גליון 1508 מתאריך 27 ביולי 1966

ושוב

חידוש

בעבודה שלנו יש גם רגעים מדכאים. אלה
הם הרגעים בהם עומד לפניך אדם, ומציג
את שברי חייו: יצור אומלל, בעל זכות
לחיות ולהיות מאושר. יש עתונאים קשוחים
המושכים את הכתף, ומגדירים את
האנשים האלה בשם הכולל ״דפוקים״ ,ואומרים
לעצמם שאין מה לעשות בשבילם.
כי אלה האנשים שכבר פנו ללשכות הסעד,
לראש הממשלה ואפילו לנשיא —
וכל פניותיהם לא הועילו. הם נשארו
בשולי החברה, זועקים לשמים.
הפעם אני בא לשתף אותך בכאב־הלב
שלהם, וברשותך אצטט מכתב המונח לפני:

קלילות חזיות:
וגמישות מליקרה —
הנמתחות לפי מבנה
הגוף מעניקות לן
נוחיות מושלמת כמו
נן גם דגמים חדי שים
עם מחשוף
מאוד בגב.
עמוק

בשנת 1952 עליתי ארצה עם אמי ושתי
אחיותי, היינו יתומות מאב. סודרנו במעברת
פתזז־תקווה. אמי היתה להוטה לכסף,
למרות שעבדתי בבתי־חרושת ללחמי, היא
היתה לוקחת את כל פרי עמלי. בשנת
1958 כשהתבגרתי, אני ואחותי עברנו מהמעברה
ליהוד, ואז היה לנו בית ערבי
לחוד, דבר אשר ניצלה אותו אמי להפיק
את זממה. ואז התחילה להזמין לנו גברים
למטרות זנות.
לראשונה טענה אמי כי הדבר הינו זמני,
עד שתאסוף כסף כדי לחתן אותנו. אני
ברחתי ממנה, אולם היא הצליחה להחזיר
אותי, בעזרת המשטרה של יהוד, למרות
שהסברתי להם את המצב שלי, שאז הייתי
בגיל . 16 אני המשכתי לעבוד במשק בית,
אולם תמיד הטרידתני כדי לחזור אליה, עד
שנכנסה לבית־סוהר רמלה והיה לה קנס על
תנאי. היא עברה לגור בבית משותף בפרדס
כץ. אולם בזה רק הבטיחה לעצמה
בית וכסף.
אני נשארתי מוכרת כזונה ונרדפת, וכל
גבר שראה אותי רצה למשוך אותי אליו.
אמי אף פעם לא השביע אותה הכסף. היא
תמיד דרשה עוד ועוד, וכשלא הסכמתי
להפקיר את בשרי היתה מגרשתיני מהבית.
וכן עברו עלי חיים ממורמרים והייתי נרדפת
על־ידי גברים, עד שבשנת 1961 הכרתי
גבר בשם * א א בעל בית מלאכה לנעלים
ברח׳ לוינסקי תל־אביב. ועבדתי יחד אתו
משך שלוש שנים. אולם ההצלחה לא האירה
לנו פנים, בגלל שהיה איש חולני ובית־המלאכה
היה סגור לעתים קרובות. ובהיותו
חייב בעד בית־המלאכה חיסל את העסק
והחזיר את הכסף לנושים.

מכנסי־־מחון
גמישים וחזקים
יחד .

כפול

חיזוק

(ראי חצים)

תווי

גופך .

יצרני חזיו תומ חו כי ם
לא שה המודרנית. מיוצר בארץ על־ידי
,דיוה ׳ /יצרני בגדי י ם אופנ תיי ם.

לאחר
כי לא
היה לי
בנעליים

כתובה, לאחר נשואינו כדת משה וישראל
גרנו בחדר מרוהט. אולם מאז נשואינו בע
לי נכנס לבית־החולים תל־השומר ארבע פע
מים כשהוא סובל מאסטמה ומחלות אחרות,
כליות והלב. מחלות אלו מנעו בעדו מלעבוד
ולהתאמץ.
מצבנו קשה מנשוא, הכנסתי 230ל״י
לחודש, מזה הולך 100ל״י שכר־דירה,
ומה שנשאר אינו מספיק למחיה. במיוח!
הבעל, דרושה לו תזונה מספיקה ומיוחדת.
פניתי ללשכת־הסעד בבקשה להקציב לנו
תמיכה כדי לשפר את תנאי מחייתנו, אולם
כל בקשותי נשארו ללא תגובה. בדי לש
מור על נשואי, כי הוא מאיים להתגרש
ממני, אני פונה׳אליכם בבקשה לבוא לעז־רתי,
כדי לא לסטות שוב מהדרך הישרה
או ליפול בזרועות המיסיון. בתקווה ש״
תעזרו לבעלי, כי רק בחסותו אוכל להשמר
על עצמי. לתשובתכם החיובית אחכה בתודה.

החלטתי לבקר את המשפחה. מה שראיתי
באותו חדר־פרברים חזר אלי כסיוט ב־לילה.
הבעל סיפר שהוא לקה בכל מחלו ן,יו
אחרי שהיה אסיר בכלא בבגדאד. הוא
נעצר ונכלא, מפני שחשדו בו — בטעות —
שהוא שייך למחתרת הציונית.
אילו היה אמנם שייך למחתרת, היה
זוכה כאן למעמד ״אסיר ציון״ ,ובא על
שיקומו. אבל הוא היה אסיר ״פרטי״•׳
הוא יכול רק לבקש סעד. מכיזזן ששיקומו
מסובך, העדיפה פקידת הסעד לשלוח אותו
לבתי־חולים: שם הרי מחזיקים אותו על
והוא אינו מטריד
תקציב של משרד אחר,
אותה.
אך הגבר הוא בן 32 בסך הכל, והוא
רוצה בכל זאת לחיות. הוא אינו יכול
לרבוץ בבתי־חולים, כי אין צורך שישכב
במיטה כל ימיו.
שתדע חיים. הזוג אנושי

מדוע סיפרתי לך עליו? אולי כדי
על עוד צד של החברה בה אנו
אולי כדי לבקש ממך עצה למען
הזה. אולי כדי להצית איזה ניצוץ
במכונה הנוקשה של המנגנון.
דבר אחד אני מקווה: שלעולם לא יהיה
ליבנו קשוח, עד כדי כך שנמשוך — גם
אתה גם אני — את כתפינו ונאמר :״סתם
דפוקים. מה זה נוגע לי?״

מכן שכרנו לנו חדר. חיינו יחד,
היה לי לאן ללכת, ומשום שלא
מישהו שיטיב אתי. המשכתי לעבוד
ביפו. בתאריך ,8.4.65 כתב לי

אבני

מכתבים

18X 1

חשתלס

תוך זמן קצר.
בהדרכה מקצועית מעולה!

נ=קד*אחה״צ*עד 3
פתיחת הקורס:
1.8.1966

קבלת לקוחות בסלון בית־הספר לספרות״דיאנה־יובדיום
בין השעות - 9ו בצהרים. נ 7 -בערב
בימים א, ג .ה. הסלון פתוח עד 9.30 בלילה.

ש ו, דיונ (4 0ננודהגוו)226066111
..העולם הזה״ ,שבועוןהחדשותהישראלי
המערבת והמנהלה: תל־אביב, רח׳ קרליבך ,12 טלפון 5־,30134
ת. ד • 136 .מען מברקי: עולמפרם • דפוס משה שהם בע״מ,
תל־אביב, רח׳ פין • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע״מ• .
העורך הראשי: אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע״מ.

גכראל באושוויץ
בשנת 1944 התעוררה בשבדיה סערה בגלל
ביקורו של גנראל ריכטר, הרמטכ״ל
השבדי לשעבר, במחנות־ההשמדה הנאציים.
הגנראל נימק את נסיעתו בכך ש״אמנם
איני אוהד את מדיניות־ההשמדה הגרמנית,
ואיני צד בסיבסוך בין הגרמנים והיהודים,
אבל אני מעוניין מאד ללמוד מבחינה טכנית
את שיטות ההשמדה. אבחון אותן
בעין בלתי־משוחדת. אני חושב שכל חייל
יכול ללמוד מזה הרבה.״
לפני שהמשיך בדרכו לאושוויץ, שם נתקבל
בלבביות על־ידי המפקד רודולף הם, בנוכחות
אדולף אייכמן, עבר גנראל ריכטר
בברלין והתראה עם היינריך הימלר.
השבועון הגרמני די סכה ציין כי הגנראל
ריכטר יוכל ״להשיא ולקבל עצות״ ,וכי
הורשה ללבוש את מדי הצבא השבדי גם
במחנות ההשמדה.
הגנראל ריכטר ציין, לעומת זאת, שזהו
מסע־לימודים בלבד, בלי כל כתנות פוליטיות׳
וכי מאז ומעולם התעניין בשיטות־השמדה
מודרניות. הוא דיווח על מסעו ל־עתון־ערב
בשטוקהולם.
(עד כאן הנמשל. אני מניח לקוראים
לנחש בעצמם מהו המשל).

אייה אביבי,

ירושלים

פשע עולמי
בכתבות שהקדשתם לשאלת הילודה (העולם
הזה ,)1507 כתבתם, ובצדק, על הקשר
שבין הביולוגיה הפוליטית או הפוליטיקה
הביולוגית לבין דרכי החשיבה הנאציות,
אולם נשמט מזכרונכם כנראה נימוק אחר.

שאלת הילודה אינה רק שאלה ישראלית,
ויש לבדוק אותה מאספקט עולמי. פירוש
הדבר: אדם המטיף לילודה מוגברת בעולמנו
הנוכחי, פושע כלפי האנושות. אותה אנושות.
שמרביתה רעבה ללחם; אותה אנושות ש־בעייתה
המרכזית היא העלאת רמת־המחייה
ושיפור אמצעי־היצור, הן בתעשיה והן
בחקלאות, למען הבטח מנת מזון מינימלית
לכל פה. ופיות לא חסרים, תודה לאל.

איי לחמן,
משמרת שבת אלמונית

נחדיר.

טעיתם בשכתבתם כי במודעתה של קבוצת
אלמוגים, המתחבאת
מאחורי השם משמרת
השבת, היה
ציטוט מקוטע ולא
ענייני (העולם הזת
.)1507

הדברים שהם צי טטו
נאמרו אמנם
על עובדי עבודה
זרה — עובדי אלילים
— אולם לפי-
ההלכה חילול שבת
שוזר, בחומרתו ל עבודה
זרה. שהק ואגב, האם העוב דה
ששום רב לא הסתייג מאותה מודעה
בפומבי אינה אומרת דרשני?
י״ר ישראל שחל ,,האוניברסיטה
העברית, ירושלית
השבוע, כשקרא ח״כ אורי אבנרי אל ח״כ
המפד״ל יצחק רפאל ״האם אפשרית הידברות
העולם הזה 508ז

עם מי שמפרסם מודעה של הסתה לרצח
מחללי שבת?״ ענה רפאל :״לא אני פירסמ־תי
את המודעה ואינני מזדהה עמה. אני
רק הערתי שאת המקורות הללו אני יודע
מהמקור ולא מהמודעה.״

עדנה נגד אי״בי
אני הייתי הבחורה שקיבלה את פני אייבי
נתן לפני בניין הכנסת עם השלט ״הריעו
לאייבי נתן, אלוף הפירסום העצמי״.
החלטתי להבהיר כמה נקודות בקשר ל־
״מיצעד־השלום״ שערך אייבי, כיוון שחלו
אי־הבנות בקרב חלק מהקהל, אי־הבנות
שאותן טיפח אייבי בשקידה.
הנקודה הראשונה: פעולתי היתר, פרטית
לגמרי. יצאתי עם השלם על דעת עצמי,
לאחר שנוכחתי מיהו אייבי נתן האמיתי.
כאשר הכרתיו מקרוב, נוכחתי שדמותו
האמיתית שונה לגמרי מזו שהוא מנסה
להראות. הוא קארייריסט, שאפתן וחסר־לב.

ה 1ו ימ,תדמידים,חיילים
וחייבים מטוחררים ! נעחונו לפניית מוסדות הממטלה
אנו מורידים
׳ א ת שבר

הלימודים

שטולץ
את המושג שלום בחר כאמצעי טוב,
כסיסמה מוצלחת, כוי להחדיר את שמו
לקהל, כדי שבבוא עת הבחירות לכנסת הבאה,
יהא שמו מוכר היטב. אייבי נתן
נוכח כבר כי כמה חודשים לא הספיקו
לו בעת מסע־הבחירות לכנסת הנוכחית, לכן
הוא ממציא עתה פעולות שונות כדי להשיג
מכסימום פירסום.
הנקודה השניה: אני יצאתי בהפגנה נגדו
— נגד אייבי נתן — אך לא נגד השלום.
אייבי ושלום אינם מושגים חופפים.
בימים הראשונים למיצעד שלו השגתי
אותו על וספה, ואמרתי לו את דברי לפני
המעטים שצעדו איתו. ביום הראשון צעדו
איתו כתריסר, רובם ביטניקים, וביום השני
צעדו חמישה נערים ונערות. שום שוטר
לא הרחיקני מהמקום כשדברתי איתו. ביום
השלישי, בהיותי בירושלים, לא רק שאיש
לא היה נגדי, כי אם רבים רצו לעזור לי,
ויעידו על כך אזרחי ירושלים.
הנקודה השלישית: אמשיך להפגין נגד
אייבי נתן כל זמן שימשיך בפעולותיו המגוחכות,
כדי שכל אזרחי ישראל ידעו שהאדם
הזה מנצל אותנו כדי לזכות בפיר־סומת.

עדנה
שטודץ,

יפו

קדורה פומבית
נפל לידי שבועון דתי המטיף ל״תורה,
עבודה וגמילות חסדים״
,ומצאתי בו
את הפנינה הבאה:
״מי אמר שהוא שונא
את הערבים מפני
שהם דומים לספרדים
— ביאליק או
אוסישקין?״

הנו בלה וזנ!^1יטבני 11

היחיד במדינה
בפיקוח ציבורי וממלכתי
לבחירתכם 4 0קזדסים שונים
בלימודי יום זעוב״מספטמבו 1966

פרנויסו1־י 1־ *11 בזר

ה נו בלהה ! 1ו 7ינו ב 1י11
,וזנ״א דוד. המסגר

כיצד מרשה לעצמו
עתון: דתי —
כמו פנים אל פנים
— להפיץ את ה־אימרה
הנואלת, שהארבלי
השחירה
את שמו
של ביאליק בדורות האחרונים?
לדעתי, הגיע הזמן ללח־ת את האימרה
הזו לבית־עולמה ולערוך לה הלוויה פומבית.

מרדכי
הארבדי,
,,מות יומת:״

(המשך בעמוד )5
צזפולם הזה 1508

הנהלת חשבונות בירושלים

אילת

במודעת משמרת השבת היה העיקר נעוץ
בכותרת, ודווקא אותה שכחתם. וכך נאמר
בראש המודעה :״,ושמרתם את השבת כי
קודש היא לכם מחלליה מות יומת.״

• כולבו]:

יהודית^
1לא,וה׳ר.בונ7ל7,39 ן ל 56980.
11״* י ח ׳ אודנבי

4חדשים! פקידו ת כללית — 4חדשים!
בתיבה במכונה — חודש!
ביתה
בי ה״ ס

שנתית

לבל

המקצועות.

״ הפקיד ״ ,י. פורמן,
בצלאל 18

36487

המנוי״ קיבלת חשבונך,
נא פרע
אותו בהקדם.

דוגמניות
אובוזון

ליד הגמנ סי ההטכ ני ת ו״ 1א
ב* 1כאוגופט

נפתח קורס ערב

חשמלא ות בניין
6חדשים — מכין לבחינות
הסמכה ממשלתיות
לימוד עיוני ומעשי במעבדות משוכללות

במשרדי ביה ס

אינ בי 7 0

בתל

א בי ב

החשמי 2 7פוי שםו 3 8
דיד התחנה המרכזית

ליד דיזגגוף

אובר*

בית־הספר לדוגמניות
הגדול והעשיר
זון—שרז
בתכנית לי מודיו ובצוות ה מו רים.

בתכנית
הלימודים

פרטים והרשמה

:המ קצועו ת: דוגמנות מסלול,
דוגמנות צלום, תנועה וריקוד,
אפור ו קו ס מ טי ק ה.
כל א חד מ המורי םהמל מדי ם
בבית־ספר זה, הנו מ ס׳ 1
במקצועו. ה ת חל ת הלי מודי ם
לכיתות הראשונות — ב תחי לת
חודש אוגו סט.
במשרדי פרסום שרז, רחוב
אלחריזי ,5תל־אביב. ד מי
הר שמה — 15.ל״י. בין 7— 5
אחה״ צ.

הונובס הוה
46ל״י
25ל״י

• מנוי לשנה בארץ ובדאר רגיל לכל ארצות תבל —
• מנוי לחצי שנה בארץ ובדאר רגיל לכל הארצות —

דמי המנוי לארצות חוץ בדאר אויר לשנה -
#לכל ארצות אירופה ואיראן
• לארצות-הברית, קנדה,
כל ארצות אפריקה ואסיה
(להוציא את יפאן ואיראן)
• למכסיקו, ארצות-מרכז
ודרום אמריקה, יפאן,
אוסטרליה וניו-זילנד

75ל״י

100ל״י

150ל״י

דמי המנוי לארצות חוץ
בדאר אויר לחצי שנה -
38ל״י

• לכל ארצות אירופה ואיראן
• לארצות-הברית, קנדה,
כל ארצות אפריקה ואסיה
(להוציא את יפאן ואיראן)
• למכסיקו, ארצות-מרכז
ודרום אמריקה,
יפאן, אוסטרליה וניו-זילנד

50ל״י

75ל״י

מוצרים לבית בשיטת הארוסול

פרס ראשון טיס ה לצרפת
ב מטוסי ״ א ולי מ פי ק״
החברה בעלת המסורת
מלכות יופי
בהטסת

מפעל ״ פ ה מור״ יצרן ארו סולים בעל יידע בינלאומי, החל מ שווק מוצרים
חדשים לבית, ב שיטת הארוסול. שיטת הארו סול מקובלת ביותר בעולם המערבי.
הי א מאפשרת שימוש בכל חומר, ואפילו חריף, ללא מגע יד. החמ רי ם מוכנ סי ם
או טו מ טי ת למיכלי הא רו סול בעזרת מיכון חדיש. אריזות אלו קו מפק טיו ת,
ח סכוניו ת ונוחו ת לשימוש. כל הפעולה הנדרשת הי א לחיצה קל ה על
שסתום הארוסול.
למפעל ״ פ ה מור״ כושר ייצור גבוה ביותר הודות למיכון ה או טו מ טי שלו.
לאחרונה יצאה לשוק סידרת מוצרים לניקוי ולצחצוח. כולם ב שיטת הארוסול.
ביניהם מוצרים מהפכניים כמו: ברקלון — לניקוי וצחצוח זכוכית, פורצלן
ועוד. ברקנור — לניקוי והברקת תנורים וכיריים מאמ אי ל ; ברקרהיט —
לצחצוח והברקה, לחידו ש רהיטי ם צבועים בצבע ופוליטורה.
כן מ שווק מפעל ״ פ ה מור״ מספר מגוון של מטה רי ומב שמי אוי ר
בריחות: אורנים, לבנדר, לימוני ם ושושנים. למ שמיד
£118א 1£811£ד?81 !:
ה ח רקי ם של ״ פ ה מור״ ה מכונה ״ טרקס־ ט ל״ מ ב טי ח היצרן תוצ אה מיי די ת לכל
סוגי החר קי ם: יתו שים, מ ק קי ם, זבובים ונמלים. לדבריו — פורמולה זו הי א
בלעדית בארץ ומת אי מ ה לתנאי הארץ ה מיו חדי ם.
מפעל ״ פ ה מור״ מייצר א ת מוצריו בהתאםלה סכ מי יידע עם חברות עולמיו ת
בענף הארוסולים.

העולם הזה 1508

מכתבים
(המשך מעמוד )3

וזה קורה במדינה שבה בוטל כבר עונש
המוות,

מאיר רונן,

רמת-גן

חופשה בפוייה

הצעת ח״ב אורי אבנרי בכנסת, לחייב
אח העובדים לבלות את חופשתם בבתי
הבראה — פסולה
(העולם הזה .)1506

יש להצטער על
כך שהח״ב אשר
נשלח לכנסת כדי להילחם
בכפייה, נמצא
מעודד אותה. האם
נכריח אדם להיות
כלוא בבית-
ההבראה הזר לרוחו,
או שנאפשר לו ליהנות
מחופשתו ב־אוהל־סיירים
בהרי
ניר
או ברכב הגליל שכור בכבישי הנגב
או אצל קרובי משפחה?
כדי שהעם בישראל יאהב את ארצו מציע
אבנרי להכריח אותו להתייחד עם נוף
מולדתו״ .ההתייחדות עם הנוף (לאו דווקא
הנוף הפיסי) רצוייה, אך הכפייה לעשות
כן כמוה ככפייה הדתית.

שמחה ניר,
סתימת פהככית־שאן

קריית מבטון

בשבוע שעברנוכחתי בישיבת מליאה
פומבית של מועצת פועלי בית־שאן, והייתי
עדה למיקרה שעליו אני רוצה לספר.
נושא הישיבה היה מצב התעסוקה בבית-
שאן. לאחר שמזכיר המועצה נאם, ולאחר
שמנהל לישכת־העבודד, במקום הסביר את
סיבת האבטלה במקום,
ניתנה רשות
הדיבור לנציג האופוזיציה.
דבריו לא
מצאו חן בעיני מזכיר
המועצה וחבריו,
ומיד התפתחו
במקום ויכוחים שגררו
אחריהם גם
את הקהל.
מישהו מהקהל החל
להתפרע, ואז
קם מזכיר המועצה בצראוי והודיע שהוא נועל
את הישיבה. אני
שואלת: האם המזכיר לא היה מעוניין
לשמוע את דברי נציג האופוזיציה, או
שלא רצה כי הקהל ישמע אותם? האם
בגלל מתפרע אחד צריך לסגור ישיבה? מה
עשו הסדרנים במקום, שקיבלו עשר לירות
כדי לשמור על הסדר? מדוע אי אפשר היה
לקרוא למשטרה שתוציא את המתפרע, ולאחר
מכן להמשיך בישיבה ולאפשר לנצ-ג
האופוזיציה לשאת אח דבריו בשקט?

דידיה כצראוי,
יד על אזרח

בית־שא!

£ 8ק ט $ק מ ^ 51־ ג 1¥1ח £ק

סכיני פרמה שרפ סופר מיוצרים נזפלדת אל־חלד
מיוחדת, העוברת תהליך הקשייה מרמי המעניק תכונות
גבוהות של

£ 8ק ע $ק *ו\ ש 4 - $ואא £ק

צייר, תל-אביב

קשיות

לאחר

ההשחזה

תל-אביב

ז*ות קדימה כמדור זה תינתן
למבתכיהם שד קוראים המצרפים
את תצלומיהם למכתבים.

למפעלי פרמה

בלעדית

למספר גילוחים רב ביותר והוא המעניק גילוח רך ונעים.

באריזה

£ 8ק ט 3ק \ 8ש 5־ \ 1¥1/ח £ק

שראל

החל משלבי הייצור הראשונים ועד לאריזה בצלופן של
הקופסה הפלסטית, נוגעת בסכין הגילוח רק המכונה.
העטיפה הפנימית המצופה בציפוי מיוחד, מגינה על
הסכין מפני שינויי מזג אויר ולחות וגדולה -ממידתו על
מנת לא לפגוע בלהב העדין, החשוב כל כך למתגלח.

לנוחיותו של המתגלח, ניתן להשיג את סכיני פרמה שרפ
סופר — בשתי אריזות שונות 5 :סכינים באריזה פלסטית
או 3סכינים באריזת קרטון. כל השיפורים בחומרים
ובתהליכי הייצור הינם בלעדיים למפעלי פרמה שרפ
בעולם.

סכיני גילוח פרמה שרפ סופר מבטיחים

לן הנאה מגילוח נעים ומושלם.
הבטח לעצמך סכיני גילוח משובחים,

81£ £00£ט 00צ 1£5א*1ז5

ותודה לעצמך בעת הגילוח.

סופר של גילוח עם

פרמה-שו־פ

המפיץ בישראל: פ .היימן ושות /רח, יכנה 18 תל־אכיב.

.חלי 13 תחדי 1ן

פנויות משרות גננים בתזמורת הסימפונית
של רשות־השידור (דבר).

העולם הזה 1508

מקבל

הגילוח

ציפוי

כימי

שרפ בעולם, ציפוי מיוחד זה שומר על חודו של הלהב

ח&תוח כל ייס
ם־ 5עד חצות

יהודה קליינר,

סכין

ס ס יןפ בנוסחה

בן־גוריון טוען כי הוא הניף תמיד את
דגל פיתוח הנגף, ואילו אשכול קיפל
אותו (מעריב).
גבעתיים

וכושר עמידה

בפני

היווצרות חלודה, ע״י כך ההשוחה מדוייקת ביותר.

חנך רשאי לנחת
במכוניות מרח
ללא רשיון
כשטח התערוכה

אמדן יפאלי,

וחיתוך,

שרות טוב יעשה העולם הזה לציבור,
אם יפרסם את תצ־לומיהם
ומספריהם
של השוטרים שנשפטו
לא מזמן על חף נער הכאת מפשע.
יש להשיג בכל
מחיר את הצילומים
של כל אחד מהם
לחוד, ולפרסמם בשבועון,
כדי שידע
הציבור מי הם אותם
השוטרים שמריברנשטיין
מים
יד על האזרחים
שלווים.

משה כרנשטיין,
טעות לעולם צודקת

סובר

,קארטינג״
הספורט שכבש את כל
אירופה.
אוטובוסים 42 ,28 ,27 ,22 :

סופר

במרחב מצרים הקץ ד ט שטוש

תסדוקתץ^״

להשתמש על שיער רטוב לאחר החפיפה

יים 2371 ביולי לבש בקאהיר צורה קבועה,
בדיוק כמו יום העצמאות בישראל.
השבוע, במלאת 14 שנה להפיכה שסילקה
את פארוק, שוב צעדו טורים מרשימים של
חיילים, טנקים וטילים ברחובות הבירה המצרית,
שוב ־,1וציאד, הזמרת אום כלתום
מגוריהם את ראשי המדינה בקונצרט מיוחד,
ושיב נשאו עבד־אל־נאצר וסגנו נאומים
ארוכים.
פרשנים מסויימים חיפשו את חידושי־השנה
במיצעד הנשק. אך החידוש האמיתי
היה בנאומו של עבד־אל־נאצר: הוא הכריז
כי לא ישתתף בוועידת־הפיסגה, הרביעית
במספר, שנועדה להתכנס בעוד חודש־וחצי
באלג׳יר.
היה בכך נצחון לקו הסורי התקיף
והעולם הזה .)1506 שקבע כי לא ייתכן
לשבת עם מלכים וראשי הריאקציה, ובזאת
להעניק להם חיתם של כשרות בעיני המוני
ארצותיהם• עבד־אל־נאצר אימץ לעצמו את
העמדה הזאת, קבע שיש לגבש את החזית
הסוציאליסטית למלחמה בברית המוסלמית
שמקים המלך פייצל.
יש לצפות, איפוא, כי שנות התבגרותה
של הרפובליקה המצרית לא יעמדו בסימן
האופטימיזם המטושטש של אחדות ערבית
כללית, אלא בסימן ההשקפה הריאליסטית,
שהאינטרסים המעמדיים והכלכליים חזקים
מן הסיסמאות הלאומיות.
אחת הסימאות האלה — המלחמה נגד
מדינת ישראל — תשמש דגל גם בתקופה
החדשה, אבל היא לא תוצג כמטרה מיידית
ובוערת.
היא תהיה מטרה לעתיד הרחוק, אחרי
שהמחנה הסוציאליסטי ינצח בעולם הערבי
ויפתור את בעיותיהם האינסופיות של המוני
ערב•

עיראק
מהלע שו תלגנרלד
שתי שאלות מעסיקות את ממשלת עיראק:
סיום המלחמה נגד הכורדים, וקביעת גורלו
של עבד־אל־רחמאן עבד־אל־רזאק, שעמד בראשה
של הפיכת הנפל אשר פרצה בחודש
שעבר.
בשאלה הראשונה, קיימים סיכויים סבירים,
למוצא מוסכם. ראש ממשלת עיראק הוא
איש־פשרות, ומנהיג המרד מוסטפה אל־

פו לי ט כני קו
המדור להשכלה

בכתב
ת. ד ,4 9 8 7 .תל־אביב
גם א ת /ה תוכל/י ללמוד תוך זמן קצר מקצוע מעניין ומבטיח
הכנסה גבוהה.

• גרפיקה שימושית
• שרטוט (בגין, מכונות, ארכיטקטורה)
• ציור ופיסול
• ציור אופנה
פנה אלינו בציון שם וכתובת ובדואר חוזר תקבל פרוספקט חנם.

מורד עבד־אד־רזאק 1
ציפיה לפעולה נועזת

ברזאני הצהיר שיש לו אמון בו — דבר
שנעדר מזה שנים מן היחסים בין הכורדים
לבין בגדאד.
בשאלה השנייה מתחבטת הממשלה הרבה
יותר. כי הברירה היא בין הוצאתו להורג
של הגנרל העצור, לבין כליאתו עד למתן
חנינה. פעם אחת כבר נחון עבד־אל־רזאק
על־ידי גיסו, נשיא עיראק. הפעם נשבע הנשיא
עארף כי לא יחזור שנית על השגיאה

הקודמת.
אבל קאהיר וסוריה לוחצות נגד שפיכת־דמים.

בינתיים
יושב עבד־אל־רזאק בתאו (ראה
תמונה) ומקווה למוצא אחר: שחסידיו יצליחו
לשחררו בפעולה נועזת, או שאפילו
יצליחו לבצע הפיכה של ממש ולהוציאו
מתא הכלא לכם הנשיאות.
אם אמנם יחליט הנשיא עארף להשאיר
אותו בחיים.

סעודיה
15 יו ברגל
טלאל רשיד ג׳אבר נחשב לקצין טוב של
הצבא הסעודי המלכותי. בגיל 21 כבר הגיע
לדרגת סגן, ובגלל הצטיינותו במיכללה
לקצינים על־שם עבד־אל־עזיז אל־סעוד בריאד
נשלח למחנה־אימונים מיוחד, בהרי אל-
אמארה, על גבול תימן.
במחנה זה, לדבריו, מקבלים את אימונם
לוחמים של הצבא המלוכני התימני, .מצאתי
שם מדריכים אנגליים, ואמריקאיים ואיראניים,

עריק ז׳אבר
תקוה להפיכה סוערת

שאימנו את המסתננים התימניים בנשק אנגלי,
אמריקאי וישראלי,׳*
מכיוון שהוא הקשיב בקביעות לשידורי
סאום אל-ערב מקאהיר, ולמד כי המלך
פייצל הוא ראש הריאקציה בעולם הערבי
וכי הברית האיסלאמית שלו היא תחבולה
אימפריאליסטית, החליט שאינו מוכן להמשיך
בעבודתו.
הוא ארז את תרמילו, והסתלק ממחנה־האימונים,
מידים
ותותחים. במשך 15 יום צעד
מהרי אל־אמארה, עד לעיר צנעא, בירת
תימן הרפובליקאית. בדרך אסף שני מורי-
דרך, אנשי־שבטים שהחליטו אף הם לנטוש
את מחנה האימאם.
״המצב בסעודיה קרוב מאוד להתפוצצות,״
הכריז באזני עתונאים מצריים, שראיינוהו
במלון השלום בצנעא. הודות לסאוט אל־ערב
יודע העם בדיוק מי ומה הוא המלך פייצל.
העם יתקומם נגד נסיכי הארמונות והפאר...
עכשיו מביאים נשק אמריקאי ואנגלי בלי
סוף לסעודיה: טילים, תותחים, מטוסים.
החיילים הסעודיים לומדים איך להשתמש
בנשק הזה.
״הם לומדים — כדי להשתמש בו מחר
נגד משפחת סעיד.׳*
לדעתו, גם השבטים בתימן שונאים את
פייצל ואת האימאם אל־באדר. הרי כמה
מאנשי השבטים המלוכניים הודו בפניו,
כי למרות שהם מקבלים נשק וכסף מסעודיה,
הם נאמנים, בסתר ליבם, לרפובליקה. הם
רק מחכים ליום. והראייה: הם איפשרו לו
לצעוד בשלום עד צנעא, למרות שידעו
שהוא ערק מן הצבא הסעודי.
פייצל פוחד. לסיפור הזה נתן השבוע
מימד נוסף עורכו של העיתון אל אהראנז
הקאהירי.
במאמרו השבועי גילה חסניין הייכל, כי
35 קצינים נעצרו לא מזמן בסעודיה. המעצרים,
לדבריו, בוצעו תוך שיתוף־פעילה עם
סוכנות הביון המרכזית של ארצות־הברית,
השולטת שליטה מוחלטת בשרותי הבטחון
הסעודיים.
המעצרים, מקיש הייכל, מעידים על פחדו
המתמיד של המלך פייצל מפני התקוממות
של קציני הצבא נגדו, כפי שקרה במצרים
ובעיראק לפני כן.
העולם הזה 1508

בשלם בריטניה מחיר הקרן
,אין הבדל בפגיעה בכבודו של הבעל,
אם אשתו בוגדה בו עם רוזן עשיר או עם
פועל עני, עם גברבר מושך או עם רודף
תענוגות.״ פסק שופט בית־המשפט הבריטי
לערעורים והקטין את פיצויי הנזיקין של
הבעל המוקרן ב־ 5500 לירות סטרלינג
(כ־ 46 אלף ל״י).
היה זה מקרהו של המהנדס פרדריק
ג׳והן פריטשארד ,48 ,שאשתו, מרגרם
* פלורנס בת ה־ ,45 בגדה בו, אחר 20 שנות
נישואין, עם סוחר מקלטי רדיו עשיר, בן .71
כקלות ובזול. בסיבוב הראשון זכה
פריטשארד ב־ 63 אלף ל״י פיצויים ממתחרהו
הזקן והעשיר. אך הלה הגיש ערעור שכתוצאה
ממנו נקבע שגם 17 אלף ל״י הם
פיצוי מספיק על הרכבת קרניים לזולת.
הסביר השופט הבריטי, :היו ימים בהם
נחשבה בגידת אשד. בבעלה כמכה איומה
ליוקרתו וכבודו של הבעל. הגבר המוקרן
נחשב באותם ימים לאדם מסכן ומעורר
רחמים. אולם כיום כל זה השתנה. אדם
יכול לד,פטר מאשתו הבוגדנית בקלות,
בזול וללא מאמץ יתיר.
.אלפי בעלים מבקשים להתגרש מדי
שנה מנשותיהם הבוגדניות. כמה מהם
מבקשים פיצויים? מעטים בלבד ! ״

אנגולה
קפהת מו רתדם
מדי יום נופל חייל פורטוגלי או שניים
בחזית הרחוקה אלפי מילין מביתו. בששת
החודשים הראשונים של השנה נפלו
240 חיילים פורטוגליים בשלוש המלחמות
השקטות המתנהלות ביבשת האפריקאית.
כי פורטוגל, המקדישה 42 מתקציבה
להוצאות בטחון והמחזיקה 100 אלף חיילים
באפריקה, איננה רוצה לאבד את מושבותיה
לטובת תנועות השחרור הלאומיות הנלחמות
בה עד חרמה במוזאמביק, גיניאה: ואנגולה.
חברה על־יכשתית. הרודן הפורטוגלי,
אנטוניו דה אוליביירה סאלאזאר, מבטיח
אמנם עתיד וורוד לאפריקאים. בכוונתו,
הצהיר, להקים, אחר דיכוי תנועות השחרור,
חברה רב־גזעית ועל־יבשתית, בר,
יהיו פורטוגלים ואפריקאים
שווים ב־שוזים.
אך שורת
מספרים שפורסמה בליסבון השבוע
גילתה מניעים שונים
במקצת להת־עקשותה
של פורטוגל
להשאר המעצמה
הקולוניאלית
האחרונה עלי אדמות.
במושבה
אנגולה סאלאזאר למשל, בה דוכאה
תנועת השחרור באכזריות
וכמעט לחלוטין, בעזרת הריכוז
הפורטוגלי הצבאי הגדול ביותר, של 40
אלף חייל, היה גם הפרס בו זכתה פורטוגל
לא מבוטל כלל: הפקת היהלומים
הגיעה השנה לשיא; יצור הקפה עבר את
200 אלף הטון לשנה, העמיד את אנגולה
במקום השלישי בעולם בין יצרני הקפה;
פיתוח מרבצי עופרות הברזל ומעיינות הנפט
מבטיח הכנסה של עשרות מליוני
דולאר לשנה.

טנני בון 1

תל-אביב. חיפה

קורסי ערב או בוקר

10.000

למד חינם לבחינות

רווז

וגו ו קיי מו ת
ב־ 1באוגוסט נפתחים קורסים חדשים
למועד הבחינות אפריל 1967
במגמות הומניסטית וריאלית
הרשמה לכיתות בוקר ט׳ ,י׳ ,י״א, י״ב

10,573 בוגרים תופסים כבר עמדות מפתח
בכלכלה הישראלית, כאנשי תעשיה /מהנדסים,
עו״ד, בנקאים, אנשי מינהל וארגון
ועוד.
* סגל מורים אקדמאים ופדגוגים מנוסים
* אמצעים חזותיים משוכללים
* חוברות ותקצירים חינם
* הכנה חינם לקראת הלימודים לכל
המעונין באוניברסיטה ובטכניון
* בשנת העשור תוגרלנה בין בוגרי
בי״ס 10 מילגות ללימודי חינם
באוניברסיטה ובטכניון. .

הצטרףלרבבה הש ניה
של מסיימי בגרות ב״טבניכוך
פרטים והרשמה בשעות 9-1לשר,׳צ 4-8 .אחה־צ
חל־אביב: דרך פחח־תקוה 126 נשל הקריה) טל 254891 .
תל-אביב; דרך פתח-תקוה 44 נשל בית הדר) טל 36773 .
חיפה; רח1ב בלשד 5נמול הטכניון) טל 69041 .
המנוי קיבלת חשבונך לחידוש המינוי, גא פרע
אותו בהקדם. עקב הביקוש לעיתון, לא
נוכל לאפשר כל משלוח לל אתשלוס

״דארלינג״
ספר על נערה בריטית
שחיפשה את
האושר, בעשותה
את הדברים הבלתי
נכונים עם
האנשים הנכונים.
( 2.20ל״י)

גרמניה
צ פי ר ת או הדח
משך 17 השנים בהן קיימת הרפובליקה
הפדראלית של גרמניה זכה לודביג ארהארד
ברשימה ארוכה של כינויים. אחר מבצעיו
לשיקום כלכלתה של גרמניה נתכבד בתואר
דוד־הנס-הכלכלי: בזכות פשרנותו
נקרא אריה הגומי ובגלל סיבות מובנות
מאליהן — השמן. אולם הכינוי האהוב
עליו ביותר הוא קטר הבחירות, בו זכה
בשנה שעברה עת הביא למפלגתו, הנוצרים
הדמוקראטים, נצחון מכריע בבחירות, כאשר
גבר על הסוציאלדמאקראטים, המונהגים על־ידי
ראש עיריית ברלין, וילי בראנדט.
עד שלפתע, בשבוע האחרון, נדמה כי
כלה הקיטור מן הקטר. בבחירות מקומיות
במדינת ווסטפליה־צפון הרהיין, המדינה
הגדולה בפדרציה הגרמנית, בה חי כל
(המשן בעמוד )8
רזודרלרז

נוחדו מספד •מים

דתעוונת.תחביר
נחייה

בעוד מספר י מי ם תינעל תערוכת ״ ת ח בי ב״ תשב״ו הנערכת בחיפה.
נצל אתה הזד מנו ת וצא לביקור בתערוכה. מו בטחת לך הנ א ה רבה
מ או סף ה תחביבי ם של 130 מציגים מרחבי הארץ.

