גליון 1517 מתאריך 27 בספטמבר 1966

שנה

י״ג תשרי תשכ״ז27.9.1966 ,

ס כנ ת מלחמה!

ה מ חי ר 120 אג׳

בשבועות האחרונים העסיק הזה אל־עאלם
-המהדורה הערבית של העולם הזה,

את מרבית העתונים במדינה. כולם כתבו
עליו בהנאה.
הסיבה לכל ההתעניינות הזו היא מלה
אחת :״בוגד״ .מלה זו הופיעה במאמר,
שכתב ראש־המערכת של הז ה אל־עאלם,
סמיח אל־קאסם, אודות העסקן האלג׳יראי
עבד־אל־ראזק עבד־אל־קאדר, עם בואו לביקור
בארץ. כתב אל־קאסם :״היזהרו מבוגר

ביקשתי ממנו להוציא את המלה הזאת.
גם אורי אבנרי, בעורך ראשי של שני השבועונים,
הצטרף לבקשה זו. טענו, שלא
ייתכן, כי ישחמע שאדם זה נקרא בוגד
מפני שהוא קורא לשלום ישראלי־ערבי. לא
ייתכן לקרוא לו בוגד גם בשל דעותיו הפוליטיות
— תהיינה מוטעות כאשר
תהיינה.
מן המלה הזאת גם משתמעת נימה
שוביניסטית, שאין מקומה בעתון כמו
שלנו, הנאבק בחירוף־נפש נגד חוסר־סובלנות
מטעמים לאומיים־כביכול. שכן לפי
אותו קנה־מידה, יכולים גם אורי אבנרי וגם
אני להיקרא בוגדים, בשל כפירתנו בכמה
מן התפיסות היסודיות של מנהיגי מדינת
ישראל.
סמיח אל־קאטם הגיש את התפטרותו,
ויחד עמו התפטר גם עותמן בראנסי, שעסק
בעיקר בתירגום.

המערכת הערבית, ששניים מאנשיה המרכזיים
עזבו אותה ללא הודעה מוקדמת,
עשתה אחד המיבצעים הבולטים ביותר ב־עתונות
הערבית בישראל: בכוחות מאו לתרים
— תוך הסתייעות במתנדבים שהציעו
את שרותם החל מכתיבה, הבאת
ידיעות מכל חלקי הארץ והגהה בדפוס —
היא הצליחה להוציא את הגליון השוטף של
השבועון, במועדו.
בתנאים אלה היו בעתון כמה שגיאות־סימון
ושגיאות־דפום — עובדה שזכתה, ל־תשומת־לב
מאושרת של כמה כתבים
חשובים לעניינים ערביים, בעתונות היומית.
מאז התארגנה המערכת הערבית מחדש,
והעתון יצא כסידרו. כאשר חלה הפסקה
של שבוע, בגלל החגים, מיהרו פרשנים לשאול
בעתוניהם אם זו אינה הפסקה סופית.
כאשר הופיע הגליון הבא כסידרו, לא מצאו
לנכון לציין זאת.

יכולנו להמשיך במאמץ הזה, ולהעמיד
פנים כאילו מאומה לא קרה. אבל החלטנו,
כי עלינו לערוך חשב1ן־נפש נוקב, הן על
אופיו של הזה אל־עאלם כפי שהתגבש
במשך שבעת חודשי הופעתו, והן על אופיו
כפי שהוא צריך להיות. הגענו למסקנה, כי
יש לשנות בו דברים יסודיים רבים, להעמיד
בראשו אישיות של ממש.
דברים אלה דורשים זמן. החלטנו לבצע
את השינויים מבלי שנהיה נתונים תחת
לחץ של הופעה שבועית שוטפת — הכרוכה,
אגב, בקשיים טכניים גדולים פי
כמה מאשר הופעת המהדורה העברית. לכן
הודענו, בגליון שהופיע השבוע, כי בעתיד
הקרוב יהפוך הזה אל־עאלס לירחון, עד

ואז ישוב

ויופיע

לגמד התיכנון־מחדש,
בשבועון.

בכל הפרשה של הוצאת הזה אל־עאלם
יש נקודה המחייבת מחשבה. כבר הופיעו
בארץ עתונים בשפה הערבית, שנסגרו כעבור
תקופה כלשה,י. המשותף לכל התופעות
הללו היה, כי עתונים אלה הופיעו
תמיד זמן קצר לפני הבחירות — ונסגרו
מייד אחריהן.
ואילו הזה אל־עאלם הופיע דווקא מייד
אחרי הבחירות לכנסת. כי מאז הופעת
תנועת העולם הזה — כוח זזדש כגורם
פוליטי, ידענו שהוצאת שבועון בערבית
עלולה להתפרש כאחד מאותם נסיונות מפלגתיים
שקופים לרכוש קולות ערביים.
לכן דחינו את הופעתו — אותה תיכננו
במשך שנים — עד לאחר הבחירות. וזאת
כדי לשים את הדגש על עובדת־הייסוך
של הזה אל־עאלם: כי איננו בטאון מפלג
אלא עתון אינפורמטיבי לוחם.
ידענו מראש, כי רבים הסיכויים שיר.
כסף. אבל היינו מוכנים לכך, מתוך אנ
שהמאבק על השלום חייב להיות דדלש*
אבל גם היעד הזד. היה כפוף ל תנ אי הן

שהזה אל־עאלס יהיה עתון טוב• .י־ולא
כמעט־טוב.
שאפנו — ואנו שואפים — להוציא בישראל
עתון בשפה הערבית, שלא יפול
מן העתונים המופיעים בביירות או בקאהיר.
ערים, בהן אנו מקווים כי יבוא יום ו הז ה
אל־עאלם יימכר בגלוי וביסטונות. אגב,
הזה אל־עאלם הגיע בקביעות לערים אלה,
וליתר ערי המרחב, והונח על שולחנם של
המדינאים החשובים ביותר.
לכן, כאשר ערכנו את חשבון־הנפש,
הגענו למסקנה הכנה כי הרמה אינה בדיוק
כפי שאנו רוצים. לכן החלטנו, כי מוטב
לרווח את ההופעה, להכין את המערכת
החדשה ביתר קפידה. ואז נשוב ונופיע
במתכונת ובדמות, שתשקף בעיני קורא־הערבית
בארץ ובעולם בבואה נאמנה של
העולם הזה, ספי שאתה מכיר אותו מזה
16 שנה.
לא רק אתה מכיר את העולם הזה 16
שנה, אלא גם עיתונאי ישראל.
וכך קבע בסימפוזיון שפורסם בשבוע
שעבר בספר ה שנה של העיתונאים, אחד
העיתונאים החשובים בארץ:
אין להתעלם מן הה שפעה הגדולה שהיתה
ל שבועון זה (העולם הזד ),על ה ע תונו ת
בישראל בכללה. יש עמי מחקר, שח שבתי
לפני שנה לתת אותו לספר־השנה של ה־עתונאים,
באיזו מידה העולם הזה נתן
והכתיב סגנון לע תונו ת בארץ הזאת. הוא
נתן סימניו גם מבחינה ל שונית וגס בצורת
העריכה.
אני לא שוכח כי את דוש ואת סילבי
קשת נתן לנו העולם הזה ואילו אלה אשר
לא באו ממש מ מנו, קראו או תו והם
מחקים או תו במידה רבה.

תזכיר
• עיריית הרצליה.

החקירה של העולם הזה 1508 הרצליה שוקעת בבוץ,

גילתה את כל ליקוייה של ההנהלה הכו שלת של העירייה ברא שות פסח יפהר.
ה שבוע, אחרי ש שותפי הקואליציה התחילו עוזבי ם את הספינה הטובע ת, הסיק
יפהר את המסקנה, הודיע על ה תפ טרו תו מרא שות העיר.

310 ך ויו 11ם )5100
תנלכים 111ב׳ ביתד
^ין ט ל ) 5x00
תזוג בך, ביס• הטעם, וודקה או 1
בנו ס מיץ חנפוזים או ^ועובוביונ 1״ ס 1פרטיי
ט תיה מחנה מ אץ במות!

• סעי 2 4ח״כ אורי אבנרי דרש בנ או מו בי שיב ה הרא שונה ב מי שכן הכנסת
החדש, לבטל את סעיף 24 בחו ק היסוד המוצע (הממשלה) .הסעיף אוסר את פרסום
דיוני והחלטות הממ שלה וועדות השרים. ה שבוע התכנסה הנהלת האיגוד הארצי
של העיתונאים, הודיעה על התנגדות ה הנמרצת לסעיף זה, פנתה לכנסת ״לא לתת
יד לאי שור סעיף זה״.
• רינה איתני. כאשר התפוצצה פר שת עסקנית מפא״י בנצרת, רינה
איתני, ומשרד הפנים סרב להוציא את דרכונה בטענה כי אזרחו ת ה הי שראלית
אינה יכולה לגרוע מחוק ה שבות (אמה אינה יהודיה) ודרש כי עליה להתגייר,
גילה העולם הזד, כי איתני תעבור טקס גיור לאחר שוך הסערה וכניעת משרד
הפנים. ה שבוע עברו איתני ו שתי בנו תי ה את טקס הגיור בבית־הדין הרבני בטבריה.

העולם הזה 1517

מכתבים
כל הנגב נמל -כל הארץ חון?
בהתייחס לכתבה ,,תעלת סואץ הישראלית״
(העולם הזה ,) 1512 ברצוני לציין
כי עוד בשנותיה הראשונות של המדינה הגי״
תוכנית כוללת ומקיפה, בעלת ארבעה
נים, אשר לה צד־מדיניים,
כלכל־כטחוניים
התו־
׳^חלקם את ה־
,כתבה הנ״ל.
התוכנית העל
כל שלא
פירסמתי מעולם,
אך חברי דאז
— ירוחם שפיגל,
שמואל קוסמן ואחרים
— באו בסוד
זה וראו על קיר
חדרי את מפת הארץ
ועליה סימוני
השלבים השונים בצבעים שונים.
בשנת 1956 גיליתי את תוכניתי לד״ר
בראוור, אשר עודד אותי לפעול למען
מימושה. רק ב־ 1960 העזתי ושלחתי את
השלב הראשון לשר־ר,פיתוח, ואת תשובתו
השלילית והבלתי־מעודדת הריני מצרף בזה.
שנה לאחר מכן, לאחר שפורסם בעתו־נות
כי הירדנים מתכננים תעלה מעקבה
לים־המלח, קברתי את תוכניתי עמוק בתוך
ניירותי, מתוך עגמת־נפש וכאב־לב. לא
הייתי נזכר לחפש ולעיין בחומר הנ״ל,
אילולא כתבתכם בנושא.
לאב

י ל, חיפה

הקורא רז 32 יליד גרמניה, חוב ש כיפה
ומורה לפי מקצועו, הושאל ב־ 1964 למשרד
החינוך האתיופי, כדי להנהיג בין התלמידים
שם פעולות תרבות ולימוד לאחר שעות
גם חי דון ת נ ״ן ארצי, ש ההוראה,
אירגן
המנצח בו הוטס לישראל לחידון התנ״ך
הבינלאומי (העולם הזה .)1403
בין שאר פעולו תיו בא תיופיה: הנהגת
כתיב חדש לשפה האמהרית. הכתיב נבדק
על־ידי מומחים ו הונ הג באורח נסיוני במספר
בתי־ספר שם, עתה שוהה רז בגרמניה,
משלים את עבודת הדוקטור שלו
במדעים פוליטיים.

צור שלום וקלפים
מי שרוצה להיווכח במו עיניו כיצד
משפיעה האבטלה, כבר בשלביה הראשונים,
על הנוער, שיבוא
לביקור בצור־שלום.
כבר בשעות היום
מתארגנות הקבוצות
למישחקי הקלפים,
הנמשכים שעות ארוכות.
כמובן שמשחקים
על כסף.
בין הקורבנות של
מגיפת הקלפים בשכונתנו
מצויים גם
מבוגרים, ואפילו אבות
לשבעה ועשרה הררי ילדים.
המועצה במקום
היא חסרת אונים, ושמה של צור־שלום
יוצא לשימצה, לדאבון לבי וליבם של רבים
אחרים.

אשר הררי,
התותח הזה

טיט

טיפוח נגו ד *

זמן

א מו ל זי ן של טמבור מתיבש מהר. חסל סדר
המתנה עד שיתיבשו הקירות. יום צביעה עם
א מו ל זי ן אינו עוד יומיים של בלבול-ראש. עד
שהצבעי גומר את החצי השני של הקיר אפשר
להחזיר את התמונות לחצי הראשון, לסדר את
הרהיטים במקומם ולשכוח את כל הענין.

צור־שלום, חיפה

לשכוח י — לא! הקירות המרהיבים בצבעם הרענן,
התוסס, החי, יזכירו לן כי בחרת בבחירה הנכונה—
בחרת ב א מו לזין של ט מ בי ר. טמבור לנוי והידור.

שמעון פרס דווקא נראה טוב, כשהוא מח־

טכזבור

נ!\(1ת טכזבור־

רכץ והתותח
זיק בידיו את הטלסקופ
הזה, הדומה לתותח קטן

העולם הזה 1517

הארוך של העולם
(העולם הזה .) 1516
(המשך בעמוד )4

מכתבים
(המשך מעמוד )4

אבל איפה הרמטכ״ל, שגם אותו הזכרתם
כמי שבחן את הטלסקופ שלכם לפני כשנתיים?

עקיבא
ציון,

תל-אביב

חרם תרבותי
בשנת תשכ״ו ערכו כמה מעתוני ישראל
שפטים בצמד אסתר ואברהם עופרים, על
שכאילו השמיעו דברים לא־פטריוטי
קום מגוריהם הזמני בגרמניה.
זה כחצי שנה, מאז אותה התקפה
מנית צרת־לב וצרת־מוח, אין משמיעים ב־קול־ישראל
ובגלי־צה״ל את תקליטי העופרים.
חרם
תרבותי זה מהודה תעודת עניות
לעתונאים הישראליים, לאנשי השידור ולעם
היושב בציון.

חנן יקינטץ,

חו לון

המשפחה הבינלאומית
כשכותבים על ילדי הבוהימה החדשים
(העולם הזה ,) 1513 מן הראוי הוא לחרוג
אל מעבר לגבולותיה המצומצמים של הבו־

שמע ממני !
זה טכסי פצצה, תסתכל איך הדלתות שלו גדולות כמו שער של מכגי יפו,
תראה, איך יש מקום שמה בפנים יושבים פאנאן, כמו בהיכל התרבות, אף
אחד לא לוחץ בברכיים של השני אם הוא לא רוצה*
והריפוד, תראה את הרפוד במו אצלנו בסלון, אבל לא צריך לשים עליו ניילון
לכסות בי הוא חזק מאד.
תסתכל עלי איך אני נראה, עשיתי עד עכשיו ששה רונדלים תל־אביב— חיפה
כאילו לא נסעתי בכלל, הנוחיות לנהג בטכסי הזה במו בכורסה בבית על־יד
הרדיו, וההגה מסתובב במו חמאה.
תשים רגל פה, זח הקלאטש, הא ! ואיך הברקס ז תתכופף מפה תראה א ת
הבק״אכס* עם טכסי כזה אני מסתכל על המוסך מבחוץ אף פעם לא נכנס
בפנים, אולי רק בשביל להוציא את העיניים של הגרז׳ניק.
מנוע בזה עושה שמחה בלב של הבן־אדם איך שהיא יושבת על הכביש באילו
דבוקה אליו עם פלסטר.
נחש במה האורך — ן מבפנים כמו אוטובוס תיירים מבחוץ רק חמישה מטר.
אתה יודע זה טכסי ממש, בונים אותו בהתחלה בתור טכסי לא חותכים
ומלחימים. מה שיפה — לא משנים את הצורה שלה והמוכר אמר לי שאפילו
לג׳ונסון באמריקה יש א חת כזאת.
השם שלה ! בל אחד יודע, השם שלה — צ׳קר, טכסי צ׳קר ואתה יכול לקחת
אחת כזאת אצל קרסו, ריבל 24 כשאתה בא מגשר ראש פיגה ברח׳ המסגר
תקח פניה ראשונה שמאלה וכדאי לך, כל הלב שלי אני שם בשבילה.

אב טופול וכנו

אב רינגו ובנו
הימה הישראלית, ולכלול בכתבה את כל
המשפחה הבוהמית הגדולה, שהיא בינלאומית
במהותה.
הבוהמים האמיתיים לא מכירים בכל השטויות
האלה, כמו גבולות, או עמים, או
גזעים.

ז׳אן פונטין,

׳ל מדו
[ודיא3 ,חלת־בנ>מ>ן , 2טל 47 .ג* $4זז >פ ה, ד! 0לוץ ,27 טל>265 .

למבוגרים :
אנגלית -גרמנית בשפות עברית, אנגלית, גרמנית,
צרפתית

לתלמידי בתי הספר :
עד לכתות
אנגלית מ־ס 8 ,
ר, ז׳ ,ח, ולכתות ט׳ ,י׳ ,י״א, י״ב
נעמס^ו £ס 1א 08120מ

כרגע בישראל

ילדי בו הי מ ה באר׳ן ובעולם — ראה תמונות:
חיי ם טופול, רינגו סטאר וילדיהם.

תורת התגמול
התקפת אנשי מס־הכנסה על ערביי אבו־גוש
(העולם הזה )1515 היא מחפירה ומבישה.
כלום
היו נוהגים באותן השיטות גם
כלפי כפריים אחרים בסביבה, כמו אנשי
מעלה־החמישה וקריית־ענבים?
כלום זהו הגמול לאנשי אבו־גוש, על
עזרתם ללוחמי השיחרור היהודים ב־1948
ולפני כן?
האם יגאל אלון, למשל, שישן פעם בביט-
חה באבו־גוש, כשאנשי הכפר סיכנו את
עצמם ולא חששו מאנשי הכנופיות, לא
חייב לפתוח את פיו ולמחות על כך בממשלה?

מרדכי
זהר,

אשדוד

כניד עפען ז
הבוז לכל אותם עסקני מפא״י, שרק
עכשיו אזרו אומץ כדי לנקום במנהיגם
העולם הזה 1517

הנערץ מזה שנים רבות, דויד בן־גוריון !
כל השנים פחדתם ממנו, ועתה, כשאין
בידיו כוח, אתם מרימים ראש.
למה מנהלי משרד־הבטחון לא הסכימו
לארגן את החגיגות למענו? הרי אילו הביע
בניד עפעף את רצונו לכך, לפני שלוש
שנים, למשל, היו הם הראשונים להעמיד
את כל המדינה על הראש, כדי לציין את
יום הולדתו השמונים של יוצר צה״ל, מנצח
סיני, איש הבטחון וכו׳ וכו׳.
האם כל התארים הללו כבר לא מגיעים
לו עתה, כשהפך לאזרח פשוט בשדה־בוקר,
ולמנהיג מפלגה קטנה?

אביגדור הכהן,
אתה וגב אני

ירושלים

אינני יודע מדוע, אך כל פעם שמזדמן
לידי העולם הזה, מתעורר בי הרצון לשוב
ולהתווכח איתך, אורי אבנרי.
אתה הצלחת להיות חבר־כנסת, ולזכותך
יש לציין שאתה מרבה
לבקר בכנסת,
מעורר ויכוחים, וממשיך
לפגוע בכמה
מהנכסים הקדושים
ביותר שיש
לעמנו.
אגע הפעם בנקודה
אחת בלבד.
קראתי בגליון מיום
י״ח תמוז תשכ״ו —
שומו שמיים! תאריך
עברי בגליון העולם
הזה — 1505 שאתה
מתנגד בכנסת לתאריך
העברי. מה קרה? — הממשלה השתמשה
בתאריך העברי במקום בתאריך הכללי.
מה יש, אורי? מה הרע בשני התאריכים?
מצד אחד בנים אנו לעם היהודי (גם אתה
וגם אני) ,ומאידך מתנהלים החיים במדינה
על פי הלוח האזרחי, המקובל בעולם כולו.

אז מה האסון? האם בגלל זה תלושה
ישראל?

אליעזר נ 1ה,
תקיפה בעורף*

פתח־תקווה

עד עתה חשבתי אתכם לברי־סמכא בענייני
המרחב, אך עתה התחלתי לפקפק בכך.
הסיבה: הכתבה במדור
במרחב, ,מוות
לאחים״ (העולם ה זה
,) 1514 המספרת
כי כבר ב־ 1942 הציע
עבד־אל־נאצר לחסן
אל־בנא לאחד את
יחידות הקומנדו של
האחים המוסלמים עם
יחידות הקצינים החופשיים
והמשטרה,
כדי לתקוף את הסבא
הבריטי בעורפו.
האם
באמת היו
הקצינים החופשיים קיימים כבר אז?

שאול כהן,

רמת-גן

שנה טובה
שנת ברכה לעתון ולתנועה.

אורה ושמואל בר־עוז,

חו לון

שנה טובה, שנת שלום!

נביה קאסם,

שנה טובה.

כפר ראמה

משה פישר,

תל-אביב

הגברת הכוח החדש בשנה החדשה! כה
לחי!

אברהם בנכנישתי,

רמלה

מיטב הברכות.

הלן וששון גרשוני,
למען מדינת החתולים

אשדוד

לארנב כרסומי, שהשמיץ את החתולים

חברי אירגון ההגנה החתולית
במכתב למערכת (העולם הזה ,) 1516 ולכל
ידידיו המהלכים על שניים, בין אם הם
סתם בני־אדם ובין אם הם רוצחים מעיריית
תל־אביב: לא ניתן לכם להשמידנו! נילחם
עד טיפת הדם האחרונה! נאבק בצפורניים!
השבוע, אי־שם בגוש דן, הקמנו את
הגרעין הראשון לארגון ההגנה החתולי,
כדי לאמן את גורינו הצעירים להגנה עצמית.
אנו
נכה אותכם לפי השיטות שלכם. אל
תזלזלו בנו. גם אתם התחלתם בהגנה עצמית
מצומצמת, עברתם להגנה מקיפה, ר,מ־שכתם
בהתקפה, וגמרתם בכיבושים ובהקמת
מדינה. נלך בדרך זו וננצח. מיאו! מיאו!
מיאו!

אירגון ההגנה החתולית,
דרד חדשה

ברצוני להזכירכם: הולך ומתקרב המועד
של מלאות עשר שנים למלחמת סיני. מתרבים
המדינאים, הפרשנים, החוקרים ואנשי-
הצבא, שאומרים עתה את אשר אתם אמרתם
כבר אז: מדיניות הבטחון של ישראל, שהת
שומר
על צורתו ה מ קו רי ת
לאורך ימים, הדוד ונוח,
קל לקיפול.
מעוצב ע י

להשיג אצל

א חני ר
ב תי ה או פנ ה
ה ר אויי םלאמתך

ד?10
ה ס ריג ה מו של ם ללא ב עיו ת

6 ׳ 0101614ז 0ד) ז 6516ץ 01ץ זס) < 1ז3וח

• 09א -

אי־שס

פתחה דרך פעולות התגמול והגיעה לשיאה
בסיני, פשטה את הרגל.
הגיע הזמן לדרך חדשה במדיניות הישראלית.

איתמר
ברגר,

תל-אביב

מה יפית
אורגיית ראש־השנה של המיליונרים מחו״ל
ובנות ישראל (העולם הזה ,) 1516 מוכיחה
כי עדיין לא השתחררנו מנחיתותנו בפני
הפריץ, ועדיין רוקדים אנחנו מה יפית בפני
הגביר.

מרדכי כרקוכיץ׳,
טעות לעולם צודקת

חדרה

גם מלחמה זו הוקפה במסמכי ־עשן
סמיכים של מליצות וסיסמות (העולם הזה
.) 1515

ש. י .בן־אברהם,

חיפה

זכות קדימה במדור זה תינתן
למכתביהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למכתבים.

בעולם
סין!
השחיין והנהר
המהפכה התרבותית הגדולה ממשיכה להשתולל
בסין. אם כי פה ושם הושמעו
המילים הסיניות הראשונות הקוראות למיתון
פעילותם התרבותית של המשמרות האדומים.
אך השבוע זכתה המהפכה לעידוד
נוסף מגבוה.
היה זה מינוייה של החברה צ׳יאנג צ׳ינג
לסגנית ראשונה של
מנהיג המהפכה. החברה
צ׳יאנג, בת הארבעים
פלוס, ידועה
יותר כגברת מאו
טסה־טונג.

ענן וגם תפוח.

צ׳יאנג, הצעירה ב־כמעט
30 שנה מ־מאו,
היא בת־איכ־רים
שנולדה בשם
לי צ׳ינג יון (ענן
התכלת) .כאשר הפצ׳ינג

לשחקנית־במה
בשנחיי, שינתה את
שמה ללאן פינג (התפוח הכחול).
השינוי הסופי בשמותיה ובחייה חל בשנת
, 1938 עת הצטרפה למפלגה הקומוניסטית
ונטלה לעצמה את השם צ׳יאנג צ׳ינג
(הנהר הירוק) .אז פגשה גם את מאו טסת־טונג,
שהסתתר באותם ימים במערות יינאן
שבצפון הסיני הרחוק, מפני יריבו, צ׳יאנג
קיי צ׳ק.
מאו הוא, כידוע, חובב נהרות מושבע,
כפי שהוכיח שוב לפני כחודשיים, בעת
מישחה היינג־טסה ההיסטורי שלו. הוא התאהב
בנהר הירוק. גרש את אשתו השלישית
ומאז הוא ואשתו הרביעית, צ׳יאנג, שוחים
באושר תחת ענני התכלת של סין.
גרמניה המילה הגואלת
הרופא הגרמני היה ענייני מאוד. הוא נאם
בכנס השתלמות של רופאים גרמנים, הציג
שיקופית אחר שיקופית, הוכיח כיצד ״אפילו שוכחים אקדמאים
לעיתים לרחוץ אזורים
מסויימים בגופם.״
בכך
לא נסתיימה
מלחמתו של ד״ר
ותר קיסלינג, הרופא
הראשי של מרפאת
האוניברסיטה
בהיידלברג, לשיפור הגופנית ההיגיינה
בין הגברים הגרמנים.

לכנות־ה־זוג.
לדוקטור היתד,

הצעה מרחיקת־לכת הרבה יותר. הוא הסתמך
על סטטיסטיקות רפואיות אמריקאיות. לפיהן
נימולים כמעט תשעים אחוזים מכל הזכרים
היילודים הלא־יהודים.
טען ד״ר קיסלינג :״המילה חוסכת לנער
ולצעיר המתבגר הרבה צרות. המילה היא
פעולת־המנע הפעילה ביותר למחלות עורלה
ואשכים. במיוחד עלולה המילה למנוע את
סרטן אבר המין.״
סיים הדוקטור, בהוכיחו כי דאגתו לא
נתונה רק לזכרים, אלא גם לנקבות :״יש
לשער כי המילה אצל הזכרים גם מונעת.
את סרטן הרחם אצל בנות־הזוג שלהם בעתיד!״

כדור
הארץ

ד 1ב ק רו־יאל

סרסו ד־ר •עקבסון

1£5ז 6 211£ 010 א|<) 70

• שוטר, שמור על עצמך= :־
האנובר, גרמניה, ביקרו גנבים בתערוכת
כנם השוטרים הבינלאומיים, בו השתתפו
עשרת אלפים שוטרים, נטלו מן הדוכן האמריקאי
שני סמלי־שוטרים מוזהבים! מן
הדוכן הגרמני — רמקול ואקדח ומדוכן שטרות
הכסף המזוייפים את שטר הכסף די־לא־מזוייף
היחיד שהיה שם.
• טיסות־זכר. בוושינגטון פסק אגף
התעופה האזרחית כי חברת תעופה רשאית
למנוע, מטעמים סאניטריים, את הטסתם
של נוסעים יחפים, אבל אינה רשאית
למנוע הטסתם של נוסעים־זכרים העונדים
עגילים באוזניהם.
העולם הזה 7וצו

ה 1־1־ 1ן:

* 13א יהיה חלקי עם אותם שרקדו
סביבו אך אתמול, והמסרבים כיום להקים
במת־עץ לחגיגת יום־הולדתו.

איני יבול לכבד את אותם שהשמיטו
אתמול את המילה ״את״
מבל מיסמך -והמסרבים ביום
לתת לו גישה לאותם המיסמבים
עצמם.
לחמתי בדויד בן־גוריון מאז הצטרפתי,
בגיל ,14 לארגון הצבאי הלאומי. לחמתי בו,
כעורך השבועון המסויים, כאשר הוא היה
בשיא שלטונו ואונו, וכל פיקפוק בגאוניותו
נחשב לחילול־הקודש.
הייתי נלחם בו גם כיום, אילו היה קיים
שמץ של סיכוי שיחזור לשלטון.
הייתי נלחם בו ללא שינאה, כפי שעשיתי
אתמול.
לכן יש לי הזכות לומר, בלב שלם ובפה
מלא:

גם לכבד את יכולתו של בן 70 להתלהב
מתגלית חדשה, להתרגש כנער.

צעיר ממנו ב 30-שנה, מייושן הרבה
יותר ממנו?

הלוואי והיתה תבונה בזאת לצעירים
האפורים כל*בך, הפרוזאיים
בל-בך, הדומים לעצים מיובשים
עוד לפני שהניבו פרי ראשון.

בן־גוריון מרבה לבקר בכנסת. ב־
^ חוש הדרמאתי האופייני לו, הוא בא
כשאין מצפים לבואו, ונעדר כשבואו צפוי.

אך ברגע שהוא בא -משתנה
משהו בבנסת.

ערב יום הולדתו ה־ 80 גילה, לפתע, את
בעיית ערביי ישראל. הוא הזמין אליו
עסקנים ערביים, משוחח עימם בלהט, חוקר
ושואל.
אפשר לראות בכך סימן של צביעות.

לא רק מפני שכל החנפנים מאתמול מוסיפים,
כמעט בעל כורחם, לכרכר סביבו גם
עתה, פשוט מתוך הרגל, למרות שהם
משמיצים ושונאים אותו.

איני סבור כי בן־גוריון הוא הוגה־דיעות
או כוח אינטלקטואלי מופלג. אך בהשוואה
לאחרים, הוא ענק הרוח. היה תענוג להתמודד
עימו.

אני נהנה ממנו.

אני מאחל לו עד מאה ועשרים.

ואילו ביום, בעולם של גמדים,
אתה מרגיש שגם אתה מתגמד
איכשהו.

ף* שאני מביט בו בכנסת, אני רואה
לפני שמונים שנות היסטוריה. הוא
מגלם אותן בגופו.

שמונים שנה!
אני רואה לפני נער בעיירה פלונסק, מקום
נידח בפולין, שהיא מחוז נידח בקיסרות
האדירה של הצאר הרוסי.
נער בסוף המאה ה־ — 19 בעולם שאין
בו מכוניות ומכשירי־רדיו, שאין בו מטוסים
וצוללות, שאינו חולם על אטומים וראקי־טות

אני רואה לפני צעיר בן ,18 הדורך בפעם
הראשונה על אדמת ארץ־ישראל, המתעב את
הקולות והריחות והמיבנים המזרחיים של
נמל יפו.
אני רואה לפני איש שכל עולמו הרוחני
התגבש בימים שצרפתים וגרמנים התחרו
על שטחי־ענק באפריקה, כשהמהפכה הבולשביקית
היתד, עדיין חבוייה בחיק העתיד
הרחוק, כשהבריטים שלטו בגלי הים והאמריקאים
היו בני ארץ אגדתית מעבר לסוף
העולם.

אני רואה בל אלה, ושואל את
עצמי: מה הפלא?
האם פלא הוא שלא מצא תשובה לאתגרים
הגדולים של ימינו — ימי הכלכלה
המרחבית, ימי ההתעוררות האפרו־אסיאתית,
ימי המדינה העל־לאומית והפלוראליסטית?

ואולי דווקא להיפף, הפלא הוא
שלמרות גילו המופלג, למרות ה
שינויים העצומים שחלו במושגי
העולם מאז ימי נעוריו, התקדם
האיש בבל זאת בפי שהתקדם _
אמנם לא די הצורר, אף בבל זאת
לאין •טיעור יותר מבל יהודי אחר
בגילו, יותר מהרבה צעירים שיבלו
להיות כניו ואף נכדיו.

*ש משהו צעיר, כמעט ילדותי, בתר7כובת
הנפשית המסובכת של הזקן הזה
— משהו צעיר, שאינו קיים בלבם של צעירים
ביולוגיים רבים, הממלאים כיום את
הזירה הפוליטית^
בגיל 70 גילה בן־גוריון את דון קישוט
של סרבאינטס, והוא עט עליו כילד שקיבל
את הרכבת החשמלית הראשונה.
אפשר היה לצחוק מזה. אבל אפשר היה

בי אז היה עם מי להתווכח.

היתד, תיזה ברורה ומגובשת, שאפשר היה
(וצריך היה!) לקרוא עליה תגר, לנתח את
פירכותיה, לחלוק על יסודותיה.
זה היה אתגר אינטלקטואלי. זה חייב מידה
כלשהי של אומץ־לב רעיוני ופוליטי.
ואילו כיום אין שום תיזה. יש בליל
של סיסמות סותרות, דייסה של תוכניות
חסרות־משמעות.

איך אפשר להתווכח עם דבר
בזה?

אני מהגב את הזקן הזה.

את ישראל — יום אחרי יום, צעד אחרי
צעד — מדרך־המלך אל עתידה כמדינה דמו־קראטית,
חילונית, פלוראליסטית, ניטראלית,
המשולבת במרחב.
אילו הייתי צריך לעשות זאת שוב, לא
הייתי נוהג אחרת.
ובכל זאת —
לעיתים, ברגע של שיעמום קיצוני בכנסת,
אני מתגעגע אל הימים כאשר עמד הזקן
הזה בראש השלטון.

