גליון 1512 מתאריך 24 באוגוסט 1966

מספר

1512

שנה

ח׳ אלול תשב״ו24.8.1966 ,

המחיר 120 אג׳

אין״ !1וא ה^יע ל ארץ

שימוש בכורווגרעיני ישראלי?

תעלת אשדוד אילת

*׳ו *6־ו 0 0
ה שעון בעל 60הפר סי םהרא שוני ם
ב או בז ר ב סו ריון של *5£ו £1-*0ז 0 0א
5151 ייצוב ותסרוקתה של האשה
מאז ומתמיד חפשה האשה צרכים לייצוב שערה וכמו בשאר
שטחי החיים באו שכלולים גם בשטח התסרוקת.
לפני 200 שנה שמשו עצמות גמישות של דגים לשם חיזוק
התסרוקת וייצובה.
לפני 100 שנים שמשה רשת עדינה בצבע השיער לשם
שמירת התסרוקת וייצובה.
לפני כמה שנים החלה האשה משתמשת בספריי לשיער.
ספרי שיער הוא המצאה חדשה יחסית וככל המצאה חדשה
עברו מספר שנים עד שהגיעה לשכלול* הרצוי -עד שהגענו
לספריי השיער ״בון -סי סי״ שהוא ספרי השיער האידאלי.
מיתרונותיו החשובים של ״גון — סי סי״:
) 1ספרי השיער ״בון — סי סי״ אינו נעשה ״דביק״ עקב
רטיבות יתר באוויר.

אהדהדב רי ם שאנחנו רגילים להתגאות
בהם הוא כי העולם הזה הוא עתון
צעיר.
״צעיר״ ,לגבי עתון, פירושו הכשרון לשמור
על רעננות, על ערנות מתמדת, על
תוקפנות עתונאית. פירושו, בין השאר, לצעוד
עם הזמן, להשתנות ללא הרף, לא לקפוא
במתכונת מאובנת.
זוהי תכונה נדירה מאד בעתונות העולם.
ב־ 16 השנים האחרונות, בהן ניצחנו על
מלאכת העולם הזה, ראינו שבועונים רבים
בעולם עולים ויורדים. ראינו עתונים מגלים,
לכמה שנים, רוח חדשנית, מגיעים להישגים
עתונאיים ולתפוצה המונית, ושוקעים במתכונת
קבועה, המתרוקנת בהדרגה מהתוכן החי.
כך קרה לשבועונים כמו טיים ולייף
בארצות־הברית, ולאחר מכן לל׳אכספרם הצרפתי,
ולהרבה עתונים אחרים, שמשכו
תשומת־לב עולמית עד שהגיעו לשיא הצלחתם
— ושחדלו לעניין לאחר מכן.
יש המאמינים שכך צריך להיות, שאין
מכך מנוס — בשם שבן־אדם עובר שלבים
של ילדות ונעורים תוססים, עד שהוא מתיישב
בגיל־העמידה ומזדקן.

עוד מהיום הראשון של המערכת הנוכחית
עמדה לנגד עינינו סכנה זו, והחלטנו
לעשות את הכל כדי להישמר מפניה.
ואכן — העזלם הזה נשאר העתון הצעיר
ביותר בארץ — גם אחרי 10 ,5ו־ 15 שנות
קיום ומאבק. והראייה הטובה ביותר: תגובת
אויבינו, שלא נפלה בשנה ה־ 15 מזו של השנה
הראשונה. אחרי החרם הכלכלי שהוטל
עלינו בשנה הראשונה של קיום המערכת
(והנמצא עדיין בעיצומו) ,באה פרשת הפצצות
בשנה החמישית, פרשת החטיפה בשנה
השמינית, ופרשת חוק לשון הרע בשנה
ה־ . 15 סימנים מעודדים.
איך שמר העתון על כשרון זה לדרבן,
להרגיז, לעורר, להלהיב, לגרום לוויכוחים
ולסערות ציבוריות, ובעיקר — לעניין?
יש לכך הסבר פשוט. כל כמה זמן, כשנדמה
לנו כי המתכונת לא השתנתה במשך
תקופה ארוכה מדי, אנחנו מתכנסים לבדק־בית
כללי. אנחנו בודקים מחדש את אופי ה־עתון
בכללו ואת אופיו של כל מדור בנפרד,
מבקרים כל פרט ללא רחם, מבטלים, מוסיפים,
משנים.
יש כמה סימני־דרך בולטים בדרך זו. כך,
בשנת ,1955 נולד המדור הנדון והתחלנו ב־סידרות־הגילויים
הגדולות (חושיסתאן, פרשת
עמוס בן־גוריון, וכו׳) שהסעירו את הארץ.
בראשית 1960 הוספנו לעתון את השער האחורי,
שהיה חידוש בעתונות העולמית,
ובכך הפרתו בצורה ברורה בין החלק הציבורי
והחלק הבידורי של השבועון.

החידוש הגדוד האחרון בא בשנת , 1965
בצורת הדו״ח לבוחר מסתבר כי השינויים
הגדולים באים, בערך, אחת לחמש שנים.
לכאורה, נבע הדו״ח באופן אוטומטי מן
העובדה שעורך העולם הזה נבחר לכנסת.
14,124 האזרחים ששלחו אותו לשם זכאים
לדעת מה הוא עושה שם.
אך למעשה מהודה הדו״ח לבוחר הרבה
יותר מזה. בעיצובו הושקעה מידה רבה
של מחשבה מערכתית. קיווינו כי הדו״ח
יוסיף לשבועון יסוד חשוב חדש.
ביסודו של דבר, שאלנו את עצמנו שאלה
פשוטה: העורך נמצא בכנסת. הוא נמצא
שם כנבחר־ציבור. אבל הוא לא חדל מלהיות

מכתבים

)2בון — סי סי מיוצר בשני אופנים א. עם ריח בושם עדין
ומודרני. ב .״ללא בושם״ בשני ה מקרים הוא משוחרר מריח
לוואי חריף.
)3ספריי שיער ״בון — סי סי״ אינו יוצר ״גבישים״ — בשיער.
)4״בון — סי סי״ מייצב א ת השיער בלי לגרוע מגמישותו
הטבעית.

יתרונות אלה הפכו את ספריי השיער ״בון -סי סי״ לספריי
השיער המשוכלל והמתאים ביותר לאשה המודרנית.
ה שיא ...ה שיא ...ה שי א ...ספריי שיער ״בון סי סי״.

שם עתונאי( .כשם שלא חדל מלהיות עורך
— בשנה האחרונה עלה חלקו בעבודה השוטפת
של העתון).
העולם הזה הוא העתון היחידי בארץ ש־חבר־מערכת
פעיל שלו הוא חבר־כנסת. ולא
סתם חבר־כנסת, אלא הח״כ היחידי הנוכח
בכל ישיבות המליאה, מתחילתן ועד
סופן. כנציג סיעת־יחיד הוא גם מצוי בכל
הנעשה מאחורי הקלעים בכנסת, ביחסים בין
הסיעות ובתוך הסיעות עצמן.
השאלה הגדולה היתה: איך לנצל עובדה
זו? איך להפיק מכך את מירב התועלת למען
טיב הדיווח בעתון? איך לרכז את החומר
החוש הרב הזה, הזורם ממוקד־האיג־פורמציה
המרכזי במדינה, במינימום של
מקום בעתון?
הוו״ח לבוחר הוא תוצאה של מחשבה
זו. הוא נותן תמונה פלאסטית מן הנעשה
בכנסת, מבחינה חזותית וציבורית. מכיוון
שכל אירוע מדיני וציבורי חשוב עובר בכנסת,
הוא הבטיח, זו הפעם הראשונה, ש־השבועון
המסויים יתן כיסוי מושלם לכל
הנעשה.
אין זו רק תוספת של /6ס 100 או סל 200
למדור הנדון — שהיה תמיד המדור הפופולארי
ביותר בשבועון. היא גם תוספת
עצומה לסיקור השוטף של המתרחש בצמרת
המדינה.

בשבועות הראשונים היו, קוראים
רבים שתמהו לפישרו של מדור חדש זה,
ושראו בו במה להתפארות ותו לא. אולם,
אם לשפוט לפי זרם המכתבים למערכת ו־מתגובות
אחרות, הרי לא עבר זמן רב שמדור
זה נקלט כפי שרצינו שייקלט —
כהרחבה ניכרת של הדיווח הרציני בעתון,
העמקתו ושיכלולו. מזה כמה חודשים לא
קיבלנו, כמדומני, אף מכתב אחד המסתייג
מן המדור (אם כי קיבלנו מכתבים רבים
המסתייגים מפרט זה או אחר שפורסם בו,
וטוב שקיבלנו כאלה).
אך היתד, להוספת הדו״ח לבוחר השפעה
שלילית אחת: היא עירערה את שיווי־המישקל
בעתון. בצד התוספת לחלק הציבורי
של העתון, לא היתר. תוספת מקבילה
בחלק הבידורי, הקל. והרי השבועון
המסויים עומד, מטבע ׳ברייתו, על שתי רגליים.

מזה במה שבועות מתנהלים במערכת
דיונים רצופים בענין. לריענון המתכונת,
הכנסת חידושים, שינוי דפוסים.
כמו לפני חמש ולפני עשר שנים, שוב
עברנו על כל מדור בנפרד, שוב בדקנו,
שאלנו, חקרנו, את הכל מחדש.
כתוצאה מכך יחולו בשבועון המסויים,
בשבועות הקרובים, שינויים מרחיקי־לכת.
תוכל לראותם בגליונות הבאים. אני מקווה
שימצאו חן בעיניך.
אך לא הייתי רוצה שתהיה צופה פאסיבי
בשינויים אלה. אני מזמין אותך להיות
מבקר אקטיבי — להודיע לנו מה דעתך
על השינויים בכללם ועל כל פרט בהם, להציע
הצעות ולמתוח ביקורת.
כי רק כך נוכל לרענן ולשכלל את ה־

איש השנה
במקום לבחור את איש השנה כרגיל,
כלומר, לבחור את האדם שהטביע יותר
מאחרים את חותמו על השנה שחלפה, הריני
מציע לבחור את האיש שיטיל את צילו
על השנה הבאה עלינו לטובה (לטובה?),
ואז אין מנוס מן הבחירה האחת והיחידה:
פינחס ספיר.

מ. ובר,

ירושלים

לא ברור לי מי ראוי לתואר איש השנה,
אולם יש לי כמה הצעות לאנשי שנה בשטחים
שונים. למשל:
איש דת — השופט העליון חיים כהן,
שהצליח, על־ידי נישואיו בארצות־הברית, להציג
בפני עולם ומלואו את האבסורדיית
של חוקי האישות במדינתנו.
אשד — ,החיילת שרה לם, שהרגיזה את
מפקדיה חסרי חוש־ההומור, הוסיפה חן

לח״ן וכבוד למדים, על־ידי כך שהעמידה
אותם לרשות האלה ונוס ולא לרשות האל
מרם.

ד״ר אלכסנדר
ז ק, תל־אביב

איש השנה היה
ונשאר הישראלי הנצחי
— דויד בן־
גוריון.
לא היה כמעט
שום צעד מדיני שעשה
יורשו, לוי
אשכול, שלא הושפע
מצילו של ביג׳י.

מאיר גורפינקל,
ירושלים

נראה אם יש לכם דם לבחור כאיש־השנה
(המשך בעמוד )4
העולם הזה 1512

פרסום א. אר׳אל י7י-ק ׳6

גנלד סן
בבקבוק הנחה
הטומואל אימתחסטקח
במו בבל רחבי העולם מעתה גם בישראל -
משקה הדרים קל בבקבוק בהה.
הבקבוק הכהה מגן על המשקה בבני קרני השמש
ושומר על טריות גולדסן ועל הויטמינים שבמשרה.
גולדסן עשוי על טהרת ברי הדר מובחר ללא
תוסבת תמצית או צבעי מאכל.
גולדסן אשכוליות או גולדסן תבוזים מיוצר ע״י
מבעלי הבירה בישראל לבי הסבם ידע בינלאומי.

המחיר המוצע לצרכן של
ב קבו ק ^ ליטר 28 אג׳.

1נ 1ל 7 17 הנאה הלגימה ראשונה

מכתבים
בגד מודרני
דורש טיפול מודרני
וטיפול מודרני הוא
כביסה ב״טקסטיל שמפו״

(המשך מעמוד )2

היחיד הבא בחשבון: אורי אבנרי.

ישראל גור,

ירושלים

...ב לי כל ספק: מנחם בגין, אחרון ה־מוהיקאנים.

תוצרת
ביח״ר נקה בע׳׳נז

שמואל אדיגון, רעננה

המפיצים :
הב׳ נורית בע״מ

הספיד ובפה
מזועזע ממותו הטראגי של האמן־פסל דויד
פלומבו. מנכ״ל משרד הדתות, הד״ר ש.
ז. כהנא הנכבד, אשר הספיד ובכה את
דויד, האם עלה בדעתו כיצד הוא עצמו
יכול היה למנוע את האסון? מדוע אין
האחראים מטעם משרדו דואגים להסיר את
המחסום עם צאת השבת, כפי שחשוב להם
לסגרו עם כניסתה?

קורא ותיק וידידו של האמן,
תל־אביב

קורבן כזה

לדאבוני הרב, מי שניבא פעם כי הכפייה
הדתית תפיל קורבנות של ממש, לא התבדה.
הפסל הירושלמי דויד פלומבו הוא קורבן
כזה.

עזריאל כרמלי,
חיי אדם -הפקר

פרסום או־קי

תל־אביב

אם אף מוסד לא יוקע, ושום אדם לא
יועמד לדין, נוכל לומר בביטחה כי חיי
אדם בישראל הפקר.
8חתימות, תלמידי בית־הספר בצלאל,
ירושלים

כתל־אביב הקטנה
לזכרו של חונא מודזוב

(העולם

הזה

זה מן המחסנים האמריקאים לידי חייליו.
עתה, לאחר פרשת המיג, נוכל לומר כי
ברית־המועצות היא ספק הנשק שלנו, ואילו
הערבים הם האפסנאים המעבירים אותו
מרוסיה לישראל.

מתי כוגן,
התרמית הממשלתית

טבריה

בהעולס הזה ( )1508 התפרסמה תצפית
בדבר הנסיון לבלום את השימוש ברכב למטרות ממשלתי
פרטיות, ובדו״ח לבוחר
העולם הזה
( )1511 הציע ח״כ
אורי אבנרי, כי חיילים
ידודחו על רכב
ממשלתי שאינו לוקח
אותם בטרמפ.
ובכן, רבותי, אני
מתכבד בזאת להציג
בפניכם, בעזרת האום־כנפיים
צילום
המצורף בשר במכונית זאת,
את שיטת התרמית
הנהוגה בידי אנשי המנגנון
הממשלתי, ובכללם שרים, המשתמשים ברכב
הממשלתי למטרות פרטיות: יש להם
שני לוחיות זיהוי לכל מכונית ממשלתית —
אחת כחולה ואחת כתומה. כשהם נוסעים
בתפקיד הם מצמידים למכונית את הלוחית
הכחולה, וכשהם נוסעים למטרות פרטיות
הם מצמידים אליה את הלוחית הכתומה.
ההחלפה מתאפשרת על־ידי אום־כנפיים, המאפשר
פתיחה וסגירה קלים.
שמחה ניר, קרית מבערן
אום־ננפיים — ראה תצלום, מסונזן בחץ.

ככנסת וכוועדותיה
לפני מספר חודשים נתבשרנו על העלאת
הדירה בכל הארץ. באיזורי־פיתוח, שכר כדוגמת מצפה־רמון, נקבעה העלאה של
סל.25
לפתע בא אלינו סוכן ענזידר במקום,
והודיע לנו ששכר הדירה יעלה ב־ס/ס.80
אנו רוצים לדעת האם היתד, החלטה בכנסת,
או באיזושהי ועדה, או במוסד ממלכתי
אחר, על שינוי זד, באחוז ההעלאה,
או שהיתר, זו העלאה שרירותית פרי
יוזמת עמידרבלבד.
אנו מבקשים מנציג העולם הזה — כוח ומקווים בכנסת לברראת העניין, חוש שהוא יעלה נושא זד, בכנסת או באחת
מוועדותיה.
תקוותנו שפנינו לאדם הנכון.

נצלי את שעות הערב ללימוד מעניו כ,הובי״
וכמיקצוע.
קורס לציור אופנה יפתח בימים הקרובים
בהנהלתה של הגב׳ סנדרה לורנצו, בוגרת
האקדמיה לאופנה ברומא.
אינך חייבת להיות מנוסה בציור על-מנת
להשתלב בקורס זה: היסוד הנדרש ינתן
בשעורים הראשונים.
הקורס יתקיים פעמיים בשבוע בשעות הערב.
פרטים והרשמה נוספים — בין השעות ,9—1
,4 -8במ שרדי: פוליטבניקופ -
תל-אביב, סמולגסקין ;7אלנבי 128א׳.
חיפה, רה׳ שמריהו לוין .30

קבוצת משתכנים,
ושוב: פוקרטס
חונא ()1936

האיגוד לקשרי ידידות ישראל-קובה

,)1510 הריני מצרף בזה פילם שצלמתי
ב־ 1936 בתל־אביב.

עזרא בפרי,

מזמין את הציבור

ערב קובה בחיפה
ביום ה׳ ,1.9.66 ,בשעה 8בערב׳
בבית החלוצות, רח׳ יל״ג — חיפה

הקראה: א .נוף, בלהה מי, המשורר נתן גיסטריצקי.
סרטים קובניים.

בואו ואגלה לכם מיהו סוקרטס המודרני:
ובכן, זרו אורי אבנרי.
ההוכחה: במיסגרת עיר־הנוער בתל־אביב,
היתד, הצעה להזמינו לוויכוח פומבי על
שאלת השבת, אולם ההצעה נדחתה על־ידי
אבות העיר (הרחוקים מרחק רב מן הנוער),
בטענה שאבנרי עלול להשחית את הנוער.

מרוסיה בלי אהבה
מאו צד, טונג אמר פעם, כי ארצות־הברית
היא ספק הנשק העיקרי שלו, ואילו
צאנג קאי שאק הוא האפסנאי המעביר נשק

כהשתתפות:

אמיליו קבאלרו
ד ״ריעקבירדור
תוכנית א מנו תי ת:

חיפה

מצפה־רמון

,. 3תל־אביב

נוצרי לרפואה
הדימוי ״ההמון שחיכה בחוץ התנפל עליו
כאילו היה נוצרי שהושלך לאריות בקרקס

תזכיר

״ ה ד מיון

ה חו לני ״

מדבק.

״זה אפילו לא דמיוני. זה משהו

חולני,

לדעתי במילים אלה הגיב נציג המערך, ח*כ ישראל קרגמן (העולם הזה )1488
על הצעתו המקורית של אורי אבנרי לתת למנהל כל משרד ממשלתי הוראה חד־משמעית
פשוטה לקצץ ־ 207 ממנגנון משרדו, ולהניח לו להחליט בעצמו מה לקצץ
וכיצד. הצעה מקורית זו היתה בסים דרישתו של ח״כ אבנרי לחסון מיליארד ל״י
מתקציבה השוטף של הממשלה, והיא נדחתה על־ידי הכנסת פה אחד. השבוע

קיבלה ממשלת ישראל עקרונית את ההצעה. היא הודיעה כי במקום להקפיא את
המישרות שהן, במיקרה, ריקות ברגע זה — היא תיתן הוראה כוללת לכל משרד

מלכת מצודת עכו

נשף בחירת מלכת המצודה
יערך ביום ששי (ליע שבת) ,26.8.66
בשעה 8.30 בערב
כהשתתפות מלכת המים 1966 וסגניותיה

ממשלתי לצמצם את מגגנונו ב־^ .50/יודעי־רבר מטילים ספק בנכונות הממשלה
להתגבר על ההתנגדות הפאסיבית של המנגנון ולהגשים מטרה זו הלכה למעשה.
משרד•
קנם־חניה או מס־חניהזו בדיונים על משרר־התחבורה ועל
המשטרה התריע אורי אבנרי בכנסת כי הקנסות על חניה אסורה, בעיקר בתל־אביב,
אפשרות לנהג למצוא חניה
הם התעללות בנהגים ומס סמוי, מאחר שאין כל
במקומות מותרים. השבוע הודיעה המשטרה שהחליטה לסלק 150 שלטים של איסור־חניה
בצפון תל־אביב, וני היא דנה בצעדים רומים גם במרכז ובדרום העיר.

העולם הזה 1512

של טיבריוס״ (העולם הזה )1510 הוא אמנם
משכנע מאד מבחינה ספרותית, אבל
לא מהבחינה ההיסטורית. אף נוצרי לא
הושלך לאריותיו של טיבריום, מהסיבה
הפשוטה שבאותה תקופה לא היה ברומי אף
נוצרי לרפואה.

מיכאל מרגולין,
עד מאה ועשרים

תל-אביג

נידמה לי שכל אותם הפרופסורים, ושאר
המטיפים בכנסת, ברדיו ובעיתונות, למען
הגדלת הילודה, נהנים בעצמם מן היתרונות
של משפחה מעוטת ילדים.
חוץ מזה, ברצוני לברך את אורי אבנרי
על שניצל מן הפצצה, מאחל לו הצלחה בעבודה,
עד מאה ועשרים.

גולן, באר־שבע

הדוגמה הנאותה
אנחנו מצטרפות בכל לב אל קריאתו של
ח״כ העולם הזה לנהגי המכוניות, לאסוף
את החיילים העומדים בצידי הכביש ומצפים.
מאחר ושתינו חיילות, המצפות לעתים
בתחנות ההסעה, שמנו לב לעובדה קצת
מעציבה: בעוד שמכוניות אזרחיות נוהגות
כמעט ללא יוצא מן הכלל לעצור, הרי ש
כתיב
הדש
איגירית ז 1נ 1ע,ד,ה ליה,דגים ה,ל,5 ,ה לים,ע,שיה שיט,ת כתיב פ!ב׳טית
ה,מ׳אפש׳ר׳ת קריא,ה ת,ד-מישפ,עי,־ ׳1שיל כ 1ל מ־ל,ה ומיל,ה, כ 1ל׳ ל מילים
ה,ש׳ ט,ה מיי,עידית ל׳ 15ל א,וז, ת׳ ם 27 -ה,א 1תיי 1ת (כ 1ל׳ ל ה,מיסית ה - 10,
פיי 1ת) ם יבט,א א׳ח,ד ר׳יחיד. מיבט,א א,ת׳ר שיל א 1ת,ה א 1ת (בידיריך
כלל דיה טיבט,א י 1ת׳ר ר,ך) מ׳ם ום,ן ע,ל י ידי מיתיג מ׳ ע,ל ה,א 1ת ה,ה- 1
שיכית ביויריך ז 1ל׳א.1ז ח,ד,ט,ה עים טיבט,א א,ח׳ר.
כ|ל ה,א 1תיי 1ת א,שיר הוזכירו ם׳ש,מש1ת א; ך.ו׳ ר, ק לי צייון ה,עיצורים.

מכוניות ממשלתיות, וכן גם מכוניות של
ח״כים, חולפות ביעף, מתוך התעלמות גמורה,
האם זוהי הדוגמה הנאותה?

בקי וליאורה,

אי-שם

תל-אביב

הטירור החשוף
לאנט בוגנין (העזלס הזה :) 1509 זועזעתי
מן העוול שנעשה לך ולילדיך. אני תקווה
שלאחר מיקרה מביש זה, בו הפעילו בריונים
חשובים שיטות טירור, יעזרו מוסדות
המדינה והציבור בשיקומך, ויסייעו לך לרכוש
קורת גג אנושית.

מרגלית בן־שמחון,

כירי ל׳צ,יין אית ה,תנוע 1ת ה1ם,שתי ח,מיש,ה מימ>נ-ים ח,ד,שים. א׳פש,ר

ירושלים

ליהיתיחים ל,סיס,נים ה,איליה כפ 1ל׳א 1תיי 1ת ז׳ כ 1ל ד , 5 ,ר, א 1אישש,ר

בריוני הדת

לירא!ת,ן כיני־,וד״ ה,ם 21י,ע בין ה,א 1תיי 1ת.

היכן היתד, המשטרה? מדוע הגיעה למקום
רק אחרי שהבריונים סיימו את מלאכת ההרס?
אני
רוצה לקוות שלא נגיע למצב בו
יאלצו האזרחים עצמם לקחת את העניינים
לידיהם, על מנת להגן על רכושם ונפשם.
בינתיים חייבת הממשלה לפצות את הנפגעים,
והציבור חייב להגיש את עזרתו לאותה
אלמנה המטופלת בששה ילדים, אשר
את כל רכושה הרסו בריוני הדת.

חיים פרידמן,
ללא אוויר

ירושלים

היה חתול. הוא היה אהוב על הבריות, ואף
פעם לא שמעתי שילדים יציקו לו, להיפר:
הם היו אוהבים חיית־בית זו ומשחקים
איתה. כאן אני עד יום־יום לאכזריות של
ילדים כלפי החתולים, ואני מזדעזע כל פעם
מחדש כשאני רואה ילד תופס חתול בזנבו,
או מתאכזר לו בצורה אחרת.
מתוך התגוננות עלול החתול לנשוך, אך
לעולם לא יתקוף מישהו מבלי סיבה. לכן
דברי סגן שר־הפנים מטעים, ומסולפים.

אני נער תל־אביבי הלומד בבית־סת־ תיכון.
בשבוע שעבר, בשעות הערב, רכבתי
על אופני ברחוב איבן־גבירול, מבלי שהיד,
לי אור. שוטר־תנועה עצר אותי, הוציא לי
את האוויר מן הגלגלים והחרים לי את
השסתומים, י הנקראים בפינו זנטילים.
יתכן וזה דבר פעוט, אך ברצוני לשאול
בקשר לכך: האין זו החרמת רכוש׳ בתוקף
איזה תקנה או חוק נוהגים כך שוטרי-
התנועה? האם לא די בהוצאת האוויר, שהרי
אחרי כן ממילא אי־אפשר להמשיך בנסיעה?

העתונאים
הטובים

כחובב טבע ובעלי־חיים, הריני מבקש להודות
לח״ב אורי אבנרי על השאילתה
שהגיש לשר הפנים בעניין הענקת פרסים
למצטיינים בקטילת חתולים.
תשובת סגן שר־הפנים, כאילו ישנה
סכנת כלבת בחתולים, אינה נכונה כלל.
לא נרשם אף מיקרה של כלבת אצל חתולים.
אני יליד ברית־המועצות, ובכל דירה שם

זה עתה חזרתי ארצה לחופשת מולדת,
ובדרכי, בניו־יורק, פגשתי בסטודנט מצרי.
התפתחה בינינו שיחה, על היחסים היש־ראלים־ערביים
וכוי.
הצהיר בפני הסטודנט המצרי, אחרי ויכוח
ארוך :״אורי אבנרי מגלם בדעותיו
את הפתרון היחידי לשאלת היחסים הישראלים
ערביים.״
הוא טען גם, כי אורי אבנרי וחסניין
הייבל, עורך אל־אהרם המצרי ואיש סודו

תל־אביב

אהוב הבריות
בקי

א. כרמון,

ל 1ע, ז י 1תיש׳מ1ח שר,ט״ם, וסת,ם מילים בילתי-מוכ,ר 1וז.

א. רינצקי,

ליאורה

של נשיא מצריים, הם העתונאים הטובים
ביותר במזרח־התיכון, אלא שהייכל קצת
עולה על אבנרי, אבל הוא ״לא בטוח
בכך״.

שמעון פקודגיק,

תל-אביב

עמנואל יגול,

קרית-ביאליק

הקורא יגול צירף 50ל״י, כתרומה לשיקומה
של אנט בוגנין.

טעות לעולם צודקת
גופת האשה הועברה למכון הפאתולוגי,
ואליעזר תורג׳מן נכלא ונד קר (ידיעות
אחרונות).

עשרות מתקני־מטבח, מגבות־מטבח, סי-
נורים וספרי בילוש (ידיעות אחרונות).
פ. א ,.כפר־סבא

זכות קדימה כמדור זה תינתן
למפתביהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למכתבים.

בתחרות הפרסים שנערכה לאחר ההצגה המיוחדת של הסרט

בקולנוע ״ ג ת ״ ביום ששי 12.8.66 זכתה בפרס הראשון בסך 100ל׳
הגב׳ יונהאופן מרחוב גזית (רוממה) תל-אביב.
בניטובים ״ מוצג בהצלחה מלאה שבוע 2בקולנוע ״

1 0 1 1 0 0־ 14011

81116

106

תכשיר חדש לשער
עשיר בויטמיגים
ומזיו דרך השרשינו.

101106ץ 61א ^ 6 61116

^ ^ מ ב רי א ומעשיר את כל
^ \ סוגי השער בשלוש דרכים:
״ .1מכיל 01א*£־וזא*ק העשיר בויטמין
־ והחיוני לצמיחת השער ובריאותו.

של השער בטבעיות
אינו׳דביק או שמנוני.
הסתרק מידי בוקר
עם ¥11113111$¥
1.01:011׳1911־106 01116 1

והענק לשערך
גמישות, שפע ובריאות
ואת הניחוח המיוחד
של מוצרי : 1^ 8106
להשיג בשני סוגים:
לשער יבש או רגיל.
פרסום או־קי
6 העולם הזה 1512

בשל
אדצנת־הברית
המפל * ה הי הו די ת
על מה דיבר והירהר נשיא ארצות־הברית,
בשער, שקיבל את פני זלמן שזר, נשיא
ישראל?
הדבר נתגלה השבוע — והוא לא נגע
למצב המתוח בגבולות ישראל. הוא נגע למצב
המתוח במקום שיש בו יותר יהודים
מאשר בישראל: ניו־יורק.
יהודים ואידי. המגלים היו שני פרשנים
אמריקאיים רבי־ידע: רולנד איבנס ו־רוברט
נובאק, בעלי טור מפורסם בעתונים.
סיפרו השניים במדורם: בקבלת־הפנים ל־שזר
נכחו רבים מראשי הציבור היהודי באמריקה.
הנשיא ג׳ונסון ניצל הזדמנות זו
כדי להפעיל לחץ על אחדים מהם.
התערבות זו נגעה למצב הקשה השורר כבמדינת
ניו־יורק. המושל הנוכחי, נלסון
רוקפלר, הוא רפובליקאי. סיכוייו להיבחר
מחדש, בפעם השלישית, קלושים מאד.
המפלגה הדמוקראטית רוצה להציג כמועמד
נגדו את פראנק אוקונור, המכהן
כעת כנשיא מועצת־העירייה• של ניו־יורק.
לאוקונור האירי סיכויים מצויינים להיבחר
ולהנחיל למפלגה הדמוקראטית תפקיד מרכזי
זה בזירה האמריקאית.
בזה מעוניין, כמובן, הנשיא ג׳ונסון, שהוא
גם ראש המפלגה הדמוקראטית.
רוז והשושנים. אולם דרכו של אוקו־נור
אינה סוגה בשושנים. לפניו עומד מכשול
אחד. המכשול הזה נושא שם יהודי:
אלכם רוז.
רוז הוא ראש האגודה המקצועית של
הכובענים — אותם ההיטעלנזאכר המפורסמים,
שהעניקו לצה״ל, כשי, את כובעיו הראשונים.
רוז הוא גם הבוס של מפלגה
קטנה אך חשובה: המפלגה הליברלית של
ניו־יורק.
מפלגה זו שולטת על גוש של בוחרים
— בין 200ו־ 400 אלף, רובם יהודים. אין
אלה די רבים כדי לבחור במועמד משלהם
— אך הם עשויים להוות את לשון־המאזניים
בבחירות בניו־יורק. הם יכולים לקלקל את
סיכוייו של כל מועמד.
רוז אינו אוהב את אוקוגור. הוא איים
שאם יוצג כנציג המפלגה הדמוקראטית, הוא
יתן לבוחריו הוראה להצביע בעד מועמד
משלו, בנו של הנשיא רוזנבלט המנוח. זה
יקבל די קולות, כך מקווה רוז, כדי ש־אוקונור
לא ייבחר. המנצח הצפוי, במיקרה
זה: רוקפלר.
לחישות כפינה. ג׳ונסון החליט למנוע
שואה זו. לכן הזמין לקבלת־פני שזר את
רוז, וגם את דויד דובינסקי, נשיא־הכבוד
של האגודה המקצועית של עובדי מלבושי־הנשים,
ידיד ותיק של ישראל. דובינסקי היהודי
הוא בעל השפעה רבה במפלגה הליברלית.
וכך
בשעה שזלמן שזר העסיק את הנכבדים
המוזמנים, פרש ג׳ונסון לפינה אחת
והתלחש עם דובינסקי, בעוד שסגנו, יוברם
האמפריי, התייחד והתלחש בפינה שניה עם
רוז.
לפי הדיווח האחרון. זה לא עזר.

