.
נכנס יחד איתי פנימה, והרגשתי את עצמי פחות־או־יוחד
.,ניסיתי להכניס גם צלם ישראלי, אבל איימו לשבור
המצלמה. ברגע זה משכה אותו חתיכה אליה. הוא העדיף
יל בחוץ, מאשר לעבוד בפנים.
י נערך באולם התעמלות ענק, שהשתרע פעם על גובה
;ה קומות, עד שבנו לו קומה שנייה, לצרבי השמחה.
עמדו כמה ניידות, ובפנים עמדה אשד, ערומה צבועה
ושוחחה עם ידידים. לא רחוק ממנה עמד גבר שחור
פרט לאבר אחד שהיה בצבע ירוק וצהוב. משמאל
ו באין מפריע זוג אוהבים ועשה את מעשיו לאור
או לאור הלילה. למעלה, בקומה השנייה, עמד מישהו,
את מימיו הצבעוניים על כל הנאספים. כך גם התברר
ה הקימו את הקומה השנייה.
זרים שמילאו את האולם כדי לשמור על השקט והסדר,
בדיחות אחד לשני. הם לא התערבו גם בשחבורה פרועה
־ ,בכוח יפהפיה, צבועה בצבעים שונים. עשרה בחורים
ותה לחדר, אחר־כך שמעו אותה צווחת בפנים. אבל איש
־ 1את הדלת לברר מה קורה שם.

בקצר, אחר של האולם הכניסו בחורה
צבועה בצהוב ובחור צבוע בכחול לתוך
ארון, והודיעו להם שלא יתנו להם לצאת,
עד שלא יהיו שניהם בצבע ירוק.
בצידי האולם היו מקלחות. כל פעם שמישהו
הרגיש את עצמו מלוכלך, הוא הלך
לשם לשטוף את עצמו. ליד המקלחות היו
מונחות קופסאות צבע, לכל מי שנמאס הצבע
שלו ורצה להחליף אותו. כל מי שלא
עסק שם באונס או בהתפשטות, רקד ריקודי
רונדו לקול התזמורת השגעונית, שעמדה
ליד קיר מצוייר בציורים גסים. הריקודים
שבוצעו בהשראת התזמורת היו מיוחדים
במינם: הרוקדים הסתובבו במעגלים גדולים
סביב האולם, נשכבו על הריצפה, התגלגלו
עליה, קמו שוב, והמשיכו לרקוד.
פאריסאים ותיקים סיפרו לי שזה כלום.
״היית צריכה לראות את נשף הסיום של
בית־הספר לרפואה,״ אמרו לי .״שם לא מסתובבים
ברחובות ולא מזמינים אורחים׳ והתלבושת
האחידה והיחידה של כל המשתתפים
היא כמה ליטרים של צבע. כל שנה
צבע אחר. שם גם לא אונסים אף אחד. כולם
נאנסים מרצונם הטוב.״
לשם אני כבר אלך כשארצה להכין את
עבודת הדוקטוראט שלי.

אתם זוכרים את מריה ונסן? זאת שהיתר,
כל כך מצליחה פעם, וכל כך עם
עתיד׳ וכל כך דומה לג׳יין מנספילד,
עם אותם האברים, ואותו איש־השרירים
מיקי הארגיטי וכל זה? ובכן, עכשיו
היא כבר לא היא. עכשיו היא מריה ונסן
האחרת.
גיליתי אותה במועדון לסביות פאריסאי
הנקרא היא והוא (אל אה לואי) .היא הופיעה
כמספר שניים בתוכנית. לפניה הופיע
זוג לסביות.
הן רקדו ריקוד הדומה לריקוד מסיפור
הפרברים. הן נלחמו האחת בשנייה, ובסוף
המלחמה נשארו שתיהן ערומות, והדגימו
בפני הקהל אהבה בין שתי נשים.
אחר כך הופיעה מריה. היא הגיעה למועדון
כשהיא תלוייה על זרועותיו של בחור
איטלקי בשם אנטוני יומנו. בהתחלה
הוא נראה מלהיב מאוד, אבל לאחר כמה
דקות של הסתכלות הוא מתגלה כג׳יגולו
פשוט מויאה־ונסו.
מה קרה לאיש־השרירים? ״נפרדנו,״ היא
אומרת ,״הוא פשוט קינא בי בגלל ההצלחה
שלי. אנחנו הופענו יחד בסרט שבע
שנות זהב. ואני הצלחתי שם מאוד. הוא
\ התרגז ואמר שאני רוצה להיות הכל, ושאני
רוצה להיות כמו ג׳יין מנספילד. הוא הרגיש
שאני עומדת להיות הכינור הראשון,
והוא לא רצה.
״פעם אחת רבנו והוא צעק עלי שאני
אעזוב את החדר ושלעולם לא אחזור. אמרתי
לו שזה בדיוק מה שאני רוצה לעשות,
וכך גמרנו.
״אנטוני זה סתם, הוא דואג לנגב לי את
הדמעות, כי אין לי מטפחת. חוץ מזה
הוא רקדן מצויין.״
ביום שפגשתי אותה היא היתד, במצב־רוח
מצויין, משום שיומיים לפני־כן שוחח איתר,
עיתונאי אחד, והיא אמרה לו שנמאס לה

לחיות. הוא פירסם בעיתון שלו שהיא עומדת
להתאבד, ושכל מי שיכול שיצלצל אליה
ויעודד אותה. הוא נתן את מספר הטלפון
שלה ובמשך יומיים היא לא הפסיקה לקבל
טלפונים. וזה, יחד עם הג׳יגולו, עודד אותה
קצת והיא לעת עתה לא עומדת להתאבד.
את הקשר שלה עם ישראל היא עדיין לא
ניתקה׳ ועד לזמן האחרון היא היתד. עוד
מוצפת ביהלומים שנשלחו אליה ממחזר ישראלי
נלהב. מה שמראה, כי כרגיל מתלהבים
עדיין בארץ מדברים שבעולם הגדול
כבר מזמן יצאו מן המחזור.

מריה ונסן

במדינה
(המשך מעמוד ) 15
שיתפו בהחלטתם גם את נציגי משרד-
הבטחון, שבתחומו נמצא מבון הבדק.
איימו הטכנאים: אם לא יוחזרו הכספים
תוך ששה שבועות, יפנה ועד העובדים
לבית־המשפט, יבקש את עזרתו.

! 1בריאותו דייו סי
מערכת תכשירי טפול
ו א פו ראנטיספטית
( לבנותיהנעוריםב מיו ח ד!)
מחטהבעדינותאת עו ר
ה פני ם, מסלקת פג מי עור,
מו נעת הוו צ רו תפצעונים
חד שים, מכס ה באפור
צ עיר ו מו שלםאת פני ךעד
להרחקתהפגמים כליל !

1* 8 )18

דרכי אדם
ה דו ד ה חו ט ך
זה קרה בתל־מונד ביום האחרון ללימו־וים.
החגיגה הסתיימה, וכל ילדי הכיתה,
בלבוש חגיגי ועם תעודות בידיהם, החלו
ללכת לביתם. אורנה תבלין בת ה־ 8ניגשה
אל אמה, כשמהצד השני הגיחו דודה ודודתה.
הם תפסו את הילדה, סחבו אותה בכוח
מזרועות האם. הילדה ניתקפה בהיסטריה
וצרחה :״אני רוצה לאמא שלי!״ אבל הדוד
ענה :״את לא הולכת! את נשארת פה״.
מחמש אחרי הצהרים עד 11 בלילה ניסו
הדוד מכאן והאם מכאן, למשוך את הילדה
אחוזת־ההלם. משטרת כפר־סבא הוד

1£ז0 16 8 8 1

1 0 ) 100

גו ה
תמיסת

8 1) 111

א נ גו י זז נ זו יתלניקוי
חי קו י, ל וי קות

) > 8 0ן ש 0 0

אמטאס׳ ^ 1.ג 11]11ג א

אפזו

1 1 0 0 1 )1

אפור

-נוזלי

ין ]11131) 6 - 1

זושסאסוע. וג1וו? 1ג א

1( 6ס

אפור

מזור

מושלם

ע מוק ול ס לו קוא שי ס מוג לוו ״ ס.

ה פו שו ת ה שו מן ו ל מני ע ת

קליל.

ל ה על מת

ה תג ש מות
ת וך

פגמים

מייבשהאקנה, ומקנהלפניד
מסלק

פעעונים

ו מסתיר

הז הו ם.
ופו״ם.

חזות

בריאה

פג מי

ה עו ד.

החוד ש ינ תן יעוץ אי שי ודוג מ או ת ע״י יועצת היופי של ״רבלון״ בפרפומריות
יו ם ד׳ 6.7.66״פריס״ ,חולון, רח׳ ויצמן ,5יו ם ה׳ ,7.7.66״סמדר״ באר-שבע, רח׳ הרצל ,61
יום ד׳ ,6.7.66״מרגלית״ ,רמת-גן, רח׳ בי א לי ק ,64 יו ם ה׳ ,7.7.66״שרף״ ,תל-אביב, ככרדיזנגוף ,1
יום ד׳ ויו ם ה׳ ,6—7 .7.66״אסתר״ ,ירושלים, רח׳ בן־יהודה .2
מיקי וב תה אורנה
נא כ תבי לת.ד 16202 .ת״א, ותק בלי חו מר הדרכה. הסבר מפור ט ודוגמא חינ ם
יעוץ אישי חינ ם ינתן גם ״בבית רבלון״ תל-אביב, ר חוב חובבי ציון ,65 טלפון , 247555
בי מי ם ב׳ ו-ד׳ בין השעות 1600 — 1900
פסרום אדמון בע״מ

מה חד ש בחיפה?

הנאה רבה מובטחת לכם בתערוכת ״תחביב״ תשכ״ו, הפתוחה יום־יום
משעה 10 בבוקר עד 10 בערב. בתערוכה 130 מציגים עם תחביבי
איסוף רבים, תחביבי יצירה, רכבת חשמלית דוהרת, ועוד, ועוד.

חיפה —

רחוב

הרצל — 4אול מי ״בית

סטודיולריקודג׳ א ז
ב הנ הל ת שמעון לוי

התחנה ל יעוץ
בשאלות מין ונישואין

קורס קיץ למתחילים ומתקדמים, יתקיים מד,־ 3עד ד,־ 15 ליולי

פתוחה בכל יום שני וחמישי
בבית הבריאות שטראוס, רחוב
בלפור ,14ת״א, חדר מספר 2
בין השעות 8—6.30 בערב.

ד, הרשמה:
בכל יום א׳ ,ר ד, בשעה 10 בבוקר, בדיזנגוף ,173 סטודיו גרטרוד קראום,
בכל יום ב׳ ,רה׳ ,בשעה 19.30 בערב, בשלמה המלך 100 סטודיו נעמי אלסקובסקי

ח לד
קפוץ ובוינה ת־א
החלפת מי ם יו מיו מי ת

ה סו ח ר ״

. .העולםהזהי, שבועוןהחדשותהישראלי
המערכת והמנהלה: תל־אביב, רח׳ קרליבך ,12 טלפון 5־,30134
ת. ד • 136 .מען מברקי: עולמפרם • דפוס משה שהם בע״מ,
תל־אביב, רח׳ פין 6י גלופות: צינקוגרפיה כספי בע״מי •
העורך הראשי: אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע״מי

מסע השמצות עצום
עקה, ביקשה, למען הסדר, להשאיר את
הילדה עד למחר בבוקר אצל דודה.
האם הנסערת נזכרה במעשה יוסלה שוב־מכר,
שנחטף מהוריו, התקשרה מיד עם
עורך־דינם, שלמה כהן־צידון. הוא הזדעזע מהסיפור,
כתב מיד למפקד משטרת כפר־סבא,
והסביר שבמקרה זה סייעה המשטרה
לחסיפת־ילדה.
כי לפי החוק נחשב כל המחזיק קטינה,
בניגוד לרצון האם, לחוטף.
הדוד, שמואל תבלין, לקח את הילדה,
משום שהחליט, על דעת עצמו, שאמד, אינה
ראויה לה, ושאשתו ציפורה חשובת־ד,ילדים,
תתאים לה כאם הרבה יותר. מדוע החליט
זאת? כי אמד, של אורנה אינה אמא סתם.
אמה של אורנה היא מיקי בן־קיקי.
מיקי, שנישאר, בגיל צעיר לבבל תבלין,
ילדה לו את אורנה בארצות־הברית. אחרי
שנכשלו נישואיהם, הביאה את אורנה לישראל,
כדי שתתחנך בארץ. היא סברה שבקיבוץ
תהיה הילדה מאושרת. אורנה נשלחה
ליראון, אך אחרי שלושה שבועות הסביר
מזכיר־הקיבוץ למיקי שילדים הנמצאים בקיבוץ
ללא הוריהם, הם האומללים ביותר
בין כל הילדים. סבתה של אורנה, אם
אביה, הציעה שהילדה תהיה אצלה.
מיקי׳ שנותרה אחרי גירושיה ללא פרנסה,
הסכימה להשאיר את בתה אורנה אצל
סבתה עד שתתבסס. היא חזרה לארצות־הברית
והתבססה נפלא: היא הקימה משרד
משגשג לאמרגנות ויחסי־ציבור, העמידה
אותו על הרגליים, ואז טסה לישראל, להביא
את אורנה אליה.
עכשיו הן ביחד. כשהגיעה מיקי לישראל,
גילתה שאת אורנה נטל לביתו שמואל
תבלין, אהי בעלה. הוא ואשתו האשימו את
מיקי בן־קיקי שעקב פתיחת הדיסקוטק שלה
בתל־אביב היא אינה רשאית לקבל אח אורנה.
אז התערב עורך־הדין כהן־צידון, ואורנה,
בדיוק כמו יופלה, חזרה סוף־סוף לאמה.
העולם הזה 1505

אמנות
תיאטרון
הלקחשרמ או־י־ טול
החיים המוכים (מאת פליסיין מארסו,
תיאטרון הבימה) .המחזה פותח ברפאל
קלאצ׳קין, המסובב גלגל־רולטה. גיבורת־המחזה
צופה בו במתיחות. האם תזכה?
האם תפסיד?
הקהל שהתגנב חרש, מהדלת האחורית,
דרך הבמה החשוכה, אל תוך אולם הבימה,
התיאטרון הלאומי של ישראל, עקב אחרי
ההצגה־הסודית בעיניים נוצצות, מתוך הזדהות
גמורה. כי באותו זמן הסתובב, כמו
אותו גלגל, הדיון בדבר גורלו של המחזה
שהוצג בפניהם. האם יוצג? או לא יוצג? איש
לא ידע את התוצאה. אפילו לא הצנזור
עצמו, שאסר את ההצגה.
כמו כרולטה. מעגל־הקסמים החלמאי
הזה התחיל לפני שמונה שנים. תיאר זאת
לוי גרי, יושב־ראש־המועצה־לביקורת־סרטים־
ומחזות: הבימה הציגה את הביצה, מאת
אותו מחבר בלגי ציני ומבריק, משך 160
הצגות מוצלחות. באותה תקופה הגיע למועצה
מכתבו של העיתונאי יוסף לפיד, שהודיע
כי המחבר הוא משתף־פעולה בלגי, שנידון
ל־ 15 שנות מאסר.
אחרי כמה שנים הגיע ארצה הסרט החיים
הטובים של אותו מארסו. המועצה לא
הבחינה בשם המחבר — ואישרה אותו. אבל
כשבאה הבימה להעלות את אותה ההצגה,
כן הבחינה המועצה בשם המחבר — ופסלה
אותו.
אנשי הבימה ניזעקו שהמחזאי טוהר מזמן
ואפילו הוצג בפני המלכה הבלגית. הצרפתים
רתחו כשנודע להם שאישרו את הסרט האמריקאי
ופסלו את המחזה הצרפתי. הבמאי
אנדרי בארסק הכריז מלחמת חרמה, אך
משרד־החוץ אישר שמארסו כן שיתף־פעולה,
ולכן המועצה עדיין מסרבת לאשרו.
כך מתגלגלת הפרשה האווילית הזאת כבר
שבוע ימים, ואין איש יודע, כמו ברולטה,
מה יהיה הסוף.
איך לחרחר? גם אוהבי התיאטרון
עדיין לא יודעים אם המחזה יוצג־או־לא. לכן
מדווח העולם הזה באופן בלעדי, מה מתרחש,
בעצם, במחזה־המריבה, שהוצג בהצגה־סודית:
זהו סיפור חייה של מארי־פול, המשחקת
במשחקי־מזל, ונזכרת בילדותה. הזיכרון
הראשון: אמה מלמדת אותה להקפיד על
דבר אחד בחיים: שתמיד תהיה לה עוזרת.
כדי לממש זאת בורחת הצעירה (דליה
פרידלנד, המוכיחה שוב שהיא אחת משחקניות
הצמרת) עם הבוס שלה. היא מחליפה
אותו באחר, עשיר יותר, וכשהוא נוטש
אותה לפתע, היא מתגלגלת לבית־בושת.
אחת היצאניות מלמדת אותה את הדבר
הכי חשוב: איך לחרחר בתאוה כדי שהגבר
ירגיש עצמו נחשק וגברי. זהו קטע פנינה,
ובו מתגלה פצצה אמיתית: ציפורה פלד,
סבתא בחייה הפרטיים. היא מופיעה כאן

אב לילדה שברחמה, אך מפסידה את שניהם
אחרי שלא הובנו כראוי כוונות־הניאוף
הטובות שלה.
האם יהיה חבל להפסיד את המחזה? בהחלט
כן. למרות הבמוי החובבני של ז׳רר
ורז׳ז, עוזרו של בארסק, הבמאי המקורי,
ולמרות משחקה הודלגרי של ליאה קניג,
בתפקיד מארי־פול בזקנותה. זהו מחזה
פיקחי, משעשע ומבריק, המתרחש בתוך
תפאורה נפלאה ומליאת המצאות.
הכלגים אינם סולחים. ומהן המסקנות
שיש להוציא לגבי המחבר של מחזה
נחמד זה? ובכן ראשית, ברור שמארסו כן
שיתף־פעולה• וזה בדיוק מתאים להשקפת־עולמו
האופורטוניסטית, המתבטאת בכל
מחזותיו. מאידך, ברור שחננו אותו. הבלגים
אינם סולחים דברים כאלה, ועובדה שלא
היססו להדיח את מלכם ליאופולד, משום
שלא התנגד לנאצים, ועובדה שדגרל, שתחת
פקודתו פעל מארסו — לא יעיז להציג את
כף רגלו בבלגיה או צרפת.
אך האמת היא, שכל זה אינו משנה.
ברור שאם הארץ מלאה אנשים גרמניים
(ראה מסגרת) ,והורשתה מוסיקה של מלחינים
גרמניים, אז אין מה להיטפל למשתף־
פעולה שאפילו אינו גרמני.
אלא מה? הקונפליקט הישראלי בעניין הזה
הוא כל כך עצום, שברור שנוצרים כל
הזמן אבסורדים חדשים. משום כך, כדאי
אולי ללמוד, אחת ולתמיד, משהו ממארי־פול
העליזה, גיבורת המחזה: כסף זה כסף,
ואהבה זו אהבה. אכל כשלוקחים ממישהו
את כספו, לא יפה לירוק לו בפרצוף, אפילו
אם לא אוהבים אותו.

