גליון 1515 מתאריך 14 בספטמבר 1966

מכתבים
שנה טובה
ברכותינו לשנה החדשה ! אנחנו עימכם!

הכרים מקבוצת ״נחשון״,

קיבוץ חצריס

לקראת השנה החדשה, ברכותי לעורך הראשי,
לראש המערכת
ולכל חברי ההמשיכו
מערכת!
בדרככם,
מחיל אל
חיל !

רפאל זכאי,

רמי לכנבראון, קיבוץ רבדים
חוכמה ואומץ

פתח־תקווה

להמשך המאבק,
מעל במת הכנסת ומעל
דפי השבועון!

ג לי

! 7גי מ

רות ודויד
פרידמן,

חיפה

זכאי

לח״כ אורי אבנרי,
עם פרוס השנה החדשה,
ועם כניסתך למישכן החדש, קבל
ברכותיהם של מצביעים אלמוניים, ללא
מורא וללא משוא פנים!

דויד ובתיה פפו,

הי תהזאת, נין המאר, הפגנה סל אימוןהמוניבעקרונותשלח מנו
למענםבמסך 16סנה, לבדנוותוךסיכוןעצמי. היתר, זאתגם הביות
אי מון ביו טרסוב כו סדס טל ה ע תון ועורכיו .

1הי ורותלנצחוןזה, נ ש מע עתה קולוסלהעולםהזההרבהמעברייחוג
קוראיוהנאמנים, בחשו לעזרתובטעת ־ צרה. הוא מו סמע מעל דיכןהכנחת,
להל ח ל קי
באוזנירא סי| ה מ די ב ה. הו אמגיע, בעזר תהר דיו והעתונו
הציבורבארץ, ואףלחוגיםהשוביםב מר חבובעולם. ר א שי ה מי ששרנאלצים
להתווכחעיסובגלוי, להתמודדבפומבי עם הטיותיו .
׳ 4 .ע;׳ כךאניסודה, קודםכל, ל ך. מסופקני אם יטבעולםכול וע תון טי ט לו קו ר אי ם כאלה. הלוואיונהיהראוייםל אי מוןזה.
אותונצחוןלאהנחיללשבועוןהמסוייס רק יוקרה. הואגם פתח

גפני ! מקורות ־ אינפורסציהחדטים, העמיק את דיווחוהפוליטי. הדבר

^ 7ובעיקר: הואהעניקלשבועוןהססוייםתוה:.־ תגדולהסל
גםבטניםקודמות היתד, ל ו השפעה ניכרת, ולעיתיחמכרעת. אין
השפעה.
ליספקטיוידתקרבקטלהמיליטריזםוהבשחוביזם, עלייתש אי פ ת־ ־ ה ש לו ם ,
התמוססותהקבוצההבן ־ גוריונית, האשת ק צב הכפייההדתית, הנסיגה
המתמדת סלה מי מטלהצב אי, ועודועוד -הוטפעוב מי ד ה רבה יייי־י די
מלח מתו טלטנועיז

עתה גדלואפשרויותינו בי הרנה. בוטאסאנומעליםאותולדיון
במדינה -ס רב א י -אפסרלהשתיקו. הדברהוכחהשנהכסהפעמים. למשל,
כאטרהנענולבדוק מחד ש את בעייתהכור. הגרעינילהת פיי ת ־ סי י ־ ,באטד
דרטגולבטל את מנגנוןהסוכנותהיהרדית, כא שר הצענוצימצוסמכריע
טל מנגנוןהמדינה .
מובןטיטגםצדדיםטליליים. לשינויזה שחל במעמדנו .
לקצה גבול
עומסהפעולהבש תי חזיתות מטיול עלינו מא מץהמגיע
כוחנו, הפיסי. לולאנמצאולבוסוחפיםנאמניםלמאסז, מ ק רב קוראיו
הוותיקים. טלהשבועון, ספק אש הייברעומדיםבמאמץזה .
״ 2גםסיווי ־ הסשקלב תו ךהעיתון התערער במ קצ ת.
של מדוריםאחדים, בעיקרהפוליטיים, נתדלדלוכסה
ד, בידוריים. בסוףהסנההתחלנובעבודהמרוכזת של
ואירגון־־ מחדס, שיביאבגליונותהקרוב * לשינוי ים

די ל ריענון מ ת כונ תו.

עם שיכלולשוהרחבתם
מ דו רי םאח רי ם, בעיקר
תיכנון־ מ חד ט
ני כ רי םבע תון

בינתייםהגסמנוגםחלוםישןנוסף: בצדהעולםהזה קם הזה

אללעאלם. אהינו = התאוםהערבי. גםהואנתקלבבעיותקשות, סרס הגיע
לגיבושסופי. אך אנותוליםבותקוותרבות .

כלמאמ צי נו -נשטח הפוליטי, הציבוריוהעתונאי .
היואפש ריי םאת מו ל, ולאיהיואפש ריי ם ב סנ ה הבאה, ללא ש י תו ף ־
כעולההדוקבינךובינינו. מ אב קאחדהסתייםבבצחון -אך מאבקים

דיינ ״׳י,

חדשיםממתיניםלנו. יעי • /א? !11

£־־ לקראתמאבקיםאלהאנימאחללך ,
קוראיקדושותףיקר, שנ הטובה -בלימורא ,

בליס שוא־־פבים.

ש שלחו

יש לי הצעה לחברי־הכנסת החוששים
לבטחונם (העולם הזה 1513 במקום להקים
מחיצת זכוכית, יזמין ויקבל כל ח״כ, שיביע
את רצונו בכך, כלוב זכוכית משוריינת,
שיחובר לכיסאו ויגן עליו מפני
התנקשות.

אברהם נבאי,

יפו

התור של מס״ם
במפא״י כבר היו וישנן עדיין שערוריות.
אחדות־העבודה בכלל נעלמה מן האופק.
בחרות ישנן כבר, ועוד תהיינה, שערוריות.
אם כך, עכשיו הגיע כבר התור של מפ״ם.
אני מחכה.

יצחק מאיר,
בפנות תלמיד אד מורו

רמלה

שתי דרכים פתוחות לפני אחינו, אם
ירצו להציל את אומתנו מלבנסיניוח.
האחת: לפנות לבני המזרח, לבני אסיה,
יהודים ולא־יהודים, כפנות תלמיד אל מורו,
וללמוד שוב את ערכי המזרח ואת יסודות
התרבות שלו, וליהפך לנושאי תרבות זו
דודקא.
הדרך השניה: להשתית שוב את חיינו,
ישותנו ומחשבותינו על סלע איתן, על יסוד
ניצחי של מורשתנו האלוהית, דהיינו: על
מוסר נביאי ישראל וגדוליו.
הלאומנות ד,דוגמאטית נוסח אירופה, או
הסוציאליזם המסריאליססי נוסח מארכס, לא
יוכלו לשמש תחליף לתורת ישראל המקורית׳
המזרחית, מבלי שעם זה, היושב
במדינה אסיאתית זו, ייעשה זול, ריקני,
חומרני ולבנטיני.
ירושלים

רכבתי לפני כשבוע על אופני ברחוב
חשוך, אחרי משאית גדולה. עבר שוטר,
הרים את ידו ואותת לנו לעצור. הוא שאל:
,האינכם יודעים כי
נסעתם ברחוב חד-
סיסריי״
בפניו,
התנצלנו
אך זה לא עניין
אותו, והוא קנס את
שנינו בסכום של 15

ברצוני לשאול :
האם זה הוגן, שמשאית
גדולה, הנוסעת
על כל הכביש,
ואופניים הנוסעות
לצירי הכביש, יקבלו
את אותו הקנס?

רוני ויקטור,

התפלאתי לראות
כי אתם מייחסים לעצמכם את המצאת הביטוי
טפש־עשרה, בני טפש־עשרה. ודאי
יד השיכחה בכך.
בטוי זה, שלא אני המצאתיו, היה הזח
בביתי בסוף שנות הארבעים, פרק זמן
לא מעט לפני שנוהזה.

העולם
דיוק הוראתו: הגיל
שבין 16ל־ .17 וכך
המניין: חמש־עשרה,
ספש־שש־עשרה,
עשרה,
טפש־עשרה,
טפש־עשרה ...שבע-
עשרה; ואין הוא
מרחיק הרבה מדיוק
הוראה זו.
טפש־עשרה ובני נולדו טפש־עשרה
רטוש
על ברכי הביטויים
*! גיל־העשרה, בני גיל-
העשרה, שנטבעו כמה שנים קודם לכן —
בראשית שנות ה־ 40 או באמצען — לציון
3861, 16611-386־ 16611 באנגלית, בערך
הגיל שאחרי עשר ולפני עשרים.
הביטוי ״גיל־העשרה״ נטבע בעברית, במידת
הידוע לי, לפחות על־ידי שלושה
מתרגמים בנפרד, בלא דעת איש על רעהו;
בין השלושה אני עבדכם.

יונתן רטוש,
קרחת, כרם וכד השאר

תל-אביב

הטלביזיה, אם תבוא, תגרום לשינוי מהפכני
בהרכב הצמרת בישראל. הזקנים יסולקו
סוף־סוף, וצעירים יותר יתפסו את מקומם.
בתנאי, כמובן, שלצעירים אלה לא תהיה
קרחת, כרם וכל השאר. ובעיקר: שלא יהיה
להם היגוי מזרח־אירופי וסגנון מן העליה
השניה.

אריה כמעוז,

תל-אביב

בליון עצמי
אצלנו, החתולים, ידועה האימרה, שבכל
דור ודור קם עלינו האדם לכלותנו, אך
הנה, ראו מה הסוף: היום עומד האדם
עצמו בפני סכנה של כליון עצמי.
ניפגש אחרי מלחמת העולם השלישית
— ונראה מי יישאר אחרון: החתול או
האדם?

מוצי,

טעות לעולם צודקת

ר חובו ת

ציון לשבח

אחרי עשר ולפני עשרים
הזה

() 1513

בניין עירית תל־אביב

הד״ר ישראל שחק, הלוחם בדתיים בנשקם
הם (העולם הזה ,) 1514 ראוי לציון לשבח
מפי כל האנשים החופשיים במדינה.

הגליון הבא של ״העולם הזה״ יופיע במועדו הרגיל ויכלול
את ס קי ר ת סרטי השנה, א ת בחירת הסר ט הטוב תשכ״ו,
הסרט הרע תשכ״ו, שחקנית השנה, שחקן השנה, שחקנית־מישנה
ושחקן־מישנה, וכן דו״ח על תוכניות הקולנוע בתשכ״ז.

מ תי

אבני, רחובות

בהעולם

כלוב הזבובית

מרדכי אלפנדרי,
המשאית והאופניים

זאת לא חוכמה שאורי אבנרי דווקא
מטיף למען טלביזיה (העולם הזה .) 1514
הוא יודע כי המראה החיצוני שלו יבול
לשכנע בוחרים.
נראה אותו מטיף למען טלביזיה,
פרצוף כמו שיש למרבית העסקנים
שים של ישראל. אז זאת באמת הי;_^
מה מצירו. בעצם, יותר אומץ מאשר ח

חו לון

תודת המערכת למאות הקוראים
לה איחולי שנה טובה.
^ הסנהנחלהעולםהזהנצחון שלא היהכדוגמתובארז, ואוליגם לא
בזולס. כוח חד ש׳ שחרת׳ א תי שמו על דגלו, קם וזכהלייצובבכנסת .

במקום לגבש כוח משותף עם הקומוניסטים,
כנגד הקוויזלינגים וההססנים, בחר לו
אברני דרך קלה יותר: נסיון לערער את
מעמדם של הקומוניסטים.
אתם יודעים טוב ממני, שאפילו רוב
מוחלט לא היה מאפשר לרק״ח לנהל בהצלחה
את העיריה בנצרת, כי הממשלה היחד,
תוקעת מקלות בגלגליה. ואף על פי כן
ירדתם למדרגתה של מפא״י, בהתקפתכם
על הקומוניסטים.
זוהי תעודת־עניות לכם.

נ. כ , .האוניברסיטה העברית, ירו שלים

מקלות בגלגלים
בעקבות מכתבו של אורי אבנרי אל
אזרחי נצרת (העולם חזה )1512 ברצוני
להעיר, כי נוסח תעמולה זה מתאים יותר
למפלגות המישטר הישן.

מעל מכונית פרטית מחפש עבודה מתאימה
(מעריב).
חמישה מישחקים הפגישו יריבות מהליגה
הלאומית, ובשניים מהם היתד׳ מעוברת
קבוצת שמשון תל״אביב (ידיעות אחרונות).

רפאל לוי,

תל-אביב

ד״ר הנריק פארוזרד, ראש ממשלת דרום־
אפריקה, נצח היום בדקירת פגיון בעורפו
(הארץ).

ציון מיבאלי,

ירו שלים

זבות קדימה כמדור זה תינתן
למבתכיהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למבתבים.
העולם הזה 1516

ך* מונה ראשונה: אלף וחמש מאות אנשים לבנים
( 1התקבצו בפארק בשיקאגו כדי להקשיב לדבריו של איש
המכריז על עצמו כעל הפירר האמריקאי, יורשו של אדולף
היטלר.
דגלים של צלב־הקרס מתנופפים ברוח, גברתנים במדי
פלוגות־הסער הנאציות שומרים על הסדר.
מתוך הקהל נשמעות קריאות היסטריות* :להרוג את
הכושים! להרוג את היהודים!״
תמונה שניה: רחוב בפקינג. קבוצה של בנים ובנות
בגיל 16 או ,17 העונדים סרטים אדומים על שרווליהם,
נטפלים לעוברים־ושבים בעלי מראה אמיד.
מבעד לחלונות אחד הבתים עפים החוצה רהיטים,
מתרסקים על הכביש. הנערים שפרצו פנימה מציגים לראווה,
בחלונות, פיג׳מות וכותנות־לילה.
דיירי הדירה, חיוורים ונפחדים, מנסים להימלט. הנערים

תולים עליהם שלטים ״אנחנו בורגנים ועורכים להם
תהלוכה בחוצות העיר.
תמונה שלישית: כפר בדרום ויאט־נאם. נשים
מפטפטות בפתח הבתים העלובים, ילדים משחקים ברחוב.
לפתע רעש של מנועים כבדים בשמיים. להק של מפציצים
ממטיר על הכפר פצצות נאפאלם ונפץ. הבתים
עולים באש. לפידים חיים מתרוצצים בצווחות.
למחרת היום הודעה בעיר הרחוקה: זאת היתד, טעות.
חיל־האוויר האמריקאי קיבל הודעה כוזבת שבכפר נמצאת
כיתה של חיילי הוויאם־קונג, ועל כן החליטו להשמידו.

כאלה היו התמונות של תשכ״ו.

שלט־ון האגשיגז האפוריב

הוקפה גם מלחמה זו במסמכי־עשן סמיכים של מליצות
וסיסמות. היא היתד* ,מלחמת־שיחרור לאומית״ או *מלחמה
לעצירת התוקפנות הקומוניסטית״• ,התערבות זרה״ או
*עזרה לעם קטן ומותקף״.
אך מעבר לכל הסיסמות, הזדקרו כמה עובדות פשוטות,
שקבעו את אופי המלחמה:

כצד אחד לחמו ויאט־נאמים בלבד. כצד
השני היה עיקר נטל המלחמה מוטל על החיילים
האמריקאיים, שמיספרם עלה כמשך השנה
על רכע מיליון.
בשני הצדדים שלטו דיקטטורות. אך בעוד שהדיקטטורה
הצבאית של סייגון נתקיימה על כסף אמריקאי, ותחום
שלטונה נקבע על־ידי הכיבוש הצבאי של העוצמה האמריקאית,
הרי הקומוניסטים שלטו בארבע חמישיות של

שטח דרום ויאט־נאם ללא כיבוש צבאי ממשי.

האמריקאים לחמו כוויאט־נאם כדי לקיים
כסיס צבאי על אדמת יכשת אסיה, כפתחה
של סין. למען מטרה זו נשפכו נחלי דם, עלתה
ארץ שלמה כלהכות, התנהלה מלחמה שגכלה
בתוצאותיה בהשמדת־עם.
מדינאים אמריקאיים חדי־מבט, כמו הסנטור פולברייט
או הפרשן ואלטר ליפמן, הבינו את חוסר־התוחלת של
מלחמה זו. אולם השליטים בוושינגטון לא ידעו איך להיחלץ
ממצב ביש, שהם עצמם לא ידעו איך התגלגלו
לתוכו. במבוכתם הגוברת הלכו בדרך השיגרתית, שנקראה
אסקאלאציה — הרחבת ההפצצות, תיגבור הצבא, העלייה
בסולם אמצעי־הלוחמה.

ממציאי האסקאלאציה ידעו שזהו בלוף. הם

שתכעו לשים קץ למלחמה זו כעוד מועד.
בכל העולם — זולת־ישראל.

הבלוף גזאוזגרי \זמוו \זשף ןר
** ושג אחר, שנולד בתשכ״ו ושהסביע עליה את
חותמו, נולד גם הוא בארצות־הברית, אך על רקע
פנימי.
כו ח ש חו ר.
היה זה שלב חדש, ומסוכן, של המהפכה הכושית האמריקאית.
הוא ביטא את התיסכול הגובר של ציבור

הנוחל נצחונות מזהירים על גבי הנייר — מבלי שאלה
ישנו במאומה את תנאי חייו האמיתיים.
השנים הקודמות עמדו בסימן ההישגים הגוברים של
התנועה הגדולה לשיוויון זכויות הכושים. בהנהגתו של
מארתין לותר קינג, באמצעות הפגנות בלתי־אלימות,
הלכה התנועה מחיל אל חיל. נחקק חוק המבטיח להם את
זכות־הבחירה, המוני כושים הוכללו ברשימות־הבוחרים,
ההפרדה הגיזעית נעלמה בהדרגה במקומות פומביים.

בתשכ״ו נתברר כי כל זה אינו אלא בלוף,
וכי מצכם של הכושים לא השתפר. הם נשארו
מחוץ לתחום -תחום המגורים, תחום החינוך,
תחום השיגשוג הכלכלי. לא רק כדרום החשוך,
אלא גם כצפון הנאור.
לכן העתיק מארתין לותר קינג את הפגנותיו צפונה, גרם

א היתה זאת שנה טובה לאנושות.
/שום אסון היסטורי לא אירע בשנה זו. לא פרצה
מלחמת־עולם. לא הוטלה פצצה גרעינית.

תחת זאת התדרדר העולם כאופן איטי,
וכמעט שיגרתי, לקראת תהום.
הכל ידעו זאת. איש לא ניסה להכחיש את הדבר.
ובכל זאת לא נמצא איש שיכול היה לעצור את התהליך.

כי כעולם של תשכ״ו שלטו ככל ארצות
העולם אנשים אפורים.
היה זה אחד מסימני־ההיכר המובהקים של השנה:
שלטון הבינוניות, שלטון האנשים הנבוכים.

כוושינגטון וכמוסקכה, כלונדון וכירושלים,
ככון וכרומא, כדלהי וכטוקיו, עמדו ליד ההגה
אנשים קטנים, הסרי־מעוף, שניסו להסתיר את
:זכוכתם מאחורי מליצות יגעות.
איש מהם לא היה מסוגל לשבור את מעגל־הקסמים.
איש מהם לא יכול היה להלהיב את הדמיון העולמי, ליזום
מדיניות חדשה ונועזת, ללכת בראש המאורעות ולתת להם
כיוון חדש, תחת להיגרר אחריהם בחוסר־ישע.

תחת להתמודד עם הכעיות ולחפש להן
פתרון -דכר שחייכ כשרון מדינאי ואומץ־
לם -חיפשו הכל כלופים לצורף התחמקות.
הזוג האפרורי ששלט במוסקבה, קוסיגין וברז׳נייב, לא
־,יה מסוגל לפתח יוזמות ססגוניות, כמו כרושצ׳וב. אחרי
שפג המיתום המלהיב של ג׳ון קנדי התבצרה בוושינגטון
הבינוניות המתנפחת של ג׳ונסון. ובסין נתגלה איש אפור
ואלים בשם לין פיאו כיורשו של מאו טסה־טונג, אחרון הענקים
של הדור הקודם.
בין כל האנשים האפורים האלה, ששמותיהם התנוססו
על המינשרים וההצהרות והמחאות והאיגרות והאיומים
של תשכ״ו, התדרדרו המאורעות.

בלוף ושפיו אף\2אלאצין ז
מו לכל שנה, היו לשנת תשכ״ו כמה מילים משלה
— מילים שסימלו את מאורעותיה העיקריים, ושלא
נודעו לפני כן.
המילה העיקרית היתד, אמריקאית אופיינית. אין לה
תרגום עיברי מוסמך.

אםקאלאציה.
אסקאלאציה פירושה: העלאת הדירוג, הרחבת הממדים,
הגברת הקצב.

האסקאלאציה של מלחמת ויאט-נאם היתה,
כלי כל ספק, התופעה המרכזית של תשכ״ו -
וכתור שכזו תירשם השנה כהיסטוריה.
כמו מלחמת ספרד ב־ , 1936 כמו מלחמת קוריאה ב־,1950

ידעו כי אינם יכולים לנצח כמלחמה זו, וכי
הגברת האמצעים הצבאיים לא תשנה עוכדה

הם ידעו גם כי כל הכרזותיהם על רצונם בשלום, על
נכונותם ינהל משא־ומתן עם כל הצדדים ובלי כל תנאים
— אין לה תוכן — מפני שהצד השני מעוניין רק בדבר
אחד, שהאמריקאים אינם מוכנים להסכים לו: סילוק צבאם
מוויאט־נאם.
לכן נמשכה מלחמת־ויאט־נאם. בסוף תשכ״ו לא נראה
שום פתרון — ובפעם הראשונה מזה שנים רבות נראתה
באופק האפשרות הממשית שהעולם יתדרדר, בעל כורחו,
ומבלי שאיש ירצה, לתוך מלחמת־העולם השלישית והאחרונה.

לכן נזעקו מיטב הכוחות ככל העולם לתנועות

למהומות־דמים בשיקאגו. העיר, שהתפרסמה לפני דור כ־מיבצר
הגאנגסטרים, התפרסמה השנה מחדש כמיבצר הנאציזם
הגלוי, התוקפני והמוצהר.
אך חשוב מן השינוי הגיאוגראפי היה שינוי פנימי. בצדו
של קינג קם דור חדש של מנהיגים צעירים, שמאסו בשיטות
שלא הוכיחו את יעילותם בטווח קצר ובקצב מהיר.
הם תבעו אמצעים אחרים. הם הושפעו מן הקנאים התוקפניים,
שקראו לעצמם ״מוסלמים שחורים״.
כך נולדה סיסמת ״הכוח השחור״ .כוונתה לרכז את
הכוח הכלכלי של הכושים לשם הפעלת לחץ ישיר. אך
מסתמנת בה גם מגמה של מאבק אלים.

בשנה כה נערכו כמה התנקשויות כחיי
המנהיגים הכושיים, השתכנעו הכושים כי גם
הם צריכים לאחוז כנשק.

יתכן שמגמה זו, שנולדה בתגובה על בלוף, מהווה גם
היא בלוף בלתי־מודע. כי ל־ 20 מיליון הכושים, הפזורים
ברחבי ארצות־הברית, אין הכוח הפיסי והכלכלי הדרוש
למאבק מסוג זה.

בסוף תשכ״ו נראתה גם. פעייה זו רחוקה
מפתרון יותר מאשר כראשית השנה.

ואיש!!שנה תשב״ו

ן ^ ןןן 1י 1ן ן ןין^ ן ן^§

1*11י,

בלוף של גזגזפמז תרבות־יוז
מושג השלישי שהטביע את חותמו על תשכ״ו
} | נולד אצל אויבתה הגדולה של ארצות־הברית, המעצמה
המסתורית שבמיזרח אסיה: סין.

מהפכה

תרבותית.

גילוייה החיצוניים לא היו תרבותיים ביותר. הם זרעו
חלחלה בלב האנושות המערבית, שזכר זוועות־הנאצים עודו
טרי בלבה. שריפת ספרים, פוגרומים ברחובות, גיוס .
פלוגות־סער של צעירים משולהבים בתור מישטרת־עזר,
הריסת בתי־תפילה, הטלת חרם על צורות־לבוש וריקודים
ומנגינות, איומים במלחמה והסתה נגד האוייב הנאצי.
כמהפכה תרבותית, היד, זה בלוף. אך המציאות שמאחורי
בלוף זד, ידועה מתילדותיהן של מהפכות קודמות: הנסיון
הנואש של דור מהפכני ראשון, העומד לרדת מן הבמה,
להוריש בכוח את דפוסיו הנוקשים לדור הצעיר, שאיבד
את הלהט המהפכני הקיצוני.
אין ספק כי הנסיון להקים חומה סינית חדשה נדון
לכשלון. אי־אפשר לעצור לאורך ימים תהליכים טבעיים.

אן* כסוף תשכ״ו הטילה המהפכה התרבותית
צל ככד על העולם -בי גם היא חלק
מן ההתדרדרות לתהום סכנת המלחמה.

!2רן אור •.בוזזות ף דשיב
לטון הבינוניים וריבוי הבלופים יצרו את התמונה
¥י העגומה של תשכ״ו. אך לפחות בשולי התמונה הזאת
נראו סימני־אור — נסיונות המחאה, נסיונות ההתלכדות
של כוחות חדשים.
בארצות־הברית דרך כוכבו של רוברט קנדי, אחיו ויועצו
של הנשיא שנרצח. הוא הטיף, בזהירות, לקו חדש בוויאט־נאם.
הוא הזדהה עם מאבק הכושים. בסוף תשכ״ו הדהים
את ארצו ואת העולם, כאשר נתגלה במישאל דעת־הקהל
כי רוב ניכר בציבור האמריקאי מעדיף אותו על ג׳ונסון
כמועמד לנשיאות.

חד הרגעים המרתקים ביותר של תשכ״ו בא
^ כתוצאה של ידיעה כוזבת.
ביום השני בצהריים, ביום האחרון של חודש פבריאד,
הודיע קהל ישראל, על פי הודעת כתב זר, שאייבי נתן הופל
ליד פורט־סעיד ונהרג.
עד לאותו רגע נראה בעל־ד,מסעדה התל־אביבי בעיני הציבור
הישראלי כמוקיון׳ שכל דיבוריו על טיסה לקאהיר
אינם אלא תעלול־פרסומת.

אך הידיעה על מותו נתנה לדבר לפתע גוון
הדש -לא רציני, אכל טראגי. תוך דקה הפך
נתן לגיבור לאומי.
כעבור שעות מעטות נתברר כי הידיעה כולה היתר, בלוף.
ולא זו בלבד, אלא שהטיסה עצמה לא היתד, כרוכה בשום
סיכון: שבועיים מראש סיפרו דיפלומטים מצריים לידידיו
של אייבי נתן בפאריס שאם יופיע במצריים, יקבלוהו באדיבות
ויחזירוהו מייד בשלום כלעומת שבא.

מי המציא את הבלוף? האם היה זה מיקרה
תמוה, או מעשה־כיום מחוכם, חלק מתוכנית
ערמומית של יהסי-ציכור?
הדבר לא היה ברור בסוף תשכ״ו, וגם לא היד, חשוב.
כי הבלוף עשה את שלו. המונים הריעו לכבוד אייבי נתן
בחוזרו, ובמשך כמה ימים עמד במרכז ההתעניינות.

\זבלוף של שלגם זזל
ילו הפסיק נתן באותו רגע את פעילותו, אילו
השאיר את הטיסה כמעשה סימלי וחד־פעמי, יתכן שהיה
זכאי הוא לתואר של איש השנה של תשכ״ו.

לאווירה הכללית של ישראל כתיטכ״ו -ודוגמה
לדכרים הרכה יותר חשוכים וחמורים.
הבלוף הוא אמצעי של בריחה מן המציאות.
הבלוף הוא דרך בה ניתן לטפל כביכול בבעיה מסוכנת
ומסובכת, מבלי להתמודד עימד, ברצינות.

הבלוף היא שיטה של העמדת פנים של.
העזה ואומץ־לב, מבלי להסתכן כדבר, ומכלי׳
לשלם מחיר כלשהו.
היו לתופעת אייבי נתן — ובעיקר להד הציבור שלה —
הסברים שונים ומגוונים, מהם רבים נכונים. אולם ההסבר
העיקרי, והמרכזי, הוא זה:
המוני ישראל, ובעיקר אנשי העילית החברתית, נאלצו
להכיר בעובדה כי הבעייה המרכזית של המדינה היא השגת
השלום והשתלבותה במרחב.

אכל במעט איש לא היה מוכן להסיק את
המסקנות המתחייבות מהכרה זו.
מי מוכן להיות יוצא־דופן ולהגיד דברים בלתי־פופי־לאריים?

מוכן, ברגע של היסטריה לאומנית, להרים את קולו
נגד פעולת־תגמול של צר,״ל?
מי מוכן להגיד בפה מלא שלא יתכן כלל לחשוב על
שלום ללא נכונות לקלוט פליטים ערביים?
מי מוכן להצהיר שיש מחיר לשלום, וכי מחיר זה מתבטא
בוויתורים ובסיכונים?

מי מוכן להודות ככך כי לשם פיתוח יוזמת-
שלום רצינית יש צורך כשינוי המישטר כארץ
וכי על כן יש להקים כוח פוליטי חדש,שחבריו ייראו כיוצאי־דופן, יוחרמו על-ידי
השלטון הקיים, יידרשו להביא קורבנות שד
כסף, בכוד וקאריירה?

קנדי הצעיר הוא פוליטיקאי משופשף, לא
אידיאליסט צרוף. אף בהיטוואה לג׳ונסון הוא
מסמל דרך של קידמה וסיכוי של מנהיגות.
עלייתו התלולה מבשרת טובות לשנים ה כאות.
אין
לדעת מה הכוחות הפועלים בסין, מתחת לפני השטח.
אך עצם הצורך בגיוס ״המשמרות האדומים
ב״מהפכה התרבותית״ מוכיח כי ישנם כוחות כאלה.
ביוגוסלביה היו סופרים צעירים מוכנים ללכת לבית״
הסוהר, כדי למתוח ביקורת על מישטר דיקטטור• קפוא.
בברית־ד,מועצות הלכו סופרים לבית־הסוהר בנסיבות קשוח
עוד יותר.

יתכן כי התופעה המעניינת כיותר מסוג זה
בתשב״ו הופיעה בהולנד.
שם נתגבשה תנועה של ״פרובוס״ (״פרובוקטורים״),
שמטרתם לעורר את הציבור באמצעות פרובוקציות
מרגיזות. הפרובוס הצעירים הטילו פצצות־עשן בנסיכה
שנישאה לגרמני, תקפו את המישטרה, הפגינו למען השלום
בוויאט־נאם, ולבסוף זכו ב־ 14 אלף קולות בבחירות
באמסטרדאם והכניסו מועמד יוצא־דופן לעיריה.
כל התופעות האלה — ומאות אחרות מסביב לכדור־ד,ארץ
— היו חלושות מדי מכדי לשנות במהותה את
תמונת השנה.

אך הן יצרו לפחות את התקווה כי הגלגל
יסתובב בשנים הבאות, לפני שזה יהיה מאוחר
מדי. וכי מתחת לפני השטח מתגבשים כוחות
חדשים שיחדשו כבוא היום את המיצעד האנושי
אל יעדי השלום, השוויון והשותפות.
באלן ני םצב שגנייגז
ף• ראי הקטן של ישראל השתקפה גם בתשכ״ו בבואה
נאמנה של כל התהליכים העולמיים.
בלטה בה התופעה של שלטון הבינוניות, של אובדן המנהיגות.

כלטה
כה המגמה להפריח כלופים, ככאלו•
נים צבעוניים. תחת להתמודד ברצינות עם
הבעיות הגורליות.
לא חסרה בה גם התופעה השלישית. כוח חדש נחל בה
נצחון ראשון, קנה לו אחיזה בזירה הפוליטית והרעיונית.
אך כוח חדש זה לא היה עדיין די חזק כדי להטביע
את חותמו על ישראל של תשכ״ו. ממילא לא יכול היה
לספק לה את איש־השנה שלה. תואר זה מגיע, ללא שמץ
של ספק. לאדם המסמל יותר מכל אחר את שתי התופעות
הראשונות:
פינ ח ס ספיר.

א״ב׳ נתן ממריא במטוס ״שרום ר ונווס-ססיד .׳וצו סנסציה 9וד*ית
אך נתן לא היה מסוגל לכך.
אל רעיון טיסת־השלום הגיע במיקרה, כתחבולה של
מערכת־בחירות שנסתיימה בכשלון חרוץ. עתה, משהפך
לגיבור־הרגע, לא יכול היה להפסיק. הוא לא יכול היה
לחזור להיות בעל־מסעדה פשוט. הוא מוכרח היה להמשיך
בדרך הבלופים, כדי להישאר במוקד הפרסומת.

ובך ערך את מסע־הבלופים, שהובילו מכירה
לכירה, כמטרה להיפגש עם ראשי המדינות.
אף אחד מהם לא קיכל אותו. אך הפרסומת
שנעשתה לו על-ידי עתונאים משועשעים,
סיפקה אותו.
במיבצע־סרק, שהביך את אל־חביב בורגיבה, טס לתוניס
ולא הורשה להיכנס לארץ שוחרת־שלום זו. שיחתו עם
ז׳אן־פול סארטר השאירה אחריה מישקע של מרירות בין
שוחרי־השלום בפאריס.
בסוף נאלץ לרדת לרמה נמוכה עוד יותר של תחבולות־פירסומת,
כדי להישאר בחדשות: מיצעד לירושלים, ערב של
אמנים, הקמת אנדרטה. כל זה בשם השלום, מבלי שזה
יתרום דבר לשלום, מבלי שזה יקרב את הציבור אף בצעד
אחד לקראת הבעיות האמיתיות של השלום.
מדוע, בכל זאת, הצליח מיבצע זד, מבחינה פירסומית?
מדוע עבדו למענו עתונאים, המחרימים באופן שיטתי כל
יוזמת־שלום אמיתית? מדוע נמצאו אמנים ואנשי יחסי־ציבור
שהכתירו לו כתרים, חיברו את נאומיו וכתבו לו
מצעים?,

מבחינה זו היתה פריטת אייכי נתן סימפטום

זוהי הדרך הקשה, והיא לא התאימה לאווירה של חברת-
השפע של ישראל הוותיקה, לבוהימה השבעה של רחוב
דיזנגוף, ובוודאי לא לרבבות הנגועים בשינאה לאומנית
עמוקה לערבים.

לבל אלה כאה תופעת אייכי נתן בפתרון
מצויין. אפשר היה לרומם אותו, תוך חצי-
היוך, לשכה אותו ככתב, להקדיש דו כמה
דקות של האלטורה -ובצורה זאת לצאת כדי
הוכה כלפי הכעייה המרכזית של הדור.
בכך אין סכנה, אין נזק כספי. להיפך: יש בכך הליכה עם
האופנה, משהו המתאים אפילו לסנובים הדוגלים בסופיס־טיקציה.
כך אפשר לחבר את הטוב עם המועיל.

זוהי המעלה הגדולה -והמסוכנת -של ה־

גלוי•

\זבלגף של את־ייא
ך״ז בלוף, כתופעה ציבורית בולטת, יכול לשגשג רק
| | באווירה של חוסר־אחריות, אסקאפיזם והתפרקות. זוהי
תופעה של חברת־השובע בשלב מסויים: כאשר בנבכי ליבה
מתחילה חברה זו להרגיש מצד אחד כי אי־אפשר עוד
להתעלם מבעיות המאיימות עליה, ומצד שני כי אין היא

יכולה לגייס בתוכה את כוח־הרצון הדרוש כדי להתמודד
עימן ברצינות.

תכונות אלה שלטו כישראל של תשכ״ו.
פרשת אייבי נתן היתר, הבלוף הפיקנטי ביותר בשנה זו
— אבל היא היתד, רחוקה מלהיות הבלוף היחיד.

להיפף: הכלוף היה המכנה המשותף של
כמעט כל מאורעות השנה.
החל במערכת־ד,בחירות לכנסת השישית, בראשית תשכ״ו,
יעד לחנוכת מישכן הכנסת בסוף השנה; מתנועת את״א ועד
המרד בתנועת ההרות; מתנועת הוויתורים עד, התוכנית הכלכלית
החדשה״ — עבר הבלוף כחוט־השני במאורעות
השנה.
ישראל הפכה בשנה זו גן־עדן של אנשי־יחסי־ציבור —
אנשים המסוגלים להגיד כל דבר, מבלי להאמין בשום דבר.
הבסחות־כזב נזרקו ביד רחבה, ונקלטו בנפש צמאה על־ידי
ציבור שידע במעמקי ליבו כי הן כוזבות. כבל שד,בלוף היה
מגוחך יותר, כן נמצאו אנשי־ציבור רבים יותר וקנאים
יותר שנרתמו לעזרתו.

הכיטוי המושלם לתופעה זו היה היצור שנקרא
את״א.
מערכת־ד,בחירות של מפא״י לכנסת השישית לא היתר,
מבוססת על תוכנית כלכלית חושה, או על הצעות חדשות
לפתרון בעיות. לא היתד, שום תוכנית, ולא היו שום הצעות.
במידה שמפא״י אמרה בכלל דברים חיוביים, הרי היו
אלה כזבים, שהופרכו כולם, ללא יוצא מן הכלל, עוד בשנת
תשכ״ו: יציבות כלכלית, קיום השכר הריאלי של העובד
ושיטת תוספת היוקר, תעסוקה מלאה, ועוד ועוד.

אולם לא על אלה נכנתה מערכת־הכחירות.
היא היתה כולה מיכנה מונומנטלי של כלוף:
המנהיג לוי אשכול יציל את הדמוקראטיה
הישראלית מפני הסכנה הנוראה המאיימת
עליה.
מי היה האוייב האיום, אשר בגללו התלכדו תעשיינים,
אמנים ופרוטקציונרים סביב דגל אזרחים־תומכי״אשבול?
היה זה דויד בן־גוריון הזקן, איש־השנה של תשכ״ה,
שפרש ממפא״י והקים מפלגה חלושה.
כאשר שלט בן־גוריון במדינה, כאשר נערי־חצרו חלשו על
רוב זרועות־הכוח, התחרו ביניהם עסקני מפא״י ורוב אנשי
את״א בליחוך פינכתם. כל מי שהרים אז את קולו והזהיר
בפני סכנת הדיקטטורה הבן־גוריונית, הוכרז על־ידם כבוגד.

אכל כשכן־גוריון נכשל, כשנעריו איכדו את
בל מכשירי־כוחם, כששוכ לא היו אלא מפלגה
קטנה אחת מיני רבות -אז התעוררו לפתע
כל מלחכי־הפינכה של אתמול כדי להציל
מפניהם את המדינה.
כשנתגלתה חולשתה של רפ״י בטרם עת, בבחירות להסתדרות,
חיפשו אמני־הבלוף באופן קדחתני סכנה אחרת
לדמוקרטיה. הם מצאו אותה בדמות תנועת־החרות, מפלגה
ותיקה ושבעה, המכהנת מזה 17 שנה כאופוזיציה מכובדת
ונאמנה בכנסת, המשולבת במישטר בכל רמ״ח אבריה.
היה זה בלוף עלוב, אך הוא הספיק.

כי בלוף אינו צריך לשכנע. הוא דרוש רק
כאמתלה לאותם הרוצים להתפתות ממילא.

הבלופיח שלא הצליחו
** חד הרגעים הגדולים של תשכ״ו בא במוצאי ה־2
בנובמבר, כאשר החלו מסתמנות תוצאות הבחירות
לכנסת.
מיד הוכח כי מערכת־הבלופים נחלה נצחון מזהיר: רוב
המפלגות הפסידו מנדאטים, כל האחרות שמרו רק בקושי
על כוחן. רק מפלגה אחת הגבירה את כוחה בהרבה: מפא״י,
שלבשר, את מעטה המערך.

מאותו רגע נדם קולם של את״א• אף רכים
מיוזמי תנועה זו מצאו זה את זה שוב כעכור
ארבעה חודשים, כעריכת הפולחן לאייכי נתן.
אולם היד, עוד גוף שנחל נצחון בבחירות — ולנצחון
זה היתד, משמעות דווקא מפני שהיה האנטי־תיזה הגמורה
לאת״א. הוא לא התבסס על בלופים, לא הבטיח הבטחות־סרק,
לא מומן על־ידי קרנות־סודיות, לא משך אליו כדאי־ניקים
ופרוסקציונרים.
14,124 אזרחים הצביעו בבחירות בעד הכוח החדש, והעניקו
לו כמעט שני מנדאטים. בפי הכוח הזה היו תשובות
בלתי־פופולאריות לאתגרי הדור, והוא הבטיח להתמודד
עימם ברצינות. לא היו לו שכירים, מנגנון, חברות כלכליות.
בעוד שכל מנדאט אחר בכנסת השישית עלה למפלגות
כשני מיליון לירות, הוצאו על מנדאט הכוח החדש 35 אלף
ל״י — והיו שטענו שגם זה היה מיותר.
חשוב יותר: למעלה מאלף מתנדבים, רובם צעירים וצעירות
נלהבים, אך גם רבים בגיל־ד,עמידה, אינטלקטואלים,
ופועלים, הזדהו ביום הבחירות בגלוי והופיעו כמשקיפי
הכוח החדש בוועדות הקלפי.