שרות אדיב ויעיל

מבחר מכשירים בתנאים נוחים

בינג־ליניאל

א חו ת * דול ח דנו
התפקיד של הבת הבכירה והרווקה הוא
תפקיד קשה בכל משפחה. במיוחד כאשר
שם המשפחה הוא ג׳ונסון. הסובלת במקרה
זה היא לינדה ג׳ונסון בת ה־ ,22 בתו הבכירה
של נשיא ארצות־הברית.
מאז עלה אביה לכס־הנשיאות כמעט ואין
לה חיים פרטיים. היא מתלוננת מרות על
אנשי השירות החשאי המלווים אותה לכל
מקום.
היא גם איננה מצליחה להסדיר את בעיותיה
הרומנטיות. משך זמן מה היתד,
מאורסת לקצין־צי. בשנה האחרונה בן־הלוויה
הקבוע שלה הוא שחקן הקולנוע (ויוה
מאריה!) ג׳ורג׳ האמילטון. אך הוא לא נחשב
כחתן רצוי לנשיא.
לינדה היא נבונה מדי שלא תבין כי נשו־איה
לג׳ורג׳ ,אשר השתמט מגיוס לוייט־נאם
בסיבות־סרק, לא יוסיפו לדמות הנשיאות.
בעיות, כלי חתן. אך הבעייה העיקרית
של לינדה היא לוטי, אחותה הקטנה
שנישאה החודש בטקס מפואר. לינדה
איננה מסתדרת עם לוסי. אין להן חברים
משותפים ויש להן מעט מאד עניין משותף.
(המשך בעמוד )8
* תפקיד שני במעלה, אחרי תפקיד ראש־העירייה,
הנתון בידי הרפובליקאי לינסיי.
העולס הזח 1512

7־כ 7ד ו

]ת״א, נחלת־בנעניו ,2טל- 5*>47 .ח>פ ה, וגחלוץ ,27 טל|6*2$5 .
למבוגרים :
לתלמידי בתי הספר :

אנגלית -גרמנית
בשפות
א.110 ול\^£118א 00
עברית, אנגלית, גרמנית,
צרפתית

עד לכתות
אנגלית מ־ס 8,
ו׳ ,ז /ח׳ ולכתות ט /י׳ ,י״א, י״ב

ס081 זו\ £ם1זו\ ,א120מ0מ
£מס^.1מ0 8. 111£א£

(המשך מעמוד )7

;*בוחר
כטוב ביותר:

/1£ג71

אישיותה הרעשנית של לוסי, הצלה על
לינדר״ בעלת האופי השקם.
לכן גם החליטה לינדר״ שסיימה בשנה שעברה
את לימודי התואר הראשון (בהיסטוריה)
באוניברסיטת טקסאס אשר באוסטין,
בירת טקסאס, לא לשוב שמה בסתיו להמשך
לימודיה לקראת תואר שני. הסיבה העיקרית:
הכלה הטרייה לוסי ובעלה יחיו באוסטין,
מתעתדים ללמוד באוניברסיטה המקומית.
במקום אוסטין בחרה לינדה ג׳ונסון, השבוע,
בניו־יורק. היא מקווה להשתחרר קצת
מן האפוטרופסות הוושינגטונית, לחיות את
הייה בשקט ולפתור כמה מבעיותיה.
לינדה היא מיליונרית בזכות עצמה (או,
יותר נכון׳ בזכות אמה, בעלת חווה ותחנות־טלביזיה
בטקסאם) אך החליטה לעשות מה
שכל נערה עושה, כאשר יש לה בעיות, אך
אין לה חתן: היא החלה לחפש תעסוקה כל
שהיא.
היא נתקבלה לראיון במערכות כמה שבועונים
וירחונים, נפגשה עם נשיאי קרנות
צדקה וקרוב לוודאי שתתחיל לעבוד אצל
אחד מהם ברגע שתתפנה מחברתו הבלתי־

לינדה (כנשואי יוסי)
אי־אפשר להתחתן עם משתמט

פוסקת־בבל־זאת של ג־ורג׳ האמילטון, שבא
אחריה לניו־יורק ועמו היא מבלה בדיסקוטקים
ניו־יורקים עד שעות הבוקר המוקדמות.

אנגליה

הוא מלך הגי* 1
האנגלים נחשבים לאנשים סובלניים. לכן
החליט גם רוברט דלפורד בראון כי הסיטי
של לונדון הוא המקום המתאים להקים בו
את הכנסייה הלאומית הראשונה של הבהלה
המושלמת.

לכת הבהלה רק עקרון־דת אחד: עשה
ככל העולה על רוחך. זה כולל גם את מדי
הכוהן הגדול, בראון.
בראון הופיע לחנוכת כנסייתו כששיער־ראשו
וזקנו צבועים וורוד והוא עוטה
גלימת־ארגמן המכוסה בכרזות ״אני הוא
מלך הג׳ז הצעיר ובן־האלמוות״ .ואז הופיע
כופר־בעיקר
היה זה שוטר לונדוני שעצר את בראון
הסביר לו כי לפי חוקי־העזר העירוניים משנת
1911״אסורה לבישת מלבושי תחפושות
בסיטי של לונדון״.

1£א ו ־ ו המו של מ ת בסיגריות ישראל. כל שמבק שים
בסיגריה חדי שה — יש ב־^1£ו 7תערובת א מ רי ק אי ת,
קינג־סייז, פילטר יעיל ו קו פסת מכסובב הדורה.

בחר ב טו ב ביותר ־ ע שן 91£וו־ד

כדור הארץ
• פסול! רי את פסוקך. בפראג,
צ׳כוסלובקיה התכנסו 500 קוסמים לכנס
עולמי, התחייבו כל אחד להציג לפחות ת־חבולת־קסמים
אחת לכל עובר־ושב ברחובות
פראג שידרוש מהם לעשות זאת.

• המרגל שיחזור מן החופש.
בוושינגטון המליץ בית־הנבחרים על שורת
הענקות למרגלים, עובדי סוכנות הביון המרכזית
(סי. איי. אי ,).כולל חופשה על
חשבון הממשלה למרגלים ולבני־משפחותיהם.
• גירסא דינקותא. בגינואה, איטליה
עבר סטפאני נונם, תינוקם הרך של
זוג מאלפי אריות בקרקס־המקומי, את טקס
הטיבלה הקאתולי שלו בתוך כלוב של ששה
אריות ואחר הטקס הרכיב אותו אביו, ב־תהלוכת־נצחון,
על גבה של לביאה.

ה עול ם

הז ה 1512

ך* שמחה ההמונית שהציפה את ישו
{ראל, בשעה שנחת המיג העיראקי על
אדמת המדינה, היתד, תגובה טבעית וברי־,

המלוכה העיראקית לא סיימה
את מלחמתה בישראל בחתימת
שכיתת־נשק. הקהיליה העיראקית
מכריזה השכם והערב כי היא
עדיין נמצאת במצב של מלחמה
כנו.
לפחות בתיאוריה (אם כי תיאוריה רחוקה
מאד) יכול כל מיג עיראקי להופיע, באחד
הימים, בשמי ישראל — לא כעריק, כי אם
כאוייב הזורע קטל.
בינתיים הופעלו ד,מיגים העיראקיים, ב־מלחמת־השמדה
חטרת־רחמים נגד אומה קטנה
ואמיצה, שאנו רוחשים אהדה עמוקה
למאבקה על חרותה — האומה הכורדית.
כל מיג היורד ממצבת חיל־האוויר העיראקי,
מקטין את מיספר ההרוגים — גברים,
נשים וילדים — בכפרי כורדיסטאן.
יתר על כן:

נחיתת ה״מיג״ כישראל היתה
נצחץ פסיכולוגי.
היא העלתה את המוראל במדינה, הסובל
קשה מדימדומי המנהיגות בצמרת.
לא היחד. היא כרוכה במוות ובשפיכת־דמים
— ועל כן לא חל עליה האיסור
התנ׳׳כי, כמו על הפלת המיגים הסוריים:
״בנפול אויבך לא תשמח״.״

לכן צדקו ההמונים בשימחתם.
מותר היה לנו להצטרף אליה כלב
שלם.

ילם נתלוו לשימחר, זו תופעות^
מישנה, שיש בהן כדי להעיב על שימ־

ישראלים משוכנעים כי המיבצע כולו אורגן
על־ידי האמריקאים.

לפי גירסה זו, אין ־ישראל משמשת
בפרשה זו אלא בקבלן־
מישנה כמיכצע של שרות-הביון
של ארצות־הברית.
בעלי הגירסה, שהפיצוה במסע־לחישות
מן הסוג שכבר התרגלנו אליו בארץ, העלו
כמה וכמה שאלות:
• מדוע ערק הטייס בכללי ואכן, הסיבות
שמסר הן׳ אם להשתמש בלשון
עדינה, קלושות.

• יצא כפי
ליט

אם החליט לערוק, מדוע לא
את עיראק בדרך היכיטה,
שיצאה משפחתו? מדוע החלערוק
דווקא כמטוס?

• האם אין צורה זו של עריקה קשורה
בהצעה האמריקאית הידועה זה מכבר,
לשלם מיליון דולאר לכל המביא לה מיג
סובייטי במצב תקין?
• אם נידבר הטייס עם מישהו בבגדאד,
בטרם עריקתו, וקבע עימו מחיר למטוס
— עם מי יכול היד, להידבר, זולת
האמריקאים?

• האם יכול היה אדם לסכן את
חייו על-ידי חדירה לתחום האווירי
הישראלי, במטוס-קרב עיראקי
מסומן, על פי מכתב סתמי, מכלי
לדעת אם הגיע ככלל לתעודתו?
• ,אם קנו האמריקאים את המטוס בבגדאד,
היכן יכלו להנחיתו, בטודח־הטיסה
המוגבל של מיג, חוץ מאשר בישראל? (איראן
ותורכיה בוודאי לא היו מעוניינות להסתכסך
עם עיראק, ובסיס חיל־האוזיר האמריקאי
בסעודיה אינו מהווה שטח ריבוני).

א ריי ה

הג ר

פז פיג .־

הירדנים, מי יכול היד, לערכה, זולת האמריקאים?

ך פעלה חרושת־השמועות. בעליה
^ הניחו, כדבר מובן מאליו, את הדבר
הנובע מגירסה זו: שהאמריקאים המתינו
לבוא המטוס, שהם קיבלו את כל האינפורמציה
המבוקשת על־ידם, שעשו בו
ככל העולה על רוחם.
לא נעמוד כאן על מידת הסבירות של
שמועות אלה. נעמוד כאן על צד אחר
שלהן, החשוב עוד הרבה יותר:

העובדה שרבבות אזרחים האמינו
כי זה היה בך, וכיזה
הי הבסדר.
כלומר: ההנחה של רבבות אזרחים כי
ישראל אמנם עשוייה לשרת בצורה כזאת
מעצמה זרה, וכי אין כל פסול בכך.
זוהי גישה צינית, החייבת להדאיג כל
בר־דעת — בלי כל קשר למידת האמת
או הכזב שבעצם הגירסה.

בי גישה זו משלימה, בלב קל
וללא היסוס, עם ההנחה שישראל
שוב אינה אלא איכר קטן כלוח
השחמת העולמי והמרחבי.
איכר שיד זרה מזיזה אותו על הלוח
כאוות נפשה.
והרי יד זרה פועלת בהכרח לטובת אינטרסים
זרים.
ואילו מדינת ישראל — עם כל היותה
קטנה — יש לה אינטרסים מובהקים משלה,
הנובעים מצרכיה ד,מדיניים, הגיאו-
גראפיים והכלכליים. אינטרסים אלה אינם
עולים בקנה אחד עם האינטרסים של כל
מדינר, זרה שהיא, ותהא ידידותית ככל
שתהא.
כל גישה אחרת היא אנטי־לאומית. היא
נוגדת את עצם עקרון העצמאות הלאומית.

חד, זו. תופעות הנוגעות לשורשי קיומנו
המדיני והמוסרי.

קודם בל: הציניות .
לא עבר יום מאז היוודע דבר הנחיתה,
וכבר החלה חרושת־השמועות פועלת במלוא
הקיטור. בתום השבוע, היו רבבות

• איך יבול היה המטוס הזר
לטוס מרחק של 800 קילומטרים
כשמי ירדן, מכלי שחיל-האוויר
הירדני עשה בל נסיון ליירטו?
#ואם היתד, הידברות מוקדמת עם

ואם ביום 18 ,שנים קצרות אחרי
השגת עצמאותנו, מוכנים רכבות
אזרחים להתעלם מעקרון זה באופן
ציני, בדבר מובן מאליו -
אוי למדינה.

ך* ל עו דנשא רו תופעות אלה בתחום
^ השמועות והלחישות, לא היד, זה מסוכן
כל־כך. אך מה שנעשה בתחום ה־

נ 7א ת

שייך רנפרפ גזוזגפשי?
רישמי החמיר את הדברים בהרבה.

שעות מעטות אחדי נחיתת המטוס,
הבריז מפקד חיל-האוויר
הישראלי בי זהו המטוס הראשון
מדגם מיג 21 שנפל כידי ״ה־עולם
החופשי״.
הדברים ה״ובאו בהבלטה בעתוני כל העולם,
יחד עם ההודעה הראשונה על הנחיתה.
כך מדווח ניו־יורק הראלד טריביון
(הפאריסאי) מיום ד,־ 17 באוגוסט כי :״קציני־צבא
ישראליים אמרו שזו הפעם הראשונה
שמיג 21 במצב שלם ותקין הופקד בידיים
מערביזת.״

בלומר: הודעת המטה הישראלי
מבריזה על ישראל בעל חלק כלתי־נפרד
מן הגוש המדיני־הצכאי,
אשר כראשו עומדת ארצותיה-
ברית.
כולנו חבים תודה למפקדי חיל־ו,-אווירי,
שיחידתם גילתה דווקא בימים אלה כושר מעולך,
בשמירה על גבולות המדינה וחיי
אזרחיה.

אולם אנחנו חייבים לשאול את
הדוכר: מי הסמיך אותך להבריז
הכרזה מדינית מרחיקת־לבת?

ך• משך 18 השנים באחרונות, בהן
1התמסרו ממשלות ישראל לגוש המערבי
במידה גוברת והולכת, הן נזהרו לפחות מלתת
גושפנקה רישמית לכך. באופן רישמי,
עדיין שרירה וקיימת הכרזת שר־החוץ הישראלי,
משה שרת, בראשית ימי המדינה,
כי מדיניותה היא ״אי־הזדהות״.
והנה, כלאחר יד, באמצעות הודעה של
דובר צבאי, אך בצורה חד־משמעית והחלטית,
קבעה ממשלת ישראל את מקומה
בגוש המערבי.

וזה כלי בל תמורה, מכלי שהגוש
המערבי התחייב רישמית לשמור
על גבולותיה, מבלי שצירף אותה
למיבנהו הכלכלי, אף מבלי שהסכים
ככלל לקבלה אל מתחת
לבניפיו באורח רישמי.
בין, שאר התגובות של השבוע היתד,
תגובה אינפאנטילית בנוסח :״דפקנו
(המשך בעמוד סו)

הנידון
(המשך מעמוד )9

את הרוסים! הם סיפקו נשק לערבים, ועכשיו
הם נדפקים בזה שסודותיהם מתגלים.״
זוהי תגובה אמוציונלית, אבל מובנת. הרחוב
הישראלי מרוגז, בצדק או שלא בצדק,
מגירוש הדיפלומט הישראלי ממוסקבה, מ־פסק־הדין
שדן למוות ספסר בעל שם יהודי
בולט, מהחרמת הסעודה לכבוד הנשיא על
ידי הנציגים הסובייטים באו״ם.

יתר על כן: מי שמספק נשק
לממשלה המכריזה על רצונה להשמיד
את ישראל, כוודאי אינו

יכול להתלונן על התוצאות הנוסעות
מכף לנכי גילוי סודות נשקו.
עם סתם אנשים מגיבים תגובה אמוציונלית,
ניחא. אבל אם ממשלה מגיבה
כך — יש לחרוד.
כי ממשלה, המופקדת על שמירת הקיום
הלאומי, חייבת לכלכל את מעשיה על פי
שיקולים צוננים של האינטרס הלאומי.

האינטרס הלאומי אומר: על
ישראל לחתור, גם כתנאים הקשים
כיותר, לאי-תלות מדינית.
עליה לרכוש לעצמה את כושד־התימרון

ההסתבכות בגבול סוריה העמידה את האינטרס
הסובייטי במרחב באופן ברור מול
העמדה הישראלית.

הודעת מפקד היל-האוויר היא
צעד מדאיג נוסף ז בכיוון זה.

ך* פיל יטען: אנחנו לא אשמים במצב
^ הזה. הוא נכפה עלינו בתוקף הנסיבות.
או: הרוסים אשמים בעצמם במצב.

כמדיניות, לא חשוב מי א שם
במצב. חשוב למי מועיל המצב.
שגיאה גוררת שגיאה, כשם שעבירה גו
רות
עבירה. מי שפסע פסיעה בכיודן בלתי־נכון,
אין לו ברירה אלא לצעוד צעד שני
ושלישי באותו כיוון — אלא אם כן הוא
משכיל לשבור את רציפות הדברים.
הרחבת התהום בין ישראל וברית־המועצות
אינה משרתת את האינטרס הישראלי.
היא משרתת את אויבי ישראל.

בי מה הטעם בהשגת מיג
עיראקי אחד -אם כתוצאה מכך
תגבר אספקת המיגים לארצות־ערב?
האם תחושת־סיפוק ריג*
עית שקולה כנגד להקות של מיגים?
במרינה העם
מ• מ ס פי דאת נילו מבו ומיד
פלומבו נקטל.
הוא נקטל על״ידי מי שמתח מעל לבביש
ציבורי שרשרת בלתי־חוקית, בגובה צווארו
של אדם הנוהג במכונית פתוחה או הרוכב
על אופנוע, ושלא טרח להאיר אותה בלילה
(העולם הזה .)1511
הוא נקטל על־ידי מי שהחליט שאסור
לאדם להשתמש בזכותו החוקית לנסוע בשבת
בכל מקום במדינת ישראל — כולל
המקום הקרוי הר־ציון, המנוצל לתעמולה
מפלגתית ומסחרית.
אולם ממשלת ישראל לא העזה להעמיד
איש לדין על הריגה.
היא לא העמידה איש לדין על הזנחה
פושעת — המהווה פשע חמור לפי דיני
החוק הפלילי.
היא לא פתחה אפילו תיק על עבירת-
תנועה — כפי שהיתר, עושה לכל אזרח
המעמיד בכביש מכשול מסוכן, כגון מכונית
בלתי־מוארת, ללא שלט־אזהרה זוהר.
ממשלת ישראל מעלה בתפקידה, בצורה
צינית ומחפירה, על־ידי כך שסיווגה את תיק
פלומבו כ״תאונת דרכים״.
בכך הוכיחה שוב כי אין האזרחים שתים
בפני החוק — וכי יש אזרחים השווים
יותר. שווים יותר עסקני־מפלגות, ובמיוחד
עסקנים דתיים, ובמיוחד עסקנים
דתיים היושבים בקואליציה הממשלתית.
אלה מחוסנים בפני אחריות פלילית ואזרחית.
הידידים
לא זעקו! עובדה זו מחרידה
למדי. אך השבוע נוספה לעובדה
מחרידה זו עובדה המזעזעת שבעתיים.
הר״ציון הוא אחוזתו הבלעדית של מנכ״ל
משרד־הדתות, שלמה־זנתיל כהנא. כהנא
נושא לפחות באחריות המוסרית לכל המתרחש
על ההר — כולל קנאות־השבת
שהביאה למותו של פלומבו, וכולל המאבק
הממושך לסלק את פלומבו בכלל מ־הר־ציון
ומהדירה שהתקין לעצמו שם.
אולם זנוויל כהנא לא היכר, על חטא.
כמו שאר עסקני־הדת, הוא העמיד פנים
כאילו מת פלומבו מות טבעי, כאילו נפטר
משבץ־הלב במיטתו.
אך הוא לא הסתפק גם בכך. השבוע
עשה כד,נא, אמן הפירסומת, מעשה שכמעט
לא־ייאמן: הוא ערך אזכרה לפלומבו,
העמיד את עצמו במרכז אירוע זה, וכך
הפך את מות פלומבו למיבצע־פירסומת
להנהלת ההר.
זה יכול היה לקרות רק במדינת־ישראל.
ורק במדינת־ישראל יכלה להתקיים אזכרה
מזוויעה כזאת מבלי שאיש יקום בה, יטיח
בפני האחראים למות פלומבו את האישום
הלוהט, ימנע בעד הצבועים והמתחסדים
מלהפוך את הקורבן לאובייקט של ניצול.
מדוע לא קם איש י
מפני שידידי משפחת פלומבו מקווים להשיג
ממשרד־הדתות פיצויים עבור האלמנה.
ובמדינת־ישראל אין איש בטוח כי
אפשר להשיג פיצויים כאלה כחוק, על פי
צו הצדק והמוסר — אם מרגיזים חלילה
את האחראים למותו.

המשק
ת שו בהבחוברת

בין הגושים. כי מי שאינו יכול לתמרן, אין
לו עמדת־מיקוח. אין איש מעריך אותו ואין
איש מתחשב בו — לא האויבים, ולא הידידים.
דווקא ממשלת אשבול הכירה בכך, לפחות
מן השפה ולחוץ. לוי אשכול הכריז
מדי פעם על רצונו לפעול למען המסת ה־קפאון
ביחסי ירושלים־מוסקבה. בין שאר
המליצות הרמות של משרד־החוץ, מאז
סילוקה של גולדה מאיר, מופיעה החתירה
לאי־תלות במחנה יחידי כלשהו.

והנה, דווקא בימים אלה, גולשת
המדינה יותר ויותר לעמדה של
השתעבדות מוחלטת למחנה הקורא
לעצמו ״העולם החופשי״.
חוסר־ד,מנהיגות, חוסר היכולת לקבוע קו
ברור ולפעול לפיו, בולט גם במישור זד״
שליחות רב־אלוף משה דיין בוויאט־נאם
זיהתה את ישראל, בעיני העולם כולו, עם
ההתערבות האמריקאית בארץ ההיא.
הכרזות הנשיא שזר באמריקה התפרשו
אף הן כתמיכה מרומזת אך חד־משמעית
במדיניות הוויאט־נאמית של הנשיא ג׳ונסון.

י —י 10

זיהוי ישראל עם הצד המפסיד בוויאט־נאם
אינו משרת את האינטרס של ישראל.
הוא משרת את האינטרס של אחמד שוקיירי,
הפועל בכיוון זה ללא הרף.

ההתרחקות מאי־התלות המדינית,
מחופש־התימרון ומאהדת
כעלי־הרצון־הטוב כעולם -היא
אסון לאומי ראשון כמעלה, שאת
תוצאותיו מי ישורנו.

הו, אם כן, סיכום השבוע שעמד בצל
| כנפיו של המיג העיראקי: השמחה
שהתלקחה עם בואו — היא גילוי טבעי.
הציניות שלוחת־הרסן, שנתלוותה לשימחה
זו בחוגים רחבים — היא גילוי של התנוונות
ממאירה.

הטיפול הרישמי בפרשה זו, על
הודעותיו ושתיקותיו -הוא גילוי
אומלל של הידרדרות מדינית.

צי״ם עומדת על סף פשיטת רגל. צי״ם
נוהלה בצורה לקוייה. צי״ם חילקה נסיעות
חינם. למנהליה לא היה מושג כיצד צריך לנהל
חברה כה ענקית. המנהל הגיש מאזנים
שונים למשרד האוצר ולהנהלה. המנגנון
היה מנופח. הוא היה בלתי יעיל.
כל הפרטים המרעישים האלה, שנכללו ב־דו״חו
של מיכאל צור, היו״ר החדש של
דירקטוריון חברת השייט הלאומית, הזמינו
תשובה. ואמנם, היא ניתנה השבוע, בצורת
חוברת משוכפלת בת 45 עמודים, אותה
מסר מנכ״ל צי״ם לשעבר, הד״ר נפתלי
וידרא, לכל שרי הממשלה. קדמה לה
עבודת מחקר בת חודש ימים.
גם העוגיד עגום. וידרא מאשר אמנם
את מרבית הכשלונות המיוחסים לצי״ם, שהיוו
את תוכן הדו״ח של צור מלפני חודשיים.
אך את האשמה להם הוא מטיל על
ההסתדרות, על הסוכנות ועל הממשלה —
שהם בעלי המניות של צי״ם.
החוברת כוללת בין השאר את הטענות
הבאות:
העובדה שלחברה לא היתד, הנהלה
מתאימה, נעוצה בשיטת המינויים, המתנהלת

לפי מפתח מכלגתי .״במשך השנים בהן
כיהנתי כמנכ״ל׳״ הסביר וידרא ,״פנו אלי
נציגי כל המפלגות בדרישה כי ינתנו תפקידים
מכובדים לאנשיהן.״
#1מינוי המנהלים נעשה על־פי הסדר
בין הסוכנות, ההסתדרות והממשלה —
כולם גופים פוליטיים. חלק מן המנהלים
ראה את עצמו כשליח הגופים האלה, דיווח
להם על כל צעדיו, קיבל מהם הנחיות.
• הממשלה אשמה בקניית אוניות ללא
בדיקה מספיקה, כדוגמת שלום. קניות אלה
גרמו להפסדים של מיליוני לירות.
• בגלל שיקולים פוליטיים שולמו עבור
האוניות 32.5מיליון ל״י יותר מכפי שצריך
היה. המחירים המופרזים שולמו בעיקר למספנות
גרמניות, מפאת הסכם השילומים.
צי״ם עוסקת בעיקר ביצוא, אך היא
לא קיבלה שום עזרה או תמריץ. היא נאלצה
להמיר את הדולארים שלה בשוק הרישמי,
ולהפסיד סכום של 72 מיליון לירות.
מלבד כל הטענות האלה, חוזה וידרא
עתיד עגום לחברת הספנות הלאומית תחת
שלטונה של ההנהלה הנוכחית. לדבריו מסלפת
ההנהלה את מאזן השנה שעברה,

מנהד וידרא
כולם אשמים

אינה מבצעת את המלצות המומחה הבינלאומי
שהובא ארצה, אם כי כולם מודים
שהמלצותיו מהוות את הדרך היחידה ליציאה
מן המשבר.

מחדח -רו ח
את המוח,
הוועדה הבאמצעות
ירושלים,

״מנסרים
הגולגולת, מוציאים
חותכים הלשון!״ זעקה החודש
ציבורית להגנת כבוד האדם,
כרוזי ענק שהודבקו בחוצות
ובחלק מרחובות תל־אביב.
מי היא הוועדה י מי עומד בראשה? היכן
כתובתה? על שאלות אלה לא נרמז
אפילו ברמז דק בכרוז. היא נשארה אנונימית.
אולם
האנונימיות לא הפריעה לה לחדור
אל תוככי גוף האדם, להתריע כנגד
ניתוחי־מתים במשפטים הבאים:
״מנקרים העיניים, ושמים עיני זכוכית
במקומן. פותחים כל שטח הבטן, מהצוואר
עד למטה, מחטטים ומוציאין את הלב
יחד עם העורקים, טחול, כבד, כליות,
קיבה ובני־מעיים, וממלאים את החלל בסמרטוטים.
מנסרים שדרה, עצמות, ידים
ורגלים, מחזירים גופות מנוסרים וחתוכים,
ארוזים בשק ניילון או מזוודה.״
הכרוזים הקהילו סביבם המון רב. לחלק
ממנו נישמעו הדברים מוכרים, שבן
שבוע קודם לכן השמיע ח״כ אגודת־יש־ראל,
מנחם פורש, את המשפטים הבאים
בכנסת:
״חותכים נתחים נתחים גופות יקירים.
מוציאים כל החלקים הפנימיים של הגופות
וממלאים בסמרטוטים. מנתחים כל
אורך הגוף, מבתרים את הראש, חותכים
את המוח לפרוסות דקות, מוציאים מן
הגופה את הלב, הטחול, הכבד,׳1׳ בלי־המ־עיים.
הלשון נחתכת, חוט־השדרה מנקרים
ואת העצמות מנסרים. הדם נמצץ
ה עו ל ם

הז ה 1512

לוי

ידרוש

אשכול

תצפית

ספיר

מפינחס

י ת. לדעת ראש־הממשלה, פוגעות בו קשות
נגדו מצד הטרויקה ,׳גזלדה־ספיר־גלילי.

הצהרת־אמונים

השמועות על

הוא ידרוש

החתירה

משר האוצר מחווה או

הצהרה, בהן יכחיש את השמועות ויביע אמון
של אשכול ובכשרונו להמשיך ולכהן כראש־הממשלה.
צעדים, המתוכננים על״ידי יועצי אשכול, כדי לק
הפושט בשכבות רבות בציבור.

ס אל תאמין שהסרב־נות
היהודית תפסיק את
חלוקת פספי המגבית
היהודית המאוחדת למפ־לגות־הימין
כישראל. לפי

1 ₪ 1י

הודאת הסוכנות עצמה, מגיעה
חלוקה זו לכדי תשעה מיליון

? ׳יית לשנה׳ והיא מ!{״מת את

הסרם השני 3ר וזים
ונשפך לבור שופכין. מוציאים העיניים
ושמים במקומן עיניים של זכוכית. מאות
מאות איברים מנותחים ומבותרים מתגוללים
במרתפי הפאתולוגים (העולם הזה
.•)1506

״העולם הזה״ הגיש את כרוז
הוועדה לפסיכולוג ד״ר דויד דודי,
ר,יכל ממנו את חוות־הדעת
הכאה :

הכרוז נכתב בפירוש על־ידי אדם אחד,
ולא על־ידי קבוצה. הכרוז הוא פרי דמיון
חולני, ותוצאה של מחלה נפשית שקיבלה
גירוי מהנושא הנידון בו. זוהי הזדמנות
מצויינת, ליגאלית או קדושה, להתייחם
למוות בתור שכזה, וכן לאדם

זהו מיסמך המצביע בפירוש על הימצאות
במצב של דיסאינטגראציה. בולם חוסר
היכולת למחשבה מגדירה. חוסר יכולת
זו, והסקת מסקנות לא־יחסיות, בלי קשר
אל המציאות, הם רק ואספקטים של מחלת
הרוח. אספקטים אלה מצביעים על הפרעות
נפשיות קשות בכיוון הסכיזופרניה.
במצב של דיסאינטגראציה, בו מצוי הכותב,
יוצאים כל הדחפים ללא ביקורת,
וכמעט כולם מוצאים את ביטויים בכרוז:
פרברסיות מיניות חבויות, משיכה עצומה
למוות ופחד נורא ממנו, ובן נקרופיליה.

מפלגות
1״ל 1ו 3הלמפדגה
פרופסור מארטין בובר לא היה מעולם
איש־מפ״ם. מבחינת השקפתו הסוציאלית,
אף היה ההיפך מזה: הוא דגל בפירוש
באוריינטציה אמריקאית ובמישטר חברתי
בורגני.
אמנם שיתף בובר לא פעם פעולה עם
השומר הצעיר במאמציו למען הבנה ידיו־דית־ערבית,
אך גם שיתוף־פעולה זה התקרר
אחרי קום המדינה. הוא נתן את שמו
לכתב־העת בשפה האנגלית ניו אוטלוק
(״השקפה חדשה״) ,שנוסד ביוזמת מפ״ם,
אך הפסיק למעשה כל השתתפות פעילה
בו, אחרי שנסתבר כי זהו בטאון מפ״מי
מובהק, הממומן והמנוהל כולו על־ידי
עסקני־מפלגה, והמשמש במידה רבה צרכים
מפלגתיים.
שותפים לאחר המוות. זה היה כל
עוד חי מארטין בובר. מאז מותו, נבצר
ממנו לבחור בעצמו בשותפיו.
וכך נתבשרה המדינה השבוע כי על שמו
של בובר קמה קרן, שנועדה להנציח את
זכרו על־ידי פעולה למען הבנה יהודית־ערבית.
גם רשימת האפוטרופסים של הקרן
פורסמה ברבים — והיא מורכבת כולה על
טהרת עסקני מפ״ם, בתוספת כמה גרורים״
נספחים המשרתים את מפ״ם מזה שנים,
ושניים־שלושה ממקורבי בובר בעבר.
כך השתלב שמו של בובר יפה במאמציה
של מפ״ם להציל את עמדותיה בקרב ערביי
ישראל, שהתמוטטו עקב מישחקה המפוקפק
בעיריית נצרת, ואת שרידי שמה הטוב
בעולם הערבי, שהתנדף מאז ישבה בממשלה
שביצעה את מיבצע־סיני.
יהיה זה ניצול כדאי, כי ברחבי העולם
• כתוצאה מכן קרא לעברו ח״כ אורי
אבנרי, כפי שנרשם בפרוטוקול הכנסת:
״אתה זקוק לפסיכיאטר!״
ה עול ם

הז ה 1512

יש יוקרה עצומה לשם מארטין בובר,
ואין ספק שימשוך תרומות ביד נדיבה,
בייחוד מיהודי אמריקה.
את מארטין בובר עצמו אי־אפשר, כמובן,
לשאול מה דעתו על כך.

