גליון 1518 מתאריך 4 באוקטובר 1966

מספר 1518

שנה

פ׳ תשרי תשכ״ז4.10.1966 ,

שראל

תופסת את המקום השליש

ב ביז בוז המשווע
של הדיפלומטי בצרבת
ימי

ולמר איתן, ראש השגרירות השלישית כגודלה בפאריס

בימים אלה הופיע בפאריס גליון חדש של
אספרי (״רוח״) ,כתביעת דתי־מתקדם הנהנה
מיוקרה רבה ביותר. גליון זה מוקדש כולו
לשלום ישראל—ערב, אם כי כל המשתתפים
בו הם יהודים וישראלים.
בשעתו פנו העורכים גם לאורי אבנרי,
ביקשוהו להשתתף בגליון זה. אבנרי, הכורע
תחת עול עבודתו המשולשת כעורך י, כחבר־כנסת
וכפעיל הכוח החדש, נאלץ לסרב.
הוא עשה זאת בצער, נוכח חשיבותו של
כתב־העת.
אולם שמו של אבנרי לא חסר בגליון.
הוא לא כתב בו — אבל רבים מן המשתתפים
כתבו על רעיונות העולם הזה. קבע
ישעיהו בן־פורת, כתב ידיעות אחרונות בפאריס:
קורא הגליון מקבל את הרושם
כאילו ח״כ אבנרי הוא הוגה־הדיעות החשוב
ביותר בישראל.
ואכן — עמודים שלמים באותו: ליון
מוקדשים לציטוט ממושך ממאמריהם של
עורכי העולם הזה בארץ ובעתונים זרים.
על מה מעיד הדבר? הוא מעיד על עובדה
פשוטה: שכוחו של רעיון אינו תלוי בכוחם
הפוליטי של ההוגים אותו. רעיונות העולם
הזה, שהיו במשך שנים ארוכות נחלתו הבלעדית
של שבועון מבודד ונרדף במדינה
נידחת בקצה הים התיכון, קנו להם אחיזה
בכל מקום שם נדון ברצינות עתיד יחסי
ישראל—ערב. פשוט אי־אפשר לטפל ברצינות
בבעייה זו מבלי להזכיר את דיעות השבועון
המסויים — מה גם שהולידו בינתיים
כוח פוליטי חדש.

411*13ולב בו ת ־
...411*131
מטק או ת

על רקע זה יש עניין בשיחה משעשעת
שהתנהלה לא מכבר במערכת של עתון אירופי
חשוב.
אותו עתון פירסם, לפני זמן־מה, מאמר
של אבנרי על בעיות ישראל—ערב. מאמר
זה נכתב לפי הזמנתו המיוחדת של עורך
העתון.
לא מכבר פנתה אישיות ישראלית חשובה
ביותר לאותו עתון, ביקשה לפרסם בו מאמר
משלה. האיש נתקל בסירוב אדיב, אך
מוחלט.
״מה יש? אם פירסמתם מאמר של אורי
אבנרי, איך אתם מעזים שלא לפרסם מאמר
שלי?״ שאל האיש ברוגז.
״אבל אדוני,״ השיב העורך ,״למר אבנרי
יש מה לומר!״
תשובה פשוטה זו מסבירה מדוע אנו
עומדים בפני לחץ מתמיד מצד עתונים זרים,
פרשני טלביזיה, הוגי־דיעות, מדענים וחוגים
פוליטיים בחו״ל להעניק להם ראיונות או
לכתוב להם מאמרים. אנו נאלצים להשיב
את פני רובם ריקם. אילו רצינו להיענות
לכל הבקשות, היינו נאלצים לנטוש כל י פעילות אחרת.

אך לא אכחיש כי אנחנו רואים בפניות
אלה מחמאה רבה. לא לנו אישית, אלא
לרעיונות שהתגבשו בסדנה המחשבתית של

שבועון זה.
הרעיון הוא עדיין כרטים־ר,ביקור הטוב
ביותר בעולם — טוב יותר מסיעה גדולה
בכנסת, או מבעלות על טראסט כלכלי מסועף,
או ממקום בטוח ליד קערת־השלל של
המישטר.

3 1 0ך 1 7 1 *1
הנלבים

סנב

ביחד

מזו ג כך כ פי הנועם, ווד ק ה או לץ ט ל )5700
כבו ם מיץ ת פוזי ם או אטבוכיות ״ סנפרט ״
עותיה מהנה מ אץ כ מו ה!

על כוח־החדירה של רעיונות מעיד גם
השידור ברדיו דמשק בשבוע שעבר, שהיה
מוקדש להעולם הזה.
השידור נועד, כביכול, להזהיר בפני מזימה
״ציונית״ לרצוח את אורי אבנרי. היתר,
זאת תגובה מאוחרת על משלוח חבילת־הנפץ
למערכת.
אך תוך כדי כך סיפר השידור ארוכות על
רעיונות־השלום של העולם הזה. יש לכך
משמעות רבה. כי רעיונות אלה מבוססים
על הכרה בלתי־מתפשרת עם קיומה וריבונותה
של מדינת ישראל. בשבחו רעיונות
אלה (אפילו מתוך ציון שאינו מקבל אותם
כלשונם) רומז רדיו דמשק על קבלת עקרון
זה — דבר שאין המישטר הסורי יכול לרמוז
עליו בכל צורה אחרת.

13111עולם • לסטקאות כו פ ר • טבעי

עליו היה סגן חיפאי צעיר, והוא היה ערוך
בצורת טבלה גדושת תאריכים, שעות וציוני

מקומות.
לא היה בו שום סוד צבאי, או פרט
איזשהו העלול לפגוע בבטחון המדינה. ההפך.
חושבני שפירסומו אפילו עשוי לתרום
משהו, אם לא לבטחון, הרי לפחות
להרגשה׳ הטובה של החיילים הנושאים בעולו.
אביא לך, לכן, חלק מן הפרטים שמסר
הסגן:
• ב־ 4לספטמבר, בשעה , 1100 בצומת
וילהלמה, חלפה משאית מס׳ 633־ 104 על
פני החיילים שחיכו לטרמפ. היא נסעד,
לכיוון תל־השומר מבלי לקחת עימד, טרמפיסטים
שחיכו בדרך.
• ב־ 27 לאוגוסט, בשעה , 1015 בצומת.
החותרים, חלף טנדר מס׳ 256־ 110 על פני
החיילים שחיכו לטרמפ. הוא נסע לכיוון חיפה
מבלי לקחת עימו טרמפיסטים שחיכו
בדרך;
• ב־ 4לספטמבר, בשעה , 1100 בצומת
וילהלמה, חלף טנדר מס׳ 534־ 105 על פני
החיילים שחיכו לטרמפ. הוא נסע לכיוון
תל־השומר מבלי לקחת עימו טרמפיסטים
שחיכו בדרך;
יכולתי להמשיך בציטוט פרטים נוספים
מן המכתב, ולצרף אליהם עוד פרטים שהופיעו
במכתבי חיילות וחיילים אחרים, אך
ברצוני הפעם להקדיש כמה מילים לרקע
עליו נולד הספורט החיילי החדש הזה, של
ציד הנהגים המשתמטים.

כזכור, היה זה ח״כ אורי אבנרי שהעלה
בתחילת השנה על סדר־יומה של הכנסת
הצעה מפורטת בעניין הסעת חיילים. אנו
הכתרנו אז את נוסח ההצעה בכותרת ״החוב
הגדול!״ (העולם הזה .)1482
ההצעה הורדה מסדר־היום ברוב של 31
נגד , 18 אבל היא הצליחה לפלג את הקואליציה
החדשה׳ שהיתר, אז רק בת שבוע.
לאורכה ולרוחבה. אפילו הח״כים הממושמעים
ביותר התקשו להרים את ידם נגד
הצעה, שנועדה להקל את החיים על חיילי
צה״ל, ולמנוע את השפלתם בתחנוני ידיים
בפני נהגים החולפים בדרכים ומותירים או תם
עזובים שם.
אחרי אותה ישיבת כנסת, סערו הוויכוחים
במסדרון. סגן שר־הבטחון, צבי דינשסיין,
הבטיח אז לשקול חלק מהצעתו של אבנרי,
אותו חלק הדן בביטוח טרמפיסטים.

