גליון 1507 מתאריך 20 ביולי 1966

מספר 1507

שג ה 29

:׳ אב תשכ״ו 20.7.1966

המחיר 1 2 0אג׳

מ׳ יפסח עד הש־ס

־׳11<1 1 !11 זי ו 1 1 * 11111

יועץ יעקב הרצו:
העומד זהתמגות כמפקח
ער שרותי הבמהץ

בי מי ם ח מי ם
איו טו בממקלחתעם

ה ס בון ללא ס בון של תי א ה מנ ק ה,
מר ענן ומר חי ק זי עהלמ שך כל היו ם.

רי ח ה או רני םהטב עי והקצףה שו פ ע
של בת־אורן, יפיגו ממךאתה חו ם
וי עני קו לד ה רג שהנ עי מ ה.

למד
ו^חטמלאות

מכתבים

!)׳ בניו, אינסטלציה ו 1ק1ן מכשירי בית
ב קו ר ס ערב

׳ /הסמכה: תעודח חשמלאי 60 אמפר

רכוש מקצוע מבוקש י׳י<76
המבטיח הכנסה גבוהה
ניתן לעסוק בו כעבודה נוספת
משך הקורס 7חדשים בששת הערב
אין צורך בידיעות קודמות

* *7 X 1י. 1

יב1
נ־־ 7י ב ^ 1־כ

פרטים והרשמה 8-1 :לפוה־צ 4-8אחה־צ
תל־אביב: דרך פתח־תקור 126 .ומול הקריר ).סל 254891 .
תל־אביב: דרך פתח-תקוה 44 ומול ביח הדר) מל 36773 .
חיפה: רחוב בלפור 5ומול הטכניון{ טל 69041 .

,.העולם הזה״ ,שבועוןהחדשותהישראלי
המערכת והמנהלת: תל־אביב, רח׳ קרליבך ,12 טלפון 5־,30134
ת. ד • 136 .מען מברקי: עולמפרס • דפוס משה שהם בע״מ,
תל־אביב, רה׳ פין • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע״מ• .
העורך הראשי: אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע״מ.

אני חושב שהמישפט השגור ביותר בפי
עיתונאים בכל העולם הוא :״יש לי סקופו״
גם במערכת הזאת אנו שומעים אותו מספר
פעמים בשבוע. תמיד נכונה הצהרה זו: יש
לאותו כתב ידיעה בלעדית מעניינת.
אך רק לעיתים רחוקות אנו מכתירים
כתבה בהעולם הזה במילה המצויירת
״סקופ!״
הדוגמה של השבוע שעבר תבהיר מדוע.
הידיעה הראשונה על פרשת התעשיין אברהם
אופלטקה ושותפו־לשעבר דויד לשם,
חתנו של דויד בן־גוריון, הגיעה למערכת
לפני כשבועיים, מפי אחד המודיעים האלמונים
שלנו. לא היתד, זאת הפעם הראשונה
ששמענו את שמות השניים, ואת השמועות
על האשמותיו של אופלטקה. אולם הידיעה,
הפעם, היתר, הרבה יותר מבוססת, ואיפשרה
עבודת־חקירה של ממש.
מפאת חשיבותה, הורכב צוזת מיוחד במערכת,
ופונה מקום בעתון. עם התקדם החקירה,
אף הוחלט להחליף את נושא השער
הקדמי, ולתת במקומו דו״ח על החקירה.
היה ברור, כי אין מדובר כאן בסתם ידיעה
בלעדית על נושא זה או אחר, אלא בידיעה
מרעישה ביותר, בעלת משמעות ממדרגה
ראשונה. בקיצור: סקופ של ממש.
אילו היינו עיתון יומי, היתד, הידיעה הראשונה
מתפרסמת כבר ביום חמישי בבוקר.
אבל נאלצנו לנהל את חקירתנו מתוך ידיעה
ברורה, כי במשך חמשת הימים שנותרו עד
להופעת הגליון הקרוב, יכולה הפרשה להתפוצץ
בעיתונים אחרים, לעומת מיגבלה זו,
יש להעולם הזה יתרון גדול על עיתון יומי:
הוא יכול להרשות לעצמו עבודה יסודית
ומקיפה הרבה יותר. הוא אינו מקפיא אח
הידיעה עד ליום הפירסום, אלא מנצל את
הזמן כדי לאסוף את כל הפרטים האפשריים.
ביום השני נודע לנו, כי עיתון יומי גדול
עלה על הידיעה, וכי הוא עומד לפרסמה
ביום שלישי בבוקר. חשבנו ששוב יקרר,
מה שקרה לנו בעבר, שסקופ בלעדי ״נחטף״
מאיתנו בגלל היותנו מוגבלים להופעה אחת
בשבוע. אולם כאשר הופיעה הידיעה ב־הארץ,
מאת כתבו הזריז יאיר קוטלר, הסתבר
כי בכל זאת עמד לנו יתרוננו. מבחינה
טכנית הקדים אותנו העיתון היומי בפיצוץ
הפרשה, אבל מכיוון שאנו כבר עבדנו
על נושא זה כמעט שבוע, היו לנו הרבה
מאוד ידיעות שהעיתון היומי לא הספיק
להגיע אליהן. ואז החלטנו, כי על אף זאת,
נשאיר את כוכב הסקופ במקומו.
כך קרה, שאחרי שמשך שבוע שלם פיר־סמר
העיתונות היומית כולה ידיעות על

פרשת השוחד במשרד הבטחון, אין לנו ה־שבוע
כמעט מה להוסיף על מה שפירסמנר
בשבוע שעבר. זה, לפי קנה־המידה שלנו,
סקופ.
בכל הפרשה הזאת קשה להבין רק עיתון
אחד: היום, ביטאון גח״ל. עיתונה של המפלגה
האופוזיציונית הגדולה ביותר פירסם
כתבה ארוכה על נושא זה, ולא שכח להתפאר
כי הומר זה היה ידוע למערכת מזה
שנה שלמה. אני הייתי מתבייש לכתוב זאת,
כי מיד היו שואלים אותי :״מדוע לא פיר־סמתם?
מי הכריח אותכם להשתיק את הפרשה?
איזה אופוזיציה אתם?״

סוג זה של גילויים — שלנו ושל יתר העיתונים
בארץ — יכול לבוא רק כאשר
קיימת עיתונות חופשית. רק עיתונות זו
יכולה לחשוף מעשי שחיתות, לבקר ולריח־ריע.
ברגע שחופש זה נפגם, לא יידע האזרח
איזה מעשים פסולים נעשים במדינתו,
ועושה המעשים הפסולים לא יחשוש מפני
גילוי מעשיו.
הפגיעה הראשונה בחופש־ד,עיתונות בישראל
היה חוק לשון הרע. הוא מטיל הגבלות
כה חמורות על עיתוני ישראל, שרבים
מהם חוששים לפרסם את האמת. הזהרנו אז.
כי חוק זה הוא צעד ראשון, וכי אם יעבור
— יבואו אחריו נסיונות נוספים לצמצם את
חופש העיתונות וחופש הדיבור, עד לחיסולם.
הפגיעה
השנייה באד, בשבוע שעבר, עם
פירסום התקנה האוסרת כל דיודח על ועדת
השרים לענייני בטחון, אפילו לא הזכרת
העובדה שוועדה זו התכנסה.
השבוע אני יבול למסור לך על צעד נוסף
הנרקם להגבלת חופש העיתונות. מועצת העיתונות,
במסווה של שמירה על האתיקה המקצועית,
מכינה תקנון, שיורה לעיתונים
כיצד לערוך ולפרסם מכתבי קוראים למערכת.
בראש הוועדה העוסקת בזאת עומד
נשיא בית״המשפט העליון בדימום, השופט
יצחק אולשן, שלא הצטיין בעבר כידיד
גדול של העיתונות.
ומה הלאה? — התקנת תקנות שיקבעו
איך לדווח על התנהגות חוקרי־ד,משטרה, ואין
לסגנן את הידיעות על דיוני הממשלה
בתוספת־היוקר?

שוחד בקודש הקודשים
המזעזע ביותר בפרשת השוחד במשרד
הבטחון (העולם הזוז ,)1506 היא העובדה
כי פרטי הפרשה
היו ידועים מזה ארבע
שנים לאישי
מדינה בכירים.
איפה היה במשך
כל הזמן הזה ח״כ
מפא״י דויד הכהן?
למה שתק?ן למה לא
הרעיש עולמות, כדרכו
בהרבה מיקרים
אחרים, חשובים
פחות?
ולמד, שתק שר
האוצר פינחס ספיר,
שכיהן אז בתפקיד
שר המסחר והתעשיה? למר, לא דאג לטיהור
המנגנון ולחשיפת הפרשה? הרי היא נגעה
במשרד הבטחון, שהוא קודש הקודשים של
המישטר!
לדעתי, כאן עיקר הפרשה, ולא בעובדה
שהתעשיין דויד לשם נשוי לבתו של דויד
בן־גוריון.
משה כרמלי, ירושלים

הנערה אינה סחורה
איזו בושה היא לח״כים הערביים, שח״ב
אחר, מן הכוח החדש, היה צריך לנהל
במקומם את המלחמה למען הגבלת המוהר.
והם עוד העזו להיעדר מן האולם באותה
שעד( ,העולם הזה .)1504
המוהר הוא בעייתם של מרבית הצעירים
הערביים, והוא העול שנושא על צווארו
הערבי בדרכו אל ההתקדמות החברתית, אל
ההשתלבות במשק ובחברה המודרניים.

הח״כים הרואים בהצעת אבנרי להגביל את
סכום המוהר בפגיעה באיסלם, שוכחים כי:
האיסלאם מכיר במוהר, אך לא במוהר
מתייקר והולך ;
האיסלאם לא דוגל בהפשטת עורו של
המאמין, ובהישארותו בעוני ובחוסר כל, כשהוא
שקוע בחובות לעד ;
האיסלאם לא החשיב מעולם את הנערה
לסחורה, והוא אינו דומה לעסקי בורסה.
ונניח אפילו שהמוהר היקר הוא מינהג,
האם אין לנו זבות לשנותו?
אני פונה למדינה שתעזור לנו, ולנוער
המוסלמי שיתארגן בוועד כדי להשיג את
זכויותיו ואת שיחרורו מכבלי המוהר.
מחמוד ;תאמנה, בקעה אל־גרב״ת

זאת מדינה?
שימו לב אל אירועי וגילויי השבוע
האחרון :
שוחד במשרד־וד משפחת בטחון:
ראש־ממשלר,־לשעבר
ניזכרת בהקשר זה:
שופט מחוזי מובא
למשפט: מנהיג פועלי
מתגלה כנואף.
זאת מדינה זאת?
יעקוב רז, חיפר,

המוסר הבורגני
והמנהיג הפועלי
נידמה לי שהצלח תי
לזהות את אותו
המנהיג הפועלי המנהל רומאן עם אשת הברד
למפלגה (העולם הזה .)1506
אם אכן ניחושי נבון, הרי שהוא עצמו
(המשך בעמוד <4
היולס תזה 1507

•06 באור -פד חז ח אי ס

וזעולס הזה 1567

(המשך מעמוד )2
הצדיק את התנהגותו בנאומים רבים. הוא
הירבה לדבר על הרקבון בחברה הבורגנית,
ועל המוסר הבורגני הירוד, אך יחד עם
זאת התריע והזהיר את נאמניו־שומעיו מפני
חדירת האידיאולוגיה והמוסר הבורגניים אל
תוך שורות מעמד הפועלים.
והוא ידע את אשר הוא שח. המוסר הבורגני
הקלוקל חדר לא סתם אל תוך שורות
מעמד הפועלים, אלא פגע, כפי שמסתבר מן
הכתבה, גם במנהיגים מן השורד, הראשונה.

תל־אביב

האיש המסדייס
למה שלא תציעו לאיסר הראל, מי שהיה
בעבר הממונה על שרותי הבטחון ולאחר
מכן יועצו הבטחוני של ראש הממשלה,
שיתן לכם את ידו ויצטרף לצוות כתבי
העולם הזה7
האיש המסויים הזה יוכל לעזור הרבה
לשבועון המסויים הזה, כי גם לאיש וגם
לשבועון יש מטרה משותפת: לחשוף את
מעללי השלטון, את מעשיו ומחדליו. כמו

כל אחד מן השניים עושה זאת מסיבה
אחרת.
אלכסנדר פישר, ירושלים

פי חדש
אורי אבנרי אינו מסתכן בנבואה, כשהוא
קובע כי ״כל אחוז־חסימה
שייקבע, יהיה
גבוה ככל שיהיה
— הציבור ההגון
ידאג לכך שסיעת
הכוח החדש
תעבור אותו בבחירות
הבאות״ (העולם
הזה .)1504
אני מבטיח, כי
את מספר הקולות
שגייסתי בבחירות אכפיל האחרונות,
אותו כהנה וכהנה
— פי חמש.
אהרון לנדאו, גני תקעה

כמה נסעו ץ
אני תובע מעל דפי השבועון תשובה
ברורה וחד־משמעית מצד ההתאחדות ה
ישראלית
לכדורגל: כמה ישראלים נסעו
מטעמה, או במימונה, או בסיועה הכספי
והאירגוני לאנגליה, כדי לחזות שם במיש־חקי
הגביע העולמי?
איתמר הניג, רחובות

מס וחמס
רגילים אנו בתנועת ויתורים, אך הפעם
שמענו על ויתור
לשמו: עובדי ההסתדרות
מוזתרים על
כוס תה ליום, למען
בניית בניין
לישכת המס.
ומה עם בנייני חדשים הסתדרות
אחרים?
אני מניח שחמישים
אחוז מן התה
ההסתדרותי יספיקו
לכסות גם את הו־אלכוחר
צ&ות
הבנייה הזו.
אם לא — ישנו הרבה
כסף שנצבר מהעלאת מם ההסתדרות
השנה.

כל הכבוד לבוני המולדת, ומעל הכל
לבוני לישכת המס.
חיים אלכוחר, חולון

״לא יודעים מה זה חייל״
כקורא ותיק שלכם, הריני תובע את
עזרתכם בבעיית כרטיסי הקולנוע לחיילים.
כמוני ישנם עוד רבים, הבאים לקופת הקולנוע
ומקבלים תשובה מתחמקת במקום
כרטיס זול. ישנם בתי־קולנוע המודיעים
תמיד, כי כל כרטיסי החייל נמכרו כבר,
וישנם כאלה שתשובתם צינית יותר :״אצלנו
לא יודעים מה זה חיילים.״
הצעתי היא, שכל בחי־הקולנוע יחוייבי
למכור כרסיסי־חייל זולים בכמות בלתי־מוגבלת,
כדי שלא יתחמקו בטענה כי הם
נמכרו כבר.
אני משאיר לכם את בחירת הדרך איך
להיאבק על כך, אבל נידמה לי כי ראוי
נושא זה להיזכר בכנסת.

סמי ד ,.אי־שם

ישראלים בחו״ל
בצער רב עלי להצדיק את אותם הכדורגלנים
הישראלים שניסו, מנסים וינסו לעזוב
את קבוצותיהם כאן ולשחק בדרום־אפריקה.

סנצע טסיס
כל קונה כביסנל -חומר הכביסה הנוזלי לכל מכונת כביסה
ו/או קלין לרצפה -חומר הניקוי לכל רצפה. זוכה מיד
כאחת מהתשורות הבאות: מטפחת לגברת. לגבר או מחזיק
מפתחות ומשתתף בהגדלת פרסים יקרי ערך:

בבלבק בו ק ־כביסזל־ ו־קלין לרצפה־ ת מצ אי טקלון פל ס טי ותוית
מ צו רפ ת לב קבוק. א ספי 4מקלונים ו שלח• אותם במעטפהב צירוף
תוית אח ת ע לי ה תסמני את ה שי הרצוי לך. לת. ד 40 5 4 .חיפ ה ואנו
נ שלח לך את ה שי בו בחרת
ו א שו רהשתתפותב הג רלת
שתתקיי םבתאריך
.1. 9.1944 בה יוגרלו :

.1מכשיר טלביזיה משוכלל
.2מכונת כביסה אוטומטית
חד יש .
.3תנורגז

המב>ןבוחרבקלין

0 11 מוצרי״ל^׳/״כימיקלים3

הסולם הזה 1507

אין טעם לדון בהקשר זד. בבעיית ה־מישסר
הפנימי בדרום־אפריקה, אך כדאי
לזכור שלא מישמר זה הוא המושך את
הישראלים. הסיבה הדוחפת אותם: כאן בארץ
אין שום דאגה לכדורגל, והכדורגלן מופקר
על־ידי התאחדותו.
כאוהד כדורגל מזה 15 שנה, הריני מצטער
לקבוע, כי אם ימשיך המצב הנוכחי,
ניווכח בעתיד כי דווקא בדרום־אפריקה תוקמנה
קבוצות כדורגל של מקצוענים ישראליים,
ולא כאן בארץ.
יצחק לזרוכיץ, הרצליה

שני ועכשיו בשלישי, והמשכנתא תופחת
ככדור בצק. שלוש הצעות לי:
( )1יכתוב נא כל קורא הסובל ממשכנתא
אל הממשלה, ויספר את האמת על המשכנתא
שלו. יתכן וזרם המכתבים ישפיע על המחוקקים.

)2ישנה בנק טפחות את שמו, ולא
ירגיז את בעלי המשכנתאות.
( )3יפטרו הבנקים, ובראשם בנק המשכנתאות,
חלק מפקידיהם, וימנו במקומם
שומרים מיוחדים אשר יבצעו את עבודת
התפיחה באותה יעילות.
א. אמתי, משתכן ממושכן, חולון

בוו״ח לבוחר מס׳ ( 30 חמולם הזה )1505
תוקף ח״כ אורי אבנרי בשצף קצף את ה־תאריך
העברי ודורש את ביטולו, כדוגמת
הרוסים והערבים. זה
מוכיח כי בסופו של
דבר לקיתם במום
שפסלתם באחרים.
כפייה דתית —
לא ! וכפייה אנטי-
דתית — כן?
ביטול התאריך העברי
פירושו: כפיית
רוח אנטי־דתית.
ואינני מבין מה
מפריע לכם התאריך
העברי יותר מאשר
תפילות וטכסים של
דתות אחרות ושל
הדת היהודית הנערכים בארץ.
תשובת אבנרי לקריאת הביניים של ח״ב
המערך משה ברעם מעידה כי נגע השינאה
פשה בכם. אמר אבנרי, :מפריע לי רק דבר
אחד — לא יתכן כי המדינה תחייה לפי
שני לו חו ת...״
אם אהדתי אתכם בעבר אינני חושב ש־אשנא
אתכם אי־פעם, אך איכזבתם אותי.
יהושוע בדומנטל, ירושלים
זדיב אבנרי הזכיר בפירוש בדבריו כי יש
להשאיר את הלוח העברי לצרכים דתיים.

חסדי האזרח

שני לוחות ומדינה אחת

מישחקים אסורים
אני כותב בשמם של חברי, קבוצת נערים
עובדים הגרים בהרצליה. העניין הוא כזה:
כל השבוע אנחנו מזיעים בעבודה, וביום
השישי, כדי להתפרק קצת ממתח העבודה,
אנחנו משחקים כדורגל במיגרש בית־הספר
על־שם במר במקום.
והנה, השבוע, הופיע במיגרש אזרח בלוויית
שוטר, והודיע לנו להסתלק מן המקום
ואסר עלינו לשחק שם להבא. לדבריו, הוא
מנהל משק בתי־הספר בהרצליה.
מה פתאום ניזכרה העיריה בכדורגל שלנו,
לאחר שלוש שנות מישחק? האם אנו
מביאים איזשהו נזק למישהו, על־ידי מיש־חקנו
בימים שישיים אחר־הצהריים? האם ה־עיריה
מעדיפה גונבי מכוניות על משחקי
כדורגל? האם יש בידי העיריה או משרדי,חינוך
להציע מקום אחר, מלבד הכביש?
יוסף שיכך, הרצליה

גרמגיה שד היום
בספר המעניין ״עובדות על גרמניה״,
שחולק ביריד בתל־אביב (העולם הזה ,)1504
מצאתי פליטת קולמוס מעניינת, המתאימה
בהחלט לרוח הספר ולדעות מחבריו.
בקטע המדבר על עליית היטלר לשלטון
אנו קוראים :״העדר
סייגים מוסריים אצלו
ואצל עמיתי
סייעו להצלחתו.״
מתקבל על הדעת
שאין המחבר הנכבד
שונה מעמיתיו,
ואין הוא עצמו מלא
וגדוש סייגים מוסריים.
עובדה
זו מסבירה
את כתיבתו ה־
,אוביקטיבית״ ,ובדדנציגר

אחד אפשר להסכים
איתו: שגרמניה
של היום היא הממשיכה של הרייך הגרמני
הזכור לכולנו מלפני זמן לא רב.
נ. ב .מכיוון שאתם נותנים עדיפות למכתבי
קוראים השולחים את תמונותיהם, ומי-
כיוון שאין בידי תמונה מן הזמן האחרון,
הריני מצרף תמונה מן העבר הרחוק שלי.
אריה דנציגר, ירושלים

מפלגת המשתכנאים
הכתבה על המשכנתאות מטפלת בנושא
הכואב למרבית תושבי המדינה (העולם הזה
,)1504 ונידמה לי שאפשר היה להקים מפלגה
מקרב כל המשתכנאים או המשכונתאים.
אותי, למשל, עשקו בשיכוני הראשון, ה
בית
הספרהגבוה להנדסה
מכללת ערב להנדסה
הר שמהל שנ ת הלי מודים
ב פ קו ל טו ת ערב:

66/ 67

הנדסה תיו-אלקטווניסה. מסיזיה
לקראת התואר מהנדס

הנדסת חנונות

אנו חיילי צד,״ל, ובעיקר הקרביים, משרתים
את מדינתנו באמונה ומגינים על
האזרחים השלווים מכל אויב וצר.
מדוע לא נקבל יחס הוגן מאותם אזרחים
בעלי מכוניות, למשל?
לעתים יקרה וחייל עומד כשלוש־ארבע
שעות בצד הדרך, עד שאזרח בעל לב טוב
מואיל לפתוח בפניו את דלת מכוניתו.
יש לנו לצפות לחסדיו של צה״ל. האם
עלינו גם לצפות לחסדי האזרח?
אבינועם דוי, חולון

אוכל פועלי
כבר הרבה שנים אני נלחם למען מסעדות
זולות וטובות לפועלים, אך הפעם הפניתי
את חוד המאבק אל
משרד המסחר וה־תעשיה. לפקידי הוכחתי
המשרד,
בעזרת דוגמות
של תפריטים
שאספתי במסעדות
שונות, כי ישנן מסעדות
פרטיות המעניקות
ארוחת־צהריים
עבור 2.80ל״י, בעוד
שמסעדות הפועלים,
שניבנו בכספי ארליך ההסתדרות, גובות
בעד אותה הארוחה
כחמישים אחוז יותר.
יש לכפות על מרכז הקואופרציה ההסתדרותי
להזיל את מחירי הארוחות, או להסיר
ממסעדות ההסתדרות את השלט הפועלי
התלוי עליהן.
אפשרות אחרת, הנהוגה כבר בחו״ל: לפתוח
מסעדות לפועלים באמצעות העיריות
והמועצות המקומיות.
ז׳ק ארליך, תל־אביב

כייף של מאסר
אין אזרח במדינה זו שמשלם את מסהר,כנסה
ברצון, אך אדם שמעלים מס נשאר
עדיין בחזקת פושע.
ישנם בחיפה שני קצבים ידועים שנידונו
על העלמת הכנסה במשך שנים רבות. הם
נידונו לקנס כספי ולמאסר, אך ראו איזה
פלא: השניים באים למשטרה בבוקר, מועסקים
שם בכל מיני עבודות, ואחר־הצהריים
משתחררים לבתיהם ולעסקיהם הפרטיים,
כאילו היו אזרחים חופשיים וחפים מפשע.
נידמה לי שבכך עושה המשטרה את
החלטת בית־המשפט לצחוק.
א. ש ,.חיפה

זה הגבר:

הגבר של השנה הוא אותו הגבר המתכונן
לשאת לו לאשר, את ציפורה קוסטקובסקי
(העולם הזה ,)1506 למרות כל מה שאירע
לה בחודשים האחרונים, ולמרות הפירסום
הבלתי־אוהד שהיא זכתה לו.
שושנה רכין, חיפה

טעות לעולם צודקת
ליועץ השגרירות הגרמנית טרק אין כלל
דואר דוקטור (ידיעות אחרונות).
ראובן גרם, אשקלון

ז-.ות קדימה כמדור זה תינתן
למכתביהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למכתבים.

לקראת התואר מהנדס מכונות

משך הלימודים 3שנים

הלימודים כו ל לי ם עבוד המע שי ת
במעבדת ה מכללה
פרטים והרשמה ביסים א-ה בשעות 5-7בערב
במשרדי הסכללת -

אחים וידידים

לקורא גלעדי (העולם הזה ,)1503 המתיימר
כי בגלל היותו צבר הוא מכיר את תושבי
הארץ הערביים:
האם לא היכרת יהודים וערבים שחיו
עשרות שנים כאחים וידידים בתקופת השלטון
הבריטי בארץ, למרות שמדיניות הבריטים
היתה להפריד בין שני העמים?
האם לא פגשת ערבים בעבודה, כשהם עושים
יד אחת עם אחיהם, הפועלים היהודיים?
אם לא, הריני מזמינך לבוא ולבקר בביתנו,
בכל עת שתחפץ, כדי שתכיר את
הערבים מקרוב.
מחמד אניס אבדשהאב, מוסמוס

רדיו.8 .£.ו 11.־81

ת׳א,דרך פתח תקוה > 126 מול הקריהן

חקצווג

תוך זמן קצר.
בהדרכה מקצועית מעולה!

יזץ וד־יס״ס:

בקד*אחה״צ*עדב
פ תי ח ת הקורס:
1.8.1966

קבלת לקוחות בסלון בידדהספד לספרות.דיאנה•
יוכדיוס ביו השעות - 9ו בצהרים 3 .־ 7בערב
בימים א. ג .ה. הסלון פתוח עד 9 30 בלילה.

/!#1ווונ>10 נכ1דושו)17ל226066.
! כריכת שחיה ) 2

״ ת ל ־ אביב ״ *ו ר דון

חברהמ ענינ ת
0ד ר טו ב
מתקניםוש רו תי ם מ שו כ ל לי ם
ב ל וי מהנהומב רי א
החלפת מי םיומיומית

גם ילדיך יהנו מחופש מהנה ובטוח,
בהדרכת מורים מומחים לשחיה ומצילים
מוסמכים. השגחה מיוחדת על ילדים ונוער.
להתראות בבריכת שחיה ״תל־אביב״ מרדיו

בעולם

הכינ

האום1ת הנואוחדנת

התנא* ה ק טן
חמש עשרה פעמים משך חמש עשרה
השנים האחרונות ניסתה סין להתקבל
כחברה לארגון האומות המאוחדות. מעולם
לא זכתה במספר הקולות הדרוש, אבל
בשנה שעברה זכתה בהישג גדול 47 :
אומות הצביעו בעד ו־ל 4הצביעו נגד
קבלתה לאו״ם.
גם לו היתד, זוכה בקול אחד נוסף,
ולרוב, לא היה עוזר לה הדבר, כי הרוב
הדרוש לקבלה כחברה באו״ם הוא רוב של
שני שלישים. אבל גם תוצאה זאת היתד,
פגיעה רצינית ביוקרה של ארצות־הברית,
המרכזת את ההתנגדות לקבלת סין לאו״ם.
פתחת קוו דז? השנה החליטו האמריקאיים
להקדים תרופה למכה, מתכננים
צעד קיצוני: הם עצמם ימליצו על קבלת
סין. אבל, בתנאי קטן — שגם פורמוזה,
הידועה יותר כסין הלאומנית, תשמור
על חברותה באו״ם.
האמרקאים סבורים כי סין לא תסכים
לעקרון של שני סין באו״ם, וכך יצליחו
להימנע ממפלה מדינית בהצבעה ולזכות ב־אי־כניסתה
של סין לארגון הבינלאומי.
מאידך, אם יסכימו הסינים לשבת באו״ם
עם הפורמוזאים הרי הדבר ישמח את
לב האמריקאים במידה לא פחותה. יהיה
זה פתח תקווה ליחסים חדשים בין שתי
מעצמות העל.

כיבוד ל או ר חי ם
מעדן לבני הבי ת

המועדון האטומי
כי צרמבש לי די ס ה
עשרים שנה אחר הירושימה ונאגאסאקי
עדיין רוב היפאנים חסידים אמיתיים של
שלום עלי אדמות ודוגלים בפירוק מוחלט
של הנשק הגרעיני. אולם המימשל היפאני
מציאותי יותר, וחושב על כל האפשרויות.
לא מפליאה לכן תשומת־הלב שעורר
הגילוי, כי באחד השבועות הקרובים תשלח
יפאן טיל שיכניס למסלול לוויין של ממש,
בעל משקל של 360 קילוגרם.
טיל שהוא בעל עוצמה מספקת לשלח
לוויין מעין זה יכול להפוך, אחר טיפול
קל, לטיל באליסטי ביניבשתי. ואם כי
ליפאן כרגע רק כור גרעיני נסיוני אחד
הרי כבר תכננה כל אחת מתשע חברות
החשמל הגדולות במדינה את בניינו של
כור. למטרות ניסוי שונות.
כמטכח הכטחוניסטי. ועם עשרה
כורים כבר אפשר לעשות משהו.
כי הבטחוניסטים של יפאן אינם טיפשים.
הם אינם מעוניינים להגדיל את כוחות ההגנה
שלהם, המצויירים בנשק מקובל, מעבר
למינימום יעיל. הם מעדיפים להכין מלאי
של חומר גלם גרעיני, ממנו אפשר, בשעת
הצורך, לבשל דייסה של ממש.
דייסה, העלולה לגלוש, לדעת עיתונאים
יפאניים, תוך עשר שנים ולהשתפך עם
שש, שבע מאות פצצות אטום קטנות.
מן הסוג שהוטלו על יפאן באוגוסט! .1945

ארצות־הבדית
חבל ונד החבל

מלאי

חבילות

רולדות־קסטות

וחבילות
גלידה בטעמים:

וניל — שוקו — שו קו וניל — מוקה — ונילפירות
וניל קקאו — וניל מוקה — וניל תות

הרבה נכתב ב־ 25 השנים האחרונות על
סבלם של הניסאי (חורז עם כיסי, במובן
הכיסים שלי) .היו אלה אזרחים אמריקאיים,
ילידי יפאן או בניהם של ילידי יפאן,
שפונו על־ידי שלטונות הבטחון האמריקאיים,
למחרת בזיון פירל הארבור, ממקומות
מגוריהם, והועברו למחנות ריכוז, מחשש
למעשי בגידה בעת פלישה יפאנית אפשרית
לחוף המערבי של ארצות־הברית.
החשש לאי־נאמנותם של הניסאי הופרך
והם הצטיינו במאמץ המלחמתי ובחזית
אירופה (כי אלה שהתנדבו, ממחנות הריכוז,
לשירות צבאי, לא הורשו לשרת
בחזית היפאנית) .לעומת זאת ניצלו השכנים
הלבנים את ההזדמנות, בזזו את
רכוש הניסאי ותפשו את עמדותיהם הכלכליות.
ואם כי זכו הניסאי, אחר המלחמה, בפיצויים
כספיים חלקיים, הודה רק השבוע
אחד האחראים לסבלותיהם על טעותו.
הצהיר תום קלארק, שופט בית־המשפט
העליון של ארצות־הברית, ומי שהיה התובע
הכללי (שר המשפטים) בשנים : 1949—1945
.עשיתי הרבה שגיאות בחיי, אבל יש שתיים
עליהן אני מודה בפומבי. השגיאה האחת
היא פינוי היפאנים הם היו אמנם
ממוצא זר, אבל הם היו אזרחינו, אזרחים-
העולם הזה 1507

אחים. אספנו אותם והעברנו אותם למחנות
ריכוז. זאת אמת מצערת.״
ה!אות היבשה. ומה היא השגיאה
השנייה של השופט קלארק, עליה החלים
להתוודות בפומבי? אמר קלארק, שנחשב
בזמנו כאחד השרים המתקדמים ביותר
בדעותיהם בממשלת טרומאן הראשונה,
והמזוהה עתה עם השמרנים הקיצוניים בין
השופטים העליונים, הנאחז באות החוק
היבשה ביותר :״היו אלה משפטי נירנברג*.
סבורני שהם לא הביאו תועלת כלשהיא.
הם רק סיפקו למדינות אחרות, כמו ל-

^ ׳1 ^ 91:11191 6 116 6׳־יל ^ 6 012

ז־ייבו־יוון 11־ 1ול*ופ
מ ע רבת תכשירי טפול
ו א פו ראנטיספטית
! לבנות ־ הנעוריםב מיו ח ד!)
מחטתבע דינו תאת עור
ה פני ם, מסלקת פג מי עור,
מונ ע ת הוו צ רו תפצעונים
חדשים, מבסה באפור
צעיר ו מו של םאת פני ךעד
להרחקתהפגמיםכ לי ל ז

? 8118

8:11£ה 0 | £8

זז <0 £ז *0ז * 71;8 *£ע1

גזה

זזו 8 14

א 0£ץ! 0ש £ו נ 5^ 71!8

תמיסת לו״זות ה פו שו ת וז שו מו ו ל מני עתהחפ׳וו ״ותהז חו ט.

1 0 1 1 0 8

התליין הרשמי בנירנברג**

אנ״יספ״יתלניקז׳ עוזוקולסלוקראשיסמוגית״נז.

מ £ם\01׳מי

אפוד

?;1.100101 518140*1

ז £1ס \^01ע ^£מ]5)/^71

אגוד

-נוזלי מי יגעהאקנה. וסקנהל פנ י ך

0ל 7 0

£8סץ! 0ץ ץ/\1,מו<*71ז

אפוד

? ; 518100-1

מושלם

קליל.

מסלק

פגמים

להעלמת

פצעונים

תוך

נ די

״זות

ומסתיר

פגמי

וגויים.
נייאה*
העור.