שני ע ר בי קרי אה
דון דואו בנהינום (מאת בראנרד שו,
הקאמרי) ,מילקווד (מאת דילאו תומס,
בימת־הקיבוץ) .תוך שבוע אחד הועלו בתל־אביב
שני ערבי־קריאה: השחקנים ישבו
על כיסאות גבוהים, והקריאו מחזות. בקאמרי,
את מחזהו של שו האירי, ובצוותא
את מחזהו של דילאן תומס הוולשי.
הקאמרי גייס את כוכביו הגדולים ביותר:
יוסי ידין, אורנה פורת, יהודה פוקס וגרשון
פלוטקין, שהיה גם הבמאי. הטקסט השנון
ריתק בתחילה, המשיך להקסים באמצע,
ובסוף ערב הקריאה שאלו את עצמם המאזינים
מדוע אי־אפשר, בעצם, לקרוא את זה
לבד, בבית. כי למרות ההברקות המרובות,
הפריעה העובדה שהשחקנים לא התכוננו
דיים, נעצרו באמצע המשפט כדי להציץ בטקסט,
ובמשך הזמן שהאחד דיבר, ישבו
יתר השלושה, בשתיקה ממושכת.
לעומת זאת היווה מילקוד, מחזה־הרדיו
המזהיר של דילאן תומס, לחויה, כשהקריאו
אותו חברי־קיבוצים, ביניהם פלח, מטפלת,
מרכז־פרדם, ספרנית ובמאי־לולן.
המחזה מתאר יממה בעיירה קטנטונת,
מליאה בקולות, רחשים, הגיגים, רכילויות,
חלומות וזכרונות, של עשרת טיפוסים שו־

פרידמן ופרידרנד ב״החיים הטובים״

מעגל־הקסמיס החלמיאי

כיצאנית דשנת־חמוקים, המשחקת בלי שום
מעצורים־בימתיים, בניגוד לרוב שחקניות
המחזה, במשחק שופע חיוניות, וקסם עצום.
מארי־פול מחרחרת כיאות, זוכה במאהב־קבוע
(שרגא פרידמן) רוכשת באר, אך
נוטשת הכל, כשנהרג הגבר היחידי אותו
היא אוהבת. היא נושאת איש, כדי שיהיה
העולם הזר 1505 .

נים, מגובשים היטב. למרות שמילקתד שהוצג
באנגליה כמחזה עוצר־נשימה. על במה
מליאת פעלולים, הרי שגם ההקראה הדינאמית
של המחזה הפונטי ביותר שנכתב אי־פעם,
מרתקת לחלוטין. תורמים לכך, לא
מעט הליטוש שבבמוי, והרעננות והטבעיות
של המקריאים.
קולנוע סרטים
ח ״ ונ שפחה
כערי העור (אופיר, תל־אביב; אנגליה)
בעל צעיר חוזר הביתה מהעבודה. אשתו
הולכת לבשל לו אוכל. הוא מסתכל עליה
ואומר :״עוד פעם אפונה.״ זוהי סצינה
מהחיים.
הבעל נכנם למיטה של אשתו, ולוקח
אותה לתוך זרועותיו. פתאום נתקע לו
משהו בגב. הוא מתרומם ומוצא שיירים
של צ׳יפס שאשתו אכלה. אין לו כבר
חשק לעשות אהבה. גם זוהי סצינה מהחיים.
האשד, קוראת במיטה רומן־זעיר. היא
מתעקשת להקריא לבעלה קטעים. הוא אומר
לה שזה טיפשי, והיא עונה :״לא נכון,
כולם קוראים את זה.״ וגם זה מהחיים.
סידני (תיק איפקרס סודי ביותר) פיורי
עשה בנערי העור מחקר אמנותי׳ על חיי
נשואין. כפי שחיים אותם אלפי זוגות.
הזוג הנשוי שלו מתחתן מבלי לדעת מה
הם בדיוק חיי הנשואין, האשה חושבת
שזה לחיות בדיוק כמו קודם, רק בלי
בעיות של להשיג חדר פנוי בשביל התעל־סויות.
הבעל חושב שזה חיים בתוך נווה
חמים, עם כביסה נקייה, וארוחות טעימות.
התקרבות והתרחקות. סידני פיורי תיאר
את הזוג שלו בדרך ריאליסטית, בהבנה
ובדקות, עם כל הסצינות הקטנות הנוצרות
כשהיא רוצה ללכת לקולנוע והוא רוצה
לשבת בבית, היא רוצה לצבוע את השיער
שלה לבלונד והוא מתנגד, היא רוצה לקנות
לה שמלות והוא רוצה שתחסוך כסף, ובו׳.
וכל זה על רקע האווירה וההווי של נערי־העור
באנגליה.
השחקנים, ובעיקר ריטה טשינגהם, עוזרים
לתסריט הטוב במיטב כשרונם. הם
עומדים על הניונאסים הדקיקים של ההתקרבות
וההתרחקות המתמדת בין בני
הזוג, של אהבה, משיכה, שנאה כעם
טינה ושיעמום.
נערי־העור אינו מבייש את סידרת סרטי־הריאליזם,
ביחוד שהוא עוסק גם בצד המנוגד
לחיי הנישואים בבעיית ההומוסכסואליות
הנפוצה באנגליה, וביחוד שהוא
עושה זאת בדרך כל כך פשוטה ואמיתית.

בכמה רגעים אלה הוא מספר את כל העלילה
של הסרט בדרך הנוגעת ישר ללב,
עד כדי כך׳ שההמשך של הסרט הוא רק
חזרה עלובה, חיקוי קלוש למה שהוא אמר
בכמה רגעים של שקט.

מ טוס במדבר
הפניקס (תל־אביב; תל־אביב) ארבעה־עשר
איש. תאונת מטוס, מדבר, והמאבק המקובל
בתנאים הללו בין היצרים הנחותים של האדם
לבין הרוח האנושית שלו. הבמאי, רו־ברט
(מה?!רה לבייבי ג׳יין) אולדריץ׳ ,אוהב
את המדבר, ויודעי להחיותו, אך בעיקר רד
אד, בו אתגר לרוח האנושית .״אני נגד הרעיון
של היעוד הטראגי של האדם,״ מסביר
הבמאי את השקפתו .״כל אדם צריך
לפעול, אפילו אם הוא נמצא על עברי־פי־פחת.
אסור לו לתת אף פעם לייאוש להשתלט
עליו, או להרגיש כניעה לגורלו. הוא
צריך להאבק בכל מחיר. בכל תנאי
למי איכפת. מזלם של הגיבורים, שכל

ד\ עשדשקט
הילד מעבר לרחוב (אורגיל, ירושלים;
מאי, חיפה; חן, רחובות; ישראל ).קודם כל
צריך להפטר מהחובה הבלתי נעימה, ולהודות
שהילד מעבר לרחוב הוא עדיין
סרט מקומי מאוד, עם סיפור מתקתק מדי,
על אבא רע החוזר 1למוטב, ועל
ילד טוב הנדחף לחיי פשע וחוזר מיד
לחיים הטובים, בעזרתם של כל החברים
והחירות הטובים שלו והוריהם הטובים.
זהו סרט עם שני ילדים, בתפקידים הראשיים,
המדקלמים את הטקסט שהושם
בפיהם בצורה מלאכותית לא נעימה, עם
דיאולוגים שהם לעתים קרובות ספרותיים
מדי, ואינם מתאימים לדמויות החיות. ועם
סצינות שעוברות לעתים קרובות את גבול
הנאיביות, מתקרבות לגבול המגוחך.
חיים של ילד. ילד קטן רץ בים העצים,
על צלע של הר, הוא מדלג על סלעים
שטוחים לבנים, מתכופף מתחת לענפים
נמוכים, מרשרש ברגליו על העלים היבשים,
ובסוף מתכופף, מרים זיקית ומכניסה לקופסה.
זהו
סיפור על ילד, ומה צריך יותר מזה?
כשהילד חוזר, עם הקופסה ביד, לעיר שלו,
כולם עדיין ישנים. הוא רץ בסימטאות
הצרות, המלוכלכות, נכנם לתוך חדר חשוך
ומכין לאבא שלו קפה. על הקיר תלויים
מכנסיים מלוכלכות, המיטות מכוסות בסמרטוטים,
על שולחן העץ הרעוע מונחים ספרי
הלימוד של הילד.
הרבה דברים מדברים בתוך הסרט: השוק
הצבעוני, בית־הספר הגדול בבוקר, הדירה
המהודרת־יחסית של הילדה מהשיכון, הכלב,
אבל בעיקר מדבר בו השחקן הראשי האבא,
אריה אליאס.
מילים אמיתיות• שחקן טוב זהו אחד
משבעת הפלאים של הקולנוע, ביחוד כשהוא
משחק בסרט פחות טוב. קשה להאמין איך
אותו תמליל נשמע בפי כל שאר השחקנים
מגוחך, מרגיז, ואיך אותם דברים הופכים
בפיו של איליאס למלים אמיתיות, מדברות.
כשהוא יושב בחדר העלוב שלו, מעשן
סיגריה בעצבנות, ומחכה לילד שלו שאיחר
לחזור הביתה, הוא מספר סיפור שלם מרתק,
נוגע ללב על אדם קשוח אומלל שאוהב,
דואג ומחכה׳ מתחרט על מעשיו. ומבטיח
לעצמו להיות טוב יותר להבא.

רקדנית דיים
פאטה מורגאנה במידבר
התנאים בסרט היו לא רק מדבר צחיח, אלא
גם פאטה מורגנה (הרקדנית בארי דייס) .כי
כשיש דברים כאלה׳ בסביבה, למי איכפת,
בעצם, היעוד הטראגי?
תדריך תפשיט המשפחה (אלנבי, תל־אביב)
ג׳רי לואיס מגלה את הנעשה מאחורי
שש דמויות ידועות בציבור: טייס גברי,
רב־חובל זקן, צלם־פירסומת מפורסם, ליצן
בקירקס, בלש, וגנגסטר. הוא ממלא במשך
כמה דקות את תפקידה של כל אחת מן הד
מויות הללו, ומעמיד את הצופה על כל הצדדים
המגוחכים שבה. מעל פני השטח ולעיתים
קרובות מדי הוא וולגארי וגס, מתחת
לפני השטח יש לו כמה בדיחות מזהירות.
בסכך החקירה (גורדו! ,תל־אביב)
פייטרו ג׳רמי חוקר מיקרה רצח, ומגלה תוך
כדי חקירה אנשים, תכונות אנושיות, אורחות
חיים אנושיים.
הקורבן העשירי (יוון, תל־אביב)
בעולם העתיד ישלוט הרצח החוקי,
בעזרת פירסומות־ענק וחוקי־טרור של המדינה.
בעולם העתיד ד,זה התאהבה אורסולה
אנדרם הרוצחת, במרצ׳לו מסטרויאני, הקור בן
שלה. קשה לקרוא לסרט הזה סאטירה,
אבל אפשר לקרוא לו, ללא חשש, סרט
עליז עם מספר רעיונות מבריקים, מקוריים
פחות ומקוריים יותר.
אמריקה לאן? (עדן, ירושלים)
סאטירה חריפה מאוד על מיסחור החיים
והמוות באמריקה.

מופלאים

ב מכונות

* אנשים
מעופפות (פאר. תל־אביב) המסע האווירי
הראשון של תחילת המאה, מעבר לתעלת
למאנש, כפי שתואר בהומור, בחן, בעליזות
ובצבעים, על־ידי אנשי דור הטילים של
היום.

ספורט
אתלטיקה
ב מ קו ד רו ר
ב־ 1947 התמודדו אתלטי ישראל לראשונה
עם אתלטי יוון, נוצחו אז על־ידם לאורך
כל הדרך. בהתמודדויות שלאחר מכן עלה
מספר הניצחונות להם זכו האתלטים הישראליים.
ב־ 1963 הם אפילו השיגו חמש מדליות
זהב בהתמודדות בסאלוניקי.
בשבוע הבא שוב מתחרים אתלטים ישרא״
ליים ביוונים. מספר מדליות הזהב בהם
עשויים הישראלים לזכות: שתיים לכל היותר.
ועוד
אומרים שאין התקדמות בספורט
הישראלי.

כדורגל
הו רדת מחירי

״אולפן גרג 0 ^200
ביה״ם הבלעדי לקצרנות
בהנהלת חיים בר־קמא
קורסי בוקר וערב למשך
( x2בשבוע שעתיים)
חו ד ש
( x4בשבוע שעתיים)
שבועיים
(כל יום 3שעורים) לשבוע

2״דארלינג״

• אםנהנית מן
הסרט (עם ג׳ולי
8כ ריס טי) — חכה
• עד ש תקרא א ת
הספר 2.20ל״י)

הווו 0 5
קצרנות עברית ו/או אנגלית
הצלחה מובטחת! הרשמה:
ת ״ א: גורדון ,5טל;236209 .
חיפה: בית־ספר ״במעלה״,
שמריהו לוין ,30 טל.64922 .
(דל! קורם ערב של חודש!)

הוה

מנוי לשנה בארץ ובדאר רגיל לכל ארצות תבל —

46ל״י

מנוי לחצי שנה בארץ ובדאר רגיל לכל ה ארצו ת —

25ל״י

דמי המנוי לארצות חוץ בדאר אויר לשנה -
75ל״י

לכל ארצות אירופ ה ו איר אן

לארצות-הברית, קנדה,
כל ארצות א פ רי קהוא סי ה
(להוציא א ת יפאן ואיראן)

100ל״י

למכ סי קו, ארצות־מרכז
ודרום א מ רי ק ה, יפאן,
או סטר לי ה וניו-זילנד

150ל״י

דמי המנוי לארצות חוץ
בדאר אויר לחצי שנה -

לכל ארצות אירופ ה ו איר אן

38ל״י

לארצות־הברית, קנדה,
כל ארצות א פ רי קהוא סי ה
(להוציא א ת יפ אן ואיראן)

50ל״י

למכ סי קו, ארצות־מרכז
ודרום א מ רי ק ה,
יפאן, או סטר לי ה וניו־זילנד

75ל״י

כשהוא בא לארץ חשבו כולם שהמשיח
בא. כשהוא החליט לשחק במכבי תל־אביב,
היו אוהדי הקבוצה בטוחים, כי סוף־סוף
תבוא הישועה לקבוצתם: רק רפי לוי יזיז
את רגלו, ומיד תיקח הקבוצה את אליפות
הליגה. על הגביע בוודאי שאין מה לדבר.
בעיות אישיות. בינתיים — הזיז
לוי את שתי רגליו, שיחק שישה משחקים
במדי מכבי תל־אביב (הפירוט: שני משחקים
נגד מכבי שעריים; משחק אחד נגד הפועל
רמת־גן; משחק וחצי נגד הפועל חיפה;
חצי משחק נגד הפועל פתח־תקוזה ומשחק
גביע נגד מכבי חיפה) ,אבל הקבוצה נשארה
ללא גביע וללא אליפות.
עכשיו התקררו קצת היחסים בין מכבי
תל־אביב והאוהדים הנדיבים שלה, שהחלו
חושבים על האלפים הטובים שהם הוציאו
בשבילה .״למה בעצם הוצאנו 34 אלף לירות
בשביל רפי לוי?״ שאלו את עצמם.
גם היחסים בין רפי לוי לחבריו לקבוצה
לא היו כבר חמים כל כך. חלק מהשחקנים
סתם קינא בו, חיפש הזדמנות כדי להיפטר
מהכוכב שדחק אותם ממקומם בקבוצה.
ביום הראשון הקרוב עומדת קבוצת מכבי
תל־אביב לנסוע לטיול לאירופה. רפי לוי לא
נוסע. למה? על כך יש כמה גירסות.
אוהדי מכבי תל־אביב אומרים שהוא לא
נוסע, כי הוא דרש שאחיו יסע עימו, ולזאת
אנשי מכבי לא היו מוכנים. לוי עצמו אמר
כי ״הודעתי להם שאני לא יכול לנסוע
וזהו זה.״ פרקליטו, עורך־הדין התל־אביבי
חיים ליפקין, הסביר כי רפי לא נוסע מכיוזן
שיש לו הרבה בעיות אישיות, וקשיים בעבודה.
הסדרנים
במכבי תל־אביב אמרו השבוע
שרפי לוי לא ישחק יותר במכבי תל־אביב
.״כל קבוצה, שתתן בשבילו את הסכום
שמכבי הוציאו עליו, תוכל לקבל אותו,״
הסבירו. .הרומן שלו עם מכבי תל־אביב
נגמר. הוא היה פצוע במשך תקופה
ארוכה. הוא לא כל כך בכושר, וההוצאה
הגדולה לא השתלמה.״
״אגי עוד אדכר.״ לוי ( )29 לא מבין
מה פשר כל הסערה הגדולה שקמה לפתע.
״אין לי שום סיכסוך עם אף אחד. אם יש
למישהו טענות ^לי,״ הסביר ,״הוא יכול
לשלוח לי מכתב. בהצהרות לעיתונות אי־אפשר
להסדיר עניינים. בינתיים לא דיבר
איתי אף אחד ממכבי.״
האם לא ישחק בעונה הבאה בקבוצה אחרת?
״אני לא יודע על זה שום דבר.״
מדוע הוא לא היה בחתונה של חברו
לקבוצה ניסים בכר? ״אשתי היתה בבית־חולים
עשרה ימים. היו לי הרבה בעיות.
לא הייתי יכול להתפנות כדי לגשת לחתונה.
״עכשיו יש פגרה בכדורגל והכול מת.
כמעט כל האנשים נסעו לחוצלארץ ואין עם
מי לדבר. בעונה הבאה אני אדבר. אני
אגיב על כל הטענות נגדי. עכשיו זה
מוקדם מדי.״
עורך־הדין ליפקין סבור כי כל הלחישות
מסביב ללוי, מקורן בעובדה שמכבי לא
ניצחה מספיק .״לאנשים אין מה לעשות,
לכן נטפלו לרפי. שום דבר לא קרה. הוא
לא נוסע לחוצלארץ. אז מה? יש בירור
בקשר לכמה דברים, ואני בטוח שבסוף הכל
יסתדר.״
לרפי לוי מגיעים עוד מספר תשלומים
מאותו חוג אוהדים עתיר נכסים, הודות לו
הוא משחק. נראה שכמה מאותם אוהדים
מוכנים עתה להסתפק באהדה אפלטונית בלבד,
שלא תתבטא בתשלומים כה גבוהים.