כעבור שישר, חודשים שב אבנרי לאותו
נושא נשכח. הפעם בצורת שאילתה. דיני
שטיין הבטיח שוב, כי דרישתנו לבטח חיי-
לים־טרמפיסטים, כד• להמריץ אזרחים לקחת
אותם, תבוא בקרוב על סיפוקה המלא (העולם
הזה .)1505
בינתיים זז משהו, והמכונה הממשלתית.
הטוחנת בדרך כלל לאיטה, החלה לנוע. עלי
לציין בסיפוק, שהיא עשתה זאת ברוח הצעותיו
של אבנרי׳ למרות שהיסוותה זאת
היטב.
מילא. על זאת אני מוכן לסלוח לה, ומקווה
שגם אתה מוכן לנהוג במיקרה זה
כמוני.
בכל אופן, בחוזר מטעם מינהל הרכב הממשלתי,
הכפוף למשרד־האוצר, שנישלח החודש
לכל המשרדים הממשלתיים במדינה,
נדרשים האחראים על התחבורה לדאוג כי
הנוהגים ברכב ממשלתי יאספו חיילים־טרמ־פיסטים,
וזאת ״עקב פניית שר־האוצר ול אור
התקרבות ימי החגים.״

ולבסוף, פרט אחד חשוב: המכוניות שהוזכרו
במכתבו של הסגן, הן מכוניות ממשלתיות,
אשר נהגו בניגוד ל״פניית שר־האוצר״.
אני
מוכן, במיקרים כאלה, לבוא לעזרתו
של השר, למסור לו את כל הפרטים הנוגעים
לרכב ממשלתי המסרב לחיילים, במידה
שאתה, הקורא, תביא את אותם המקרים
לידיעתי.
הסתפקתי הפעם בפרטים שמסר הסגן, המועברים
מרגע זה לטיפולו של שר־האוצר.

בתוך ערימת המכתבים למערכת, שהיתר,
מונחת השבוע על שולחנו של עורך המדור,
נמצא אחד שמשך מיד תשומת־לב. החתום

העולם הזה 1518

כל אשה נראית טוב כאשר היא מרגישה
טוב. כל אשה ־ בין אם היא עובדת, עומדת
זמן ממושך ביום על רגליה או כשהיא
בהריון ־ מרגישה טוב כאשד היא גורבת
ספיהוז. כי גרבי ספיהוז תומכים ברגליה,
מונעים מהם הרגשת עייפות ויחד עם
זאת אלגנטיים ונאים בצורתם.
הדגישי טוב והראי טוב בגרבי ס פ ־הוז
המיוצרים בישראל עיי ביח־ר לודדיה לפי
פטנט חברת ,,קייזד רוט־־ מארה׳יב.
מעתה החידוש האחרון מארצות־הברית•.

גרבי ס פ -הו ז לל א תפר

לודזיח

וזעולס הזה 8ו15

מיוצר תחת פקוח ולפי הוראות במל הסמל המסחרי /חברת ק,י 1ר-רוט ארצות הברית.

נוסום אריאל׳ צלם: גבוא

מכתבים

רדיו: י ני ב ג

להד״ם בנצרת
בכמה עתונים הופיעה ידיעה כאילו הבריזה
תנועת העולם הזה — כוח חדש בנצרת
על הופעה ברשימה משותפת עם
רק״ח.
ידיעה זו מופרכת. שום החלטה כזאת לא
נתקבלה על־ידי מוסד כלשהו של תנועתנו.

מרכז תנועת העולם הזה -
כוח חדש, תל־אביב
באסיפה התנועה ני
לשתף את
הבחירות,

שנתקיימה בנצרת הכריזו דוברי
נבחרי התנועה בנצרת לא יהססו
רק״ח בקואליציה עירונית אחרי
אם טובת העיר תחייב זאת.

החוקיות המסויימת
הלוואי ואתבדה, אבל נידמה לי כי אז־הרתכם
מפני מלחמה בסוריה לא תעזור
הרבה (העולם הזה .)1517
בפוליטיקה ישנה חוקיות מסויימת, והדרך
הישראלית מובילה בהכרח לפעולה מלחמתית
נגד השכנה בצפון, בעיקר כשזה
מתאים בדיוק לאינטרסים של ארצות־הברית.
יןידין, חדרה

האהבה התמימה

היום

לפעמים מתחשק לכתוב משהו מהלב ל־ראש־ממשלתנו
הנכבד,
לשריו ולפקי־דיו:
ממינו ונמשיך
להיות מרומים, אך
אנא מכם, רדו לרגע
ממרומי האולימפוס
בו אתם
יושבים, ורכזו מחשבותיכם
בנו, האזרחים.

תחשבו שאנחנו
עיוזרים, ודעו לכם
שיש כוח שהוא
חזק מכם — זוהי רייטמן אותה אהבה תמימה
לאותה פינה קטנה בעולמנו, ששקדנו לושקוראים

הולידה, לגדלהולטפחה,
מדינת־ישראל.

הרבה יותר קל
כי הכל משוכלל
כי יש גז וחשמל,
וי ש ...סינ ט בון!

שדמה רייטמן,
היהודי העצוב

סינטבון חסכוני ויעיל
מכל סבון רגיל.
סינטבון מקציף ופועל
גם במים קרים וקשים.

סינטבין
א *8 0זאץ 15

זהו צחוק הגורל, שהולצברג (העולם הזה

,)1517 היהודי הכי עצוב במדינה, נקרא
בשם פרטי שמחה.
בכל אופן, כל הכבוד לו. יש לו מצפון
יותר מכל הגופים הרישמיים בישראל.

סינטבון מנק ה גם
את הצינורות
ומונע ס תי מתם.

זאב ברונשטיין,
החסימה הקדושה

חיפה

בצוהרי יום כיפור מצאתי במרכז נהריה
מחסום פרימיטיבי והודעתי על כך למשטרה.
כעבור עשר דקות הופיע שוטר רכוב
על קטנוע, והסיר את המחסום.
אגב: הוא התנגד לכך שאצלם אותו, אך
אני מצרף בזאת את התצלומים, המוכיחים

סינטכון לבל נכון
תוצרת ביח״ר נק ה בע״מ

בני-ברק

המפיצים חב׳ נורית בע״מ
פרסום או־קיי

ס טו דיו לריקוד

ה ה/יכלד

ג׳ א ז

לד׳ן ד׳י >ן

ב הנ הלת שמעון לוי

התחלת הלימודים למתחילים ולמתקדמים
בוקר ימים א׳—ד׳ שעה 10.00
סטודיו גרטו־וז* קראום, דיזנגוף 173
ערב

ימים ב׳—ה׳ שעה 7.30
סטודיו נעמי אל 0קוב0קי, שלמה המלך 100

אלוף העולם בהליכה על הידיים היד.
האוסטרי יוהאן האסלינגר, שבשנת 1900
עבר בצורה זו מרחק של 1440 קילומטרים
מסינה לפאריס, ב־ 55 יום ומהלך
של 10 שעות בכל יום, במהירות
ממוצעת של כ־ 2,9ק״מ לשעה.
את, גברתי, הולכת על הרגליים כמובן.
ואם את מרבה ללכת — בוזדאי כבר
למדת מנסיונך (כמו רבבות נשים אחרות)
את היתרונות המיוחדים של
שישיית גרבי קריסטל .,מרסי״ הארוזה
בארנקון מהודר אחד ומשמשת אותך
כמו חמישה זוגות רגילים (כל גרב
מתאים לכל גרב אחר).

מחסום כיפור כנהריה
כי הקנאות הדתית הגיעה אפילו לעיר שקטה
כשלנו.

עזריאד שיין, נהריר.
המחסום — ראה תמונה.

ברז חלוד
בקשר לרשימה במדור ״עולם קטן״ על
הכפרים הערביים (העולם הזה ,) 1516 הייתי
מציע לכל אזרח עם קצת רגש לבקר בכפר
סטאף, בהרי ירושלים, ולראות מה עשו
ממנו. מי שלא ראה זאת במו עיניו לא
(המשך בעמוד )6

העולם הזה 1518

מכתבים
(המשך מעמוד )4

יאמין לסיפורים, ומי שיראה זאת לא יאמין
למראה עיניו.
אני כבר לא מדבר על זה שלקחו כפר
יוצא־מן־הכלל־יפה, והרסו אותו (בפיצוצים,
אני חושב) עד היסוד, אני מדבר על זה
שלקחו מעיין טבעי וסתמו אותו, לא על
מנת להעביר את מימיו לכפרים שכנים, או
לשדות, אלא על מנת להפוך אותו לברז
חלוד.

