גליון 1509 מתאריך 3 באוגוסט 1966

01!, 20 0115־$31
5מ!0ו 701 סק <:8
08 !5738ט!ז0׳1*1 !!8038, ¥80
? 007 זו§ 7י 0ז3

בעת ובעונה אחת
שר קור
למל

״ עדן ״ ירושלים
״ אירה ״ חיפה
בקרוב

״ הרד ״ תל־אביב
״ קרן ״ באר-שבע
בהשת תפו ת:

המחזמר הקולנועי
הישראל המוסיקלי
הצבעוני הסינמסקופי

פסח בורשטיין
שמ ואלרודנסקי
ר י נה גנור
מייק בורשטיין
רפאלקלצ׳ קין
ז ׳רמ ןאוניקובסקי
אהרן מ ס קי ן
שלישית התאומים
שלמה וישנסקי
ה מ פי ק

מרדכי נבון ז״ל
הבמאי

ישראל בקר
סרטי ״ גבע ״ גבעתיים

ג׳ א ז

עד אור הבוקר

בכל יום א /החל משעה 8.30
מפגש נגנים במועדון בר ברים
רח׳ בן אביגדור 28
דמי כניסה 2ל״י בלבד.

( הכני ס ה לרחוב ז ה מרחוב המסגר )62

או טובו סי ם .63 ,60 , 59 , 54 , 51 , 42 ,40 , 11 :

מיזוג אויר

השבוע הופיעו במשרדי המערכת קצין
וסמל של משטרת תל־אביב. הם רצו לדעת
אם יש לנו כתב בשם ניסן בן־יאיר. עניתי
שאיני מכיר איש בשם זה.
הסתבר שצעיר אשר הציג את עצמו בשם
זה הופיע בבית תל־אביבי, הצהיר שהוא כתב
של העולם הזה, הרוצה לדעת פרטים על
דליקה שפרצה שם יום לפני כן. אחד
השכנים התנדב למסור לו פרטים. מכיודן
ששכן זה הוא צייר, גילה העתונאי התעניינות
בעבודתו. הוא אפילו הציע לכתוב עליו
רשימה בהעולם הזה, לקח ממנו לצורך זה
שניים מציוריו.
כדי לשכנעו שהוא אמנם כתב העולם
הזה, וכי הציורים נלקחו לצורך פירסום,
מסר לו קבלה, חתומה בשם ניסן בן־יאיר.
ליד החתימה רשם שני מספרים דמיוניים׳
כביכול מספרי הטלפון של מערכת העולם
הזה.
משלא הופיעה שום כתבה על הדליקה
או על הציורים, מיהר הצייר למשטרה. עתה
ברור לגמרי, כי היה זה מעשה של נוכל,
שהחליט לנצל את אמון הקהל בשמנו הטוב.
אם אתה מכיר אותו, או תיתקל בו,
מסור על כך לתחנת המשטרה הקרובה
ביותר. תיאורו: כבן ,22 בעל מיבנה גוף
רזה, גובה 170ס״מ, ניראה כבן העדה
הספרדית, מרכיב משקפי־ראייה, בעל שערות
שחורות וכתם אדום מתחת לעין הימנית.

אין זו הפעם הראשונה שנופלים מציגים
את עצמם ככתבי העולם הזה. יש מקרים
בהם נועדת הצגה מעין זו לסחוט משהו
מן הקורבן, או להפחידו תוך איום בפירסום
שיזיק לו.
אבל חמורה עוד יותר מתופעה פלילית
זו, היא תופעה הקשורה בעולם העתונות.
לא פעם נמסר לנו על־ידי אזרחים, כי כתב
וצלם היו אצלם, והצליחו לקבל מהם סיפור
ותמונות, בהציגם את עצמם כשליחי העולם
הזה. החומר הופיע לאחר מכן בכתב־עת
אחר, שאין לו כל קשר להעולם הזה.
על כן, אם תיתקל גם אתה באנשים
שיציגו את עצמם כעובדי שבועון זה, דרוש
מהם דבר פשוט: תעודה המוכיחה את שייכותם
לנו. אם אין להם תעודה כזאת, קח
אותם למשטרה.
בחוק יש סעיף חמור מאוד לטיפול
בסוג זה של הונאה.

עכשיו מספר מלים על אחד המדורים
החשובים ביותר של העתון: מדור המכתבים
למערכת.
חשוב לנו מאוד לקבל ממך מכתבי־תגו־בה
על מה שפירסמנו. חשוב לנו גם לדעת
מה עמדת קוראינו לבעיות השונות, כשם
שחשוב לנו לשמוע דברי עידוד או ביקורת.
מידגם ייצוגי מתוך מכתבים אלה
מתפרסם מדי שבוע.
אבל יש למדור המכתבים תפקיד נוסף:
לשמש מגביר־קול לאזרח.
אתה נתקל בתופעה מרגיזה. פקיד פגע
בזכותך כאזרח; נהג־אוטובוס גרם לסבל
מיותר; אזרח הצטיין בהתנהגות למופת.
מה עליך לעשות? לספר את הדבר לאשתך
או לידידך — אם בכעס, אם בהתפעלות —
ולשכוח אותו?
לא. כי בזאת נימנע אתה מלמלא אתת
החובות החשובות של האזרח: להגן על
זכויותיו, ולעודד מעשים הראויים לשבח.
הדרך הטובה והפשוטה ביותר היא לכתוב
מכתי למערכת. בצורה זו, אתה מביא לידיעת
רבבות קוראים תופעות שאין ביכולתם
של הכתבים לדתה עליהן. חשוב עוד יותר:
אתה עוזר ליצור את דעת־הקהל, שבסופו
של דבר הופכת ללחץ ציבורי המביא תוצאות
ממשיות.
להתכתבות מסוג זה מובטחת תוצאה
נוספת: מאז היבחרו של אורי אבנרי לכנסת,
יש לנו גם אפשרות לדרוש הסבר
מן הרשות הממשלתית, לכל תופעה של
פגיעה בזכויות האזרח. מכתבים אלו הם
המקור לשאילתות המוגשות בכנסת. הם גם
עדות חיה, כי לאזרח איכפת מה נעשה
סביבו.

והרשה־נא לי לסיים בסיפור הצלחה קטן
על אחת הנערות החביבות שקישטו את
שערינו, פעמיים בזה אחרי זה; הלא היא
שרה לם (שערי העולם הזה 1 1472־.)1473
בשבוע שעבר פירסם פראנס סואר, הנפוץ
שבעתוני פאריס, תחת הכותרת: שרה,20 ,
רב־טוראית בצבא הישראלי, רוצה לרזות

)!878317 0100001)310 0 ? 0715

<}6ח!0ז! <111

ז !! 6ח 6

ז•זז *״

?4י 0ז
י* ע. מ

;1*1111*1

שער ״פראנס סואר״
כדי להיות דוגמנית בפאריס, את הצילום
שלמעלה.
כמעט מחצית העמוד הראשון של העתון
הוקדשה לתמינה של שרה לם בשימלה מהו דרת.
ליד הצילום הגדול: צילום קטן יותר,
המוכר היטב לישראלים ולמאות מיליונים
של קוראי עתונים בעולם. זוהי תמונת שרה
במדי חיילת, שהופיעה בשער העולם הזה
, 1472 תחת הכותרת ,,סופיה לורן שלנו״,
וגרם למשפטה הצבאי המפורסם של שרה.
כותב פראנס סואר:
״לעולם לא אשכח את השירות הצבאי
שלי,״ אומרת שרד, לם, הישראלית הצעירה
בה ה־ ,20 שנדונה ל־ 21 ימי מאסר על כי
צולמה בשעה שהיא חבשה את הכומתה
הצבאית שלה, מעל למחשוף שנראה סוגסטיבי
מדי לשלטונות של ארצה.
בפאריס, בה היא נמצאת מזה 48 שעות,
מתנחמת שרד — .יפהפיה שחרחורת בעלת
עיניים שחורות גדולות ומידות מרשימות
95 ,67 ,95 ,174 בסקירת חלונות־הראווה
ובמדידת שמלות יפות.
״הייתי רוצה להישאר בצרפת ולעבוד
כנערת־שערים ״אבל לשם כך עלי להפסיד
כמה קילוגרמים,״ מוסיפה שרה, העומדת להתחיל
ממחר בדיאטה להרזייה.
אנו מציגים אותה בשימלת־קוקטייל מקרפ
סגול, רקומה בחוטי זהב, המהודר,
חלק מאוסף החורף של ריאל, החייט של
בריז׳יט בארדו.״
אני בטוח כי שרה לם, חדע, כחיילת־לשעבר,
להשאר צמודה למטרתה, לנצל את
ההצלחה ולהגיע רחוק.

ה עול ם הז ה 1509

06ר אוו -סרסווזאים

>=׳ ע סי ס צ,ד־יעסיס

מכתבים
אנשי השנה
לא החלטתי עדיין מי מתאים להיות איש
השנה, אך אין ספק
ביחס לזהותו של
האיש היחידי !הראוי
להיות איש ד,עתו־נות
של השנה: רב־אלוף
ח״כ משה דיין,
הכתב הישראלי
בוויאט־נאם.

דניאל שרם,

תל־אביב
כמו בכל שנה,
מוזמנים הקוראים להציע
את הצעותיהם
לאיש־השנה, וכן
לאיש העולם, איש המרחב, איש המדיניות,
איש הכלכלה, איש הבטחון, איש הדת, איש
היהדות, איש צעיר, איש ספרות, איש עיתונות,
איש הכנסת, איש המשפט, אשה, איש
המדע, איש הספורט, איש האמנות, איש התיאטרון.

ההסכם
הסודי
עובדה מאלפת הראוייה לציון: באותו
שבוע בו ניסתה הממשלה לדרבן את הישראלים
להגביר את הילודה, בעזרת הדו״ח
הסטאטיסטי של פרופסור באקי, פנה גמאל
עבד־אל־נאצר אל אזרחיו בבקשה שיצמצמו
את הילודה.
אולי הגיעו ראשי ישראל ומצרים להסכם
סודי ביניהם, לפיו יעשו הכל כדי שמספר
אוכלוסי שתי המדינות ישתווה?
מרים זליג, חיפה

הג׳ונגל שבצמרת

תוצרת

ביח״ר

נקה

בע״ני

איזה

עור יש לדרור...

וזה לא פלא, כמובן, כי אמא רוחצת
אותו ב־״נקה 7לתינוק״ .״נקה 7
ל תינוק״ מו תאם במיוחד לעורם העדין
של ה תינוקו ת, ו הו א בעל כל או תן
סגולות נפלאות של אלסבון נקה : 7
נויטראלי (ללא אלקלי) ומעלה קצף,
חומצני, רך ונעים.
״נקה 7לתינוק״
באריזה ורודה לתינוקת,
ותכלת — לתינוק
ה מ פי צים — חב׳ נורית נ ע ״ מ

מן הסקופ על הטרויקה החדשה (הסולם
הזה )1508 מזדקרת עובדה אחת בולטת
לעין, שאתם, משום מה (באמת, משום מהי)
העלמתם אותה: גם פינחס ספיר, גם גולדה
מאיר וגם ישראל גלילי הגיעו עתה,
באיחור של שנה, להזדהות עם דעתו הנחרצת
של מנהיג רפ״י, כי לוי אשכול
אינו ראוי להיות ראש־ממשלה. שאם לא
כך, למה התקשרו ביניהם כדי להדיחו?
לגבי אין בכך חידוש שמנהיגי הישוב
מפגרים תמיד אחרי בן־גוריון, וגם באיחור,
כשהם מקבלים את דעתו, הם מנסים
להצניע זאת. כמו כן עלי לציין את הכותרת
שנתתם לכתבה — ״מי יאכל את
מי, מתי ואיך המאפיינת את הג׳ונגל
שבצמרת.
שמש ץ רמות, גבעתיים

די חזקה
גולדה הוכיחה שוב שעוד כוחה עימה,
והיא עדיין די חזקה
כדי להתמודד עם
גברים. כל הכבוד!
ציפי זר, חיפח

תיק ללא שר

פרסום או־קי

כלה, לפני שאת מחליטה
באיזו שמלת חופה
לבחור כדאי שתכנסי
לסלון ״אמבר״ .זה עתה
הגיעה מנהלת סלון
״אמבר״ מאירופה עם
שמלות חופה חדישות
לכל העונות מן המודלים
החדישים ביותר
מבדים מיוחדים

״אמ בר״
תל-אביב, רח׳ בן־יהודח 59
טלפון 246752

רח׳הנרמל7,39 ן ל 56980.
מ״א1
1 *״11־ז׳ 1

ככל קיוסק
תשבצים, חידונים, הומור וקריקטורות

10.537 בוגרי טכניכון

על מספר שיא של 10,537 בוגרים, תלמידי ״טכניפץ״ בחיפה ובתל־אביב,
מאז החל המוסד בפעולתו לפני כעשר שנים — נמסר מהנהלת בית־הספר, עט
פתיחת ההרשמה לסדרת קורסים אקסטרניים חדשים למועד בחינות אפריל .1967
במגמה לעודד ולהרחיב את השרות החינוכי להמוני צעירים השואפים להגיע
לחינוך תיכון וגבוה, העמיד טכניכץ קרן מילגות מיוחדת של 50 אלף ל״י, שתקל
במיוחד על תלמידים ממשפחות מעוטות אמצעים ולתלמידים מצטיינים.
בפרטו את שורת ההנחות והתמריצים, הדגיש מנהלו הכללי של המוסח כי כל
תלמיד אשר ישיג ממוצע כללי של ״8״ בקורס לבחינות המוקדמות, יוכל להמשיך
חינם בקורס לבחינות הבגרות. תלמיד שישיג ממוצע כללי של ״!7״ בבחינות הבגרות
— יוחזר לו שכר הלימוד בשלימותו. כמו כן, תחולקנה עשר מילגות לתלמידים
מצטיינים לשם לימוד בטכניון או באוניברסיטה.
על חידוש נוסף עמד המנהל במסרו כי בית־הספר יקיים, נוסף למסגרת הלימודים
הרגילה, גם שיעורי עזר והדרכה נוספים לאותם התלמידים המתכוננים לגשת לבחינות
כניסה לטכניון ולאוניברסיטה, ללא תשלום נוסף.
הקורסים החדשים ייפתחו ב־ 1לאוגוסט ויתנהלו במשך 8חדשים בשעות הערב
במגמות ההומניסטית וריאלית.
לרשות בית־הספר מעבדות משוכללות וחדישות וסגל מורים מורכב מאקדמא־ם
ופדגוגים מנוסים. טכניכון מעמיד לרשות תלמידיו חוברות־עזר ותקצירים חינם.
רם צנע, צנע תרדו?,

לא רק על אשכול
ישנן בדיחות, כמו
שמוכיח הסיפור הבא:
שאלו את עוזרו
של ישראל גלילי,
השר ללא תיק, למהות
עבודתו. ענה
הלה תוך כדי הרכנת
הראש: אני
נושא עימי את הלא-
תיק.
שפירא, ירושלים

לפני הבחירות הציעו לנו קברניטי המדינה
הרים וגבעות,
והנה עתה אנו נמצאים
בעיצומו של
משבר כלכלי.
הפתרון, לדעתי,
הוא בחזרה לימות
הצנע, כפי שהיה
נהוג בשנותיה הראשונות
של המדינה.
הצעה זו עלולה, כמובן,
להרגיז את השאננים
והבטוחים
אשר לא חסר להם אלמוג דבר, אך היא חיונית
למען עתידנו. אנו יכולים במיקרה זד.
לקחת דוגמה מאנגליה.

יעקוב אלמוג, חדרת
ה עו ל ם הז ה 1509

שתי עקומות
לאור המצב הקאססטרופאלי של ירידת
עקומת הילודה היהודית, לעומת עליית
העקומה הערבית (העולם הזר ,)1507 ,אנו
תובעים לחוקק חוק המחייב הקמח מכלאות
הרבעה לצעירים וצעירות סוריים ויהודים.

,.נתניה

נאום לאומה ותודת האומה
מן העתונות נודע לי שמשכורתם של
חברי־הכנסת תועלה
השנה ב 8ובשנה
הבאה ב־״׳ל 5נוספים,
על הסכום של
1150ל״י. וכל זה
חודשים מעטים אחרי
נאומו לאומד, של
דאש־הממשלה!
יואב כץ, גאנה

עם מחסומים
ובלעדיהם

בהולנד נאלצו הצועדים
שלנו להמתין
יום תמים ולא לצעוד בגלל תשעה
באב. ואילו בארץ עבדו בתי־ההרושת ובתי־העסק
היו פתוחים.
שוב הוכחה לאמת נדושה: כשהמדובר
בתרבות ובספורט׳ — יש מחסומים. כשהמדובר
בכסף — מותר הכל.

יוסף לורנט, כפר אתא
יורשו של היטלו
במדור ״אנשים״ (העולם הזה )1508 כתוב
כי הגרמני האחרון שנשא את התואר רכס־קנצלר
היה היטלר. עובדה זו אינה מדויקת.
הקנצלר האחרון של הרייך השלישי לא
היה היטלר כי אם גרוס־אדמירל קרל דניץ.
הוא מונה לרייכסקנצלר בצוואתו של היטלר

א ת ־־ השמש -והשיזוף
בימי הקיץ עורן חשוף לקרני השמש, הן עשויות להוסיף ליופייך, אך הן עלולות
לפגוע בעור. המנעי ממנות שמש גדולות מדי ושמרי על שווי המשקל של נוזלים
בעור, אחרת עלול עורך להראות כשזיף בשל מדי ולא כפרי רענן ״נשוק שמש״.
כל אחד ממוצרי הלנה רובינשטיין לקיץ — יחסן את עורך מפני קרני השמש
ויאפשר לך להנות מהשזוף.

51114881110־1׳ 8 11 קרם שיזוף שקוף,
נמשח בקלות. נספג בעור ומגן עליו מפני קרני
שמש תוקפניות, חסכוני, אינו שמנוני ואינו
דביק ( 6.70ל״י).
— ח ^ 0ז ¥ 51114888110 001)1 8י\ 111ג 6 £
קרם שיזוף בעל גוון הנו תן לעורך מ ר אה שזוף
מידי. טוב ל ה סוו א ת לבנונית העור שלאחר החורף.
מ ס תי ר פגמים וורידים בחולים.
• — 0 1 4 2 £מ 0111018 8תכשיר לשיזוף מהיר,
ניתז מב קבוק לחץ, מתיבש מיד ואינו דביק.
פעולתו המח סנ ת בפני קרני השמש נמשכת
גם לאחר הי צי אהמה מי ם ( 8.95ל״י).

דניץ (ימין) לוחץ יד היטלו
מה־ 29 לאפריל .1945 הוא כיהן בתפקידו
זה כשבועיים בערך, עד לכניעתו הסופית
ולנפילת הרייך השלישי.
עובדה זו נוטים רבים לשכוח. אולם
עובדה היסטורית היא שדניץ, ולא היטלר,
היה הרייכסקנצלר האחרון של הרייך השלישי.
צבי
אשל, תל־אביב
הקורא אשל סועה. בצחאה שכתב שעה
קלה לפני התאבדותו, מינה אזולף היטלר
את חאדמיראל־הגדול דניץ ליורשו כנשיא המדינה
וכמפקד הנוחות הלוחמים. הימלר לא
מינה אותו ל״רייכסקאנצלר״ (ראש ממשלת
הריין) ,ותפקיד זה נשאר ריק במשך שבעת
הימים בהם מילא דניץ את תפקידיו, עד
לכניעת הריין.

העול ם תזה 1509

כמה טיפות 114 08 ^ £1^11851014מ 5על פניך וצווארך מוסיפות
לחות מזינ ה לעורך ושומרות על רכותו ורעננותו כפרח רווי טל
( 7.80ל״י).

השוטר הדימיוני
לאחר שקראנו בזמן האחרון כל כך
הרבה על המשטרה והתנהגותה, נעשה עוול
למישהו גדול בישראל, אם לא נפרסם גם
דעתו בעניין. והנה דעתו, במשפט אחד:
.,אין אדם נעשה שוטר למטה, אלא אם
כן נעשה רשע מלמעלה.״
מי כתב את המשפט הזה?
לפי התוכן והסגנון, לא יתכן שנכתב
על־ידי מישהו מאנשי האופוזיציה והכפירה
בישראל, ובוודאי שלא על־ידי מישהו מאנשי
הממשלה הזאת ואוהדיה, כי לא יתכן שהם
ישמיצו את משמרתם, לא כן? ואולי כתב
זאת איש המפד״ל?
ובכן, להרגעת כל המעוניינים, המשפט
(הנזשן בעמדד )6

• — 0 0 8 0 8 8 1 8 11׳1׳¥תכשיר שיזוף לעור עדין ורגיש לקרני
השמש. מכיל חומרי הזנ ה לעור י חד עם פעילותו לשיזוף הדרגתי
ואחיד. טוב במיוחד לעור פניהן של נשים היוצ אות לאור השמש
בשעות היו ם ( 15.60ל״י).

8£581£14£11 £140 7014811־£ס 114מ 5לרענון עור פניך בקייץ ( 8ל״י).
• י1׳ 011£14ס 11 810פ? ס — 8תכשיר חדיש נגד הזעה, הניתז מבקבוק לחץ (ארוסול
ספריי) לפי נוסחה בלעדית של הלנה רובינשטיין, עמיד למשך 24 שעות ( 9.10ל״י).

ח 3161ח 1נ1ו 3 81ח|-1616
שחם לבינסוז אילון

מכתבים
(המשך מעמוד )5
הנ״ל נכתב בימי־הביניים, על־ידי יעק ב
בן־אשד, המכונה בעל הטורים ז״ל, בפירושיו
לתורה (פרשת במדבר) .ולהרגעה
נוספת נעיר, כי מדינת ישראל, כידוע לכולנו,
לא היתד, קיימת אז, ומי יודע לאיזה
שוטר דמיוני ושלא מעלמא הדין התכוון
האיש.

פנחס גולדהר, קרית טבעו!

תנו לגבר — הראוי לשמו
— א ת הבירה הראויה
לשמה — ״גולדסטאר״.
מרווה צמאון ומשיבה נפש.

ל א! ל א! ל א!
אינני יודע אם יש בארץ דבר אכזרי יותר
מן המשכנתא. ודבר
זה מעורר כמה שאלות:
האם הבית
יהיר, שלך פעם? האם
תספיק לשלם את במשך המשכנתא
ימי חייך? האם הבית
מספיק גדול
עבור משפחתך?

אני טוען:
לא! לא!

ג1לד 0ע1ור

אם כך המצב,
הריני פונה בזאת
לקורא א. אמתי מחולון
(העולם הזה
,)1507 ולשאר המשתכנים בארץ: הצטרפו
אלינו — משתכני אור־יהודה — ותנו ידכם
להחתמה על ד,פטיציה שאנו חיברנו, ואף
התחלנו להחתים עליה.
אני מציע גם להפסיק את התשלומים החודשיים
כאות הפגנה.
כתובתי, לצורך התקשרות: רחוב דגניה
,6אור־יהודה.
כדורי ידגר, אור־יהודה

מחד ומאייד
אני קורא את העולם הזה מיום היוזלדי,
ולצערי אני מוצא בו מדי שבוע שני צדדים

ליברמן והשכועון חמסויים
מנוגדים: השאיפה למשטר בריא מחד, ורכילות
מאידך.
לפני הבחירות, כשרק נולדתי, הסברתם
שזה מקובל בעתונות העולם לשם מימון.
אם נכון הדבר, אז למה לכם מותר ולאחרים
אסור?
אמיר ליברמן, ירושלים

קולנוע ספורטיבי
נזדמן לי לבקר בעיירת הפיתוח קרית־גת,
ובערב התכוננתי לחזות בסרט בקולנוע

התפלאתי מאוד כשנדרשתי לשלם תוספת
של 60 אגורות למחיר הכרטיס, וזאת, בהתאם
להסברי הקופאי, לשם תמיכה באגודת
הפועל המקומית.
ברצוני לשאול: באיזה זכות מתירות לעצמן
אגודת הספורט והנהלת הקולנוע לגבות
סכום זה מאזרחים וחיילים המבקרים
בקולנוע?
אבי סלמור, חיפה

טעות לעולם צודקת
חבר פרלמנט ליד הרגל הוולשי(מעריב).
פנינה קידש, חיפה
אלוף־מישנה של הצב האמריקאי (מעריב).
יוסי פרלמוטר. תל־אביב
דירה בת 4דרים בצפון תל־אביב
(העולם הזה .)1506
ניסים בבר, ירושלים
ססק ־דין של בית המשפט העליון
(הצופה).
אכרהס אבידור, באר-שבע
עמדת משרדיו־,חינוך והתרבות על גגיחת
ואגנר־שטראוס (מעריב).
ש. פ ,.חיפה
צילום קרן־קדז־מ

-.ות קדימה כמדור זה תינתן
למכתביהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למכתבים.
ה עו ל ם הז ה 509ן

בשלם

יורש־עצר קארל גוסטאב
.שלוש׳׳ בשבדית ,״שש -במתמטיקה

ש בדי ה
? צ ר ליור שהעצר

קארל גוסטאב פולקה הוברטוס,20 ,
יורש העצר השבדי, ניגש בראשית הקיץ,
עם כמה רבבות שבדים צעירים אחרים,
לבחינות הבגרות. עוד לפני שהתפרסמו
התוצאות, הרימו אותו חבריו למחזור, כמנהג
שבדיה, אל על, טלטלו אותו כדבעי
מספר פעמים. היה זה הסימן המקובל
לבוגר בית־ספר תיכון שעמד בבחינותיו.
אך כאשר נודעו השבוע בשטוקהולם התוצאות
הרשמיות של בחינות הבגרות רעשה
ארץ הצפון. הסתבר כי קארל גוססאב
הצעיר, העשוי לעלות על כס המלוכה בכל
יום *,עבר את הבחינות רק בפרוטקציה
מלכותית.
אמנם זכה הנסיך בציון שתיים (טוב)
בגיאוגרפיה, אך לעומת זאת הסתפק בשלוש
(מספיק) בשבדית, אנגלית והיסטוריה, בארבע
(מספיק בקושי) בפיסיקה וחימיה ובשש
(לא מספיק) במתמטיקה.
הכל על הזכרים. השש המלכותי
הפך לבעייה ממלכתית. מכתבי אזרחים
הציפו את מערכות העיתונים, דרשו. לא
להעלות נערון חסר־כשרון לכס הרם״ ואפילו
לבטל את מוסד המלוכה כליל ולהנהיג
משטר רפובליקאי, אותו מעדיפים
מרבית השבדים בין כה.
העיר אפטתבלאדט, העיתון השבדי הנפוץ
ביותר: חבל שהמלוכה עוברת רק
ליורשים זכרים. אחר הכל זכתה אחות
יורש העצר, הנסיכה כריסטיאנה, בבחינותיה
בשנת , 1963 בציונים קצת יותר מלכותיים:
אחת בשבדית, שתיים במתמטיקה,
אנגלית והיסטוריה.

ארצות הברית
גץ בו גסכאה

מעולם לא היה כל־כך ברור מדוע נחקר
תמיד הקשר בין הפיל והשאלה היהודית.
מן הראוי היה לחקור את הקשר בין היהודי
לשאלה הפילית. כי היהודים מצויים,
כידוע, בכל מקום ומצליחים, איכשהו, ל־היתקע
בכל עניין.
בשבוע שעבר, למשל, היה אפשר לדבר
* אביו של יורש העצר הצעיר נהרג
בתאונת דרכים והמלך השולט הוא סבו
בן ה־ ,83 גוסטאב אדולף השישי. הנסיך נקרא
על שם גדול המלכים השבדים, קארל
גוסטאב העשירי 1660—1654 שכבש את
פולין ואת דנמרק, ואשר על שמו תת־המקלע
המצוי בידי הפידאיון.
ה עול ם הז ה 1509

על היהודי והשאלה הכושית. ולאו דווקא
במובן הטוב של המילה — אותם אלפי
יהודים אמריקאיים, הנמנים על ראשי הנלחמים
לשוויון זכויות מלא לעשרים מיליון
הכושים בארצות־הברית.
לא מים, לא קופה. המדובר היה
בבעל־מסבאה יהודי, צעיר בשם אייב (אברהם)
פייגנבאום, נחת משוחרר בן .30כבעל
מסבאה בגיטו הכושי בקליבלאנד, אשר
בצפון ארצות־הברית, ליד הגבול הקאנאדי,
היה רגיל ללקוחותיו השחורים, השתדל למלא
אחר כל הזמנותיהם ובקשותיהם.
בשבוע שעבר החליט, משום מה, כי
יהודי הוא יהודי וכושי הוא כושי ולא
צריך להיות תמיד אדיב ללקוחות. מה
שהביא להחלטתו היתד, פנייתה של פרוצה
כושית בשם לואיז. היא ביקשה להציב
במסבאה קופת צדקה לאיסוף מעות לכיסוי
הוצאות הקבורה של פרוצה־חברה
שנפטרה משבץ־לב בגיל .26
פייגנבאום הודיע לה, כי ראשית, איננו
רוצה לראות פרוצות במסבאה שלו ושנית,
לא ברור לו כלל לאיזו מטרה ישמש הכסף
ושלישית כבר הוצגה קופת צדקה
אצלו — עבור הוצאות עורך־דין לנאשם
הצפוי לתקופת מאסר ארוכה.
תוך דקות הפך דו־השיח הקולני לחילופי
דברים על רקע גזעי. הפרוצה זנקה מן
המסבאה, הודיעה לכושים שנאספו, בינתיים,
בחוץ, כי הלבן־היהודי מסרב לאשר את
הצגת קופת הצדקה במסבאתו. לפי גירסה
אחרת טענה כי סרב להגיש לד״ כמקובל
במסבאות אמריקאיות, כוס מים קרים.
פורקן לקיפוח. השמועה עשתה לה,
כדרך השמועות, כנפיים. היא נפוצה בגיטו
הכושי בתוספת קישוטי אימים, ועד מהרה
נתאספו כמה מאות כושים ליד המסבאה
על־מנת להביא את פייגנבאום על עונשו.
זה עמד ליד המסבאה כשהוא מזויין ברובד,־צייד
ולידו אחיו הצעיר, דייב (דויד),
חמוש אקדח.
נשקם לא עמד להם. המסבאה הועלתה
באש ובקליבלנד הוצת הגץ לשלהבת השתוללות
מתפרעים נוספת. בסוף השבוע
הגיע מספר ההרוגים הכושים לארבעה,
מספר הפצועים לארבעים ושישה.
כי החודש, יחד עם גל החום שהציף את
צפון ארצות־הברית, ושהגיע לעתים לגובה
חמסיני של 35 מעלות, התלקח בכרכי
הצפון גם גל התפרעויות כושים, הכלואים
בגיטאותיהם המחרידים באין־אונים.
כך נהרגו בפרעות צ׳יקאגו לפני שבועיים
שניים ובניו־יורק נפצעו כמה עשרות. כי
הכושי בערי הצפון, למרות שוויון הזכויות
המדומה שלו, מוצא, בכל הזדמנות,
פורקן לקיפוח האמיתי שלו, שוב לא יירגע
עד שיזכה בשוויון שלם ושל ממש.

להשתמש על שיער רטוב לאחר החפיפה

על כל
טחורות

הנחה

ממשית

על סחורותבודדות
הנ חו ת עוד יותר גדולות

כדור הארץ
ה ת אוו חדארד
• בהמבורג, גרמניה, פירסמה חברת
הספנות הטרנסאטלנטית את תצרוכת
המזון של אוניית הדגל שלה, ההנסיאתיק,
בעת מסעה המבורג—ניו־יורק—המבורג, עת
משתמשים 772 טבחי האנייה להזנת 1250
הנוסעים, בין השאר, ב־ 53 אלף ביצים;
4000 ליטר חלב; 2000 ליטר שמנת; 1500
קילוגרם סוכר; 800 קילוגרם קפה; 2500
קילוגרם גלידה; 11 אלף קילוגרם בשר;
1600 קילוגרם דגים; 26 אלף קילוגרם
תפוחי אדמה ו־ 7000 קילוגרם קמח.
• בוו שי נגט ון פתחה המשטרה במצוד
אחר גנב אנין טעם, שהספיק, משך
לילה אחד, להסיר את שלטי הארד של
שגרירות שבדיה, וייטנאם הדרומית ובורמה.
• בנאפולי, איטדיה גילה כייס
זריז באוטובוס תיירים את האיש הנכון,
כייס את ארנקו של מפכ״ל משטרת יוון,
גיאורגיאום פראנטולוס, השוהה באיטליה
לחופשת קייץ.
• כאלכורג, דנמרק החליט מנהל
המספנה המקומית להחתים את העובדים
היוצאים לבתי השימוש על שעון הנוכחות,
קיבל את הסכמת וועד העובדים, שהסביר.
:אין מה לעשות. קורה הרבה
פעמים שפועלים הולכים באמצע שעות העבודה
לשחק קלפים בבית השימוש.״
• גנידיורק החליט ארכיון האו״ם
על הוצאה של 86 אלף דולר לשם הקלטתם
מחדש של דיוני האו״ם בשנים 1946
— 1963 על טייפים, אחר שההלקטד, הראשונה
נערכה על תקליטים ואלה עומדים
בסכנת כלייה בהשפעת פטריה שהחלה
לאחרונה, לפורר את התקליטים.

