גליון 1510 מתאריך 10 באוגוסט 1966

מספר 1510

שנ ה 2 9

כ״ד אב תשב״ו10.8.1966 ,

המחיר 120 אג׳

מערכת ״העולם הזה״ מכריזה כזה על הקצבת פרס כספי בפד של 1

4000ד״י
לכל אדם שיביא לגילוי ולהרשעת האיש או האנשים, יהיו אשר יהיו,
אשר שלחו בשכוע שעבר את חכילת חומר־הנפץ למערכת. כל אינפור*
מציה שתתקבל, תישמר כסוד כמוס. את הידיעות אפשר למסור למע רכת
״העולם הזה״ ,או כאופן ישיר לבל תחנה של מישטרת ישראל.
רבות, ושום התנכלות בשבועון זה ובעורכיר
שוב לא תעבור בשקט.
ואכן, אפילו מעשה זה, שלא גרם לתוצ אות
חמורות, עורר תשומת־לב עולמית.
הוא פורסם בכמה וכמה עיתונים. החשוב
בעיתוני יבשת אירופה, לה מונד הפאריסאי^ ,

בבית ויוו במספרה?
יש המתגלחים בביתם יום יום, ויש המתגלחים מחוץ לביתם. מה
טוב יותר על מנת לקבל גילוח רך ונעים ויחד עם זאת יסודי?
אנו ממליצים כי תמשיך להתגלח במקום בו אתה רגיל להתג
ל ח ...אך בשעה שאתה מתגלח בבית, זכור כי טיב הגילוח
ורכותו תלויים בסכין הגילוח עצמו...
פרמה שרפ סופר הינו סכין גילוח חדש
מ?£ט5
בטיב משופר, המיוצר מפלדה מעולה ובצפוי כימי חדש
בנוסחה בלעדית למפעלי פרמה שרפ בעולם.
חדש בישראל — עוד לא היה סכין גילוח באיכות כזאת בארץ.
הוא מופיע לראשונה בארץ בעת ובעונה אחת עם כל ארצות
פרמה שרפ בעולם.

סופר של גילוח
עם פר מ ה שרפ סופר.
סובר המפיץ בישראל: פ .י. היימן ושות׳ ,רח׳ יבנה ,18 תל-אביב

גפוסמז גו ר דו
מיסודם של

״ בחן בתי־ספר תיכוניים

נ מ שכ ת

ההרשמה

לכיתות: ששית (י׳) ,שביעית (י״א) ושמינית (י״ב)

* הומניסטית * ריאלית * גיאולוגית
לפי תוכניות משרד התנוך והתרבות

התיעצות פדגוגית והרשמה:
רה׳ גורדון 53 פינת רה׳ ריינס, ת״א,
צל 248514 .
כשעות 8.00-13.00 ובשעות 17.30-20.00

גפווזמז גורד ה

קבלת חבילת־הנפץ לא גרמה להתרגשות
מיוהדת במערכת, כי רגילים אנהנו למכתבי־איומים
(הם מתקבלים בשיעור של שניים־
שלושה לשבוע, ונזרקים ישר לסל המערכת),
ועוד שמורים בזכרוננו מעשי־הטרור כלפי
העתון. אמצעי־הזהירות, אותם גיבשנו בימי
הטרור, נשארו בתוקפם. בין השאר, אין
ראשי המערכת פותחים חבילות, וממילא
151961ח[
יכלו המתנקשים להשיג רק דבר אחד: שאחת
המזכירות היתד, נפגעת בפצעי־כוויה
קשים בהתלקח החבילה בידיה.
דבר זה מטיל אור, אגב, על הניבזות המיוחדת
של מי שמשתמש בשיטה של חכי־ו
8ע !זן 8 >1ס 1£
לות־נפץ. כמעט לעולם אין חבילות כאלה
־161-71711, 1״ 001 4 ( 11
פוגעות במי שהן מיועדות לו. ברוב־רובם
סנ6 1ו!ך001116110:11 0110001018 116 0,(1
של המיקרים הן פוגעות באנשים מן הצד,
י 661116111־6 0 16101נ11ז01נ6 1מ>111
ז0ק 10116 681ת1611116ד)1311110011011 1
שגם שולתי־החבילות אינם מתכוונים אליהם.
611116 <311110:10116 8 0 1 1 1 6 8 30118

א >,01116311770 007011177 61111101) 311
!6671. 0 1*3616556 66 8011 6116016111,
השאלה הגדולה, היתה, כמובן: האם זהו
׳ז615ה[16 661(1116 1711 7!111 £116 .
X1(1036 61 0 616 1 1 0ן<16 03
של0 611115
מעשה של מטורף, או של קנאי, או ־6
קבוצה מאורגנת?
ן)1(01106 !10111• 611<.11616
חומר־הנפץ יכול היה להתקבל רק מאיש
,1ז 1111׳6 •160661 16 651
עז סמע ^
גנז 1611161110116־ 6׳ !101ק 06111 §1011
בעל הכשרה צבאית. מנגנון־ההצתה אומנם
)8 0 1 1 6*11116 0001161011011 6 1 1 0 1 1 6
היה פרימיטיבי, אבל הצריך, בבל זאת, ידע
0 1 6 0 16 0101166 00 0 1 (6 61 165 0101(63
כלשהו בחבלה. כלומר: השולח קיבל, בלי
)131-0611605
11 611-166 011881
0116
־1 0580013110:1 0011716 10 00610111011
ספק, הכשרה צבאית כלשהי.

ק0 !1־ן 713־ 1סנן 763־!סנן 0 0 6־1 >161
כתובת־האיום, שהיתר, חרותה על לוחית־ת
£ 3ז 606111111601 0־0 6 01 0 1־[ 781156
הפח, דומה, בלשונה ובתוכנה, לשורה של
1 6 6 8 111011176510110115 0011116 168 1018
ן< 10011061110111 16 16501)5 0 6 1 611 60 1
מכתבי־איום, שקיבלנו בחודשים האחרונים.
סיגנונם של מכתבים אלה מעיד על בעליהם
שהם קנאים דתיים־שוביניסטיים. האם יש
הידיעה כ״לה־מונד״
לחפש את שולחי־החבילה בכיודן זה? ובעיקר:
האם זהו מעשה חד־פעמי, או שיש בו הבליט את הידיעה בעמודו האחרון, המוקסימן
להתחדשות גל־הטרור נגד המערכת?
דש לידיעות אקטואליות. וזה נוסח ידיעתו: בוצ פעולת־הטרור
האחרונה נגד השבועון
כישראל -נסיוך־התנקשות ב־עה
לפני שמונה שנים, בפרשת חטיפת אלי חבר־הפרדמגט אורי אבנרי. תל-
תבור, והיא לא היתד, מעשה ידי אנשים אביב 1 ,באוגוסט, סוכנות הידיעות הצרפפרטיים.
הפצצות האחרונות הגיעו למערכת
בשנת ,1955 בשיא מערכת־הגילויים על תית — קופסת־שוקולד, המכילה פצצת־זמן
חושיסתאן, וגם אז לא היו אלה פעולות פרימיטיבית, נתקבלה ביום א׳ במשרד מע רכת
השבועון העולם הזה לפי כתובת עור פרטיזניות
של יחיד או יחידים.
קשה להניח כי קיימת ברגע זה בארץ כו, חבר־הפרלמנט אורי אבנרי. היא לא
מחתרת רצינית ומאורגנת, כי כזאת היתר, התפוצצה, ונמסרה למישטרה לחקירה.
מר אבנרי הוא מנהיג סיעה פרלמנטרית
בוודאי מתגלית על־ידי שרותי־בטחון (ואנו
רוצים לקוות כי במצב הקיים כיום בישראל, קטנה, הדוגלת בשיתוף־פעולה עם העולס
לא ייתכן ששרותים אלה יעלימו עין מ הערבי ועם ערביי ישראל. הוא משתתף גם
פעילות כזאת) .אך ייתכן כי מתחילות להת באגודה נגד הכפייה הדתית בישראל, ואירגן
ארגן בארץ קבוצות־טרור קטנות, על רקע לא מכבר הפגנות 1גד חוקי־השבת.
אפשר לסכם בפסוק אחד: כל הפעולות
דתי־קיצוני. יש לכך כמה סמוכין, כגון השהופנו
עד כה נגד השבועון המסויים, אם
התנפלויות על פעולות המיסיון, ועוד.
הדבר מטיל חובה כבדה על המשטרה ו־ בדרכי טרור ואם בדרכי חקיקה, רק הועילו
שרותי־הבטחון — ואנו רוצים לקודת כי לעיתון והגדילו את השפעתו. יהיה נא זה
החקירה תביא במהרה לגילוי האשמים, יהיו לקח לכל התועים בדרך־לא־דרך זו.
אשר יהיו.

יש הבדל מהותי אחד בין פרשות־הטרור
מלפני תריסר שנים, לבין אפשרות של טרור
כיום. ההבדל נעוץ בכך כי העולם הזה ידוע
כיום בעולם הרחב. ידידיו פזורים בארצות

תזכיר

9ה כ 1ץבעיריתהרצ לי ה. למרות השחיתות הכללית והמצב המיואש בעיריית
הרצליה (העולם הזה ,)1508 הודיע השבוע משרד־הפנים שאינו מתכוון לפזר
את העירייה ולמנות ועדה קרואה, החלטה שגרמה להתמרדות האופוזיציה.
• לשםנעצר. אחרי הגילויים המרעישים של העולם הזה ( 1506 והלאה) על
פרשת השחיתות במשרד־הבטחון, שבמרכזה עומד חתנו של דויד בן־גוריון, דויד
לשם, עצרה המשטרה השבוע את לשם ואת שותפיו, בעלי חברת גמקו. הם שוחררו
בערבות אישית.
• כ דו רסלגרמ ני. העולם הזה 1508 גילה לראשונה כי קבוצת הכדורסל
של אוניברסיטת היידלברג הגרמנית הוזמנה לישראל. בין השאר גילה העולם הזה
כי משטרת ישראל התחייבה לשמור על הקבוצה ״אפילו באלות״ .ידיעה זו עוררה
תגובה חריפה בגרמניה, ותוכנית־הביקור בוטלה. למרות זאת, אחרי לחץ ישראלי,
בוטל הביטול, והשבוע שיחקה הקבוצה בישראל, ללא תקריות.
• נ שי ם בג בו למאהשע רי ם. בשבוע שעבר דיווח העולם הזה ()1509
בהרחבה על פרשת ההתנפלות הדתית על שתי הנשים בירושלים, שנחשדו על־ידי
הדתיים ביצאניות. השבוע החלו אזרחים מכל קצווי הארץ שולחים תרומות לשתי
הנשים, כדי לשקם את ביתן שנהרס. הסכום הגיע עד כה לאלף לירות בקירוב. אחת
התורמות שלחה סכום של 50ל״י לג׳רוסלם פוסט, זיהתה את עצמה כ״אשה בודדת
מבאר־שבע, הגרה בבית צנוע.״

העולם הזה 1510

בחול בהיר של שמים וים — צבע של נופש והנאה; כחול, ירוק, צהוב, אדום —
את כל הצבעים תובל לקלוט על סרטי קודאק הצבעוניים ולהשאיר לעצמך
תמונה במו שהיא בחיים ובטבע. השתמש בסרטי קודאקולור ( 0108ס ^ ס )8 0
בשביל צילומי צבע נהדרים וסרטי קודאקכרום(1£ו 801 מס ^ם )8 0וקודאק־אקטכרום
(1£ו8801ב<£.8 £81£.ס )8 0בשביל שקופיות מרשימות.
)8 0 0 .^8השתמש
ובמסרטת קודאק א י נסטמט יק ( 1£8^.ג^ 0
בקודאקכרום סופר ,8המאפשר צילומים גדולים יותר (ב־ס/״ )50 מהרגיל.
קח אתך לחופשתך מסרטת קודאק אינסטמטיק או מצלמת קודאק אינסטמטיק
עם קוביית הבזק החדשה המאפשרת לצלם 4תמונות בזק בלי להחליף נורה.
קח יחידת אינסטמטיק 104 שלמה, המכילה מצלמה, סרט, בטריות וקוביות
בזק. מחירה רק 94ל״י. או קח יחידת אינסטמטיק ,154 שמחירה רק 142ל״י.
מחירי מצלמות הסרטה אינסטמטיק החל מ־ 243ל״י.

מצלמות קודאק אמסטמטיק חדישות ביותר וסרטי קודאק צבעוניים תוכל להשיג
בכל חנות לצרכי צילום המציגה סמל קודאק.

דלתהחברהלמסחר בע״מ. ת ל־ א בי ב

העול• הזה •151

שחם לבינסרן אילרן

[ 1) 0 4 3 1

מפיצים בלעדיים בישראל :

מכתב1
;ימוק חזי!
חבילת הנפץ שנשלחה למערכת היא, כנראה,
אחד הנימוקים היותר חזקים של
אויבי השבועון המסויים בוויכוח איתכם.
נקל להבין מכאן איזה מישקל יש ליתר
נימוקיהם הרעיוניים.
אבנר פינסקר, טבריה
שמחתי שלא קרה דבר.

יגאל גי צי,

החברה
ח 1ראים

נתניה

איש השנה
איש השנה — האזרח הישראלי, הנושא
על שכמו את נטל המיסים, את עול המיתון
ואת עסקני הצמרת.
איש העולם — הו
צ׳ה מין, מנהיג צפון
ויאט־נאם, העומד בהצלחה
מול איש השנה
תשכ״ה — למדון
ג׳ונסון.
איש המרחב —
השאה הפרסי, שיש
לו אומץ להיות ידיד
ישראל.
איש הבטחון —
איסר הראל.
איש המדע — האבירי
פרופסור
ארנסט דויד
ברגמן, לשעבר יו״ר הוועדה לאנרגיה אטומית.
שלמה
אבירי, ירושלים

לזה

שיפרץ-נעמן

בירה */וחורת

השוכר משובר פטור

ל הנ א ה פו ש ^ פ ת
בפסיבות יונו הולדת
וכל אי רועחגיגי
• הפשקהל בני הנ עו רי םולע עי רי ם ברוחם
• טעיםפב רי אופרע נן

פיוצר פחופרים טבעיים בלבד
ד7י א

אסנ ^ י ם • די ל א

ננאנד

היות ובימים הקרובים יוגש לכנסת חוק
הגנת הדייר, ברצוני לבקש כי יוכנס בו
תיקון, לפיו רשאי השוכר דירה שבה יותר
משני חדרים, להשכיר חדר לדייר־מישנה נו סף,
גם מבלי שה דבר
הוזכר בחוזה.
עד כה היו בשי מוש
חוזים ישנים,
שבהם הודפסו כל
מיני הגבלות מטעם
בעלי־הבתים, והחותמים
עליהם, שביניהם
ישנם רבים שאינם
יודעים עברית,
היו מוצאים את עצמם
;אחר כך מוגב לים
בזכויותיהם. בתחילה
לא התנגדו
אמנם בעלי־הבתים להשכרת
חדר מטעם השוכר הראשון לשוכר-
מישנה, אולם אחר־כך התחילו להגיש מש פטים
ואף לזכות בהם. וכל זה על סמך ההגבלות
האמורות בחוזים הישנים.
עלי לציין, כי עם העלאת שכר־הדירה
והמיסים, יש להתיר לדייר להשכיר חדר
בדירה שברשותו, כפי שנהוג הדבר בחו״ל.
אני מבקש מח״ב אורי אבנרי לפעול בעניין
זה בעת הדיון בכנסת.
ד״ר פ. מרגודין, ייפא עיניים, תל-אביב

מבדי אוזן קשבת
ההתעוררות שחלה בקרב הח״כים הערביים
של המערך, אותם הח״כים שלא מילאו
אף פעם את תפקידם
ברצינות, נועדה
גם היא, כמו הרבה
פעולות אחרות, כדי
להילחם בהשפעתכם
ברחוב הערבי.
הנציגים המזוייפים
האלה של הערבים
בישראל לא ימצאו
אצלנו אוזן קשבת.
אנחנו כבר מכירים
אותם ואת תעלוליהם.
עתאמנה

מחמוד
עתאמנה,
באקה־אל־גרב״ה

•ספת הנימוסים
רבים מעובדי השגרירות הישראלית בפאריס
חסרים כל ידע בכל מה שנוגע לאורח־החיים
הצרפתי. הכוונה היא למינהגים, לנימוסים,
להתנהגות, לשפה ועוד.
מדוע, אם כן, לא משבצים בשירות הדיפלומטי
שם יהודים שמוצאם מארצות צפון-
אפריקה, המעורים היטב באורח־החיים הצר־העולם
הזה 1510

> 1ז ד 7ז ז 7 7 ¥ 3ז *

פתי? מדוע נעשים המינויים לפי קני־מידה
אחרים, כולל פרוטקציה וקשרים?
אסדון ככידון, ירושלים

לפני ואחרי
תגובתכם על פעולת התגמול האחרונה בסוריה
(העולם הזה )1507 מעוררת כמה
שאלות, ומסופקני אם
תאותו לפרסם אותן.
ובכן, האם אינכם
חושבים ששתיקה מציתו
היתד, מזמינה
התנכלויות חדשות?
ומה דעתכם לשלוח
צוזת כתבים אל הגבול,
כדי שיחקור
מה דעת התושבים
המתגוררים שם ומהי
הרגשתם לפני
ואחרי? וכלום אינ־כם
מאמינים כי אילו
ק ר פין
רצו הסורים בחיסול
ההסתננויות לישראל, היו מצליחים בכך?
אליהו
קרפין, תל־אביב

הז מנ ת
1ז7ץ 1מ 1ת 1

לבוני הבראה ומלונות׳

להשתמש על שיער רטוב לאחר החפיפה

גבל האיץ

אכא ואמא חושי
אתם יודעים למה אבא חושי לוחם כל
כך חזק למען הכנסת אמנון לין לכנסת?
כדי שאמא חושי תוכל להתגאות כי בתה
נשואה לח״ס
על כך מצייצות כל הציפורים מחיפה.
נורית ק ,.חיפה

מה לקרוא?

בכתבה ״הסחטנים — בעזרת השם״ (העולם
הזה )1492 התפרסמה תמונת בית־הכנסת
עץ־חיים של העדה הקווקזית בתל-אביב,
ומתחתיה הכותרת: למתפללים — עוני וזוהמה.
בקשר לכך ברצוני להעיר:
פניתי למר פינחס שינמן, יו״ר המועצה
הדתית בתל־אביב, ושאלתי אותו מה בדבר
העובדה שפורסמה בהעזלם הזה הנ״ל, לפיה
מקבל בית־הכנסת הקווקזי רק הקצבה של
מאה לירות לשנה. שינמן הכחיש. שאלתיו
למה אינו מפרסם הכחשה פומבית, והוא

שםהספר: בדם קר. המחבר: טרו מן ק א פו ט ה.
המתרגמת: עליזה נצר. ה מו צי א ל או ר: לדורי.
ה מ פי ץ: שלה. ל ה שיג: בבל ק יו סקו חנו ת טפרים.
צורת ה כ תי ב ה :״ רו מ אן־ ה מ צי או ת ״ .הנו ש א: פשע
ללא מניע. ה ב קו רתבע תונו ת: אי בד האת הראש.
( ״ הארץ״ למשל :״ ר ב־ מכ ר עוצר נ שי מ ה, הספר
הנ דון ביו ת ר של שנו תהש שי ם״ ).ה חווי ה
העמוקה: שלן, ה קו ר א.

הכחשה מוכחשת

אחת ולתמיד
סוף לקשקשים.
חפוף ואשד
בסבון רפואי

שו פסךס

מלכת

ה מי ם

בחסות

לבר ־ מ צו ה

כית־חכנסת ״עץ־חיים״
ענה :״אנו לא פונים אל עיתון שאנו לא
מכירים בו.״
בקשר לכך עלי לציין כי בית־הכנסת עץ־
חיים לא מקבל שום תמיכה, לא מהעיריה
ולא מן המועצה הדתית, וזה למעלה מעשרים
שנה שאנו פונים לעזרת הוועדה לשירותים
דתיים שליד העיריה, ולשווא. אמנם
הבטיחו לנו עזרה מסויימת, אך היא לא
ניתנה עדיין, וד,מפריע העיקרי לנתינת העזרה
הוא מר אברהם בויאר הדתי, סגן
ראש עיריית תל־אביב.
מיכאר בן־שם, ראש העדה
ההררית (הקווקאזית) ,תל־אביב

אנטי־קולוניאריזם
נגבש עמדותינו כאחד, להוצאת ההרפתקן
הקולוניאלי האמריקאי מוזיאט־נאם.
שלמה לוי, תל־אביב

אל חגכול
העולם הזה ידוע במשטמתו העזה את
קיבוצי מפ״ם בפרט, ואת הקיבוץ כולו
בכלל. דבר זה הוכח במאת האחוזים בבחירות
האחרונות.
האם נתן פעם אורי אבנרי את דעתו
על התפקיד החשוב אשר ממלאים קיבוצים
אלה בהגנה על בטחון המדינה? בעוד ש־אבנרי
יושב לו באחד מבתי־הקפה בדיזנ־גוף,
וכותב את מאמריו היפים על שלום
ומלחמה, עושים אלפי אנשים אפורים
עבודה אפורה, אשר בלעדיה קשה לנו לתאר
(המשך בעמוד )6

העולם חזה 1510

לשיער ועור שמן
מחיר 1ל׳י

טדי

יצרני ס בון ״ או לי בי ה ״ סבון החן והנעורים

מבחר עשיר של מצלמות, במיוחד
לבני־נוער ובר־מצווה. סרטים צבעוניים
הוזלו ! פיתוח סרטים ותמונות
צבעוניות על״ידי מעבדת-
צלום צבעוני הגדולה ביותר בארץ,
מהר וטוב. העתקת מסמכים.

בו5ר*:נן !ג 5ר
13ט1

בית ספר למחזאות
0אוז 1מ/ע׳זיץ 1 /ז

לכתיבת מ חזו ת * ת סכי ת• ו דיז
מ ס די ט • טלביזיה

מודיע על פתיחת ההרשמה למחזור ב•

פוטיס והדשפה: יזם יזם בשעות 113.00-0.900מ - 16.00
.19.00 גבית מסתדוזת המזרים דחזב בן סרוק .8
(מאחורי בנין זעד וזטעלז. טל 2 40222 .תל-אביב.

.,העולם הזה״ ,שבועוןהחד שו תהישראלי
המערכת והמנהלה: תל־אביב, רוד קרליבך , 12 טלפון 5־,30134
ת. ד • 136 .מען מברקי: עולמפרם • דפוס משה שהם בע״מ,
תל־אביב, רח׳ פין גלופות: צינקוגרפיה כספי בע״מ• .
העורך הראשי: אורי אבגרי • המו״ל: העולם הזה בע״ט.
למד לצייר
בביתך בשעותיו י הפנויות
דרך האולפן
לאמנות הציור
לפנותבכתב לת.ד

חלדד
קמץ לברינת ודא
החלפת מים יומיומית

גיא ת א מי!
עדשתח חל ח

(המשך מעמוד )5
בכלל את אבנרי יושב וכותב בשחצנות
כפי שהוא כותב.
אנחנו בטוחים כי לא תפרסמו את מכתבנו,
אך עלינו להשיא לכם עצה אחת: לפני
שאתם שופכים על הנייר את מילותיכם
היפות, אנא, גשו פעם אל אחד הקיבוצים
החיים על הגבול.
אלמונים, דואר גלבוע

קורבן המעמד
־דפילן־ להורדת שעהוז דפילך בעל הריח הנעים שריר בנקל
שיער
ם י 1תר מבלי לנחת
את השר
ירפילן* הישג שהיר
של המרע
הק 1סם טי
השעיצרי

הידעת כי בת אורן
הוא -סבון ללא סבו!•
המסבו, מנקה
ומרחיק זעה!...
ריח האורנים הטבע• והקצף השזנע
של בת אורו, יפיגו מנוד אח החום
ויעניקו לך הרגשה טובה
: 0ץ נ1

״אולפן גרג 00א )0

הגד רשאי לנחוג
במכוניות מ ר דן
ללא רשיץ
בשטח התערוכה

בהנהלת חיים בר־קמא
פותח ב-ת ר ־ אביב
שני קורסי ערם של שבועיים
ב־( 8.14 עד ;)8.30 וב־( 8.31 עד )9.12

חסתוח כל יום
מ־ 5עד חצות

י־קצדנוח

,קארטינג״
הספורם שכבש את כל
אירוסי-
אוסובוסים 42 .28 .27 .22 :

עברית ו /או אנגלי ת
ההצלחה מובטחת! הרשמה:
גורמן ( 5סל( 236209 .או )244635

תגובת ישראל על פעולות האל־פתח אינן
יכולות להיות שקטות. עליהן להיות חריפות
ביותר, כדי שיוכרו
אחת ולתמיד
כי אין אנו חייבים
ליפול קורבן כדי לחזק
את יוקרתה או
את מעמדה של הממשלה
הסורית.

יאיר זהר,
גבעתיים

דוגמה נאה
תודתי נתונה לכם,
על כי ח״כ אורי
אבנרי התעניין ופעל
בכנסת נגד העוול
שגרם קול־ישראל בהפסיקו שידורים בשפה
ההונגרית.
הוא היה, הח״כ היחידי שביטא את רצונם
של עשרות אלפי אזרחי הארץ הדוברים
הונגרית, בניגוד לח״כים אחרים, שהבטיחו
לנו הבטחות ולא עשו דבר.
זוהי דוגמה נאה לפעילות פרלמנטארית.
יוסף פרטוש, קריית־חיים

סיפור מתח
המחירים עולים. אתמול התייקר הלבוש,
היום צרכי המזון ומחר חלקי החילוף למכונות.
איך אפשר להמשיך
ולחיות במתח
כזה? למה אדם
נורמאלי צריך
להמשיך ולעבוד?
בכדי להעשיר את
מדינת ישראל?
אני צבר ישראלי,
אבל גם במוחי עולה
הרעיון הנורא:
אולי בימי המנדט
היה טוב יותר?

אליהו לוי,
המחצית הקטועה

תל־אביב

אם מלכת אנגליה הואילה לבזבז זמן ל־מען
מישחקי הגביע העולמי בכדורגל, היה
גם קול־ישראל יכול להרשות לעצמו לשדר
את כל המישחק האחרון
(אנגליה—גרמניה)
ולא רק מחצית
אחת ממנו.
ואם כבר משדרים
רק מחצית
מישחק, אז למר,
צריכים ׳לקטוע את
סופו? האם בגלל
תוכנית מוסיקאלית שאותה שיגרתית,
אפשר לשדר במועד
מאוחר יותר?
ועוד הערה כללית:
רבים טוענים
שאין הספורט מפותח דיו בארץ. כל אלה
חייבים לזכור כי לא במעט אשם בכך הרדיו,
המקדיש רק מעט לתוכניות ספורט.
ובאין פירסום, אין התעניינות.
בן־ציון קריו, ירושלים

כפייה שכינו לבינה

כל ערב
9.30 ,6.30
(מוצ״ש :
)9.45 ,6.45

הצגה יומית
בימי א׳ ו־ג׳
בשעה 3.30
ביום ו׳ 2.30
תחבורה סדירה מובטחת
אל ההצגות
וחזרה לת״א
והסביבה.
קו ,33 ,11
63 ,53
מגרש חניה
ל־ 150 מכוניות

כרטיסים
שבעת פלאי
תבל
במכירה מוקדמת בקופה להצגה יומית
מ־ 2אחד,״צ,
להצגות ערב
מ־ 4אחה׳׳צ ובמשרדי הכרטיסים
מחירים עממיים :
לקהל מחוץ לעיר

,2.85 ,3.60
4.50 ,5.50
6.50
ישלחו הכרטיסים
לכתובתו, עם
קבלת התשלום
בהמחאת־דואר

הצגה יומית:
2.85 ,3.60 ,

יתכן כי המדיניות החדשה בייחם לילודה
תוליד ליגה חדשה: הליגה למניעת הכפייה
המינית.
רוני בר, תל־אביב

הכת הפראית
למי נחוצה האופנה הפראית, הנהוגה
באחרונה בחו״ל (העולם הזה )1507י
האין בנותינו מספיק פראיות גם בלי
אביזרי האופנה הפראית?
מרים אשכל, אם לבת בת , 17 תל־אביב

זכות קדימה כמדור זה תינתן
למכתכיהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למכתגים.

העולם הזה 1510

בשל
ארצות הברית
האמת עד הנפטר ו״ד
הנרי קליי פריק השתייך לקבוצת הרוזנים-
השודדים* של ראשית המאה. בהגיעו לגיל
שלושים כבר היה מיליונר, ידוע כמלך הפחם.
והפלדה של פנסילבניה, אזור המכרות העשיר
ביותר בארצות־הברית.
הוא תרם רבבות למסעות הבחירות של
נשיאים; הוא שיחד שרים ומחוקקים; הוא
העביד את בוריו ארבע־עשרד שעות ביום
תמורת שכר רעב; הוא שיוץ ז במחירי הפחם
והפלדה ככל שעלה על רוחו. כאשר
נפטר בשנת 1919 בגיל שבעים הוערך
עזבונו בכמה מאות מיליוני דולאר.
כמו כישראל. השבוע חזר פריק לחדשות.
היה זה כאשר בתו הגישה צו
מניעה לבית משפט בפנסילבניה. היא ביקשה
לאסור את הפצתו של ספר אודות אביה.
השיב מחבר הספר, היסטוריון בעל־שם,
בכתב ההגנה. :אם תזכה העלמה פריק
בבקשתה יאופשר לצאצאי אישים שנפטרו
לפני זמן רב להוציא מן המחזור כל ספר
רק מפני שהוא מביע ביקורת על אבותיהם.״
הדיון המשפטי, המזכיר את סעיף חוק
לשון הרע הישראלי, שקבע כי. לשון הרע
על אדם, שפורסם אחרי מותו, דינה כדיבר,
על אדם חי״ ,עורר סערה בארצות־הברית.
אם העלמה פריק תזכה בבקשתה הרי יהיה
מותר לפרסם רק סובות על נפטרים. שעה,
כפי שציין אחד המכובדים בעיתוני ארצות־הברית,
הניז־יורק היראלד טריביון. ,הצדק
וההגיון דורשים כי יפרסמו על נפטרים
את האמת, אפילו אין היא וורודה כל כך״.
השופט האמריקאי ידע להכריע בעניין כדרוש.
אפילו המחוקק הישראלי כבר הציע,
בהצעות התיקון לחוק לשון הרע, בהן
תדון הכנסת השבוע, להקל בצורה קיצונית
בקשר לתביעות דיבה על נפטרים. הממשלה
הציעה להגביל את זכות הגשת התביעה
ליועץ המשפטי של הממשלה בלבד וגם זה
רק במקרה וקרובי הנפטר דורשים זאת ממנו.
קתגו התדו• אינו חותם
כאשר ביצע הגנרל מובוטו, בחודש
שעבר, את הרצח המשפטי בקינשאשא (הידועה
יותר בשמה הלא־אפריקאי, ליאו־פולדויל)
והוציא להורג בתלייה פומבית

פוכונזו (כישראל)
הכל תלוי בסיב התלוי
ארבעה שרים לשעבר לא ידע עד כמה
יעלה לו הדבר ביוקר.
* בינוי לקבוצת אילי הון אמריקאיים
שצברו מאות מיליונים בסוף המאה שעברה
מתון פיתוח־שוד של רשת מסילות הברזל,
הבנקאות, מכרות הפחם והברזל ומעיינות
הנפט של ארצות־הברית. עליה נמנה רוקפלר
(נפט) ,קרנמגי (פלדה) ,הארימן (מסילות
ברזל) ,מורג! (בנקים).

השבוע נקבע התשלום הראשון 59 :מיליון
לירות.
רק קימכה וצ׳ומבה. הנכבד בנתלים
היה אווריסטה קימבה ,38 ,ראש ממשלה
לשעבר. לפני ששימש כראש הממשלה המרכזית
היה שר חוץ בקאטאנגה הבדלנית.
בתור שכזה הבריח, יחד עם מואים צ׳ומ־בה,
ערב התחסלותה של קאטאנגה כחבל
עצמאי, את מלוא מלאי הזהב והמטבע
הזר של המחוז הפורש לציריך השווייצית.
זכות משיכה מן החשבון היתד. מותנית
בחתימתם של שני אנשים: קימבד,
וצ׳ומבה. ואם כי צ׳ומבד, בהחלט מסוגל
לחתום, כי נשאר בחיים, אחרי שמוכוטו
תפש את השלטון מידיו בסתיו שעבר, והוא
מקיים עתה את גלותו במלון פארי-
סאי מפואר, הרי קימבר, נמנה עתה על
המתים ואלה, כידוע, אינם יכולים לחתום
על צ׳קים.
התוצאה: מובוטו אינו יכול לשים את
ידיו על אוצר קאטאנגה, העלול להשאר
לנצח תחת אפוטרופסות הבנק הציריכי,
המקפיד, בהתאם למסורת ד,בנקאות ד,שמיצית,
על קיום תנאי ההפקדה.

דגו±וו־ודנ
הו *ו
נז דז *2ו-1ננו.