כדורגלן רפי לוי כפעולה *
6מישחקיס = 34 אלף ל״י
המו״מ הנערך עתה, והפירסומים הנלוזים
אליו, מטרתם לשכנע את רפי להסכים להורדת
התשלומים ולהארכת המועדים ל־פרעונם.
התחזית
לעונה הקרובה: רפי לוי ימשיך
לשחק בעונה הקרובה במכבי תל־אביב, רק
בזול יותר.

ת ק 1ותה או הד׳
״עוד כדורגלנים נוסעים לחוצלארץ?״
שאלה בתמיהה דיילת ג׳ינג׳ית בנמל־התעופה
לוד, ביום־ הראשון של השבוע. שני הנוסעים
היו כדורגלן בית״ר תל־אביב נחמיה חליבה,
ומי שחשב עצמו פעם לכדורגלן, ניסים
עוז. השניים המריאו לדרום־אפריקה, כדי
לנסות את מזלם ביבשת השחורה.
הסיכוי האחרון .״נשבר לי כבר,״
אמר חליבה ממורמר בלוד ,״בארץ לא
הצלחתי להסתדר בשום מקום. כל הזמן
רק הבטיחו לי הבטחות, ולא יצא מזה
כלום. אני נוסע עכשיו לדרום־אפריקה. זה
הסיכוי האחרון שלי.״
חליבה היה מעמודי התווך של קבוצתו,
שנשרה לליגה א׳ .אפילו כשהקבוצה כבר
התדרדרה, ולעמוד התווך כבר לא היה במה
לתמוך, עדיין סירבו מנהלי הקבוצה להעניק
לו שיחרור. כשהמריא לדרום־אפריקה, לא
היה בידו שיחרור לא מקבוצתו ולא מההתאחדות
הישראלית לכדורגל.
זה לא הדאיג אותו יתר על המידה. הוא
ידע, כי בתום מישחקי הגביע העולמי
תדחה בקשתה של דרום־אפריקה להתקבל
להתאחדות הבינלאומית לכדורגל, בשל מדיניות
האפרטהייד הנהוגה בה. אז יוכלו גם
שחקנים בלי שיחרורים, כמו נחמיה חליבה,
לשחק תמורת כסף, בכל קבוצה דרום־אפרי־קאית
בלי בעיות.
מצב רוח טוס. חליבה 26 סתת
בניין במקצועו, היה מאנשי שלומו של
אלי פוקס, שעה שזה אימן את בית״ר תל־אביב.
אלי הבטיח לא לשכוח את שחקנו
הנאמן, ולעזור לו להתאקלם במדינה בד,
הוא מאמן עתה קבוצת כדורגל. למרות
שאין בידיו אישור רשמי לכך, מקווה חליבה
לשחק באפולו! ,קבוצתו של פוקס.
כאשר ביקר לפני חודשיים נציג אפולו!
אלי קולניק בישראל, התעניין באפשרות
רכישתו של שחקן ההגנה של בית״ר תל־אביב,
נענה בסירוב מוחלט על־ידי מנהלי
הקבוצה. חליבה החליט לא לחכות יותר
למצב רוח טוב יותר מצד ראשי קבוצתו,
המריא לדרום־אפריקה ללא אישורם.
יש תקווה אחת לאוהדי הכדורגל בארץ:
שדרום־אפריקה תבטל את משטר האפרטהייד
השורר בתחומה, לא רק בגלל שהוא
מישבד בזוי, אלא גם מכיוון שאז היא
תתקבל להתאחדות הבינלאומית, והכדורגלנים
הישראליים, שלא יוכלו לשחק בתחומה
ללא שיחדור, ישארו בארץ.
* מימין: משה בזוזק ממכבי שעדיים.
העולם הזה ( 505

.חפ ש אח

.חפש את

האטה חפשאת

האטה.

חפ שאת האשד חפש אתי

האטה;.

•חפ ש את

האטה.,

• .ח פעי

חתול במסתר! תחת
כעש שימשה מסרגה־אדזת לסריגת כיפות לראש או מפיות משעממות.
היום הן מיועדות לסריגת הבגדים המסעירים ביותר בעולם.
רצוי להשתמש במסרגה עבה ככל האפשר, ולקייץ מומלץ חוט כותנה
או ד.מ.צ. דוגמת הסריגה אינה השובה. מה שתרצי. העיקר שיהיו בה
הרבה־הרבה־הרבה חרירים.
מלכת היופי ויוויאן דל־ביאנקו (אמצע) מדגימה שמלה ישראלית, אבל
אורך השמלה הימנית מומלץ יותר. מדגימה אותו קריסטה לאנג, אחייניתו
של במאי הקולנוע המהולל, המככבת בצרפת. קנו;־המידה לאורך השמלה
הוא פשוט: כשישאלו אותך אם גנבת אותה מאחותך הקטנה — סימן
שהיא בסדר.
במקרה שיש לך מסרגה ארוכה וסבלנות מרובה, את יכולה לסרוג לך
אפילו חליפת חתול (שמאל) ,אותה מדגימה נערת־הזוהר האנגליה רות דומר.
מתחתיה היא כמובן לא לובשת שום דבר, כי ממתי לובש חתול חזיה?
סצד לפדק
גבר>ם

נובל*
להתא מ ץ
מאז שהאדם הקדמון היה מפל־ק לנקיבה הקדמונית עם
נאבוט על הראש, וגורר אותה למערה, נחשבו הנשים למין־
הענוג, והגברים למין האלים. כל זה הסתיים החודש, כשהוצא־לאור
באנגליה ואמריקה הרב־מכר החדש ששמו ספר ההתגוננות
העצמית, אותו החלו הנשים לקנות בהמוניהן.
היברר, אותו החתיכה המפוארת הונו רכלק מן, שפרט
לתפקידה כפוסי גאלור בסרט גולדפינור, היא גם אלופת־ג׳ודו
אמיתית, בעלת חגורה־חומה לכן גם ידעה להעיף, כל־כך בקלות,
את ג׳יימם בונד אל תוך השחת( .זה שהיא הצטרפה אליו לשם,
זה כבר לא שייך לג׳ודו).
כמה מעצותיה לנשים שגברים זוממים לעשות להן דברים
אלימים :
• כשגבר תופס אותך בשתי ידיו, אל תנסי להשתחרר.
יש לו בדרך כלל יותר שרירים מאשר לך. חבטי בתנופה
על הטמו, בצד ידך הפשוטה. הוא מיד יתחיל לראות כוכבים.
@ כשמישהו שולח אליך ידיים, השעני אחורה, ואן תפסי
בשמאלך את יד־ימינו הפשוטה, והניפי אותו בתנופה לעומת
הקיר הסמוך. הוא יתעורר אחרי כמה שעות. אל דאגה•
0כשלוחצים אותך לקיר, תקעי זבנג בעקב־נעלך, לתוך
פיקת־ברכו, ותני לו באותו זמן פלאסק בצד־צווארו. מה שנותר
לך, אחרי זה, זה לאסוף את שרידיו, אם את עדיין מעוניינת.
עכשיו את יכולה להתחיל לצאת לרחוב, ולהתנפל על גברים.

צרפת: קריסטה

אנגליה: רות

הדור ה שעיר
בתשובה למירי יסעור ועדה בארי,
השואלות מדוע מופיע בכל מדור ״חפש
את האשה״ איזשהו גבר: אולי תת־פלאנה
לשמוע, אבל רוב הנשים מעוג־יינות
בגברים לא־פחות מאשר באפנה או
בבישול. יש כאלה שאפילו מעונינות יותר.

מטוקיו באהבה
הישראלית חושבת שהיא עושה חסד לבעלה
השב מעבודתו כשהיא מכינה לו
פשטידה, או כוס תה, או כרטיסים לסרט.
השבוע, כשהחלו להופיע הרקדניות היפא־נינת
במועדון צברה, התל־אביבי, סיפרו
אוטאקו, מאצ׳יקו ומארי ימאטו מה נקרא
ביפאן לטפל־בגבר־שחוזר־עייף־הביתה:
ראשית כורעת האשה וחולצת לבעל את
נעליו. אחר כן היא מתחילה לעסות לו
את כפות־רגליו, אבל בעיקר היא מתרכזת
על אצבעות־הרגלייס. כל אצבע לחוד, באיטיות
ובדייקנות.
אחרי זה מוכנה עבורו האמבטיה. כזאת
יפאנית, שהמים מגיעים עד לסנטר. גבר
יפאני אינו מסתבן לבד. זה אשתו, כמובן,
שמסבנת אותו. אחרי האמבטיה האשה היא
המעסה לו עוד קצת את הגב והכתפיים, נותנת
לו בגדים חרשים ומגוהצים, ומגישה
לו הרבה סאקיאקי — בשר עם ירקות.
מכל זה נהיה הגבר מלא מרץ, אומר
שלום לאשתו, ויוצא לבלות. לבד או עם
גבירות אחרות. אשתו הטובה מחכה לו
בבית, מוכנה לעסות לו שוב את אצבעות
רגליו, כשיחזור.

לעודד לוין שאינו מאמין שהזמר השעיר
אנטואן הוא גבר (העולם הזה
,)1501 ולנשים שכן מעוניינות במה שמתחדש
אצל גברים :
זהו גבר מודל אחרון לגמרי. זה יודע
לשיר, מופיע בצרפת, עונה לשם אדו־ארד.
הדבר הזה גם סבור שהצלחתו
העצומה גדולה כמו שערותיו. תתפלאי,
אבל כנראה שהוא צודק.

שוק על >רך
השנה התגלה, במפתיע שהנשים, בנוסף לשאר האביזרים,
גם מצויירות ברגליים. התגלית הזאת עוללה משהו לגברים.
הם החלו לטפח פולחן שלם מסביב לרגלים, ורוצים אותן
מקושטות כמה שאפשר :
גרבי־רשת, למשל, לא נחשבות יותר, אם לא מאפרים
את הרגל מתחתן בצבע זהב, שמנצנץ דרך הרשתות עם כל
תנועת־רגל. עבור הברך, יש צבעי־איפור מיוחדים.
לציור הפרפרים הוציאה רבלון סט מיוחד לציורי־רגליים,
אבל הם מודים שאפשר לצייר אותם גם באיפור־עיניים.
בעיקר בכחול־צלליות ובעפרון־גבות. עיניים תוכלי להדביק
לרגליך מסרטי־חשמל פלסטיים, בצבעים שונים. הם נדבקים
בנקל, ויורדים עוד יותר בנקל. אבל זכרי: האופנה דורשת
בכל תוקף שצבע העיין השלישית שלרגלך, יהיה זהה
לשתיים האחרות, הנמצאות בראשך.

אשז חפשאתיהאטה-י • ,חפש את האטה חפשאת

האטה חפש את

האטה חפשאתהאשה חפש את האשד ח פי:׳

אנשים
מ שיח ע ס !?ן ש חור

כשבוע הבא לא תשולם
תוספת־היוקר. האם א תה מפכים
לרך?
האם אתה מסכים לתופעות
אחרות של המדיניות הכלכלית
של הממ שלה?
האם א תה מ תננד להן?
והכרך -מה ד עתו?
ומה דעת האיש ב ר חו ב?
א ת זאת מעוניינת תנו ע ת
כוח חדש לדעת.
העולם הזה
על כן היא מכינה מיכצע ארצי
מיוחד, שבביצועו יתבק ש
ליטול חלק כל חבר כתנועה.
אל ת חכ ה שיפנו אליך, פנה
ככר עתה למרכזי ה ח טיבו ת
האזוריות, או ישר למרכז ה תנועה
בתל־אביב, והירשם
למיכצע זה. שם תקכל פרטים
מלאים.
בינתיים -מוזמנים הכרים
ואוהדים להרצאות ה כ או ת:

בירו שלים

ביום ג׳ 12 ביולי, בשעה 8.30 בערב,
בבית החלוצות, ידבר

עו״ד אמנון זכרוני
על הנושא:

מי אמר שזו דמוקראטיה?
ביום ג׳ 26 ביולי, בשעה 8.30 בערב,
בבית החלוצות, ידבר

עודד פילבסקי
על הנושא:

הסכנה הנוראה־ועדי
פעולה!
ביום ג׳ 9באוגוסט, בשעה 8.30 בערב,
בבית החלוצות, ידבר

״יש לו ראש גדול, והוא יהיה איש
חשוב,״ קבע בבטחון הרופא שליטף את
ראשו של הילד היהודי הקטן שהובא אליו.
זה היה בפולין, במאה הקודמת. מאז גדל
הילד, נהיה איש חשוב, והחליף בינתיים את
שמו מדויד גרין לדויד כן־גוריון. את
הסיפור הזה סיפר השבוע הילד עצמו, בתוכנית
בית־אבי ששודרה בקול־ישראל@ .
שני עורכי התוכנית, פיטר פריי ועמוס
אטינגר, לא הצליחו לדלות מן המרואיין
פרטים נוספים בעלי גוון אישי ופיקנטי,
שכן בן־גוריון נטה לדבר רק על עסקנות
ציבורית, השתמט מכל סיפור שדמה לרכילות,
סיפר ביג׳י בין השאר: בילדותו הירבה
להכות ילדים פולנים מבני הסביבה, לכן לא
סבל מרגשי נחיתות. ההפך: לו ולחבריו
היו רגשי עליונות • .אבי הציונות, תיא ודור
הרצל, נזכר בסיפורי הילדות של בן־
גוריון בצורה הבאה: כשהיה ביג׳י בן עשר
הקים עם חבריו אגודה ציונית בפלונסק.
הגדולים אמנם אסרו עליהם לקיים את
האגודה, כי חוקת ההסתדרות הציונית אסרה
התארגנות מתחת לגיל , 18 אך עובדה זו לא
מנעה מהציונים הצעירים לקבוע מסי־חבר
ולגבות את הכסף. הסיבה שעוררה אותם
לפעילותם: השמועה כי המשיח בא, בדמות
יהודי גבוה ויפה, בעל שערות שחורות
וזקן, שיש לו תואר דוקטור • .לתשומת־לב
הדתיים: ראש הממשלה הראשון של
ישראל גילה, כי בגיל שבע הפך לדתי
קיצוני ששמר על כל המצוות, אך כעבור
שנה יצא לתרבות רעה וחזר לחילוניותו.
עובדה זו לא הפריעה לו, כנראה, לכרות
כעבור עשרות שנים ברית עם עסקני המפלגות
הדתיות, ולפתוח פתח להשתלטות
הכפייה הדתית במדינה • .אחד המאורעות
השמורים ביותר במדינה היה השבוע טקס
נישואי הסטודנטית לפסיכולוגיה עו פרה
אשבול לבחיר לבה כרוך פרישכרג,
שום צלם עתונות לא הורשה להיכנס לטקס,
לכן הנציחו אותו צלמים זריזים על-ידי
טיפוס על גור ביתו של ראש־הממשלה.
• סיפרה באותה הזדמנות נועה אשכול,
אחות הכלה. כי פעם קיבלה הכלה מתנת
יום־הולדת מאביה לא בתאריך הנכון. עופרה
התפלאה על הטעות, עד שהסביר האב כי
ביומנו היה כתוב ״יום הולדת לבת״ ,אך

החופה כחצר ביתו של ראש־הממשלה *
מבעד לגדר
הציר היחידי בוז־עידת חרות שהעז להצהיר
בגלוי כי על מנהםכנין להתפטר. בגין
הציל אותו באותו רגע מלינץ׳ של ממש,
אך עשה לו לאחר מכן לינץ׳ רוחני. אמר
בגין :״ידידי הצעיר אולמרט, אני יכול
להיות אבא שלך, אבל אני מבין אותך. אתה
בן 21 בסך הכל. כשאנחנו הקמנו את חרות
היית בן שלוש, וכשמוליכים ילד בן שלוש
18 שנה באופוזיציה, עם הרגליים החלשות
שלו, הוא מתעייף. הוא מוכרח להתעייף.
הוא רוצה לנוח צעיר חרותי אחר

על הנושא:

כל המפלגות מלוכלכות -
כן או לא?
בר מ ת־ ה שרון

ביום ו׳ 8ביולי, בשעה 9בערב, בבית
משפחת הנדלר, שכון פקר ,37 יתקיים
חוג־בית בהשתתפות :

עודד פילכסקי
שירצה על

יחסי ישראל-ערב

בפתח ־ ת קוו ה

ביום ג׳ 12 ביולי, בשעה 8בערב,
בדירת הגב׳ אורה, רחוב כצנלסון ,32
יתקיים חוג־בית בהשתתפות :

רפאל אשכול

הכלה עופרה אשכול

חבר קבוצת הדיון לענייני כלכלה
שירצה על

אב שזוף —

כך מתכננים כלכלה?

הזדהה עם אמו, ח״כ אסתר רזיאל
נאור. היה זה אריה נאור, שהסתובב

בר מ ת־גן

ביום ד׳ 13 ביולי, בשעה 8.30 בערב,
בקפה עצמאות בגן דוד המלך (מאחורי
קולנוע אורדע) ירצה

עותמן כראנסי
מעורכי הזה אל עאלם על

המושל הצבאי והשלום

ב חי פ ה

היכונו לפיקניק שייערך בסוף יולי־תחילת
אוגוסט על שפת־הים. פרטים
נוספים בגלימות הבאים.
חטיבת חיפה מבקשת להודיע, שכל
הפניות בכתב יש לשלוח לכתובת:
יצחק עין־גל, פינת הרצל ,4חיפה.

