גליון 1516 מתאריך 21 בספטמבר 1966

משה בן־ישעיד, אוהב מאד לקרוא את
הגליון השבועי של העולם הזה, המג־ע
לביתו בדואר. לכן, כאשר נעלם הגליון
מתיבת־הדואר שלו, שבועיים־שלושה ברציפות,
החליט לעשות משהו. בן־ישעיה, לשעבר
בעל משתלות־פרחים ברחובות וכיים
תושב תל־אביב, הפך לצורך זה בלש.
במחלקת המנויים שלנו מסרו לו, כי ה־גליון
נשלח כסדרו. אם אינו מוצא אותו
בתיבתו, משמע כי נגנב.
זוהי מכה, שמנויים סובלים ממנה לעתים
רחוקות. פעם היתד. שכיחה הרבה יותר,
אולם מאז התחלנו לשלוח את המנויים
במעטפה סגורה, חדל הצבע האדום של
השער לנקר עיני קוראים שרצו ליהנות
מהעולם הזה מבלי לשלם עבורו.
בן־ישעיה ( )60 המתין לבוא הדוור, ראה

בים?״ שאל את הצלם יגאל מן, ובחן
בעניין את הטלסקופ הארוך.
לפני שבועיים שוב הוכנס התותח הטורי
לפעולה. הפעם: לצלם את המשתתפים בטכס
חנוכת הכנסת. מצלמה זו בנוייה באקדח
בעל קנה ארוך מאוד, ומשתמשים
בה כשם שמשתמשים באקדח: על־ידי כיוון
למטרה, ולחיצה על ההדק.
ח״כ שמעון פרם, שצבר ידע לא מועט
בכלי־נשק, ראה את הכלי בידי מן. הוא
ביקש לבחון אותו מקרוב (ראה תמונה),
כיוון את העדשה לעבר אישים אחרים בטכס
— אבל לא לחץ על ההדק. מה שבטוח
בטוח.

תזכור בוודאי את הצעירה הפציפיסטית
רחל מיכאלי, שלא קיבלה שיחרור מצה״ל
על סמך התנגדותה המצפונית לשירות צבאי,
ולכן יצאה להפגין את הבלוף שמאחורי
שיחרור צעירות מסיבות דתיות כביכול.
היא השיגה בלי קושי או מיבחן תעודה
מהרבנות, שבעזרתה יכלה להשתחרר אוטומטית.
אבל היא הצהירה שאינה מתכוונת
להשתמש בתעודה זו, וכי כל כוונת פעולתה
היתד, הפגנתית. היא קיוותה לעורר
בכך תגובות ציבוריות.
הפירסום (העולם הזה )1511 עורר תגו־

פרס והתותח

^ז כ 7ורז.א/רנ ב בי ר ר לי ב ד
.א כ 7וו ־ ־זארב ב ס ־ בוך

באיפורב ^נ ר כנ רני חג ב 77 בר 7־ ת
*אוק

אותד״מכניס את המעטפה לתיבה — והסתתר
בקירבת מקום. הוא ארב משעה תשע
עד אחת, ואז ראה אשד. צעירה ניגשת לתיבה,
ובמהירות שולה את המעטפה. בל
תחנוניה (״אני לא אעשה זאת יותר ! אני
פשוט מוכרחה לקרוא את העתון הזה !״)
לא הועילו .״גם אני מוכרח לקרוא את
העתון הזד השיב, לפני שפנה למשמרת.
כמובן שמחמיא לנו להיווכח איזה מאמצים
מוכנים קוראינו לעשות, כדי להבטיח
לעצן מם קריאה סדירה של השבועון הזה.
אבל זה יחמיא לנו הרבה יותר אם כל
קורא יקנה את הגליון שלו.

לא רק התוצר המוגמר מושך תשומת-
לב. גם כלי־ד,ייצור מעוררים לעתים קרובות
סקרנות. מערכת זו משתמשת, לצורכי
עבודתה, במצלמות זעירות, וברשמי־קול
קומפקטיים. אך מכיוון שאין רואים אותם,
בדרך כלל, בשעת פעולתם, הם אינם מעוררים
תשומת־לב.
לעומת זאת יש ברשות המערכת כמד,
כלי־עבודה יוצאי־דופן בגודלם. אחד מהם
— והפופולארי ביותר — הוא ״התותח הסורי״
.זוהי מצלמה טלסקופית, המסוגלת
לצלם ממרחק של כמה קילומטרים. היא
זכתה לכינוייה, כאשר הוכנסה לשרות לראשונה
כדי לצלם עמדות סוריות, מן הצד
השני של הכינרת, בעת פעולות־התגמול.
כאשר חדרו כתב וצלם העולם הזה לאזור
הרגיש בסביבות מקורות הדן, מיד
אחרי שוך הקרבות שם, לפני כשנתיים, הבחינו
בהם הסורים מעמדותיהם. הם הגישו
תלונה על כך לאו״ם, בטענה כי שני ישראלים
נראו בשטח, כשאחד מהם נושא
כלי אנטי־טנקי. מאוחר יותר, בשוב השניים
לעמדות הישראליות, נתקל בהם
הרמטכ״ל יצחק רבין, שהספיק לשמוע על
התלונה הסורית .״זה התותח שאתם סוח

כ א די
בות רבות. אחת התוצאות המעשיות: ליש־כת־הניוס
הירושלמית החמירה את נוהל־ה,
ערכה חידון־פתע לנערה, כדי לגלות אם
אמנם בקיאה היא בענייני יהדות. אחת השאלות
:״האם צמים ביום ט׳ באב, אם
הוא חל בראש־חודש?״ פרשה מסויימח זו
עוד תעסיק את בתי־המשפם — וזה טוב.
כי בצורה זו יישפך אולי אור על הצורה
בה מתבצע ההסכם הקואליציוני עם הדתיים,
שבזכותו משתמטות אלפי בנות משירות.
השבוע הסתבר כי ייתכנו הליכים משפטיים
נוספים. הפעם: בעקבות פנייתו של
עסקן צעיר של המפד״ל, עורך־הדין אל׳־
צור דיבון, אל המפקח הכללי של המש טרה.
דיבון, לשעבר ראש הלישכה של שוד,פנים
משה חיים שפירא, שאל את ד,מפ־כ״ל,
אם אין מקום להעמיד את רחל
מיכאלי לדין, על כי נתנה שבועת־שקר
בפני אותו רב המשחרר בנות מגיוס.
אני אישית מקווה שהמפכ״ל ימצא לנכון
לפתוח בתהליכים משפטיים. כי בצורה
זו אפשר יד,יד, לחשוף — בעזרת עשרות
עדים — את הבלוף הדתי־כביכול, מאחורי
שיחדור הבנות.

תזכיר
• טיסותהשכר. ח״כ אורי אבנרי תבע בכנסת את חידוש טיסות השכר
על־מנת להבטיח זרימת תיירות עממית לארץ. השבוע הודיע משרד החוץ כי שיקוליה הגיעה השעה לדון מחדש בטיסות השכר, בהתחשב בעובדה כי __
הכלכליים של ישראל עדיפים על סובתה המוגבלת של אל־על, הנהנית העיקרית

״ העולםה זה ״ ,שבועוןהחדשותהישראלי
המערכת וד,מנהלה: תל־אביב, רח׳ קרליבר ,12 טלפון (־,30134
ת. ד • 136 .מען מברקי: עולמפרס • דפוס משה שהם בע׳־מ,
תל־אביב, רח׳ פין • 6גלוסות: צינקוגרפיה כספי בע*מ• .
העורך הראשי: אורי אבגרי • המו״ל: העולם הזה בע*מ.

מביטול טיסות־השכר.
• תעלת אידת-אשדוד. המהנדס מאיר בץ מבאר־שבע, יוזם רעיון
התעלה, שפורסם לראשונה בד,עולם הזה 1512 ממשיך במאמציו להפוך את רעיון
התעלה למעשה. ערב ראש־השנה הקים את חברת תעלת אילת—אשדוד (ביסוד),
שמטרתה לזרז את ההכנות לביצוע התעלה בעלת האורך של 287 הקילומטרים.

ה עול ם הז ה 1516

מכתבי

! זת ח7לקראת שנת המיתון — אל תעשו פרצוף
צנע!
גם זר, יעבור.
סגדרה גיורא ויורם גרוס, תל־אביב

מיטב האיחולים לשנה החדשה.
שרום אבנר כהן, קריית־מוצקי!

לקראת השנה החדשה: הגדלת התפוצה;
שפע מודעות; כתבות מעניינות ואמירת האמת
— כתמיד.
בר־גיל בן־ציון, תל-אביב
יכלה מיתון וכלכלתו — יחל שיגשוג
וברכתו.
אריה גלבלום, תל-אביב
לח״כ אורי אבנרי, לחברי מערכת העולם
הזה, ולכל אוהדי רעיון השלום והאחיזה —
שנה של המשך המאבק המוצלח, וכוח
ובריא־ת כדי לעמוד בו.

שירעז, זמירה וזאב גוטסמן,

קרית־סבעון

שנת שלום.

איכדהים גנאים,
השאפתן

בקה אל-גרביה

נידמה לי ששמואל תמיר, כמו עסקנים
פוליטיים אחרים, הוא קודם כל שאפתן.
רק אהר כך חשובה לו האידיאולוגיה.
הצעתי: שילך לרפ״י; שם ימצא לו חברים
יבים הדומים לו.
רחמים כהן, תל־אביב

גם אנחנו ׳קיימים:
נקודת השיא בתסריט על תנועת החרות
(העולש הזה ,)1514 היא העלמת קיומנו.

סיגלית, גור וכרכה מינצר
לא רק יסמין בת השש היא ילדתו של
עורך־הדין שמואל מינצר, ישנן כל ההוכחות
שגם אנחנו קיימים !

חולצות

כרכה (צ) וגור ( )5מינצר,

בתי האפנה
הראויים לאסונן

פתוז־תקוה

משרתים כנאמנות
הסיקור שלכם על הנעשה בחרות (העודנז
הזה ,)1514—5מוכיח בבירור כי אתם
משרתים את חבורת מנחם בגין בנאמנות,
חבורה הנאבקת בכל כוחה כדי לחסל אופוזיציה
צעירה ודינמית, העלולה ברבות
הימים לסכן את שלטונה במפלגה.
אני כבר לא מדבר על הגינות, אך לפחות
גילכם הצעיר מחייב עמדה הפוכה.
מה קרה לכם, האם הזדקנתם?
נ.ב. מכתבי אינו מזוייף, כך שאין לכם
תירוץ כדי לגנוז אותו.
יורם מלמד, תל-אביב

להשיג ב

בימים מסוימים השתחררי
מאי נעימות בעזרת טמפוני
די אנה

| זזזזז יי

ש ששש

על אריות ועל תינוקות

? 01 אן |

111919111

י י יי 7

זו ש ש

ששש ש*

ששש ששש

רי והותר

ה עו ל ם הז ה 1516

ס * ס ש * יו

ששי ,

זו לא אותה חרות של פעם. פעם היו
החרותניקים אריות, שהעזו והצליחו להילחם
בבריטים. והיום? מוצץ של תינוקות
מפחיד אותם.
אליהו מזרחי, ירושלים
אינני אומר ששמואל תמיר הוא הטיפוס
הראוי להנהגת חרות, אך אוכל לומר ב־ביטחה
כי ההנהגה הקיימת הגיע כבר
(המשך בעמוד )4

שש ששש

המפיצים: חב׳ נורית בע״נז

המפיצים בישראל — חב׳ נוריתבע ״ מ

מכתבים
(המשך מעמוד )3
זמנה ללכת 18 .שנות אופוזיציה מספיקות
לנו די והותר.
עמנואל שו־א , 7רמת־ון

קורבנות מניפת ההצמדה

רובינשטיין

מאלה

מכריזה:

פ חו תברקבס תיו
מעבדות הלנה רובינשטיין הודיעו בימים אלה בפריז ניו־יורק, לונדון ות״א, על אופנת האיפור החדשה
לסתיו הקרוב. הדגש מושם הפעם על העינים בשני גוונים של צלליות, איפור עמום של הפנים ומראה
שובבי של השפתיים.
איפור הפנים יהיה מאט1 ,בעזרת
! 5113 ? 8511101 נוזלי קליל ושקוף
או איפור, אבן״ 1301ן.0001
בלחייך יעלה סומק בצבע ורוד
עדין בעזרת 31 3111511־? 3101
עד גובה הלחיים, דבר שיוסיף רכות
רעננה ונעורים למראה הפנים.
העיניים יהיו הפרט המודגש בעונה
זו. בהשפעת איפור עמום של
העפעפיים הן תראנה בוהקות
יותר ועמוקות. שני גוזנים נועדו
לעפעפיים — כחלחל ואפור. מתחת
לגבה — צללית בגוון כחלחל או
ירקרק, בהתאם לצבע העיניים
וצבע השמלה. צללית אפורה
בצורת חצי ירח בחלל שמעל
לקו הריסים ומתחת לגבות.

בימים אלה הודיעה הממשלה כי היא
מוכנה לעשות קונסולידציה של חובות הרשויות
המקומיות, ולאפשר להן להחזיר
את היתרה בתנאים נוחים. כמו כן שמענו
כי הממשלה מחקה חוב של 30 מיליון
לירות לחברת החימיקלים וד,פוספטים.
ומה בקשר לאיש הקטן, לאזרח הפשוט
המשולל אמצעי־לחץ והשפעה על הממשלה?
מד, עם אותן משפחות שקיבלו הלוואות
ממשלתיות כדי להיכנס לשיכון ב־מיסגרת
תוכנית החיסכון לבניין? מה עם
כל קורבנות מגיפת ההצמדה י
תעשה הממשלה מחוור -כלפי אותם האזרחים
המשתכנים. החיים מיגיע כפיהם
ומתקיימים בקושי, ותבטל גם להם חלק
מן ההצמדה !
א. ארבל, רנזת־גך

״פדיחה, חשבנו אותם דעככריב״
לחתול מימי הג׳ינג׳י, ולשאר בני מינו,
המפציצים את המערכת במכתבי מחאה
נגד מלחמת השמד שאסרה עליהם עירית
תל־אביב (העולם הזה ,)1513—4מועדים
לש־מהה.
ממכתביכם מתקבל הרושם כי אתם צמחונים
מלידה, לכן צר לי להזכירך, מימי,

קו הריסים בעונה זו יהיה חום
והוא יצוייר על קוזיה הטבעיים של
העין. גבות העינים יהיו מאופרות
בקלילות ובטבעיות בגוונים חדשים
— חום בהיר או אפור, קיימת
מברשת מיוחדת 01*1־? 35111011 81
לאיפור הגבות בטבעיות וללא
קוים חדים. הריסים יהיו טבעיים,
ארוכים וכהים עם 0008 33511
ויעניקו לעינייך מבט מלטף.

ברפומי

כאמור, שפתייך צריכות להראות שובביות במקצת, כאשר
השפה העליונה מצוירת בצורה זויתית ובמרכז השפה
התחתונה קמור־קל פנימה. הגוונים החדשים של שפתון
66־6 001־01־5113 ? 35111011 1^1)!111)1 ?111
66־6 001־01־!1301: 111 ותסס 5113 ? 35111011
־61־ 01־01*11 01־01*׳ 018111: 81־? 35111011 81
611011 81116־? 35111011 !\13116 ? 1
־61־? 35111011 111311:6 01
11־ 011־ ? 611011-81

11־011־ 81־6 011161ץ 0
00118 03511 81303
31 8111511 ? 056־? 31111

31 ? 103־ 001־01106 01־(51103 031ן01
הרמוניה של גווני פסטל חסרי ברק

לפי אופנה זו הם0(106 ,־ 031 ליום או 31 ? 103־ 001 לערב.
המוצר החדש של הלנה רובינשטיין המלווה את אופנת
האיפור ללא ברק הוא ה־ ? 353100 313116 לאיפור העפעפיים.
בקופסא פלסטית נאה וקומפקטית תמצאי אבן
איפור בגוון שיתאים לך — וכן מברשת
מיוחדת — זו למעשה אינה מברשת כי אם
מכחול מיוחד עם קצה ספוגי. הקצה
הספוגי קולט כמות קטנה ביותר מאבן
האיפור, ובעזרתו יכולה את להעלות כמה
יש לזכור להעלות
ואיך שאת רוצה.
? 353100 !313116 לפני האי ליינר.
מאלה רובינשטיין שהכריזה על אופנת
בממלכת היופי רואהבאיפור החדש
להבטיח מראה טבעי ולהתרחק מברק
צץ• מגמה שאפינה מאז ומתמיד את
מפעלי הלנה רובינשטיין.
הסתיו דרך
מתנומגמת

סעודת־החג שערכת אצלי בשנה שעברה.
זעקותיהם של ילדי הרכים, שהיו אחוזים
בין צפורניך, עדיין מהדהדות באוזני.
קינחת אז את שפמו ואמרת :״סליחה,
חשבנו אותם לעכברים״.
אמנם נכון שאתה אינך קאניבאל האוכל
את ילדיו (אף כי ראיתי גם תופעה כזו
אצלכם) ,אבל על ילדים אחרים אינך חס.
אוי לאותו עכבר או צפור או בן־ארנב
הנלכד בין צפורניך. על כן עשה עמי
חסד, ואל תצביע על חטאי חבריך, כל זמן
שידיך מלוכלכות.
צר לי שמטעמים מובנים איני משאיר
את כתובתי.
כדסומי, אי-שם

״ירושדים השדמה והאחת״
כזכור, הכריז טדי קולק, ראש עיריית
הבירה, כי ״תוכנית האב לירושלים הבירה,
המחושבת עד שנת אלפיים, מקיפה את העיר
כולה, וכל הוראות הבינוי והפיתוח
מכוונות לירושלים השלמה והאחת״ (העולם) ן הזה .)1514
ברור לי שתוכנית ירושלים המאוחדת
הוכנה, כמובן, בתיאום עם עיריית העיר
העתיקה. יש לשער שגם למר קולק נראה
פרט זה כברור מאליו, ולכן שכח לציינו.
יהודה המפל, קרית־ביאליק

מליבת המים 1967
שלא תגידו בשנה הבאה שההרשמה
נסגרה, או שמיכסת המועמדות התמלאה
— אני מציגה עצמי כבר עתה כמועמדת

מספרי הטלפון

העח! 0

ה 1ה

מספרי הטלפון של מערכת
ומינהלת ״העולם הזה״ הם
תל-אביב .30135 ,30134

ה עול ם הז ה 1516

מועמדת חרותי
לתחרות בחירת מלכת המים לשנת .1967
אינני שולטת עדיין בהרבה שפות. אני
בת שלוש. אהיה, לכן בעת התחרות בת
ארבע, ואפתח לי עד אז תחביבים.
סיגלית חרדתי, בני-ריק

השופט המכין
אני נתמך סעד׳ אב לשבעה ילדים ובעל
לאשר, חולה, המחוסר עבודה מזה שלושה
חודשים.
פעם הכניסו שלושה מילדי למוסד, אבל
בגלל התנאים השוררים בו הם ברחו, ועתה
הם מסתובבים ברחובות. הגדול שביניהם
הוא בן .14
לפני שנתיים נטשתי את הילדים, והמשטרה
העמידה אותי לדין על כך. השופט
הבין אז את מצבי, וקרא לעובדת הסוציאלית
לטפל בעניני. היא לא עשתה זאת,
ועכשיו מסתובבים הילדים רעבים ומחוסרי
השגחה.
אבקש עזרה, אחרת אאלץ׳ למען קיומם
ועתידם, לשלוח אותם למיסיון.
מתתיהו געים, פרד --ץ

מיטב הקשרים וההיכרויות

אין כל דמיון

במדור. אנשים״ (העולם הזה )1512 נכתב
כאילו כיניתי את אחדות־העבודה יצאנית.
דבר זה לא נאמר על־ידי בכנם לקירוב
מפא״י ורפ״י בנהלל, ואין כל דמיון, ילו
גם מיקרי, בין מה שפורסם לבין מה ש־אמרתי
בנהלל.
אכרהם זילברכרג, חל־אביב

) 0 1 0 3

— 5א 0£ט 0 0אק __

0 1 0 1 0 )1
עם צמר
גברים מעדיפים איכות, נ ע\ > ם מבכרות בדי
אופנה. גברים ונ שים ימצ או מבו קשם בבדי
פולגת ־ דיאולרצמר. בדי ״פולגת־דיאולרצמדי
הדורים, נוחים וקלים לקיפול.
מבחרגו ונ יםוד וג מאות לבגדי גברים, נ שים וי לדים

<וז9וח 6<3 119136ז 6י5ו 69ז -

בכתבה על. שוק הנערות״ (העולם הזה
)1514 הוזכר גם שמי, כמי שמוכר דוגמניות
כסוחר. ברצוני להעיר
על כך מספר
הערות תיקון.
אני, בניגוד לשאר
משרדי הדוגמנות,
לא מקבל
כסף מלקוחותי(דמי
הרשמה וכו׳) .אני
הראשון בארץ שהחל
לעסוק בענף
זה, ועובדה היא
כי דוגמניותי מתפרסמות
יותר מ־מיגדל
דוגמניות
שאר המשרדים.
כעתונאי,
יש לי קשרים חברתיים רבים,
ולי הדוגמניות היפות ביותר בארץ. לדוגמה:
ז׳אנט לוי־שפירו, שאני גיליתי
את הדמיון בינה לבין השחקנית קלאו־דיה
קארדינאלה. או דוגמה אחרת: ציונו,4
טוכטרמן, שהומת לסיועי הופיעה בסרט
.אהבה בחדר השני״ ,ובמודעות פירסומת
רבות.
רוצים עוד דוגמאות? בבקשה: נירה ירון,
המופיעה בסרטי פירסומת ובמודעות פיר־סומת,
יפה שריר ושרה ל.5
תמונות כל הדוגמניות האלה, ועוד
בות אחרות, נמצאות כבר בידי מפיקי
טים רבים בארצות־הברית, שם שהיתי
כשנה ושאותם אני מכיר אישית.
יש לי גם נציגה בהוליבוד, עתונאית
מפורסמת, המנהלת עתה מו״מ על מיבחן
לאחת הישראליות היפות ביותר.
שמעון מיגדל, תל־אביב

טעות לעולם צודקת
אנשי הגוש החופשי עזבו את האום
על רקע המוצצים (ידיעות אחרונות).
רפאל לוי, תל־אביב
העולם הזה 1516

במרחב סוריה הצבע: אדו
זד, כמעט קרד, שוב בדמשק. יחידות־צבא
נעו ביום החמישי האחרון ממחנותיהן, לעבר
נקודדת־המפתח בבירה. בראש הקושרים עמד
קצין בעל ותק קונספירטיבי רב: סגן־אלוף
סלים האטום, מפקדה הדרוזי של יחידת
הקומאנדו.
מאחוריו התייצבו היחידות שעל גבול
ישראל, אשר מפקדם, אלוף־מישנה אבו
עסלי, הודח בלילה הקודם מתפקידו. ים
אלוף־מישנה סלאס, מפקד החטיבה החמישית
המשוריינת בחומט, הצטרף למרד.
אולם כוחות אלה היו מרוחקים. באופן
מעשי יכול היה חאטום לסמוך דק על׳
יחידות הקומאנדו שלו, במחנה חרסטה שליד
דמשק, ועל כמה פלוגות חי״ר במחנה
קבון הסמוך. הצרה היתר״ כי באותו מחנה
נמצאו גם יחידות שהתנגדו לקשר. יחידות

לבוחר ב טו ב ביותר:

ראש־ממשלה זועיין

71*16:בחירת הצעירים והצעירים ברוחם.
*1£ו 7מתערובת א מ רי ק אי ת — קינג־ סייז
פילטר. תוצרת דובק — מזכי טבק מעולי ם
נ תונה ב קופ ס ת ״מכסובב״ הדורה.

בחר בטוב ב>ותר

-עשו *1£ו 7

החידוש: משמרות ברחוב
אלה, יחד עם חטיבת חי״ר ,70 חסמו את
הדרך לדמשק בפני חאטום ואנשיו.
מבחינה זו היתה הפיכת השבוע שונה
מקודמותיה. כי הקרבות לא התנהלו בתוך,
דמשק, אלא במבואותיה. הנשיא נור־אל־דין
והגנראל סלאח ג דיד נלכדו על־ידי המורדים
במחנה ד,צ.אי בו ישבו, והצלחה התחלתית
זו עוררה בהם תקוות. התקוות התבדו,
כשנתקלו המורדים במחסומי היחידות הנאמנות
למישטר. ההיתקלויות היו קצרות,
ועם אור הבוקר נחתם גורל ההפיכה.
יחידות הקומנדו נסוגו 27 .קצינים עברו
את הגבול הירדני, ביקשו שם מיקלט מדיני.
בראשם: חאטום.
;שק לפועלים העיר דמשק עצמה
שמעה על כל העניין רק בראדיו. שידורים
כמעס־היסטריים הודיעו לתושבי הבירה, בין
שיר־לכת למישנהו, כי ״אויבי המהפכה, הריאקציונרים
וסוכני־ד,אימפריאליזם״ מנסים
לפגוע בד,שגי המהפכה. ראש הממשלה, ד״ר
יוסף זועיין, הודיע על הטלת עוצר, קרא
לפועלים לצאת ולהגן על המהפכה.
יחידות מזויינות של חברי האיגודים המקצועיים
התייצבו לפעולה. מפקדו העליון:
נשיא הפדראציה של האיגודים המקצועיים
חאלד ג׳ונדי, הידוע כקומוניסט.
אבל רחובות דמשק היו שקטים. הכוחות
הצבאיים והמשטרתיים היחידים שנראו בהם
היו נאמנים למישטר. על כן הטיל
ג׳ונדי (בערבית: חייל) על המישמרות ו,־
מזויינים ״לחסל קנים ריאקציוניים״ .אחת
המטרות הראשונות: משרדי איגוד חברות
הביטוח. המיליציה הפועלית הורתה לכל
חברי ההנהלה של האיגוד להתפטר.
מיפעלים ומשרדים בבעלות פרטית, או
בניהולם של אנשים הידועים כמתנגדי ה־מישטר,
זכו לטיפול דומה. המיליציה ה
פרצה פנימה, תבעה מהמנהלים הסר. ,
רצויים להתפטר ולהסתלק. בכמה מקומה•
נתקלו בהתנגדות, והתפתחו קטטות. אף
נורו כמה יריות — היריות היחידות בתחום
העיר דמשק.
למחרת יכול היה זועיין להצהיר :״חיסלנו
את הקשר. הבוגדים דוכאו על־ידי הכוחות
הנאמנים — יחידות הצבא, המשטרה ופרולטריון.״
ואילו מצביא הפרולטריון, חאלד
ג׳ונדי, הכריז :״מהיום אנו קוראים לעצמנו
המישמרות האדומים.״
זהו בעצם, ההבדל בין ההפיכה האחרונה
לבין קודמותיה. הפעם נוצר גורם פוליטי־צבאי
חדש, מלבד הצבא הסדיר.
השאלה היתד, רק: האם ישמעו אמנם הפועלים
לגנראלים שחילקו להם נשק בשם
המהפכה הסוציאליסטית, או שיקומו בשם
המהפכה הזאת נגד הגנראלים של אל־בעת?
התשובה הבהילה את הגנראלים, והם
הורו השבוע לפרק מייד את נשקם של
״האדומים״.
ה עול ם הז ה 1516

גאז! שר קאו״וה: נצחון בקוב -תנוסה במערכה
*מים אחדים אחרי ועידת־חרות, נזדמנו — שמואל תמיר ואני — במרתף הכנסת.
תמיר ליגלג על הדיווח של העולם הזה על תוצאות הזזעידה. בשבוע בו התפעלו כל
העתונאים מההישגים העצומים של תמיר וחבריו, קבע העולם הזה כי הוא הפסיד במערכה,
וכי גורלו נחרץ.
״עוד תראה איזה כוחות עומדים מאחורי הבטיח. הוא גם מצא הסכר לדיווח הכוזב
של העולם הזה — אנחנו מעוניינים שחנועת־החרות תישאר תנועה מנוונת ומסואבת.

1נל״תו וידידתו של

ב תנו ע ת החדות
באותו רגע חלפה במוחי המחשבה: האם זו העמדת פנים? או שמא באמת אינו יודע
כי כבר הפסיד במישחק? אולי הוא מאמין באמת לדבריהם של עתונאים שאין להם
מושג בהערכת כוחות פוליטיים — שהוא עצמו הכתיב להם את דבריהם?

ביום ברור לי שתמיר לא הבין את מצבו. זוהי אחת הסיבות לכך
שקרה לו שוב מה שקרה לו פעמים בה רכות בעבר: הוא הצליח
בקרב, ונבשל במערבה.

שיכרוך\ז1צוזג\ וזנזסגכן
ך* אותו רגע, סמוך לכתיבת המכתב המפורסם בחתימת ידו של חיים. אמסטרדם, יכלו
^ להיות שתי הערכות שונות למצב. האחת פירסומאית, השניה פוליטית.

התמונה הפירסומית היתה כלהלן :

טעות פטאלית: הנוז ת המלחמה בוועיוה
עד לודעידה היה תמיר רק עסקן חדש, מן השורה השלישית של חרות. בוזעידה הפך
לפתע לאיש השורה הראשונה — מתחרהו של מנחם בגין עצמו.
בוזעידה השיג כמעט רוב. בגין עצמו נסוג ברגע האחרון מן הקרב והנחיל לו מקום
בהנהלה. רשת מצויינת של יחסי־ציבור, בכל העתונים החשובים, דאגה להעלות על נס כל
הכרזה שיצאה מפיו, ותהיה בנאלית ככל שתהיה. עוד מאמץ קטן, והוא ישתלט סופית על
התנועה.

התמונה הפוליטית היתה שונה לגמרי:
בוועידה הכריז תמיר מלחמה על הצמרת הבגיניסטית, תוך התגרות שאין למעלה ממנה.
מאקיאוולי אמר: אל תתגרה באריה, אם אינך יכול להרגו. גורלו של תמיר נחרץ ברגע

אור אבנר׳
שלא השיג מייד רוב מוחלט, אחרי התגרות זו. מבחינה זו לא היה הבדל בין מיעוט קטן
ומיעוט גדול — מה גם שהמיעוט היה אוסף מיקרי של עסקנים, ללא אירגון מבוסס או
רעיון מאחד.
הכוח האמיתי בתנועה נשאר בידי הצמרת, והיא יכלה להדיח את תמיר בשעת־הכושר
הראשונה.
אפשר היה לצפות מאדם פוליטי שיהיה בעל כושר־ניתוח, שיעריך את הכוחות האמיתיים
מאחורי אחיזח־העיניים של כותרות מפוברקות.

אילו עשה זאת תמיר, היה מסיק את המסקנה שמצבו קשה מאד,
שאין ממש בנצחונו המדומה, ובי מוטב להתכונן להתקפה הנגדית.
תחת זאת נוצר סביבו אותו מצב־רוח של שיכרון־נצחון, שהוליד את מכתב אמסטרדם
ואת עשרות המאמרים המודרכים, שנועדו להוכיח כי אנשי בגין הם מחוסלים, עוברי־בטל
זקנים שעברו למוזיאון.
לכן, כאשר באה ההתקפה הנגדית הבלתי־נמנעת, היא מצאה את מחנהו של תמיר חשוף
ובלתי־מוגן. מכאן התגובה ההיסטרית, הבלתי־שקולה, שהחמירה את מצבו של תמיר עוד
יותר, הקלה בהרבה את עבודת יריביו.