ן* בך גוריוניזם שייך לעבר. יש להד־
! 8גיש: לעבר. אבל יש גם להדגיש:
הוא שייך .
חותמו טבוע על תקופה שלמה בחיי
המדינה הזאת, התקופה המכרעת בחיי כולנו
— משנת 1947 עד שנת .1963 היא התחילה
ערב מלחמח־תש״ח, והיא הסתיימה
בהיעלם השרידים האחרונים של מלחמת־סיני.
ברגע
גדול אחד, במאי , 1948 היה קולו
של הזקן הזה הקול של כולנו, קולה של
המדינה.

רדד 2זוה
אלא מפני שהוא משהו. מפני
שיש לו מישקל סגולי.

במשך כל שנות כהונתו כראש ממשלת ישראל
לא ביקר אף פעם אחת בנצרת הערבית,
לא סייר בכפרים ערביים, וברוב השנים האלה
לא קיבל אפילו משלחת ערבית. באותה
שעה הגן בלהט על קיום המימשל
הצבאי, והכתים אותנו — שלחמנו לביטולו
— כעוכרי ישראל.
ובכל זאת —

יש משהו מלבב, ואפילו מרשים,
בנכונותו של הזקן הזה ללמוד,
לצאת לדרך חדשה, אחרי ש80-
•בנות חיים 60 ,שנות פעילות ציבורית
30 ,שנות שלטון, בבר
נמצאות מאחוריו.
בן כמה היה — 75 ? 70י — כאשר גילה
את סין העממית, ושוב לא דיבר על כל
נושא אחר?
נכון, זה היה קצת מאוחר. אילו גילה את
סין 10 שנים לפני כן, יתכן והיה טורח
לקשור יחסים דיפלומטיים בינה ובין ישראל,
כשהסינים רצו בכך, ויתכן שזה היה משנה
כיום את המצב במרחב. נכון גם שקשה
ליישב התלהבות זו עם ברכותיו החמות
למשה דיין, אחרי שזה הזיק, בלא־איכפתיות
שאין דומה לה, ליחסי ישראל־סין יותר מכל
אדם אחר.

ושוב, בכל זאת -
מי בקרב דור בניו מכין ביום
את חשיבותה העצומה של סין
בעולם? האם אין משה דיין, ה־

ועל כמה חברים בממשלה ובכנסת אפשר
לומר זאת?
הוא ממעט לבוא, והוא ממעט לדבר.
שמעתי כמה נאומים, ואגזים אם אומר שהתרשמתי
עמוקות. עיקר דבריו הם דברי
קינטור אישיים, סילוק־חשבונות קטנוני, תוך
הצגת תמונה מעוזתת, הגובלת לעיתים בגיחוך.
ובכל
זאת —

אחרי שמיעת עשרות נאומים
רדודים, חסרי מעוף, חסרי עומק
אינטלקטואלי, חסרי אופק, חסרי
חוש היסטורי, חסרי השראה -
יש משהו מרענן בנאומו של זקן
חברי־הבנסת.

זוהי זבותו ההיסטורית, והיא לא
תימחק לעולם.
בן־גוריון לא הקים את המדינה, ואין הוא
אדריכלה, כפי שטוענים חסידיו. המדינה
הוקמה על־ידי שני דורות של חלוצים, ועל-
ידי דור של חיילים. במלחמת תש״ח לא
הכריעו מצביאים גאונים, ולא איסטראטגים
מרחיקי־ראות, היתר, זאת התנגשות סטיכית
של שתי אומות, וניצחה האומה היותר־מגובשת
והיותר־מאורגנת.
אבל בן־גוריון הוא אדריכל המישטר הקיים
במדינה. הוא, כהתגלמות הפוליטית של דור
העליה השניה, תירגם את המאוויים והתפיסות
והדיעות הקדומות של המוני העולים
הציוניים לדפוסים מגובשים של הנחייה
רעיונית ופעולה פוליטית.
מאז נטש את השלטון, לא השתנה מישטר
זה. כמה מגמות בן־גוריוניות מובהקות
הוחלשו ונעלמו. אך שום דבר לא נוסף.

אפילו כשדבריו אינם רציניים, אפילו
כשאין בהם שמץ של חוש־פרופורציה —
יש בהם מעוף. הם מפנים את המבט אל
מרחקים בזמן ובחלל.

ואלוהים יודע במה שזה חסר
בכנסת זו!

ך* יה לי חלק כלשהו בהרחקת הזקן
1 1הזה מן השלטון. איני יודע אם היה
זה חלק קטן, או פחות קטן. נניח זאת
לוויכוח.
אני מאמין בכל לבי שהיטבתי לעשות.
אני מאמין כי המשך שלטונו היה מרחיק

מאמ

אנו ־י ־

הדבר השולט ביום במדינה הוא
מישטר כן־גוריוני ללא בן־גוריון.
והוא יישאר בזה עד אשר יקומו
כוחות חדשים כאמת, שיולידו ויגשימו
רעיון חדש.

ד אז, תישאר רוחו של הזקן הזה
שרוייה על המדינה ועל המישטר בה.
מצתים אנחנו להיאבק בה, לשרשה ולהחליפה
ברוח אחרת.
ובכל זאת:

בל הכבוד לזקן הזה. אין כמוהו.

אבנדי

בגיל עשרים החלים בן־גו ריון (בחולצה
הלבנה, באמצע השורה הרא שונה) לעלות
מפלונסק ארצה, ערך מסיבה לחבריו לתנועה הציוני ת בחצר בית אביו (הנראה מציץ מן
החלון הימני) .האב עלה ארצה ב שנו ת העשרים, נפטר בארץ, ב שיבה טובה, בגיל .87

:1906 נוידה מאבא

:1886 מקום הלידה

דויד בן־גו ריון נולד בי״ז ת שרי תרס־׳ז
בעיירה הרוסית פלונסק, כאחד מחמ ש ת ילדיו
(שלושה בנים, שתי בנות) של כותב־הבק שות, עורך־הדין והמור ה לעברית אביגדור גרין.

ץ* אבא קיבלתי את אהבתי לעם יש־
) 4ראל, לארץ ולל שון העברית. אמא שלי
מתה עלי בילדותי, כ שהייתי בן עשר, אבל,
אני זוכר אות ה היטב סמל הטוהר, ה אהבה,
האצילות האנו שית ו המ סירו ת.״

כך תאר דויד בן־גוריון, שנולד לפני 80
שנה, כדויד יוסף גרין, את בית הוריו ב־פלונסק.
כל תחנותיו הבאות — עד שדה־בוקר,
ידועות היטב.

ך * אי ששכתב ״שולחן
! | ע ם ישראל ושקבע כי
פאטאלי שולט בהיסטוריה
מישחק של כוחות עיזזרים,״

ערוך חדש״ ל,׳לא
הגורל ה־והחיים
אינם
עזב את סג׳רה.

אחרי כמה תחנות ביניים, בסאלוניקי (בה
ביקש להכיר יותר טוב את היהדות הספרדית)׳
קושטא, אלכסנדריה׳ ניו־יורק, חזר
ארצה ללב העניינים:
על הציונו ת לבנות ארץ ולא מו ש בו ת, ליישב
עס ולא מ שפחות, ולא לעתיד לבוא
אלא בי מינו אנו.
את הז כויו ת הא מי תיו תהממ שיו ת על הארץ
לא נקבל מבחוץ העם העברי גופו
ייצור את מולדתו.

קריירה מהירה העלתה אותו ממזכיר ההסתדרות
(בגיל ,)35 חבר הנהלת הסוכנות,
ראש מינהלת העם (הסרום־ממשלה של אפריל
) 1948 ומנהל ענייני הבסחון למכריז

:1924 מנהיג הפועלים
בצילום: בן־גו ריון לוב ש רובושקה

רוסית לבנה, בטקס יריית אבן־הפינה לבית ההסתדרות.

:1907 שביתה בואשוו

את השנה הרא שונה בארץ בילה ביג׳י
בפרדסי פ תח־ תיקוו ה וברא שון לציון,
שם גם ניסה (בשורה הרא שונה, לובש סינור ארוך) לארגן את הפועלי ם להטבת תנאי עבודתם.

:1947 מלחמת העצמאות

באחד מיי שובי הצפון, דצמבר . 1947 לוב ש־המדיס הוא שוטר מ שטרת היי שובים המנדטורית.

אחרי ש מונה שנות עבודה בארץ, החליט
1| 1ר ך *1
ר | 11*1ד 1*1 1

להשתלם ב תורכית ובמ שפטים, התקבל

0 1 1 1 0 0
1 0 1 4
לאוניברסיטת קו שטא עם יצחק בן־צבי (העומד ב שורה ה שנייה ליד ביג׳י, העונד עניבת־פרפר).

:1918 הגדוד העבו

על הקמת מדינת ישראל, בה היה לראש
הממשלה ושר הבטחון הראשון.

הנשיא הרא שון של מדינת ישראל הוא
ראש המדינה היחיד בדורנו שלא המדינה
עשתה אותו אלא הוא עשה את המדינה.

ך • דרכו הארוכה של בן־גוריון לא חס
על הרבה אנשים ושרת, לבון ואשכול
הם רק שלושה שעמדו בדרכו ונפגעו. אך
היו לו גם שעות של רצון, בהן ידע להגיד,
למשל, על יריבו הגדול, וייצמן, בסוף ימיו:

האמת היא, כמובן, שבמידה רבה, לטובה
ולרעה, בן־גוריון הוא שעשה את המדינה,
ולא רק זאת, אלא שעשה בה, במשך 15
שנותיה הראשונות, כל מה שרצה.
איך סיפרו עליו בשם רעייתו פולה?

ף ןך ך

הוא התפטר סו|
1 1 . 1פית ויצא לביתו
ס 1 1 9 0
בשדה־בוקר.
צריפו
מ שמאל:
במידבר. רחוקות לעתים מופיע הוא
מאז
תל־אביב.
שבצפון
ב בי תו
בכנסת או

:1966 אדנואו
בטכס

קבלת

הידיד

הגרמני

אדנואר.

כחייל בגדוד העברי (עומד חגור חגורה)
ונפגש עם ידידיו, אנשי השומר. האשה
מי מין: רחל ינאית. החייל היו שב מ שמאל: מי שהיה עתיד להיו ת נשיא ישראל, יצחק בן־צבי.
״מה אתה עושה עכ שיו, כשאינך עוד.
ראש־ממשלה?״ שאל או תו אחד מחסידיו, שבא
לבקרו בשדה־בוקר.
״עכשיו,׳״ ה שיב ביג׳י ,״ עכ שיו אני עושה

כל מה שאני רוצה לע שות!״
״אתה רוצה לומר שלא ע שית כל מה שרצית
כ שהיית רא ש־ממשלה?״ התערבה פולה
בתמיהה.

במרחב
מצרים

האחי הנוראים

להשתמש על שיער רטוב לאחר החפיפה

קאהיר עדיין המומה מתליית שלושת המנהיגים
של האחים המוסלמים .״אחת מנקר
דות־השפל של הפופולאריות של עבד־אל־נאצר׳״
דיווחו עיתונאים זרים.
כאשר קיבל נשיא מצרים את התפטרות
ידידו זכרייה מוחי־אל־דין, מראשות הממשלה,
מיהרו פרשנים להציג זאת כנסיון מצד
עבד־אל־נאצר לפייס את דעת־הקהל. כי מוחי־אל־דין,
אדריכל השירות החשאי של הרפובליקה
הנאצרית, היה הרוח החיה במלחמה
נגד האחים. בגילוי הקשר שלהם, ובסחיטת
וידויים מפי העצורים.
אך הכעס על שפיטת האחים נשאר בעינו.
עד שהחלו עיתונאי קאהיר לספר לתושבי
הבירה סיפורים מקפיאי־דם על מה שהיה
צפוי להם — אילו הצליחו האחים במזימתם.
רצח האלילים. לפי התוכנית, שפרטיה
הוצאו מפי הקושרים, היה המיבצע
הגדול צריך להתחיל בשעות המוקדמות של
הלילה. באותו רגע היו צריכות יחידות־קומנדו
של האחים לפוצץ את שתי תחנות
הכוח של קאהיר, ולהפסיק את כל הזרם.
העיר הגדולה והמוארת היתד, צריכה לשקוע
בעלטה מוחלטת.
בחשיכה הזאת היו צריכות יחידות אחרות
של האחים לבצע את השלבים הנוספים של

עברו על מדינה זו מאז 1949 החלו עם
שחר, או אפילו בעיצומו של ליל, והפתיעו
את השלטונות.
הנסיון האחרון נכשל — אולי מפני שהוא
חרג מכלל זה. לדעת אריק רולו, סופר
לה־מונד הצרפתי, הנחשב לסמכות בעניינים
מרחביים ,״יש בו חידוש המעניק >ו
זכות להירשם בספר דברי־הימים של התנועות
הצבאיות במזרח התיכון.״
הרעיון שהעלה סגן־אלוף סלים חטום, לתפיסת
השלטון מידי הגנראל סלאח ג׳דיד,
הוגדר בפי רדיו דמשק כ״שטני״ .כמו מיטב
הפשעים המושלמים של הספרות הבלשית,
היו גם לרעיון זה סיכויים מצויינים להצליח.
אבל, כרגיל, צצו הפתעות.
ועכשיו, צרור. הפרשה החלה בהזמנה
לסעודה. חטום, מפקד יחידות הקומנדו במחנה
חרסטה שליד דמשק, הביע את רצונו
לפייס בין כל פלגי הבעת הסורי. כמינהגי
הסולחה בקודש, הציע לעשות זאת מסביב
לשולחן ערוך היטב. בהיותו דרוזי עמד
על כך שהארוחה תיערך בסוויידה, בירת
ג׳בל דרוז, במרחק 150 קילומטרים מדמשק.
הוא אירגן חפלה ענקית, הזמין את כל
חברי הפיקוד האזורי (הסורי) של הבעת׳•
את הנשיא, את כל הממשלה וקציני המטה
הכללי. מכיוון שחטום היה בעל מעמד מיוחד
— חייליו היו חוד־החנית בשתי ה

ליל
הסכינים הארוכות כקאהיר
״אל תרחם עליהם, הם לא היו מרחמים עליך !״

*ת 1:6־ו 0 0
ה שעון בעל 60הפר סי םהרא שוני ם
ב או בז ר ב טו ריון של $$£וט* £1-ז * א 0ם£א

המפיצים בישראל — חב׳ נוריתבע ״ מ

התוכנית. המשותף לכל השלבים הנוספים:
רצח המוני. בין השאר:
• פיצוץ ארבעה בתי־קולנוע מרכזיים,
בלב קאהיר המודרנית. סך־הכל הרוגים משוער.6000

• פיצוץ והצתת בנייני הטלביזיה והרדיו,
מלון שפארד ומלון הילסון.
• חיסול כל ראשי המישטר בבתיהם.
• יחידות של נושאי־פגיון ירצחו כל
מי שינסה להפריע לפעולות הטרור כולל
נשים וטף.
2500 כפרים במצרים התחתית יוצפו,

אחרי פיצוץ הסכר שליד קאהיר, שמחירו
320 מיליון ל״י. מספר ההרוגים :״רק אללה׳
יודע.״
• אחרי חיסול המנהיגים וכל מי שמתנגד
לאחים, יירצחו גם כוכבי־הזמר האהובים
על כל ערבי: אום כולתום האגדית, מוחמד
עבד־אל־והאב הנערץ, חלים חאפז האליל, ועשרות
אחרים.
״ אלתרחם כך, שאילו הצליח הקשר
של האחים, היתד, קאהיר — וחלקים גדולים
של מצרים איתר — ,הופכת לבית־קב־רות.
מוסר־ההשכל ממסע־הגילויים העיתונאי
:״אל תרחם על האחים. הם לא התכוונו
לרחם עליך.״

סוריה

האורחים שבאו דסונוד
דמשק עצמה לא מסרה פרטים, אבל לאט־לאט
נאסף בכל זאת הסיפור המלא של
נסיון־ההפיכה האחרון, והוא היה שונה ממה
שפורסם עד כה בעולם כולו. היה זה!
סיפור, שאימת את הבדיחה, האומרת כי
סוריה שייכת לקצינים המתעוררים יותר
מוקדם מחבריהם. כי כמעט כל ההפיכות ש־

הפיכות הקודמות — נענו כמעט כל הנכבדים
להזמנתו.
קבלת־הפנים היתד, מפוארת. נשחטו עשרות
כבשים. ואז, בשעה 3.30 אחרי־הצהריים,
ביקש חטום סליחה מאורחיו. כעבור
כמה דקות חזר לאולם החגיגה — כשבידו
תת־מיקלע. הוא ירה צרור באדמה.
״עכשיו,״ הודיע ,״אתם כולכם אסירי!״
הנאספים נחלקו לשניים: אלה שהיו שותפים
לקשר, ואלה שהרימו את ידיהם למעלה.
הטום כיוון את תת־המיקלע לחזהו של
הגנראל ג׳דיד — האיש החזק של סוריה,
בשלב זה — ואיים לרצוח אותו .״הפקרת
את המולדת לדיקטטורה אדומה!״ צעק עליו.
חבריו הניאו אותו בקושי מלירות.
הפרט שלא נלקח כחשבון. נותרה
עוד כשער״ לפני ששותפי חטום יפעלו בדמשק
עצמה. כדי שהמפקדים שלא באו לסעוד
לא ישמעו על המתרחש בסוויידה, תפסו
אנשי חטום מבעוד מועד את מרכזי התקשורת
בעיר. בקיצור: הכל נלקח בחשבון.
פרט לדבר קטן: בריחת נהגו של הגנראל
סלאח ג׳דיד. ברגע ששמע את הצרור, הוד׳
ניע את מכוניתו ודהר לכיוון דמשק. חטום
דלק אחריו, אך לא הצליח להשיגו.
הידיעה על הקשר הגיעה לראש המטה הכללי
ולשר המלחמה לפני שעה חמש, בה
היו צריכים שותפי חטום לעלות על הבירה.
יחידות שריון הקיפו את מחנות הקושרים,
ואחרי חילופי־יריות קלים עבר לאנשי חטום,
כל חשק לתפוס את השלטון. על כל פנים
— לא באותו יום.
ואילו מעל לסוויידד, חלפו מטוסי סילון,
כאזהרה שהמטה בדמשק מוכן להפציץ את
העיר אם לא ישוחררו הנשיא והגנראל
ג׳דיד. חטום אסף כמה עשרות משותפיו,
מיהר לגבול הירדני, מעברו השני של ג׳בל
דרוז.
העולם הזה 1517

אשר תכיל ששה כרכים:
ארכיאולוגיה ספרות העולם
פילוסופיה
היסטוריה מוסיקה
דתות

ככל כרך — כ־ 500 עמודים כפולי־טורים מלאים וגדושים
בהדפסת פאר באותיות ״פנינים״ ,עם 160 עמודי תמונות
ו־ 16 דפים בצבעים מלאים, כריכת בד מפוארת בזהב
טהור ועטיפת לאכה צבעונית. הסידרה האנציקלופדית
נערכה על־ידי כ־ 160 פרופסורים, מדענים ומומחים מכל
רחבי העולם. בעריכת המהדורה העברית משתתפים 27
ממיטב אנשי־המדע באוניברסיטאות ישראל:

ד״ר משה אוטר
דוקטור לכלכלה

פרופ׳ שמואל הוגו ברגמן
האוניברסיטה העברית, ירושלים

פרופ׳ לאה גולדברג
סופרת, משוררת ומרצה באוניברסיטה העברית
בירושלים

ד״ר ראובן גלעד

יצאל או ר
הכרך הרא שון

אוניברסיטת תל־אביב

יהואש הירשברג
מוסיקולוג

פרופ׳ צ. י .וורבלובסקי
דיקן הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטה הבערית,
ירושלים

ואפשר להשיגו בחנויות
הספרים המשובחות
ואצל הסוכנים.

אורה זינגרמן
האוניברסיטה העברית, ירושלים

פרופ׳ צבי יעבץ
דיקן הפקולטה למדעי הרוח, ראש החוג להיסטוריה
באוניברסיטת. תל״אביב

ד״ר שלום י. כהן
ראש החוג לספרות אנגלית, האוניברסיטה העברית,
ירושלים

ד״ר יעקב לווינגר
אוניברסיטת תל־אביב

דאי

ד״ר א. מור
פדגוג

לחתום^ מיד!

לא תיאלץ לחכות שנים להשלמת האנציקלופדיה כדי שתוכל להתחיל להשתמש בה. כל
כרך -שלם ומוגמר מאלך עד תיו, מוכן לשימושך ברגע צאתי לאור.

אריה מור
מרצה בפקולטה לפילוסופיה, האוניברסיטה העברית,
ירושלים

לא תיאלץ להסתפק בפירורי-אינפורמציה בנושא המעניין אותך, תוך חיפוש
מייגע בכרכים רבים בין נושאים אחרים נטולי־חשיבות לגביך. הידע שיעמוד
לרשותך יהיה מקיף, מלא ומפורט.

ד״ר דוריאן מריעז
המחלקה לפילוסופיה, האוניברסיטה העברית,
ירושלים

למשלמים א ת מחיר החתימה מראש _ יוענק שי חינם מיוחד: אחת מתוך 3המערכות
הנודעות :״דברי ימי מצרים״ ,מאת פרופ׳ ברסטד ,״דברי ימי יוון״ ,מאת פרופ׳ ברי, או
״דברי ימי רומא״ ,מאת פרופ׳ קרי.

ד״ר אברהם נגב
מרצה בפקולטה לארכיאולוגיה באוניברסיטה
העברית, ירושלים

דרוש את הכרך הראשון ״ארכיאולוגיה״ ,בחנויות הספרים המובחרות ואצל
הסוכנים. ספרייתך תתעשר בנכסי יסוד חיוניים לבית התרבותי, כלי מלא ברכה
לך ולמשפחתך.

ד״ר יוסף נדבה
מרצה באוניברסיטת בר־אילן

דוד סיון
סופר ומתרגם

בכל 4חדשים
יצא לאור כרך
נוסף והמפעל כולו
יושלם תוך
20 חודש

--מלא, גזור, צרף צ׳ק או המחאת־דואר, הכנס למעטפה ושלח --1
לכבוד

ד״ר א. פוזננסקי
האוניברסיטה העברית, ירושלים

פרופ׳ ש. פינס
האוניברסיטה העברית,

ד״ר צ. רוזן
אוניברסיטת תלנאביב

ד״ ר אליעזר שביד

מפיצי אנציקלופדיה ״אופקים חדשים״

רחוב רמח״ל ,5תל־אביב, טלפון 613885
הנני מזמין בזאת את ששת הכרכים של הסידרה האנציקלופדית ״אופקים חדשים״ במחיר המיוחד של
— 168.ליי, במקום המחיר הרגיל — 192.ל״י, ואקבל מכם את הכרך הראשון ״ארכיאולוגיה״ תוך 14
יום. אשלם בצורה הבאה (נא למחוק את המיותר):
.1הנני שולח עם הזמנה זאת תשלום ראשון בסך — 18.ל״י בצ׳ק או בהמחאת דאר לפקודת ״מפיצי
האנציקלופדיה אופקים חדשים״ ואת היתרה (— 150.ל״י) אשלם ב־ 18 תשלומים חודשיים רצופים של

האוניברסיטה העברית, ירושלים

ד״ר משה שווארץ
אוניברסיטת בר־אילן

ש. שלום
סופר ומשורר

עדי שמואלי
אוניברסיטת תל״אביב

פרופ׳ נתן שרון
מכון ווייצמן, רחובות

פרופ׳ בן־עמי שרפשטיין

ראש הפקולטה לפילוסופיה באוניברסיטת תל־אביב

להשיג בחנויות המובחרות ואצל המפיצים האזוריים
ת״א והדרום :״ספרים לעם״ ,יבנה ,7תל־אביב, טל .621885 .חיפה והצפון

ירושלים:

שלגי ,״דורון׳

רח׳ יפו ,27 טל.25086 .

פרסום א. גלבלום

מצורך צ׳ק או המחאת

לפקודת ״מפיצי אנציקלופדיה
אופקים חדשים׳

המלחמההלא-נכונה -ברגעהלא־נכון

זוהי

אזהרה

חמורה :

ממשלת ישראל עומדת בפני התמוטטות כללית של מערכותיה המדיניות.
אחרי שבמשך כמה שנים ניסתה לשמור על עצמאות מדינית כלשהי, ואף להחזיר
לעצמה מידה של חופש־פעולה בזירה הבינלאומית, היא עומדת להפוך את עצמה לגרורה
נכנעת של מעצמה זרה.
אותה מעצמה תובעת מממשלת ישראל לבצע מיבצע הנוגד לחלוטין את האינטרסים
הלאומיים של המדינה, ושיעדו הבילעדי הוא לשרת את המגמות
של מוסד־ביון זר. שרות זה עלול לעלות למדינה ביוקר, במשך
שנים רבות.
כל זה קורה מאחורי גבו של הציבור, של הכנסת, של דעת-
הקהל הנאורה.

רק הזדעקוו־נ של דעת־קהל זו עשוייה -אולי ברגע
האחרון -למנוע הסתבכות הרפתקנית שאת
סופה מי ישורנו.

ויאט־ נאם־ — סגריה — ישראר
בשבועות האחרונים אירעו כמה וכמה מאורעות, אשר למראית־עין
לא היה ביניהם קשר. אולם הם הצטרפו למסכת אחידה.
• הנשיא לינדון כיינם ג׳ונסון, המתכונן למערכת־בחירות בעוד חודש וחצי,
עומד בפני משבר מדיני חסר־תקדים בימי כהונתו. לפי מישאלי דעת־הקהל ירדה פופולאריותו
אל שפל ששום נשיא לא ידע כמותו מזה דור. גרם לכך כשלונו במלחמת ויאט־נאם.
• הנשיא ג׳ונסץ קיבל משלחת של אגודת החיילים המשוחררים היהודיים, והודיע
לה בצורה חד־משמעית כי המשך תמיכתה של ארצות־הברית בישראל תלוי בתמיכת
היהדות האמריקאית במדיניותו המלחמתית בוויאט־נאם. הוא התלונן כי דווקא יהודי
אמריקה עומדים בראש המסע נגד מדיניות זו( .גירסה זו, שגרמה לסנסציה בינלאומית,
אמנם הוכחשה בחצי־פה, אך אין ספק שהיא נכונה).
• אבא אכן, שעד כה שמר על אי־התערבות קפדנית בעניין ויאט־נאם, הכריז
לפתע כי ישראל עלולה לשקול מחדש את החלטתה הקיימת שלא לכונן יחסים דיפלומטיים
עם ממשלת סייגון. כסיבה לכך הביא את הבחירות (המבויימות) שנערכו בדרום ויאט־נאם,
שהפכו נושא להלצות בכל רחבי העולם.
• יחסי ירושלים־מוסקגה, שהוסבו במרוצת השנתיים האחרונות במידה מסויימת,
גלשו לפתע במידרון תלול. שני דיפלומטים ישראליים גורשו מברית־המועצות על רקע
האשמות של פעילות ציונית. משרד־החוץ החריף את נימת תעמולתו בדבר רדיפת יהודי
ברית־ד,מועצות. ממשלת מוסקבה ביטלה לפתע את חילופי התזמורות, שהפכו סמל בולט
של אווירת ההפשרה.
• בסוריה נכשל נפיץ להפיכה. סיסמת הקושרים, וביניהם מפקד החזית
הישראלית, היתד, מניעת השתלטות הקומוניסטים בסוריה. היה זה הנסיון האחרון של
המוסד ה מרכזי לביו! של ארצות־הברית להציל מדינה זו ממה שנראה לו כראשית הדרך
להפיכתה לרפובליקה עממית בגוש הסובייטי. העובדה שהקושרים קיבלו מייד מיקלט
מדיני בירדן, שם הותר להם להכריז הכרזות מדיניות, מעידה על תיאום אמריקאי. ג׳ונסון
חושש עתה כי כשלון בולט בסוריה, נוסף על כשלונו בח־יאט־נאם, יביא חורבן על מפלגתו
בבחירות הקרובות.
9רב־אלוך יצחק לבין מסר, במסגרת של ראיון בב מחנה, הכרזה חסרת־תקדים,
שהיכתה גלים עצומים בעולם. בהכרזה זו קבע רבין כי מטרת מערכת־הבטחון הישראלית
היא ״התנגשות עם השלטון ״ בסוריה, להבדיל ממטרת צה״ל לגבי כל מדינה ערבית
אחרת, לרבות מצריים.
• אלון? פיקוד הצפון, דויד אליעזר, הכריז כי צה״ל לא ישלים עם חידוש הטיית
יובלי הירדן על־ידי סוריה. בפאריס הוכחשו מייד ידיעות, שפורסמו בהבלטה בצהרוני
ישראל, כאילו חודשה ההטייה.
מה הקשר הסמוי בין כל המאורעות האלה?
במדינה העם
011 ובלי כיפה
ספורט חדש התפתח בארץ׳ בשנים האחרונות.
הוא נערך פעם אחת בשנה, אבל
רישומו לא נמחק במשך חודשים רבים.
זהו ספורט חסימת הכבישים ורגימת כל
מכונית נוסעת, והוא נערך בכל יום־כיפו־תו

רים•
ממציאיו היו צעירים דתיים, אך במרוצת
הזמן נדבקו בו גם חובבים חילוניים. וכך,
עם צאת יום־הכיפורים תשכ״ז, ניתן היד,
לסכם את תוצאות התחרויות של היום:

• במשולש הותקפה מכוניתו של תושב
הכפר הערבי ג׳לג׳וליה על־ידי בני
המושב ימין משה. המכונית נהרסה כמעט
כליל.
• בבית־דגון לא הועיל דגל לבן שהניף
תושב על מכוניתו, בה הוביל לבית-
החולים את אשתו שכרעה ללדת. המכונית
נרגמה קשות, כתוצאה מכך הובאה ה־•
אשד, לבית־החולים לטיפול, כשהיא סובלת
מהלם.
• בכפר־אתא הוכה נהג־מונית חיפאי,
שנסע בשירות בית־החולים רוטשילד, להביא
זקן חולה לטיפול בבית־ר,חולים. המכונית
ניזוקה קשה.

כיצד משתבצים הצעדים הישראליים במישחק הבוהות הזרים במרחב

וכעולם?

וזטוריט דא יו\21 יפו\
הסיבה הגלוייה להחרפה הקיצונית של הקו הישראלי כלפי סוריה היא שרשרת פעולות־החבלה
לאורך הגבול, וכן פרשת הסירה בכינרת.
כל הפעולות האלה אירעו לפני נסיון־ההפיכה הסורי, בשעה שמפקד הצבא הסורי בגבול,
אלוף־מישנה אבו עסלי, היד, אחד הקושרים.

לא יכול עתה להיות ספק כי אותו מפקד יזם את הפעולות, כחלק
מן ההכנות להפיכה — אם לשם עירעור השלטון כדמשק, אם כדי
לגרום לפעולות ישראליות שיפגעו כשלטון.
אותו זמן עצמו הזעיקה ממשלת דמשק, בעזרת מוסקבה, את דעת־הקהל העולמית נגד
תוכנית ישראלית־אמריקאית שנועדה, כביכול, להפיל את השלטון בדמשק. אין זה מתקבל
על הדעת כי ממשלה העוסקת במסע־הסברה כזה תספק בעצמה, ומרצונה, תחמושת
למסע הפוך.
ערב נסיון־ההפיכה הסיקה ממשלת דמשק את המסקנה והדיחה את המפקד, אבו עסלי.
יתכן כי הדחה זו גרמה לעיתוי נסיון־ההפיכה.

כמקומו שד אבו עסלי נתמנה מפקד השייך לקבוצת השלטון. מאז
נפסקו לגמרי ,׳לפחות לפי שעה, בד פעולות-החבלה בגבול.
ההכרזות המלחמתיות של דמשק לא פסקו. אולם הדיעה האחידה
של כל הפרשנים הרציניים היא כי דמשק אינה יכולה אפילו לחלום
על פעולה מלחמתית כלפי ישראל. וזאת משלוש סיבות:
• הצבא הסורי הרוס. הטיהורים הבלתי־פוסקים עירערו
אותו מבפנים. סמלים הפכו תוך זמן קצר למג״דים. הפיקודים והקצינים
פועלים זה נגד זה. איש אינו יודע מה זומם רעהו. השלטון
המרכזי בדמשק אינו בטוח מה טומן בחובו יום המחרת.

• דמשק חיה כפחד־מוות כפני התערבות זדה,

בהדרכה אמריקאית. אין לה שום עניין לספק תירוצים ואמתלות
להתערבות כזאת.
• יחסי קאהיר־דמשק התהדקו. הסיבה העיקרית ל־סיגנון
החריף של דמשק בעבר — ההתחרות של מפלגת אל־בעת
עם מצריים — נעלמה. ושוב אין לדמשק צורך להכריז כל יום שאדעזד
היא
בלבד, בניגוד למצריים, לוחמת למען שיחרור פלסטין.
פרשנים זרים מציינים כי אישים סוריים מרכזיים מתבטאים, בשיחות פרטיות, במתינות
מפתיעה בנושא הישראלי, בדומה למצרים.
אילו עמדו לנגד עיני מעצבי המדיניות הישראלית אך ורק שיקולים ישראליים, היו
עומדים מן הצד ומניחים לסוריה להתבשל במיץ של עצמה. אפילו היה קורה מדי פעם
מעשר,־חבלה, היתד, ממשלה נבונה מתאזרת בסבלנות, מתוך הבנה כי אלה הם סימפטומים
של מאבק סורי פנימי, ולא פתיחה של מערכה נגד ישראל.
ממשלה נאורה באמת היתר״ כמובן, רואה במצב הנוכחי הזדמנות אידיאלית לפתוח דף
חדש ביחסים עם סוריה, וגם ביחסים עם מוסקבה.

עצם הימנעות ישראל מלפעול על פי תכתיב אמריקאי, ולמען אינטרסים
אמריקאיים, היתה יבולה לשמש קלף חשוב להשגת תזוזה
סובייטית בלפי ישראל. ישראל היתה, כדרך זו, חוזרת ומשחקת
מישחק עצמאי בין שני הגושים, בפי שעשתה בימי מלחמת תש״ח.