כאן, בפעם הראשונה אחרי דור, קם כוח
פוליטי חדש באמת, שהצליח לרכוש לו דריסת־רגל
ממשית על כמת ההכרעות. היתה זאת
אחת התופעות החשובות כיותר של תשכ״ו -
דווקא מפני שהיתה יוצאת־דופן באווירת ה־בלופים
הקלים.
שתי המנוצחות העיקריות במערכת הבחירות ניסו, לעומת
זאת, להיאחז בבלופים, שלא עוררו אימון והד.
רפ״י העמידה פנים כאילו רסיס של מפא״י, שפרש ממפלגת־האם
בגלל שגעונותיו הפרטיים של מנהיג בן ,79 מייצג את

אשבול מחלים ממחלתו ערב הסמת הממשלה. גורת לגל שמועות עד בריאותו
הרוח הרעננה של הדור הצעיר, את חידושי האוטומציה
והמודרניזציה והקיברנטיקה.

הבלוף היה שקוף מדי.
רפ״י זכתה רק לחמישית ממיספר הקולות שניתנו למערך.
למרות שלל מנהיגיה המפורסמים, לא זכתה אלא למיספר
קולות העולה פי שבעה על אותם שניתנו לכוח החדש ו־הבלתי־מוכר.
הבלוף
של גח״ל היה שקוף עוד יותר. הוא אמר, בפשטות:
שתי מפלגות ישנות ויגעות, שנולדו לפני שני
דורות ושבפיהן סיסמות מלפני שלושה דורות, הופכים
אוטומאטית לכוח חדש וצעיר ברגע שהם מתחברים לגוש
טכני אחד.

למרות שהבוחר של תשכ״ו היה צמא ל
כלופים נוחים, לא הצליחה התיימרות זו.

הבלגף של בלגזו! הנזצזשלה
יי* הרי הבלוף הגדול של מערכת־ד,בחירות, בא הבלוף
^ הממושך של הרכבת הממשלה.
היו התלבטויות והתחבטויות, עמידה על עקרונות והצעות
לקווי־יסוד. זה נמשך ונמשך, שבוע אחרי שבוע.

ובל אותו זמן ידע כל אזרח כמדינה כי בל
מפלגה כישראל, מחרות ועד מק״י, משתגעות
להיות בקואליציה.
כמעט כולן משולבות ממילא בשלטונות הסוכנות היהודית,
ההסתדרות והמועצות המקומיות. וכולן יודעות: במישטר
החלוקה השורר בישראל, בו יונקת המפלגה את כספיה מן
השלטון, כדאי להיות בקואליציה.
בסוף קמה הקואליציה בדיוק כפי שרצתה מפא״י. כל מי
שמפא״י הציעה לו להצטרף — הצטרף. ובפי כל אחד היה
בלוף משלו.
מפ״ם הצטרפה כדי להציל את הממשלה מידי הימין.
הליברלים העצמאיים הצטרפו כדי להציל את הממשלה מידי
השמאל. שתיהן הצטרפו כדי למנוע את השתלטות הדתיים,
והדתיים הצטרפו כדי למנוע את השתלטות הכופרים.

כולם מצאו את עצמם, למחרת היום, ליד
שולחן אחד, משפחה גדולה ומאושרת, שכת
אחים גם יחד.
על אותו שולחן היו מונחות כמד, הצעות־חוק מוסכמות,
בעיקר בשטח הדת. מפ״ם והליברלים העצמאיים הכריזו
עליהן כעל נצחון גדול שלהם, מפני שאין בהן כפייה דתית,
הדתיים הכריזו עליהן כעל נצחון גדול שלהם, מפגי שהן
מגבירות בהרבה את שלטון הדת במדינה.

הבלוף של בתלציב
^ הרי מחזה היתולי זה באה פעולתה הראשונה של
הממשלה החדשה: הגשת תקציב המדינה.
היה זה תקציב שלא כלל שום תוכנית כלכלית, שום
קו חדש של הממשלה.
עיקרו היה התייקרות השלטון. התקציב עלה ב־/0״,15
הגיע לסכום האדיר של 4.6מיליארד לירות.

כדי להצדיק תקציב זה, כא הבלוף הכא:
הצימצום.
בנאום דרמאתי לאומה, שלא הובא לכנסת, הכריז ראש־הממשלה
כי הוא מוריד ממנו 100 מיליון (שהיו למעשה
חצי מזר.),

לרך נתלווה אחד הבלופים היותר־ציניים
של תשב״ו -תנועת הויתורים, שהיתה המשך־
הבלוף של תנועת את״א.
כעבור חודשיים נסתבר כי היתד, זאת כולה אחיזת־עיניים.
שום ויתורים ממשיים לא היו. אך הדבר הספיק כדי לחפות
על ייקור רוב שרותי הממשלה, ולהשכיח את ממדי התקציב
עצמו.
הכנסת אישרה תקציב זה בהרמת־יד אוטומטית, מבלי
לגרוע ממנו אף אגורה אחת — דבר ששום ממשלה אמריקאית
לא היתד, מעיזה אף לחלום עליו. אך בישראל, אישור
הכנסת אינו אלא שימת חותמת־גומי על החלטת הממשלה.
לכך דואג חוק המשמעת הקואליציונית.

סבת: הקמת הקואליציה

חשוון: תוצאות הבחירות
דיוני הכנסת על התקציב אינם אלא בלוף
קבוע בחיי המדינה.

הבלוף של ביט־ול וזוטפגז \זיג\\2־
ך! מחרת היום פרצה התופעה החמורה ביותר בחיי
/המדינה בתשכ״ו: המשבר הכלכלי. גלים של אבטלה
הציפו את ריכוזי העולים ואת העובדים הערביים בערים.
הפעילות הכלכלית כולה רפתה וחלתה.

היו שייחסו את כל התופעות האלה למזימה
ממשלתית. אולם אפילו חשד זה היה בבחינת

בלוף. לממשלה לא היתה תוכנית בזאת
כי לא היתה לה תוכנית בכלל.

במקום תוכנית בא, כרגיל, בלוף :״התוכנית
הכלכלית החדשה״.

אמנם דיברה הממשלה, בראשית ימיה, על ״מיתון״
ו״ריסוך. אולם היא לא התכוונה לכך ברצינות. כאשר
אירע הדבר מעצמו, כתוצאה מחוסר תיכנון כלכלי, נדהמה
הממשלה עד למעמקי לבה, מיהרה לפעול, בחוסר־יעילותה
הרגילה, בכיוזן ההפוך מזה שנקבע בהכרזותיה.
היא נזעקה להציל את המיפעלים הכושלים, חסרי הכדאיות
היסודית. אותם הקימה היא עצמה, בגילגוליה הקודמים,
ללא תוכנית וללא מחשבה. היא לא יכלה להרשות לעצמה
להביא לסגירתו אף של אחד מהם. להיפך, היא תיכננה
עידודם של מיפעלים כושלים נוספים בעיירות הפיתוח,
ברחבי הארץ, כדי לספק תעסוקה לתושביהן המובטלים.

הגרעין המוצק האחד של תוכנית זו הוא חיסול תוספת־היוקר.
הדבר הוצג כתרופת־פלא, המכשיר להגברת הייצוא,
להבראת המשק, להשגת העצמאות הכלכלית.
לגבי העובד השכיר, ששכרו נפגע על־ידי ההתייקרות
המתמדת, לא היתד, גזילת תוספת־היוקר בבחינת בלוף.
לגביו היא היתד, עובדה מוחשית מאד. אולם גם הפועלים
שוכנעו ברובם, על־ידי התעמולה הבלתי־פוסקת, כי הדבר
דרוש למשק.
מה גם שהמערכה של מפ״ם נגד הביטול נתגלתה חיש־מהר
בבלוף פרטי משלה. מפ״ם לא חלמה כלל להילחם ברצינות,
להסתכן בגירוש מן הקואליציה.

1ויו*868ו!* 88י י 1חרו שת הבדיחו ת
״שמעת את הבדיחה האחרונה?״
״אשכול הוא ראש־הממשלה !״
מאות ב די חו ת ב סיגנון זה הציפו השנה את הארץ.
כמו הרב טולידאנו ויוסף אל מוגי ב שנים קוד מו ת, היה
השנה לוי א שכול הגיבור הראשי של ה בזי חו ת הישראליות.
שרות־ההפצה
של בדיחו ת אלה היה מורכב בעיקר מאנשי
רפ״י, שהצמידו להן גס בדיחות על אבא אבן, על
פינחס ספיר, ועל גולדה מאיר. זה היה העיסוק העיקרי
של רפ״י. העובדה שבדיחות אלה הפכו לתחביב ציבורי
כללי מל מדת הרבה על מצב־הרוח של הציבור במדינה.
להלן ת מצית קצרה, מסודרת עד כמה שאפשר לפי
הגיל של הבדיחות.

,למה אשכול הוא חצי נהמה?
כי הוא צרת רבים !

למה נכשל הנ סיון של רפ״י לתפוס את ה שילטון?
כי הם לא מצאו אותו.

הטלפון מצלצל בביתו של אשכול.
,,אפשר לדבר עם ראש הממשלה ז״
״לא, מרים איננה בבית.״

אילו היה אשכול ראש־הממשלה, היד, הכל אחרת.

מה ההבדל בין אשכול וג׳יימם בונד? .7 -

״ שמעת, א שכול נעלם בדגניה. חיפ שו או תו ומצאו
אותו יו שבב מחסן, ביד אח ת תפוח־אדמה קטן, ביד השניה
תפוח־אדמה גזול. הוא היסס כל הז מן לאיזה
ארגז שיין כל תפו ח.״
״זה לא מצחיק!״

״אבל ז ה מכאיב.״

הפגנה המונית של סטודנטים בירושלים צעדה
אל בניין ראש־הממשלה.
היא תבעה להחזיר את אשכול לשלטון.

מלצר :״אדוני ראש־הממשלה, רוצה תה או קפה?״
אשכול :״תשאל בבקשה את מרים.״
מלצר :״מרים איננה.״
אשכול :״אז תן לי חצי־חצי.״

למה אשכול מתנגד לניתוחי מתים?
כי זה כואב.

אייר: מהומות ביקור אדנואר

ליד מ שרד ראש־הממ שלה נעצרה מכונית ריקה, ואשכול
יצא ממנה.

״למה לא אכלו את אשכול באפריקהז״
״כי הוא לא בן־אדם.״

למה הצליח אשכול במסעו באפריקה?
כי בן־גוריון השחיר אותו.

כשפינחם ספיר היה בניו־יורק, הוא נתן
נדבה לקבצן.
הקבצן :״אני לא מכיר אותך מהסביבה.
מנין אתה?״
ספיר :״מישראל״.
הקבצן :״אז קח את הכסף. מהברים
למקצוע אני לא לוקח כסף.״

למה אבא אבן אינו מודד חליפה אצל חייט המ שתמ ש
בסיכות?
כי הוא פוחד שהבאלון יתפוצץ.

במיסגרת הקימוצים החזירה גולדה מאיר את
המכונית שלה.
מהיום והלאה היא נוסעת על מטאטא.

מה ההבדל בין ממשלת עיראק לממשלת ישראל?
בממשלת עיראק יש רק שלושה כורדים.

מה ההבדל בין ממשרת סוריה לממשלת
ישראל?
בממשלת סוריה יש רק חוראני אחד.

מה ההבדל בין אנגליה לישראל?
בישראל קו מונ סנ ס היא מי שחה נגד ג׳וקים.

מה ההבדל בין שווייץ לישראל?
בישראל עם־עובד זו הוצאת ספרים.
ףלז1ד
מהו העסק הטוב ביותר בעולם?
למכור את המדינה במחיר ההשקעה, ולקנות אותה
חזרה בשוויה הנוכחי.

התגובה היחידה של המערך על מסע
הבחירות של רפ״י :
בן־גוריון הציע למשה חיים שפירא לבנות
מחדש את בית־המיקדש. שפירא יבנה את
הבית, ובן־גוריון יבחר את הקרבנות.

האמת היא שביטול תוספת־חיוקר לא יבריא
את המשק במאומה. התוספת כולה אינה אלא
תופעה שולית בכלכלה.
לגבי הוצאות־הייצור היא חשובה לאין שיעור פחות מן
הריבית המופקעת, אותה משלם כל מיפעל יצרני לבנקים
ולממשלה. היא מתנדנדת בין 13ו־ 18 אחוזים, מהווה הוצאה
הרבה יותר גדולה מתוספת־היוקר.

מבחינה כלכלית, ביטול התוספת הוא בלוף
והדבר יתגלה בשנים הבאות.שאר חלקי התוכנית הכלכלית החדשה, עליה דיברו
והתמקחו ללא הרף במשך חודשים רצופים, הם סיסמות
ריקות. מפ״ם ואחדות־העבודה דרשו, שוב כבלוף למען
בוחריהן, העלאת מם־רכוש ומיסים דומים, שבמציאות הכלכלית
הקיימת רוקנה אותם מכל תוכן מעשי.
מעבר לכל הוויכוחים והפרסומת, הזדקרה עובדה פשוטה:
לממשלה אין תוכנית, ואין תוכנית אף לחלק אחד ממנה.
גם לא יכולה להיות לה תוכנית, כי אין לה מוסד כלכלי
רציני, שיהיה מסוגל לעבד תוכנית מציאותית. ואילו היה
קיים מוסד כזה, לא יכול היה להיות לעבודתו ערך, כי
המישמר מורכב מקבוצות־לחץ שיתנגדו בהצלחה לכל פריט
הפוגע בהן.

לכן לא נשאר מוצא אלא לגבב בלופים.

בלוף טל הגבול
ך* שטח המדיני לא היה המצב שונה. כאן נשמע קול
4חדש, קולו של אבא אבן, שירש את מקומה של גולדה
מאיר במשרד־החוץ.
זמירות יפות על שלום, על ״המרחב״ ,על אקלים חדש
של הבנה ישראלית—ערבית, מילאו את החלל.

מה עמד מאחוריהן? שום דבר לא.
אבן היה יכול לבצע מהפכה במשרד־החוץ, מייד עם
כניסתו. הוא יכול היה לבנות מחלקה רצינית לביצוע
מדיניות חדשה במרחב. אולם הוא נתקל בהתנגדות הכת
של חסידי גולדה, שהשתלטה זה מכבר על המשרד. והוא
השתמט מן הקרב.
לכן, אפילו רצה אבן להגשים את הצהרותיו, לא היה
יכול לעשות זאת. פשוט אין כלים לכך. מחלקת המיזרח
התיכון במשרד־החוץ הוא אבר מדולדל, המעי העיוור
בגוף המנופח של המשרד. אין לה מחלקת מודיעין, אין
לה אינפורמציה, אין לה צוות המסוגל לתכנן מיבצעים
ולבצעם. יש בה שניים־שלושה פקידים מתוסכלים.
מכיוון שגם הערבים היו עסוקים בעסקיהם, לא אירע
השנה דבר ביחסי ישראל־ערב.

המאורעות היחידים היו עד הגבול הצפוני.
גם הם היו תוצאה של בלוף -הפעם מצר
הסורים.
סוריה היא מדינה חלושה ומפולגת. אין לה צבא יעיל,
כי הטיהורים המתמידים אכלו כל שריד של יעילות בו.
במקום כוח צבאי, בא בסוריה הבלוף של הכרזות־מלחמה

מפוצצות, ופיטפוטים על מלחמת־שיחרור נוסח אלג׳יריה
וויאט־נאם. מכיוון שאין שמץ של דמיון בין המאורעות
בשתי ארצות אלה לבין המצב בארץ־ישראל, היו אלה
מילים ריקות.

ההכרזות הביאו מדי פעם להתנגשויות.
ככולן הובסו הסורים. הדבר לא הפריע להם.
הם חיפו על המפלות בהודעות־כלוך עד נצחו•
נות מדומים.
המאורע המסעיר ביותר בשטח זה — נחיתת מיג 21
של חיל־האוויר העיראקי על אדמת ישראל — גרם לגל של
שמחה. אבל גם הוא נתגלה כבלוף. לא נותר ספק רב כי
המיג ניתן לישראל כבאקשיש מטעם שרות־מודיעין מערבי,
שגייס את הטייס בעיראק למטרותיו שלו.

וזרברינו שאינגז בלופיס

כך ה הבטיחו
עשרה חורשים עברו מיום הבחירות לכנסת ה שי שית
עד סוף ת שכ״ו. הבטחות הבחירות נ שכחו מזמן. ב מ קו מן
באו הדיבורים על ״ תוכני ת כלכלית חד שה״ להצלת ה־״
משק: ביטול תוספת היוקר, הקפאת השכר. בארץ ישנה
אבטלה, בייחוד באזורי פיתוח. על רקע מציאות זו כדאי
לצטט כמה הב טחות שהו ש מעו ברמה, ברא שית ת שכ״ו:
• מתוך מודע ת המערך :

המערך יוסיף לפעול להבטחת תעסוקה לכל
דורש, כדי לקלוט את בני הנוער הנכנסים למעגל
העבודה ואת העולים. רק מדיניות זו תבטיח
שהיצור יגדל במהירות המירבית.

** אחורי מסך הבלופים למיניהם, נשארו כל הבעיות
הגדולות של המדינה במלוא תוקפן וחומרתן, וללא
מענה.

פינחס ספיר, שר־האוצר, ב־ 2לספטמבר : 1965

״איש מאיתנו אינו רוצה בחוסר עבודה, ואנו מתפארים,
ובצדק, בתעסוקה מלאה.״

מתוך מודעת המערך :

הצורך החיוני של מדינת ישראל להשתלב
כמרחב שלה -לא פג.

אם אתה, כמונו, מתנגד לכפייה הדתית,
י דרבך היחידה היא להצביע למערך !

דווקא המשבר הכלכלי של השנה הבליט את הצורך
בבסיס כלכלי מרחבי, שיאפשר לתעשייה הישראלית התפתחות
טבעית. אך הסיכסוך הישראלי—ערבי לא התקדם בשנת*
תשכ״ו אף מילימטר אחד לקראת פתרונו.

לספטמבר : 1965

יגאל אלון, שר־העבודה, ב־12

קיימת מדיניות של תעסוקה מלאה.
• ראובן ברקת, אז מזכיר מפא״י, וישראל גלילי,
מנהיג אחדות־העבודה, בהצהרה בכתב, ב־ 12 לספטמבר:

השתלבות המיעוט הערכי בחיי המדינה
נשארה אך היא כשנת תשב״ו כנקודת ה־קפאון.

״שתי
מפלגות המערך תקפדנה על כך, שלא ייעשה
דבר העלול לפגוע בחופש העיתונות ובחרות ביקורתה,
כמקובל במדינות דמוקראטיות מתוקנות.״

אם בכלל חל שינוי, הרי היה לרעה. הפילוג במחנה הקומוניסטי
שרף את הגשר האחרון. הכוח החדש לא הצליח
עדיין להקים גשר חדש.
רבע מיליון הערבים נשחקו בין הדיכוי השלטוני והלאומנות
הקיצונית וחסרת־ההגיון מאידך.
הדבר הודגם בתשכ״ו בנצרת, בירת ערביי ישראל, שם
אי־אפשר היה להקים שלטון עירוני.

לאוקטובר
הכעייה תשב״ו.

העדתית

היתה

רדומה

בשנת

אולם נתוניה החמירו. הפער גדל, ההתפוצצות רק נדחתה.
שום פתרון לא צץ אפילו באופק.

הכפייה הדתית התקדמה כתשב״ו כבמה
צעדים קטנים.
אמנם גרמה לשורה של הפגנות ושיירות־שבת, אך הרוב
החילוני נשאר כמעט ללא ייצוג. בכנסת כולה היה רק קול
אחד שדרש הפרדת הדת מן המדינה. גם בשטח זה נדחתה
ההתפוצצות הגדולה, שנראתה בלתי־נמנעת.

: 1965

לוי

א שכול,

רא ש־הממשלה,

״אשר לבעיית המשכנתאות הצמודות — הוועדה הציבורית
שנתמנתה למטרה זו, על־ידי שר־האוצר, תמצא
ודאי פתרון מניח את הדעת לשאלה.״

מתוך מודע ת המערך:

הברירה בידך -אם תהיה אבטלה או
תעסוקה מלאה. הצבע א״ת!

מתוך מודעת המערך:

זאת נעשה !
ליתר חופש המשא־ומתן על שכר להסתדרויות
הארציות !
לשיתוף מועצות הפועלים והאיגודים הארציים
בקביעת השכר !
להבטיח בחירות במועדן, בכל ארבע שנים!

פינחס ספיר, ב־ 26 לאוקטובר:

לבל הבעיות הגורליות האלה נוצרה כתשפ״ו
מיסגרת מציאותית חדשה: הפסקת העליה.

״אין כל שחר לשמועות הזדוניות בדבר מיסוי חדש

הפסקה זו הטביעה את חותמה על כל מאורעות השנה.
הפעם לא היתד, זאת הפסקה זמנית. מקורות־העלייה פשים
נתייבשו. אין לצפות לשום שינוי בעתיד, אלא במיקרה
הבלתי־סביר של שואה באמריקה או מהפכה בברית־ד,מועצות.

על כל המנהיגים המפלגתיים. היא לב־לבו של המישטר
הקיים בארץ.
לכן אך טבעי הוא שמישטר זה התרוקן מתוכנו. מאחר
שיבשו מקורותיו הרוחניים, נסתמו גם מקורותיו האנושיים.
ההתמוטטות הרעיונית היתד, מלווה בהתדלדלות אנושית.
וכך הזדקרה בתשכ״ו בפעם הראשונה בבירור מוחלט,
כבעייה יומיומית אקטואלית, תופעה שעד כה היתד, בחזקת
מושג מופשט למעטים:

לאט־לאט, למרות בל הבלופים של המליצות
הציוניות, חדרה לתודעה הציבורית ההברה
בי מדינת ישראל נכנסה למסגרת־קבע, ובי
מעתה תצטרך להתמודד עם בעיותיה במו
שהיא, כגודלה ובממדיה הנובחיים.
בכך חדלה האידיאולוגיה הציונית הקלאסית סופית מז
להיות בעלת משמעות לגבי המציאות של מדינת ישראל.׳
אולם אידיאולוגיה זו שולטת בכל המפלגות הישראליות,

0 3 1 1 1 3

העדר המנהיגות.
בשנת תשכ״ו הופצו בארץ מאות בדיחות על נושא זה.
כל אדם ברחוב הישראלי הבין את התופעה הזאת. הבלופים
מלמעלה נענו בבדיחות מלמטה.

על מיצרנים שונים, ובוודאי לא על מיצרני מזון. אני
מוסר לציבור בכל האחריות הנובעת מתפקידי, כי לא
יוטלו כל מיסים חדשים על מיצרנים, ובוודאי לא על
מיצרני מזון. השמועות המופצות הן תולדה של פרובוקציה
המיועדת להטיל בהלה ערב הבחירות.״

מתוך מודעת המערך:

רק חיזוקו של המערך יאפשר להרכיב
ממשלה בראשותו של לוי איטפול, ממשלה
יציבה וחזקה, שתוכל להנהיג את המדינה,
ממשלה שתימנע את הידרדרותה של הארץ
למצב של תוהו ובוהו.

יגאל אלון, ב־ 27 לאוקטובר:

״המערך דוגל במאבק מיקצועי לשכר הוגן. המערך
הבטיח את שכרו הריאלי של העובד. המערך נאבק,
בניגוד להשקפות רפ״י וגח״ל, על מדיניות של תעסוקה
מלאה, ומתנגד לרעיון האבטלה המתוכננת ופיטורי
ייעול. לכן אין לי ספק בעד מי צריך להצביע אותו
אב, המשתכר 350ל״י בחודש.״

מתוך מודעת המערך:

להעלאת רמת חייו של העובד — תישמר שיטת
תוספת היוקר, להבטחת הערך הריאלי של שכר
העובד.

פינחס ספיר, ב־ 28 לאוקטובר:

״אין כל החלטה ואין כל כוונה במשרד־האוצר להעלות
איזה שהם מיסים לאחר הבחירות, ולשמועות המופצות
בציבור ומתפרסמות בעיתונות, על כוונות מעין
אלה, אין כל שחר.״

מ תוך מודע ת המערך:

זאת נעשה :
להבטחת עבודה לבל דורש, ומניעת בל
אבטלה !
לשמירה על שיטת תוספת־היוקר!

פינחס ספיר, ב־ו 3לאוקטובר:

״בתוקף תפקידי ובמלוא האחריות הציבורית, הריני
להבטיחכם, כי לא תהיה שום העלאה במיסים, וזאת
הדגשתי כבר לא אחת בפני פורומים ממלכתיים ׳ציבוריים.״

לוי
א שכול, ב־ו

לנובמבר:

״שיחרתו את ישראל ממצוקת האבטלה.״

איש־השנה של תשב״ו היה האיש שניסה
להיכנס לחלל הריק שנוצר, בהציגו את עצמו
במנהיג חדש -למרות שהיה אחראי למציאות
יותר מכל אדם אחר.
הוא היה קשור בבעיית חוסר־המנהיגות כשם שהיד, קשור
כמעט בכל שאר התופעות של השנה. היה זה האיש שניצח
על מערכת־הבחירות של המערך, שערך את התקציב
המנופח והמציא את תנועת ההתנדבות, שניהל את המערכה
נגד תוספת־היוקר והגה את ״התוכנית הכלכלית החדשה״.
זה האיש שהוצג בסוף תשכ״ו כיורש־העצר של לוי אשכול
— וכמדיחו הפוטנציאלי,

011181 0 3 1 1 1 0 1

3 1 3
המדד נגיד בגין

***ץ 0133 גרעיג־׳טזריא?״׳

תעלת אשווד־אילת

מצב זה נעלם כמוצאי יום־הבחירות לכנסת
השישית. רפ׳׳י הובסה שוק על ירך, ירדה מן
הפרק כסכנה מוחשית. שום סכנה אחרת לא
נראתה באופק. הזמן היה בשר לעריכת חשבונות
פנימיים.
כמעט למחרת היום החלו הסיכסוכים המוסווים בין
אשכול, שנעזר באשתו ובקבוצת יועציו, לבין הטרויקה,
שגייסה לשורותיה גם את ישראל גלילי.

האיש הקובע כמערך זה היה פינחס ספיר.
ך! שבוע הראשון שד תשב ״ך מונה איסר הראל
^ ליועץ מיוחד של ראש־הממשלה. כעבור עשרה חודשים
יצר את אחת הפרשות הגדולות של השנה. הוא התפטר
בטריקת דלת, פתח במערכה שנועדה להוכיח בי לוי אשבול
מביא את המדינה אל עברי פי פחת, בגלל חולשת אישיותו
וחוסר־מנהיגותו.
אין ספק כי איסר הראל פעל בכנות, לפי הבנתו, וכי
לא ראה את עצמו כשליחו של איש.
אך נסיבות הפרשה כולה גילו לעיני המדינה כולה
עובדה פוליטית חדשה: מול לוי אשכול קמה טרויקה
חדשה. טרויקה זו, שתמכה ועודדה את הראל.

כמרכזה של טרויקה זו עמד פינחס ספיר.
ט ־ ר תן ה

י שנ ה

וזן דשה

1מעשה לא היתה זאת טרויקה חדשה כלל. היא
/היתד, המשך של גוף אשר מילא תפקיד מכריע בכל
השנים האחרונות — בפרשת פינחס לבון, איש־השנה

בשני עשורים, ישימו לאל כל תקווה שלו לרשת את ירושת
דור הוותיקים.
ספיר מילא תפקיד מפתח בהתפוצצות פרשת־לבון. בהמשך
הפרשה עזרה גודלה לשבור את המיתוס של בן־
גוריון. הפרשה אמנם נסתיימה בנצחון בן־גוריון וצעיריו,
אך היה זה נצחון פירהוס. מרכז־הכובד במפלגה עבר ל־טרויקה

כמה היה כוחה?
מפא״י היא אגודה מקצועית של שליטים. אין בה גושים
קבועים. אינטרסים חולפים יוצרים התחברויות חולפות.

לכן יכולה להיות כה השפעה מכרעת לקבוצה
מגוכשת, אפילו קטנה, הפועלת כתיאום
מתמיד, היודעת מה היא רוצה.
חוץ מקבוצת הצעירים של בן־גוריון, שלא יבלה כלל
לתכנן את מעשיה, מפני שהיתר, תלויה כולה בשגיונות
של בן־גוריון ואף היתד, מסוכסכת בתוך עצמה, היתד,
הטרויקה הגוף היחיד במפא״י שהצטיין בתכונות אלה.
הטריאומויראט נהנה מיוקרתה האישית של גולדה,
מכשרונו של ארן לעטוף כל דבר במעטה עבה של מליצות
ציוניות חסודות. אך עיקר כוחה היה כוחו של פינחס

לנזי צילצלו נזבנלפנניפ?
ך* ראשית מערכת הבחירות לכנסת השישית
צילצל הטלפון בביתו של אחד התעשיינים העשירים בארץ.
בצד
השני של הקו נשמע מיבטאו המיוחד, שאין שני
לו, של שר־האוצר, פינחס ספיר. כפיר אינו יודע לבטא
את האות למ״ד, אומר ״וו״ במקום ״לא״ ,״ממשתה״ במקום
״ממשלה״.
״שמעתי שאתה רוצה לתרום לקרן הבחירות של המערך,״
אמר ספיר בטלפון.
התעשיין השיב בגימגום. הוא ידוע כאיש הנוטה לימין.
ספיר שיסע את דבריו. בנימתו העממית הגסה סיכם:
״אז נגיד חמישים אלף?״
האיש ידע שזו פקודה. הוא גם ידע כי כל פעולותיו
קשורות בחסדו האישי של פינחס ספיר. בלי ספיר לא
יקבל הלתאות, רשיונות, אישורים של מיפעל מאושר. הוא
השיב בחיוב.

שיחה זו היתה אופיינית למאות שיחות
דומות. פינחס ספיר גבה את מחיר בל ההטבות
והזכויות שחילק כמשך השנים, כשר־האוצר
וכשר־המיסחר־והתעשיה.
כך יצר ספיר, במו ידיו, כראש מטה־ד,בחירות של
המערך, את המציאות הנוקשה שעמדה מאחורי הבלופים
של מערכת־ו־,בחירות: הכסף.

מעטים יודעים במה הוציאה מפא״י על
הבחירות. האומדנה הזהירה ביותר, זו של
יוסף אלמוגי, מומחה ממדרגה ראשונה שניהל
את המערכה הקודמת של מפא״י, מגיעה ל־
100 מיליון לירות. אחרים הגיעו ל־ 150 מיליון
ומעלה.
גיוס כסף זה היה מאמץ כביר, וספק אם תוכל אפילו
מפא״י לחזור עליו אי־פעם מחדש. אך הוא מילא את
תפקידו: ביום הבחירות פעל מכבש עצום, ממטולה עד
אילת, והוא דרס את המפלגות האחרות, שהוציאו רק
עשרות מיליונים.
נוסף על המיליונים שהוציאה מפא״י עצמה, הוצאו
מאות מיליונים על־ידי מנגנון המדינה, שגם עליו שלט
ספיר. כמעט לכל קבוצה של בוחרים ניתן משהו —
סיווג חדש, שכר גבוה יותר, סובסידיות. כך התנהלו הבחירות
באווירה של פרוספריטי ושביעות־רצון, שהיתר.
כוזבת ומלאכותית, אך יעילה מאד.

כאשר האזין מטה־הכחירות של המערך,
במוצאי יום הבחירות, לבשורת הנצחון אשר
ממדיו הפתיעו גם אותו, לא היה בלב איש
ספק מיהו המנצח האמיתי: פינחס ספיר.

פלך בכפר־ נובא
ותה שיחה טלפונית, ומאות דומות לה, לא
הוכיחו רק מניין בא נצחונה של מפא״י בבחירות,
נצחון שהטביע את חותמו על תשכ״ו.

הן הוכיחו גם את עוכדת־היסוד של המשק
הישראלי, ואת הכוח העצום שמשק זה נותן
בידי פינחס ספיר.

עצת הריפלואט חזר שים עין על האיש ההוא עס הקרחת וה(1שק?״ם!־
תשכ״א; בהתפטרות בן־גוריון, איש השנה תשכ״ג; בעלייתו
לשלטון של לוי אשכול, איש־השנה תשכ״ד; ובפרישתו
ממפא״י של בן־גוריון, איש־השנד. תשכ״ה.

טרויקה זו היתה מורכבת מגולדה מאיר,
זלמן ארן ופינחס ספיר.
גולדה היתר, התככנית בחבורה. היא הצטרפה אליה
מפני ששנאה את שמעון פרס׳ שהפך את משרד־הבטחון
למרכז מדיני של הממשלה ורוקן מתוכנו את משרד־החוץ
שלה.
ארן היה האידיאולוג במשולש. הוא הצטרף מפני שראה
את עצמו כמגן הגוורדיה הישנה של מפא״י, שומרת הערכים
של ימי הבראשית, אשר צעירי בן־גוריון זממו
לחסלה.
פינחס ספיר היה איש־הקופה. הוא היה אויבם המושבע
של שמעון פרס ומשה דיין, עוד מהימים כשספיר כיהן
כמנהל כללי של משרד־הבטחון. יתכן גם שהבין כי על־ית
דיין, הצעיר ממנו בעשור אחד, ועליית פרס, הצעיר ממנו

ספיר — האיש שהחזיק את ידו על קופת המדינה ועל
קופת כל בעל מיפעל פרטי בישראל.
גודלה הביאה להתפטרותו של בן־גוריון בקיץ ,1963
ובכך החניקה באיבן את תקוות צעיריו להשתלט על המדינה
מתהליך אוטומאטי. הטרויקה בחרה בלוי אשכול
כיורש.

אשכול עצמו לא היה שייך מעולם לטרויקה
עצמה. הוא היה ניטראלי ככל המאבקים,
הקפיד להימצא תמיד בדיוק באמצע של בל
מחלוקת. תבונה זו הפכה אותו ליורש-העצר
האידיאלי, ולא היה בל קושי להמליכו במקום
כן־גוריון.
כל עוד היתר, צפוייה סכנה מצד בן־גוריון, החזיקה
הברית בין אשכול והמתיקה מעמד. אשכול שימש מטרד.
להתקפות־הזדון של בן־גוריון, והוא השיב מלחמה שערה.
הטרויקה תמכה בו בכל כוחה.

משק זה בנוי כולו על זרם בלתי־פוסק של הון מחו״ל.
הזרם המתבטא בגודל הפער במאזן המסחרי של המדינה,
ד,נסתם במקורות חוץ. הוא מגיע לכדי חצי מיליארד דולאר
לשנה. כלומר: סכום של אלף דולאר לכל משפחה ישראלית

לשנה.
אולם לא כל משפחה ישראלית מקבלת בשנה אלף דולאר,
לא במישרין ולא בעקיפין. המחצית התחתונה של האוכלוסיה
מקבלת לאין שיעור פחות. העשירית העליונה מקבלת לאין
שיעור יותר.

מכיוון שהממשלה היא המחלקת את הכסף,
מרוכז בידיה כוח עצום.
כוח זה אינו כפוף לשום חוק, וגם לא לביקורת הכנסת.
חוקי ישראל, שנתקבלו על־ידי הכנסת הצייתנית בהשראת
מפא״י, משאירים כל החלטה מעשית לראות־עיניו של השר.
אין החוק קובע אפילו קריטריונים אובייקטיביים המחייבים
את הממשלה•.
פירוש הדבר כי הממשלה מטפלת בכל מיקרה לחוד —
מאשרת לבעל מיפעל אחד את אשר היא מסרבת לבעל
מיפעל שני, נותנת לג׳ימי לוי מיליונים להקמת מיפעל
ומסרבת לתת אף אגורה אחת למתחרהו, קובעת שומה של
מאה אלף ל״י לפלוני ומסתדרת עם פלמוני על רבע הסכום
הזה.

זהו מהות מישטר החלוקה. המישטר הפרו•
טקציוניסטי, שאץ דומה לו בעולם.

מי האיש הקובע בו? מי מחליט למי לתת ולמי לא?

פינחס ספיר.

מדי שבת ישנה עלייה לרגל לביתו של ספיר בכפר־סבא.
גדולים וקטנים, מיליונרים ומי־שרוצים־להיות־מיליונרים,
באים אליו בדחילו, לשטח בפניו את בקשותיהם, כמו שבאו
אבות־אבותיהם בימי הביניים אל המלך. אלא שספיר אינו
יושב על כס מורם באדרת־ארגמן. הוא שוכב על הספה
בביתו, לבוש בגופיה, ומחליט בו במקום — מי לחסד ומי
לשבט. הזוכה המאושר מקבל את הפיתקה הפותחת את
הדלתות אל קופת־המדינה. המפסיד מהרהר מה לעשות
כדי לרכוש את לבו של האיש.

הדבר יוצר תלות אישית פנטסטית כאיש
אחד, בפקידיו וכנאמניו -דיקטטורה מוחלטת
של איש אחד על כל המשק ועל כל הפעילים

\זשגלם ן גזם גול של אר\זור
** פיר עצמו נחשב לאיש נקי־כפיים. אין הוא משתמש
^ בכוחו העצום כדי להתעשר, אם כי יש בסביבתו גם
אנשים מושחתים. הוא נהנה מעצם תחושת־הכוח.
וכפי שהוכח בבחירות, הוא מסוגל לתרגם כוח זה לעובדה
פוליטית מכרעת.
האיש המחזיק בכוח זה הוא פיקח מאוד, ערמומי עד
מאוד. אין הוא גם אינטלקטואל או הוגה־דעות. אין הוא
מתעמק בספרים. אבל הוא יודע להקשיב, תופס במהירות.
הוא לאכול,
לבדו.
אכילה

מקשיב כל היום. פינחס ספיר אוהב
היטב והרבה, ואין הוא אוהב לאכול
כל ארוחה היא אצלו תשלובת של
והקשבה.

הוא מזמין אליו מיליונרים (אותם הוא יצר בעצמו)
לאכול עימו ארוחת־בוקר גסה, לעיתים בתנובה, בשעה
שבע בבוקר. הוא מזמין משקיעים פוטנציאליים (שבסופו
של דבר לא ישקיעו דבר, ויקבלו את הכסף ממנו) לארוחה
יקרה בגריל של המלך דויד בירושלים. ארוחה עם פינחס
ספיר יכולה להיות שוזר, מיליונים. סביב מינהגי־האכילה
שלו נוצרו אגדות, כמו סביב השולחן העגול של המלך
ארתור.
האיש אינו כלכלן. מעולם לא למד את התורה המדעית
והוא בז לכלכלנים מעומק לבו. אבל הוא מומחה יחיד־במינו
לשבילי הכלכלה הישראלית. הוא יודע על־פה את
פרטיה הקטנים ביותר.

ואץ כרף פלא: כי הוא עצמו יצר אותה,
וכל פרט מפרטיה היא מלאכת ידיו.

תרופת פרא
ן* וא יצר כלכלה זו ללא תוכנית־אב, ללא מחשבה מדרי!
1כה. הנחייתו היחידה: להקים הרבה מיפעלים, כדי
לספק תעסוקה להרבה עולים. שאלות של ריוזחיות נידחו
לפינה. ספיר דאז היה האיש שהקהל ראה אותו באלפי
יומני קולנוע משעממים: מניח אבני־יסוד, גוזר סרטים,
מסייר במיפעלים.
מיפעלים אלה לא הצטרפו, כמובן, לבלבלה בריאה. כיום
אי־אפשר להבריא את הכלכלה על-ידי שינויים קלים פה
ושם, הורדה כלשהי של הוצאות־הייצור והשכר או תמריץ
כלשהו מצד הממשלה. הבראתה פירושה: לבנות את כולה
מחדש, תוך הריסת חלקיה הבלתי־בריאים הרבים.

פינחס ספיר אינו מסוגל לכך, כשם שאץ אם
מסוגלת לקטוע אכרים מגוף כנה. היא יכולה

רק לנסות להרגיע את כאביו. וזהו מה שעושה
פינחס ספיר.
משום כך היתד ,״תוכנית כלכלית חדשה״ צריכה להפוך
לבלוף. משום כך באה ההחלטה לבטל את תוספת־היוקר,
כתרופת־פלא. מבחינה כלכלית זוהי שטית, במציאות של
ישראל. אבל לגבי ספיר, המשלם את משכורות עובדי־המדינה,
זהו דבר ממשי מאד. כי זה יקל על עבודתו ביום
הראשון של כל חודש. יתרון מוחשי זה חשוב בעיניו יותר
מכל מחשבה כלכלית מופשטת ותוכנית ארוכת־טווח.
לקראת סוף שנת תשכ״ו התערער מעמדו של לוי אשכול
— ורבים ראו בכך את ידי של פינחס ספיר.
העתון העיקרי המסור לו אישית — מעריב — התקיף
את אשכול ללא־רחם. בעתונוח נוצרה קבוצה של ״אנשי
ספיר״ ,בדומה ל״יונייטד פרס״ בימי שלטון בן־גוריון, וזו
חתרה תחת אשכול.