סל זה היה צפוי מראש -פי כל זה נכע מאופי האישים ומעשיהם.

אגזן יוזסי־הציבגר
*•ימואל תמיר מאמין ביחסי־ציבור, כשם שתותחן מאמין בתותחים או רופא־מנתח
^! ב איז מ ל. כי זהו כלי־העבודה העיקרי שלו.

בכד כוחו, ובכר גם חולשתו. כוח המנצח בקרבות, וחולשה המפסידה
את המלחמות.
כל פוליטיקאי אוהב פירסומת. בכל מפלגה יש איש אחד או שניים שיצר־ד,פרסומת בולט
אצלם במיוחד, עד כי העתונאים מחייכים מאחורי גבו. יש בכנסת שלושה־ארבעה עסקנים
ועסקניות שאומרים עליהם, בזילזול המהול בקינאה, כי ״הם מוכנים למכור את הסבתא
שלהם תמורת פירסומת.״
כל אלה הם חובבים תמימים לעומת שמואל תמיר.

אצל תמיר הפירסום הוא יעד מרכזי, ולעיתים אף בלעדי, של
מיבצעים. הוא מקדיש לכד חלק עצום של כוחו ומרצו.
איני יודע אם יש עוד עסקן בארץ המסוגל, כמוהו, לבוא לדפוס של עתון בשעת חצות,
לבקש מן הפועל להראות לו מה כתוב עליו, להעיר את הכתב משנתו כדי להציע לו
תיקונים לסובת עצמו, ואף להכתיב שינויים אלה ישר למכונת הלינוטייפ.
בוזדאי אין עסקן שני בארץ המוכן להרחיק לכת כמוהו כדי לרכוש את לבם של

- 1948 מסיבת־עתונאים בוושינגטון: מנחם בגין ונן־חסותו הצעיר שמואל תמיד
עתונאים, עורכים ושדרנים. חוץ מ״יונייטד פרם* — הרשת שבנה שמעון פרס כשעמד
במרכז השלסון — לא היתד, עוד בעתונות רשת כה מסועפת של כתבים המשרתים איש
אחד. חלקם מסורים לו אישית, חלקם פשוט גילו כי נוח יותר להיענות לבקשותיו מאשר
לסרב להן.
כל זה יכול היה להיות תופעה לגיטימית, ואפילו חיובית — אילו הועמד כשרון זה
לרשות רעיונות כלשהם. בחברה המודרנית חייב המדינאי לשכנע ולחנך המונים, להנחיל
להם את רעיונותיו ואת עיקרי תורתו, ולשם כך עליו להשתמש בעתונות. כשרון בשטח
זה הוא נכס חשוב.

אף כשרון זה יכול להיות עקר, ואפילו מסוכן, כשאינו צמוד לשום
רעיון שהוא, כשהוא כא לפאר אדם בלי קשר לקו מדיני או רעיוני
כלשהו.
כי אז הופך גודל הכותרת למטרה בפני עצמה. הפירסום חדל מלהיות נשק־מסייע למאבק
פוליטי, אלא תחליף למאבק הפוליטי.
בסוסו של דבר יאמין אמן־יחסי־הציבור לתמונה שהוא עצמו פי.־ רק אותה, בעזרת
העתונאים שהפכו סוכניו. מאותו רגע, שוב אין מנוס משגיאות קטלניות, שמקורן באי-
הערכת הכוחות האמיתיים.

זוהי השגיאה החוזרת ככל דרכו הפוליטית של תמיר ער כה. כל
אחת ממערכותיו התחילה בתרועות של פירסומת מוצלחת -והתמוטטה
ברגע המכריע כבניין של קלפים.

הכשרון רפבר את האן ון
^ צד הכשרון הפירסומאי

מצטיין תמיר בכשרון שני, שגם הוא בעוכריו. הוא

^ קשור בכשרון הראשון.

קוראים לזה, בהזדמנויות שונות ,״כשרון להקסים״ ,״כשרון לסכר
את האוזן״ או ״כשרון לסכן אנשים״ .זה תלוי מי המגדיר.
זהו כשרון המציין כמה וכמה עסקנים באותה שיכבת־גיל, שגדלו בארץ. הם מסוגלים
לפתוח את ברז הקסם, ואף לסגור אותו, כאוזת נפשם. מעטים מסוגלים לעמוד בפני
הסילון המלא, כשזה מופנה אליהם במאמץ מרוכז ומודע.
זוהי מתנת־אלוהים. היא יכולה לעזור מאד למדינאי, שתפקידו לגבש סביבו צודת
מלוכד, שיהיה חדור רעיון מאחד ושיהיה מסוגל לבצעו.

אבל יש בכף כמה וכמה סכנות.

למרות שאני צעיר מתמיר בכמה שבועות, ואוהב מאד לחתור בחסקה, קשה לי להצטרף
לדיעה שאלה הן תכונות המכשירות אדם, כשלעצמן, למנהיגות. אך לגבי תמיר קובע
הפרט השלישי, בתיקון־מה. הדבר המכריע אינו שנולד בישראל — תכונה שכיחה למדי
בימינו — אלא שנולד ברחביה.

נדמה לי שכאן המפתח להבנת דברים הקשורים כדרכו.
רחביה היא שכונת האריסטוקרטיה של המישטר הקיים — לב לבו של היישוב הוותיק.
תמיר הוא בן האריסטוקרטיה הזאת, בן הזקונים של משפחה מיוחסת ביותר. אביו, רופא
מבוברויסק הרוסית, היה סמל בגדודו של טרומפלדור בגאליפולי. אמו, שהיתה חברת־כנסת
מסעם הציונים־הכלליים, היא בת של ציר הקונגרסים הציוניים הראשונים. שניהם
עסקנים של הציונים הכלליים.
דודתו של תמיר היא רחל כצנלסון, רעיית נשיא המדינה. דודו, אברהם ניסן, מראשי
מפא״י, היה איש מרכזי במשרד־החוץ. דוד אחר היה מראשי התנועה הרביזיוניסטית. גיסו
הוא אורי צבי גרינברג.

תמיר מתגאה במשפחתו עד בדי בך שהוא חותם עד היום כשמו
הכפול :״שמואל מ. תמיר (בצנלסון)״ .אין זה שגיון סתמי. הייחוס
המשפחתי, שייכותו לאצולה היהודית־המיזרח־אירופית השלטת
במדינה, ממלאים תפקיד מכריע בציודו הנפשי.
מנחם בגין השווה את תמיר, במאמרו המפורסם, לילד מפונק, הנושך את השטיח כשאינו
משיג מה שהוא רוצה. זהו תיאור מוגזם. אך הוא מתייחס לאותה תכונה: תמיר באמת
מאמין, בכל נימי נפשו, ש״מגיע לו״.
מגיע לו להנהיג את חרות, כשם שמגיע לו להנהיג את המדינה. מגיע לו שאנשים
ישרתו אותו בלי תמורה, וכי ידרוך עליהם כעל שלבים של סולם.

לא מפני שהוא מייצג רעיון מסויים, לא מפני שהוא גיבש הלבה שיש
בה פתרון לבעיות התנועה או המדינה -אלא פשוט מפני שהוא
שמואל מ. תמיר (כצנלסון).

עריפת תראש ושפיכת \זרפ
מביציה היא, לדעתי, תכווונה חיובית. היא חיובית שבעתיים בחיים המדיניים.
^ אדם שאינו רוצה להגיע לשלטון, אם אינו צבוע ומתחסד, אין בו תועלת בזירה
הפוליטית.
אך במה דברים אמורים? כשאותו אדם עושה מה שהפסיכולוגים קוראים לו ״סובלימציה״.
כלומר: כשהוא יודע לזכך את שאיפתו, להטביע אותה בשאיפה כנה לאידיאל שהוא מאמין
בו. כי אז הופכת האמביציה לכוח חיובי וחיוני להשגת האידיאל, שלב בקידום ההברה
האנושית.
אך אמביציה הנשארת בבחינת שאיפה אישית גרידא עלולה, לעומת זאת, להיות לגורם
הרסני מאד.

הסכנה הראשונה היא שבעל כשרון זה לא יראה בו סיוע לתכונות חשובות יותר —
השקפת־עולם, כושר מחשבה, יושר אינטלקטואלי — אלא תחליף להן. כמו בחורה יפה,
היודעת שהיא יכולה להשיג את הכל ביוסיה, שוב אין הוא מפתח כשרונות נוספים.
סכנה אחרת. בהעדר רעיון מדבק, היוצר נאמנות קבועה, חייב המנהיג להקסים את
המונהג כל הזמן. זה קשה מאד, בייחוד ברגע שנדמה למנהיג ששוב אינו זקוק כל־כך
לאותו מונהג. מכאן התופעה האופיינית: מנהיג מסוג זה מוקף תמיד חבורה של אנשים
מי שעקב כעניין אחרי המאבק האחרון בחרות, שם לב לעובדה
לרגע אחד לא דוברבו על הבדלי השקפות,על
המסורים לו בלב ונפש, המחניפים לו והמלחכים את פינכתו — ואילו מאחוריו שובל בולטת מאד: אן!
ארוך של חסידים־מאתמול, המרגישים כי נוצלו על־ידו ונזרקו בלימונים סחוטים.
התנגשות של רעיונות, על יריבות כין קווים פוליטיים.
הוויכוח היה כל־כולו אישי.
והסכנה העיקרית: בעל בשרון זה מתפתה תמיד לבוז לזולתו.
״הגוש החופשי״ של תמיר לא הציג שום השקפה, שום רעיון, שום קו חדש. גם אילו
בידעו מנסיונו שהוא יבול לסבר כל אוזן בשעת הצורר, מתפתחת אצלו
רצה תמיר לפברק לו, לצורך השעה, השקפה כלשהי, לא יכול היה לעשות זאת. כי לא
כהכרח הרגשה של עליונות, הכרוכה כזילזול גובר והולד כבל האחרים,
היה שום דבר משותף לאנשי גוש זה. י ידידים ואויבים כאחד.
היו שתמכו בתמיר ושותפיו מפני שקיוו שישלבו את חרות במערך הפוליטי הקיים —
זילזול זה יכול להביא לטעויות נוראות בחשבון, להמעטת דמות יריבים ולאי־הערכת
בקואליציה עם מפא״י, או בברית עם רפ״י והדתיים. היו שהאמינו בהיפך הגמור: כי
כוחם.
תמיר הוא האיש שיהפוך את חרות לתנועה תוקפנית, אולי פאשיסטית, שתמריד את המוני
היתרי דרושה מידה רבה של התנשאות כדי להאמין שאפשר להדיח את מנחם בגין בלי
ישראל השניה ותערוך ״מיצעד אל ירושלים״.
קרב (ומבלי שירגיש בזה כלל) ,או שיוחנן באדר הוא עובר־בטל שאינו מסוגל להשיב
היו שזכרו כי תמיר דגל ב״הפרדת הדת מן המדינה״ ,והיו היודעים כי הוא יהודי
מלחמה שערה, או שכל הצמרת המגובשת של מיפקדת־אצ״ל והנהגת חרות תתמוטט
מסורתי, בעל הכרה דתית. היו שהקשיבו לנאומיו על ״האוייב הזומם להשמידנו״ ו״הדם
כחומת־יריחו לשמע שופרות הפירסומת.
הנשפך על הגבול״ ,והיו ששמעו מפיו, בהזדמנות אחרת, כי דרושה יוזמה למען השלום.

האיש שגורר ברוזביח
ך• עת הוועידה, פירסם אחד מסוכני־הפירסום העיקריים של תמיר מאמר שהסביר
את התכונות המקנות לו את הזכות להנהיג את התנועה (ולאחר מכן, אני מניח, את
המדינה) .הן היו שלוש: תמיר הוא צעיר, הוא חותר בחסקה והוא נולד בארץ.

קביעת מצע חיוכי כלשהו היתה מפלגת מחנה זה.
אך זהו רק צד אחד של המטבע. הצד השני הוא כי תמיר מאמין באמת שהכל סובב
סביב אישיותו של תמיר.
יש משהו מדהים בנאומיו האחרונים באסיפת הגוש ובמרכז חרות. כוזנתי לשימוש
בגוף ראשון בלשון יחיד, ואף בגוף שלישי, בשם של עצמו.
לדברי תמיר ,״רדפו הכל את תמיר רצו לשפוך את דמו של תמיר״ .״רצו לערוף את

ראשו של תמיר״ .הצמרת זממה כל העת ״להדיח את תמיר״ .לא היה לה מנוח ״מפני
שתמיר היה בהנהלה״ .״שונאים את תמיר מפני שתמיר נתן תנופה חדשה לתנועה
במערכת־הבחירות״ (שנסתיימה, אגב, בכשלון חרוץ) .וכו׳ וכו׳.

הוא חיפש את הדרך אל הכוחות הישנים. כך עשה את שגיאתו הפאטאלית הראשונה
והעיקרית — שהיתר. גם צעדו הראשון בזירה הפוליטית.

תמיר לא אמר :״רודפים את תמיר מפני שהוא מייצג קו פלוני״.
גם לא :״רוצים לערוף את ראשו של תמיר מפני שהוא דוגל
ברעיון פלמוני״.

ערייוזג ושמיעתו שר הווישבור גזוזרש

רודפים את תמיר מפני שהוא תמיר. והשלטון מגיע לתמיר מפני שהוא תמיר.

ע2ן רגגן\ז גגגביגג רגן רו1\2יגז
יך מגיע אדם לראייה כזאת של פני הדברים? איך מושג ניתוק כה מוחלט של
\ £האישיות הפוליטית מן האידיאה הפוליטית?
כאן אנו מגיעים, לדעתי, לתופעת־יסוד של דור, לפגם המאחד את תמיר עם אנשים כמו
משה דיין, שמעון פרם ועוד ועוד.

בולם לא־אינטלקטואלים מושבעים.
כשהם מדברים בבוז על ״אידיאולוגיות״ ועל ״מסגרות רעיוניות״ ,כעל דברים המציינים
את הזקנים המעובשים, אין זו פוזה שבאופנה, להטוט דמגוגי שנועד לעשות רושם על
בורים וילדים. הם מתכוונים לזה ברצינות.
האשימו אותם לא פעם בכך שהם מפקיעים לעצמם, ללא בושה, את רעיונות הזולת,
כדי להופיע בפוזה של חדשנים מבריקים או של הוגי־דיעות (בהזדמנויות מתאימות) .בכך
אין אסון כשלעצמו: הרי מי שהוגה רעיון, מעמיד אותו לרשות הרבים. עליו לשמוח
כשהרעיון קונה לו מהלכים ומתקיים, תהיה כוונתם אשר תהיה.
אבל כשהעסקנים החדשים — אנשים כמו פרס או תמיר — נוטלים רעיון, אין הם
מתייחסים אליו לרגע ברצינות. בשבילם אין הרעיון אלא מכשיר של הרגע — אמצעי
להשגת כותרת אחת בעתון, או כדי לסבר את אוזנו -של בן־שיחה.
כעבור שעה, בשיחה עם עתונאי אחר, או בנאום בפני קהל אחר, הם יכולים להשמיע,
בלי רגע של היסום, את הרעיון ההפוך. האידיאה יורדת כאן לדרגת תחמושת למכונה של
יחסי־ציבור.

אין זה אפילו זילזול כעקרונות, כאידיאה, במחשבה מדינית. לדעתי
זוהי תופעה קיצונית יותר: חוסר בל יחס לעקרונות. פשוט אינם יודעים
מה זה, וממילא זה לא נראה להם בדבר חשוב.
כאן ההבדל בין שני המחנות היריבים בחרות. מנחם בגין הוא אינטלקטואל, אדם בעל
מערכת ברורה ומגובשת של מוסר, ערכים, יושר אינטלקטואלי, השקפת־עולם ורעיונות
(שלרובם אני מתנגד) .ידידיו ויריביו יודעים מיהו ומהו, מה הוא יכול לעשות — ומה
לא יעשה לעולם. ואילו תמיר עורר חשד וחשש, מפני שיש לו אמביציה שאינה קשורה
בדבר, שיכולה להוביל את בעליה לכל מקום ולכל כיודן, שאין לה מעצורים טבעיים
בתוכן ובשיטה.

אדם ניטראלי אמר :״לשמואל תמיר יש דווקא השקפה ברורה. הוא
מאמין שעם ישראל זקוק לו במנהיגו. בל דבר שהוא טוב לשמואל תמיר
הוא טוב לעם ישראל. ולטובת עם ישראל מותר לעשות את הכל״.

* 6רב מלחמת־הכחירות של 1959 נתבשרה המדינה, בתרועה אופיינית של יחסי)
^ ציבור, כי קמה תנועה חדשה בישראל. יוזמה האמיתי היה שמואל תמיר. כעבור זמן־מה
ניתן לה השם ״מישטר חדש״ (שנלקח על־ידי תמיר ממילון העולם הזה).
ידידיו של תמיר נדהמו לראות את הרכבו האישי של מישטר זה. היה זה כאילו הסתובב
תמיר במחסני־הגרוטאות של כל המפלגות, ואסף עסקנים מקצועיים קשישים שיצאו מכלל
שימוש. אליעזר ליבנה הקשיש, שנפלט ממפא״י, נפגש עם אברהם ויינשל הקשיש,
שנפלט מהמפלגה הרביזיוניסטית. הפרופסור ישעיהו לייבוביץ, שכבר הספיק לריב עם
כל המפלגות, נפגש עם ותיקי הציונים־הכלליים.

לשם מה בא ריכוז משונה זה?
מאחורי הדיבורים הרמים על מישטר חדש, התחבאה אז, בלב תמיר, מחשבה פשוטה
מאד וקצרת־טודח מאד. הוא האמין שיש סיכוי לאחד את חרות עם הציונים־ד,כלליים. הוא
גם האמין כי שני הצדדים לא יסכימו איש למנהיגות רעהו. אך אם יצטרף לאיחוד זה
גוף שלישי, ניטראלי — כך חשב — ייהפך נציג כוח זה למתווך טבעי ולמנהיג המחנה
המאוחד.
היה זה רעיון קוסם, אך בלתי־מציאותי. הזמן לא היה נ 4,ל לאיחוד שתי המפלגות.
ומנהיגי שתיהן היו מסוגלים בהחלט להסתדר בלי תמיר וליבנה — וגם אמרו זאת בפה
מלא.

כך, אחרי הצעד הראשון, כבר נשאר הגוף החדש בלי בל יעד ממשי.
נסתבר גם שתמיר לא חשב מראש על ביוון אלטרנטיבי.
כיוון זה יכול היה להוביל רק להתייצבות עצמאית בבחירות. אך דווקא לכך לא היה
הגוף החדש מוכן. תמיר הרכיב אותו מעסקני־הימין הקשישים, מפני שחשב רק על רעיון
איחוד הימין. אותו הרכב היה גרוע ביותר להליכה לבחירות.
לא רק מפני ששום דבר לא איחד אותו. לא רק מפני שהרכבו האישי לא היה מושך.
אלא קודם כל מפני שאף אחד מחמשת המנהיגים העיקריים לא היה מוכן שרעהו יעמוד
בראש הרשימה. לא ליבנה ולא לייבוביץ חלמו להנחיל כבוד זה לתמיר, אותו שונאים
כיום שניהם בלב ונפש.
אמנם חובר בחפזון מצע מרשים, שהיה אוסף מיקרי של רעיונות קלוטים. כל אחד
מאנשי הקבוצה החדשה תרם למצע זה את שגיונותיו הפרטיים. יש סעיפים של ערי
ז׳בוטינסקי, השונא את התנועה הלאומית הערבית ורוצה בברית עם המארונים. לייבוביץ
הוסיף את ההפרדה המוחלטת בין הדת והמדינה. ליבנה הוסיף את ההתנגדות למשק־השנור.
מה היתר, תרומתו של תמיר עצמו? פשוטה מאד. הוא נטל את המינשר העברי, שהופיע
שנה לפני כן — מיסמך שידידי ואני הקדשנו לחיבורו שנתיים מחיינו. הוא העתיק ממנו
(המשך בעמוד )10
יייייי״י״״

הוזותזנווז ההינגטגריוז שאבחז
ך• ך מצטרפת, איפא, תמונה שלמה של אישיות: אמביציוזית ללא־גבול, מוכשרת מאד
ביחסי־ציבור וביחסי־אדם, אך משוללת עומק אינטלקטואלי וחסרת השקפת־עולם
אמיתית.

איד התבטא צירוף זה של תכונות בדרכו הפוליטית?
לקראת סוף שנות ד,־ 50 הגיע תמיר לשיא של פירסום זוהר. הוא הצטיין בשורה של
מישפטים פוליטיים — ובעיקר במישפט קסטנר ובמשפט עמוס בן־גוריון. הוא הבליט בהם
את כשרונו המיוחד — המיזוג של יחסי־ציבור מצויינים עם ההופעה בבית־המשפט. שתי
המערכות נסתיימו בכשלון משפטי, אך בנצחון ציבורי חשוב.
כיום מאשימים אותי שונאיו של תמיר לא פעם בכך ש״העולם הזה בנה אותו״ .יש בכך
משום הגזמה, אך אין ספק כי תמיר לא היה מגיע לעולם לאן שהגיע לולא נעזר, במשך
השנים המכריעות, בכוחו הציבורי של השבועון המסויים, שהיה שותפו במאבקים אלה
ושמילא בהם תפקיד מכריע. פעמים רבות הופיע תמיר על שערו, פעמים ללא־ספור בעמודיו.
עשינו זאת בעיניים פקוחות. ראינו את כשרונותיו ואת חסרונותיו, וקיוזינו כי הראשונים
יתגברו על האחרונים, ככל שיתבגר.

כארץ חסרו אישים חדשים. היינו מוכנים בהחלט להישאר כרקע,
לתת שאנס לצעירים המבטיחים למלא את החלל הריק.
צעירים אלה השמיעו כולם, בצורה זו או אחרת, את הרעיונות שגובשו, במרוצת
השנים, בעמודי השבועון המסויים.
על גישתנו זו רמזנו בסיכום המאמר הגדול על איש־השנה תשט״ו, פרקליט מישפט־קסטנר
שמואל תמיר. אמרנו אז (העולם הזה ,)935 בספטמבר : 1955
ה דו ר הצעיר לא הצליח להקים מתוכו שום תנועה פוליטית רצינית, שתהיה
מסוגלת ליטול לידיה את השלטון על גורל המדינה. הוא לא הצליח אפילו להשתלט על
אחת המיסגרות הפוליטיות הישנות.
״בהעדר מלחמה פוליטית סדירה, חזית מול חזית, צמרת עולה מול צמרת שוקעת,
התפורר המאבק לרסיסים. תחת חזית סדירה, קיימים רק איי־התנדבות, הלוחמים איש־איש
בנפרד ובמבודד. זוהי שרשרת מישלטים מנותקים, בשטחי־חיים שונים: בשדה המישפט,
_בעתונות, בזירה הפוליטית, בספרות ובאמנות. הם לוחמים מלחמה זעירה פרטיזנית, ללא
מערך מאורגן.
״מפעם לפעם מבצבצת התקווה שכל כיתות־מתאבדים אלה יתלכדו למחנה לוחם אמיתי,
שכל הפלגים יצטרפו לנהר אחד...״
בראשית 1959 יכול היה תמיר להגשים מטרה זו. הוא היה טרי ומפורסם. רבים
העריכוהו בגלל משפטיו. אני עצמי הצעתי לו ללכת לבחירות בראש פדרציה גדולה של
כל הכוחות החדשים, על סמך מצע־מינימום מתקדם אך לא קיצוני, בלי התחייבות שאחד
יקבל את רעיונות השני.

אילו נתקבלה הצעה זו, היה קם כארץ כוח חדש -שש שנים לפני
שקם באמת. אין ספק שכוח זה היה נוחל ככר אז נצחון בבחירות, וכי
לפחות תמיר עצמו היה נבנם לכנסת.
אולם הוא דחה את ההצעה.
הוא איבד את ההזדמנות החד־פעמית לעשות מעשה היסטורי.
מדוע?
אחת הסיבות לכך היא, כמובן, שחשש מפני מיבחן אישי ישיר בקלפי. עד היום לא
העמיד עצמו מעולם במיבחן מכריע כזה, שהיה יכול לחרוץ את גורלו לשבט או לחסד.

אך הסיבה השניה היתה עמוקה יותר. האיש שהציג את עצמו כמשך
שנים בצבר צעיר ורענן, כשונא את הכוחות הישנים וכמייצג את
הרוח החדשה של דורנו -לא רצה בשום פנים להסתבן בהזדהות
עם כוחות חדשים באמת.
הוא החמיץ את הרגע הגדול שלו — שלא יחזור לעולם.

- 1966 ועידת חוות:ז בגין ואויבו תמיר

(המשך מעמוד )9
עשרות סעיפים, מהם רבים מילולית — אך רק את אותם שנראו לו פופולאריים, תוך
פסילת הבלתי־פופולאריים, למשל: הורישה לשלום, אך ללא הכרה בתנועה הלאומית
הערבית וללא נכונות להחזיר אפילו פליט אחד. משל אחר: הדרישה לביטול הסוכנות
היהודית, אך ללא ביקורת על הרעיון הציוני. וכן הלאה.

מיפמך משונה זה, שחוכר לצורך הרגע, היה מיותר .״המישטר
החדש״ לא יכול היה ללכת לכחירות. המצע נגנז ונשכח. כצדק.

ריר העזתן וז וזשבורוז
1מחרת הכחירות נאלץ תמיר לשאול את עצמו את השאלה שהיה צריך להציג
/לעצמו בראשית הדרך: אם כן, מה הלאה?

לא היה לו פתרון. הוא זרק מעליו, ככוז וכזילזול גמור, את הגרוטאות
הפוליטיות שאסף קודם לכן. כמקום אלה, כולם כעלי השקפה ריאקציונית
מובהקת, באו צעירים מן השמאל הקיצוני.

רובם היו חסידי־סנה, שלא הלכו עימו למק״י. אחרים היו אידיאליסטים, שחיפשו פעולה
להגשמת רעיונותיהם. אחרים היו קארייריסטים, שנמאס להם להיות מחוץ למחנה.
בהעדר פעולה, החליט תמיר להוציא שבועון, שיתחרה בשבועון המסויים. כך נולד
יעד, חיקוי קלוש של העולם הזה. הוא הופיע כשנה, נכשל לחלוטין.

אחת התעלומות היא מניין כא הכסך לכל אלה .״חמישטר החדש״
הוציא כין דכע מיליון לחצי מיליון לירות.
רק חלק קטן מאד מכסף זה בא מכיסו של תמיר עצמו, למרות שהוא החל מתעשר
במהירות( .כאחד מעורכי־הדין היקרים ביותר בארץ, החל צובר נכסים, הפך בעל־מניות
במיפעלים רבים, וכיום יש לו יד בעיסקות כלכליות רבות) .תרומה גדולה באה מראובן
(״רודי״) הכט, בעל ממגורות דגון, רביזיוניסט ותיק המחפש בכנות דרך פוליטית חדשה.
אך התעלומה נשארה בעינה.
לקראת הבחירות לכנסת החמישית, ב־ ,1961 עמד תמיר ליד שוקת שבורה. עתונו
נכשל. בתנועתו לא נותרו אלא צעירים שונים, רובם מסוכסכים זה בזה, רבים מהם בעלי
דיעות שמאליות. כדי להקים כוח. חדש באמת — אילו רצה בכך — היה צורך במאמץ
מרוכז, עיקבי ויקר של שנים רבות.

הוא מצא דרך הרכה יותר פשוטה: לחזור לתנועת החרות, אותה
נטש כעשר שנים לפני כן כטריקת דלת.
כבר במסע־הבחירות של 1961 הופיע כמה פעמים בציבור מטעם חרות. יתכן שכבר
אז יכול היה לקבל מקום בכנסת, מטעם התנועה, אך הוא השש כי הציבור לא יבין
מעבר פתאומי כזה. הוא חיכה עד אחרי הבחירות, הצטרף לאחר מכן לחרות, על פי
הסכם שהבטיח לו מקום מוקדם ברשימת חרות לכנסת השישית, ואת ראשות רשימת
חרות בלישכת עורכי־הדין. על סמך הסכם זה זכה בתפקיד מזכיר כללי של הלישכה.

ן ן 1רח מזיעזבגך \זיע\ 1
ך* מעבר לחרות היה מיבצע מדיני מדהים, שאין רבים כמותו בתולדות המדינה.
1 1כי שנתיים בלבד לפני כן עמד שמואל תמיר על במת נזוגרבי, צעק לעבר אנשי־חרות
מתפרעים :״אלוהים ירחם על המדינה אם חרות תגיע אי־פעם לשלטון !״
לא היתד, זאת פליטת פה. כל מיודעיו של תמיר ידעו כי הוא נהג לדבר על חרות
בבוז קיצוני, לבטל את כשרונו הפוליטי של בגין כעפרא דארעא. שאר ראשי חרות
היו בעיניו כסילים ועוברי־בטל, מלחכי פינכת בגין ותו לא.

לא היה זה המקור היחידי לתמיהה. השובה יותר (למי שלא הפיר
את תמיר) היתה הסתירה הגמורה והמוחלטת
כין העקרונות המוצהרים של
״המישטר החדש״ לכין מהותה של
תנועת החרות. למשל:

ההישג שר תגיר: כולם משמיצים
מעולם לא הושמצה תנועת החרות על־ידי יריביה, כפי שהושמצה
החודש על־ידי מנהיגיה. קריאות כמו :״סרטן!״ ״שטן!״ ״שקרן!״
״עוכר ישראל!״ ״בוגד!״ ״כלב מצורע!״ ו״זונות!״ הוטחו בישיבת
מרכז המפלגה. אך הדברים שנאמרו בנאומים פומביים, במאמרים
חתומים ובראיונות עם עתונאים היו חמורים וקיצוניים הרבה יותר.
• ח״כ חרות שמואל תמיר:
״בוץ גדול, ולכלוך שהנפש בוכה על כך.״

• ח״כ חרות אליעזר שוסטק:

״אדם זר חושב שכאן בית משוגעים.״
• תמיר לכאדר :״מי אתה ומה
אתה? אתה אפילו לא תישבר, אתה תהיה
לבדיחת המדינה.״
• כאדר על תמיר :״רק אדם ניב-
זה יכול להגיד דברים כאלה.״
• עסקן חרות יצחק סגל :״נעלמו
אהבת אחים ואידיאלים משותפים, ובמקומם
באו השינאה התהומית והקינאה הבוערת,
זילזול בלי גבול והשמצות בלי רסן וכדאי־זם
של חנופה וחשבון.״
• כאדר על תמיר :״הוא מומחה
לפילוגים.״
• תמיר :״באדר הסביר לי, כי אינו

חבר בסיעת תכלת לבן משום שבן־אליעזר
הוא בור ועם הארץ.״

חרות

מה היתד, המטרה החדשה?

ככך לא היה ספק, מן הרגע הראשון לכל מי שהכיר את תמיר:
להדיח את בגין ולהשתלט על תנועת-החרות.

נאנזנות רבגין — ער ר\־גע האגזחן

מנחם

כגין:

״תמיר! אל תקרא לי יותר מנחם.״
• תמיר :״כל מי שמותח ביקורת
על בגין, יש עליו חותמת, גמור׳.״
• כן־אליעזר :״פוגרומצ׳יק! קאריי־ריסט!״

תמיר :״באדר אדם שאינו דובר
אמת.״
• כן־אליעזר :״לצערי אינני מאמין
יותר בשמואל תמיר״.
• מרידוד :״שמואל, אל תמשוך אותי
בלשון בקשר להגינות.״

״המישטר החדש״ דגל כהפרדה מוח לטת
כין המדינה והדת. חרות דוגלת
ותומכת ככל בוהה ככפייה הדתית, ומתנגדת
כאופן קיצוני לרעיון ההפרדה.