בכפר קרע

ביום ו׳ 8ביולי, בשעה 7.30 בערב,
תתקיים אסיפה בהשתתפות

דוד ארנפלד
ועורכי הזה אל עאלם

סמיח אל קאסם
עותימן כראנסי __

החתן כרוך פרישברג
— ושלוש בנות
לא צויין שם שמה. לכן קיבלה עופרה
מתנה שהיתר מיועדת בעצם לתמי, האחות
האמצעית מבין השלוש • .אשכול עצמו,
שזוף, רענן ומבודח, סיפר לאורחים, כי
לאחר שחזה בהצגת ריצ׳ארד השלישי בתיאטרון
החיפאי, נוכח לדעת שכל מה
שקורה עתה באפריקה, קרה כבר בעבר
באירופה.

ד\ ל ״ ח ד שו ת
הסטודנט אהוד אולמרט, בנו של
הח״כ לשעבר מרדכי אולמרט, היה

עדמ * הוע שרים

דוד ארנפלד

מוצאים פה אחת כזאת משמיצי
שמואל תמיר בוועידת חרות נזכרו השבוע
בסיפור הבא: לפני חצי שנה, כשחזר
בגין ממסע בחו״ל, היה תמיר בין מקבלי
פניו בנמל־החעופה בלוד. כשירד המנהיג
מיהר אליו תמיר ונשא את מזוודותיו. בגין
הזכיר לו כי ישנם הרבה סבלים למטרה זו,
אך תמיר התעקש :״אין דבר, אני בכל זאת
רוצה לשאת את המזוודות שלך אשתו
של ח״כ אכרהם טיאר קראה בעתון
בוקר כי בעלה הוא מראשי המורדים בוועידה.
היא מיהרה לטלפן אליו ושאלה:
״נכון שאתה מורד בכגין?״ .בן,״ השיב הבעל
,״אך תני לי להסביר לך במה המדובר.״
״אין לי מה לדבר איתך,״ השיבה הרעיה
ברוגז, וטרקה את הטלפון.

בין הצירים וצעק ברוגז לעבר בני־גילו:
״אתם צעירים אתם? אתם יותר זקנים מכולם.
תתביישו לכם לרדוף אחרי כסאות בגיל
הזה האדם הכי שקט בוועידה נתגלה
בדמותה של העתונאית היפה רחל מרידוד,
בתו של ח״כ יעקוב מרידוד.
היא הזדהתה אומנם עם קבוצת תמיר
אך הסתייגה משיטותיה • .האיש הכי
בודד היה אריה אלטמן, וכל זה בגלל
הזדהותו הגלויה עם הקו הבנגוריוני. הוא
הטיף בוועידה לאיחוד עם רפ״י, ודרש שינוי
שיטת הבחירות ומישטר של שתי מפלגות.
בהפסקות, כל פעם שניגש צלם לסביבתו,
התרחקו מקירבתו אותם הצירים הבודדים
שהואילו בכלל לדבר איתו • .עורך־הדין
הצעיר ידידיה כארי, שנשא את דבריו
בוועידה כפעיל הליבראלים, התלונן על מצבה
הקשה של ישראל לעומת בריטניה, שם
הספיקה יצאנית בת 22 כדי להפיל ממשלה.
הוא התכוזן לכדיסטין קילר, ושוסע
על־ידי אכרהם (״אברשה״) שכטרמן,
לשעבר סגן ראש עיריית תל־אביב :״איפה

תואר הצייר הכי חרוץ בישראל מגיע
ללא ספק לגרשון קניספל, אמן ציורי
הקיר, שהנציח כבר את עצמו על הרבה
בנייני ציבור בברזיל, שם שהה בשנים
האחרונות. השנה, כששימש מורה בבצלאל
בירושלים, וכיהן גם כיועץ אמנותי של
עיריית חיפה, הספיק לעשות גם עבודות
אחרות. השבוע, למשל, הוציא לאור שני
אלבומים מפוארים של ליטוגראפיות מעשה
ידיו. אחד לרגל מלאות עשר שנים למותו
של כרטולד כרכ ט, והשני לרגל שנת
היובל לשלום עליכם. חוץ מזה הוא משלים,
בעזרת ציירים אחרים, אלבום שיוקדש
למלחמת ויאט־נאם, או ליתר דיוק: לאי־מלחמה
בוויאט־נאם • .דרך מקורית להענקת
מתנות מצא כתב ידיעות אחרונות אלכם
גלעדי. הוא נתן לעמיתו מן הצר,רון
המתחרה, אכרהם (״סקופי״) טכק, צ׳יק
לרגל חתונתו, כתב עליו במילים ובספרות
.מאה עשרים״ .כשבא סקופי לבנק, כדי
לפדות את צ׳יק המתנה, נדהם לשמוע מפי
הפקיד כי אין לו כיסוי. אבל אין לחשוד
בגלעדי כמי שאינו מכבד את חתימתו. הוא
פשוט מחק את המילים ״לירות ישראליות״,
המודפסות על הצ׳יק, רשם במקומן את
המילים ״שנות אושר השמועה השבועית
המתהלכת בקרב ציפורי הלילה של תל-
אביב: חתול שחור עבר בין שותפי הדיסקוטק
א־פרופו, לאחר שהקימו סניף בנהריה.
הדיסקוטק בנהריה ייפרד כנראה מאחיו הבכור
בתל־אביב, כך שיואכ רחמני ישאר
בעל המקום בתל־אביב, ואילו מאירה
עטייה ואיר,א ישראלי יהיו בעלי הדיסקוטק
בעיר הקיים הצפונית.

9103׳ ה ש בו ע
• עורך-הדין הליבראלי ידידיה

כארי, מזעידת חרות :״עם ישראל הוא
עם עיקש ולא חכם.״

• הצעיר הדתי חיים ליפשיץ,
ציר ועידת חרות :״לא נולדתי בפולין, לא
הייתי במחתרת, אין לי שום קשרי־דם עם
הנהגת המפלגה, ובכל זאת יש לי מה
להגיד.״

• ההומוריסטית עדה כן־נחום :
״טוב שדיין נוסע לוזיאט־נאם — הוא יודכח
במו עיניו שלא בכל מקום אפשר לתת זבנג
ולגמור.״
• לינדון ג׳ונסון, נשיא ארצות־ה־ברית
:״אין לנו ג׳יימס־בונדים בסוכנות
הביון האמריקאית.״
• מתחת לחופה, מימין, במיגבעת; לוי
אשכול. קיצוני משמאל, במיגבעת: פינחס
ספיר.
העולם הזה 1505

אמו! רו שאשתו בוגדת נו בקביעות -
אבל הוא לא האמין!
נאשר היא עצמה אמוה לו שזה נ טו-
הוא חננו אותה!
עתה קבעו השופטים: חוא נעל נגבו !
ה אירע בבית משפחת בלולו, בבני-
/ 2ברק, ביום השלישי׳ 1ד?11*1*1966

העיד על כך רב־סמל ליאון מלל
ממ שטרת רמת-גן:
יצאתי במכונית של מחלקת החקירות למקום•
הגעתי לשם, לקומה הרביעית, והדלת
היתד, פתוחה. ראיתי שבחדר היתד, אשר, מוטלת
על הארץ וסימנים על גרונה. היה עוד
איזה סיכוי שהיא בחיים, אך העיסוי לא
הצליח. הזעקתי רופא למקום. הוא הזריק
לה זריקה, אחר־כך קבע את מותה.
ראיתי גופה, ילד עמד על־ידה, הסתכל
בתימהון ולא ידע מה לעשות. בחדר השני
היה תינוק. בחדר המטבח ראיתי סכין של
לחם מוטלת על הארץ. הסכין היתד, מכופפת
במיקצת, וראיתי שולחן פורמאיקה הפוך על
הארץ.

רופא הגר באותו הרחוב, הד״ר
ברטולד אגיסר, סיפר לבית•
המשפט :

למחרת, בשעה שניכנס לבית־הקפה׳ אלי.
שאלתי מה נשמע, והוא אמר :״לא טוב,
עומדים להתגרש. אשתי בגדה בי.״ שאלתי
אותו עם מי בגדה, והוא ענה עם מורים,
נהג טכסי.
אני אמרתי לו שיתכן כי אלה רק שמועות
.״אל תתגרש,״ אמרתי לו. הוא אמר
לי :״זה נכון! אשתי לא תעשה מה שאתה
מבין.״
זה היה כחודש לפני ד,מיקרה. מאז התחיל
להחסיר בעבודה, ועבד שעתיים־שלוש ביום,

״רצחתי א ת אשוזי ׳
אגי מבק ש לעצור אותי״,
הודיע צעיר שחרחר ל יומנאי
במ שטרת רמת־גן.
זה קרה לפני חצי שנה.
לפני •טגועיים נדון אלדו
כלולו ( )30 לתקופה של
עשר שנות מאסר, ל אחר
שבית־המ שפט ה מחוזי
המיר א ת סעיף
האשמה מרצח להריגה.
ה סי ב ה: פרקלי טהנא שם,
התל־אכיבי
עורך־הדין
יעקוב הגל ר, הצליח להוכיח
בי שולחו לא התכוון
לרצוח אתא שתו,
אלא שהיא קינטרה אותו
והעכירה אותו על דעתו.
אין זו סיכה שכיחה כמשפטי
רצח, לכן מביא
״העולם הזה״ א ת עיקר
קטעי העדויות, בפי שרשמו
אותם השופטים.

העיד פרג׳י סרוב, שבנו של הנאשם
וחברו לעבודה:
כשחזרתי מהמילואים, בלילה, מצאתי שכן
ואשתי יושבים, והשכן אמר לי :״שמעת
מה שקרה לאלדו?״
הוא אמר לי שאשתו של אלדו בגדה בו.
לא יכולתי להאמין, כי הוא אהב אותה ולא
יכול לחיות בלעדיה רגע. לא פגשתיו אלא

העיד יגאל מ ע תו ק:
בלולו הוא חתני ורוצח בתי. הוא התחתן
עימד, ביולי , 1963 והם חיו חיי אושר מבחינה
חיצונית ...שבועיים לפני ד,מיקרה
התגוררנו אצל הנאשם בבית, כי רצינו לשמור
על שלום בית. במשך השבועיים שגרנו,
היה הנאשם תמיד רב עם אשתו ואמר:
״אל תלכי לחלון, אל תלכי למרפסת, אל
תרדי למכולת, כי כשאת יורדת, את רואה

את מי?
בית־המשפט לא הסתפק בעדויות אלה,
ושמע את שני גיבוריה הראשיים של הפרשה.

״סוף
כל דבר שי תגלה!״
ך ץ יפר מורים דניאל :
^ אני נהג מונית. אני מכיר את הנאשם
והכרתי את אשתו. אני מכיר את הנאשם
פעמיים־שלוש לפני ד,מיקרה. הייתי מכיר
שלו אך לא ידיד טוב. אני קניתי מאת הנאשם
מונית, וקרה לי שהייתי אצל אחיו
בבית. אני עובד בקו ,51 מקולנוע מרכז
בתל־אביב לפתח־תקוזה.
האשה האמונה שלי היתד, עד אז שאשתי נאמנה.
בפעם הראשונה נודע לי ממנה שבגדה בי
ברגע שאמרה לי את המילים האלה. כשתפסתי
אותה בגרון, רציתי שתשתוק. לא
היתד, לי שום כוונה. רק שתשתוק. כוונתי
היתד, לחיות בסדר. יש לנו ילדים והכל היה
בסדר.
כשהלכתי למשטרה היא היתה על ד,ריצפה.
אינני זוכר את דברה. אינני יודע למה
הלכתי למשטרה ולא צעקתי לשכנים.

וצח בוס חס

אני רופא מדיצינה, קראו אותי בערך ב1•30
בצהריים, וראיתי אשד, על הריצפה,
נידמה לי במטבח. בדקתי את הדופק ולא
היה לחץ־דם. לפי דעתי היתד. מתה! בכל *
ולא היה לו ראש. הוא אהב אותה, ולא
אופן הזרקתי לה זריקה. לפי דעתי מתה
יכול לחיות בלעדיה, ואהב גם את שני
בערך חצי שעה קודם.
את עובדת מותה של-קאשה, כתוצאה מ ילדיו.
יום אחד לפני שמתה האשד״ היה אצלי
חנק׳ אישרו רופא -תמכו! לרפואה משפטית׳
באבו־כביר.
בבית ודיברנו הוא אמר לי שהלכו לרבנות
וקבעו לו 400 לירות לחודש שיתן ל
״אין
דבר -אנחנו נשלים״ אשר .,אמרתי לו שזה סכום גדול. הוא ענה:
״אין דבר, אנחנו נשלים במשך התקופה וף*
ית־המ שפט לא התקשה לקבוע כי -נהיה בסדר.״
*+צד מתה רות בלולו. עניינה אותו יותר
אולם תקוותו של בלולו, כי המשבר בחיי
מסכת היחסים בין שני בני הזוג. שורה
המשפחה שלו יחלוף, לא התגשמה. במשך
ארוכה. של עדים הופיעה בפני השופטים, כל התקופה שלפני מות האשה• נמצא ה־

ביניהם קרובי משפחה, חברים לעבודה ושכנים.

מילות
חיבה. זה הרגיז אותי, וכשירדנו, הוא
שם עליה את היד על הגב ואמר :״להתראות,
רותי.״ התחלתי לחשוד במשך הזמן וסיפרתי
לאחי (הנאשם) על החשד ש לי...

נאשם בלחץ מתמיד של משפחתו. הוא ניסת
לסלק מראשו כל מחשבה על בגידת אשתו,
ואילו קרוביו דאגו שלא יצליח בכן. אופייני
לכך הוא הקטע הבא, מתון עדותו של
אחי הנאשם.

סיפר עמוס כלולו לבית־המשפט:
חודש וחצי לפני ד,מיקרה בא מורים עם
רותי אצלי בבית. היא מיהרה ואמרה שרוצה
לקנות מכונת כביסה, ונסענו שלושתנו
לפתח־תקווה. בדרך הוא התחיל להגיד לה

משפחת הנאשם גרה בתל־גיבורים, בקו
נסיעתי, והייתי לוקח משם נוסעים. אני הכרתי
את רותי דרך זה שקניתי את האוטו.
בהמשן עדותו סיפר הנהג כי נפגש מפעם
לפעם עם המנוחה. בין השאר:
פגשתי אותה פעם ראשונה אצל אחיד,נאשם
בבית. לא קניתי לה כל מתנה. אני
חיבבתי את רותי. אני רווק. אני לא ידעתי
מה יתפתח אחרי כ ן היא אהבה אותי
וחיפשה זמן איך להיות עמי ביחידות.
על פגישתו של הנהג עם הנאשם סיפר:
אלדו היה מרוגז ושאלני איזה קשרים יש
לי עם רותי. הייתי נדהם ועניתי לו שאין
לי עמה שום דבר. והוא אמר לי שהוא הבין
שיש לה קשר עמי, אך הוא לא ראה את
זה, וכמה פעמים העירו לו מכירים שראו
אותה מדברת עם אותו אדם. הכוונה אלי.
הוא אמר ליי :״אני יודע שיש לך קשר,
אך כל זמן שאינני רואה זאת בעיניים, אינני
יכול להיות בטוח.״ והוסיף :״סוף כל דבר
שיתגלה.״
בחקירה הנגדית הודה דניאל:
היה לי סיפוק מיני. מגע של שכיבה לא
היה לי עימה. היה לי מגע עם גופה.

הנאשם עצמו מסר כעדותו ה מפורטת
פרטים על רגעיה האחרונים
של א ש תו:
יצאתי להביא סיגריות וחזרתי הביתה. רות
חזרה בערך ב־ . 12 כשרות חזרה, הייתי בחדר
של הילדים. שכבתי. סבתא אמרה לי
פתאום :״אתה רואה, אשתך בוגדת!״ אמרתי
לה :״די לדבר שטויות!״
התחלנו להתווכח, רות ואני, אחרי שסבתא
הלכה. שאלתי איפה הילד. אינו אוכל.
איך לקחת אותו בצהריים. ילד צריך לנוח.
ענתה לי :״מה איכפת לך, אפוצץ אותך!״
לקחתי את הילד, הורדתי לו את הבגדים
ונתתי לו תפוח. היא נכנסה למטבח ואמרה:
״אני רוצה להרוג את עצמי, וארעיל אותך!״
היא לקחה סכין, שמה אותה על הצוואר.
לקחתי ממנה את הסכין שנזרקה לאיץ.
סכין של לחם.
הסכין היתד, ישרה, והתעקמה כנראה מה־האבקות
בינינו במטבח. נכנסה לחדר ואמרה
:״אני בגדתי בך!״ נכנסתי לחדר הילדים,
והיא באה לחדר ואמרה :״בגדתי בך,
בגדתי בך ואמשיך לבגוד בך. הילדים יחיו
בזנות!״
תפסתי בידה ושוב חזרה :״בגדתי בך.״
תפסתי אותה בכתף ואמרתי לה תשתקי והיא
חזרה על הדברים. תפסתי אותה בגרון
ולא הרגשתי. שנינו נפלנו. הלכתי למשטרה.
אינני יודע איך הגעתי.

הכרתי את רות כשהיתה גרושה. זה היה
ב־ .1963 שישה חודשים לאחר מכן התחתנו.
הגירושין שלה היו כחודשיים לפני שהכרתי
אותה.

כעל ישראלי רגיל

** ל מ הי מנו ת עדותו של הנאשם, ועל
ע׳ אופיו, קיבל בית־המשפט דו״ח רפואי.

סיפר על כך ד״ר ירמלוביץ, רופא
פסיכיאטר ומנהל כיודהחולים
ככת־ים, שהנאשם שהה במוסדו
במשך 147 יו ם:
ידוע לי ששוחרר מהצבא בגלל מחלה נפשית.
היתד, לו ילדות קשה: בגיל חמש
היתד, לו אם חורגת, ובתור נער נאלץ היה
לעזוב את הבית. על אף שיש לו אינטליגנציה
בינונית טובה, הרי שהמצב שנוצר בבית,
ובגלל הגישה העויינת שם, לא היד,
מסוגל לגמור בית־ספר עממי. הוא התחיל
לעבוד בבנאות ועובד עד היו ם...
כלפי חוץ היתד, לו אמביציה להראות את
שליטתו, כי פיתח בחוץ רגישות־יתר ורצה
להוכיח את עצמו כגבר וכבן־אדם. זה פיתח
אצלו דפוסים שעל כל עלבון ופגיעה — או
שנראה לו כפגיעה — היה מגיב מיד בצורה
של תוקפנות. זה הביא אותו לקטטות רבות,
כי הגיב בצורה מופרזת. הוא מלא צלקות
מד,קטטות. גם בצבא הגיב בחוצפה והיו לו
משפטים ועונשים
הנאשם קשור לאשתו. מה שכתבתי (ב־דו״ח)
אני יודע מתוך מה שסיפר לנו. בבדיקות
עשה רושם מהימן ולא ניסה להציג
החמרת מצבו, ואנו מקבלים הדברים כמו
ששמעתי ממנו.
התרשמתי שמה שאמר אמת. שהיה קשור
לאשתו ורצה לחיות איתר״ וגם אם היו
סטיות מצידה, לא רצה לדעת מזאת. הוא
בנה חומה ולא רצה לדעת מהשמועות. לולא
משפחתו, שאמרה לו מה היא עושה, לא
היה יודע. רצה להתעלם מהשמועות. החלו
להסית אותו ״איפה היא״ ,והוא היה במתח
ותחת הגירוי הזה. לו היתד, אומרת לו
משהו סתמי, כגון :״הייתי אצל התופרת,״
היה נרגע. אך היות ולפי מה שמסר החלה
להעליב אותו — היה תחת קינטור כזה, שאיבד
את השליטה על עצמו.
קבע בית־המשפט המחוזי בפסק־דינו:
״התנהגותה של האשד, היה בה כדי להרתיח
את דמו של בעל ישראלי רגיל, האוהב את
אשתו, ואומנם הוא פעל כפי שפעל.״
גזר הדין: עשר שנות מאסר.