שגיאה: כמו בקובה
קאסטרו בקובה, את הצידוק לרצוח את מתנגדיו,
באופן חוקי, על־ידי העמדתם למשפט.״

גב׳ רנה ביולה,

יועצת היופי הבינלאומית של רבלון,

ברית המועצות
הדרךל0נן עדן
״מתי כבר ילמדו בבתי־הספר שלנו קצת
דרך־ארץ לצעירים?״ התלונן אבי המשפחה
מרות .״בני נישא לפני חצי שנה ומתי
שאני לא חוזר הביתה הוא ואשתו מתנשקים
ומתמזמזים. זה פשוט גועל נפש והם עוד
מעמידים פנים של נעלבים.״
היה זה תיאור הווי לנינגראדי, כפי
שצוטט במחקר סובייטי אחר המניעים
לעלייה הגדולה של שעור הגירושין ב־ברית־המועצות.
הדרך
לגיהנום. אם כי אחת הסיבות
לעלייה בגטין היתה, ללא ספק, שורת ההקלות
שהונהגו בשנה האחרונה, עת בוטל
הצורך בפרסום מוקדם בעיתונות על הכוונה
להתגרש והחרבה לקבלת הסכמת
שני בתי־משפט שונים כדי לזכות בגט,
הרי משוכנעים עתה חוקרי החברה הסובייטיים,
כי הסיבות העיקריות הן אחרות.
מסקנת החוקרים: נשואים חפוזים, מחותנים
נודניקים, שכרות ותנאי דיור ירודים
הן הסיבות העיקריות לעלייה המתמדת
כשעור הגירושין, כשצפיפות הדיור עומדת
בראש הרשימה.
כפי שהגדיר זאת כתב העיתון איחוסטייה:
״אם הצעירים סבורים שחייהם יהיו גן־עדן
אפילו יחיו בצריף רעוע, הרי גן־עדן הופך,
במהרה, לגיהינום כשלזוג אין מקום מגורים
נאות והם נאלצים לחיות בדירה אחת
עם מחותניהם.״
או— או— אז. הואיל ופתרון בעיית
הדיור בברית־המועצות אינו קרוב, ומשך
ימים רבים עוד יצטרכו זוגות צעירים
להסתפק בחדר משותף עם מחותניהם,
כשהמחיצה היחידה בין שני הזוגות היא
וילון לרוחב החדר, הציעו הסוציולוגים
הסוביטיים פתרון יעיל יותר: אירוסי־חובה.
הציעו הם: לחוקק חוק שיחייב כל זוג ב־ברית־המועצות׳
המתעתד להתחתן בקרוב,
להמתין שנה וחצי, שנתיים, עד קידושיהם.
יש להניח שמשך תקופת אירוסין ממושכת
זאת או שיתרגלו למחותניהם, או שיזכו
בדירה משלהם, או שיבטלו את כל העניין.
* בהם הוצאו להורג, בתלייה 2 ,י מראשי
הנאצים, למרות טענות מגיניהס, המשפטנים
הגרמניים, כי בוצעה נקמה ולא צדק, על-ידי
הפעלת חוק מנצחים רטרואקטיבי1 .
** רביסמל ג׳ון תדס, מצבא ארצות־הברית.
צילומי התליות לא הותרו לפירסוס.
העולם הזה 1507

תשמח

לפוגשך בפרפומריות במועדים הבאים :

יום

ד׳ 20.7.66

פרפומריה זאבי חיפה, הרצל .43

הייעוץ במשך כל היום

יום

ה׳ 21.7.66

פרפומריה רוזן נהריה, שד׳ הגעתון . 20

הייעוץ במשך כל היום

יום

א׳ 24.7.66

פרפומריה סברינה ת״א, אלכבי .64 הייעוץ

משעה 10.00 עד 12.30

יום

א׳ 24.7.66

פרפומריה פמינה חיפה, הנשיא . 135 הייעוץ משעה 16.00 עד 18.30

גב׳ רנה ביולה תתן הרצאה מיוחדת בנושא :״טיפול ו איפור — בעור פרובל מ טי״
ב״בית רבלון״ בתל-אביב, ביום ג׳ 19.7.66 בשעה 20.00

כתבי נא לת.ד 16202 .ת״א, ותקבלי חומר הדרכה, הסבר מפורט ודוגמא חינם

יעוץ אישי חינם ינתן גם ב״בית רבלון״ תל-אביב, רחוב חובבי-ציון ,65 טלפון ,247555
בימים ב׳ ו־ד׳ בין השעות 16.00—18.30
פרסום אדמון בע״מ

המנוי ״ קיבלת חשבונך,
נא פרע
אותו בהקדם.

תחבה

עד ליום נסיעתך, קנה מצלמה עוד
היום, נסה אותה בבית ותצליח
בצילומיך בדרך! סרטים צבעוניים
הוזלו!
קנה אצל ״פוטו ברנד״ ,מלאי מספיק
וחסוך לך מטבע זר בחו״ל.
שרות פיתוח צבעוני ממדרגה ראשונה
ובמהירות, במעבדה הטובה בארץ.
ניוטנברנר 1זינ!ה,דחוב החלוקז3

1. •800011״! 11.010

העולם הזה 1507

ך* החיל כזה פרעה מלך מצריים, זה אשר לא ידע את
ן | יוסף. הוא יצר את הקשר הראשון בין המדיניות וה־ביאולוגיה.

פרעה
היה הכיאדפוליטיקאי הראשון.
אותו פרעה חשש מפני פלישת העמים השמיים, ששכנו
לאורך הגבול הצפוני־מזרחי של ארצו. מכיוון שמשפחת בני־ישראל,
שהתנחלה במצריים, היתר, אף היא מבני־שם, פחד
פן תהווה מעין גייס חמישי בשרות אויביו החיצוניים. מה
גם שהצטיינה בריבוי טבעי גדול, בעוד שחרטומי־הסטאטיס־טיקה
ניבאו ירידה מדאיגה של עקומת־הילודה המצרית.
בפני פרעה עמדו שתי אפשרויות: לנקוט מדיניות של
תמריצי ילודה לגבי המצרים, ו/או לצמצם באופן דראסטי
של הריבוי הטבעי הישראלי. הוא בחר בדרך הזולה יותר.
החלטתו נשתמרה בזברון הדורות: ויאמר אל עמו . :הנה
עם בני־ישראל רב ועצום סמנו. הבה ונתחכמו! לו 13 ,ירבה,
והיה ני תקראנה מלחמה, ונוסף אף הוא על שונאינו ונלחם
בנו*.

מכאן השתלשלו הדברים לפי סדר הגיוני
ועל,כי: תחילה מיסוי מוגכר, לאחר מכן עכו-
דת־פרך ודיכוי לאומי, ולכסוף גנוסייד באמצעות
רצה הוולדים הזכרים.

אין האומד, מורכבת מבני־חורין, החופשיים להחלים אם
להקים משפחה, ומה יהיד. גודלה.
להיפך: בני־האדם ״שייכים״ לאומה, וחובתם היא להתרבות
לפי מצוות המנהיג.
לא האדם הוא כאן הערך העליון, אלא הקולקטיב הלאומי
או הגזעי.

יש ככד שלילה טוטאלית של האנושי שכאדם.
כי אין דכר יותר פרטי, יותר אינטימי,
מאשר החלטת האדם לגכי צאצאיו.
ממשלה המנסה להתערב בענייני הילודה, לנהל מדיניות
של ילודה (כמעט והייתי אומר: מדיניות־מישגל) ,לצוות על
אזרחיה מתי וכמה ללדת — ממשלה זו נושאת בחובה את
זרע העריצות הטוטאלית.

שהרי ממשלה כזאת נוטה להתייחם אל האזרח,
קודם כל, כאל אמצעי של ילודה,
מכונה של ריבוי טכעי.
היא נוטה ללכת בדרכי הרומאים, שהמציאו את מעמד
ה״פרולטרים״ — דהיינו, במעמד הנמוך ביותר של האזרחים,
שאין לו ערך אלה במייצר צאצאים (״פרולס״).
אידיאולוגיה זו הניחה את היסוד לעריצות הרומאית —

קיימות הגדרות ללא־ספור למהות הנאציזם. כל חוקר, כל
פרשן, כל היסטוריון והגדרתו שלו.
אם מותר לי להציג הגדרה משלי, הריני מציע נוסתה
פשוטה ביותר:

פאשיזם = פוליטיקה +כיאולוגיה.

תפקידם העיקרי של בני־האדם הוא להתרבות, כדי ״לשמור
על הגזע״ או ״לשמור על האומה״.

כקיצור: הוא מטפח את תורת השפנפנים.

ץ והי תורה פסולה

מבחינה מוסרית, ומסוכנת מבחינה

| פוליטית.
אבל היא גם אווילית מבחינה מדעית.

כי בני־האדם מפרכים להתנהג כשפנפנים.

כל התחזיות של כל הביאו־פוליטיקאים למיניהם, החל
בפרופסורים וכלה במרצחים, כבר התבדו מזמן.

ככל שחברה מסויימת עולה בסולם ההתפתחות והעושר,
כן מצטמצמת ילודתה. זהו סימן בריא, המשפחה מגדלת
פחות ילדים, מפני שהיא רוצה לתת להם חינוך יותר גבוה,
התחלה טובה יותר בדרך־החיים. זה מה שקרה לצרפת בין
שתי המלחמות. זה מה שקורה כיום לחברה העיברית בישראל.
כשאותה
חברה עולה כמה שלבים נוספים בסולם ההתפתחות,
מתחילה העקומה לפתע לעלות מחדש. המשפחה
מחליטה שיש לה די אמצעים לגדל יותר ילדים. זה מה
שקורה כיום במעמדות המבוססים בארצות־הברית ובצרפת.

היטלר ומרעיו ראו את העולם בעיניו של
מגדל־שפנים:

קשר זה מתחיל כהנחה: אין הבדל כין כני־אדם
ושפנפנים.

הוא יגיע, בלי ספק, לשלילת זכויות־יסוד של האדם.
הואי יגיע להתערבות המדינה בעניינים ששום מישטר
דמוקראטי אינו יכול אף לחלום להתערב בהם.
הוא יגיע — אפילו בעל כורחו — להסתה לאומנית בעלת
גוון גזעני מסוכן ביותר, מכיוון שהוא מחנך המונים לראות
בעם־ר,מיעוט השוכן בישראל סכנה ביאולוגית שיש להתחכם

כרגע שנשכר מעגל־הקסמים של עוני וילודה,
יורדת העקומה.

כי זהו תוך־תובו של הנאציזם. כל השאר הוא פועל־יוצא,
התגנדרות אידיאולוגית או הסוואה תעמולתית. המהות
האמיתית, היא המחשבה הביאולוגית.

1דעתי, אין מנוס ממסקנה זו. כי הקשר בין הנאציזם
/והביאו־פוליטיקה אינו מיקרי. הוא מחוייב המציאות.

אכל אני רוצה להזהיר אותם כי מי שמתחיל
ללכת בדרך״חתחתים זו של חשיכה ביאו-
פוליטית, אינו יכול לדעת לאן יגיע.

ככל שציבור מסויים הוא נחשל יותר, כן גדלה ילודתו.
זהו חוק־ברזל, שיש לו הסברים רבים.
ילודה גבוהה אינה ברכה בימינו. היא קללה. היא מונעת
בעד אומה עניה מלהעלות את רמת החינוך וההשכלה, לצבור
הון לפיתוח תעשייתי, לשים קץ לנחשלותה. זה מוכח,
בימינו, במצריים ובהודו — שתי מדינות המנסות בכל
כוחן קצמצם את הילודה.

עד שראתה האנושות את הדוגמה המחרידה
כיותר כדורנו. היא נושאת את השם: אושוויץ.

יתכן ויסיק מסקנה מרחיקת־לכת: מי שמתחיל
כדיר חתחתים זו של החדרת הכיאולוגיה
לפוליטיקה, סופו לסגל לעצמו, כאופן מודע או
כלתי-מודע, דרכי חשיבה נאציות! .

איני רוצה, חלילה, להאשים מישהו מן הדוברים בנטיות
נאציות.

הוכח זה מככר כי אין קווים ישרים כעקומת
הילודה. הילודה אינה תלוייה בסגולות גזעיות
או לאומיות. היא תלוייה כמידה רכה מאד
כגורמים הכרתיים וכלכליים.

** אז ועד היום קמו מדי פעם שליטים שנקטו בשי־מות
הביאו־פוליטיקה. בכל מיקרה התקדמו הדברים
באותו הגיון ובאותו כיוון: התחברות הביאולוגיה עם הפוליטיקה
הביאה תחילה לדיכוי לאומי, ולבסוף לגנוסייד.

הילודה הגרמנית היא איתנה. משמע, הגרמנים הם עם
בריא.
הילודה הצרפתית יורדת, משמע שהצרפתים הם עם מנוון.
(היטלר לא חלם כי שנים מעטות אחרי מותו תתחיל עקומת״
הילודה הצרפתית לפתע לעלות, בניגוד לכל התיאוריות).
הסלאבים מתרבים הרבה יותר מדי מהר. על כן צריכים
להשמיד או לעקר אותם( .אחרי שרוב יהודי אירופה כבר
הושמדו, עוד הוסיפו הנאצים להרחיב את אושוויץ. אילו
ניצחו במלחמה, היו מתחילים בהשמדה שיטתית של הגזעים
הסלאביים. גם ניסויי־ר,עיקור המחרידים, שערכו על גופות
הנשים היהודיות, נועדו לגבש שיטות להפסקה המונית של
הילודה הסלאבית).
אשר ליהודים עצמם: מכיוון שהם גזע נחות, יש להשמידם
— כשט שמשמידים גזע נחות של תרנגולות או שפנים,
המפריעים להשבחת הגזע( .ושוב: אין זה מיקרה כי המנצח
על ההשמדה, היינריך הימלר׳ היה במקצועו האזרחי מגדל
תרנגולות ושפנים).
מי שקורא את שני ברכי ספרו של היטלר. מיין קאמפף
(״מאבקי״) ימצא כי תיאוריות ביאולוגיות אלה משתרעות
לכל אורכם.

תשתנה, חלילה, דמות המדינה היהודית אי־פעם
כעתיד הרחוק.

כל זה מסוכך הרכה יותר מכפי שנראה
לפקנדליסט הכיאו־פוליטי. ככך שונה המאה
ה־ 20 מימי פרעה מלך מצריים וימי הלחם־
והשעשועים של הפרולטריון הרומאי.

וזובה לאוווטז או ומת פרבויגז?
שהיא, מבחינה היסטורית, החוליה המחברת בין הביאו־פוליטיקה
של פרעה בימי־קדם והביאו־פוליטיקה של היטלר
בימינו.

^ ני רואה הוכה להזכיר תקדימים היסטוריים אלה,
\ ! כאזהרה חמורה, מפני שלאחרונה גוברים בישראל
הקולות המנסים לבסס מעין ביאו־פוליטיקה ישראלית.

^ ני מציע לממשלת ישראל, ולכל מפלגות ישראל, לסלק
\ £א ת ידיהם מכל העניין הזה.

די לנו כמירוץ־הזיון הנוכחי עם מדינות־ערכ.
אל נעתיק אותו לחדר-המיטות.
תעסוק־נא בעניינים הנוגעים לה באמת.

תחת לעסוק כעקומות של ענייני־ילודה (או
בענייני־ילודה עקומים) ,מוטכ שממשלת ישראל
תדאג לשיפור המצכ ההכרתי והכלכלי של
אזרחיה, כני שני העמים.

הפרופסור כאקי הגיש לממשלה דו״ח המז כיר
כמקצת את האזהרה של פרעה מלך מצריים:
הילודה העיכרית נמצאת כירידה, ואילו
הילודה של ערביי ישראל נמצאת כעליה.

הילודה בשכבות העניות ביותר — בשני העמים — תרד
בכל שישתפר מצבן, וזה טוב. כי רק כך יוכלו ילדיהן
לזכות בהזדמנות הוגנת בראשית דרכם, ולעלות בסולם
ההשכלה והכלכלה.
הילודה בשכבות המבוססות תעלה שוב, ככל שישתפר
מצבן. כי אחרי שהתגברו על הבעיות החומריות העיקריות,
שוב יפנו את תשומת־ליבן להרחבת המשפחה.
הבה ונניח לבני־אדם לחיות את חייהם, לכונן את משפחותיהם
ולגדל את ילדיהם כאוות־נפשם, בהתאם לרגשותיהם
הטבעיים. ההתערבות הממלכתית לא תעזור. היא רק תקלקל.

כל זה מנומק בחשש שמא תגדל הילודה
הערכית, ותפגר הילודה העיכרית -וכך

כי הממלכה של המאה ה־ - 20 אין מקומה
כחדר-המיטות.

חזר אחריו (או לפניו) איטר הראל, בנאומו הראשון אחרי
התפטרותו, והצביע אף הוא על בעייה חמורה זו.
עסקני־הדת, שנלאו מן הטיפול הנקרופילי בגופות המתים,
עטים על מציאה זו במוצאי שלל רב. הם תובעים את המיצת
הילודה העיברית, את שלילת זכות הפרט לתכנן את משפחתו
(כולל זכות האשד, למניעת־הריון ולהפסקת־הריון).

תצפית

במדינה

6שגרירה הכא •טל ישראל בפאריס יהיה, כפי הנראה,
אלוף חיים כן־דויד, שפרש השבון ן מתפקידו כראש אגף כוח־אדם
כמטה הכללי .״חבד״ היה מזכירו הצבאי של דויד בן־גוויון, והי?
יצטרף עתה לשורה של אנשי מגוונת הבסחוך לשעבר, המכהנים כשגרירים
בבון, וינה, בוקארסס, לונדון והאג.
9צפוי מילווה הוכה. המילווה יוצג כמס על הון, בדי ליצור את ה
רושם שהוא מיועד לפגוע רק בבעלי־ההון הגדולים. התוצאה הישירה הצפויה:
יגבר זרם הברחת ההון לחו״ל, תוך עלייה בשער הדולאר השחור.
• מהירי מוצרים רכים כשוק המקומי יעלו. אחת הסיבות:
האוצר יגביר בכך את תמיכתו בייצוא של סחורות, הנמכרות במחיר מוזל בחו״ל
תמורת אפשרות למכור את מוצרי אותם היצרנים במחירים גבוהים בארץ.
באין חשש של תשלום תוספת־יוקר, לא ילחץ האוצר למניעת עליית־המחירים
• שתיקתו של איפר הראל היא זמנית. הממוני-,לשעבר יפסיק
בינתיים את התקפותיו הפומביות על לוי אשכול, יתמסר לכתיבה, יחזור לאחר
מכן להתקפה מחודשת, למרות הלחץ המפא״יי שנועד להשתיקו. נושאי הכתיבה:
אישיותו של ישראל בר המנוח, וצורת המימשל של אשכול.

• הופעתו הקרוכה של ספרו של ישראל כר תתלווה כפולמוס
ציכורי מחודש. נושא הפולמוס לא יהיו דעותיו של בר, כי אם

בעיקר אישיותו ועברו. בין השאר, תועלה
תביעה לחקור כיצד הגיע תוכנו
של התיק הסודי של בית־המשפס ה־מחוזי,
אשר דן את בר, לידיעת כמה מ
העם

גמול מוחץ

אין דבר פופולרי יותר בישראל מאשר
פעולת־תגמול. זה הוכח בתקופת
בן־גוריון — וזה הוכח מחדש השבוע.
תשוקת־הנקם היא אחד היצרים העמוקים
ביותר של האדם. האינסטינקט
שלו מתקומם נגד מצב בו עושה הפושע
את שלו, ואינו בא על עונשו.
ביום חמישי האחרון, בשער, ארבע אחרי־הצהריים,
עמדה קבוצה של קרובים וידידים
מסביב לקבר פתוח בטבריה, בו היתר,
מוטלת גופת אחד משני הצעירים שנהרגו
בעלות מכוניתם על מוקש בגבול אלמגור.
באותו רגע רעמו מעבר לכינרת התותחים
והתפוצצו הפצצות של פעולת־התגמול.
״אנחנו נוקמים את דמך!״ צעק אחיו של
ההרוג לתוך הקבר.
זה היה אינסטינקט פשוט ואנושי. אי־אפשר
היה להתווכח עם אינסטינקט זה.
ספק חמור. אולם ממשלה עומדת מעל

משמיצי! ,שפירסנזו חלקים ממנו.

• עם שוכו מחו״ל של מנהל
,,קול ישראל״ ,חנוך גיכתון,
צפויים שינויים בהנהלת חטי-
כת החדשות של רשות השידור.
הסיכסוך סביב גניזתו של המיב־

רק של בורגיבה ישפיע גם על ריאורג־ניזציה
זו. בין השאר ייקבע סופית והחלטית,
כי כל פנייה של מנהלי משרדים
ושל פקידים בכירים — הבאים בדרישות
לשנות או לבטל ידיעה בחדשות
— תיעשה אך ורק דרך מנהל חטיבת
החדשות, ולא בפניה אל עורך החדשות.
גם פניות אל מנהלי קול ישראל שמחוץ
לחטיבת החדשות — כפי שקרה הפעם
— תופסקנה. אולם כל זה לא ימנע תב־תיבים
של משרד ראש־הממשלה לקביעת
תוכן השידורים.

• מתבשלת סערה עזה כ*
קרב המיעוט הדרוזי. המוקד :
הפקעת קרקעות של כפרים דרוזיים בגליל.
צעירי העדה, שרבים מהם שירתו
בצה׳־ל, רואים בכן הפרח נסה של הבטחות
הממשלה, כי היא תשריין להם
מלוא זכויותיהם האזרחיות. באסיפות
שנערכו בשבועות האחרונים בכפרים
אלה, נשמעו קולות הקוראים להפסקת
ההפרדה בין הדרוזים לבין יתר האזרחים
הערביים, ויחד עם זח ביטול חובת
השרות הצבאי של צעירים דרוזיים.

ש בע זר ותי

• נסחרת הכדורסל של יש-
ראל לא ת׳טתתף כמשחקי עמי אסיה, שייערכו כחודש דצמבר
בבאנקוק. הסיבה: הנבחרת מורכבת בעיקר משחקני מכבי והפועל תל־

אביב, וראשי שתי הקבוצות מעדיפים לשחק באירופה במקום באסיה. אנשי
הפועל תל־אביב, אלופי ישראל בכדורסל, שואפים להשתתף במישחקי גביע
אירופה לקבוצות אלופות, ואנשי מכבי תל־אביב, מחזיקי גביע המדינה בכדורסל,
מתכוננים להשתתף במשחקי גביע אירופה לקבוצות מחזיקות גביע. בדור שהאינטרס
של הקבוצות יכריע.
• מידרשת שדה־בוקר תשוב לחדשות. מנהל המידרשה, סגן־
אלוף־לשעבר אברהם צביון, שיכנע את פעילי קרן הנגב לתת לו יד חופש ת
לביצוע פיטורים בין עובדי המידרשה. אחרי שמורים אחדים נאלצו לעזוב, הוא
ירחיק גם כמה מוותיקי העובדים. כדי להצדיק את הפיטורים, הנובעים מהתנגשויות
אישיות, שוב יופצו בהרחבה סיפורים על התנהגות בלתי־מוסרית ופרועה
בשמח המידרשח. ייתכן שהעניין יגיע לבירור משפטי.
• המשבר כענף המלונאות יעמיק. בעלי בתי־המלון ידרשו
סובסידיה ישירה על הכנסותיהם במטבע זר. סימן נוסף של משבר זה: בעלי
בית המלון קיסריה יסתלקו מן הבעלות עליו. ה מלון יימכר בקרוב למשקיעים
זרים, בהשתתפות ממשלת ישראל.

• כיקוד כקולנוע תל־אכיכי עלול להיות חרכה יותר נעים

מאשר בעבר. נוכח ההצלחה הגדולה של קולנוע הסינרמה החדיש, החליטו
! 1מספר בעלי אולמות קולנוע לבצע חידושים וייעולים: הכיסאות המיושנים יוח־לפו
בכורסות מרופדות בטורים מרווחים. כמו כן יוגדל סגל הסדרנים, לשם
שמירה טובה יותר על הסדר.

לאינסטינקטים עיוורים. היא חייבת לפעול
על פי ההגיון הצלול של האינטרס הממלכתי.
האם תאמה פעולת השבוע אינטרס זה?
הדבר היד, מוטל בספק חמור.
ספק זד, נגע לפעולה עצמה, לעיתוי שלה
ולעוצמתה.
מדוע פסקו הפצצות? קדמה לפעולה
זו השתלשלות ממושכת. לפני
חודשיים הגיעו פעולות אל״פתזז לשיא חדש.
בישראל היה קיים לחץ חזק למען פעולת־תגמול.
הממשלה לא נענתה ללחץ זה, ואכן
נפסקו הפעולות.
מה גרם לכך? הסיבות היו ידועות בחוגי
יודעי־דבר:
#ברית־המועצות התערבה בשקט אך
בתוקף, לחצה על הממשלה הסורית לאחוז
באמצעים לבלימת פעולות אל־פתח. הממשלה
הסורית הנוכחית, מאז ההפיכה האחרונה,
קרובה לברית־המועצות, ואף שיתפה קומוניסטים
מקומיים בהנהגה.
9ממשלת סוריה עצמה הבהירה כי
אינה מעוניינת בחימום הגבול, ולשם כך אף
מטרה הודעה שיכלה להתפרש כהסתייגות
זהירה מפעולות אל־פתח. הודעה כזאת אינה
יכולה להינתן בנקל, אחרי שסוריה ניהלה
במשך שנים ארוכות תעמולה מלחמתית
אנטי־ישראלית קיצונית, ואף נתנה את
חסותה לאל־פתח.
אם כך, מה גרם לפתע להתלקחות חדשה
של פעולות אל־פתח, שהביאה תוך 24 שעות

לארבע פעולות, בהן נהרגו שני ישראלים?
מניין כאו החבלגים? לכאורה, אין
כל הוכחה כי החבלנים והרוצחים אמנם
באו משטח סורי. החוגים הסובייטיים מצביעים
על עובדה זו, מעלים את האפשרות
כי החבלנים פועלים בשליחות אמריקאית,
וכי באו מלבנון ואף משטח ישראל עצמה.
גירסה זו אינה סבירה. מבצעי הפעולות
בסביבות יכלו אמנם לבוא משטח לבנוני,
אולם אין כל ספק כי מניחי המוקש ליד
אלמגור באו משטח סורי.
ברם, אין כל בטחון כי אכן פעלו בהשראת
ממשלת דמשק, או אף בהסכמתה.
כי בסוריה נערך עתה מאבק חריף ביותר
מאחורי הקלעים, בין סיעות שונות של
מפלגת אל־בעת. בקדרה זו בוחשים גורמים
רבים. יכול בהחלט להיות כי המפקד המקומי
בגבול הישראלי פועל בהשראת
גורמים המעוניינים להפיל את הממשלה הסורית
הקיימת, תוך שיתוף־פעולה עם
גורמים מערביים.
מכאן ההאשמה החריפה של המחנה הקומוניסטי,
כי ישראל שותפה לקשר בינלאומי
שמטרתו להפיל את המישטר הנוכחי
בדמשק (בדומה לקשר הבינלאומי להפלת
עבד־אל־נאצר, שהביא לסיבצע סואץ־סיני).
גירסה זו טוענת כי גם מבצעי פעולות־החבלה
וגם ממשלת ישראל שותפים לקשר
מחוכם, ביוזמה אמריקאית ו/או סעודית,
מתואם להפיל את השלטון המהפכני ה־לוכתי
בדמשק.
הסתייגות מ״אל-פתח״ .אפילו אין
שמץ של אמת בגירסה זו, אין זה לטובת
ישראל שיינתנו לה מהלכין• כי היא מעמיקה
את התהום בין ישראל ובין המדינות הערביות
המהפכניות, בין ישראל והמחנה
האפרו־אסיאתי ובין ישראל וברית־המועצות.
התנהגותה של ממשלת דמשק בעת התקרית
היתד, עשוייר, לתת תנופה לגירסה
זו. כי דמשק:
י• 1לא ענתה להפצצה הישראלית, לא
הפגיזה את היישובים הישראליים הסמוכים.
אי־תגובה זו יכלה לנבוע מחישוב פוליטי
או מחולשה, אך על כל פנים היא מעידה
כי דמשק אינה מעוניינת בחימום הגבול.
• זו פעם הראשונה פירסמה ממשלת
דמשק השבוע הודעה מפורשת הכופרת באחריותה
למעשי־החבלה בישראל, והמהווה
הסתייגות ברורה מאירגון אל־פתזז( .יחד
עם זאת לא הודיעה דמשק על מאסר אנשי
אל־פתח, ולא גינתה את אל־פתח כאירגון
המשרת את האימפריאלזים המערבי. יתכן
שאין היא מעזה לעשות כן, מחשש פן
תיראה כנועץ סכין בגב ערביי פלסטין).
אי,ט •טל מלחמה. על רקע זה, האס
היה זה מן התבונה ליזום פעולת־תגמול
חפוזה — תוך 24 שעות אחרי חידוש
פעולות־החבלה•
אילו נהגה הממשלה כפי שנהגה לפני
חודשיים, היתד, דוחה את התגמול, מפעילה
לחץ באמצעות גורמים שלישיים (כגון
ברית־המועצות) ,נותנת לשלטון הסורי עצמו
שהות להוכיח עם הוא מוכן לפעול לבלימת
פעולוודהחבלה.
התגמול המיידי נתן פתחון־פה לעתונים
רבים — גם בארצות־הברית — שרמזו
בבירור כי הפעולה, לא באה כלל כתגמול,
אלא שמעשי־החבלה שימשו רק תירוץ לפעולה
נגד הטיית הירדן שתוכננה מראש.
גירסה זו קיבלה אישור נוסף בעיקבות
חוסר־הפרופורציה בין מעשי־החבלה לבין
פעולה אווירית, שהיא אקט של מלחמה.
אפילו צודקים כל שאר נימוקי ממשלת
ישראל, ספק אם היה צורך בתגובה כה
מוחצת.
ויאט-נאם שניה. הפעלת חיל־האוויר
דווקא בשעה זו יכולה להביא לישראל נזק
מדיני חמור ביותר. כי כל אדם בעולם
רואה הקבלה ברורה בין הפעלת מטוסי ישראל
נגד סוריה לבין הפעלת מטוסי ארצות-
הברית נגד צפון ויאט־נאם.
הקבלה זו לא נעלמה, בלי ספק, מעיני
המתכננים הישראליים עצמם. אולי סברו
שהיא תועיל לסתימת פה האמריקאים, שאינם
יכולים להתלונן על הפעלת שיטות
שהומצאו על־ידם דווקא.
אולם לעומת שיקול קצר־טווח זה ישנו
שיקול חשוב לאין־שיעור יותר: כמעט
כל העולם מגנה את ההפצצות האמריקאיות
בוויאם־נאם. זיהוי ישראל עם שיטה זו,
בשעה זו, הוא מעשה־איוולת.
מול ההפצצות האמריקאיות התייצבו כל
המחנה הקומוניסטי, כל המחנה האפרו־אסיאתי,
צרפת, רוב דעת־הקהל הבריטית
העולם הזה 1507

ואף מזכיר האו״ם. התנגדות זו עוד החריפה
השבוע, כאשר האמריקאים איימו בפירוש
ב״החרבת כל צפון ויאט־נאם״ ,אם יועמדו
טייסיה לדין בהאנוי.
איזה אינטרס יכול להיות לישראל להופיע
בעיני מחנה עצום זה של מתנגדים כנוקטת
שיטה דומה?
התעמולה הערבית פועלת מזה שנים
למען זיהוי לוחמי־השיחרור בוויאט־נאם
עם אנשיו של אחמד שוקיירי, וזיהוי ישראל
עם ממשלת־הבובות של ארצות־הברית ב־סייגון.
נסיעתו חסרת־האחריות של משה
דיין נתנה לתעמולה זו תחמושת יעילה,
והיא משתמשת בה ללא לאות. ההפצצה
בסוריה תתן לה תנופה נוספת.
הגיון פנימי. מכל הסיבות האלה,
לא ברור ההגיון המדיני של פעולת־השבוע.
לעומת זאת ברור הגיונה הפנימי: היא
סתמה מראש את הפה לרפ״י לחרות ולאנשים
כמו איסר, המאשימים את ממשלת־אשכול
בחוסר כושר־מעשה.

ל * 1וז!ט !
למשרד הדתות מחלקת שבת ארצית,
המתרכזת באיזכור חובות השבת ליהודים
חרדים; לנטורי קרתא — קבוצה של מזהירי
שבת המחיים מדי פעם את שבתותיה של
ירושלים, ובימי מלחמת העולם השנייה קמה
בארץ משמרת שבת, שתפקידה העיקרי היה
הכרזה, בעזרת חצוצרה, על שעת כניסת השבת.
השבוע
קמה קבוצת אלמונים, ניצלה
את שם משמרת השבת, פרסמה, מעל לחתימתה,
מודעת הסתה קיצונית בעיתונות,
תוך ציטוט מקוטע של מקורות תורניים.
אין מתאבלים ! זה שלדעת המודעה
אסור להחזיר למחלל שבת אבידה היה
עדיין הרע במיעוטו. כי מייד לאחר מכן
התירה משמרת השבת ״שחיטתו״ של מחלל
שבת בפרהסיא, עברה לציטוט לא־עינייני של
אחד מהוגי־הדעוח העבריים הגדולים, די״
רמב״ם, קבעה :״אין מתאבלים עליהם.
(להפך) אחיהם ושאר קרוביהם לובשים
לבנים ומעטפים לבנים ואוכלים ושותים ושמחים,
שהרי אבדו שונאיו של הקדוש
ברוך הוא.״

תיק לשם
ראן הרך הכסף?־
החקירה המישטרתית בתיק לשם (העולם
הזה )1506 הסתעפה השבוע לכמה כיוונים
חדשים. אנשי מחלקת החקירות של מס״
הכנסה, העוזרים לסגן־ניצב אריה נאור
ממשטרת תל־אביב, בחקירת הצד הכספי
של פרשת השוחד במשרד הבטחון והעלמות־המס,
ניסו לענות על השאלה: מה קרה
לכסף? מה עשה הפקיד הבכיר ממשרד
הבטחון בכסף שניתן לויי מה עשו השותפים
דויד לשם, משה הילקוביץ וצבי
גאטי בכספים שהצטברו אצלם.
חוקרי מס־ההכנסה מצאו באחד הבנקים
בתל־אביב את חשבונו של ברוך ברקוביץ
המנוח, הפקיד הבכיר ממשרד הבטחון,
והם מנסים לברר עתה כמה כסף עבר
דרך חשבון זה. הם בודקים מהיכן בא
הכסף ולאן הוא הלך.
ברור לחוקרים כי פקיד בכיר לא היה
יכול להחזיק סכומים גדולים מאד בחשבון
אישי בבנק. מאחר ולפי העדויות מסתבר
כי מדובר בסכומים של מאות אלפי לירות,
מניחים החוקרים כי הכסף הושקע בצורות
שונות בעזרת אנשים נוספים. מטרת החקירה:
למצוא את האנשים הללו, לחקור
אותם, לבדוק את הספרים של עסקיהם ולמצוא
אם מוזכרים שם פקידים אחרים
ממשרד הבטחון, או ממשרדי ממשלה
אחרים.
חכלד! בנשק? כיוון נוסף של החקירות
מנסה לענות על השאלה: מדוע
שתקו כל שאר בתי־החרושת למכניקה
עדינה העוסקים בחריטה אוטומאטית, כאשר
ניתנו מרבית העבודות של משרד הבטחון
לחברת קוסינוס ואחר כך לחברת נמקו —
שתיהן בהנהלתו של השותף הראשי דויד
לשם.
חקירה אחרת, הנמצאת עתה בשלביה הראשונים,
נעשית בשתוף פעולה בין המשטרה
למשרד הבטחון. חקירה זו נועדה
לבדוק את הטענה, כי סופקו לתעשיה הצבאית
חלקים במשקל קטן יותר מן הדרוש.
לפי טענה זו, סופקו חלקים לכלי נשק,
שכל אחד מהם קטן במעט מן המקובל.
(המשך בעמוד )14
העולס הזה 1507

מחקר מיוחד של ״העולם הזה״ על הבעיה המטרידה את הארץ

מ •ולד כמה?־
על שולחן ממשלת ישראל הונח בשבוע
שעבר מי׳סמך, המציע רשמית להקים גוף
ממלכתי, אשר ייקרא רשות המשפחה. תפקידו
להעמיד לפני כל משפחה את
דרישת העם, שעליה להשתדל ולהגיע למספר
הילדים המירבי להבהיר שאם כל המשפחות
תגענה רק לשני ילדים, יגרום הדבר
לנסיגה דמוגראפית מסוכנת. משפחות של
שלושה ילדים תורמות אך תרומה מצומצמת.
רק משפחות עם ארבעה ילדים ויותר
נותנות את חלקן המלא לתקומה הדמוגראפית
של האומה.״
למסקנות אלה הגיעה ועדה ממשלתית, בראשותו
של פרופסור האוינברסיטה העברית
(לסטטיסטיקה ודמוגראפיה) רוברטו בקי, שנתבקשה
לסקור את התפתחות האוכלוסיה
בישראל. הוועדה לא הסתפקה בקביעת מסקנות
סטטיסטיות. היא צללה עמוק לתוך
מערבולת ההטפה הביאופוליטית (ראה הנידון).