כיבוש אוור גזהט־ייה
ממשלת ישראל הולכת בדרך ההפוכה. מעשיה והכרזותיו, מבשרים דבר אחד: השתלבות
במערכת אמריקאית.
למראית עין, יש לכך כמה יתרונות. למשל:

• בראשון־לציון הותקף אמבולנס, ש־נסע
לאסוף חולה.
י • בחדרה נתקל אברי רביב, איש מזי
כירות תנועת העולם הזה — כוח חדש
שהיה בדרכו חזרה לביתו בערב יום הכיפורים,
במחסום מוקף בריונים, ברובם
חובשי־כיפות. הם רגמו את מכוניתו, על
אף נוכחותה השאננד, של ר,משטרה .,כא־קר
דרש מהשוטרים לפנות את הפרחחים.
הוא נעצר על ״התפרעות והסתה המונית״.
לאחראי על תחנת המשטרה היה יותר שכל
מאשר לשוטר שביצע את המעצר: הוא
ביקש מרביב להמשיך בשלום בדרכו הביתה.

בשנה הבאה. מכיוון שאיש לא
נהרג, ושום אשד, הרה לא הפילה את
ולדה על הכביש החסום, יש להניח שהספורט
יימשך גם בשנה הבעל״ט.

מפלגו ת
הנותונא, שחזר מ ן הכפור
שתי מפלגות יריבות אינן יכולות להיות
מיוצגות על־ידי אדם אחד, בעיקר כשאין
הוא ניטראלי ביניהן, אלא משתייך רק לאחת
מהן. את הכלל הזד, למד השבוע העתר
נאי מרדכי כספי על בשרו.

לא מאהבה, לא משינאה.

לפני שנ
תיים
נשלח כספי למוסקבה כשליח
יומון מפלגתו. אז היחה זו המפלגה הקומוניסטית
האחת והיחידה בישראל.
בינתיים נוצרו שתי מפלגות כאלה, ושתיהן
הקפידו להכריז השכם והערב על נאמנותן
למוסקבה. מעמדו של כספי החל להיראות
מוזר, אפילו בעיני מארחיו הסובייטים,

קול העם,

העולם הזה 1517

• כל מלחמה כפוריה תהיה פופולארית כישראל
ממשלת אשבול זקוקה לפופולאריות.
• הבעיות הכלכליות הגוברות, שאין להן פתרון של ממש
בתוכנית הכלכלית המבולבלת של הממשלה, מעוותות את שיקולי
הממשלה. לא זו בלבד כי נצחון בטחוני יסיח את הדעת
מן הבעיות. אלא שעזרה אמריקאית מאסיבית יכולה לפתור את
כל הבעיות הכלכליות, לפחות לזמן מה( .משום כך היתד, משמעות
מבהילה לאיומו של הנשיא ג׳ונסון להפסיק גם את התמיכה
המצומצמת הנוכחית).
• כדאי להתקיף אוייב כשהוא חלש. אם אמנם מניחים כי
האיבה הסורית היא נצחית ומסוכנת, הרי חולשת הסורים היא
הזדמנות טובה להנחיל להם תבוסה צבאית. מה גם שברגע זד,
יכולה ישראל לקוות לעזרת גורמים בינלאומיים מרכזיים, היוצרים
אווירה פוליטית נוחה למלחמה כזאת.

כך זה נראה מצד ישראל. אך בעיני זרים, זה;
נראה לגמרי אחרת.
על כך מלמדת, למשל, שיחה שהיתר, השבוע לעורך העולם
הזה עם אישיות צרפתית בפאריס.
צרפת תומכת בממשלת סוריה, בעיקר מפני שזו היא אנטי־אמריקאית.
כל פעולה נגד סוריה תביא לתגובות חריפות ביותר
מצד דד,־גול. לכן יש משמעות מיוחדת לדברי האיש הצרפתי.
הם היו, בערך, כלהלן:
״האמריקאים מתכוננים לשלב המכריע במלחמה על המרחב
ועל הנפט.
״פייסל נמצא במיתקפה כללית נגד הגוש המצרי־סורי, כשהוא
מנצל לשם כך את כספיו הבלתי־מוגבליס, את קשריו עם ארגונים
דתיים מוסלמיים ואת כוחות הימין במרחב כולד.
״אילו הצליחה מהפכה נגדית בסוריה עצמה, לא היה צורך בהפעלת ישראל. אולם
אחרי שהנסיון נכשל, שוקלת אמריקה התערבות צבאית מבחוץ. זו יכולה לבוא רק מישראל.
״זה מכבר החלה אמריקה לספק נשק לישראל, בניגוד למדיניותה המוצהרת מאז קום
המדינה. הדבר מזכיר את חימוש ישראל בידי הצרפתים, ערב מיבצע־סיני.

״יתכן שאמריקה תדרוש מישראל מיבצע צכאי מוגכל, שלא יגיע
עד דמשק, אכל יככוש חלק כלשהו מן השטח הסורי, למשל, כאמתלה
של כיכוש אזור ההטייה.
״מיבצע כזה, אם יביא להשמדת הצבא הסורי על הגבול, יסלק את השפעת הצבא בזירה
הפנימית, ויאפשר לפוליטיקאים פרו־אמריקאיים לתפוס את רסן השלטון בסוריה.
״זה מוכרח להיעשות במהירות, לפני שהתפתחות הדברים בסוריה תגיע לשלב שלא
יאפשר עוד השתלטות הריאקציה הסורית.
״במקרה של התמוטטות המישטר הסורי, יכולה להתפתח בסוריה מלחמת־אזרחים,
בעזרת כסף סעודי ונשק ירדני, במתכונת תימן.״

נזיבצננ־ם־יני שני
אותו צרפתי העלה את השאלה מה עשוייה ישראל
אותו בפירוש עם מיבצע־סיני( .אגב, גם הרמטכ״ל,
בגבול הסורי דומה עתה למצב בגבול המצרי ערב
״בסיני פעלה ישראל בשיתוף עם אנגליה וצרפת.
ועיראק) מנעו תגובה ערבית אחידה נגד המיבצע.

להרוויח ממיבצע כזה. הוא השווה
בראיון בבמחנוז, הזכיר כי המצב
מיבצע־סיני ).כדברי הצרפתי:
כוחות ערביים פרו־בריטיים (ירדן

״ביום עלולה ישראל לפעול כשיתוף עם ארצות־הכרית ובריטניה,
ואת האגף הערכי יכטיחו ירדן וסעודיה.
״בימי סיני נוצלה סיטואציה בינלאומית נוחה (ערב הבחירות בארצות־הברית, המרד
בהונגריה, ההסתבכות של עבד־אל־נאצר בוויכוח על הלאמת תעלת סואץ ).למרות זאת,
היתר, תגובה בינלאומית אחידה נגד הפלישה, וישראל נאלצה להיסוג מכל השטח שכבשה.

״גם עתה נראית הסיטואציה נוחה להתקפה.
״האמריקאים וישראל בוודאי לוקחים בחשבון שעליהם להיסוג מייד, מרצונם. אחרי
מיבצע של יומיים־שלושה תיענה ישראל לדרישת מועצת־ד,בטחון ותחזור לגבולה. תוך
יומיים־שלושה אלה תצטרך להתבצע ההפיכה הסורית הפנימית.
״במיבצע סיני היתד, המטרה האמיתית (הסמוייד ),להפיל את עבד־אל־נאצר. לשם כך
הוכנה מראש תוכנית עם גולים מצריים, שהבטיחו התקוממות המונית נגד השלטון•.
הבטחה זו לא התממשה.

״כסוריה קיימת כוודאי מטרה דומה, אך מצכם של האמריקאים חלש
שם עוד יותר מכפי שהיה מצכ הכריטים כמצריים של .1956
״במיבצע סיני הרוויחה ישראל כמה דברים: פתיחת מפרץ עקבה והצבת כוח האדים
בגבול עזה. תמורת זאת היא השחירה את פניה בעולם האפרו־אסיאתי למשך זמן רב מאד.

״כמיכצע סורי אין ישראל יכולה להרוויח שום דכר ממשי״.

האנזריגץ אים־ ירורוזו, ישראר תפנזיר
עד כאן ההערכה של הצרפתי. בעיניים ישראליות נראה המצב חמור עוד הרבה יותר.

אפילו היה מיכצע בזה מצליח, וממשלת סוריה היתה נופלת, אין
שכן הוא ייצג מאז הפילוג במפלגה רק את
מק״י.
רק״ח ניסתה מאז הפילוג לא פעם לשכנע
את הסובייטים שיסכימו לארח בארצם גם
עתונאי משלהם, אולם הללו סירבו. לא כל
כך משינאת רק״ח, או מאהבת מק״י, אלא
מסיבה פשוטה יותר: קשה היה להם לעכל
את העובדה חסרת־התקדים, כי בישראל התפלגו
הקומוניסטים לשתי מפלגות,ששתיהן
פרו־סובייטיות. אילו היה הפילוג נורמאלי
יותר, כלומר, אילו היתד, מפלגה אחת מפנה
את מבטה אל עבר מוסקבה, בעוד השניה
היתד, קורצת לפקינג, הייתה ההחלטה קלה
יותר. את הראשונים היו מארחים בכבוד־מל־כים־חברי,
ואילו את האחרים היו משלחים
בבעיטה.
שנה שלמה נמשכו המו״מים הסודיים
מוסקבה—מק״י ומוסקבה—רק״ח. עד שהשהעולם
הזה 1517

בוע נפלה ההכרעה: לא מק״י ולא רק״ח.
כספי, כסוף־השיער הממושקף, נאלץ לארוז
את מזוודותיו, לחזור לישראל, ולמסור דו״ח
סודי למפלגתו. הדו״ח לא פורסם.
דיעות אות ומונית
״ק שה לשער שיבוא מי שהו לאדץ כ־צרפת,
או כאנגליה, או כארצות סקנדינביה
ויאמר להם, שלמען פ ת רון בעי ה בינ ל או מי ת
הם צריכים להקריב חלק קטנטן מ שטחם;
שאיזה מ חוז קטן בדרום צרפת יחדל ל היות
צרפתי ויהיה ספרדי; כי זה דרוש
לפתרון בינל או מי; כי יש בזה צדק ש צרפת
תוותר.
״ אין היו הצרפתים מגיבים? קשה לשער

שום ערובה שהמצב כגבול היה משתפר. קרובה יותר ההנחה ההפוכה.
הממשלה הנוכחית היא, לדעת פרשנים זרים, מתונה בענייני ישראל, למרות דיבוריה
הקיצוניים. מתינות זו אינה תופעה חולפת, מאחר שהיא נובעת מסיבות עמוקות, בדומה
לסיבות שהביאו למתינות המצרית. המישטר עסוק בביצוע מהפכה חברתית פנימית, וזוהי
משימה לדור שלם.
לעומת זאת, מישטר חדש, ימני, שיקום על ברכי התערבות אימפריאליסטית זרה,
צריך לחשוש כל הזמן שמא ייחשב לבוגדני. לכן יצטרך להחריף בהרבה את פעולתו נגד
ישראל. הדבר יהיה דרוש כדי להסיח את דעת ההמונים מבעיות פנים לזירה החיצונית.

ואילו ישראל תצטרך אז לשבת כחיכוק־ידיים, בי בל תגובה נגד
המישטר החדש תביא להתנגשות ישירה עם ארצות-הברית, בעלת־חסותו.
האמריקאים
ייצאו מורווחים ממיבצע כזה, אם יצליח. הם יבלמו, כך הם מקווים, את
ההתקדמות הסובייטית במרחב, יצילו את האינטרסים של חברות־הנפט המערביות. ציר
חדש, סעודי־ירדני־סורי, יוכל לקיים את ממלכות הנפט למשך כמה שנים, ואף להביא
לסילוק המצרים מתימן.
אך מה תרוויח ישראל מכל אלה?
היא תקבל כסף. היא תקבל נשק. היא תזכה ביוקרה צבאית. יצחק רבין, כמו משה
דיין, יהפוך לשם־דבר בחוגים צבאיים בעולם.
אולם תמורת הישגים אלה׳ תשלם ישראל מחיר עצום.

היא תופיע כעולם בולו במשרתת עיוורת של האמריקאים, בחרב
להשכיר של האימפריאליזם.
היא תתנגש התנגשות חזיתית עם בריודהמועצות ועם צרפת, ועם דעת־הקהל הנאורה
בעולם כולו .
היא תשתעבד לאמריקאים שיעבוד מוחלט, ותצטרך לרקוד לפי חלילם גם בעניין ויאט־נאם.

היא תשים קץ לבל מחשכה על שלום למשך הרכה שנים. הזרע
שנזרע על־ידי הנשיא בורגיבה, ועל-ידי ההטפה הנאצרית להקפאת
הבעייה הפלסטינית, יאבד.
ישראל תחזור לאותו מקום שבו עמדה לפני עשר שנים בדיוק, בעת מיבצע סיני~.היא
תצטייר בעיני העולם כמדינה החיה על חרבה, זרה ועויינת למרחב שבו היא שוכנת,
תלוייה כל־כולה בחסדי המעצמות האימפריאליסטיות המעוניינות רק לשמור על שארית
האינטרסים הכלכליים שלהם: תעלת סואץ ב־ ,1956 הנפט הערבי ב־,1966

השאלה הגדולה היא: האם יש כבלל מנהיגות ישראלית המסוגלת
לשקול שיקולים אלה כמוה צלול?
בימי מיבצע־סיני לא היה ערך למשרד־החוץ, ולא היה קיים שר־בטחון אמיתי. המדיניות
המעשית נעשתה בידי סגן שר־הבטחון והרמטכ״ל — שמעון פרס ומשה דיין. בכל זאת
היתד, קיימת מרותו העליונה של דויד בן־גוריון.
כיום המצב חמור עוד יותר. אין ערך למשרד־החוץ. לא קיים שר־בטחון, סגן השר הוא
איש מינהלה. אין מרות עליונה.
אין זה מיקרה כי במצב זה נמסרות הכרזות פוליטיות, בעלות משמעות בינלאומית
מרעישה, מפי קצינים בכירים.

והשאלה היא: מי מחליט? מי מסוגל להחליט?
שמי שהו היה רואה את סירובה של צרפת
כגילוי ח שון, ריאקציוני, בלתי מתקבל
על הדעת.״

דברים אלה, שנאמרו במיסגרת הרצאה
על יחסי ישראל־ערב, נועדו לסבר את
האוזן, כדי להחדיר ללב השומעים את ההכרה
כי לא רק הישראלים צודקים. לפעמים
קורה, שגם הערבים הם צודקים ב־מידת־מה.

אמר אותם תועמלן הליגה הערבית.
אף לא דיפלומט מצרי בעצרת או״ם. לא
היה זה גם איש אל־ארז־ לשעבר. אמר
אותם ראש־ממשלה ישראלי לשעבר, שהיה
גם שר־החוץ הראשון של המדינה, המנוח
משר, שרת.
ההרצאה, שנישאה בחוג מפא״יי סגור
בבית ברל, זמן קצר לאחר נסיגת כוחות
צד,״ל מסיני, נשארה מאז גנוזה, עד ש
התפרסמה
השבוע ברבעון חדש של המערך
— אות.

לא היה הברח. אילו התפרסמו הדברים
אז, היו מעוררים סערה. יריבי שרת
במפ״י, כמו משה דיין, או שמעון פרס,
או דויד בן־גוריון, היו יכולים להאשים
אותו אז בחזרה כמעט־מילולית על דברי
השבועון המסויים. כי שרת טען, למשל:
• לא היה הכרח במלחמת סיני .״אילו
לא הלכנו בשיטת קיביה, עזה וכד, כי
אז אפשר שההיערכות בצד הנגדי היתר,
שונה. נאצר אולי לא היה נדחף לעיסקה
הצ׳בית ...כאן היתד, התפתחות, שעם
כל הצניעות, לא אשלול ממדינת ישראל
את הזכות ואת הכבוד של השתתפות
פעלה בה. אנחנו היינו גורם פעיל בהתפתחות
זאת, מעזה וחאן־יונים ועד המשפט
במצריים.״

במדינה
הסברה
א תראו, אין 11 אגדה

מיפגש ביער

בפיסניס שר העולם הזה ־ מח חוש
אם השתתפת בפיקניק שנערך בשנה שעברה, ביערות ״שוויצריה
הקטנה״ על הברמל, תרצה בוודאי לשוב ולחדש את החוויה
ההכרתית הנדירה. אם לא היית -בוא עם ידידיך וכני־כיתך
למיפגש־הרעים החדש של חברי התנועה ואוהדיה.

או־טו־טו, ותיאודור הרצל, הידוע יותר
בשם בנימין זאב, יוכל להתהלך חי בקרבנו.
לא חי של ממש, אבל חי של סרט.
מיבצע היוקרה שנטל על עצמו מינהל״
ההסברה לפני כשנה, עתיד להסתיים החודש:
יהיה זה הסרט התעודתי הארוך ביותר של
המינהל — בין 50ל־ 60 דקות.
על כרכי הציונות. בתחילה ישבו וחשבו
במינהל, איזה נושא הוא הכי טוב
כדי להאדיר את שמה של המדינה בארץ
וברחבי העולם. מצאו שזה סיפור חייו של
חוזה המדינה.
אחר־כך חיפשו איזה במאי — ציוני למהדרין
— ראוי שבידיו יפקידו את השליחות הלאומית,
להחיות את דמותו של מחבר
מדינת היהודים. מצאו את האיטלקי אלברטו
קאבאלקנטי, מגדולי במאי הסרטים התעו*
דתיים בעולם.
אחר כך חיפשו עורך־סרטים שגדל על
ברכי הציונות משחר נעוריו, ומצאו את
הירושלמית אגא לנגוצקי, שאביה, ממייסדי
מיפעל ים־המלח, נעצר רק לפני שלושה
חודשים במוסקבה, בחברת בנו, כחשוד בהפצת
חומר תעמולה ציוני. היא תהיה העורכת
של הרצל.
לבסוף ציידו את קאבאלקנסי בכסף, בספרים
ציוניים ובמיסמכים המתאימים, ושלחו
אותו לאירופה, ללכת בעקבותיו של
הרצל ולצלם. לבודפשט, בירת הונגריה, לא
נתנו לו השלטונות להיכנס, אבל לפאריס
ולווינה דווקא כן.
עכשיו חוזר הבמאי לישראל, כדי לסיים
את העבודה. כששאלו אותו היכן נוח לו

דדכי־אד

״חשוב ונד כך !״

המיפגש יהיה מוקדש לבילוי ולנופש ביער, להופעת אמנים
בתוכנית עשירה, ולשיחה מאת ח״כ אורי אבנרי על
פעולותינו בשנה הזאת.
הפיקניק יתקיים ביום ה׳ 6
באוקטובר (חג שמחת תורה).
המשתתפים, שירצו להגיע למקום
כמשותף, ייפגשו כשעה
10.30 כבוקר כסוף אחוזה, ליד
התחנה הסופית של קו 21בחיפה.
נקודות־היציאה
כמרוכז:
מירושלים: בשעה 7בבוקר, ליד
הגמנסיה העברית ברחביה.
מרחובות: בשעה ,7.15 בקרן הרחובות
הרצל־בנימין (מול גן־העיר).
מנם־ציונה: ב־ ,7.20 ליד תחנת אגד.

מראשון־־דציון: בשעה ,7.30 ליד
קולנוע תפארת (מול התחנה המרכזית).
מתל־אביב: בשעה 8בבוקר, מכיכר
מלכי ישראל.
מרמודחשרון: בשעה ,8.20 במרכז,
ליד בנק לאומי.
מנתניה: בשעה ,9ליד קולנוע
מגדלור.

מבאר־שבע: המעוניינים בהסעה,
מתבקשים להתקשר לטלפון ,4757
באר־שבע.

בעלי־רבב, שיש ברכבם מקום
פנוי, מתבקשים לאסוף משתת
פיס, במקומות־הריכוז הנ״ל.

ציוד חיוני: אוכל, שתייה, כלי־נגינה, ומצב־רוח מרומם.

כו חחדש ־־ סולפה
אתה מוזמן להשתתף באירוע אקטואלי

עוב שאלות ותשובות
אשר ייערך ביום ו׳ הקרוב 30.9.66 ,בשעה 8.30 בערב, בבית סוקולוב, תל־אביב.

ח״כ אורי אבנרי
חברי

מרכז

התנועה

אורי אבנרי, דויד ארנפלד, אמנון זכרוני, אחמד מסאדווה,
ועודד פילכסקי -יענו על שאלות הקהל.
דמי־כניסה לכיסוי ההוצאות 2 :ל״י (לחיילים ותלמידים 1ל״י) .כרטיסים להשיג
במערכת העולם׳ הזה, רחוב קרליבך , 12 תל־אביב; ובבית סוקולוב, רחוב קפלן ,4
בערב המופע.

הרצל (קריקטורה וינאית)1900 ,
בודפסט: לא, פאריס: כן

לעבוד, השיב מתוך התרוממות רוח ציונית:
,רק בירושלים!״ לכן הקימו במיוחד בירושלים
חדר־עריכה, העבירו לשם את העורכת
ואת שאר העוזרים, ובקרוב יקרום
חוזה המדינה עור וגידים מצוללויד.

מ שפט

ישא דברי פתיחה על

חרות, מפ״ם וכל השאר

היום, טוענת סלי שהיא עדיין סובלת
מחולשה, סחרחורות, התעלפויות, חוסר־שינה,
הפרעות בראייה ובשמיעה עד כדי
עוורון וחרשות לפרקים, מפצעים מוגלתיים׳
מאפאתיה, דיפרסיה־פסיכונוירוזיס,
אנמיה־היפוכרומית ושיתוקים באברי גוף
שונים.
היא טוענת שהיא סובלת משיתוקים בשתי
רגליה, מחוסר קלציום בעצמות, דבר
שגרם לה, בין השאר, לנפילת כל שיניה.
בשיר לשימוש. סלי בלימה פנתה
אל הסוכנות היהודית, הסבירה שצרותיה
החלו עם החיסון של האבעבועות השחורות,
שהורכב לה בידי הסוכנות׳ ושהיה
מקולקל. הסוכנות הקימה ועדת חקירה של
רופאים שבדקה את חומר הנסיוב, ומצאה
אותו כשיר לשימוש.
כלי עזרה. זה לא הניח את דעתה
של סלי בקימה. היא הגישה תביעת פיצויים
נגד הסוכנות על סך מאתיים ועשרים אלף
ומאה ושש־עשרה לירות בגין הנזק הבריאותי
שנגרם לה כתוצאה מרשלנות הסוכנות
בהרכבת אבעבועות שחורות.
עתה עברה הסוכנות להתקפה נגדית:
פרופסורים שונים נשאלו לסיבה אפשריוק
של המחלה. עשרות אנשים נחקרו בנוגע
לעברה של סליי, וביניהם גם בעלה לשעבר.
בלשים פרטיים הועסקו כדי להתחקות מקרוב
אחרי סלי, ולראות אם היא באמת
משותקת.
כשד,תחדש משפם סלי בלימה נגד הסוכנות
היהודית, השבוע, היה בידי הנתבעת
קלף חזק נגד התובעת:
הבלשים הצליחו לצלם את סלי בעשרות
תמונות ובמצבים שונים שבהם היא
נראית בריאה לחלוטין. באחת התמונות
שהוגשו כמוצג לבית־המשפט, נראית סלי,
ד,סוחבת שני סלים מלאים, יורדת, בלי
עזרה׳ ממדרגות אוטובוס.

קלף חזק
לסלי בלימה ,43 ,אין מזל. יום לפני
שעלתה ארצה באמצעות הסוכנות היהודית
מאחת מארצות אירופה, קיבלה סלי
הרכבה של אבעבועות שחורות. מיד עם
הגיעה ארצה, החלה להרגיש ברע. היו לה
כאבי־ראש מלווים בבחילות והקאות במשך
שלושה שבועות, וכל אותו זמן היתד,
מרותקת למטתה עם חום גבוה. התפתח
לה פצע מוגלתי והיא החלה לסבול
מדלקת קרום המוח.

ד״ר שמואל בן־יעקב הוא רופא־תורן
של ארבע מרפאות קופת־חולים בכל לילות
השבוע וביום השבת. אך בכל 24 שנותיו.
במקצוע לא קרה לו מיקרה בלתי־נעים
כפי שקרה לו בשבת ראש־השנה.
שבער, חולים הזמינו אותו לבתיהם, שניים
מהם במצב קשה. אך לדוקטור היה
קשה מאד להגיע אל חוליו. וכאשר כבר
הגיע אליהם היה לו קצת קשה לבדוק
אותם.
חוד נגד עיקבות. הגורם לתקלה היד,
פרחח שגנב בליל שבת את מכונית ה־קורטינר,
של הרופא התל־אביבי, בה היו
גם, נתונים בתיק הרופא, כלי הבדיקה והתרופות
הראשונות.
הפרחח לא פגע במכונה. הוא נסע בה
מאה וחמישים קילומטר, בילה בנעימים
בספסל האחורי, עבר בעיון על ארבעה
העטים וארבעים חפיסות הסיגריות שהיו
במכונית, בלי לנגוע בהם.
לבסוף נטש את המכונית בגבעתיים׳
אחר שזרה, לשם טשטוש עיקבותיו, חול
וריגבי־אדמה על המושבים, ההגה, הרדיו
ומוט־ד,הילוכים.
עונש נגד גניבות. כאשר המשטרה
השיבה את המכונית לד״ר בן־יעקב הוא
כבר לא כעם. כמי שהיה הרופא הראשי
של משרד המשפטים הבולגרי לפני עלותו
ארצה, היתד, לדוקטור דיעה קבועה על
גניבת מכוניות: העונשים קלים מדי.
אך זה שגנבו לו מכונית בפעם הראשונה
בכל 49 שנותיו, הרגיז אותו בכל
זאת. לא כאדם. כרופא.
ד״ר בן־יעקב החליט על תגובה מקורית,
הוא פנה במכתב גלוי לגנב האלמוני, בו
הודה לו על שנזהר במכונית והיא הוחזרה
״בלי סריסה אחת״.
בהמשך המכתב הזכיר הרופא לגנב כי
ראה בוודאי את השלם הגדול הנושא את
המלים רופא תורן, וכאן החל הדוקטור
לטפל בגנב כמו שצריך.
כתב ד״ר בן־יעקב:
״באותו הלילה, קצת לפני שגנבת את
האוטו, נסעתי לבדוק אשד, אשר חלתה
מטרומבוזה בלב. תאר לעצמך שבאותו
הלילה שבו בילית כל כך יפה, לאחד מהוריך
יכול היה לקרות אותו המקרה ולא
הייתי יכול לחוש לעזרתו מחוסר כלי-
רכב — וזה היד, יכול לגרום למוות.
״תחשוב על כך כאשר תרצה לגנוב בשנית
את כלי־הרכב שלי או של כל רופא
אחר!״
העולם הזה 1517

#לדעת רב זה -אשתו בלתי מוסדית!
#הוא סבוו שנתו -ניראית כפרוצה !
#כל זה -בגלל הלבוש היומיומי שלהן
#אל תצחק -סנאי 1ה עלול להיות אבי

הצעת־חוק השמלה הצנועה

^ נ נו מ צ הי רי ם בי אין אנו סובלים שבשכונתנו
//ן 1תצאנה נשים או בנות לרחוב או לחצר של רבים
בתלבושת בלתי צנועה,״ קרא כרוז גדול־ממדים מעל קירות
המעוז החרדי של ירושלים — שבונת מאה־שערים.
הכרוז, שהודבק השבוע בחוצות השכונה ובסביבתה, לא
היה שונה בתוכנו מכרוזים דומים אחרים, שהפכו בשנים
האחרונות לחלק מהוזי השכונות הדתיות בירושלים.
הוא כלל גם, בדומה לכרוזים קודמים, את פירוט האיסורים
בלבוש, כגון :״שמלות קצרות, או בתי־ידיים קצרים, או
בית־צוזאר פרוע, או יחף, או בגדים או גרביים שעור
הבשר נראה מתוכן, או אשר, פרועת ראש, חס ושלום.״
תושבי ירושלים, שהציצו בכרוזים, לא התרגשו. הם היו
כבר מורגלים בכך. הם לא ידעו, כנראה, כי הכרוז של
השבוע שונה מכל קודמיו. כי מאחוריו התייצבו עתה רבנים
בעלי־שם. אפילו הרב הראשי לישראל, הרב איסר אונטרמן,
החליט לאחרונה להתגייס למאבק הדתי על הלבוש, לחסל
אחת ולתמיד את זכותו של האזרח, ובעיקר האזרחית,
להתלבש כפי רצונו.

שרוולים בקיץ החם כמוהר, כפריצות. אף אזרח לא יוותר על
אחת ההנאות הזולות שעוד נותרו לו: ללכת ביום קיץ
לוהט לרחוץ בים עם בני משפחתו, או עם חבריו, או
עם חברתו, או ידידתו.
הרבי מקאליב התכוון להשיג את מטרתו בדרך אחרת,
שנוסתה כבר בהצלחה במיקרים קודמים: הדי כנס ההתעו־

* 6ם סיו ם הכנס בתל־אביב גזר על עצמו האדמו״ר
> מקאליב שתיקה, חזר למקום מושבו בראשון־לציון, שם
הוא עסוק בבניית קריית קאליב לחסידיו.
כל הנסיונות לדובבו עלו בתוהו .״לא אדבר בערב היום
הקדוש,״ פסק הרב טויב, כשהוא מוקף קהל חסידים
צעירים ,״עם עתונאים לא אדבר גם אחרי היום הקדוש.״
הסוד שהסתתר מאחורי השתיקה: הרב מראשון־לציון,
כמו רבנים אחרים, ידע כי לא ישיג את מטרותיו בדרכים
מקובלות. שום ראיון בעתונות לא ישכנע את הישראלי
הממוצע, או את הישראלית, כי הליכה בשמלה חסרת־

האזרח, אם קנאות חשוכה יכולה להגביל את חופש התנועה
שלו, למה שלא יחובר ויאושר חוק כמו זה שלהלן?

צניעות הלבוש

תנהג בצניעו ת ;

כל אישה

איסור חשיפת הגוף

אישה. לא
ברבים;

גופה

תח שוף

וכל

חלק

הימנו

כסות האישה

אישה תעטה על גופה כסות, כקבוע בדיני
ישראל;

סמכות להתקין תקנות
עכירות

״ בגו תי גום 8דוצות ״

ך * א*תניתן החודש ברחובות. קראו לו ״עצרת
| | התעוררות לקראת החגים״ .השתתפו בו רבנים, אד־מו״רים
וראשי־ישיבות. דיברו בו נגד ריקודים מעורבים
בחתונות, נגד רחצה מעורבת בשפת־הים, ובעד הליכת נשים
בישראל בשמלות ארוכות עם שרוולים.
״בנותינו יוצאות לרחוב כפרוצות, רחמנא לצלן,״ קרא
,־אש י שיבת הדרוס, הרב צבי מלצר. הוא התאונן גם, כי
״יהודי כשר אינו יכול לעבור ברחוב בשקט״.
גיבור העצרת היה האדמו״ר מקאליב, הרב מנחם טויב,
שהוסיף גם דרישה משלו, נגד הליכה לקולנוע.
כעבור שבוע, בבניין המועצה הדתית בתל־אביב, חזרה
ונישנתה ההצגה מרחובות. שוב התכנסו עשרות רבנים,
אדמו״רים וראשי־ישיבות, ושוב נשמעה הזעקה נגד לבושן
הפרוץ של נשות ישראל. האדמו״ר מקאליב, אשר למרות
גילו המופלג ( )60 נראה כנער ללא חתימת זקן, הרעים
בקול. לא בעברית, אלא באידיש.
קריאותיו הנזעמות והתלהבותו האינסופית למען כיסויין
של בנות ישראל, הקנו לו את התואר הנכבד של .,אורח
הכנס״ .ההחלטה שנתקבלה באותו מעמד, בנוכחותו ובהשתת־פותו
הפעילה של הרב אונטרמן: להמשיך בקיום כינוסים
ועצרות מן הסוג הזה, לעורר את המצפון היהודי, לא
לתת מנוח, לא לשקוט ולא לוותר, עד שתשתרר הצניעות
בישראל.

״ ה גי ח, או חלקהימנו ״

האדמוו מסאליב

)4הרבנים הראשיים לישראל יקבעו ב ת קנו ת
כללים לסדרי־לבוש נאותים, בהתאם לריני
ישראל;

כל אישה המפירה חו ק זה, או תקנה כל שהי
שהותקנה ב הסת מך על חו ק זה, תהיה צפוי ה
ל־ 500ל״י קנס, או שנת מאסר אחת, או
שניהם גם יחד;

סמכות כית־הדין

בית־הדין הרבני האיזורי יהיה בעל הס מכות
הבלעדית לרון ב עבירו ת על פי חו ק זה,
ויהיה מוסמך להטיל את העונ שים הצפויים
לפיו.

דמיוני? לא כל כך. דווקא השבוע הופרח כדור נסיון,
בצורת הוראות משרד החינוך והתרבות לבתי־הספר הממלכתיים
הדתיים:

בתו, לפי סעיף ( 3א)
ררות הראשון והשני יגיעו אל כל קצוזת המחנה הדתי
בישראל ובעולם. אחריהם יבואו כנסים נוספים. הדתיים
הקיצוניים יהפכו מיד את סיסמת הלבוש הפרוץ לסיסמת
קרב. אף עסקן דתי מן המפד״ל לא יוכל להתעלם מכך.
גם הוא יצטרך במוקדם או במאוחר להצטרף למסע
ההתעוררות. השרים המפד״לים בממשלה יחלו לדבר על כך.
אחר כך יתחילו להילחם על כך. וכשיבוא רגע של משבר,
או מה שנקרא בלשון הקואליציונית ״משא־ומתן עם
המפלגות הדתיות״ ,תונח על שולחן הממשלה הצעת חוק
בנידון. יקראו לה, למשל, הצעת חו ק איסור ח שיפ ת הגוף
או חלק הימנו — תשכ״ז־ , 1966 או הצעת חו ק לבוש
צנוע — תשכ״ח־ 967ו, או הצעת חו ק לבוש בישראל —

א) תלמידות כל הכ תו ת לא תו פענ ה בבית־הספר כ שהן
לבו שות מכנסיים (ומותר לצפות שכך ינהגו גס מחוץ לכתלי
בית־הספר ובימי החופש).
ב) ב שעורי התעמלות, חקלאו ת ומלאכה גופני ת, ב פ עו לו ת
גרנ״ע וכן בטיולים שאינם ב ת חו מי הערים, מותר ללבוש
מכנסי־עבורה ארוכים, בתנאי שגס במיקרים אלה תהיה דאגה
מלאה ל שמירת הצניעות.