התגלית! בריכת
שיא הבן? והחברה הטובה יש

1בבריכת גלית
.בי ד ״\ די ה 1״יא״בט־די 11הבדודסל
תחבורה לבריכה כאוטובוסים:

,39 ,38 ,37 ,36 ,35 ,34 ,33 ,32 ,31 ,30 , 11
60 ,53 ,52 ,51

חנך רשאי לנהוג
במכוניות מרח
ללא רשיון
כשטח התערוכה
חפתוח כל יום
ם״ 5עד חצות

.קארטינג״

הספורס שכבש את כל
אירופה•
אוסוכוסים 42 ,28 ,27 ,22 :

במרחב
תורכיה
ה שמיר העלאבא
במרכז כיכר הרפובליקה באיזמיר עומד
פסל אתאתורב, מייסד הרפובליקה התורכית.
איכר בגיל העמידה ניגש לפסל, הוציא גרזן
מן הסל שבידו, והחל הולם באנדרטה. קבוצת
תלמידים התנפלה עליו, המשטרה התערבה,
הצילה את האיכר ואת בנו, לפני
שייעשה בהם משפט
לינץ׳.
מדוע עשה את
אשר עשה? השיב
האיכר :״אתאתורב
ביטל את המסורת
הישנה שלנו. העם
סר מדרך הנביא והולך
אחרי אתא־תורב.
ראיתי את
אללה בחלום, והוא
ציווה עלי להרוס
את הפסל.״

סתם פירחחים.

תקרית איזמיר לא
היתר, יוצאת־דופן: מזה חודשים מתרבות
ההתנכלויות לפסלי אתאתודב. תחילה הוגבלה
התופעה לאזורים הכפריים השמר־גיים:
לאחרונה התפשטה גם לערים.
ראשי האופוזיציה האשימו את ממשלת
דמיראל הימנית בעידוד החבלנים. ראש
הממשלה המעיט בחשיבות הענין, טען כי
יש לראות בגל החבלות מעשי־פרחחות.
הסתדרות הסטודנטים סברה אחרת, התכנסה
לאסיפת חירום שהסתיימה בקבלת
החלטה דרמאתית: הצבת מישמרות ליד
פסלי אתאתורב באיסטנבול. הסטודנטים
התחייבו לשמור על הפסלים יומם וליל,
״עד שתשתנה האווירה העכורה השואפת
להחזיר את תורכיה אל החשיכה שממנה
הוציאה אבי התורכים•.״

סוריה
ה שד, שדמחר

מתט-בלאן
דוב7ן מנטול
פולריס
(קינג־סייז)

פרסום ד־ד יעקכסון

סיגריות מנטול מרעננות של דובק

ההרגשה השוררת בשבועות האחרונים
בדמשק היא הרגשה אופטימית. הגנראלים
ועוזריהם האזרחיים הצעירים, המהווים את
הממשלה, מפיצים בכל מקום את תחושת־הבטחון
שלהם, כי סוף־סוף יש לסוריה
הנהגה מהפכנית בעלת סיכויים לשבור את
החרם הערבי, שהוטל על סוריה בשנים
האחרונות. הם מצביעים על התקרבותם
למצרים, ועל הידוק הקשרים עם מוסקבה.
אך מאחורי הקלעים, אין איש מכחיש את
ההנחה, שהשלטון הקיים לא יוכל לשמור
על הרכבו הנוכחי. ודווקא קאהיר ומום־
קבה הן הלוחצות למען הכנסת שינויים.
אין ספק: קצינים. התחלת ההפשרה
בין דמשק לבין שתי הבירות חלה לפני
ההפיכה האחרונה, בהנהגתו של אמין אל־חאפז.
אל־חאפז עצור עדיין בבית־חולים,
יד־ימינו סלאח אל־ביטאר יושב במעצר־בית,
ומזכיר אל־בעת מוניר אל־רזאז מסתתר
במחתרת. לבל הדעות — סיעה מחוסלת.
אלא שלסיעה זו — או לחלק ממנה
— יש סיכוי לשוב במהרה לשלטון. לא
בעזרת הפיכה צבאית חדשה, כי אם על פי
הסכם, בתיווכם של המצרים והרוסים.
גמאל עבד־אל־נאצר — בעידודה הפעיל
של ממשלת ברית־המועצות — החלים לחסל
את מריבתו
עם אל־בעת, וגם להשכין
שלום בין
אל־בעת לבין ממשלת
עיראק, וזאת,
על מנת לגשת ברצינות
להקמת חסוציאליסטית זית ערבית.
בבתי־הקפה
של דמשק,
הממלאים לאחרונה
את מקום המפלגות
והמועדונים אדיחאפז הפוליטיים, רבו הניחושים
על הרכב הממשלה
החדשה. אולם אם היה ויכוח ביחס
לזהות השרים של מחר, היה דבר אחד
בטוח לחלוטין: רובם המכריע יהיה מורכב
מקציני הצבא. כי דבר אחד הצליחו ההפי־כות
השונות לחולל בסוריה בעשר השנים
האחרונות: הן חיסלו לחלוטין אח שיכבה
העסקנים המפלגתיים הוותיקים.
* זהו פירוש השם אתאתורכ.

ה עול ם הז ה 509ו

״מלצר ! עוד בקבוק שמפניה, בבקשה! — ובכן, ביחס
לתוספת־היוקר, זה לא יכול להימשך כבה. המשק לא יכול
לעמוד בזה.״
״אתה צודק בהחלט, פיניה — .היי, גארסון, אין לך
בקבוק יותר טוב — 7צריכים לקבוע כבר עכשיו שלא נשלם
בינואר. בכלל יש להקפיא את השכר.״
״בהחלט, אבל מה יגידו החברה של מפ״ם, אה? — תודה,
מלצר, זה בסדר״.
״בשבוע הבא הם גם כן יהיו כאן בפאריס, אז תובל
להשפיע עליהם. מה עם הדתיים?״
״אין בעיות איתם. ניתן להם עוד חוק כשרות — .גארסון,
אני רוצה להזמין. ובכן, תריסר שבלולים, כן אסקארגו,
ואחר־כך חזיר־בר ביין. מה תקח? זה על חשבון המשרד
שלי.״
״תודה. אותו הדבר — .כן, לדתיים יספיק חוק־כשרות.
אבן לא יתערב.״
״אבן? טוב שאתה מזכיר לי — .לחיים, יין מצויין, מה?
— לאבן צריכים לתת 70 אלף לירות לשיפוץ הבית. הוא
בסדר. אתמול השגריר שלו סידר לי כאן מסיבת־קוקטייל.
שמע, זה היה משהו מיוחד. איזה משקאות! איזה סנד־וויצ׳ים!
— ובכן, אני יכול לסמוך עליך, מה? אם לא נוריד
את רמת־המחייה ב־״ ,120/המשק ירד לטמיון.״
״אתה יכול לסמוך עלי. בתנאי שגם מפ״ם תשתוק.״
מפ״ם? הה־הה־הה! גארסון, עוד חצי ת1יסר צדפים,
מין אכסטרא, סיל־וו־פליי.״

ך ך, כערך, נצטיירה השבוע התוכנית הכלכלית החדשה
^ של ממשלת ישראל בעיני האזרח.

שנקבעה על-ידי הממשלה -אותה ממשלה
שקבעה כי לא יקבלו פיצוי עכור ההתייקרות
שכאה כאשמת הממשלה?
תקציב המדינה לא יתמוטט בגלל טיולי השרים לפאריס,
אפילו כשהם גרים במלונות היקרים ביותר ואוכלים במסעדות
המפוארות ביותר. התקציב כבר התנפח לסכום
של 4.6מיליארד לירות, וכמה רבבות ל״י הן כמו טיפות
במבול.

אולם השאלה היא שוב: האם השרים צריכים
לנסוע לפאריס דווקא שעה קלה אחרי
שהם עצמם תובעים מן האזרחים, כקול חנוק
מרוב התרגשות, להביא קורבן למען המולדת?

לפני שנה היתר, מערכת־בחירות. כל מפלגות הממשלה
הנוכחית התחייבו קבל עם ועדה להגן על תוספת־היוקר
עד טיפת־הדם האחרונה.
כשנה שקדמה לבחירות הועלו המשכורות של סוגי-

איך?

מאז בריאת העולם ועד היום קיימת רק
שיטה אהת של מנהיגות: הדוגמה האישית,
ההליכה בראש.

או על-ידי העלאת פריון־העבודה •טל העובדים,
המנהלים והמעבידים. זוהי היטיטה הקשה.

וכל זר, באווירה של ״מיתון״ ו״ריסוך, כאשר כל דובר
ממשלתי רראוי־לשמו מטיף לנו להדק את החגורה, כש־מתכננים
את ״עיקור״ תוספת־היוקר, כשנוספים אלפי מובטלים
תוך חודש אחד, כשלבעלי־משכנתאות פוחת השכר
ועולה הריבית.

השיטה הראשונה אינה מחייבת אלא תחבולות מחוכמות,
בדי להוליך את הבריות שולל, צעד אחרי צעד.

השיטה השניה מחייבת את הכושר להלהיב,
להחדיר מאות־אלפים ברצון נחוש להתמסר
למשימה לאומית עליונה.

כקיצור -כאשר הממשלה, ממרומי דירתה
המשופצת, בין נסיעה לנסיעה דעיר־האורות,
אומרת לאזרח: הדק את החגורה, עכוד יותר,
קכל פחות, ותר על הנאות החיים, לטובת
המדינה הנתונה בצרה !

רק ממשלה אמיצה מאד תעז להתנהג כך.
ואולי אין המושג ״אומץ־לב״ תואם תכונה זו.
אולי מוטב להשתמש במונחים כגון חוסר־דמיון, אטימות־לב,
אדישות, ציניות.

או מושג בסיסי עוד יותר: חוסר מנהיגות.

^ ין עיננו צרה, חלילה. בדירת־השרד של שר־החוץ.
\ ! אין ספק שהוא זקוק לדירה כזאת. ואם הדירה מוזנחת,
מן הדין שיתקנו אותה.

השאלה הגדולה היא: האם זה צריך להיעשות
כדיוק כרגע שרככות דיירים אחרים
כמדינה אינם יודעים מניין לקחת את הלירות
הדרושות כדי לשלם את העלאת שכר־הדירה,

ף יז רשת תוספת״היוקר מבליטה את ההבדל התהומי
בין שיטות המנהיג ושיטות הרמאי. בין מנהיגות ההולכת
בראש לבין עסקנות הפועלת בדרכי סחר־מכר.
המדינה זקוקה למיבצע־חירום של הבראה כלכלית. בין
השאר, יש צורך להקטין את הוצאות העבודה המושקעת
ביחידת־ייצור.
אפשר להשיג זאת בשתי דרכים מנוגדות:
על־ידי הורדת רמת־המחייה של העובד, גזילת תוספוז־היוקר,
הפרת הסכם. זוהי השיטה הקלה לשלטון, בפי
שהוכח החודש.

תוספת־היוקר לא תשולם -אכל ככתי השרים,
ייערכו, על חשכון המדינה, שיפוצים
כסכומים של רכבות לירות.

הוא מדומם את בני־האדם, עוזר להם להתעלות
מעל לעצמם. הוא יוצר את האווירה
המלהיבה את הבריות להביא מרצון
קורבן. הוא נוטע בלב אומה שלמה את הרצון
להיחלץ למאמץ גדול -אם דהגנה על הגבול,
אם להצלת הכלכלה, אם לתיקון פני החברה.

אי־אפשר לדכר על גניבת תוספת־היוקר. כי
כאן היה שוד לאור היום -כנסיבות ציניות
המעוררות סלידה.

אנשים יוטסו מסביב לעולם, כדי
לחבר את נאומיהם. מטוסים ישופצו
כדי לאפשר תחבורה נוחר, לשרים.
בכל נסיעה, בפרוטקציונרים שונים
האחרון, בדי להבטיח ניצול מלא.
אלפים מטיילים על חשבון המדינה באוניות צי״ם. ואחרי
ששם גובר האסון הכלכלי ומפסיקים את הטיולים, ממשיכים
לטייל על חשבון המדינה באל־על.

ומדינאי כעל שעור-קומה -אילו היה כזה
כקרבנו -היה מנענע בראשו בדאגה ומזהיר :
זה ייגמר ברע. כי אי-אפשר לרמות את כל
האנשים כל הזמן.

^ כול להיות ויכוח לגיטימי על הצורך בהקפאת
1תוספת־היוקר. .אף שאני שולל לחלוטין הקפאה זו,
מטעמים כלכליים ואחרים, איני מכחיש שיש בפי הדוגלים בה
כמה וכמה טענות הגיוניות.
אך ויכוח כלכלי לחוד — וצורת־הביצוע לחוד.

לעזור לראשי־המדינה
במאות אלפי לירות,
את המטוסים ימלאו,
ומשונים, עד המקום

פוליטיקאי ציני יכול לברך את שר־האוצר על תימרון
מוצלח זה. מומחה ללוחמה פסיכולוגית יכול להעניק לו
אות־הצטיינות. אבל מי שמאמין בהגינות אלמנטרית ביחסים
בין אדם לאדם, נאלץ לסתום את נחירי אפו.

ך* י המדינאי אינו רמאי. ורמאי לא יהיה לעולם
^ מדינאי. כי זהו דבר והיפוכו — בניגוד לדעת רבים
ותמימים.
רמאי יכול לשכנע אדם, וציבור שלם. לעשות מעשה
המזיק להם, מבלי שירגישו בכך. כשמתגלה להם התרמית,
במאוחר, ייזהרו בפני התרמית הבאה.
מנהיג יכול להלהיב אדם, וציבור שלם, להעמיד את טובת
הכלל מעל לטובה אישית חולפת, להקריב בעיניים
פקוחות הנאות של היום למען בניין של מחר,

כולם יהדקו את החגורה -אכל השרים
יבקרו כמשמרות כפארים, יגורו בבתי־המלון
המהודרים כיותר, ויעמדו על כך שיערכו להם
מסיבות־קוקטייל מפוארות, על השכון המדינה.

* גאל אלץ אמר, לא מכבר, כי הממשלה הנוכחית
7היא האמיצה ביותר מבין כל הממשלות שהיו עד כה
בישראל.
ואני אומר: בראבו עליק, יגאל. הפעם קלעת ישר לבול.

הגזולה, והנה מכריזה הממשלה על תוכנית
״לעקר״ ככלל את תוספת היוקר, ולהקפיא
את השכר.

עובדים מסויימים ב־ 20 ואף ב־ 40 אחוזים. מי שדרש —
קיבל.

מי שהאמין לממשלה והזדיין כסכלנות
נדפק.

אך נגמרה ספירת הקולות, התחילה הממשלה לערער את
כל רמת־המחירים בארץ. הממשלה היא שהלכה בראש כל
ההתייקרויות. כדי לממן תקציב מנופח, שעלה על קודמו
ב־״ ,150/העלתה שורה שלמה של מיסים ותשלומים, ובכך
נתנה את הדחיפה המכרעת לגלגל ד,ייקור.
כשההתייקרות הגיעה לשיאה, הכריזה שאסור לשלם את
תוספת־היוקר, שבאה לפצות את השכירים על ייקור זה,
בהתאם לחוזה חתום הקיים מזה עשרים שנה. הוכרז ב־קולי־קולות
כי זהו צעד חד־פעמי, וכי לא יעלה על דעת
איש לפגוע בעקרון תוספת־היוקר כשלעצמו, ובתשלום הבא.
האבטלה הגוברת, ה״מיתוך, המישחק הדו־פרצופי של
מפ״ם, שברו את התנגדות העובדים. הם נפלו קורבן למלחמה
הפסיכולוגית, ולא לחמו על המגיע להם לפי ההסכם
החתום.

והנה, אך עכר התאריך של תשלום התוספת

השיטה הראשונה משאירה אחריה מישקע של התמרמרות
וציניות. לכן היא תעכיר עוד יותר את יחסי העבודה,
תוריד בהכרח את פריון־ר,עבודה, תהרוס כל חשק להתאמץ
— ובסופו של דבר תזיק לאין־שיעור יותר מכל התועלת
החולפת הכרוכה בה.

השיטה השניה תיצור סביבה מעגלים מתרח-
בים של התרוממות הרוח, אקלים חדש של
התעוררות לאומית• ,טל אמון מחודש.
השיטה הראשונה היא בלתי־מוסרית, אנטי־מוסרית. היא
הורסת כל שריד של אמון ומוסר — מוסר ציבורי, מוסר-
עבודה, מוסר ממלכתי.

השיטה השניה היא מוסרית -ועל כן היא
בונה ויוצרת.
היא אפשרית רק במדינה שמנהיגיה מוכנים לשמש מופת
אישי בכל מעשיהם, בהתנהגותם הציבורית, בטיב החלטותיהם.
מדינה שממשלתה אינה דורשת מן הזולת את אשר
אין היא מתכוונת להגשים בעצמה. מדינה שבה מילה היא
מילה, הבטחה היא הבטחה, והסכם הוא הסכם.

כקיצור: אין היא אפשרית במדינה בה
שולטת ממשלה כמו במדינת ישראל בשנת
. 1960

תצפית

במדינה

• ייתכן שתועלה הצעה, שיגאל אלון יתחלף עם משה
כרמל כמשרדים הממשלתיים: אלון יהיה שר התחבורה, כרמל
שר העכורה. צעד זה יהיה אחז הביטויים של המשבר הפוקד את אלון,
ביחסיו עם הנהגת מפלגתו. ייתכן שהוא עצמו יציע את החילופין, אף כי משרד
העבודה חשוב הרבה יותר ממשרד התחבורה במערכות השלטון. הסיבה: עיקר
התנגדות חבריו־למפלגה מופנית לתוכניותיו ולהצעותיו בשטח הכלכלי ובשטח
העבודה. שטח זה לא יהיה נתון בידיו,
אם יעבור למשרד התחבורה,

אבל יחד עם זאת הוא ימשין לכהן
בממשלה ובהנהגת המפלגה.

• רפ״י תחפש דרן־ להסתייג
מן השמועות המופצות
כאילו היא משליכה
את יחכה על שמואל תמיר
כמקשר כינה לבין גח״ל. המקור
הבלעדי של שמועות אלה הוא
הגוש האופוזיציוני בחרות, למען
מטרות פנימיות. רפ״י תבהיר כי מ־מבחינתה
אין שום הבדל בין בג־ן כרמל ותמיר, וני מנוי וגמור עימה לחלוטין
להופיע בבחירות הבאות ברשימה עצמאית. הסיכויים להקמת גוש גח״ל—
רפ׳׳י הם אפסיים, ני רפ״י מקווה למשוך בעיקר קולות ממפא״י, והתקשרות
1ימנית תזיק לכן.

• קרוב לוודאי כי הכנסת תכניס שינויים כתיקון חוק

הגנת״הדייר. לפי הצעת־התיקון המקורית של הממשלה, היה על הדיירים,
ששילמו דמי־מפתח, לשלם רק חצי העלאת שכר־הדירה במשך 10 שנים מאז
התשלום. אחרי הוויכוח בכנסת, נוטה הממשלה להסכים להארכת תקופה זו.
התיקון הצפוי: הדיירים ישלמו את חצי העלאה במשך 12 שנים אחרי תשלום
דמי־המפתח.
• איפר הראל ישוב לחדשות. למרות שהצעת תיקון חוק בטחון
המדינה באה בפירוש כדי לאלצו לסתום את פיו, יש להניח שהוא לא ישתוק.
במערכה זו לא יהיה מבודד, אלא יוכל לסמוך על תמיכתה הגלוייה של נולדה
מאיר, אשר ייתכן שתביא את העניין להכרעה מפלגתית, בצמרת מפא״י. שם,
כפי הנראה, מובטח לה רוב נגד
אשכול, הרוצה להשתיק את הראל.

• סערת רוחות תפרוץ
כקרב הדק מעפקני אחדות־העבודה,
אחרי שיתכרר להם
כי המפלגה אירגנה טיול
לחו״ל לכמה עסקנים אח*

רי ם. המדובר בטיול העומד להתב־צע
בעוד ימים ספורים, ושיכלול
עסקנים הפעילים בעיקר באיגוד פועלי
הבניין. עזרת המפלגה מתבטאת
במענקים כספיים המוסווים כהלוואות
לזמן ארון. כמה חברים מתכוננים
לעורר את השאלה במוסדות המפלהראל

והס יתבעו הסבר למקור הכסף.
אחת הגירסות המהלכות במפלגה :
הכסף נא מקרנות המערך, ונועז להשפיע על חברי אחדות־הע.נוך.ה בניוון איחוד
עם מפא״י.

• ייתכן שבריטניה תבטל, תוך חצי שנה, את הצורף כקבלת
אשרת-כניסה לאזרחים ישראליים. דבר זה מותנה, כפי הנראה,
בהבטחות של ממשלת ישראל, כי להבא יוקפד יותר במתן דרכונים ישראליים.
טענה בריטית, שלא נמסרה עד כה לפירסום: הדרכון הישראלי מוענק בקלות
מופרזת, מבלי שייעשה נסיון לברד מה טיבו של האיש הנוסע בעזרתו לרחבי

העולם.

• יגברו הלחצים בצמרת מפא״י, לקבוע שר־משטרה חדש,
במקומו של השר בכור שלום שיטרית. העקרון שכבר התקבל:
המחליף יהיה אף הוא בן עדות המזרח. עד כה מוצעים שלושה מועמדים ממשיים:
יועץ ראש הממשלה לענייני
הערבים, שמואל טולזאנו, ראש עיריית
באר־שבע אליהו דאוי, פרקליט
מחוז חיפה והצפון יוסף בהלול.

• נקודה מעניינת, הנוגעת
לזכויותיהם של אסירים,
תובא להכרעת כית־המשפט
העליון, אחרי הפגרה. הדבר
ייעשה כתוצאה מבקשת צו־על־תנאי,
אותה הגיש ״האדם השלישי״ לבית־המשפט.
הוא רצה לדעת מדוע לא
תרשה לו הנהלת בתי־הסוהר להמשיך
ולקבל בבית־הנלא את העולם נאוי הזה, עליו הוא מנוי. השופט חיים
כהן, שנעתר לבקשה זו, הרחיב את
תחולתה, וציווה על הנהלת שרות בתי־הסוהר שתנמק מדוע לא תספק
— על חשבונה היא — כל עתון המופיע בישראל, שהאסיר מבקש לקבלו.

העם
ה ס תי מהה מו חלטת
לפני שש שנים הפך צעיר ירושלמי
אלמוני לגיבור אזרחי. שמו חי חסידוף,
והוא עבד אז כפקיד במשרד המשפטים.
הודות לו נחשפה קנונייה מבישה: הת־כתבות
בין משרד המשפטים לבין המשטרה,
על הדרך בה יש ללכת כדי להבטיח שמשפטו
של המפכ״ל לשעבר יחזקאל סהר
יהפוך לבדיחה מבויימת.
תסידוף הביא לפירטום המכתבים, ו־הקנונייה
התפוצצה. אנשי הפרקליטות והמשטרה
נאלצו לנהל את התביעה במלוא
ההקפדה, ויחזקאל סהר הוקע סופית כשקרן•
בשביל
חלקו בפרשו־״ קיבל חי חסידוף
אות־הצטיינות מיוחד: חודשיים מאסר. כי
קושרי המזימה החליטו ללמד אזרחים
אחרים, בעלי מושגים תמימים על חובתם
האזרחית, לקח. הם שלפו אחד מסעיפיו
של חוק בטחון המדינה, העמידו לפיו את
חסידוף למשפט, והביאו למאסרו.
להשאיר את החושף. השבוע שבה
ממשלת ישראל לדון באותו סעיף של חוק

אזרחים תמימים מאד יכלו לקוות, כי
ההתעניינות תחזק את זכותו של האזרח
לדעת מה נעשה במדינתו. שכן לפני חודש
בלבד, למשל, חתם נשיא ארצות־הברית
על חוק, המחייב כל פקיד ממשלתי למסור
לכל אזרח כל אינפורמציה הדרושה לו,
בתנאי שזו אינה מסווגת כבטחונית וסודית.
ממשלת ישראל התעלמה מהדוגמה האמריקאית:
התיקון שהיא עיבדה לאותו
סעיף־השתקה נועד להחמיר, לא להקל.
מעתה לא רק פקיד ממשלתי צפוי למאסר
בשל מסירת אינפורמציה (אפילו מספר הטלפון
של המזנון במשרד!) מבלי להיות
״מוסמך״ לכך. גם פקיד העוזב את שרות
המדינה יהיה חייב לסתום את פיו. הוא
יהיה צפוי למאסר אם יספר דבר שנודע
לו תוך כדי עבודתו בשרות הממשלה —
אפילו אם אין לגילוייו שום ערך בטחוני
או צבאי.
את התירוץ להחמרה זו סיפק איסר הראל,
כאשר איים לפתוח במערכת־גילויים נגד
לוי אשכול.
כך הסתבר, שדווקא אותם אזרחים תמימים,
שדרשו כי איסר הקטן יסתום את פיו, גרמו
לתוצאה הפוכה מזו שהם ייחלו לה: מעתה
לא יוכל איש לגלות דבר מהנעשה בחדרי
השלטון. האזרח יצטרך להלך בחשיכה,
וכל מי שיאיר לו פינה — ייחשב לפוגע
כבטחון המדינה.

כשנשאל אם יבדוק בעיות אלה עכשיו,
ענה, :אינני חושב שזה הוגן מצד שר להשיב
על שאלה זו הממשלה היא קולקטיב,
ומי שמשתתף בו לא צריך להבליט את
דעתו שלו.״
בעיקר כשמדובר בתקנה המעוררת חלחלה
כה רבה, עד כדי כך ששום שר בישראל אינו
מעז לומר בגלוי במוחו של מי היא נולדה.
מפלמת רוח ש טו תבהנהלה

דבר אחד כאב למנחם בגין יותר מכל:
מסע־ההשמצה שהתנהל נגדו על כי אינו
מופיע לאירועי מוסדות התנועה ומטיל
עליהם חרם. הסיבה האמיתית להעדרו של
בגין מכל הטכסים: בתו, שנישאה לא מכבר,
חולה מאד. הבת, שמשקלה ירד כתוצאה
מן המחלה עד מתחת
ל־ 40 קילו, מאושפזת
בבית־חולים
ירושלמי, ובגין מבלה
את זמנו לידה.
דוברי האופוזיציה,
שהפיצו בשקידה את
הידיעות על העדרותו
ד,הפגנתית של בגין
מכל הטכסים, ידעו
היטב את הסיבה הזאת.
בכל זאת המשיכו
בהשמצה, דאמרידוד

לפירסומה התכוף
בעיתונים.
היה זה סימן נוסף למעמקי השינאה האישית
שאליהם התדרדרו העניינים בחרות.
היה זה גם שלב נוסף במאמצי ההסברה
ויחסי־ו־,ציבורי, שהביאו לכך שכישלונו של
שמואל תמיר ייראה, כלפי חוץ כניצחון.
התכסיס. להיות רק אחד משמונה
חברי הנהלת תנועת החרות. הוא שאף
להיות יו״ר ההנהלה,ולא סתם יו״ר, אלא
נבחר אישית על־ידי הוועידה כולה. בכך
שאף תמיר להגיע לדרגת האיש מספר
שנים בחרות. זו היתד, משמעות ד,קנוניות
בוועידת חרות הסוערת. אבל ההר הוליד
עכבר.
ההנהלה הצטמצמה מ־ 21 חברים מן השוות
הראשונה וירדה לשמונה חברים,
בחלקם בלתי ידועים.
היה זה התכסיס
של הנהגת חרות.
הם נתנו לתמיד
ייצוג בהנהלה,
אך רוקנו את המוסד
מתוכנו. בעתיד
הקרוב, כל עוד תמיר
יהיה חבר הנהלת
חרות, תיפולנה
התקנה הי תו מ ה
ההכרעות החשובות
החדשה,
התקנה

על אופייה המזוויע
בדיונים של הסיעה
האוסרת כל פירסום הנוגע לישיבות ועדת־בכנסת,
שהיא הלשכה
השרים לענייני בטחון, העידה כבר העובדה
הפוליטית למעשה.
שראש־ר,ממשלה לוי אשכול היסס להגן
אם בהנהלת חרות. ן
עליה בלהט בפני עורכי עתונים יומיים יש לתמידי—שוסטק שלושה נציגים מתוך
(העולם* הזה .)1508
שמונה, הרי שבסיעה בכנסת הוא מבודד
באחת ההזדמנויות ניסה אשכול להרגיעם׳ כמעט לגמרי.
הבטיח להם בי ממילא לא תופעל התקנה
הגניזה. כיצד הצליח תמיר להפוך
נגדם. כשהציעו לו לבטלה, התנצל באומרו כישלון כה מוחץ לניצחון? בעיקר בעזרת
שלא יוכל לשים את עצמו שוב ללעג. מגגנון יחסי־הציבור אותו הפעיל בשקידה
ברומזו על מה שקרה כבר בעבר עם חוק רבה. עיתונאים שניסו בשבועות האחרונים
לשון הרע.
לכתוב על המתרחש בחרות, זכו לפניות
השבוע התברר כי גם שר־ד,משפטים אינו ידידותיות מצד אנשי־תמיר. אלה שלא נענו
לוקח על עצמו את האחריות לתקנה האנטי־ — עמדו במצב קשה.
דימוקראטית החדשה.
תומכי תמיר לא היססו לפנות אל עורך
״לא לספר לאף אחד״ .בראיון עם העיתון ולפגוע במעמדו של הכתב הסורר.
שניים מכתביו של הארץ — עמוס אילון
בבטאונר, של חרות עצמה, היום הביאו אנשי
וד״ר אמנון רובינשטיין — עורר השר עצמו
תמיר לגניזתם של מאמרים בלתי רצויים.
את השאלה ,״האם זה נכון להסתמך דווקא גם יוחנן באדר, בכבודו ובעצמו, נאלץ
על סעיף חמור זה, שעליו הסתמכו, במקום
לשנות מאמר נגד תמיר, ולהפכו למאמר
על סעיף אחר, יותר נוח.״
פשרני.
המראיינים הבינו את הרמז, שאלו את השר
שם המאמר היה ״אופוזיציות?״ במקורו
את כלפרשתהיעקוב
שמשון שפירא, האם הביע דעה זו היה זה מאמר שגולל
בישיבות הממשלה. השיב השר :״אחד לחצים שתמיר הפעיל כדי להיבחר להנהלה.
הדברים שאני כחבר הממשלה מחוייב ל לחץ נוסף של תמיר הצליח לשנות את
עשותו, הוא שלא לספר לאף אחד מה הן צורתו וסיגנונו של המאמר.
הדעות שאני מביע בישיבות הממשלה.״
הכתובת. לעומת גניזת המאמרים נגד
בהמשך הראיון העיר שפירא כי יתכן שי־ תמיר, התפרסמו דווקא בהרחבה המאמרים
קול־דעת נוסף בנוגע לחומרת התקנה, וכי בעדו. תומכיו לא הסתפקו בזה. מכתב
הוא עצמו אינו גורס עונש של חמש־עשרר, למערכת הארץ, חתום בידי ש. רוזנבאום,
שנות מאסר על מי שעובר עליה. מלבד זאת הגדיר השבוע את בגין ואנשיו כקבוצה
הודה בפני מראיינו, כי לא בדק את מיכלול מסוכנת. כאשר בררו במערכת הארץ, התברר
שהכתובת שמסר השולח זהה עם כתבתי
הבעיות הקשורות בתקנה החדשה.

הממ של ה

ה עול ם הזר 1509 .

ההסכם שכל הנוגעים רו יכחישו את קיומו !

ח יס ול
המדד
ה ער בי
*ץ בא חושי אוהב לדבר על מאורעות ,1936 השנה בד,
^ פרץ המרד הערבי, שנמשך שלוש שנים. חושי היה אז
מנהיגם המוכר של פועלי נמל חיפה, ואיש־הקשר בין מיפי
קדת ההגנה לבין עוזרים ערביים בצפון. בביתו נערכו פגישות
סודיות למכביר.
השבוע נערכה פגישה נוספת, שתוכנה נשמר בסוד, ואשר
גם היא עסקה במרד ערבי. אולם לא מרד של אנשי המופתי
וקאוקג׳י, כי אם מרד ארבעת חברי־הכנסת של מפא״י.

פגישה זו ;ועדה לחסל את המרד, כי הוא
כבר התחיל להרגיז את ראשי המערך ולעשות
את מפא״י לצחוק כרחוב הערבי.