מימצאיו של פרופסור בקי ( ,57 אב
לארבעה ילדים) נטלו פרשנים וסופרים כמו
חיים גורי (למרחב) וד. יצחק (הצופה),
והציגו אותם כאות־אזעקה המחייב פעולת-
ריבוי מיידית.
הוועדה הממשלתית הסתמכה, בראש וראשונה׳
על הפירסומים של הלישכה לסטטיסטיקה
במשרד ראש־הממשלה, ועל מחקרי־מידגם
בבתי־ספר. קבעה הוועדה:

• לגבי אשכנזים
פריון היהודים ממוצא אירופי היה עדיין
גבוה, לפני תקופת המנדט. כלומר: בחברה
החקלאית המפגרת מימי התורכים. בימי
המנדט חלה בו ירידה תלולה. בתקופה שבין
1942ל־ 1950 היתד, שוב גיאות (כנראה
בהשפעת המלחמה, והעליה המוגברת אחרי
השואה) .מאז התחלת שנות ד,־ 50 החלה
הילודה אצל יוצאי אירופה לחזור לרמתה
הנמוכה. בשנים האחרונות התייצבה על
ממוצע של 2.4־ 2,3ילדים לאשה, במשך כל
תקופת פדיונה.
פירוש הדבר, לגבי אוכלוסי תל־אביב ממוצא
אירופי, לדברי דו״ח הוזעדה: אוכלו־סיה
זו תצטמצם ב־״׳לד בדור הבא. מה
הסיבה לכך? מכיוון שהוועדה לא ערכה
מחקרים חברתיים, לא יכלה לתת תשובה
מוסמכת. היא רק העלתה סברה סבירה :
קניית דירה, ציוד בית, מכונית וכו׳ מועדפים
על פני תוספת ילדים למשפחה.

12—11 שנות־לימוד — 2.1ילדים.
סך־הכל של שיעור הילודה של האוכלוסיה
היהודית — אשכנזית ומזרחית — מגיע
ל־ 22 לידות לאלף נפש — כלומר קצת
מעל לממוצע של יבשת אירופה.

> רגבי הערבים
לפי המיפקד של 1961 נולדו בממוצע
לאשר, המוסלמית (נשואה בגיל 49־— )45

8.2ילדים. לנוצריה — 7.2ילדים.
לדברי פרופסור בקי עצמו, אין הפרק
הערבי אלא נושא מישני של הדו״ח.
מה שמאחורי העובדות, הנוגעות לכלל
האוכלוסיה בארץ, מגיש העולם הזה בעמודים
הבאים. שבע המשפחות נבחרו מתוך
מספר רב, בהיותן אופייניות למעמדות השונים.
מקריאת הדו״ח עליהן תוכל להבין
מי יולד וכמה — ומדוע.

סיפור הפרברים:

היבם: משה בנימין.

הגיד.44 :
המקציע: פועל פשוט.
ארץ המוצא: לוב.
מצם משפחתי: נשוי
מקום מגורים: שיכון

ליד אבו-כביר.
״במשפחה של אבא שלי היו שבעה ילדים
ובמשפחה של אישתי היו חמישה. אנחנו
רגילים שתהיה משפחה גדולה וקשורה
מאוד. אבל כאן בארץ אין דבר יותר קשה
מלהיות אב למשפחה גדולה. אני אכול כולי
מדאגות פרנסה וקיום של המשפחה הגדולה,
שיהיו בריאים.״
שני החדרים הקטנים בשיכון החדש הומים
מרוב ילדים. נראה שבלילה אין כמעט רצפה
פנויה, כי הכל תפוס במיטות. שתי הבנות
הגדולות מהסות את הילדים הרבים, כדי
שיוכלו לקרוא בשלווה יחסית.
״כל הדמד״גדתי ביפו בדירה נוראה. רק
לפני שנתיים עברתי לשיכון הזה ויש לי
חוב שד יותר מחמשת אדפיס לירות. כ-/
חודש אני צריך לשלם איזה 800 לירווז
חובות, אז אני לוקח כל פעם הלוואות
מידידים אחרים ומחזיר הלוואה אחרת. וכל
זה מהשש מאות לירות ברוטו שאני מרוויח
בתור פועל ניקיון בעירית תל־אביב. כשאני
צריך לקנות לילדים בגדים או נעלים זה

עושה לי חור בתקציב.״
׳עקרת־הבית טורחת להכין ארוחת ערב
ופורסת ערימה של פרוסווז־לחם. רוב הזאטוטים
מתכנסים סביב השולחן, הצר מהביל
את כולם.
״בעונת הקיץ אני מוכר לפעמים אבטיחים
וזה מוסיף לי קצת אויר לנשימה, אבל גם
ככה קשה מאוד, אם בכלל אפשר לקיים
עשר נפשות. כמעט את כל מיסי העיריה אני
חייב, ויש לי פיגורים בהם. חוץ מקופת־חולים,
שאני מוכרח לשלם בגלל הילדים.
״אישתי עליזה, שהיא רק בת ,36 אמרה
לי הרבה פעמים שניסע מכאן וננסה במקום
אחר. אבל אני קשור כאן בגלל שזו הארץ
שלי. למרות שיש לי דרכון בריטי מיום שנולדתי,
ואני בטוח שהממשלה הבריטית
דואגת יותר למשפחות מרובות־ילדים. אם
הממשלה רוצה בהגברת הילודה שתתן אפשרות
לקיים את הילדים, שאפשר יהיה לתת
להם חינזד. אי־אפשר במשכורת נורמלית
שמרוויחים בארץ לתת חינוך טוב. לשמונה
ילדים. ובשביל שיהיו סתם פועלים או
יסתובבו ברחובות, בשביד זה לא צריך
להביא הרבה ילדים. אנחנו הספרדים אוהבים
משפחות גדולות, אבל למה כל משפחה
גדולה בארץ היא עניה? למה שהממשלה
לא עוזרת מספיק למשפחות האלה.״

ס לגבי יוצאי המזרח
בסך הכל, אלה עדות בעלות אחוז ילודה
גבוה יותר מזה של יוצאי אירופה ( 32ל־
1000 תושבים, לעומת 13.5לאלף) .מכיוזן
שלא נערך מחקר חברתי, לא יכלה הוועדה
לקבוע את העובדה הבולטת ביותר בשטח
זה: שככל שהמשפחה נחשלת ועניה, כן
מולידה היא ילדים רבים יותר. אבל עובדה
זו משתמעת מקביעה אחרת, הנוגעת לוותק
בארץ ולרמת ההשכלה.
וכך מצאה הוועדה: אצל נשים שנולדו
באסיה־אפריקה, נישאו בישראל והיו בגיל
49־ 45 בזמן מיפקד האוכלוסין ב־,1961
נמצאו המספרים הבאים: לאשר, עם 0שנות־לימוד
נולדו בממוצע 8־ 6ילדים; לאשר, עם

בנימין

8— 11

צפזן תל־אביב:

חיכינו 4שלם לראשון! השם הגיל.32 :

:חיים אילת.

המק צו ע: עורך־דין.

ארץ המוצא
מצב משפחתי:
מקום מגורים:

:יליד הונגריה.
נשוי .1 +

חל-אביב.
שנים, אחרי הנשואין, עד
עד שהיו לנו דירה נוחה
ואוטו, ועד שגמרתי את
הילד הוא בן חמישה

״חיכינו ארבע
הלידה הראשונה.
(שלושה חדרים)
הסטאז׳ .עכשיו
חודשים׳.
חיים ואשתו לאה, שעבדה
האמינו שיש להכין הכל לפני
ולא להתרוצץ ולהסתבך אחרי
הורים גם עזרו קצת, לכן זוג
מה שלא הספיקו זוגות אחרים
שלו. החברים, שבחלקם הגדול

עד הלידה.
הלידה —
הלידה. הזה
הספיק
מבני החוג
הם עורכי־

השם: מוחמד חסן סעד.

הגיל .30 : המקצוע ארץ מוצא: יליד הארץ.
מצב משפחתי: נשוי 6 +
מקום מגורים: כפר ג׳דיידה,

דין, כמו חיים, לא הסתדרו במהירות כזו,
ולכן לחלק מהם אין עדיין ילדים.
חיים מאמין בהחלט בתיכנון המשפחה, והוא
חושב על עוד שני ילדים. אבל כל זה
מותנה באפשרויות הכלכליות, ביכולתו להעניק
לילדיו את הכל. אשתו לאה ( )23 גדלה
בבית אמיד, עם עוד אחות. גם היא חושבת
שהמספר הרצוי הוא שלושה ילדים.
״מה שהולך בארץ לגבי הקלות־מסים
להורים הוא מתחת לכל ביקורת. בצרפת אבא
שיש לו חמישה ילדים יכול להפסיק לעבוד,
מרוב מענקים והקצבות שהוא מקבל מן
הממשלה׳.
מדוע דודקא שלושה ילדים? מדוע לא
שניים? הרי לשניים אפשר להעניק יותר
מאשר לשלושה.
״זה אולי נכון. אבל יש עוד גורמים.
המצב הבטחוני, למשל. זאת ארץ כזאת,
קורה משהו חלילה, ונשאר רק ילד אחד.
העולם נהרס.״

גזטזפגן גז אילוו

2משפחחז ערביות:

:פועל בניין.

ילדים.

לצמצם! וצגצם ורחוו!

בין עכו

ילדים. וגם הם, סבור מוחמד, היו מעדיפים
שיהיו להם פחות.
״מה אומרת הדת? ואללה, אני לא יודע
בדיוק. אבל אני בטוח שהדת רוצה שאנשים
יקבלו חינוך ויחיו טוב, לא כסו חיות. כן,
בטח, הדת גם כן בעד צימצום ותיכנון.״
גבר צעיר, גבוה, שזוף ובעל עיניים ירוקות,
יפה כמו כוכב של מערבון, נכנס
לחדר־האורחים של משפחת סעד.

לצפת.
״אגיד לכם את האמת, קבעתי לעצמי ילד
אחד או שניים, לכל היותר שלושה. זכרים.
ככה זה אצלנו, יש מינהגיס, שאפילו אם
אתה אדם מתקדם ורוצה לחשוב בצורה
חדשה, אתה מגלה שבכל זאת אתה קשור
במינהגים האלה. לכן חשבתי על בנים
זכרים.״ •י׳
אבל מה אפשר לעשות? בלידה הראשונה
נולדה בת. בשנייה — בת. גם בשלישית
וברביעית. לכן ניסה מוחמד סעד מחדש.
בלידה החמישית זכה לבן זכר. אבל זה היד.
עדיין אחד פחות מן המינימום. שוב נכנסה
אשתו להריון, ושוב ילדה בת.
״התחתנו לפני שמונה שנים. הבת האחרונה
היא בת חמישה חודשים. לא, אשת־לא
בהריון עכשיו. אתם מבינים, אני פועל
פשוט. כשיש עבודה, איכשהו מסתדרים. אבל
עכשיו אני מובטל. איך אקיים את המשפחה
שיש כבר? על ילדים נוספים, קשה
השם הגיל .22 :
המקצוע: טפסן.
ארץ המוצא: יליד הארץ.
מצב משפחתי: נשוי . 1 +
מקום מגורים: כפר נ׳דיידה.
:עצאם כיאל.

גזטזפזוגז כיאל
לחשוב בתנאים אלה. לכן — זהו זה. ששה
ילדים, ותודה לאללה׳.
תחדיד אל־נסל (צימצום הילודה ).הוא מושג
מוכר לסעד. לא מפני שבכפרו יש תחנה
לייעוץ משפחתי, אלא מפני שהרדיו והסל־וזיזיה
במצרים מדברים על זה בהרחבה.
זוהי בעייה המעסיקה מאוד את ממשלת מצרים
— ריבוי־הילודה מסכן שם את עצם
קיום המדינה.
״זה בלי ספק חשוב. בימינו מוכרחים
לתכנן את הילודה, ולצמצם אותה. אגיד לכם
את האמת, אני מצטער שעשיתי כל־כך הרבה
ילדים. אני עצמי גמרתי רק חמש כיתות
בבית־ספר יסודי, אבל אני רוצה שהילדים
שלי ילמדו בבית־ספר תיכון. אולי באוניברסיטה,
למה לא? אבל אין אוכל לשלוח
ששה ילדים ללמוד? פעם היינו מקנאים במי
שיש לו כסף, או הרבה ילדים. עכשיו
מקנאים רק במי שיש לו תעודת־בגרות.

נושפזזת נועד

״כאן, בכפר, הבעייה לא כל כך נוראה.
אומרים: מעליש, שהילד ירוץ יחף. אבל אילו
גרנו בעיר — הייתי בטח מצמצם את מספר
הילדים, ולא חשוב אס היה בא בן זכר או
לא. כי בתוך עצמי, לא משנה לי אם זה
בן או בת.״
הבית חדש, נקי ומאוורר, אך מרוהט בצניעות
רבה. האשד, יושבת בחדר השני.
התינוקת חולה. איכשהו, תמיד יש איזה ילד
חולה בבית. ברגע זה אחת הבנות אפילו
בבית־החולים. ככה זה, כשיש הרבה ילדים.
גם שכניו, שברובם בני גילו, ילדו 5־6

הוא מבין במה המדובר. ועוד איך. זה
נושא שמעסיק אותו, והוא יודע בדיוק מה
דעתו עליו.
״אני נשוי כבר 22 חודש. לפי ההרגלים
הישנים, הייתי כבר צריך להיות אבא לשני
ילדים, ואשתי היתה צריכה להיות כבר
בהריון השלישי שלה. אבל נגמרו ההרגלים
הישנים. היום צריכים לחשוב טוב מאוד,
איזה סין ילדים אני רוצה לגדל. סתם לגדל
אני יכול הרבה. אני יכול לתת להם לרוץ
בשדה. אבל הם יקללו אותי כשיהיו גדולים.״
כדי
שלא יקללו אותו, הוא חושב שעליו
להבטיח להם חינוך. הוא עצמו גמר שמונה
כיתות של בית־ספר יסודי. מכיוזן שהיו לו
עוד עשרה אחים ואחיות, קשה היד, לדרוש
מאביו שישלח אותו או אותם להמשך הלימודים.
עזרתו היתר, דרושה בחלקת הטבק.
אבל אפילו הווי כפרי זד, מתחסל לאט־לאט.
אביו של עצאם היה בעל אדמות ב־כפר
בירוזה. הכפר פונה, ועומד עתה ריק
מן העבר השני של כביש עכו—צפת. תושביו
הם פליטים, שבחלקם התיישבו מחדש
בג׳דיידה. אבל בג׳דיידה אין אדמה לכל דורש.
לכן עצאם אינו חקלאי, ולא יהיה
חקלאי. הוא לא יוכל לומר, בראותו את
ילדיו מסתובבים בבית :״מילא, יעבדו בחלקת
הטבק.״ הוא צריך לדאוג להם כבר
עתה לקיום.
״התוכנית היא לשלושוז־ארבעה ילדים,לא
יותר. וזה תלוי במצב הכלכלי. היום, על
כל פנים, אין תוכנית־לידה לעתיד המיידי.
כי לא ברור מה יהיה מחר. מה יקרה אם
לא תהיה לי עבודה?׳
אשתו רויידה זהובת־השיער מסכימה. זד,
אינו מפתיע. אבל גם אביו של עצאם מסכים.
וזה קצת מפתיע. וכך אמר חמיד כיאל (,)45
האיש שהוליד את עצאם ואת עשרת אחיו:
״זה לא טוב שמביאים כל כן הרבה ילדים.
אתם היהודים חכמים יותר. מביאים
ילד אחד או שניים, ודי. אבל נותנים להם
הכל: השכלה, תנאי מחייה, טיפול. אז כשהם
גדלים, כל אחד שווה מאה חסרי־השכלה׳.

רלה בסביון:

בחנניה: ארבעה!

השם: שמואל עינב.

הגיל .47 :

המק צו ע: איש־עסקים,
ארץ המוצא: ליטא.
מצב משפחתי: נשוי .2 +
מקום מגורים: סביון.
״אני רוצה בית מלא ילדים. הדבר הכי
עגום זה דוג הגר בבית גדול, בלי ילדים.
זוהי דממה של בית־קברות.״

פקיד צבר:

רק אחו! השם הגיד.33 :
המקצוע: פקיד.
ארץ המוצא: יליד הארץ.
מצב משפחתי: נשוי .1 +
מקום מגורים: רמת־גן.
:יוסף בן־טל.

הוא פקיד בקרגל, ובתו היחידה שמה מאירה.
מתגורר בדירת חדר, בבית־דירות ענק.

מוליק עינב הוא איש ידוע. הוא שותף
עם אחיו בבריכת תל־אביב, והוא ניהל במשך
שנים את בית־החרושת לשימורי־בשר אינ־קודה
בחבש. שתי בנותיו (שבע וחצי ושמונה
וחצי) נולדו שם. עכשיו הוא מייבא
בשר מדרום־אמריקה.
אשתו מפורסמת אף היא, בזכות עצמה.
זוהי הזמרת מתי עינב. גם היא רוצה יותר
ילדים. היא צברית ממוצא יוזני, גדלה בבית
בו היו שלושה ילדים.
״קודם כל אני רוצה בן, כי אני ספרדית.
ובכלל — אני בעד זוגות של ילדים. איני
גס חושבת שזה הרבה יותר קל כשזה
נעשה בשוונג. כך שאני לא אסתפק בעוד
ילד, אלא שלפי התוכנית יהיו לנו ארבעה
ילדים.״
בבית עינב חיה העוזרת החבשית, שגידלה
את הילדות ובאה עמם ארצה. בתנאים
אלה, קל יותר לחשוב על עוד ילדים. ה־בעייה
הכספית אינה קיימת, למעשה. לשמואל
בת מנשואין קודמים, הלומדת באוניברסיטה.
״הבת
עולה לי כ־ 500 לירות לחודש. זה
מחיר הגובל בסקנדל. היא נערה מוכשרת
במיוחד. יש לי מזל שיש לי אמצעים. אחרת

טשפטט עעב
היתה הופכת לסזכירונת, כמו כולן׳.
השאיפה למשפחה גדולה יחסית (פי שניים
מן הממוצע שנקבע על-ידי פרופסור בקי)
היא אופיינית לרוב המשפחות המתגוררות
בסביון. ברור גם מדוע: תנאי־דיור נוחים,
עזרה קבועה לאשר, בניהול משק־הבית,

מקור־הכנסה בטוח לפרנסת המשפחה ולחינוך
הילדים.
מוליק :״זה טבעי. כשמתבססים, ויכולים
ליהנות מתנאים טובים, מחפשים להוסיף
להנאות אלה. ואז מגדילים את המשפחה.״
כי בתנאים אלה — ילדים הם הנאה.

פ 1על זתיק:

1׳ יקיים חרסו? השם הגיל .46 :
המק צו ע: פועל פשוט.
ארץ המוצא: יוון.
מצב משפחתי: נשוי
מקום מגורים: קרית
:ירמיהו בן־ציון.

טשפטת בן־ טל
את רוב החדר תופס ארון־ספרים עמוס.
הספה הכפולה והשולחן ממלאים את שאר
חללו של החדר.
״הבעיות העיקריות הן כלכליות ודיור.
אנשים מודרניים הרוצים לתת לבניהם חינוך
נאות, תיכון או מקצועי לפחות, או נוחיות
אחרות שלא ניתנו בעבר, חושבים היום
פעמיים על כל ילד העומד להתווסף למשפחה.
במשפחת אבי היו שלושה ילדים וב־משפחת
אשתי גליה רק שניים, אבל זה
בגלל סיבות שאין לאיש הקטן שליטה עליהן,
כמו מלחמה. חוץ מזה לא היה מקובל אף
פעם שבמשפחות אירופיות יהיו ילדים רבים.
אני גר בדירת חדר שהפכה לחדר וחצי על־ידי
ניצול מקסימלי של שטח הדירה. אין
מקום לילד נוסף בתנאים הנוכחיים, כי מצבי
הכלכלי איננו מאפשר לי להביא ילד נוסף.״
המרפסת היחידה של הדירה נסגרה כדי
שלילדה יהיה חדרון, אך למרות התיכנון
המדוקדק של הדירה ולמרות היותה מאוכלסת
על־ידי שלוש נפשות בלבד, נראית היא
צפופה למדי.
״אני מסכים לפיקוח על ילודה, אבל אן
ורק על־יך י הסברה מינית מקיפה. כי מבחינה
דמוגרפית אנו מדינה מפגרת. גלי העליות
מארצות נחשלות גרמו למצב של אי־רציו־נליזציה
במה שקשור לילודה. עם זאת ישנן

השלכות מסוכנות לפיקוח כלשהו, או הגברת
הילודה על־ידי השלטון. גס כך התערבות
המדינה בחיי הפרט היא למעלה מטעמי.
הסברה מינית בבתי־ספר היא לדעתי חשובה
לאין ערוך, ולא פחות מתודעה יהודית.״
מאירה בת השש משחקת לבדה במרפסת
שהפכה לחדר. מן הרדיו בוקעת מוסיקה
קלסית, שתי חברות מצטרפות והשלישיה
מצטופפת ליד ספר־ילדים.
״אינני חושב שיהיה לנו אי־פעם יתרון
מספרי על מדינות־ערב. במידה שיש לנו
עליונות (זמנית) זה מבחינת האיכות. לכן
אי־אפשר לעשות מזה בעיה ביולוגית גרידא.
״העמיס המזרחיים נטו תמיד ליותר ילדים
בגלל הדת, המסורת הארוכה והמזג המזרחי.
הדת בתור שכזו היא אנטי־נשית ולכן אני-
מינית. לכן היא רואה במין רק הבאת
ילדים, ולא סיפוק מיני. אני מסרב לראות
בכל מגע מיני ילד פוטנציאלי.
״חברה מודרנית חייבת להשתחרר מתפיסות
ישנות אלה. לא מקרה הוא שבישראל
השניה, שם קיימות תפיסות אלה, ישנם
ילדים רבים בכל משפחה. כי אצלם כל
נ־נין פיקוח או תכנון ילודה הוא כפירה
נוראית ...אך כמובן שלא מן הנמנע
הוא, שמשפחתי היתה רחבה יותר, לו
היתה לי אפשרות לכלכל אותה בהתאם.״

שלום.
״אצל הספרדים יש פיתגס מפורסם האומר,
שמי שאין לו אחים או אחיות כאילו,
אין לו ידיים ואין לו רגליים. ככה
אנחנו רגילים משנים רבות. גם במשפחות
שלנו היו ילדים רבים. לי יש רק ארבעה
ילדים, אבל אם היתה לי אפשרות היית־מביא
תריסר, למה לוב אבל המצב שלי,
למרות שאני עובד כבר 26 שנים במשביר,
הוא כזה שאני לא יכול לחשוב אפילו על
ילד אחד נוסף.
״בעבודה שלי אני מרוויח ם 63 לירות בחודש
ברוטו. מזה אני צריך לשלם בעד
הלימודים של הילדים וכל המיסיס, שאוכלים
ממש את הבן־אדם.״
חדר־וחצי בקומה רביעית של שיכון פשוט
ודל, מלא ברהיטים פשוטים. מכשיר
הבידור הוא הרדיו. לקולנוע אין הולכים.
״אני יכול לספור על האצבעות שלי כמה
פעמים הייתי בקולנוע מאז שבאתי ארצה.
קולנוע, עיתונים מצויירים או בתי־קפה הס

לוקסוס שאינני יכול להרשות לעצמי. הלוקסוס
היחידי שאנחנו מרשים לעצמנו זה
לנסוע לפעמים לקרובים, שיש להם משק
מחוץ לעיר, למשך השבת. לפני שנה, למשל,
חליתי כתוצאה מהסבל שסבלתי בזמן
המלחמה, כשהייתי פרטיזן. תקופה די ארוכה
לא עבדתי בכלל, ועוד נוסף לכאבים
היתה לי הדאגה לפרנסה של הילדים. לפני
שבאתי לשיכון הזה גרתי בבית ערבי ישן
והיתה לי חצר, בחצר הזאת הייתי מתקן
לילדים אפילו את הנעלים שלהם כדי לחסוך
בהוצאות כמה שאפשר, סידרתי להם בחצר
גס כל מיני מיתקנים למשחקים, כדי שלא
נצטרך לבזבז בטיולים ללונה פרק או משהו
, ן כזה.
״חבל שלא יכולתי להקים משפחה גדזלה,
הייתי מגדל אותם למופת אילו רק היתה לי
עזרה הדרושה מהממשלה, או שהיתה לי
עבודה שהייתי מרתיח ככה שלא הייתי צריך
עזרה בכלל. אפילו הלימודים בבית־ספר
ששייך לחוק ליסוד חינם עולים הרבה כסף.
מובן שקשה להסתדר, ולכן אנחנו חושבים
טוב על כל ילד. בצפון תל־אביב יש לאנשים
רק ילד אחד או שניים, והם מרוויחים הרבה
יותר מאשר אנחנז. אז למה הממשלה, אם
היא רוצה הרבה ילדים, לא פונה אליהם!״

גזשפזזג! בן־ציגן

במדינה
(המשך מעמוד וו)
ההפרשים בחומר הגלם, שהצטברו לטונות,
נמכרו בשוק. אם תאמת החקירה את הטענה
הזאת, תיתווסף לפרשה זו האשמה
נוספת — חבלה בנשק.

ר דיו
פו רךקפדן
השעה היתזז שמונה ו־ 24 דקות. קריין
החדשות עמד ליד שולחנו של העורך, ועבר
בפעם האחרונה על החומר — שש דקות
לפני השידור. מנהל שרות־השידור, חנוך
גיבתון, שהה אותה שעה באירלאנד הרחוקה,
ואת מקומו מילא סגנו, הד״ר
יצחק הופמן. ודווקא ברגע עדין זה הגיעה
הקריאה המבוהלת של משרד־החוץ, שלא
לשדר את הידיעה בדבר המיברק של בור־גיבה
(ראה מסגרת).
״שלום שמעון שש דקות הן
זמן רב. חדר החדשות של קול־ישראל ראה
כבר בהזדמנויות רבות כיצד כותבים מהדורת
חדשות שלמה בזמן קצר יותר.

גיבתון, שהתחיל את הקאריירה שלו כקריין
בתקופת המנדאט, מכיר את חדר
החדשות, ויודע בדיוק מה וכיצד לעשות
קריאהבהולה ממשרד־החוץ. כשמגיעה קריאות אלה הן לחם חוקם של עורכי
החדשות. שרים ומנהלי משרדים, ואף סתם
פקידים בכירים, נוהגים לצלצל אליהם, להביע
את דעתם, לדרוש שינויים, או לבקש
שידיעה אודותם תוכנם למהדורת החדשות.
מנהל מחלקת החדשות, יצחק (״איזי״)
גולן, הרגיל אותם לכך כשעוד היה עורך
פשוט. אז, לפניעשר שנים, נהג לצלצל
אל מנהלי המשרדים כדי לקבל את הסכמתם
לניסוחים של ידיעות עדינות. עד היום
ממשיכים להתלוצץ בקול־ישראל ולחקות את
קולו של גולן האומר :״שלום שמעון
(פרס) כאן איזי
כללי מחלקת החדשות אוסרים למעשר,
פניה ישירה של פקיד ממשלתי אל עורך
החדשות, ומחייבים, במיקרים כאלה, פניה
אל מנהל חטיבת החדשות, או אל מנהל
קול־ישראל עצמו. גיבתון המנוסה, דוחה
בדרך כלל בעצמו את מחצית הפניות. בשאר

המיקרים הוא מצלצל אל העורך, גם אם
נותרו רק דקות ספורות לשידור, מתייעץ
איתו באדיבות ואף מטריח את עצמו לרדת
אל אולפן השידור.
הופמן, לעומת זאת, לא עלה למעמדו
הניבבד בתוך שרות השידור. הוא היה
איש מינהל באוניברסיטה בירושלים, ולאחר
מכן באוניברסיטה של תל־אביב. הוא הגיע
לקול־ישראל כאיש מינהל. לכן, שש דקות
לגביו הם זמן קצר מאוד.
הוא הורה לעורך, ורדי בן־יעקב, בפסקנות,
שלא לשדר את תוכן מיברקו של בורגיבה,
כי המיברק מיושן. ורדי 33 שעבד שלוש
שנים בצנזורה הצבאית כאחראי על מישמרת,
והעובד בקול־ישראל כבר שש שנים, ידוע
במחלקת החדשות כעורך קפדן. הוא טרח
לבדוק אצל הכתב שהביא את הידיעה, דויד
אפל, ואף אצל מזכיר מערכת הג׳רחלס
פוסט, אריה ראם, שהחזיק בידיו את הטופס
המקורי של המיברק, ונוכח לדעת שמשרד־החוץ
טעה, וכי המיברק נושא תאריך טרי.
גצינורות הפנימיים. אילולא הוטעה
משרד־החוץ בעניין זה, ואילו היתד, הפניה

נסיו! ההשתקה גום דניוסום נטר

ציונית גם בשפ־ הערבית, באוזני המרח:
כולו. ד־א תבע להפסיק מייד את שידור
הידיעה, אולם נתקל בסירוב. איש קול־ישראל,
ורדי בן־יעקוב, ראה בהתערבות
משרד־החוץ פגיעה בחרותו של קול־ישראל,
שהוא רשות עצמאית־להלכה, הקשורה במשרד
ראש־ר,ממשלה (ראה במדינה, רדיו).
בוויכוח זה הוברר חיש מהר כי הנחתו
היסודית של גזית מוטעית. המיברק אינו
ישן, אלא חדש. הוא גם מזכיר במפורש
את ירושלים.
האם אמנם התכוון בורגיבה להכריז כי
הוא מוכן לבוא לירושלים הישראלית, דבר
המהווה הכרה גם במדינת ישראל וגם בגבולותיה
הנוכחיים? שהרי ירושלים לא
נכללה במדינה היהודית שגבולותיה נקבעו
בתוכנית־האו״ם משנת , 1947 ומדינות רבות
עדיין אינן מכירות רשמית בהיותה חלק
מישראל.
קשה היה להאמין בכך. להיפך: נראה
ודאי שבורגיבה לא חלם על כך. אם כן, מה
קרה?
יכולים להיות לחידה כמה פתרונות:
• בורגיבה כלל לא ראה את המיברק.
הוא נשלח על־ידי פקיד צוער, ששלח תשובה
שיגרתית, מבלי להבחין שהוא עוסק בחומר־

נפץ.
• בורגיבה, ששפתו העיקרית היא צרפתית,
לא אנגלית, פשוט לא שם לב לתוכן
המיברק.
ס בורגיבה לא העלה על דעתו שמזמינים
אותו לטכס המתקיים בירושלים הישראלית,
סבר שהוא מתקיים בירושלים
הירדנית.
• בורגיבה חשב שהטכס מתקיים באר-

כששמע מרדכי גזית את הידיעה בשעת
7בערב, במהדורת החדשות של קול־ישראל,
הוא נדהם.
הקריין הכריז כי נשיא תוניסיה, אל־חביב
בורגיבה, שלח מיברק להארי מרומאן לרגל
ייסוד מכון־השלום, ואף הביע את צערו
שבגלל עומם־עבודתו אינו יכול להיענות להזמנתו
ולבוא לטכס בירושלים.
גזית השחרחר הוא סגן המנהל הכללי של
משרד־החוץ, מנהל ענייני המזרח התיכון
בו. הוא גם אחד האנשים המעטים במשרד־החוץ
המתייחסים ברצינות לאפשרויות של
פעולה למען השלום.
דבר אחד היה ברור לגזית מן הרגע הראשון:
לא יתכן שבורגיבה התכוון להכריז
באוזני העולם בכלל, והעולם הערבי בפרט,
שהוא מוכן לבוא לירושלים הישראלית.
כי כל המצוי בעניינים העדינים של יוזמת־השלום
של נשיא תוניסיה, יודע שהוא לוחם
בכל כוחו בחשדות המופצים על־ידי קאהיר,
כאילו הוא סוכן ציוני. בהטיפו לרעיון דו־הקיום
בשלום בין ארצות־ערב וישראל, הוא
מקפיד לציין כי על ישראל למלא כמה וכמה
תנאים מוקדמים (כגון פתרון בעיית־הפלי־טיס,
הכרה באומה הערבית הפלסטינית,
וכוי) לפני שאפשר יהיה להכיר בה.
לכן הגיע גזית בו במקום להחלטה: יש
למנוע את הפצת הידיעה עד לבירור העניין.
למה התכוון כורגיכה? באותו רגע
סבר גזית כי חלה כאן טעות מצד קו?־
ישראל. בורגיבה, כך הניח, שלח את ה־מיברק
לרגל טכס שהתקיים בארצות־הברית,
לפני חצי שנה, לא לטכס שנתקיים בשבוע
שעבר בירושלים.
על סמך הנחה זו התקשר עם קול־ישראל,
ששידר אותה שעה את הידיעה הסנס־

11*20ד .! 1ימי

.(01 ? 65 ימס?12*5
מק ־ 1*0111110 6201 *01 6זי $81*11*3

680!,ש;־דד סאסדד* 1 10ז 10ז *ז־ו*!/ז 1״!*0805ט הססץ? 08 ססץ טז ^ -ך 1

? 0דד ס *€ז׳ מן
׳5ז??*י6*5£י / 1005 0 .פ8ק סד *2״ש?0ל$
מוי מן 0 ^0ז_5י 80 *8ז0מ !11.מי ז
|ץ;ז2טס 188ז* ! סא*
? 102 270 חץ ףיזז:מ וזעיסד מ

*!?ואטד? 0טו.)^81ק.ח ״ ד? 0זז?::סו8£5ק *8 !8 60082018 גא

מיכרק בורגיכה דטרומן
הכוונה הסיבה והמזימה הזדונית

(גיי&עזז ץ3ממו זא 08מ 8זמ 2זוו־0וך ץ׳?־רז

צות־הברית, שבה יש כמה ערים הנושאות
את השם ירושלים.
• בורגיבה סבר כי המיברק יישאר גנוז
אצל מרומאן, לא העלה על דעתו כי יפורסם
ברבים מעל גלי קול־ישראל.
אילו ידע משרד־החוץ מראש על קיומו
של המיברק, בוזדאי היה מיטיב לעשות
אילו עיכב את פירסומו, והיה משתדל לברר,
באמצעים העומדים לרשותו, למה התכוון
נשיא תוניסיה. כי לישראל אין כל
עניין ״לשרוף״ את בורגיבה בשלב זה —
כשיוזמתו מבשילה את פירותיה הראשונים,
והוא חשוף לרווחה להתקפות קאהיר, דמשק
ובגדאד.
ואכן — למחרת היום החלו בל כלי־התעמולה
העצומים של קאהיר למלא את
גלי־האתר ואת גליונות־הדפום בהתקפה מוחצת
על בורגיבה הבוגד, הנועץ סכין בגב
הערבים. יחד עם התגובות על ההתקפה
הישראלית בגבול סוריה, וניפוח נסיעתו
של משה דיין כעדות למלחמת הציונים בכל
תנועת־שיחרור לאומית, מילאו ההתקפות האלה
מקום מרכזי בתעמולת קאהיר.
קרח מכאן ומכאן״ אולם בשעה שהתערבו
גזית ושאול בן־חיים (יוצא־עיראק
המטפל בענייני ישראל־ערב במשרד־החוץ)
בפרשה זו, כבר היה זה מאוחר מדי. הת־ערביתם
השיגה את המטרה ההפוכה.
תחת להביא להשתקת המיברק בעוד מועד,
היא גרמה לפירסומו הכפול. כי כל עתוני
ישראל הבליטו לא רק את המיברק עצמו,
אלא גם את הנסיון לגנזו. כך נוצר הרושם
כאילו משרד־החוץ הישראלי משרת את
בורגיבה — והדבר עוד הגביר את ההתקפות
על בורגיבה בתחנות הערביות.
אולם התוצאה העיקרית של ההתערבות
היתד, כלפי פנים.
העתונות הישראלית מרוגזת מזה כמה זמן
על התערבויות משרד־החוץ. מכתבו של
איש המשרד יעקב אבנון למשטרה, שגרם
להתקפת־האלות של השוטרים על הסטודנטים
בעת ביקור אדנואר, לא נשכח. כן לא
נשכחה הבטחת משרד־החוץ לממשלת איראן,
שהעתונות הישראלית לא תפרסם את
פגישת לוי אשכול עם ראש ממשלת איראן
בנמל־התעופה של טהראן. ההתערבות בחד
פש־האינפורמציה של קול־ישראל הביאה
את הרוגז לשיא חדש.
היה בכך צד כמעט היתולי. כי רבים
מאותם העתונאים שהתעלמו בשעתו מיוזמת
בורגיבה, או אף התקיפו אותה כתחבולה
ערבית מחוכמת להשמדת ישראל, ראו את
עצמם לפתע כמגיני־בורגיבה מול המזימה
הזדונית של משרד־החוץ לסתום את פיו.
כך עמד משרד־החוץ מול התקפה עתונאית
מרוכזת, כשהוא קרח מכאן ומכאן: הוא לא
הציל את בורגיבה מן ההתקפה הערבית,
והוא סבל מהלומה נוספת בדעת־הקהל הישראלית.