רעיונות ״המישטר החדש״ היו גזורים למטרה מסויימת. כשחלפה
מטרה זו, שוב חדלו מלעניין אותו. למען המטרה החדשה היה מוכן
לדגול כרעיונות הפוכים -או כדבר והיפוכו גם יחד.

• עסקן חרות יעקוב יונדוף:

״שמואל תמיר אינו מסתכל איך תיראה
התנועה, אלא איך שמואל תמיר ייראה בה.״

הרא

״המישטר החדש״ ,בעקבות העולם הזה, הכריז
על כל המפלגות הקיימות, מחרות ועד מפ״ם, כעל
שותפות במישטר־החלוקה. איך יכול היה תמיר
להצטרן ז למחרת היום למפלגה כזאת?

.,המישטר החדש״ דגל, אם כי בצורה מטושטשת
ובלתי־מחייבת, ביוזמה חדשה להשגת שלום ישראל-
ערב. חרות תובעת ללא־הרף פעולות־תגמול, חולמת
על ״מיבצעי שיחרור״ שיביאו להקמת מדינה יהודית
משני עברי הירדן.
״המישטר החדש״ תבע את ביטול הסוכנות היהודית•
חרות משתתפת בהנהלת הסוכנות, מקבלת מהסוכנות
הקצבה של למעלה משני מיליון לירות
לשנה.
הרשימה היא ארוכה, אך אין היא מפריעה לתמיר. לא מפני שהוא ציני, אלא מפני
שאינו מייחס שום ערך לעקרונות.

• תמיר :״אני מושך!״
• כן־אליעזר :״תמיר הגיע לתנועה
כעורך־דין מצליח אך כפושט־רגל פוליטי.״
• תמיר :״חשבתי שיכולים להוציאני
מן המוסדות, אך לא ידעתי שמסוגלים
לנסיון לרצח בדיבה.״
• כגין :״מלחמה ברוטאלית, אכזרית
וגסה — לא על רעיון, אלא על מקום.״
• תמיר :״לא כוונה לבירור האמת
בפני מגישי התלונה, אלא תאוזת נקם של
עסקנים שוקעים, שרגשות קנאה אישית מכרסמים
בהם.״
• כגין :״את המלחמה הזאת מנהלים
בכחש, הסוואה והתכחשות לעובדות.״

• מרידוד

״עבירות הגובלות ב
פלילים.״
9שו
סטק :״אף אוייב לא עולל לנו
מר, שאנו עוללנו לעצמנו.״
• כן*אליעזר :״החתירה המכוערת
הולכת ומעמיקה.״
• תמיר :״כמה דמויות שגילו אולת־יד
חוסר־אונים טוטאלי במאבקים נגד השל־טון,
קיבלו רוח־נעורים מחודשת כשהנושא
היה חיסול חבר מבפנים — זה אופייני
לכל קבוצה מתנוונת.״

• עסקן חרות עורך־הדין שרגא
יורם :״חילול השם! תמיר, מה אתה עושה

• תמיר :״אתם עושים מסע צלב
מקודש•
ב גין :״המגמה היא כי הזקנים ייל־כו
וראשיהם ייערפו.״
• שוסטק :״אוזירד, מחניקה שוררת
בתנועה! סיוט!׳:
• בגין, אל עסקן חרות מאיר האוס:
״לצערי לא אוכל עוד לראותך כידידי. אל
תפנה אלי לא בכתב ולא בעל־פה.״
• האום :״עינו של האח הגדול פקוחה.״

בגין :״יש ילדים מפונקים, התובעים
מדי פעם בפעם צעצוע־ חדש. אפילו
תבטיח להם לתיתו, הם ידרשוהו מיד; ולא
— יתחילו לנשוך את השטיח או לנפץ את
הרהיטים

הפרופסור ערי ז׳כוטינסקי:

תמיר

״על בגין להבין שעליו רובצת האחריות
למעשה ליצים לא פחות מאשר על תמית •
כאדר :״תמיר הרם את עצמה •
תמיר :״באדר התיר לעצמו, נוהגים

ובכותרות המפוצצות, זולת בגין, היה שמואל תמיר עצמו. הדבר לא הגביר את אהדת
שאר עסקני חרות אליו.
לדעתי, היה זה מסע־בחירות גרוע. לא היה לו קו מנחה. אמצעים עצומים בוזבזו
בתועלת מינימלית. מערכת הבחירות של מפא״י, בהסוזאה המוצלחת של את׳׳א, היתה
מגובשת יותר.

בוודאי אין לייחס לתמיר לכדו את האשמה לכשלון גח״ל ככחירות.
היו לכך סיכות רכות, חיצוניות ופנימיות. אך כוודאי הוא שותך
לכשלון זה.

• והי מטרה לגיטימית בהחלט. יכול אדם להצטרף למפלגה — אם הוא מסכים
| לעקרונותיה היסודיים — מתוך מגמה להגיע בה לשלטון ולשנות בה את הטעון,
לדעתו, שינוי.
אילו היד, תמיר מכריז על עצמו כעל אופוזיציה בחרות, אילו היה מגיש לתנועה מצע
אלטרנטיבי משלו, מנהל בכל סניפיה תעמולה למצע זה, מתייצב לבחירות בתנועה וזוכה
לכוח — לא היד, מעורר את השינאה הנוראה המקיפה אותו כיום, .בגין ואנשיו היו
לוחמים בו, אך מתוך כבוד, ואולי אפילו מתוך הערכה.

ואז עשה, כמינהגו, את שגיאתו הפאטאלית, שנבעה מחוסר מחשכה.

הוא הפגין בכל הזדמנות את נאמנותו לבגין — בצורה שהגיעה, לעיתים, לגבול
הטעם הטוב. הוא לא השמיע שום ביקורת, ולא כל שכן מצע חדש.
כמנהל מערכת־ד,בחירות של גח״ל פעל כדרכו. הרעש היה רב, יחסי־ד,ציבור היו
מצויינים, העתונים נתנו לגח״ל כיסוי מכסימלי. אבל האיש היחידי שהוזכר בידיעות הרבות

אני יכול רק לשער איך התגלגלו הדברים. אך נראה לי כי העובדות מדברות בשפה ברורה.
בעל המיבצע לא היה תמיר, אלא אליעזר שוסטק. שוסטק, בניגוד לתמיר, לא הסתיר
מעולם את דעתו השלילית על הנהגת בגין, מאז איים בגין על קיום הסתדרות העובדים
הלאומית, השייכת לשוסטק.
לשוסטק היו מטרות מוגבלות. הוא ידע שאין לו סיכוי להיות לראש התנועה, וגם

תמיר הלך בדרך אחרת -כהתאם לאופיו.

אחרי הבחירות מיעט להופיע במליאת הכנסת. במיקרים המעטים שדיבר — דומני כחמש
או שש פעמים בכל השנה — נקט בקו הפוך מזה שנקטנו בו אנחנו: בעוד שאנחנו
השמענו ביקורת קיצונית ועיקבית בשפה מתונה, הוא השתמש בביטויים קיצוניים ביותר
כדי להביע ביקורת קלושה מאד, על תעריפי החשמל ועל גובה המקדמות של י מס־ההכנסה.
כזה היד, מצבו עד ערב ועידת חרות.

ה עול ם הז ה 1516

או 1כולם נחווה

שלו בכל מערכות העתונים בארץ חוללה פלאים. הוא הרגיש שהוא גיבור היום.

לכן השליך כל רסן של זהירות.

זשר אף מדינה ו!רבותית לא היתר, סובלת
אותם.״
• באדר :״הסיבה לא במאורעות
חיצוניים, אלא באופיו ובמהותו של תמיר.״
• תמיר :״ד״ר באדר היה רב־ארכי־טקט
של יתר השמצה, חבלה ושיפוי.״
• באדר ג ״שמעתי דעה שבין תמיר
למקום הראשון לא נשאר מרחק רב: בגין
התפטר, באדר זקן, בן־אליעזר חולה, מרידור
עסוק, שופמף^ גמור, לנדאו לא חשוב —
זה מה שמפריד בין תמיר למקום הראשון.״
• תמיר :״ד״ר באדר, אדם בן ,65
בסוף דרכו הציבורית, קם והשמיע דברי
שקר קבל המדינה כולה.״
• באדר :״תמיר הוא סוף סוף אדם
לגמרי זר.״
• תמיר :״לא היה איכפת להם ש־בוזעידד,
הופצו כרוזים אנונימיים במילים
,תמיר הנבל׳.״
• בן־אליעזר :״מניין יודע תמיר
שבכרוזים שהופצו בוועידה היתד, המילה
,הנבל׳ ? הרי המילה נחתכה מהם.״
• תמיר :״נבזה! נבל! אתה רוצה
לטעון שאני הפצתי את הכרוזים. אין גבול

לנבלה הזאת! אין גבול לפרובוקציה! גועל
נפש!״
• מרידוד :״תמיר איכזב אותי וגרם
לביזיון.״
• באדר :״תמיר רוצה לרשת את
בגין עוד בחייו.״
• תמיר :״אני לא אשם אם ד״ר באדר
פתח משרד עורכי־דין, ואחרי ארבע שנים
סגר את המשרד.״
• באדר הוא פיקח, מוכשר, פעיל
ואמביציוזי — אבל לא חכם!״
• תמיר :״ד״ר באדר הוא איש מוכשר
מאד, ובשעתו היה גם מבריק למדי
וניחן גם בהשכלה עשירה ומגדדנת, אבל
בסך הכל אני נוכח אצלו יותר ויותר
במשהו הקרוי בעברית עושר השמור לבעליו
לרעתו.״
• באדר :״אולי הוא מקנא בי על שאני
נמצא בבית של זכוכית, שכל חיי
מוקדשים רק לעבודה ציבורית, שלא ניצלתי
שום הזדמנות כדי להיות אדם עשיר, שאין
לי מכונית ואני נוסע באוטובוסים, שבעתון
אני עובד בפרך בלי משכורת, שמכבדים
אותי בכנסת — כמו שחושדים בו?״
• תמיר :״אילולא לא היה הד״ר
באדר — היתר, מפא״י צריכה להמציא אותו.״
• באדר :״הוא מקנא בי וגם בבגין
מאותן סיבות: הוא מקנא בי על שיש לי
ידידים, על אף שעות רוגז וחילוקי־דעות,
כמו בגין, בן־אליעזר ואסתר רזיאל.״
• תמיר :״אדם המנמיך קומה ומרכין
ראש לא אחת כלפי חוץ, מגלה קיצוניות,
תקיפות ואף אכזריות כלפי פנים״.
• באדר :״הוא רוצה להיות בגין
שני. זהו!״
• תמיר :״התנהגותו של מר בגין

תחילה ניסה עדיין להתחכם. הוא טען כי הוא מעריץ את בגין ואינו מתכוון לפגוע
בו — אלא רק ב״הנהגה הישנה״ .מכיוון שהנהגה זו מורכבת כולה מאנשי בגין, היתד,
זאת הכרזת־מלחמה על בגין עצמו. אבל תמיר סבר כי בגין לא ירגיש בזאת, כי יישאר
על כנו כמנהיג סימלי, ויניח את השלטון המעשי בידי תמיר.

יתכן כי המיפנה בא ברגע שבגין הכריז על התפטרותו. צעד זה לא
היה קשור במרד, ותמיר ידע עליו מראש. תמיר האמין כי זוהי
ההזדמנות הגדולה שאסור להחמיצה -וכף הסתער קדימה ללא חשבון.
מעניין להשוות את שיטתו עם זו של משה סנה במפ״ם. סנה הצטרף לאותה מפלגה כדי
להשתלט עליה. הוא פעל בה במשך ארבע שנים בסבלנות, ייצג קו ברור ומסויים. הוא
התפלג רק מאונס, בעל כורחו, כאשר סטאלין העמיד אותו במצב בלתי־אפשרי בפרשת
אורן. יתכן שאחרת לא היה נכשל כשלון כה חרוץ.

אם קיווה תמיר להשתלט על חרות, הרי גילה את קלפיו הרבה יותר
מדי מוקדם. הרגע לא היה מתאים, כוחו לא היה מגובש. בסופו של דבר
לא ייצג דבר, זולת את עצמו.
אחרי כמה ימים של הלם, הבחינו אנשי בגין במציאות זו. מאותו רגע החלה ההתקפה
הנגדית בלתי־נמנעת, והתוצאות היו ברורות מראש.

תנזרור בדרך ההחוזאבגת
^ ילו היתה זאת פרשה אישית גרידא, לא היה כדאי (וגם לא נאה) לנתח אותה
באריכות כה רבה. אבל אני מאמין שפרשת־תמיר כולה היא סימפטום לתהליך הרבה
יותר עמוק.

על תהליך זה יש לעמוד.
צורת הפרשה, סיגנון הדיבורים וההכרזות, תגובת הגורמים המעורבים בדבר — הם
עדות נאמנה להסתאבות הגוברת והולכת של המישטר. מה שקרה בחרות, קרה אתמול
במפא״י, יכול לקרות מחר במפ״ם ובליברלים.
מישטר זה איבד מזמן כל קשר עם המציאות החיה של המדינה. הוא הדין לגבי כל
מפלגותיו, מחרות ועד מפ״ם( .הקומוניסטים הם פרשה בפני עצמה, אומללה לא פחות).
למפלגות אלה אין מה לומר. אין בפיהן תשובה לאתגרים של ימינו. אבל הן משולבות

בחודשים האחרונים הדהימה אותי.״
• באדר :״בוער לו! בוער לו!״
• תמיר :״לי לא בוער כלום! אצלם
התחילו לבעור חששות.״
• באדר :״יהיה טוב לתנועת החרות
וטוב למדינת ישראל אם יחזור תמיר ל״
מישטר החדש שלו.״
• ערי ז׳בוטינסקי :״מנסים לעשות
לינץ׳ בטרם משפט.״
• באדר :״בחרות הכל בסדר, מלבד
עליית הקשר, שהוא קצף על המים.״
• תמיר :״ד״ר באדר הוא אחד מעמודי
הבטחון של המישטר במדינה.״
• עסקן חרות שלום ראק :״מי
נתן רשות לתמיר לדבר בשחצנות ובארם
על מנהיגי התנועה?״
• תמיר :״היה גם מי שאמר לי
שחיסולו של תמיר יהיה לא רק פוליטי —
גם את רשיונו נשלול!״
• מ רי דוד :״אני ידעתי את אופייך,
ידעתי את מעלותיך ואת מגרעותיך, ואמרתי
לך פעם שאני רואה אותך כאדם חולה
בנקודה מסויימת.״
• תמיר :״אתה רוצה שאמנה את
מיספר החולים ליד השולחן הזה?״
• באדר :״אני מעדיף למות במידבר
עם מנחם בגין, מאשר לשבת בממשלה עם
שמואל תמיר.״
• תמיר אם עוד פעם תשתולל,
אגיב באופן המתאים.״
• בגין :״האש הזרה שאחזה בתנועה
תכובד״ ולא יישאר לה זכר בקרבנו.״
• מ רי דוד :״האש בתנועה כובתה,
למרות שאי־פה ואי־שם מתעופפים גיצים.״

שאין אפשרות לסלקו מן התנועה. יש לויכו ח עצמאי. הוא ביקש להשתמש בכוח זה
כדי להקים הנהלה שלא תזיק להסתדרותו.
את זאת הוא יכול להשיג גם כיום. הוא לא הפסיד דבר.
שוסטק התקשר עם תמיר, הציע לו לעמוד בראש המרד. יתכן שהבטיח לו רוב
בוועידה. כי כנהוג בחרות, לא נבחרה הוועידה, אלא הורכבה ברובה על פי הסכמים
מקומיים בין עסקנים. בין העסקנים יש להסתדרות העובדים הלאומית כוח. רבבות בוחרי
חרות אינם מאורגנים, וממילא אין להם השפעה על הנעשה בתנועה.

תמיר ראה את ההזדמנות -והוא איבד את השליטה על עצמו ועל
המאורעות.
מה קרה?

דייר גתת שר חרגת
^ תו ףחדות, כמו בכל המפלגות הישנות, ישנה הרגשה נוראה של תיסכול ואי*
-שביעת־רצון. הופעת הכוח החדש בכנסת חידדה רגשות אלה.

רבבות האנשים המתוסכלים, נאמני המפלגות, אינם מבינים עדיין
כי מה שהסתאב והתנוון הוא המישטר הישן כולו, יחד עם מפלגותיו.
הם מטילים את האשם על המנהיגים הוותיקים. נדמה להם כי החלפת
המנהיגים תביא לשינוי כלשהו.
לכן, כשהרים תמיר את נס המרד של שוסטק, חש לפתע כי הוא נענה על״ידי תחושה
עממית עמוקה. כוחות חשובים, כגוף מערכת הארץ, התייצבו לימינו. מכונת־יחסי־הציבור
ה עול ם הז ה 1516
בגין כולן במערכת חלוקת־השלל. הן אברים שונים בגוף אחד. על כן אי־אפשר להוציא אותן
מן המישטר, לבסס עליהן — כביכול — מישטר חדש.

הסתאכות זו היא הלקח הפולט הראשון של פרשת־תמיר.

הלקח השני הוא שיש צורך עמוק, וגעגועים עמוקים, לכוחות חדשים. תמיר ניצל צורך
זה למטרות שונות לגמרי — אבל הצורך הוא אמיתי, והוא ילך ויגבר.
האנשים מחפשים פתרונות חדשים, מנהיגים חדשים, צורות פוליטיות חדשות. הם
עדיין מהססים ללכת עד הסוף, לתת את אמונם בכוח חדש באמת, שאינו פופולארי ואינו
״מכובד״ ,מפני שהוא עומד מחוץ למישטר. הם היו מעדיפים לתת את ידם לכוח מכובד
יותר. כלומר: לכוח שלא ניתק את עצמו מן המישטר. לכוח כזה אין מד׳ ,לומר.

זוהי סתירה פנימית, שתיעלם עם הזמן. כגכור ההסתאכות של
המישטר ומפלגותיו, תגכר הנכונות הנפשית לצאת לדרך חדשה כאמת.
זהו הלקח השני של הפרשה.
הלקח השלישי — ואולי החשוב ביותר ברגע זה — הוא ששטות גמורה היא להאמין
שאפשר ״לתקן״ מפלגה ישנה ,״לז4נות״ אותה ,״להשתלט עליה מבפנים״.
הסיסמה של ״השתלטות על מפלגה מבפנים״ לשם ״שינוי דמותה״ אינה אלא אחיזת־עיניים.
זהו מסווה לרצון ליהנות משני העולמות — גם להינבא בסגנון העולם הזה
ולקצור פופולאריות בין אלה המתגעגעים בתום־לב למישטר חדש, וגם להתחלק בינתיים
בשלל של העולם הזה על־ידי קבלת כיבודים, הטבות, עמדות־השפעה ומישרות במפלגות
המישטר הישן.

אני מאמין כי שמואל תמיר עשה -כעל כורחו -שרות חשוב מאד
למדינה ככך שהוכיח זאת כעליל. דווקא מפני שהוא טכנאי מוכשר,
יש משמעות רכה לכשלונו. פירושו: הדבר אינו אפשרי.
מי שמאמין במפלגה הישנה, מי שנותן בה אמון, מי שדוגל בעקרונותיה — צריך להישאר
בה. אך מי שהגיע למסקנה שאין במפלגות אלה פתרון לבעיות קיומנו, שהן מחסום בדרך
להתקדמות — חייב לפרוש מהן, להקדיש את כשרונו ומירצו לבניין כוח חדש באמת.

זהו הלקח השלישי.
יתכן שכדאי להוסיף על כך לקח רביעי :

בחיים המדיניים אין מקום להתחכמויות. אמביציה אישית אינה
מספקת. יחסי־ציבור זריזים אינם תהליך לתכונות פרוזאיות אפורות
במו עקביות, יושר אינטלקטואלי ודבקות במשימה.
אם שמואל תמיר עצמו יסיק מפרשה אומללה זו את המסקנות האלה, תבוא עליו
הברכה. לגבי אדם בן ,43 ישנה רק שגיאה אחת שאין לה תקנה — זושאין מסיקים ממנה
את המסקנות האכזריות הנובעות ממנה.

במדינה העם
תחד שנת
כל מתפלל שינן בדביקות את הפסוק המסורתי:
תכלה שנה וקללותיה /תחל שנה
וברכותיה. אחר־כך, במשך שלושה ימים,
התנתק מן הנעשה בארץ ובעולם.
כאשר תם סוף־השנה־סוף־השבוע הארוך,
ושוב הופיעו עתונים, קרא אותם האזרח
בקורטוב של צער ותמיהה. הסתבר, ששים
דבר לא השתנה: מד, שקרה בתשכ״ו קרה
גם בתשכ״ז.
הוא התבונן סביבו, השקיף לעבר החגים
הנוספים המתקרבים, והתכונן — כמו בתחילת
כל שנד — ,לחיות את הפסוק המעשי.
תכלה שנה וברכותיה־קללותיה /תחל שנח
וברכותיה־קללותיה.

מפלגות
הא־ש הממתין
הדמות החשובה ביותר בחיים המפלגתיים,
השבוע, היתר. זו של גבר חסון,
בעל עיניים שקטות וכוח פיזי המעניק יו
מראת צעיר מ־ 56 שנותיו. זהו אליעזר
שוסטק, המזכיר הכללי של הסתדרות עובדים
לאומית. הוא הכוח האמיתי — והיחידי,
למעשה — העומד מאחורי הצעקות
של שמואל תמיר. מד, שהפך אותו לדמות
המרכזית של השבוע היתד. השאלה: האם
יוסיף עוד לעמוד מאחורי תמיר י
כל מי ששאל שאלד. זו. נזכר גם בשני
מספרים, המהווים סימן־דרך בחייה של תנועת
החרות. המספר הראשון הוא — 2892
וזהו סך־הכל של הקולות שקיבלה רשימה
ג׳ — תנועת ז׳בוטינסקי ברית הצוה״ר —
בבחירות לכנסת הראשונה, בשנת . 1949
המספר השני מתייחם אף הוא לאותן בחירות
49782 :הקולות שקיבלה רשימת ח׳
של תנועת החרות.
בראש רשימה ג, עמדו אליעזר שוסטק
ואריה אלטמן. ואילו בראש ח׳ עמד מנחם
בגין. היתד, זו הפעם היחידה ששוסטק
התמודד בקלפי עם בגין. מייד לאחר מכן
מיהר להסיק את המסקנות, הצטרף לתנועון
החרות, ובבחירות לכנסת השנייה כבר
היה אחד המועמדים ברשימת ח׳ .מאותן
בחירות ועד היום, הוא מכהן כחבר־בנסת.
שחור משחור. עובדה היסטורית זו
היא עתה בעלת חשיבות אקטואלית. כי
בישראל בשעה טובה ומוצלחת — הגיע שעון
00x4אוריגינלי לישראל!!!
קוים עדינים וחדישים, איכות גבוהה, דיוק למופת, כל אלה
מאפיינים את & 0 X .ס השעון השומר על איכותו הגבוהה מזה דורות.

חברת & 0 X .ס שוויץ — וחברת 1א 1א — 7£
סוכנים בלעדיים של ^ 0 0 X 7בישראל — מאחלים לכל עם ישראל

להשיג בחנויות המובחרות בפל הארץ

7־ב 7ד ו

איש־מאזניים שוסטק

אסור לשרוף את הגשרים

|ת״א, נחלת־בנינוי( .2טל 47.ג - 56ח > פ ה. החלוץ .27 סי >26$

למבוגרים :

לתלמידי בתי הספר :

אנגלית -גרמנית
בשפות
א ¥81184.110א 00
עברית, אנגלית, גרמנית,
צרפתית

עד לכתות
אנג לי ת מ־ס 8 ,
ו׳ ,ז׳ ,ח׳ ולכתות ט ,,י׳ ,י״א, י״ב
ם 1מ 7 0ו\

£מ ט .7ו111£87

,א 120מ 0מ

בבואו להחליט אם יתייצב עד תום לצד
תמיר, חייב שוסטק לקחת בחשבון שהדבר
יביא לעזיבתו את חרות — ולהתייצבות
ברשימת נפרדת לבחירות הבאות. ואז עלולות
התוצאות של שנת 1949 לחזור על
עצמן, והוא לא ישב בכנסת השביעית.
שיקול זד, ביצבץ מתוך כל משפט ש־שוסטק
אמר — או לא אמר — בשבוע
האחרון. למרות שהוא צעד החוצה מישיבת
המרכז הגועשת (העולם הזה ,05:5ולמרות
שהשתתף בישיבה מיוחדת של המיעוט,
הוא נזהר מאוד שלא לשרוף את
גשריו. כל מה שביקש, בעצם, היה לתת
לו זמן עד לאחר שייערך משפטו של
תמיר בפני בית־הדין העליון של התנועה.
אולם בפוליטיקה אין נותנים זמן. המטבע
המקובלת היא מטבע הלחץ, הפיתויים
ה עול ם הז ה 1516

והאיומים. אנשי בגין הבהירו לשוסטק, כי
אם יסתבך הלאה באופוזיציה. עלול הוא
למצוא את עצמו במידבר הפוליטי. כדי
להמחיש את הרמז, החלו רוכשים כמה
ממקורביו בהנהלת הע״ל. האיום הברור:
אם יתייצב לצד תמיר, ייעשה נסיון להדיחו
מהנהלת ההסתדרות שלו.
לעומת האיום, הוצג הפיתוי: אם יעזוב
את תמיר לנפשו, יוכל לחזק את מעמדו
שלו בתוך התנועה ובתוך הע׳׳ל.
שוסטק, שלמד מידה גדושה של פילפול
בישיבות בפולין, והשתלם דרך אגב גם
בציור, ידע להעריך את כל גווני התמונה.

#6¥1011
גווני הסרנו 6נ< 9ו

£ב¥011
> { 3ן 110061ד11
ל תו אםשפ תיי ם ו ציפ רגיי ם
ארבעת גווני־האפנה החד שים
נושזוים חזות אלגננזית
משולבת בשובבות ות מי מות-
נעורים( .ולא לבנות הנעורים
בלבד!!

רמטכ״ל ידיך
אסור ללכת במכנסיים ארוכים
מה עוד שמול התמונה הססגונית הוצגה
התמונה התמירית בצבע פוליטי אחד: שחור
משחור.
סיכם אחד ממקורביו של בגין :״שום
דבר לא בטוח בעסק הזה. אבל אני חושב
שאחרי ששוסטק יוכיח שהוא לא מיהר
למכור את תמיר, הוא יחזור למחנה. למה
שיתן לתמיר להרוס לו את הקאריירד? ,״

׳בזוהרם של ה שפתונים
והלנות החד שים,יתרענן גם
0ע 0התחד שות הנובע
י? בעונת־הלזתו.

צה״־ל
מגד וחרב
מי נתן שק תפוחי־אדמה מתנה ליגאל
ידין י
מי תרם את הנערה החמודה לשטר חצי
הלירה י
מי לימד 700 איש קרוא וכתוב בדימונה ז
הנוער החלוצי הלוחם. זהו מי. ולשם
הקיצור קוראים לו נח״ל והשבוע הגיע
לבגרות. מלאו לו 18 שנה בדיוק.
הפקודה הפרידה. חיל הנח׳׳ל נולד
בקיץ , 1948 מתוך שני סוגי מניעים. כמה
מן המייסדים רצו לחפות בהופעת ד״נח״ל
על פירוק הפלמ״ח; אחרים ניסו להגניב,
בדרך זו, את הפלמ״ח בחזרה לצה״ל.
הנח״ל אינו הפלמ״ח. אבל הוא נטל
הרבה מן הגינונים שלו, בכל זאת. קודם
כל הוא מקיים את עקרון העבודה החקלאית.
וההתישבות עם השירות הצבאי.
בראשית ימיו נאסר על מפקדיו ללכת
במכנסיים ארוכים ובקרום מפקדי־ד,כיתות
הראשון שלו לא היתד, הפרדה בין אוהלי
החיילים ואוהלי החיילות (״רק הפקודה
הפרידה ביניהם״ ,נזכר סגן־אלוף שהחל
אותו קורס את הקריירה הצבאית שלו).
דרך לעין־גדי• הנח״ל, שבסיסו הראשון
היד, במחנה בריטי נטוש. בו שכנו
עד אביב 1948 גדוד מובילי פרידות, עבר
דרך ארוכה ב־ 18 שנותיו.
אחד מתפקידיו הצבאיים הראשונים היתד,
שמירת שדות־תעופה והטענת תחמושת למטוסי
חיל־האויר במיבצע לשחרור הנגב.
התפקיד הלא־צבאי הראשון היה מיבצע
סולל, בו פרצו הנחלאים דרך מסדום לעין-
גדי ( 550 נחלאים סללו משך ארבעה ימי־עבודה
חמישה קילומטר כביש).
את הצד החקלאי־התישבותי בשירותם
הצבאי עברו אנשי הנח״ל בקורס לדייגים
ובקורס למגדלי־ירקות, ממנו שלחו לרמס־כ״ל
של אותם ימים, יגאל ידין, שק תפוחי־אדמה.
חמש
דוגמניות. ההצלחה האמיתית
של הנח״ל לא היתד, רק בנערות המגל
(המשך בעמוד )14
ה סול ם הזר 1516 ,

־ 0 8*! 96 ינ<8־ץ^ז <*£וזם 81

1ו*<ח י<ס/1י80
•$קי*ז96י׳יז יתי׳ ^109 יס)

01 500 חר״ 5יי׳ו׳ס ־-׳זנ<8
סססגטו לסי

ה ר אי חגיגיתבחודשהחגים
החודש מתן יעוץ אישי ע״י יועצת היופי של ״ רבלון ״ ,בפרפומריות:
25.9פרפומריה טירקל, ת״א, דיזנגוף 25.9 / 261 פרפומריה שרף, ת״א, ככר דיזגוף .1
27.9פרפומריה סטלח, העצמאות ,64 בת-ים 27.9 /כל-בו שלום ת״א, רחוב אחד העם.
יעוץ חינם לטיפול ולאיפור הפנים ינתן במשך כל חודש החגים, ב״בית רבלון״ ,תל-אביב,
רחוב חובבי ציון ,65 טלפון ,247555 בימים ב׳ ו״ד׳ בין השעות .16.00 — 19.00

בראותך

מחסום ביום כיפור
באזור ת״א, הודע מיד טלפונית 246679

הליגה למניעת כפיה דתית
מחוז ת״א — ת.ד21116 .

״אולפן גרג״בע״ט ס £0אס)
בהנהלת חיים כר־קמא
פותח ב־תראביכ
קורס בוקר
למשך שבוע חופש סוכות
ובתל אביב ובחיפה ב״16.10

קורס ערב של חודש אחד
( 2א בשבוע שעתיים)

י־קצרנות
עברית ו/או אנגלית
ההצלחה מובטחת! הרשמה:
ת״א: גורדון ,5טל 236209 .
חיפה: בית־ספר ״במעלה״.

במדינה
(המשך מעמוד ) 13

להתראות ביער
הפיקניק השנתי המסורתי של תנועת
העולם הזה — כוח חדש ייערך ב״שויי־צריה
הקטנה״ שעל הכרמל, ביום חמישי,
6באוקטובר (חג שמחת תורה) .פרטים
— בגליון הקרוב. הזקוקים לתחבורה
יתקשרו למזכירות התנועה, טלפון 30134
תל־אביב.