חיפה — רחובהרצל — 4אולמי ״בית הסוחר״

בשלם
(המשך מעמוד )7

לבוחר
ב טוב ביותר:

[1\11£ד

גרמני שלישי, ירד קרונם של הדמוקראטים
הנוצריים מן הפסים.
,,אספסוף!״ היתד. זאת רעידת אדמה.
אפילו בנו של הקנצלר לשעבר, קונראד
אדנואר, שהיה מועמד באחד המחוזות,
נפל קרבן לתזוזה שמאלה. הסוציאלדמו־קראטים
זכו ב־ 49.5אחוזים מן הקולות,
הפכו למפלגה החזקה במדינה. מכיוון ש־ארהאדר
עצמו השקיע את מיטב מאמציו
במסע הבחירות, היתד, התוצאה פגיעה
חמורה ביוקרתו, צפירת אזהרה למה שעלול
לקרות בבחירות הכל־ארציות בעתיד.
אם כי הסיבה העיקרית למפנה היה

הקיטור כלה סן הקטר

המיתון החמור שבא, לאחרונה, על אזור
צפון הרהיין, מרכז התעשייה והמכרות
של גרמניה, הרי התנהגותו של ארהארד במסע
הבחירות לא עזרה הרבה• צווח
הוא, לעבר כורים מובטלים, שהפריעו לו
בעת נאום תעמולה :״אספסוף חסר־בושה!״
גדולה או קטנה? מייד עם היוודע
התוצאות עברה בבון השמועה, מפה לאוזן,
על אפשרות סילוק ארהארד מכסאו על־ידי
יריביו במפלגה, אולם זה היה בגדר מסע
לחישות בלבד.
חשובה הרבה יותר תהיה השפעת צורת
הרכבת הממשלה במדינת ווסטפליה. אם
מנהיגי הנוצרים הדמוקראטים׳ במדינה זאת
יסכימו על קואליציה גדולה עם הסוציאליסטים
הרי הדבר יביא ללחץ מוגבר על
ארהארד לחזור על פתרון כזה גם בממשלה
הפדראלית, לנטוש את הקואליציה הקטנה
הקיימת עם מפלגת הדמוקראטים החופשיים
הימנית והננסית, ולהקים את ממשלת הקואליציה
הגדולה בין שתי המפלגות,
שלו ושל בראנדט.

כדור הארץ
נא ל א לנ ש?!

בחירת הצעירים והצעירים ברוחם.
קינג־ סייז פילטר מתערובת א מ רי ק אי ת
— סיגרית ה אי כו ת ה חדי ש ה של ״דובק״,
מיוצרת מהמ עו לי ם שבזני הטבק ונ תונ ה
ב קופ ס ת ״ מכסובב״ הדורה.

בחד בטוב ביותר -עשן ^£וו 7

• כניז״יורק התחלק וואל מולרוני על
קליפת בננה בתחנת רכבת תחתית, שמח
לראות שני אנשים חשים לעזרתו, נדהם
כאשר הראשון נטל את שעון־היד שלו
והשני ניסה לכייס אותו, אך הוברח, ברגע
האחרון, על־ידי עובר אורח שלישי, שהזמין,
סוף־סוף, אמבולנס.
• בקארדיף, ווילס החליטה הנהלת
המברקה המקומית לצייד את שליחיה בתיקי
עזרה ראשונה, כדי שיוכלו להגיש סעד
למקבלי המברקים, שרבים מהם מתעלפים
בהיוודע להם החדשות הטובות או הרעות,
אף הסבירה כי ״בהרבה מקרים מראה המברק
בלבד גורם הלם למקבלו״.
• כג׳קרטה, אינדונזיה הודיעה
נציבות המנגנון על שילוש משכורות פקידי
הממשלה, שעלו בכך ב־ 1500 אחוזים
בשבעה החודשים האחרונים, הביעה את
צערה על שאין באפשרות המדינה להגדיל
את מענקי האורז, הסבון והנפט, המהווים
באינדונזיה חלק ממשכורת פקידי הממשלה.
• בנידיורק השיאה בטי קאשמן,
יועצת ליחסי ציבור, עצה טובה למועמדים
לבחירות לקונגרס האמריקאי, היוצאים בחודש
הבא, למסעות התעמולה שלהם :״אל
תנשקו תינוקות! אתם תאבדו קולות אם
האמהות תחשובנה שאתם מפיצים חיידקים.״
• ככאנגקוק, תאילאנד שלפה
טוראית סאמאראנג אוראי, מזכירת לשכת
מפקד בית־הספר לטייס, אקדח, אותו נשאה
מתחת לתחתוני הניילון שלה, והרגה את
מפקדה, תת־מרשל האויריה קרונגתם קאנצ׳ו־רן,
על שהעיר לה כי אינה לובשת מדים
בהתאם לפקודות מטכ״ל.

ך* בודה של מדינת ישראל נתון עתה בידי קבוצה קטנה
של סוכני־נסיעות.
אלה קיבלו על עצמם לעשות את אשר לא עשתה ממשלת
ישראל: לפעול נגד ביזוי המדינה.
כי כבוד המדינה הוא ככבוד הדרכון שלה.

וכבוד הדרכון נרמס תחת רגלי הביורו•
קראטיה של במה מדינות, ובראשן בריטניה
ושווייץ.

ויריקה בדרכון -דינה ביריקה בדגל.

ף* וד מעלתו, שגריר הממלכה המאוחדת של בריטניה
! 1הגדולה בישראל, העניק השבוע ראיון לעתונאי ישראלי,
ובו ניסה להפריך את הטענות שהושמעו בפני ממשלתו.
הוד מעלתו ידוע כאיש פיקח מאד ומנוסה מאד. לכן יש
משמעות מיוחדת לעובדה כי בכל הראיון הזה, על טענותיו
המבריקות, אין זכר לתשובה על השאלה הפשוטה: מדוע
מופלה הדרכון הישראלי לרעה לעומת מדינות אחרות,

ך* עו ב דו ת הן פשוטות למדי. התיירות היא אחד
1 1ממקורות־הפרנטה הגדולים של רוב מדינות העולם.
תופעה מודרנית זו גרמה לשינויים מופלגים ביתם המדינות
להרבה נוהלים של אתמול, כגון מתן אשרות, הקפדה על
ביקורת הגבולות וחיפושי־מכס.
לפני דור דאגה כל מדינה להקיף את עצמה בחומה
ביורוקראטית גבוהה ככל האפשר, כדי למנוע כניסת זרים.
האבטלה (והפחד מפני האבטלה) הילכו אימים בכל
היבשות. העולם היה מלא פליטים מיואשים נירדפי כל
המישטרים, שחיפשו מיקלט ופרנסה. יחד עימם חצו את
הגבולות סוכנים פוליטיים, מהפכנים מקצועיים ומארגני
הגייס החמישי.

בר־יהודה המנוח היה אדם ישר והגון, אך הוא היה שבוי
של תפיסות מלפני שני דורות. בכל ישראלי המטייל בחו״ל
ראה בוגד־למחצה, יורד־בפוטנציה. הוא סבר כי מקומו
של הישראלי הוא בישראל 365 ,ימים בשנה.
ומכיוון שרוב חבריו בממשלה סברו (ואולי עודם סוברים)
כך, לא היתד, הממשלה מעוניינת בשום הקלה בסדרי־הנסיעה.
להיפך, ממשלת ישראל שיחררה אזרחי מדינות
זרות רבות מחובת אשרת־הכניסה לישראל — אך לא תבעה
(ולא היתד, מעוניינת) שיחרור אזרחיה שלה מחובה זו,
בנסעם לאותן הארצות עצמן.

זה היה העלבון הראשון לדרבון הישראלי -
והוא בא מצד ממשלת ישראל עצמה.
אפשר לומר שהיא היתד, הראשונה״שהנהיגה יחם אנטישמי
לדרכון הישראלי, מאחר שהיא עצמה ראתה באזרחיה
צוענים פוטנציאליים, יורדים מוסוזים, יהודים נצחיים.

ם חששה ממשלת ישראל שמא יבואו לארץ, על
\ י 4פי חוק השבות, יהודים מפוקפקים, יישבו כאן יומיים,
יקבלו אזרחות ישראלית ודרכון, וימשיכו בדרכם לישיבת־קבע
בגרמניה או בבריטניה — היתד צריכה להסיק
מסקנה אחרת.

ואילו הזר הבא לטיול, שדבקה בו התשוקה
המודרנית לראות את העולם ולתור ארצות
רחוקות -הוא נכס מפונק.

היא לא היתה צריבה להעליב את הדרכון
הישראלי -אלא להקים סייג סביבו.

שוב אין מבקשים ממנו־ להראות אשרה. בנמל־התעופה
של אורלי שוב אין מבקשים ממנו לפתוח את מזוודתו.
שוטר־הגבול מחייך לעברו, המוכס מנפנף לו להמשיך
בדרכו.

ורק זר אחד מופלה לרעה ככמה מארצות־התיירות
העיקריות ב אירופ ה -הזר הישראלי.

*ץ ה קרה כאן!־ מדוע משתנה היחס אל הזר ברגע

זה מתחיל עוד בארץ. כדי להשיג אשרה לבריטניה
הגדולה, למשל, חייב הישראלי לרוץ ולהשיג אישורים
מאישורים שונים; עליו להציג את כספו, להוכיח שאינו
מקבץ־נדבות, לעמוד בחקירה על סיבות ביקורו ועל מצבו
המשפחתי ועוד ועוד.
בשעות הארוכות של ההמתנה הוא יכול להרהר בעובדה
שזוהי חוויה השמורה לו בלבד. בריטניה שיחררה מזמן
את אזרחי כל המדינות המפותחות מחובת־האשרה.

הצורף בקבלת אשרה נותר רק לגבי חלק
מן הארצות הנחשלות.
עם קבלת האשרה, אחרי ריצות חוזרות והשגת אישורים
נוספים, לא נסתיימו הבעיות, בבוא הישראלי לנמל־התעופה
של לונדון, הוא נשאר לא פעם בסוף התור. עליו להתדיין
עם פקיד ביקורת־הגבול, העורך לו חקירה אדיבה אך
מעליבה, אחרי שאזרחי מדינות אחרות, המשוחררים מצורך
האשרה, כבר עברו על פניו.
אפילו פקידים בכירים ונבחרי־ציבור, המצויידים בדרכוני־שרות,
אינם משוחררים מן התהליך. גם הם זקוקים לאשרה.
ואוי לישראלי המוצא את עצמו בנמל־התעופה של ציריך,
כשאין בידו אשרה שוזייצית בת־תוקף! איטלקי וגרמני,
צרפתי ויווני עוברים על פניו, כאילו טיילו בארצותיהם.

ואילו הוא, הישראלי, מוחזק למעשה במעצר,
דרכונו מוחרם באילו היה פושע מועד, והוא
מגורש משוויץ במטוס הראשון.
הישראלים העוברים חוזיות מבישות אלה מרגישים שיורקים
בפניהם. אך משמעות המצב חמורה עוד יותר: כל
מיקרה כזה הוא יריקה בדרכון הישראלי.

ודווקא ממשלת ישראל היכלה באפשרות זו.
כי אז היתה פקוחה העין הזועמת המפורסמת
של שר־הפנים ישראל כר־יהודה.

אולם מאז השתנה העולם. הזר שוב אינו אוייב פוטנציאלי,
השוחר לטרף בשוק העבודה, המבקש לגזול פרנסה
מבני־המקום.
להיפך: כמעט כל המדינות התעשייתיות המודרניות
זועקות לידיים עובדות, והן שולחות קציני־גיוס לארצות
זרות כדי להביא רבבות, מאות־אלפים ואף מיליונים זרים,
שיעשו את העבודה השחורה.

רכבות ישראלים -ואולי מאות אלפים -
התנסו כחוויה מעליבה זו.

ץ* י בל הפרשה הזאת לא היתד, קורה, אולי, אילו
^ התייחסה ממשלת ירושלים בצורה אחרת לסוגיה זו.
יש הטוענים כי לפני שנים אחדות היה קל מאד לבטל
את חובת־האשרה לכל ארצות אירופה, בשני הכיוונים.
ממשלות אירופה עצמן היו מעוניינות בכך.
מדוע?

לבן נהגו במעט בל המדינות לפי הכלל:
חסום את הכניסה כפני הזר. הבגד עליו את
השגת האשרה.

שהוא מציג את דרכונה של מדינת ישראל — בציריך,
בלונדון ובמקומות אחרים?

הוא יחם נבון. חבל שממשלת ישראל לא
סיגלה לעצמה יחם זה.

מתקדמות פחות, בעלות רמת־מחייה נמוכה הרבה יותר,
המספקות לבריטניה פחות תיירים ודולארים.
התשובה לשאלה זו בולטת בהעדרה.

ואם אינה -איף אפשר להימנע מלנחש מה
טיבה?
כאשר מדינה אירופית נאורה קובעת כי אין התייר
הישראלי ראוי לסידורי הכניסה האוטומטית הנהוגים לגבי
תיירים אחרים, שמן הדין לחשוד בו, שיש לשים עליו עין
במיוחד, שכדאי לבדוק בציציותיו ולחקור היטב לשם מה
הוא בא — מה מסתתר מאחורי גישה זו?

האם אין מתנגנות באן נימות ישנות-נוש-
נות, תת־הכרתיות?
האם אין כאן השתקפות של הערך ״יהודי״ במילון
האוכספורדי, בו נאמר כי מילה זו מציינת ,״בשפה
הוולגארית״ ,נושך־נשך, רמאי, שקרן?

^ ינני אנטי״כריטי. להיפך: אני חושב את עצמי
לאנגלופיל מובהק. אני אוהב את האיים הבריטיים, את
תושביהם ואת תרבותם.
חזקא לכן איני יכול לעבור בשתיקה על עלבון זה.

בי דווקא ההיסטוריה הבריטית מלמדת אותנו
איד מתייחסת מדינה גאה לדרכון שלה.
הדרכון הבריטי בא להכריז באוזני העולם כי על נושאו
פרושה חסותה של הוד מלכותה — ואוי למי שמעליב אותה.
עוד לפני זמן לא רב, די היה בהעלבת הדרכון הבריטי
כדי שממשלת לונדון תשלח ספינת־תותחים אל מקום התקרית,
לתבוע התנצלות ותיקון העוול.
וגם כיום, אחרי חיסול האימפריה הגאה, אחרי שבריטניה
חדלה מזמן לשלוט בגלים, תחשוב כל ממשלה פעמיים
לפני שתעליב את הדרכון הבריטי.

היחס הזה של ממשלת בריטניה לדרבונה

היא היתד, צריכה לבטל את החוק המגוחך, שאין דוגמתו
בעולם, שכל אדם (יהודי) הדורך על אדמתה מקבל אוטומטית
את אזרחותה — מבלי להוכיח את נאמנותו, מבלי
להוכיח שבא לקשור את גורלו לגורל המדינה, להתנחל
בה ולשאת בעולה.
ישראל היא המדינה היחידה בעולם שבה אין קבלת
האזרחות קשורה בשום תנאי, זולת התנאי הגזעי־דתי של
המוצא היהודי. כל מדינה אחרת קבעה מינימום של ישיבה
בארצה, ידיעת שפת־הארץ או החוקה, ותנאים דומים.

כך, מתוף עודף של מליצות ציוניות, הביאה
ישראל לזילזול בדרכון שלה, שבה קל להשיגו.
בזילזול זה נדבקו גם מדינות אחרות, הטוענות (באופן
בלתי־רשמי, כמובן) שאין לדעת מי נושא את הדרכון
הישראלי, מפני שממשלת ישראל עצמה אינה מקפידה על כך.
עתה החליט משרד־הפנים להגביל את מתן הדרכונים
לאנשים שלא ישבו תקופה מינימלית בארץ. אך זהו תיקון
שאין לו תוקף רב, כי אינו קשור בהגבלה מקבילה לגבי
מתן האזרחות.

המליצה הציונית מעל לכל. גם מעל לכבוד
הדרכון הישראלי.

^ולם ויכוח פנימי זה עם ממשלתנו אינו צריך, ואינו
^ יכול, לשנות את התמרמרותנו המוצדקת כלפי הממשלות
הזרות היורקות על דרכוננו.
אין זה עניין לסוכני־נסיעות. זה עניינו של כל ישראלי,
שאינו אדיש לכבוד המדינה, כבוד דגלה ודרכונה.
אני מציע לשקול במלוא החומרה את האפשרות לנקוט,
אחרי שהות סבירה, אמצעי בלתי־סימפאטי, אך בלתי־נמנע
במצבים כאלה:
הטלת

חרם.

אל יבקר הישראלי בארץ שבה אין מראים
לו שהוא אורח רצוי.
מי שאינו מוכן להתייחם אל הדרכון הישראלי כמו אל
הדרכון הפאקיסתאני או הטאנזאני — יוותר נא גם על
הדולאר הישראלי.

אם לצטט את דבריו של גנראל אנגלי, אותו
אירחנו בשעתו בארצנו :״הכו אותם כמקום
שזה כואב להם -בכים״.

תצפית

במדינה

• צפה ללחץ דתי מאורגן על תנועת־החרות. למרות שראשי

שני הגושים היריבים בחרות — מנחם בגין, אליעזר שוסטק ושמואל תמיר —
תומכים בכפייה הדתית, התגבר רוב בצמרת התנועה למען קו מתון יותר. הדבר
יגרום לוויכוח חריף. בעוד שמצדדי הכפייה יטענו כי סיפוק כל דרישות המפד״ל
ואגודתיישראל הוא תנאי־בל־יעבור
לכל סיכוי של ״אלטרנטיבה״ ,שלא
תוכל לקום בלי הדתיים, הרי מתנג־די
הכפייה יטענו
את גח״ל, ירחיק
חרות.

קו זה יפוצץ
הליברלים מ־

• צפה לנטייה ימינה כקרב
הליברלים העצמאיים.
אחד הסממנים: התחברות הכוחות
הימניים במפלגה, בראשות יזהר
הררי ואחרים, כדי להרחיק מהשפעה
את צעירי המפלגה הפונים שמאלה,
בעידודו של הילל זיידל. באמצע,
פחות או יותר: משה קול.

אופלטקה

• יגבר הלחץ כתוך משרד
הבטחון, שהנהלתו תגיב
על גילוייו של התעשיין שמעון אופלטקה בתיק לשם.

העם
דאטלאט וד א ב טו ח
כשהושמעה התביעה בפעם הראשונה בכנסת,
על־ידי נציג הכוח החדש, עוררה
בספסלי מפא״י גלים של צחוק ציני.
התביעה: לחתוך באיזמל־מנתחים את הגידול
הממאיר של הביורוקראטיה הממשלתית.
ההצעה הממשית? להקטין את תקציב המדינה
ב־״ ,207 לצמצם את המנגנון באחוז דומה,
על־ידי הוראה פשוטה שתטיל על המנכ״ל
של כל משרד לצמצם את מנגנונו באחוז
קבוע — תוך השארת הזכות לכל מנכ״ל
לקבוע בעצמו מה לצמצם ואיפה.
2מתוך . 5 0השבוע, באיחור של חצי
שנה (ו־ 4.6מיליארד לירות) קיבלה הממשלה
שורה של החלטות, שהצדיקו למעשה את
התביעה המקורית.

לא היה זה רק מאוחר מדי. זה היה
גם מעט מדי. כי מטרת השיטה המסובכת,

מתל־אביב לירושלים. האישיות דרשה מאשכול,
כי ימצא דרך למנוע פירסומים
ודליפות מסוג זה .״אינני יכול לאסור שרים!״
ענה אשכול.
דאז באה התשובה :״תעביר חוק שיאסור
פירסום בעתונים.״
כעבור ארבעה שבועות, ללא התראה
מוקדמת, פורסמה התקנה.

מפלגות
ארבעהמ׳ יודע
אין בעל־חי צייתני יותר מאשר ח״כ
מפא״יי. כי הוא יידע שבחירתו תלוייה ״
במימשל הצבאי — וכי הוא ייעלם מן הבמה
הפוליטית ברגע שינותק החוט המחבר אותו
אל היד המפעילה אותו מאחורי הקלעים
— יד המחלקה הערבית של מפא״י.
לכן תמה קהל הצופים הפוליטיים לאחרונה,
כאשר החלו הח׳׳כים לנוע על הבמה

בגלל לחץ
זה, כינס השבוע מנהל התעשיה הצבאית צבי דר את פקידיו, והכחיש בתוקף

כי ניתן אי־פעם שוחד למישהו מעובדי תע״ש. כתוצאה סן הוויכוח הממושן,
יש לצפות להתקפת־נגד על אופלטקה, ואולי גם על כמה קצינים ממשטרת תל־אביב.
ההנחה היסודית של התקפה זו: לשם יכול היה לזכות ביחס מועדף במשרד
הבטחון, בתוקף היותו חתן בן־גוריון, מבלי שיזדקק לשלם שוחד; ומאידך,
פקיד משרד הבטחון היה פוחד לגבות כסף מחתנו של השר.

• הפרדסנים שוקלים את האפשרות להבריז שכיתה, בתחילת
עונת־ההדרים הבאה. הם יטענו כי שער־החליפין של הדולאר
אינו ריאלי, וכי העליות בשכר ובחומרים אכלו את רווחיהם. הם ידרשו 4.5ל״י
לדולאר ייצוא, אחרת לא יתחילו בקטיף בנובמבר. זוהי עדיין עמדת־גישוש
ראשונית, לקראת המיקוח עם משרד האוצר.

• מצבם של במה בנקים יחמיר, כעיקר כשל ההעלאות הגדולות
כמשכורות ובהוצאות כלליות. כמה מהם יעלו את שיעורי
העמלות שהם גובים מלקוחותיהם,
דבר שייקר עוד יותר את האשראי
הבנקאי לסוגיו השונים.

• קיימת אפשרות, שהממשלה
תגביל עוד יותר
את חופש העתונות. אחרי ש
פאולם

הותקנה
התקנה, המאיימת במאסר
5ו שנה על כל מי שמזכיר דבר
כלשהו הקשור בוועדת השרים לענייני
בטחון, עלולה לעלות הצעה
לאסור באותה צורה פירסוס פרט
כלשהו על ישיבות הממשלה בכלל.
שמועה אומרת, ששר המשפטים יע
קוב שמשון שפירא, מוכן לנסח
טיוטת־חוק בכיוון זה.

• תיתכן ירידה תלולה במיספר המיקרים בהם משתמשים
פקידי הממשלה ועובדיה ברכב ממשלתי למטרות פרטיות.
מינהל הרכב הממשלתי, שניסה עד כה לשווא למנוע שימוש פרטי ברכב ממשלתי,
הביע באורח בלתי־רשמי את תמיכתו ביוזמת ועדת השבת הארצית, שקראה
לחבריה לדווח לה על כל מיקרה בו יזוהה רכב בעל לוחית זיהוי כחולה הנע
בכבישי הארץ בשבת.

עמדה אנטי־גרמנית שתשיג את שלה

:קבוצת הכדורסל של

אוניברסיטת היידלברג תבטל את השתתפותה בטורניר האוניברסיטאי, שייפתח
בחודש הבא בתל־אביב. אחרי שנבחרת האוניברסיטה המפורסמת הודיעה על
כוונתה להשתתף בטורניר, ביקשו המארגנים הישראליים מהשגריר רולף פאולס
כי יניא את הקבוצה מן הביקור. הם גם פ 1ו למשטרת תל־אביב, כדי שזו תמליץ
על ביטול השתתפותם של הגרמנים,
מטעמים של סדר ציבורי, אך המשטרה
הודיעה שהיא תהיה מוכנה לש

נחלה (ימין) כפעולה
החוטים מובילים ליד נסתרת

שעובדה על־ידי הממשלה: להביא להורדת
2000 מישרות מתוך 50 אלף העובדים הממשלתיים.
צימצום
של ־ 47 יכול להיות צעד בכיוון
הנכון. השאלה היא: האם יבוצע למעשה?
שמור לי ואשמור לך. כששודרה
ברדיו, נראתה התוכנית יפה. מישרות ש־תתפנינד
— ,לא תאויישנה מחדש. עובדים
בלתי־נחוצים יועברו לתפקידים נחוצים המתפנים.
עובדים זמניים יפוטרו.
אולם על הכל מנצחת ועדה חדשה,
והכל כפוף למשא־ומתן בין השרים, ה־מנכ״לים,
נציבות המנגנון והאיגוד המקצועי.
לכן נתקבלה ההחלטה השבוע, בספקנות
שקטה. כי איזה מנכ״ל מוכן להחליט על
צימצום המנגנון של עצמו? הסכנה הטמונה
בשיטה החדשה: שכל המעוניינים יעשו
יד אחת, לפי השיטה המקובלת של ״שמור
לי ואשמור לך״ ,כדי למנוע אי־נעימויות
הדדיות.
אמר השבוע פקיד בכיר, למוד־נסיון:
״כשיגמרו את כל המיבצע הזה, תיווכח הממשלה
כי לא ירדו לה אלפיים מישרות,
אלא שנוספו 2000 פקידים — והלוואי שלא
יותר!״

הממשלה

מור על הסדר, אפילו תוך שימוש

סו ד ה סו דיו ת

באלות. פניות אלה העליבו את ה

הניע את לוי אשכול להסכים לתקנה
החדשה, הפוסקת שכל המדבר או כותב
משהו על וועדת השרים לענייני בטחון
ייאשם בריגול חמור?
זה היד, סודו של לוי א&כול, עד לרגע זה.
אישיות מסויימת. תחילת הסיפור
בחודש מאי האחרון. על הגבול הסורי
נהרגו שני טרקטוריסטים. העתונות השוביניסטית
זעקה לנקמה. הסורים הזהירו את
העולם מפני תוכנית מלחמתית ישראלית
רחבה, בהשארת האמריקאים. מוסקבה
דרשה שישראל תתאפק.
באותם הימים פירסם יומון המפד״ל,
הצופה, ידיעה, בה אמר בי הממשלה התכנסה
בפורום מיוחד, וקיבלה החלטות
מעשיות בנוגע לגבול הצפוני.
הקטע הובא לידיעת אישיות מסויימת,
מייד, עם התפרסמו. האישיות טילפנה לראש
הממשלה, וכעבור כמה דקות היתה בדרכה

גרמנים, והם יבטלו את הופעתם.

• קבוצות הכדורגל שמשון
תל-אביב ובני־יהודה
תל-אכיב עלולות להתייתם
בקרוב, לאחר שעיריית תל־אביב,
שנחשבה עד בה לאביהם
הכל-יבול, עלולה לזנוח
אותם. עד כה נהנו שתי ה־

שפירא

קבוצות מתמיכה כספית של העירייה,
אך עתה, לאחר שנודע כי הקבוצות ערכו טיול בזבזני למישחקי הגביע
העולמי, שחרג הרבה מעבר לגבולות של מסע־לימודיס, תשמע הדרישה להפסיק
את התמיכה בקבוצות. הנימוק: בני־יהודה נטלו עימם עשרה מלווים שלא לצורך,
ואילו שמשון בילתה באירופה, טרם הגיעה ללונדון — שתי עובדות המוכיחות
כי לא נחוצה יותר שום תמיכה בקבוצות.

כאילו השתחררו מכל החוטים. בין השאר:
י • התאחדו לסיעה אחת, שארבעת חבריה
מזכים אותה למישרת שר, ולפחות לסגן־
שר* .הסיעה החדשה תבעה לעצמה מישרה
כזאת, נוסף על מקום בהנהלת הקואליציה.
נשא ח״כ אליאם נחלה נאום תוקפני
על בעיית הירידה של ערביי ישראל, בו
נקט בלשון הרגילה יותר בפי ח״כים של
רק״ח והכוח החדש. הוא זכה לתגובה
נזעמת של לוי אשכיל.
• נאם ח״כ סיף־אל־דין זועבי שני נאומים
חריפים ביותר נגד משרד־הפנים, על
רקע מינוי ראש־עיר ממונה בנצרת.
הכסא תפוס. מה עומד מאחורי התקפה
מוזרה זו? ליודעי־דבר יש על כך
תשובה אחת: לין.
הבוס האמיתי של ערביי מפא״י הוא אבא
חושי. החתן של חושי הוא אמנון לין. לין
הוא גם המועמד הראשון ברשימת המערך
שלא נכנם לכנסת — והוא משתוקק מאוד
מאוד לתפוס את כסאו שם. אבל על הכסא
יושב אהרון בקר, המסרב בהחלט לזוז ממנו.
המסקנה הסבירה: חושי החליט לעשות
צרות לממשלה ולהנהגת מפא״י, כדי להכריח
אותם להכניס את לין לכנסת. לשם כך
הכריז מלחמה על היועץ לענייני ערביים
של ראש־הממשלה, שמואל טולידאני —
המשיב מלחמה שערה על־ידי התקפת הועדה
החדשה של ערביים ישראליים, שהוקמה
זה עתה על־ידי אבא חושי בחיפה.
משמע: החוטים עדיין קשורים ליד, והיד
עדיין מפעילה.

שיכו!
שו ת סי ס מאו שר׳
הקבלן יוסף יודסין, שעבד כשותף וכי
קבלן עם החברה הממשלתית שיכון ופיתוח
לישראל, נעצר בשבוע שעבר כחשוד במעילה.
יודסין שותף עם שיכון ופיתוח בהקמת

בנינים בקרית־אונו ובבאר־שבע, שתקציבם
מגיע למיליונים רבים של לירות.
• לסיעת פא״י, בת שני הח״כים, יש
סגן שר (קלמן כתנא, בנזשרד־החינוך) .לסיעת
ל״ע, בת חמשת וזוז״כיס, יש שר
אחד (משה קול) ,סגן־שר (יהודח שערי) ושני
תיקיס (תיירות, פיתוח).
העולם הזה 1508

בעתונות אמנם לא הוזכר הקשר בין הקבלן
והחברה הממשלתית. לעומת זאת
הוזכרה החברה בקשר לבנית בתי־קולנוע,
עובדה הנראית בעיני התאחדות בעלי בתי־הקולנוע
כפלישה ממשלתית לשטח פרטי.
גם למרכז הקבלנים ולאיגוד הבונים יש
טענות כלפי שינון ופיתוח. טענות אלה
לא הושמעו כל עוד נמשך השיגשוג בבניה,
אבל משבא המשבר דרשו כמה מן
הקבלנים ששינו! ופיתוח תוותר על חלקה
בבניין הארץ, ותפנה את מקומה לחברות
פרטיות.
25א חוז רוו ח. חברות הבניה החשובות
והגדולות ביותר בישראל אינן פרטיות
אלא מפלגתיות. אין כמעט מפלגה בארץ
שאין לה חברת בנין משלה. חברות אלה
לא באו בטענות אל שינון ופיתוח. הן מקבלות
ממשרד השיכון את כל הדרוש להן.
אך מבקר המדינה הקדיש פרק מיוחד
בדו״ח האחרון שלו ליחסים הדוקים אלה
בין שינון ופיתוח לבין החברות המפלגתיות.
הוא גילה כי שיכון ופיתוח שילמה עבור
הקרקע רק שליש מהמחיר המקובל בשוק.
מחיר הקרקע הוא חלק חשוב ביותר במחיר
הדירה הבנוייה. הדירות של שיכון
ופיתוח אמנם קצת פחות יקרות מהדירות
של קבלנים פרטיים, אבל ההפרש במחירי
הקרקע נותן לשיכון ופיתוח רווח גדול יותר
בשמונה עד 13 אחוז.
אומר הדו״ח :״חישוב ההפרשים בין מישקל
מרכיב הקרקע ומחיר המכירה מראה, כי
השותפים לעיסקות (של שיכון ופיתוח)
נהנו מרווחים נוספים על רוזחי קבלנים
בבניה הפרטית. רווחים עודפים אלה
מהם נהנה השותף־הקבלן, ובנוסף על הרווח
הקבלני הרגיל של 12 אחוז, נבעו בחלקם
הגדול מהפעולות האחרות של החברה ושל
משרד השיכון.״ לשותפים המאושרים של
שיכון ופיתוח היה רווח של 20 עד 25
אחוז.
כיצד ולמה? מעניין לבדוק מי היו
המאושרים שזכו למתנות אלה. זה מעניין
בעיקר לאור הערה אחרת של מבקר המדינה:
,החברה הסכימה לעיסקות על בסיס של
מו״מ, בלא נסיון לקבוע את תנאי ההתקשרות
על סמך תחרות בין מספר מעונינים.״
הזוכים
המאושרים, לפי חוברת שפורסמה
לאחרונה על־ידי שיכון ופיתוח, הם: חברת
השיכון סלע (שייכת לתנועת החרות);
חברת שיכון אזרחי־מעונות עממיים (מסונפת
למפלגה הליבראלית); דיור ב.פ( .מיסודו
של סולל־בונה); חברת שיכון־עובדים (של
ההסתדרות); חברת אפריקה־א״י (בהנהלתו
של טדי קולק); חברת משה״ב (של המפד״ל)
וכן כמה קבלנים פרטיים כמו אפריים רוגו־בין,
ישראל גורמן• ,דוד שטרן, משה יהושע
ברמן, יוסף יודסין וקבוצת לומי״ר (לוסטיג,
מילשטיין, לוינטון, רביב).
כיצד ולמה זכו דווקא אלה?
הסביר אחד ממנהלי שיכון ופיתוח לכתב
העולם הזה :״אנו נכנסנו לשותפויות עם
חברות אלה, כי להן יש קרקע ליד הקרקעות
שלנו. הן גם משתתפות במימון הביניים
וכמשכנתאות.״
מדיניות חלוקת האשראי והקרקעות בישראל
נמצאת גם היא בידי הממשלה.
נוצר מעגל קסמים: מישהו נותן לחברות
מפלגתיות את הקרקע. על סמך זה הן
מקבלות ממשרד האוצר אשראי לבנין ואפשרות
לתת הלוואות. על סמך שני אלה
נותן להן משרד השיכון רווחים מופרזים.
מי מחלק את קרקעות המדינה למפלגות?
הסביר השבוע איש מינהל מקרקעי־ישראל:
״אנחנו איננו בעלי הקרקע, אנחנו רק מנהלים
אותה. יש הבטחות ישנות של הקרן
הקיימת לישראל, יש התחייבויות. חילקו
קרקע פחות או יותר לפי הרכב הקואליציה
בקק״ל. אוי ואבוי לנו אם לא נקיים את
ההבטחות הישנות של הקרן הקיימת.״
מדיונים מכספי הציכור. השכונה
החדשה בבת־ים, רמת הנשיא, הוקמה, למשל,
על קרקע שהובטחה על־ידי הקק״ל
עוד בשנת 1951 לחמש חברות מפלגתיות
נפרדות. בינתיים נחקק אמנם חוק יסוד
קרקעות המדינה, אבל שום חוק יסוד אינו
• בן־ציון מילמן, מנהל שיכון ופיתוח,
גר ברחוב פייבל , 11 שהוא הבית היפה ביותר
ברחוב מהודר זה בצפון תל־אביב.
באותו בתי גרים גם אפריים רוגובין וישראל
גורזון. בפירסומי שיכון ופיתוח מופיע לעתים
קרובות השם סג״ר (סלע־גורדון־רונו־בין)
כשותף. הס בנו 276 זירות מתון 3045
דירות שבנתה שיכון ופיתוח בשותפות עם
גורמים אחרים.
העולם הזה 1508

משוד הבטחון עומד ער הראש: מי ישלש בו1
מבקשים לשנות, הוא המיבנד. שגובש בימי
שמעון פרם.
ההתנגשות היא חריפה, מפני שאינה מוגבלת
למישור האירגוני. דינשטיין וקשתי
כמעט ואינם מדברים איש עם רעהו, וכל
פקידון במשרד הבטחון יודע לספר על
התנגשויות בין השניים ועל נסיונו העיקרי
של דינשטיין לרוקן את מישרת קשתי מכל
תוכן, עד שזה ייאלץ להתפטר.
ייתכן שאחת הסיבות להתנגשות האישית
היא הדמיון הרב בין השניים. הדוקטור
לכלכלה דינשטיין גדל בממלכתו של לוי
אשכול במשרד האוצר. קשתי, למרות היותו
אלוף־מישנה, אף הוא איש כספים, נחשב
לגאון משרד הבטחון בענייני משק ומינהל.
כאשר מינה אותו לוי אשכול למנכ״ל, עוד
בימי כהונתו של פרס כסגן־שר, היה ברור
כי קשתי הוא איש של אשכול, שנועד להצר
את צעדיו של פרס ולהחליש את שליטתו
על המבצר שהוא בנה לעצמו במשרד הבטחון.

את המיבצר הזה ניגש לוי אשכול לקעקע,
כאשר התפטר דויד בן־גוריון והשאיר את
שמעון פרס ללא חיפוי. אשכול לא ניגש
לבדו למשימה זו: לצידו התייצבו ראשי
אחדות־העבודה — ובעיקר יגאל אלון —
אשר צעדם הראשון היה לחסום בפני פרס
את הכניסה לודעדת השרים לענייני בטחון.
הצעד הגדול הבא היה סיפוח משה קשתי,
עד כדי הרחקת אשר בן־נתן מתפקיד ה־מנכ״ל
ומינוי קשתי תחתיו.

ך* ל זה היה לפני הופעתו של צבי
דינשטיין בזירה. כאשר הוא התמנה
לסגן־שר ראה את תפקידו, בין השאר, בהגברת
התהליך של חיסול המיבצר שהקים
פרס. תהליך שהחל, בעצם, עוד ביוזמתו של
קשתי איש אשכול.
ההתנגשות בין השניים היתה בלתי־נימ־נעת,
כי לא ייתכן ששני אנשים בעלי אותם
הנתונים, אותם הכשרונות ואותו האפוטרופוס׳
יתחלקו בשלטון. היה ברור, כי בעל
התואר הבכיר ידחוק את רגליו של ה־מנכ״ל.
הצימצום הגדול הראשון בסמכויותיו

מי שולט ער מי?