היעד להת קפה: היועץ
מרד, שפרץ לפני כמה שבועות, היה אחת התופעות
| | המשונות של החיים הפוליטיים בארץ. ארבעת משרתיה
הנאמנים ביותר של מפא׳׳י מבין ערביי ישראל, קמים בגלוי
נגדה, מעלים בכנסת שאלות שעד כה נחשבו לאחוזתם של
הקומוניסטים, דורשים לעצמם עמדות ממלכתיות רמות. בקיצור;
עושים צרות לראש־ד,ממשלה בכלל, וליועצו לעניינים
ערביים בפרט.
מה המריד את הארבעה?
מניע אחד, שאף הוא הוחזק בתחילה בסוד, נחשף במהרה
(העולם הזה :0508 שאיפתו של אבא חושי לראות את
חתנו אמנון לין יושב בכנסת. מכיוון שהוא הבא־בתור ברשימת
המערך, דרוש שאחד הח׳׳כים יתפטר בשבילו. אבל
מזכירות המפלגה אינה מוכנה להיענות לדרישתו של החותן,
ומצפון תיפתח הרעה.

חושי ולין רואים בערבים אחוזה פרטית, אותה
יוכלו לגייס לא רק בימי הבחירות לכנסת, אלא
גם בימי התמודדות בתוך מפא״י.

פגישה לפרעון החוב
בל יש סיבה נוספת למרד — ואותה שמרו באמת
בסוד מוחלט. סיבה זו אינה קשורה בחשבונות הפוליטיים
של חושי. היא קשורה בחשבונות הפרטיים של ארבעת
הח׳־כים. וזה הסוד:
ערב הבחירות האחרונות לכנסת, היתר, מפא״י מודאגת
יותר מן הרגיל, פן תאבד את שליטתה על הבוחרים הערביים.
לכן המריצה בכל הדרכים את מועמדיה ופעיליה.
הכסף לא היה מיכשול.

וכך, נוסף לכיסוי ההוצאות השוטפות של
מערכת־הכחירות, הבטיח אבא חושי למועמדיו,
כי כל אחד מהם, שיצליח להיבחר לכנסת,
יזכה למענק מיוחד :
20 אלף לירות במזומנים.
ארבעה מועמדים הפכו ח״כים: סייף־אל־דין אל־זועבי מנצרת,
אליאם נח׳לה מראמה, ג׳בר מועדי מירקה, ודיאב
עובייד מטייבה. בצדק החלו מצפים לתשלום המובטח.
כאשר נלחץ אחד מהם השבוע, ונתבקש על־ידי העולם
הזר, להגיב על כל העניין, התחמק בבל תוקף ממתן תשובה
מחייבת. הוא רק היה מוכן להעיר :״לחבר־כנסת יש הרבה
הוצאות. הרבה מעל למה שהוא מקבל מהכנסת. וחוץ מזה,
במערכת־הבחירות היו הוצאות גדולות מאוד, שלא כוסו על־ידי
תקציב הבחירות של המפלגה.״

מכל מקום, הם ראו את עצמם זכאים לקבלת
המענק הכספי המובטח. אבל המענק לא
שולם. עברו שמונה חודשים מאז הבחירות -
והכסף טרם הגיע לידיהם. הם התחילו לכעוס.
זאת הסיבה השניה — הפרטית והבמוסד — ,למרד הערבי
של . 1966
הפגישה שהתקיימה בביתו של חושי, ביום רביעי האחרון,

ה עול ם הזה 1509

על כן הוזמנו לישיבה, שנקבעה מראש כישיבה
לפרעון חשבונות. בישיבה זו, נאמר
להם, יקבלו כל אחד את 20 אלף הלירות שהובטחו.
מכיוון שכסף זה אינו כסף ממשלתי,
היתה להושי סיבה לא להזמין את טולדאנו
לפגישה. הכסף יצא מקרנותיה של מפא״י,
ולכן רק הוא -וחתנו -היו רשאים לנהל את
העיסקה.
מייד אחרי הפגישה הלכו ארבעת הח״כים
למערכת ״דבר״ ,שם מסרו הצהרה משותפת
נגד שמואל טולדאנו. הם התרעמו עליו, מפני
שהוא הכריז שאין לצפות מערביי ישראל
להיות נאמנים לחלוטין למדינה ולעם, בהם
הם מהווים מיעוט לאומי. הם הודיעו, שימשיכו
להילחם בו.
איך? הם יחליטו עם שובו של חושי.

אמנון לין הוא הממונה על המחלקה הערבית. במועצת
הפועלים של חיפה. למרות שהוא פועל במישור ההסתדרותי,
כביכול, אין איש מצפה ממנו שיהיה יותר מאשר
שליח של אבא.
כאשר נתקלו השניים בהתנגדות של הנהגת מפא״י לפנות
ללין כיסא בכנסת, התחיל אבא עושה צרות.
הצרה האחרונה: הסתת הערבים ״שלו״ למרד נגד הנהגת
המפלגה והמערך. כיעד מוצהר קבעו המורדים לעצמם את
שמואל טולדאנו, יועץ ראש־ד,ממשלה לענייני הערבים. אותו
יועץ, שהם היו רגילים להצדיע לכל הוראה מהוראותיו.

של ירמיהו ר,לפריו המנוח, רב־חובל שהיד,
שלישו של זאב ז׳בוטינסקי. באותה כתובת
לא נמצא שום ש. רוזנבאום.
ההרכבה. את הטיפול במשא ומתן על
הרכבת ההנהלה החדשה השאיר ממיר לידידו
אליעזר שוסטק. המו״מ היה מיגע.
הוא היה קשה גם בתוך קבוצת תמיר עצמה.
שבתאי שיכמן, למשל, חשב שמגיע לו
להיות חבר בהנהלה. שיכמן, שהוא האיש
מספר שניים בהסתדרות העובדים הלאומית,
לא זכה לד,בחר לכנסת, ודרש פיצוי. אבל
דוד יוטן, גם הוא איש הע״ל טען שתפקיד
זה מגיע לו. כפשרה נאלץ שוסטק להכריז
כי הוא עצמו ייצג את הע״ל בהנהלה.
שני החסידים נכנעו בפני הרב.
שני אנשי תמיר אחרים שרצו להיכלל
בהנהלה: יגאל כהן ועקיבא נוף, שהתבלטו
בפעילותם הרבה לקראת ובעת הוועידה.
הובר הובטח להם כאשר דובר עדיין על
הנהלה רחבה. השניים נסעו לטיול לחו״ל,
משוכנעים כי בשובם, יהיו חברי הנהלה,
אבל דוד מלמדוביץ, מזכיר קופת־חולים
לאומית, הציע להרכיב הנהלה מצומצמת,

נועדה לחסל את הסיבה הזאת. לא את המגיעים הפוליטיים
של אבא חושי, אלא רק את המניעים האישיים של המורדים.
שכן אם יתרגלו למרוד, מתוך מניעים שאינם קשורים
באבא חושי, עלול הדבר להפוך להרגל מגונה. ומי יודע —
אולי יום אחד ימרדו אפילו באבא חושי?

אומר פיתגם עתיק: מי שמשלם לנגן, קובע את המנגינה.
המנגינה שנקבעה על־ידי אבא חושי בפגישה זו הובהרה
באותו יום עצמו:

אבא חושי הוא ראש המחלקה הערכית שד
מפא״י. זוהי עמדת-כוח רצינית מאוד, ומתנגדיו
של חושי לא ששו למסור אותה לידיו. אבל
הם היו צריכים להחליט: או מחלקה זו, או
מישרת שר הפנים, לה השתוקק חושי. הם
העדיפו להשאירו בחיפה.

לא במיקרה הסתערו על היועץ. כי טולדאנו,
שואף לרכז את
השליטה על ערביי ישראל בידיו הוא. ואילו

אמנון לין
קובע את המנגינה

״אשחה בכסף:״

ך•* ארבעה הכחישו, כמובן, שהם קיבלו 20 אלף לירות,
י 1או הבטחה לתשלום הסכום הזה בימים הקרובים.
• דיאב עובייד. :בל הסיפורים הם שקרים. לא קיבלנו
שום כסף. היתד, ישיבה רגועה, שתינו קפה, וזה הכל.״
• אליאם נחלה :״לא היד, שום כסף. היתר, ישיבה מתוחה
מאוד, לא קיבלנו שום החלטה. נמשיך בשבוע הבא.״
• אבא חושי עלה למחרת הישיבה על סיפון תיאודור
הרצל .,להפלגת נופש, כשראשו שקט לגמרי.
• סייף־אל־דין אל־זועבי ניראה עליז מאוד. מזה שבועות
הסתובב בעיר במצב־רוח ירוד. חובותיו גדלו. האיש שהשכיר
לו את הפולקסזואגן, תבע בלי הרף תשלום.

לפני הפגישה הגורלית עם חושי, הבטיח
לו סייף :״אל תדאג. עוד מעט אשחה בכסף.״

סייף־אל־דין אל־זועבי
מי שמשלם לנגן —

ובכך הכין לכהן ולנוף הפתעה בלתי נעימה.
ההצבעה. השבוע הצביעו 66 חברי
מרכז תנועת החרות בעד הצעתו של יעקב
מרידוד, עליו הוטלה הרכבת ההנהלה.
ששה הצביעו נגד, ששה נמנעו ו־ 29 נעדרו.
בין הנמנעים בלם הרב ניטמן, איש האגף
הדתי של חרות. הוא נמנע כי האגף שלו
לא זכה לייצוג בהנהלה.
להצבעה קדם ויכוח חריף שנמשך שלוש
שעות. היו אלה שעות של מתיחות נוראה
עבור כל חברי המרכז. הם השתדלו שלא
להיגרר לצעקות, אבל כמה מהם אמרו בכל
זאת את דעתם. בלט עורך־הדין הצעיר
יורם ארידור :״התארגנותו של הגוש החופשי
היא התארגנות של רוח שטות. אלה הם
ראשי תבות של שוסטק טייאר ותמיר.״
הרעש. ההצעה שאושרה נחשבה בעיני
משקיפים מן הצד כמוזרה. בצדם של תמיר
שוסטק וסייאר, כלולים בהנהלה ארבעה
שונאים מושבעים של תמיר. קשה להבין
כיצד יפעל מוסד שכזה. הארבעה: יעקב
יונדוף, שנמלט מאריתראה יחד עם מרידור
ועם אריה בן אליעזר: איתן ליבני. שהיה

קצין של אצ״ל לפני עמיחי פלגין: בן־ציון
בצנלבוגן, שנחשב בתקופת המנדט לאיש
המוכה ביותר על־ידי המשטרה הבריטית
ויוסף קרמרמן, איש העסקים מעפולה.
יעקב מרידור, יו״ר ההנהלה, ייאלץ להפעיל
את מלוא השפעתו כדי להפעיל גוף
זה. כבר למחרת ההצבעה החלו להתגלות
ניצני הסיכסוכים העתידים. יונדוף, למשל,
החל מיד לקחת את תפקידו ברצינות ולהשקיע
בו את כל מרצו הרב. חסידי תמיר
טוענים כי הוא רוצה להשתלט בכך על כל
עבודות ההנהלה.
שמואל תמיר, שהצליח להציג את הרכבת
ההנהלה החדשה כניצחונו, ימשיך להקים
רעש סביב פעולתו בהנהלה, בעוד הנהגת
חרות תמשיך לרוקן את ההנהלה מתוכנה.
שתי פעולות אלה צריכות לבטל אחת את
השניה, אך הן עלולות לבטל בדרכן עוד
כמה דברים בחרות.

עיתתות

ביצי ה ! ה ב
אפשר

לסתום

פיה

עתונות

חופשית בדרכים שונות.
דרך אחת היא איפור פירסומים. למשל:
חוק־לשון־הרע, שבו יוכנסו עתה שינויים
קלי־ערך: התקנה המטילה 15 שנות מאסר
על פירסום המזכיר את קיום ועדת־השרים
לענייני־בטחון.
הדרך השניה היא כספית. אם הממשלה
מחלקת ביד רחבה הלוואות והטבות כספיות
אחרות בין העתונים, נוצר לחץ כבד על
המערכות.
כי כל בעל־עתון ישאל את עצמו: האם
כדאי להתקיף שר, היכול לאשר או לסרב
לי מחר הלוואה בסך 100 אלף לירות?
האם כדאי לשחוט במשיבת־קולמוס אחת את
התרנגולת המטילה את ביצי־הזהב?
כדאי להיות בקואליציה. השבוע
בתשובה לשאילתא (ראה דו״ח לבוחר) פירט
שר המיבחר־ור,תעשיה את ההלוואות שניתנו
מטעם הממשלה לעתונות. חלק מן ההלוואות
אושר על־ידי פינחס ספיר, חלק שני על־ידי
חיים צדוק, יורשו במשרד המיסחר וד,תעשיה.
הפרט הבולט: אין כל סדר או מפתח
(המשך בעמוד )14

כנסתלאהתכנסה בתשעה באב. ואיך יבלה להתכנס? הרי תשעה באב מציין את
! 1אובדן שרידי העצמאות הלאומית לפני 2000ו־ 2500 שנה. וכל דבר הנוגע לעבר, ובעיקר
לעבר הרחוק, קרוב ללבה של הכנסת.
אפשר לטעון, כמובן, כי יום התשעה באב איבד את משמעותו העיקרית, עם כינון העצמאות
הלאומית המחודשת. אבל זה אירע רק לפני 18 שנה — ואיך אפשר לעדכן מושגים
ולשנות ערכים בזמן כל־כך קצר?

אין נז\ז לעשות
** ל כל פנים, הכנסת ישבה רק יומיים בשבוע זה. וגם ביומיים אלה ננעלו הישיבות
21 לפני הזמן — כי לכנסת לא היה מה לעשות.
מדוע לא היה מה לעשות? מפני שהכנסת מסרבת בעקשנות לטפל בעניינים אקטואליים,
העומדים ברומו של עולם.
מדוע? מפני שאם הממשלה אינה מעוניינת בהעלאתם, יכולים עניינים כאלה לעלות רק
בתור הצעות־לסדר־היום של חברי האופוזיציה. אבל אי־אפשר להעלות הצעות־לסדר־היום
בגלל הקנוניה של מפא׳׳י וחרות, שהביאה לשינוי התקנון.
אמנם, במשך חמשת החודשים שעברו מאז הונהג סעיף־סתימת־הפה הוכח כי סעיף זה
הביא שואה לכנסת. הוא סתם את פי האופוזיציה, הרחיק את הכנסת עוד יותר מחיי יום־
יום של המדינה, הגביר את תלישותה מן החיים. הוא לא חסך זמן לכנסת, אלא להיפך —
רוקן את הזמן מתוכן. הוא השיג רק מסרה (בלתי־מוצהרת) אחת: לבלום במידה ניכרת את
יוזמת טיעת־היחיד של ח*כ מסויים.
השבוע אפשר היה לקבור סעיף זה בכבוד. בעת שינוי הסעיף, קבעה ועדת־הכנסת עצמה

כנו למחרת היום הגשנו לוועדה שורה ארוכה של הסתייגויות, שאחת מהן תגדיר בפירוש
ובפה מלא על מה לא יחול החוק.

״התתנגר תגרול. ביו תר י״
* * ובן שדברינו נגד חוק זה היו הקיצוניים ביותר. אך לא יותר קיצוניים מאשר
הדברים שאמרנו, לפני כמה שבועות, על חוק התיכנון והבנייה. חוק זה בא, כזכור,
לשחרר את הממשלה מן החובה שהכנסת הטילה על כל האזרחים: לקבל לכל בניין חדש
שורה של אישורים ממוסדות־התיכנון.
דברינו על חוק זה עוררו סערת־מחאות (״אתה מבזה את הכנסת אולם כל הסערות
לא יכלו לטשטש את טענתנו המרכזית, שהיתר, מעשית ביותר.
בנמקו את הצעת־החוק, אמר סגן־שר־הפנים כי הוא מתכוון רק לבניינים ממשלתיים
שבנייתם כבר החלה. על כך ענינו לו בפשטות: אם כן, מדוע לא צורפה לחוק רשימה של
הבניינים האלה? הרי הממשלה יודעת היטב מה כבר התחילה לבנות, ואין כל בעייה להכין
רשימה כזאת.
לא היינו היחידים ששללו את הצעת־החוק. רוב הדוברים דיברו נגדה. אבל היינו היחידים
שהשמיעו טענה פשוטה זו. לא היתד, עליה תשובה. לכן, בבואו השבוע להשיב לוויכוח,
הכריז סגן־שר־הפנים הכרזה מחייבת, ששינתה את כל מהות החוק:
ישראל כך מאיל ב חוק מדובר על תוכניות אשר נבר אושרו, ואינן זקוקות
עוד לאישור שר-הפנים. מדובר על תוכניות שאושרו בשעתו
על־ידי ועדת־התיאום.
כדי שהדבר יהיה ברור די צורכו, אסביר מהו התיקון
שאנו מתכתנים להכניס. בישיבה הראשונה של ועדת־הפנים,
שתדון בחוק זה, יביאו בפניה נציגי משרד־השיכון ומשרד
הפנים מחדש את התוכניות הספציפיות אשר בהן מדובר,
ורשימת התוכניות האלה תתווסף כתוספת לחוק.
דומני שהצעה זו צריכה לספק אפילו את המתנגד הגדול
ביותר, ואני רואה שאחד לפחות (בהסתכלו לעברי) מתחיל
להתלהב.
אורי אבנרי: הרי זה כל מה שדרשנו.

איך

כי תבדוק את כל העניין ביולי , 1966 לאור הנסיון שנצבר עד אז. בינתיים נצבר הנסיון,
ואין בכנסת כולה ח״כ אחד שאינו מודה בשיחה פרטית כי הסידור הוא מגוחך.
אבל ועדת־הכנסת סירבה השבוע לכבד אפילו את ההחלטה של עצמה ולערוך כדיקה־מחדש.
כשהועלה בה העניין, דחתה את הבירור עד אחרי החגים. היא דחתה גם את בירור העיר־עורים
שלנו, שהוגשו עוד לפני חרישה חודשים, ושלא סוכמו עד היום.
בינתיים, כך החלימה הוועדה, יתחיל מחזור חדש של הצעות — לפי המפתח הישן, שנתן
לסיעת־היחיד שלנו את הזכות להעלות הצעה אחת ( )1במשך חמישה חודשים.
לכאורה, אין ההסדר הזה צריך לכלול הצעות דחופות. אולם בכנסת, כמו בממשלה, אין
שום אמת־מידה אובייקטיבית לשום דבר. להלכה, הצעה דחופה היא הצעה שבאה למנוע ובר
שניתן עדיין למניעה. אך למעשה אין רוב הנשיאות מכבד כלל זה, וההחלטות הן שרירותיות
לגמרי. אין שום כלל מחייב.
למשל: השבוע הגשנו הצעה דחופה לסדר־היום: האירגון־מחדש של משרד־הבטחון, והעברת
חלק מסמכויותיו לצה׳׳ל. זהו נושא בעל חשיבות רבה לגבי טיב המישטר. מכיוון שהשינויים
מרם בוצעו, עוד אפשר למנעם, במידה שרוצים. אך הנשיאות שללה את הדחיפות — וככלל
קברה את העניין, כפי שעשתה, לפני כן, לגבי הצעותינו בעניין פיטורי איטר הראל, ריתק־דיות
בגבול הסורי, ובעיות בוערות אחרות( .רק במיקרה אחד נענתה הנשיאות לבקשת־הדחיפות
שלנו: לגבי העלאת שבר־הדירה. במיקרה יחיד זד, פשוט אי־אפשר היד. לשלול את
הדחיפות — בי החוק עצמו קובע מקום להתערבות הכנסת בסוגיה זו).
בסך הכל: הקנוניה עומדת בעינה, כל עירעור ודיון עליה נבלמו, ואילו הכנסת הולכת
הביתה לפני הזמן, מפני שאין לה מה לעשות.

\זגזבד?

ך 9היש* שלישי מותר לנו לרשום על חשבוננו: עניין
^ חוק הגנת הדייר עלה בכנסת בכל רצינותו.
אמנם, לפני שבוע בלבד הסירה הכנסת את הצעתנו־לסדר־היום
בעניין זה. אבל השבוע, כשנדונה הצעת־חוק קטנה
הנוגעת לעניין (ראה מסגרת) ,נפרץ הסכר ונאמרו כמה דבבן־מאיר
רים
עקרוניים.
הדבר יצלצל כהתייהרות, אבל הוא ניתן בנקל לבדיקה בפרוטוקול. אחרי שדיברנו בשבוע
שעבר במשך עשר 10 דקות, בהן סיכמנו בקצרה את טענות בעלי־הבתים והדיירים, לא
נאמר דבר אחד שלא אמרנו אותו קודם לכן( .אגב, לא השתתף בוויכוח אף לא נואם אחד
מטעם חרות ורפ*י — נראה שהן חששו לאבד קולות באחד משני המחנות היריבים).
אפשר להתגאות בכך, כי בעייה זו היא מסובכת מאין כמוה. נאלצנו ללמוד אותה במשך
עשרות שעות, ולקרוא רבבות מילים, כדי להשתלם בה. זוהי דוגמה טובה קצורה בה אנחנו
מגבשים את דעותינו: לא על פי ״איזנד, לא על פי דוקטרינה קבועה מראש, אלא עי־פי
בירור ענייני, כשאנחנו ניגשים לבעייה חדשה בראש פתוח ובלי משוא־פנים.
האם כל זה היה כדאי? מה יצא מזה?
יצא מזה שכמה מטענותיו, לפחות, עוררו מחשבה ברחבי הבית, וגם נואמים אחרים חזרו
עליהן. התוצאה: כבר מתלחשים מאחורי הקלעים כי הממשלה תשנה את הצעת־החוק שלה
בכמה נקודות חשובות, ברוח הצעותינו (ראה תצפית).
אל ידמה לעצמו איש כי ויכוח זה התנהל באולם גדוש ומלא. הוא התחיל בנוכחות של
כ־ 25ח״כים, וכבר בשעה 6.35 אחרי־הצהריים, בעת נאומו של ח״כ גרוס (אגו*י) ,נבחו,
מלבד היו״ר (טובה סנהדראי) ואנוכי, רק עשרה ח־כים:
ר שי מתה נו כ חי ם: המערך — 6מתון ( 49 גבי כהן, אליאב, אלוני, ביטון, ביבי,
ארבלי — כולם מהצעירים); גח״ל — 0מתון ; 26 מפד״ל — 2מתוך ( 11 אונא? ,וי);
רפ״י — 1מתון ( 10 בן־פורת); מפ׳-ם — 0מתון ; 8ל״ע — 0מתוך ; 5אגו״י — 0
מתון ( 4מלבד הנואם); רק׳־ח — 0מתון ;3פא״י — 0מתון ; 2מק״י — מיקוניס נכח.

פצצ\ז באנזצש השאבנוסי

נזבוודננו הגלך לוזילגאים

עי תי ם ק רו סו ת שואלים אותנו: מה יכולה סיעת־יחיד לעשות? אפילו כשאתם מדברים
דברים נכונים בוויכוח — איזו השפעה יש לזה?
דווקא השבוע הוכח שלוש פעמים כי דבר נכון ברגע הנכון יכול להשפיע מאוד על חקיקה
שוטפת, הנוגעת למאות אלפים, פשוט מפני שזה נכון.
תחילה זה קרה לגבי חוק־השאבעס החדש (ראה דו׳־ח לבוחר, בשבוע שעבר) .חוק זה בא
לאסור על העצמאיים וחברי־הקואופרסיבים להימצא במקומות תעשייה ומלאכה בשבת, או
לסחור בחנויותיהם. הצעת החוק היתד, תוצאה של התמקחות
קואליציונית ממושכת. במקח־ומימכר זה נקבע,
כי ד,חוק לא יחול על תחנות־בנזין, מקומות־שעשועים וכו׳.
אך הדבר לא נאמר בחוק, כי המפד׳־ל חששה שמא הזכרת
המקומות, שעליהם לא יחול החוק, חתן תחמושת לאגודת־ו
ישראל.
לולא
השתתפנו בוויכוח, הוא היה מתנהל בעצלתיים, ללא
התרגשות רבה, והצעת־החוק היתד, מתקבלת כלשונה בשלוש
הקריאות. אבל כבר בראשית הוויכוח זרקנו פצצה.
היא היתר, פרי עבודתו של אמנון זכרוני. הוא נבר בספרי
המשפטים, ולבסוף מצא את השלל: פסק־דין שאף אחד מן
היועצים המשפטיים של הממשלה, וגם לא איש מחברי הכנסת,
לא ידע אפילו על קיומו. כי הוא לא פורסם.
בפסק־דין זה קובע בית־המשפט העליון כי ״חנות״ פירושה
תחנת־דלק, דוכן, קיוסק, וכל מקום אחר בו נמכרת
סחורה כלשהי (ואולי גם קופה של בית־שעשועים, קולנוע
ומועדון־לילה) .כלומר: אילו נתקבל החוק כלשונו, היה מביא
לסגירת כל המקומות האלה בכל הארץ, בלי כוונת הממשלה.
עובדה משפטית מוצקה זו הזדקרה כצוק בין ים המליצות האידיאולוגיות של הוויכוח.
אי־אפשר היה להתעלם ממנה. ואכן, בדברי־ד,סיכום שלו נאלץ שו־העבודה, יגאל אלון,
להודות כי פסק־דין זה משנה את המצב. בתשובה על דברינו הוא הבטיח שאם יועציו
המשפטיים יאשרו את טענתנו, תשנה הממשלה את נוסח־החוק, בעת הדיון בוועדה, ותקבע
בפירוש על מה אין החוק חל. למשל: תחנות־דלק.

* • וד שינוי מעניין בעמדת הממשלה, התואם את הצעותינו, חל בעניין הנוגע לכל
2/סטודנט: השרות במילואים.
לפני כמה שבועות תיקן שר־העבודה את התגמולים המשתלמים למשרתים במילואים.
בוויכוח הקצר על אותה הצעה דרשנו שינוי נוסף: שכל אדם, המשרת במילואים, יקבר
תגמול שלא יפול ממינימום ( 250 ליי לחודש) .כלומר: גם מי שאינו עובד כלל, ערב צאתו
למילואים, כגון סטודנט, או מי שהשתכר פחות מ־ 250ל״י, יקבל תגמול מינימלי זה.
תיקון זה לא נתקבל. אבל השבוע הציע שר־העבודה תיקון אחר, המספק חלק מדרישתנו.
אחרי שנירבר עם הססודנסים, בעת ביקור בטכניון החיפאי, הציע שר־העבודה שכל סטודנט
יקבל תגמול על־פי מינימום של 250ל״י. אם עבד במשך חצי־השנה האחרון, יקבל לפי
השכר שקיבל אז.
הייתי היחיד שנרשם לידיכות על הצעה זו (אחרי שדיברתי, נטל גם נתן פלד ממפ*ם את
רשות־הדיבור, והוסיף כמה דברים ענייניים ).השר דיבר במשך כמה דקות בלבד, וגם אני
דיברתי במשך שתיים־שלוש דקות בלבד, כי השר מיהר למקום אחר, וכולנו היינו מעוגיינים
שההצעה תתקבל סופית עוד לפני גמר המושב, כדי שהסטודנטים יהנו מן התשלום כבר
בחופש הנוכחי. ן אורי אכנרי: לא אעכב את כבוד השר בדברי הרבה זמן.
יגאל אלץ נ בילן שתי לפטור אותי מהחובה לתת תשובה.
אכנרי: אני מקווה שדווקא אאלץ את כבוד השר לתת תשובה. 1 התיקון הזה הוא בוודאי רצוי ביותר, והגיע זמנו.
יש לי רק פיקפוק אחד. הוא נוגע למינימום שישולם לסטודנטים ...הסטודנטים אינם!
צריכים לקבל תגמולים לפי המינימום, מפני שדרגת־השכר הממוצעת של הסטודנטים, המהווים
כוח־עבודה מעולה יותר, עולה בדרך כלל על המינימום.
בא כבוד־השר ואומר: אם הסטודנט עבד בחצי־השנה האחרון ,״קבעו התגמולים שלו לפי
השכר שהשתכר אז. אולם, כבוד השר, אתה יודע — כולנו יודעים — שהסטודנטים אינם
עובדים בדרן כלל באמצע השנה. אם הסטודנט הממוצע עבד בכלל, הרי עבו בחופש הגדול
הקודם. לכן אני מציע שינוי קמו, אבל חשוב: שהחוק יכיר כמודד בשכר שקיבל הסטודנט
לא בחצי־תשנה שלפני גיוסו, אלא בתקופה של 14 חודש, כדי לכלול בזה את שכרו בחופש ו הקודם.
יש לקחת בחשבון עובדה יסודית לגבי סטודנט המשרת במילואים בעת חופשתו. אין זר,

דדך הדלת האחורית
להלן נאומו של ח״כ אורי אבנרי
בוויכוח על הצעת־החוק הממשלתית,
שבאה לשחרר דיירים, ששילמו דמי־מפ־תח,
ממחצית ההעלאה החדשה של
שכר־הדירה. שיחרור זה חל על מי
ששילם דמי־מפתח לפני פחות מעשר שנים.
כבוד היושב־ראש, כנסת נכבדה.
לפני שבוע בלבד העלינו׳ כהצעה דחופה לסדר־היום, את
הדרישה שהבית הזה יקיים דיון כולל ומקיף על מכלול הבעיות
הקשורות בחוק הגנת הדייר, תוך בירור וליבון הטענות
של בעלי־הבתים והדיירים גם יחד.

אמרנו, כקיצור, שכאן עומד צדק מול צדק,
שזח נוגע לפחות לעשרים אחוזים מתושבי
המדינה, ושלא ייתכן כי כית־המחוקקים הריבוני
של המדינה לא יתן את דעתו על
בעיה זו.

בי\ \זטזז ז\זפח־\ז
הצעתנו נדחתה ברוב מכריע. הבית קבע כי אינו רוצה
לדון בסוגיה זו.
אפילו סיעת גח״ל — שחברה, מר פרלשטיין, תבע מ־איתנו
בכתב לדרוש דיון — הצביעה כולה נגד הצעתנו.
אד תמה במקצת על חבר־הכנסת אברמוב (גח״ל) ,שבא
היום, ובנאום שהיה מלאכת־מחשבת של תימרון בין הפח
של בעלי־הבתים והפחת של הדיירים, הוא תבע דיון. הוא
הכיע תקווה שבוועדה ייערך דיון כזה. אם כך, מדוע זה
הצביעה סיעתו בשבוע שעבר נגד דרישתנו הפשוטה שהבית
יקיים דיון?
שולמית אלוני (מפא׳׳י) :היא ידעה שידונו
היום בהצעת־החוק.
אמרי: מייד אומר לן מה ההבדל בין דיון
על הצעתנו לבין דיון על הצעת־החוק של היום.
חבר־הכנסת פישר (מפא״י< שגם אירגונו (בעלי המלאכה)
תבע מאיתנו לדרוש דיון, נמנע לפחות מהצבעה.
סיעת מפיס, שנציגה — חבר־הכנסת שם־סוב — השמיע
זה עתה נאום בו גילה שהוא שש לקראת דיון, ומקווה
שייערך דיון כזה בוועדה — גם היא הצביעה נגד הצעתנו
לפני שבוע.
כל דברי חבר־הכנסת שם־סוב היום חזרו על ההצעות שאנחנו
הצענו בשבוע שעבר. אך נם סיעתו הצביעה גגד
הצעתנו, או שלא נכחה באולם בעת ההצבעה.
*כלמה רוזן (מפ*ם) :מי מאושר כ מוך...
אמרי: אני פשוס תמה מדוע סיעת מפ-ם היא
ב עד דיון כאשר מדברים על הצעת־חוק מישנית,
ואילו כאשר מדברים על עיקרי הדברים, הנוגעים
ל־ 200 אלף דיירים, היא מצביעה נגד דיון, אס על־ידי
הצבעה באולם, אס על ידי אי־נונחות באולם.
כאן מתקיים פסוק של לנין, שאמר שיש אנשים
המצביעים ברגליים

איך ט\זזזט2ן יט טאזזריזזז
אחרי שהכנסת הורידה את הצעתנו מסדר־יומה,
ועל־ידי כך סגרה את הדלת הראשית
בפני דיון רחב וממצה בשאלה סכוכה ורבת־פנים
זו, נפתחה עתה דלת אחורית, ודרכה
מתפרצים כיום חכרי-הכנסת הנכבדים, שהצביעו
לפני שבוע נגד הדיון.
ועכשיו אגיד לך מד, ההבדל, חברת־הכנסת אלוני. ההבדל
הוא בכך שהדלת האחורית בטוחה, שאין בה סיכון. כי מן
הדיון של היום לא מתחייבות שום מסקנות מעשיות. בעד
הצעת־החוק שלפנינו יצביעו כולם — וגם אני. איך אפשר
להצביע נגדה? הרי היא באה רק לתקן עיוות קסן, הנובע
מן הבעייד, הגדולה.

מן הדיון הזה לא מתחייבות שום תוצאות. אילו היו
פותחים את הדלת בפני דיון כללי בבעייד, זו, היו צריכות
הסיעות להכריע בין בעלי־הבתים והדיירים. והן אינן ריצות
להכריע — כי כך היו מפסידות קולות, אם מכאן ואם מכאן.
הממשלה הגישה לבית הצעת־חיקון קטנה, שאינה משנה
במאומה את עיקרי הדברים. זהו תיקון סוב, כשלעצמו. אבל
אני שואל: האם צריכה הכנסת לספל בבעייה הגדולה אגב
דיון בתיקון קסן כזה?