המועצה הארצית
המועצה הארצית של התנועה תקיים
מושב פומבי ביום שלישי, ה׳ דחוהמ״ס,
4באוקטובר, בשעה 8.00 בערב, בבית
״בני ברית״ ,רח׳ קפלן ,10 בתל־אביב.
הדיון יוקדש לנושא:

המשברים במפלגות -
תמרורים בהתמוטטות המשטר דרושות 5000ל״י
לפעולה בנצרת
לצורך הקמת חטיבה אזורית של
התנועה בנצרת ולקראת הבחירות
לעיריית נצרת זקוקה התנועה לסכום
ראשון של 5000ל״י.
אין לנו אפשרות להשיג סכום זה
אלא על־ידי תרומות של אוהדים.
חברים ואוהדים, יהודים וערבים, מתבקשים
לשלוח את תרומתם למד
כירות־התנועה, ת.ד 136 .ת״א, ולציין
על המעטפה :״חטיבה אזורית נצרת״.

והחרב* ,הנאות שלו, שחמש מהן שימשו
דוגמניות לדמות הנערה המקשסת את חצי
הלירה שהופקה בשנת .1958
התרומה הגדולה של הנח׳׳ל הן 34ה־היאחזויות
ו־ 18 יישובי־הקבע בהם הוא
שטף את מפת הארץ מתל־קציר ואלמגור
בצפון ועד יטבתה והמפורסמת בכולן,
נהל־עוז, בדרום.
מבחינה צבאית אולי לא היתד, חשובה
כל כך העובדה שיחידת נח״ל התלבשה
על דימונה ולימדה, תוך במר, חודשים,
שבע מאות דימונאים מבוגרים קרוא וכתוב.
מה שוודאי היד, חשוב לצד,״ל היו תפקידיהם
הצבאיים של הנחלאים, שחלק מהם
הפך בעידן פעולות־התגמול למוצנח״ל (נ־ח״ל
מוצנח) .במיבצע סיני הצטיינו חיילי
הנח״ל לא רק באילתור (היאחזות־דייג
בשארם אש־שייך, היאחזות נוקדים ברפיח).
הם בלטו מאד גם בקרבות.
מתוך 33 הצל׳׳שים (ציונים לשבח) שהעניק
משה דיין ללוחמי סיני, ניתנו שבעה
לנחלאים.
״גש הלום:״ גם עם התבגרותו של
הנח״ל הוא עדיין מוקד־משיכה לנוער המתגייס.
למרות שהמשרתים בו חייבים
לשרת ארבעה חודשים נוספים בשירות החובה
שלהם ( 30 חודש לחייל 24 ,חודש
לחיילת) כדי למלא את מיכסת ההשכלה
ההתישבותית־החקלאית שלהם, הרי מספר
המתנדבים אל הנח״ל גואה.
וכדרך יחידה צבאית מובחרת יש לנח׳׳ל
גם הומור פרטי ומובחר משלו.
צ׳יזבאת נחלאי לדוגמה:
כשנשאל הנחלאי משה על־ידי
המפקד מדוע חינה את הרס־ר,
הסביר:
הרס״ר קרא לעברי: משה, גש 1 הלום.
ניגשתי והלמתי.
בדימונה ביום חמישי 22 בספטמבר, בשעה
8.30 בערב, אצל יהודה אחי־מרים, שדר׳
הנשיא ( 52/9מול קולנוע ״גיל״) תתקיים
אסיפת כינון של החטיבה המקומית
בהשתתפות: א ב רי ר בי ב
שידבר על :

מה הספקנו עד כה?
#בדמת־גן
ביום רביעי 21 ,בספטמבר, בשעה 5.30
בערב, בקפה העצמאות בגן המלך דוד
(מאחורי קולנוע אורדע) תתקיים אסיפה
כללית של חברים ואוהדים לקראת
ועידת התנועה, בהשתתפות :

פרשת מלחי

רוזנבלום ומלחי מגיעים

שרומק קישר בין השניים, בעוד וינקרט
סיפר בזמנו לכתב העולס הזה סיפור שונה
לגמרי :״אני מניר את יונה סופר הר בה
שנים. איזה 25 שנה. ההכירות המחודשת
היתה בבית קפה: יונה נגשה אלי...
ואמרה: חיפשתי אותך ואני שמחה שנפ גשנו
...היא סיפרה שהיא לומדת משפסיס
באוניברסיטה, ולמען ידיד ישן היא מוכנה
לעזור ...בנוגע למשפט שלי עס מלחי, היא
אמרה לי איזה עד אפשר לשבור.״
י • היועץ סיפר :״בשלושה־עשר ביולי,
, 1962 נתן השופט מלחי פסק־דין המזכה
את וינקרט. הוא רק הודיע על הזיכוי׳,
ונתן את הנימוקים בעל־פה. הפרקליט מנחם
אילן נתב בתיק הפרקליטות את הת־רשומת
הבאה, :פסק־הדין טרם נכתב, וה שופט
קרא אותו בעל-פה. אינני יכול ל־

הסד׳ הראשוני

שלום כהן

על סדר היום :

א. הככל התנועות תנועתנו?
ב. המבנה הארגוני של
התנועה.
ג. ויכוח כללי.
חברים ואוהדים שאין באפשרותם, מסיבות
כלשהן, להתפנות בערב האסיפה,
מתבקשים להתקשר לועדת הביצוע של
החטיבה (ת.ד ,2054 .רמת־גן).
ביום שני 26 באוקטובר בשעה 8.30
בערב, בקפה העצמאות, בגן המלך דוד
תתקיים :

יועץ־משפטי בן־זאב

מבתי הספר התיכוניים בר״ג, גבעתיים
ובני־ברק בהשתתפות :

עודד פילכסקי

בפתח־ מקייה

זכויות הערבים בישראל
#בחיפה
ביום חמישי 22 ,בספטמבר, בשעה 8.00
בערב, בקפה פת, רחוב מוריה, ירצה :
על הנושא :

בנימין עמדי

עקרונות התנועה והוועידה

חוות דעה עד שיכתוב פסק־הדין. אם יכתוב
מה שאמר, הרי פסק־הדין מזמין ממש
את הערעור.׳״
היועץ המשיך וגולל :״פרקליט מחוז
תל־אביב נתן הוראה לקבל בדחיפות את
פסק־הדין לצורך הערעור, אולם העתק פסק־הדין
נתקבל רק בתשיעי לאוקטובר וער עור
לא הוגש.״

ביום רביעי 21 ,בספטמבר, בשעה 8.30
בערב, בבית יורם בירון, רח׳ קפלן
,8/4שכון סלע ישן (אוטובוס מס׳ )75
ירצה: אחמדמסר אוו ה
על הנושא:

פרקליט-מחוז הדיה
מתי?

לממשלה, משר, בן־זאב, את עסקי הרמאות
של שלמד, וינקרם, שהסתבך במעשי
אונאה וזיופים, ולטענתו, שיחד את מלחי,
על־מנת שיקל בדינו.
״בהיות וינקרט בבית המעצר״ סיפר היועץ,
בדברו על המעצר־המשטרתי־לצרבי־חקירה
,״הניר את ראובן (״רומק״) גרינברג,
שנפטר לפני נחדשיים. היה זה רומק
שהביא את וינקרט אל יונה סופר, על־מנת
שישתמש בה כמתווכת להצעת השוחד
לשופט״.

#מתאורו של היועץ משתמע בבירור

סמל הנח״ל היא חרב הנתונה במגל.

במשפט של שוחד, קובעים השופטים לפי
הראיות שברשותם ובמהימנות העדים והעדויות.
היועץ עצמו ציין מפורשות בנאום
הפתיחה כי תאריכי מתן השוחד בעדויותיהם
של סופר וזינקרט היו שונים,
שסכומי הכסף היו שונים, והמקומות שונים.
למי, אם כן אפשר להאמין י וינקרט
או סופר, מי מהם עד מהימן?
• כשנחקר בצלאל יוסף על-ידי פרקליט
מחוז ירושלים, עזרא הדיה, ענה מנהל
המזכירות הפלילית כי בתיק וינקרט היו
הרבה דחיות ואף התקבל מכתב תלונה
של פרקליט המחוז, אליעזר ליבסון, בו
נאמר :״אני מפנה תשומת לב בית־המשפט
כי הנאשם מנסה בכל מיני דרכים כשרות
ואחרות להתחמק מלעמוד בדין בפני בית
המשפט. מבקש מבית המשפט להורות להפסיק
לנאשם לנקוט בדרכים פסולות
אלו.״

כבר בראשית משפטו של השופט אליעזר
מלחי, שהואשם בלקיחת שוחד, נבע*
סדקים ופרצות בקירות הבניין של התביעה
הכללית.
״נשארו סתירות מסוימות״ .בנאום
הפתיחה שלו, תיאר היועץ המשפטי

פגישת תלמידי
שביעיות ושמיניות

תשלומים אבל לא של , 1,500 ועוד , 1,500
אלא של אלף ואלפיים.״
וכן :״האלפיים לירות האחרונות שולמו
לא במעמד של תחנת־הרכבת אלא בפגישה
מאוחרת יותר.״

זוהי האשמה חמורה, משום שהפרקליטות
רשאית לערער רק 60 יום אחר מתן
פסק-הדין. העובדה שמלחי לא כתב
מיד את פסק־הדין, שהגיע לפרקליטות רק
אחרי 90 יום, בקירוב, מנער, כל אפשרות
לעירעור.
אך בחקירה נגדית של הסניגור, הע־ד
בצלאל יוסף, העובד כמנהל המחלקה־הפלילית
בבית־המשפט המחוזי בתל־אביב:
״אני לא מוצא כל מסמך בתוך התיק המעיד
כי פרקליט הנדוזוז, או בא נו חו,
ביקשו את פסק־הדין.״

#כמה מהסתירות צויינו על־ידי היועץ
המשפטי עצמו :״נשארו סתירות מסו־יימות
בין וינקרט וסופר: אשר לשלושת
אלפים לירות שניתנו בקשר לתיק פלילי
107/60 טוען וינקרם שהם ניתנו בשני

התביעה האשימה את מלחי במתן דחיית
אלה אך בחקירה נגדית של העד, סיפר
כי תוכן מכתבו של פרקליט המחוז לא
הובא כלל לידיעתו של השופט מלחי. יותר
מכן: בהמשך חקירת העד הוכח, כי חלק
מהדחיות במשפט וינקרט, היו לפי בקשת
התביעה־הכללית עצמה, אפילו לאחר שליחת
מכתב התלונה של ליבסון.
לעומת זאת הוכח שביום בו לא הופיע
וינקרט לבית המשפט, לאחר שהמציאו
תעודה רפואית כי הוא שוכב במטתו, ציוה
השופט מלחי על פקודת־מעצר-והבאה
במקרה שהוא לא שוכב במטתו. ניידת שנסעה
לביתו לבדוק את הדבר מצאה אותו
שוכב במסה, ורק אז המשפט נדחה.
כן הסתבר במהלך החקירה כי דחייה
נוספת, שניתנה על־ידי השופט מלחי, ניתנה
אחרי שהתביעה הביאה לידיעת בית־המשפט
את דרכי וינקרט במירמה. מלחי
דחה את המשפט לישיבה נוספת כדי
לשקול בדבר, והחלטתו היתד, לטובת התביעה,
ולרעתו של וינקרט.
באיזה מידה סתירות אלה הן אופייניות
לכל העדויות של התביעה? בשבוע הראשון
היה מוקדם עדיין לקבוע. היועץ המשפט
הבטיח: נוכיח את כל פרטי ד,אשמר,
מטבעו של משפט־שוחד, ניתן להוכיח את
האשמה רק באמצעות עדים.
לכן היה גם ברור מה יהיה קו הסניגור־יה:
לנסות לשבור אותו ולסבך אותו
בסתירות — כדי שאפשר יהיה לטעון כי
אינו מהימן.
חינוך מישגה ממדכת׳
בתשכ״ו ביקרו באוניברסיטאות 22 אלף
סטודנטים. בתשב״ז ייאלצו רבים מהם לבקר
באוניברסיטה רק במסגרת טיולים
מאורגנים, אם תתגשם תכניתו של פנחס
ספיר (שבעצמו לא למד מעולם באוניברסיטה)
להעלאת שכר־ד,לימוד.
תכנית זאת נולדה לפני חודשיים בפגישה
סודית של ראשי שבעת המוסדות ל־ה
עול ם הז ה 1516

וייצמן. כבעיית
ה־המסתכמים
מוצא
אחר

השכלה גבוהה בארץ• במכון
פגישה נידונו הדרכים לפתרון
גרעונות של האוניברסיטאות,
ב 105-מיליון ל״י, והוחלט על
— העלאת שכר הלימוד.
הפתרון היה נוח לשר האוצר, שכיסה
השנה 70 מיליון מן הגרעונות, חשש שייאלץ
לכסות גם את עשרות המיליונים
החסרים הנותרים. הוא הכריז, בשלב ראשון,
על העלאה של מאה וחמישים אחוז
— משש מאות ל״י לאלף וחמש מאות.
בשלב מאוחר יותר היה, כנראה, מוכן לרדת
לאלף ל״י.
״ שטות 1״ ספיר מינה את ח״כ המערך
ישראל קרגמן, יו״ר וועדת הכספים
של הכנסת, ליו״ר הוועדה לבדיקת שנר־הלימוד.
הוא נדהם כאשר הסטודנטים סרבי
להופיע לפני הוועדה בטענה שמסקנות הוועדה
קבועות מראש.
במצב זה גם לא יכלה הוועדה לסכם
דבר, ובמיוחד שכמה מחבריה, כאיש האוניברסיטה
גבי כהן, ח״כ המערך ומרצה
להיסטוריה, התנגד להעלאה בתוקף.
כל מה שספיר היה יכול לעשות ־,־ה
להזמין את מזכירות תא הסטודנטים של
מפא״י, אחד החלשים בין תאי הסטודנטים,
המקיף כמה מאות חברים בלבד. המפא״י־ניקים
פרסמו הודעת תמיכה בספיר.
לארגוני הסטודנטים היו הודעות אחרות.
הם ארגנו שביתה ופתחו במסע הסברה
ציבורי, בו גם ביקשו את עזרתם של
אישים שונים. ח״כ דוד בן־גוריון הגדיר
את העלאת שכר־הלימוד כ״מישגה ממלכתי״;
נשיא האוניברסיטה העברית, אליהו
אילת, לעומת זאת, רמז על כך כי לא
איכפת לו אם העלאת שכר־הלימוד תביא
לנשירת מיעוטי היכולת. אך נשיא אוניברסיטת
תל־אביב ד״ר גיורג׳ וייז, היה
קצר ולעניין, :העלאת שכר־הלימוד היא
שטות!״
ובמיוחד, כפי שסטודנטים־מתמטיקאים
חישבו בנקל, שד,העלאה המכסימלית לא
היתד, מכסה אפילו עשרה אחוז מן הגרעון.

לם נפרצו באותה שיטה: ניסור וחיתוך
המנעולים. מכולם נאסף אותו סוג שלל:
משקאות חריפים תוצרת־חוץ; סיגריות אמריקאיות;
סיגארילים וסיגארים; שוקולדה
שוויצרית; נם־קפה וכמובן, כסף מזומן.
למשטרת ירושלים היה ברור כי המדובר
בכנופייה מאורגנת. שוטרים הוצאו למארבים,
בלשים פתחו במעקבים וכל מכונית
שנעה בכבישים בשעות הלילה המאוחרות
היתד, נתונה להשגחה.
לא פה. לפי העיקרון של יגעת ומצאת
עלתה ניידת־אורבים באחד מלילות השבוע
שעבר על עיקבותיה של מכונית גנובה.
ארבעת יושבי המכונית הביאו את העוקבים
אחריהם למושבה הגרמנית שב דרום
העיר. שם נטשו הארבעה את המכונית,
נכנסו לאחד הבתים כשהשוטרים אחריהם.
בטרם
הספיקו הארבעה להסתגר בדירה,
פרצו השוטרים פנימה ופתחו בחיפושים.
הם חיפשו וחיפשו ולא מצאו דבר.
הארבעה לא התנהגו כגנבים או פורצים.
הם זעמו על השוטרים, פתחו לעברם בצעקות
תוקפניות :״מה אתם מטרידים אותנו?
התפקיד שלכם לשמור על האזרחים
ולא להפריע לאזרחים הגונים באמצע הלילה.
אם אין לכם מה לעשות, אז אל
תעשו את זה פה.״
גם שם. סמל־השוטרים, שכבר ידע כי
הארבעה אינם בדיוק אזרחים הגונים, כי
אם, לכל הפחות, גונבי־מכוניות, רק הגביר
את החיפושים.
״הם מדברים יותר מדי,״ אמר לאנשיו,

• הפגישה כין דויד בן־גוריון לאבא חושי, שתיערך בחיפה,
כמיסגרת החגיגות לבכור יוס־הולדתו השמונים של מנהיג
רפ״י, תנוצל כדי לקיים בירור פוליטי כין השניים. למרות הידיעות
כי ביג׳י לא ישתתף בשום אירוע ציבורי שייערך לכבודו, מלבד זה שיתקיים
בשדה־בוקר, החליט לבסוף להיעתר להזמנתו של ראש עיריית חיפה והוא יסע
לשם. השיחה המיועדת עוררה דאגה בקרב עסקני מפא״י השונאים את חושי,
שכן היא עלולה לחזק את מעמדו כאדם היחיד היכול להביא בעתיד להתקרבות
בין מפא״י לרפ״י, או לתמרן בין השתיים.

• לעומת זאת ייעדרו מרבית אנשי צמרת מפא״י מישיבת־המרכז
החגיגית של המפלגה, שנועדה לציון יום־הולדתו של
בן־גוריון. הידיעה־מראש, כי באותה עת יהיה ראש־הממשלה בחופשה, שר־החוץ
בשליחות, שר האוצר בשליחות ומזכירת המפלגה בהחלמה, הקלה על
צמרת מפא״י לקבל החלטה על ישיבת המרכז, מתון הנחה כי מחווה כזה
ימצא חן בעיני דעת־הקהל, ומצד שני לא יחייב את הצמרת להשתתף בה.
אס כי יתכן, שדווקא לוי אשכול יופיע באותה ישיבה.

• עם החלמתו יחדש איפר הראל, לשעבר יועץ ראש־הממשלה,
את מסע ההתקפות על לוי אשבול. הפעם, בניגוד להתקפה
הקודמת, לא יזכיר הראל את יורשו בתפקיד הממונה על שתתי הבטחון,
ולא יטפל גם בפקיד הבכיר שפרש עימו. הוא יתרכז אך ורק באשכול, ימנע
על־ידי כך ביקורת ציבורית עליו, כאילו כל התנהגותו מוכתבת מנימוקים אישיים.

• חלק מההון הישראלי, שהוכרח לחו״ל, עשוי לשוב ארצה.
אולם לא לפני שיובטחו לבעליו הטבות ותמריצים שונים, על־ידי משרד האוצר.
למעשה, ייהנו בעלי הון זה מהפדשים ניכרים בלירות ישראליות, שיבוא ו
כתחליף לפיחות. המטבע הזר שיוחזר בצורה זו, במחיר גבוה מכפי שהיה לו
בעת שהוברח, יוצג כהון זר, המושקע
במיפעלים רצויים.

• משרד המיסחר והתע־י
שיה יעבור ריאורגניזציה
נוספת. עם צירופו של ליובה
אליאב כסגן־שר, הממונה על אזורי
הפיתוח, יינתנו מחדש תקציבים וסמכויות
לפקידים המטפלים במיפ־עלים
של אזורי הפיתוח. צדוק עצמו,
אשר ראה במרבית המיפעלים הללו
שרידים כושלים של מדיניות קודמו,

פרשת פלומס
חקירה קשה

פינחס ספיר, הפגין אדישות לצרכיהם
במשך השנתיים האחרונות. המניע
העיקרי לריאורגניזציה: החישוב הפוליטי
של מפא״י, כי אזורים אלה
מספקים לה חלק ניכר מן הקולות
בבחירות, וכדאי להשקיע בכלכלתם,
אפילו אם אין הצדקה משקית לכך.

,פה נרצח אדם חף מפשע על־ידי עסקנים
דתיים!״ זעקו אותיות אדומות מקיר
מעקה הדרך המובילה אל מעלה הר־ציון
בירושלים.
האלמונים, שציירו את הכתובת באחד
מלילות השבוע, הצליחו במשימתם: העסקנים
הדתיים המפקחים על קדושת הר־ציון
נדהמו, רגזו, וקראו למשטרה. המשטרה
בדקה, חקרה והבטיחה לגלותם. ה־עתונים
כתבו על כך, והקוראים נזכרו שוב,
כי רק לפני חמישה שבועות עלה באותו
המקום הפסל הירושלמי דויד פלופבו על
שרשרת־הקטל שנמתחה לרוחב הכביש, נפצע
ונפח את נשמתו כעבור שעה.

• אין להניח שכית־הזי־קוק
יוקם באילת בעתיד ה•
ק רו ב. שעה שהתוכנית עוברת את
כל שלבי המחלוקת, ממשיכים אמנם
עובדי חברות הדלק השותפות בתוכנית,
לבצע את עבודות־ההכנה,
אולם ברור שהבנייה לא תוכל להימשך.
בסיקרה של הפסקה, יציגו
כנראה שלוש החברות (סונול, פז
ודלק) את העבודות שנעשו כעילה
מספקת לדרישת פיצויים בסך שלו־שה
מיליון לירות.

סיפר השבוע רב־־פקד מיכאל
כוכנר, דובר מחוז הדרום, לכתב
״העולם הזה״:
״בציבור נוצר הרושם כי המשטרה עברה
על עניין פלומבו לסדר־היום, וכי
פרשת מותו נשכחה. אך אנו לא הזנחני
את החקירה אף לא לרגע. לא סגרנו את
התיק.
״מכיוון שבמיקרה זה היה צורך לחקור
אנשים בעלי תפקידים רמים במשרדים
ממשלתיים — ובעיקר במשרד־הדתות —
נתקלו החוקרים שלנו בקשיים. לכן נמשכה
גביית העדויות זמן ממושך מן הרגיל.
״בכל
זאת חקרנו, השלמנו את עבודתני
והוצאנו מסקנות. אולם בגלל העובדה שמדובר
בפקידים ממשלתיים, הועברה ההחלטה
אם להעמיד אנשים לדין לידי היועץ
המשפטי. התיק הועבר לעזרא הדיה, פרקליט
מחוז ירושלים, יחד עם המלצתנו להעמיד
אנשים מסויימים לדין.״
אך הדיה, כמו הרבה אנשי פרקליטות
אחרים, עסוק עתה בפרשה אחרת (ראה
פרשת מלחי) .לכן מחכות כבר שבועיים
המלצות המשטרה במשרדו, מבלי שנפלה
עדיין שום הכרעה לגביהן.
פשעים ארבעה אורחי לא ה*וני 0
משך החודש האחרון נפרצו בירושלים
16 חנויות־מכולת, קיוסקים ובתי־קפה. כוי

* האוניברסיטה העברית, הטכניון, מכון
וייצמן, אוניברסיטת בד־אילן, אוניבקסיטת
תל־אביב, המכון האוניברסיטאי של חיי
פה, המכון להשכלה גבוהה בנגב (באר״
שבע).
ה עול ם הז ה 6י 5ו

• בעתיד הקרוב, לא יוצג
יומן־־חדשות ישראלי כבתי
הקולנוע. תקציב הממשלה לשני
האולפנים המייצרים יומני־חדשות —<
גבע וכרמל — נגמר בסוף ספטמ־בר,
ודרישתם לחידוש ההקצבה לא
נענתה עדיין בחיוב.
״ מנזה גז־ח־דטז .
״צריך לחפש הלאה.״ ההלאר. היה קריב
מאד. ארון־בגדים, אותו הזיז הסמל, בעמל
רב, ממקומו.
העמל היה השקעה טובה. מאחורי א־רון־ד,בגדים
נתגלה שקע בתוך הקיר ובו
סליק־ענק. בסליק היו ערימות של כלי־פריצה
ומספרי־חיתוך ובעיקר — מיזווה
מלא בקבוקי וויסקי, אלפי חפיסות שוקולדה,
מאות קרטונים של סיגריות וקופסות
נס-קסה.
ארבעה הסליקרים הדברנים והצעירים,
אבי דיסטל 21 גבריאל בן־הרוש (,)20
יצחק כהן ( )22 ושלום שמואל ( )20 הובאו
למעצר לבילוי 15 יום עד סיום החקירה.
גם שם יוכלו לצעוק כל מיני דברים ופתגמים
כולל פתגמים מן הסוג של סייג
?הכסה, שתיקה!

• גם בעולם השעשועים
מסתמן משבר חמור, אם בי

לא כללי. כמה הצגות־בכורה נדחו, מופעים זרים ומקומיים, שנחשבו כבעלי
סיכויים בטוחים למשוך קהל ולמלא את הקופות, לא הצדיקו את התקוות שה־אמרגנים
תלו בהם, ומחזות־קופה־כביכול ייעלמו. הסיבה הכפולה: המיתון הכל•
גלי, וההיצע העצום.

• עומדת להתפוצץ אחת הפרשיות הכלכליות המרעישות
של השנים האחרונות. גיבורה יהיה יוסף יעקבסון, המולטי־מיליונר מסרן
— הסתבך בחובות כבדים. יסתבר, כי.לא רק
רחובות, שמפעלו הגדול
המפעל נתון בקשיים, אלא שיעקבסון אישית הסתבך, והוא חייב במיליון לירות.
ייתכן שידידיו של יעקבסון — שהוא אחד ממקורביו של דויד בן־גוריון —
ישתדלו לקבל בשבילו מענק ממשלתי מיוחד, תוך מישכון הפרדסים ורכוש אחר

של משפחת יעקבסון, שאין להם כיוס קונים.

ו 1 1אחד מחברי להקת חלות הדבש, שהתחרו
בנערות ישראל בנשיותס, כשהופיעו למסיבת
המיליונרים במכנסי־נשיס מתרחבות, ועגילי ענק לאוזניהם.

מימין סגולה גוהר, מלכת החן של ישראל, נורית מקובר,
! 11 יי 0זדד
הדוגמנית האנגליה מריאן קולינס, ולילי נובל. זהו רק

חלק קטן מעשרות הנערות אשר נדחקו סביב לששת המיליונרים האנגליים במסיבת ראש השנה.

** יליונר בריטי צעיר ( )38 תמיר
] )1.93( /ועשיר, בשם גורמן רוזודרד, התעורר
במיטתו שבמלון הילטון, ונידהם. ל־צידו
ישנה, עירומה לגמרי, אחת מרקדניות־הצמרת
של ישראל .״איך הגיעה למיטתי, לכל
הרוחות?״ שאל את עצמו .״מי היא, בכללי״

הגגות ידעו
ך* וא לא הספיק להעיר אותה כדי
| | לשאול, כי באותו רגע שמע שאגה
מחדר .1007 שם היה מיליונר בריטי נוסף,
סטנלי גולדשטיין, שגם הוא מצא במיטהו
חתיכה ערומה. ולא סתם אחת, אלא בעלת
תואר־יופי רשמי.
בקצה הפרוזדור נפתחה דלת חדרו של

1111*1
המלווים

זילברשטיין מגיעה למסיבה עם
מלווה ישראלי, שנראה כמו שאר
הישראליים מיותרים ומוזנחים.

היעד

כנופיית

המיליונרים,

מיליונר שלישי, פיל קרטים. גם אצלו במיטה קו
אותו דבר. המודל שלו הייתה דוגמנית תוצרת־חו
בעלת לב ציוני גלוי ושופע.
כגברים מנוסים, הם תיכף הבינו שהבנות ל;
הגיעו לשם במקרה, אבל יותר לא זכרו כלוב
היפהפיות המעורטלות, לעומת זאת, ידעו היטב, נ
הן היו פחות שתויות, יותר מפוכחות, והן בא
לשם כדי לסיים את מה שהתחילו באורגיה פרועו
ביותר בערב הקודם.
היה זה ערב ראש השנה, ולכבודו נערכה אורגיו
שלידה נראים נשפי סילבסטר במסיבות ילדים.
החידוש המיוחד בערב זה — שלא הגברים ניב
להתלבש על החתיכות, אלא ההיפך הגמור: שש
גברים נאים, מיליונרים אחד אחד, עמדו בשק
בצד, והמוני יפהפיות נהרו למסיבה, מצוידות בב
החמוקים האפשריים, ובמיטב העדיים והמחשופי

נורמן טנלי וגיק

ויחד
שהופיע מיליונר. המסקנה היא כי הדרך למיליונרים ;1

(ימין) בבריכת מלון הילטון, הוא האיש הנוהג,
^בלות חופשות בקאן, אקופלקו, והנחשב למנהיגה
!התאהב בארץ בדוגמנית הגרושה שמעונה שוורץ.

בשביל להתלבש על הששה, לפתות אותם, לערוך
לפניהם תצוגה מרשימה של כל מעלותיהן הבולטות.
כמובן שלא כולן. אחדות סתם באו לבדוק את
השטח, או לראות מקרוב את המיצרך המבוקש
ביותר בשוק: מיליונר אנגלי.

החתיכות אוספות אינפורמציה
תחילה ככד האופנה הזאת הדוגמנית שנן
| 1עונה שוורץ, שהכירה אחרי גירושיה את המיל!
יונר אפריים קרוס ( )49 הנחשב לפלייבוי הדתי ביותר
בעולם. חוץ ממקום בבית־הכנסת, יש לו כסא
בבורסה של ניו־יורק, וזה בלבד שווה יותר מרבע
מיליון דולר. אבל זה לא עזר לו כשהגיע מלונדון
נורמן רוזווד, בעל ארבעה בתי־חרושת ענקיים
לחליפות גברים, המון קסם אישי ומכונית מאסראטי.
בסוף נסעה שמעונה לאמריקה ונורמן עשה שני
דברים: טילפן לה שיחות חוץ בעד יותר מאלף
לירות, וגם הביא ארצה את כל בני חבורתו, שישה
מיליונרים, בצרוף אמו ועוד אם אחת.
מיד כשהגיעו, לקח אותם תחת חסותו דני בן־אב,
אמרגן צעיר שהכיר אותם עוד מלונדון, אירגן להם
בדירת הגג שלו שברחוב יהודה ד,לוי מסיבת הכירות
עם חתיכות ישראל, שנהרו למקום בהמוניהן, הסתובבו
בשטח, והתחילו לאסוף, בראש ובראשונה,
אינפורמציות כלכליות מיודעי־הדבר.
״מי־זה מי־זה מי־זה?״ שאלה אילנה פדרמן כשהיא
מצביעה בחשאי על אחד מהשישה .״זה,׳׳ הסבירו
היחידה בתלבושת צנועה, ודווקא היא היתה זו שתפסה כבר
ואפילו הס יהודים כשרים, היא הדרך הקרירה.