פיקוח דמוקרטי

ד לימי כהונתו של משה דיין כ־רמטכ״ל,
היה הצבא — בדמות המטה

חיסור המיבצו־ך
ודן ן !1כהולה יצאה ביום הראשון לן
| כתבים הצבאיים: סגן שר הבטחון מזמין
אותם למסיבת־עתונאים.
בחדר־הישיבות של משרד הבטחון בקריה,
בו מתכנסת מדי פעם הממשלה, ניצבה מול
העתונאים הצמרת הבכירה של המשרד: סגן-
השר צבי דינשטיין, המנהל הכללי משה
קשתי, דובר צה״ל אריה שליו.
ההודעה הראשונה היתד, מפתיעה: כל מה
שיאמר סגן־השר במסיבה יהיה ״לא לייחוס
ולא לציטוט״ .כלומר: הכתבים יוכלו להשתמש
באינפורמציה ולפרסמה, אבל אסור
להם לומר כי שמעו אותה מפי דינשטיין.
מכיוון שלפני שעה קלה בלבד פירסמה
לישכת העתונות הממשלתית הודעה רשמית
על שינויים במיבנה משרד הבטחון, התרעמו
הכתבים נגד ההנחייה של ״לא לייחוס,
לא לציטוט.״ הם דרשו כי הדברים שייאמרו
יהיו מותרים לייחוס ולציטוט.
דינשטיין ניראה מופתע מסערת־הרוחות,
הסכים מייד לדרישה .״אבל החלטנו אחרת!״
התערב לפתע אלוף־מישנה שישב לידו.
קשה היה להאמין, שקצין הנתון למרותו
של סגן־השר ישמיע הערה כזו בנוכחותם
של עתונאים.
חיכוך זה היה פעוט לכשעצמו. אבל
הוא היה אופייני למה שקורה מזה חודשים
מספר בצמרת משרד הבטחון.

של קשתי בא לפני כחצי־שנה, כאשר הוציא
דינשטיין מתחום סמכויותיו של המנכ״ל את
הטיפול במחקר המדעי וביחסי־החוץ. הוצאת
אגף כוח־אדם השבוע, והעברתו לצה״ל,
היו צימצום נוסף.
אולם זהו רקיי צעד ראשון. התוכנית
שעובדה על־ידי דינשסיין שואפת לשנות לחלוטין
את מיבנה המשרד. העקרון היסודי:
להעביר לידי הצבא את אגפי ומחלקות
משרד ר,בטחון העוסקות עתה ברכישת ציוד,
אספקה, וחימוש; ואלה המטפלות בנוער ו־נח״ל.
העקרון: הצבא יעשה זאת בלי תיווכו
של המנגנון האזרחי, ייעל בכך את עבודתו,
ויחסוך בהוצאות. מי יפקח על הצבא? מציע
דינשטיין: כיום יש לצבא אגף תקציבים
וכספים משלו ; אגף זה יבוטל, ורק משרד
הבטחון יחלוש על הכספים ויקצה אותם.
בצורה זו תשמור הרשות האזרחית על
אמצעי־הפיקוח והביקורת, וגם על תיכנון
והקצבה.

הכללי — הגורם הקובע במערכת הבטחון.
בעיני דיין, היה שמעון פרס שותף־זוטר,
שתפקידו לדאוג לצרכי הצבא.
מצב זה השתנה, כאשר בא לסקוב במקום
דיין. פרם החל מרחיב את חחומי־ד,כרעתו
של המנגנון האזרחי, הנתון למרותו. הוא

המיבנה של פרס

**•ה רצה סגן־השר לספר לעתונאים?
לכאורה: רק עובדה מינהלית קטנה —
שכל ענייני כוח־אדם — חיול, גיוס, שיחדור
וכו׳ — יעברו מטיפולו של משרד ר,בטחון
לטיפולו של אכ״א (אגף כוח־אדם) במטה
הכללי של צה״ל. הדבר ייעל את העבודה,
יביא לחסכון כלשהו (לדעת דינשטיין: מיליון
ל״י לשנה) .צעד זה הוצע על־ידי דינש־טיין
עצמו לשר הבטחון, וועדת השרים
לענייני בטחון (אותה ועדה שאסור להזכיר
את שמה) אישרה אותו.
אלא שמאחורי השינוי המינהלי הזה הסתתר
מאבק־איתנים, המסעיר ומפלג מזה
חודשים את צמרת משרד הבטחון. העניינים
הגיעו כבר למימדים כאלה, שגם מפלגות
ושרים התחלקו למחנות מנוגדים.
בראש המחנה האחד עומד דיגשטיין;
כנגדו מתייצב קשתי. השניים אומרים, כי
יש להנהיג שינויים במיבנה מערכת הבמחון.
אבל לכל אחד תוכנית משלו, והוא מתעקש
שדווקא תוכניתו היא הטובה. מה ששניהם

יכול להיות יותר חשוב מהבטחה של ה־קק״ל
מלפני 15 שנה.
גם הקואליציות העירוניות משפיעות על
חלוקת הקרקעות. משה״ב, חברת הבניה
של המפד״ל, בנתה בעיקר בבני־ברק, בה
דינשטיין החל מתערב אפילו בתחומים מקצועיים טהורים,
עד שלבסוף הגיש לסקוב את התפטרותו
ההפגנתית. מינויו של צבי (״צ׳רה״)
צור כרמטכ״ל הסיר את כל המיכשולים
מדרכו של פרס, עד שצה״ל הפך, למעשה,
לאחד מאגפי משרד הבטחון.
מניעיו של פרם היו ברורים: באין לו
עורף מפלגתי או ציבורי, החליט להפוך את
מערכת הבטחון לבסים־הכוח שלו, לקראת
ההתמודדות על ירושת דויד בן־גוריון. היתד,
זו דרך פסולה, מכיוון שהיא הפכה את
מערכת הבטחון — כולל צה״ל — לכלי ב־מישחק
מפלגתי. פרס עצמו הסביר את
הרחבת מיבצרו בדברי־נועם, שעיקרם: זה
מחזק את הפיקוח האזרחי על הצבא. זה
חיובי, מבחינת השמירה על הדמוקראטיה.
וזאת, למרות שהוא היה ביטחוניסט
קיצוני יותר מכל קצין בצבא, ולמרות שהיה
הרפתקן פוליטי־בטחוני.

שולטת קואליציה דתית. גם בחיפה של אבא
חושי וברמת־גן של קריניצי, השומרות על
יחסים טובים עם הדתיים, בלטה המפד״ל
כבנאית.
לא יהיה זה נכון לומר שהחברות המיפלג־

פעולה זו היתר, מחסלת כמעט לחלוטין
את המנגנון, שהיה מיבצרו של פרס בעבר
ואשר יכול להיות מיבצרו של פוליטיקאי
אחר בעתיד.
כנגד תוכנית זו התרים קשתי, כי אסור
לתת לצרכן (צה״ל) להיות גם הקונה. זה
יפתח פתח לתופעות שליליות. זה גם יסרבל
את פעולות הצבא, יוסיף לו נידבו של
סוחרים ופקידים במדים, במקום לצמצמו
ליחידות לוחמות בלבד. והעיקר: באין מנגנון
אזרחי גדול וחזק, תוחלש הביקורת
הדמוקראטית על הצבא.
מתנגדיו של דינשטיין (שבעבר היו ברובם
גם מתנגדיו של קשתי) אף המציאו שם
לתוכנית השינויים. הם קוראים לה ״סכנה
נאצריסטית״ :הסכנה של העברת סמכויות
אזרחיות לידי קצינים, כאילו מדובר על
העברת ניהול משרד המיסחר והתעשייה, או
משרד החקלאות, לידי קציני המטכ״ל.
הוויכוח הגדול לא הגיע לידי סיכום. כי
למרות תמיכתו של אשכול בתוכנית דינש־טיין,
הסתבר שרוב שרי הממשלה אינו
מוכן לקבלה. הוויכוח יימשך, מן הסתם,
בחודשים הקרובים, כשהדגש העיקרי הוא
על מציאת איזון בין הייעול הצבאי־בטחוני,
לבין צרכי הפיקוח האזרחי. דבר אחד ברור:
העברת אגף כוח־אדם לא פגעה באיזון זה.
להיפך: אפשר עוד להעביר תפקידים רבים
אחרים, ולמנוע כפילויות אחרות, מבלי
להפוך את ישראל לדיקטטורה מיליטריסטית.

תיות קיבלו חינם את הקרקע היקרה מאד
בערים הגדולות. הן קנו את הקרקע, אבל
הן מכרו אותה מיד לקרן הקיימת, כדי
שזו תחכיר אותה למשתכנים.
(המשך בעמוד ) 14

על הקשו הנוקם עתה בתוככי מפא״י

אכל א

טרומבוזה ברגליה) היתר, גולדה בטוחה שהיא תוסיף
לנהל את המדיניות מאחורי־הקלעים. היא מזלזלת באבא
אבן, לא העלתה כלל על דעתה בי אבן ימלא תפקיד של
ממש בשטח זה.

למעשה קרה ההיפך. אכא אכן השתלט
לגמרי על מדיניות-החוץ, תוך תיאום קרוב
מאד עם ראש־הממשלה. השניים מצאו לשון
משותפת בכל העניינים. גולדה נמצאת לגמרי
מחוץ לתמונה.
יש לכך השלכות מדיניות. אשכול ואבן סבורים שיש
להרבות בדיבורים על שלום עם הערבים (אף שאינם
מוכנים לממש הכרזות אלה ביוזמות של ממש ).הם גם
מאמינים בהתקרבות לברית־המועצות. ואילו גולדה היא בן־
גוריוניסטית קנאית בכל הנוגע לערבים, והיא עצמה תרמה

ספיד

ה הכוח הממשי שבידי טרויקה זו? כמה כוח
תוכל לגייס, במיקרה של הכרעה?
כוחה של גולדה נעוץ, בעיקר, ביוקרה האישית הרבה
שצברה בציבור ובמפלגה. היא גם מחזיקה בעמדת־מפתח —
מזכירות המפלגה — אך עדיין לא ברור אם הצליחה להפוך
תפקיד זה לעמדת־כוח ממשית.

יש הפכודים בי היא תשתף פעולה עם שרגא
נצר, שקרנו ירדה כימי אשבול, וכי נצר יספק
לה את הכוח המפלגתי החסר לה.
לגלילי אין כוח ממשי. אבל הוא יכול למנוע את הפיכת
אחדות־העבודה לחיל־עזר של אשכול. במיקוד, מינימלי,
יוכל לנטרל את אחדות־העבודה בשעת המיבחן. במיקרה
המכסימלי יוכל לגייס את אחדות־העבודה לטובת ספיר.

האופוזיציה העיקרית ללוי אשכול שוב אינה
נמצאת ברפ״י *ו כגח״ל -כי אם במפא׳׳י
עצמה, כקרב שותפיו־מאתמול, שעזרו לו להדיח
את כן־גוריון.

הכוח הממשי העיקרי מונח כידי ספיר. זהו
כוח שאין דזדזד בו.
את שיטתו של ספיר הגדיר אחד מיריביו :״אין מומחה
כמוהו לחולשות האדם. הוא יודע מה חולשתו של כל איש:
אחד אוהב כסף, שני רוצה בכבוד ובמעמד, שלישי אוהב
את הנאות החיים. ספיר מספק לכל אחד מה שהוא רוצה.
בידיו מרוכזות כל טובות־ההנאה של המדינה, והוא
מחלק אותן בשכל. אנשים ללא־ספור חייבים לספיר חוב
כלשהו, והוא ינצל זאת בשעת הצורך׳.

מי דירבן את איסר

האם יש כהתפרצות זו כשלון של גולדה,
פפיר ונלילי, שלא הצליחו לרפן את איפר
הראל?
יתכן שכן. כי איטר הראל אינו אדם שקל להשפיע
עליו. הוא ״אגוז קשה״ — אדם המאמין בעצמו ובצידקת
עניינו, והמוכן ״ללכת דרך קירות״ .שאיפת־הנקם שלו היא
כנה וצרופה, ויכולה להתבטא גם בלי עידוד נוטף.
אבל יש כיום בירושלים אנשים המאמינים כי שלושת
גדולי המערך כלל לא התאמצו יתר־על־המידה לרסן אח
איטר. ואולי להיפך: הם עודדו את איטר להתפטר ולהתקיף
את אשכול.

כי כרנע זה פועלת כצמרת המעיד ״טרויקה״
חדשה. ה״טרויקה״ שהפילה את בן־
גוריון -אשכול, גולדה וארן -התפרקה.
כמקומה באה ״טרויקה״ אחרת -גולדה,
פינחם פפיר וגלילי.
המטרה הברורה של טרויקה• זו היא להפיל את לוי
אשכול.

* ־ שלושת אנשי ה״טרויקה״
* !5ה מריץ את שלושת החותרים תחת שלטון אשכול?
* ) מדוע פנו נגד האיש שהם עצמם המליכוהו לא מכבר,
ושיחד עימו סילקו את אנשי רפ״י ממפא״יז

לכל אהד מן השלושה יש נימוקים משלו,
השונים מנימוקי רעהו אם בי לכולם יש אידיאולוגיה
אנטי־אשכולית משותפת:
ס גולדה מאיר מרוגזת על אשכול מפני שהוציא
אותה מכל נגיעה בשטח היקר לה — מדיניות החוץ.
כאשר נטשה את משרד־החוץ, מטעמי מחלה (בעיקר:
• ברוסית: כרכרה או מגלשת־קרח הרתומה לשלושה
סוסיס.

גם הניגוד כין אחדות־העבודה השמאלית
ופפיר הימני שום אינו בולט כל־כד. מגשר עליו
יגאל אלון, שהפך את עצמו לאהד מעמודי•
התייד שד המדיניות הכלכלית שד פפיר.

כמה כוח יש להם?

ך* שבועון האמריקאי ״טיים״ ,שהקדיש השבוע
( ) כתבה לפרשת איטר הראל, טען כי ״איטר הקטן״ פועל
נגד לוי אשכול בשליחותו של דויד בן־גוריון.
בכך הוכיח ט״ם, שאינו מצטיין באינפורמציה שלו על
ישראל, כי אין לו מושג על המתרחש באמת מאחורי
הקלעים בירושלים.
איטר הראל שונא את אנשי רפ״י, ובייחוד את שמעון
פרם, שהביא להדחתו בשנת . 1963 כלל לא יעלה על דעתו
לשרת אותם בכל צורה שהיא.
״פרשת איטר״ כולה היא סימפטום של תופעה ־ הרבה
יותר חדשה מאשר רפ״י. היא שמה את הדגש על העובדה
המדינית המרכזית ברגע זה:

^ אשר איים איפר הראל בהתפטרות, לא התייחס
^ לוי אשכול לדבר ברצינות. כי אשכול ידע שאיסר מקורב
לשלושה מראשי המערך — גולדה מאיר, פינחס ספיר
וישראל גלילי — והוא סמך על אלה כי ישכנעו את איטר
להישאר בתפקידו חסר־התוכן.
בכל זאת התפטר איטר. ולא זה בלבד שהתפטר — אלא
שפתח במיתקפה תעמולתית אישית על אשכול, שתיארה את
ראש־הממשלה כאדם שאינו יודע מה הוא רוצה, שאינו
מסוגל להחליט, הפוחד מכל התנגדות, הנכנע לאולטימטום
של ראש ״המוסד״ ,הדוחה כל הכרעה, שאינו מסוגל לקבל
עצות. בקיצור — ההיפך הגמור של מנהיג.

מאז זכה גלילי לתואר של שר־בלי־תיק ולחדר נאה במשרד
ראש־הממשלה, הוא סובל מתת־תעטוקה. אין משתפים אותו
באמת בהכרעות פוליטיות וצבאיות. הוא לא הפך, כפי
שקיוו חסידיו, למנהיג האמיתי של מדיניות־הבטחון. יועציו
הצעירים של אשכול מזלזלים בו, רואים בו שריד של
העבר, אגדה שאין בה ממשות אקטואלית.
גולדה מאיר, לעומת זאת, מקרבת את גלילי ומתייעצת
עימו בעניינים פוליטיים. שניהם — גולדה וגלילי — אינם
יכולים להשלים עם מצבם כעומדים מן הצד, ללא השפעה
ממשית כלשהי על מהלך העניינים.
גורדה תרומה מכרעת לקילקול היחסים עם ברית־המועצות, כשהיתה
שגרירה במוסקבה.
לכן יושבת גולדה מן הצד וחורקת שיניים. היא
מרגישה את עצמה מקופחת. לעצמה ולידידיה היא מסבירה
כי אשכול ואבן הורסים את המדיניות הישראלית.
• פינחס פפיר אינו נוטר ונוקם כמו גולדה. הכוח
המניע אותו הוא בטחונו העצמי העצום.
ספיר רואה את עצמו כמנהיג טבעי, היודע להחליט י
החלטות, להשפיע על אנשים ולדרום כל התנגדות. הוא
מאמין כי אשכול מצטיין בתכונות ההפוכות, וכי על כן
אינו צריך להיות מנהיג המדינה.
אשכול סבור כי שיטותיו הגסות של ספיר מעוררות
התנגדות מיותרת, והוא מנסה לפשר בין ספיר והכוחות
האחרים הפועלים במשק. זה מרגיז את ספיר, הרואה בכך
סימנים של חולשה.

פפיר לוחם על מעמדו ביודש-העצר. הוא
חושש שבמרוצת הימים עלולים לקום מועמדים
חרשים לירושה זו, למיטל אכא אכן. לכן
הוא רוצה לסלק בל מתהדה אפשרי, לפנות
את הדרך אל הירושה.
• ישראל גלילי, האדם השלישי במשולש זה, הוא
דמות מורכבת יותר. מניעיו אינם ברורים כל כך.
לפי ההגיון, צריך היה גלילי להיות הרבה יותר קרוב
לאשכול מאשר לספיר. כי ספיר הוא בעל פילוסופיה כלכלית
ימנית, בעוד שגלילי חושב את עצמו לאיש השמאל. אם כן,
מה קושר אח גלילי לטרויקה?
גלילי אינו לוחם על שררה. ישנה הרגשה כי הוא •
חושש מפני השררה, וכי אינו שש אל האחריות. הוא
רואה את עצמו בתור אדם העומד מעל לעניינים, איש
המצפון והאחריות, העומד מאחורי בס־המלוכה ונותן ליושב
עליו עצות מה לעשות.

הצרה היא שדוי אשבוד, שהקיף את עצמו
כים שד יועצים, אינו מקבד עצות אף ל א *
מאחד מהם. זה מרגיז את כל היועצים. זה
מרגיז במיוחד את ישראל גלילי.

כימי הפילוג ניצד זאת ספיר לטובת מפא״י,
נגד רפ״י. ככחירות האחרונות ניצל זאת למען
הנצחון של את״א. מחר יוכל לנצל זאת נגד
אשכול.
המישטר הקיים בכלכלה נותן בידי אדם כמו ספיר כוח
אדיר. כי לפי החוקים הקיימים, אין לשום אדם זכויות

עצמה רשם חברתו שר רו׳ אשכור והמלכתו שר משורש שלטוני חדש

אוטומטיות. כל רשיון, כל הלוואה, כל שיחרור ממם׳ ,כל
הסבה שהיא, תלויים בהחלטתו האישית של ספיר. וספיר
דואג לכך שאיש לא ישכח זאת.
הדברים אינם מתקדמים לקראת גיבוש סיעות. מפא״י
אינה מפלגה המתאימה לכך. היא מעין איגוד מקצועי של
בעלי־שררה מכל השטחים ומכל המישורים. כל הבריתות
בתוך מפא״י הן זמניות וחולפות. אין חזיתות קבועות.

לכן אץ לשער מראש את יחסי־הכוחות.
הדכר תלוי כעיתוי, כעניין שיעמוד כאותו
רגע על סדר־היום, כמצב-הרוח של הרגע.
ספיר מקוזה כי ברגע המכריע, כאשר תבוא ההתפוצצות,
יוכל להציג את כל השטרות לפרעון, וכי אז יהיה לו
הרוב הדרוש בקרב המפלגה.

מי יהיה ראש־הממשלה הבא?
** תי יכוא רגע זה? העיתוי תלוי בכמה וכמה שיקו־
)₪1לים וחשבונות. זה תלוי גם בנסיבות חיצוניות, בהזדמנויות
שתבואנה.

יש כוחות החותרים להכרעה מיידית. כלומר:
תוך כמה שכועות. למשל: כעוד שלושה
חודשים.
בין הרוצים בכך נמצאת, כנראה, גולדה מאיר.
לוי אשכול הוא בן .71 גולדה מאיר היא בת .68 פינחס
ספיר הוא בן .57
מכאן שיש לגולדה פחות זמן מאשר לספיר.
אם רוצה גולדה להיות ראש־הממשלה (ויש רבים בירושלים
המאמינים שזה רצונה) עליה למהר. אין היא יכולה
לחכות עד לבחירות לכנסת השביעית.

מכאן שגולדה מעוניינת כהכרעה מהירה.
לספיר יש זמן. הוא יכול לחכות. אבל נראה שגם הוא
מעוניין בהכרעה מיידית, מסיבה אחרת: כדי למנוע בעד
אשכול להכין בינתיים יורש־עצר אחר.

כדאי לספיר להמליך את גולדה, לתקופת
מעכר קצרה, כדי שתפנה את הדרך למענו.
אולם הכרעה מיידית כזאת תלויה בהזדמנות. אם ינחל
אשכול בחודשים הקרובים כשלון גדול וברור בשטח כלשהו,
יש להניח כי אויביו יעוטו עליו ויקרעו אותו לגזרים.
ולא, תצטרך ההכרעה להידחות. אך לא יותר מאשר
שנתיים וחצי.

כי דכר אחד מנוי וגמור עם אנשי הטרויקה :
אסור שלוי אשכול יעמוד כראש רשימת מפא״י
ככחירות הכאות.
לכן תיפול ההכרעה, לכל המאוחר, ערב הבחירות לכנסת
השביעית.
העיתוי קובע גם מי יהיה מם׳ 1בקרב הטרויקה.

אם יודח אשכול תוך כמה חודשים, אץ
ספק כי ראש־הממשלה הכא תהיה גולדה
מאיר. אם תידחה ההדחה עד לסחירות, יהיה
ראש־הממשלה הכא פינחס ספיר.

#י מסע לחישות ובדיחות

ייי

רו׳ אשכור
רפ״י לחולל הפיכה צבאית? התשובה: אין ממי לקחת
את השלטון.״
העתונאית זיוה יריב אספה כמה בדיחות כאלה, כלהלן:
״מה אמר אשכול כששאלו אותו אם הוא רוצה תה או
קפה? חצי־חצי — .למה אשכול הוא חצי נחמה? כי הוא
צרת רבים — .מישהו שאל: האם אפשר לדבר עם ראש־הממשלה?
ענו לו: לא, מרים אינה בבית — .אילו אשכול
היה ראש־ממשלה, היה הכל אחרת.״

האם מסע-בדיחות זה הוא מאורגן?

ד, ינתיים מתנהלת המרהמה בעיקר באמצעות
לחישות, בדיחות והשמצות. הנושא של כולן הוא לוי
אשכול, ובמיקצת גם מרים אשכול.

קשה לדעת. די ליצור אוזירה מסויימת, כדי שבדיחות
מסוג זה יצופו מעצמן. אך בצמרת רפ״י ובחוגי הטרויקה
יש די והותר ראשים שהומור מסוג זה מבטא אותם יפה.

מכהינה זו קיים שיתוך־פעולה אוטומטי כין
הטרויקה ורפ״י, וכמידת-מה גם גח״ל.

התקפת-הנגד של אשכול

המטרה המשותפת היא לתאר את לוי אשכול כלא•
מנהיג, אדם שאינו מסוגל לתכנן לטזזח ארוך, שאין לו
אופק רחב. הוא מתואר כאיש חולה, הכפוף לשלטון אשתו
הצעירה. נאמר שהוא דוחה כל החלטה עד שאי־אפשר עוד
לדחות, ואז הוא מחלים את ההחלטה הבלתי־נכונה.

כך נוצרת, כהדרגה, ההרגשה כי ככלל אין
ממשלה בישראל, כי משתררת אנארכיה כללית,
שאם יימשכו הדכרים כך זמן רב תעמוד
המדינה כפני שואה כלכלית ו/או כטחונית
ו/או מדינית ו/או מוסרית.
באותה שעה מתואר ספיר כאיש חזק, בעל תוכנית כלכלית
ארוכת־טווח ומרשימה, כאיש המסוגל להתיזכח עם בן־
גוריון.
כדמות מישנית מתואר אבא אבן כמגבב־מליצות, שאינו
מסוגל לבצע דבר, המסתיר את הבעיות המחמירות והולכות
מאחורי מסך של מילים נפוחות.
המכשיר העיקרי של תעמולת־לחישות זו הוא מטר של
בדיחות, שלא היה כדוגמתו מאז עונת הבדיחות על חוסר־ההשכלה־כביכול
של יוסף אלמוגי בעת הפילוג במפא״י,
או על נשואי הרב סולידאנו המנוח.
הבדיחה הארסית האופיינית היא :״מה ההבדל בין
אשכול וג׳יימס בונד? התשובה.7 :״ או., :מדוע לא ניסתה

ך* אם לוי איטכול מסוגל להשיב מלחמה שערה? כאשר
1 1פתח בשבוע שעבר אריאל אריאלי, אחד מצעירי אשכול
ש״נדפק״ בבחירות האחרונות, בהתקפה על פינחס ספיר,
ראו רבים בכך התקפת־נגד של אשכול.
אך עד כה לא הוכיח אשכול כשרון רב לדאוג לדמות
הציבורית של ממשלתו ולרכוש ידידים חדשים. להיפך:
הוא מאבד בזה אחר זה את עוזריו, יועציו ואוהדיו.
בסביבתו הקרובה ביותר אין אווירה של נאמנות ומסירות,
אלא של אכזבה. יש הטוענים כי הוא כפוך טובה, ויש
האומרים שהוא מוכן לקנות קצת שקט על־ידי התפשרות
עם יריביו על חשבון ידידיו. התלונה החוזרת היא :״אין
הוא מסוגל לקבל עצות. כשכבר אין ברירה, ואי־אפשר
עוד לדחות, הוא מקבל את העצה הרעה ביותר.״

חולשה שניה של אשכול: אץ לו יורש־עצר
סכיר, המסוגל לרכז כיום כוח נגד ספיר.
פעם חשבו כי חיים צדוק, שר־המיסחר־והתעשיה, מתקדם
לקראת עמדה זו. צדוק אמנם נכנס למלחמה עם ספיר,
החותר תחתיו בכל הזדמנות. צדוק גם נתמך על־ידי
אשכול. יש לו כשרון ליחסי־ציבור, תכונה הנחשבת
לחשובה במישטר הקיים. אולם מעטים המאמינים כי צדוק

יכול, בעתיד הנראה לעין, לשמש מישקל כנגד ספיר.

סיכוי סכיר יותר יש לאכא אכן?; .מדתו
כשר־החוץ מקנה לו יוקרה, ויתכן כי כעכור
כמה שנים הוא יצטייר לעיני ההמונים כראש־ממשלה
אפשירי. כיום מעמדו הציכורי עודנו
מפוקפק.
יש שמועות שגם מרדכי נמיר שם עין על תפקיד
ראש־הממשלה, אך מעטים מאמינים שיש לו סיכוי כלשהו.

ההכרעה: בחודשים הקרובים
ך* צטכרות הגורמים השליליים האלה מחלישה
| 1מאד את מעמדו של אשכול. פרשת איסר הראל
מטילה אור בהיר על מצב זה.

יחד עם זאת, טעות היא לראות כאשכול
כוח מחוסל.

בינתיים הוא האיש המחזיק בשלטון, עם כל היתרונות
הכרוכות בכך, ופיקחותו הרבה עשוייה לעזור לו לדחות
כל הכרעה ולהמשיך בשלטונו גם אחרי הבחירות.
יש בידו נשק שלילי, אך חשוב: לא גולדה מאיר ולא
פינחס ספיר מסוגלים להלהיב המונים. אם תוך כמה
חודשים תתפוצץ תוכניתו של ספיר כמו בועת־בורית, כפי
שעשו כל תוכניותיו הקודמות, הוא עלול להיזוק ללא
תקנה( .אם כי אין ספק שספיר יזקוף את הכשלון על
חשבון חוסר־תקיפוחו של אשכול).
אולם אשכול יודע כי להקת הזאבים, המקיפה אותו —
אנשי מפלגתו ואנשי האופוזיציה של רפ״י — מתקרבת.

הסכנה האמיתית כרגע זה היא שהוא יעשה
מעשים קיצוניים וכלתי-שקולים כדי ליצור
לעצמו דמות ציכורית של איש חזק ותקין*. על כתבה לערוך טענות

כך רומז בבירור דווקא טייס האמריקאי. באותה
על פרשת הראל טוען השבועון כי אשכול ציווה
את ההתקפה האווירית על סוריה כדי להפריך את
יריביו שאינו מסוגל להחליט ולפעול.

במדינה
(המשך מעמוד !)1

כך למשל קנתה משה״ב 1000 דונם ב־בני־ברק,
ומכרה אותם לקק״ל. החברה הדתית
לא הפסידה גרוש אחד כדי לזכות
עבור משתכניה ב־ 1000 דונם אדמה עירונית
יקרה. חבל שהמפד״ל לא השתמשה בסוחר
קרקעות ערבי לשם ביצוע עיסקה זו, מה
שהיה נותן לקק״ל הצדקה בשם גאולת הקרקע
הלאומית. כי אחרת קשה להבין מדוע
גואלת הקק״ל את קרקעות המפד״ל, ומשלמת
לשם כך מיליוני לירות מכספי הציבור.

עתונות
מו תההסכםהגנטל מג׳
ועדת העורכים של העתונות היומית
שתייה מזה כחודש בדיכאון. השיא הגיע
השבוע, כאשר הופיע בפני העורכים ראש
הממשלה לוי אשכול.
הנימה שגשתמעה מדברי העורכים היתד,
נימה של עלבון עמוק. הנה, במשך שנים,
קיימו הסכם ג׳נטלמני עם זרועות הממשלה
למיניהן. במשך שנים הסכימו להסדר מחפיר
של השתקת פרשיות. הנוהל, שלא היה לו
דוגמה בעולם העתונות החופשית: מישהו
מהממשלה היה מופיע בפני הוועדה, מספר

ראש־ד,ממשלה, לוי אשכול חזרה לישראל.
כאשר המריא המטוס, אחרי עיכוב ארוך
בטהראן, היו שגב ושיף בין נוסעיו. על
פי עצת איש יחסי־ציבור זריז, עבר אשכול
בין מושבי המטוס, לחץ את ידו של כל נוסע.
כך מצא את עצמו פנים־אל־פנים עם שני
העתונאים .״הלוואי שלא הייתם כאן,״ הפליט.
כי המזכיר המדיני עדי יפה, הספיק להודיע
לו, שהעתונאים הכועסים מיחס
הנציגות בטהראן, החליטו לפרסם את הידיעה.
עוד
מן המטוס נשלחה הוראה טלגראפית
למשרד החוץ בירושלים: לכנס את עורכי
העתונים לישיבה בהולה, במצואי־שבת. בצורה
בדוקה זו קיוו לקבור את הסיפור.
אלא שגרשום שוקן סבר, כי זכות האזרח
לדעת על קשרי ישראל־איראן, והוא החליט
לפרסם. יציאתו מאולם־ד,ישיבות, בטרם
יימסרו פרטי הפגישה, שיחררה אותו מן
ההתחייבות הפורמאלית לשתוק.
זה כבי לא נאה. פירסום זה גרם
מהומה בין העורכים. שלוש פעמים התכנסו,
כשכמה מהם משתמשים בביטויים חמורים
ביותר איש כלפי רעהו. יהודה גוטהלף
מדבר דרש הטלת סנקציות על הארץ.
אל תוך הקלחת הזאת הוטלה התקנה
״הבטחונית״ החדשה. העורכים החליטו לדחות
את הבירור הפנימי, הזמינו את
אשכול שיסביר את צעדו.
אחד המשתתפים הגדיר את הפגישה כ־
״סוערת ומדכאה״ .במהלך הוויכוח התריס
עורך על המשמר יעקב עמית :״אשכול,
אינך יכול לאחוז את המקל בשני הקצוות!״
רק גוטהלף היה משוכנע, כי בלי התקנה
החדשה מאיימת סכנת אבדון על
ישראל. אשכול עצמו ניסה להעמיד פנים
כאילו, בעצם, אין ליבו שלם עם התקנה
המחפירה. אולי אפילו היה רוצה לתקן
אותה. אבל, כפי שהסביר באידיש :״זה כבר
לא נאה.״
התקנה תישאר, ההסכם הג׳נטלמני מת,
ואפשר היה בסוף השבוע לנבא את מותה
— או לפחות ניוונה — של ועדת העורכים.

משפט
ה סו כן ה ת מי ס

עורף שוקן
זה לא נאה, אבל באידיש

לה סוד כלשהו, ומבקש שד,עורכים יסכימו
מרצון למנוע כל פירסום על הנושא.
לפתע התפוצץ ההסכם. העתונים פירסמו,
השרים הטיחו האשמות, ולבסוף באד,
התקנה המאיימת במאסר 15 שנה על
עורכים ועתונאים. מה שהעליב את העורכים
היתד, העובדה, כי תקנה זו הותקנה מבלי
שהממשלה אף תמצא לנכון להתייעץ עמם
תחילה, או אפילו לרמוז להם מה צפוי.
שוקן קם ויצא. בפי דוברי הממשלה
היתר, טענה הפוכה: העורכים הם שהפרו
ראשונים את ההסכם הג׳נטלמני. ולראייה
הביאו את פרשת הארץ, שפירסם לפני ארבעה
שבועות ידיעה על פגישת אשכול עם
ראש ממשלת איראן, בנמל התעופה של
טהראן, בשוב אשכול מסיורו האפריקאי.
מבחינה פורמאלית, היתר, זו טענה מוטעית.
להארץ נודעו פרטי הפגישה לפני
שנציגי משרד החוץ הופיעו בפני העורכים
וסיפרו להם עליה, תוך בקשה להימנע
מפירסומה. עיד יותר: כאשר הסתבר לעורך
הארץ גרשום שוקן, בי נציג הממשלה
עומד לספר את פרטי הפגישה, עליה ידע
מקודם, קם ועזב את אולם־הישיבות.
למחרת הופיעה הידיעה בהבלטה רבד,
בהארץ, אך אף עתון — מלבד העולם הזה
— לא מצא לנכון להזכירה.
הוראה מהמטוס. הידיעה הסנסציונית
הגיעה למערכת הארץ לגמרי במיקרה. באותו
יום שישי, בו חנה מטוסו של אשכול בטהראן,
נמצאו בבירת איראן שני עתונאים
ישראליים, שלא היו שייכים לפמליה הרשמית.
זאב שיף (הארץ) ושמואל שגב
(מעריב) היו בדרכם חזרה מסייגון, לשם
נסעו על חשבון שרות ההסברה של ארצות־הברית.
בטהראן חשו בתכונה מיוחדת,
נתקלו בקיר אטוס בנציגות הישראלית,
כאשר ביקשו לברד מה קורה. את הסוד
גילו בקלות מדהימה במשרדי אל־על, כאשר
ביקשו להזמין מקומות במטוס ללוד. הפקידה
אמרה להם, כי באותו מטוס נוסע

יצחק לוי ישב בערב סתווי, לפני שנתיים,
במסיבת רעים עם כמה סוחרי יהלומים
ואבנים יקרות. תוך כדי שיחה ביקש הסוחר
מיכאל אהרון טובה קטנה מלוי, שהוא
במקצועו פקיד דואר. אהרון התעתד לנסוע
לחוץ־לארץ, רצה לשלוח מספר מתנות לאחיו,
סוחר האבנים הטובות יצחק אהרון.
כל מה שאהרון הנוסע ביקש — רשות
לשלוח את המתנות לפי כתובתו של לוי,
מכיוון שאחיו, המסוכסך עם אשתו, לא
נמצא ברוב שעות היום בביתו.
דרכון אפגניסטאני. אבל מה. למרות
היחסים המתוחים בין יצחק אהרון לאשתו
הרי בכל זאת זכאי ילדם לחליפת תינוק
חוצלארצית וכך הגיעה לליי, כעבור חודש
חבילה משוויץ, שנשאה ציון ברור בגד
לתינוק! בדרך מקרה ניפתחה החבילה, שנראתה
צנועה למדי, על־ידי אנשי המכס בדואר
החבילות, וכפי שקורה מדי פעם
בחליפות תינוק לא היתר. החליפה יבשה
כל כך. להפך. היא הכילה 25 מחרוזות
וכמה עשרות פנינים בודדות. למען הדיוק
— פנינים מתורבתות. אבל גם מוברחות.
לוי נדהם, פרט את גירסתו, הכחיש כל
שייכות להברחה. וכאשר הגיע העניין השביע
לפני כס שופט השלום התל־אביבי
חיים שטיינברג קיבל הלה את גירסת
סניגורו של לוי כי שימש סוכן תמים
בלבד, זיכה אותו מחמת ספק.
למרות הזיכוי והעובדה ששולחי החבילה
מחוץ־לארץ בוששו לחזור ארצה ואחד מהם
אף החליף את דרכונו לדרכון אפגניסטאני,
המליץ השופט על העמדות לדין משמעתי
של פקיד הדואר לוי בעל 29 שנות הותק.
כי כאשר הגיעה החבילה בה סבר לוי נמצאים
בגדי תינוקות, ביקש הוא מחבריו
לעבודה בדואר החבילות, לשחררה ללא
עיכובים מיותרים.