שדמה גבריאל,
בזאת כארבארית

ירושלים

מה הפלא שאזרחי הארץ מזלזלים ומטנפים
את שכיות החמדה של ארצנו, אם
גם הממשלה היא כזאת בארבארית, עד
כדי כך שהיא הורסת עד היסוד כפרים כה
יפים כמו הכפרים הערבים הנטושים?

שושנה פרלמוטר,

חיפה

עדות חיה
הריסת הכפרים הערביים, עליה התרעתם
בכתבתכם, אינה נובעת מזילזול בערכים אסתטיים,
או מעיוורון שאינו מבחין ביפי
נוף הארץ.
זוהי מדיניות מתוכננת, להרוס כל זכר
ליישובים הערביים שהיו פה עד למלחמת
,1948 כדי שתיירים ואורחים לא ישאלו כל
מיני שאלות מביכות, וכדי שלא תישאר
עדות חיה לטראגדיה הנוראית של פליטי
פלסטין, שנותרו עד היום ללא בית.

כן־ציון מאירוף,
רושם טוב

תל־אביב

הפרט הכי מעניין בסיפורו של שכיר-
החרב הישראלי בקונגו (העולם חזה ,) 1517

היה הרושם הטוב שעשתה על אדוניו העובדה
שהוא היה חייל בצה״ל.
טוב שם משמן טוב.

חייל,

אי־שם

דמיון ומציאות
חכמים שכמוכם, בכתבה על הדתיים הדורשים
לבוש צנוע לבנות־ישראל (העולם
הזה )1517 פירסמתם הצעת־חוק דמיונית לאיסור
חשיפת הגוף וללבוש צנוע. הדתיים
יקראו את זה, ישתכנעו שזה טוב ויפעלו
בנידון.

רות לוריא,
חשמלה חצנועה

ירושלים

ציירתם את בנותינו בהתאם להצעת־חוק

תו 7צוו1
להשיג ב

ע שויו ת

א י 1ניד

בהי האפנה
;^ 1הראויים לאס ונד

המפיצים בישראל — חב׳ נורית בע*מ

הישראלית הצנועה
השמלה הצנועה, ומה עם נשותינו?

שמואל ב״ץ,

רחובות

ראה ציור — הישראלית בלבוש צנוע,
בהתאם לחוק.

להידחק, להתכווץ ולהיאבק
הישראלי העני, המעוניין גם הוא לראות
פעם את חוצלארץ, נאלץ בדרך כלל לנסוע
באוניות יוזניות או תורכיות, בתנאים בלתי־אנושיים,
במחלקות שלישיות או על הסיפונים.
כשהאוניה
בילו החלה לפעול, ניתנה
גם לו האפשרות לנסוע כמו בן־אדם, תמורת
אותו תשלום נמוך. מדוע איש עדיין
העולם הזה 1518

לא שאל אותו אם צריך או לא צריו
למכור את בילו, ואם צריך או לא צריך
לתמוך בה?
ובאותו עניין: האזרח הנאלץ להזדקק לאוטובוסים,
עומד במשך זמן רב בתור,
בשמש ובגשם. האוטובוסים חולפים על
פניו, אינם עוצרים, וכשהם עוצרים הוא
נאלץ להידחק ולהתכווץ בצפיפות נוראה,
ליפול מצד אל צד, להיאבק על מנת להישאר
באוטו, ולהיאבק על מנת לצאת מן
האוטו. מדוע איש לא שואל אותו מה דעתו
על חיסול המוניות הנוסעות בקווים מקבילים
לקווי האוטובוסים?

מאיר ביטמן,
החי באשליות

תל-אביב

מסרו לו, לקלארק הגדול (העולם הזה
,)1516 המתקרא מוטה, עד כמה חברותי
ואנו נגעלנו עד עומק נשמתנו למראה הגילוי
הזה הנקרא
ג׳יגולו ישראלי.
אם הוא חושב באמת
ובתמים שהוא
דומה לקלארק האמיתי
ז״ל, אז אין
הוא אלא אדם החי
באשליות.

כרמלה צרפתי,

חולון

גבר השנה
אני תוהה אם הצרפתי
עיתוי
בפירסום ה־על
מוסד,
כתבה
(העולם הזה ,)1516 המפתה הגדול, היה
האם זהו הגבר הטיפוסי לשנת
מכוון.
תשכ״ו? האם זהו סוג חדש של גברים
ישראלים, הצומח על רקע תנועת התיירות
הגדולה הפוקדת את ארצנו?
אני מציע לו שיפתח בית־ספר ללימוד
מקצוע הג׳יגולו, ובטוחני שיהיו הרבה קופצים
כדי ללמוד בו. אין ספק גם, שמשרד־התיירות
יעודד אותו ויסייע לו.

פסח כליטמן,

יפו

ממיטה למיטה
הלזה גבר תקראו? היכן הימים שגבר
היה מוכן לשלוף את חרבו כדי להילחם

פיין וילדיה

עבור אשה? האם גבר המוכן לעבור ממיטה
למיטה ראוי בכלל לתואר גבר?
אני מצרפת את תמונתי, בחברת שני ילדי,
רק כדי שמוטה לא יחשוב שכותבת
מכתב זה היא מסכנה.

חדווה פיין,
השוויץ הביורוקראטי

גבעתיים

צומת הרחובות דיזנגוף־שדרות תרס״ט
בתל־אביב, ליד המוזיאון ע״ש הלנה רובינשטיין,
היתד, צומת די־רועשת, אבל התנועה
התנהלה בה בצורה מסודרת, מפני
שהרחובות הם רחבים.
עכשיו התקינו שם רמזורים, ותורי המכוניות
המחכים לאור הירוק מתמשכים לאורך
עשרות מטרים.
האחראים לא שמו לב לכך. בשבילם העיקר
הוא שיש רמזורים, ולא חשוב כלל אם
הם נחוצים. זהו שוויץ ביורוקראטי.

בנימין זלצר,
טעות לעולם צודקת
שני

הצרפתים

נתפסו

תל-אביב

בכלכלתם

(מעריב).

תל־אביב

זבות קדימה במדור זה תינתן
למבתביהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למבתכים.
העולם הזה 1518

7־כ 7דו
|ת״א. נחלת־בנינויו ל טל 47ג - $0חיפ ה,
לתלמידי בתי הספר :
למבוגרים :

הסלז ץ 7ל, לזל 65 .ל>

אנגלית -גרמנית בשפות א110׳ 85£ .פף\א 00
עברית, אנגלית, גרמנית,
צרפתית

עד לכתות
אנגלית מ־כ< 8 ,
ר, ד ,ח׳ ולכתות ט י״א, י״ב
נעמס ^ /ך

8£ט1.£17£8£

,א 120מ 0מ

במרחב
מארוקו
מ׳ מעיניו גאמת
לבוחר בטוב ביותר:

משפט בן־ברקה בפאריס יכול היה להפוך
משפט־קסטנר שני, בממדים בינלאומיים.
הוא יכול היה להסעיר את העולם,
לזעזע ממשלות. הוא לא הפך משפם כזה.
יודעי־דבר החליטו כבר אחרי הימים הראשונים:
לא ייצא מזה כלום. במשפט לא
יתווסף דבר על העובדות הידועות: שהמנהיג
המארוקאי השמאלי, מהדי בן־ברקה,
נחטף בפאריס על־ידי שרוודהבטחון ה־מארוקאי,
בעזרת אנשי הש״ב הצרפתי, וכי
נרצח בנסיבות בלתי־ידועות כעבור יומיים־
שלושה.
מדוע לא הפך המשפט למאורע מרעיש?
אחת הסיבות נעוצה בעמדת ממשלת צרפת.
הנשיא דה־גול היה מוכן להקריב את

ו״יטה ם ן־ברקה
הידידים נטשו

711^16:בחירת הצעירים והצעירים ברוחם.
1£עוו 7קינג־ סייז פילטר מתערובת א מרי ק
אי ת — סיגרית ה אי כו ת ה חדי ש ה של
״דובק״ ,מיוצרת מהמ עולי ם שבזני ה טב ק
ונתונה ב קופ ס ת ״מכסובב״ הדורה.