נשיקה למארח

בישראל,

מלטפת

דני

ז׳רי מוליגן, דוגמנית יפהפיה
בלונדנית אנגליה אמיתית החיח
בן־אב (ראה שער) המשדך בין

לה, ,הוא סטנלי גולדשטיין, יש לו רחובות
שלמים, קשה לספור אותו.״
אילנה התרגשה מאוד. היא אמנם באה
למסיבה עם תייר מחוץ־לארץ, אבל התייר
שלה לא היה מיליונר, הוא היה סתם תייר.
לכן היא הסתובבה עם כל האברים שלה,
העטופים בחליפת־מכנסיים מבריקה, מסביב
לששת המיליונרים ששמו את עיניהם בכוסותיהם.
ציונה
טוכטרמן, הדוגמנית־שחקנית החדשה,
לא עזבה לרגע אחד את בעלה, אבל
גם לא התרחקה יותר מדי מהשישה. וסגולה
גוהר ועליזה שדה, שתי מלכות־יופי מוסמכות,
קיבלו אינפורמציה מדוייקת על בית־החרושת
לצמר של בופטי אוזר.
נורית מקובר, הבחורה עם העיניים ה־

אילנה

פדרמן, נערת הזוהר שהגיעה
מצוידת בתלבושת חשופה
ביותר, ובתייר רגיל בהחלט, בלטה בשטח.

המיליונרים האנגליים לבין נערות־הזוהר של ישראל. בן־אב העמיד
לרשות המיבצע את דירת־הגג שלו בה נערכה מסיבת ההיכרות
בהתלהבות כזאת עד שהמשטרה הפסיקה אותה בשעת חצות.

גדולות, הסתובבה סתם מסביב והסתכלה
על הכל בעיניים הגדולות שלה. יהודית פרי
ואחותה, דליה פרי, עברו ממקום למקום,
וחצו כל פעם את השישה, בצעדים קלילים,
מלודים בחיוכים מקסימים.

מיצעד בשו !9עגדים
מיליונרים לא התערבו בקהל הו
1נשים. הם הביאו איתם חמישה בקבוקי
וודקה, והיו עסוקים מאוד בבקבוקים הללו.
הם סיפרו לעצמם בדיחות וצחקו. מפעם
לפעם העיפו עין על הנשים שסובבו בסביבה,
וחזרו מיד אל כוסותיהם, באדישות אנגלית
טהורה. יהודית היפהפיה, בתו של המלונאי
פדרמן, טופפה ביניהם בחן, אך הסתלקה
במהירות, כשראתה איו מתנהל הצייד. היא
לא צריכה את זה. יש לה מספיק מיליונים
משלה. אחריה השתרכה עידית, הבת הנאה
של גיורא גודיק.
איכשהו, זה הזכיר קצת שוק עבדים,
בשעת מיצעד היפהפיות לעיני הקונים הפוטנציאליים.
המיליונרים בחנו את המיצעד,
מבעד לענני וודקה. הם טרם החליטו.
רק מירה גלבנק, הבת־דודה של המארח
דני בן־אב, זכתה להצלחה מסויימת, ואחד
המיליונרים הואיל אפילו לשים את ידו על
ראשה, מתוך חיבה. היא היתר, גם היחידה
שלא כל כך התרגשה מהנסיבות. מלאו לה,
לא מזמן 16 ,שנים.
דליה אופיר, הרקדנית־לשעבר של להקת
כרמון, הסתובבה בין כל חברותיה והסתכלה
עליהן מלמעלה למטה. לה כבר יש מיליונר,
והיא לא צריכה להתאמץ למען זה. וכדי
להוכיח זאת היא שילבה מדי פעם את
זרועה בזרועו של אחד מהששה, ג׳ק ג׳וזף,
וענתה ברצון רב לשאלות מלאות־הקנאה
של חברותיה :״הכרתי אותו כבר לפני
שנתיים,״ היא סיפרה ״כשהייתי בלונדון.
מאז אנחנו ביחסים הדוקים. לא, הוא לא
נשוי. הוא גרוש. ויש לו ילדה בת תשע,
ואשתו אפילו נמצאת בארץ, עם הילדה.
אבל אני נוסעת איתו ללונדון.״
בלונדון מחכה לדליה עתיד גדול. היא
תהייה שם דוגמנית, אם יקבלו אותה לעבודה,
ובשעות הפנאי שלה היא תלמד את
בתו של המיליונר שלה עברית, וכדי שיהיה
לה די פנאי אחרי שעות העבודה ואחרי
שעות הפנאי, המיליונר יקנה לה מכונית,

והיא לא תצטרך לבזבז את זמנה באוטובוסים,
כמו סתם בחורה שאינה מכירה
מיליונרים.

הכרות הדורן ה
ך מסיכה התחממה. הוודקה של הן
1מיליונרים כבר היתד, בתוך המיליונרים,
והם התחילו לחזר אחרי ארבע בחורות עם
שיער ארוך ויפה. אבל במשך החיזור התברר
להם שארבעת הבחורות הן חלות
הדבש, וחלות הדבש, כפי שידוע מהמוד־עות
בעיתונים, הם ארבעה גברים, ולא
ארבע נשים.
אין דבר. בשלב זה כבר התחיל הנשף
להתלהט, והיחסים נעשו צפופים והדוקים
מאד. המוסיקה הפכה רועשת והנאספים
התחילו לבדוק אחד את השני יותר ויותר
ביסודיות. ריקודים, חיבוקים בפינות, ציח־קוקים
כאלה. הם עשו זאת בפעילות כה
רבה, שהשכנים הזעיקו את המשטרה.
השוטרים הגיעו והודיעו לכל מצעד החתיכות
שדי, הנשף נגמר. אבל לא כולן הסכימו
להפרד מהצייד, והלהוטות ביותר המשיכו
עם הגברים להילטון. שם פתחו כולם ב״
שתיה כל־כך רצופה, ובד,כרות כל־כך הדוקה,
עד שבבוקר התעוררו עם כאב ראש
איום, וחתיכות עירומות במיטות.

בהורות כשרות
ך* מצהיל! הוא, שהם בכלל לא באו
1 1לחפש הילולות. זה יש להם בכל העולם,
זוהי חבורת סילון שבחלק קטן מזמנם
עושים חבריה כסף, ובשאר הזמן
מבזבזים אותו, בשיטה פשוטה: הם עוקבים
אחרי השמש. בדרך כלל על חוף הריביירה
בצרפת, ואקאפולקו במקסיקו. שם הם מחליפים
חתיכות כמו גרביים, ומשתזפים להנאתם.

למה פתאום הם הגיעו לישראל? כי
הם הבטיחו לאמהותיהם להתחתן רק עם
בחורות יהודיות כשרות. משום־כך החליטה
כל החבורה במאורגן לבוא לישראל ששם,
כידוע, יש גם שמש, גם ים וגם בחורות
יהודיות כשרות.
ובאמת בערב ראש־השנה הם הכירו כמה
וכמה בחורות יהודיות מקרוב מאד. אבל
הם לא סיפרו לאמא שלהם, כי אולי להן
יש מושגים אחרים על כשרות.

לשנה החדשה
קונטסוז חדשה

ספן רט כדורגל פרט אחד
המיפגשים הראשונים של העונה החדשה
בליגה הלאומית נערכו בשבת שלמחרת ראש־השנה.
ויש להניח כי השחקנים היו עייפים
ממנוחת שני ימות ראש־השנה.
זה עלול להיות ההסבר היחיד לעליבות
מישחקי הפתיחה. השחקנים לא התאמצו
כלל, הצליחו להבקיע, בשמונה מישחקים,
את הסך הגדול של 14 שערים. הם סיימו
בתוצאות זהות כמעט (ארבעה מישחקים
של ;0:1ארבעה מישחקי תיקו — שלושה
1:1ואחד .)2:2
הפרט המעורר־עניין היחיד במישחקי הפתיחה
היה נצחונה של הפועל באר־שבע
על מחזיקת הגביע, הפועל חיפה. אחד —
אפס, כמובן.

איגרוף
בד מ נ• עובדות
מוחמד עלי עשה זאת שוב. גם בשבוע
שעבר הצליח לשמור על תואר אלוף העולם.
עלי בן ה־ ,24 הידוע יותר בשמו המקורי,
קאסיוס קליי, ניצח לפני 45 אלף צופים
בזירה הפרנקפורטית את הגרמני קארל
מילדנברגר בן ד,־.28
הראשון. זה אמנם לקח לקליי־עלי 11
סיבובים וחצי לחסל את הגרמני אבל ייתכן
כי הסיבה לאיטיותו של המתאגרף, איש כת
המוסלמים השחורים, היתר, העובדה כי זאת
הפעם הראשונה בתולדות גרמניה שעל אדמתה
נערך מיפגש על תואר אליפות העולם
במישקל כבד.
ייתכן שעל קאסיוס־מוחמד עשתה רושם
גם העובדה כי קארל מילדנברגר הוא המתאגרף
הראשון בתולדות האיגרוף שטען לאליפות
המשקל הכבד כשהוא איטר יד שמאלו.

במסלול

א ״ לין

תעעייותונע נו

״בימים אלה פרסמו סוכניות רויטר ויונייטד פרס ידיעה בדבר השפעת העישון על בריאותו של המעשן, ע״פ מחקר
יסודי שנעיד ע״י הד״ר ג׳ מור, מומחה וחוקר מפורסם על גורמי מחלות הסרטן, ומנהל המעבדות הממשלתיות של
ארה״ב :״רוזוול פארק ממוריאל״ .המחקר מבוסס על בדיקת 9סוגי סיגריות הנפוצות ביותר בארה״ב. הוכח כי הפילטר
היעיל והחסין ביותר מבחינת סינון הטרה (עטרן) והניקוטין, הנו זה של הסיגריות ״קנט״ ו״טרו״ ,שתיהן מתוצרת פ.
לורילרד, ארה״ב. כמויות הטרה והניקוטין המשתמרות בסיגריות אלה לאחר הסינון, הנו מועט ביותר בהשואה
לכמויות במיליגרמים המשתמרות בסוגי הסיגריות האחרות. לדוגמה, סיגרית פל־מל כמויות הטרה הן 43.3 :והניקוטין
18.8והניקוטין — .1.10 במקרים מסוימים שיעור השפעתה של סיגרית ״קנט״ עם
2.12 ואילו ב״קנט״ :טרה
פילטר למניעת הגורמים השליליים הפוגעים בבריאותו של המעשן, הנו פי שניים ואפילו פי שלושה משיעור ההשפעה
בפילטר של הסיגריות האחרות. מסקנה זו היתה ידועה משכבר הימים לחברת פ. לורילרד. מסקנה זו, זכתה עתה
לאישור מוסמד ע״י המחקר של המעבדות הממשלתיות בארה״ב״.

מבצע תעוד ת

החודש ת
לנירשמים ר ו

קורם חדש נפתח החודש

• ספורטאים. סיכום סטטיסטי שנערך
השבוע גילה כי מספר הספורטאים
הפעילים בארץ מגיע ל־ 19500 איש המרוכזים
ב־ 17 ענפים (כדורגל — 10 אלפים; כדורעף
— ; 3300 כדוריד — ;850 שחייה 330
טניס 130 איגרוף 100
• חתירה. בבלאד, יוגוסלביה, נסתיימה
תחרות העולם בחתירה בניצחונם המוחלט
של המזרח־גרמנים, שנטלו שלוש
משבע מדליות הזהב ושתיים משבע מדליות
הארד.
• טוטו. חודש אחר שפועל אנגלי.
שלא ביקר מעולם במישחק כדורגל, הרתיח
בטוטו כשלושה מיליון לירות, חזר פועל
ספרדי, הנגר אנטוניו פאראז ממאדריד, על
אותו מיבצע. פאראז, שמעולם לא ביקר
במישחק כדורגל, זכה בטוטו הספרדי ביותר
מחצי מיליון לירות.
9מפלגתנות. התפתחות נוספות בפוליטיזציה
של הכדורגל חלה בראשית השנה
כאשר חירות החליטה לאמץ שתי קבוצות
כדורגל ערביות, את בית״ר קלנסח־ה ואת
אל־עמל הקאתולית מנצרת; רפ״י, לעומת
זאת, קיבלה תחת חסותה קבוצות כדורגל
בבת־גלים, חיפה ובאור־יהודה.

לימודי

חינ
למשיגי ציון ממוצע 8בבחינות
/0״ 25 החזרת שכר לימוד למשיגים
ציון ממוצע 7בבחינות, ובנוסף
— 250ל״י, מילגת לימוד לכל תלמיד.

בודים כניקו

תל־אביב,

רח׳ ברנר ,17
מפינת אלנבי 55

תל״אביב,

אלנבי 128

חיפה, שמריהו לוין 30

56980
ת״א(דח׳הנומל\7,39ל.

מתאגרן? מידדנברגר (וכנו)
ביד שמאל 11 ,סיבובים
ה עול ם הז ה 1516

אנשים

לביא

לילות דלא שינה

הולד לה קלף למרים אשכול. אכא
אכן יצא לארצות־הברית, כדי לעמוד שם
בראש משלחת ישראל לעצרת או״ם. ופינחס
ספיר יצא לשם בענייני שנור,
וכך הפכה היא לרעיית ראש־הממשלה ו־שר־הבטתון
ושר־החוץ ושר־האוצר # .כיאה
לעתון רציני, בחר לו גם הג׳ואיש
כרוניקל הלונדוני באירועים החשובים של
שנת תשכ״ו, ואלה הם שלושת הראשונים:
סיור נשיא ישראל בדרום־אמריקה ובצפו־נה;
סיור ראש־ממשלת ישראל באפריקה,
והענקת סיכת מ״מ לגליה כן־ד״וריון,
נכדתו של מנהיג רפ״י. הענקת הסיכה
מפגינה, לדעת העתון, את גאוות ישראל
בנוער שלה # .מה מרגישים מנהיגי ישראל
בעת פגישותיהם עם נשיאי ארצות־הברית?
העתונאי־הסופר אליעזר וויזל
חקר את הבעיה ביסודיות, כינס את מים־
צאיו בכתבה אותה הכתיר בשם ״גדולי
ישראל בבית הלבן ובכן: דויד בן*
גוריץ סירב לגלות את הרגשותיו, גילה
רק כי את דווייט אייזנהואר הוא
חיבב ואילו בג׳ון פיצג׳ראלד קנדי
הוא חשד • .גולדה מאיר לא הסתדרה
תחילה עם קנדי, שלא הבין לשם מה מדינה׳
קטנה כישראל זקוקה לכל כך הרבה סוגי
נשק ולכמויות כה גדולות. לבסוף נחה
עליה המוזה, והיא נשאה בפניו נאום פיוטי
על עם עתיק, על חורבנו הכפול ועל
תקוותיו בנות אלפיים .״מילים ספורות
אלה,״ מספר וויזל ,״חוללו מיפנה במהלך
השיחה. הנשיא — ששקע במחשבותיו ולא
ענה מיד — שינה את הטון. פתאום ראה
את ישראל באור אחר ואילו לוי

זיוה יוצאת
פרידה עצובה

אשכול, כשסקר מישמר כבוד אמריקאי
בבית־הלבן, וכששמע את תיזמורת צבא
ארצות־הברית משמיעה את התקווה, הזיל
דמעה .״לפתע,״ סיפר הוא ,״ראיתי את
עצמי בעיירתי באירופה המזרחית, ואני
ילד מבוהל שרץ ברחוב כל עוד נשמתו
בו. הוא רץ — ובעקבותיו ילדים אחרים,
אכולי שינאה וחימה, שביקשו להכותו.״
• נשיא המדינה זלמן שז״ר גילה, כי
בלילה שקדם לפגישתו עם לינדון ג׳ונ־פון
לא ישן כלל. כל אותה עת הכין בראשו
את השיחה, וכשנפגש עם נשיא אר־צות־הברית
ושוחח עימו, היתה לו הרגשה
כי אמר כבר את אותם הדברים כמה
שעות קודם לכן • .למחקר המקיף הזול
שערך וויזל, נוסף השבוע עוד סיפור אחד
על פגישה בין נשיא אמריקאי ופוליטיקאי
ישראלי. את הסיפור גילה הישראלי עצמו,
הלא הוא שמעון פרם, לשעבר סגן שר־הבטחון.
אמר פרס לקנדי :״אדוני הנשיא,
עם מראה צעיר כשלך ספק אם היית נבחר.
בארצנו להיות ראש־עיר, לא רק ראש־מדינה.״
השיב קנדי :״תתפלא לשמוע, ספק
אם גם בארצות־הברית הייתי נבחר לראשות
עיר, אם כי נשיא זה דבר אחר לחלוטין.״

עול ם הז ה 1516

ס כו!

לחשב 1נ א 1ת
1מיו ה ל

ו־רז־ ב 1בדודי נד 1דן ץ 7־
ר־*- 1י1
למד

מנדי ורפי שאולי
חתונה רגילה

לידות ללא ההגבלה
מהרפתקה להרפתקה מתגלגלים חברי להקת
חלות הדבש, המופיעים עתה בארץ.
זה התחיל בנמל חיפה, כשהתברר להם כי
הארגזים, הכוללים בגדים וכלי־נגינה, נשכחו
משום מה בנאפולי. הנהלת מלון דן,
שאירחה את הלהקה המזמרת, דאגה במהירות
לקנות להם בגדים חדשים. ואיפה קנו
אותם? בחנויות לבגדי נשים, כמובן. היחידה
שלא סבלה מכך היתה המתופפת — חלת
דבש בשם הני לאנטרי. לאחר יומיים,
כשהחלות התרגלו כבר לבגדי הנשים, טיילו
להם ברחובות תל־אביב בשעות הקטנות של
הלילה, וכטוב ליבם ביין עקרו את אחד
המדחנים, נקבצו סביבו כאילו היה מיקרופון,
ופצחו בשירה. דקות ספורות לאחר מכן
הובלו לתא המעצר, בילו בו כמה שעות,
ניצלו את הזמן כדי לחבר בלוז לבית
הכלא • .קרעים ומתיחויות בגוש הקומוניסטי
הפכו כבר מזמן לדבר שבאופנה.
הקרע האחרון הוא בין פולנים לרוסים. ליתר
דיוק: בין פולניות לרוסיות. זירת ההתנגשות:
כפר המכביה, שם שוכנים אנשי
הקרקס הרוסי בשכנות לאנשי להקת שלונסק
הפולנית. הסיבה: הפולניות, שגילן הממוצע
נמוך יותר מזה של הרוסיות, מופיעות
בבריכת הכפר בבקיני ומרבות לטייל במח־
,צאיות, ואילו החברות הרוסיות לובשות
חצאיות רחבות ומקנאות. הבולטות שבין
השלונסקאיות הן שתיים: שחרחורת בשם
כריסטינה יארצ׳ק ובלונדית בשם ל1ד־יה
גלובצלן ד מלבד זאת היה להם
רגע עצוב אחד, לפולנים. היה זה לאחר
הופעת הבכורה, כשהאמרגן גיורא גודיל[
כינס אותם, הודיע להם כי במיברק שנמסר
לידיו כמה שעות קודם לכן, נאמר כי
בוזארשה נפטר הנציג הממשלתי הפולני,
שהיה ממונה, בין השאר, גם על להקת
שלונסק. גודיק השהה את הידיעה עד
לאחר הצגת הבכורה, כדי שלא תיפגע רמת
ההצגה • .יהודית כרגע, לשעבר שחקנית
התיאטרוו הקאמרי, התקנאה בהצלחתן של
גילה אלמגור ושרטיק שני, נרשמה
בארצות־הברית ללימודי מישחק בבית־הספר
של אוטה האגן, בו למדו שתיהן.
יהודית היפה, לשעבר אשתו של הפירסומאי

יורם ברגע, דאגה אף לממן את שהותה
ואת לימודיה שם, הקימה צמד ביחד עם
יהודית כוכבא, שהיתר, בעבר בלהקת
הנח״ל, והשתיים הספיקו כבר להופיע ב־52
מחנות קיץ בכל רחבי ארצות־הברית.
• ביום הששי האחרון הפכה מאג־די
דיים דייוויס לגברת שאולי
בטכס שנערך בלונדון. סיפר על כך החתן
רפי יטאולי, בשיחת טלפון מלונדון למערכת
העולם. הזה :״החתונה היתה רגילה.
מאנדי הכינה לקראתה חליפה לבנה עטורה
בנוצות, שעלתה למעלה מאלף לירות. מלבד
ידידי הטוב, אבי אברמוביץ׳ ,לא נכח
בטכס שום ישראלי. אף אחד ממשפחתי לא
בא. אבל ההורים של מאנדי ואחיה בן ד,־21
דווקא כן באו. אבי עזר לי המון. הוא הוביל
את הכלה, וכל העתונאים והצלמים חשבו
שהוא החתן. וכך יכולתי להסתובב בשקט,
מבלי שאף אחד הפריע לי.״ הוסיפה הגברת
שאולי :״רק עכשיו אנחנו מתאוששים. עוד
לא התרגלתי לשמי החדש, וזה עדיין מצחיק
אותי. קיבלנו סכום של 5000 לירות שטרלינג
מעתון אנגלי, בשביל סיפור החתונה
שלנו. תיכננו בתחילה לנסוע לירח דבש
ליפאן, אבל עוד השבוע נחזור לישראל
ונפתח בתל־אביב מועדון חדש סיפור
פחות שמח הוא סיפור פרידתה של זיוה
רודן מהארץ. אף אחד לא בא ללוזתה
לנמל־התעופה בלוד, מלבד שני כלביה,

מונטי והאמלט.
9109׳ השבוע
• ח״ב חרות מנחם בגין, כש
נשאל
מהן התכונות הנדרשות ממנהיג:
״איך אדע? אינני מנהיג.״
• הסופר חיים הזז :״כיום אין
לנו בארץ־ישראל אישים — אין אישים
בציונות, אין אישים במפלגות, אין אישים
בגולה.״
• הפיזמונאי דידי מנוסי, על
מטרת התוכנית הכלכלית החדשה :״להגיע
בשנת 1970 לאוכלוסיה של מיליון יהודים
בישראל.״

• ר,סיום קליי אלוף העולם ב־

איגרוף במשקל בכד :״אני בעד ידידות
בין הערבים והיהודים ומקוה שישרור
ביניהם שלום״.

תמרורי
^ נולדה. לזמרת חנה אהרוני ולבעלה, את מאפייתו לפני 40 שנה, הנהיג בה,
האמרגן חיים טישמן, בלום־אנג׳לס, ארצות־ בין השאר, עוד לפני שנים רבות את הלחם
הפרוש הארוז באריזה היגיינית, הוכר כבעל
הברית, בתם הבכורה.
^ נישא. שגריר ישראל בקוסטה־ריקה המאפייה הגדולה והמסוכנת במרחב.
נפטרה. בניו־יורק, מרגרט זנגר,
וניקאראגואה, אלוף־משנה יצחק שני,50 ,
לרות לאור. שני, לשעבר ניספח צבאי של ,82 אם התנועה לתכנון הילודה. זנגר,
ישראל בבואנום־איירס, נישא בפעם השלי שנולדה במשפחה של 11 ילדים והיתד,
שית בחייו לאשר. שאף היא היתד, כבר בעצמה אם לשלושה, בילתה תקופה קצרה
בבית־הסוהר אחר שרצתה לספק ליהודייה
נשואה פעמיים.
ניו־יורקית בשנת 1916 אמצעי־מניעה, בנינחוג.
יום הולדתו ד,־ 75 של גראנד
גוד לדעת הרופא־המטפל, שדחה את האשד,
אדמירל קארל דניץ, מי שהיה יורשו של בגסות (״הגידי לבעלך שיישן על הגג,
היטלר משך שבעת הימים בין התאבדותו במקום על־ידך זכתה עקב זה לפרסומת
של היטלר לכניעת גרמניה, ושבילד, עשר עולמית שהביאה, משך השנים, למהפכה
שנים בבית־הסוהר כפושע־מלחמה על חלקו המונעת.
בהקמת צי הצוללות הגרמניות הרצחניות
+נתמנה. למנהל אגף־הרישוי במש־במלחמת
העולם השנייה.
רד־ד,תחבורה (מישרד־ד,רישוי) אלוף צבי
^ נחוג. יום הולדתו ה־ 100 של מרדכי איילון ,55 ,אחר שהמנהל המקצועי הקודם
יוסף דורן, ישיש צוערי הצעדה בשבע ה פוטר בהעדר השכלה אקדמית. איילון, בוצעדות
האחרונות, המתגורר בבית־אבות גר אוניברסיטת קולומביה בניו־יורק, היה
בחולון, מתפרנס ממכירת ילקוטי־עור מעשי לאחרונה ציר ישראל ברומניה ולפני זה
ידיו ומתכונן לצעדה הבאה בצעדה יומית. חניך בית־הספר החקלאי במיקווה־ישראל,
^ נפטר. האופה הירושלמי שלמד, אני סגן־הרמטכ״ל של ארגון ההגנה בחמשת
ג׳ל ,71 ,בעת תפילת ראש־השנה, שלושה החודשים האחרונים של המנדט הבריטי וחודשים
אחר פטירת אשתו. אנג׳ל יסד אלוף פיקוד מרכז ואגף האפסנאות בצה״ל.

הנהלת
ח שבונות
במכון

בעזרת ספרי

* קורס למתקדמים
סוג ד׳

ה פ תי ח ה השבוע!
נמשכת ההרשמה :

* קורס בוקר מזורז
סוג ג׳

* קורס ערב יסודי
סוג ג׳

למנהלי
* קורס
חשבונות מדופלמים
(נתנת גם האפשרות להצטרף
לשנת הלימודים השניה גלגד
במקצוע הנה״ח למדופלמים)

למד במוסד מוכרי
תעודות

ל מ סיי מי ם

איד זה לא
חשבו על
כך מקודם?
כל הרעיונות הגדולים הם פשוטים
מאה תמיד אנו שואלים: איך לא חשב
על כך איש מקודם?
למשל, אותה חפיסת ששד, גרבי
קריסטל ״מרסי״ שכבשה את לב האשר,
בישראל. הרי זה כה פשוט ! ששה
גרביים אלגנטיים זהים בצבעם ובצורתם
— הם שימושיים ממש כמו חמישה
זוגות, אבל עולים כמו שלושה זוגות !
ששה גרבי ״מרסי״ אלה ארוזים
בארנקון מהודר וכך הם הופכים למתנת־חג
קטנה וחמודה, שכל אשד, תשמח
לקראתה בחגים — כי זה בדיוק מה
שדרוש לה להופעה רעננה וזוהרת
בראשית העונה.
ואם לא די בכך — לכל ארנקון
״מרסי״ מצורף שי קטן לבן או לבת —
מחזיק מפתחות מקורי, עם נוף צרפתי
צבעוני.
השיא — גרבי ״מרסי״.

.2הצילו ! (בריטניה)

.1הפאטנט (אנגליה)

**צב הסרטים בישראל בשנת
תשכ׳׳ו, דומה למצבו של הכפרי מסיפור
הרבי והעז, בשעה שהעז עדיין גרה
בדירה הדחוקה, יחד עם כל בני המשפחה.
כי מצב הקולנוע היה כל כך רע השנה
שאין מה לעשות אלא לחכות שהעז כבר
תצא מן הבית, ושהמצב יחזור להיות רע
כמו שהיה בשנה שעברה ולפני שנתיים.
השנה לא הגיעו ארצה לא פליני לא
ברגמן, לא קוראסאווה, לא אף אחד מ״
הבמאים שהיו כאן בשנה שעברה, וגם
לא מאותם שלא היו כאן בשנה שעברה.
בעולם הגדול קמו במאים חדשים, העולם
רעש והתרגש מסרטים חדשים. הבמאים
הישנים הולידו הפתעות חדשות. קמו גלים
חדשים, תופעות חדשות בקולנוע, כמעט
שום דבר מזה לא הגיע לישראל.
הסרט היחידי שיכול היה לתת מושג על
הקולנוע החדש בעולם היה דופאטנט,
שנושאו: חיפוש אחרי שיטה לצוד בחורות,
מהווה אליבי לשפע של פנטסיה, הומור
מטורף וצחוק מסחרר על העולם כולו.
הצילו, סרטו השני של אותו במאי
(,ריצ׳ארד לסטר) שפע אמנם גם הוא הומור
חריף, אבסורדי, שוטף, בקצב מסחרר, בצבעים
מזהירים, עם עליצות מבטיחה של

ארבע החיפושיות. אך הוא היה הרבה פחות
מבריק מקודמו.
סאטירה על מנהגי המאה העשרים, עם
פחות הומור, בצורה יותר קשה ואכזרית
הובאה באמריקה לאן. סרט העוסק
במסחר האמריקאי בחיי אדם, באשליותיו,
בחלומותיו ובמותו.
בסרט קשה ואכזרי אחר ( מלד עכברוש)
ניתן תיאור של אנשים בתנאים

>11.41

סידניי פיורי.

כולם צחקו על הכל
ך* רטים גדולים לא היו, אבל ההצל־

שחקנית

השנה

ג׳ולי קריסטי
דארלינג

חד, הגדולה של השנה היו סרטי ההומור
הגדולים. ההומור שבהם לא היה
חדש. היו בהם אותן עוגות קרם, אותם
אנשים שנופלים לאותם בורות אליהם נפלו
צ׳ארלי צ׳פלין וכל בני דורו. אבל בבורות
ובעוגות הקרם של השנה הושקע הרבה
יותר כסף מאשר בסרטיו של צ׳פלין, הם
צולמו על מסך רחב, עם צבעים והמון
כוכבים. בין הסרטים הללו היה מה חדש

נשכ״ו * הסרט הרע תשכ״ו *

.1שנות מאור — יום תופים (ארצות הברית)

20י ״

יי — -י

.2המשתיקים (ארצות־הברית)

פורד (קאסידי הצעיר) בתיאור נעוריו
של המחזאי המשורר שון אוקייסי, תיאור
שנעשה בדרמטיות מוגזמת ובתיאטרליות
מרגיזה. כשלון יפה אפשר היה לראות בנפתולי
נעורים, סרטי עצוב, פיוטי, שד,וחטא
בגלל הגזמות דרמטיות, ותוספות
פסיכולוגיות מיותרות. וכשלון מעייף אפשר
היה לראות בנתיכ התהילה, סרטו של
הבמאי ג׳ון סטורגס, הידוע בדרך כלל בחוש
המיוחד שלו לקצב ולפעולה מהירה. אפילו
פילים דה ברוקה, שהאיש מריו שלו, בשנה
שעברה, היה כל כך עליז ומלא חן, יצר
השנה סרט כבד עייף ורדום (חרפתי,־

פוסיקאט, סרט עם קילומטרים של הברקות
משעשעות, התחכמויות זריזות, ומירוץ
משעשע בסוף.

המירוץ הגדול, ואנשים מופלאים

!כמכונות המעופפות, שניהם עסקו
!במירוצים עליזים, עם הומור וצבעים. והיה
|גם סרטו שובר,־הלב של לואי מאל, ויוה
|מאריה, פארודיד, מוזיקאלית מלאת קסם
על מהפכנים ומהפכות. וקאט כאלו,
ן *2כון מזמר, עליז, מלא הומור וצחוק.
י הו מו ר עליצות ומירוצים קטנים יותר
!אפשר היה לראות גם בקאדילאק הלכן

וכנשים נשים נשים.

הצחוק כבש השנה את הבד. במאים
גדולים וקטנים צחקו על הכל, בקלילות,
מבלי להתייחס לשום דבר ברצינות. מבלי
לקחת שום דבר ללב. ואולי יש קשר בין
זה לבין העובדה שבמאים גדולים, שניסו
לעסוק ברצינות בנושאים גדולים, נכשלו.
ברדם, הבמאי הנפלא, נכשל כשניסה
לתאר אוסף אנשים הקשורים לעבר שיצרו
לעצמם, מבלי יכולת להינתק ממנו (ה*

אושר הנעלם).

אות כפין).