לו מיליונרית אחת,
שגם לה אין מקום
יכולה להביא מכתב
אומר מישהו בדאגה,

סוכן אחר מספר שיש
שלא מקבלת ויזה מפני
עבודה, והיא רווקה, לא
מהבעל .״לי אין אשד״״
״מה לעשות?״
השמש כל הזמן עולה. השיחות נעשות יותר
ויותר אינטימיות.
״אני מבקר בקונסוליה חמש פעמים בשנה,״
לוחש לי איש אחד .״זה המקום היפה ביותר
בעולם.״
״את יודעת,״ מודה בפני הידיד של אותו
איש ״אני מסדר אותם. אל תספרי, אני מביא
להם כל פעם מכתבים וכרטיסים. אין להם
ברירה, הם נותנים לי ויזה, ואני לא נוסע
לאנגליה, אני נשאר כאן. זה משגע אותם.״
אני יורדת למטה לקנות מזכרות במשכית
וארטיקים לארוחת־צהריים. כשאני חוזרת, נמצא
כבר מספר תשע מאות בפנים, והסוכנים עדיין
מספרים לקהל סיפורים מרתקים .״אני סידרתי
נסיעה למנהל רסקו בבאר־שבע,״ מספר אחד,
״דרשו ממנו מכתב ממקום־העבודה ומכתב
מאשתו, ודרשו ממנו שיביא את זה בעצמו.
״הוא הביא להם את כל המכתבים, והיה לו
גם אישור שהוא מרוויח אלף שש מאות לירות
לחודש. הוא הראה את הכל לפקידה, והיא התחי לה
לחקור אותו, :מה אתה עושה עם הכסף?
על מה אתה מוציא אותו.׳ באותו רגע הוא
החליט שבעצם זה לא העסק שלה, אסף את
הדרכון והאישורים, וויתר על הנסיעה לאנגליה.״
המטיילים מתחילים לנמנם נמנום צהריים.
מי שרוצה כותב גלויות הביתה. מי שרוצה
משתרע על הכסא וקורא את הדרכון שלו. רק
הפקידה מפריעה כל פעם בצעקות היסטריות :
״מספר תשע מאות מספר תשע מאות ואחת !״
פתאום, לא ברור מאיפה, מתפרץ אמריקאי
אחד, מספר אלף ומשהו, בצעקות אנגליות:
״כמה מכתבים מחורבנים צריך להביא לכם, כדי
לקבל את הויזה העלובה שלכם? תראו מה
שאנחנו נעשה לכם, כשאתם תרצו לבוא לאמרי קה!״
הוא יוצא מהחדר וכולם ממשיכים לנמנם,
לקרוא את הדרכונים מהמקום שהפסיקו, ולהס־

עו פ ה טן
ניקוד נאווג3ר*0
כל החורף קראה אנגליה לאזרח הישראלי
הטרוד. כשהוא לא ענה לה, הצטרפו אליה גם
שומרי־המלכה, ההייד פארק והביג־בן, וכולם
צרחו יחד מהמודעות :״לונדון, בירת האימפריה
הבריטית, קוראת לך.״ כשהגיע הקיץ, החלטתי
להינות להם וללכת לראות מה הם רוצים ממני.
לקחתי מברשת־שיניים, מסרק, מעיל ובגד־ים,
ארזתי את כל זה והלכתי לתחנת־הרכבת של
ירושלים. כל הידידים שלי נפרדו ממני בדמעות.
הבטחתי לשלוח גלויות, והרכבת זזה ממקומה.
כשהגעתי לתל־אביב היתר, השעה כבר חמש
וחצי בבוקר. לקחתי מונית והצלחתי להגיע
בדיוק בזמן לבניין אל־על. נכנסתי למעלית,
והמעלית עזבה את קומת הקרקע. כשהגענו
לקומה העשירית נפתחו הדלתות, ולנגד עיני
התגלתה הקונסוליה הבריטית בכל יופיה והדרה.
הקונסוליה היתד, כבר מלאה מטיילים, שעמדו
להם להנאתם ליד הספסלים הנוחים התפוסים,
וניהלו ביניהם שיחות עירניות. כולם אוהבים
את אולם הויזות של הקונסוליה. הגוף שם יפה,
רואים את כל תל־אביב, האווירה נעימה, והאנשים
נחמדים.
אפשר לשפר שם את השפה האנגלית, אם
מקשיבים לפקידות כשהן אומרות 6 :ג׳1 1-31מ1(0
ח׳\\16{. 51{ )10 מן< 6נ! 56מ?< 6 1ומ 1{?1׳\\.

בעיקר אוהבים הישראלים את מחלקת־הוויזות
של אנגליה, משום שלא צריך לעמוד שעות
בתור, כדי להשיג ויזה אליה. אפשר פשוט
להיכנס לשם, בלי שום מכתבי המלצה, לבקר
במשרד ולצאת משם, בקלות, מתי שרוצים.
אפשר לפגוש שם תמיד אנשים חדשים ומענ יינים,
שראו כבר את העולם הגדול, ולשוחח
איתם על ויזות .״מה לעשות,״ שוחח איתי מטייל
אחד, שיחה קלה ,״בשביל לקבל את הויזה שלהם
הייתי צריך לקנות כרטיס הלוך וחזור, ולהחתים
בדרכון שלי את החמש מאות דולאר שאני
מוציא מהארץ. אם הם לא יתנו לי את הויזה
אני הרום. עד שאני אצליח להוציא את הכסף
הזה בחזרה. זה כל החסכונות שלי.״
כאלה מין שיחות נעימות מתנהלות להן בעצל תיים,
בין המטיילים באימפריית הויזות. וכשד,שי חות
קצת שוככות, אפשר תמיד לשמוע סיפורים
מרתקים מסוכני־הנסיעות.
״לפני כמה זמן,״ מספר סוכן־נסיעות אחד,
לקהל השומעים המרותק ,״היה צריך פרופסור
קצ׳לסקי לנסוע לאנגליה. היה לו מכתב־הזמנה
מהאוניברסיטה האנגלית הממלכתית, והיה לו
מכתב ממכון וייצמן. הלכתי לסדר לו את הוויזה,
ואמרו לי , :שיביא מכתב מאשתו, שהיא מרשה
לו לעזוב את הארץ.׳ הוא לא רצה להביא מכתב
כזה, ובשום אופן לא רצו לתת לו ויזה. עד
שמשרד־החוץ התערב.״
״יה, לי אין מכתב מאשתי,״ נבהל מישהו.
״אתה חושב שיתנו לי לנסוע?״ אף אחד לא
עונה לו.
״ואצלי,״ מספר סוכן־נסיעות אחר ,״נסע לפני
חודש שלוגסקי, אתם יודעים, הסופר. היו לו
חמש מאות דולאר, כרטיס הלוך וחזור ומכתב
מאשתו שהיא מרשה לו לנסוע. היא נסעה יחד
איתו, אבל בכל זאת הם דרשו מכתב.
״אחר כך ביקשו ממנו מכתב ממקום־העבודה.
הוא אמר להם שהוא סופר, ושהוא לא עובד
בשום מקום. אמרו לו שאם הוא לא עובד, הוא
לא יכול לנסוע. אלה הן ההוראות. בסוף הוא
סידר שיצלצלו לשגרירות מעיתון מעריב ויגידו
שהוא עובד אצלם.״

אדריכל רם ר!ץ וא שתו
תכל על הפקידות ועל האימפריה הבריטית.
אחרי שכבר ראיתי את כל האימפריה החלטתי
לחזור ארצה לירושלים. שמתי את כל המזכרות
והארטיקים במזוודה, ועליתי לרכבת, מלאת
רשמים ושקופיות.
איזה מזל שאני לא צריכה לנסוע אחרי כל
זה עוד פעם לאנגליה.

סוגה חסס״קים
יום אחד בא נהג־מוניות אל יורם רסקין
ושותפו, שלמה פרנקל, ואמר להם :״אני רוצה
למכור סטייקים. אבל לא רוצה לעמוד בחוץ,
בגשם, ושהשוטרים יעשו לי רפורטים.״
יורם רסקין הבחין תיכף שיש כאן בעייה
הדורשת פיתרון. הוא ישב וחשב, וחשב וישב,
ובסוף בא למוחו הרעיון הגאוני :״אם נהג־מוניות
לא רוצה למכור סטייקים בגשם,״ אמר
הרעיון שבמוחו ,״נעשה מסביבו ארבע קירות
וגג, שיגנו עליו.״
כך נולדה הסטייקיה הראשונה בארץ.
הרעיון הגאוני של ארבעת הקירות והגג עלה
במוחו של יורם רסקין משום שהוא׳ למד
ארכיטקטורה בארצות־הברית.

״יש לי כל הזמן רעיונות והמצאות,״ הוא
מעיד על עצמו׳ ״אין אף ארכיטקט בארץ שמשיג
אותי. אנחנו, אני והשותף שלי, מובילים בשטח
הזה, אנחנו מתקדמים בערך פי חמשה־עשר
יותר מהארכיטקט הכי מתקדם בארץ.״
אחרי הרעיון של ארבעת הקירות והגג בא
למוחו רעיון מתקדם עוד יותר. הוא חשב ומצא
שהכי טוב יהיה אם בסטייקיה של נהג הסטייקים
יהיה מקום מיוחד לצלות את הסטייקים. הוא
חשב עוד קצת והמציא את הכסא, הדבר הזה
שיושבים עליו, כשאוכלים את הסטייק, ובסוף
הוא המציא את גולת הכותרת, את הדלפק. ואם
היום בכל סטייקיות ישראל ישנם הדברים הללו,
הרי זה רק בזכותו.
כי הרעיונות שלהם מצאו חן בעיני כל מוכרי
הסטייקים, והם באו אליהם שיעשו גם להם, וכך
הם מילאו את כל תל־אביב בעשרים וחמש
סטייקיאדות, החל מהכיכר וכלה בפתח־תקווה,
ויש להם עוד הזמנות לעשרים ושלוש סטייקיא־דות
נוספות, בכל רחבי הארץ.
יורם הפך איש מצליח ומפורסם. בגלל זה
הוא גם הצליח להתחתן עם מלכת־היופי דפנה
נוי, הבת של אנטה הספרית.
״היא לא מצטערת שהיא לא התחתנה עם
מיליונר,״ הוא מגלה בענווה .״לא חסר לה
שום דבר, היא חיה ברמה גבוהה מאד.״
בבוקר היא הולכת לעבוד קצת במספרה של
האמא שלה, ובעלה הולך לבנות סטייקים. בצה־ריים
הם נפגשים והולכים לאכול סטייק בקרוסל,
הסטייקיה של הקיבוצניקים, איפה שיש הסטייקים
הכי טובים בארץ, והמגישים הכי נחמדים.
אחר־כך הם חוזרים לעבודה, ובארבע הם
הולכים לאכול איזה סטייק קטן לארוחת ארבע.
בערב הם נפגשים עם חברים והולכים לאכול
ארוחת־ערב בסטייקיה של אלי רונן, איפה שיש
הסטייקים הכי טובים בארץ, ואיפה שאוכלים כל
האנשים החשובים מהעירייה.
אחר־כך הם הולכים לשחק טניס, וכשהם חוז רים׳
הם אוכלים סטייק לילי, והולכים לישון.
אמנם הסטייקים קשורים לעבודה שלהם, אבל
ברור שאי־אפשר כל הינדם להתעסק רק בעבו דה׳
בן־אדם צריך גם תענוגות בחיים. לכן,
כשהם רוצים יום אחד לעשות חיים, הם לא
אוכלים סטייקים.
״אני אגיד לך !״ הוא אומר ,״אני כל־כך
מצליח, ומסודר כל כך טוב בחיים, משום שלמדתי
בחוץ־לארץ. לא רק משום שאני יותר מוכשר
מהאחרים. אני ראיתי את העולם הגדול. זה
נותן משהו. זה מעשיר את האופקים.
״בקליפורניה,״ הוא מספר ,״ראיתי סטייקים
בעובי וברוחב עצום. יש שם מסעדות לאלף
איש׳ אולי, עם שטחים ענקיים, ואולי מאה
מלצרים. משהו ענק, אני אומר לך.״
הוא ראה שם המון סטייקים, אבל הוא לא
הושפע מהם .״כל הרעיונות שלי הם מקוריים.
אני ממציא אותם לבד. איך? אני פשוט מוכשר.״
המקצוע שלו, הסטייק, נחשב עד עכשיו לדבר
די נחות, היה נהוג רק לאכול אותו, במהירות,
לפני הסרט או אחרי הסרט, וגם זה בזילזול
מוחלט, אבל המצב הזה לא ימשך.
אחרי שהוא בנה לו בית הוא עומד לבנות לו
אמפיתיאטרון .״זה יהיה כמו אמפיתיאטרון רגיל,
עם מושבים מאבן, ורק למטה, במקום אנשים,
יופיעו סטייקים. והמלצרים יחלקו אותם לקהל.״
אחר כך הוא ישכלל עוד יותר את הסטייק.
״אנחנו מכינים כבר סלף סרוויס לסטייקים, שבו
כל אחד יוכל לצלות לו בעצמו את הסטייק שלו
על אח, שתהייה מונחת ליד כל שולחן.
אחר כך הוא עוד יפתח את זה ויקים סטייקיה
אוטומטית, שבה הסטייקים ינועו על סרט נע,
וכל אדם יבחר לו את הסטייק שלו, ואם כל
זה עוד לא יתן לסטייק הישראלי את המקום
הראוי לו בחיים, הוא יפתח אותו עוד יותר
ויקים מרכז סטייקים עירוני, שבו יצלו את
הסטייקים ואחר כך יחלקו אותם לסטייקיות
קטנות בכל חלקי העיר.
אחר כך הוא עוד יעשה שירות סטייקים
הביתה, לפי הזמנות טלפוניות. ובסוף אולי הוא
אפילו יעשה מסעדה לסטייקים, שבה בזמן שמח כים
לסטייק אפשר יהיה גם לאכול משהו. אבל
זוהי כבר תכנית לעתיד הרחוק.

0׳ 3סול]!,
החולצה ה מעניקה לך את הטובים שביתרונות
הכותנה והסיב ה סינ ט ט׳

הגהו׳ן מיותר

האופנה התך 7> £בחולצות

ק 1ד סי קיץ
למבוגרים :
א 10 יד 84 .ז \ א 0 0

בשפות אנגלית וגרמנית
וקורסים למתחילים ומתקדמים
בשפות: עברית, אנגלית,
צרפתית וגרמנית

לתלמידי ב תי -ספר:
עברית, אנגלית, צרפ תי ת
עד לכתות
ערבית מ־ו׳
,ז׳ ,ח׳ ולכתות ט״ י׳ ,י״א
י״ב דקדוק וחיבור.
8, ^ 146 ^ 01-111מ 120ז 0מ
6־61*. 1,1161-8) 111 וז \ 1נ 12118.
? 38,ת 866 תת 11

בדלץ
ת״א. נחלת בנימ־ן 2
טל 56347 .
הטיפול העדין לאריג העדין

חיפה, החלוץ 27
טל 69265 .

ב״טקסטילשמפו,,

תוצרת בית החרושת נקה בע״מ • המפיצים• — חברת נורית בע״מ

אני יכול לעזור לד1

הצעת תחרות לצלמים וצלמים חובבים

מערכת בטאון ״ערי נופש בבולגריה״ מכריזה על תחרות מס׳ 5עבור הצילום הטוב
ביותר של בולגריה. התאריך האחרון למסירת צילומים בודדים וגם על נושאים
מעובדים (רפורטז׳ות, צילומים עם סיפורים) הוא ה־ 1בדצמבר . 1966
ההודעה על הזכיות בפרסים תפורסם בחודש מרץ .1967
התחרות תתנהל לפי התנאים כדלקמן— :
. 1כל משתתף יוכל לשלוח מקסימום 10 דיאפוזיטיבים ועד 15 העתקים שחור־לבן או
צבעוניים בפורמט 13/18 או .18/24
.2פרסים :
א. שני זוכים ראשונים — עבור צילום בודד או עבור נושא שלם — נופש
חינם במשך שבועיים בבולגריה.
ב. עבור 2הזוכים הבאים — נופש חינם לשבוע.
ג 6 .הזוכים במקום השלישי — מזכרות, תקליטים עם מוסיקה בולגרית ובו׳.
לאחר הכרזת הזוכים יוחזרו כל הדיאפוזיטיבים אשר לא נבחרו. ההעתקים הצבעוניים
והשחור לבן לא יוחזרו. כל הצילומים צריכים להשלח לכתובת :
סופיה — שד׳ טולבוחין מס ,51 .בטאון ״ערי נופש בבולגריה״ עבור ״התחרות״.

א תה העומד מחר לפני החלטה
גורלית: ת מורו ת במצב המ שפחתי,
שינויים כמצב העסקי.

ייעוץ כירומנטי-מדעי
על פי קווי כף היד
סודיות

יטלום שאול, טל 226342 .

מובטחת

נא להתקשר לקביעת פגישה בשעות :
10.00—12.30 לפנה״צ
4.00 — 6.30 אחה״צ

להטכלה

המכרלה רזו-גבר־י ר!