האם זוהי דרך מכובדת לבית-המחוקקים?
האם בכלל אפשר ללבן בעיה שהיא כל-כך
גדושה טענות צודקות, משני הצדדים, אגב
דיץ בתיקון מישני?
ואם הממשלה עומדת על כך — ובצדק — שהתיקון יתקבל
בקריאה אחרונה עוד לפני תום המושב הנוכחי, האם
ייתכן דיון רציני אפילו בוועדה?
כבוד היושב־ראש, הבעייה האמיתית העומדת בפני הבית
היא: מה לעשות בחוק הנרת הדייר?

מתגבשת במדינה דיעה כללית בי דרושה
מהפכה בבל מערבת החקיקה כשטח זה, שייט
לבחון את הכל מחדש.
יש לבדוק את הצרכים האמיתיים של המדינה ושל האזרחים,
לאור האתגרים של המציאות בשעה זו — הצורך
בדירות להשכרה, עידוד ניידות העובדים להבראת המשק,
מניעת עיוותים ועוולות משני הצדדים.

הדיון של היום אינו יכול לשמש תחלי?,
לוויכוח רציני ומקיף זה. לכן אנחנו מעלים את
התביעה שהכית ישוב וידון כמכלול הבעיות,
גם אחרי שהצעת־הוק זו תתקבל בקריאה
אחרונה. על הכנסת למצוא זמן לרף כמושב
הקרוב.
זז צנ טז

טזז ט בניזז

לגופם של הדברים, כבוד היושב־ראש, לא נחזור על הצעותינו
המפורטות שהשמענו בשבוע שעבר, כאשר נימקנו
את הצעתנו לסדר־היום. נדגיש היום רק כמה נקודות, שעליהן
לא התעכבנו די
הצורך בעת הדיון הקודם.
התופעה
העיקרית המזדקרת
לעינינו, לאור
התקנות החדשות, היא
ריבוי העיוותים לשני הצדדים
— עיוותים שאי־אפשר,
כנראה, למנוע
אותם לחלוסין במסגרת
חוק הגנת הדייר.
יש אנשים המשלמים
פחות מדי על דירות־פאר,
ללא כל השקעה,
המשלמים עבור שכר־די־שדמה
רחן
רה בשדרות רוטשילד ב־תל־אביב
חמישה אחוזים מהכנסתם החודשית, ואף פחות
מזה. ויש בעלי־מלאכה קטנים, המתלבטים במשבר הנוכחי,
אשר העלאה של עד 100 היא לגביהם עול קשה מנשוא.
אותו בעל־מלאכה שילם דמי־מפתח, נגיד לפני 12 שנים,
שלא היו צנועים מבחינתו.
לעומת זאת יש לקחת בחשבון תופעה שניה, שאסור
לשכחה ולרגע: למעלה מחמישים אחוז מן המיליונים של
התוספת זורמים ישר לכיסי הממשלה — הן כבעלת־הבית
של מחצית הנדבנים, הן כמקבלת מס־הכנסה.

יוצא שהנהנית העיקרית מן ההעלאה היא
הממשלה עצמה — בסכום ש אני מעייך• אותו,
כאופן הגם ביותר, כתוססת של כ־ 8עד 10
מיליון ל״י לשנה. מה קורה ככסף זה?

תמיד נכון שהוא משרת במילואים בחופשתו. אס הסטודנט נבחן במועד ב׳ ,הרי חופשתו
היתר, צריכה לשמש הכנה לבחינות. אס הוא נקרא בחופשה זו למילואים, זח מטיל עליו
מעמסה גדולה מאוד. זה מפלה אותו לרעה לגבי הסטודנט שלא נקרא למילואים. לכן
אני סבור שצריך להתייחס באופן ליברלי לתביעתו הכספית.
עוד באותו יום הגשנו לוועדה הסתייגות, בד, תבענו לקבוע לסטודנטים מינימום של 350
ל׳׳י לחודש.

טיוליגז בפאדינז זח־יטך וזיני
* סהש בו ע נענו כמה וכמה שאילתות שלנו. אחת, מאלפת במיוחד, נגעה לכסף ש־
^ משלמת הממשלה לעיתונות (ראה במדינה) .סידרה שלמה נגעה למצב כבתי הקולנוע.
בין השאר:
• ז מ ני ההצגות: מדוע אין הממשלה מחייבת את בתי־הקולנוע להודיע לקהל
בפירוש מתי מתחילה הקרנת הסרט העיקרי, כך שהקהל לא יוכרח לראות את סרטי־הפיר־סומת?
שר־המיסחרוד,תעשיה, חיים צדוק, הודיע כי הוא פועל כדי להנהיג נוהג זד, על־ידי
הסכמה־מרצון של הבעלים. אם זה לא יצליח, הבטיח השר, ישקול הנהגת תקנה מחייבת.
• המחסורכחשמל: שר־הפיתוח, משד, קול, הבטיח לעשות מאמץ מכסימלי כדי
להעביר את ההשקאה לשעות הלילה, כדי למנוע הפסקת־דזשמל לאוכלוסיד, בשעות־השיא.
שאילתות חדשות שהגשנו כללו, בין השאר :
• דיין כאמריקה: האם נכון ששגריר ישראל בוושינגטון ערך מסיבה לכבוד ח״כ

אנחנו רוצים להעלות כאן הצעד, מהפכנית: להקים קרן-
השוואה ממשלתית.

כלומר: תשתמש הממשלה כהכנסה נוספת
זו בדי לתמיד כאותו חלק ממשלמי התוססת
שאינו יכול לעמוד בעול זה, ושלגביו העול
המוגבר הוא כלתי־צודק.
יכולים להיות קריטריונים שונים: הכנסת הא־ש, טיב
המושכר, טיב העסק הפועל במושכר, וכו׳.

שני ה\2צזוז 1של זזבל־ך זלייט
ומצד שני: הקטנת העול על בעלי־בתים מיעוסי־יכולת,
שרכושם הוא עיקר הכנסתם ואין ברכושם זה כדי להבטיח
להם הכנסה הוגנת, בגלל החוק של המדינה. הממשלה והעירייה
חייבות להתחשב במצבם בעת חישוב הארנונה.

בלומר: אל תוטל הארנונה כאופן עיוור על
הרכוש המושכר, אלא תילקח כחשבון ההכנסה
הריאלית הנובעת מרכוש זה.
ויש להזכיר שוב את אשר אמרנו בהצעתנו לסדר־היום:
יש להקטין את מס־הרכוש העירוני על בעל־בית שלא לקח
דמי־מפתח, ולהשוותו למם־הרכוש שמשלם בעל־בית שגב־דמי־מפתח
והלוקח על כן דמי־שכירות מוקטנים.
בכלל, כבוד היושב־ראש, יש לערוך רביזיה כללית לגבי
נוהלי ד,מיסיס החלים על בתי־השכרה. פה יש אינטרס
משותף גם לדייר וגם לבעל־הבית: זה וגם זד, מעוניינים
בכך שיהיה מיבחר גדול של דירות־השכרה, שהשכיר הפשוט
יכול לבחור בין רכישת דירה לבין שכירת
דירה בתנאים כלכליים סבירים.
מי שבונה להשכרה בתנאים כאלה, הריהו בעל עסק, ויש
להתייחס אליו בתור שכזה. לא די בשיחרור חומרי־בניה
ממכס מופרז. לא די גם בשיחרור מיבנים חדשים מהגנת
הדייר. יש להתייחס אל בית להשכרה כאל מכשיר־עבודה,
כאל מקור־הכנסה, ולא כאל רכוש רדום.
המשכיר צריך לשלם את המס החל על כל בעל־עסק, על
כל בעל־הכנסה — כלומר, אח מס ההכנסה, ללא תוספות
המיוחדות רק לו, כמו מס־רכוש עירוני ומיסי רכוש וארנונה
ממשלתיים.

אי-אפשר להחזיק את החבל כשני הקצוות -
בי בך הוא הופף חכל-תלייה לכל ענף הבנייה
להשכרה.
ומי סובל?
זה שאינו בונה — אינו סובל.

סוכל מי שזקוק למיכנה זה, שאינו יבול
להשיג דירה להשכרה בתנאים סבירים.

טי טשלט תזי־גזפתזז
ועוד רעיון: מדוע קובעת הצעת־החוק שלפנינו, כמו קודמתה
משנת ,1962 פרק זמן נוקשה של עשר שנים להנחה
בדמי־שכירות? למי ששילם דמי־מפתח?

מדוע דווקא עשר שנים? מה השיקול?
האם אין להבחין פד, בין בניינים שניבנו לפגי קום המדינה,
לבין אלה שהוקמו לאחר מכן? האם אץ הבדל בין
ד,מיקרה בו גבה בעל־הבית לעצמו את כל דמי־המפתח,
לבין ד,מיקרה, שבו קיבל רק שליש?

האם אין מקום לדירוג כשיעורי ההנחה לפי
אורך התקופה?

ולבסוף, הערה קטנה: מדוע חל השיחרור ממחצית ההעלאה
רק על מי ששילם דמי־מפתח עד אחד באוקטובר
?1966 מה הטעם?
מדוע לא על כל אדם ששילם ושישלם דמי־מפתח?

כבוד היושב-ראש, אנחנו נצביע כעד העברת
ההצעה לוועדה, מתיר תקווה ותביעה כי
אחרי קבלת חוק זה תחזור הכנסת ותקיים
דיון מקיף, ממצה ונוקב בגעייה כולה.

דיין, למרות שהממשלה ניערה את חוצנה משליחותו בארצות־הברית ובוויאט־נאם?
• נסיעות ספורטאים: מדוע אין משחררים ממם־נסיעות ספורטאים הנוטעים
בשליחות המדינה לחו״ל?
• ציוד ספורטאי: מדוע מוסל מכס ומם־קניה על ציוד ספורטאי לשימוש אישי?
• ביקורים בפאריס: שאלה לראש־הממשלה: מאז כינון הממשלה הנוכחית, מי
משריה ביקר בצרפת, מה היתר, מסרת כל ביקור, למי מן השרים נערכו קבלות־פנים רשמיות,
וכמה שהה כד שר בצרפת?
• כרטיסים לחיילים: מדוע אין סידור משביע־רצון המאפשר לחיילים לרכוש
בפועל כרטיסים זולים לקולנוע ולמופעי־בידור אחרים?
• פירוז אטומי: מהי תגובת ממשלת ישראל על הצהרתו של נשיא מצריים, כי הוא
מוכן להסכים לפירוז גרעיני של המרחב?
• פשעי מלחמה: מדוע אין ישראל פועלת כדי שהמשטרה הבינלאומית (״אינטרפול׳׳)
לא תסווג פשעי־מלחמה נאציים כ״פשעים מדיניים״ ,שאין היא מטפלת בהם?
• חינוך מיני: האם מעניקים בבחי־הספר התיכוניים והעממיים בישראל חינוך מיני?
אם כן, באילו כיתות ובאיזה אופן?
• עיתונים כצה״ל: לפי איזה מפתח מזמין צה״ל עיתונים יומיים למען חייליו?
האם יש בכך שיטה של פרוטקציה מפלגתית?
אולם על כל פעולותינו השבוע היתד. פרושה הציפייה
לודיכוח הממשמש ובא, שהוא בשבילנו הוזי־כוח
החשוב ביותר של השנה: הדיונים על התיקונים
בחוק?שזן הרע.

במדינה
(המשך מעמוד )11
במתן ההלוואות. הן לא חולקו לפי גודל
העתונים, או חשיבותם הציבורית. הכל היה
תלוי לחלוטין בראות עיניו של השר —
וכל עתון ידע זאת.
ההלוואות שאושרו מאז 1959 ועד היום,
בצורה של הלוואות־פיתוח לבתי־הדפוס של
העתונים:
• ״ג׳ רוז ל ם פו ס ט ״ ,העתון הכושל
של מפא״י, הפוזל לעבר רפ״י 487,527 :ל״י.
• ״ דבר ״ ,היומון השייך להלכה להסתדרות
ולמעשה למפא״י, ושצבר הפסדים
בסך כמה מיליונים 980,500 :ל״י.
• ״ הארץ ״ ,שהוא גדול בהרבה מג׳־
רוסלם פוסט והעולה בחשיבות על דבר:
375,433ל״י בלבד, אולי כעונש על עמדתו
הביקורתית בשנים האחרונות.
• ״ רמרחכ ״ ,לעומת זאת, קיבל
הרבה יותר מהארץ, אף שהוא נופל ממנו
בתפוצתו. כדאי להיות במערך 574,460 :ל״י.
• ״על המשמר ״ ,לעומת זאת, טרם
הצטרף רישמית למערך. הסכום 64,000 :ל״י.
ההפרש בחצי מיליון ל״י בינו ובין למרחב
מסביר, אולי, מדוע פוזל בטאון מפ״ם בשתי
עיניו לעבר המערך, ומדוע לא היה כדאי
להיות מחוץ לקואליציה.
• ״ ה צי פ ה ״ נופל ברמתו העתונאית
מכל העתונים האלה. אבל הוא שייך ל
מפלגה,
שבלעדיה אי־אפשר. הסכום 280,000 :
ל״י תוך שנתיים.
התחרות בין שני הצר,מנים לא פסחה
גם על שטח זה. ולראייה:
• ״מעריב״ ,עתון המסור לפינחס
ספיר בלב ובנפש 764,680 :ל״י.
• ״ידיעות אחרונות״ ,שנם הוא
בולט בידידות לשר־האוצר 520,000 :ל״י.
בולטים בהעדרם: עתוני חרות ומק״י.
וכמובן: השבועון המסויים, שלא ביקש
מעולם הלוואה ממשלתית.

ה פ ליטון הו־צ־נ
המביא דברים בשם אומרם מביא גאולה
לעולם — בתנאי שאין אלה דברי השבועון
המסויים. את הכלל הזה למד השבוע רפי
בנקלר, כתבו של על המישמר לענייני מפלגות.
ביום
השישי האחרון פירסם בנקלר כתבה
גדולה ביומון מפ״ם, הסתיר את זהותו באמצעות
שם־העט ״בר בר־חנא״ *.בכתבה
גילה לקוראיו סוד נוראי: טרויקה חדשה
מתגבשת במערך, מתכוננת להדיח את אשכול,
מורכבת משלושה תותחים כבדים בפינחס
ספיר, גולדה מאיר וישראל גלילי.
* חנם בתקופת התלמוד, שנחשב לסמל
ההתרברבות.

את העובדה הידוער״ כי הסוד הזה כבר
נתגלה שלושה ימים קודם לכן מעל שערו
ועמודיו של השבועון המסויים (העולס הזה
,)1608 לא ציין בנקלר כלל. תחת זאת בחר
בטריק אחר, שם את המילים בפיו של איסר
הראל, קרא לכתבתו בשם המרתק ״הראיון
שלא התקיים״.
לעג ותוקפנות. כל העניין היה עובר
בשלום, ובנקלר־בר־בר-חנא היה יכול ליהנות
מפרי עמלו, אילולא הכעיס הדבר את
שותפי מפלגתו לקואליציה.
ביום הראשון הקדיש למרחב מאמר מערכת
תוקפני לעל המישמר, כינה אותו בלעג
עיתון ״רציני ואחראי״ .בין השאר רמז
יומון אחדות־ד,עבודה כי על המישמר נכשל
בכך שגנב את גילוייו מן העולם הזה.
למחרת הקדיש גם דבר כתבה לנושא,
הכתיר אותה בשם :״כאשר על המיש מר מתחרה
עם העולם הזה״.
למפ״ם לא נשארה עתה שום אפשרות,
אלא להתגונן. ואת זאת עשה בגימגום עורך
על הסישסר יעקוב עמית. הוא העלה על
הכתב, בזו אחר זו, טענות שונות ומנוגדות.
בתחילה כינה את כתבתו של רפי בנקלר
״מאמר פיליטוני* .אחר כך הוסיף כי בעצם
כל מה שכתוב בו הוא רציני. לבסוף הסביר
כי עיתונו עשה זאת רק מתוך רצון טוב,
כדי להילחם בשמועות הזדוניות המופצות

על־ידי. עיתון מגרה הרודף סנסציה והולך
רכיל.״
יחד עם זאת לא שכח לציין :״אנו רוצים
בשלום הקואליציה ובשלימותה.״
כאילו שמישהו חשב אחרת.
חיגזך עניין דאמ 1וחר
באנגליה נלמד המקצוע במשותף על־ידי
ילדות וילדים בגיל תשע, עשר. השעור
נערך אחת לשבוע על־ידי מורה מיוחד. ועצם
הדיון החופשי בנושא, משחרר את הילדים
ממועקה מסויימת שהיתה קיימת
בהם קודם.
המקצוע הוא, כמובן, הסברה מינית, ועליו
דיודחה בקול־ישראל ובדו־שבועון המורים,
הד החינוך, המורה נעמי גורן, שביקרה
לאחרונה באנגליה.
הן נבד כי ת. באנגליה בחרו בגיל תשע,
עשר כי זהו גיל בו עדיין אין מתיחות
מינית. ההסברה מתקבלת בצורה טבעית
ביותר. וזד, גם גיל בו קיימת סקרנות טבעית
לגבי כל עובדות החיים, שעובדות המין
הן רק חלק מהן, אחר הכל.
הילד רוצה לדעת כיצד נולד. מהיכן בא.
היחסים בין אבא ואמא.
בישראל, לעומת זאת, המצב שונה. שלא
כבאנגליה, ארצות סקנדינביה, בלגיה, הולנד
וארצות־הברית, אין כמעט הסברה מינית
מאורגנת בבתי־הספר במדינה (ראה
דו״ח לבוחר).
יש אמנם בתי־ספר בארץ, בהם מסבירה
האחות לבנות בכיתה ו׳ או ז׳ את המחזור
החודשי. אבל, זה, בערך, הכל. התוצאה,
כפי שהעירה מרכזת הדרכה של סמינר
למורים, מנוחה גלבוע :״שלושה רבעים של
הבנות כבר יודעות את הדבר מנסיונן והבנים
יודעים מדוע מפרידים ביניהם וכל
העניין מגוחך.״
ואם כי כל מחנך מסכים כי מורה טוב
צריך לדון בענייו ללא הסתייגויות ברגע
שהבעייה עולה, הרי עובדה המקשה במיוחד
על הנהגת הסברה מינית כמקצוע חובה היא,
שחלק ניכר מן המחנכים הם מורות צעירות,
הבאות ישר מן הסמינר, והן ״נבוכות כשריו
נשאלות שאלה כזאת.״
את הפתרון הציע הפסיכולוג אוריאל
עקביא: להטיל את תפקיד ההסברה המינית,
בגיל הנכון, לבנים ולבנות, על רופא, אחות
או פסיכולוג בעל נסיון.
שידורים חצי שווה ב וס

חבילת-נפץ במשור המערכת
ביום הראשון בשבוע, בעיצומן של ההכנות להוצאת הגליון השוטף,
התקבלה חבילת דואר, שנשלחה מחיפה, במשרדי המערכת. למרות
עטיפת הנייר הצבעוני וכתובתה התמימה: עבור חבר־הכנסת אורי
אבנרי, עורך השבועון, עוררה החבילה חשד מיידי. כתב־היד שעל
החבילה היה מעושה ביותר ומכוון למניעת זיהוי השולח. אחר
נקיטת צעדי ד,בטחון המתאימים, החלד, המזכירה בהסרת העטיפה,
הבחינה, לפתע, בגרגירים שחורים בעלי ריח חריף, הנשפכים מן
החבילה, שהכילה, כפי שהתברר, קופסת שוקולדה.
רק אזהרה. עתה היה ברור שמשהו לא כשורה עם החבילה
והוזעקה המשטרה. זאת לא פיקפקה, גייסה את חבלן מחוז תל־אביב׳
רב־סמל ששון, שהחל בפירוק הקופסה (בצילום, למעלה).

הקופסה לא הכילה מעדני שוקולדה. היא הכילה גרגרי אבק־שריפה
ומנגנון הצתה, מלוזים כתובת־התראה: זאת רק אזהרה. יש

חתניו *סביר לאמו׳ את ח 11ג1ון

השוסויס גובים עדות מהמזכיוה

לן שבועיים זמן לסלק ס-עתך מהכנסת. חתום: עמי־חי ושות׳ ,כפר־אתא.

גי עהח מו ר ה. הפושע חסר־ד,אחריות, ששלח את חבילת הנפץ
למשרדי המערכת לא ידע, כנראה, על סידורי הבסחון הנהוגים ב־העולם
הזה. איש איננו פותח חבילות במערכת אלא לפי סידורי
בטחון קבועים מראש. מה שהיה הפושע החולני יכול לעולל —
היתד, פגיעה גופנית חמורה במזכירה המטפלת בדואר, או בשליח
המערכת, המביא את חבילות הדואר מן הדואר המרכזי.

השבוע האזינו רבבות לשידור החי מלונדון,
בעברית, על מישחק הגביע העולמי.
הם יכלו להודות על כך למחלקה העברית
של הבי.בי.סי( .שרות השידור הבריטי).
עברית היא אחת מ־ 41 הלשונות בהן משדרים,
מדי יום, מלונדון לכל קצוזי העולם.
אם כי היקף המחלקה העברית מצומצם
— שידור של חצי שעה ליום — הרי יצאו
לשידוריה מוניטין. השידור העברי מלונדון
מציג גישה ישראלית לנושאים בריטיים.
הוא גם שומר, ככל מחלקה בבי.בי.סי ,.על
נימוס והגינות, התאפקות ואי־פגיעה בפרטים׳
מוסדות ומדינות.
אך מלבד הגבלה בריטית טיפוסית זאת,
חופשית המחלקה בבחירת מישדריה, חייבת
רק בשידור מהדורת החדשות הסטנדרטית
בתרגום מדוייק של המקור האנגלי ובסדר
הנקבע על־ידי חדר החדשות המרכזי.
עמיתמע כו. ייחוד אחר של המחלקה
העברית בלונדון הוא שידור עובדות קטנות
על העולם הערבי, מהן מתברר כי הערבים
אינם עוסקים רק בדיבורים או בהכנות
להשמדת ישראל: כתבות על פעולות
ייעור ותיעוש: בעיות השקייה וטיוב קרקע:
חינוך ושאר פכים קטנים.
גישה עניינית זאת לא נעלמה מעובדי
המחלקה הערבית, שהיא המחלקה הגדולה
בשרותי החוץ של הבי.ב׳.ס־ 12( .שעות
שידור ביממה) ושרבים מעובדיה הם יוצאי
ארץ־ישראל.
כמה מערבים ארצישראליים אלה מתרוע־עים
עם העובדים הישראליים, מחפים על
מבוכתם בצורות שונות. אמר אכרם סאלח,
יוצא עכו הנשוי למי שהיתר, מלכת היופי
העגל׳מ הדה. .1509 -

הוא חותד לאיחוד מלא עם מפא ״ ,הוא תומן בסניד -ונשאד מבודד במפלגתו
כאשר התפזרו חברי המזכירות, אחרי סטירת־הלחי שהנחיתו
על לחיו של אלון — החליפו ביניהם את הברכה :״להתראות
ביום רביעי ביגור.״

דיו מור דו־ד

יןתיחת הוו עי ד ה תהיה חגיגית ונאה, כמקובל בסוג׳
^ זה של מעמד ציבורי. השמחה תתחיל למחרת. על סדר
יומה של הוועידה ביום החמישי: נאום־אורח מפי שר־האוצר
פינחס ספיר, שינסה לשכנע את נציגי התנועה לקבל את
תוכניתו הכלכלית.
על ספיר לא יוכלו הקיבוצניקים של אחדות־העבודה להסתער.
סוף־סוף הוא חבר של מפלגה אחרת. הם ידחו את

עולי

זאב צור;

01743759

ך • קיבוצים של אחדות־העבודה עוברת מפה לאוזן, ב־
^ שבועות האחרונים, פקודת־יום חדשה :״עולים על
יגאל!״
המקום שנקבע להסתערות הכללית: קיבוץ יגור. המועד:
בסוף השבוע הזה, כאשר תיערך ועידת הקיבוץ המאוחד.
יגאל, כמובן, הוא חבר קיבוץ גינוסר, שר־העבודה יגאל
אלון.
אזהרה ראשונה ניתנה לו בישיבתה השבועית האחרונה
של מזכירות אחדות־העבודה. הסעיף העיקרי שעמד על סדר־יומה
של המזכירות: עמדת המפלגה לתוכנית הכלכלית של
ספיר.
איש מן הנוכחים לא חמך בתוכנית. הם התנגדו לרעיון
של עיקור תוספת־היוקר, ולהצעת ספיר לבטל כליל את
הסובסידיות המשולמות כיום (בחלקן למוצרים של הקיבוצים)
בכלל. כל מדיניות המיתון, האבטלה המתוכננת, הקפאת
תנאים סוציאליים ויתר המצאותיו של ספיר, לא מצאו
חן בעיני חברי המזכירות.
רק חבר אחד צידד בתוכנית: יגאל אלון.
בראש מחנה מתנגדיו ניצב, כפי שקרה בפעמים קודמות,
המזכיר המדיני של המפלגה, חבר קיבוץ שדה־נחום, זאב צור.
אבל זאת לא היתד, המפלה הקשה ביותר באותה ישיבה.
חומרת בדידותו של אלון הופגנה הרבה יותר, כאשר דנה
המזכירות בסעיף הנוגע לו ישירות: הצעותיו לחוקי עבודה
שונים, ביניהם חוק האוסר, למעשה, שביתות. מרכז המפלגה
החליט בפירוש, כי הוא מתנגד לחוקים אלה.

ההסתערות עד אחרי שגם יגאל אלון ישא את נאומו —
וברור שנאום זה יהיה כולו נאום־סניגוריד, לתוכניתו של
ספיר. נאום זה, והוויכוח הסוער הצפוי אחריו, יבהירו כי
אחדות־ר,עבודה ניצבת על פרשת־דרכים מכרעת:
• דרך אחת היא המשך הדרך הישנה ,״הפועלית״ ,אשר
ההולכים בה נזהרים לבל להתרחק יתר על המידה מדרכה
של מפ״ם.
• הדרך השניה היא הדרך ״הממלכתית״ — דרך ההשתלבות
הגמורה עם מפא״י, עד כדי איחוד מלא ושותפות
בדרגים הגבוהים ביותר של מערכות־השלסון. דרך זו פירושה
גם: נקיטת עמדה לצד אחד הצדדים, במלחמה הפנימית
בתוך מפא״י.
יגאל אלון דוחף בפירוש אל הדרך השנייה. הוא גם אינו
מסתיר היכן הוא עומד בריב הפנימי במפא״י: לצד ספיר.

שגיים־שזושה מהרכים קדימה

זכותו של יגאל אלון יש לומר, כי הוא מוכן להס־
/תכן. בקאריירה הפוליטית שלו כבר נקם עמדות ברורות
וקיצוניות, שעה שיתר מנהיגי מפלגתו — ובראש וראשונה
ישראל (״הספינקס״) גלילי, ניסו להתחמק מהכרעה.
בפעם האחרונה עשה זאת במלחמתו למען הקמת המערך
עם מפא״י. היו ימים, בהם ניראה כי בשל עמדה מוצהרת
זו יאבד את יוקרתו ואת מעמדו, וכי רעיון כינון המערך
נדון לכישלון. מיפנה של הרגע האחרון — שהגיע לשיא
עם הסתלקות בן־גוריון ממפא״י — הציל אותו. במקום
גלות פוליטית, החל מקבל מחמאות, כאחד מאדריכלי המערך.
גם הפעם הרחיק אלון בנקיטת עמדה קיצונית. למראית
עין, היא אף נראית מסוכנת מאוד, ומאיימת לשים קץ ל־קאריירה
הפוליטית שלו. שכן ביום החמישי יקומו נציגי ה׳1
תנועה הקיבוצית ביגור וידרשו ממנו להסתלק מתפקידו,
להסיק את המסקנות, לחזור לקיבוצו.
הוא עצמו הבהיר פעם אחרי פעם, שהוא מוכן להתפטר
מן הממשלה; שיסתפק במעמד של חבר־כנסת בלבד. אבל

דרכי־אדם
שמו הו לךל פניו

העוקם הזח 1509

הצעות אלה תמיד נדחו על־ידי הנהגת מפלגתו — והוא ידע
מראש שהם ידחו אותן.
גם אחרי ההסתערות של יגור, אפשר להניח שהוא ימשיך
להיות בין מנהיגי מפלגתו. אפשר גם להניח בבטחון, שהוא
ימשיך לצדד בפינחס ספיר. הסביר זאת אחד ממקורביו
השבוע :״רבים חושבים שהוא׳טקטיקן טוב. זה נכון, אבל
הוא גם אסטראטג טוב. הוא חושב שניים־שלושה מהלכים
קדימה.״ המהלכים האסטראטגיים, במיקרה זה:
• איחוד עם מפא״יז
• הצטרפות למחנהו של ספיר, במאבק על השלטון
בתוך מפא״י;
• התמודדות, במסגרת קבוצת ספיר, עם קבוצת אשכול
— ובמיוחד מאבק על עמדת־בכורה — כמו משרד-
הבטחון — נגד אישיות בטחונית, אשר כפי הנראה לוקח
אותה כבר עכשיו לוי אשכול בחשבון כמועמדת רצינית
לתפקיד שר־ד,בטחון.
האם יצליח אלון באסטראטגיד, שלו?
הדבר תלוי בגורמים רבים. אבל הוא גם תלוי בהצלחתו
של יגאל למשוך אחריו, בדרך זו, את מפלגתו שלו. הוא
עצמו השיב על כל שאלה בנושא זה בחיוכו המבהיק. אבל
ידידיו הביעו במקומו את אמונתו :״אם ימשיך ללכת בעקביות
בדרך הזו, לא חשוב מה המרחק שיתהווה בינו לבין
אנשי־השורה והנהגת המפלגה. בסוף הם יצטרפו אליו.״
זה כבר קרה לו בעבר.

שטיינברג בן ד,־ ,43 היה לו על מה להתגאות.
שמו הולך לפניו וציורי הנוף שלו
מקשטים הרבה בתים בארץ.
אחד מציורי הפורטרטים הבודדים שלו
הוא איש סג׳רה, אותו שלח כתשורה לדויד
בן־גוריון. הלה תלה את הציור בביתו,
סרב לקבלו כמתנה, שילם עבורו כמה
מאות לירות טבין ותקילין.
כתיבה 3פה. לא איש כשטיינברג
יקפא על שמריו. בחודש הבא יצא לארצות־הברית
על־מנת להשתלם במלאכת סרטוני
פירסום וטלביזיה מצויירים. ואפשר לסמוך
עליו שישתלם גם על עניין זה. היה זה הוא
שלימד, בעת אחת משהיותיו הקודמות ב־בית־חולים
אמריקאי, נכה משותקת בארבעת
גפיה לכתוב ולצייר — בעזרת פיה.

של מצרים, במיזנון שרות השידור, אחרי
ארוחת־ערב עם עמית ישראלי, כמתנצל:
״ 1112 18
3£87

כאשר איבד, בקיץ ,1948 החובש מרדכי
שטיינברג, את ידו הימנית בפגיעת פגז מצרי
ליד ניר־עם, היתד, זאת רק תחילת דרך
היסורים של איש חטיבת הנגב, שעלה ארצה
ארבע שנים קודם לכן, כמעפיל.
משך שתים־עשרה השנים הבאות הלך
מצב בריאותו של שטיינברג והתערער. עקב
התנוונות כלי הדם נאלצו לבסוף לקטוע גם
את שתי רגליו. שטיינברג נטש את עבודתו
כפקיד במשרד המשטרה, בילה חודשים איך
קץ בבתי־חולים.
״איש סג׳רה״ .נכה־המלחמה, שכמעט
ויצא מדעתו, לא ידע מה לעשות עם עצמו.
עד שיום אחד חזר לנטיות שנתגלו בו בימי
נעוריו, החל מצייר ומפסל. הוא ניצל את
אגדי הגבס של בית־ד,חולים, פיסל מהם
יצירות רבות. בעזרת צילומי נוף, שסיפקה
לו אשתו, אלה, החל מצייר ציורי שמן.
כשנערכה השבוע תערוכתו הרביעית של

יגאו אוון: סינון וגחושב

תיירות
״באמת למה?״

צייר שטיינברג ומשפחתו
.לא מתנה, לא קפיאה

אפשר לתאר את לידת הרעיון כך: ארתור
הרשקוביץ, בעל חנות סידקית ברובע ברונכם
היהודי בניו־יורק, עמד עם זוגתו ברחוב הירקון,
ולאחר שעיין בטבלת המחירים של
המלונות, הזדעזע :״מדוע הם כל־כך יקרים?״
אותו רגע עבר ליד הזוג סיטונאי המזון

יונה הרמן ,54 ,שמע את השיחה וחשב
לעצמו :״באמת, למה?״
לרוח הזמן. איך שלא נולד הרעיון,
הרי העובדה היא כי הרמן, בשיתוף עם
שני קבלני בניין, השקיע חצי מיליון לירות
במרכז גבעתיים, הקים את המלון החדיש
הראשון בעיר־שדה בסביבת תל־אביב.
כשנפתח השבוע מלון יונה *,היה זה בית־המלון
החדיש הראשון לתיירות עממית שאינו
מצוי דווקא בעיר גדולה או ליד שפת־הים.
כל אחד מ־ 24 החדרים הכפולים שלו,
ממוזגי־האודיר ובעלי הריהוט הנוח, מושכר
במחיר העממי של שש־עשרה לירות ליום
(מחיר הילטון, למשל 72 :לירות ליום).
בין ההזמנות הראשונות היו אנשי גבעתיים,
שהעדיפו כי קרוביהם הבאים לביקור
ישוכנו ליד ביתם, ואנשי עסקים מצפון הארץ,
שהתאימו עצמם לרוח הזמן, החליטו
לחסוך בחשבון האש״ל שלהם, על־ידי לינה
במלון המרווח, שאמנם אינו במרכז העיר,
אך גם מחיריו אינם מרכזיים.
• אין זה המלון הראשון בארץ הנקרא
על שס בעליו. מלונות אחרים בעלי שמות
מסוג זה, בתל־אביב בלבד: מלון הפאר
דבורה, מלונות אסתר, גד, יוסף, רות, תמר.