ראש־\זתתשר\ז 969ו?
ף* וכנית״ספיר״ הועמדה מול ״תוכנית־אשבול״ .תו^
כניתו של ספיר היא שנתקבלה.

מאות הבדיחות האנטי־אשכוליות שפשטו
במדינה, התקפותיו של איסר הראל, האנדרלמוסיה
הכלכלית, בל
אלה הגבירו את הסיס־מה
:״אשבול נכשל״.

איסר הואלואחווץ נ!-גוויוו1ני1י.טוותו: בשליחות מ?,

היו אפילו שראו בכך התערבות
זרה. לפי גירסה אחת,
שגם היא מצאה לה מאמינים,
מרוגזים האמריקאים
על לוי אשכול ואבא אבן,
מפני שניסו להפיג את המתיחות
בין ירושלים ו־מוסקבה,
ומפני שסירבו לזהות
את ישראל יתר על המידה
עם המלחמה האמריקאית
בוויאט־נאם. על כן החליט
השרות המרכזי לביון
של ארצות־הברית, לפי ה־גירסה,
להשתמש במערכת
המסועפת של חוטיו בישראל
כדי לקדם את ספיר כיורשו
של אשכול, כשם שעודד
בשעתו את החלפת
בן־גוריון הסוער והמטריד
באשכול המתון.
לדעת יודעי דבר, היתד,
קיימת בסוף שנת תשכ״ו,
אפשרות של הפלת ראש־הממשלה
לוי אשכול, והחלפתו
המיידית בגולדה מאיר
כממלאת־מקום זמנית, עד
למועד הבחירות הבאות.

אמנם אין סיכוי רב שמזימה זו תצא לפועל. אך הישארותו
של אשכול בשלטון, לפי שעה, רק תדחה את ההכרעה.
זו תבוא, בלי ספק, ערב הבחירות לכנסת השביעית, בקיץ
. 1969

אז יטיל פינחס ספיר את מלוא משקלו הרב
הפיסי והפוליטי, על כף המאזניים, בדי להשיג
את היעד: לעמוד בראש רשימת מפא״י לבחירות
הכאות להיות מועמדה לראשות הממשלה
הבאה.
בסוף תשכ״ו היה נראה כי יש לכך סיכוי רב — אם
לא יחולו עד אז שינויים מרחיקי־לכת במדינה.

ככל זאת קשה לראות את איש־השנה של
תשכ״ו בתפקיד המנהיג הראשי. בי אחרי
הבל, שרוייה אישיותו בתעלומה.
אין הוא טריבון המוני. לעולם לא ילהיב המונים. הוא
נואם גרוע, משולל כל ברק רומנטי.
אין הוא הוגה־דיעות, המסוגל להלהיב בתפיסתו הרחבה
ובלהט חזונו את ארץ־ישראל החושבת.
בוויכוחים פומביים הוא גס־רוח מאין כמוהו. הוא מעליב,
מזלזל, מפגין בוז גלוי לזולתו.
על תכונות אלה מחפה, במידת־מה, עממיותו. בגללה אין
הוא מעורר שינאה.

אך תבונתו העיקרית היא, לדעת אנשים
רבים שהכירו אותו מקרוב, ידיעת חולשת 1 הזולת.
יש לו תחושה אינטואיטיבית לנקודה החלשה של בן־
שיחו. הוא יודע מי משתוקק לכבוד, מי רוצה להתעשר,
מי שואף לשררה. והוא מחלק לכל אחד — לכל איש,
לכל מפלגה, לכל גוף ציבורי שהוא רוצה להכניעם ולהפכם
לתלויים בו — את הדרוש. הוא אמן הפיתוי והשיחוד.

התעלומה הגדולה היא: האס זוהי תמונתו
של איש חזק מאד, או חלש מאד?

״שים עליו עין י יי
בחינה חיצונית, ספיר הוא ארכי־טיפוס של איש חזק.
(*) הוא שופע בטחון עצמי יותר מכל אדם אחר במדינה.
הוא מחליט החלטות במהירות ובהחלטיות. הוא מתייחם
בזילזול לזולתו.

אך כין אותם המכירים אותו מקרוב שוררת
דיעה בי בל התבונות האלה אינם אלא חזית
ובי מאחורי חזית נוקשה זו מתחבא אדם חלש.
כך או אחרת — פינחס ספיר הטביע את חותמו על
ישראל של תשכ״ו. לפי כל הסימנים, יוסיף למלא תפקיד
מכריע בהתפתחות המישטר הקיים בשנים הקרובות.

בפי שייעץ דיפלומט זר לעמיתו, שבא להחליפו
:״שים עין על האיש ההוא עם הקרחת
והמשקפיים. אחריו יש לעקוב״.

ששונגז־ששר איש ואשוז שישלו ברושכייו ארו שישגיהש וכשלוגוגזיתש של ישראל שזשולש.
הש ובוורו של־ ידי ״וזשולש וזוהי; רווך בח־ערו כל רזנראררנררר! שאירשו ב שות תשכייר
ששולי תבשירת נוצבורפינו לח־ייש של נזצבוז של ישראל בשנת וזשכייו.

דנדון ג ונסוו

סוף השריש השני

שבועיים לפני תום שנת תשכ״ו נסתיים השליש השני של המאה ה־.20
השליש הראשון של המאה היה מוקדש כולו למלחמת־העולם הראשונה — היערכות
הכוחות לקראתה, המלחמה עצמה, ותוצאותיה: המהפכה הבולשביקית, הזעזועים העולמיים
והמשבר הנורא של . 1929
השליש השני התחיל עם עליית אדולן! היטלו־ לשלטון בגרמניה, ב־ .1933 במרכזו
עמדה מלחמת־העולם השניה, עם הזוועות של אושוויץ והירושימה. כתוצאה מן המלחמה
התגבשו שתי מעצמות־על עולמיות — ארצות״הברית וברית״המועצות — שנאבקו בכל
אתר סביב כדור־הארץ על שלטון־העולם.
שליש זד, נסתיים ב־ 31 באוגוסט . 1966 לפי נבואתם של רוב הוגי־הדעות, היה השליש
השלישי של המאה צריך לעמוד בסימן המאבק בין מדינות־היש לבין מדינות־האין, בין

תגש יא לינתן גיונשון ואשתו בשתונת בתש תבשירה לושי
חברת־השפע הלבנה, המשתרעת מטשקנט עד סאן־פראנציסקו, לבין חברת־המוזסור הצבעונית,
המשתרעת מפקין עד לימה.
לפי תחזית זו, שאחד מנביאיה ומדינאיה הוא נשיא צרפת, ש א דל ד הי גו ל, היתד,
צריכה להיווצר ברית אמריקאית—סובייטית—אירופית, מעין ציר מוסקבה—פאריס—וושינגטון,
להגנה משותפת בפני הענק הסיני, שיהפוך מנהיג טבעי של כל העולם האסיאתיי—אפרי־קאי—דרום־אמריקאי.
החזית
של מאבק זה היתד, צריכה להשתרע לאורך הנבול הסיני־סובייטי.
בשנת תשכ״ו השתבשה תמונה זו. אמנם המשיך דד,־גול במאמציו לנתק את צרפת מן
התלות בארצות־הברית, כדי לאפשר לה לתפוס מקום עצמאי בין מוסקבה ו־וושינגטון.
יוזמותיו של דד,־גול מילאו את השנה. הוא פרש מצבאות נאט״ו; חיבל בכלכלה האמריקאית
על־ידי מכירת דולארים; הידק את יחסיו עם ברית־המועצות; נדד עד קאמבודיה.
הוא דייה היוזם הגדול — והיחיד — של השנה. אך הוא נפגע קשה בארצו שלו, כאשר
נחל תבוסה מעליבה בבחירות, וזכה רק בקושי ברוב זעום בבחירות שניות. בכך נחרץ

גורל השלטון הגוליסטי, ולגבי צרפת נותרה רק השאלה: מה יהיה אחרי דה־גולי
השיבוש העיקרי בתחזית המאבק הגלובאלי בין הלבנים והצבעונים חל בגלל המאורע
העיקרי של שנת תשכ״ו: מלחמת ויאט־נאם.
מבחינה אמריקאית, זוהי מלחמה מטורפת. היא נועדה לחסום את הדרך בפני סין, ליד
שער־היציאד, הדרומי שלה. אולם תוך כדי כך הצליחו האמריקאים לדחוף את ברית-
המועצות חזרה לעמדה אנסי־אמריקאית. הדבר לא איחה את הקרע הסובייטי־סיני, שאף
התרחב בסוף השנה, בפרוץ ״המפכה התרבותית״ בסין וריכוז הצבא הסובייטי על הגבול.
אבל הוא השמיט את הבסיס מתחת לברית האמריקאית—סובייטית, שהנשיא ג׳ון קנדי
עמל כה קשה, בסוף ימיו, להשיגה ולבצרה, בהסכם־מוסקבה לאיסור הניסויים הגרעיניים.
הנשיא לינדץ ג׳ינסץ, איש־העולם של תשכ״ה, היה גם איש־השנה של תשכ״ו. הוא
גלש יותר ויותר עמוק למלחמה הוויאט־נאמית, בעל כורחו ומבלי לדעת לשם מה. הוא
נכנם למעגל־קסמים, אותו לא ידע לשבור ולנתק. כי מטרת־המלחמה האמיתית של האמריקאים
— לקיים בסיס צבאי על אדמת אסיה, בפתחה של סין — היתה בלתי־מציאותית
ביחסי־הכוחות שנוצרו.
ככל שהגביר ג׳ונסון את פעולותיו־,לחימה שלו, תוך כדי הפצצות־הרם מחרידות בצפון
ויאט־נאם, כן גיבש וחישל את רצון־ההתנגדות של הצד השני. האיש שסימל רצון זה
היה הו צ׳י־מין, המנהיג הקומוניסטי המיסתורי שניהל את מלחמת־השיחרור של ויאט־נאם
נגד הצרפתים, והממשיך לנהל את המלחמה נגד האמריקאים. בסוף תשכ״ו העידו כל
הסימנים על כך שר,מהלומות הממאירות מן האוויר, השמדת מאות אלפי בני־אדם ומאות
כפרים, לא שברו את רוחם של הו ושל בני־עמו.
מכיוון שהוויאט־קונג, לוחמי־הגרילה המצטיינים ביותר של המאה ד,־ ,20 לא יכלו למגר
ולגרש את הצבא האמריקאי ו;אולטרד־,־מודרניי, עם חיל־הפרשים המעופף שלו וצי מטוסיו
ומסוקיו החדישים, היה נראה בסוף תשכ״ו כי מלחמת ויאט־נאם תימשך עוד שנים, תשבש
לגמרי את הגיון ההתפתחות בעולם.
לעומת הכשלון האמריקאי בוויאט־נאם, נחלה ארצות־הברית שורה של נצחונות מזהירים
בפעולות מנגנון־החושך. המוסד המרכזי לביון של ארצות־הברית היה אחד הכוחות העיקריים
שפעלו השנה בעולם. הוא הצליח להדיח למעשה את הדיקטטור האינדונסי שונאו,אמריקאים.
א חמד סוקארנו, ולהקים במדינת־האיים הענקית דיקטטורה צבאית ימנית.
הפיכה זו לוותה בשחיטה, שאולי לא היתד. לה דוגמה מאז מלחמת־העולם השניה. נראה
כי נרצחו מאות־אלפים גברים, נשים וילדים, שהיו חשודים בשייכות למחנה השמאל.
הפיכה מוצלחת דומה ביצע המוסד בגאנה, שם הודח הדיקטטור השמאלני קוואמה
אנקדוטה, הוחלף בדיקטטורה צבאית פרו־אמריקאית. אותה שעה התחוללו הפיכות
צבאיות במרבית מדינות אפריקה השחורה. הקצינים הצעירים, שעוד אתמול היו סמלים,
הדיחו את הפוליטיקאים, שרובם היו מושחתים. רובם עשו זאת בעורה ובעידוד מן החוץ —
אמריקאי, בריטי או צרפתי. עלה על כולם הרמטכ״ל של קונגו״קינשאסה, ג׳וזן? מובוטו,
חניך קורס־הצנחנים בישראל, שביצע את אחד ממעשי־הזוועה הסנסציוניים של השנה: תלייתם
הפומבית של ארבעה שרים, שניסו להפילו בעזרת הבלגים.
התקפת־הנגד האמריקאית לא נשארה מוגבלת לאסיה ולאפריקה. גם בדרום־אמריקה אירעו
הפיכות צבאיות בחסות האמריקאים. בארגנטינה הקים הגנרל או״גניה דיקטטורה פאשיס־טית,
עם כל הגילויים הקלאסיים: אנטי־שמיות, סגירת עיתונים ומלחמת־קודש נגד ה,,פורנוגרפיה״
,שהיא — לדברי המישטר — מכשיר יהודי־קומוניסטי.
הפיכה זו, שבאה אחרי הפיכה דומה בבראזיל, ביטאה את עלייתה מחדש של הריאקציה
באמריקה הלאטינית, וליכוד שורותיה מול סכנת המהפכה השמאלית והרפורמה הסוציאלית.
למרות זאת, החזיק פידל קאסטרו מעמד, אך נראה כי כוח מישטרו נחלש. פרשת-
מיסתורין אפפה את צ׳ה גכארה, התיאורטיקן השמאלני המבריק של מישטרו, שנעלם.
אירופה היתד, עסוקה בבעיותיה שלה. הארולד וילסדן אמנם חיזק את שלטונו אחרי
הבחירות, שהגדילו את הרוב שלו בפרלמנט, אך נתקל מייד במשבר כלכלי חמור. בענייני
חוץ היה גרור אפור של האמריקאים, בענייני פנים נתגלה כמנהיג רפה.
גורל דומה נפל בחלקו של לודביג ארהארד, שנחל כשלונות חרוצים בבחירות מחוזיות׳
ושמעמדו התערער כליל. נבואתו של קונראד אדנואר, כי ארהארד אינו מסוגל
לשלוט, התאמתה. מרד הגנרלים הגרמניים, שרגזו על משרד־בטחון בלתי־מוכשר, עירער
עוד יותר את מעמדו, ונסתיים בנצחון הגנרלים — אות לבאות.
המאבקים הגזעניים עמדו ברומו של העולם של תשכ״ו. המישטר הגזעני בדרום־אפריקה,
שנעשה עוד יותר קיצוני ומתועב, התחזק במידה ניכרת עם התבססות המישסר הגזעני
העצמאי ברודסיה הסמוכה, בהנהגת איאן סמית. אולם ראש־המישטר הדרום־אפריקאי,
שוחר־היטלר לשעבר הנדריק פרוורד, נרצח בסוף השנה בנסיבות מסתוריות.
אך מרכז המאבק היה, כמו תמיד, בארצות־הברית. שם התחשלו הכושים תוך כדי מאבק,
ששלביו הזכירו את מלחמות־השיחרור במדינות קולוניאליות. היסודות הקיצוניים התגברו
בהדרגה, עד כי יש סיכוי ש־ 20 מיליון הכושים בארצות־הברית יתגבשו, בתודעתם, לאומד,
נפרדת. מכיוון שתוך כדי כך מתגבשים גם כוחות־ההתנגדות באומה הלבנה, היה קיים בסוף
תשכ״ו ספק אם הבעייה הכושית ניתנת בכלל לפתרון כלשהו. בינתיים גם לא קמה בציבור
הכושי תנועה ״ציונית״ ,שתדגול בהקמת בית לאומי כושי עצמאי על אדמת ארצות־הברית
— רעיון שהושמע בשעתו בפי המוסלמים השחורים.
האווירה הגוברת של אלימות באמריקה מצאה את ביטוייה, השנה, גם בשורה של פשעים
שהיכו הדים בעולם: הרצח הסיטוני של אחיות רחמניות בניו־יורק, והקטל הסיטוני של
תושבי אוסטין בטכסאס על־ידי צלף שהתבצר בראש מיגדל.
האיש שעמד בראש האומה האמריקאית, לינדון ג׳ונסון, סבל קשה מכל הצרות האלה. בין
מלחמת ויאט־נאם ומהומות־הגזע נשחקה פופולאריותו, ירדה לעומק סטאטיסטי שלא היה לו
תקדים מאז תום שלטון הנשיא הארי טרומן.
אך בעיות וצרות אלה אינן צריכות להסתיר את עובדת־היסוד: בסוף השליש השני של
המאה ה־ 20 עדיין חזקה ארצות־הברית בהרבה מכל מדינה אחרת בעולם. עוצמתה הכלכלית
האדירה מאפילה על כל שאר האנושות, כולל ברית־ד,מועצות. דווקא הקומוניסטים, הרגילים
לחשוב במושגים חמדניים, העריכו עובדה זו היטב. הם ידעו כי אין להם כל סיכוי לערער
את העליונות האמריקאית, עד שידבירו את ארצות־הברית בשטח הכלכלי — יעד שנראה
בסוף תשכ״ו עדיין רחוק מאוד. יתכן שמאמץ זה יעמוד במרכז השליש השלישי של המאה.

ה כנ ס ת

באדו־אזניה

שינוי בתקנון

119 מבין 120 חברי הכנסת, שנבחרה ב־ 2בנובמבר, לא היו שונים מקודמיהם בכל
הכנסות הקודמות. רובם יושבים יחדיו בכנסת מזה תריסר שנים רצופות, רבע מהם
יושבים בה ביחד עוד מאז הכנסת הראשונה. גילם הממוצע הגיע בינתיים ל־ ,60 וגילם
הרעיוני היד, גבוה עוד יותר.
אמנם נעלמו כמה פנים מוכרות, כגון משה סנה, שנפל קורבן לפילוג במפלגתו
שהוא עצמו גרם לו. אמנם הופיעו גם כמה אנשים חדשים, אולם אלה התבוללו מאונס
במפלגות הישנות, לא יכלו לשנות את מהותן.
כבר למחרת יום הבחירות, לפני התכנסותה לראשונה, נתגלתה דמותה של הכנסת —
והיא היתר, ככל הכנסות הקודמות. סיעת מפא״י סמכה על שלושה אנשי־מנגנון מובהק
י ם וקשישים -ישראל קרגמן, משה כרעם ופרץ• אזניה, מבלי לתת דריסת־רגל
בהכרעות לאיש חדש כמו ח״כ זאכ שרף. שלטון השלושה הבטיח כי הכנסת תוסיף
לרקוד לפי חלילה של הממשלה, מבלי לגלות כל עצמאות שהיא. ואילו הסדרי הכנסת
עצמה, וחלוקת כל המישרות בד, ובוועדותיה, נקבעו מראש על־ידי זוג העסקנים למודד,קנוניות
— ברוך אזניה ממפא״י ויוחנן כאדר מחרות, אשר פעלו מתוך תיאום

טיפס־ ן ובוטז הנזישכן הוזרש של גזכנגזת בגבשת־רבו

מלא והבנה מושלמת, שהתגבשה תוך שנים רבות. לתוך האזזירה המשפחתית הזאת הכניסו
הבוחרים את הח״כ ה־ , 120 שלא היה שייך למשפחה, ושקילקל את האינטימיות הכל־מפלגתית.
נציג הכוח החדש, ח״כ אורי אכנרי, בעזרת יועצו, עורך־דין אמנון

זכרוני, החלו מייד לקלקל את השלווה. הם עשו זאת כבר בישיבה הראשונה, כאשר
הציעו שיו״ר הכנסת לא יהיה איש־מפא״י, בניגוד להסכם מפא״י־חרות.
הסיעה החדשה דרשה להבטיח את נוכחות הח״כים במליאת הכנסת; הגישה הצעת־חוק
לקביעת קוורום (מניין חוקי של נוכחים); המטירה על הממשלה שאילתות; הגישה
הצעות־לסדר־היום על נושאים בלתי־רגילים, כמו הסדרים בשפת־הים, השחיתות בספורט
והסעת חיילים־טרמפיסטים, השתתפה בכל ויכוח תוך לימוד יסודי של החומר והכנת
הצעות ממשיות מגובשות.
הכנסת כולה הבינה שזהו גוף זר, המקלקל את השלווה האולימפית של הבית. הדבר
הכריח בהדרגה גם סיעות אחרות לשנות את הליכותיהן. כתגובה על כך, ללא כל נסיון
של הסוואה, עשתה הכנסת מעשה חסר־תקדים. ביוזמת הזוג אזניה־באדר הוכנס שינוי
לתקנון הכנסת, כדי למנוע מסיעות־היחיד של הכוח החדש להגיש יותר מאשר הצעת־חוק
אחת והצעה־לסדר־היום אחת בכל חצי שנה.
מאחורי קנוניה זו התחבאו מזימות נוספות — ביניהן המזימה להעלות את אחוז־החסימה,
כדי למנוע את כניסת הכוח החדש לכנסת הבאה, וכן שינויים נוספים בתקנון
הכנסת, במגמה דומה.
הופעת הכוח החדש בכנסת, שגרמה לחידוש עניין הציבור והנוער במוסד זה, רק
הבליטה עד כמה רחוקה הכנסת מן המציאות היומיומית במדינה, ומבעיות אזרחיה. הדבר
בלט בעשרות דיונים. כתוצאה מכך עשתה הכנסת, בשנה הראשונה של עבודתה, מעט מאד
במה שנגע לחיי האזרחים. עיקר תפקידה היה לתת גושפנקה אוטומאטית למעשי הממשלה.
שום חוק חשוב לא נתקבל במשך השנה. עניינים אבסורדיים, כגון התנגדות לניתוחי
מתים, העסיקו את הכנסת במשך הרבה עשרות שעות. הדיון הארוך על תקציב המדינה
נערך, בעיקרו, אחרי שהכנסת כבר אישרה את כל התקציב בהצבעה סיעתית אוטומאטית.
רוב הדיונים הסיעתיים היו בבחינת השחתת דברים לריק, מאחר שלא נסתיימו בקבלת
החלטות כלשהן.
כאשר חנך יו״ר הכנסת, קדיש לוז, בסוף השנה את מישכנה החדש, בעל הממדים
המונומנטליים, רק הבליט הטכס המרשים את הדיספרופורציה בין הרעיון המופשט של
הכנסת, כהתגלמות הריבונות של העם, לבין מציאות הכנסת הנוכחית, ד,ממלאה במדינה
פונקציה מישנית.
הריבונות האמיתית במדינת ישראל אינה נמצאת בכנסת. היא נמצאת בפדרציה של
מזכירי מפלגות, המקבלים את כל ההכרעות תוך התמקחות ביניהם. לכנסת לא נותר אלא
לתת תשריר חוקי להחלטות אלה. בסידור נוח זה מעוניינות כל הסיעות, בקואליציה
ובאופוזיציה כאחת. הכוח החדש, המפריע לכך, מעורר על כן רוגז כללי.

וזמלו פייסל

מעמדו הוחלש עוד יותר עם מותו הפתאומי של ידידו האישי, נשיא עיראק עבו־־־אל־סלאם
עארף, שניספה בתאונה. אמנם בא אחיו במקומו, אך עיראק היתד, עסוקה

ה מר חב

ההתקפה הנגדית
המרחב השמי לא עסק בשנת תשכ״ו ביחסי ישראל—ערב. לפי שעה, ירדה הבעייה כמעט
כולה מן הפרק.
העולם הערבי היה עסוק בבירור פנימי האם מהווים כל הערבים אומה אחת, לפי הגירסד
של גמאד עכד־אד־נאצר, או משפחה של אומות, לפי גירסת מתנגדיו?
רעיון החד־לאומיות היה במשך כל השנה בנסיגה מתמדת. הוא הפסיד במערכת תימן,
שם נכשלו הרפובליקאים סופית בנסיונם למגר
את ד,מלוכנים — ותוך כדי כך פנו
עורף גם למצרים, ביקשו לנתק את התלות
התימנית בקאהיר. העובדה שאל ־ ח כי ב
כורגיכה, שמרד בגלוי ברעיון החד־לאומיות
הערבית, והפך בשל כך לאיש־המר־׳
חב של תשכ״ה, נשאר איתן על כיסאו —
השפיעה אף היא.
המציאות של השנה הוכיחה כי כל מדינה
ערבית רוצה לשמור על ריבונותה ועצמאותה,
גם במיסגרת כל־ערבית. על סלע
זה התנפצה מדיניות ועידות־הפיסגה, אותה
הנהיג נשיא מצריים לפני כמה שנים, כשנוכח
לדעת כי המהפכה הכל־ערבית נכשלה.
תחת זאת התפלג העולם הערבי השנה, לשתי
בריתות רופפות. האחת היתד, זו של ״המדינות
המתקדמות״ — מצרים, עיראק, סוריה
ואלג׳יריה. השניה היתד, פרו־מערבית, ובר
אשו, עמד המלך פייסל הסעודי, שיזם את הברית המוסלמית. בעזרת שליטים לא־ערביים,
השאה האיראני, ביקש לשבור את ההגמוניה הנאצרית במחנה הערבי. היוזמה היתה השנה
בידיו, ועל כן הפך איש המרחב של תשכ״ו.
מול מיתקפה מרוכזת זו של המלכים, אילי־הנפט וסוכני המערב, היחד, מצריים נתונה
בהתגוננות. עיקר מאמציו של עבד־אל־נאצר היו נתונים לקידום מהפכתו הסוציאליסטית,
ולהתגברות על הקשיים הכלכליים, שהוחמרו על־ידי הריבוי הטבעי הנורא הפוקד את ארצו.

בבעיותיה הפנימיות, לא גילתה שום סימן של נכונות לתת תמיכה של ממש למצריים. המלחמה
הכורדית הופסקה תוך כדי כך — זמנית או סופית.
שינוי ניכר חל ביחסי־הכוחות המרחביים עם ביצוע הפיכה נוספת בסוריה. קבוצה חדשה
של קצינים במפלגת אל־בעת, בראשות פלאח גזז*יד וחבריו, הדיחה את קודמתה, נתנה
למדינה קו פרו־סובייטי, פרו־מיצרי, אנטי־אמריקאי ואנטי־ישראלי. הדבר הכריח את נשיא
מצריים לנקוט אף הוא קו קיצוני יותר, אך הוא בלם כל נסיון סורי למשוך אותו להרפתקות
צבאיות. אלה נשארו מוגבלות לגבול הסורי בלבד.
עידוד נוסף בא למצריים עם קביעת מדיניותו החדשה של שארל דדדגול, שהשליך את
יד,בו על קאהיר. מטרתו העיקרית היתד, לדחוק את רגלי האמריקאים במרחב, לרכוש לצרפת
עמדה של מעצמת־נפט. מדיניות זו התקדמה בזהירות, ויתכן כי פירותיד, יבשילו בשנים
הקרובות. אחת התוצאות המיידיות: יחסה העויין של צרפת לנשיא בורגיבה, שביקש להתקרב
אליה בכל מחיר.
בורגיבה עצמו נשאר איתן בעמדתו למען דו־קיום בשלום בין ישראל והעולם הערבי. הוא
הצהיר כמה הצהרות נוספות בכיוון זה, אך נמנע מלנקוט יוזמה חדשה, מאחר שלא קיבל
עידוד מישראל ומצרפת.
חרג מכלל זה מיברק מוזר, שנשלח על־ידו לרגל פתיחת מרכז נזרוסן בישראל, ושגרם
לתקרית־זוטא בירושלים.
חוץ מהצהרות בורגיבה מחד, והתקריות בגבול הסורי מאידך, לא היחד, פעילות בחזית
הישראלית—ערבית. היו רק כמה תקריות. אחת מהן נגרמה על־ידי עורך־הדין הצרפתי•
אלג׳ירי זיר! ורג׳ם, שבא ללוד ללא רשיון, בהפגנת־סרק של פירסום עצמי, באמתלה
של הגנה על מחמוד חג׳אזי, איש אל־פתח שנידון למאסר־עולם. שניה באה בעקבות
נחיתתו של הטיים העיראקי האלמוני.
על רקע שונה לגמרי התפרסם בישראל העיתונאי הצרפתי אריק דולו, יהודי יליד־מצריים,
המקובל על כל חלקי העולם הערבי. אחרי שביקר בישראל, פירסם בלה מונד
ראיון עם אבא אבן, שגרם לסערה בחוגי רפ״י וחרות, הפך נושא לדיונים בכנסת.
החלשתו הזמנית של המתח סביב יחסי ישראל—ערב, והשקט היחסי על הגבולות, לא
היו צריכים להעלים את העובדה בי הבעייה לא נחלשה. יתכן שאף החריפה. התחרות יין
הגורמים הערביים השונים הולידה עמדות יותר ויותר קיצוניות. אהמד שוק יי ר י, שהתבסס
בהדרגה ככוח עצמאי, ניסה בכל כוחו לזהות את ישראל עם האמריקאים בוויאט־נאס,
כדי לזהות את אירגונו שלו עם הוויאם־קונג, האהודים על כל הכוחות המתקדמים בעולם.
הוא נעזר בכך על־ידי מיבצע־סרק של משה דיין. ואילו מתחרי שוקיירי, אנשי השלטון
הסורי, הפריחו את הסיסמה האבסורדית, אך המסוכנת, של ״מלחמת שיחדור לאומית של
העם הפלסטיני״ ,כדי להצדיק מלחמת־גרילה טרדנית לאורך הגבול.
הדבר הבולט ביותר במרחב של תשכ״ו היה הדבר שלא היה. לא היתד, שום יוזמה ׳ישראלית
שהיא, בכל שטח שהוא, ביחסי ישראל—ערב. בירושלים הוסיף לשרור קפאון מוחלט,
בבחינת ״אל תעורר את הכלב שנרדם״.

א נוהם גלמו

ילד חולה קצרת
!!מור
8־6א1א

״אולפן גרג״בע״מ )011£00
בהנהלת חיים בר־קמא
פותח ב-ת ל ־ אביכ
קורס גו ל, ר
למשך שבוע חופש סוכות
ובתל אביב ובחיפה ב־16.10

קורס ערג של חודש אחד
( 2א בשבוע שעתיים)

י־קצדנות
עברית ו/או אנגלית
ההצלחה מובטחת י הרשמה :
ת״א: גורדו! ,5טל 236209 .
חיפה ו בית־ספר ״במעלה״.

משהו התחיל לזוז בספורט בתשכ׳׳ו. אמנם לא פחת מספר האינטריגות, הקנוניות
והסיכסוכים, אבל אפילו העסקנים האפורים הרגישו, כי משהו השתנה, כי בכל זאת צריך
לדאוג לספורטאים ולא רק לעצמם, כי עין־הציבור פקוחה עליהם יותר מתמיד.
כבר בראשית השנה הפיח היועץ־המשפטי של ההתאחדות לכדורגל, צגי יפה, תקוות,
כאשר הגיש גליון־אישום נגד שש מקבוצות הליגה הלאומית, על מכירת מישחקים בעונה
החולפת. אלא שהתקוות נגוזו במהירות. טיפול
כושל של ההתאחדות לכדורגל בגליון־
האישום הביא לטיהורן של כל הקבוצות ה־מואשמות,
בעיקר מסיבות טכניות.
גם הכנסת הפיחה תקוות. היא העבירה
לוועדת החינוך הצעה לסדר־היום של ח״כ
אורי אבנרי על השחיתות בכדורגל. זו
דנה ארוכות בבעיה, המליצה בסופו של
דבר המלצות פושרות למדי. בכל זאת משהו
זז כאן. הכנסת רנד, בנושא. הספורטאים
הרגישו, כי שוב אינם מופקרים לחלוטין.
הכדורגלנים, האהובים והנערצים ביותר
מבין ד0,פורם אי׳ם הישראליים, לא הצליחו
גם בתשכ״ו להצמיח מקירבם את ספורטאי
השנה.
הניבחרת הלאומית בכדורגל היתד, רחוקה
מאוד מרמה בינלאומית. בתחרויות המוקדמות
על הגביע העולמי היא הפסידה בצורה
מבישה נגד בלגיה, ברמת־גן, בשעור ,0:5ונגד בולגריה, בשעור .1:2אפילו ניצחונות סוף־
השנה של הניבחרת, על ניבחרתה החלשה של פינלנד, לא הצליחו למחוק את חרפת ההפסדים
הקודמים.
מאמן הניבחרת, מיללכאן צ׳יריץ׳ היוגוסלאבי, ניצב השנה במרכזה של השערוריה
הגדולה ביותר בספורט המקומי. הוא, שלא הצליח בתשכ״ו להוליך את ניבחרתו לגדולות,
ושהואשם בקנוניה למכירת מישחק במולדתו, פוטר על־ידי הנהלת ההתאחדות לכדורגל
מתפקידו. פיטורין, שנעשו על־סמך קנוניות והסכמים חשאיים בין ראשי ההתאחדות, ואשר
מנעו כל ויכוח ענייני בנושא העסקתו של צ׳יריץ׳.
התערבות עסקני ההסתדרות והמפלגות, הביאה בסופו של דבר להישארותו של צ׳יריץ׳
למשך שנה נוספת בישראל. עם זאת, הצורה בה ניהלה ההתאחדות לכדורגל את הפרשה,
הוכיחה מעל לכל צל של ספק, כי חסר לה הכשרון המינימאלי לניהולו של הכדורגל בארץ.
למרות הכל היו כמה הישגים נאים בכדורגל של תשכ״ו. קבוצת מכבי חיפה הצליחה לחזור,
תוך שנה מאז ירידתה ממנה, לליגה הלאומית. קבוצה בלתי־תלויה במרכזים המפלגתיים —
סקצית הכדורגל של נס־ציונה — עלתה גם היא לליגה הראשונה במדינה.
הכדורגלן הבולט ביותר של תשכ״ו היה יואל שוהם. שוער קבוצת הפועל רמת־גן
התבלט דווקא בקבוצה שהראתה את הכדורגל העלוב ביותר השנה. שוהם 22 חבר קיבוץ
מעין־צבי וחבר ניבחרת ישראל בטניס־השולחן, הראה ניצוצות של שוער גדול. עונה אחת
לאחר שקופח על־ידי קבוצתו הקודמת, הפועל תל־אביב, הפך לשוער הטוב ביותר של
ישראל. היה זה רק אופייני לכדורגל במדינה, שדווקא שוהם לא הוזמן לניבחרת הלאומית,
וכך נמנע ממנו ליהפך לספורטאי השנה.
המאורע המרכזי בספורט של תשכ׳׳ו היה הכינוס השמיני של הפועל, שריכז שלל כוכבים
בינלאומיים בישראל. אלא שגם אלה לא הועילו הרבה לעמיתיהם הישראלים. לקראת סוף
תשכ״ו הוכיחו האתלטים, כי למעשה, להוציא כמד, אתלטים בודדים, אין בישראל אתלטיקה.
ההפסד הגבוה נגד יוון היה ההוכחה.
כשרונות בודדים ניראו בכל זאת. הבולם ביניהם: העולה החדש טיכור (״טיבי״) פר״
קש, שקבע שיא ישראלי חדש במאה מטר ריצה ( 10.4שניות) .יחד עם האחים הרצים יאיר
ונתנאל פנטילט, הרץ שלמה ניצני ור,אתלטיות אנדרה אביגיל, מיכל למדני,
חנה צדיק, סמדר מודעי וחנה סמיו — היה שארית הפליטה של האתלטיקה
בישראל. ניהול כושל וחובבני של ועדת האתלטיקה של ההתאחדות לספורט איים לסתום
כליל את הגולל על ענף זה.
ספורטאי השנה של תשכ״ו דדה דמות ידועה בספורט המקומי כבר קודם לכן. אך השנה
היה אברהם (״בנוש״) מלמד הספורטאי שהביא לישראל את הכבוד הרב ביותר,
הספורטאי שזכה בהישגים הגדולים ביותר מבחינת הרמה הבינלאומית. אנשי־שחייה מיק־צועיים,
שראו את מלמד באירופה, הביעו את בטחונם בכשרון הגדול הטמון בו.
נסיעתה של ספורטאית השנה של תשכ״ה, איבונה טובים, בשלהי תשכ״ו לאנגליה,
לא השאירה את הבריכה הישראלית ללא כוכבים. גם בתשכ״ו הוכח, כי המאמצים הרבים
שהושקעו בענף ספורט זה החלו נושאים פרי. בלי איבונה טובים, חזרה דורית זלץ
התל־אביבית להיות מלכת־הבריכד, הישראלית, אך הסתערה לשווא על השיאים אותם השאירה
אחריה אימנה.
התככים הרגילים לא נעדרו גם כאן. כך, למשל, פיטרו הראשים הקטנים של הפועל
תל-אביב את מאמן השחייה של אנודתם, נלו בילדרמי, מתפקידו כמאמן, העדיפו
להשאיר את שחייניהם ללא מאמן בלל. ניצול פוטנציאל השחייה של העיר הגדולה במדינה
סבל עקב כך קשות.
המיספר הנמוך מדי של עסקנים בעלי רמה בענף השחייה פגע בקידומו של הענף
ובקשירת יחסים עם ארצות זרות.
איש־הספורם של תשכ״ו, חסון, יפה וחביב, שהיה חולה קצרת בילדותו והפך ספורטאי
בעל כוח־רצון עצום, היה בתשכ״ו השחיין הטוב ביותר של ישראל. בתחרויות באירופה
ניצח יריבים, אלופים אוסטריים ואיטלקיים, קבע תוצאה של 68 שניות במישחד, מאה
מטר פרפר, וכשחזר ארצה, אף קבע תוצאה הנופלת מהדקה במישחה זד״ מיד לאחר מכן
גרם לשערוריה־זוטא, הואשם בהתנהגות בלתי־ספורטיבית, כשהעדיף נערה על מישחה.
היה זה מצער ומתסכל, שבשל חוסר יד מכוונת בספורט המקומי הושגו הישגים רק
בשל מאמציהם של בודדים ומשוגעים לדבר, כאשר הפוטנציאל העצום של הנוער הישראלי
נותר בלתי מנוצל.
השחייה היתד. דוגמה מצויינת לכך, כאשר כמעט כל שחייני ישראל מוצאם מכמה
קיבוצים קטנים, ואילו מערים גדולות כתל־אביב, חיפה או ירושלים, לא קם אפילו שחיין
בעל שעור־קומד. אחד.
בתשכ״ו אמנם פעלה רשות־הספורט במשרד-החינוו־והתרבות. מנהלה, עשהאר כן*
דוד, אף דאג לבקר בכל אירועי הספורט המרכזיים במדינה, ולמסור הצהרות מפוצצות
לכתביו, אלא שהתקציב הקטן־יחסית של הרשות מנע כל שליטה מעשית על חיי הספורט
במדינה.
בשלהי תשכ״ו ראתה המדינה איזו חשיבות מיחסות לספורט מדינות מבוססות כבריטניה,
שזכתה בגביע העולמי בכדורגל, וכמו בראזיל ואיטליה, שהפסידו אותו. שם, שלא
כבישראל, היה יותר מחבר־כנסת אחד, ששאל שאילתות לא־נוחות בפארלמנם בקשר לספורט.
לספורטאים המקומיים לא ניתן אלא לקוות, כי בישראל ילמדו מנסיונם של המצליחים
יותר.