נעשית
בצורה פחות מבוהלת — לא היתד,
קמה הסערה. אבל כאשר ד,מישנה למנהל קול־ישראל
העדיף להאמין לאיש משרד־החוץ,
ופסל את עדותו של עורך החדשות בדבר
טריות המיברק, עורר הדבר ויכוחים סוערים
בקפה אלסקה בירושלים, בו נוהגים עובדי
מחלקת החדשות לשבת לפני ואחרי המיש־מרת.
גם כתבי יומונים וצהרונים יושבים
באותו קפה, וכך עשתה לה הידיעה את
דרכה אל העיתונות.
העיתונאים באלסקה ידעו גם לציין כי
משרד־החוץ ידע שתצלום המיברק יתפרסם
למחרת בבוקר בעיתון הנתון להשפעתו
עוד יותר מאשר קול־ישראל — בג׳רוזלם
פוסט. אנשי משרד־החוץ, שנכחו בטקס הנחת
אבן הפינה למכון־השלום, ראו במו
עיניהם כיצד מקבל העתונאי אריה ראט
את המיברק המקורי לידיו• ראט מבקר
לעיתים תכופות ביותר במשרד־החוץ, אבל
האינפורמציה זורמת לאט בצינורות הפנימיים
של המשרד. מרדכי גזית שמע את תוכני
של המיברק רק בשידור החדשות של
השעה שבע. שעה ו־ 24 דקות נדרשו לו
כדי לברר במה בדיוק מדובר.
על כל המחדלים הללו ישלם, כנראה
דודקא ורדי בן־יעקב. למשרד החוץ נמסר
השבוע כי כבר ניכתבה הנזיפה החמורה.
באגודת העתונאים בירושלים מתהלכות אפילו
שמועות על תגובה של האגודה המקצועית,
במקרה שקול־ישראל יתנכל לעורך הקפדן.

צבא
מו תהח ״ ל
לפני ארבע שנים נפל החייל צבי טפרמן,
בשעת אימונים, לתוך באר, שעומקה עשרים
מטר, וטבע. לפני חודשיים הואשמו במותו
סגן־אלוף ורב־סרן ב־צד,״ל,
והשבוע ערערה
הפרקליטות הצבאית
בפני בית־דין
הצבאי העליון לערעורים
על זיכויו של
סגן־האלוף תפוחי וקלות
עונשו של
רב־סרן נחשון.
מדוע הואשמו שני
קצינים גבוהים בצד,״ל
בגרימת מותו
של טפרמן, בשל
חוסר זהירות? מה
היה הרקע למותו של הצעיר בן ד,־ 19בשעת
תרגיל של אימוני צבא?
ליציאת יחידתו של החייל טפרמן לאימונים
קדמה הכנה של תרשים מדוייק של מקום
האימונים וסימון יעד ההתקפה — באר.
מפקד הפלוגה ומפקדי המחלקות הזהירו
את החיילים להיעצר כ־ 15 מטר לפני הבאר,
ואז יישלח חבלן לפוצץ את הבאר.
הפלוגה הסתערה על היעד. חמישה עשר
מטרים לפני הבאר נעצרה היחידה המתקיפה,
ורק שלושה אנשים המשיכו לרוץ לעבר
הבאר: מפקד הכיתה, החבלן וצבי מפרמן.
בשעת ריצתם, צעק מפקד הכיתה לעבר
טפרמן :״יותר לאט!״ וזרק חזיז שהתפוצץ,
וסינודר את עיניו.
הוא נעצר ברגע בוחש
תחת רגליו את
מעקה הבאר, העשויה
אבנים בגובה כחצי
מטר. טפרמן
לא נעצר.
מפקד המחלקה שמע
את צעקת טפר־מן
הנופל, חש לעבר
הבאר, הזעיק
את חיילי המחלקה, המפקד הורה להם לפשוט
את חולצותיהם וקשי
אותן בצורת הבל. הוא התנדב לרדת
אל הבאר בחבל, לנסות למשות את טפרמן
מן המים. אורך החבל היה שישה מטרים.
הוא ירד בחבל, שנקרע לפתע. הוא נפל
לקרקעית הבאר, שחה במים במשך שעה,
וחיפש את טפרמן, אך לא מצא אותו.
מפקד הפלוגה הגיע לשטח, ארגן כבלים
של טלפון־שדה, הורידם לבאר עם פנס,
מפקד המלחקה הועלה למעלה. כעבור
מחצית השעה הגיעו לשטח מכוניות כבוי,
המפקד התנדב לרדת בשנית לתוך הבאר.
(המשך בעמוד )18
העולם הזה 1507

** מ קו מי יטל איסר הראל יתמנה בימים הקרובים —
. 4רב. דוקטור (לפילוסופיה) יעקב הרצוג, בנו של הרב
הראשי המנוח, ומי שבעצמו עמד לקבל לפני חצי שנה את
מישרת רבה הראשי של בריטניה, יהיה יועצו של ראש
הממשלה לענייני בטחון. ההחלטה כבר נפלה, אולם לא
פורסמה עדיין.
קשה לדעת מד, היו כוונותיו של לוי אשכול, כאשר מינה
את איכר הראל לשמש לו כיועץ מיוחד לענייני בטחון.
לעומת זאת ברור מאוד מה הוא מצפה מן היועץ החדש.
הרצוג אינו איש הביצוע, אבל הוא גדול מושכי־החוטים
שיש כיום לממשלת ישראל. איטר הראל היה מומחה לשיטות
הריגול והביון, והוא ראה את עצמו רשאי לפקח על
שירותי הביון, בדרג המיבצעי. לכן מוכרח היה להתנגש
עם הממונה שמונה במקומו, אחרי פרשת המדענים הגרמניים.
להרצוג
אין כל אשלייה, שהוא יכול להיות ג׳יימס בונד.
לכן הוא לא יתערב בניהול השרותים החשאיים.

שזכה לאותו הואר מידי פרעה, כמי שיודע לפענח את כל
הצפונות.

צלילה למעמקי הדיכאון

המושך בחוטים
^ ת השיעורים הראשונים במשיכת חוטים דיפ-
^ לומטיים קיבל יעקב הממושקף, בעל ארשת־הפנים העדינה
והביישנית, בלישכת אביו המנוח. אייזיק הרצוג, שהיה
רבד, הראשי של ארץ־ישראל מ־ 1936 עד ,1959 הועמד על־
•די מוסדות היישוב והתנועה הציונית באחת מנקודות־המוקד
של המאבק הפוליטי, שקדם לקום המדינה. הרב
בעל זקן־השיבה היה שתדלן מוכר: בכל פעם שדלתותיהם
של הנציב העליון או של מזכיר המושבות בלונדון, ננעלו
בפני חברי הנהלת הסוכנות ונציגי הוועד הלאומי, נתבקש
הוא לפעול למען פתיחתן מחדש. כך היה גם בשבת השחורה
של יוני ,1946 כאשר נשלחו ראשי היישוב למעצר בלאטרון.
הרצוג הישיש צעד ברגל מביתו ברחביה בירושלים, אל
ארמון הנציב בקצה שכונת תלפיות. הוא הזהיר את הארולד
מק־מייקל, כי העולם היהודי לא יעבור בשתיקה על הפגיעות
האלה.
בימי השואה ואחריה היה אייזיק הרצוג הזועק הנודד,

שניסה לעורר את מצפונם של הנשיא רוזבלט, האפיפיור
פיוס ה־ 12 ולורד מוין.
בכל ד,מיקרים האלההיה לידו הצעיר מבין שני בניו,
יעקב. בעוד שהאח הבכור חיים (ויויאן) החל בקאריירה
הצבאית שלו בצבא הבריטי, שנמשכה עד הגיעו לדרגת
אלוף וראש אגף המודיעין של צה״ל, הסתופף יעקב בצילו
של האב. הוא למד ממנו תורה, וגם התמחה בכתיבת תזכירים
מדיניים, קביעת פגישות סודיות בדרג בינלאומי,
יצירת קשרים סמויים עם ראשי מדינות ומצביאים.
עם קום המדינה בא המיפנה הראשון. הממשלה, שבשטחה
נכללו עשרות כנסיות, החלה לקיים מגע עם בישופים.
שר הדתות הראשון, הרב יהודה לייב מיימון, היה אמנם
יריב אישי חריף של הרב הראשי. אך הוא הכיר את בנו
יעקב, והאמין כי הוא המתאים לתפקיד זה. יעקב הרצוג
צורף למנגנון הממשלה, כראש המחלקה לנוצרים במשרד
הדתות.
עבודתו הביאה אותו תכופות במגע עם שר החוץ משה
שרת, ולעיתים גם עם שר הבטחון דויד בן־גוריון. שרת,
שהכיר את יעקב הרצוג עוד מהיותו יועץ מדיני של אביו,
הפציר בו לעבור למשרד החוץ. אולם שר הדתות סירב
לשחרר את הרווק בעל המיבטא האנגלי העמוק, שדבק בו
מאז היוולדו בדאבלין, בירת אירלנד, שם כיהן אביו כרב
ראשי.
התוצאה היתה, שמבלי לעזוב את משרד הדתות ניתמנה
הרצוג לתפקיד של יועץ לשר החוץ. לאט־לאט ניתק את
קשריו ״הדתיים״ והפך להיות אחד הכוכבים בממלכתו
הדיפלומטית של שרת. בתקופה זו גם נוצרה ידידות עמוקה
בינו לבין אבא אבן , ,שהיה אז ראש משלחת ישראל
באו״ם.
אבן; שהיה אז בשיא הפופולריות שלו, הידק את הקשר
בין הרצוג לבין דויד בן־גוריון. בן־גוריון, שאינו אוהב
להשמיע מחמאות לעוזריו, החל מכנה את הרצוג בשם
״הבחור הפיקח״ ,לאחר מכן קרא לו ״החכם שלנו״ .הדברים
הגיעו לידי כך, שבכל מצב קשה בשטח המדיני, אליו
נקלע ראש הממשלה, הוזעק אליו מייד יעקב הרצוג.
עם חילופי הגברי בראשות משרד־החוץ חלה הרעה
במעמד־ של הרצוג במשרד: הוא לא מצא חן בעיני
גולדה מאיר, בגלל מגעיו התכופים עם בן־גוריון, מעל
• אבא אבן הוא גיסו של חיים הרצוג. הם נשאו שתי
אחיות, סוזי (אבן) ואורה (הרצוג) לבית אמבש מאלכסנדריה,

יעקב זודצוג -היה 0113 יועצו וווי
נן-גוויון. עתה ׳ודשו של איסר הססן
לראשה. גולדה, שלא הבחינה עדיין, כי מדיניות החוץ נקבעת
למעשה על־ידי ראש הממשלה, ראתה בקירבה היתרה
של הרצוג מעין נסיון לחתור תחת מעמדה. גם לאחר שהוברר
לה, כי לא הרצוג הוא שקבע את מעמדו הנחות של
שר החוץ בממשלת בן־גוריון, הוסיפה גולדה לשמור לו
טינה. כך נמנע ממנו התפקיד החשוב ביותר בשרות הדיפלומטי:
שגריר בוושינגטון.
הקשרים בין הרצוג לבן־גוריון הגיעו לשיאם בימי מיב־צע
סיני. ראש הממשלה שכב חולה בביתו בתל־אביב,
ומסביב למיטתו התפתחה המערכה המדינית שנוצרה בעק־

בות הפלישה לסיני. הרצוג לא רק הקריא את האיגרות
שנתקבלו מאייזנהאור ובולגנין, מגי מולה ואנטוני אידן;
הוא גם יעץ איזו עמדה לקבוע כלפי כל איגרת. רוב העצות
נתקבלו על־ידי בן־גוריון, שהטיל את ניסוחן הסופי
של התשובות על ״החכם שלנו״.

בין בן־גוריון ואדנאור
י* רצוג, שבינתיים נשא לאשר, צעירה תל־אביבית בשם
ן | פנינה שחור, שאף לצאת בשליחות מדינית. הוא הצליח
להבקיע את המחסומים שהניחה לפניו גולדה מאיר,
ניתמנה כציר ישראל בוושינגטון, במקומו של איש הש״י
הוותיק ראובן שילוח. כשגריר בוושינגטון, כיהן ידידו
אבא אבן.
הרצוג חדר עמוק מאוד אל תוך שבילי המימשל בארצות־הברית.
הוא סעד לעיתים קרובות על שולחנו של סגן
הנשיא ריצ׳ארד ניקסון הרפובליקאי, אבל הוא גם היה
מיודד עם ראשי המפלגה הדמוקראטית. כאשר ביקר דויד
בן־גוריון בוושינגטון, ערב הבחירות לנשיאות, ערך הרצוג
ארוחת־ערב פרטית במעונו, בה הפגיש את ראש ממשלת
ישראל עם הסנאטור הצעיר ג׳ון קנדי. למחרת ערך סעודה
שנייה: הפעם הציג בפני בן־גוריון את ניקסון, יריבו של
קנדי.
הסנאטור ויליאם פולברייט׳ ראש ועדת החוץ של הסנאט
ואחד המבקרים הקשים של מדיניות ישראל, הוא ידידו האישי
של הרצוג.
לזכותו האישית של הרצוג אף נזקפת רכישת כמות האורניום
הראשונה מארצות־הברית.
כאשר נפגשו דויד בן־גוריון וקונראד אדנאור במלון
ולד(רף אסטוריה בניו־יורק, היה יעקב הרצוג האדם השלישי
במיפגש: הוא היה היחידי מבין הישראלים והגרמנים
שהשתתף בכל שלביה של השיחה בין שני הזקנים. הוא
העד היחידי לאותה שיחה, השנויה כיום במחלוקת. בביתי
תלויה תמונה, בה הוא נראה רוכן מעל דויד בן־גוריון,
שעה שזה מניח את ידו על יד הקאנצלר הגרמני. על
התמונה כתב בן־גוריון את ההקדשה הבאה :״לצפנת פענח
של המדיניות הישראלית, יעקב הרצוג.״
כי בעיני בן־גוריון משול יעקב הרצוג ליוסף התנ״כי,

** ח די שו בו של אבא אבן ארצה, ומינויו כשר בממ־
\ * שלת בן־גוריון, קיווה יעקב הרצוג לקבל את מקומו
כשגריר בוושינגטון. אולם גולדה ביכרה את חבר הנהלת
הסוכנות אברהם הרמן. הרצוג הועבר לאוטאווה, בדרגת
שגריר. למעשה הורחק ממוקד ההתרחשויות המדיניות,
ובלית ברייה התמסר ללימודים, קיבל תוך כדי כהונה זו
את תואר הדוקטור שלו מאוניברסיטת אוטאווה.
את בקשתו לשוב ארצה נימק השגריר בכך, שבנותיו
שירה ( )13 ואליעזרה ( )11 רוצות לשוב לבית הסבתא בירושלים•
הוא חזר ארצה, התמנה כמנהל המחלקה לארצות•
הברית, ולאחר מכן כסגן המנהל הכללי של משרד החוץ.
לראשונה מאז שנכנס לשרות ממשלתי, צלל הרצוג לתוך
דיכאון וחוסר־סיפוק. הוא הועסק בתפקידי־סרק׳ דחה הצ־עות
מפתות מצד שר הפנים משה שפירא להיות מועמד
ברשימת המפד״ל לכנסת. שפירא, שהיה השדכן בינו לבין
פנינה, הבטיח כי אחרי היבחרו לכנסת, תדרוש בשבילו
המפד״ל תפקיד סגן שר החוץ. הרצוג לא האמין שמפא״י
תתן מישרה זו לנציג המפד״ל. הוצע לו לשמש נשיא
אוניברסיטת בר־אילן, אך גם מתפקיד זה לא התלהב. הוא
הוסיף לקוות, שגולדה תתרכך טוף־סוף ותיתן לו את השגרירות
בוושינגטון.
מעמדו התרופף עוד יותר, אחרי הפילוג במפא״י וטיהור
אנשי בן־גוריון מעמדות־המפתח המרכזיות. כי הרצוג נחשב
לידידם של פרס ודיין. אחיו חיים, שהשתחרר לפני כן
מצה״ל, נעשה לאחד הפעילים של רפ״י. אולם ידידותו של
אבא אבן עמדה ליעקב, והוא לא טוהר ממשרד החוץ.

כמעט רב ראשי
פני שנה הגיע שמו של הרצוג לחדשות, בצורה
/משונה ביותר. באנגליה פרש ד״ר ישראל במדי מכס
הרבנות הראשית, בהגיעו לגיל .65 ראש הקהילה היהודית
בבריטניה, המיליונר אייזק וולפסון, החל מחפש רב חוש.
אולם ראשי הקהילה לא יכלו להסכים על מועמד. שמו של
הרצוג החל להופיע מעל דפי השבועון הדתי פנים אל פנים
כמועמד. וולפסון הצהיר :״אם הרצוג רק ירצה — ייבחר
פה־אחד.״
המיליונר — אשר חיים הרצוג מנהל את חברת־הבת שלו
נאס — לא חיכה עד שיעקב יביע את רצונו, העביר החלטי׳
בין ראשי הקהילה, לפיה נבחר הדיפלומט הישראלי
פה־אחד לכהונה הדתית הרמה. מישלחת רשמית של פרנסים
הגיעה לירושלים, להזמינו למקום־כהונתו. הרצוג, שהחלים
אז מניתוח המעי־העיוור, היסס אם לקבל את התפקיד, ורק
לאחר לחץ כבד השיב בחיוב.
בלונדון החלו להתכונן לטכס־ההכתרה, ופנינה הרצוג
יצאה להכין את מעון הרב. הרצוג, שהיה בחופשה ארוכה
ממשרד החוץ, לא הגיש התפטרות. אולם במקום לנסוע
ללונדון, יצא לשווייץ. עובדי נמל־התעופה בלוד, שהכירו
אותו מנסיעותיו, התקשו לזהותו הפעם. הגבר בעל המיבנה
הבינוני ניראה כשלד שבקושי הניע את רגליו, אחרי שהפסיד
25 קילוגרמים ממישקלו. בשווייץ נכנם לסנאטוריום,
ובמשך ארבעה חודשים קיבל בו טיפול. איש לא הורשה

לבקרו.
כתום ארבעה חודשים ניכר שיפור רב במצב בריאותו.
אייזק וולפסון בא לשווייץ, כדי לתאם את מועד בואו של
הרצו: ללונדון. חיכתה לו הודעה מפתיעה :״אינני חושב
שבמצב בריאותי אוכל לקבל עלי את התפקיד הזה.״

ניתוח האפשרויות השונות
^ £פי ד סו ם הידיעה, פנה אשכול למי שהיה יועצו של
בן־גוריון, הציע לו אחד התפקידים החשובים ביותר במנגנון
הממשלתי: מנכ״ל משרד ראש הממשלה. הרצוג גילה
זהירות טיפוסית: הוא לא ידע עדיין מה מעמדו של אשכול,
והוא לא ידע אם תפקידו ש? מנכ״ל הוא לטפל
בעניינים הטכניים שאינו אוהב. לכן התנצל, הסביר שמצב־בריאותו
אינו מרשה לו לשאת במעמסה הכבדה. אבל הוא
היה מוכן לקבל תפקיד של יועץ, לשלוש שעות ביום.
תחילה טבע בתוך ים היועצים, עסק בחיבור נאומים
אנגליים בשביל ראש הממשלה. אולם עד מהרה הוברר, כי
הרצוג הופך אחד האנשים הקובעים במדיניות־החוץ הישראלית.
בכל התייעצות מדינית בין אשכול לאבא אבן היה
הוא האדם השלישי. צפנת פענח של בן־גוריון החל עוסק
שוב בפיענוח צפונות.
עם צאתו של אשכול לביקור באפריקה׳ נילווה אליו
הרצוג. הוא היה הדיפלומט הישראלי היחידי שנכח בשיחה
עם ראש ממשלת פרס, בנמל־התעופה של טהראן.
אשכול למד לסמוך על ניתוחיו של הרצוג, ועל גישתו
המשכילה. בעיקר נראתה לו הצורה בה הציג את עצותיו:
על־ידי ניתוח האפשרויות השונות, והמלצה שקטה על אחת
מהן. בשביל אופיו של אשכול, זוהי מעלה גדולה: כאיש
שאינו אוהב להחליט החלטות חותכות, הוא גם אינו סובל
שינסו להכריח אותו להחליט.
הרצוג 44 שבעצמו אינו תקיף, עוטף את החלטותיו
במעטה של נימוקים והמלצות. בצורה זו, קל לממונים עליו
לקבל את העצות, מבלי להרגיש שהוא בעצם המחליט
בשבילם.

קולנוע
סינרסה
המ מד החסד
שכעת פראי תכד (סינרמה, תל־אביב;
ארצות-הברית) .את כל הנופים שראינו
עד עכשיו בשני ממדים׳ את גורדי־השחקים
של ניו־יורק, את יערות אמריקה
הדרומית, את חופי בראזיל, את יפן, את
הודו, את כל זה אפשר לראות עכשיו בשלושה
ממדים. זאת אומרת, לא בדיוק
שלושה ממדים, אלא מסך גדול, קעור, הנותן
מין אשליה כזאת.
תפרים כגוף הסרט. לפי סרס ה־סינרמה
הראשון המוצג בארץ נראה שהצופה
הרוויח אמנם מימד נוסף, אבל הפסיד
במקום זה כל מיני דברים שהיו לו בתוך
שני המימדים. זויות, תמונות מיוחדות,
תנועות מצלמה, טבעיות של משתתפים
ומסך נקי, ללא כל מיני פסי־חיבור הנראים
כמו שגי תפרים־בגוף־הסרם, המקלקלים
את האילוזיה של הקולנוע.
בתור הסרט השני שהוסרט בשיטת ה־סינרמה
ומוקרן על ידי שלוש מצלמות,
הוא בכל אופן, מעניין. הסרטים הבאים׳
כך מבטיחים לנו, יהיו עוד יותר טובים,
וכבר גדולי הבמאים בעולם עובדים כדי
למלא את ההבטחה.
בכל אופן עכשיו, כשיש לנו את אולם
הסינרמה השני בגדלו בעולם, שיקרין בפנינו
את כל עשרת סרטי הסינרמה שנעשו
כבר, אולי אפשר לקוות שיבנו לנו
גם אולם קטן, בשביל מאות יצירות המופת
הקולנועיות הקיימות.
סרטים האי ש שידע ל מו ח __
המכניע (תמר, תל־אביב; ארצות־הברית).
מזל שיש בארץ קולנוע אחד המיועד ל־פושטים.
רק הוא הציג כאן סרסי־משטרד,
קלאסיים של פריץ לאנג, את סרט הפעולה
המבריק של קלוד שברול, והשבוע הוא
הביא לנו שוב את האמפרי בוגארט הבלתי־נשכח.
האמפרי
(פ״א דגושה) מופיע, כרגיל,
בסרט בעל השתלשלות מאורעות שוטפת
ומהירה, ללא שום פרטים מיותרים, עם
עלילה מותחת. אבל העיקר, כמובן, הוא
בוגארט עצמו, עם המבט החם הבלעדי,
עם קולו השליו ועם השקט הנפלא שלו.
להאמפרי בוגארט, שמת בשנת , 1957 יש
עד היום קהל מעריצים, ואולמות קבועים
ברחבי העולם, המעלים שוב ושוב את סרטיו
הישנים.
הקהל לא פועם. מסביר זאת קנט
מינן, המבקר האנגלי המהולל, שפירסם
מעין סיכום על דמותו :״בוגארם מת כל
חייו. הוא ידע לעשות את זד, יותר טוב מכל
דבר אחר, .מתוך שלושים וארבע הסרט־ם
הראשונים שלי,׳ הוא היה נוהג לאמר, ,נו־ריתי
בשניים־עשר, הועליתי על כסא״חשמלי
ונתליתי, בשמונה.׳ אנשים באו לראות את
בוגארט נהרג, כי הוא עשה זאת בקור רוח
מזהיר. באותה צורה הוא גם חי.׳׳
הבמאי ראו £וולש הוסיף והטביר :״איי
אפשר להרוג את גרי קופד, או את גרגורי
פק, אבל אפשר להרוג את בוגארם. הקהל
לא כועס על זה.׳׳
כל אותם אנשים שבכו עליו כשהוא מת
באמת, הולכים כיום שוב ושוב לראות אותו
מת על המסך. זה נותן להם את ההרגשה
ש״בוגי׳׳ עדיין חי.

ביש*וגון ובערבה
מפגש הדמים (מקסים, תל-אביב; אי־צזת־הברית)
.כל מי שאוהב קולנוע, לא
כדאי לו לוותר על אף שבוע אחד מפסטיבל
המערבונים של קולנוע מקסים. גם אם בשבוע
אחד נתקלים במקרה במערבון פחות
טוב. כי הקולנוע מחליף את המערבונים
מדי שבוע, ויש סכוי גדול שיקבלו פצוי
נאות בשבוע שלאחר מכן.
הקהל חורק בכסאות. מפגש הדמים
הוא סרט שיכול ללמד משהו על קהל צופי
הקולנוע של ישראל, ולהוכיח, אולי, שהקהל
הזה יודע לבחור בין הטוב לרע, אם
רק נותנים לו אפשרות בחירה.
כשרוברט טיילור, עם עיני התכלת הנהדרות,
שופך את הרומנטיקה שלו על אווה
גארדנר, הקהל חורק בכסאות מחוסר סב־

לנות, כי זה עולה לו על העצבים. אבל כש־אנטוני
קווין מופיע על המסך, בלי עיניים
יפות ובלי אווה גארדנר, הקהל אוהב אותו
וצוהל משמחה.
אנטוני קווין הוא כאן שודד מקסיקאי.
הוא שומר את הערבה הגדולה לעצמו, ונלחם
בכל מי שמעז להתיישב עליה. רו־ברט
טיילור הוא יד ימינו וידידו הטוב.
הוא אדיש, פאסיבי, מקבל את החיים ואת
הערבה כמות שהם, ואווה גארדנר ובעלה
רואים את הערבה השוממה הזאת, בדמיונם,
כגן־עדן פורח, והם נלחמים בשודדים על־מנת
להפוך אותה לכזאת.
מדבר הרכה יותר מדי. עלילת הסרט
מלאה תפניות שרירותיות בלתי הגיוניות.
רוברט טיילור, הפרש המצויין, נופל
פתאום מהסוס שלו כדי שהחלוץ יוכל לתפסו
ולהעבירו למחנה השני. למחנה הטובים.
החלוץ
טובע פתאום בנחל, שמימיו מגיעים
לו עד הברכיים, כדי שרוברם טיילור
יוכל להציל אותו ולהוכיח לו בכך את
מהימנותו.
אווה גארדנר, האשד, המסורה והנאמנה,
מתנפלת יום אחד על רוברט טיילור בנשיקה
סוערת, כדי שהוא יוכל לעזוב את
ביתה, ולקדם בכך את העלילה הסוערת אל
סופה.
רוברט טיילור נכנס כל הזמן לתוך המסך,
ויוצא ממנו יציאות דרמאטיות מעוררות
רושם. בין כניסה ליציאה הוא אומר
משהו, עם השפתיים היפות שלו, על החיים
שלו שהם חסרי ערך, בעצם. הוא מדבר
הרבה יותר מדי ומשחק בהחלט פחות מדי.
אנטוני קווין, לעומתו, לא צריך לדבר. את
כל מה שהוא רוצה להגיד הוא מבטא במשחק
שלו. כשהוא נותן פקודות לידיד האהוב
עליו, כשהוא משוחח איתו, כשהוא
משתעשע איתו, כשהוא מאבד אותו, ובסוף
כשהוא מחכה לו בציפייה בתקווה,
כשהוא מבקש אותו לחזור אליו, הוא מעורר
בקהל גלים של חום והתרגשות של
הזדהות למרות שהתסריט שהושם בפיו לא
נכתב על ידי גאון, אלא להיפך.

^ ישראל אמנם אין נודיסטים, אבל
יש די הרבה אנשים ערומים. וכיוון
שהאנשים הערומים לא יכולים להתרחץ בחוף
אחד יחד עם הבלתי־ערומים, יש להם
חוף משלהם, שאליו הם הולכים כדי לגלות
את כל מה שהציביליזציה מסתירה להם.

בטה אין ממה להתבייש
ך* חוף הערום נמצא בבת־גלים. כל ה

| מתרחצים בו, צעירים וזקנים, הם
ערומים, או חצי־ערומים. רק כמה גדודי
חייליה, המציצים אליו מהחומה של המחנה
שלהם, לבושים לגמרי.
את החוף הזה חנכו לפני כמה שנים

שוד משבחת׳
פוורצי הבנק (צרפת) .מי לא מכיר
כבר, בעל פה, את כל הפרצופים המצחיקים
של לואי דה פונט, ומי לא מוכן ללכת
ולראות אותם עוד פעם ועוד פעם.
בפורצי הבנק הוא עושה את הפרצופים
שלו בתור אבא לשלושה ילדים, ובעל לאשר״
ולחנות כלי נשק, המבצע, יחד עם
כל המשפחה המסועפת שלו שוד־בנק. הצירוף
של משפחה ושוד הוא, כמובן, מצחיק
ומבטיח שורה של הפתעות ומצבים
מצחיקים.
ההפתעות הצפויות. הבמאי לא בזבז
אף הפתעה ואף מצב. יותר מזה: כל
הפתעה וכל אפשרות הוא ניצל שלוש, ארבע,
חמש פעמים.
לואי דד, פונס לא עזר לו, הרבה׳ לצאת
משגרת ההפתעות הצפויות, כי הוא עצמו
נראה קצת עייף מההעוויות של עצמו. הוא
זקוק, כפי הנראה, באופן דחוף, לתסריט
מרענן, יותר, ראוי לו יותר.

תדריך
* * המרגל שחזר מן הכפור

(אלנבי, תל־אביב) סיפורו של מרגל אנושי
הנשחק בין הכוחות הגדולים המשחקים
ביניהם משחקים פוליטים מסובכים. משחק
נוגע ללב של ריצ׳ארד ברסון, קליר בלום,
אוסקאר וורנר ונואל קווארד.
* * מיד עכברוש (סוגרבי. תל-
אביב) דמויות בתוך מחנה שבויים נידח
ביפן. משחק משכנע וסיפור כובש.
* * הקרכן העשירי (ציון, ירושלים)
משחקי הרצח, האהבה, הפרסומת,
בעולם העתיד.
* הילד מעכר לרהוכ (ארמון-
דויד; תל־אביב) .סיפור ריאליסטי על ילד
קטן הסובל מעוני ומתנאים קשים ומאבא
שיכור. משחק מצויץ של אריה אליאס.
* משפט תקיפה (דומינו; חיפה).
ראשומון היפאני בהעתק אמריקני מדוייק.
ללא ההשראה שבסרט המקורי.

הטומפיסטיות ד:

שלהן הוא הטרמפים. הן מבלות את זמנן בנסיעה מח

לאה, התלמידה, לא

אוהבת להתרחץ בים ב(|

בגדים. בכלל, היא לא אוהבת בגדים, ואפילו
לא בגדי־ים. אבל היא רוצה להיות שחקנית,
ויודעת שבשביל זה פשוט מוכרחים להתפשט.
כמה יפהפיות של המאה שעברה. לפניהן
לא היה שם איש, חוץ מהחיילים. הן הביאו
איתן את הבעלים שלהן, ואת כל הידידות
שלהן, גם הן מהמאה שעברה.
אהר־כך, כשהזדמנו למקום כמה בחורות
צעירות וראו את הסבתות בכל מערומיהן,
הן הבינו שלהן בטח אין ממה להתבייש.
בפרט שחוץ מכמה גדודי חיולים אף אחד
לא יראה אותן. לכן הן מיד התפשטו, וישבו
להשתזף ליד הסבתות.
כיום יכולים החיילים לראות שם, בשעות
הבוקר המוקדמות, מראה לגמרי ססגוני:
בחול שוכבת אשר, בתחתונים, ועל ידה שוכבים
בעלה והאולקוס שלו. על ידם יושב
דייג ומסתכל בתארה על החכה שלו.
בין הגלים שוכבת הסטודנטית לשפות.
קוראים לה סילביה. היא באה לארץ ללמוד
עברית, והיא מתכוננת לעבוד קצת בכך
לחזור
קיבוץ, ללמוד באולפן, ואחר
לדרום אמריקה. כשהיא מורידה את משק־פי־השמש
שעל עיניה, ואת הכובע שעל
ראשה, אפשר לראות שיש לה גוף ערום
באופן מיוחד, אבל היא לא מתגאה בו.
לכולם יש. אם כי לא כל־כך ערום כמו שלה.

עירום, קהל ודגים

מאחורי ה1
נערים, דיי!
בתול בלבד מנמנמת לה בצד. בחוף־העירוס איש אינו

צ־ע, זד, סתם, מלידה. לאד, לומדת בתיכון־
ערב, ושרה היא מלצרית. הן חברות מילדות,
וכל פעם כשלאה גומרת להכין את
השיעורים, ולשרה יש חופש, הן הולכות
להתרחץ בים. הן מתרחצות בים של אילת
ובים של אשקלון, ובים של ראש־הנקרה,
ולפעמים, בין חופש לחופש, הן מגיעות
הביתה, לים של בת־גלים.
לאה לא מתביישת בכלל בעירום שלה.
״אני חושבת שיש לי גוף יפה,׳׳ היא אומרת
,״כולם מצטלמות ערומות, כל השחקניות,
וכולם אומרים שאני דומה ל־קלאודיה
קרדינאלה. אז אם היא יכולה,
למה אני לא?״
הצרה אצלה היא שהיא לא תוכל אף
פעם להיות ערומה לגמרי, משום שיש לה
כמה צלקות על הגוף. אבל היא מקודד, שזה
לא יפריע לה להיות שחקנית, כי מי
שזה לא מוצא חן בעיניו, יוכל תמיד להסתכל
לה בפנים.

לפשוט את העירום
ן* קצה שוככים עוד זקן עם אסטמה
וזקנה עם דיאטה, ואלה הם כל אנשי
החוף הערום, מאחוריהם משתרע החוף השומם.
בשעה תשע, כשכולם מתחילים לאט־לאט,
לפשוט את העירום וללבוש את הבגדים,
מגיע לשם גבר צעיר עם מכנסיים
וחולצה, ושעון. הוא משתרע באדישות על
החול. לאה דוחפת את שדה במרפק ומגחכת
:״תראי, תסתכלי עליו. בא לשפת־הים
לבוש בכל הבגדים שלו. בטח משוגע.״

בית־ספר־תיכון־ערב,
:ל המקצוע האמיתי
לחוף. בכל חוף הן

הסטודנטית

קיץ היא מטיילת בעולם, ומשתזפת בחופיו.
היא הגיעה סחוף יוגוסלביה, והיא מתכוננת
לנסוע לקיבוץ. בינתיים היא משזפת את גופה.