כך הן גואות בעיני העולם -מיטב

מי חן יערי
• ץחתשמששלממש, כופפת ישראלית צעירה את גווה החטוב לעבודת קציר מפרכת
/ץ 1י בשדות הקיבוץ, כששערה הנפלא פורץ בתלתלים,״ כך מתלהב ירחון האופנה הארפר׳ס.
״אלה הן יפהפיות טבעיות. האור החזק והרוח המלוחה מחלישים את גוון הזית של פניהן, ומשווה
להן את חן הטבעיות. רק בערים קמה לתחייה הרבגוזניות הבזבזנית של רבבת הלאומים.״
אך הנערות הישראליות המזוייפות זה כלום, לעומת תיאור הארץ, כפי שהוא מופיע בירחון— :

1נעות הירטון

על רקע המלון שהמדרגות שלו מסמלות את מדרגות
הקידמה התלולות, לבושה בשמלת ג׳רסי ישראלית, כששערה
) המתנפנף צריך לבטא משהו י שראלי מאוד וחופשי מאוד ופרוע מאוד. רק שהשיער לא שלה.

זה שהבארות והקשתות
הם מהדברים הכי יפים
בארץ אנחנו שוכחים, טוב שמזכירים לנו.

עד באד

אם מישהו

חשב, ב מקרה, שהוא מכיר א ת הארץ, הו א טועה. זה
רק הי ה נד מה לו. כי השבוע הגיע ארצה הגליון האח רון של ירחון
ה אופנ ה ״הארפר׳ס בזאר״ ,ובו ה תגל ה מה זאת ישראל ה א מי תי ת :
ה תגל ה סוף־סוף איך נר אי ת ישראל בעיני העולם. העילה הי אסקר
על אופנת-י שראל ומוצרי לבוש ישראליים. הבי או דוגמניות אירופיו ת
תמירות, כהות־שיער וח מורות-פנים, והציבו או תן על רקע נוף־הארץ.

השמלה״יש־ראליוז׳עשו־

מעור זאנזנס, בצבעי כחול ונוורקיז.

תמו, חמו שרי

^ 0 *1 *11/1ועןךן של הארפר׳ס ראויה לציון מכמה בחינות. ראשית, מן הבחינות
^ 7111 7 7 1הנראות לעין, ושנית מפני שירחון האופנה מציין שהמחשוף
מראה על גילוי־הלב הישראלי. יש לציין שזוהי גם מלכת מים לבבית מאד 1

החתיכות הלבושות במיטב הנגרם

]ליוה אלה?

״ושוב בוקר. צלליות חדישות. תבניות בטון מסחררות, המנבאים עתיד שכבר התחיל. ישראל
של מחר תהיה מדינת־סעד ותעשיה, בעלת תוכן חדיש ביותר. האדריכלות מראה את הכיוון :
חזית הילטון החדש מסמל את מדרגות הקידמה התלולות.״ טוב שלא את הירידה התלולה של
ערך המניות. ואחרי שלומדים בהארפר׳ס, כמה אנחנו, בעצם, עזים ומוצלחים, אפשר ללמוד קצת
**וגרפיה :״הנגב הוא שמורת הקרקע הגדולה של ישראל. באיזור, שנחשב פעם לחסר־ערך,
השתנה הרבה מאז קום ישראל העצמאית:
בלכתה בעקבות המלך שלמה, החליטה ממשלת
ישראל לנצל את אוצרות המדבר.״ מזל
ששלמה היה כזה הכם. בנגב יש שתי ערים
עיקריות :״ערד, העיר החושה ההופכת ל־מרכז־כלכלה
והנמצאת בהתפתחות, ואילת,
בה זורחת השמש דרך קבע.״ גם בלילה?
אך התגלית החשובה ביותר של הארפר׳ס
הוא משורר ששמו אהד־העם. המשורר הזה,
לדעתם, כתב :״שרשרת של אירועים המתחילה
בעבר י הרחוק מתקשרת לאירועים
אקטואליים, ודוחפת את גישושיה לעתיד.״
זה קצת אחרת ממה שלומדים לבחינות־הבגרות,
אבל אין דבר. הלא העיקר הוא
ש״בשטחה ישראל קטנה, אך היא משתדלת
לגבש חיי־רוח המתאימים לאומה גדולה.״

חרוץ וחלוצה

כפי שהם נראים בדמיונם של האנשים הטובים בעולם
הגזול. בגדי החולצה הם בצבע חרדל( .מה שנקרא
בעברית פשוטה — חאקי) .מומלץ בדרן כלל לאלה הרוקדים הורה על הגורן.

יהודי וערביה

בין מזרח למערב. זה מקסים אותם כל נ^עם.

היא דקורטיבית מאד, כשהיא משורטטת מגלגלי־טרק־טור.
לפי התיאורים הדמיוניים אפשר לחשוב לרגע
שטרקטור זה כלי הרכב הצמוד של החלוץ העברי הממוצע. או שכך נראית חלוצה.

האומה הטובה

אמנות
תיאטרון
ש חו ר ה אני ונאווה
סו ר גי ובם (מוסיקה נואת ג׳ורג׳
גרשווין, תיאטרון הבימה — גיורא גודיק)
הוא •סיפור אגדה על כושים סצ׳ארלסטון״,
כדברי המלחין, הוא רומן אהבה נוגע־ללב,
והוא פולקלור כושי טהור שחובר על־ידי
יהודי מברוקלין.
הקוריוז הוא גם בכך, שהאופרה הכושית־אמריקאית
הזאת מתבססת על הווי כושי
שאינו קיים בכלל (ואפילו השם פורגי הוא
סתם המצאה של מחבר התמליל) ,בצירוף
מוסיקה שאינה מכילה אפילו נעימה כושית
מקורית אחת, נחשבת בכל זאת לאחת
היצירות האמריקאיות האותנטיות ביותר.
בעקבות מאהב חלקלק. זוהי אופרה
אודות תושביה של שכונת־עוני כושית.
זהו ספורו של פורגי, קבצן נכה, הגורר
עצמו על לוח עץ, אך מלא שמחת־חיים
ואהבה לבם, כושית יפהפיה וחושנית,
אהובתו של קראון, הרוצח האליה
כשקראון נמלט מפני המשטרה, נופלת
בם לזרועות פורגי, שאיננו יודע נפשו
מרוב אושר. אך ברגע של חולשה היא
מתפתית, נוסעת לניו־יורק הזוהרת בעקבות
מאהב חלקלק.
בסיפור הפשוט יש הכל: אנשים ממשיים,
מלאי יצרים, כשלכל אחד אופי משלו, יש
בו המון אוירה, עלילה מותחת, ובעיקר,
את אפיים המיוחד של הכושים: את ההומור
הטפוסי שלהם, בצרוף לדבקותם הדתית העמוקה,
את עליזותם ואת צערם.
לא פחות עשירה היא ההצגה: המוסיקה
היא מעולה, התפאורה היא ריאליסטית עד
לפרטים הקטנים ביותר, ויחד עם זאת
בעלת אוירה חלומית, המודגשת בגווני
התאורה המתחלפים, ובתלבושות ססגוניות.
בתוך כל אלה נעים זמרי האופרה הכושיים,
שהגיעו להישג הנדיר של קולות ופלאים,
וכושר משחק דרמאטי, נוגע ללב.
מומלץ.

ה אי ששלא יד עלסרב
אדם חד אאדם (נזאת ברסולט ברכט.
תיאטרון אהל) יש כאלה שמעריצים את
ברכט, ויש כאלה שלא סובלים אותו.
שניהם מאותה סיבה. כי ברטולם ברכס,
המחזאי הגרמני שנפטר לפני עשר שנים,
כמעט ולא כתב מחזות עם אנשים חיים,
מעוררי הזדהות והבנה. רוב מחזותיו באו
לשרת מגמות חברתיות, וגיבוריו הם בעיקר
רעיונות־בצורת־בני־אדם.
גם במחזהו אדם הוא אדם העיקר הוא
הרעיון: כיצד הופך איש תמים, שהולך
לשוק לחפש דגים לאשתו — לחייל שכיר,
צמא־דם, רק משום שהוא אופרטוניסט,
מנצל הזדמנויות, ולא יודע להגיד ״לא״
לחזקים ממנו.
סגנץ חד ומתכתי. ההצגה שמעלה
תיאטרון אהל סותרת את הדיעה המקובלת:
כמעט כל מי שישראלי בהצגה זו הוא
משובח, בניגוד ללא־ישראלי. הבמאי הצרפתי
מארי־ג׳אן סרו לא הצליח להעניק
לכל השחקנים את הניכור הברכטי המפורסם,
לפיו הדמויות אינן חמות ואנושיות,
אלא נכריות, קשוחות ומכניות לגמרי.
החיילים מקומטי הפנים נעו כדמויות גרוטסקיות,
נעו ודיברו בסיגנון חד ומתכתי,
כנדרש. אך לצידם היתד, הבמה מאוכלסת
בשחקנים בעלי סיגנונות משחק שונים ומשונים.

ברכס עצמו לא יוצג כאן על־ידי
אחד ממחזותיו המעולים. זהו מחזה הבוסר,
שנכתב בתחילת הקאריירה שלו.
פיל עשוי מברזנט. לעומת זאת, הישראלים
בהצגה הם נפלאים. החל במלחין
נועם שריף, שחיבר מוסיקה כל־כך מוצלחת
שחבל שהמחזאי לא זכה לשמוע אותה. התפאורה
האינטליגנטית של יגאל תומרקין
היא מליאת הבנה והמצאות, כמו לוחות
פיברגלס הנעים בדייקנות, שיקופיות, ופיל
נהדר עשוי ברזנט.
והכי מקסים הוא השחקן הראשי, אבנר
חזקיהו. הוא לא משחק על הבמה. הוא
משכשך בה כדג במים. הוא מתעלם מרוח
ההצגה, הוא מתעלם מהאופי הגס וצמא־הדמים
שעליו לסגל לעצמו, והוא מתעלם
אפילו מהתמליל, בכמה מקומות.
אבל מה זה חשוב? המשחק שלו הוא כל
כך טוב, כל כך מבריק וכובש, שזה מחפה
על הכל. צריך לראות את חיזקי על הבמה,
כשרק עיניו מבצבצות מתוך חבית, ובזוג
עיניים זה הוא מצליח, ללא אומר, לרתק
אולם שלם, למשך עשר דקות תמימות.

אשח השופס

אקדמיה לזוהר
החופש־הגדול, כשכל החתיכות הצעירות
לא לומדות בבית־הספר, הן הולכות ל־אכדיה
כדי ללמוד על החיים.
אחת המורות העיקריות מגיעה לשם כן
כל שנה במיוחד מאמריקה הרחוקה. זוהי
ירדנהפ לג (פליגלמן) ,שהיא נערת זוהר
כל־כן ותיקה, שיש חושבים שהיא בכלל
המציאה וייסדה את הזוהר.
היא עברה את כל שלבי־הזוהר: היא
התגרשה, היא נהייתה בלונדית, היא נהייתה
דיילת, והיא נסעה בעולם וצדה מיליונרים
לרוב. עכשיו היא גרה בניו־יורק,
עורכת את הדינרס של הבונדס ומגדלת
עדר של מעריצים.
לחתיכות הצעירות שרוצות־ללמוד־להיות־זוהרות,
היא משמשת אקדמיה שלימה:
,בחורה צריכה תכנית שנתית ומאורגנת״
היא מלמדת אותך• .אני, למשל,
עובדת כל שנה חמישה חודשים בניו־יורק,
שלשה חדשים אני בקליפורניה, שם יש
לי סניף של מחזרים, חודש אני בנסיעות,
וחדשיים בשנה אני מקדישה לישראל מולדתי.״
חוץ
מזה היא מלמדת אותן עוד כל
מיני דברים חשובים על החיים, למשל:
,זה לא קשה להתחתן. הרבה יותר קשה
להיות לא־נשואה״ .או• :בישראל כל הבחורים
הטובים תפוסים, הצעירים הם
סתם תיישים, והזקנים לא מעניינים.״

בו כ ה לבטלה
יש רכלנים אמיתיים ויש רכלנים חובבים•
הרכלנים האמיתיים כותבים על רכילות
אמיתית, וחובבי־הרכילות כותבים על

כרכה
ירדנה רכילות בלתי אמיתית. השבוע נאמר ב
אחד
ממדורי הרכילות שכרכה פוקס,
אשתו של מאמן הכדורגל א לי פוקס,
עומדת להתחתן עם עמיתי סולל. כל
מי שמבין קצת ברכילות יודע איזה ערך
יש לידיעה רכילותית, ואיזה ערך יש לאיש
שכתב אותה.
ברכה פוקס אמנם ידועה כאשד, המנהלת
פלירסים עם ידידיה אבל היא לא מתחתנת
איתם, בגלל העובדה הפשוטה שהיא
נשואה כחוק לבעלה החוקי אלי פוקס.
ועמי סולל גם הוא לא עומד להתחתן עם
אף אחת, בגלל שהוא נתאכזב מנשואיו
השניים.
כשהוא שמע את השמועה על נשואיו
עם ברכה הוא צחק, ולאחר שצחק הוא
אמר• :עכשיו אני לא חולם להתחתן. אני
רוצה קצת אוויר צח. יש לי שתי נשים־
לשעבר. את אשתי הראשונה אני רואה
מדי פעם כשאני בא לראות את הילד שלי,
אבל אני לא מסתכל עליה. את אשתי השנייה,
סריטה, אני בכלל לא רואה.
עם ברכה אז זה היה ככה :״אנחנו בחברה
אחת בה יש זוג חברים משותפים.
אלה הם הדסה ומשה סלוצקי, נהג באגד.
הם נסעו למשחקי הכדורגל באנגליה, והשאירו
את הילד בארץ.
הילד היה בקייטנה, שיחק שם, ויום
אחד נשברה לידו שמשה ונכנסה לו לעין.
היה צריך לקחת אותו לבית־חולים,
עשו לו שבעה תפרים, והוא שוכב עדיין

כידיד המשפחה הייתי בא לבקר אותו,
ויושב ליד המיטה שלו. גס ברכה היתה
שם. לא זזנו ממנו. בגלל זה ראו אותנו
הרבה יחד.״
מה ברכה אומרת על זה? את הרומן
עם עמי היאלא מאשרת ולא מכחישה,
אבל את הנשואין היא מכחישה בכל תוקף.
״למד״״ היא שואלת ,״מה שמותר לכולם
אסור לי? כל אשה נשואה מנהלת קצת
פלירטים. אבל די, אני נוסעת השבוע לאלי.״

חתמת הפלמ״ח
כל ותיקי הפלמ״ח כבר התחתנו, והתעשרו, והסתדרו
בחיים, ורק דן מקלר עדיין נשאר פלמחניק
חופשי, ובלתי מסודר בחיים. השבוע, ביום שני,
הוא נכנס לאגודת המסודרים. הוא התחתן עם
צביר! קיסר בבית־כנסת תימני בירושלים.
מקלר שהגיע כבר לגיל 38 וצביר, שהגיעה בדיוק
לאותו הגיל, כמעט שוויתרו כבר על רעיון ה־נשואיו,
עד שמצאו איש את רעותו. זה אירע להם
בקו , 18 של ירושלים.
היא, מורה לביולוגיה, חזרה מהעבודה. גם הוא.
הם שמו לב איש לרעותו. ומאז, בחודשיים האחרונים
הוא לא ירד כמעט מאותו קו. עד שהם
החליטו שבאוטובוס לא כל כך נוח, ומוטב להתחתן.
מקלר ידוע ומוכר בכל חוגי הבוהימה בתואר
הממציא, הוא ממציא כל הזמן המצאות, ורושם
אותם במשרד הפטנטים, את כל הכסף שהוא מרוזיח
הוא מוציא על ההמצאות שלו, שעדיין לא הפכו
אותו עשיר, אבל הביאו לו פירסומת ארצית.
בשנת 1948 ישב מקלר עם כל חבריו במשלט
המסרק בהרי ירושלים וחיכה לאוייב. בחורה תי־מניה
יפר,פיה הסתובבה אז בין הבחורים וחילקה
להם מים. אומרים שבזכות המים הללו הם ניצחו
אז, ואותה בחורה הפכה אגדה.
עכשיו הבחורה הזאת היא אשתו של מקלר.

כולם התפלאו השבוע למה לא שפט
שופט־הכדורגל מנחם אשכנזי בתחרויות
הגמר במשחקי הגביע העולמי בלונדון.
אז יש לי סיפור בשבילכם למה
הוא לא שפט:
קודם כל — מי זה בכלל אשכנזי:
אשכנזי זה המאמן הזה שהתחתן לפני
עשר שנים עם זהבה. זה היה כך: הוא
היה אז בחור צעיר בן עשרים ואחת, שעבד
באמישרגאז בתור פועל פשוט. הוא
גר בדירה שכורה בפתח־תקווה, ושפט, בזמנו
הפנוי, במשחקי כדורגל.
יום אחד נערך משחק ביהוד. אבא של
זהבה, שהוא חבר מועצת יהוד, שעוד לא
היתד, אז אשתו של אשכנזי, הלך לראות
את המשחק. היה שם שמח, שתי הקבוצות
התחילו לריב האחת עם השנייה, ומרוב
מריבה התחילו לרדוף אחרי השופט
עם סכין ביד.
חבר מועצת יהוד התערב אז לטובת
חתנו המעותד, והציל אותו מידי טורפיו.
אחר כך הוא בא לביתו וסיפר לשתי בנותיו
איזה שופט אמיץ הוא פגש במשחק.
הוא הילל אותו ושיבח אותו, וסיפר את
שבחיו ואת נפלאותיו, עד שירד הערב
על יהוד. אז בקשה בתו הגדולה של חבר
המועצה את סליחת אביה, כי היא קבעה
פגישה עם הבחור החדש שלה. האב יצא

זיוה רודן שלנו ממשיכה לשחק, ולנהל
את החיים הפרטיים שלה לאור הזרקורים.
בביקורה הקודם בארץ היא לא
יצאה לבלות עם אדם שאינו עיתונאי, וכל
בילוי שלה זכה לכן לתגובה מהימנה ומפורטת
בעיתונות.
היא הסתובבה אז עם העיתונאים ג.
עיטור, עם יהושוע שגיא, ואפילו
עם ישעיהו כן־פורת, עוד לפני שנשא
את עלמה לאשה. הפעם מלוויה העיקריים
הם העיתונאים ג. עיטור, עמנואל

בר־לן דמא וגדעון רייבר.

לכן היא גם הוצפה בכתבות־הלל של
אותם עיתונאים, המפארות ומשבחות את
שמה, וכשרונה. הם טרחו אפילו להציעה,
לתיאטראות הישראליים, כדי שיפנו אליה
הצעות עבודה.
ביום השבת האחרונה, בשעה שתיים־
עשרה בלילה היא הגיעה לקפה סרה, ב־לחיית
העיתונאי גדעון רייכר. באחד השולחנות
ישבו כמה עיתונאים אחרים, ביניהם
אורי אורן. גדעון רייכר הבליט את
זיוה רודן׳ ואמר לחבר׳ה שלום מכובד.
הוא חיכה שיעירו משהו על המלווה
המפורסמת שלו, אבל איש מהם לא אמר

החת! בבריבה
לכל שלושת האחים מאיר יש בנים ובנות. ביום הראשון בערב הכניס
מאיר אחד את בנו לחופה.
לבן, השייך למרדכי מאיר, קוראים *טי. הוא בן ,22 ולומד עדיין
כלכלה באוניברסיטה. לאשתו אין שום יחוס מיוחד. קוראים לה
נילי וייס ופעם היא היתה פקידה. עכשיו כבר לא.
׳ כששאלתי אח מרדכי מאיר מה יהיה בחתונה הוא אמר ששום דבר
מיוחד .״סתם חתונה משפחתית,״ אז הסתם חתונה הזאת התנהלה
השבוע ביום ראשון בווילה של המשפחה בבת־ים, בגן גדול, מואר במנורות
צבעוניות, מקושט בתפאורה של וורדים, סלים פרחוניים שטיחים ובריכה.
החופה היתד, מלאה פרחים ונרות, וסביבה היו כ־ 2000 איש. רסקה
מאיר, האמא של החתן, הופיעה לחתונה עם כל הדיאטה שלה, עם
תסרוקת עצומה מלאה תלתלים ופרחים, וקישוטים מזהב. על גופה היו
המון פרוות, ובין זה לזה היו הפנים שלה.
הכלה, לעומת זאת, היתר. די נחמדה. היא היתד. לבושה בשמלה לבנה
ארוכה והינומה לבנה שקופה. חוץ מהן היתד, שם גם המזכירה הנאמנה
של מאיר, אייה כהרס, בשמלה שחורה צרה, והצייר ראוכו, ואנשי
צבא, ראשי עיריות ועוד כל מיני אנשים חשובים.
משעה שש עד שעה תשע בערב היתד. החתונה מיועדת לכל המוזמנים.
משעה עשר היא היתר, שייכת רק למשפחה, נערכה שם ארוחה משפחתית
מפוארת. השמחה היתד, גדולה, וכשהיא הגיעה לשיאה הוחלט, לפי
המסורת המשפחתית, לזרוק מישהו לבריכה. הם חיפשו קורבן, ומצאו
את החתן. וגם כמה מקורבים שלו.
השמחה לא בלבלה את דעתה של משפחת מאיר. הם לא שכחו לקנות
לבנם דירה ברחוב כ״ט בנובמבר, ולתכנן לו ירח־דבש בתורכיה וביתן.

אשכנזי
מן הבית כדי לראות מי הוא הבחור׳
וגילה את השופט, גיבור היום שלו.
השופט חיזר קצת אחרי בתו הבכירה
של חבר המועצה, משם הוא עבר לבת
הצעירה, ואחר כך הוא התחתן איתר.,
מאז האשד, המאושרת לא נהגה להפסיד
אף משחק של בעלה, היא ישבה תמיד
בשורות הראשונות של המגרש, וצפתה בשיפוטו
הצודק. עד שיום אחד, באחד המשחקים
של בית״ר ת״א בהם ירדה הקבוצה
של שכונת־ד,תקווה מליגה אל״ף,
החליטו בתור עונש האחים נחמיה ומשה

חלבה, להתנפל על השופט. הם כמעט
והרגו אותו. מאז הפסיקה האשד, ללכת
למשחקים של בעלה.
מה היא עשתה במקום זה? היא ילדה
שני ילדים, קראה בלהיטות את המכתבים
שכתב לה כשנסע לשפוט במשחקי הגמר
באולימפיאדה בטוקיו, ועכשיו היא נסעה
זו הפעם הראשונה בעקבותיו ללונדון.
לפי החוקה של משחקי לונדון אסור
לשופטים להביא למקום את נשותיהם, כמו
שאסור לשחקנים להביא למקום את ידידו־תיהם.
את כל השחקנים והשופטים מכניסים
למלונות נפרדים ונותנים להם הרצאות.
אבל השופט אשכנזי הערים על משחקי
לונדון, הוא הזמין את אשתו לאנגליה והכין
לה מקום במלון השוכן מול למלון
שלו. אן הוא כמעט איבד את התכנון
המדויק שלו כשנודע לו, כי הוא שופט
במשחקי רבע הגמר בין פורטוגל לצפון־
קוריאה. הוא אימץ את מוחו וחשב איך
להגניב אותה לתחרות, ומצא פתרון. הוא
נתן אותה לאחיו, זמר הטנור שמעיה
אשכנזי, והאח הכנים אותה למשחק בתור
מלוותו הפרטית.
אבל אז התחילו הצרות שלו. בהתחלה
חשבו שהוא ישפוט במשחקי הגמר בין
אנגליה לגרמניה. השמועות סיפרו שהגרמנים
לא רצו שיהודי ישפוט בתחרות שלהם,
ועל כן הוחלט שהוא ישפוט במשחק
בין פורטוגל ורוסיה על המקום השלישי.
אבל גם זה לא ניתן לו, למרות שציינו
אותו כאחד השופטים הטובים של המשחק.
כי בינתיים נודע הדבר לפטרונו, לסיר
סטנלי רום שהוא הביא את אשתו למשחקים.
הסיר התרגז, וביטל את השיפוט
שלו, ולא רק זה, אלא, כפי שנודע, בגלל
כל עוונותיו, יש סכנה שלא יקחו אותו גם
למכסיקו למשחקי האליפות הבאה.

נירה ויורם היפים

איז ה >ופ>!
כל ישראל ערבים זה לזה וכל הבוהמים של ישראל מתערבים זה בזה. לדוגמא? מאורעות
השבוע: העיתונאית תחיה הדר (שהיתה נשואה לשחקן נחום שליט, שהיה נשוי לטח־קנית
זיוית, שהיא ידידתו של הפסל מתניה אברמסץ) התחילה לצאת עם הדייל אכי
אברמוביץ׳ ,שיש לו את ויסקי א־גוגו, וכן מרצדס אפורה.
באותו זמן עברה לגור בדירתו של אבי הזה נירה ירון, ששמה גם נירה היפה
אחרי שהתגרשה מבעל דיסקוטק אחר, מיואב רחמני, בעל א־פרופו. היא יצאה אז עם
יורם לוקוב, ששמו גס יורם היפה.
תון שבוע אחד נפרדו תחיה מאבי, וגס נירה מיורם, ונירה היפה מצאה לה מישהו
יפה חדש. ומה קרה לאבי אברמוביץ׳? הוא נשאר לגור בדירה. וגם יורם היפה. זה
מה שנקרא ״החיים היפים״: .

המנה *,הדגול
מפורסמים דבר. הוא התקרב אליהם עוד יותר, הדגיש
עוד יותר את זיוה, ואמר עוד פעם שלום.
הוא התיישב ליד שולחן 0מון והזמין
משהו לזיוה. אבל הוא לא הצליח להתאפק.
הוא ניגש לשולחן של חבריו, והעיר
להם בעדינות :״הבחורה שאני יושב
איתר״ זוהי זיוה רודן.״ ״אה.״ אמרו לו
החבר׳ה .״לא מכירים,״ ענו לו. הוא חזר
לשולחנו, אבל וחפוי־ראש.
אחר כך התברר שהם החליטו למתוח
אותו. אבל גם הם מצידם׳ לא הצליחו להתאפק,
והזמינו את הזוג לשולחנם.
הסוף היה שזיוד, רודן חזרה הביתה לא
עם העיתונאי גדעון רייכר, היא חזרה
לביתה עם עיתונאי אחר, אורי אורן.

אונ ס ב>ער
בימים האחרונים אין בארץ מחסור בגברים,
נמצאים כאן שני גברים הממלאים
את כל המחסור החריף במין הזה. שניהם
אמנים ויפים, ומעוררי התלהבות, וקוצרים
נשים על ימין ועל שמאל.
הראשון הוא ג׳ורג׳ פרט ר, מנצח
צרפתי בן ארבעים וארבע. הוא בא לנצח
על הרקוויאם של ברליוז, בפסטיבל ה
ביום
רביעי האחרון ישבה במלון גני־יהודה
קבוצה ענקית של רבנים ואנשי־דת,
שהגיעו בטיסה קבוצתית מארצות־הברית.
הרבנים האורחים, כל כן היו עסוקים
בלהתפעל מארץ־הקודש, שכלל לא הבחינו
באחד המנהיגים הדתיים החשובים ביותר
בארץ.
המנהיג הזה הוא כבר לא כל כך
צעיר. הוא נשוי, ויש לו אפילו כבר בן
נשוי, המשמש כרב.
המנהיג החרדי לא חרד במיוחד לשמו
הטוב. הוא ישב בגן־המלון, ליד שולחן מבודד,
עם גברת מאד בלונדית, מאד בת־ארבעים
ומאד נוצצת ומפוארת: היא לבשה
מחשוף מבריק, נעלים מבריקות וח־ון
מבריק. הוא חיבק אותה, וכירכר סביבה
ופינק אותה, כשהוא מתעלם מכל אנשי־הדת
שבסביבה. אבל בעיקר הוא היה עסוק
בלהרים לה את שכמיית־הפרווה, שנשמטה
לה כל הזמן, והחזיר אותה כל הזמן לכתפיה
החשופות. אבל את זה הוא בטח
עשה בשביל לשמור על הצניעות שלה.

יעל

ג סי ם ונפלאה
למחזאי ניסים אלוני יש עליות וירידות
בחיים. ואני לא מתכוזנת למחזות שלו.
ידוע שאחרי גרושיו מד,כוכבת אילנה
עדן, עבר תקופה קשה בחייו, ממנה התאושש
רק לאחרונה, בעזרתה האדיבה של
עידית אסטרוק. היא מבינה אוחו כל
כך טוב! כי זה מפני שהיא לומדת משחק
בסטודיו של ניסן יתיר.
אבל לניסים קורים תמיד ניסים: לתל־אביב
הגיעה מפארים הכוכבנית יעל
א בי ב, ונסעה ישר למסיבה של הקריינית
זוהר אוריין. ואת מי פגשה שם, אם לא
את ניסים, שהיה חבר שלה עוד לפני
נשואיו עם אילנה.
הם נראו כל כך שמחים ומעודדים אחד
עם השני, שכבר לא כל כך בטוח שעידית
תמשיך לעודד אותו.

ואל

זיוה והעיתונות

שישי למוסיקה. למרות שהוא מנצח, הוא
נראה כמו מטאדור ספרדי, ולמרות שהוא
בן ארבעים וארבע הוא נראה כמו בן
שלושים וחמש לכל היותר וחתיך לא יאמן.
הוא שובר כל לב שנקרה בדרכו. לא
רק בגלל המעלות הגבריות שלו, אלא
גם בגלל הטבעת המסתורית שהוא עונד
על אצבעו ושאיש אינו יכול להגיד מה
מקורה. הנשים מקוות, בכל אופן. שזה
לא מעיד על איזושהי אשר, הנמצאת במרחקים
הצרפתיים. למזלנו ישאר בארץ רק
עשרה ימים.
הגבר השני הוא ואדנטיין (״ואל״)
פרינגל. הוא הינו הענק שחור העור
קראון, שחוטף את בם, מפורגי ובס, ואונם
אותה ביער השחור. הוא כל כך יפה
וגדול עד שאף אחת מקהל הצופים לא
מרחמת על בם המסכנה, הנמצאת בזרועותיו.
ועשרות בחורות ישראליות כבר ניסו
להוכיח את זה לאחר ההצגה.
לואל, למרות שעדיין לא היה בישראל,
יש איזה ידע שטחי על הארץ שלנו, כי
הוא הכיר בגולה בניו־יורק את אלים
בונדפילד, ניהל איתר, פלירט קטן בן
שלושה ימים. וחוץ מזה הוא גם יודע לשיר
ערב של שושנים.
בגלל זד, מקיפות אותו כל
אבל לא
המעריצות הישראליות שלו.

ג׳ורג׳

מסדרים א1ת1
לפני שבוע השתולל בחור ישראלי במטוס ברומא, והיה צורך להוריד אותו מהמטוס,
בעזרת אחרים. שמו לא פורסם, ואיש לא ידע מי הוא, בדיוק. חקירה קטנה שלי
העלתה ששמו חיים פינקלכאום, בעל בית־חרושת לעיבוד עורות בפתח־תקווה, עורגון.
עד לפני חצי שנה הוא היה נשוי וניהל חיים נשואים מסודרים. לפני חצי שנה הוא
התחיל להיות עצבני מאוד. הוא החליט לעזוב קצת את העורות, ולעבור לאופנה. הוא
שכר לעצמו את הדי שוורץ, הבת של דורה שוורץ, והפן אותה לדוגמנית הבית שלו.
לו עצמו אין בית. הוא גר בכפר המכביה, ויש לו בכלל חיים קשים. לפני כמה זמן
הוא אכל בהילטון, ותוך כדי ארוחה היה נדמה לו פתאום שמסדרים אותו, והוא התחיל
לצעוק על עובדי המלון. אחריכן היה נדמה לו שמסדרים אותו בעוד מקומות, והאנשים
התחילו להתייחס אליו בזהירות, ולהשתדל לא לסדר אותו.