אדרי אם־יפת־־הוזוויגד, יוצאינו הנאצים טל שי2ן אגו ואווזרידגו לרדובות בהפגווז אליוזה וגד שוגיץ ן גזוט־יגך ן לכושים

יעקב יעבץ
רבים היו המועמדים לתואר איש־ר,מדיניות של תשכ״ו. אך האיש שמשך אליו את
הסימפאטיה הרבה ביותר היה מנחם כגין, מנהיג תנועת־החרות, שהתפטר מתפקיד יו״ר
תנועתו.
סימפאטיה זו הקיפה ידידים ואויבים כאחד. היא לא נבעה רק מהעובדה שהכל מכירים
בכך שבגין הוא אדם הגון, צנוע בהליכותיו האישיות, בעל שיעור־קומה תרבותי ואינטלקטואלי
שאינו תדיר בחיי־ד,ציבור הישראליים.
היא נבעה בעיקר מן האופן שבו ניסו
להדיחו — אופן שדבקו בו כל סימני־ההיכר
של קנוניה זריזה ועכורה.
איש לא היה מתמרמר אילו היה שמואל
ת מי ר מרים את דגל המרד בחרות, מכריז
על מצע ברור משלו, הולך לבחירות הפנימיות
על פי מצע זה, זוכה בבחירות לרוב
או למיעוט גדול — ותובע שינויים. אולם
תמיר וחבריו עשו את ההיפך: הם השתתפו
בפולחן־בגין, הקיפוהו בדברי תהילה,
ותוך כדי כך אירגנו בחשאי את העסקנים
שהגיעו לוזעידת חרות באקראי, ללא בחירות,
ללא מצע כלשהו.
תמיר, שניהל את מסע־הבחירות של חרות
לכנסת, והנושא על כן בחלק ניכר מן
האחריות לכשלונה, הטיל על אנשי בגין
את כל האחריות לכשלון זה. האופוזיציה
לא הציגה שום מצע אלטרנטיבי — וגם לא יכלה לעשות זאת, כי מגמותיה היו סותרות,
והיא היתר, מפולגת בכוונותיה יותר מקבוצת בגין.
כשנשארה במיעוט, לא הכריזה על עצמה כעל אופוזיציה לוחמת, השואפת להגיע לרוב,
אלא תבעה שהעמדות בהנהגת התנועה יתחלקו לפי שיטת־חלוקת־השלל־על־פי־מפתח, כנהוג
במפא״י. היא הכריזה כי הישארותה באופוזיציה תהווה ״עריפת ראשים״.
היה נדמה שהצליחה לקבל נתח מהשלטון בתנועה, וכי השליט האמיתי בתנועה יהיה
אליעזר שוסטל[ ,הבוס של הסתדרות העובדים הלאומית, כאשר עברו אנשי בגין להתקפה
נגדית, פיזרו את ההנהלה. הדבר נעשה במפתיע, שבועיים לפני תום השנה, כאשר נתגלתה
פרשה עכורה במיוחד של מיכתב־השמצה אנונימי, כתובת מזוייפת וטישטוש עקבות.
הפרשה כולה הוכיחה את מחלתה העמוקה של תנועת־החרות — ושל כל מפלגות
האופוזיציה במישטר הקיים. גם רפ״י נתגלתה בתשכ״ו בכל חולשתה. אחרי ד,כשלון
בבחירות, הסתפקה המפלגה בפירסום הודעות מפוצצות ו״תוכניות״ מרשימות, אך לא היתד,
מסוגלת לשום מעשה מדיני. נסתבר כי שום דבר אינו מאחד את חבריה, זולת הנאמנות
לדויד כן־גוריון, שנהג מצידו כאוזת־נפשו, מבלי להתחשב באיש. בעוד שמומחי רפ״י
תמכו בביטול תוספת־היוקר, השיג הרוב הפועלי של המפלגה, בהנהגת יוסף אלמוגי,
החלטה הפוכה. בעוד שבן־גוריון הטיף להתקרבות לסין, ערך משך דיין הפגנת־יחיד
פרו־אמריקאית בודיאט־נאם.
אחד מסימני־ההיכר של השנה היה ריבוי־ד,הפגנות, והוויכוח הציבורי על חופש ההפגנה.
שורה של הפגנות אירעה על רקע יחסי ישראל־גרמניה. הופעותיו של דולף פאולם,
השגריר הגרמני החדש שלא הצליח בתפקיד שאי־אפשר להצליח בו; פרשת עברו הנאצי של
עוזרו, אלכסנדר טרק, ובעיקר ביקורו של קונראד אדנואר בישראל ; עוררו
גלים של תגובות סוערות — החל בהפגנת־היחיד של האזרח אכרהם קמינסקי, שסולק
באופן בלתי־חוקי על־ידי המשטרה, וכלה בהפגנה הגדולה של הסטודנטים בירושלים, שדוכאה
באכזריות וגרמה לאחת השערוריות הגדולות של השנה.
שורה אחרת לזל הפגנות נערכה על רקע יחסי הדת והמדינה. טדי ק1לק, שנתגלה
השנה כראש־עיר דינאמי ומוכשר, ביסס את שלטונו על קנוניה מפתיעה עם הדתיים. שיירת־השבת,
שבאה למחות על כך, נחסמה באופן בלתי־חוקי על־ידי המשטרה. שיירת־שבת שניה,
שהפגינה באשדוד נגד סגירת הנמל בשבת, נתקלה בהמון מתפרע, הופקרה ללא הגנת
המשטרה. שיירת־שבת שלישית, על רקע היחס למיעוט הערבי, דוכאה על־ידי המשטרה
באכזריות שפוכה, אחרי שנחלצה בנס מפוגרום מאורגן בנתניה.
בכל המיבצעים האלה בלטה היוזמה הרעננה של הגורם החדש היחיד בזירה המדינית של
תשכ״ו: הכוח החדש, שהתגבש במערכת־הבחירות, ואשר הכריז על עצמו כ•,אלטרנטיבה
לאופוזיציה״ .עד כמה שהדבר היה דרוש נתגלה לא רק בחרות וברפ״י, אלא גם במפ״ם.
עם הצטרפותה לקואליציה ירדה מפלגה זו למעשה מן הפרק כגורם פוליטי. היא הפקירה
את המאבק נגד הכפייה הדתית, ולאחר מכן טירפדה את המאבק נגד ביטול תוספת־היוקר.
בגללה נשארה ישראל המדינה הנאורה היחידה בעולם שבה לא היו השנה הפגנות מרשימות
נגד המלחמה בוויאט־נאם.
אותה כפיפות־ראש ציינה את מפ״ם בעיריית נצרת, כשלא ידעה להפוך את עמדת־המפתח
שלה למוצב של מאבק. במקום להילחם, התפטר נציגה ממישרת ראש־העיר. היה זה
רק אחד הזעזועים שפקדו השנה כמעט את כל הרשויות המקומיות, בהן הרים הכלנתריזם
את ראשו. במישור זה נתגלתה השחיתות וההתנוונות של החיים המפלגתיים בכל מערומיהן.
אחד המקורות של שחיתות זו נחשפה בפרשה המבאישה ביותר של השנה: הגילוי כי

>הדות

צילצלו

הסולידריות היהודית הבינלאומית מתבטאת בגילויים רבים. החשוב — והעדין — שבהם
הוא המנגנון האוטומטי של פעמוני־אזעקה, הנשמעים בכל הקיבוצים היהודיים סביב כדור־הארץ
כאשר מאיימת סכנה על אחד מהם. לעיתים קרובות קשה לדעת מה מזעיק מנגנון
זה ומעמיד אותו על סכנה, שעדיין אינה בולטת.
השנה קרה הדבר שוב. דיקטטורה צבאית תפסה את השלטון בארגנטינה — ומייד צילצלו
הפעמונים. הסיבה לכך היתה קלושה —
מאסרם של כמה מנהלים של מוסד כלכלי
בידי מפקד־ד,משטרה החדש. הדבר קרה בדיוק
כשהנשיא זלמן שזר היה צריך לבקי
בארגנטינה, במיסגרת מסע בכמה מדינות
שנועד, בין השאר, לחזק את הקשר
בין ישראל ויהדות דרום־אמריקה.
לא עברו שבועות רבים, ונסתבר כי האזעקה
היתד, מוצדקת. בארגנטינה השתלט
מישטר שיש בו מרכיב פאשיסטי מובהק,
ושבו משולבים אותם האירגונים האנטישמיים
שעזרו לאדולף אייכמן. אך באורח
מוזר נשתתקה האזעקה היהודית דווקא כאשר
נתבררה צידקתה. בהסכם אילם הורד
העניין מן הפרק, כנראה כדי לאפשר שתדלנות
מאחודי הקלעים אצל הנשיא חואן

קארדוס או;גניה.

לעומת זאת לא נשתתקו הפעמונים שריג־דנו
כל השנה למען יהודי ברית־ר,מועצות. תחת הלחץ הגובר של דעת־הקהל המאורגנת
במערב, עשתה הממשלה הסובייטית כמה מחווים פרו־יהודיים: הגנרל יונה יקיר היהודי,
שנרצח בפקודת סטאלין, טוהר והופיע על גבי בול; פורסמה מהדורה חדשה של התנ״ף!
הוזמנו משלחות יהודיות. לעומת זאת טען כינוס בינלאומי מיוחד, בחסות נחום גולדמן,
כי קיימת בברית־המועצות הפלייה תרבותית ודתית שיטתית כלפי היד,ודיון,
מכיוון שממשלת ברית־המועצות לא נתנה לשום ועדת־חקירה בלתיזחלוייה לערוך חקירה.
אובייקטיבית של מצב היהודים בארצה, אי־אפשר היה לעמוד על טיבו.;..קהנב לוודאי שהיו
בדברי־ר,תעמול־ ,של המוסדות היהודיים המערביים גם גרעין של אמת וגם יעוד של הגזמה.
אותם מוסדות התרגשו פחות למראה הגילויים הראשונים של נאציזם ן!מוני בארצות־הברית.
האלפים שנהרו בשיקאגו לאסיפות נאציות באו על רקע ההתנגדות לזכויות הכושים,
אך היתר, לאסיפות נימה אנטי־שמית גלוייה וחד־משמעית. צלבנבק&ן״ האמריקאי הטיף
לחיסול היהודים והכושים כאחד. הצד השני של המטבע היהודי :־גט כקיין: הכושים גברה
האנטי־שמיות הגלוייה בקצב מהיר.
המאורעות בארצוודהברית ובארגנטינה לא הגבירו את העלייה לישראל. להיפך: היתד,
ירידה ניכרת של יהודים דרום־אמריקאיים מישראל, חזרה לארצותיהם, ובכללן ארגנטינה.
למעשה נפסקה העלייה בשנת תשכ״ו — ונראה כי זהו מצב של קבע.
ייצוב המצב לגבי העלייה הביא גם לייצוב היחסים המעשיים בין ישראל ויהדות העולם,
מעבר למליצות הציוניות. ברור כי קיימת סולידריות יהודית עולמית. וכי סולידריות זו
כוללת עזרה מדינית, כלכלית ובעיקר תעמולתית לישראל. מאידך ברור כי סולידריות זו
אינה כרוכה בעלייה לישראל.
מצב זה הוגדר היטב על־ידי קונראד אדנדאר, בשובו מישראל לגרמניה, כאשר נימק
את עמדתו, בין השאר, בכך ש״ד,יהדות הבינלאומית״ מהווה כוח רב, והדבר מחייב יחס
מתאים לישראל. בצורה אחרת הובלט מצב זה בעת ביקורו של המלך פייסל הסעודי
בארצות־הברית. הוא אמר, בגילוי־לב, כתשובה על שאלה שהפתיעה אותו, כי כל היהודים
עוזרים לישראל, ולכן כל היהודים הם אויביו.
הערה זו הביאה להפגנת הכוח היהודי באמריקה: עיריית ניו־יורק, שבא שוכנים יותר
יהודים מאשר במדינת־ישראל, הטילה חרם על המלך, ביטלה את קבלות־פניו. האיש שעמד
בראש תנועה זו, הסנטור הניל־יורקי יעקב יעכץ, הפך ללא ספק לאיש היהדות של
תשכ״ו.
יעבץ עצמו מגלם את יחסי ישראל—יהדות כפי שהם. הוא ידיד ישראל, עוזר לה ככל
יכולתו. יחד עם זאת לא יעלה על דעתו להתנחל בה ולהיות אזרח ישראלי. להיפך: הוא
מתגאה בלאומיותו האמריקאית, מתעתד להציג את מועמדותו לתפקיד סגן־נשיא ארצות־הברית
מטעם המפלגה הרפיבלילאית, ואף חולם להיות, באחד הימים, הנשיא היהודי הראשון
של ארצות־הברית. אך יש.לד,גלה כן יום זה איננו קרוב כל כך.
הקואופרטיב דן נהג לתת בסתר תרומות־שוחד לא רק למפלגה המחזיקה במשרד־התחבורה,
אלא גם למפלגות האופוזיציה, כגון חרות, שיכלו לפגוע באינטרסים שלה. אותה שיטה
נתגלתה בהיקף גדול הרבה יותר כאשר גילתה הנהלת הסוכנות, בסוף תשכ״ו, שהיא נוהגת
להקציב 8.8מיליון ל״י לשנה בהענקה למפלגות הימין והדתיים, מכספי ה מגבי ת הי הו די ת
המאוחדת, וכי סכומים גדולים עוד יותר משולמים על־ידי מגבי ת ההסתדרות למפלגות השמאל.

ס פ רו ת

אברהם שלונסקי

שקיו ובצורת

שנת תשכ׳׳ו לא הביאה גאולה לספרות הישראלית. כמו בתחומים אחרים, גם בתחום זר,
היתה זו שנת מיתון. גדולי הספרות הישראלית, כמו ש״י?ן גנון. א״צ גרינברג ויוג־תן
רטוש, לא פירסמו השנה אף יצירה חדשה אחת.
הקורא הישראלי של תשכ״ו, ששאל את עצמו איפה הרומאן של השנה, ומדוע אין ספרות
ישראלית פורה, יכול היה גם השנה לקבוע כי תוצרתם הספרותית של קרוב ל־ 400 סופרים
ישראליים רישמיים (החברים באגודת הסופרים)
היתד. זעומה למדי: גם בפרוזה וגם
בשירה היו רק ספרים מעסים שעמדו על
רמה ספרותית הראויה לציון.
משה שמיר ייצג את דור ריסלמ״ח, גם
בתשכ״ו הוא הלך בשדות. שמיר העביר בספרי
השביעי, הגבול, את דמויותיו לשכונת־ספר
ירושלמית הרוסה למחצה, הציב בה
יהודים מול ערבים בתוספת אנשי או׳׳ם.
רומאן קלוש מאוד, שלא הביא כבוד למחברו.
דויד
שחר יצא השנה משתיקתו הארוכה׳
הוציא לאור את מגיד העתידות שלו,
קובץ סיפורים שלישי המהווה המשך ישיר
לסיפוריו הקוסמים קיסר ועל החלומות.
על מלחמת תש״ח נכתבו בתשכ״ו שגי
ספרים: ספרו של יורם ל,ניול ,,חי מו
מלך ירו שלים, מתאר מינור עתיק בעיר ה־נצורה
ההופך לכית־חולים. קניוק היטיב לשרטט גלריה של טיפוסים צבריים על רקע
הקרבות. היה זה אחד הספרים המעניינים של השנה. הספר השני: ספרו של י הו שו ע
כר־יופף, חרב י שועו ת, המספר על צפת באותה תקופה. ספר זה לא זכה להדים מיוחדים.
קוראיו המושבעים של הסופר ראובן ל,ריץ קיבלו ממנו מתנת־חג: ספר שמיני, סרס!
בלילה. מילא אהל פירסם ספר חדש, חו ט השערה.

כלכלה

מיכאל צור

מה בוער?
תשכ״ו היתד, שנת משבר לכלכלה הישראלית.
הגורם המיידי היה טמון, כנראה, בהפסקת זרם העלייה. כך הוכח כי תעשיית הבנייה
לעולים, ענף בלתי־יצרני שאינו יוצר ערכים פרודוקטיביים, היווה את ענף־המפתח בפעילות
המשק, כמו תעשיית־המכוניות בארצות־הברית. שיתוקו גרם להחלשה גוברת בענפים האחרים.
אך מעבר לסיבה מיידית זו, ולדיבורים הממשלתיים הבלתי־שקולים על ״מיתון״
ו״ריסוך, שאיש לא התכוון אליהם ברצינות,
היה המשבר נעוץ בעובדת־היסוד הכלכלית:
המשק הישראלי תלוי על בלימה, זקוק
לזרם־הון בלתי־פוסק מהחוץ, ולא תוכנן כדי
להוות יחידה מגובשת וריווחית.
האחראים לכך הם קברניטי המשק מאז
קום המדינה: ראש־ו׳,ממשלה לוי אשכול,
שהיה שר־האוצר, ואיש־השנה של תשכ״ו,
פינחס ספיר, שעמד לידו ובא במקומו.
דמות״מפתח אחרת היא מיכאל צור, מי
שהיה במשך השנים הקובעות מנכ״ל מישרד־המיסחר־והתעשיה,
והנושא בחלק ניכר מן
האחריות להקמתם הסיטונית של מיפעלים
כושלים ולא־ריווחיים, ללא חשבון ותוכנית.
אך דווקא צור העז השנה לקטרג ולהתר
י ע. כאשר סולק מתפקידו על־ידי יורשו
ויריבו של ספיר במשרד־המיסחר־והתעשיה,
חיים צדוק, והועבר לחברת צים הכושלת, פירסם והדליף דו״ח קטלני, בו חשף את
מצבה המחפיר של החברה והטיל את האחריות לכך על המנהל הקודם, נפתלי וידרא.
וידרא הגיב בדו״ח משלו, שאישר את תיאור המצב והטיל את האחריות לכך על צור
וחבריו בממשלה.
צי״ם (ששמה התפרסם השנה גם כאשר פרצה דליקת־ענק קטלנית במשרדיה בתל־אביב,

מבין הסופרים הצעירים פירסמו הפוריים שבהם יצירות חדשות: אהרון אפלפלד
הוציא את קובץ סיפוריו השלישי, כפור על הארץ, ואילו ע מו םעת, הנחשב ליורשו
של משה שמיר, כתב את מקום אחר, רומאן חדש על הקיבוץ.

לעומת זאת היתד, הספרות הפוליטית של השנה מעודדת: ספרו של ישראל כר,
ב ט חון ישראל — את מול, היום, מחר, הפך לבסט־סלר תוך תקופה קצרה, עמד במרכז
סערה ציבורית, כמו ספרו של משה דיין, יו מן מלחמת סיני. לתפוצה ניכרת זכה גם
כפרו של שמעון פרס, השלב הבא. מה שמוכיח, שהעם צמא לסנסאציות.
האפיזודה הספרותית של תשכ״ו: רכקה מרים, משוררת ירושלמית בת , 10 פירסמה
את שיריה בספר כתונתי הצהובה. ילדת־הפלא ניחנה גם בכישרון־ציור לא מבוטל, מתכוננת
לתערוכתה הראשונה.
השערוריה הספרותית של השנה: סגירת הרבעון הספרותי אמות, שמומן על־ידי הוועד
ו־.יהודי־ד׳,אמריקאיי. הרבעון נפטר בגלל התערבותם הנמרצת של המשקיעים, שמנעו מהעורך
שלמה גלודזנסקי לצאת במאמר נגד דויד בן־גוריון. גרודזנסקי הסיק את המסקנות.
התפטר והרבעון נקבר.
הייצוא הספרותי של השנה: תירגום ספרו המעניין של עמוס ל!יגן, בתחנה, לצרפתית
על״ידי כריסטין רושפור. הספר נקרא בצרפתית הסוס הגמור, זכה לביקורות טובות.

תיאלזרון

ן יון א ך

כן־שמחון.

גם הסופרים עצמם הרגישו, כי יש לעשות משהו לטישטוש המיתון הספרותי. אולם
במקום לכתוב ספרות טיבה, אירגנו דו־שיח ספרותי ישראלי—צרפתי. המיבצע נחל כישלון
חרוץ, עורר גיחוך. אך אגידת־ר,סופרים לא נרתעה, התעקשה להשקות את הבצורת הספרותית
רק על־ידי סובסידיות מסוג זה. היא מיהרה לארגן דו־שיח נוסף: הפעם עם סופרים
יהודיים מאנגליה. התוצאה היתד, דומה.
כמו איש הספרות של תשכ״ה (שלמה דיקמן ז״ל) ,היה גם איש השנה של תשכ״ו
מתרגם בחסד: אברהם שלונסקי, המשורר שנון־הלשון. לאחר שתירגם לפני 30 שנה
את יצירותיו של גדול משוררי רוסיה, אלכסנדר פושקין בן המאה ד 19 חזר ותירגם
שנית את אותן היצירות. הפעם לעברית מודרנית יותר, התואמת את רוח התקופה. יצירתו
היא מלאכת־מחשבת, ברוח השנינות השלונסקאית המפורסמת. תרגום־מופת אמנותי זה
מעניק לו את תואר איש־ד,ספרות של השנה, מכנים את פושקין הרוסי בבריתו של אברהם
שלונסקי העברי.
שהתרוצצו על הבמות, כמעט בכל מחזה, כשהם צורמים בקולניותם, בתנועותיהם המוגזמות

׳ובהתבלטות־עצמית נוראה, הרשימו השנה שתי שחקניות צעירות: דליה פרידלנד,

אשה בתדוויתחור

שנה זו הסתיימה בצעקות־חמם על המשבר הכספי של התיאטרון, הגם שאת הצעקה
הגדולה היו צריכים להקים בעניין כשלון הדרמטורגיה העברית.
היו מעט שנים עם כל כך הרבה כשלונות מקוריים של כשרונות מקומיים: את הכשלון
בשטח המחזמר המקורי אסתר המלכה, יצר נתן אלתימן, אחרי כשלונו המונומנטלי ב־מ
שפט פיתגורס. שהועלה בענות גבורה, הוסר בקול דממה דקה. את כשלון הקומדיה הישראלית
ייצג הרשלי מאוטט רופולי ליעקוב
אורלנד, והטרגדיה על השואה, איציק
זיטנברג, היוותה שואה תיאטרונית. בצד
הצגות בינוניות לגמרי (בלאדה לזוג מפוצל

למאיר ינאי, עד מאה ות שעים ליהושוע
כר־־ידסף וה שכונה ליעקוב רודן) -

הוצאו ההצלחות הגדולות של העונה החולפת
מתוך המחסנים: שמו הולך לפניו של
אפריים קישץ ממשיך להצחיק נורא
את הקהל, ו הוא הולך ב שדות למשה
שמיר הוא הצלחה גדולה משהיה אי־פעם.
כמו אצל יינות — פעל הזמן לטובתו. בזמנו
היה זר, מחזה־הווי, כיום הוא כבר
מחזה קלאסי.
הבמאי של השנה הוא ללא ספק יו ס ף
מילוא, שאחרי כמה כשלונות הצליח שוב,
למרות ייבוא מסועף של במאים־אורהים,
לביים את ההצגה הנכונה וד,מרהיבה של
השנה את ריצ׳ארד השלי שי, כאשר הוא עצמו משחק את התפקיד הראשי במחזה זה.
תופעה מעניינת של השנה: הצלחת המחזמר. לעומת משברי התיאטרון הרפרטוארי,
וירידת אחוז המבקרים בגלל המיתון הכלכלי — ממשיכים המלך ואני למלא אולמות,
בצוות מחודש, ובנר על הגג ממשיך באידיש את הצלחתו בעברית, אחרי שמגלם טוביה,
שמואל רודנסקי, לא קיבל רשות להארכת שהותו במחזמר, על־ידי תיאטרון הבימה,
במחוזה שהיוזה את חרפת־השנה בתיאטרון.
ההפתעות בשטח המשחק נפלו דווקא בידי שחקניות: בניגוד לרוב השחקנים הצעירים,

השירה הישראלית סבלה בתשכ״ו מחוסר־השראה מדאיג. גתל זן* פירסם קובץ שיר;ם
חדש, כל החלב והדבש, שאיכזב את מעריציו של המשורר המזוקן. אך בתיו ייחלל
הפואטי התבלט ספרון־שירים דק, ימות שקט וחול, של משורר צעיר בשם ג ב רי א ל

שקצרה הצלחה־אחר־הצלחה בוירג׳יניה יזלף, המאהב, פגי שה על הגבול והמרק חטוב. פרט
לנסיה להיות יותר־מדי דומה לעצמה, התגלתה דליה כשחקנית־עילית. לא פחות התבלטה,
׳ דווקא בגלל חוסר התבלטותו־״ ז׳רמן אוניקוכפקי, שהיא אולי בעלת סיגנון המישחק
התרבותי ביותר. אחרי תקופת הזעקות־הדרמאטיות, ותקופת השחקניות־בעלות־ר,אישיות־המדבירה,
היא מבשרת את הסימון החדש, של משחק שקט, מאופק, רגיש. היא אחת
הבודדות המדברת על הבמה כמו שמדבר בן־אדם באמת, בחיים.
/־ היתד, זו השנה הברוכה ביותר לתיאטרון הילדים. עוץ לי גוץ לי הקסים המוני צופים
1קטנטנים, ואלה שראו את ..פי טר פן לא ישכחו לעולם איך גילה אלמגור ריחפה והתעופפה
מעל לראשיהם.
אך התבלט בין כל התיאטראות הדשנים־למרות־המשבר, הבמאי פיליפ דיסקין, שהעלה
הצגך, נפ|אה של המלך אובד, כשהשחקנים הם חובבים. האולם הוא מרתף קטן, התקציב הוא
אפס והתלבושות כוללות מברשות־שיער על כתפי הגנרל, ואילפסים לראשי־החיילים. הוא
יצר הצגה נפלאה ותיאטרון אמיתי, תיאטרון מלא תנועה, תיאטרון מלא קסם ומלא
משמעות.
וכאן גם המקום להזכיר, בין אנשי השנה בתיאטרון, את מבקר התיאטרון מיכאל
אוהד, שהוכיח את חשיבותה של הביקורת בכך שגילה את אובו כמו את המגילה, וייתכן
שבעיקר כתיבתו בעיתונות היא שהפנתה להצגות מצויינות אלה את הקהל העצום לו
היו ראויות.

אך אשת השנה של התיאטרון היתד״ ללא ספק, השחקנית סמלה אבני, אשר קראה את
יצירתו של סמואל בקט הו, הימים הטובים, התרשמה עמוקות מן המחזה אודות האשד,
השוקעת לאט בתלולית של חול, ואינה מאבדת, למרות זאת, את אומץ־הלב ואת העניין
בפרטים זן,קטנטנים המקיפים אותה.
הגם שקיוותה למספר הצגות אפסי, העלתה סטלה את הימים הטובי ם על חשבונה היא,
אך ורק מתוך אהבת התיאטרון ואהבת המחזה; כשהיא משקיעה בכך אלפי לירות ועבודה
אינסופית. העובדה שהיא הצליחה ליצור דמות׳ אמיתית, מרשימה ומזעזעת, כשהיא משחקת
את התפקיד היחידי, למעשה, והעובדה שההצגה נכנסת עכשיו לעונה השניה, היא בשורה
ותקווה לתיאטרון צרוף, אמיתי.
אי־אפשר לסכם את השנה בלי לחזור, שנית, על בעיית המשבר בתיאטרון. כמו שאמר
גיורא גודיק ׳ ״אצלי אין בעיות. אני לא זקוק לתמיכה. אינני רודף אחרי תקציבי
ציבור. אני מציג מחזות טובים.״
כי גם השנה, למרות המיתון, השפל, התכנית־הכלכלית־החדשה־באופק, היה ברור דבר אחד.
להצגות טובות הולכים. להצגות רעות לא הולכים.
לו היו התיאטרונים מחפשים פחות את המוצא בדרך הקלה, של הפנייה אל כיסי הציבור,
ומוגיעים את עצמם יותר בחיפוש אחר המחזה הנכון, יש להניח, היו בעיותיהם הכספיות
נפתרות ביתר קלות.
ומותר גם באמנות התיאטרון הנשגבת, נוסף לכל, להתחשב בטעם הקהל.

אונסט דויד ברגמן

מד ע

תיאטרון צללים

השריפה הגחרה בבניין ציייגז.׳ נונזיר ר 2זסג 1־דנות
שניבנו באותה הזנחה קלת־דעת כמו שיטותיה הכלכליות) ,היתר. רק שערוריה אחת
מרבות שנתגלו השנה. היא היתד, האופיינית ביותר, ולכן זיכתה את צור בתואר איש־הכלכלה
של תשכ״ו. אך היא לא עלתה על השערוריה של סו מרפ״ן, או על השערוריה
של חברת אפריים אילץ. בכל מיקרה נתנה הממשלה ערבויות ומענקים עצומים
מכספי המדינה כדי לבטח ולהעשיר אנשים פרטיים, שלא גילו כשרון כלכלי.
כדי לחפות על מקור־המחלה — חוסר התיכנון והשיטה האבסורדית של הממשלה —
הופנה זעם הציבור כלפי העובדים. תוספת־היוקר חוסלה למעשה. תביעות העובדים,
ביניהן תביעות הגיוניות וצודקות, נדחו בזעם על־ידי ההסתדרות, הזרוע המבצעת של
הממשלה בשטח העבודה, בהנהגת אחרץ בקר וירוחם משל. כתוצאה מעירעור
אמון הפועלים בהסתדרות פרצו בתשכ״ו שורה של שביתות, שהפכו מרכיב בולט בתמונת
תשכ״ו: שביתת פועלי ארנמן, שביתת עובדי נמל חיפה, השביתה בנמל אשדוד. הפעלת
אלות המשטרה נגד הפגנת האחד במאי של המובטלים באשדוד הוסיפה גוון נוסף
לתמונה זו.

א מנו ת

דויד פלומבו

חיים ומוות בבחל

למרות שבארץ הזאת יש מוזיאונים מפוארים ומשוכללים עד קצה־גבול־היכולת, ולמרות
גל של גלריות חדשות, שנפתחו בשנת תשכ״ו, כשרובן מנוהלות, משום־מה, על־ידי נשים,
לא התגלה השנה שום כוכב חדש בשדה האמנות של ישראל.
בכל עשרות התערוכות של הציירים הישראליים, כולל התערוכה השדופה של אמני־ישראל,
היו שני הציירים שהתבלטו, איכשהו, מוכרים מאוד: האחד, ראובן רובין, שהציג
תערוכה־כוללת, הראה שוב את סימונו המיוחד
במינו, ולמרות שרוב תמונותיו סובלות
מעודף מתקתקות, וראייה־אידיאלית־מדי
של דברים, הריהו בכל זאת צייר שהתפתח
בארץ ׳ ,ואופיר, המיוחד הוא־הוא המשתקף
בכל ציוריו. ראובן, בניגוד-לרוב הציירים
הישראליים, הוא צייר ישראלי אמיתי .
התערוכה השניה שהתבלטה בתשכ״ו היתר,
תערוכת הזכרון לאייקה כראון,
שניספה בגיל צעיר, שבובות המתכת השסועות
שלו המשיכו לזעזע את הצופים באופן
אישי ביותר.
לעומתם הציגו רוב הציירים חיקויים עלובים
של אפנות־הציור בעולם הגדול, ורבים
מהם לא התביישו כחיקויים חובבנן ים. הם
גילו את הקולאז׳ (הדבקה) וה0ו£־אך׳$
אחרי שכל העולם כבר דש בהם ״.ה £לא
התביישו להציג יצירוורמדפשטח? חסרות
משמעות, תחריטים ברמה של תלמיד־מתחיל וחיקויים גסים של ציירים ידועים.
בתוך השממה הזאת בלט שוב הצייר יופל ברגנר, בקובץ הדפסים מקסים ,־אותו
הוציא לאור השנה. הקובץ, הנקרא מסעי הבארון רוט שילד לפל שתינה, הוא מסע בתוך
עולם דמיוני וקסום של ביצות ומנורות נפט, כשהבארון רכוב על סוס, לבוש בנוסך?)
התקופה. תמונות אלה שוב הצביעו על העובדה המפליאה, שדווקא הטובים בציירי הארץ,
כברגנר ומרדכי ארדץ, למשל, הם בין הבודדים המציירים רק נושאים עבריים ויהודיים.
החל באווירתה המיסטית של הקבלה, ועד להתיישבות החלוצית, כשהם מצליחים
להפוך אותם ליצירות אמנות נפלאות.
מדכאת הית־ התערוכה של הארכיטקסורר! בישראל, בה הוצגו, בצילומים מרהיבים,
כל המחדלים של האדריכלים הישראליים, שהחמיצו את ההזדמנות הבלתי־חוזרת ליצור
סיגנון חדש בארץ חדשה, הקימו, במקום זאת, מפלצות בטון שיגרתיות.
אחד המאורעות היפים של השנה, היה פתיחת האגף לנוער שבמוזיאון ישראל, בו
ניתן לבני־נוער, בהנהלתה רבת־ההשראה של איילה גורדו] ,לפתח את כשרונותיהם
האמנותיים והיווה את הסיכוי הראשון לחנך דור חדש לתרבות, אמנות ויופי. אחד המאורעות
המצערים של השנה: סגירת אגף זה מקץ כמה• חודשים. הסיבה — חוסר תקציב.
ההפתעות האמנותיות היו השנה דווקא בשטח הפיסול. הפסל מתניה אברמסון
הציג פסלי־אבן מלאי־כוח, הפסל כו?[י שוורץ הוכיח כיצד אפשר לפתור את בעיית
י,תאמתם של פסלים לנוף האופף אותס, באמצעים מודרניים לגמרי, ביצרו פסלי־מתכת
מלוטשים (מנירוסטה ומאלומיניום, אשר הוצגו השנה בהצלחה מרובה בביאנלה בוונציה),
שבהם משתקפים החלקים השונים זה בזה, ובכולם משתקף הנוף, הופך חלק מן הפסל.
התבלטו בבניין־הכנסת החדש הפסלים דני קרוואן, שבנה קיר־אבן מפוסל, מלא
התרחשויות, ומכולם בלט הפסל דויד פלומכו, ביצרו שער־ברזל לכנסת, בסימונו
האופייני, בו יצר גם פסלים, מנורות ופמוטים, בשמרו על החיספוס הראשוני של
המתכת, העשוייה זיזים גסים, אשר נתנו לה תחושה של צמיחה מתמדת.
למרבה הטרגדיה, התפרסם פלומבו עוד לפני חנוכת־הכנסת ושער־הברזל שלה. הפסל,
איש השנה, שהפיח חיים עצמאיים בברזל, מצא בברזל את מותו, כאשר נתקל בנסעו
בכביש, בשרשרת־מתכת אשר הוא עצמו הלחים, זמן קצר לפני כן.

בשטח החשוב ביותר של המדע הישראלי התנהלו העניינים כמו בתיאטרון־צללים.
אנשים באו והלכו — מבלי שהקהל ידע למה, מדוע ולאיזה צורך. הידיעות שהגיעו
לאוזני הציבור היו מקוטעות וסותרות.
כתב־עת איסטראטגי בריטי, בעל יוקרה עולמית, סיפר כי לישראל תהיה פצצה אטומית
תוך שנהיים. דעה דומה הביע שרות־שידור אמריקאי, שערך מחקר יסודי. אותה שעד
נודע, באמצעות הדלפה אמריקאית מכוונת,
כי מפקחים אמריקאיים ערכו בדיקה חוזרת
בכור הגרעיני בדימונה, באישור הממשלה.
על רקע זה באה בפצצה התפטרותו של
המדען ד,בטחוני מיספר אחד, הפרופסור (לכימיה)
ארנסט דויד ברגמן, שסרק את
הדלת כפניו של לוי אשכול. הוויכוח סביב
התפטרות זו התנהל ברמזי־רמזים, ורק הגביר
את המיסתורין השורר בשטח זה. בסוף
תשכ״ו, במסיבה פרטית, אמר ברגמן
כי ״ככל שהמדע מתקדם ואנשים ברחוב
מבינים פחות, אנו מתקרבים לדיקטטורה.
אבל במקום נאצרים, יהיו אצלנו הפרופסורים.״
על כך הוסיף :״אנשי המישסר הנוכחי
— אין לומר עליהם שאינם מוצאים פית*
רון לבעיות טכניות. הם בכלל אינם מבינים
את הבעיות הטכניות שמציגים בפניהם.״
ברגמן, רפ״יסט מושבע ומעריץ נלהב של
דויד בן־גוריון, סיכם את דעותיו בקביעה כי, האוייב במלחמת־השיחרור היו הערבים. אבל
היום האדיב הוא רוסיה.״
במקום ברגמן נתמנתה בחיפזון תעמולתי ועדה, שכלל לא נתכנסה עד סוף תשכ״ו. היה
ספק מי מכריע בעניין העלול לקבוע את גורל ישראל לצמיתות — ומה הכשרתו להכריע.
־ כמדען ראשי של מערכת־ד,בטחון — איש״הקשר בין עולם־המדע וצרכי״הבסחון — נתמנה
פרופסור אחר בעל שם מצלצל: אפריים קציר (קצ׳לסקי) .היה זה מינוי מיסתורי -כי
איש לא ידע בדיוק מה תוכן התפקיד, ואילו סמכויות הוענקו למדען זה.
בשאר השטחים פעל המדע הישראלי ללא תיכנון מרכזי, וללא חלוקה ראציונלית של
המשאבים המצומצמים. חלק ניכר מכוחות־המדע פוזרו במחקרים שלא היו קשורים כלל
בבעיות ישראל, ושנמסרו בקבלנות על־ידי מוסדות אמריקאיים. ואילי מוסדות־החינוך המדעיים
עמדו בתשכ״ו בסימן שרשרת בלתי־פוסקת של סקנדאלים אקדמיים. באוניברסיטת
תל־אביב התנגשו שני פסיכולוגים בעלי־שם, פרופסור האנס קרייטלר וד״ר ג׳ורג׳
טמרין, במידה רבה באשמת הנהלת האוניברסיטה. ואילו בניין הטכניון החיפאי הזדעזע
תחת מהלומת הסיכסוך בין שתי קבוצות של אדריכלים, בראשות אביה השמשוני מצד
אחד ואלפרד מאנספלד מצד שני. סיכסוכים אלה לא העלו את קרנם של מוסוות ההשכלה
המדעית, ואילו מצבם הכספי הלך והחמיר אף הוא.

׳וסו סוסנו

רפואה

גסת נמונאה

הרופא של תשכ״ו שכב בבית־החולים. הוא אושפז במשך שבועות ארוכים, אחרי שנפגע
קשה בעת קטטה במרפאת קופת־ד,חולים. חולה מתפרע, בן 50 ואב לשמונה ילדים, היכר,
אותו קשות.
ד״ר יוסף פופנר, שעלה לפני שלוש שנים מרומניה, לא היה הרופא היחיד שנפגע
השנה. הוא היה אחד מרבים. הוא סימל את התופעה העיקרית בחיי הרפואה של תשכ״ו.
ההתקפה המרוכזת על הרופאים מצד שכבות
שונות -של הציבור — החל בעסקני־הדת, שניהלו
נגדם הסתה רצופה ומתמדת על רקע
נותוחדהמתים, וכלה בתושבי עיירות־פיתוח,
שתקפו אותם כנציגי השלטון.
בבית־ר,חולים קפלן כילו בני מושב דתי,
בהדרכת הרב שהוא שכיר־המדינה, את חמתם
ברופאים ובמכשירים, בגלל ניתוח גוויה.
בירושלים נאלצו הרופאים, בסוף תשכ״ו,
לקרוא להגנה משטרתית מוגברת כדי לבצע
בחסות הנשק ניתוח• חיוני בגופת־נפטר.
חוזר של מנכ״ל משרד־ר,בריאות, הרופא
ד״ר רפא?׳ גז׳כץ, שאסר על הרופאים
לחתום על התחייבות לאי־ביצוע ניתוחים,
עורר אף 1ן וא את זעם עסקני־הדת. הכנסת
הקדישה עשרות שעות לוויכוחי־סרק על
הצעת חוק, גרועה מאין כמוה, לשינוי המצב
בעניין זה, אחרי שמפא״י הבטיחה את
הדבר לדתיים, בעיסקה צינית ואופיינית, ערב הקמתה של הקואליציה הממשלתית.
אותה שעה התגוננו הרופאים בחזית אחרת: המרירות הגוברת שי בני ישראל השניה
נגד מוסדותיו׳,רפואה של קופת־חולים. עם הפסקת העלייה, היתר, צפוייה לישראל בפעם
הראשונה הסכנה שיגיע הקץ לשפע הרופאים בארץ. באזורי־הספר כבר הורגש חוסר
חמור, שפגע קשה ברמת השרות הרפואי. תגובתם של בריונים ממורמרים הגבירה את
התהום. העובדה שהרופא הוא בעל סמכות שלטונית, המחלק תעודות שיחרור מעבודה
והטבות כלכליות אחרוה, הוסיפה שמן למדורה.
אפשר היה להקל במיקצת על המצב, אילו ניתן היה לרכז את כל המשאבים הרפואיים
במנגנון ממלכתי אחד של ביטוח־בריאות. אולם כל המפלגות במדינה, מחרות ועד מק״י,
התנגדו לכך למעשה. מבין 120 חברי הכנסת, רק אחד דרש זאת בפירוש. כל השאר
השתמשו בסיסמות של בריאות ממלכתית כדי לקיים ולבצר, בכספי המדינה, את קופות-
החולים הפוליטיות הקיימות, המחזקות את מנגנוני המפלגות.
פלא הוא שבאווירה״ זו של בעיות בלתי־פתורות, קנוניות מפלגתיות והתפרצויות־זעם,
התקדמה הרפואה הישראלית בכל זאת. אולם העבודה המדעית השקטה לא פסקה. להערצה
מיוחדת היו ראויים ההישגים בשמח שתילת־כליות, הפותחים גם בישראל אופקים חדשים
בחזית ההומאנית ביותר של החברה — המלחמה במוות ובמכאוב.