] בחד בטוב ב>ותר -עשן ^£ו71

הדגים הקטנים של הש״ב הצרפתי. אולם הוא
נהג כמו כל ממשלה בעולם: הוא הגן על
הדגים הגדולים.
הפרקליטים שותקים. דבר זה היה
צפוי. פחות צפויה היתד, העובדה העיקרית
של המשפט, חוסר־המעש של ידידי בן־ברקה.
לפי החוק הצרפתי, יש שלושה צדדים
למשפט: התביעה הכללית (הצרפתית) ,הנאשמים
(רובם אנשי ש״ב צרפתיים זוטרים)
ומשפחת הקורבן — אשתו גיטה ואחיו.
פרקליטי המשפחה מייצגים, כמובן, את
מפלגתו של בן־ברקה, איחוד הכוחות העממיים,
מפלגת השמאל הגדולה של מארוקו.
הכל קיוו כי אלה ירעישו עולמות, ישתוללו
באולם בית־המשפט, יטילו אימתם על
הנאשמים ועל הערים, יביאו לגילוי האמת.
תחת זאת ניהלו הפרקליטים האלה את
המשפט כאילו היתה זאת תביעה על אי-
תשלום שטרות. הם נהגו בנימוס, הצטרפו
למעשה לקשר־השתיקה.
היו שראו בכך רק סימן לאי־כשרון
משפטי. אך גם אלה נאלצו לשאול: מדוע
שכרה המפלגה דווקא את הפרקליטים האלה?
מדוע לא נשכרו עורכי־הדין הפוליטיים
הגדולים, שניהלו את המשפטים הסנסציו־ניים
של נאשמי הפל״ן בימי מלחמת־השיחרור
האלג׳ירית?
הידידים כוגדים. לכך יכלה להיות
רק סיבה אחת: מפלגתו של בן־ברקה נטשה
אותו אחרי מותו, ואולי עוד לפני כן.
האיש החזק במפלגה הוא מדינאי צעיר
בשם בואביד, שהיה מתחרהו של בן־ברקה
בעודו בחיים. בעוד שבן־ברקה היה איש־המצפון,
הרי בואביד הוא טכסיסן, פוליטיקאי
מן המניץ.
ערב רצח בן־ברקה קיווה בואביד להצטרף
לממשלה קואליציונית גדולה, שהיתה צריכה
לקום על סמך ברית־פשרה בין המלך והשמאל•
היו שחשבו כי בן־ברקה נרצח עליז ,הריאקציה המארוקאית דווקא כדי לפו־צ׳י
ברית כזאת. היו שראו בכך גם את
ידי המוסד המרכזי לביון של ארצות־הברית,
שהתנגד לממשלה מרוקאית שמאלית.
עתה נראה כי התקווה לברית כזאת לא
מתה בלבם של בואביד וחבריו במפלגה.
אילו נקטו בקו תקיף במשפט, והיו גורמים
בכך צרות למלך חסן, היו מסכלים
אפשרות זו.
העולם הזה 1518

המשפטים הגיש הצעה כזאת, משמע שהוא סבור שכך צריך
להיות. שכך דורשים כללי ההגינות והסדר הציבורי הטוב.

אם כן, כיצד הפרה המישטרה עצמה את
הכללים האלה?

ן י 6ברים מוזרים מתגלים במשפטו של השופט אליעזר
( מלחי. דברים שאי־אפשר לעבור עליהם בשתיקה, גם
כאשר המישפט עודנו בעיצומו, ושאין בחינתם, כמובן,
להשפיע על תוצאותיו.
לא נביע כאן דיעה אם השופט מלחי אשם או זכאי.
זאת יצטרכו להחליט שופטיו — ואיני מקנא בהם.
גם לא נביע כאן דיעה אם מיבנה ההוכחות של התביעה
משכנע או לאו — זה יוכרע בפסק־הדין.

אכל כאזרח ובחכר־בנסת חיים אני להביע
תמיהה עמוקה על צורת ניהול החקירה מטעם
המישטרה, כדי שלא תיהפך לשיטה בחקירות
אחרות.

^ייך היתה התביעה הכללית צריכה לנהוג במיקרה
\ 1עדיז כזה, שהוא מיוחד־במינו בתולדות המשפט הישראלי?
עורכת־הדין
יונה סופר העלתה האשמה חמורה ביותר
כלפי שופט ותיק ומכובד.
תפקידה הנאשם?

הוא לעשות

הבל

להרשעת

לנאשם יש סניגור, שמתפקידו להגן עליו בכל האמצעים,
כדי להשיג את זיכויו בדין. האם לתובע הכללי, נציג
המדינה, יש תפקיד הפוך?
האם מישפט פלילי הוא מעין תחרות־איגרוף, בה מנסה
מתאגרף א׳ (נציג המדינה ).להנחיל בכל מחיר נוק־אווט
למתאגרף ב׳ (הנאשם) ,ובה מחליט השופט רק מי משני
הספורטאים הוא החזק והיעיל יותר?

דומני שתפיסה זו פסולה מעיקרה. כי לא
ייתכן כלל שוויון כין התביעה הכללית והמיש-
טרה, אשר לרשותם עומדים המנגנון והבלים
והתקציבים העצומים של המדינה, לבין הנא שם
וסניגוריו, החסרים אמצעים באלה.
לכן צריכים נציגי התביעה להתאפק, להגביל את עצמם,
לשמור בקפדנות על כללים של הגינות. הם צריכים להתגאות

לא היתה זאת הפעם הראשונה שהגברת
בופר היטמיעה טענות חמורות מאד נגד אנשים
מכובדים מאד.

זהו נוהל מפוקפק כבל מיקרה, קל וחומר
במיקרה בה מיוחד במו תלונתה של הגברת
סופר.

ןןל הפריטה המוזרה של ההקלטות יש להוסיף שורה
> של נוהלים פגומים ומשונים אחרים, שכבר נתגלו
במהלך המישפס עד כה.
למשל:
9חוקרי המישטרה, אנשי הורג הגבוה של המטה
הארצי, לא טרחו למלא אחרי הוראה המחייבת כל סמל־חקירות
קטן: לנהל ״יומן פעולות החקירה״ .כך אין לדעת
מי עשה מה ומתי.
ס עדויות חשובות ביותר שנגבו בתיק זה לא נרשמו
בו במקום, או לא נרשמו כלל.
• כך לא נרשמה עדותו של העד ונקארט לגבי חלקו של
״רומק״ בפרשה זו, אלא אחרי שרומק מת. המתים לא
יכחישו.

לכן נמסר העניין למשטרה. עד כאן הכל סביר וסדיר.

*• ה היתה המייטטרה צריכה לעשות? הוטל עליה
/2לנד,ל חקירה, והיא היתד, צריכה לנהל חקירה.

תפקידה היה לאחוז כאמצעים המקובלים
בדי לברר את האמת.
כלומר: היה עליה לגבות עדות מכל הנוגעים בדבר,
לאסוף את כל העובדות וההוכחות־לכאורה שיכלה לשים
עליהן יד, ולהעבירן לידי היועץ המשפטי.
ועל היועץ המשפטי היה לשקול את התיק, ובמיקרה
של ספק קל שבקלים לרעת החשוד היה צריך להעמידו
לדין.

הוא היה צריך להגיד לשופטים: רכותי,
אלה ההוכחות שאספנו. החליטו־נא אתם אם
הן מספיקות להרשעת הנאשם.
זוהי הדרך הנאותה בכל מיקרה, ועל אחת כמה וכמה
במיקרד, עדין כזה.
אך העניינים התנהלו בצורה שונה לגמרי.
מתקבל הרושם כי קציני המישטרה לא הסתפקו בתפקידם
לברר את האמת.

הם פעלו באילו תפקידם הוא להביא להרשעת
השופט מלחי כבל מחיר, ככל האמצעים.