מ:גנוני המפלגות האלה ואת
בטאונ-הן הכושלים. למרות שי
יו״ר הנהלת הסוכנות אריה
פינקוס דורש אולטימטיבית לבם,
את חלוקת־השלל הזאת,
יירתעו מפלגות־השמאל מלהיע :
נות לו, פן ייגררו למלחמת־הש־מצות
עם חרות, הליבראלים ו־הליבראלים
העצמאיים, המקבלות
את הכסף, העלולים לפרסם גי־

3*188101

עח!נ1ח
מי בצע חיד
השבוע שוב היה בחדשות ראשד חוסיין,
בן ,28 יליד מוסמוס אשר במשלוש והמעולה
בין המשוררים הערביים בישראל.
איש לא הזכיר את העובדה כי הוא יושב
בניו־יורק ומכין לאוניברסיטה אמריקאית
עבודת־מהקר על הספרות הערבית. איש גם
לא הזכיר כי אחת מהוצאות הספרים המכובדות
בפאריס הזמינה אצלו ספר על
ערביי ישראל.
הסיבה היתר. הרבה יותר קרובה. בהוצאת
האוניברסיטה העברית יצא לאור קובץ של
21 מיצירות חיים נחמן ביאליק, אותן תרגם
ראשד חוסיין לערבית במיבצע־יחיד מזהיר.
העובדה חמסויימת. חוסיין שפך לכלים
של השירה הערבית הקלאסית את על
השחיטה ומגילת האש, לא פסח על השיר״
הפזמון בין נהר פרת ונהר חידקל ותירגם
לערבית לירית אפילו את אגדת שלושה ו
כדי
לכסות הפסדים שנוצרו בשנים האחרונות. קשה במיוחד מצבה של חברת
הספנות

יי:י

00969

הכל מו ת ר
מהו הדבר המאפיין את דבר? שתמיד
נמצא מישהו הרוגז עליו. לפעמים זה
מפ״מניק, לפעמים זה רפ״יסט, ולפעמים זה
קומוניסט. הטענה החוזרת ונישנת בפי
כל הרוגזים: דבר, חרף היותו יומון ההסתדרות,
משרת בנאמנות רק את מפא״י,
השבוע הצטרף אל מחנה הרוגזים מ־פא״יניק
דווקא. ולא סתם מפא״יניק, אלא
אחד שהוא כשר למהדרין. לפני שנה הוא
היה אפילו דובר המפלגה. אחר כך הוא
היה דובר ראש־הממשלה. עתה הוא אחד
מראשי מנגנון ההסברה של המערך. קוראים
לו יוסי שריד.
העוקץ הוצא. בבוקר היום השני
ישב שריד בקפה ורד בתל־אביב, ודיפדף
בעתונים היומיים. כשלקח לידיו את
דבר, והחל לעיין בו, נידהם. באחד העמודים
הפנימיים, בפינה, מצא מאמר מפרי
עטו.
מבט אחד הספיק לו כדי להיווכח שהמאמר
קוצץ באכזריות. אולם כשקרא אותו,
מתחילתו ועד סופו, גבר רוגזו פי
כמה. לא רק שהושמטו ממנו קטעים מהותיים,
ופורסמו רק ארבע חמישיות מ־כתב־היד,
אלא שמה שפורסם לא היה
דומה למה שנכתב. הסיגנון שונה, התוכן
שובש והעוקץ הוצא.
בו במקום, בנוכחות חבריו למפלגה,

ס נשיא תוניסיה, אל
הביס כדדגיכה,ישתמש
ב,״עיון ״תעלת סואץ ה ישראלית״
בדי לנגה בו
את יריבו, נשיא מצדיס
גמאל עבד־אל־נאצד. כמי,
ידיעות שהופיעו בעיתונות מ־מקורות
צרפתיים ואנגליים•1 ,
שכיפרו כאילו מתכונו הברון
רוטשילד להשקיע בתעלה, מיו׳

ארבעה.

העיתונים העבריים גמרו את ההלל על
תרגומו־יצירתו של ראשד חוסיין. הם שכחו
להזכיר שזה אותו ראשד חוסיין שאותו
הישמיצו, במסע מאורגן, לפני חצי שנה
בלבד, כשהעניק בפאריס ראיונות בהם
תיאר בצבעים קודרים את קיפוח זכויות
ערביי ישראל.
אז גם לא שכח שום עתון להזכיר כי
ראשד חוסיין היה חבר מערכת העולם
הזה — עובדה שאיש לא זכר אותה השבוע,
בהתפרסם דבר תרומתו לשילוב ערביי
ישראל בחיי המדינה.

הקיבוץ

המאוחד.

חסות למקורות תוניסאיים. לדעת
בורגיבה ייחלש כושר־המיקות
של עבד־אל־נאצר, כאשר תאבד
מצרים את הבלעדיות על תעלה
מים התיכון לאוקיאנוס ההודי.

סממן״

האמיתי

יבוא

לישראל.

הפקיד
ע לכנסת לשגר לישראל את
של האומבוטסמן, שהונהג לראשונה בשבדיה
ופירושה ״נציג״ ,כי תפקיד האיש לייצג את
לה) .האומבוטסמן יהיה מוכן להעיד בפני
ועדת־הכנסת, המבררת את האפשרות להנהיג מישרה כזאת בישראל

• הסיכסיד בצמרת המפלגה הליבראלית מתקרב לנקודת׳

״״־״יי״ מייי׳י־י
שאחדים
הרתיחה. אחרי
הנהגת המפלגה התכוננו לפתוח
במרד גלוי נגד יו״ר ההנהלה,
ח״כ יוסף ספיר, עשוי ספיר להפתיע

אותם

בהצעה

להגיש

התפטרות מראשות ועדת ה
ביצוע של המפלגה,
המבצע העליון. בצורה זו תפוזר
הוועדה, וספיר ידרוש מהנהלת
המפלגה לבחור בו מחדש, כדי
שירכיב ועדת־ביצוע חדשה, בלי
יריביו.

שאלת המשך מנהיגותו

מאמרי
של מאיר יערי במפלגה. השבוע פורסמו כבר שני
ביקורת חריפים עליו ביומון מפ״ס, כשבצידס דברי תשובתו של יערי, שהשתרעו
על עמוד שלם. תוקפי יערי בעל המשמר עסקו בעיקר בראיון שנתן יערי
לביטאון רפ״י ובדברי הנועם שהשמיע לעבר דויד בן־גוריון, אן המשך הוויכוח
יכלול כנראה את שאלת מעמדה של המפלגה בממשלה, וכן את בירור תפקידיה
בתוך תנועת הפועלים. יערי עצמו, שהבין כי ההתקפות עליו עלולות להתפתח,
הכתיר את תשובתו בכותרת ״כזאת יתכן גם אצלנו״ ,ברומוו לגורלם של ב ך
גוריון במפא״י ושל מנחם בגין בחרות.

(המשך בעמוד ) 14

כל הנגב נמל -סד הארץ חוף

ו שנ ת סו ^ הי שחס
^ עי ון ג דו ל מתהלך בימים האחרונים בישראל. רעיון מדהים, הנראה במבט הראשון
1באילו הוא מטורף, ויחד עם זאת כאילו הוא מסוגל לפתור את כל בעיות המדינה.
קומץ של משוגעים־לדבר עוסק בו ומטיף לו. הוא הביא אותו אפילו לתשומת ליבם של
כמד, שרים.
אולם הממשלה אינה פנוייה כדי לחשוב — קל וחומר לטפל — ברעיון גדול כזה. היא
עסוקה בעניינים דחופים יותר: המשא־והמתן עם מפ״ם׳ התוספת האחרונה לתוכנית•
הכלכלית, ועוד.

הרעיון: בריית תעלת־סואץ שנייה מאשדוד לאילת.

״בוגזפגרגסי עיברי״
רעיון עצמו אינו חדש כל עיקר. כל מי שחשב אי־פעס על הארץ, והסתכל אותה
| | שעה במפת העולם, נתקל בו בלי משים.

כי זוהי התבונה הגיאוגראפית האופיינית ביותר של ישראל: שהיא
שוכנת על מיצר יבשתי כין שני ימים חיוניים -הים התיכון וים־סוף,
כלומר: סין האוקיינוס האטלנטי והאוקיינוס ההודי.
יתכן כי האיש הראשון בעת החדשה שחלם על כך היה האיטלקי בנדטו מוזולינו, שכתב
לפני 115 שנה ספר טרום־ציוני בשם ירושלים והעם העברי. בין השאר דן ברעיון לכרות
תעלה בין פורט־סעיד וסואץ, אך פסל רעיון זה והציע במקומו רעיון משלו: לכרות תעלה
בין עקבה ועזה. הנימוק העיקרי: תעלה כזאת לא תהיה ברשות המיצרים.
ההנמקה של מוזולינו היתד, מדינית. הוא ציפה לכך שמצריים תשאוף לעצמאות בהקדם,
ואילו בארץ־ישראל תוכל בריטניה להקים יישוב עיברי, שיישאר תמיד תלוי בבריטניה
ונאמן לה. עקבה תיהפך ל״בוספורוס* עיברי״.
שלוש שנים לאחרי פירסום חזון איטלקי זה חתם הכדיב (מישנה למלך) המיצרי סעיד
על ההסכם לכריית תעלודסואץ. המלאכה נסתיימה בשנת . 1869 כעבור כשלושים שנה כתב
בנימין זאב הרצל את אלטנוילנד, הסיפור הדמיוני על הארץ ישנה־החדשה. בפרקו השני הוא
מתאר את זוג המתבודדים, החוזר לעולם התרבותי אחרי העדרות של 20 שנה (היינו בשנת
,)1923 ומתפלא כשהוא נוכח לדעת כי תעלת־סואץ כמעט עזובה.

הסיכה: כל התחבורה הימית בין אסיה ואירופה עכרה לתעלה
הדשה, שנחפרה על-ידי היהודים בפלסטינה.
איש מעשי יותר, שהגיע לאותו רעיון, היה המצביא הבריטי הגאוני, הרברט קיצ׳נר
(שזכה לתואר ״לורד קיצ׳נר מחארטום״ ,אחרי ששבר את מרד המאהדי בסודאן בסוף המאה
• )הבוספורוס הוא המיצר בין ים־השיש והים השחור, שעל הגדה המערבית שלו שוכנת)

איסטנבול.

הסול היה

תומר

השיקולים המדיניים :
• התעלה תוזפוך את ישראל מחדש לגורם

בינלאומי. לעולם כולו, כולל העולם הקומוניסטי והאפרו־אסיאתי,
יהיה אינטרס מהותי בקיום תעלת שניה, במקביל
לסואץ, כדי שעורק־החיים לא יהיה תלוי כולו בחסדי
מדינה אחת, ולא יוכל להיסתם על־ידי מיפגע־טבע או
מסיבות פוליטיות.

• ישראל תשתלב סוף־ם ון? כמפה הכלכלית
— ועל כן גם במפח המדינית — הבינלאומית.

• למעצמות גדולות, שתשתמשנה כתעלה,
יהיה עניין חיוני כקיום השלום סביבה, וממילא
גם בקיומה של ישראל.

• התעלה תרחיק את המלחמה כמרחב,
על־ידי חיזוק והעשרת ישראל בדרכי שלום, והפרכת
התקוות של אוייבי ישראל להכחידה על־ידי בידוד כלכלי
ומדיני.
• התעלה תקרב את השלום. עצם התחלת
הכרייה יעלה ללא־שיעור את עמדת־המיקוח של ישראל
כלפי העולם הערבי. מדינה כמו מצריים עשוייה להיות
מעוניינת בשלום, ובלבד למנוע כריית תעלה מתחרה.

• אחרי השלמת התעלה עשוי קיומה לשכנע
את מצריים שכדאי לכונן יחסים עם
ישראל, לצורך תיאום כלכלי וטכני של שתי התעלות.
• התעלה תקרב את ישראל לעולם האפרו־אסיאתי,
ובין השאר למדינות שאינן מקיימות כיום
יחסים עם ישראל בגלל הלחץ הערבי. מדינות כמו הודו,
אינדונסיה, סין ופאקיסתאן ע שויות להכיר בישראל ולכונן
עיסה יחסים, מפני שתזדקקנה לתעלה.

השיקוריס ההברתי:,
• התעלה תהווה למדינה אתגר שילהיב

את דמיון ההמונים, ובעיקר את דמיון הנוער.

\2לצער (בגזגדעוגז גזרזדגזה),

\זרצל בפן רבו־גגעיר

שעברה ).קיצ׳נר הוא האיש שקבע את הגבול הדרומי (הנוכחי) של ארץ־ישראל, במשא־ומתן
עם התורכים. הוא גם הקים את הקרן לחקירת ארץ־ישראל, שהיתר, מסווה לפעולות־מודיעין
בריטיות בימי שלטון התורכים בארץ.
בין השאר התעניינה קרן זו באפשרות של כריית תעלה מעזה לעקבה.

בי קיצ׳נר, ששלט זמן־מה במצריים, לא רצה כי האימפריה הבריטית
תהיה תלוייה כולה בעורק־תחכורה חיוני אחד, העוכר במצריים.
אולם משניתקלו חוקרי הקרן בהר־הנגב, המתנשא לגובה של 900 מטרים מעל לפני הים,
נואשו מן הרעיון. סמואל הור־בלישה, שר־המלחמה היהודי של בריטניה ערב מלחמת
העולם השניה, העלה אף הוא את רעיון התעלה. ב־ ,1923 ניתקל גם הוא בהר־הנגב, וגם
אצלו התנדף הרעיון.
הור־בלישה חזר ארצה ב־ , 1952 טייל בנגב, נזכר בחלומו הישן. ביום ששי אחד אחרי־הצהריים
פגש את מהנדס מחוז הנגב, מאיר בץ, והדביק אותו ברעיון.

ת תעלה מאשדוד לאילת מהסיבות הבאות
היא תיתן למדינה יעד קונסטרוקטיבי מרכזי, שהתקדמות
לקראת הגשמתו תמלא את הארץ חדוות־יצירה ומתח יצרני.

• התעלה תשמש דגל למשיכת רבבות ידידי
ישראל, וכעיקר יהודים, מכל כנפי תבל,
שירצו לקחת חלק במיפעל היסטורי זה, למשל במיסגרת
שנת־שרות והקמת ערי־נוער.

• התעלה תפריח מחדש את דמיון הנוער
הישראלי, תציג לו אתגרים טכניים והנדסיים,
תבטל תופעות כגון ירידת האקדמאים מהארץ,
הרמה בארץ עצמה הכרוכה בהצרת־האופקים.

וירידת

• התעלה תביא כפעם הראשונה סיכוי
ממשי דאיכלום הנגב, על פי נתונים מעשיים ומצי־אותייס,
בניגוד לחזון המופרך שהיה תלוי על בלימה.

• התעלה תעניק ריווחיות לענפי־תעשיה
רכים כישראל, הסובלים כיום מחוסר תובלה
זולה. למשל: כמויות המלח העצומות של ים־המלח,
תעשיות פוטנציאליות בנגב.

• התעלה תקרב את ישראל מבחינה כלכלית
לאסיה, תביא ליחסי־גומלין כלכליים הדוקים.
• התעלה תאפשר את הקמתה של תע־שיית־חשמל
גדולה, תדרבן את פיתוח התעשיות
הכימיות באזור ים־המלח, ותיתן אפשרויות חדשות לפיתוח
התעשייה הגרעינית.

השיקולים הבסחונ״ם:

השיקולים תנלנל״ס:
• התעלה תשמש מכשיר ראשוף כמעלה ל וויסות
הפעילות הכלכלית כארץ, ובעיקר לוויסות
התעסוקה. בשנים של תעסוקת־יתר אפשר
להאט את קצב כרייתה, בשנים של אבטלה אפשר
זוהי הדרך הכדאית והפרודוקטיבית ביותר של
עבודה יזומה( .היא עצמה עשוייה ליצור חוסר
עובדות, שיאפשר מבחינה כלכלית את פתרון
הפליטים הערביים).

רבים של שדוחים סכל הסוגים ביו הנסחר הפריח
התעלה את ענף התיירות, מאחר שנוסעי־ים רבים יעדיפו
לסייר בישראל בשעה שאונייתם תעשה את דרכה בתעלה.

להחישו. אספקת בידיים
בעיית

• התעלה תאפשר לחיל-הים הישראלי ניידות
ההפרה לו כיום, תיצור ׳יכולת קלה להעביר
ספינות מהים התיכון ליס־סוף.

• התעלה תרחיק אפשרות של מלחמה על
מיצר־טיראן ומיפרץ אילת, מכיוון שתרתיע את
מצריים מלסתום עורק־תחבורה שהעולם כולו יהיה מעוניין בו.

• התעלה עצמה תהווה מחסום פיסי חשוב
בפני פלישה יבשתית מדרום. רוחב פני המים

• התעלה תמשוך הץ בינלאומי עצום ל ארץ.
זהו הפרוייקט היחידי שיהיה די גדול כדי לעניין

( 40ו מטרים) ורוחב השקע כולו (פי ארבעה או חמשה)
יעמידו בפני צבא משוריין פולש בעיות חמורות חדשות.

גורמים כלכליים בינלאומיים. לעומתו יתגמדו מיפעלים כמו

העו!1ם חו ה דורעו:

חברת ים־המלח.

• עיקר הכספים יוצאו בארץ, יעשירו את
הכלכלה הישראלית.
• התעלה תיתן לישראל הכנפה קבועה
וגדולה במטבע־חוץ. מבחינה זאת, יהווה תיפעול
התעלה ענף־הייצוא העיקרי של ישראל.

• מסביב להפעלת התעלה יוקמו ענפים
יייי

• להתחיל מייד בעבודות-סקר מקיפות ויסודיות,
שיעלו ב־ 20 עד 30 מיליון ל״י, ולהכין
תוכנית מפורטת לבריית התעלה. זהו השלב
הזול כיותר, והתחלתו המיידית תאפשר את
סיום בריית התעלה כשנת .1981

שדוד

בץ הוא מאחרוני המשוגעים־לדבר. המהנדס בן ד 49 יליד רוסיה, שירת בפלמ״ח והיה
מפקד ימין־משה, מול הראיון, במלחמת תש״ח.

השכוע הוא עומד להגיש לשר־העבודה, יגאל אלון, תזכיר מנומק בו
הוא מציע לברות את הכופפורוס העיברי.

גזעלה בגזגך נזע\זר\ז

סיכות מוכנות, שהזמן גרמן, שוב אין המדובר בתעלת עזה־עקבה. הנושא עתה
הוא תעלת אשדוד־אילת.

האורך הכללי של התעלה המתוכננת יהיה 278 קילומטרים -לעומת
161 הקילומטרים של תעלת־סואץ. ו־ 81 הקילומטרים של תעלת־פנמה.
אולם המרחק הכללי בין הים התיכון והאוקינום ההודי לא ישתנה, כי מיפרץ אילת קצר
בהרבה ממיפרץ סואץ. רוחב התעלה המתוכננת 140 :מטרים (לעומת 60 מטרים של תעלת־סואץ)
.עומקה 25 :מטרים (לעומת 8.5מטרים בסואץ).
הקטע הצפוני והקטע הדרומי של התעלה אינם יוצרים בעיות מיוחדות. מאילת ועד חצבה
קיים מישור טבעי, כמעט ולא תהיינה בעיות־חפירה מסובכות. רק בקטע קצר עולה הערבה
לגובה של 140 ממרים מעל לפני הים, ושם יהיה צורך להעמיק לחפור.
הקטע הצפוני, שיתחיל באשדוד, יעקוף את הרצועה* ויעבור בפנים הארץ מדרום לבאר־שבע
ומדרום לרביבים. אף הוא אינו מסובך ביותר. אך בין שני קטעים אלה מתנשא
המיכשול הטבעי, שהפחיד את קיצ׳נר ואת הור־בלישה: הר־הנגב השגיא.

כדי להתגבר על מיבשול זה, מוצע עתה פתרון מהפכני, יחיד כמינו
כעולם כולו: שהאוניות תפלגנה מתחת לפני ההרים.
לאורך 34 קילומטרים תיחפר מינהרה, שרוחבה 50 מטרים וגובהה 52 מטרים, ובה
תעבור התעלה. יהיה צורך בחציבת 83 מיליון מטרים מעוקבים של סלע קשה( .להשוואה:
מינהרת הכביש האיטלקי־צרפתי, מתחת להר מון־בלאן, אורכה נד 12 קילומטרים. המינהרה
המוצעת מתחת לתעלת לה־מאנש, שתחבר את צרפת ובריטניה בכביש יבשתי, תעלה על
30 קילומטרים) .בסך הכל יהיה צורך לחפור כ־ 9מיליארד מסרים מעוקבים של עפר.

מז ה ו\ז יטל\ז?
ומדן זהיר על הוצאות כריית התעלה מגיע ל־ 3000 מיליון דולאר — דהיינו, פי
לשניים מן התקציב השנתי הנוכחי של ממשלת ישראל. האומדן של ד״ר נפתלי וידרא,
מי שהיה מנהל צי״ם והודבק גם הוא ברעיון זה עולה במיליארד נוסף.

לפי אומדן זה, תוקדשנה שלוש שנים לעבודות סקר, תיכנון והכנה.
12 שנים נוספות תימשך העבודה עצמה.
לצורך בריית המינהרה כהר־הנגב, מוצע להשתמש ככוח גרעיני -
דכר שיאפשר שימוש ככוח הגרעיני המפותח בישראל עצמה.
לפי הסכם מוסקבה, מותר לערוך פיצוצים גרעיניים תת־קרקעיים. פיצוץ תת־קרקעי יכול
להיעשות רק בעומק של למעלה מ־ 150 מטרים — ואילו קטעים רבים של התעלה המוצעת
אמנם עוברים במקומות בהס יש צורך בחפירה בעומק כזה.
השלב הראשון יהיה כריית התעלה מאילת עד חצבה, מרחק של 160 קילומטרים. מאחר
שחצבה נמצאת בעומק של 80 מטרים מתחת לפני הים, והתעלה עצמה תהיה בגובה פני
הים, ואילו סדום נמצאת בעומק של 392 מטרים מתחת לפני הים, נוצרים כאן תנאים
לסידור מפל־מים טבעי, שישמש להפקת חשמל. זוהי אחת מתוצאות־הלוואי של התעלה.
ביצוע שלב זה של הכרייה הוא קל ופשוט, יחסית. בחצבה ייבנה נמל עמוק.

זה יזיל בהרבה את התוכלה של מוצרי האשלג, הפוספאטים והמלה

התחבורה הימית העיקרית עוברת בין ארצות מפותחות. ככל שתעלה רמת ההתפתחות
של מדינות אסיה ומיזרח־אפריקה, תגבר התובלה הימית בינן לבין מדינות אירופה וארצות-
הברית במאות אחוזים. חעלת־טואץ לא תוכל לקלוט כמויות כאלה אפילו אם תגשים
מצריים את התוכנית להעמקתה ולהרחבתה.
סקר מטעם האו׳׳ם מעריך את אוכלוסיית העולם בשנת 2000ב־ 6מיליארד נפש, מהן
למעלה מ־ 4מיליארד סביב האוקינוס ההודי. אוכלוסיה זו תהיה זקוקה למוצרי התעשיה
האמריקאית והאירופית, ותצטרך למכור לה את חומרי־הגלם שבארצותיה.

לפי התחזית, תגיע התובלה הימית כין הים התיכון והאוקיינוס
ההודי, כאותה תקופה, ל־ 400 מיליון טון לשנה. תעלת־סואץ יכולה
לשמש ביום למעבר 180 מיליון טון, והיא עומדת על סך סתימה.
ההכנסה השנתית של חעלת־סואץ היא כיום בסך 550 מיליון דולאר. תוכנית ההרחבה
המתוכננת תעלה 1800 מיליון דולאר, ותימשך כעשר שנים.

מכאן שמבחינה כלכלית, נראה עתידה של התעלה הישראלית
כמובטח. היא תהיה ריווחית, לפי האומדן, אם יעכרו כה 80 מיליון
טון לפחות כשנה.
מובן שהתעלה תביא גם לרווחים אחרים: הפקת החשמל בחצבה (מיליארד קילוואט
בשנה); חסכון בדמי הובלה למוצרי הנגב; הבאת מים למהילה בבריכות חברת האשלג
( 300 מיליון מטרים מעוקבים לשנה); מים לצינון כורים גרעיניים ( 700 מיליון מטרים
מעוקבים לכל כור המשמש למטרות שלום).
תוצאת־לוזאי נוספת: התעלה תהיה מלאת דגה. אפשר יהיה ליישב לאורכה כמה כפרים
שיתפרנסו מדייג.

שטח פני התעלה יהיה גדול יותר משטח כל כריכות־הדגים כארץ.
המצויים בסכיכה, ויחסוך את כניית הרבכת לאילת אותה שוקלת
הממשלה.
שלב ראשון זה יעלה 820 מיליון דולאר, פי ארבעה בלבד מן הכור הגרעיני המתוכנן
להתפלת מי־ים.
בץ מציע שהממשלה תכסה רק 150/0מהוצאות התעלה, שהעם היהודי יוזמן לרכוש
מניות נד/4״ ,40 וכי שאר ההשקעה תבוא מידי ארגון בינלאומי של המשתמשים העתידים
בתעלה. אין בעיה בהשגת כספים בריבית סבירה למימון פרוייקט ממין זה.

מובן מאליו שהתעלה תתרום תרומה נכבדה ליישוב הנגב.

בברייתה.
תקומנה ערים ועיירות לשיכון ולכילכול ציבור זה במשך זמן העבודה, וכפי שקרה
במקומות אחרים בעולם, תישארנה ערים אלה גם לאחר מכן, תנצלנה את התעלה העוברת
בתחומן לצורך מיסחר, דייג, מעגני־סירות ותעשיה הזקוקה לתובלה ימית.

\זת3זל\ז ררזשה לנזזלם
ך* צורך כתעלה ׳טניה,

בנוסף על הסואץ, מתבקש מניתוח נתוני ההתפתחות של

( 1התובלה העולמית.

ארץ עזל נזנגבר

אוניות גדולות מאד, כגון המיכליות המודרניות, אינן יכולות לעבור כלל בתעלה זו,
והן מפליגות עתה בדרך הארוכה סביב יבשת אפריקה.
כיום מתכננים ב־יית אוניות בעלות תפוסה של 120 אלף סון ומעלה, פי שניים מן
התפוסה המכסימלית היכולה לעבור עתה בתעלת־סואץ•* .עומקה של אוניה חדישה כזאת
מתחת למים, יגיע עד ל־ 20 מטרים, בעוד שתעלת־סואץ מגיעה רק לעומק של 8.5מטרים,
(התעלה הישראלית המוצעת תהיה בעומק של 25 מטרים. עומק זה מתוכנן לפי תצפית
בניית האוניות עד שנת .)2000

י־** תמונה אינה כולה חיובית. מובן שיהיו לתעלה גם תוצאות־לוואי שליליות מסויימות.
| ) למשל: זרימת המים המלוחים בתעלה עלולה לפגוע במים המתוקים המעטים, שמתחת
לפני קרקע הערבה והנגב.
החלק הצפוני של התעלה עובר באזור חקלאי 20 .אלף דונאם של קרקע תישללנה מן
החקלאות.
אולם תכונות שליליות אלה הן כאין וכאפס לעומת היתרונות הכלכליים, המדיניים
והחברתיים (ראה מיסגרת).
תעלת אשדוד־אילת תפתה דף חדש, לא רק בתולדות המדינה, אלא גם בתולדות הארץ.

* עיקוף זה מייקר את התעלה ב־ 400 מיליון דולאר, לעומת תעלה המתחילה בעזה.
** כדי שאוניה בעלת תפוסה מכסימלית של 60 אלף טון תובל לעבור כיוס בסואץ,
נעשים סידורים מיוחדים, המעכבים את המעבר של כל שאר האוניות ב־ 85 שעות.

בבל תקופות זוהרה היתה ארץ־ישראל ארץ של מעבר וקשר כין
מרכזים תרבותיים, מדינייב וכלכליים. פתיחת התעלה תחזיר עטרה
זו ליושנה, כמציאות העולם המודרני.

בכר עתה צרה תעלת־סואץ מלהכיל את התובלה הזקוקה לה.

במדינה
(המשך מעמוד ) 11

מפגש ליד המדורה
נגד הפלייה גזעית

יתקיים בליל־שבת 26 באוגוסט, בחוף
תל־ברוך, בהשתתפות אמנים, אישי
ציבור, ולוחמי־שיחרור מארצות שונות.
המדורה תודלק בשעה .10.00
הסעה מאורגנת תצא בשעה 9בערב
מכבר מלכי ישראל. המעוניינים בהסעה
מתבקשים להתקשר טלפונית למזכירות
התנועה (.)30134/5

המועצה הארצית
של תנועת העולם הזה — כוח חדש
תתקיים ביום חמישי 26 באוגוסט,
בבית בני ברית, רחוב קפלן , 10ת״א.
נציגי החטיבות יתכנסו בשעה 7בערב
לדיון ארגוני על ההכנות לועידת התנועה.
החלק הרעיוני של המועצה יתחיל
בשעה 9בערב, ויוקדש לנושא :

נייטראליזם חיובי -כקו
מנחה למדיניות חוץ
ישראלית
את הרצאות הפתיחה ישאו

נתן ידין־מור
ואורי אבניי

ב חיפ ה

ביום רביעי 31 ,באוגוסט, בשעה 8.30
בערב, תתקיים אסיפת חברים בביתה
של בלהה מס, רחוב הגליל ( 103 אוטו
בום מס ,)18 .לדיון בנושא:

עשרת העקרונות -
לקראת מצע
ביום ראשון 4 ,בספטמבר, בשעה 8
בערב, תתקיים בקפה ״פת״ על הכרמל
הרצאה של

מיכאל מנר

יו״ר סניף של הליגה למניעת
כפייה דתית בת״א
על הנושא:

שפך יוסי את כל אשר עם ליבו. .מי זה
בכלל גוטהלף?״ שאל ברוגז .״זה שהוא
לא הבין אף מילה ממה שכתבתי, על כך
אני מוכן לסלוח לו. זה ששיכתב את
המאמר בסיגנון העליה השניה, על כך
אני מוכרח לסלוח לו. אבל זה ששירבב
לתוכו גם כמה שגיאות בעברית, זה כבר
יותר מדי.״
שריד ידע מה שיודע כל אדם במערכת
דבר: שעורך היומון מזה ארבעה חודשים,
יהודה גוסהלף, לא חוסך שום מאמץ כדי
להיות בסדר עם כולם. ואם נופל לידיו
מאמר כמו זד, של שריד, התוקף את
ריבוי החוגים הרעיוניים בתוך מפא״י, תוך
כדי תקיפת כמה עסקנים צעירים המשתמשים
בחוגים הספק־רעיוניים האלה כדי
לקדם את מעמדם, מותר הכל: מותר לקצץ,
מותר לשנות, ומותר לשבש.
הכתכ ייצא. אחת הסיבות להתנהגותו
של גוטהלף נעוצה בעברו הפוליטי.
העסקן, שהיה בעבר הרחוק ממנהיגי
השומר־הצעיר, פרש משורות תנועתו ב־
,1938 והצטרף למפא״י. כעבור ארבע שנים
פרש גם ממפא״י, ויחד עם אחדות־העבודה
הגיע למפ״ם, בה פגש שוב את חבריו
מן השומר־הצעיר. לאחר כמה שנות פעילות
מפלגתית, בעיקר בתחום הרעיוני, כמומחה
למארכסיזם, נטש את מפלגתו והגיע
שוב למפא״י.
היום, כשהוא מופקד על עריכת דבר,
נוהג גוטהלף בזהירות מירבית, כדי לא
להרגיז את ותיקי המפלגה, הזוכרים לו
עדיין את עברו הפתלתל. שריד הצעיר שגוטהלף אינו די ותיק, כנראה, כדי
ינהג גם במאמריו ביחס של כבוד.
לכן החליט שריד שלא לכתוב בינתיים
לדבר. לדבריו, ישוב ויכתוב שוב ליומון
המפא״יי, רק כשיגיע לדרגתו של כל
עסקן ממוצע אחר בהסתדרות .״כי אז
מובטח לי,״ מסביר הוא ,״שמאמרי יתפרסמו
במלואם, בלי קיצוצים וסירוסים.״

נאות הכיכר
מ׳ ברשמה?
פעם רכבו שם אחרוני החלוצים על
סוסים אבירים, הצטלמו על רקע התמרים

במקום הפירסום החלוצי יצא לנאות הכבר
שם של עסק מכניס, בשל חברת התיירות
שהוקמה על־ידי חלק מאנשי המקום.
השבוע הוגשה תביעה משפסית אזרחית
לפירוק חברת נאות־הככר. מסתבר כי המקום
אינו קיבוץ ואף אינו מושב, אלא
חברה מסחרית רגילה, הנימצאת בבעלותם
של שלושה אנשים. את התביעה הגישו
יצחק בן־עמי ודויד מזיג. טענתם: הובטח
להם כי הם חברים בנאות הבכר. הושג הסדר
על פיו הם ישלמו את מחיר המניה
על־ידי עבודתם במקום. אולם משהלכו השניים
לברר אצל רשם החברות בירושלים,
התברר להם כי אין הם כלולים ברשימת
חברי המקום.
משטרה עידן ה דו חו ת
אהוד פינקלשטיין, מהנדס־כימאי ממושקף,
צעיר ( )27 וגבה־קומה ( 1.78 מטר) ,יצא
לפני חודשים מספר למלחמה נגד השוטרים
הרושמים דו״חות תנועה.
נימק פינקלשטיין, בעל מכונית הפחנוע
דה־שבו :״אני זקוק לרכב לעבודתי מחוץ
לעיר. לכן קניתי את המכונית הקטנטונת,
כי הוצאותיה קטנות, בסדר־גודל שאני יכול
להרשות לעצמי. אבל אם באה המשטרה
פעמים בשבוע ועורכת לי דו״חות הרי היא
משלשת את הוצאות החזקת המכונית.״
כטור הנדסי. הוא יצא למלחמה על
כל דו״ח שקיבל. הוא הסביר למשטרת־התנועה
במכתבים ארוכים ומנומקים היטב
שאין הוא אשם שתמרוריס אינם ברורים.
הוא התווכח עם שופטי־תעבורה על טיבן
של מלבודות־מהירות והביא ראיות מטי־מטיות
להשגותיו.
כך הצליח לבטל מספר דו״חות, אך מספרם
הכולל עלה בקצב של טור הנדסי עולה.
פינקלשטיין חשש שמספרם יגיע לאינסוף,
החליט על מיבצע מיוחד במינו. פנה למפקד
משטרת תל־אביב, ביקש רשות להפגנת
יחיד לפני בניין משטרת־התנועה.
כשיחה תרבותית. כוזנתו של ה־מהנדס־ר,מפגין
היתר, להופיע עם כרזות
גדולות הנושאות את הכתובת משטרת־ה־

המלחמה בכפייה
בנצרת

ביום שני זה 26 ,לאוגוסט, בשעה 7
בערב, בקפה הגינה (ליד המעיין) תיערך
אסיפת כינון של חטיבת העולם הזה —
כוח חדש, וייערך דיון על הגשת רשימה
לבחירות העירוניות בעיר.