ב ט חון

בגליון ראש השנה של

מפייס על העליונה

הארד

מי מעצב את מדיניות הבסחון של ישראלי היתד, זאת אחת התעלומות של תשכ״ו.
שר־הבטחון הרשמי, לוי אשכול, היה עסוק מעל לראש בענייני הממשלה, המערך,
הקואליציה והמדיניות הכלכלית. סגנו, צבי דינשטיין, היה איש הניהול והכספ-ם, אך
לא אדם בעל גישר. בלתי־אמצעית לבעיות צה״ל ולתפיסות בסחוניות.
בימים הראשונים של הממשלה הנוכחית עדיין האמינו רבים כי השר־בלי־תיק, ישראל
גלילי, ימלא את החלל הריק ויהיה מעין שר־בטחון־בפועל. אולם לא ניתנה לו דריסת־רגל
בשטח זה. איפר הראל, היועץ לענייני בטחון, התפטר בזעם כשאיש לא התייעץ.
עימו, גם לא בשטח הקרוב לו ביותר: שרותי־הבטחון.
במצב זה נפלה, מטבע הדברים, אחריות רבה על שכמו של הרמטכ״ל. אילו היה פויץ
גדר חסר־אחריות, במו משה דיין בשעתו, יכול היה לחולל אסון. אילו היה אדם בעל
קאליבר קטן, היה נוצר חלל ריק מסוכן.
למזלה של המדינה, עמד בראש צה׳׳ל, דווקא בתקופה זו, אדם מתון ושקול ביותר, חייל
מקצועי בעל מגמר. אינטלקטואלית. ממעט בדיבור וענייני. הודות לו נמנעו הגזמות, נעלם

שי לקוראים

חוברת במתכונת מאגאזינית 48 ,עמודים,
מאו ת תמונות, מוגשות על־ידי ״הארץ״
ומפעלי נייר אמריקאים־י שראליים בע״מ

וכן:

48 עמודים גדושים כתבות
מענינות ותצלומים מרהיבים

וגליוו־חג מוגדל

ה א די ר

פול־טכניקום |
השבוע נפתחים ה קור סי ם הבאים:

בנין • ארכיטקטורה
כולל עיצוב פני ם ו רי הו ט

גרפיקה
שמושית

איור אופנה
פרטים והרשמה 5—8 ,9—1 :

תל־אביב,
תל-אביב,

לחובבי ספורט
ברשותנו מכוניות חדשות חדשים ומסלולים
בטיחות ונוחיות לנוסעים

״ קא ר טי נ ג״
הס פ ו רט העממי
מגרשי התערוכה
פתוח מ־ 5אחה״צ
אוטובוסים .42 ,25 ,27 ,22 :

ברנר 17 נר אלנבי : 55ר;
מ פינ ת לנבי

128

חיפה, ש מ רי הו לוין

א לגבי

מנחם נדוש

״דם ״שפו!״

הדת לא הופיעה בשנת תשכ״ו לעיני האזרח הישראלי כתורת־מוסר, שיש לה תשובה
לאתגרים של המציאות. קולה לא הורם למען השלום בוויאט־נאם, למען הצדק והשוויון בארץ.
אמנם נעשה נסיון על־ידי כמה אנשי־רוח, ובראשם הפרופסור אפרים אורכן* ,להקים
תנועה אורתודוכסית מתקדמת, הצועדת עם הזמן. אך חיש מהר הסתבכה גם תנועה זו
בסתירות בלתי־נמנעיד״ בפשרות ובהתחמקויות. מישקלה המוסרי לא הורגש.
לעומת זאת הורגשו קולם ומישקלם של
אותם המבקשים להעמיד את דת ישראל
בפירוש כמחסום בפני כל קידמה, ותהיד.
מוסרית והומאניטרית ככל שתהיה. הדבר
מצא את ביטויו המושלם בסיסמה העיקרית1
שהסעירה את הדתיים בישראל בשנה זו:
מניעת ניתוחי־גופות.
ניתוחי־הגופות הם סמל הקידמה המדעית
האנושית. כל מטרתם היא לחנך רופאים
לעזור לבני־אדם ולמנוע את מכאוביהם;
להעמיק את הבנת הרופאים את גוף
האדם, לגלות ולרפא מחלות — לעזור
לחיים. קשה לתאר מטרה מוסרית יותר.
אולם ניתוחי־המתים מעוררים גם רבדים
חשוכים בתת־ההכרד, האנושית, שרידים מימי
האדם הקדמון, שהאשימו בכשפים וב־תחייתם
הגופנית של המתים. בקרב ההמונים
הנחשלים של ישראל השניה, שטרם התאקלמו
באודירה החדשה של ד,קידמה הישראלית, יש עוצמה מיוחדת לרבדים אלה.
הסוחרים הממולחים ברגשות הדת — עסקני המפלגות הדתיות — הבינו כי כאן יש
סיכוי גדול למלאכתם החשוכה, מיכרה־זהב פוליטי וכלכלי. בציניות עילאית התחרו
ביניהם על כתר המלחמה בקידמה הרפואית. בתחרות זו ניצח בנקל האיש המייצג
את המפלגה הדתית הקיצונית ביותר, שהוא גם הח״ם הגם ביותר בכנסת השישית :
מנחם פרוש. הוא איש־הדת של תשכ״ו.
באחת הסצנות היותר מבישות של השנה ערך פרוש בכנסת התפרצות היסטרית
(אמיתית או מבויימת) בקופצו ממקומו, בהלמו באגרופיו בדוכנו, ובצעקו :״דם יישפך!
דם יישפך!״ למחרת היום יצא כשימחה רבד, למסע־שנור בחו״ל.
ההסתה של פרוש וחבריו הכריחה את יריביו במפד״ל לגנוז הצעת־חוק לניתוחי־מתים,
שגם היא היתד, התקדמות ניכרת של הכפייה הדתית החשוכה. היא לא הספיקה לציבור
הדתי המשולהב.
בכל זאת קידמה המפד״ל השנה את הכפייה הדתית בכמה צעדים. הממשלה החדשה
קיבלה חוק־שבת חדש, בעל משמעות מצומצמת, אך עקרונית. נמל אשדוד נסגר בליל־שבת,
בניגוד לנמל חיפה — דבר המבטיח לו מראש הפסדים גדולים על־חשבון האזרח. שיירות־השבת
שנערכו נגד צעד זה ואחרים, נתקלו בהתנגדות הפעילה של המשטרה, או בהתפרעות
המונית שלא נמנעה על־ידי המשטרה.
השנה לא הצטיינה במשפטים גדולים.
המשפט הססגוני ביותר היה משפטו של יעקב עודי, שנאשם והורשע ברצח בוד
אחותו הקטנה. במשפט זה עמדה בפני השופטים הדרישה להתחשב בגורמים פארא־פסיכולוגיים
— טלפטיה ואף מעשי־כשפים. הם דחו דרישה זו אחרי בירור מרתק.
משפט סנסציוני אחר, שנסתיים השנה, היה משפסו של אלי בולקין, סרסור־הזונות
שנאשם ברצח אהובתו. גם הוא הורשע.
מכל הבעיות המשפטיות, הושם השנה
הדגש על בעיית פומביות המשפט. השופט
אהרון קידרון אסר את פירסומו של
משפט משתתפי שיירת־האחווה של תנועת
העולם הזד — ,כוח חדש. איסור בלתי־חוקי
זה זכה לתגובה נמרצת — אף היא בלתי־חוקית
— מצד מנהל בתי־המשפט, השו*
פט אייזנכרג. האיסור בוטל, וקידרון *״י
פסל את עצמו מלהמשיך במשפט — אך
בעיית הפומביות לא נעלמה.
כי כאשר הגישה הממשלה את הצעת־התיקון
שלה לחוק ל שון הרע, נסתבר כי
דוזקא בשטח זה לא חלה תזוזה לטובה.
כמו בחוק המקורי, תובעת הממשלה כי
משפטי־לשון־הרע יהיו, למעשה, אסורים
לפירסום — ובכך מתערער אחד מעקרונות
היסוד של מדינת־החוק. את האחריות למגמה זו קיבל על עצמו שר־המשפטים החדש״

סיגנון השוויץ, מבלי שנוצר בציבור הרושם
— המסוכן אף הוא — כי אין יד חזקה!
מחזיקה בהגה הבטחון.
הדבר נתגלה השנה כמה פעמים, בפעולות
התגמול של צה״ל — ערב־הבחירות בגבול
לבנון, לאחר־מכן בגבולות סוריה וירדן.
אפשר היה להתווכח על כל אחת מן הפעולות
האלה, מבחינת החוכמה המדינית שלהן•
אולם לא היה ויכוח לגבי הצד הצבאי
של ביצוען, סיגנונן, ודברי־ההסברה המאופקים
שנתלוו אליהן.
במפתיע, באמצע השנה, הועמד בצידו של
הרמטב״ל, כראש־אג״ם, האלוף עזר ויצי
מן. מינוי זה חרג בהרבה מעליה אישית
בדרגה. היתד, זאת הפעם הראשונה שאיש־אוויר
הפך לחייל מם׳ 2בצה״ל, עם סיכוי
סביר לעלות לדרגת חייל מס׳ .1היחד, בכך
הכרה בשינוי הנסיבות הבטחוניות של ישראל, ובחשיבותה הגוברת של הזרוע האווירית.
הדבר היה ברור בתשכ״ו גם לולא מינוי זה. כי החיל, אשר אותו עיצב עזר וייצמן בשנים
האחרונות, נשא בעומס העיקרי של פעולות־ד,לחימה המוגבלות של השנה. אין בכלל ספלו
כי באוויר נהנית ישראל מעליונות טכנית, המכפרת על הנחיתות הכמותית.
האיש האחראי לכך היה איש־הבטחון של תשכ״ו.

גושום שוקן

עי תונו ת

לאורו כל החזית
עיתונות ישראל השתפרה במיקצת בתשכ׳׳ו. היא נעשתה תוקפנית יותר, אמיצה יותר.
תחת לחץ המשבר הכלכלי, שהחל פוגע בה, ניסתה להשתפר.
העיתון שהצליח בכך יותר מכל האחרים היה הארץ, שהפך השנה לעיתון אופוזיציוני

לוחם, חושף ומגלה. שורד. של כתבים התחרו ביניהם מעל עמודי עיתון זה — אמנון
רובינשטיין, איש העיתונות של תשכ״ה; עמוס אילץ, שחזר מחו״ל והחל מייד
בסידרת כתבות וראיונות שהוקיעו את הזנחת
ענייני האזרח; יאיר קוטלר, שגילה
את הגילוי העיתונאי העיקרי של השנה
(שערוריית השוחד של קואופרטיב דן) ואחרים.
בצידם פעלו אנשי־סיקור מעולים —
כמו יעקוב ג׳יימם רוזנטל, הטוב והוותיק
שבין כתבי הכנסת, דן מירקין בשרון,
ואחרים. בלט במיוחד הקאריקטוריסט
זאב (פרקש).
ריכוז כזה של כוחות טובים, החדורים
רוח־קרב, אינו יכול להיות מיקרי. לכן מגיע
התואר איש־העיתונות של תשכ״ו לאדם שעמד
בראשם ושניצח על עבודתם: הבעל והעורך
של הארץ, גרשום שוקן.
שוקן הצטיין גם בשטח אחר של העיתונות
— המלחמה על חופש־הביטוי. בכך היה
כמעט בודד בעיתונות היומית, מול התקפה
גוברת.
השנה עמדה כולה בסימן התקפות על חופש־העיתונות, ללא תגובה מתאימה מצד העי-
וזונות עצמה. חלקה היה אדיש, חלקה היה נכנע ומסור לשלטון. המאבק נגד חוק ל שון הרע,
שהטביע את חותמו על סוף תשכ״ה, נרדם לגמרי. ועדת השופט אלפרד ויתקון סיימה
את עבודתה, המליצה על תיקונים חיוביים (אך לא מרחיקי-לכת די צורכם) .הממשלה קיבלה
רק חלק מן ההמלצות האלה. אך כשהוגשה הצעת־התיקון הממשלתית הבלתי־מספקת, לזן
קמה העיתונות כאיש אחד לחידוש המלחמה. העיתונות שתקה, ושר־ד־,משפטים, יעקוב
שמשון שפירא, יכול היה לטעון בכנסת כלפי עורך העולם הזה, ד,ח״כ היחידי ששלל
את החוק בכל פה, כי העתונות היא אדשיה לעניין.
באווירה זו לא היה קשה לממשלה להתקין תקנה האוסרת כל פירסום על עצם קיומה
של ועדת־שרים לענייני־בטחון. כשזה עבר בשקט, בא הצעד הבא: הממשלה הציעה הצעת־חוק
האוסר בכלל כל דיווח על הנעשה בממשלה, חוץ מן הקומוניקאט הממשלתי. גם הצעה
זו לא עוררה זעם בעיתונות, וייתכן מאוד שתתקבל כחוק.
גרשום שוקן לא הסתפק בהתקפה על מזימות אלה. הוא הפר אישית כמה קשרי־השתקה
של עורכי־העיתונים, כמו לגבי פגישת לוי אשכול עם ראש ממשלת איראן.
הנימה הטראגית סופקה על־ידי תאונה, שקטלה שני עיתונאים פופולאריים: העיתונאית
שושנה שגב והצלם גיורא רוכמן. הם ניספו בראשית השנה ליד באר־שבע.

מ שפט

אליעזר מלח

שונט בשו ודם

יעקוב שמשון שפירא, שבא במפתיע במקומו של דוב יוסף, שהודח בצורה מבישה.
שפירא, שהוא אדם מתקדם הרבה יותר מיוסף, הבטיח השנה להביא להחלפתן המהירה
של תקנות־החירום הבריטיות.
אחד התפקידים הראשונים — והבלתי־נעימים — של השר החדש היה לטפל בפרשה
— שעמדה במרכז חיי־המשפט של תשכ״ו: פרשת האשמת־השוחד נגד השופט אליעזר

מלחי.

האפשרות כי שופט, קל וחומר שופט מחוזי, מסוגל להיות מעורב בפרשת־שוחד
במדינת־ישראל, הדהימה את הציבור. תדהמה זו היא תולדת האימון הרב של הציבור
ברשות השיפוטית, אימון שהוא לעיתים בלתי־ראציונלי.
יתכן כי פרשת מלחי תערער אמונה מופרזת זו. הציבור יצטרך להשלים עם תמונה
מציאותית יותר: שבית־המשפט הוא חלק מן המערכת החברתית הכללית. בישראל עולה
רמת מערכת־המשפט על רמת מוסדות רבים אחרים, אך גם היא מורכבת מבני־תמותה.
טוהר וטיב הרשות השיפוטית, כמו של כל מוסד אחר, תלויים בסופו של דבר, במאבק
בלתי־נלאה על רמתה, ובערנות מתמדת של הציבור כולו.

צינורה קוסטקובסס

א שה

הקצין!הסטודנטית

אילו אמר מישהו לציפורה קן סטקובסק״ ,בראש־השנה תשכ״ו, כי היא תהיה
האשה המפורסמת ביותר של השנה בישראל — בוודאי היתר, חושבת שזו בדיחה.
״הסטודנטית״ ,כפי שנקראה לאחר מכן בפי כל, למרות שספק אם ביקרה אי־פעס
בקביעות באוניברסיטה, היתד, מוקד של סנסציה בעל כורחה. היא נאספה על־ידי קצין-
דשטרה תמהוני בשם פי לי ס תו רן, שחשב אותה ליצאנית״טרמפים, הסתכסך עימד, תוך
כדי נסיעה, הוביל אותר, לתחנת־משטרה.
תקרית קטנטנה זו קיבלה ממדים ארציים,
כאשר פתחה המשטרה במערכת־ר,שמצות נגד
הסטודנטית, הגדירה אותה כיצאנית ידועה,
בעוד שהיא השיבר, בגילויים עסיסיים משלה.
למשל: שביקשוה לארח פקידי־שילומים
גרמניים בדרג עליון, בתיאום עם
משרד־החוץ הישראלי.
לקראת סוף השנה שככה הפרשה. הסטודנטית
הובאה למשפט, הודתה בעבירה
פעוטה, תוך הסכם עם המשטרה. הפרשה
עצמה, והאשמות ההדדיות החריפות, נשארו
ללא בירור וללא קביעה מוסמכת. הצעירה
החיננית, בעלת הגוף החטוב והמיבטא הפלוני,
התגרשה מבעלה, עימו הסתכסכה
עוד לפני הפרשה, התקשרה אל איש שהכיר
אותה תוך בדי טיפול בעניין.
פירסום על רקע שונה לגמרי ניתן לצעירה,
שגם היא לא חלמה על כך. שרה לס היתד, חיילת פשוטה, בעלת דמיון מסויים
לסוסיה לורן. בתמימותה הצטלמה בביתה בבגד־ביקני ובכובע צד,״ל. כאשר פורסמה התמונה
על שער העולם הזה, עורר הדבר את זעמן הבלתי־ראציונלי של מפקדותיה,
ששלחוה למאסר ונתנו לכך פירסום רעשני. הסיפור על החיילת היפה ,״סופיה לורן
הישראלית״ ,שנדונה למאסר בגלל תצלום נועז, היה חומר־גלם אידיאלי לעתונות העולמית
— והתמונה התפרסמה בהבלטה בעשרות מדינות.
כששוחררה לם מן המאסר, ולאחר מכן מן הצבא בתום תקופת־שרותה, כבר יכלה
לנצל את הפירסום העולמי. היא נסעה לפאריס, זכתה מייד לתמונת־שער בגדול יומוני
צרפת, החלה בקאריירה כדוגמנית.
נערת־זוהר אחרת שהצליחה היתד, ויויאן דל־ביאנקו, לשעבר מלכת־המים של
העולם הזה ולאחר מכן מלכת־היופי של לאשה, שהגיעה למקום החמישי בתחרות־י־פי
עולמית.
תמורת ייצוא זה של יופי, זכתה ישראל גם לייבוא, בדמותה של מנדי ריים־דייווים,
הגיבורה השניה של פרשת פרופיומו, שבאה לישראל, התקשרה אל צעיר ישראלי ועומדת
להינשא לו.
חוץ מזה חיו בישראל עוד מיליון ורבע נשים, שעבדו, יצרו, ניהלו משק־בית, גידלו
ילדים, חינכו דור חדש, טיפלו בחולים. אבל הן התפרסמו פחות.

הסטודנט הישואר׳

צע>ר

הפגנות וחאראקות

רוח חדשה של אקטיביזם החלה מדבקת חוגים יותר ויותר רחבים בנוער הישראלי •ב־תשכ״ו.
היא מצאה לה ביטוי בשתי תופעות: אחת שלילית ואחת חיובית.
התופעה השלילית העניקה לתשכ״ו מושג חדש: חאראקה. מעטים ידעו כי זוהי מילה
ערבית, שפירושה: תנועה. לאנשי החאראקות עצמם הזכירה המילה את חריקת הבלמים של
מכונית גנובה, המסתובבת במירוץ מטורף סביב פינות חדות.
התופעה גרפה שכונות שלמות, הפכה למכת־המדינה, הצריכה גיוס גדול של המשטרה.
היא הופסקה, באמצע תשכ״ו כאשר פגעו
אנשי־החאראקות, תוך כדי דהירתם, בכמה
מבני שכונתם. עסקני השכונה ערכו חקירה,
תפסו את האשמים, ערכו להם מישפט־לינץ׳
סודי בפארק הלאומי, שברו להם כמה אברים.
אולם לקראת סוף השנה התחדשה המכה.
מקורה
היה, בלי ספק, ברצון הפעולה וההתפרקות,
תאוות ההרפתקה והסיכון, של
נוער מקופח, שאינו מוצא לעצמו פורקן
חיובי יותר במישטר הקיים.
אקטיביזם הפוך גילו אותם אלפי צעירים
שהתחילו השנה, לראשונה אחרי זמן רב,
לחדור לזירת האקטיביזם הפוליטי.
התחילו בכך, בראשית השנה, אלף מתנדבים,
רובם צעירים, שעמלו למען נצחונו
של הכוח החדש בבחירות — תנועת התנדבות
אמיתית, ללא אירגון ושכר, שהארץ
לא ראתה כדוגמתה מזה שנים רבות. ההמשך בא בשורת ההפגנות שערך כוח זה אחרי
הבחירות, לשם דרמתיזציה של עקרונותיו בשטח השוויון העיבר׳י—ערבי והמלחמה בכפייה
הדתית.
אקטיביזם זה היה מדבק. הוא הכנים חיים חדשים למחנה הסטודנטים. כאשר חדרה המיש־טרה
לקאמפום הירושלמי, כדי לדכא בכוח הפגנה קטנה נגד ביקורו של קונראד אדנואר!,
התעוררו אלפי סטודנטים אחרים. התייצבו בהתנגשות סוערת מול המשטרה, ערכו הפגנה
בפני בניין ראש־הממשלה, הכריחו את הממשלה למנות ועדת־חקירה. גם במוסדות האחרים
הפגינו הסטודנטים — בתל־אביב נגד ביקור אדנואר, בחיפה נגד פיטוריו השרירותיים של
מרצה לאדריכלות.
הסטודנט הישראלי, בעל התודעה הציבורית החדשה, היה הצעיר של תשכ״ו.
צעיר אחר, שגרם אף הוא למינוי ועדת־חקירה ולתגובה אנטי־משטרתית, ניקלע למצב זה
במיקרה. הנער יוסי הרצברג הוכה על־ידי שוטרים שחשבוהו, בלי כל הצדקה, לסרסור-
זונות. הוא נהג כגבר, נאבק עם השוטרים, הוכה עוד יותר — אך הביא לסערה ציבורית,
שהכריחה את הממשלה לתת את דעתה על הנוהלים במשטרה.

בן בי ד!...
מיץ

נרדב ־ז ־ו ר! דן

עסיס

בכל בית בו האיכות והטעם הטוב הם העיקר.

בכל עוגות השנה-אין כמיץ ממותק עסיס מרווה
ומרענן. עם מים או סודה, או כבסיס להכנת
קוקטיילים, מיץ ממותק עסיס הוא המשקה
האידיאלי בעת הארוחות, במסיבות, ולכיבוד
אורחים.

ע סי ס ^ד־י ע סי ס
ון. חפוזי ם, מנדריגו ח, א שכוליות, פטל. ח מו ץ־ מ תו ס. דו ב ד בני ם. אננ ס, משמש, מולח, לימוו־־מריר, ליים.

העולם הזה 1515

במדינה
העם
תכלה שנ ה ונ!דלות*ה

קשים בזמן הסרטת הסרטים. אבל הרגע
היפה ביותר היה כאשר גיליתי שחקנית —
את פורטונה.״

• מחדכי נמיר

עירית

מה היה הרגע העצוב ביו תר של ת שכ״ו?
מה היה הרגע המ שמח ביותר?
מה מאחלים תו שבי ישראל לעצמם לקראת
ת שכ״ז?
העולם הזה שאל כמה עשרות אנשים מ
״אני
באמצע ישיבה. אין לי זמן לחשוב.
אבל אני מאחל קיום כל מישאלות הלב של
עמנו בישראל ובתפוצות.״

שכבות שונות שאלות אלה. הנה התשובות
האופייניות:

טלביזיה

• יהודה ויסמן ( מנהל כללי של חכי
ארלוזורוב במפא״י):

״הדבר הגרוע ביותר בשנת תשכ״ו היה
הפילוג במפא״י, ואילו הדבר היפה בייתר
היתד. פגישת נשיא ארצות־הברית עם נשיא
ישראל. אני מאחל לשנה הבאה שתתגבר על
האבטלה, ולהצלחת התוכנית הכלכלית.״

• פנינה זדצנץ (פסנתרנית):

״הרגע החמור ביותר היה לראות ולהיווכח
שזו לא מדינה חופשית. לשמוע את ההשמצות
בין המפלגות. הרגע המשמח כש
מנהל
ניכתון
מברק של תשע מלים

ראיתי שההרפתקן אייבי נתן חי. מה שאני־יכולה
לאחל: שתחזור מידת־הערכים והפרופורציות
בכל השטחים, שאיבדו את
צורתם.״

• יחזקאל סהר

(מפכ״ל המ שטרה ל
שעבר):

״אני
מאחל לשנה החדשה שלא תהיה עוד
מלחמח־אחים.״

• שלמה בר־שכיט (שחקן) :

״הרגע החמור ביותר היה הגול השני של
נבחרת גרמניה נגד אנגליה, במישחק־הג״ר
על הגביע העולמי. הרגע היפה ביותר היה
הגול הרביעי של אנגליה נגד גרמניה, י־מישחק
זה. אני מאחל לשנה שתבוא שלא
תהיה גרועה מן השנה שחלפה.״

• נחום אדלן

(שוטר):

״הרגע הכי גרוע היה כשפיטרו עובדים.
הרגע השמח היה בשהגיע המיג העיראקי
לארץ. אני מקווה שסוף־סוף יהיה שלום עם
הערבים.״

• שמואל צמח (אמרגס :
״הרגע המשמח היה הרגע בו נולדה בתי.
הרגע החמור היה זה שבו היתד, צפויה
מלחמה עם סוריה, בגלל התקרית בכינרת.
אני מצפה בשנה הבאה למתינות. מתון,
מתון — אבל בטוח.״

• יצחק נכון

(ח״ב רפ״י):

״הרגע הטרגי ביותר — נצחון המערך בבחירות.
היפה ביותר — צעדת ארבע הימים.
אני מאחל לעצמי שהמצב בארץ יהיה כל־כך
טוב שלא יהיה לי, כאיש אופוזיציה, מה
לומר.״

מנחםגולן (במאי ומפיק סרטים):

״אני מאחל שהמצב הכלכלי והבטחוני והמדיני
יהיה כל־כך טוב, שכל אחד מאיתני
יוכל להגשים את שאיפותיו. היו לי רגעים
העולם הזה 1515

אביב):

גיוראגודיק מציג:
ב ח סו ת ה.מ. שגריר פולין בישראל
להקתה פו ל קלו רהממלכ תי ת של פולין
ב מ חו ל וזמר

נצ״חישראלרא *שקר
אזרח אחד לפחות הוכיח השבוע, גי
כדאי לקחת את החלטות הממשלה ברצינות.
לפעמים יוצא מהן משהו חיובי.
משהו שהוא לטובת אזרחי המדינה.
האזרח נקרא חנוך גיבתון — מנהל
שירות־השידור — וההחלטה שאותה לקח
ברצינות, היתד, החלטת הממשלה להתיר
לקול־ישראל לעסוק בהכנות כלליות לקראת
הקמת טלביזיה כללית בישראל.
לתכנן, לייעץ ולהדריך. מרבית
עובדי הרדיו ראו אמנם, בהחלטה זו, דרך
עדינה להיפטר מהטלביזיה הכללית, או
לפחות לדחות את הקמתה לעוד כמה
שנים, אך לא כן גיבתון. מנהל שירות־השידור
נמוך־הקומה ועב־הגבות התקשר עם
שניים מעמיתיו בחו״ל, ביקש מהם כי ב״
מיסגרת ההכנות הכלליות עליהן דיברה הממשלה,
יבדקו איזו חברה גדולה, מבין המפורסמות
בעולם, תיאות להתקשר בהסכם
עם ישראל, כדי לקדם את עניין הטלביזיה.
השניים: צבי גיל, שליח קול־ישראל בארצות־הברית,
ונחום שמיר, הציר הכלכלי בשגרירות
ישראל שם.
גיל ושמיר בדקו כמה אפשרויות, דיווחו
לבסוף לגיבתון כי החברה האמריקאית הנודעת
סי־בי-אס מוכנה לייעץ, לתכנן ולהדריך
צוותות ישראלים לשם כך.
הדיווח רומם את רוחו של מנהל שירות־השידור,
והוא הורה להם לשמור על הקשר
שיצרו ולנסות לשרטט עם נציגי החברה
טיוטת הסכם על כך. גם את הבקשה הזו
מילאו השניים, וגיל הבריק לבסוף לגיבתון,
כי ״נחום מציע שתלחץ על זנדברג ותספר
לו על העניין.״
פירושו של המיברק בן תשע המילים היה
ברור לגיבתון מיד, שכן היה זה סימן מוסכם
בינו לבין גיל, לפיו עליו להודיע למשד, זנד־ברג,
יועצו הכלכלי של שר האוצר והממונה
על התקציבים במשרד־האוצר, כי ההסכם
כמעט מוכן, ולהעמידו על־ידי כך בפני
עובדה מוגמרת. השיקול שהינחה את נצ״ח
(נחום, צבי וחנוך) :הממשלה לא תעז לסגת
מן ההסכם בשלב זה, ביודעה כי ביטלו
יגרום לשערוריה בינלאומית. לא חברה נ־סי־בי־אס
תרשה לנציגי ישראל לשחק עימד,
במחבואים.
ואכן, כך היה. ההסכם הרישמי נחתם השבוע
היה
זר, אחד המאורעות החשובים של שנת
תשכ״ו.

הנ הלהמוסיקלית: פרוסי סטניסלבהדינה
כו רי אוג רפיה: פרוסי אלבירהקמינסקה
היכל התרבות
בכורה: מוצ״ ש 17.9ב־ 7.30־ 9.30
ג אל ה: יו ם א׳ 18 9ב־8.30
יו ם ב׳ 19.9ב־ 7.00לצה״ ל
ב־ 9.30לקהלהרחב

חיפ ה או ל ם ״ ת מר
יו ם גי 20.9ב־8.30

יו ם ד׳ 1.9

רטיסים: בתל־אביב :״כנף״ ,״רוקוקו״,
.שרותרוך ,״אוניון״ ,״רון־בה״. ,
בחיפה :״נובה״.

3ר 7דרם אד־י אב

ד עו ת
*׳נצבור* כותברג נובוד *
פרופסור }לכימיה) דוד גינצבורג, מי שהיד,
נשיא־בפועל של הטכניון וכיום נשיא
החברה הישראלית לכימיה, דפדף בירחון
חברת ים המלח כשלפתע ניתר ממקומו.
באחת הכתבות גילה כי מישהו ציין ש־הברום
מסריח נורא. וזה שכתב את זה
לא היה סתם מישהו. זה היה סגן־מנהל ענף
הברום בים המלח, אריאל גינזבורג.
ביוונית זה אחרת. הפרופסור לא
התעצל, ישב וכתב לבאר־שבע:
״איני בטוח שהוא (הברום) מסריח נורא.
אולם אני בטוח כי הוא קורוזיבי נורא
ואולי הקורוזיה של הרקמות העדינות של
החוטמים העדינים של בני־האדם, זה הגורם
להרגשת סרחון שהוא נורא!״
לאיש הברום היתר, תשובה מוכנה.
כתב גינזבורג מבאר־שבע לגינצבורג מחיפה:
השם
של היסוד ברום בא, כידוע, מן
המלה היוונית ברונזום וברומוס פירושו
מסריח.
הפרופסור נכנע. הודה הוא במכתב המסכם
את ההתכתבות:
״מכל מלמדי השכלתי. ממכתבך למדתי
דעתן של הדיוטות על ריחו של הברום,
אף אם ההדיוטות היו יוונים,״

עוד בימי קדם
הוכיח הדלק (פטרול) את פעולתו
היעילה בטפול שער הראש. הדלק נותן
לשרשי השער את האלמנטים הדרושים
לו, וזהו התנאי החשוב ביותר לשמירה
על אורך חיי השער כבימי נעורים.
המדען הצרפתי האן 123X11 לקח
כיסוד את תכונות הדלק, הוסיף אלמנטים
פעילים והמציא נוסחה אידיאלית
לטיפול בשער ובעור הראש, על בסים
מדעי. ללא תעמולה רעשנית כבשה
מקום נכבד בכל רחבי תבל תחת שמו
של ממציאה פטרול האן? 2X1101,( .
(ט׳׳גפאאנו ממליצים על פטרול האן
כתכשיר האידיאלי לשמירת רעננותו,
עושרו ויופיו של השיער, ולמניעת
נשירתו.

אינך חייב להביא
ב י ״ מרסי ״

לכל אחת
אם ידידות רבות לך, עליך להביא
את גרבי ״מרסי״ כמתנת חג רק
לצעירות וליפות שביניהן. הן זקוקות
למתנה זו בראשית העונה והן
שתודינה לך על כך מעומק לב.
וזה טבעי: ששה גרבי ״מרסי״
קריסטל בודדים ושווים, הארוזים
בארנקון המהודר, משמשים לאשת
המקפידה על צורתה כמו חמישה
זוגות גרביים רגילים וכך מובטחת
לה הופעה זוהרת לזמן ארוך( .את
מחזיק המפתחות המקורי, עם הנוף
הצרפתי, המצורף כשי לחג לכל
ארנקון ״מרסי״ — תוכל לשמור
לעצמך או למען הבן).

במדינה

תל־אביב
נווה הד••*
נוסעי המכונית שעברו על גשר־הע׳ז שלין
תחנת־החשמל בתל־אביב, במקום בי
נשפך הירקון אל הים, תמהו על השירה
הרמה בליווי גיטרה, שנשמעה מכיוון הירקון.
הסביבה, שהיתר, ידועה עד כה כאחד המקומות
הפחות מיושבים בעיר. הפכה פתאום
להיות שוקקת.
הסיבה: נווה־הדייג של אלי הדייג (אליהו
מזרחי לפי תעודת־הזיהוי) ,גבר נמוך־קומה
וצעיר 28 בעל גוף שחום ומשורג־שרי־רים,
שחיוך תמידי שפוך על פניו.
כליי פטיפץ. הנווה הוא שלושה צריפים
בנויים בצורת חי״ת ומכוסים רשתות
דייגים. בשולחנות בנווה משמשות סירות-
דייגים והכיסאות הם בלוקים פשוטים.
הנווה הוא המסעדה התל־אביבית החדשה
ביותר: בלי ריקודים, בלי פטיפון. רק זמרה
עממית (מאל זזנאטה המכסיקאי עד איריסים
היווני) מלווה בגיטרת אלי, הדייג־המזמר.
כמו לדכש. אומר אלי, יליד תל־אביב
ודייג בן־דייג :״החברים שלי באים כמו
זבובים לדבש. כשאנחנו יושבים ביחד בשעות
הערב, אנחנו מנגנים ושרים עד שנגמר
הכוח — וכוח יש לנו, ברוך השם.

להתעניין בה בעצמה, בתור שרה לם. אחרי
שהעיתונים גמרו להתפעל ממנה, מצא אותה
סוכן־נסיעות יהודי בן ארבעים, בשם פ ם
פו מ רנ ץ. הוא הכיר אותה במיקרה, אבל
הוא הסתכל עליה ולקח אותה תחת חסותו.
ויום אחד, לפנות ערב, היא הלכה תחת
חסותו של סם פומרנץ לפגישה עם 00
ש פיג ל. הפגישה לא הצליחה. סם שפיגל
לא התלהב ממנה באופן מיוחד, רק הסביר
לה שאסור לה לחקות את סופיה לורן, כי
בתור סופיה לורן שניה היא תגיע להיות
בסך הכל המחליפה שלה .״את צריכה להיות
את עצמך,״ הוא לימד אותה. ומה שמלמד
סם שפיגל נערת־זוהר, זה יותר מהשכלה.

כוככתכ עי רו ם ־ ש ם

עד 12נ 1ת
הדעהמפא רי ס
אחד הסיפורים הידועים של שלום־עליכם
מספר על יהודים הנפגשים ברכבת המהירה
מוסקבה־אודיסה.
אומר האחד: שמעת על סוחר היערות

את התצלום הזה היא לקחה לחוץ־לאדץ ־

דייג־מסעדן מזרחי 1
יש כוח, ברוך ה שם

רבינוביץ׳ ממוסקבה שפשט בחודש שעבר
את הרגל והפסיד מאה אלף רובל?
עונה לו השני: קודם כל זה לא היה
בחודש שעבר, אלא שלשום. אחר כך לא
סוחר היערות רבינוביץ׳ כי אם החזן יעני
קלביץ .,והוא לא ממוסקבה אלא מאודיסה.
והוא הפסיד מאה אלף רובל, אלא הרוויח
חמשת אלפים — במישחק הקלפים.
בסיפור זה נזכרו השבוע הקוראים הישראלים
של ההארלד טריביון, העיתון ה־אמריקאי־פאריסאי
רב־היוקרה. הודיע העיתון
בידיעה בעמוד הראשון:
תל־אביב 5 ,ספטמבר
פקיד ה שומ ה הראשי במשרד
מס־ההכנסה המקו מי נעצר כח
שוד ב תי כנון שוד קופ ת המשרד
שהכילה יותר מ מי ליון
לירות י שראליות ( 560 אלף
דולר).

ההכדלהק טן. קודם כל, היה שלום
עליכם מסביר, שמיליון לירות ישראליות הם
כבר מזמן לא 560 אלף דולאר.
שנית לא היה נסיון השוד מכוון, בפי
שיכולים להעיד כל קוראי העיתונים בארץ,
למיליון לירות, אלא ל־ 30 אלף
לירות.
ושלישית העצור אינו פקיד השומה תל־אביב,
אלא הקופאי של אחד מסניפי מס־ההכנסה
בעיר.

התמונות ששורו את
הסערה פחתו בגניה
שוודי העולם
היא חווה לנשב׳
החנוה הגבוהה בצונת עבשיו יש לה סי מ״ ם
לחתחוות עם דליה
לביא וגילה גולן

פארדוקס של השנה נקרא שרה
| 1לם. זהו ספורה של הנערה שהצליחה
לא מפני שהייתה חיילת טובה ואמיצה, אלא
מפני שהייתה חיילת רעה, שלפי הטענה הרשמית
ביזתה את צה״ל. בעיקר בגלל זה
היא מתחילה בקאריירה משוגעת. העניין
התחיל כשהתפרסמה בעולם הזה בתור כפי־לתה
של סופיה לורן, ובתור עונש על שהתעקשה
לחבוש את הכובע, כשהצטלמה
בבגד־ים, ישבה לאחר מכן במשך עשרים
ואחד יום בבית־הסוהר.
באותו זמן זה היה מאורע בהחלט בלתי־משמח.
בייחוד משום שלשרה נשארו, כסר
הכל, שלושה ימים לסיום שירותה הצבאי.
אבל מעז יצא מתוק. עיתונות העולם התנפלה
על שרה כעל מציאה גדולה, ובכל
מקום התפרסמה התמונה של החיילת שנחבשה
בבית־הסוהר על שהצטלמה בבגד־ים.

אסור?היות 3פי;7ז.
יו פני שמונד!׳ חודשים השתחררה שרה
/מהצבא, ומכיוון שלאביה יש תשעה
אחים, וכל תשעת האחים הללו מחולקים
בכל המחוזות של צרפת, החליטה שרה לנסוע
לצרפת, לבקר את הדודים הנ״ל, ובאותה
הזדמנות לראות מה נשמע בעולם.
היא יצאה לעולם, והעולם קיבל אותה
בזרעות פתוחות. המקום הראשון אליו הגיעה
היה שטרסבורג. תפסו אותה שם וצילמו
אותה בסרט טלביזיה על חיי שרה לם.
הסרט התחיל בצילום של שרה לם, המטיילת
לה ברחוב, ובחור צעיר ניגש אליה
ושואל אותה :״מה, כבר השתחררת?״ אחר
כך באים ראיונות עם החיילת המשוחררת,
המספרת על הצבא, ועל ישראל ועל עצמה.
בין השאר הופיעו באותו סרטון גליונות
של העולם הזה, כשתמונתה המפורסמת של
שרה לם מקשטת אותם.
משטרסבורג הגיעה שרה לפאריס, וגם שם
גילו אותה בשמחה. גדול הצהרונים, פראנס

סואר, ערך עליה כתבה גדולה, וסיפר שוב
מי היא, ומה היא, ומה תולדות חייה, וכו.,
במשך הזמן שכחו כולם שהיא התחילה
בתור כפילה של סופיה דורן, והתחילו

חרי זה היא נסעה לריביירה, י־מהריביירה
היא נסעה יחד עם סס

פומרנץ לנשף הגדול בקאזינו במונאקו.
תמימים, ואנשים שאינם יודעים לשאול,
בוודאי לא יבינו מה זד, הזמנה לנשף הגדול
בקאזינו. אבל שרה לם הבינה. היא הכינה
לה שמלה ארוכה שחורה. בלי מחשוף, אבל
עם שרוולים, לעומת זאת. והלכה לנשף.
בדרך כלל לבחורות למטה מגיל עשרים
ואחת אסורה הכניסה לנשף כזה. אבל שרד,
לם נכנסה. איש־החסות שלה הסביר למלצר,
הקורא את שמות המוזמנים בצורד. דיס־קרטית
מאוד, שנמצאת איתו כאן כוכבת
בעילום־שם, והוא לא היה רוצה שהמלצר
יקרא בשמה, כדי שהקהל לא יתרגש מדי.
המשרת הבין, הוא השתחווה
בפני הכוכבת שרה
לם ונתן לה להיכנס. בפנים י
היו השמנת, הקצפת, הלבן,
וכל מוצרי התנובה הבינלאומיים,
כיאות למקום זה.

זאת התצלומים האלה היא הניאה עמה בחזרה

נה שם גדיים קלי, בשמלת־תכלת רקומה ושובל ארוך
4היה שם המלך חוסיין ואשתו, היה שם אפילו ק*רד
, 0 :שדיבר עם שרה כמה משפטים, והיו שם עוד בל
אצילים עולמיים.
ה לא היתד, מקושטת בהרבה קישוטים. היא ענדה על
ך, מגן דויד מזהב, וזה הכל, ולמרות זה היא משכה
!ת לב כללית. כולם התעניינו לדעת מי היא, ושמחו
• -שהיא שרה לם מהצבא הישראלי.