בהסבר להוראות נאמר עוד, כי ״צניעות בלבישה היא
כבוד לבת ישראל, ועל זה תפארתה, וזה חינה המיוחד,
ואין לחקות מעשי אחרים שאינם צנועים.״

״התורה מחייבת״

* רבי מקאליב, שלו עצמו אין ילדים, יכול בינתיים

( 1לרדדת רוב נחת מהוראות משרד־החינוך. אמנם בתו
היחידה של הרב אונטרמן, אסתר, לובשת בגדים מודרניים,
היכולים בקלות להיות מסוזגים על־ידי קנאי הדת כבגדי
פריצות. גם נשות שרים ועסקני מפד״ל עלולות ברבות
תשכ״ט־ 968ו.
הימים להישפט על בגדים לא צנועים.
אך לא בקטנות כגון אלה עוסקים אבירי הכפייה הדתית.

מטרתם נכבדה יותר: להציל את כל נשות ישראל ובנותיו
״זה תפארתה וזה חינה״ ככלל, ואפילו באמצעות חוקי־כפייה חדשים.
או בלשון השלט התלוי באחד משערי מאה,־שערים בירוך
יו ישראל אין הצעת חוק כזו דמיונית. אם חוקי־דת שלים :״בת ישראל! התורה מחייבת אותך ללבוש תלבושת
מיושנים יכולים להיות הקובעים בכל דיני האישות, צנועה. אין אנו סובלים שברחובותינו תעבורנה בתלבושת
אם תקנות מימי־הביניים יכולות לפגוע בחופש התפריט של בלתי־צנועה!״

תצפית

במדינה

• כניגוד לחששות, יופיע כסוף השנה הגליון ההיסטורי
של ״טאן מודדן״ ,כתב־העת של ז׳אן־פול סארטר, המוקדש
כולו לדדשיח ערכי״ישראלי ישיר. אחרי שהערבים נסוגו מה סכ מ תו
לה שתתף בג ליון, חזרו בהם עתה, ולמעלה מ־ 20 מאמרים של אישים ערביים
כבר נתקבלו במערכת בפאריס. בין המ שתתפים: ד מויו ת רי ש מיו ת של המי שטר
המיצרי. הסכ מ תו
להיענות המצרית.

סארטר

עצמו

לבקר

במצריים, בעוד חודשיים,

תרמה

• עניין ישראל עשוי לצוף כמישפט חטיפת מהדי כן־כרקה.
בין השאר ע שויים ידידי בן־
ברקה לגלות כי ב שי חו ת עם
אישים צרפתיים הביע התנגדות
לכל הס תבכו ת של מארוקו במאבק
נגד ישראל,

• אין סיכוי בי משפחת
רוטשילד תקח חלק
כחפידת התעלה בין אילת
ואשדוד. אחרי שנפוצו
ש מועות כי הרוט שילדים י מ מנו
את המיבצע, הבהירו דובריהם

בצרפת

איז

סיכוי כזה

לעומת זאת מגלים חוגי
השלטון בצרפת עניין רב
בתוכנית זו. היא עוררה הד

5ו 5י?״
ניכר גם ב חוגי הספנו ת הבריטית.

• צפה לצירוף כוחות חדשים למוסד המוזר המכונה צמרת
מפא״י. בעקבו תהש מועו ת העק שניו ת על הריב בין א שכול לספיר, החליטה
מפא׳׳י שיש להחזיר לעיני הציבור את הת מונה של הנהגה מלוכדת במפא״י.
בין הכו חו ת החד שים: אבא חו שי, ואולי גם אריה (״לובה״) אליאב. שני אלה
הם מן הבודדים ב מפ א״י היכולים עדין ל הופיע ללא חשש בפני פועלים. אליאב
אף הועלה מ שום כך לתת־שר המסחר והתע שיה. יתר אנ שי הצמרת יהיו: לוי
א שכול, פנחס ספיר, גולדה מאיר
ואולי יצורף גם אהרון בקר.

• היחסים כין חושי ל צמרת
מפא״י ישתפרו
בשבועות הקרובים, ויגיעו
לידי הרמוניה כללית.

פר ש ת מלחי
סוד הסל״ל־ס
השבוע השני היה צריך להיות השבוע
הגדול של התביעה. איכשהו — התמזמז
לה. העד הראשי, פקד דויד דודין, עלה
מלא־חשיבות על הדוכן. זו הפעם הראשונה
בקאריירה המשטרתית שלו, שהחלה
לפני 28 שנה.
קצין־הקשר של המטה הארצי הביא עמו
את מכשיר־ההקלטה. שנועד — כך נתנה
התביעה להבין — להשמיע קבל עם ושופטים
את הסודות של השיחות המוקלטות.
עד מהרה הצליחה דווקא הסניגוריה להוציא
את הסוד הנורא של ההקלטות. והוא
— שאין שום רמז על שוחד בכל
שיחותיו של מלחי עם יונה סופר.
החקירה הראשית נמשכה כשלוש שעות.
החקירה־הנגדיח ארכה ארבעה וחצי
ימים. מטרתה הגלוייה: לפסול את מהימנותו
המקצועית של הקצין, ולערער את
מהימנות טליל־ההקלטה מלישכתו של מלחי.
נקודה זו עוד תשמש סלע־מחלוקת ב־מישפט־זוטא,
בו יצטרכו שלושת השופטים
לקבוע, אם אמנם יש לקבל את ההקלטה
כעדות. הסניגורים לא יתנגדו להשמעת
הסליל בלישכתם של שלושת השופטים,
כדי שאלה ישתכנעו שאין בהם שום עדות
המפלילה את מלחי בקבלת שוחד. ההסבר
יכול להיות רק, שבהקלטה זו מוזכרים
היחסים האינטימיים בין השופט לבין יונה
סופר (ראה מסגרת).
הפסקה דרמטית ד למעשה, יהיה
משפט הזוטא למשפט העיקרי. כי הוא
ייפתח ברגע שתבקש התביעה להגיש כעדות
את סליל־ההקלטה בלישכתו של השופט
מלחי. כדי לבסס את דרישתה, ול־הזים
את התנגדות ההגנה, ייאלץ היועץ
המשפטי להעלות על דוכן־העדים את עדיו
העקריים במשפט זה. ביניהם: שלמה וג־קרט
ויונה סופר. כך, כאילו במאבק צדדי,
ייחשפו כל סודות המשפט הגדול.
ברור מה תהיה גישת הסניגוריה. היא

זה הסוו של ׳1111
שנו -הסוד [11ל
המשבט 1ויגד ול
הקולות המתכתיים בקעו מתוך המכשיר.
שופטים, פרקליטים, עיתונאים, סקרנים, הנאשם
עצמו, עצרו את נשימתם. לבל יפריעו
לקולות המוזרים. לבל יפסידו מלה אחת,
נשימה נרגשת אחת. הקולות היו קולותיהם
של יונה סופר ושל אליעזר מלחי. קולות
שהוקלטו תוך כדי שיחד, טלפונית בין השניים,
מתוך משרד הקשר של המטה הארצי
— בידיעתה של יונה סופר. אבל ללא
ידיעתו של מלחי.
כאשר הושמעו הקולות, ומה שנאמר בין
השניים הפך לנחלת הכלל׳ השתלטה מועקה.
הרגשה של אדם אשר הציץ לתוך חדר-
האמבט של זולתו. מין אשמה, על השתתפות
בסיפוק תאווה חולנית.
אבל לא הירהורי־מוסר או טעם־טוב הם
העיקר כאן. העיקר הוא ערכם המשפטי של
הדברים שהוקלטו.
מי שציפה לשמוע בהקלטות אלה את המלה
״שוחד״ ,או רמזי־קנוניה בין מלחי וסופר
נגד המשטרה — התאכזב. בשיחה הזאת
לא היה שום דבר.

כלומר -שום דגר הנוגע לשוחד.
אבל היה בה הרבה מאוד על
היחסים כין השניים. וביחסים
אלה טמון הסוד של הפרשה כולה.
כדאי לקרוא את רישום השיחה:
השופט מלחי: הלו.

מסע־החינפה ושירת־הלל לחו שי
החל כבר. בין השאר מזכירי ם
כי האוצר מרוצה מאור מהניהול
המסודר של עיריית חיפה. מדובר
גם על הצורך בייצוג גדול
יותר של חיפ ה בכנסת, והכמנה
היא, כ מובן, לחתנו של חו שי,
א מנון לין. חו שי מצירו יתחיל
חושי להופיע בשם מפא״י באספות גס
מחוץ לחיפה, מע שה שלא עשה
מאז הבחירות. על כל הצעדים הללו הוחלט בפירוט בפגי שה בין לוי א שכול
לבין אבא חו שי. שהתקיימה בקיסריה.
• ייעשה נסיון להביא לשלילת רשיונה של עורכת־הדין
יונה 0ו 8ר. כבר הוג שה תלונה נגדה ללשכת עורכי־הרין, אולם ההחלטה
תינתן רק לאחר סיום עדותה של סופד ב מ שפ טו של ה שופט מלחי, כדי לא להפעיל
עליה לחץ מכל סוג שהוא.

• עורף־הדין מקם ק*
ריצ׳מן יגיש כימים הקרובים
תלונה ללשכת עור
בי־הדין על האזנה חשאית
לשיחה טלפונית
כינו ובין לקוחו, כניגוד
לחוק לשבת עורבי-הדין,
המבטיח סודיות ההתייעצות
עם פרקליטים.

שנו בדונה אל ההקלטה במטה ו!אוצ

לשכת עורכי־הדין תגיש תלונה
חריפה לשר המ שפטים וליועץ
המ שפטי, על מנת שיעמידו לדין
את האחראים להאזנה.

קריצ׳מן

• תונהג מדיניות חי־שה
במשטרת תל-אביב,
כעקבות חילופי תפקידים בצמרת המדור המרכזי. הבולטים בקרב

יהיה

העולם
שיכלול התחתון.

פ עולו ת
תפקיד ז ה
המעקב יוטל

ה ס מוי,

וחידו ש

בעיקרו על

א חז ה שינויים
שירותי ה מודי עין

רב־פקד דוד

לוי,

שעמד בראש המחלקה ה ס מוי ה של מ שטרת ישראל, והועבר למדור המרכזי.
סגן־ניצב משה מלחי, מי שהיה ראש המדור המרכזי, הועבר לתפקידי
הדרכה בבית־הספר של הקצינים בכפר־שלס, ובמ קו מו מונ ה רב־פקד דויד נגל,
מי שחיה ראש־מחלקת־חקירות בנפ ה הדרו מי ת, ואחד החוקרים הטובים במ שטרה.

תחקור בלי רחמים כל עד, תשתדל לסבך
אותו בסתירות ושקרים, כדי שלבסוף תוכל
לטעון: העדויות אינן סבירות. שלמה
ונקרט, שמסר בעדויותיו במשטרה גיר-
סות שונות, מלאות סתירות׳ הוא העד
העיקרי המסייע לדברי יונה סופר, והתביעה
בנתה עליו את כל התיק. וינקרט עשוי
להתמוטט על דוכן העדים בחקירת שתי-
וערב, בידי רבי־אמנים כמו עורכי־הדין
מנדל שרף ואריה רוזנבלום.
״אילו הייתי היועץ המשפטי,״ חיווה
אחד מעורכי־הדין שהזדמנו מתוך סקרנות
לאולם ,״לא הייתי ישן בלילות, לפני עלותו
של ונקרס להעיד.״ חבר־למקצוע הוסיף:
״לא אתפלא אם המשפט יופסק באמצע,
בצורה דרמאטית, ביוזמת התביעה עצמה.״
אולם אלה היו ניחושים. מה שהיה
ברור לגמרי, בסוף שבוע זה, הוא שלמשפט
מלחי יהיו הסתעפויות רבות. אחת
העיקריות תהיה קשורה בשיטות־ההאזנה
של המשטרה. העובדה שהמשטרה התעלמה
לחלוטין מכל הסייגים לגבי האזנה, תמצא)
את הדיה במוסדות משפטיים ובכנסת.

יו נהסופר: הלו, אפשר לדבר עם השופט
מלחיי
מלחי: מדבר.
סופר: שלום.

מ ל חי: מדבר.
סו פ ר: מדברת כאן יונה.
מ ל חי: שלום רב.
סו פ ר: שלום, מה שלומך?
מ ל חי: תודה. מה שלומך?
סו פ ר: טוב תודה.
מלחי: מה נשמע?
סו פ ר: תראה, אני רוצה
מלחי: איך העבודה הולכת?
סו פ ר: ככה־ככה, תראה, אני רוצה להגיד
לך. אני באתי באופן מיוחד מחיפה
מ ל חי: קשה לי לשמוע.
סופר: כן. אני לא רוצה לדבר בקול־רם.
אני נמצאת פה בבית־קפה.
מלחי: למה?
סופר: תראה, קרה משהו רציני. ואני
מוכרחה לראות אותך באופן דחוף מאד,
בעניין ההוא של וונקרט.
מלחי: במה?
סו פ ר: בעניין ההוא של וונקרט.

הקורות בוקעים מחוך המקרס. באורם: הקצין דודיו משמאל, הסניגורים מרננים
מ ל חי:
סו פ ר:
מ ל חי:
סו פ ר:
זוכר? של
מ ל חי :
סו פ ר :
מ ל חי:
סו פ ר:
מ ל חי:

אני לא שומע.
העניין ההוא של וונקרט.
איזה עניין?
של וונקרט, של וונקרם, אתה
וונקרט?

העניין של וונקרט.
איזה עניין?
של וונקרט. שלמה וונקרט,
בכל אופן, אז בבקשה בבית־

סו פ ר: מתי?
מלחי: שמונה ועשרה, ככה.
סופר: לפגי זה.
מ ל חי: לא. זה לא יצא לפני זה. זה
לא יצא באופן פרקטי.
סו פ ר: בשבילך. תראה אני עזבתי את
הכל. זה רציני. תבין.
מלחי: טוב, אני אהיה בשמונה.
סופר: בשמונה. טוב, אז בשמונה ב־בית־המשפט.

אשה״
-טמון המניע הסודי של
הפרשה כולה.

הספר השהור
ך* שיחתה הארוכה באוזנ^תבל!!^
^ לס הזה, זמן קצר אחרי שנודע על
השעיית השופט מלחי מתפקידו, אמרה יונה
סופר, בכאב אמיתי (העולם הזה :) 1495
״הלב נורא כואב לי על מלחי. הוא אהד

יי עדתגרעו
יתחתן א־ו־ו!״
המשפט מחר בבוקר.
סופר: לא, הייתי רוצה — אני באתי
באופן מיוחד. תראה יש חקירה של המשטרה.
וזה רציני. אני באתי באופן מיוחוז
בשבילך. לטובתך — מהר. אנחנו מוכרחים
להיפגש רק לשאול אותך מה להגיד.
מלחי: אין לי כל זמן. אין לי כל אפשרות•
אני עומד ללכת כעת. הכי ט וב
סופר: יותר מאוחר. הכי מאוחר. אני
אחכה פה עד מתי שאתה רוצה. תראה זה
רציני. זה לטובתך. זה לטובתה הם חוק1
רים•
מלחי:
את לא מבינה. בכל אופן, אין
לי אפשרות ואני מ צי ע ...אני מקדים לבוא
לבית המשפט. אני בא בשמונה ורבע, ככה,
,ועשרים אני מציע בשמונה ועשרים.
בבוקר. מפני
,ר אתך, תר־

עזבתי כל דבר.
אהיה כמה רגעים קודם,

מלחי: בבקשה, בבקשה.
סופר: להתראות.
מלחי: שלום.

גכר-א שח
** רוע הסכיס מלחי לפגוש אותה?
מדוע היה מוכן להיכנע להטרדתה של
יונה סופר, ולקבוע איתה פגישה בשעה
מוקדמת כל־כך?
טענת התביעה תהיה, כמובן, שהוא היה
מוכרח להיכנע לד״ כי הוא היה נתון בידיה.
אסיר בעל־כורחו. מפני שהיה בין השניים
סוד נורא. סוד מתן ולקיחת השוחד. טענה
זו עוד נתונה להוכחה׳ ולקביעת נכונותה
על־ידי בית־המשפט.
אבל ייתכן הסבר אחר. ואת המפתח להסבר
השני אפשר למצוא בדברי היועץ המשפטי,
כאשר נשא את נאום־הפתיחד. שלל
במשפט. הוא אמר, בהגדירו את התנהגותו
של מלחי כלפי סופר :״הוא רדף אחריה
כרדוף גבר אחרי אשה.״

כאן, כשתי המלים

האנשים הטובים והישרים שאני מכירה. אם
יכולתי לבקש ממנו סליחה, הייתי עושה

אבל זה כבר היה אחרי שלא ניתן להחזיר
את הגלגל אחורה. אחרי שהספר ה ש חור
שלה הפך לחלק מתצהיר־בשבועה, מיסמך
מם׳ 1בתיק החקירה של מטה משטרת ישראל
נגד השופט המחוזי אליעזר מלחי. יונה
סופר יכלה להביע צער וחרטה, אבל לא
רגשות אלה יכלו לקבוע את גורל השופט
מלחי, כי אם הרגשות שהנחו אותה בשעה
שהתיישבה לכתוב את הספר ה שחור, ובשעה
שהגישה אותו למשרד המשפטים.

היו אלה רגשותיה של אשה נכזבת
כאהבתה.

פגישות בלישכה
ך* שופט אליעזר מלחי ידוע כאיש)
) משפחה צנוע. מעולם לא נקשר שמו
עם שום שערורייה או רומאן. הערצת תלמידותיו,
בפקולטה למשפטים של האוניברסיטה
העברית, נשארה תמיד בתחום האקדמי.
הפעם
האחת והיחידה, בה דובר על ידי
דות
אינטימית בינו לבין אשה זרה, היתד,
בקשר ליונה סופר. כאשר השתתפה בהרצאותיו,
היתד. כבר אם לשני ילדים, גרושה
פעמיים. אחרי גמר לימודיה, התקבלה ל־עבודת־התמחות
אצל שופט בית המשפט
המחוזי יעקב גביזון. מפאת הדוחק בבניין
בית־המשפט, אין אפשרות להעניק שם ליש־כה
פרטית לכל שופט. שותפו של גביזון
ללישכה הפרטית היה מלחי. וכך נוצרה הזדמנות
נוחה לפגישות בין השניים.
מה היה ערך היחסים האלה, בעיני מלחי?
אי־אפשר לענות על כך בוודאות, כי הוא
עצמו לא דיבר עליהם מעולם עם איש זר.

אבל יוגה סופר דווקא הזכירה
אותם. לא כתקופה שהם היו קיי מים?
אלא אחרי־כן. כאשר בכר
התאכזבה. באשר היא הכינה את
נקמתה, .

_רומק נכנס לתמונת
^ אן יש להכניס לתמונה אדם שנפטר
לפני קצת פחות מחמישה חודשים. זהו
ראובן (״רומק״) גרינברג.
לרומק היו קשרים מסועפים. בשל המל־חמה
הבלתי־פוסקת בינו לבין המשטרה׳,
ישב לא פעם במעצר. ב אחת ה הז ד מנויו ת ה-
אלה הכיר את שלמה ונקרט, ולדברי ונקרט
הוא אשר היפנה אותו ליונה סופר.
על סמך מה עשה זאת?
לדברי ונקרט, כפי שצוטטו על־ידי התביעה,
הוא אמר לו, כי יונה סופר תוכל
לשחד את השופט מלחי.

כי היא מיודדת איתו.

הדפוקיב
^ ומק הכיר היטב את יונה סופר. היא
1היתד, מלאה מרירות נגד כל העולם —
ובעיקר העולם הרשמי, המיוצג על־ידי פקידי
הממשלה השונים, קציני־משטרה גבוהים,
פרקליטים ומנהלי־חברות. בדיוק אותם אנשים,
שרומק ראה בהם את אויביו המושבעים.
רומק גם אימץ לעצמו את ההשקפה,
ש״אנשים אלה״ הם גם אויביו של האזרוי
הקטן. תפיסה זו דחפה אותו לייסד גוף
יומרני, שקרא לעצמו האגודה הושראליוד למען
ז כויו ת האזרח. אל הכתובת הזו היו
פונים אזרחים רבים, שחשו את עצמם —
בצדק וגם שלא בצדק — דפוקים.
במעגל הרחב הזה, הסתובבה גם יונה
(המשך בעמוד )20

ו 113! 1910115
ז 10 \ 1ג<מ 3

!110

־ 111611801811

111

מ? ת?11 888
!?01106 5
מ 1ת 11 1 3 4 ) 6
ת1־ז4ז 116!18 4־1
ג 1{ 6מ 811:0 8

1 ^ 41

־ 10111110110,

4ע?| 1

:עיד )801141

מזסז{ ־61׳01

1¥34

1 1 1 1 1 1 5
1 6 3 5

ן ז}*>8 3 8 5 0 . 1
?־01כ! 1מ 1ז ת 0
ז!511105! !1.! 1
ג 4גז 0ו מ ־ {001

* עייר! כגד י ם היא עתיקה כמו
הים. כי מיד לאחר שנוצר הים, עמדה
בפני המתכננים הבעייה, מה תלבש האשד,
כשהיא הולכת להתרחץ בו.
מה היא תלבש ברחוב, זה עדיין לא
ידוע. היא יכולה ללבוש מחצאית, וחצאית,
ומכנסיים עם טליה, ובלי טליה, עם
כתפיות ובלי כתפיות, שמלה עם מחשוף,
ומחשוף עם שמלה, כל זה לא ידוע ומשתנה
מיום ליום, אבל מה היא תלבש לים,
זה עוד פחות ידוע. סוף סוף אין הרבה
מה ללבוש לשם. צריך לכסות בסך הכל
שני חלקים, וגם זה לא בטוח.
בהתחלה עוד התעקשו לכסות את הברכיים
ואת הכתפיים, זה היה לפני שנים.
אבל ראו שזה לא כל כך מוצלח, וויתרו
על הברכיים. נשארו הכתפיים.

־? 311

מהפכת הכטן

80111

^ חי** 5ד גילו שהכתפיים הן בעצם
\ * אבר די תמים, ובעיקבות הגילוי הזה
גילו אותן. הן אמנם היו עדיין לבנות ומכוערות,
אבל אחר כך הן השתזפו, ואיש
לא הצטער על החשיפה.
אחר כך החלה המלחמה על הגב. וכש־הגב
כולו נחשף לא נשאר אלא לחולל את
מהפיכת הבטן׳ וכך נוצר סוף סוף הביקיני
בפי שהוא נראה כיום על חופי הים.
אבל האנשים עזי־הדמיון לא הסתפקו בכך,
דמיונם סחף אותם הלאה והלאה, עד
שהגיע אל חזיית הבגד־ים והוריד אותה.
כך נוצר הבלי־קיני.

1*0¥4

־ 01 סז ס׳ז ^ סז 40
?3 0 1 8 ?0)135

0 6 * 1 . ?101
07618011.8

:ז13 יז| 81316 •<1
מז )!1131 8 4 :1:
*1111
ז !018
131כ4 6 5*>1
ז? 011) 5,נ 1נ , 1מ
ז15006 X 1
.זסם 01־ 805
מ ס יצל 18־ ? 3 1
ן3 4 0 3 1 4 3 8
*£ 0 * 836068

מדאה חוש ביה

אופגת המשולשים

׳18*114( 18 3 010)161 811055־>016 ) 31 1ן 8 10 46 3 101601ז 64 קק 31011׳8 141651 06631:1011, 111141, * 110 1115*60464ש־1מ־ 8 1111)11 061ם1

המשולש של וון׳

מוצג ב לונ דון על־ידי דוג מני ת צמרת, הטו־מדת
ליד יוצר אופנת הבליקיני והטריקיני,
גרנריין. בצילום למעלה: ההאופנה החדשה בבגדי־ים מודג מת על־ידי שתי ישראליות.
דודי רנרייך.

* * ת הבליל,י:י יצר, לפני למעלה
משנה, רווי גרנרייך. הוא היה ידוע
עוד לפני כן כמתכנן אופנה נועז. הוא
תיכנן לנשות ארצות־הברית כל מיני מחשופים,
במקומות בלתי מצופים, והנשים
נהנו מזה, והגברים נהנו מזה׳ עד שהוא
הבין שכל זה לא מספיק, וחתיכת גב

נב וב

׳י־1 5-י-

ון: שתי המתוחצות הראשונות בטריקיני
אחת פחות חתיכת גב אחת יותר, זד,
כבר לא כל כך משנה, ומה שצריך הוא
לצאת, ולגלות חלקי גוף אחרים, וכך הוא
גילה את חזה האשד*
זה היה לפני שנה. הוא הוריד ממנה
את החלק העליון של בגד־הים׳ ושם במן
קומו שתי רצועות מוצלבות, בתור מצבה
למה שהיה שם פעם. הוא ראה כי טוב,
ועשה את אותו הדבר לשמלות. הוא כיסה
את כל האשד, בשמלה, וחתך חורים
בשני המקומות החזותיים.
אבל המשטרה התנכלה לו. זה לא מצא
חן בעיניה. היא אסרה את כל נשות הבלי־קיני,
והאופנה החדשה ירדה מן הגוף. לא

ובל, חלוצת הטריקיני בארץ. היא סבורוו שבגדי
זרקטי. צריך להדביק את כל המשולשים, וזה
לי על הטריקני: זה הכי מתאים לחג פו רי ם!

אצל הדייג
היא

מצאה

בעיני

בוקע: אהבות תחנת־החשמל וידינג
נשאר לו אלא להמציא את אופנת המשולשים.

שתי
נשמות האשה

^ ופנת המשולשים היא חסכונית
\ * מ או ד. לא צריך בשבילה לא תופרת,
לא חייט, ולא בעל עשיר, כל מה שצריך
הוא שמלה ישנה וזוג מספריים.
לוקחים את השמלה הישנה, חותים אותה
להרבה משולשים, ואחר כך מדביקים את
המשולשים על כל חלקי הגוף, לפי הטעם,
והאופי, והיופי.
האופנה הזאת היא עדיין באיבה אבל

על סירה במסעד ת אלי הדייג, על חוף הירקון, מדגי מו ת
לילי וחברתה, המזכירה תמי אלוני, את האופנה החדשה.
הדייג־המסעדן וגם ב עיניו של סמל המ שטרה שנזדמן למקום.

כולם הבינו, אחת שתיים, שהיא תצליח
והעבירו אותה מיד לשפת־הים. חתכו את
מה שהיה פעם הבי של הביקיני, ומה שהפך
אחר כך לבלי של הבליקיני, לשני
חלקים, וכך נוצר הטריקיני.
הטריקיני מורכב מבגד־ים תחתון, שבו
לעת עתה (נא לדפוק בעץ) לא חלים שום
שינויים, ומשני עיגולים המודבקים עלי
שתי הנשמות של האשד״ עיגול מכל צד.

״סתם שעשוע:״
ך* חוידלארץ המציאו לכך כבר דבק

מיוחד, המדביק את העסק הזה לגוף,
בארץ עדיין משתמשים בשיטה הפרימיטיבית
של הפלסטר.
מי משתמש? בסך הכל שתי נשים. האחת
בלונדית והשנייה שחורה, האחת
קוראים לה לילי נובל, והיא פסלת, ולשנייה
קוראים תמי אלוני והיא מזכירה.
שתיהן הסכימו להיות הסנוניות הראשונות,
החלוצות של הטריקיני. הן הדביקו
אותו לגופן, ומיד הכריזו שזה בעצם רק
לנסיון, והן לא מוכנות להשאיר את זה
עליהן.
״מקסימום זה מתאים לפורים״ ,אמרה
לילי נובל, והוסיפה :״הבגד ממשולשים
זד, בכלל לא פרקטי, זה המון עבודה,
להתחיל להדביק משולשים על הגוף, וזה
יכול גם פתאום ליפול. אם ידביקו אותם
על איזה שמלה אני אהייה מוכנה ללבוש
את זה.״
תמי החרתה החזיקה אחריה :״אני אפילו
לא הולכת עם ביקיני, אז בטח שאני לא
אלך עם טריקיני׳ אבל סתם לשם שעשוע
אני מוכנה ללבוש את זה קצת.״
עוד מעט השעשוע הזה יהפוך משהו
רציני, וכל העולם ישתמש בו, ומה ימציאו
אז? הצרה היא שגוף האשד, קטן מדי.
אילו הגדילו אותו, והוסיפו לו חלקים, היו
יכולות להיות יותר אפשרויות בהלבשתו
ובפשיטתו.

״שיתגרעו ־ ויתחתן איתי!״
(המשך מעמוד 0 7

סופר. בשיחות ארוכות בקפה גבריאל, ברחוב
אלנבי בתל־אביב, שם קבע רומק את
מטהו ברוב שעות היום, היתר, יונה סופר
מספרת לו דברים רבים.

המועצה ה ארצית
המועצה הארצית של התנועה תקיים
מושב פומבי ביום שלישי 4 ,באוקטובר׳
בשעה 8.00 בערב, בבית
״בני־ברית״ ,רח׳ קפלן , 10ת״א.
הדיון יוקדש לנושא:

המשבר במפלגות
תמרורים בהתמוטטות המשטר דברי פתיחה יישא

אורי אבנרי

דרושות 5000ל״י
לפעולה בנצרת
לצורך הקמת חטיבה אזורית של התנועה
בנצרת ולקראת הבחירות לעירית
נצרת זקוקה התנועה לסכום של 5000

אין לנו אפשרות להשיג סכום זה אלא
על־ידי תרומות של אוהדים.
חברים ואוהדים׳ יהודים וערבים, מתבקשים
לשלוח את תרומתם למזכירות
התנועה, ת .ד , 136 .תל־אביב, ולציין
על המעטפה :״חטיבה אזורית נצרת״.

הגיעו בגר תרומות ראשונות,
אף דרושות עוד.

#ב ר חו בו ת
ביום שלישי 4 ,באוקטובר, בשעה 8.30
בערב, באולם ״מונה״ ,רחוב ויצמן ,46
ירצה

אחמד מאסרווה
על הנושא:

זכויות הערבים בישראל
#בבת ־י ס
ביום שני 3 ,באוקטובר, בשעה 8.30בערב׳
בקפה ״לידו״ ,רחוב מטריק 18
(ע״י האמפיתיאטרון שליד שפת־הים),
תתקיים אספת־כינון של החטיבה האזורית,
בהשתתפות

עו״ד שמואל סגל
שירצה על:

המאבק למען שלטון החוק
לקראת הקמת חטיבה אזורית של
התנועה בעפולה, מתבקשים אוהדי
התנועה באזור זה להתקשר אל:
חגה זכאי, עפולה עילית / 54ב.
בנצרת תנועת העולם הזה — כוח חדש הגישה
בקשה למשטרה, לאשר קיום אסיפה
פומבית תחת כיפת השמים, ביום שבת,
,1.10.1966 בשעה 5אחרי־הצהרים, ברחבה
שליד המעיין. הנושא:

ביטוח נגד אבטלה

כך הוא ידע -מחוך דבריה
שלה, ומתוך הסתכלותו ההרה* -
על קשריה עם מלחי, ער תקוותיה
מקשרים אלה, ועל אכזבתה ה !
סופית.

״נשבעה
להדום אותו!״
ך * וא שמר על דברים אלה בסוד -ז
ן | לרגע מסויים. רגע זה היה, כאשר
פיעה יונה סופר בקפה גבריאל, סיפרו
שהיא מתכוונת לעשות משהו נגד
היא ביקשה את עזרתו. כי היא כבר *׳;
שאת
מלחי כחלק מכלל ״האנשים ד׳
התנכלו לה מזה למעלה מעשרים ש. תחל
באביה וכלה במשרד החוץ.
רומק סירב בתוקף. אבל בראותו שהיא
מתכוונת לכך ברצינות, החל מזהיר מפני
אפשרות שיונה סופר בכל זאת תעשה משהו
חמור. בין היתר, מסר על כל העניין למערכת
העולם הזה, זמן רב לפני שהחלו
הגלגלים הרשמיים לנוע.
הוא הסביר את מניעיה, בצורה החלטית
לגמרי, בערך במלים אלה:

היא נשבעה להרוס אותו. היא
רצתה שהוא יתגרש מאשתו ויתחתן
איתה. היא אומרת שהיא
מתאימה לו יותר מאשתו הפרג-
קינית.

הטוב בלי עזרה מן החוץ, אם אמנם יהיה
צורך בכך.

כרים אלה מעוררים הו חזק, מעב(
רה הלא־כל־כך־רחוק של יונה סופר.
זוהי פרשת יחסיה עם עורך־הדין שלמה
תוסיה־כהן.
יונה שהיתר, אז צעירה ב־ 15 שנים, התאהבה
בעורך־הדין הירושלמי. הם קיימו יחסים
אינטימיים, שלא נשמרו בסוד מיוחד.
אנשי־משפט רבים, וגם עתונאים, ידעו עליהם.