** אן מתעוררת שאלה עקרונית, היפה גם לכל מישפט
^ פלילי אחר בשיטה המישפטית שלנו:

מהו, בעצם, תפקידה של התביעה הכללית,
וכעיקר של המישטרה?
האם היא צד במישפט, או נציגת המדינה?

האם תפקידה הוא להביא לבירור האמת,
גם אם האמת היא לטובת הנאשם -או שמא

זה מוזר. זה כבר פתח פתח ללחישות (בלתי־מוצדקות,
אני מקודד ),כאילו החליטה המישסרה לחסל את השופט
מלחי בכל מחיר, מפני שהוא היה עצמאי מדי על כס
המישפט ו״דפק״ לא פעם את נציגי המישטרה.
לחישות כאלה, המחשידות את נציגי השלטון בנסיון
לפגוע בעצמאות מערכת־השיפוט, הן מזיקות ביותר.
אסור היה לתת ל הן פתחון־פה.

ץ את ועוד. ההקלטות בוצעו באמצעות הגברת סופר.
1אותה שלחה המישטרה ללישכתו של השופט מלחי, כדי
להקליט את דבריו ולשדרם לניידת שחיכתה בחוץ.
עד אותו הרגע היתר, הגברת סופר עדה רגילה. המישטרה
החליטה — בצדק — שאת עדותה יש להניח בפני השופטים,
לדי שאלה יחליטו בעצמם אם לתת בה אמון או לאו.

המישטרה שוב לא התייחסה אליה כאל מתלוננת רגילה,
אלא כאל מכשיר של התביעה כדי להשיג בכל מחיר
הרשעה של השופט מלחי.

היתה זאת החלטה נכונה בהחלט. אסור היה
ליצור את הרושם כאילו משרד־המשפטים
מגן על חשוד מפני שהוא שופט. הדבר היה
פותח פה לרינונים.

בלומר: דווקא כמישפט זה יצאה המישטרה
מגידרה, ואחזה באמצעים כלתי־מקוכלים לגמרי,
בדי להשיג הרשעה.

אך כאותו רגע הפכה הגברת סופר לסוכנת
של המישטרה, לשוטרת־עזר.

להיפך. זוהי תופעה חוזרת, כמעט קבועה, בדרו־חייד.
רבת־העלילות.
מי שמתעמק בחיי הגברת סופר — שהיא אשה אינטלי־גנטית
ומעניינת מאד — ימצא שכל כמה שנים הסתבכה
ביחסי אהבה־שינאה עם אישיות נכבדה, ובכל פעם נסתיימו
יחסים אלה בהאשמות חמורות מצידה. נוצר הרושם כאילו
כל הפרשות האלה אינן אלא תחליף והמשך לפרשה היסו־דית
של חייה: יחסי האהבה־השינאה אל אביה, שזנח אותה
בילדותה, ושכלפיו השמיעה האשמות מזעזעות.
יתכן שהתביעה הכללית היתר. מתעלמת מפרשת־האשמות
נוספת של הגברת סופר׳ אילו נגעו הדברים לאדם רגיל.
אך מכיודן שהפעם הואשם שופט, והטענות כללו האשמה
כה מחרידה כמו קבלת שוחד, החליט היועץ המשפטי
לערוך חקירה רצינית.

עד כמה שידוע לי, לא נערכה מעולם האזנת־סתר בלישכה
של שופט.
עד כמה שידוע לי, גם לא הגישה המישטרה כמעט
מעולם לבית־המשפט, במישפט שלא נגע לריגול, הקלטה
שנערכה בחשאי במשרדו או בביתו של נאשם כלשהו
(להבדיל מד,קלטה חשאית שנערכה בכלא).

כשופבג כלחיי; כאם־ ככל כשר?
במיספר המישפטים שבהם עזרו לגלות את האמת, תהא
כאשר תהא, ולא במיספר המשפטים שבהם השיגו הרשעות.

הם צריכים להישמר מן האמביציה (הטבעית
כשלעצמה) לנצח כבל מחיר. יצר־הצייר
אינו נאה לרודפי אמת וצדק.

• הנסיבות, בהן הטילה המישטרה על הגברת
סופר לבצע את ההקלטה התמוהה כלישכת
השופט, נרשמו רק אחדי זמן רב -וזאת
כלי ציון תאריך הרישום.
• באותה צורה מוזרה, אחרי זמן רב, נרשם הדו״ח
על ביצוע הקלטה זו עצמה.
• שיחה מוזרה, בה הועלה הרעיון להציע לשופט
מלחי להתפטר בשקט ולהפסיק את החקירה, לא נרשמה
כלל, והדבר הוסף לתיק רק אחרי שעד אחר הזכיר זאת
כעבור כמה חודשים.

ף* ל פי מ ה הדברים אמורים? במה חרגה החקירה בפרשת
השופט מלחי מן הנוהגים והנוהלים הרגילים של חקירה
מישטרתית?

אם נקה בחשבון בי חקירה זו נוהלה בדרג
העליון והמרכזי של המישטרה, תוך התייעצות
מתמדת עם משדד־המשפטים (כפי שיש להניח)
,הרי כל זה מטיל עליה אור מוזר כיותר.

הקלטת שיחה טלפונית בלי ידיעת שני המשוחחים היא,
כנראה, מעשה בלתי־חוקי. לפי החוק הקיים, מסתבר שהיא
טעונה אישור מראש מטעם שר־הדואר. שום הרשאה כזאת
לא נדרשה ולא ניתנה.

יני יודע אם השופט מלחי לקח או לא לקח שוחד.
השופטים שהם אנשי־משפט מקצועיים — והם בלבד
— יצטרכו להחליט על כך. הדברים שהזכרתי כאן לא
ישפיעו על החלטתם המישפטית.

קודם בל כפרשת ההקלטות.

זה היה מעשה חמור. אך חמורה עוד יותר
ההקלטה החשאית שנערכה בלישכתו של
השופט מלחי.

אבל הם צריכים להשפיע על גישתנו לנושא
ציבורי החורג בהרבה מעבר לתחומי מישפט
זה: השיטות הנהוגות כמישטרה.

דומני ששום חוק בעל־תוקף אינו אוסר ברגע זה
האזנת־סתר כזאת. אך משרד־המשפטים עצמו החלים כי
מצב זה הוא בלתי־נסבל, ועל כן הגיש לכנסת הצעת־חוק,
האוסרת אותה בפירוש. לפי הצעה זו, שכבר עברה
קריאה ראשונה, דרושה הרשאה מוקדמת של שופט לעריכת
הקלטה מעין זו (במיקרה שאינו נוגע לבטחון־ד,מדינר.),
אמנם, חוק זה לא נתקבל עדיין סופית. אך אם משרד־

לכן יש להעלותם בכל החומרה הראוייה להם כבר עכשיו,
כל עוד הדברים טריים ורעננים בתודעת הציבור.
אנחנו רוצים במשטרה יעילה, שתביא לגילוי האמת.

אך איננו רוצים כמישטרה יותר מדי יעילה,
הרוצה להביא להרשעת כל חשוד, כבל מחיר,
ובבל האמצעים.

א1ו־י אבנדי

תצפית

במדינה

• ההפוגה הנוכחית כתנועת־החרות היא שקט לפני הסערה.
גם אנשי הצמרת וגם תמיר עסוקים כתיכנון צעדיהם.
בפני הצמרת עומדת הברירה אם להביא לסילוקו של תמיר
מהתנועה, או להשאירו בחבר מנודה כמפלגה ובסיעה. במיקרה
הראשון, ייאלץ תמיר להוות סיעת־יחיד בכנסת (או, יחד עם ח״כ טיאר,
סיעה של שניים) ,דבר שיאפשר לו להתקיף את חרות בחריפות מבחוץ, בעת
הדיונים בכנסת. יש בצמרת חרות הסבורים כי מוטב להשאירו בתוך הסיעה,
כי אז ייגזר עליו אלם ברוב
הוויכוחים בכנסת, שהם על בסיס
סיעתי, ושבהם קובעת כל סיעה
מי ידבר בשמה. אפשרות זו נוג־דת
את נטייתם האישית של רוב
אנשי

הצמרת /שאינם מתאריט

לעצמם איך י ישבו

להבא

תמיר בישיבות של הסיעה. קרוב
לוודאי כי בגין יכריע ברבר.