דרכי האדם
הנ הגש בי קשצדק
מה עושה אדם הרוצה לנסוע לחוץ־לארץ,
ואין לו מספיק כסף לקנות שם בגדים יפים
וחליפה אחת טובה? הוא נכנס לחנות
בגדים, קונה חולצות כבס־ולבש וחליפת
קונפקציה.
כך נהג גם שלמה שפי ,52 ,נהג מונית

נד תושב עשירי הוא שניו העיויה הטשטוז
זונוו

זגד

פתיל

ביו 1111110

זד סתי תשנו בשקט ו תניחו לחוש להם זך ז
ר,אם לשם בך לחמנו שנים שפכנו וזד. ווס. סובי חברינו נפלו
בפלתפה לשתו־ור הפדינה ולשלטון זנ פי, טהור( ו הוגן בזרינו.
והנה כ *-שנים הוזזן דה או נ כון יותר הופקרו. הרצליה בי די
תכר בטלנים בצצוחו של נסח י פהר ובל חפצם הוא! טובת זגפם.
זד נחי תחרישו אזם * 1הנהגתם אותנו ילדי הרצליה בסאנק
בפרי ובמלחמת השחרור?
זד היום ולא יותר כי יותר לא נהסס לכן הורידו אותם
אחרת מלכתכס בידי אחרים תזשה?
בני

ך ל של מכתכים חריפים, חתומים בידי
^ מ או ת מאזרחי הרצליה, הגיע בשבועות
האחרונים אל חברי מועצת העיריה. אבל
על עירית הרצליה דברים כאלה אינם משפיעים.
מבקר המדינה הקדיש להרצליה ארבעה
מחקרים. כל אחד מהם היה חמור מקודמו,
ובכל אחד מהם נכללו גם הליקויים
שצויינו בדו״ח הקודם, ושלא הובאו על
תיקונם.
מבקר המדינה מדבר על הקצבות־סעד
מופרזות, שניתנו בצורה בלתי חוקית: על
בתים שניבנו ללא רשיון: על רשיונות שניתנו
לאחר מעשה; עבודות בסכומים של
מיליונים, שנימסרו לקבלנים ללא מיכרזים;
על קבלנים שגנבו חומרים; על קרקעות
שהעיריה מכרה במחירי הפסד; על עיסקות
מפוקפקות של העיריה עם משקיעים; על
גביית־מיסים לקוייה; על ניהול כושל של
משק הכספים; על צ׳קים בחתימת ראש ה־עיריה
בסכומים של עשרות אלפים, שהתגלגלו
ללא צורך; על משכורות כפולות ל־פקידי־העיריה
הבכירים; על חשבונות אש״ל
מנופחים; על החזקת מכוניות של 18 פקידים;
על תוספות בלתי־חוקיות לשעות נוספות
לפקידים בכירים, ועוד כהנה וכהנה.
אבל כיום, כשעירית הרצליה עומדת על
סף פשיטת־רגל, קיימים עדיין מרבית הליקויים
החמורים הללו, והאנשים האחראיים
להם ממשיכים להיות הקובעים בעיריה.

מכוניות, משכורות וחובות
וזכר העיריה, טוביה רכטמן, השוהה
^ עתה בשווייץ, נחשב בהרצליה לאיש
החזק והקובע בעיריה. הוא מחלק את שלטונו
בעיריה עם יחזקאל גלפרין, מזכיר
העיריה. את שניהם מזכיר מבקר המדינה
לשלילה.
מסתבר כי הם נהגו לחלק ביניהם את
הזכות לקבל משכורת נוספת על משכורתם
הגדולה, בקבלם על עצמם את ניהול ענייני
חוף הים. הם נהגו גם לקבל תשלומים
מיוחדים עבור מיבצעים מיוחדים, כמו איר־גון
חגיגות יום העצמאות. כל זה למרות
העובדה שהם, כמו פקידים גבוהים אחרים,
קיבלו 20 אחוז תוספת לשכרם עבור שעות
נוספות 20 .אחוז אלה היו למעלה מ־150
לירות מזומנים. משכורתם הראשונית, אליה
מתווספות כל התוספות, גם היא בלתי־חוקית.
שכן עירית הרצליה סווגה כעיריה
מסוג ג׳ ,דבר הקובע את גובה המשכורות

הרצליה

של פקידיה. אבל הגיזבר שילם לכמה מן
הפקידים הבכירים משכורות הנהוגות בעיריות
מסוג ב׳.
העיריה נושאת גם בהוצאות המכוניות
שלהם ושל יתר הפקידים הגבוהים, בסכום
של 190 לירות לחודש, ללא כל פירוט של
קילומסראז׳.
באווירה עכורה זו אין פלא, שרכלני העיר
מקשרים כל מיני עובדות מוזרות. רבים
מהם, למשל, מצביעים על העובדה שהמזכיר
יחזקאל גלפרין קיבל בתנאים נוחים
דירה אצל אחד מקבלני הרצליה, ואף הותקן
לו מוסך מיוחד למכוניתו בקומת העמודים.

שיטות העבודה של הגיזבר מספרים
פקידים בכירים :״הוצאות הסיווג והידרוג
של עובדי העיריה הוכנסו להוצאות תקציב
הפיתוח. כדי להגיש תקציב מאוזן,
הוא קובע כי מאגרה זו וזו, או מארנונה,
תהיה הכנסה גדולה, אם כי ברור מראש
ולאור הנסיון שאין לזה כיסוי.׳• כך, בתחילת
השנה נקבע שיהיה גרעון בטוח
בסוף השנה.
בהנהלתו של הגיזבר הגיעו חובותיה של
הרצליה לחמישה וחצי מיליון לירות. לפי
חישוביו של רכטמן. מגיעים החובות שחייבים
לעיריה לאותו סכום מדהים. אבל על
עמדה זו חולקים בעלי החוב: מינהל מקרקעי
ישראל, למשל, אינו מכיר בחוב של
כמעט חצי מיליון לירות שהעיריה מייחסת

חסידיו של רכטמן מסירים מעליו כל
אחריות למצבה העגום של העיירה, ומטילים
את ההאשמה בראש־העיר, פסח יפהר.
״הוא נותן לכולם פיתקאות. הוא איש טוב
וישר ונקי־כפיים, אבל הוא לא יודע לנהל
עיריה. באים אלינו אנשים עם פתקאות של
יפהר, אז מה אתה רוצה שנעשה?״
למשל :״הגיזבר נתן פעם הוראה למנהל
בית־הספר, שישלח התראות להורי תלמידים
שפיגרו בתשלום שכר־לימוד. למחרת
צילצל יפהר למנהל, ושאל אותו למה
הוא שולח מיכתבי־התראה לידיד שלו. הוא ״
גם הבטיח שהוא ערב אישית לחוב.״
להגנתם טוענים עוד אנשי העיריה, כי
מרבית הכספים החסרים לעיריה הם חובותיהם
של העשירים בעלי הקרקעות ב־ ^
הרצליה 75 .אחוז מכספים אלה הם ארנונה ^
על קרקעות שנועדו לבנייה. אומרים פקידי
העיריה :״אל האיש הפשוט אנחנו מתייחסים
אחרת, ממנו אנחנו יכולים לדרוש.

הדוגליה
תל־אביבי משופם, כשנסע לפני שנתיים
לחו״ל׳ בכסף שחסך לכבוד זה הרבה הרבה
שנים.
שפי הגיע לאנגליה, כשהוא מהודר ומגוהץ,
ובדש חליפתו תחוב פרח אדום גנדרני.
אלא שנהג המונית גילה עד מהרה שחליפת
הקונפקציה הנאה, אשר עלתה לו רק 145
לירות לא היתד. שווה יותר מזה. למעשה,
היא בכלל לא היתה שווה כלום.

החום היה נורא! מספר שסי :״באירופה,
כל ערב הייתי מכבס לבדי את החולצה
והלבנים שלי, ומניח אותם על החימום
בחדר, כדי שיתייבשו מהר. בבוקר שוב
הייתי לובש אותם.
״אחרי שלבשתי את החליפה כמה פעמים׳
ראיתי פתאום שהחלק החיצוני של החולצה
הלבנה שלבשתי מתחתיה, קיבל צבע שחור
כהה. התחלתי לבדוק בבהלה גם את הלבנים
העולם הזה *! 50

וגר, הגננקת מיליונרים והשטופה בקנוניות: העידיה של נסח ינחו
אבל המיליונרים זה דבר אחר. אומרים לנו
להתייחס אליהם יפה.
״קליין, מלך השוקולדה בארצות־הברית,
קיבל הרים וגבעות תמורת הבטחה להקים
מוטל. הוא קנה 82 דונם דרומית לאכדיה.
העיריה הוציאה עליו 50 אלף לירות וסללה
אליו כביש גישה. עד היום הוא לא בנה
כלום וחייב 150 אלף לירות.״
״המיליונר יהודה זים קנה 600 דונם
מתוך 2200 דונם שהם תוכנית ל׳ ,הגובלת
עם תל־אביב. הוא קיבל הנחות על גבי
הנחות, ועוד טען שהוא עוזר לעיריה. המסיבה
שעשינו לו היתד, בחסותו של אורח
מכובד מאוד — שר הפנים. עכשיו הוא
״ חייב 350 אלף לירות. כדי לגבות ממנו את
הכסף הזה יצטרכו לפרק את כל החברות
הרבות שהוא הקים על השטח שלו, וזה
יכול להימשך עוד שנים רבות.״

עשרה תושבים -פקיד אחד
ך* ל פקיד 3כיר בעיריה מוכן היום

^ לגלות את מחדליהם של שאר הפקידים.
יחזקאל גלפרין אינו מדבר עם פסח
יפהר. הוא גם כועס על רכטמן. יפהר פוחד

אה למכה. הוא רכש, באמצעים שונים, אח
אהדתם של כמה מראשי החמולות ואנשי
האגרוף בקרב יוצאי ארצות המזרח בהרצליה.
הוא ניפה את תקציב הסעד של ה־עיריה,
המהווה כיום 13 אחוז מהתקציב
הכללי. ערב הבחירות פוצצו אנשים אלה
את האספות שבהן נאם שילוח, בצעקות:
״רק יפהר ידבר בהרצליה!״
כדי להשיג תמיכה בתוך סניף מפא״י,
דאגו גם יפהר וגם שילוח לתעסוקה של
תומכיהם. עשרות אנשים קיבלו ג׳ובים ב־עיריה,
המנגנון נופח למימדים חסרי־תקדים
בארץ 700 :איש מועסקים על״ידי העיריה,
בעיר של 7000 משפחות!
אבל חסר שמש בבית־הספר וחסרים פקחים
עירוניים שימנעו התפרעויות בבתי־הקולנוע.
האנשים שקיבלו ג׳ובים בעיריה
היו כולם מיוחסים. הם קיבלו מישרות
נאות ומכובדות, בדרגות גבוהות. שמשות
בבית־הספר אינה מתאימה לחברי סניף
מפא״י הקובעים את המועמד לראשות העיר.
בשיטות
אלה הצליח יטהר לשמור על
מקומו. צבי שילוח נעלב והצטרף לרפ״י,
אבל הקנוניות לא חדלו.

מה לתת לדתיים?
ך* כנים וקנוניות יש גם בסיעת הן
4מפד״ל הקטנה, בת שני החברים: חיים

חיים הדסי
מגלפרין. כולם ביחד פוחדים מסגן ראש־העיר,
נתן רוזנטל. הם פוחדים גם מחבר
מועצת העיריה מטעם המפד״ל — חיים
הדסי. פוחדים גם מסיעה חדשה שקמה
בתוך סניף מפא״י, סיעת ההסתדרות, שב־יוזמתה
הוקמה לפני שבוע ועדת חירום
בראשותו של מרדכי (״מוטל״) גינזבורג.
פסח יפהר עצמו מבודד עתה לגמרי ב־עיריה
שלו. היא מבודד עד כדי כך, שבעצם
ימי המשבר, כאשר אין כסף לשלם משכורות
לעובדים, הוא הכריז על הקמת לישכת
ראש־העיר, צעד שהיה כרוך בהוצאות נוספות
ובהעלאת משכורות. להצדקתו טען
שהוא אינו מדבר עם מזכיר העיריה, ולכן
אינו יכול להשתמש בו.
האיבה ההדדית והפחדים בעירית הרצליה
מוצדקים, כי למוסד זה יש ניסיון עשיר
בתככים פוליטיים ואישיים. פסח יפהר בעצמו
עשה לפני שש שנים קנוניה עם אויבו
הניב חי, יחזקאל גלפרין, כדי להדיח את
ראש־העיר הקודם, בן־ציון מיכאלי. רבים מחברי
סניף מפא״י המקומי הם כיום הפקידים
הבכירים של העיריה. גלפרין אירגן
אותם אז להצביע בעד יפהר ונגד מיכאלי.
בבחירות האחרונות תמך גלפרין במועמדותו
של צבי שילוח. הם כמעט הצליחו
לעשות ליפהר בדיוק כפי שעשה למיכאלי,
אבל יפהר הכיר את השיטה והקדים רפו
הדסי
ויוסף יעקב. בשנים הקודמות היתד,
המפד״ל השותף היחידי של מפא״י בקואליציה.
הדסי, שיש לו ידידים במשרד הפנים,
עזר לפסח יפהר לקבל מענקים, מילוות ואישורים
לכל הפעולות המוזרות של עירית
הרצליה׳ אותן מוקיע מבקר המדינה. ללא
קשרים הדוקים אלה של הדסי עם סגן־שר־הפנים,
הרב ישראל שלמה בן־מאיר, קשה
מאוד להבין כיצד יכולה היתד, עירית הרצליה
להגיע למצבה הנוכחי.
אבל הדסי, מנהל סניף בנק המיזרחי בהרצליה,
סמך יותר מדי על קשריו במשרד
הפנים, והזניח את מעמדו בסניף המפד״ל
המקומי. יוסף יעקב, לעומת זאת, השקיע
בכך עמל רב. לכן קמה, לפני כמה שבועות,
הדרישה בסניף המפד״ל לתת ליוסף
יעקב את תפקיד סגן־ראש־העיר בשכר (20
אלף לירות לשנה) .הדרישה נתקבלה. הדסי
ניסה למצוא מקור־פרנסה אלטרנטיבי, דרש
את סגנות ראש המועצה הדתית, המקבל
שכר מהעיריה. מפא״י לא יכלה לקבל דרישה
זו בעצם ימי המשבר, כאשר עובדי
העיריה שבתו בשל הלנת שכר. יומון ה־מפד״ל,
הצופה, לא התבייש לפרסם אז, כי
הדסי התפטר מתפקידו בשל הרצון להקל
על המצוקה הכספית של העיריה.
סירוב מפא״י למנות את הדסי כסגן יו״ר
המועצה הדתית הרגיז את משרד הפנים ה־מפד״לי.
כי האוטונומיה של המועצות הדתיות
היא בבת־עינה של ד,מפדל״ .עם זאת
רוצה יוסף יעקב להוכיח את פעילותו למען
הדת בפני נאמניו בסניף המפד״ל. הוא בא
לעיריה ברשימה ארוכה של דרישות, שביצוען
יעלה למשלם המיסים בהרצליה מאות
אלפי לירות. מפא״י שוב התנגדה.
לאחר שתי התנגדויות אלה לדרישות
של אנשי המפד״ל החלו הפירסומים בעיתונות
על המתרחש בעירית הרצליה׳
ועל התערבות אפשרית של משרד הפנים.
המשרד שלח לעיריה מבקר זריז,
גרשון גרוסברג, שהכין דו״ח קטלני תוך
שבוע ימים. פקידי העיריה מכנים את
גרוסברג בשם ״הג׳ינג׳י״ ,וטוענים כי ה־דו״ח
שלו מכיל פרטים בלתי־נכונים, בצד
עיוותים שתוקנו כבר מזמן. הם יודעים

גם מה מסתתר מאחורי הדו״ח :״פסח
יפר,ר יסכים לעיסקה עם המפד״ל, והדו״ח
ייגנז. אין בעיות. העיריה תיתן למפד״ל
להקים מיקווה בשכונת נוף־ים, בית־ספר
דתי׳ ובית שחיטה, זה הכל.״
ואמנם, בישיבת הנהלת העיריה השבוע,
שנועדה לדון בדרכים לפתרון המשבר, דרש
יוסף יעקב שהעיריה תקים בית ספר דתי
נוסף. המדובר בשכונה הגדולה של הרצליה,
נוף־ים, שממערב לכביש נתניה.
עד כה נרשמו שס״רק 18 ילדים כמועמדים
לביח־ספר דתי, הנהלת העיריה
הציעה להעמיד לרשותם אוטובוס׳ ולה־סיעם
לבתי הספר הדתיים הקיימים, אבל
יוסף יעקב הזכיר את המענק האחרון
של משרד הפנים בסך 90,000 לירות, וחזר
ודרש בית־ספר דתי נוסף.
בהרצליה קיימים כבר ארבעה בתי־ספר
יסודיים דתיים ותיכון דתי אחד. בבתי
הספר הדתיים יש כיתות עם עשרה תלמידים
בלבד, לעומת ממוצע גבוה של 38 תלמידים
בבתי הספר הממלכתיים. דו״ח מבקר־ד,מדינה
אף מתריע על המיבנים המסוכנים בהם משוכנים
התלמידים בבתי־ספר אלד״ אבל כל זה
אינו חשוב למפד״ל. פסח יפהר, הרוצה לשמור
על יחסיו הטובים עם משרד־הפנים,
מיהר למלא דרישה אחת של יוסף יעקב:
הוא הקים במהירות־שיא — תוך שבוע ימים
בלבד — את כל המיתקנים הדרושים לחוף
רחצה נפרד לדתיים. הוא מסר את הביצוע
ללא מיכרז לקבלן פרטי, למרות העובדה
ש^ז לעיריה מחלקה המסוגלת לבצע את
העבודה. קו־מים מתוקים הונח; בנין מלתחות
ומקלחות הוקם; שלושה בתי־שימוש
(שנים יותר מאשר בחוף אגד׳ה הסואן)
וסככת רחבת ידיים ניבנו. המצחיק הוא
שכל אלה הוקמו ליד שלט גדול מאד המכריז
על הסכנה שברחצה בחוף זה. אותו
חוף מוכרז על ידי העיריה כ״חוף חופשי״
לעומת שאר החופים העירוניים, שם יש
לשלם עבור התענוג. לחוף זה יש עוד
תפקיד: הוא ידוע לרבים כחוף־הנכים.
עכשיו יתרחצו במקום מסוכן זה גם הנכים,
גם העניים שאינם הולכים לאכדיה, וגם
הדתיים.

נקניק ועוגות

^ ש כו ע החליטה וועדת־החירום של
| 1מועצת הרצליה להנהיג בכל זאת כמה
צימצומים. אחרי שש שנים של התראות
של מבקר המדינה בוטל סוף־סוף, חלקית,
הנוהג להחזיק מכוניות פרטיות לפקידים.
העיריה לא תשלם יותר את חשבון הטלפון
של מבקר המדינה בוטל סוף־סוף, חלקית,
כה לכבד את אורחיו בכריכים של נקניק
ובעוגות, יסתפק מעתה בכוס תה. כן תחוסל
המרפאה העירונית, שעלתה לעיריה מאה
אלף לירות לשנה 500 .משפחות היו בטיפולה
של מרפאה זו, מרביתן משפחות אמידות,
ששילמו ארבע וחצי לירות לחודש בלבד, כאשר
משפחות פועלים שילמו עשרות לירות
בקופת חולים. גח״ל, האופוזיציה הוותיקה
של הרצליה, הסכימה רק בימים אלה
לוותר על מרפאה יקרה זו.
בל הקימוצים הזוטרים הללו אינם מגיעם
אף לקרסוליו של הגירעון המפלצתי המאיים
על הרצליה.
באותו זמן מונחת על שולחן העיריה
הצעת תקציב המחכה לאישור. ההצעה:
עשרה מיליון לירות. ארבעה מיליון מזה
יוקדשו למשכורת למנגנון המסורבל 300 .
אלף לירות — למועצה הדתית( .עליה של
50 אחוז) 480 .אלף — לסעיף תרבות.
סעיף הידוע בגמישותו. אם יאושר התקציב
— יגדל ד,גדעון.

שובעת בבוץ
שלי, וראיתי שגם עליהם יש כתמים שחורים.
״הבנתי, שמהחליפה החדשה שקניתי —
יורד הצבע. מיד הפסקתי להשתמש בה,
ונאלצתי ללבוש את החליפה היחידה שנותרה
לי — חליפה חורפית חמה. זה היה קיץ.
החום היה נורא. בגדים חדשים לא יכולתי
לקנות, כי לא היה לי מספיק כסף.״
החליפה טובה! ״כשחזרתי ארצה
ניגשתי אל בעלי החנות, והבאתי אתי את
העולם הזה *150

החליפה. סיפרתי לו על הכתמים השחורים,
והראתי לו את המקומות שבהם ירד הצבע.
הם אמרו לי :״החליפה טובה. הצבע לא
יורד ממנה!״ ולא רצו לפצות אותי.
״הייתי אובד עצות. לא רציתי לוותר
לחנות כי צדקתי. החלטתי לשלוח את החליפה
לבדיקה למכון התקנים. הבדיקה עלתה
לי 16 לירות. התוצאות: הצבע יורד מהחליפה.
ניגשתי עם תוצאות הבדיקה של

מכון התקנים אל בעל החנות. הוא אמר לי
שהוא לא מקבל את הבדיקות האלו.״
מכיר את הסחורה :״פתחתי בהליכים
משפטיים נגד בעל החנות. בישיבה
הראשונה של המשפט, יעץ השופט לבעל
החנות להתפשר, ושהוא ישלם לי 160 לירות
— המחיר של החליפה, ומחיר הבדיקה
במכון. אני הסכמתי. בעל החנות לא הסכים.
הוא רצה לתת בתמורה סחורה. לזה כבר

לא הסכמתי, כי את הסחורה שלו אני מכיר.
המשפט נמשך.
״השופט פסק לו 294 לירות, תמורת החליפה
והוצאות המשפט. אני חשבתי שהצרות
יגמרו בזה אבל טעיתי. מאז ועד
היום עברו כמעט שנתיים. את הכסף לא
קיבלתי. ההוצאה לפועל הוציאה פקודה
לשלם את הכסף. אבל היא איננה מבצעת
את הפקודה, בגלל התור הגדול במשרדיה.״

במדינה

בעקבות הצרחה בלונדון,

דעות
נ• מ בין א ת בי א לי ק *
כשגדל ערי ז־בוטינסקי בירושלים של
שנות העשרים עוד זכה להכיר את מחייה
הלשון העברית, אליעזר בן־יהודה. מאז
קרוב בנו של מייסד התנועה הרביזיוניסטית
יכיום פרופסור למתמטיקה בטכניון בחיפה,
לענייני לשון. היה זה הוא שנתן לדאון
את שמו, אם כי חלק גדול של תושבי
הארץ רצה לקרוא למטוס ללא מנוע מגלוש
דווקא. היה זה הוא ששמע כיצד נוצר
מונח עברי, שלא נתקבל, במקום ״סקס
אפיל״ — עם מיני (מלשון מגנט).
תות! תות! כשהעלה השביע ז׳בו־בוטינסקי
את זכרונותיו אלה ביומון גח״ל,
היום. נזכר באישיות ירושלמית אחרת,
שר הדתות ונפגעי המלחמה בממשלות
ישראל הראשונות, הרב יהודה לייב הכהן
מימון . :בהיותי חבר הכנסת הראשונה*
נהגתי להאזין בדבקות לנאומיו של ח״כ
הרב מי מון ...אולם לצערי לא הבנתי
דבר כי הרב הנכבד נהג לדבר בהברה
אשכנזית לא פעם רציתי לקום ולדרוש
תרגום לעברית.״
עתה קם ז׳בוטינסקי בכל זאת, דורש לתרגם
את חיים נחמן ביאליק, שכתב את רוב
שיריו לפי משקל ההברה האשכנזית, לעברית
, 1966 המדוברת, כידוע, בהברה
ספרדית•
עד מה הגיונית דרישה זאת הוכיח
ז׳בוטינסקי בספרו מעשה באיש החזק של
הקרן תק״מת, מנחם מנדל אוסישקין, שדיבר
עברית, במידה ודיבר עברית בכלל,
בהברה אשכנזית, בה מבוטאת, בין היתר,
התי״ו הרפוייה כסמ״ך.
פעם ישב אוסישקין בחברת ידידיו בגן ביתו
בירושלים ואמר (ברוסית, כמובן) :״נו,
נדבר קצת עברית ואז הבחינו המסובים
בסוס שעגלון העבירו באותו רגע לפני
הבית. איסישקין הצביע. על הסוס, ואמר
בחברך, ספרדית, שרק התחיל ללמוד אותה :
.הנה תות ! ״
מער מרו אהספד אימדיי שפד
משחלפו השבועות הראשונים לחופש הקיץ
הגדול והוחלפו הדעות הסופיות על התעודות,
הגיעה שעת הסיכום על נושא חשוב
באמת: מה רשמו לך החברות בספר הזכי
רונות?

מוסד זה, שהיה מן המקובלים בימי ה־יישוב־העברי־בארץ־ישראל,
חידש השנה את
נעוריו וזכה לתפוצה רבה בין תלמידות
כיתות אל״ף עד יו״ד־בי״ת. המדובר הוא
בספר־מחברת, בעל כריכה קישוטית עבה,
שאת דפיו הריקים ממלאות התלמידות־החב־רות,
אשר, לרעותה, בברכות אין קץ, מקוריות
ככל האפשר. ברכה כזאת נקראת דכי
רון.

לזכר מגדל דויד.

זכרון טיפוסי ל
תלמידת
כיתה גימ״ל: בעת שתשבי בזקנתך
/ליד הסבא, בעלך /אז אחד הנכדים נוס
קפה יגיש אליך /ואת תואילי, ברוב טובך,
לזכור את הטובה בחברותיך.
אולם לא על הזכרון לבדו תחיה התלמי

העברית. מה שחשוב לא פחות הוא
הסוד הכמוס (לא לחמור ולא לסוס!) ,שהוא
קפל בקצה הדף, שמעברו רושמים ברכה
שהיא תוספת לברכה, ובלבד שתהיה כתובה
בחרוזים.
לדוגמה: אל תהיי שובבה /כי את כבר
ילדה גדולה או, כנראה כחלק של מסע אנטי־אלכוהלי,
אם את תשתי נוס בירה /
תשלמי לי קנס עשרים לירה. הסוד הכמוס
משמש גם אמצעי הרתעה לסקרניות המחטטות
בספרי זכרונות לא להן. לכן קורה
בקלות שמי שפותחת ספר זכרונות מוצאת
תזכורת עניינית תחת קפל הסוד הכמוס,
כגון סקרן, מה תחפש /על השלג הנמס?
או אם תקראי את הקשקוש /תקבלי עקיצת
יתוש!.

אבל, כפי שנאמר, בסופו של הדבר,
הכוונות הן טובות, ככתוב בספר הזכרונדת:
בצד עומד מגדל דויד /ואותך אזכור תמיד.
* ז׳בוטינסקי, שהיה ח״כ מטעם חוות,
פרש ממנה והיווה סיעת יחיד. את אחד מנאומיו
בכנסת הראשונה נשא כולו טל מהרת
הצרפתית, על־מנת להוכיח את הצורך
בחוקת־יסוד למדינה, ני באין חוקה, גס לא
ברור מה היא השפה הרשמית של המדינה.

ל* לונדון רגילים כבר שחלון ראווה
איננו דבר סטאטי. זד, זז. כי בלונדון
נמאס לאנשים לראות בגדים בחלינות, וזה
התחיל לשעמם אותם. הם החליטו שחתיכות
הן הרבה יותר מעניינות מסתם בובות, והמוכרים
האנגליים שמכבדים את רצונם של
הקונים האנגליים, החליטו מיד שבמקום להציב
שם בובות ומודלים, צריך להעמיד
ואמיתיות. הן
בחלונות דוגמניות חיות
לובשות בגד, מסתובבות איתו בחלון,
פושטות אותו, לובשות בגד שני, מורידות
אותו, וכל זה לנגד עיני הקהל הנלהב.
התוצאה: אנשים מתאספים ליד החלון, ונכנסים
מיד לאחר התצוגה לחנות לקנות
את הבגדים. עם המודל או בלעדיו.
סיפרו איך זד,
אחרי שכל העיתונים
הולך בלונדון, החליט העולם הזה לראות
אם אנחנו אפנתיים כמו הלונדוניים יקרי־מזג
כמותם, ולראות אם החברה שקוראים
לכל בחורה ברחוב ,״הלו, בובה!״ יודעים
להבדיל בין בובה לבחורה, החנות הראשונה
שנבחרה הייתה מדים, שהייתה גם הראשונה
להדגים את הבליקיניי, כשרק הופיע.

״תרימי יותר גבוה!״
ן* פעם נערן* בחלון הראוה של מדים

( | ניסוי נועז. לא רק שהוצבה בו דוגמנית
חיה מאד, שהיא נוסף לזאת גם חיפאית
וגם שמה לאה פריפר, ולא רק שהיא
לבשר, שם את כל חידישי־האופנה, אלא
מה שהכי מעניין: היא פשטה אותם שם.
ולבשר, אחרים. והסירה את האחרים, ולבשר,
עוד. וכל זה לעיני הקהל המשתאה.
כי אחרי כמה החלפות כאלה כבר הייתה
המדרכה מלאה בכל כך הרבה קהל, שבקושי
ראו שיש שם חלון־ראוה. כל האנשים
שמיהרו לכל מיני מקומות נעצרו מול
החלון .״אני חולם,״ צעק מישהו. ,היא

1 1ך 11 *1 0 1 1מדגימה לאה, כשהיא לבושה במינימום בגדים
^י | 1 # 1 1בתוך חלון־הראווה. אותם בגדי־נופש, שהיו משאי
רים את הקהל של שפת־הים אדיש לגמרי, הוציאה אותו כאן כמעט מדעתו.

המונים צבאו ע?
ראו בחורה מי מיו
בצעקות מישהו !

ניסה ״השלם הזה״ ובהון את התגובה בארץ

תנטנוה נחלו! הראוזה
זזה, היא זזה!״ ענה בצעקות מישהו אחר.
״יותר קצר, יותר קצר,״ התפעלו כל השאר,
למראה המחצאית שלבשה לאה באותו רגע,
אחרי שפשטה, לעיניהם, את שמלת האום.
״תרימי יותר גבוה,״ התחילו להסביר לה
הצופים .״חתיכה, לא?״ סיכמו אחד אם
השני.
הדוגמנית לא שמעה את כל זה. החלון
עזר לה בכך.
היא הורידה את השמלה הקצרצרה ושמה
על עצמה מכנסיים מתרחבות למטה והקהל
הרב, שאג משמחה. כשהיא הורידה את ה
לימפה
אותם מצידה השני של השמשה
וקרבה אליהם את גופה הערום עד למרחק
כמה מילימטרים, רק הזכוכית הפרידה

ביניהם.
במשך שעה עמד הקהל והתעניין ׳בקי־לניות
ובהתלהבות בדוגמנית המתפשטת
בחלון ריפיפי. רק אשד, אחת זקנה, שעברה
במקום, אמרה שהיא לא מבינה למה גברים
כל כך מתעניינים באופנת־נשים.
באמת, מעניין למה.

החילוף המהיר

קהל הצופים הרבה ינתר מאשר עניינו אותם
הבגדים עצמם. הנאת הקהל היתה שלמה.

פלירט דדו הזכוכית

מנהלת לאה עם קהל מעריציה. היות והשמשה
הפרידה, הרגשה עצמה חפשית וחסר־מעצורים.

זחלון נעצו עיניים בדוגמנית המתפשטת, כאילו לא
״אני חולם,״ צעק מישהו ,״היא זזה, היא זזה!״ ענה
.״יותר קצר, יותר קצר!״ דרשו ממנה כמעט כולם.

מכנסיים וענדה על עצמה שמלת־משבצות,
הפך כבר הקהל לגוש משתולל, שעודד
אותה בקריאות שמחה ומחיאות־כפיים.
באותו רגע הגיע למקום ג׳נו יעקוב,
שהוא שוטר במקצועו. ולא סתם שוטר,
בהתחלה הוא פקח את עיניו הגדולות
ושאל: מה זה? והמספר 19405 שעל חזהו
נצץ מהתרגשות.
הסבירו לי מה זה, והוא הבין ואמר:
״להפסיק את זה מיד.״ הוא הלך. לאה
הספיקה לפשוט משהו אחד וללבוש משהו,
נוסף, ואז השוטר חזר והודיע שאם לא
יפסיקו את ההצגה, הוא אוסר את כולם.

מיד כולם נבהלו וכל ההצגה התחילה להתפזר.
הקהל ברח הביתה ילאה נכנסה
דרך החלון לתוך החנות.
שם עמד השוטר העברי הזועם, ורשם
ראפורט לבעל מדים. לאה החליטה ששוטר
הוא רקע עוד יותר טוב לתצוגה, נעמדה
מאחוריו והחלה להדגים את כל הבגדים
היפים שלה. רק להתפשט היא כבר לא
העיזה, כי היא זכרה את השיר הידוע:
״בחורה היא בחורה — ומשטרה היא
משטרה.״

זאח חוזרת חזרה
ץ נ* שום 5ד ניסתה לאה את מזלה בד
חנות נוספת חנות ריפיפי. היות ושם
כל הדגמים הם חדישים ונועזים מאד, סברו
בעלי־החנות שלא יקרה כלום אם יציגו
אותם בשיטה חדישה ונועזת מאד.
ר,ם צדקו. שום דבר לא קרה, חוץ מזה
שתוך דקות ספורות השחירה המדרכה
מאנשים, שכולם התחילו להתעניין מאד
מאד באופנה. מרוב התעניינות הם שאגו
וצרחו והקישו על החלון, וחיזרו אחרי
הדוגמנית המתפשטת שמאחוריו. ולאה, בחסות
הזגוגית העבה, חיזרה אחריהם בחזרה,

ואנווט

רושם השוטר, בחנות
מדים כשהוא משמש באותו
זמן ללאה כקהל להדגמת שסלה נוספת

ספורט הגביע העולמי
ה ת שו ב ה: חיו בי ת

מ ש כנ ת א גלוי
<ג 3וו ^ו! 7

50 אחוז ממחיר הדירה במשכנתא
עזרה במכירת הדירה הישנה ע־י
משכנתא נוספת
רכישתהדירהב״גיו־דיל״
(שלםמקדמההיום -החלס
כעבור שנה!
מבחר גד ול של דירותבכל
ה מ חי רי ם ומכל הגדלים

ברמת־גן: ב״גד אואזיס״ — דירות בנות 3׳ /2י ,3ו 4חדרים וכן חנויות ומשרדים; קוטג׳ים בשדרות הנרקיסים ודירות
בנות 3חדרים ברחוב ירקונה (רוקח) .בגני גד: דירות בנות 3חדרים וכן חנויות. בירושלים: מול ״בית אלישבע— -
דירות בנות 4חדרים. מול ״בנק ישראל״ :משרדים, חנויות ואולמות. ב״בית הדגל״ :דירות מרווחות בנות ג 3 ,2>/ו־ג3>/
חדרים. ביפו: ברחוב יהודה הימית דירות בנות 4 ,3 ,2חדרים. בקרית אונו: דירות בנות 3חדרים.

בפרדם׳

חנה

:חנויות במרכז מסחרי חדיש.

תל-אביב, ס מטת בית השואבה ( 16 פינת אלנבי ,)98 טלפון 622902
רמת ־ ג ן, רחובביאליק ,4 5טלפון 7 2 9 1 7 8 / 9
ירושלים, רחובשלומציוןהמלכה ,4טלפון 2 7 7 7 5

לאלפיים הישראלים החוזים במשחקי הגביע
בלונדון היו השבוע, כמו לכל רבבות
הצופים האחרים שתי שאלות. קודם כל:
מי יזכה בגביע, במשחק הגמר של השבוע,
ושנית, כמו ששאלו את עצמם חובבי הכדורגל
של כל אומה אחרת המכבדת את עצמה׳
האם ייתכן אי־פעם כי הנבחרת הלאומית
תגיע למשחקי הגמר.
לפני שהתחילו המשחקים היתר, התשובה
השלילית מובנת מאליה. הישראלים הפסידו
במשחקים המוקדמים לבלגיה ולבולגריה,
שהיתר, הנבחרת החלשה ביותר בלונדון.
אולם עם סיום המשחקים השבוע, נראה
היה לכמה ישראלים כי התשובה עשוייה
להיות שונה. כי הכדורגל שהתגלה בלונדון
לא היה הכדורגל הטוב ביותר. הוא היה
רחוק מזה.
נבחרות כמו ברזיל ואיטליה, מהן ציפו
למשחקים גדולים, לא הראו דבר. הן עפו
כבר בשלבים המוקדמים של המשחקים. הנבחרת
המפתיעה ביותר היתד, זאת של צפון־
קוריאה שגברה, בעזרת כדורגל בינוני, על
קכבי מיליוני הלירטות האיטלקיים, ועלתה
עד לרבע הגמר.
רק גאץ אחד. מי, אם כן, הצליח בלונדון?
הצליחו הנבחרות שהיה להן כושר
גופני טוב יותר מאשר ליריב, פחות כוכבים
בולטים אך צוות שידע ללחום שעה וחצי.
אמנם היתד, יוצאת מן הכלל אחת: הנבחרת
של פורטוגל. לה היה כדורגלן־על, הגאון
יוזביו. אך גאון כיוזביו היד, רק אחד
בלונדון.
שאר השחקנים שיחקו כדורגל ממוצע, שאפילו
התלהבותם הממוסחרת של העיתונאים
האנגלים לא הצליחה להסתירו.
ולכן ברור, כי ביום מן הימים, כאשר
הנבחרת הישראלית תוכל להציג כדורגל חסר
פשרות, אותו משחקים לוחמים נמרצים,
תוכל גם היא להיות בין שש־עשרה הנבחרות
המתמודדות בגמר על הגביע העולמי.

כדורגל
דאיש תנ הדבר
שבועיים לפני תום העונה החולפת אירע
מעשה חסר תקדים בכדורגל הישראלי. כדורגלני
אלופת המדינה, הפועל חל־אביב,
הכריזו על שביתה, יצאו למאבק גלוי נגד
הנהלת קבוצתם ונגד עסקניהם.
השביחה הגדולה נסתימה אז בקול דממה
דקה. השחקנים חזרו לשחק במשחק הליגה
האחרון שלהם, לא השיגו את מטרתם
העיקרית: נסיעה לחוצלארץ.
אלא שדבר אחד בכל זאת קרה אז.
הנהלת הפועל תל־אביב התפטרה.
מאז חיכו הכל להנהלה החדשה של הפועל
תל־אביב. יותר מכל חיכו לכך שחקני
הקבוצה. השבוע הם שוב היו מיואשים
לחלוטין .״אין הנהלה חדשה, ובעונה
הבאה לא ישתנה שום דבר,״ אמר אחד מהם.
א פי דו בי,יצנזו. כאשר התפטרה ההנהלה
הקודמת הטילה מועצת פועלי חל-
אביב על החבר המסור אריה אבני (בחייו
האזרחיים: פקיד המוסד לביטוח לאומי) להרכיב
הנהלה חדשה לקבוצה. מה פתאום,
שישאלו את השחקנים איזה הנהלה הם רוצים,
או שיעשו אסיפה כללית ובחירות?
בין כך וכך עדיין לא הצליח אבני
להרכיב הנהלה. הסיבה: צמד השולטים במועצת
פועלי תל־אביב, המזכיר אורי אל־פרם
ועוזרו יהושע כצמן׳ אינו מרוצה מ-
נסיונות העצמאות של אבני. כצמן, למשל,
רוצה לא רק לקבוע מי יהיה בהנהלה, אלא
גם להיות בהנהלה בעצמו.
שחיה קיום ההבטחה
בהתחלה חשבו כולם שזה היה מקרה,
שהוא כמו כולם ילד־פלא שיגדל ואז יעבור
הפלא. עכשיו, אבל, זה כבר ברור בלי צל
של ספק, לישראל יש שחיין בקנה־מידה
בינלאומי, שיביא לה כבוד בכל תחרות
שחיה בעולם.
כשהוא היה ילד הוא סבל מקצרת. כדי
להתגבר על המחלה יעץ לו הרופא לשחות.
מאז הוא שוחה, והיום אברהם (״בנוש״)
מלמד הוא השחיין הטוב ביותר והיפה ביותר
במדינה.