מה שהקהל רוצה

׳ 3המסיכה, כשכבר כמעט כולם הכירו אותה, ניגש
יה גם סם שפיגל, האנטיפטי לשעבר. הוא הזמין אותה
,לכוסית, וסיפר לה שדליה ל3יא וגילה
גולן חתמו איתו על חוזה. הוא הילל בפניה
את הבחורות הישראליות, ודרך אגב
שם לב שגם היא בחורה ישראלית, והחליט
לעשות איתה משהו קולונעי.
הוא ביקש ממנה לשלוח
לו מהארץ את תמונותיה,
וכתמורה הוא
הבטיח לה לשלוח כר־טיס־טיסה
לאמריקה, וחוזה
מתאים, המבטיח

לה אוכל, לינה ושכר של שישים דולאר
לשבוע. חוץ מזה הוא הבטיח לתת לה
תפקידים בסרטים, בהתחלה תפקידים קטנים
בסרטים קטנים, ואחר כך תפקידים גדולים
בסרטים גדולים. בקיצור, הוא הבטיח לה
את העתיד, ושרה היתד, מאושרת.
אבל בזאת היא עדיין לא סיימה את מאורעות
האושר שלה. באותה מסיבה, ב־מונאקו,
בחר יהודי עשיר בשם ס ס
פראנקוכיץ מבין כל הקהל הנבחר את
הכי נבחרים, והזמין אותם למחרת למסיבה
ביאכטה שלו. מובן ששרה היתד, מוזמנת.
למסיבת־ד,יאכטה היא מיהרה לקניות לה
שמלה ארוכה תכולה, כזאת כמו שגריים
לבשר,־בערב, ומובן שכולם התפעלו מזה.
מטיבת־היאכטה נמשכה עד ארבע בבוקר.
היה בה נשף גדול עם ארוחודערב, זיקוקין־
די־נור, שאמפניה, תזמורת וכל מה שקהל
חוגג רוצה.
:מרוב אושר היא׳ הורידה מיד שישה קילו,
ונד,יתד, עוד יותר יפה, ועוד יותר מוקפת
הצעות לסרטים, ולדוגמנות, ולנשואין, ד
לארוחות־ערב, ולצילומים.
במשך כל הזמן המאושר הזה הציפו
אותה הוריה במכתבים נוגעים ללב. ד,ם
כתבו לה שהבית ריק בלעדיה, וחייהם אינם
חיים. זד. השפיע עליה, והשבוע, כש־התגעגעה
מאוד לבית, לקחה מטוס וחזרה
לישראל, מבלי להודיע להוריה ולא לאף
אחד אחר.
אבל עכשיו היא מתכוננת לנסיעה ל״
ארצות־הברית אל סם שפיגל, והעתיד אותו
הוא הבטיח לה.

מה שיכוא, יכוא

**ה שמעניין אצל שרה לם, שכל הב
/רעש המתרחש סביבה לא מעניין אותה
במיוחד .״מעולם לא רדפתי אחרי קריירה,
לא התרגשתי כשגילה אותי צלם העולם הזה
במסיבה בחמאם, ולא התבלבלתי כששוחחה
עמי גרייס קלי. כנראה שיש לי
חינוך שמרני מדי, כי מה שמעניין אותי
זה להביא להורי נחת, להינשא וללדת ילדים.
אני לא אנהל שום רומאנים עם מפיקים,
לא אתפשט ולא אתאמץ. מה שיבוא,
יבוא.
השבוע הגיע הכרטיס המיוחל והחוזה מסם
שפיגל. אביה של שרה לם, שהוא בעל
איטליז לבשר, הסכים לנסיעתה .״חבל על
הכרטיס,״ אמרה האם, שקיבלה התמוטטות
עצבים ,״שחקנית שמחקנית, אני רוצה את
שרלד, שלנו פה בארץ, בבית.״

ף שיבת מרכז חרות ביום החמישי ש7עבר
ריכזה באחד האולמות הבלחי־גמורים
של מצודת זאב הלא גמירה כ־
250 איש. פחות מחציים חברי מרכו. יתרם
חברי תנועה נלהבים ועתונאים. אפילו דוברי
מפא״י ורפ״י באו, לחזות במהומה.
מי נגד מי י כולם נגד כולם.

״?א יעזרו 7ך המריקים:״
יו עדייו ריהוט במצודה ההולכת
\י £ונבנית. לכן קובצו באותו אולם שולחנות
ממינים שונים, בגדלים שונים, והונחו
זה ייד זה לנוחיותם של חברי המרכז.
השולחנות סודרו בשתי זרועות ארוכות,
וחוברו בקצה באמצעות שולחן נוסף, ייצרו
ביחד חי״ת — צורת האות המקודשת

ראחיהחסרהרבה, נרישואעף חרות יכו זהאח ווו

הסוג על הסוווטו

באולם האסיפה לא נשארה אפילו העמי
דת־הפניס של מאורע פולימי מסודר. ב־אולם
שררה מהומה. תמיר אינו מציית ליו״ר באדר (ימין) ,מנסה לחטוף את המילן רופון.

אגרוף מול פטיש
בכוח. כתב ידיעות אחרונות,

לנקודת רתיחה. אחד הסדרנים
חרות מנסה להרחיק את תמיר
שלמה נ קדי מון, מתקרב כדי לרשום ביתר דיוק את פרטי

דו־קרב צעקני

אחרי שנואשו מלמ שון כל אחד את ה מי ק רו פון לצידו,
עברו באדר ות מיר לצעקות. ואילו מן הקהל נ ש מעו
צעקות :״מה עם ה מלון בקיס ריהי״ ו״ תוציא את היד מהכיס!״ ביניהם — ח״כ יעקב מרידוד.

הצעקות. באדר, שוב רחוק מן ה מיק רופון, מנסה להחזיר את האולם לסדר. אבל אנשי תמיר
זינקו, כדי להרחיק את הסדרן, בעוד אנשי בגין מכנים את תמיר בכל הכינויים האפשריים. האדם
היחיד ש שמר על קור רוח, היה מנחם בגין־ (ראה תמונה עליונה, מימין, בעמוד .)23

,אל תרים יד!־

צועק בגין. מולו עומד אחד מנאמני תמיר, שעזב את
האולם אך חזר בו. הוא מיהר לשבת ב מקום שנראה
לו בטוח — ליד בנין. מי שהו מהקהל ניסה לגעת בו, ובגין קרא לעו מ תו :״לא תרי מו פה יד!״

דמותה של שינאה
תנהלו

את הי שיב ה

ב שיטות

חברי־הכנסת שמואל תמיר ואברהם טייאר צועקים
על חבר־הכנסת חיים לנדאו (מן הגב) :״אתם לא
די ק ט טוריו ת ! אנו דור שים בכל תוקף הצבעה ח שאית ! ״

הכל היה ברור מראש בישיבה זו של
מרכז חרות. היה ברור שלתומכי בגין יש
רוב. היה ברור שאנשי תמיר ינסו לדחות
את ההכרעה. היה ברור גם שאם לא יצליחו
בזה — הם יתפשו את התירוץ הראשון
כדי לעזוב את הישיבה.
תמיר הספיק לשאת נאום שהיה בו
יותר מן ההתנצלות מאשר מן ההתקפה.
הוא חזר בתוך נאומו לפחות ארבע פעמים
על המילים :״אני אחראי לכל מילה
שאני אומר!״
אריה בן אליעזר ניסה לענות לי, אך
הוא שוסע בכל משפט ומשפט.
אפשר להשאיר את סיכום הדיון הקצר
לתמיר ובן־אליעזר עצמם:
תמיר :״זה גועל נפש!״
בן־אליעזר :״שמואל! אתה רץ אמוק!
אתה לא יודע מה אתה עושה!״
תמיר (קם מ מ קו מו בזינוק ומנופף את

שוסטק צועס

ח״כ אליעזר שוסטק ניסה לדחות
את ההכרעה הוא נמנע מלה שתמ ש
בביטויי ם פוגעים, ניסה להרגיע אף את תמיר, וחזר מדי פעם על

ביותר באותו הבניין. הישיבה נפתחה.
כל הצעה שהועלתה זכתה קודם כל להתנגדות
חריפה של אחד משני הצדדים.
גם הצעה תמימה, לכאורה, לקיים את הישיבה
בדלתיים סגורות, נתקבלה בקריאות
בוז שנמשכו למעלה מרבע שעה. כש־נתקיימה
סוף סוף ההצבעה, התברר ש־לשוסטק—תמיר
יש רק 35 חברי מרכז.
מרגע זה ואילך לא החמיץ המיעוט שום
הזדמנות לצעוק. בזה אחר זה הועלו הצעות
שלא נכללו בסדר־היום, ונקראו ״הצעות
לסדר הדיון״.
כך, למשל, הציע יגאל כהן, מנאמני תמיר,
כי יוחנן באדר לא ינהל את ההצבעה
על אי־האימון. מרגע שהועלתה
הצעה זו, עד שנערכה סוף סוף ההצבעה׳
עברה שעה תמימה. תחילה התנגד באדר
לקיום הצבעה בנושא. כאשר הגיעו, אחרי
צעקות וקללות, להסכמה כי אמנם תיערך
ההצבעה, נשמעה הדרישה להצבעה חשאית.
שוב מילא רעם צעקות נוראות אה
החלל.
אריה בן אליעזר :״שוסטק! כל מה שאד
רוצה לומר לך — לא יעזרו לך הטריקים!
את הישיבה לא תשבור! היא תתקיים!״

נועל נפש!״

אדר היכה ללא אבחנה בפטיש ה־
2פלאסטיק הקטן שלו. הוא ניגב את
הזעה שניגרה ממנו בפלגים, וחיפש לשח־א
את המיקרופון הנכון כדי לצעוק :״שוסטק
תשב!״
טרם חלפה שעה אחת של הישיבה —
וכבר היו כולם צרודים. שמואל תמיר קש,

הקריאה ״אל תהרסו את התנועה!״ ב ת מונ ה נראים מרבית
אנשי תמיר. מי מין — אנשי הסתדרות העובדים הלאומית.
משמאל — סטודנטים, כולם עזבו את האולם אחרי הטלת המוצצים.

36 חברי מרכז מצביעים עס
תמיר (במרכז מימין) בהצבעה
העתונאים, כדרי שת תמיר. כמה מ
המיעוט
מצביע
על השאלה אס להרחיק את

גם הוא מזיע כולו, ודופק באגרופו על
שולחן הנשיאות :״יש דרישה להצבעה
חשאית!״ כתמים אדומים מכסים את פניו.
שוסטק וטייאר מצטרפים אליו, מתקהלים
סביב שולחן הנשיאות. בן־אליעזר וחיים
לנדאו באים לעזור לבאדר. קשה להבין מה
בדיוק הם צועקים שם, האחד על השני,
אבל ברור שמפקד כיתה בצנחנים היה
יכול להמחיש כאן לחניכים שלו מה פי
ידיו
באדיר) :״אני אחראי לכל מילה שאני
אומר!״
חלפו עוד עשר דקות. נאום של יעקב

נאמניו לא באו כלל לישיבה. בלט בהעדרו ע מיחי (״גידי״) פאגלין,
מי שהיה קצין המבצעים באצ״ל, שהוכנס למרכז לפי דרי שתו ה תקיפה
של תמיר. נעדר אחר: א ״זי ק רמבה, מי שהיה עו רן חרות.

רושו של הביטוי הצבאי ״רצח בעיניים״,
ח״כ אברהם טייאר מפליט לעבר העיתונאים
:״זה בסדר! הם כבר מדברים
פולנית.״ באדר ולנדאו מתלחשים בפולנית
— וההצעה להצבעה חשאית מתקבלת.
כאשר תומכי בגין השיגו רוב גם בהצבעה
חשאית, פנה באדר לעיתונאים ואמר:
״ידעתי מראש. מה אתם חושבים, שאני מנהל
ישיבה בלי לדעת את רשימת המשתתפים?״

מרידוד. צעקות. הקהל הרב נוטל חלק
יותר ויותר גדול במהלך הישיבה.

״זה הסמל שלבם״:

* אז הוכנס לשימוש הנשק הסודי, כן
מוהו לא ניראה מעולם בשום כינוס, או
אסיפה, או דיון פוליטי: המוצצים.
(המשך בעמוד )26

אשולהעטלו:מ״ג״״יגג אשת העכביש
החולמת להיות דוג מני ת, עו שה כל מאמץ לשם כך.

יל כלהורדמ שונות אירע השבוע ב׳
/מועדון־לילה יפואי. ארבע יפהפיות
הילכו בין הקימרונות של הבניין, כשהן
עוטות שמלות מפחידות, שנראו כאילו הוצאו
מסרט־בלהות. מין תלבושת שאשת־פרנקנשטיין
או אחות־דראקולה היו שמחות
מאוד ללבוש.

פמו עטלף משוגע

ך! י פעם, כשהיינו צעירים ויפים, לפני
^ חצי שנה בערך, עוד היו עורכים תצר
גות־אופנה של שמלות מרפרפות בגוונים

;5 ;1האשה עם החוו בבטן״״;

שהיא תוצרת בת־ים. ה תל בו ש ת המפחידה התאימה עליה להפליא.

רכים, לצלילי ואלסים נוטפים מתיקות. אבל
מאז התרחשה מהפכה בעולם הגדול, וב־סיגנון
הלבוש שלו. העקרון החדש פשוט
מאוד: מה שיותר משוגע, יותר טוב. בפאריס
צייר אפילו סאן־לוראן הגדול פרצופים וידיים
על שמלות־הפאר שלו. אבל הוא לא
יודע כמה הדמיון שלו מוגבל, לעומת מה
שהמציאה בשטח המטורף הזה יפהפיה תל־אביבית.

יהודית פרי, לשעבר מלכת־החן, שאלפי
סיפורים ניקשרו בשמה, המציאה אופנה
מטורפת אמיתית, אותה הדגימה על חבורת
דוגמניות, שגם אותן היא המציאה.

ליה, ב שם מאריאן קולינס, שהופיע ה ב שמלה מפחידה נורא.

תלמה מכנס, למשל, שפסעה על המסלול,
ואחר כך עברה בין המעברים האפלים של
המועדון, הנמצא בחורבה עתיקה, עטתה
שמלה כתומה, מטורפת, עם שרוולים מתעופפים
כמו של עטלף משוגע, והיא נפנפה
בהם בעוז.
עד שהפכה לדוגמנית־הבלהות של שמלות־פרי,
היתד, תלמה סתם בחורה יפה, שהמקצוע
שלה היה להופיע במדורי הרכילות,
להיות הבת של האמא שלה, עדה מכנס
מהתחביבים. אבל עכשיו כבר ברור שיש
לה עתיד וורוד בעניין הזה של דוגמנות.

בפרט שהיא כל־בך משתוקקת לעתיד כזה.

טכור זה לא קישוט?

ועל וסע הברזל ג

׳קינורונווז

האפלים

מועדון הלילה התבלטו ה שמלות ה מפחידו ת
יותר, בפרט כאשר. הנערות הס תובבו בין ה־ה
חורבה ׳העתיקה, הזכירו את ד מויו ת־ ה סיו ט !של ימי־הביניים.

^ חדי העטלף הופיע עכביש נוראי.
הוא היה לבן, והתפרש על קורים, שהיו
על שמלה שחורה, שהיתר, על בחורה
בלונדית. היתד, זו לני אורן הגבוהה־גבוהה׳.
ומי שחושב ששמלת עכביש זה לא מפחיד,
שיתאר לו שמצלצלים אצלו בדלת, הוא
פותח, ודבר כזה עומד בפתח. זעקה מקפי־את־דם
היתד, מתקבלת כתגובה טבעית.
מצד שני, כששמלה כזאת, על בחורה כזאת,
מופיעים בנשף, יש להניח שכמה וכמה
גברים יעמדו בתור כדי להיכנס לרשת.
אחרי שהעכביש הלך לענייניו, הופיעה
על המסלול הבחורה עם החור בבטן. זאת
אומרת, לא בדיוק בבטן. אבל בשמלה. ב אמצע
החור היה הטבור שלה, שהיווה אחד
מקישוטי השמלה. מה יש, טבור זה לא קישוט
יפה?
חוץ מזה היתד, השמלה מוגבהת בחזיתה,
ומלאה ציורים מפחידים לרוב, בשחור ובאדום.
אבל הבחורה שהציצה דרך החור

היתד, אשה פאטאלית באמת. השחקנית ה־אנגליה
מאיראן קולינם הופיעה אפילו בסרט
גולדפינגר. ראו אותה רק שניה אחת,
אבל בעד זה היא ראתה את ג׳יימם בונד
המון זמן. גם בסרט סמוך על המרגלים
היא הופיעה, וגם עם חור בבטן, כאמור,
בשמלת־פרי המשונה ביותר.

נחש למלכת המים
^ לכוש המפחיד הבא היה בגד נחש.
| | הנחש השחור התחיל במקום שנמצא

דרומית לגב, ומשם הוא התפתל מסביב ^ ^
לירך וטיפס למעלה עד החזה, הוא ;היה
מגולגל סביב גופה היפה של ז׳אנט: לו? ץ ז

לשעבר סגנית־מלכת־המים של העולם הזה,
שהיום יש לה כבר ילד בן ארבע. חוץ מזה
שהנחש הזה הזכיר את קליאופטרה ואת
זיגמונד פרויד, הוא גם הזכיר את שמלותיהן
של הדוגמניות של טולוז־לוטרק, בתחילת
המאה. מה שמוכיח לכולם ש־האופנה
תמיד חוזרת על עצמה. אפילו אופ־נת־השגעונות.
ולא
רק זה. כמה ימים אחרי התצוגה
המפחידה הזאת, הוצפו בדי הקולנוע בסרטים
עם גיבורים בתלבושות כמעט זהות:
בירושלים הופיע גיבור גולדספיידר, עם
עכביש מצוייר לרוחב חזהו, בתל־אביב הוקרן
שזם, כשעל גלימתו השחורה עקרב לבן
ענק, והכי פופולארי היום, בכל העולם, הוי
איש־העטלף המופיע בסרטי הטלביזיה —
הבאט־נזן.

כך שמי יודע אם יהודית פרי לא קדימה,
פשוט, את האופנה המתקרבת, ומי
יודע, אולי נלך כולנו בקרוב בתלבושות
המטורפות המופיעות בעמודים אלה.

ה שבוע הוצג במועד 11 לילה יפואי
סיגמו לבו ש חד ש ומטורף לגמרי

בעלת השיער ה מ תנופף היא הדוג מני ת ז׳אנט לוי, יפהפי ה
אמיתית, היחידה מ בין הדוג מניו ת שהיא נשואה ואם לילך
פעוט. ז׳אנט ה שתתפה, כזכור, בתחרות מלכת־המים , 1965 זכתה בתואר סגנית המלכה.

אשת הנחש
יהודית פרי ה-
יפהפיה (למעלה)
קיבצה בסוכנות
הדוגמניות
שלה כמה
יפהפיות אמיתיות,
שהציגו
את יצירותיה

המוזרות. באמצע, מימין:
תלמה מכנס, ה־פוטוגנית
ביותר. מצד
שמאל, הכוכבנית מארי-
אן קולינס. למטה, משמאל,
סגנית מלכת-ה-
מים ז׳אנט לוי, ומשמאל
הדוגמנית לני אורן.
במרינה אבו־גוש
ומי שלא מרוצה...
אחר פעילות מודיעין ותכנון מתאימים
נקבעה שעת־השי״ן לשעת־בוקר מוקדמת
של אמצע השבוע שעבר.
המיבצע דפק כהלכה. החסימה הצליחה
יותר מן המצופה 19 .כלי־רכב של האויב
עלו על המארב בפרשת־דרכים.
הגיעה שעתה של יחידודהמחץ להלום
באוייב.
פשיטה. רק שהפעולה לא היתה צבאית.
היא היתד. אזרחית לגמרי. של אנשי מס־הכנסה,
ירושלים, נגד כפריי אבו־גוש.
אנשי מס״הכנסה, בחיפוי ניידת־משטרה,
פשטו בארבע לפנות בוקר של יום הרביעי
שעבר על פרשת־הדרכים מוצא, עצרו, בזו
אחר זו 19 ,משאיות אבו־גושיות, הורידו
את הפועלים, שהיו בדרכם לעבודה בכרמים,
עיקלו את המשאיות והחרימו את הפירות
והירקות אשר היו בתוכן.
הפעולה בוצעה נגד חקלאים פשוטים, שאינם
מבינים הרבה בדו״חות מם־הכנסה, עוד
פחות בהתראות־אחרונות־לפני־העיקול.
תקיפה. לטענת אנשי מס־הכנסה חייבים
האכרים עשרות אלפי לירות, יש ביניהם
נישומים שלא שילמו את מימיהם זה שבע
שנים. לכולם ניתנה שהות מספקת ליישב
את ענייניהם, הם זכו בהתראה אחר התראה,
עד שלבסוף פקעה סבלנות האוצר, שהורה
לבצע את העיקול התקיף.
לאנשי אבו־גוש היתד, דיעה אחרת: לא רק
שגובה השומות שלהם אינו עומד בשום
יחם למציאות (תביעה לתשלום 60 אלף ל״י
מסים מכפרי שיש לו 12 דונם מטעים, השווים
30 אלף ל״י) .אלא רובם אף לא זכרו
כי קיבלו את ההתראות וודאי לא את ד,־
ההתראות־האחרונות־לפני־העיקול.
תגוכה. בעוד המהומה נמשכת בכפר ההררי
בואכה ירושלים ופקידי האוצר מוכרים
את הענבים המוחרמים בשווקי הבירה למכירה
כללית ( 20 אגורה הקילו, כשמחיר השוה
הוא לירה אחת הקילו) הוחל בביצוע שלב
ב׳ של המיבצע.
פקידי האוצר חזרו לכפר, החלו בסידרת
עיקולים שנייה. הפעם עיקלו מספוא ורהיטים,
מלבושים ועדיים. כפרי שביקש
דחייה, הבטיח לסדר את החשבון תוף יום,
נידחה בגסות (״בנית לך בית, יש לך כרם,
אתה חייב לשלם!״)
הכפר געש. פעולת העיקול בוצעה בצורה
נקמנית מדי משתיחשב לפעולת גביית־מסים
סתמית. תושבי הכפר המרוגזים היו משוכנעים
כי הפעולה באה כתגובה על צעדיהם
המשפטיים של כמה מהם, זכו באישור על
בעלותם על הקרקע.
כי לכפריים, שמעולם לא נטשו את כפרם,
ואף סייעו בידי כוחות צה״ל ב־ , 1948 מסורת
של 18 שנות השתפטות על אדמותיהם.
מנגנון הרכוש הנטוש לטש, לעתים קרובות,
את עיניו על הקרקעות, כאילו הן בבעלות
ערבים שנטשו את הארץ, אך הפסיד במשפט
אחר משפט.
הערה. התמרמרות הכפריים מצאה את
ביטוייה בכינוס ישיבת־חירום של המועצה
המקומית. זאת נתכנסה בשעות הצהריים,
סערה משך שלוש שעות.
לבסוף הוחלט להזמין את נציג מס־הכנסה
ואת קצין המחוז על־מנת לקבל הסברים.
אך כשהופיעו שניים אלה, איש האוצר יעקב
יעקבי וקצין המחוז רפאל (רפול) לוי, הדהימו
את הנוכחים.
במקום להרגיע את הרוחות, אחר היום
השחור שעבר על אבו־גוש, שפכו שני הפקידים
שמן על המדורה, נתנו אישור־כביכול
לחששותיהם הגרועים ביותר של תושבי
אבו־גוש.
אחר שהסבירו את הרקע לעיקולים, סיימו
הפקידים בהערה מוחצת, אשר הדיה בוודאי
עוד יישמעו בכנסת. אמרו הם לאנשי אבו־גוש
שכמעט ולא האמינו למה ששמעי
אוזניהם ו מי שלא מרוצה מהמצב, ניקח
אותו על חשבוננו לשער־מנדלבאום. שיעבור
לירדן!״

לשון
לאבעד, דאנגד
השבוע החליטו כמה בלשנים לחדש מילה
עברית למושג נייטראלי.
על הצעה אחת לא דנו בכלל. היתר, זו
הצעת אליעזר בן־יהודה: לבל״ני (ראשי־תי־בות:
לא בעד, לא נגד).

0המוצץ שפוצץ 1

במרינה

(המשך מעמוד )23

שלושה מוצצים עטופים בנייר צלופן,
כשלכל אחד מהם מחוברת תווית הנושאת
את שם המוצר ״המוצץ המשובח בומבה״,
הושלכו על־ידי חבר תנועה אלמוני אל
עבר האגף של תמיר.
המוצצים פוצצו את הישיבה כמו בומבה
הרסנית. תוך שניה הבחינו אנשי תמיר
בחפצים הזעירים שנזרקו לעברם, קמו ב־זעקות
אל עבר האגף היריב ואל עבר
הנשיאות, כשהם מחזיקים מוצצים בידיהם.
״בושה!״ ״מוצצים!״ ״זה הסמל שלכם!״
״לא! זה הסמל שלכם!״ ״בוזזזזזז!״
רק מעסים הבחינו באותו הרגע בח״ב
חיים לנדאו, שזינק במהירות אל עבר
משליך המוצצים, הרימו בזרועותיו מאחור׳
ונשאו במהירות, כשרגליו מתעופפות
באוויר, אל עבר היציאה.
האלמוני ניצל מלינץ׳ .אילו היה נשאר
עוד רגע באולם, היו עטים עליו חברי שני
המחנות וקורעים אותו לגזרים. כי הכל
היו בטוחים בזהות שולחיו.
״הוא נשלח על־ידי תמיר, כדי שתהיה
לו הזדמנות לפוצץ את הישיבה.״ ״הוא
נשלח על־ידי באדר, כדי להעליב את תמיר״
״אני מכיר אותם!״ ״אני מכיר אותם!״
ואז,
שניות ספורות לאחר זריקות המו־צצים,
קמו אנשי שוסטק ותמיר, עזבו
את האולם כשקריאות בוז מלוות אותם.
כשקרבו לדלת היציאה, היו צריכים לפרוץ
להם דרך בהמון הצופים המשולהבים. חלק
נחלץ לגונן על תמיר בגופו. חלק אחר
עזר לו לצאת בדחיפות ובמשיכות חולצה.
האקטיבים יותר ירקו.
במדרגות נוצרה טבעת אנושית סביב
תמיר, שהקיפה אותו עד אל מחוץ לבניין.
שם הוכנס על־ידי מלוויו למכונית, שיינקה
אל עבר בניין הסתדרות העובדים
הלאומית, ל״התייצבות סיעתית״.

11ת ר 1מספרמ קו מו ת

ושביעית)״ י״א
לכיתות י׳
(שישית
לשנתהלימודיםתשכ״ ז
במג מו ת: הומניסטית, ריאלית וביאולוגית
לפי

תו כניו ת

מ שרד

ה חינו ך

והתר בו ת

* מורים אקד מ אים מנוסים
סטיפנדיות

א ספ ק ת ספרים ללא תשלום

חוגי ם לספור ט, ל א מנו תול מו סי ק ה
ה תי ע צו ת פדגוגית והרשמה :
תל־אביב, רחוב מ ר דון ,53
פינ ת רח׳ ריינס, טל 248514 .

יו ם בין השעות 08.00 — 14.00
בבל

במצלמת פולארויד־לנד החדשה :

השבוע נפתה קורס חדש
טלוידה מעשית
פרטיםוהרשמה 5—8 ,9—1 :

תל־אביב, ברנר ,17 מפנת אלנבי 55
תל־אכיב, אלנבי 128א׳
חיפה, שמריהו לוין 30

לפני שש שנים חש פועל־נמל צעיר
( ,)26 פואד שלמה, לעזרת חבר וחברה
שנגרפו במערבולת בחוף יפו. הוא הצליח
להציל את הזוג, אך טבע בעצמו.
אחיו המבוגר, פקיד מבאר־שבע בשם
שלמה שלמה, החליט להנציח את זכר אחיו
הגיבור בהזדמנות הראשונה. כאשר ילדה
אשתו, אסתר, כעבור שנה, את בנם השישי,
קראו לו פואד, לזכר הדוד.
חרוזי הספד. בשבוע שעבר חזר
מלאך־המוות על עצמו, שם קץ לחייו ה

שבול שדמה
״למה עזב ת —

^ שיבת המרכז המשיכה, ולרגע נידמה
היה כי השקט חזר אל האולם. אך לא.
היו״ר הנמרץ גילה, כי תמיר ואנשיו הלכו
אמנם, אך יחידת מאסף נשארה לקרב הסיום.
אלה
היו הניטראליים, והם התפלגו לשני
מחנות: ניטראלים אמיתיים וניטראלים מאוהדי
תמיר.
חבר מאילת מקבל את רשות הדיבור,
בתנאי ״שלא ידבר על אנשים״ ,רק על
עקרונות. הוא מדבר על עקרון אחד :״אני
מיואש מכולכם. שני הגושים איכזבו אותי.
מה יהיה על התנועה?״
״לך לתמיר!״ ״לא אלך, אני נשאר כאן!״
חבר שני רוצה את רשות הדיבור. הוא
מקבל אותה, אבל כבר אחרי המשפט ה־ראשיו
מפסיקו היו״ר בפטישו .״על זה
לא תדבר! הסיעה שלך כבר דיברה על
זה.״ ״אני לא שייך לשום סיעה!״ ״אתה
כן שייך!״ ״בוזזזזז!״ ״אני מדבר באדם
אינדיבידואלי.״ ״לא!״ ״טוב, אז אני מקים
סיעת יחיד.״
ואחרי שהוקמה סיעת היחיד, לצורך השעי״
נשמעה הקריאה ל״הצלת התנועה״:
צריך להפסיק את הישיבה, לעלות על קברו
של מייסדה, זאב ז׳בוטינסקי, ולשוב ולדון
אחר כך במוחות צלולים ובראשים קרים.
ההצעה לא נתקבלה.
במקומה התקבלו, תוך דקות ספורות, בנוכחות
תומכי בגין וכמה משקיפים של
תמיר, כמה הצעות מעשיות: נבחר נציג
המרכז, שיגיש את ההאשמות נגד תמיר
לבית־הדין העליון של חרות: יעקב מרידוד
נבחר ליושב־ראש ההנהלה החדשה.
באווירה של נצחון קם בגין לנאום. הנאום
הראשון מאז התפטרותו בוועידה. הוא׳
סיים בבקשה לשיר את הימנון בית״ר,
חזר למקומו זהחל לשיר :״מגוב ריקבון
ועפר, בדם ו ביז ע...״

ח בר ת פול ארויד הו צי אהל שו קמצלמהחדשה — דגם לנד , 20 הנו תנ ת
אתה צי לו ם הג מו ר תוך 10 שניות ויש להמד או ר ה מו די עאםה או ר
מ ס פי ק לצילום. א מנ ם יש כבר ב שו קמצל מו ת ה מו צי או ת ת מונו ת ג מו רו ת
על ה מ קו ם, או לםמ חי רן גבוה ; מצלמת פול א רויד החדשה, ה מ כונ ה
״ סווינג ר״ ,מיו עדת לציבור הרחבומ חי ר ה רק — 13?.ל״י.
או רכה של ה״ סווינג ר״ רק 15ס ״ מומשקלה 600 גרם. הי אכה קל ה,
שאפשר לשאתה ברצועה של יד, דבר ה א הו ב על נ שים ובני הנוער.
ה שי מו שבמצלמה הו א קל: ה צל םמקרב או ת ה לעיניו, מסתכלב מחפ ש
ה מי ל ה ״ 1 0י ״ 1שבמחפ ש
ו מ סו בבאת הכפ תו ר ה מיו ח ד עד א שר

ה״ סווינג ר״ מ ק פי א ה תנועה, בבי ת או בחוץ מ כיוון ש הי אמשתמשת
בסרט פול ארויד רגיש — לנד מ הי רו ת ,3000 /ויש להת רי ס הפועל
ב מ הי רו ת של 1/200 שניה, מ הי רו תהמס פי קהלת פו ס צולל־ל מי ם תוך
כדי ק פי צ תו.
א ת גלילי הסרט פול ארויד 20 שחור־לבן מ כני סי םלמצלמה בלי השחלה
או מי תו ח. בבל גליל — ש מונ ה ת מונו ת — 6 x 8ס״ מ, ה מ פו ת חו ת
בצורה דו מהל פי תו חהת מונו ת ברוב המצל מו ת הי ק רו ת של פול א רויד לנד.
ה מ חי רהקמ עוני של הסרט הו א 13.90ל״י.
מד או ר ״ מד ב ר״ ,צילו ם גמור תו ך 10 שניו תומ חי רהרק — 139.ל״י.

אין צויד בידיעות קודמות.

״מ אמד שרו ם?׳׳

״אני מיואש מכולכם:״

גסגסוה ג 1ד דיו

6חודשים — כולל מבנה המכשיר,
כוון, תיקונים, אנטנות והרכבה.

אסונות

ל,רכן שלמה (יומיים לפני האסון)
— את אבא ואמא?״

צעירים של פואד שלמה ( )5באותה שיטה
בדיוק בה קטל, לפני שש שנים, את הדוד,
פואד שלמה.
פואד (״רוני״) שלמה ביקר עם אחותו
היחידה, רות 17 בבריכת מלון נאות
מידבר בבאר־שבע. כאשר האחות לא שמה
אליו לב לרגע קם, טבע הילד בבריכה.
האב שלמה ,50 ,שאיבד תוך שש שנים
אח ובן באותה צורה, היה רצוץ ושבור,
הילך בבית עם מבט תוהה ומילמל לעצמו
את חרוזי ההספד שכתב לילד:
רוני / ,למה עזבת את אבא ואמא /
ואת האחים שלך / ,ואת רותי התמימה.
רוני /מי יאמר ״ שלום, אבא מי
יאמר ״מה הבאת לי?״

בשמע הבא:

אורי אבנרי
ונד

הקאדיידה של תמיד
העולם הזה 1515

ח תונ ה
*הודית
המיליונר האמריקאי שאני לא אגלה לכם
את שסו אבל אתם יכולים לנחש, הוא
אח 1ממנ היגי הנופד״ל. המיליונר הזה, שעלה
מאמריקה לפני שנתיים, הספיק לחת!
בארץ את שני ילדיו, ב ח תונו ת כל כך
עצו מו ת, ע שירות ויוצאו ת־דופן בפאר שלהן
שהחוגים הדתיים עדיין זוכרים או תן לטובה.
לכן לא היה גבול לגלי־ה שמועות ש פ
שטו ב חוגי ם הללו, כ שאותו מיליונר עצמו׳
השיא ב שבוע שעבר את בתו ב ח תונ ה סודית,
שקטה, בה השת תפו כעשרה איש בלבד.
רוב האנ שים ני ח שו שהבת נכשלה בעבירה,
ועכ שיו היא נאלצת להתחתן עם
כרסה בין שיניה. אלה שלא הכירו את
הבחורה, ח שבו שאולי היא חיגרת, או
גיבנת, ולכן מנסים להשיא אותה בצינעה.
רק מעטים ידעו שהיה זה סיום של
מלחמה קשה ומעייפת, שהתנהלה כל ה
קיץ בין האב לבתו: הבת התאהבה בבחור
משכיל, נעים, אינטליגנטי, נחמד, אבל המ
שפחה סירבה לתיתה לו לאשה. כי הבחור,
למרות כל של מותו. היה בן העדה הספרדית.
מה לא עשו לה? ! סגרו אותה בבית.
היכו אותה. אסרו עליה להיפג ש איתו.
הבטיחו להשיא אותה ב כו ח למי שהו אחר.
אבל הבת נשארה עיקשת. ובסוף הגיעו
הדברים לידי כך שהיא הודיעה להוריה ש־היא
עו מדת להתאבד, אם לא יתנו לה ל הינשא
לבחיר לבה.
ההורים הסכימו, אבל התביי שו נורא.
וזאת הסיבה למה ערכו את החתונה של
הבת, בשקט, בסודי סודות.

גדוגיות,
בשרים. מבוני1ת וחבלים
ביום הראשון האחרון כמעט לא נשאר
בארץ מי שישמור על המדינה, מי שינהל
את הפוליטיקה שלה, ומי שיכתוב על כל
זה בעיתונים. כולם היו עסוקים בחתונתה
של ליאורה בן ץ$מי, בתו של בעל
מעריב, המיליונר עובד בן־עמי, עם הכתב
הצבאי של העיתון, אלי לנדאו.
היא היתר, תמיד מוקפת בעיתונאים. כל
ידידיה וחבריה ומכיריה היו עיתונאים,
והיה ברור לכולם שבסוף, אם היא תתחתן׳
יהיה זה מישהו מהמקצוע. וכף היון,י
כל שמונה מאות האיש שמילאו את החתונה
עקבו בהתפעלות אחרי השמלה הלבנה
הנהדרת של הכלה, אחרי היופי הנוצץ
והבלתי־רגיל שלה, ואחרי האמא המאושרת,
יפה כן־עמי, בשמלה אדומה,
ארוכה, וכמו כן אחרי שתי האחיות היפהפיות,
שהובילו את הכלה, כשהן עצמן
לא נופלות ממנה ביופיין ובלבושן.
כמעט כל הצבא היה שם. החל ברמטכ״ל
וכלה בקצינים פשוטים. כל העיתונות היתד,
שם, חוץ משמואל שגב, הנמצא ביחסים
מתוחים עם החתן, וכמעט בל הנציגים
החשובים של חירות, כולל מנחם כגין
ויעקב מרידוד, גם הם היו שם.
חוץ מכל האנשים החשובים היתר, החתונה
מלאה ידידות יפהפיות ונחמדות של
ליאורה, ושל האחיות שלה. כך שכל מי שלא
היה חשוב בחתונה היה יפה, ולהיפך.
באלי לנדאו, החתן, קינאו באותו יום
הרבה מאוד עיתונאים. הם קינאו בו באופן
אישי, על שנשא לו יפהפיה, הגונה, ומשכילה,
ונחמדה לאשה, וקינאו בו באופן
מקצועי, על שהפך, לאחר שנתיים של עבודה
בעיתון, לחתנו של הבוס הגדול.
לחתן היה עבר צבאי די עשיר, וזה היה
ניכר בחתונה שלו. הוא היה סרן בצנחנים,
ואחר כך הפך כתב ב מחנה, ומשם
הגיע להיות הכתב הצבאי של מעריב.
אשתו לומדת באוניברסיטה, שנה שניה
מדעי־הרוח, ושניהם מתכוננים להמשיך, ל
החילות
השנה
כשראש־השנה מגיע, צריך לעשות את חשבון־הנפש וסיכום
השנה. גם אני עשיתי, וזה מה שהתברר :
הגירושין הסנסציונים ביותר של השנה היו גירושיה של
הדוגמנית שמעונה שווא רץ מכני כירק. הם היו סנסציונים,
בעבר משום שקדמה להם חתונה סנסציונית, היו גם כל המריבות
הסוערות שנערכו בין בני־הזוג אחרי.
והיות ואחרי הגירושין האלה התחילה שמעונה להיראות באופן
קבוע מאד עם נווהן רוזוולט, מיליונר גדול, יצרן־בגדים
אנגלי, מנבאים לה שהעתיד שלה יהיה עוד יותר סנסציוני
מעברה.
לעומת התואר גרו שת השנה, שהוא תוארה הבלעדי של שמעונה,
הרי על התואר נלת השנה נלחמות עדיין בתו של אשכול עו פרה
אשכיל, שנישאה לסטודנט צעיר; בתו של שר האוצר פנחס
ספיר, ציפורה ספיר, שנישאה אף היא לסטודנט, ובתו של
השר משה חיים שפירא, נעמי שפירא, שנישאה למפיק־סרטים.
יחד איתן נלחמות על התואר הנכסף הזה אלה שפירא,
שנישאה נשואין מפתיעים לדויד שין! מלונאי; וכקי סיזין
שנישאר, לאחר הרבה פקפוקים לבמאי פיטר פריישטאט,

שני, אבל המזל לא האיר לה שם פנים, היא ניסתה עוד כמה
מזלות, ובסוף החליטה שהמזל הוא בוגדני והתחילה לנסות את
מזלה באמרגנות.
אבל הסנסציה של אתי ביטמן היא אירוע יומיומי פשוט לעומת
הסנסציה שסיפקה לנו השנה מנדי רייס״דייוים, שהגיעה

אילנה רוכינא ווייסמן
לארץ מלונדון הזוהרת, והתאהבה כאן, לא פחות ולא יותר, מאשר
בדייל הישראלי רפי שאולי.
הבחורה הפרלמנטרית הזאת התחילה לבשל חצילים, לסחוב
סלים, ולנקות את הבית. היא עומדת להתחתן עם רפי בשבוע
הבא. אחת הגרוניות שלה היא בסך חמשת אלפים לירות שטרלינג,
אותן תקבל מהעיתון הלונדוני דיילי אקספרס, תמורת מכירת סיפור
אהבתה לרפי.
על התואר נערת־הבילוי־בדיסקוטק נלחמו השנה מיקי כן־קיקי
שהגיעה מארצות־הברית והפכה לבעלת דיסקוטק בעצמה, ויהודית

כקי פוזין ופיטר פריישטאט
שירד בגללה מהמטוס, דקה לפני שעמד להמריא חזרה לצ׳כיה
מולדתו.
אבל מכל אלה גונבת את התואר דווקא זאת שהתחתנה הכי
בשקט. הזמרת אילנה רוכינא, שהתחתנה בפעם השלישית, עם
המהנדס ,,גוגו״ ויסמן, בנשואין פתאומיים, חשאיים, לאחר
שכמעט בטוח היה שתינשא לידידה מנחם גפן.
גם גברים גרמו לכמה וכמה אירועים חשובים השנה. ביניהם
היה שמואל אומני, שהספיק לריב ולהתגרש מאשר, אחת אם
ילדו, אחות במקצועה ולהתחתן מחדש באמריקה, עם עדנה
גו רן (גרינשפון) הישראלית העובדת בשגרירות.
בדרכיו הלך גם דן שמר, שהואשם ברצח קסטנר, אשר הספיק
להפוך לשחקן תיאטרון, להכין את חתונתו הבאה, בזמן נשואיו
הראשוניים, להתגרש מהנשואין הראשונים, ולהתחתן עם הנשואין
הבאים שלו, עם אתי גרוסמן, שכבר מצפה לתינוק.
אבל היו השנה גם סתם סנסציות, בלי נשואין ובלי גירושין.
סנסציה די מעניינת ביצעה למשל, אתי כיטמן, נערת־זוהר
עמומה, שניהלה רומן קצר בן שבועיים עם שחקן־זמר מפורסם,
שכמעט התגרש בגללה. היא -ניסתה את מזלה אצל זמר־שחקן

אלא שפירא ודויד שין!
פרי, שמצליחה אף לקבל משכורת
מבעלי דיסקוטק, רק בכדי שתהייה
השנה הזאת, כפי שאתם רואים,
המעורבים בה מבטיחים לי שידאגו

חודשית של כמה מאות לירות,
נוכחת במקום, מידי ערב.
עברה די טוב, וכל הגורמים
ככל יכולתם גם לשנה הבאה.