קולנוע
סרטים
הע״דה
שני קוני למל (אורה, חיפה; בקרוב:
הוד , ,תל־אביב; ישראל) הספרות העברית
הקימה כבר מצבה לעיירה היהודית. מי
שקורא את ספריהם של הסופרים שחיי
בה ותיארו אותה מקבל תמונה חיה תוססת
של עולם מוזר, אחר, מעוות קצת, אבל
אהוב למרות כל הפגמים שבו.
סטיות למען אוירה. בכמה סרטים
אידישיים של התקופה ניתנת אותה התמונה
של אותה עיירה. ואם כנר על הגג מתאר
עיירה מיוחדת שהומצאה על ידי המחבר
לפי דרישתם וטעמם של המוני אמריקה,
הרי שני קוני לבזל, בבימויו של ישראל בקר
מחזיר את הצופה המעוניין אל העיירה האמיתית,
כפי שתוארה וצולמה ממקור ראשון.
ישני קוני לבזל לא נכתב על ידי שלום
עליכם ולא על ידי מנדלי מוכר־ספרים. אין
בו, לכן, ההומור העדין והעשיר של הראשון,
ולא ההומור המכאיב הצורב של השני.
בתסריט שנכתב על ידי ישראל בקר ואלכס
מימון, לפי מחזהו של גולפאדן, יש מעט
מאוד זכר לשפה העשירה, הנפלאה, השוטפת
של סופריה הגדולים של התקופה.
העלילה הקומית של גולפאדן, המבוססת
עלי בלבול דמויות, והחלפת קוני למל אחד
בקוני למל שני, סוטה בסרט לעתים קרובות
מדי הצידה, ומאבדת את השטף שלה.
ברור שהסטיות נעשו למען האווירה, וברור
שהאווירה של העיירה וחיי העיירה של
אותם הימים הם הנושא העיקרי של הסרט,
והעלילה הקומית היא רק שלד. תירוץ.
אבל שני הדברים לא צריכים לסתור האחד
את השני. אפשר לקיים עלילה רצופה
שוטפת בנוייה היטב ולהכניס לתוכה כל

ברגש, בטעם׳ ,בחוש ובידע קולנועי, וכן
גם תמונות רבות אחרות. השחקנים ומשתתפי
הסרט מספרים שאת הידע הזה
תרם לסרט הבמאי דוד פרלוב, ששימש
בו יועץ קולנועי. מפליא על כן, ששמו
לא מופיע על שים מודעה ממודעות הסרט.

ארץ הסס מי ס
הקוסם מארץ עוץ (אסתר, תל־אביב;
ארצות־וזברית) הוא סרט לילדים, ולבל מי
שהילדים שלו עסוקים במשחקים, ולא יכולים
להילוות אליו.
לספרי הילדים בעלי הרמה יש הומור
מיוחד, מעניין. עצם האנשת החיות- ,ש
בה הומור. לביאה ההולכת לשאול קצת קמח
אצל שכנתה, זה דבר מצחיק. אך יש ספרי
ילדים שאינם מסתפקים רק בהשוואת החיה
לאדם, אלא משתמשים בעולם המוזר של
הילדים, עם כל החיות המשונות המצויות
בתוכו, כדי לשנות בעזרתו תכונות אנושיות
וחברתיות ולהפכן לקריקטורות, הנראות
טבעיות ומציאותיות בעולם דמיוני זה.
בקוסם מארץ עוץ יש פארודיה על האדם,
כפי שהחברה יצרה אותו. בעזרת שלוש
דמויות דמיוניות: דחליל בלי שכל, איש פח
ללא לב, ואריה ללא־אומץ, מוכיח הסיפור
את השקר שבסימנים והאותות שהחברה
מציינת ומזהה בעזרתם את בני האדם.
נוסף לפארודיה, לא שכח הבמאי גם את
הקסם האגדתי של הסיפור. הסרט שהיה
בתחילתו שחור לבן הופך צבעוני לגמרי
מרגע שהילדה פותחת את דלת ביתה ונכנסת
לארץ הנפלאות, ארץ עוץ. ג׳ודי
גרלאנד מילאה היטב את התפקיד שהיה
הראשון בקריירה הארוכה שלה.
על השירים הממלאים את הסרט אין מה
לדבר, הם הפכו שלגרים עוד בשנת , 1939
השנה בה הופק הסרט.

סטלגב קינג

העבויין הנמלט

אשר נתפס לבסוף על״ידי המשטרה לאחר שקפץ
מחלון הקומה השניה. אלברט קדושין, בעל עבר
פלילי עשיר, אילץ קטינות שפגש ברחוב לעבור בזנות ואף לרקוד עירומות לפני אורחים.

לפקינג וחזרה נירי! ,תל־אביב; אר־צות־הברית)
עכשיו נודע שמרקו פולו היה
צעיר יפהפד, כזה, שיצא לסין להציל את
העולם ממלחמה בין הסינים לאירופים. דרכו
לסין היתה רצופה יפהפיות נוסח הסטלגים
וג׳יימס בונד, שהחזיקו שוטים בידיים, ונפלו
לרגליו של מרקו, כשהן לבושות בליקיני
ועם קיני.
הוא פגש בדרכו גם מין גולדפינגר,
מבוכה בנערות ערומות והורג את בולן,
ועוד כמה רקדניות בטן בלב המדבר. כשהוא
הגיע לסין הוא מצא שם סטטיסטים הוליבודיים,
זיקוקין די־נור מאולפני ההסרטה,
ופצצות שנלקחו מהצילומים של מלחמת העולם
השנייה. הבמאי לא רק שלא טרח
לברר את ההבדל בין הזיקוקין של אז ושל
היום, הוא אפילו לא טרח לברר אם הסינים
של אז דיברו אנגלית או סינית.

סרט• תנובה

יית התאומים כ״קוני למל״
בלבול דמויות
מה שרוצים, מבלי לשבור את הציפייה לקראת
השיא, מבלי לפורר את המאורעות,
מה עוד שכמה תמונות צדדיות אינן הכרחיות
לא לעלילה ולא לאווירה. אבל כל
החסרונות הללו מנוטרלים על ידי מספר
רב מאוד של תמונות מרשימות, מעמדים
מרתקים, סצינות המוניות הנראות אותנטיות,
שירים ומוסיקה ערבים, מסך רחב,
צבעים, ומשחק מצויין של הרבה שחקנים.
העיקר האישיות. מייק בורשטיין.ה־שני־קוני־למל,
הוא כשרון קומי שאינו מוטל
בשום ספק. הוא ממלא בסרט שני תפקידים,
ונותן לכל תפקיד את האופי שלו וההומור
שלו. בקטעי השירה והתנועה, הוא אפילו
עולה על עצמו. רינה גנור, שמואל רודנסקי,
רפאל קלצקין, אהרון מסקין, שלישיית התאומים
והשאר, ממלאים כולם תפקידים
יפים ומשכנעים. אך ג׳רמן אוניקובסקי היא
אחד הפלאים של הסרט. היא מוכיחה שוב
כמה שהקולנוע, כמו התיאטרון אוהב
אישיות וכשרון, ומעדיף אותם, אפילו, על
פני יופי חטוב. כדאי לקולנוע הישראלי
לקבל את ההוכחה הזאת.
תמונות השיא של הסרט, במו תמונת
החתונה ותמונת החלום, עשויות מצו-יין,

עמק הנקמות (מקסים, תל־אביב) לילי
נכנסה להריון מלי, שהוא האיש הרע ונשוי
לג׳ין. שני האחים שלה מנסים לרצוח
את איוואן, שהוא האיש הטוב, ומחפה על
לי. הפרות מטיילות ללא הפסקה, והגיבורים
רועים אותן ומעלים זכרונות.
״מה זה, זה סרט של תנובה?״ שאל
ההמון של קולנוע מקסים מהשורות הראשונות
.״הסרט של שבוע שעבר היה עוד
יותר טוב,״ ענה לו ההמון מהשורות האחרונות.
ו״קול המון״ ,בבר נאמר במקומות
מהימנים יותר ,״בקול שדי.״

תדריך
המרגל שחזר מן הכפור
(אלנבי, תל-אביב) סיפורו של מרגל אנושי,
הנשחק בין הכוחות הגדולים, המשחקים
ביניהם משחקים פוליטיים מסובכים. עלילה
בנויה היסב, בימוי יעיל, ומשחק מצויין.
* הילד מעבר לרחוב (ארמון־דויד,
תל־אביב; אורגיל, ירושלים; חן, חיפה)
סיפור ריאליסטי על ילד קטן. הסובל מעוני,
מתנאים קשים ומאבא שיכור. מישחק מצויין
של אריה אליאם.
* •טבעה פלאי עולם (סינרמה, תל־אביב)
יערות בראזיל, הפירמידות של מצריים,
ארץ־ישראל, הגיישות של יפאן, ועוד
כמה פלאי תבל, דוהרים בשלושה מימדים,
אל תוך האולם הענקי, המפואר והמרופד.
* * מה חדש, פוסיקאט ז (פריס,
תל-אביב) סרט משגע שנחשב למטורף, למרות
ההומור המסודר, על פסיכים ופסיכיאטרים,
נשים וגברים, חתיכים וחתיכות.
צוות שחקנים גדול, ומירוץ מרתק בסוף.

באשר נסעה להביא תקליטים לאורגיה, בה אולצו הקטינות לערוך הצגת חשפנות לאורחים.

ארבע ילדות קטינות הוחזקו כצרין ן־אסכסט, מול״? תייל, שעליו הופקד
כלב־שמירה, ליד באד־שכע. הילדות, ביניהן שתי אחיות, אולצו לעבוד
כזנות, ולרקוד ערומות לפני אורחים. תמוד ת זאת קיבלו מקום־לינה
ומזון למחייתן. כשלא הצליחו הילדות להביא אתנן, הן לא קיבלו אוכל.
העידה במשטרה אהת משתי
האחיות :
״לפני חודש וחצי בערך, פגשתי את אל־ברט
קדושין ברחוב. הלכנו שנינו לצריף
שלו במעברה, ושם הוא עשה לי סיגריה
חשיש• ואחר בך הוא גם שכב איתי. הוא
שאל אותי אם אני מסכימה לשבת אצלו
בבית, אז הסכמתי, והתחלתי לעבוד אצלו.
יותר מאוחר גם התחילה אחותי ככה.
״היינו אוכלות ושותות וישנות אצלו,
עבור זה שתמיד הביא לנו גברים לשכב
איתם׳ תמורת כסף עבורו. לפעמים היינו
שוכבות עם גברים בצריף שלו, ולפעמים
הוא היה מביא לנו גברים והיינו שוכבות
איתם מחוץ לצריף.

נערות כגיל 17-14
^ לברט היה נותן לי ולאחותי לעשן
חשיש. הייתי מקבלת את הכסף של
הגברים שהיו שובבים עם אחת משלושתינו.
כשהיינו חוזרות לבית של אלברט, הייתי

מוסרת לו את הכסף. אלברט גם היה שוכב
איתנו.״
הפרשה המזענעת הזאת התגלתה לגמרי
במיקרה, בעקבות תאונת דרכים סתמית,
הודות לזריזות המשטרה, שגילתה תושיה
מפליאה.

וכך נרשם כדו״ח המשטרתי,:
״ביום השישי, ה־ 22 ליולי, בשעה שלוש
לפנות בוקר, הובאה לבית־החולים בבאר-
שבע אשה נטולת הברה. נהג המונית שהביא
אותה סיפר לרופא התורן שהאשה
התחלקה במעברת חצרים, ואיבדה את הכרתה•
הרופא התקשר מיד עם המשטרה, וניידת
משטרה, שחשה למקום, התחילה לחפש
מי היא האשה, ומה הגורם האמיתי
לפציעתה.
״משגילו אנשי המשטרה כי האשה היא
רחל קדושין, אשתו של עבריין, ניגשו ביום
הרביעי לצריף של אלברט קדושין׳ במעברת
חצרים. הם גילו שמסביב לצריף יש גדר
תיל. בין הגדר לצריף הסתובבו כלב־זאב
וקוף. נוסף לזה היד. שם בחור.
״אנשי המשטרה ביקשו מהבחור לפתוח

הכלב שמד על הצריף שבתוך חדריו
אולצו קטינות, אחו ששממו בחשיש,
לעסוק בזנות ולשעשע את האווחים:

מוווו

האורגיזה

את דלת הכניסה של הגדר. השומר מאיר
עמאר סתח את דלת הגדר, ואת דלת הכניסה
לצריף. בחדר הראשון של הצריף נמצאו
שלוש נערות הלבושות תחתונים וחזיות
בלבד, ובחדר השני נערה רביעית,
ערומה לגמרי. כולם נלקחו לתחנת המשטרה
לחקירה. שם הסתבר לחוקרים שהנערות
מועסקות בזנות. גילן הוא בין 14ל־17

שנים.׳׳

״נשארנו ערומות בשביל הגברים״

ז גב נתגלה סוף־סוף לחוקרי המשטרה
\ £מ ה קדם לתאונת־הדרכים המוזרה:
הוברר שביום ד,־ 22 לחודש, נערכה בצריף
מסיבה של עישון חשיש, ושתיית משקאות
חריפים. תפקידן של הנערות היה
לרקוד ערומות בפני אורחים׳.

העידה עד בך אחת הקטינות,
שהופרחה לשעשע את אורחיו •טל
אדברט קדושין:
״באותו ערב, לפני שרחל נפצעה בתאונה,
הם מילאו לי סיגריה חשיש ונתנו לי לעשן.
התחלנו להיות מסתוליות מהסיגריה, והיינו
עושות סטריפ״טיז, ונשארות ערומות בשביל
הגברים שאלברט היה מביא. הוא היה
מביא כל פעם אנשים אחרים, ומקבל בשביל
זה כסף. אז בזמן שהיינו עושות סטריפטיז,
הגברים היו מסתכלים עלינו ונהנים
מזה׳.

המשך המסיבה, לפי דו״ח המשטרה

״בשעה אחת בלילה בערך, כאשר היה

המעון והגרוש

מחסור בתקליטים, יצאו מאיר עמאר ורחל
קדושין, על קטנוע של מישהו אחר, להשיג
תקליטים. מאיר עצמו נהג בקטנוע, למרות
שהוא נמצא תהת שלילת רשיון־נהיגה לשנתיים.
שני הרוכבים על הקטנוע היו מסו ממים
מחשיש. באחד הסיבובים, ליד מעברת
חצרים, נפלה האשה, שישבה מאחור,
מהקטנוע, ואיבדה את הכרתה.
.מאיר החזיר אותה כעבור חצי שעה לצריף׳
נטולת־הכרה. שם ניסו לעורר אותה,
על־ידי סטירות־לחי ושפיכת מים קרים.״
הוסיפה אחת הקטינות בעדותה :״הם הביאו
את רחל, פצועה מתאונה. קודם הם
הוציאו חתיכת חשיש שהיתר, מוחבאת בחזיה
שלה, ואחר־כך שלחו אותה עם טכסי
לבית־חולים.״
בבית־החולים נקבע שרחל סובלת משבר
בגולגולת ומצבה חמור. היא נותחה בראשה׳
אך נוסף לכך, היא חוששת לחייה, כפי
שהעידה, אחרי ששבה להכרתה :״אלברט
לא הרשה לי לנסוע להביא את התקליטים,
ואפילו נתן לי סטירה כשרציתי לנסוע. כשבא
לבקר אותי כאן, הוא רב איתי, ואמר
לי שיותר אני לא אחיה.״ (הרופא אסר על
רחל להמשיך בשיחה).

לילדות -חשיש כעוגה
ך * משטרה חיפשה את אלברט קדושין,
( 1שנמלט כאשר התגלה מעון־ר,אורגיות :
בעקבות ידיעה שהוא נמצא בביקור אצל
אשתו בבית־ד,חולים, הגיעו שוטרים למקום.
קדושין קפץ מחלון הקומה השנייה. משטרת
דימונה הצליחה לתפוס אותו כשהוא מטייל

של כלב השמירה, נראים כלקוחים
מספורי הסטאלגים, בהם
בוצעו מעשי שחיתות מינית וסאדיזס מאחורי גדר־תייל, וכלבים

היצאנית הקטיש

בתחנת־המשטרה. עזויותיהן של הנערות הקטינות,
שהועסקו בזנות, מזעזעות בעיקר בגלל האדישות
הרבה בהן נמסרו. בין הנערות, שתי אחיות שעבדו יחד, מבלי לגלות כל התנגדות.

ברחוב. הוא הועבר לתחנת המשטרה ב־באר־שבע׳
משם נשלח לבדיקות בבית־ד,חולים.
הרופא התורן, ד״ר בן ארוויו, קבע
שהנאשם סובל משבר בחוליה התחתונה של
עמוד־ד,שידרה, אך שהוא יוכל להעצר אם
יקבל טיפול רפואי מתאים.
נגד אלברט קדושין הוצאה פקודת מעצר

צמאי־דם. מה שנעשה בצריף שליד בארישבע, היה גרוע מכל
סיפור סמלג, ונתגלה רק במקרה, הודות לעירנותה של משטרת
באר־שבע, שעקבה אחרי קרבן־תאונה שהובאה לבית־חולים.

ל־ 15 יום. אחרי שהמשטרה הצליחה לשים
את ידה על האחראי לסטאלאג הקטינות הנורא
הזה, התברר מיהו האיש:
אלברט קדושין התגורר עד לפני ארבע
שנים בירושלים, ולפני כן היה דייר קבוע
של תחנות המשטרה ובתי־הסוהר בישראל.
הוא עבריין מועד. עברו מורכב מתיקים של
אונס, זנות, התפרצות, תקיפה, גרימת חבלה
גופנית חמורה וגניבות. הוא לא בחל בשום
מעשה שהיה יכול להכניס לו כסף, או
סיפוק.
לפני שנים אחדות, כשהיה דייר בכלא
רמלה, הוא היה אחראי על מטבח אגף העצורים.
שם הוא גנב מהאסירים את מנות
המזון שלהם, והיה מוכר אותן תמורת סיגריות.
את הסיגריות היה מוכר לאסירים
בכסף כבד, תמורת חשיש. משנתפש פעם
על־ידי חבריו האסירים בגניבת מזון׳ קיבל
מכות רצח.
הוא הועבר לכלא שמה. שם לא הצליח
להסתדר עם האסירים. ידיעותיו בהתפרצויות
עמדו לו, והוא הצליח לפרוץ את תאי
האסירים ולגנוב מהם ממתקים, קפה וסיגריות.
גם הפעם נתפש, והועבר לאגף הפסיכיאטרי
של שרות בתי־הסוהר בכלא רמלה׳
והיה בטיפולם של שני רופאים.
כאשר שוחרר ממעצרו, עבר אלברט לגור
במעברת חצרים. הוא התחיל לעסוק בעבודות
שונות ונראה היה לאנשי המשטרה שהיא
חוזר למוטב. הם עזרו לו להתקבל
לעבודה בחברה האמריקאית בסדום, אך
הוא פוטר משם לפני כשנה בגלל שדקר את
אחד מחבריו לעבודה בסכין בבטן.
הוא החל להסתובב בבתי־קפה, בתחנות
אוטובוסים ובתחנת־הרכבת בבאר־שבע, ד
חיפש תיירות לבילוי קל, ונעתת שאין להן
מקום ללינת לילה,
כשהיה מוצא אחת כזאת, היה מלין אותה
בצריפו שבמעברת הצרים, מסמם אותה
בעזרת חשיש שהיה מוהל בתה או בקפה,
(המשך בעמוד )22

מגוון ה אורגיו ת

• 2מלצריות
דניות אמיתיות

ביוו״ס לגוחזאות

6א1ז\1₪זוג1ק .

• מטעמי גן־וודן,
אבד מדנמרק

• תסכיתי
לכתיבת מחזות
• תסריטי טלביזיה

מודיע על פתיחת ההרשמה למחזור ב׳

• משקאות
שעו שי
בן־אדם מסטול

יתקבלו מועמדים בעלי השכלה תיכונית לאחר שיעברו את
ועדת הקבלה של ביה״ס.
מחזור ב׳ יחל לימודיו בתאריך 1.9.66 ויימשך 6חדשים,
פעמיים בשבוע, בשעות .18.00—22.00 מרצים אוניברסיטאיים,
העוסקים בשטחים אלה — הלכה למעשה, יילמדו את
הטכניקה והיסודות לכתיבה דרמטית כפי שנלמדים בחוגים ל-
111X1^ 0בפקולטאות לאמנות התיאטרון בעולם.
ההרשמה תיערך עד סוף אוגוסט, בבית הסתדרות־המורים,
רח׳ בן־סרוג ,8ת״א, טל 240222 מאחורי בנין ועד הפועל),
בין השעות . 16.00—19.00 ,09.00—13.00 :

• מחירים שלא
תשכח לעול

מספר המקומות מוגבל

״הברווזון המכוער״

(המשך מעמוד )21
ולפעמים בעזרת אשתו, שהיתח אופה את
החשיש בתוך עוגה.
בך הוא גם השיג לאחרונה את שתי האחיות
מבאר־שבע, שאביהן מקבץ־נדבות בתחנה
המרכזית. בעזרת שתי אחיות אלה
השיג שתיים נוספות.
נערות אלה עבדו עבורו בזנות. בן היה
מתפקידן לשעשע את אורחיו. הוא היה מקבל
את האתנן, ובתמורה היה נותן להן לינה
ומזון. כאשר לא הביאו כספים, לא נתן להן
אלברט קדושין לאכול.
כך הכריח את הקטינות לעבוד עבורו,
ובמוחו תיכנן כיצד להמשיך ולהשיג ילדות
נוספות, כדי שתעבודנה עבורו.

״אחותי נתנה לו יופי״
** הרי שאלברט נעצר, פנתה המש־

\*טרר, לטפל בקטינות שאולצו לעבוד
עבורו. המשטרה׳ שחקרה את הנערות, פנתה
אל שני קציני מיבחן לנוער בבאר־שבע,
וביקשה מהם לספל בנערות באופן דחוף,

מסעדת סנדויצ׳ים דנית
רח׳ ירמיהו ,17 תל-אביב

שמ ו ר על כבודד !
בימים מסוימים השתחררי
מאי נעימות בעזרת טמפוני
דיאנה

אם לא קראת את ״המרגל שחזר מן הכפור״ —
אל תגלה זאת לאיש( .יש לך, כמובן, האפשרות לחמוק
בחשאי לקיוסק או חנות ספרים ולרכוש את
״המרגל״ ב־ 2.40ל״י).

רצונך בגוף חסון ושרירי

וווווו !1111111111111111181 )1

המנוי-
#יבלוז

המפיצים

1ז*בווג.

נזרית בע״מ

1א 9ר>

פנה עוד היום אל:

*ווזו גחוורגז.

מכשירים לפתוח הגוף

של הסרסור אלברט קדושין
מפני המשטרה, שבאה
לעוצרו, בוצעה על־ידי קפיצה מחלון
הקומה הש1ייה (מסומן בעיגול) של ביה״ח.

הבויחה

על מנת שלא יחזרו שוב למיקצוען, בשלב
הראשוני לפחות.
קצינת־המיבחן חוה הירש סידרה שתיים
מן הנערות אצל משפחה אומנת בבאר־שבע,
ואחת אצל משפחה אומנת בתל־אביב.
אחת הוחזרה למשפחתה בקריית־גת לאחר
מאמצי שיכנוע רבים. אך מי יודע אם בכלל
יוכלו אי־פעם לשקם את הילדות, שעוד בטרם
מלאו להן ,17 עברו חויות מעין אלה:

ת.ד 4 9 15 .תל־אביב

העידה אחת משתי האחיות:

ך /״ מודיע לקהל קוראיו ומינויו
כי מסיבות שונות לא יופיע
העיתון בחודש אוגוסט. מחודש ספטמבר שוב
יופיעו הגליונות כסידרם, מדי שבועיים.

אחת ולתמיד
ס 1ף לקשקשים.
חפוף ראשך
בסבון רפואי

מינויי ״אתגר״ וידידיו יקבלו בימים הקרובים
מכתב הסבר מאת העורך.

שו פ נו ך ס
לשיער זקור שמן
מחיר 1ל׳י

גימנסיה ריאלית
נמשכת ההרשמה לשנת הלימודים תשכ״ז לכתות ט׳ ,י׳ ,י״א, י״ב
תיכון עיוני במגמות
הומניסטית ריאלית

תיכון מקצועי במגמות

סלויו־ה 1וושית
גרפיקה שיגושית

רדיו-ארקסדוניקה
שדסוס

(בנין • ארכיטקטורה)
אין צורך בידיעות קודמות

כולל הכנה לבחינות הבגרות הנערכות משעם משרד החינוך
__ מורים אקדמאים ם כיתות בוקר 9שכר לימוד מודרג #סטיפגדיות __
תר־ א כי ב

רחוב אלנבי 128א׳ ליד ככר המושבות 1

סרטים

והרשמה 5—8 ;9—1 :

תל־אביב

חיפה

רח׳ סמולנסקין 7פינת רח׳ בן־יהודה | 90 רח׳ שמריהו לוין 30 פינת רח׳ הרצל 14

״אלברט היה שוכב אתנו׳ ואומל לנו לשכב
הרבה פעמים עם אמריקאים, שהיה מביא
מסדום ומאילת.
״פעם הביא לנו שני בחורים. אחד קצב,
ואחד שאני לא מכירה אותו. אלברט אמר
לנו, :תשכבו אתם, הם משלמים טוב.׳ באותו
המיקרה עלינו למונית שהסיעה אותנו
עד לבריכה בשיכון ג׳ .לפני זד, אלברט
קיבל את הכסף משני הגברים 60 .לירות.
הקצב הלך לשכב עם אחותי, ואני עם הבחור
שאינני ׳ מכירה בשם. הקצב נתן
לאחותי בסוף 15 לירות בקשיש, בשביל
שהיא נתנה לו יופי. הוא היד, מבסוט.
״חזרנו לאלברט לצריף, נתתי לו גם את
ד,־ 15 לירות שקיבלתי, והוא היה נורא
מבסוט בשביל הנאמנות שלנו. אלברט הוציא
סיגריה מלאה בחשיש, ונתן לי ולאחותי
לעשן.
״הבחורה הרביעית שהיתר, אתנו, זו שבאי׳
מתל־אביב, עוד לא התחילה לעבוד
איתנו בזנות, ואף אחד לא שכב איתה. היא
באה לבאר־שבע לבקר את האח שלה. האח
שלה נסע בדיוק באותו הזמן לחופש, והיא
נשארה בלי כסף. אנחנו, שהיינו בעיר, פגשנו
אותה, ואמרנו לה שתבוא לגור איתנו.
״הבחורה שהיתר, גרה בקרית־גת היא חברה
שלי ושל אחותי. היא ברחה מהבית
ובאר, לבאר־שבע. אני ואחותי פגשנו אותה
ליד תחנת האוטובוסים, ליד קולנוע מרכז,
ואמרנו לה שכדאי לה לבוא אתנו. היא
תיכף הסכימה למה היה לה בעבר הרבה
תיקים במשטרה, והיא חיפשה מקום לישון
ולאכול, ותיכף התחילה לעבוד בשביל אל-
ברט בזנות.
״אלברט היה תמיד מכריח אותנו להביא
לו כסף ולשכב עם גברים. בהתחלה לא
הסכמנו, אבל הוא הכריח אותנו. בכוח.׳׳
ה עול ם הז ה 1509

הדי צהאח *ד* השד
אל מסע רימום שמו של שר־האוצר
פינחס ספיר הצטרף השבוע גם הכתב
הכלכלי של דבר, טדי פרדים. הוא פיר־סם
בדבר־השבוע כתבה ארוכה, שסיפרה
על ספיר החרוץ, ספיר הנמרץ, ספיר המלחמה
שערה, ספיר הקוטל את משיב יריביו וטופח להם אחר־כך בחיבה על הכתף
(,,אינו אוהב כשעושים זאת לו״) ובו׳.
בין השאר סיפר טדי, כי ספיר נוהג לגעור
בסובבים אותו, והגערות שלו שמורות גם
ללוי אשכול, ראש־הממשלה בכבודו ובעצמו
• .בין הסיפורים המעליבים שד,יבאו
תה כתבה, היה אחד שנגע לח״כ גח״ל
הד״ר בנימין אבניאל. מסופר בו, כי
פעם, לאחר נאום שר־האוצר בכנסת, רץ
אחריו אבניאל לאורך כל המזנון ואמר:
״היה לו נאום מזהיר, אדוני השר, נאום
מזהיר ממש!״ על פניו של ספיר, לפי ״יר־סת
פרוים, הסתמנה הבעת בוז • .אגב,
אותו ספיר, הבז למחמאות ולחנופה, עבר
בעצמו על הכתבה לפני פירסומה, לשה במו
ידיו את ההגהות שלה. מה שבטוח בטוח.
אולם מכיוון שהוא אינו עיתונאי מקצועי,
שכח לבדוק אילו תמונות מתכוונים העורכים
לצרף לכתבה. כך יצא שהתפרסמה
תמונת ספיר במיפעל קרגל, בחברת 20
דובינר. למרות שבגוף הכתבה נזכר ה־מיפעל
לגנאי, כאחד מאותם המיפעלים שלא
היו צריכים לקום בכלל. כמובן שהכתב הזכיר
עובדה זו לזכותו של ספיר, תיאר אורו
כאדם היודע להכיר בטעויותיה אפילו שמקורן
היה נעוץ בחזון המלהיב של ״בניין
הארץ השר יגאל אלץ ממשיך לשמור
על מעמדו כקורא קריאות־ביניים מספסל
הממשלה בדיונים הנוגעים לו. השבוע
קם ח״כ רק״ח תופיל! טוכי לנאום על
חוק השבת, אחרי שחברו לסיעה, מאיר
וילנר, כבר דיבר על כך. טובי ראה צורך
להתנצל על כפילות זו, הזכיר שבדרך כלל
אין שני דוברים של סיעתו נואמים על
עניין אחד קרא אלון :״בוודאי, מחשש פן
תתגלינה סתירות כשראה ח״כ מפא״י
זאב יצרן? את הכותרת שהופיעה בגליון
האחרון של העולם הזח ,״צדק מול צדק״,
העיר הערה פילוסופית :״זה תמיד רע. כי
אז מכריע הכוח איך נראה ביקורו של
קונראד אדנאואר בישראל בעיני עצמו?
במאמר מפרי עטו, שהתפרסם בירחון
גרמני, מגלה הקאנצלר־לשעבר, :אין להגזים
בהערכתם של הקשיים שהיו לי עם ראש
ממשלת ישראל, מר אשכול, העומד כידוע
בראש ממשלה קואליציונית לאו דווקא בלתי
מסובכת לא יכולתי לחולל נסים, אף
מדינאי אינו מסוגל לכך, והתכוננתי לקראת
ההפגנות ...מרכבת הפיוס עומדת רק בתחילתה,״

הנישואין
עסבעלהעסק
בדיוק ביום המצופה, זה קרה: לחיים
טופול נולדה בת, ושמה בישראל עדי. השם
נבחר בעיקר מפני שהוא מתחיל באות
עי״ן, כמו הבת הבכורה ענת והבן עומר.
השבוע הביע טופול, בחוג ידידים, דאגה
שמא יאזלו לו עוד מעט שמות המתחילים

אלי ורינה אביבי מתחת לחופה ובדרך למישחה-הדבש
אסור לשכוח את אכזיב
בעי״ן. מייד הוכיחו לו ידידיו כי אין מקום
לדאגה — יש עשרות שמות עבריים טובים
משני המינים המתחילים כך, כגון עוזי, עמי,
עתניאל, עזריאל, עמיקם, עמירם, עלי, עבר,
עידוא, עזה, עזריה, עבריה • .כאשר
שמע כתב ידיעות אחרונות גדעון רייפר
על נישואיו הקרובים של עמיתו. כתב מעריב
אלי לנדאו, פסק :״עתה יוכל לנדאו
לשקול את אפשרות פיטוריו של דיסנצ׳יק.״
הכוונה: לנדאו עומד לשאת את בתו של
עובד כן״עמי, בעל מעריב, לכן ישתפר
מעמדו בעיתון, עד כדי כך שיוכל לדבר
להבא עם העורך, אדיה דיסנצ׳יק, כשודד,
אל שוזר חברת החשמל גילתה
השבוע את אופייה הרצחני־כמעט, כששלחה
לתושב ירושלים הזמנה לבוא למשרדיה,
כדי לחתום על חוזה מחודש, במקום זה
המצוי בידיה, על שם ״מר מרדכי קופ
ז״ל.״ קופ, בעל הקפה הירושלמי טעמון,
שהוא יהודי ירא־שמיים, כפר כמובן באפשרות
שחברה כזו תיקח לעצמה סמכויות
אלוהיות, מחה בפניה חריפות, תבע שיחזירו
לו את חייו • .שעה קלה לאחר טכס
נישואיה, נאלצה כבר מיה פארו לנעוץ
מבט זועם בבעלה, השחקן־זמר פראנק
סינטרה, שעה שזה הרגיש חובה לעצמו
להתנשק עם מכרה ותיקה. רק לאחר שמילא
את חובתו, התפנה פראנקי להצטרף
לרעייתו, כדי לחגוג ביחד עימד, ועם עוד
מוזמנים נבחרים אר. הולדת משפחת סינט־רה
החדשה • .קו־פרודוקציה דנית־ישראלית
הולידה החודש מסעדת כריכים ראשונה במינה
בישראל, הנקראת הברווזון המכוער.
המסעדה הצפון־תל־אביבית מעסיקה מגישות
על טהרת המוצא הדני, וכוללת בתפריטה
שמות שאינם מוכרים כלל לישראלי הממוצע.
פלטה טיבולי, למשל, היא מנה בריאה
של בשר חזיר שינקן, המתחבא תחת השם

סינטרה בפעולה לעיני אשתו
אסור לשכוח מנרות ותיקות
ה עול ם הזה 1509

המפוצץ, הקנאים הדתיים • .מספר הישראלים
החוזרים מחו״ל לחופשת מולדת הולך ומתרבה.
השבוע, כשישבו כמר, מהם בדיסקוטק
של פרדריקד! סגל, והשמיצו את חבריהם
שנשארו עדיין בחו״ל, הגיע גם תורו
של הצייר יהודה ניימן מפאריס. לפתע
נכנם ניימן לדיסקוטק, הסביר להם כי גם
הוא בא לחופשת מולדת. ההשמצות עליו
פסקו בו ברגע • .אלי אביב, הידוע כ־
״המתבודד מאכזיב״ ,לא יהיה בודד יותר.
השבוע נשא לו לאשה את החיפאית רינה
ליבוכיץ 24 בטכס אזרחי־סמלי, בו
קידש את אשתו בכד־עתיקות (ראה צילום).
בתום הטכס נשבע הזוג, בנוכחות מאות
מוזמנים ,״אם אשכחך אכזיב תשכח ימיננו,״
וקפץ מיד לים למישחה הדבש.