הכרעות דומות עומדות
כפני תמיר עצמו.
הוא יכול לפרוש מן התנועה,
להוות סיעה עצמאית — רבר
שפירושו ויתור מוחלט על כל
סיכוי לחזור ולהגיע להשפעה בגין בתנועת־החרות, ושיגלה ברבים
את חולשתו, מכיוון שברור שרק
קומץ זעיר של אנשים יפרוש עימו מחרות. במיקרה זה גם קלושים סיכוייו

העם
טי פו ת הן הים ה ג דו ד
השבוע פורסמו הצילומים הראשונים שצולמו
מן החללית ג׳ימיני 11 עת שהתה
בחלל מעל למרחב. בצילום מופיעה ישראל
ככתם זעיר (ראה למטה) וחסר כל חשיבות,
פעילות או מעש.
אך לשני מיליון וחצי הישראלים החיים
בכתם ארץ קטן זה יש חיי פעילות ומעש,
כפי שאפשר לגלות בשנתון הממשלה שיצא
השבוע לאור.
למען הדיוק השנתון מראה מה עשו ב־׳
שנה שעברה 19 משרדי הממשלה׳ עליהם
ממונים 17 מתוך 18 השרים• ,במסיהם של
שניים וחצי מיליון הישראלים.
״הפד ורחמים״ .לשכת הנשיא, למשל,
טיפלה ב־ 6000 פניות שהתקבלו מאזרחים
שהיו להם בעיות (אל לוי אשכול
פנו יותר 10 :אלפים) .הנשיא עצמו חנן,
או הפחית את עונשם, של 150 נידונים.
הקבוצה הגדולה בין הניחונים היו 42 נהגים,
שרשיון נהיגתם נשלל והנשיא קיצר
את תקופת השלילה ״מטעמי חסד ורחמים״
(ז.א. פרנסה).
גם משרד ראש־הממשלה טיפל בבעיות

משרד־הדתות השגיח גם על שלומם של
10 אלפים הקראים במדינה. הוא סיפק להם
תשעה חזנים.
משרד־הפנים השגיח על המוסר. המועצה
לביקורת־סרטים ביקרה 420 סרטים ופסלה
18 מהם. מסיבות שר אכזריות, אימים,
פורנוגרפיה או פגיעה במדינה ידידותית
(רק מקרה אחד).
צרפתית או ערכית. משרד־החקל־אות
המשיך לגדל קפה בארץ, במטעים
נסיוניים ומשרד־החינוך המשיך בנסיונו להקנות
את השפה הערבית לתלמידים העבריים
כבר בבתי־הספר היסודיים. מ־396
אלף תלמידי בהי־הספר היסודיים בחרו
3400 בלבד בערבית כלשון זרה שנייה,
אחרי האנגלית.
הלשון הצרפתית הצליחה הרבה יותר.
12500 ילדים למטה מגיל 14 בחרו בה כלשון
זרה שנייה.
ואם מדובר על בחירה, מן הראוי לציין
כי 19 מתוך 58 הנציגויות הזרות בישראל
בחרו בירושלים למקום מושבן בכל זאת.
ומי שלא מסתפק בכל האינפורמציה הזאת
יכול להמשיך ולבחור מתוך ים העובדות
על פעולות המנגנון בשנה האחרונה.
כמה
טיפות מתוך ים העובדות :

להיבחר מחדש לכנסת השביעית, ואילו סיכו יז להצטרף עד אז למפלגה אחרת
קלושים אף הם. לא ראשי רפ״י זלא ראשי הליברלים אינם מגלים כל נטייה
לצרפו אליהם, בעיקר מתוך החשש כי ינסה תוך זמן קצר להריח אותם.

• צפה לוויכוחים חריפים במפא״י סביב הדרישה, שתופנה
אל מרדכי נמיר, להתפטר מן הכנסת. הדרישה תבוא כדי לאפשר
לאשכול למלא את הבטחתו לאבא חושי, ולהכניס את אמנון לין לכנסת. דרישה
שכזו הופנתה בעבר אל מזכיר ההסתדרות, אהרון בקר. עתה ירדה אפשרות
זו מעל הפרק, בשל ה״תוכנית״
הכלכלית של ספיר. לספיר ו־לאשכזל
דרוש עתה שיתוף־פעז־לה
מלא מצר ההסתדרות. נציגי
ה,גוש״ במפא״י יתנגדו בחריפות
להתפטרות של נמיר, במענה
כי אין למנוע מראש העיר
הגדולה ביותר בארץ את
הנציגות בכנסת. מצירו של אשכול
יזכירו לנמיר את המוסר
לביקורת של מפא״י, שהחליט
לפני שנתיים שעל חברי־הכנסת
להתפנות מעיסוקיהם האחרים.

נמיף

• צפה לסערות דומות
סביב ההבטחה שניתנה
לחב״ים הערבים של
מפא״י. הובטח להם לפני חורש

כי אחד מהם ייבחר לתפקיד סגך יושב־ראש-הכנסת, אבל כרי לקיים את ההבטחה
חייב אחד מהסגנים של ספא״י להתפטר. הפתרון שנראה לאשכול: ישראל
ישעיהו יתפטר. תמורת זאת הוא ייבחר כמזכיר מפא״י במקום גולדה מאיר.
תוכנית זו של אשכול נועדה לכישלון מן הסיבה הפשוטה — גולדה אינה
מתכוננת להתפטר, למרות מחלתה (טרומבוזה ברגל) ,בגללה אושפזה השבוע
ונאלצה לבטל את נסיעתה לבריטניה. סיבה נוספת: נציגי ה״גוש״ דורשים
למנות לתפקיד זה את ראובן ברקת. גורמים אחרים במפא״י מעמידים נגד
מועמד ה״גוש״ את זאב שרף. לאחרונה מציעים לתפקיד, שטרם התפנה,
את לובה אליאב, הזוכה בזמן האחרון לטיפוח־קר״רה מיוחדת.
התנגדות נוספת תבוא מכיוון אחר לגמרי: חברי־כנסת יטענו כי
אף אחד מבין ארבעת חברי הכנסת הקשורים במפא״י אינו יורע עברית די
הצורך כרי לנהל את ישיבות הכנסת. ולראייה: איש מבין ארבעת הח״כים האלה
אינו נואם בכנסת בעברית, בניגוד
לשני הח׳׳כים הערביים של
רק״ח ולח׳־כ הערבי של מפ״ס.
במיקרה שבכל זאת ייבחר סגן
ערבי, יהיה המועמד דיאב עובד,
הח״כ מכפר טייבה.

• אל תחשוש לגורל
הכורדים הלוחמים. למרות

צילום ישראל מהחללית ״ג׳ימיגי 11״
6000 רופאים 1200 ,רופאי־שיניים 1300 ,רוקחים 350 ,מיילדות

אישיות, כמו אלה של 500 כתבי־החוץ
שביקרו בשנה שעברה בארץ. אבל המשרד
גס התפנה, דרך המועצה הלאומית למחקר,
לטפל בבעיית חיסון העץ בפני האש ובעיית
הסרת שיער מעורות (בשעת העיבוד).
רבנים לרא״יהודיפ. משרד־הבטחון
שילם, בין היתר, תגמולים חודשיים ל־
5150 נכי מלחמת העצמאות וסיני.
וצה״ל ערך בין מפקדי יחידות השדה
מסע הסברה נגד מכות־החום וגם ייעל
את המשטרה הצבאית עוד יותר0 :ל 98 מה־עריקים
והנפקדים נעצרו.
גוף בטחוני אחר הוא הרבנות הצבאית.
היא הוציאה מהדורה מתוקנת של קיצור
שולחן ערוך לחיילים היהודים וגם דאגה
לחיילים הלא־יהודיים, סיפקה להם ציוד
דתי, יחידתי ואישי.
אכזריות ואימים. השר ישראל ברזילי
ואנשי משרדו השגיחו על 6000 רופאים
1200 ,רופאי־שיניים 1300 ,רוקחים
י ו־ 350 מיילדות. וגם על כל מיני מחלות.
׳ כלבת, למשל. אף־על־פי שבשנים האחרונות
לא הופיעו מקרי כלבת בבני־אדם התרבו׳
מקרי הכלבת בבעלי־חיים.
ואם מדובר על השגחה יש להזכיר כי
• ללוי אשכול, כידוע, שני משרדים
וכן למשה קול (תיירות, פיתוח) .ישראל
גלילי הוא שר ללא משרד.