גרמניה
מה קדה:לד* המלוח
המעדן שקש?שיו זורחים מחדש בחברת
השפע הגרמנית הוא המליח. אחר עשרים
שנות השתפרות בלתי־פוסקת בתפריט הזולל
הגרמני המקצועי הוא חזר למקורות.
עתה מלקק כל גרמני, המכבד את קיבתו,
את שפתיו בנגסו דג מלוח פשוט, יליד
הים הצפוני.
אלא שהמליח, בין באריזה מהודרת, בין
ישר מן החבית, כבימים הטובים ההם, הפך
לא רק יקר בגרמניה, אלא יקר מציאות.
הסיבה: שלל המליחים הגרמני ירד בשנה
שעברה במאה אלף חביות, הצטמצם ל־220
אלף חביות בלבד.
כדי להבין את גודל האסון יש לציין
כי חבית המליחים העשוייה עץ ושאותה
ממלאים בים, היא בעלת קיבול של 75
קילוגרמים( .המלח בחביות סופג את נוזלי
המליחים ויוצר, יחד עם דמם, משמר מצויין,
שגם נותן לדג המלוח את טעמו המיוחד).
אמונה מלוחה. ההסבר לירידת השלל
הוא פשוט. לא רק שהנורבגים הקדימו
את הגרמנים בשנת 1965 באיתור ריכוזי
המליחים ובדיוגם אלא שגם המליחים בים
הצפוני פשוט לא פרו בשנה שעברה במידה
מספקת. לשם פריון של ממש הם זקוקים
לחום ייחום מתאים — של 10 עד 15
מעלות ואילו מי הצפון היו בשנה שעברה
קרים מאד: שמונה מעלות בלבד.
ספני ספינות ההארעגים (בגרמנית: דג
מלוח) סבורים אחרת. לדעתם, לא רק על
המדע יחיה ספן ההארינג. עליו לחיות קודם
כל על האמונה הטפלה.
ועם כל הכבוד לספינות הדייג החדישות,
בנות 500 הטון, בעלות הציוד החדיש,
רשתות ההתקשרות ומכשירי ההאזנה למעמקים,
הרי בעלי הספינות אינם מקפידים
על כמה עקרונות, לפיהם נוהג כל ספן
המכבד את עצמו.
קודם כל יש לד,זד,ר בבחירת השמות
לספינות. בשום פנים ואופן אסור לתת
לספינה חדשה את שמד, של ספינה שירדה
אי־פעם לתהומות. מה הפלא שהספינה
דונאר (על שם אל הברק הצפוני) כמעט
ואינה אוספת שלל, הרי היא נקראת על
שם ספינה שטבעה לפני שנים מספר.
שנית, ייעול הוא ייעול אבל ביום ששי
אסור לצאת לדייג. מוטב ששר, ימי דייג
טובים מאשר שבעה רעים.
ושלישית, עקב החומרה הגרמנית הקיצונית
בענייני נקיון מלא הסיפון מברשות
ומטאטאים ומדי פעם נוגע הארינג בזיפי
מטאטא — וזה מבטיח רק דבר אחד —
שמזל הספינה טוטא אלי מים. יש, כמובן,
תרופה לזה — אבל היא לא כל כך מקובלת
בגרמניה החדשה. אם הספן שראה את האסון
מוריד סטרית לחי טובה לנער הסיפון
הקרוב ביותר — הרי זאת דרך
מצויינת לפייס את המליח שנעלב.
עדיין אין זה הכל. כי בשביל להעלות
רשת מלאה במליחים עד שוליה דרוש קודם
כל דבר אחד: על הספנים לזמר, בקצב,
וברגש, שירי ספנים גסים, בלשון ה־הולאנדית
דווקא. וכמה מן הספנים הגרמנים
הצעירים כבר יודעים הולאנדית?
העולם הזה 1510

תיקוני דנב 1ום 11 ים זמטא.
גיצז 11מ/נזלה,ם ה>ו זבאחויזת.
תחיויס נוחים־חלנים אזדגיגלייס,

מוסך

ליאו גולדברג
דנל ־ אביבז־דך בי ת ח -רנ דזווז , 65ד\׳ לפון 3 6 3 5 6

קנו א ת

יהה ־י תן ^
1ל*?,דת׳הברנ7ל17,39ל56980.
ונ״י ו -ח י ^ לגובי

הגיטרה ה מ עול ה
הפסנתר בע״מ
רח׳ המלך ג׳ורג׳ ,32ת״א

שפת

המכרבארץ

ו ב ^ נ ו רי ס בו ריו
ה י חי די

ב1 3 -

במרחב
מצדי ם
חשוד הגדול

לבוחר בטוב ביותר:

המלחמה המעסיקה את העתונים המצריים,
את הפלאחים של עמק הנילוס זאת תושבי
קאהיר ופורט־סעיד אינה דווקא מלחמת
תימן. מעניינת אותם הרבה יותר, בחודשים
האחרונים, המלחמה שמנהלת הממשלה ב־בעלי־האחוזות.
זהו
מיבצע רציני וגם רעשני. סיסמתו:
״חיסול הפיאודלים״ .מטרתו: לנשל לחלוטין
כל בעל־אדמה, שאינו יושב עליה ומעבד
אותה בעצמו. מכיוון שהפקעות קודמות כבר
חיסלו את האחוזות העצומות של ימי המלוכה,
לא מכניסה מלחמה זו אלא שטחים
קסנים־יחסית למדינה.
מתנה לכת. מדוע, אם כן, מעורר
מיבצע זה רגשות כה עמוקים? כי בעלי־האחוזות
המנושלים הם שרידי המשפחות
האדירות, ובעיקר המשפחה המלכותית, שמצרים
היתד, רכושם הפרטי.
לכבוד יום השנה של ההפיכה מסרה הממשלה
לפירסום מיסמכים מן הגינזך המלכותי,
שנתפס בארמון עאבדין בקאהיר.
במיסמכים אלה מסופרת עלילת־השוד הגדולה
ביותר בתולדות מצרים המודרנית.

אמינה אל־האמי
על הראש וטל הצוואר 200 :אלף

^ 1£ו 7
פילט ר.
נ תונ ה

ב חי רתהצ עי רי םוהצ עי רי ם ב רו ח ם.
מתע רו בתאמ רי ק אי ת — קינ ג ־ סיי ז
תו צרת דו ב ק — מזני טבקמ עו לי ם
ב קו פסת ״ מ כ סו ב ב ״ ה דו ר ה.

בחר בשוב ביותר -ע שו 1¥1£ו 7

עלילת ההרפתקן מוחמד עלי האלבנאי, שהשתלט
על מצרים ב־ 1805 ויסד את ה־שולשלת
שהסתיימה עם פארוק השמן.
״מטרתו העיקרית של מוחמד עלי,״ כתב
אל־מוסאוור. ,היתר, הביזה. הוא לא לטש
את עיניו על ארמון יפה, או על מטמון
של זהב. הוא חמד את הארץ כולה. לכן
לקח לעצמו, כרכוש פרטי, את מחצית השטח
החקלאי של מצרים. חתם על חוק —
והאדמות נרשמו על שמו.״
בניו התחלקו בירושה, העניקו תוך כדי
כך רבבות דונאמים למשרתיהם. הגדיל לעשות
הכידיווי איסמעיל — אותו שליט שמכר
את תעלת סואץ לאנגלים מפני שנכנס לחובות.
איסמעיל רשם את מענקי־הקרקע
על מגילות של קלף, באותיות זהב. לבתו
אמינה אל־האמי, למשל, העניק את ״כל
אדמות אזור איתאי אל־ברוד״ ,ללא תיחום
מדוייק. על שטח זה ( 360 אלף דונאם)
חיות עתה 1200 משפחות של פלאחים.
כדי להפגין את דעתו על הפלאחים שישבו
אותה עת על האדמה, הוא גם העניק כמתנה
נוספת לבתו את כל הבתים, בהמות־העבודה
והכלים החקלאיים שלהם.
הון תלוי. מה עשו בני־ד,מלוכד, בהון?
על כן נותן הגינזך תשובה חלקית: ה־גברים
ביזבזו את הכנסותיהם מן האדמה
בהוללות פרועה, בבניית בנייני־פאר מדהימים,
ובהזמנת אורחים אירופיים תאוזתנים.
הנשים, לעומת זאת, התכסו ביהלומים .״על
ראשה, זרועותיה, צווארה וחזה של כל
אחת משמונה בנותיו של איסמעיל,״ כותב
העתון המצרי ,״היו תלויות אבנים ב־200
אלף לירות מצריות.״
העולם הזה ! 510

וף״סוף זה קרה. פעמוני הגאולה מצלצלים. שו־פ־רות
מריעים בפינות ארץ. הידד.

המהפכה העיכרית התחוללה. חלום הדור
התגשם.
תנועת־החרות קמה לחיים חדשים.
יעקוב מרידוד (מחסידי בגין) בא במקום יוסף שופמן
(מחסידי בגין) בראש ההנהלה.
איתן לבני בא במקום דב דונר.
בן־ציון קצנלבוגן בא במקום צבי שמש.
טיאר וקרמרמן באו במקום קרמרמן וטיאר.

--ו תי מלא הארץ רינה וששון.

ה קרה בתנועת״החרות שיש בו כדי להצדיק
את התרועות ואת הבכיות, את המאמרים הארוכים
של הפרשנים המלומדים?
קבוצה של עסקנים, ששום דבר אינו מאחד אותם זולת
הרצון הטבעי לטפוס את השלטון במפלגה, הדיחה קבוצה
של עסקנים אחרים.

האחרות (ליברלים א׳ וב׳) רואות בה אסון לאומי?
בקיצור: האם מותר לחלום את החלום המתוק של האלטרנטיבה,
מבלי לתת בכלל את הדעת על תוכנה ודרכה?

האם האלטרנטיבה היא אידיאל בפני עצמו,
בלי כל קשר שהוא לבעיות הגדולות של המדינה,
המחייבות פתרונות חדשים ונועזים?

^ ך נניח, לרגע, כי כל אלטרנטיבה, ותהיה רעה
בבל שתהיה, טובה מן המצב הקיים.
נניח שצודקים אותם האומרים :״שלטון מפא״י הוא אסון,
שאין למעלה ממנו. מוכרחים לסלק את מפא״י מן השלטון
בכל מחיר, אף במחיר קואליציה לאומנית־דתית־ריאקציונית.״

נניח שזה רצוי. האם זה מצוי?
האס יש בסיס מציאותי כלשהו לתוכנית כזאת לקראת
הבחירות הבאות?
התוכנית כולה בנוייה על שורה של הנחות — שאף אחת

אד מדוע זה מהווה מיפנה בתולדות ארץ•
ישראל, בעבר אחד או בשני עברי הירדן?

ך י* תרועה הגדולה מסביב לוועידת־חרות וספיחיה באד.

בקואליציה כזאת ירקיע מחיר הדתיים שחקים. הקואליציה
הקיימת שילמה לדתיים מחיר די יקר, למרות שכלל לא
היתד, זקוקה לקולות הדתיים, ורק חלק מהם חברים בה.
מה תצטרך הקואליציה האלטרנטיבית לשלם לדתיים, כשלא
תוכל להתקיים אף לא יום אחד בלעדיהם.

האם לא נתגעגע אז לוויכוחים על ניתוחי־מתים
וחוקי-שכת לעצמאיים? האם לא נשב
אז מאחורי תריסים מוגפים כשכת, כשפקחי־שבת
מסתוככים כרחובות הריקים?
כדי לצבור רבבות קולות נוספים בישראל השניה, תצטרך
חרות לפתוח את כל ברזי ההסתה האנטי־ערבית, ואילו
רפ״י תצטרך לתקוע בחצוצרות הגדולות של הבטחוניזם.

איזו מדיניות־חוץ תצמה לנו מזה? איזו
מדיניות כטחונית?
ואיזו מדיניות כלכלית תצמח בקואליציה כזאת, ששתיים
ממפלגותיה (חרות ורפ״י) תומכות בתוספת היוקר, ושתי

דרושה אופטימיות רבה למי שמאמין כי גוש זה לא רק
יחזיק מעמד, אלא גם יהפוך מוקד לריכוז גדול חדש.

ך ״ נחה מספד : 3שרפ״י היא מפלגה ימנית, ושהיא
1 1נוטה למערך עם גח״ל.

ולהיפך: התקרבות לגח״ל תביא בהכרח לפילוג ברפ״י.
השמאל הר״פיסטי — שניצח בוויכוח המכריע על תוספת־היוקר
— דחוק מיוסף ספיר עוד יותר מאשר מפינחס ספיר.

מערך רה״ל -רפ״י— חרות-ליברלים
קיים רק כתיאוריה.

האלטרנטיבה -כך אומרים -יכולה לקום
רק באמצעות מערך חדש של כל מפלגות הימין:
חרות, הליברלים, הליברלים העצמאיים,
רפ׳׳י וכל הדתיים.

האם קואליציה כזו -מחרות עד האגודה,
מרפ״י עד הליברלים העצמאיים -רצוייה?

ככל שיתקרבו הבחירות, יחריפו הניגודים.

חשבון זה אינו מוביל אל מערך עם גח״ל.
הוא מוביל לכיוון המנוגד.

! { מצד אנשים שאינם חברי התנועה, ושאינם חולמים להצטרף
אליה.
אלד, קבעו: דרושה אלטרנטיבה. מנחם בגין מפריע לאלטרנטיבה.
לכן צריכים להדיח את בגין.

^ אן מתעוררות שתי שאלות: שאלת הרצוי ושאלת
^ המצוי. נשאל תחילה את הראשונה.

ום במישור המפלגתי יש ניגוד של אינטרסים. עסקני
חרות רוצים בכסאות — והם מאמינים כי ניתנו יותר מדי
כסאות לליברלים. אותו רצון ואותה אמונה, בכיוון הפוך,
-ייזעמים בלב הליברלים.

פרס ודיין הם אנשים גמישים, ויתכן מאוד כי לא היו
מתנגדים למערך ימני, שיספק את האמביציות שלהם. לא
כן אלמוגי — ובחשבון הסופי אלמוגי חשוב יותר.
כי מבין 100 אלף מצביעי רפ״י לכנסת הנוכחית 70 ,
אלף הם ותיקי מפא״י בהסתדרות. רק 30 אלף באו —
אולי! — משורות המעמד הבינוני.
צמרת רפ״י ערוכה כולה לקראת התמודדות עם מפא״י.
היא מקודד, כי הנהגת אשכול תתמוטט, כי קבוצת המנהיגים
תתפורר. אז — לפי חשבון רפ״י — יצטרפו חלקים גדולים
של מפא״י לרפ״י, וזו תירש את מפא״י.

האופוזיציה־מאתמול, שהיא חלק מההנהלה־של־היום, טוענת
שעשתה מעשה רב :״מנחם בגין היד, כמו אפיפיור.
הוא לא יכול היה לטעות. עכשיו הוכחנו שהוא בן־תמותה,
כמו כולנו. מעכשיו אפשר יהיה להתווכח בתנועת־החרות,
לבחור בהנהלה ולהפיל הנהלה, כמו בכל מפלגה אחרת;״
ניחא. נניח שזה נכון.

לכן, כאמור, מלאה הארץ רינה וששון.

קרע זה יכול להידחות רק אם שני השותפים
יבלמו את פיותיהם וימלאו אותם מים.
זה אפשרי, אך זה לא יביא נצחון בבחירות.

זוהי אי־הבנה יסודית •טל מהות רפ״י.

זה כוודאי מעניין את המדיחים ואת המודחים.
אך למה זה צריף לעניין את ההיסטוריה
העיכרית?

כל אלה יחד מהווים, בכנסת הנוכחית, מחנה של 58 מתוך
120 חברי־הכנסת.
בישראל של היום אין מהפכות גדולות ביום הבחירות.
אין הפרשנים מעלים על דעתם כי 20 או 30 כיסאות בכנסת
יחליפו לפתע את בעליהם. אך תמיד תיתכן תזוזה של ,3
5או 7מנדאטים מימין לשמאל, או משמאל לימין.
לכן, יתכן כי כל המחנה הזה ביחד, המונה עתה 58
ח״כים, יהווה בכנסת הבאה 61 או 63 או .65
הפרשנים החליטו (איני יודע למד ),כי בגין אינו יכול
לאחד מחנה כזה. לכן היה עליו ללכת. לא חשוב מי
הבאים במקומו, הם בוודאי יפריעו פחות.

הוויכוח על תוספת־היוקר היה רק בבחינת הקדמה, והוא
נסתיים בגימגום. גח״ל התנגדה לביטול התוספת, אך לא
יצאה למאבק נגדו( .מבחינה זו דמתה למפ״ם, אך מסיבות
הפוכות) .כל ויכוח כלכלי ירחיב את הקרע בין השותפים.

נזנזזגז בגץ.־ נזפריע לנז\ז?
מהן אינה קרובה לוודאית, ואילו כולן יחד מהוות אוטופיה.

הסיכויים להגשמת אוטופיה זו הם אהד ל־אלך.
האלטרנטיבה היא אלטרנאיכה.

ך* נחה מספר : 1שחרות לא תתפלג. הנחה זו עו־
! ) מדת, לדעתי, על כרעי תרנגולת.
בגין לא הודח. אנשיו לא הודחו. הם התפטרו. התפטרות
זו נובעת מנימוקים מסובכים של כבוד והדר, שרק איש־חרות
מסוגל לרדת לעומקם. אין אלה נימוקים פוליטיים.
האופוזיציה מאתמול, שאינה מאוחדת, מהווה רק חלק מן
ההנהלה של היום. המאבק לא הגיע לשיאו, לא הוכרע.
מי שסבור שאפשר להדיח את בגין מבלי לפלג את התנועה,
משלה את עצמו. יתכן מאוד שאי־אפשר להדיח גם
את מתנגדי בגין, מבלי לגרום לפילוג כלשהו, שאין לאמוד
כרגע את מימדיו.

דבר אהד ברור: אחדותה של תנדעת־החרות
מוטלת עתה כספק חמור.
אין היא דומה עוד לצוק איתן, שאפשר לבנות עליו תלי־תילים
של חישובים קואליציוניים. עשויים ליפול ממנה
רסיסים קטנים או גדולים, ואין לדעת לאן ילכו אלה.

נחהמספר : 2שגח״ל יחזיק מעמד כגוש מאוחד,
( ! ואף יתקרב לאיחוד מלא.

גם לכך אין סיכוי רב.
יש ניגוד גמור בין אנשי־חרות, המקווים לעשות היל בהסתדרות
(,ודווקא תקווה זו משותפת לאנשי בגין ולרוב
מתנגדיהם) לבין הליברלים, המייצגים את האינטרס הכלכלי
של הבורגנות הזעירה והבינונית.

אילו התגשם במציאות, בניגוד לכל הסיכויים הסבירים,
היה המחנה המאוחד מאבד חלקים גדולים מימין ומשמאל,
תוך אובדן היכולת להגיע לרוב.

הנהות מס׳ 4ו״ 5קלושות עוד יותר. הן נוגעות
( | לדתיים ולל ״ ע ,
במשך דור שלם שיתפה המפד״ל פעולה עם מפא׳׳י. לא
בנקל יישבר הרגל כדאי זה. ואילו הסיכוי לאחד את כל
הדתיים תחת גג אחד, בשותפות עם הליברלים העצמאיים,
נראה בלתי־מציאותי עד מאוד.

לבך דרוש* נס מן השמיים.
ואילו הליברלים העצמאיים עצמם — היתנו אי־פעם יד
לחרות? ואם כן, הילכו בוחריהם עימם?
משה קול דוגל במערך רפ״י—ל״ע—ליברלים — בלי
חרות ונגד חרות. יזהר הררי מתנגד בשצף־קצף גם למערך
כזה, ותובע מערך עם מפא״י. כל תזוזה, ימינה או שמאלה,
תביא לאובדן שניים־שלושה מנדאטים בכיודן ההפוך.

אם כן, היכן 61 המנדאטים הדרושים אף
לאלטרנטיבה רופפת וחסרת־עקרונות זו?

ץ* א* מגיע לאוזני קול יבבה: מה אתה עושה? אתה
הורם כל תקווה לאלטרנטיבה! אתה תגרום לייאוש!
לא דובים ולא יער. אני קורא למאמץ רציני, אמיתי.

השינוי לא יבוא על-ידי טריפה הדשה של
קלפים ייטנים, ולא על־ידי הקמת כית־קלפים.
אותם הממציאים לעצמם פתרונות קלים של מערכים ו־היערכויות
ואיחודים וגושים, מוטב היה להם להקדיש את
מרצם וכשרונם לבניין כוחות חדשים, הנושאים ברמה פתרונות
של ממש לבעיות מציאותנו.
דרך זו נראית כארוכה (ולמי יש סבלנות?) .אבל זוהי
דרך ממשית, המובילה אל יעד ממשי. היא הקצרה ביותר.
אנו עומדים בראשית תקופה של הפיכות, של התפוררות
המפלגות, של שבירת נאמנויות ישנות, של דימדומי האלים.

כתקופה
זו יש לגבש כוחות חדשים. כל דרך
אהדת אינה אלא התחמקות מן האחריות.

תצפית

במדינה

• החודש שוב ישא ראש־הממשלה לוי אשכול ;אום לאומה.

התוכנית הנרקמת עתה בלישכת ראש־הממשלה, נועדה להעלות את יוקרתו של
אשכול, שנפגעה לאחרונה עקב התקפותיו של איסר הראל ובגלל יוזמתו ופעל־תנותו
של שר־האוצר פינחס ספיר, המתיימר להיות השר היחיד שבידו תוכנית
להצלת המשק הישראלי. בד בבד עם הכנת הנאום, פתחה לישכת ראש־הממשלה
בגישושים, שנועדו לברר אפשרויות
למסע אחד או שניים של ראש־הממשלה
אל מדינות שונות בעולם
המערבי.

• פרשה חדשה עלולה להתפוצץ
כקרוב, עקב נסיעתו
הנוכחית של אליעזר
ליבנה למזרח־אירופה. חוגים
שונים במפא״י, שבמרכזם מזכירת
המפלגה גולדה מאיר, יתבעו מלוי
אשכול לנתק את מגעיו האישיים עם
ליבנה, איש צמרת מפא״י לשעבר,
שהתפרסם בשנים האחרונות כפעיל
הוועד הישראלי למען פירוז המרחב ליבנה מנשק אטומי. הסיבה: גולדה מאיר
נחרדה מן השמועה המהלכת בצמרת מפלגתה, כי נסיעתו האחרונה של ליבנה
נעשתה בשליחות ראש־הממשלה.

• ראשי דפ״י עומדים לנער את האבק מעל פרשת המדענים
הגרמניים, שכנללה פרש בשעתו איפר הראל מתפקידו
כממונה על שרותי הכטחץ. הוויכוח המחודש יחריף את היחסים גם
בקרב צמרת מפא״י. רפ״י תפגין בצורה זו, שאין היא חותרת לשוב בראש מור־כן
לחיקה של מפא״י.

מסתמן קרב על המנהיגות, בצמרת המפלגה הליבראלית.
המטרה להתקפה: ח׳־כ יוסף ספיר. חוד ההתקפה יהיה ח״כ יוסף תמיר, שכבר
החל בליכוד תומכים. טענתו העיקרית תהיה מופנית נגד חדלון הסיעה הפרל־מנטרית.
כחומר־רקע חילק השבוע
דו״ח אישי על פעולותיו בכנסת.

• מאבקו של מיכאל צור,
מי שהיה מנהל משרד ה מסחר
והתעשיה, וכיום מנהל
צי״ם, נגד מנהל משרד
האוצר ד״ר יעקב ארנון, מי
שהיה יו״ר הדירקטוריון של
צי״ם, עשוי לשאת פרי. ארנון,
המתנגד לתוכניתו הכלכלית של
ספיר, יושב בתפקידו כבר 1ו שנה.
מאז נכנס ספיר למשרד האוצר, הפך
ארנון למנכ״ל לתפקידים מיוחדים
בלבד. הקשר בינו לבין פעולות הספיר
משרד
השוטפות הלך והתמעט עם
מינויים של אנשי ספיר בראשות האגפים
השונים של המשרד, מיכאל צור, החותר מזה שנים תחת מעמדו של ארנון,
עשוי לזכות סוף־סוף במטרתו הניכספת ולהתמנות למנכ״ל האוצר. הבעייה
האחרונה העומדת בדרכו: מציאת תפקיד מתאים לארנון מחו׳ן למשרד האוצר.

• אמנון כן־זאב, הממונה על ההסברה במשרד האוצר וה דובר
של פינחס ספיר, עומד להתמנות, עם שובו מחו״ל,
למפקח על היהלומים. זהו תפקיד־מפתח בתעשייה הישראלית, והיושבים
בו מזה שנים היו אנשי־חסותו של ספיר.

• צרותיו של ח״כ גח״ל מרדכי שטרן, כעסקן ציבורי, דא
נגמ רו. בקרוב יעלו שוב עסקני המפלגה הליבראלית בתל-אביב את הדרישה,
כי שטרן יבחר בין כהונתו במועצת ) 1£
העירייה לבין כהונתו בכנסת. במקביל,
יחדש עורך־הדין כהך צידון את
טענתו, כי אין שטרן יכול לכהן כפקיד
בכיר ברסקו, אפילו בהתנדבות,
כל עוד הוא חבר״כנסת, מחשש של
ניגוד אינטרסים.

• תוקם ועדת-חירום הס
תדרותית להצלת ״דבר״ .מ
שטרן

צבו
הקשה של היומון המפא״יי־הס־תדרותי
עורר את הרעיון ליצור
קרן־חירום למען דבר, להקטין את
מתכונתו ולצמצם את מספר עובדיו
באופן דראסטי.

• תוכנית הנוגעת לכטאון מפלגתי אחר: קבוצת שוסטאק
בחרות תנסה להשתלט על היומון ״היום״ .הקבוצה, שנותרה במי־עוט
בהנהלת המפלגה, החליטה להפוך את העיתונות לעמדת־הכוח החשובה
ביותר שלה. בתוכנית זו תופס בטאון המפלגה מקום חשוב, ובקרוב יוצע
להחליף את העורך הנוכחי בעיתונאי ידוע, שתקף את בגין במספר מאמרים
בעיתונו הנוכחי.

• ייתכן שהמתרחש בשטה האמרגנות בארץ יעסיק את
בתי־המשפט ומשרדי הממשלה כעתיד הקרוב. המדובר בעיקר
בענף ייבוא האמנים
מכך נשארו אמנים
למולדתם. שגרירות
עלולה להמליץ בפני

הזרים על־ידי מספר אמרגנים, המתנהגים כנוכלים. כתוצאה
תקועים בארץ ללא פרוטה, וללא אפשרות אפילו לשוב
ארצות־הברית, שנאלצה להתערב בכמה פרשות מסוג זה,
אמנים אמריקאיים לבל יבקרו בארץ, ללא ערבויות בטוחות.

העם

א׳ אפשר לייצא בית
כאשר אדם פרטי מוציא יותר ממד,
שהוא מרוויח — הוא מסתבך. מדינת
ישראל נמצאת במצב דומה. הביקוש הכולל
של המשק הישראלי גדול יותר
מהתפוקה שלו. כלומר: סך כל התי־צ־רוכת,
הפרטית והציבורית, יחד עם כל ההשקעות,
הם יותר ממה שהמשק הישראלי
יכול להרשות לעצמו.
ההפרש בין הביקוש לתפוקה הוא ה־גדעון
במאזן המסחרי של ישראל, כלומר:
ההפרש שבין סך היבוא לסך היצוא.
בשנת 1965 הסתכם הפרש זה ב־
521 מיליון דולר.
דרך קלה מאד. כאשר אדם פרטי
מגלה פער בין ההכנסות שלו וההוצאות
שלו, הוא יכול להקטין את ההוצאות,
או להגדיל את ההכנסות, או לשלב את
שני הדברים גם יחד. אם הוא מסתפק
בהקטנת ההוצאות — הוא מוריד את
רמת החיים שלו. הוא הולך פחות לקולנוע,
ומה שגרוע יותר — הוא אינו
שולח את בנו לאוניברסיטה, הוא קונה
פחות ספרים. כלומר: הוא מוריד גם
את רמת החיים של בניו לעתיד.
בישראל התיצרוכת הממשלתית והציבורית
הן חלק גדול מאוד מן התיצרוכת של
המשק בכללו. לכן היתד, לספיר דרך קלה
מאוד לצימצומים דראסטיים. הממשלה הפסיקה
פשוט חלק גדול מהתיצרוכת שלה.
למשל: בבנין.
צימצומים אלה הביאו מיד לשינוי מצב
הרוח בציבור. אנשים החלו לקנות פחות
ולהשקיע פחות. זהו הפירוש של המיתון
הכלכלי של ספיר. כתוצאה מכך
קטן סך הביקוש. ספיר חשב שמכיון
שהביקוש יורד — ייאלץ המשק למצוא
לתוצרת שלו שווקים אחרים, ליצא את
עודף התפוקה. אבל היו לו פה שתי
טעויות:
• לא כל תפוקה ניתנת ליצוא. אי
אפשר, למשל, לייצא את עודף הבתים
שניבנו בארץ.
• אי אפשר למכור בחו״ל תוצרת
שאין לה קונים, או שהמחירים שלה
גבוהים מדי.
כך הפך המיתון למשבר כלכלי. הביקוש
ירד. עודף התפוקה לא מצא לעצמו
שווקים חדשים. לעומת גידול
שנתי של שבער, אחוזים בשנים הקודמות,
גדל התוצר הממוצע למועסק בישראל
רק בארבעה אחוזים בשנת .1965
אין כו ש ר. המיתון הביא לצימצום בצריכה
בלי להגדיל את היצוא. כלומר, ירידה
ברמת החיים. זוהי אשמתו של ספיר
מן התקופה בה היה שר המסחר וד,תעשיה,
כי המשק אותו בנה אינו יעיל
ואינו מסוגל לעמוד במיתון ולפנות ליצוא.
משק
יעיל היה מייצר דברים שכדאי
ליצרם מבחינה כלכלית טהורה, ולא רק
מבחינת הסובסידיות וההלוואות הזולות
של ספיר. הבחינה הכלכלית הטהורה היא
כלל עולמית. מה שכדאי לייצר במשק
יעיל אחד, אפשר למכור גם במשק יעיל
אחר. אבל מוצרים שכדאי לייצרם אצל
פנחס ספיר מפני שיש סובסידיות, חדלים
להיות כדאיים כשמנסים למכור אותם
במדינה אחרת.
עתה נוכח גם ספיר לדעת מה שיודעים
כלכלנים זה שנים רבות: שלמשק
הישראלי אין כושר תחרות בשווקי חו״ל.
לדבריו נועדה התוכנית שלו להביא את
המשק הישראלי למצב של בר־תחרות.
יל! תוצאה אחת. איך נולדה התכנית?
כמו שאר תוכניותיו של ספיר.
כל קבוצת לחץ היושבת בקואליציה זרקה
את הדרישה שלה. ספיר אסף את כל הדרישות,
הוריד מהן את אלה העלולות לפגוע
במעמדו האישי, ואת האוסף המיקרי
הזה הציג בפני הציבור תחת השם תוכנית
כלכלית. מדי יום נוספו לתוכנית זו פרטים
שלא היו בה קודם ושאף סתרו את כל
שאר התוכניות. תחילה דובר על תוכנית
לשלוש שנים. לוי אשכול, שפחד הבחירות
הבאות אינו סר ממנו, הציע להפוך אותה
לתוכנית של 18 חודש. קיצוץ זה יאפשר
לו לשוב ולפזר כספים, מענקים וטובות
הנאה לפני הבחירות הבאות — ובכך להרוס
כל מה שייבנה בעזרת ר.,תוכנית״.
חמור הרבה יותר: תוכנית זו, שנועדה
לכאורה להגביר את כושר התחרות של המשק
הישראלי בשווקי חו״ל, אינה עומדת

בפני ביקורת. ניתוח יסודי (ואה מסגרת)
מוכיח, כי רק תוצאה אחת מובטחת ל־
״תוכנית״ זו — הורדת השכר והורדת רמת
החיים.

יחסי־חן ץ

דוה נושבת קדידה

רוח חדשה נושבת ממוסקבה, והיא
בהחלט אינה אותה רוח חמימה, שלוי
אשכול ואבא אבן רמזו עליה בשנה האחרונה.
זוהי רוח סיבירית, המאיימת להגיע
במהרה לנקודת־קיפאון.
הסימן הגלוי הראשון לשינוי זה ניתן
בבניין הגבוה, בו שוכן מרכז האו״ם
ספיר לחיי התוכניות שבדרך
בניו־יודק. בשעה שנשיא המדינה זלמן
שזר ביקר בו, בשבוע שעבר, ערך המזכיר
הכללי או תאנט סעודה לכבודו.
המזכיר הכללי שלח הזמנות לכל חברי
מועצת ד,בטחון, שמדינותיהם מקיימות
יחסים דיפלומטיים עם אורח־הכבוד.
כל המוזמנים הופיעו — פרט לנציגי
ברית־המועצות ובולגריה.
החרמת הסעודה. בירושלים הורגש
היטב היחס הצונן והמעליב. אולם פרשנים־
מטעם הציגו את החרם כהפגנה פרו־ערבית
נוספת, ברוח נאומיו של הנציג הסובייטי
בדיון על תקרית־הגבול האחרונה. .יותר
משהיא תקפה את ישראל,״ כתבו הפרשנים,
.ניגחה ברית־המועצות את ארצות־הברית...
רוסיה ניצלה את ההזדמנות כדי להוכיח לסורים
שאין להם תומכים מלבדה, וכדי להעמיק
את חדירתה לאזור...״
החרמת הסעודה החגיגית היתר. מעל ומעבר
לצו החובה התכסיסית. היא יכלה להעיד
רק על גישר, חמורה — אם לא עויינת
ממש — מצד מוסקבה. ודווקא, אחרי שבמשך
כמה חודשים, נידמה היה כי חל
שיפור כלשהו ביחסי שתי המדינות.
התערבות השגריר. במידה שהיה
שיפור, הוא הורגש דווקא על רקע תקריות־הגבול
עם סוריה. שגריר ברית־המועצות
בתל־אביב, דמיטרי ס. צ׳ובאחין, הציע לממשלת
ישראל לנהוג בהתאפקות. הוא הבטיח
שמתינות ישראלית, מול חבלות אל־פתח,
תיענה באותה רוח מצד ממשלתה החדשה
של דמשק. הוא הבטיח שממשלתו
תעשה מאמצים בכיוון זה.
ממשלת אשכול הבליגה, למרות לחץ כבד
מצד העתונות ורעת־הקהל. הרמזים הסובייטים
התאשרו, ונידמה היה כי הגבול הסורי
עומד לשקוע לתוך אותה שלחיה כמו
הגבול המצרי.
הפעולה האחרונה על הגבול הסורי, הפעלת
מיראז׳ים נגד מיפעל ההטייה, שמה
קץ לתקוות. תגובת הסובייטים הפעם היתד,
חריפה ונרגזת הרבה יותר מאשר בפעמים
הקודמות. דוברים רוסיים החלו
מאשימים את ישראל בשייכות מפורשת
למערך הצבאי והאסטראטגי של ארצות־הברית
— האשמה חמורה, ממנה יכולה
להשתמע המסקנה, כי צבא ברית־ר,מועצות
רואה בישראל יעד אוייב.
משמעות המסקנה הזאת היא בה חמורה,
שאשכול ציווה אישית לנקוט בפעולות־ארגעה
מיידיות, כדי לנסות לחמם בחזרה
את האווירה, לפחות למנוע התקררות נוספת.
העולם הזה 1510

קוראים לה תוכנית שלרש השנים.
שרים מתנגדים לה, מפלגות דורשות לתקנה.
אביה הרוחני הוא שר האוצר פינחס ספיר.
הוא נשבע כי היא, ורק היא, תציל את ה•
מדינה משואה כלכלית.
_ הוא מדבר על הידוק החנורה.
על הנכרת הפדיון והאדרת הייצוא.
על עיקור ועל הקפאה, על צנע י דוגמת
אנגליה.
עיתונאי חד־לשון אפילו המכיק להדכיק לו
את השם ״פינחס וילסוו״.

להעלאת השכר. הם מאשימים את ההסתדרות גם בכך,
שהיא אינה מאפשרת לפטר פועלים בלתי יעילים, מעודדת
בכך את העצלנות. הפועל בטוח במקום־העבודה
שלו, אינו חושש להתעצל, בטוח שמשכורתו תעלה בהתמדה.
לעומתם
טוענים הפועלים, כי פריון־העבודה הנמוך הוא
תוצאה של ניהול כושל ולקוי. פועלים יודעים לספר על
הרכבת מיפעלים שנמשכה פי שניים ושלושה מן הזמן
הדרוש, בשל חוסר־הידע של המנהלים. הם מספרים גם
על רכישת ציוד לקוי או מיושן, על הכללת כל ההוצאות
האישיות של חבר־המנהלים בתוך הוצאות־הייצור של
המיפעל.
משה זנדברג, ראש אגף התקציבים במשרד האוצר
ויועצו הכלכלי של ספיר, אמר לפני שבוע, כי מיפעל
המשקיע לירה אחת בהעלאת כושר־הניהול שלו, מעלה
את תפוקתו בשבע לירות. רווח של 700 אחוז. אס
יימסר מיבצע יעול הניהול לידי מנהל יעיל, לא על־פי
מפתח מפלגתי, אפשר יהיה לחולל פלאים.
כל נסיון להקפאת־השבר שלא יהיה כרוך במיבצע
להעלאת הפיריון, לא יתרום מאומה להשגת העצמאות
הכלכלית. הוא יביא להורדת רמת־החיים, להקטנה נוספת
של הפריון — וכך, להרחקת העצמאות הכלכלית. כי
מדוע יעלה הפועל את הפריון שלו, אם מורידים את
שכרו? ובעיקר, כשלנגד עיניו הדוגמה ההרסנית של די־רות־הפאר
של השרים ונטיעותיהם התכופות לפריס.
כאן המקום לדון בבלוף המסתתר מאחורי

מה אומרת תוכנית זאת י האמת היא שאיו תוכנית.
יש כל מיני רעיונות המרחפים באוויר — כולם ישנים.
הם עטופים במלים מקצועיות, והם מושמעים מפי כלכל-
נים ופקידים בכירים. אבל המונחים המקצועיים אינם
יכולים לטשטש את האמת היסודית. צריך רק לקרוא
לעובדות במלים פשוטות. ואז יסתבר, כי כל רעיון הוא
בלוף.
למשל: ספיר מטיף לקרבנות, מפני שרק כך אפשר
יהיה להגיע לעצמאות כלכלית. הוא גם חדור אמונה,
שהדרך היחידה היא להקפיא את השכר. זהו, לגביו,
המפתח לכל.
אין איש מטיל ספק בכך, שעצמאות כלכלית כרוכה בקוריו•
ספיר טוען, כי לפי תוכניתו יידרש קורבן שיזה
מכל חלקי האוכלוסין .,הוא קורא לזאת חלוקת הנטל —
וזה הבלוף הראשון. כי כנגד הקפאת שכרם של השכירים׳
מציע ספיר כמה הצעות שאינן אומרות מאומה,
ושנועדו רק לסבר את אוזנה הכבדה של מפ״ם. למשל:

חובדת ברבדיו/
כ• אין בתוכנית זו שום דבר חדש. זוהי המדיניות
הכלכלית הישנה, הנהוגה בישראל מאז הפיחות האומלל
של ; 1962 המדיניות הכלכלית שהביאה למעשה למצב של
היום, עם כמה תוספות קטנות.
התוספת החשובה ביותר, המוצעת עתה, היא הגדלת
החזרי־מיסים, לפי מפתח של יצוא. שיטה זו, הנהוגה
מזה ארבע שנים, מעניקה סובסידיה ישירה ליצואנים.
עתה רוצים להעניק להם יותר. תמריץ זה יעודד אמנם
את היצוא לתקופה מסויימת, אבל לא את היצוא הזול והיעיל
ביותר.
ספיר מציע להחזיר ליצואנים חלק מן ד,מכם ומס־הקניה,
שהם משלמים על חומרי־גלם. החזרת המס תתבצע בהתאם
לערך המוסף.
הערך המוסף הוא ההפרש בין הדולרים שהוצאו כדי
לייצר את המוצר בישראל, לבין הדולרים שקיבלו עבורו
בחו״ל. כלומר: הרווח הנקי במטבע חוץ.
במקרים רבים משלם האוצר — בעזרת סובסידיות
סמויות — מחיר יקר עבור הדולארים. אחת הסובסידיות
הללו היא

הקפאת דיוו־דנדה
זה נשמע כהכרזה סוציאליסטית ממש, אבל אין לה
שום משמעות מעשית. יש בישראל רק כמה עשרות
חברות ציבוריות הרשומות בבורסה. על חלוקת הרווחים
של חברות אלה בלבד אפשר לפקח. כל יתר החברות
והמפעלים יכולים לחלק את הדיווידנדה שלהם בכמה
וכמה צורות, מבלי לקרוא לילד בשמו. במרבית החברות
אפשר לחלק את הרווחים על־ידי הגדלת המשכורות למנהלים׳
כי המנהלים הם לרוב גם בעלי המניות.
למעשה יודע פנחס ספיר שאין שום אפשרות להקפיא
דיווידנדות. אבל שותפיו בקואליציה דרשו ממנו לחלק

האשראי הזוד דיוגוא

את הנטל — והוא מצא עצם יבשה שאפשר לזרוק להם,
מבלי להרגיז איש.
בלוף נוסף הוא

הגדר ת מס רווחי-הון
זהו שם יפה מאד. אפשר לומר לכל פועל ממורמר:
״מה אתה בוכה על גדלת תוספת־היוקר? למיליונרים
הגדילו את מם רווחי־הון!׳׳
אלא שאין שום קשר בין הונם של המיליונרים לבין
המס הזה. אפשר להרוויח בישראל יפר, מאד, מבלי לשלם
אף פרוטה אחת מס רווחי הון. המס הזה מוטל רק על
מכירת רכוש. מיליונר שאינו מוכר רכוש — לא משלם
מם רווחי־הון. שוב מצא ספיר עצם יבשה וזרק אותה
למפ׳׳ם.
ואילו לגבי העובד השכיר, מציע ספיר את עקרון

ע? 11 חמש גקודות
זה בלוף יסודי. עיקור חמש הנקודות פירושו בעברית
פשוטה: סירוס שיטת תוספת־היוקר כולה. עיקור זה
אומר, שאם עולים המחירים בחמישה אחוזים, הרי שלגבי
העובד השכיר כאילו לא עלו המחירים כלל.
נוסף לזאת דורש ספיר מן ההסתדרות לחזור בה מן
ההסכמים שנחתמו עם התאחדות בעלי התעשיה. הסכמים
אלד, קבעו, ששכר־היסוד יעלה בתחילת השנה הבאה
בחמישה אחוז. הצירוף הזה פירושו בערך כך: שכר־העבודה
יוקפא. המחירים יוכלו לעלות מדי שנה בחמישה
אחוז, מבלי להשפיע על השכר. במשך שלוש שנות התוכנית
ירד השכר הריאלי ב־ 15 אחיז. ספיר מדבר אמנם

על עיקור לשנתיים בלבד, אך אין להניח שהוא אמנם
יסתפק בכך.
כנחמה הוא מציע גם להקפיא את המחירים. הדרך:
תשלום סובסידיות. כלומר: הקפאת השכר תבוא על־חשבון
העובד, והקפאת המחירים תמומן על־ידי משלם המסים.
ממשלת אשכול, שהוכיחה כי אינה יכולה לעמוד בלחצים,
מתכוננת להיכנס עתה למצב שבו כל היצרנים,
פרטיים והסתדרותיים, ידרשו ממנה סובסידיות. מכיוון
שהבלוף כאן גדול מדי, מציעים להשאיר פתח אחורי
לפיוס השכירים. קוראים לו

זחילת שכר
ומתכוונים לכך, שגם בתקופת המדיניות הרשמית של
הקפאת־שכר אפשר יהיה להעלות את השכר. לא באופן
גלוי וישיר, אלא על־ידי תוספות ״שוליות״ עבור ותק,
שינויי דירוג, סיווגים, ופאטנטים שונים.
ועדים מאורגנים ובעלי כוח יוכלו להשיג העלאות־שכר.
עובדים בלתי־מאורגנים, או קבוצודעובדים הנתונות ללחץ
הסתדרותי או ממשלתי, יצטרכו להשלים עם הקפאת־שכרם
המוחלטת. ההקפאה הסלקטיבית תזמין שביתות,
התמרמרות וירידה חמורה במוסר־ר,עבודה. מה שבוודאי לא
ברור הוא, כיצד תביא הקפאת־השכר המשונה הזאת לידי

העלאת מדיון העבודה
של הפועל הישראלי. לדעת המעבידים, פריון־העבודה בארץ
הוא נמוך. הם קובעים, כי האשם מוטל כולו על הפועל ועל
ההסתדרות.
הם טוענים שההסתדרות, באישור הממשלה, דואגת רק

במשרד האוצר קיימת קרן היצוא, ממנה מקבלים היצואנים
הלוואות זולות, בריבית של ששה אחוז בלבד וללא
הצמדה. הריבית המינימלית הנהוגה בארץ היא 12 אחוז.
פירושו של דבר: כל יצואן הזקוק להון חוזר גדול מקבל
על כל לירד,־הלוואה לפחות שש אגורות במתנה. עם
חשבון ההצמדה, מגיעה המתנה ל־ 10 אגורות.
מתנה זו אינה מעודדת דווקא מי שמייצא דולר זול
יותר, אלא מי שזקוק ליותר הון־זזוזר כדי להפעיל את
בית־החרושת שלו. יצואן אחד זקוק להלוואה של מאד,
לירות בלבד מקרן היצוא, כדי לייצא סחורה במאה דולאר.
הוא יקבל עשר לירות במתנה, יצואן אחר, הזקוק ל־200
לירות כדי לייצא אף הוא במאה דולר — יקבל 20 לירות

מכיסי האזרח.
ספיר מציע שיטה זו של תמריצים - ,כי הוא אינו מוכן
לקבל את שיטת

הפרמנ׳ות ד־*וא
אוחד, מציעים מרבית הכלכלנים, שר המסחר וד,תעשיה,
חיים צדוק, דוגל גם הוא בחלק מהצעתם של הכלכלנים.
הוא מציע לתת פרמיה של 60 אגורות לכל דולר מוסף
של יצוא, בלי הבדל.
שיטה זו באה להתגבר על אחד המיכשולים העיקריים
העומדים בפני היצוא הישראלי: שער הדולר המסולף.
מאז הפיחות בשנת • 1962 עלו המחירים בישראל, אבל
שער הדולר נשאר בכל זאת שלוש לירות. גם היצרן
היעיל ביותר אינו יכול לעמוד בשער זה. אפילו אם הוא
מוכר את תוצרתו בחו׳׳ל במחיר של רווח, הוא נאלץ
להפסיד כאשר הוא מחליף את הדולרים ומקבל עבורם
לירות ישראליות.
ספיר אינו מוכן לעשות פיחות, בעיקר מחשש ההשפעה
הפסיכולוגית השלילית. שיטת הפרמיות של צדוק
באד, לשנות את שער הדולאר לגבי יצואנים בלבד. אם
יופסקו כל שאר הסובסידיות ותינתן רק פרמיה אחידה׳
יעודד הדבר את היצרנים היעילים יותר.
אבל פינחס ספיר עומד על שלו בעקשנות ואין שום דרך
לבדוק כמה יפסיד המשק בשל צימצום הייצור, בשל
האבטלה, בשל ירידת פריון העבודה ובשל המשך קיומן
של התעשיות הכושלות שהקים ספיר. דבר אחד ברור:
תכניתו של ספיר מונעת כל תתננית אמיתית ורחבה להגברת
כושר התחרות של המשק הישראלי. בשלוש השנינן
הקרובות יגדל אולי היצוא, אבל הוא לא יגדל בכיוון הנכון
ובקצב הדרוש, כי תכניתו של ספיר היא בלוף.

*ונו ב־ן בטיו־ו יוהב

במרינה

קיבוצים כולם אוחביס אותה

ה * ר טו ־ ף דיו־1^1בז־ו־זנ בוגד־•

האטרקציה הגדולה של הוועידה התשע־עשרה
של הקיבוץ המאוחד ביגור לא היר
דווקא גדולי אחדות העבודה אלון, גלילי,
טבנקין, כרמל. הרבה יותר תשומת לב
משכה תושבת יגור צעירה ( )20 בשם
קניסטה קנטרוביץ.
עובדת מחסן הבגדים בעלת הדמות השברירית
ז,יא אהובת המשק. עובדי חור
האוכל סבורים אמנם בי לא צריך להגזים•
וזר, בגלל נוהגה של קניסטה לרוקן
את כל כלי המלח והפלפל שבתחום מגע
ידיה לצלחתה, בטענה שהאוכל לא מספיק
חריף בשבילה.
אבל, כאמור, כולם אוהבים את קניססה
ובמיוחד אוהב אותה בעלה, אחד הגרז׳־
ניקים של יגור. יהושוע קנטרוביץ בן ה•30
אחר הכל, הוא עומד לשאתה החודש,
בפעם השנייה תוף ששה חודשים. הפעם
כדת משה וישראל.
השגריר המליץ. כי כל העניין החל
לפני חצי שנה עת נשא (אז) קצין מכונית
אנייה יהושוע, את קניסטה דבוסטין
בטקס אזרחי. היה זה אחר ששגריר ישראל
המליץ לפני אבי קניסטה, פקיד ממשלתי
בכיר, על בן יגור זה שהכיר את
כלתו לעתיד במקדש המקומי.
המקדש, בו נפגשו האוהבים לראשונה,
עומד בבנגקוק, בירת תאילאנד ומה הפלא
שקניסטה מלוכסנת העיניים ובעלת העור
הזיתי מחברת כעת, ביגור, את המילון
הסיאמי—העברי הראשון מזה חמשת אלפים
שבע מאות עשרים ושש שנה,

מיסודם של יוצאי הסגל האקדמי של הטכניון,
מכון טכנולוגי לישראל

פיקוח ציבורי וממלכתי
לימודי יום וערב, מספטמבר 1966

ן בפיקוח הסתדרות הטכנאים 1

סרטוטבניין ואדריכלי
הבוגרים יתקבלו כחברים בהסתדרות הטכנאים

בפיקוח משרד העבודה

א ד רי כ לו ת פנ >ס(ריוזוט ועיצובפנים)
תעודות גמר ממלכתיות

* בניית מודלים
• קרור ומזוג אויר

• צלום
• אלקטרוניקה

ן בפיקוח אגודת הגרפיקאים 1

שימושית

גרפיקה

עדות

מניין באו המהגר 9

למביא מודעה זו בעת ההרשמה, לאחד הקורסים: בגרות מוקדמות,
מינהל עסקים, הנהלת חשבונות, מזכירות ופקידות כללית בבית־ספר
״ אתגר ״ ,תל-אביב, רחוב מלצ׳ט מס׳ ( 34 ליד רחוב שינקין)
פתוח כל היום מ־ 9בבוקר עד 8בערב.

באשר הסביר בנימין גיטה לרבני ירושלים
כי הוא אמנם פלאשי, אבל פלאשי
הוא יהודי לכל דבר, סרבו הרבנים לקבל
את דעתו, מאנו להשיא אותו לרחל עבוד
(העולם הזה .)1481
״המלך נתן דמדכה.״ מאז עברו
חודשום בלי שתשתנה דעת הרבנים. גם
דעתו של בנימין לא השתנתה. להפך. הוא
היה יכול לשאוב עידוד ממחקר מדעי שעיקריו
פורסמו השבוע דווקא ביומון ה־מפד׳׳ל,
הצופה.
הסביר שם יעקב גלר: אמנם לא ברורה
שושלת היוחסין של 20 אלף הפלאשים
(בלשון החבשית העתיקה, געז: הזרים,
המהגרים) החיים כיום בהבש, והמעדיפים
לקרוא לעצמם בית ישראל, אבל מאוד
מתקבל על הדעת כי הם צאצאיהם של
יהודים קדמונים שהתגלגלו לחבש.
חוקרים יהודים מכובדים, כמפרש המשנה
רבי עובדיה מברטנורא, סברו כי הפלאשים
הם צאצאי שבט דן. אחרים החליטו
שהם צאצאי היהודים שלא יצאו ממצרים

ביציאה הכללית. משורר ספרד, יהודה הלו
,,הביע את דעתו שהם צאצאי יהודים
תימנים אשר נשבו על־ידי מלך חבש.
ואם לחזור עוד יותר אחורה בהיסטוריה
היהודית הרי נוסף לדעה השגרתית כי
הפלאשים הם צאצאי האיחוד הרומנטי׳ בצל
חומות ירושלים, של שלמה בן־דויד
ומלכת־שבא (״והמלך שלמה נתן למלכת־שבא
את כל חפצה אשר שאלה״) מתקבלת
על הדעת הגירסה כי הפלאשים הם צאצאי
משמר הכבוד ששלח שלמה עם מלכת־שבא.
רדיו נוצר׳ בן דת משת
פרשת מיברקו של נשיא תוניסיה, אל-
חביב בורגיבה (העולם הזה ,)1507 משמשת
עדיין נושא עדין לשיחות, בירורים ועקיצות
הדדיות בקרב עובדי קול־ישראל בירושלים.
השבוע,
למשל, הוזמן עורך החדשות במהדורה
הערבית, ויקסור נחמיאס, לשיחה
אצל הד״ר חיים יחיל, יו״ר הוועד המנהל
של רשות־השידור. כזכור, היה זה נחמיאם
שהודיע על דבר המיברק במהדורה הערבית,
ונאלץ להכחישו כעבור זמן קצר.
כשניכנס נחמיאס אל יחיל, חייך לעברו,
הציג את עצמו באירוניה כ,.ורדי בן־יעקוב
הערבי״ .העוקץ: כשם שבן־יעקוב היה קורבן
המיברק במהדורה העברית, שימש נה־מיאס
קורבן במהדורה הערבית.
יחיל לא הגיב, אך תוארו החדש של
נחמיאם התפשט כהרף עין בין כל עובדי
הרדיו. ואז ניזכר אחד העובדים כי אין
זו הפעם הראשונה שעורך המהדורה הערבית
מייצג דמות אחרת.
תיאור נלהב. סיפר עובד הרדיו:
״לפני כמה שנים סייר נחמיאם בסביבות
שער מנדלבאום בירושלים, כדי לדווח ל־מאזיניו
על האזרחים הישראלים הנוצריים
החוזרים מירדן אחרי ביקור חג המולד.
לפתע נתקל בעמיתו, עורך החדשות בצרפתית,
שבא גם הוא לשם אותה מטרה.
״איש המהדורה הצרפתית התלונן באוזני
נחמיאס כי הוא מתקשה בעבודה, שכן
לא מצא עדיין שום דובר צרפתית בקרב
הצליינים החוזרים, אותו יוכל לראיין לשידור
חי. נחמיאס חייך בפה מלא, נתן
לעמיתו רעיון כיצד להתגבר על הקושי
הבלתי־צפוי הזה.
״ואמנם, מאזיני קול־ישראל בצרפתית שמעו
באותו יום תיאור נלהב מפי ישראלי-
נוצרי־דובר־צרפתית, שחזר מירדן זה עתה,
לאחר שביקר במקומות הקדושים. התיאור
היה חי ומשכנע.
״את הסוד ידעו רק בודדים מקרב עובדי
הרדיו: האיש שקולו בקע מן המקלט
לא היה נוצרי, ולא ביקר מימיו בירדן.
היה זה ויקטור נחמיאס, אשר בנוסף לערבית
השגורה בפיו הוא יודע גם צרפתית
על בורייה, ושהחליט להקל על חבר
לעבודה.״

כוחו של תלוש־ההנחה יפה עד 15.8.66

11 1 x 1 7 1

תוך זמן קצר.
בהדרכה מקצועית מעולה!

בקד־ז־ אחה ״ צ־ן־ עדב
פתיחתה קו ר ס:

1.9.1966

קבלת לקוחות בסלון בית־הספר לספרות. דיאנה־יום־יום
בין השעות - 9ו בצהרים 3 .־ 7בערב
בימים א, ג .ה. הסלון פתוח עד 9-30 בלילה.

1 ,1 0 1־ ^ 131(111 דיזנג1ך) 17ל2 2 6 0 6 6 .

זוג קנטרוביץ׳
לראשונה מזה חמשת אלפים שבע מאות עשרים ושש שנה
העולם הזה 1510

עיריית טבריה

צחרואש הגיר ושגנו
ונש אח הסגן אגזוג-

של המפד׳׳ל ואחד של אגוות־ישראל. שהם
רוב.
אבל המיעוט טוען כי הרוב אינו דוב,
והרוב טוען בי המיעוט הוא מיעוט. גם
להיפך. בשביל זה׳ בעצם, התכנסו חברי
המועצה בארבע ישיבותיהם האחרונות: כדי
להחליט מי הוא רוב ומי מיעוט. אלא
שסעיף זה לא נכלל בסדר־היום על־ידי
ראש העיר מאיר אדרעי ו .)45 ובל אחת
מישיבות אלה הפכה לקירקם אלים.
הקהל שהתאסף השבוע לחזות בהצגה
היה רב. באין מקום בשבילו בזירה המוניציפלית,
הצסופף בחוץ. באשר קם
איש מפא״י וניסה לשאת את וברו, צעקו
הפרחחים בחוץ במקהלה :״בוז! בוגד!״
אנשי מפא״י הנרגזים הגיפו את החלונות,
כדי לא לשמוע את הרעש. מייד קפצו רפ״י
ממקומם, רצו אל החלונות ופתחו אותם,
בטענה הסבירה בטבריה :״חם כאן!״
בין הקהל נדחף תושב מוכר: אחד יוסף
כהן, המוכר בכל טבריה כמיקרה קשה.
האספסוף עודד אוחו :״תיכנס! תגיד להם
מה דעתך!״
דעתו של כהן לא נרשמה בפרוטוקול.
גם לא חילופי־הדברים שהתפתחו בינו לבין
חבר המועצה ראובן בנג׳ו. לעומת זאת
נחרתו בזכרונה של טבריה המהלומות
שעפו בין השניים. חבר־המועצה ואורח-
העיר התגלגלו על הריצפה. זה מכה בזה,
זה גוחן על זה.
למערכה הצטרפה דמות אבהית ידועה:
משה צחר 61 מי ששלט בעיר במשך
35 שנה 17 :כראש־עיר, ו־ 18 כראש מו־עצת־הפועלים,
בימי המנדט. האיש שבולם
קראו לו בן־גוריון של טבריה, היה צריך
להתאפק. שכן לא מזמן לקה בהתקפת־לב.
אבל מעמדו הרם לא הירשה לו להשתמט.
הוא תרם את שלו לישיבת המועצה: בראותי
את כהן מוטל על הארץ, בעם בחוזקה
בישבנו הבלתי־מוגן.

לסגור את הדלתות!
ץ ה היה הסעיף הראשון על סדר־היום
הבלתי־רשמי. הסעיף השני נגע
לסגן ראש העיר, סמי אמזלג.

לקירקם עוד מכות ובעיטות
* חבר המועצה הרביץ לאזרח ״על רקע רומנטי״
* סגן ראש־העיר ברה מלינץ׳ בישיבת העיריה
* ראש־העיר לשעבר בעט באחוריו של אזרח
* בשעה שחבר-מועצה התגלגל עמו על הריצפה
ברחוב. עד לדלת הידידותית הבאה. גם
שם דפק והתחנן, גם שם זעק שיצילוהו
מלינץ׳ .גם דלת זו נשארה מוגפת. כאילו
השיבו הקרשים :״שימות!״
ומאחריו עלה קול ההמון :״בוגד! בוגד!״
הוא נמלט שוב ברחובות העזובים. עד
שלבסוף מצא דלת שתיפתח להצילו. דלת
של ידיד שנתן לו מחסה, עד שהגיעו
ניידות המשטרה שהובילוהו לביתו בשיכון

ראש־העיר הצהיר :״אני נועל את הישיבה.״

הוא
מיבל הדחת

אן אפשר לשאול: מיהו, בעצם,
ראש־העיר? מיהו מאיר אדרעי, שהצליח
להרחיק את צחר, בעל הבלורית
הבנגוריונית, מכיסאו?
עד הפילוג הגדול, היה חבר נאמן ב־מפא״י.
אפילו ערב הפילוג הגדול, כאשר
נערכה ההצבעה הגורלית במרכז מפא״י,
הצביע אדרעי בעד אשכול ונגד בן־גוריון.
הוא הצטרף לרפ״י רק אחר־כך, כאשר
נהיה הפילוג לעובדה קיימת.
אז היה מנהל עמידר, אשר מרבית תו שבי
טבריה הם דייריה. בהיותו יליד טבריה׳
נהנה גם מפופולריות לא קטנה. לכן,
בבוא העת לבחור בראש הרשימה, העדיפה
אותו רפ״י על כל מועמדיה. וזאת
למרות שאחד ממועמדים אלה, סמי אמ־זרג,
הצביע עם בן־גוריון באותה ישיבה.

טבריה לא יצא הדבר לפועל. מאיר אדרעי
נשאר על כסאו.

הם היכלו בסר
ו א שילם מחיר יקר מאוד עבור
! ) הכיסא. הוא מינה כל אחד מששת
חברי הקואליציה שלו לסגן־ראש העיר.
למרבה הצער יכול היה להעניק משכורת
רק לאחד מהם: נציג גח״ל שמעון יעיש,
המתפרנס בלאו־הכי די טוב כחנווני וכי
סוכן־ביטוח.
לאחרים — והכוונה בעיקר לדתיים —
הוא העניק מה שאפשר היה לחלק מקופת
העיר. באופן אלגנטי נאמר כי מסר לידיהם
את ענייני החינוך וסיפוק צרכי הדת. בע
ירו של רבי מאיר בעל הנס, לא סמך
אדרעי על נסים. הוא השביע את שותפיו
בטכס הלקוח ישר מימי מלחמות הקנאים:
הודלקו נרות שחורים, טלית ותפילין הונחו
על השולחן, הובא ספר תורה למקום.
במקום חץ וקשת הונח ההסכם הקואליציוני,
ושבעת הקואליציונרים נשבעו עליו
אמונים, עד —
עד מתי, בעצם?
לפי מיסמך הכתוב שחור על גבי לבן,
והנושא את חתימתם של ראשי המערך
וגח״ל, מסתבר שהאימונים לא נשמרו אפילו
עד שיבשה הדיו בהסכם הקואליציוני.
כי בשיחות חשאיות, הסכימו נציגי גח״ל
להקים קואליציה עם אויבו הגדול של
אדרעי, עם צחר עצמו.

ב עי ט ה בי ש בן
יש רבים בטבריה הרואים בגבר בן ה־35
אוייב הציבור מס׳ .1מי שאינו חושב כף
היום, חשב כך לפני ארבעה חודשים. ההסבר
פשוט: לפני ארבעה חודשים היה
אמזלג תומכו הנאמן של ראש־העיר, ושניהם
היו חברים מאושרים ברפ״י. אז
שנאו אותו חברי מפא״י. לפני ארבעה חודשים
רכש אותו משה צחר, וקיווה בעזרתו
להפוך את הרוב של אדרעי למיעוט•
בעזרת אמזלג, קיווה צחר לשוב ולהיות
ראש־העיר. מאז שונאים אותו אנשי
** ודעהעל לוח־המודעות של משטרת רפ״י ובני־בריתם.
טבריה :״מצב הכן! כל החופשות בבאותה
ישיבה מסויימת, הפגין את ה־טלות!
גיוס טוטאלי!״ וכל זה למה? ״השינאה
הזאת במערומיה אותו יוסף כהן.
ערב — ישיבה ש־ מועצת העיריה.״
כאשר נדחף לאולם־הישיבות וניסה לקפוץ להסברים השוטרים לא היו זקוקים
על אמזלג. התערבותם של בנג׳ו ובעי-
נוספים. סוף־כוף הם טבריינים, וידעו כי
טתו של צחר הורידו התערבות זו מסדר־באשר
מתכנסים 13 נבחרי העיר לישיבתם היום. אבל אמזלג לא ניצל. נותרו עוד
החודשית יבולים השחיינים של הבארים,
כמה שונאים שדחפו והיכו וקיללו. הוא
האספסוף המשתולל והמתפרעים המקצוראה
שלא תתקיים שום הצבעה על הדחת
עיים להסתיר את פניהם בבושה. מה ש ראש־העיר, והחליט כי מוטב ללכת הביתה
הם מסוגלים לעשות בשעות הפרועות ביו בשלום, עד לישיבה החודשית הבאה.
תר שלהם אינו מתקרב למה שאבות העיר
על כך כמעט שילם בחייו. כי ההמון
עושים בישיבותיהם.
שחיכה בחוץ התנפל עליו כאילו היה
וכך, ביום השלישי האחרון, נישקו הנוצרי
שהושלך לאריות, בקירקס של טי־שוטרים
את נשותיהם ואת ילדיהם, ויצאו
בריוס הקיסר. ידיים ניסו לאחוז בו ולקלמישמרתם,
ליד בניין העיריה.
רוע אותו לגזרים, אגרופים הלמו בו.
חששם היה מופרך. כי אבות העיר לא במאמץ נואש הצליח להימלט, כשבגדיו
התכוונו להכות את השוטרים — אלא נקרעים.
א ש את רעהו.
הוא רץ ברחוב, וההמון צמא־הדם אחוריו.
אבנים הועפו לעברו. הוא רץ כפי

שלא רץ מימיו. לפתע ניראה לו פתח
הצלה: ביתו של חבר .״פתח! פתח!״ הוא
לפתוח את החלונות׳
קרא ליושבים בפנים. הדלת לא נפתחה.
זה כזה שקרה בישיבה: בתוך ה ״פתח, זה אני, סמי אמזלג!״ הדלת נשו
אולם ישבו 13 הנבחרים: חמישה של ארה סגורה .״הורגים אותי! פתח!״ לשוא.
ההמון התקרב. אמזלג הלם באגרופיו
המערך, ואחד של מפ״ם. שהם המיעוט.
שלושה של רפ״י, שניים של גח״ל, אחד פעם אחרונה בדלת המוגפת, והמשיך לרץ

-נו להויח את אווע

סמי הוא גבר נאה, חניך הנוער העובד
ולשעבר חבר קיבוץ חקוק. בימי גדולתו
של צחר עבד כפקיד במועצת פועלי טבריה,
ועמד בראש חוג הצעירים של סניף
מפא״י המקומי. כאשר הצליחה רפ״י להקים
קואליציה, היה בטוח שיקבל לפחות
סגנות־בשכר. הוא קיבל, פחות או יותר,
קדחת: תואר של סגן (בלי שכר) והבטחה
של ראש־העיר החדש לסדר לו מקום־
עבודה במועצת־הפועלים. כי בשל אמונתו
בבן־גוריון, סולק מעבודתו ערב הבחירות.
כדי להצדיק את הפיטורין׳ כינס אז צחר
את עובדי מועצת הפועלים, ואמר להם
שסמי הוא אדם כזה שבשום פנים ואופן
אי־אפשר לסבול את המשך עבודתו.
בשביל אדם יותר קטן, ייתכן שהחזרה
למישרה במועצת הפועלים, בזכות המפתח
המפלגתי, היתד, מספיקה. אבל לא בשביל
סמי אמזלג. מה עוד, שמשה צחר החל
לוחש לו שדברים גדולים יותר נכונו לו
— אם רק יסכים לעזוב את הקואליציה
ולהטות את לשון־המאזניים לטובת המערך
ומפ״ם.
היום בו פרש אמזלג מרפ״י היה יום
חג לצחר — ויום אבל וכושר, לעיר. לא
מפני שהיה איכפת כל־כך לתושביה מי
בעצם בקואליציה ומי באופוזיציה — אלא
מפני שהמעשה הזה היה אות לפורענות.
העסקנים שלא יכלו להסתדר ביניהם שיתקו
את ניהולה התקין של העיר, ישיבות
המועצה הפכו את טבריה למוקד הגיחוך
הציבורי. האזרחים הטובים החלו סובלים
מן ד,קנוניות והשחיתות בצמרת.
הכלנתריזם אינו תופעה חדשה בשלטון
המקומי. אבל ברוב המועצות שבהן בוצעו
הפיכות מסוג זה, הצליחו הקושרים להביא
להדחת ראש־ד,מועצה תוך זמן קצר. ב;

״מי יודע?״ התנבאו חכמי טבריה ,״אם
בכל זאת יצליח צחר להדיח את אדרעי,
אולי ייכנס אז ההסכם הזה לתוקפו?״
בינתיים, מקיים אדרעי את חלקו בהסכם.
זאת אומרת: הוא מאשר תשלום
1300 לירות לחודש לסגנו הגח״לי, ומרשה
לדתיים לגרוף הנאות וכספים מקופת העי־ריה.
ליתר דיוק:
• איש אגודת ישראל, יוסף כהן, קיבל
את כל ענייני החינוך בעיר. מנהלי בתי־הספר
הממלכתיים אינם משתפים עימו פעולה,
והוא אינו יכול להיות נוכח בשום
בית־ספר, או פעולה של תלמידים, שבה
משתתפים ילדים וילדות ביחד.
0תקציב המועצה הדתית הועלה מסס
אלף לירות ל־ 110 אלף לשנה 27 .אלף
לירות מיותרות משולמות בהפרשים לעובדי
המועצה הדתית. סך הכל משלמים
להם 67 אלף לירות הפרשי־סיווג המתחלקים
על 14 עובדים.
• הרב מנשה ועקנין, בנו של הרב
הראשי של טבריה, מקבל 12 אלף לירות.
הוא אינו עובד במועצה הדתית. הוא מקבל
משכורת כמורה בישיבה של מאיר
בעל הנס. רק כדי לתת לו מעמד של
רב החליטו במועצה הדתית לתת לו מענק
של 50 לירות לחודש בתור רב שכונתי.
אחר כך העלו את המענק ל־ 200 לירות
לחודש. עכשיו סיווגו אותו פתאום בדרגה
ו׳ אקדמאיים, ומשלמים לו לפי זה הפרשים
לשנתיים.
• השוחט קליינמן מכפר אתא בא לטבריה
ליום אחד או יומיים בשבוע. הוא
שוחט של חסידי סאטמר. בכפר אתא הוא
עובד במישרה מלאה ובטבריה הוא קיבל
משכורת יפה מאד, מלבד הוצאות נסיעה
ואש״ל. עכשיו עשו לו חישוב הפרשים
(המשך בעמוד )14

סוף סוו ספר״ שונו שאינו דביק, נסור ריחות לוואי.

1בעיטה בי שבן
(המשך מעמוד )13
באילו הוא עובד בטבריה במשרה מלאה
— נותנים לו 4400 לירות, מלבד ההפרשים
שהוא מקבל בכפר אתא.
• גם שלושה מנקרים העובדים בבית
המטבחיים של טבריה זבו להיבנות מהקואליציה
החדשה. הם עובדים בטבריה
יומיים בשבוע, ומקבלים כל אחד 450 לירות
לחודש, מלבד אש״ל. גם להם חישבו
את ההפרשים כאילו הועסקו במישרה מלאה.
התוצאה 7000 :לירות.
• יש מי שדואג גם לשוחטים בדמים.
השוחט שולמן שיצא לפנסיה, קיבל 3000
לירות לשנה. מותר היה, לפי ההסכם הארצי
של פנסיונרים, להעלות את משביל־תו
ב־סססנ לירות לשנה, אבל בטבריה
העלו אותה ב־ 3500 לשנה. ועתה הוא
מקבל 7200 לירות הפרשי־סיווג.
• לאגודת ישראל יש בית ספר גדול
בטבריה בו לומדים כ־ 550 תלמידים. הצפיפות
בכיתות קטנה מאוד: רק 25 ילדים
לכיתה. בכל זאת הובטח לאגודת ישראל
בית ספר נוסף. לפי השיטה המיסיונרית
שלה, אספה אגודת ישראל 82 תלמידים,
שיכנה אותם בדירות פרטיות, בלתי מתאימות
לשמש בית ספר, ודורשת עבורם
מיבנה. אפשר אמנם להוסיף כיתות לבית־הספר
הקיים, אבל בכל זאת דורשת האגודה
300 אלף לירות.

מה יש זו?הסביר?

* * ההלאה? יירגעו הרוחות? ״יישפך
דם!׳ ניבאו הטבריינים, בשבתם על
חוף הכינרת הרגועה.
הם לא היו צריכים לחכות זמן רב לקבלת
אישור. למחרת ההשתוללות במועצת
העיריה, כאשר השוטרים היו עדיין
עייפים, הופיע אצלם סלים בגדאדי (,)34
תושב שיכון ד׳ שבמעלה ההר .״יעקב
דנינו היכר, אותי במוט ברזל,״ התלונן.
״כשעמדתי ליד קולנוע חן׳.
יעקב דנינו הוא חבר מועצת העיריה.
האם היתד, הקסטה המשך של אותה ישי־

ההסכם הסודי

ספריישער ״בווסי ־ ס י ־
המלה האחרונה בשטח הספריי לשער נשים.
• ״בון סי־ סי ״ נו תן לשערך גמי שות
ספריי שער ״בון סי־ סי ״ אינו דביק.

ויציבות • .ספריי שער ״בון סי־ סי ״ בעל בושם נפלא ללא ריח לוו אי.
לב חי רתך גם ״בון סי־־סי״ ״ללא בו ש ם׳ /המאפ שר לך שימוש חפשי בבשמיך.

ספריי שער ״בון סי-סי״הוא ספריי ה שער בשבילך
השיא ...השיא ...השיא ...ספריי שער ״סי־סי !

ואנשי גח״ל קובע מפורשות את חלוקת הכיסאות
:״צחר ״בחר כראש העיר״ ושני
אנשי קואליציה ייבחרו לסגניו ,״אחד במשכורת
מלאה ואחד בלירה סמלית אחת.״
בה ז בגדאדי עצמו, שאושפז בבית־חולים
פוריה, כשהוא סובל מחתכים בראשו, הכחיש
זאת בכל תוקף .״זה היה על רקע
רומנטי,״ טען.
בימים כתיקונם, היתד, העיר שוקעת ברכילות
ובניחושים על הרקע הרומנטי.
אבל טבריה הרומנטית היא כיום טבריה
עיר מכות. האווירה מתוחה, ותחושה של
פורענות רובצת על העיר. אחד העסקנים
המקומיים — דווקא איש מפא״י — החליט
ליטול לידיו את היוזמה. נחום עב
כעס על כי משה צחר סידר את אמזלג
בעבודה מכניסה במחלקת ההסברה של
סניף מפא׳י .״מה יש לו להסביר?* הת׳
רעם ,״הכל ברור לגמרי!׳
עב, יליד טבריה בן ,40 פרש הפגנתית
מסניף מפא״י והחל מחתים מורים, רופאים,
מנהלי בנקים וכל מיני נכבדים על
עצומה לשר הפנים, בד, הם מבקשים כי
תפוזר מועצת העיריה וייערכו בחירות
חדשות .״זה בדיוק מה שרפ״י רוצה,״
הגיב צחר בכעס .״לכן היא מגייסת בריונים
שיפוצצו את ישיבות המועצה. הם
במיעוט והם יודעים שלא יוכלו להחזיק
מעמד כך. אבל באווירה של אליפות שהם
יצרו בטבריה אי־אפשר לערוך בחירות
חדשות. היום בחירות פירושן טבח הדדי.״
הצרה שבד,משכת המצב הנוכחי פירושה
אף הוא טבח הדדי.
העולם הזה 1510

במדינה
נועד
כד־דח
בערים הגדולות קיים מושג הנקרא חס״ד
— חברה סלונית דתית. הוא נוצר, כאשר
הסתבר לראשי הצעירים של המפד״ל, כי
שוב אין הנוער הדתי המאורגן מסתפק
בחוגים למיקרא, אלא יש להחזיקו ולשעשעו
במסיבות־ריקודים ובבילוי סלוני.
השבוע הגיעו שניים מרכזי חס״ד בתל־אביב
למסקנה עוד יותר מרחיקה־לכת: לא
די במסיבות סלוניות. הנוער הדתי נוהר
לבארים ולדיסקוטקים .״דבר זה,״ הקישו,
״מקטין את שורותינו. נערות דתיות מכירות
חברים חילוניים, וצעירים דתיים מתקשרים

ותעשיית טליתות בעיירה הפולנית שידלובצי.
הנער חונא פעל אז במיסגרת אגודת
נוער ציונית מחתרתית, שהוסוותה כחוג
ללימוד התנ״ך, מחשש פן ירגיזו מטרותיה
האמיתיות את הרוב החסידי ששלט אז
בקהילה. עם שחר היה חונא מעורר את
בני גילו, שיבואו לבית־המדרש ללמוד
תנ״ך ולעסוק במינות ציונית.
אז פעל גם במיסגרת חוג דרמאטי, שעורר
סערה בעיירה והבעיר את חמתם של הרבניים
המקומיים. ההסכם שהושג בסוף
בין השחקנים הצעירים לבין עסקני הדת:
מותר להציג רק מחזות כשרים, אבל בלי
השתתפות נשים וללא לבוש נשי.
כמה שנים לאחר מכן, כשהיה כבר ציוני
וסוציאליסט למהדרין, הוזעק חונא מווארשה

נשא לו דויד גרין את פולה לאשה, והצחיק
את החברה.
במלחמת העולם הראשונה, כשהוכרז על
גיוס לגדוד העברי האמריקאי, שנועד להשתתף
בכיבוש ארץ־ישראל מידי התורכים,
מיהר חונא אל לישכח הגיוס, אך ניתקל
בסירוב. הסיבה: כפות רגליו היו כר,
ארוכות, עד כי לא נמצאו עבורו נעליים
מתאימות במחסני הצבא.
כשהועלתה התוכנית לחלוקת הארץ, לאחר
שנים, קבע המנהיג הציוני האמריקאי
ד״ר סטיפן וייז :״לא יתכן להסכים לחלוקה,
שכן גבולותיה המצומצמים של הארץ
לא יספיקו למידרך כף רגלו של חונא.״
בחייו הוא הכיר אנשי־שם כנשיא ארצות-
הברית פרנקלין רוזבלט, והמליץ פעם על
שחקן צעיר בשם מוני ויזנפריינד, שנודע
מאוחר יותר בשם פאול מוני. במותו,
השבוע, נקבר בבית הקברות בכנרת, ב־קירבת
א.ד, גורדון, ברל כצנלסון ובר
בורוכוב.

העב

מכונים להשכלה
ולהשתלמות
ת״א, רח׳ אבן גבירול 68
(ככר מלכי ישראל)
טל 236848 ,232056 :.

משך הלמודים
ללא הגבלה בזמן
עד קבלת התעודה

הגמד השבו•

חונא
בן־גוריון השני
לנערות חילוניות.״ החלטתם: לייסד דיסקוטק
דתי בתל־אביב.
הם כבר מצאו מקום — בקירבת אולמות
החתונה בדרום תל־אביב — ואפילו פתרון
לבעיות המימון. מה שחסר להם היה שם
מתאים למוסד. הם חשבו על בר בי רב —
אבל אותו רעיון עלה על דעתם של ה־סטודנטים
באוניברסיטת תל־אביב, והם יזמו
דיסקוטק משלהם בשם זה.
השניים החלו מבקשים שמות. מישהו
הציע להם בר־דעת. אחר הציע בר״מינן, ללמדך
שזהו בר, ויש בו מין. לבסוף עלתה
הצעה שניראתה להם סבירה: בר־נזיצווה.
אם תתאחר הקמתו עד לל״ג בעומר,
יקראו לו מן הסתם בר־יוחאי.

דמויות
•הוד ב על גוף
בתעודת־הזיהוי שלו היה רשום כחנא
מאדז׳וביצקי. במשרדי ההסתדרות והקרן־
הקיימת, שמתקציביהן היה ניזון, הופיע
באלחנן מודזוב. אולם בפי העם היה ידוע
כסתם חונא. ליתר דיוק: לא בפי העם, אלא
בפי מנהיגי העם.
וכזה היה גם מקצועו: ידידם הקרוב של
המנהיגים. בכך עסק מרבית ימיו, ומכך
4גם התפרנס. אנשים קטנוניים היו יכולים
בשקט לכנותו ״ליצן החצר של התנועה הציונית
ומדינת ישראל״ ,אך רחבי־הלב
קבעו כי הוא פשוט התחבב על מנהיגי
העם והמדינה בזכות אימרותיו השנונות,
ההומור האידישאי שלו והופעתו המיוחדת.
ומי לא גילה רוחב־לב כשהמדובר היה
בחונא?
אפילו חיים ויצמן היה נאלץ מפעם לפעם,
במסדרונות הקונגרסים הציוניים, להתפנות
קצת לחונא, להאזין לעצותיו המשעשעות,
לספוג דברי ביקורת עוקצניים.
ופעם, כשחונא הביע בפני ביג׳י את
רצונו להיות בן־גוריון השני, ייעץ לו בן־
גוריון הראשון :״למה לך? טוב יותר ל*
-היות חונא הראשון מאשר בן־גוריון השני.״
דרישות מוגבלות. כבר ב־ , 1898 כשציוד
אחד בשם תיאודור הרצל פעל בשליחות
הציונות בארץ־ישראל, ונפגש בה
עם קיסר גרמני בשם וילהלם, פעל בשליחות
אותן המטרות נער יהודי בן , 12
שהיה כבר אז בעל גוף ובעל כוח. היה זה
בנו של משה לוי מאדז׳וביצקי, בעל מטוויה
העולם הזה 1510

על־ידי אביו, שקרא לו כדי להתגבר על
שביתת הפועלים שפרצה במטוויה. חונא
מיהר למיפעל, כינס את הפועלים ושמע
את טענותיהם. כשהסבירו לו כי כל
תביעותיהם מסתכמות בדרישה לא לעובד
במוצאי־שבת, גער בהם לפי מיטב הכרתו
הפועלית :״מדוע אינכם דורשים גם תוספת
של 15 על שכרכם?״
גבולות מצומצמים. כמו ציונים רבים
אחרים, נדד חונא על פני תבל. הוא נאסר
בפולין, נשלח לסיביר, השתתף בקונגרס
הציוני השביעי ובכל אלה שבאו אחריו,
זירז צירים להיכנס לישיבות, שיכנע אותם
להצביע בשביל ויצמן, עלה ב־ 1909 לארץ,
עבד קצת במרחביה׳ בנה את הטכניון בחיפה,
חזר לאמריקה, השתתף בטקס בו

בפתח קיבוץ שדה־בוקר עמד בשבוע שעבר
בדואי, שטען כי גמלו שבוי במשק.
חברי הקיבוץ לא הכחישו את העובדה, אולם
לפני שהחליטו כיצד לנהוג, התקשר
אחד מהם טלפונית עם המושל הצבאי
בבאר־שבע .״תפסנו גמל בשטח שלנו. מה
לעשות?״ המושל יעץ לנהוג כפי שמקובל
במקרים כאלה: לקנוס את הבדואי במאה
לירות, לכיסוי נזק אפשרי מחדירת הגמל
למטעי הקיבוץ.
הבדואי שילם ולקח את גמלו. אך לפני
שד,כסף הספיק להגיע לבאנק, התעוררה
בעייה חמורה בקיבוץ. החבר יגאל שמיר•
טען, כי הגמל לא חדר כלל לשטח המשק,
אלא נתפס בחלקת הכוכב, מחוץ לאדמות
שדה־בוקר. לכן אסור היה לגבות את הקנס
מהבדואי.
קיבוצים רבים רגילים לעבור על סוג
של דברים ללא התרגשות יתירה. אך שמיר
התעקש, והעניין יובא לישיבה מיוחדת של
ועדת החברים, שתצטרך לשקול את הדרישה
להחזיר את הכסף לבעל־הגמל, ולבקש ממנו
סליחה על הטעות.

החי
• רווח חי. בירושלים הורה משרד
המסחר והתעשייה למכון התקנים לקבוע
את החזח המתאים בין הסורגים במיטות
תינוקות, כדי למנוע את הישנותם של ה־מיקרים
בהם נחנקו תינוקות עת הכניסו
את ראשיהם בין הסורגים מבלי יכולת להוציאם
בחזרה.
• בנו של צייר שטרי הכסף וכמה מכולי
ישראל, גבריאל שמיר.

הגלובוס היורה

בגרות

מוקדמות

ש ר גו ו ק

גרפיקה

תכנות, תכנ ה
והפעלת
מ ח שבי ם אלקגורוניים וציוד
קונבנציונלי
1ג א 8 7 1 0א 1.8.1111.

פקידות
מ שרדאות
הנהלת
ח שבונו ת

שפות
אנגלית • צרפתית
ספרדית • איטלקית

שיטות למוד חדישות י
כתות כקר/אחה״צ/ערב
מורים אקדמאים מנוסים
קרן מלגות
תנאי תשלום נוחים
פרטים והרשמה:
״ יעד ״

מי הביא ארצה מיפאן את האקדחון בצורת עט, שנמצא כרחום על־ידי
נער ירדטלמי בן? 12 האם ביקר ג׳יימם בונד כישראל? עדיין אין
הסבר המניח את הדעת על מציאת האקדח־העט כשבונה ירושלמית
שקטה. אן* ברור כי זה צעצוע קטלני. הגלובוס־היורה מופעל על־ידי
כפתור דריכה (מתחת לאגודל המדגים, בצילום) ,ויורה בדור אחד.
הכדור כעל קוטר 0.38 אינטש וטווח ההריגה שלו -חמישה מטרים.

מכונים להשכלה
ולהשתלמות
ת״א, רח׳ אבן גבירול 68
(ככר מלכי ישראל)
טל 236848 ,232056 :.

>1111

המועמדות הסוניות מת

יי יי׳..
850

נותנת לאה פלטשר, הדואגת
לטיפוח־החן של הנערות. ה״
גס שהנערות ניחנו ביופי סבעי משלהן, לא יודעות כולן כיצד

הוראות ראשונות׳

״בנות!״ קרא הרקדן שמעון לוי, ועשרים השנה החתיכות המקסימות ביותר של
התמתחו. שמעון — גבוה, שחום וחייכני
— הדגים תנועת ריקוד, והיפהפיות בבגדי־הים
חזרו אחריו. ובך, צעד אחרי צעד,
הן הפכו מחבורה של בנות נרגשות לקבוצה
מלוכדת, שביצעה את צעדי־המחול הקלילים.
כן נראו השבוע ההכנות האחרונות,
שהתנהלו בקדחתנות מאחורי הקלעים, לק!
את נשף בחירת מלכת המים , 1966
למעלה ממאה נערות הגישו את מועמדותן
לתואר הנכסף. שכן תחרות זו היא בעלת
יוקרה עצימה, לא רק בישראל כי אם בעולם.
שלוש ישראליות, שנבחרו בתחרות
זו — יהודית מזור, עליזה גור וויויאן דל
ביאנקו — הן היום שם־דבר בעולם הזוהר
והיופי. את צעדיהן הראשונים צערו בדיוק
כמו המועמדות, שהתכנסו השבוע באולפנה
של הגברת לאה פלטשר בתל־אביב.
העשרים נבחרו אחרי בדיקה קפדנית של
כל המועמדות. המארגנים נאלצו לצמצם
באכזריות את מספרן, למרות שרבות היו
יפות וראויות להערצה. המיבחר הסופי
עומד על רמה הגבוהה ביותר שנראתה
להופיע בפני הציבור, וביחוד בפני קהל גדול. כאן נראות עשרים אי־פעם בתחרות ישראלית, וקציר־הקיץ שהמועמדות
הסופיות, מיד אחרי הניפוי, כשהן מתאספות באולפן של נאסף בחופי הרחצה של ישראל היווה חתך
לאה פלטשר, לשם קבלת הנחיות ראשונות, לקראת נשף הבחירה. נאמן של תושבי הארץ. החל באירית

והשונה של כל אחת מן המועמדות הוא אולי הדבר הבולט
ביותר בתוך האוסף המגוון הזה של היפהפיות. כל
אחת מהן מייצגת טיפוס שונה של יופי, בהתאם לארצות מוצאן. ייתכן גס שסיבת הדבר
נעוצה לא רק במקום ההולדת, אלא בהווי המשפחתי המיוחד שבו התחנכו בימי ילדותן..

האופי המיוסד

_|388

נמצאות המועמדות, מאז שהחלו לעסוק בתרגילי תנועה,
בהדרכתו הקפדנית של הכוריאוגרף שמעון לוי,
:זן את כולן בשיעורי ריקוד ותנועה־חופשית, לקראת הופעתן הקרובה בנשף הבחירה.
המאמן

בתנועת מתמדת
1 8י

התזמורת תנגן. אלפי נרות יאירו את השולחנות, וזרקורים
יציפו באורם את המסלול והבמה. המידשאות של
מלון ״רמת־אביב״ ישמשו מקום־מיפגש למאורע החברתי
הגדול ביותר של העונה. אמנים ידועי־שם יופיעו בתוכנית
מגוונת. בערב זה, מוצאי-שבת 20 ,באוגוסט, תיבחר
מלבת-המים וסגניותיה.
בל צופה ישמור בידיו את כרטיס-הכניסה, שיעניק לו
גם משקה על חשבון המלון. חשוב עוד יותר: כרטיס זה
הוא גם פתק-הבוחר. כל משתתף ירשום על גביו את ה
מועמדת
הנר
הוועדה תמ*ז
בפי שכבר
מדת היפה 1
אחת מדוגמנ
עליזה גור, ר
רונה, ויויאן
כל זה — ג
בבר הונהג 1

וגגות רוגע הגדוד: בחיות ממת המים

חח הנוונוה

וווה והצ הו ב ה ״-יי?

]ו! חיפאית, ורבקה לוזוך, העובדת כאחות במגדיאל.

אחרי אימונים מתישים והתרג־שות
מתישה עוד יותר. היפהפיות
הפושטות את הרגל, מימין לשמאל: גיא סומבררו, חנה הר־

וג ע שד מנוחה

געש, גילה אברהם, רבקה לוזון, אירית לביא, חוה שלגר וסימה
אלקיים — כשהן פורשות על הרצפה שלל שערות בשלל צבעים.
הצלם לא היה צריך לעמול הרבה כדי לקבל את הפוזות הרצויות לו.
ז׳אן פאטו, מדלן דה־רוש, וקסטילו. וזה
רק כהקדמה לשובה ארצה כמנצחת, בחברת
דוגמניות צרפתיות, שישתתפו בתצוגות
שבוע האופנה ישראל—צרפת. מי?
התבוננו במועמדות. במי הייתם בוחרים?

לביא הבלונדנית בת ה־ ,15 ועד לגילה אברהם,
תלמידת־ר,תיכון התמירה בעלת השיער
השחור הארוך. הן כוללות רקדנית שעלתה
ארצה במרבד־הקסמים, סטודנטית באוניברסיטה,
תלמידת ציור ופיסול שעלתה ארצה

ית לו, והנוכחים יבחרו יחד ועדת-קלפי.
יאת הקולות, ובעלת הרוב תהיה המלכה.
יכח בשנים הקודמות, נבחרת תמיד המוע־ותר.
הראשונה, יהודית מזור, היא כיום
ת-הצילום הטובות ביותר בעולם. השניה,
א שחקנית קולנוע בארצות־הברית. האח!-
דל ביאנקו, נבחרה לסגנית מלכת-תבל.
נותו של פתק-הבוחר הדמוקראטי, אשר
בר בתחרויות קודמות של ״העולם הזה״..

אחרי בחירת המועמדות
הסופיות. מימין
הפקידה חיה שלגר והסטודנטית ורדה צור.

וג ע שובב

7 1 0 01דחזך מצמידה כל מועמדת
)7111 071 לבגד־הים שלה. המספר
הזה ישאר שלה גם בזמן הבחירה.

לפני ארבעה חודשים, ואחות ממגדיאל.
מי מהן תישא על ראשה בעוד שבועיים
את הכתר?
מי מהן תוטס על כנפי הבואינג של
אולימפיק לפאריס הנוצצת, ושם תתקבל
בכבוד מלכות על־ידי גדולי האופנאים?
היא תשתתף בתצוגות של בתי העילית

1 1 9 1 | 11י | 1מידיים לטיפוח החן ול־
\ 0 11 #1 1שיכלול הגיזרה, על מכי
שירי־המכון, התחילו כל המועמדות הסופיות.

\ 7וקס 7 -ן ל
מ שמיד
י תו שי ם
מ ק קי ם
זבובים
נ מלי ם
טוקסטל הארוסול המהפכני להשמדת
כל סוגי החרקים, תוך שניות
ספורות ; בעל כושר קטילה
גבוה ביותר.
אינו מלרלד את הרצפות ואינו
משאיר כתמים על רהיטים
ווילונות.
מיוצר בריח בושם נעים: לבית
למשרד, לחנות, למסעדות ועוד.

ה בדון-
מוצרי איכות בארוסולים
אנשים שייט באידת
מבין כל מקבלי פניו של נשיא המדינה
ז ל מן שז ״ ר בנמל־התעופה בלוד, בחר הוא
במיוחד את מיכל כהן־זמורה, רעייתו
של השופט העליון חיים כהן. הוא נשק
לה ארוכות וחיבקה בלבביות • .כשנישאל
השבוע שר־האוצר פינהס ספיד למה
הוא נראה כה רגוע בעת שהמצב הוא כה
גרוע. ענה :״גרוע ורגוע זה אותן האותיות.״
• תעלומת ההצעה שהוגשה לחרות ערב
הבחירות, לפיה יכהן מנהיג גח״למנחם
בגין בתפקיד ראש־הממשלה, לא נפתרה
עדיין. כזכור, היה זה ביטאון רפ״י, מבט
חדש, שגילה, כאילו המציע מטעם המערך
היה אבא אכן. אבן הכחיש את הידיעה
בתקיפות, באמצעות מיברק ששלח מחו״ל,
אך בחוגי גח״ל נמצאו גם השבוע אישים
שטענו בתוקף כי אכן הצעה כזו הוגשה.
לדבריהם, לא היה זה אבן המציע, אלא ח״כ
אחר של המערך — ברוך אזניה• .
כשהסתודד השבוע ח״כ רפ״י יום?,אלמוגי
עם העיתונאי הירושלמי אריה צי
מוקי, הידוע כמבטא נאמן של ראש־ד,ממשלה׳
הסביר :״אנחנו מתכננים עתה קנוניה
משותפת נגד לוי אשכול ״.לצימוקי
היה הסבר אחר, כמובן • .חתול שחור
עבר לאחרונה בין שני מנהיגי מפ״ם הנצחיים,
הח״כים מאיר יערי ויעקב
חזן. בעוד שיערי קבע כי ״מפיס לא תעזוב
את הממשלה,״ הסביר חברו כי אפשרות
כזו תיתכן אמנם, אך הוסיף כי ״יהיה
זה אסון בשבילנו ויהיה זה אסון בשביל
הממשלה התואר ״אקטיביסט״ מתאים
לשר־ר,עבודה יגאל אלץ, בכל מה שנוגע
לשייט, לפחות. כדי להינפש מעט מן המאמץ
בו הוא שרוי לאחרונה, וכדי לאזור
כוח להתגונן בפני מתקיפיו במפלגה ובממשלה׳
בחר לו אלון את אילת כמקום בילוי.
כששט בסירת־מנוע במלוא הכוח, עבר את
הגבול המותר, הרתיח את מפקד חיל־הים
במקום, שהספיק כבר לראות בדמיונו את
ההתפתחות העלולה להיגרם עקב תפישתו
של שר ישראלי בידי הירדנים • .בלבנון
הופיע לאחרונה ספר על הספרות הערבית
בישראל. בין השאר הוקדש בו פרק מיוחד
לשירתו של סמיח אל־קאסם, ראש מערכת
האזה אל־עאלם, המהדורה הערבית של
השבועון המסויים.

דרך פרטית להביע מחאה על הזמנתם של
כדורסלני מיכללת היידלברג הגרמנית מצא
לו עיתונאי ידיעות אחרונות נדה קדיגר.
הוא נחשב למומחה ספורט, לכן נתבקש
לשמש ככרוז במישחקי הטורניר. אולם כאשר
הגיעו הגרמנים, הודיע קליגר כי לא
ישמש ככרוז במישחקים בהם ישתתפו הגרמנים
— וכך עשה • .הפרטיזן־לשעבר
שמחה חולצביג, זה שזרק חבילת כרוזים
לעברו של קונראד אדנאואי בעת
ביקורו בארץ, מצא אף הוא דרך משלו
כדי למחות על הופעת הגרמנים. הוא פיר־סם
כרוז, באותיות קידוש לבנה, המבשר
את תוצאות המישחקים בנוסח: היידלברג—
תל־אביב 0:6,000,000 בעת שחילק
את הכרוזים, חבש הולצברג לראשו
כובע של אסירי מחנות הריכוז, לא שכח

• מטע מי גן־עדן,
אבדמ דנ מרק
• משק או ת
שעו שי
בן־ אדמס טו ל
• מחירי שלא
תשכחל עו ל

אי ש ־ כ סי ת
״פאטנס מצויין —
סוללי הדרכים ובוני הקיבוץ, אשר קמטי השנים
זהרו מהם וניצוץ הסיפוק על היש בעיניהם;
ראינו את רינה, דויד ועמוס מדור
הבנים, והנה זקופה קומתם כתומר, בעיניהם
הבטחון בעתיד, ושפתותיהם חיוך של
בריאות ויופי; גם ענת, אורלי, עירית ורימון
היו שם, מן הדור השלישי, ובעיני
האיילה שלהם תהייה רוגעת.״

^ נישאה. לוסי ג׳ונסון ,19 ,בת
נשיא ארצות־הברית, לסטודנט מינה,ל עסקים
פטריק נוג׳נט ,23 ,בטקס וושינגטוני מפואר
(ואה וחל המוחלת).
תז־רג׳מן
— שם יפה —
מים שנישאו בו. בעל הנאום הקצר ביותר
היה השחקן חיי ם טו פו ל, שאמר :״אנחנו
רוצים לעשות סרטים טובים, כדי שאתם,
בעלי בתי־ד,קולנוע, תרוויחו טוב, כדי שתוכלו
לתת לנו מיפרעות, כדי שאנחנו נעשה
סרטים טובים, וכן הלאה.״ הוא זכה
במחיאות כפיים רועמות יותר וממושכית
יותר מכל שאר הנואמים • .שני שחקני
תיאטרון אידיים סובלים לאחרונה מקשיי־שפה.
הראשון הוא שגדעון ד ז׳י ג אן, אשר
הסתכסך עם נהג, על רקע התנועה בכביש,
והוכר, על־ידו בשפתו התחתונה. השחקן
השני הסובל מקשיי־שפה הוא כוכב שני
קוני למל, מיי ק בו ר ש טיין. בהצגת הכתובה,
בה הוא מופיע בימים אלה, ישנם
כמה קטעים בהם עליו לדבר בטלפון. באחת
ההצגות האחרונות הרים את הטלפון
מהר מדי, ופצע בצורה רצינית את שפתו
העליונה.

בלקץ
— מקביץ חובות״

ח ד ״ ,על תערוכת צילומי הקיבוץ וטיפוסיו
שנערכה ביגור בעת הוועידה :״מעל הקירות
חייכו אלינו כולם — אברהם, יצחק ויעקוב
מדור הנפילים הראשון, דור מייבשי הביצות,

^ נולדה. בת למשוררת רינה שני
ואדריכל דן איתן, הנשוי עדיין לסופרת
רחל (הוקיע השביעי) איתן (ואה וחל המוחלת).

ל ד. נכד לח״כ אליעזר שוסטק,
,55 מזכ״ל הסתדרות העובדים הלאומית ויריב
בגין, בן לאחת מארבע בנותיו.

פס!ק־ השבוע

״הברווזון המכוער״

• ,,יומן ויעידת הקיבוץ המאו
תמרור1

שפה

• 2מלצ ריו ת
דלותא מי תיו ת

מסעדת סנדויצ׳ים דנית
רח׳ ירמיהו ,17 תל־אגיג

לציין כי עתה מלאה שנה מאז הגיש השגריר
הגרמני בישראל, רולן ז פ או ל ס, את
כתב האמנתו, וכי אז הבטיחו ראשי המדינה
לא לשכוח לעולם את זוועות הנאצים.
• הדוגמנית היפהפיה יפהש די ר החלה
קוצרת, לאחר בחירתה לנערת־ישראל, את
מחיר היופי. יהלומן בלגי, שפגש ביפה בתל־אביב,
הציע לה להצטרף אליו לסיור בבלגיה.
יפה סירבה, אולם השבוע הגיעה
לביתה הודעה מסעם השגרירות הבלגית בישראל,
כי היהלומן שילם עבורה את הכסף
לסיור מאורגן באירופה. בשבוע הבא
היא יוצאת, אם כן, על חשבונו של היהלומן,
לראות את העולם • .יפר,פיה אחרת,
המסעירה לאחרונה את זאבי הדיסקוטקים
של תל־אביב, היא א לי כו ע ר קו לי ץ, בתו
של הסופר והמפיק הישראלי המתגורר ב־ניו־יורק,
צ בי קו לי ץ. היא קפצה לישראל
כדי להשתתף בחגיגת בר־המיצווה של
אחיה, שנערכה בהיכל שלמה בירושלים, אך
עובדה זו לא מפריעה לה לבלות בדיסקוטקים
בחברת סטודנט ישראלי מארצות־הברית, רן
הי ר ש. חובבי הכדורגל זוכרים אותה, כמי
שהיתר, חברתו של הכדורגלן אמציה
ל ב קו בי ץ, ואילו אחרים מכירים אותה כרקדנית
באלט• המתמסרת מפעם לפעם לכתיבת
שירה • .אופנת הקפוץ־לי הולכת
ומתפשטת לאחרונה, והיא מצאה לה כבר
כמה חסידים נלהבים. הפירסומאי דוי ד
ב ל קין הסביר :״מה מקפיץ אותי? החובות
כמובן. לא שלי, חס וחלילה, אלא של לקו־חותי.״
• קופץ אחר, י חז קאל (.,חצקל״)
אי ש ־ כ סי ת :״זה פאטנם מצויין! מוריד
משקל מהר יותר מהתעמלות בוקר!״ •
האמרגן מ ר קו תו ר ג׳ מ ן :״קפוץ־לי זה
שם יפה, המתאר גם חלק מן ההודי ה־מסויים
בארץ העיתונאי ע ז רי ה רפ*
פו ר ט, המנחה בשבוע איגוד ענף הקולנוע,
שנערך השבוע במלון גני־יהודה בירושלים,
מדד בעזרת שעון־סטופר את אורך הנאו־

על היחס לחקלאות :״לקחו את הפרה הנחמדה
שלנו והפכו אותה לאויב העם.״
• יצחק שו כי נ ס קי, בעל מיפעלי
אוטוקרס :״הגיע הזמן שהשלטונות יפסיקו
לשגע את הציבור.״

• ה ד ״ רהרצל רוזנ ב לו ם, עורו
ידיעות אחרונות, על דרכי השלטון במדינה:
״לירה פחות, לירה יותר, עד שמושגת פשרה
כלשהי.״
• ח״כ ספ״םיע קו ב חזן, בקובלו

+נייטא. הרב אפרים שחור, אחד משלושת
בניו של ח״כ מפד״ל וסגן־שר־הדתות
בנימין שחור.
^ נישאה. רות אייזן, בת מיופה הכוח
של פנמה בישראל, אהרון אייזן, במסיבה
מפוארת במלון ירושלמי, שעלתה כ־
50 אלף ל״י ובה הכינו 40 טבחים תקרובת
לאלף אורחים.
נחוג. יום הולדתו ר,־ 50 של מלך
השוקולדה אבא גרשון פרומצינקו, מנכ״ל
מפעלי עלית המשגשגים, שנוסדו לפני 33
שנה על־ידי אביו המנוח, אליהו, שהיה אז
גם בעל מיפעל ד,שוקולדה הלאטי המצליח
לאימה (בלאטית: מזל).
נפטר. אלברט אכרהם דויד מטלון,
,57 יליד יפו וקונסול כללי של הרפובליקה
הדומיניקאנית בישראל, סוכן סרטים ויצרן
גלולות שיעול (פנטרו) ,שפעל רבות בשירות
ההגנה וצרפת החופשית בימי מלחמת
העולם השנייה והיד, מראשוני רוכשי הקרקעות
מעבר לירקון התל־אביבי.
* נפטר. בנימין בן־עזר ,62 ,חקלאי
פתח־תקוזאי, שאביו יהודה היה חובץ גבינה
ירושלמי, שחרש את התלם הראשון ב־פתח־חקווה
לפני 88 שנה ושבנו הוא זד
סופר״המחזאי אהוד (המחצבה) בן־עזר.
נפטר. אלחנן (חונא) מודזוב,80 ,
בן ביתם של המוסדות הציוניים וההסתד־רותיים,
בבית אבות חולוני (ראה במדינת).
העולם הזה 1510

איו ענוה לעזה? מה עשו רה בקאהיו? ניצו היא חזרה?
ז׳אנט לא הלך בחיים. זה התחיל
/כבר בראשית דרכה, כשבאה עם משפחתה
מעיראק לישראל. המשפחה עכרה
לגור בירושלים, וג׳אנט החלה ללמוד ב־בית־ספר
עממי.

סיפרה השבוע ז׳אגט זילכה (,)21
לאחר ששוחררה ממעצרה כישראל,
את כל קורותיה כ־ 21 שנותיה

בזמן שהייתי לומדת, אמא שלי היתד עושה
לי הרבה צרות. אני לא הייתי יכולה
לסבול את זה, ותמיד היו צעקות גדולות
בבית. כל פעם ההורים שלי היו מרביצים
לי מכות, עד שהייתי בורחת מהבית. ה־אמא
שלי היתר, רודפת אחרי ברחובות,
בירושלים, מקללת אותי, ותמיד היתד מרביצה
לי. אני נורא התביישתי מהחברים
שלי, למה הם היו רואים תמיד איך ההורים
שלי היו עושים לי צרות.
כשראיתי שאני קצת גדולה, בת ,15 חיפשתי
לי דרכים איך לברוח מהבית. רציתי
נורא להתגייס לצבא, אבל שם לא רצו
לקבל אותי למה שהייתי ילדה קטנה. חיפשתי
לי איך ללכת לקיבוץ. אני נורא
נורא התבישתי מההורים שלי ורציתי כמה
שיותר מהר לעזוב את הבית.

״איפה המנהל שלהקיבוץ?״
* לס כהיר אחד, בשנת ,1961 בחודש
אוגוסט, רבתי נורא חזק עם האמא שלי
למה שאני לא רציתי לנסוע איתר, לחיפה.
היא התחילה לקלל אותי נורא ואמרה עלי
מילים לא יפות כאלה עדשראיתי שככה
אני לא יכולה יותר לחיות. או חיכיתי עד
שהיא הסתלקה מהבית, נסעתי באוטובוס
לחברה שלי, צביר, עבדו, ואמרתי לה שתבוא
אתי לאיזה קיבוץ רחוק׳ ששם לא
יוכלו למצוא אותנו. צביר, הסכימה למה
שגם לה היו המון צרות בבית. עלינו על
אוטובוס שנוסע לבאר־שבע, וירדנו על־יד
קיבוץ נחל־עוז.
בקיבוץ שאלנו אשד, אחת איפה אנחנו
יכולות למצוא את המנהל של הקיבוץ.
והיא אמרה לנו שאנחנו צריכות לחכות
לו, למה שהוא עוד מעט יבוא. בינתיים
אכלנו לנו ארוחת־צהריים בקיבוץ, ואחר־כך
הלכנו לעשות לנו מקלחת. ושכבנו על
הדשא של הקיבוץ לחכות למנהל. שכבנו
איזה שעתיים. ראינו שאף אחד לא בא׳,
והתחלנו לטייל בקיבוץ. הגענו לתוך חורשה
של תפוחי־עץ, ושם אכלנו המון תפוחים,
ואפילו שמנו הרבה תפוחים בתוך
המזוודות שהיו לנו.
ככה טיילנו לנו בתוך החורשה, עד
שפתאום ראינו חיילים של האו״ם. ראינו
שהחיילים לא עושים לנו רע, והתחלנו
לדבר אתם עם הידיים, למה שאנחנו לא
ידענו אנגלית. החיילים אפילו נתנו לנו
סיגריות פליירס לעשן ואני נורא שמחתי
למה שהם התנהגו אלינו יופי.
ככה דיברנו עם החיילים משעה שלוש
אחרי־הצהריים עד לשעה שמונה בערב.
כל הזמן שדיברנו אתם נשארנו בצד ה־

גבול של ישראל, והם היו בצד של המצרים.
פתאום בא לשם איזה קצין אחד,
וכל החיילים הצדיעו לו. הוא ניגש אלינו
ושאל אותנו אם אנחנו רוצות להגיע למצרים,
או לתל־אביב. אני נורא פחדתי
מאבא שלי, ולא רציתי לחזור הביתה למה
שידעתי שהוא יהרוג אותי במכות.
״אז אמרתי לקצין שאני רוצה לבוא
אתו למצרים.

״קצין אחד נורא ממזר״
ף* קצין דהחיילים לקחו אותי ואת
| 1החברה שלי לעזה, ושם ישנו בלילה.
למחרת בבוקר באו שומרים וחיילים מצריים
ולקחו אותי ואת החברה שלי לחקירה.
כל אחת הלכה לבד בלי שהיא ידעה איפה
נמצאת השניה.
בחקירה הייתי ככה איזה תשעה ימים.
כל הזמן החוקרים איימו עלי שהם יהרגו
אותי אם לא אגלה להם כל מיני סודות,
אבל אני לא ידעתי שום דבר. היה שם
קצין אחד הוא היה נורא ממזר. כל הזמן
הוא התנהג אלי יפה, ופתאום הוא התחיל
להרביץ לי מכות חזקות. חוץ מזה הוא

איזה שעתיים ולא הבנו אפילו מלה אחת,
למה שאנחנו לא ידענו אנגלית. בסוף הקצינים
של האו״ם הלכו להם, והקצין
המצרי בא אלינו עם נייר, ואמר לנו שאנחנו
צריכות לחתום עליו. אנחנו חתמנו
על הנייר אפילו שעד היום אני לא יודעת
מה היה הנייר הזה, ומה היה כתוב
בו׳ אבל אחרי כמה זמן לקחו אותנו לקהיר.
הגענו
לשם בלילה, והכניסו אותנו לישון
לתוך בית־מלון, ובל הלילה שמרו
עלינו מבחוץ. בבוקר, אחרי שכבר קמנו
מהשינה, באו המצרים ואמרו לנו שהם
לוקחים אותנו לבית מלון אחר. השוטרים
קשרו לנו את העיניים ונסעו אתנו למלון
החדש. רק שם התברר לנו שזה בית־סוהר
לנשים. שאלנו את הקצינים שהיו
אתנו כמה זמן נשאר שם. הם אמרו לנו
שנהיה רק שלושה ימים. היינו שם יותר
משנתיים.

מיס חמים ובגדים יפים
^ שוטרות היו מרביצות מכות עם
} | מקלות, על כל דבר קטן ואחר־כך

ד או ט
והמצ רי
התחיל

לשלוח

ידיים

ורצה

למזמז
גם אותי.
כל הזמן אני בכיתי ורציתי לחזור הביתה
אפילו שידעתי שיהרגו אותי במכות.
החוקרים שלי שראו באמת שאני בוכה
נורא, ולא יודעת שום דבר, עזבו אותי.
אחרי תשעה ימים הכניסו אותי ואת צביר,
לתא אחד. שם היה לנו נורא רע. האיכל
היה כל־כך לא־טוב, עד שלא היינו יכולות
לאכול אותו.
יום אחד צביר, כעסה עלי :״תראי ז׳אנט
לאן אנחנו הגענו בגללך״ .אני נורא התחלתי
לבכות. צביר, שראתה שאני בוכה,
התחילה לבכות גם. שנינו בכינו כל היום.
החיילים והשוטרים שהיו שומרים עלינו
ראו שאנחנו בוכות צעקו עלינו שנפסיק.
אנחנו לא היינו יכולות להפסיק לבכות
למה שפחדנו כל הזמן, ולא ידענו מה
שהמצרים יעשו לנו. כל הזמן שהיינו בוכות
ביקשנו שישלחו לנו את הקצין, זה
שהיה חוקר אותנו.
בסוף באו לתא שלנו גם הקצין המצרי,
וגם שני קצינים של האו״ם. הם דיברו

בועטות עד שהיה יורד דם. רק בסוף בא
איש אחד מהצלב־האדום ואמר שאני לא
צריכה לפחד למה שהם ידאגו שאנחנו לא
נקבל מכות. גם האוכל היה רע, ולכל
הבחורות היו כינים.
אחרי שהייתי כמה זמן בבית־הסוהר׳,
באו לשם כמה אנשים בבגדים אזרחיים.
הם אמרו שהם לוקחים אותי לטייל בקהיר.
השוטרות תיכף נתנו לי להתרחץ
במים חמים, ואחר כך נתנו לי ללבוש
בגדים יפים, למה שהם רצו שאני אהיה
נקיה ויפה בזמן שהם ילכו אתי ברחובות.
אז התלבשתי והייתי באמת יפה נורא,
והם לקחו אותי לטייל. מתי שהיינו הולכים
שם, וכל מיני צלמים היו עושים לי
תמונות בכל מיני מקומות. הם צילמו
אותי כשאני נכנסת לקולנוע, אוכלת במסעדה
טובה ועוד בכל מיני מקומות כאלה.
אחר כך הם היו מחזירים אותי לכלא.
כך הם היו עושים לי כל פעם. פעם
אחת אפילו צילמו אותי בשביל הטלביזיה
שלהם.
הם רצו שאני אגיד דברים רעים על
מדינת ישראל, אבל לא הסכמתי. הקצינים
והאנשים שהיו הולכים אתי נורא התרגזו,
ואמרו לי שאם אני לא אגיד ברדיו שבישראל
החיים הם לא־טובים אז הם לא
ילכו אתי יותר ברחובות, ולא יקנו לי
יותר בגדים וכל מיני דברים, ואני אהיה
בבית־הסוהר עד שאני אמות, וכל הזמן
ירביצו לי מכות. אבל לא הסכמתי לדבר
רע על ישראל. למה שזה הארץ שלי. כשהאנשים
ראו שאני עקשנית, הם החזירו
תי לכלא, ויותר לא יצאו אתי אף פעם
לטייל ברחובות.

״כי 7א ידעו עד שום דבר״

כשהיא מוקפת בבני־משפחתה, שוחררה ז׳אנט בערבות הוריה,
אותם האשימה בבריחתה למצריים. בקשתה היחידה
לאנשי הצלב האדום בכלא המצרי היתה: לאפשר לה לשלוח מכתבים להוריה ,״שידעו כמה
רע לי, הכל בגלל זה שהם ככה התנהגו אתי כל הזמן.״ עתה מפוייסת הבת עם הוריה.

בית־המשפט

*ום אחד, אני זוכרת אותו כמו עכשיו,
בבוקר ה־ 12 ליוני 1963׳ באו לבית־הסוהר
כמה אנשים חשובים. הם ניגשו
אלי ואלצביה, ואמרו לנו שאנחנו צריכות
להתלבש, למה שאנחנו נוסעות ממצרים
לקנדה, אני נורא שמחתי, למה שרציתי
כל הזמן לעזוב את מצריים. אז
המצרים לקחו אותנו ונתנו לי פספורט
מזוייף, והחליפו לי את השם לערבית. הם
קראו לי ז׳אנט שאפיק פרדל, והזהירו
אותי שאני אף לא אגיד שאני יהודיה.
תמיד כשישאלו אותי אני אגיד שאני ער־

דאנט והנושים
בייה. גם לצביה נתנו פספורט חדש עם
שם חדש. לה קראו לילה עלי נאסר.
אחרי זה העבירו אותנו המצרים לקנדה,
למונטריאול. משם העבירו אותי ואת צביר,
לאוטבה. באוטבה אני הייתי מטפלת בתינוק,
וכל הזמן הייתי לומדת אנגלית.
צביר הייתה גם שם, והיא היתד. עובדת
שם במשך שלושה חודשים בכל מיני עבודות.
אחרי
שלמדתי את השפה החלטתי לנסוע
שוב למונטריאל, למה שם יש הרבה
יותר אנשים, ונסעתי. שם, במונטריאל,
עבדתי במכבסה, והתחלתי להכיר כל מיני
אנשים חדשים. הם היו טובים אלי כי
לא ידעו עלי שום דבר.
במשך הזמן הכרתי שם את סטיב קולו־בסקי,
שהוא עכשיו בעלי, אחרי שהתחתנתי
אתו. אחרי שהייתי נשואה קיבלתי
ידיעה שאח שלי מת בארץ. פתאום רציתי
לבוא לארץ, לבקר את ההורים שלי ולעלות
לקבר של האח שלי.
קניתי לי כרטיס למטוס ובאתי לישראל
אפילו שהייתי בהריון.
ברגע שהגעתי ללוד, בשלישי לאוגוסט
עצרה אותי המשטרה. ההורים שלי שחררו
אותי בערבות.
גם צביר, שהתחתנה בקנדה עם בחור
שקוראים לו ג׳וני נזר, והיום יש להם
ילדה ממנו. הגיעה לארץ לפני באיזה
שבוע. גם היא שוחררה בערבות, עד למשפט.
עכשיו
שתינו מחכות. אנחנו מקוות שלא
יענישו אותנו. סבלנו מספיק וזה לא היה
באשמתנו.

האם את חולמת לפעמים
ל היו תרקדניתב טן?
ייי

ן־י^ ט 111.׳*צ

7י קיי הזה?
— המותניים.

אז אפשר לקרוא לזה ריקוד־מותניים.

אה, לא!

למה לא?
— תן לחשוב אתה שואל אותי על
הבטן, על המתוניים, על החזה. הכל ביחד,
זה ריקוד אוריינטאלי.

איפה למדת את זה?

נמשיך. גמרנו עם החזה. מניעים
לבטן. את רואה, שוב הבטן. האם
חשוב שהבטן תהיה יפה?
— חשוב שתהיה בטן. סטופ.

הרבה בטן?
— מסתפקים במה שיש.

אבל צריך להזיז את זה ולנענע
את זה. צריך כמות מינימלית,

— (חיוך) בן.

אז הדייטה היא לא כ־טביל ריקוד
אוריינטאלי.

— אף פעם לא למדתי.

סתם התחלת לרקוד?
— התחלתי לרקוד עם ידידים וידידות.

איפה התחלת?
— פה בארץ.

— למה לא? יותר מדי זה גם לא טוב.
בכלל — אשד, צריכה לשמור על הגוף
שלה, אם היא אמנית או לא.

נמשיך הלאה. מה אחרי הבטן?

איפה?
— בבית. היתד, לי ידידה רקדנית, שראתה
אותי רוקדת. אמרה שאני יכולה
להצליח בריקודים אם אני אתחיל לרקוד.

— לא, זה מספיק. הרמה מתחילה לרדת.

את רוצה להגיד שזה בכד מתחת
לחגורה.

אומדת ד ר: לא כ ד אי!
ואז?

— בדיוק.

— זד, באמת נכון. בפעם הראשונה שהלכתי
להופיע, היתד, לי הצלחה, והמשכתי
בהצלחה.

איפה הופעת כפעם הראשונה?
— היתד, הצגה מתל־אביב באהבה. הצגה
גדולה. הסתובבנו בכל הארץ.

מצטער, לא ראיתי מה היה כה?
— רינת ירון זמרת, ג׳ו אקרובט, צמד
הנאהבים, להקה יוונית, זמר אנטוניו

תוכנית אוריינטאלית?
— לא, לא. הופעות.

מה עוד?

— סטרים־טיז.

סלחי לי. את פעם עשית סטריפטיז?

אני, לא!

אבל בריקוד אוריינטאלי, מה
שמתחת לחגורה חשוב מאוד.
— אני מעדיפה שתבטל את השאלה. זה
לא שייך. זאת אמנות אחרת.

אני לא רוצה לגלוש. נישאר מעל
לחגורה. כעצם, ממה שאני
ראיתי, החגורה כאן די נמוכה.
אני מתכוון שרואים את הטבור.
האם הוא חשוב לריקוד?
— מאוד. כמו שהשם אומר, זהו מרכז
התנועות של הריקוד. החלק הקדמי של הגוף
מתנועע כל הזמן בריקוד. יש תנועות
סיבוביות, וגם תנועות חדות לפנים ולאחור.
בתנועות האלה הגוף כאילו נשבר לשניים,
ושני החלקים מחוברים על־ידי הטבור.

למה לא?
— זה לא מושך איתי וזה לא בשבילי.

רק לא פרופסור!

מפני שזה גס?

שיער שחור ארוך, עיניים חומות בתוך פנים שחומים -
זוהי לולה. לולה היא גם זאת: מידות כמעט קלאסיות
( ,)88-68—89 ביחד 51 קילוגרם של חן ושרירים. מה היא
עושה? בתמונה למעלה היא מצטלמת על רקע המידבר
הנגבי, עם עלות השחר. אך בדרך כלל היא רקדנית־בטן.
*\ ת רקדנית-בטן.

סליחה?
— אני רקדנית אוריינטאלית.

מה ההבדל?
— תראה, זד, ריקוד מזרחי, למר, אתה
קורא לו ריקוד־בטן? אפשר באותה קלות
לכתוב, סליחה על הביטוי, רקדנית־תחת.

בפל זאת קוראים לזה ריקוד־בטן.
אולי מפני שהבטן היא ה
חלק
החשוב כיותר בריקוד זה?

אכל לא הכי חשוב?
— (שותקת).

אז אולי מפני שהבטן היא החלק
הבי יפה כגון? האשה?
— ההופעה כולה היא חשובה. לא הבטן,
לא הידיים, הכל יחד.

טוב, נשאל אהדת: מה לדעתך

— זאת אמנות. זה לא דבר רע. אבל אין
לי את הגוף בשביל זה.

יש לך גון* יפה.
— (מבס עמוק).

— רק אל תקרא לי פרופסור.

טוב, נעבור.
— לסטריפ־טיז צריך להיות גוף מאוד
יפה. לא רק יפה.

ולרקדנית אוריינטאלית לא צריך?

איך אני אסביר לך את זה? אני לא
יודעת מה להגיד לך.

תעני פרט-פרט.
פנים יפים?

זה נשמע כמו הרצאה באקדמיה
למחול.

היא

צריכה

— זה הכרחי.

היא צריכה חזה יפה?
— זה חשוב מאוד, אבל זה לא חיוני.

מה את מספרת לי?
— נו, זה תלוי במה שהיא לובשת. החזייה,
אתה מבין. יכולה להראות כאילו יש
שם יותר ממה שיש באמת.

איך לקרוא לך?
— לולה.

זה שמך האמיתי, או שמך ה
אמנותי?
— זה שמי.

זה שב איטלקי, או צרפתי. מאיפה

— מארוקו.

מותר לשאול בת כמה?
— מותר.

אני שואל.

נחזור לריקוד. כישראל רואים
הרבה טלביזיה ערכית, ושם יש
ריקודי-כטן
— אוריינטאלי! אוריינטאלי!

טוב, טוב, אוריינטאלי.

— אי־אפשר לדעת. ייתכן עוד רגע, עוד
שנה, עוד עשר שנים.

— אתה לא חושב שיותר יפה לקרוא
רזה ריקוד אוריינטאלי מאשר ריקוד־בטן?

כמה זה תלוי?

בהחלט. זה סתם הרגל מגונה,
ולא יטמתי לב.

— תראה, בן־אדם עומד, פתאום הוא נופל,
קורה לו משהו.

— אף פעם לא שמעתי שאומרים ריקוד־בטן
בצרפתית או אפילו בערבית. איך
הגיע השם הזה לעברית?

כצבא היו אומרים ״משורה
ישחרר רק המוות״ .זה מה שאת
מתכוונת?

אני הרטב שזה עבר מאנגלית.
שם מקובל לקרוא לזה ע8011

— בדיוק.

תרקדי עד שתמותי?

׳ <:1118ו 31ס.
— אהה.

— אלוהים! לא! אולי אתחתן, אז אני
אפסיק.

ובכן, אמרי, האם גם את מסתכלת
בתוכניות של ריקוד אוריינטאלי
בטלביזיה?

נניח שבחורה צעירה רוצה להיות
רקדנית אוריינטאלית. מה
היית מייעצת לה?

— (מנידה ראש) כל פעם שיש הופצה בטלביזיה,
אני לא מוותרת.

— שתמצא לה משהו אחר.

פוחדת מקונקורנציה?
— לא. תאמין לי שזה לא עניין קל.
אמנם מרתיחים הרבה — —

יש כאלה ששורקים

כמה?

יש לד מכשיר בבית?

— לערב? 150 לירות. זה בחלטורות. אם
זה חודשי, זה פחות 1500 .לירות לחודש.

— לא! אצל ידידים.

ולמה את כל כך מתעניינת?

מה לא טוב בזה?

— נהנית.

— כשזה נכנם לדם, אי־אפשר לגמור עם

נהנית או לומדת?
— אני נהנית. אם יש תנועה או פיגורה
יפה, שאני לא משתמשת בה, אני גם לומדת.

מיד קמה ועושה את התנועות
האלה לפני הראי, או משהו?

— לא, זה בא לי באופן אוטומטי בזמן
הריקוד. אני נזכרת.

את רואה ברקדניות האלה מתחרות?

בטח.

איד? הרי הן במצרים או בלבנון,
ואת כאן. הן לא יכולות
להתחרות בך.
— נכון. אבל לעצמי אני אומרת אם פעם
אפגוש אותן באיזה מקום, ואצטרך להופיע
יחד איתן

זה כבר קרה לך?
— כן. ביוון.

איד זה היה?
— זה היה בקופה־קבאנה באתונה. לא
הופיעו שם הסטארים הגדולים של מצרים
או לבנון, כמו סמיה גמאל. הופיעו רקדניות
רגילות — ומפניהן בטח אין לי מה
לחשוש.

איך הגיב הקהל?
— על ההופעות שלהן אני לא יכולה
לשפוט. אגיד רק על הופעתי שלי. הקהל
היה בסדר. קיבל אותי יפה.

הפנים, הידיים, החזה, הבטן — הכל חשוב
— כן, ראיתי דברים כאלה.

למה הם עושים אה זה?
— זה תשאל את הרקדניות שעושות את
זה. אני עוד לא ניסיתי.

אני חושב שהכסף הולד לתזמורת.

לא. חצי־חצי.

אני שם לב, שבעצם לא דיברנו
על הריקוד עצמו. על האמנות,
אני מתכוון. האם את לומדת מוסיקה
מזדהית, ולפיה את מחברת
את הריקודים שלך?
— יש לי מוסיקה משלי.

את חיברת אותה?
— לא, היה לי קומפוזיטור בירדן. חיבר
לי שתי מנגינות.

ומי תיכנן את הריקודים שלך?
היה לד גם כוריאוגראף כיוון?
— לא. אני עושה זאת בעצמי, לפי הקצב
ולפי התנועות של הגוף. אני פשוט
נותנת לגוף ללכת עם המוסיקה.

כשאת רוקדת, האם את יודעת
בדיוק מה נעשה סכיכד, או שאת
שוקעת במין חלום?

— זו באמת שאלה( .סוגרת למחצה את
עיניה החומות, חולמת) אני כולי בתוך המוסיקה
שלי. אני רואה את הקהל. אני
אפילו רואה אם מגישים משקאות. אבל זה
לא מפריע לי. יש רק דבר אחד כשאני
רוקדת: המוסיקה, הקצב.

זאת מין שיכרות?
— כן. אבל שיכרות מתוך החלטה. כי
אני יודעת שאם אשים לב לקהל, אתחיל
להתרגש, ולא אהיה שקועה בריקוד שלי.

כמה זמן את רוקדת?
— שנתיים.

נשואה?

חיו לך רומאנים כתוצאה מן
ההופעות שלך?
— היו לי מעריצים. אחרי ההופעה תמיד
מחכים לי גברים עם קומפלימנטים. אבל
לא היה לי שום עניין עם אף אחד.

ונשים -נם כן מעריצות אותך?
— נשים? אומרות שהשימלה שלי יפה
מאוד.

כמה זמן את עוד חושבת להמשיך
בריקודים אוריינטאליים?

אילו היתח לד הזדמנות לבחור
בקאריירה שלך מהדש, מה היית
רוצה להיות?

— שחקנית, אבל זה כבר אותו המקצוע.
אז אולי אחות. אבל אולי נערת־תסריט.

איזה ביזבוז!
מה זה?
— מסריטים, אבל לא אותה. היא יושבת
בצד ורושמת מה כל אחד לובש, איפה כל
דבר מונח. כדי שכשיפסיקו ויתחילו מחדש,
היא תוכל לדאוג שהכל יהיה כמו שהיה.

כל כך מעניין בזה?
— יש לי חברה שעושה את זה, וזה
מעניין.

ובשביל זה לא צריכים ראש
יפה, לא חזה יפה, לא בטן, לא
חגורה ולא מה שמתחת לחגורה.
— נכון.

איזה ביזבוז זה יהיה למין הגברי!

אתה מתכוון להגיד: איזה ביזבוז זה
יהיה לאמנות!

בדיוק.

זה בעצם נושא חשוב: הקהל.
ברור שהוא לא מתנהג כמו באולם
קונצרטים. הוא קורא קריאות-
התפעלות פראיות, ואפילו יש כאלה
ששורקים. זה מפריע לד או
מעודד אותך?
— מעודד. זה מראה על הצלחה.

באיזו מידה זו הצלחה אמנותית,
ובאיזו מידה זו הצלחתך כאשה
יפה? מה תפקיד המין?
— תשאל אותם. בעצם, תשאל את עצמך.

זה כבר לא הוגן. אני כאן השואל,
לא את.
— אמנות. רק האמנות חשובה. הם משתוללים
וצועקים רק מתוך הערכה אמנו־תית.
עכשיו נראה אותך אומר אחרת!

אני לא אומר כלום.
— אתה רואה?

הייתי כמה פעמים במועדוני*
לילה, בעיקר של אמנות יוונית,
שבהם הופיעו רקדניות אוריינטא•
ליות. שמתי לב למינהג מיוחד:
הגברים שנהנים מן הצד האמנו
תי ניגשים לרקדנית ומדביקים לה
שטרות של כסף על המצה או
דוחפים אותם לתוך המחשוף
שלה.
— לא! לא! לי לא מדביק־ם ולא דוחפים.
זה נהוג במועדוני־לילה מסויימים, כמו
אר־אנה או אתונה בתל־אביב. אני מופיעה
במלון או במיסגרת של תוכנית, על במרשם
אין דברים כאלה.

אבל ראית דברים כאלה.

על הריצפה -וממשיכה לרקוד -היא תתרומם מבלי להיעזר בידיים

זרינז ופצצות !-1
אני מצטערת שאני לא יכולה לגלות
לכם שום חדשה מרעישה על שמלת החתונה
של לוסי ג׳ונסין. אני גם לא
אוכל, לצערי הרב, לספר לכם כמה ה־כלה
היתה נרגשת, איך היא כמעט התעלפה,
וכמעט בכתה, ואיך נצצו הדמעות
בעיניו של החתן, ואיזה יום גדול זה
היה בשביל ארצות־הברית ובשביל כל
העולם.
כל זה כבר ידוע. אני יכולה לספר
לכם, מאחורי הקלעים, שהפסיכולוגים
והסוציולוגים האמריקאים אומרים שלו״
סי ובעלה, פט נאג׳נט, מתאימים מאד
מבחינת אופיים, השכלתם, ומזגם, ובאמריקה
קביעות כאלה הן חשובות עד
מאוד.
בחתונה היו 700 איש. השמלה של
הכלה, שלה חיכו המוני אמריקה במשך
כל החודש האחרון, היתה לבנה־ורדרדה,
ארוכה ורקומה בפנינים. כן. השמחה
היתה רבה, את זר הכלולות שלה היא
זרקה לאחותה, שמרוב התרגשות לא
הצליחה לתפוס אותו. אומרים שזה סימן
למזל רע בנשואין, אבל ידידה של
האחות, ג׳ורג׳ המילטון, לא התרגש
מזה.
בחתונה היה שמח ועשיר ונוצץ. בחוץ
עמדו המוני אנשים וצעקו בוז, כי
יום החתונה היה יום מלאת 21 שנה
להפצצת הירושימה, ובאותו יום, כמו
כן, הופצצה ויאט־נאם. האנשים שעמדו
בחוץ ניסו להוכיח לנשיא שהחגיגה והשמחה
אינם הולמים א ת המאורע הזה.

ושיוו דאהבח
״עקב פירסום בהעולם הזה, שבו סיפרת
כי יוסייס לאחר נשואיך עזבת את אשתן,
ונסעת לארץ, אנחנו קובעים שהתייחסת אל
אשתך.באכזריות רוחנית. לאור העובדה שאשתך
באה לחפש אותך בישראל, ולהחזיר
אותך לחיק המשפחה, ולאור העובדה שאתה
שלחת אותה מעל פניך, מוצא בית־המשפט
מקום לחייב אותך לתת לאשתך גט. אם
רוצה אתה לערער על פסק־הדין, עליך לפי

ג׳וזי ושמוליר,

רו מן א חי רי
מאז שהמציאו את המטוס, החלו להתנהל
רומנים אוויריים בין הטייסים לדיילות
שלהם. עכשיו, שהטכניקה התפתחה והפכה
יותר ויותר מילונית, התפתחו איתה גם
הרומנים הללו.
הם מתנהלים בכל חברות התעופה. במולדת,
באוויר, בבתי־המלון הזרים. חברת
אל־על, שהיא בהחלט חברת־תעופה מתקדמת,
לא מפגרת אחרי כל חברותיה.
באל־על מתנהלים בימים אלה כעשרים רומנים
מעופפים. החברה לא סובלת ממחסור
בטייסים, לא ממחסור בדיילות, ושתי הקבו־

בואונרונעוק8
להקת פיקוד צפון סיפקה לחתונת הזמרים השמחה, שנערכה ביום
הראשון של השבוע בערב את הכלה שלה, לילי מור,
ולהקת שבעת המינים סיפקה לחתונה את החתן שלה, אלי תדמור.
ללילי מור עדיין לא היתה קריירה להקתית ארוכה. עוד תהיה
לה. אבל אלי תדמור כבר הספיק להיות בלהקת הגששים, וכשהוא
יהיה נשוי, הוא יכניס גם את אשתו לאיזושהי להקה, אבל פחות
צבאית מזו של פיקוד צפון.
בחתונה שלהם היו כל הבידור והלהקות, כל זימרת הארץ, כאלף
א־ש. להקת פולימן הגדול, תיאטרון מסטור, אברהם אגמון
הבדרן, עליזה מזרחי הידועה פחות בשם עדנה פלידל, עם שני
ילדיה, אביבה אורגד בשמלה יוונית מלאת זהב, ועוד ועוד ועוד.
אלי נולד לפני עשרים ושש שנה באסותא, ואשתו נולדה לפני עשרים
שנה, בבית שלה, ברוסיה. הוא כבר יודע לנגן בשבעה כלי
נגינה, והיא יודעת לנגן רק על גיטרה. אבל זה בעצם מה שהביא
לנשואיהם, הגיטרה.
לפני שנתיים אלי היה מורה לגיטרה, ולילי באה אליו לשיעורים.
שנה שלמה היא למדה אצלו, וכשהיא כבר ידעה לנגן, היא החלה
להתעניין פחות בגיטרה ויותר במורה שלה.
״היא התחילה איתי,״ מספר אלי ,״ואחר־כך הפכנו חברים. אבל
עד היום היא חייבת לי 15 לירות בעד שיעורים!״
מובן שחתונה כל כך אמנותית לא יכולה היתד, לעבור כך סתם.
לכן הנציחו אותה במצלמת־קולנוע. אבל למרות כל השחקנים, היה
הגיבור הראשי של סרט החתונה רב צעיר. הוא נשא את החתן
על הכתפיים, ומרוב שמחה התחיל לרקוד את ריקוד הדיסקוטקים
לסס־קיס, שפירושו בואו נתנשק.

לילי ואלי (על בתפי הרב)
נות לבית־המשפט בכתב, או בעל־פה, תוך
חודש ימים.״
זהו המכתב הנעים שקיבל השבוע ש מו ל׳״
קראום (עוז) מבית־המשפט הצרפתי.
למחרת הוא הזדרז לענות שהוא מאשר
את הגירושין, ובזה הסתיימו נשואיו הקצרים
לשתי מכוניות, וילה בצירוף צרפתיה
עשירה.
מה קרה ומה יקרה עכשיו לשמוליק —
כולם יודעים, ועוד ימשיכו לדעת. אבל גם
לאשתו, פלורנס סמואל, קרו בינתיים
דברים מעניינים. מתברר שבשעה שבאה לישראל
לחפש את בעלה האובד, היא מצאה
לא פחות מאשר את בחיר לבה החדש.
הבח״ל הזה הוא ישראלי, שהיה נשוי לצרפתית,
הוליד לה ילד, והתגרש ממנה. הוא
גילה את פלורנס כשחיפשה את שמוליק
בעלה, ניחם אותה על האבדה, הסביר לה
שכל הגברים הם אותו דבר, ולא צריך לקחת
אותם ללב, ועכשיו הוא עומד לשאת
אותה לאשה.
שמוליק, בינתיים, חופשי כמו ציפור־דרור.
בזמנו, כשהוא היה עדיין נשוי לאשתו,
אמרה ג׳וזי כץ, ידידתו, שהיא
מאושרת על הנשואין הללו, כי רק ככה היא
יכולה להיות בטוחה שהוא לא יעזוב אותה,
ולא ילך להתחתן עם אחרת.
עכשיו, שהוא כבר גרוש, אין לה בכל
זאת מה לחשוש, כי שמוליק אומר :״אין
לי שום תוכנית לשום חתונות בעתיד. מה,
אני צריך רשיון בשביל לאהובי״
צות לא סובלות אף אחת ממחסור ברעותה.
מי שכן סובל מזה הן נשות הטייסים. הרומנים
הללו, למרות כל הרומנטיקה שבהם,
לא מוצאים חן בעיניהן. לא רק שהן עשו
לבעליהן סקנדלים בבית, הן אפילו התחילו
לעשות סקנדלים בשדה־התעופה.
כמה נשים כאלה פנו לאחראי על הרכבת
צוותות־אוויר, ביקשו ממנו לדאוג לכן שהבעלים
שלהן לא יטוסו בחברת המאהבות
שלהם.
האחראי על הרכבת צוותות־אוויר שמע
בקולן, ומאז הזוגות המאוהבים לא טסים
יחד בעולם הגדול. הם כמעט פסקו לראות
האחד את השנייה. כשהאחד היה באוויר,
השנייה היתה ביבשה, ולהיפן. הפגישות החטופות
על כבשי המטוס בהחלט לא סיפקו
את ש1י הצדדים.
רוב הזוגות השלימו עם מצבם החדש.
אבל זוג אחד, טייס ודיילת, סירבו לוותר.
אפשר לראות אותם יום יום, מסתובבים
בין חבריהם, ומבקשים שיחליפו אותם. היא
מבקשת את זה בסוד מחברותיה הדיילות,
והוא מבקש את זה בסוד מחבריו הטייסים.
זוהי פעולה מחתרתית קשה, כי אסור ל;
אחראי על הרכבת הצוותות לדעת על זה.
אומרים שחבריהם מבינים לרוחם.

א יפה הרב?
חתונת השבוע, בהא הידיעה, היא חתונתו של מיכאל קרנון לבחירת לבו, מרים לשם.
זוהי חתונה חשובה, משום שמיכאל קרנון הוא איש חשוב. הוא העוזר של נתן
דונביץ׳ במוסף הארץ. וכמו שהוא חשוב, ככה גם הבחורה שלו יפה. היא בת עשרים
ושש. פקידה, ואין לה משפחה. כל משפחתה נהרגה במלחמה. נשארה בחיים רק אחותה,
והיא חיה עד עכשיו אצל משפחה מאמצת.
האהבה שלה ושל בעלה היתר, אביבית, אבל קטועה. היא התחילה לפני שנתיים, בפסח.
מרים, שעבדה בשגרירות ישראל בפאריס, באה לישראל לחופשה. שבועיים היא הסתובבה
בארץ לחינם. רק בערב האחרון היא הכירה את קרנון, ומיד אחרי זה חזרה לפאריס. אבל
משם היא שלחה לו מכתב.
זו היתר, אהבה ממכתב ראשון. שנה שלמה הם התכתבו ללא הפסק, עד שהגיע שוב
פסח. מיכאל קרנון נשלח מטעם העיתון לצ׳כיה, ובדרך קפץ לפאריס, לשלושה שבועות.
אז כבר לא היתד, להם סבלנות לחכות לפסח הבא, והם החליטו להתחתן ודי. הכלה באה
לתל־אביב, והחתונה נערכה בבית הוריו של החתן.
אבל חתונה יהודית היא דבר המועד לפורענות. כי בשביל חתונה יהודית דרוש כידוע רב,
ולרב בדרך כלל יש הרבה עבורה, וקשה להשיג אותו.
הרב שצריך היה לחתן את מרים ומיכאל הוזמן לשעה שבע. בשעה שבע הגיעו, חוץ מכל
הקהל, והחתן והכלה, גם שלושה אנשים חשובים: חזן, איש עם כתובה, ואיש עם חופה.
אבל מכל זה עוד אי־אפשר לעשות חתונה.
חיכו לרב שעה, חיכו לו עוד חצי שעה, והוא לא בא. נתן דונביץ׳ התרגז נורא, וצילצל
למחלקת הרבנות בירושלים. אמרו לו שם שמצטערים, אבל אין להם השפעה על רבנים. עברו
כבר שעתיים, לנשואים כבר לא היתד, סבלנות, אז נתן דונביץ׳ הלך לחפש את הרב ברבנות.
ברבנות לא היה שום רב. חיפשו במיסדרונות, חיפשו בחדרים. שום דבר. עד שמצאו בחוץ
רב אחד קטן, שמיהר מאוד. כששאלוהו לאן הוא ממהר, אמר שהוא ממהר לחתונה בהרצליה.
ביקשו אוחו לבוא איתם. הפחידו אותו שיפנו לשר־הדתות, איירו עליו, ניסו לשכנע אותו
בטוב וברע, ובסוף הוא הסכים לבוא, בתנאי שאחר״כך יקחו אותו במכונית להרצליה.
וכך, בשעה טובה, התחתן מיכאל קרנון עם רב, ועם הופה, ועם כתובה, ועם חזן, ועם י כלה. מזל טוב.
אהבה חונעוית
רינה

גם בישראל, כמו בעולם כולו, מתחילה
דן איתן, שהיה נשוי לסופרת רחל איהאהבה
החופשית לתפוס את מקום האהבה תן, עדיין נשוי לה. הוא עדיין, כמובן,
הבלתי־חופשית. האנשים שמוצאים חן האחד אביהם החוקי של שני ילדיה. רינה שני,
בעיני השנייה נכנסים לחדר משפחה, ודי. שהיתר, הצלע השלישית במשולש, כאשתו
אבל רינה שני (משוררת) ודן איתן הנאמנה והבלתי־חוקית של דן. תשעה חוד(אדריכל)
הפכו את האהבה החופשית לעוד יותר שים היא נשאה את בתו בבטנה, ועכשיו
חופשית. ביום השני
יצאה הבת, בשעה
הם הודיעו בגאווה
טובה ומוצלחת, לדגה
מגי וד! איתן
לכל ידידיהם ומכריאוויר
העולם.
הם, בעמוד הראשון
המשפחה החדשה
*סחים להולו׳מתמר
של מעריב :״רינה
מאושרת, ואומרים
שני ודן איתן שמשהבת
החדשה לגמ*ו&ך

ביין חולים 016 חל-יביג
חים להודיע על הורי
לא מודאגת מלדת
בתם תמר.״
מצבה החוקי.

ספורט

#בתל־ א בי ב
ביום רביעי 10 ,באוגוסט, בשעה
8.30 בערב, ברחוב גלקיסון ,8ירצה
אגרזף נוקאוט דסרצוך השיש
לא היה מקום לדאגה. קאסיוס קליי זכה
בנצחונו ה־ ,25 שמר על תואר אלוף העולם
במשקל כבד ועל 90 אלף לירות הסטרלינג
(כשלושת־רבעי מיליון ל״י) שנקבעו כחלק
המנצח, עבור כמה מהלומות בזירה הלונדונית.
יריבו
של קליי, המתאגרף הלונדוני ברייאן
(פרצוף שיש) לונדון בן ה־ 31 גם כן לא
התאמץ במיוחד. הוא נכנע בעדינות המקובלת
על יריבי קליי, צבר, אחרי התכתשות
קלה בסיבוב השלישי, את ההפסד ה־ 14בקריירה
הלא־מהוללת שלו( .חוץ מזה יש לו
גם 35 נצחונות, ואיש כבר לא זוכר על מי).
מי היא ככלל 1הפסד כזה היה כל
מה שהיה דרוש ללונדון הלונדוני. כי כך אמר
לונדון לפני הקרב הגדול: ימי בכלל רוצה
להיות אלוף העולם. לוא הייתי אלוף העולם,
הייתי צריך לצאת לאירופה ולאמריקה ולהשאיר
כאן את אשתי ואת ילדי.״
הרבה יותר כדאי להישאר עם האשה, הילדים
ו־ 40 אלף לירות סטרלינג (כשליש
מיליון ל״י) ,שהם מנת המפסיד מן הקופה
הגדולה.
גם קליי רגוע. העובדה שהוא עלול להיקרא
בסוף החודש לשירות חובה צבאי של
שנתיים מטרידה אותו אמנם במיקצת, אך
הוא מקווה כי גס הפעם, כבפעם הקודמת,

מרדכי כרודאי
על הנושא

#בר מ ת־גן
ההרצאה שנקבעה ליום רביעי 10 ,
באוגוסט, נדחית מסיבות טכניות ליום
רביעי 17 ,באוגוסט, בשעה 8.30
בערב, בקפה עצמאות, בגן־דויד, מאחורי
קולנוע אורדע) .ירצה

סמיח אל־קאסם
(ראש מערכת הזה אל־עאלם)
על הנושא

השירה הערבית והפוליטיקה

יצליח להוכיח לוועדת הגיוס כי הוא חסר
את הכושר השכלי לשרת בצבא ארצות־הברית.

שהוא בוודאי אינו חסר הוא כושר
ממין אחר. כאשר העלמה חצות, סטריפ־טיזאית
לונדונית שחומה, הצהירה כי היא
מאוהבת בקליי ומקודד, להינשא לו, הגיב
הוא :״אני פשוט לא זוכר מי היא. מאות
נערות הסתובבו במלון. היו שם מצריות,
ערביות, אמריקאיות, גאנאיות, ניגריות,
אנגליות!״
כדורגל פצוע מעבד ליס
רפי לוי חזר לפני שמונה חודשים ארצה
לחופשה. אז שיכנעו אותו אוהדי מכבי תל־אביב
להישאר בארץ. אבל רפי הוא כדורגלן
מיקצועי והוא היה זקוק לכסף. לרפי הובטחו
50 אלף ל״י מתנת אוהדי מכבי תל־אביב,
ולמכבי תל־אביב הובטח שירותו של
רפי לחמש שנים.
עם חתימת ההסכם קיבל רפי 28 אלף
ל״י. הוא שיחק שני מישחקים ונפצע. כדי
לרפאו, שילמו לו את 2000 הלירות הבאות.
אבל רפי נפצע שוב. ואז בא מישחק הליגה
עם הפועל חיפה והגיע תורן של 5000הלירות
הבאות. רפי החלים, הבקיע לזכות
קבוצתו שער, ונשאר במרחק של 15 אלף
ל״י בלבד מן החמישים אלף המובטחות.
בלוד וב״יוול״ .במישחק הגומלין הבקיע
רפי שני שערים ונפצע. הוא היה פצוע

ביום רביעי 17 ,באוגוסט, בשעה
8בערב, בבית משפחת פילין (.רחוב
אחד־העם )34 יתקיים חוג־בית, בהשתתפות

מיכאל
רן־אור
שירצה על

התפתחות התנועה -
במה זה מותנה?

אבל הקהל מחא כפיים
זמן רב. עד למישחק הגביע נגד מכבי
חיפה. לפני המישחק קיבל את המשכורת
החודשית שלו ( 500ל״י עבור אימון קבוצת
הנוער).
העונה נגמרה והפצוע שיחק בחוף הים.
את מכונית המוסטאנג שלו העביר לאונייה,
שיצאה מאילת לדרום־אפריקה. בנמל־התעופה
לוד ביקר לעיתים קרובות. הופעתו שם
כבר לא עוררה תשומת־לב, וביום הראשון
של השבוע אף ביקר בקפה רוול התל־אביבי
עם אשתו ובתו. ביקור פרידה. כי
למחרת המריא לדרום־אפריקה.
רפי לוי חזר לקבוצתו, היילאנדס פארק.
בקבוצה, שהירבתה לחרף אותו עת ברח
ממנה בראשית השנה, אין לו היום מקום.
אבל ההנהלה מתכוונת להרתיח סכום נכבד
ממכירתו לקבוצה אחרת.

התקדים

מתאגרף לונדון

#בפתח ־ ת קוו ה

כדרוסלנים גרמניים (משמאל)*

כדו ר סל

מצריות, אמריקאיות, גאנאיות, אנגליות...

המשק לקראת שואה?

הגרמנים הגיעו ארצה ברגע האחרון ממש.
היה זה ביום הפתיחה של הטורניר הבינלאומי
של שמונה נבחרות הכדורסל האוניברסיטאיות.
הגרמנים נסעו ישר לאיצטדיון
יד־אליהו בתל־אביב, כדי לחזות במישחקי
הפתיחה. איש לא פצה פה ועשרות השוטרים
שהקיפו את הגרמנים יכלו ליהנות
ממישחק כדורסל אקדמי ושליו.
במישחקם הראשון, ביום השישי שעבר,
זכו הגרמנים באהדת הקהל והפסידו את
המישחק לתורכים 52:39 הם לא הדגימו
כדורסל יפה, אפילו הירבו בפגיעות גופניות,
אבל הקהל מחא כפיים.
להוציא מספר מחלקי כרוזים, לא הורגש
כלל כי נקבע תקדים: ספורטאים גרמנים
השתתפו לראשונה בתחרות בישראל.

שתי תמונות מהפגנת המישמרות, שהוצבו ביום ה׳ שעבר
על־ידי הכוח החדש ליד שגרירות ארצות־הברית בתל־אביב.
כרזות בעברית, ערבית ואנגלית קראו :״העולם שתק לנוכח אושוויץ — לא נשתוק לנוכח
ויאט־נאס!״ ״הקץ לטבח בעיאט־נאם!״ ״אל תחסלו עם!״ ״הצעד הבא — האטום!״ למעלה:
מישמרות המחאה, שלא הורשו להתקרב לבניין השגרירות. למטה: מישמרת בת שלושה חברים
(אמנון זכרוני, אורי אבנרי, שלום כהן) שהורשתה על־ידי המשטרה להתייצב מול השגרירות.
למחרת הפגנה זו נערך מיפגש ליד המדורה בחוף תל־ברוך, למען השלום בווייאט־נאם. השתתפו
כ־ 300 איש, שהקשיבו עד אחרי חצות לדבריהם של עורך־דין שמואל מגל, ע1רך
אתגר ומפקד לח״י לשעבר נתן ילין־מור, שלום כהן, אורי אבנרי, השחקן עמום מוקדי
והמשורר יונה (יבי) בן־יהודה, אשר הקריא שלושה שירים שחיבר במיוחד לערב זה.

נגד המלחמה
ספורטאים מסתת לעתיד
חיים לוין, שוער מכבי תל־אביב, הפסיק
את הסיור עם קבוצתו באנגליה וחזר ארצה
כדי לפתח את העסק. העסק הוא ייצור
מחזיקי מפתחות, אותו הוא הקים עם שותף
שהכיר באנגליה.
גם הכדורגלן משה ליאון, שיצא יחד עם
דניאל דניאלי ומיכאל קדוש לדרום־אפריקה,
החליט לשוב ארצה. היה כדאי לו. כי קבוצה
של אוהדים הוציאה לשוק מחזיקי מפתחות
שנשאו את תמונתו. מחיר המחזיק:
עשר לירות ישראליות.
לא רק כדורגלנים זקוקים למפתחות, גם
כדורסלנים. אברהם הופמן, הכדורסלן ששיחק
יותר מחמישים פעם בנבחרת ישראל,
חדל להופיע, זה שבועות, לאימוני קבוצתו
(מכבי תל־אביב) והנבחרת הלאומית. הוא
הסביר כי הגיע הזמן לחשוב על עתידו. והמפתח
לעתיד הוא מפעל קטן למחזיקי מפתחות,
אותו הוא מקים בימים אלה.
* במשחק נגד התורכים (בחולצות לבנות)
,כשמעליהם דגל גרמניה התלת־צבעוני
(על התורן, משמאל) ודגל ישראל.

העולם הזה 1510

נסור בחיות
גלכת הגי
לשנת 1966

המינגס וורושקה ב״בלאו־אפ״
מיטב הדוגמניות במיטב חצאי־השמלות
קולנוע סדטים

יתקיים

כולם לבית-הכרא
ידידות מבית הכלא (מקסים -תל

במוצאי־שבת 20 ,לאוגוסט 1966
במלון ״רמודאביב״ ,תל־אביב

תגכנית.־
שתי תז מו רו ת קצב
הרק דני ת ה בינ ל או מי ת — ריה מנלי
תגלית הז מר — 1966 מרצדס
שירי ע מי ם — רן אלירן
ש מוליק וגיוזי
הופעות חו ב בי ם

מצעד ה מו ע מ דו ת ( תנו ע ה: שמעון לוי)
מנ ח ה — ש מו אל שי

אביב) הוא לא בדיוק מערבון, למרות שהוא
מוצג במסגרת פסטיבל ר,מערבונים. זהו
סרט המזכיר אגדות עתיקות, למרות שהוא
מתרחש בעולם מודרני, אגדות על מפלצות
רעות ואכזריות הטורפות את קורבנותיהם,
ועל גיבורים נדכאים׳ אמיצים וטובים המנסים
להילחם בהם, ועל האלוהים הטוב
המתערב בסופו של דבר, ובעזרת הנם המיוחל
מציל את גיבוריו ומעניש את המפלצות
בעונשים ציוריים, דמיוניים.
זה סיפור על שני אסירים, הסובלים בביתר,כלא
מתנאים על־אנושיים, מעונים ומוכים
באכזריות על לא עוול בכפם.
אחד מהם היה בעל חלקת אדמה בעיר
אמריקאית קטנה. כשהתגלה באותה חלקה
זהב שדדו אותה ממנו, וכשהוא בא לנקום
בשודד, אחד מעשירי העיר, שלח אותו
הלה לבית הכלא, בעזרת שומרי החוק,
שהיו עוזריו הנאמנים.
השני, גיאולוג במקצועו, עשה עסקה עם
אותו עשיר, גילה למענו מצבורי זהב, ובמקום
לתת לו תמורה על כך, כפי שנדברו,
שלח השריף גם אותו לבית הכלא.
כששני האסירים יוצאים מבית הכלא הם
הולכים לנקום נקמה פיוטית, רומנטית,
בבעל המכרות. הם שודדים את המכרה
שלו, השייך בעצם לאחד מהם, ומוכרים
לו את הזהב השדוד תמורת סכום גדול
של כסף.

הפצצה סד הסוס
אני אוקלי אשח לפידות (אסתר, תל־
40,ת&ס 011ע ז 4111118 עמ״^.

אתהת היי ה הבוחר. כל בעל כ ר טי ס־ כני ס ה לנשף 1

אביב; אדר,ב)
ץ1זת )10£ת 1111 מי לא זוכר
״ ^ 00.ת113פ
את בטי הטון ואת התנועות הספורטיביות
שלה בשעה ששרה את השיר הכי מפורסם
של העשור הקודם? אפילו מי שלא הספיק
לראות את הסרט, זוכר את זה.
ומי לא זוכר את כל שאר השירים והפזמונים
של אירווינג ברלין, וכל הריקודים
והצבעים והרעש? ומי לא זוכר את בטי
הטון? איך הפצצה הזאת דהרה על הסום,
ואיך היא ירתה ברובה ושיגעה את כל הגברים,
ומי לא זוכר את הקרבות בין האינדיאנים
והלבנים, ואת הנשפים, ואת השמחה?
מי שבאמת לא זוכר את זה יכול ללכת
לקולנוע אסתר ולהיזכר.

י שתתף ב ב חי רהו הו א שיקבע מי ת היי ה ה מלכ ה1 .

ה סר טה

61161•; 1נ )10 1מ1 03

ב חי רתמלכתה מי ם
טקסההכתרה.

כרטיסים: הפצה ראשית׳ ״לאן״ ,פסז׳ דיזנגוף, תל־אביב ; בכל
משרדי הכרטיסים ובמערכת ״העולם הזה״ ,קרליבך ,12 תל־אביב.
טלפון 30134
ארגון — פרסום אבני

הצל הוא צ״ד
מה שפעם עשתה פאריז לעולם עושה
לו היום לונדון, היא מוציאה אליו אופנת
לבוש חדשה, עם סופרים גדולים חדשים,
לצד ריקודים חדשים, ומחזאים חדשים, פילוסופים
גדולים, תיסרוקות ארוכות וכר. לכן
כל אמן גדול הולך לקבל השראה בלונדון,
ובמאי הקולנוע הגדולים הבינלאומיים משתדלים
לעשות שם את סרטיהם.
מיכאל אנג׳לו אנטוניוני מסריט שם עכשיו
את סרטו הבא, שנקרא בלאו־אפ.
עד עכשיו הוא עשה את כל סרטיו באיטליה,
הוא טיפל שם בעיקר במעמדות הגבוהים,
ובבעיות הקומוניקציה והשיעמום שלהם.

עכשיו הוא הגיע ללונדון, ללב הדיסקוטקים
— השמלות הקצרצרות, תפאורת האום
והחיפושיות, הוא מטפל הפעם ב־אצולה
הבריטית החדשה, המורכבת מצלמים
ודוגמניות.
הסרט שלו מלא שרימפט־ניות, דוידים
בייליים, ולורדים סנאודונים. הסיפור שלו,
עד כמה שניתן לגלות לעת עתה הוא
סיפור של צלם אופנה המצלם יום אחד,
במקרה, זוג היושב בגן ציבורי.
האשד, המצולמת שהבחינה בו, מתחננת
לפניו להשמיד את הפילם, והוא מתחיל
לחשוד. הוא מפתח את התמונות, מגדיל
אותן, מגדיל אותן עוד יותר, ומגלה דרכן
סיפור פשע דרמטי, שהיה עד לו מבלי שידע
על כך.
״אני מנסה בסרט הזד״״ אומר אנטוניוני,
״ללמוד את הפסיכולוגיה של האדם הרואה
את כל העולם דרך מכשיר הצילום שלו.
אני מאמין שהצלמים הם הציירים של
זמננו.
במשך חודשים ישב אנטוניוני באנגליה.
למד את המנהגים החדשים שלה, את השפה
שלה, את התרבות, האווירה, הריקודים, הוא
הכיר מאות דוגמניות, שחקנים, שחקניות,
וכשהיה מוכן החל בר,סרטה.
לתפקיד תומאם, הצלם, מצא אנטוניוני את
דוד המינגם, שהוא במקצועו: זמר־רקדן־
צייר־עיתונאי־סופר־גיטאריסט״מחזאי וגם שח

אומרים
שהוא יהיה הטראנס סטאנופ של
העונה הבאה.
בתור שחקנית ראשית הוא בחר את
וונסה רדגרב, ששיחקה עד עכשיו בתיאטרון
ובסרט אחד בשם מורגן, והספיקה ללדת לבעלה
טוני (טום גיונס, אמריקה לאן) ,רי־צ׳ארדסון
שני ילדים. אומרים שהיא תהייה
המוניקה ויטי של העונה הבאה.
את ההסרטה מנהל אנטוניוני בסטודיו
לונדוני צבוע בצבעים זועקים, מוזרים,
תערובת של צבעי סיינס פיקשן ומודעות
פרסומת בפיגל, מקושט במיטב הדוגמניות
האנגליות, הלבושות במיטב חצאי־ר,שמלות
האנגליות, ביניהן וורושקה ד,גרמניה עם המלתחה
העשירה שלה. אומרים שהיא ה־שרימפטון
של העונה הבאה.

תדריך
ש ני קו ני לצל (אורה, חיפה) עיירה
יהודית תוססת, מלאת דמויות ציוריות של
יהודים יפים, בטיפולו החם והאוהב של
ישראל בקר, לפי מחזהו הקומי של גולד־פאדן.
משחק מצויין של כל המשתתפים,
ובעיקר: מייק בורשטיין וג׳רמן אוניקובסקי.
* * מה חדש פוסיקט (פריס, תל־אביב)
סרט משגע שנחשב משום־מה למטורף,
למרוח ההומור המקובל והמסודר שבו, על
פסיכים ופסיכיאטרים, נשים וגברים, חתיכים
וחתיכות משני המינים. צוות שחקנים גדול
ומירוץ מרתק בסוף.

המרגל שחזר מן הכפור

(אלנבי, תל־אביב) סיפורו של מרגל אנושי,
המשחק בין הכוחות הגדולים, המשחקים
ביניהם משחקים פוליטיים מסובכים. עלילה
בנוייה היטב, בימוי יעיל, ומשחק מצויין.
* היל! מעבר לרחוב (ארנזודידדד,
תל־אביב; אורגיל, ירושלים; חן, חיפה)
סיפור ריאליסטי על ילד קטן הסובל מעוני,
מתנאים קשים ומאבא שיכור. מישחק מצויין
של אריה אליאס.
* שבעה פלאי עולם (סינרמה, תל־אביב)
יערות בראזיל, הפירמידות של מצריים,
ארץ־ישראל, הגיישות של יפאן, ועוד
כמה פלאי תבל׳ דוהרים בשלושה מימדים,
אל תוך האולם הענקי, המפואר והמרופד.
העולם הזה 1510

עובב־,נ

אין עוד אמון ברופאים. כל יום הם ממצי אים
מחלות חדשות. הם לא מסתכלים בכלל
על הבן־אדם, אלא רק על האף־אוזן־גרון שלו,
על העור שלו, על הפנימי שלו. כל מה שהם
יודעים זה לתת כדורים ורפואות. שום טיפול
רציני, אמיתי.
לכן החולים, שיש להם שכל, הולכים היום
אל המכשף. המכשף מרפא את הידיים, את
הרגליים, את העור, את העיניים׳ את המעיים
וגם את הבן־אדם עצמו. המכשף יכול גם ל הגיד
לבן־אדם מה קורה לו עכשיו, מה קרה
לו לפני שנה, מה קרה לו לפגי שנתיים, מה
קרה לו כשהיה קטן, ומה לא קרה לו בכלל.
המכשף הכי גדול בארץ הוא המכשף אד רים,
מבקעה־אל־גרבייה. הוא יותר גדול אפילו
מהמכשף של באר־שבע׳ שמצא את בת־אחותו
של עודי בחולות. כי ההוא הוא מכשף מיוחד
למציאת דברים, וזה גם מומחה למחלות גוף
ונפש.
בשעה ארבע בבוקר כבר מלא חדר־הקבלה
של המכשף אדרים מפה לפה. פקיד הקבלה,
בנו, רושם את הפציינטים לפי התור׳ והמכשף
עצמו כבר יושב בחדר הכישוף ומקבל את
הלקוח הראשון.
בשעה ארבע אחרי־הצהריים שולח הבן של
המכשף את כל האנשים הביתה. המכשף הולך
לנוח. מי שגר רחוק הולך לישון בנתניה או
בחדרה, כדי להגיע למחרת בארבע בבוקר.
כל יום מרפא המכשף בערך ארבע מאות
איש. הוא עובד כמו קופת־חולים שלמה. הוא
לא נוהג לקבל כסף, אבל כל מי שרוצה ש־הקסמים
שלו באמת יפעלו׳ משאיר לו עשר
לירות, או יותר, על השולחן.
בשעה אחת־עשרה בבוקר חדר־הקבלה מלא
מפה לפה. על הבורסות הישנות׳ הממורטטות,
יושבות נשים מבאר־שבע, חיפה, מדימונה ומ־אשדוד.
שלוש יפהפיות תל־אביביות תופסות
שלוש כורסות מרופטות, ושתי כוכבות־בעילום-
שם נשענות על המסעדים.
הכוכבות ושחקניות־הבוהימה באו סתם, לר אות
מה יקרה בעתיד שלהן. נהוג עכשיו לספר
בחברה מה אמר המכשף במקום מה אמר ה־פסיכיאטור.
הן יושבות בחדר הקבלה׳ שומעות
את כל מעשי הכשפים׳ ומספרות אותן, אחר־כך,
בגוף ראשון, לכסית ודיזגגוף.
״לחבר שלי, שכה אני אחייה אם אני מש קר,״
מספר להם צעיר מנתניה ,״קטעו את
הרגל. עלה עליו אוטו. הוא היה מיואש. וואללה,
מה זה מיואש! הלך אל המכשף, זה נתן
לו קמע, ולמחרת קם עם רגל שלמה.״
״איך זה יכול להיות?״ שואלת אותו הכוכבת.
״הנה
את רואה,״ הוא אומר לה. הוא אף
פעם בחיים שלו לא שיקר, אפשר לשאול את
כל החברים שלו.
לחיילת אחת, שבאה עם החברה שלה, היו
בעיות עם החבר שלה. היא לא נהגתה מיחסים
איתו. היא הלכה למכשף׳ והוא נתן לה קמע,
ואמר לה שאם היא לא תחשוב על הריון בזמן
שהיא איתו׳ הכל יהיה בסדר.
עכשיו היא באה אליו עוד פעם׳ כי זה לא
עזר, והיא לא מצליחה לא לחשוב על הריון,
ביהוד מזמן שהוא אמר לה לא לחשוב על זה.
״חשבתי אולי להתחתן איתו ודי,״ היא מגלה,
כשהאווירה הופכת אינטימית יותר ,״אבל ה מכשף
אמר לי לא לעשות את זה, כי אני
לא די יציבה.״
״לא כדאי להתחתן,״ מציע ערבי צעיר מה
כפר
הסמוך׳ ,״יש רק צרות מזה. הנה, אשתי
בורחת ממני כל שנה.״ הוא גדל בקיבוץ. לימ דו
אותו שם לשוחח עם בחורות בחופשיות;
עכשיו כל פעם שאשתו רואה אותו משוחח עם
בחורה בחופשיות, היא בורחת אל ההורים
שלה, והוא צריך ללכת למכשף שיחזיר אותה.
״לי הוא מצא בעל פנאן,״ מתנגדת אשה
אחת .״כולם אמרו שאני לא אתחתן אף פעם.
הוא נתן לי קמע, ואמר לי לעשות אמבטיה
כל יום, וכעבור שנה התחתנתי.״
עכשיו בעלה חולה, והיא באה לשאול בעצת
המכשף. בעלה לא רצה לבוא איתה. הוא
לא מאמין במכשפים .״היינו אצל הרופאים,״
היא מספרת ,״אבל מה רופאים יכולים להגיד?
אמרו שזה אולכום. מה הם יכולים להגיד?״

היו פעם כאבים קשים מאוד ברגל,
והלכתי לקופת־חולים. נתנו לי זריקה, וזה
עבר,״ מודיע אשכנזי זקן מחיפה .״זה היה נס,״
צועקת עליו אשד, שהיא כנראה אשתו .״אף
אחד כאן לא מדבר על נסים, מדברים על
עובדות.״
לבן של המכשף יש הכי הרבה סיפורים על
אביו, בולם נכונים. הוא ראה אותם במו עיניו.
הוא יושב ליד שולחן מרובע המונח באמצע
החדר. בתו הקטנה מחייכת מהברכיים שלו,
והוא מספר :״היתה כאן תיירת אחת מאמרי קה.״
הוא מספר׳ ״היא היתד, עקרה. היא הא מינה
באבא שלי. סתם באה. כעבור תשעה
חודשים נולד לה ילד. היא באה לאבא שלי
עם הילד ואמרה לו :״הנה הילד שאתה ע שית׳״
ונתנה לו עשרת אלפים לירות ומקלט
טלביזיה.״ אתם לא מאמינים? אתם יכולים
לראות בעצמכם, הנה האנטנה של הטלביזיה.
״ופעם אחת אשה אחת עשתה רעש, התחי לה
לצעוק ולקלל, הוא לא אוהב את זה. הוא

מכשף ריפא אותו בשבוע. לא נכון׳ משה?״
היא שואלת את בעלה.
הבעל מודה שזה היה נכון, אבל הוא חושב
שאולי זה היה נזלת׳ ולא מחלת־לב.
״בשביל מה באתם עכשיו?״ שואל אותה
הקהל התל־אביבי. מסתבר שעכשיו הם באו
בגלל השומן שלה. היא הלכה לסתם רופא,
והוא אמר לה להפסיק לאכול. אבל בשביל
להפסיק לאכול היא לא צריכה רופא. אז היא
באה למכשף, שיתן לה קמע נגד השמנה.
כשנכנסים סוף סוף לקבינט מגלים את המכשף
בכבודו ובעצמו. הוא לבוש בעבאייה
ערבית, חבוש כפייה, וכשהוא מרים את הראש
שלו מהשולחן החשוף, לידו הוא יושב, מת גלים
פנים יפהפיים של גבר שזוף׳ כבן שי שים׳
שיכול היה לבייש את כל כוכבי־הקול־נוע׳
בכל הגילים.
המכשף לוקח את היד של הפציינט, שואל
אותו בערבית לגילו, לשמו ולמצבו המשפחתי.
אחר כך הוא פונה לשמיים ואומר להם :״היא
בת עשרים וחמש, לא נשואה׳ מה? מה אתה
אומר? אתה אומר שהיד, לה יותר מגבר אחד
בחיים?״
״הוא אומר שהיה לך יותר מגבר אחד
בחיים,״ הוא מודיע ללקוחה .״מה? מה אתה
אומר? שהגבר הראשון שלה היה בערך בגיל
שמונה־עשרה, עשרים? מה? אני לא שומע?״
״הוא אומר,״ מתרגם המכשף את דברי בן*
שיחו ,״שהגבר הראשון שלך היה בגיל שמונה
עשרה, תשע עשרה, עשרים, לא שמעתי טוב.״
אחר כך הוא מתעניין בשמיים במצבו הב ריאותי
של הפציינט .״מה אתה אומר?״ הוא
שואל ,״שהיא סובלת לפעמים מכאבי־ראש?
ולפעמים מכאבי־בטן? שבחורף היא מתקררת
לפעמים?״
כשמתגלה המחלה של הפציינט הוא רושם
לו רצפט בכתב־חרטומים. רצפט אחד בשביל•
הבטן׳ צריך לשים אותו על הבטן; רצפט
אחד בשביל הראש, צריך לשים אותו על הראש:
וקמע אחד שצריך להיות כל הזמן על
הגוף.
חוץ מזה צריך לעשות הרבה אמבטיות. ובחורף
להתכסות היטב. אחרת הכישוף לא יעזור.

אר1הים בוחן דב 31 ריות

פתקה בשביל לשים על הבטן
אמר לה, :אם את לא מפסיקה לקרקר, את
תהיי בסוף תרנגולת.׳ ומה קרה? היא הפסיקה
לצעוק. אחר כך, ראיתי את זה בעיניים שלי,
היא נשארה בן־אדם, כמו שהיתר, קודם.״
״זה לא נס,״ מתרגזת עליו הכוכבת.
״מה לא נס? ראיתי את זה בעיניים שליי״
מתעקש הבן.
״זה לא נכון,״ מביעה דעתה בחורה יפהפיה
מבאר־שבע ,״הוא לא יכול לעשות דברים
כאלה. הוא טוב רק בשביל מחלות. המכשף
שלנו בבאר־שבע יכול. הוא באמת קוסם גדול.
היתד, לי חברה שבעלה לקח עוד אשד, צעירה.
היא הלכה למכשף אחד, והוא אמר לה לקחת
תרנגולת שחורה׳ לעלות על הר גבוה, ולהו ציא
לה את הנוצות, כל נוצה לחוד. אחרי
שהיא גמרה להוציא את הנוצות׳ היא ירדה,
וראתה שהבעל שלה שלח את האשד, השניה.
זה מכשף אמיתי. המכשף הזה לא יכול לעשות
דברים כאלה.״
״לחברה שלי,״ מתנגדת בחורה חדרתית,
״הוא מצא את הילד שלה. נאבד לה הילד,
והוא אמר לה, :תלכי הביתה, ותחפשי את
הילד במגירה של השולחן ,.היא הלכה הביתה,
והילד היה באמת במגירה.״
אף אחד לא מאמין לה. אומרים לה שילד
לא יכול להיכנס למגירה.
״זהו בדיוק,״ היא מודה ,״זה בגלל הכישוף
שהוא עשה.״ בעלה אומר שזה לא היה הילד
של החברה, אלא הצמיד שלה. אבל ד,אשר,
לא מסכימה איתו.
״ובעלי,״ ממשיכה אותה אשה ,״היה חולה־לב.
הוא היה משתעל ויורק רוק מהלב, וה
הדתיים
מתנגדים לנתוחי־מתים. אם ימשיכו
לנתח׳ יישפך דם. לא יישפך, כמובן, הדם של
המתים, אלא הדם של החיים. הכנסת כבר קיבלה

הודעה על כך.
הדתיים הם רבים׳ וצריך להתחשב בדעתם.
לכן דנים עכשיו בוועדה ממשלתית מיוחדת
בבניית בית־חולים שישרת רק חולים דתיים.
בבית־החולים הדתי לא ינתחו מתים, כדי
ללמוד איך לנתח חולים חיים. ינתחו בו ישר
חולים חיים. זה מותר.
העבודה שם תתנהל ככה: נכנס רופא צעיר,
שגמר שנתיים רפואה. הוא לא יודע בדיוק איפה
האפנדיציט. משכיבים לפניו את החולה, והפרו פסור
אומר לו :״עכשיו תפתח את הבטן, וקצת
ימינה תמצא את האפנדיציט.״
הרופא הצעיר פותח לחולה את הבטן, נכנם
ימינה ומוציא את הטחול.
״זה האפנדיציט״? הוא שואל.
״לא׳ זה הטחול,״ אומר לו הפרופסור ,״אמרתי
לך יותר ימינה.״
הרופא הצעיר חותך ומוציא את הכבד .״זה
האפנדיציט?״ הוא שואל.
,לא, זה הכבד,״ אומר הפרופסור ,״אהה לא
רואה?״
כמיטה השנייה מתאמן רופא צעיר בניתוח־לב.
היא מגיע בטעות לריאות, ומחבר לחולה
את אבי העורקים ישר לשלפוחית השתן.
רופא שלישי עושה ניתוח־מוח לחולה אישיאם,
כי הוא לא יודע איפה בדיוק זה האישיאם. אחרי
הניתוח יש לחולה מוח בריא אבל נשאר לו
אישיאס. אז בא רופא רביעי וחותך לו את הרגל.
האישיאס עובר אחת־שתיים.
בסוף יתברר שבית־החולים יהיה, כמובן׳ תחת
השגחת הרבנות הראשית. הוא אולי כשר מבחי נה
דתית׳ מונע ניתוחי מתיש, אבל הוא לא כל־כך
משתלם.
לכן מתכננים כבר הצעה דתית חדשה: ביה־חולים
מודרני, בו לא ישרתו רופאים אלא
אדמדרים, שירפאו את החולים על־ידי תהילים.
הקזת־דם וחוקן.

י דו

ל ב1י ח! ר ()35־

ין ככנסתאתגר מעניין יותר, מאשר השימוש בקריאודביגיים. זוהי אמנות בפני
^ עצמה, כי אינך יכול להתכונן מראש לקרוא קריאה כזאת. הקריאה היא תגובה ססונ־

סאנית על מה שנאמר.
היא צריכה להיות קצרה. היא צריכה להיות לעניין. היא צריכה להיקרא ברגע הנכון
(כשהנואם שואף אוויר) ,ובקול די רם כדי שהנואם והקצרנית יקלטו אותה. והיא צריכה
לבטא רעיון שלם בכמה מילים, ולפעמים במילה אחת.
לעיתים קרובות שואלים אותי — בכנסת ומחוץ לכנסת — איך אני מחזיק מעמד בישי־בות
המליאה. הבטחתי להיות נוכח בכל ישיבות המליאה, מתחילתן ועד תומן, והריני
מקיים הבטחה זו, בעוד שהח״ב הממוצע נוכח ברבע מזמן הישיבות. איך זה לא נמאס?
אחת התשובות טמונה בקריאות־הביניים. הידיעה שאתה יכול לקרוא בכל רגע קריאה
כזאת, וכי בכך אתה יכול לבטא רעיון שאין לך זמן לבטאו מעל הדוכן — היא היוצרת
את הדריכות המפיגה את השיעמום, והיא המעניקה את הסבלנות הדרושה לשבת במשך
חמש—שש שעות רצופות, יום אחרי יום, ולשמוע נאומים, שאינם תמיד מבריקים.
למשל: שלמה יעקוב גרוס, איש אנו׳׳י, דיבר על שכירת האוטובוסים בשבת לנסיעה
לשפת־הים. תוך כדי כך הזכיר את חתונתו של אלי אביבי באכזיב:
גרוס ל א אומר על בך מילה, אבל מותר להתבייש בכן במדינת ישראל?
אכנ רי: זה חוקי לגמרי!
ג רו ס: אבל להתבייש מותר?
אבנ רי: בהחלט, לך מותר להתבייש.
ג רו ם: בושה מכסה את פנינו לנובח נשואין כאלה
דוגמה אחרת, באותו נאום:
גרוס הרחוב והכביש הם בבחינת רשות משותפת. בכל זאת לא עלה על דעת
מישהו להפריע למחללי שבת, הנוסעים ודוהרים בכבישים שלנו, במידה והם נוסעים ברכב
פרטי. אם אדם נוסע בשבת במכוניתו הפרטית — איננו מתערבים, בין אס זה נעים לנו או

לחלן נאומו של ח״ב אורי א מ רי
בוויכוח על דו״ח מבקר המדינה.

כבוד היושבת־ראש, כנסת נכבדה.
אנו ממלאים בדיון זה את תפקידו של הילד הקטן, בסיפור על בגדי־המלך החדשים.

אנו שואלים שאלת־תם: לשם מה כל הדיון הזה? מה התועלת שבו?
מה מטרתו? מה הוא מוסיף לדו״ח המקורי של מבקר המדינה?
כל הכבוד לעבודתו של מבקר־המדינה ועוזריו. כל הכבוד לוועדה שישבה ודנה במימצאים.
כל הכבוד לחברי־הכנסת הנכבדים, התורמים תרומה כה נרגשת לכל הוויכוח הזה, המתנהל
בהעדר כל שרי הממשלה הנוגעים בדבר, ושההשתתפות המועטה של חברי הכנסת מסילה
עליו צל כלשהו.

וככל זאת -מה זה יועיל?
כל שנה בא מבקר־המדינה ומניח לפנינו דין־וחשבון, המכיל מאות פרטים מסמרי־שערות,
שגם העתון הסנסציוני ביותר — ואפילו השבועון המסויים — אינם יכולים להתחרות עימם.
שחיתות, נוהלים נפסדים, חלוקת מיליונים לפרוטקציונרים^ ,
ביזבוז פושע של נכסי הכלל לטובת קומץ יודעי־להסתדר.

באה הוועדה של הכנסת, עוסקת כמימצאים,
כותבת מסקנות. כאה הכנסת ואומרת :
״פויה!״ .ואחרי שנה -חוזר חלילה .־

״לא וזוזנווב שור ברישויי

אכנ רי: ומי זורק אבנים?
לקריאה זו לא ניתנה תשובה. לא ניתנה גם תשובה לקריאה שקראתי לחברו של גרוס,
שלמה לורנץ, שדיבר אחריו על אותו נושא:
לו רנ ץ הוויכוח אינו על חילול שבת, אלא על הגינות, על כך שאין לרמות את
הציבור.
אבנ רי: הציבור שאינו רוצה לנסוע, שלא יסע.

״כתוב על ו\ז בעיתון שלך י יי
*ש ח״כים ושרים השונאים קריאות־ביניים, והרואים בהן התגרות אישית. בולט
״ביניהם שר־האוצר פינחס ספיר, הרגיל לענות לקריאות בגסות־רוח. השבוע, בתשובה על
הצעה־לסדר־היום של מפ״ם בעניין עסקי יקותיאל פדרמן, סיפר ספיר כי פקיד מסויים גנב
תיקים ומסר אותם לעיתונאי. שאלתיו בקריאת־ביניים, באירוניה, מדוע אינו תובע את הפקיד
לדין. התשובה:
ספיר: אני לא מתמצא בענייני חוקים.
אכנרי: זוהי אחת המענות העיקריות נגדך!
ס פי ר: אתה יכול לכתוב על זה בעיתון שלן.
לעיתים יש לקריאות־ביניים אופי היתולי יותר, אך גם אז אין הן נעדרות אופי פוליטי.
כך, למשל, שיבח דובר מפא״י, משה ברעם, את ח״כ חרות שמואל תמיר על המיפנה שחל

הריאות
בו מאז ועידת־חרות האחרונה. ואכן, בוויכוח על דו׳׳ח מבקר המדינה, בו השמענו אנחנו
דברים חריפים מאין כמוהם, דיבר איש־חרות בשפה מתונה ביותר.
ברעם ברצוני לשבח את נוסח הוויכוח של חבר־הכנסת תמיר. אם זה מסמל
מיפנה — אני מברן עליו.
ע קי ב א גו * 0ץ (מפא״י) :אל תקלקל את מצבו של חבר־הכנסת תמיר בחרות! (צחוק
כללי).
או רי אבנ רי: באמת, זה לא חברי!
משהברעם: אני לא חושב שזה יזיק לו. אני רוצה שימשיך בנוסח זה
על הסיבה שהביאה למתינותה של חרות בנושא זה רמזתי בקריאת־ביניים משלי (ראה
מיסגרת).
אגב, אל ישלה את עצמו איש כי הוויכוח על דו״ח מבקר־המדינה, בעל הגילויים המסמרים־
שערות, התנהל באווירה מתוחה באולם מלא וגדוש. ברוב הזמן היה האולם כמעט ריק. כך
מניתי ביום ב׳ ,בשעה ,7.15 בעת נאומו של זאב צור (אחדות־העבודה) על הדו״ח 8 ,ח־׳כים,
מלבד היו״ר (רות הקטין) ואנוכי:
ר שי מתה נו כ חי ם: המערך — 4מתון ( 49 שורש, בקר, ארבלי, ביטון); גח׳׳ל —
0מתון ; 26 מפד״ל — 1מתון !( 1זיוארץ); רפ״י — 0מתון ; 10 מפ״ס — 0מתון ; 8
ל״ע — 1מתון ( 5גולן); אגו״י — ו מתון ( 4גרוס); רק״ח — 1מתון ( 3טובי); פא״י
ומק״י נעזרו.
כדי להבין מיספרים אלה, יש לקחת בחשבון כי ח״כ שורש נכח מפני שכיו״ר ועדת־המישנה,
היה עליו להשיב למתווכחים, ואילו שלושה ח״כים נכחו מפני שהמתינו לתורם
לנאום (גולן, גרוס וטובי) .אף שר אחד לא נכח בוויכוח, שנגע לאי־סדרים ולשחיתות
במשרדי־הממשלה.

״מג־יגן לשכיגע ן\פי ח־ייב כרס
1פ ע מי ם י כו להק רי א ת ־ בי ניי ם אחת לחסוך לקורא הצעה־לסדר־היום. כך, למשל,
/קרה השבוע בעת הוויכוח בין שמעון פרס ולוי אשכול על האירגון־מחדש של משרד־הבטחון.
תוך
כדי ויכוח התעוררה שאלת הצנזורה הבסחונית, שמנעה פירסום מוקדם של השינויים

מתקנים ליקוי אחד — מתגלות שתי שערוריות חדשות.
נסתם חור אחד, נפרץ הסכר במקום אחר.

מכקר־המדינה

ממדי השחיתות אינם מצטמצמים משנה לשנה.

מתרחבים משנה לשנה, פושטים על שטחים חדשים — עד שבימים האחרונים אנו חיים
בסימן של שערוריות שהגיעו ללב מערכת־הבסחון.
דומה מבקר־המדינה לרופא הפותח פארונקל אחד, ובאותו זמן נוצרים תריסר פארונקלים
אחרים בכל חלקי הגוף. את הסארונקלים צריכים לפתוח — אבל המשימה האמיתית היא
לרפא את הרעלת־הדם הגורמת לפארונקלים.

נגיד דכרים פשוטים: השחיתות אינה תופעת־לוואי של המישטר
הקיים כמדינה. השחיתות היא מרכיב מהותי שלו, פועל־יוצא מעצם
מערכת־היחסים כתוכו. אין ככלל טעם לדבר על עקירת השחיתות מ־תוף
המישטר -כי פירוש הדכר: עקירת המישטר כשלעצמו, שינוי
דמותו עד ללא־־הכר.
כבוד היושבת־ראש, איננו עוסקים כאן בפולמוס מפלגתי. איננו מעוניינים בכך. אנו עום*
קים בניתוח מהותו של המישסר.
מישטר זה קדם למדינת ישראל, קדם לפסוקו המפורסם של ראש־הממשלה הנוכחי :״לא
תחסום שור בדישו!״ ואל נשכח מתי ציטט מר אשכול מיצוזה תנ״כית זו: כאשר הונח
על השולחן הדו״ח הראשון שהסעיר את הארץ, דו״ח מבקר הסוכנות היהודית, אמיל
שמורק ז״ל.
המישסר קדם למדינה, והוא קדם אפילו להנהלת הסוכנות, ששלטה במדינה־שבדרך.

המישטר הקיים הוא המשך ישיר של שיטת הכוללים, שיטת החלוקה
-שיטה של חלוקת השלל כין מפלגות המישטר, לפי מפתח שרי־האירגוניים.
.לולא נמנע ממני בכוח להגיש הצעות־לסדר־היום, הייתי מגיש מזמן הצעה לדון
בנוהלי הצנזורה. עשיתי זאת בקריאת־ביניים:
לוי אשכול אני מודיע שעל בל מה שדובר בפרשה זו ביחס לצנזורה, אין לי
מושג כלשהו.
אורי א מ רי: וזה חבל!
לוי אשכול: יכול להיות — תיכף אשיב לן, תן לי לגמור את העניין הזה. אני לא
שאלתי, לא התייעצתי, לא אמרתי שוס דבר (לצנזורה) ואין פה דברים כאלה שהיו מזעזעים
אס היו כותבים אותם או לא היו כותבים אותם.
ועכשיו לקריאת־ביניים זו, שזה חבל. בדרן לא־ישירה אני מקבל עידוד, שמותר לעיין
בדברים, הקייסים כן־וכן שנים. יש נוהג כזה וכזה, ומותר לחשוב — שמא אפשר לשנות.
אורי אכנרי: דרוש לשנות!
לוי אשכול: דרוש אפילו לשנות. יפה. אני שמח שיש ל׳ תנא־דמסייע שמותר. יפה*.
היד, מנוי וגמור עימי להבהיר את עמדתנו לגבי הוויכוח על השינויים במשרד־הבסחון.
זהו נושא שהעולם הזה דיבר עליו שנים רבות, לפני כל גורם אחר בארץ, עוד בימי השיא
של שלטון בן־גוריון—פרס. לכן נמנעתי מהצבעה, וכך
רכשתי את הזכות למסור הודעה:
אורי אכנרי: כבוד היושב ראש, כנסת נכבדה.
נמנעתי מהצבעה על הצפתו של חבר־הכנסת שמעון פרס
מהסיבות הבאות:
• התנגדנו תמיד למגמתו של מי שהיה סגן שר־הבטחון
לנפח את משרד־הבטחון על־חשבון צה״ל — עד כדי מסירת
פונקציות מובהקות של הצבא למשרד האזרחי.
ענייני הצבא צריכים להישאר בידי אנשי־הצבא, ללא השתלטותם
של בוסים פוליטיים. ניפוח משרד־הבטחון, והפיכתו
למיבצר מפלנתי־פולימי, היו סממנים אופייניים של תקופת
בן־גוריון, וטוב עושה שר הבטחון הנוכחי שהוא מפרק
תופעה זו.
יש לברן גס על צעד בכיוון זה המביא לחיסכון, לייעול
ולחיסול הכפילות.
ספיר
• יחד עם זאת יש משום ממשות בדברי־חבר־הכנסת
פרס על הסכנה הכרוכה בהחלשת המרות האזרחית על הצבא. נעים מאוד לשמוע זאת
דווקא מפי דובר רפ״י, ועוד יותר נעים לשמוע זאת מפי חבר־הכנסת פרס. אמנם נוצלה
טענה זו לרעה בימי כהונתו של מר פרס עצמו במשרד־הבטחון, כדי להקים עמדת־כוח
פוליטית, אן אין להתעלם מן הצד העקרוני שלה.
הפתרון האמיתי לבעייה זו הוא, לדעתנו, מינוי מבקר בטחוני מטעם הכנסת. כלומר,
• * היה זה טכסיס מוצלח של אשכול. הוא רצה להוכיח כי בניגוד לטענת פרס, מותר
לשנות דברים במיבנה ובנוהליס של מערכת־הבטחון. לכן חייב, כביכול, את הדרישה לחשוב
מחדש על נוהלי הצנזורה. אן באותו שבוע נחתם הסכם בין הרמטכ״ל ועורכי היומונים, שלא
שינה דבר.

וי אוויר יי.פויה״?
רותי, כלי דין ובלי דיין, כלי פיקוח ובלי ביקורת, לפי ראות-עיניהם
של המחלקים, כעלי־השררה.

גז־לגגזג! גזט 1לל \זנוצגסגז
במישטר החלוקה הקיים אצלנו כיום, המישטר הפרוטקציוניסטי, בעל־השררה הוא בעל-
החלוקה, ובעל־החלוקה הוא בעל־השררה.

מה לא מחלק המישטר לנתיניו?
סובסידיות. פרמיות. מענקים. תמיכות. תמריצים. אשראי זול. רשיונות־יבוא. הקלות במכס.
הקלות במיסים. מעמד של ״מיפעלים מאושרים״ .קרקעות המדינה. הזמנות ממשלתיות.
ג׳ובים. רשיונות־עסקים. החלפת סיווג קרקעות. תנאי העדפה. רשיונות בנקים. שותפויות
ממשלתיות. מונופולים. זכיונות. רוזחים מובטחים. החזר הפסדים. החזרי מיסיס.
כל זה נוסף על מערכת שלמה של הענקות נוספות מסעם הסוכנות, המגבית היהודית
המאוחדת, ההסתדרות, הרשויות המקומיות והמועצות הדתיות.
מה שמתחלק בחלוקת־שלל עצומה זו מגיע לסכום של מאות מיליונים של לירות לשנה.

מי מחלק? איך מחלקים?
בכל מקום יושב פקיד בכיר. הפקיד הבכיר הזה מחלק אח הכל. לא לפי חוק, כי אין
חוק. לא לפי תקנות, כי אין תקנות. אלא לפי מה שנקרא, בשפת־הזהב של המישטר הקיים
(שהיא גם שפת־הכסף) :״שיקול ־ דעת״.

כל הנזפלגות

לעזח־י\זג\ז

מה פירושו של שיקול־דעת זה? פירושו כי הפקיד הבכיר, והוא לבדו, מחליט כי שלמוגי
יקבל, ואלמוני לא יקבל.

פקיד המשתכר אלף לירות לחודש מחלק מיליוני לירות לחודש.
השר קובע מי יהיה מולטי־מיליונר, ומי יחדל מלהיות מולטי־מיליונר. שר אחד, תוך
ישיבה על הספה בביתו, בשבת אחרי הצהריים, יכול לחלק פתקים המקימים מיפעלים
והמחסלים מפעלים.
יעקוב כץ (פא״י) :אסור לכתוב בשבת פתקים.
אכנרי נ אני באמת מתפלא שאתה יושב בקואליציה שבה קורים דברים כאלה.
יעקוב ב״ץ: אני לא מאמין שזה קורה.
אבנרי: הייתי נותן לן את הכתובת, אבל בשבת הרי אינן יכול לנסוע לשם.
היו״ר רות הקטין: חבר־הכנסת אבנרי, אתה מוגבל בזמן ועלין להתרכז
בנושא.

מישטר כזה יכול להתקיים רק כשני מקומות: כגן־העדן או בגיהינום•
כגן־העדן, מפני שבו כל כעלי־השררה הם מלאכים, צחורי•
כנפיים, ששום פיתוי אינו משפיע עליהם. או בגיהינום, שבו השחיתות
היא מישטר־חיים.
איך יכול מישטר כזה להתקיים בכלל? מדוע לא הביא להתקוממות כל כוחות הציבור?

יצירת מישרה חדשה של מומחה לענייני־בטחון, שיפקח מטעם הכנסת על הצבא, שירותי־הבטחון
ושאר ענפי מערכת־הבטחון, כדי להבטיח את המרות האזרחית הדמוקרטית. מבקר
כזה קיים בכמה מדינות, כגון הקהיליה הפדרלית הגרמנית.
(קריאות מספסלי חירות)
כן, מבקר כזה קייס בכמה מדינות, כגון הקהיליה הפדרלית הגרמנית, ארץ שהיא למודת־ניסיון
בסוגיה זו.
• יחד עם זאת נמנענו גם כדי להביע בצורה זו את מחאתנו על כן שנשאר על כנו
ה״מפתח״ הפסול לגבי הצעות־לסדר־היום והצעות־חוק פרטיות, המעוות את הדמוקרטיה
בכנסת. שינוי זה נתקבל בשעתו ביוזמה משותפת של מפא״י וחרות, ועוקצו היה מופנה
נגד סיעתנו.
בשעה שנקבע הסדר שרירותי זה, הכובל את זכות הסיעות
הקטנות להעלות עניינים בכנסת, נקבע בפירוש כי יישאר בתוקפו
רק עד חודש יולי , 1966 ואז יידון כולו מחדש. והנה,
למרות שעבר תאריך זה, ולמרות שהנסיון הוכיח כי צדקו כל
טענותינו העקרוניות והמעשיות נגדו, לא בוטל ההסדר.
ההצעה של חבר־הכנסת פרס היא למעשה ההצעה הראשונה
במחזור חדש על־פי אותו מפתח. גם אנחנו הגשנו את אותה
ההצעה, אן לא יכולנו להביא אותה לדיון.
אנו מוחים על כן, ותובעים את ביטולו המוחלט והחזרת המצב
הקודם על כנו.

איפה החי״ביבו \זד\1ייפ בולגז?
פרס

ץ* שהתנהל ויכוח זה, עדיין היה האולם מלא, יחסית.
נכחו כ־ 40ח״כים. אך כעבור חצי שעד, בלבד, בשעה , 12.40
כשעלתה הצעתו של ח״כ גרום בעניין תחבורודהשבת, נותרו באולם 9ח״כים בלבד, מלבד
הנואם, היו״ר (ישראל ישעיהו) ואנוכי:
רשימת הנוכחים: המערן — 2מתון ( 49 עופר, ביטון); גח״ל — 1מתון ( 26 יוסף
תסיר); רפ״י — ו מתון סו (בן־פורת); מפ״ס — 1מתון ( 8פלד); ל״ע — 3מתוך 5
(פינחס רוזן, הררי, שערי); מק״י — מיקוניס. לא נכח איש מסיעות המפד״ל, פא״י, חרות,
רק״ח.
העדרות אנשי המפד״ל ופא״י היתד, מובנת — הם לא רצו להצביע נגד הצעה דתית, אך
לא יכלו להצביע בעדה, מטעמי קואליציה. ביקשתי להדגיש זאת בקריאת־ביניים:
לו רנ ץ אני רוצה לשאול בכל החומרה את חברי־הכנסת הדתיים, היושבים בקואליציה
הממשלתית
אבנר היכן הס?
לו רנ ץ: אני שואל את חברי הכנסת הדתיים היושבים בקואליציה, ושאינם כאן עכשיו
הנוכחות היתד. מצומצמת עוד יותר יום לפני כן, כאשר ענה שר־התחבורה, משה כרמל,

מפני שמישטר זה נוח לכל המפלגות ולכל
הגופים. איש אינו יכול להתקומם, כי
כל אחד קיבל.

כל אחד רצה לקבל יותר -אכל
אף אחד אינו מעוניין לשנות את
השיטה. איש אינו יבול לנשוך את
היד המחלקת לו בסף.

שמורק*
מבקר אמיל

די לנו, רבותי חברי־הכנסת, להצביע בהקשר
זה על פרט אחד בדין־וחשבון עצום זה
— על חברת שיכון ופיתוח. היא מחלקת את קרקע הלאום במחיר נמוך לחברות השיכון של
כל המפלגות, ואלה מוכרות אותו במחיר כלכלי מלא.

כל המפלגות שותפות לשחיתות זו.
לפרפפ

ש פיווז \ז ל אי גז.י

כבוד היושבת־ראש — תחת להצטרף למקהלה החסודה של אומרי ״פויה״; תחת לחזור על
המימצאים שהם נוראים, אך בלתי־נמנעים במצב הקיים, אנו רוצים — כדרכנו — להציע
הצעות מעשיות לתיקון המצב — ולו רק כדי שהציבור יידע מה הדרך הנכונה.
ואלה הצעותינו, שאותן אנו מציעים כהצעות־החלטה לסיכום דיון זה:

(א) יש לשנות את אופיו של דו״ח מבקר המדינה. יש להזכיר בו
שמות מפורשים -שמות הפקידים שסטו, שמות הגופים שנהנו. יש
לשנות את בל הסיגנון של הדו״ח.
(אילו היה מבקר מגלה את פרשת עכן,״ היה כותב :״בעת הטיפול ברכוש הנטוש ביריחו,
נתגלו אי־אלה אי־סדרים נוהליים. יש להפנות את תשומת לבו של המושל הצבאי המוסמך
לפגמים ברישום, שהביאו לחוסר מאתיים שקלים.״ המבקר התנ״כי השתמש בלשון אחרת,
קצת יותר יעילה :״לקחו מן החרם, וגס גנבו, וגס כיחשו, וגם שמו בכליהם.״).
וי ק טו רשפ ״ טו ב (מפ״ם) :היית צרין להביא גם תמונות. זה היה יותר מעניין.

(כ) חייכת להיות הענשה של האחראים -הענשה ממש, עד להורדה
כדרגה, והענשה על־ידי פירסום גלוי.
צריך להיות מוסד שיפוטי שידון לא בעבירות משמעתיות סתם, אלא בסטייה מן הסדר
הטוב, בהעדפה ובפגיעה בסדרי המינהל. במקום שיש החלטה אישית, צריכה להיות אחריות
אישית.

(ג) כל החלטה להעניק הטבה כלשהי, כאיזה אופן שהוא מן האופנים
שהזכרנו, חייבת להיות פומבית ומפורסמת, תוך ציון הנימוקים.
(המשן בעמוד )31
• כאיש השנה תשי״ב.
•• עכן בן־הכרמי, משבט יהודה, הפר את פקודת יהושע ושדד את רכוש בני יריחו, אחרי
כיבוש העיר. על כן נענש כל ישראל (יהושע, פרק ז׳).

לדברי הח״כים שהשתתפו בחייכוח על משרדו, לפני כמה שבועות. אך לא חסרו בנאומו
סרטים מעניינים, ביניהם אחדים שנגעו לדברים שלנו. קבוצח־הדיון של סיעתנו, שחקרה את
בעיות התחבורה, הגיעה למסקנה כי בתנאים המיוחדים של ישראל, אין זה כדאי להניח
מסילות־רכבת, ומוטב להשקיע את הכסף בסלילת כבישים ופיתוח תחבורה מנועית. הבענו
דעה זו בוזיכוח, ועל כך ענה השר:
משהכרמל הי ו כאלה שתבעו לשכלל את הרכבת, לשפר אותה, להרחיב את
מסילותיה, ואילו חבר־הכנסת אבנרי אמר כי הרכבת מהווה ביזבוז, וצרין לבטל אותה. בכל
אופן, לא צרין להוביל אותה למרחקים.
אני רוצה לומר לחבר־הכנסת אבנרי שאין אנו מתכוונים לקבל את הצעתו בעניין זה.
לרכבת יש תפקיד. היא משמשת גורם בפיתוח הארץ. יש גם נסיון בעניין זה מארצות
אחרות. יש כמה וכמה מקומות פורחים בעולם, שראשית שיגשוגם החלה עם הבאת מסילת־הברזל
למקום
אבנרי: מתי?
כרמל: בעבר.
אבנרי: אולי לפני מאה שנה.
כח־נת השר היתר״ כנראה, למסילות שהונחו באמצע המאה שעברה לרוחב יבשת אמריקה,
ושאכן מילאו תפקיד מרכזי בפיתוח מדינות המערב. אבל אז לא היתר, קיימת המכונית. כיום
נתונות כל הרכבות האמריקאיות במשבר מתמיד, בעוד התחבורה המוטורית פורחת.
יותר מזל היה לנו בקשר להצעה אחרת שלנו — לגבי הבטיחות. מאז פתיחת הכנסת
אנחנו מנהלים בה מלחמה זעירה למען חגורות־הבטיחות.
כרמל אני רוצה למסור עזד לחברי־הכנסת — נידמה לי שמתעניין בזה בעיקר
חבר־הכנסת אבנרי, ואני שמח שאפשר לקבל גם הצעה שלו — שאנו נטיל בקרוב חובה
לחבוש קסדות על כל מי שנוהג ומוביל אופנוע בדרכים בינעירוניות. כן נדאג לכן שבכל
מכונית בארץ יהיו סידורים להתקנת חגורת־בטחון, תחייב את הנוהגים הקונים רכב חדש
שתהיה מותקנת ברכב חגורת־בטחון.
מרד כי סו ר קי ם (רפ״י) :כיצד תחייב אותם לקשור את חגורות־הבטחון?
כרמל: נשכנע איתם.

וזתט דרגש\ז רוו! להגליה
**ץעהקלה אחרי זה הגיע לקריאה אחרונה חוק הדרכונים, המעניק לשר־הפנים את
הזכות לבטל את דרכונו של כל ישראלי בכלל, ושל כל ישראלי בחו״ל בפרט.
לכאורה בא חוק זה להפקיע את הדרכונים של היורדים, אך למעשה הוא יוצר מצב של
שרירות גמורה. כי שר־הפנים יוכל למנוע בעד כל ישראלי לנסוע לחו״ל, או להישאר בחו״ל.
נגד חוק זה מסרנו את ההודעה הבאה, אף היא במיסגרת הימנעות:
אורי אבנרי: גבירתי היושבת־ראש, כנסת נכבדה.
נמנענו מהצבעה, מפני שאנו חושבים שזהו חוק רע, הבא לתקן מצב רע.
(המשן בעמוד )28

ד 1״ ה
(המשך מעמוד )27
התיקון האמיתי, למען החזרת הכבוד לדרכון הישראלי, הוא לשנות את חוק־האזרחות
בצורה הבאה:
• לא תינתן אזרחות לאדם שלא ישב בארץ לפחות שנה,
• אדם יאבד את אזרחותו אם הוא יישב בחוץ־לארץ זמן רב מדי, מבלי לחדש את
קשרו עם המדינה.
הדבר הזה חשוב באופן מיוחד ברגע זה, כאשר נטוש ויכוח בינינו לבין מדינות אחדות,
ובכללן בריטניה הגדולה, בקשר לזכות הישראלים להיכנס למדינות זרות ללא אשרות־כניסה.
המיכשול העיקרי להשגת זכות זאת טמון בכך שמדינות זרות אינן מכבדות את הדרכון
הישראלי, מפני שהוא ניתן בקלות רבה מדי.

״ ת ג גז הלכל נז ה

דעת קהל
מב קרי המועדון על הלהקהה אי ט ל קי ת
אי ל ציירנוס
לוי יחזקאל — פקיד בל״ל, רמת יצחק: הם לטעמי. הופעה נהדרת.
עמנואל בר״קמא — עתונאי, ידיעות אחרונות״ :האיל צ׳ירנוס,
אחד הגופים המשעשעים ביותר שהופיעו אי־פעם על במתו של מועדון,׳
1ישראלי. הם מוסיקאים, זמרים ופרודיסטים נפלאים.
נפתלי לוין — מעורכי תכנית. הערב״ בגלי צה״ל: צחקתי בכל פה
למשמע וראיית להקת הצ׳ירנוס, המצליחה גם לשמור על גבול הטעם
הטוב. כל הכבוד.
ניסן אברמוביץ -נהג, ירושלים: התגלגלתי
מצחוק ונהגתי מאד.
]§|ן שמואל אסלן — מורה ביה״ס המקצועי עמל
חיפה: אסור להחמיץ, בהחלט
אסור.
אייה בי ט -חבר אגד
חיפה: קשה להאמין למראה
העיניים. הם ממש יוצאים
מן הכלל.

יזי־ סי ך

׳ י יגו\־ ץ

ש אנן גז תגג דין ןלן

^ פתע, ב לי הו דעה מוקדמת כלשהי, הונחה על שולחננו בכנסת הצעת־חוק של
/ארבע שורות, ונקבע לה דיון מיידי.
תוך שניות מעטות תפסנו שזוהי הצעה מרחיקת־לכת. לפי החוק הקיים, אסור להפגין
ברחבת־הכנסת, שהיא בראדיוס של 150 מטרים מסביב לבניין. אנחנו מומחים לכך, כי ב־12
החודשים האחרונים קיימנו שתי הפגנות מול הכנסת, בקצה הרחבה: אחת נגד חוק־לשון־הרע,
ואחת נגד אותו שינוי בתקנון הכנסת, המגביל את זכותנו להגיש הצעות־לסדר־היום.
ההצעה החדשה קבעה, לרגל המעבר למישכן החדש של הכנסת, כי נשיאות־הכנסת תוכל
לקבוע, באישור ועדת־הכנסת, מידות חדשות לרחבת־הכנסת, מסביב לבניין החדש. מובן שלנו
אין שום ייצוג לא בנשיאות ולא בוועדת־הכנסת. שני מוסדות אלה יוכלו, למעשה, בהתאם
להצעת־החוק החדשה, לאסור הפגנות בכל מרחק שהוא מן הכנסת.
הבינונו מייד מה טמון בהצעה זו, ולכן היינו הראשונים שנרשמו לדיון. הובלנו את
ההתקפה:
אי רי אבנ רי: כבוד היושיבת־ראש, כנסת נכבדה.
אני מצטער מעומק הלב על כך שבאים להעיב על שמחת המעבר למישכן החדש בהצעת־חוק
שהיא דוגמה פסולה לכל מה שאנו מתנגדים לו בבית הזה.
אנו מתנגדים לשרי ממשלה כשהם באים ודורשים סמכויות בלתי־מוגבלות, ללא שוס
קריטריונים אובייקטיביים. והנה באה נשיאות הכנסת ותובעת לעצמה את אותו הדבר בדיוק.
מה: היינו אומרים אילו היה בא שר־האוצר ומגיש לנו הצעת־חוק בה ייאמר: שר־האוצר
יקבע בעצמו מה יהיו המיסיס, ועל מה הם יוצאו? והרי זהו, בערך, מה שאומרת הצעת־החוק
שהביא לנו חבר־הכנסת אזניה.
הדבר נוגע לזכות־היסוד של כל אזרח — זכנת ההפגנה לפני הכנסת. רחבת־הכנסת היא
כיום די גדולה, ובה אסור להפגין. עכשיו, לפי הצעת־חוק זו, אפשר יהיה — אם לנקוט
לשון של הגזמה — להכריז על כל ירושלים כעל רחבת־הכנסת, ובצורה זו לאסור עריכת
הפגנות בירושלים כולה.
אינני מבין את הדחיפות שבדבר. אין זו הפתעה לכנסת שהיא עוברת למישכן החדש.
גונבו לאוזנינו שמוענת על כך מזה שנים. מדוע, לפתע פתאום, הדחיפות הזאת, שבוע
לפני תום המושב, לגבי דבר שאפשר היה לתת את הדעת עליו לפני שנה? אפשר היה
לערוך סיור בשטח, לקבוע מהי הרחבה הרצויה למטרת חוק זה, ולבוא לכנסת עם מפה
מדוייקת של הרחבה המוצעת.
אם דבר זח לא נעשה — ולצערי הוא לא נעשה — לפחות צריכה היתה נשיאות הכנסת
לבוא ולהציע לכנסת, לאור ההזנחה שהיתה ולאור הדחיפות שבדבר, לבטל את ההגדרה
הקיימת לשלושה או ארבעה חודשים בלבד, ולחייב את עצמה לבוא אל הכנסת תוך תקופה
זו כשבידיה הצעה מנגדרת. דבר זה ענד ניתן היה להבינו. אבל לבוא אל הכנסת בהצעה
שאפילו אין בה הבטחה של זמן, ולבטל ערובה מהותית לזכות־ההפגנה — זה לא יתכן.
גם אי־אפשר להתעלס מן העובדה שנשיאות הכנסת היא מוסד פוליטי. אין היא בית־משפט,
העומד מעל לשיקולים פוליטיים. היא מוסד פוליטי מובהק, המורכב — בצדק —
לפי גודל הסיעות, מוסד הקובע דברים לפי האינטרסים של הרוב שבו. למוסד כזה אי־אפשר
לתת סמכות־הכרעה בלעדית, לקבנע בשם הכנסת מה תהא רחבת הכנסת, שבה אסור להפגין.
להצעה זו הצטרפו, בזה אחרי זה, כל הנואמים שבאו אחרינו, זולת אחד. היה נידמה כי
יעלה בידינו להפיל את ההצעה — אך ברגע המכריע לא נכחו באולם אלא 36 איש. ההצעה
אושרה ברוב זעיר של 19 נגד . 17 די היה בכך שח״כ אחד ישנה את דעתו, כדי שתיפול.
א ל ־ א ס רי, ציג בווז ודיזזותבח -יפה

׳ גי ס
רצונך בגוף חסון ושרירי
לקבלת חוברת הסברה חינם
פנה אל

מכשירים לפיתוח הגוף
ת.ד 4 9 15 .תל־אביב

ץבהש בו ע נענתה שורה ארוכה של שאילתות שלנו, שהופנו לשרים השונים: בין
^ השאר:
• א ל״ א ס־ די ו האם נכונה הידיעה שנתפרסמה בשבועון אמריקאי חשוב, כאילו ישראל
עומדת במקום הרביעי בעולם בייצור הסם אל־אס־דיי תשובת השר: חקירה מדוקדקת,
בעיקבות השאילתות, העלתה כי הידיעה אינה נכונה. היא נולדה, כנראה, מפני שכימאי יהודי
בארצות־הברית, שנתפס כחבר כנופייה שסחרה באל־אס־די, טען שקיבל את הסם ממוסדות־מדע
ישראליים.
• משאיותמ חו ״ ל ל איך קיבלו קיבוצים שונים משאיות מחו״ל, מן הסוג המיוצר
בארץ על־ידי ליילאנד? תשובת שר־החחבורה: בכל מיקרה היתד, זו מתנה בתום־לב. התוצרת
הישראלית השתפרה, ומתאימה עתה לתנאי הארץ.
• נ סי עות לי םבשבתי שר״התחבורה סירב להתערב כדי שדן תוסיף להשכיר
אוטובוסים בשבתות לשם נסיעה לים. הוא גם סירב לנזוף בראש עיריית תל־אביב שפעל
להפסקת הנסיעות( .כיום מבוצעות הנסיעות רק על־ידי חברת אגד).
• מי פעל ״ דנו ״ בחיפה: השר ענה ארוכות על מיטרדי־הריחות במזרח חיפה,
הבאים ממקורות שונים, הבטיח לפעול לחיסולם.
• ע צי ריחף: שר־המשטרה טען כי השופטת הדסה בן־עיתו לא צדקה כאשר קבעה
שהמשטרה החזיקה את העציר אביגדור שפיצר במשך 20 יום ללא נעליים. הוא טען כי
העציר סירב לנעול נעליים.
• מסקנתועדתסלומון: השר סירב, בתשובה לשאילתה שלנו, לנקוט פעולה
כלשהי נגד הקצינים והשוטרים שהשתמשו, לפי דו״ח סלומון, בכוח בלתי־סביר בפיזור הפגנת
הסטודנטים בעת ביקור אדנאואר.
• תרומותלק רן הקיימת: סגן שר־החינוך, קלמן כהנא, הכחיש כי נוקטים באמצעים
משמעתיים נגד תלמידים שאינם תורמים לקרן הקיימת, וכי מעכבים להם את התעודות•
קיים הסכם בין משרד החינוך לבין הקרן הקיימת ומועצת המורים, המקנה זכות פעולה
למען הקרן־הקיימת במוסדות־חינוך, רק בדרכים חינוכיות ,״כפי כושרם ויכולתם של המורים.״
לשאלתנו הנוספת :״האם כבוד סגן־השר מוכן
להוציא חוזר לבתי־הספר, כדי להבהיר לכל המורים
במדינה כי אין חובה לתרום לקרן הקיימת התחמק
כר,נא :״אני חושב שהתשובה לשאילתא מבהירה
את. המצב החוקי.״

העולם הזה 1510

. .הפס את ה אשה חפש אח האטה חפש את

האטה חפש את

האעה.

, ,חפש אה האש ה ת ס?!׳ א

מו הפ ח ת אל הפח
משהו טו1ים
בממלכת דנמרק
למסעדה הדנית החדשה שנפתחה ב־תל־אביב,
קוראים על שם ״הגרווזון ה מכוער״
,אבל היא יפה מאוד. יש בה
ארבעה דנים יפהפים, מהם שתי בחורות(
,לטבח יש נוסף לכך גם תואר
ב.א. בספרות) .הם נפגשו בקיבוץ, אבל
גילו חלוציות אמיתית בפתחם את מסעדת
הכריכים הדגית הראשונה בישראל.
כריכים דניים (״סמורברוד״) דומים
לכריכים רק בגלל הלחם והחמאה. כי
עליהם מתנשאת לתלפיות ארוחה שלמה
בשלל צבעים. הנאכלת קרה, במזלג וסכין.
מי שרוצה לטעום, שילך למסעדה
דנית. מי שרוצה להכין לבד, אדרבה, שינסה.
הנה כמה דוגמאות שנלקחו מ־
״הברווזון״ .הבסיס של כולם הוא לחם
פומפרניקל פרוס של ״בייגל״ ,שהוא
הכי דומה ללחם הדני. עליו מורחים
חמאה, עליה עלה חסה, ואז מניחים :

מלצרית דנית (שמאל) בפעולה

יש הטוענים שבכל העניין אשמה ;׳ולי
כריסטי. כשבאה שחקנית הקולנוע הבריטית
להוליבוד, לטקס חלוקת פרסי האוסקר,
היא לבשה שמלה שתפרה לעצמה,
אשר נראתה כאילו יוצקה מזהב־טהור. כל
העיתונים כתבו שזה סתם מגעיל ומכוער.
אבל אחרי שזכתה בפסלון־הזהב, שתאם
להפליא את שמלתה, כתבו פתאום כל ה־עתונים
כמה שזה בעצם מקסים ומפואר.
כל כך מפואר, שכל העולם תיכף התחיל
להעתיק את זה.
לפני שבוע ניתנה לזה אפילו הגוש פנקה
הרשמית: בתצוגת החורף של פא ריס
הדגים כל בית־אופנה דגמים שונים,
אן בדבר אחד היו כולם תמימי דעים :
הם הציגו בגדים דמויי־מתכת. השבוע כבר
מופיעים הבגדים המתכתיים בכל עיתוני ה אופנה.
אבל
בעצם הקדים את כולם — שוב
הקולנוע. ליתר דיוק, במאל־הסרטים הבריטי
וויליאם קליין, בסרטו הדמיוני־סדע׳
החדש מי רצח את פול מאגו י בו מופיעות
המון נשות־עתיר, וכולן לבושות ב׳
בגדי־מתכת.
ההבדל בין הסרט למציאות הוא בכך
הנגדים הם ממתכת אמיתית, בעוד
שהבגדים החדשים הם ממתכת מזוייפת.
אן המסקנה היא שמוטב כן — מאשר פח.
כי כששומעים אין כל אנשי־תעתיד ה
כריך
א׳ :פרוסה דקה של בשר מלוח
מעושן, עליה מנה יפה של מימרח־כבד,
מלמעלה בוזקים בצלצלים מטוגנים, וכמה
פטריות שאמפיניון שלמות. מקשטים
במלפפון ועגבניה.
כרין ב׳ :מעל לחסה קציצת בשר־בקר,
מעליה פורשים בזהירות ביציה מביצה
אחת, כשהכל מעוטר בפטרוזיליה.
כרין ג׳ (מפורסם מאוד) :על החסה
מניחים ערימה יפה של חסילונים
(שרימפס) ,עליהם מפזרים קאוויאר, ו־מעטרים
הכל בסלסולי מאיונז.
רוצים עוד ז המציאו בעצמכם. צריך
להקפיד רק על שלושה כללים: שלכל
כריך יהיה כיסוי מגוון, שיהיה יפת
למראה, והעיקר, שיהיה טעים.

אלה מרשרשים ומצטלצלים במשן כל ח־סרט,
ברור שיש בהחלט להעדיף על הנז־תכת־דמויית־הבגד,
את הבגד-דמוי־המתכת,

אשת־העתיד בבגד־מתכת

המדדים, התנין
ו 3ית-המ 3שפה
בית־המכשפה עומד ברחוב דיזנגוף, ומסביבו
יער של גזעי עצים מסוקסים,
וחיות טרף נוראות, כמו תנין, למשל (ל מטה
בתמונה).

כמו כן יש מסביבו קולבים, ועליהם
בגדים קטנטנים לרוב. הם עומדים למכירה
בתוך בוטיק מיוחד שנפתח עבור ילדים.
ומרוהט כולו כיער קסום מתוך האגדות.
יש שם, עבור לקוחות פעוטים מאד,
מכנסיים פיצפונים חדישים לגמרי, המת־

רחבים כלפי מטה. יש שם שמלות קורז׳
גיאומטריות, בלבן־ורוד־תכלת, בשביל תינוקות
(כמובן שיש גם בגדים עבור תינו־קים)
.יש גם שמלות אופ קטנות, ושאר
יצירות־אופנה מיניאטוריות, וגם תחתונים־גו־פיה
עם תחרה מסביב, החל מגודל מס׳ .1
מדגימים בתמונה: מימין, שי אושרוב,
שהוא שחקן קולנוע אמיתי (גיבור הסרט
שלושה ימים וילד) ,בחליפת טרילן לבנה
עם כפתורים ועניבה והכל 24( .ל״י) .באמצע,
יענקלה הלפרין. אביו הוא רפאל,
אלוף־העולם, ואימו, ברטי ד,לפרץ, היא
גם יוזמת ובעלת הבוטיק. הוא לבוש בחליפת
פפיטה 17( .ל׳׳י) .משמאל זאת
היא קרן מנוסי, שלאבא שלה קוראים
דירי. היא מדגימה מערכת של שמלת־צ׳ארלסטון
וכובע. שניהם מכותנה שוויצרית

התנין לובש בגד מקרוקודיל אמיתי, אבל
בפנים יש לו קש. הוא רק פוחלץ, ולא נושך.

פתאום רצולהיות
כל הצרות התחילו מזה כשכולם
מודרניים. בעיקר בדירות, ועוד יותר ברהיטים שבתוך
הדירות. הם מכרו לאלסע־זאכען את הרהיטים הישנים
והמסוגננים, והתחילו לקנות מפלצות מעץ. זה נמשך
כעשר שנים, עד שהרהיטים המודרניים נעשו כל־כך מסובכים
ומשונים, שפתאום אף אחד כבר לא היה מסוגל
להביט בהם.
אז באה התגובה: פתאום כולם התנפלו על רהיטי
הטיק הסקנדינביים הקרירים, הפכו אותם לסמל מעמד,
ומילאו בהם את הדירות. התוצאה: סגנון יפה, מאופק,
אבל קר, ואלפי דירות זהות.
עכשיו באה הריאקציה האמיתית, החשובה מכולן: סוף
סוף נודע שאנחנו מדינה ים־תיכונית, ושאחר מסגנונות
הריהוט היפים ביותר, הוא סגנון הים־התיכון.

רהיטים עם אחירה
עכשיו הרהיטים האלה מתחילים להופיע בחנויות. למרות
סגנונם העתיק הם חדשים, ובביצוע מעולה. הם
מקסימים למראה, ומלאי־אווירה. לדוגמה, שלושה חדרי־אוכל
שונים, שכבר אפשר לרכוש בארץ :
9חדר־אוכל קולוניאלי. זהו ייבוא מתוצרת ארקוד
הבריטי. הרהיטים מגולפים יפה, הם מאד נוחים, אך
לא זולים: מחיר הכסא 275ל״י׳ כסא עם משענת 349
ל״י, השלחן 673ל״י, והכורסה 800ל״י( .ראוי לציון
מיוהד: ריפוד הגומאוויר, המצופה בליינן אנגלי מודפס,
נהדר).
9חדר־אוכל ספרדי. אפשר להשיג את הרהיטים

הספרדיים המקוריים, אך מומלצים ההעתקים שלהם, המיוצרים
בדייקנות על־ידי גלריה אורית. הכסא הספרדי הטיפוסי׳
בעל המסעד הגבוה וריפוד הקש הקלוע, עולה
130ל׳׳י( .אפשר לקנותו כפריט בודד. גם כמתנה ).ה־שלחן
המרובע, הנפתח לשלחן עגול ענקי, עולה 460
ל״י (יש שלחנות ספרדיים החל מ־ 220ל׳׳י) .מחיר הספסל
המחוטב שלפני השלחן 230 ,לירות בלבד.
9חדר-אובל צרפתי. תוצרת גאדרי בארבס ה־צרפתית,
הפותחת סניף בארץ. גם כסאות אלה עולים
כ־ 130ל׳׳י, והשלהן המאסיבי 900ל״י. המזנון המופיע
בתמונה עולה 1200 לירות, אך הוא עולה ביפיו על כל
מזנון טיק או פורמייקה, והוא לא פחות שימושי.
ואם רהיטים אלה הם באופנה כבר כ־ 300 שנה, אין
להניח שהם פתאום יצאו מהאופנה, או ימאסו כל־כך מהר.

סיגנון קולוניאלי
ז אש ז ז . .יהפש את ה א;; ה חפש אה ו זאשה תפש אה

סיגנון ספרדי
האעה תפש ;את יהא סי ה הפש את

סיגנון צרפתי
האשה חפש ׳ יי׳ ל* !1

הנהלת קולנע ״ ג ת ״ מכריזה על מבצע פרסום מיוחד לסרט

לפי ספור המתח והתעלומה המפורסם מאת

(״עשרה כושים קטנים״)

ביום ששי 12.8.66 בשעה 3.30 אחר הצהרים תתקיים הצגה מיוחדת של הסרט הנ״ל באולם קולנע ״גת׳

לנוכחים בהצגה תינתנה כמה דקות לפני תום הסרט — לנחש את זהות הרוצח
הפרס הראשון של 100ל״י (יוגרל בין הפותרים נכונה את החידה הבלשית) .כל שאר הפותרים נכונה, יקבלו הזמנה
זוגית לקולנע ״גת״ .המבצע בפקוח: רואה חשבון, ב״כ הנהלת הקולנע ופרסומאי. כרטיסים להצגה זו להשיג בקופת
קולנע ״גת״ בכל יום בין השעות 4—5אחר-הצהרים ובמשרדי הכרטיסים בעיר.

העולם הזה 0ז15

או*נד ״סויה׳׳ 7
(המשך מעמוד )27

פירסום זה צריך לכלול את שם מקבל ההנאה.

(ד) כל הטבה שהיא חייבת להיות באמצעות מיכרז פומבי, או בשיטה
גלוייה אחרת. כל אדם צייד להיות זכאי להתחרות על ההטבה,
בתנאים שווים.
אם קיבל פלוני ולא קיבל אלמוני, צריכה להיות לאלמוני הזכות לערער על ההחלטה
בפני אותו בית־דין מינהלי — אם בנוגע לשיחרור ממיסים, אם בנוגע למתן רשיון, אם
בנוגע לשלילת סובסידיה, וכל אחד מעשרות המיקרים האחרים. לבית־הדין הזה צריכה
להיות זכות־עירעור על המדיניות של הענקת ההטבות, ואם השר אינו מקבל את העירעור,
תכריע הכנסת.

(ה) מתן כל הטבה שהיא צייד להיות על פי כללים גלויים ריבועים
מראש, הנובעים מחוק־מיסגרת מפורט.
(ו) הבית צריך לדון בכל מימצאי הביקורת. איני מבין מדוע זה צריך להיעשות בוועדת־מישנה
מיוחדת. לדעתי צריכים לחלק את הדיון בין כל ועדות הכנסת, כל ועדה בשטח
המסור לה.
אין לנו אשליות, כבוד היושבת־ראש. אילו נתקבלו כללים אלה, היה המישטר מתמוטט.
אין בבית הזה אנשים רבים המעוניינים בכך.

הרבה יותר קל להגיד ,,פויה:״ -ולהמתין למתת הבא.
היו״ר רות הקטין :

איזה ביטוי פרלמנטארי הוא זה? אני. מעירה לך יעל כך

שזה ביטוי לא פרלמנטארי.
אכנרי :״פויה״? מדוע זה לא פרלמוטארי?
נ תן פלד (מפ״ם) :אני חושב שאפשר להגיד על הנאום הזה — ״פויה״!
אבנרי: אתה בוודאי רשאי, חבר־הכנסת פלד.

״}}?ז שזה נמ\...יי
עד כאן הנאום. על פרשת חברת ״שיכון ופיתוח״ ,שהוזכרה בנאום הנ״ל, העיר
בהמשך הוויכוח דובר המערך, חבר־הכנסת משה ברעם :
משהברעם מ ה לא נאמר כאשר התווכחו על חברת שיכון ופיתוח? אפשר היה
לחשוב מי יודע איזה עוול עשתה החברה הזאת למשק ולחברה אנחנו אמרנו לחברים:
נזדיין בסבלנות, נראה את הדין־וחשבון ונראה מה תאמר עליו ועדת־הכספים. והנה, ועדת־הכספים
הביאה את מסקנותיה פה־אחד, ברוך השם.
אבנרי: כי כל המפלגות קיבלו חלק מהדבר עליו מתריע מבקר־המדינה!
מי טהברעם: אתה מבין בכל. תן להתווכח על נושאים שאתה לא מנסה בכלל להדור
לעומקם.
אבנרי: אני חוזר: כל המפלגות קיבלו חלק מהדבר שהמבקר מתריע עליו. זאת הסיבה
הפשוטה לכך שהמסקנות שלכם• הן פה־אחד!
משה ברעם: נניח שזה נכון. פירוש הדבר שכל ההתגעשות שרייתה לקראת זה היתר,
לה מטרה פוליטית, ולא עניינית

״נזזרבי שבזנזזן וגז אז אזזר...יי
בשם ועדת־הכספים סיכם את הדיון חבר־הכנשת שמואל שורש (מפא״י) .על
טענות הנאום הנ״ל הוא הגיב כלהלן :
שמואל שורש לחבר־הכנסת אבנרי — אינני יודע איזה מישטר הוא מתאר לעצמו,
מישטר שאין בו תמריצים, לא פרמיות ולא סובסידיות. עוד לא ראינו מישטר כזה
אפילו בין המדינות המתוקנות בעולם.
אין דבר דמיוני כזה, שאותו אתה הכנסת לעצמך לראש. אגיד דבר נוסף: אנו פועלים
לפי חוק מבקריו־,מדינה, שהוא חוק שהכנסת חוקקה אותו, ושעל פיו אנו חייבים לפעול.
אשר לצעתו של חבר־הכנסת אבנרי, שהציע שבדין־וחשבון של המבקר יוזכרו שמות, אני
חייב לציין שהדבר אינו מקובל אצלנו, ואף לא בדינים וחשבונות של המבקר בארצות
אחרות
נדמה לי שחבר־הכנסת אבנרי הוא היחידי, היוצא דופן בעניין זה, שיש לו טענה בקשר
לסיגנונו של מבקר־המדינה. כל הבית מאוחד בדעתו בעניין זה, ומקבל ברצון את סיגנון
מבקר־ר,מדינה.
מנחם בגין (חרות) :האם חובה עליו להסכים לסיגנון הזה?
׳טמדאל שורש: אין עליו חובה כזאת. אבל חובה עלי לציין את הדברים. על כך
ניתן לומר, שהמבקר בוודאי אינו מצפה ששבועון זה או אחר ינוסח בסיגנון של דין־וחשבון
מבקר־ר,מדינה, ואילו עורכי שבועון זה או אחר אינם יכולים לצפות לכך שדין־וחשבון
המבקר ינוסח בסיגנון שלהם.

מנחם בגין :

( --מ ש מיע מחאה שלא נרשמה בפרוטוקול).

שמואל שורש: הדברים האלה באו כתגובה על דברים שהושמעו אתמול. אני מודה
ומתוודה שלא היה לי קל לנסחם, אבל אני גם מודה כי לאחר דבריו של חבר־הכנסת אבנרי,
הייתי חייב לומר את הדברים.
מנחם בגין: הלוואי והיית ממשיך להתקשות.

״לגזרנז ללא חזם
על קטע זה בנאומו של ח״כ שורש הגיב אורי אבנרי עוד באותו יום, במיסגרת
״הודעה אישית״ כלהלן :
אורי אבנרי: כבוד היושבת־ראש, כנסת נכבדה.
בדברי־תשובתו לדברי, בוויכוח על דו״ח מבקר המדינה, אמר חבר־הבנסת שורש היום:
.,המבקר בוודאי אינו מצפה לכך ששבועון זה או אחר ינוסח בסיגנונו של דו״ח מבקר־המדינה,
ואילו עורכי שבועון זה או אחר אינם יכולים לצפות לכך שדו״ח מבקר־המדינד,
ינוסח בסימון שלהם.״
אני מציין שזוהי דוגמה נוספת למינהג שהתחבב אצל כמה מדוברי הקואליציה, כשאין להם
תשובה עניינית, לערבב מדי פעם את השבועון, שיש לי הכבוד לכהן כעורכו, בוויכוחים
שאינם נוגעים לו, מבלי שתהיה לי כל אפשרות לענות על כך.

אם חכר־הבנסת שורש רוצה שהבנפת תדון על השבועון המסויים,
יואיל להציע זאת כהצעה־לסדר־היום. אשמח להשתתף! כוויבוח ולהצביע,
תוך כדי בך, על תרומתו המיוחדת־כמינה של השבועון המסויים
כמלחמה נגד השחיתות במנגנון הציבורי, וגילוייו הכלתי־ספורים בשטח
זה, שלא מעטים מהם אושרו לאחר מכן, ואמיתותם הוכחה
ברבים.
בדבריו הרשה לעצמו חבר־הכנסת שורש לסרס ללא רחם את דברי, ולהעמיד פנים כאילו
אני מתנגד לתמריצים, פרמיות וכר. בכך העלים את תוכן דברי והוא, שבמדינה מתחלקות
הטבות בסכומים של מאות מיליוני לירות על־פי ״שיקול־דעת״ של פקידים בכירים, ללא
חוק המחייב קריטריונים אובייקטיביים, והמאפשר עירעור סדיר.

זאת היתה טענתי העיקרית בוויכוח זה.

במבצע הפר סי ם הגדו ל

טיס1
של פרס ראשון: שני פרסי

לשבוע

טיסה

פרטים בחנויות המובחרות בארץ

ט ש 11־ 1

רז כז־ בר חהה-1גבד־ירנ ר׳דזוג*נ=ר*71

גי פי קוז
^ ש נ יר שירד

שרטוט

בנין מכונות
ארכיטקטורה כולל עצוב פני ם ורי הו ט
ב 1.8-נפתחים קורסיערב
לכיתות בוקר נמשכת ההרשמה.
פרטים והרשמה בשעות 4—8 ,2—9

תל-אביב

תל-אביב

אלנבי 128א׳ 1 1 סמולנסקין 7
פינת בן־יהודה | 90 ליד כבר המושבות |
חיפה שמריהו לוין 30
פנת הרצל 14

ש מו ר על כ בוד ך!
אם לא קראת את ״המרגל שחזר מן הכפור״ —
אל תגלה זאת לאיש( .יש לך, כמובן, האפשרות לחמוק
בחשאי לקיוסק או חנות ספרים ולרכוש את
״המרגל״ ב 2.40-ל״י).

בימים מסוימים השתחררי
מאי נעימות בעזרת טמפוני
ויאנה

המנוי-

* בוועדת הכספים יושבות כל המפלגות מחרות עד מפ״ם, אך לא ניתן לנו ולקומוניסטים
שום ייצוג בה.

המפיצים: חב׳ נורית בע״נז
העולם הזה 1510

לאיו !
9יבלת תפובזגג.
וא פרס
א\ה\ בוזן ןדם.

סס פי

1510