חעולס הזר( 50* ,

ההוכחה האחרונה: השבת הציב מלמד
שיא ישראלי חדש במשחה 100 מטר פרפר.
התוצאה עליה הראו
השעונים בקבוץ יפתח
59.8 :שניות.
(השיא העולמי 57 :
שניות. התוצאה הטובה
ביותר של השנה
,58.4 :אותה
השיג מארק שפיץ
בארצות־הברית).

״אני ארד!״

ההישג האחרון של
מלמד לא היה הראשון
שלו בעונה זו. מלמד בראשית החודש הוא
חזר מסיור באירופה׳
שם התמודד עם איטלקים ואוסטרים,
שחה את מאת המטרים בסביבות הדקה.
כשחזר הבטיח :״אני ארד מהדקה.״ השבת
הוא קיים את ההבטחה.
כתבים ניסו להוציא ממנו בתום המשחה
ביפתח הבטחות נוספות׳ אבל מלמד הבטיח
בינתיים רק להמשיך לשחות. למי שמכיר
אותו ברור, כי שיאים נוספים נמצאים בדרך.
ספורטאים ווו ב דו ת י שר אליו ת
הממשלה עושה הכל כדי לתמוך בספורט
ובספורטאים. יש לה אפילו רשות ספורט
במשרד החינוך. רק שהרשות נתונה והעובדות
אחרות. כמד, מן העובדות:
• כאשר ספורטאים ישראליים נוסעים
בשליחות המדינה לחוץ־לארץ, הם משלמים
מס־נסיעות מלא.
אם האוצר היה נותן הנחה על המס
העצום, שהוא גובה על הכרטיסים, לפחות
לספורטאים הנוסעים לתחרויות רשמיות, היד,
מספר כפול של ספורטאים יכול לנסוע —
מספר כפול של ספורטאים היה רוכש
נסיון בינלאומי ומביא בעקבותיו עליה ברמה
הכללית בארץ. לספורטאים היוצאים
בשליחות רשמית לא ניתנת אפילו ההנחה
הנהוגה לגבי סטודנטים.
• ספורטאים המיבאים ציוד ספורט
משלמים עליו מכס ומס־קניה בהתאם לתעריפים
הרגילים של המכס ללא כל התחשבות
במעמדם כספורטאים. כך, למשל, משלם
אתלט הנזקק לזוג נעלים מחוצלארץ מחיר
כפול מאתלט בחוץ־לארץ.
התוצאה: מספר הספורטאים היכולים להרשות
לעצמם ציוד ספורט ברמה נאותה
קטן בישראל בצורה מחרידה. הסובלים: השיאים
הישראלים הנשברים בתדירות נמוכה.
• בכפר הערבי מועאיד, שבמשולש היד,
מגרש כדורגל. המגרש היה שייך לכפרי
טוב־לב, שאיפשר לרוצים בכך לשחק עליו.
עד שהשחקנים החליטו להתארגן כקבוצה
עצמאית. ואז הפקיע צה״ל את המגרש מידי
בעליו, הודיע שהוא זקוק דווקא למגרש
הכדורגל הזה לאימוניו.

אנשים
•ח• ההבדדהק טן
לעיתים רחוקות מצטיינים דיוני הכנסת
בהומור. אך זה קרה ביום הרביעי כאשר
נידונו הצעות חרות להנהגת תיוזך חובה
ביחסי־עבודה. כאשר הצטדק ח״כ חרות
אליהו מרידוד כי הצעת־החוק שלו אין
לה שיניים רבות, אלא רק שן אחת, קרא
לו שר־ד,עבודה ינאל אלץ :״וגם זו שן
תותבת בשיא נאומו ציין מרידור כי
הליברלים העצמאיים ברחו מן האולם, מכיוון
שהם בעד הצעת חרות, אך אינם מעיזים
להצביע בעדה. קרא מנחם בגין 1״המשמעת
הקואליציונית חלה רק על הידיים, לא
על הרגליים בלהט הנאום טען מרידור
כי גם סיעת רפ״י נטשה את האולם. הוא
לא ראה כי הח״כית של רפ״י, מתילדה
גז, יושבת בדיוק לפניו. קרא בגין לעברו:
״החלק היפה ביותר של רפ״י דווקא נוכח
כאן!״ דבריו זכו להד כללי, וכך נערכה
הפגנת אהדה לח״כית התוניסית יפת־הפנים,
שהיא פופולרית בכנסת גם בגלל נימוסיה
והופעתה האלגנטית • .רק אחר־כך שם
מרידור לב לכך שגם ח״כ אחר של רפ״י,
מרדכי בן־פורת, נוכח. כשטען מישהו
כי גם הוא נמנה עם החלק היפה של רפ״י,
קרא ח״כ אחד :״יחי ההבדל הקטן!״ •
יגאל אלון אמר בנאומו כי אין כמעט עבודות
שאינן חיוניות, ושאל מה יקרה אם
האופים יכריזו שביתה ולא יהיה לחם.
השיב בגין :״נאכל עוגות!״ על כך ענה
לו שמואל מיקונים :״עתה יודע מה
היה סופה של מארי אנטואנט, שאמרה
זאת?״ תיקן אותו בגין :״היא מעולם לא
אמרה זאת מיקוניס עצמו אינו נואם
אף נאום אחד מבלי להזכיר את ההון המונופוליסטי
הבינלאומי ואת האימפריאליזם.
כשקם והציע להעביר לוזעדה את הצעתו
של אורי אבנרי לדון בחוק הגנת הדייר
(ראה דו״ח לבוחר) ,טען מיקוניס כי מצבם
של בעלי־הבתים טוב מאד, וגם הזכיר את
האימפריאליזם. השיב לו שר־המשפטים,
יעקוב שמשץ שפירא, :אני יכול
להרגיע את חבר־הכנסת מיקוניס: אם מצבם
של הקאפיטליסטים של האימפריאליזם הבינלאומי
יהיה כמצב בעלי־הבתים בישראל
— אז יהיה טוב כשהגיש ח״כ המערך
משה כרעם שאילתא לשר-האוצר פינחס
ספיר, בקשר לוזיכוח עם דויד בך
גוריץ על המילוזה הגרמני, התלוצצו במסדרונות
הכנסת בזו הלשון: קודם נכתבה
התשובה, ורק אחר כך הטילו על ברעם
לחבר את השאילתא • .בתשובה לאותה
שאילתא הופיע פרט אחד שלא נירשם בפרוטוקול.
היה זה כשספיר החל לדבר
על הרייכסקאנצלר אדנאואר. קריאת־ביניים
של אחד משני הח״כים ילידי גרמניה בבית
תיקנה אותו מיד :״בונדסקאנצלר ולא רייכס־קאנצלר!״
שר־האוצר תיקן את עצמו והמ־

תמרורים״
• חלתה.

כוכבת התיאטרון הקאמרי,

שחקנית חנה מרון, בחזרת, בה נדבקה מילדיה,
גרמה להפסקתה
הזמנית של
הצגת העונה והקופה,
הדה גאבלר.
• נתכבד. בתואר
דוקטור של
האוניברסיטה הפדרלית
בריו־דה־ז׳ניירו,
נשיא ישראל, שלמה
זלמן שזר, על מחקר
ראשית ההתיישבות
היהודית בברא־זיל
במאה ה־.17

מרון

• נתכבד. ב
תואר
דוקטור־כבוד
למדעים צבאיים, על-ידי האקדמיה הצבאית
בקאהיר, נשיא מצרים, גמאל עבד־אל־נאצר,
לרגל יום השנה ה־ 14 למהפכה שהעלתה
אותו לשלטון.

• נחוג. יום הולדתו ד,־ 100 של השייך
ר,בחזי חוסיין מוחמד עלי מוסטפה
(המכונה שייך אבו־יוסוף ההייבי) ,שהצטרף
עם שבטו (ערב אל־הייב מסביבות ראש־פינה)
בימי מלחמת העצמאות, לפלמ״ח, כראש
יחידת הפלה״ב (פלמ״ח הייב) ,ושכו־בד
ביום הולדתו במתנת מפקדו לשעבר וכיום
שר־ד,עבודה, יגאל אלון: כביש גישה
באורך של קילומטר אחד למאהל שבטו.
העולם הזה 508ו

• נחוג. יום הולדתה ה־ 100 של מאמא
עיישה, התושבת הישישה של מגדל העמק,
אלמנה, שהיתר,
נשואה שלוש
פעמים משך חייה
ולה, כיום, חמישה
בנים ובת אחת 39 ,
נכדים 25 ,נינים ו־
22 בני־נינים.
• נהרג. פרופסור
האוניברסיטה
העברית לאופתמולו־גיר(
.רפואת עיניים),
הד״ר וולטר קורני
בליט ,52 ,בתאונת

שזר

דרכים במעלה הקסטל,
עת נתפשה
מכוניתו בכף החפירה
של דחפור שחסם.
את רוחב הכביש.

נפטר. ותיק
אירגון ההגנה, הארי
פלטשר, בעלה של
מטפחת החן לאה
פלטשר, נותנת הטון
בחברה הישראלית המתבגרת,
שפעל בחדות
רכש ומודיעין ישוביות משך 30 שנה.

שיך בדברי התשובה • .אגב: הגרמני האחרון
שנשא את התואר רייכסקאנצלר היה
המנהיג הנאצי אדולך! היטדר • .ה־מיבצע
הפוליטי העיקרי של השבוע לבש
צורה של ברית־מילה. ח״כ שמואל תמיר
החליט לנצל את לידת בנו כדי לערוך הפ

הארץ. הוא גם דורש עתה ממיקי
5,400 לירות, עבור החזקת הילדה וחינוכה
במשך שנה וחצי • .איזה מזל יש ליפה־פיות
כמו נערת ישראל יפה שריר? !
השבוע ביקרה במועדון־לילה יפואי, רקדה
עם ידידה העתונאי אלכם גל?ן די, והב
דיסקופצת
קאופמן בפעולה
חלוצה — מתמשכת — מקפצת

גנה רבתי, שתכריע לטובתו את הכף בשיא
המקח־והמימכר המייגע להרכבת הנהלה חדשה
של תנועת־החרות. תמיר נתגלה שוב
כאמן יחסי־ד,ציבור: הוא חיבר רשימה של
אלפיים מוזמנים, ובעזרת שתי מזכירות
מיוחדות טילפן אישית לכל אחד מהם,
הזמינו אישית לברית • .בכל זאת משך את
תשומת־הלב העיקרית מוזמן אחד שלא
הופיע: מנחם כגץ. מכיוזן שבגין נוהג
להפריד בין נימוסים אישיים לבין עניינים
פוליטיים, נתקבל הדבר כסימפטום קיצוני
לכך שבגין שוב אינו מוכן לשבת לשולחן
אחד עם ד,ח״כ, שאותו הוא הגדיר כ״ילד
מפונק״.

ומר הי האדום
למה אין לחיים טופול שם עברי? פעם
דוזקא היה לו. כשהיה בקיבוץ (משמר דויד,
ליד חולדה) היה שמו חיים ארז. אחר־כך
חזר לשמו המקורי. השבוע ישב בחוג
ידידים, שהציעו לו לשנות את שמו. בין
ההצעות: חיים אחיתופל, חיים תופת וחיים
טפילי • .מה עושה עתה רפי נלסון,
מי שהיה פעם מלכה הבלתי־מוכתר של
אילת? אילתים רבים שואלים זאת בפליאה,
לאחר שרפי נעלם מעירם ולא השאיר אחריו
עקבות. מתברר כי הוא שומר עדיין אמונים
לעיר הדרום, והוא אף עושה לה פירסום רב
באירופה, לשביעות רצונם של אנשי משרד־החוץ,
משרד־התיירות ועוד. החודש, למשל,
הופיע רפי בציריך, בהרצאות מלוות סרטים
על אילת, כשלידו מופיע זמר ישראלי בשם
דויד כהן, המוצג שם כ״זמר הים האדום״.
• זמר אחר, ר] אליין, המופיע לאחרונה
בעומר כייאס היפואי, נוהג לשלב קטעי
סאטירה בתוכניתו. השבוע שר באידיש ובאנגלית,
על הטיהור שהעניקה ד,כנסיה
הקאתולית לעם היהודי, ועל החלטת האפיפיור
פאולום הששי לצייר סמל חדש
לנוצרים, שיהווה שילוב של צלב ומגן־דויד.
באמצע התוכנית קמה קבוצת תיירים נוצריים
ועזבה את המועדון • .האמת על
עורך יומן־ד,חדשות בקול-ישראל, חגי
פינסקר. ,היא כזאת: הוא נשוי ליפה
פינסקר לבית כהן כדת וכדין, מזה שנתיים,
חי עימד, באושר ובז לכל ההשמצות
חסרות השחר • .ומה האמת על שמואל
תבלין, דודה של בתה של מיקי כן•
קיקי, זו שהקימה במו ידיה את הדיסקוטק
אימפרוביזציה? הוא לא חטף את הבת של
מיקי, אלא קיבל אותה מסבתה, שקיבלה
אותה מידי אמה לפני שנתיים. לסבתא לא
היה כוח לטפל בילדה, והדוד שמואל התנדב.
בינתיים חזרה מיקי לישראל וקיבלה את
בתה. עתה, כשמיקי רצתה לנסוע שוב ל־חו״ל,
חשש הדוד כי היא מתכוננת לעזוב
את הארץ לצמיתות, וביקש צו עיכוב יציאה

חינה לפתע, תוך כדי ריקוד, כי אלמוני
מנסה לגנוב את ארנקה. רק התערבותו
של גלעדי הצילה את שארית כספה, שכן
הוא נראה לגנב כאיש אגרוף מטיל אימה.
• יש חופשה לעובדים ויש חופשה לחיילים,
אך עתה התברר כי יש גם חופשה
לעיתונים. עורך השבועון ספורם כדורגל,
כנימין זאכ יפת, הודיע השבוע לקוראיו,
כי השבועון יוצא לחופשת קיץ בת
ארבעה שבועות. קוראים ספקנים הביעו את
החשש, כי הקיץ של יפת ימשך עד בלי
סוף • .כשיכתבו דברי־ימי הדיסקוטקים בישראל,
יירשם בהם כי רפי וטדי שאולי
היו חלוצי הדגמת הריקוד בדיסקוטקים. האטרקציה
שהביאו לדיסקוטק שלהם — ויסקי
א־גוגו — היא נערה אוסטרית בשם
אנה קאופמן, המתמשכת לאורך 180
0״מ, והמקפצת בתוך תא עשוי מעץ, כדי
ללמד בני תל־אביב רקוד. היא זכתה מיד
לתואר הדיסקופצת הראשונה (ראה תמונה).
• בין האוהדות הנלהבות ביותר של נבחרת
אנגליה, במישחקי הגביע העולמי, בולטת
חתיכה תמירה ושחורה, הקוראת קריאות
עידוד רמות. קוראים לה דליה לכיא.
• אבל שחקנית הקולנוע לא שכחה, יחד עם
זאת, את צור מחצבתה. עובדה: השבוע,
בעוברה בהייד־פארק הלונדוני, שמעה נואם
אלמוני המשמיץ את ישראל. היא לא היססה,
עלתה על ארגז והשיבה לו בחריפות, תוך
הגנה על המולדת • .לא כל הישראלים
הנמצאים בלונדון הם מאושרים. השחקן
אילי גורליצקי, למשל, נראה מהלך ברחוב
קרנבי, בו מוכרים בגדים בסיגנון החיפושיות,
כשהוא מחפש משהו. התברר
כי הוא חיפש 10 ליש״ט שנאלמו מכיסו
באורח פלא • .לא־מאושר אחר היה כתב
מעריב לענייני משטרה, מיטה וינצקי,
כשחש ברע בעת מישחק צרפת־אורוגוזאי,
התעלף ונלקח לבית־חולים • .בין הישראלים
המאושרים בולט השופט הפתח־תקוו־אי
מנחם אשכנזי. הוא הצליח לא רק
על מיגרש הכדורגל אלא גם מחוצה לו.
בין ידידיו הטובים: עלי קנדיל, שופט
הכדורגל המצרי.

פ סו קי ה ש בו ע
• מזכירת מפא״י גולדה מאיר :
״אילו היתד, עוד ארץ כמו ישראל הייתי
יורדת לשם״.
• ,,הצופה״ ,יומון המפד״ל :״היהדות
הדתית המאורגנת אין עינה לכפייה, אלא
לדרכי נועם.״
• המשורר חיים גורי, על מישחקי
הגביע העולמי :״אי פלה, פלה, איך? !
איך? ! מי האמין? !״

=3 0 3הו־ין שיועזע אותך:
0״הן עוסקות בזנות דדא וסן !
,.#הן מעשנות סמים משניים!
^ ״׳חם׳ מין חמורת {?גווות!״
יא נאה, בעלת עיניים גדולות, וצעי־
| 1רה מאוד 13 .בסך הכל. אבל היא כבר
שרופה. היא כבר יצאנית מועדת.
בשבוע שעבר היא עמדה לפני שופט הנוער
החיפאי, אהרון מלמד, ושמעה אותו
גוזר עליה בהיעד ר כל דרך חוקית
אחרת, הנני מחליט על הוצאת הקטינה למעון
לתקופה של שלוש שנים, ומורה להחזיקה
במעצר לתקופה של חודשיים׳ ותוך
תקופה זו להעבירה למקום שייקבע. הנני
ממליץ על פעולה דחופה למציאת מקום
מתאים.״
זה היה בשבוע שעבר.
השבוע הסתובבה נורית• חופשיה. לא במעצר,
לא במעון, לא תחת השגחה. היא
סתם הסתובבה ברחובות בית־שאן.
ובית־שאן היא גרועה מחדר־מעצר, גרועה
ממעון לעבריינים, גרועה ממוסד להשגחה.
בית־שאן היא סוף העולם. תחתית הסולם
של החברה הישראלית.

מחיר המישהק

** ן התהום בקע קולה של נורית :״אני
/ 3והחברה שלי היינו הולכות אצל הזקנים,
כל פעם בערב. .ן,ם נורא זקנים. בקושי
מזיזים יד. אנחנו משחקות איתם קצת,
נו, משחקות, אתם מבינים? אלה טמבלים.
היו נותנים לנו קצת כסף, והיינו קונות כל
מיני דברים. לפעמים לקחנו כסף שראינו
בתיק שלהם, ואז היה לנו הרבה לקנות.״
עד שיום אחד החליטו נורית וחברתה,
אחרי ששיחקו עם זקן עלוב בן ,80 שלא
די באתנן של עשר אגורות, ואפילו לא
בלירה גנובה. הן כפתו את ידיו ואת רגליו,
ערכו חיפוש בחדרו, וגנבו את כל הונו:
150 לירות.
כשכסף זה בידיהן, נטעו לעפולה. משם
לטבריה. משם לנצרת. והן קנו וקנו וקנו.
לרוע מזלן, פגש אותן קצין־המיבחן של
בית־שאן. לעיר בית־שאן ( 13 אלף תושבים),
בעלת ריכוז מיקרי־הסעד הגדול ביותר בארץ,
ובעלת תכולת היאוש השחור ביותר
בישראל, אין קצין־מיבחן במישרה מלאה. שלוש חרמון מבקרבבית־שאן רק
אשר
• כל שמות הקטינות ובני־משפחותיהך,
המופיעים בכתבה זו, בזויים, כדי למנוע
אפשרות של זיהוי.

פעמים בשבוע. בשביל נורית וחברתה זה
היה אפילו יותר מדי, בייחוד לאור העובדה
שהוא תושב טבריה. כאשר ראה אותן על
חוף הכינרת, החליט לעקוב אחריהן. כאשר
ראה אותן מבזבזות כסף בחופשיות — נחתם
גורלן: בשובן לבית־שאן נעצרו, הובאו
לפני שופט הנוער.

משוגעת בחושך•
*•,ח הופך ילדה בת 13 ליצאנית? הסבי־בה,
כמובן. החברה. העיר הלוהטת
(ממוצע השבוע 38 :מעלות חום בצל) ,היושבת
על הגבעות השסועות, לפני שהארץ
גולשת אל בקעת הירדן. בסדנה או
במיקרה, רוכזו שם אלפי ״מיקרים קשים״.
כך מגדירות רשויות הקליטה והסעד את
העולים החדשים המשופעים בילדים, הנעדרים
השכלה ומיקצוע, והמקוללים בשיעור-
ילודה של שפנים.
נורית עלתה ארצה לפני שלוש שנים,
אבל היא בקושי מדברת עברית. אין לה
ממי ללמוד את השפה. לבית־הספר לא הלכה.
ובשביל מה שהזקנים רוצים ממנה, אין
צורך בתעודת־בגרות. גם מה שמעניין את
החיילים או הנהגים, האוספים אותה בכבישי
העמק, אינו נמדד לפי כללים של ועד הלשון.
ושוב — הקול הבוקע מן התהום :״יש
כל מיני חיילים ונהגים. הם לא יודעים בת
כמה אני, ואני גם לא מספרת מאיפה אני.
אני עושה מה שהם רוצים. לא איכפת לי.
מה שהם רוצים, אני נותנת שיעשו תמיד
נותנים משהו. קצת כסף. סיגריות. לפעמים
סנדוויצ׳ים. אחר כך אפשר לטייל בעפולה
ולעשות חיים.
״וסיגריות. אני מעשנת. אבל רק סיגריות.
חברה שלי אמרה לי שהיא מעשנת סיגריות
עם חשיש. לא רוצה להגיד. לא יודעת מה
זה. זה עושה את הראש טראלאלי. אני
פוחדת. מהכל אני לא פוחדת. אבל מזה, זה
לא טוב.
״בבית? בבית אף אחד לא מסתכל עלי.
לא יודעים אפילו אם אני ישנה או אם אני
לא פה. לא שואלים אם אני רעבה, או אם
קר לי׳ או אם חם לי. אז יותר טוב שאני
הולכת עם חברות. בטח יותר טוב. כל דבר
יותר טוב מהבית. אז יש כסף, ואני יכולה
לקנות סנדביץ׳ וארטיק.
״הבחורים כאן קוראים לי משוגעת, ו

1הן נורית וחברתה, קטינות מבית־שאן, שיצאו לזנות בגיל צעיר.
1111X11 1 1 1״יש כל מיני גברים,״ הן מספרות ללא כל בושה ,״והם לא יודעים
בנות כמה אנחנו. הם גס לא שואלים. ואנחנו עושות כל מה שהם אומרים לנו לעשות.״

גנבת. אני לא משוגעת. אני יודעת. ואני
צוחקת מהם כשהם באים ורוצים לתפוס
אותי בחושך. משוגעת, הה? משוגעת? אתם
משוגעים. כולכם משוגעים. כל העולם משוגעים.
נתנו לי מוסד, אבל אמרו שאין עכשיו
ויקראו לי מתי שיהיה. משוגעת! משוגעת!
מי משוגע?״

הסחורה: ילדות

* הו חלק אחד של הסיפור. את החלק
( השני אפשר להשלים מתוך תיק בית-
המשפט, ומתוך זעקת־החמס שהעלה השופט
מלמד, עת שקל מה לעשות עם נורית:
״התברר במשפט זה, מדברי קצין־המיבחן
והקטינה, שהיא ומספר נערות נוספות ב־בית־שאן
נמצאות במצב הידרדרות מוסרית׳

עיסוק בזנות ללא כל רסן, עישון סמים
משכרים — ומה שמדא־ג ומזעזע עוד יותר,
גוררות אליהן ילדות בנות 11—10 לקיום
יחסי־מין סוטים עם קשישים תמורת תשלום
של אגורות.״
הסחר הלבן פורח בבית־שאן בימים ב׳
ו־ה׳ בכל שבוע. בימים אלה נערך ברחוב
הראשי שוק. המועצה המקומית מרשה הקמת
דוכנים ופרישת סחורה תמורת תשלום
אגרה. מה שאינה יודעת הוא, כי שוק זה,
מלבד היותו שוק ירקות, סידקית וממתקים,
הוא גם שוק הלוליטות. שוק לסוג מסויים
של אהבה מעוותת: אהבת גברים קשישים
לילדות.
זהו שוק לפי כל כללי המיטהר: יש בו
צרכנים (הגברים הזקנים, בחלקם רוכלים),
ויש בו סרסורים המוכנים לספק את הסחורה.
הסרסורים הן ילדות בנות , 14—13
חברותיה של נורית. הסחורה הן ילדות
קטנות יותר, בנות .11—10 לפעמים אחיותיהן
של המסרסרות. בשוק זה רק גומרים
עיסקות באופן עקרוני: את הביצוע דוחים
לשעות החשיכה. ואז מופיעה ילדה בת ,13
כשהיא מובילה בידה את הקורבן, עד לפינה
או לחור שם ממתין הלקוח.

מסבירה כי בעמק
העכור של בית־שאן
כמעט ואין לילדות כל ברירה. כאשר שני הצעירים, מאיר רוח

דעח הסהר המשמים

ומקסים מחלוף (בצילום) ,זקוקים לכסף, הס תורמים דם ומקבלים כמה
עשרות לירות כתמורה .״אבל מה יעשו הילדות? סי יקח זס מילדה
בת?13״ שואלים הם. אבל אפשר לקחת מהן דברים אחרים לחלוטין.

רק לא אנחנו*

**פשר לומר: ריבונו של עולם, בית־
> 1שאן אומנם רחוקה ומקוללת — אבל
הרי גם שם יש שלטון, גם שם יש מוסדות
/גם שם יש מנהיגי ציבור! מה עושה
המשטרה, למשל? ומשרד הסעד? ומוסדות
החינוך?
• מפקד משטרת בית־שאן׳ מפקח שמואל
אפטר :״כל הסיפורים על הילדות־היצא־ניות
הם מוגזמים. היה מיקרה של ילדה בת
13 מבית־שאן שהסתובבה בטבריה. מצבה
הנפשי הוא חמור, והיא ברחה מהמוסד בר
הרתה. היה גם המיקרה של שתי הנערות
שכפתו את הזקן וברחו עם הכסף שלה
אבל אי-אפשר לומר שישנה הידרדרות מוסרית
חמורה. ידועות לי בעיותיה החברתיות
של בית־שאן. אלה אינן בעיות משטרתיות,
ואין אנו מופקדים על פתרונן.״
$פקיד משרד הסעד, שסירב לגלות את
שמו :״זאת לא בעייה של סעד. אפילו כשאנחנו
מציעים עבודה, ההורים לא מוכנים

״צאניות
בנות ס!
לקבל כל עבודה. יותר מזה איננו יכולים
לעשות.״
• יוסף ברקוביץ, מנהל מחלקת החינוך
של המועצה המקומית :״זוהי בעייה כלכלית,
חברתית ומוסרית חמורה מאוד׳ שהמדינה
צריכה לתת עליה את הדעת במוקדם,
אחרת עלולה ההידרדרות המזעזעת הזו של
ילדות לחיי־זנות בגיל כה רך לגרור אחריה
ילדות רבות.״
מישהו צריך לעשות, מישהו צריך לתת
את הדעת, מישהו, מישהו, מישהו. רק לא
״אנחנו״.
אולי לאור ההתחמקות העיוורת הזאת אפשר
להבין את דברי השופט מלמד, כאשר
נאמר לו, כי הגורמים בבית־שאן מכחישים
את מה שהוא עצמו כתב בפסק־הדין של
נורית, על ההידרדרות המוסדית וזנות״
הלוליטות :״אולי מפני שהן מרבות לעשות
זאת ליד המחנות הצבאיים, ובדרכים.״
כלומר: מחוץ לתחומים המוניציפליים של
העיירה המקוללת. מחוץ לתחום אחריותם
של קצין המשטרה, פקיד־הסעד והמחנך.
בשטח־ההפקר שבין בית־שאן לעפולה, לאורך
הכבישים החוצים את שמתיר,ם וברי־כותיהם
של קיבוצים דשנים ומשגשגים, המתנכרים
לעיר. אולי בעפולה. אולי בטבריה.
אם כן, תדאג לכך עפולה. תטפל במכה
טבריה. מישהו, מישהו, רק לא ״אנחנו״.

הדיר לאבדון

שובאל לישכת כבוד השופט אהרון 1מלמד, אל פסק־הדין שהוא כתב־אישום:
״ומה האמצעים שמעמידה המדינה לרשות
בית־המשפט, ולאן יכול אני לשלוח נערה
זו ואת הנערות האחרות שבמצב דומה לזו?
מוסד צופיו; סגור כיום, לדברי קצין־המיבחן,
וזאת לאחר ירידה תלולה וממושכת של המוסד.
שופטי־הנוער הציעו השכנת נערות
קשות בביתן הקיים בנוה־תרצה, ולאחר
שנים של משא־ומתן בין משרדי ממשלה
הושג לפני חודשיים הסכם, אך לא בוצע
מסיבות אדמיניסטרטיביות פורמליסטיות
טהורות.
״מוסד צופיה אינו בא בחשבון. בתי־מע־צר
לנערות אין, ומאסר לא ניתן להטיל
עליה, כי טרם מלאו לה 14 שנה. כלומר:
אין שום הצעה להצלת נפשות אלה, ההולכות
ומידרדרות וגוררות אחריהן קטינות
אחרות, והגורמים הציבוריים אינם מציעים
שום פתרון או נסיון לפתרון.״

ועת המחנו

על כן :״בהעדר כל דרך חוקי ת...״
ועל כן: מסתובבת נורית ברחובות בית־שאן,
ובדרך המובילה לעפולה, ובסימטה
המובילה לביתו של תאוותן זקן, ובדרך
הייסורים המוליכה אל הפשע׳ הזוהמה והאבדון.

אפילו מוסד צופיה סגור. והדגש הוא
על ״אפילו״ .שכן מוסד זה, השוכן על הכביש
המוביל לאשקלון, היה מאורה של
פשע ופריצות, גם בימים בהם נחשב למוסד
מן המניין, ושופטים בעלי כוונות טובות
היו שולחים אליו נערות מסוגה של נורית.
המנהלת עזבה אותו. ממלאת־מקומה יצאה
לחופשת־לידה. המדריכים התפטרו. הנערות
ברחו — ורק 12 נותרו בו. אולי מפני שהיא
בסיס נוח לגיחות ליליות. אולי מפני
שנהגים כבר התרגלו לכתובת, והיו עוצרים
ליד הגדר עד שאחת החוסות במוסד תצא
לטרמפ.
החרפה הגיעה לממדים כאלה, שמשרד הסעד
התעורר לפני שבועיים לפעולה _ וסגר
את המוסד לגמרי .״הוא בשלב של
התארגנות מחדש,״ הצהיר דובר המשרד.
מה תהיה דמותו של המוסד, לכשיתארגן
מחדש? אפשר רק לקוות שהיא תהיה שונה
מן הדמות המצטיירת בסיפור הבא׳ והמובא
כלשונו מפי אחת הבנות שישבו בו — וברחו
ממנו.

סיפורה של בורחת
ן** ייתי שפוטה לשנתיים, והעבירו או־
1 1תי למוסד צופיה. לא היה לי טוב שם.
אחרי שהייתי כמה זמן במוסד, ראיתי שהבחורות
בורחות כל פעם מהמקום, והחלטתי
לברוח הביתה, וברחתי. בבית עזרתי לאבא
שלי לעבוד בחקלאות. אז עוד לא הייתי
זונה.
היה לי אז חבר נחמד שאהבתי אותו
נורא, וכשהיינו יוצאים רק התגפפנו. אף
פעם לא עברתי את הגבול, למה שרציתי
להתחתן טהורה.
אחרי שהייתי בבריחה שלושה חודשים,
תפסו אותי והחזירו אותי למוסד. המנהלה
לקחה אותי לבדיקות רפואיות, לברר אם
אין לי מחלות מין. הרופא היה אומר לה
שאני עוד בתולה. המנהלת היתד, צוחקת
על זה׳ ולא היתה אומרת כלום. היא אף
פעם לא הבינה אותי, למרות שהרבה פע־

יוסף ברקוביץ׳ ,מנהל מחלקת החינוך
בבית־שאן :״הידרדרות מזעזעת,
היכולה לגרור אחריה ילדות רבות. זוהי בעייח מוסרית חמורה!״

הסוובן

הוא זקן עלוב בן ,80 איתו היו הילדות ״משחקות״ ,כדבריהן, תמורת
כמה אגורות. יום אחד החליטו לזכות בתמורה גדולה יותר, כפתו אותו
ושדדו את כל חסכונותיו — 150 לירות. את הכסף ביזבזו תוך יומיים בעפולה ובטבריה.

מים היו לנו כל מיני שיחות. ככה כל פעם
הייתי בורחת, וכל פעם שהחזירו אותי, המנהלת
היתד, לוקחת אותי לרופא.
כל שבוע־שבועיים היתה לכל הבחורות
אסיפה עם המנהלת. היא היתד, פותחת את
האסיפה ב״זונות מלוכלכות!״ באחת האסיפות,
כשהמנהלת אמרה זונות מלוכלכות,
לא יכולתי לסבול. קמתי ואמרתי לה :״למה
את אומרת לנו זונות? אלו שאת רוצה לקרוא
להן זונות, תקראי להן באופן אישי.״
המנהלת צעקה עלי וגירשה אותי.
הלכתי לחדר וכל הזמן הייתי בוכה למה
שלא היה לי טוב. החלטתי לברוח למחרת
היום מהמוסד ולספר למשטרה על כל מד,
שיש שם. אהרי שהאסיפה נגמרה, המנהלת

1ן 1 ״11*1 מפקח שמואל אפטר :״אלה אינן
| | 1 1 1 1 1 1 1 1 1 1111 1בעיות משטרתיות — אלה הן
בעיות חברתיות. מישהו אחר, ולא המשטרה, חייב לטפל בהן.״

נכנסה לחדר שלי ותיכף ירקה עלי לתוך
הפנים, ונתנה לי סטירת־לחי חזקה. כל הבנות
של המוסד עמדו ליד החלונות והסתכלו
איך שהמנהלת עושה לי. אז החלטתי
להתנקם במנהלת וברחתי מהמוסד.
כשנתפסתי עוד פעם והביאו אותי לשופט,
סיפרתי לו איך שהמנהלת מתנהגת
ועושה צרות. זו היתד, הנקמה שלי במנהלת.
השופט דויד רייפין אמר לי :״תחזרי
למוסד. אם לא יהיה לך טוב שם, נעביר
אותך לקיבוץ.״
חזרתי לצופיה. המנהלת שקיבלה אותי,
הרביצה לי מכות בכל הכוח שלה. היו לי
סימנים כחולים בכל הגוף, ובתור עונש
נוסף היא לא נתנה לי לצאת מהחדר במשך
שבועיים.
ככה עברו עלי החיים בצופיה, עד שפעם
אחת, אחת הבנות זרקה חצי כיכר לחם
יבש לתוך פח האשפה. המנהלת ששמעה
על זה נתנה לכל הבחורות עונש. העונש
היד, לאכול במשך שלושה ימים רק לחם
וריבה. אחרי שלושה ימים של רעב רציתי
לברוח, אבל פחדתי, לא רציתי יותר לקבל
מכות מהמנהלת.
יום אחד ניגש אלי אחד המדריכים ואמר
לי :״בואי לחדר שלי ושם נעשה חיים. אם
תהיי בסדר, אני אתן לך כל פעם סיגריות
ותראי שיהיה לנו טוב. אני גם אדבר בשבילו׳
שהמנהלת לא תעשה לך יותר צרות.״
לא הסכמתי ללכת אליו לחדר, למה שפחדתי
שהוא יאנוס אותי בכוח.
חוץ ממנו היו במוסד עוד כמה מדריכים
שהיו שוכבים עם הבחורות והיו סוחבים
בשבילן אוכל מהמטבח, והיו מביאים להן
סיגריות. היה שם אחד, שכמעט כל בחורה
שהיתה באה אליו, היה נטפל אליה. פעם
אחת גם אני באתי אליו, אז הוא תפס לי
בחזה ולחץ אותי אליו. רציתי להשתחרר
ממנו, והתחלתי לזוז עם כל הגוף ולהתפתל,
אז הוא לחץ אותי אליו יותר חזק.
היה לי מזל שבאותו רגע באה למקום
בחורה אחרת, אז הוא עזב אותי.
זה היה הסוף. הרגשתי שאני מוכרחה
לברוח מן המקום׳ וברחתי. כשנתפסתי,
העבירו אותי לבית־הסוהר נווו־ונרצה. שם
כבר היה לי יותר טוב ממה שהיה בצופיה,
אפילו שזה היה בית־סוהר.

מסביב למדורה
למען השלום בווייטנאם
תנועת העולם הזה -כוח חדש מזמינה אותך למיפגש
שייערך ביום ששי 5 ,באוגוסט, בחוף תל־ברוך, בהשתתפותם
של אנשי־ציבור, לוחמי-שיחרור ואמנים. פרטים מלאים

בגליון הבא של ״העולם הזה״.

#גרמת־גן

ביום שני 1 ,באוגוסט, בשעה 8בערב,
ברחוב גליקסון ,8ירצה

ביום ד׳ 27 ,ביולי, בשעה 8.30
בערב, בקפה עצמאות בגן דויד
המלך (מאחורי קולנוע אורדע) ירצה

אחמד מצארווה
על הנושא:

מה לעשות עם,הפליטים?
אס אתה חבר בחברת נוער בת 15
צעירים (לפחות) ,בגילים , 18—15ה־מעוניינים
להזמין לפגישה בערבי־שבתות
נציג של התנועה, נא טלפן
למזכירות התנועה (טל ,30133 .ת״א)
בכל יום בין השעות 8—5בערב.

עודד פילכסקי
על הנושא:

השתלבות הערבים בחיי
המדינה -אפשרית?
#בפתח־תקווה
ביום חמישי 4 ,באוגוסט, בשעה
8.30 בערב, בדירתה של אורה, רחוב
כצנלסון ,32 יתקיים חוג־בית בהשתתפות

סמיח
אליל,אסם
ראש מערכת האזה אל־עאלם

שירצה על:

חינוך שכזה י
+בחיפה

#ב תל־ אגיג
ביום רביעי 27 ,ביולי, בשעה 8.30
בערב, ברחוב גליקסון ,8ירצה

שרום כהן

מתקיימת פגישה עם נציג מפ״ם
על הנושא:

מפ״ם והעולם הזה.
ביום חמישי 4 ,לאוגוסט, בקפה פת,
שדרות מוריה ,50 אחוזה, בשעה 8
בערב.

על הנושא:

השבועון המסדים.
ביום רביעי 3 ,באוגוסט, בשעה
8.30 בערב, ברחוב גליקסון ,8ירצו

עותמן כראנסי
ומכרי ג׳ריס
על הנושא:

איך מחנכים ערבים.