מורידות את בגדיהן ושוכבות להשתזף. הן לא מתביישות מקהל המתרחצים,
הנראה בצד השמאלי (למעלה) בתצלום, ושאינו מתרגש. אבל הן מתביישות
מעין המצלמה, וכשניסה צלם העולם הזה לצלם אותן, הן מיד כיסו את גופן.
היא כבר היתר, בהרבה ארצות בעולם,
ובכולם היא התרחצה ערומה .״זה טבעי,״
היא אומרת ,״בדרום אמריקה יש חופים
שלמים בשביל אנשים הרוצים להתרחץ ערומים,
ואף אחד שם לא חושב בכלל שזה
מוזר.״
כל החברים שלה הם גם כן ערומים,
וגם כל החברות שלה. לפני שהיא הגיעה
לארץ, היא היתה ביוגוסלביה, וגם שם היא
פגשה אנשים ערומים .״העולם מלא אנשים
ערומים,״ היא מספרת ,״צריך רק לדעת
למצוא אותם.״

** ל ידה מתפשט לו בנחת יהודי אדוק,
עם פיאות וזקן. לא איכפת לו שיסתכלו
עליו. רק שלא יצלמו. כי לא תעשה לך
תמונה. אחרי שהוא גמר להתפשט הוא
מתחיל להתלבש מחדש, בבגד־ים. אבל בהתחשב
בסימון של בגד הים הזה, אפשר
לחשב לו את זה כאילו שהוא עדיין ערום
לגמרי.
מאחוריו עומדת אשד, זקנה ועל ידה עומד
איש זקן, ושניהם לבושים בתחתונים. האיש
עומד על הרגליים, והאשה עומדת על
הראש. הם נפגשים כל פעם שהראש שלו
מגיע לרצפה, במסגרת תרגילי ההתעמלות
המשונה שהוא עושה.
מונגולה הסטדיפ־טיזאית נחה לה על ידם
בחול. היא לא ערומה לגמרי. היא לבושה
במשולש קטן של סטריפ־טיז .״במקצוע
שלי,״ היא מודה,, ,צריך שיהיה אותו הצבע
על כל הגוף. אני לא יכולה להרשות לעצמי
שיהיו לי סימנים של בגד־ים, זה יהיה
מצחיק.״
אשד, בהריון בחודש התשיעי מסתכלת
נמצאים החיילים, ליד הגלים יושבים להם כמה בסקרנות.
ולאה ושרה מסתודדות מאחוריה בלחש.
ן מתעסק לו באדישות בחכה שלו, ונערה הלבושה
רגש מהעירום, כולם יודעים מה יש מתחת לבגדים. הן גם כן ערומות, ,אבל אצלן זה לא מק־

מונגולה מופיעה ערב־ערב בפני קהל, ומראה לו את
כל גופה מתחילתו ועד סופו, וברור שהיא לא יכולה
להציג בפני הקהל שלה שליש־גוף לבן ושני שלישי־גוף חומים. הקהל לא יבין את זה.

הסטו־פ־טיזאית

במדינה
(המשן מעמוד )14
הוא הצליח לגלות את גופתו של צבי
טפרמן, ומשה אותה.
אחרי האסון התברר שהבאר שאותה התקיפה
היחידה ושלתוכה נפל צבי טפרמן,
לא היתד, כלל הבאר שסומנה בתוכנית
כיעד ההתקפה. התברר, שבשטח היו, בעצם,
שתי בארות, במרחק חמישים מטר זו מזו,
אלא שבתרשים לא הופיעו שתי בארות, כי
אם אחת בלבד, שגם היא לא התאימה למיפוי
האמיתי של השטח.
המשטרה הצבאית חקרה את המקרה, החליטה
לסגור את התיק. אולם האב השכול
לא שקט. הוא טען שמפקדי בנו אשמים
במות החייל, ופנה למוסדות הבטחון.
הוחלט להעמיד לדין את מפקד המחלקה
שהתנדב פעמיים לרדת לבאר, את מפקד

נשדד קנטרו
הפורץ הפרוץ
הפלוגה ואת סגן־האלוף שאישר את תוכנית
ההתקפה הפגומה•
מפקד המחלקה זוכה. מפקד הפלוגה
נמצא אשם, ונגזרה עליו ״נזיפה חמורה״.
סגן־האלוף זוכה.
ואז החל הסיבוב הנוכחי: מפקד הפלוגה
הגיש ערעור לבית־הדין הצבאי העליון בטענה
שהוא חף מפשע, ואילו הפרקליטות
הצבאית הגישה ערעור על קלות עונשו
ועל זיכויו של סגן־האלוף.
פשעים חידוש המשח

להרגשה נפלאה
3111־0501 066401־5 106 8106 461 ודז 3ו 11ו^ /

מ ר חי ק ריח זיעה. ומציף או ת ך
בהרג שת קרירות ורעננות נעימה.
301־0501 060401־1$106 81116 461ח 1/11113ו

ניתז בקלות, מתיב ש במהירות.
ופעולתו ממו שכת.

3111־0501 060401־)06 8106 461

הוא עוד מוצר אקס לו סי בי של ^; 1113015

פירסום או־קי

חתום על ״כוח חדש״
בשאון תנועת ״העולם הזה — כוח חדש״ ,היוצא לאור בקביעות והמביא
הפרלמנטרית. מאמרים, ויכוחים פוליטיים, בירורים רעיוניים.
שלח — 10.ל״י, דמי־מינוי לשנה, לת.ד , 136 .תל״אביב.

ידיעות על הנעשה בתנועת ובסיעה

בזמן שגנבו במחנה צבאי אי שם,
לפני שנים מספר, כמה עשרות אלפי לירות,
בא אל יצחק קנטרו קצין, הראה לו מפתח
ושאל אותו אם הוא התקין את המפתח.
גזכר קנטרו :״אמרתי לו — ייתכן שכן
וייתכן שלא. כשבא אלי איש עם מפתח אני
עושה לו העתק של המפתח. אבל מה —
האיש צריך להביא לי או מפתח או מנעול.
ואז זה בסדר. אם אדם מביא לי דוגמת
שעווה של מנעול או צופן מספרים של
מנעול — אז אין מה לדבר.״
אקדח מנעולים. השבוע היה על מה
לדבר. פורצים זריזים עטו על חנותו התל־אביבית
של קנטרו, קיטעו את מנעול הדלת
בעזרת מספרי חיתוך והרימו את דלת
הפח בעזרת מכשיר הרמה, ג׳ק.
שללם: קופת החנות, בה היו 250 לירות,
כמר, מערכות מפתחות למכוניות ולקופות
ובעיקר — מספר מכשירי פריצה ופיצות
קופות חדישים ביותר כמו אקדח מיוחד
לפתיחת מנעולים, שעון המודד פיני סגירה
של קופות, מקדח הנושא הוראות לפירוק
מנעולים.
כי בעלי החנות, יצחק קנטרו, בן ד,־,66
ובנו, יוסף, בן ד,־ ,38 מומחים לא רק להתקנת
והתאמת מפתחות, מנעולי בטחון
וסידורי סגירה מיוחדים. הם מתמחים לא
רק בסגירה אלא גם בפריצה. בחסות החוק,
כמובן.
אם פקיד במשרד הבטחון מאבד את
מפתחות הקופה, קוראים לקנטרו ואם לבעל
בית המלון בנצרת נעלמים מפתחות ה־העולם
הזה 1507

מרח זה הוא גיבור אחת הבושות המדהימות שר חסכנות הישראלית
ך * ואטיפוס של לוחם,״ העידו עליו
/ץ| 1חבריו .״יש לו דם! מעולם לא התחנף
לממונים עליו, ואף פעם לא ויתר על
זכויותיו.״
המלח הכשיר, שבו דיברו השבוע עסקני
איגוד הימאים ומנהלי חברת צי״ס* יותר
מכל, הוא אמנם כזה .״אני לא מתכופף לפני
שום אדם,״ העיד משה לוי על עצמו .״יש
לי אפילו תעודה רפואית,״ הוסיף בחיוך,
״המעידה שאני גם לא מסוגל להתכופף.
משהו התקלקל לי בחוליות עמוד השידרה,
בגלל חילופי מזג האוויר בהפלגות.״
אך למרות הפגם בחוליות, לא היו נגדו
אף פעם מענות מקצועיות. את עבודתו עשה
תמיד כהלכה. הטענות היו אחרות, והן הושמעו
עתה שוב, מפי אנשי צי״ם בכירים:
״הוא לא תמיד מציית להוראות. הוא עושה
צרות מקצועי. יש לו אופי כזה.״

השיטה הקיימת, לפיה מחולק צ!זת של
אונייה לשלוש מחלקות עיקריות: מחלקת
הסיפון, מחלקת המכונה ומחלקת המשק.
כל ילד מכיר מן הסרטים את המלח
הזקוף העומד על הסיפון, את המכונאי
שטוף־הזיעה בבטן האוניה, ואת הטבח השמן
המציץ מן המטבח. תמונה זו עתידה
לחלוף מן העולם.

השפן המתאים ביותר
ך* אוניות המודרניות, שבהן תהיינה מע־רכות
אוטומטיות משוכללות, לא תהיה
הפרדה בין אנשי סיפון לאנשי מכונה. אלה
יוכלו לבצע את עבודותיהם של אלה, יל-
הפך.
התוצאה: צוות קטן יותר יוכל לתפעל
אונייה משיכללת יותר, תוך כדי הוצאות

בתנאי שעל האונייה יש רב־חובל ישראלי,
ובתנאי שהאונייה תעבוד בקו המאפשר את
חזרתה לנמל־האם לעיתים קרובות.״
שני התנאים שקבעו אנשי האיגוד לא
התמלאו, ורק בהיותו כבר על הים גילה
לוי את פרטי השיחה הסודית שהתנהלה
על החוף. הוא היה יו״ר ועד אנשי הצתת,
ולמעשה היה התעד כולו, כי לא היה בו
איש מלבדו. הוא החליט להילחם.
לדבריו, עשה זאת לא מפני שהוא מתנגד
לשיפור שיטות העבודה, או מפני שיש לו
משהו מיוחד נגד השיטה המשולבת. לדעתו
חייבת צי״ם לערוך הסכם על כך מראש עם
איגוד הימאים, ובידיעת הימאים עצמם, תוך
דאגה לעתידם המקצועי.
״אי אפשר להגניב שיטות וליצור עובדות׳
העלולות להשליך אותנו לאבטלה. אני
מבין שלחברה יש חשבון כספי בכך, אך ה־

המדד על ״אילת״
הצרה האחרונה אותה גרם לוי (בעל
ותק של שמונה שנים על המים וגובה 186
ס״מ) :הוא אירגן וניהל את מאבק צוות
אוניית המשא אילת, נגד שיטת העבודה
המשולבת שהונהגה בה. תוך כדי כך התנגש
ברב־החובל האנגלי של האונייה, וגרם
להתפוצצות הפרשה.
בידיעות שהדליפה צי״ס, ושאותן חיזקו
עסקני איגוד הימאים, תואר לוי כמורד שהשתלם
על אונייה ישראלית בהיותה בחוץ־
לארץ, כפרחח המנסה לעכב ולחבל בהכנסת
שיטות עבודה מודרניות לצי. השיטות החדשות,
לדברי צי״ם, לא הוכנסו חלילה

קטנות יותר. השיטה הימית המסורתית תיהפך
לעניין שבהיסטוריה.
בינתיים יש לנסות ולאמן את האנשים
בשיטה החדשה, או המשולבת, או ״ד,ראצ־יונאלית״
,כפי שקוראים לה כמה אנשי
מקצוע. ואין שפן מתאים יותר מאשר אילת
— שהיא בין החדשות והממוכנות שבאו־ניות
הישראליות*.
אמנם היו ציים, כמו הצי האנגלי המהולל,
שבו נערכו כבר נסיונות כושלים בהנהגת
השיטה המשולבת. אך היו גם כאלה
שהצליחו, כמו הצי הנורבגי, לדוגמה.
הזהיר רב־חובל בועז לבינט, מזכיר מרכז
איגוד הימאים :״הסיכויים להצלחה בצי
הישראלי מצויינים, אך צריך להקפיד שלא
יבוצעו מיבצעי ראווה חסרי־תכלית.״
פרשת לוי הוכיחה, כי הנסיון של צי״ם
נימנה על אותם מיבצעים חסרי־תכלית ראוותניים.
אנשי האיגוד הסבירו שבצמרת החברה
היה רצון עז להעלות את היוקרה באמצעות
הגשמת השיטה המשולבת, וכל
זאת על רקע מינויו של מיכאל צור ליו״ר
מועצת מנהלי צי״ם.
ולמי איכפת במיקרה כזה משה לוי אחד?
או רבים כמוהו? ללוי עצמו, כמובן.

״זה ב7וץ? אחד כדול!״

״אילת־ בקנדה
כדי להגדיל את הרוזחים, אלא ״לטובת המדינה״.
ומהי
״טובת המדינה״ הפעם? הכוונה לשיטת
עבודה חדשה, המיועדת לרשת את
* צים — מילה תנ״כית שפירושה ״אוניות״
או ״צי״ או ״אוניות גדולות״ —
הוא שמה של חברת הספנות הישראלית
הגדולה ביותר, בבעלות הממשלה, הסוכנות
וההסתדרות. השם הוצע בזמנו על־ידי
שר התחבורה המנוח דויד רמז, ורק אחר
כך נכנס לשימוש כראשי־תיבות: צי ישראלי
מסחרי. החברה מעסיקה ביום כשלושה רבעים
מכלל הימאים בצי הישראלי; ושליש
מהם זרים.
כספת קוראים לקנטרו. קנטרו בא, מפעיל
את מכשיריו החדישים והקופה פתוחה.
עובדה זאת היתר ידועה, כנראה, גם
לפורצים שפרצו לחנות. הם החליטו, יש
להניח, על חידוש המשק שלהם. מכשירים
חדישים הטובים לפורצים חוקיים טובים
גם לפורצים בלתי־חוקיים.
לדאבון המשטרה, שפתחה במצוד נרחב
אחריהם, היו הפורצים יותר פיקחים מאשר
אודח אחר שביקר השבוע גם הוא בחנותם

^ פני שלושה חודשים, ערב הפלגת
/אילת בטרמפ, פנה אחד מרבי־החובלים
הישראליים לכמה מאנשי הצוות בחיפה,
ושיכנע אותם לעבוד בשיטה המשולבת.
לדברי לוי :״הוא הינדס אותם, מבלי שהם
ידעו בדיוק מה ייצא מכך.״
ועל מה שמסכימים לפני נסיעת טרמפ,
קשה להתחרט אחר־כך. כי טרמפ, בלשון
הימאים, היא הפלגה ממושכת מנמל לנמל,
מבלי לחזור לנמל־האם תקופה ממושכת.
בשם מי דיבר אותו רב־חובל עם קבוצת
הימאים?
הוא עצמו טען אז כי הוא מייצג הן את
החברה והן את איגוד הימאים. אך השבוע
קבעו נציגי האיגוד בפסקנות :״להד״ם! זה
היה טריק של החברה, שנעשה מאחורי
גבנו. בתחילה אמנם הסכמנו להצעת החברה,
לערוך נסיון בשיטה המשולבת, אך
כשהתברר לנו כי צי״ם מתכוונת לערוך את
הנסיון בהפלגת טרמפ, ביטלנו את הסכמתנו.
לדעתנו חייבת החברה לעשות נסיונות רק
* 28,000 מון; תוצרת יפאן ; 1960 מיועדת
להובלת מטענים בתפזורת, כמו גרעינים
או פוספאטים; כוללת מיתקנים חדישים.
בין השאר: בריכת שחיה.

של הקונטרואים. היה זד, גברבר, כבן ,14
שניגש לקונטרו האב וביקש, ישר ולעניין,
מפתח הפותח כל מכונית.

אירועים
מי \ 3ש הנצדזון
״מדוע הם ראויים לגנאי?״ שאל שופט
עליון משה לנדוי כאשר פסק כי יש לרשום

איגוד שלנו חייב להתנהג כאיגוד מקצועי
ולנהל בשמנו את העניין• ולא — אין זה
איגוד, אלא בלוף אחד גדול.״
טענות אחרות שלו :״הקפטן האנגלי,
אנגוס מקדונלד, הוא טיפוס של קצין קולוניאלי.
אנחנו היינו עבורו נייטיבס. גם
הזרים האחרים בעלי הסמכויות באוניה לא
התנהגו בסדר. הם פירשו את החלטת החברה
לערוך את הנסיון המשולב, כהחלטה
שנועדה להגדיל את הרוזחים שלה, ובהתאם
לכך התנהגו אתנו.״

לוי: המורד

ואמנם, הסוכן ברוטרדם פנה לקונסוליה
הישראלית במקום, וזו, מצידה, פנתה טלפו
״לוי
לא מתאים ליך׳ נית לימאי המרדן, שנמצא באותה עת על
האונייה. לוי סירב להיעתר לבקשת הקונף•
תחילת המאבק זכה לוי לתמיכת סוליה לנטוש את האונייה, הודיע לה כי
האיגוד. בידו יש מכתבים מחיפה המע אין לה רשות להתערב בסיכסוו עבודה.
ניקים לו את הזכות לבחור בין התנגדות ואז החליטו סוכני החברה לנקום שיטה
לשיטה המשולבת לבין השלמה עימה. יחד אחרת — אכזרית יותר.
חוליית שוטרים הולנדיים פרצה לתאו של
עם דאת הודיעו לו מוסדות האיגוד כי יתנו
לוי, כאילו היה פושע מועד, ניסתה לגרור
לו גיבוי בכל מיקרה.
אחד המכתבים אמנם לא הגיעו לידיו אותו בכוח אל היבשה. לוי הבין כי הסתבממש,
כי הקפטן מקדונלד 40 שנהנה כות עם המשטרה תתן לה עילה לעצרו,
מתמיכת צי״ם, שמר אותו בכיסיו, מבלי הסביר את עמדתו לקצין המשטרה בנחת:
״תאר לך שבנך ימאי, ובגלל סיכסוך עבודה
להודיע על כך ללוי אפילו במילה אחת.
החרמת המכתב חיממה את האווירה, ו מכים אותו שוטרים.״
ההסכם הג׳נטלמני, שהושג באותו רגע
קירבה את ההתפוצצות שאירעה החודש.
אך גם ללא ההחרמה היה המתח דיו בין הימאי לקצין, קבע: לוי יירד עם השוטלגרום
להתפוצצות. יוקרתו של לוי היתד, רים למשרדי הסוכן בעיר, ואילו השוטרים
מתחייבים להחזירו לאונייה, אפילו שהסוכן
גדולה. העובדה שאנשי הצוות תמכו בו
הרגיזה את הקפטן, ויחד עימו גם את יתבע אחרת.
ביבשה חיכו למלח־הכשיר הטלפונים, וצי״ס.
לכן התבשלה אי־שם בחדרי החברה
בחיפה התוכנית להיפטר מלוי, או לפחות קולות נציגי החברה והאיגוד מחיפה, שבקעו
להורידו מאילת ולהעבירו לאונייה אחרת, מהם, דרשו ממנו שיחזור ארצה. כשסירב
גם הפעם, הוחלט לשלוח צמד שליחים
פרובלמטית פחות.
מיוחד במטוס (ממלא מקום מזכיר איגוד
וכאן שינה האיגוד את עורו. עסקני
האיגוד בחיפה הסכימו עם נציגי החברה, הימאים ומפקח אוניות מטעם צי״ם) ,כדי
שבכוחות מאוחדים׳ ובאמצעות הטלפון, להביאו.
אילת הפליגה בינתיים למונטריאול, כשינסו
לשכנע את לוי לחזור ארצה לבירור.
האונייה עגנה אז ברוטרדם, ולמעלה מ־ היא נושאת על גבה את יו״ר ועד הצוזת.
כי משטרת הולנד שמרה על ההסכם הג׳נטל־
3000 לירות בוזבזו על שיחות טלפוניות.
מני, שיחררה את לוי בתום השיחה במשרדי
לאזרח המשקיף מן הצד נראה הדבר
מוזר. כי בינתיים ויתרה, מחברה על ה־ הסוכן.
השבוע נחת הימאי השחרחר בנמל־התעופה
נסיון להנהיג את השיטה המשולבת, ואם
הנסיון בוטל, אז למה להחזיר את המלח־ בלוד .״אין טעם להמשיך ולהתנגד לשיבה
ארצה, כשגם החברה וגם האיגוד דורשים
הכשיר שלחם על כך?
טענת צי״ם: הקפטן הזר רצה בכך. הוא זאת. אך אמשיך להילחם על זכויות הימטען
כי ״לוי לא מתאים לי״ .ומי שלא אים גם ביבשה.״
בבירור שייפתח השבוע בחיפה, יאשים ה—
כל האמצעים כשרים כדי מתאים איגוד את לוי בהפרת מרות, ואילו החברה
להיפטר ממנו.
תאשים אותו בהתנהגות שאינה הולמת

״מאי 7ד שבגד ימאי*״ ימאי. לוי הבטיח לא לשתוק. ההאשמות
שבפיו יהיו גם הן כפולות: את החברה
ך ץ ברת הספנות הלאומית של ישראל יאשים בהתנכלות לעובדיה, ואילו את האי1
1הודיעה לסוכניה בחוץ־לארץ, כי הם גוד יאשים בהפקרת חבריו, שמכספי מיסי־הם
הוא ניזון ומתקיים.
רשאים לנקוט בכל צעד שימצאו לנכון.

כנשואים את הזוג שניצר, וירחמיאל חקלאי,
גרושה וכהן, שנישאו בנשואים פרטיים.
כך סבר גם עורך־הדין יוסף בן־מנשה
כאשר פתח במאבק לשינוי דיני הנשואים
והגירושים בארץ, בכוונה לבטל את הגזרה
כי על אזרחי המדינה להינשא אך ורק בטכס
דתי, כפוף לכל ההגבלים הדתיים.
השבוע, אחרי חמש שנים וחמישים זוגות,
שהתגברו או שעדיין מנסים להתג

על המיכשולים לנשואיהם בעזרת הפנייה
לבתי המשפט, החליטו עורך־הדין כן־
מנשה ושולחיו לכנס מיפגש לציון מאבקם
הציבורי של הזוגות, שהאחרון בהם הוא
יליד חבש, הירושלמי בנימין גיתיה ורעייתו
רחל עבוד.
אולם המפגש לא היר, עיוני בלבד. באותו
מעמד גם ימסור הצייר ס. גרסון לכל זוג
אות כהוקרה על מאבקם — ציור מפרי
מכחולו.

ספורט

כדח־גל

ח 1״ 3ן י £

1ב מ קו 11

ששי שבת וחגי ם

יזנ ס ^י ^ ד
בתכנית

כבר תחילת המישחק בין צרפת ומפסיקי
היתד, קשה לאשכנזי. עשרות אוהדים נלהבים
של שתי הקבוצות פרצו מעבר ל־חומות
איצטדיון המבלי, עשו הכל כדי לגעת
באליליהם. לאחר ששרק לפתיחה
נאלץ המלבסי הצעיר ( )30 לאזור את כל
כוחותיו כדי לעמוד בקצב המהיר של
המישחק.
את שני השערים הראשונים, שהובקעו
בגביע העולמי אישר אשכנזי והוא היה
גם הראשון, שפסל שער (לטובת מכסיקו)
שהובקע במצב נבדל.
לאחר המישחק נפגשתי עם אשכנזי העייף
והמיוזע, שאמר לי :״עשיתי הכל כדי
לעמוד במבחן הקשה. השתדלתי במידת
האפשר להיות קרוב לכדור, וטענות הצרפתים
כאילו הגיעה להם בעיטת אחד־עשר
אינן מוצדקות•
״שעתיים־וחצי לפני המישחק כבר הייתי
במגרש. בדקתי אותו באופן יסודי וכן
חתמתי על שלושת הכדורים הרשמיים של
המישחק. שניים מהכדורגלנים אף עברו
לפני המישחק בדיקת שתן כדי לוודא, שהם
אינם משתמשים בסמי מרץ.
.במשך המישחק שוחחתי כמה פעמים עם
המכסיקנים בספאניולית, עם הצרפתים לא
דברתי.
,התקווה שלי: לשפוט, ולו רק כקוון,
במישחק הגמר.״

סינגסינג

ועוד...

המחיר, כולל משקה ראשון
— 6ל״י

מטבח סיני וס טייקי ה
לרשות הקהל
זכור !
ושבת כולנו
ביום ששי
ב ״ רקיעהשביעי ״ ,יפו
העתיקה, בין החמאם לכליף

המלה

הישראלי היחיד, שעלה על מגרש הכדורגל
באנגליה השבוע היה השופט ה־פתח־תקוואי
מנחם אשכנזי. הוא שפט ב״
מישחק המוקדם בין מכסיקו וצרפת (תוצאה:
)1:1והיה קוון במישחק אנגליה—מכסיקו.

האחרונה

באדום
אתלטיקה קרו אוד ב א תונ ה

היחידה

האם יש עוד טעם לקיים תחרויות את־לטיקה־קלה
בארץ? לעודד צעירים לרוץ,
לקפוץ ולהדוף?
שלמה ניצני חושב, שהתשובה צריכה
להיות חיובית. הוא חושב שלא צריך ל־התיאש,
שאפשר להתקדם.
ניצני ( )23 השתתף יחד עם נבחרת האתלטיקה
של ישראל בתחרות בינארצית
עם יוון. תחרות בה נחלה ישראל מפלה
מבישה, צפויה מראש (העולם הזה .)1505
ניצני היה יחד עם יאיר פנסילט, שהציב
גם הוא שיא• קרן האור היחידה. ניצני

בעולם

ה מ צל מ ת

2ד ־ 3 6 תמונות ואפ שרות
צלום

או טו מ טי

ק1נ>קה או טו-רפלקס

דרוש ב חנויו ת ה מו ב ח רו ת

גי חנ סי ה רי א לי ת
נמשכת ההרשמה לשנת הלימודים תשכ״ז לכתות ט׳ ,י׳ ,י״א, י״ב
תיכון עיוני במגמות
הומניסטית ריאלית

תיכון מקצועי במגמות

ודיו-ארקסהניקה
שרטוט
(בנין •

• סלויזיה מסשית
• גרפיקה שימושית
בקידוח ומנהר

ארכיטקטורה)

כולל הכנה לבחינות הנגרות הנערכות מטעם משרד החינוך
מורים אקדמאים • כיתות בוקר • שכר לימוד מודרג • סטיפנדיות
פרטים

חיפה
רח׳ שמריהו לוין 30 פינת רח׳ הרצל 14

והרשמה ! 5—8 ;9—1

תל-אכיב
רח׳ סמולנסקין 7פינת רח׳ בן־יהודה 90

תל־אכיב
רחוב אלנבי 128א׳ ליד ככר המושבות

רצים ניצני (ימין) ופרקש
שתיים, שלוש — אבל ביוונית
• ריצת 1500 מטר ב־ 3:52,6דקות.

על טכילת האש שד אשכנזי כגביע
העולמי כלונדץ דיווח מאנגליה
שליח ״העולם הזה״:

פותח שעריה
ביום ששי 22.7.66
להקת

העולם הזה 1507

״בקיץ אנחם שרים עד תיירות ונופשותו״ זוהי סיסמתם
יש רודפי־הנאות, יש רודפי־תענוגות ויש
רודפי־כסף, אבל המשותף לכולם הוא, שכולם,
משום מה, רודפים אחרי הדברים הללו
דווקא אצל נשים. לבוש־הצייד של הגבר
בערי־הנופש הרגילות הוא לא־חשוב־מה,
רק שיהיה סופר־אלגנטי.
בערי־החוף הלבוש הרשמי העיקרי הוא
עור שזוף. זה קודם כל. על זה יכול לבוא
בגד־ים, או מכנסיים בהירות יפות, או חולצת
טריקו עם הרבה שרירים מתחתיה, ואם
כל זה מלובש באיזו מכונית קטנה פתוחה,
אז זה בכלל נחשב למשהו אלגנטי באופן
יוצא מן הכלל.

החתיכות מניעות

* ברברי״הנופש של ישראל נמצאים
^ בעיקר בשני מקומות. באילת ובנהריה.
באילת הם בעיקר אנשים עובדים, המבלים
ונופשים רק בשעות שלאחר העבודה,
מה שנקרא שעות־נוספות. יש שם גם כמה
גברים שאינם עובדים, אבל אלה הם בדרך
כלל יבוא מצפון־הארץ, ולא נחשבים.
בנהריה לעומת זאת, יש דור שלם של

עו נ ת
סוש; גוחן

שלהם כחודש לפני פתיחת־העונה, ויורדים
לים. במשך חודש שלם הם מטגנים את
עצמם בחריצות מימין לשמאל, משמאל לימין,
מהגב ומהבטן. כשהעונה מתחילה, והחתיכות
מהדרום מגיעות, הם כבר מוכנים
לאכילה.
הנופשות מגיעות בערך בתחילת אפריל.
הגברברים הנהרייתים עוטים עליהן בחן
ובעדינות, ומארחים להן לחברה. הם לא
עושים את זה תמורת כסף. לא תמיד. לפעמים
הם מסתפקים בארוחה, במקום בבתי־המלון,
או במתנות.
בדרך כלל הם מנסים לחקות את חבריהם
למקצוע מקאפרי, אי־הג׳יגולוס המקסים. שם
יש למטרה זו פיאצה, עם מנורות ובתי-
קפה, ושם מתנהל המסחר.
הנשים המזדקנות יושבות להן לבדן. הג׳י־גולום
ניגשים אליהן בנימוס ובחן איטלקי
מיוחד, ומציעים להראות להן את קאפרי.

בשבי? החגאח
ך! גבירות המתפעלות, מקבלות את
ציידים דן(למעלה, בבגד־ים לבן) ומישי,ה (יושב) ,כפעורה
הציוד: גוף שזוף

ן! ערים, גברים, גברברים וכל מיני;
4ורייאציות ש? המין־הזכרי, קיימים בכל
עיר בעולם, בכל ארץ בעולם. אבל אם בכל
הערים הרגילות האפורות ישנם הגברים הרגילים,
המוכרים, הרי לערי החוף יש על
הנושא וורייאציה מיוהדת: גברים־עונתיים.
בין הגברים־של־ערי־הנופש יש כל מיני:

גברברי־חוף פנויים, היודעים היטב את
מלאכתם, ועובדים בה בנעימים. הם כולם
בני עשרים עד שלושים. במשך כל השנה
הם עובדים בדברים לא חשובים בתור טרקטוריסטים,
דייגים, או עם הכסף של האבא
שלהם, במקרה שיש לו, דבר כזה.
כולם כאחד מסיימים את כל העיסוקים

קבע תוצאה של 48.2שניות בריצת 400
מטר, היה הישראלי היחידי שזכה לעמוד
על דוכן המנצחים באתונה.
כי הרץ הישראלי המוכשר למאה מטרים,
טיבור (״טיבו״) פרקש 17 נפל קרבן לתעלולי
מזניק יווני. ר,מזניק אמר ליוונים,
ביוונית, אחר הפקודה למקומות! ״סיפרו
שתיים, שלוש וזינקו!״ פרקש, שאינו מבין
יוונית, זינק במאוחר, קבע תוצאה מאכזבת
של 11.1שניות.
מאלפים לאלופים. זה בתר לו,
לניצני, מדוע הישראלים אינם מצליחים
לנצח באתלטיקה. הנה הוא בין בחירי
האתלטים המקומיים וכדי להתאמן הוא צריך
לנסוע למכון וינגייט. האיצטדיון ברמת־גן
שהוא הרבה יותר קרוב הוא מצוין,
אבל סגור, ופותחים אותו רק פעם בשנה
כשיש תחרויות גדולות. ביוון האיצטדיונים
פתוחים כל הזמן.
חוץ מזה ליוונים יש מאמן לכל מיקצוע.
בארץ יש בסך־הכל מאמן אחד עם כמה
עוזרים.
שלמה ניצני גם חושב, שהסיסמה מ־אלופים
לאלפים היא מוטעית :״הסיסמה
צריכה להיות מאלפים לאלופים. בכל הארץ
יש בדרגה א׳ רק כמה עשרות אתלטים• להם
צריך להדגיש את מלוא שימת הלב. רק

ככה נוכל להתקדם בעולם. צריכים גם
לתת לנו יותר אפשרויות להתחרות עם
אתלטים זרים. ליוונים, למשל, יש השנה
שמונה התחרויות בינלאומיות, לנו עד עכשיו
התחרות אחת.
״כאן אני רץ כל הזמן לבד. איך אפשר
להגיע כך להישגים?״

העולם הזה 1507

ארגונים
סערה בי פו
אחת הבעיות הכי חמורות של המדינה
היא כידוע הנוער שלה. הנוער עושה רעש,
גונב, נוהג במכוניות גנובות ואם הוא ימשיך
ככה הוא עוד יתחיל לרצוח גם כן. עירית
תל־אביב יפו לא עוצמת את עיניה מול בעיה
זו. יש לה אגף לחינוך ולספורט והיא רוצה
להציל את הנוער על־ידי הספורט.
בראש האגף לתרבות ולספורט עומד יוסף
בורשטיין. בין השאר הוא החליט, כי יש
לתת תמיכה מאכסימאלית לאגודות ספורט
הפועלות בפרברי העיר. ביזמתו נתנה ה־עיריה
תמיכה לקבוצות הכדורגל של שמשון
תל־אביב ובני־יהודה תל־אביב. זה עבר בשקט
לגמרי. והנה עכשיו החליטה העיריה
לתמוך באגודת מכבי יפו ומיד פרצה סערה.
בראשית השבוע שעבר נפגשו יוסף

| \ ההצעה, ואז אם הן משלמות לגבר או
לא, הוא תמיד גובה אחוזים מהמסעדות
אליהן הוא לוקח אותן.
הגברים־ד,עונתיים של נהריה עדיין לא
למדו מחבריהם בקאפרי את כל סודות־המקצוע,
אבל את הקסם שלהם הם כבר ז רכשו.
מישקה, למשל, לא היה מבייש שום עיירה
איטלקית. הוא נולד בסין, למרות שהוא לא
נראה ככה. הוא עובד כל השבוע קשה
כטרקטוריסט, מתגורר מחוץ לנהריה, אבל
בורשטיין ודניאל אמריליו, יו״ר אגודת מכבי
יפו, שהיא אגודה עותומאנית עצמאית, וחתמו
על זכרון דברים בן שלושה סעיפים.
תמצית הדברים: עירית תל־אביב תהיה
מוכנה לתת את חסותה למכבי יפו כל עוד
היא תהיה גוף עצמאי, שאינו קשור באיש ;
נציג של מכבי יפו יהיה חבר בהנהלה הציבורית
של בית צ׳רנר (על שם התורם האמריקאי)
ביפו, שהוא מרכז ספורט עירוני
גדול .״על דברים קונקרטיים יותר,״ הסביר
בורשטיין ,״לא דברנו. לכל קבוצה אחרת
היינו קובעים אותם התנאים.״
גם הדברים הלא־קונקרטיים האלה הספיקו
לעורר סערה. לאחר שתוכנו של זכרון הדברים
פורסם ביומון הבולגרי פאר, שאמרי־ליו
הוא בעליו, החלו אנשי מרכז מכבי לרתוח•
״מה זאת אומרת?״ הם זעקו ,״לוקחים
מאתנו קבוצות ! ״
״העיריה יכולה לעזור למי שהיא רוצה,״
אמר בלהט מנהל הספורט של מכבי, יצחק
כספי ,״אבל איך היא יכולה להתנות את זה
בפרישה ממרכזי הספורט הקיימים? בינתיים
עוד אף אחד לא החליט, שההתארגנות במרכזים
פסולה. אני בטוח שיש להחלטה של
העיריה לתמוך במכבי־יפו רקע פוליטי.״
יציע ועשרה מלווים. ביפו ידעו
אנשי מכבי לאמר דברים הרבה יותר ברורים.