אחר׳ החתונה בעיסוקים הקודמים שלהם,
אלא שלפני זה הם יטיילו קצת באנגליה
שוויץ וצרפת, ויבלו להם שם את ירה־הדבש
שלהם.
כל החתונה עברה די בשמחה ודי בששון.
רק בזמן שהרב •טלמה גורן,
שניהל את הטכס, קרא את הכתובה, וציין
שדמי־הכתובה הם מאה אלף לירות׳ עבר
רחש בקהל, וסוף מכס הנשואין לא הצליח
להגיע לאוזני השומעים.
יומיים לפני החתונה הביגארצית הזאת
נערכה חתונה די דומה לה, בה השתתפו
גם כן שמונה מאות איש, והרבה כיבוד,
ושמלות פאר, ואנשים חשובים.
החתונה נערכה לכבודו של מיקי זיל־כרשטיין,
בנו של פאול זידכיע׳-
מיין, מנהל מלונות דן והמלך דויד,׳ שנשא
לו לאשר דיילת אל־על.
בחתונה היה אוכל, והמון תזמורת יכל
שאר! ההפתעות. אבל הכי התרשם הקהל
מזה שהוגשו שם עשרים וחמישה מיני
בשרים שונים.
מיקי, כמו אלי לנדאו, גס קשור בצבא.
הוא קצין שם, והעובדה הזאת גרמה לכל
קציני צה״ל הרבה עבודה. הם נאלצו לרוץ
מחתונה לחתונה.
הקהל נח יומיים, וביום החמישי נערכה

א 7חי? היהדות
הרב מאיר הגר,

לאדמור מוויזניץ׳,
היתה בת יפהפיה. היה לה שיער בלונדי
ארוך, עיניים חו מו ת גדולות, ועור בהיר,
שקוף, וקראו לה ברכה. זה היה ברומניה.
הבת גדלה והשדכנים התחילו ל הגיע
לבית האדמו״ר, ואז, לפתע, קרה האסון.
יום אחד עזבה הבת את הבית, הצטרפה
לגרעין של ה שומר הצעיר, ועלתה לארץ.
בשביל מ שפחת האדמו״ר פירו ש הדבר היה
שהבת מתה.
ברכה נישאה לחבר קיבוץ וילדה שני יל־

שוב חתונה. הפעם התחתן בית־חרושת למכוניות
עם ביח״ר לחבלים, הנשואה היתד,
בתו של מנהל אוטוקארס יצחק שוכיג־סקי,
סימה, והיא נישאה לדן ירושלמי,
הבן של חבלי ירו שלמי.
החתונה נערכה במלון ציון, בחיפה, בנוכחות
אלפיים וחמש מאות איש, ביניהם
היו דרוזים, מכיבדים ואפילו ראש־העיר
חושי.
עכשיו כל מכובדי הארץ נחים ואוגרים
כוח לחתונות הבאות עלינו לטובה.

דיס בלונדיס וחמודים, שהתחנו ככל שאר ן הילדים בקיבוץ.
גס מ שפחת ה עלתה בינ תיי ם לארץ. ה־אדמו׳׳ר
מוויזניץ׳ התיי שב בבני־ברק, וי הודים
סכל קצווי־תבל היו עולים לחצרו להתחמם
באורו.
המרחק הגיאוגרפי בין הבת הסוררת ומש פחתה
לא היה רב. אבל הם לא התראו אף
פעם. הז מן עבר, הילדים גדלו, והבת החלה
מתגעגעת להוריה, באות ה מידה בה החלה
מתאכזבת מהקיבוץ, מה שומר־הצעיר, מהאידיאלים
ואפילו מהחיים החילוניים.
יום אחד היא נסעת לבני־ברק ודפקה בח
שאי על דלת בי־ת־אחותה. האחות, שפ תח ה
את הדלת, פחדה לדבר עם הבת המוחרמת.
היא התחננה בפניה ש תעזוב אותה לנפשה.
אבל ברכה לא עזבה או תה, וה אחות הל כה
לדבר עם האבא. תאבא לא רצה ל ש מוע
את שם ב תו, אבל גם הוא התרכך. הוא
הלך לפגו ש אותה, וכ שראה או תה, לא התאפק
ונפל על צווארה. הבת ביק שה סליחה,
והביעה חרטה על כל מע שיה. האבא הסכים

לה שיב אות ה לחיק המשפחה.
ברכה גזז ה את שערותיה הבלונדיו ת, עזבה
את בעלה, שלחה את שני ילדיה הקי בוצניקים
לי שיבות, ועכ שיו היא חיה בבני־ברק
כיהודיה כשרה לכל דבר.

קולנוע סרטים ישיש בן שיש-ס

ת מרוקי
ה צ מר ת
של אירופה

פו ר טונ ה
עכשיו בכל התמרוקיות
המובחרות.
חלב-פנים,
מי פנים.
טוניק,
אלה ה ם התמרוקים שישוו לעור פנייך
את המראה האירופי המטופח
יופי מתחיל עם

מן ם1ר־ו

לכל לקוחו תינו,
ספקינו וידידינו

שנה טו בהומ בו רכת

11111

1ז^ז 1ש \ \

פ אונ די שנ סבע ־רו

ב׳ת חרושת לסחוכיס. חדות וחגורות ססדרנר, רא(1וו1ר.

הקוסמטיקה -עתידו!
קו ר סי ם חד שים נפת חי ם
בחוד שספטמברב בי ה ״ ס
הידוע לקוסמטיקה

גניה
מספר

ה מ קו מו ת מוגבל.

ההרשמה :

ביה״ס לקוסמטיקה גניה ,
ת״א, בן־יהודה ,52 טל 222 77 3 .

ברכת שנהטובהש לו ח ה לכל בוגרו ת בי ה ״ ס

שג החלפה
שנה חדשה באה, אבל הצילומים
שצילמת בשנה החולפת, תמיד
נשארים ואתם הזכרונות. עם
מצלמה חדישה פשוט וקל לצלם!
קנ ה

אצל

ותהיה

שנ ה

בימים מ סוי מי ם השתחררי
מאי נעימות בעזרת טמפוני
דיאנח

מומחה

תמונה ראשונה: פורטונה צוחקת. תמונה
שנייה: פורטונה צוחקת. תמונה שלישית:
פורטונה צוחקת. תמונה רביעית: עיניה הצוחקות
של פורטונה נפגשות בעיניו הירוקות
של מישל מורגן הבן. הפה שלה נסגר.
אהבה ממבט ראשון. תמונה חמישית: מישל
מורגן הבן נוגע לפורטונה ביד. תמונה שישית:
מישל מורגן הבן נוגע לפורטונה
בגב. תמונה שביעית: משפחת בוזאגלו, המשפחה
של פורטונה. קוראת לפורסתה
פרוצה, ויוצאת להרוג את הבן של מישל
מורגן.
שכחו לשאול את הגיל. הצרה בסרטו
החדש של מנחם גולן היא שאין בו
התפתחות עלילה. גולן, שכתב את התסריט,
הכנים לתוכו את כל האלמנטים של הסרטים
נוסח איטליה, לפי סדר קבוע מראש,
ולא הספיק להכין לקראתם את תוכן העניינים.
לכן התנפלות המשפחה על פורטונה
נראית שרירותית, ובלתי־מסתברת.
התפתחות האהבה בין פורטונה לבחור
הצרפתי נראית שטחית מדי, לא מעוררת
אמון, וכן גם השנאה של המשפחה
אל הבחור.
הסיפור הבסיסי ישנו. פורטונה הובטחה
לגבר שלא היא ולא הוריה מכירים אותו.
היא מתאהבת במקומו בגבר צעיר ויפה.
אבל ההורים שלה מתעקשים לתת אותה לגבר
האחר, שהוא כמובן זקן ומכוער, שמן,
יש לו כרס ותחתונים מכוערים, והוא גם
נוחר ומזיע מתור שינה.
זוהי העלילה היסודית. אין בה טעויות
משום שהיא כבר קלאסית וידועה בעל־פה.
אבל הפרטים בתוך העלילה מלאים טעויות
ושגיאות גסות.
הבעל שהועידו לפורטונה הוא בן שישים
בערך, האבא של פורטונה, שנראה גם כן
בערך בגיל הזה, חתם עם האבא של הזקן
בן השישים על חוזה חתונה. רק שבזמן
החתימה הוא שכח לשאול את האבא בן כמה
הבן שלו, או שאולי הבן גדל יותר מהר•
בינתיים. בכל אופן, כשהבן הזה, שחי עד
עכשיו במרסיי, מגיע ארצה כדי לשאת את
הנערה לאשר״ מקבלים כולם שוק. הם חיכו
ליפהפה צעיר בן עשרים ומצאו ישיש בן
שישים,
יש בסרט עוד הרבה טעויות כאלה. אבל
יש בו גם תמונות יפות של חיי המשפחה
מרובת הילדים. תיאור הכוח והשלטון של
ראש המשפחה, עמידה על מנהגים ודרכי-
חיים של אנשי דימונה. ולקראת הסוף, כש־המאורעות
נעשים תכופים יותר, נעשה הסרט
מעניין יותר. כמה סצינות של לפני החתונה,
של המפעל בו המשפחה עובדת, של
השביתה — הן די חזקות.
עוד הרכה ליטוש. השחקנים הישנים
של הסרט לא הכזיבו. גילה אלמגור יוצאת
מן הכלל, פייר בראסר משחק מצויין כמו
תמיד, וכן גם יוסי בנאי, אבנר חזקיהו,
אברהם מור, בומבה צור וכו׳.
גם השחקנים החדשים לא הכזיבו. מייק
(מישל מורגן הבן) מרשל נראה פחות או
יותר בסדר, שמוליק קראום נראה מצויין,
וגם משחק בצורה משכנעת, ורק אהובה
גורן זקוקה עדיין להרבה הרבה ליטוש, גם
אצל קוסמטיקאים וגם אצל במאים.

טרון ה טו ב
האוצר מאגם הכסף

(אוריון,

אביב) לקס בארקר כבר לא טרזן. הפעם
הוא איש תרבות, אוהב צדק, שונא כסף ורשעים.
האוייב שלו, הרברט לום, הוא רשע
מרושע, אוהב כסף, שונא צדק וצדיקים.
וינטו הוא האינדיאני הטוב העומד לצד הצדיקים.
חוץ מזה יש אוצר הסיירת מדרה,
שנעשה לפי סיפורו של קארל מאי, אוצר,
הנמצא בסיירה מדרה, וסיפור אינפנטילי
מרגיז על האנשים הקשורים בו.

כוכבים

מרוצה

טובה

1 3נ ו 1בדנר
חי פ ה, ר חו בהחלוקז 3

(מוגרבי,

תל־אביב;

ישראל)

המפיצים: חב׳ נורית בע׳׳נו

אורסולה אנדרם עומדת לחולל בעצמי׳
שינויים. היא ערכה מסע קניות של
חמש־עשרה פיאות נוכריות, והמראה החדש׳
שלה יהיה שעיר מאוד. צבעי שחור־ג׳ינג׳י־חום.
זה אולי יעזור למי שפני האבן וגוף אותה השיש שלה נמאסו עליו כבר.
אורסולה אנדרם מהסעיף הקודם אינה עומדת׳
בניגוד לכל השמועות, להתחתן עם
כלמונדו .״לא התגרשתי מג׳ון דרק כוי

לכבול את עצמי מחדש,״ היא טוחנת את
אימרת הכנף של הגרושים והגרושות^ .
אן מרגרט, המומחית הבלעדית לסכם
בקולנוע ד,הוליבודי, החליטה להחליף את
המקצוע שלה. היא רוצה לעזוב את הסכם
ולהתחיל לשחק. היא מקווה לעשות את זה

יול כרינף

בלהתראות מיסטר צ׳יפס.

מתחיל לגלות סודות מימי נעוריו. הוא גילה
עכשיו שבגיל תשע נאנס באכזריות על־ידי
המשרתת הסינית שלו. אף אחד לא מאמין
לו. אומרים שהתגלית הבאה שלו תהיה שקתרין
בגיל
עשר נולד לו מזה ילד.
דנם ופרנסואז דורליאק לא היו מאוהבות
האחת בשנייה בעת הסרטת העל מו ת
מרו שפור. להיפך. שתי האחיות הללו כל
כך רבו ביניהן, עד שהיה צורך להביא למקום
הצילומים את האמא המשותפת שלהן
שתשליט שלום ביניהן ^ .ג׳ון הסטון
עומד לביים סצינה בק אזינו רויאל, אחד ה־ג׳יימס
בונדים הבאים עלינו לטובה. הוא
לא רק יביים אותה, אלא ישחק בה, לצידו
של שארל בואייד, ו־ויליאם הולדן כשלי
מרווין קיבל את האוסקאר על משחקו
בקאט בלו, היתד, המשכורת שלו 100,000
דולאר לסרט. בעד הסרט הנוכחי שלו הוא
מקבל .300,000 הוא לא מצליח להשיג מש־

שחקנית זומר
כסף,

כסף

וכסף

כורות גבוהות יותר משום שהוא מסרב
לשחק את התפקידים שמציעים לו. מציעים
לו רק תפקידים של קאו־בוי שיכור וממוראלקה
זומר העשירה והמאושרת,

גילתה לא מזמן את דעתה על האושר ועל
העושר. לדעתה, הדבר הכי חשוב בחיים
הוא הכסף. הוא לא חשוב אמנם יותר מה־אהבה,
אך גם לא פחות חשוב ממנה. היא
אוהבת את המקצוע שלה בגלל שמרוויחים
בו הרבה כסף והיא אוהבת את בעלה משום
שהוא עשיר. למרות זה היא מודה שהיתר,
מתחתנת גם עם אדם עני, אבל רק אם היתד,
די מאוהבת בו, ורק אם היתד. די עשירה
כדי לפרנס אותו בווילה, ובחיי המותרות
להם היא רגילה * .הזוג הצרפתי ג׳וני
הולידיי וסילכי ורטן, שבמשך שנה
שלמה הציג לצרפתים דרך הטלוויזיה והעיתונות
את האושר המושלם, ממותק בסכרין
וארוז בחבילות פלסטיק — כבר לא כל
כך מאושר, ג׳וני מבלה מחוץ לבית בילויים
רווקיים עליזים ומגיע הביתה לעיתים רחוקות•
וסילבי והילד שלה, שהיא עומדת ללדת׳
חיים להם בבדידות עצובה. הקהל הצרפתי
מזיל עליהם דמעות סכויניות מתוקות.

תדריך

ארבע לפנות כוקר

(פאר,

תל־אביב) סיפור עצוב על ארבעה אנשים
בודדים השקועים בתוך עצמם ואינם מסוגלים
להתקרב איש אל רעהו.

* * שני קוני למל

(אורה, חי פ ה;

הוד, תל־אביב) עיירה יהודית תוססת, מלאת
דמויות ציוריות של יהודים יפים, בטיפולו
החם והאוהב של ישראל בקר. לפי מחזהו
הקומי של גולדפאדן. משחק מצויין של כל
המשתתפים, ובעיקר: מייק בורשטיין וז׳רמן
אוניקובסקי.

* שבעה פלאי תבל

(סינרמה, תל-

אביב) יערות בראזיל, הפירמידות של מצריים׳
ארץ־ישראל, הגיישות של יפאן. ועוד
כמה פלאי תבל, דוהרים בשלושה מימדים,
אל תוך האולם הענקי, המפואר והמרופד.
העולם הזח 1515

) 101 ) 0 0ו 11ו ״ \

העולם הזה 1515

0101611

החולצה המלהיבה כל גבר ואע\ה

ספרים
מקור
ה ״ ס, אהבה ומוות
חימו מלך ירושלים
7יבוחד בטוב ביותר:

(מאת יורם קני

יוק; הוצאת עם עובד; 175 עמי) לנזירה
קלארה, המחר פת ומגדפת בארמנית, ערבית
ועברית. דעה לא סובה על אחיות בית־החולים
הארעי ג׳ בירושלים הנצורה: 1948 ,
״הן אינן שוות רקיקה אחת של סריס
סודאני.׳׳
דיעה זו משתנה מן הקצה אל הקצה
כאשר אל בית־החולים (לשעבד המינזר על־שם
הירונימוס הקדוש) מגיעה אחות חדשה,
חמוטל הורוביץ (שיער קצר, אף סולד, לא
מכוערת).
אהבה מוזרה. חמוטל היא יעילה ולעניין.
והעניין העיקרי אותו היא מגלה, בין
מאות הפצועים קשה, הוא חימו פרח בן
ה־ . 19 על חימו ,״שהבחורות היו מתעלפות

סופר קניוק
עם עין אחת ועם רגל אחת

ה מו שלמתב סיג ריו ת י שראל. כל שמבק שי ם
ב סיג רי ה ח די ש ה — יש בי^ 1£ו ,7ת ע רו בתאמ רי ק אי ת,
קינ ג ־ סייז, פי לטרי עי ל ו קו פסתמכ סו בבה דו ר ה.

בחר ב טוב ביותר

-ע שן 4£וווד

עליו בערימות.״ אפשר לומר כי ״נשמתו
כבר נפחד, את גופו״.
הוא פצוע אנוש (״רגל שמאל איננה, יד
אחת איננה עד המרפק, יד אחת איננה עד
פרק היד והבטן רטושה ושתי העיניים
גם הן אינן״) והעתיד שלו גם הוא כבר
מאחוריו.
חמוטל מקדישה את כל זמנה לשבר־האדם
חימו, אפילו ישנה לידו. האהבה המוזרה
חסרת־תיקוזה ולבסוף מזריקה חמוטל לחימו
זריקת־מוות וגואלת אותו (ואת עצמה) מן
הימורים.
חוכמה יסודית. ספרו השני של יורם
קניוק ,37 ,איש פלמ״ח, מלח, צייר, מוסמך
האוניברסיטה העברית לקבלה ולתולדות האמונה
היהודית, וכיום יועצו האומנותי של
גיורא גודיק, איננו סתם תיאור של התקשרות
מוזרה בין אחות לפצוע גוסס במלחמת
תש״ח.
הספר מעלה את הבעיות הנצחיות של
טעם החיים, האהבה והמוות. וזה בכלל לא
משעמם או חסר־עניין כפי שזה נשמע. כי
קניוק יודע את מלאכתו, לא נמנע מלהשמיע
חוכמות־חיים יסודיות ביותר דרך פיות גיבורי
ספרו.
והוא גם אינו נמנע משימוש בביטויים
לא מקובלים, אך קולעים למטרה.
למשל:
• רק דבר אחד יכול עיוור לראות, שאין
לו במה לראות.
• להשכיב בחורה אפשר גם עם עין
אחת ועם רגל אחת.

טאר אג ה 3ר טי 1ני
אדום על חאקי (מאת סגן־אלוף

ישראל מה רי״ק; הוצאת מ ע רנו ת; 296 עמ ׳)

כותרת־המישנה לשם הספר מסבירה שזהו
סיפורו של פאציפיסט שרוב ימיו לבש ^
מדים. יותר נכון היה לכתוב שזה סיפורו
של לובש־מדים, אשר כל ימיו העריך מאד
נערות.
ד״ר מהרי״ק, קצין חר״פ (.חיל־רפואר ),בכיר
בצה״ל, שנפטר בשנה שעברה, ידע להביע
את המלה יין בשבע שפות, התפרסם בצר,״ל
כדוקטור עם ה ססן (המטרה העיקרית:

העולם הזה 1515

בקבוקי שק״ם) ונלחם בהצלחה רבד, בשבירת
משמעת המים*.
גרמגי כין הרגליים. לפני צה״ל
היה ד״ר מהרי״ק רופא קופת־חולים, קצין־
רפואה בריטי ורופא במחנות העולים בקפריסין.
עיקר
זכרונותיו, בעלי גוון סטאלאגי
כמעט, מתייחסים לתקופה בה ד,וצנח כרופא
אל הפרטיזנים של טיטו ביוגוסלביה.
הוא מספר על פרטיזנית ה״מנתחת״ ,בעודם
בחיים, גרמנים באותם חלקי־גוף שהטבע
הועידם לזיווג. פרטיזנית אחרת, ייניה,
מכרה את גופה במחיר הגבוה ביותר —
דמם וחייהם של כובשיד, הגרמנים (״הם
הוציאו את נשמותיהם ברגע המאושר
ביותר, כשהגיעו לפסגת תאוותם.״)
במדיניות פיסגה זאת הצליחה ייניה לחסל
לא פחות מ־ 201 גרמנים, בעודם בין
רגליה.
לד״ר מהרי״ק גם הסבר מקורי מדוע
קצין אנגלי מסויים היד, רודף־שמלות גדול:
אשתו היתד, סקוטית וד,סקוטיות, כידוע,
קמצניות (כולל

תמרורים

התארס.

הנסיך מיכאל מבית הנין
הקיסר הגרמני האחמבני־ד,אצולה,
יוטה יידן,
האירוסין, שמטה המשהנסיך
מכל נכסי הירושה

הוד,נצולרנים,26 ,
רון, לצעירה שלא
.23 כתגובה על
פחה הקיסרית את
שלו.
נישא. כתבו הצבאי של מעריב,
אליהו לנדאו, לליאורה (אלינור) בן־עמי,
אחת משלוש בנותיו של בעל העיתון, עובד
בן־עמי•
* נישא. בפעם השישית, שחקן הקולנוע
מיקי רוני ,43 ,לידידת משפחה ותיקה,
מרג׳י ליין, אחר שאשתו החמישית
נהרגה בראשית השנה.
^ נפצע. קצין צבא תימני בשם עבד־אללה
אל־טייב, בדקירת פגיון על־ידי שר־החינוך
התימני, מוחמד אל־חאלדי, כאשר הקצין׳
שביקש מילגת־השתלמות, שלף אקדח
לעבר השר.
* טכע. בבריכת השחייה בבאר־שבע,
רוני שלמה, בן חמש, שנקרא על שם אחיו,
רוני שלמה, שטבע לפני שש שנים בחוף
אשקלון.
נפטר. בניו־יורק, העיתונאי אליהו
בן־חורין .64 ,בן־חורין, שנולד כזליג בידנר,
עלה ארצה עם העלייה השלישית, ייבש
ביצות, סלל כבישים ושתל טבק. הוא היה
ממייסדי רמת־דויד, פרש מן ההגנ ה והיה
מראשוני ההגנה הלאומית, ממנה צמח ה־אצ״ל.
בן־חורין, איש־סודו של זאב ז׳בוטינ־סקי,
ערך את היומון הירדן עד שהשלטונות
הבריטיים סגרוהו. הוא יצא, אחר מלחמת
העולם השנייה לארצות־הברית, בה
הציע, בזמנו, ליישב את כל פליטי ארץ-
ישראל הערביים בעיראק.
נרצח. ראש ממשלת דרום־אפריקה,
ד״ר הנריק פרוורד, יומיים לפני יום הולדתו
ד,־ ,65 על־ידי פקיד בית־הנבחרים, שדקר
אותו שלוש פעמים בצוואר ובחזה. פרוורד,
אדריכל האפרטהייד, היה אב לשבעה ילדים,
יליד העיר אמסטרדאם ופרופסור לפסיכולוגיה.
+נפטר.
רופא־העור הירושלמי ד׳׳ר
אברהם רובשוב ,74 ,אחיו הצעיר של נשיא
המדינה. ד״ר רובשוב, שבנו לייב הוא המרצה
לשפה הסינית באוניברסיטה העברית,
עלה ארצה לפני שלוש שנים, אחר שבילד,
חמש שנים בסיביר כאסיר פוליטי.
+הודח. מתפקידו כנציגו האישי של
נשיא תוניסיה, אל־חביב בורגיבה, הרווק
מונג׳י סלים, מי שהיה שר־ד,משפטים ושגריר
ארצו בוושינגטון ובאו״ם, אחר שבור־גיבה
הסביר לו, קבל עם ועדה, כי ״הרווקים
הם הרפתקנים המנהלים חיי תענוגות
ומזניחים את החובות של חיי חברה רגילים.״
בכך נסתמה גם האפשרות שעלתה השבוע
כי סלים יירש את מקומו של מזכיר
האו״ם שהתפטר, או תאנט.
• ד״ר מהרי״ק ורופא־צנחנים צעיר (כיום
פרופסור לרפואה באוניבר סיטת תל־אביב),
הד״ר עזרה זהר, נלחמו במש מעת־ ה מים הח
מורה שהיתר, נהוג ה בצ ה״ל, מ שך שנו תיו
הרא שונות ו שהיתה מור שת ימי ההגנה.
דק לאחר מספר מיקרי־מוות של חיילים,
כתוצאה של כמעט־התאדות, החליט המטכ״ל
לבטל את מ שמעת־המים, מחייב עתה שתייה
מירבית ב שעת מסעו ת ואימונים.

העולם הזה 1515

גל רי הלתר בו ת ה דיו רהקלא סי
רח׳ בן־יהודה ,164 תל-אביב, טל 226145 .

לראשונה ל ק הל אניני הטעם בישראל, רהיטים בסגנון
כפרי-רוסטיק ובסגנונות צרפתיים וספרדיים מהמאה
ה ,19—16-מיובאים מארצות מוצאם. אביזרים מסוגננים
ועתיקים. תמונות וחפצי א מנו ת

בורנשטיין—חליף

#1 *371*4ה #תיד

מ ע טי ת
ב־ 2 0

בספטמבר,

יפתח קו ר ס ערב חד ש

טלביזיה

מעשית

6חדשים — בולל תיקונים, כוון, אנטנות
אין צורך בידיעות קודמות באלקטרוניקה

מעבדות

משוכללות.

פ ר טי ם ורז1־ 111 כזרז 3-3 :רב 3ודן ד, ד** 3 -חדזדז״*ב
1גב־ז־נסידז טו בני ת רנרי-אזגביב:
אורינב 7־ הוו עזני ר 7־ 2פו־<טנון 8
ליד התחנה המרכזית

ליד דיזנ מ ף

נוקסטיל
ה ספ רי•
הצרפ תי
המע 1ל ה
ה ש 1םדעל
תסרנקחך
* 1ח סי ם

שנת הלי מו די םהחלה
״ טקסטיל שמפו״
אתי לדי ך
עוזר לך ל שלוח
נ קיי םומ סוד רי ם, לגן ול בי ת־ ח ספ ר.
תוצרת ביח״רנקהבע״ מ
המפיצים היחידים :

נורית בע״ ס

במדינה
מ שפט
צד ה, מ ב חינ ה אנו שי ח
צבייה שדה עלתה ארצה בשנת 1949ונישאה
כעבור שנה לבעלה הראשון. עד
מתרח הכירה תושב רווק וצעיר של השיכון,
גבריאל בדש, והתחילה לצאת אתו. שנים
מספר לאחר תחילת ההיכרות התהדקו היחסים
ביניהם, דבר שהתבטא בנשיקות,
טיולים בערבים כזוג מאוהב ואף יחסי־אישות.
גבי
היה אומר לצבייה לפעמים שהוא
אוהב אותה. צבייה היתה סבורה שיש לה
הבטחות טובות מגבי. הוא אמר שלא תפחד
מפני הגירושין ושהוא נמצא פה.
אחרי 12 שנות נישואין החליט הבעל
המוקרן לשים קץ לעניין, התגרש מצבייה,
מסר את שתי הבנות לקיבוץ ונשא אשר,
אחרת.
״זה לא כדאי:״ צבייה איבדה את
בנותיה ואת דירתה, עברה לגור בחדר
שכור והמשיכה לחיות חיי־אישות עם גבי.
היא נכנסה להריון ולפי דרישתו החליטה
להפיל. הוא נתן לה את הכסף, הלך אתה
אל רופאה.
כשהיא סובלת מחולשות וכאבים מן הגרירה
בהפלת הוולד, שבוצעה בחודש הרביעי
להריונה, חזרה צבייה ושאלה את
גבי בקשר להבטחת הנישואין שלו. גבי
הכחיש כי אי־פעם הבטיח כזאת (.לא
הבטחתי ולא התחייבתי״) .להפך. .אמרתי
לה לא להתגרש, שזה לא כדאי.״*
צבייה ידעה מד, עליה לעשות. היא פנתה
לבית־המשפט המחוזי, הגישה תביעה לתשלום
פיצויים בגין הפרת הבטחת־נישואין.
בית־המשפט קיבל את טענתה, חייב את גבי
בתשלום 7000ל״י.
הנואפת אסורה. גבי, שנשא בינתיים
אשד, אחרת, לא היה מוכן לשלם 7000ל״י.
הוא הגיש ערעור לבית־המשפט העליון.
בערעור העלה שורת טענות, שהעיקרית
ביניהן היתד, כי הוא לא היה יכול להפר
הבטחת־נישואין הואיל ולפי דיני־ישראל בכלל
לא היד, יכול לשאת את צבייה, אפילו
היה מבטיח לה.
כי שניהם הודו בכך שקיימו יחסי-
אישות בעוד צבייה נשואה לבעלה הראשון.

דרוש גרבי בן־לון-לוח׳יה המיוצרים בשני
דגמים ע״י לודז׳יה היצרנים הבלעדיים של
גרבי בן־לון בארץ, י׳
גרבי בן־לון הם רבים ועדינים, חזקים
ויציבים, עמידים בפגי זיעה, בביסים ושומרים
על צורתם.
חוטי בן־לו! מיוצרים ע״י הבדלו! בע״נו ישראל בר שותה

הבלעדית של חב׳ יוסף בנקרופט ובניו בע־־מ, ארה״ב

1 171*7
1ת~א, נזזלת-בנעויו ,2טל * 7 .ח > פ ה, החלוץ ,27 טל^ 265 .

למבוגרים :

אנגלית -גרמנית
בשפות
א£ 884.1׳10ז\ז* 0ס
עברית, אנגלית, גרמנית,
צרפתית

לתלמידי בתי הספר :
עד לכתות
אנגלית מ־ס 8 ,
ו ׳ ,ז׳ ,ח׳ ולכתות ט׳ ,י׳ ,י״א, י״ב
ם 1מ 0ס ^ 1ר, א 120מ 0מ

השופט ר,יפטר
בצורה

אלגנטית

לפי דיני ישראל אסורה, במקרה זה, הנואפת
על הנואף. ואם היא אסורה עליו
הרי ההבטחה לשאתה לאשר, חסרת־תוקף.
את הטענה הזאת לא העלה גבי בבית־המשפט
המחוזי. הוא נזכר בה רק בבית־המשפט
העליון. דבר זה היה גם ברור מייד
לשופטים העליונים ברנזון, זוטמן וקיסטר,
שדנו בערעור.
גם היה ידוע להם, כמובן, הכלל בסדרי־הדין
שאין בעל־דין רשאי להפתיע בעל־דין־שכנגד
בניהול המשפט (ז.א. במקרה
זה, להעלות טענה בלתי־צפוייה) אך מצד
שני קיים הכלל שבית־המשפט לא יתן סעד
* הרצאת הדברים עד כאן, להוציא כמה
מילות־קי שור, לקוחה בל שונה מדברי ה־שופט־העליון
יצחק קיססר בני מו קי פסק־הזין.
העולם
הזה 1515

(דהיינו פיצויים) על אי־ביצועה של עיסקה
בלתי־חוקית.
״קוראים לו חיים!״ מתסבוכת זאת
הוציאו עצמם השופטים העליונים באלגנטיות
משפטית המאפיינת את כל דיוניהם.
קבעו הם: יכול להיות שהיה טעם לדון
בטענה הזאת, למרות שלא הועלתה קודם.
אבל נניח שהיינו דנים בה, הרי הביא עורך־

כ דיי ר ׳ בהיקו ־
כד^דו־יובדב כפתור

איש־קרקעות ויץ ()1908
באימרה תלמודית

הדין של צבייה טענה נגדית מצויינת: בכלל
לא ברור אם צבייה יהודייה.
בוזוץ־לארץ קראו לה זהרה וגם ג׳ורג׳ט.
ואם כי אביה, ויקטור, מבקר בבית־הכנסת
״ושם קוראים לו חיים״ ,הרי אין כל הוכחה
כי אמה של צבייה אמנם יהודיה.
ואם אמה של צבייה־זהרה־ג׳ורג׳ט איננה
יהודיה הרי לא חל עליה דין־הנישואין היהודי
וגבי יכול היה לשאתה, למרות שחי
איתר, בשעה שהיתר, נשואה לאיש אחר. אם
לא נשא אותה, הוא הפר הבטחה וחייב
פיצויים.
״סכום לא מוגזם:״ כאשר פורסם
השבוע פסק־הדין המלא של השופטים, התברר
כי הם הניחו לכל הפלפול של טענה־שלא־הועלתה
וטענה-נגדית־שאפשר־היה־להע-
לוחה. הם פשוט עשו צדק.
בית־המשפט העליון סבר שגבי חייב בפיצויים,
אפילו אם מתעלמים מפסיקת בית־המשפט
המחוזי (פיצויים בגלל הפרת ה־בטחת־נישואין).
פסקו
שלושת השופטים, כשלנגד עיניהם
הבחינה האנושית של הפרשה(. :צבייה)
סמכה על דברי (גבי) ,סבלה נזק ממון שהתבטא
בעיקר באובדן תמיכתו של בעלת
ואובדן בית־מגוריה. בגלל הגרידה סובלת
גם הפסד בכושר עבודתה. הסכים
( 7000ל״י) אינו מוגזם, אפילו אם נעריך
את הנזק מבחינה זאת (בלבד)״.

דרכי אדם
האיש שנ ט ע עצים
כאשר שינן בן היערן את אימרת התלמוד
כל אדם שאין לו קרקע אינו אדם,
החליט להפוך את בני־ישראל לבני־אדם.
הוא נטש בגיל 18 את רוסיה מולדתו
ואת התפריט האהוב עליו (שמנת עם תות־שדה)
ועלה לארץ־ישראל של .1908
כבר ביום השלישי לבואו ארצה הוכיח
יוסף חיים ויץ את עצמו. הוא שבר את כל
השיאים בחפירת גומות (צלחות־השקאה לעצים)
בפרדסי יהודה. ביום אחד חפר
שמונים גומות.
גם כחפרון. ההישגים האמתיים של
ויץ החלו בשנת , 1932 עת מונה למנהל
מחלקת הקרקעות והיעור של הקרן־הקיימת,
אותה ניהל ביד חזקה משך 30 השנים הבאות,
עד שהפכה למינה,ל מקרקעי ישראל.
האיש ששתל את משתלות העצים הראשונות
בבאר־שבע ובחברון 1920 ייער
ורכש קרקעות כל ימי חייו. כפי שמתברר
מספר זכרונותיו של ויץ שהופיע השבוע, הוא
גם אוהב מחמאות.
אחת המחמאות המוגזמות המתהלכות
סביבו, בזכות נטיעת מאות אלפי העצים
שיזם ברחבי הארץ: נכון שישראל איננה
שויצריה, אבל היא בכל זאת ויצריה.
אבל מה שויץ באמת אוהב, זה להביע את
דעתו. אחת מאימרותיו המפורסמות• :מי
שאומר שהעם היהודי אפם כוחו — תיפח
רוחו!״
העולם הזה : 515

1:)1א /\/4 8ו01811

להדחתכל כבי
כל א שר עליך לע שו ת — ה כני סי אתהכ לי םלסלהש טי פ ה של
מ כונ ת קנוו ד ו סו ב בי א ת הכ פ תו ר. תו ך ד קו ת ס פו רו תיב הי קו כל
כליך בברק ה מיו ח ד של כו סו ת, צ ל חו תוס כו ״ ס א שר נו קו ב מ כונ ת
קנווד.
ה כ לי ם יי צ או מהמ כו נהנ קיי ם וי ב שי ם — מו כני ם
ל א רון, לל א מגע ׳ידיך ב מי ם.

ל ה כני ס ם

מכונת קנווד מנק האת כלי המטבח בשיטה מיוחדת של זרם מים רותחים,
חמים משיכולה לשאת יד אדם, המותזים בכוח על גבי הכלים, מסביבם ומתחת
להם (שיטת הרוטוסרג׳ ,הבלעדית לקנווד).
זרם ה מים ה ח מים מתערבל סביב כליך, מבלי שהכלים עצמם יזוזו
מה מקום, כך שתוכלי להדיח במכונת קנווד מכלי חרסינה וזכוכית עדינים
ועד ל מ חב תו ת וסירי אלומיניום. א ת תבחרי בין שיטות ההדחה, בהתאם
לכלים שהכנסת: הדחה ממושכת עם שלוש שטיפות וייבוש ממושך לסירים
ומחבתות, הדחה רגילה או הדחה עדינה — לכלי זכוכית.
להשיג

בכל

החנויות

המובחרות

ע די ר ב* ,זרוד־יודב

ומרות־

ר־רד׳ ריבונ כוין ו 1נודי 62 ]931.

רנ€-יו

אנשים
מסעדהד סיג

אלחנן ישי; מי שהיד. פעם מפקד ה־נח״ל,
ניזכר השבוע באחד מסיורי האוויר
שעשה פעם בחברתו של שר בממשלת־יש־ראל,
בתקופת שירותו בצבא. השניים טסו•
בהליקופטר, וישי, כמארח, נתן לשר הסברים
על הנוף המרהיב שנגלה לעיניהם. כשהגיעו
לסביבת הור־ההר, ניזכר לפתע השר
בהר סיני .״קח אותי לשם,״ ביקש ממאדחו.
ישי, שהופתע מן הבקשה, הסביר לאורח באדיבות
כי הר סיני נמצא רחוק מעבר לגבולותיה
של ישראל .״אז מה יש?״ שאל
השר ,״אתה חושב שלערבים יהיה איכפת
אם שנינו נטוס לשם אגב, אורחו של
ישי, שהיה בעת ההיא שר החינוך והתרבות,׳
מכהן עתה בתפקיד הרם ביותר במדינה.
קוראים לו זלמן שז״ר • .ומעשה שהיה
בשר־החקלאות, כך היה: נסע לו חיים
גבתי במכונית השרד שלו לחיפה. בכניסה
לעיר צדה עינו טרמפיסטית שעמדה בצד הדרך,
והוא הורה לנהגו לעצור לידה ולקחתה.
הנהג עשה עצמו כלא שומע והמשיך בנסיעה•
רגז השר וביקש ממנו הסבר. הנהג
גימגם, אך שר־החקלאות לא ויתר עד ששמע
הסבר מפורט .״זו אינה טרמפיסטית,״
הסביר הנהג בבישנות ,״אלא זונה נוסעת.״
רק באותו רגע גילה גבתי כי בישראל יש
בכלל זונוסעות. י • מה משחית את הנוער
בישראל? אחד מוותיקי המחנכים בארץ, הד״ר
ברוף כן־יהודה, מצא תשובה לכך. לדעתו
נעוץ שורש הרע בקריאות־הביניים המושמעות
תדיר בכנסת, והמשפיעות בעיקר
על צעירים בין הגילים 12ו־ .16״בשביל
מה צריך בכלל קריאות כאלה?״ שואל ה-
מחנך ,״הלוא הכל נקבע ונחתך בקואליציה.
אני הייתי אוסר על קריאות־הביניים בכנסת!״
•• כשנשאל הלה, מי הם לדעתו האנשים
החיים היכולים לשמש מופת חינוכי
לנוער, ענה :״עד הפרשה הייתי לוקח לדוגמה
את דויד כן־גוריון אגב, בן־
יהודה, ששושלת היוחסין של משפחתו מגיעה
עד לדון יצחק אכרכנאל, דרש מ-
אביו, בהיותו בן ,15 כי ישלח אותו ללמוד

-ייי

פגודה

מברכת

כר ב לונ דון תמורת 44ל״י. שני החלקים
העליונים מו חזקים בעזר ת דבק פלאסטי.