בפתח־ ת קוו ה

ביום רביעי 31 ,באוגוסט, בשעה 8.30
בערב, תתקיים אסיפה של חברי התנועה
ואוהדיה, בביתו של ברון יורם, רח׳
קפלן ,8/4שכון סלע ישן (אוטובוס
מס,)75 .
על הנושא:

התארגנות החטיבה
לקראת ועידת התנועה
#ברמת־גן

ביום רביעי 31 ,באוגוסט, בשעה
8.30 בערב, בקפה עצמאות בגן דוד
המלך (מאחורי קולנוע אורדע) ירצה

עו״ד שמואל סגל

על הנושא:

עקרונות -או מצע מפורט?
$גתל־ א בי ב

ביום רביעי 24 ,באוגוסט, בשעה 8
בערב, ברחוב גליקסון ,8ת״א,
ירצה

עו״ד אמנון זכרוני

על הנושא:

הצעת חוקה למדינה

ביום רביעי 31 ,באוגוסט, בשעה 8
בערב, ברחוב גליקסון ,8בת״א
ירצה :

מיכאל מנר

יו״ר סניף של הליגה למניעת
כפייה דתית בת״א
על הנושא:

המלחמה בכפייה

עתונאי שריד וראש המט,שלה (משמאד: יועץ אכיעד יפה)
— עם מי 7

בערבה. מכל הארץ נהרו לשם כדי לראות
אותם. צעירים בעלי חזון חלוצי באו לעזרת
המקום, עבדו בשתילת בצל ובקטיף תמרים.
ביטניקים מכל העולם השתקעו שם, יצרו
במקום מושבה בין־לאומית, ששמה יצא לתהילה
בפאריס, בלונדון ובניו־יורק.
המקום נשא את השם שהפך למושג —
נאות הככר. אורחים מכובדים מחו״ל הובאו
לשם במכוניות־שרד מפוארות, כדי שיראו
כיצד מפרחים שממות. אפילו ראשי־מנד
שלות באו לחזות בפלא. ראש־ממשלת אוס־טראליה
הניח שם אבן־פינה לחדר האוכל.
כמקום חלוציות -מיסחר. היום
עומד לו חדר האוכל, שבבנינו הושקעו
מליון לירות, בשיממונו. נערים דרוזים
עובדים בחקלאות, משתכרים 200—150 לירות
לחודש. הוותיקים, שהיו הרוח של המקום
והעניקו לו את האופי החלוצי — עזבו.

ושוטרי־למשטרת־חנייה,
תנועה
הפכה
תנועה, הפסיקו להפריע לתנועה בדרכים!

מפקד המשטרה שידע שיש לו עסק עם
אדם תרבותי, הזמין אותו לשיחה תרבותית,
הסביר לו את בעיות התנועה וכוח האדם
של המשטרה.
השיחה הידידותית די שכנעה את פינקל־שטיין
ובמיוחד שעידן הדו״חות נסתיים
עבורו בינתיים. הוא כבר מכר את הדו־שבו
שלו, נוסע החודש לזמן ממושך לארצות־הברית,
להשתלמות מקצועית.

אורחים
רי סוס רוסי
אך הגיע קרקס מוסקבה ארצה החלו הצרות.
מאלף הסוסים טען כי סוסיו סובלים־
מן היתושים והזבובים, דרש לרסס את
מישטח הקרקס ליד הפארק הלאומי ברמת־גן.

בוקר כן־עמי
מי רב —

מייד הובא למקום חומר ריסוס מהול
במים ופוזר בצורה יסודית.
הכלה; תוך שעתיים גילו הסוסים סימני
חולשה קיצונית, כמעט וגססו. צוות ווטרי־נארים,
שהוחשו לקרקס טיפלו בסוסים ומכונית
מכבי־האש, שהוזעקה למקום, שטפה
את השטח מכל רעל ריסוס אפשרי.
בשעות הלילה המאוחרות אף הופיעו
אנשי השגרירות הרוסית. אחדים מהם הביעו
חשש למעשה חבלה זדוני, הרהרו
בביטול כל המופעים. ואז נתגלתה האמת:
מאלף־הסוסים שראה בתחילה כי הריסוס
אינו עוזר לסוסים, הכין על דעת עצמו את
החומר בריכוז כפול מן המקובל.

דרכי חיים
משח קי ם א סורי ם
בני המשפחה --שעלתה ארצה
לפני שלוש שנים, והתיישבה במושב ליד
עכו, חגגו סמוך לעלייתם את חגיגת בת־המצווה
של בתם.
העוכדה ששכנעה. כשנתיים אחרי
עלייתם חלתה האם, והיה צורך דחוף לאשפזה
בבית־חולים. האב, שהיה חם־מזג,
לא הסכין עם המצב החדש, בו הוא נשאר
תקופה ממושכת ללא אשה, והיה מתקרב
לפרקים אל בתו. הבת, שיחסי אביה לא
מצאו־הן בעיניה, והיו בניגוד לרצונה,
מיהרה למשטרת עכו והגישה תלונה נגד
אביה.
המשטרה פתחה בחקירה, עצרה את האב,
והאשימה אותו בבעילת־קטינה. האב
הכחיש בכל תוקף את המעשה :״בתי סתם
רוצה להתנקם בי. באמת שאני אף פעם
לא שכבתי אתה. אני לא משוגע לעשות
דבר כזד״״ הסביר לשוטרים.
המשטרה שרצתה לבדוק את אמיתות
התלונה, שלחה את הילדה לבדיקה רפואית,
ואכן הוכח בבדיקה שהבת עדיין בבתוליה.
עובדה זו שכנעה את אנשי המשטרה
שגירסת האב היא הנכונה, וסגרו
את התיק. בינתיים יצאה האם מבית־החו־לים,
ומששמעה כי האב קיים יחסים עם
הילדה נשבעה שלעולם לא תעזוב את הילדה
ביחידות עם האב. ואכן האם קיימה
את הבטחתה ככל שיכלה.
אני ילדה קטנה. בסמוך לאותו פרק
זמן, הכירה הנערה בחור בן ,24 והחלה
לצאת אתו. ההורים היו מרוצים מהתפתחות
העניינים, ועודדו את ילדתם לצאת
עם הבחור.
לפני כחודשיים וחצי הרגישה האם ברע,
ואושפזה בשנית למספר ימים ב־בית־החולים.
האב נשאר ללא השגחת אשתו,
עם בתו. כל אותו זמן המשיך הבחור
לצאת עם חברתו.
לפני מספר שבועות החלה הנערה לחשוש
שהיא בהריון. היא סיפרה את החדשה
לחברה, והוא שלחה לבדיקה רפואית.
הבדיקות
גילו שני דברים: שהנערה עדיין
בתולה, ושד,יא בחודש השני להריונה.
מכך הוסקו שתי מסקנות: הראשונה —
שאין זה בטוח כלל שהאב באמת חף-
מפשע, ולא קיים יחסים עם בתו. את
המסקנה השניה הסיקה הבת: היא הודיעה
להוריה שברצונה להנשא מיד לידידה.
הבחור מצידו הסכים לשאתה לאשה.
אבל האב לא הסכים. הוא התחיל להתנות
(המשן בעמוד )18
העולם הזה 1512

צבוית דוו וניע׳ ,הגולה בהווי תוואי, שצרחה את הכינות
ושהשתתבה בצעוה -נבחוה תל־ידי הקהל כמלכת המים 66־
1200 בדהרים העניקו במוצאי־שבה את
בתר מלכת המים 1966 לצברית זוהרת,
המגלמת את כל התכונות החיוביות של
הנוער העברי. לא סתם בובה מלאכותית,
כי אם נערה יפה, בעלת אופי, ספורטאית,
בת־הטבע וחלוצית.
כאשר גמרו להעניק לה את הכתר,
נשאו אותה על כפיים, בקריאות ״אבישג!
אבישג!״ מאוחר יותר הקיפו אותה ורקדו
סביבה, ולאחר שליווה לחדר־המלתחה פתחו
הצעירים שבהם בריקוד הורה.

** ןהרגע הראשון לא היה ספק מי
תהיה המלכה. אך הופיעה על המסלול,
כשהיא נושאת על בגד הים שלה את המספר
,17 כבשה אבישג פפה את לב הקהל.
שחומה, אצילית, בעלת שיער חום הגולש
לכתפיה, בעצמה בת של מיזוג גלו־יות
(אב ממוצא רוסי ואם ממוצא ספרדי),
היא סימלה את היופי של מימי הים ה־

הקהל הוא הבוחר. הוא מטיל פתקי־בחירה
לקלפי, והמועמדת הזוכה במספר הרב ביותר
של קולות — היא המלכה* .הבאות
אחריה במספר הקולות זוכות בתוארים
הנוספים.
אבישג קיבלה מה שאף מלכה לפניה לא
זכתה בו: כמעט שני שלישים מכלל הקולות.

וגע
שד אושו
הונצח בצילום

זה. הורי המלכה החדשה מנשקים לה
בהתרגשות, לקול תשואות קהל המעריצים.

כועיים לפני המעמד המלכותי
^ שיחקה אבישג כדורסל עם חבריה
בכפר הירוק. לפתע מעדה, נפצעה בברכיה
ונחבלה בראשה. היא התעלפה והתעוררה
בבית־ר,חולים. הרופאים חששו מפני זעזוע־מוח.
כאשר שוחררה מבית־החולים, נאמר
לה שאסור לה לקום ממיטתה — ובוודאי
אסור לה לצאת לשמש.
המכתב שהגיע אליה מהנהלת תחרות
מלכת המים לא זכה לתשובה. אחרי המב־

0 1 ¥ו? 1ה ס & ם ח
תיכון, את הפראות של מידבריות הנגב,
את הגאווה של הרי הגליל.
הקהל חיבב אותה כאשר סיפרה שהיא
בת ,17 דור רביעי בארץ ותלמידת
הכיתה השמינית בכפר הירוק. הקהל אהב
אותה כאשר סיפרה שהיא השתתפה בצעדה
האחרונה, וזכתה בפרסים בקליעה־למטרה.
הקהל העריץ אותה כאשר סיפרה
שהיא צלחה את הכינרת בשנה שעברה,

ומתכוננת לצליחה חדשה בשנה הזאת.
באותו רגע — בשלב מוקדם זה של התחרות
— היה ברור כי הקהל מצא את
בחירת־לבו.
לאהבה הזאת היתד, חשיבות מכרעת.
כי בתחרויות הנערכות על־ידי העולם הזה
לבחירת מלכת המים של ישראל, אין ההכרעה
נתונה בידי חבר־שופטים סתמי, ובוודאי
לא בידי בעלי־אינטרסים משוחדים.

תב בא מיברק, שהזמינה להופיע באופן
דחוף לצילומים של המועמדות הסופיות.
רק אז הודיעה אבישג, כי לצערה לא תוכל
להשתתף בתחרות. אולם המארגנים לא
רצו לוותר עליה. רושם הופעתה הראשונה
במערכת היה חזק מאד. הם זכרו כיצד
הופיעה אצל צלם המערכת, זהובת־עור
וחומת־עין, והצטלמה בבגד־ים שלם —
שהיה עדיין רטוב משחיית־הבוקר שלה.

הם נסעו אליה, שיכנעו אותה ואת הוריד,
לנסות לעמוד במאמץ. רק לאחר התייעצות
עם רופא, יצאה לצילומים.
מה שקרה לה מזכיר את הסיפור התנ״בי,
על בחירתו של המלך הראשון בישראל.
שאול נלקח מאחורי הצאן; אבישג נלקחה
מאחורי הבקר. כי בימי־החופש חייבים חניכי
הכפר הירוק לעבוד חצי־יום במשק של
בית־הספר. אבישג עובדת ברפת. השאלה
הראשונה ששאלו אותה חבריה מן הכפר,
מייד אחרי שנבחרה, היתה :״תגידי —
גם עכשיו תצאי לגרופית?״
גרופית היא ההיאחזות של גרעין בוגרי
הכפר הירוק, בערבה. כתום הלימודים
עומדים חבריה־למחזור לצאת להתנחלות
שם. האם תחזיק המלכה בדעתה, ותצא

הן ז׳קלין רוץ (מימין) ,שבאה
מבאר־שבע והודיעה כי שאיפתה
להיות שחקנית קולנוע. הבוחרים העניקו לה את תואר נסיכת ים־סוף.
לידה: הסגנית השניה של המלכה, לילי נוכל 19 ציירת ופסלת
מחולון. ואילו אכישג המלכה, הבולטת בביקיני השחור בין בגדי־הים
הבהירים, נעלה בערב זה, לראשונה בחייה, נעליים בעלות
עקבים גבוהים. היא מחזיקה בשרביט ובכרטיס־טיסה שקיבלה

שש המוכדאות

מחברת אולימפיק. הכתר השיני מונח על ראשה השטני של רחל
גרוסמן 17 הסגנית הראשונה של המלכה. היא היתה אחת מארבע
בנות בת־ים שנכללו בין המועמדות הסופיות. נצחיה יפת, צברית
בת , 17 מתל־אביב ,״שחורה ונאווה״ ,פרצה בבכי של אושר והתרגשות.
כאשר נבחרה לנסיכת הים התיכון. האחרונה בשורה, אירית לכיא,
החיפאית החיננית בת ה־ , 15 שהיא הצעירה ביותר מבין המועמדות,
היתה גס הגבוהה ביותר מבין כולן, הוכתרה כנסיכת ים כינרת.

*) כמו בכל הנשפים שקדמו לנשף זה,
נבחרה מתוך הקהל ועדת־קלפי שספרה את
הקולות. חברי הוועדה: משה צדקה, סוחר־רהיטים
מרמת־גן; נסים ברכה, פקיד מס־הכנסה
מתל־אביב; אודט כליפה, חיילת;
שושנה משולם, מבת־ים; דויד צימרמן,
ימאי. אליהם צורפו, כמשקיפיס: נציגת עץ
הזית הגברת דבורה לייבוביץ, ונציג חברת
התעופה אולימפיק מקם פרלמן.

ם ם2ו חודם ב־ס 2יבהפיות אלה בשיא הנשר ומחליטים: ליד מהן יגיע

ההברקות,

של המנחה שמואל
שי היו תרומה
חשובה מאוד להצלחתו של הנשף, וליצירת
האווירה הנעימה ששררה בו,

הפצועה!״

|מאיה סומבררו (מימין)
ן הגיעה ישר מבית־החו־שם
תפרו את הפצע ברגלה השמא־אותו
בוקר קפצה לים מסלע ונפצעה.

ויסוד־עם

שריתק את חקה? חרב
שבא לבחירת
מלכת המים, הודגם על־ידי המועמדת ז׳קלין
מור מבת־יס, תופרת במקצועה, וחובבת מחול.

יי מתפעל שמואל שי, בהציגו א תן
לביא, הצעירה ביותר שבין המון

המבוגרת ביניהן היתה בת .20 בעוד שבועיים תשוב 1
להיות שוב תלמידת הששית, בבית־ספר תיכון

.ב ת !1 5

(המשך מעמוד ) 15

ליטוש אחון!

ניתן למועמדות. מימי! נראיס הספרית המהוללה אנסה
ועתרה המפורסם זויד, מטפלים בתספורת הבנות. משמאל
הנזאפרת אסתר גורלי, עליה נכתב בעתו! אמריקאי, שהיא המאפרת מספר 1של ישראל.

איתם, גם אחרי הכבוד הגדול? היא השיבה
בפשטות צברית :״בטח!״

ן* ערב הכחידה לבשה אבישג לרא־
^ 1שונה בחייה ביקיני, ונעלה נעליים בעלות
עקב גבוה. זה היה המכסימום שהיא
היתר, מוכנה להקריב למען המעמד. היא
לא הסכימה לשנות את תסרוקתה הטבעית,
והיא לא רצתה שום תוספות של איפור.
אך בסוף הלילה כבר הבינה, שבבל זאת
תצטרך בעתיד הקרוב לעבור את הנסיונות
האלה. כי חלק מן הפרס שהוענק לה
הוא נסיעה לפריס׳ כדי לייצג שם את ישראל
במופעי־אופנה של בתי עילית. היא
תופיע לצידן של הדוגמניות המעולות ביותר
של צרפת, ותשוב ארצה עמן, כדי
להציג בארץ את יצירות האופנה הצרפתית.
הנסיון הראשון בכיווף זה היה נעים מאוד:
היא צעדה שנית על המסלול בשימ־לת־הכתרה
ארוכה, רקומה וגזורה בגיזרת
אמפייר, שניתנה לה במתנה על־ידי סלון
ריו מרחוב אלנבי בתל־אביב, מתוך האוסף
של בגדי ויוה מאריה המקוריים.

גגתנרחים

ההכתרה פרצו

חבריה־לכיתה

הצעירים במחול

הורה על

המלכה מה
רחבת ו

תר הנכסף של מלכת המ ם 1966

ובנות תופענה בתחרות העולם הזה.״
אבל שום אימרת־שפר שהושמעה מבין
הקהל לא יכלה להתחרות עם אלו
של המנחה. שמואל שי, המוכר מהופעותיו
ברדיו, התגלה בערב זה כמנחה מזהיר.
הוא לא היה גס, ולמרות שקל מאוד לפגוע
בבחורות נרגשות וללעוג להן, בחר
בדרך היפה יותר של עידוד הבנות והדגשת
הנקודות החזקות שלהן. וכל זה —
בהומור חד ומהיר. הוא היה מצוייד במלאי
של אנקדוטות מתאימות. כמו, למשל,
כאשר סיפרה נצחיה יפת כי חלומה
להיות עקרת־בית, והוא שאל אותה אם היא
משתלמת בשטיפת־כלים כל יום, סיפר על
סגן־אלוף בצהלה .״סידרתי היום את אשתי,״
סיפר הסגן־אלוף ,״היום אני עוזר
לד, בכלים, מחר היא תעזור לי בכביסה.״

*דא גם ריכז את הופעת האמנים ה)
)אורחים: שלישית אווזי הבר, המופיעה
עתה בתוכנית של שירי־עמים בעומר כיאם;
ותגלית־הזימרה מרצדס, שהופיעה באדיבותו
של קובה, בעל מועדון צברה. זוג הזמרים
אילן ואילנית, שבאו כצופים, נסחפו על־ידי
האווירה הנלהבת, התנדבו להופיע בשלושה
קטעי־זימרה.
כי גם זה היה אופייני לנשף המוצלח
ביותר של השנה: בין הקהל ישבו עשרות
אורחים בעלי־שם. היו שם דיפלוטמים
ואנשי־עסקים, מלכות־יופי (עליזה שדה, וסגולה
גוהר) ומלכת המים 1964 יהודיו!
גל, שנישאה בינתיים והפכה אם לבן. היו
שם אמנים כמו אהובה גורן (כוכבת הסרט
פורטונה) ,עודד תאומי ואילי גורליצקי.
אך בערב זה לא היו הם מוקדי־ההתעניינות.
כוכבי הנשף היו כל עשרים המועמדות.
שש מהן לקחו הביתה תוארים וכתרים.
היתר נשאו עמן זכרונות יפים של חוויה
משותפת עמוקה, שתזכיר להן עד אחרית
ימיהן, כי בקיץ של 1966 היו בין 20ה־הנערות
היפות ביותר בישראל.

ה ר 1 1 1 ( 1ן [ של אולימפיק •שאו את
^ המלכה לאירופה. מנהל
החברה, מר זאב קיס, מוסר לה כרטיס־טיסה.

צ־ה ציה

חוה שלגר, באחד ה־שלאגרים
של הערב:
מלמדת את מנחה הערב, שמואל שי את
ריקוד הצ׳ה צ׳ה היא בת , 17 ובלונדית.

נציג בית־חרושת עץ
הזית, מר לייבנביץ,
מכתיר את הסגנית השניה, לילי נובל. בכניסה
קיבלה כל אורחת תשורה ממוצרי עץ הזית.

נוס נובל

את הצעד הבא׳ לפני שתופיע בפאריס
בעוד שבועיים, תעשה באולפנה של הגברת
לאה פלטשר, שהעניקה לה סטיפנדיה
לקורס מרוכז לדוגמנות וייצוג. אבל א־ן
מה לחשוש: אחרי כל הטיפולים, אחרי כל
ההכשרה, אבישג תישאר אבישג הצברית,
שאף בחרה בשם־משפחה עברי לכבוד המאורע׳
ומעתה תיקרא אבישג שגב.

ן*י יתד! עוד תופעה מעניינת בתחרות
( | של השנה: הידידות שנרקמה בין המועמדות.
היא התגלתה בהתפרצות הספונטאנית
של חמש הנבחרות האחרות,
ברגע שהוכרז על בחירתה של אבישג כמלכה.
הן קיפצו במקום בשימחה, וברגע
שעלתה אבישג על המסלול הקיפוה והחלו
מנשקות אותה. המנחה שמואל שי נאלץ
להפסיק לרגע את מהלך הטכס, עד שיגמרו
הבנות לנשק ולברך את חברתם המאושרת.
אילו רצה מישהו לבחור את עשרים
הבנות שייצגו ביופיין את כל גווני הטיפוסים
של ישראל, לא היה מצליח לרכז התך
נאה יותר מאשר המועמדות הסופיות

של תחרות זו. הן באו מכל חלקי הארץ,
בנות כל העדות והמעמדות החברתיים. גובהן
נע מ־ 160ם״מ ועד 173ס״מ. היו בהן
בלונדיות׳ ערמוניות ושחורות. היתד, לילי
נובל בת פולין, ז׳קלין מור בת מרוקו,
דינה שוורץ שעלתה מרוסיה, ונצחיה יפת
שהוריה באו מתימן. רחל ויינשטוק ילידת
אוסטריה, ומאיה סומבררו הצברית ממוצא
תורכי. גילה יהושע ממצרים, אירית לביא,
רחל גרוסמן וחוד, שלגר הצבריות. הן
באו מחולון, מבאר־שבע, מגוש דן ומחיפה.
שמואל
שי אף ידע להצביע על תופעה
אהרת: הבנות ייצגו במידה מירבית גם
מה שידוע כ״ארץ־ישראל העובדת״ .אביה
של אחת עובד בדפוס על המישנור, של
השנייה בסולל. בונה. אחת עובדת במשכיר
המרכזי (שאל שי :״מה עושה המשכיר
המרכזי?״ וכשד,תמר,מה להשיב העיר :״בעצם,
אף אחד לא יודע מה עושה המשכיר.״)
גם תנובה היתד, מיוצגת.
כפי שהגדיר זאת אחד האמנים שישבו
בין הקהל :״אבות קראו הפועל הצעיר,

דוק־דוק הכפר הירוק!

צעקו חבריה של המלכה, כשירדה מן
המסלול, ועל ראשה הכתר. הס הצטופפו
בין קהל־המעריציס שנשא אותה על כפיים. אבישג נופפה להם בסמל מלכותה: השרביט.

במדינה
(המשך מעמוד ) 14

תנאים :״אני מסכים שבתי תתחתן אתו,
אבל רק לאחר שהוא יסדר דירה לבד שתהיה
שלהם, בשביל לגור לבד, ושהבחור
יעשה על החשבון שלו את כל החתונה.
אחרת אני לא מסכים שיתחתנו.״
הנערה המיואשת, שראתה בהתנגדות
אביה התנגדות אישית מכוונת, פנתה בבקשה
לעזרה אל לשכת־הסעד .״אני יודעת
שאני ילדה קטנה, ואסור לי להתחתן בלי
שיתנו לי רשות. אתם צריכים לעזור לי,
למה שאני בהריון, והבחור שלי מסכים
להתחתן אתי, רק האבא שלי עושה לנו
צרות ולא מסכים.״ העובד הסוציאלי שטיפל
במקרה זימן אליו את האם, האב
והבחור.
סיפרה לו האם :״אני לא אכפת לי אם
הילדה שלי תעשה אתו חתונה, למה שעוד
מעט יהיה להם ילד. אני יודעת שהאדון
שלי לא מסכים, ויש לנו הרבה מאד
מלחמות.״
רק כשכולם פנו לבית־המשפט המחוזי
בחיפה בפני השופט עמנואל ידיד־הלוי,
והאב חזר על תנאיו, הושג הסכם והשופט
נתן היתר־נשואין לקטינה.
״כמו אבא ואמא.״ אמר החתן
המאושר :״אני אוהב אותה, ואני אתחתן
איתה, אבל אני לא מוכן לחתום שאני
האבא של הילד שיש לה בבטן.״
אמרה הכלה המאושרת :״אני מכירה את
הבחור כבר תשעה חדשים, וכל הזמן אנחנו
יוצאים יחד. בזמן שיצאנו הייתה לנו
אהבה, והיו לנו יחסים כמו לאבא ואמא.״
ובכך זכו שניהם לברכת השופט :״תזכו
למצוות״ ,ועוד מעט שניהם ינשאו, למרות
שעדיין לא ברור לגמרי מי בדיוק
שיחק עם מי באבא־ואמא.

זהו דמו שר שמשו שרום שנשבו עד
ריצפת משווו בבאו-שבע נו:׳ עצולם
באותו יום על־ידי העו&ס רול

ץ ץישטרת כאר־שכע שלחה את האק־
, 1דחים למטה הארצי של המשטרה בתל־אביב,
ושם נבדקו האקדחים.
במחלקה לזיהוי־פלילי הוברר שמספרי
האקדחים זהים לרשימת מספרי האקדחים
שנגנבו בהתפרצות לבית־מסחר לנשק של
בית הנשק הירושלמי שבבאר־שבע, בשלישי
לינואר .1963 ,היו אלה שני אקדחי ברמה
ארוכי קנה, אקדח תופי, אקדח ברמה קצר
קנה, ואקדח אף־אן.
בדיקה בליסטית שנעשתה באקדחים הוכיחה
כי בשניים מהאקדחים שנמצאו בוצע
הרצח של מנהל סניף בנק לאומי בבאר־שבע.
הודעה על הגילוי המפתיע נמסרה
בדחיפות ובסודיות למשטרת באר־שבע.

עד המלך

ה דו דנמצאאשם

(המשך בעמוד ) 19

אקדחי הרצח
פשעים למעלה משלוש שעות הוקרא פסק־הדין
במשפטו של יעקוב עודי, הנאשם ברצח
בכודנה־תחילה של אחייניתו אסתר בן־שיט־רית
.)5( ,״אשם,״ פסקו שלושת שופטי
בית המשפט המחוזי.
דרך פסולה. ציינו השופטים :״אנו
ערים לעובדה כי במקרה הנדון אין לפנינו
כל הוכחות היכולות לספק לנו הסבר למניע
אפשרי, שיכול היה לעודי להרוג את אסתר,
אך ההוכחות הנסיבתיות במקרה זה הינן
כה חזקות, שהמסקנה ההגיונית האחת והיחידה
שאפשר להסיק מהן היא שביום
30 לאוגוסט 1965 קיפח עודי את חייה של
הילדה על ידי חניקה, בחולות קיסריה ליד
גבעת החול נמצאה גופתה.״
בפסק הדין העמיד השופט גוברניק על
נס את עדותם של כתב וצלם העולם הזה,
הרמן וקסלר ויגאל מן, ואמר שהוא מאמין
לעדותם ומסתייע בה. כן ציין השופט כי
שבועון העולם הזה, פירסם את הכתבה
על רצח הילדה מפיו של יעקוב עודי, והעדות
שנמסרה היתד, זהה לכתבה.
לעומתו העיר השופט אריה לב רבינוביץ
הערות חמורות בקשר לדרכי החקירה של
המשטרה בתיק זה, וגינה את השיטה של
הפגשת עדים ותאום עדויותיהם לפני הופעתם
בבית־המשפט, קבע כי דרך זו פסולה
לחלוטין. בית המשפט הביע גם תמהון על
מסע הפירסום העצמי של המשטרה, במסרה
פרטי־פרטים על מהלך החקירה, ועל גירסות
של עדים בשלבי החקירה המוקדמים, דבר
העלול להשפיע על העדים המופיעים אחר-
כך להעיד על אותן עובדות.
בית־המשפט גם דחה בפסק־הדין את עדותו
של מפקח שמעון סביר, הממונה על
התפקידים המיוחדים במשטרת ישראל, אשר
הוחדר לתאו של הנאשם, ובצורה זו ניסה
להוציא מפיו הודאה באשמה.
הרגתם אורני. בסיום פסק־הדין התפרץ
לפתע יעקוב עודי לעבר השופטים
וקרא :״אתם הרוצחים הגדולים של הכנו־פייה.
הרגתם אותי. הרסתם את המשפחה.
עשיתם את הילדים שלי יתומים ואני עוד
בחיים.
״אתה שם פנדל,״ פנה לקצין המשטרה,
״אני רואה שאתה שמח כאילו חיתנת את
הבן או הבת שלך,״ ושוב פנה לשופטים.
״אין לי פנים להסתכל עליכם.״
השופטים גזרו לעודי מאסר עולם, והוא

וכשפתהו אותן והרימו את המכסה, ראיתי
שהן היו מלאות שמן, ובתוכן מספר אקדחים.

עשתה המשטרה? תיכף עצרה אותי
ל־ 48 שעות חקירה. אני באמת שלא הבנתי
אותם. למה שבאתי לשם כמו כל אזרח טוב
להביא דבר שגיליתי, ושראיתי איך החביאו
אותו? במשך כל ה־ 48 שעות חקרו אותי
בלי הפסק. מפקח יצחק ברקוביץ, שהוא
סגן מפקד התחנה, חקר אותי כל הזמן. מי
הוא האיש שהחביא את הקופסאות, איך
הוא נראה, ועוד כל מיני שאלות כאלו.
״לא ידעתי מה להגיד לו, ראיתי את
האיש רק כשגבו מופנה אלי. אחרי שהייתי
עצור 48 שעות, הכניסו אותי לתוך החדר
של ברקוביץ, והוא אמר לי, :שתוק ועל
תספר לאף אחד מה שגילית!׳ ויום אחרי
זה שחררו אותי.״

השבוע ניעשה המשטרה אח התעלומה

פני שנתיים נרצח שלום שמעון,
/מנהל בנק לאומי בשיכון ד׳ בבאר־שבע,
כשהיה בן 35 בלבד. הדבר קרה תוך כדי
שוד מזויין שבוצע בבנק, לפנות ערב.
במשך שנתיים אלה חקרה משטרת באר־שבע
למעלה מארבע־מאות חשודים, בדקה
את כל מכוניות האופל ברחבי הארץ, שיחד
רה בעזרת הקלסתרון מאות פרצופים על
פי תאורי פקידי־הבנק. אך הרוצחים השודדים
לא השאירו כל עקבות, מלבד שק
מוכתם בדם וקליע של אקדח בקוטר 9
מילימטר.