ידנה אך טענה, לאחר מכן, כי
הוא הבטיח להתגרש מאשתו ולשאת
אותה לאשה.
אבל נראה שתוסיה־כהן התייחס בפחות
רצינות לקשרים אלה, מאשר יונה עצמה.
הוא ראה בהם, בסופו של דבר, הרפתקה
חולפת. בכל אופן, הוא לא חשב להיענות
לדרישתה של יונה, בדבר נישואין.
היחסים נפסקו — ובמקומם התפתחה שערורייה
ממושכת, מלווה השמצות אישיות
פרועות. לבסוף פרצה השערורייה החוצה—
דווקא באולם של בית־המשפט המחוזי בירושלים.
לעיני
השופטים והקהל הנדהמים, השליכה
בפני הפרקליט ספר־תנ״ך. היא טענה, שהפר
הבטחה לשאתה לאשר — ,וזאת למרות היותו
כהן, והיא גרושה.
זה היה, בעצם, כל מה שיונה סופר יכלה
לעשות. אחרי תקרית זו, הבינה גם היא

רומק גילה אצלה את מכשיר־השידור
הזעיר, תפס אותו מתחת לדש מעילה,
וקרא לעברה :״צאי מכאן! באת להקליט
אותי מטעם המשטרה!״
יונה סופר הלכה כלעומת שבאה . ,ורומק
התחיל להמטיר בקשות ופניות לכל מיני
אנשים. שלא ישעו לה ושיעשו משהו למניעת
מה שהוא קרה ״רצח של אדם אציל.״
הוא גם התכוון לעשות משהו נוסף: כמי
שיזם את הקמת הוועד הציבורי להגנת מל־כיאל
גרינוואלד, בתחילת משפט קסטנר, הגה
רעיון דומה. הוא הודיע על כוונתו ליזום
ועד ציבורי להגנה על שמו הטוב של השופט
מלחי. אבל ידידי השופט הניאו אותו
במהרה ממחשבה זו, בהסבירם כי אין זה
נאה, וכי השופט מלחי יוכל להגן על שמו
* רומק אהב להזכיר, כי
מודיעין של לח״י,

הוא שירת ב

הוד* את מי?
ערבפק

תל־אביב;

ארצות־הברית)

איש לא מתחמק משיגעון האופנה: הריגול.
טובי הבמאים וטובי השחקנים נופלים בגללי
בפח, והאחרים רואים ולא לומדים לקח.
איש לא זוכר. סטנלי דונן שיצר
כל כך הרבה קומדיות מצויינות, נכנם גם
הוא לסרטי הריגול, ובקושי הצליח לצאת
מזה, אם, בכלל, הצליח.
בערבסק משתתפת סופיה לורן, היהודיה
מי הו די ת, שהפכה בינתיים ערביה, וגרגורי
פק, מרצה באוניברסיטה שנלקח מאחרי
הלוח, אל עסקי הריגול.
סופיה לורן גרה אצל איזה ערבי, שנותן
לגרגורי פק לפענח למענו כתב־סתרים.
אבל זה רק בהתחלה. כעבור כמה דקות,
איש מהם לא זוכר מי הוא, וגם לא
מה הוא עושה בעצם בסרט הזה.
אחר כך נכנסים לתוך הסרט עוד המון
אנשים, איזה כנופיה שרוצה לרצוח נשיא
של מדינה אפריקאית, אם כי לא בטוח
שהיא באמת רוצה לרצוח, ואם באמת
אותו. מצטרפת אליהן עוד כנופיה ועוד
כנופיה, כולם מכים, ורוצחים.
בתוך כל הבלגן הזה יש אמנם תמונות
נהדרות, המצולמות דרך מראות, משקפיים,
חלונות ומכוניות, אבל גם אלה נעשים
בצורה מוגזמת. כל דבר חוזר על עצמו
יותר מדי פעמים, ביותר מדי זמן.

עזרם ישן

היום הראשון אחרי המלחמה

השותפה מאזינה

רומק השיב בקריאות רמות -
הוא גם היה נרגז, וגם רצה ששותפתו
תשמע היטב -שהוא
לא יתן יד לפגוע בשופט מלחי.
שהנקמנות האישית של כת-שיחו
פסולה, ושהוא לא ישרוף פעולה
עמה ועם המשטרה כעד שום הון
כעולם .״הפסדתי הרבה, ואני לא
אדם עשיר,״ אמר ,״אבל לא אמכור
את כבודי אפילו אם ארעב

ללחם ! ״

סרטי

שערוריה בבית-המשפט

את הדעה הזאת הביע, מאוחר יותר, באוזני
אנשים אחרים.

חת ששמעה דברים אלה מפי רומק
^ היא גברת תל־אביבית, שהיתה שותפתו־לעסקים
של רומק. כאשר ראתה אותו נפגש
עמה מספר פעמים בקפה גבריאל, וכל פעם
לשיחה ביחידות. רצתה לדעת מה נושא השיחות
הכמוסות עם האשד, האלמונית. רו־מק
הציע לתת לה הזדמנות בלתי־אמצעית
כדי לשמוע את תוכן השיחות האלה.
הוא קבע פגישה חדשה עם יונה סופר, בקפה
הרלינגר ברחוב בן־יהודה בתל־אביב.
כמה דקות לפני מועד הפגישה כבר ישב
רומק ליד אחד השולחנות. ליד שולחן סמוך
מול רומק, התיישבה אותה גברת.
בשעה היעודה הופיעה יונה סופר, והתיישבה
פנים־אל־פנים עם רומק. בצורה זו
לא יכלה לשים לב אל השותפה, שהאזינה
מאחורי גבר, לכל מלה.
יונה סופר שאלה אותו, אם החליט לעזור

קולנוע

סופר בימי זוהרה
שאין טעם להמשיך ולטפח את שינאתה ל־תוסיה־כהן,
ולרקום שאיפות של נקמה.

שותפים לקשר
רשת תום יה*כהן חלפה מחייה של
יונה סופר. היא המשיכה בחייה, טיפלה
בילדיה, החלד, בקאריירה חדשה כעו־רכת־דין
— והתקשרה אל השופט מלחי.

ברור שסוג זה של קשרים חייב
היה להישאר בסוד כמום. השנייים
הפכו שותפים לא רק ליחסים אי־שיים־אינטימיים
-אלא גם ל־קשר־הסתרה.
קשר
זה הוכיח את עצמו כנשק
חזק מאוד בידי סופר, כאיבר הח ליטה
לפעול.
לכן, כאשר טילפנה לביתו, ממשרדי המשטרה,
ותוך שיתוף־פעולה עם המשטרה,
לא יכול היה מלחי לענות לה בקצרה:
״גברתי, את יכולה לומר לי מה שיש לך
לומר בטלפון.״ או :״אני מצטער, לא אוכל
לראותך מחר.״ אלא נכנע וקבע איתר, פגישה
בשעה שהיא רצתה.
פגישה אליה נועדה לבוא, כשלחזייתה
מחובר מכשיר־שידור זעיר, שקלט כל מלה
ושידר אותה למכונית־משטרה, בה נמצאו
קצינים — ומקלט.

בגליון הבא של ״העולם וזזה״
ידווח אורי אבנרי על
פגישתי הר שמית עם נציג מ מ שלת צפון וי א ט־נאם

(נורדון. תל־אביב; פולניה) המלחמה נגמרה.
אנשים נהרגו, אנשים התענו, אנשים
סבלו מכל הזוועות, ועכשיו הכל עבר1 .
גיבור הסרט רוצה להתחיל בחיים חדשים•
לבנות על חורבות המלחמה עולם
אחר, של שלום. אבל כל שאר האנשים
שיצאו מן המלחמה, אינם יכולים להשתחרר
מנאמנותם לערכים הפטריוטים, מ־קנאותם
לכל הרעיונות שהביאו למלחמה
שזה עתה נסתיימה. בכך דומים הגרמנים
לפולנים ולרוסים, ולכן ביום הראשון שלאחר
המלחמה כבר חוזה אלכסנדר פורד
(הבמאי) את המלחמה הבאה.
הנאמנות מעל לכד. ביום הראשון
שלאחר המלחמה מפנים הגרמנים את השטח•
השבויים הפולנים יוצאים מהמחנות,
הדרכים מלאות גדודים רוסיים, חיילים פולניים׳
ניצולים יהודים, לוחמי מחתרת. כולם
חוזרים מהמלחמה. איש איש הולך
בקצב שלו, אך כולם נעים יחד.
באותו יום ראשון שלאחר המלחמה מחלים
רופא גרמני, אב לשלוש בנות, להישאר
בשטח הכיבוש הרוסי על מנת לעזור
לכל הנפגעים. ובאותו יום פורצים לביתו
חיילים שיכורי־נצחון, קוראים בשמחה ״הי־טלר
מת״ ,הורסים את הבית, ואונסים את
בנותיו.
הגיבור, המנסה להתחיל בחיים אחרים,
מציל את האב ובנותיו, נותן להם מחסה,
נקרא בגלל זה בוגד. אחת הבנות, שכמעט
מבינה אותו, בורחת בלילה, ויורה ב־מציליה,
משום שהיא גרמניה, והנאמנות
הגרמנית עומדת אצלה מעל לכל.

העיקר המסעדות

אנג׳ליק (מספר )2המופלאה
(בן־יהודה, תל־אביב; צרפת) כמה שהיא
נפלאה. יפה כמו השמש, אמיצה כמו אריה,
וחכמה כמה קוהלת. יש לד. אופי ג׳יימס
בונדי לחלוטין, אבל היא לא משתמשת
בו לצרכי ריגול, אלא לצרכי אהבה והרפתקאות
במאה השבע־עשרה. מה יש י גם
את זה הקהל רוצה לפעמים.
בהתחלה היא מאוהבת ביפהפה אחד,
ראש קבוצת קבצנים. היא עוזרת לו לשדוד
אנשים, ולהרוג את החוטאים׳ עד
שהוא מת, והיא מוצאת יפהפה שני. ההצלחה
חס־וחלילה לא חדלה להאיר לה
פנים. היא פותחת מסעדה והופכת אשת
עשירה ומכובדת.
יש עוד שעה עד סוף הסרט. אז גם
היפהפה השני מת, והמסעדה של אנג׳ליק
נשרפת על ידי מספר הוללים. אבל המזל
והאושר של אנג׳ליק זה דבר בטוח.
היא מוצאת לה יפהפה שלישי, ופותחת
מסעדה, עוד יותר גדולה, ועוד יותר
עשירה, הסרט נגמר, אבל יבואו עוד הרבה
אנג׳ליקות אחריו. העולם עוד מלא יפה־פים,
ומסעדות. וקהל שנוהר לסרטים כאלה.
העולם הזה 1517

אנשים
שידת לוחמי

כשהעידו לראש־ו,-ממשלה, לוי אשבול,
כי העלאת תעריפי החשמל תגרום סבל רב
לעקרות־הבית, השיב :״אז מה? שתשתמשנה
בפחות חשמל.״ וכשהעירו את תשומת־ליבו
לסיסמה ״יותר חשמל פחות עמל״ ,אמר:
״שיהיה ההיפך — יותר עמל פחות חשמל.״
#את הנימוק האמיתי, לדעתו, להתקנת
קיר הזכוכית במישכן החדש של הכנסת, נתן
השבוע ח״כ מפ״ם עכד״אל־עזיז אל*
זו ע כי :״זה לא מסיבות בטחוניות, אלא
כדי ליצור אווירה אינטימית בכנסת, שבה
לא ידברו הח״כים אל הקהל היושב ביציע,
אלא יתרכזו בעמקות בנושאים שעל סדר־היום.״
י • חגיגת השבוע היתד, מסיבת יום־
ההולדת שערכו אמני תל־אביב לאיש התרבות
הישיש זאב (יוסקוביץ) יוסיסון,
לרגל מלאות לו שבעים שנה. המסיבה, שנערכה
בכסית, לוותה בשורת נאומי הלל
ושבח רוויים בקוניאק, שנישאו, בין השאר,
על-ידי מוכתר עין־הוד איצ׳ה ממכוש,
הסופר משה שמיי ובעל־הבית יחזקאל
(״חצקל״) איש־כסית. ס פחות חגיגי
היה הגורל שפקד לאחרונה את יועציו לשעבר
של ראש־הממשלה, שהסתכסכו איתו
ופרשו. בתחילה, כזכור, נפל למשכב איפר
הראל, ואילו השבוע הובל לבית־חולים׳
לניתוח התוספתן, מי שהיה יועצו של אשכול
לענייני עתונות, יוסי שריד • .הניתוח
עורר את אחד מח״כי מפא״י להזהיר
את היועץ אהרון כיד אם רצונך
לשמור על הבריאות, שמור גם על יחסים
טובים עם הבוס שלך בין שאר האגד
נים שגוייסו לאחרונה כדי להשמיע את
שירי הפלמ״ח, לרגל הוצאת תקליט חצי־היובל
של פלוגות המחץ, נמצאות גם ה־שחקניות-זמרות
זוהר אוריין, גירה
עדי ודבורה דיקוכסקי. משהו אחר
המשותף לשלושתן: היותן אוהבות בלב ובנפש
של הגשש החיוור גברי בנאי• .
אגב: גם שריר,עבודה יגאל אלון מסייע
בהוצאת התקליט. הוא כתב על גבי המעטפה
שלו כל מיני משפטים יפים, כמו ״משו־

זמרת טובי
ת שואות סוערו ת

ררי וסופרי הפלמ״ח שילבו את הסיפא והספרא
הלכה למעשה״ ,או ״שירת לוחמים
לנשק תחשב״.

מ פגש חברי
יודעים איזה דבר לא־חינוכי ולא־תרבותי
אמר שר החינוך והתרבות זלמן ארן
לסגנו, אהרון ידלין? ובכן, הוא אמר לו
כך :״אני צריך אותך רק בשביל לענות
על שאילתות בכנסת וכדי לסגנן את הנאומים
שלי ראש עיריית ירושלים, איש רפ״י
טדי קולר! ,זה שחגג את הקמת הקואליציה
העירונית שלו כשהוא חובש כיפה
לראשו, לוקח כנראה את הדת ברצינות.
בימים אלה עסוקים פועלי העיריה בהקמת
סוכת־ענק בסגנון מסורתי, בה יארח קולק
את אזרחי הבירה בימי החג, כשהוא חובש
העולם הזה 1517

שוב אותה הכיפה.

4ומה מצוי מעל ל
ראשו
של מנהיג רפ״י בעל היובל, דויד
כן־גוריון? לדעת סגן יו״ר הכנסת וח״כ
המערך ישראל ישעיהו, זוהי ״עננה
כבדה של מרירות ועוגמה.״ עובדה, כך
הוא כתב בביטאון מפא״י הפועל הצעיר.
• כמעט מדי יום־ביומו חוזרת ונשנית
הסצינה הבאה: ח״כ חרות אליעזר שום*
ט ק יושב ליד שולחן בבית־הקפה התל־אביבי
המפואר הרלי -לוגם מן הקפה, מעשן
וממתין. לאחר דקות ספורות מופיע ח״כ
אחר ממפלגתו, הלא הוא שמואל תמיר,
כשהוא נושא בידיו מזוזדת ג׳ימס בונד
שעליה חרות שמו באותיות אנגליות. תמיר
מעיף מבט חטוף בראי, מעביר במהירות
מסרק קטן על שערו ומתיישב ליד שוסטק.
לאחר ההסתודדות, הנמשכת בדרך כלל כמחצית
השעה, קם תמיר, מביט שוב בראי,
מעביר שוב מסרק על שערו ומסתלק. גם
שוסטק הולך משם, כמה דקות לאחר מכן.
• שר־האוצר פינחס ספיר, המסייר
עתה בארצות־הברית, הכריז שם כי ״ישראל
אינה מצפה עוד לגלות מן במידבר, אולם
היא מקווה עדיין לגלות נפט.״

100,000 צופים בקרו גסינרמה בשבועות הראשונים לפתיחתה.
לציון הצלחה כבירח זו, תעניק סינרמה, בשתוף עם צים,
למבקרים בכל אחת מהצגות הערב בספטמבר 2$ ,תלושי הנחה
בסך של — 50.ל״י כ״א לרכישת כרטיס נסיעה בים התיכון.
עד 30.9.66 תוכל לזכות בשתי הפלגות לאירופה וחזרה באניות

סינרמה — הבדור היחידי בישראל שלא יבוא אליך לכן —
בבקורך הבא בתל־אביב בוא אתה אליו. הנחה מיוחדת לקבוצות
*) לא כולל מסים.
מאורגנות — טל 39802—3 .

שבוע אחרון !
אל תחמיץ את ההזדמנות לראות ״ 7פלאי תבל״
על מסך הסינרמה !

ש יט ח נם

תחרות )נהרוג
התחרות בין צהרוני ישראל פרצה כבר
את גבולות המדינה, ומתנהלת עתה בחזית
הדוגמנות באירופה. זה שעלמה כן*
פורת, אשתו של ישעיהו (״שייקר,״)
כן־פורת, כתב ידיעות־אחרונו ת בפאריס,
עוסקת בדוגמנות, חרה כנראה לבעלי מעריב.
והנה, לאחרונה החלה גם ישראלית
אחרת לעבוד בדוגמנות באחד מבתי־האופנה
הנודעים ביותר של פאריס. זוהי ורדה דן,
בלונדית תמירה ממש כמו עלמה, שהיא
גם אשתו של אורי דן, כתב מעריב בבירה
הצרפתית 4 .ישראלית אחרת ששהתה פעם
בפאריס, ועבדה שם כמזכירת שגריר ישראל,
תינשא השבוע לאיש הסרטים דויד
(״דודלינג״) שפירא, המפיק עתה את הסרט
המיקרה ה מוז ר של עליזה מזרחי. הכלה
המאושרת היא דליה בביזון, בתו
של השופט־המחוזי יעקוב גכיזון• .
ואילו בברלין יוזם עתה הישראלי שמעון
עדן, בעל רשת מועדוני־הלילה, תוכנית
בינלאומית להעשרת המטבח שיעמוד לשרות
לקוחותיו. בעוד חודש ימים תצא מברלין
משלחת גאסטרונומים שתמומן מכספו, כדי
שתסייר ברחבי המזרח־הרחוק, ובעיקר ביפאן,
תלקט שם תפריטים ומעדנים, תבדוק
נוהגי אכילה ותבלינים. תנהיג עם שובה את
כל החידושים הללו בארבעת המועדונים הקיימים
כבר, וגם במועדון החדש של עדן,
שייפתח בסוף השנה. י • להיטותו של הד״ר
מיכאל כר־זוהר לפוליטיקה, ובעיקר לשאלות
יחסי ישראל—ערב, אינה יודעת גבולות.
אחד הוויכוחים האחרונים שקיים בשאלה
זו, היה עת הצטרף לשולחן בבית־קפה
פאריסאי, אליו הסבה עתונאית קולנוע
מיצרית עם איש קולנוע ישראלי, שחיזר
אחריה בלהט. בר־זוהר גרר את העתונאית
לוויכוח פוליטי, שהבריח אותה מן השולחן.
4בארצות־הברית ממשיכים בינתיים כמה
ישראלים, או ביתר דיוק, ישראליות, להתגבר
על מיכשולים ולצעוד קדימה אל פיס־גת
ההצלחה. אחת מהן היא הזמרת אסתר
טובי, המופיעה עתה בסיבוב הופעות ב־בתי־מלון
במדינת ניו־יורק. על כל מלון בו
אין ההצלחה מאירה לה פנים׳ ישנם שני
מלונות בהם היא קוצרת תשואות סוערות.
4באחת מתחנות הטלביזיה האמריקאיות
סופר על נישואי מאגדי רייס־דייווים
לבעל דיסקוטק ישראלי הנקרא 1יסקן א־גוגו.
בשידור נמסר כי בני הזוג יוצאים לירח־הדבש
כשבפיהם הסיסמה? 60!>16 :זג 1ג ;״ 1* 1
״! 4 ׳ 00-60 הרבעון ק שת, בעריכת אה״
רון אמיר, כולל בגליונו האחרון כמר. וידויים
של ישראלים הקשורים בתיאטרון. למשל,
המחזאי נסים אלוני :״אני לא יכול
לכתוב על ארץ־ישראל באופן ישיר
מה אני אכתוב, על ראש־ממשלה? יש שניים.
אם אני אכתוב על ראש־עיר, יש חמישה.
אני אכתוב על פרופסור, יש שבעה. ואחר
כך מתחילים לבוא ב ט ענו ת ...מה אתה
יכול לעשות? זאת ארץ קטנה•״ 4בעולמם
של עורכי הדין בתל־אביב חל שינוי: הנוטריון
נחום כרנט, שמילא תפקיד זה
מאז המנדאט, יצא לפנסיה. במקומו מנהל
עתה את המשרד אליהו ציון דהאן.
הגדרת אחד הפרקליטים על השינוי, המורגש
בשטף עבודה מהיר יותר :״תמה תקופת
המנדאט. מתחילת תקופה של נועם מזרחי.״

נכזנס ־ ר ז

בו 3ני ד ב

ביום ב׳ 3באוקטובר נפתחים קורסים ערב

חשמלאות
רכב חשמלאות בנין

הקורסים מכינים לקראת
בחינות הסמכה ממשלתיות.

ב מ עו ודיביהס בתל אביב /׳
אלנבי 7 0החשמל 2 7נרשמו 38
לי ד ריזנ גז ף
ליד ה ת חנ ה ה מרכזית למד לצייר בביתך בשעותיו הפנויות דרך האולפן
לאמנות הציור
לפנותבכתב לת.ד ,4866 .ת״א

סנו ב!!!
ואת אבישלום דרורי כבר שמעת!!!
למעלה מ־ 50.000 איש ואשד״ מ־
235 קיבוצים ומושבים האזינו להרצאתו
וראו את הדגמותיו, לעתים עד השעות
הקטנות של הבוקר. ועתה ניתנת
גם לך אותה ההזדמנות המהפנט
אבישלום דרורי ירצה בלויית הדגמות
על ״מהותה של ד,הפנתה״ ,בערב ששי,
,30.9.66 בקולנוע ״נוגה״ גבעתיים, שעה
8.45 בערב. כרטיסים להשיג בסוכנויות
הכרטיסים ברמת־גן, גבעתיים וערב ההצגה
בקופת הקולנוע.

תן לה לחגים
מתנה שהיא תעריך
ושתאריה ימים
היין, הפרחים או הבונבוניירה הם
שיגרתיים מדי, לא די אישיים. לכן, הבא
לה לחגים את הדבר שהיא משתוקקת
לו באמת — ארנקון ״מרסי״ המכיל
ששה גרבי אולטרה־קריסטל מעולים.
זד, יפה — כי זה יעזור לה להופיע
זוהרת ורעננה בראשית העונה. זד, גם
מעשי — כי בששה גרביים אלה היא
משתמשת כמו חמישה זוגות גרביים
רגילים. זה מהודר — כי הגרביים
ארוזים בארנקון המהודר השובה את
העין ואת הלב. זה אפילו משעשע —
כי לכל ארנקון עם 6גרבי ״מרסי״
מצורף כשי קטן, מחזיק־מפתחות מקורי
עם נוף צרפתי צבעוני. בקיצור: תן לה
לחגים את ארנקון ״מרסי״ עם 6
גרבים. לא תמצא מתנה חמודה יותר.

השיא —
גרבי ״ מרסי ״

״ העולם הזה״ ,שבועוןהחדשותהישראלי
המערכת והמנהלת: תל־אביב, רת׳ קרליבך , 12 טלפון 1־,30134
ת. ד • 136 .מען מברקי: עולמפרם • דפוס משה שהם בע״מ,
תל־אביב, רח׳ סין • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע״ם• .
העורך הראשי: אורי אבגרי #המו״ל: העולם הזה בע״מ,

בפעםהרא שונ ה בי שראלי ציגו ב תי או פנ המצרפתו מי שראלאת חי דו שי
1א £ע 6ון קו1ו*11ו וו 0ר * *11י 63נ א . 0וע*£ו״* ו מי שראל * :ג׳ רקולי -איוניו *
חידוש

ושוב

האופנאים והקהל הישראלי, הערים
להתרחשויות אופנתיות ועיצוב דגמים
״מהמלה האחרונה׳ /יזכו להנות ול התרשם
ממבחר עצום ומיוחד של
ארבעה בתי אופנה מהמפורסמים ב יותר
בעיר האורות, הן בשיק והן
בעיצוב, בית ג׳ אןפאטו יבליט ב אוסף
האופנתי שלו את אותו ״משהו״,
התורם למראה צעיר ורענן לאותן הצעירות
בגיל׳ ולאלה הצעירות ולו
רק ב...רוח. בית אופנה פריזאי נו סף,
שיקצור תשואות סוערות לרוב,
~יהא ללא כל ספק — ,בית פילים
ונט — ,המומחה בעיצוב חליפות ומעילים.
גם בית אופנת מ ד לן ד ה

מכנטי־מחון
גמי שים ו חז קי ם

יחד .

כפול

חיזוק

(ראי חצים)

תווי

גו פ ך.

הדגימו על המסלולים בזה אחר
זה יותר א ת שמם, ופחות את
עושר דגמיהם ואופנתם. המיוחד
הוא איפוא בתצוגות רעננות שוב־בניות
אלה( ,בשבוע הבא) .הוא
בשימת הדגש על מבחר רבגוני
של דגמים. ואבן תודות לארגון
מפוכח זה נצליח לראות את בל
האוסף של 4בתי אופנה אלה.
אין פלא כי תצוגות אלה עוררו
הדים נרגשים בקרב הקהל.
התצוגות יערכו במקומות הבאים
בתאריך : 2.10 תצוגת גאלה ביום א׳
בערב ב־ 8.30 במלון שרתון בת״א
בנוכחות הגב׳ מנדם מפריז ושגריר

ק לי לו ת
חזיות:
וגמי שות מ לי קרה _
הנ מ ת חו ת לפי מגנ ה
הגוף מ עני קו ת לך
נו חיו ת מו של מתכ מו
כן גם דגמי ם חדי שים
עם מח שוף
ע מו ק מ אוד בגב.
יצרני חזיו תומ חו כי כז לאשהה מו ד רני ת.
מיו צ ר בארץ ע ל־י די ״ דיוה ׳ /יצרני בגדי י ם או פנ תיי ם.

הג ר ביי ם
מיויי די

•גנ חו
רהסי ת תד
ב ת צו ג ת

מיס לוקסנבורג (בחליפת ג׳רקולי) ביקרה בפריז בפונדק
הידוע של מר ״מוסט ש״ (מתוך הסרט ״אירמה לה דוס׳׳)

רוש — ,מהוותיקים בפריז, יפגין ו יציג
נסיון של שנים׳ המתמזג באופי
גת עילית במיקצב הסוער והשובבני
בסתיו חורף . 1966—67 כמובן שלא
שכחנו גם את חלקו של ביתקסט
י לו — ,אותו איטלקי הכובש ב צרפת
לבבות שחקניות, בעלות דם
כחול ו״סתם״ אנינות טעם, וזאת ב זכות
הקו והסגנון האופייני לדגמיו.

א ף ישאל מי שישאל -האם
״ומה נשתנה״ בתצוגות אופנה
עילית אלה?! דומה כי יש מקום
רציני לשאלה הנוקבת. הפעם לא
ייגעו אותנו כשמות רבים של...
עשרות סתי-אופנה זרים. אף לא
יצבט הלב, להנות רק מדגם אחד
עד שניים שהוצגו בעבר, ע״י כל
אחד מבתי האופנה הרכים ש

צוגת

צרפת בישראל אשר קיבל תחת חסו תו
את שבוע תצוגות אופנה המשות פות
לצרפת—ישראל. למחרת ביום
ב׳ 3.10 תנדוד התצוגה לבירת הכרמל.
במלון ״דן כרמל״ יצליחו ה חיפאים
להנות מתצוגת אחה״צ ב־
,4.30 אשר תערך זו הפעם הראשונה
באולם החדיש ביותר (בו טרם התקיימו
תצוגות אופנה) .ביום ג׳ 4.10
תשוב התצוגה תל־אביבה. יזכו בד.
אותם תל־אביבים המעידפים לחזות
בתצוגה מרשימה דווקא בשעות של
אחה״צ. אך המארגנים — ״בית מנ־דם״
הצרפתי ומר אבני הישראלי, לא
זנחו חלילה את ״אנשי הצפון״ ביש ראל.
לאלה הגרים בגליל, בחיפה, וב ישובים
בצפון הארץ, מוצעת תוכנית
מורכבת ומגוונת במיוחד. ביום ששי.

גאלה

יו ם ראשון 2ל או ק טו ב ר
מלון ,,שר תוך ב־ 8.30 בערב.
בהשתת פו תמל כו ת יו פי בי נ ל או מיו ת

העולם הזה 1517

ה או פנ ה

.1967

ל חו ר ף

מצרפת:

6ח 1 6 1 6 1ז 1 3עו ״

יי טופז * מרה * דירוטקס * דיוה (ני הו ל: מראבנילמעןאירגוונשיםליברליות !
ה־ 7.10 בערב, תאורגן עבורם ״תצוגת
אופנת צרפת—ישראל״ ב״בית דול פין״
בשבי ציון. זו תשולב בתוכנית
ערב ריקודים׳ בידור אומנותי בהש תתפות
ונוכחות מלכות יופי ...בינלאומיות.
ומה עם תושבי הבירהד!
אותם האוהבים ״לראות ולראות״ וכן
להדר בלבושם (ובאמת — איזו אשה

נשף ריקודים בנוכחות מלכות יופי
בינלאומיות.
הדבר הקטן שעוד נורת, היא כמובן
שאלת ה...כר טיסים( .אם איננו
זריזים אך בעלי מזל׳ נרוץ למשרדי
הכרטיסים לשאול האם נותרו גם
מקומות עבורינו) בתל־אביב — ,מש רדי
הכרטיסים ״לאן״ ,״במה״׳ ״רו־

גרבי ״ויוה״מריה״ לחורף 67 נמכרים השנה גם בפריז.
לאשה הישראלית תנתן הזדמנות לרכוש הדגמים החדישים
מתוצרת ז׳ירוטקס היחידים המיצריס גרבי ״ויוה־מריה״.

תוותר על כך, ואיזהו הגבר שיחמיץ
זאת יצטופפו קרוב לודאי ב המוניהם
במלון ״גני יהודה״ במוצאי־שבת
8.10 ,ב־ 9בערב. אחרי התצוגה
תוצרת כתר

קוקו״ ומשרדי ״ארגון נשים ליבר ליות״
(אבן־גבירול .)68 בחיפה — במשרדי
הכרטיסים ״גרבר״ ,במשרדי
״ארגון נשים ליברליות״ ובמלון ״ ה כרמל״
.בירושלים — ,במשרדי הכר טיסים
״כהנא״ ,ובמלון ״גני יהודה״.

וחיצוניותה של כל אשה הלא הם
מיודעינו התכשיטים׳ לא יעדרו חלי לה
.״טופז״ ,החנות ובית המלאכה
התל־אביבי המפורסם ביותר לתכשי טים
וסוכנויות שעונים, תוסיף ליוק-

רתן של נציגות
אמצעות הדגמים
עונות הקרובות,
והותאמו במיוחד
ישראל.

המין היפה. זאת בהחדישים
ביותר ל אשר
יוצרו, עובדו
עבור אופנת צרפת—
(המשך בעמוד )24

1וי 1וי ר
ב ד גי

ה או פנה

ה ר אויי ם

דיאבז־ונך

מי בין המציגים הישראליים?

.£ווז5

ת ח תוני ם
בכל הצבעים
אופנ האח רונ ה
ובנלון להשיג ב חנ וי ו ת
המובחרות

טוב. שמענו פרק קטן בהלכות ו־תכתיבי
אופנת פריז לסתיו חורף
.1966—67 אך מה מבשרים אותנו בתי
האופנה הישראליים? — ישאלו רטו רית
הסקרנים וחסרי הסבלנות בינינו.
גם להם פתרונים — ,אך על קצה ה מזלג.
בית אופנת ״ג׳ ר ק ולי״ היש ראלי,
אשר ישתתף בתצוגות שבוע
אופנת צרפת—ישראל, יציג את מיטב
החידושים באופנת הסריגים הקורצים
לגו מחלונות ראווה ״זרים״ ומקומיים׳
— של ״איוניר״.
את חידושי אופנת הנעליים יביא
בית אופנת נעלי ״מרה״ ,אשר זה
כבר כבש את הלקוחות וה...עתונ־איות
בישראל (ב״שרתון״ בתצוגת
אחה״צ בסוף אוגוסט) .הנעליים משו לבות
בצבעים, גיזרה ודוגמאות התו אמות
להפליא את הרגל, וכן את הלבוש
האלגנטי או הספורטיבי והסו־לידי,
אותו נראה בתצוגות אופנת
צרפת—ישראל.
כמובן שחברת ״ז׳ ירוטקם״ תד גים
גרבים חדישים ביותר, מתוך אוסף
של ״ויוה מריה״ .כמו כן גם מפעל
״דיוה״ הישראלי — יציג סנונית
ראשונה של בגדי־ים מרעישים
ומפתיעים בדגמיהם לעונת הקיץ...
. 1967 גם ה״,משהו״ המוסיף ליופייה

תצוגה אחרונה
מלון.גני-יהודה -ירושלים
מוצאי שבח 8 .לאוקטובר בשעה 9בערב.
לאחר התצוגה

נשף ריקודים

בנו כ חו ת מל כו ת יופי בינל או מיו ת.
שבוע ת צוגו ת אופנ ה צרפת— י שראל מ או רגן ע״י פרסום אבני
העולם הזה 7ו 5ו

בנו כ חו ת ה של הגב׳ מנ ר ס ( א חו תו של מנ ד ס פרנס, ראש מ מ של ת צרפת לשעבר) ובח סו ת ציר צרפת בי שראל,
דוג מניות, ביני הן מ ל בו ת יופי בינ ל או מיו ת, יציגו א ת או פנ ת לרפ ת — ישראל. ה ה כנ סו ת קוד ש ל מו ס די ת ילדים

יי ע ר כו
חידושי ג׳רקולי
סריגי ״ג׳רקולי״ הישראלים יהוו
קרוב לודאי את מוקד ההתעניינות
בתצוגות אופנת צרפת—ישראל.
סריגים איכותיים ומקוריים אלה
דומה שאין להציגם. זה שנים
מפורסמים הם בטיב. ובדגמים
מקוריים, לא רק בקרב הלקוחות
המקומיים, אלא גם ובעיקר ברחבי

ב מ לונו ת :

שחזון

העולם( .משווקים לאנגליה0 ,קנ־נינביה,
דרום אפריקה, ארה׳׳ב).
ברמתם אין לפקפק. די להווכח
איך הסנוניות הראשות לסתיו־חורף
1966—67 נחטפות כלחמניות
טריות ע״י תיירים בארץ,
ועיי נשים אלגנטיות מקומיות הרוצות
להצטייד הראשונות במערכות
האקסלוסיביות של״ג׳רקולי״.
חנויות הפאר ובתי האופנה דוג

מת ״איוניר״ ,״אילקהי, אחיות
״אנגלנדרי ובוטיקים למיניהם
רומזים לנו באמצעות חלונות הראווה,
כי סריגים אלה לא קפאו
על שמריהם אלא להפך. מתכננת
האופנה בבית ״ג׳רקולי״ ,צעירה
דינמית ומלאה כרימון רעיונות
עיצוב אופנתיים, תרמה חלקה המקצועי
במערכות השמלות, חליפות
שלושה חלקים, שמלות וה־

שבוע תצוגות אוננה צדפת־׳ שואל
11111$ס 11£0

ממשפחת מנ ד ס פרנ ס
י. אבנימפר סו ם אבני
ואירגון נשים ליברליו ת מציגים

דן כרמל-

חי פ ה

ג׳קטנים שמלות ומעילים — כולם
שובבנים צעירים מאד בסגנון
השאנלים ו״חיים״ בסולם גווניהם.
״גירקולי״ מבססת את אופנת
סריגיה, בעיקר על עיבוד טוויד
ואנגורה, למערכות ספורטיביות,
וצמר המשולב לורקם מתכתי או
זהב, ורקמת חרוזים לשעות ערב
ולהופעה אלגנטית. הדגמים בסתיו
חורף 1966—67 יופיעו בגיזרה הבולטת
בקוים יותר חדים בכוון
בית השחי, בצווארונים (רחוקים
מהצואר אך ״עצמאיים״ וזקופים,
וצוארוני גולף) .וכן יורגשו התפרים
אשר קודם לכן הוסתרו
והוחבאו. פשוט העזה להפגין יותר
ויותר מתפרים, חתכים והכנסת
פסים שאולים. לא רק לצורך
תפר בצידי הגוף, אלא כקישוט,
ולשם הדגשת עיצוב הדגם.
כך או אחרת, סריגי ״ג׳רקולי״
המסתיעים בחידושיהם ובעיצובם,
יבולים להלביש אותנו לכל ההזדמנויות,
לבוקר — ,אחה״צ עד
לשעות ערב.