קבוצת-הדיון לענייני תה־כורה
ותקשורת מחדשת עתה
את פעולתה. המעונייניס להצטרף
לקבוצת־הדיון כחכרים
ו/או כמשקיפים (ככל חלקי הארץ)
מתבקשים לפנות, כציון
מקצועם, למזכירות התנועה,
ת. ד ,136 .תל־אכים.
במדינה פרעות
מ> מכםערני

באחד הערבים החמים טיילו שלושת החברים,
עבד אל על 25 בטאח ראשיד (,)18
ומחמוד עבד־אל־קאדר ( )20 בחוצות הרצליה.
לפתע ניגש אל עבד ידיד יהודי, יעץ
לו לחזור מיד לביתו כי ״החברה מחפשים
בעיות, ורוצים להרביץ לערבים.״ עבד ניגש
לשוחח עם ידידו היהודי, ושני חבריו
הערבים המתינו לו ליד ביתן של מפעל
הפיס.
כשנפלתי -נבהלו. על מה שהתרחש
מאותו רגע מספר מחמוד עבד־אל־קאדר
:״כמו שאנחנו מחכים לחבר שלנו
שיחזור, פתאום אני מקבל תירם שלם
בראש. ראשיד אמר לי שהוא חושב שזה
בא מלמעלה מהקומה השלישית. אנחנו מסתכלים
סביב לראות מאיפה זה בא, ופתאום
עומדים סביבנו איזה 30־ 25 חברה ומתחילים
בדחיפות. ראינו שהעסק מתחמם,
ורצינו להסתלק. הם לא נתנו לנו. מהדחיפות
הם עברו לקללות׳ כמו, חתיכת
ערבי׳.
״ואז הם תקפו אותנו ממש. לראשיד
שברו את שתי האצבעות, ולי הכניסו בלוק
בראש. כשראו שנפלתי על הארץ נבהלו.
בטח חשבו שקרה משהו רציני. הם הסתלקו.
אז חזר עבד אל־על וביחד עם שכן
אחד יהודי, לקחו אותנו לעזרה־ראשונה. משם
הלכנו למשטרה. גבו מאתנו עדות, ושלחו
אות1י הביתה.
״למחרת היום הלכנו לפי הוראותיה של
המשטרה לקופת־חולים והרופא שם נתן לנו
15 יום מנוחה.
״המשטרה שלחה אותנו עם ג׳יפ לחפש
את התוקפים. אמרו לנו שאנחנו צריכים
למצוא אותם לבד. לא מצאנו אף אחד. אנחנו
מפחדים, שעוד פעם יכולות להיות לנו
בעיות.
.,מסרנו במשטרה את שמות התוקפים
שאנחנו הכרנו. אני לא מבין למה לא
עצרו אותם תיכף.״
אם יימצא עניין ציבורי. אותו ערב
יצא עוסמאן מחמוד עלי ( )20 לקולנוע. בדרכו
פגש בשני ידידים מהשכונה שאמרו
לו להיזהר, בי מרביצים לערבים. הם חזרו
יחד ונכנסו לקפה אלתר. לפתע נכנם גבר
אחד ושאל :״מי מכם ערביי״ עוסמאן הודה
שהוא ערבי, והצעיר אמר לו :״אני מזהיר
אותך כי רוצים להרביץ לך ומחפשים אותך.
כדאי לך לצאת החוצה בדלת האחורית של
המטבח.״
עוסמאן סיים את הקפה בלגימה ופנה
לדלת המטבח.
מאחוריה ציפו לו חמישה גברים עם
סכינים בידם. עוסמאן הנדהם צעק לעומתם:
״זה לא גבורה חמישה גברים, עם סכינים,
נגד אחד,״ ומיהר להימלט דרך הדלת הראשית.
הזעזוע
של עוסמאן השפיע על פועלים
ערביים רבים, אחדים מהם אף נטלו חופשה
זמנית ממקום עבודתם, עד אשר ירגעו
הרוחות.
אך האשמים עדיין לא הובאו לדין. הסביר
סמל המישמרת בתחנת המשטרה של
הרצליה :״הם יובאו לדין, אם יימצא שיש
בכך עניין ציבורי.״

חיות
סלמח דו תוהצל חו ת

כו ח חד ש
בטאון התנועה המספר לך על התנועה,
והפתוח לוויכוחי-החברים
השבוע מופיע גליון מס׳ 5
ובו ס קי ר ה ראשונה על תוצאו ת מישאל־העם.

מנויים: ת .ד ,1 3 6 .תל־אביב.

אסור להגזים. לא כל המוסדות הציבוריים
נגועים בגרעון. גן־החיות התל־אביבי,
למשל, סיכם השבוע את חשבונותיו לשנת
הכספים האחרונה, הודיע על עודף הכנסות
על הוצאות בסך 20 אלף לירות.
ואם כי היתד, זו שנה טובה לגן, היא לא
היתד, טובה כל כך לכמה מחיותיו. כפי
שדיווח רופא גן־החיות, ד״ר משה אברם
הממושקף וגבר, הקומה ( 1.80 מטר) ,הרי
מתו בשנה האחרונה, בין השאר, אריה־ים
מדלקת ריאות, איילה נקודה משבר באגן
(עקב המלטה קשה) .פלמינגו מדלקת פרקים
ושתי לוטרות (חיות אמפיביות הניזונות
מדגים בעיקר) הומתו על־ידי זכריה ן. חוץ
מזה הצטנן נחש פיתון אחד, זמנית.
הרעב הגדול. כדי שהדו״ח לא יהיה
עגום מדי, הסב מנהל הגן, ברוך גופר,
את תשומת לב חובבי החיות להישג לא

זאבה מנומרת
7 20.000 ירות עודף

גורי זאב מנומרים
וששה נשארו בחיים

מבוטל: בידוע, קשה מאד לגדל זאבות
מנומרות.
טבעה של זאבה מנומרת להיות רעבה
דרך קבע — ומרוב רעב היא אוכלת את
ולדותיה.
השנה הצליחו עובדי גן־החיות בתל־אביב
לשמור בשלמותם על ששה מתוך
שלושה עשר הזאבונים שהמליטה הזאבה
המנומרת.

החי
• כואב, אבל בביס. בבאר־שבע
נסגרה באחד הבקרים מרפאה של קופת־חולים
וכאשר הוצע למאתיים הממתינים
בתור לרופאים, לגשת לרופאים פרטיים,
תמורת החזרת הוצאותיהם בתאריך יותר
מאוחר, נתברר כי 186 חולים־כביכול מעדיפים
לחכות שבועיים עד לפתיחתה מחדש
של המרפאה ובלבד לא לעסוק במימון
ביניים של קופת־חולים.

• כל הממעיט הרי זה משובה.
בתל־אביב שמח דובר משרד החקלאות
להודיע על אבדן השוק האיטלקי לבננות
הישראליות, גילה כי על־ידי כך יגדלו הכנסות
החקלאים, הנאלצים לשוזק בננות ל־חוץ־לארץ
במחירי הפסד.
• מותר האדם מן הבהמהץ בירושלים
הזמין מנהל גן החיות התנ״כי את
כל ילדי העיר ששמותיהם הפרטיים אריה,
דב או ציפורה, לבקר את עמיתיהם החיות,
חינם, הבטיח להזמין, במועד מאוחר יותר,
את כל ילדי ירושלים נושאי השמות אייל,
זאב, לביאה או צבי.
• עשה זאת כעצמו! בקריית-
אליעזר פרץ ריב בין בעל לאשתו תוך
כדי נסיעה במכוניתם; הוא הסתיים בכך
שהבעל פתח את דלת המכונית הנוסעת
והשליך את אשתו החוצה.
• רכבת אווירית. בתל־אביב תפשה
עקרת בית, הגרה בקומה החמישית מול
תחנת הרכבת לירושלים, פורץ בדירתה, נדהמה
לשמע הסברו כי חיפש את לשכת
המודיעין של הרכבת.
העולם הזה 1508

האיש אשו נפל לים
במועדון הלילה מצודת־עכו -לשעבר חומות
עכו, מופיע זמר שובה־לבבות בשם
דומיניק. כשהוא שר, הנשים מתעלפות
מתענוג. הן שומעות בקולו את הירח העולה,
ואת הכוכבים, ואת האהבה ואת
השמים ובכלל, את הבל.
כשהוא יורד מהבמה ועובר משירה לדיבור,
מתגלים כמה דברים חשובים ביחס
אליו. מתגלה שקוראים לו לא דומיניק,
אלא יעקוב זרויה. דומיניק הוא שם־
הבמה שלו. מתגלה, כמו כן, שכשהוא
מדבר ולא שר, הוא קצת מגמגם.
בשעה שהוא לא שר, מתגלה גם שיש
לו יחסים הדוקים עם אשד, נשואה ומכובדת
מחיפה, שבאה אליו פעמיים בשבוע׳
כדי לנהל איתו רומן.
במשך הזמן מתגלים גם עוד כמה וכמה
דברים. מתגלה למשל שלא מזמן הוא זכה
בחמישים אלף לירות בפיס, אבל זה קרה
בסוף. לפני זה הוא נפל לים.
זה היה לפני שהוא עלה לארץ בשנת
. 1956 הוא נסע באוניית־מעבורת ליד גיב־רלטאר,
עמד בירכתיים והקיא את נשמתו.
האונייה עלתה וירדה, עלתה וירדה, וכשהיא
ירדה, היא זרקה אותו למים. הוא חיכה
שבע שעות בלב הים, עד שבאה אוניית־נפס
בריטית ואספה אותו.
כשהוא הגיע ארצה כבר היו כל חמשת
אחיו ואחיותיו כאן, יחד עם הוריהם.
שיכנו אותם בקריית־ביאליק, אבל הוא
הגיע, בעזרת כשרונות ארגוניים, לחומות
ענו. עכשיו, לאחר הזכייה בפיס, הוא
יגיע עוד יותר רחוק. אולי אפילו עד חיפה.
איך זה קרה שהוא זכה בפיס? זר,
היה ככה :״ישבתי אצל מיסה פלאפל
בחיפה ואכלתי סטייק. עד שבא אחד
מוכר פיס ורצה שאקנה. אמרתי לו:
,עזוב אותי, אני, אין לי שאנס.׳
*כל האנשים במסעדה קנו, והיתה שם
אשד, שמנה אחת, שקנתה את כל הפיס.
החלטתי לקנות גם. האשד, השמנה דחפה
אותי. אמרתי לה, :תקני את. מה שישאר
אני אקנה.׳״ הוא קנה כרטיס אחד וזכה
בו בשלוש לירות בהגרלת־זוטא, ובשלוש
לירות ההן שזכה קנה כרטיס נוסף.
״ביום השישי אחרי זד״״ הוא מספר,
״נשארתי בלי מיל על הנשמה. היה לי
רק לירה ושלושים גרוש. אספתי את כל
הבקבוקים שהיו לי והלכתי למכור אותם.״

ה עו לםהגתל
אני מצטערת, אבל אין לי ברירה אלא
לספר לכם מה קורה בחוץ־לארץ; כי קורים
שם דברים בלי סוף. כשכריז׳יט בארדך
התחתנה, באופן בלתי־צפוי, עם גינתר
זאקם, היא פתחה את העונה. אחריה הלכו
מיד פראנק סינטרה בן החמישים,
וידידתו מיה פארו בת העשרים ושתיים.
הם התחתנו בביתו של ידיד משותף ב־לאס־ווגאס,
וטסו מיד ממקום החתונה לניו־יורק,
כדי לחגוג אותה. בין סוף החתונה

פראנק ומיה
לתחילת הנסיעה שם החתן המפורסם את
ידו על הכלה ואמר :״אני חושב שעשיתי
את זה די טוב.״ אבל זה לא חוכמה, יש
לו כבר ניסיון. הוא עשה את זה פעמיים,
מהן פעם אחת עם אווה גארדנר. וזה
מספיק בשביל לצבור נסיון לכל החיים.
איך זה קרה שהשניים הללו התחתנו

סו ף ל\וג, הכל קווב
חיים חזן ודפקה חזן הס לא רק
בני־דודים, ולא רק שיש להם בת, אלא הם
אולי אפילו יתחתנו פעם.
בעצם עמד הכדורסלן וקפטן־הנבחרת־ל־שעבר
חיים חזן להתחתן עם אמירה
אדר, בתו של רופא נוזע בתל־אביב. זה
היה לפני כשנה וחצי• שעתיים לפני החתונה
עיכבה אותה בת־דודתו האוהבת, רבקה
חזן, במענה שהיא עומדת ללדת את בנו.
אמירה הודיעה שהיא לא תעזוב את חיים
למרות הכל. היא עברה לגור איתו בחדר
עלוב ונידח, ואחרי שלושה חודשים נסעה
לאמריקה, אבל הבטיחה שמייד תחזור, ותת־חתן
איתו בחזרה.
ההמשך היה עצוב. חיים קיבל טרומבוזה
בשתי רגליו, והרופאים אמרו שזה בא מהתרגשות
ומעצבים. האשת האחת שלו, רבקה,
היתה בהריון רציני, ואמירה ישבה בן
גולה
הדחייה.
בינתיים עבר זמן, וכולם התאוששו. רבקה
חזן עובדת במועדון גולדפינגר, מאחורי
הבאר, וחיים חזן מחכה לה ערב־ערב ולוקח
אותה, לאחר העבודח. הביתה• הוא
גם מטפל בילדה, משחק איתה, ומשלם את

בדרך הוא החליט לנסות לעבור אצל מוכרת
הפיס, לראות אולי זכה באיזה שלוש
לירות נוספות. הוא הראה לה את הכרטיס
ואמר :״תראי אם יש לי איזה שלוש לירות.״
היא הסתכלה ואמרה שאין.
״ואז פתאום היא נהייתה צהובה והתחילה
לצעוק, :פופציק! פופציק! פופציק!׳ סחבתי
לה את הכרטיס לפני שתבלע אותו, ואמרתי
לה, :תני מיד את החמישים לירות.׳
ואז היא הראתה לי שזה חמישים אלף.
״הרגשתי רע בבטן. ישבתי שם רבע שעה
ולא יכולתי לזוז. אחר־בך התחלתי לרוץ
לסניף של מפעל הפיס.״
בסניף הוא ביקש שיתנו לו כסף, מזומן,
כדי שיוכל לקנות משהו לאכול. אמרו לו
שאין. לאחר דין ודברים הוא קיבל מיפרעה
של 2000 לירות, שיוכל לאכול משהו.
פתאום? ״היו לנו עניינים לסדר בנבאדה,״
מסביר את זה פראנק סינטרה ,״ומיה היחד.
ממילא בסביבה, אז החלסנו כבר לנצל את
ההזדמנות ולהתחתן.״
אני לא יודעת כמה הזוג מאושר מהחתונה,
אבל אני יודעת שהכי מאושרת מכל
זה זוהי האמא של הכלה, השחקנית מורץ
אדסוליבן. אם כי היא הודתה לא מזמן
ש״פראנקי היה צריך לשאת אותי ולא את
בתי. אני יותר מתאימה לו.״
מובן שכל העולם התפעל מהחתונה, והעיר
הערות מחוכמות. אבל את ההערה
הכי מחוכמת העיר מורים שכילייה הישיש,
שאמר :״הם כל כך צעירים! מדוע
הם מתחתנים כל־כך מוקדם?״
פראנק מינטרה עוד לא גמר להתחתן ורומי
שניידר כבר התחילה בזה. היא
התחתנה עם הארי חוכנסמוק, שנקרא
לשם קיצור הארי מיין. הוא אפילו התגרש
לכבוד החתונה הזאת מאשתו ושני ילדיה.
רומי התחילה להתחתן איתו עוד בתחילת
ההסרטה של הרפתקאות אדי צ׳פמן, וה־נשואין
עצמם נערכו באמצע ההסרטה, במקום
שקט על החוף. הם ארכו ארבע דקות.
למרות שהארי מיין הוא גם שחקן וגם
במאי, ולמרות שהוא מבוגר ומיושב בן
ארבעים ושניים, הרי כל המכרים והמיודעים
שלה טוענים שאין היא מאושרת איתו,
ושהיא עדיין לא נרפאה מאלן דלץ, שעזב
אותה על מנת להתחתן עם אשתו.
כיוון שהחתונה של הרומי ארכה כל כך
מעט זמן, היא התפנתה מיד לאחריה, כדי
לעסוק קצת בחתונתה של בריז׳יט בארדו:
״אני מכירה את גינתר זאקס,״ היא אמרה.
״הוא בן ארצי, ואני יודעת שהוא לא מתאים
לבארדו. הם לא יסתדרו.״
לבריז׳ים, לעומת זאת׳ אין הרבה זמן
להתעסק בחתונותיהם של אחרים. אחרי שהתחתנו,
ואחרי שקיבלה מבעלה המוני תכשיטים
ופרחים וברדלס מאולף, הם נסעו
לבלות את ירח־הדבש שלהם באי קטן בשם
טופאי, הנמצא ליד טאהיטי. בירח״הדבש
הזה הם מוקפים כל הזמן בכל המעריצים
של גינתר זאקס, שהולכים אחריו לכל מקום.

מזונותיה. הוא נראה ממורמר, אבל אופטימי.
באוקטובר הוא מתכונן לנסוע לפילדלפיה,
להשתלמות כמאמן כדורסל. הוא הוזמן על־ידי
הוועדה היישראלית־האסריקאית לספורט.
לבתו קוראים סל. היא כבר בת שנה,
והאבא שלה אומר :״אם לרבקה תהיה עוד
סבלנות, אז בסוף היא תנצח, ואני אשא
אותה לאשת. בעצם, לפני שלושה חודשים
חזרתי אליה. היא והילדה באו לגור אצלי.״

ומה עם אמירה?

״היא נמצאת בניו־יורק. אנחנו מתכתבים,
ולא מנתקים את הקשר.״
אבל חקירה פרטית ׳שלי העלתה את הצד
השלישי של כל הפרשה, הלא היא
אמירה. היא מבלה די טוב בניו־יורק, ולא
כל־כן ממהרת לחזור ארצה. היא יצאה במשן
תקופה ארוכה עם השחקן־הזמר יחד
רם גאון, ועכשיו היא מסתובבת כל הזמן
עם יהושע ג״צ׳יקה״) שופמן, מי
שהיה אחד מנערי־הזוהר של ירושלים.
כך שכל גיבורי הפרשה האומללה הזאת
הם בעצם נורא מאושרים ושמחים ומרוצים,
ומי אומר שהזמן לא מרפה את הפצעים?

חיים חזן

רבקה

אמירה

לדנובה הכחולה
יש כוכב חדש. כל העיתונים כותבים
עליו וכל הצלמים מצלמים אותו. הוא הפך
לפני כמה ימים לדוגמן הצמרת, ונבחר
להיות נציג ישראל בוועידת החייטים הבינלאומית.
כולם יוצאים מגידרם. גם הוא.
הוא התחיל בעקבות ההצלחה שלו לתכנן
אופנה, לתת הצהרות לעיתונים, בקיצור,
כוכב חדש עם כל הסימפטומים.
אבל כשהולכים לברר מי הוא, מתברר
שהוא בעצם בכלל לא חדש, הוא ישן מאוד,

ז׳אק והקוקסינל
הוא ז׳אל, לוי, שהיה פעם מלצר בקליפורניה,
והפך לאחר מכן שומר־הסף בדיסקוטק
של פרדריקה.
הוא לא סתם ישן׳ הוא עוד מ־ . 1940 אז
הוא נולד בבית־החולים ולאך שבירושלים,
הוא היה בן למשפחה לא עשירה, אח לשבעה
אחים, עם אבא תורכי שעסק בבניין,
ואמא ספרדיה.
הוא עזב את המשפחה הזאת בגיל צעיר

הצרה היא שאי־אפשר לדרוש מכל המאורעות
בעולם שיהיו משמחים. לצד המאורעות
השמחים, קורים מדי פעם גם מאורעות
עצובים. כך קרה גם השבוע, כאשר
מת השחקן מוגטנומרי קליפט.
הוא היה ידוע בתור גבר יפה, מקסים,
ובתור ידידה הטוב ביותר של אליזבט
טיילור. לאחר תאונה קטלנית שאירעה לו
הוא איבד את יופיו, ולמרות שתיקנו ושיפצו
לו את הפנים, הוא התחיל גם
לאבד את זוהרו ככוכב־צמרת. הוא התחיל
להתעניין בגברים, לשתות — והידרדר.
השבוע הוא נמצא ללא רוח־חיים בדירתו.
הרופאים טוענים שזה היה שבץ־לב.

והלך להתחנך במשמר־העמק. אחרי זה הוא
שירת בצבא בפיקוד ההדרכה, ואחרי זה
הוא הגיע לקליפורניה.
״בהתחלה,״ הוא מספר ,״הייתי תמים,
הייתי ילד, לא ידעתי שום דבר. אחר כך,
בקליפורניה, הכרתי* כל מיני סטריפ־טיזאיות,
וכך התחלתי להכיר את העולם.״
בעקבות ההיכרות הזאת הוא החליט לחתוך
לעצמו קצת את האף, ועם אף משופר
קצת יותר, הוא חזר אל העולם שהכיר,
ופגש בו את פגי דיסלו, סטריפיטיזאית
וקוקסינלית. זאת אומרת, היא היתד, קודם
בחור, כמו ז׳אק עצמו, אבל אחר־כך נתנו
לה הורמונים, ועשו לה ניתוח, ומזה היא
נהיתה בחורה.
ז׳אק הפסיק מיד לעבוד בתור מלצר, והתחיל
לעבוד בתור חבר שלה. הם דיברו
על נשואים ועל כל מיני דברים אחרים,
ואחר כך נסעו לטיול בגרמניה.
״אבל בסוף,״ הוא מודה* ,הגעתי למסקנה
שהדרגה הכי נמוכה של הגבר זה לשמש
כגבר של קוקסינלים. גם בחוץ־לארץ
זה נחשב לדרגה נמוכה. להיות ג׳יגולו, או
להיות ערס — זה מודרני. אפילו בארץ.
אבל להיות חבר של קוקסינל, זה נורא.
״צריך כל הזמן לענות על שאלות של
חברים איך, ואיפה, וכמה, ולמה, וזה שיגע
לי את המוח. חייתי על חשבונה כל הזמן,
אבל אחרי שלושה חודשים בגרמניה החלטתי
שמספיק, וגמרתי עם כל זה.״
לפני שהוא חזר לארץ הוא הספיק לעבוד
עוד כשומר־סף של באר השייך ליורד ישראלי
בגרמניה, אחר כך הוא חזר לארץ.
״אני לא יודע למד״״ הוא אומר ,״אבל
אני נמשך אחרי יופי פראי, מושך. אני
מטורף אחרי סטריפ־טיזאיות. הן משגעות
אותי. היו לי המון כושיות וזמרות־ג׳אז,
ועוד בזמן האחרון היתד, לי סטריפ־סיזאית
אחת בשם קים.״
כשהוא חזר ארצה, הוא היה כבר בדרגה
גבוהה יותר, ובתור כזה הוא קיבל עבודה
בדיסקוטק של פרדריקה כשומר־סף. בין
באי המקום נמנה גם חייט־העילית ישראל
צוורן, המבלה במקום ערבים רבים כל
שבוע. כשצוורן ראה את ז׳אק, הוא צווח:
״מצאתי! מצאתי!״ כמו ארכימדס באמבטיה,
כי הוא מיד הבין שז׳אק הוא דוגמן־יצוא,
בדיוק כזה שהוא מחפש. בפרט שהדוגמן
רמי ניר עזב את הארץ׳ נוסף על זה שהוא
בעל מראה מבוגר מדי, ואחיה של
יהודית מזור, בועז מזרחי, הוא צעיר
מדי. איזה מזל שמצא את ז׳אק לוי!
בעוד שבוע נוסע ז׳אק לווינה, ומשם לא
ידוע לאן. מלבד כרטיס־נסיעה חינם הוא
מקבל מהחייטים גם 600 דולאר שכר־עבודה.
הוא יציג תשעה דגמים, ויעורר התפעלות
עולמית. זה בטוח.
לשאלה אם הוא מתכונן לחזור ארצה ומתי,
הוא עונה :״אני עדיין לא יודע
משום דבר. קודם כל אני נוסע.״

מידיי דארר! עם וננטינו וננטיני כ״גליה״
כשהיא רוצה לש נ ב
קולתע בקרזב
המין החדש
די. הפאם־פאטאל נגמרה. האשה־ילדה הזדקנה
בזמן האחרון. פצצות־המין והכפילות
של מרילין מונרו מחפשות עבודה. שדי־הענק
כבר לא מגיעים לשום מקום.
הקולנוע מצא לו טיפוס חדש: הטיפוס של
האשד, המודרנית, שוזת־הזכויות, שהיא צעירה,
פשוטה, מלאת מרץ, חופשייה וכנה
בענייני מין ואהבה. וגם בכל העניינים
האחרים.
מה שהיא רוצה. נציגות המין החדש
הן ג׳ולי כריסיטי באנגליה, קאתרין
הפאק הבלגית מאיטליה, ומיריי דארק מצרפת.
הן בדרך כלל לא נשואות, חיות חיי
אהבה חופשיים, והדור הצעיר מעריץ אותן
והולך בדרכיהן.
ג׳ולי כריסטי הופיעה כבר מזמן על
בדי־הקולנוע בישראל, קאתרין טפאק גם־
כן, ואת מיריי דארק אפשר יהיה לראות
באחד השבועות הקרובים. היא הגיעה זה
עתה למחסנים של המפיץ.
במחסנים היא נמצאת בדמותה של גליה,
סרטו של ג׳ורג׳ לאוטנר, על נערה צעירה
המצילה את חברתה מהתאבדות, ומתאהבת
לאחר מכן בבעלה של המתאבדת.
גליה, כמו הגיבורה המגלמת אותה, היא
בת הדור החדש, היא מתנהגת כמו גבר,
היא עושה מה שהיא רוצה, עם מי שהיא
רוצה. כשהיא פוגשת את בעלה של חברתה
הניצולה והוא מוצא חן בעיניה היא לא
מתביישת לחזר אחריו. כשהיא רוצה לשכב
איתו היא שוכבת איתו, וכשהיא יושבת עם
אשתו היא לא מתביישת לספר לה מה
עשתה. היא לא יודעת בדיוק מד. זה
מצפון, אבל היא גם לא יודעת מה זאת
צביעות. הצנזורה העולמית התרגזה עליה
וכמעט פסלה אותה, אבל לאחר שהיא
הגיעה לאולמות הקולנוע, היא לא ירדה
מהם, עד עצם היום הזה.
כשהעולם היה ראוי. מיריי דארק
הכוכבת הגיעה לפאריס לפני שבע
שנים. היא באה מהפרובינציה עם מזוודה
וחלומות. אז עוד שלטו בעולם הכפילות
של בריז׳יט בארדו. היא טיילה בין שערי
העיתונים, עסקה בדוגמנות־לבוש ובדוגמנות
עירום כדי להתפרנס, וכך היא הגיעה לטלביזיה
ומשם לקולנוע סוג ד׳ .ואז, כשהעולם
כבר היה מוכן לקראתה וראוי לה, היא
קיבלה תפקיד בבארבח, ומשם היא הגיעה
לגליה ולצמרת.
עכשיו היא מוצפת הצעות עבודה, ועוד
מעט גם האמריקאים יגלו אותה, כמו שהם
מגלים את כל החידושים האירופאים. כי
אפילו הם מתחילים בזמן האחרון להשתעמם
מפצצות הגוף שלהם.

סרטי
ב עיו תכב שי
ה נ 1ק ד (מקסים, תל־אביב; ארצות־הברית)
גלן פירד הוא האיש הצודק. בתחילת הסרט
אין לכך שום סימן, מלבד העובדה שהוא
יפה, שהוא גלן פורד, שהוא חזק ופיקח,

מידיי דארק
היא לא מתביישת

והשולף הכי זריז בכל הסרט.
הוא בא לעיר קטנה שתושביה מגדלים
פרות ומחליט לגדל בה דווקא כבשים.
המתיישבים מתנגדים לכך. תוך כדי מאבק
אלגנטי, גברי ונועז בינו לבין תישבי המקום׳
על בעיות כבשים ובקר מתגלה
הקונפליקט האמיתי של הסרט, בין הנוקר
לאיש המולך על העיר.
המערב הפרוע לא חסר בסרט. יש בו
השריף היוצא לדוג כל פעם שסכנה מתקרבת
לעיר, התגרות בפונדק, הילדים ברחוב,
הגברים על המרפסת, מאבקי הכוחות, השדות׳
השלכת, הכבשים, יד,גיבור הקשוח
המשתמש בכוחו הנהדר מתוך הכרח, בניגוד
לרצונו. הכל בצורה קצת קיצונית, מצחיקה.
ואם המאבק בין הנוקד לאנשי העיר
אינו מנומק דיו, הרי יש די הרבה דברים
המחפים על כך.
ישראל איפ ה אידים?
מישהו ראה את אירים? לא? היא כזאת
יפה. יפה מאוד. עם עיני־פחם נהדרות, עם
שיער שחור הגולש על הכתפיים, עם פנים
של ילדה קטנה וגוף של אשד, גדולה, עם
קסם אישי בלתי רגיל, וכשרון משחק יוצא
מן הכלל. אז מי שראה אותה, שיגיד.
פרשת אותלו. דויד גרינברג, הבמאי
הישראלי המוכשר, מחפש אותה כבר כמה
חודשים. היא צריכה להיות הגיבורה של
הסרט שלו. ידידתו הצעירה של גבר ישראלי,
דיזנגופי, החיה איתו, עם הגבר, בתוך
החברה הישראלית הפרובינציאלית.

דויד גרינברג כתב את התסריט במו־ידיו,
כמו שעשה בכל סרטיו הקצרים. הבחורה
הצעירה תחיה בתסריט הזה עם החבר שלה,
והחבר׳ה יבואו כל פעם ויספרו לו עליה
סיפורים ושקרים, משום שהיא יפה ומושכת,
וכולם היו רוצים אותה במקומו.
הגבר מתחיל לאט לאט קד,אמין לכל הסיפורים,
והאשה צריכה לעמוד מחדש יחד
איחו בפרשת אותלו מודרנית.
הכל כבר בסדר. כל הפרשה כבר כתובה,
ויש לה אפילו סוף׳ רק שאסור לגלות
אוחו, ישנו כבר הגבר, שיהיה כנראה עודד
תאומי, וידוע אפילו מי יסרק לאיריס את
השיער השחור שלה, זו תהיה מירד״ מסלון
סירה. חסרה רק אירים עצמה.
דויד גרינברג מחפש אותה בין כל המכרים
האישיים והבלתי אישיים שלו. בהתחלה
הוא חשב שאולי היא תהיה שושיק הידידה
ד,יפר,פיה שלו, עם השיער הגולש עד
כעבר לכתפיים, ופני המלאך הצעירות. אבל
הידידה הזאת נמצאת עכשיו באמריקה, והיא
בלונדינית שם. לא שחורה, ובלי עיני פחם.
שחורה. אולי
״אני מחפש בחורה יפה,
אתם מכירים?״ הוא עונה לכל מי ששואל
אותו מד, שלומו. הציעו לו לקחת את
אהובה גורן, הציעו לו לקחת את החברה
שלו, הדס, שהיא גם שחורה וגם יפה וגם
נאווה, הציעו לו לקחת את החברה של
ינוקא ואת החברה של שלמה בר־שביט,
ועוד כל מיני חברות, של כל מיני. אבל
הוא עדיין מחפש,
הוא חיפש אותה על חופי־הים, הוא חיפש
אותה בכל שלושת הערים הגדולות של ישראל,
וגם טרח וחיפש בערים הקטנות.
עכשיו הוא מחפש אותה בפאריס. יחד
איתר, הוא מחפש גם, באותה הזדמנות, מקורות
מימון לסרט שלה. הוא מצא כבר כמה
בחורות, כולן יפהפיות, מקסימות ונפלאות.
אבל רובן שוודיות, ולכן יש להן לרוע המזל
שיער בלונדיני.
ובימים האחרונים, מרוב חיפושים אחרי
איריס, הוא מוצא בהזדמנות זו עשרות הצעות
להסרטת סרטים קצרים וארוכים, בישראל
ובצרפת, ואותו מספר הצעות להקרנת
סרטיו המוכנים בפסטיבלים השונים. כך שאם
לא ימצא את איריס, הוא ימצא לפחות
את המלוכה.

ידאתאת גי ד ה?
כשמצלצלים למקום עבודתו של הבמאי
פיטר פריישטאט, ואומרים ״האלו׳ האלו*,
מקבלים תשובה :״המניע לרצח, שלום״ .יש
אנשים המבינים את זה. אבל לא כולם. השבוע,
למשל, הוזעקה המשטרה לביתה של
הסופרת מרגלית בנאי. השוטרים שהגיעו
למקום מצאו דירה נעולה, תריסים מוגפים,
חלונות סגורים, ורק לאחר שזיהו את עצמם,
פתחה בפניהם את הדלת עוזרת מבוהלת,
רועדת מפחד.
כששאלו אותה מה קרה, היא סיפרה שמנסים
לרצוח אותה. הרוצח צילצל פעמיים,
והוא עומד להגיע כל רגע.
אחר כך התברר שהרוצח היתד. המזכירה
של המניע לרצח, שחיפשה את הגברת בנאי.
סליחה על העלבון. למרות הסיבוכים
הקשורים בשם הסרט, הצילומים מתחילים,
בשלום, השבוע. הבמאי כבר עובד
עם כל אחד מהשחקנים על התפקידים. התפקיד
הקשה ביותר בסרט הוא זה של
גילה אלמגור.
קודם כל, עוד לפני שהסרט מתחיל, רוצ
חים
אותה. זוהי כבר התחלה קשה. אחר־כך
היא קמה לתחייה בפלש־בקים, ומתברר
שהיו לה בעיות אישיות עוד יותר קשות,
ושלמי שרצח אותה היה בטח מניע. על שם
המניע הזה נתנו לסרט את שמו.
יש לגילה. לפני שרוצחים אותה, יחסים
מסובכים מאד עם אביה. חוץ מזה היא גם
קצת מופרעת. אז כדי להרגיז את האבא
שלה, היא מביאה כל מיני בחורים הביתה.
יש בחורים נחמדים, כמו עודד תאומי
וכו /אבל היא לא בררנית, והיא מביאה
לביתה, סליחה על העלבון, גם את אורי
לוי ואת אורי זוהר. הראשון הוא בעל משפחה
משועמם, והשני הוא מלח מפוקפק.
היא מנסה, יחד עם הגברים הללו, להוריד
את האבא שלה ביגון שאולה.
״זה תפקיד קשה,״ אומרת גילה ,״יש בו
הרבה סצינות קשות מבחינה דרמטית, ו־ ״
אפשר בקלות להיגרר לוולגריות.״
היא עושה עכשיו חזרות עם הבמאי.
היא נפגשת איתו יום יום למספר שעות.
רבה בפניו עם האבא שלה, מבצעת בפניו
סצינות אהבה עם שישה גברים שונים, נכנסת
למיטה, יוצאת מהמיטה, וכל זה לגמרי
לבד׳ עם משתתפים דמיוניים. ומי שלא
כזה צריך אפילו ייתר
יודע, אז לדבר
אופי מאשר לכל תפקיד אופי אחר.
הרוצח ככר יודע. חוץ מהתפקיד
הדרמטי הקשה של גילה אלמגור, ישנה
בסרט גם בעיית הרוצח. הבעייה היא שהוא
רוצח סודי. קודם חשבו אפילו לא לגלות
לרוצח מי הוא, אבל בינתיים סיפרו לו
את זה בסוד. כדי שידע לרצוח, ולנר־צחת,
כדי שתדע מה יהיה בסופה. על כל
שאר המדינה לחיות במתח, עד שיוצג הסרט.
וגם אז זה יתגלה לה רק בסוף.

חדג די א
אפריים קישון עסוק עתה בקומדיה חדשה.
העלילה נוגעת להסרטת סרט. המפיק
מזמין שלושה מומחים ידועי־שם לצילום
מחו״ל. האגודה המקצועית תובעת כי הזרים
לא יבואו במקום העובדים המקומיים,
והיא עומדת על כך כי יועסקו באותם
התפקידים גם שלושה ישראלים.
אחרי משא־ומתן מייגע מסכים המפיק
לקבל את שלושת העובדים הישראליים,
שאין עבורם שום עבודה — בתנאי שיעמדו
בצד ולא יפריעו. לכך מוכן האיגוד המקצועי
להסכים רק בתנאי כי המפיק ישלם,
נוסף על שכרם, גם כופר בסך 15 אלף
לירות.
המפיק הנרגז מבקש שתביעה זו תוגש
לו בכתב. האיגוד המקצועי מסרב. הוא
דורש כי הסכום ישולם לו בהצד.
סוף העלילה אינו ידוע עדיין. ידוע רק
כי זה לא מצחיק את קישון כלל. כי קומדיה
זו קורה לו במציאות, בהסרטת הסרט
ארבינקה אותו הוא עומד להפיק. המשא־והמתן
עודנו נמשך.

תדריך
המרגל שחזר מן הכפור

(אמבי, תל־אביב) סיפורו של מרגל אנושי,
הנשחק בין הכוחות הגדולים, המשחקים
ביניהם משחקים פוליטיים מסובכים. עלילה
בנויה היטב, בימוי יעיל, ומשחק מצויין.

כסכך החקירה

(גורדון, תל־

אביב) פייטרו ג׳רמי חוקר מיקרה רצח ומגלה
את האנשים החיים שמאחוריו.
מלד עככרוש (מוגרבי, תל-
אביב) סרט מזעזע, נוגע ללב, על דמויות
המנסות להחזיק מעמד בתנאים בלתי אנושיים
במחנה שבויים יפאני.
* הילד מעכר לרחוכ (ארנוון־דויד,
תל־אביב; אורגיל, ירושלים; חן׳ חיפה)

סיפור ריאליסטי על ילד קטן הסובל מעוני,
מתנאים קשים ומאבא שיכור. מישחק מצויין
של אריה אליאס.

שכעה פלאי תכל

(סינרמה, חל-

אביב) יערות בראזיל׳ הפירמידות של מצריים׳
ארץ־ישראל, הגיישות של יפאן, ועוד
כמה פלאי תבל, דוהרים בשלושה מימדים,
אל תוך האולם הענקי, המפואר והמרופד.

השוטר כניו־יורק

אשה אמריקאית

(אדיסון, ירו
שלים)
הסטייק האמריקאי״ גורדי־השחקים
האמריקאים והאנשים האמריקאים כפי שהם
נראים בעיניהם הפרובינציאליות של שוטרי
סאן־טרופה. לואי דה פונס.
נאומע, ירו
שלים)
המוסר האמריקאי והנשים האחראיות
עליו, כפי שהם נראים בעיניו של איטלקי
השואף להיות אמריקאי.