שחקן־ מ שג ה

הבמאי המצויין פרנסואזט טריפו נכשל
כשניסה לתאר אהבה בין דיילת צעירה
לאיש נשוי מיושב. וכמוהם נכשל ג׳ון

ג׳ורג׳

השנ ה

סגל

מלך עכברוש

שחקנית־משנה השנה

גילה

אלמגור

ואם הצחוק לשם צחוק שלט השנה על
מסכי הקולנוע, הרי לצידו הלך היופי לשם
יופי. אפשר היה לראות אותו באוליט״
פיארה כטולן יו, שהיתר, שיר הלל לגוף
האדם, בכל המצבים והתנועות שלו. ואפשר
היה לראות אותו כיום אחד כמוסקכה
שהיה שיר הלל לחיים בגיל עשרים.
יופי מסוג אחר, יופי בנוסח האופארט,
ניתן בסרט המדעי דמיוני הקרבן העשירי,
סיפור על עולם העתיד, בו הרצח הוא
חוקי, והאהבה היא מכאנית. כקאזנוכה

פורטונה

(המשך בעמוד )22

הסרט הרע תעוכ״ו * הסר־נ

.3סודות פריס (צרפת)

.4חטיפתה של באני (ארצות-הברית)

0סרטי תשכ ין 11101

(המשך מעמוד )21

הו±וד־ודנ
דזו*ו
בזדן ובוו_ונו...

, 70 קומדיה די עממית עם המון צבעים
ויופי. וכן גם בחייה קלים, תאור של
חיים חסרי מעצורים בקיץ. במכונית ספורט
פתוחה. בעולם אחר, של הפקרות מתוקה.
ובדארלינג, סיפור התדרדרותה של נערת
זוהר במעלה החברה.

מין, מלחמה וציונות
1אהד הפסקה קצרה החל הקולנוע
׳ /של השנה לטפל שוב בנושא השואה.
אחד הסרטים המעולים שנעשו על נושא
זה, ושנעשו בכלל( ,החנות כרחוב
הראשי) הביא מחקר רציני ופיוטי כאחד,
על כל אותם אנשים ששתקו בשעה שהיהודים
נלקחו לרכבות. תיאור אחר, פחות
מעולה של השותקים הלא שותקים ניתן

בספינת האשליות.

תיקוני דנב נוסעים זסשא.
ביצוע מעולה״מהיו ובאחריות.
מחיוים נותים־חלבים אורגיגליינז.

מוסך

ליאו גזדדבוג
רנ לי ־ א בי ב דדך בירנח• ת דן ווז 363 5 6 ! 1 3 *7 65

100,000 צופים בקרו בסינרמה בשבועות הראשונים לפתיחתה.
לציון הצלחה כבירה זו, תעניק סינרמה, בשתוף עם צי ם,
למבקרים בכל אחת מהצגות הערב בספטמבר 25 ,תלושי הנחה
בסך של — 50.ל״י כ״א לרכישת כרטיס נסיעה בים התיכון.
עד 30.9.66 תוכל לזכות בשתי הפלגות לאירופה וחזרה באניות

שמור על כרטיס הסינרמה להגרלה שתתקיים ב־.30.9
התוצאות תתפרסמנה בעתונות ב־. 2.10
סינרמה — הבדור היחידי בישראל שלא יבוא אליך לבן —
בבקורך הבא בתל־אביב בוא אתה אליו. הנחה מיוחדת לקבוצות
מאורגנות — טל 39802—3 .
*) לא כולל מסים.

שי טחנם
הקוסמטיקה -עתידו!
קורסי ם חדשים נפתחים
בחודש ספטמבר בביה״ס
הידוע לקוסמטיקה
גניה
מספר המקומות מוגבל.
ההרשמה:
ביה״ס לקוסמטיקה גניה ,
ת״א, בן־יהודה ,52 טל 222 773 .

ברכת שג הטובה שלוחה לכל בוגרות בי ה״ ס

לעומת סרטים אלה עלה השנה גל של
סרטים שהצליחו להפוך את השאר לסנסציה
למטרות כספיות. היה ביניהם כחזרה מן
האפר: שואה עם מתח, שחיתות ורצח.
אכא לא ישוב עוד: שואה עם סכרין
שמאלץ ודמעות. יהודית ו שואה, עם מין,
מלחמה וציונות, ושעת האמת: שואה,
עם חיטוט, ודמעות.
בשואה טיפל גם סידני לומאט במשכו
נאי, סרט שנערך בטכניקה מצויינת, אך
עסק בסמלים, ברעיונות ובדעות במקום
לעסוק באנשים הנושאים אותם.
גם בכישלון הגדול של ויסקונטי, סנדרה
היתר, מעורבת השואה. זה היה סרט יפה,
פיוטי, שד,וחטא לחלוטין בכשרון ובטוב
טעם, בגלל עודף הנושאים והסיפורים שהוכנסו
לתוכו.

משום שלקהל נמאסו כבר המבצעים בערים
השונות של העולם. מוישה וונטילטור
הצליח בקופות משום שהקהל אהב את
הרמה הממוצעת שלו( ,אם כי היו בו כמה
תמונות תנועה טובות מאוד).
שני קוני למל מצליח עדיין להביא את
הוזי העיירה היהודית אל אנשי ישראל, ופורטונה,
למרות כל המגרעות שלה,
תקצור בוודאי הרבה הצלחה, בזכות תיאור
הווי מעניין, ודרכי התנהגות ומחשבה של
פועלים, בעיירה דרומית רחוקה.

אין יש מאין
ך• שנת תשכ״ו כבשו הצבעים, ה-
תמונות, והבימוי הזריז את מקומו של
השחקן. בסרטים כמו הפאטנט, הצילו,

המירוץ הגדול ואנשים מופלאים
כמכונות מעופפות, נעים השחקנים ה
צבעוניים,
יחד עם החפצים הצבעוניים, במהירות
גדולה מאוד, מבלי שיהיה להם זמן
להפגין איזשהו משחק.
בסרטים האיטיים יותר בלטו שני השחקנים
המצויינים יוסף קרונר ואידה
קמינסקה (החנות ברחוב הראשי) שר,כ־

אין מקום לאהבה
ף• תוך הגל הנורא של סרטי הריגול,
!1שהגיע אלינו ישר מן השנה שעברה.
היו, במקרה, שני סרטים שעסקו בריגול,
ובאנשים הקשורים בו, בצורה מבוגרת רצינית(
,תיק איפקרס סודי ביותר והמרגל
שחזר מן הכפור) והיה ביניהם
גם גולדפינגר המפורסם, שרק העתיד
יוכל להחליט מי הוא היה באמת: סאטירה
מצויינת על עולם המאה העשרים או סיפור
אינפנטילי למפגרים.
אחרי שלושת הסרטים הללו נשרכו כל

ד,מאמריקה כאהבה מאמריקה לבנגקוק
מרוסיה להונגקונג מאמריקה
לפראג מפראג לאמריקה מרוסיה
לסירות, וכל המרגלים שחזרו

מן הכפור ומן החום ויש רושם, שבסוף
השנה הזאת, כבר לא נשאר שום מקום
שאפשר עוד לחזור ממנו באהבה.

שדיים ואפים מעוכים
ך שנה שחלפה לא היה שום מחסור

^ בסרטים רעים. כל אחד מסרטי הריגול,
למשל, יכול היה לשאת בכבוד, בתואר
הסרט הרע של השנה, אבל מכל הסרטים
הללו הראוי ביותר לתואר הוא המשתי*
קים. זהו סרט שיש בו כל הרע שבסרטי
הריגול, בל ההומור התת־אינפנטילי שבהם,
עם סיפורי הגבורה העילאית בשטחי המין
והמלחמה, עם רוסים שמנים, סינים מכוערים,
ופצצה אטומית רעת לב, בתוספת
הזמרה של דין מרטין. זה היה סרט קשה
מנשוא, והקהל נשא אותו בגבורה במשך
שבועות רבים.
הקהל נשא בגבורה גם את סרט הנפל
של פרמינגר, חטיפתה של כאני, סרט
מתח ופסיכולוגיה. שנעשה בחוש מיוחד
לדבר הלא נכון בזמן הלא נכון.
אבל גרוע משניהם היה סודות פאריז,
סרט ללא מתח וללא פסיכולוגיה, אבל עם
מלאי של תרנגולות שחוטות, קיפודי־ים
חנוקים, שדיים של נשים, אפים מעוכים ו־גולגלות
מרוסקות. הבימוי שלו היה גם
ובולט, הוא נעשה ללא מקוריות, בצורה
סנסציונית, בטעם רע. וללא החן של סרטים
דומים שקדמו לו.
אבל את הפרם לטעם הרע אפשר היה
לתת השנה לתועמלן בשם הירשנזון שהצליח
להפוך את הנשיא קנדי לאיש קטן, מלא
שנאה, וחשבונות קטנוניים, בסרט מלא
פאתוס וקיטש ( שנות מאור יום תופים).

נמאסו ערי העולם
סרט הישראלי לא היו בשנת
/תשכ״ו לא נצחונות גדולים ולא אבירות
גדולות. מבצע קהיר נכשל כשלון קופתי
אוניקובסקי ניסו את כל נשמתם וכשרונם לסרט.
כריז׳יט בררו היתר, הקסם בהתגלמותו
בויזה מאריה, פטריזה זנוזי הייתה טבעית
במו הטבע בנפתולי נעורים. אריה אלי
א ם התגלה כשחקן בעל שיעור קומה
בהילד מעבר לרחוב. מייקל קיין יצר
דמות חדשה אנושית של מרגל בתיק איפקרס
ואוסקאר וורנר ביצע תפקיד מרשים
בספינת האשליות. אבל זוג השחקנים
המרשים ביותר של השנה היו לי מרווין
הקאו־בוי השיכור בקאט באלו וג׳ולי
כריסטי נערת הזוהר בדארלינג. שניהם,
תגליות חדשות, פחות או יותר, לא רק
ביצעו את תפקידיהם בכשרון מעורר התפעלות׳
אלא יצרו את אותם תפקידים
מחדש.
בתפקידי־המישנה בלטו השנה רוד
שטייגר (אמריקה לא!) בתפקיד של גבר
נשי המעריץ את אמו, וג׳יימם פוקס
שהיה מצויין בתור בן אצולה אנגלי, הנאלץ
להסתגל לתנאים חדשים במחנה־שבויים יפני,
(מלך עכברוש) אבל באותו המחנה, באותו
הסרט, עלה עליו גיורג׳ סגל, שביצע
תפקיד מושלם של בן מעמד הפועלים הכובש
לו, בתנאים החדשים, מעמד של
שליט, בזכות סגולותיו האישיות.
בין שחקניות־המשנה בעולם קשה למצוא
כאלה שהיו שודת ברמתן לג׳רמן אוני״
קוכסקי בשני קוני למל. אבל בין שחקני
יות־המשנה בארץ עלתה עליה גילה אל
מגור (פורטונה) .הקטע בו גילה, האמא
מדימונה, חוזה את עצמה כשהיא מהלכת
בשאנז אליזה, הוא כמעט קטע מופת, וגילה
יכולה להתחרות בעזרתו עם כל שחקנית
אחרת בעולם.
לקולנוע הישראלי יש הרבה תכניות
לשנת תשכ״ז. ורק שנת תשכ״ח תראה מה
עלה בגורלן. אבל דבר אחד בטוח, בארץ
בה אין מרגילים את הקהל ואת במאי
העתיד לקולנוע טוב, לא יוכל לצמוח
קולנוע כזה בבחינת יש מאין.
ה עול ם הז ה 1516

מחולוז 67130ו?ו 11ל0
מחפשים את האשה
החיפושים אחרי אשד, מתאימה לרב אי פר
אינטדמן נמשכים. הוא בן שמונים
וארבע.
המועמדת האחרונה היתד, ביילה, אלמנתו
של הרב יעקוב קוטלר. אבל
משום מה נדחתה מועמדותה. כשהוא יצא
לאמריקה, נעשו נסיונות נואשים לחפש את
האשד, בתוך היהדות החרדית שם. אבל
החיפושים לא העלו שום דבר.
כשהוא חזר ארצה, דובר על נשואין עם
אשתו של שר דתי לשעבר. אבל האשד״
התמירה והיפה, עדיין צעירה מדי. החיפושים
נמשכים.
הרב אונטרמן היה נשוי עד לפני שתים־
עשרה שנה לאשת נעוריו. היו לזוג חיים
יפים מאד, מסודרים, ונולדו להם חמישה
ילדים.
אחרי שנפטרה אשתו, נשאר הרב זמן

רב אלמן, בודד. ילדיו גדלו, עזבו אותו,
התחתנו, התפזרו בארץ. כשביתו, שהיה
תמיד מלא מפד,־לפה התרוקן, הוא נשא
אשד, שניה, יהודיה צנועה, משכילה, עשירה,
אמריקאית, בת שישים ושש, בשם אסתר

צחת ושומרת אותם בארון מיוחד, הרב
אונטרמן, שהיה גא בה ובכל מעשיה, היה
גא כמוה באוסף הבקבוקונים שלה, והציגם
בפני כל אורחיו.
לפני שנתיים, בערך, חלתה הרבנית והוכנסה
לבית־ד,חולים. הרב אונטרמן ישב
לידה ימים ולילות, עודד אותה, ניחם
אותה, וחיכה שתקום מחוליה. זה היה
בימים שלפני פתיחת הקונגרס הציוני. הרב
היה אחד ממשתתפיו, וברגעי הפנאי, כשאשתו
החולה היתד, נרדמת, הוא היה יושב
לאור המנורה, מכין את נאומו לכבוד פתיחת
הקונגרס.
יום הפתיחה הגיע. הרב נפרד מאשתו,
הבטיח לחזור אחרי כמה שעות ונסע לירושלים,
לבנייני האומה, שהיו מקושטים בדגלים
ומלאים המון רב. האווירה היתד,
חגיגית מאוד, ונאומו של הרב אונטרמן
התקבל בתשואות סוערות.
כשד,נאום הסתיים, הוא ירד מעל הבמה.
שליח מיוחד לקח אותו לפינה שקטה —
וסיפר לו שאשתו נפטרה. היא מתה בזמן
נאומו.
אחרי תקופה קצרה נבחר הרב איסר
אונטרמן לרביראשי. בתור רב ראשי הוא
קיבל דירה מפוארת של שנים־עשר חדרים,
מכונית פליימות כחולה ארוכה, מספר .145
אורחים, מוזמנים ואנשי־דת ומדינה נהרו
אליו מכל קצוות״הארץ.
הוא היה זקוק למישהו שיעזור לו לארח
את האורחים, מישהו שידאג לבית הגדול
ולכל הסידורים שבו. הוא חיה זקוק לאשה.
אלא שהוא היה עייף כבר. ובגיל כזה,
נשואין שלישיים הם דבר מסובך.
בינתיים עובדים בשבילו זוג הונגרים,
בעל ואשה. הוא כשמש והיא כמנהלת־משק־הבית.
כשהם נעדרים, הוא מגיש בעצמו
את הכיבוד לאורחים, ומקורביו וידידיו
ממשיכים לחפש לו את האשד, המתאימה.

לאבא של עליזה *טדה יש
בבית, וזה דבר מאוד מחייב.
להיות סתם בעל מספרה ברחוב
כשיש מלכת-יופי אמיתית בבית,
יות ראוי למעמד הרם.
לכן, בהשפעת המעמד, הוא לקח עשרת
אלפים לירות ישראליות, והשקיע אותן ב
למאות
הנוסעים שצריכים היו להגיע לטיול.
הגיעה מלכת־היופי של שנת ,1965
עליזה שדה. הגיעה אחותה של מלכת־היופי,
הגיעה האמא של מלכת־היופי. חוץ מזה
הגיעו עוד מאה איש.
הטיול החל, ועליזה שדה, האטרקציה
שלו, היתד, צריכה להתחיל להתגלות. וכדי
לאפשר למוזמנים לגלו £אותה, נערכה לכ בודה
בחירת מלכת־היופי של המסע.
בתחרות השתתפו כמה מתחרות חשובות
מאוד, כולן מלכות לא פחות ממנה. ד,שתתפו
בה יהודית פרי, ואחותה דליה
פרי, השתתפו רחל גרוסמן, סגנית
מלכת המים וסגולה מהר, מלכת החן
של ,66 ועוד ועוד.
עליזה שדה, המלכה של המארגן, היתד,
לבושה הכי יפה והכי בולט מכולם, בשמלה
שחורה עם וולנים לבנים והרבה קישוטים.
אבל זה לא עזר לה. כמלכת המסע
נבחרה דווקא אחותה של יהודית פרי, שקיבלה
במקום עליזה את הפרם: כרטיס־טיסה
לאירופה.
אבל אם בנשף הבחירה לא בלטה עליזה
די, נשארו לה הרבה הזדמנויות אחרות.
אלא שגם את שאר ההזדמנויות תפסו לה.
כולם גנבו לה את ההצגה. מה שלא גנבו
פרי הקטנה וכל שאר מלכות־היופי, גנבה
אשד, בשם פולה וינבדים, עקרת-בית
בת 52 מתל־אביב, אשר, נשואה ללא ילדים.
פולה לא היתד, אף, פעם מלכת־יופי, וגם
עכשיו היא לא. במסע איש לא בחר בה
בתור כזאת, אבל כולם התעניינו בסיפורים
שלה, יותר מאשר בפנים של המלכות.
״אני שוכבת במיטה,״ היא סיפרה בבוקר
כשהיא נאנחת ונושמת ונושפת ,״עם תחתונים.
בלי חזייה. היה חם, מה אתם צוחקים.
כשחם אי־אפשר ללבוש חזייה. ומה
אני רואה פתאום, מישהו פותח את הדלת,

פייגין.

בין הזוג החדש נוצרו הבנה וידידות
עמוקה מאוד. הרבנית אסתר היתה אשת־שיחה
נעימה, וכל ידידי הזוג היו זוכים
אצלה לאירוח מושלם. בינתיים נולדו לרב

הבנים המעניינים
נינתו בעורם
האיש המפחיד ביותר בעולם הושיט אליה
יד ארוכה, שממנה יצאה אצבע גדולה ושמנה
.״את,׳׳ אמר לה האיש המפחיד ,״מי

מירה מוצרי הספרית לא פחדה. היא
.לא פוחדת משום במאי, אפילו אם הוא
אלפרד היצ׳קוק הגדול והמפחיד.
המיקרה המפחיד אירע לה במלון הילטון,
בשעת הקוקטייל שנערן בין היצ׳קוק למוזמנים
הישראלים. היא באה לשם בלוויית
ידידה, העתונאי עמנואל כר־קדמא,
וכמו כל שאר המוזמנים הסתכלה בהתעניינות
רבה איך האיש הגדול אוכל כריכים,
אין הוא שותה מיץ, אין הוא מעשן ומדבר,
עושה תנועות עם הפה ועם הידי׳ים ועם
העיניים.
המלווה שלה התעניין יותר בה מאשר
בנושא הקוקטייל. הוא אחז ביזה כל הזמן,
ושמר עליה מכל משמר. אחר כן כולם
קפאו על מקומם והיצ׳קוק סיפר להם קצת
על היצ׳קוק. וכשהיצ׳קוק גמר לספר על
היצ׳קוק הוא שאל את הקהל הרב והססגוני:
״האם יש למישהו שאלות?״
איש לא ענה. ואז הרים: האיש את
האצבע המפורסמת שלו והנוח אותה על
מירר :,״את!״ הוא אמר ,״האם יש לך
איזשהן שאלות?״
סירה הודתה שלא .״חבל,״ חזר. ואמר
היצ׳קוק מבלי להוריד את האצבע המאיימת
שלו ,״כי יש לך פנים מאוד מעניינים.״
מירה לא פחדה, אבל היא היתה קצת
נבוכה .״מי את?״ חזר האיש על שאלתו,
ומירה אמרה שקוראים לה מירה. הוא לחץ,
לה את היד ואמר שקוראים לו היצ׳קוק.
אחר׳ כן היא לחצה את ידי אשתו של
היצ׳קוק, והיצ׳קוק הגדול מילמל לעצמו עוד
פעם נוספת :״איזה פנים מעניינים.״ אחרי:
זה לקח אותה עמנואל בר קדמא בחזרה תחוב׳
חסותו.
היצ׳קוק הגדול הושיט שוב את ידו המפורסמת
ושם אותה על יעל אביב.
״את!״ הוא אמר לה ,״יש לך פנים של
שחקנית קולנוע. פנים יפים מאוד, אבל באמת
יפיס מאוד, מי את?״
כבר היה בטוח לגמרי שלהיצ׳קוק יש
שתי שחקניות חדשות לעתיד, ואז שם
היצ׳קוק המפורסם את אצבעו הגדולה על
אשתו הגדולה והשמנה של בעל בית קולנוע
ידוע, ואמר לה :״את, כמה שאת יפה,
באמת איזה יופי.״ והמשיך הלאה.
כעבור שעתיים שלמות של קוקטייל, הפכו
כל נשות הערב לנשים היפות ביותר והמעניינות
ביותר בעולם. ואין ספק שכל אתת
מהן תלך כמה וכמה פעמים לראות את
סרטו של הידיד שלהן כשיגיע ארצה, ותם־
חוב איתה את כל מכריה וידידיה.

הרב אונטרמן
נכדים, שהיו קשורים לסבתא כמו לסבא,
והבית של הרב היה שוב מלא באור ושמחה.
במשך
כל שנות נשואיה היה לאסתר
תחביב מעניין. היא אספה בקבוקונים של
משקאות חריפים. היא היתד, מבריקה, מצח־
הדיינים הנודדי ם
האבא די ץ חזר מסייגון עייף ושבע
תלאות. הוא אקנם שזוף, בכל חלקי הגוף,
רזה, אבל כל המרץ הידוע שלו, בשטחים
הידועים בציבור1 ,עלם. הוא הפך יושב־בית,
איש־משפחוז רצינה
רות דיין גם היא הגיעה ארצה מטיול
ארוך במזרח הרחוק. בזמן שבעלה חקר את
דרכי הלחימה האמריקאים בוויטנאם, היא
חקרה את דרכי הבישול, ותעשיית משק־׳
הבית במזרח.
עכשיו ההורים בבית, אבל הילדים ממשי־כים
להסתובב בכל פינות העיולם. יעל
דיין יושבת לה׳ביוון, עם אהוב־לבח, הבמאי
קקויאגיס, הידוע באהבתו לגברים בלבד.
מזמן לזמן.׳היא אמנם קופצת לארץ כדי
לעזור לישראלים לבחור בבחירות, או כדי
לעזור לאבא שלה להשתתף ברפ״י, אבל
רוב. הזמן היא נמצאת עם אהובה.
ליעל יש אח, א & א, אחד המוכשרים
במשפחה. הוא הולך בדרכי אחותו, כותב
שירים וסיפורים. הוא עשה, בחינות״בגרות

אסא בפעולה

מלכת־יופי
אי־אפשר
בן־יהודה,
צריך לה דליה טיול
של אניית בילו לאורך חופי ישראל.
הדבר נעשה בהשפעתה המבורכת של מל־כת־היופי,
שעמדה להיות האטרקציה של
הטיול.
החגים הגיעו, בילו עמדה בנמל וחיכתה

לעצמו, ללא עזרה, ומנבאים לו עתיד יותר
גדול ויותר מעניין משל אביו.
לאסא דיין יש חברה יפהפיה. קוראים
לה אהרונה מלבין. היא לומדת איתו
באוניברסיטה, ולמרות שהיא צעירה ממנו
בשנה, והוא רק בן , 21 כבר מדברים בחוגים
הפוליטים על חתונה קרובה בבית
דיין.
לקראת החגים הזמינה האחות הגדולה את
האח הקטן שלה לבקר אותה ביוון. האזז
בא והביא את ידידתו, בעזר^ נ עי כרטיסים
ששלחה להם האחיות, וביוון השתתפו שניהם
כנציבים בסרטו של הידיד של יעל דיין.
אומרים שלצורך זה הם גידלו שניהם זקן
ושערות ארוכות, אבל זה לא בטוח.
בכל המשפחה הנודדת הזאת יש בן אחד
רגיל: אודי. הוא נשוי לאביגיל, ג׳ינ־ג׳ית
נחמדה, אב לילדה בת שנה וחצי. יושב
בנהלל וחי על חקלאות. מישהו בכל זאת
צריך להמשיך את״־ המסורת ההיא .

והולך למיטה של השכנה שלי. מה זה,
ישר למיטה. כמעט צעקתי, אבל פחדתי
שהוא יבוא גם למיטה שלי.
״הוא היה כמה זמן במיטה שלה, ואחר
כך הוא יצא. אני כמעט נרדמתי ופתאום
אני שומעת עוד מישהו נכנס?,שקט. הייתי
.בטוחה שהוא בא אלי, אז גם הוא ניגש
למיטה של השכנה שלי, והיה שם. אחר־כך
הוא יצא ועוד מישהו דפק בדלת. הייתי
בטוחה שזה בא־אלי וצעקתי: מי שם.
אז הוא נבהל והלך.
אלה הם הסיפורים המעניינים שסיפרה
פולה בבוקר, והיא עוד הוסיפה להם :״יש
לי הוכחות. מצאתי קופסת אסקום בבוקר,״
והיא גם הראתה, לכל מי שרצה לראות,
את השכנה הצעירה שלה הנאשמת.
ביום השני לטיול היא הלכה לקפיטן
היפה ביותר של הצי הישראלי, נמרוד
אשל, להתלונן בפניו על הפריצות באנייה,
ועוד ימים רבים אחרי הטיול היא
תספר על כך לכל מי שיזדמן בדרכה.

במדינה
ספנו ת
בדיחה ושגה !ני״
לימאים היד, מאז ומתמיד חוש הומור
גדול. עוד מהזמן שהם רצו להטיל את
יונה לים. את ההוכחה לכך כי החוש הזה
עדיין נשתמר אצלם סיפקו הימאים השבוע
בירחונם, שהוא, כמובן, ירחון הינדאים.
כהארה למצב העגום בצי״ם סיפרו הימאים
מעשה־שהיד,־כביכול בח״כ, שהם־
ליד שולחן במזנון־הכנסת, והכריז:

ינוקא שאל, ינוקא ענה, ינוקא הוציא
מסקנה מעשית מתשובתו, וינוקא אף הגשים
אותה הלכה למעשה.
הוא הוציא לאור תקליט בעל עטיפת
ירוקה, הנקרא ינוקא שר ומזייף, מוקדש

הסוד שמאחורי ההקדשה: אלה אשר אוהבים.
את מי אוהבים? למד, אוהבים?
לא חשוב .״העיקר שאוהבים.״
על גב התקליט מגלה הזמר את אשר
עם ליבו: אלה דברי משה ינוקא /האוחז

ממשלת ישראל עומדת למכור את
האונייה שלום ...בפרסומת למכירה
תודיע הממשלה שמי שיקנה את
שלום יקבל במתנה את האונייה בילו.

איך למכור. כדי שלא יהיה מקום לאי־הבנה
חזרו עורכי־הירחון כעבור כמה
שורות על אותה בדיחה בנוסח אחר:

ייו־נוץ נרידן 4בו ^•

במוסד אחד דנו במצב הקשה של
צי״ם. אחד המשתתפים הציע למכור
את האוניות של צי״ם ואז לא יהיו
יותר הפסדים.
שאלו אותו: איך למכור?
השיב האיש: צריך לסכור את ה אונייה
שלום. ואת שאר האוניות
יתנו כפרם לסי שיהיה מוכן לקנות
את שלום.

יש לנו מחלקת ייעוץ מיוחדת. לא את
כל הבעיות נוכל לפתור לן, אבל אם הן
קשורות בתיאום צבעים, כתבי לנו, אל
ת.ד 507 .תל־אביב, והזמיני את המומחית
שלנו. היא תבקר בביתך, ללא כל תשלום
או התחייבות, ותדריך אותן בעצה.

לנוי
עתוגות ונד •11 מרכלים 7
כבכל שנה תרם גם השנה איש מעריב
שמואל שניצר את חלקו לספר השנה של
העיתונאים. הנושא שבחר לעצמו השנה
היד. טור הרכילות.
מסקנתו של שניצר, שהתפרסמה השבוע,
שהקהל רוצה לדעת הרבה יותר ממד, ש־מרכלים
לו. העיתונות הישראלית אייה
מספקת את הביקוש הקיים מצד הקהל
לרכילות.
גם כעלי מספרות. ועל מי מעוניין
הקהל שירכלו לו? שניצר בחר בצורת
מקרית 13 מדורי־רכילות בהם הוזכרו 240
שמות, הגיע למסקנות הבאות:
האנשים המתכלים ביותר בארץ הם שריה,
ח״כים ונשותיהם, ראשי ערים, דיפלומטים,
חברי הנד,לת־ד,סוכנות ופקידים בכירים. אלד,
סיפקו מאה מתוך 240 השמות ברשימה.
הקבוצה הבאה היתה, כפי שאפשר היד,
לצפות, של אנשי קולנוע, תיאטרון, בימות
זימרה ובידור. כל שם רביעי ברשימה.
בעלי בתי־קפה, מועדוני־לילה ודיסקוטקים:

והידור:

פ 1כזבור
;-11X1
1 1 1ן צ 0 *1 1 1 1 1 1 1 1 1 1 1
תוך זמן קצר.
בהדרכה מקצועית מעולה!
ין בקד*אחה״צ*עד 3
פתיחת הקורס:
2 .10.1966

די א
קבלת לקוחות בסלון בית־הספד לספרות.דיאנוז*
יוסדיום בין השעות 9־ ו בצהרים 7 -3 .בערב
בימים א. ג .ה. הסלון פתוח עד 9.30 בלילה.

(1 0 1 - 1 , 1 0 1ננד דז ש ר) 17ל 2 2 6 0 6 5
בית־ הספר ״דיאנה״ ,בעל המוניטין הבינלאומי,
עשיר הנסיון והוותק מומלץ על־ידי התאחדות
מוסדות חינון פרטיים בישראל.

ס טו דיו לריקוד

ג׳ א ז
בהנהלת שמעון לוי
התחלת הלימודים למתחילים ולמתקדמים

ב וקר
ימים א׳—ד׳ שעה 10.00
סטודיו גרטרוד קראום, דיזגגוף 173
ערב ימים ב׳—ה׳ שעה 7.30
סטודיו נעמי אלסקובסקי, שלמה המלך 100

חוקר־רכילויות שניצר
בתחתית הסולם: דונמניות ודיילות

ספורטאים: נערי-שעשועים; מארחות, תופרות
ובעלי־מספרות תפשו 40 מקומות.
מפקדי צבא ומשטרה, אח״מ מחו״ל,
סופרים ועיתונאים.30 :
ומי מופיע בתחתית סולם הרכילות הישראלית?
מלכות־יופי,
דוגמניות ודיילות, שהוזכרו
רק ב־ 11 מתוך 240 הרכילויות במידגמו
של שניצר.

דרכי־אדם

״אם כולם מזייפים *,שאל את עצמו משה
ינוקא ,״אז למה לי אסור לזייף?״

זמר ־זיי פן י נו ק א
באוכלוסיה הסינית: שני אחוזים
בעם, בשיר ובבזוקה /ארבעה שירים יוגשו
בזה התקליט /אקווה ני שמחתך לא
ישבית /התקליט מאד מאד נאיבי /אפשר
לאסר אף מאד ספורטיבי ...על בן אסיים זה׳
המשל והנאום /שמא מלל העניין לא יצא
מאום /זכור! זמר בא וזמר הולך /א ן
הזייפן תמיד סולן.