״הייתי נורא סקרן״
ך* יי םהחמי שי האחרון, התערבה יד
המקרה העיודר בחקירות המשטרה, והביאה
תוך יומיים לגילוי השודדים מבצעי
הרצח. כי רק מקרה גרם לכך שאחד מתושבי
באר־שבע, צייד צ׳רקסי בן 40 יצא לצוד,
וצייד זה הביא, בסופו של דבר, לצייד
הרוצחים.
סיפר על כך יצחק הצייד, :התחביב שלי
בחיים הוא צייד. אני משוגע לצייד. איזה

מזל היה לי לגלות את הרוצחים! עכשיו
אני מתכונן לדרוש את ה־ 10.000 לירות,
הפרס שהובטח לזה שיביא לידי תפיסתם.
״לפני שלושה שבועות בערך לקחתי את
הרובה, ויצאתי דרומית לבאר־שבע. הלכתי
לי במדבר וחיפשתי צייד. פתאום ראיתי
מרחוק דמות של אדם שסוקר את הסביבה.
הוצאתי את המשקפת והסתכלתי עליו.
ראיתי שהוא מתכופף ומתחיל לחפור בידיים,
ומחביא דברים בתוך האדמה. זד,
היה בין עומר לבאר־שבע.
״חשבתי שהוא החביא שם חשיש, כי
בבאר־שבע יש הרבה אנשים שסוחרים בחשיש.
לכן חיכיתי עד שהאיש גמר לחפור
וציינתי לי את המקום. כשרק הלך ניגשתי
למקום, חפרתי קצת, ומצאתי שם שתי
קופסות עם ידיות ו־ 12 ברגים סביבם.
הייתי נורא סקרן לדעת מה יש בקופסות,
אבל התאפקתי. לקחתי אותן וניגשתי למשטרת
באר־שבע.
,בתחנה ניגשתי מיד ליומנאי והראתי לו
את מה שמצאתי. סיפרתי איך ראיתי מישהו
מחביא אותם. היומנאי הפנה אותי לחדרו
של הנשק. הקופסות היו סגורות הרמטית,

ך ץ גן ניצם חיים תבורי, מפקד נפת הנגב
^ קיבל את הידיעה והטיל על מפקח יצחק
ברקוביץ, לפענח את תעלומת הרצח. חולית-
משטרה מיוחדת החלה בחקירותיה, כח־ן
החקירה היה גילוי המסגריה שהכינה את
מכלי־הנשק האטומים. במשך שבועיים עברו
ברקוביץ ואנשי החוליה ממסגר למסגר, בכל
רחבי באר־שבע, אך חקירותיהם בכל
המסגריות הפרטיות לא נשאו פרי. אז החלו
החוקרים לעבור בכל המפעלים הגדולים. הם
סרקו מפעל אחר מפעל ובכולם קיבלו תשובה
שלילית. במטה נפת הנגב ובמטה הארצי
הוחלט שאם לא תתגלה המסגריה בבאר־שבע
ירחיבו את החיפושים לכל המסגריות
בארץ.
ביום חמישי האחרון הופיעו החוקרים

במוסכי סולל־בונה בבאר־שבע. מנהלי העבודה
כונסו, והקופסא הוצגה בפניהם. אחד
ממנהלי־העבודה שהתבונן בקופסה בקפדנות,
סיפר לחוקרי המשטרה כי החומרים, הברגים
והמתכות של הקופסה, זהים לאלה הנמצאים
בשמוש במסגריית־המוסך. אותו מנהל ידע
להוסיף שנדמה לו כי ראה פעם את --
בן ה־ 21 מלקט מתכות וברגים, ובונה לו
קופסה כזו. אנשי החוליה נגשו ל ,--
שטיפל אותה שעה באחת המכוניות שחנתה
בפתח המוסך. הם ביקשו ממנו להלוות
אליהם לתחנת־המשטרה. הוא החויר, נכנס עם
החוקרים למכונית המשטרתית, ונסע איתם
לתחנת המשטרה. שם הוא הוכנס מיד לחדרו
של ברקוביץ, שם לראשונה הראו לו את
הקופסה והחלו להמטיר עליו שאלות.
הנחקר התעלף. כשהתעורר, ניסו חוקרי
המשטרה לדובב אותו, אולם הוא סירב
לדבר.
סגן ניצב תבורי, התקשר עם הממונים
עליו, והסביר להם שכל החקירה תעלה
בתוהו אם לא יוצע ל --ל היו ת עד־מלך.
הממונים הסכימו.
מצויידים באישורים המתאימים הכניסו
חוקרי המשטרה את --א ל חדרם. הם

הסבירו לו שלמרות שהם יודעים שהוא
לקח חלק בשוד הם יתנו לו להעיד מטעם
המדינה נגד שותפיו לעבירה, ולא לעמוד
בכלל למשפט• .הנחקר, שהבין שעדותו היא
פתח הצלה לחופש, הסכים.
ביום ששי בבוקר נלקח --בסודיות
גמורה אל לשכתו של שופט־השלום, ושם
הוסבר לו פעם נוספת, מה זה עד־מלך.
נכתב ההסכם, עליו חתמו המואשם, נציג
היועץ המשפטי, נציג המשטרה, והשופט.
לאחר גמר הפרוצדורה המשפטית נלקח
--א ל תחנת המשטרה.

גם את ביתו של החשוד השלישי, עצרו
אותו והובילו אותו למעצר לתחנת־ד,משטרה
בדימונה. הם בידדו את החשודים, לבל
יהיה קשר ביניהם.
אחרי שהראו לאח הבכור שנעצר את
המסמכים שהעידו על כך שאחיו יהיה
עד־מלך במשפט, ושהוא כבר סיפר את
כל פרטי השוד, נשבר גם האח השני וגילה
לחוקרים את חלקו, ואת חלקו של שותפם
בפרשת ההתפרצות, השוד והרצח. הוא רק
ביקש מהחוקרים שישחררו את אחיו בהקדם.
הנחקר השלישי התעקש בהתחלה, והכחיש
כל שייכות לשוד ולרצח. אולם לאחר

פירסום שמו ותמונתו בעתונות, מחשש פוגרומים
במשפחתו. השופט הוציא צו־איסור
פירסום שם ותמונות עד להודעה חדשה.
האח גם שאל את השופט מדוע השוטרים
לא שיחררו את אחיו .״הם הבטיחו לו
להיות עד־מלך. אני ראיתי מסמכים על כך,
ובגלל זה הודיתי באשמה,״ הוסיף.
כשנשאל סגן ניצב תבורי מתי יותר לפרסם
תמונות ושמות ענה :״אין אנחנו
מעונינים שהציבור יחשוב שהמשטרה רוצה
לפרסם את שמות החשודים ותמונותיהם
בטרם הסתיימו מסדרי־ד,זיהוי. לאחר שיגמרו
המיסדרים ירשה השופט פירסום שמות

כגלל התרגשות רכה
ף * ק אז הסכים לשחזר לפני חוקריו את
( כל המקרה. הוא תאר בפניהם כיצד
יצא, בלוויית אחיו המבוגר, בן ה־ ,27 הנשוי,
ובלווית בחור נוסף בן ,27 וכולם פרצו את
חנות הנשק והוציאו מתוכה את האקדחים.
לאחר מכן החליטו לבצע שוד. כדי לאכסן
את האקדחים יצר את הקופסות, במוסכי
סולל־בונה.

לפני קרוב לשנתיים, הם החלימו לשדוד
את סניף בנק לאומי, ברחוב יצחק אבינו
שבשיכון ד׳ ,בבאר־שבע. הם בחרו במקום
זה משום שהוא נמצא בתוך בית מגורים,
והשכנים לא יחשדו כאשר הם יראו שני
אנשים נכנסים לחדר המדרגות. חוץ מזה
מקום השוד היה שקט וחשוך, והוא מואר
רק על־ידי שתי מנורות קטנות, שלא סיפקו
אף הן אור רב.
הנחקר המשיך וסיפר אין הוא שימש
כנהג, שהמתין בחוץ, במכונות, ואילו אחיו
והשותף השלישי נכנסו לתוך הבנק. האח
ניגש להוריד את התריס, אך לא הצליח
לשחרר את הסרט בגלל התרגשותו הרבה,
ופתאום החבל נקרע ונפל ברעש. ומתוך
פחד, ירה האח באופן אוטומטי כדור אחד,
שנתקע בתוך הקיר. השודד השלישי, ששמע
את היריד, והחזיק את האקדח לכיודן מנהל
הבנק, ירה, ופגע בו. מיד יצאו השניים

ותמונות. המשטרה תעשה הכל על מנת להשלים
את החקירה בהקדם.״
מפקח יצחק ברקוביץ, שעמד בראש הפעולה
מסביר :״אני מרגיש שהעבודה הזאת
תסתיים בהצלחה. קרוב לשנתיים טיפלתי
במקרה יחד עם חוקרים אחרים. העבודה
היתר, מפרכת. כל פעם שנמסר לנו תיאור
של חשוד או זיהוי אחר, בדקנו הכל, וזו
היתד, עבודת־פרך. אפילו אשתי טענה שהיא
כמעט ולא ראתה אותי בשנתיים האחרונות.
אני שמח שהצלחנו לגלות את
החשודים.״

הפרס

חשודים ונושים

מילאו את ספסלי בית־המשפט בבאר־שבט. הואיל
וטרם נערך מיסדר זיהוי נאסרו לפרסום שמותיהם
(ומראיהס) של החשודים ברצח מנהל הבנק (בצילומים, החשודים עם פס שחור על עיניהם).

בריצה, נכנסו למכונית, וסיפרו שהם הרגו
אדם.

שיחזור השוד

ך* וקרי המשטרה מיהרו מיד, ביום
| 1ששי בלילה, יום לאחר מעצרו של —
לעצור את שני החשודים. בחצות
הוקף ביתו של האח, על־ידי אנשי משטרה.
הוא נעצר והוכנס לתא בודד במשטרת
באר־שבע.
קרוב לשעה ארבע בבוקר הקיפו השוטרים
* בעת המשפט הכחיש זאת פקד יצחק
יהב, טען :״לא נתנו שום הבטחות כאלה
לאיש. להפך, אמרנו והדגשנו שלא יהיה
שום עד־מלך.״

שראה את עדויות שני האחים נגדו, בצירוף
האקדחים ור,קופסות, נשבר, ושיתף פעולה
עם חוקריו.
חוקרי המשטרה שרצו להכות על הברזל
בעודו חם, לקחו את שני האחים ביום
ראשון בשעה 6בבוקר אל סניף הבנק,
ושם שיחזרו השניים את פעולת השוד,
הרצח, ודרך הנסיגה, כשמסרטות המשטרה
מצלמות את כל פעולת ד,שיחזור.

העבודה הייתה מפרכת
שלושה הובאו לבית משפט השלום
! | בבאר־שבע להוצאת פקודת מעצר. האח
הבכור ביקש מהשופט שיצווה על איסור

ף• ב הצייד הצירקסי שמח מאד על
> שגילה את החשודים והוביל את המשטרה
בעקבות רוצחי מנהל בנק לאומי
בבאר־שבע, שמעון שלום.
כי הפרס המובטח של עשרת אלפים
לירות, עליו הכריזה ההנהלה המרכזית של
בנק לאומי לישראל למי שיביא למעצר
רוצחי מנהל הסניף בבאר־שבע יגיע, קרוב
לוודאי, לכיסיו של הצייד.
הכריז המנהל של בנק לאומי בבירת
הנגב, יצחק בליימן :״הבנק יכבד את הבטחתו,
הוא יתן פרס של 10 אלפים לירות
למגלי הרוצחים״ .אבל, כמובן, שרק המשטרה
תוכל לקבוע האם הצייד הוביל אותה
לעיקבות הרוצחים והיא גם, שתורה, באם
להעביר לו את הפרם.

ותיקים בארץ
ך • עייה אחרת היתה, באמצע השבוע,
עריכת מיסדר הזיהוי לחשודים. משום
מה טרם נמצאו כפילים הבאים בחשבון ל־מיסדר
ועם הדפסת גליון השבוע של העולם
הזה טרם שונתה ההוראה שאסרה את
פרסומם של שמות החשודים.
בכל זאת נמסרו כמה פרטים אישיים על
החשודים, בני ה־ .27 שניהם וותיקים בארץ,
אין להם כל הרשעות קודמות או תיקים
במשטרה (כפי שהעיר קצין משטרה שעסק
בחקירה :״הם לא הופיעו ברשימת הפושעים!״).
שניהם
נשואים, לאחד בת קטנה ואשד,
הרה. לשני תינוק בן־שבוע.

במדינה
(המשך מעמוד )18
הובל לניידת בלווי משמר כבד של שוטרים.
אמו ואחותו התעלפו באולם בית־המשפט.

כי צד שוברי ז כו כי ת
באחד מלילות מאי של השנה, סמוך
לשעה אחת וחצי אחר חצות, נפרצה חנות
רהיטים ברחוב בן־יהודה בתל־אביב. כעבור
כמה שעות, עצרו אנשי המדור המרכזי
של המשטרה שלושה חשודים: אליעזר דד־שוב,
אברהם אורפלי ושלמה ברנשטיין.
רב־סמל פסח קרייזברג, שטיפל בחקירה,
התרכז בשלמה ברנשטיין, וניסה להוציא
מפיו כי אכן הלא וחבריו התפרצו לחנות.
ברנשטיין, שהשתחרר רק לפני זמן קצר
ממאסר של שבע שנים, הסכים לשמש עדר,מלך
תמורת הבטחה של חסינות. הוא
הודה, מסר עדות מלאה נגד שני חבריו.
סיפר ברנשטיין :״הם הציעו לי ללכת
ולפרוץ את חנות הרהיטים. אורפלי ניגש
לדלתהחנות הפונה לחזית הרחוב, עמד
כשגבו אל הזכוכית וידיו שלובות מאחוריו,
וניפץ את הזכוכית בידיו ובגופו.
״ראיתי שלאורפלי יורד דם מאחת מידיו.
הוא נפצע מהזכוכית בזמן שניפץ אותה.
״אחרי שראינו ששורר שקט בסביבה
חזרנו אל החנות, ודדשוב נכנס לתוכה
וחיפש אחרי כסף. אחרי כמה רגעים הוא
חזר אלינו, ואמר לנו שהוא לא מצא כלום.
אנחנו הלכנו כל איש לביתו, ובבוקר
באתם אתם ועצרתם אותי.״
שיכור בשפת־הים. אורפלי ודדשוב,
לעומת זאת, הכחישו הכל. הודיעו הם:
״לא היו דברים מעולם. אנחנו לא פרצנו
לחנות. אומנם נכון שנפגשנו באותו לילה
עם ברנשטיין, אבל זה היה אחרי שברנשטיין
שנסע במונית ראה אותנו, נעצר
וירד כדי לאיים על אורפלי שיפסיק להסתובב
ולבלות בחברת אשתו.
״אנחנו,״ הוסיפו השניים בעדותם :״המשכנו
ללכת משם לכיוון שפת־הים, ושם
ליד מלון דן, פגשנו בשני שיכורים, שאחד
מהם נטפל אל דדשוב, והתחיל להרביץ
לו. אורפלי הכה אותו מכות־רצח.
״אחר כך חזר עם בקבוק שבור בידיו.
אורפלי שנאבק עם השכור, הצליח להתגבר
עליו ולהוציא את הבקבוק השבור מידיו,
ותוך כדי בך הוא נחתך באחת מידיו.״
ראש־פטיש כמטפחת. עתה הפך כל
העניין לברור טכני מעניין. מומחי המשטרה
היו צריכים להוכיח כי אכן השניים פרצו.
רב סמל קרייזברג העיד כי בזמן שעצרו
את אורפלי נמצא פצע באחת מידיו, וכתם
דם על חולצתו של דדשוב, מסוג הדם של
אורפלי. על מכנסיהם נמצא אבק זכוכית.
עד טכני, גיורא סוקולובסקי, טען בעדותו
הראשית כי מקדם־שבירת־האור של
אבק־זכוכית הוא זהה עם זה של דוגמאות
זכוכית מהדלת הפרוצה.
מפקח נסים תגר, מהמטה הארצי, סיפר
בעדותו :״אני הצלחתי לשבור חלק מאותה
זכוכית לאחר שעטפתי את ידי במטפחת.״
בחקירה נגדית, הודה תגר כי בתוך המטפחת
היה ראש פטיש של שני קילוגרמים ורק
כך הוא הצליח לשבור את הזכוכית.
הזכוכית לא נשכרה. סניגור הנאשמים
עורך־דין ישעיהו לויט, רצה לשבור
את עדי התביעה, הביא מומחים משלו.
העד הראשון של הסניגוריה היה הזגג
שהרכיב את הזכוכית בחנות. הוא טען כי
יש להפעיל כח גדול כדי לשבור זכוכית
13 מילימטר.
ד,סניגוריה גם דאגה לאישור של מכון
התקנים, שקבעה כי הזכוכית עומדת בלחץ
של 500ק״ג מבלי לד,שבר.
סמים בכית המאהב. על מנת להוכיח
לבית־המשפט כי שלמה ברנשטיין הוא
עד עויין, הזמינה ד,סניגוריה שני אסירים
שיעידו על הקשר שיש בין אורפלי לבת־שטיין.
אחד סיפר, כי אכן הוא ראה את
אורפלי רבות בחברת אשתו של ברנשטיין.
הוא סיפר כי ברנשטיין ביקש ממנו עוד
בזמן שהיה במאסר, להטמין סמים משכרים
או רכוש גנוב בביתו של אורפלי, וזה
על־מנת להפליל אותו, ולהענישו על שהוא
יצא עם אשתו.
השופט המחוזי יצחק דולב, שניהל את
המשפט, לא השתכנע מטענות ד,סניגוריה,
הוא קבע שברנשטיין לא שיקר בעדותו,
אף כי קשה לסמוך עליה.
השופט מצא סיוע לעדותו של ברנשטיין
באבק־ד,זכוכית, ובפציעת ידו של אורפלי.
הוא הרשיע את אברהם אורפלי, ואליעזר
דדשוב, דן אותם לחמשה עשר חודשי מאסר.

מכתב *דו שד עורך 3 1 3 0 ^ 1113 לבג נצרת*

ך • עו ד ש לו ש ה חו ד שי ם תיערכנה הבחירות החדשות
^ לעיריית נצרת.

להגדירה. אך אוי לאיש שאינו משתחודה אפיים ארצה
בהישמע שם ״ההגדרה העצמית״!
אולם אין לקומוניסטים תשובה לבעיות ערביי ישראל.
אין הם יודעים איך לגייס את מאות אלפי העיברים,
בעלי הרצון הטוב, למאבק משותף לזכויות ערביי ישראל.
הם הרחיקו את כל הכוחות הטובים. ברק״ח עצמה נשארו
פחות מ־ 5000 קולות יהודיים, פחות ממחצית מנדאט בכנסת.
והרי בלי מחנה גדול, מחנה שרובו עיברי, לא יתכן
מאבק לשילוב הערבים בחיי ישראל!

והבחירות בנצרת יכולות להיות — צריכות להיות! —
מיפנה בתולדות ערביי ישראל.

אין הם מציעים דרך לחולל מהפכה כחברה
הערבית הישראלית -והרי בלי מהפכה כזאת
לא תיתכן קידמה בציבור הערבי.

תהיינה אלה בחירות כעלות חשיבות עליונה.
לא רק מפני שאלה הבחירות הראשונות הנערכות בארץ
מאז הבחירות לכנסת השישית.
לא רק מפני שנצרת היא סמל עולמי, ושמה מעורר
רטט בלב מאות מיליונים.

אלא קודם בל מפני שנצרת יכולה להיות -
צריבה להיות! -בירת ערביי ישראל.

ף* חירות אלה נערכות מפני ששתי השיטות —
המתחרות על לב ערביי ישראל — נחלו שתיהן כשלון
חרוץ.
כשלון שהוא בולט במיוחד, מרוכז במיוחד, בזירה הצרה
של נצרת.

שיטת הקוויזלינגים -ושיטת הקומוניסטים.
רגל ימין — ורגל שמאל.

ושתיהן פשטו את הרגל.

קוויזלינגים — המוכרים את עצמם ואת בני עמם
) 1בנזיד עדשים — מה יש להם להציע?
הנה, בימים האחרונים, הם שוב מרימים את הראש. לא
רק בנצרת, אלא בארץ כולה.
פלוני, שהתכחש לכל אשר הוא אמר בחייו, שהפך מלחך-
פינכה של המושל הצבאי, מפני שמפ״ם לא נתנה לו כסא
בכנסת. אלמוני, חנפן מקצועי של אבא חושי, ששם את
עינו על מישרתו של שלמוני, המרוגז על אבא חושי מפני
שלא קיבל את התשלום שהובטח לו.

ערביי ישראל מבירים אותם, וערביי ישראל
מואסים בהם.
אין הקוויזלינגים יכולים לבוא ולומר: אנחנו חנפנים,
אנחנו מתכחשים לכל היקר לבני עמנו, אבל אנחנו עוזרים
לציבור הערבי בישראל להסתדר
מבחינה חומרית ולהשתלב
בחיי המדינה.
כי אנשים אלה — אפילו
אתנן לא השיגו.
הס לא הביאו כסף לעיריית
נצרת, הפושטת רגל.
הם לא השיגו מישרה של
סגן־שר, או סגן יושב־ראש
הכנסת, לאחד מהם.

הס לא השיגו דבר
פי הם בזויים עלאדוניהם כשם שהם
בזויים על בני־עמם.

הם לא השיגו דבר גם
רק״ח: חורי
עבור מדינת־ישראל. הם לא
הגבירו את נאמנות הערבים למדינה. להיפך: הם יצרו אווירה
צינית, ד,מרעילה כל גילוי של נאמנות ואמונה, המחניקה
באיבה כל מנהיגות ערבית חדשה וחיובית.

לגביהם תיתבן רק סיסמה אחת: החוצה !

אין הם מוכנים להתייצב למאבק נגד המיבנה המשפחתי
הקפוא והמקפיא, נגד שלטון הדפוסים המיושנים של
הדתות, בעד שיחרור האשה. כשם שמק״י מתחנפת לרבני
הדת היהודית, מתחנפת רק״ח לזקני הדת המוסלמית( .זה
הוכח, בין השאר, כאשר הם חיבלו ביוזמתנו בכנסת
לצימצום המוהר).
מה מביא את הקומוניסטים לעמדות אלה? לדעתי יש
לכך תשובה פשוטה: הם מהוזים חלק קטן ממחנה עולמי
גדול. הם פועלים, בהכרח, לפי האינטרסים של המחנה
העולמי, שמרכזו במוסקבה.

לגבי מחנה זה מהווים ערביי ישראל עמדה
קטנטנה, שאפשר לראותה רק בזכוכית מגדלת•
ואת נצרת הוא יכול לראות רק במירז־רוסקופ.
אין
ישועה בקומוניזם לערביי ישראל. יש בו רק מליצות
דמות, שאפשר להשתכר בהן בערב. אך למחרת היום
מתעוררים תמיד עם כאב־ראש.

אכל הוא לא היה ציר של בוחרי-נצרת. הוא
היה ציר של מרכז-מפלגתו בתל-אביב. על פי
הוראותיו הוא מילא תפקיד אומלל בכל הפרשה.
הוא
הפך ראש־עיר בעל־כורחו. הוא לא יכול היה להקים
קואליציה עם רק״ח, כי זה היה מחבל בישיבת מפלגתו
בקואליציה הממשלתית. הוא לא יכול היה לצאת למאבק
של ממש למען נצרת. הוא ישב בתל־אביב, ובכנסת — וגם
קצת בנצרת.

ובאשר היה צריף להתמודד עם הבעיות -

התפטר.
מפ״ם החמקנית, הפחדנית, הבלתי־עיקבית, העמוסה אינטרסים
כלכליים, המשולבת במישטר הקיים, שכל מטרותיה
טובות וכל מעשיה רעים, שהדרך לגיהינום הפרטי (והנוח
כל־כך) שלה כולו רצוף בכוונות טובות — האם יש טעם
להשחית עליה מילים, כשמדובר
על האתגר הגדול
לערביי ישראל?

מפ״ם אינה מהווה
שיטה שלישית. אין
היא מהווה שיטה
כלל. זוהי דרד לאדר

הקומוניסטים — האם הם הביאו תועלת למישהו?
1לנצרת? לערביי ישראל? למדינת ישראל? (או אפילו,
בינינו לבין עצמנו, למוסקבה?).
בבחירות האחרונות הם השיגו כוח עצום בנצרת — 7
מתוך 15 מנדאטים. הם יכלו להפעיל כוח זה כדי לחולל
מהפכה בעיריית נצרת. הם יכלו להכריח גורמים אחרים
לשתף פעולה לפתיחת דף חדש בנצרת. הם יכלו להטביע
את חותמם על העיר.

תחת זאת נתגלו הקומוניסטים, בשנה ה אחרונה,
כנמר של נייר.
הם לא הצליחו לתרגם כוח אדיר זה להישג ממשי כלשהו.
הם לא יכלו אפילו להכריח את מפ״ם להתנהג בסדר.
מדוע?
מפני שהקומוניסטים אמונים על המליצה. יש להם תשובה
לכל דבר — לבעיות העולם והיקום, לשאלות ההיסטוריה
שהיתר, ושתהיה, לאתגרי המהפכה העולמית והערבית.

רק לדבר קטן אחד אין להם תשובה: לבעיות
ערביי ישראל בכלל, ושל תושבי נצרת
כפרט.
יש להם מליצות. הם מדברים על ״הגדרה עצמית״ —
שאיש אינו יודע מהי, ושהם עצמם מקפידים מאד שלא
* מכתב זה פורסם בראש גליון השבוע של הזה אל־עאלם
המהדורה הערבית של העולם הזה.

^ איזה *טהוא מקום, בין שני קצוות אלה, נמצאת
4מפ״ם. הרחמנות מצודה שלא להזכירה. אך אי־אפשר
שלא להזכירה — כי היא שגרמה למשבר הנוכחי בנצרת,
ולבזיון של ראש־עיר יהודי ממונה.
הציר האחד של מפ״ם היווה את לשון־המאזניים בין
שבעת מלחכי־הפינכה של מפא״י ושבעת הקומוניסטים.

ולם ישנה
שלישית — והיא אי

מבוי סתום, כדרכם של
הקודיזלינגים ושל הקומוניסטים.

מפ״ם:
זועכי

יש דיר שלישית -
ואליה אני קורא.

דרך שלישית לערביי ישראל
— דרך שלישית לתושבי בירתם, נצרת.
זוהי דרך קשה. ללא שכרון של מליצות ריקות, ללא
עידוד של רדיו קאהיר, ללא הלירות של אבא חושי.
אולם זוהי הדרך היחידה שיש בה כדי להחזיר לערביי
ישראל את גאוותם, את מישקלם המדיני והכלכלי במדינה,
את מקומם הראוי בעולם הערבי.

זוהי הדדך לדור הצעיד, לדור החדש של
ערביי ישראל, שגדל במדינה והמסוגל להצליח

זוהי הדרך המתרחקת מן המליצות — מליצות ההסתה

ומליצות החנופה גם יחד. זוהי דרך המובילה למעשים.

למעשים הנוגעים למציאות של ערביי ישראל,
למציאות של נצרת.
למציאות שיש לשנות אותה, בעבודה קשה ובמאבק קשה.
מציאות שאלף אלפי מליצות לא ישנו אותה במאומה.

ך* כחירותלעיריית נצרת יש לשכוח את הכל, זולת
לעיר בריאה ומשגשגת,
. 2היעד הממשי:הפיכת נצרת
העומדת ברשות עצמה, שכל ערבי ישראלי יוכל להצביע
עליה בגאווה בפני שאר תושבי
ישראל. ובפני שאר הערבים
בעולם, ולהכריז:

ראו מה מסוגלים
ערביי ישראד לחולל!

לשם כך יש להקים כוח
חדש בנצרת, שלא יהיה תלוי
באיש, זולת בבני נצרת
עצמם.

כוח חדש שיהיה
מורכב מכני הדור החדש.

כוח
חדש שישבור את
המיסגרות הישנות של המשפחות.
בחירות — בעיר
מפא״י: זועכי
ובמדינה — אינן עניין למשפחות
ולחמולות. כל עוד ממלאה המשפחה את מקום
הכוח הפוליטי, אין תקומה לערביי ישראל בכלל, ולנצרת
בפרט.
כוח חדש שלא ישים את הדגש על הכיבודים שצברו
נציגיו, ועל השתייכותם המשפחתית, ועל גילם, ועל מעמדם
החברתי.

כוח חדש שיבחר את מועמדיו מבין הצעירים
הנמרצים, המוכשרים והפעילים.
כוח חדש שלא ישתמש בזירה של נצרת כדי ללחום
מלחמות עולמיות — אבל שיהיה מוכן להילחם למען
נצרת עצמה, מלחמה ללא־רתע, ללא־פשרה.
כוח חדש שיילחם על מלוא זכויותיה של נצרת במדינה —
אך שלא ישפיל את עצמו לבקש נדבות.
כוח חדש שלא יירתע מלהטיל מיסיס צודקים על הנכסים
העצומים של הגופים הדתיים, שייתן דוגמה של חסכון
ויעילות, שייטע בבני־העיר את הרצון והגאווה לשלם מס־אמת
לעירם שלהם.

כוח חדש שיוכיח בי ערביי ישראל מסוגלים
לחיות במדינת ישראל, בלי השפלה עצמית
ובלי לשרת את זולתם, בלי חנופה וכלי שיני

ם אמנם יקום כוח חדש כזה בנצרת, הוא יסמל את
לפתיח תו של דף חדש בתולדות ערביי ישראל. כי
הבחירות בנצרת חלות ברגע של ייאוש משתי השימות
שנכשלו, ברגע געגועים עמוקים למיפנה.
אם יקום כוח חדש בנצרת, ואם יצליח בדרכו, תהיה זאת
בשורה חדשה לכל ערביי ישראל:
הקץ לשלילה הטוטאלית, הקץ להתחנפות, הקץ לאדישות,
הקץ לפאסיביות, הקץ לשכרון, הקץ לסיסמות הריקות.

בשורה שתקרא למהפכה בחברה הערבית
הישראלית, לשבירת דפוסים ישנים הכובלים
את בוח-היצירה של הערבים, למאבק חיוכי
על יעדים חיוביים.

בשורה כזאת תגיע לכל פינות ישראל, תעורר הד עצום
בקרב רבבות ומאות אלפים עיברים בישראל, בעלי רצון
טוב, העומדים נבוכים מול הקולות המטושטשים והסותרים
הבוקעים מקרב ערביי ישראל.
בשורה כזאת תגיע לכל פינות העולם הערבי, תזכיר
לעשרות מיליוני ערבים כי ערביי ישראל קיימים, שהם
ערבים גאים, שהם רוצים להיות חלוצי הקידמה החברתית
והטכנולוגית.

תהיה זאת בשורה הראוייה לנצרת -העיר
שנתנה לעולם את אחת הבשורות הגדולות
כתולדות הגזע האנושי.
ועליכ ום אל־סלאם!

אנשים

3 <31317ו1־!^ 8ו 31*111611 3ו ח 3ח 1ו^\ ו! )-ס* 31 § 065־וח§ ! 513011מ£ .