במשך כל השבתות שלו הוא מתמסר לחוף־
הים ולחתיכותיו .״אני לא עושה את זה
כדי למצוא איזה אשד, מיוחדת,״ הוא מתוודה
,״סתם בשביל להתבדר, בשביל ההנאה.״
דן מקדיש לשפת־הים את כל הקיץ. לא
רק את השבתות. אבל הוא ערמומי מאוד,
ויש לו שיטה מיוחדת: הוא יודע שבקיץ,
כשהתיירות פולשות לעיר, נעזבות כל הנשים
והנערות הנהרייתיות לנפשן, פנויות
ומאוכזבות. בדיוק אז הוא צד אותן, ומנחם
אותן, וכל זה.
לדני, שנקרא גם רני היפה, יש לא רק
גוף שזוף וכל מה שצריך. יש לו גם
קונטסה. בגלל זה הוא מבוקש עוד יותר.
כל החורף הוא עובד כטרקטוריסט, ובקיץ
הוא נח על שפת הים .״אסור לעבוד כאן
בקיץ,״ הוא מסביר ,״כאן חם, וחבל להתעייף.

כאן, בנהריה, חתיכות כמו זבל,״
הוא ממשיך להסביר ,״אבל בקיץ, לשם גיוון׳
אנחנו עולים על תיירות ונופשות.״
ומה אומרות על זה הנערות של
נהריה? אין להן מה להגיד. לרובן יש חברים
נהרייתים קבועים, אבל הן רגילות לכך
שהחברים הללו בקיץ הופכים קצת פחות
קבועים.
וזה מעציב, משום שדווקא בשנים האחרונות
קם לנר,ריר, דור של יפהפיות בנות
שבע־עשרה, שאינן יודעות עדיין איך להתלבש
ואיך למשוך את תשומת־הלב המגיעה
להן. אבל כמה שתגענה יותר תיירות,
יותר מהר הן תלמדנה את זה.
חוץ מהן יש בנהריה גם הרבה,־הרבה
זוגות של ירח־דבש. אבל אלה לגמרי בלתי
שימושיים.
״מאז הבחירות קבלה מכבי־יפו כבר עשרות
אלפי לירות, ישנם כל מיני דרכים, שאי־אפשר
בדיוק לעקוב אחריהם, בהם אפשר
לעזור לאגודה.״
יו״ר הנהלת מכבי, שלום זיסמן, החלים
לד,פגש עם מרדכי נמיר, להבהיר עמו את
המצב.
״אם זיסמן היה מרים אלי טלפון אחד ושואל
אותי,״ נאנח בורשטיין ,״כל הענין
היה נפתר תיכף ומיד.״
העיריה לא רוצה לגנוב אף קבוצה מאף
מרכז, הסבירו פקידיו של נמיר. מה שהם
רוצים זה רק לעודד את הפעילות הספורטיבית
של הנוער בעיר.
איך מכבי יפו מצביעה בהתאחדות לכדורגל
או בהתאחדות לספורט זה כבר
לא מענין אותם.
״אנחנו החלטנו לעזור ביפו, כי אין להם
גב, תמיכה כספית ישירה לא תר,יד״״ אמר
בורשטיין. האם ידוע לעיריה, שקבוצת בני-
יהודה, לה בנתה העיריד, יציעים במגרשה,
נסעה לאנגליה עם עשרה מלווים? לא. זה
לא ידוע לעידיה וגם זה לא נעשה בדיוק
על־ידי האגף לתרבות ולספורט, אבל בורשטיין
מבטיח שהעיריה תחפש דרכים לפיקוח
על האגודות שהיא נותנת להן חסות.

אנשי
ימזרהרעע 1ד ד־־ן
כשהרצה השבוע שר־החוץ אבא אכן
מיכצע מישאל־עם
מתנהל ברחבי הארץ.
האם אתה מוכן
ליטול חלק בו?
אם כן, פנה למטה המיבצע (רחוב
גליקסון ,8טלפון ,226785 תל-
אביב) .בחיפה: כל יום, החל מ־
3 18.00 קפה תלפיות, רחוב הרצל
.61 בשבת ייערך המיבצע בחופי-
הרחצה של חיפה. מיפגש המחתי״
מים בקפה תלפיות, ב־ 9בבוקר.

בפתח ־ ת קוו ה

בחוג רעיוני של המערך, הזכיר מאמרים
עויינים לישראל המתפרסמים בעתונות מדינות
ערב. לפתע שלף עתון מצרי, ציטט
ממנו בערבית צחה קטע הקובע כבטחון כי
נשיאי ארצות־הברית, החל בהארי טרומן
וכלה בלינדץ ג׳ונסץ, משרתים את הציונות
ומרבים להתייעץ לפני הכרעות חשובות
עם שר־החוץ הישראלי .״קטע זה
הראתי לאשתי ולילדי ,,,סיפר אבן. ,כדי
שידעו איך להתייחס אלי בשקט, וכמעט
בסוד, ביקר לאחרונה בארץ צייר שערי
השבועון האמריקאי טייס, בורים שליא
פין. הוא שהד, כאן כמה שבועות, והשמועה
אומרת כי בא כדי להעניק מתנה ליו״ר
הוועד הפועל של מכון ויצמן מאיר וים־
גאל. צורת המתנה: תמונת־ענק של וים־
גאל, מעשה ידיו של בוריס שליא־פין
• .התלונן ח״כ רפ״י והשליח לוויאט־

את המיברק המקורי של אד״חכיב כור*
גיבה מידי יועצו האישי של טרומן, תור*
גוד מארשל, הוא גם ידידו הטוב של
ורדי (״היפה״) בן־יעקוב, שעמד במרכז
הפרשה (ראה עמ׳ .)14 ורדי קיבל נזיפה
בגלל המיברק, ואילו ראט קיבל טפיחה על
הכתף. הכיצד? למחרת התקרית מיהר ראט
למשרד־החוץ, הסביר שם כי הוא הראשון
שידע על העניין, אך מטעמי אחריות לאומית
לא כתב על כך שום מילה בעתונו. ומי
סיפר את העניין לכתב הג׳רוזלם פוסט
תיכף ומיד לאחר התרחשותו? ורדי היפה
בעצמו # .ועוד סיפור על רדיו ועל טלפון,
אך הפעם בקשר לדוקטור יצחק
הופמן, ד,מישנה למנהל קול־ישראל. למחרת
הבחירות לנשיאות בצרפת צילצל הטלפון
במחלקת החדשות, והקול שנישמע בו
הציג את עצמו כד״ר הופמן, הרוצה לדעת
מה הן תוצאות הבחירות. עובד הרדיו שאל
בתמימות :״מי זה ד״ר הופמן?״ הדוקטור
התרגז, וביקש את העורך הראשי, אך גם

ביום רביעי 20 ,ביולי, בשעה 8.30
בערב, בדירת משפחת פילין, רח׳
אחד־העם ,34 יתקיים הוג־בית בהשתתפות

בנימין
עמדי
שירצה על

השלום -כיצד להשיגו?

קרחתטב עי ת
בין אלפי הישראלים ששוהים עתה בלונדון,
לרגל מישחקי הגביע העולמי, נמצא
גם כדורגלן נבחרת ישראל וקפטן מכבי תל־אביב
משה עסיס. בגלוייה ששלח לידיד,
כתב :״נידמה לפעמים כאילו לא נישארו
ישראלים בבית. נמצאות פה כרגע כעשר
קבוצות ישראליות.״ הניחוש שלו לגבי הזוכה
בגביע: גרמניה המערבית • .כדורגלן
אחר, רפי לדי, היה אחד מן הראשונים
שחתמו על מישאל תנועת העולם הזה —
כוח חדש בנוגע למדיניות הכלכלית של
הממשלה. דעת רפי: נגד • .רפי אחר
הרגיש השבוע לא נעים. הכוונה לרפ״י,
שבשבועונה מבט חדש חלה טעות נוראית.
כתב השבועון, כי הממונה־לשעבר, איפר
הראל, מחזק בדברי הביקורת שלו את
קביעתו של ח״כ דויד בן־גוריון, כי
אשכול מתאים לנהל את המדינה. אבוי! •
בהתחלה הכניסו מחליפה לריכקה רז,
בהצגת המחזמר המלך ואני. זאת היתד,
נחמה הנדל. עתה הכניסו גם מחליף ל־אריק
לביא. זהו יוסי גרכר. מעלתו
של גרבר: יש לו קרחת טבעית על ראשו.
9השבוע התגלה הפרופסור ערי זיכו*
טינפקי כבעל חוש הומור מיוחד במינו.
במאמר על ארכיטקטים, כתב: שניים הגיעו
צמאים לאכסניה ׳,ושם נתנו להם לשתות
חלב עזים. האחד אמר כי הוא מבכר חלב
פרות, אך השני אמר כי לא איכפת לו,
הוא בין כה בוחר בחלב נשים.

בירו שלים

ביום ג׳ 26 ,ביולי, בשעה 8.30
בערב, בבית החלוצות, ידבר

ויסיק• הוטבוו!
• ה״ב רפ״י דויד בן־גוריון, ב
עודד
פילכפקי

תשובה לשאלה מה מצחיק אותו, :אני צוחק
מכל דבר מגוחך.״
• הנ״ל, בתשובה לשאלה מה מרגיז
אותו :״אינני מתרגז!״

על הנושא:

הסכנה הנוראה:
ועדי פעולה!

ס מזכירת מפא״י גולדה מאיר :

בר מ ת־גן
ביום ד 27 ,ביולי, בשעה 8.30בערי,
בקפה עצמאות בגן דוד המלך
(מאחורי קולנוע אורדע) ירצה

עו״ד צבי גילאון
על הנושא:

מה לעשות עם הפליטים?
#בתל־ א בי ב
חטיבת תל־אביב מזמינה את חחברים
והאוהדים לסידרת־הרצאות זו, שתתקיים
ברחוב גליקסון ,8בסועדים הבאים:
ביום רביעי ,20.7.66 ,ירצה

דוד ארנפלד
על הנושא :

השאלה הגדולה סביב
איסר הקטן
ביום רביעי,27.7.66 ,
בערב* ירצה

בשעה 8

שלום בהן
על הנושא:

השבועון המסויים
ביום רביעי ,3.8.66 ,בשעה 8בערב,
ירצה

עותמן בראנסי
מזכיר מערכת הזה אל־עאלם
על הנושא :

איך מחנכים ערבים

המעוניינים להשתתף כקבר
צות־דיון לענייני תחבורה,
המתארגנת על־ידי התנועה,
מתבקשים לפנות לשמחה ניר,
ת.ד ,2551 .ירושלים.
אם אתה חבר בחברת נוער בת 15
צעירים (לפחות) ,בגילים , 18—15ה־מעונייניס
להזמין לפגישה בערבי־שבתות
נציג של התנועה, נא טלפן
למזכירות התנועה (טל ,30134 .ת״א)
בכל יום בין השעות 8—6בערב.

״אם יש להאשים את הממשלה במשהו, הרי
זה בכך שלא הצליחה לספר על מעשיה
והשגיה.״
איש־העסקים דויד לשם ורעייתו, הד״ר (לבינלנגיה) רננה

111.111111 11111/111 בן־גוריון, הבת הצעירה של דויד בן־גוריון, יוצאים מביתם
בבוקר, מחפשים ביומון דבר את החדשות האחרונות ב״תיק לשם״ (ראה במדינה).
נאם משה דיין, ערב נסיעתו לחו״ל:
״המזל הרע רודף אותי. עזבתי את מפא״י
בגלל ארבעה אנשים, והנה, שלושה מהם
עברו עמי לרפ״י.״ רכלנים פוליטיים ידעו
לפרש בשמות: יוסף אלמוגי, מורדכי
סורקים ונחום רז • .לשגריר צרפת
בישראל, כרטראן דה־לסכלייה, היה
מזל מיוחד השבוע, שכן מסיבת ה־ 14 ביולי,
יום חגה הלאומי של ארצו, נחוג לאחר
תקרית המטוסים בגבול ישראל סוריה. עובדה
זו העניקה מתח מיוחד לנשף שנערך
בוזילה שלו ביפו. ראש הממשלה לוי אשבול
נראה קודר ומדוכא, שלא כהרגלו, ולא
הוציא אף מילת אידיש מפיו. את השימחה
למשפחה תרמה רעייתו, מריס אשכול,
שבלטה בשמלה ספורטיבית־אלגנטית ממשי
אדמדם • .בשכנות למשפחת ראש־הממשלה
ניצב כל העת שגריר ברית־המועצות דימי״
טרי צ׳ובאחין. אך שום מגע לא התקיים
בין השניים, אולי בגלל המגע האווירי שקדם
למסיבה • .בין המוזמנים בלט ניצב
יעקוב קנר, מפקד משטרת מחוז תל-
אביב, שרבים בירכו אותו במזל טוב. לשאלה
מדוע, ענה, בהצביעו לעבר אשתו :״הגברת
קנר הפכה לסבתא רפ״י מסרה
כי תוצאות מיפקד שערכה בין חבריה מוכיחות,
כי 7270 מקרב אנשי המפלגה הם
מתחת לגיל הארבעים. העיר על כך דן
בךאמוץ :״והיתר הם מתחת לכל ביקורת
הגדרת הפיזמונאי דידי מנוסי
לעניין תוספת היוקר: זהו מישחק תופסת
היוקר • .כשמצלצל הטלפון באולפן מס,
,10 בבניין שירות השידור בירושלים, נוטל
את הטלפון חגי פינסקר, עורך יומן החדשות.
ואם במיקרה נשמע קול נשי מעבר
לקו, האומר ״כאן אשתך״ ,שומעים עובדי
הרדיו שבאולפן כי פינסקר שואל :״איזה
אשד?,״ למה הוא מתכוון? את התשובה על
כך יודעים חבריו לעבודה. הם מספרים
כי מאשתו הראשונה לא הספיק עדיין חגי
להתגרש, ואילו לשניה לא הספיק עדיין
להינשא • .אריה (״ארי״) ראט, מזכיר
מערכת ג׳רוזלם פוסט, והאיש שקיבל לידיו

זד, שאל את אותה השאלה. הרוגז עלה,
והופמן שאל :״תסלח לי, אבל לא שמעת
כי יש מישנה למנהל קול־ישראל?״ ״כן,
שמעתי,״ השיב העורך. המשיך הדוקטור:
״ולא שמעת ששמו הופמן?״ ,שמעתי משהו
דומה,״ ענה העורך ,״אבל לא חשבתי
שזה חשוב.״ ״זה חשוב מאוד!״ צעק יצחק
הופמן וטרק את השפופרת ברוגזה.

• סגן ראש עיריית תל־אכיב,
יהושוע רבינוביץ׳ ,לעיתונאי :״כתוב
את אשר תכתוב — אנו כבר מחוסנים מפני
העיתונות.״

,#הכר הנהלת הסוכנות ליאון
דולצ׳ין :״העליה הגיעה לשפל.״
• ח״ב רפ״י שמעון פרם :״אומרים
ששר־החוץ הוא אמן הניסוח — לדעתי
הוא קורבן הדמיון.״
• השחקן יענקלה בן־סידא, על
התוכנית להפוך את התיאטרון הקאמרי לתיאטרון
עירוני :״זה יהיה תיאטרון אירוני.״
תמרורי נולד.

לח״כ גח״ל שמואל משה תמיר
(כצנלסון) ,43 ,ולאשתו
רות, ילדם
הרביעי, בנם השני.
נישאה. מונא
עבד־אל־נאצר, בתו
הצעירה של נשיא
מצרים, לסגן בחיל
הרגלים, אשרף אבו־מרוואן,
אל־וואפה
בטקס
מוסלמי, בארמון
הנשיא בקא־היר.

נתמנה.
לתפקיד תטיר ראש אגף כוח אדם
(אכ״א) במטכ״ל צ־ד,״ל,
אלוף־משנה שמואל אייל ,44 ,שהחל
את הקריירה הצבאית שלו כמדריך קשר ב־אירגון
ההגנה בגיל . 16
נתמנה. לתפקיד החדש של מדען ראשי
של מערכת ר,בטחון, פרופסור אפרים קצ׳ל־סקי
(קציר) ,50 ,לשעבר סגן־אלוף בחיל־המדע
של צד,״ל, כיום ראש מחלקת ביאו־פיסיקה
במכון וייצמן ובעל פרס ישראל
במדעי הטבע (.על חקר החלבונים).
נפטר. ד״ר קארל ליסיצקי ,73 ,מי
שהיה ציר צ׳כוסלובקיה בלונדון בעת הסיפוח
הגרמני ב־ 1939 וסרב להעביר לגרמנים את

מפתחות הצירות, התפרסם שנית בשנת
1947 כיושב הראש של וועדת החקירה של
האו״ם לענייני ארץ־ישראל, שהמליצה על
הקמת המדינה העברית.
נבחר. לרבם הראשי של 80 אלף
יהודי איראן, מנכ״ל משרד הדתות מזנך
מונה על המקומות הקדושים והר ציון,
הרב ד״ר שמואל זנודיל כהנא ,61 ,בעצמו
בן ונכד לרבנים
ראשיים של
יהודי זזרשה.
נפטר. אוטו זו-
ננפלד ,68 ,מהנדס,
מפיץ סרטים ואוסף
אומנות תל־אביבי,
שגילה לפני 30 שנה
צעירה בשם האדי
קיזלר, הפך אותה
לכוכבת קולנוע ב־סרטה
הראשון אכסטאזה.
אותו הפיק.
באותה הזדמנות נתן
בהנא
לה גם את שמה החדש:
האדי לאמאר.
נפטר. שמואל (שמולקד ),ווקסלר,91 ,
סוחר חמרי בניין צפתי, שהיה בראשית שנות
העשרים נהג המונית הראשונה בגליל (מסוג
פיאט) ,בה היה מסיע את לקוחותיו גם
לדמשק, ביירות ורבת־עמון.
העולם הזה 1507

לפתע -
חתונה
כן, היא התחתנה. זאת עובדה. ועם הגבר
הלא נכון• פריג׳יט פרדו נישאת
לידידה גינטר זאקס. היא כבר מסתובבת
איתו חודש שלם, וביום חמישי שעבר הם
התחתנו בלאס ווגאס.
בזמן שבריג׳יט בררו חיתה חיי אושר
עם 313ז א גו רי שלה, חי לו גינטר
זאקס, בעלה, חיי אושר עם מיטב היפה׳
פיות של העולם, ביניהן פורייה וכל דו־מותיה.
הוא היה ידוע כאחד ההוללים ה
גדולים של המאה, ולמרות כל החתיכות
שלא חדלו לסובב אותו, הוא היה תמיד
טוען, וחוזר וטוען, שמה שהוא בעצם רוצה
זה חיי נשואין שלמים ומאושרים. אבל
הוא רוצה לעשות את זה עם האשה המושלמת.
והוא
מצא אזתה. זה היה לפני חודש,
הוא ישב אז בחברת בעלה הראשון, רודה
ואדים, ובריג׳יט ברדו ראתה אותו, כלומר,
הוא ראה אותה. ואדים עשה ביניהם
הכרה, ומאז יום ההכרה היה ביתה של
בריג׳יט, כל השכונה שלה, וכל הרחוב
שלה, מוצפים פרחים.
כל יום היא קיבלה ממנו מאות מתנות,
ובשעה שלא היה שולח לה מתנות, היה
מבלה איתה במקומות היקרים ביותר בעולם.
הוא פתח למענה במיוחד את הקאזינו,
הוא לקח אותה לכל מקום שרצתה, ומילא
את משאלות לבה עוד לפני שהיא הביעה
אותן.
ועובדה — אפילו על אשה גדולה כנרי־ג׳יט
דברים כאלה עושים רושם.

על הגובה
בשבת האחרונה נבחרה ויויאן דל
3יאנקו (אביבה ישראלי) לסגנית רביעית
של מלכת היופי העולמית. באותו יום שבת
אפשר היה לראות את ידידה מהיט (נחום
קפלן) כשהוא כוסם את ציפורניו בעצבנות
ומחכה לבדו לתוצאות התחרות במועדון־
לילה. והציפורניים כפי הנראה עזרו.
התוצאות של התחרות נודעו בארץ כבר
למחרת היום, אבל ידיעות מאחורי הקלעים
של התחרות עדיין לא הגיעו. קיבלתי אותן
ישר מהטלפרינטר.
לפני התחרות ערכו כל מלכות היופי
חזרה כללית בפני מצלמות הטלוויזיה על
התפקידים שלהן. אחת הבחורות הראשונות
שהופיעו בחזרה היתר, מיס דנמארק.
המראיין ניסה את הכתר על ראשה, כדי
לראות איך הוא ייראה עליה, ושאל אותה
מה היא תעשה איתו לאחר שתהיה מלכת
יופי. מיס דנמארק אמרה :״אני תיכף אוריד
אותו כי אני עומדת להתחתן וזאת תהיה
מעמסה גדולה מדי בשבילי.״
אחרי מים דנמארק ערכו את החזרה על
מיס ישראל, ואצלה זה יצא יותר טוב. הכתר
נראה עליה מצויין, ולשאלה מה היא
תעשה איתו, היא ענתה :״אני אשמור עליו
חזק מאוד ואני מקווה שאהייה ראוייה לו.״
באחת התחרויות המוקדמות יותר, כשהיא
קיבלה את הפרס על התלבושת הלאומית היפה
ביותר, היא לקחה את המיקרופון ואמרה
:״אני מצטערת לספר לכם, אבל
זוהי לא התלבושת הלאומית שלנו; זה סתם
סתם בחררה טובה המפיקים הם האנשים הכי אהובים על כל
נערות הזוהר, גם הבמאים אהובים עליהן,
אבל המפיקים עוד יותר, ולכן כל נערות הזוהר
אהבו את יואל לוימן (•)31
אולי הוא לא היה המפיק הכי גדיל ב*
עולם, ואולי גם לא הכי גדול בארץ. אבל
הוא היה מפיק, והפיק סרטים, ובימים אלה
הוא אפילו מפיק את המניע לרצח, סרט ש
הפרטתו מתחילה בעוד שבוע
בתור מפיק הוא היה עוד בתחילת הקריי־רה
שלו נשוי לרותי נוימן, אחת מנערות
הזוהר הגדולות ביותר בתל־אביב, ובתור
אשתו של מפיק, היא הופיעה אפילו פעם
במשפחת שמחון עם תלבושת מפוצצת ו
מכוניה גדולה ומפוארת.
אבל היא התגרשה ממנו, והוא המשיך
להפיק סרטים ולהיות מוקף, מסיבות מקצועיות,
בנשים יפהפיות. מאז הוא לא הת
חתן אף פעם, אבל הוא גם לא עזב את
הסביבה הנשית.
בשבעה עשר לאוגוסט זה יקרה לו עוד
פעם. הוא יתחתן שוב, והפעם לא עם אף
אתת מנערות הזוהר שלו, לא עם שום יפה־פיה,
שום שחקנית, שום נערת אמביציות,
הוא יתחתן עם סתם עקרת בית פשוטה.
״זה מה שתמיד רציתי,״ הוא מגלה ,״ל״
התחתן עם עקרת בית פשוטה.״ קוראים
לה צפירה קליין 25 היא באה מפתחי
תקווה, היתר, שם כבר גרושה פעם, ויש
לה תינוק בן שנתיים, המפיק נוימן הכיר
אותה לפני כחודש ומאז לא היסס הרבה.
כששאלתי אותו מה הוא מצא בה, הוא
ענה :״היא בחורה טובה.״

בגד שהסבתא שלי והאמא שלי רקמו לי.״
כזאת מין הברד,׳מנית היא.
לכן מה שעזר לויויאן בתחרות זה שלא
כבכל שאר התחרויות נערך למועמדות מיב־חן
אינטליגנציה לפני ערב הבחירה. ו־ויויאן,
שפיטפטה בפני הבוחנים בתשע שפות,
עשתה עליהם רושם לגמרי לא רע.
חוץ מן האינטליגנציה שלה עזר לה גם
המקצוע שלה. כל הנבחרות שהגיעו לפניה,
חוץ ממים תאילנד, היו דוגמניות. חבר
השופטים היה השנה מושפע מאוד מצורת
ההליכה והמקצועיות בתנועות.
השוודית שנבחרה למיס תבל לא חלמה
כלל להיבחר. היא היתה בטוחה שיפסלו
אותה משום שהחזה שלה היה גדול מדי
בשני מילימטרים. אבל השופטים לא היו
קטנוניים וויתרו לה על זה. למרות זה,
כשהיא נבחרה, גנבה לה ויויאן את ההצגה.
היא רצה מיד לנשק אותה, חיבקה אותה,
ובירכה אותה, ואיחלה לה מזל טוב, ושנות
אושר, ובמשך כל זמן הברכות המצלמות
לא הפסיקו לצלם אותן.
הקהל שישב באולם אהב את ויויאן ואין
פלא בכך. הוא היה מורכב בחלקו הגדול
מיהודים. הקהל מחא כף המון גם למלכה
האמריקאית, כי היא היתר. המלכה שלו,
ולאותן מחיאות הכפיים זכתה גם מים

קו 3ה החופשית.

אחרי הבחירה נערך נשף ההכתרה, לכבוד
הנשף הביאו למלכות חיילי מארינם גבוהים
ויפים, ודוברי שפות, ערב שליחתם לוויאם 1 נאם.
וכמו בכל מקום׳ התגלה בין החיילים
הללו גם ישראלי אחד. הוא בן של יורד,
ויודע, כמובן, עברית, והוא היה צריך לארח
חברה למלכה הישראלית, אבל הוא נפסל
משום שהגובה שלו היה רק מטר שב
עים,
והגובה של ויויאן הוא מטר שבעים
וארבע.
כשהוא הצטער על הפסילה שלו, ניחמו
אותו ואמרו לו שהיא תמצא לה בקלות
מישהו אחר, בי היא מדברת הרבה שפות.
גם כן נחמה.
על כל התחרות הזאת, שהגיעו אליה חמישים
ושמונה מועמדות ונפלו ממנה במיון
הראשון ארבעים ושלוש, לא הגיע דיווח
ישיר לארץ. משום שהכתבת הראשית של
לאשה; פרודיה א 3ידן, עזבה את ניו־יורק
שבועיים לפני התחרות.
היא הגיעה לשם עם ידידה, עורך־הדין

מלם ות ת3ל, תאילנד וישראל
א 3רהם 3ריר, והידיד הזה חיכה לה בלונדון,
יחד עם 3לה אלמוג ובעלה.
ברוריה היתד, צריכה לבחור בין ויויאן דל
ביאנקו ובין עורך־הדין שלה, והיא בחרה
בעורך־הדין.
היא נסעה אליו, ובזמן שהוא בילה במגרש
הכדורגל, היא הלכה עם בלה אלמוג
לתצוגות אופנה. כל אחד והתענוגות שלו.

צנחו בד, דרכון

לאה

גבר לדוגמה
לכו בעקבות עידוא מן־גוריון. כל
מי שרוצה לחיות חיים טובים ועשירים,
כראי לו לשאת את ד ודיאן לי לאשה,
ואחר־ס־ להתגרש ממנה
בימים אלה קיבל עידוא את דמי הגירושין
שלו׳ שישה עשר אלף דולאר, שהם
מקדמה לשמונים ושישה אלף הדולאר שאשתו
חייבת לו, תמורת הכסף שלה. שהוא
השתמש בו.
אבל הקריירה שלו עם הדוגמניות עדיין
נמשכת. זה מצא ח 1בעיניו. כשהיו בארץ
הדוגמניות של מגי רוף, הוא ליחה אותן
לכל אשר הלכו, ובעיקר הוא ליחה את הדוגמנית
דלפין לה דור, הוא הגיע איתה
אפילו עד באר־שבע.
אבל הוא חזר משם בלעדיה ועכשיו הוא
מלווה במקומה את הדוגמנית הישראלית
לאה שוורץ, שהיתה אחת הדוגמניות הראשונות
של ישראל, שהספיקה כבר להתחתן
עם שען, ולהיות אמא לבן בן שלוש־עשרה
ולהישאר עדיין, עד היום הזה, אשה
לבעלה ואם לבנה.

גליה ארקין התחתנה נשואי פספורט,
זה כבר היה לפני הרבה זמן. היום יש לה
כל מה שיש לבחורה שהתחתנה נשואי פספורט:
יש לה פספורט, יש לה מכונית, יש
לה בית, שמלות, יהלומים, בעל, אומנת,
מטפלת, עוזרת, ילדה קטנה, והיא גרה ב־חוץ־לארץ,
במרטיי.
כשהיא התחתנה, כולן קינאו בה קינאת
מוות, וכשהיא באה ארצה לחופשת מולדת,
כדי להראות לבנה בן הארבע את המולדת
שלו וכדי להזכיר לכולם כמה שהיא מאושרת
עם הפספורט שלה — הן המשיכו
לקנא בה.
ומד, קרה לה כאן? אסון. היא התאהבה
במשה ינוקא, הצנחן הנחמד, והיפה, וה־עליז,
שממלא מזה זמן רב את מקומו של
דני זיידל בחברה הנשית והגברית של
תל־אביב.
לינוקא אין מכונית ואין פספורט ואין
יהלומים וכסף, כלום, ובכל זאת, עובדה,
היא התאהבה בו. והוא החזיר לה מידה כנגד
מידה.
ביום השבת האחרון נסתיימה החופשה
שלה. ינוקא ערך לה מסיבת פרידה בדיס
גדיה

קוטק
של פרדריקה, עם שמפניה, נרות, חברים
והכל.
ועוד בשעות המאוחרות של הלילה, כשהמסיבה
כבר גמרה לדעוך, הם עוד נראו
יד ביו, חצי חבוקים, וחצי מאושרים.
שאלתי אותה אם בזה נגמר הרומן שלה
עם ינוקא והיא אמרה :״אני לא יודעת מה
לעשות, ואני לא יודעת מה יהיה.״

אהבת כלב
אין דבר יותר עליז ויותר שמח מאשר

חיי כלב. והכלב של אילנה רוכינא,
פנגי, יוכל להודות בפניכם בזה• כשהבעלית
שלו, אילנה רובינא, נסעה לחוץ־לארץ, הוא
לא התעצב במיוחד אל לבו, משום שהיא
השאירה אותו עם ידידה מנחם גפן. הוא
המשיך להתגורר איתו בדירה של אילנה,
והרגיש כמו בבית.
אחרי שהיא התחתנה עם הנוהנדם גוריון
וי ס מן, הוא התחיל להתגעגע אליה, ומנחם
גפן החליט לנסוע לפאריס כדי להחזיר אותו
לאילנה.
אבל למרות שהוא מתגעגע לאילנה, הוא
לא מפריע לעצמו בחייו הפרטיים, וכל הצרות
המשפחתיות של הבעלים שלו לא

נוגעות לו בעצם.
בשבוע שעבר לקח אותו מנחם גפן למסעדת
הכוסכוס של נדיה, ושם הוא מצא
את הפוזל הקטנה של נדיח והתחיל מנהל
איתה רומן רציני מתחת לשולחנות. נבר שמנחם
סיים את הכוסכום שלו, הרומן נגמר.
אבל הכלב לא הסתפק בזה, וסיד לאחר
מכן, עוד באותו ערב, התחיל לחזר אחרי
מונטי והסלט, שתי הכלבות של זיוה
רודן, והוא עדיין מחזר אחריהן. הן מפו־נקות,
לכן זה יקח לו עוד קצת זמן. הן
מתהלכות עם מחרוזות פנינים על הצוואר,
והן הגיעו לארץ בכרטיס טיסה שעלה אלפיים
חמש מאות לירות ישראליות והן לא
מסתובבות סתם־כן עם כל אחד,

במדינה
דע 1ת
ה תנ אי ה סוד•

631110(8
דרוש גרבי בן־לון-לודדיה המיוערים בשני
דגמים ע״י לודז׳יה היצרנים הבלעדיים של
גרבי בן־לון בארץ.
גרבי בן־לון הם רכים ועדינים, חזקים
ויציבים, עמידים בפגי זיעה, בביסים ושומרים
על צורחם.
חיטי בן־לון מיוצרים עיי הברלון בעים ישראל ברשותה הבלעדית של חברת יוסף בנקחפט ובניו בנדם. ארה־ב

ט כני קו ם

״אולפן גרג 0 ^£0 0
בהנהלת חיים כר־קמא

§ |:אלקל\ רוני ק ה
^ דדיו ־ טלויזיה

פותח ב -ת ל ־ אביב
ביום א׳ ,ה־ 31 ביולי

קורס בוקר של שכוע
(עד — 7.8כל יום 3שעורים)
וביום א׳ ,ה־ 14 באוגוסט

קורם ערב של שבועיים
(עד — 30.8בימים א /ג׳ ,ה׳— ,
כל פעם שעתיים לכל שפה)

י־קצדנות

מעבדות משוכללות וחדרי שרטוט

הספקת ספרים, כלי עכורה ושרטום

ש ר טו טמכונות *
בנין וארכיטקטורה

עברית ו/או אנגלית
ההצלחה מובטחת! הרשמה:
גררדרך (5טל( 236209 .או )244635

תערוכת ״תחביב״ חיפה

אב יב. רח׳ בן־יהורה 26-28 ולפני בניו אל־עס. מל 2454/1
חיפה. רח־ הרצל .44 .טל 526889 63403 .

״טכניקו ם ״ בן ־י הו ד ה ,26ת ״ א

נצל את חופשת הקיץ של ילדיך וצא אתם לביקור בתערוכת ״תחביב״
תשב״ו. מובטחת לך הנאה רבה. ילדיו יהנו מהרכבת החשמלית הדוהרת
וכמובן גם מאוסף התחביבים הגדול של 130 מציגים מרחבי הארץ.