* * הקורכן העשירי

(ציון, ירו
שלים)
עולם העתיד עם אורסולה אנדרם
ומארצילו מסטרויאני, הרוצחים ואוהבים
איש את רעותו.
הטולם הזח 1508

ד־למד

נמגסיה ס ד דו

רדיו-אלק טווניקה
טלו חיזז *י•״*
בקורסי ערב או סקר ב־ ו ל אוגו ס ט
לקראת התואר אלקטחנאי מזסמן
למוד עיוני ומעטי במעבדות מטוכללות

״ בחן בתי־ספר תיכוניים

מיסודם של

* הומניסטית * ריאלית * ביאולוגית
לפי תוכניות משרד החנון והתרבות

הודעצות פדגוגיה והרשמה:
רה, גורדון 53 פינת רה׳ ריינס, ת״א,
של 248514 .כל יום משעה •י 8.0עד 13.00
פרטים והרשסה 8-1 :לפנה־צ 4-8אתודצ
תל־אביב: דרך פתח-תק 1ה 0 > 126 ול הקריה) טל 254891 .
חל־אביב: דרך פתח־חקוה > 44ם 1ל בית הדר) טל 36773 .
חיפה: רח 1ב בלפ1ר > 5ם ול הטכדון) טל 69041 .

גפנסיה סו ד זן
ב־ 1לאוגוסט

נפתח קורס ערב חדש

מ עש י ת

טלביזיה

6חדשים — כולל תיקונים, כוון, אנ טנו ת
אין צורן בידיעות קוד מו ת באלקט רוני ק ה

מע ב דו ת משוכללות.
פ ר טי ם ורזר־בשב!רז 3-0 :רבבודן רי € 0-4יודדרז״1ב

ת ל -א בי ב

גנ רזנ סי הטכנית
אורינגב 7 0החטנור
ליד התחנה המר

שמ ור על כבודד !
אם לא קראת את ״המרגל שחזר מן הכפור״ —
אל תגלה זאת לאיש( .יש לך, כמובן, האפשרות לחמוק
בחשאי לקיוסק או חנות ספרים ולרכוש את
״המרגל״ ב 2.40-ל״י).

חיפה, שכונת יזרעאליה, נוה שאנן,
רחוב אבא הלל סילבר, בית 91

נבר שות :״אורלי״ ,רח׳ נורדאו ,24 חיפ ה
וילונו ת: ו .מאיר, רח׳ הרצל ,51 חיפ ה
פתוח בשבת 10 :עד 4 : 1עד 8
בימי חול 4 :עד 8בלבד

רלו זשמ לא ות רכב 1דן
לאוגוסט נפתחים קורסי ערב חדשים

לקראת בחינות ההסמכה הנערכות ע״י משרד התחבורה

משך הקורס 5חודשים

טכניכון
תל־ אכיב

חיפה

פרטים והרשמה 9—1 :לפנה״צ 4—8 ,אחה״צ
תל״אכיב: דרך פתח־תקוה ( 126 מול הקריה)
תל־אכים: דרך פתח תקוה( 44 מול בית הדר)
חיפה: רחוב בלפור ( 5מול הטכניון)

טל 254891 .
טל 36773 .
טל 69041 .

עד אור הבוקר

בכל יום א /החל משעה 8.30
מפגש נגנים במועדון בר ברים
רח׳ בן אביגדור 28
דמי כניסה 2ל״י בלבד.

(הכניסה לרחוב זה מרחוב המסגר )62

או טובוסי ם .63 ,60 , 59 , 54 , 51 , 42 ,40 , 11 :

מיזוג אויר

ד ׳ 1חלב 1הר

^ אראיתי עו ד מחזה כזה בכנסת. במרכזו עמד (או קפץ) מנחם פרוש, ח״כ אגודת׳
/ישראל.
מזה כמה זמן אני שם לב במיוחד לח׳׳ב מזוקן זה, הבונה לו קאריירה פוליטית על ערימות
של גוויות, פשוטו כמשמעו. יש האומרים שהוא ציני. אך אותי התחיל לסקרן מבחינה פסיכולוגית
מהרגע שקרא מעל הדוכן, בהתלהבות מוזרה, תיאור מפורט ביותר של התעללות
בגוויות — תיאור ששם בכים כל סטאלאג סאדיסטי, והמעיד, על דמיון פורח בכיוון מסויים.
ביום השני ענה שר־הבריאות, ישראל ברזילי, לדברי המתווכחים על משרדו, וכך הסתבך
שוב בוזיכוח על ניתוחי־גוויוח( .מעניין לציין ששום נושא
אחר, ובוודאי לא בעיית ישראל—ערב או בעיית הבטחון בגבול,
אינו גוזל מהכנסת כל כך הרבה זמן כמו גוויות אלה).
ברזילי הגיב על מאמר־הסתד, של פרוש, שקרא בעיתונו
לבני עדות־המזרח לעשות שמות ברופאים המנתחים את
מתיהם. ואז אירע אותו מחזה. הוא נרשם בפרוטוקול כך:
מנחםפרוש: זוהי הסתה! אמרתי, ואני חוזר ומצי
היר. בשס רבבות יהודים הקוראים לביטול רוע הגזרה:
אל תתייחסו לזה בקלות! אם החוק הזה יועבר, דם יישפך!
לא ניתן זאת!
ישראליש עי הו (מפא״י
או ריאבנרי: אתה זקוק לפסיכיאטר!
יצחל, קלינג הו פ ר (גח״ל) :איך איש דתי יכול להגיד:
דם יישפך?
מנחםפ רו ש: אתם שפכתם את הדם!
ישראלברזילי: מדוע דווקא מבני עדות־המזרח,
חבר־הכנסת פרוש?

שיטרית: אס מישהו יאמר לך דברים לא נעימים, אבל לא יפגע בגופך, זה יפגע בך ן אולי יותר מאשר אילו פגע בך בפועל.
אכנרי: אבל לא אלך להתלונן במשטרה,
שיטרית: או שאתה אינך מביו אותי, או שאני לא מבין אותך. ן אבנרי: יש בינינו אי־הבנה ביחס לתפקידה של המשטרה.

לאחר מכן התווכח עימנו שיטרית ארוכות על בעיית חוסר מקומות־החניה. הוא הביא
מיספרים, הוכיח שהמצב מצויין. ויכוח זה הסתיים בפסוקים הבאים:

*טיטרית המיספרים (על מקומות־החניה בתל־אביב) שהבאתי היום נבדקו, ואני
מביא אותם לכנסת, לידיעת חברי־הכנסת ולידיעתך אתה.

אבנרי: אם כל־כך טוב — אז למה כל־כך רע?

?ן גתריה של יגב שבת
* ה מככר רצינו להתלונן במליאת הכנסת על עוולה אחת, שנגרמה לנו עוד בראשי־ן
תה. היא נוגעת להשתתפותנו בוועדות.
לפי המפתח המקודש, הגיע לסיעתנו מקום בשתי ועדות. אבל עוד בוועדה המסדרת, לפני
כינוס הכנסת לישיבתה הראשונה, התחכמה מפא״י והעניקה לנו מקומות בשתי ועדות
היושבות תמיד באותו זמן: ועדת־הכלכלה וועדת־השרותים־ר,ציבוריים.
השבוע ניצלתי את הקריאה האחרונה של חוק הגנת החוסים כדי להזכיר זאת. הסתייגנו
מהצעת־החוק, כי היא מענישה לא רק הורים הנוטשים את ילדם בלשכת־הסעד, תוך פגיעה
בנפשו שלא תתוקן, אלא גם אדם הלוקח את בנו עימו להפגנה, מבלי שהדבר יזיק לו.
דרשנו להכליל בחוק פסוק שיקבע בפירוש כי יורשע אדם רק אם עשה מעשה שהיה לרעת
החוסה (קטין, נכה, חולד,־נפש וכו׳) .הסתייגות זו נדחתה. אגב הנמקתה אמרנו:

5ךןש

כך זה רשום. אך אין זה משקף את אשד נעשה באמת באולם, פרוש, שהסמיק כסלק,
איבד את השליטה על עצמו והשתולל. הוא הלם בשני אגרופיו על שולחנו, קפץ למעלה,
חזר לכיסאו, קפץ וחזר, כשהוא צורח בקול־הצופר המהדהד שלו :״דם יישפך! דם יישפך!״
ישבתי באותו רגע לפניו. הסתובבתי וקראתי לו :״אתה זקוק לפסיכיאטר, אבל באופן
דחוף!״ מאז איבד משה סנה, שהוא רופא־עצבים (אם כי ללא פרקטיקה) את מקומו בכנסת,

אבנרי חבל רק שאני, כחבר ועזת השרותים הציבוריים, לא יכולתי ליטול חלק
יותר גדול בדיוני הוועדה בהצעת־חוק זו.
שלמה רו ץ (יו״ר המעדר :),ליווית את עבודתנו באהדה.
אכגרי: אני רוצה לומר משפט אחד בעניין זה
יעקוב כ״ץ (פא״י) :אתה מבקר את חברי־הכנסת שאינם נוכחים במליאה, ואילו אתה ן אינן משתתף בישיבות הוועדה,

דרוש: פסיכיאטר!
אין שום מומחה להופעות אלה. באמת היה מעניין לשמוע מה אומר פסיכיאטר מומחה
על עיסוק בלעדי זה בקטיעת אברים, שפיכת דם, ביתור גופות וכדומה.
אחרי שפרוש חזר, זמנית, לאיתנו, התפנה ברזילי לענות גם לנו. כזכור, הייתי המשתתף
היחידי בוויכוח על הבריאות שתבע את הלאמת כל קופות־החולים, וכינון ביטוח
בריאות באמצעות שרות־בריאות ממלכתי מאוחד.
ברזילי אני מציין בשמחה, כי פרט לחבר־הכנסת אבנרי, נציגי כל הסיעות בכנסתן
תמכו בהסדר של ביטוח־בריאות כולל במדינה באמצעות קופות־החוליס וכך לגב״
הלאמת־הבריאות, אשר סביבה התנהלו בבית הזה ויכוחים סוערים, נשאר קולו הבודד של
חבר־הכנסת אבגרי. ואני מסכים להגדרתו כי נשאר בעניין זה ״חייל קטן עומד לבד —
והחזית נעלמה.״

או ריאבנרי: כי כולם קיבלו את חלקם!
ב רזי לי: ואני מציין התפתחות זו בסיפוק.

ווי שפך רגז של גזי?
* ם סיו ם הווי כו ח על משרד־המשטרה, שבמרכזו עמדה הפגנת הסטודנטים נגד ביקור
^ אדנואר, גרם לדין־ודברים בינינו לבין דוברי השלטון. זה התחיל בנאום האחרון בוויכוח,
זד, של איש־מפא״י ישראל ישעיהו:
ישעיהו יש כעין אחידות־דעיס, ומין זווית שותפת, בין כל אלה שאירגנו
הפגנות, או שהתכוונו לארגן הפגנות. כולם כאילו מאוחדים בביקורת על י התנהגות המשטרה,
ומרביצים לה במשותף. אולם כל אחד מן המעוניינים היה רוצה שהמשטרה תנהג
כלפי ההפגנה שלו באהדה גמורה, ואילו כלפי ההפגנה של אחרים — בשלילה גמורה.

אכנרי: זה לא תמיד נכון!
י ש עי הו: זה נכון! אתה היית רוצה שהמשטרה תנהג בחוזק־יד כלפי הפגנה של דתיים
בירושלים, אבל כלפי ההפגנה שלך אתה רוצה שהיא תלטף אותך.
אבנרי: אני רוצה שהמשטרה תגן על כל הפגנה בלתי־אלימה. ן
י ש עי הו: אבל שמירת החוק והסדר אינה יכולה להיות לחצאין מי שמפדיע (למש־טרה)
,יבוא על עונשו, הן על־ידי אלותיהס של השוטרים תוך כדי פיזור ההפגנה והחזרת
הסדר, והן על־ידי הבאת העבריינים לדין.

אבנרי: אלה אינה מכשיר של עונש!
ישעיהו: במה היית רוצה שיפזרו הפגנות? בחיוכים? להתגבר על מתפרעים בנשיקות?
אני מאחל לך שאתה תהיה מפקד המשטרה!
אבנרי: אולי יבוא יום, מי יודע? ן
י ש עי הו: יש אלות כדי להתגבר על מתפרעים ...הכינויים שהוטחו (על־ידי הסטודנ־טיס
בעת ההפגנה נגד אדנואר) בשוטרים קשים הס פי כמה וכמה ממכות ומהלומות. הם
בחוקת שפיכת־דמים. הם הוטחו כלפי שוטרים יהודיים, ויכולים להיות מוטחים כלפי סתם
יהודים בכל
אבנרי: לא הסטודנטים היכו בשוטרים! יש הבדל בין מילים לאלות, עם כל הכבוד.
י ש עי הו: יש מילים שהן שפיכות דמים. מה שהם אמרו כלפי השוטרים, הם שפכו את
דמם בכך, ולא רק הרתיחו אותו.
אבנלי: אי־אפשר לשכוח באיזה נסיבות זה קרה! אחרי שהיכו אותם באכזריות!

ויכוח זה נמשך כאשר ענה שר־המשטרה, בכור שיטרית עצמו, למתווכחים:
שיטריה ( :אדנואר) היה אורחה של המדינה, והמשטרה — מתפקידה לשמור עליו
אכנרי: גם שלא יראה סיסמאות?

שיטרית: שלא ייפגע!

אבנרי: גופנית!
שיטרית: שאלת אותי שאלה, עניתי עליה. כאן לא דובר על סיסמאות, אנחנו לא ן טיפלנו בסיסמאות!.,

אמרי: סלח לי, אדוני השר, שאני מפריע לך

שיטרית: אולי לא תפריע לי?

אכנרי: זאת הנקודה הקובעת.
שיטרית: אם אתה רוצה לשאול עוד שאלה, אני מוכן לענות לך.
אמרי: האס תפקידה של המשטרה הוא להגן על גופו של האורח, או שתפקידה הוא

גס למנוע מהאורח לראות סיסמאות בלתי־נעימות?
שיטרית: לעיתים סיסמה לא־נעימה היא יותר גרועה מפגיעה בגוף.
אמרי: אבל זה לא תפקידה של המשטרה.

—חח 7

אמרי: בדיוק על כך אני רוצה לומר כמה מילים. לא במיקרה אני מוכיר עובדה זו.
אם מכניסים סיעת־יחיד, בעל כורחה, לשתי ועדות היושבות תמיד בדיוק באותו זמן, הרי
שזוהי התעללות בסיעת־היחיד, ואחת הזוכים לקפח את זכויותיה. התרעתי על כך בפני
יושב־ראש הכנסת, ללא הועיל,
באותו יום נפתח הוויכוח על חוק־השבת החדש, המסתתר מאחורי השם ״חוק שעות עבודה
ומנוחה (תיקון) תשכ״ו—1966״ .היינו הסיעה היחידה שדיברה נגדו ברורות (ראה מסגרת).

מובן שזהו חוק של כפייה־דהית, שנתקבל כפשרה בין המפד״ל ומפ״ם. לכן דמה הוויכוח
לקומדיה, בה התחברו כוחות בצורה כמעט היתולית:
• אגודת־ישראל ביקשה להוכיח כי החוק מנציח את חילול־השבת, כדי לנגח את המפד״ל
בציבור הדתי.
• מפ״ם הסתמכה על טיעון זה כדי להרגיע את הציבור החילוני, וטענה כי בכלל אין
זה חוק־שבת, אלא חוק סוציאלי מתקדם, ממש סוציאליסטי.
• המפד״ל נאלצה להתגונן בפני אגודת־ישראל, והוכיחה שהחוק מקדם בכל זאת את
הכפייה הדתית, למרות שזה רק צעד אחד בכיוון הנכון.
• גח״ל רצתה לנגח את החוק, אבל לא רצתה להרגיז את בוחריה הדתיים •לכן נאמה
נאום מטושטש.
למרבה הצער, לא טרח איש לבדוק מראש את הצד המשפטי. כך קרה שהפתענו לא רק
את הכנסת, אלא גם את משפטני הממשלה, כאשר ציטטנו פסק־דין של בית־המשפט העליון,
שהפך את כל הקערה על פיה. בעוד שהשר טען (כפי שהוסכם בקואליציה) ,כי החוק יחול
רק על חנויות, אבל לא על תחנות־דלק וקיוסקים, קבע פסק־הדין כי המושג ״חנות״ כולל
ממילא גם תחנותידלק וגם קיוסקים( .ואילו המפד״ל לא יכלה
להסכים להוצאה מפורשת של התחנות והקיוסקים מנוסח
החוק, מחשש מה יגידו הדתיים הקיצוניים).
אותו פסק־דין מכריע לא פורסם ברבים, אבל הוא מצוי
בספר חשוב על הרשויות המקומיות. יכולנו להסתמך עליו
הודות לזכרונו הבלתיירגיל של אמנון זכרוני (כשמו כן
הוא) — וייתכן מאוד כי בכך נכריח את הכנסת לשנות את
החוק.
בכל זאת היה רושמו של ויכוח זה מדכא. הובהר שוב כי
סיעת־היחיד שלנו נשארה הגוף היחידי בכנסת המוכן והמסוגל
ללחום בכפייה הדתית ללא רתיעה.

האם־ ״זזרר המויס־גת״ \ז ^ פרלגז^רי?
ך * דבר הו פ ח שו ב למחרת היום, על רקע שונה וחמור
\ 1לא־פחות: בעיית הילודה. היה מנוי וגמור עימנו לדבר
על כך — כי אף אחד מ־ 119 חברי־הכנסת אינו יכול להעז
ולהגיד מה שיש לו להגיד בנושא זה. אבל כמעט ולא יכולנו להשיג את רשות־הדיבור. כי
הנושא עלה כהצעה־לסדר־היום של יצחק רפאל (מפד״ל) ,והמציע עצמו הסכים להורידו לסי-
שעה מסדר־היום, לפי דרישת ראש־הממשלה. בכך היה נסתם גם פינו, לולא דרש מרדכי
שטרן (גח״ל) להעביר את הנושא לוועדה. בגללו נערכה הצבעה, אנחנו יכולנו להימנע —
ובכך יכולנו להסתמך על סעיף־התקנות, המרשה לסיעה לנמק את סיבות הימנעותה מהצבעה.
את דעתנו הבענו כבר בכתב, במאמר ״שפנפנים״ ,שפורסם בגליון האחרון של העולם
הזה. לא קל היה לנסח את הדברים בסיגנון המתאים לכנסת. גם רך גרמו דברינו לרחש
בלתי־פוסק ולקריאות־מחאה, שלא השתקפו בפרוטוקול, המתאר את הדברים כך:

או רי אבנרי: כבוד היושבת־ראיש, כנסת נכבדה.
נמנעתי מהצבעה מפני שיש להבדיל בבירור בין החלק האחד של הצעות חברי־הכנסת
רפאל ושטרן — תמיכה במשפחות גדולות — לבין החלק השני שבהן, המשתלב במגמות ן מסוכנות ביותר.
תמיכה במשפחה גדולה שכבר ישנה — איש לא יתנגד לכך. כולנו דוגלים במדינת־סעד,׳
מדינה הדואגת לשלום אזרחיה ורווחתם. להפקיר ילדים לחוסר־חינוך, להזנחה, להתנוונות —
יהיה זה לא רק עוול אישי, אלא גס טירוף מבחינה לאומית וחברתית.
אולם, כבוד היושבת־ראש, כולנו יודעים כי ההצעות שלפנינו משתלבות במסע דתי מחודש
שמטרתו למנוע את תיכנון הילודה, להפעיל משטרה ובתי־סוהר נגד הפלות מלאכותיות,
וכל זה על רקע תעמולה לאומנית המדברת על הסכנה הצפויה למדינה מהילודה הערבית
1היו ״ רדבורהנצר: אתה יכול להסביר למה אתה נמנע מהצבעה, ולא לדון.

תעואנעססור יגאל
להלן נאומו של ח״כ אורי אבנרי
בדיון על ״ חוק שעות עבודה ומנוחה״
כבוד היושבת־ראש, כנסת נכבדה.

חירותו של האדם הישראלי דומה לנקניק.
היא נחתכת, פרוסה אחרי פרוסה, על־ידי
הסכין החלודה של הכפייה הדתית.
לפנינו מונחת היום פרוסה נוספת. פרוסה דקה, כביכול.
אותם האחראים לחיתוך מתנחמים בכך, שלולא הם, לולא
גבורתם, היתד, הפרוסה עבד, יותר. לכן חשוב להכריז
כאן: לא דובים ולא יער, לא אלון ולא יערי.
מפ״ם ואחדות־העבודה, מפא״י והליברלים העצמאיים, שנתנו
ידם לחיקוק נפסד זה, תוך הפרה גלויה של הבטחותיהם
ומעילה מפורשת באמון הבוחר, לא פעלו מתוך כורח.
יש להם רוב קואליציוני גם בלי המפד״ל. והרי כולנו
יודעים שעשר גדרות־תיל ושומרים חמושים לא היו חוסמים
את דרכה של מפד״ל אל הקואליציה.

לכן, אין זו סתם סגידה כעקרונות. זוהי גם
בגידה בלתי״נחוצה, בגידה מיותרת, כגידה
שמקורה בחולשת־אופי וכלא־איבפתיות לגבי
חירות האדם.
הנז ט א בוגנז

ר מז ת

לוז אנ ג טין ן

גם כזב שני יש להפריך כבר בראשית הדברים.
בעלי חיקוק זה מנסים להעמיד פנים כאילו אין כאן הפרת
הסטאטוס־קוו, אותו סטאסוס־קוו שהוזכר בסעיפים 61/62
של קווי היסוד משנת 1959׳ שלא שונו עד היום :״הממשלה
תימנע כפייה דתית ואנטי־דתית מאיזה צד שהוא ...הממשלה
תשמור על הסטאטוס־קוו במדינה בענייני דת.״ ן

סטאטום־קוו זה לא היה קיים מעולם. הוא
כולו אגדה. הוא גמיש כמו מאסטיק, ונמצא
כתנועה מתמדת -תמיד בכיוון אחד: לעבר
כפייה דתית קיצונית יותר, חשובה יותר.
הצעת חוק זו היא הוכחה בולטת לכך.

מכאן לגופם של הדברים: הצעת־החוק הנדונה באה, בין
היתר, לאסור על בעל־קיוסק לסחור בחנותו בשבת. לאסור
על בעל־מלאכה לעבוד בבית־מלאכתו, בשבת או באחד ממועדי
ישראל האחרים, בהם קיימת חובת איסור ממלאכה.׳
מבעלי־המלאכה לא רב המרחק לבעל המשאית או המונית•
אחרי הכל, כלום קיים הבדל מהותי בין השניים?
לגבי האיש הדתי מהווה המשאית מקור־פרנסה, בדיוק כמו
חנות או בית־חרושת.

ואם כך, מדוע שלא תיאסר מחר, שוב
כדלת האחורית, למשל על־ידי תיקון פקודתה
תעבורה, בל תנועת בלי־רבב ציבורי כשבת
או כאחד ממועדי ישראל?
בפסק״דין שניתן לפני כמה שנים (עירעור פלילי )311/58
בתיק תחנת״הדלק בראשון־לציון בע״מ נגד היועץ המשפטי,
נקבע כי בתחנת־דלק אין לראות אלא חנות למכירת דלק.
אין, איפוא, כל הבדל בעיני בית־המשפט בין המושג של
חנות לבין תחנת־דלק, ופירוש הדבר שבאותם מקומות,
שבהם מותרת כיום מכירת־דלק בשבתות ובחגים — בעתיד
עלולה המכירה להיאסר כליל.
אני תמה איך מקבל כבוד השר על עצמו, בקלות כזאת,
לפרש את החוק פירוש שאינו מופיע כלל בחוק עצמו,
פירוש הסותר את הפירוש שניתן על״ידי בית־המשפט.

כית־המשפט קבע שפל אלה הן חנויות -
גם הדוכנים, גם הקיוסקים, גם תחנות־הדלק.
והנה בא כבוד השר ומכחיש זאת בקלות.
לא נאמר בהצעת־החוק ״החוק הזה איננו חל על קיוסק,
ולא על תחנת דלק״.

קריאות מספסלי מפ״ם :

החוק לא חול

על תתנות־דלק! זה נקבע בחוק!
אכנרי 1לא דובים ולא יער!

כבוד השר שם עצמו, בלי כל סמכות משפטית, במקום
בית־המשפט העליון, ומבטיח הבטחות שלא יוכל לעמוד בהן.

גז ל א טז וחזשבגז של
היא מתעטפת באליבי של חיקוק סוציאלי להבטחת מנוחתי
של העובד היגע.

אולם זוהי הסוואה בלבד, בשם שכל הצעת•
החוק הזאת היא מלאכת־מהשבת של הסוואה,
ששום אלון? בצה״ל לא היה מתבייש בה
מבחינה מקצועית.
אני זוכר, כבוד שר־העבודה, כאשר אתה באת לחזית הדרום
וקיבלת על עצמך את הפיקוד. אני הייתי אז טוראי
פשוט. אחד הדברים הראשונים שהתחילו אז לשים עליהם׳
את הדגש היה שיכלול שיטות ההסוואה...
מנחםבגין (חרות) :איזה סיפור אתה מספר
על חזית הדרום? על מה אתה מדבר?
אורי אבנרי: על הסוואה. קאמופלאז׳ בלעז.

מה שנדון באן אינו הגנת המדינה על מנוחת
העובד, אלא התערבות גסה של המדינה
בחופש-האדם, לשם כפיית מצווה דתית.
ייתכן שעובד שכיר זקוק לכך שהמדינה תגן על זכותו
לנוח יום בשבוע, כי אולי אין לו הברירה לסרב לעבוד
כאשר מעבידו דורש זאת. אולם אדם עצמאי זכאי להחליט
בעצמו אם הוא רוצה לנוח, מתי הוא רוצה לנוח, באיזה
יום בשבוע, באיזה שבוע בחודש. אין שום זכות למדינה
להתערב ברצונו זה.

מה שהאדם עושה כיומו החופשי
עניינו בלבד!

שכת ארצי, שהשר זרח ורהפטיג ניסח בשעתו :
חוק שמטרתו להפוך כל שכת ליום כיפור ואת
כל הארץ לבני־כרק.

אם המהנדס הולך בשבת לבית־המלאכה שלו כדי לעבוד
על המצאה שהיא תוכן חייו; אם בעל־מלאכה הולך לסדנה
כדי לתקן כמה מכשירים ביתיים שלו; אם חנווני רוצה
לטפל בשבת בסחורתו — איזו זכות יכולה להיות למדינה
להעניש אותו על כך בקנס של 1000 לירות?
כלהארץ — בני ־ .ם ־\2
הבה נקרא לילד בשמו: זהו חוק שבת.

זהו צעד חשוב קדימה לקראת אותו חוק*

אגזוז, יגאל, אלגן?
מצער לראות דווקא אותך, אדוני שר-העבו*
דה, נותן יד לסחיטה זו. מדוע היית צריך להסכים
לבך שתיקוני־כפייה אלה יותקנו באמצעות
חוקים הנתונים לשליטת משרדך? זה
לא הולם את עברך!
ואם בכל זאת נתונים חוקים אלה להשגתך, כבוד השר
— מדוע אתה מסכים לכך שהיתרים כלליים הנוגעים לעניי־ני־עבודה
מובהקים* יינתנו על־פי החלטת ועדת״שרים המורכבת
מראש״הממשלה, שר״ הדתות ושר״העבודה? י
האם אתה עצמך אינך מספיק לצורך זה? אם אלה י הם
ענייני־עבודה — האם לא די בהיתר של שר־העבודה?
גם מבחינת ניסוחו לוקה חוק זה בחסר. כבר אמרנו שבהצעת
התיקון אין כל הגדרה למונח ״בית מלאכה״ ,״מס־על
תעשייתי״ ו״חנות״ .לאור פסק־הדין שהזכרתי, עלולים
מונחים אלה להתפשט על שטחי־עיסוק רבים.
בפסק־דין זה הוגדרה חנות כמקום שבו מתנהל עסק של
מכירה ללקוחות. נאמר שם במפורש כי הצורה החיצונית,
המיבנה או הרכב־המיבנים, או הסידור הפנימי אינם בין
הגורמים המכריעים בשאלה אם מקום מסויים מהווה חנות.

לאור נתונים אלה
ייתכן מאד שעל־פי
רוכלים, מסעדות,
בית-המשפט בחוק

מוטב היה להגביל ולסייג.
הגדרה רחבה זו גם דוכני
וכתי-קפה ייכללו על־ידי

פתזזו דע׳ציבזש־ דלג! אגזגרית
כבוד השר, יש הרגשה כלתי-נעימה כציבור,
שהמחוקק כישראל משאיר לעצמו, לעתים
יותר ויותר תכופות, דלת אחורית פתוחה

• הכוונה להיתרים היכולים להינתן
חיוניים, המשחררים אותם מתחולת החוק.

או ריאכנרי: היתה הצעה לדון בעניין זה בוועדה, והצעה שניה להוריד את העניין
מסדר־היום. נמנעתי מהצבעה, ואני רוצה להסביר מדוע.
היו ״ רדבורהנצר: עליך לא לדון בנושא. לא הוחלט לדון בו.
או רי אבנרי: אני מדבר על הצעת ח״ב שטון, שהתבססה על הצעת ח״ב רפאל.
נטלתי את רשות הדיבור נדי להזהיר את הבית בפני מגמה המהלכת אימים ברחוב. הדין׳
והחשבון של הפרופסור בקי, שאינו מסתפק בסטטיסטיקה, אלא הפן את עצמו למטיף בשער, 1 מוסיף שמן למדורה זו.
יש להדים את הקול ולהתריע נגד הכנסת המדינה לחזר־המיטות. זוהי הספירה, הפרטית
ביותר של האדם

קריאות
יחיו״ר ד בו רהנצר: אני מבקשת ממך להתחשב בכבוד הבית.
או רי אכנרי: וכי אמרתי משהו שאינו פרלמנטרי?
היו ״ רדבורהנצר: אתה לא יכול לומר זאת באולם הכנסתו

למקומות־עבודה

שר-העכודה אלון
כדי לשחרר את עצמו מחובות בלתי-נעימות,
שהוא מטיל על זולתו.
אולי מותר להזכיר בהקשר זה — אם אנו עוסקים בבר
בענייני שבת — את הדו״ח שהופיע לפני כמה ימים בעתון
הארץ. ממנו למדנו שלשרים במדינת ישראל יש נוהג להחליף
בליל־שבת את שלטי המספרים של מכוניותיהם —
להסיר את המספר הכחול, הממשלתי, ולהציב מספר כתום
— ואז ממשיכה המכונית לנסוע בשבת.

לגבי שרים המטילים מצוות של בפייה דתית
על האזרח -מסופקני אם זה תואם את
האסתטיקה הצרופה.
והנה באה הצעת־חוק זו ומשחררת, בדלת האחורית, את
המפעלים הקרובים ביותר לאותן מפלגות שנתנו ידן לכפייה
דתית זו. בקיבוץ ובמושב — מותר; במושבה — אסור.
הצעת־החוק קובעת כי לחברי אגודה שיתופית חקלאית
מותר לעבוד במפעלים ובבתי־מלאכה השייכים לאגודה גם
בימי שבת ומועד, אם העבודה קשורה בשירותים הנחוצים
למשק האגודה. אלה אינם שירותים חיוניים דווקא.
אם מתקלקל הטראקטור השייך לקיבוץ גבעת־פלוני, או
למושב תל־פלמוני — אפשר יהיה לתקנו במוסך הקיבוץ
או המושב, אפילו ביום שבת. אבל אם מתקלקלת מחרשתו
של חקלאי במושבה השכנה — נגיד שדה־אלמוני —
אסור יהיה לו לתקן אותה בשבת בבית־המלאכה הצמוד
למשק שלו, לפי החוק הזה.
אין לנו שוב דבר נגד קיבוצים ומושבים. להיפך.

אכל עניין זה יוצר את ההרגשה הבלתי
נעימה שמפ״ם ואחדדת־העבודה -שכלעדן
אין החוק הזה יבול להתקבל -משחררות
את עצמן, דרך הדלת האחורית, מן החוק הזה.
שאבענז גגז לו זו נזלו זי ג ז
יש להגיד מילה אחת גם על הערבים.
אם מוסלמי או נוצרי גר במקום או ברובע שבו מהווים
המוסלמים פחות משליש — הוא חייב לשמור על השבת
היהודית. לא נאמר בחוק מהו ״רובע״ .האם ואדי־ניסנאס
בחיפה הוא רובע? או שמא חיפה כולה מהווה רובע? האם
מדובר על מיעוט של שליש ביפו, או בשכונת עג׳מי ביפו?
ואיזה צדק יש בכך שמוסלמי יהיה חייב לסגור את חנותו
בוואדי ניסנאס ביום השבת, ואם הוא מוסלמי אדוק —
יסגור אותה גם ביום השישי, ואם הוא נוצרי אדוק —
יסגור אותה גם ביום הראשון? יש פה אפליה כלפי הערבים!
שי ט ־ תתפלגזיידהדתי
כבוד היושבת־ראש, כולנו מבינים לאן הדברים הולכים,
לאן הם מתקדמים.

הכפייה הדתית מתגברת ממשבר למשבר,
מקואליציה לקואליציה, מבחירות לבחירות.
עוד פרוסה ועוד פרוסה. קצת פה וקצת שם.
אמני האסטרטגיה׳ היושבים לא רק במפלגות שהיו קשורות
פעם בפלמ״ח, אלא גם במפד״ל, אמני האסטרטגיה של
הכיבוש הדתי — פיתחו שיסה: לכבוש קצת, להתמקם,
להתבצר, ולכבוש עוד קצת, מקואליציה לקואליציה.
לאט־לאט נפרסת עוד פרוסה של הנקניק, פרוסה לפרוסה.
זהו מיצעד שכל־כולו לכיוון אחד: אל השיעבוד לכפייה
הדתית. הוא מתקדם ומתקדם. וחבל לראות אותך, שר־העבודה,
שניצחת פעם על מיצעדים יותר מפוארים — מנצח
על המיצעד הזה.

אורי אכנרי: אני מתקן את עצמי, גברתי היושבת־ראש.
יש להרים את הקול !להתריע נגד כל נסיין להכניס את המדינה לענייני ילודה.
זאת היא הספירה הפרטית ביותר של המשפחה, ורק הפרט יכול להחליט אם הוא רוצה
להקים משפחה, ומה יהיה גודלה. לא זו בלבד שאסור למדינה להתערב בכד. אלא היא
צריכה להבטיח חינוך מיני נאות בבתייהספר, כדי לקדם תיכנון־ילודה הראוי לשמו.
יש להתריע נגד האיוולת שבעצם הרעיון של מדיניות־ריבוי־ילודה. הטבע והמדע כבר 1 הוכיחו איוולת זו.
הוכח שיש עקומה ברורה של ריבוי ילודה בשכבות הנחשלות. כאשר שכבות אלה מתבססות,
הילודה יורדת — וטוב שהיא יורדת. הדבר מקדם את החינוך, מבטיח חינוך טוב ן יותר, ותנאים טובים יותר, לילד.
באשר המשפחה מתבססת היטב, מתחילה העקומה ישוב לעלות. זה הוכח בכל מדינות־הרווחה,
כמו צרפת וארצות־הברית. ובעיקר: יש להרים את הקול ולהתריע נגד הסכנה
הצפויה בהכנסת רעל המחשבה הביולוגית לתודעה הפוליטית.

צדק מו לצדק
להלן נאומו של ח״כ אורי אגנרי
במסגרת הצעתו הדחופה לסדר־היום
לדון בתקנות הגנת הדייר.
כבוד היושבודראש, כנסת נכבדה.
גם אילו הסכמנו לכל מילה של תקנות הגנת הדייר,
שפורסמו באחד ביוני ,1966 גם אז היינו תובעים מן הכנסת
;דון בהן לפני אישורן. כי לא יתכן שהממשלה
תתקין תקנות הנוגעות לעשרים אחוז מתושבי המדינה
לפחות — דיירים, בעלי־בתים, מחזיקי בתי־עסק — מבלי
שהכנסת תתן את דעתה עליהם.

בכליל, ככוד היושכת-ראש, היתבן כי עניינים
הנוגעים לכל אדם כמדינה לא יידונו כלל
כבית־הנכחרים הריבוני?
הנה יש סכנת מלחמה בגבול הצפוני — היתכן שלא יתנו
לנו להעלות עניין זד, בכנסת?
ממאות אלפי שכירים נשללה השבוע תוספת־היוקר, תוך
הפרת־הסכם — הייתכן כי הכנסת כלל לא תדון בעניין זה?

הבריווה נזן האן זריגת
אמנם, אפשר להבין מדוע אין אף מפלגה אחת ששה
להעלות את עניין שכר־הדירה בכנסת.
קיבלנו שני מכתבים מטעם אירגוניהם של שני חברי־כנסת,
ועל אחד אף חתום חבר־הכנסת פרלשטיין מגח״ל.
שני המכתבים תבעו מאתנו להעלות עניין זה לדיון וחוף
בכנסת. אבל הם עצמם לא מצאו לנכון ליזום דיון זה,
וחבר־הכנסת פרלשטיין
אף אינו נוכח כאן היום.

מדוע ז כי כל
מפלגה עושה את
חשכון הקולות, כמקום
את חשכץ
האחריות.

פישר

אין אף אחת מהן
רוצה לבחור בין קולות
בעלי־הבתים, התובעים
אבר אחד, לבין קולות
הדיירים, התובעים את
היפוכו.
לכן מוכנים כולם שהממשלה
תקבל את עול
ההכרעה על עצמה, ותפטור
את הכנסת מדיון.

אני מכקש את סליחתכם, רבותי חברי־הכנסת,
מכף שאני מפר אידליה זו• אד נדמה
לנו שזה תפקידנו. לא באנו הנה כדי לכדוה

מן האחריות.

החזירו לעצמם את רוב ההשקעה באמצעות דמי־מפתח
חוזרים, ישנם בעלי־בתים אחרים, שמזה 26 שנים מכניס
להם הנכס ריבית בשיעור של 2לשנה על ההשקעה (לפי
ערך הכסף היום) — לעומת ריבית של לפחות /0״ 12 בהשקעה
אחרת.
אם בא איש לארץ לפני שלושים שנה, הביא עמו 3000
לא״^ (שהם כ־ 250 אלף ל״י כיום) והשקיע כסף זה בבית
כדי להבטיח את עתידו לעת זיקנה — בארץ שאין בה גם
כיום ביטוח־זיקנה ריאלי — הרי הוא מוצא את עצמו
היום עם הכנסה נטו של 200ל״י לחודש, כלומר — בגבול
הרעב.

הדיירים. לא בולם עשירים, לא
ומצד שני
כולם זבו מן ההפקר.

ניתן לומר כי -כמו כמקרים כה רכים
כחיים -כאן עומד צדק מול צדק.
אבל עלינו למצוא את הגשר בין צדק לצדק, ולבחון כל
טענה לפי טיבה.

מצד אחד -כעלי הבתים. אין ספק שהם
קופחו כאופן משווע. באן היתה כמעט הפקעה
של נכסי שבכה שלמה, וזה כשעה ששבכות
אחרות תפחו ושמנו בחממה הפרוטקציוניסטית
של המשטר הקיים.
יש לא מעט דירות מפוארות, שדייריהן מרוויחים אלפי
לירות לחודש, ומשלמים שכר־דירה בשיעור של עשרות
לירות לחודש. לעומת בעלי־בתים שהתמזל להם מזלם, והם

כך אוכד רכוש לאומי עצום, כו מושקעים
מיליארדים, אובד כחצי או כשליש הזמן.