יש ת שו בו ת
כולם יודעים שיש לו שיער אדמוני. יודעים
גם שיש לו עיניים תכולות. הוא נולד
במגדיאל. הוא בן .23 הוא סרן. קוראים
לו יהודה. אסור לפרסם את שם משפחתו.
גם את תמונותיו אסור. הישראלי הסקרן
נאלץ לכן להסתפק רק באני־מאמין שלו.
ולמה זה מעניין? כי סרן יהודה הוא הטייס
שהפיל את המיג הסורי, והפך בין רגע
לגיבורם של ישראלים רבים. ובכן, כה
אמר הסרן יהודה :״לראות מיג בכוזנת
— זה החלום ! על זה החבר׳ה מדברים
יום ולילה. רק תנו לנו אותו! זאת ההרגשה
כאשר מישהו הולך לחיל־האזדיר,
אני חושב שהסיפוק הכי גדול שלו יהיה
כאשר יראה מיג בכוונת. ככה זה
מפקדינו עוצרים אותנו לפעמים, ולא נותנים
לנו לרוץ אחריהם מעבר לגבול.״ כשנשאל
יהודה מהו החלום הגדול שלו, ענה :״אני
מסכים להפיל עוד מיג אך לא רק
הטייס הישראלי העסיק את אזרחי המדינה.
גם הטייס העיראקי ריכז תשומת־לב רבה.
השאלה שהיתר, בפי כל: מה צריכה ישראל
לעשות איתו? בין התשובות הרבות שניתנו,
בלטו הבאות • :מיכאל לנדאו, יו״ ר
מיפעל הפיס :״צריך לאפשר לו לחיות בארץ,
אך תחת השגחה מסויימת שייקה
לוי, הגשש החיוור :״צריך לתת לו גם
שיכון וגם דרכון הסופר אוריאל
אופק אבל במיקרה שיעדיף לעזוב
את ישראל, צריך לדאוג לכך שגורלו לא
יהיה כגורל הטייס המיצרי חילמי.״ •
יעקוב שטיינר, מנהל חברת סרטי שטיי־נר,
סבור כי יש להחזיקו בארץ, אולם התעשיין
שהיה פעם ח״כ הציונים הכלליים,
זלמן סהאייב, סבור יותר מזאת :״יש
לעודד עליית טייסים עיראקים לישראל. לכן
צריך לתת להם זכויות כמו לעולים חדשים.״
• העתונאי שמואל הבהן־אכידור,
ראש מערכת השבועון פנים אל פנים,
הגדיר את בעיית הטייס כבעייתו של אום
שעצם נתקעת בגרונו .״אי־אפשר לבלוע אותה
ואי־אפשר להקיא אותה האדם שגילה
את מירב הזהירות כשנתבקש לענות
על השאלה הנ״ל היה דויד תדהר. יתכן
שזהירות זו נובעת מן העובדה שתדהר
הוא ותיק הבלשים בארץ־ישראל. הוא אמר:
״כדאי בינתיים להחזיק בו קצת גיבור
ישראל, פימך טוב ננה, מעריך את מעשה
הטייס כגבורה, לכן הוא חושב שצריך
לתת לו חסינות.

ז סג תז ס! .מ 0ץ ד 1}.ג1. ?40ז 3, 0 6ז):מ<ג<101ג< >1מסג( ! ס #מ תמ סגזזסז 1111־* ז ־ ^ידאססז־ * 0ז
וזז ( ס
10 100 מו זטס מינ< 03 9ג. 1ץ מזז£ .
116ס (10 ( 1* 6 1(16 11
< ס) .מ 0ומ 0סג?ז 8
< 3*31

ס) 3 016מ108310 קהץ ג מ (1־> 1זנגז*מ ( 11( 0ס תסג 01ס 16 קק 0
2716 תג זססקקס
01 .ץ 1(116ז 10!0ג 1ק70(970
3ץ 1 <(0מ 6ק003 3
9מ1ק166מ <2 <1090013,מג< 160 סג 10* 1מג ^ו!דלי( )1:013,סק <216 ם ג 1ן

3׳הג<

!)(*0 (001(063 !0גה1מקג{? 001>09ס ס 1זז 10 זק )00ח 1היסמס־ז

10 קסק 100 10601 חס
!10).זב<ומ * 11109ס ם1

• 9תג* מז(6
)סח 00ג!
סג ) 0ס ) 0 01) 6013ץ 0ט)8
01 חג<
תז 0ס661׳ * 1<1 6קו מ1 8611013 116 30נ1ג< * 69 1ס) 9ח110 1011:1

•שכסף
בשורה מעודדת היתד, השבוע בפיו של
העתונאי תיאודור וייט, מחבר הספר
הדרן לבית הלבן* :הסינים, העויינים את
ישראל, אינם אנטי־שמיים. ההיפך: מטבעם
הס אפילו אוהבי יהודים. להוכחת דבריו
סיפר חוזייה משנים עברו, כששליט פורמוזה,
צ׳אנג קאי שאק, היה עדיין שליט
היבשת הסינית כולה. וייס, ששהה אז בשליחות
עתונאית בסין, נהג להיפגש מדי
פעם עם עסקן קומוניסטי בכיר, שהיה לו
תקציב זעום לצורך הזמנת עתונאים לארוחת־צהריים.
מכיוזן שלא היו הרבה עתונאים
שהטריחו את עצמם להיפגש עם אותו עסקן,
היה לו מספיק כסף כדי להזמין את וייט
למסעדה. ומה הביא המלצר כמנה עיקרית?
חזיר קטן מטוגן וחתוך לפרוסות דקות. וייס
היהודי נידהם, הסביר למארחו כי אמונתו
אוסרת עליו את אכילת הגו־רו (חזיר —
בסינית) .הקומוניסט ד,ירד,ר רגע, נעץ בו
מבט פיקחי ואמר :״אבל אדון וייס, זה איננו
חזיר בכלל. כלום אינך רואה שזהו כבש
צלוי?״ ומי היה אותו עסקן? צ׳ו אן לאי,
— כיום ראש ממשלתה של סין העממית.
• אגב, כשנתבקש וייס להגדיר את יחסו
של נשיא ארצות־הברית, לינדון נ׳ונסון,
למצריים, ענה :״אצלו העסק ברור לגמרי —
נאצר הוא בן כלבה באותה הזדמנות
הביע את דעתו, כי הטלפון אינו טוב
בשביל מדינאים .״מדינאים צריכים לעסוק
בפוליטיקה ארוכת־טווח ולא באדמיניסטרציה.
ככל שיטלפנו פחות — יחשבו יותר. ואם
אינם יכולים לחשוב בעצמם — שישכרו
להם יועצים טובים.״
* רב מכר אמריקאי על ג׳ון פיצג׳ראלד
קנדי המנוח; נמכר ב־ 3.5מיליון עותקים;
תורגם לתשע שפות, בין השאר: לעברית
בישראל ולערבית במצרים.
העולם הזה 1512

מיטב עתוני העולם מקדישים מקום נרחב לכיסוי
מסעות משה דיין בוויאט־נאם. ה״סאנדי טלגרף״,
למשל, הכתיר את אוסף התמונות המתפרסמות
בעמוד זה בכותרת ״גנראל ישראלי כא למלחמת
ויאט־נאם כשהוא מצוייד סיומן״.
הוסיף עתון המפלגה השמרנית כבריטניה :״בלתי
מרוצה מהישארותו כמטה, החליט גנראל משה דיין,
לשעבר רמטכ״ל צה״ל, לצאת לשדה, כדי לחיות את
חיי החייל הפשוט ולקבל הערכה ממקור ראשון על
המתרחש במלחמה. רשמיו עומדים להתפרסם
יש הו כ חו ת
הפסל יצחק דנציגר רוגז על הזנחת
הערכים החזותיים־תרבותיים בישראל. כאחד
האחראים לכך הוא מציין את דויד כן־
גוריון, וכהוכחה הוא מזכיר את הסיפור
הבא: בעת חגיגות העשור למדינה, כשהיה
עדיין ביג׳י ראש־ממשלה, הוא בא לבנייני
האומה בחברת טדי קולק, שהראה לו,
תוך כדי הליכה, תמונה של יוסף זריצקי.
הפטיר בן־גוריון :״נו, טוב, אפשר עם
אמנות, ואפשר גם בלי מי שלא מצא
בליל־שבת האחרון את התיאטרון הישראלי,
לא ידע כנראה שהוא התאסף
בוזילה של השחקן עמוס מוקדי. היו
שם, באותה מסיבה, שחקנים, שחקניות,
נשים של שחקנים ובעלים של שחקניות.
וגם החברים שלהן והחברות שלהם. המסיבה
התחילה בווילה בהרצליה, נגמרה על שפת

כחודשים הבאים ב״סאנדי טלגרף״.
״הוא כילה ימים עם פטרולים כג׳ונגל, שכב בשוחות
שועל, ולא התקשה להתרחץ ולהתגלח בתנאים
פרימיטיביים (שתי התמונות משמאל) .יחד עם זאת
לא זנח את חקר השפעת המלחמה על התושבים
המקומיים, ותוף בדי שיחה עם סוחרי הירקות נגס
תירם כשוק הכפר (כתמונה העליונה מימין)״.
העתון האנגלי לא ציין, בי כתמונה התחתונה
מימין נראה דיין בחגור קל, הכולל, כין השאר,
כובע פלדה, מימיה, סבין־סיירים ואשפת כדורים.

הים של הרצליה, לקול צלילי גיטרה ושירי־

מולדת שהושמעו מפיו של בומבה צור.
• המעגל נסגר: שדרנית קול־ישראל, יעל
כ״יהודה, שסירבה פעם לשדר פירסומת

לפולקסוואגן, נהגה השבוע במכוניתה בירושלים,
נהגה ונהגה, עד שפולקסוואגן אחת
התנגשה בה • .עוד מעגל שנסגר: בימים
אלה מוצג בקולנוע אמפיתיאטרון הסרט
מיס תבל, בכיכובה של עליזה גור, שנבחרה
והוכתרה באותו האולם, בשנת ,1959
לסגנית מלכת־המים • .הצייר הירושלמי
שמעון (.״סימון״) אכישר חזר בימים
אלה מפאריס. הוא מעיד על עצמו כעל
הצלחה גדולה בשדה הציור בחו״ל, ומספר
כי בין ידידיו מצויים הצרפתים הבאים:
הסופר אנדרה מורואה, השחקן ג׳אן
גאבן והזמר שארל אזנאבור. מה
שמעניין הוא, שלכל מילה מדבריו יש
הוכחות בכתב ובדפוס.

מסוקי ה ש בו ע
• ח״ב מפ״ם עבד־אל־עזיז אל־זועכי
:״לעולם לא תוכל כפר־סבא להידבר
עם טול־כרם, ללא ערביי טירה וטייבה.״
• ח״כ רפ״י יוסף אלמוגי :״אני
מעיד עלי שמיים וארץ, כי אין לי תסביך
שינאה, וכי אני רואה בשינאת אדם אש
זרה ועבודה זרה•
הפרופסור ישעיהו לייבוביץ׳ :

״האינטליגנציה הממוצעת של הגבר היא
נמוכה כל כך, שהאינטליגנציה של האשד,
לא יכולה להיות נמוכה יותר ממנה.״
• הפסל יצחק דנציגר :״לא שהממשלה
מורכבת מאנשים רעים — היא
מורכבת מאנשים עייפים •
ח״ב רפ״י שמעון פרס. :אני
מטפל באשכול כראש־ממשלה, לא כבן־אדם.״
• הנ ״ ל :״אין שרינו קמצנים בהכרזות
על קמצנות.״

מכה חדשה:
מכות דרופא!
״ההסתדרות על מוסדותיה ומאות אלפי־חבריה
לא תסבול יותר נסיונות של חברים
לוכות בטובות־הנאה, לסחוט תעודות־מיסמכים
רפואיים במחלה,
ונטילת
כוח ובדר!־ של לחץ ואלימות ,״

לא סתם דברים — כי אם החלטה של
הוועד־הפועל, שהתכנס לישיבת־חירום מיוחדת.

מתאר לי שאף אני הייתי מתפרע לוא הייתי חולה ולא זוכה בטיפול
שהנני זכאי לו על יסוד התשלומים ש שילמתי.״

דברי פוחז סתם, אלא מכתב למערכת
של עתון מהוגן, בחתימתו של ד״ר

לחפש בעמישב. כי בה טמון סוד התופעה
כולה — לא רק בעמישב, כי אם
בדימונה, באופקים ובקריית־שמונה.
בישובים אלה קיימים שני מעמדות :״אנחנו״
,ו״הם״ .הראשונים הם תושבי המקום.
למעמד השני שייכים כל נציגי השלטון:
השוטר ונותן־העבודה, השופט ו־מזכיר־מועצת־הפועלים.
אל המעמד הזה
נוסף הרופא.
רשות הדיבור לד״ר יהודית גרינברג (,)40
נשואה ואם לשני ילדים, תושבת תל־אביב
הנוסעת מדי בוקר לעבודתה במרפאת
קופת־חולים בעמישב:
״אני עובדת כבר עשרה חודשים בעמי־

רעולסחוה גובה עוות מבי
עשיות תושבי עמישג: שלום נתן
באסיבה דביווו ההתפושת במובאה
בנימין פרנקל מירושלים, בן העילית החברתית
של ישראל.
שתי הכרזות מתוך עשרות שהושמעו
בשלושת השבועות האחרונים, מאז שב־שיכון
עמישב בפתח־תקווה נעצר תושב,
והואשם בהכאת רופא קופת־חולים לפי אחד
הסעיפים החמורים ביותר של החוק.
סעיף 235 אומר: כל אדם, אשר מתון
כוונה להשחית את גופו של אדם ...פוצע
שלא כחוק, או חובל בכל אדם חבלה
חמורה בכל אמצעי שהוא ...יהיה צפוי
למאוסר עולם.

מה ייעשה החוק?
* * השקרה במרפאה של עמישב קרה
לעיניהם של עשרות תושבים. בעמוד
משמאל מביא העולם הזה את שתי הגירסות
של התקרית. שתיהן — חמורות מאד. מדוע
לא חש איש מהנוכחים לעזרתו של הרופא?
את התשובה לשאלה זו יצא העולם ה!זה

שב, אבל כל־כך הרבה קללות כמו שספגתי
כאן עוד לא שמעתי כל ימי חיי.
מאז המיקרה שקרה לדוקטור סוסנר, כל
אחד נהיה גיבור. אפילו ילדים קטנים
כבר קוראים לי סמרטוט. יומיים אחרי ש־היכו
את דוקטור סוסנר איימו עלי במכות,
ולא עזר כלום, עד שהוזמנה המשטרה.
ככה אי־אפשר לעבוד.
״אני רופאת ילדים ויש לי כאן 1465
ילדים בטיפול, וזה מקום עם הרבה מחלות.
אני אשאר לעבוד כאן למרות כל
מה שקרה, כי לאנשים כאן חסרה מלה
טובה, ואני רוצה לעזור להם. זה תפקידי
הנוסף, כאדם.
״כשבני בן העשר שמע על מה שקרה
כאן, לא רצה שאלך לעבודה. הציע לי
שהוא ימכור פרזן ים או יעבוד בשליחויות,
ואת הכסף יתן לי, רק שאני לא אלך
לעבוד. מה שצריך כאן זה חוק נגד חו־ליגניזם,
כמו שהיה ברומניה. לא שהיה
לי טוב שם, אבל חוק כזה מרתיע״.

אבל חוק כזה לא ימנע את הקללות.
ואם יוכה רופא — האם יניע החוק את
התושבים לעזור לו, במקום לעמוד אדישים
— או שמחים־לאיד — מן הצד?

מה כואב להם
*** שות הדיבור לתושבי עמישב:

• לילי מתתיהו ,36 ,נשואה, אם
לארבעה ילדים, גרה בדירה בת חדר־וחצי,
עולה מעיראק :״לבעלי היה 39 חום. רצינו
ביקור־בית. חיכינו, הרופא לא בא. רק
למחרת הוא בא, ואז הוא אמר:
,מה יש? בעלך לא מת, הוא עוד חי.
כל כך הרבה בעיות צריך לעשות?׳ בי־קשתי
ממנו זריקות, למה לבעלי יש אס־ם
מה. הוא אמר לי להביא את הבקבוקים
הריקים. הלכתי לחפש אותם בזבל. אז
הוא עלה על האופניים שלו והסתלק. רצתי
אחריו עד המרפאה. הוא אמר לי, :מה
את רצה אחרי כמו זונה?׳ ירקתי לו ב־פנים,
קיללתי אותו. מה שיש לי בפה —
נתתי לו. אחר כך הוא אמר לאנשים ש־הוא
לא אמר זונה בעברית. זאת מלה
ברוסית.״
חנה שוקר ,50 ,אם לששה ילדים,
עובדת חלקית כפועלת־נקיון בעיריה׳ עו־לה
מתימן :״הילדה שלי מרים היתה פצו׳
עד, ברגל. האח שלה לקח אותה באופניים
לקופת־חולים. ראה אנשים עומדים בדלת.
הילדה בוכה, בוכה, בוכה. הרופא בסי
נים! לא פותח. הבן שלי עשה ככה, דפק
בדלת. הרופא צעק, :מי דופק?׳ הבן שלי
ענה: אני. הרופא פתח את הדלת, ואמר:
,תן את המיספר !׳ בשביל להיכנס צריך
מיספר. הוא לקח את המיספר וקרע אותו.
• שמואל והאב ,51 ,אב ל״ 16 ילדים,
תברואן בעיריה, עולה מתימן :״אני קו׳
פת־חולים מחזיק רק בשביל הילדים. משי
לם 30 לירות לחודש, ולא הולך. רק פעם
אחת הלכתי. אמרתי לרופא כואב לי כאן,
וכאן. אמר לי תתפשט. התחלתי להתפשט,
יצאה ציצית. אני לובש טלית קטנה. שאל
אותי מה זה, עניתי לו: ציצית. הוא
יצא החוצה. קראתי לו שיבוא לבדוק.
הוא אמר, :שים את הציצית על המקום
שכואב לך ותגיד שזאת רפואה.׳״
מסעודה עבו ,34 ,אם לחמישה ילך
, ,נשואה לבעל בן ,75 עולה ממרוקו:
״הייתי בהריון. הרגשתי לא טוב. הלכתי
לרופא. הוא נתן לי כדורים. בשעה אחת
שתיתי הכדור הראשון. בשעה ארבע היה
לי שטף־דם. בערב לקחו אותי לבית־חו־לים.
אמרו לי אחר־כך שהיתר, לי הפלה.
השכנה שלי אמרה לי שדיברה עם הרופא.
הוא אמר לה: מה היא צריכה עוד ילדים?״
אפשר לצטט עוד עשרות — את הצעירה
הנשבעת שהוא אמר לה :״הפרסים הם
מלוכלכים,״ ואת הזקנה שבנך, חזר ואמר
לה, כי הרופא אמר שלא רוצה לטפל בשחורים.
אפשר
גם לצטט את מרים מנצורי, שסבה
פגש פעם את הרופא ברחוב ואמר
לו :״דוקטור, שלום.״ הרופא המשיך ללכת
כמה צעדים, אחר־כך נעצר ואמר
לסבא :״אתה הראשון שאמר לי כאן שלום.״

שבוי
בידי סחטן
**ה אפיצר לעשות? המספרים מ(*/דברים
בעד עצמם: בעמישב גרים 11 אלף
תושבים — ורק עני רופאים כלליים מטפלים
בהם. עומס־העבודה הוא עצום —
ולכן חייב הרופא להפוך לאוטומט העובד
בשיטת הסרט־הנע. הוא אינו יכול להרשות
לעצמו את הלוקסוס של מתן טיפול
ממושך או של קשירת קשרים אישיים.
אם הלקוח רוצה רק פתק שיבטיח לו
תשלום דמי־מחלה למרות שאינו חולה —
אין בכך אסון. אלא שאז הופך הרופא
לשבוי בידי סחטן. כי תמורת הוויתור על
קבלת שירות נאות, תובע הלקוח השתתפות
הרופא במעשה־תרמית. אם מסרב הרופא
— מגיב הלקות באלימות.
אבל אם הלקוח חולה, או נידמה לו
שהוא חולה, והוא מתעקש לקבל שירות
וטיפול מלא — ואין באפשרותו של
הרופא להעניק טיפול כזה — שוב מגיב
הלקוח באיומים ובאלימות.
בשני המקרים ניתן למנוע את התופעה
על־ידי מתן שירות טוב יותר. כלומר, בראש
וראשונה, על־ידי הגדלת מספר הרופאים
במרפאות. אם אין הנהלת קופת־חו־לים
מסוגלת — או מוכנה — לעשות זאת,
חייבת הממשלה להבטיח בעצמה את השרות
הזה. פירוש הדבר: שרות־בריאות
ממלכתי.
שום חוק למניעת חוליגניזם, שום ניפנוף
בסעיף ,235 אינם יכולים לשמש תחליף.

התיאור ששודר ופורסם היה
נורא. מאותם התיאורים שפעם
היו נרדפים לשם ״מרוקו סכין״.
נאמר: מתפרע צעיר, בשם אהרן
אלסקלפי, היפה ופצע רופא, עשה
שמות כמרפאה, ניפץ את מפונית
הרופא.
אהרן אלסקלסי אינו צעיר. הוא
כן ,50 אב לשמונה ילדים, כעל
עבר משגשג ומסודר, שעלה ארצה
לפני ארבע שנים. הוא מדבר צרפתית
תרבותית, נחשב כין גבירי
עדתו כעמישב. איד ככל זאת הפף
לאוייב מספר 1של הציבור? על
רך השים לפתב ״העולם הזה״ :
ביום שבת אכלתי משהו חם ושתיתי דבר
קר, ובלילה קיבלתי שילשול. ביום ראשון
שלחתי את בתי שולמית, בת ,11 שתזמין
את הרופא לביקור־בית. הוא בא, אחרי שגמר
את כל הביקורים שלו. סיפרתי לו שיש
לי שילשול וכואב לי ברגליים. הוא בדק
אותי. אמרתי לו ישר :״אל תחשוב שהזמנתי
אותך בשביל לקבל חופש־מחלה. אני בכלל
לא עובד. אני רוצה רק רפואה.״

משתתף כהנחת
אבן־
הפינה של בית־כנסת בעמישב.

נער בעמיו

זח לא היח יום רגיל בחיי ד״ר
יוסף סוסנר. כבוקר חזכירה לו
אשתו :״אל תלד לעבודה. היום
זה יום־השנה ה־ 16 לנשואינו ״.יום
קודם לכן חגג הרופא את יום
הולדתו ה־ .45 אכל זה לא נראה
לו כסיכה מספקת להיעדר ממר-
פאתו. בשבילו היה זה יום רגיל.
הוא לא תיאר לעצמו כמה כלתי־רגיל
יהיה היום. הוא לא ידע, כי
לפני ערוב השמש ישפב בכית־חולים
״בילינסון״ ,ולא יצא ממנו
גם אחרי שלושה שבועות. לכתב
״העולם הזה״ ,שראיין אותו שם
השבוע, הוא סיפר את קורות
אותו יום שלישי, בפי שהוא רואה
אותן:
ביום ראשון, לפני ד,מיקרה, היתד, הרבה
עבודה, כמו תמיד אחרי שבת. הבת של
הפציינט אלסקלסי באה ואמרה שאביה
חולה והזמינה ביקור־בית. נסעתי לביקור
עם המזכיר, והוא נשאר בחוץ במכונית.
כשניכנסתי שכב החולה עם רגליים מוגבהות
וטען שהוא משותק. תוך כדי בדיקה
לא מצאתי שום סימנים לשיתוק וביקשתי
מהחולה לרדת מהמיטה ולהלך בחדר.
החולה טען שאינו יכול, אך לבסוף
הסכים וירד.
גמרתי את הבדיקה ואמרתי שאין שום

״הרובא הרג !,אות
במקום שירפאוי *

אמר לי לקום. אמרתי לו כואבות לי ר,־
רגליים, למה שיש לי רומטיזם. הוא אמר:
״אתה צוחק עלי.״ אמרתי לו חס וחלילה,
למה צוחק עליך? כואבות לי הרגליים, לא
יכול לזוז מהמיטה.
קמתי בקושי. הוא שם לי את הסטטוסקופ
— הגומי, הראשון על הלב והשני באוויר —
ואמר לי :״אני מבין מה שיש לך,״ ונתן
לי פתק לבית־חולים בילינסון.
אמרתי לו אני לא יכול לזוז היום. אמר לי
תלך מחר. בינתיים ביקשתי תרופה נגד שיל־שול.
אמר לי: שלח את הילדה שלך בצהרים.
שלחתי את הילדה שלי בחמש וחצי, והיא
ביקשה מהרופא רפואה נגד שילשול. הוא
ענה לה :״אבא שלך רוצה חופש מחלה.״
שולמית אמרה :״אבי לא עובד.״
הוא אמר לה :״אביך יותר חזק מברזל.״
נשארתי עם השילשול, בלי רפואה.
ביום השני הלכתי להתלונן לרופא מחוז

פתודתקוזה,
לי תרופות,
ד״ר סוסנר.
להתלונן.״

ד״ר פרגו. הוא בדק אותי ונתן
ואמר ״זה לא בסדר מה שעשה
הנה הכתובת איפה אתה יכול
כתבתי: ד׳׳ר לבינשטיין, חדר

, 14 קופת חדלים רוטשילד.

באותו יום שלקחתי את התרופות היה
יותר טוב. הלכתי גם לבילינסון עם הפתק
שנתן לי ד״ר סוסנר, ושלחו אותי לבית החולים
השרון. בהשרון נתנו לי תרופה ששתיתי
שמה ואמרו לי גמרנו. ביום שלישי
הלכתי לקופת־חולים להביא רפואה לילדה
שלי קורינה, בת חמש. סיפרתי הכל למזכיר
סניף קופת־חולים מוניר, ולפקידה רנה. כל
הבעיות שהיו. וביקשתי ממוניר שאני רוצה
לברר את העניינים עם דוקטור סוסנר. לא
בכוח, ברשות שלו.
מאיר הלך איתי ופתח את הדלת. הוא
פתח, לא אני. שאלתי את דוקטור סוסנר
למה כששלחתי את הילדה שלי שולמית ו־

אהרן אלסקלסי, במדים הלבנים ובעניבה
האדומה של שופט־זירה, בעת תחרות
אינרון! בקזבלנקה. אלון? העולם המנוח, מרסל סרדאן, היה חכרו.

שופט איגחו

הבת הבכורה

בנתניה. בחתונה רקדה עם אביה הנאה.
הצעידה הבת
מחופשת בחיילת בפורים.
שאני כבר
אבא
״אני

ביקשתי רפואה נגד שילשול אמר
רוצה חיפש מחלה, ואני אמרתי
בבית שאני לא עובד. למה אמר
שלך יותר חזק מברזל. הוא אמר
לא עונה לך.״ למה? אמרתי לו.
אמר לי :״שאתה לא נורמלי, ואני לא
מפחד ממך. נראה את הכוח שלך!״
הרופא הזה עיצבן אותי והרגיז אותי
בקום שירפא אותי. באותו רגע היה לו פייפ
בפה שלו. נתתי מכה לפייפ שהלך על ה־תיקרה.
אני יצאתי בחוץ בפרוזדור, הוא
זרק עלי כיסא של בדיקות. התכופפתי. לקחתי
את הבקבוק הקטן שהיה לי ביד בשביל
קורינה, וזרקתי על הדלת. לא רציתי
לזרוק עליו. אז המזכיר עזר לו ונתן לו
קרש של ספסל, והרופא נתן לי מכות עם
הקרש. תפסתי את הקרש ביד וזרקתי רחוק.
הייתי עצבני ואולי זה נפל עליו. אחר כך
הוא עוד פעם בא והרביץ לי, והתחלק על
הרצפה. בזמן הזה הייתי על הרצפה, המזכיר
מוניר הפיל אותי. אמרתי לו גם אתה

רוצה להרביץ לי? אז הוא עזב אותי וקם.
והרופא הרביץ לי על הגב.
קמתי ויצאתי. בחוץ הייתי כל כך מרוגז
ועצבני, לא ידעתי מה לעשות. לקחתי אבן
וזרקתי על המכונית שלו. שברתי את הזכוכית
הקדמית. אני מודה בזה.

השמיצו אותי, עשו ממני חיה, עוד לפני
בירור העניין איתי, אם אמנם היה הדבר
נכון. הסתפקו בעדות חד־צדדית מצד ד״ר
סוסנר. אני מוכר בעמישב בתור בן־אדם
שקול, ומחנך טוב למשפחתי ולילדי. המיקרה
שנוצר באמת מצער. לא יכולתי לשלוט על
העצבים. זה בגלל היחס והזילזול של הרופא.
אף פעם לא היכיתי אף אחד. בלישכת־עבודה
אמרו לי אתה מספר 66 בשביל נהג.
מתי יגיע התור שלי — בעוד שנתיים־
שלוש? הייתי 15 שנה שופט באיגרוף, וכולם
מכירים אותי מהקולנוע ומתמונות.
אם באמת הייתי נותן לו מכה כמו שכתבו,
הייתי הורג אותו.

״הוא הטיח את
ראשי ברצפה!״
סימנים למחלה, ולפי דעתי הוא בריא. החולה
התנפל עלי בצעקות, שאני לא רופא
ושאני לא מבין ברפואה כלום. אמרתי לו
שאם כך, אני אשלח אותו לבית־חולים לבדיקות.
כתבתי מכתב־הפנייה לבית־החולים
בילינסון, ובו ציינתי ב.מ.פ( .בלי מימצא
פתולוגי) ,ויצאתי מהדירה.
למחרת באה בתו של החולה וביקשה
תרופות נגד כאבי־בטן. אמרתי לה שאי־אפשר
לתת תרופות נגד כאבים ללא בדיקה,
ובקשתיה שאביה יבוא אלי. היא אמרה
שהוא לא יכול ללכת, ואז שלחתי אותה
להביא פינקס קופת־חולים, כדי שתוכל
להזמין ביקור־בית. הבת לא חזרה
ולא הוזמן ביקור.

כשהגעתי למרפאה, ביום שלישי, שמעתי
צעקות וקללות מבפנים. שמעתי את החולד,
מתלונן על זה שלא שלחתי תרופות
אתמול. פחדתי וניכנסתי ישר לחדרי. המזכיר
ניסה להשקיט אותו והכניס אותו
לרופא אחר לבדיקה, ודרך אותו רופא קיבל
החולה את הכדורים והתרופות שביקש.

יי.ו

אחרי שקיבל את התרופות התפרץ אלי
לחדר. בהתפרצות זו שבר את הדלת ופרץ
עלי בצעקות :״אני אהרוג אותך! למה לא
שלחת את התרופות? אני משלם מסים!״
פחדתי וניסיתי להרגיע אותו במבט עיני.
הוא פרץ שוב בצעקות :״אני אהרוג אותך!״
אך עדיין לא נגע בי.
פניתי לפציינט שישב בחדר ושאלתי אותו
:״מה כואב לך?״ החולה המתפרע תפס
אותי בצוארון וצעק :״תענה לי, או שאני
הורג אותך.״ אמרתי לו :״אם אתה
מדבר כך, אני לא מדבר אתך.״ והוספתי:
״אני גם לא מפחד ממך.״
כשאמרתי זאת קיבלתי שני אגרופים בפני,
ונפלתי אחורנית. הייתי המום, קמתי
וצעקתי :״למה?״
אז זרק עלי בקבוק־תרופות בפנים. הרמתי
את ידי ונפצעתי ביד שהגנה על
פני. החלטתי לא לוותר הפעם ולהזמין
משטרה, והתחלתי לרוץ לטלפון שנמצא
בחדרו של המזכיר. כשיצאתי למסדרון ראיתי
את המתפרע עוקר מעקה של ספסל׳

ך! ך ןן ןףןךןד״ר סוסנר פפאציינט כבירדהחולים ,,בילינו
11 #1111 פון״ ,שלושה שבועות אחרי מיקרה
התקיפה כעמישב. לידו: אשתו, המבלה שעות ארובות בחברתו.
שהיה מחובר לקיר בארבעה ברגים, מניפו
ורץ לעברי. הרמתי את ידי והמקל פגע
בהן. כשראיתי שהוא מכוון את המקל לראשי,
תפסתי כסא וכיסיתי את ראשי ו־צוארי.
עם הכיסוי המשכתי את ריצתי
לטלפון. אז קפץ עלי ונגח בראשו בבטני.
שנינו נפלנו, כשהוא מעלי. הוא תפס אותי
בצוארון והתחיל לחנוק אותי, ,תוך כדי
צעקות :״אני ארצח אותך! 8ני אהרוג
אותך!״ הוא תפס את ראשי והטיח אותו
בריצפה, ואז אבדה לי ההכרה. כשהתעו
ררתי
מצאתי עצמי בבית־החולים.

אני כבר ארבע שנים בארץ, ומהן שלוש
שנים־וחצי עובד בעמישב. בארץ מולדתי
הייתי אסיסטנט באוניברסיטת בוקרשט, ואני
רופא טוב. עוד לא היתד, עלי אף פעם
תלונה רפואית. אבל האנשים פה אוהבים
להוציא חופש־מחלה כדי לא ללכת לעבודה,
ואם לא הולך להם בטוב — הם
מנסים בכוח. כבר הרבה פעמים היו לי
צעקות ואיומים בנושא זה.

במדינה סטטיסטיקה

סדירה בזמן פעולתם של הארגונים הפורשים
דין בל חברי אצ״ל ולח״י היד, אהד —
מוות!״

כמעט בכל בית ישראל מצוי רדיו, כיריים
של גז ומקרר חשמלי* .כאשר הלשכה המרכזית
לסטטיסטיקה מפרסמת עובדות אלה
אפשר לחשוב שהחיים של המשפחה הישראלית
הממוצעת, ובמיוחד חייה של
עקרת־הבית, קלים מאד.
אך המתעמק במספרים שפרסמה הלשכה
השבוע, צפוי להפתעה לא־נעימה: רק לכל
משפחה שלישית במדינה מכונת־כביסה. רק
לכל משפחה חמישית מערבל חשמלי (מיק״
סר) ורק לכל משפחה שביעית בארץ יש
שואב־אבק.
מר, פלא שרק לאחת מכל שתים־עשרד,
משפחות ישראליות מכונית פרטית ורק לכל
אחת מארבע־עשרה משפחות רשם־קול.