גרפיקה

ש ר טו ט

בנין מ ב מו ת

ארכיטקטורה
החולש נפתכים קורסי ערג
לכתות בוקר נמשכת ההרשמה.

העולם הזה 1505

פרטים

והרשמהבשעות .4_ 8 ,2—9 :

חיפה

תל־אכיב

אלנבי 128

בחסות

ד די ת

כולל עצוב פני ם ורי הו ט
צלום ופיתוח

מלכת המים

יצרני סבון ״ אוליביה ״ סבון ה חן והנעורים
סי דר ת ת מונו ת של מוע מדות ר אה עמוד .29

שמריהו לוין 30

חיים

על הירח

ך * אסהכנסת תלושה מן החיים, מן המציאות של ישראל? לעיתים נדמה שאכן זה
ן 1כך. זה מתבטא דווקא בדברים קטנים וצדדיים־כביכול.
לפנינו היתד. מונחת הצעת־חוק לתיקון סדרי הבחירות. לפתע שמתי לב שבעוד החוק
המקורי מזכיר תאריכים אזרחיים, מופיעים בהצעה הממשלתית החדשה תאריכים של הלוח
1 £14

היהודי.
הגבתי על כך מייד. החיים במדינה מתנהלים על פי הלוח האזרחי, המקובל בעולם כולו.
הדבר כלל לא ייתכן אחרת, כי ישראל היא חלק מן העולם, ואין היא יכולה לחיות עלפי
לוח שונה מזה של שאר העולם. העולם חי על פי שנת השמש. אך הברי־הכנסת מכל
הסיעות, החיים להם כניראה בעולם משלהם, חשבו שאפשר לחיות לפי הירח:
אכנ רי: ברית־המועצות ביטלה את הלוח האנאכרוניסטי שלה *.ארצות־ערב ביטלו את
הלוח האנאכרוניסטי שלהן. אנחנו חלק מן העולם — מדינה קטנה מאוד בסך הכל. כמעט
אף אחד במדינה אינו יודע את התאריך היהודי. אפילו המורים בבית־הספר, המצווים להוגי
תמש בלוח היהודי, ואלצים להסתכל בכל יום בלוח כדי לראות מהו תאריך זה.
מרד כי עו פ ר (מפא״י) :מה עם החגים?
אבנרי: לצרכי דת, לצורך החגים, אפשר להשאיר את הלוח העיברי.
משהכרעם (מפא״י) :מה כל־כך מפריע לך התאריך העיברי?
אכנ רי: מפריע לי רק דבר אחד: לא ייתכן שהמדינה תחיה לפי שני לוחות, לפי שני
תאריכים ...את המשכורות משלמים לפי התאריך האזרחי. מדוע מגניבים פתאום דברים שאין
להם שום משמעות?
ויכוח זה עוד נמשך במטר של קריאות־ביניים, אך נידמה לי שדי בקטע זה כדי להראות
מד, רב המרחק בין התודעה שבתוך הכנסת לבין החיים בחוץ. האם ישנו אזרח אחד בארץ
החי את חייו על־פי הלוח היהודי, מלבד כלי־קודש?
סגן שר־הפנים, הרב ישראל בן־מאיר, הוכיח אותי בדברי תשובתו, האשים אותי במזימה

זדונית לנתק את המדינה מן המסורת:
~ * בן * מ אי ר זה עניין ״של מסורת של העם היהודי. זה חלק מתרבות העם היהודי,
ומי שכופר בעם היהודי ורוצה בעם חדש — רוצה לבטל גם את התאריך העיברי.
אגב, התאריך היהודי אינו יהודי כלל. חודשי־הירח של הלוח ה״עיברי״ נושאים שמית
של אלילים בבלים, כשם שחודשי הלוח האזרחי, הערוכים לפי מחזור השמש, נושאים
שמות של אלילים ואישים רומאיים. לגבי כנעני׳ האל השמי תמוז בוודאי עדיף על האל
הלאסיני מארס. אך מה זה נוגע לטדרי־החיים במדינה התעשייתית המודרנית, ששמה
ישראל?

• כתי־כלא צבאיים: סגן שר־הבטחון נתך תשובה ארוכה, אך בלתי־מספקת,
על שאלתנו המודאגת לגבי הסדרים הנהוגים שם.
נושאים אחרים שלנו, שהשרים ענו עליהם: פרשת חצי המיליון ששולם לצבי לבון
בקיסריה; ההתעללות במיפעלו של אלי אביבי באכזיב; פיתוח מועדוני הצלילה בארץ;
מינוי איש מפלגתי לתפקיד ממלא־מקום הממונה על מחוז
הצפון; בעיות המחשבים האלקטרוניים, ועוד.
אותה שעה הגשנו הצעה דחופה לסדר־היום: הסיכסוך
בחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל־אביב. נשיאות־הכנסת
שללה את הדחיפות — ובכך נשללה מאיתנו האפשרות להעלות
את העניין בכלל, בגלל אותו סעיף של סתימת־הפה.
(על העלאת המצב בטכניון ויתרנו כאשר הושגה שם פשרה).
על ויכוח אחר נאלצנו לוותר. כאשר הודיעה הממשלה כי
לוי אשכול ימסור בכנסת הודעה על סיורו האפריקאי, פעלנו
מייד כדי שיתקיים על כך דיון.
יש הרבה מה לדבר בנושא זה: הקשר בין הישראלים וההון
הגרמני באפריקה (פרשת שליקר); הביקור אצל מובוטו
למחרת התליות בקונגו; ההאשמות כי ישראל משרתת מיקוניס באפריקה את האינטרסים של המישטרים היותר־ריאקציו־ניים.
אך הממשלה החליטה למנוע ויכוח בכל מחיר, ואף הפעילה לחץ מאחורי הקלעים.
במיקרה זה, דרושות חתימותיהם של 40 חברי־כנסת כדי לקיים דיון. כלומר: היה צירך
לגייס את כל גח׳ל׳ רפ״י והקומוניסטים.
פעלנו באופן קדחתני — אך ללא הצלחה. גח״ל גילתה עניין, אך בלי התלהבות יתרה.
ואילו רפ״י הודיעה בפירוש: היא לא תדרוש דיון. כך ויתרה האופוזיציה — והכנסת
כולה — על הזכות לדון באחד משטחי־הפעולה העיקריים של מדיניות־החוץ הישראלית.

לעואול גזח־יים־\ ,זט־י2ץ ר גזבריאוגז

נ־טי ח רו ת לא הופיעו, כמובן, במשך כל השבוע. הם היו עסוקים במאבקים הפני־מיים
בוועידתם. אגזים אם אגיד כי ההבדל היה מורגש בכנסת. כי סיעת חרות רחוקה
מלהיות גורם מתסיס, תוקפני ויעיל בכנסת. העדרה במשך שבוע או שבועיים אינו משנה
הרבה.
עד כמה שזה נראה מוזר, מילאת־ דווקא אני את מקומה במיקרה אחד. היה זה בוויכוח
על משרד־הבריאות. סיימתי את דברי במילים אלה:
פווב לתותח־ ,בווב ל\2לפי
אבנ רי אני רואה שסיעת חרות אינה יושבת כאן היום, כי היא עסוקה בוועידתה.
יש דבר אחד שהיא בוודאי היתה מעלה, אילו היתה כאן, וארשה לעצמי להעלות זאת
וויכוח על אותה הצעת־חוק היה מעניין גם מבחינה אחרת, ודווקא לסיעה שלנו.

במקומה.
מייד אחרי הבחירות הגשנו לכנסת החדשה שורה של הצעות־חוק פרטיות, שנועדו
אני מתכוון לבית־החולים לחולי־נפש במיבצר עכו. זוהי שערוריה שאין כדוגמתה. יש
לתקן את העיוותים שנתגלו לנו בימי הבחירות. בין השאר תבענו לחסל את המצב המח־מעם
מאוד אתרים היסטוריים בארץ הזאת. מיבצר עכו הוא אתר היסטורי כזה, גם ממלחמת־פיר,
הנותן למעשה זכות־בחירה רק לאדם בן 18 ועשרה חודשים.
השיחרור בבריטיס וגם מתקופות קודמות. שערוריה היא ש־ 18 שנה אחרי קוס המדינה
הצעה זו הורדה מסדר־היום, באופן אוטומטי. עתה באה הממשלה והציעה הצעה באותו
משמש המקום הזה מוסד לחולי־נפש — עס כל ההערסה לחשיבותו של מוסד כזה. לכך
כיוון. אומנם טען סגן־השר כי היה עושה כן גם לולא הצעתנו — אך מותר לשער כי
אין הסבר ואין צידוק, אלא לכל היותר תירוץ.
הצעתנו, שעוררה את דעת־הקהל, נתנה לממשלה דחיפה
חזקה בכיוון זה.
לקראת אותו דיון הכינונו, בעבודה קפדנית וממושכת, שורה ארוכה של -הצעווז
החדשאו המשתפים
הדבר מוכיח כי יש ערך רב מאוד להצעות־לסדר־היום מעשיות, תוך התייעצות עם הרופאים הרבים שהצטרפו לתנועת הכוח
ולהצעות־חוק פרטיות, גם כשהרוב הקואליציוני מוריד אותן
בסופו של דבר — כי את מרבית הזמן
עימד, פעולה. רק חלק קטן מהן יכולנו להשמיע,
מסדר־היום בהצבעה רובוטית. הן מפנות את תשומת־לב הקדשנו לוויכוח על ביטוח־בריאות ממלכתי.
הציבור לנושאים הנדונים, מגייסות דעת־קהל, מכריחות את
הנה כמה מן ההצעות:
הרוב לפעול למען הדבר שהוא הצביע נגדו זה עחה.
• כרטסתמרכזית: אנו מציעים להנהיג בישראל כרטיס־בריאות לכל תושב,
זו אחת הסיבות לכך שקנוניית מפא״י—חרות נועדה להומיום
לידתו (או עלייתו) .נולד אדם — ייפתח לו מייד כרטיס, בו יירשמו כל מחלה וטיפול,
ציא מידינו דוזקא מכשירים אלה( .השבוע נמשך בודעדת־ובעיקר
כל מחלה שהגיעה לבית־חולים או למרפאה או למעבדה. הכרטסת תהיה מרכזית־הכנסת
הדיון בעירעור שלנו על סתימת־פה זו. הרציתי שוב
ממלכתית, תעמוד לרשות כל רופא מוסמך, ושיטות״המיכון תאפשרנה ייעול גדול בטיפול.
את טענותינו, אך סיום אין — ובינתיים נמצא סעיף סתימת״
• עי דודההתמחות: ישנה הרגשה כי בשנים האחרונות חלה הרעה בטיב היחסי
הפה בתוקפו).
הממשלתית באה לתקן את סידרי פינקם הבוחרים, של הרפואה. הרופאים הצעירים אינם מרוצים. הם נוסעים להשתלם בחוץ־לארץ, כיוון ש־ההצעה
נדמה
להם שאינם יכולים להשתלם די צרכם בארץ. זה פותח פתח להגירה — ואל נשכח
וחודשיים.
18 בן אדם להבא להצביע יוכל שלמעשה

כי הרפואה היא המקצוע הבינלאומי ביותר בעולם.
תמכנו בצעד זה, אך לא הסתפקנו בכך. תבענו להנהיג
יש צורך לעודד, להמריץ ולדרבן להתמחות שוטפת, בכל הגילים. כיום אין תוכנית
שיטה טכנית אחרת לגמרי, שתבטיח זכות־בחירה לכל אדם
קבועה להשתלמויות, ואין פיקוח על כן.
שמלאו לו 18 שנים בדיוק ביום־הבחירות. כן תבענו שוב,
בהזדמנות זו:
• חיזו ק ה רו פאהכללי: רמתם של רבים מן הרופאים ירודה למדי. חלק מהם
• לתת זכות־בחירה לכל החיילים, גם אם הם מתחת הפכו רשמים ושומרי־תנועה, המכוונים את החולים לרופאים־מומחים או לבתי־חוליס.
לגיל .17״מי שנמצא די מבוגר כדי להפעיל תותח או טאנק, הוא די מבוגר כדי לבחור.״
• תורנויות לי ל ה: בכל תל־אביב, למשל, יש אחרי חצות רק רופא תורן אחד, ב־
• להעניק זכות־בחירה לכל הישראלים הנמצאים בחו׳׳ל, כנהוג בארצות־הברית.
מגן־דויד־אדום. קופת־החולים הכללית אינה מקיימת תורנות. מצב זה נותן אליבי לרופאים
• לא לתת זכות־בחירה לעולה חדש, אלא אחרי שחי בארץ לפחות שנה או שנתיים,
לנתק את הטלפון בלילוה, אבל אין הוא יכול להתקבל על דעת הציבור. אילו היה קיים
כך שיש לו מושג מינימלי על מה נטושה מערכת הבחירות.
ביטוח ממלכתי, היתה המדינה דואגת לתורנות נאותה, תמורת תשלום הוגן לרופאים.
וזוא הדין לגבי בתי״המרקחת. קיימת תורנות אמיתית רק עד עשר בערב. לאחר מכן
נזיליגן לאילין, טתזפ לח־יילים
חייב החולה לחפש את הרוקח בביתו, וזה לא פעם מרוחק.
ך* כלל, ה ש בו עשעפר עמד בסימן של ויכוחים בלתי־פוסקים בין השרים ובינינו.
^ הדבר נעשה במיסגרות שונות, בעיקר על־ידי שאילתות .״אתה מעביד אותנו!• אמרו
לי שני שרים שונים, כשסיימו לענות לשאלותינו.
כמה מן התשובות היו מספקות:
• טרמפל חיי לי ם: סגן שר-הבסחון הבטיח לנו כי דרישתנו לבטח חיילים-
טרמפיסטים, כדי להמריץ אזרחים לקחת אותם, תבוא בקרוב על סיפוקה׳ המלא.
• מצבה עיוו רי ם: שר שר־הסעד ענה לנו ארוכות, הבטיח כי הוא מתעניין בנושא י
זה באופן רצוף.
• מחאהפולנית: שר־החוץ אישר כי אומנם מחה השגריר הפולני על הפירסומת
המוגזמת, שקדמה לביקורו של אבא אבן בפולין.
• המחקרהאטומי: סגן שר־הבטחון נתן פרטים על החברה לקידום המחקר
האטומי, שהוקמה על־ידי דויד בן־גוריון ושמעון פרם כדי לגייס תרומות למטרה זו. עד
כה נאספו 23 מיליון ל״י.
שרים אחרים התחמקו ממתן תשובות של ממש, או נתנו תשובות בלתי־מספקות. למשל:
• ה לו ואהלאילץ: שר־האוצר התחמק מלהסביר מדוע נתן לאילין הלוואה מחדש
של מיליון ל״י. הוא נתן תשובה בלתי־משכנעת בהחלט לשאלה מדוע הועמד במשרדו חדר
לרשות מיכאל צור, איש־חסותו, למרות שזה חדל מלהיות פקיד ממשלתי.

* ועל־כן חוגגים את מהפכת אוקטובר בחודש נובמבר.

רעל בש־ון, וגגזנזה בא\ץ יד
• המצבבב תי ״ חו ליג • :סבלי להזכיר שמות, יש להתריע בבית זה על המצב
המחפיר השורר בכמה בתי־חוליס בארץ. האזרח מאבד את דמותו בהיכנסו לשם, הופך
למיספר. המקום הוא בית־חרושת, ללא זיקה אנושית.
זה לא קל לתקן. בייחוד כשיש מחסור משמע באחיות — ובין האתיות שישנן, יש לא
רק אחיות מסורות הראויות להערצה, אלא גס מיספר גובר והולך של אחיות שחסר ל1הן
הדבר האלמנטרי של מקצוע אנושי ונעלה זה: היחס לאדם.
• מלחמהכשחיתות: כדי לשמור על שמס הטוב של הרופאים, שרובם נאמנים
ומסורים לעבודתם, יש לבער את תופעות השחיתות, שאחזו בשולי המקצוע. למשל: יש
ואישפוז מהיר בבית־חולים עובר דרך הקאבינט הפרטי של הרופא שהוא מנהל־המחלקה,
כמובן תמורת תשלום כבד. יש ורופאי בית־חולים מפנים את החולה אל עמיתים פרטיים
(תמורת קומיסיון סמוי, או הדדיות) ,כדי לקבל בדיקות ושרותיס שאפשר לקבל בבית-
החולים חינם. אנחנו מקווים שאלה הן תופעות יוצאות־דופן.
• שיטותחדשות: על משרד־הבריאות להקים ועדה קבועה לחקירת שיטות
חדשניות, נם בלתי־מקובלות, גם כשיש נגדן דעות קדומות, כגון שיטותיריפוי טבעיות,.
שימות אלה נהוגות כיוס כבר בארצות מתקדמות רבות, כמו ברית־המועצות, ועכשיו הן

להלן נאומו של חבר־הכנסת אורי
אבנרי בדיון על משרד־הפנים :
כבוד היושב־ראש, כנסת נכבדה.
שמענו בעניין את סקירתו של השר — סליחה, של סגן•
השר. וכאן המקום לומר: התופעה הזאת של שרים־נפקדים
בולטת במשרד זה באופן מיוחד. יש שר שאין לו נגיעה של
ממש לענייני־המשרה ישנו משרד הכפוף כל כולו לסגן־השר.

זהו דכר פסול כעיקרו. אם מר חיים משה
שפירא צריך להיות השר הראשי מטעם ה־מפד״ל
-ייקכע־נא מעמדו בהתאם למציאות.
כשר קאכינטי בלי תיק, או כסגן ראש-הממשלה,
ואילו כרא ש משרד־הפנים צ יי ד לעמוד שר
אמיתי, הנושא כ א חריו ת של שר.

מה גם שמשרד־הפנים היה צריך להיות אחד המשרדים
המרכזיים במימשל. הוא היה צריו לכלול את המשטרה, את
ענייני הדתות, ואולי גם את התחבורה והדואר.
משרד כזה איננו׳ ולא יהיה כל עוד שולטים במדינה
קנוניות קואליציוניות וחשבונות מפלגתיים פיאודליים. בם־
קומו יש המשרד הנוכחי, שעליו נדבר עתה.