די ס קו ט ק ״ המשכר ״ .הזמר, שהספיק
בשלושים וארבע שנות חייו להתחנך
בהשומר־הצעיר, לצאת להכשרה, להתגייס
לפלמ״ח, לשרת שמונה שנים כקצין קרבי,
לעבור טבילות־אש מקיביד, ועד המיטלה,
לפתוח דיסקוטק בחמאם היפואי ולסגור
אותו במסיבה חגיגית כעבור שבוע, לתכנן
דיסקוטק חדש בשם המשבר הכלכלי בו
ישתו רק מים ויאכלו וופלות, חיבר בעצמו
את מילות השירים.
בד,לחנה שיתף גם אחרים, כמו שארל
אזנאבור ופרנסים למארק.
מלבד כל עיסוקיו המגוונים — הכוללים
אמרגנוח, בילויים, חיזורים וחיבור בדיחות
— סיים ינוקא החודש כתיבת ספר ,״רציני
באמת״ ,שייקרא מקיביח עד המיטלח. הספר,
הנמצא עתה בשלבי הכנר, אחרונים,
כולל השגותיו של לוחם ישראלי על היחסים
בין היהודים והערבים, על מלחמה
ושלום ובכלל.
על סיכויי ההפצה של התקליט אין ינוקא
חושב כלל .״יהיה מה שיהיה — אוציא
מהדורה שניה.״
בינתיים מתכנן הוא פנייה לממשלת סין
העממית, כדי שתתיר לו את הפצת התקליט
בשטחה .״אפילו הפצר, חלקית תספק
אותי *,מסביר הזמר החדש ,״בקרב שני
אחוזים מכלל האוכלוסיד, הסינית, למשל.״

החי
• כלהכבוי ! בשדה־נחמיה חגגה
הסבתא של אחד החברים את יום הולדתה
ה־ ,80 גילתה כי למרות גילה, הספיקה לתפור
בשנתה ה־9ד במתפרת המשק 443 :מגבות,
287 סינורים 240 ,סדינים 239 ,חיתולים,
115 ציפיות 112 ,כריות 72 ,מטפחות־ראש,
45 מכנסי פיז׳מה 35 ,וילונות 33 ,מכנסיים
עם כתפיות, שבע חולצות וחמש עטיפות
לקרשי־גיהוץ.
• מ,הנשמע? בכפר־קנה הוזמן אחד
התושבים להופיע כעד־הגנר. לשכנו, שהואשם
בגרימת רעש בציבור, הורד מדוכן־
העדים כשנתגלה, תוך כדי החקירה, כי הוא
חרש.
ה עול ם הז ה 1516

כאשד רואים אותו ברחובות
תסאביב תושבים שקלארק
ג״בד תם דתח״ת, אבד זה
דק מוסת והוא מאהב מקצועי
אני דומה לקלארק, וזה לא כל כך פשוט.
לקלארק היו נשים, גם לי יש נשים. משום
מה, איפה שאני יושב, הפסיקו לקרוא לי
משה, או בשם הכינוי מוטה, אלא קלארק.
במיוחד כשאני מגולח ולבוש יפה. האמן
לי, אני באמת רוצה להיות מוסד, ולא
קלארק. אבל אני לא מתעקש. בייחוד כשוד,
רוצה האשה. היא משלמת — אז אני
קלארק.

תמיד היא המשלמת?
— כמעט תמיד. אני מופיע באיזה מקום,
ואז פתאום הכיס ריק אצלי. אני אומר
להן בלי בושה, אני 1-01<6נ ,1אינני יכול
להרשות לעצמי להזמין אותן לדן או וסד
תון או כליף. ואז השטרות עפים לידי
מתחת לשולחן, ומהכסף הזה אנו יוצאים
לבלות.

איזה מין נשים אלה?
— בדרך כלל קצת מבוגרות. רובן תיירות,
אבל גם קצת ישראליות. אני ניגש
אליהן על שפת־הים והולך איתן לשרתו!
או דן. עכשיו גם להילטון, עד לחדר המיטות.

עבודה
מהירה...

מוסה בבויבה שר ..שותור בעיסוקו האהוב -עם תיירת

..מי ו!וו 1ט7ומן -מקנלון
— ככה זה נניח שזה על שפת הים,
מול מלון דן. אני בבגד־ים. שזוף, מסורק
היטב, מלא שמן. בקיצור: דון ז׳ואן. עובר
טור על כל שפת הים, מחפש בדרך כלל
את התיירת. אנגלית שגורה בפי במצב
מצויין. אני מתחיל להתעסק איתר, לא בצורה
של ״קחי סיגריה״ ,או ״אפשר ל־

הצטרף אליך?״ אלא פשוט יושב לידה, עם
כל הניירות שלי: מחזה שכתבתי על אסירים,
וגם כמה פואימות. תיק שלם.

איך אתה בוחר אותן?
— אני מסתכל על פרצופה, ומהנסיון
הרב שלי אני יודע שאפשר. זה פשוט רגש.

אם אני הייתי רוצה להתחיל,

מה היית מייעץ לי לעשות?
— ראשית כל — תסתכל על הפרצוף,
אם הוא מוצא חן בעיניך.

מחפש יפהפיות?
— לא. רק שתהיה להן צורה.

באיזה גיל, נ עי ד?
30־.40 .35

מחזאי יושב לידה. ואז היא עד השמים.

אפשר לשמוע פואמה?
הנה. קוראים לזאת ״כה שיקרו עינייך״,
זה הולך ככה:
כה אדמו עינייך מבכי הלילות
כה חוורו פנייך בראותך את הקירות,
כך הופעת אלי בחלומי
האם אינך נזכרת בי?

אלה לא מכיגרות.
— יש גם בגיל חמישים ומעלה, אבל
הן לא נראות ככה. והעיקר, אחרי שיחה
קצרה היא רואה בי את גבר חלומותיה.

רגע, עוד לא סיפרת איד אתה
מתחיל כשיחה.
— נכון. אני קורא את המחזה, או עתון
באנגלית. ג׳רוסלם פוסט או לייף. אחר־כך
אני מבקש ממנה באופן ג׳נסלמני שתשים
עין לרגע על הדברים, ואני הולך לשחות.
חוזר, ואז מתחילה השיחה .״תודה רבה,
גבירתי,״ וכמובן השאלות הרגילות: מאין
את, וכך הלאה. כשהיא אומרת שהיא מניו-
יורק או מקליפורניה או מאיזה שהוא מקום
אחר, אני גדוש ומלא עם כתובות של כל
מיני נשים, או אפילו גברים, מהמקומות
האלה. ואז באה השאלה: מה אתה עושה?
״כותב.״ מ;ד, חיים? ״בערך.״ בבר הצגתי
את עצמי מבנאי ועד עתונאי. תלוי מי
האשה.

כה שיקרו עינייך׳״

.אזכור אותך ממרחק!״
סלח לי, זה נכתב בהשראתה
שר מישהי מסויימת, או סתם
כבה?
—בהשראה של מישהי מסויימת. פשוט
עזבתי מישהי מסויימת, התחרטתי ונכנסתי
אחרי זה לבית־סוהר.

למה עזבת אותה?
— נמאס לי. נעלמתי.

אתה מפתיע אותי. קורה לך
שתתחרט?
— לא, לא התחרטתי במובן המקובל.
רק כתבתי לה משהו, שתדע מי אני ומה
אני. היא השאירה עלי רושם גדול, אתה
מבין. בבית השלישי אני אומר:
המים בנהרות זורמים
בעוד ידי באזיקים,
אזכור אותך ממרחק שנים.

היא ענתה לך?
— כן. אמרה שקראה בעתונות על מאסרי.

לאיזה אשה אתה אומר מה?

קלארק דיל

מוסה יבדה

— לאשר, המבוגרת אני אומר עתונאי.
מוציא פינקס קופת־חולים, מראה לד. את
זה. לא יודעת עברית. ואז מי אומר לה
שזו תעודת עתונות. מקבלת את זה. לנשים
ישראליות — אותה שיטה, אבל נותן לה
את המחזה לקרוא, או נותן לה איזה
פואמה לקרוא. מתלהבת מאופן הסימון
של הכתיבה. או אפילו מעצם המחשבה ש

זה היה?
— חוב שהייתי חייב, פשוט חוב. פעם
יחידה שישבתי על חוב. הצטברו לי כמה
פקודות מעצר יחד טוב, יש לי גם
פואמה ששמה ״אילו הייתי מפקח משטרה״.
כתבתי גם שיר אסירים. תשמע:
אין כסף, אין סיגריות,
אין חופשות, אין בחורות,
כל היום מיסדר־מיטות,

כשהוא חונש׳ הוא ח׳ מגשים, כשהוא בנרא הוא חורם עריהן ומחבר שירים:
(המשך מעמוד )25
לא יודעים מה לעשות,
ויי לי, ויי לי

הפואמות האלה בטח הורגות
אותן.
— לגמרי.

נחזור לנושא. איפה היינו?
— על שפת הים.

בן. דיברת על גישתן* למבוגרות.
מה עם הצעירות?

עם כל הנפיץ שיש לד?
— אני אישית, כן. אבל הקהל לא היה
נותן יותר. התברר לי שהיא באה לבד.
התחלתי להתעסק איתה, זה היה אינסטינקט
של רגע. היא טיילה על הטיילת בתל־אביב
ופנתה למישהו. ההוא לא ידע לענות לה.
נכנסתי מיד לשיחה והיא זזאלה אותי איר
מגיעים למלון רמת אביב. אמרתי לה שאני
מוכן לעזור לה, כי אני נוסע לאותו כיוזן.
לא השבתי בכלל לנסוע לאותו כיוון. עלינו
קופל טורם ונסענו לרמוז־לאוטובוס

אביב.

כולן אוכלות לוקש!״
— לצעירות יותר אני מגלה לפעמים
את האמת. לא כל האמת. זאת אימרת אף
פעם לא אומר להן מי אני ומה אני. שמי
— כן. רק מוסה. בלי שי;! פרטים.

למה?
— לא מפני שאני מפחד להסתבך, אלא
פשוט יותר קל. אם זאת צעירה ממש.
שמוצאת חן בעיני, והכסף מצוי בכיסי —

זאת אומרת אם אתה עושה את
זה בשביל תענוג, לשם שינוי -
— או אני אומר שאני פועל נמל בחיפשה
מאילת, שבא לבלות בת־אביב. כמובן שיחד
עם העבודה אני גם כותב. את זה אני מספר
לה. טוען שאי־אפשר לחיות רק מכתיבה
בארץ, אלא מוכרחים לעבוד ולהרוויח. אני
טוען שאי־פעם הבייבי הזה יצא לאור. כמובן
שאני מספר לה ששלחתי את החומר
לכל מיני מקומות לביקורת.

זה נכון?
— לא. אבל יש לי מכתב מנסים אלוני,
בו הוא מחזיר לי את המחזה, ואת הלוקש
הזד, כולן אוכלות.

מה קורה אחרי שאתה גומר ל׳
הציג את עצמך?
— נתחיל עם המבוגרות. ההוצאה הראשונה
חלה עלי. הכוסית הראשונה

רגע, אנחנו עדיין על שפת הים.
— בסדר. אחרי שהכרנו, אני שואל
אותה איפה היא מתאכסנת. לא תמיד כשהן
מתאכסנות בדן או הילטון או שרתון הן
מלאות וגדושות כסף. לפעמים זה טיול מאורגן,
שכך יצא להן להתאכסן דודקא בבתי־המלון
האלה. לכן, דבר ראשון אני מברר
אם היא באה עם קבוצה או לבד. טיולים
מאורגנים אני מייד עוזב. פשוט: אין כל
בטחון שתוכל להוציא עלי מה שאני זקוק.
אני מחפש רק תיירות עצמאיות. אתן לך
דוגמא: רות, שהיא כיום בארצות־הברית,
היתד, אשד, בת .50 לא נתתי יותר מ־35־.40

מפיק

את עצמי כמחפש
בדרך הצגתי
צריך להימצא ברמת־אביב,
מסויים, אשר
לא היה קיים מפיק כזה. הגעתי למלון והוא
מלאה אושר שכותב־מחזה לצידה. הגענו
למלון, פניתי ללובי ושאלתי על שם מסויים,
ואמרתי שהוא צריך להגיע היום ועד כמה
שידוע לי הוא הזמין מקום כאן. למזלי,
כנראה, היה שם כזה, אבל לא מפיק. כמובן
שלאיש הלובי לא אמרתי מפיק, אלא רק
השם. הוא אמר לי כן, הם מגיעים ב־11
בלילה. אמרתי יפה תודה. את כל השיחה
הזו היא שמעה. ביקשתי ממנה שאם אינה
עייפה תשב איתי בלובי. הסכימה.
הזמנתי שתייה לשנינו. עשיתי את עצמי
שאני מוציא את הארנק, אבל באותו רגע
התפללתי לאלוהים שהיא תגיד שהיא משלמת•
כי בכיסי היו 10 הלירות האחרונות.
ידעתי שאם אשלם אותן אשאר תקוע. אז
היא אומרת :״לא, אתה אורח שלי. אני בין
כה וכה חותמת כאן על החשבון.״

״ידעתי שאני בסדר.״
מכיוזן שהשעה היתד, עדיין 11 בבוקר,
ובגד־ים היה לי, הצעתי לה שנרד לבריכה.
ללא בושה היא אמרה לי אולי תעלה לחדרי
עד שאני אחליף בגדים. ידעתי שה מנה לחיי
היא לא רק להחלפה. עלינו. התיישבנו
בגוזטרה, היא ביקשה .1100111861-11106
והביאו לנו בקבוק קטן של ויסקי. מזגנו.
כבר לא ירדנו לים. נשארנו עד 11 בלילה,
זה לא מפריע ל ד מבחינה נפ
שית?
אתה מובן לעשות אהבה
עם בל אחת?

עם זה כותב, וכעת אני נמצא במצב שאני
לא יכול לעבוד מפני שאני מוכרח לסיים
את המחזה עד תאריך מסויים. המחזה מונח
כמובן על השולחן. אני מבקש ממנה לעזוב
אותי לשעה־שעתיים ואני עובר עליו. אין לי
מה לעבור עליו, אבל אני עובר עליו.

זה עושה רו שם...
— רושם גדול. אני לא מהטיפוסים
שמעשנים חשיש. אני להוט אחרי ויסקי
טוב ונשים יפות. זה בדרך כלל אני משיג.

סלח לי, היא היתה נשואה?

כבסך?
— לא. אף פעם לא בכסף.

נחזור לרות.
— כן, רות. בשעה 11 בלילה ירדתי
למטה. השארתי אותה בחדר. עליתי כעבור
חצי שעה בשימחה :״קבעתי איתו למחר!״
אז היא אומרת., :נו, השעה מאוחרת, אין
כבר תחבורה.״ נשארים כמובן במלון.

איך היא מתנהגת, זה מחזיר לה
את עלומיה?
— היא מרגישה את עצמה צעירה. מדברת
קצת על המשפחה. זאת לא רמאות: היא
מקבלת תמורה מלאה לכספה. טוב, למחרת
נסענו לשרתון. לפני שנסענו צילצלתי לסתם
מקום והזמנתי מישהו שיפגוש אותי ב־שרתו!
.כשהגיע דיברתי איתו בעברית על
כל מיני נושאים, רק לא על המחזה. הצגתי
אותה לפניו. היא לא ידעה מה אמרתי לו.
עוד לא היה בכיסי הכסף, אבל ידעתי שאני
בסדר. פתאום נכנם טדי קולק. את טדי אני
מכיר מכל מיני הזדמנויות. הצגתי אותה
לפניו.

סתם ככה?
— כן :״שלום טדי, שלום. נא להכיר.״
התחלנו לדבר אנגלית, ומכיוון שאז הוא
בדיוק עזב את חברת התיירות, דיברנו על
הנושא הזה. השם טדי קולק אמר לה הרבה.
ואז ראתה שיש פה אישיות. אחרי כשעה
או שעתיים נכנס מר ילין־מור. גם אותו
הכרתי לה. סיפרתי לה מי זה. התחלנו
לדבר על תקופת המחתרת. פה הרסתי
אותה: פה ראיתי כבר דמעות בעיניים וידעתי
שזה בסדר. את המשקאות בשרתון
היא כבר שילמה בלי בעיות. אחר כך אמרה
לי :״אני מוכנה להלדדת לך קצת כסף, עד
שתגמור את המחזה.״

במה בם!??

— לא איכפת לי במיל. מי שמשלמת —
מקבלת.

— נתנה לי מאה דולאר. הלכתי להחליף
את זה והתחלנו לעשות טור בארץ.

אבל אתה קובע מראש שהיא
משלמת?

האם שמה לב שאתה דומה ל*
קלארק גייכל?

— תיכף נגיע לזה. כמובן שבשעות אלה
היא הכירה אותי כפועל העובד קשה, ויחד

— התחילה להסתכל חזק חזק עלי. אמרה
לי :״אתה יודע שאתר ד-מה למישהו?״
אמרתי לה :״עזבי אותי גם את. או שאני
אני, או שאני קלארק. אני רוצה להיות
אני.״ אז דיברנו על אופקים הרבה יותר
רהבים. עשיתי את עצמי שאני מנסה לשכנע
אותה שתישאר.

איד זה השפיע עליה?

הישראליות המסכנות!״
אלמנה?
— אלמנה. שאלתי אותה מתי היא גומרת
את הטור שלה. ידעתי בדיוק מתי יש כרטיס
חזרה, הבטחתי לה שאני אגיע לקליפורניה
להצטרף אליה. כמובן שטלפונים עפו מפה
לקליפורניה הביתה, שהיא מצאה את בחיר
לבה.

כן במה אמרת לה שאתה?
— .40 הטלפונים היו קולקט. תשלום שם,
לא פה. דאגתי לכך. שלא תבזבז כסף על
דברים כאלה. אבל בא יום שנתקענו בלי
פרוטה. היא שלחה מיברק, ואלף דולאר
הגיעו. הסתובבנו בכל הארץ, עד שיום
בהיר אחד אמרה :״אני מוכרחה לחזור.״
אמרתי לה לא ולא, היא עמדה על שלה
שהיא מוכרחה לחזור. השאירה לי שש חליפות
שקנתה לי, חולצות ו־ 850 דולאר, כדי
להכין כרטיס לנסוע. אחרי שליוויתי אותה
למטוס, יומיים אחרי זה, שלחתי לה מיברק:
גייסו אותי לצבא, לא יכול לבוא.

אין לך שום נקיפות מצפון?
— הה! לא קיים אצלי מוסר כליות כלפיהן.
נשרפתי פעם אחת, וקשות, אצל
בחורה. ישראלית. יצאתי אז מחד־גדיא. גיליתי
לד, את האמת, מי אני ומה אני. אמרה
לי לא משנה לי ׳,עבר, למרות שהוא לא היה
עבר שחור. התחתנו.

היא היתה עשירה?

רק בשביל אהבה?
— ממש ממש. ביום בהיר אחד התבדר
לי שהיא בוגדת בי על ימין ושמאל.

בך, הדון ז׳ואן המקצועי?
— כן, בי. לא ידעתי בדיוק מה היא
רוצה. יום אחד הגעתי הביתה מאוחר.
האשד, לא בבית. הלכתי לקפה סיסי המפורסם,
אחרי חצות, ופגשתי אותה למעלה,
בבאר, יושבת ושותה עם גבר. אמרתי לה
יפה תרדי .״נפגשים מחר בבוקר ברבנות,

ן מוס ה מדגים וצרם איו הוא מתלבש על ת״וות במדון ..דן״ ובנוינ ת ״שוחון

אין חובשות, איו בחורות-,ויי לי! ,ויי לי!
שלום.״ הסכימה. רק ביקשה ממני שאת
הסיבה הזו לא אזכיר ברבנות. עשיתי איתה
הסכם. נפרדנו יפה, ומאז אני לא מאמין
בהן, ולא חייב להן כלום. להיפך, אני טוען
שהן חייבות לי.

יש בזה מידה של נקמה?
— יש. בעצם לא נקמה. פשוט אין יותר
רגש. יש לפעמים שנופלות אצלי נשים, או
בחורות צעירות, מאד נחמדות, שאחר־כך
אני מתחרט על מה שעשיתי להן. יש בהן
הצבריות הזאת

הכל באילת. או יותר נכון ניגשים לחייט.
יש לי זמן שלושה שבועות.

זמן למה?
— להצגת הבכורה. היא כבר נשארת
אצלי. היא אלמנה, בעלת בית־חרושת טקסטיל,
וכסף לא חסר שם. אחרי יומיים היא
אומרת :״אני טסה לתל־אביב, אחזור ביום
ששי.״ כמובן שצ׳ק מוכן, כדי לקנות דברים
ליום ששי. שום דברי־אוכל ממש, כי אנחנו
היינו אוכלים או בדג הכחול או במלכת
שבא או במלון אילת. רק ארוחת־בוקר
אכלנו בדירה.

מי היה מכשל אותה?

״אני דון ז׳ואף
אתה מתחרט רק על צבריות?
— כן. לתוצרת־חוץ — אין רגש. אחרי
שאני רואה שהיא נפלה בפח, אז מתחת
לאדמה אני משיג את הכסף להחזיר לה,
ואחר כך אני מגלה לה את האמת מי אני.

מה אתה אומר לה?
— ״אני דון ז׳ואן מקצועי, הנה הכסף
ואז או שהיא מתראה
חזרה. עס-זס^׳׳
איתי אחרי זה, או שנגמר.

נדבר קצת על הישראליות.
— אוה, הישראליות, מסכנות! נחלק אותן
שוב פעם לפי הגיל. נתחיל עם המבוגרות.
אחת שנסעה מתל־אביב אילתה. יושב אני
בארקיע, בשדה דוב. גם אחד השרים שלנו
יושב שם. אני ניגש אליו, אומר לו שלום
יפה. יושבת שם אישה, לא רחוק ממנו.
הוא מכיר אותי מהפלוגה שלי במלחמת
השיחרור. לוחצים ידיים, משוחחים על הא
ועל דא.

בל זה בשביל לעשות רושם על
האשה?

— אתה מתחיל להבין אני רואה על
המזוודה שלה שהיא נוסעת לאילת. גם השר
נסע לאותו כיוון, באווירון אחד לפנינו. אשד,
נאה, גוף יפה, משומשת אבל במצב מצויין.
אחרי שנפרדתי מהשר הצטרפתי אליה והצעתי
לה סיגריה. בחפץ לב קיבלה את זה.
עלינו למטוס ביחד. נחתנו באילת אחרי שיחה
של שעה. יש לי דירה באילת. היתה לי, יותר
נכון. מרוהטת טוב — לא מכספי.

אלא?
— מכספי רות במקום שהיא תגיע
למלון מלכה שבא, הגיעה לדירתי. כמובן
שבדירה הבאר וכל הדברים מוכנים.

מה זה ״דברים״?
— דברי אוכל והפריג׳ידר והכל.

מוסיקה?

— הכל. טייפ. התעניינתי היכן השר
מתאכסן, טילפנתי אליו, והזמנתי אותו
לכוס קפה אצלי. טען שלא יכול לבוא,
עסוק. אבל מספיק הטלפון לאותו שר. היא
שמעה כל מלה. ביקשתי ממנה שתשב בחדר־האורחים
או בחדר המיטות, א:ל לא בחדר
העבודה. הלכתי והסתגרתי שם לשעתיים,
נתתי לה חומר קריאה והכל.

״בייבי, שלום!״
ומה עשית כחדר?
— ישנתי שעתיים. הסבלנות הזו, היא
המנצחת. אחרי שעתיים יצאתי מנומנם חזק,
עם מישחק דראמתי שאני עייף, שאלתי אותה
אם לא איכפת לה לעשות קפה תורכי חזק.
עשתה .״אתה עובד קשה, מוסה, תנוח.״ נשכבתי
על הספה בחדר האורחים. הרמתי את
הטלפון לבנק, שאלתי אם הגיע עבורי כסף.
בטח שלא. אין אשה, לא יכול להגיע. ואז
היא אמדה :״אתה תקוע?״ אמרתי :״מה
זה תקוע, עד מעבר לראש. נותנים צ׳קים
ואין להם כיסוי.״ אמרה :״לא נורא, יש לי
כסף.״ מה זאת אומרת יש לה כסף? ״מה
שאני צריך לא תוכלי לוזה לי. אני צריך
חליפת־ייצוג באופן דחוף, להופיע בהבימה
להצגת הבכורה.״
יש לה הכסף, אבל אני לא רוצה לקחת.
שולפת את פינקס הצ׳קים ואומדת :״אני
בכל זאת רוצה להיות איתך, מוסר״ קבל.
עד שאתה תקבל ותחזיר לי.״
אחרי שיכנוע חזק, אני מצהיר שאני לא
מוכן לקחת מאשר, כסף. אז היא אומרת:
״אתה לא לוקח, אני מלווה לך.״ נו, לחליפה
צריך עניבה, זוג נעליים, חולצה. קונים את

— אני. הייתי מגיש למיטה.

זה כלול בתעריף, אני מבין...
— לכל הפחות זה. טוב חוזרת לי
ביום ששי עם שלוש חתיכות בד לחליפות,
ובד לסט שלם של בגדים. ניגשים לחייט.
בחור ממרוקו אבל עושר עבודה צרפתית.
מתחילים לתפור. היא נשארה אצלי חודשיים־
שלושה. נוסעת, חוזרת לעניינים שלה.
ואני כל הזמן מסביר לה שיש דחייה בהצגת
המחזה, ואין סדר. פתאום הדחייה היא לשנה.
עד שיום בהיר קורה משהו. נמאס לי ואני
אומר לה :״בייבי, שלום.״ הפרידה מצידי
לא קשה, אבל היא כבר נזהרת אחר כך.

וס וציוום

מוסה רצה להדגים לצלם העולם הזה באיזה קלות הוא מתוודע
אל בנות המין היפה. הוא נכנס לחצר הגדולה של קפה רוזל
בתל־אביב, סקר את היושבים, ניגש לשולחן שלידו ישבו שתי הנשים הנאות ביותר. הוא
התיישב, הושיט יד, הציג עצמו, החליף כמה מילים — ונפרד בשלום. יותר לא ראו אותו.

״יש דברים קדושים!״
בך שאתה ו.פ חינוכי.
— אפשר לומר. הן לומדות להיזהר מגברים
ולברר קודם מי ומה.

הן פונות למשטרה?
— כן. אבל אין כל מקום לתלונה. כי
הטענה שלי, :גכון, אני ג׳יגולו.״ פשוט
מאוד. חוץ מזה, הרבה לא הולכות, בגלל
המעמד שלהן.

הן לא פוחדות מסחטנות?

— לא, אדוני. אני לא עושה את זה. זה
לא כלול במקצוע. סחיטה זאת עבירה. לא
מוכן להסתבך. ג׳יגולו זה מיסחר. אני נותן
את גופי, היא נותנת את כספה.

ואיפה הנשמה בבל העסק הזה?
— אין נשמה.

גם לא אצלה?
— בנוכחותך אני מצלצל למישהי מסויי־מת,
נימפומנית. תשמע את השיחה ואחר־כך
תדבר איתי על נשמה.

בת במה?

.28׳(מחייג).

מספר תל-אביכי?
— לא. חדרה. מעוניין?

תודה.
— (מחייג) .אבקש את אתי. איננה? מתי
תגיע? היא כבר שבוע ימים לא בעבודה?
תודה( .אלי) ץ ז־זס? .איפה היינו?

בשום מקום. צילצלת.
— טוב. נתחיל בקו חדש. הנה, יש לי
נשק מסייע. מסייע מאוד, אפילו. תסתכל בתמונות
האלה (מגיש אלבום של בן־גוריון,
״תקומת ישראל״) .אם תזהה אותי, אתן לך
מיליון לירות.

לא מזהה.
— הנה זה אני, ליד בן־גוריון, אני שמחזיק
את הדגל.

באמת?

— כן, זה לא לוקש. יש דברים קדושים
בשבילי. לא משקר.

מה עשית אז כחיים?
— הייתי אז בחיל הים.

איך הגעת לחיל הים דווקא?
— שירתתי בצי הבריטי ארבע שנים, במלחמת
העולם השניה.

שם למדת אנגלית?
— למדתי גם אנגלית.

עו שנת הבויכה

שתיים אלה הן תיירות, ברחבת הבריכה של
שרתון. מומה, לבוש בגד־ים, ניגש אליהן, הציג
עצמו, ומיד כבר היה ידיד. עם הבלונדית הוא ירד, במרוצת הבוקר, לשחייה נלבבת בבריכה.

צועי ולא ידעתי. כי שוב פעם נשים מבוגרות
נטפלו אלי, והייתי ילד. במצרים, בארץ,
במאלטה.

ספר לי על עצמך, לא על הדון
ז׳ואן שבך.

— אני יכול להגיד שאני אדם לא רע.
אני עושה מה שאני עושה מפני שאני אוהב
הרפתקות. אני לא רואה בזה פשע. אני בן
,39 גמרתי תיכון בעזרת מכון להתכתבות,
הודות לקפטן שלנו בצי הבריטי. כשנודע לו
שאני צעיר מ ,-עמד על כך שאני אלמד.
ייתכן שהגעתי למה שהגעתי היום מכיוזן
שלא היה לי בית חם. לנו היה כל טוב בבית.
היד. לנו משק גדול ברחובות, מצב
כלכלי טוב, אבל תמיד חיפשתי משהו מרתק
יותר. בשנת 40׳ — הייתי בן — 14 הת־ג״סתי
לבאפס בצבא הבריטי. בגיל 14 וחצי
רצו לשלוח אותי לחזית. בכיתי ורצתי לאבא
ז״ל, שיבוא ויוציא אותי, מפני שאני
צעיר מדי. לא הספקתי הרבה להיות בחוץ,
חצי שנה, ואז ברחתי והתגייסתי לצי הבריטי.
שם נשארתי כבר עד הסוף. ב־1945
שוחררתי יחד עם כל הארצישראלים. לא
ידעתי לאן להצטרף — להגנה, לאצ״ל או
ללח״י.

פולני שעשה זאת. שילמנו בשביל זה ביוקר.
אחד הבחורים נהרג, מסרנו עדות כאילו
סתם יצאנו מהקולנוע. לקחו אותנו ללטרון,
ובדיוק אחרי שהפולני עזב את הארץ שחררו
אותנו. ישבתי שם קרוב לארבעה
חודשים.
אחרי שהשתחררתי מלטרון הצטרפתי להגנה•
נשארתי עד התחלת המלחמה. התגייסתי
בהתחלה לחיל הים, ונשאתי את הדגל
של היחידה שנכנסה לנמל חיפה. אחר־כך
ביקשתי העברה לחטיבה קרבית. עברתי
לגבעתי. הייתי שם מ״כ.

ואחרי המלחמה?
— התגייסתי לשירות בתי־הסוהר, הייתי
סוהר שנה. אבל היה לי לב יותר מדי טוב,
הבאתי סיגריות לחברה. אמרו לי להגיש
בקשת פיטורין. חודש אחרי שהשתחררתי
חזרתי לבית־הסוהר — הפעם בתור אסיר.

על מה?

— החזקת רכוש החשוד כגנוב. קיבלתי
שלושה שבועות. מאז אני מדי פעם בפנים.

אתה לא חושב שחייך מבוזבזים?

כן, מבוזבזים מאד אפילו. אני חושב
שלמדתי לקח בחיים. עכשיו אני מתכוון
ללכת לעבוד בכל הרצינות.

לא היה הבדל בעיניך?
— בכלל לא. התגייסתי לשניהם.

״למדתי לקח בחיים!״
מה עוד למדת שם?
— להתעסק עם נשים. לפני זה הייתי
סתם ילד. שם התחלתי את הקאריירה שלי.