הזוי

החיים הקד־ ם

• טום שם משמן טוב. בירושלים
ניצלו שני נערים את מנוחת השבת, חדרו
דרך חלון פתוח לאחד מאגפי משרדי
האוצר, חיטטו במגרות, הסבירו לשומרי
המקום שבאו לעצור אותם, כי היו בטוחים
כי במשרד־האוצר אפשר למצוא אוצר
גדול.
$לקידום המכירה. בתל-אביב החליט
הירקן שלמה סרור ללכת עם הזמן,

דעות
3ם ק*דין מוות
מאז נולד אברהם קאופמן לאביו השוחט
בעיירה רוסית חולל רבות בחייו. הוא נשא
שלוש נשים, הוליד ארבעה ילדים, התנדב לגדוד
העברי במלחמת־העולם הראשונה.

בי מי ם ח מי ם
אין טו בממקלחתעם

הסבון ללא סבזן של תיא המנקה,
מרענן ומרחיק זיעה למשך כל היום.
ריח האורנים הסבעי והקצף השופע
של בת־אורן, יפיגו ממך את החום
ויעניקו לך הרגשה נעימה.

אחר־בך היה פועל בניין וגם אופנועך
חובב, שהשתתף במסע האופנועים של הפועל
לאירופה בשנת . 1931
הוא גם הספיק להיות אחד המפקדים החשובים
של ארגון ההגנה העברי בארץ״
ישראל. בשנות העשרים היה ממפקדי תל־אביב,
בעל שם המחתרת אילן. בשנות השלושים
היה מבוני הנוטרות העברית וממציא
שיטת הנז״ניס (המשמרות הנעים —
של הנוטרים בדרבים) .בשנות הארבעים הקים
את משמר החופים.
והיום שמו אברהם איכר. הוא בן .67
פרדסן מצליח באביחיל אשר בשרון ויושב
ראש חברי ההגנה בתל־אביב.
אילו. השבוע החליט בי הביוגראפיה שלו
מזכה אותו לשפוט בדיני נפשות. אחר שכל
מי שהיה משהוא השמיע בחודשים האחרונים
את דעתו על מחתרות האצ״ל והלזז״י הביע
גם הוא את דעתו, בראיון שמסר לכתב
ידיעות אחרונות.

מועדון התרבות -תל־אכים רח, בר־כוכבא 10
כיום ו׳ 26.8תתקיים

בימת צעירים

הנושא:

התנועה לשחרור לאומי של עמי ערב
המרצה: ח״כ אמיל חביבי
נוער מוזמן!
חתונות מסיבות
בד-מצוה
תמונות צבעוניות במחיר תמונות בשחור לבן
על כל 50 תמונות מתנה תמונה גדולה חנם.
יעוץ ועזרה לחובבים :
ברוך סוקר, רמת־יוסף, רח׳ הדדי ,10 בת־ים טל.842524 .

קנו א ת

איבר הגדיר את לוחמי המחתרות כמורדים,
עריקים, פורקי־עול ודוחקי־קץ מסוגו
של שבתי צבי, מי שהבטיח (ולא קיים)
להביא גאולה בשנת . 1666 הוא גזר את
דינם בקצרה :״אילו היתד, בארץ ממשלה
* המספרים המדוייקים: רדיו (כולל טרג־סיסטור)
ב־׳0/,ם 9של הבתים; כיריים (או
תנור) של גז ב״ ; 8670 מקרר חשמלי ב־ ״.787

1רחוב המלך ג׳ורג׳ ,32ת״א

עיטר את חנותו בשלטי
כתובות מקוריות כמו תאכל ענבי־טעס —
במקום ענבי־זעם או מוטב להצטופף אצלנו
מאשר בתור של קופת־חולים.

0אהב״ כועדת. ביהוד עמד אברהם
נעים לצאת לירח־הדבש שלו, הורד
ברגע האחרון מן המונית בה נסע עם כלתו,
על־ידי שכנים מבוהלים, שבאו להודיע לו
כי הנגרייה שלו עולה באש.
• עתיד וו רו ד. בירושלים פרסמה
הנהלת שירותי־הטלפון מחקר שגילה כי תוך
ארבע שנים יעדיפו ־ 507 מבעלי הטלפונים
במדינה מכשיר בצבע שן־הפיל הבהיר ורק
־ 307 יסכימו להוסיף ולהשתמש במכשיר
השחור המקובל.
תמרורים 4נולד. בן חמישי לרבה של צפת,
הרב מאיר שטרן, שקיים בהזדמנות זאת
מצוות פיקתדנפש הדוחה את השבת, עת
הסיע בליל השישי האחרון, את אשתו שכרעה
ללדת, מביתו לבית־החולים, כשהוא
לבוש בגדי־שבת חגיגיים, מזנבת הדורה ו־קפוטת־משי.
נישאה.
סוהילה אל־קאסם, בתו
היפהפיד, של חוסיין
אל־קאסם, מי שהיה
קצין בחיל־הספר ה־עבר־ירדני
(הבריטי)
עד קום המדינה, ואחותו
של המשורר
סמיח אל־קאסם, בטכס
דרוזי, לעובד
שירות השידור ובן־
דודה יוסף איסמעיל
בכפר מולדתה רמה,
ליד צפת, בנוכחות
מאות קרואים בולל
ח״ב אליאס נחלה
וח״ב שייך ג׳בר
מועדי.

הגיטרה המעולה
הפסנתר כע״מ

פרסום

נושאי

נתגרשה.

הזמרת רוזמארי קלוני
,38 ,מבעלה השחקן
חוזה פאראר,
,54 אב לחמשת ילדיה,
ממנו התגרשה כבר

פעם,

בשנת

,1962 ולו נישאה בשנית בשנת .1963

4נפצעו.

חברות פרנסוא (שלום לד

עצבות) סאגאן ,31 ,בפניה וזמרת ז׳ולייט
גראקו ,39 ,בגבה, בתאונת־דרכים עת נהגה
טאגאן במכוניתה של גראקו.
^ הו ע נ קו. כנפי טייס לסגן־משנה
יונתן זורע ,20 ,אחד מששת בניו הזכרים
של אלוף מאיר (״זרו״) זורע, לשעבר אלוף
פיקוד־צפון וכיום טרקטוריסט במשקו, מעגן־
מיכאל. יונתן הוא הקצין השלישי במשפחה.
אחיו הבכור, גיורא, הוא קצין צנחנים.
4הוענק. על־ידי שר הכוחות המזו־יינים
של חוף־השנהב, מבד,יאה בלה קואדיו,
עיטור מפקדת המיסדר הלאומי של חוף
השנהב לאלוף־משנה דינה ודרס, על ״שירותיה
הנעלים לאומה, ובמיוחד לנשות חוף
השנהב. אלוף־משנה וורט, סטודנטית לרפואה
שהפכה לפעילת בטחון ומפקדת חיל־הנשים
של צה״ל, הכשירה בחוף־השנהב
משך שלוש השנים האחרונות ששים נערות
לשנה להדרכת נשות הכפרים החופשנהביים.

4התפטר. מטעמי בריאות ואחר
כהונה של 35 שנים, מראשות עיריית שפרעם,
ג׳אבור (אבו אליס־אליאס) ג׳אבור,70 ,
ותיק ראשי העיר בארץ וראש העיר השני
בתולדות שפרעם, שכוננה כעיר על״ידי השלטונות
העותומניים בשנת 1914 והמונה
כיום 8000 נפש.
העולם הזה 1512

גמיקיה גורדו
״ ב ח בתי־ספר תיכוניים

מיסודם של

נותרו מספר מקומות

ח עו ת ל

חקצוע
תוך זמן קצר.
בהדרכה מקצועית מעולה!

117־ : 0 *0

בקד * אחה ״ צ * ערב
פתיחתהקורס :

לשנת הלימודים תשב״ז
לכיתות: ששית (י׳)׳ שביעית (י״א) ושמינית (י״ב<

* הו מני ס טי ת

* ריאלית

* ביאולוגית

לפי תוכניות משרד התנוך והתרבות

קבלת לקוחות בסלון בית־הספר לספרות.דיאנה־יום־יום
בין השעות 1 -9בצהרים, ג 7 -בערב
בימים א, ג ,ה, הסלון פתוח עד 0ג 9בלילה.

חתיעצות פדגוגית והרשמה :
רה׳ גורדון 53 פינת רה׳ ריינס, ת״א,
טל 248514 . י כשעות 8.00-13.00 ובשעות 17.30-20.00

גפקזיה גורדה
>ס ו די, לאשהבלבל )

אנטומיה של אהבה
מורה דרך מפורט לאשה הצעירה האו מרת ״כן׳/
בדרכי האהבה ובמבוכיה.
כיצד לפגוש יותר גברים, וגברים יותר מעניינים י
כיצד לנהוג בעולמם! מהי ״נשיות״ וכיצד
להגבירה! כיצד ללכוד א ת הגבר, אשר עליו
״שמת עין״! מהםה טיפוסים השונים של
גברים — ואיך לנהוג בכל א חד מהם! כיצד
לגמור ״רומאן״ בלתי רצוי !
בספר זה תמצאי תשובה ל מ אות שאלות המציקו
ת לן מדי יום ביומו. הספר יעשה אותך
נשית יותר, ב טוח ה יותר בעצמך, מבוקשת יותר.

|1,161ו נ(10 ננ 1ד1עוך)17ל226066.
בית־ הספר ״ ויאנה ; בעל המוניטין הבינלאומי,
עשיר הנסיון והוותק מומלץ על־ידי התאחדות
מוסדות חינוך פרטיים בישראל.

טיפול ושרות סלוני !!
במחירים סמליים בלבד !!
בבית־ספר ״ נוי ״
לספרות נשים
אפל ־ ו 1י 0

בהדרכת חבר מומחים
תל־אביב, רח׳ אלנבי ,48 טלפון 57400
סל סול תמידי והחלקת שערות (בחומרים המשובחים
ביותר) של ״ הלן ־ קרטיס ״ ״אימדיא—ו ולה ״
צביעות שונות בכל הגוונים
תסרו קו ת ותספורות לפי האופנה
נשארו מספר מקומות מצומצם לקורס בתאריך 1.9.66
פתוח מ־ 8עד ,12 ומ־ 2עד .6

( 2.80ל״י)

נ מנ ם׳ ה

בני

ב־ 30 באוגוסט נפתחים קורסים ערב

חשמלאות

בנין, אינסטלציה, ותיקון מכשירי בית
לימוד עיוני ומעשי במעבדות

חשמלאות

אוטו-טוני7ן

סו נ חו ת

רכב
הקורסים מכינים לקראת
בחינות הסמכה ממשלתיות.

ל ה שיג

ברטים והושמה: בבקר 3-8ו. בערב 8-4
במטדדי ביה ס בתל אביב

בנ ל

ב תי -המרקחת

המפיצים:
במ״ס שבח רמת־גן
בנו-ס פרסקליניק תל־אביב

טל 724261 .
טל 823834 .

אלנביסד החשחי 27 פוישמו 38
ליד התחנה המרכזית

ליד דיזנגזף

לחובבי ספורט
ברשותנו מכוניות חדשות
ומסלולים חדשים
בטיחות ונוחיות לנוסעים
,.העולם הזה״ ,שבועוןהחדשותהישראלי
המערכת והמנהלת: תל־אביב, רח׳ קרליבן־ , 12 טלפון 9־,30134
ת. ד • 136 .מען מברקי: עולמפרס • דפוס משה שהם בע״מ,
תל־אביב, רח׳ פין • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע״מ• .
העורך הראשי: אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע״מ.

העולם הזה 1512

״ קארטינג״
הספורט העממי
מגרשי התערוכה
פתוח מ־ 5אחה״צ
אוטובוסים .42 ,25 ,27 ,22 :

ס ^ /מ ן ^ /ע ק 3 8 X 1ו=ן0 -וכד ^/ד-בך י^בבוובו. א /ד ־ בןוע .־ ב / 1סאי ס
קולמע סרטים
הברחה בינ ל או מי ת
ריפיפי ( 70 ירון, תל־אביב;

צרפת)

לאחר הריפיפי הראשון, המפורסם, שנעשה
בידי ז׳ק בקר, השתדלו כל מיני במאים
לעשות כל מיני חיקויים לאותה הצלחה,
הריפיפי האחרון, שנעשה על ידי דנים
לה פטלייר, משתמש אפילו באותו השחקן
ששיחק בריפיפי הראשון, בז׳ן גבין, אב?
אפילו עובדה זאת לא עוזרת לו הרבה.
ז׳אן גבין הוא פושע גדול העוסק בעסקי־
הברחה ענקיים על פני העולם כולו.
גרט פרובה, ידידו, הוא גם שותפו. לגרט
פרובה יש אשה, והאשה של גרט פרובה
מאוהבת בז׳ן גבין.
חוץ מזה ישנו עיתונאי, שהוא בעצם
לא עתונאי, המאוהב( ,אבל לא באמת)
במיריי דארק, שהיא זונה, אבל לא זונה
רגילה. חוץ מזה יש עוד המון שומרי-
ראש, ושומרי סף, וקבוצות שונות של
פושעים, שרבות ביניהן על עסקי ההברחה
הבינלאומיים.
אחרי שרואים את כל האנשים הללו וכבר
מכירים אותם פחות או יותר, מתחילים
לראות בסרט דברים חדשים. רואים
מסוס ממריא. אחר כך רואים מטוס נוחת.
אחר כך הוא שוב ממריא. רואים את
טוקיו. רואים את פאריז, רואים את לונדון.
רואים את רומא. רואים אנשים הולכים,
הולכים והולכים. אחר כך רואים אותם חוזרים,
ואחר כך שוב הם הולכים.
ואחרי זה מובן שלא היה לבמאי זמן
לתאר מה בדיוק קורה בסרט, מי הורג את
מי, למה, ואיך.

נסם ונ 3ר א 1ת

5ימים אירוח מלא באחד מ 9-בתי המלון באילת המחיר ה חל ב 179-ל״י, כולל
טיס ה הלוך וחזור והסעים בת״א ובאילת. המראה ביום 14.9חזרה לת״א .19.9
פרטים והרשמה: ת״א — ״ארקיע״ ,מזא״ה ,42 טל ; 614567 .ירושלים —
רח׳ יפו ,19 טל ; 25888 .חיפה — רח׳ איבן סינא פינת הנביאים, טל; 532262 .
ואצל כל סוכני הנסיעות.

״טמבור״ החוגגת 30 שנה ליסודה משווקת מוצר חדש —
צבעים למתקנים גרעיניים.
חברת ״טמבור״ ,החוגגת בימים אלה שלושים שנד, להיוזסדה, מציינת יום זה, יהיה זה אחד מ־500
המוצרים שחברת ״טמבור״ ,הגדולה בחברות הצבעים בארץ, מציעה למכירה. יחד עם מוצר זה תשוזק
החברה צבעים חדשים שיצרה למטרות שונות ותיעזר בכר במעבדה הגדולה שלה ובידע הרב שהיא
רוכשת בכל העולם.
המפעל, שהוקם בשנת 1936 על־ידי שלושה עולים מגרמניה, מספק היום יותר מ 40 משוק הצבעים
של הארץ, בהיקף ייצור של 10.5מיליון ל״י לשנה. היצוא שלו בשנה שעברה הגיע ל־ססס 500,דולר,
והמפעל, הנמצא באיזור ד,תעשיה של עכו, מעסיק 175 עובדים.
בשנת 1944 רכשה חברת ״ינסון את ניקלסוך, קונצרן בין־לאומי שמרכזו בלונדון, את רוב מניות
המפעל, שנמצא באותה תקופה בצ׳ק־פוסט של חיפה, היא צומת עכו. זאב נד,ב המנוח, ממיסדי המפעל,
נשאר כמנהל כללי. מאותה תקופה חלה התפתחות רבה, מאחר שבית־ד,חרושת קיבל ידע רב מד,קונצרן
הלונדוני וגם נפתחו לפניו שתקים רבים במזרח התיכון.

600 חנויות מציעות מוצרי ״טמבור״
מאז קיבלה החברה תנופה רבה, נעזרת בידע של החברה מדרום־אפריקה והונה גדל. בשנים האחרונות
גדל הייצוא במידות רבות ,״טמבור״ רכשה שתקים חדשים והגבירה אח מכירותיה בארץ, בה מציעות
600 חנויות את מוצריה. במעבדה של המפעל עובדים 20 חימאים וטכנאים, אשר הצליחו לפתח ולייעל את
הצבעים הקיימים ולייצר גם פטנטים חדשים לצבעי קירור ולצבעי אניות., .סמבור״ מייצאת צבעי אניות
ב־ססס 300,דולר לשנה ומחזור הכספים בצבעי אניות שנוצרו בידע הישראלי, מגיע למיליון דולאר .״טמבור״
מחזיקה מחסנים בנמלים שונים, שם היא מוכרת את הצבעים לבעלי האניות, ללא מכס.
175 עובדי המפעל באים מ־ 25 ארצות. במעבדה בלבד עובדים ילידי הארצות הבאות: ישראל, אורגואי,
הודו, רומניה, הולנד, תוניס, בולגריה, גרמניה, מרוקו, פולין, אפריקה הדרומית, אוסטריה ותורכיה.
לאחרונה רכשה החברה ידע רב, מעבדותיה שכללו מוצרים חדשים והיא עומדת להרחיב את יצורה
ואת מבחר מוצריה.
כרטיסי הגתנים של ״טמבור׳׳ מכילים 178 גתנים סטנדרטיים.
מחסן חומרי הגלם מכיל למעלה מ־ 300 פריטים.

הארפר (חן, תל־אביב; ארצות־הברית)
נפלאותיו של ג׳יימס בונד כבר נמאסו ע7
הקהל. המפיקים הבחינו בדבר, והחליטו
לנסות לחזור למסורת הנפלאה של סרטי
המתח שנעשו על פי ספריו של ריימונד
צגדלר בכיכובו של האמפרי בוגארס. הם
יצרו את הארפר.
אבל אם מארלו (האמפרי בוגארט) היה
הרפתקן, אידיאליסט, גיבור אנושי מופלא,
הרי הארפר לעומתו הוא צעצוע מכני. הוא
נשכר על־ידי אשת מיליונר על מנת למצוא
את בעלה האבוד.
העבודה שלו משעשעת אותו. הוא מחפש
את המיליונר ותוך כדי חיפושים מגלה
קבוצת מבריחים, מוריד מסכות ותחפושות
מעל אנשים שונים, ומגלה, בעיקר, שאותו
מיליונר אבוד היה שנוא על כל מכיריו,
כולל אשתו ובתו.
הבמאי, ג׳ק סמאיס, שמר אמנם על מתח
וקצב לכל אורך הסרט, אך העלילה נשארת
מסורבלת. אנשים נכנסים ויוצאים. פעולותיהם
אינן מנומקות דיין, כל מה
שנעשה על הבד נשאר מכני, ללא שום
עומק, ואפילו הבלש עצמו (פול ניומן,
המחפה על חוסר משחק בעודף תנועות)
נשאר שטחי עד שיעמום.

האדס החד ש
הרדיפה (אופיר, תל־אניב; ארצות־הבדית)

סוציולוגים, אנשי מחשבה, ואנשי משטרה
עוסקים כבר שנים רבות בבעיית האגרסיביות
האנושית.
הבמאי ארתור פן נתן תרומה אמנותית
משלו לבעייה זו, בסרט מעניין, מאוכלס
בצוזת שחקנים מצויין, החל במרלון ברנדו
הנצחי וכלה בג׳יימס פוקס המצויין.
בעיר קטנה, מודרנית, מתנהלים חיי חברה
עליזים, נורמלים. החברה מורכבת מכמה
מעמדות שאינם מתערבים זה בזה.
המעמדות מורכבים מזוגות זוגות. כל זוג
מתעלל במישנהו. הנשים בוגדות בבעליהן,
הבעלים מתאכזרים לנשותיהם, הנשים רומסות
מתוך שנאה אשה את רעותה. כולם מכאיבים
מתוך תענוג איש לרעהו, בוגדים
איש ברעהו, נואפים איש עם אשת חברו,
חודרים מתוך תאווה סדיסטית לחיי הזולת
ומאשימים את הזולת בחטאים שביצעו או
שהיו רוצים לבצע.
שנאה בושותפת. בלילה בו מתרחש
הסרט נערכות שלוש מסיבות של מוצאי-
שבת, בשלוש שכבות שונות של החברה.
באותו לילה מסתתר אסיר נמלט באחד
מחלקי העיר.
לפני תחילת המסיבות, כשהאנשים נמצאים
עדיין בבתיהם. הם פוחדים. הם בו׳
ה עול ם

הז ה ! 512

הזוג התצץ ביותר בעורם עושה זאת רע׳]׳ המצלמה

הגל השקט

ק״מ כדי לבלות 48 שעות בגן־העדן הרגוע.

1111 *1 ^1ה1ך11| 1
1111 111 [ 11 1
והמקושטים.

חלק

אל תשימו לב לשלושת הכנרים,
גם לא לשני האינאנס העצומים
התפאורה של אקאפולקו במקסיקו.

העיקר זה הוא והיא, השותים מיץ אנאנס. נפי שהם סיפרו
לצלם שליווה אותם :״זאת רק התחלת החיים המשפחתיים
שלנו יחד. ארוחת הבוקר הראשונח שהכינה בריג׳יט במו ידיה.״

תסכים. כי כל פעם שבריג׳יט עירבבה
חיי־משפחה עם ביזנס, זה נגמר ברע.
לכן השניים יופיעו אך ורק בתמונות
מן הסוג המתפרסם בעמוד זה. זהו בעצם,
חלק מן האלבום הפרטי של גוף
ציבורי נערץ.

ובח״ל

ןקוןק נושאת בעצמה את מזוו־דותיה,
ואיש אינו מבקש
ממנה חתימה. האין זה גן־עדן מושלם?

ו! 11 11

דדים. על כל אחד מעיק מצפון משלו. הם
יראים מהאסיר, המגלם בתוכו את כל מעשיהם
הרעים למרות שהוא עצמו, בעצם׳
היד, חף מפשע.
כשהמסיבות מתחילות, האנשים רוקדים,
משתכרים, מתהוללים, פוגעים מתוך שיכרות
ושמחה איש ברעהו, אבל לאט לאט
הם מתאחדים בשנאה ובאגרסיביות משותפת
המופנית אל האסיר הבורח, הנמצא
מחוץ לחוק.
טביעה כאש. הבמאי בחן את האנשים,
הוא מסתכל עליהם בעין חדה, קרה ובוחנת.
הוא מגלה אותם ברגעים הקטנים
ביותר שלהם, ברגעים של פחד, אימה,
שנאה, תוקפנות, וברגעים בהם כל זה
הופך להיסטריה המונית.
הוא בנה את הסרט בצורה ראוייה להעהעולם
הזה 1512

כל פעם שבריג׳יט היתה מתרחקת מן
האנושות, היו אומרים עליה :״היא
בורחת או ״היא מחפשת!״ הפעם היא
לא ברחה, והיא לא חיפשה. לא היו לה
בעיות נפשיות נוראות, ומה שהיא חיפשה
כל הזמן היא סוף־סוף מצאה: גבר
חלומותיה. הלא הוא בעלה החדש, גינתר
פון ז קס פון אופל.
קודם כל השיק את ספינת הנשואין
שלהם על גלי שמפאניה בריביירה. אחר־כך
עלו השניים על מטוס ויצאו לירח־דבש
מסביב לכדור־הארץ. הם לקחו מעט
מאוד איתם: פינקס צ׳קים שמאחוריו
עומדים מיליונים, כמה מזוודות פשוטות,
סמרטוטים צבעוניים, ושני צלמים.
כך זכו חסידיה של חתולת המין לראות
את התמונות המנציחות את אהבתה ה גדולה.

נראים כל י ד טוב ביחד, שבפאריס
כבר נמצאו אנשי־קולנוע, המוכנים
לחבר סרט מיוחד בשביל השניים.
הם רק חוששים מדבר אחד: שב.ב. לא

רצה. בהתחלה הוא עדיין מלקט פרטים
שונים בחיי האנשים השונים בעיר. הוא
מדלג מזוג לזוג, מבית לבית. לאט לאט
הוא מתרכז בשלושת מסיבות הריקודים
הגדולות שבעיר. וככל שהאנשים שמחים
יותר, משתכרים יותר, האכזריות וההתעללות
גדלות. ככל שהלילה מתארך, והשיממון
גדל, היצרים נעשים מחודדים יותר,
דורשים יותר פורקן.
האווירה נעשית כבדה, עכורה, מלוכלכת׳
עד להתפרצות ההמונית בסצינה הנוראה,
בשדה המכוניות הישנות, שבה ההמון
הצוהל מנסה להטביע את האסיר
בים של מכוניות בוערות.
העיר אותה תיאר ארתור פן היא עיר
של הזמן החדש, אנשיה חיים על פי המוסר
של הזמן החדש, רוקדים את הרי

החנוה

החברה מסן טרופה התגעגעו לזוג החדש. לכן תפסו אוירון
ובאו גם הם לטהיטי. סתם ככה, למסיבת סוף־שבוע. בריג׳יט
(באמצע) אפילו לא התאפרה לכבודם. לולא היו חברים טובים, לא היו מכירים אותה.

קודים החדשים של הזמן החדש. יש בה
טיפוסים חדשים, ובעיקר נמצאת בה, בצורתה
המפחידה, האמיתית, דמות האדם
של הזמן החדש.

תדריך

* * שני קוני למל

* נשיב נשים ;שים (מור, תל-
אביב) שבעה סקציים קצרים המתארים יחסי
גברים ונשים. עליז ומצחיק.

* ארבע דפנות בוקר

עונית, עליזה ושמחה, על ידי אנשי סוף
המאה.
* מדך עכברוש (אוריון, ירושלים)
אנשים שונים, ממעמדות שונים מחזיקים
מעמד באופנים שונים במחנה שבויים יפני,
בתנאים בלתי אנושיים.

(פאר, תל-

אביב) סיפור עצוב על ארבעה אנשים
בודדים השקועים בתוך עצמם ואינם מסוגלים
להתקרב איש אל רעהו.

4אנשים מופלאים כמכונות
מעופפות (רון, חיפה) המטוסים של
תחילת המאה כפי שהם נראים בצורה צב
(אורה,
חיפה;

הוד, תל־אביב) עיירה יהודית תוססת, מלאת
דמויות ציוריות של יהודים יפים, בטיפולו
החם והאוהב של ישראל בקר,
לפי מחזהו הקומי של גולדפאדן. משחק
מצויין של כל המשתתפים, ובעיקר: מייק
בורשטיין וג׳רמן אוניקובסקי.

המרגל שחזר מן הכפור

(אלנבי, תל־אביב) סיפורו של מרגל אנושי׳
המשחק בין הכוחות הגדולים, המשחקים
ביניהם משחקים פוליטיים מסובכים. עלילה
בנוייה היטב, בימוי יעיל, ומשחק מצויין.

במרחב
מיוצר מתערובת היזיבינז ה מ ^ 7מ והמיוחדת

ג מ׳נ ה

תימן

סו פ ר

3ע ל ־ 3די ח או 3ע ל ־ 3י ת?

החולצה ה מ עני ק ה לד את הטובים שביתרונות
הכותנה והסיב ה סינ ט טי
הגהוק מיותר

האופנה התד &ז

ב חו ל צו ת

1ה ב 1כ 1 1ירנו * 1לךו

נצל א ת הימים שנותרו עד לסיו ם מבצע

רכי שת מכונית ללא בתנאים
פולקסווגן תקדים!

פנה אל סוכנויות פולקסווגן ברחבי הארץ

,ס ט! ד! 1לאמ 11תהק 1ל 11ע 1ה ת׳ א ט וו ן
מודיע על פתיחת קורסי ם בוקר — ערב
ביום 12.9.66
משחק

+א פור קולנוע ו תי א ט רון
קולנועית צוות

* הסרט ה

* תאורה קולנועית (לחשמלאיס)

המורים:

פיטר פריי — עדנה שביט — בנימין קורצקי —
יעקב המאירי — סטפני א טל א ס — עדה לזרוביץ
— ה מנ הל: שלמה סורי אנו;
פרטים והרשמה:
רח׳ דיזנגוף ,110 טל ,23 31 73 :בשעות 4עד 8בערב.

מוגובי.

הר ש מה לקורסיעונה
בגרות ומו?ן דמות

צנעא היתד, בשבוע האחרון עיר רוויית־מתיחות.
התושבים נאלצו להישאר בבתיהם
בשעות הלילה, מחמת עוצר שהוכרז לפתע,
ומישמרות מצריים סיירו ברחובות הבירה
התימנית. נמל־ר,תעופה ותחנת־ד,שידור הושמו
תחת שמירה של יחידות הצבא המצרי,
ומספר השומרים על אדמות הנשיא עבדאללה
אל־סלאל הוגדל.
כי בפעם הראשונה מאז המהפכה התימנית,
היה קרע גלוי וחמור בצמרת המישטר. מצד
אחד התייצב ראש הממשלה, חסן אל־עמרי,
כנגדו: הנשיא אל־סלאל.
המחלוקת אינה אישית, אלא נוגעת לסמכותם
של המצרים בתימן .״המהפכה התימנית
עברה את צעדיה הראשונים בשלום,״
אומר אל־עמרי .״אנחנו מקבלים בברכה את
המשך נוכחותם של הכוחות המצריים —
אבל כבעלי־ברית, לא כבעלי־בית. אנחנו
ננהל את העניינים השוטפים שלנו בעצמנו.״
מכיוון
שלדיבורים של פוליטיקאים אין
ערך רב בארץ השסועה על־ידי מלחמת האזרחים,
הזמין אל־עמרי לישיבות הממשלה
את השייך עבדאללה אל־אחמר, ראש שבט
האשיד החזק, שיביע את דעתו. עמדת השייך:
גם הוא חושב שהמצרים מתערבים
יותר מדי, והוא מוכן להעמיד את לוחמיו
לפקודתו של אל־עמרי, אם יתעורר הצורך
בכך.
גילוי סודות. הנקודה המעשית, בה
התנגשו ראש הממשלה והמצרים, היתה קשורה
למעמדו של אל־סלאל. מזה תשעה
חודשים שהה הנשיא במצרים, חלק מהזמן
בבית־חולים. אל־עמרי סבור, בי אל־סלאל
שוב אינו יכול להיות מנהיגה של תימן,
המבקשת לחסל את מלחמה האזרחים. יש
להחליפו במנהיג אחר, שיהיה מקובל על
המחנה המלוכני.
כל עוד דיה סיכוי כלשהו להגיע לידי
הסדר עם סעודיה, החזיק עבד־אל־נאצר את
סלאל במצרים. אולם משהוברר, כי שתי המדינות
לא יגיעו לידי פשרה, דרש את
החזרתו לצנעא.
ממשלת תימן התנגדה, ורק אחרי לחץ
מצרי ממושך שב אל־סלאל לבירתו, בתחילת
השבוע הזה. ההתנגדות לשובו היתר,
כה חריפה בצמרת הממשלה, שהמצרים
חששו מפני נסיון להתנקש בנשיא. על כן
תפסו את נמל־התעופה והפקידו שמירה
חזקה סביב אל־סלאל.
צעדים אלה חשפו את הסיכסוך בין צנעא
וקאהיר, ואל־עמרי החל מדליף לעיתונות המערבית
פרטים שנשארו עד כה בסוד. בין
השאר:
• לפני מספר חודשים הציעה גרמניה
המזרחית לצייד, לחמש ולאמן דיביזיה
שלמה של הצבא הרפובליקאי התימני. ראש
הממשלה קיבל את ההצעה, אך מצרים
סירבה להתיר את מסירת הציוד והנשק,
והודיעה לאל־עמרי כי יחסי־הוזוץ של תימן
הם בסמכותה הבלעדית של קאהיר, וכי הוא
אינו מוסמך לנהל בל משא ומתן אלא
דרכה.
בעת ביקורו של אל־עמרי במוסקבה,
ניסה ארבע פעמים לקבוע ראיון עם ראש
הממשלה קוסיגין, אד השגרירות המצרית
הפריעה לו. רק אחרי שנודע הדבר לקרסיגין,
והוא ביקש לראות את אל־עמרי, נכנעה השגרירות.
אולם
ראש הממשלה הסובייטי דחה את
בקשת אורחו התימני, כי להבא תישלח
העזרה הסובייטית לתימן ישר, ולא באמצעות
מצרים.
שתימלח מו ת ׳.1על רקע זה התכנסו
השבוע נציגי המלך פייצל והנשיא עבד־אל־נאצר
בכוויית. יוזמת אמיר הנפט, שבתחילה
נראתה יותר בתעלול, כינסה בכל
זאת את נציגי שני היריבים הגדולים ליד
שולחן אחד, אחרי שבשנה האחרונה לא
היד. כל מגע של שלום בין נציגי שני
הצדדים.
מה השיגו שיחות אלה? הסעודים הדליפו
לעתונים את הדרישה העיקרית שלהם: פינוי
מיידי של הצבא המצרי, והחלפתו בצבא
נייסראלי — מעין חיל חירום של העולם
הערבי — שיהיה מורכב מיחידות של הצבא
הסודאני והצבא הכווייתי. תגובת הנציג המצרי:
דחייה זועמת.