וזן לגזפד״ל א\ז אשר לגזפד״ד
כבוד היושב־ראש, זהו משרד מפד׳׳לי מובהק, ותמיד
לחמה המפד״ל, בכל משא־ומתן קואליציוני, על עמדת־מפחח
זו. מדוע?
בשלוט השלטון הזר, היו לנציב העליון סמכויות עצומות
כלפי הרשויות המקומיות. סמכויות אלה הועברו לשר־הפנים,
המקיים עד היום מנגנון מיותר ואנאכרוניסטי של
8־ 61ת 18810מ1דת 10106־81:1נ(! ,מושלי־מחוז קולוניאליים, הקרויים
ממונים על המחוזות.
פירוש הדבר, שתקציבי כל הרשויות המקומיות טעונים
אישור משרד־הפנים, וכפופים לשרירותו. כל ההלוואות,
ההקצבות וההענקות הממשלתיות, החיוניות כל כך לעיריות,
כפופות למשרד־הפנים.
במישור העירוני מעוניינת המפד׳׳ל בכמה דברים: בכניסתה
לכל קואליציה עירונית, בחקיקת־מישנה של כפייה דתית,
במתן תעסוקה לאלפי עסקניה במישור העירוני, ובעיקר :
לחיזוק המועצות הדתיות, המהוות את עמוד־השדרה של
שלטון המפד״ל ברחבי הארץ.
מכשיו לסנוניות
המפו״ל
אביב, על טהרת הכשרות, בהשתתפות נציגי משרד־הפנים,
משרד־הדתות, הרשויות המקומיית ומר שרגא נצר. נקבע
שיכירו במועצה הדתית של נצרת עילית — והתקציב יאושר.

כפי שאמר פעם אדם מנצרת
אשר לנצר, ולמפד״ל אשר למפד״ל.

ראשי־הערים המצליחים, כמו פסח יפהר בהרצליה, דויד
בן־ארי בשעתו בבת־ים׳ אברהם קריניצי ברמת־גן, עובד
בן־עמי בשעתו בנתניה — כולם גילו את הפאטנט הזה.

כך נוצר השילוש הקדוש, שעליו מכוסם
כוחה של המפד״ל, על חשכון משלם־המיסים :
משרד־הפנים, משרד־הדתות והמועצות־הדת־יות.
אם מותר כהק שר זה לצטט א ת התיאולוגיה
של דתאחרת: שלושה שהם אהד :
ואחד שהוא שלושה.
שר הסעד יוסף בורג: זה נכון כמו
שזר. נכון! 1
אכנרי: אדוני השר, לא אתווכח איתן
על תיאולוגיה נוצרית!

עיריה שאינה עומדת בדרי שות אלה, נ ת קלת
במחסום פיפי כדמות משרד־הפנים.
עירית צפת נאותה לשלם משכורת לרב הספרדי דיין,
אוייב המפד׳׳ל. מייד הופעל המכבש של משרד־הפנים,
ועיריית צפת נכנעה.
בנצרת עילית התנכר ראש־המועצה מרדכי אלון למועצה
הדתית. אז עוכבו ההקצבות הממשלתיות. מה קרה? לפני
כמה שבועות נתקיימה ישיבה סודית במלון דבורה בתל-

-תן לנצר

וזופש רנזצפון — ולרגסור־בוצפון
כבוד היושב־ראש, ישנה הרגשה כללית בארץ כי מיבנה
השלטון המקומי טעון בדק־בית כללי. אנו קיצוניים בדעה
זו, ונעלה כמה הצעות.

חודרות למערב־אירופה, גרמניה וצרפת. בצרפת עומדים להנהיג אותן כמקצוע־חובה ן בבתי־הספר לרפואה.
• פיקוח על המזון: חבל שהרפואה הישראלית נאלצת להקדיש את מיטב זמנה
להתגוננות בפני המיתקפה המרוכזת של האובסקוראנטיות הפסבדו־דתיות. כפי שזה בא
לידי ביטוי גם היום בוויכוח זה, תחת להתרכז בפיתוח תודעה בריאותית מעולה, הנהגת
חוקי מזון, פיקוח על הוספת רעלים למזונות, בעיית הסמים המשכרים, פיקוח על זיהום י האוויר, ועוד ועוד.

א\2רגבטי\\2ז של השתגזט־גת
•יי• כנסת היא, בראש וראשונה, אגודה מקצועית של עסקני־מפלגות. לכל העסקנים
\ 1יש אינטרס משותף — לקיים את השיטות המאפשרות אח שליטתם על האזרחים
הפשוטים.
הדבר בלט השבוע פעמיים, בצורה ברורה לחלוטין. פעם זה היה בוויכוח על משרדי,פנים
— כשדוברי כל המפלגות התחרו ביניהם בדרישה לחוקק חוק נגד הכלנתריזם.
הייתי היחיד שהתנגד לכך בפירוש (ראה מיסגרת) .בפעם השנייה בא הדבר בוויכוח על
משרד־הבריאות.
מפלגות ההסתדרות מעוניינות, כמובן, לקיים את קופת־החולים, במקום להתקין ביטוח״
בריאות ממלכתי, כנהוג בארצות המתקדמות. לצורך זה הן מוכנות בהחלט לבגוד בעק־מנותיהן.
כל קופת־החולים מבטיחה את שיעבוד העובדים למפלגות׳ והיא נותנת ג׳ובים
ותפקידים למפלגות השונות.
וכך, בצורה מופלאה, קמה מפלגה אחרי מפלגה בוויכוח, הכריזה על הצורך בביטוח־בריאות
ממלכתי — והוסיפה מייד תנאי של התחמקות. גח״ל, שעוד אתמול עמדה בראש
הצועקים למען ביטוח ממלכתי, הצטרפה בינתיים להסתדרות, וגלתה לפתע שהמצב
הקיים אינו נורא כל כך, ודי להכניס בו, לפי שעה, כמה תיקונים.
רפ׳׳י היא בעד ממלכתיות — אבל היא מוכנה לדחות את הביטוח הממלכתי בחמש שנים.
הליברלים העצמאיים עולים על כולם בדרישה לביסוח ממלכתי — אך מסתפקים, לפי
שעה, בהקמת ״רשות־אישפוז״ .זוהי תחבולה מחוכמת. פירושה המעשי: ההיפר מן המטרה
המוצהרת. היא תוריד מקופות־החולים אח עול האישפוז, אך תשאיר בידיהן את בתי־החולים.
המדינה תשלם לקופות־החולים את מחיר האישפוז, והקופות יוסיפו לשגשג,
לקחת מיסים ככל העולה על רוחן ולבצר את שלטון המפלגות בהסתדרות. המערך,
מפ״ם והקומוניסטים התנגדו בכלל לביטוח ממלכתי.
הנבנו על כך בחריפות רבד״ פתחנו את נאומנו כך:

אכגרי: כבוד היושב־ראש, שמונה חברי־ננסת נכבדים.
נעלה סל ראש דרישותינו את התביעה החד־משמעית לביטוח־בריאות ממלכתי, אחיד
ומקיף לכל, תוך הלאמת קופות־החולים.
חשבתי שאבוא היום הנה, ואהיה בם ן־הכל חייל קטן בחזית רחבת מאוד, הלוחמת למטרה
זו. והנה, פתאום, אני רואה שאני, החייל הקטן, עומד לבדי. החזית נעלמה. שמענו היום
איך לכל אחד סן הנואמים יש אליבי אחר כדי להתחמק ממלחמה זו.
כמעט כל המפלגות מופיעות בראש מורם בשם ביסוח־בריאות ממלכתי...

׳קריאה: לא כולן!
א מ רי: אמרתי ״כמעט כולן״ .הן חושבות כנראה מזה פופולארי ברחוב. אולם
כשהן באות הנה, עושה כל אחת תרגיל אקרובאטי. כל אחת מוצאת פתרון לולייני

קודם כל, יש להפריד לגמרי כין המישור
העירוני והמישור הממשלתי. יש לקבוע גם
תיחום ברור כין השניים. האינטרס המפלגתי -
לשבץ מקסימום של עסקנים כמנגנון הציבורי,
על חשבון משלם־המיסים -גרם כאן לכפי־לויות
מחרידות.
לשם מה יש צורך במיסוי כפול ובמנגנון כפול? למה
לא לקבל את הצעות ועדת ויתקון ולאחד את גביית כל
המיסים, תחת גג ממשלתי? כמה מיליונים זר יחסוך?
הרי כל־כך פשוט לבצע זאת. יהיה מס־הכנסה פרוגרסיבי,
מם אחד שיחולק, בהתאם לצרכים, בין הממשלה והרשויות
המקומיות. זה פשוט כל כך.
קריאה: זה יותר מד׳ פשוט!
אבנרי: זוהי פשטות טובה. רק בארץ
הופכים דברים פשוטים לחשודים.
לשם מה הכפילויות הפנטסטיות בשטח הסעד, הבריאות,
החינוך, התחבורה, ושוב הדת — מנגנונים כפולים, משכורות
כפולות, הוצאות של מיליונים להחזקת עסקנים של
כל המפלגות! שלא לדבר כלל על חוסר־היעילות, הסירבול
והכפילות (וגם שילוש וריבוע וחימוש) בתוך מנגנוני הרשויות
המקומיות עצמן.

עיריה צריכה, בסד הכל, לטפל כמינהל
מקומי מובהק -ביוב, ניקוי רחובות, הנדסה,
וכו׳ .זהו תפקיד מינהלי -ועל כן אנו תומכים
בכל לב בב חיר ת ראשי־ערים בבחירה אישית
ישירה. לערים דרושים
מנהלים טובים, לא נוא מים
ואידיאולוגים. מובן
מאליו שיש להפריד לחלוטין
א ת בחירתם -
גם מ ב חינ ת העיתוי -
מן הב חירו ת הנערכות
לכנסת.
וכאן, כהערת ביניים, אנו
רוצים להתנגד בחריפות למה
שנקרא כאן ״חוק נגד כלנתרי־זם״
.נתגלתה היום אגודה מקצועית
של מזכירי כל המפשפירא
לגות,
מקיר אל קיר, שיש
להם אינטרס משותף — למנוע התמרדות של נציגי מס־לגות.

אדם אינו בעל רמה מוסרית מתאימה, אם הוא יכול
(המשך בעמוד )28

מעניין לבע״ה; איך להיות בעד ביטוח־בריאות ממלכתי וללכת בדרך ההפוכה ...אבל
בבעייה זו, אם להשתמש בדימוי רפואי, הרי לא יתכן חצי הריון או רבע הריון.
...בשטח הבריאות לא זכתה מדינת־ישראל עדיין להכרה דה־יורה, ואפילו לא להכרה
דה־פאקטו. נשאר המצב שהיה קיים לפני קום המדינה. היום מוציאה המדינה עצמה בסך
הכל מאה מיליון לירות על בריאות, שלא באמצעות קופות־החולים, ואילו קופת־החולים
הכללית מוציאה 300 מיליון לירות. אם זה כן, פירוש הדבר שמדינת־ישראל עדיין לא ן קמה בשמח זה.
יש כל מיני טענות־אליבי להגנה על פיאודליזם זה. באים ושואלים: מדוע להלאים
דווקא את קופת־חולים, השייכת לפועלים? על כן אנחנו עונים בפשטות: שאלו את הפועלים.
עיוכו מישאל־עם בין חברי־ההסתדרות, שאלו אותם שאלה פשוטה: האם אתם ר-וצים
בקופת־חולים הסתדרותית, או בביטוח־בריאות ממלכתי? אני מבטיח לכם מראש כי ,807.
ואילי ,907.של חברי ההסתדרות יצביעו בעד ביטוח ממלכתי.
ד ה \ 2ונז יו םוה *?
*ן• יקםלה גן על קופח־החולים הפיאודלית? לא פחות ולא יותר מאשר מנהיג מק׳׳י,
)4שמואל מיקוניס. הוא רצה להיות אפיפיורי יותר מן האפיפיור של הוועד הפועל,
להוכיח שהוא שייך ל״תנועת הפועלים״ .בעת נאומו התפתח דו־שיח ער:
מי ק וני ס תנועת הפועלים הישראלית יצרה את המדינה הזאת, ואין בכוחן
(הכוונה לאגודת ישראל) להחליש אותה.
אכנלי: מה ברוסיה? יש שם קופת־חולים לא־סמלכתית?
מי מו ני ם: אני אספר לן מה ברוסיה. ברוסיה זוהי כבר המדינה.
אבנ רי: זה מה שאנחנו אומרים — צריכים להלאים, להעביר לידי המדינה.
מי ק ו ני ס: בעיות בריאות העם והתברואה לא תיפתרנה על־ידי ביטוח־בריאות
ממלכתי ...זהו מאבק פוליטי של הבורגנות ושל גרויי הבורגנות להוציא נכס עצום ן ומרשים מידי ההסתדרות.
אכנלי: זהו קומוניזם זה? הרי זת רפורמיזם מן הסוג הגרוע ביותר!
מיקוניס: מכיוון שחברי סיעת גח״ל אינם כאן, לקחת על עצמן את הקבלנות

של גח״ל?
אגב, ויכוח זה לא התנהל בבית דחום. בשעה 8.35 באותו יום, בעת נאומו של מאיר
וילנר (רק״ח) ,נכחו, חוץ מהיושבת־ראש (רות הקטין) ואני, רק 8חברי־כנסת:
רשימת הנוכחים: מערן — 2מתוך ( 49 נצר וצברי); גח״ל — ו מתון ( 26 יוסף
תמיר); מפד״ל — 1מתון ( 11 זוארץ); רפ״י — 2מתוך ( 10 נבון, גז); ל״ע — 1מתון
( 5גולן); פא׳יי — 1מתון ( 2כץ) .אותו רגע לא נכח איש מאגו״י, מפ״ם ומק׳יי.
למחרת היום, בעת הוויכוח על משרד־הפנים, היה הבית מלא, באופן יחסי. בשעה ,6.20
בעת נאומו של בנימין שחור (מפד״ל) ,נכחו, חוץ מהיושבת־ראש (סנהדראי) ואני 13 ,
מתוך 120 חברי־הכנסת:
רשימת הנוכחים: המעין 3נצר, אליאב׳
מנחם כהן); גח״ל 2רימלט, עוזיאל);
מפד״ל 2אונא, רפאל); רפ״י 3בן־פורת,
גז, סורקים); ספ״ס -י ( 1זומבי); ל״ע — ו (גולן);
אגו״י 1גרוס).

ונכ שיר דקנונות
(המשך מעמוד )27
למכור את עצמו בכל עת — אל תשימו
אותו ברשימת־המועמדים שלכם!
אבל אם נבחר — הוא נבחר באדם, כ־נבחר־ציבור,
ולא תיתכן הגבלה כלשהי על
זכותו לשנות את דיעותיו ולהכריע על פי
מצפונו (או חוסר־מצפונו) כאוות־נפשו.
אחרת, לשם מה בכלל דרושים נבחרי־ציבור?
תקימו ועדה של מזכירי־המפלגות
במקום, וזו תכריע לפי המפתח.
בכלל כבוד היושב־ראש, יכול לבוא
אפיקורוס ולשאול: בכלל, האם יש צורך
בעיריות בארצנו? כל הארץ גודלה כשכונה
אחת של העיר ניו־יורק, מבחינת האוב־לוסיה.
אין לנו מסורת עירונית, אין
גאתה עירונית מיוחדת. תל־אביבי לא יאמר,
כמו איש פלורנץ :״אני פירנטיני, ורק
אחר־כך איטלקי.״ (אולי חוץ מאנשי ירושלים
וכפר־סבא).
אולם אפילו אם לא נרחיק לכת עד כדי
כך, יש לשאול בכל החומרה: לשם מה
הפיצול האבסורדי הקיים? יש עיר אחת
במרכז הארץ, והיא העיר דן — מבת־ים
ועד פתח־תקווה. אוכלוסיה רצופה, בעיות
רצופות, פתרונות רצופים. אבסורד גמור
הוא שענייני המינהל מפוצלים כאן בין
קרוב לעשר רשויות כושלות, כל אחת
עם מנגנון מנופח, אל נדבר על ״איגודי־ערים.״
נדבר על הקמת עיריית דן, או
תל־אביב רבתי, ובעצם, אם נהיה בעלי
תחושה היסטורית, השם הנכון הוא יפו.
לאור הכפילויות, ההתנפחויות, השחיתויות
של רשויות מקומיות אלה — מר,
הפלא, כבוד היושב־ראש, כי משק־הכספים
שלהן מתמוטט? כאשר הפיקוח מלמעלה
הוא מפלגתי בעיקרו, וכפוף לשיקולים
מפלגתיים — איך אפשר בכלל למנוע התמוטטות
זו? כל זמן שחיים בסדר עם טגן־
השר ועם מפלגתו, אין השגחה יתרה.
אפשר תמיד לקרוא רחוב על שם השר,
כמו רחוב השר משה ברמת־גן, או להקים
את מרכז שפירא במועצה האזורית שפיר,
או מוסד של בני עקיבא על שם עולי
גרודנא תל־אביב.

שפגז־גזיגג אג גגנזי לעינוג! ?
איני רוצה לרחוץ את כבוד סגן־השר
ברותחין — אך אי־אפשר שלא להזכיר את
חופי הרחצה. בנאומו גילה סגן־השר התעניינות
בנעשה בשפת־הים שחסרה לו לגמרי
שבוע לפני כן. הוא גילה 10 קילומטרים נוספים
של חוף רחצה — שאינם קיימים בצווים
שהוא עצמו התקין אותם• היכן החופים
האלה? בנאומו הזכיר 15 קילומטרים של
חופי רחיצה. בצווים יש רק 5קילומטרים.
זד, מזכיר קצת גומי לעיסה.

אך אם מעיד הדבר כי כבוד סגן
השר שינה א ת גי שתו לנושא
כאוב זה תוף שבוע אחד, בתוצאה
מהתגובה הציבורית הזועמת על
נאומו הזלזלני, והתלו ש מן המציאות,
שנאם כ ע קבו ת הצעתי ל
פדר־היום -תבוא עליו הברכה.
במקום שבעלי ת שובה עו מ די ם...

כבגד לדרכגן הישראלי!