פסוק• השבוע

• סגן יו״ר הכנסת ישראל יש
עיהו
:״אותה שעה שנזרקה לחלל עולמנו
סיסמת הביצועיזם — כתחליף לאידיאות,
להגות ולמנהיגות — ירדה עלינו קללה
מרובה.״
• ח״כ רפ״י יוסף אלמוגי, בתשובה
על כך :״אותה שעה שנזרקה לחלל
עולמנו העמדה, כי השלטון הוא־הוא תחליף
לאידיאות, להגות ולמנהיגות — ירדה עלינו
קללה חמורה.״
• הנ״ל :״למען הנצחון בבחירות הרעילו
בארות, מהן ניזונו והתפתחו כל המרעילים.״

ח״כ המערך סייף ז־אל־דין אל-
זועבי, לשעבר ראש עיריית נצרת, על

שמואל טולדאנו, יועץ ראש־הממשלה לעניינים
ערביים :״הוא אינו עושה דבר ואין
לו סמכויות ואין טעם לבזבז זמן כדי ללכת
אליו.״

• שר-המשפטיפ יעקוב שמשון
*טפידא, על הומוסכסואליזם :״העניין לא
העסיק אותי ביותר — אולי אינני די מתקדם
— אני אינני מכיר בין חברי ובין מכדי,
אף לא בצעירותי, אנשים שאני יודע
שהם נוטים לזה״.

• חכר מועצת עיריית פאריס,
ולשעבר נשיא ציוני צרפת, אנדרה
כלימל, על שר־החוץ הישראלי :״לולא
היית יהודי, היית מתמנה לאחד השגרירים
החשובים ביותר של מלך בריטניה, גם
לשונות רבות אתה שומע, אבל ניטלה ממך
ההבנה הפוליטית, שהיא הסגולה החשובה
ביותר למדינאים.״
• ח״כ מפ״ם מאיר יערי :״ספיר
הוא שודד!״
• ״פראבדה״ ,ביטאון המפלגה הקומוניסטית
הסובייטית, על היחסים בין
שתי הגרמניות., :אפילו האדם הטוב ביותר
לא יכול לישון בשלווה, כאשר הדבר אינו
לרוחו של שכנו הרע.״

תמחרים
• נולדה. ללוי אשכול נכדה רביעית,
בת לבתו תמה, חברת המועצה המקומית
ערד, שקראה לן כדה אלישבע, על שם אמה,
רעייתו המנוחה והשנייה של אשכול.
• נחוג. יום הולדתה ה־ 37 של ז׳קלין
קנדי, בחוג המשפחה.
• נחוג. יום הולדתו ה־ 53 של ח״ב
חרות מנחם בגין, ביום בו ניצחה נבחרת
אנגליה את נבחרת גרמניה במישחקי הגביע
העולמי, תוך הרמת כוס למנצחים האנגלים.

נישא. שי מאיר ,22 ,בן המיליונר
מרדכי מאיר, לנילי וייס (ראה רחל המר־חלת)
במסיבה מפוארת בבת־ים.
• נישא. מנכ״ל בנק לפיתוח התעשייה
ולשעבר החשב הכללי של ממשלת ישראל,
ד״ר אברהם (אמיל) נאמן ,59 ,לאליזבט
סבינסקי.
• הו כתר. כאדמו״ר (אדון, מורה ורב)
של חסידי בעלז, הרב ייששכר דב (״ברל׳ה״)
רוקח, יליד תל־אביב בן 19׳ על־ידי עריכת
טיש (שולחן) לחסידיו בירושלים בסעודת
מוצאי־שבת ולמרות התנגדות רבים מחסידיו׳
שהפיצו כרוז בו הודגש ״כי הוא עוד
צעיר וצריך הדרכה להיכנס לעבודת השם
יתברך.״
• נפטרה. רחל הוטנר, אשת מנהל האנציקלופדיה
התלמודית, ובעצמה מנהלת
מחלקת המחקר במשדר הסעד, מייסדת מפעל
השיקום של הילד המקופח והעזוב,
מקימת מעונות הנער והנערה העבריינים, שהתפרסמה
כאם החוסים.
• נפטר. הרב ישראל אלפסי, בעל
המאפייה הראשונה בתל־אביב, מיליונר ואב
ל־ 12 ילדים (אחד מהם: נשיא מיסדר בני-
ברית יצחק אלפסי) ,להם חילק את נכסיו
בעודו בחייו.

*שמוות
מח&ה
נגד המשכת המלחמה
כוויאט־נאם ייערכו כיום
החמישי הקרוב 4 ,באד
גופט, ליד בניין שגרירות
ארצות הברית כ־תל־אביב.
חברי מרכז
התנועה יתייצבו עם
ברזות כרחוב הירקון,
ליד ביבר לונדון. שלושה
מחברי המרכז -ח״כ
אורי אבנרי, שלום בהן
ועו״ד אמנון זכרוני יקיימו
מישמרת לפני השגרירות
עצמה.
המישמרות יוצבו מ
*טעה 5עד 7אחרי
הצהרים.
כשעה 4אחרי הצהרים
יקיים אורי אכנרי שיחו
על נושא זה, כרחוב גליק־פון
,8תל-אביב.

תנועת העולם הזה -כוח חדש
מזמינה אותך למיפגש

מסביב רמדווה
דמעו השלום בוויאמ נאם
אשר ייערך בערב־שבת זה 5 ,באוגוסט, בחוף־הים של תל־ברוך. הדלקת המדורה
בשעה 10 בערב. ידברו :

שלוםכהן -מה ראיתי בוויאט־נאם
פיטרפריי -פפרד - 1936 ויאט־נאם 1966
נתןיליןמור -לח״י -ויאט-קונג
אוריאבנרי — מאושוויץ עד ויאט־נאם
ישתתפו אמנים ומשוררים, בתוכנית מיוחדת שתוקדש לנושא זה.
צרף את קולך לקולם --השתתף במיפגש־רעים ליד המדורה !
3בחיפה מתקיימת פגישה עם נציג מפ״ם
על הנושא:

מפ״ם והעולם הזה.
#בתל־אביב
ביום רביעי 3באוגוסט, בשעה 8.30
בערב, ברחוב גליקסון ,8ירצו :

עותמן כראנפי
ופכרי ג׳רים
על הנושא:

איך מחנכים ערבים
ביום רביעי 10 באוגוסט, בשעה 8
בערב, ברחוב גליקסון ,8ירצה :

מרדכי ברודאי
על הנושא:

המשק לקראת שואה?
בפתח־ תקמה
ביום חמישי 4 ,באוגוסט, בשעה 8.30
בערב, בדירתה של הגברת אורה,
ברחוב כצנלסון ,32 יתקיים חוג־בית
בהשתתפות :

פמיח אר־קאפם
ראש מערכת הזה אל־עאלם, שירצה
על הנושא:

חינוך שכזה לערביי ישראל

ביום חמישי 4 ,באוגוסט, בקפה פת,
שדרות מוריה ,50 אחוזה, בשעה 8
בערב.
קיימת אפשרות להסעה מחיפה למדורה׳
שתיערך ביום ו׳ ,5.8בתל-
ברוך. היציאה תהיה ליד בנין ה־עיריה,
ב־ 7בערב. על המועניינים
להתקשר עם יצחק עין־גל, טלפון
,41227 חיפה.

#ברמת־גן
ביום רביעי 10 ,באוגוסט, בשעה
8.30 בערב, בקפה עצמאות בגן דוד
המלך (מאחורי קולנוע אורזע) ירצה:

מיכאל רן־אור
על הנושא:

הדרכים להתפתחותה
וגידולה של התנועה
בעקבות מאמרו ׳.כיצד נגדל״
(כוח חדש מס)5 .

קורסים לערבית ולעברית
כל המעוניין ללמוד ערבית או עברית
יכול להירשם עד 15.8ברחוב
גליקסון ( 8טלפון )226785 מדי ערב,
החל משעה .18.00

ספ 1רט
כדורגל
הנבחרתה טו בחב* 1ת ר
בכל ארץ ישנם כמה אומללים שלא מבינים
מד, זה מישחק כדורגל. כמה מוכי גורל,
שלא מבינים ממה יש להתלהב כאשר
עשרים ושניים שחקנים רודפים אחרי כדור,
ומדוע ההמונים שואגים עם הבקעת שער.
אותם בודדים גם לא התלהבו בשבת האחרונה
כאשר נבחרת אנגליה זכתה בגביע
העולמי בכדורגל. הם לא היו שותפים לחוויה
המיוחדת במינה, מישחק הגמר על
הגביע, שריכזה ארבע־מאות מיליוני צופי
טלביזיה ועוד מיליונים רבים סביב מקלטי
הראדיו בכל העולם.
הקריינים בכו. אותם גרמנים שלא
הצליחו להיות בין שלושים־אלף חבריהם
למולדת באיצטדיון ומבלי בלונדון, בו התמודדה
נבחרתם נגד אנגליה, נטשו את כל
עיסוקיהם האחרים, התישבו מול מקלט הטלביזיה,
קיוו לניצחון קבוצתם.
מה שקרה אחר־כך יודע כבר כל חובב
כדורגל בעולם. הגרמנים השיגו שער יתרון,
האנגלים הישוו והשיגו שער יתרון. ואז,
כשאליזבת השניה כבר תארה לעצמה איך
היא תעניק את הגביע לקפטן האנגלי הבלונדי
בובי מור, קיבל וובר הגרמני כדור
ליד שער אנגליה, נגע בו בידו מבלי שהשופט
הגיב ובעט אותו לרשת האנגלית.
קרייני הראדיו האנגלים בכו, ובגרמניה
חשבו שהאלוהים התערב לטובתם.
כאשר הוארך המישחק בחצי־שעה, היו
האנגלים מדוכאים מעט. עד שג׳ף הרסט פרץ
לשער הגרמני ובעט בעוצמה. הכדור פגע
בקורה וירד לקו השער. השופט לא עשה
שום תנועה, .הוא לא נותן אותו!״ צווח
בהתפלצות קריין הבי.בי.סי ,.״אני ראיתי שהכדור
נכנס לשער,״ טען לפני מיליוני
מאזיניו. השופט בכל זאת נתן אותו לבסוף.
שופט־הקו אישר, כי הכדור עבר את השער.
בגרמניה התחיל האבל הלאומי. הוא עוד
גבר כאשר האנגלים הבקיעו שער רביעי
בדקה האחרונה. הנבחרת האנגלית, שניצלה
את כל היתרונות שהוענקו לה עקב היותה
הנבחרת המארחת את מישחקי הגביע העולמי,
הוכרזה רשמית כנבחרת הכדורגל
הטובה ביותר בעולם.

כל תחרויות אתלטיקה בארץ היא שער־ריה.
בחודש הבא עומדים בכירי האתלטים של
ישראל לצאת לתחרויות באירופה. ,כהכנה
לקראת אליפות עמי אסיה בסוף השנה ב־באנקוק
.״רק מי שישיג תוצאה טובה, יוכל
לנסוע לאירופה,״ קונן השבוע אתלט ממורמר
,״אם לא מארגנים עכשיו תחרויות, מתי
אוכל לעשות תוצאות טובות? בשביל להגיע
לתוצאות טובות אני צריך להתאמן ולהשתתף
במאכסימום של תחרויות.״
אין תוצאות מינימום. התמרמרותם
של האתלטים לא השפיעה כלל על עסקני
האתלטיקה בהתאחדות לספורט. אלה המשיכו
להבטיח ולא לעשות דבר. כך, למשל,
הבטיחו לשתי האתלטיות היפות ביותר במדינה,
חנה סמוך ואנדרה אביגל, כי יערכו
תחרויות בקרב־חמש כדי לתת להן אפשרות
להוכיח את כושרן במיקצוע זה. תחרות זו
היתר, כבר צריכה להערך לפני למעלה מחודש,
בעת אליפות ישראל. מאז היא נדחית
כל שבוע לשבוע שלאחריו.
חוסר הפעילות הפתאומי של עסקני האתלטיקה
לא נבע רק מחוסר מסלול מתאים,
אלא גם מכך שוועדת האתלטיקה של ההתאחדות
לספורט התפטרה לפני נסיעת נבחרת

ש חייה
שראל נ. מצו־בסוף
חודש אוגוסט נערכת אליפות אירופה
בשחייה. זהו מאורע בעל חשיבות בלתי־רגילה.
עשרות שחיינים מצטיינים מתכנסים
עם מאמניהם, יוצרים על־ידי כך אפשרות
נדירה להחלפת דעות, לימוד שיטות וקשירת
קשרים בינלאומיים בעלי חשיבות רבה.
נשיאות הנהלת ההתאחדות לספורט המקומית
לא זילזלה, חס־וחלילה, במאורע. היא
קיימה דיון ממושך בנושא, החליטה, בסופו
של דבר, כי לא צריך להגזים, זה לא כל
כך חשוב שיש אליפות אירופה בשחייה,
היא תתקיים גם בלי נציגים מישראל. היא
החליטה, בעקבות מאמצי השיכנוע של הרכז
המיקצועי של הפועל, עמנואל גיל, שלא
לשלוח נציג לאליפות אירופה.
פעילות לא־ספורטאית נוספת: ההתאחדות
לספורט עדיין לא החליטה לשלוח את נבחרת
הכדור־מים של ישראל לאליפות עמי
אסיה בבאנקוק. יו״ר ההתאחדות הבינלאומית
לשחיה (פינ״א) ראה את שחקני ה־כדור־מים
של ישראל בפעולה, המליץ לשלוח
אותם לבאנקוק, שם יש להם את מירב הסיכויים
לתפוס את המקום הראשון.
שתי הנבחרות, שתתפוסנה את המקום
הראשון בבאנקוק, תתמודדנה באולימפיאדה
במכסיקו־סיטי ב־ 1968 עם אלופות היבשות
האחרות. עובדה זו תיתן לנבחרת הישראלית
סיכוי נדיר להתמודד עם נבחרת מצרים,
שהיא אלופת אפריקה בענף ספורט זה.

אתלטיקה
חו סרפ עי דו ת
המסלול בנזכון־וינגייט אינו כשיר לתחרויות,
בשל הטיפול המסור לו הוא זוכה
מידי מנהלי המכון. מכיוון שכך, אין תחרויות
אתלטיקה בישראל במשך החודש. אמנם
ישנו איצטדיון נפלא ברמת־גן, אבל הדתיים
אינם מרשים להתמודד עליו בשבתות,
ובימי חול מנהלי האתלטיקה אינם רגילים
לארגן תחרויות.
העובדה שבמשך חודש תמים לא נערכו

אתלטית סמוך
לא לסמוך על עסקנים
האתלטיקה הישראלית. לתחרויות ביוון, בשל
סיכסוך על קביעת תוצאות המינימום לנסיעות
לאירופה ולבאנקוק (העולם הדה
.)1506 מאז עוד לא נקבעו תוצאות מינימום
חדשות והפעילות בענף זה שותקה לחלוטין.

ספח־טאים
בדמ*ני הבטחות
לספורטאי הקטן, כמו לאזרח הקטן, לא
דואג בארץ איש. למשל:
• בראשית השנה הבטיחו אנשי הפועל
בהתאחדות לספורט לאתלסית חנה סמוך,
כי ישלמו עבורה את מלוא שכר הלימוד
בסמן וינניים. חנה סמכה על ההבטחה, לקחיי
הלוואה של אלף ל״י כדי לשלם את שכר
הלימוד. עד היום היא עדיין לא קיבלה פרוטה
מן הסכום שהובטח לה.
• כדורסלן הפועל תל־אביב אמנון גמר
נאלץ להיכנס להסגר, כדי לנסות לעבור מקבוצתו
לקבוצה אחרת. גמר סבל מתאונת־דרכים
השנה, שכתוצאה ממנה חלה ירידה
בכושרו. אנשי הפועל תל־אביב שיתפו אותו
אמנם רק לעיתים רחוקות במישחקיהם, אך
סרבו להעניק לו שיחרור מקבוצתם לקבוצה
אחרת. כתוצאה מכך ייאלץ עתה גמר
שלא לשחק במשך שנה. חוק ההסגר של ההתאחדות
אינו מתחשב בתאונות דרכים.
• כדורסלן מכבי תל־אביב והנבחרת הלאומית
חיים (״חימון״) שטרקמן הצהיר, כלא
ישחק בקבוצתו עד אשר לא יוחזר לו
הכסף עבור ימי העבודה אותם הפסיד עקב
ניתוח המניסקוס ברגלו, אותו נאלץ לעבור
לפני חודשיים. הסכום הובטח לו לפני הניתוח,
לא שולם עד עתה.
ה עול ם הז ה 1509

במדינה ימאים אין ערבי וה דו ח

כל אזרח ישראלי יכול להשתכר, אם הוא
חפץ בכך; להתקוטט, אם יש לו סיבה סובה
לעשות זאת; להעצר, אם מזלו הרע מפגיש
אותו בשוטרים עירניים, ולהשתחרר בערבות,
אם הגורל מזמן על דרכו ידידים טובים.
כך, לפחות, חשב הימאי יוסף מויאל.
הוא השתכר, הסתבך בקטטה, הובא לבית־משפט
ונזקק לערבות בסך 200 לירות. הוא
התרוצץ שעות רבות ברחובות חיפה, ב־לווית
שוטר, כדי לחפש ערב, עד שמצא
לשמחתו הרבה ימאי אחר — רב־מלחים
יוסף ביבי.
רב־המלחים, שהכיר את מויאל תוך כדי
עבודתם המשותפת, הסכים מיד לחתום על
כתב־ד,ערבות, הצטרף בו במקום אל העציר
ואל שומרו, הלך איתם לבית־משפם השלום
בחיפה. שם חיכתה לו הפתעה.
״תעשה זאת בכנסת״ .הפקיד סירב
לקבל את חתימתו. גם המזכיר הראשי של
בית־המשפס סירב. ביבי ניסה להסביר להם
ולשכנע אותם, אך לשווא. .לא מקבלים
ערבות של ימאי!״ פסקו השניים בהחלטיות.
שוב ניסה רב־המלחים לשכנעם, אך נענה
ביובש. :אתה נואם יפה על זכויות האזרח,
אך מוטב שתעשה זאת בכנסת. אנחנו את
חתימתך לא נקבל.״
באותו הרגע חשב ביבי להחזיר את
תעודת־הזהוי שלו לשר־הפנים — כמחאה,
לאחר מכן נמלך בדעתו, כתב מכתב מחאה
להיסאי הישראלי, ביטאון איגוד הימאים.
.מצד אחד טוענים ראשי המדינה שאנו,
הימאים, הננו שליחי המדינה בחוץ־לארץ,״
התלונן רב־׳המלחים במכתבו. ,ומצד שני
מתייחסים אלינו כלאזרחים ממדרגה שנייה.״
עורך הביטאון, משה גוטר, היפנה את
תלונת הימאי אל שר־המשפטים, כדי לקבל
ממנו הבהרה בנידון. זה קרה לפני
ששה חודשים. מאז הוא מחכה לתשובה.
בינתיים הגיעו אליו מכתבים של ימאים
אחרים, המצטרפים אל מחאתו של ביבי,
מזכירים, יחד עם זאת, כי אין זו האפלייה
היחידה הנהוגה כלפיהם, .גם את זכות
הבחירה לכנסת שללו מאתנו,״ כותב אחד.
,וגם את אות סיני לא קיבלנו,״ כותב שני,
״למרות שחלק מאתנו גויים אז לחזית,
ואילו חלק אחר שירת בים — שרות שהוא
בטחוני באופיו.״
,,כאמת אינני יודע!״ .השבוע פנה
כתב העולם הזה אל משרד־המשפטים, קיבל
תשובה מוסמכת, כי חתימת ימאי על כתב־ערבות
אינה מספקת את פקידי בית־המשפט,
מאחר שקשה להשיג את החותם בלב־ים
במיקרה הצורך.
ומה יעשה ימאי כמו יוסף מויאל, הנקלע
בין הפלגה להפלגה למולדת, שבה אין
לו בכלל קרובי משפחה המסוגלים לחתום
עבורו על כתב־ערבות?,
השיב על כך רוני בודסקי, הממונה על
הדרכה ויחסי־ציבור בהנהלת בתי־המשפט:
.באמת אינני יודע. אין לי תשובה על כך.״

קופצת מרש שלב א׳
במקום כעס

המצאנת

שלב כ׳
להוציא את האנרגיה

סטודנטים
מלחמהתד בו תי ת
האגרוף שהונחת בשבוע שעבר בפניו של
דן ארזי, בפתח הדיסקוטק הירושלמי פוס־פוסטק,
הוגדר על־ידו כ״המשך המלחמה התרבותית
באמצעים אחרים.״ כי ארזי ()23
אינו סתם סטודנט גבוה ( 187ס״מ) לגיאוגרפיה
באוניברסיטה העברית בירושלים,
אלא נושא גם באחת מן הכהונות הרמות
ביותר בהסתדרות הסטודנטים הירושלמית:
הוא רכז התרבות שלה. לכן כל פגיעה בו
נראית בעיניו כפגיעה בתרבות.
לדעתו, אי אפשר גם לטעות בזהותו של
האחראי לאותו אגרוף שהונחת בפניו בחשכת
הליל. אמנם את המכה עצמו זיהתה
המשטרה כאגנציו סובל, אך ארזי איתן בדעתו
כי מאחורי סובל זה מסתתר דן
שומרון, סטודנט לאמנות ולשעבר רכז התרבות
בהסתדרות הסטודנטים.
דו־קרב במסדרונות. לפני שנה, כש־שומרון
( )24 התפטר מכהונתו התרבותית,
זכה בה ארזי על־פי מיכרז כדת וכדין. אז
היו עדיין שני התרבותניקים ידידים. אולי
לא בלב ובנפש, אך בכל זאת מן הפה ולחוץ.
ארזי ניגש לעבודתו במרץ, ושומרון נותר
אז בג׳וב צדדי אמנם, אך היה זה ג׳וב שנתן
לו את האפשרות לראות את כל ענייני
התרבות מקרוב. הוא היה אחראי על הבאת
הסרטים אל מיפגשי החוג לסרט הטוב, המקיים
פעילות כדירה בקריית האוניברסיטה.
כשראש החוג לסרט הטוב רצה לנטוש
ה עול ם הז ה 1509

מילולי גלוי. פעם פרץ הריב בבית־הקפה
הירושלמי עטרה, ופעם אחרת המשיך במסדרונות
האוניברסיטה. באותה תקופה הופיעו
כתובות של ניבול פה על קירות בחי־השי-
מוש באוניברסיטה, כשמתחתם מתנוססת
חתימתו של ארזי.
טען ארזי השבוע :״זאת היתר, אחת הפרובוקציות
שהתנהלו נגדי, אך היא לא
היתר, היחידה.״ לדבריו סבל בעת האחרונה
גם מטירטורי הטלפון בשעות הלילה המאוחרות׳
שלאחריהן נשמע שטף קללות עסיסיות
מפי קולות בלתי־מזוהים. גם הקולות
האלה נזקפים על־ידי ארזי לחובת יריביו במלחמה
התרבותית.
״עניינים מלוכלכים״ .שומרון מכחיש
כל שייכות לעניין, טוען בתוקף כי אין
לו יד ב״עניינים המלוכלכים האלה.״ הוא
מכחיש גם את שייכותו לאגרוף שהונחת
בפניו של יריבו, למרות שהיה נוכח באותו
ערב בדיסקוטק, ולמרות העובדה שישב גם
בקירבת אגנציו סובל המכה.
ואכן, גם ר,משמרה לא מצאה שום יסוד
כדי לקשור את שומרון בפרשת האגרוף.
בעניין של סובל היא עדיין חוקרת. אך ארזי
לא הסתפק בכך, פנה לבית־הדין של הסתדרות
הסטודנטים, כדי שהוא יפסוק אחת
ולתמיד מי הצודק במלחמת התרבות.

״ קמץל•!״
לפני חצי שנה ישב תעשיין אמריקאי וחשב
כיצד לתת תנופה לעסקים. איך להוציא
את המרץ, לפרק את המתח של חיי יום־יום
הסוערים, ועם זאת לחזור על הצלחה מסחרית
הדומה לזו לה זכה ההולה־הנפ בזמנו.
הוא נטל לידיו ידית של את חפירה,
חיבר לקצהה קפיץ חזק בצורת קונוס ומעליו
התקין מידרס לשתי הרגליים. הוא ניסה
לעלות על המכשיר ובכובד משקלו החל
לקפץ כמו קנגרו. הוא החליט שזה יהיה
שמו המיסחרי של המכשיר. כעבור הודש
ימים כבר הוצפה אמריקה בשגעון החדש.
כעבור עוד חודש סחף השגעון גם את כל
אירופה.
מרענן כן*אדם. שני ישראלים, שטיילו
אותר, עת בעולם, נפלו על ההמצאה, רכשו
את הזכויות, חזרו ארצה והחלו בייצור
המוני של המכשיר.
הם ניסו 200 סוגי קפיצים עד שגילו את
הקפיץ שיוכל לשאת ילד ממוצע ולא להישבר,
גם כשיעלה על המכשיר אדם מבוגר
בריא גוף.
המפיצים הוציאו את המכשיר לשוק וניסו
לשכנע את הקהל לקפוץ כמו קנגרו. לקפוץ
הסכימו כולם בשמחה, אבל לשם קנגרו לא
רצה איש להסתגל, ובו במקום המציאו לו
שם חדש: קפוץ לי!
״זה גם מתאר את המכשיר וגם מבטא
משהו בשביל הישראלי הפשוט,״ אמר מרקו
תורג׳מן.
חצקל איש־כסית סבור ש״זה ממריץ את
הדם ומרענן את הבן־אדם.״ הפירסומאי דויד
בלקין קבע :״זד, פנטסטי, מסיר את הדאגה
מהלב.״
מצויץ בשביל כעל. לינדסיי מרש,
לונדונית בת 15 ובתו של מפיק הסרט חנה
סנש, מכירה את הקפוץ לי! עוד מחוץ לארץ,
מרבה להדגימו לחבריה הישראליים.
היא מצליחה לשכנע ביעילותו ובחועלתו.
אולם את התועלת האמיתית גילה איש־עסקים
צעיר, שקבע :״זה מצויין בשביל
בעל שבא הביתה עצבני מכל היום. במקום
להוציא את הכעס על אשתו, הוא יכול
להוציא את האנרגיה שלו בקפיצות ולבוא
אחרי זה אל אשתו כשהוא נחמד ונעים.״

חקלאות
ב עיי ת הצמיד ה צ עיר

שלב נ׳
ולהינת נחמד ונעים
את מישרתו, המליץ על שומרון כיורשו.
ארזי התנגד, הביא את ההכרעה בשאלה
למוסדות הסתדרות הסטודנטים. מאז פסקה
הידידות בין עסקן־התרבות־בהווה לעסקו־ה־תרבות־לשעבר.
הפסקת
הידידות עברה חיש מהר לריב

לנוקד מחצור היתד, בעייה מטרידה: ה־צפיר*
שלו, בן ארבעת החודשים, נוהג לקפוץ
מפעם לפעם למדור העיזים. האם תתכן
התעברות מצפיר כה צעיר? וזה׳ בעצם, עוד
לא הכל. הצפיר החצורי הוא גם גמום (כרות
קרניים) ,ולפני שנה היה באותו משק תיש
דומה, שבין צאצאיו היו הרבה אנדרוגינו־סים.
האם לא כדאי להחליף את הצפיר ה־גמום
בצפיר מקרין?
התשובה: עליך להרחיק מייד את הצפיר
מן העיזים, כי אכן קיימת סכנה רצינית
שהוא מסוגל להפרות אותן, ואשר להעדר
קרניו
קרן אפריקאית. וכך דואג הירחון
המשק החקלאי מדי חודש לחקלאים, עונה
(המשך בעמוד )28
* תיש צעיר.

,.רהווג את הזונות!״ צעסו א1ש ברוגזו מחץ דתית שעשסה
שמות בבית שלם בפעולה שנועדה להתנכל דשתי נשים
פשע,״ קבע דובר משטרת מחוז ירושלים,
רב־פקד מיכאל בוכנר .״הכל היה מאורגן.
שום דבר לא היה ספונטאני. כולם ידעו בדיוק
את הכתובת. הנשים מתגוררות שם
מזה זמן רב. העיסוק שלהן הפריע לתושבי
השכונה החרדית, והם החליטו לקחת את
החוק בידיהם.״

״צריף?הרוג את הזוגות״
ך* המון המסתער, בקאפוטות ובי
) שטריימלים, הגיע אל הבניין בו מתגוררות
עליזה אברג׳ל ואנט בוגנין. האברכים
המשולהבים, שהחליטי כי שתי הנשים
עוסקות בזנות, לא פנו מיד להעניש אותן,
קודם החלו לעבור בכל הדירות באותו בית.
הם פתחו בקומה השניה, בדירתה של

במאהשע רי
על פניהם ונכנסתי לבית שלי. שני בחורים
באו אחרי, ואמרו שהם באו לערוך חיפוש.
הם יעצו לי ללכת לכמה זמן מהבית. שאלך
לטייל קצת. כל הזמן הם אמרו בעברית
ובאידיש, צריך להרוג את הזונות.׳ כמו שהגעתי
ליציאה של הבית, התחילו לזרוק
עלי אבנים. הם ניסו להכות אותי. נבהלתי.
ברחתי מפניהם, רצתי לקרוא למשטרה.״
מה שקרה בהעדרו של שמעון ביטון,
סיפר חביב שבו, שכנו מלמטה :״הם פרצו
את הדלת של שמעון, קרעו תמונות וניירות
שלו, שברו כסאות ושולחן, ואחר־כך
זרקו את כל זה, מהקומה השניה, לחצר.״
האברכים שליחי־המצודה החליטו לקבל
שכר־מצוזה כבר בעולם הזה :״הם לקחו מהחדר
שלי טרנזיסטור, מצלמה וגם מכשירי-
התעמלות. כאלה עם קפיץ, בשביל לחזק
את השרירים,״ סיפר שמעון .״הם הוציאו
כסף מהארנק שלי. אחרי כל זה הם רצו
לשרוף לנו את החדר. אבל הזקנה השכנה
בכתה, ולא נתנה להם.״

״אמרו שיהרגו איתי״
* 4שם ירדו הפורעים לקומה הראשונה.
חביב שבו, היחיד שלא נפגע, סיפר כיצד
עשה זאת., :כשהדתיים התחילו להתפרץ
לחדר בצעקות, הלב שלי התחיל לדפוק
מהר. נגשתי תיכף למטבח ומילאתי סיר
במים קרים. נעמדתי בפתח הדירה. כשהם
הגיעו אמרתי להם, :בסיר הזה יש לי מים
רותחים, מי שינסה להתקרב, אני אשפוך
עליו את המים׳ .הם אמרו לי לעמוד בשקט,
והם לא יעשו לי כלום אם לא אתערב.״
משם פנו לדירה של אנט ועליזה.
אנט בוגדן היא בת .36 היא אם מסורה
לשבעה ילדים. אלמנה. מתגוררת איתם

בחדר אחד. הייתה יפהפיה בנעוריה, אך
כיום חרותים חייה הקשים על פניה.
למזלה נעדרה מביתה כאשר הגיעו למקום
מאות האברכים במטרה לערוך לה משפט״
לינץ׳ .את הדלת פתח ארמו, בנה בן ה־.17
״עמדתי בפתח,״ סיפר .״לא נתתי להם ל־הכנס.
אבל מה כבר יכולתי לעשות? הם
כולם התנפלו עלי, היכו אותי, דחפו אותי
פנימה, עד לחדר של אמא. הדתיים שהתאספו
בחדר אמרו שהם יהרגו אותי. אני
כל כך נבהלתי. הייתי בטוח שהם מתכוננים
ברצינות להרוג אותי. ניסיתי להמלט. הם
התחילו לזרוק עלי אבנים. הם פגעו לי
במצח והתחיל לרדת לי המון דם.