חיפה — רחובהרצל — 4אולמי ״בית הסוחר״

היתד. שעת בוקר מוקדמת .״המנכ״ל יצא
אל הגג, מדירתו בקומה העשרים. באחד הבניינים
רבי הקומות בבאר־שבע. משם נגלה
לעיניו מראה נהדר של העיר כו ל ה ...כרך
בעל 400 אלף תושבים, מרכז מכרות ותעשייה
גדול הוא ראה לרגליו את הבניינים
המפוארים של המוסד הטכנולוגי,
שאחד הפרופסורים שלו זכה לא מזמן בפרס
נובל לכימיה.״
והואיל ולא על הנוף לבדו יחיה האדם,
אכל המנכ״ל גם ארוחת־בוקר ו״אחר עלה
על אוירונו הפרטי, בעל ארבעה המושבים
וכושר ההמראה האנכית, אשר חנה בפינת
משטח הגג. אוירון זה הונע על־ידי אנרגיה
גרעינית (במנת דלק שהיתר, טובה לשתים
עשרה שנים תמימות) .הוא לחץ בכפתור
והתרומם לאויר. מלמעלה
השקיף על
תעשיות הברום של
באר־שבע, על תעשיות
הנתרן של דימונה
ומפעלי האשלג
והפוספטים בערד.
כעבור שמונה דקות
חנה ליד ים
המלח ...ליד תחנות
השאיבה הענקיות
שהעבירו
את האשלג דרך צינורות,
על־ידי הובלה
פנוימטית, אל
הנמלים הגדולים של אשדוד ואילת ה״
מנכ״ל הפעיל כפתור ותוך תשואות של המשתתפים
הושלם הייצור של הטון השלושה
מיליון של אשלג לאותה שנה• .ולאחר הרמת
בום יין, שהופק מענבי עין־גדי, חזרו כולם
לעבודתם בהחלטה להגיע בעתיד הקרוב
לתפוקה שנתית של ארבעה מיליון טון.״
רק שדיווח זה מתייחס למפעל ים המלח,
דגם שנת ,2000 כפי שהוא מצטייר בעיני
רוחו של פרופסור בטכניון (להידרוטכניקד).
אברהם די-ליאו, בן ה־ ,68 מותיקי וחשובי
המהנדסים בארץ (תחנת הכוח בתל־אור,
מפעל האשלג, מפעל המים הארצי).
אוטוסטראדות ואלומיניום. כאשר
נתבקשו ראשי המפעל, דגם שנת , 1966 להביע
את דעתם על
דמיון העתיד של הפרופסור,
בגליון האחרון
של ירחון המפעל,
ניב ים המלח,
הם קבעו שזה
אפשרי, בהחלט אפשרי.
יאם כי חוקר
צעיר נזדרז לציין
״קשה להיות מקורי
ונביא בארץ הנביאים״.
אולם
למנהל הנמרץ
של מפעל ה־די־ליאו
אשלג,
מרדכי מקלף,
לא היו ספקות בכלל. העתיו, לדעתו, הוא
בכלל לא דמיוני. להיפך. המציאות של
2000 תהיה עוד הרבה יותר מגוזנת (אוטו־סטראדות
בנגב, ששה מיליון תושבים בארץ,
ייצור אלומיניום מקומי) ולרב־אלוף מקלף,
מי שהיה הרמטכ״ל השלישי של צה״ל,
ברור גם דבר אחד, שהוא תנאי יסודי
לשנת 2000 של ממש. אמר הוא :״קודם
כל ישרור שלום באזור.״

החי
• הן דא תקחהו עמו. באשקלון
נכרה קבר להרוגה בתאונת דרכים קרוב
מדי לדופן קבר שכן, גרם להתמוטטות
הדופן, בו נתגלו, כטמונים לשם חיזוקו:
צינורות ביוב, פחים חלודים ושברי מרצפות.
• שמו הולך לפניו. בתל־אביב גילה
בטאון חיל האויר כי באחת מטייסות החייל,
קבעו את הכינוי המתאים לטייס המעביר
ביקורת על חבריו — נבנצאל.
• טבילת האש. בבני־ברק נתפש כייס
משכים־קום שנטל 500ל״י מכיס מכנסיו של
יהודי חרד שטבל במקודה טבילת־שחרית,
שוחרר מתון רחמים, חזר ונתפש עת כייס
טובל אחר, כעבור יומיים, ב־ 900ל״י.
• ייצור האשלג בשנת : 1965 כחצי מילית
טון.
העולם הזה 1507

חידוש

ושוב

* ונונח ־ בכטיח ־ י ס 11־ 1

ע תי ד ך

ק לי לו ת
חזיות:
וגמישות מ לי קרה —
הנ מ ת חו ת לפי מבנ ה
הגוף מ עני קו ת לך
נו חיו ת מו של מתכ מו
כן גם דג מי ם חדי שים
עם מח שוף
מ אוד בגב.
ע מוק

הצטרף דיר־ו 1±יבזו־נבוגד ־ •
ה 11בללה

הנ * 1ליט 3 3י11

מיסודם של יוצאי הסגל האקדמי של הטכניון,
מכון טכנולוגי לישראל __
המוסד היחידי במדינה בפיקוח ציבורי וממלכתי
לימודי יום וערב, מספטמבר 1966

בפיקוח הסתדרות הטכנאים

סרטוט בניין, אדריכלי, מכונות, מדידות ומפות
הבוגרים יתקבלו כחברים בהסתדרות הטכנאים

בפיקוח משרד העבודה

מכנסי־מחוך

אדריכלות פנים (ריהוט ועיצוב פנים)
תעודות גמר ממלכתיות

גמי שים ו חז קי ם
יחד .
ג ם כפול חיזוק

בניית מורלי ריהוט ובניין • תיכנון של חלונות ראווה
• קרמיקה מסחרית
אדריכלות גנים ונוף
• תיכנון וציור שלטים
עיצוב פנים של דירות
• עבודות דפוס
עיצוב פנים של מסעדות
• צילום (תאוריה ומעבדה)
קירור ומיזוג אוויר
• אלקטרוניקה
רדיו וטלוויזיה
• לוחות חיבורים למתח נמוך

(ראי חצים)

לשמירת
תווי גופך.

בפיקוח אגודת הגרפיקאים
גרפיקה שימושית

ועוד 0

קו ר סי ם נו ס פי ם

הנובלה הו£ו^יט 3ני 11

יצרני ח זיו תומ חו כי ם
לאשהה מו ד רני ת. מיו צרב אר ץעל־י די
,דיוה ״ ,יצרני בגדי י ם או פנ תיי ם.

תל־אביב, רחוב המסגר ,62 טלפון 36487
פרסום ארמון

אבני

ה תגלי ת
בריכת
בריכת ה שחיה
ה מ פו ארת
בי ד־ אלי הו ליד
איצטדיון הכ דור סל

מה לקרוא?

* סניטציה מושלמת, מים מסוננים כל הזמן
דשא * צל * אוירה רגועה
* בריכת ילדים
בי״ס לשחיה בהדרכת המורה הותיק שמריהו
נאבל (הלימוד מסתיים במבחן שחיה חופשי
במים עמוקים)
להנות
אם רצונך משלוה
מסור ילדיך לידים נ א מנו ת
המציל הראשי — אלוף הארץ בג׳ודו — גד סקורניק
תחבורה: אוטובוסים
60 ,53 ,52 , 51 ,39 ,38 ,37 , 36 , 35 ,34 , 33 ,32 , 31 ,30 , 11

אם א ת ״גלית״
בחופשה נעימה
חנך רשאי לנחת
במכוניות מרוץ
ללא רשיון
כשטח חתערוכח
הפתוח כל יום
מ־ 5עד חצות

,קארטינג׳
הספורט שכבש את כל
אירופה•
אוטובוסים ,22 :ד42 ,28 ,2
גילית זכית!

שם הספר: בדם קר. המחבר: טרו מן ק א פו ט ה.
המתרגמת: עליזה נצר. ה מו צי א ל או ר: לדורי.
ה מ פי ץ: שלה. ל ה שיג: בכל ק יו סקו חנו ת ספרי ם.
צורת ה כ תי ב ה :״רו מ אן־ ה מ צי או ת״ .הנו ש א: פשע
ללא מניע. ה ב קו רתבע תונו ת: איבד האת הראש.
(״ הארץ ״ למשל :״ ר ב־ מכ ר עוצר נ שי מ ה, הספר
הנ דון ביו ת ר של שנו תהש שי ם״ ).החו וי ה
העמוקה: שלך, ה קו ר א.
למד לצייר נביתך בשעותיו הפנויות דרך האולפן
לאמנות הציור
לפנותבכתבלתה ,4866

י הו די ת ^
ת״א,וח׳ו.נונ/ל\7,39ל56980.
זנ״ידהזאויגבי

מ׳ מעריב אותה?
—•דפים השיגרתייס של דברי־הכנסת אינם משקפים, לעיתים קרובות, מה נעשה
| | באמת באולם. נרשם בהם רק חלק מקריאות־הביניים. ויש תופעה ככנסת שאינה יכולה
להירשם כלל, כי אין לה מילים: סערת־רוחות מתמשכת, המוצאת לד, פורקן בהמולה
עמומה של קריאות בלתי־ברורות, ויכוחים נזעמים בין הח״כים המקשיבים בינם לבין עצמם,
וגילויים אחרים של חרון־אף.
הנואם על הדוכן חש בתגובה זו בצורת המולה בלתי־מוגדרת, בדומה להמיית־הגלים
בסערה גוברת. כשהוא קורא, לאחר מכן, אה הפרוטוקול (או את הדו״חות העיתונאיים) ,הוא
תמה על ההבדל העצום בין מה שהיה לבין מה שנרשם. מדובר, כאילו, על שני נאומים
שונים.
כך קרה לי השבוע׳ אחרי שהכנסת התפרצה בסערת־זעם למישמע דברינו על מיסמך קטן
הקרוי הצעת חוק הבנייה והתיכנון (הוראת שעה) חשכ׳׳ו—.1966

האם גזוגזרוד ״יריקינז בפרצוף׳׳ ?
ך— הצעההמתחבאת מאחורי שם אפור זה היא בעלת עבר מעניין, ואופייני למהות
ן | המישמר אצלנו.
במשך 17 שנים יכלה הממשלה לבנות בניינים ושיכונים ככל העולה על רוחה, ללא
אישור כלשהו של המוסדות העירוניים והמחוזיים. ההוראות שחלו על כל האזרחים —
פשוט לא חלו על הממשלה.
לפני שנה בלבד קיבלה הכנסת חוק שקבע כי מעתה יחולו החוקים גם על הממשלה. גם
היא, כמו האזרח, צריכה לעבור את כל שלבי האישור של מוסדות התיכנון. כדי לתת לה
שהות להתרגל למצב חדש זה, נתנו לה ארכה ארוכה. רק לפני חמישה חודשים נכנס החוק
החדש לתוקפו.
והנה באה הממשלה וביקשה מן הכנסת לבטל את הוראות החוק שנחקק זה עתה. היא
רוצה לשחרר מן החוק את כל הבנייה הממשלתית שכבר תוכננה.
הממשלה לא טרחה אפילו להגיד לכנסת על מה יחול שיחדור זה. להצעת־החוק לא צורפה
רשימה של בניינים שכבר תוכננו. להיפך: נקבע בהצבעה כי די בחתימה פשוטה של שר־

הפנים כדי לקבוע כי בניין פלוני ישוחרר מתחולת החוק. על חתימת השר אין ביקורת
ואין עירעור.
שני הח״כים שקדמו לי בוויכוח, הפרופסור הליברלי ח״כ הנם קלינגהופר והח״ב הליברלי•
העצמאי גדעון האוזנר מתחו ביקורת עניינית חריפה על הצעה זו. אנחנו החלטנו שלא
להסתפק בביקורת לגופו של עניין, אלא להגיד כמה דברים עקרוניים על מקומה של הכנסת
במדינה. כבר המשפט הראשון שלנו עורר זעם קולני בספסלי מפא״י, וזעם זה גבר ממשפט
למשפט, עד שהפך לסערה כללית בחלק המפא״יי של האולם — וסערה נגדית בכמה מקומות
אחרים:
אכנריז כבוד היושב־ראש, כנסת נכבדה.
על הצעת־חוק זו אפשר לומר רק דבר אחד: אוי לכנסת, אם מעזים להגיש לה הצעה ן כזאת.
מעבר לעניינים הנדונים בהצעת־החוק, מזדקרת העובדה הפשוטה שזהו עלבון לכנסת.
כמעט והייתי אומר: יריקה בפניה( .המולת מחאות בספסלי מפא״י).
מי שהיה מסוגל לעבד הצעה כזאת, ולהניח אותה על שולחננו, הריהו אומר: כנסת זו
תקבל את הכל. היא תאשר את הכל. יירקו לה בפרצוף, והיא תאמר שזהו גשם!
כאן הגיעה הסערה לשיאה. גם יושב־ראש הישיבה, ח״כ מפא״י ישראל ישעיהו, הצטרף
למחאות אלה. עמדתי על דעתי שזהו ביטוי פרלמנטרי, והתנהל דין־ודברים חריף. לבסוף
הסכמתי, על פי בקשת היושב־ראש, כי המילים ״יריקה בפרצוף׳׳ לא יופיעו בפרוטוקול

חיוכים או מכותי
להלן נאומו של ח״כ אורי אבנרי
המשטרה.
בדיון על משרד
כבוד היושב־ראש, כנסת נכבדה.
אנחנו פטריוטים של משטרת ישראל (צחוק באולם).
הודעה זו עשויי ה להדהים רבים. כי מי כמונו לחם בצמרת המישטרה? מי כמונו סבל
ממנה, ומי כמונו החזיר מלחמה שערה י
האם אזכיר כאן את המעצר הבלתי־חוקי של כתבינו, את המשפטים הפליליים שהוגשו
נגד עוזרי ונגדי, את החיפושים, העיקובים, הבילוש, הגרירות על הכביש והמכות?
אך עשינו כל אשר עשינו מפני שאנחנו מאמינים שמדינודחוק זקוקה למשטרה יעילה,
מיקצועית, בעלת כושר ואמצעים. משטרה המפעילה את החוק — והשומרת בעצמה על
החוק.

מבחינה זו אין מזל למדינת ישראל. משטרת ישראל לקוייה מן היסוד,
ומעולם לא היתה אחרת.

הנזלף נז\ז בצנזרגז \ז\־\2ובה
בתום המנדט וחיסול הפלסטיין פוליס, קמה משטרת ישראל על רגל שמאל.
אדם בלתי־מוכשר, חלש־אופי ולא־איכפתניק הוצב בראשה כמפכ״ל. השוויץ והרושם באו
במקום המקצועיות. אינטריגות פנימיות אינסופיות גרמו לסילוק כל כוח מקצועי מעולה.
בנו של הבום הפוליטי הפך׳ למעשה, לשליט המשטרה. שחיתות, רקבון, שקרנות, קנו
להם אחיזה בצמרת, לעיני אלפי השוטרים הטובים, שראו וחרקו שן.

אחרי מאבק רצוף ומסובן, הצלחנו להדיח צמרת זו.
המפקח הכללי, יחזקאל סהר, חוייב בדין בשבועת־שקר; סגנו, עמום בן־גוריון, נאלץ
להתפטר. אולם הטיהור לא הביא לשיפור. המפקח השני, יוסף נחמיאס׳ לא ראה בתפקידו
אלא תחנת־מעבר בקאריירה דיפלומטית, והעניינים התנהלו ללא יד מכוונת.
במצב של דמורליזציה כללית, נקרא המפקח הנוכחי, פינחס קופל, לתפקיד זה. אין ספק
שהוא סימפאטי יותר מקודמיו, וכי יש לו רצון טוב. קידמנו אותו בברכה. אך היום,
אחרי הנסיון של כמה שנים׳ כבר מותר לי לומר כי משסרת־ישראל לא עלתה על דרך המלך.

גרגר של רגשנני־רפגרט־ינז
יש לנו גדוד של רושמי־רפודטים -כלומר, אחרי שהמדינה והעיריות
לא עשו דבר כדי להבטיח מקומות־חנייה למכוניות שישנן כחוק, כאים
השוטרים ורושמים רפורטים למכוניות החונות מאונס במקום כלשהו,
גם מבלי להוות מיטרד תחבורתי.
זה קל, זה נוח, זה מכניס כסף, זה נותן לשוטר את האפשרות לבוא אל הקצין ולהוכיח
שעשה משהו. אך זה די מדכא לראות איך שוטר זריז עט על שורת מכוניות חונות,
כמוצא שלל רב, כשחיוך של אושר על פניו, וזו ההזדמנות היחידה להוכיח את כושרו.

אכל זה לא שיטור, ולמעשה כמעט ואין שיטור בארץ.

מוכרחים לומר זאת פעם: אזרחי ישראל הם אוכלוסיה ממשומעת מאין כמוה, מסודרת
מאין כמוה — כ־ אחרת היה הסדר בארץ מתמוטט מזמן בהעדר משטרה אמיתית.

ברינננגז בבנזי נזלנלנתנ
אולם לאט־לאט אנחנו רואים את התוצאות. והן הרות־אסון.
ישנה התופעה של בריונות. בשפת־הים, בבתי־הקולנוע, בחאראקות, ברחובות הראשיים
— בכל מקום מתגלה תופעה זו של חדלי־אישים פחדניים, המנצלים את חוסר־התגובה של
הציבור ואת העדרו של השוטר לשם הוכחה עצמית בדרך של הפקרות.
אנו יודעים שזוהי תופעה חברתית ופסיכולוגית, וכי בטווח הארוך אין לה תרופה אלא
במישור החברתי־חינוכי. אולם ישנו טווח קצר, והוא מלאכת־השוטר. אם לא יחול שינוי

התצלום שהציג אכנרי בעת נאומו

מהפכני ביעילות השיטור בארץ, צפוי לנו אסון, כי זוהי תופעה מצטברת במהירות.

אנו מציעים להכריז על תקופה של שנה־יטנתיים כעל תקופת־חירום
למלחמה בבריונות, ולנקוט כה שיטות בלתי־רגילות. למשל: יש לחייב
כל כעל אולפ-הצנות להחזיק בשכר, ככל עת ההצגות, שוטר אחד או
שניים, לפי גודל המקום, לשם שיטור אוטומאטי רצוף. זה לא יקר, זה
יוסיף אולי אגורה אחת או שתיים למחיר הכרטיס -אך זה יחניק
כאיכה תופעה זו.

הגשנו הצעת־חוק, שנפלה אף היא קורבן לקנוניה של מפא׳׳י וחרות לסתימת־הפה, יספק
אם תגיע לדיון. תבענו בה כי המדינה תפצה כל אדם על נזקי בריונות. אם תתקבל הצעד,
זו׳ ימצא אפילו שר־האוצר שיותר זול לדאוג לשיטור הגון, מאשר לפצות את האזרח על
הנזק.

יש לנו ״משטרת נזרביצה״
כיטהמשטרה מרגייטה שהיא חדלת־אונים, היא מוצאת לה פיצוי
כמעשים בלתי־חוקיים.

בהעדר שיטות מקצועיות של חקר ומודיעין: בהעדר היוקרה הטבעית של השוטר והעדר
המורא מצד העבריין כלפיו: בהעדר כוח־אדם מעולה ומסורת של אספרי־דה־קור וגאוות־המדים
— באות שיטות פרימיטיביות: הכאת עצירים לשם סחיטת הודאות, איומים בלתי־חוקיים,
הצקה לעבריינים משוחררים, כליאה בלתי־סבירה בתנאים משפילים, ועד לשלילת
נעליים מן העציר.
למשטרה מתחיל לצאת שם של ״משטרה מרביצה״ — ומכאן רק צעד קטן להפעלה
בלתי־חוקית של המשטרה נגד הפגנות חוקיות, התקפת־אלות בארבארית ללא־צורך, כפי
שראינו בשיירות תנועת העולם הזה והפגנת הסטודנטים בירושלים.
יש לחלוק לחלוטין על דבריו של חבר־הכנסת זאב שרף, שקרא למשטרה לפעול נגד כל
ההפגנות.

זכותו של האזרח היא להפגין, להביע את דיעותיו בצורת הפגנה
שקטה ובלתי־אלימה, ותפקיד המשטרה הוא להגן על הפגנה שהיא
ביטוי לזכות זו.
רק השבוע, והייתי רוצה להראותו
הבריטית מפגינים משטח השגרירות
עם חיוך על השפתיים, בטוב־לב,
התמונות שראיתם מהפגנות אצלנו,

גברתי היושבת־ראש, הבאתי הנה תצלום שצולם
לחברי־הכנסת *.התמונה מראה איך מרחיקה המשטרה
של ארצות־הברית בלונדון. ראו־נא כיצד השוטרים,
בעדינות, מרחיקים את המפגינים — והשוו זאת עם
כאשר גוררים באכזריות, מכים
י ע קו ב כ ״ ץ (פא״י) :הכרנו אותם טוב מאוד כשהיו בארץ!

כאן הציג הנואם מעל הדוכן העתק מוגדל ישל תצלום שפורסם במוסף הארץ.

הרשמי. אבל בכך לא שככה הסערה. ח״ב יזהר הררי, הליברלי העצמאי, אף קרא בזעם,
לעבר אנשי מפא״י :״תנו לו לדבר! זכותו להגיד מה שהוא חושב!׳*
אכנ רי ו אני שואל בנל הרצינות: האם הכנסת היא מונח־ ריבוני, או חזתמת־גונז׳ ן בידי הממשלה?
האם חברי הכנסת הזאת, אפילו חברי הרוב הקואליציוני שבה, יצביעו בעד כל דבר, רק׳
מפני שמישהו בממשלה רוצה בזאת? רק מפני שפקיד מסויים דואג לנוחיות עבודתו?
האס די ברצון כזה של פקיד, וגמרנו? האם תורמנה חמש או עשר הידיים הדרושות,

וזהו זה?
הרומאים קבעו עקרון 1);3 :ת1113 681, 031153 ^1ן<.501113. 10״רומא דיברה — העניין
נגמר* .כלומר: הסנאט הרומאי הכריע, ובכך הניע העניין לסיומו.
ואילו אצלנו, חברי הכנסת, אנחנו נתקלים פעם אחר פעם בתופעה הפוכה: הכנסת מכריעה
באיזה עניין בצורה שאינה נוחה לממשלה, הממשלה חוזרת אל הכנסת ודורשת לבטל
את ההחלטה. כזה הוא העניין בו אנחנו זנים היום.

״זהו עלבון לבמך ז\״
ךסערהשככה במיקצת כאשר ניתחנו את משמעות ההצעה׳ הפוגעת בעקרון ד,מקו־ן
) דש שהשלטון והאזרח שווים בפני החוק. הזכרנו לכנסת שרק לפני חמישה חודשים
נכנם לתוקפו חוק הקובע שהבנייה הממשלתית צריכה לעבור את התהליכים המקובלים לגבי
כל בונה אחר. ואז פרצה סערת מחודשת, שבחלקה משתקפת גם בפרוטוקול:
אכנ רי והנה, בקושי יבשה הדיו של החוק החדש — והממשלה מעזה, בעזות־מצח
שאין דומה לה, לעשות את רצון הכנסת פלסתר ולהשיג כאן, בהצבעה כפוייה ואוטו•׳
מאטית, את שיחרורה מן החובה שהוטלה עליה, להיות ככל האדם.
היו ״ רישראליש עי הו: חבר־הכנסת אבנרי, אני מוכרח להתערב שוב. אין הצבעה
כפוייה ואוטומאטית בכנסת, ואני מבקש אותך לשמור על איזה גבולות ותחומים. הכנסת
ריבוינת. זה עלבון לכנסת ולחברי־הכנסת. אין הצבעה כפוייה ואוטומאטית. הכנסת מצביעה,
היא ריבונית להצביע כטוב בעיניה.
אכנ לי: כבוד היושב־ראש, עם כל הכבוד, הכנסת קיבלה את חוק המשמעת הקואליציונית.
החוק הז!ה כופה על חברי־הכנסת הצבעות, באיום ישל משבר קואליציוני.
היו ״ ריש עי הו: אינני רוצה להתווכח אתך, אין זה מתפקידי. כשאתה מתווכח עם
הממשלה, עם הסיעות, עם העניינים — הרשות בידך. אולם לבזות את הכנסת, לומר שהיא
מצביעה הצבעה כפוייה ואוטומאטית --א ז אין טעם לדבר בכלל מעל דוכן הכנסת.
לשם מה קיימת הכנסת? ואני חייב לשמור על כבוד הכנסת, וגם אתה חייב.
אכנ רי: אדוני היושב־ראש, רק מתון דאגה לכבוד הכנסת קמתי לדבר היום!
היו ״ רישעיהו: תשכנע את הכנסת מנקודת־הראות שלן. אל תבזה אותת.
אכנ רי: הנושא הבלעדי של כל הוויכוח הזה הוא כבוד הכנסת. הצעת־החוק הזאת —
היא הפוגעת בכבוד הכנסת, ולא הדברים שלי, המגדירים את המצב. ן
אורי אכנרי: בארץ הם היו שונים.
אריה כן יאליעזר (חרות) :כל מה שאתה מציע זה שיחייכו? יעשו את אותו ן הדבר, אבל יחייכו?
אורי אכנלי: בין חיוך ובין אלה יש הבדל רב. ראיתי את זה.
עמוס דגני (רפ״י) :מה ההבדל?
אורי אכנרי: אס תונף עליך אלה ארוכה, תרגיש את ההבדל. אפילו אתה.

יש להטלוגז את 1זשבג\־\ץ ז השגמ־רים י\
איך לתקן את המצב הקיים במשטרת־ישראל?
קודם כל׳ צריך להיות ברור כי השוטר חי במשכורת. משכורת נמוכה מושכת אנשים
מוגבלים — ואל יתפאר המפקח הכללי כי מצב האבטלה הגביר את הגיוס. אוי לגיוס כזה.

יש להעלות כאופן דראסטי את המשכורת לכל השוטרים, ובאופן
מיוחד לאנשי־המקצוע, למשון למדים משפטנים, מדענים, מפקדים
כעלי סמכות טבעית.
אולם אל נרמה את עצמנו — לא על הלחם לבדו יחיה השוטר. הוא חייב להרגיש
שהוא משרת ביחידת־עילית, שהציבור רוחש לו אמון וכבוד, שהחיל כולו ממלא את תפקידו
ביעילות.
לכן יש צורך לחולל שינוי־ערכים כללי בצמרת, למשוך אליה כמה דמויות שיכולות׳
להקרין מאישיותן הפיקודית על החיל וליצור בו מוראל חדש. יש למשוך אנשים המוכנים
להפוך את המשטרה ליעוד חייהם.
אם יתגשם הדבר, כי אז ניווכח כי גם אותם השוטרים שישנם היום יכולים להוות
כוח מעולה ומכובד. שהרי גם עכשיו לא חסרים במשטרה אנשים בעלי רצון טוב ובעלי
הבנה, נוסף על השוטרות החמודות, שיש לשבח את עבודתן.
האם כל זה יכול להתגשם במשרדדד,משטרה כמו שהוא, משרד שהוקם במיקרה, בגלל
קפריזה של אדם אחד (שר־הפנים הראשון, שלא רצה במשטרה במשרדו) ,והקיים כדי לספק
צרכים עדתיים במפלגת השלטון?

עם כל הככוד האישי לשר הנוכחי, אני מרשה לעצמי לפקפק ככך.

בשביל וזוז \2ייפ ביגז־גזש־הר?
ומילה אחת על החלק השני של משרד־ד,משטרה, שהוא החלק היחידי הכפוף לשר
באמת — שרות בתי־הסוהר. גם הוא מד,וזה את אחד הכשלונות הגדולים של מדינת ישראל•.
עם קום המדינה, נמצאו כמה אנשים אידיאליסטים, שהיתר, להם דריסת רגל במשרדך,משטרה,
והם חלמו על הקמת שרות בתי־סוהר שיהיה דוגמה לעולם, שיהיה מופת מבחינת
השימוש במסקנות ובהישגים המתקדמים ביותר של המדע הקרימינולוגי והפנולוגי.

בל זה שקע כביצה של שיגרה, אינרציה, חוסד־תקציכ וקנוניות
קואליציוניות (כגון החלוקה בין עבריינים צעירים ועבריינים מבוגרים
כשני משרדי-ממשלה שונים, האחת של מפלגה אחת והשני של מפלגה
אחרת).

הדברים הבארבאריים שהיו נהוגים בבתי־הסוהר של המנדאט בוטלו (אם כי פה ושם.
נשמעות שוב תלונות) .אך בית־הסוהר, שחדל להפחיד את הפושע המועד, הגברתן, לא
הפך למוסד של ריפוי ושיקום.

אני מעז לבטא באן את אמונתי כי יכוא יום וכית־הסוהר, כמתכונת
הנוכחית, ייעלם כפי שנעלמו מרתפי־העינויים וכורוודהכלא של ימי
הביניים, ויפנה את מקומו למוסד רפואי, פסיכיאטרי, משקם, שירפא
את היסודות הא־סוציאליים וישלב אותם מחדש כהכרה.

לכן זקוק גם שרות זה לבדק־בית כללי, לקליטת אנשים מסוג חדש לגמרי, להרמת המוראל
הפנימי, להחלפת הדפוסים, לשינוי החוק הכופה את הדפוסים הישנים. כבר נעשו
התחלות חשובות, ונמצאים לא מעט אנשים טובים, ובעיקר העובדים הסוציאליים, שהפכו
מליצי־יושר לאסירים. אולם בלי תיקון יסודי — הרי זה שיפור שטחי, שאינו מגיע
לשורשים.
• כאן התערבה ׳היושב־ראש, רות הקטין, וקבעה כי הנואם עבר על עשר הדקות שהוקצו
לו. לכן קוצר החלק האחרון של הנאום.

ש מו א ל שו ר ש (מפא״י) :אבל הכנסת ריבונית לקבל או לא לקבל!
אכנרי: להלסה זה כן. אבל המעשה אינו תואם את ההלכה.
מובן שהכנסת יכולה לקבל כל חוק שהיא רוצה — וזוהי הצרה. היא יכולה, למשל,
לקבל חוק שיקבע כי מספר חברי־הכנסת יקטן מ־ 20נ ל־ , 119 וכי יסולק ממנה כל ח״כ
הנושא את השם הפרטי אורי. לפי מצב־הרוח ששרר באותו רגע, היה חוק זה מתקבל
ברוב גדול.
כשאין חוקה המגבילה את סמכות הכנסת, היא יכולה לקבל חוק זה. היא יכולה לקבל
גם חוק שרירותי של העלאת אחוז־החסימה, שמטרתו היחידה (והמוצהרת בלחש) היא
למנוע את הופעת סיעת הכוח החדש בכנסת הבאה. על כך כבר מתנהלים דיונים קדחתניים
מאחורי הקלעים.
ממילא יכולה הכנסת גם לקבל הצעת־חוק ההופכת לחוכא ואיטלולא את החוק הצודק
שהיא עצמה קיבלה לפני כמה חודשים. אבל האם זהו ביטוי של ריבונות? ההיפך הגמור
נכון: הנסיון לשחרר את הממשלה מן החוק הקיים מוכיח
עד כמה משועבדת הכנסת לממשלה.
לכן גם אם אין תוכן ממשי להצעתו של ח״כ ישעיהו,
שנבוא ונשכנע את הכנסת בדברי־נועם. אפילו גדול הנואמים
של כל הדורות, דמוסתנס היווני בכבודו ובעצמו, לא היה
יכול לשנות החלטה של הנהלת הקואליציה. אם ההנהלה
מחליטה (והיא מחליטה לפני התחלת הוויכוח!) ,שום כוח
בעולם לא ישכנע את חברי״הכנסת של הקואליציה להצביע
אחרת. זאת יכולה לעשות רק ר,נד,לת־ד,קואליציה עצמה.
ואכן — הפעם עזר הרעש, לפחות במיקצת. אחרי הוויכוח
עלו בלב מפא״י כמה פיקפוקים — שמא גדול מדי המחיר
הציבורי שתצטרך לשלם עבור בזיון זה של הכנסת. לכן לא
נערכה ההצבעה באותו יום, אלא נדחתה עד אחרי ישיבה ישעיהו חדשה של הנהלת הקואליציה.
(לפני כן עוד חזתה הכנסת בתרגיל לולייני אופייני של
מפ״ם. דוברה, ח״כ ראובן ארזי, שלל את הצעת־החוק, והודיע שיצביע בעדה. התירוץ: מפ״ם
תשתדל לשנות אותה בעת הדיון בוועדה. הסיבה האמיתית: שר־ד,שיכון המס״מי, מרדכי
בנסוב, הוא הלוחץ העיקרי למען קבלת חוק זה, לפי דרישת פקידי משרדו).

גזארמז, חרבנים־ וגז^&דיגו
ף• כלל, חושש ני כי הפופולאריות של סיעתנו לא גדלה השבוע בספסלי הקואליציה.
תחילה הרגזנו אותם כאשר היתר. ידי היד היחידה בכל הכנסת שהורמה נגד הצעת
חוק השרותים הדתיים. זוהי הצעת־חוק הקובעת במאוחר כי כל מה שעשה שר־הדתות
בעבר הוא חוקי, למרות שבית־המשפם העליון של המדינה קבע כי פעולותיו היו משוללות
כל בסיס חוקי.
מפ״ם, הכבולה בכבלי הקואליציה, נמנעה מהצבעה. ואילו רק׳׳ח ומק׳׳י פשוט נעדרו מן
האולם — כי הקומוניסטים לא רוצים לריב עם הדתיים. לכן נמנעת מק״י מלהרגיז את
הרבנים, כשם שרק״ת נמנעת מלהרגיז את הקאדים.
למחרת היום הגיע תור הדיון על משרד־ד,משטרה. היה זה אחרון הדיונים על משרדי-
הממשלה, שהיו צריכים להיות דיונים על תקציביהם — אך שהתנהלו חודשים ארוכים
אחרי שהתקציב כבר נתקבל בהצבעה אוטומאטית.
הדיון לא עלה לרמה גבוהה. כמעט כל הנואמים ראו צורך ללטף את המשטרה, להעמיס
עליה שבתים ודברי־הלל, מתוך הנחה שזוהי הדרך לחבב את המשטרה על הציבור. אפילו
נציג גח״ל, יוסף שופמן, שתקף את המשטרה בפרשות הנער הרצברג והפגנת הסטודנטים,
לא היה תוקפני ביותר והקדים לדבריו דברי־נועם לרוב.
לכן חיכו הכל כי הנאום שלנו בנושא זה יהיה הנאום האופוזיציוני העיקרי. מאמינים
עלינו כי אנחנו מומחים לענייני משטרה. לכן הכינונו — אמנון זכרוני ואני — את עיקרי
הדברים בהקפדה מיוחדת. ברגע האחרון, שעה קלה לפני הנאום, עלה בלב שנינו החשש
שמא דברינו עדינים יותר מדי.
אך לא היה מקום לחשש זה. באולם ישבה, נוסף על כעשרים ח״כים, גם כל צמרת המשטרה.
הקצינים ישבו על ספסלי־ד,אורחים, הסמוכים לדוכן־ד,נאומים. אחרי הפסוק הראשון,
שעורר צחוק (ראה מיסגרת) עלה המתח — ואפשר היה כמעט להבחין בעשן העולה מספסלי
מפא״י והמשטרה. אין המשטרה רגילה שידברו עליה כך מעל דוכן הכנסת.
אך איך אפשר היה לדבר אחרת, מבלי לחטוא לאמת?
גם בוויכוח זה לא הצטיינה הכנסת בריבוי הנוכחים. בשעה ,7.50 בעת נאומו של ח״כ
וילנר (רק״ח) נכחו, חוץ מהיו״ר (רות הקטין) ואנוכי 14 ,ח״כים:
ר שי מתה נו כ חי ם: המערך — 5מתוך ( 49 נמיר, בקר, ברעם, פתל, ביסון); גח״ל
— 3מתוך ( 26 ידיד, בן־אליעזר, שוסטק); מפד״ל — 0מתוך ; 11 רפ״י — 2מתוך 10
(נז, סורקים); מפ״ם — 0מתוך ; 8ל״ע — 0מתוך ; 5אגו״י — 2מתוך ( 4גרום, פרוש);
רק״ח — 1מתוך ( 3וילנר); פאג״י — 1מתוך ( 2כ׳׳ץ); מק״י (סיקוניס).
גם יום לפני כן, בשער ,7.25 ,בעת תשובת שר־התיירות למתוזכחים על משרדו, נכחו,
חוץ מהנואם, היו״ר (יצחק נבון) ואנוכי, רק 12ח״כים:
ר שי מתה נו כ חי ם: המערך — 5מתוך ( 49 פישר, ביבי, פתל, אלוני, הכהן); נח״ל
— 3מתוך ( 26 קלינגהופר, עוזיאל, רזיאל־נאור); מפד׳׳ל — 0מת!ך ; 11 ך פ״י — 0מת ן ן
; 10 מפ״ם — 1מתוך ( 8ארזי); ל״ע — 2מתוך ( 5רוזן, האוזנר); אגו״י — 0מתוך ; 4
רק״ח — 0מתוך ; 3פאנ״י — 0מתוך ; 2מק״י (מיקונים)^ .