תגובותי ה ם של אישים שונים על מאורעות השנה, ל קו טו ת מ תוך ג ליונו ת ת שכ״ו.

לקוחותיה

וידידיה

ב שנה טובה ומבורכת
ה מנוי
קיבלת חשבונך לחידוש המינוי, נא #חג
אותו בהקדם. עקב הביקוש לעיתון, לא
נוכל לאפשר כל משלוח ללאתשלום .

המפיצים בישראל — חב׳ נוריתבע ״ מ

מססל חו ״ל
חיים אמסטרדאם

הפך לגיבור הסע־

פסוקי׳ ה שנ ה

רח׳ פרישמן ,42ת״א
ט ל2 3 1 6 6 5 . המקור לחפצי אמנות מסין ומהמזרח הקרוב

בגימנסיה הרצליה בתל־אביב. כשסירב האב,
מתוך פיקפוקים בכשרותה הדתית של הגימנסיה,
החל הנער ברוך לתת שיעורים
פרטיים בעברית, חסך לו כסף, והגיע בכוחות
עצמו למחלקה השישית בהרצליה,
אותה אף סיים במחזור השני. מאוחר יותר
הפך למנהלה של הרצליה, תפקיד בו הוא
מכהן עד היום.

תשרי
• ח ״ כרפ ״י יום!? א ל מו גי :״מאיר יערי מאמין בכוחות המחר, משה
שפירא מאמין בכוח עליון, ישראל גלילי בכוחות האתמול, ומפא״י מעורערת בהוזה.״
• ח ״ כרפ ״ישמ עון פרם :״בן־גוריון עומד על הראש מפני שיש לו ראש.״

חשוון
• ה מ שו רראפרהםשלונסקי :״פולחן אופוזיציה לשמה הינו עקרות, ואילו
פולחן פוזיציה לשמה הוא עקרות פלוס שחיתות.״
• ה ד ״ רהרצל רוזנ כ לו ם, עורך ידיעות א חרונו ת :״הגידו מה שתגידו, הערבים
והיהודים הם בכל זאת אחים.״
פיסלו
• העתונאיע מו ם קינן, על מכירת האונייה שלום בהפסד של מיליונים :״זה
הגעפילטע פיש הכי יקר שהיה אי־פעם.״
• ראש ־ הממשלה לוי א ש כו ל :״העיקר הבריאות!״
טבת
• ח ״ כרפ ״י דוי דבך גו רי ון, על שר־החוץ אבא אבן :״ייתכן שאין איש
בתוכנו היודע לכתוב אנגלית צחה כמוהו, אבל יש הבדל בין אנגלית צחה ובין
אמת צחה.״
• ק ל או ס איי כ מן, בנו הבכור של אדולף אייכמן :״אבא היה שוטר טוב.״
• ח ״ כגח ״ למנחםבגין :״היום כבר יודעת הממשלה כי חו ק ל שון הרע
לא זיכה אותה בעולם הבא, אבל הוא הביא לכנסת את העולם הזה.״

שבט
• פי ת ־ דין צדקשלהעדההחרדיתכירושלים :״כל בית בישראל
שיכניס כלי הטלביזיא הטמא בתוכו, סופו חורבן ואבדון, ואסור להשכיר דירה או
חנות למחזיקי כלי זה.״
• ש ר ״ ה חו ץאכאאכן , :הצדק תמיד מנצח, אם יש לו את מספר הקולות י הדרוש.״
• ה פי זמונאידידימ נו סי :״קשה להבין מדוע הסורים יורים בגבול — הרי
אצלם אין עכשיו דיונים על התקציב.״
אדר
• ה ״ כרפ ״י דוי דכףגוריץ :״אם מדברים עם אדם קרוב על עניין שהשתיקה
יפה לו, הרי שלאותו אדם יש אדם נאמן אחר, הקרוב לו, ולאדם ההוא יש עוד חבר,
עד שהעניין מתגלגל ומגיע לבסוף לעתונים.״
• ה מ שו ר ר דן עו מ ר :״שליטי ישראל אינם קאפיטליסטים, או סוציאליסטים —
הם סתם ליסטים.״
#ה סו פרמשהש מי ר :״קל להיות סופר ישראלי, כי גם האחרים הם סופרים
ישראלים.״
• ש ר ־ המשטרהב כו רשיטרית :״קשה למנוע אונס.״
ניסן
• העתונאיאמנ ון רו בי נ ש טיין, על תחביבו הארכיאולוגי של משה דיין:
״אני חובב תמונות — האם בשל כך אכנס למוזיאון ואקח משם תמונות?״
• השופט מנחם אילן :״עצם הטענה שפלוני מתייחם על העדה הספרדית,

צילום זה, הנראה ה שבוע להרבה מחברי חירות כדמיוני, צולם
בעת החגיגה שנערכה לקרובי מ שפחה ולעסקני מפלגה לרגל
נישואי ב תו של מנהיג המפלגה, ח״כ מנחם בגין (שלישי מימין) .בגין נראה בו כשהוא
מניח את ידו הימני ת על כתפי חברו, ח״כ יו חנן באדר, ואת ידו ה שמאלית על כתפי
יריבו, ח״כ שמואל תמיר. החוגגים צול מו ב שעת ריקוד חסידי נילהב, כטוב ליבם ביין.

הווה פילוג

רה הפוקדת את חרות, אבל אין זה אומר
שלאביו, ישעיהו אמסטרדאם, אין כבר
מה להגיד בנושא. ובכן, כן טוען אביו של
״ש. רוזנבאום״ :״עד כמה שאני מכיר את
בני, את חיים, אני יודע שהוא פחדן. הוא
לא הטיפוס שיעשה דברים בלתי־ליגאליים,
כמו כתיבת המכתב להארץ. אבל אם הוא
באמת כתב אותו, אז אני בטוח שמישהו
דחף אותו לעשות זאת, ומישהו זה בוודאי
שלא רצה בטובתו של חיים, אלא השב על
דברים אחרים.״ #יורם רונן, מי שהיה
עד עכשיו עורך תוכניות הכנסת ברדיו,
יוצא לחו״ל. בתחילה חשב רונן לעזוב לגמרי
את קול-ישראל, ולעבור לעבוד במינהל
ההסברה. אן ההסכם שנחתם בין הממשלה
לבין החברה האמריקאית סי־בי־אם, שיזרז
את הקמת הטלביזיה הכללית בישראל, שיב־

נע אותו להישאר. כי חזון הטלביזיה קוסם
לרבים מעובדי הרדיו. בינתיים, עד שתוקם,
קיבל רונן מילגה להשתלמות בטלביזיה ב־חו״ל.
י • איש קול־ישראל אחר, יצחק
(״ אידו״) ראנר, מי שהיה כתב קול־ישראל
בפאריס והרבה שנים לפני זה היה מזכירו
של ישראל רוקח המנוח, חזר השבוע ארצה.
הוא שהה בהו״ל ארבע שנים פחות שבועיים
בדיוק, מה שגרם לו קשיים קלים ביבוא המכונית
שלו. אילו לא חסרו לו השבועיים —
היה אידו משלם פחות מכס. ראגר יתמנה בשבועות
הקרובים למזכיר רשות השידור.
תפקיד שנוצר עבורו. עד לכניסתו לג׳וב החדש
יסע ראגר בשליחות נוספת של קול־ישראל
למשך שבועיים לחו״ל. ייתכן ושליחות
זו תעזור לו לפתור את הבעיות שלו
עם המכס, שהוטל על מכוניתו.

שהקימה מתוכה גדולי ישראל כהרמב״ם, רבי אברהם אבן־עזרא, אבן־גבירול, יהודה
הלוי ועוד, אינה יכולה להיחשב כהוצאת־דיבה, אפילו היא מלווה בביטוי המכוער
והנפסד פרענק, הממיט קלון לא על המכונה אלא על המכנה.״
• מנכ״ל הסוכנות משה ריבלין :״הגרעונות הכספיים מסמלים את
הנקודה הציונית בעבודתנו.״
אייר
• העתונאי עמוס אילץ: רפ״י צועדת קדימה, כשראשה פונה לאחור, ואם
לא תיזהר, היא תיתקל בקיר ותשבור את הראש.״
• העתונאי עמוס קי״ ,על הכאות מובטלים וסטודנטים :״אומרים על אשכול
שהוא פשרן — שטויות, עם חלשים הוא לא יתפשר לעולם.״
• משה צחר, לשעבר ראש עיריית טבריה :״ההנהלה הנוכחית של העיריה
בטבריה סובלת מתת־מוסר, מתיאבון מופרז ומקפריזה אישית — זו ברית טמאה
אשר מצווה לנפצה.״
סיוון
• הפרופסור ישעיהו ליבוביץ :״כל התנועה הקיבוצית שלנו עשתה למען
הצדק הסוציאלי פחות מאותו ג׳ונסון, המיליונר מטכסאם.״
• יו״ר האיגוד המיקצועי ירוחם משל :״ההסתדרות אינה איגוד המאגד
בתוכו חברים לשם חיוך.״
• הפרוטוקול הסטנוגראפי יסל הכנסת, ישיבה ס״ו, עמוד , 182 במוסרו
את דברי שר־האוצר פינחס ספיר :״מה שמתרחש עכשיו במשק זוהי עקומולציה של
דברים.״
תמוז
• שר־הדואר אליהו •טשץ :״אם אתה רוצה שהטלפון יסייע לך —
אל תתעצבן!״
• שר־האוצר פינחס ספיר, למשתתפי מועצות לישכות המיסחר הדו־לאומיות
:״אולי קראתם על משבר כלכלי, כביכול, בישראל?״
• הצעיר הדתי חיים ליפשיץ, ציר בודעידת חרות :״.לא נולדתי בפולין, לא
הייתי במחתרת, אין לי שום קשרי־דם עם הנהגת המפלגה, ובכל זאת יש לי מה להגיד.״
• ההומוריסטית עדה סן־נחום :״טוב שדיין נסע לוויאט־נאם — הוא ירכח
במו עיניו שלא בכל מקום אפשר לתת זבנג ולגמור.״
• סגן־מייטנה תחיה גורן, בתו של הרב הצבאי הראשי :״כל הסיפורים כי
בנות עלולות להתקלקל בצבא אין להם יסוד — מתקלקלות אלה המבקשות להתקלקל.״

• מזכירת מפא״י גולדה מאיר:

״אילו היתד, עוד

ארץ כמו ישראל

הייתי יורדת לשם.״
• הד״ר הרצל רוזנבלום, עורך ידיעות אחרונות, על דרכי השלטון במדינה:
״לירה פחות, לירה יותר, עד שמושגת פשרה כלשהי״.
אלול

• ח״כ אגודת־ישראל *טלמה לורנץ

:״הוויכוח על ניתוחי מתים החיה

את הכנסת.״

• ראש המועצה המקומית בדימונה,גסי סבאג,

בתובעו לפטר את

הפועלים הבדואים והדרוזים במקום :״דימונה לדימונאים!״
• יצחק אולשן, לשעבר נשיא בית־המשפט העליון :״כל
מה זה אדם סביר, אך אף אחד עוד לא הצליח להכיר אותו.״
• ראש־הממשלה לוי איטכול :״אפשר לחיות עם המערך גם בעוד עשר
שנים, אך אין זה הדבר האידיאלי.״

המשפטנים יודעים

שנו ת חיינו
היפות ביותר
מסתכלים אנו אחורה על שנות נעורינו ומגדירים אותם כ״תקופה
חיפה כיותר כחיים״ .אולם אנו שוכחים את ״כרטיס הפיקוד״ של
גיל ההתכגרות, המופיע כצורת פצעי כגרות ופגמי עור, הגורמים
סכל רכ, נפשי וגופני.
על־פי־רוב, רק הנערות מקדישות תשומת לכ לתופעה זו ומטפלות
כה, ואילו הנערים, משתדלים להתעלם מהפצעים, לפחות כל זמן שזה
אפשרי, אולם למרות זאת, החטטים ופגמי העור גורמים להם סכל
לא מועט. הידיעה או החשש שמראה פניהם ״דוחה״ גורם להם לסכל
נפשי רציני, המתפתח לרגשי נחיתות והסתגרות.
במאמר זה נעמוד על דרכי הטיפול
המודרניים בבעיה זו. טיפול שהוא
היגייני מעקרו לניקוי העור מהפרשות
פנימיות ומזיהום חיצוני.
פגמי העור בגיל ההתבגרות מתהווים
בזמן בו תאי העור מתחדשים במהי רות
ובתמידות ופעילות בלוטות השו מן
גדלה. תאי העור המתים אינם
נושרים עם התהוות תאים חדשים.
תאי העור המתים סותמים את נקבו ביות
העור החדש. השומנים שהיו
צריכים להסתנן החוצה דרך נקבו ביות
העור נעצרים מתחת לשכבת
העור ומצטברים לנקודות שחורות
ואח״כ לפצעים מכוערים.
קיימים אמנם תכשירי איפור בעזרתם
ניתן להסתיר את פגמי העור בגיל
ההתבגרות. תכשירים אלו מכסים את
העור הפגוע אבל אינם פותרים את
הבעיה. חוסר הטפול בפגעי העור
עצמם עלול להביא נזק לעור. טפול
בפגמי העור צריך להיות סדיר ונכון,
טפול אשר יכלול את ניקוי העור,
סילוק תאי העור המתים והבטחת
המוצא לשומגים.
מעבדות הלנה רובינשטיין ברחבי תבל
התמחו לא רק במוצרי איפור קוס מטיים
אלא ובעיקר בטפול נכון בעור.
מוצרי ביו-קליר של הלנה רובינשטיין
הם תכשירים מיוחדים לעזרת הסוב לים
מפגעי פנים. הטפול מורכב מ ־ 3

שלבים. ניקוי העור, ריענון וט־הור.
כדי להגיע לתוצאות המקוות חשוב
ביותר להיות עקביים בטפול. ייתכן
וכבר לאחר הניקוי הראשון, ובצורה
בולטת יותר לאחר כמה ימי טפול
עשויים להראות שגויים לטובה, אבל
חשוב ביותר להתמיד בטפול סדיר עד
שיעלמו הפגמים לחלוטין.
הניקוי

ניקוי העור הינו אחת הפעולות החשו בות
ביותר. יש להרטיב את הפנים
ז810 0168
במים חמים, להעלות
! ^ 331 ולעסות בקלות עד להקצפה,
לשטוף — העור נקי ומוכן להמשך
הטפול.
8811ע\ • 810 0168.1של הלנה רובינ שטיין
מנקה את הנקבוביות לעומק
ופותח אותן, מרחיק כל לכלוך ושומן
אף זה שבעומק העור, פעולתו מידית.

עור בריא הוא יסוד של כל טיפול יופי. שמירת בריאות העור וצננירותו
מבטיחה שנים רבות של עור יפה וחלק.

טיפול כשיער
עלינו לזכור כי כל מי שסוג העור של
פנ־ו שמן, עור הקרקפת שמתחת
לשיער ודאי שמן אף הוא. עור
קרקפת שמן גורם לריבוי קשקשים.
00ג 1מ 810-51181 הוא התכשיר לחפי־פת
השיער לבעלי עור שמן. ביעילות
רבה עוצר היווצרותם של הקשקשים
הנובעים מעור שמן, ומרחיק את
הקשקשים הקיימים. מומלץ לחפוף
את השיער פעמיים בשבוע ב-ביו-
שמפו. השיער ייראה רך וזוהר וריחו
רענן.

ריע נרד
לאחר פעולת הניקוי מרחיבת הנקבו ביות,
יש לרענן את העור עם צמר גפן
לח הטבול ב.810-0168! 8016 801108-
זוהי תמיסה מרעננת וממריצה, מכוו צת
את הנקבוביות ונלחמת בהפרשת
יתר של שומן ומונעת את התהוותן
של הנקודות השחורות.
טיהור

מ 681ז 810 01681 0קרם שקוף שצב עו
כצבע העור, בעל כח חדירה גדול,
מכיל תרכובות חומרים המתישות את
תהליך נשירת תאי העור המתים. כך
נעלמים פגמי העור בצורה בטוחה
ועדינה, העור חוזר ומקבל את אותה
רכות וטוהר של עור בריא ומטופח.

1111!£1מ6׳\810-00

תכשיר איפור שתר
כובת!
הותאמה במיוחד לשורת תכ שירי
ביו-קליר 11111<1 .־ 810-00^61 מצוי
בשמונה גוונים מכסה על פגמי העור,
נלחם בהם ועם זאת שומר על
המראה הטבעי והרענן של עור הפנים.

רופאים ממליצים והלנה רובינשטיין מייעצת להקפיד
על כמה כללי בריאות יסודיים ולהתמיד בהם.

הצעה מיוחדת: מערכת מושלמת
של מוצרי כידקליר, המכילה גם
דוגמת חינם של 810 00?61*1111<1
כמחיר מיוחד 16.40ל״י.

יש להמנע מאכילת מאכלים עשי רים
בשומן, כולל שוקולד, אגו זים
וכר.
יש להרבות בשתית נוזלים, בעי

רחיצת
הפנים לעתים תכופות (3
פעמים ביום) במים חמים ובתכ-
שירי נקוי. לעסות בעדינות ול החליף
מגבת מידי יום.

לרחוץ מידי יום את האזורים
הנגועים בכל חלקי הגוף.

יש להמנע מעיפות וממתח נפשי.

אין לחטט בעור — חטוט גורם
להתפשטות פצעים ולדלקות.

פעולתה התקינה של הקיבה מש פיעה
על בריאות הגוף והעור.

חפיפת ראש לפהות פעמיים ב שבוע.
קשקשים ועודף שומן בעור
מחריפים את מצב פצעי האקנה.
יש להחליף את ציפית הכר
לעיתים קרובות.

אין לדחות שום טיפול למהר. יש
להתחיל בהקדם ולהתמיד.

השם

קר מים.

. 10 בריאות כללית משפיעה על ברי אות
העור. בקורי קבע אצל רופא
כללי ורופא שניים חשובים
ביותר.

דוגמת חינם וחוברת הסבר מיוחדת, על הלחימה בפגימות
ושמירת העור ישלחו לכל דורש.

כתובת

בד בבד עם הטיפול המושלם שכלל
את ניקוי, ריענון וטיהור העור, יכולה
את אף להתאפר באיפור פנים עדין
אשר ימשיך את פעולת תכשירי
ביו־קליר.

עשרת הדברות לשמירת העור

עור הפנים נקי ורענן, זהו המצב בו
יש לטפל בפגמי העור עצמם —
לעזור להם להעלם. על ידי משיחת
תז 68ז 0־ 810 01681 על האזורים הנגו עים
בעור הפנים, הצואר והכתפים.

מוצרי הלנה רובינשטיין נמצאים רק
בפרפומריות המאושרות. הס יודעים
והם ישמחו ליעץ לך.

לנערות בלבד

נא שלחו תלוש זה למחלקת ההדרכה הלנה רובינשטיין

ת. ד 1 .מגדל העמק.
מוגש ע״י מחלקת ההסברה של הלנה רובינשטיין.

העולם הזה 5ו 1£

במדינה
סטטיסטיקה
כ ר ישראל
בשנה שעברה הסתובבו על 20700 הקילומטרים
המרובעים של הארץ (וזה כולל 417
קילומטר מרובעים יערות 165 ,קילומטר
מרובעים כינרת ו־ 25 קילומטר מרובעים
חורבות) 1 313 859 ישראלים ו־1 284 565
ישראליות,
הם לא היו היחידים בשטח. יהד אתם שהו
בארץ גם 300 אלף תיירים 16 500 ,סוסים
ו־ 10 500 גמלים.
שלושה מתו מעגבת. זה לא נמשר
כך כל השנה. התיירים הסתפקו בביקור
ממוצע של 29 יום ויותר מ־ 87 אלף ישראלים
החליטו לא לבלות את כל 365 ימות
השנה בארץ, יצאו לנסיעה לחו״ל.
כל השאר חיו את חייהם ב־ 26 ערים,

שבעים שנה וששה חודשים. הגברת הישראלית
עוד יותר חיונית, היא מגיעה
ל־ 73 שנים וחודשיים.
120 פנסי שפרעם. הישראלים של
שנת תשכ״ו יכלו לבקר באחד מ־ 114המוזיאונים
המצויים בארץ (וכל ישראלי עשה
זאת, בממוצע פעם לשנה) או באחד מ־303
בתי־הקולנוע. בהם כבר ביקר הישראלי, בממוצע,
פעמיים בחודש.
הם יכלו לטפס על הר מירון, המקום הגבוה
ביותר בארץ ( 1208 מטר) או לרדת
לים־המלח ( 397 מטר מתחת לפני הים) .זה
לא רק המקום הגמון ביותר בארץ, אלא, גם
כידוע, הנמוך ביותר בעולם.
הם יכלו לנסוע לשפרעם ולמנות את 120
פנסי הרחוב שברחובותיה, או לגשת לירושלים
( 4600 פנסי רחוב) .לשם כך עמדו
לרשותם יותר מ־ 73 אלף מכוניות פרטיות,
40 אלף אופנועים וקטנועים 3169 ,אוטובוסים
ו־ 2531 מוניות.
חום, רעם וכרד. כאשר נוסע הישראלי
בארצו כדאי לו לדעת לאן הוא נוסע ובאיזה
חודש. בינואר לא כל כך כדאי לנסוע להד
כנען. הטמפרטורה שם היתד, בשנה שעברה
אפס מעלות׳ וירד שלג.
עוד פחות כדאי לנסוע ביוני לאילח.
החום הגיע ל־ 46 מעלות. מצד שני יש
חסרונות גם ללוד, העיר הרועמת ביותר בארץ.
בתשכ״ו היו בה 23 ימים בהם רעמו
השמים, ולא ממשק המטוסים.
לירושלים, לעומת זאת, חסרון אחר. היא
העיר הברורה ביותר בארץ. היא זכתה בעונה
האחרונה ב־ 12 ימי ברד.
37 שעות לשבוע. הישראלים, שביניהם
כמעט 650 אלף חברי הסתדרות 55 ,
אלף עובדי מדינה 7775 ,שוטרים 3395 ,
עורכי־דין ו־ 144 שופטים, הם אנשים די
עסוקים.
קודם כל הם אכלו בשנה שעברה 138

מכיר ה ללא ת ק די םלספ רו של י שראל בר

5.200 בשבועיים

סאוזאומק ם1*£־111111 פעלי דפוס פלאי־פיאיסי נעז!
רמת ־ ג ן. דיךדבוסיעסקי £ 7 2 4 1 , 2 , 7 2 0 1 4 2 ] 13912 . 21״ 0 , 0 1 0״ ד2ו 5א 1ז . 2 1 7* 5 0״ 0 4 מ

^ ! ו ווו ו ו

רפת -ב ן 6 ,בספספבר 1966 לכבוד הוצאת ״עפיקם״
ת ל -אביב __

הנדון:בפחון

ישראל -א תפ ול

פתר

היום.

5200
פאתר שעד היוםנפפרולכםפביח -הכריכהשלנו
עותקיםפכורכים של הפפרהנ ״ ל, נודהלכם אם תאשרו
לנו כריכת עותקים נוספיםוהודיעונו הכפות הדרושה.
רצוף

בזה

ח שבוננו.

,יצחק ׳ ]0

ברש!

במשך שבועיים נמכרו 5,200 ספר למרות ההשתקה המכוונת
וההחרמה המתוכננת. ללא קניות ״מרוכזות״ ו״מפעלי ועדי
עובדים״ .כשחנויות רבות נמנעות מלהציג את הספר בחלון
הראווה ומוכרות את הספר ״מתחת לדוכן״.

כל הכבודלקהלהישראלי !
קרא

אתה

בטחון ישראל -אתמול. היום. מחר
נמכר בכל החנויות בארץ.

הישראלי הממוצע כמוזיאון (תל-אכים)
ח תן בן , 28 כלה בת 24

50 יישובים עירוניים 365 ,מושבים 230 ,
קיבוצים ו־ 204 כפרים.
ב־ 135 בתי־ד,חולים של ישראל נולדו 66
אלף ישראלים חדשים (כולל 467 תאומים)
וכמעט 29 אלף איש הפכו לישראלים בשנה
שעברה בלי להוולד בה. הם עלו אליה.
על־מנת לאזן את החשבון ירדו 7941
מן הארץ ו־ 16261 נפטרו. רובם בדרך הטבע.
אחדים בצורה לא כל כך נעימה:
336 נהרגו בתאונות־דרכים 175 ,התאבדו,
29 נרצחו ושלושה מתו מעגבת.
הנכרת יותר חיונית. היו גם די
הרבה רגעים שמחים 8535 .צעירים קיבלו
תעודות בגרות ו־ 2700 קיבלו תוארים אקדמיים.

283 החליטו שהם כבר מספיק מבוגרים
על־מנת להינשא. והם, במאת היו
מבוגרים. הגיל הממוצע של החתן היה 28
שנים ועשרה חודשים, של הכלה 24 שנים
וחודש אחד.
כאשר מתחתנים גם מתגרשים 2295 .
זוגות נקטו בצעד זה. אבל לא היה מקום
לדאגה. עתיד ארוך היה לפניהם. אורך החיים
הממוצע הצפוי לגבר הישראלי הוא

אלף בעלי חיים (כולל 2530 גדיי עזים).
אחר כך הם עובדים. בממוצע 40 שעות
ו־ 12 דקות לשבוע. הכי קשה עובדים פקידי
הבנקים — כמעט 43 שעות לשבוע. הכי
פחות מתאמצים עובדי השירותים הציבוריים
(כ־ 37 שעות לשבוע).
1500 טון רכש. כשאוכלים ועובדים
גם מייצרים. הישראלים נעזרים ב־11100
טרקטורים 1125 ,מכבשים ו־ 780 קומביייים
ומצליחים להוציא מן האדמה, בין השאי,
יותר ממאה אלף טון תפוחי אדמה ו־400
טון שיבולת שועל.
מן הדבורים הם מוציאים 1500 טון דבש
ומכל מיני בעלי־חיים אחרים כשני מיליון
מטר מעוקב של זבל אורגאני.
שהופיע
ה־ 7ו הסטטיסטי השנתון
השבוע ובו מגלה הלשכה הסטטיסטית את
כל הפרטים האלה מוכיח גם עד כמה
התקדמה ישראל בייצור התעשייתי.
ייצור נכבד זה מקיף, בין היתר 612 ,
אלף צמיגים 7500 ,טון מצות 449 ,טון
כרוב כבוש ו־ 43 וחצי טון טבק־הרחה, שלא
לדבר על 772 אלף תריסרי תריסרים של
קופסאות־גפרורים.

באמצ עו תמק צו ע מעניין ו מכובד.

בי תהספר

ל חו סמםיחה
הלו פוגל
דה׳ פרוג ,5טל ,232378 .ת״א
פרטים והרשמה מיידית :
תל־אגיג: טל ,232378 .בימים א׳,
בשעות 5—7בערב • ירושלים: טל.
א• ,ב׳ ,ג׳ ,ד׳ ,בשעות 7—9בערב •
,521078 בימים א׳ ,ב ,,ג׳ ,ד׳ ,בשעות

,63324 בימים
היפה: טל.
5—7בערב.

הבוגרות תקבלנה דיפלומה רשמית
מ־ 0 8 ? 711118

מנהל בית־הספר המרכזי בפריז.

ב ב חי ר ת בי ת ספרך — ת לוי ההצלחתך!
העולם הזה 1515

החי
פרקי הווי אלה הנציחו את לבטיו, נצחו־נותיו
וכשלונותיו של הישראלי בתשכ״ו :

תשרי

אחדות האומה!
•רחובות הצביעה תושבת מקומית
^ עבור כל הרשימות להסתדרות, הסבירה
כי עשתה זאת כוי ששום מפלגה לא תיפגע.

חשוון

כבוד המשפחה
ף ירושלים כלא אזרח את אשתו ובתו
^ ביום הבחירות, לאחר שהביעו את רצונן
להצביע, טען כי אנשים בעלי כבוד נמנעים.

כיסלו

נן היות
^ חיפה היכר, זאב (וייס) את אריה
^( שוורץ) ,טען כי הלה קרא לו קוף.

טבת

אישיות כפולה
באר״שכע נתקפה אשד, בהלם, כשגבר
* 2ז ר ניסה לחדור לדירתה ולתנות עימד,
אהבים, ושנתגלה, מאוחר יותר, כבעלה, שהתחפש
כדי לבדוק את נאמנותה.

שבט

מגן־דויר -מגן!
ך תל־אביב החנה בעל מכונית את רב־
^ ב ו על המדרכה, עם סימון הגרלה! מנך
דויד־אדום ניצל מדו״ח תנועה.

אדר

צמוד לאינרכב
ךחדרה נשא קבצן ישיש שלט, עליו
כתוב :״הנדבנים הנכבדים מתבקשים להגדיל
את נדבותיהם, לנוכח ההתייקרות!״

ניסן

הצבעת אי-אמון
^ ב ת ־ י ם התפטר אחד מחברי גח״ל
^ ב מו עצת העיריה, לאחר 11 שנות כהונה,
מכיוון שהתייאש מסיכויי האופוזיציה.

אייר

כשאמא אוהבת את ילדיה, היא נותנת להם רק א ת הטוב ביותר, א ת
המעודן ביותר. היא מלבישה או ת ם רק בבגדים מב היקים בנקיונם ונעימים
למגע, אך ורק בבגדים שכובסו במכונת הכביסה פרנל — המכונה ה מכבס ת
בעדינות, ה מכבס ת לבנים עד היו תם צחים כשלג.
מכונת הכביסה פרנל מכבס תאת הבגדים בתנועת הלוך ושוב של אגיטייטור,
שפעולתו היא ממש כפעולת הכביסה בידיים. הכביסה אינה מס תובב ת ומסתבכת,
חומרי הניקוי מגיעים לכל פינה בבגד והבגדים יוצאים רכים ונעימים למגע.
ומכונת פרנל היא גם ה חסכוני ת במכונות. יש לה מיכל רזרבי, אליו א ת
מעבירה א ת המים החמים, עם חומרי הניקוי שבהם, אחרי שכיבסת א ת
הלבנים, לשימוש נוסף — לכביסת בגדים צבעוניים.
כך א ת חו סכת חשמל, חומרי ניקוי ומים.

רעננה ־ בביסתך לבג

עדי דב 11* ,־1־ ר־ יו ו־ב וו-וד־וו־נ-
ל זי ז ו־רז־ ,ד 3 1ונב1ין 11 בודי 621931.רב*-ז

נהג נובח לא נושך
ך• תליאביב, במשפט חברים בקואופ־
^ רטיב דן, נידונו שני נהגים לקנס לאחר
שנוסעת התלוננה כי השניים נבחו לעברה.
סיוון כישוך ובל השאר
ף• תל־אביב הוגש כתב אישום נגד
—1שלום עמרני, הנחשד בכישוף, מירמה,
ביגמיה, מעשה מגונה וחילול בית־כנסת.

תמוז

מיקרה אוזן
• ט ב רי ה הותקף שומר קייטנה על־ידי
לעוברים ושבים, נשף את אוזנו של אחד
מהם ובלע שליש ממנה.

עשה זאת בעצמך!
ך 1קריית־אליעזר פרץ ריב בין בעל
ולאשתו, תוך כדי נסיעה במכוניתם,
הסתיים בכך שהבעל פתח את דלת המכונית
הנוסעת והשליך את אשתו החוצה.

אלול

ברוד השם
תל״אביב גילתה המשטרה כי נוכל
בינלאומי, בעל דרכון צרפתי, שהשתמש
לאחרונה בשם מארסל קימלמן ולפני כן
בשם מארסל גרינברג ולפני כן בשם מארסל
מנדלמן ולפני כן בשם ד״ר מארסל ציון,
ברח מן הארץ בדרכון ישראלי מזוייף.
העולם הזה 1515

במדינה חינוך
בן. המפקד • ב ר יו 1ק ב !
כיצד מגדלים אכר בארץ? זאת הסביר השבוע
יאיר כספי, ילד בן שתים־עשרה
מגבעתיים שנמלט, ביום השלישי ללימודיו,
מבית־הספר התיכזן החקלאי בפדדס־זזנוז,
מיסודה של התאחדות האברים,
סיפר יאיר השמנמן והממושקף :״כשנרשמת,
למוסד, אמרו לי שיש משמעת
חזקה. החלטתי להיות בסדר, ולא לעשות
צרות. ביום שבאנו למוסד, אחרי שההורים
נסעו הביתה, אסף אותנו המדריך ואמר
שקוראים לו מר יעקב. הוא אמר שירביץ
למי שיקרא לו אחרת ואם הוא אומר משהו

״אחרי־הצהרים היו שלוש שעות להכנת
שעורים בכיתה. אני גמרתי בחצי שעה
ולא היה לי מה לעשות. רציתי לקרוא
ספר כימיה של כתה מבוגרת, אבל מר
יעקב לא הרשה לי, והייתי צריך לשבת על
המקום כל השלוש השעות ולא לעשות
כלום.
״זזתי קצת בכסא, והדגל שלי יצאה מהקו
של הטור. אז בא מר יעקב ודרך לי בכוח
על הרגל.
״בלילה, אחרי כיבוי־אורות, שמעתי שהילדים
בחדר השני של הצריף מרכלים
עלי. אמרתי להם שאני שומע: גם מר יעקב
שמע וקפץ דרך החלון, תפס אותי בצוואר
וניער אותי בכוח.
״ילד אחר שמע ברדיו התוכנית (הבלשית
של קול ישראל) פול ממפל. הוא שמע
באוזניה כדי שלא יפריע אחרי כבוי אורות.
מר יעקב גילה את זד, ושבר לו את הרדיו.
״בבוקר החלטתי לברוח, אבל ידעתי שזה
קשה, כי כל הזמן סופרים אותנו כמו
כבשים. אחרי ארוחת־הצהרים הצלחתי להסתלק
בלי שאף אחד ירגיש.
״הלכתי חצי שעה דרך השדות כדי שלא
יתפסו אותי, הגעתי לתחנת־האוטובוס ונסעתי
הביתה.״

ד ר כי חיים
או רחי שראלי, דג ת שכ״ו

תלמיד כספי
נלב על המיסה

צריך לענות לו: נן, אדוני! ובכלל שאסור
להתוכח אתו.
״הילדים הגדולים אמרו לי שזה כמו בצבא
שם אומרים כן המפקד.
״אחר־כך הכניסו אותנו לחדרים. אין
דלתות לחדרים של הילדים במוסד. בלילה
התעוררתי וראיתי את אחד הכלבים
של מר יעקב המדריך, עולה על המטה שלי,
כי לא היה מד, שיפריע לו להכנס.׳׳
ככוח על הרגל .״בבוקר קמתי ברבע
לשש, עשו לנו מסדר הנפת הדגל והתעמלות
בוקר. גם בערב עושים מסדר
וטכס להורדת הדגל הישראלי מן התורן.

נעמה ואהרון חג׳בי, שניהם בגיל ,40
גרים עם אמם הזקנה, שבעה בניהם וארבע
בנותיהם בשני חדרים קטנים ואפורים בבית
ערבי נטוש בכפר אריה ליד ראשון־לציון.
חג׳בי, שעלה ארצה מתימן בשנת 1949
ושרת שנה בצבא, לא הצליח להסתדר בעבודה
אחרי שחרורו מן הצבא. אחרי
שנתיים כפועל־דחק לעת־מצוא החליט שהעניין
לא יכול להמשך, נסע לירושלים.
״הלכתי לשרת־העבודה (אז: גולדה מאיר)׳״
נזכר חג׳בי ,״לא ביקשתי לפני זה
פגישה או ראיון. נכנסתי למשרד ולא רציתי
לזוז. אמרתי שאני צריך עבודה כל יום
בשביל שיהיה אוכל כל יום לילדים*.
גודלה נתנה לו מכתב ללשכת־העבודה ב־ראשון־לציון
וחג׳בי סודר לעבודת־קבע כסבל
בצה״ל.
רק שממשכורת של 400ל״י נטו פלוס
100ל״י תוספת ילדים של הביטוח הלאומי
פלוס 70 ליי תמיכת־סעד חודשית קשה
לגדל 11 ילדים ולקיים אשד, ואם.
״לבי שותת דם:״ כאשר בתו ה
חג׳בי,
אשתו ו־ 8מבין 11 ילדיהם
״דגל״ בתון הפה
גדולה של חג׳בי גמרה את לימודיה בבית־הספר
העממי, זכתה בססיפנדיה לבית־הספר
התיכון, אך אביה לא היה יכול לעמוד בהוצאות
הנילוות ללימוד. הבת עזבה את
הלימודים, הלכה להיות תופרת.
הבן הגדול נכווה, לרוע המזל, לפני שנים
מספר, בתאונה ביתית והוא כיום נכה ומוגבל
בעבודה.
וכשגמר הבא אחריו את בית־הספר העממי
בראשית הקיץ הזה, החלים חג׳בי לשלוח
אותו ישר לעבודה (״למה להכניס
אותו לתיכון ואחר שנה להוציא אותו.
נפש הילד תיפגע ולבי שותת דם.״)
אשר לילדים הקטנים המצב עוד יותר
עגום. חג׳בי אינו יכול להרשות לעצמו את
דמי גני־הילדים, החליט ש״יותר סוב שישחקו
בבית״.
״לחם צ ר ומים לחץ״ .כמה שחג׳בי
לא משתדל העניינים לא מסתדרים. פעם
לווה כמה מאות לירות, קנה שתי עזים
בשביל חלב לילדים. העזים מתו. החובות
נשארו.
לפני שלוש שנים זכה סוף־סוף במקרר
ישן־נושן ובחיבור חשמל לביתו. אבל עד
היום טרם הצליח לסלק חוב זה. ובכלל,
הוא חייב לכולם:
״אני חייב לירקן 200ל״י! לקצב 150
ל״י ולמכולת 500ל״י. חוץ מזה אני חייב

עבור בגדים ונעליים שקניתי לילדים ואני
מקבל בל הזמן מכתבים לשלם.״
באין בלירה פנה חג׳בי לשרי הממשלה
במכתב גלוי, גולל לפניהם את מר גורלו,
הכמעט־טיפוסי לגורל 63 332 המשפחות האחרות
שהיו השנה בטיפול לשכות־הסעד.
חג׳בי ביקש שיסבירו לו כיצד עליו להסתדר
בתקציב של 570ל״י לחודש:
״יורד לי להחזרות הלוואות בבנק 78ל״י
לחודש; עבור חשמל 20ל״י: הלבשה והנעלה
לילדים 60ל״י; ספרים ומחברות
20ל״י.
״זאת אומרת שלכלכלה נשאר לי 392
ל״י ובשביל ארבע עשרה נפשות פירושו
של דבר 28ל״י לחודש לכלכלת נפש אחת.
״זה מספיק בדיוק ללחם צר ומים־לחץ.״
״ א ץ־ היא מעזה!״ הממשלה לא ידעה
איזו עצה להשיא לו. היחידה שניסחה
לעשות משהו היתה העובדת הסוציאלית.
היא ניסתה להסביר לחג׳בי ״איך לא לעשות
הרבה ילדים״.
זאת לא היתד, העצה בה היה אהרון חנ׳בי
מעוניין. הגיב הוא, כשסיגרית הדגל ד,ניצ־חית
בפיו:
״נרעשתי מאוד ממה שאמרה לי. איך היא
מעזה. ובכלל אני לא יודע מה זה קולנוע,
אני לא יודע מה זה טיול. כל החיים זה
הילדים שלי.״

11 ₪ 10<!018
״היוו! הד1ט״
דיהדן־הג הקצב הכד קו ת ס־בז־ דג מוי ןוג דיי
הגיו-נ די ליושראל !
די הו מו-נו דבב כז ריון דןבתל * וביב
להקת ״חלות הדבש״ ,ערב־ערב ב״דן־באר״ ,מלון ״דן״ תל-אביב מ ,9.30-ובשבת לת ה

העולם הזה ׳ 515

מנחה בשעה 5.00

כ״ז אלול תשכ״ו 12.9.1966

* פאריס הכתירה
את שדה דם
* גר״ס קלי קיבלה
אותה במונאקו
* סם שניגל הנסיה
לה הוזה