• הדואר הפעיל 1378 טלפונים ציבוריים.

משרד־התיירות קיים 13 לשכות ב־חוץ־לארץ
(כולל אחת בשטוקהולם ואחת
בבואיינוס אייר.)0
• קול ישראל שידר ב־ 11 שפות,
הכנסת חפגר אמת בג ר ת
הפגרא הראשונה של הכנסת השישית
היא בדיחה בהמשכים.
תחילה נדחתה הפגרא בשבועיים. שני
אנשי גח״ל, ח״כ יוחנן באדר וח״כ הנם
קלינגהופר, מצאו כי הכנסת לא ישבה
במשך השנה די זמן, לפי הקבוע בחוק,
בגלל האיחור בבחירות. לכן הוארך המושב
ונוסף הזמן שהיה חסר — למרות ששום
דבר ממשי לא עמד על סדר־היום. הכנסת
פשוט טיפלה בדברים של מה־בכך, בנוכחות
כחמישית מחבריה.
אך החלה הפגרא, באה הישיבה המיוחדת,
לרגל חנוכת המישכן החדש. לעיתוי
זה היתה, לפחות, סיבה סבירה: המועד נקבע
בכוונה באמצע הקיץ, כדי לאפשר ל־יושבי־ראש
הפרלמנטים הזרים לבוא ארצה
בימי פגרת מוסדותיהם.
מה בוער. לאחר מכן באה דרישתן
העזלם הזה 1518

של סיעות גח״ל ורפ״י לכנס מושב מיוחד
של הכנסת.
ישיבת־פגרא מוצדקת כאשר עולה בעייה
דחופה וגורלית, שאינה סובלת דיחוי. ואכן׳
ישנן בעיות כאלה על סדר־יומה של
המדינה. למשל: איום הרמטכ״ל בהתערבות
צבאית ישראלית נגד המישטר הקיים בסוריה*
,או הרמזים כי הממשלה עומדת
לכונן יחסים דיפלומטים עם ממשלת־הבו־בות
בסייגון.
לעומת זאת לא היתד, שום סיבה לכנס
ישיבת־פגרא לדיון במדיניות הכלכלית החדשה.
זו עמדה ממילא על סדר־היום בפתיחת
המושב הבא. יכלה לחכות בשקט
עוד שבוע־שבועיים. כי תוך זמן זה לא
ישתנה דבר.
אולם האופוזיציה הימנית רצתה להובי:/
שהיא אופוזיציה׳ בניגוד לטענות המושמעות
נגדה. לכן תבעו 36ח״כי גח״ל ו־רפ״י,
בלי לפנות לכל סיעה אחרת, לכנס
ישיבה מיוחדת לדיון במדיניות הכלכלית.
חופשה בח?ם. אולם מפא״י, כדרכה,
התחכמה ליוזמה זו. הממשלה הודיעה שתמסור
הודעה רשמית לכנסת — ובכך
נוצרה עילה לכינוס ישיבת־פגרא מיוחדת
לפי בקשת הממשלה. ממילא נפלה יוזמת
האופוזיציה״ שכוונה לאותו נושא.
זה הרגיז את גח״ל ורפ״י. מה גם שהישיבה
נקבעה באיחור של שבועיים, כדי
להמתין לבואו ארצה של שר־האוצר. שתי
הסיעות הכריזו כי לאות מחאה לא תשתתפנה
בדיון, אם כי תהיינה נוכחות בו.
כלומר: הן גזרו על עצמן אלם לגבי
נושא שנראה להן כל כך חשוב עד כי
תבעו לכנס למענו את הכנסת במיוחד.
התוצאה של כל תמרוני חלם אלה: הכנסת
פשוט תתכנס שבוע אחד לפני המועד
שנקבע. הפגרא, שהתחילה באיחור, ושגפי
סקה באמצע, תסתיים במוקדם.
חסידי־הכנסת יכלו לראות בכך גילוי
בלתי־רגיל של חריצות, ויתור חלוצי של
חברי־הכנסת על מנוחה ונופש.
מבקרי־הכנסת, לעומת זאת, יכלו לראות
בכך גילוי הפוך: מכיוון שהח״ב הממוצע
נעדר במשך ארבע חמישיות מן
הזמן של ישיבות המליאה, אין הוא זקוק
כל־כך לפגרא.

פרשת סלחי
ק בי ל או דאקביל *
במרכז השבוע השלישי של משפט מלחי
עמד סליל ההקלטה המפורסם. שופטי השופט,
צבי עלי בקר, יהודה כהן ומשה כהן,
הסכימו לעריכת משפט בתוך משפט (משפט
זוטא) שהיה צריך לפסוק על קבילותו של
סליל ההקלטה (ראה גם הנידון).

היום הגדול, ה 20187-כחייו של דויד בן־גוריון, נפתח
בהשמעת ״התקווה״ מפי גרונותיהם של 8000
האורחים, שלוו על־ידי מקהלת הילדים של צדיקוכ
ותזמורת הגדנ״ע. באמפיתיאטרון של מדרשת שדה•
בוקר עמדו דום פולה ודויד כן־גוריון (למעלה) ליד
שרים וסגני־שרים, קציני צבא ורבנים, ראשי־ערים
ודיפלומטים זרים ואלפי האזרחים האחרים שירדו
דרומה לחוג את יום הולדתו ה־ 80 של הזקן. הוא קם
בבוקר, אחד הצטננות, היה לבוש אפודת־צמר חומה

ושפע חיובים לבל עבר. אחר מסירת קלף הכבוד ל־ביג׳י
(למטה) ,סיכם את טקם שלוש השעות איש
״הבימה״ אהרון מפקין בפשטות :״העם אוהב אותך!״
בן־גוריון עצמו גנב, במובן, את ההצגה. אחרי נאום
קצר, בשבילו, של 18 דקות, בהן סיפר על חשיבות
הנגב ולמה הוא ירד אליו, סיים, לתרועות הצחוק של
הקהל, בהערה עניינית ומתונה :״אני לא יכול לדבר
על שלוש השנים האחרונות בהן נעשו, בנראה, פעולות
רבות למען העצמאות הכלכלית של המדינה״.

ער הקביעות והתקדימים הנדט־פטיים
כפרשה זאת מדווח הפרשן
המישפטי של ״העולם הזה״:
כוונת הסניגוריה להוכיח קודם כל כי
ההקלטה של שיחת סופר־מלחי נעשתה על־ידי
איש־מרווז **.ולוא היה בהקלטה משום
שמץ של הודאה הרי כשהיא נמסרת לאיש־מרות
היא היתר, חייבת להימסר מתוך רצון
חופשי ו״ללא השאה״ (פיתוי).
וזה המהלך השני המתוכנן של ד,סניגוריה:
להוכיח כי ההקלטה לא נעשתה מרצונו החופשי
של מלחי ולכן היא פסולה.
עדות מסייעת. לציר משפט הזוטא,
קבילות סליל ההקלטה, קיימת קביעה תלת־סעיפית
ברורה של בית־המשפט העליון:
• דברי נאשם, המוקלטים בסרט, ללא
אזהרה מוקדמת, כשרים לראייה (לעדות) אם
הוקלטו על־ידי שירות בטחוני.
י• גם במיקרים אחרים סרט כזה כשר
לראייה, כאשר נוכח בית־המשפט לדעת כי
דברי הנאשם נאמרו מרצונו הטוב, ללא
כפייה או שידול.
• למרות כל זה, אין סרט הקלטה ראייה
כשלעצמו. הוא משמש כעדות מסייעת בלבד,
לדברי עד המוסר את תוכן הדברים שנאמרו
על־ידי הנאשם.
תעתיק 3דחה. ב־ 18 שנות המישפט
הישראלי עלתה בעיית סליל ההקלטה שלוש
פעמים. המקרה המפורסם ביותר הוא משפט
* סיעת הנוח החדש פנתה לכל מיטות
האופוזיציה, וכן לסיעות מפ״ם ול״ע, בהצעה
לכנס ישיבת־פגרא לדיון בנושא זה.׳
** בלשון החוק: אדם המטפל בחקירה,
במאסר או בהאשמה של הנאשם. אדם בעל
סמכות חוקית או יכולת חוקית להרע או
להיטיב את מצבו של הנאשם (שוטר, תובע
או מתלונן).
העולם הזח 1518