אכל לא קאריירה מקצועית...
— לא. סתם ליהנות. אולי זה היה מק־

שניהם או שלושתם?
— שניהם: האצ״ל וההגנה. מעניין הקשר
הנגדי: אחי היה בהגנה, אבא היה בהגנה
ואני באותה תקופה הייתי באצ״ל. עזבתי
את האצ״ל כשהיה יום החטיפות של הקצינים.
יום אחרי החטיפות היתד, השתוללות
של הפולנים ברחובות, הם רצחו אשה ברחוב.
במוצאי־שבת יצאנו לפעולת־תגמול,
במה חבר׳ה מהמושבה, לחסל את הקצין ה
״אין
לך צורך לעבוד״
אכל אין לך מקצוע.
— בזמן האחרון, כשראו אותי עם צלם
העולם הזה, וראו אותי בא כמה פעמים
למערכת, חושבים שהפכתי עתונאי. זה לא
נכון. בבקשה, תדפיס זאת בעתון, שזה לא
(המשך בעמוד )28

(המשך מעמוד )27

יפתה אותי להעמיד פנים. אין לי מקצוע,
זאת האמת הפשוטה.

בעצם, אפשר לומר שיש לף
— ג׳יגולו אני יודע. אני אמשיך בו,
עד שאסתדר.

איך התחלת, בעצם. לא סיפרת

להשתמש על שיער רטוב לאחר החפיפה

— אחרי שיצאתי מהתקופה הארוכה הראשונה
שלי, התלבשתי יום אחד יפה והופעתי
בבית־קפה ניצה בתל־אביב. הייתי
לבוש בחליפה לבנה, נעליים לבנות. כולי
לבן. ישבתי שם. נכנסה אשה. מבוגרת, אבל
לא רואים עליה. לא חשבתי להתעסק איתה,
לא חשבתי שום דבר. התיישבה לידי וביקשה
אש לסיגריה שלה. אינני יודע מניין למדתי
נימוסים, הגשתי לה אש. וכאן התפתחה
שיחה. שאלה אותי מה אני עושה בחיים.
אמרתי לה כלום. ממה חיים? אמרתי לה:
חיים ממה שיש .״אם ככה, אתה לא עובד?״
אמרתי לד. לא. היא אמרה :״אתה יודע שאתה
גבר גאה, ואתה מזכיר לי מישהו
מסויים.״ מי, אני מקודד, שלא את בעלך. אמ

ולה, חיה) .סליחה: רות. רות היא הששית.

יש לך ילדים?
— לא. זה לא שייך למידחק.

לפני במה חודשים התפרסם
סיפור על איזה ג׳יגולו. אחד בשם

— זה ג׳יגולו? הה! אני לא יודע אם
הוא יודע מה זה ג׳יגולו.

ראית אותו?
— כן. לא מכיר אותו אישית, אבל
ראיתי אותו. לא רוצה להשמיץ, אבל...

יש לו סיכויים להתפתח?
— חלשים מאד. ג׳יגולו, מה זה ג׳יגולו?

ספר לי אתה.
— ג׳רגולו צריך להיות לו כוח־שיכנוע,
שיאמינו לכל דבר שהוא אומר. שידע לספר
את זה בטעם, שידע לשבת בחברה —
והדבר החשוב ביותר שיכיר על בוריין את
עובדות־החיים שקינסיי חקר אותן.

כך שהעיקר זה פפל זאת המין.
— המין. זהו. סקס. יש שלושה סוגי

הפייטו של תש יח

מומה גאה מאד בתמונה זו, ומשתמש בת כנשק־מסייע.
היא צולמה ביום בו עזב הנציב העליון
את נמל חיפה, ובמקומו נכנסו דויד ופולה בן־גוריון. מוסת נראה מימין, מכתיף את רובהו.

רה :״לא, את קלארק.״ קלארק היה אז הי.
לא ידעתי עד אותו רגע שאני דומה לקלארק.
הזמינה אותי לארוחת צהרים. התחלתי להיות
איתר. בדירתה המרווחת בצפון תל־אביב.

נשואה?

כן, אבל בעלה לא היה בארץ. אחרי
שהייתי איתר, את הלילה הראשון אמרה לי:
״אין לך צורך לעבוד.״ כל בוקר היו מונחות,
בימים ההם 30 ,לירות על השולחן,
חולצה נקיה, חליפה מגוהצת, נעלים מצוחצחות.
הייתי יוצא מן הבית וחוזר בשעה
שתיים. משתיים עד למחרת בבוקר לא היינו
עוזבים את הדירה.

הסבון ללא סבון של תיא ה מנ ק ה,
מרענן ו מר חיק זיעה למ שך כל היום.
ריח האורגים הטבעי והקצף השופע
של בת־אורן, יפיגו מ מד אתה חו ם
ויעניקו לד הרג שה נעימה.

בך שאפשר לומר, שאשה היא
שהורידה אותך מדרך הישר.

וזאת אולי הסיכה שאתה רוצה
להתנקם ככל הסין הנשי.
— בערך. למרות שזה לא כאב לי במיוחד.
ובכן, אצלה הכרתי נשים אחרות, ועברתי
מיד ליד.

מיד ליד?

בוח־חדש — בעל־פה
ערב שאלות ותשובות
בליל שבת 30.9.66 בשעה 8.30 בערב
בבית סדקולוב, רח׳ קפלן ,4תל־אביב.

— ממיטה למיטה. מהבוקר עד שעה
שתיים, הייתי מספיק להיות אצל שתי נשים.

נוסך לקכועה שלך?
— אהא. אולי זה יעניין אותך כמד פעמים
הייתי נשוי?

אורי אב נר י
ישא דברי פתיחה על:

חרות, מפ״ם וכל השאר
חברי מרכז התנועה: אורי אבנרי, דוד ארנפלד, אמנון זכרוני,
אחמד מאסרווה ועודד פילבסקי, יענו על שאלות הקהל.
דמי כניסה 2ל״י (לחיילים ותלמידים 1ל״י)
כרטיסים: במערכת העולם הזה, רח׳ קרליבך , 12 תל־אביב,
ובערב המופע בבית סוקולוב.

גברים, כמו שלושה סוגי נשים. הגבר מבחינת
האהבה׳ זה הטיפוס האיטלקי. אשד,
אוהבת המון ליטופים׳ המון מישחק לפני.
במידה ואתה יודע לתת לה את זה, ויודע
להחניף לה — קנית אותה. וקומפלימנטים.
דבר ראשון שגבר צריך לעשות אם
הוא הולך עם אשה זה להגיד לה שהיא
נראית טוב, אפילו אם היא לא. זה הגבר
שנשים מתאהבות בו.

,לא איכפת לי במיל!״
זה סוג אחד של נפר. השני?
— השני זה הגבר החושב שהוא גבר,
ייתכן שהוא יעניין את האשד, חצי שעה.
כשיגיעו למיטה — הוא לא שווה שם כלום.
הוא מסתובב ונותן לה את הגב. בזה היא
גומרת איתו. הסוג השלישי זה גבר שמציג
את עצמו אצל האשד שהוא דון ז׳ואן בהא
הידיעה, אבל כשמגיעים לדברים של סקס,
הוא בורח, מפני שהוא יודע שהוא תוך
שניה מסיים ולא נותן לה את הסיפוק.

איזה טיפוס אתה?
— הראשון, כמובן.

אמור לי דפר כנה: אתה לא
חושש שפירסום הראיון הזה, עם
התמונות שלך, יזיק לך?
— לא איכפת לי במיל.

איך זה?

.מה זה ג׳יגולו?״
כמה?
— חמש פעמים. רגע׳ תן לי את העט
אני אעשה רשימה( .נוטל עט ומתאמץ לזכור
את השמות. רושם: יהודית, שרה, בלה,

— רוב החברה שאני מסתובב ביניהם
יודעים מי אני בדיוק. והשאר זה תיירות,
אשד, באוצות־הברית, שאליה
להצטרף.

אני רוצה

אשה אחת?
— יבשת שלמה של נשים!

ה עול ם הז ה 1516

עוב נ!נון
לא היופי אלא האופי
מדינת ישראל לא התברכה באוצרות יופי
גדולים. השיכונים שלה לא דמו אף פעם למשהו
שנבנה בעזרת ארכיטקטורה. ידוע למשל ש־קריית־שמונה,
שבגליל, עם הקוביות ופחי הזבל
שלה׳ נראתה תמיד כעיר הבירה של השועלים
והתנים. אף תייר לא התפעל אף פעם מהעכב־רים
והחולדות של תל־אביב, וגם לא מהבתים
בהם הם שוכנים. אבל זה לא נורא. אף אחד
למשל לא לעג אף פעם לפורונקל הזה שנראה
כמו בית־חולים הדסה, בראש הר מהרי יהודה.
לא לועגים למומים. זה בא מהשמיים. מה לע שות?
ובכל
זאת, יש אנשים שהעזובה והכיעור מכ איבים
להם. האנשים הללו לקחו בולדוזרים,
לקחו דינאמיט, הסתכלו בכל הארץ׳ חקרו ובדקו,
ומצאו שמה שמכער את הנוף הם הכפרים ה ערבים
הנטושים. הם הרסו אותם במשך עשר
שנים בערך, אחר כך נחו קצת, ועכשיו החלו
מחדש.
הכפרים הללו, מסבירים אנשי מינהל מקרקעי
ישראל, מכערים את הנוף. עושים רושם של
עזובה. אלה הם מקומות נטושים. אף אהד לא
רוצה לגור בהם. הם מקלקלים את הטבע. ב בתים
שלהם אין שום דבר יפה. אין שם לא
אמבטיות ולא בתי־שימוש.
חוץ מזה שהבתים הערביים קילקלו את ה טבע,
הם היוו מיטרד. היו בהם בורות מים,
וילדים קטנים שעברו במקום היו נופלים ל תוכם
ונפצעים.
חשבו וחשבו איך לסתום את הבורות הללו,
ובסוף מצאו שאם יביאו פועלים ובולדוזרים,
שיהרסו את הכפר, הבורות שבתוכו יסתמו מ אליהם.
לבד. בלי שום עבודה.
היתר, גם בעיית הקוצים. תשעים אחוז מ אדמת
ישראל, אומרים אנשי המינהל, הן אד מות
מנוצלות. כל האדמות שאינן מעובדות הן
שמורות טבע.
אז הקוצים המוזנחים של הכפרים הערביים
היו גורמים לדליקות שהיו שורפות את הקוצים
המעובדים של שמורות הטבע, ואחר כך צריך
היה לנטוע אותם מחדש.
כמו כן העקרבים והנחשים הפראיים של הכפר
היו מציקים לעקרבים ולנחשים התרבו תיים
של שמורות הטבע. זה פשוט היה מיטרד.
ומדינה לא יכולה שיהיו לה מיטרדים כאלה,
אומרים אנשי מינהל מקרקעי ישראל.
במדינה יש כל מיני אגשים. יש למשל אנ שים
החושבים ההיפך מאנשי המינהל. איש לא
שואל לדעתם ובכל זאת הם מביעים אותה:
״היה כפר ערבי נטוש אחד,״ מספר משורר
צעיר שהיה מדריך בצופים ,׳,בסביבות ירוש לים,
על יד אבן־ספיר. קראו לו סטאף. כש היינו
ילדים, היינו יוצאים את העיר והולכים
לשם.
״היו שם בתי אבן קרירים וסימטאות צרות.
מרופדות בגפנים ובתאנים, והיה שם מעיין, עם
מים צלולים, שקלחו בין הסלעים. אפשר היה
לראות שם איפה הלכו החמורים׳ איפה שיחקו *
הילדים, ואיפה היו הנשים שואבות את המים.
היתה שם בריכה. היינו תמיד יושבים לידה
ומסתכלים.
״אחר־כך, כשגדלתי, הייתי לוקח את החניכים
שלי לשם. הייתי מלמד את הילדים הללו, ש
גדלו
בבלוקים של קטמון ובית־מזמיל, לאהוב
את בתי־האבן, הצמודים להר׳ ואת הערבים
שבנו אותם.
״לא מזמן הלכתי לשם עם החברה שלי.
להראות לה. לא היה שם שום דבר. רק כמה
קירות, וגלי אבנים. את המעיין סתמו בפחים
חלודים. שמו במקומו ברז. המים כבר לא קול חים
בין הסלעים הלבנים. הפלג הקטן נעלם.
רציתי לבכות.״
על זה אומרים אנשי מקרקעי ישראל :״היום
לא צריך ללכת לכפרים ערביים. אם רוצים
לטייל, יש קמפינגים, עם סידורי מים, לינה,
ואכילה. אפשר לכבס שם. לבשל. יש מקום
למדורות. בכלל לא צריך ללכת לכפרים הערביים.״
ליד
הכפר האחרון שנהרס׳ נבי־רובין, ישנם
כמה קיבוצים ומושבים. אחד מאנשי הקיבוץ,
אשר מחה על הריסת הכפר׳ מספר :״היו שם
בתי אבן נהדרים, מה זה יופי? זה היה מקום
בשביל ציירים. יותר יפה מעין הוד.
״היו באים לשם תיירים ומתפעלים, ממש,
כמה שהמקום הזה אקזוטי. חשבנו שיעשו מזה
איזה כפר לתיירים. אז מה עשו? הלכו והרסו
את הכל. יכלו לפחות להשתמש באבנים. היום
חסרות אבנים כאלה מסותתות.״
״אבן?״ אומרים מקרקעי ישראל ,״רוב הב תים
בכפרים הללו בנויים מטיט וחימר. הם
מתפוררים מעצמם. כשיש כפרים עם בתי אבן,

אז הם בני עשרים וחמש שנה, שלושים שנה.
איזה ערך יש לבית בן עשרים וחמש שנה. יש
כאלה אלפים.״
מלאכת ההריסה נעשית בסדר ואירגון מופתי.
בהתחלה׳ כשמחליטים להרוס איזה כפר, באיש
אליו אנשי מחלקת העתיקות, לראות אולי מ תחת
לכפר יש איזה כפר. אם יש איזה כפר
מתחת לכפר, באים הבולדוזרים, הורסים את
הכפר׳ ואחר כך באות משלחות ארכיאולוגיות
ומניחות את הכפר במקום שהיה הכפר.
לפעמים באים למקומות כאלה ארכיאולוגים־
אספנים׳ הולכים אחרי הבולדוזרים ומלקטים
חרסים של הכפר שמתחת לכפר.
אם יש בכפר איזה מסגד או מקום קדוש אחר,
מגדרים אותו, ושומרים עליו. אחר כך באים
ילדים ואנשים מהסביבה ולוקחים מהמסגד או
מהמקום הקדוש את החלונות שלו, את הדלתות
שלו, גונבים את המשקופים, וכל דבר בעל ערך.
אהר כך נשארים רק הקירות .״אז איזה ערך
יש לארבעה קירות?״ שואלים אנשי מקרקעי
ישראל, וזוהי הסיבה שגם מהמסגדים ומהמקו־מות
הקדושים שהיו בעם שם לא נשארים הר בה
שרידים.
אחרי שהכפר נהרס׳ מתחילים לחשוב מה
לשים במקומו. אפשר לנטוע בו יער, או להש איר
אותו בתור נוף, ובדרך כלל הופכים את
המקום לשמורת טבע. כלומר׳ שמים שם טבע
ושומרים עליו.
וכיוון שהטבע לא היה שם קודם׳ משום ש־

קודם היה שם כפר ערבי, הרי מסתבר שנוט עים
את הטבע כדי שיהיה מה לשים בשמורה.
זה לא קשה. פשוט מעבירים את הקוצים והבר־קנים,
הנחשים והעקרבים מהשמורות שליד ה כפר׳
אל השמורה החדשה.

חברות בזוו
פסטיבל החגים כבר התחיל. מי שהשיג כר טיסי
ישיבה ישב, מי שהשיג מקומות עמידה
עמד, ועכשיו כולם מתכוננים לחלק השני של
התוכנית — ליום הכיפורים.
מבחר ההצעות ליום הכיפורים הוא גדול
מאוד. יש תפילות בזיל הזול. בתנאים נוחים,
עם אווירה חגיגית. בלי אווירה חגיגית. הכל
לפי הדרישה. הקהל צריך רק לקרוא את המוד עות
ולבחור לו.
הקהל לא בא רק מצפון תל־אביב. יש כאלה
שבאים גם מרמת־גן ומהרצליה־פיתוח. הכל
לפי הבחירה.
המקום הפופולארי ביותר לחגים הוא מלון
הילטון. מופיעים שם הרב אהרון ברגשטיין עם
צמד החזנים ג. שץ וג. גולדנר, בתפילות
מסורתיות, עם מיזוג אוויר.
נוסף לתוכנית יש בהילטון גם אולם מרווח.
מצויץ. כל מי שהשתמש בו היה מרוצה. לפני
החגים עשו בו רופאי השיניים תערוכה של
שיניים תותבות׳ חניכיים ומברשות. הם היו
מרוצים ממנו מאוד. הם ממליצים עליו.
מה אין שם, בכלל. יש שם כיסאות מרופדים.
נ! הים. שני ארונות קודש, אחד ארון קודש קיר
ואחד ארון קודש נייד ושולחן לתורה. מעץ.
״המהירים שלנו יותר זולים מהמחירים במלון
דן,״ אומרים הממונים ,״והרב שלנו מתגלח,
והולך עם חליפה נקייה.״
״הרב שלהם לא כל כך טוב. שלנו הרבה
יותר דתי,״ אומר מר אדיב׳ סוכן כרטיסים ש הפך
לקראת החגים לאמרגן התפילות בבית־הכנסת
בשרתון .״אם תשאלי אותי, אז אני לא
יודע מה המחירים בהילטון, אבל אני יודע שזה
לא על רמה שם. הם לא נותנים תמורה בעד
הכסף. יש להם חזן. יהודי זקן מאוד. בגיל ,75
.80 וברור שהוא לא יכול לתת מה שאדם
צעיר נותן. זה לא מוצלח אצלם.
״אצלנו בשרתון זה יהיה אחרת. זה ייערך
בצורה אלגנטית נעימה, ובזול. פחות יקר מ אשר
בבית־כנסת. רק שלושים לירות לאיש,
ובעד זה מקבלים גם כיפה׳ טלית, מחזור, ויש
אנשים שלוקחים את זה כמזכרת. אז זה יוצא
להם אפילו יותר בזול.״
אצלם, בשיתון, יש שולחן מיוחד לתורה.
ויש להם ארון קודש יפה, מיוחד לקודש. וה אולם
גדול ומרווח. בשנה שעברה נכנסו לשם
כמאתיים איש ועוד נשאר מקום לשכינה.
גם במלון דן יש אולם די קדוש. בימות ה חול
הוא אולם לחתונות ובר־מצוות׳ ובחגים
הוא אולם לבית־כנסת .״האנשים אוהבים להת פלל
כאן,״ אומרים אנשי דן .״בגלל המיזוג־אוויר,
והאווירה׳ זה חגיגי, וגם צרמוגי. נחמד
מאוד. לא צועקים. מתפללים בשקט.״
לא צריך שם לצעוק. יש סידורי אקוסטיקה
מצויינים. כל שיעול, כל מילמול, מגיע לשם-
יתברך׳ יותר מהר מאשר מבית־הכנסת הכי־קרוב.
היתרון
של בית־הכנסת הולילנד הוא שה תפילות
נגמרות בו יותר מוקדם מאשר בבית־הכנסת.
באחת־עשרה במקום בשתים־עשרה. ה חזן
שלהם עובד פשוט יותר מהר. מספיק יותר
בזמן קצר. עם איכות לא פחות טובה מזו של
האחרים.
חוץ מזה הדיירים של הולילנד יכולים אחרי
התפילה לאכול במלון. לא צריכים לנסוע עד
ירושלים, ולחלל את יום הכיפורים. בדרך כלל
עורכים באולם התפילות פיקניקים. אבל בחג
זה לא נהוג.
גם במלון רנזת־אביב ובמלון המלכים נער כות
תפילות יום הכיפורים על רמה גבוהה. יש
תפילות גם בבתי־הכנסת, אבל התוכנית שם לא
כל כך טובה. בראש השנה כולם הלכו לבתי
המלון. ואומרים שאם גם יום הכיפורים יימשך
כך׳ ימשיכו לפי דרישת הקהל את התוכנית,
ויעשו ימי כיפור נוספים, במשך כל השנה.

סוף סוף ספריי שער שאינו דביק, נטול ריחות לוואי.
בשלם אוסטרליה
באינו כנסת הוא נא?
״לא ייתכן כי כל חברי הכנסת הזאת הם
גלמים ...הם מצביעים כן בכל עת שדורשים
זאת מהם!״ הכריז חבר־הכנסת בזעם.
אחד יצא הח״כ בהתקפה מוחצת על השרים
המאמינים ב״זכותה האלוהית של הממשלה״
ועל חברי־הכנסת הלא־איכפתניקים
שאינם מתערבים במעשי
הממשלה ובמחדליה.
הוא
קבע כי ה־ח״כים
הם ״שוטים
מסכנים״ אם הם מוכנים
לוותר על זכויותיהם
היסודיות לממשלה.

מכונות

פריישער ״בוןסי -ס י ״
המלה האחרונה בשטח הספדיי לשער נשים.
ספריי שער ״בון סי ־ סי ״ אינו דבי?• 0״בון סי ־ סי ״ נותן לשערך גמי שות
ויציבות * .ספריי שער ״בון סי־ סי ״ בעל בושם נפלא ללא ריח לוואי9 .
לבחירתך גם ״בון סי־ סי ״ ״ללא בו שם׳ /המאפשר לך שימוש חפשי בבשמיך.

ספריי שער ״בון ס י ־ ס י ״ הוא ספריי השער ב שבילך
השיא ...השיא ...השיא ...ספריי שער ״סי-סי״!
אנו שיות.
חבר־הכנסת
תקף את מפלגת הרוב
והאופוזיציה גם
יחד. הוא הסביר כי פוקיינדד מדי פעם מכנסות המפלגות
את הח״כים שלהן, קובעות את המדיניות
וכל שעל הח״כים לעשות לאחר
מכן הוא לשמש חותמות־גומי להחלטות
מזכירות המפלגה, מעין מכונות־הצבעה אנושיות.

ייתכן שחברי־הכנסת יקבלו בצורה
עיוורת את תכתיבי המפלגות. חשבתי שהחברים
נבחרו לכנסת על־מנת לקחת חלק
בתהליך החקיקה ...חשבתי שלח״כים יש
תפקיד יותר נכבד בכנסת מאשר הרמת
ידיים אוטומאטית! הגיע הזמן שהעניינים
ישתנו,״ סיים ח״כ את דבריו והתפטר מן
הכנסת לאות מחאה.
דאגות שיגרתיות. הכנסת בה הושמעו
דברים אלה בשבוע שעבר נקראת
בית־נבחרים. משכנה אינו בירושלים אלא
בקאנברה, בירת אוסטרליה.
הח״כ המתפטר הוא חבר מפלגת השלטון׳
צ׳רלם פוקיינדר ,45 ,גיבור־טיים של
מלחמת־העולם השנייה. אחרי עשרים שנה
בבית־הנבחרים נמאס לו לשמש מרים־יד
מכאני, לפי הוראות מצליף־המפלגה.
הוא קיווה כי התפטרותו תוציא את חברי
בית־הנבחרים משיגרתם, תחדש בהם את
רוח הפרלמנטאריזם ־־ האמיתי, בו נבחרי־העם
דואגים יותר לטובת העם מאשר לטובת
המפלגה.

ארצות הבריחו
לא בר כך נעים

יפו

העתיקה

מזמין
אתכםהצ עירי ם
(ואת כל הצעירים ברוחם)

ל ב לו תולר קו ד
ערב ערב א ת

הר>קוד>ם
החד>ש>ס
משעת חצות
עם תזמורת

״עומר כייאם״
(בני, רוז׳ה ודוד)

מדי פעם יופיעו
בשעות המאוחרות
גם אמנים אורחים

ה מ חי ר — 5.ל״י
(כולל משקה ראשון)
בשעה : 10.30
ח ודש שלישי

רן אלירן

ב־ 20ב ספ ט מבר,

יפתח קורס ערב חדש

טלביזיה מעש ית
6חדשים — כולל תיקונים, כוון, אנטנות
אין צורך בידיעות קודמות באלקטרוניקה

מעבדות

משוכללות.

ב!ד־ב1יבז ורזו־111 בז־דז 3-8 :ו ב בו ק ר 8-4 ,אד־ודז״1ב

׳ גנ־ונ3ו*ר 7נובנית רנו־**-יובביב:
אלנב• 0דעהחושנזל 27 דיטדזן8
ן ליד התחנה המובזית
ליד דיזנגזף

לעובדיצו

למערכתו הנ הלת ״ ה עול ם הז ה״

לצבור ל קו חו תינ ו

ולכל בי ת י שראל

חרוץ 2״ו
׳י׳ ,פנ ת
מרדכי 48
דחי ״י ייי

₪ת-א, יד אליהו, רח י ׳״׳

36598( 13/6

שנה טובה
ומכורכרע

עינעוגרפיה כספי בעינו

ספרי הזכרונות על קנדי עדיין יוצאים
לאור בקצב של אחד לשלושה חודשים.
האחרון ברשימה הוא ספרו של מי ש,-־ד.
סגן־שר־הצי, פאול פיי, חבר־נעורים ומלחמה
של הנשיא המנוח.
הכפר, כמה נעים היה בחברתו. עורר אר.
זעמם של כל בני קנדי. גם אחרי שה־מו״ל
קיצץ יותר ממאה אלף מלים מכתב־היד,
עדיין נשארו בספר הרבה זוטות שלא
לפי טעמם של ז׳קלין וגיסיה.
למשל, הגילוי כי לעתים קרובות היד,
ג׳ון קנדי אוכל את ארוחת־הערב שלו כשהוא
לבוש תחתונים בלבד.

ברית־המועצות
הוודקה האסורה
לסמל החי״ר היתד, תלונה חמורה. היד,
ברור לו כי השירות בצבא הוא לא בדיוק
בילוי בגן־עדן. לכן הוא גם לא ראה כל
רע בכך כאשר קרובי חיילי מחלקתו שלחו
לחיילים חבילות עם בקבוקי־מים־חמים לקראת
החורף המתקרב.
אבל זה שבקבוקי־המים־החמים היו ממולאים
בוודקה — זה כבר לא היה בסדר.
בירה כלחם. זאת היתד, אחת התחבולות
לעקיפת הצו האוסר משלוח משקאות
אלכוהוליים לחיילים סובייטיים. הסמל ידע
לספר גם על בקבוקי־יין בחבילות־שי בעלות
דפנות כפולות ואפילו על מיקרה של בקבוק
בירה שנאפה לתוך כיכר לחם.
הסמל זיהה את מבריחי המשקאות כהררי,
דודי ודודות החיילים. ואם אלה סבורים כי
ה עול ם הז ה 6ז 5ז

לגימה אחת לא תזיק לחייל שלהם, ד.רי
אינם אלא טועים.
הזכיר הסמל־הקפדן: השתייה אסורה על
החיילים מסיבה פשוטה. היא מביאה לעבירות
על המשמעת הצבאית.
ועל־מנת שלא לשים מכשול לפני חייליו
הצמאים, ביקש הסמל, בסיום מכתבו־תלת־תו,
לעיתון משרד הבטחון, הכוכב האדום,
עוד דבר קטן אחד מקרובי החיילים: אנא,
אל תזכירו אפילו את המישתאות הנערכים
בבית, במכתבים לבנים הצמאים המשרתים
את המולדת.

דנ מרק
התחרה דא רעה

באביב הבא היא תינשא לדיפלומט הצרפתי,
הרוזן הנרי מארי ז־ן אנדריי דה־לאבור
דה־מונפזה. בינתיים היא מרותקת
לקופנהאגן ולהשתלמויות האינסופיות שלה
לקראת היום בו תהיה מלכת דנמרק. כי
יורשת־העצר מרגרם, בת ה־ ,26 לוקחת את
תפקידה העתידי ברצינות.
כבר עברו הימים בהם היתד, הגדולה
ר סגן־מישנה מרגרט
לאלבני יתרון רבע מטר

בשלוש בנות המלך פרדריק• נוהגת לומר:
״זה משעמם נורא להיות נסיכה!״
גס סייפנית. היום המקצוע מעניין
אותה נורא. היא סיימה את לימודי המשפטים
באוניברסיטה (חוג ראשי: משפט
תחוקתי ומינהלי) .היא הפכה להיות אחת
הסייפניות הטובות בסקנדינביה, בה ספורט
הסייף מקובל כל כך.
ובעבר היא אפילו ניסתה להתאים לעצמה
בעל שיתאים לגובהה ( 1.83 מטר) .היה זה
הנסיך האלבני לקה, בן המלך הגולה זוגו,
שכמעט והקדים את הרוזן הצרפתי. אחרי
הכל יש לו יתרון של רבע מטר על הצרפתי
( 2.10 מטר אלבניים לעומת 1.86
צרפתיים).
דל! ג בו ה ה. כדי למצוא עוד יותר חן
בעיני נתיניה לעתיד כמעט ועברה מרגרט
הקיץ ניתוח בעצמות הירכיים לשם קיצור
גובהה. אבל דעת־הקהל הודיעה לה בצורר,
ברורה: הדנים מעדיפים מלכה גבוהה.
אחר שביטלה את תכנית קיצור־הגובה
החליטה לקיים תכנית גובה אחרת: קורס
קצינים בחיל האויר הדני. מרגרט הקדישה
את החודשים האחרונים ללימודים הצבאיים,
אותם סיימה השבוע בדרגה של סגן־מישנה.
התחלה לא רעה בקאריירה צבאית שתביא
אותה, בתוקף תפקידה, ביום שתעלה
על כס־המלכות, לדרגת המפקד הכללי של
הכוחות המזויינים של דנמרק.

כדור הארץ
• וכיתתו טיליהם למכושים.
בהא־טין, צפון ויאט־נאם אספו הכפריים 27
טון של רסיסי טילים אמריקאיים, מסרו
אותם לחרשי־הברזל המקומיים, שיצרו מהם
16 אלף אתים ומכושים.
.שתי האחיות של יורשת העצר הן
אנה־נזרייה , 19 ,הנשואה זה שנתיים לקת־סמנטין,
מלך יוון ובנדיקטה , 22 ,העומדת
לשאת את יורש העצר הנורבגי, האראלד. י

ה עול ם הז ה 1516

סיבובית כפולה ; הוא חותך ירקות בגדלים שונים, מקצץ, מרסק ומקלף — מתפוחי־אדמה
עד אפונים ; ״קנווד שף״ סוחט מיץ מהדרים והופך גזר למיץ מרווה ; הוא פותח קופסאות
וטוחן קפה; הופך ירקות ופירות למזון לתינוקך: טוחן בשר ודגים (טחינה גסה או דקה);
מסנן פירות לריבות ולפתנים — ועושה הכל במהירות.
א רו חו ת נפל או ת, מ שפחה מאו שרת — וכל זאת בתנועה קלה של אצבעותיך.

להננת מיזי ירקות

לטחינת קפה

לקיצוץ!רקוח

לפתיחת קופסאות

לסחיטת מיזוהדרי

וסמע מניו

לחובבי ספורט
ברשותנו מכוניות חדשות חדשים ומסלולים
בטיחות ונוחיות לנוסעים

״ קא ר טי נ ג״
הספורט העממי
מגרשי התערוכה
פתוח מ־ 5אחה״צ
אוטובוסים .42 ,25 ,27 ,22 :

ששה מיליונרים

מהד שר ישראל־ והמשסוה
נאלצה להתערב
ד;י פן־אב