לנזל \2א 1ז \זעי\ץ ן 1י^\
כבוד היושבת־ראש, ברצוננו להעלות כאן שורה של
הצעות תמציתיות:

( )1חוק הגנת הדייר חייב להישאר מוגבל
לדיירים המחזיקים ביום בדירות ובבתי־עסק.
הוא לא יחול על בתים
חדשים — לצמיתות.
הוא לא יחול גם
על דייר חדש בבית ישן,
אם אינו משלם דמי־מפתח.

רבים
מהם הם כיום אנשים קשישים גם הם׳ הגרים בנכס
עשרות בשנים. רבים השקיעו סכומים נכבדים בשיפוץ הדירות,
דבר שבעל־הבית לא יכול היה לעשותו בנכס ד,מופ־קע־למחצה.
אחרים השקיעו את חסכונותיהם בתשלום דמי־מפתח.

נשכח גם את השכבה הגדולה של דיירים בבתי-
המגורים השייכים לממשלה, בבתים הישנים של הערים הנטושות
או בבניה ממשלתית — דבר היוצר עיוות ניכר
בשיקול הממשלתי.

( )2צריך להיות
הבדל בגוכה שבר־הדירה
גם בדירות
ישנות, בין מי ששילם
דמי־מפתח וכ
ץ מי שלא שילם.

הצרגז של בשלי־נור&כוי

אלה אומרים, ושוב בצדק: שוללים מאיתנו בקנוניה
מפלגתית את תוספת־היוקר המגיעה לנו, איך ומדוע נשלם
תוספת לשכר־הדירה?

אם חלה התייקרות, מדוע לא יפוצו בולט?
בקיצור, האם על־ידי עשיית צדק לבעלי־הבתים, נגרום
עוול באותה מידה — ואף במידה גדולה יותר — לדיירים?
אל נשכח, ישנם גם בעלי־בתים שקנו את הנכס לא כשהיה
יקר, אלא במחיר ירוד, מתוך חשבון ספקולטיבי, אחרי
כניסת חוקי הגנת הדייר לתוקפם. והדיירים שואלים: האם
אנחנו צריכים להיות מקור להתעשרותם של אלה?
הרי הדייר ששילם דמי מפתח, לו אין זה חשוב למי
שילם, אם לבעל־הבית או לדייר הקודם.
לעיתים הוא שילם 6 0ומעלה משווי הדירה. אם ישלם
עכשיו שכר דירה גבוה יותר, הרי ערך דמי־המפתח יורד,
ובצאתו מהדירה יקבל פחות.

ושוב שככה אחרת -דיי רי כתי-העסק ובתי־מלאכה.
בתקופה של שפל בלבלי, האם הם
יכולים לשלם ס/ס 100 יותר -דבמיקרים רכים
דווקא לממשלה, המדברת גכוהה על הורדת
יציאות הייצור? מה גם שרכים מהם שילמו
דמי־מפתח גכוהים.
נכון, חבר־הכנסת פישר?

מה גם שהחוק קובע שהכנסת יכולה להתנגד לתקנות
תוך שלושה חודשים. איך יכולה הכנסת להתנגד או לא
להתנגד, מבלי שיהיה על כך דיון בכנסת?
חצרגןבט ־נ בנו ב! שביןזצרריםי
כבוד היושבת־ראש, מי שניגש כמונו, בעין בלתי־משוח־דת,
בלי משוא־פנים, אל הבעיה הזאת, מתרשם מיד מן
הצדק הרב שבטענות שני הצדדים היריבים.

את החזקתם התקינה. בתים מושכרים — אין דיאג לשי־פוצם.

יוסף
פישר

(מפא׳׳י)• :נכון!

וגג צעיר שש\2ע בזזגבגת
כבוד היושבת־ראש, המצב הקיים גרם לעיוותים ללא־ספור.

אין
כניה להשכרה. זוג צעיר, או עולה
הדש, אינם יכולים לשכור דירה ולהשקיע
כספם כמשהו יצרני. הם נאלצים לשקוע כחובות
בדי להגיע לקורת־גג.

זהו הדבר ששר־השיכון הגדירו באימרה הקלאסית שלו
בראיון שהופיע בעתון הארץ :״מסתדרים, מסתדרים...״
החוק לשיחרור בתים חדשים מהגנת־הדייר לא פתר בעיה
זו. תקופת השיחרור קצרה מדי, ואילו הטיסים והמכסים
העצומים, הקשורים בהקמת בית, הם כה גבוהים, עד שההשקעה
מאבדת את ריווחיותה.
הבתים שישנם, מתמוטטים לעינינו. אין איש מעוניין
לדאוג להם. בבתים משותפים — לא דאג המחוקק להבטיח
* ח״נ פישר הוא נציג אירגון בעלי־המלאכה במפא״י.

בנייאדם הם בני־אדם, ולא בעלי־חיים אחרים. מדינה העושה חשבונות כפי שעשה חבר־הכנסת
רפאל, מהו ריבוי־הילודה בחלק אחד של האוכלוסיה כנגד מיעוט־ילודה בחלק שני

של האוכלוסיה, יוצאת לדרך חתחתים.
זה מזכיר את פרעה מלך מצריים, שאמר ״הבה נתחכמה ל!הם״ .ואינני רוצה להזכיר, כבוד
היושבת־ראש, משטרים שכולנו מתעבים אותם, שעצם בסיסם היה השילוב •המסוכן הזה בין ן ביולוגיה ופוליטיקה.

מי דז\2ע גזבין בגב בורגיבוז?
ך* עכור חצי שעה עליתי על דוכן הנואמים, הפעם בקשר למיברקו של בורגיבה.
ח״כ יוסף שופמן מחרות העלה את הנושא בהצעה לסדר־היום, תוך השמעת דברי זיל־זול
כלפי בורגיבה. שר־החוץ ביקש להסיר את העניין, תוך סישטוש חומרת הפרשה.
ביקשתי את רשות־הדיבור, כדי להציע להעביר את העניין לוועדה. הן כדי לדון באי־יעילות
משרד־החוץ בענייני המרחב, הן כדי לדון בהתערבות הממשלה בחופש־האינפורמציה.
אורי אכנרי אני תמה על כן שישר־החוץ לא יכול היה היום לענות על השאלה
החשובה ביותר לגבי נושא זה, השאלה העיקרית המשתמעת מהדיון הזה: האם היה מברק
כזה של הנשיא בורגיבה? האס הנשיא בורגיבה התכוון לירושלים אשר ב״שראל, או אולי
לירושלים שבירדן, או לירושלים שבארצות־הברית (שם יש שתי ערים בשם ירושלים) ?

החוק הקיים, המגביל
הבדל זה לעשר שנים,
אינו מספיק. יש גם להתחשב
בגובה דמי־המפתח.
( )3יש להבדיל בגובה שכר־הדירה ב־ן בעל־בית שהקים
את הבית, או רכש אותו לפני שלושים שנה, לבין בעל־בית
שרכש בית ישן מאז ראשית האינפלציה, בתחילת

שנות החמישים.

( )4יש לקבוע מחדש סטנדרטים חדשים
לגמרי, מפורטים ומיוחדים לבל סוג של משביר,
לבל סוג של שוכר, לבל סוג של מושכר, בדי
לסלק את העיוותים הרבים מאד שישנם,
מכלי ליצור עיוותים חדשים.

יגצגזר שכר־ריתז לג1וגזפ\ז״גזיג\2ר׳.
( )5אחרי קביעת סטנדרטים אלה, יש לקשור
בל עליה חדשה כשבר־דירה לעליית
תוספת היוקר ותשלומה, ומובן מאליו שתוספת
היוקר חייכת להיות צמודה לעליית המדד.
( )6בין השאר, יש להבחין בבירור בין דירות לוקסוס
גדולות לבין דירות קטנות. הפער הקיים בהחלט אינו מספיק.

)7עליית שכר־הדירה חייבת להיות צמודה לחובת החזקתם
התקינה של המיבנים.
( )8יש למתן את עליית שכר־הדירה לבתי־עסק קטנים.
גם כאן יש להבחין במידה גדולה יותר בין חנויות פירחות
לבין בתי־מלאכה זעירים, למשל.

( )9בדי לעודד בנייה להשכרה, יש לשחרר
בנייה להשכרה ממסים ומכסים גבוהים.
ואילו מם הרכוש העירוני אסור שיפלה בין דירה בה
משולם שכר־דירה גבוה לבין דירה שבה נלקחו דמי־מפתח.
כלומר: יש להקטין את שיעור המס על בעלים שלא גבו
דמי־מפתח, ולהשוותם לאחרים.

נול הכנגזוז ל\2יים דיון י
כבוד היושבת־ראש, רבותי חברי־הכנסת, ההצעה העיקרית
היא שהכנסת תקיים, במליאה ובוועדותיה, דיון מפורט
על מיכלול הנושאים הקשורים בהגנת הדייר לפני ד,־1
באוקטובר , 1966 בו תיכנסנה לתוקפן התקנות החדשות.

הן כעלי הכתים והן הדיירים מעוניינים בכד.
אל לה לכנסת לגולל אחריות זו על מי שלא
נבחר לכף!

מנחםבגין: בארצות־הברית אין ירושלים, אלא ג׳רוסלם.
אכנרי: מברקו של הנשיא בורגיבה נוסח באנגלית, ובו מדובר על גירוסלם.
אני מציע להעביר לאחת מוועדות הבית את הנושא הזה, על שתי הסתעפויותיו:
(א) האם אותז אגף של משרד־החוץ, המטפל בענייני המזרח התיכון, אינו זקוק להגדלה
ניכרת, כוי לשפר את יעילותו וטיב פעולתו, כדי שהמזימה תוכל לפעול בצורה רצינית
יותר בשטח זה? על כן דיברנו לא פעם בבית הזה.
דויד הכהן (מפא״י) :מה זה שייך לעניין הנדון?
אכנרי: כל הפרשה הזאת לא היתה קורה, חבר־הכנסת הכהן, אילו ידע משרד־החוץ
מראש מה טיבו של מיברק זה. לא יתכן שייקרא בירושלים מיברק כזה, בנוכחות אנשי
משרד־החוץ, וראש המחלקה לענייני המזרח התיכון שומע על כך בפעם הראשונה כעבור
שעתיים בקול ישראל ומזפתע. זה לא יתכן לגבי עניין כל כן חשוב!
האספקט השני הוא זה: יש היום הרגשה של אי־נוחות בחוגי העיתונות, וגם בחוגי
קול ישראל, לגבי נסיונות חוזרים של הממשלה להתערב בחופש העיתונות, בחופש־האינפור־מציה,
הן על רקע התקנות האוסרות פירסום יישיבות של ועדת־השרים לענייני בטחון; הן
על רקע פגישה מסויימת של ראש־הממשלה עם ראש־ממשלה זר; הן על רקע הפרשה הנדונה.

גם הצעה זו הורדה, כמובן, מסדר־היום.
(המשך בעמוד )30

^ פקידת שק״ם תל־אביבית. בת . 17 גובה 168 :ס״נז.

׳ 3 1 3בעלת שיער שחור ועיניים שחורות. מתעתדת להיות
דוגמנית. מרבה לעסוק בשחיה. חובבת צילום מובהקת, אוהבת סרטים ומשחקי כדורגל.

מלכת

עדי.

המים

מטעם מערכת

העודס דוה
ב חסות

עץ ודדיה
י צ רני ש מן

וסבון. ם .ס

לאה בראוו רחל גו וסמן
טת בארבע שפות וחובבת באלט קלאסי.

בוז־ ימית
בת . 17
בעלת שיער ועיני ים חומות. כותבת שי רים.
סידרת מועמדות
ששית

תיכון.
עוסקת בשחייה, אתלטיקה ומשחקת פיע־פונג.

דעה שוורעגיתמרתמבת

שש המועמדות, שתמונותיהן
מתפרסמות כעמוד זה, מצטרפות
כזאת לתחרות על כתר מלכת המים
.1966 התחרות פתוחה כפני
צעירות כנות כל הגילים. כל אשר
עליהן לעשותו הוא להמציא פרטים
אישיים על עצמן (שם, גיל,
עיסוקים, תחכיכים, וכו׳) יחד עם
תמונתן וכתוכתן, ולשלחם לת.ד.
,136 תל-אכים. צלמי התחרות
מסיירים אף הם כחופי הארץ
וככריכות-השחיה, ומצלמים מועמדות
הנראות להם כמתאימות.
הכחידה תיערך כ־ 20 לאוגוסט,
כנשף מפואר כמלון ״רמת-אכיכ״,
לפי שיטת הכחירות שככר
הוכחה כתחרויות קודמות: על־ידי
הקהל עצמו, שיטיל פתקי-כוחר
לקלפי. המלכה שתיכחר תוטם
לצרפת וחזרה כמטוס כואינג של
התעופה ״אולימפיק.״
חכרת

חוה שלגר

תל־אביבית בת
.17 כחנלת עיים
ושיער בלונדי. אוהבת לשחות ולרקנד.
עדנה מרבה

לשחות

ך ךךן > צברת בת , 18
תל־אביבית ה־ולדבר
צרפתית ואנגלית.

דו ״ דן נטהר

(המשך מעמוד )28

כשעלו למחרת הצעות־חוקים פרטיות, הצבענו בעד הצעה של מאיר וילנר לבטל את המימי
של הצבאי, ובעד הצעה של שמואל מיקונים לאסור הסתה לאומנית, גזענית ועדתית. אך הצי
בענו נגד הצעת אליהו מרידור (גח׳׳ל) להנהיג בוררות־חובה בענפי עבודה מסויימים.

זה \ 2צת וזזכיר א\ז גזגנזוליגי

החולצה המעניקה לד את הטובים שביונרונות
הכותנה והסיב הסינטטי
הגהוין מיותר

* וצינו להצ בי ע גם נגד הצעת שניאור זלמן אברמוב (גח״ל) לתיווך־חובה בכל הענן
פיס, אך העדפנו להימנע מהצבעה, כדי לקבל הזדמנות להסביר את עמדתנו מהדוכן:
או רי אבנרי: נמנענו מההצבעה, מפני שאנו מתנגדים לגישת שני הצדדים בוויכוח:

האופנה ההד£ת בחולצות
> 1זזקח ^ ז ז1

הז מנ ת
מ7ן 1מ 1ת

לבוני הבראה ומלונות

כל יום דומה למשנהו
בתאריכון הפרטי שלך
כל ימות חודש יולי
קלים

בכל האדץ
ללא תשלום נוחף

חברת

ועליזים

אם את משתמשת בנזמפונים
מתוצרת

דיונו ת

בע״ם

תל־אביב רח־ גורדון 28
טל 222042 .

מעדיפה המודרנית האשה טמפוני דיאנה, כי טמפוני
דיאנה משחררים אותה מאי־נעימות
בימים מסוימים. מומלצים טמפוני דיאנה
על־ידי רופאים וניתנים להשיג
בבתי מרקחת ובפרפומריות.

0 1 4 * 4

״אולפן גרג״ (ססם זזס)
בהנהלת חיים כר־קמא

ב-ת ר ־ אביכ
פותח ביום א׳ ,ה־ 31 ביולי

קורם בוקר של שבוע
(עד — 7.8כל יום 3שעורים)
וביום א׳ ,ה־ 14 באוגוסט

קורס ערם של שבועיים

וווווווווווווווווווווווווווווו

המפיצים: חב׳ נורית בע״מ

(עד — 30.8בימים א׳ ,ג׳ ,ה׳— ,
כל פעם שעתיים לכל שפה)

י־קצרנות
עברית ו/או אנגלית
ההצלחה מובטחת! הרשמה:
גורדון ( 5טל( 236209 .או )244635

טבנ*ק 1ם
אלק טרוניק ה
רדיו -טלויזיה

מעבדות משוכללות וחדרי שרטוט
הספקת ספרים, כלי עכודה ושרטוט

שרגווט מכונות
ב ני ןוארכיטקטורה
ח ל־ אביב. רח׳ בריהודה 28־ 26 ולפני בניו אל־על) .מל 2454/1
חיפה. רח׳ הרצל ,44 .טל 526889 63403 .

״טכניקום״ בן־יהודה ,26ת׳׳א

סיעת גח״ל ושר־העבודה.
המצב הלקוי ביחסי־העבודה נובע דווקא מזה שכבר יש בארץ תינוך־חובה, ואף בוררות־חובה.
הם קיימיס, למעשח, באמצעות המחלקה לאיגוד מקצועי של ההסתדרות. אי־השקס
ביחסי העבודה נובע מזה שהפועלים סבורים כי המחלקה הזאת איננה מייצגת את האינטרס
של העובד ם, אלא את האינטרס של המעביד הגדול ביותר בארץ, שהוא ההסתדרות, ושל

המעביד השני בגודלו בארץ — הממשלה.
יי ק טו רשם ־ צו ב (מפ״ם) :האינטרס של המעביד הגדול הזה, לטובת מי הוא?
אבנ רי: לעיתים קרובות — לא לטובת העובדים. והריאה — הסיכסוך הממושך בנמל
חיפה. אשר נבע מנך ששלושת הגופים אשר ניהלו ביניהם משא־ומתן, יכלו לנהל אותו
באמצעות איש אחד, שיכול היה לייצג את שלושתם גם יחד:
המעביד — שרותי נמל מאוחדים של ההסתדרות, רשות־הנמלים
הממשלתית, והמחלקה לאיגוד מקצועי. בשלושתם
שלטת צמרת אותה המפלגה — מפא״י. לעובדים היתה ההרגשה
שהם אינם מיוצגים כלל במשא־ומתן הזה, ולכן
חווא לא הצליח במשך זמן כה רב.
י ע קו ב ח זן (מפ״ם) :אני נפגשתי עם העובדים, והיתר!
להם הרגשת לגמרי אחרת.
אמרי: אם כך, מדוע לא הפסקת את השביתה אחרי
יום? מדוע צריך היה לבזבז נספים רבים כל־נך?
לדעתנו, הפיתרון הוא להחזיר את העצמאות לאגודות ה־מיקצועיות.
יש להחזיר לפועלים את הרגשת האחריות והשותפות
בהכרעה. האגודות המיקצועיות צריכות להיות עצמאיות
ולייצג את העובדים, בניגוד למצב: שתואר נאן על־ידי
שר־העבודה, בתשובה על שאילתא שלי לפני כמה ימים:
שברוב האגודוות הסיקצועיות החשובות בארץ לא היו בחירות מזה ששיעשרה שנה ומעלה.
הדיבור על ״אירגונים יציגים״ מזכיר את המישטר ״הקורפורסיבי״ בארץ מסויימת *,שם
נעשה הכל על־ידי מפלגה אתת בשם האירגוניס היציגים, כביכול, של העובדים והמעבידים.

פזשנזי זזלזזוז\ז, זזזזגרעז זזזר״ר בר
ך* אם כל אלה היו דווקא הנושאים החשובים ביותר בשבוע בו היו עיני המדינה
ן | רתוקים לגבול הצפוני? האם לא היתד, הכנסת צריכה להקדיש לפחות שעה לנעשה

בגבול הסורי, שם קיבל ראש־הממשלד, החלטות גורליות?
בראשית השבוע שלחתי דרישה בהולה לנשיאות הכנסת, בהצעה דחופה לסדר־היום לדון
ב״סכנת ההתלקחות המלחמתית בגבול הצפוני״ .הנשיאות לא הכירה בדחיפות — ובכך׳
ירד העניין מן הפרק, כי שוב אין לי הזכות להעלות הצעות לסדר־היום עד סוף המושב.
זכות זו ניתנה בינתיים, בצורה שאינה ברורה, רק לגח״ל ולרפ״י, שגם הן גמרו מזמן
את המיכסות שלהן על פי הקנוניה של מפא״׳—חרות.
בכל זאת נאלצה הנשיאות לתת לנו להעלות הצעה דחופה לסדר־היום. היא נגעה לחוד!
הגנת הדייר. לפי חוק זה הותקנו תקנות שהעלו באופן דראסטי את שכר־הדירה. בחוק
נאמר שתקנות כאלה נכנסות אוטומאטית לתוקפן, אלא אם תתנגד הכנסת. תבענו כי הכנסת
תדון בנושא — ולאור הנאמר בחוק, אי־אפשר היה לשלול את דחיפותה של הצעה זו.
עובדה מדהימה היא שהיינו הסיעה היחידה בכל הכנסת שתבעה דיון בנושא זה. שני
חברי־כנסת שלחו לכל חברי־הכנסת מכתבים ובהם ביקשו שנתבע דיון דחוף בנושא. המכתב
האחד היה של ח״ב גח״ל ישראל פרלשטיין, בשם אירגון הסוחרים. אך פרלשטיין כלל לא
הופיע לדיון, וסיעתו הצביעה נגד הצעתנו להעלות את הנושא. המכתב השני היה של אירגון
בעלי־המלאכה של ח״כ מפא״י יוסף פישר. פישר היה אמיץ יותר — הוא נכח בוויכוח, והוא
נמנע מהצבעה באורח הפגנתי בולט (יחד עם ח״כ מפא״י מרדכי עופר) ,כשמפא״י הצביעה
בעד הורדת העניין מסדר־היום. לעומת זאת הצביע בעד הצעתנו דווקא ח״ב שמעון פרם,
בעוד שכל שאר סיעת רפ״י (ובכלל זה דויד בן־גוריון) נמנעה. כל זה אינו מפתיע, אולי,
אם לוקחים בחשבון את הרקע הפוליטי (ראח מיסגרת) .אך אין זה מוסיף לכבוד הכנסת.
גם השבוע ענו שרים לשורה ארוכה של שאילתות שלנו. בין השאר:
#ניכוי ממשכורת הטכנאים: שאלנו את שר־האוצר, על סמך כתבה של העולם
הזה, באיזו זכות ניכתה הממשלה משכר הטכנאים שלה, בניגוד לרצונם, כסף שהועבר
להקמת בניין של אירגון הטכנאים. השר הודיע כי הדבר בוטל והכסף הוחזר — יום אחרי
הופעת הכתבה בהעולס הזה.
• !גאז כידי המשטרה: שר־המשטרה אישר כי המשטרה החלה משתמשת בגאז
מדמיע לפיזור הפגנות. הוא טען כי ד,גאז נבדק בשווייץ ואינו גורם נזק בריאותי.
• פרשת כר: שר־המשטרה אישר כי בר התלונן כמה פעמים על כאבים בחזה,
בשנה האחרונה בחייו, אך בבדיקה יסודית לא נמצאה אצלו מחלת־לב( .בתשובה לשאילתא*
אחרת שלנו אישר השר כי רק בבית־הסוהר ברמלה יש רופא, וכי בכל שאר בתי־הסוהר יש
רק חובשים, מהם שאינם חובשים מוסמכים).
< #כרטסת פושעי מלחמה: שר־ד,משטרה אישר כי אין לממשלת ישראל כרטסת
של בעלי הדרגות הגבוהות ברייך השלישי. מכאן שאי־אפשר היה לאסור כאן את התע שיין
שליקר ואת חבר־הפרלמנט הגרמני שביקר בישראל, ושהיה, כפי שנסתבר, קצין בכיר בס״ס,
למחרת היום אישר גם שר־החוץ, בתשובה לשאילתא אחרת שלנו, כי למשרדו אין כרטסת,
וממילא אי־אפשר לעיין בה בעת מתן ויזות למבקשי־אשרה גרמניים.
• הפסקת השידור כשפה ההונגרית: ראש־הממשלה נימק זאת בשיקולי־תקציב׳
למרות שיש בארץ 43,245 אזרחים דוברי־הונגרית.
נושאים אחרים לשאילתות שלנו, שנענו השבוע: טלפונים ציבוריים, הפער בין סטאטיסטי־קות
הממשלה ואלה של בנע ישראל, קליטת האנוסים ממאיורקה בישראל, סגירת המיכללה
לבטחון לאומי, נסיעת דיין לוויאט־נאם, מיספר המלווים של ראש־הממשלה במסעו באפריקה
וההוצאות הכרוכות בכך, סירוב ספרד להקרין את הסרט יהודית, ביקור המומחים האמריקאיים
בכור דימונה.
שאילתא אחת גרמה לחילופי־דברים כמעט־היתוליים. היועץ לעניינים ערביים של ראש־הממשלה
הודיע בשעתו בעיתון כי ידע מראש על ביקורי בכפר טייבה, אך לא מצא לנכון
לאסור אותי, למרות שלא הצטיידתי ברשיון מטעם המימשל הצבאי. מאחר שלא הודעתי
על כוונתי לנסוע לטייבה, שאלתי את ראש־הממשלה מניין היתה ליועץ שלו ידיעה על כך. .
תשובת ראש־הממשלה :״נראה לי שחבר־הכנסת אבנר׳ מצוי בסוד דברים שאין בכוונת ׳

בעליהם לפרסמם. על כל פנים, נראה שרבים ידעו על כך.״

שאלתי שאלה נוספת :״עם כל הכבוד, האם אין זה גילוי של בילוש פוליטי, שאין לו
מקום במדינת־ישראל׳•״
תשובת ראש־הממשלה :״לא הייתי חושב כך.
שאלת כיצד ידע. אמרתי ני בכך בקי השואל, וכמעט
הייתי אוסר — יותר ממני.״
* הכוונה לאיטליה בימי מוסוליני.
העולם הזה 508ו

עובכ!טן

מרחמת הוגיס
מלחמה לחיים ולמוות נטושה בימים אלה בין
הדגים הממולאים לדגים הריקים. התחילו בה
הדגים הריקים שהובאו מים סוף׳ מהים התיכון
ומהאוקינוס האטלנטי, והדגים המלוחים
שהובאו מהחביות. כל הדגים הללו, האפויים
המטוגנים, הקפואים, דגים עם קורט מלח, דגים
עם קמצוץ פילפל, דגים עם פטרוזילנון ופפ ריקה,
בקלה נוסח איטליה ונוסח צרפת — כל
אלה התנפלו על האזרח השליו והתחילו לאכול
אותו בכל פה.
בעצם כל העניין התחיל מהתיכנון, שתיכנן
את בריכות הדגים והכנים לתוכן את הקרפיו נים,
הקרפיונים התרבו, והתעצמו במאוד מאוד,
בעזרת כל מיני מומחים לקרפיונים, וכשהם
כבר מילאו את כל הארץ בגעפילטע פיש והמתחרים
היחידים שלהם היו הסרדינים של ה כינרת,
התגלה שיש סביב הארץ ים תיכון׳ ואז
תוכנן הדיג בים התיכון, ולאחר תיכנון נוסף
התרחב הדיג הזה גם לימים רחוקים.
לכן כל הדגים שנרקבים עכשיו לא עושים
את זה סתם׳ הם עושים את זה מתוך תיכנון.
4000 טון דגי ים ו׳־ 3000 טון קרפיונים שוכ בים
במחסנים ומחכים שיזרקו אותם חזרה לים,
והמלחמה היא נואשת. כדי שהאזרח יוכל לאכול
דג קטנטן אחד שחטו בשבילו 1000 דגים, כל
דג שהוא אוכל נידון למות, והשאלה המרה היא
אם הוא יאכל געפילטע פיש או דג ים.
״עומדות בפנינו עכשיו כמה אפשרויות,״
אומר מילק טל, איש הגעפילטע פיש של מש רד
החקלאות ,״אפשר להגדיל את הצריכה,
אנחנו נפרסם׳ אולי, שמי שאוכל קרפיונים
יהיה מאה ועשרים שנה, אבל אין להניח שזה
יעזור, מאז 1959 לא עלתה צריכת הדגים.
״אפשר גם לצמצם את דיג הבקלה או שלא
תהיה ברירה אלא לייבש בריכות.״ ואז מה
יישאר מכל היופי של הדת היהודית?
אבל זה לא רק עניין של דת. לייבש את ה בריכות
זאת תהיה עבודה קשה׳ לא רק יצטרכו
לשלם הרבה פיצויים, אלא שזה שוב ידרוש
תיכנון, ועל התיכנון אי־אפשר לסמוך. אם הוא
יתחיל לייבש בריכות, הוא עוד ייבש אחר כך
את הים, אז מוטב כבר לוותר על זה.
הבעייה היא שאת הקרפיונים אי אפשר להע ביר
לים, הוא מלוח מדי בשבילם, בגלל הדגים
המלוחים שבתוכו. ואת דגי הים שנידוגו על־ידי
דייגים ישראליים אי אפשר לייצא לארצות אח רות.
לכל ארץ יש הצרות שלה. הם לא צריכים
יבוא של צרות מהחוץ.
לכן נשארת שאלה פשוטה שקשה למצוא לה
תשובה: ברור שאת הקרפיונים מוכרחים לה ביא
למחסנים להירקב, כי אחרת הם ימותו
מזיקנה בבריכות. אבל לשם מה להביא הנה את
דגי הים האטלנטי, כדי שירקבו כאן, הרי הם
יכולים להירקב ישר בים האטלנטי, מבלי לבז בז
את כל הדלק וההוצאות הכרוכים בהובלה.
״אני לא יודע,״ עונה על זה מילק טל ,״אני
לא יכול להבין את זה. עכשיו הם מפסידים
כסף, ואין לי מושג למה הם ממשיכים להביא
דגים. יש לי השערות שונות, מהתמימות ביותר
עד למחשידות ביותר. אולי הם מתכוננים לה דום
את הדיג המקומי, אולי מה שהם מפסי דים
יורד להם ממם ההכנסה, ויש לי עוד הש ערות
רבות. בכל אופן, זו חידה.״
מילק טל נראה כמו איש קיבוץ כפי שהוא
מצטייר בעיני הגלות הרחוקה׳ הוא שזוף וחב־רד״׳מן,
וכולו שופע בריאות — הומור בריא,
הגיון בריא, גוף בריא וכן הלאה.

״הכל עניין של תיכנון. אפילו כדי להשקות

עגבניה צריך תיכנון, אם נותנים לה יותר מדי
• מים היא מקלקלת את הקיבה ומתה.״
מסתבר שהתיבנון היה בסדר. תיכננו שאגשים
יאכלו יותר דגים, תיכננו שתהיה עלייה
גדולה מרוסיה׳ ותיכננו שהילודה תגדל, ואם
כל זה לא קרה, אז זה לא באשמת התיכנון.
אבל לא הכל קרה לא באשמת התיכנון, כפי
שמסביר מילק טל .״הכוונה היתד, שספינות ה דיג,
שנקנו בעידודה של הממשלה, ידוגו בדרום
אפריקה ויבואו לארץ עם הדגה, אבל הם ה 8־
חכמו. הם לא באים לארץ, הם דגים ללא הפסק
ושולחים את השלל עם ספינות זרות.״
מה אומרות על כל ההאשמות הללו חברות
הדיג הציבוריות שבראשן עומד משה דיין? הן
לא אומרות כלום. המנהל של חברת יונה, אריה
וולנר, לא יכול לדבר עם עיתונאים, הוא עסוק
מאוד, הוא צריך לנסוע עוד מעט לטייל בחוץ־
לארץ. אין לו זמן. הוא מציע לי לפנות למשה
דיין, לאחר שהוא יתפנה מהטיול שלו בוויט נאם.
בחברת
אטלנטיק יש ממונה בשם מירקין,
אבל הוא לא יכול לדבר עם עיתונאים כי בזמן
העבודה הוא עסוק בדגים, ואחרי העבודה הוא
הולך, כל יום, לים, בעניינים פרטיים.
המנהל של חברת אטלנטיק עסוק בטיול
בחוץ־לארץ, והוא יחזור רק בעוד שלושה
ימים. כעבור שלושה ימים, כשהמנהל חוזר׳ אפ שר
סוף סוף לקבל ממישהו אינפורמציה.
״דיברתי עם אנשי משרד החקלאות,״ אנ

מודעת
הבקלה

אומרת לו ,״וכדי להשלים את התמונה׳ הייתי
רוצה לשוחח גם מישהו מכם.״
״אני לא מעוניין לשוחח עם עיתונאים,״ אומר
מנהל חברת אטלנטיק ,״אבל אם את רוצה
תמונה, את יכולה להשיג בכל חנות דגים, א־נחנו
תלינו אותן בכל מקום.״

#ימות המשיח

בזמן האחרון מורגשת בעם עייפות מאוזלת־היד
של הדמוקרטיה, וגעגועים לאיש רב פעלים
שיקח את השלטון לידיים וימלא אותו בתוכן
חדש.
ובכן, האיש הזה נמצא. קוראים לו משה בן
חיים, הוא יליד פולין, בן חמישים בערך, בימים
הוא עובד בתנובה ובערבים הוא נותן הרצאות
על המשיח. הוא עצמו, הוא המשיח. הוא רכש
לו קהל מעריצים, וכשהרגיש שהגיעה העת, הוא
שלח מכתב לראש הממשלה. בימים הקרובים
הוא ייפגש איתו, אם ראש הממשלה ייענה ל מכתב,
והוא יציע לו את עזרתו בפיתרון בעיות
המדינה.
פגשתי אותו בקפה פינתי. הוא בחש בזהי רות
את התה־עם־לימון שלו וסיפר :״אני יודע
בדיוק שעלי נפל הגורל להתמסר לאידיאה הכי
חמורה והכי עדינה. כל חיי הייתי אדם כזה,
תמיד לקחתי על עצמי את הדברים הקשים,
וראיתי שאני הולך מניצחון לניצחון.
״כל מה שהרגשתי תיכף היה לי ביטוי נכון
לאמר את זה בפתגם באידיש. תמיד ידעתי ש־

אני יכול לסבול יותר מכולם כי אני יכול
להיות האדם הכי גדול.
״התחנכתי בין שישה ילדים, שלושה בנים ו שלוש
בנות, האמא שלי היתד, אומרת על אחי:
,אתה האדם הכי יפה מכל האנשים,׳ ועלי היא
אמרה, :הוא סתם לץ.׳
״אני מיד הרגשתי שמשהו כאן לא חלק, ש היא
הפכה את היוצרות, והבנתי שהיא חושבת
על משהו, והיא יודעת שהכינוי היפה מגיע לי,
והכינוי הבלתי יפה מגיע לאחי.
״אבל שמרתי את הדבר בלבי. כשלמדתי ב גימנסיה
עשו איזה דבר שלא מצא חן בעיני.
איזה שינוי של המורה. הוא רצה לעשות בחי נות
בחצי השנה, ואני ידעתי שהבחינות צרי כות
להיות בסוף.
״אמרתי: אני אתרחק מהלימודים, לא בגלל
שאני מפגר, אלא בגלל שהשינוי לא מצא חן
בעיני, ואף אחד לא ידע מהדברים הגדולים
שאני עושה בחיי. ובעיקר׳ לא המורים שלי,
שעשו את השינוי. ואז אמרתי את הביטוי , :אני
יכול לסבול יותר מכולם כי אני האדם הכי
גדול.׳ באידיש אמרתי את זה.
״אבל עברו ימים ושנים ואני שכחתי מזה.
עבדתי עם אמא שלי בחנות, ופעם אחת, כש עשיתי
דבר שלא מצא חן בעיניה, היא אמרה
עלי, :יש בינינו מלחמה.׳
״אני אמרתי לה, :אני אוהב מלחמה.׳ איר־גנתי
את כל אחי ואחיותי, כי אני יכול לארגן
כל דבר טוב, כמפקד, ואמרתי להם, :רבותי,
האם אמרה שיש בין הילדים ובינה מלחמה.׳
״ואז החלטתי לכתוב ספר על הדבר הזה׳ בשם
דום בוך פון הנקמה, זאת אומרת, ספר הנקמה.
בספר הזה רציתי לכתוב שהיא לא מצאה את
המקום להילחם. כי אני יכול להתנגד.
״ואז, יום אחד, בשנת ,1937 ביום שישי ב בוקר׳
אני שומע בת קול, :לך תנת־ כי המשיח
בא.׳ זאת אומרת, :גיי. ן 1ג דאם פולק אז
די משיח איז געקומען.׳
״הרגשתי שאני בן אדם כזה שמוכרח למלא
איזה תפקיד קשה. לשנות את כל המציאות של
החיים. באתי למסקנה: או שהאם צודקת והיא
מצאה את האידיאה הנכונה. או שאני צודק ו אני
מצאתי את האידיאה הנכונה. איזה אידי אה?
זה קשה תיכף לתפוס, אילו זה היה כל
כך קל כל אחד היד, תופס את זה. בכל אופן,
הבנתי שמה שקורה במשפחה שלי זה מה ש קורה
בעם.
״התחלתי לחשוב מה לעשות. לא יכולתי ל שבת
בפינה כשבידי לשגות את זרם ההיסטו ריה.
ואז פניתי לאנשים ונתתי להבין שאני
המשיח. ואם חלילה וחם לא יתחשבו בי׳ אז
יצא מזה דבר כל כך רע שיקלקל את כל סדר
ההיסטוריה.
״פניתי לראש־הממשלה ואמרתי לו שאני יכול
לעזור לעקור מהשורש כל רע, אני בטוח שאם
יפנו אלי, אני אמצא דרך להוכיח שהצדק הוא
איתנו׳ ושהשלום לא יבוא בנשק אלא במשפט.
איך אני אוכיח? עוד לא הגיעה העת לגלות.
״ברעיון הזה שלי טמונה תמצית האידיאה.
אם אנחנו ננתח אותו היטב, בעיניים פקוחות,
ולא רק בעיניים פקוחות׳ אלא במוח זהיר׳ אז
אנהנו נוכל להשלים את מה שחלמו אבותינו.
״אני יודע שאני יכול להפוך הרים׳ לשנות
את כל ההתקדמות של בני האדם, אבל אלה
שהשלטון בידם צריכים להתחשב איתי, זה
ברור כמו שתיים ושתיים ארבע, כי אני רואה
שאת כל המשבר שחטף את העולם אני יכול
לשנות לטובה.
״מה אני חושב על ימות המשיח? זה לא קל,
אילו זה היה כל כך קל כל אחד היה יכול לה בין
את זה. את, בכל אופן, לא תוכלי להבין
את זה. כי מה שאנשים פשוטים לא רואים המוח
שלי רואה. אני יכול לעזור בהרבה שטחים אבל
עדיין לא הגיעה העת לגלות איך וכיצד.
״אבל את, אל תשכחי שאח יושבת עם אדם
לא רגיל, שמוכן לסלוח לך הכל, את התענוגות,
ואת העולם החומרי שלך כי אני נמצא מעל לכל
זה. אלוהים דבר איתי בלבד, ואני אוכל להעביר
את דברו רק לאנשים המדברים בשפתי.
״כשאני אפגש עם ראש הממשלה, אנחנו ננתח
ביחד, באידיש, את הרעיון הבלתי רגיל הזה,
שאני אמרתי לך בעברית, והוא יבין אותי. כי
באידיש זד, יוצא יותר טוב.״

מה נעשה במוסד לנערות?