״טופז״ תכשיטים
כין מציגי שבוע האופנה
שבוע תצוגות האופנה צרפת—
ישראל ירכז את הזרקורים באופנה
הלבוש וההנעלה כמובן. אך
מה שתורם לחזות הכללית המרשימה׳
מה שמשלים את הדמות
האופנתית, הלא הם התכשיטים —
לא יפנו עורף גם בסתיו־חורף
.1966—67 כן גם תכשיטי ״טופז״
ושעוניה השולטים בכיפת אופנ־ז
תינו. החנות הנ״ל ובית מלאכה
לתכשיטים וסוכנויות שעונים הפכה
מאז ומתמיד ה״כתובת״ האידיאלית
לרכישת אביזרים־תכשיטים

גינתון |-

מקסימים ואריגינלים. גם בתצוגת
צרפת—ישראל, תרמה החנות ה־תל־אביבית
את חלקה. בהתאם ל־רישומי
כל הדגמים בתצוגות (מצרפת
ומישראל) והתרשמות מ־הדפסי
הבדים, האריגים, החליפות
והשמלות, עיצבה ״טופז״ במיוחד
עבור התצוגות הנ״ל אוסף דגמים
חדישים ביותר, מקוריים, המותאמים
למודלים שיצעדו על המסלולים
בשבוע תצוגות האופנה —
הרי שהתכשיטים יתרמו את חלקם
בכל הקשור להשלמת ההופעה.

כאשר נסע מארגן תצוגות
האופנה הישראלי מר אבני,
לפאריס לבית האופנה ג׳אן
פאטו כדי לברר פרטי התצוגה,
הוברר, שמיס לוכסמ־בורג
הנחשבת לרזה עבור
חברות האופנה הישראליות
נחשבת בעיני בית אופנה
פאטו כבעלת ממדים רחבים
מדי. ניתנה הוראה למיס
לוכסמבורג לרזות תוך 6
שבועות או להפסיד חוזה
ההופעה בישראל ב״שבוע״
תצוגות האופנה. ההרזייה
נעשתה באמצעות מכנסי
הרזייה סטפני באומן הנמכרים
כבר שנה שניה בארץ
ונקנו במיוחד עבור הדוגמנית
הנ״ל ב״גאלרי לה־פיאט״
.התוצאות היו מפתיעות.
מריה סטפאנו ירדה
במותניים — במקום
שהיתה חייבת להצר ב

בהשתתפות מלכות יופי בינלאומיות, אשר יציגו חידושי אופנת חורף ,1967 של

£7 * 111. 0£ 000011א !>01011 * ¥7

0ס* 0£¥1

00871110

ומישראל:
יצרני נעליים אופנתיות
בתי האופנה יציגו את כל חידושיהם לחורף 67

התצוג ות יתקיימו
תל־אבבי: מלון שרתון, יום ראשון ,2.10.66 ,בשעה 8.30 בערב. וביום שלישי ,4.10 ,בשעה 4.30 אחה׳׳צ.
חיפה: מלון דן־כרמל, יום שני ,3.10.66 ,בשעה 4.30 אחה״צ.
טבריה: מלון ״גינתון״ ,יום רביעי ,5.10.66 ,בשעה 9.00 בערב.
שבי־ציון: מלון ״דולפין״ ,ערב־שבת 7.10.66 ,בשעה 9.00 בערב. אחרי התצוגה, נשף ריקודים.
ירושלים: מלון ״גני יהודה״ ,מוצאי־שבת , 8.10.66 בשעה 9.00 בערב. אחרי התצוגה נשף ריקודים.
כרטיסים להשיג: במשרדי ארגון נשים ליברליות, במקום התצוגה ובמשרדי כרטיסים הבאים :
ת״א: לאן, רוקוקו, אוניון, במה וכנף. חיפה: גרבר ומכבי. טבריה: משרד אלחדף, פרידפרטיג,
בית רסקו, ומלון ״גינתון״.

יתר המשתתפים בשבוע תצוגות האופנה ה ם: ג׳רקולי * ,איוניר * מרה *
ז׳ירוטקס * דיוה ג׳ולי, תל-אביב * קלמן, חיפה.

העולם הזה 1517

יציגו גדולי בתי ה או פנ ה מצרפת א ת החידו שי םהאח רוני ם של או פנ ת חורף .1967

בתי ה או פנ ה מ צרפת:

של אירגון נשים ליברליו ת בישראל. שבוע תצוגות ה או פנ ה צרפת— י שראל מאורגן על־ידי פ ר טו םאבני .

ס ב רי ה

דולפין

חדש כאופנת הגרביים
הנשים האלגנטיות בימינו הסירו
את הכובע בפני הקו האופנתי
החדיש ביותר. זה הדוגל בשמלה
הקצרצרה החושפת ממילא גם את
הברך הנסתרת. עובדות אלה מסבות
בהכרח את הזרקורים לעבר
ה רגליים, אשר עד כה טרם
ייחסו להם מעצבי האופנה— ,
פרק רציני. אך עתה, בסתיו וחורף
1966—67 מוכיחים לנו אופנאי
פריז כי בשבועות האחרונים
עיצבו ותכננ דגמים מקוריים ביותר
של גרביים התואמים להפליא
את מערכות הלבוש וההנעלה
״מהמילה האחרונה״ .ואנו בארץ
לא מוכנים לפגר גם בשטח זה.
מפעל ״ ז׳ ירוטקס ״ הישראלי,
ימשיך להלהיב הלקוחות הישרא

בי ־ ציוו

ליות באופנת גרבי ״ויוה מריה״.
יוסיף לייצר עבורנו הנשים גם
גרבי ניילון בעיבוד רשת מחוזקת
וחדשה, ש״אורך חייה״ יגדל לפחות
ב־ 30 אחוז בהשוואה לגרביים
ששווקו עד כה בשוק.

מ״מדח״ באהבה
צו אופנת סתיו־חורף ,1966—67
מכתיב לנו סגנונות שובבנים,
עליזים, וצעירים. סגנון הנעורים
שולט בעיצוב מלתחת הלבוש וההנעלה.
יצרני
ההנעלה השולטים באופי
נת ישראל והטריו השומר על עיצוב
וליטוש מקצועי אינם אלא
מפעלי מרה — אטרגה —
אוניון. הם מציגים לפנינו
מאות דגמי נעליים השופעים רעיו
גני־יהודה

רו ש לי ם, נשףהסיום

נות מקוריים, שומרים על רמת
עיצוב וספוגים גם השפעה מסגנונות
מרכזי אופנת ההנעלה העילית
בפריז, פלורנץ, צרפת ואיטליה,
תצוגת
אופנת המפתח של מפעל
״מרה״ ,אשר נערך בסוף אוגוסט
24.8.66 במלון ״שרתוך זכתה
להדים חסרי תקדים.
סנוניות ראשונות אלה פשטו
במהרה בחנויות ההנעלה בארץ,
האלגנטיות בין ציבור הנשים אשר
רכשו זוג אופנתי סתוי־חורפי של
״מרה״ ,זכו במחמאות ובמבטי
קנאה של חברותיהן.
האופייני והמיוחד לנעלים אלה.
היא הרמה המקצועית הגבוהה ועיצוב
מקורי בקו האופנה הבינלאומי.

בתי־אופנה
מרכזיים בצרפת, הדוגחידושי
נעלי ״אמרנה״
״ נעליאטרנה ״ ,מעצבות לים באופנת חזית נעל פחוסה
מעוגלת ורבה, בהתאם לאימומי
קו בסגנון הספורט והספורט — ״המילה האחרונה״.
אלגנט לנשים. נעלים אלו ני־ה
םפורט ־ אלגנט, נעלי צרו עבור גבירות צעירות ונערות
שובבניות וצעירות מתמיד. הן
מתבגרות. אלה גם אלה חסידות
שומרות בלהט על דגמי האום־
נלהבות של נעליים בעקבים נמוכים
(עקב בלוק) ,בגובה 2,5ס״מ. ארט, מחוררות בעונת הסתיו1 ,־
או מגפיים בעלי עקב בגובה הנע ״שמרניות״־סגורות יותר לעונת
בין 4עד 2ס״מ. דומה כי סימן החורף. העקב השטוח — מלא,
ההיכר של נעליים אלה הוא עור המוגבה — יציב והס מלהזכיר
״דקות גזרה״ .הסוליות בתשלובת
דמוי הז־מס ובופלו.
קרפ שחור מחוספס, המונע החנ
עליהספורט ובעיקר ה לקה לא רצוייה, ובולם חדירת מי
נעלים המותאמות לנהיגה, עוצבו הגשם ושפשוף הנעל טרם זמנה.
בסגנון מיוחד. הנעל מאחור, בומה
בעניין המגפיים, אשר לא
אזור עקב הרגל ״תתלבש״ במגן חסרות במלתחת לבוש האשד, הקרפ
שחור המונע החלקה ועוזר אלגנטית י ! או כן, הן כובשות
לנהגת בשעת עצירת הבלמים. כל רגל וכל גוף חסיד מכנסיים
נעלי ה־ 3/4יתאימו להפליא לוגרביים
ססגוניות ארוכות. להן
אופנה המכנסיים, וימצאו למכירה דאג ״,מפעל אטרנה״ ,ואף גאל
בכל צבעי הז׳מש. חזית ״נעלי את ״המשוגעות לדבר״ החצאיות עבורן אטרנה״ מבשרים חידושים ההנעלה המינימום והמקוצרות.
ב פריז. הן עשויות במתכונת הכין מלאי עצום ורבגוני.

הדגמים המקוריים
לחורה 67 של
* ?£7011 0 ^ 511110א1££
£7א£ 0£ 81*11011 א £1£1סגמ1
אשר יוצגו ב־ 6

תצוגות אוננה נויסאיות
אפשר להשיג אצל ״ ריאו ״

הדגמים

מסומנים

״קסטרו״
) 0 1 [ 1 1*11) 1$ 6צ

250
דו ג מ או ת
ובמ חי רי ם
כ מו ב שויי ץ

להשיג

״טופז״

תל-אביב, דיזנגוף 121
ובחנויות מובחרות

תל־אביב
רח׳ אלנבי 82
פנת רח׳ רמב״ם

אנו גאים כי מתכנני האופנה של צרפת בחרו בתכשיטי
״טופז״ ובשעוני £א 11ה£כ< לתצוגות האופנה שייערכו בארץ.
יזידז

שבוע תצוגות אופנה צרפת—ישראל מאורגן ע״י פרסום אבני
העולם הזה 1517

תמר 1רום

בתחתוני ־ תחרה של
סברינה, הגונו* ארוג
ו אינו

״בורח׳

כלל.

ת ח רוני ם מ יוצרים
מ־ ^ססו ה לנ ק ה ״ סטר׳ ך
ב שלל צ ב עי ם. או רי ריי ם
ו נ עי מים ללא רכבות.
ה ת פנ קי נאעםסב רינ ה.

5311₪1
־ חוטי הלנ ק ה מיו צ רי ם ע־י חני
הברלון ב׳ג־מ י שראל גר שו ת ה
הבלע די ת של חב הנ ד ל שו ״ צ רי ה

ב־ 20 בספטמבר,

יפתח קורס ערב חדש

טלביזיה

מעשית

6חדשים — כולל תיקונים, כוון, אנטנות
אין צורן בידיעות קודמות באלקטרוניקה

מעבדות משוכללות.
ס ר טי ם ורזו־ 111 כדוז: ס-פרג־בודן ר־ 0-4 ,או־ודז״1ב
גדז־נבזירז גונבניר־נתל -אביב
*חר1נב7 0 החוט נזל ! 3 2 7ריבנם ן 2

ליד התחנה המרכזית

אחי כהן

ייו די מטף

נחלת בנימין ,43 תל-אביב
טלפון 613583

בחסותו האדיבה של ה. מ .שגריר צרפת בישראל מר ברטרנד
סבליה אימפרסריו ברוך גילאון מציג:
גדול אמני הפנטומימה בעולם

שמלות חופה אכסקלוסיביות
תעשיית פרחים אומנותיים

שנה טובה

0 £ 1מגמ 1״ז ג *0 <88

״ אלכסנדר ״
תמרוקים וצרכי מספרה
(ציוד ומכונות)
מבירה ב סי טונו ת
ולי חי די ם
עכר לרחום הנגב מם׳ ,4
תל־אכים ליד בביש פתח
תקוה (תחנה מרפזית)

פייר ריר י
בהשתתפות־ב
ת כני תחדשה, ה כו ללת בין השאר :״שבעה
ח ט אי אנושי׳ ״בעל בי ת חרו שת למסיכותיי
ו עו ד...

פרסום בלקיז

הצגות בכורה

תל־אביב ״אהל־שם״
מוצ״ש ,1.10 שתי הצגות ב־—6.45
9.30
יום א׳ 2.10ב־ 8.30 הצגת גאלה
יום ב׳ 3.10 הצגה יחידה ב־8.30
נדודיה ״הוד״ יום ג׳ 4.10ב־9.15
להצגה ב־ 9.15 כל הכרטיסים נמכרו.
לפי בקשת הקהל הצגה נוספת בו
בערב ב־6.45

״אולפן גרג״
בהנהלת חיים כו״קמא
פותח ב -ת ל ־ אכים
קורס כוקר

בע״מ ) 0 1 1 £ 0 0

גבעתיים ״נגה״ יום ד 5.10
עין השופט יום ה׳ הצגה אחת

חזרה ״חוף״ יום ו׳ 7.10
ירושלים ״בניני האומה״ מוצ״ש
8.10

אשקלון ״רחל״ יום ג׳ 11.10
כאד שבע ״קרן״ יום ד׳ 12.10
חיפה ״ארמון״ יום ה׳ 13.10

כרטיסים ת״א :״אוניוך דיזנגוף 118 טל ,248518 .״לאן״ ,״כנף״ ,״שרותרוך
ירושלים: כהנא חיפה: גינצבורג יובל

למשך שבוע חופש סוכות
ובתל אביב ובחיפה ב־16.10

קורס ערב שד חודש אחד
( 2א בשבוע שעתיים)

י־קצרנות

עברית ו /או אנגלית
ההצלחה מובטחת! הרשמה:
ת״א: גורמן ,5טל 236209 .
חיפה: בית־ספר. במעלה״.

נו לדה. לפקידה שרה שרייבר ולבעלה
זיגמונד, רב־חובל הגוררת האשדודית
חוגלה, רביעייה, בן ושלוש בנות. רביעייה
נולדת, בממוצע, פעם אחת על כל 640
אלף לידות בודדות.
* נולדה. לתושבת אום אל־פחם,
מחאתה אמנה, שלישייה, שני בנים ובת,
ובכך עלה מספר ילדי אמנה לשבעה־עשר.
* הודיעה על נישואיה. שחקנית־הקולנוע
מריה של, לבמאי התיאטרון הוינאי
וייט רלין שהוא, כפי שמתגלה עתה, אבי
התינוקת מריה תרוה, אותה ילדה מריה של
לפני שלושה חודשים, מחוץ לנשואין.
+נחוג. יום הולדתה ה־ 60 של כוכבת־הקולנוע
השבדית־אמריקאית
גרטה נדבו,
שנולדה בשטוק־הולם
לאביה העגלון
תחת השם גרטה
לוביזה גוסטבסון,
כבשה את הוליבוד
בסערה לפני 40
שנה, התפרסמה בכינוי
האלוהית, הופיעה
משך 16 שנה
ב־ 24 סרטים ומאז
1942 מתבודדת. גר־בו,
המקפידה לחבוש
משקפי שמש גדולות
המכסות על חצי פניה, נוהגת לומר :״מעולם
לא אמרתי שאני רוצה להיות לבה כל מה
שאמרתי הוא שישאירו אותי לבד!״
>).נחוג. יום הולדתו ה־ 80 של עיתונאי
דבר דויד זכאי, שהתפרסם יותר בשם־העט
שלו ז. דויד, בו חתם את מדור הזוטות
שלו, קצרות. זכאי, מטראולוג ואסטרונום
חובב, היה המזכיר הראשון של הוועד הפועל
של הסתדרות העובדים בשנות העשרים,
והיה מתחלק במשרד הוועד הפועל בירושלים
במיטתו עם מזכיר ההסתדרות של
אותם הימים, דויד בן־גוריון. בסים החלוקה
היה: יום אחד היה זכאי ישן על הריצפה
ובן־גוריון במיטה ולמחרת ההיפך.
^ נחוג. יום הולדתו ה־ 104 של האיכר
הרחובותי, הצייר־החובב אברהם יצחק לבקו־ביץ,
שעלה ארצה עם העלייה הראשונה
( )1882 והיה החזן (המתנדב) הראשון ביהודה
ושהתפרסם לפני שנים כשהודיע שהוא יקבל
את פני המשיח, לכשיבוא, בשאלה ״היכן
היית כל הזמן?״
+אושפזה. ערב יום הולדתו ה־80
של דויד בן־גוריון, רעייתו זה 49 שנים,
פולה בן־גוריון ,74 ,לשם בדיקות כלליות.
+נפטר. משבץ־הלב סגן־ניצב (דרגה
המקבילה לסגן־אלוף בצה״ל) ד״ר שמשון
גוטליב ,57 ,הרופא הראשי של משטרת־ישראל.
היה זה ד״ר גוטליב, רופא בצבא
האדום לפני עלותו ארצה, שליווה את ד״ר
דוברם סובלן מישראל ללונדון, בה התאבד,
לפני שהספיקו להעבירו לשלטונות האמריקאיים.
נפטרה.
בבית־חולים לונדוני, אלמנת
הנשיא הראשון, ד״ר (לרפואה) וורד,
ויצמן ,87 ,אחר שאושפזה עם שבר באגן־
הירכיים כתוצאה של מעידה. ליד מיטתה
היה בנה היחיד, בנימין, בלשן החי באירלנד
(בנם השני של תרה
וחיים וייצמן, מיכאל,
פיסיקאי לפי
מקצועו, נפל כקצין-
טייס בריטי במלחמת
העולם השנייה).
* נפטר. בפאריס,
בול רינו,
,87 המדינאי הננס
( 1.55 מטר) ,ששימש
כראש־ממשלת
צרפת בעת כניעתה
לגרמניה ב־ .1940לפני
הכניעה עוד הספיק
למנות אלוף־
משנה צעיר בשם שארל דה־גול לאלוף ולסגן
שר־ההגנה. אחרי המלחמה מילא רינו תפקידים
ממשלתיים רבים, תמך בשיבת דה־גול
לשלטון. רינו, התגרש בגיל 71 מאשתו כדי
לשאת את מזכירתו הפרטית, שילדה לו
ב־ 17 השנים האחרונות שני בנים ובת.
העולם הזה 1517

במדינה אסונות מציאות גלילית
שטח צבאי תשע בגליל הוא שטח מועד
לפורענויות. השטח משמש מקום אימונים
ליחידות צה״ל ומקום מירעה לעדרים שלי
בדווים גם יחד.
אמנם החוק ושלטי האזהרה אומרים את
שלהם, אבל הרועים הבדווים והבקר שלהם
סוברים אחרת.
השבוע חזרה והתנגשה המציאות בשלטי
האזהרה. רועה־בקר צעיר, כאלד חסיין
קאסם, בן תשע וחצי, יצא בשעות הבוקר
המוקדמות למירעה עם עדרו. הוא לא חזר
יותר לחושה המשפחתית.
בשעה שבע בבוקר הורעד האזור של
בדוויי ערב־אל־סואעד מהתפוצצות עזה.
כאלד עלה על פצצה או פגז׳ וגופו הקטן
נקרע לגזרים.
היה זה קורבן נוסף ומיותר במערכה ש־היתר,
צריכה לבוא מזמן על סיומה הנבון.
תחבורה הידיים על ההגה
והנה הופיע ה או טובו ס הרא שון,
ועל דוכן העגלון, ר״ל על־יד ההגה,
יו שב לו ר׳ טולים. וראו זה נס!
ממש מעשה כשפים! העגלה רצה
בלי סוסים! אין זאת כי אם מעשה
של טמא, וכו חו ת הסטרא אחרא מניעים
את המירכבה. ויזע קו אנשי
מאה־שערים, ויכריזו בקול רם אזהרה,
לבל יכשל איש ישראל כשר
בעלותו על העגלה בלי סוסים.
ר׳ שולים החל להסביר למסובבים
אותו כי אין כאן כשפים. כי אם
בכוח הבנזין תנוע העגלה הקרויה
אוטומוביל. ב מרוצ ת הז מן שוכנע)י
תו שבי השכונה׳ ,כאשר הדגים להם
איך הוא שופך בנזין לתו[־ מיכל
האוטו. מני אז רבו ׳האוטומובילים
בעיר הקוד ש, ויפרצו וישתכללו.

(אלברט כהן, מוותיקי ירושלים,
בספר המק שר — ל״ה שנות
תחבורה ציבורית בירושלים).

זה קרה ב־. 1918
אחרי ר׳ שולים הופיע יהודי יליד הברון
בשם יצחק קמר, שרכש מכונית משומשת
מעודפי הצבא הבריטי, שיפץ אותה, והחל

להוביל נוסעים לתל־אביב ולחברון. כאשד
בנו את שכונת תלפיות, בדרום העיר, רכש.
עוד מכונית, פתח לו קו פרטי משלו אלי
השכונה וממנה. מספר קמר:
״כיוון שראו כי קיים מקור פרנסה חדש
ו שמו תחבורה, רבו הקופצים עליו. יהודי ם
שלא היתה להם כל ידיעה במקצוע, רכשו
מכוניו ת ופ תחו קווים לנקודו ת שונו ת של
הבירה.
״ ה מו שג תחנה לא היה ידוע עדיין. בכל
מקום שעמד נוסע והרים את ידו, המכונית!
נעצרה. כן הורידו ארתו ליד כל בית. מובן,
שריבוי העצירות האיט את התנועה ב או פן
מבהיל, אך ה של טונו ת הבריטים לא א חזו

העולם הזה 1517

ב שום אמצעים ל שינוי המצב, שהרס את התחבורה.״

שבא צעיר בשם אברהם דויד ליכטמן
(אד״ל) ,אירגן את הנהגים ובעלי המכוניות,
הקים עימהם את קואופרטיב התחבורה המקשר,
החוגג עתה את יום הולדתו השלושים
וחמש.
הגעל לא מלקק. תחת הנהלתו של
אד״ל ( )66 גדל מיטפר חברי הקואופרטיב
מ־ 32ל־ .471 במקום 400 מקומות ישיבה,
שהיו מחולקים ב־ 1931 על פני 28 מכוניות,
ישנם היום 12,000 מקומות, המחולקים על
פני 300 מכוניות.
אז היו רק שמונה קווי־נסיעה בירושלים.
היום ישנם שלושים ואחד. אז נסעו רק 4.5
מיליון נוסעים בשנה. עתה משרת המק שר
65 מיליון.
ואין זה כה פשוט. או, בלשונו של הנהג
זאב ברונשטיין: חכמינו אמרו כי אדם ניכר
בכוסו, כיסו ובכעסו, ואנו הנהגים מוסיפים
— גם בדרך בה הוא משלם את כרטיס
נסיעתו.
הדוגמות שליקט ברונשטיין תוך כדי נסיון
רב־שנים:
• עולה למכונית, אינו מכין את כספו,
וברגע האחרון מתחיל לחטט בכיסיו —
טיפוס זה אינו מחשב את צעדיו מראש,
בלתי מסודר, רבות ההפתעות בחייו.
• משלם כשהוא זורק את כספו לתוך
ידו של הנהג ונמנע מנגיעת כף ידך —
איסטניס, נקי מאוד ואגואיסט.
• מגיש לנהג את ארנקו, כדי שיוציא
את הכסף עבורו — טיפוס אקסטרברטי,
משחק תפקיד שהוא סומך על הזולת. אין
לתת אמון בטיפוסים כאלה.
• בשעת צפיפות משתמט מתשלים —
קטנוני, לא ישר. עם טיפוס כזה לא אשחק
קלפים.
•> נכנסת, מתיישבת בכיסא השלישי,
מגישה משם את כספה ומחכה שתיגש אליה
— אגואיסטית, אוהבת נוחיות, בעלה בוודאי
אינו מלקק דבש.
• מגיש כרטיסיה בתוך נרתיק ומסמן
את מקום הניקוב — ביורוקרט טיפוסי,
לבוש בקפידה. פדאנט.
מנהכ פו ל ה. המקשר, בניגוד לדן ולאגד,
לא נהנה מן ההתפתחות הכלכלית שפקדה
את ישראל בשנות השפע, נשאר לכן
העני מבין הקואופרטיבים לתחבורה. גם ה
עובדה
שעיקר עבודתו בירושלים, עיר־גבול.
משלושת עבריה, הקשתה על מצבו. יחד עם
זאת היד, הוא הקואופרטיב הקרבי ביותר
מבין עמיתיו.
חבריו, שנסעו במכוניות מרושתות, כהגנה
בפני אבנים ורימוני־יד, ולאחר מכן במכוניות
משוריינות, כהגנה בפני כדורים,
נפלו תוך כדי נהיגה בדרכם לשער־יפו בעיר
העתיקה, לבית־החולים הדסה שעל הר־הצופים,
להר־הזיתים ולעטרות.
בלשון הנהג יהודה חכמוב: סבל הי שוב
היהודי לא היה קל / ,וירו שלים נטלה מנתה
כפול ומכופל / .פגיעו ת, חב לו ת והז מני ם
שוב שו / ,אן הידיים את ההגה לא נטשו.

תכונותיך ואופיך משתקפים
בדיקנות בכתב ידך
הכר את עצמך וידידך לפי
הגרפולוגיה שלח עוד היום
כתב היד בצרוף המחאה
בסך 8ל״י ל־ת.ד9250 .
חיפה ותוצאות הבדיקה
תשלחנה בדאר לביתך.

אספו קונה בולי
ישראל ואירופה
נמהירים גבוהים
ת.ד 1334 .ת״א מס׳ ט׳ 344 /

במדינה

נכר מאורע הקשור עם גרמניה -איש !1

חקלאות
דג-והב עד השולחן

למד

הנהלת
ח שבונות
במכון

בעזרת ספרי

בנרות

* קו רסלמתקד מי ם
סוג ד׳

ה פ תי חההש בו ע!
נמשכת ההרשמה:

* קו ר ס בו ק ר מזורז
^סוג ג׳ ~

* קו ר ס ערב י סו די
סוג ג׳

ל מנ ה לי
* קו ר ס
ח שבונות מ דו פ ל מי ם
(נתנו! גם האפשרות להצטרף
לשנת הלימודים השניה בלבד
במקצוע הנח״ח למדופלמים)

למד ב מו ס ד מו ב ר\
ת עו דו ת

דיר רם מואב הוא דוקטור לגנטיקה•,
מובמן־ לבטטיבטיקה ובוגר אוניברסיטת
קליפורניה לחקלאות. חוץ מכל זה הוא גם
אחד המרצים והחוקרים המצליחים של ה־אוניברסיטה
העברית.
הוא אינו מסתפק במחקר עיוני, מצטיין
גם במחקר שימושי.
בעייה טיפוסית אותה ניסה לפתור היא,
האם עדיפה תרנגולת
הגדלה מהר והצורכת
מעט מזון
על תרנגולת הגדלה
לאט אך המטילה
ביצים יותר גדולות.
ואולי עדיפה על
שתיהן תרנגולת העמידה
בפני מחלות.
ההשלכות של מחקר
מסוג זה על
החקלאות והמשק המובנות ישראליים מואב
מאליהן.

מ סיי מי ם

בגיל

שנה. תשומת־הלב העיקרית של ד״ר
מואב, יליד אפיקים בן ,36 הוקדשה בשנים
האחרונות לדג הקרפיון. בין תקופת דג
הפילה לתקופת דג הבקלה, וגם לפניהן
ואחריהן, נחשב הקרפיון כאחד המוצרים
החשובים של החקלאות בארץ.
היה זה ד״ר מואב שגילה כי דגיג הקרפיון
מגיע באירופה, בגלל האקלים הקר,
לבגרות מינית רק בגיל שלוש, שעה שבן־
דודו הישראלי מגיע לבגרות מינית כבר
בגיל שנה.
ואלה עדיין לא כל גילויי מואב בפריון
הקרפיון.
הוא גם הוכיח שזיוזגי קרפיונים־שארים
(,קרובי משפחה״) מביאים לירידה דראסטית
בפריון הגידול של הקרפיונים.
הפתרון היה ברור: דג הקרפיון המיסחרי
חייב להיות בן־כלאיים, צאצא של שתי משפחות
דגים שונות.
בעייה זאת פתר ד״ר מואב בצורה מקורית:
הוא הכנים לבריכת־נסיון שתי משפחות
דגים זרות. הזרות התבטאה בכך שמשפחה
אחת היתה זהובת קשקשים, אחרת
כחולת קשקשים.
המכלוא בין שתי המשפחות הזרות הצליח
מעל למשוער. הפריון והגידול של
קרפיוני הנסיון עלו במידה רבה.
זד, שהקרפיונים נשארו צבעוניים גם אחר
הבישול, האפייה או הטיגון׳ לא הפריע
לאיש. להיפך. כמה מסעדות משובחות החלו
להגיש מנר, מיוחדת: דג־זהב.

אחד המפגינים השליו כרזות על אדנאור, האיש נעצר. שמו
שמחה הולצברג ...מישמר שוטרים, שהוזעק למקום, עצר את
האיש, שהתעקש בבל תוקף להיכנס לביתו של דייר גולדמן. שם
האיש שימחה הולצברג ...בלט בין צעירי חרות, שמחו נגד
הופעת שחקני היידלברג בת״א, אזרח בן ,41 שחילק כרוז האומר
״תל-אביב-היידלברג 6.000.000 - 0 שמו שמחה הולצברג...
מר הולצכרג, מדוע חילקת כרוזים?

לאיזה מיקרה אתה מתכתן?

לכרוזים שחילקת לפני ביתו של
הד״ר גולדמן, למשל
— אלד, לא היו כרוזים. זד, היד, שיר
של יצחק קצנלסון הי״ד, בשם אבוי לך,
עם־רוצחים!

למה דווקא לפני ביתו של ד״ר
גולדמן?
— לא רק לפני ביתו, אלא תוך ציון
מפורש של הכתובת: לד״ר נחום גולד מן
ושות׳.

למה?

— הרגשתי חובה. ראיתי שמכל 45
הנציגים בחג פתיחת הכנסת — בדיוק
בתאריך ט״ו באייר, יום פרוץ המלחמה
שבעקבותיה נשארתי בודד מכל משפחתי
— ראיתי בעתון שראש היהודים, ד״ר נחום
גולדמן, מזמין דתקא את ד״ר גרסטנמייר,
נציג העם הגרמני, ועושר, לו סעודה חגיגית
אצלו בבית. אם היד, מקום להזמין מישהו
מיוחד. אז היו צריכים להזמין את הנציג

קומוניסט .״אתה והנאצים והששה מליון
הכל על ה אנחנו שילמנו
בשביל הכרטיס ורוצים לראות אתהמשחק!״

והלכת הבית ובבית?
— לא. בכיתי שם, במקום. המשטרה
דודקא התנהגה בסדר. הצילה אותנו ממכות
מידי אנשים שבאו לראות את המשחק.