כאשר נפרדו השניים, וחזרו לבירותיהם
כדי לדתה על תוצאות הפגישה, אפפה אותם
אוזירה אופטימית. פרשנים מיהרו לנבא, כי
הדו־שיח שנפסק בג׳דה יתחדש בקרוב בכוויית,
בהשתתפות המלך פייצל ויריבו
המצרי.
אולם אם פרשת ג׳דה לימדה משהו, הרי
שבל אופטימיות בענייני תימן היא מופרזת.
הדרישה העיקרית של סעודיה — פינוי הצבא
המצרי — מנוגדת למדיניותו היסודית
של נשיא מצרים, עבד־אל־נאצר, הרואה
בחצי־האי הערבי את האזור לריכוז מאמציו
בשנים הקרובות.
המצב הזה יסתבך עוד יותר, בעתיד הקרוב,
בגלל ההתפתחויות בתימן עצמה.
כוח הקנייה של הריאל ירד לחצי תוך
שנתיים, מוסדות חדשניים־כביכול נשארו
ריקים מתוכן, הייצור החקלאי הגיע לנקודת־שפל.
המרירות המצטברת תופנה יותר ויותר
כלפי המצרים, עד כי נשקפת סכנה,
כי נוסף למלחמת־האזרחים הגדולה בין
רפובליקאים ומלובנים, תפתח מלחמת־אזר־חים
שנייה.
תהיה זו מלחמה בקרב המחנה הרפוב־

״שוק העבדים״
יפהפיות לבנות ומ שופמות

ליקאי עצמו, בין מצדדי המצרים לבין דורשי
צאתם.
סעודיה ורוע וגוד 1דוע
המלד פייצל לוקח ברצינות גמורה את
מלחמתו בגמאל עבד־אל־נאצר. הכנותיו לכינוס
ועידה מוסלמית מתקדמות, והוא כבר
הצליח לרתום לרעיונו מספר מלכים ומנהיגים
ערביים.
יחסו הרציני של מלך סעודיה לכל העניין
מתבטא בהכנות הצבאיות שהוא עושה, במקביל
להכנות הפוליטיות. הוא יודע, כי
בתימן מרוכז כוח צבאי גדול ומנוסה. הוא
גם יודע, כי חיל־האוויר המצרי יכול לפגוע
בסעודיה מבסיסיו במצרים. לכן החליט, כי
מול הזרוע האווירית המצרית יקים זרוע
אווירית משלו.
המטוסים נקנו באנגליה, באחת העיסקות
הגדולות ביותר מסוג זה, שהסתכמה ב־114
מיליון לירות שטרלינג. אולם אין בסעודיה
טייסים ומכונאים המסוגלים להפעיל חיל
סילוני בגודל זה. לבן י ניגש פייצל לחלק
השני של העיפקה: קניית טייסים. גם כאן
באה בריטניה לעזרתו: תחילה על־ידי העמדת
מדריכים לשרותו, ועתה על־ידי מתן
אפשרות לטייסים בריטיים משוחררים לשרת
בסעודיה, כשכירים פרטיים.
״שוק העבדים החדש!״ קראו מיד העתונים
המצריים, אחד מהם, אל־מוצאוור, פירסם השבוע
קאריקאטורה, המתארת את וילסון
הסוחר מוכר לפייצל את יפהפיותיו הלבנות
— הלא הם טייסים משופמים, כפי שכל
מצרי הכיר אותם בימי מלחמת העולם השניה.

עול ם

הז ה 1512

ספח־ט
כדח־גל

נשואי! פודיט״ם

בלי מתהבד
דוד פרימו ,20 ,הוא בלם הפועל תל־אביב.
לפני ארבעה חודשים יצא עם נבחרת
הנוער למאנילה. איכשהו היה מעורב בפרשת
בתי־העינוגים בבאנגקוק (העולם הזה .)1487
יו״ר משלחת הנוער (שהוא גם יו״ר התאחדות
הכדורגל) מנחם הלר, רצה לשלוח
את פרימו הביתה. רק תחנוניו של מאמן
הנבחרת, עמנואל שפר, מנעו מפרימו שיבה
מוקדמת לתל־אביב.
ידע ליו נ ה. כאשר שבה הנבחרת לתל־אביב
שוב היתד, ידו של הלר על התחתונה.
^ חברי הנהלת התאחדות הכדורגל סלחו ל־
0פרימו. הם עמדו על כך שישותף בסגל.
* הם אפילו זיכו אותו בכרטיס־נסיעה למשחקי
הגביע העולמי בלונדון.
בלונדון נפגש פרימו, כמובן, בהלר. פרי-
מו ניצל את ההזדמנות, ערך עם הלר את
חשבון בנגקוק, העליב אותו בכל־פה.
הפעם היה הלר מחושב יותר. הוא חיכה
עד ששניהם חזרו לתל־אביב. והשבוע הוכיח
כי בסוף תמיד יד יו״ר ההתאחדות על
העליונה. הוא הורה לנפות את השחקן התמיר
מסגל נבחרת־ישראל שיצאה למחנה
האימונים בצפת.

אשה, לאיוחר
יש חדשות במשפחת דויד שי ך החדשה.
החדשות האחרונות, החתונה המפוארת
שלהם, וירח־הדבש הארוך שלהם, כבר
התיישנו. העובדה שהזוג החדש חזר לארץ,
והחל מתכנן את חיי העתיד שלו, גם היא
הפכה ישנה. החדשה האחרונד,־אחרונה היא
שהזוג החדש עומד לפתוח חנות־רהיסים
ברחוב בן־יהודה בתל־אביב.
כל המכרים של דויד שיף ואלהש פי ר א

השבוע, ביום השלישי, נערכה חתונה פוליטית חשובה. שני צאצאים של שני חברי־כנסת
התחתנו — זה עם זו.
האבא של הכלה הוא יצחק קורן, שהיה בעבר חבר־כנסת, ולפני כן מזכיר תנועת־המושבים,
אדם עם עבר פוליטי עשיר ופעלתני. ליצחק קורן, בתור מזכיר תנועת־המושבים,
היו קשרים עם הרבה מושבים, ולאחר קום המדינה, כשהוקמו מיספר רב של מושבים
דתיים, הוא החל מתקרב אל הדת היהודית ואנשיה.
הוא היה אחד הלוחמים המפא״יניקים העזים ביותר לדו־קיום בשלום, בין הדתיים
לבלתי־דתיים. יותר מאוחר, בעיקבות מלחמתו ודעותיו, הוא ה פן בן־בית אצל הרב נסים.
ויחד איתו הפכה שם בת־בית בתו הצעירה, רות .
באותו בית גר בנו של הרב נסים, משה 2םים. האיש שהתפרסם בארץ, לפני זמן רב,
כשבן־גוריון הכריח אותו לשרת בצבא, וכשהשתחרר מהצבא, לאחר שלושה חודשי־שירון ז,
כשנבחר לחבר־כנסת מטעם המפלגה הליברלית דווקא.
הוא היה חבר־כנסת די מוצלח, אבל לכנסת השישית לא נבחר. הוא המשיך ללמוד
משפטים ולעסוק בפוליטיקה ובתורה.
רותי, שהיתה מבקרת בביתו מדי פעם, עם אביה, היתה לבושה תמיד בחולצות כחולות,
עם שרוכים לבנים. היא היתה מפא״יניקית נלהבת, כמו אביה. באחד במאי היא היתה
צועדת ברחובות. בשירה, עם דגל ביד. וכשהיתה באה עם אביה לרב נסים, היתה מתווכחת
עם הבן של הרב על פוליטיקה.
החתונה נערכה בשבוע שעבר בביתו של הרב עצמו, ברחוב בלפור בירושלים. השתתפו
בה מאה איש, שזללו בכל פה את הכיבזד המזרחי שהוגש להם, חלקום, קפה תורכי,
עוגות בגדאדיות, וכל מיני מאכלים מסורתיים, נהדרים שנועדו לשמח את הקרואים ולהביא
מזל טוב לחתן ולכלה.
אומרים שעד עכשיו זה כבר עזר.

הדדרה בי ת ה
סוף־סוף נסתיימה חופשת־הקיץ וקבוצות
הכדורגל שתיירו באירופה החלו חוזרות
ארצה לקראת פתיחת משחקי הליגה שיערכו
למחרת ראש־השנה.
הקבוצה הראשונה שחזרה היתה הפועל
רמת־גן. היא שבה מהולנד עם שני הפסדים
מחפירים ( )1:7 ;0:8ותיקו אחד ( )2:2וריק־מת
יחסים חברתיים מחרידה.
סיפר אחד השחקנים :״ראשי המשלחת
ממש ערכו קרבות אגרופים. וגם השחקנים
^ הפעילו ידיים איש על רעהו. ובדרך חזדה׳
^ ארצה כבר נמאס לנו להכות אחד את השני,
אז הכינו את המלצרים באונייה.״
לאמשח קי ם. סיפור־מסע מוצלח במידה
שווה הביאה עמה הפועל ירושלים.
כאשר ראשי הקבוצה החליטו בציריך לקצר
את השהות בחו״ל ולחזור ארצה, הודיעו
שלושה שחקנים כי הם לא משחקים.
הקבוצה יצאה לשדה־התעופה והם נשארו
במלון. ראשי הקבוצה לא התביישו, פנו
למשטרת ציריך. השוטרים השוויצים ניגשו
למלון, שכנעו את הירושלמים להצטרף לחבריהם
הממריאים.

כדורסל
ב א שי ס ט!
לנבחרת הנוער בכדורסל לא היה מנהל.
למועמד הראשון לתפקיד, אברהם ויינשק,
היו סיבות אישיות לא לקבל את ניהול הנבחרת.
גם למועמד השני, טיבי הירשלר,
היו סיבות אישיות. ולמועמד השלישי, שמואל
(שמלוק) מחרובסקי, מנהל קבוצת מכבי
תל־אביב, לא היתד, אפשרות להשתחרר
ממקום עבודתו.
באין ברירה הטיל מאמן הנבחרת, ראלף
קליין, את התפקיד על עוזרו, אריה דוידס־קו.
כי לנבחרת דרוש מנהל ויהי מה. היא
יוצאת השבוע לטורניר בברינדיזי שבאיטליה.

החפר. מציאת מנהל לנבחרת לא
פתר את בעיותיה. היא זקוקה גם לכמה
^ שחקנים טובים ואת אלה היא דווקא חסרה.
ומה עוד שמנהל רשות הספורט, עשהאל
בן־דויד, תרם את חלקו, הורה לנפות מן
הנבחרת את אחד משחקניה הטובים, הכדורסלן
אורי שטרן.
חטאו: באליפות אירופה לנוער, שנערכה
בסאלאמנקה, ספרד, התפרץ שטרן, קרא לשופט
הספרדי פאשיסט!

אלה •טפירא
הופתעו למשמע הידיעה החדשה הזאת, משום
שאף אחד לא ראה אותו או אותה
בתור מוכרי־רהיטים. אבל זה לא הפריע י להם, עצמם.
.,.זו לא תהיה סתם חנות־רהיטים,״ אומר
דויד שיף., ,זו תהיה חנות־הרהיטים הגדולה
ביותר בארץ.״ יהיו שם רהיטים כפריים,
ועירוניים בסגנון עתיק, עשויים על־ידי
מיטב הנגרים של שנות השישים במאה
העשרים. ובחנות הגדולה הזאת ימכרו את
הרהיטים העתיקים־חדשים הללו, וגם ייעצו
איפה לשים אותם, ומה לעשות בהם.
למה דוזקא חנות־רהיטים, ולמה דוזקא
חנות לרהיטים עתיקים? ״כי זה מתאים
לאקלים של הארץ,״ אומר דויד. הוא השקיע
בעניין חצי מיליון לירות, ולדעתו זה ישתלם.
בהתחלה התהלכו בארץ השערות שאלה
שפירא, הכלה הצעירה מחפשת לה מה ל־

עשות. אבל אלה הכחישה את השמועות הללו
בכל תוקף .״אני בטח לא אלך לעבוד,״
היא אמרה ,״לא בשביל זה התחתנתי. חוץ
מזה שאני נאיבית כמו כפית, ומה לי ולעסקים?
אני חושבת רק על פוליטיקה ורפ״י
ומשפטים.״
גם הבעל לא מסכים לשמועות הסובבות
אותו :״היא לא מתערבת בעסקי,״ הוא
הודיע ,״היא צעירה מדי, ומה שאני רוצה
ממנה זה שתהיה אשה. לא יותר.״ וכמה
שהיא נאיבית, אז את זה היא בטח יודעת.

בן הגיורת 9תחתו
הגיורת, רותבןידוויד, זאת שהסתירה
את מסלה שובמאבר, וזאת שהיתה
ארוסתו של עמרם כלוי, כבר התחתנה
איתו לפני שנה. אבל ביום השני האחרון
בשעה טובה, התחתן גם הבן שלה אורי

אל בן־דויד.

כמו האמא שלו, גם הוא התחתן עם
משפחה טובה, עם גי טלפוקס בתו של
שוחט הקהילה היהודית בקופנהגן.
החתונה נערכה בצניעות, ובדתיות גדולה,
בהיכל שלמד, שבירושלים• השתתפו בה

לשמוליק?}ינב, בעל בריכת־ד,שחייה
תל־אביב, יש אשה, הזמרת מוגי עינב,
וחוץ מזה יש לו גם בת מנישואים קודמים,
ששמה ליאורה ׳,זינב. האנשים מבדילים
בקושי ביניהן, כי הן נראות באותו הגיל,
למרות שהבת היא רק בת עשרים ואחת.
הבת הזאת עוזבת בימים אלה, לאנחות,
את הוריה הצעירים, ונוסעת לה אל מעבר
לים. היא נוסעת לאמריקה להתחתן עם
ברוך פדדיטטדן, שגם הוא בן עשרים
ואחת, וגם לו יש אבא במצב טוב, העובד
בתור קבלן־בניין.
ברוך הכיר את ליאורה באוניברסיטה.
היא למדה שם רוסית ואנגלית, והוא למד
שם פסיכולוגיה. היה להם שיעור אחד
משותף בשבוע, ובו הם נפגשו.
במשך חורף שלם הם לא הסתכלו בכלל
האחד על השניה. למה? ״כי אני אף פעם
לא יוצא עם בחורות ההולכות עם מכנסיים,״
מסביר הבעל ,״כשהתחיל הקיץ, והיא
לבשה חצאיות, התאהבתי בה ממבט ראשון.״
החתונה שלהם תיערך בארצות־הברית,
בעשרים ושמונה בחודש. הוא יסיים גם
את הדוקטורט שלו בפסיכולוגיה.
כששאלו אותו למה הוא מתחתן חזקא עם
הבת של שמוליק עינב, הוא אמר :״אני
פשוט אוהב לשחות.״ והמבין יבין.

הסבתא הזוהרת

הפלה והגיורת (בשחור)

במסלול
• מי יסעל בנ ג קו ק. נמשכת ההתחמקות
בדבר ייצוג ישראל במשחקי־אסיה
שייערכו בדצמבר בבאנגקוק. בין המשלחות
* 4המשתתפות האפשריות: נבחרת כדורגל, נבחרת
כדורסל, אתליטים, שחיינים וקלעים.
• בין הנמ לי ם. יצחק יחזקאל, הצולח
הראשון של הכינרת לרוחבה ולאור-
כה, ביצע השבוע מישחה בין־נמלי, מנמל
יפו לנמל תל־אביב. יצחק, ובנו אורי, שגילתה
אליו, עברו את המרחק של 5200
מטר בזמן של שעתיים ועשר דקות.

החתן(יד על האוזן) ועמרם בלוי(שמאל)
העולם הזה 2י 5ו

החתן השח״ן

לצרפתים יש מרלו דיטריך משלהם,
גם לאמריקאים יש כמה סבתות זוהרות,
וגם לאנגלים לא חסר. לישראלים
כמעט היתה עד עכשיו, אחת כזאת.
הכמעט הזאת היתה גדיה בראוו
מה״כוסכוס״ .אשתו של שמאור מה־בולים.
גדיה היתה כל הזמן האשה המבוגרת
הכי זוהרת בארץ. לא היה לה
שום מתחרות, אבל בניגוד למרלן דיט־ריך,
ולשאר הסבתות, היא לא היתה
סבתה. היא היתה סתם זוהרת.
בחודש הקרוב עומד הדבר הזה להשתנות.
הבן שלה סרז׳ החליט להפוך א ת
אמו לסבתא. בעוד חודש הוא יוליד, בעזרת
אשתו, את הנכד או הנכדה הראשון.
מאתיים איש. הגברים חגגו את החג בטזרת״
הגברים, והנשים חגגו בעזרת־הנשים. עמרם
בלוי היה יחד עם הגברים בעזרה שלהם,
ואשתו הגיורת היפהפיה שמרה על הכלה
השמנמונת בעזרה שלה. כשהחתונה התחילה
הובלו החתן והכלה אל החופה.
החתן שבר ברגליים רועדות את הכוס,
והשמחה, החלה. מצב־הרוח היה מרומם.
הנשים שרו זמירות בעזרת הנשים, הגברים
ריקדו בשמחה בעזרת הגברים. כולם שתו
ואכלו, ואחר כך שלחו את הזוג הנשוי להתייחד
ביחד, וכל הנשים מעזרת־הנשיס, וכל
הגברים מעזרת־הגברים, הלכו הביתה.

החודש נפ תחים ה קו ר סי ם הבאים
גרפיקה שרטוט בנין ארכיטקטורה כולל עיצוב פנים וריהוט
פרטים 5—8 ,9—1 :
תל״אביב, סמולנסקין ד, פינת
בן־יהודה ,90 אלנבי 128א׳.

חיפה

— שמריהו לוין 30
השתתפו במבצע הפר סי ם הגדול
של טיסו
פרס ראשון: שני פרסי

טיסה

לשבוע

לאירופה

פרטים בחנויו ת ה מובחרו ת בארץ

תוכל לצאת לנופש במיטב בתי־ההבראה
ומלונות ב מחירים מוזלים
2 0 — 25 ליום, כולל הכל (פרט לחגים)
הז מנ ת

מ קו מו ת לל א

ת שלום יוס ף

חברת ק ל בע״מ
ת״א, רח׳ גורדון 28
ט ל2 2 2 0 4 2 .

״אולפן גרג 0££00
רצונך בגוף. חסון ושרירי

בהנהלת חיים בר־קמא
פותח ב ־ ת ד ־ אניב
קורס ערב קורס בוקר
ב־ 4.9.66 עד
13.9.66

לקבלת חוברת הסברה חינם
פנה אל

מכשירים לפיתוח הגוף
ת.ד 4 9 15 .תל־אביב
למד לצייר בביתך בשעותיו הפנויות דרך האולפן
לאמנות הציור
לסבותבכתב לו4ד ,4866 .ת׳׳א

למשך שבוע
חופש סוכות

י־קאדנוח
עברית ו/או אנגלית

הצלחה מובטחת !
הרשמה: ת״א: רח׳ גורדון 5
טל( 236209 .או .)244635

שנת דימודים חינם
באוניברסיטה או בטכניון
לנרשמים החודש.
כ תו ת בוקר

בדוגמאות
ב מז רי ־י ־י !

י״א, י״ב ו קו ר סי ערב

56980
מ״א1רת׳הנרנ7ל7,39 ן ל.
ענ״ידסי ^ נביי

שיי לימיי

ערב או בו קר

_ 007

/ססל

ב־ 5לספטמבר נפתחים קורסי ערב חדשים

לחשמל או תרכב
לחשמלאות בנין

בימים מ סוי מי ם השתחררי
מאי נעימות בעזרת טמפוני
דיאנה

תעודת ה ס מכ ה ממ שלתית

משך הקורסים 5—6חדשים

טכניכון

תל־אביב

חי פ ה

פרטים והר שמה 9—1 :לפנה״צ 4—8 ,אחה״צ
ת ל ״ אביב: דרך פתח תקוה ( 126 מול הקריה) ,טל 254891 .
תל־אביב: דרך פתח־תקוה ( 44 מול בית הדר) טל 36773 .
חיפח: רחוב בלפור ( ,5מול הטכניון) טלפון 69041

62ע/

העולם הזה 1512

נתנה ראשונה בסיווה: השוות שד בתי־ההבואה
״לעזאזל החיים, העיקר הבריאות״ ? אם מישהו מכם מכיר אותו, שיאמר לו, בשמי,
שהוא לא תפס את הפרינציפ.
מי הוא הגאון הצברי שהמציא את האימרה המפורסמת: כי מהאימרה שלו אפשר לחשוב
שיש ניגוד בין חיים לבין בריאות. שיסע פעם לבית-הבראה. הוא יראה שהולכים
שם להבריא, ועושים חיים משוגעים.
אני לא מתכוונת לבתי-הבראה בשביל חולים. אני מתכוונת לבתי-הבראה בשביל
בריאים. אלה שיוצאים כל קייץ לשבועיים או עשרה ימים ומחפשים דבר אחד :

חופש לנאוף
רחל חסרחלת

לתומי, חשבתי שהעסק הזה מת מזמן, שכולם עושים
זאת בקפריסין או יותר רחוק. שהמנהל והעסקן ובעל בית־החרושת
כבר לא נאה להם להבריא בטבריה, בצפת או
בגהריה.
אמנם יש סוג זה של נסיעות. אבל זה בשביל עסקים.
האיש החשוב. יוצא במטוס של אולינזפיק בשעה 9היא
יוצאת במטוס איר פראנ^ז של שער .10 ,השניים חונים בציריך,
שם מחליפים למטוס לוינה. הם מנהלים את העסק
שבוע או שבועיים, וחוזרים בזמנים שונים.
האיש המיסכן חוזר הרוג. ואז, אחרי הנסיעה השלישית
או הרביעית בשנה, ואחרי העבודה המאומצת במשרד או
במיפעל, אומרת לו אשתו האוהבת* :שמע, יענקלה, זה
לא עסק!״
הוא נבהל. איך תפסה? הוא רוצה להישבע שזה אך ורק
עסק. אבל האשד, האוהבת לא נותנת לו להכניס אפילו
מחאה אחת. היא ממשיכה. :לא, לא! אני אומרת לך שזה
לא עסק! אם תמשיך כך — מה יישאר מהחיים שלנו?
אתה מוכרח לנוח. אני לא רוצה להיות אלמנה בגיל .40
אם לא תצא להבראה למקום שקט, תקבל התקפת לב!״
האיש נושם לרווחה. משהו אפילו דוקר אותו בחזה, מצד
שמאל. המצפון. אבל הוא שותק. הוא נותן לאשה להחליט
בשבילו. לארוז אותו ואת המזוודה שלו, להזמין בשבילו
מקום בבית־ההבראה או בפנסיון הרגוע, ולשלוח אותו
לדרכו.
שיהיה בריא.
וכך, בנוף המרגיע של הגליל או הרי ירושלים, נרקם
ההווי החברתי שאני רוצה לספר עליו הפעם. הווי בו
נפגשים גברים עייפים עם נשים עייפות: מורות שראשן
מלא קירקור תלמידים, אמהות שצווחות חמודיהן לא נתנו
להן לישון כל השנה, פקידות שמשכורתן אינה מספיקה
לנסיעה לחו״ל. יש אפילו כמר, זוגות חוקיים, אבל אלה
מיעוט מבוטל.
כל אלד. יחד משתדלים, במשך עשרה ימים או שבועיים,
להוכיח שהתפיסה של אותו צבר אלמוני היתה מוטעית.
שאפשר בהחלט לעשות חיים ולשמור על הבריאות.
תעלומת התמונה השישית הסיפור הראשון נוגע לאדריכל תל־אביבי מפורסם מאוד.
אחד מאלה שתמיד משתתפים בתחרויות ומדי פעם קוצר
איזה פרם. הוא נשוי ומאושר, וכולם מנבאים לו עתיד.
העבודה האחרונה שהעסיקה אותו היתד, פרוייקט גדול
בחוץ־לארץ. משהו קשור עם איזה תוכנית־סיוע ישראלית.
עבד נורא קשה, כדי לא לעכב את התחלת הבנייה. עבד
כל כך קשה, שלא היה לו כמעט זמן לעסוק בתחביב הקבוע
שלו: הצילום.
זהו תחביב יקר, אבל מי ששולט בו מוצא בו הנאה
רבה. האדריכל שלנו היה גאה במיוחד במצלמת פולארויד
שהביא איתו מנסיעתו האחרונה לאירופה. גאווה כפולה,
מפני שהצליח להכניס אותר, ארצה בלי לשלם מכם. המיוחד
במצלמה זו, הוא שהיא מוציאה תמונה צבעונית מוכנה
ומודפסת תוך דקה אחת.
הסרטים למצלמה זו יקרים, וקשה לרכוש אותם בארץ.
צריך להזמין תמיד אצל מכרים שנוסעים. לכן הוא התמחה
כך, שכל צילום היה בול* .כל פילם אצלו,״ היתד, אשתו
מתגאה* ,זה שש יצירות אמנותיות.״
ובכן, האדריכל שלנו ביצע את הפרוייקט הגדול, והיד.
עייף, אז אשתו אמרה לו* :חביבי, אתה נוסע להבראה!״
היא לא יכלה להצטרף אליו, כי היא עובדת.
כאן המקום להצהיר, כי שמו האמיתי אינו חביבי. כדי
למנוע אי־נעימויות, שמור שמו בסוד. ומכיוון שאין

מטרתה של כתבה זו לספק סקרנויות חולניות, הוחלפו
גם כמה מן הפרטים הנוגעים לגיבורי הפרשות שיסופרו
להלן, כדי שאי־אפשר יהיה לזהותם.
חביבי ארז את החפצים שלו, לקח את הפולארויד שלו,
ושני סרטים, ויצא במכוניתו צפונה, לאחד מבתי־המלון החדשים
בצפת. הוא חזר כעבור שבועיים שזוף ומאושר.
נישק את אשתו ואהב אותה נורא* .איזה רעיון מצויץ,״
הצהיר. .רק את היית חסרה לי!״
איזה מנוול!
הוא הראה לה את המזכרת שקנה לה, ותמונות הנוף
המופלאות שהוא צילם .״קרה לי דבר נורא משונה,״
הסביר לה ,״סרט אחד נשרף לי לגמרי!״
זה קורה.
אבל מהסרט השני הוא הראה לה רק חמישה צילומים.
והרי אצלו כל צילום בול — זאת אומרת שהיו צריכים
להיות ששה צילומים. האשד. התחילה לחשוב* :איפה הצילום
ר,ששי? למה הוא לא אמד לי שום דבר עליו?״
טבען של נשים חשדניות שהן נורא חושדות. והאשד,
הזאת לא היתד, שונה: היא חיפשה כל הזמן את התמונה
ד,ששית. עד שיום אחד היא מצאה אותה: מתחת לערימה
של ניירות ותוכניות, בתיק העבודה של בעלה. ואיזו
תמונה!
יפר,פיה שחרחורת, לבושה בשיער ארוך. אם תסתכלו
על תמונת השער האחורי, תבינו למה אני מתכוונת.
היא לא ידעה אם לצחוק או לבכות. כדי לצחוק אמרה
לעצמה :״נו, את יכולה להירגע. כל תמונה אצלו עדיין
בול! הוא באמת צלם טוב.״
אבל זה לא עזר. היא בכתה. וכאשר חזר הביתה התנפלה
עליו. הוא נעלב: איך חיטטה בתיק שלו?
סוף הסיפור נרשם לא מזמן ברבנות. כאשר נשאלה האשד,
אם יש לה עדים, היא השיבה, :שבעה. אבל רק
אחד אני יכולה להביא.״
והיא הציגה את התמונה הששית. ששת העדים האחרים,
כך היא משוכנעת, הן שש התמונות של הסרט
שבעלה הודיע לה כאילו נשרף לו. כי למרות שהם כבר
גרושים, ואין שום יחסים ביניהם, היא מסרבת להאמין
שבעלה הוא צלם כזה גרוע שהוא ישרוף סרט שלם.

סיפורו של המלצר התמים
בבית ההבראה בו אני עובד השנה למדתי דברים. כן,
בהחלט. פעם, למשל, הגשתי את ארוחת־הצהריים. ראיתי
שיש אורחת חדשה. אשד, קצת מבוגרת, אבל בסדר. כזאת.
אחרי הארוחה היא ניגשה אלי ושאלה אותי אם אני מכיר
בפנסיון גברים צעירים שאפשר להצטרף אליהם.
אמרתי לה: בערבים, אחרי ששומעים מוסיקה ורוקדים,
יש כמה זוגות שמשחקים קלפים.
איזה סתום הייתי!
היא הסבירה לי שלא לזד, היא מתכוונת. היא רוצה
לדעת אם יש גברים פנויים, שאפשר לבלות איתם. הסמקתי.
שכה אחייה! זאת היתד, הפעם הראשונה שפונים אלי
בדברים כאלה .־
האשד, ראתה שאני מהסס, והושיטה לי שטר של 50
לירות* .תקבל עוד אחד אם תכיר לי עד הערב גבר צעיר.
אבל אסור שתספר לו:״
מאה לירות זד. מאה לירות. נזכרתי בבחור צעיר, שכל
הזמן ניסה להתלבש על כל אשד, בסביבה ולא הלך לו.
עכשיו אני יודע שהוא צייר ידוע מתל־אביב. באריחת־ערב
הכרתי לה אותו. הוא שמח נורא.

עכשיו אני כבר יותר מנוסה. הייתי בטח מבקש גם ממנו
טיפ. מילא.
הוא סיפר לה שהוא צייר, והזמין אותה לחדרו.
למחרת בבוקר היא נתנה לי 50 לירות נוספות. אבל
העסק נמשך רק שלושה ימים. הצייר חזר העירה והאשה
נשארה בפנסיון. התחלתי לבדוק את כל הגברים בסביבה,
אולי אפשר להרוויח עוד מאה לירות.
אני באמת הרווחתי, אבל לא כמו בפעם הראשונה. הפעם
היא הזמינה אותי לחדרה.
בסוף השבוע בא בעלה במכונית שלו, בשביל לקחת אותה
הביתה. היא הלכה בלי להגיד מלה. רק שמעתי אותה מתלוננת
כל הזמן, שפנסיון כל כך משעמם לא דאתה מזמן!

שני זוגות מצטמצמים לזוג וחצי
למלון מסויים בטבריה מסורת משלו בענייני אהבה.
הסיפור שאני עומדת לספר הוא אחד המסובכים במסורת
הזו.
הוא התחיל לפני שנתיים, כאשר הגיעו לשם שני זוגות
צעירים. בחור אחד הוא בן של פקיד בכיר שהתעשר, והשני
בן של בעל מיפעל. הם יצאו יחד לכינרת, למדו סקי מים,
אכלו יחד, רקדו, טיילו.
אבל מתחת לכל החברות הזו קרה משהו. היחסים נעשו
מתוחים, ואחר כך חזרו להיות כמו קודם. אבל תוך כדי
כך התחלפו הזוגות. כאשר הסתיימה חופשת ההבראה, פנו
הארבעה לרבנות בבקשת גט.
החבילה נתפרדה, והסתדרה מחדש: אחרי הגירושין, התחתן
בחור אחד עם אשת־חברו לשעבר. הזוג שנותר חי יחד,
אבל לא התחתן. עם הזמן נפרד הזוג השני ומתוך שני
זוגות נשואים שהיו בהתחלה נשאר רק זוג אחד.
כעבור שנה הופיע באותו מלון הזוג הנשוי, והאשה
שנותרה לבדה. בסך הכל: זוג־וחצי.
השנה חזר המחזה על עצמו: שוב הופיע הזוג־וחצי.
היחסים ביניהם נראו מאד נעימים. לאשה החדשה לא היד,
איכפת כלל, שבעלה מבלה עם אשתו הקודמת. כי היה
הסכם ביניהם: מותר לו — פעם בשנה, בבית־ההבראה בו
התחיל כל העניין. וגם זה על תנאי: כאשר תתחתן האשד,
מחדש — זה ייגמר.

מספר

1512

שנ ה 29

ח׳ אלול תשכ״ו24.8.1966 ,

המחיר 120 אג׳

רחל המרחלת

מגלה את סודות
בי תההבראה