איך \זפלנו אגז נזעיף ח\זפלג\ז
ן* ט רגעים יפים בכנסת — כאשר כאילו נכנסים חיים חדשים למוסד זה, כאשר ה־שיגרה
האוטומאטית נשברת, כאשר לפתע ניתן מישקל לדעתו האישית של כל ח״ב.
לפני שבוע באו רגעים כאלה בעת ההצבעה על בחירתם האישית של ראשי־ערים. השבוע
הם באו בעת ההצבעות על התיקון לחוק הפלילי.
התיקון עצמו אינו מלהיב. זוהי ירושה של דוב יוסף, שהגיעה עתה לקריאה שניר,
וסופית. אין היא משנה את החוק הפלילי המנדטורי, הגדוש סעיפים אבסורדיים, המתאימים
לחברה קולוניאלית מפגרת. היא פשוט קובעת לוח־מחירים חדש — כמה וכמה עונשים
הועלו, אחרים הוקטנו. אולם מפעם לפעם נגעו הדברים לעצם מהותם של סעיפים, ואז
גברה המתיחות והתלהט הוויכוח.
כך זה קרה כאשר הציעו הח׳׳כים אזניה (מפא״י) ואונא (מפד״ל) להעלות את העונש
בסעיף האוסר העלבת נסיך זר. זהו סעיף קולוניאלי, האוסר — להלכה — גם את
העלבת נשיא מצריים או ראש ממשלת רודסיה.
מכודן שעל דיון זה לא חלה המשמעת הקואליציונית, התחלקו הדעות. נערכה הצבעה,
נימנו הקולות — והיו 12 נגד .12 מובן שהצבעתי נגד. מייד יצאו שליחים בהולים להזעיק
את הח״כים הרבים שישבו במזנון (שמספרם עלה, כרגיל, על מספר היושבים באולם).
אחדים מהם חזרו, הצביעו תוך כדי הליכה, מבלי לדעת על מה.
(כך קרה לח״כ יעקוב כ״ץ, איש פועלי־אגודת״ישראל. הוא נכנס והצביע. שאלתיו אם,
הוא יודע על מה, ואם לא — כיצד הוא החליט להצביע? תשובתו :״אם אתה נגד, זה
מספיק לי כוי להיות בעד!׳׳)
בהצבעה שניה עמדו 16 מול .16 ההצעה להחמיר ירדה מן הפרק.
רוב ההצבעות נערכו בנוכחות כ־ 20ח״כים. הצבעתי לא פעם עם אנשי מפא״י. למשל:
כאשר עמד לדיון העונש על סעיף (אבסורדי, לדעתי) האוסר שבועות מחתרתיות. אליהו
מרידור מחרות רצה להחמיר את העונש. כי אנשי חרות חיים עדיין בעבר המחתרתי שלהם,

ט עינו1 /
כיתות בוקר וערב
חיפה, תל-אביב

ב־ 1לאוגוסט נפתחים קורסים חדשים
למועדי הבחינות אפריל 1967
במגמות

הומניסטית

וריאלית

הרשמה לכיתות בוקר ט׳ ,י׳ ,י״א, י״ב.
פרטים והרשמה: מ־ 1 — 8בבוקר ; ומ־ 8 — 4בערב
תל־אביב
דרך פ״ת 126
(מול הקריר).

תל־אביב
דרך פ״ת 44
(מול בית הדר)

חיפה
רח׳ בלפור 5
(מול הטכניון)

(המש! -מעמוד )27
ועל כן הם רואים בעיות שכבר מזמן חדלו מלהתקיים. מובן שגם הפעם הצבעתי נגד
הצעת ההחמרה, והיא נפלה.
אך באותו זמן התנהלה פעולה מחתרתית, שעמדה להבשיל פרי מפתיע. במשך שבועיים
סייענו לפעולה שקטה לגיוס קולות לביטול הסעיף המטיל עונש על אשר, המשתדלת לבצע
הפלה מלאכותית. זהו סעיף מגוחך במיוחד, המטיל עונש גם אם האשד, כלל לא היתד,
הרה, אלא רק האמינה בכך — וגם אם פעולתה כלל לא
השפיעה על ההריון.
בראש הפעולה השקטה עמד גדעון האומר, הליברלי־העצמאי,
ונתנו לה יד גם הנשים של המערך. לאט־לאט
צורפו יחד קולות הח״כים המצביעים — מבלי שהדתיים
הבחינו בכך.
ואז, ברגע המכריע, כשד,ורמו הידיים בהצבעה על ההסתייגות
של האומר (שנועדה לבטל את הסעיף כליל) ,נדהמו
הדתיים להיווכח שיש רוב נגדם. שוב הוזעקו הח״כים של
המזנון ושוב נימנו הקולות. התוצאה: רוב של 19 נגד ,16
לביטול הסעיף.
באותו רגע פרצה באולם הפגנת שמחה שלא ראיתי שם
עדיין כדוגמתה. אנשי המערך שמחו ועלזו, כאילו כיפרו על
האוזנר
כל עשרות הצבעות ד,מבישות, בהן נאלצו, בחריקת שיניים,
לעזור לכפייה הדתית נגד מצפונם. אמרה אחת הנשים :״אני
סתם מבסוטה שפעם אחת הם לא רוכבים עלינו!״ אמר ח״כ שני :״זה נצחון של האור
על החושך!״
כל זה לא היה אפשרי אילו התכוננו לכך הדתיים מראש. כי אז היו פונים אל הנהלת־הקואליציה
ומפעילים את המשמעת. הם סברו שהוליכו אותם שולל. לכן זעמו שבעתיים.
ח״כ משה אונא מהמפד״ל השתמש בסמכותו, ותבע שלא לקיים באותה ישיבה את הקריאה
השלישית והסופית. זוהי דרישה בלתי־רגילה מאוד, ואונא קיווה, כנראה, להפעיל לחץ
מאחורי הקלעים לביטול ההצבעה. אך אי־אפשר היה לשנות את החלטת הכנסת למחרת
היום, מבלי לגרום ל מיון ציבורי חמור.

ה\2נוניה פושטת את הרגל

מלכת

ה מי ם 1944

יצרני ס בון ״ או לי בי ה ״ סבון החן והנעורים
סידרת תמונות של מועמדות ראה עמוד .29

בעליט טגטרייט גאגטגבגטיט בשבגז

המנוי
קיבלת חשבונך לחידוש המינוי, נא פרע
אותו בהקדם. עקב הביקוש לעיתון, לא
נוכל לאפשר כל משלוח ללאתשלום

הלבוש הלאומי הנאה ביותר של מלכת היופי
הישראלית, אשר זכה בפרס ראשון בתחרות
״ מיסעולם ״ ,אשר נערכה במיאמי ביץ׳,

תוכנןוהובןעל ־ ידי ״ סלון גלה״

ף יג ש בו עזה לא עלו הצעות לסדר־היום. אמנם הגשתי הצעה דחופה (״הפגיעה בחופש
^ העיתונות״ ,בעקבות החלטת הממשלה לאסור פירסום קיומה של ועדת השרים לענייני
בטחון) ,אך הדחיפות נשללה, ובזה ירד העניין מן הפרק, מבלי להעסיק את הכנסת.
הצעות רגילות לא הועלו. מדוע?
התשובה היא מגוחכת מאין כמוה. היא תוצאה ישירה מן הקנוניה העכורה של חרות
ומפא״י לסתום את פינו.
לפי הקנוניה המקורית, הוחלט כי 32 הצעות לסדר־היום יחולקו שווה בשווה 16 :לקואליציה
16 ,לאופוזיציה. כל זה נעשה כדי למנוע מאיתנו להביא לדיון יותר מהצעה אחת
ויחידה בכל המושב.
עכשיו נוצר מצב שכל סיעות האופוזיציה גמרו את המיכסות שלהן. כלומר, תוצאת
היוזמה של חרות היא שאף אחת מסיעות האופוזיציה, ובכלל זה חרות עצמה, אינה יכולה
עוד להעלות עניין כלשהו בכנסת.
לעומת זאת לא ניצלה הקואליציה את המיכסה שלה. מפא״י יכולה להעלות עניינים. אבל
היא אינה מעוניינת.
מדוע? את העניינים שהשרים רוצים להעלות — הם מעלים בעצמם, בשם הממשלה, ללא
כל הגבלה. ואילו העניינים שסתם־חברי־המערך רוצים להעלות — אין השרים מעוניינים
כלל שיועלו. הם מפעילים לחץ לגניזתם, במסודר, של דחייה.
כך הגענו ליום הרביעי האחרון. אפשר היה למלא את היום בהצעות של הקואליציה
(דבר מגוחך בפני עצמו, כי הצעות כאלה יכולות לעלות רק בהסכמת השרים, וממילא
הן מיותרות לגמרי ).אבל אפילו לכך לא הסכימה הממשלה. היום נשאר ריק. מילאו אותו,
איכשהו, בעניינים כלשהם, והישיבה כולה נגמרה הרבה לפני הזמן.
אבל יש עוד חודש ימים עד לסיום מושב הכנסת. מה יעשו? מאחורי הקלעים נידונו
כל מיני פתרונות: לזרוק לאופוזיציה כמה פירורים של חסד, ולתת להם להעלות כמה
הצעות בלי חשבון! או למלא את הזמן בהצעות מבויימות של הקואליציה עצמה.
כך או אחרת: הקנוניה העכורה קצרה את קצירה. היא הגיעה לפשיטת־רגל גמורה. סיעת
חרות גילתה שוב כי ״בור כרה ויחפרהו״,

ך* העדרהצעות לסדר־היים, נשמע קולנו באמצעות שאילתות. השבוע נענינו על
4שורה שלמר, של שאלות, מהן אחדות ששכבו במקרר הממשלתי ארבעה חודשים
ויותר. בין השאר:
+הי ח סי ם ע 0חכרת ״ ם י מנ ס ז ׳ :שר־הדואר הכחיש כי מנהל משרדו גורש
ממשרדי חברה זו בגרמניה, וכי בהזמנות הדואר ניתנה זכות־קדימה לחברה זו, בד, מכהן
מנהל נאצי.
• ה סי כסוךכאוגיפרסיטתתל * א כי פ: סגן שר־ד,חינוך הכחיש כאילו היתה
לממשלה יד בפיטורי הפרופסור ג׳ורג׳ טמרין מן החוג לפסיכולוגיה. שאלתי שאלה נוספת:
״האם היתר, התערבות עקיפה של הממשלה נגד הד״ר טמרין׳ בגלל מחקרו ביחס להשפעת
ספר יהושע על גישת הנוער לרצח עמים?״ תשובת סגן־השר :״לא ידוע לי.״
• מדרשתשדה ־ כו ק ר: סגן שר־ד,חינוך אישר כי מורה מוכשרת הורחקה מן
המדרשה מפני שבעלה חי, כביכול, חיים בלתי־מוסריים.
0מו רי םדתייםנ סגן שר־החינוך הכחיש את טענתנו כאילו קיים בילוש אחרי
אורח חייהם הפרטי של מורים בבתי־ספר ממלכתיים־דתיים. הוא גם טען כי זוג המורים לא
פוטר מבית־הספר התיכוני הדתי באשקלון בגלל השתייכותו לזרם הדתי השמרני, השנוא
על הרבנים.
• או טו פו סי םכשפת: סגן שר־הפנים הצדיק את פעולת ראש עירית תל־אביב,
שאסר על חברת דן להשכיר אוטובוסים לקבוצות אזרחים לנסיעת לשפת־הים בשבת.
בשאלה נוספת הבענו את מחאתנו החריפה על פעולה זו — החורגת מן החוק.
• הוו עדההאטומית: ראש־הממשלה הבטיח לנו כי בקרוב תופעל הוועדה לענייני
האטום שמינה אחרי התפטרות הפרופסור ברגמן.
תקרית היתולית־למחצה אירעה כשענה ראש־ר,ממשלה לשאילתא שלנו ביחס למשה דיין.
דיין טען, בעתון לח־סונד בפאריס, כי רק שר־החוץ מדבר על ״רוח טשקנט״ — ואילו
ראש־ד,ממשלה שיתק מפני שאינו מסכים לסיסמה זו. שאלנו את ראש־הממשלה אם זה
נכון, והוא ענה שלא.
שמעון פרם, שנכח במיקרד, באולם (אין הוא מרבה לבקר שם) שאל בקריאת־ביניים:
״אתה מסכים לדברי שר־החוץ או לא?״ על כך ענה אשכול, בצדק, ני פרם אינו זכאי כלל
לשאול את השר. התקנון קובע כי רק בעל השאילתא עצמו רשאי לשאול את השר
שאלה נוספת.

מייד קמתי, והודעתי שאני מאמץ לעצמי את שאלתי

של ח״כ פרם. כדי לתת לראש־הממשלה י׳זדמנייז לענות

עליה. על כך ענה אשכול, ברוח מבודחת, שכן, הוא
מסכים לדיעות שר־החוץ שלו. המשולש המוזר של אש־כול,
פרס ואנחנו עורר חיוכים גלויים.
העולה הזה 07ע1

תלמידת תיכון. בת 17 מבת־ים. שחיינית שחורת שיער

וחומת עין. למדה בלט משך ארבע שנים ואוספת

בולים, כמעט סן היום הראשון בו עלתה ארצה ממצרים כשהיתה בגיל שנה אחת.

המים

מלכת

ילידת הארץ.
^ 2י ק > 2בתל, פתח•

תקוואית. מצטיינת באתלטיקה קלה (ריצה,
קפיצה) ,וריקודי עם. אוספת בולים וגלויות.

דוגמנית מתחילה.
בת .20
ילידת מארוקו. מרבה לשחות ולרקוד.
אוהבת גס ספורט של ממש — כדורגל.

מר>ם אמר

סידרת מועמדות חמישית
שש המועמדות, שתמונותיהן מתפרסמות בעמוד זה, מצטרפות
בזאת לתחרות על כתר מלכת המים .1966 התחרות פתוחה בפני
צעירות בנות כל הגילים. כל אשר עליהן לעשותו הוא להמציא
פרטים אישיים על עצמן(שם, גיל, עיסוקים, תחביבים, וכו׳) יחד
עם תמונתן וכתובתן, ולשלחם לת.ד ,136 .תל-אביב. צלמי התחרות
מסיירים אף הם בחופי הארץ ובבריכות-השחיה, ומצלמים
מועמדות הנראות להם כמתאימות.
הבחירה תיערך ב־ 20 לאוגוסט, בנשף מפואר במלון ״רמת־אביב״
,לפי שיטת־הבחירות שכבר הוכיחה את עצמה בתחרויות
קודמות: על-ידי הקהל עצמו, שיטיל פתקי־בוחר לקלפי.

חיפאית. מסיימת את לימודיה בבית־הספר התיכון.
ילידת הארץ. בעלת שיער שאטיני־בלונדי. חובבת טיולים,
בטלת עינים מצבע חום. גובהה מתנשא ל־ 1.68 מטר.
יודלכון לאה
כדורת וכמובן, שחייה.

ילידת הארץ מ־קריית־חיים.
דועינים
וחומת שיער.

הר־געש חנה ברת צרפתית. אפורת

בת עכו. תלמי־דת
תיכון. בת
.17 שוחה. קוראת הרבה. אוהבת תיאטרון.

תמר ממן

ספרים
מקור
חח״כירו ומפקדהבדמ ״ ח
ער אדמת העטרית (מאת יחל
נצנלסון־שזר; הוצאת עם־עובד; 300 עס׳)
ב־ 1918 שללה חברת כינרת הצעירה את
תרגום התנ״ך לאידיש; ב־ 1956 התפעלה
מבכיית ההתרגשות של חברת כנסת טרייה
שהושבעה זה עתה וב־ , 1948 ביים השבעת
המפקדים הראשונים של צה״ל, היא נזכרה
כי אחד המושבעים, מפקד פלמ״ח אורי
ברנר, אינו אלא בנו של הסופר יוסף
חיים ברנר, שנפל 27 שנים קודם לכן
מכדור פורע ביפו
ושדעתו על כוח ההגנה
היהודי היה בי
״אין בכולכם כוח
להציל את אחיותיכם.״
בקובץ
המסות והרשימות
החדש של
מי שהיתר. חברת
התער הפועל של ההסתדרות,
מרכז מ־פא״י
ומועצת עיריית
והידועה
תל־אביב
יותר כעורכת הראשונה
של דבר הפועלת
וכרעיית נשיא המדינה, רק מוכח
שוב עד כמה הגברת שזר היא אשר, נעימה,
ריגשית ויודעת ספר.

שמור על כבודד !
אם לא קראת את ״המרגל שחזר מן הכפור״ —
אל תגלה זאת לאיש( .יש לך, כמובן, האפשרות לחמוק
בחשאי לקיוסק או חנות ספרים ולרכוש את
״המרגל״ ב 2.40-ל״י).

לאעד התמר* 3ד 3ד

הונלם הארוך (מאת מרדכי רייכר;

הז מנ ת
נ ז ! 7ו מ 1ת

לבתי הבראה ומלונות
ב כל הארץ

כל יום דומה למשנהו
בתאריכון הפרטי שלך
כל ימות חודש יולי
קלים

ועליזים

משתנושת

בטמ פוני ם

מתוצרת

תל־אביב רח־ גורדון
טל 222042 .

דיי קנו ת
מעדיפ ה
ה מוד רני ת
האשה
ט מפוני דיאנת, כי ט מפוני
דיאנה מ שחררים אותה חאי־נ
עי מו ת בי מי ם מסוימים,
מומלצי ם
די אנ ה
טמפוני
ע ל־ידי רופאים וני תני ם לה שיג
ב ב תי מרקחת ובפרפומריות.

דארלינג ״ 11

ה מפי צי ם: חב׳ נורית בע׳׳נז

ספר על נערה ברי־טית
שחיפשה את
האושר, בעשותה
א ת הדברים הבל־תי
נכונים עם
האנשים הנכונים.

( 2.20ל״י)

הוצאת בית נטע ; 206 עמ׳) מי לא היה
שם, בגורן של פתח־תקווה, כאשר לפתח״
תקווה עוד היתר. גורן. שמואל דיין, שנתן
לנו את משה; ברל כצנלסון, שנתן לנו את
מפא״י; אהרון דויד גורדון, שנתן לנו את
דת העבודה ז״ל; דויד שמעוני, שנתן לנו
את האידיליות; נפתלי הרץ אימבר, שנתן
לנו את התקווה; ויוסף חיים ברנר, שנתן
לנו את עצמו.
מרדכי רייכר, בעצמו מוותיקי פתח־תקווה,
חרש תלם ארוך בעולם הזכרונות של פתחי
תקווה של ראשית המאה, כאשר הראשונים
עוד היו ראשונים וחובשי המשקפיים מבין
הפועלים העבריים היו מסירים את משקפיהם
לפני צאתם לעבודה פן יחשבום לאינט־ליגנטים.
כפהס:
המנון. כמה מן הרגבים אותם
הפך רייכר:
• -בפתח־תקווה של ערב מלחמת העולם
הראשונה עדיין לא היו רגילים לחיות על
מגביות ותרומות וכאשר על אפם וחמתם
של רוב הפועלים הוקם בית פועלים מכספי
תרומות של תנועת חובבי ציון, התעקש
הפועל אלתרמן* עד כדי כך שבאשר היה
צריך להעיר את חברו לעבודה (שלן בבית
הפועלים) בשעה ארבע לפנות בוקר, סרב
להיכנס פנימה, קרא אליו בקול רם מבחוץ
מבלי להתחשב כי בכך הוא מעיר את
כל שאר דיירי הבית.
ו • הסופר י. ח .ברנר היד. מתבודד ומר־נפש
וקרה ששומרי הלילה גילוהו ניצב על
ברכיו ליד ברכת המים כשידיו פרושת
הלבנה והוא ממרר בבכי, בקול
אל מול
גדול :״לכל את מאירה, רק לנו לא תתני
מאורך.״
• כאשר הופסקה התמיכה הציבורית
בעיתון הפועלים, הפועל הצעיר, בגלל
מאמר אנטי־דתי, החליטו הפועלים לממן
את המשכת הופעתו בצורה פשוטה :״מד,
הקושי? אנו מתפרנסים בלחם ובתמרים.
נקדיש את הפרוטות של התמרים לעיתון
ונסתפק בלחם בלבד.״
#נ. אימבר היה נראה מרושל, חצי
שיפור ולרוב חולה, תקוף מלריה, מדמדם
ומיסתורי. השכיבו אותו על פחי נפט
ומזרון של קש במרפסת אחד הבתים, כשלפתע
קם, נכנם למטבח הבית, נטל פחמים
מן הכירה ורשם על הדלת בפחם :״כל עוד
בלבב פנימה!״

א ב סו ר ד נית! ד תי הון

המאבק עד המים (האת אלישע קלי;
הוצאת הקיבוץ המאוחד; 151 ענו׳) .כבר
נאמר באלטנוילאנד, ספרו החזוני של הרצל:
״המייסדים האמיתיים של הארץ החדשה־עתיקה
הם טכנאי המים.״ ואישור יותר
לגישה זאת נותן אלישע קלי ממוסמך בספרו, בו הוא דן בצורה עניינית בכל
• לא־קרוב.

המוביל

הארצי,

ההטייה

מכלול בעיות
והתפלת מי־הים.
קלי שולט בתומר להפליא, מסב את
תשומת לב הקורא לבל העובדות המעניינות,
כולל את זאת שכמות הגשמים
השנתית היורדת בתל־אביב ( 600 מילימטר)
זהה לזאת היורדת בפריס, וזאת של חיפה
( 700 מילימטר) משתווה לזאת של לונדון.
מדכיל הכימיה. אולם הבעייה העיקרית
היא בכל זאת המוביל הארצי,
שעקרונו הוא לכידת המים המתבזבזים
דרומה, לאזורים שבהם הם הכרחיים על־מנת
להפוך קרקעות צחיחות לפוריות.
מעניין אמנם לדעת כי מטר צינור עלה
1500ל״י וכי קוטרו הוא בעל השיא של
274 סנטימטר, אבל גם בעיית המליחות
של מי המוביל, שהיא לגמרי לא פשוטה,
מעניינת.
כיצד אמר מומחה זר, כשביקר במוביל וסקר
את כל סידורי המהילה, שתפקידם למנוע
הזרמת מים מלוחים יתר־על־המידה :״זהו
המתקן הגדול ביותר שראיתי מעודי בתחום
התעשייה הכימית.״
החיטה האמריקאית. מה שבולט
במיוחד הוא האבסורד במאבק על המים.
שעד. שבישראל חושבים על המתקת מי־ים,
זורמים בלבנון, השכן הקרוב, מאות מיליונים
של מטרים מעוקבים של מים מתוקים
לים. אומר קלי :״כשם שהתועלת ההדדית
מצאה פתח לעודפי החיטה האמריקאית
להניע לברית־המועצות — כך עשוייה היא
להביא את מי הליטאני אל אפיק הירדן״
ולשנות בכך, לחלוטין, ולטובה, את כל
מאזן המים הישראלי.
ואולי יום זה, בכל זאת, לא רחוק כל
כך, בפי שהדבר נראה. כאשר נתכנסה
וועדת המים של הליגה הערבית (בראשות
מהנדס מצרי) לפני 13 שנה, ורנד, בחלוקת
מי אגן הירדן, הקצתה חמישית ממימיו לישראל.
היתר, זאת הפעם הראשונה והיחידה
שישראל הוכרה על־ידי הליגה הערבית כצד
בעל מעמד וזכויות.

ב ע לי הדסהדבן
כסוד עכבישיט (מאת אמוץ כהן;
הוצאת הקיבוץ המאוחד; 141 עמי) .אחד
מאברי העכביש היעילים ביותר הוא הבחנין
(חורז עם תנין) — גף פה קצר, המשמש
לבחינת ובדיקת המזון ודחיפתו לפה, לניקוי
העיניים מאבק והרגליים משיירי מזון
ולזכר הוא משמש כאמצעי־עזר להפרייה.
כל שאר האינפורמציה על שלושים מיני
העכבישים השכיחים ביותר (מתוך כמה
מאות) בארץ, מעניינת לא פחות: לעכביש
המצוי שמונה עיניים (שראייתן חלשה
למדי) ,דם לבן וחיי אהבה ערים. אם כי,
בעצם, שום דבר מיוחד. השיטה די דומה.
האלמנה הצמאה. אמוץ כהן כתב
מחקר קריא וענייני על עכבישי הארץ,
על חייהם בדרור ובשבי,
כיצד הם
טווים את קורלהם,
כיצד הם מטילים
עד 400 ביצים ל־עכבישר,
מופרד. וכיצד
זכו בשמותיהם,
המדברים בעד עצמם,
מן הזאבח. האכזרית
עד לקפצך הכותל,
מן היכסופית החרו־קה
עד לבת־שבע
(אשר שבעה כתמים
לבנים מעטרים את
בטנה). היכסופית מעניינת עובדה אחרת: העכביש, בן מערבת פרוקי־הרגליים,
הוא קרוב רחוק מאד של הסרטן, הואיל
וכמו לסרטן אף לעכביש -רגליים העשויות
להתקפל ולנוע לפי הצורך.
ובדיוק כמו הסרטן זקוק גם העכביש
למים. נא לא לשכוח. לכל עכביש בשבייד,
יש להמציא מים — אפשר להגיש לו טיפת
מים בקצהו של קיסם, בחוד עיפרון או שן
מזלג. עכביש צמא עלול למות.
ובמובן, אסור לשכוח עוד עובדה עכבי־שית
עגומה: אם כי העכביש המצוי מסתפק
לתפריטו בפרפרים, חגבים, זבובים, חיפושיות,
צרעות ועכבישים אחרים, קיים
בארץ גם העכביש שעקיצתו מסכנת חיי
אדם: האלמנה השזזורה. והמעניינת לא
פחות היא העובדה בי האלמנה השחורה
איכלסד, בזמנו, משך שנים, ובכמויות׳
גדולות, את הגבעה הירושלמית בה מתאכסנת
עתה קריית הממשלה.
העולם הזה 1507

חפש את האטה חפש את האשה חפש את

הישראלי המצליח
כשהמכון־ליצוא החליט ללמד יצרנים איך
לייצא מהארץ בגדים יפים, הוא ביקש להזמין
לשם־כך את גדול האופנאים האמריקאיים,

אופנאי דולפין

השכולה שזכתה

מאז שאמרו ״שמלה לך — קצין
תהייה לנו״ ,לא הצטיינו במיוחד השמלות
הישראליות, אם כי רבים היו מודאגים
מהעניין הזה. קמה אגב״ל ־־־
אגודה־לעיצוב־בגד-לאומי, ועדיין לא היה
בגד לאומי רשמי. הופיעו רקמות תימניות,
לא בנוסח
תימן אלא בנוסח
ויצ״ו, ונוצרו בג־וטוגות
די־מדבר

משכית. אך הן
הפכו לבגד הלאומי
של תיירות.
אבל השבוע פתאום
זכתה השמלה-
הלאומית של ישראל
בפרס הראשון,
בין כל השמלות
הלאומיות
של מלכות־היופי.
מסתבר שהבגד הויויאו
לאומי
כן קיים, ויצרי
אותו, תוך שבוע, עבור מלכת היופי
הישראלית ויוויאן דל־ביאנקו — שתי
תופרות צעירות מתל־אביב. יש להן שם
סלון בשם גלה ובו הן עיצבו א ת השמלה
הלאומית הזאת. בלי אידיאולוגיות
ובלי פראזות. פשוט עם טעם והבנה.
עכשיו נודע סוף־סוף איך נראית השמלה
הלאומית שלנו: היא ארוכה ובצבע
בז׳ ,מתרחבת כלפי מטה, וכן מתרחבים,
כפעמונים, שרווליה הארוכים.
מצורפת לשמלה גם מטפחת ראש משול-
שת, כמו שלבשו בארץ הרבה שנים.
ביטנת־שיפון ירוקה נמצאת בצידה השני
של המטפחת, בתוך השרוולים, וכרקע
לריקמת־הזהב, אשר הושפעה מפסי-
ריקמה מזרחיים. את הריקמה עוצרת-
הנשימה ביצעו, במשך שלושה לילות
תמימים, אמה וסבתה של ויוויאן, יצרו
סיגנון מזרחי שעדיין לא נראה כמוהו.
מעצבות השמלה ניסו למזג א ת שמלות
ריקודי־העם, את הריקמות התימניות שנחשבו
בחו״ל, בצדק, לריקמה ישראלית,
ואת השמלות המופיעות בציורים תנ״כיים.
הן הצליחו. משכית כבר הודיעה ש־תתפור
שמלות זהות לזו, עבור שתי המלכות
האחרות. עכשיו אפשר להכריז על
השמלה כבגד לאומי ולנוח בשקט על
זרי־הדפנה.

המופיע בעשרות עיתונים כל שבוע — את
ג׳ון דולפין המהולל.
כאשר ג׳ון הגיע ארצה התברר, ראשית,
שהוא יפה להפליא. עוד הרבה יותר מאשר
בתמונה. שזוף כזה, עם שער־זהב וחיוך
לבן מקסים.
שנית, מה התברר? שהוא בכלל יליד תל-
אביב, שהתחנך אחר כך בבן־שמן. רק כשהתבגר,
נסע לאוסטרליה, ומשם לארץ־האפ־שרויות־הבלתי־מוגבלות.
בגיל
30 כבר קובע הישראלי הזה מה ילבשו
האמריקאים, והוא גם חי חיים נפלאים:
יש לו וילת־חלומות בהוליבוד, עם בריכת־שחייה,
גן־טרופי וקירות־זכוכית (שאת
תיכנונה מסר לישראלי, האדריכל יהודה
פגין) ,וכן דירת־ענק במאנהאטן, ובית־קיץ
בלונג־איילנד. שלא לדבר על מכוניות, ונסיעות
בכל העולם.
הוא רווק, אגב. מישהי מעוניינת?
ומה דעתו על לבושן של הישראליות?
ראשית, שהוא השתפר מאוד בחמש השנים
האחרונות. יש יותר הבנה בצבעים, ופחות
וולגריות. אבל יש להן צרה אחת: הן מעתי-
קות בגדים מעיתוני־אופנה בלי הבחנה: כמו
מכנסיים מתרחבים לשמנות, או מחצאיות
לבעלות רגליים מכוערות. עבור בל אלה יש
לו כלל־זהב :״אסור לאשה להשתעבד לאופנה•
להיפך, האופנה קיימת כדי שכל
אשר, תוכל לנצל אותה לתועלתה — להבלטת
כל יתרונותיה.׳״
אז אתן כבר יכולות להתחיל להבליט.

האטה חפש את האשה חפעז את האשה ח פ קז

תח הבראות!
בארץ מתחילים לגלות את אופנת הילדות־הקטנות,
או את המראה התמים. בחוצלארץ
כבר קיימת התגובה: המראה הפראי. הוא

דליה לביא

שמלת־שערות

קורס לחלומות
בעיתונים פורסמו מודעות שנפתח בית־,
ספר לדוגמניות. מי ילמד אותן להיות כ־אלה?
גדעון אוברזון, שיודע לתכנן ולתפור
שמלות יפות, זיווה שמרת, הדוגמנית בעלת
הצעדים־המקפצים, וכן איפור כללי, תנועה
וריקוד, ואין־להצטלם־אצל־פיטר־הרצוג.
מה שנכון, המודעות היו יפות להפליא, והבליטו
שתי דוגמניות־אוברזון שהצליחו.
רק על־מנת להרטם, יש לשלם 15ל״י.

אחר כן 350 לירות,
עבור החודשיים
הראשונים, ו־למצליחות
בקורס מותר
לשלם עוד ,300
עבור עוד חודשיים,
שגם בהם יתקיימו
לימודים שבועיים.
מה הן תקבלנה
בתמורה? את הקורס
הנ׳׳ל, ו״רו־ראויות
לתואר דוגמנית
תקבלנה דיפ מודעת אוכרזון

כובע-טמבל
יום
אחד החליט ויקטור נסטורי, מנהל לשכת התיירות הישראלית
ברומא, ליצור ריקוד ישראלי. הוא הזמין אצל איטלקים
מנגינה, מילים וכוריאוגרפיה, ומה שמפליא — הריקוד הצליח מיד.
קראו לו בשם בובע טמבל, ולאלפי העותקים של התקליט, שנמכרו
באיטליה, צורף כובע־טמבל אמיתי לגמרי, שעליו מודפס׳ באותיות
גדולות[8 ע 1£1 1<0
אחרי שהרקיד את איטליה, הגיע הכובע הזה ארצה. קודם לימדו
אותו במועדון־לילה זוג ישראלים מלהקת פעמונים: משה (״מושי־קו״)
ד,לוי וגאולה לוי, שהיא אחת הנערות הנאות ביותר בארץ,
בעלת יופי תנ״כי אמיתי, וחן טבעי נדיר.
הצעדים פשוט־ם להפליא (ראה תמונות) :רגל אחת שלוחה קדי

רגל אחת שלוחה קדימה
האשה חפש את

לומה של בית־הספר.״
האם באות בחורות להדשם לקורס הזה?
ועוד אין. באות מאות נערות, מלאות חלומות,
הסוכנות לשלם כ־ססל לירות, כל כן

הן רוצות להגשים אותם.
דינה סיימון, למשל, מרכזנית, שעבורה
זהו הון עצום, אבל היא שואפת לעולם של
זוהר, בו תוכל להכיר סוף־סוף אנשים חדשים.
או ליז הדליק, תלמידת־תיכון, שוויתרה
לשם כן על נסיעה לאירופה. או ידידה
מיוחס, המוכנה לבוא מירושלים, פעמיים
בשבוע, לקורס.
כי מה לא עושים עבור חלומות?

מה, אחר־כך, כשעקבה משמש ציר — הרגל השניה נשלחת קדימה,
כשהגוף מסתובב לצד השני. כצעד שלישי — הרגל השלוחה מצטלבת
מעל לרגל הראשונה, וחזור חלילה. זה הכל.
הווריאציות הן בצורת הריקוד: אפשר להתחיל גב־אל־גב, כמו
בתמונה, ואפשר להתחיל פנים־אל־פנים. יכולים לרקוד זאת אחד־מאחורי־השני,
ואפשר בשורת־אנשים. התוצאה, ריקוד עליז מאוד,
ומלא אפשרויות.
מרגע שהגיע הריקוד ארצה, היה אפשר לראות כיצד נקלטים ריקו־די־עם:
ממעודון־הלילה החל הריקוד להתפשט. החלו כבר לרקוד אותו
בכמה קיבוצים, והשבוע החלו ללמד אותו בבית־הספר של סמי,
הטוען שהריקוד יותר מוצלח מהשייק. בשבוע הבא כבר תופיעי
להקת שבעת המינים, בשיר כובע טמבל של חיים חפר, שמילותיו
הן׳ :כובע טמבל, איך הוא מהראש שלן צופה / ,והלב שלי, כשהוא
רואה אותן, קופא /בחיבוק את שערן עוטף /ואוהב ומלטף
/כובע טמבל, כמה הוא יפה!
בעוד שבועיים יצא התקליט כובע טמבל. כבר נפתה דיסקוטק
כובע טמבל, וכך יחזירו האיטלקים אח עטרת־כובע־הטמבל ליושנה.

מפתובכים ושולחים רגל שניה
.היד,ש את

מתבטא באופנים רבים: בלבוש־קשקשים, בתכשיטים
פרועים, ובסתם שגעונות.
כאן שנים לדוגמה: דליה לביא, שנחשבת
באנגליה למשהו פראי מאוד, בגלימה שכולה
פתוחה מאחור, הנלבשת מעל מכנסי־משי
ארוכים וחזיה, ותסרוקת משוגעת.
לידה, השגעון החדש: שמלה משערות־אדם.
הבד הזה נמכר בפאריס לפי מטרים,
והוא מורכב משערות אמיתיות. בבוקר
קמים, מברישים את הראש במברשת־שיער,
מסרקים את השמלה במסרק, ויוצאים לרחוב.

>ה\ל 1ה

מצליבים רגליים, וחזור חלילה
האשה

זפש אתי האלי ה.

,חפי

המחיר 1 2 0אג׳

ג׳ אב תשכ״ו20.7.1966 ,

מספר 1507

העוד ה1ה

111 1

וי 1 ,

1ן .׳1

׳ 1יו

ן 1׳1

4§6$|1ז .

1ן• 1.1וי

111