*ןגימנסיה

ריאלית

הר שמה לשנת הלי מו די ם תשכ״זלכ תו ת טי, יי, י״א, י״ב
תיכון מקצועי במגמות

תיכון עיוני במגמות

הומניסטית רדיו -אלקטרוניקה, טלויזיה
וריאלית שרטוט * טכנאות גרביקה
(בנין • מכונות • ארכיטקטורה)

שימושית

כולל הכנ הלב חינו ת הבגרות הנערכות מטעם משרד ה חינו ך
מורי םאקדמ אי ם • כי תו ת בו ק ר • שכר לי מו ד מודרג • ס טי פנ דיו ת
פרטים

חיפה

והרשמה ! 5—8 ;9—1

תל-אכיב

רח׳ שמריהו לוין 30 פינת רה -הרצל 114 רח׳ סמולנסקין פינת רה, בן־יהודה 1 90

תל-אכיב
רחוב אלנבי ,128 ליד ככר המושבות

— 11— 1*0
ולבסוף, כבוד היושב־ראש, הערה לגבי
הדרכון הישראלי.
מושפל בעולם, מפני שממשלתנו
הוא
לא דאגה לביטול הצורך באשרות־כניטה
בארצות ששיחררו את אזרחי רוב המדינות.
מי שנוסע לחוץ־לארץ מתנסה בחוויה
משונה מאד• אתה בא במטוס גדול, יחד *
עם שמונים או מאה אנשים. כל האנשים
עוברים אוטומטית דרך הביקורת — ורק
אתה, בעל הדרכון הישראלי, נשאר עומד.
עוברים שבועות עד שמשיגים את הבניגוד
להבטחה מפורשת שנתן
דרכון,
השר שפירא לסוכני־הנסיעות. להשיג אותו
כסף רב (ואין
חידושו עולה
קשה,
מחדשים לעשר שנים,אלא רק לשנתיים,
משום־מה) אך לבטל אותו אפשר בכל רגע,
לפי ראות־עיניו של השר. אך לא לפי ראות־עיניו
של נושא הדרכון.
צריך היה להיות משרד מרכזי אחד,
עם מיכון מודרני מעולה, לכל ענייני
רישום התושבים, כולל הוצאה אוטומטית
של דרכונים לכל דורש, עם חידוש אוטומטי,
כמו רשיון־נהגות.

הבה ונחזיר בגוד לדרכון
ראלי. אל ניתן אותו לאדם
ישב כארץ לפחות שנה או
יים, ונדאג שכאשר ני תן .-
אותו העולם.
היששלא שנתיכבד

העולם
הזה 1505

יודעת,
כבר

׳ הודיתשלגיבל , 17״
היא רוצה להיות: דוגמנית אופנה. היא
אוהבת שחיה, בלט, ריקודי־עם. תושבת חיפה.

מלכת

צולמה על שפת ימה של חיפה, שם היא מרבה
לבלות את שעותיה הפנויות בקיץ. היא אינה
מסתפקת בשיזוף, אלא מרבה לעסוק בספורט האהוב עליה: שחייה. הספורט היבשתי האהוב
על שושנה: באולינג. היא בת לו, עובדת בספרית בחיפה, ואוהבת מאוד לרקוד.

שו שנה קלע מן

סידרת מועמדות
שלישית

המים

מסעםמ ערכ ת

נכעב
ב ח סו ת

עץמ די ת

יצרני שמן וסבון. ם .ס

היא ירושלמית בת ,20 בוגרת תיכון
המדברת עברית ואנגלית. תחביבים•
שחיה, ציור, קריאה וג׳אז. שיער שחור, עיניים חומות.

יעל כהן

בעמוד זה מ תפרס מו ת שש מועמדות
חד שות לסידרת המועמדות לכתר
מלכת המים .1966התח רו ת פתוחה
בפני צעירות בכות כל הגילים.
כל אשר עליהן לעשותו הוא
להמציא פרטים אישיים על עצמן
(שם, גיל, עיסוקים, תחביבים
וכוי) יחד עם תמונותי הן וכתובתן,
לת.ד 136 .תל־אכיב. הבחירה
תיערך ב־ 20 לאוגוסט, כנש?,
מפואר כמלון ״רמ ת אביב״ .למלכה
מצפה, נוסף לכתר, גם נסיעה
מעניינת לחוץ־לארץ. ליתר הנבח
רו ת: פרסים ו מ תנו ת יקרי־ערך.

מניחה בחן את 16 וחצי שנותיה על מכונית,

טובה >גר
חומות, מחבבת שחיה וסרטים,

וכשיש באפשרותה עוסקת בסקי מים.

חברה

קיבוץ. ביום היא חיפאית, עובדת נציירת
אופנה. ילידת מרוקו, בת ,20 מרבה לבלות
על שפת הים — ואפילו שוחה.
שיף אילנה
עיניים אפורות. התחביב

ילידת הארץ בת 8ו,
בעלת שיער ערמוני ושירה
(סופרן) במקהלה.

נממיה גורדו
דם של

״ בחן ״

-בתי־ספר תיכוניים

בי׳־ס להכשרת

טכנ אי אל ק טרוני ק ה וקציני־ים
בשיתוף ע ם טכניכון
* הו מני ס טי ת

* רי אלי ת

קור ס ערב דו־שלבי להכשרת

+בי אולוגי ת

לפי תוכניות משרד החנון והתרבות

קציני וד! ארקטהניקה בצי הסוהו
הסמכה ביו ל או מי ת 0 . :

התיעצות פדגוגית ו הר ש מה:

רכוש מקצוע מבוקש יבשתי וימי
המבטיח מעמד והכנסה גבוהים
אין צורך בידיעות קודמות

רה׳ גורדון 53 פינ ת רה׳ ריינס, ת״א,
טל 248514 .בל יום שעה 8.00ל־14.00

נפגסיה גורדה
^ 1ך7ס ^ 1ת1

פרטים והרשמה 8-1 :לפנה־צ 4-8אחה־צ
תל־אביבנדרך פחח־חקוה > 126 ם זל הקריה) טל 254891.
תר־אביבנדרך פחח-חקזה 44 נם ול כיח הדר) ם ל 36773.
חיפה:רחוב בלפור 5נמ 1ל הטכניון) מל 69041 .

הבצורת קציני־ים

לאלחטרינינן ה

המחלקה

ללימודי

ערב

החוד שנפת חי ם קו ר סי ם חד שים
רכוש מקצוע מבוקש המבטיח הכנסה גבוהה
באחד מהקורסים הבאים :

רדיו — טרנזיסטורים
טלויזיה מעשית;
* קציני רדיו בצי (לכל הרמות)
חשמלאות מעשית (כולל תיקון מכשירי בי)

משך כל קורס 6חדשים, אין צורך בידיעות קודמות

הה רשמה ;

בבניו המכללה, בשעות 9—1בבוקר 4—8 ,אחה״צ.
קניף תל־ אביב, רחובהנגב 1 0 - 8

הזמנת
מ 1! 7מ 1ת
לבתי הבראה ומלונות

כל יום דומה למשנהו
בתאריכון הפרטי שלך
כל ימות חודש יולי

בבל הארץ
ללא תטלום מחף
חברת

ועליזים

אס את משתמשת בטמפונים
מתוצרת

ת ל־ א בי ב רח־ גו ר דון 28
טל 222042 .

דיי קנו ת מעדיפה המודרנית האשה טמפוני דיאנה, כי טמפוני
דיאנה משחררים אותה מאי־נעימות
בימים מסוימים.

במחירים גבוהים.
ת.ד ,1 334 .ת״א ט2909/

המנוי -

9יבלת

חיסבווך,
1א פרי
יייוזי רתסי־וי

טמפוני דיאנה מומלצים
על־ידי רופאים וניתנים להשיג
בבתי מרקחת ובפרפומריות.

אספ ן
קונה בולי
ישראל ואירופה
חתומים ולא חתומים

בע־ם

קלים
גיטרות גזור תלוש זה ובתמורתו תקבל

ת כ שי טי
ר חל ואלי גר א

הנחה

מול קולנוע ״תל-אביב״

המפיצים: חב׳ נורית בע״מ

7 — 4אוזה״צ

הפסנתר בע״מ, רח׳ המלך ג׳ורג׳ ,32 תל־אביב

בעת רכישת הגיטרה המעולה

ביריד המזרח ביתן 32

וווו?ויווווווווווווווווווווווו
פתוח ביו 1 — 9.30 בצהרים

1411/1114

רח׳ פינ סקר 66
ט?א 1

וקומה ב ו

תחנה המרכזית

גזורושמור —

העולם הזה 1505

במדינה משפט האי ש שני סהד? 3וץ
ביום ששי ניסה עציר לקפוץ מחלון הקומה
השלישית של בית־המשפט השלום.
משמר שוטרים שנאבק עמו, הצליח למנוע
ברגע האחרון ממש את הקפיצה, להציל
את חייו.
רבי פור אליאס ( )41 נעצר לפני כשבועיים׳
כחשוד בשוטטות, במטרה לגנוב מעל גופו
של אדם. זה קרה ברחוב אלנבי, ליד תחנת
אוטובוסים מספר ,4בצהרי־היום. איש המדור
המרכזי שראר, את רבי, חשד בו,
עצרו לחקירה.
משהובא רבי, ביום ששי לשמיעת המשפט
בפני שופט השלום חיים שטיינברג, ביקש
סניגורו, עורך־הדין אוטו גיבס, לשחררו
בערבות. השופט שטיינברג סירב. הוא קבע
את שמיעת העדויות לעשירי ביולי, וציווה
שעד גמר ההליכים המשפטיים ישאר החשוד
במעצר.
באותו רגע פנה אליאס לשופט, ביקש
ממנו שיפסול את עצמו מלשבת בדין, בנמקו:
״אדוני השופט, אתה כבר מכיר אותי עוד
מלפני הרבה שנים. עוד מזמן שהיית
קצין־משטרה וחקרת אותי. בגללך העמידו
אותי למשפט, ונשלחתי לבית־הסוהר. אתה

סוכנת כלימה
בלימת הסוכנת

שפטת אותי בעבר, ויש לך דעה קדומה
נגדי.״
תשובת השופט :״אין לי כל דעה מוקדמת
נגד פור אליאס.״
״כמאם לי מהחיים.״ אשתו של רבי, שנישאה
לו לא מכבר, שמעה את החלטת השופט
שטיינברג, ופרצה בצעקות :״אין לי
מה לאכול בבית. בבקשה, תשחרר אותו בערבות!
אתה רוצה שאני אמות מרעב?״
רבי, שרצה לתפוס את אשתו ולהרגיעה,
התקרב לעברה. השוטרים, שחשבו כי רבי
מתכוון להתנפל על השופט, הסתערו עליו.
רבי ניסה להשתחרר ופתח בצעקות :״עזבו
אותי! עזבו אותי!״
השוטרים התנפלו על רבי שוב. הוא רץ
לעבר חלון בית־המשפט, התחיל לצעוק בקול
נורא :״נמאס לי מהחיים״ וניסה לקפוץ
מן החלון. ברגע האחרון הצליחו השוטרים
להתגבר עליו, תפסוהו, וגררו אותו לחדר־המעצר.
סניגורו,
אוטו גיבס, מתכונן להגיש בקשה
.לפסול את שטיינברג מלשמש שופט במשפט
^ה, וגם לשחרר את רבי בערבות, בבית־
<משפט המחוזי.

ציועת

!*.סוכנת נגדה סו כנו ת
ן שלושה ימים רצופים הוחזקה סאלי בלימה
ן במרתפי משטרת־הבסחון. האשמה: ריגול
ך טובת ישראל, באותה מדינה אירופית.
]רק אחרי שלושת ימי־העינויים, כשהייתה
בבר בטוחה שהדיפלומט הישראלי, שהיה
איש הקשר שלה, הספיק לעזוב את המדינה,
הודתה שבכלל הכירה אותו.
אך אם אז לא היתר, סאלי מוכנה לפגוע
ביוקרה הישראלית,׳׳ העדיפה לפגוע במקום
העולם הזח 1505

למד וייי^חש מלאות

זאת בעצמה. היא מטרה לחוקריה שנפגשה
עם הדיפלומט הישראלי כדי לתנות איתו
אהבים.
אך חוקריה היו זריזים ממנה. היא לא
ידעה שהיא והדיפלומט צולמו כל הזמן בחשאי,
והתמונות שהוצגו לא הותירו מקום
לספק: לא היה שום קשר רומנטי בין השניים.
כל מה שעשו בפגישותיהם — היו
חילופי אינפורמציות והעברת דוחות שנועדו
לעזור ליהודי המקום לעלות ארצה.
ההבטחה לא קויימה. סאלי בלימה
הועמדה לחקירה. אולי שיכנע יופיה את
חוקריה ואולי העובדה שהתענתה זמן רב
בכלא בטרם נחקרה. על־כל־פנים, סאלי קיבלה
הוראה לעזוב את המדינה תוך 6שעות.
היא הספיקה לקחת את בתה, שהייתה אז
בת שמונה, ולעלות על המטוס הראשון
ליוון. מבלי שתספיק אפילו ליטול חפצים
אישיים. בדיוק לפני שש וחצי שנים הגיעה
לאתונה.
סאלי חשבה שצרותיה הסתיימו אחרי שנפטרה
ממרתפי־הבולשת. אך למעשה הן רק
התחילו, מרגע שפגשה בשליחי הסוכנות
היהודית באתונה. הם התכוננו להרכיב לה
חיסון נגד אבעבועות. סאלי מחתה נואשות
שאסור לחסנה, כי היא אלרגית לכך. איש
לא שמע לה. היא חוסנה למרות הסבריה.
התוצאה — סאלי בלימה שותקה בשתי
רגליה.
כאשר הגיעה הבלונדית היפהסיה לארץ,
כבר דמתה יותר לשבר־כלי. נוסף לשיתוק
ברגליה, נתקפה בכאבי־ראש איומים, ובתקופות
מסויימות, אפילו בעוורון חלקי.
היא פנתה לעזרה למשרד־החוץ. היא
סברה שמאחר והצילה בשתיקתה אחד מאנשיו,
מן הראוי שיעזור לה. העזרה שהוגשה,
היתד, עצה שתפנה לסוכנות.
היא פנתה לסוכנות, גם כאן לא עזר לה
איש. רק אחרי שאיימה בהגשת משפט־פצויים,
מיהר היועץ־המשפטי של הסוכנות,
וערך־הדין אליהו לחובסקי, להציע לה פיצוי
בסך 50 אלף לירות (העולם הזה .) 1405
ההבטחה לא קויימה. היא לא קיבלה פרוטה
אחת.
,,התובעת היתה זונה״ .משנואשה
מהבטחות, ואחרי שנאלצה להתקיים מתמיכת
קרובים, החליטה סאלי סוף־סוף להגיש
תביעת פיצויים, על סך 220,000 לירות, בשל
רשלנות־רפואית.
אנשי הסוכנות, במקום לענות לעצם הטענה,
העדיפו להירתם למערכה שלימה נגד
התובעת. הסוכנות אף העמידה בלש־פרטי
בשכר, כדי להתחקות אחר התובעת בעיקוב
וקיום מגעים עם עדים־עתידים, להם הוסבר
ש״התובעת הייתה זונה״ .הבלש ניסה, למשל
לשכנע אדם שבביתו התגוררה סאלי זמן-
מה, שהיא עסקה במקצוע העתיק ביותר
בעולם בעת שהתגוררה בביתו. משעמד
האיש על דעתו שהדבר לא רק שלא ייתכן,
אלא גם מהתה הוצאת דיבה, איים הבלש:
״אתה עוד תתחרט על כך. הסוכנות היא
חזקה ויכולה להגיע לכל אחד!״
סאלי הנכה, הגרה בבת־ים, ומגדלת את
בתה בת ה־ , 14 הלומדת בבית־ספר תיכון,
החליטה שבכך הוגדשה הסאה. בחו״ל
הייתה מוכנה להקריב את כבודה למען הדיפלומט
הישראלי, אך בתה באמת אינה
צריכה לסבול בוז וחרפה, רק משום שאמה
הייתה ציונית מדי.
לכן הגישה החודש, נוסף לתביעת הנזיקין
התלויה ועומדת, תביעה נוספת נגד
הסוכנות — בעתן הוצאת שם־רע.

רו מאן־ ה מצי או ת על ״פשע ללא מניע״ ,ספר שאינך

הוד

יכול להר שות לעצמך שלא לקרו א ( .הו צאת ״לדורי״)

ס סימן היכר. בכפר המכביד, הופיע
אזרח, שאל את אנשי חרות שהתכנסו שם
לתעידתם אם מתקיימת במקום ועידת מפא״י,
נענה בשלילה והסביר :״חשבתי כך, כי
שמעתי צעקות.״
• הלבן פני ה בי ר בפניב. בדימונה
התלוננו ארבעה תושבים במשטרה,
כי סגן ראש המועצה המקומית העליבם בכי

פומבי, ואילו הוא טען, להגנתו,
העליבו אותו ראשונים, בעת ישיבת המועצה.
9לאהבה
אין גבולות. בירושלים
הקל בית־המשפט העליון בעונשו של צעיר,
שחצה את גבול הלבנון כדי להתבודד עם
חברתו, הסביר לתובע כי ״כאדם צעיר
של זוג
עליך להתייחס בסבלנות לרצונו
רומנטי להתבודד״.

^ בנין, אינ ס טלצי ה ת7ן 1ן מנ שיוי בית

ב קו ר ס ערב

^ הסמבה: ת עו דתח שמלאי 60 אמבר ו\

רכוש מקצוע מסק ש
המבטיח הכנסה גבוהה
דתן לעסוק בו כעבודה נ 1ספת
משך הקורס 7חדשים בששת הערב
אץ צורך בידיעות קודמות

פרטים 1הרשם ה 8-1 :לפ 1ה־צ 4-8אחה־צ
תל־ א בי ב: דרך פתח־חקוה 126 וטול הקריר ),טל 254891 .
תל־ א בי ב: דרך פתח-תקוה 44 נם ול ביח הדר) טל 36773 .
חי פ ה: רח:ב בלפזר 5גמול הטכניון) טל 69041 .

טכניקום
!אלקטרוניקה
0ר ד > ו -טלויזיה
מעבדות משוכללות וחדרי שרטוט
הספקת ספרים, כלי עכורה ושרטוס

ש ר טו ט מ כונו ת
ב ני ווארכיטקטורה !
ת ל ־ א ב • ב. רח׳ בן־יהודה 25-28 ולפני בניו אל־על) ,טל 245471
חיפה. רח־ הרעל ,44 .טל 526889 .63403 .

״ מלאבת ־ מחשבת...
,החטא ועונשו׳ של ת קו פ תנו ״ —
כך תי אר השבועון הצרפתי 11פ131ג? 31-!8-א ת

בדם קר
מאת

טרומן ק א פו ט ה

חנך רשאי לנהוג
במכוניות בורוץ
ללא רשיץ
כשטח התערוכה
חפתוח כל יום
מ־ 5עד חצות

.קארטינג״

הספורט שכבש את כל
אירופה.
אוטובוסים 42 ,28 ,27 ,22 :

6.7.1966

רומא

פריס