איד התנהגה המשטרה כשחי•
לקת כרוזים אצל גולדמן?
— זה היה משהו נורא. כשהגעתי לשם
פניתי לקצין במקום, והראיתי לו את הכרוזים
עם שיר של משורר השואה, יצחק
קצנלסון. ביקשתי ממנו שירשה לי להכניס
כרוז אחד לתיבת־הדואר של גולדמן. ביקשתי
ממנו שירשה לי לעמוד בשקט לפני
הבית, ולחלק כרוזים. לקחתי איתי נעל
של ילד יהודי, שהבאתי איתי מאושוויץ,
וכובע עם חור מכדור וכתם דם, גם כן
מאושודיץ. אז הוא הירשה לי לעמוד בפינת
הרחוב. אחרי זמן מה התקרבו כמה
שוטרים ואמרו לי לעזוב את המקום.
אמרתי להם שהקצין הרשה לי לעמוד, אבל
הם לא שמו לב והתחילו לדחוף אותי. גם

ל ש1ן
^ רשנזאנ 1 1 0 0

6 6856

במדינה בר, למשרד־ר,ביטחון יש רפא״ל
(רשות פיתוח אמצעי לחימה) ,למשרד־החי־נוך
יול״א (יום לימודים ארוך) ולמשרד-
הבריאות פס״ק (פיקוח סכנת קרינד ).אין
פלא שגם לקיבוצניקים יש חשק ליצור
ראשי־תיבות משלהם.
השבוע הם עשו זאת.
ב־ 230 קיבוצי הארץ נכנסו לשימוש, בראשית
תשכ״ז, ראשי התיבות ב״ק. זהו
כינוי מקוצר לבן־קיבוץ (לפי סברה אחרת:
בוגר קיבוץ).

הווי

הספרי הצרפחי הסעודה
השומר ער תסרוקחך יום תמים>

• יחי החופש ! באשדוד עצרה המשטרה
את סעדיה לוי, אסיר ששוחרר
זמנית מכלא רמלה לשם בילוי חופשה בקרב
משפחתו, האשימה אותו כי פיתה,
בימי החופשה, יחד עם חבר, צעירה בת
, 15 הכריח אותה לעסוק בזנות, חי על רווחיה,
יצא אתה לאשדוד, שם השתכר והשתולל׳
ניפץ חלונות ראתה, היכר, שוטרים
והעליב בגסות את מפקד המשטרה המקומי.
• מידה בנגד מידה. בעכו התלונן
שלום כהן במשטרה על רפאל ברקוביץ
שמכר לו חליפה קרועה, נעצר על ששילם
עבור החליפה בצ׳ק ללא כיסוי.
• תורת
גטלי־החייס,

התור שה

וההש תנויו ת

נתר-אניב: אחר ממאות המפגינים !נו ניקור אדנואר
הדני, הנציג של העם שהתנהג הכי יפה
עם היהודים בזמן המלחמה. אבל ד״ר
גולדמן, כדרכו בקודש, הוסיף בעניין זה,
על כל מעשיו הטובים, עוד מלח על
הפצע. לכן חשבתי שהשיר של קצנלסון
מתאים לגולדמן.

נתת פרוז בזה לגולדמן עצמו?
— נתתי לשוער של הסוכנות היהודית.
חוץ מזה שלחתי גם בדואר, אליו אישית.

להדפיס כרוז עולה כסף, איך
אתה מממן את זה?
— מכספי. כל הפעולות האלה אצלי זה
מין קדיש. כאילו שהייתי עושה מצבה
לזכר הורי וקרובי. אני מרגיש שאם נשארתי
בודד — זה מחייב אותי להזכיר,
ולא לתת לשכוח. במיוחד באווירה שנוצרה
עכשיו במדינה.

מה אתה אומר כשאנשים קוראים
לך משוגע־לדבר?
— אני לפעמים בוכה לעצמי. כמו למשל,
כשאמרו לי, במישחק נגד היידלברג :״לא
איכפת לנו שהרגו אותם!״ אחד קרא לי

הקצין הזה הצטרף אליהם והם סחבו אותי
בכוח. אני התנגדתי באופן פאסיבי. הם
זרקו אותי לניידת. הסטודנט דויד קוליץ
שאל אותם למה הם עושים ככה. אז לקחו
אותו גם כן. לא היתד. התקהלות.

הגיאו אותך למשטרה?
— בדרך למשטרה הספקתי עוד, כשעברנו
ליד מלון המלך דויד, להשליך החוצה
חבילה של כרוזים. השוטרים התנפלו עלי
ואיימו עלי. זה שחקר אותי, זה במיקרה
גם בחור שאיבד את משפחתו ביוגוסלביה.
אמרתי לעצמי שזה צחוק הגורל, שאנחנו
יושבים משני צידי השולחן: הוא כחוקר
ואני כנאשם. היד, לו קצת לא נעים.

איזה הפגנות עוד עשיית?
— כשפאולס הגיש את כתב-האמנה שלו,
הפגנתי בירושלים. אותו יום היד, בדיוק יום
השנה שלקחו את אבא שלי לטרבלינקה,
כ״א אב. גם המישחק נגד היידלברג היה
בכ״א אב. גם בזמן ההצבעה בכנסת על
קשירת יחסים עם גרמניה חילקתי לחברי־הכנסת
ספר של יצחק קצנלסון השיר על
העם היהודי שנהרג. הפגנתי גם נגד אדנאור.

יוצא לפעולה. אתה קורא עריו, שומע עריו 11 .׳ הוא? גה דוחו אור
בכל פעם שיש עניין עם גרמניה — קשה
לי לעמוד בצד.

אתה חי מהפגנה להפגנה?
— אני לוקח על עצמי עוד הרבה דברים.
כשיצא הספר של יצחק קצנלסון, לפני שמונה
שנים, קניתי מאות ספרים וחילקתי.

למי?
— מאישי ציבור כמו בן־גוריון ועד משה
סנה, ועד מנהלי בתי־ספר. נתתי אותו לספריות.
גם ביד ושם בתל־אביב.

לא היה שם ספר כזה?
— לא, ולכן הכנסתי אותו לשם. גם למנהלת
נתתי. נתתי גם לרבנים. עשיתי גם
ספריה לזכר השואה בכפר הרוא״ה.

מה התבניות הקרובות שלף?
— אני מכין עוד ספריה בישיבה התיכונית
בפרדס־חנה.

למה אתה עושה את פל זה
לבד?
— הייתי באמת רוצה לא להיות לבד.
אדרבא, אני מצטער שיוצא לי להיות בין הבודדים,
ואני מקווה שיצטרפו הרבה.

אתה מאמין שיצטרפו הרכה?
— אני חושב שהזמן יראה שזו היתד,

סקתי לקבל את התשלום החודשי, ואני מצטער
על זה שבכלל התחלתי לקחת. זה אולי
מצלצל שקיבלתי מהם משהו, אבל זה 150
לירות לחודש. אבל אז, כשקיבלתי, לא דיברו
על גרמניה אחרת. היום לא הייתי עומד
איתם בקשר בכלל. אלה לא היו השילומים
של גולדמן, אלא פיצויים שמקבלים גם פולנים
גויים, ולא רק יהודים. זה היה עוד
לפני הקמת המדינה.

מה עשית עם הבם ןז שקיבלת?
— השתדלתי לא ליהנות ממנו. הקדשתי
אותו לכל מיני דברים, למען הזיכרונות.

״אני לא יכול להרדם!״
אתה חי מאז המלחמה רק למען
המטרה הזאת?

נלסון בקיבוץ לוחמי הגטאות. הסיפוק הגדול
הוא, שאנשים שקוראים את הספר של
קצנלסון, מודים לי במכתבים. אחד מידידי
אמר לי על השיר היהודי צחק :״היהודי צחק
ואני בכיתי כל הלילה.״ זכיתי גם שבגללי
הזכירו את קצנלסון וציטטו אותו הרבה פעמים
בכנסת.

מה יצא מהוועד הציבורי שהזכרת?

לצערי לא ראיתי עדיין שום דבר.
השתתפו שם שרים ושופטים וסופרים ומשוררים.
חשבתי שתהיה פעילות ושהספרים
והשירים שלו יופצו, אבל לא יצא כלום.
חשבתי שמשרד החינוך ידאג שבבתי־הספר
ילמדו הרבה יותר מספריו. אבל עד כמה
שידוע לי, וכשאני שואל אנשים, יודעים
מעט מאוד על משוררי השואה .,בבחינות־הבגרות
כלולים משוררים וסופרים רבים,
אבל אני לא שמעתי שנבחנים על יצחק
קצנלסון.

— זאת אולי קצת הגזמה, אבל מי שנשאר
בודד מכל הקרובים, חי את זה כל פעם
מחדש.

אתה הולך לכינוסי-הזיברון השוגים?

כן. זה קורה לי שחצי-לילה אני לא
יכול לישון. אני נמשך אז עוד פעם לקרוא

— כן. יש כל מיני כינוסים. במיוחד
כשיש בבית ציוני אמריקה ביום השואה.
נותנים שם סרטים מהמחנות אבל עו־

יש לד חלומות זוועה?

וווי בונה ! מ ה
שגיאה — השיכחה וההתקשרות עם גרמניה.
אני רוצה להגיד לך, זה עניין של אמונה
בלב. אם מיליון־וחצי ילדים נרצחו, אז הרוצחים
מוכרחים לבוא על עונשם. אני רק
מפחד שאנחנו נסבול בעד השיכחה הזאת.
אני חולם לפעמים שפה עוד תהיה טרגדיה.
המוסר שלנו יורד פלאים בגלל זה. התסבוכת
הכלכלית שיצאה מהשילומים. חלקי־החילוף
שמצמידים אותנו לתוצרת גרמנית.
קצנלסון מקלל את אלה שישכחו את הפשעים,
ואני פוחד שהקללה הזאת תתגשם.

״אני מצטער שלקחתי!״
אתה אישית קיבלת פיצויים?
— קיבלתי פיצויים. כשהוציאו הנציגים
של בנות־הברית בגרמניה את החוק על השלום
פיצויים על עבודת־כפייה ועל אובדן־
הבריאות. אבל עכשיו, שאני צריך למסור
להם שאני חי, כדי להמשיך ולקבל פיצויים,
קשה לי לעמוד איתם בקשר ולהיות
תחת הקונטרולה שלהם: זה מזכיר לי את
הזמנים בגטו, כשעמדנו תחת הביקורת כדי
לקבל את מנת הלחם. כבר ארבע שנים הפ

הספרות של השואה, במיוחד של קצנל־סון.
אני מרגיש בזד, התקרבות למשפחתי.
אני שוכב לישון, ולא יכול להירדם. אני
חולם שיש אקציה ושרודפים אחרי, ואני רץ
להחביא את הילדים.

במה ילדים יש לך?
— שנים.

איד אתה מתגבר על זה?
— ליד המיטה שלי ישנם הספרים האלה.
אני מכיר אותם כבר בעל־פה, אבל אני
קורא שוב. נעשה לי קצת יותר טוב אחרי
שאני קורא את קצנלסון.

בחוג ידידיד אתה מכיר אנשים
דומים לך?
— הרבה מהידידים שלי, שאני יכול לקרוא
להם אחים־לצרה, סובלים מחלומות כאלה,
אני חושב שכל מי שהיה שם, מרגיש
כמוני.

יש לד סיפוק לפעמים מהפעילות
שלד? ראית תוצאות?
—היה לי כבוד גדול כשקיבלתי פעם הזמנה
מבית הנשיא, לבוא לכינוס הוועד הציבורי
לפעולת הזיכרון ליצחק קצנלסון.
מזמן לזמן אני בא לביקור לבית יצחק קצי

שים גם מסיבות זיכרון לשואה. באתי וראיתי
אותן. אורח־הכבוד במסיבות האלה,
שאני קורא להן ״זיבחי מתים״ — הוא
נחום גולדמן.

תאר לי מסיבה אחת בזו.
— ראיתי מסיבה כזאת במלון השרון,
איך עומד אותו גולדמן, או וייסגל, או אבא
אבן. מצד אחד הם רוקדים מסביב אדנאור
וחבריו. ושמה הם מדברים על השואה של
המיליונים, לצלילי תזמורת של המלון. ואוכלים
סעודה דשנה. כולם שמחים. ואחרי
האוכל יש ריקודים. זה כביכול מסיבה לזכר
שיחדור המחנות, אבל אני חושב שדווקא
ביום השיחרור, אחרי שרוב העם היהודי
וכל הילדים והנוער לא שוחררו, אין מקום
לסעודות דשנות עם ריקודים. בפעם האחרונה
כבר היתד, מסיבה שקטה, בלי תזמורת
ובלי ריקודים. הנשיא של שארית הפליטה,
זה אירגון כזה של שרידי ברגן־בלזן,
הוא יוסף רוזנזפט. הוא מארגן כל שנה
נשף כזה. הוא גר בניו־יורק ובא כל שנה
לנשף.

האם ביקרת בגרמניה מאז המלחמה?

ארצה
הייתי בקיבוץ בגרמניה, שהתכונן
לעליה. מאז שעליתי ב־ ,49 לא חזרתי לגרמניה.

בגטו
וורשה ביקרת?
— ביקרתי שם עם בני ועם עוד קבוצה
של ילדים — מישלחת נוער מבתי־ספר תיכוניים.
הייתי בין המלווים של המשלחת. ביקרנו
במחנות ההשמדה. הלכנו גם לחורבות
של גטו ורשה, איפה שסבלתי והשתתפתי
במרד.

מה היתה התגובה של הנערים?
— כמו שאמרה ילדה אחת :״נסעתי כישראלית
וחזרתי כיהודיה.״ בשבילי זה היה
חשוב. כשטיילנו על חורבות הגטו ובטרב־לינקה
— קבר של כמעט מיליון יהודים —
הסתובבנו זמן רב ובכינו. למזלנו היינו
מוכרחים לעזוב, בגלל הילדים שחיכו לנו
עם האוטובוסים. בני ביקש ממני להפסיק
לבכות.

״נכנם השטן בעם הזה!״

— אני השתחררתי מבלזן, ועד שעליתי

לא היית יותר מאושר אילו
שכחת את הבל ולא עסקת כהזכרת
השואה?
— אני לא חושב שאני יכול אי־פעם
להיות מאושר. כשאני חושב על הורי ועל
הצורה שהם גיספי /אז לא פעם אני חו שב
בבוז על עצמי איך אני יכול לחיות כמו
שאני חי היום. איך אני אוכל ושותת והי-
לך לקולנוע כל פעם שאני קצת שמח או
עייז, זה חוזר אלי ואני חש אשמה על ח־שמחה.
אני מתאר לי לא פעם שלו אחי
מההורים היה במקומי, ואני הייתי נשאר
בטרבלינקה, היה לו פחות חהירדחיים ממני.

מה היית רוצה שיעשו בישראל?
שילכו כל היום עם שק על הראש
ויכבו?

באושוויץ: שמחה הווצבת מדליה נר-זכרון לידהצצבה לזכר 0רב1ות-חשואח

— לא. חס וחלילה, זה לא הייתי רוצה.
אבל יש הבדל גדול בין ללכת עם שק על
הראש ובין רחובות מלאים מכוניות גרמניות*
כשאני עובר ורואה בזמן האחרון
את מכוניות האשפה של עיריית תל־אביב,
מרצדס גדול, זה מזכיר את משאיות הגז של
מרצדם. גם האמבולנסים של טרצדח שהביאו
ארצה גורמים לי עצב. כשתופרים פה מדים
לצבא הגרמני — זה מזכיר לי איך במחנית
היו תופרים על סף המיות. אלה הם הדברים
שאני לא יכול לסביל נ כנ ם השטן
בעם הזה. ריבונו של עולם, תראה את ההולנדים,
איך הם התנהגו בעניין החתונה
של הנסיכה שלהם עם בחור גרמני!

ספרים

תרגום סימן השאלה הגדול

הבעייה היהודית כברית־המוע־צות
(מאת בן־ציון גולדברג; הוצאת עסי

ת מרוקי
ה צ מר ת
של אירופה עכשיו בכל התמרוקיות
המובחרות.
חלב-פנים,
מי פנים,
טוניק,
אלה הם התמרוקים שישוו לעור פנייך
את המדאה האירופי המטופח
יופי מתחיל עם

סמןו_ן*י

לאתא מי1
7נדשתתקלח

הידע ת כי ב ת אורן
הוא ״סבון ללא ס בו ך
המסבו, מנק ה
ומרחיק זעה.״!
ריח האורנים הטבעי והקצף השופע
של בת אודו. יפיגו מניד את החום
ויעניקו לד הדגשה טובה

עובד; 316 עמ אחד מכל תשעים אזרחים
סובייטיים הוא יהודי. אבל —
• כל משפטן סובייטי עשירי הוא יהודי,
• כל רופא סובייטי שביעי הוא יהודי.
וחוץ מזה סמל חיל־הטילים שהפיל את
טייס הריגול האמריקאי פוארס (יו־ )2היד,
יהודי. אחד שוסטר. וגם האשד, היחידה ב־ברית־המועצות
שנידונה למוות מאז מות
סטלין (בעוון פשעים כלכליים) היא יהודיה:
באשה רוזניצקי.
תשעים ותשעה גיבורים. מה אומרות
כל העובדות האלה? טוב ליהודים ב־ברית־המועצות?
רע להם?
בן־ציון גולדברג, עיתונאי אמריקאי־יהודי
וחתנו של שלום־עליכם, סבור כי ליהודים
בברית־המועצות בהחלט לא טוב.
נכון. היתד, נהירה יהודית למקצועות האקדמיים.
אבל הנהירה הזאת הולכת ומופסקון
ובציבור הסטודנטים הסובייטי, למשל, כבר
ירד האחוז היהודי במידה רבה, ירק כל
סטודנט שלושים הוא יהודי ( 80 אלף מתוך
שניים וחצי מיליון סטודנטים סובייטיים).
אבל מחוץ להתבלטותם במקצועות החופשיים,
מצבם של יהודי ברית־המועצות לא
נעים בל כך. אפשר להגיד כי אמנם כל
האזרחים הסובייטיים שווים, אבל האזרחים
היהודיים שווים פחות.
וזה לא רק כיוון שהיום סגורים לפני
היהודים שערי שירות החוץ והפיקוד הצבאי
הסובייטיים (למרות שפעם היה שר־חוץ
יהודי, מקסים ליטבינוב, ולמרות שבמלחמת
העולם תפשו היהודים את המקום השלישי
בין העמים הסובייטיים, אחרי הרוסים והאוקראינים,
ברשימת מצטייני הקרבות ומקום
זד. כולל 99 גיבורי ברית־המועצות ממוצא
יהודי).
עיקר טענותיו של גולדברג, הממוסמכות
במיספרים, עובדות וקטעי עיתונות סובייטית
בכמויות ענקיות היא, כי קיימת ב־ברית־המועצות
אנטישמיות מוסווית וגלוייה
גם יחד; כי השלטונות מתנגדים לקשרי היהודים
לבני עמם מחוץ לגבולות ברית־המועצות
וכי המימשל עויין את הדת היהודית,
ואת הלשון היהודית, שלא לדבר על
הלשון העברית, שהוכרזה עוד בשנת 1919
כלשון ״קונטר־רבולוציונרית ובו דגנית״.
מדיניות המטוטלת. הספר האנטי-
סובייטי הקיצוני של גולדברג בן ה־,72
מוסמך לפסיכולוגיה וכתב על המי שמר ב־ארצות־הברית,
אינו עונד. על סימן השאלה
הגדול בקשר לשניים וחצי מיליון יהודי
ברית־המועצות.
הנעלם הגדול הוא מה יהיה עתידם של
יהודים אלה.
אם לשפוט לפי המדיניות הסובייטית כלפיהם,
קשה להגיע למסקנה ברורה. כי זאת
מדיניות של מטוטלת. פעם להרע, פעם להיטיב.
לנין,
כנראה, נטר טינה ליהודים עוד מלפני
המהפכה. צירים יהודיים גרמו לו צרות
צרורות בוועידות המחתרת.
מאידך, קיים הנסיון של בירוביג׳ן, הטריטוריה
היהודית במזרח הרחוק, שלא עלתה
יפה (מספר יהודיה כיום הוא כ־ 50 אלף),
אם כי נשיא ברית־המועצות של אותם ימים
מיכאיל קלינין, רצה שהטריטוריד. תהיה
״יהודית ממש, כשם שאוקראינה היא אוקראינית״.
שרה
סובייטית יכולה להכריז בפומבי כי
יש כאן ״יותר מדי פרסו׳נאל יהודי״ ,אבל
הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית בקרים
הודיע פעם שעל כל האגודות השיתופיות
היהודיות לנהל את ספרי חשבונותיהן
באידיש דווקא.
מתי? למה? כיצד? גולדברג מסיים
את ספרו בקריאה המרגיעה והאופטימית
״עם ישראל (בברית־המועצות) חי!״.
אך מניתוח העובדות, אותן הוא מביא
בספרו, אפשר לקבל מסקנה שונה לחלוטין.
צפוייה טמיעה של היהודים הסובייטיים בין
עשרות עמי ברית־המועצות תוך דור, או
שניים. וזה לא רק בגלל שמספר דוברי האידיש
הולך ומתמעט וגם מספר היילודים
היהודים הנימולים.
כמובן שבברית־המועצות הכל אפשרי. אפילו
מה שנקרא במונחים ציוניים פתיחת!
שערים (לשם עלייה המונית לישראל) .אבל

מתי, מי, למה, כיצד והאם בכלל — אפילו
גולדברג לא מנסה לנבא.

שד״ חנ״כ״ם

כאשר הוא אדם (מאת נחמן ראפ;
הוצאת וועד ידידים; 126 ענה) הוא קובץ
סיפורים של מספר אידישאי, שריכז בספרו
ששד, עיבודים על נושאים תנ״כיים ושתי
הומורסקות מתקופת האסטרונוטים.
ההומורסקות, המתארות סיורי האדם בחלל
ותגובת מלאכי־עליון עליהם, משעשעות,
כולל העובדה, כי לפי דעתו של
ראפ, מסודר ספר הנשמות ברקיע השביעי
לפי שתי שיטות: לפי האלפבי״ת העברי
ולפי האלפבי״ת הלועזי.
מלא ועסיסי. אשר לסיפורים התנ״כיים
ייתכן ואיבדו משהו בתרגום מאידיש לעברית.
אבל מה שללא ספק נשאר מהם רב־

בת־שכע (של ממלינג)
מלבלב,

ריחני וצחור

עניין הם התיאורים המדוייקים של שדי
גיבורות התנ״ך.
ראפ סבור כי,
• שדיה של חווה היו ״שזופים משמש,
ואדומים כנחושת קלל״.
• שדיה של האשד, הכושית היו (כמובן)
״חשופים, שחומים, מלאים ועסיסיים״.
• שדיה של האשת הגדולה משונם
היו ״מלאות לשד״.
ג בו ה ו תו פ ח. בקשר לנושא השדיים
אסור לשכוח את גומר בת־דבליים שהיתר,
סתם חושפת את שדה הימני שעה שישבה
בפתח אוהלה באותם הימים הטובים.
זה היה סימן לכל עובר־אורח כי גומר
היא קרישה (חורז עם מחרשה) .ומי שלא
ידע מה זאת קרישה — שלא יתעניין
בשדיים תנ״כים.
למען האמת מבחין ראפ בין שדיים לחזה.
לנשים פשוטות היו, כנראה שדיים. למקור־בות
למלכות, כמו בת־שבע — חזה. למשל:
• לאחינועם בת־אחימעץ — ״חזה גבוה
ותופח״.
• לריצפה בת־אייה — ״חזה מלבלב,
ריחני וצחור״.
• לאבישג השונמית — ״חזה בתולי״.
העולם הזה 1517

#הרפתקן ישראלי צעיו רחם עם אנשי צ׳ומבה נגיונגר
* וידויו המזעזע ער מעשי רצח, אונס ועינויים אכזריים

ע!נירחרב
ב קונגו
בשבוע שעכר הקיפו מאה שוטרים צרפתיים, מלווים כלביס,
בשהליקופטרים חגים מעליהם, חווה מבודדת בדרום־צרפת, אסרו כה
שלושים איש וגילו כמקום מחסני־נשר, נרחבים. העצורים הודו שעברו
אימוני נשק וצניחה לקראת הפעלתם כשבירי־חרב בקונגו, כשירותו
של ראש ממשלת קונגו המודח, מואיז צ׳ומבה. שליט קונגו, הגנרל
ג׳וזף מובוטו, הודיע כי יעמיד את צ׳ומבה, הגולה עתה בספרד, לדין
על בגידה כמולדת. ואזרח ישראלי, מלח־בשיר פרנסים סימן־טוב, נזכר
כתקופה האיומה כחייו, עת שרת, כשנה שעברה, פשביר־חרב בקונגו.
ף יולדתי בקזבלנקה ב־ 1941 וכבר כש־ ולהרוויח יותר.

הייתי קטן טיילתי הרבה עם אבי, שר,־ה
קצין בצבא הצרפתי ונהרג ב־ 1954 בדיין-
ביין־פו. שאיפת־ד,ילדות שלי היתד, להיות
חוקר׳ לסייר בעולם ולכתוב.
אחרי שגמרתי עשר כיתות עליתי עם
עליית הנוער ארצה ושהייתי קצת בקיבוץ
מפלסים ואחר כך התגייסתי לגדנ״ע־ים, משם
עברתי לחיל־הים וכך נהייתי ימאי.
בתחילת השנה שעברה, אחרי פרשת הרפתקאות
בדרום־אמריקה ואוסטרליה, הגעתי
לבלגיה. העיתונים ולוחות המודעות היו מלאים
הודעות־ביקוש למתנדבים לצבא השכירים
של צ׳ומבה. חשבתי לעצמי שבעצם
אין לי מה להפסיד, כי ממילא הכסף אוזל
אצלי ואין אני קשור למקום מסויים, אם כן
למה לא לנסות. ניגשתי למשרד ונרשמתי.
לא ביקשו ממני שום בדיקה רפואית או
דבר דומה. רק שאלו אותי אם אני יודע
לירות ברובה ואם יש לי כושר קרבי. סיפרתי
שהייתי בצה״ל והרגשתי שזה עשה
עליהם רושם.
הם החתימו אותי על חוזה לשנה עם
הבטחות שאני יכול להתקדם ולעלות בדרגה

גולגלות־מתים כלילה

ך * יבףכשהגע נו לקונגו קיבל אותנו
| 1סגן־מפקד צבא השכירים, קולונל פיקא,
שהיה קודם קולונל צנחנים בלגיון הזרים.
אצלו היתד, משמעת חזקה כמו ברזל. האנשים
פחדו ממנו פחד־מוות. אחד העונשים
שקולונל פיקא אהב היה כל כך נורא שאחריו
אי־אפשר היה ללכת. הוא היה לוקח
שתי קופסאות שימורים פתוחות, מניח אותן
על האדמה בשמש, והיה מכריח את החייל
לשבת עם הברכיים על הקופסות הפתוחות
שמונה שעות בלי מים ובלי אוכל.
במקרים שד,קולונל חשב שישנה הפרת
משמעת חמורה ואין להשתלט עליה בעונשים
רגילים, היו לוקחים את החייל על ג׳יפ:
לסביבות מדבר צ׳אד, נותנים לו מימיה קטנה
ומשאירים אותו לבד. אחרי יומיים או
שלושה, לכל היותר, היו מתים כולם. מי
שהחזיק מעמד יותר׳ גם הסוף שלו היה
דומה כשנפגש במדבר בבדואים, שהיו רוצחים
אותו על המקום.
אימונים בנשק לא עשינו הרבה כי לא
היתד, לנו הרבה תחמושת, אבל מעט האימונים
שעשינו היו נורא קשים. היינו עושים
צעדות ארוכות בתוך ביצות עד מעל
לברכיים. ואחרי כמה שעות של אימונים
מפרכים היינו מתכוננים לאמבושים.
כל הפעולות שלנו נעשו בלילה בגלל שהכושים
מפחדים מאוד בלילה. אבל הם
פיתחו להם שיטות מיוחדות להגן על עצמם.

על הסיפון

רת במיכלית־נפט וכמכונאי באנייה נורבגי ת.

המשכורת הראשונית שלי היתד 800 .דולר
לחודש. רוב המתגייסים האחרים היו
אנשים מלגיון הזרים, דנים, בלגים׳ דרום-
אפריקאים ונאצים לשעבר. המפקד עצמו
היה קולונל לשעבר בלגיון־הזרים. ריכזו
איזה ארבעים חבר׳ה מאיתנו ושלחו אותנו
לליאופולדוויל.
אחר־כך הכניסו אותנו למחנה שהיה עשרים
קילומטרים מסטנליוויל. את קבלת־הפנים
ערך לנו רט״ר אחד. האיש הזה, שנראה
אכזרי מאוד, שירת עשרים שנה בלגיון הזרים׳
ולפני זה היה סמל ב־ם.ס. תמיד הת־הלך
עם חזה מלא מדליות שקיבל בזמן
שירותו בלגיון.
הוא לקח אותנו לצריפים ונתן לנו הרצאה׳
בה הסביר לנו את תפקידינו. הוא הדגיש
במיוחד שני דברים: שאסור לנו להתעסק
בפוליטיקה ושאנחנו חיילים שכירים
ומקבלים כסף כדי להרוג! לכן עלינו לבצע
כל פקודה שנותנים לנו, אפילו אם אנו נתקלים
בחיילי או״ם.

בתוך הג־ונגל

בילה פרנסים סי מן־טוב חוד שים ארוכים, בהם היה
עז לרציחות מ תו ע בו ת, לעונ שים איו מים על עבירות
מ שמעת, ובהם ה שתתף באימוני ם לקראת רצח של כפריים אפריקאיים שלחים וחסרי־מגן.

מחלקה שלמה השתגעה פעם בזמן התקפה
על כפר. התברר אחר־כך שהכושים לקחו
גולגלות־מתים ומרחו אותו בפוספור זרחן
ירוק ותלו אותו בלילה ליד הכפר. כשבאה
היחידה נבהלו החיילים מאוד ואז יצאו הכושים
מהמסתור שלהם וירו את חיציהס
הקטנים והמורעלים מתוך צינוריות במבוק.

ז ה ביו רי םבב תי ־ העץ
*י כו שי םגםהיו לוקחים קופסאות,
( | שמים בהן קצת מזון וממלאים אותן
בנמלים־טרמיטים. אתהקופסות היו משליכים
ליד המחנה של השכירים.
אני זוכר פעם שהכושים גנבו לנו חלקי
לבוש שהיו תלויים לייבוש, הכניסו אותם
ביחד עם נחש קוברה לתוך קופסה והחזיקו
אותה סגורה במשך יומיים. בדרך כלל אין
הנחשים תוקפים בני־אדם אבל אחרי שהיו
סגורים בקופסה עם הריח של בני־אדם והם
היו עצבניים, שיחררו אותם הכושים על־יד,
המחנה שלנו ואז הנחשים היו מתקיפים
ממש בני־אדם לפי ריח הבגדים.
בקונגו היו החיים אכזריים מאוד. הכושים
היו אכזריים, אבל אנחנו היינו
אכזריים הרבה יותר.
באחד הימים קיבלנו הוראה לחסל את
הכפרים שבסביבה, זאת אומרת למחוק
אותם מעל פני האדמה. לא היה לנו הרבה
נשק. בעיקר היו לנו טומיגנים׳ ברנים,
להביורים אמריקאים ועשרה עוזים בלי קת.
נסענו לאחד הכפרים, היינו כ־ 150 איש
על ג׳יפים וקומאנדקרים. היתר, שעת לילה
מאוחרת. שני ג׳יפים נכנסו לתוך הכפר
ואחרי שנתנו סימן עם רקיטה התחלנו
להתקדם כשאנחנו יורים ושורפים כאילו
מטאטאים ומבערים רחוב נגוע במיקפה.
כל הבתים היו עשויים עץ ונשרפו אחת־שתיים.
אחרי שמחקנו כפר אחד ניגשנו
לשני. שתי נזירות בלגיות ניסו להתנגד

להרג והתערבו להפריע ליחידה, אז התנפלו
עליהם כמה דרום־אפריקניים, אנסו
אותן, היכו אותן ואחר כך הרגו אותן.
אחרי זה דיווחו שהכושים הרגו אותן.