״הם יהרגו את אחי:״
ך ו צתי וטלפנתי למשטרה. משם רצתי
הלאה, שותת דם, לחפש את אמי.
מצאתי אותה עם עליזה, ליד קפה עטרה.
הגעתי אליה כמעט בלי נשימה, וצעקתי
,הדתיים הורסים לנו את הבית! הם יהרגו
את אחי, את אברהם׳!״
עליזה אברג׳ל, שהיתר, בלויית אנט בוגדן
. ,ראתה את הנער המתקרב .״אמרתי ל־אנט,
:תסתכלי מי זה רץ פה בחצר בצורה
כזאת?׳ היא הסתכלה וצעקה, זה ארמו שלי.
ארמו שלי,׳ והתחילה לרוץ אליו. כשהתקרבנו,
ראינו שהוא מכוסה דם.״
אמרה אנט :״אפילו לא שמתי לב שארמו
סיפר שהדתיים הרסו לנו את הבית. הראש
שלי היה כל הזמן על הילדים שנשארו בבית,
וצעקתי, :תצילו לי את הילדים מהבית!׳
כשהגעתי לדירה מצאתי את כל הילדים
עומדים בחוץ ובוכים. אחד רק
בתחתונים, אחד, ערום לגמרי. מזל שברחו

אנט-ניום

היא אלמנה, אם לשבעה בנים, אשה שהגורל התאכזר לח
ובה ניכרים גם כיום סימני יופייה כבימים הטובים (צילום
למעלה, מימין) עת היתה במלוא פריחתה, ולא התגוררה עם שמונה נפשות בחדר אחד.

^ שרק יצאה השבת, והכוכבים נדלקו
^ בשמים, התאספו מאות רבות של בחו־רי־ישיבה
ליד בית־הכנסת, ומשם הלכו כולם
יחד אל ביתן של שתי פרוצות.
אחדים מהם סברו שצריך פשוט להרוג
את שתיהן :״זוהי בושה וחרפה
שאם לשבעה בנים תעסוק בזנות ופריצות.
צריך להרוג אותה ולעקור את התועיבה
מבית־ישראל,״ הסביר אחד מהם. חברו היה
תמים־דעים איתו וציין בשביעות־רצון :״צריך
לסקול אותן באבנים. זוהי מצווה גדולה!״
הם לא יצאו להרוג־לאבד־ולהשמיד בהת־קפת־זעם
פתאומית, אלא הכל נעשה בקור־רוח,
במיבצע מתוכנן לכל פרטיו. מקום-
המיפגש של הקומאנדו־הדתי: בית־הכנסת.
שעת האפס: הדלקת נר־של־הבדלה, בשבת
שעברה. היעד: רחוב רייכמן ,19 בשכונה
החרדית בית־ישראל בגבול מאד,־שערים.
״הדתיים קשרו קשר כדי לבצע את ה־

אסתר זכאי הישישה, בת ה־ .87״עוד לפני
שהגיעו, שמענו את הרעש,״ סיפרה .״כל
הילדים שבבניין התעוררו מהרעש הזה, והתחילו
לבכות נורא. פתאום שמעתי דפיקות
אצלי בדלת. נבהלתי נורא. חשבתי שבאים
להרוג אותי. הם צעקו, לפתוח את
הדלת!׳ .לא פתחתי. אני לא יודעת איך,
אבל הם הצליחו לפתוח אותה בעצמם, וכולם
התפרצו לדירה. הילדים צעקו מרוב
פחד, ואני בכיתי וביקשתי רחמים. אבל הם
נכנסו לחדר השני והתחילו לשבור הכל.
הם שפכו נפט על המזרון ורצו להדליק
אותו. התחננתי שלא יעשו אש, .למה שאני
והנכדים שלי נמות בשריפה?׳ שאלתי. כולנו
בכינו. בסוף הם לא עשו אש, ויצאו.״
משם פנו הפורעים לדירה השנייה שבאותה
קומה, בה מתגורר שמעון ביטון, בן
ה־ .17 הוא הגיע בדיוק באותו רגע לביתו.
״כשחזרתי הביתה מהעיר,״ סיפר ,״ראיתי
לפני הבית עומדים איזה 300 דתיים. עברתי

ה 1י ך 0שביצעו המתפרעים החרדים היה קיצוני ומוחלט. כמעט ולא נותר
בלוק על בלוק. קירות נותצו לרסיסים, רהיטים כותשו ובל דבר בעל
ערך הושמד או נעלם לגמרי. שתי הנשים נשארו ללא כלים וללא תנאים סניטריים.

הוחרמו 19 והשלישי אהרון כהן (,)28
מישיבת בן־פורת. הם נחקרו, ואחרי 48
שעות מעצר שוחררו בערבות.
כעבור כמה ימים עצרה המשטרה חמישה
ידידים של עליזה ואנט: שני צעירים בני
,15 שניים בני 16 ואחד בן .17 הם הואשמו
בכך שניסו לתקוף את הדתיים בפעולת־תג־מול.
הם שוחררו לאחר שנגבתה מהם עדות.
המשטרה העמידה שוטר־מקוף שישמור
על הבית. היא הטיבה לעשות: ביום השלישי
האחרון התקרבו לבנין שברחוב
רייכמן 19כ־ 25 בחורי־ישיבה. השוטר המקומי
הורה להם להתפזר. הם עזבו׳ את
המקום לאחר שנקראה ניידת. בינתיים מוסיפה
המשטרה לחקור, משתדלת לגלות את
האשמים.
אבל הנפגעים האמיתיים הם ילדיה של
אנט .״למה הם עשו לי את זה?״ היא
שואלת .״איך הם יכולים להגיד שאני זונה
בבית, כשאני גרה בחדר אחד עם שבעת
ילדי? איך יבולים ללכלך את שמי לפני
הילדים הקטנים שלי? תראה מה הם עשו
להם: הם לא אכלו אוכל הים כבר ארבעה
ימים. אין לי במה לבשל. ואיפה לבשל.
הכל הם הרסו .־ואין לי בית־שימוש. וכל
לילה הקטנים מתעוררים בפחד נורא ומת־

עליזה אבוג״ל
חילים לצעוק ולצרוח, :אמא! אמא! האנשים
הדתיים נכנסים הביתה להרוס ולשבור׳!״

הגגיטבח ההרוס

נראה מבעד לפתח דרנו התפרצו הפורעים. מלאכת
ההשחתה בוצעה ללא רחם וללא כל התחשבות,
מעידה על תיכנון מוקדם מצד המתקיפים, שהיו מצויידים בכלי המבלה המתאימים.

כשהדתיים באו.״ וכשנכנסה הביתה, ראתה
שכל ביתה נהרס.

״?מה פחדתי ממגו!״
ך* פ שברו הכד,״ אמרה אנט .״הם
/ /ן | ריסקו את כל הרהיטים. הם אפילו
הרסו את הנוחיות. הכל הם שברו. עזבתי
דירה מסודרת, וכשחזרתי מצאתי רק הריסות.
עזבתי הכל.״
גם כאן עברו שליחי־ד,מצידה על לא
תגנוב :״הגעתי עם שוטר, חיפשתי איתו
את הזהב והכסף שהיה לי בבית. לא
מצאתי כלום. הם גנבו את 2000 הלירות
שחסכנו כולנו, בשנים של עבודה קשה,
כדי לד,כנם לשיכון. מה אעשה עכשיו? הם
גם גנבו חמישה צמידים של זהב, ואפילו
טרנזיסטור של הילד, ושעון שהילד קיבל
לבר־מצוזה.
״עכשיו אני צריכה לקנות הכל מחדש.
אבל אין לי כסף .״מה אני יכולה לעשות?
מה יהיה?״
השניה שנפגעה משוד ושבר היא עליזה
אברג׳יל 26 יצאנית, המתגוררת מזה
חדשיים וחצי בחדר נפרד באותו בית.
״לפני שנה וחצי התגרשתי מבעלי שאול,
למה היה מרביץ לי מכות ומכריח אוחי
לעבוד בזנות,״ סיפרה .״אני לא הייתה לי
ברירה. הייתי הולכת לעבוד למה פחדתי
ממנו, אז המשטרה תפסה אותי פעם אחת
עם קליינט, והאשימה אותי בשידול. יותר
לא רציתי להיות זונה. התגרשתי ונסעתי ל־חוצלארץ.
חזרתי לפני כמה חדשים. נכנסתי
לגור פה, והייתי שכנה של אנט.

״דווקא בזמן האחרון הפסקתי לעבוד בזנות•
אפילו המשטרה יודעת שאני לא זונה,
למה כל יום בא סמל־משטרה לביקורת.״
מעליזה לא גנבו שומרי המוסר הדתיים
את כל תכשיטיה, רק משום עסקיה הפיננסיים
המסובכים :״היה לי מזל ששמתי זהב של
1500 לירות בערבות, על 600 לירות שקיבלתי
מאברהם אוריינט. וגם ששמתי אצל
שמעון דרעי ממחנה־יהודה 400 לירות זהב
ערבון בשביל 200 לירות שהוא הלוזד, לי.
ואצל אליעזר התימני שמתי שרשרת זהב
גדולה בשביל הלואר, של 200 לירות.״
אבל אלף לירות שהיא לוותה בעקבות
העיסקות שלה היא הפקידה למשמרת, בתוך
הכיס של המעיל שלה. כשהיא חזרה הביתה,
הם כבר לא היו שם.
כאשר עליזה התקרבה לביתה, ראתה מחלון
המונית את ההמונים המתגודדים שצעקו.,
:הנה באה הזונה! צריך להרוג אותה!״
הפנתה את המונית, ויחד עם אנט דהרה
למשטרה. היומנאי אמר לה :״המשטרה
כבר מטפלת במקרה. איזה פוגרום!״
אבל רק כשנכנסה לחדרה ראתה עליזה
איזה פוגרום .״הדלת נפלה, החלונות ניש־ברו,
את כל הבגדים זרקו החוצה מהחלונות,
הטייפ״רקורדר היה שבור.
״זה הם עשו לי,״ רתחה .״ועוד חוץ
מזה הם מעיזים לקרוא לי זונה? שרמוטות־בני־זונה
שכמותם!״

ההךך 1הוא שמעון ביטון, שאין לו כל קשר טס שתי הנשים
1 ^ 11111
| • 1 1 11111 ואשר לחדרו התפרצו עשרות איש, תלשו את צילומי
הכוכבניות שהיו תלויות על קירות חדרו, הרסו ובזזו מכל הבא ליד, כטרנזיסטור ומצלמה.

,,מה חב עשו?ירדים!״

•משטרה פתחה כחקירה, עצרה
| 1שלושה דתיים כחשודים בחבלה. אחד
מהם הוא קטין, בן . 15 השני הוא פנחס

הופקדה על־ידי משכורת ירושלים על דירתן של
הנשים. שוטר המקוף אינו מוריד את עיניו מן הדירה,
מחשש שמא ינסו המתפרעים לחזור על נסיון הלינץ ,,שרק בנס הסתיים ללא קורבן.

שמיוה וצופה

.0א.*01010 חאש>)/

במדינה
(המשך מעמוד )25
על שאלותיהם ועומד לרשותם במסירת ידע
חדיש ומעודכן. באשר לעיזים, הרי לא היתר•
שאלת הנוקד מחצור השאלה הקורנת היחידה.
נוקד אחר, איש רחובות, רצה לדעת׳ ״ב־מדוייק״
,באיזו תכיפות מתייחמת העז וכמה
זמן נמשכת הדרישה.
גם לשאלה זאת באה התשובה: המחזוריות
הממוצעת אצל העז הישראלית המשובחת
נעה בין 17ל־ 22 ימים: ההתייחמות עצמה
נמשכת, בממוצע 72—24 שעות. אבל אין
לקבוע בשטח זה כללים מוחלסים ודרושה
עין פקוחה של המגדל.
העין של מגדל העיזים הישראלי היא כל
כך פקוחה וטובה, עד שלפני כמה שבועות
יצא בדרך האוויר משלוח של 18 תיישים
צעירים לסנזניה, כשהם כלואים במיכלי אלומיניום,
מרופדים במזרוד גומאוויר.
בעזרת תיישים אלה מתכוונת ממשלת סנ־זניה
להשביח את גזע עיזיה, לרומם את
קרן העז האפריקאית המצוייר.,

שלישיית הגשש זהה לצמד השלושה, זה
כבר לא מעניינם. מי שמתבלבל — משלם
בשביל כך.
ומי באמת מסתתר מאחורי השם צמד השלושה?
שלושה זמרים שלא מתפרנסים,
בדרך כלל, רק מקולם הערב. אחד מהם —
אריה דקס — הוא בעל בית־מלאכה מכני
בחיפה, ובצידו של בית־המלאכה יש לו גם
חנות למימכר מעדנים. השני — נתן גבעול
— הוא גם אמרגן וגם פקיד בעיריית חיפה.

פקידיסטאן
סדר ונדן־ ל היו ת
עיתונאי זריז גילה השבוע את הסיבה
לצפיפות האיומה בנמל התעופה לוד, שהלכה
וגדלה בחודשים האחרונים, עת נאלצו
אלפי תיירים וחוזרים לחפש משך שעות
אח מזודדותיהם ואחר כך לשאת אותן בעצמם
אל שערי היציאה.
כאשר קבע האוצר בתקציב משרד התחבורה
את סעיף הוצאות הסבלות לנמל התעופה,
היתנה, כי למען הסדר הטוב, חייבים
להוציא בכל חודש, ללא יוצא מן הכלל,
את החלק השנים־עשר של התקציב
השנתי הכולל.
התוצאה: מספר הסבלים העומד לרשות
עוברי נמל התעופה הוא קבוע והוא שוזה
בחודש דל־תנועה כינואר ורב־תנועה ביולי.
ברור שבינואר אין לסבלים מה לעשות וביולי
אין הם יודעים מה לעשות ראשון.

עסקים
א! מ ה 3 :ע ת עושי?
מעולם לא היתד, לבלשים המוסיקאליים
של ישראל תעסוקה כה רבה, כמו שהיתר,
להם בחודשיים האחרונים. הם עקבו אחר
אנשים, האזינו לשיחות, רשמו פרטים חשובים
בפנקסיהם, כדי שלא ישמטו מן ה־זכרון,
ודיווחו על כך לממונים.
גם הממונים עליהם לא התבטלו אף לרגע.
הם צירפו פרם לפרט, וכשקיבלו תמונה
מלאה על מצב העניינים, הזעיקו מייד
אה יועציהם. ההוראה הסודית שנתנו להם:
הכינו הכל לקראת המיבצע הגדול: אסור
לאחר! אסור לפגר!
אין תוצאות. ואמנם, המיבצע הגדול
החל לדפוק בדיוק כפי המתוכנן. באותו הרגע
שיצא לאור תקליט להקת הגשש ה־חיוור,
שכלל את שיר הסלפון המפורסם,
הוחל כבר בייצור שני תקליטים אחרים, בביצוע
שתי להקות אלמוניות, שכללו אף
הם את אותו השיר. סיסמת המעתיקים היתה,
בנוסח השיר עצמו: בכי המצבים /נשמור
פי עצבים /תמיד קורים ניסים!
הבקשות הרבות שהציפו את קוי־ישראל,
וההמונים שהחלו לנהור אל תוכניות הגשש
החיוור, הוכיחו בבירור כי הטלפון נהפך
ללהיט המבוקש ביותר של השנה (אז מה
כעת עושים? /עוד אסימון נשים /אני
בשביל נשים /מוכן הרבה לשים!) .לכן
עוררה ההצלחה את הרעיון להציף את השוק
בתקליטים זהים ככל האפשר.
עשרה ימים אחרי צאתו של התקליט המקורי,
הופיעו בשוק שני החיקויים, אחד
בהוצאת אזולאי והשני בהוצאת חברת התקליט
החיפאית׳ בהנהלתו של דוב זעירא
(לשעבר אלוף הארץ בקרב חמש) .פרם
מעניין: גם המקור וגם החיקויים הוקלטו
באולפני קולינור בתל־אביב, אשר שמרו על
האתיקה המקצועית, לא גילו לאף אחד מן
השלושה את תוכניות השניים האחרים. .
שלושת הגששים החיוורים רגזו, אך הם
היו חסרי־אונים מן הבחינה המשפטית. ה־חקיינים
לא רימו אף אחד, לא הסתתרו מאחורי
שמה של הלהקה המקורית. הם פשוט
נקטו בטריק אחר: תקליט החיקוי של חברת
התקליט, למשל, נושא על עטיפתו את השם
״שיר הטלפון״ באותיות גדולות, ואת שם
הלהקה המבצעת — צמו השלושה — באותיות
קטנות יותר. זד, שר,להוטים אחר
הלהיט יכולים להתבלבל, ולחשוב לרגע כי

זמר פפה
בשביל נשים, מוכן הרבה לשים !
שני אלה היו ידועים פעם בשם צמד הרעים.
השלישי — אריה (״פפה״) פלדמן — הוא
סטודנט למשפטים באוניברסיטה בירושלים,
הידוע בקרב חבריו כזמר וכחקיין מעולה.
יתכן כי דווקא בגלל תכונתו האחרונה נבחר
פפה כדי לקשט את עטיפת תקליט החיקוי.
השבוע התברר, לדאבון ליבם וכיסם של
כל הגורמים, כי מרבית התקליטים, גם תקליטי
המקור וגם תקליטי החיקוי, נשארו
עדיין במחסנים ובחנויות.
תקליט הטלפון נפל גם הוא קורבן לשפל
הכללי במכירות, הפוקד לאחרונה גם ענפי
מסחר אחרים. או בלשון השיר: ואין שום
תוצאות, לנל ההוצאות!

החי
• קופיקו והגנב כיש־המזל. בתל־אביב
נעצר צעיר שגנב קוף ממועדון הנוער
העובד, אחר שניסה למכור אותו לאדם שתרם,
בשעתו את הקוף למועדון.
• לחם חי. ברמת־גן ערך מפקח ביקורת
במאפיה מקומית, גילה ליד אחד מ־תנורי
האפייה 115 פקעות גלמים, שמונה
חיפושיות־קמח ושישה זחלי־עש.
• פעולות תגמול. בגבעתיים הגיב
בעל מכונית פרטית בצורה מיידית על רישום
דו״ח חנייה על־ידי שוטר: הוא נשך
אותו ביד הרושמת.
• ״אל־קיפו־״ .בקריית־שמונה הוזעקה
ניידת משטרה על־ידי תושב מבוהל,
שחשב כי רעש הנקישות שהטריד אותו
אינו אלא נקישות פצצת־שעון מעשה ידי
אל־פתח, נרגע כאשר החבלן המשטרתי פירק
קופסת פח, שבתוכה נתגלה קיפוד לכוד,
שהקיש בקוציו בדופנות הפח.
• מה שמפתוח מפתוח. בחיפה
פסק בית־הדין הרבני כי על הבעל, שהוא
בעל קטנוע, להשאיר את מפתחות הקטנוע
בשעות הלילה בידי אשתו, על־מנת שתוכל
להיות בטוחה כי הוא משתמש בקטנוע אך
ורק לצורכי עבודתו ולא לצורכי יציאה לבילוי
עם אשד, אחרת, כטענתה.
ה עול ם הז ה >509

מלכת

המים

מטעםמ ער ב ת

הווו & ס הו ה

ב ח סו ת

29 1ץךולזיימ
יצרני שמן וסבון. ם .ס

סידרת מועמדות שביעיח
שש המועמדות, שתמזנותיהן מתפרסמות בעמוד זה, מצטרפות
לתחרות על כתר מלכת המים .1966 התחרות פתוחה בפגי צעירות
כנות כל הגילים. כל אשר עליהן לעשותו הוא להמציא פרטים אישיים
על עצמן(שם, גיל, עיסוקים, תהכיכים, וסו׳) יחד עם תמונתן וכתובתן,
ולשלחם לת.ד ,136 .תל־אביב. צלמי התחרות מסיירים אף הם בחופי
הארץ ובכריכותרהשחיה, ומצלמים מועמדות הנראות להם כמתאימות.
הבחירה תיערף כ־ 20 לאוגוסט, בנשף מפואר כמלון ״רמת־אביב״,
לפי שיטת הבחירות שבכר
הוכחה בתחרויות
קודמות: על־ידי הקהל
עצמו, שיטיל פתקי־בוחר
לקלפי. המלכה שתיכהר
תיזכה כפרם ראשון
— טיפה לצרפת.

רבקה לוזה

אחות מרמתיים,
העובדת כפקידה.
שיער שחור. עיניים חומות. גובהה.1.67 :

עליזה שלמה

בת דפנה
בת .20
שחורת שיער. ירוקת עין. חובבת ספורט.

מלי מימרן

יפואית בת .20 פקידה בחברת צילום. בעלת שיער שחור
ועיניים חום־בהירות. בעלת תחביבים רבים: שחייה, איסוף
קופסות גפרורים מכל רחבי העולם. ואם מזדמן, נסיעה למרחקים במכוניות פתוחות.

עובדת כמטפלת במוסד ילדים. בת השרון. בת 17
וחצי. בעלת תחביבים רבים ומגוונים: איסוף בובות
והכנתן (מחבל, רפייה ובד) .רוקדת ועוסקת בכל שעות הפנאי שלה במלאכת־יד.

כ1ר>ם א טי א ס

עובדת

ך ך־ ן טבעונית בת 17וי
יין חצי. טכנאית בניין.
במקצועה. שוחה, רוקדת, שרה.

סי מ ה אל קיי ם ״:
שחומה. גבהת קומה. אוהבת שחיה וקריאה.

ו מו מי ה גו ר דו
ן יס ודם

מכירה מיוחדת
ב מחירי ם מוזלים

״ בחן ״

נמשכת

-בתי־ספר תיכוניים

ההרשמה

ל פי תו ת: ששית (י׳) ,שביעית (י״א) ו שמינית (י״ג)

לזמן מוגבל

החלה המכירה המסורתית לנעלי
גברות וגברים בכל סניפי ״סלון עזורי״

* הומניסטית * ריאלית * ביאולוגית
לפי תוכניות משרד התנוך והתרבות

* בתל-אביב: אלצבי 29
* בתל-אביב: דיזנגוף — 101 פסז׳
* ברמת-גן: ביאליק 56

התייעצות פדגוגית והרשמה :
רה׳ גורדון 53 פינת רה׳ ריינב, ת״א,

בביח״ר לא מתקיימת שום מכירה

טל 248514 .
כשעות 8.00-13.00 ובשעות 17.30-20.00

מה לקרוא?

ופג מי הגורדה

שם הספר: בדם קר. המחבר: טרומן קאפוטה.
המתרגמת: עליזה נצר. המוציא לאור: לדורי.
המפיץ: שלה. להשיג: בכל קיו ס ק וחנות שפרים,
צורת הכתיבה :״רומאן־המציאות״ .הנושא: פשע
ללא מניע. הבקורת בעתונות: איבדה את הראש.

(״הארץ״ למשל :״רב־מכר עוצר נשימה, הספר
הנדון ביותר של שנות הששים״ ).החוויה
העמוקה: שלך, הקורא.

בריכת שחיה
״ ח ל ־ אביב • גו ר דו!

גם ילדיך יהנו מחופש מהנה ובטוח,
בהדרכת מורים מומחים לשחיה ומצילים
מוסמכים. השגחה מיוחדת על ילדים ונוער.
להתראות בבריכת שחיה ״תל־אביב״ גורדון

ה מי ם (<(66
בחסות

גדיה
יצרני סבון ״לימור״ ,הסבון באיכות צרפתית מעולה.
סידרת תמונות של מועמדות ראה עמוד .29

הז מו ת
ח ק 1נ 17ת
לבוני הבראה ומלונות

( 2.20ל״י)

חברה מענינת
0דר טוב
מתקני ם ושרותים משוכללים
בלוי מהנה ומבריא
החלפת מים יומיומית

מלכת

״ דארלי נג ״
ספר על נערה בריטית
שחיפשה את
האושר, בעשותה
את הדברים הבלתי
נכונים עם
האנשים הנכונים.

בנל הארץ
ללא תשל1ם גודזף
חברת
למד לצייר בביתר בשעותיו הפנויות דרו האולפן
לאמנות הציור
לפנותבכתב לת.ד .4866 .ת*א

תל־אביב רח׳ גורדון 28
טל 222042 .

בעיות ולבטים
בחיי המין
מאת

מרדכי זידמן

הד״ר
הוצאת רשפים.

ת א שדו׳ מסויק19

למכירה בחנויות
הספרים הגדולות

.,העולם

הזה״,

*0131611

שבועון

החדשות

62 , 2 5 1 9 / 2

הישראלי

המערכת והמנהלת: תל־אביב, רח׳ קרליבך , 12 טלפון 5־,30134
ת. ו • 136 .מען מבועי: עולמפרם • דפוס משה שהם בע״מ,
תל־אביב, רח׳ פין • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בעי-מ• .
העורר הראשי: אורי אבנרי • המו׳׳ל: העולם הזה בע״מ.

ה עו ל ם הז ה 1509

חפש את

הא שה...חפ ש

א ת האשד חפשאת

האשד

גם לגברים מותר

עד עכשיו היה הבן־אדם שונה מכל החיות: אצל כל
החיות הזכר הוא יפה, ומקושט, ועם נוצות מפוארות וכל
היתר, והנקבה אפורה. כמו אצל הטוזסים, לדוגמה.
אצל האנשים היו תמיד הגבירות מצועצעות ומלאות
צבעים, וכל האדונים צעדו בתלבושת אחידה של אפור־שחור־לבן.
אבל מאז שהגברים התחילו לגדל להם תלתלים
ורעמות הם הכריזו על מהפיכה, ומיד קם התעורר העם
החליבה הזה, והתחיל ללבוש סרטים וקישוטים, ביגדי משי
ושיראין, ובכלל, גינדורים נהדרים.
השבוע התחילו להציף את הארץ הזאת עיתונים מכל
העולם ובהם בגדים שאי־אפשר להאמין. לכן כדי לראות

ליום־יוס

איך זה נראה מקרוב, הוזמן למדור יהושוע גסל, דוגמן־
הצמרת שנוסע באופן קבוע לחוצלארץ, כדי לקנות לו
שם את הבגדים שלו. הוא ניאות להדגים מה חוללה
המהפכה לבגדים, ואיך אנחנו נתלבש, כשהיא תגיע הנה,
בעוד המון שנים.
מימין: חולצת־העתיד היא צבעונית, אבל יש לה צזזארון־
ענקי וחפתים־ענקיים בלבן. כמה שזה חינני! למכנסים חגורת
שודדי־ים רחבה מאד (פייר קארדן, כ־ 50ל״י !) ושני
כיסים מתכפתרים מלפנים.
לספורט, לנסיעה במכונית פתוחה, וכדי להשוויץ לפני
החתיכות (ספורט נפוץ מאד) ,מומלץ מעיל־רוח משובץ,

לספורט ולשוויץ

מיני א 1מ כ סי?
לפני יו מיי ם הגיעה בדרך ה אויר ה קו ל ק צי ה ה חד שה
מפאריס: שלום לן מחצ אי ת. שלום מיני־שמלות
! ה מ שח ק נגמר !
איך שהם סידרו אותך: הא שה־ של־העונה־הבאה
הי א ההפך הגמור בדיוק. זו הי גברת רומנטי ת
ארוכת שמלה, שכמוה לא נראתה מאז הניו־לוק
של כריס טיאן דיור, בשנת .1947 עכשיו בגדיך
יתרחבו כלפי מטה, הם י היו רכים וענוגים וירחפו
בעדינות. וזה לא ה עי ק ר: בניגוד לחצ איו ת המיני־מ
אליו ת — ז הו תור ה חצ איו ת ה מכ סי מליו ת.
ו המב סי, אם לא איכפת לך, מגיע עד לקרסול.
והחצ איו ת זה עוד כלום לעומת השערות: הן
ארוכות נורא, ורכות לא פחות. עדיפה צמה או

לאחרי־הצהרים

קווצת־שיער עבה, מעו ט רת
בשני ס רטים: א חד
על ה פד חתו אחד על ה גב.

מכסי
של כלמיץ

חפש את

האשה חפש אה

האמה תפש את

בגוונים אדומים( .להשיג בהוליבוד בולבאר) .מתחתיו לובשים
חזה שעיר וגברי, ומשאירים את הרוכסן קצת פתוח,
ברגע שאין רוח.
אחרי הצהרים נעים מאד במכנסים משובצים, בגוונים
חומים וירוקים, כשאליהם מצורף מקטורן לבן, מפוספס.
(אנג׳לו, איטליה) זה מה. שנקרא חדיש־העונה.
מי שהולך לצוד ו/או לדוג ו/או לטיול, כדאי לו מאד
ללבוש כובע־קסקט נגד השמש, מגפי־זמש נגד המים ועניבות
עם פרחים לרוב, בצבעים פלואורסצנטיים, זוהרים. כמה
זה גברי ומתוק !
אבל הכי יפה מתלבש הגבר המהפכן כשהוא הולך למסי־בות־של־החברה:
החולצה יכולה להיות עם צאוורון מגולגל,
למען הפשטות. אבל המכנסיים( :מוכרחים לקנות אותם ברחוב
קרנבי המהולל בלונדון ).כאילה קלוש, מתרחבים עד
לחצי מטר, עם ביטנה ממשי, ומשבצות בכל מיני צבעים
ובדים עדינים כאלה שמתנפנפים בקלילות עם כל צעד.

לצייד, לטיולים

למסיבות של החבר׳ה

עידן הצע צו עי ם

בלה ונחרצה

עכשיו פתחו, סוף־סוף, חנויות־צעצועים
עבור מבוגרים. שתיים מהן קמו במרחק של
כמאה מטר זו מזו, ברחוב פרישמן בתל־אביב,
ושתיהן משגשגות מאוד. שם קונים
כל מיני אנשים, בעיקר גברים, המוני צעצועים
לעצמם במתנה. התרו׳ן השקוף: זה
בשביל המכונית.
בתרוץ זה הם קונים, למשל, אצל דרבי,
את השמן והרזה, לורל והארדי, מפלסטיק
אמיתי (ראה תמונה) .הם קונים כלבים שיודעים
מענע את הראש ( 25—15ל״י, והגדולים
כולם אזלו) .יישנו קוף מפרוות ארנבת,
ובובה־עוצמת־עיניים־שגם־מחזיקה־כלב,
כדי לתלות על החלון.
חוץ מזה יש גם זוועות כמו גולגולת גדולה
עשויה מגומי (בתמונה) .יש נורות בעיניים,
היא עולה 33ל״י, וקונים הרבה. כן
קונים שם כלבים כחולים וורודים.
אצל שלי יש דברים שימושיים כמו צופר
המשמיע שריקת־זאב; ירית־להגה שבתוכה,
מאחורי עדשות מגדילות, יש כל מיני בחורות
ערומות (זה צעצוע לגברים) .יש זוג
בובות כושיות על נדנדה, וגם דברים
חיוניים כמו שפן ענקי בצבע תכלת עדין
מאוד (בתמונה) .חוץ מזה יש חיות עם עע־יים־מאירות,
שכמה אנשים פשוט מוכרחים
שיהיה להם, וקונים אותם בהמוניהם לפי
סדר העדיפויות הבא: כלבים עם עינייחשמל,
אחריהם בתור הנמרים (בתמונה) ,ולבסוף קונים
את החתולים החשמליים.

עכשיו, אחרי שהמגפיים גמרו את הקריירה,
המראה התמים כבר איבד את תומתו,

הכלה המינימלית

מכסי של פאטו

צעצועי־גכרים

והרגליים החשופות פושטות את הרגל (ראי
ומימין) ,גילו סוף־סוף מתי כל הדברים
האלה מרשימים באמת.
זוהי שמלת־כלולות של ריאל. הרעיון
פשוט מאד: קודם כל — מגפיים תואמות
מתחרה לבנה. כשהכלה צועדת בדבר כזה
לצלילי מרש־החתונה, תיכף ברור שהיא
צועדת לקראת משהו רציני. אבל מה שבאמת
מסעיר זוהי שמלת־התחרה הקצרצרה,
עם שרוולי־הילדה המנופחים.

אשה חפש אה דזאשה חפש. א ת׳ האשה חפש את האשה הפיס. אין האשה ה פ׳ ש אח. הא?$ה חפש •׳ א ה׳;:חאיטה 1 . .ח פי.

מספר 1509

שנ ה 2 9

י״ז אס תשכ״ו3.8.1966 ,

המח יר 1 2 0אג׳

חבירת נפץ ב״העורם הזה״!
בדוור י שי בהממאהשעריםערכופוגרום
בביתןשלשתינ שי םבירושלים וצעקו: