גליון 1511 מתאריך 17 באוגוסט 1966

מספר 1511

המחיר 120 אג׳

1שף בחיות
מלכת הגיס
לשנת 1966
מטעם מערכת ״העולם הזה׳
בחסות: עץ ה1י ת יצרני שמו וסבון0 .0 .
יתקיים

במוצאי־שבת זה 20 ,לאוגוסט 1966
במלון ״רמת אביב / ,תל־אביב

גזו טנו ת ת.

הדרכה --לאה פל טשר
תנו ע ה --שמעון לוי
אי פו ר --אסתר גורלי
ת ס רו קו ת --סלוןאנסה

ת שו רגת.־

כתרוש רבי טלמלכה --טופז
שעיו ^ 1ז מ -- 0£טופז
שמלת ערב — בי ת או פנ ה ״ רי או ״
גרבי ויו ה מ רי ה — ח ב׳ ז׳ירוטקס

תו כני ת .־
שתי תז מו רו ת קצב
הרק דני ת ה בינ ל או מי ת — ריה מנלי
טריו אווזי הבר
תגלית הז מר — 1966 מר צדס
שירי ע מי ם — רן אלירן
ש מוליק וגיוזי
הופ עו ת חו ב בי ם
מצעד ה מו ע מ דו ת ( תנו ע ה: שמעון לוי)
מנ ח ה — שמואל שי
ב חי רתמלכתה מי ם
טקסההכתרה.

אתהת הי ה הבוחר. כל בעל כ ר טי ס־ כגי ס ה לנשף
י שתתף ב ב חי רהו הו א שיקבע מי ת היי ה ה מלכ ה.
כר טיסים: הפצה ראשית ,״לאן״ ,פסז׳ דיזנגוף ת״א ; בכל משרדי
הכרטיסים ובמערכת ״העולם הזה״ ,קרליבד ,12ת״א, טל.30134 .
ארגון — פרסום אבני

בשבוע האחרון של המושב האחרון של הכנסת הקודמת נתקבל חוק לשון הרע בקריאה
הסופית. בשבוע האחרון של המושב הראשון של הכנסת הנוכחית דנה הכנסת בתיקונים
שמציעה הממשלה להכניס לחוק זה.
התיקונים הם קלי־ערך, והם לא ישנו את האופי הדראקוני של החוק. אולם הם הספיקי,
כנראה, כדי להרדים את העיתונות. לכן לא נוצרה האווירה הציבורית הדרושה כדי להחריד
את הכנסת משלוזתה.
אדישות מוזרה זו של העיתונים מזכירה את אדישותם במשך החודשים הארוכים בהם דנה
הכנסת בחוק לשון הרע המקורי. רק אחרי שכבר נתקבל אותו חוק בקריאה סופית, התעוררי׳
העיתונות. העולם הזה, שעמד בראש המאבק, הצליח לשבור את קשר־השתיקה.
עיתונאים רבים, שכלל לא ידעו עד אז מה נאמר בחוק, החלו מעיינים בו — ונדהמו. כך
נוצרה המערכה הציבורית הגדולה של העיתונות.
כיום המצב דומה. עיתונאים רבים לא קראו את הצעת־התיקון, ולכן נידמה להם כי
אכן חוסלו החומרות. אולם אם יתקבלו תיקונים אלה בלבד, ושאר החוק יישאר על כנו —
^תתעורר העיתונות באחד הימים, ותגלה, לתדהמתה, שהיא הלכה לישון עם נמר.

ההבדל העיקרי שבין שני הוויכוחים — זה של אשתקד וזה של השבוע — היה נעוץ,
כמובן, בנוכחותו של אורי אבנרי בכנסת.
רוב המשתתפים בוויכוח ציינו בפירוש כי החוק היה מכודן במיוחד נגד העולם הזה —
ואפילו שר־המשפטים עצמו הודה כי סעיפים מסויימים בחוק אמנם עוררו רושם זה.
היושב־ראש — יצחק נבון — הכיר למעשה במעמדו המיוחד של אבנרי לגבי חוק זה, בכך
שלא מנע ממנו לשאת נאום ארוך בהרבה מן הזמן שהוקצה לו. גם ההקשבה היתה בלתי-
רגילה.
הדברים מופיעים בפרוטוקול של הכנסת כלהלן:
או רי אבנ רי: כבוד היושב־ראש, כנסת נכבדה.
אולי יורשה לי להקדים הערה אישית. כאשר טיפלה הכנסת בפעם האחרונה בחוק לשון
הרע, בישיבת־פגרה מיוחדת, עמדנו, חברי ואני, והפגנו מול הכנסת. ואילו שר־המשפטים, מר
דוב יוסף, סיפר כאן עד כמה חשובים כל פסיק וכל נקודה בחוק זה, למען שלום הציבור.
אם אני מדבר היום מעל דוכן זה, ואילו מר דוב יוסף אינו נמצא כאן, הרי שתי עובדות
אלה גם יחד הן חלק מההתקוממות האינסטינקטיבית של הציבור נגד חוק פסול ונפסד.
כבוד היושב־ראש, בעומדי על דוכן רם זה, לא רק כחבר־כנסת, אלא הפעם גם כעיתונאי
מיקצועי וכעורך־עיתון מיקצועי, איני בא לבקש חסד ולשטח את תחינת העיתונות בפני
הכנסת.
העיתונות תובעת את זכותה בקומה זקופה ובראש מורם, ביודעה כי תפקידה במדינה
חופשית אינו נופל אף מתפקיד הפרלמנט.

רגילים לחלק את רשויות המדינה לשלוש: הרשות המחוקקת, הרשות המבצעת והרשות
השופטת. זוהי חלוקה מיושנת, שהתאימה לימי מונטסקיה, לפני 200 שנה. כיום יש במדינה
החופשית רשות רביעית: הרשות המיידעת והמבקרת, צינור האינפורמציה לאזרח החופשי
והחושב — העיתונות.
אין זו רק רשות אחת מארבע, בת־חורין ושודת־זכויות. בלעדיה לא תיתכן כלל פעולתן
התקינה של שלוש הרשויות האחרות בחברה חופשית.
איך תימנע שרירות הרשות המבצעת, איך תיתכן ביקורת על הרשות המחוקקת וחידוש
פניה בבחירות המוניות, איך תיתכן פומביות המשפט ובחינת פניה של הרשות השופטת —
ללא עיתונות בת־חורין, יוזמת, תוקפנית, לוחמת, בלתי־תלויה?
ואם תשאלו: מי שמך? מי שם את העיתונאי? מי בחר בו — לעומת נבחרי העם בבית
זה? הריני עונה: העם הוא הבוחר, יום־יום ושבוע־שבוע.
כעיתונאים, אין אנו נבחרים אחת לארבע שנים, בבחירות שבהם מופעלים מנגנונים עצומים,
ומוזרקים עשרות מיליונים לירות לרחוב. העיתונאי נבחר ביכולתו לספק אינפורמציה
מהימנה. כישרונו ומידת השפעתו — כרוכה ומותנית אוטומטית בריבוי האזרחים
הרוצים לקרוא את דבריו, והמתייחסים אליהם ברצינות. כעורך שבועון אני נבחר מדי שבוע,
על־ידי רבבות אזרחים, ליד הקיוסק.
כל הרשויות משולבות זו בזו ועומדות לביקורת הדדית, כשמעל לכולן היתד, צריכה
לעמוד החוקה. אין העיתונות רוצה לעמוד מחוץ לחוק, אך גם אין היא רוצה שהממשלה
תוציא אותה אל מחוץ לחוק.
והרי זה, כבוד היושב־ראש, מה שקרה. כי מה שמתיימר להיות חוק־לשון־הרע, אינו
חיקוק דמוקרטי, המאפשר פעולה תקינה של עיתונות בלתי־תלויה, והמונע הפקרות. חוק זה,
ברגע שיופעל ברצינות, יחסל את חופש העיתונות ויפרוץ פתח להפקרות בלתי־מוגבלת, על־ידי
סתימת פי הביקורת העיתונאית.

איך הוא עושה זאת? יוזמיו ומנסחיו של חוק לשון הרע פיתחו שיטה מחוכמת מאין
כמוה. החוק מורכב מעשרים־ושבעה סעיפים, כמעט כולם חמורים. אבל הצטברות הסעיפים
יחד היא יותר מאשר סך־הכל של המרכיבים. התחברות הסעיפים היא ההופכת את החוק
למכשיר קטלני.
אדגים זאת בתמונה מן ההווי הצבאי: מוקש הוא תמיד מכשיר מסוכן. אבל יכול אתה
לדרוך על מוקש ולהינצל בפגיעה קלה. לכן טורח חבלן מומחה לזרוע שדד,־מוקשים, שבו
כל המוקשים מחוברים יחד, כך שכאשר אתה דורך על מוקש אחד, אתה מפעיל את כולם,
ואין לך סיכוי כלשהו למלט את חייך.
זוהי דמותו של חוק זה. ר,וא מורכב בעיקרו מחמישה מוקשים מחוברים, שכל אחד מהם
חמור ומסוכן, ואילו כולם יחד מהווים מלכודת־מוות.
• המוקש הראשון: ההגדרה הקיצונית של ״לשון הרע״ .כמעט כל ביקורת שלילית נכי
ללת בהגדרה זו. ציור האף העקום של פלוני, תצלום של פלמוני בשעה שהוא אוכל בצורה
מסויימת, הגדרת פעילותו הצינית של העסקן שלמוני — כל אלה יכולים ״להשפיל אדם
בעיני הבריות״ או ״לבזות״ אותו, או ״לפגוע באדם במישרתו״ ,כולל ״מישרה ציבורית״.
מוקש זה לא היה כל כך נורא, אלמלא צירופו למוקש השני, השולל כל הגנה יעילה
מן הנאשם או הנתבע.
• המוקש השני: ביטול ההגנה של ״אמת דיברתי״ .בימי הדיקטטורה הקולוניאלית
האנגלית אמנם היתד, הגדרה חמורה של דיבה, כמו זו שבחוק לשון הרע, אך ניתן לאדם
שיחדור מלא מאישום, אם הצליח להוכיח בבית־המשפט כי הפירסום היה נכון ואמיתי.
והנה בא חוק לשון הרע ושינה זאת. הוא עדיין דורש הוכחת האמת, אך אין הוא מסתפק
בכך. הוא דורש להוכיח משהו, שספק אם הוא ניתן בכלל להוכחה: שהיה בעניין ״עניין
לציבור״ .דבר זה כולו תלוי בהערכה סובייקטיבית של שופט. ועצם אי־הידיעה של העיתונאי
מה תהיה דעתו הסובייקטיבית של השופט, שאינו יודע מי הוא, תרתיע אותו מלפרסם דבר
שטובת הציבור מחייבת את פירסומו.
מוקש זה הוא, בעצם, המוקש הקובע. זה המוקד האמיתי של החוק כולו.
• המוקש השלישי: הרחבת מעגל האחראים ללשון הרע. כאן אפשר להטיל טרור על
כל המערכת, מן העורך הראשי ועד המודיע.
בפירסום עיתונאי, הטיל הדיקטטור המנדטורי את האחריות על העורך הראשי, שקיבל על
עצמו אחריות זו בתוקף רשיון, שניתן לו אחרי בדיקת כושרו. עתה בא המחוקק ואומר;
העולם הזח 1511

העורך נשאר אחראי, אך יחד עימו נושאים באחריות פלילית ואזרחית כל עובדי העיתון
שעסקו בעניין בכל גילגוליו.
גרוע מזה: החוק מניף את הגרזן על אחד היסודות של עיתונות בלתי־תלוייה וביקורתית
— חסינות המודיע, חסינות מקורות ׳האינפורמציה.
מודיע מביא לי ידיעה, ואני כעורך מסתכן בפירסומה — אני האחראי. עלי היה לבדוק
ולאמת. כל סידור אחר הורם את העיתונות החופשית.
ט המוקש הרביעי: הרחבת מעגל התובעים וד,מאשימים. כל אדם יכול לתבוע. ג׳ינג׳י
שנעלב ממאמר של פלוני, שטען כי אדומי־שער הם בעלי אופי תוקפני
אליעזרשופט ״ (חרות) :זה לא חל, כמובן, על הבר־הכנסת נ׳ץ*.
אוריאב ״ ר י: זה נוגע גם לג׳ינג׳י מת, עליו השלום, שאשתו הבלונדית יכולה לתבוע
לפי החוק. גס תל־אביבי, שנעלב ממאמר הקובע שוול־אביב היא מלוכלכת, יכול לתבוע.
,ט ר׳יהמשפטיטי* .צ. שפירא: מדוע נחוץ להודיע לעם טהג׳ינג׳ים הם רעים או
טובים? זו תרבות? זה המודד לחופש העיתונות?
אוריאכלרין כבוד שר־המשפטים, האם אתה סבור שהמחוקק צריך למווע זאת? אפילו
לגבי דוגמה קיצונית שבקיצונית שהבאתי, כדי להביא את הדברים עד אבסורד, האם החוק
צריך להתערב?
המוקש החמישי: הגנה קיצונית על התובע והמאשים, תוך שלילת הגנה סבירה מן

הנתבע ומן הנאשם.

הכנסת כעת הדיון עד החוק

פומביות המשפט נפגעה ללא תקנה. המכשיר המשפטי העיקרי לחשיפת האמת ולעשיית
צדק — חקירת שתי־וערב — צומצם באופן דראפטי.

מר, עשתה הממשלה אחרי כל ההבטחות ערב־ד,בחירות, אחדי כל ההבאה־על־חטא, אחרי
שאמרה לציבור., :אשמתי, פשעתי,״ אחרי הדהת שר־המשפטים שהיה אחראי לחיקוק זה?
מד, עושה הממשלה עכשיו?
בולם מבירים את הבדיחה על העז שהבנים הרב לדירה. לא אהזור עליה. באן אי־אפשר
לדבר על עז..כאן הבנים שד־ד,משפטים דוב יוסף להקה של פילים. ועכשיו בא שר־המשפטים
הנוכחי, ומוצ א פיליו קטן.
אליבא דדוב יוסף, צריך היה לתלות את העיתונות, ולבתר את גופתה לארבעה בהרים.
לבי הצעת התיקון, די בר,ושבתה ההומאנית על כיסא חשמלי.
מה מציע התיקון?
הגדרת ,,לשון הרע״ — נשארה כולד, על כנה. כלומר, המוקש הראשון נשאר.
שלילת ההגנה של ״אמת דיברתי״ — נשארה בעינה. יש רק שינוי קל, ובהחלט בלתי
מהותי: יהיה צורך להוכיח שהיד, בפירט; ב ״;ייין ציבורי״ ,תחת ההגדרה הקודמת של
״עניין לציבור״ ,ונמחקה התוספת של ״אי־חריגר, מעניין לציבור״.
זהו פרט קטן מאד, התוספת היתר, בלתי־מהותית. באשר אתה צריך להוכיח עניין ציבורי,
ממילא אתה צריך להוכיח שלא הרגת ממנו. לכן, על־ידי מהירת פסוק זה, מאומה לא
השתנה.
ש מו אלתמיר: זר.,ר,יה פיל שלם.
או לי אצנ רי: אני רואה. שאתה מגן על הממשלה. אולי הממשלה צריכה לשנזוח על-
כך. אני איני רואה כתפקידי להגן על הממשלה.
ש מו אלת מי ר: זה לא היה פיל?
אוריאצילי: העיקר הוא שבוטלה ההגנה של ״אמת דיברתי״ .הוסיפו עליה את
הצורך להוכיח ״עניין ציבורי״ ושלא היתה ״חריגה מהעניין הציבורי״ .ה״חריגה מעניין ציבורי״
הוא רק קטע של זנב. העיקר הוא שנשאר הצורך להוכיח ״עניין ציבורי״ ,דבר שאינו
ניתן להוכחה.
גדע ״ ה או ״נ ל (ליברלים עצמאיים) :מדוע? י־או
לי אצנלי: עיתון — ואני מדבר כאיש המיקצוע — מעבד ביום אלפי עובדות. קח,
למשל, עתרן־ערב, בו מופיעות אלפי עובדות בגליון של יום אחד. אספקת החומר למכונות
הרוטציה נעשית במהירות קדחתנית. העורך חייב לשבת ולשקוד על כל עובדה, לא רק אם
היא אמת, אלא גם אם הוא יכול להוכיח שהיא אמת, כאשר אינו יכול ואינו רוצה לגלות
את מקורות האינפורמציה. העורך צריך לחשוב אם יוכל להוכיח בפני השופט ״אמת דברתי׳/
מבלי לוזשוף את מקורית האינפורמציה. אתה מתאר לך שיוכל, בעבודה קדחתנית זו, לשקול
גם אם נל אחת מאלף העובדות של הגליון היא בעלת ״עניין ציבורי״?
׳ ט מו אלתמיר: יש דרך להימנע מכך — לעמוק יותר בעניינים ציבוריים, ופחות
כעניינים פרטיים.
אוריאצ ״ רי :״עניין ציבורי״ ,חבר־הכנמת תמיר, כיצד תגדיר אותו?
אינני בטוח לגמרי אם ההגדרה שלך תהא תואמת את ההגדרה שלי, או להיפך. ואינני
^_1ח גם איוו הגדרה תהית סימפטית יותר.
זה מגוחך במיקצת שאתה ואני מתווכחים בינינו, במקום שנתווכח עס מי שצריך להתווכח.
אבל אם כבר מתווכחים: במשפט שאתה הופעת בו, אתה שאלת אם פלוני ביקר בבארים
ובמסעות בכפר שמריהו — האם היה לזר ,״עניין ציבורי״? אתה הצגת במשפט עשרות
שאלות, האם פלוני ביקר במועדוני־לילה, האם אכל בשר מן השוק השחור?״ האם שאלות
אלה הן בגדר ״עניין ציבורי״?

היו ״ ר י. נכין: חבר־הכנסת תמיר, אני מבקש קריאות־ביניים יותר מצומצמות. חבר־הכנסת
אבנרי, אני משחרר אותך מן החובה להשיב.
אוריאצנרי: חבר־הכנסת תמיר, הקשבתי לנאומן בפליאה רבה *.אבל קריאות־הביניים
שלך מעוררות בי פליאה עוד יותר גדולה. אתה עוד אינך יושב בקואליציה. חכה בסבלנות.
אתה כבר היום רוצה לעשות את מלאכתו של שר־המשפטים, שאינני בטוח אם לבו שלם
עם החוק הזה.

לגבי מעגל האחראים, הוכנסו תיקונים קטנים, ולא מהותיים.
רק דבר מהותי אחד שונה — מעמד השבועונים הושווה למעמד היומונים, לגבי אחריות
המדפיס והמפיץ, ונתבטלה האחריות של .,ראש המערכת״ — תפקיד הקיים רק בשבוע •ן
המסויים.
על כך ;:נ־ מודה לשר, אך אין זה משנה את גישתי להוק. אינני מנהל מלחמה בעד
שבועון מסויים. אני מנהל מלחמה על עיקרון.
לגבי מעגל הנפגעים חל ׳שינוי קטן — והוא, שבמיקרים מסויימים רק היועץ המשפטי
יכול להאשים או להסכים לאיש, ם .מי שסומך על כל היועצים המשפטיים של ישראל, מהיום
ועד סוף כל הימים, יכול להסתפק בכך. אני אינני מוכן לסמוך את ידי על היועצים שיהיו,
וגם לא על בל היועצים שהיו.
ולאחרונה, לגבי עידוד הגשת התביעות, ולגבי פומביות המשפט, לא הל שום שינוי מהותי.
אילו היד, לממשלה רצון טוב, אילו באמת רצתה לעמוד
— ולו רק פעם אהת — בהבטחותיה, כי אז היתד, מקבלת
את המלצת ועדת־ויתקון לת־קון סעיף ,15 הדן בהגנה של הום־
לב. סעיף זה נוגע באופן מיוחד לעיתונות, והוועדה המליצה
על שינוי קיצוני, אחרי ששמעה בפרוטרוט את טענות העיתונאים.
אחרי
שהסברנו לוועדה ארוכות כיצד פועל עיתון, מד, ה־דרישות
המינימליות לגבי פעולתו התקינה, אחרי שלקחה
בחשבון במידת־מר, את החשיבות הציבורית המכרעת של
העיתהנות, קבעה כי יזוכה העיתונאי העושה את מעשהו
בת־ם־לב, תוך בדיקה סבירה, ללא רשלנות, והמובן להת־נצל
כראוי במיקרה של פגיעה בלתי־נמנעת.
דווקא המלצה מכרעת זו, מצאה הממשלה לנכון לגנזו!
התיתבן הוכהה חותכת יותר להעדר תום לכד, שלה?

יושר, לי כבוד היושב־ראש להוסיף הערר, אחת.
כדי לסלק אי־הבנה ברצוני לומר, ששום עיתונאי — גם
לא זה המדבר אליכם ע;שיו כהבודבנסת — שום עיתונאי
איננו מבקש ואיננו דורש חסינות לשקר, לפגיעה בלתי־מוצדקת
בפרט. אנחנו מעוניינים ורוצים בחוק הנותן הגנה
סבירה לפרט בפני הפקרות עיתונאית. אני אומר זאת ללא
שום הכתייגות.
אילם מול הדרישה הצודקת הזאת עומד השיקול המכריע
של תפקיד העיתונות במדינה. מבחינת תפקידה אין העיתונות
דומה לא לאיטליז ולא לבית־חדושת ולא לבית־מלאכה.
זהו מוסד הממלא פונקציה מיוחדת.
אני מוכן להרחיק עוד לכת ולהביא כאן דוגמה קיצונית:
()1985
כל צבא, במדינה מודרנית, לוקח בחשבון שאחוז מסויים של
אנשים נפגע באימונים, נפגע בגלל טעות בשיקול־דעת של מפקד ומשלם בחיים. במדינה
שקיימת בד, תהבורר, מוטורית מודרנית, מוכרח להיות אחוז מסויים של תאונות — צריך
לפעול למען צימצומן, אבל אי־אפשר לעקור אותן לגמרי. אפילו במערכת שיפוטית מושלמת
מוכרח להיות אחוז של סעויות־בשיקול. באותה מידה, רבותי חברי־הבנסת, לא יתכן שהעיתונות.
הממלאת תפקיד מכריע בחברה הדמוקרטית, לא תהיה לה הזכות הסבירה לטעות,
להיות בלתי־צידקת. במיקרה זד, צריך לחייב אותה להתנצל, ולהביא את הנפגע על סיפוקו.
אבל אין לנצל את הדרישה הסבירה הזאת כדי ליצור מצב חוקי, המוברח לחבל בחופש-
העיתונות עצמו.

כבוד היושב־ראש, החוק הזד, לא הופעל בשנה האחרונה. הוא לא הופעל על־ידי הממשלה.
למעשה היא לא הופעל גם על־ידי הציבור, כי היתר, התקוממות ציבורית נגדו, התקוממות
אשר הרתיעה מהגשת משפטים. אל יחשוב השר שיש אדישות בציבור לגבי החוק הזה; אל
יהשוב שיש אדישות מצד העיתונות לגבי דחוק הזה.
אם החוק יופעל ברצינות, תהיה התקוממות ציבורית נגד חומרותיו, כי החומרות האלה
חותרות תחת יסודות החברה הדמוקרטית.

עד כאן נאומו של אבנרי. שר־ד,משפטים הקדיש חלק ניכר מנאום־תשובתו לוויכוח עימו.
הוא שלל בהחלט את ההנחה כי העיתונות מהווה רשות במדינד, ולמעשר, האשים אותה
בכך שהיא מהווה רק קבוצת־לחץ אינטרסנטית. שיא דבריו :״אין הבדל בין אדם הקונה
עיתון לבין אדם הקונה ארטיק.״ כלומר: העיתון הוא סחורה כבל סחורה אחרת. העיתונאי
דומה לארטיכט.
הוא גם הגן בתוקף על הסעיף הדורש מן העיתון להוכיח כי היד, בפירסומו ״עניין
ציבורי״ ,ולא להסתפק בהוכחת אמת הדברים.
לכן נטל אכנרי את רשות־ד,דיבור בפעם נוספת, ומסר אחרי דירי שר־המשפטים את
ההודעה הבאה:
אוריאכנרי: אי־אפשר היה להצביע נגד הצעת־התיקון, מפני שהתיקונים באים לרכך
בנזיקצת חוק, שהוא בעינינו גרוע מאד.
לא יכולנו להצביע בעדה, מפני שעלייוי הצבעה כזאת היינו נותנים גושפנקה מוסרית
לחוק־לשון־הרע, כאילו היינו אומרים שהחוק הקייס, אתרי תיק:נים קטנים אלה, הוא בסדר.
אולם גס אחרי התיקונים המוצעים נשאר החוק בעינינו חוק בלתי־דמוקרטי. הממשלה לא
הגשימה את כל המלצות ועדת״ויתקון׳,שאף הן לא היו וי מרחיקות־לכת.
החוק הזה פסול בעינינו גם אחרי התיקון,־מפני שלא הוחזרה ההגנה המוחלטת של ״אמת
דיברתי״.
דבריו של כבוד הטר סיברו מאד את האוזן, אבל נסיון החיים של המדינות הדמוקרטיות,
של ארצות־הברית, בריטניה ומדינות־ אחרות, הראה כי כל הגבלה טל ״אמת דיברתי״ ,ותהיה
הסיבה לכאורה חיובית נאשר תהיה, מוכרחה לפגוע, בסופו של דבר, בחופש״הע־תונות. אין
— ולא תיתכן כלל — הגבלה של ״אמת דיברתי״ שלא תפגע בחופש״העיתונות.
העיתונות היא ראי המדינה. אם התמונה איננה מוצאת חן בעיניכם, הקנו את המדינה _
אך אל תשברו את הראי!

בזה לא נסת־ים המאבק. הצעת־ד,תיקון הועברה לוועדה, ושם יימשך הוויכוח.
זוהי הזדמנות אחרונת לעיתונות להרים את קולה.
מוטב לד, להבין כי חוק לשון הרע אינו רק חוק נגד
העולם. הזה (דווקא אופיו זה רוכך בהרבה בהצעת־התיקון)
,אלא חוק שיפגע בפולס.
לממשלת־אשבול יש כישרון רב להרדים כל התנגדות.
אכל זוהי תרדמה מסוכנת.

ש מו אלת מי ר ( :קורא קריאת־ביניים שלא נרשמה בפרוטוקול).
* ח״כ יעקוב כ״ץ (פא״י) הוא בעל שער אדום.
** הכוונה. למשפט עמוס בן־גוריון.

העולם הזה 1511

* ח״ב תמיר, הדובר היחיד של גח״ל בוויכוח, דיבר על החוק בנימה מתונה ביותר
ושיבח את הממשלה על התיקונים. לעומת זאת קבעו שניים מאבותיו של חוק לשון הרע,
משה אונא וגדעון האוזנר, שאין כמעט שום הבדל בין החוק המת 1קן והחוק המקורי.

מכתבים
איש השנה

איש השנה — הקוסם הכלכלי פינחס
ספיר!
איש המרחב —
אריק דולו;
איש ד,בטחון —
איטר הקטן;
איש הדת — הפרוס׳
אפרייש אור-

איש הכנסת —
אורי אבנרי;
איש הספורט —
רפי לוי;
איש התיאטרון —
מייק בורשטיין.
סנדוכסקי

דויד סנדוכסקי,

חיפה

איש השנה — איטר הראל.

אברהם בראלי,

ירושלים

איש הדת — השופט העליון חיים כהן;
איש צעיר — אלי אביבי.
רוחמה דור, רמת-גן
מציע להוסיף לכתבת איש השנה אני מדור מיוחד לאנשים נשכחים.
איש נשכח — פינחס לבון, או שמה משה
סנה, או יצחק טבנקין, למשל.

רמי בדרור,

גבעתיים

אשת השנה — יעל בן־יהודה, קריינית קול-
ישראל, אשר הסתכסכה עם הנהלת הרדיו
בגלל סירובה לשדר פירסומת לתוצרת גרמנית,
זשהתעלתה על־ידי כך מעל היחס הישראלי
המקובל ל״גרמניה האחרת״.

דניאל אלכשן־פרושנסקי,
יורשו של איפר

בת-ים

מי מתאים להיות יורשו של איסר הקטן?

דרוש גרבי בן־לון-לודז׳יה המיוצרים בשני
דגמים ע׳׳י לודז׳יה היצרנים הבלעדיים של
גרבי בן־לון בארץ. י־גרבי
בן־לון הם רבים ועדינים, חזקים
ויציבים, עמידים בפני זיעה, בביסים ושומרים
על צורתם.

דויד הקטן
אני! הרי קוראים לי דויד הקטן.

חוטי בן־לון מיוצרים ע״י הברלו! בע״נו ישראל ברשותה הבלעדית של וזב׳ יוסף בנקרופט ובניו בע״נז, ארה״ב

37*1^1־•^ ה*תיד

בוו־ו_נו 6±ירנ
ב 5 -בספטמבר

יפתח קורס ערב חדש

טלביזיה

מעשית

קנו א ת

1411411/11
הגיטרה המעולה
הפסנתר כע״מ

|רחוב המלך ג׳ורג׳ ,32ת״א

6חדשים — כולל תיקונים, כוון, אנטנות
אין צורך בידיעות קודמות באלקטרוניקה

מעבדות משוכללות.
ב:ד־גויס־ והר־611 נדדרק 3 -0 :רבבודך ר 4 8יוו־1ר**׳7ב

גלדנכויה טכנית רנר*-אוו
פד־יטב1ן 33
ליד דיזנגז ף

המנוי ״ קיבלת חשבונך
נא פרע
אותו בהקדם.

מ ר כז ה ש פו ץ
מקבל כל סוגי עבודות בנין המוזאיקה
מסגרות ונגרות בנין
תריסי פלסטיק וטסטים
תל־אביב, רחוב שינקין ( 14 בחצר)
אושרי

דויד מויאל,
שערי המדע הנעולים

תערוכת פרפרים בינלאומית בשילוב אוספי תחביבים
מרהיבי עין. בגני התערוכה
יריד המזרח מדי
ערב מ 5-עד 12 בלילה.

אשדוד

בישראל מכריזים מנהיגי המדינה כי
עלינו לדאוג לרמתנו התרבותית והמדעית,
כמשקל־נגד לעדיפות הכמותית שיש למדינות
ערב. איך יסבירו, אם כן, את העובדה
שמדי שנה בשנה ננעלים שערי האוניברסיטות
בפני רבים וטובים, וכי קיימת
למעשה התפוצצות אוכלוסיה במוסדות החינוך
הגבוה?
במדינות רבות, לאו דווקא קומוניסטיות,
דוחפים תלמידים אל האוניברסיטות, על־ידי
כך שמקלים עליהם ומשחררים אותם מהנטל
הכספי הכבד הכרוך בכך. בישראל
נוהגים ההיפך: גם מקשים על הכניסה וגם
גובים סכומים גדולים.

אורי ישועתי,
עונש לעדים

סטודנט, חיפה

אני סבורה שיותר מאשר יש להעניש את
מי שהינה את הרופא מפתח־תקווה, יש
להעניש את תריסר האנשים שהיו עדים
לזוועה.
הפושע פועל מתוך דחפים חזקים, ואילו
הצופה שאינו מתערב, פשעו רב יותר. העונש
יכול לנער אנשים כאלה מאדישותם
הבהמית.

דרורה פאר,
מכקר המדינה הראשון

תל-אביב

לא רק שמוסד הביקורת התנ״כי (ראה
ספר יהושוע) היה נמרץ יותר, ובניגוד למבקר
המדינה שלנו היה מפרסם ברבים את
שמות המועלים, הגנבים והמכחשים (העולם
הזה ,)1510 אלא שגם העונש היה חמור
יותר. במיקרה של עכן, למשל, אותו הזכיר
העולם הזה 1511

קורבן הביקורת עכן כן־פרמי
אבנרי בכנסת, היה העונש ״וירגמו אותו
כל ישראל אבן וישרפו אתם באש ויסקלו
אתם באבנים״.

רחמים לוי,

ירושלים

עוד מעט
אינני יודע אם קיים ספר, או תורה
כתובה, על דרכי פעולתו של נבחר העם
בכל הדורות ובכל הארצות, אך אם ישנו
ספר כזה הרי שח״כ אורי אבנרי למד ממנו
הרבה פרקים. ופעולותיו בכנסת תעדנה
על כך. למשל: השאילתה שהוא הגיש ל
ראש־הממשלה בעניין הפסקת שידורי החדשות
בשפה ההונגרית בקול־ישראל.
כזכור, קמה בזמנו צעקה גדולה, כש־הופסקו
השידורים, ומכתבים רבים זרמו
למערכת היומון ההונגרי אוי קלט. ח״כים
דוברי הונגרית הבטיחו הבטחות וכלום לא
יצא מהן. והנה, עתה, בתשובה לאבנרי,
הבטיח אשכול ש״עוד מעט״ יתחילו לשדר
מחדש חדשות בהונגרית, פעם בשבוע.
עלי לציין שהעתון אוי קלט, שבדרך כלל
אינו אוהד את ח״כ אבנרי, הקדיש מאמר
אוביקטיבי לשאילתה, וניצל אותה כדי
להעלות את דרישותיו. מאז אני קורא
עשרות מכתבים של קוראים הנשלחים לעתי!
זה בהתפעלות ובהערצה למעשי הח״כ
הלא־מוכר או המוכר לשימצה. לא נותר
לי אלא לברכו, בשם כל אלה שלמענם הוא
מרים את קולו בכנסת, ולאחל לו דרך
צלחה.

דב זינגר,

חיפה

טרף בסיטונות
התופעה של קטינות הסוחרות בגופן
/העולם הזה )1508 אינה נובעת רק מהפקרות
בחיי־המש&חה, כי אלא גם בגלל
דיכוי מה שנקרא ״זנות״ ,ודיכוי זכותו של
הפרט לא להוליד. כלומר: להשתמש באופן
חופשי בכל אמצעי המניעה המודרניים, כולל
הפלה ועיקור.
יצר־המין הוא החזק מכל יצרי־אנוש, ודיכויו
על־ידי אנשי הדת מטעמי מוסר, או
על־ידי אנשי השלטון מטעמי ריבוי בשר-
תותחים, מוריד אותו אל המחתרת, אל השיק
השחור — שם הוא נקרא ״זנות״.
אולם הזנות האמיתית היא זו של אלה שהורידוה
שמה. הזנות היא זו של אלה הדואגים
למוסר של זולתם ולא של עצמם.

האמריקאים הגיעו לירח, אבל במה שנוגע
לזכות האדם לשבור את רעבונו המיני, הם
מפגרים פיגור של אלפי שנות אור. לאמריקאי
איכפת שהשכן שלו משלם חמישים
לבחורה על מנת שזו תכה אותו דולאר בשוט. לישראלי טהור־המוסר היה איכפת
שהרב טולידאנו ז״ל התחתן עם נערה
צעירה. אילו התחתן עם זקנה בת תשעים,
לא היה המוסר נפגע כלל.
כאלה הם פני המוסר האנושי בנקודה הבוערת
ביותר. אין פלא, איפוא, שבני־אדם
טורפים זה את זה ביחידות ובסיטונות.

בועז ברזילי,
מימשל צבאי כירושלים

תל-אביב

קראתי את הכתבה בדבר הלינץ, במאה
שערים, הזדעזעתי, קראתי אותה בשניה וממש
קשה להאמין. היכן נשמע דבר כזה,
שקומץ אנשים אשר אינו מכיר בכלל במדינה,
יעז ליטול את החוק לידיו, להרוס,
לנתץ, ולפגוע באזרחים שלחים, אשר רק
קשיי החיים הועידו להם גורל אכזר?
עד מתי תימשך ההפקרות? והיכן משטרת
ישראל, היודעתלהנחית את אלותיה על
ראשי משתתפי שיירות אחווה וסטודנטים?
הפתרון לבעיית התנהגותם של הבריונים
הדתיים: מימשל צבאי באיזורם. במיקרה זה
הוא יהיה מוצדק יותר מאשר במיקרה של
אזרחיה הערבים של המדינה, החיים בשקט
ועובדים בנאמנות.

צבי וידנפלד,
לסדר את הסדרנים!

חיפה

אחרי שח״כ אבנרי הציע לשר־המשטרה
לחייב את בעלי בתי־הקולנוע להחזיק שוטר
בשכר בכל עת ההצגות, אני רוצה להפנות
את תשומת־לבכם למיטרד נוסף באולם הקולנוע.
אני
מתכוון לסדרנים.
האם שמתם פעם לב כמה רעש עושה
סדרן־קולנוע? הוא מתרוצץ בזמן ההצגה,
מאיר בפנס שלו. לפני גמר ההצגה הוא
פותח ברעש את הדלתות, ובכך הוא מזמין
את הקהל לקום לפני הסוף.
רוב הסדרנים האלה מתקרב לגיל הפרישה,
ואולי אפשר היה למצוא להם עיסוק
אחר.
אני מציע להחליפם בסדרנים צעירים, ש־
(המשך בעמוד )6

תזכיר

ו טו ה

כדי לשחרר אותך מכל דאגות השרות למכונית,
מעניקים לכל קוני אופל, שנהחינם :
כל שרותי המוסך, הסיכה, החלפת השמנים,
ביקורת כללית, ביקורת מנוע, בלמים וכו׳
כל זאת משום שלאופל קדט ולאופל רקורד תכונות
המעמידות אותן בראש רשימת המכוניות בתבל כולה.
חסכון * עצמה * חוזק * הידור ונוחיות.
סע ללא דאגות — סע באופל

לי או גולדברג 11113.
שמור על כבודד !
אם לא קראת את ״המרגל שחזר מן הכפור״ —
אל תגלה זאת לאיש( .יש לך, כמובן, האפשרות לחמוק
בחשאי לקיוסק או חנות ספרים ולרכוש את
״המרגל״ ב 2.40-ל״י).

• הידוקהחגורה. כתבתו המוחצת של אורי אבנרי, שבלול כשר, בה
התריע על הביזבוז וחוסר הריסון בצמרת, בעת שהאומה נדרשת להדק את החגורה
עד קצה היכולת (העולם הזה ,)1509 הביאה השבוע לתוצאות ראשונות. לוי אשכול
הורה לפתוח במסע־צימצומים נרחב, התלונן אישית על שיגור משלחת של תשעה
ח״בים לוועדה הבינפארלמנמארית בטהראן, ושיגור 25 נציגים, על חשבון הציבור,

הפתוח כל יום
ם־ 5עד חצות

לכינוס הקונגרס היהודי העולמי בבריסל. בעקבותיו הלן סגן־שר־הפנים, הד״ר ישר
״קארטינג״

האנוסים סמג׳ורקה. חבר־הכנסת אורי אבנרי העלה בכנסת,
שאילתה, את פרשת האנוסים ממג׳ורקה שהובאו ארצה, רמז על חוסר
בהבאתם. השבוע חזרו שלוש מתון חמש המשפחות לאי הספרדי. למחלקת
של הסוכנות ניתנו הוראות חמורות להימנע מעליות־ראווה־ונפל מסוג זה

העולם הזה 1511
בצורת התבונה העלייה בעתיד.

^8 8 X 0 1 1 1 ( 3

£1ק 0

חנך רשאי לנהוג
במכוניות טרח
ללא רשיון
כשטח התערוכה

אל שלמה בן־מאיר, שאסר על יציאת משלחת ישראלית לוועידת כבאים בבנגקוק,
ופינחס ספיר, שאפילו הורה לבטל את משלוח ברטיסי־הברכח לחגים, אותם שלחו,
בעבר, משרדי הממשלה בכמויות אסטרונומיות.
• הכרחת מיליוני הדולארים. העולם הזה היה הראשון שגילה לפני
יותר מחצי שנה (העולם הזה )1479 את חשדות המשטרה הכלכלית אודות הברחת
הון בממדי ענק לחו״ל. השבוע הודיעה המשטרה על סיום חקירותיה ועל פתיחת
תיקיס נגד 40 חשודים, שייאשמו בהברחה כוללת של תשעה מיליון דולר.

מיו ם

הספורט שכבש את כל
אירופה.
אוטובוסים 42 ,28 .27 .22 :

..העולם הז הי, שבועוןהחדשותהישראלי
המערכת והמנהלת: תל־אביב, רח׳ קרליבך , 12 טלפון 5־,30134
ת. ד • 136 .מען מברקי: עולמפרם • דפוס משה שהם בע״מ,
תל־אביב, רח׳ פין • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע״מ• .
העורך הראשי: אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע״מ.

(המשך מעמוד )5

ממד /ע /
בתחתוני ־ תחרה של
סברינה, הגו מ > ארוג
ואינו ׳־בורח״ כלל.
תחרוניםכ* יוצרים
מ־ * 100ה לנ ק ה ״ סטרץ׳
ב שלל צ ב עי ם. או רי ריי ם
ונעימיםללארכבות.

יקבלו מעמד של שוטרי־עזר, שהבריונים
יפחדו מהם.
ובעיקר: יש לחייב מייד את בל סדרני
הקולנוע לנעול נעליים בעלי סוליות גומי!

אסתר כרמן,

תל־אניב

בהשראת סין
כיצד העזתם להשוות את ויאט־נאס ל־אושוויץ?
מה הדמיון בין מעשיהם של החיות
הנאציות לבין מלחמתם של האמריקאים
במחתרת קומוניסטית
ריאקציונית,
הפועלת בהשראתה
של סין?
השוואות מסוג כזה
(העולם הזה ) 1509
הן פסולות בתכלית.

התפנקינאעםסב רינ ה

ישראל אשר,
חיפה

משהו :

־חוטי הלנק ה מיו צרי םעי חני
הברלו! בע־מ י שראל ברשותו
ה בל ע די ת של חב־ הבדליין שו׳יצריה

ב־זיאט־יאם מתרחשים
דברים שאי־אפשר
לשום אדם
חופשי ומתקדם (ובעיקר
ליהודיישראלי) שלא ליטול בהם
חלק במלוא האחריות.
בכל ארצות־העולם (מצירפים בזר קטעי
עיתונות צרפתית) — ואפילו באמריקה —
אנשים מתקוממים, מפנינים ולוחמים למען
ויאם־נאם חופשית ודפסקת ההתקפה הפושעת
והאכזרית של ״דורשי שלומה״ ,שהם
גם ״דורשי שלומנו״.
ההיסטוריה שתשפוט אותנו (יחד עם אשכול)
על יחסנו לפליטים הערביים, אוהד,
היסטוריה עצמה תשפוט אותנו על עמדתנו
ביחס לידיאט־נאם. אנא, עשו משהו!
ח. סלע, תלמיד־מזזקר, פארים

171*7

מטוסים במקום דיבורים

|ת״א, נחלת־בנעויו ,2טל-$6347 .ח>פה,
לתלמידי בתי הספר :
למבוגרים י

החלוץ ,27 טל >9265

אנגלית -גרמנית
בשפות
^10י1׳^8ן׳£1׳\ן> €0
עברית, אנגלית, גרמנית,
צרפתית

עד לכתות
אנגלית מ־נס
ו /ז /ח׳ ולכתות ט /י /י״א, י״ב
פ1,מ 0ס 1ז\\ ,א120מ 0מ

אין השגרירות האמריקאית בתל־אביב הכתובת
הנכונה לעריכת הפגנות בקשר לבעיית
ויאט־נאם. הכתובת הנכונה: רחוב
הקשת ברמת־גן, שם נמצאת השגרירות הסובייטית.
בשעה
שהעם הוויאט־נאמי מושמד על־ידי
מכונת המלחמה האמריקאית, מסתפקים הרוסים
בתקיפות שאינה חורגת מהתחום המילולי.
הם מצהירים, הם דורשים, הם מזהירים,
הם מאיימים. זד, נוח הרבה יותר
מאשר שליחת כיל;:׳ש סובייטיים וטייסים
סובייטיים לצפון־ויאט־נאם.
סיסמת ההפגנה ברמת־גן צריכה להיות,
לדעתי :״מטוסים במקום דיבורים!״

יהושוע קפלן, פתח־תקחה
אגן הסהר
לא היה לי העונג לראות את לולד,
רוקדת, אך ראיתי צילומים של שמלתה
(העולם הזה ,)1510 וגם אני אומרת שהיא
נהדרת. השימלה, אני מתכוזנת, בצעיפים כ
קנו

חם לד*
הגי טרההמ עו ל ה

יהת ־י ת

קפוץ לבר־נת ת־א

הפסנתר בע״מ
רה׳ המלך ג׳ורג׳ ,32ת״א

11־א,רת׳הברנ2ל \ 7,39ל5 6 9 8 0 .

החלפת מים יומיומית

גימנסיה

וג״י וחי?>ולג 3.י

ריאלית

נמשכת ההרשמה לשנת הלימודים תשכ״ז לכתות ט׳ ,י׳ ,י״א, י״ב
תיכון מקצועי במגמות

תיכון עיוני במגמות
הומניסטית ריאלית

רדיו־אלקטרוניקה
(בניו • ארכיטקטורה)
שרטוט

• טלט־ו! ^עשית

• גרפיקה שימושית

אין צורך בידיעות קודמות

כולל הכנה לבחינות הבגרות הנערכות מטעם משרד החינוך
מורים אקדמאים ס כי תו ת בוקר 0שכר לימוד מודרג • סטיפנדיות
פרטיםוהרשמה 5—8 ; 9—1 :

חיפה

תל -א ביב

תל־אניב
1רחוב אלנבי 128א׳ לי־ ככר המושבות | רח׳ סמולנסקין ד פינת רח׳ בן־יהודה | 90 רח׳ שמריהו לוין 30 פינת רח׳ הרצל 1 14

אלה — כל דבר ייראה, אבזוטי ומגרה. והסהר
— על זד, בדיוק אומרים ״תבור אגן
הסהר״.
אסתר מירון, תל-אביב
את השימלה קנתה לולה נורקדנית מצרית,
אותה פגשה בקפריסין. מחיר הצעיפים הרקומים
פנינים 1150 :ל״י.

טעות לעולם צודקת
האש היתד, בה עזה, שהם נאלצו להזמין
תזמורת מרמת־גן ובני־ברק( .מעריב)

אפרים כין,

פתוז־תקווה

זכות קדימה כמדור זה תיגתן
למכתכיהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למבתכים.
העולם הזה 1511

בשלם
ארגנטינה
ההבדל 1*3זכר ונ קמה
״אם הממשלה הזאת תיפול, היא לא תיפול
בגלל פיחות הפאזו אוחו ביצעה. היא תיפול
כתוצאה מגישתה המתחסדת לעניינים שבינו
לבינה.״ כך ליחשש השבוע עיתונאי
ארגנטינא־ לעמיתו הזר באחד מן הבארים
הרב־ם של בואיינוס איירם. ייתכן והוא הגזים
במקצת, אן אין הוא יחיד בדעתו.
כי מאז הדיח הצבא, לפני חודשיים, את
הנשיא״הרופא ארתורו אילייה והכתיר במקומו
כרודן את רב־אלוף חואן קארלום אוד
גנייה, הפכה הכירה הארגנטינית למוקד
טיהור וטוהרה.
אסור להתעלס. מאות פרוצות נעצרו;
מלונות־לשעה, בהם נהגו לבלות זוגות ללא
תעודות־נשואין, נסגרו: ירחונים, ששמו דגש

האוצר הצרפתי לשים קץ להפקרות. הוא
הוציא תקנות חמורות ביותר, המגבילות בצורה
קפדנית, את ההוצאות העסקיות המותרות
בניכוי.
כדי למנוע התמקחויות ואפשרויות לפשרות
בלתי חוקיות נקט האוצר הצרפתי
בפתרון יעיל ביותר. הוא קבע תקרה לסכום
ההוצאות לכל חברה עסקית, בלי להתחשב
בגידלה.
אם החברה רוצה דווקא לעשות הוצאות
עסקיות, תעשה זאת על חשבונה או׳ שתחליט
אילו מראשיה רשאים להוציאן.
כמה דוגמות לסכום המירבי המותר לניכוי
כהוצאה עסקית לחברה; עסקית צרפתית
לשנה אחת:
9לא יותר מ־ 2000 פרנק ( 1200ל״י) על
מתנות.
9׳ לא יותר מ־ 5000 פרנק ( 3000ל״י)
על בידור ואירוח.
ס לא יותר מ־ 12 אלף פרנק ( 7200ל״י)
על הוצאות אש״ל.
•י ולא יותר מ־ 20 אלף פרנק ( 12 אלף
ל״י) על החזקת מכוניות מנהלים.

אישים
יש ת הוו ה

רודן אונגניה
בסדום: שפם מדובלל

על גוף האשה, נעלמו מדוכני העיתונים.
אפילו ההתעלסות הקלה ביותר בציבור
הוצאה מחוץ לחוק.
בראש מסע צלב זה עומד אנריק גדין,
אלוף־משנה בדימוס של הצי וגיסו של הרודן,
גרין, הרואה באי־מוסריות מגיפה
רוחנית, נתמנה למפכ״ל המשטרה העירונית
של הבירה (אוכלוסייה: ששה מיליון) והחליט
לטהר את ״סדום של ימינו״.
יעדו הבא: מועדוני הלילה של הבירה הדרום
אמריקאית. הוא הורה להתקין תאורה
חזקה יותר בבל המועדונים ״על־מנת שיהיה
אפשר להבחין בקלות בין זכר לנקבה״.
אסור ללעוג. מסעו של אלוף־משנה
גרין נתקל בביקורת קטלנית של העיתונות
ודעת הקהל החופשית. כי גרין ניצל את
הזדמנות טיהור הדוכנים, בה אסר ע; הפצתם
של 22 כתבי־עת. הוא אסר עם העיתונים
הפורנוגראפיים מספר שבועונים
פוליטיים טהורים וגם שבועון סאטירי אחד
שהעז לשים ללעג את שפמו המדובלל.
הסביר גרין :״אין כל הבדל בין חתרנות
לפורנוגרפיה. הן הולכות יד ביד.״ קבע הוא
בהערת־סיכום שהיפכה בוודאי את מרקס ו־אנגלס
בקבריהם :״הפורנוגרפיה היא הבסיס
האמיתי של נסיונות ההשתלטות הקומוניסטיים.״

צרפת

שהזאתעדחש בוג ר
חשבון ההוצאות הוא החידוש האמיתי של
המאה העשרים. בעזרתו חיים אנשי עסקים
ומנהלי חברות כיד המלך, על חשבון אוצר
־מדינה, המכיר בהוצאותיהם ומנכה אותם
מרווחיהם החייבים במס.
אחר שארצות־הברית החליטה כי מוטב
שאיל תעשייה בעל נטיות ימיות ירכוש לו
ספינת טיולים על חשבונו הוא ולא על
חשבון חברתו ואוצר המדינה, הלכה גם
בריטניה בעקבותיה, הגבילה בצורה נמרצת
את ההוצאות העסקיות כביכול. לדוגמה:
רק הוצאות החזקה של מכוניות קטנות
מותרות בניכוי ומנהל חברה לונדונית הרוצה
לנסוע ברולס־רויס דווקא, צריך לעשות
זאת ׳על חשבון ביסו שלו.
תקרה צרפתית. השבוע החליט גם
העולם הזר! 1511

אל תדאג יותר מדי אם ילדך אינו מצליח
בלימודים, מציע פרופסור (לבריאות) בריטי,
במחקר שפורסם השבוע.
להפך, הילד עלול להיות גאין בכוח.
בהסתמכו על ניתוח תולדותיהם של 500
אישים, מדגיש הפרופסור, רונאלד אילינג־וזרת,
כי לעתים קרובות קורה ש״הילד הנחשל
של היום הוא הגאון של מחר״.
פיקאסו, למשל, שלא היה מסוגל לזכור
את אותיות האלפבי״ת. או איינשטיין שהתחיל
לדבר רק בגיל ארבע. או בטהובן,
עליו דיווח מורהו להוריו :״בתור מחבר
יצירות מוסיקאיות אץ לו תקווה בכלל.״
ציונים איומים. מוכן שגם ההפך הוא
נכון. יש גאונים שהם גאונים כבר בילדותם.
מוצרט, למשל, שחיבר את הקונצ׳רטו הראשון
שלו בגיל שש.
מכל מקום, סבור הפרופסור, אסור ללחוץ
על ילדים יותר מוי. צריך לתת להם
להתפתח כדרכם. אבל גם צריכים לשים לב
לכל פרט של בעיותיהם.
הסופר האנגלי הגדול רודיארד (אם) קיפ־לינג
למשל, היה מביא הביתה, שליש אהד
שליש, ציונים איומים מבית־הספר. עד שהוריו
גילו כי ראייתו לקוייה. וכשלא רואים
מה שלומדים קשה, כידוע, ללמוד.
השתתפו במבצע הפר סי ם הגדו ל
של טיס 1
פרס ראשון: שני פרסי

טיסה

לשבוע

לאירופה

פרטים בחנויות המובחרות בארץ

כדוד ההרץ
• הציכיס לצייס. בלונדון קפצה
אשד, בת ,29 אחר שבעלה כמה גלולות
אל־אם־וי מחלון דירתה בקומה החמישית,
בהיותה משוכנעת שהיא יודעת לעוף, שברה
את שתי רגליה ואת חום השדרה שלה.
המנגינה בפרטוריה,
• ארד
דרום אפריקה קבעו שלושת חברי תזמורת
האוניברסיטה המקומית שיא עולמי בנגנם
משך 12 שעות רצופות 500 מנגינות על
עוגב חשמלי, גיטארה ותופים, בלי לחזור
פעמיים על אותה מנגינה.
• זעקי, נערה אהוכה! בוושינגטון
הודיע דובר משרד הבטחון כי הוחלט להתקין
בכל אחת מ־ 150 צוללות הצי סרט־קול
של נערה, שיופעל בשעות חירום,
למטרות אזעקה, מתוך הנחה כי רק קולר,
הסקסי של נערה מסוגל להוציא את המלחים
מן השגרה שבחיי צוללת, להסב את תשומת
לבם למצב החירום עליו תתריע האזעקה.
לכל מאן דבעי. בלונדון עומד
לצאת לאור מדריך תיירים מיוחד במינו,
שאינו מסתפק רק בציון שעת חילוף המשמרות
ליד ארמון המלכה, אלא מכיל
גם את הרשימה המלאה של המטיפים המשובחים
ביותר בכנסיות הבירה ואת
מקומות המפגש המדוייקים של הפרוצות,
ההומוסקסואלים והלסביות.
9צליחת המגרש. בסקרמנטו, קליפורניה
רשם ממציא מקומי פאטנט על בריכת
שחייה מתקפלת לסוסי מירוץ, הסביר כי׳
השחייה היא ההכנה הטובה ביותר לתחרויות
סוסי מירוץ.
0לא תסולא כפז. בלונדון הוצעה
מכונית רולס־רויס משומשת למכירה ב־750
לירות סטרלינג ( 6300ל״י) ,נרכשה מייד
על־ידי בית־החרושת המייצר את המכוניות
רולנדרויס, במחיר 4000 לירות סטרלינג
(כ־ 34 אלף ל״י /על־מנת למנוע פגיעה ב־יוקרת
מכוניות רולס־תיס על־ידי מכירתן
במחיר עממי.

ונ ש 3 2 £בת£

הז מנ ת

מ7ץ 1מ 1ת
לבתי הבראה ומלונות
בחר את סוג

בכל וזאדץ
ללא תשלום נודזף
חברת

הטלויזיה בביתך.
הדגמה ללא התחייבות.

סזי נו ע

וח י בז 56

בע״ם
תל־אביב רח׳ הרדון ׳ 28

טל 222042 .

במרחב
מצרים
הצל פי םחה טני
רחובות אלכסנדריה, שהמו פעם ממלווי
הצי המלכותי הבריטי, קיבלו השבוע אורחים
חדשים: מלחי הצי הסובייטי, שחמש
מאוניותיו ערכו ביקור רשמי ראשון במצרים.
בדרכן
מן הים השחור ליוו אותן מטוסים
אמריקאיים של הצי השישי, שערכו גיחות־צילום
רבות. הגיב על כך מפקד הצי הסובייטי
בים השחור, במסיבת־עיתונאים שערך
על סיפון אוניית־הדגל שלו בסבאסטו־פול,
:אולי רצו לדעת מה הנשק שנשאה השייטת.
אני יכול להרגיע אותם: לא היה
נשק גרעיני.״
האם ערכה השייטת תמרונים משותפים
עם הצי המצרי בים התיכון?
על כך סירב האדמיראל גרגורי גרנוי להשיב
.״לא מכחיש ולא מאשר,״ דיווחו העיתונאים
.״אבל יש מדריכים רבים הפועלים
עם ימאי הצי המצרי,״ הסביר.
מכל הסוגים. במצרים עצמה שימש הביקור
הסובייטי הזדמנות להבליט את הישגי

גושאת־טילים מצדית
״לא מכחיש ולא מאשר״

הצי המצרי. ההישג שהודגש הפעם: הפעלתן
של ״ציידות־צוללות״ ,שנתקבלו מרוסיה.
״צלפי טילים״ ,קראה להם העיתונות המצרית,
והסבירה כי יחידות קטנות אלה מסוגלות
לגלות ולהשמיד צוללות בטווח ניכר.
לדברי מפקד אחת הספינות :״לא רק
צוללות מן הסוג הישן (שיש בידי ישראל),
אלא גם צוללות אטומיות חדישות (מן הסוג
שיש בידי ארצות־הברית).״

מונט -בלאו
דובק מנטול
פולריס
(?ן ינג־סייז)

} סיגריות מנטול מרעננו ת של דובק
) 1ד־ ר יע ק ב סזן

עיראק
ה אז ר ח שחרג!
בבגדאד יושב שוב קצין על כסאו של
ראש־הממשלה. האזרח היחידי שכיהן בתפקיד
זה מאז ההפיכה של ,1958 עבד־אל־רחמאן
אל־בזאז, יושב בגלות באירופה,
״מטעמי בריאות״.
ראש־הממשלה החדש, הגנראל נאג׳י טאלב,
היה חבר המיפקדה של הקצינים החופשיים,
שחיסלו את המלוכה, כיהן כשר הסעד בממשלתו
הראשונה של הגנראל קאסם. אבל
הוא הוכיח את עצמו כחסיד נלהב מדי של
עבד־אל־נאצר, נאלץ להתפטר ולצאת לגלות
באוסטריה. הוא נאלץ גם להתפטר מהצבא,
יחד עם מספר קצינים גבוהים, שלא מצאו
חן בעיני קאסם.
קצינים אלה הקימו ועד סודי, שנטל לעצמו
את השם שומרי המהפכה העיראקית.
חבריו חזרו לעמדות־כוח, אחרי חיסולו של
קאסם. טאלב היה אחד מהם, שירת בתפקידים
שונים בממשלות עיראקיות.

כעסי, יתחי, איימי.

שומרי המהפכה

לא התלהבו מן האזרח אל־בזאז. הוא אמנם
החזיר מידה כלשהי של סדר ותנופה לכל-

העולם הזה 1511

כלה העיראקית, אבל בעיני הקצינים ניראו
מאמציו כ״מכירת הישגי המהפכה* .הם כעסי
עליו כאשר תיקן את היחסים עם איראן
ותורכיה, רתחו כאשר סגר מועדונים של
תנועות ידידות עם ארצות קומוניסטיות,
מחו כאשר הבהיר שהוא אוהב את עבד-
אל־נאצר — אבל מרחוק, ונשבעו להפילו
כאשר נידמה היה להם כי נכנע בצורה מבישה
לכורדים.
הצעד שדחף אותם לפעולה נעשה על״ידי
אל־בזאז ערב צאתו למוסקבה, לפני שלושה
שבועות: הוא הורה לשחרר את רכושם
המוחרם של 50 מגדולי המישטר המלוכני.
שומרי המהפכה הגישו אולטימטום לנשיא:
סילוק האזרח — או התקוממות הצבא. עבד־אל־רחמאן
עארף נכנע לאולטימטום. שכן
הוא עצמו גנראל, והוא יודע מה מסוגלים
לעשות גנראלים במדינה, בה אין שום מיס-
גרת פוליטית או עממית מאורגנת.

אבו ד ה בי
והב מתחת למטח
מי שקרא לרצועת־החוף בשם אבו דהבי
(.אבי הזהב״) ידע כנראה מה הוא עושה,
למרות שהדבר היה אז נעלם גדול.
כל החלק הזה של חוף המיפרץ הערבי
הוא שומם כמעט לחלוטין, ופוגשים בו רק
לעתים רחוקות מאהל בדואי בתוך מרחבים
אינסופיים של חולות.
בתוך אבו דהבי עצמה, שגודלה הוא פי
שמונה משטחה של ישראל, חיים בסך הכל
8000 תושבים. אבל מתחת לפני המידבר
מונח חלק נכבד מאוצר הנפט הערבי, והאמיר
ששלט שם נחשב לאדם העשיר בעולם.
השלטון יחד עם הראש. שייך שחבוט
איבן סולטן לחם קשה כדי להגיע למעמדו.
הוא נולד כבדואי מרוד, בתחילת המאה
הנוכחית. מתי בדיוק — הוא עצמו
אינו יודע. כדי ליטול לידיו את ראשות שבט
אבו פלאח הוא רצח את דודו, שרצח קודם
לכן את אחיו הבכור, שהוא אביו של שחבוט.
בתקווה שהוא עצמו לא יפול קורבן לדקירת־פגיון
נוקמת או שאפתנית, הוא השביע את
שני אחיו הצעירים על הקוראן, שהם לא
ינסו לרצוח אותו לעולם.
הם שמרו על הבטחתם — וזו הסיבה
מדוע יכול היה השייך שחבוט לעזוב בשבוע
שעבר את חופו הזהוב בשלום, ולצאת
לגלות באירופה.
את הדרך לאירופה עשה בצורה נעימה
מאוד: על סיפון סירת־ד,טיולים הפרטית,
אותה רכש מהנסיך רנייה של מונאקו.
שישליק גמל. שייך שחבוט שלט על
נסיכותו במשך 30 שנה. מרכז־השלטון היה
ארמונו, שהוא אחד המיבנים היחידים בארץ
בה לא צומח אפילו דקל אחד.
העיקרון השלטוני הראשון שלו היה
פשוט: הוא סירב לקבל כל תשלום בשטרות;
רק זהב נחשב בעיניו. את המתכת היקרה
היד, אורז במזוודות, מתחת למיטתו, וכאשר
היתד. מצטברת כמות גדולה היה מעלה אותה
לחדר־האוצר, במיגדל־המעצר שבארמונו.
בצורה זו הצטברה כמות מספקת של זהב,
כדי להצדיק את שם החוף. ליתר דיוק: בשנת
1964 הסתכמה הכנסתו האישית בשלושה
מיליון לירות שטרלינג, ובשנה שעברה
הגיעה ל־ 3.8מיליון.
אולם כאשר הציעו לו כמה מבני משפחתו,
שהגיע הזמן להקים בית־חולים בנסיכות,
השיב בצינעה. :מי אני שאפעל נגד רצון
אללה, בנוגע למצב־בריאותם של בני־תמו־תהי*
צרכיו
האישים נשארו צנועים ביותר:
בשר־גמל צלוי, אורז, דגים מיובשים.
עוד יותר עשירז במשך כל שנת
1966 נרשמה רק הוצאה גדולה אחת: המחאה
על־סך חצי־מיליון לירות שטרלינג,
שנמסרה כמתנה למלך חוסיין הירדני, כתום
ביקורו הרשמי של השייך שחבוט בעמאן,
לפני שלושה חודשים. הסכום הוקדש להקמת
שיכונים זולים ולפיתוח האוניברסיטה.
ההוצאה היחידה של השייך, למטרות של
נוחות אישית, היתד, התקנת בית־שימוש
חדיש בארמונו.
קמצנות זו היתד. הסיבה העיקרית, שדחפה
את אחיו של השייך להדיחו. מכיוון
שזכרו את שבועתם על הקוראן, עשו את
הפעולה בצורה דמוקראטית. הם כינסו
מועצה של כל ראשי השבטים בנסיכות, וזו
החליטה להעביר את השלטון לשייך זייד
איבן סולטן, אחיו של שחבוט.
מה שאיש אינו יכול לדעת, בשלב זה,
הוא: האם יזרום חלק מן הזהב ל־8000
תושבי הנסיכות, או שבמקום האיש העשיר
ביותר בעולם יבוא אדם הרוצה להיות איש
עוד יותר עשיר מקודמו?
העולם הזה 1611

התיק 1ן ה117!1
אל תצבע את פנים המקרר כי אין צורך בכך.
טמבור״טפריי נועד לצביעת פגמים קטנים בצבע
של המקרר בבית, האופנים של הילד, העגלה של
התינוק, מכונת הכביסה של הגברת או פגמי צבע
של מכוניתך.
טמבור־ספריי באחד־עשר גוונים נפלאים יתקן א ת
הפגמים ללא רבב. כל התיקונים יהיו קטנים
באמת אם תשתמש בטמבור״ספריי. טמבור־ספריי
מכסה כל פגם. לנוי והידור :

פ 0ם ר

המנוי קיבלת חשבונן לחידו* חטינוי, נא פרע
אותו בהקדם. עקב הביקוש לעיתון, לא
נוכל לאפשר כל משלוח ללאתשלוט

מה לקרוא?
שם הספר: בד ם קר. המחבר: טרו מן ק א פו ט ה.
המתרגמת: עליזה נצר. ה מו צי א ל או ר: לדורי.
ה מ פי ץ: שלה. ל ה שיג: בכל ק יו סקו חנו ת ספרי ם.
צו רתהכ תי ב ה :״ רו מ אן־ ה מ צי או ת ״ .הנו ש א: פשע
ללא מניע. ה ב קו רתבע תונו ת: אי בדהאת הראש.
( ״ הארץ״ למשל :״ ר ב־ מכ ר עוצר נ שי מ ה, הספר
הנ דון ביו ת ר של שנו תהש שי ם״ ).ה חווי ה
העמוקה: שלן, ה קו ר א.

כלה, לפני שאת מחליטה
באיזו שמלת חופה
לבחור כדאי שתכנסי
לסלון ״אמבר״ .זה עתה
הגיעה מנהלת סלון
״אמבר״ מאירופה עם
שמלות חופה חדישות
לכל העונות מן המודלים
החדישים ביותר
מבדים מיוחדים

״אמבר״
תל-אגיב, רח׳ ב רי חתח 59
טלפון 246752

ט נ ני נוו
ויויפסוה-

תל־ י*י ו*
יידי ־
אביב,
ב תו ת בו ק ר וערב

תעותל

חקצו ! /

תוך זמן קצר,
בהדרכה מקצועית מעולה!

1171־

בקר * אחה״ צ * ערב
פ תי ח ת הקורס:

1.9.1966

החודש נפתחים קורסי ם חדשים
למועד הבחינות אפריל 1967
במגמות הו מני ס טי ת וריאלית
הרשמה לכיתות בוקר ט /י /י״א, י״ב
פרטים והרשמה: מ־ 1 — 8כבוקר ; ומ־ 8 — 4בערב
תל־אביב
דרך פ״ת 126
(מול הקריה)

תל־אביב
דרך פ״ת 44
(מול בית הדר)

חיפה
רח׳בלפור 5
(מול הטכניון)

קבלת לקוחות בסלון בית־הספר לספרות ״דיאנרד
יום־יום בין השעות - 9ו בצהרים 3 .־ 7בערב
בימים א, ג .ה. הסלון פתוח עד 9-30 בלילה.

תא,רייש

(1בנר דיוגגור)226066.111

בי ת־ הספר ״ דיאנהיי, בעל ה מוני טין הבינל או מי,
עשיר בנ סיון ו הוו ת ק מו מלץ על־ידי התאח דו ת
מו ס דו ת חינוך פר טיי ם בישראל.

העולם הזה ! 511

ך* דבר האחרון שאמר משה דיין לפני שנסע מן
| 1הארץ, היה שלא איכפת לו מה דעתי על שליחותו
בוויאט־נאם. ובאמת, למה שיהיה איכפת לו?
אבל צריך להיות איכפת לו מה דעת עם ישראל על
שליחות זו.

ולעם ישראל צריך להיות איכפת מה הוא
עושה שם.

ץ שה דיין נסע לוזיאט־נאם, כך נאמר לנו, כדי לדודח
)/על פעולות האמריקאים.
בינתיים לא עשה זאת.

אם ל האמריקאים מדווחים על פעולות דיין.
תצלומיו של הגנרל דיין, רמטכ״ל הצבא הישראלי, מצביא
מלחמת־טיני, ממלאים את עתוני העולם.
גנרל דיין משתתף בסיור אלים בג׳ונגל. גנרל דיין
מסייר באוניית־מלחמה. גנרל דיין סוקר בחיוך את מטוסי
חיל־האוויר, היוצאים להפצצות. גנרל דיין מקבל תדריך מפי
קצינים אמריקאים ועוקב אחרי קרב.

חוששני שכאן פעלה תכונה טיפוסית של
דיין: הלא־איכפתיות.

כלל -האם היה לנו עניין להופיע בעיני
מיליונים אלה כמשתייכים למחנה מדכאי ה
וויאט־קונג?

^ י בוויאט־נאם מתנהלת ברגע זה מלחמה שעברה
^ את גבולות השמדת־העם. היא מעוררת שאלות הנוגעות
לשורשי המוסר האנושי.

הנשיא ג׳ונסון מעוניין בכך, מסיבות ברורות. גם שונאי
ישראל בעולם הערבי מעוניינים בכך, מסיבות שאינן פחות
ברורות.
זיהוי צה״ל עם הצבא האמריקאי בוויאט־נאם הוא אסון
לאומי. את התוצאות הראשונות כבר ראינו בנאום הנציג
הסובייטי במועצת־הבטחון. ראינו אותן גם בהצלחתו של
שוקיירי להשיג גילויי־הזדהות עימו בפקינג, ואפילו בהאנוי.

לא היה איכפת לו מי ינצל את שליחותו, ובאיזה אופן.

וזהו, אולי, הפרט המחריד בשליחות זו.

די בעובדה קטנה אהת כדי להטיל אור על
המלחמה כולה.

השבוע הפציץ חיל־האודיר האמריקאי את הכפר צ׳אן־נייאם.
בהפצצה זו נהרגו 15 גברים, נשים וילדים, ונפצעו .182
העיתונות האמריקאית הודיעה שהכפר הופצץ ״בטעות״.
השגרירות האמריקאית בסייגון, לעומת זאת, פירסמה
רישמית שלא היתד, כאן טעות. קבוצה קטנה של לוחמי
הוויאט־קונג חדרה, לדבריה, לכפר, ונתגלתה שם. המטוסים

האם יכול להיות אינטרס משותף כלשהו
למשה דיין ולאחמד שוקיירי?

דם חכם לומד מנסיון הזולת. אדם פחות חכם לומד,
לפחות, מנסיונו של עצמו.

והרי למשה דיין יש נפיץ רב.

מערכת־התעמולה העצומה של ארצות־הב־רית
מגוייסת כולה כדי להחדיר תמונות אלה
לעתוני כל העולם.
צוות אמריקאי הנציח את מסעו של דיין בוזיאט־נאם
בסרט, כדי להראותו על מסבי הטלביזיה ברחבי תבל.

מדוע ץ

^ שה להאמין כי ממשלת ארצות־הברית הפכה כולה
1! /סניף מחלקת־ההסברה של רפ״י. מתקבל יותר על
1הדעת כי ממשלת ארצות־הברית פועלת לטובת עצמה.

ואכן, די להסתכל כתמונות אלה, כדי לעמוד
על מטרתן.
בכל התמונות לובש הגנרל דיין מדים. אילו מדים?
אלה הם המדים הרגילים של חייל קרבי אמריקאי: כובע־פלדה,
או כובע־מצחייה(נ! 01-3£6 03 יי,)1מדי־חאקימרושלים.

הקורא האמריקאי הרגיל רואה את הגנרל
הישראלי כמדי צבא ארצות־הכרית. ממילא
הוא מזהה אותו עם צבא ארצו.
יהודי אמריקאי יכול, אם הוא רוצה, לדמיין לעצמו כי
הגנרל הישראלי לובש את מדי צה״ל. ההבדל במדים אינו
רב, וזר אינו צריך לדעת אותו.
העובדה שהגנרל דיין אינו עונד סמלים וסימני־דרגה
יש בה כדי לשחרר אותו ממשפט משמעתי בצה״ל, באישום
של הפרת פקודות מטכ״ל. אבל אין בה כדי לשנות
מאומה את הרושם המתעורר למראה התצלומים. כי גם החיילים
הקרביים עצמם אינם מרבים לענוד סמלים וסימנים.

ך 1ך דואג מנגנון־התעמולה של ממשלת ארצות־הברית,
^ באמצעות התצלומים והטקסט המלווה אותם, ליצור בארצה
ובעולם כולו את הרושם הברור כי גנרל ישראלי
משתף עימד, פעולה בוויאט־נאם.
לא אזרח זר, ניטראלי, הנמצא שם במיקרה. לא עיתונאי
מיקצועי, הממלא את תפקידו כמשקיף אובייקטיבי.

אלא גנרל ישראלי.
ולא סתם גנרל, אלא רמטכ״ל לשעבר (ומי שם לב למילה
״לשעבר״?) גנרל הלובש את מדי ארצות־הברית, המשתתף
בפעולות צבא ארצות־הברית.
ומכאן המסקנה, שאינה נאמרת בפירוש, אך המסתברת
בלב הקורא:

הגנרל הישראלי מזדהה עם מלחמת אר־צות-הברית.

ילד
תבע דיין 10 מיליון דולאר עבור שרות זה
לתעמולה האמריקאית, היד, מקבל אותם.

בעין יפה, בלי מקח־ומימכר.

כי העולם התרבותי כולו סולד מן ההתערבות האמריקאית
בוויאט־נאם. מיטב הנוער בכל הארצות החופשיות —
מפאריס ועד פנום־פה, מאמסטרדאם עד אונטאריו — מפגין
נגדה. ממשלות המערב מסתייגות ממנה בבירור, אנשי־הרוח
האמריקאיים (ובראשם היהודים) מגנים אותה.
גנרל ישראלי, המייצג את מדינת קורבנות־הנאצים, הנערץ
על היהודים, שוזר. עתה מיליונים. איך יגנו אותו היהודים?
איך יסתייגו ממנו כל האישים הליברליים?
אבל חוששני שדיין לא גבה שכר, וגם רפ״י לא הגישה
שטר לפרעון. לא כאן ההסבר לשליחות זו.
גם התאווה לפירסומת אין בה הסבר מלא.

האמריקאים הפציצו והבעירו את הכפר, כדי להשמידם.

במילים אחרות: לפי הגירסה האמריקאית
הרישמית די בנוכחותם של במה מאנשי ווי•
אט־קונג באחד מכפרי מולדתם, בדי להשמיד
את הכפר בולו -את הנשים והילדים, את
הזקנים והחולים -שאיש לא שאל אותם מה
רצונם ומה השקפתם.
זהו גנוסייד. לא פשע־מלחמה, אלא מלחמת־פשע.
האם מותר לגנרל ישראלי להתנהג כאילו אין זה איכפת
לו? האם מותר לו לנסוע לשם כדי ״ללמוד את השיטות״,
כפי שהודיע?

האם מותר הדכר אפילו לאדם הנושא באחריות
לפעולת קיכיה?
ף/וףל ^-ו
*תכן כי הצד המוסרי באמת לא איכפת לדיין. אך
7האם יכול אפילו הוא להתעלם מן הצד הפוליטי?

מיליונים בלתי־ספורים ברחבי העולם מאמינים
בלב שלם בי מלחמת הוויאט-קונג נגד
הפולשים האמריקאים היא מלחמת-שיחרור.
מיליונים אלה אינם מצויים רק בארצות הקומוניזם וב־אפרדאסיה,
אלא גם באירופה המערבית ובאמריקה עצמה.
מדינאים כמו דה־גול ומנדס־פראנס, סטודנטים ואנשיירוח
בכל הארצות, ביטאו אמונה זו.
אני מאמין באמונה שלמה שהם צודקים.

אך אפילו היינו משוכנעים שאינם צודקים

משה דיין היה שייך לקבוצה ששלטה בישראל בשנים
האחרונות של כהונת בן־גוריון כראש־ר,ממשלה. באותה תקופה
העניקו דיין ושות׳ עזרה מדינית וממשית לאירגון ה־או־אה־אס
באלג׳יריה במלחמתו בלוחמי־השיחרור של הפל״ן.
אמרנו להם אז: אתם מביאים אסון על ישראל. אתם
מזהים אותה, בעיני העולם הערבי כולו, עם שרידי האייד
פריאילזם והקולוניאליזם. אתם מאבדים הזדמנות היסטורית
לבנות גשר אל אומה ערבית העומדת לנצח במלחמתה, שלא
תשכח את העזרה שניתנה לה בצרתה.
גם אז צחקו דיין ושות׳ .גם אז הם היו ״ריאליסטים״.
הם לא האמינו לרגע כי הערבים ינצחו.
עברו שנים מעטות — והנה חזרו הצרפתים להיות ידידיה
של אלג׳יריה החופשית — ואילו ישראל שנואה ובזוייה
בעיני לוחמי־החופש דאז וידידיהם.

היבול להיות ספק כי אותה פרשה תחזור
בוויאט־קונג?
האמריקאים אינם יכולים לנצח שם. במוקדם או במאוחר
יוכה העם הוויאט־נאמי באחדותו ובחרותו הלאומית, בצורה
זו או אחרת. האמריקאים לא יישארו שם — והם ישתדלו,
למחרת היום, להתפייס עם אוייביהם.
ורק אותנו יזכרו אז כולם כמי שהזדהו עם המדכאים,
כמי שנתנו גושפנקה מדינית ומוסרית להשמדת אוכלוסיה.

אחרי שאחרון החיילים האמריקאים ינטוש
את אדמת ויאט-נאם, עוד תיזברנה תמונותיו
של הגנרל הישראלי, במדים האמריקאיים,
המחייך מול מטוסי-המוות.

במדינה

11 *9 8 1 1

• יחסי ישראל— מוסקבה יחמירו, וזאת כמידה ניכרת על
רקע המתיחות כגבול הסורי. אחרי התקרית של החודש שעבר, הבהירה

העם

ברית־המועצות כי להבא תגיב בצעדים גלויים על בל פעולה ישראלית שאינה
מוצאת חן בעיניה. גירוש המזכיר השני דויד גביש הוא חלק ממדיניות זו.

ל\יון הזדים

• צפוי מאכר, משולש כהנהלת הסוכנות, כין מפא״י, אח־דות־העכודה
והמפד״ל, על כיכוש עמז־ת־המפתח החשוכה,
ראשות המחלקה המאוחדת לעליה ולקליטה. מד בה עמד בראש

האם יש בארץ ממשלה?
לכאורה כן. ולראייה: מתקיימת ישיבה
שבועית של הממשלה, בה מוסרים השרים,
שחזרו מחו״ל, דו״ח מפורט על נסיעותיהם
לשרים המתכוננים לנסוע לחו״ל.
אך האם מושלת ממשלה זו? נראה שלא.
כי מזה כמה שבועות היא יוצרת ״תוכנית״
כללית. יצירה זו נמשכת יום אחרי יום, ב־קולי־קולות,
תוך תקיעה בחצוצרות העתונות.
התוכנית משתנה פעמיים ביום — פעם
כשמופיעים הבוקרונים׳ פעם כשמופיעים ה־צהרוניים.
כל פלג בממשלה מוסיף לה כל

מחלקת העליה איש המפד״ל שלמה זלמן שרגאי, ואילו מחלקת הקליטה פוצלה
לאחרונה בין צביה לובוטקין מאחדות־העבודה לבין אברהם ציגל, איש מפא״י.
עתה החליטה הנהלת הסוכנות לאחד את שלוש המחלקות, אולם עוד זמן רב
יעבור עד שיימצא פיתרון לחלוקת המחלקה המאוחדת בין שלוש המפלגות. כי
הפעם, יוכל המנהל לא רק לזכות בג׳וב טוב לעצמו, אלא להבטיח שאנשי מפי
לגתו שלו לא יהיו בין המפוטרים.

• כעיית הח״בים הערכיים של מפא״י לא תיפתר כקלות.
אחרי שהעולם הזה גילה לפני שבועיים, כי אבא חושי עמד לשלם לכל אחד
מהם 20 אלף לירות, התערבה מזכירות
המפלגה, ואסרה את ביצוע העיסקה. ה־ח״כים,
שאחדים מהם במצב כספי דחוק,
ימשיכו ללחוץ למען כיבוד ההתחייבו יות.
ייתכן שלפחות אחד מהם יפנה ליועץ
ראש־הממשלה לעניינים ערביים,
על מנת שיעזור לו בהלוואה, במקום
בו נכשל חושי.

פעולה־נגדית הצפוייה מצר
חושי: נסיון להדיח את שמואר
טולדאנו מתפקידו כיועץ לענייני
הערכים, ו למנות במקומו את
יהושע חבושי. מנהל

מדור המיעוטים

במשרד העבודה. חבושי, היושב בחיפה,
נחשב לאיש של חושי ושל אמנון לין,
אף כי שר העבודה יגאל אלון נוהג לראות
בו דווקא איש הנאמן לו.

• אם תתקכל תוכנית ספיר,
ידרוש השר לסלק מן הממשלה
את כל השרים שהתנגדו או
הפריעו לקכלתה. אות ראשון לכד
כבר ניתן במעריב, עיתון המשרת את
ספיר, שהסתמן על השינויים בממשלה
הבריטית כדוגמה שיש לחקותה. הטענה:
לא יתכן כי שרים שהתנגדו לתוכנית
מסויימת יהיו ממונים על חלק מביצועה.
במערכה זו תהיה צפונה גם דרישה
מרומזת להדיח את לוי אשבול עצמו.

• מלחמודהאחים בחרות תת
רחב ותסתעף בחודשים הקרו*
כים, בעיקבות ״חלוקת התפקידים״ בהנהלה
החדשה. הפשרה שהושגה מאפ״
שר ת את הקמתם של שני מנגנונים מק־בילים
ויריבים בגל רחבי התנועה: א לי
עזר שוסטאק, שקיבל את ההסברה,
יקים מנגנון מקביל למערכת־ההסברה
של יוחנן באדר. בעוד שמערכת־האירגון
נשארה בידי אחד מחסידי בגין, יקימו
מתנגדי־בגין מ ערגת־אירגון שניה ומקבי

שלבים־ ש לביס

לה בכל הסניפים, באמתלה של הכנות
לבחירות הבאות — תיק שנמסר להם רישמית. תון כדי כן יאשימו חסידי
בגין את יו״ר ההנהלה, יעקוב מרידוד שהיה אחד מהם, בחולשת־אופי ובכניעה

ל ילא מן הנמנע, שעל רקע זה תבוא התפטרותו של יו״ר מרכז
התנועה, יוחנן באיר.

בצורה זו ינסה להביא לידי משבר גלוי, שיאלץ את

בגין לפעול נגד האופוזיציה.
• מפלגה אחרת שתסבול מתסיסה פנימית: מפ״ם. בכמה מן
הסניפים העירוניים מתגבשת אופוזיציה חריפה להנהגת המפלגה, בעיקר על רקע
התוכנית הכלכלית של ספיר. בסניפים אלה הועלתה הדרישה לפרוש מן הממשלה.
ועידת המפלגה, שנועדה להתכנס בעתיד הקרוב, נדחתה לשנה, מחשש של התמרדות
הנציגים העירוניים. גם הדרישה לכנס את המועצה הארצית תידחה, כי
מועצות אלה מורכבות מנציגי הסניפים, ואלה ממורמרים על ההנהגה, שהיא
כמעט כולה על מהרת אנשי־הקיבוצים, אף כי בבחירות האחרונות להסתדרות
קיבלה מפ״ם כ־,־ 807 מקולותיה בערים.
• כקרוב יתחדש הוויכוח על הכתיב העברי. היוזם הפעם:
עיתונאי ישראלי ידוע, שגיבש הצעה מפורטת לשינוי הכתיב הקיי ם, על־ידי
הכללת העיצורים.

• קיימים סימנים של התהדרות היחסים העדתיים בבני־ברק.
זאת עלולה להיות תוצאה של התנגשות בין נציגי העדה הבבלית במוע־צת
הטיריה, לבין ראשי השלטון המקומי. הבבלים, המרוכזים ברובם בפרדס־כץ,
טוענים כי העיריה מפלה אותם לעומת החלק ״האשכנזי״ של בני־ברק, אפילו
במתן שירותים דתיים. ואילו בקרב תושבי פרדס־כץ רבה התרעומת על שראשי
העיר טענו כי ריבוי הפשעים במקום הוא תוצאה ישירה של ריכוז עולי בבל.
הסטטיסטיקה, כפי שעולי בבל מפרשים אותה, מוכיחה כי ריבוי הפשיעה הצעירה
הוא תופעה של בני־טוביס ,״אשכנזים״ דווקא.

כמה ימים פרטים חדשים, הסותרים אוז הפרטים
הקודמים.
אבל זה לא מפריע לממשלה — כי גם
אופוזיציה אין בארץ. חרות עסוקה במריבות
פנימיות אינסופיות, כולן על רקע אישי,
ללא שום ויכוחים על עקרונות או דרכים
פוליטיות. מפלגות אחרות, כמו מק״י, יצאו
לחופשה קולקטיבית ברגעים המכריעים של
המאבק על הצעות ספיר, מסתובבות ברחבי
העולם. רפ״י מצטלמת בוויאט־נאם,
שם היא פועלת בניגוד לקו בן־גוריון, הדוגל
בהתקרבות לסין. כשיש אופוזיציה כזאת,
קל להיות ממשלה כזאת.
קשה להתאפק. למרבה המזל ישנם
הסורים — ואין כמוהם כשיש צורך לאחד
את המדינה. הצבא הסורי פועל כולו כ־ליגיון־הזרים
של ממשלת אשכול.
מזה חודשים מתריעה הממשלה הסורית
על המזימות של ישראל, בשיתוף־פעולה עם
האימפריאליסטים, להתקיף את סוריה, מפני
שזו התקרבה לברית־המועצות. המסקנה המתחייבת
מטענה זו היא שכדאי לסוריה להתאפק,
ולא לספק תואנות להתקפות עליה.
אבל הסורים אינם יכולים להתאפק. כאשר
התקיפו, השבוע, סירה ישראלית שעלתה על
שירטון בכינרת, בשטח ריבוני ישראלי מובהק
— הזמינו על עצמם התקפת־נגד בלתי־נמנעת.
הדבר בא דווקא שלושה ימים אחרי
שרמטכ״ל צה״ל, יצחק רבין, איים בפירוש
בפעולה נגד סוריה, אם תפעל נגד ישראל.

בפעולת השבוע הופלו שני מטוסים סוריים׳
מהם אחד חדיש ביותר, דבר שהוכיח
שוב את העליונות הטכנית של ישראל. הוא
גם הסיח את הדעת של האזרח הישראלי
מתוכניות ספיר, מילא אותו לשעה קלה סיפוק
וגאווה.
לכן עשו הסורים דבר שכל שרי ממשלת־אשכול
גם יחד לא יכלו לעשות.
וכאילו כל זה לא מספיק, בא עריק מחיל-
האוויר העיראקי ורומם את ליבו של האזרח
הישראלי במתנה שלא היתה עוד כדוגמתה:
מטוס מיג שנחת בישראל מרצון.

יחסים מרחביים
חייד מ ה 133
האיש נמוך־הקומה, שישב השבוע בחדר-
האוכל של קיבוץ מיזרע, כשהוא לבוש בגדי
חאקי ודומה לכל קיבוצניק אחר, הוא בעל
פאראדוכסים רבים.
שמו, עבד־אל־ראזק עבד־אל־קאדר, מביע
סגידה כפולה לאללה *,אבל הוא עצמו
כופר גמור, ודוגל במארכסיזם־לניניזם. ההא
סורי־למחצה ואלג׳ירי־למחצה, אבל ביום לא
נותרה לו אלא הנתינות הצרפתית. הוא בא
לארץ כציוני — אולי הערבי היחידי בעולם
כולו המגדיר את עצמו כך, הוא פעל למען
חרות אלג׳יריה, אך אינו יכול לדרוך
עוד על אדמתה.
42 נשות האמיר. האיש שאינו יכול
לחזור לאלג׳יריה, הוא צאצאו הכפול של
אדם אשר גופתו הועברה לאלג׳יריה רק
לפני חודש מדמשק, בטקס ממלכתי מפואר.
האמיר עבד־אל־קאדר אל־ג׳זאירי (,״האל־גירי״)
היה הגיבור הלאומי הראשון והאחרון
של אלג׳יריה, עד לדור האחרון. היד, זד,
האיש שלחם מלחמת־חרות ממושכת ורבת-
תהילה בכובש הצרפתי, מ־ 1832 עד .1847
מלחמה זו נכשלה, לבסוף, בגלל אי־היכולת
לאחד את האלג׳ירים, והאיש הוגלה לדמשק,
שהיתר, אז תחת שלטון תורכי.
את מרצו הרב השקיע האמיר הגולה בהקמת
דור חדש: בעזרת 42 נשים הוליד
כמה עשרות בנים ובנות. גם אביו וגם אמו
של עבד־אל־ראזק הם נכדיו של עבד־אל־קאדר
האגדתי.
הפעילות הפוליטית של המשפחה לא תמה
בבואה לדמשק. אחי־סבו של עבד־אל־ראזק
נתלה בכיכר פומבית בדמשק על־ידי התורכים,
באמצע מלחמת־העולם הראשונה,
בגלל פעולתו לחרות הערבים. כעבור שנתיים
נתלה דודו של עבד־אל־ראזק באותה כיכר
על־ידי לורנם איש־ערב, שניסה להמליך בדמשק
את פייסל**.
עבד־אל־ראזק עצמו נטה שמאלה. כאשר
נכנעה צרפת לנאצים ב־ ,1940 הקים מחתרת
למען צרפת החופשית — עוד לפני שעשה
זאת דה־גול. הוא עזר לבריטים ולצרפתים־
החופשיים לכבוש את סוריה, זכה בתמורה
באזרחות צרפתית מלאה.
״סובן הציונות״ .בינתיים זכה עבד־אל־קאדר
גם באזרחות אלג׳ירית. כי כאשר
קם הפל״ן, היה מראשוני פעיליו בצרפת.
אך כאשר ניצחה מלחמת־השיחרור האל-
ג׳ירית, מצא את עצמו באופוזיציה. היא
התנגד למישטרו של אחמד בן־בלה, עזר
להקים באלג׳יריה מחתרת שמאלנית, נכלא
והואשם כ״סוכן הציונות והאימפריאליזם״.
במשך 13 חודשים ישב בכלא — אבל
בניגוד לחששיו לא עונה ולא הוצא להורג.
לדבריו :״האשמתי את ראשי המישטר בכך
שהם פאשיסטים, מענים ומדכאים, ושהם
סוכניו של עבד־אל־נאצר. לכן הם רצו
להוכיח לי שאינם פאשיסטים, שאינם מענים
ושאינם רוקדים לפי חלילה של קאהיר.״
סיבה סבירה יותר: עבד־אל־קאדר כבר היה
ידוע מדי בעולם מכדי שכדאי היה למישטר
לחסלו. הוא הוחזק במאסר גם כשהופל בן-
בלה על־ידי בומדיאן. לבסוף, בלי הודעה
מוקדמת, הועלה על מטוס והוטס לצרפת.
אך דרכונו האלג׳ירי לא הוחזר לו — ועתה
הוא נשאר בעל ניירות צרפתיים בלבד.
אשה ותורה כקיבוץ. האישום כ״סו
כן ציוני״ נבע במיקרהו של עבד־אל־קאדר
(המשך בעמוד ) 16
* התרגום המילולי של השם: עבדו של
(אללה) המשביר, עבדו של (אללה) בעל־היכולת.
אלה הם שניים מ־ 99 הכינויים ה־רישמיים
של אללה, שרוב השמות הערביים
גזורים על פיהם.
** פייסל בן־חוסייין, שהפן לאחר מכן
אבי שושלת המלוכה העיראקית. לורנלו הבריטי
ניסה להמליכו כדי למנוע את הש תלטות
הצרפתים בסוריה.
העולם הזה 1511

זהו המיקרע הנבו שער סינון הסיוה
אשו הניר ס סוו שצלל לקראתה

לחלוץ! לחלוץ!

לסייע בחילוץ מן השימון, הקרוב מאד לגדה.

מיג

ן* שיצאו כראשית השבוע מספר
ספינות־דייג לאסוף את שללן בפינה
הצפון־מזרחית של הכינרת לוו, כרגיל, על־ידי
ספינת־משמר לאבטחה. בשעות הבוקר
המוקדמות קרה מה שיכול לקרות בקרבת
החוף הסורי של הכינרת — ספינת האבט־

*הפגיעות בסירת החליצה

נת־מישמר שנייה שחשה לעזרת הספינה שנתקעה (העיגול בצילום

| *1 | ¥ל 11111הךן 1ך | נזשך שבע שעות היתה ספינת־המישמר
הישראלית נתונה לאש
| | 1111 # 1 1 1
מן החוף הסורי (אשר שיחיו נראים ברקע ככתמים חומים) .חילופי־

היריות וקרבות־האוויר הסתכמו בארבעה ישראלים פצועים וספינה
שהמיס החלו חודרים לתוכה עקב פגיעות הסורים. כנגד זה איבדו
הסורים שני מטוסי מיג, אחד מדגם 21 המשוכלל, ואחד מדגם . 17

חד, הישראלית עלתה על שרטון סלעי במים
הרדודים.
השעה היתר. שלוש לפנות בוקר ואנשי
הספינה פתחו במאמצים נמרצים להחלץ מן
השרטון. אך דבר לא עזר. הם היו תקועים,
נאלצו לחכות לבואה של ספינת החילוץ, שהוזעקה
באלחוט.

מן הבננות

נתב נים

עמנואל אלנקווה, כתב
ידיעות אחרונות, כיסה
את הפעולה מתון סירת־מרוץ מקומית.
הוא זינק למים כאשר מטוס סורי צלף לעברו,
נאסף אחר־כך על־ידי סירה ישראלית.

מסמן את הפגיעה בדפנות) במרחק כמה עשרות מטריס ממוצביהס.
פגיעה זו עלתה לסורים ביוקר. רוח־הלחימה של אנשי הספינה על תה
מאוד, הפילו בתותח הספינה מסוס מיג סורי, שצלף לעברם.

ך* ינתיים עלה השחר מעל הרי־הגלעד
^ והסורים שבעמדות ליד חוף־הכינרת
גילו ספינת־משמר ישראלית מתחת לאפם.
המטרה הנייחת מצאה חן בעיניהם וכדבר־מובן־מאליו
פתחו עליה באש.
אם כי המוצב הסורי מוסתר בתוך מטעי
בננות היה ברור מניין באה האש ואנשי הספינה
השיבו באש מקלעים ישראלית על
אש המקלעים הסורית.
חילופי־אש אלה נמשכו חצי שעה. עד
שהדבר נמאס לסורים. הם החליטו להראות
את כוחם באמת, הפיעלו תותח לא־רתע.
הוא היה מספיק קרוב למטרה הקבועה, פגע
בספינה, פצע שניים מאנשיה.
כעת התחילה השמחה במקום התקרית באמת.
ספינות־מירוץ הגיעו על־מנת להעביר

נמרצת, הפיל מטוס מיג ישר למים הכחולים
והמלוחים במקצת של הכינרת.
תאר עד־ראייה: לפתע חלף המטוס הכסוף
מעל הספינה, מנטה להתרומם, אך לשווא.
הוא הנמיך טוס, מלחך את הגלים, וגוף
המתכת המאורך ביצע שני היפוכים על המים
— וצלל בחבטה לתוכם.
מטוסי חיל־האויר לא הסכימו להשאיר את
הכבוד לתותחן הספינה, הלכו בעקבותיו,
הפילו, כעבור חמש דקות, אף הם מטוס
מיג סורי. הפעם הוא נפל בתוך שטח סורי,
מרחק כמה קילומטרים מגדות הכינרת.
סרן יהודה מחיל האוויר, שהפיל במטוס
המיראז׳ שלו את המיג, גילה בקרב קצר
זה תושיה והתמצאות למופת.
זה הספיק לסורים. הם נטשו את המערכה
והשקט חזר לכינרת. הפצועים, שמספרם
הגיע, בינתיים, לארבעה, פונו לטבריה והספינה
שהפילה את ׳המטוס הראשון בחולדות
הכינרת לתוך מימיו הרגועים,
חזרה מערבה עם מנועים עשנים.

את הפצועים, ספינת החילוץ החלה בנסיונות
החליצה.

מאי־שס
^ סורים נשארו בשלהם, ירו ללא הפן
| סק. כעבור שלוש שעות החליט מי שהחליט
בעניינים כאלה, שאחרי המקלעים והתותח
לא־רתע — הגיע הזמן להפעיל כמה
כלים יותר נכבדים.
בסביבות השעה תשע בבוקר הופיעו מכתן
צפון ארבעה מטוסי מיג של חיל־האויר הסורי׳
צללו וצלפו לעבר הספינה התקועה
והספינות שהסתובבו סביב הספינה.
חיל־האתיר הישראלי מילא את תפקידו,
הזניק מאי־שם מספר מטוסי־קרב. המטוסים
עשו עבודה נאמנה, שיתקו במטח־אש את
עמדות הסורים במטעי הבננות (מוצב מסעודיה)
והתכוננו לטפל במיגים.

המטוס הראשון
לא שסינתיים הראו גם אנשי ה־
^ ספינה, שבאה לעזרת הספינה התקועה,
את כוחם. תותח ספינת־המשמר פתח באש

צלם בים

יעקב נ״ביקו־) שושן,
הצלם שכיסה כמעט
כל מאורע שאירע בטבריה או בכינרת בעשרים
השנים האחרונות, השתתף גם הוא
בכיסוי התקרית, ניסה לצלם בכל מצב.

איש מת בשבת זו בירושלים.
הוא היה אמן ידוע -פסל
שיצירתו עומדת בפתח מישב-
נה החדש של הכנסת.

טרם שיכול היה לערוף את ראשי החיילים.

״תמיר
זה חיה 3כה״
דויד פדומכו לא היה שום אמצעי

׳ הגנה כזה. צווארו היה חשוף לשרשרת
הברזל הרצחנית שנמתחה לרוחב ה
פתח.
היא הונחה שם על־ידי עסקני מש-
רד־הדתות, הממונים על קדושת הר־ציון.
היא נועדה, כפי שמעיד עליה שלט קטן
בפינת הכביש, למנוע מעבר כלי רכב בשבתות
ובחגים.
אולם עסקנים אלה לא הטריחו את עצמם
לדאוג לתאורה בסביבת המחסום הקדוש
הזה. הם גם לא העסיקו את עצמם בעניין

תאונת הדרכים כרצח. רצח שנעשה מתוך
קנאות והזנחה.
״אי אפשר להבין את התנהגות הדתיים,״
טען צייר ירושלמי בעת ההלווייה ,״אך
פחות מכך אפשר להבין את התנהגות המשטרה.
במדינה שבה חייב כל נהג שמכוניתו
נתקעת בצידי ׳הדרך להציב על
הכביש משולש זוהר, הירשתה המשטרה

אבל לא זה החשוב.
חשובה יותר השאלה: מדוע
מת דויד פלומבו? חשובה יותר
העובדה כי לא היה זה
מוות טבעי.
מה שאירע בשבת, במורד הר
ציון בירושלים, היה רצח.
רצח בידי קנאי השבת•*.
^ שלחכ״ו האירלנדים לשיחרורם מעול
^ האנגלים, בתחילת המאה, פיתחו שיטה
רצחנית. הם נהגו למתוח חוטי־ברזל לרוחב
הכבישים, בהם היו עתידים לעבור
חיילים אנגלים רכובים על אופנועים. החוט
היה ומתח בגובה בו נמצא צווארו
של רוכב האופנוע.
האופנוען היה דוהר לאורך הכביש, ולא
היתהלי שום אפשרות לראות את החוט.
אפילים נסע בצהורי־יום. כך היה ניכנס
במהירות אל המלכודת הרצחנית, וראשו
היה נערף. שיטה זו פותחה במלחמת ה־עולט
השניה ובמלחמות הזעירות שקדמו
• לה ברחבי האימפריה הבריטית. אז הונהגה
נגד חיילים שנסעו. במכוניות פתוחות, ואשר
צווארם היד, חשוף למלכודת. אמצעיתו,גנה
שפיתח ׳הצבא׳ הבריטי באותה תקופה
זכור עדיין בישראל, בצורת מוט ברזל
מוגבה, שהוצמד. לחרטום הג׳ים הפתוח
ושנועד לנתק את חוט המלכודת עוד ב־

העקום נו נהוג נלוגבו ־ התץ מסמן את השרשרת התלויה. הנמתחת בשבת
כביש, המוביל מביתו שעל הר־ציון אל
ירושלים. היה זה בקטע הכביש הקרוי
כביש האפיפיור, שנסלל במיוחד ערב ביקורו
של פאולום השישי בארץ.
השרשרת לא הונחה על־ידי חבלני אל-

ההלוויה ונתעכבת דנני שסו הכונו האוננות׳ של תישנו
הכנסת תחדש (ברסו!) .יצירתו האחווזת שד דויד פלתננו

כה פעוט, כמו קביעת שלטים זוהרים
וגדולים בסביבתו. הודה בכך עמרם בלוי,
המנהל הדתי של הר־ציון :״אף פעם לא
היתד, שם תאורה. תמיד זה היה ככה.
עכשיו נדאג לסידורים מתאימים.״
אך מלבד הזנחות אלה, אחראים עסקני
הדת גם להזנחה אחרת, פושענית יותר:
בשבת האחרונה הם פשוט שכחו להסיר את
השרשרת מיד עם צאת השבת. וכך קרר,
שפלומבו, אשר נהג בדרך כלל בזהירות מרובה
בשרשרת, נסע על קטנועו כבטחון,
כשחבר יושב מאחוריו, מתוך ידיעה כי
היא כבר הוסרה.
השבת תמה השבוע בירושלים ב־ 7,05בערב.
פלומבו נתקל בשרשרת ב־.7.25
במשך עשרים דקות ארוכות היתד, השרשרת
מתוחה לרוחב הכביש האפל, כאילו
חיכתה לקורבן.
פרט נוסף יכול להעיד על כך, שעסקני
הדת המקומיים לא רק שאינם חסים על
חיי־אדם, אלא שגם לעיקרי אמונתם מתייחסים
הם לפעמים בזילזול גמור. ידידת
משפחת הפסל סיפרה השבוע לכתב העולם
הזה, כי ביקרה בבית משפחת פלומבו
ערב לפני מותו .״השעה היתד, כבר מאוחרת,״
סיפרה ,״כשעברתי בכביש המוביל
אל הר־ציון. זה היה בערך בשמונה —
כבר אחרי כניסת השבת — אך למרבה
הפלא לא היתד, אז השרשרת מתוחה לרוחב
הכביש. היא היתד, מונחת בצד. העובדה
שפלומבו עלה על השרשרת רק למחרת,
מוכיחה כי מתחו אותר, כבר אחרי כניסת
השבת, וזהו חילול שבת מובהק.״
אך לא עובדת חילול השבת בידי שוט־רי־השבת
העסיקה את ידידיו של הפסל
המנוח. רבים מהם לא ד,ינסו להגדיר את

לשליחי משרד־הדתות לחסום כביש חשוך,
מבלי להקפיד על תנאי בטיחות אלמנטריים.״
הגיב
על כך פקד אברהם לוי, דובר
משטרת ירושלים :״המחסום לא היה ב־טיפולנו.
מי שחוסם רחוב — צריך לדאוג לתאורה.״
ידידיו
של פלומבו סיפרו, כי הוא הקפיד
על שמירת השבת בסביבת ביתו. לא
מתוך מניעים דתיים, אלא מתוך כוונה
כנה לא להסתכסך עם עסקני משרד־הדתות,
שבשליטתם נמצא הר־ציון .״לפעמים היה
פלומבו מתעכב בשבת בבית חברים בעיר,
עד שייצאו הכוכבים,״ סיפר חברו,
״ורק אחר כך היד. עולה על קטנועו ונוסע
הביתה.״

לזכר חדלים

ורכן השרשרת היה אדם שכל
| /ירושלים הכירה אותו. לפחות מבחינה
חזותית. בזכות קומתו הנמוכה (165
ס״מ) ,כתפיו הרחבות וידיו העבות, זכה
לא פעם לכינוי ״האיש המרובע״.
הוא בלט בעיר גם בגלל בלוריתו השחורה
וזקנו המגודל פרא. מעולם לא
ניראה לבוש בחליפה, ותמיד הקפיד ללכת
במכנסי קורדרוידהויים, בחולצות
פשוטות שאת דוגמתן קבע בעצמו, ובסנ־דלים
שאת צורתם תיכנן. גם בחורף.
הוא נולד לפני 46 שנה בתורכיה, והגיע
לארץ בגיל שלוש, כבן למשפחה
דלת־אמצעים. בגיל צעיר יצא לעבוד, כ־מניח
כבלים תת־קרקעיים מטעם הדואר.
״אני מכיר את כל ירושלים מלמטה,״ נהג
להתלוצץ לפעמים ,״גם את העיר העתיקה

העולם הזח 1511

פדו מ בו?
וגם את העיר החדשה. והכל בגלל החפירות
הרבות שעשיתי בה.״
למרות שלא זכה מעולם ליהנות מלימודים
מסודרים, רכש את השכלתו בכוחות
עצמו. לאחר שסיים יום עבודה מפרך, היה
מתמסר ללימודי טכנאות, הפך במשך הזמן
למנהל מחלקת הכבלים התת־קרקעיים.
אך העליה בדרגה לא סיחררה אותו. הוא
נשאר אותו פלומבו החברותי, העליז, הנותן
עצה טובה ועוזר לחבר בצרה.
״לפעמים היה מפעיל גם את כוחו,״ סיפר
אחד מעובדי הדואר ,״אך תמיד היה
זה כדי להפריד בין שני פועלים שהתקוטטו,
ופעם עשה זאת כשתפשנו גנב במחסני
הציוד של הדואר.״
יחד עם העבודה בדואר ועם הלימודים
הטכניים, מצא גם זמן כדי ללמוד פיסול.
ב־ 1942 החל ללמוד אצל הפסל הנודע
זאב בן־צבי, אותו העריץ כמורה וכאב
כמעט עד יומו האחרון. פרט אופייני לו:
כשמת בן־צבי, היה זר. פלומבו היחידי
מכל תלמידיו שהתמסר לטיפול בענייניו,
ביצירותיו ובאירגון הקבורה שלו.
עם כל משיכתו העצומה לפיסול לא
יכול היה במשך שנים רבות לנטוש את
העבודה בדואר, שכן לקח על עצמו את
נטל פרנסת הוריו הזקנים, אחותו ושתי
בנותיה. רק בשנים האחרונות, לאחר שדאג
לסידור בטוח לבנות אחותו, עזב את
העבודה בדואר והשקיע עצמו בפיסול.
וכשאיש חזק ומוכשר כמוהו מתמסר לפיסול,
נושאת ההתמסרות פרי. תוך זמן
קצר התבלט כפסל מקורי, הממעט לחצוב
באבן ומרבה לרקע ברזל. למרגלות הגלבוע
הציב אנדרטה מעשה ידיו לזכר חללי
מלחמת תש״ח. במכון יד ושם התקין שערי
ברזל אמנותיים, ולאחרונה סיים את
התקנת שערי הברזל במישכנה החדש של
הכנסת, שעליהם גמרו המבקרים את ההלל.
כל אלה הפכו השבוע מיצירותיו ל־מצבותיו.
הוא
לא חתם על מרבית עבודותיו, הסביר
זאת בכך שחתימת האמן מושכת
תמיד את עין הצופה, ואז הוא מרבה
להתייחס ליוצר וממעט להתייחס ליצירתו.
״אני רוצה שהצופה יתייחס קודם כל אל
היצירה,״ הסביר.

יכולה להתנדנד בה,״ הסביר האב ,״כשם
שאותי נימדד, בילדותי הסבתא״.
בבית משפחת פולומבו נמצא תמיד מישהו
מן המכרים שאין לו מקום לישון,
או מישהו אחר שבא לחטוף ארוחה בריאה•
התנועה בבית לא פסקה אף פעם.
היו שם ציירים, פסלים, עובדי דואר וסתם
מכרים. הם התערבבו זד, בזה, ובעל הבית
לא טרח אפילו לעשות ביניהם הכרה, כמו
שמחייב הנימוס המקובל .״אין לי מה להציע,״
הצטדק תמיד ,״מלבד הרבה אהבה.״
״הוא היה טיפוס של אנטי־טנוב,״ התלחשו
בעת הלווייתו .״כשהיה צריך לדאוג
לעבודה לחבר, פנו לפלומבו. כאשר היה
צריך לחפש דירה למישהו, שוב פנו אליו.
אך כשהוא היה צריך לארגן את יחסי-
הציבור שלו עצמו, נשאר חסר־אונים. הוא
לא ידע איך עושים זאת. לא ידע להתחנף,
לא ידע להבטיח טובות־הנאה ולא

״הרבה אהבה״
ך פ סל, שבלט תמיד בחזותו, היה מיוחד
| 1גם באורח חייו. את ביתו בהר־ציון כבש
במו ידיו. הוא פשוט נכנס לדירה נטושה,
שדמתה לאורווה עזובה, ניקה אותה, הרם
בה קירות, בנה אחרים ועבר לגור בה
עם משפחתו.
עסקני משרד־הדתות ניסו אמנם בהתחלה
למנוע מן האמן אפשרות השתקעות
בהר, אותו חשבו תמיד לנחלתם הבלע־דית,
אך הם לא יכלו לגבור על עקשנותו.
הוא ראה את עצמו כחלוץ, והגה בשנים
האחרונות כתוכנית לפיתוח מזרח ירוש לים׳
שתכלול בין השאר השתכנות של
אמנים בהר־ציון ובשכונות שממולו.
ב־ 1958 השתתף בביאנאלה בוונציה, והשנה
זכה בפרס אונסק״ו לפיסול, אך אלה
לא שינו את מנהגיו. עד יומו האחרון נהג
לאכול את ארוחותיו האופייניות לו: כיכר
לחם, גוש גבינה מלוחה, זיתים וקפה.
לתחליפי קפה לעג תמיד, כשם שלעג ל-
צעצועי־ילדים שיגרתיים.
לבתו הקטנה לא היה מעולם טוס של
עץ, כמו שיש לילדים אחרים, אך לעומת
זאת היה לה אייל מתכת מרופד בפרווה.׳
לבתו הגדולה לא היתר. אף פעם מיטת
עץ הניצבת על הריצפה, אך היתד. לה מיטת
מתכת המשתלשלת מן התיקרה .״היא

ידע להתלקק. בכל מה שנגע לצד המים־
חרי של עבודתו כפסל, היה בור ועם
הארץ.״
גם בתחום האמנות בלט בענוותנותו. היה
לו ידע רב, אך מעולם לא השוויץ בתיאוריות,
ולא ניסה לתרץ את צורת עבודתו
.״כך אני עובד,״ הסביר ,״כי כך אני
מרגיש.״ בניגוד להרבה פסלים אחדים,
לא נהג פלומבו לערוך רישומים מוקדמים
לפני הפיסול. הוא פיסל ישר בחומר.
בלשון הביקורת ״פעל תמיר מתוך זיקה
חזקה למהות החומר״.

אין מכשירים! אין רדסא!
ן! אחד מן המספידים השיגרתיים
בעת מסע ההלוויה לא ביטא, ולו אף

ברמז, את ההרגשה שהיתר, השבוע נחלת
כל אדם חופשי במדינה: הפסל המחונן
נפל קורבן לקנאות דתית פושעת. אך בין
ידידיו ומכריו דיברו על כך בזעם גלוי.
סיבה נוספת לזעם היתד. טמונה בעובדה
המזעזעת, כי בבית־החולים ביקור־חוליס
בירושלים, אליו הובא הפצוע במונית, דקות
ספורות לאחר התאונה, לא נמצאו
מכשירים מתאימים ורופא מתאים לטיפול
מידי.
סיפר הצלם הירושלמי הלל בורגר, שנסע
עם פלומבו על הקטנוע ושהוביל
אותו במונית לבית־החולים :״בתחילה עוד
היה מסוגל דויד לדבר, אך לאחר מכן חדל,
ועשה בידיו סימנים כי הוא סובל
מחוסר אוויר. כשהסבירו לי בבית־ד,חולים
כי אין תנאים מתאימים לטיפול, ביקשתי
שלפחות ישלחו איתנו אחות, שתוכל לע
זור
בדרך הארוכה לבית־החולים
גם את זאת לא עשו.״
חלפה כמחצית השעה עד שהגיע הפצוע
להדסה ונלקה לטיפול מידי על־ידי צוות
רופאים מתוגבר. שעה לאחר התאונה נפת
את נשמתו.
תאונת השרשרת מחייבת עתה חקירה
מקיפה: מי רשאי לחסום דרך ציבורית;
מי אחראי לחוסר תנאי־בטיחות הגובל בפשע;
למה לא נקפה משטרת ירושלים אצבע,
כדי להסיר מיטרד מסוכן מן הדרך המובילה
להר־ציון.
אך לא די בחקירה, יש להעמיד לדין את
האחראים להפקרות רצחנית זו.
אסור שמישהו יגרום לרצח אדם, ויסתתר
לאחר מכן מאחורי מליצות של .,שמירת
שבת״ ,ו״שמירת מקום קדוש״.
הדסה.

שבת ראתו אותו!
העולם הזה 15:1

במדינה
(המשך מעמוד )12

מסיבות סבירות: הוא פירסם זר. מכבר את
גישתו הפרו־ציונית•
מגעו הראשון היה עם אנשי לח״י, שהקימו
מחתרת בחוני השמאל בפאריס, כשהמלחמה
בבריטים היתד, בעיצומה. עבד־אל־קאדר
הביע נכונות לתמוך באירגון הישראלי
האנסי־אימפריאליסטי, בעל הגוון יי־שמאלני,
חיפש קשר עימו. ראשי לח״י
נזהרו, הטילו את המגע על פעילה מדרג
ב׳ :בטי קנוט*.
כאשר התפרק לח״י, עבר כמו רוב
אוהדי לח״י בפאריס למפ״ם. הוא הגיע
לארץ, שהד. שנתיים בקיבוץ חצור, נשא
לאשר, צעירה יהודיה שהכיר שם. שם ספג
גם את התורה הציונית, לכל פרטיה. ואם
כי התגרש מן האשד״ לא התגרש מן התורה:
לפני כמד, שנים פירסם ספר עבה
בשפה הצרפתית, בו דגל בשיתוף־פעולד,
ערבי־ישראלי־מארכסיסטי, תוך חיוב הציונות
בנוסח מפ״ם.
״פאשיסט תת־מפותח״ .כאשר
הגיע עבד־אל־קאדר השבוע לביקור ממושך
בארץ, הגדיר את עצמו כ״תייר מהפכן״.
מגמתו: לחפש דרכים לשיתוף־פעולה עם
שוחרי־שלום ישראליים. גם הפעם הוא מתארח
בעיקר בקיבוצי מפ״ם.
עבד־אל־קאדר אינו מתיימר לייצג כוח
ערבי מאורגן. לד,יפו: הוא משמיץ בגלוי־לב,
ובשפה צרפתית עסיסית, את כל הכוחות
השליטים בעולם הערבי. דעותיו,
בין השאר:
• על גמאל עבד־אל־נאצר, הוארי בוס־דיאן
ודומיהם :״פאשיסטים תת־מפותחים״.
<•> על אל־חביב בורגיבה :״סובן אמריקאי,
העושה בדיוק מה שהאמריקאים אומרים
לו לעשות.״
על מוחמד בודיאף, אייט אחמד והמנהיגים
המפורסמים של המחתרת האל־ג׳ירית
נגד השלטון :״הם עומדים ברגל
אחת באופוזיציה וברגל השניה בביזנס.״
יום הגאולה. מניין תבוא הגאולה
לעולם הערבי ולשלום הישראלי־ערבי?
דעתו של עבד־אל־ראזק עבד־אל־קאדר:
רק מתוך ההמונים הערביים. הוא מאמין
כי בבוא היום יתמוטטו כל המישטרים הערביים
הקיימים, ויקומו מישטרים דמוק־ראטיים
וסוציאליסטיים. מישטרים אלה יבטאו
את רצון ההמונים, הרוצים בשלום, גם
עם ישראל.

ה ס תדדו ת
119ב ח צי שנ ת
בעמוד 617 של ספר ועידת ההסתדרות

כתוב שישראל ישעיהו העלה להצבעה את
ההחלטה האומרת כי למועצת ההסתדרות
תהיה סמכות לשנות את חוקת ההסתדרות•
לא כתוב שם אם אמנם היתד. הצבעה
על הצעה זאת או לא.
וכך נעשה עמוד 617 סלע מחלוקת בנושא
חשוב מאוד. כי הפרט החשוב ביותר
בחוקה׳ אותו רוצה מפא״י לשנות, קובע
כי מינהלת חברת־העובדים חייבת להתכנס
כל שבועיים. מפא״י רוצה שגוף זה יתכנס
רק פעם בחצי שנה.
מינהלת חברת העובדים הוא הגוף ה־ניבחר
בבחירות להסתדרות ובו יושבים
נציגי כל המיפלגות, ויכולים, כך, להביע
דיעה על ענייני סולל בונה, כור׳ המשביר
ושאר החברות ההסתדרותיות.
לפתע התברר שהחלטה כזאת לא תוכל
להתקבל עד לבחירות הבאות, אם יתגלה
כי ההצבעה לא נערכה. מינהלת חברת העובדים
תהיה חייבת להתכנס כל שבועיים.
הוא שמע מספיק. את בעיית עמוד
617 העלה עורך־הדין הצעיר יורם ארי־דור,
נציג חרות בוועד הפועל. הוא ביקש
לראות את הפרוטוקולים המקוריים. שמחה
אבן־זהר, מזכיר הוועד הפועל, לא יכול
היה לזכור מה כתוב בפרוטוקולים אלה,
לכן מיהר לארגז סרטי ההקלטה של הדיונים,
ניסה לשמוע אם היתד, הצבעה או לא.
עד שארידור הגיש בקשה לבית־הדין
העליון של ההסתדרות, שדן בענין זה
השבוע, שמע אבן־זוהר מספיק. ההצבעה
בוזעידד, אמנם התקיימה. בית־הדין העליון
הורה כי מותר למועצה לשנות את
החוקה. ומעתה יוכלו נבחרי הציבור לפקח

ניסת ז״ו זו משחדות משוות צבאי!
;צהרה

_ה:־הירה לגני הצהרתה ה נ ״ ל ב הן צד ק, והחמהע לי ה
_ל״!זר הוזהרהע לי הלהצ הי ר את
ב חו ק אס

וחל מינאד הוניתה שקר להשיגה

אני מפרכת!״
=!שוכה הכיתה שלחה מכתב רשמי
^ ל לי שכת הגיוס, שפתח בהכרזה תקיפה
:״אני, רחל מיכאלוביץ׳ ,בת ברקו ומרים
מיכאלוביץ׳ ,מסרבת לשרת בצד,״ל,
בהסתמכי על הפטור מטעמי מצפון.״
נימוקיה :״הנני מתנגדת למוסד הקרוי
צבא ...הנני חברה באירגון הפאציפיסטי
העולמי, ואנו דוגלים בין השאר בשלילת
הריבונות מכל מדינות העולם. ברור, אם
כן, ששרותי בצבא, והיותי חלק ממוסד
ריבוני ולא מוסרי, עומד בסתירה לכל
עקרונותי ואישיותי.
״אחיזה בנשק פסולה בעיני בהחלט, בכל
נימוק שהוא. גם בגדנ״ע לא אחזתי בכל
נשק שהוא, למרות החובה ללמוד להשתמש
בו. נשק מכל סוג שהוא מיועד לפגוע
בנפש, ואני בהחלט מסרבת למלא את
יעודו באחזי בו אפילו לצרכי אימון...״
ואילו במכתב למערכת העולם הזה כתבה
:״פאציפיזם, סרבנות־מלחמה, סירוב
לאחוז בנשק, אי־הכרה בגבולות לאומיים,

הרבניםעוור ,
לדמות את צה״ל!
^ חל מיכאלי קראה את המיכתב ה!
משוכפל :״אנו בטוחים שתתייצב/י...
נאמר בו. ועוד :״משמעת שבלב ונאמנית

למולדת היה זה מיכתב מן הסוג שכל
צעיר וצעירה במדינה מקבל בבוא זמנו: צו
התייצבות לשירות צבאי בצד,״ל.

(המשך בעמוד )17
* שהקימה לאחר מכן מועדון־לילה ב
באר־שבע, ונפטרה שם.

רחל, צברית תל־אביבית שכמעט מלאו
לה 17 שנד״ נסעה ללישכת הגיוס ביפו.
אבל לא כדי להתייצב לשרות צבאי, כי
אם כדי לבקש שיחרור. נימוקיה: היא
פאציפיסטית, ומצפונה אינו מרשה לה ללבוש
מדי־צבא ולאחוז בנשק. הכרה זו היא
כה עמוקה אצלה, שהיא מתנגדת אפילו
לנטילת חיי עוף או פרה, ועל כן היא גם
צמחונית.
בעולם, זהו נימוק מוכר לשיחרור משירות
צבאי. גם בישראל זכו סרבני־המל־חמה
להכרה בזכות מצפונית זו, והם פטורים
משירות צבאי. תמורתו — כמו
ביתר המדינות המשחררות פאציפיסטים —
עליהם למלא שרות לאומי אחר. בישראל,
חייב סרבן־מלחמה לעבוד ארבע שנים במקום
שקובעים לו. בדרך כלל: מיכרות
של תימנע, או באזורים כמו ירוחם ומיצ־פה־רמון
בנגב.
גם רחל היתד, מוכנה למלא שרות מסוג
זה, תמורת שיחדור משירות צבאי
סדיר. אבל פקיד לישכת הגיוס לא רצה
לשמוע מכל העניין .״פאציפיסטיתי״ שאל,
״זה לא מעניין אותי. את תשרתי כמו כל
הבחורות!״ צו־ד,מצפון של רחל מיכאלי לא
עניין אותו.

רחל מיכאל ממלאה את הטפסים, ליד דלפק המודיעין, במשרדי הרבנות
111,1.1 1.1בתל־אביב. לשם השלמת התהליך הופנתה לחור, בו יושב הרב, המעניק
אישורי־שיחרור בסיטונות, מבלי לשאול שאלות מיותרות או לחקור בפרטי הדברים.

ושאר ערכים דומים — כל אלה הם מושגים,
לאו־מציאותיים׳, ,ילדותיים׳ ,ובתור
שכאלה נתקל אומרם תמיד בהרמת גבות
תחילה, ואחר־כך בחיוך לגלגני.
״גם בבואי לשטח את טענותי בפני מנהל
לישכת הגיוס ביפו נתקלתי בתגובה
דומה. רק משסרבתי בכל תוקף לעבור
את הפרוצדורה המקובלת, ועמדתי על זכותי
להגיש הצהרה בה אפרט את נימוקי
מרובי לשרת בצד,״ל, הסכים האיש לוותר
על הפרוצדורה באופן זמני. הוא שילח אותי
הביתה על מנת להכין את ההצהרה,
אבל ציין כי הנימוק שאותו ציינתי —
פאציפיזם — אינו מעלה ואינו מוריד,
וכי עלי לשרת כמו כל הנערות.״

החכרה שו חררה
^ * ילוהיה העניין נגמר כאן, היה נש־
\ 1אר בגדר סיפור אישי של נערה, הנלחמת
על עקרונותיה ואמונתה. אבל סיפורה
של רחל מיכאלי, בתו היחידה של
צורף וחניכת תיכון עירוני ה׳ ,לא נשאר
סיפור אישי. המפתח למה שהופך אותו
לסיפור בעל חשיבות לאומית טמון בסוף
הדברים שאמר לה מנהל לישכת הגיוס:
״עליך לשרת כמו כל הנערות.״
האמנם ז האמנם משרתות כל הנערות?
רחל לא היתד, צריכה לחפש רחוק, כדי
לקבל תשובה. אחת מחברותיה, שלמדה
איתר. בכיתה, סיפרה לה בעליצות רבה
שזה עתה הצליחה להשתחרר משרות צב־אי.
איך? פשוט מאוד :״הצהרתי שאני ד־תיה

החברה, כמובן, איננה דתיה כלל וכלל,

בם די 1ה

זה הרגיז את רחל. הנה — אותה מסרבים
לשחרר, למרות שיש לה התנגדות מצפונית
עמוקה, ואת החברה שלה שיחררו
כהרף־עין, על סמך הצהרה כוזבת, שאיש
לא סרח לבדוק את אמיתותה.
כנערה אינטליגנטית, העוקבת אחרי מה
שקורה במדינה, ידעה בדיוק מה הטיבה:
ההסכמים הקואליציוניים בין מפא״י והמפלגות
הדתיות, המשחררים בחורים ונערות
דתיות משרות צבאי.

הרקד גי תוהרב
^ חל איננה הבחורה היחידה שעמדה
1מול תופעה זו. מדי שנה נתקלות בה
אלפי נערות המגיעות לגיל הגיוס. ואז
חייבת כל נערה לשאול את עצמה :״האם
אני באמת רוצה לשרת בצבא?״ אם אינה
רוצה, היא יודעת שפתוחה לפניה דרך קלה
מאוד להשתמט. עליה רק להישבע לשקר.
סיפור לדוגמה, שהושמע השבוע מפי
ספרית ידועה בתל־אביב :״החלטתי שאני
לא רוצה לשרת בצבא. למה להרוס לי
שנה־וחצי מהחיים י למה לעזוב את המקצוע,
את המשפחה, את העיר? הלכתי
לרבנות. להגיד את האמת, נורא פחדתי.
ממש התרגשתי וחשבתי שבכל רגע יגלו

(המשך בעמוד )16

על חברת־העובדים כמו שצריך: פעם אחת
לחצי שנה.

תחבורה
מלחמת הברן! ,

הן לא שוחווו

צילום של חיילות צה״ל, בשנות אימונים. החוק מחייב
אותן לשרת 18 חודש בשירות חובה — אבל אילו רצו
לרמות, יכלו להשתחרר מן השירות בנקל, בעזרת הרבנים, שאינם מקשים במתן אישורים.

שכן מדובר במיבצע הרמאות הגדול ביותר
במדינה. רמאות המבוצעת בשיטת
הסרט הנע, ואשר הקורבן שלה הוא המוסר
הציבורי במדינה. כי כל נערה לומדת
שקל לרמות את המדינה, וש״כולן
עושות זאת״ .חמור עוד יותר: היא לומדת
שהרבנים עוזרים בביצוע הרמאות, ושהמדינה
יודעת זאת ושותקת.
כל מי שעברה את התהליך, יודעת שלרבנים
לא איכפת אם הנערה אמנם דתיה.
להיפך: גם כאשר ברור להם לחלוטין ש־

נסיים, ובחולצה

רחל מיכאלי, כפי שהיא
נראית בדרך־כלל: במכפתוחה,
ללא שרוולים.

שאני לא דתיה, ומי יודע מה יעשו לי.
זה היה צחוק. אני אפילו לא זוכרת מה־בדיוק
שאלו אותי, כל כך מהר זה עבר.
אחרי כמה דקות הייתי כבר משוחררת.״
סיפור אחר הוא סיפורה של רקדנית־אקרובאטית,
המופיעה במועדוני־לילה. משום
מה, לא שם אליה משרד ד,בטחון לב,
ולא דרש ממנה להתייצב לשרות צבאי,
למרות שעברה את גיל ד,־ .18 רק כאשר
עמדה לצאת לסיבוב הופעות בחו״ל, וניגשה
להוציא דרכון, נתקלה בדרישה לשרת,
או להמציא תעודת־שיחרור. היא מספרת:
״ידעתי שבחורה דתיה משתחררת ככה,
אחת־שתיים. אני לא דתיה. הלכתי לרבנות,
אמרתי שאני דתיה, וקיבלתי את התעודה.
הפקיד בלישכת הגיוס לא שאל בכלל שוב*
דבר. קיבל את התעודה של הרבנות, ונתן
לי תעודת־שיחרור. עם זה הלכתי למשרד
הפנים והוצאתי דרכון. כששאל אותי הפקיד
מה מקצועי, לא חשבתי וכתבתי:
רקדנית. הוא הסתכל עלי בחומרה: רקדנית
ומשוחררת מטעמי דת? חשבתי שאני
כבר הולכת לבית־ם והר. אבל הוא רק
חייך. הוא אמר, :בטח רוקדת ריקודים
חסידיים !׳ ונתן לי את הדרכון. גם הוא
דתי, עם כיפה.״
סיפורים מסוג זה אפשר לאסוף לא בעשרות,
לא במאות, כי אם בעשרות אלפים.

״הרב ישב ליד שולחן גבוה ומרשים, שאילץ
את העומדים לפניו להבים כלפי מעלה.
חשתי לראשונה בפיק־ברכיים. מוחי׳
המה מרוב המוציא דחם מן הארץ, המלחת־בשר־במשך־שער״
קידוש, בשר־וחלב, יום־׳
שבת ושאר מושגים אשר דחסתי לראשי.
לא רציתי להיות הראשונה שתיגש לרב,
כי קיוויתי ללמוד מפי אחרות את הלכות
דת־ישראל הגואלת משירות צבאי. אבל
מיד ששוחחה הנערה הראשונה עם הרם
הסתבר שלא נעמוד בפני שום מיבחן.
״שלוש שאלות בלבד הוא שאל: מה
שמך? הנך לומדת או עובדת? היכן את
לומדת/עובדת? לא שמעתי שום שאלה
בענייני דת.
״הגיע תורי. עניתי על שתי השאלות
הראשונות, ואז נשאלתי בכל זאת שאלה
דתית. אבל היא נשאלה כלאחר־יד, וניראה
שהרב אפילו לא הקשיב לתשובתי. הוא
שאל, :האם את מחללת את השבת?׳
רציתי לצעוק בפניו, :כן, אני מחללת
את השבת ומפרה את המצוות והמינהגים
וההלכות !׳ התגברתי על החולשה הרגעית
ועניתי, :לא.׳ הרב עוד אמר, :את נשבעת
בהן־צדק על כך,׳ ואני אישרתי זאת ב־ניד־ראש.״

היה הכל. הרב ישעיהו מונדרי, דיין
בית־הדין האזורי, חתם על הטופס (ראת
תמונה) .הוא שלח אותה לחדר ,17 שם
קנתה בול של לירה. הפקיד הדביק את
הבול על הטופס, הטביע עליו את החותמת
הגדולה והמרשימה של הרבנות. לישכת׳
הגיוס חייבת לכבד את החותמת הזאת,
ולשחרר את רחל מיכאלי משרות צבאי.
אבל רחל אינה מתכוונת להשתמש בטופס
זה, או להשתחרר בעזרתו. היא טרחה
והשיגה אותו רק כדי לחשוף את
הגיחוך והרמאות שבכל השיטה הזאת.
את שיחרורה תמשיך לדרוש על סמך התנגדותה
המצפונית לשירות צבאי.

מ דו עמפכיםהצכאץ

* * כעדל סי פו ר ה של רחל, מסתמנת
] /שערורייה לאומית ממדרגה ראשונה.
לפי חוק שרומי הבסחון תשי׳׳ט ()1949
משוחררות הבנות הדתיות משירות צבאי
— אבל עליהן לשרת בשרות לאומי, כפי
שיקבע אותו שר העבודה. עד כה לא
שלח שר העבודה שום משוחררת דתית
לעבוד כאחות מעשית בדימונה, למשל,׳
כגננת בקריית־שמונה או כמורה בקרית־גת.
בידה התעודה. היא לבושה בצניעות רבה.
כאשר נשאל על כך בכנסת, לפני כחודש,
על־ידי ח״כ גדעון האוזנר, היתד,
הנערה אינה דתיה, הם נותנים לה את לשר יגאל אלון תשובה מוכנה: הסתבר
התעודה, בעיניהם, זאת מיצווה.
שהוא פנה לכל משרדי הממשלה, שיאמרו
אם הם צריכים בחורות כאלה לשרות לאו

הוא לא קיבל אף תשובה. ד כאולם המיבחן אולי מפני שהמנהלים ידעו, כי השרות
הלאומי הוא פיקציה, שהוכנסה לאותו ס**
ל הדכרים האלה היו ברורים לרחל עיף של החוק רק כוי לאחז את עיני המיכאלי,
והם פגעו בחוש הצדק האזרחי בריות. כדי שהורים אשר בנותיהם יוצאות
שלה. היא החליטה לצאת למיבצע שיפגין לשרות צבאי מלא לא יתרעמו על שיחדור
בפרהסיה את הרמאות הגדולה. הנערה ש הבנות הדתיות ללא־תנאי.
לא יכלה להשיג שיחדור מטעמים מצפוניים,
והצבא — מדוע הוא מסכים לשיחרור
החליטה לקבלו בדרך השיגרתית וההמוניח. המוני כזה, ללא כל ביקורת מצידוז אם
ביום הראשון של השבוע נסעה לרבנות אין לו צורך בכל הבנות המגיעות לגיל
הראשית בתל־אביב, הודיעה לפקידד,מודיגיוס,
יכריז על כך רשמית, ויודיע כי
עין כי ברצונה לקבל שיחרור משירות צבמעתה
יהיה השירות הצבאי לבנות שרות
אי. הוא נתן לה שני טפסים, היפנה אותה של התנדבות.
אוטומטית לאולם ו׳ ,בקומה השנייה. ליד
גם עתה, למעשה, משרתת רק מי שדלת
האולם מצאה שורה של בחורות, ש רוצה — מי שמתנדבת. אבל אם יוכרז
הדבר רשמית, לא יהיה צורך, לפחות׳
כולן באו לאותה מטרה.
כעבור חצי שעה הוכנסה רחל לאולם׳ בקומדיה וברמאות המתנהלות מדי יום
יחד עם עוד חמש נערות. היא מספרת: במשרדי הרבנים ברחבי הארץ.

בתום המיבצע

המערכה על השלטון בקואופרטיב האוטובוסים
התל־אביבי, דן, הגיעה השבוע
לשיאים חדשים. הסיעה השלטת בהנהלה,
הסיעה המתקדמת, ויריבותיה באופוזיציה,
פתחו במלחמת כרוזים חסרת־רסן.
הכרוזים, שהודפסו על נייר צבעוני,
הכילו השמצות והאשמות חמורות ביותר,
חולקו לחברים בתחנות הסופיות, בחניוני
הלילה ובמשרדי הקואופרטיב.
כרוז אופוזיציוני לדוגמה, על נייר צהבהב,
והנושא את הכותרת נקיון כפיים,
מנקה בצורר, הפאה:
״חבר! האם תתן אמונו באום שמסר
את סודות וותיקי הקואופרטיב למשטרה?
האם תתן את אמונך באדם שעסק בזיוף
קבלות?
האם תתן את אמונו במי שנתן ל
שלושים ותשעה ימי־עבודה מבלי שיד,יד.
זכאי לקבלם?
האם תתן אמונו ל שנתן ל שלוש
דרגות העלאה בסך של יותר מ־ 150ל״י
לחודש, מבלי שהדבר יגיע לו?
מ דו ע ז׳ סיעת ההנהלה לא טמנה את
ידה תחת מכבש הדפום, התריעה באותיות
קידוש לבנה על נייר לבן מבהיק, בנוקמז
גם היא בשמות המפורשים:
מדוע יצאת לקורס שעלה לאגודה 7000
ל״י, בו בזמן שלא אישרת לחברים שעובדים
ליד ההגה, קורם שעלה רק 70ל״י?
האם לא אתה היית זה אשר הכניס תוך
שנתיים את האגודה לגדעון של 14 מיליון

עתה הגיע תור הכרוזים האישיים באמת,
החבר שהואשם, לא שתק, הוציא לאור
כרוז תכול כגילוי דעת אישי, תבע להעמידו
לדין, אחרת יראה בדבר ״השמצה
מהמין הזול ביותר, העללה שפלה״.
חבל! השבוע נערכה סוף־סוף האסיפה
הכללית שצריכה ליישב את העניינים בקואופרטיב
המעורער. סיכמה סיעת ההנהלה
הנוכחית, בכרוז ורדרד של הרגע האחרון:
״שבו מאחורי הגר, האוטובוס והשאירו
להנהלה לנהל את המפעל.״ וכך היה.
רק חבל שמשרד התחבורה, המייצג גם
את אזרחי גוש דן, לקוחותיו הסובלים
של קואופרטיב דן, נשאר לשבת מאחורי
שולחנות הכתיבה שלו, לא התעניין בתוכן
המעורר־מחשבות של כרוזי נהגי האוטובוסים.

שעי ם
.רצה קו ראתד* 1ב
#י מחלק חלב בחולון הבחין בכך שלילה׳
לילה נעלמים מארגזיו מספר בקבוקי־חלב.
הוא ארב לגנבים משך לילות מספר
ובאחד מערבי השבוע ראה שתי צעירות
ושני צעירים ניגשים אל הארגזים, נוטלים
מתוכם שלושה בקבוקים. החלבן זנק ממקום
סתרו, הצליח לתפוש צעיר אחד בחולצתו
וגררו לתחנת המשטרה הקרובה.
<•׳ לפני חודשיים נעצר צעיר עת פקד
את הבתים ליד התחנת המרכזית בתל־אביב
לשם גניבת הכסף שעקרות־הבית
השאירו בבקבוקי־החלב לחלבנים.
#לפני שלושה חודשים נעצרו בבני־ברק
מספר צעירים שתויים שיצאו מנשף
חתונה וריוו את צמאונם מתוך ארגזי־חלב
שרוכזו על־ידי אחת המחלבות ליד שולי
המדרכה ברחוב בני־ברקי שקט.
•< לפני חצי שנה הסגיר חלבן רמת־גני,
צעיר למשטרה, אחר שתפש אותו גונב
בקבוקי־חלב מארגזו. הצעיר הציע לחלבן
מאה לירות דמי לא־יחרץ, אך החלבן ידע
את ממדי הנגע והעדיף שהחוק יטפל באחד
ממפיציו.
כי חמישה הפריטים האלה הם רק מדגם
מתוך עשרות רבות של מקרים דומים הממלאים
לאחרונה את יומני המשטרה ברחבי
הארץ.
אפילו עקרות־כית. מי הם גונבי
בקבוקי החלב?
התשובה: נהגים משכימי־קום או מאחרי
לינה; זוגות צעירים היוצאים בשעות ה־
(המשך בעמוד )20
* בנרוזים
מפורשים.

מופיעים

שמות מלאים ג־

כששותים נצבע שתי נחוווח, מצייויס

חיליק מתחיל

על הבחורה שלו. היא שוכבת על מישטח גדול של נייר,
והוא מצייר את קווי הגוף. אחר־כן התחיל למרוח צבעיה.
ברקע מטפל הצייר השני, יהודה ניימן, בנערתו, בעמידה, כשמסביב מעריצי האמנות החדשה.

ך* ש ה ״ הפנינג ״ ,התרחשות בעברית,
^ הגיע למדינת ישראל — אף אחד לא
ידע מי הוא ומה הוא בדיוק. ידעו שזה
משהו הנהוג מאוד בחוץ־לארץ, ויודעי דבר
אמרו שזה כשלוקחים בחורה ערומה ועושים
לה כל מיני דברים.
רק כשהגיעו עיתונים ועדי־ראייד. מחוץ•
לארץ, וגילו לישראל מה זה, הדבר הזה.
ובכן ההפנינג הוא מופע, אירוע, התרחשות,
שיש בו כל יסודות האמנות. שירה, תיאטרון,
ספרות, מוזיקה, קולות, צבעים, אורות, תפאורה,
כל מה שרוצים. לעומת זאת אין

1 ^ 1 1 1עובד בסיגנון שונה: קווים ועי!
| /גולים, בצבעי שמן :״יותר ממאה

לירות צבע,״ סיכם. אן הכל ירד בכביסה.

היצירה המוגמרת

של חיליק. על הנייר אפשר לראות את הדמויות שהוטבעו
בצבע, אחרי שהדוגמנית. הוזזה ממקום למקום.
היא עצמה צעירה תל־אביבית, קרובה לאמנות, ולכן הסכימה להוראות המאסטרו.

€א 1א £ק

1ה התרחש השבוע בלב דבו
בו אף שחקן. האנשים שבאים לחזות בארוע
הזר, הם השחקנים והצופים כאחד. חפצים
דוממים, שעושים בהם כל־מיני דברים, הם
בעלי התפקיד הראשי.
יתכן שהאמנות החדשה הזאת לא היתד,
מגיעה בכלל לארץ, אלמלא יהודה ניימן
וחיליק רבינוביץ׳ ,שני ציירים ישראלים דגולים
שהם תושבים קבועים בפאריס, ותיירים
זמניים בישראל. השניים החליטו להראות
לישראלים את הארועים שארעו בעולם.
אבל עוד לפני שהם החליטו להראות אותם,
הם סיפרו עליהם .״ההפנינג,״ הסביר יהודה
ניימן, לעם היושב בציון :״זה דבר שלא
קיים. התחילו בזה שחקנים אמריקאים, שעלו
על הבמה באמריקה והתחילו להופיע בלי
שום נושא. יותר מאוחר, הקהל היד, נפגש
באיזה אולם או באיזה מקום, ומחכה שמשהו
יקרה. עכשיו, בפאריס, זה כבר דבר
בנאלי. תמיד משהו קורה.״
זה מה שיהודה ניימן אומר על ההפנינג.
גם חיליק אומר עליו משהו :״בהפנינג האחרון
שהיה בפאריס,״ הוא אומר ,״הקהל
שילם שלוש לירות כניסה. על הבמה ישבו
המארגנים ואכלו מטעמים שנקנו בכסף הזה.
כי הנושא של הערב היו המאכלים.
״אל הקהל הם זרקו את העצמות והשיירים,
ובסוף, לקינוח סעודה, הם קיבלו על
מגש בחורה ערומה בקצפת, וליקקו אותה
עד שנגמרה. לקהל לא נתנו כלום.״ קמצנים!

אחרי שצייר את הקווים והעיגולים >11
1111 /יהודה ניימן מטלית וליטש את הצבע
שציירים מומחים נוהגים לעשות כשהם מציירים ע

.עריהן ומקשקשים עליהן, קוראים רזה

| 1 1 ^ 1ך 1 1 1ת לכן היא מכסה אוי
פניה, וחיליק מצייר

עליה נעליים (ימין) ופסים, כדמיון ללבוש.

| ח 7 1ך | באווירה הכללית של עליצות, ומורידה את ידיה מעל פניה. עד כדי כן
^ 1 1 1 1תפסה את רוח האירוע, שהחלה בעצמה מציירת על גופה שלה, ועל הנייר
הפרוש לרגליה. מצב־רוח זה זכה לעידוד קולני של הנוכחים, שאף לא חסכו בעצות.

של תל־ אביב
זה מה שהיה בפאריס. בישראל זה היה
קצת אחרת. בהתחלה הוחלט לארגן את ההפנינג
לכבוד נסיעתו של חיליק לפאריס.
היום היה יום ראשון, שעה עשר בלילה,
והמקום גלריה ידועה. באירוע השתתפו,
חוץ מחיליק, יהודה ניימן והציירת עמליה
ארבל, גם שתי בחורות, שעליהן הראו
הציירים את כשרונותיהם.

הרמו;יה ש 7צבעים
נטל נפי
הבד.

^ משך כל הז מן שיהודה ועמליה ציירו
^ על אחת, היא עמדה מבלי לנוע, כי היא
הייתה בחורה אמנותית, והבינה שהיא בסך
הכל חפץ דומם באירוע ממדרגה ראשונה.
אבל בהתרחשות של חיליק התרחש משהו
אחר לגמרי. כי לחיליק יש טכניקה שונה. הוא
מרח צבע על נייר ענק, אחר כך מרח צבע
שונה על החפץ השני, שהיה במקרה הבחורה
השניה. וכששני החפצים היו מובנים,
הוא עטף אותם זה בזה, וגלגל אותם על
הרצפה. כשלבסוף פרש את הנייר יצאה
משם בחורה מליאה צבעים וגוונים. גם
הנייר היה די צבעוני אחר הטיפול הזה.
שניהם יחד יצרו הרמוניה נפלאה של צבעים.
יצירות האמנות שנוצרו מהוופנינג הלזה
היו מגוונות ומקושקשות, הן כבר לא־כל־כך
דמו לבחורות. אבל מה זה בכלל חשוב?
העיקר האמנות.

ה מדגדג!

במשך כל האירוע, היה האולם מלא בצחוק
בלתי־פוסק של שתי הנערות ה־
׳ומות, ויחד עימן צחקו הנוכחים. הסיבה: המיכחולים דיגדגו והצ
חיקו
אותן. דוגמניתו של ניימן נשארה עד הסוף רעולת־פניס. ה
ציירת עמליה ארבל, שנכחה במקום (משמאל) ,נסחפה אף היא ב
ר הוז ל ה רו ח
רו עיי ר ח
ה דו ל ה
תווררולח הצחוק ומצב־הרוח המיוחד

המועצה
הארצית
של תנועת העולם הזה — כוח
חדש תתקיים ביום ה׳ 25 ,באוגוסט,
בבית בני־ברית, רחוב
קפלן ,10 תל־אביב.
נציגי החטיבות יתכנסו בשעה 7
בערב, לדיון אירגוני על ההבנות
לוועידת התנועה,
החלק הרעיוני, הפומבי, של המועצה
יתחיל בשעה 8.30 בערב,
ויוקדש לנושא

נייטראליזם חיובי —
כקו־מנחה למדיניות־החוץ
הישראלית
את הרצאות הפתיחה ישאו:

כתן ילין־מור
ואורי אכנרי

אני

מפגש רעים
ליד המד ורה

א חו 1ת *!עי

בליל־שבת 26 ,באוגוסט, יתקיים כחוף תל־ברוף מיפגש־רעים ליד
המדורה, שיוקדש לאחוות הגזעים. ישתתפו אמנים, אישי־ציבור, ולוח־מי־שיחרור
מארצות שונות.
המדורה תודלק כשעה 10 כערב. הסעה מאורגנת תצא כשעה 9כערב
מכיכר מלכי ישראל בתל־אביב. המעוניינים כהסעה מתבקשים להרשם
כמזכירות (טלפון ,30134/5תל־אביב).

קורסים לערבית
הלימודים יתחילו השבוע. הנרשמים לקורסים והמעוניינים להצטרף,
מוזמנים לפגישת־היכרות ולקכלת פרטים נוספים, ביום חמישי זה 18 ,
באוגוסט, כשעה 8בערב, כמשרד ברחוב גליקסון מספר ,8תל־אכיב.

9בר מ ת־גן
ביום רביעי 17 ,באוגוסט, בשעה
8.30 בערב, בקפה עצמאות בגן דויד
המלך (מאחורי קולנוע אורדע) ירצה

סמיח אל־קאסם
על הנושא:

השירה הערבית והפוליטיקה
#בפתח ־ מ קוו ה
ביום רביעי 17 ,באוגוסט, בשעה 8
בערב, בבית משפחת פילין, רחוב
אחד העם ,34 יתקיים חוג־בית, בהשתתפות

מיכאל
דן־אור
שידבר על

!התפתחות התנועה -במה
זה מותנה?
#בתל־ א בי ב
ביום רביעי 17 ,באוגוסט, בשעה 8
בערב, ברח׳ גליקסון ,8ירצה

עו״ד שמואל סגל
על הנושא:

מות הדמוקראטיה בספרד

ביום שני 22 ,באוגוסט, בשעה 8
בערב, תתקיים אסיפת חברי חטיבת
יפו ובה ייערך דיון חופשי לקראת
הוועידה, בנושא:

עקרונות או מצע מפורט?
#ב חי פ ה
ביום שני 22 ,באוגוסט, בשעה 5
בערב, בקפה פת, רח׳ מוריה ,50
תתקיים פגישה עם נציג מפ״ם על
הנושא:

מפ״ם ו״העולם הזה״
ביום חמישי 18 ,באוגוסט, בשעה 8
בערב, תתקיים אסיפת חברים, בבית
חיה ועמית קרני, רח׳ חניתה ,3
נוה שאנן (קו אוטובוס מס׳ )18 על
הנושאים:

.1לקראת הועידה הארצית ;
.2ארגון פעולת־מחאה בעניין
וייטנאם

במדינה
(המשך מעמוד )17
מאוחרות (או המוקדמות) ממקומות־הבילוי!
עובדי לילה; מנקי־רחובות ואפילו עקרות־בית
בעלות תקציב מוגבל.
גם חוככים. גונבי החלב אינם מסתפקים
בחלב. הם גם נוטלים את הכסף ש־משאירות
עקרות־הבית לחלבן המביא את
החלב.
ומי הם גונבי הכסף מבקבוקי־החלב?
יש ביניהם חובבים, בעיקר מחוסרי־עבודה
או זמניים. אך יש גם אחרים, מקצועיים,
שגניבת הכסף מתוך בקבוקי־החלב משמשת
להם מקור פרנסה ומחייה.
סיפרה צעירה שהתפרנסה משך שנתיים
בצורה זאת:
״כשעזבתי את בית הורי ועברתי לגור
לתל־אביב, נכנסתי לחדר מרוהט. מקום
עבודה לא היה לי ובסוף החודש הצטרכתי
לשלם שכר־דירה. הייתי אובדת עצות.
ואז אמר לי אחד מחברי :״למה שלא
תקחי כסף מתוך בקבוקי־החלב הריקים ש־עקרות
הבית משאירות ליד הדלת עבור
החלבן? גם אני עושה את זה כבר כמה
חודשים וחי מזה!״
ביקשתי ממנו שיקח אותי לסיבוב. נורא
פחדתי ולא היה לי דם. עשינו סיבוב בלילה
בצפון תל־אביב ומשך שעתיים הצלחנו
כמאתיים לירות.
שנינו לאסוף
ולמחרת היה
התחלקנו בכסף
והבחור
לי לשלם את שכר־הדירה. כך הייתי עושה
סיבוב לילה, לילה, כל פעם במקום אחר.
בחודש אחד הצלחתי לאסוף איזה שמונה
מאות לירות. אחר כך מצאתי עבודה. ועכשיו
אני גונבת רק מדי פעם, כשחסר לי
כסף.
דק חלק קטן. ומה אומרת המשטרה?
דובר משטרת תל־אביב, פקד משה ברחיים׳
סבור כי זאת הפירצה הקוראת לגנב.
מספר התלונות מייצג רק חלק קטן של
המקרים. חלבן או עקרת־בית לא נוטים
לרוץ למשטרה כל פעם שמישהו גונב
בקבוק־חלב או כמה אגורות שהונחו בפתח
הדירה. אך המשטרה סבורה כי לא צריך
לזלזל בקטנות וקיים פתרון פשוט: כל
עקרת־בית תשלם את הכסף לחלבן במישרין
וכל ארגז־חלב יהיה סגור במנעול.

שמישהו מחברי המפלגה תבע, כי יש להעלות
את רמת הכתיבה ביומון המפלגה,
או להקפיד על יתר אוביקטיביות בני וח הידיעות
המתפרסמות בו. חס וחלילה. לידי
כפירה כזו לא הגיעו עדיין עסקני דימפד״ל.
מה שהעסיק את ההנהלה היה מכתב סודי,
בחתימת אחד מעסקניה הבכירים של המפלגה,
שתבע לצמצם את חופש הכתיבה
מעל עמודי הצופה, ולא להתיר השתוללות
פרועה מצד כתביו, החושבים, כנראה, עדיין
כי האמת קודמת לכל אינטרס מפלגתי, ויהיה
זר, אפילו אינטרס מפלגתי־דתי.
תפקיד קדוש. את המכתב הסודי, ש־העתקיו
המשוכפלים הגיעו לידי כל חברי
הנהלת המפלגה, כתב צבי ברנשטיין, מנהל
המחלקה המוניציפאלית של המפד״ל. הוא
תקף בו את עורך הצופה, שבתי דון־יחיא,
המוכר בשם העט שלו ש. דניאל.
איך מרשה לעצמו עורך היומון לפרסם
מכתבי קוראים המעזים לחלוק על דעתם של
מנהיגי המפלגה, שואל ברנשטיין במכתבו,
ומביא, לצורך הבהרת העניין, דוגמה חיה.
הדוגמה: קורא אחד, בשם יצחק לנגה,
הטיל ספל! במכתבו למערכת, אם יאה להמשיך
בנוהג המקובל במפד״ל, לפיו הרבה
עסקנים פוליטיים משתכרים באמצעות עבודת
הוראה.
״אודה ולא אבוש,״ כתב לנגה ,״כי מעולם

עת 1נ 1ת
1אבב מו סקבה
עניין של גיאועניין
כזה. לקח
תושב ירושלים,
מזוזדותיו, יצא

לא רק פורנוגראפיה היא
גרפיה. גם קאריקטורה היא
זה למד על בשרו ישראלי
שארז לפני חודשיים את
לטייל בעולם הגדול.
הוא טייל ברחובות פאריס, חרש את כיב־מתיה
של לונדון, ונחת לבסוף בנמל־התעו־פה
של מוסקבה. כמה שעות לפני כן עוד
הספיק לקנות את גליון הארץ, הנשלח מדי
יום ביומו לאירופה. הוא הציץ בכותרות,
עבר לעמוד השני, קיפל את העיתון וטמן
אותו במזוודה.
ראש־יהממשלה רוקד. המוכסים הסובייטיים
קיבלו את פניו בחיוכים, הורו
לו לפתוח את מזוודותיו. אך באותו רגע
בו הרים את מיכסה המזוודה, נגוז החיוך
מעל פניהם. גליון הארץ, שהיה מקופל בו,
כשעמודו השני בולם כלפי חוץ, הדהים
אותם.
הם נטלו את התייר בזרועותיהם, הובילוהו
ישר לידי המשטרה. שש שעות נחקר
התייר הישראלי, נשאל מי הורה לו להפיץ
תעמולה אנטי־קומוניסטית במוסקבה .״אף
אחד לא הורה לי לעשות כך,״ התנצל ,״ואמנם
לא עשיתי זאת.״
החוקרים העיפו בו מבט מזלזל, והושיטו
לו את גליון הארץ אל מול העיניים. רק אז
הבין התייר את פשר התעלומה: הקאריק־טורה
היומית של זאב (פרקש) ,השומרת
בקביעות על האקטואליות שלה, הראתה באותו
יום את ראש־ממשלת ברית־המועצות,
אלכסיי קוסיגין, כשהוא רוקד קוזאצ׳וק
עם נשיא מצריים, גמאל עבד־אל־נאצר. היה
זה באותו שבוע בו ביקר השליט הסובייטי
במצריים.
התייר הסביר לחוקריו במה המדובר, ביקש
מהם שיציגו את הציור בפני אחד מעמיתיהם
הקורא עברית. החוקרים עשו
זאת, וכעבור שעה קלה שוחרר הישראלי,
המשיך בטיולו בבירה הסובייטית.

טינה או ט ענ ה
הנושא שהעסיק החודש את הנהלת ה־מפד״ל
היה אופיו ורמתו של הצופה. לא

עורף דון־יחיא
דמוקרטיה או עס־ארצות
לא הבנתי חברים אלה. סברתי כי מחנך
מלידה, ובפרט אדם דתי, רואה בחינוך תפקיד
קדוש שאין כמותו — לא ימצא זמן
לתפקידים ציבוריים, ואם ימצא — יקדיש
אותו לחניכיו באופן אינדיבידואלי.״
קובע ברנשטיין במכתבו :״האם לזה דמוקרטיה
יקרא — או אולי עם־ארצות?״
עסקני המפד״ל ידעו אמנם, כי ביסוד
טענותיו של ברנשטיין כלפי דון־יחיא קיימת
טינה אישית, שכן ברנשטיין היה פעם עורך־
לילה ראשי בהצופה, עד שהודח על־ידי דון־
יחיא, אך הם לא יכלו לעבור על הטענות
לסדר־היום. הסיבה: רבים מביניהם הזדהו
עט ברנשטיין בכל ליבם, הזדעזעו מסעם לפעם
מידיעות המתפרסמות בעתון המפלגה.
ברנשטיין היה לגביהם עסקן אמיץ שהעז
להעלות את הטענות בכתב, ולהביאם לדיון
בפני הנהלת המפלגה__ .
צעיר מתחיל. דוגמה נוספת ״ ,שגרמה
זעזוע לעסקני המפד״ל, ושאותה הביא ברנשטיין
במכתבו, נגעה לידיעה שיגרתית שמסר
כתב הצופה בעכו. היא נשאה את הכותרת
״מועצת פועלים תורמת לחיזוק הדת״
.בידיעה נמסר כי ההסתדרות תרמה
תרומה נכבדה להשרשת ההווי הדתי בעכו,
על־ידי הענקת ספרי־תורה, טליתות, תפילין
ושופרות לבתי־כנסת במקום, בנוסף לתרומה
כספית מכובות.
התלונן ברנשטיין במכתבו :״ידיעה זו
מצאה את מקומה בהצופה דוזקא!״
עסקני המפד״ל הבינו את כוונת המתלונן:
לא יתכן לפרסם ידיעות כאלה ביומון המפלגה,
בשעה שעסקניה מתלוננים השכם
והערב, מעל כל במה אפשרית, כי קיימת
כפייה אנטי־דתית במדינה, וכי מתנכלים לדת
ומצרים את השפעתה.
ואכן, התנצל על כך עורך הצופה :״כתבנו
בעכו הוא צעיר מתחיל.״ הוא הבטיח כי
להבא יובאו ידיעות כאלה בניסוח אחר ובשיבוץ
אחר.
העולם הזה 1511

בפני שופט השלום יהודה טרייביש בבית־משפט־השלום
בתל־אביב הופיעה צעירה בת תשע־עשרה וחצי, ביקשה
לעצור את החבר שלה, ולמנוע בעדו מלעזוב את הארץ. לא
בגלל חוב כספי או הפרת הבטחת נשואים, אלא בגלל שהוא
צילם אותה צילומי ערום ללא הסכמתה בזמן ששהתה
בחדרו בפרדס־כץ, והוא עלול לפרסם את הצילומים בחוץ־
לארץ או לשלחם משם לעיתונות בארץ.
החבר, יוסף עומרמי ( )24 מפרדם־כץ, הכיר את הצעירה
לפני כארבעה חודשים, והחל לצאת אתה. השניים נפגשו
לעיתים קרובות בביתו של עומרמי. הם קיימו יחסים מיניים
ולטענת הצעירה צילם אותה עומרמי בהזדמנויות שונות
צילומי עירום, ואף צילם את שניהם יחד כשהם ערומים.
היא ביקשה ממנו את הצילומים והנגטיבים. הוא סירב
למסור לה אותם. לטענתה השתמש בצילומים ובנגטיבים
כמכשיר סחיטה נגדה, דרש ממנה לסטות מדרך־הושר,
והסביר לה שרק בצורה זו מורידים בחורה לזנות, איים

עליה שיפרסם את הצילומים שלה בעיתונות.
השופט הוציא צו עיכוב יציאה מן הארץ נגד יוסף עונד
רמי. זה הצהיר שאין ברשותו תמונות ונגטיבים של הצעירה
וכל דיבוריו בעניין זה היו רק פרי מתיחה. לבסוף חתם
על שטר התחייבות על סך 20.000 לירות, בערבות אמו,
על כך שאין לו כל תמונות. התיק הפלילי נגדו בוטל.
כשנתבקש יוסף עומרמי על־ידי כתב העולם הזה להציג
את צדו בפרשה ענה :״אני לא מוסר הצהרות לעתונות.
זה ענין שלי ושל הבחורה שלי. אבל אם אתה תכתוב על
כל הפרשה הזו, תדע שיהיה פה רצח. אתם בכלל לא
בני־אדם למה שאתם רוצים להרוס לי את החיים ולסכסך
ביני ובין חברתי אפילו שאנחנו עומדים להתחתן.״
לצעירה, ששמה נאסר לפרסום על־ידי השופט, היתד,
דעה אחרת :״אני בכלל לא חושבת להתחתן עם אחד כזה,
הוא סתם משקר לך כמו שכל הזמן שיקר לי ...אני
שמחה שנפטרתי מאחד כזה ולתמיד. לא ארצה לראות את
פרצופו כל ימי חיי.״ אחר גוללה את כל הפרשה, כפי שכבר
העלתה אותה, בפרוטרוט, במכתבה למשטרה (שקטע ממנו,
בכתב־יד הצעירה מופיע, במקורו, למעלה).

היא דרשו! :אד תתנו רו לצאת 171 חאדץ
נ׳ הוא צילם אות* בעירום רשם סחיטה

הוא הושיט ידיים
כרי תאר את ״התייר״ ויחסו לנערות הישראליות, טען
| 1שאינו רגיל לייחס הנערות הישראליות. נערות מסוגרות
ומסוימת. ראיתיו בתור קצת מוזר. אולם מדבר בשפה
עברית די־טוב. הדבר הפליא אותי (טען שלמד בחו״ל
בישיבה) במשך הליכתו לפארק דובר על ענינים פורמליים
גרידא אחר על הנערות הישראליות המשונות והבישניות.
בתחילה טען שהיתה לו פגישה וחלה הפרעה באמצע
מצד חברי וכך חשב להפרד מאתנו משום שלא נעים לו.
אני וחברי עשינו את צו הנימוס ובקשנוהו שישאר כי אינו
מפריע. פגש את אחותו עם חברתה. קנה כרטיס נפרד
לפארק. חברי טען שיזמן נערה לבן־הדודה משום שקשה
לו להתרגל לנערות הישראליות. חברי תפס נערה (היתד,
עם חברות) ״הבן־דודה״ ישב ליד הנערה ואני ליד חברי

איש־ חו1י״
הכל שפיר לכאורה. אחר הנערה הסתלקה ו״הבן־דודד,״
התקרב אלינו. החל להושיט ידיים לרגליים לכתפיים.
מיד הערתי לחברי שהדבר אינו מוצא חן בעיני. חברי
לא התייחס לדבר בכובד ראש. אני התרגזתי. פתאום חברי
בקש לעשות סיבוב, נשארתי עם ה״בן־דודה״ כ־ 10 דקות,
התנהג אלי בסדר, דיבר וסיפר על חו״ל. כשחזר חברי
שאל ״אם הייתי ילדה טובה?״ השאלה לא מצאה־חן בעיני.
הייתי מרוגזת על חברי.

להלן המסמן* המזעזע במלואו:

יחסים בלתי נורמאליים

תמימה במובן הרחב
>\יני יודעת אם המשטרה המקום המתאים להגשת
עזרה במצב בו נקלעתי. אולם באחד הימים דרך מקרה,
קראתי במדור ד,יעוץ בחוברת לאשה ושם יעצו לנערה שאף
היא נקלעה למצב הדומה לשלי כי עליה לגשת בהקדם
למשטרה. לכן חשבתי שאותה עצה כוחה יפה גם בשבילי.
ודאי ייפלא הדבר שאיני אומרת בפי את הדברים, פשוט
קשה לי לעכל את הרעיון שהגעתי למצב בו אני מבקשי!
עזרת משטרה. אילו הייתי מדברת איני חושבת שהייתי
מסוגלת לפתוח אח פי, לכן חשבתי שלפחות את הפתיחה
תקראו מהכתב.

הבעיה היא סחיטה כעזרת תמונות עירום.
לפני חודשיים וחצי הכרתי בחור כבן — 24 זו לי הפעם
הראשונה שאני יוצאת עם בחור מבוגר יחסית. עד אז
יצאתי לא באופן רצוף עם נערים בני גיל .19—20 יציאות
מיוחדות לא היו לי ועד לפני חודשיים וחצי הייתי תמימה
במובן הרחב של המילה.

דרישות טבעיות
ת דרישותיו העמיד בטבעיות וצחק על עובדת
תמימותי. כשספרתי לאחת מחברותי, מבוגרת ממני
בשנתיים, ממשפחה דתית, עליו ועל דרישותיו העמידה את
דרישותיו כטבעיות לגבר בגילו. בפירוש אמרה לי שאל לי
להיות שמרנית וכעת זה מקובל. וכך אחרי פעמים מספר
של ויכוחים של ״כך ו״לא״ הצליח ודרישתו הפכה לבתי
מענה.
לאחר מכן יחסו אלי ירד וכשראיתי שאינו מתנהג כשורה
על־אף הכל החלטתי להביא את הענין לסיום. עזבנו ושוב
לאחר חודש התקשר וביקש סליחה וכך שוב התחלנו לצאת.
לקח אותי לביתו, טען שזה ביתו הפרטי אולם כל הסימנים
אינם מוכיחים שזה בית של רתק.
לאחר כמה ביקורים תפס אותי ברגע של איבוד־חושים,
ברגע שלא הייתי די שליטה בעצמי וצילם אותי תמונות
ערום. פעם איתו ופעם לבד לאחר מכן תמונה שלישית עם
בגדים. ניסיתי לשרוף את הפילים לפני הפיתוח אך הוא
הצליח לקחת את המצלמה ולהחביאה.
לא זו בלבד שהחזיק אותי בביתו עד שעה מאוחרת2.30 ,
לפנות בוקר, ולא רצה ללתתני. יצאתי ממנו מרוגזת ואמרתי
שלא אראה אותו לעולם. לפגישה שקבע לא הלכתי.
אחרי שבועיים של קונפלקטים בלתי פוסקים החלטתי
ללכת אליו כדי לנסות לקחת את התמונות באיזו שהיא

באה תקופה של תוקפנות עד־כדי הכאה. לאחר שסיפר
דברים אלה, הרגשתי הקלה וכל החשדנות שהיתר,
בתחילה פגה. למחרת בפגישה במוצאי שבת דרש שאסע
עד קסם ברמת־גן בעצמי משום שיש לו לסדר ענינים
(לאחרונה סידור ענינים שכיח אצלו) .במוצאי־שבת הפתיע
בבן־דודה מייק (לדבריו שהוא מלוס־אנג׳לם בא לבקר
בארץ ואולי להשתקע, סיפר אודותיו לפני כמה פגישות
ובקשני להכיר לו נערה. אולם איני מכירה חברה לחבר
שאיני מכירה אותו כלל).

המתלוננת (פגים מוסתרות, לפי פקודת השו•
פט) בהברת פרקליטה; עורד־הדין יואב מרחבי
דרך( .באותה תקופה קראתי בחוברת לאשרו ״סחיטה בעזרת
תמונות״ — הדבר העבירני על דעתי — גבר המאיים על
נערה אם לא תתפתה לגברים יראה את תמונותיה לבני
משפחתה ויפרסמם — חשדות עלו בראשי).
כאמור, אחרי שבועיים הלכתי אליו. לא רציתי לדרוש
ממנו בכל תוקף. הלכתי אליו בלי כל הודעה מוקדמת
(היה לומד לבחינת בגרות בהיסטוריה) .שוב רגשותי אליו
גאו, יחד עם זאת לא שכחתי את מטרתי — לקחת את
התמונות, אולם מאמצי ״לסחוב״ את התמונות עלו בתוהו,
הוא טען שלא פיתחן עדיין.

פונקציה של בעל
ך* ינתיים היחסים בינינו עברו לאפיק ידידותי יותר,
2שוחחנו על נושאים אקטואליים ומדי פעם שמדברים על
העתיד מעמיד עצמו כפונקציה של בעל. כל ענין התמונות
נשכח כמעט. עד שבערב שישי האחרון.
בפגישתנו טיילנו בדרך כלל ביחידות וגם הפעם טיילנו
ביחידות ושוחחנו. השיחה נסבה על חינוך מיני ועל בעיות
חינוך שונות, השיחה התגוללה על הזנות. סיפר בפרוטרוט
כיצד גבר מפתה נערה, הנערה בדרך כלל בת : 15 תוך כדי
כך גינה את המפתה בציינו ״שאין מספיק שמנצל נערה
צעירה ועוד יורד לחייה״.
תוך כדי כך עמד על טיבו של המפתה שהוא אדם
שמילדותו היה מקופח ומוזנח. המשיך לתאר את השלבים
בהם נוקט המפתה להבאת הנערה לזנות, בתחילה אמר:
״מביא אותה לביתו ושהיא ערומה פתאום הפסיק ואמר
לא) המשיך — ״לאחר שמתמסרת לו מכיר לה ידיד

ך* ״כן־דודה״ ראה כך. עזב אותנו ותו לא (בתחילה
) 1שחשב לד,פרד מאתנו לפני שנכנסו לפארק לחץ את
ידנו ואמר שלום. כעת לא אמר כלום) .במשך ההופעה
היחסים ביני ובין חברי היו מתוחים מאוד.
חשבתי להסתלק ממנו אחת ולתמיד, רץ אחרי תפס אותי
בתוקפנות (ליד אנשים) ואמר לי שלא יניח לי להתנהג כך.
לאחר ההופעה התגלה עם מרץ תוך כדי ,.משחק״ כופף
את ידי ״שיחק״ עמי ג׳ודו וכו׳.
אני התבישתי הדבר החל לעורר את תשומת לב האנשים.
לאחר מכן שטיילנו אמרתי לו שהיחסים ביננו בלתי נורמלים
וצריכים להביא את הדבר לסיום. הוא אמר שאיני יכולה
לסיים עמו והוא לא ירשה לי לשחק עימו, טען שהוא חינך
אותי (מעניין, לפני כן הייתי מחונכת מאד, פתאום חינוכי
אינו מוצא חן בעיניו).
רגע סטרתי לו על
אחר הזכיר את התמונות באותו
לחיו הוא החזיר, נפלתי על הדשא, אחר דרש בתוקף שאקום.
אחר בקשתי ללכת הוביל אותי בשבילי הפארק. כלפי חוץ
ניסיתי להעמיד שהתמונות ממני והלאה וכעת אלך לספר
להורי (שיקרתי דבר זד, לא אוכל לספר להורי) אמר שיתן
פירסום לתמונות בעיתונות.

מחשבות שונות ומשונות
ך* משו במחצית השעה התוזכחנו ותוך כדי כך
התעוררה בראשי המחשבה שאל לי להיות פזיזה ולסיים
כעת. כדאי קודם לברר את מצבי ולקבל הדרכה על התנהגותי
אליו. אולי להראות ידידות יכולה לסייע לצאת מהסבך.
ניסה להתפייס עמי. בתחילה הראיתי שאיני מוכנה
להתפייס עמו, בסופו של דבר העמדתי פני מפוייסת. טען
שאני מנסה להשתלט וכו׳ .בסופו של ערב לתני לביתי.
כלפי חוץ הדבר נשכח, קבענו פגישה ליום רביעי.
יחד עם זאת אני מלאה חשדות, ואני מרגישה צורך
שכדאי לפעול בעוד מועד. משום שזה עלול להיות מאוחר.
בעוד כחודש יוצא לחו״ל, לדבריו טיול בן־חודש או חודשיים
עם בן־הדודה. איני יודעת מה המניעים. בתחילה חשבתי
למנוע בעדו אולם איני רואה כל טעם לזה. המניעה לא
בגדר האפשרות, חשבתי להניח לו.
כעת אני מבררת מצבי ובהתאם לזאת לתאם את צעדי
כדי למנוע מהסתבכות המצב והתמוטטות עצבים. מחשבות
שונות, ומשונות עולות בראשי. אובדת עצות. איני יודעת
במי לד,אחז ולמי לספר, ממי לקבל עצה והדרכה ואיך
לכוזן פעולותי בעתיד. ראשי אטום איני יכולה לפעול עוד
בעצמי.
ב תק ו ה שתבוא הישועה!

ך * מושבהרא שון של הכנסת השישית הסתיים. היה זה אך טבעי כי שבועו האחרון
* 1עמד בסימן התופעה החדשה היחידה בכנסת זו: קיום סיעת־היחיד של העולם הזה —
כוח חדש.
הוויכוח העיקרי בשבוע האחרון נסב על חוק־לשון־הרע. רוב הנואמים הזכירו את הטענה
כי החוק היה מכודן כולו נגד השבועון המסויים, ודבר סיעתנו הפן, על כן, מרכז הוויכוח
כולו (ראה איגרת ראש־המערכת).
ביום האחרון התנהל ויכוח על הצעת אי־אימון לממשלה על רקע כלכלי. בוויכוח זה
מצאנו הזדמנות להכריז מחדש על עמדתנו העקרונית, השונה מעמדת כל שאר הסיעות
(ראה מסגרת) ,ואילו דברי תשובתו של ראש הממשלה הסתיימו בוויכוח עימנו.
המושב כולו נגמר בנאום־סיום חגיגי של יו״ר הכנסת, קדיש לוז, שרוב חלקיו היו
קשורים קשר אמיץ בפעולתנו שלנו:

הוא תבע להוסיף יום נוסף בשבוע לעבודת הכנסת, כדי לאפשר סידורי־טבודה

העשויים לצמצם את העדרות הח׳׳כים מישיבות המליאה. נגד העדרות זו ניהלה סיעתנו
מלחמת־יחיד עקשנית ורצופה, ובכך עוררה על עצמה את רוגזם של שאר 119 הח״כים.
• הוא ניסה ארוכות להצדיק את שינוי תקנוך הכנסת, שנועד לחסל כמעט לגמרי את
זכות הסיעות הקטנות להעלות הצעות־לסדר־היוס והצעות־חוק־פרטיות. בדיווח על כך ציין
הכתב הפרלמנטארי של הצופה בפה מלא את אשר ידוע לכל: מטרתו היחידה של שינוי

זה לשים מחסום בפני יוזמות סיעתנו במישור חיוני זה.
• הוא ציין את העלייה ה״מדהימה״ במיספר השאילתות בכנסת זו. ,לעומת הכנסות
הקודמות. היינו הגורם הישיר לעלייה ברוכה זו של ביקורת הכנסת על פעולות הממשלה.

לא זה בלבד שאנחנו הגשנו יותר שאילתות מכל סיעה אחרת בכנסת, אלא שיוזמתנו
דירבנה גם את הסיעות האחרות ללכת בדרכנו.
כל זה לא הגביר, כמובן, את הפופולאריות של סיעתנו בכנסת. חוששני שבתום המושב
לא היינו אהובים יותר מאשר בתחילתו.
ר צזז זז תו לי גז

ל ח ־יי ל מז

^ ש אי לתההאחרונה במושב זה נגעה לרצח חתולים. שאלנו את שר־הפנים מדוע
| 1ניתן פרם חגיגי לזוג עובדים של עירית תל־אביב, שהציעו שיטה יעילה יותר לרצח
אכזרי זה.
סגן־השר ענה כי ההרג דרוש, מפני שהחתולים מפיצים את מחלת הכלבת. לפי מיטב

תהיה רחבת־הכנסת (אשר בה אסור למפגינים לערוך הפגנות) במישכן החדש.
הפעם נחלנו נצחון מהיר. בקריאה הסופית הביאה הוועדה מפה, שקבעה בבירור מה
תהיה הרחבה. לפיה, מותר יהיה להפגין בכביש רופין, וגם מול שער הכנסת עצמה, מעבר
לכביש הגישה.
בכל זאת הצבענו נגד החוק, מתוך גישה עקרונית כי אין להגביל את זכות ההפגנה
החוקית.
לעומת זאת נחלנו כשלון בעניין הקרוב ללבנו. לפי דרישת הסטודנטים, הציע שר־העבודה
יגאל אלון, חוק שיעניק להבא תגמולי־מילואים לסטודנטים המשרתים בימי חופשתם, גם
אם לא עבדו במשך השנה. תבענו במליאה להכניס שינויים
בחוק זה, המשכנו ולחמנו על כך (ללא הצלחה) בוועדת־העבודה,
והשבוע נימקנו את הסתייגויותינו בעת הקריאה
הסופית.
או רי אבנרי אנו מציעים לעשות חוק טוב לחוק
יותר טוב. העניין הוא כזה: מגייסים סטודנט למילואים בתקופת
חופשתו. זוהי התקופה היחידה בשנה בה הוא יכול
לעבוד. לכן יש לפצות אותו באופן סביר על ההכנסה הממשית
שיכול היה להשתכר, ומבחינה זו אנו מציעים שני
תיקונים שהם קטנים, אבל חשובים מאד לסטודנטים, להם
נוגע הדבר.
(א) החוק המוצע אומר כי המינימום לחישוב שכרו של
סטודנט שאינו עובד יהיה 260 לירות. אנו אומרים כי בדרך
כלל סטודנט, אם הוא משתכר, אינו משתכר סכום כה מינימלי.
הוא משתכר סכום גדול יותר, כי הוא מהווה כוח־עבודה
מעולה יותר. אנו מציעים, איפוא, להעלות את הלוז
מינימום
הקיים ל־ 350 לירות.
מבחינת אוצר־המדינה מדובר על סכום קטן למדי, אבל לסטודנטים הנוגעים בדבר זהו
דבר חשוב מאד.
(ב) החוק אומר שאם עבד סטודנט במשך ארבעה חודשים שקדמו לשירותו במילואים,
ייחשב שכרו לפי מה שהשתכר בתקופה זו. כאן יש עניין של הגיון. אם סטודנט עבד
לפני גיוסו למילואים, הרי כמעט בכל המיקרים עבד בתקופת חופשתו המוקדמת, לפני שנה.
על כן אנו מציעים שהבסיס לחישוב שכרו יהיה השכר שהשתכר בחופשתו הקודמת.

לא אוהבי אותנו
ידיעתי, אין בכך כל אמת. קמתי והשתמשתי בזכותי לשאול שאלה נוספת :״האם כבוד
סגן־השר, דווקא כאישיות דתית, מסכים עימי כי יש משהו פגום ובלתי־חינוכי ביותר בכך
שנותנים פרס למי שמשכלל שיטות של הרג — ואפילו של חיות?״ התשובה: שלילית.

שאילתות אחרות שלנו שנענו בשבוע האחרון:
• מי הדליף את ד״1ד 1צי״ם? שר־התחבורה ענה, מבלי לחיין, שאינו יודע. כל
ילד יודע, כמובן, כי הדו״ח של מיכאל צור הודלף על־ידי צור עצמו.
• ההלוואוהלהברה ^ סומרסיין ״ :שר״התחבורה טען כי לא נגרם נזק למדינה
על ידי הערבות הממשלתית להלוואות״ענק אלה. הוא סירב להגיב על השמועות שהיו
בעניין זה חילוקי־דיעות בין משרדי־הממשלה עצמם.
• החבורהבשבה: שר־המשטרה אישר את טענתנו כי קצין־משטרה גבוה הזמין
את נציגי חברות־האומובוסיס והזהיר אותם לבל ישכירו אוטובוסים בשבת לנסיעה לשפת־הים.
לשאלתנו הנוספת :״על פי איזה חוק
פעל הקצין?״ השיב השר כי אסור לאוטו־בוסים
להשכיר ״שלא לפי הרשיון״ .זוהי
תשובה שהעידה על חוסר״ידיעה גמור של
העניין, כי שר־התחבורה כבר אישר בכנסת
כי השכרת האוטובוסים היא חוקית. פעולת
המשטרה היתה, ללא ספק, בלתי־חוקית ל־גמרי,
נבעה מאינטרס קואליציוני של מפא״י.
• * כאתערביםז שר־המשטרה איטי
כי שני ערבים הוכו במרכז הרצליה,
האשמים אותרו, והוגש נגדם משפט.
• טרמפ לחיילים ג שר־האוצר איטי
שהיתה הוראה לכל הרכב הממשלתי ל־אסוף
חיילים־טרמפיסטים, הוסיף שאין בי־קורת
על מילוי הוראה זו. ביקשתי ממנו,
בשאלה נוספת, להוציא חוזר חדש, שידגיש
חובה זו. פינחס ספיר הבטיח לעשות זאת,
אם אפנה אליו בכתב. עשיתי זאת( .אגב,
כדאי שחיילים שאינם נאספים על״ידי רכב
ממשלתי ריק ירשמו לעצמם את מיספר המכונית,
ויודיעו לנו על כך).
9ה״כת״ של העובד. מדוע נדרש
עובד ממשלתי לציין בטופס־הקבלה מה דתו
ומה ה״כת״ שלו? תשובת שר״האוצר: הדבר
מועמד להריגה
דרוש, כדי להסדיר את ימי־המנוחה של
העובדים. יש הבדל בין חגו של נוצרי־אורתודוכסי, למשל, לבין חגו של נוצרי־קאתולי.
(בחו״ל לחמו היהודים בשצף־קצף לאיסור הזכרת הדת בכל טופס ממשלתי שהוא).
• ניכויממשכורת ! בתשובה לשאלתנו, הודיע סגן שר־הפנים כי עירית תל־אביב
הפסיקה לנכות משכר עובדי העיריה תרומת־חובה בלתי־חוקית לבניין בית עובדי העיריה.
• נסיעת שרים בשבת: האם נכתה הידיעה כי שרי־הממשלה נוהגים להחליף את
שלמי־המיספר של מכוניותיהם הממשלתיות, כאשר הס נוסעים בהן בשבת? תשובת פינחס
ספיר :״איננו מתעניינים מה עושים השרים בשבת.״

כן ענה סגן שר־הפיתוח על סידורי־הבטיחות לעובדים במתח חשמלי גבוה, ושר־התחבורד,
ענה על ארבע שאילתות שלנו בקשר להרכבת מכוניות בישראל ולשאילתה על רישוי
מכוניות באמצעות מוסכים מוסמכים.

ה 1מ 1ז ל\זפגי\ וישחת הנזילואים לג\גוגתטי1ז
^ שבועשעבר עמדנו בראש ההתקפה על התיקון בחוק חסינות בנייני הכנסת. ועדת•
הכנסת רצתה אז, בקריאה ראשונה, שנשאיר בידיה את הסמכות הבלעדית לקבוע מה

אבל אין אוזנו של הבית כרוייה לבעיות הסטודנטים הצעירים. הסתייגויותינו נדחו ברוב
גדול, כשרה הקומוניסטים וח״כ ליברלי אחד (יוסף תמיר) מצביעים עימי.

למי נזעלים את הוזגז?
י* ממשלהניסתה בכל כוחה להעביר בשבוע האחרון, בכל שלוש הקריאות, חוק
1 1המעלה את תיקרת מס־העסקים העירונית מ־ 2000ל״י ל־ 5000ל״י.
כרגיל, התחלק הבית בין ״שמאל״ ,שהצדיק את ההצעה בלהט, לבין ״ימין״ ,ששלל אותה.
אנחנו נקטנו עמדה שונה לגמרי. הנה החלק העקרוני של נאומנו (אשר כלל, נוסף על כך,
ניתוח משפטי־מקצועי ממצה של ליקויי החוק):
או רי אכנ רי: הנושא האמיתי של הוויכוח הזה הוא המצב ברשויות המקומיות.
משק־הכספים של הרשויות המקומיות כושל. המנגנון תופח ומתנפח. הכנסת מתריעה.
מבקר המדינה מזהיר, אבל ללא הועיל.
החובות גדלים. הגרעונות מצטברים. כספי־הציבור מתבזבזים באופן משווע בגלל כפילויות
והעדר־ייעול. משרד־הפנים אינו מצליח להשתלט על האנדרלמוסיה.
המחלה מתפשטת. במקום לנתח, לקטוע אברים — מנסים פה ושם לרפא את המחלה
במריחת מישחה. מבטיחים כי ברשות מקומית פלונית יוחלף ראש־העיר. מציעים כי בעיר
פלמונית תפוזר המועצה ותכונן ועדה קרואה לניהול ענייני העיר. טוענים כי הפתרון יבוא
אס תינתנה הלוואות ממשלתיות בסכומים עצומים לרשויות המקומיות.
החלפת ראש־עיר או מימון ממשלתי לא יפתרו את הבעיה. מיבנה הרשויות לקוי ביסודו.
יש יותר מדי רשויות מקומיות. קיימות כפילויות בין הרשויות ובין משרדי״ממשלה. יש
לכן לאחד רשויות מקומיות; לצמצם את המנגנונים ולהביא ליעולו של המנגנון שישאר;
לארגן ביצוע על בסיס ארצי; להעביר את כל עניני המסים לידי הממשלה, שתרכז את כל
הגבייה.
וברור שרוב המפלגות אינן מעוניינות לבצע ניתוח זה, מפני שבמישור המוניציפלי יש
הסדר כללי של ״שמור לי ואשמור לך״ .אם במישור הממלכתי יש עוד זיקה כלשהי לייעול,
יש פיקוח מטעם הציבור, מטעם מבקר־המדינה, מטעס הכנסת, הרי במישור המוניציפלי יש
חופש מוחלט להסדרים מפלגתיים בלתי־מוגבלים על חשבון הציבור.
לכן, במקום הניתוח הדרוש, באים ומציעים מדי פעם תיקונים שוליים.
למעשה תחול ההעלאה על כולם. זו אולי הטענה העיקרית 5000 .ל״י אינן מהוות
סכום גדול לעסק גדול. אם בנק דיסקונט ישלם 5000 לירות, לא ידאב לבו של אף אחד
מאתנו. אבל הנסיון לימד אותנו שכאשר מעלים את התיקרה — הכל עולה.
לא האמידים ביותר ישלמו יותר, אלא בסופו של דבר תחול ההעלאה העיקרית על
הקטנים ביותר, שהם הרוב בכל ציבור של משלמי המסים. בעל המלאכה הקטן, המשלם
כיום 50—60 לירות — לו יעלו את הסכום פי שניים. לכן, אם בכלל משאירים את המס —
הזה — היו צריכים לפחות לבטל אותו לגבי כל השכבה הנמוכה, שההכנסות הצפויות
ממנה אינן עומדות בשום יחס לביזבוז העצום הכרוך בגביית המס ממנה.
אילו היו מקבלים את הצעתנו לאיחוד המסיס למיניהם, אפשר היה למנוע עיוותים.
אפשר היה לקבוע כי מס־העסקים יהיה צמוד לרווחיו של בעל־העסק, או לפחות להעניק
הנחות לעסק חדש או חסר־רווחים, ולא לקבוע את שיעורי־המס רק לפי גוזל המחזור או
ממדי המלאכה והעסק. אפשר היה למנוע תשלום מס כפול.
בנסיבות אלה, ולמרות התיקונים החיוביים הפזורים בהצעת החוק, נצביע נגד קבלתו.

במזג! גבבדגז,

די\\2ז

ך * |5ג ח ״ לואנחנו הצבענו נגד הצעת־החוק. ידענו, כמובן, שכל הדמגוגים והדוקסריג־
( רים יתנפלו עלינו למחרת היום בשצף־קצף ויטענו בדבריהם כי יצאנו להגן על
הבורגנות העשירה.
ואכן, כך קרה. קול העם אמר זאת בפירוש.

מלחמת העצמאות השניה
להלן הודעת ח״כ אורי אבנרי בשם סיעת
העולם הזה — כוח חדש בדיון
על ההצעה להביע אי־אימון לממשלה.
כבוד היושב־ראש, כנסת נכבדה.

אי־אפשר להביע אימון לממשלה שאינה
באה אל הפנמת כשום הופנית של ממש.
היינו מנתחים ברצון, ובכל הרצינות, את תוכנית ספיר,
או את תוכנית אשכול, או את תוכנית צדוק, או את תוכנית
מפ״ם, או את תוכנית הממשלה — אילו היתד, כזאת.

אולם תוכנית כזאת אינה, לא תהיה, וכלל
אינה יכולה להיות.

מפעלים כושלים ומן המנגנונים הציבוריים, הטפיליים העצומים?
מניין
לקחת את המשאבים כדי לייצור יחידות־ייצור
חדשות, כדאיות, שיקלטו את המובטלים הסמויים האלה?

האם יש לכף תשובה, כבוד ראש־הממשלה?
האם ככלל יש בארץ מישהו המסוגל לתת
תשובה של ממש?
הרי אין במדינה מישרד רציני לתיכנון כלכלי, המסוגל
להגיש תוכנית־אב רצינית, שתהיה יותר מאשר תחבולה
של יחסי־ציבור.
לא קיימת גם המנהיגות הדרושה כדי להגשים תוכנית

לורביג גזאתלד גזפיר

כמציאות של מדינת-ישראל, להבדיל מגרמניה
ומבריטניה, כל תוכנית כלכלית חייכת
להיות גם מדינית.
צריכים פעם לשאול בגלוי: מדוע אנחנו מייצרים יותר
ביוקר?
שכר־ר,עבודה שלנו נמוך מן השכר בארצות שאנחנו
רוצים לייצא להן, ושמר,ן אנחנו מייבאים. הרמה הטכנית
שלנו היא מן הגבוהות.
יש מיפעלים בארץ שהביאו ידע ומכונות ממיפעלי־אם
זרים, המשלמים שכר יותר נמוך מאשר שם, ובכל זאת התוצרת
יקרה יותר. ההבדל בפריון העבודה אינו מסביר
תופעה זו. מה פשרה?
כאן פועל עקרון־יסוד של המשק המודרני: גודל ד,סידרה.

— 1 8 0יי׳1י 11111י
מהי התוכנית, במרכאות כפולות ומרובעות, הקרויה על
שמו של מר פנחס ספירי

מדינה המייצרת לשוק־כית של שניים וחצי
מיליונים, פשוט אינה יכולה להתחרות עם
מדינה המייצרת לשוק של מאה מיליון.

למעשה ישנו רק רעיון אחד. זהו הרעיון של
מר דוד הורוביץ, נגיד בנק ישראל, והוא אומר:
יש להוריד את שכר־העוכדים.

הוצאותיה,על_ של הניהול, של המדינה, של ר,שמתים
למיניהם, מתחלקות ליחידות מעטות מדי. אילין לא יתחרה
עם ג׳נרל מוטורס, הוא אפילו לא יתחרה עם פולקסוואגן
ופיאט.

אם השכר יהיה ירוד, נוכל להוריד את יציאות־ר-ייצור,
ולהתחרות בשוקי העולם.

מעגל קסמים זה מקיף אותנו כחומה אטומה. האשליה
של הצטרפות לשוק האירופי המשותף היא אחיזת־עינים
עצמית, וכולכם יודעים זאת בתוככי לבכם. את החומד,
אפשר לפרוץ רק בחזית המכרעת של קיומנו הלאומי: החזית
המרחבית.

זהו האל״ף, וזהו גם הת״ו.

כדי לסבר את האוזן, הוסיפו אנשי יחסי־ציבור זריזים
תלי־תלים של נושאים אחרים, וכך נוצרה אשליה של
תוכנית כוללת, מקיפה ומרשימה.
באמצע באה מתת־שמיים, שהוסיפה נשק חשוב למערכת
הלוחמת הפסיכולוגית: הארולד וילסון, שבעיותיו שונות
לגמרי, הכריז על תוכנית הדומה — למראית־עין — לאותו
תל־סיסמות ממשלתיות.

השוק הדרוש לנו, השוק הטיכעי שלנו, אינו
נמצא כמרחק של אלף קילומטרים. הוא נמצא
כמרחק של קילומטר אחד מבית זה. חומת
ירושלים היא חלק מן החומה הכלכלית המקיפה
אותנו.

ומה שמותר לפינחס וילסון, בוודאי מותר
להארולד ספיר.
ואז בא לודויג ארהארד, שבעיותיו שונות עוד יותר, והוסיף
תוכנית משלו.

הסום הטרויאני*

כך זכינו לתוכנית לודביג־הארולד־־ספיר.
לתוכנית רספקטאבילית זו הצטרפה מפ״ם. מפ״ם, שנטשה
את המאבק לתשלום תוספת־היוקר, שחיבלה בו ושימשה
בו כסוס טרויאני ממשלתי, היתד, זקוקה לתוספת סיסמות
שתסבר את אוזני בוחריה שלה.

לכן היא מוסיפה עתה טלאים משלה לבגדי־המלד־החדשים.
ורק טפשים כמונו אינם רואים
את התוכנית כולה.

הורדת השכר לא גזנפורי
נניח לרגע, כבוד היושב־ראש, כי אמנם תתקבל שיטה זו.
נניח שעד ערב הבחירות הבאות יקפיאו את השכר, ולמעשה
יורידו אותו יותר מכפי שמבטיחים.
האם זה ירפא את המשק? האם זה יתרום אפילו תרומה
ניכרת להבראה?

דעתנו היא -לא.

אפילו יירד שכר עובדי אילין לחצי — לא נגביר את
ייצוא המכוניות. כי עצם רעיון ייצואה של מכונית ישראלית,
בנסיבות הפוליטיות הקיימות, הוא מופרך.
מיפעל המייצר במחיר של 12ל״י לדולר, ואפילו במחיר
8ל״י לדולר, לא יהפוך לרווחי, ולא יהיה, בעל כושר־תחרות
בשוקי־עולם, אם יוקפא שכרם של פועליו.

מיפעל כושל יישאר כושל. מיפעל התלוי על
בלימה — יישאר על בלימה. משק שהוקם
מלכתחילה על בסים רעוע, בלתי־כלבלי ובלתי־מתוכנן,
לא יוושע על-ידי הסובסידיה שישלמו
לו העובדים, על־ידי הידוק חגורותיהם.
זוהי הבעיה היסודית, וממנה מתחמקים המתכננים ואנשי
יחסי־הציבור.

האם־ יש לכך תשובה?

כזאת. אילו היתד, קיימת, מול החזית האדירה של קבוצות־הלחץ,
המהוות את המישטר הקיים, ואשר כל תוכנית
רציונלית הייתה מביאה עליהן חורבן.

בויוליב בין 2ן ודש חזו״ ל
אילו היתד, תוכנית, אפשר היה לבוא אל כל שכבות־העם,
להלהיבן למיבצע לאומי גדול, רצוף־קורבנות, אבל
גם רצוף חדוות־יצירה ותחושת־הישג.

אפשר היה לבוא אל העובדים ולומר: התאמצו
יותר! עבדו יותר! היו שותפים למאמץ!
ואז היה מושם הדגש לא על הקפאת שכר, דבר שהוא
נגטיבי במהותו, אלא על העלאה גדולה של פריון־העבודה,
על מיבצע סטאכאנובי אדיר, שהיה מקטין באמת את
יציאותיו־,ייצור ליחידה.

אנו כוודאי היינו נותנים את ידנו, ומוסיפים
את קולנו, לאווירה של מאמץ בזה, למלחמת•
עצמאות שניה, מלחמה לשיחרור מבבלי התלות
הכלכלית.
גם זד, לא יתכן כשהצמרת, שאינה מנהיגות, נותנת בעצמה
דוגמה של ביזבוז, של טיולים בין קודש וחו״ל,
של שיפוץ דירות־שרד דווקא בשעה זו, של ניפוח תקציבים
והעלאת מסים.
בהעדר תוכנית, גם אין ערך כלכלי — להבדיל מן הערך
המוסרי הרב — להקפאת רווחים ודיבידנדות. היכן יושקע
הכסף שייחסך?

בהעדר תוכנית, כפף זה פשוט ייכנס למעגל
הבזבוזים וחוסר־היעילות, לתמיכה במיפעלים
כושלים, לסתימת חורים בצרור הממשלתי
הנקוב.
התרעה

תוכנית הראויה לשם תוכנית צריכה להתחיל כאן.

מה כדאי לישראל לייצר, ומה לא כדאי לה
לייצר? אילו מיפעלים יש לסגור, ואילי יש

לעודד?

מה לעשות ברבבות העובדים, המוכרחים להיפלט מ

נפרוץ חומה זו לא בפצצות קטנות, אף לא בפצצות־גרעין.
אותה אפשר להפיל רק בשופר־שלום, במיבצע המדיני
הגדול של דורנו, המחכה למנהיגות הלאומית האמיתית
המסוגלת למבצעים נועזים ומהפכניים.

היא 0 \2־ב\!

תדי\

כבוד ראש־ד,ממשלה, לא רק תוכנית כלכלית אינה —
גם תוכנית פוליטית איננה.

ציור של הנדריק ואן־לון.

זה מוכיח שוב עד לאיזה תהומות של אבסורד מובילות דוקטרינות, שאבד עליהן הכלח.
שהרי ברור לכל בר־דעת שלא רק ר,״תיקרה״ תעלה אם יתקבל החוק — אלא שיעורי־המס
יועלו לכולם, ובעיקר לשכבות הבינונית והנמוכה. זהו נסיון־החיים. שמואל מיקונים יכול
לחשוב כי בהצביעו למען החוק דפק את העשירים — אך למעשה דפק את בעלי־ר,מלאכה,
הקטנים.
למרות שאיש לא העז לדבר כמונו במליאה, הוכשלה ההצעה זמנית בוועדה. זו החליטה
לשמוע את כל הצדדים, ובכך נדחה העניין למושב הבא ולמישכן הבא.
בדיון על חוק זה, הנוגע להרבה רבבות אזרחים, ביום ב׳ ,בשעה ,17.15 בשעה שנאם
תופיק טובי(רק״ח) ,נכחו באולם המליאה, מלבד היושב־ראש (קדיש לוז) ואני 11 חברי-כנסת:
רשימתהנוכחים: המערן — 5מתון ( 49 גוברין, שרף, פישר, שורש, ברעם;)-
מפד״ל — ו מתון ( 11 זוארץ); מפ״ם — 4מתוך ( 8יערי, תלמי, ארזי, שלמה רוזן);

שו \2תררבי תשותף
כבוד היושב־ראש, היכן הגאולה למשק הישראלי?

גאולתנו טמונה בשוק מרחבי גדול, במשק
הבנוי על אובלוסיה של מאה מיליון ומעלה,
הזועקים לאלף המוצרים המהווים שלבים בסולם
העליה של רמת-המחיה.
הגאולה טמונה במשק תעשייתי, שיתמחה בכמה ענפים,
בחלוקת עבודה מרחבית גדולה, בשיחרור המשאבים המבוזבזים
כיום בכל ארצות המרחב במירוץ־חימוש עקר
וחסר־תועלת.

זה מצלצל כיום באוטופיה. ועצם העובדה
שזה מצלצל באוטופיה 18 ,שנה אחרי קום
מדינת-ישראל, הוא בתב־האישום הנורא כיותר
לממשלה זו ולבל קודמותיה.
כבוד היושב־ראש, בהביענו היום אי־אמון לממשלה זו,
איננו חושבים רק על חוסר־התושיה שלה בחזית הכלכלית.
לנגד עינינו עומד גם חדלונה המוחלט בחזית המדינית.

שתי החזיתות האלה, כבוד היושב־ראש,
אינן אלא חזית אחת.
על נאום זה הגיב ראש־הממשלה לוי
אשכול, בדברי תשובתו, בקטע הבא :

ראש-הממשלה ושר-הכטחון לוי אשבול: חבר־הכנסת
אבנרי אין לו סבלנות.
הוא הציע לנו שתי הצעות גאוניות. בדרן כלל אני
רוצה לקיים את הכלל ״מכל מלמדי השכלתי״ .כשאני שומט
בכנסת טענות, אני מקשיב להן. יתכן שפה ושם יש דברים
נכונים.
ובכן, חבר־הכנסת אבנרי הציע לנו שתי הצעות גאוניות:
האחת, שופר־שלוס גדול. אני, בתמימותי, חשבתי שיש
לנו כבר שופר ממורק ומצועצע, יש לנו העולם הזה
שתוקע בקול גדול לשלום.
בהצעתו השניה מסביר לנו חבר־הכנסת אבנרי שאנחנו
— זלצערי זו אמת, וזו הצרה — רק שניים וחצי מיליון
יהודים. חשבתי שהצעתו תהיה שניהפך למאה מיליון
יהודים בארץ. אבל אין אני יודע אין עושים זאת.

ומק״י (מיקוניס) .נעדרו לחלוטין סיעות גח״ל, רפ״י, ל״ע, אגו״י, פא״י ושאר אנשי רק״ח.

האולם היה עוד יותר ריק ביום הרביעי, שעה קלה לפני תום המושב, כאשר קיבלה
הכנסת בקריאה אחרונה את התיקונים לחוק הגנת־הדייר (המשחרר את משלמי דמי־המפתח
ממחצית ההעלאה של שכר־הדירה) .רק ברגעים האחרונים ממש, כאשר נשא קדיש לוז את
נאום־הסיום, התמלא האולם לכבוד המעמד.
מה יהיה מצב הנוכחות במישכן המפואר, במושב הבא?

קולנוע

סרטים
מגדר השן
ארבע לפנות בוקר

אנגליה) היא שעה עצובה שבה הרחובות
ריקים. אין איש. היום הבא, הבלתי ידוע,
עוד לא התחיל, והיום הקודם עוד לא נגמר.
בשעה המוזרה הזאת מחפשים ארבעה
אנשים איש את רעותו ואינם מוצאים,
משום שאינם מוכנים לוותר על חלק מעצמם
למען זה.
שני סיפורים, ארוגים זה בזה היטב,
מספרים על ארבעה האנשים הללו, החיים
על יד הים, מתחת לאבק כהד, ועננים קודרים
(צילומים קודרים, מצויינים).
סיפור שלישי, ד,ארוג בתוך שני הסיפורים
הללי, מתאר בצורה מקברית, אכזרית,
גוויה של מתאבת צעירה, בת עשרים
ושש׳ שנמשתה מן המים לאחר ששהתה
בהם שלושים ושש שעות.
ליל בלויים ארוך. גבר בודד מזמין
בחורה בודדת לטיול. על הנהר. הם עצורים
מאד. פוחדים. הם מתקרבים איש אל
רעותו. מתרחקים. מתקרבים שוב. נבהלים,
מתרחקים. בשעה מסויימת של הבוקר הם

קו פ ס או ת
ל ^ /אקספרס
בין*יר1ר־ הד1ו1ווד־ודג
*7סוג

נח־רזזידן׳ בזקדדדזודב
ככלקופסת קלין אקספרס ימצאו
פר סי ם. ביני ה ם: מחזיקי מפתחות
ותלושל הג רלת הפר סי ם בה
יוגרלו הפ ר סי ה ב אי ם: מכשיר
טלויזיה תוצרת וסטינגהאוז 0.5.1. -
• מכזנ תכביסהאלקטרמט • מזגן
אזיר-בית׳ אלקטרהימכונתתפירה
• מי ק ס רי ם • טרנזיסטזרים •
מגהצי אדים • מצלמות וגרילרי ם.
אספי 6תלו שי הגרלהושלח׳
אותם ל ת־ ד 4056 חיפ ה ואנו נשלח
לךא שו רהשתתפותבהגרלת
הפרסיםשתת קי ם ביום .11.9.1*66
״קלין אקספרס״ לכביסה גדול ה,
קטנה ומתאים למכ ונ תכביסה.
הכלמתכבס בי קליןאקספרס׳׳

131113־

(פאר, תל־אביב;

כיירזידזר 1 3 9 0 1 3 1בבג ״ ב ד

בעיות ולבטים
בחיי המין

דליה לביא כ״ 10 בני טובים״

מאת

מי הרוצח

הד״ר מרדכי זידמן
הוצאת רשפים.
למכירה בחנויות
הספרים הגדולות

5.000

4הקל טו ת

ב מזננוני ם

והמ כוני ת ויולדו

נצל א ת הימים שנותרו עד ל סיו ם מבצע

ר כי שתמכוסת פו לקס וו ג ן
ב תנ אי ם ללא ת ק די ם!
פנה אל סוכנויות פולקסווגן ברחבי הארץ

מאושרים מאוד. אבל כשהיום החדש מתחיל
הם הולכים איש לדרכו, בודדים יותר
משהיו לפני כן.
זהו הסיפור הראשון. הסיפור השני השזור
בו הוא סיפור של זוג אחר, לאחר
כמה שנות נשואין. אשד, ממורמרת. תינוק
בוכה, ובעל החוזר הביתה לאחר ליל בילויים
ארוך, ומנסה לפצות את אשתו על
החופש הקצר שלקח לעצמו.
בעזרת בחירה מוצלחת של שלושה מקרים
ושעת לילה זהה העביר הבמאי, אנ־טוני
סימונם, לצופה, את הקונפליקט• הבלתי
ניחן לפיתרון בין הכמיהה לחופש ולאהבה.
כל אחד מארבעת המשתתפים בסרט סגור
בתוך עולם אידיאלי שהיד, רוצה לחיות
בו. איש מהם אינו מוכן לוותר על
העולם הזה למען האיש אליו הוא קשור,
הנושא גם הוא עולם אידיאלי, פרטי, משלו.
בלי חיי,ב אמיתיים. האשד, האחת
רוצה אהבה. אהבה של ארמון אגדות. עם
בן זוג נפלא, שאפשר לחיות איתו באושר
ובעושר עד עצם היום הזה. הגבר
שהכיר אותה ורוצה בה, אינו מוכן לוותר
למענה, על החופש שלו,
האשה השנייה שבסרט רוצה להיות חופשית
כמו בעלה, והבעל אינו מוכן להיות
כלוא בבית כמו אשתו.
החיים הפרטיים של שני הזוגות הללו
מתוארים בצורה ריאליסטית רגישה להפליא•
הדיאלוגים הפשוטים׳ החדירה הרגישה
לתוך נשמותיהם בעזרת תיאור דרכי.
התנהגותם, כל אלה הצליחו להעלות תמונה
של ארבעה אנשים, שנשארו בודדים,
תלויים אי שם בין עולם האידיאלים לעולם
המציאות, לא הצליחו להגיע לכלל
חיים אמיתיים.
הסיפור השלישי של העברת הגוויה מן
הים אל בית־הקברות משרה אווירת מוזה על
העולם הקודר של ארבע נפשות אלו.

לבדי 3סדח
עשרה כני טובים

תל-אביב;

ארצות־הברית) מי לא מכיר את הספר

עשרה בני כושים, אחד הספרים המרתקים
ביותר שכתבה אגטה כריסטי. סיפור עם
טיפוסים מעניינים, אווירה מיוחדת, עלילה
שוטפת, בנוייה היטב, ומתח בלתי פוסק.
בהצגת הבכורה של הסרט, שהתקיימה
ביום השישי אחר־הצהריים, ידעו כולם מי
הרוצח, אבל זה לא הפריע לאף אחד.
ראשית משום שהבמאי ידע ליצור באמצעים
קולנועיים, מתח מיוחד, הדש. שנית
משום שהדמויות שהכניס הבמאי לסרט
מעניינות בפני עצמן.
דאגה אישית. עשרה אנשים מוזמנים
לטירה עתיקה, מבודדת. אין הם יודעים
מי הוא מארחם, וכשהם מתחילים לחפש
אותו הם מגלים שאין, כלל, אדם כזה.
אחד מהם הזמין אותם למקום על מנת
להאשים אותם בפשעים שביצעו בסתר ולהעניש
אותם על פשעים אלה, שהחוק לא
יכול להם.
הרעיון המעניין הזד, התפתח בסרט לעלילה
מרתקת, שבה כל רגע נוסף מביא
הפתעה נוספת, כשבכל חפץ בכל פינת
חדר חבוי משהו, כל צעד של כל אחד
מהמשתתפים מביא על הצופה התרגשויות
ופחדים חדשים. ואם כל זה קורה לכל צו־

פה ממוצע, הרי הצופה הישראלי, הדואג
באופן אישי לאחת מהמשתתפות הראשיות,
דליה לביא, מתרגש מכל זה כפליים.
כאשר האור נדלק באמצע הצגת־הבכורה,
הקהל היה צריך למלא את שם הרוצח כדי
לזכות בפרס שהבטיחו לו מפרסמי הסרם.
הקהל מילא את השאלונים בעירנות רבה.
אחר כך, כשהאורות כבו, הסרט נמשך,
והרוצח התגלה, אפשר היה לשמוע באולם
אנחה גדולה. האם הם הצליחו בניחוש
הקולקטיבי? זה אסור לגלות. היות והספר
כל־כך ידוע, הכנים התסריטאי שינוי
קטן בדיוק במקום זה. ואפילו אלה שמכירים
את הספר בעל־פה, ירטטו מרוב
מתח׳ עד לרגע האחרון.
אשר לזכייה בפרס — זאת יידעו בשבוע
הבא.

תדריך
* * שני קוני למל (אורה, חיפה)
עיירה יהודית תוססת, מלאת דמויות ציוריות
של יהודים יפים, בטיפולו החם והאוהב
של ישראל בקר, לפי מחזהו הקומי
של גולדפאדן, משחק מצויין של כל המשתתפים,
ובעיקר: מייק בורשטיין וז־רמן
אוניקובסקי.

* * מה חדש פוסיקט

(פאריס,

תל־אביב) סרט משגע שנחשב משום־מה למטורף,
למרות ההומור המקובל והמסודר
שבו, על פסיכים ופסיכיאטרים, נשים וגברים,
חתיכים וחתיכות משני המינים.
צוות שחקנים גדול ומירוץ מרתק בסוף.

המרגל שחזר מן הכפור

(אלנבי, תל־אביב) סיפורו של מרגל אנושי,
המשחק בין הכוחות הגדולים, המשחקים
ביניהם משחקים פוליטיים מסובכים. עלילה
בנוייה היטב, בימוי יעיל, ומשחק מצויין.

* הילד מעבר לרחוב

תל־אביב;

אורניל,

ירושלים;

(ארמון־דוד,
חן, חיפה)

סיפור ריאליסטי על ילד קטן הסובל מעוני,
מתנאים קשים ומאבא שיכור. מישחק מצויץ
של אריה אליאס. פרם אריה הזהב
בפססיבל וונציה.
העולם הזה 1511

הע,ל!י

הבריאות

יוסי ל,יפנים כבר בריא. כן. כשהוא
קיבל את התאונה הקטלנית שלו חשבו
שהוא מת, אחר כן חשבו שהוא חולה
חסר־תקווה, גוסס, ימיו ספורים. אחר־כך
אמת שהוא לא יחלים לעולם, ועכשיו הוא
בריא.
כשהוא היה חולה, במצב אנוש, הוא
עמד להתחתן עם האחות ׳שטיפלה בו בבית״
החולים. כשהוא הבריא קצת, הוא הבריא
גם מהאחות שלו, וכשהוא יצא מבית־חולים
הוא התחיל לקשט
את הדיסקוטקים של
תל־אביב בפנים ה שזופים
שלו, שבילו
את כל היום בבריכות
ובשמש, בשני
הקביים שנשא עימו,
ובחיוכים הנלבבים
האופטימיים שלו.
שני הקביים שלו
לא הפריעו לו לשחות
בים ובבריכה
ולהשתזף היטב, ולא היפנים הפריעו לו גם לר־קוד
טוזיסט והלי גלי, וכל ריקוד חדש
וחדיש, להיות תמיד מוקף בשתי חתיכות
בבת אחת -או יותר, ולבלות ללא י הפסקח.
אבל למרות כל זה נשאר יוסי קיפניס
נאמן לאהבה הישנה שלו, הלא היא אנה
סול, ולוג, הרקדנית הכוריאוגרפית, איתה
חי במשך ארבע שנים רצופות, עד שנפרדו
לפני שנה.
עכשיו הוא חוזר אליה. הוא נוסע אליה
עד יפאן, שם היא מבלה ועובדת עכשיו.

>ש סוף
לבל סגל
לפני שנתיים, כשהצלם המעולה אריה
ק רן נפטר, הוא השאיר אחריו אשה ושלושה
ילדים׳ שהאחרון בהם היה תינוק בן
שמונה חודשים. לפני שנה, כשהצלם המוכשר
גיורא רוכמן נפטר, בתאונת־דרכים
קטלנית, השאיר אחריו אשד, וילד.
אשתו של אריה קרן התהלכה במשך
שנתיים בשמלות־אבל שחורות, עשתה ככל
יכולתה כדי לפרנס בכבוד את הילדים שהשאיר
אחריו בעלה. אשתו של גיורא מ כמן׳
גם היא המשיכה לשאת לבדה בעול
המשפחה.
אבל מסתבר שגם לסבל יש סוף. בשבוע
שעבר נודע שאלמנתו של אריה קרן התחתנה
עם בעל בית־חרושת לשקיות־פלסטיק.
ונראה כי גם אלמנתו של גיורא רוכמן
עומדת להינשא בקרוב לבעל־הץ ידוע.
כולם מאחלים להן הרבה־הרבה מזל.

משה פריכם,

במשך שנה שלמת חי
סגן הדיקן של הפקולטה לרפואה בירושלים,
לבדו. אשתו, לה היה נשוי שנים רבות,
נפטרה, השאירה לו שני ילדים,

ח 3האפי,

פעם היה הכל די פשוט. כשלבני־בנימין לא היו נשים, ציוו עליהם: לכו וארבתם בכרמים,
וראו, אם יצאו בנות שילו לחול במחולות, ויצאתם מן הכרמים, וחטפתם איש אשתו מבנות
שילו. וזה באמת מה שהם עשו.

היות ואנחנו, כידוע, עם ריתנ״ך, קמו מחדשים לחג העממי היפה הזה. רק שהם לא עושים
את זה בכרמים, אלא בפרדסים. כמו בראשון־לציון, למשל, שם חגגו את החג המסורתי הזה,
ביום השישי האחרון, כבר בפעם השניה.
הבחורים שבאו לחטוף את הבחורות, הגיעו לשם במכוניות־פאר, שהן אמנם לא רכב
תנ״כי, אבל, לעומת זאת, נוח מאוד למטרות כאלה.
גם העלמות, שבאו ממרחקים כדי שיחטפו אותן בפרדס, לבשו בגדים לא־כל־כך־תנ״כיים.
כמו בגדי־ים, למשל. למרות שבתוך הפרדס אין שום ים, אבל יש בריכה. הן קיפצו להן בחן
בין העצים, והמתינו בסבלנות לחטפנים. כל כך הן אוהבות את הפולקלור העברי הקדום.
הבחורות אמנם לא היו בנות־שילו, אבל הן היו בנות־אנשים־חשובים, כמו צפורה
מזרחי ובעלה שמעון, שהיא הבת של קראסו מהמכוניות, או דנה דובינר עם בעלה,
שהיא הבת של דובינר, או דפנה שלוש עם בעלה יוסי, שהיא הבת של אבא שלה,
אוסטושינסקי, שהיה ראש עיריית ראשון־לציון.
אבל אין דבר. גם החוטפים לא היו בני־בנימין אלא סתם בני־טובים. כמו, למשל, הבן של
סחרוב, אלכם סחרוב עם אשתו איילה, או הבעל של רוני לוריא, שהוא, נוסף לזה,
גם האח של רענן לוריא.
אבל מה, אם החג הנחמד הזה יתפשט, יסכימו להשתתף בו בקרוב, אפילו כאלה שהם לא
בנים של אף אחד.

זוצינים בניוים
הבת של הקצין הבכיר הגיעה בבר
לגיל חופה, ובתור אחת שהגיעה לגיל
הזה, היא מתחתנת עם בחור.
הבחור שלה היה לפני כן חבר שלה
במשך ארבע שנים. קוראים לו איתן
ליפשיץ, ולאחר ארבע שנות החברות
הם החליטו שהגיע הזמן להקים בית.
אומרים שהם הכירו איש את רעותו
בצבא. אבל זה לא נכון. השמועה הזאת
הופצה עליהם, משום ששניהם בנים של
קצינים בכירים. האחת היא בתו של
הקצין הבכיר האוריגינאלי, בכבודו
ובעצמו. השני הוא בנו של סתם קצין
בכיר, חיים ליפשיץ.
החתונה תיערך ביום הראשון, בבית
הקצין הבכיר הראשון, האבא של הבלה.
רחלה בז׳זינסקי התאלמנה לפני שלוש
שנים. היא היתה נשואה נישואין מאושרים
מאד לפרופסור אהרון כז׳זינפקי, ילדה
לו שני ילדים. אך בגיל שלושים ושש וזת־אלמנה.
בעלה נפטר, מהתקפת־לב, והשאיר
אותה לבד, עם שני ילדיה.
האלמן והאלמנה, הקשורים לאוניברסיטה
ולחברה האוניברסיטאית, הכירו האחד את
השנייה מזה זמן רב. בחודשים האחרונים
הם התקשרו איש אל רעותו, ועכשיו הם
מתכננים את חתונתם, שתיערך כנראה בחון

נובמבר האחרון.
לבית המשותף, שיקימו יחדיו, יביאו שני
בני הזוג את עברם. האשה תביא את שני
ילדיה, הבעל יביא את שני ילדיו, ושני
בני הזוג יתרמו למשפחה החדשה את ארבעת
הבתים שלהם, איש־איש את ביתו בירושלים,
ואת בית־הקיץ שלו מחוץ לעיר.

דירת רווקות
היה היתה פקידה. היא הייתה מזכירה של אישי־חשוב־מאוד, ומאהבת של איש־חשוב־מאוד
אחר. למזכירה הזאת היה בית, ובעל, וילדים, והיה לה עוד בית. הבית שנתן להי
המאהב. חוץ מזה היתה למזכירה גם חברה. אשתו של יצרן נודע.
המזכירה אהבה את החברה שלה, והחברה שלה אהבה את המזכירה, שתיהן אהבו
מאוד את הבית הפרטי של המאהב. המזכירה היתה מבלה בו כמה ערבים בשבוע, ואת.
שאר הימים בילתה בו אשת היצרן, בחברת ידידיה השונים.
לפני זמן קצר החליט היצרן להגר מן הארץ. הוא נסע לחוץ־לארץ, לעשות את כל
ההכנות הדרושות. אשתו נשארה בארץ לבדה, עם ידידיה ועם הדירה. היא החלה לנצל
את הדירה יותר ערבים בשבוע ובצורה יותר גלויה. מכיוון שממילא עמדה׳ להגר, כבר

לא היה איכפת לה מה יגידו עליה בארץ.
בינתיים סידר הבעל את עסקיו בלונדון, ותוך כדי סידור עסקים הוא פגש בידיו מיהארץ,
והידיד סיפר לבעל מה עושה אשתו.
הבעל חזר לארץ בשבוע שעבר באופן פתאומי. הוא הלך ישר הביתה, תפס את אשתו
והרביץ בה מכות־רצח, כמו שלא הרביצו לה אף פעם מאז הרביץ לה: בפעם האחרונה
האבא שלה. מרוב כעס הוא לקח אותה לחוץ־לארץ לצמיתות. הדירה נשארה חצי ריקה.
סתם חמור
מי שראה ביום השישי האחרון את כוסי,
עם ראש של חמור, יכול להרגע. זאת לא
היתר, אחזית־עיניים, זה היה בוסי, שנשא
על הכתפיים חמור קטן. וכך הוא גסע ב-
ווספה שלו, במהירות גדולה, דרך כל תל־אביב.
העייר היה לא גדול ביותר, שחור עם
ראש לבן, ובן שלושה שבועות בלבד.
זו היתד, מתנה חדשה שהוא הביא לחברה
שלו, נעמי אדווה. נעמי אוהבת
מאוד חיות, יש לה כבר קוף, וכל מיני
דברים, וחסר היה לה לאוסף רק חמור.
היא החליטה שהחמור הזה, כשיתבגר קצת,
יעמוד בכניסה של הדיסקוטק החדש שלה,

א /טתהא בן
ג׳ין שרימפטון, הדוגמנית הכי מ־פורסמת
של המאה הזאת, לא יכולה לבוא
לישראל. היא עסוקה מאוד. אבל לג׳ין
שרימפטון יש אחות, לא פחות שרימפטונית
ממנה, והאחות הזאת לא כל־כן עסוקה.
בשבוע שעבר היא היתה כאן בעילום־שם,
יחד עם אחד מחברי להקת האבנים המתגלגלות.
היא התחתנה איתו לפני כן ובאה
לארץ, למספר ימים, לבלות בה, במלון
קסריד״את ירח־הדבש שלהם.
השרימפטון השניה היא לא פחות יפה,
יש לה
כאמור, מהשרימפטון הראשונה.
שיער לא פחות ארוך, עיניים לא פחות
ענקיות, עור לא פחות חלק, וחצאיות לא ן יותר ארוכות.
היא הסתובבה כאן עם האבן המתגלגלת
שלה, במחצאית מיני־מיני, שהג־עה לה עד
תחילת הרגליים, ובחולצות צרות מהודקות.
השיער הארון שלה היה מפוזר על כל
החצאית, והשיער הארון של בעלה היה
מפוזר על כל החולצה שלו. הבדילו ביניהם
לפי הצבע. היא בלונדית. הוא שחור.
למי שהספיק לגלות אותה, היא סיפרה
שנהנתה מאד מישראל, למרות שלא ראתה
בה כמעט שום דבר. ביום השישי האחרון
היא עזבה אותה בדרכה חזרה ללונדון.

חברה
ח ב רו תי ת
דיצה חכם ידועה בארץ כאחת הנשים
היפות ביותר. היא ידועה גס כאחת החברתיות הנשים
ביותר, וכאחד מהמרכזים
הישראליים
החשובים ביותר בישראל.
חוץ מזה
היא גם אחת העשירות
ביותר.
ובכן, דיצה חבס
העשירה הזאת עזבה
את הארץ שלה לטיול
קצר באמריקה.
היא נסעה במטוס,
ראשונה, במחלקת והיא תחזור גם כן דיצה במטוס, גם כן במחלקה
הראשונה. אבל היא מספרת לכל
ידידיה וידידותיה שאת הכרטיס קיבלה
במתנה מחברתה, העובדת באל־על. אבל יש
כאלה שאינם מבינים איך חברה מאל־על
יכולה לחלק כרטיסים של החברה, לחברות
שלה. 1 ובכלל, איפה מוצאים חברות כאלה?

כוסי ואדווה
ויקבל את האורחים. תפקידו יהיה לשעשע
את הקהל ולהביא למקום מזל.
המקום הוא הדיסקוטק הישן של מויקי
פן־קיקי. הוא ייקרא אצל אדווה, והפתיחה
שלו תיערך בעוד עשרה ימים, החמור של
הדיסקוטק כבר מוכן.
חוץ ממזל ושעשועים יסחוב החמור, אם
יהיה לו כוח, גם דברים, בקבוקים ואוכל.
הוא ילך עם נעמי, שגרה בבית הקרוב לדיסקוטק,
לחנות המכולת, לאיטליז, לחנות
הירקות, ויסחוב לה את הסלים.
לעת עתה הוא עוד קטן. נעמי קיבלה
אותו בשמחה רבה, אבל מיד לאחר שהסתכלה
בו היטב, בעין בוחנת של חובבת־חיות,
היא הבינה שהוא סובל מחוסר ויטמינים.
היא רצה להשיג לו ויטמינים. אבל
זה לא עזר. אחרי שהיו לו ויטמינים, היא
הסתכלה בו וראתה שהוא סובל מאנמיה,
ולכן הוא מוכרח לישון איתר, במיטה, יחד
עם בוסי.
החמור הסכים. אבל בוסי לא רצה לישון
במיטה אחת עם חמור. הוא אמר לנעמי
שתבחר: או הוא או החמור. נעמי בחרה
בשניהם. היא נתנה לבוסי לישון איתר,
במיטה, ואת החמור היא השכיבה לידם על
הריצפה.
השלושה הלכו לישון, וכשהם נרדמו
התברר שהחמור נוחר ולא נותן לישון.
חצי לילה הוא נחר. אחר כך הפסיק לנחור,
בי הוא התעורר והלך לעשות את צרכיו
ליד המיטה של הזוג. כשסיים, הוא לא יכול
להירדם, והתחיל לנעור קצת להנאתו. למדדי
רת, הסתובב בוסי ברחובות עם הווספה
שלו, בלי חמור אבל עם עיגולים כהים
סביב העיניים, ופיהוקים עייפים רחבים. 1 כולם הבינו שהכל בגלל החמור.
אחרי שנעמי בינתיים הבינה שחמור זה
לא די אטרקציה בשביל פתיחה של דיסקוטק,
היא החליטה שלמטרה זו יותר טוב
חתונה מחמור. היא השבה הרבה איזה
חתונה אפשר לערוך בערב הפתיחה, והחליטה
לבסוף לערוך את החתונה של עצמה
עם בוסי.
עכשיו כבר מחפשים את הרב. אבל לא
מספרים לו שזה בשביל פתיחת הדיסקוטק.

במדינה
* .1בוגס• ד־

נאים

די דז ביג:

11 רו־כדו דנו דז> 1ודיבדז נגודי
וטנו־יד־ ב די רז כז־ בי 1^ 1ר־אור

ה כד. ד .ם־ .ובו 1 3יודדי

י נזי פו א ר

7ןרקםה״ צו ^ ב רי ה ח
ב ק מרון הקרקס בכפר ה מבבי ה (ע״י הפרק הל או מי) רמת־גן
ממוצ״ש 20.8ב 8.30-ויום יום ב־ 8.30 בערב
בימי שני ורביעי 2הצגות ב8.30 —4.30-

בגלל הדרי שה הגדולה לנ ר סי סי ם אנו מו סי פי ם
הצגותיומיותב־ 4-30אחה ־ צבימים :
ויום ג׳ 3 0 * 8

יום א׳ 2 8 * 8

יום א׳ 2 1 .8
כרטיסים בכל המשרדים ובקופות הקרקסמ־ 10 בבוקר
תחבורהלקרקס: כל הקווים הרגילים לכפר המכביה ולפארק הלאומי רמת־גן.
מהתחנה המרכזית קו , 35 מקולנוע רמה ר״ג קו ,67 מרציף הרברט ס מו א ל — שפת הים
ומרח׳ ארלוזורוב ליד קולנוע ארמון דוד קו מיוחז־ בין השעות 7 8בערב
קו 30
ולהצגה יומית בין השעות 3— 4אחה״ונ. לאחר ההצגה תחבורה מובטחת.

הכינו כ ר טי סי ם מראש לגדולמופעי

העונה!

! סו די, לאשהבלבד )

אנטומיה של אהבה
מורה דרך מפורט לאשה הצעירה האומרת ״כן״,
בדרכי האהבה ובמבוכיה.
כיצד לפגוש יותר גברים, וגברים יותר מעניינים י
כיצד לנהוג בעולמם י מהי ״נשיות״ וכיצד
להגבירה? כיצד ללכוד א ת הגבר, אשר עליו
״שמת עין״? מהםה טיפוסים השונים של
גברים — ו אין לנהוג בכל אחד מהם? כיצד
לגמור ״רומאן״ בלתי רצוי?
בספר זה תמצאי תשובה ל מ או ת שאלות המציקו
ת לך מדי יום ביומו. הספר יעשה או תן
נשית יותר, ב טוח ה יותר בעצמך, מבוקשת יותר.
( 2.80ל״י<

• 2מלצריות
דניות אמיתיות
• מטעמי גן־ונדן,
אבד מדנמרק
• משקאות
שעושי
בן־אד מסטול
• מחירי שלא
תשכח לעול

^ ( ךןךך מודיע לק הל קוראיו ומינויו
כי מסיבו ת שונות לא יופיע

העיתון בחודש אוגוסט. מחודש ספטמבר שוב
יופיעו הגליונות כסידרם, מדי שבועיים.

״הברווזון המכוער״

למינויי ״אתגר״ וידידיו נשלח בימים האחרונים
מכתב הסבר מאת העורך.

מסעדת סנדויצ׳ים דנית
רח׳ ירמיהו ,17 תל-אביב

ד עו ת
סמוך עד הדוסא
סערת הוויכוח על ניתוחי הגוויות עדיין
לא שככה. אחר שמוצה גם המילון ההיסטרי
(״דם יישפך הגיעה שעתם של
אנשים דתיים השקולים קצת יותר בדעותיהם.
השבוע
הצטרף למחנה האישים הדתיים,
שאינם רואים רע בניתוחי גוויות, כשהרופא
דורש זאת, העיתונאי הוותיק יהודה אדל־שטיין
(אביו של סופר דבר בלונדון, חגי
אשד, שהתפרסם כחוקר הפרשה מטעם בן־
גורירן).
גלופקמא במחסן. אדלשטיין היה מעדיף
כי אנשים דתיים באמת יקדישו את
מרצם להגנת כבוד האדם החי במקום האדם
המת. הוא אינו מסתפק בהבעת דעה
סתמית. כיהודי בר־אוריין הוא יודע את
מקורותיו. הוא מביא אסמכתות למכביר שאין
פולחן המת ,״המייחס טאבו של קדושה
לגוויית אדם שפרחה נשמתו ממנו״ ,עקרון
אמיתי של היהדות.
מציין אדלשטיין, חבר מערכת הבוקר לשעבר,
במכתבו ליומון היום :״המקורות
שלנו מתייחסים למת כמו למיטרד הגורם
נזקי טומאה ״שצריך להזדרז לקוברו, בכל
צורה שהיא.״
לכך כוונת המישנה כאשר היא מתארת את
מינהג ליקוט העצמות. באותם ימים היו
קוברים תחילה את המת קבורה זמנית באדמה,
על־מנת שתעכל את בשרו ואחר כך
היו מלקטים את עצמותיו ומכניסים אותן
במיכל־חרם (גלוסקמא) ללא סידור שברי־העצמות
לצורת שלד שלם ומניחים אותן במחסן
העצמות (מערת קברים) של המשפחה.
מיקרה קונקרטי כמעון. תוספת ל־מישנה,
למשל, קובעת כי אפילו זכות הבעלות
הנצחית של בר־מינן (עד לתחיית
המתים) על ד׳ אמות קברו אינה תופשת
לעד. אותה תוספת התירה לפנות ממקומו
״קבר המציק את הרבים״ (דהיינו, שהוא
סמוך לדרך ציבורית ומפריע לתנועה).
ובכלל, סבור אדלשטיין, כיוון שההלכה
מורה לסמוך על דעת הרופא לגבי חילול
שבת והאכלת אדם ביום הכיפור, הרי מוטב
שאנשים דתיים באמת לא יתערבו גם
בשיקולי הרופאים לגבי ניתוח־מתים הנחוץ
להצלת רבים ממודת־בלא־עת ושלאיסורו אין
יסוד של ממש לא בתורה שבכתב ולא
בתורה שבעל־פה.
מסיים ותיק היישוב אדלשטיין, המעריך,
כעיתונאי, את חשיבות הנסיון האישי :״אני
עצמי זוכר מיקרה קונקרטי מאוד לפני כ־35
שנה, כשניתוחו של מת אחד הציל למעלה
משלושים ילדים במעון ילדים תל־אביבי
מהידבקות קטלנית בפארא־טיפוס.״

הווי
• פל המרבה הרי זה משובח.
בחיפה הצהירה תושבו? חוזרת כי הביאה
עמה טרנזיסטור, מגהץ־אדים, שעון ועוד
כמה פריטים, נעצרה כאשר המוכסים גילו
במזוודותיה, בין השאר, גם 27 חולצות־ילדים
20 ,תחתוני־אשה 18 ,חזיות 12 ,קומ־בינזונים
12 ,חגורות־בטן ושבע פיג׳מות.
• בלי טובות. בתל־אביב מיהר איש־עסקים
לפגישה, מסר את מכוניתו להחנייה
במגרש החנייה לצעיר שהציע לעשות זאת
עבורו, נאלץ לחכות, כשחזר מן הפגישה,
שלושה ימים עד שהמכונית והצעיר נתגלו
בנתניה.
• תואר מ. ו .ברמת־אביב נתבקש
רפתן, שרטזו מצוייר, בין אולפני הטלביזיה
הלימודית למבני אוניברסיטת תל־אביב לפנות
את רפתו, הואיל והיא מוצבת על
שטח שיועד להרחבת המבנים האקדמיים.
• קיץ אחד של כושר. בחולון
הזהירה המשטרה בפני פיח מוכשר, המריק
דירות שדייריהן בחופשת קיץ על-ידי כך
שהוא מציג את עצמו לשכני הדיירים האלה
כמתקן תריסים, שרברב או טכנאי מזגני
אוויר, שהוזמן לביצוע תיקונים בדירות בעת
העדר הדיירים ומקבל לשם כך את המפתחות
מידי השכנים.
• במקום. בעפולה פתר איכר מקומי
את בעיית תוקפנות התיש שלו, תלה בדיר
צמיג ישן, בו מכלה התיש את חמתו בעת
שהעיזים אינן מוכנות לשחף עימו פעולה.
העולם הזה 1511

׳*3רי

111בםקטר
האספן יוסף דקל הוא סוד צבאי. לפי ההוראה של
דובר צד,״ל והוועדה הממונה על סודות צה״ל,
אסור לספר אותו לאף אחד.
הוא סוד כמוס; והוא מעניין כמו שרק סוד
יכול להיות. לכן, למי שלא יקשיב, ולא ישמע,
אפשר לספר בלחש: יוסף דקל אוסף בולים.
שששש. אוזניים לכותל.
הוא לא אוסף אותם סתם, ללא הבחנה. הוא
אוסף אותם לפי ארצותיהם .״אם את מבינה
בזה משהו,״ הוא מוסר ,״אז את יכולה לראות
שיש לי בולים של אנגליה, שווייץ, ליכטנש טיין,
ושאר הארצות. כל ארץ לחוד. את יודעת
בכלל איפה ליכטנשטיין;׳ לא. רואים מיד. זה
דף אהד אחרי שווייץ״.
״מי שלא יודע להבדיל בין אנגליה לצר פת,״
הוא מוסר שוב ,״לא יכול לאסוף בולים.
גם מי שלא יכול להבדיל בין צרפת לאנגליה,
לא יכול לאסוף אותם. לאיסוף בולים דרוש
חוש־הבהנה מיוחד. נתתי פעם את ההחלפות
שלי לבני, והוא עירבב כל־נך את כל האר צות,
עד שהייתי מוכרח לקחת אותם ממנו.״
מי שלא ראה את שווייץ, מי שלא ראה את
ברית־המועצות, מי שלא ראה את ארצות־הברית,
יכול לראות אותן אצל דקל .״את
רוצת לראות מי עוד ישנה אצלי? תסתכלי.
המלכה האנגלית כולה. חמישה עמודים.״
מלבד בולים יש לדקל ארון סודי, ובארון
הסודי יש לו אלבומים .״את לא אוספת בולים,
לא? אז מובן שאת לא יכולה להבין את
חשיבותו של האלבום לגבי הבולים. אם אין
אלבום, אין איפה לשים את הבולים.״
בהתחלה הוא אסף אלבומים, כדי לשים
בתוכם בולים. אחר בך הוא שם לב שאם שמים
בולים באלבום טוב, הוא מתקלקל. לבן הוא
התחיל לאסוף את הבולים לחוד, ואת האלבומים
לחוד. היום יש לו אוסף האלבומים הגדול
ביותר בארץ.
מעל לאלבומים הוא אוסף ספרי־תמונות. זה
רק תחביב. הוא לא יכול להקדיש לזה די זמן,
כי בשביל למיין את הספרים הוא צריך לפתוח
אותם, ולראות מה יש בתוכם, ואם הוא
יעשה את זה לא יישאר לו זמן לאסוף.
״ואת אוסף המטבעות שלי ראית?״ הוא שואל
,״לא? ידעתי. מטבעות מכל העולם. עכשיו
אני עדיין לא יכול להתמסר להן,
הן מלכלכות את הידיים׳ אבל כשאני אצא ל פנסיה,
ולא יהיו לי שבע לירות לחודש, להוציא
על בולים, אני אתחיל לטפל במטבעות
ברצינות.״
״ואת הבן־גוריונים שלי ראית?״ יש לו
ארון מלא תמונות בן־גוריון. ועל ידו יש ארון
עם אוסף נפלא של פצירות ופטישים, ועל ידו
ארון מלא סדינים, ארון מלא ג׳ולים׳ וארון
מלא סבונים.
את אוסף הג׳ולים שלו קילקלו לו ילדיו.
לאופף הסדינים מתנכלת מדי פעם אשתו. ב־פצירות
ובפטישים שלו משתמשים כל בני
הבית, כשהם רוצים׳ לדפוק משהו. לכן אין
לו ברירה אלא להתמסר בעיקר לבולים.
״זה מה שהציל אותי בחיים,״ הוא מגלה,
״לפני כן הייתי הולד לבתי-קפה. הייתי צריך
לשיר. בשולחן אחד עס אנשים שנודף להם
ריח רע מהפה, אנשים שמזיעים ומריחים מ-
זיעה. ואדר כך עוד לשלם בשביל זה לידה
וחצי.
״עכשיו אני יושב לי בבית ומטפל באום־
פים שלי. איש לא מפריע לי. אני לא נפגש

;>216

אפילו עם אספנים. אני לא צריך. אספנים אמ נם
מריחים טוב, בדרך כלל, אבל הם יכולים

לגנוב.״
בגלל הידע וההבנה שלו, מינו אותו לאסוף
את כל הדגמים של ספינות ההעפלה. את כל
מוזיאון ההגנה, ואת כל מוזיאון צה״ל. בגלל
זה הוא סוד צבאי.
כדי לדבר איתו צריך לפנות לדובר. הדובר
מתעניין לדעת על מה רוצים לדבר איתו, ו 0מבקש
לפרט את הבקשה בכתב. שלושה ימים
הוא מעיין בבקשה, יחד עם ועדה מיוחד;? לבך,
וביום השלישי הוא מודיע שהוא עיין בבק שה,
היא נראית לו בלתי־מסוכנת מבחינה בט־חונית,
אבל הוא לא יכול להיענות לה, משום
שלשום כתב בלתי־צבאי אסור לכתוב על
עניינים צבאיים.
״זהו הנוהל,״ הוא מתנצל ,״אין מה לעשות.״
אם בן, לשם מה יושבת על כך שלושה ימים
ועדה מיוחדת?
״גס זה הנוהל, גם נגד זה אין מה לעשות.״

חדבס לשו! ,וחיכי
שמה של ירושלים הופץ כבר בכל הארץ. קראו
על שמה את טוף ירושלים, קראו על שמה את
מגדניית ירושלים, את מסמרי ירושלים, ועוד
עשרות מוסדות ומפעלים.
לפני שהפך טדי קולק את ירושלים לעיר־הבירה
של ישראל, היה שם העיר הפקר. סדינים

אספן דקל

מתל־אביב נקראו סדיני־ירושלים. מזכרות מיפו
נקראו על שם ירושלים. כיפות מבני־ברק נקראו
כיפות ירושלים. כל מי שרצה׳ יכול היה להשתמש
בשם המפורש הזה.
עכשיו זה נגמר. משרד־המיסחר־והתעשייה
הוציא תקנה, לפיה רק מוצרים שנוצרו בירוש לים
יוכלו להיקרא על שם העיר. עד עכשיו
הוגשו כבר עשרות בקשות לקבלת השם׳ ורק
21 מיפעלים קיבלו אותו.
מדוע הם רוצים כולם להיקרא דווקא בשם
הזה? ״כי ירושלים זהו שם המסמל הרבה,״
מסביר זאת בעל טליתות ירושלים ,״זהו שם
של קדושה. הוא מתאים לדברים שבקדושה. אדם
המשתמש בדבר הנושא עליו את השם ה!ה,
מרגיש הרגשת קדושה ונזכר בעיר הקודש. כמו
שנאמר׳ ״אם אשכחך ירושלים, תישכח ימיני.״
אבל ההסבר של בעל טליתות ירושלים אינו
מתקבל על הדעת. בקשר לנקניק ירושלים שהוא
נקניק קדוש׳ ושכל הנוגס ממנו מרגיש הרגשת
קדושה ונזכר בארץ־הקודש. כמו שנאמו־ ״אם
אשכחך ירושלים ...תדבק לשוני לחיכי״.
אפילו בעל נקניקיות ירושלים לא מסכים לזה.
״לנקניק ירושלים קוראים נקניק ירושלים,״ הוא
אומר ,״כי קוראים לו כך כבר עשר שנים. איזה
שם אחר אני יכול לתת לבית חרושת לנקניק
ירושלים? זה נקניק בשר וטעים. כולם מרוצים
ממנו. לכן הוא נקניק ירושלים.״
בעל נעלי ירושלים לא מסכים לגירסתו של
בעל נקניק ירושלים. הנעלים שלו נקראות נעלי
ירושלים מסיבה אחרת .״השם ירושלים,״ הוא

£אומר ,״בא להדגיש את המוצא הירושלמי של
המוצר המספק את חלק־הארי שלו לירושלים,
כדי שהאנשים המשתמשים בו יוכלו לחוש את
ס העיר שלהם על גופם.״
אבל לא בגלל זה קוראים לנייר טואלט ירו שלים
על שם ירושלים. לנייר הטואלט קוראים
כך פשוט בתור שם מישנה. כמו שלבן־האדם
יש שני שמות, כך גם לכל סחורה יש שני
שמות. זה מקל על הזיהוי.
אם את נייר־הטואלט קל לזהות, בגלל שני
6שמותיו, הרי את עוף שחוט מרוט ומנוקה ירו שלים
ניתן לזהות, קל וחומר.
ואת ההסבר הכי מפורט לשם הקדוש הזה
נותן מוצרי נייר של המשביר ירושלים :״למה
0דווקא ירושלים?״ הוא שואל,
״טוב, עכשיו מה היתר. השאלה? כן. אנו
מפיצים את תוצרתנו בכל הארץ, לכל החנויות,
והשם ירושלים נועד לאתר את המקום מלשון
איתור, כמו אתר היסטורי, וכן גם לעטר אותו
בעין, מלשון עטרה, כמו קפה עטרה.
״את ההסבר הזה אני מסיק מתוך הגיוני.
אבל אני רק פועל כאן. יכול להיות שלבעל־העסק
יש דיעה אחרת.״

וכיתתו חגורים דשגוהת
בשנת 1952 הוקם בית־החרושת ד. ט .פ.
לחגור צבאי. בשנת 1959 התחיל בית־החרושת
הזה לייצא חגור צבאי לגרמניה. לפני שלושה
ימים הוא פשט את הרגל. כלומר, לא בדיוק.
כונס הנכסים שלו הודיע שהוא נמצא במצב
מצוי׳ן. יש לו סיכויים טובים מאד, אך הוא
סובל ממחסור של 200 אלף לירות בסך־הכד.
הנושים שלו דורשים אותן. ואט ה־סס^ א/ף
לירות הללו לא יושגו תוך יומיים, לא תהיה
ברירה אלא לסגור את המיפעל.
בכל זה אשמה המציאות של ימינו. האנשים
של היום אינם מעוניעים בחגורים. מה שהולך
סוב היום זד. שמלות, חולצות, מכנטי-נשיס,
מכנסי־גברים, כותנות־לילה. חגורים כבר לא
הולך. יצא מהמורה. מה לעשות?
שבע השנים האחרונות היו שבע שנים טובות
לחגור הישראלי. במשך שבע שניט הגרמנים
קנו אותו והשתמשו בו, והיו מרוצים ממנו•.
350 עובדי המ׳פעל היו מאושרים. גם החגורים.
״ברור שהייתי שמח יותר לעבוד למישהו
אחר. לא לגרמנים,״ הודה אחד ׳הפועלים ,״איי
אפילו התנגדתי לוה בהתחלה. אבל אחר כך
הבנתי שאם לא נתפור להם הגור׳ מישהו אחר
יתפור להם. אז למה שמישהו אחר ירוויח?״
אבל לרוב הפועלים לא איכפת .״יש לי שגי
ילדים,״ מספר דק לוי ,״ילד אחד בתיכון. אני•
מרויח כאן המש מאות לירות לחודש. אם האשד.
לא עובדת, זה לא מספיק. אם המיפעל ייסגר
ויפטרו אותי, הילד שלי יצטרך לעזוב את
התיכון וללכת לעבוד. לא איכפת לי למי אני
עובד. ואני לא יודע על גרמניה. אני מתורכיה.
״אני אגיד לך,״• אומר מזכיר המיפעל׳ זורז־בסקי
,״היתר, כאן באמת הרגשה לא טובה כש התחילו
לעבוד בשביל הגרמנים. אבל עכשיו,
נשהפטיקו• לקבל הזמנות, ההרגשה פחות טובה.״
לפני ארבעה חודשים, כשהמיפעל התחיל
לפשוט את הרגל׳ המזכיר זורזבסקי עוד לא
עבד בו. במקומו עבדה שם מזכירה, ולמזכירה
היד. בום .״אני והבום שלי, אמרה המזכירה,
רחל ,״לא מערבבים עבודה בפוליטיקה. לבלבו־לי־מוח
על גרמניה, וכל מיני שטויות.״
אילו לא היו המזכירה והבוס שלה עובדים
כל־כך קשה, היה יכול להיות להם זמן לחשוב
על העתיד. ואז הם היו אולי מחליפים את המקצוע
שלהם, ומתחילים למכור לגרמנים חגו רות
במקום חגורים. הגרמנים לובשים גם חגורות,
לא? עובדה שהמכנסיים שלהם לא נופלים.
ולעת עתה בטח שיותר אנשים חוגרים אצלם
חגורות מאשר חגורים.
אבל אז לא היה להם זמן, ועכשיו כבר מאוחר.
יש המוני חגורים, ואף אחד לא רוצה לקנות
אותם. היחידים שיכולים להזדקק להם עכשיו
זה האמריקאים. בעלי המיפעל הציעו להם.
אבל האמריקאים אמרו שלעת עתה הם לא
זקוקים לזה. יש להם משלהם. החגור הוא טוב
מאד, הם אמרו, אבל עכשיו לא צריך. אולי
מאוחר יותר. בזמן הקרוב. יש כל הסיכויים.
אבל מאוחר יותר בית־החרושת כבר לא
יהיה קיים. הדבר היחידי שיכול עדיין להציל
אותו בעוד מועד זוהי מלחמה גדולה.

ספרים

נ פי הנצחץ (מאת אביגדור שחן;
הוצאת סס הספר; 346 עס׳) כבר לפני
53 שנים פרחו ניצני התעופה העבריוז בשמי
ארץ־ישראל. היד, זה המורה למתימטיקה של
הגמנסיה הרצליה, הדיר גורביץ׳ ,שהציע
ערב מלחמה העולם הראשונה לתושבי תל־אביב
הקטנה לרכוש שני אווירונים. אחד
למען האוזירייה העותומאנית המהוללת, העומדת
איתן על משמרתה להגנת חיי
היישוב בארץ, ואחד למען הנוער העברי
כדי שילמד להתעופף״.
ב י לוי כעז ־ .הנוער העברי למד להתעופף
בכל זאת. ובספר של שחן, שהוא
מעין היסטוריה של תעופת ארץ־ישראל
1913־ ,1956 מדובר הרבה על מה שקרה
לפני עזר וייצמן ומרדכי הוד. שחן, שהחל

עזר וייצמן ()1948

עם רדת האבק

59 ספיטפייריס 25 ,ססרשמדסים

מאת

מאיר כהן
רומן ישראלי על
רקע מבצע סיני
כ. צ׳ריקובר -מוציא לאור
הפצה ראשית:
א. ערמוני, ברנר ,2תל־אביב

בימים מ סוי מי ם השתחררי
מאי נעימות בעזרת טמפ מי
דיאג ה

כלע ור, אפילו הרגיש
ביותר, יפיק תועלת משמוש
יום־יומי באל-סבון ״נקה ״7

נקה 7
נויטרלי 1.7ללא אלקלי, מטהר
את נקבוביות העור, ומאפשר לו נשימה
חופשית ומעניק לו רעננות ורכות של משי
תוצרת ביח״ר, נקה״ בע״ם

המפיצים חברת נורית בט״נז

•0 1 4 X 4 ,

וווווווווווווווווווו!ווווווווו

המפיצים: חב׳ נורית בע״מ

בכתיבת ספרו כעבודת מחקר באוניברסיטה
העברית, חשף גם הרבה פריטי אינפורמציה
מעניינים, כגון:
• המטוס הראשון שהופל בשמי הארץ
היה מטוס אלבטרוס גרמני (חד־מנועי, דו־מושבי
ודו־כנפי) .הוא הופל על־ידי מטוסים
בריטיים בראשון לינואר , 1918 עת ניסה
להתקיף את מפקדתו של כובש ארץ־ישראל,
הגנרל אלנבי, ליד באר־יעקב.
• נמל התעופה האזרחי הראשון היה
בעזה, בה נקבעה חניית ביניים למטוסי קו
קאהיר־בגדאד, שנחנך בשנת .1924 ואגב,
שדה עזה חזר לשירות בשנת 1948 דווקא.
נחתו בו שני מתנדבים יהודיים, שבאו ארצה
עם מטוטיהם, וסברו כי עזה היא עיר
יהודית. הם בילו את מלחמת העצמאות
בשבי המצרי.
הצעה! בתר־אביב. עיקר הספר
מוקדש למלחמת העצמאות, בו חולל חיל
האוזיר גדולות עם 250 מטוסיו. מעניינים
במיוחד הגילויים כיצד הגיע החיל למטוסים
אלה. מן הצ׳כים, למשל, נרכשו 84 מטוסי
קרב ( 59 ספיטפיירים ו־ 25 משדשמידסים).
מקור רכש אחר הציע את עצמו בקיץ
.1948 היה זה כאשר מטוס תובלה גדול
נחת בשדה דב בתל־אביב. מן המטוס יצא
אלמוני שביקש לראות את מפקד השדה.
הוא הסביר לו כי שמע שליהודים חסרים
מטוסים. הוא הציע את המטוס למכירה.
המטוס נרכש, כמובן, והמוכר נעלם כלעומת
שבא.

נ ע ״ ה ק שה
עם רדת האבק (מאת מאיר כהן;

בכתות בוקר או ערב
פרטים והרשמה :

5-8 ,9-1במשרדי

;המכללה העברית לבגרות
ת ל ״ א בי ב, אלנבי 128א׳

חיפה, שמריהו לוין 30

הוצאת בצלאל צ׳ריקובר; 155 עמי) זהו
תיאור משעמם למדי אודות השריונאי דן
מתל־אביב וכיצד עוברות עליו שנות
שירותו בצד,״ל. דן הוא, בסך הכל, בחור
טוב (.אני מוכן לההרג למען המדינה,
אבל אינני מוכן למות בשבילה!״) שכאשר
הוא מבקר אצל דודתו בכפר הוא צולה
את תרנגול־ההודו הזכר היחיד במשק וכתוצאה
מכך הוא משאיר את משק דודתו
ללא ביצי רבייה .״
וברור שבחור מסוג זה יכול לצאת המום
ממיבצע סיני וברור שגם תהיה לו לפחות
בעייד, קשה אחת בחייו. במקרה זה: במי
לבחור — באופירה, נערת הזוהר התל-
אביבית (.תוכל להתגאות בפני חבריך שהיית
הראשון אצלי״) או ברחל המורה
השקטה במושב ליד באר־שבע.
הסולם הזה 1511

אמנות תיאטרנן וגאין •בוא הגדוש

כשדובר על משבר־כלכלי־בתיאסרון הזדרזה
הכנסת למנות ועדה שתדון בעניין.
התוצאה הכמעט־מיידית הייתה תקציב לתיאטראות.
הכספים הלכו ישר לכיסוי מחצית
החובות הישנים, והבעיה נשארה בעינה.
עוד בטרם סוכמה העונה החולפת,
הסתבר שלא הושג כל פתרון עקרוני והמצב
הולך ומחמיר לנוכח הבעיות של:
• צוות גדול של שחקנים, הוא הוצאה
גדולה בתיאטרון רפרטוארי, הנותן תכנית
שוטפת של כמה מחזות מקבילים. האם
הפתרון הוא בצמצום הצוותי לא. ראשית
משום שאז יצומצמו בהכרח ההצגות, שנית:
משום שיעודו של תיאטרון הוא לא
רק לתת הצגות, אלא גם לשמש כבית
אולפנא לשחקנים־לעתיד. רק שיפשוף על
הקרשים, ועליה איטית בתפקידים תכשיר
אותם לכך. לכן מחזיק כל תיאטרון צוות
של שחקנים צעירים, אפילו אם אין להם
יותר ממשפט אחד במשך כל ההצגה.
• שאר ההוצאות של התיאטרון
הן גבוהות עוד יותר. משכורות השחקנים
הן רק כמחציתן. השאר: זכויות יוצרים,
תרגומים, אדמיניסטרציה, במוי, ייצור סכני
והחזקת בניין. כמה הוצאות הן בלי שום
פרופורציה, כמו פועלי־במה, למשל. לדוגמא:
אחת הסיבות להורדת הצגת פיטר פן
היתד, שבעוד שכוכבת־המחזה קיבלה 40
לירות בליל שבת, קיבל כל אחד מ־23
פועלי־הבמה מאה ועשרים לירות!
• נהירת הקהל היא גורם נוסף
להצלחת תיאטרון, ואת נוסחת־הפלאים ל־מחזות־קופה
עדיין לא גילה איש. מנהלי־התיאטרונים
מעידים שזהו עניין שבאופנה.
אך מסתבר שההצלחות הגדולות היו דווקא
במחזות קלסיים (שקספיר, איבסן) .אלא
שהאופנה עלולה להתחלף, ובכך הסכנה,
כפי שהסביר בגילוי־לב מנהל אחד התיאטראות
הגדולים :״ברגע שתיאטרון אינו נת

עליו לחפש פרנסה בקהל. בשלב מ־מוייס
מאלץ אותו הדבר לרדת אל הקהל.
במובן השלילי. לנסות למשוך אותו. להציג
סמרטוטים, להעלות מחזות הפונים אל
היצרים. שימשכו אנשים. עם הרבה סכם,
בעיקר. אחרת לא יבוא גרוש

הצגות ככל הארץ הן סיבה
נוספת למשבר. בניגוד למה שמקובל לחשוב
— מפסידים התיאטראות סכומים
עצומים מהצגות בעיירות־עולים ובערים הקטנות.
העברת התפאורות והצוות עולים
הון, והקהל שוחר־התרבות מועט. האולמות
נשארים חצי ריקים. למה, אם כן, הם
נוסעים לשם? בגלל הרגשת השליחות.
• העדר שיטת הבוככים גם היא
פוגעת בתיאטרון. עבור שחקנים יש בסך־
הכל חמש דרגות שכר, ושכר נמוך 700( .־
350ל״י) בתיאטרון מסחרי או בחאלטורות
יכולים השחקנים המעולים להשיג פי שלש־ארבע.
ובצדק. כי שם מושכים קהל רב —
בעזרת כוכבים. התוצאה — רוב השחקנים
הטובים מסתובבים בשוק החפשי, ולא ב״
תיאטרון־קבע. היתר נתמכים על־ידי בניזוגם
או מבזבזים את מרצם על תסכית״׳
רדיו או סרטי־פרסומת, כדי לאזן את
תקציבם. אילו היו משכורותיהם סבירות,
היו הם נשכרים, והתרבות נשכרת, והמלט,
נסיך דנמרק, לא היה שר בהפסקות־הקול־נוע
בשבחי הקפה־הנמס.
• הכידור הקל המשגשג הוא ה־סיבה
השישית למשבר בתיאטרונים, שכן
הוא החל למשוך מהם חלק גדול מהקהל.
העיריות, הגובות מיסים גבוהים מכל מד
פעי־הבידור, הופעות־האורח, הדיסקוטקים וכד,
אינה מזרימה כספים אלה לתיאטרונים,
הנפגעים העיקריים מכך, אלא משתמשות
בהם לצרכיהן. חבל מאוד.
• המיתון הכלכלי הוא הסיבה החמורה
ביותר למשבר, שכן לגבי הציבור,
התיאטרון הוא הוצאת־שוליים לא־חיונית,
והוא בין הדברים הראשונים עליהם מוותרים
בעת צמצום־התקציב. בערים הגדילות,
מתבטא הדבר בירידה עד 45 אחוז.
אכל שייתנו. המסקנה: כשם שמוזיאון
אינו רוכש יצירות ומחזיק בניינים
בפדיון כרטיסי־הכניסה — כך התיאטרון.
הקצבה של מליון וחצי לירות לשנה, הצי
הסכום שעולה מועצה מקומית קטנה —
יכול להעניק לארץ תיאטרון טוב. אפשר
אפילו להקציב כסף לא לפי שם התיאטרון,
אלא בהתאם להצגות. שייתנו תמיכה
רק למחזות טובים. אבל שייתנו אותה.
העולם הזה 1510

מלכודמים 61׳ -ויויאן דל־ביאנקו

מלכת־מים 58׳ -יהודית מזור

מלכת היופי 1966

מלכת היופי 1960

המקום: מלון רמת־אביב בתל־אביב.
המועד: מוצאי־שבת, ה־ 20 באוגוסט,
החל משעה .20:30
המכצע: נשף בחירת מלכת־המים .66
עשרים היפהפיות בעמודים הבאים הן
המועמדות הסופיות שתתמודדנה במקים ובמועד
הנקובים לעיל על כתר מלכת־המים
לשנת 66׳ .בנשף מפואר על כרי־הדשא
של מלון הפאר רמת־אביב, בליווי
שתי תזמורות־קצב מעולות, בהנחיית שמואל
שי ובתיספת הופעות אומנותיות רבות
(הרקדנית הבינלאומית רייאה מאנאלי, תג־לית־הזמר
מרצדס, שמוליק וג׳וזי, רן אלירן
בשירי עמים) תופענה המועמדות בבגדי־ים
בפני אורחי הנשף שיהוו את קהל הבוחרים,
שהצבעתו תקבע מי תהיה מלכת־המים,
סגניותיה ונסיבותיה.
כל עשרים המועמדות (צילום, סוכנות ניוד
פוט) תופענה בבגדי־הים החדישים והמעניינים
של מפעלי דיוה — מודל . 1967
ואם מדובר על מלכות־מים ועל בחירה:
כדאי לזכור כי הקהל יודע לבחור. שתי
מלכות־מים וסגנית אחת נבחרו לאחר מכן
למלכת־היופי של ישראל וראה צילומים).
המלכה תטוס לאירופה במטוס בואינג
של חברת התעופה אולימפיק, ובעת
הנשף עצמו תזכינה המלכה, הסגניות ושאר
המועמדות וכן הגברות בקהל בתשורת
הפתעה.

סגנית־מלכה 59׳ -עליזה גור
מלכת היופי 1961

20 המועמדות הסוניות
בתחרות עד התואר

המאורע של השנה
ל ב חי רות יהיו דמוקראטיות ויבוצעו
!באמצעות הצבעה בכתב. כל כרטיס-
כניסה לנשף כולל גם פתק־הצבעה עליו

מ טעם מערכת

ב ח סו ת

יצרגישמןוסבון. ם .ב<

ירשום כל בוחר את מספר המועמדת הנראית
בעיניו ראויה לכתר מלכת־המים.
סיכום הקולות וספירתם יבוצע על־ידי וועדה
שתיבחר מתוך הקהל והוועדה תכריז
על שש הנבחרות לפי דרוג הקולות הגבוה
ביותר.
יהיה זה אירוע ססגוני, המאורע החברתי
של השנה. כרטיסי־כניסה אפשר לרכוש ב־׳
מערכת הסולם הזה, תל־אביב, רחוב קרלי־בך
( 12 טלפון ,)30134 במשרד לאן, ב־פסז׳
דיזנגוף תל־אביב ובכל משרדי הכרטיסים
בארץ.

בכרכרה אל החוף
ץ* עכור שבוע תוארחנה המועמדות,
^ לפי מיטב המסורת, בעכו. המארח הוא

מועדון מצודת עכו (לשעבר: חומות עכו)
המביא את הבנות ביום הששי, ה־ 26באוגוסט,
לבילוי סופשבוע בעכו, במוסל ה, ן שושנים.
באותו
יום, אחר הצהריים, תעבורנה
המועמדות בכרכרות ברחובות נהריה, בדרכן
אל דיסקוטק מכסיקאנה לתה של
מנחה (פ״ף או־קלוק) .בלילה הן תופענה
במועדון מצודת ענו, על רקע נופו המקסים
של מפרץ חיפה, תפגנה יופי, עלומים
וחן, על־מנת שמביניהן תיבחר נסיכה
עכו. סקם הבחירה ייערך לפי השיטה המקובלת,
בה בוחרים אורחי הנשף את הנסיכה
על־ידי הצבעה בכתב על פתק־ההצ־

בעה המצורף לכרטים־הכניסה.
הנשף יופסק זמנית בשעה שתיים בבוקר
לשם עריכת ארוחת־חצות בפונדק הוונציאני

ואחר כך תחודש השמחה והריקודים עד
אור הבוקר.
החולייה הבאה בסידרת נשפי הפאר למלכה
וסגניותיה תיערך בחודש הבא בנשף
נפלא במלון גני־יהודה החדיש אשר
בירושלים, בתכנית אמנותית נפלאה ובמערכת
בילויים נהדרים.

ועוד, ועוד, ועוד

עכשיו, רק פירוט חלקי של שורת ה!
מתנות בהן תזכה המלכה, שתוכתר בכתר
ובשרביט המסורתיים של טופז: קודם כל,
בערב הבחירה — שעון גברות סרסינה די.־
אס. יקר-ערך, אחר־כך שמלה מהודרת מבית
האופנה ריאו בתל־אביב. וכמובן, יחד עם
כל המועמדות — גרבי ויוה מאריה של
ז׳רוטקס ועוד, ועוד׳ ועוד.

בת . 19 ילידת הארץ. עובדת כמזכירה בחברת יבואנים
גדולה. בעלת שער בלונדי ועיניים ירולן ות.
אין לה תחביב מוגדר ומסו״ם, אך היא אוהבת מאוד לראות סרטים, לקרוא ספרים ולרקוד.

היא בעלת יופי אכזזטי, מזרחי. בת . 17 גובהה 168
ס״מ. עיניים שחורות ושער שחור. היא מרבה לשחות,
בעיקר בבריכות, חובבת צילום, ואוהבת משחקי כדורגל. היא מתעתדת להיות דוגמנית.

.2נצחיוז >פת

גילה היא בת , 18 ילידת הארץ. בעלת עיניים חו־

8 1י י /מות ושער בצבע הערמון. היא השתתפה בחוג הן

דרמטי של עליית הנוער. מכאן נובע חלומה ללמוד מישחק, ולהופיע כשחקנית בסרטים.

.6דינה שווארי!

.1צפורה ארז

ברת עברית, אנגלית, רוסית, פולנית

בת . 18 ילידת רוסיה, שעלתה ארצה לפני תשע
שנים. עולה לכיתה השחיינית בתיכון־ערב. דו־ואידיש.
היא בעלת עיניים ירוקות ושער חום.

לידת חיפה. גובהה 173ס״מ. בעלת
ושער בלונדי. אירית רוצה להיות
דוגמנית בעתיד. היא אוהבת לשחות ולעסוק בסקי מים. בינתיים היא תלמידה בתיכון.

ילידת מרוקו. עלתה לארץ בשנת .1956 בעלת שער
שתור ועיניים שתורות. ז׳קלין עובדת כתופרת מיקצו־עית,
אד שואפת להיות בעתיד דוגמנית. ההובי שלה — ריקוד. גובהה 168ס״מ.

.4זיקלין מור

בת .17 עובדת כפקידה בהתאחדות בעלי התעשייה.
היא בעלת שער בלונדי ועיניים כחולות. אהבתה ה־גדולה
הס הריקודים, בעיקר מודרניים, וחלומה הגדול הוא להיות בעתיד מורה לריקודים.

תושבת בתיים. בת .17 בעלת שער ועיניים חומות.
עוסקת בפקידות, ולומדת בערבים בתיכון־ערב. דוברת
אידיש, אנגלית וצרפתית. גובהה 169ם״מ. אוהבת לקרוא ספרות יפה ולראות סרטים.

( .אירי ת לב׳??

ך. חוו ה שלאגר

.3רחל גרוסמן

בת .17 ילידת חיפה. גובהה 173 סנטימטר. צבע שער

*י 1 11 שמיני, עיניים חומות. לומדת בשביעית תיכון. היא

אוהבת לרקוד, לשחות ולטייל. אך חלומה הגדול — לערוך טיול מקיף בעולם הגדול.

עובדת במועדון־הלילה מרבד הקסמים של סלון
שרתון התל־אביבי. בת ,25 בעלת עיניים חו־מות
ושטר שחור. גובהה 170 סנטימטר. היא חולמת להשתלם ולהיות נערת גוגוגרל.

ג .1סי מ ה דוידה

בת .17 צברית דור רביעי בארץ. מסיימת השנה
את בית־הספר התיכון בכפר הירוק. מצטיינת בענפי
האתלטיקה השונים, מתעתדת להיות מורה להתעמלות. הצמיינותה העכשווית: ריקודי־עם.

.10 אבי שג פפה

.14 לילי נובל

בת , 18 ילידת פולין, שעלתה ארצה בשנת . 1956 שע־רה
בלונדי ועיניה ירוקות. דוברת ארבע שפות: איטל־קית,
אנגלית, פולנית ועברית. אין לה שאיפות מיוחדות, אך היא מציירת ומפסלת.

בת . 17 בעלת שער חום ועיניים ירוקות. גובהה
168ס״מ. עובדת כפקידה, ילידת חיפה. היא
בתיאטרון. בעתיד היא רוצה להיות דוגמנית.

בת , 18 המשרתת עתה כחיילת בפיקוד צפון.
היא ילידת אוסטריה, שעלתה לארץ בהיותה בת
שנה. בתיה עבדה, עד לגיוסה לשרות בצבא, במכס. היא אוהבת לרקוד ולשחות בים,

בת .18 לומדת תיאטרון, זו השנה השניה, באוניברסי־

טת תל־אביב. היא ילידת הארץ, וגובהה 172 סנטימטר.
111
1 1 1 11
שערה חום ועיניה ירוקות. אין לה תחביבים מיוחדים, אך היא אוהבת לשחות, לטייל ולרקוד.

היא בת , 18 ילידת הארץ, ממוצא איטלקי. גובהה 170

סנטימטר. בעלת עיניים שחורות ושעד חום. מירה רוצה
מאוד להשתלם ולהיות בעתיד דוגמנית, ביחוד דוגמנית־צילום. עתה היא עובדת כמזכירה.

הר־געש
1ו. חנ ה
אוהבת סרטים ומבקרת באופן

קבוע

.12ב תי ה סלובין

6כוירה לוי

מ א * ה £ 7־ : 3, 0 1ך ך | בת לו. ילידת האי? ,ממוצא תורכי, חטתגו־ררת
בחיפה. היא תלמידה בביודהפקיד. בעלת
שער בלונדי ועיניים ירוקות. מכל תחביביה הרבים, אוהבת מאיה לשחות בים ולשחק טניס.

9ו. רזזל וו>נע\ג 1ו ק

בת 8ו. ילידת אוסטריה. עלתה ארצה בהיותה
בגיל שנה אחת. בעלת שער חום ועיניים חו־מות.
היא כבר היום דוגמנית־מסלול ודוגמנית־צילום, הרוצה להיות, במהרה, דוגמנית צמרת.

היא ילידת רומניה, המתגוררת בחיפה. בעלת שער
בצבע הדבש, ועיניים ירוקות. חנה, שהיא בת , 16
חולמת, מזה זמן רב, להיות דיילת. כיום היא עובדת כפקידה, ומשתלמת בשעות הפנאי בשפות.

הגה שווארלן

ילידת מצרים, עלתה לארץ בשנת . 1950 גובהה 170
ס״מ. בעלת עיניים חומות ושער ערמוני. גילה דוברת,
חוץ מעברית, גם אנגלית וצרפתית. עובדת כפקידה וחלומה — לראות את העולם הגדול.

.20ג>לה אברהם

אנשים
עזרה ראשונה בכנסת
בשביל ידיד כן־גוריץ היד, זד, שבוע
ערבי. תחילה התיישב, לפתע, באמצע ישיבת
המליאה, ליד ח״כ רק״ח תופיק טוכי,
ודיבר עימו למעלה משעה. בן־גוריון, שלא
דיבר עם טובי בכל שנות שלטונו, רצה
לדעת מדוע אינו מדבר בכנסת בשפה הערבית
• .למחרת היום קרא בן־גוריון,
שוב בישיבת הכנסת, לח״ב מפ״ם?}בד*
אל״עזיז זועכי, שאל אותו את אותה
השאלה. בן־גוריון טען כי התעמק בנעוריו
בקשר שבין הערבית, התורכית והפרסית
(שלוש שפות השייכות לשלוש משפחות
לשוניות שונות לגמרי) .כשטען זועבי כי
בן־גוריון טעה בכל מעשיו לגבי העולם
הערבי, תבע ממנו בן־גוריון להביא אפילו
דוגמה אחת של טעות • .לצורך זה הזמין
בן־גוריון את זועבי לבקר אותו בשבח
בשדה־בוקר. הוא נדהם לשמוע מפי< זועבי
כי לשם כך הוא זקוק לרשיון מטעם המושל
הצבאי. בן־גוריון, שמפלגתו דוגלת גם כיום
בהמשך קיום המימשל הצבאי, כלל לא ידע
כי ערבי מצפון המדינה זקוק לרשיון כדי
לבקר בנגב — וכי גם חבר־כנסח זקוק
לרשיון כזה • .במצב לא־נעים מצא את
עצמו ח״כ הליברלים העצמאיים גדעון
האוזנר. בעת הצבעת אי־האימון, ביום
האחרון של מושב הכנסת, הוא התבלבל והרים
את ידו ברגע הלא־נכון: יחד עם
ארבעת ח״כי רק״ח, הכוח החדש ומק״י,
שהביעו אי־אימון. כשקראו לעברו מכל
הצדדים, מיהר האוזנר להוריד את ידו.
• ״מלחמת המעמדות יצאה לחופש,״ אמר
השבוע אחד מצעירי מק״י. ואכן, בה בשעה
שהזדיכוח על תוכנית־ספיר הגיע לשיאו,
ועל מק״י היה להגשים את הבטחתה
להילחם בה בכל כוחה, לקחו כל מנהיגי
מק״י את נשותיהם ויצאו לבלות חופשה
בחו״ל, איש־איש במקום אחר: מנהיג המפלגה
שמואל מיקוניס יצא לברית-המו-
עצות. מנהיג אחר, משה סנה, יוצא לפולין.
עוד מנהיג, יעקוב לילבר, יצא להונגריה,
ואליהו דרוקמן, מזכיר מחוז חיפה של
מק״י, יצא לרומניה. אסתר וילנסקה
נמצאת כבר בברית־המועצות • .אגב, מיקו־נים
העלה השבוע מנבכי זכרונו את חוויותיו
משתי התנקשויות שאירעו בכנסת מאז
קמה .״כשאברהם צפתי דרך מן היציע של
בניין הכנסת בתל־אביב את הסטן שלו,״
סיפר הח״כ ,״וכיוון אותו כדי לירות לעבר
שולחן הממשלה, התפרצה גולדה מאיר
לעברי וקראה, מי זה? מה זה?׳ כאילו שמדרך
הטבע חייב היה המתנקש להיות
קומוניסט דווקא. בהתנגשות השניה, כאשר
משה דוויק זרק את הרימון מן היציע —
וזה קרה כבר בירושלים — חשנו מיד,
ח״כ שמשון יוניצ׳מו המנוח ואנוכי,
להגיש עזרה לראש הממשלה ולשרים שנפצעו
ברסיסים. פרצנו את ארגז העזרה
הראשונה ומצאנו אותו ריק. אז פשטנו את
החולצות שלנו ושל הפצועים, קרענו את
הבד לרצועות ועשינו תחבושות.״

באישה סיגו!
החיפוש הקדחתני ביותר ביבשת אסיה
נגע למשפחת דיין. רות דיין נמצאה ב־מיזרח
הרחוק בענייני חברת משכית, אותה
היא מנהלת. כשהתפנתה, עלה על דעתה

מכונים להשכלה
ולהשתלמות
ת״א, רח׳ אבן גבירול 68
(ככר מלכי ישראל)
טל 236848 ,232056 :.

משך הלמודים
ללא הגבלה בזמן
עד קבלת התעודה

בגרות
ז׳וז׳יט דודיסקו ועבד־אל־קאדר כמיזרע

נתמנה. למישנה למנהל־הכללי של
משרד־הבטחון, יליד ירושלים יוסף ד. שרון
,45 ,מוסמך מדעי המזרח באוניברסיטה
העברית, איש שירות הידיעות של איר־גון־ההגנה
וממיסדי גוש־עציון, ששימש
משך 13 שנים סגן־מנכ״ל האוצר ונציג
האוצר בארצות־הברית.
נתמנה. לסגן מנכ״ל יחיד של
משרד הבטחון, אריה שריג .53 ,שריג, שהוא
גם נשיא ההתאחדות לכדורגל׳ היה
העולם הזה 1511

מ וקדמ ות

מדי חאקי וריח ניחוח

להיפגש עם בעלה, משה דיין,

השוהה

בוזיאט־נאם. היא הבריקה למערכת מעריב,

ביקשה את כתובתו. ענו לה כי דיין האריך
בשבועיים את שהותו בארץ הג׳ונגל, וכי
כתובתו היא :״אצל הניספח לעתונות בשגרירות
ארצוח־הברית בסייגון״ .רות הבריקה
לכתובת זו, קיבלה את התשובה כי
הניספח איבד את הקשר עם הח״כ • .האשד,
המעניינת ביותר בכל הקיבוץ הארצי
היתד, צעירה בקיבוץ מיזרע. היא לבשה
מדי־חאקי, שנראו כאילו נרכשו בבית־אופנה
פאריסאי מעולה, לא נשאה איפור,
אבל הפיצה ריח של בושם יקר. היתד, זאת
ז׳ת׳יט דודיסקו, רופאה יהודיה ילידת
צרפת, פעילה בחוגים השמאלניים בפאריס.
היא באה ארצה עם ידידה, המהפכן האל־ג׳ירי?}כד־אל־ראזק
עבד־אל־קאדר
(ראה במדינה) ,עוררה סנסציה בחדר־האוכל
של הקיבוץ • .ערב סיום מושב הכנסת
עוד הספיק שר־האוצר פינחס ספיר
לפגוש במסדרונות את אחד מיועצי ראש־הממשלה,
אהרון סידן. רעם ספיר לעברו
בקול :״אולי תפסיק להדביק לתוכניתי הכלכלית
את שמו של ראש־ממשלת בריטניה
חארולד וילסץ. זוהי תוכנית שלי, ולא
של אף אחד אחר.״ 9צעיר אחר, שהיה אף
הוא יועץ ראש־הממשלה, עסוק לאחרונה
בפעילות תרבותית יותר. הכוזנה היא ליוסי
שריד, שכיהן עד לפני חודשיים כיועצו
של לוי אשכול לענייני עתונות, ושנטש
את תפקידו בזעם. הוא הצטרף לאחרונה
לצוזת המרצים של בית־ברל בצופית, חזר,
יהד עם זאת, לתחביבו הישן — כתיבת
שירים 9 .הסופר י ט״י (שמואל יוסף צ׳צ׳־
קם) עגנון, שכתב לפני קום המדינה את
ספר המדינה, הודה השבוע :״מצבה הנוכחי
של המדינה גרוע יותר ממה שתואר אז
בספרי איש יחסי־הציבור דני פנקס
תמרורי נולדה. נכדה בשם תמר לאחראי
להסברה במערכת הבטחון, העיתונאי־הנד
שורר עמנואל ינון הרוסי (נובוגרבלסקי),
ביום הולדתו ד,־ .63 הרוסי, שהיה ממיסדי
התיאטרון הסאטירי הראשון בארץ, המטאטא,
למד לפני כן רפואה ברוסיה, התפרסם
לאחר מכן כמחבר פזמונים, שהידוע ביניהם
באופנה עד היום: ירושלים, עיר הקודש.

לפני
30 שנה מזכיר הפועל, התפרסם בשמו
הקודם לייב סירקין כאיש שנדון
על״ידי הבריטים, בשנת ,1943 לעשר שנות
מאסר, על הברחת נשק בממדי ענק לסליקי
ארגון־ההגנה ממצבורי הנשק הבריטיים במצריים
וארץ־ישראל.
1־ננהרג. פסל שערי משכן־הכנסת החדש
דוד פלומבו ,46 ,בהר־ציון בירושלים,
עת נתקל בשרשרת לשמירת שבת,
שהיתר, מתוחה לרוחב הכביש (ראה כתבה).
הו ענק. על־ידי יוליאנה, מלכת הולנד,
הפרס הראשון, נבל הכסף, לתזמורת
הסימפונית של הגדנ״ע שעלתה, בניצוח
שלום רונלי ריקלים, למקום הראשון ב־מיפגש
240 תזמורות, עת צברה 359 מתוך
360 נקודות אפשריות. היתד, זאת הפעם
השלישית משך שמונה שנים שתזמורת ה־גדנ״ע
זכתה בנבל ההולנדי הנכסף.

טען השבוע, בעת ויכוח על בעיות כלכליות:
״התרנגולות הישראליות הן הציבור היחידי
המעלה את תפוקתו בקביעות. הן מטילות
הרבה ביצים, כי אין להן איגוד מיקצועי.״
• אחרי שלוש שנות גלות בקיבוץ יפעת
חזר החודש הסופר יוסי כר־יוסף ז לתל־אביב.
הוא הביא עימו את אשתו, שתי בנותיו,
בן חדש ושני מחזות חדשים. האחרונים
מיועדים למכירה 9 .יאני אכידוב הוא
מוותיקי מפא״י, שכואב את פילוג המפלגה.
לכן הוא פעיל בשיחות המתנהלות עם אנשי
רפ״י, במטרה לבדוק את סיכויי ההתקרבות
בין שתי המפלגות. השבוע טילפן
למנהיג רפ״י, נשאל על־ידו מהיכן הוא מדבר
.״מהמפלגה,״ השיב אבידוב .״איזו מפלגה?״
שאל בן־גוריון ,״יש בארץ הרבה
מפלגות 9 ״.אם תשאלו את הזמר כני
כ ר מן אם מפא״י מכבדת התחייבויות, הוא
יגיד לכם שלא. ויש לו הוכחה לכך. לפני
הבחירות הופיע בני בכמה אירועי בחירות
שערכה מפא״י, ומאז חייבים לו שש מאות
לירות, ודוחים אותו כל פעם בלו ושוב.
העניין נמאס לו, והוא פנה במכתבים למזכירת
המפלגה גולדה מאיר. זה לא עזר.
הוא פנה גם לראש־הממשלה, וזה הבטיח לו
לפרוע את החוב. אבל מי יכול לסמוך על
הבטחות? 9זוכרים עדיין את הצהרתו של
ראש ממשלת דרום־ויאט־נאם, המארשל
נגויאן קאו קי, כי מה שדרוש לארצו
הוא אדם חזק כמו אדולף היטלר? ובכן,
עתה הוא מתקן את עצמו, מסביר כי
בעצם הוא לא מעריץ את המנהיג הנאצי,
אלא רק מוצא בו תכונות הרצויות לשליט
חזק :״הוא לא היה יפה תואר ולא הסתדר
עם נשים.״

שרטו לו

גרפיקה

תכנות, תכנון
והפעלת
מ ח שבי ם
אל ק טרוניי ם וציוד קונבנציונלי
1.8.18. *87101181

פק>דות
מ שרדאות
הנהלת
ח שבונו ת

מסוק׳ י־111

• נשיא ההסתדרות הציונית,
הד״ר נחוס גולדמן :״טוב שיהודים
חיים שוב בגרמניה.״
@ הנ״ל, בדברו על חובת הגרמנים לסיים
את מתן הפיצויים :״,יש לי רושם כי
בשטח זה מורגשת עייפות מסויימת בגרמניה.״

נשיא ארצות־הכרית, לינדון
ג׳ונסון, על נשיא ישראל, זלמן שז״ך:
״תערובת חיובית של פולקלור יהודי ורוח
ישראלית צעירה.״

• ראש המועצה המקומית כ

דימונה, גכי סבאג, בתבעו לפטר את
הפועלים הבדואים והדרוזים במקום: דימונה
לדימונאים!״
*הנ״ל על הנ״ל :״אני גאה להניף
את דגל העבודה העברית בדימונה.״

אגודת־ישראל

שלמה

לורנץ :״הוויכוח על ניתוחי מתים החיה
את הכנסת.״

9ההיסטוריון ד״ר דויד תמר:

״בעבר היו הנשים מגלות את האמת ומסתירות
את הברכיים, היום הן מסתירות את
האמת ומגלות את הברכיים.״

שפות
אנגלית • צרפתית
ספרדית • איטלקית

שיטות למוד חדישות
כתות בקר/אחה״צ/ערם
מורים אקדמאים מנוסים
קרן מלגות
תנאי תשלום נוחים
פרטים והרשמה:

״יעד ״
מכונים להשכלה
ולהשתלמות
ת״א, רח׳ אבן גבירול 68
(ככר מלכי ישראל)
טל 236848 ,232056 :.

המחיר 120 אג׳

הצייר יהודה גיימן מצייר
על 3ו9ה העירום של דוגמגית
ציור. לידו עומדת בעלת ה׳
גלריה לציור עמליה ארצל.

מדברי ם
ונד 1ה