נקמה במאה אהוז

*ום אחד הוחלט שצריך ללמד לקח
׳ לכפר אחד. נכנסנו אל הכפר ותפסנו
כמה חשודים. הדרום־אפריקאים התנדבו לקשור
אותם מהרגליים על עץ במרכז הכפר,
כשראשם כלפי מטה. כך הם היו תלויים
חיים בשמש ואז היה ניגש אחד החיילים
וחותך ממש חתיכות בשר מהגוף של הכושי
ואחר כך היה מורח לו מלח במקום החתוך.
הצעקות המחרידות ששמעתי שם לא אשכח
אף פעם. אותו יום אמרתי לעצמי מה
שיהיה יהיה אני מוכרח להסתלק מהגיהנום
הזה. אני בטוח שאף גבר, גם לא הקשוח
ביותר, היה יכול להחזיק מעמד בזוועה
הזאת. אחרי שהיו מתעללים ככר, בבני־אדם
באמצע הכפר היו מסתלקים רק כדי
לחזור לפעולת־ביעור יסודית שקראו לה
אצלנו ״נקיוך.
בפעולות האלה היו הורגים כל מי שנפל
ליד ושורפים כל צריף שעמד בדרך. אבל
לשיא האכזריות הגיעו הדרום־אפריקאים כשהיו
תופסים כושיות ואחרי שאנסו אותן
היו חותכים להם את השדיים ומורחים אותם
בריבה ואז היו להקות גדולות של
זבובים גדולים וזוללי־בשר גומרות את
המלכאה.
כל הכפרים האלה, כולם חוסלו ונמחקו.
אז התחילו הכושים להקים צבא ממש,
ולנקום בכל הדרכים בצבא השכירים. הם
שמו מארבים ומי שנפל למארב כזה היה
גמור במאה אחוז. חיילים מהיחידה שנעלמו,
(המשך ב ע מו ד )34

מנדי ובעלה הישואלי הזה ארצה, נכנסו מיו למיטתם -וסינוו
מאוד בחברה. אני כנראה ירשתי את זד,
ממנו.
״הוא נפטר כשהייתי בן עשר, ומייד לאחר
זה התחילו בשבילי חיי פנימיות. עברתי
מפנימיה לפנימיה, ומבית־ספר לבית־ספר,
הייתי בכפר־סבא, בנהריה, בתל־אביב, איפה

״אבל למרות כל הפנימיות היתד, לי ילדות
יפה. משום שתמיד, אני לא יודע איך,
הפכתי בעל־הבית של הפנימיה. למדתי בגרות
בסטיפנדיה, ועמדתי לגמור את הלימו

תאוס הם התחתנו. אף אחד רא
£4ציפה לזה משני אנשים כאלה. דוזקא
הם. ידוע שכל מיני אנשים מתחתנים לפעמים׳
אבל שדווקא להם זה יקרה? זו היחד.
הפתעה.
כי מנדי רייס־דייוויס לא נראתה אף פעם
כמו הטיפוס של המתחתנת. להיפך. היא
היתד. ידועה כאישיות ממשלתית. היא הכניסה
ממשלות לחדריה הפרטיים׳ ואחר כך
הפילה אותן.
כל אנגליה דיברה עליה, וצילמה אותה
בעיתונים, ובטלוויזיה, ואחר־כך היא עשתה
לאנגלים מחווה של רצון טוב, וכתבה להם
ספר על חייה עם צילומים אמיתיים של עצמה.
האנגלים בלעו אותה כמו לחמניות
טריות.
עמדו לעשות עליה סרטים והצגות, ולב־

דים שלי, כשפתאום נכנס לי כזה מן ג׳וק
לראש.
״החלטתי שאני מוכרח להשתתף באליפות
צה״ל באתלטיקה קלה, ולשם כך עזבתי את
הלימודים והתגייסתי לצה״ל. זו היתד, טעות.
חשבתי להשלים אחר כך את הלימודים, אבל
אחר־כך זה כבר לא יצא.
״לפני עשר שנים האמא שלי נישאה שנית.
היא עשתה את זה עם הגבר האידיאלי, המושלם.
רב־חובל שלום דוליצקי משהם. הוא
היה בשבילנו לא רק אבא, הוא היה אח,

וחבר, ויועץ. הוא אדם מיוחד, לא רגיל.

האשה האידיאלית
צכא התחילו חיי האהבה שלי.

היו לי המון אהבות, אלפי פלירטים,
אבל בעצם אהבתי רק שתי נשים בחיי, והראשונה
היתד, מירי רז, שהפכה אחרי זה
סגנית מלכת־היופי.
״היא היתד, אהבת־ד,נעורים שלי. הלכנו
ארבע שנים. היא היתד. מין טיפוס פראי
טבעי, היא לא חיה לפי שום מוסכמות, אבל
היא היתד, נהדרת.
״הצרה איתה היתד, שהיא רצתה להינשא,
כשאני הייתי עוד צעיר מדי. נפרדנו מתוך
מחשבה שעוד נחזור האחד לשנייה. אבל היא
נסעה לאמריקה, והתחתנה עם זוהר מהי־קנסקי,
טכנאי שיניים, אני חושב שהיא
מאושרת היום.
״בינה לבין מנדי היו לי שוב המון חתיכות.
כל מה שצריך כדי להשיג בחורה זה
להיות נחמד, חוץ מזה צריך העזה, וצריך
לתת את הדברים הנכונים בזמן הנכון. וזה
תמיד ידעתי לעשות.
״לאחר תקופת בילויים סוערת הכרתי את
מנדי. לדעתי היא האשד, האידיאלית בשביל
כל גבר. היא פקחית, יפה, אינטליגנטית,
ומעל לכל — היא טיפוס המוכן להקריב.
״הנה, למשל, היא ויתרה על ירח־הדבש
שלנו ביפאן, כי היא ידעה שהעסקים כאן
בארץ בוערים מאוד. היא אשד, נהדרת, וזה
שקוראים לה מנדי ריים־דייווים לא מפריע
לי בכלל.
״לדעתי היא עשתה מה שכל העולם עושה,
רק שד,אחרות עושות את זה עם קצבים,
והיא עשתה את זה עם לורדים. העבר
שלה לא מפריע לי בכלל, אבל מצד שני
הוא גם לא עוזר לי. אמרו שאני מתחתן
איתר, מתוך חשבונות של כדאיות, אבל זה
לא נכון. לא בשביל זה נשאתי לי אשד,״.

מה קרה כאן?״

תמונת החתונה ב״ד״ל׳ אקספרס

ך* יום השישי הגיעו שני בני הזוג ל־
.,1לונדון. יום לפני הנשואין ערכו לרפי
מסיבת רווקים אחרונה. זו היתד, מסיבה מל־

תוב עליה רומנים, ספרי חוק, ספרי מדע וספרי
היסטוריה. אחר־כך היא הפכה זמרת
והסתובבה בעולם כולו, הראתה את עצמה,
ושרה, ובכל מקום קיבלו אותה במצלמות,
פתוחות, ובהתלהבות רבה, וכשכל החיים
עוד לפניה, כשממשלות העולם כולו עדיין
עומדות על כנן ומצפות לה, פתאום היא
הפסיקה את הקריירה, והתחתנה.

פרחים כיום השישי
ף עם מי היא התחתנה? עם לורד? לא.
| עם ראש ממשלה? לא. עם מישהו ממזנון־
הכנסת או מעובדיה? לא. היא התחתנה
דווקא עם רפי שאולי, פליי בוי ידוע, הרודף
ונרדף על־ידי שמלות, חי חיי לילה שוקקים,
בעל דיסקוטק וויסקי א־גוגו, ובעל הצלחה
גדולה וכללית.
מיום חתונתם השתנו שני האנשים הללו.
מפילת הממשלות לא תפיל יותר ממשלות,
והפליי בוי לא יהיה יותר פליי. הם פתחו
דף חדש בחייהם. בדף הזה מנדי תהיה
עקרת־בית מסורה, ורפי יהיה בעל־בית נאמן,
הנועל נעלי־בית, וחלוק־בית, ומביא לאשתו
פרחים, כל יום שישי אחרי הצהריים.
העבר שלהם נמחק לגמרי, והעתיד ימלא
את מקומו. אבל לפני שהם מוחקים אותו,
כדאי אולי להציץ לתוכו ולדעת, כך סתם,
לשם סקרנות, מה היה בו.
העבר של רפי שאולי היה עשיר ומרתק,
ובגוף ראשון הוא נשמע כך :״הורי התגרשו
כשהייתי בן שמונה. אבי עסק בעסקי
הובלה, הוא היה מין נער שעשועים ידוע

הוא :״היא עשתה זאת עם לוווים. אתוות -עס קצבים!

את רווקים ומיליונרים. השתתפו בה כעשרה
גברים, ואף לא אשה אחת.
כל החבורה חגגה את סיום חיי החופש
של רפי עם הרבה שמפניה, ומטעמים. כולם,
כולל רפי, השתכרו, תפסו חתיכות, השתעשעו
איתן, וסיימו את כל זה שלוש שעות
לפני החתונה.
החופה נערכה בתשע וחצי בבוקר. רפי
הגיע אליה עם ידידו הטוב ביותר, אבי
אברמוביץ. הוא התחתן ואחר־כך עמדה בפניו
הבעייה איך לעבור את חומת העיתונאים
והצלמים.
מנדי יצאה בכניסה הצדדית, כשהיא נתמכת
על־ידי אבי, ורפי פרף את החולצת
שלו, ריפה את העניבה, ויצא מן הכניסה
הראשית. איש לא שם לב אליו, והוא הצליח
אפילו לגשת אל אחד הצלמים ולשאול
אותו ״מה קרה כאן?״ הסבירו לו שמנדי
המפורסמת מתחתנת עם איזה ישראלי.
למחרת הופיעו בכל העיתונים תמונותיה
של מנדי ואבי, וכולם חשבו שאבי הוא החתן
האמיתי. ויש לשער שהחתן עצמו לא
נהנה ביותר מהדבר. סוף־סוף אם כבר מופיעה
החתונה שלו בעיתונים, למה שהוא לא
יהיה בה?
לאחר שהמאורע עצמו עבר בשלום, נערכה
מסיבה לבבית בבית ידידים. בשתיים בלילה,
כשהמסיבה נגמרה, הם ארזו את חפציהם
ונסעו ליומיים לירח־דבש, בטירה
כפרית בוולש.
״אלה היו יומיים נהדרים,״ נאנח רפי .״הטירה
היתד, נפלאה, ומנדי היתר, שמיימית.
אלה היו יומיים גדולים.״

טבחית סוג אלף
חדי זה הם ארזו את כל המזוודות
שלהם ועלו ארצה. הכלה החדשה מיהרה
לחותנת שלה, שחיבבה אותה עוד מן
הרגע הראשון של היכרותן, ולגיסה, שהודה
כי הוא מאושר באושרו של אחיו.
מנמל־התעופה נסעו שניהם לנווה המשפח־

הוא :״היא יבה, היא סבסית...״

היא :״ה1א גבו בואי!״
שגם מהחיים החדשים האלה אני אהנה.
״ברפי אני אוהבת את היופי שלו. הכרתי
אמנם הרבה בחורים יפים, אבל חוץ מזה
הוא אמביציוני, ואדם שאינו מתחשב במוסכמות,
חי לו איך שהוא רוצה.
״כשהכרתי אותו הוא היה פרא. אני לא
אשנה אותו. שיעשה מה שהוא רוצה. הדבר
הגרוע ביותר הוא שמנסים לשנות אנשים.
הם משתנים מעצמם. רומא לא נבנתה ביום
אחד. אני אנסה לבנות בית.
״אני בכלל אוהבת מאוד חיי בית, וכיוון
שנשרפתי פעם, אני מבטיחה שלא אנסה
להישרף פעם שנייה. אני אעשה ככל יכולתי
כדי ששנינו נחיה חיים הרמוניים טובים.״

סוס המירוצים בכית

הוא :״זה הסנה הראשון -והאחרון שאני מגיש רה בגיסה.״
תי החוש שלהם, המורכב משלושה חדרים
מרווחים, ברחוב ארלוזורוב בתל־אביב. תלמה
מכנס, ידידתו של רפי, קישטה להם את הדירה,
וכל חבריהם טרחו למלא אותה בזרי
פרחים ושושנים.
יחד עם מנדי עלו ארצה גם שתים־עשרה
מזוודותיה, ועדיין עומדות להגיע אליה מז־ודות
נוספות, עם מתנות וחפצים מיוחדים.
למחרת היום, לאחר שנחה מעמל הדרך,
הוציאה מנדי את כל דברי הכסף, המזלגות,
הסכינים, האגרטלים ושאר הקישוטים, והחלה
לשים אותם בארונות.
כשהיא ראתה את פניהם ד,מתפעלות של
הידידים, שבאו לברך אותה, היא הסבירה

שכל הכסף והזהב הזה זה לא לקישוט, זה
לאוכל .״בעלי יאכל אצלי,״ היא הסבירה׳
״והוא לא יזדקק למסעדות״ .ואם העובדה
שמנדי ריים־דייווים נחשבת על־ידי רפי ל־עקרת־בית
מעולה, ולטבחית סוג אלף, לא
תרחיק את רפי מהמסעדות, הרי כלי הכסף

בוודאי יעשו זאת.

״א3י לא מצטערוז!״
ך ם עקרודהכית מנדי ריים־דייווים,
^ כמו בעלה, נפרדה ללא צער וללא דמעות
מעברה. וגם אצלה היה העבר גדוש

ועשיר, כפי שכל אחד יודע, וגם היא משתוקקת
לסכם אותו לפני הפרידה :״לשמחתי
לשם מנדי התרגלו כבר. זה היה לפני ארבע
שנים. אני לא מצטערת על שום דבר
שעשיתי. אני פשוט השתעשעתי, אז מה?
חוץ מזה אני גם לא טיפוס שיינשא לבן־
השכן. אני אוהבת להשתולל.
״איזה עולם משעמם היה אילו כולם היו
אותו הדבר. אז אני כזאת, אז מה? בכלל,
כל העסק הזה היה משהו משעשע שניפחו
אותו. נהניתי מהחיים לפני זה, ונהניתי
אחרי זה, כי ידעתי לחיות. ועכשיו, למרות
שאני מתחילה בחיים חדשים, אני חושבת

ך* פי משוגע אחרי המאכלים שלי.
אני מבשלת עם הרבה קרי והוא אוהב
את זה מאוד. אני בכלל טבחית מצויינת.
ומבחינה זו אין ספק שהוא יהנה.
״על־יד לונדון יש מסעדה קטנה, יקרה
מאוד, מגישים שם אינדיאן־קרי ואני משוגעת
על המאכלים הללו. יום אחד הוא חזר
מטיסה, והביא לי חבילה קטנה׳ ומה היה
שם? היה שם אינדיאן־קרי, הוא הביא את
זה מנאירובי. אני חושבת שזה מוכיח על
חוש מיוחד לתשומת־לב, לא?
״אנו מקווים שהחיים החדשים שלנו יהיו
נפלאים. גמרנו עם כל השטויות של העיתונים
והפירסומת. אני בכלל כבר חולה מזה.
נמאס לי. שמעתי שמועות שכאילו מכרתי
את הסיפור שלנו לעיתון לונדוני, תמורת
חמשת אלפים לירות. זד, לא נכון. אמנם פנו
אלינו, אבל אני לא אסכים בשום אופן למכור
את הדבר היקר לי ביותר תמורת כסף.
אני נשבעת שלא מכרתי את הסיפור, ולא
קיבלתי שום כסף.
״אני בכלל לא צריכה כסף. לא לחינם
עבדתי שלוש שנים. יש לי כסף משלי,
אמנם לא הרבה, אבל, בכלל, כסף זה דבר
יחסי.
״לעת עתה לקראת החיים החדשים שלי
אין לי הרבה חלומות, אבל החלום הגדול
ביותר שלי הוא לבנות לי בית מחוץ לעיר
ולהביא הנה את קיטי, סוס המירוצים שלי.י

שכיד־חרב
( ה מ שן מעמוד )31

נאכלו על־ידי הכושים ואחר כך מצאנו גם
חלקי גופות של חיילים לבנים.
בהתחלה היו לכושים רק חיצים מורעלים
שלא היו פוצעים בכלל אלא גורמים למות
תוך עינויים. אחר כך הם קיבלו רובים
ומקלעים בריטיים והצבא שלהם נהיה יותר
ויותר מאורגן.
אני לא יודע איך בדיוק השיגו הם
אינפורמציה, אבל לכל מקום שהיינו צריכים
להתקיף הם ידעו לפני זה והיו שולחים
אמבושים. צבא השכירים התחיל ממש לקטון.
פעם יצאה יחידה של חמישים איש,
נפלה לתוך אמבוש ורק שניים נשארו בחיים.

סיורים
ביום התשרום
ך* תחיל הברדק הגדוד, כל מיני ענ

| יינים פוליטיים מסובכים, ולא רצו לשלם
כמו מקודם. החיילים הזהירו שאם
לא משלמים הם זורקים את הנשק ומסתלקים.

החליטו לשלם בכל זאת. אבל מאותו
יום, בכל פעם שהתקרבה המשכורת, היו
הקצינים שולחים את האנשים לסיורים ב־תקוה
שיהרגו אחדים מהם. אחרי סיור
כזה היו הקצינים מתחלקים במשכורות
של אלה שנהרגו.
ביחידה שלי היו בעיקר דנים וכך התחברתי
עם אחד מהם בשם קנוק. הוא
הציע לי לבוא איתו לדנמרק. אחרי שרות
של שישה חודשים החלטנו קנוק, אני
ועוד שבעה חברים דנים, לגנוב רכב ואת
הנשק האישי ולהסתלק. סחבנו קומאנדקר
ורצינו לנסוע לליאופולדודיל, אבל זה היה
מסוכן. לכן החלטנו בדרך הבטוחה ביותר,
דרך קזבלנקה ומרוקו.
אני שרפתי את כל התעודות הישראליות
שהיו איתי ונכנסתי למרוקו בדרך מבריחים.
עברתי לצרפת בעזרת דרכון מזוייף ואחר

\\]\1 8 ^ 6 1 ^ 6 811<1<10

1118111011

11610111111111(111816111

— ? 35111011 ^ 3116 אבן איפור לעפעפיים בגוונים רכים ומושלמים? 35111011 ^1311:6 .
מעניק לעינייך צללית בזהר עמום, רכות נפלאה, בגווני פסטל עדינים וחסרי ברק.
? 35111011 ?131:1:6עמיד בפני מים, נראה רענן במשך שעות רבות.
וכה קל להתאפר. המכחול המיוחד, מאפשר לך
להתאפר בקלות ובריקנות, בעוד קצהו הספוגי קולט
את הכמות המדוייקת הדרושה לאיפור העפעפיים.
באותה קלות תוכלי להעלות שתי צלליות, כפי
שאופנת האיפור דורשת זאת.
? 35111011?131:1:6יש להעלות לפני ה־וה־§
? 3511ת .? 0את? 35111011 ?1311:6תוכלי להשיג
ב־ 6גווני־פסטל רכים.
^ סז? ? 3511100 אבן לאיפור הגבות. עם
מכחול קסם, להדגשת הגבות בקווים טבעיים, מעתה
בארבעה גוונים.
35מ? 0מעניק לך ריסים ארוכים ארוכים,
ללא מים ומברשת, עמיד בפני מים ואינו מלכלך.
חסכוני בין ן}ך* מוצרי איפור עיניים אלה ואחרים של הלנה רובינשטיין הינם חסכוניים
ביותר. בגלל ריכוזם הגבוה, די בכמות קטנה ביותר לקבלת איפור מושלם.

! ו! 1 שיצא פני

| ? ן ך 1קיבל פרנסים את
הכ שרתו הי מית, ל11
להרפתקאות
בעולם הגדול.

כך נסעתי בטרמפים לדנמרק. בקופנהגן
השגתי עבודה ואולי הייתי נשאר שם
לעולם לולא הסתבכתי בקטטה.
חששתי שיהיו לי בעיות אז הלכתי
לשגרירות וסיפרתי את הכל. הם כעסו
נורא ושאלו אותי אם אני בכלל יודע מה
היה קורה לו הייתי נופל בשבי, איזו
שערוריה היתד, צומחת מזה. השגרירות
הודיעה למשטרה וזאת אמרה לעזוב מיד
ולחזור לישראל,
חזרתי לישראל לפני שבעה חודשים, ואחרי
הגיעה בחורה דנית שאהבתי. היא
באה לכאן כדי להתחתן איתי, אבל ברבנית
צעקו עלי ״להתחתן עם גויה?״
עבדתי ואספתי כסף, החלטתי לרכוש לי
דירה. הלכתי לסוכנות וביקשתי עזרה מאחר
שעליתי עם עליית הנוער. אבל הם הודיעו
לי שלא מגיע לי כלום.
ניסיתי להתגייס לצבא הקבע לחיל־הים,
אבל הודיעו לי שלא רוצים אותי כי
הייתי בצבא השכירים של צ׳ומבה. אינני
יודע איך נודע להם על זה. לבסוף הסכימו
לקבל אותי שוב לצי והפלגתי פעמיים
עם האוניה שלום. חסכתי מעט כסף ובעוד
שבוע אני עוזב ואנסה להסתדר בחוץ־לארץ.
העולם הזה 1517

עבד*ם במקום גברים
השחקנית הישראלית זיוה רודן למדה במשך ימי חייה הרבה
על החייב, ועכשיו היא יכולה להגיד :״אני מרגישה שמקומה של
האשד, הוא עדיין בכית, זה בתנאי שהיא אשה אמיתית.״
בראיון עם עיתון אמריקאי היא גילתה אפילו יותר מזה :״יש
לי הרבה תוכניות לעתיד, והחשובה ביניהם היא הקמת משפחה,
זאת מיד לאחר שאמצא את הגיר המתאים.״
באותו עיתון היא סיפרה איך שירתה שנתיים בצבא, איך למדה
לירות ברובה, ולזרוק רימונים ,״אבל הגברים,״ היא הודתה ,״עושים
את זה פי מאה יותר טוב ממני.״ לכן היא חושבת ש״הצבא אינו
מקום לאשר, נשית. לבישת המדים, ההצדעה, וכל זה, גורעים
מהנשיות. אבל בישראל אין ברירה. הנשים מוכרחות להילחם.״
וכשהיא נשאלה מה דעתה על גיוס נשים אמריקאיות לצבא, היא
התנפלה על הנשים הללו בשצף קצף :״הנשים האמריקאיות,״ היא
אמרה ,״נראות אולי מבחוץ בסדר, אבל מבפנים הן כמו דגים
קפואים.
״אם הנשים האמריקאיות תגוייסנה לצבא, אמריקה לא תהיה
זקוקה עוד לאויבים. הן תהרוסנה את הצבא יותר מהר מאשר
פצצת המימן.
״הנשים האמריקאיות לא בונות דברים, הן רק הורסות. הן היד
הופכות את הצבא להריסות.
״נשים צריכות להיות נשים, וגברים צריכים להיות גברים,
והנשים האמריקאיות לא מבינות את זה. אין בהם חום, אין בהן
נשיות אמיתית, הן מתייחסות אל בעליהן ואל אהוביהן כמו אל
ליכלוך. הנשים האמריקאיות לא צריכות גברים, הן צריכות עבדים.
והן מתייחסות אל בעליהן כמו אל אנשים נחותים, כמו לעבדים.
.,וברור שהן תתנהגנה בצבא כמו שהן מתנהגות בחיים האזרחיים.

ש ק7ופ> - 1
עסת> 7ן ונ>נו
זה כבר ארבע שנים מסתובבת נערה
ברחוב דיזנגוף ומרגיזה אותי. כי מזה
ארבע שנים אין ת קוו ה מו ר נותנת לי
שום חומר לרחל עליה. כמה זמן אפשר?
אז עכשיו נמצאים אנשים ועושים את זה
במקומי. הם מתלחשים שיש משולש חדש
במחזה אותלו. לא אותלו, דסדמונד, ויאגו,

איו דהצויס
ננס מיליונרים

ח 16ח 1¥0חס:

זיוה בעתון האמריקאי
הן תהרוסנה, בדרך שלהן, את החייל ואת כל מה שהוא עושה.
״הן תדרושנה כניעה על כל צעד ושעל. והאם אפשר לתאר
צבא עם נשים כאלה?״ כולנו תקוזה שדעתה על הנשים הישראליות
היא יותר טובה מדעתה על הנשים האמריקאיות.
ילבעם

פיטר
דרומגול, נשוי ואב לשלושה
דים׳ צחק מכל העניין. כששאלו אותו
רצינות, אם ניהל או לא ניהל רומן
דסדמונה, הוא ענה :״אני לא הולך
פעם עם אחת שהלכה עם כושי.״
אחרי הצגת הבכורה פניתי אל הצד השני
של הרומן, תקווה מור, ושאלתי אותה
מה התגובה שלה על העניין. היא ענתה
לי בכנות ובגילוי לב :״אני מטבעי לא
טיפוס חם וידידותי, ולכן ההבדל בין התנהגותי
אליו לעומת התנהגותי אל האנשים האחרים,
היה כל כך בולט, שהתחילו לרכל.
״מצידי זה היה רק יחס מיוחד, של
הכרת תודה וחום, עבור קבלת התפקיד.
זו היתד, הפעם הראשונה שעבדתי עם
במאי זר.
״הוא ביקר אצלנו בבית הרבה מאוד,
והתיידד מאוד איתי ועם בעלי. מה שמדברים
לא איכפת לי. תמיד דיברו עלי,
תמיד ריכלו, אם כי הפעם זה הגיע ממש
למימדים כאלה. ברור לי שפשוט מקנאים
בי על התפקיד שקיבלתי.
״בתיאטרון קראו לי תמיד, הקרחון׳ והם
שלי,
בכושר־המישחק
פקפקו

טענו
שאני קרה מדי. אבל הם לא יודעים
שאני מתנהגת כך משום שאני פשוט לא
בוטחת באנשים, וכשאני מוצאת מישהו
שאני כן בוטחת בו, אני נהיית אחרת.״
תקווה נשואה כבר מזה ארבע שנים
לבחור שהבירה במסיבה חיפאית, לפני
חמש וחצי שנים. בעלה, שאול, למד בירושלים.
תקווה למדה אצל פיטר פריי
בתל־אביב, והם היו נוסעים האחד אל
השנייה במוניות.
למרות המרחק ביניהם, דאגו השניים לא
להיפרד לזמן רב מדי, וכשהבימה נסעה
לסיור בחוץ־לארץ הוא עזב את הלימודים,
בתקופה די בוערת, והצטרף אליה.
מאז שהפכה תקווה לתגלית הקולנוע
והתיאטרון העברי, היא קופצת מתפקיד
לתפקיד, מסרט לסרט, והיא לא מבינה
בעצם מדוע :״יש לי פני גומי,״ היא טוענת
,״הם משתנים משעה לשעה. יש שעות
שאני ממש מכוערת, עם עיניים קטנות,
שפתיים נפוחות, וכל מיני דברים
משונים. אני אולי קצת יפה, כשיש לי
מצב רוח טוב, אבל זה לא יופי ממשי.
למזלה יש הרבה אנשים שלא מסכימים לזה.

לאור הזכרזנזת
תקווה מור ואותלו
אלא אותלו, דסדמונה ופיטר דרומנול,
הבמאי.
בהתחלה, כשפיטר דרומגול הגיע ארצה,
ונתן את תפקיד דסדמונה לתקווה מור,
איש לא לחש עליהם שום דבר. גם אחר
כך, כשהוא הפך ידיד המשפחה של תקווה
ובעלה שאול, עוד לא לחשו. רק אחר־כך.

למרגלית אנקורי לא חסרו מעולם חברים. כל חבריה היו חברים טובים, ועד
שנסעה לחוץ־לארץ, לא פסקה ההצלחה, ב שטחים חברותיי ם אלו, מלהאיר לה פנים.
היא עזבה את ההצלחה הזאת, נסעה לארצות־הברית, והתחתנה שם עם ספר־נשים.
היא חיה איתו חיים טובים, אבל התגעגעה אל ידידיה הוותיקים מהארץ.
בתחיל ת הקיץ, היא הגיעה ארצה, ומיד חיד שה את ימי נעוריה. היא נפגשה
שוב עם בל ידידיה וחבריה הטובים, העלתה איתם ז כ רונו ת מהימים הטובים,
והכינה לעצמה זכ רונו ת חד שים ב שביל הימים הבאים.
באחת ה הז ד מנויו ת ה טובו ת היא אפילו רמזה שאינה שמחה כל כן לחזור
לארצות־הברית, והיתה רוצה להישאר בארץ, ולהמ שיך לבלות בה.
אבל היא חזרה לארצות־הברית, שבה לפגו ש את בעלה, והתוצ אה: היא נמצאת
בחוד שי הריונה הראשונים. בכל זאת היא מ תכוננ ת להופיע בטאון הול הניו־יורקי,
יחד עם להקת הפינג׳אן, אתם היא מופיעה כל ערב בקפה פינג׳אן. ליתר
ב ט חון יו שב שם גם בעלה ב או פן קבוע, כדי ל שמור עליה. מה שבטוח — בטוח.

מוות בדידות הפאר
ב שבוע שעבר נמצא •איתן לדר, פקיד בבנק ל או מי ב ר חו בו ת,
כשהוא תלוי ב מיט ב ח בי תו, בדירת נ שואיו המרווחת, בנס־ציונה. בזה
הסתיים אחד הפרקים הטרגיים, ב שר שרת האסונות, המתרח שים על
מ שפחות העשירים בנס־ציונה ורחובות.
איתן היה בן למ שפחת לרר, מ שפחה עשירה מאוד, החול שת
על אלפי דונא מים של פרדסים בנס־ציונה והסביבה, ונח שבת
לבעלת כוח ועו שר, כ מו מ שפחת בן־עמי מנתניה.
לפני כמה חד שים התח תן איתן עם בחורה ר חובו תי תממ שפחת
שטיימן והשניים עברו לגור בדירה בת ארבעה חדרים, שניתנה
להם כמתנה מ מ שפחת החתן. מ שפחת שטיימן, בניגו דלמ שפחת
לרר, לא ידועה לא בכבוד ולא בעושר. לאביה של הבחורה היתה
חנות לזבל כי מי, שהפכה, ב מ שן הזמן, לחנו ת לעציצים, והוא

הרוויח ממנה את לחמו בכבוד, אך בצימצום.
לפני חוד שיים, לאחר תקופה קצרה של נ שואין, התגר שו
הזוג, וה שבוע נמצא איתן תלוי ללא רוח חיים, ב בי תו.

בני

לעופרה לרר, בת־לבן
מ שפחת מושדין

דבר דומ ה אירע לפני למעלה מ שנה
דוד תו של איתן לרר. עופרה נישאה
הר חובו תית, קיבלה, כמתנת נ שואין, דירה גדולה, ב ת ארבע חדרים,
חיתה ז מן מה עם בעלה, ונפרדה ממנו.
לאחר הפירוד ה לן הבעל לפרדס, ושם בלע כ מות גדולה של
רעל עכברים. הוא ניצל ממוות רק בנס. עופרה התחתנה שנית,
בנ שואין אזרחיים, עם בתור מרא שון־לציון, ורק מאוחר יותר
הצליחה לה שיג גט רשמי, מבעלה הקודם.
מסתבר שק שרי ה מ שפחו ת בין נס־ציונה לרא שון לא עולים יפה,
והש מועו תהמ הלכות ב ס בי בו ת הללו או מרו ת שהא שמה על כן
היא בעיקר בהורים.

ממיל־
״את חושבת שזהחכמה להשיג
יונר כרטיס־נסיעה לחוץ־לארץ? תשמעי מד,
שאני אומרת לך: זההדבר הכי פשוט,
כל בחורה הכי פשוטה יכולה לעשות את

״אבל אני לא קיבלתי רק כרטיס. אני
קיבלתי גם כסף.״
השיחה הזאת התנהלה במסעדת הפאר
גונדולה, בין שתי נשים, הקשורות למיליונרים.
לאחת קוראים דליה, והיא היתד,
נשואה כבר למישהו באמריקה, ורבשה
כבר נסיון רב בענייני מיליונרים ונשואין.
לשנייה קוראים גם
כן דליה, היא השיגה
לא מזמן את הראשון המיליונר
שלה׳ והיא עדיין
טרייר, וחסרת־נם־
יון.
לארוחה העשירה
הזמינו, בגונדולה כמובן, את שתי הישראליות
הללו, כמה
מהמיליונרים ה
שוהים עכשיו בדליה

וכשהמיליו־ארץ.
נרים
היו עסוקים
באכילה ובשתייה, נתנה דליה א׳ שיעורים

במיליונריות י!דלי ה ב׳•
״כרטיס״נסיעה״ הסבירה דדיה פרט! ק,
בעלת הנסיון ,״זה דבר שהם כולם נות־נים.
זה לא בעייה בשבילם. אבל אם את
רוצה לדעת, אז מה שיותר שווה, זה אם
הם מציעים לך נשואין, כי נשואין זה כבר
דרגה אחת יותר גבוהה.״
״אבל גם זה לא
שווה הרבה. כי הם
סתם מזמינים אותך,
הופכים אותך
לפילגש שלהם, ל־מאהבת,
ואחר כך
את צריכה לחזור
בלי נשואין ובלי
כלום, סתם ביזבוז
זמן.
״אם תשמעי לי,
;אז המציאה הכי ג־דולה,
זה להתחתן
דליה ב׳
כאן, ולנסוע לשם
אחרי הנשואין. זה
דבר בטוח. תשמעי לי, זה מה שצריך לעשות•
אני כבר מכירה את כל החכמות
שלהם, כמו את כף ידי.״
״אבל אני קיבלתי מההורים שלו גם
כסף לחיות שם, לא רק כרטיס,״ הצטעקה
ברפיון דליה ב׳ ,ששמה דליה אופיר,
והמשיכה להאזין לשיעור.
״תראי, אני כבר הייתי נשואה, וכבר היו
לי די הרבה מיליונרים, ואני יודעת הכל.
אני אומרת לך שכרטיס וכסף כל זה לא
רציני. העיקר זד, החתונה.״ פסקה דליה א׳.
דליה פרטוק היא ישראלית טהורה. ממוצא
מרוקאי. היא היתד, נשואה במשך
שלוש שנים, נשואין אזרחיים, לקצין הביטחון
של השגרירות האמריקאית, וחיתד.
איתו באמריקה.
אחר כך היא נפרדה ממנו, חזרה ארצה,
ובדרכה לארץ עברה בפאריס. שם היא
מצאה את פפם, קבלן בניין עשיר מאוד,
ממכסיקו. היא נסעה איתו למכסיקו, וכשהם
כמעט עמדו להתחתן, היא חזרה לארץ,
לאחר שהסבירה לו, שהיא מוכרחה לקבל
את האו־קיי של ההורים שלה.
בארץ היא הכירה את המיליונר־הפליי־בוי,
סטנלי גולדשטיין, ובעזרת הכרטיס
של המכסיקאי היא תסע לאנגליה ל בלות
קצת עם המיליונר האנגלי ,״ואולי
אני אתחתן בסוף עם האנגלי, מי יודע״,
היא מודה ,״העיקר, אני אומרת, זה להתחתן.״
״אבל
אני לא איכפת לי, ההורים שלו
ציידו אותי בשש מאות דולאר, אני לא
נוסעת בלי מיל,״ התוודתה חלושות הדליה
השניה.
השיחה הסתיימה, המיליונרים שילמו.
דליה אחת כבר עזבה את הארץ עט יי־מיליונר
שלה, והדליה השנייה אורזת כבר
אל מזוודותיה. בסוף, שתיהן תתחתנה.
כולם יודעים את זה. כי אין דבר העומד
בפני הרצון.

מספר 1517

שנה 30

י״ג תשרי תשכ״ז27.9.1966 ,

שד המשפט הגדוד

המחיר 120 אג׳