אייכמן. היועץ המשפטי ביקש להגיש את
מסמכי זאסן, תעתיק של תוכן סלילי הקלטה
בהם הוקלטו שיחות בין אייכמן לעיתונאי
ההולנדי זאסן.
בית־המשפט דחה את קבילותו של הסליל
במקרה זה. בהעדר עד ששמע את דברי
אייכמן בשעת ההקלטה, או היה, לפחות,
נוכח בשעת ההקלטה. ומה עוד שבמקרה
זה היה מדובר רק על תעתיק של הקלטה.
שמירה יפה. אולם בשני המקרים האחרים
בהם מילא סליל הקלטה תפקיד
בבית־המשפט הישראלי, קבע בית־המשפס

כי סליל ההקלטה הוא קביל למשפט.
• במקרהו של ציון סלומון, שהואשם
ברצח אשתו, נפסק כי עדות שהוקלטה במכשיר
שהותקן, אפילו בלי ידיעת בעל•
הבית, בביתו, כשרה, למרות שהמשטרה לא
היתד, רשאית לעשות מה שעשתה.
• במקרה של יוסף מנקס וזאב אק־שטיין,
שהואשמו ברצח קסטנר, נתקבלה
הקלטה, אך בהסתייגויות רבות וברורות:
״בדרך כלל אין דעתו של בית־המשפט
נוחה מצורה זו של רישום שיחה. אולם
אין התנגדות עקרונית להוכחת תוכנן של

שיחות שהוקלטו ...בתנאי שתוכיח (התביעה
הכללית) את אמיתות קיומן.״
ובמיוחד:
״ותוכיח כי התסריט נשמר יפה מהתערבות
חיצונית במשך כל הזמן עד להבאתו
לבית־המשפט.״

רדיו

הר שימ ההש חו ר ה
״אין זה לכבודה של ממשלת ישראל
להוריד אלינו הוראות ותדריכים מפד, ל־
(המשך בעמוד ) 14

עודד

הוו ה!

חו ה

נ פג ש ע שגריר ממשלת האנוי

.חידוד הם ידידינו־ף*
ק התורן חסר־הדגל מגלה כי בבית הקטן שוכנת נציגות דיפלומטית. המשלחת
| של הקהיליה הדמוקרטית של ויאט־נאם בפאריס אינה נמצאת ברובע המהודר, בו מדו־בזות
רוב שאר השגרירויות. רק אחרי מאמצים רבים הצליח נהג־המונית לאתר את הרחוב
הקטן — רחוב לברביה — לא הרחק ממיסעדת לה־קופול, מרכז המושבה הישראלית בפאריס.
אשה צרפתיה פותחת את הדלת, סוקרת אותי בחשד־מה. אחר־כך היא מעלה אותי לקומה
השניה, פיתחת למעני את הטרקלין הנעול, המשמש לקבלת פני אורחים. אני יושב על
הספה, מתחת לתמונת פניו המרצינות של הו־צ׳י־מין בימי נעוריו.
כעבור דקר, נכנס לטרקלין גבר נמוך־קומה, ממושקף ומחייך — וו־ואן־סונג, ראש המש)
לחת. לחיצת־ידיים חמימה, כמה דברי־אדיבות פורמליים. ובכן --
ווי ב תן

וו ה אג ר

פני חודש וחצי שיגרתי מיברק למשרד־החוץ של ממשלת האנוי. ביקשתי אשרת־כניסה
לצפון־ויאט־נאם, כעיתונאי וכחכר־כנסת, כדי לדווח לציבור הישראלי על מאבק
העם הוויאט־נאמי.
כעבור 48 שעות קיבלתי מיברק־תשובה מהאנוי. נאמר בו:
נור אורי אבנרי, הכנסת, ירושלים — תאריך — 3.8.66 לרגל הנסיבות
הנוכחיות מצטערים שאין ביכולתנו להיענות לבקשתך — מחלקת העיתונות, 1 משרד־החוץ, האנוי.

שאלתי הראשונה לשגריר• היתד, לפשרו של מיברק זה. האם פירושו כי ממשלת ויאט•
נאם הצפונית אינה מייחסת חשיבות מספקת לדעת־הקהל במדינת־ישראל?

״חלילה,״ השיב השנריר .״אנחנו מוקירים את ידידינו בבל הארצות,
גדולות וקטנות. אף לצערנו אנו נאלצים להשיב שלילית לבל ידידינו.
״יש לנו ידידים רבים בכל העולם, ידידים נאמנים המבקשים לעזור לנו במלחמתנו הקשה
נגד התוקפנות האמריקאית. רבים מהם היו רוצים לבקר בארצנו, כדי לעמוד מקרוב על
המצב. אנו מוצפים בקשות לאשרות־כנסיה מצד אלפי עיתונאים, פוליטיקאים, ראשי אגודות
מקצועיות ואנשי־רוח.
~ ״פשוט אין לנו כל אפשרות להיענות לבקשות אלה. קודם כל מפני שאיננו יכולים לערוב
לבטחונם. ארצנו מופצצת יומם ולילה. קשה לתאר את עוצמת ההפצצות האלה. האמריקאים

כך חדרה, לטרקלין השקט בפאריס השלווה, המציאות השוררת בקצה הרחוק של היבשת
האירופית־אסיאתית: טירטור מנועי המפציצים הכבדים, רעם הפצצות, להבות הנאפאלם המע־לים
כפרים באש, ההשמדה השיטתית של אמצעי המחייה והתחבורה של עם עני.
ידעתי כי דברי השגריר אינם תירוץ. עוד לפני השיחה נודע לי כי נציגי העיתונים
החשובים ביותר בצרפת, וביניהם נציג לה מונד אדיר־ההשפעה, נתקלו אף הם בסירוב אדיב
בבקשם אשרה.
״איננו רוצים להטיל על העם הוויאם־נאמי מעמסה נוספת,״ אמרתי .״אנו באים לעזור,
לא להפריע. ובכל זאת, אם תרשה לי לומר את זה, אנו — הישראלים — מכירים בעיה זו
היטב. לא מזמן עמדנו גם אנחנו במלחמה לחיים ולמודת. גם לנו היה קשה לארח עיתונאים
זרים, ולוא רק בגלל הבעייר, הבטחונית הכרוכה בסכנת הריגול.״ (נידמה היה לי כי חיוך
קל עבר על פני בן־שיחי, לשמע הנימוק שהוא לא הזכיר אותו).
״בכל זאת הבאנו עיתונאים מכל העולם, ונתנו להם לסייר בחזיתות ובבסיסים הקרביים.
כי ידענו שדעת־הקהל העולמית ממלאה תפקיד חיוני במאבק מעין זה. לדעתי, זה נכון

אודי אבנר
שבעתיים לגבי מלחמת ויאט־נאם. מכונת־ד,תעמולה העצומה של ארצות־הברית פועלת להפליא,
והיא נותנת לעיתונאים זרים את כל ההקלות. ממילא שומע העולם רק צד אחד, ואינו
שומע את דבר הצד השני. הייתי מציע למשרד־החוץ בהאנוי לשקול מחדש את מדיניותו
לגבי הסיקור העיתונאי.

״יש לתת לעתונאים לבוא לוויאט־נאם הצפונית, לראות כמד עיניהם
את ההפצצות, להילוות אל יחידות חוויאט־קונג בפעולות קרביות
כדרום. לדעתי זה חיוני.״
השגריר הבטיח להעביר דיעה זו להאנוי.

וזפקייחז חוזיגוזד של ישראל
** כאן עברנו לדון בתפקידה המיוחד של ישראל במלחמת ויאט־נאם. הרציתי בפני^
/השגריר בקצרה על החשיבות המיוחדת שנועדה למדינתנו, לדעתנו, במאבק זה.
אחרי שורה של שיחות עם פרשנים ומדינאים בצרפת ובארצות אחרות, העוקבים מקרוב
אחרי הנעשה בארץ השותתת־דם, הגעתי למסקנות הבאות, אותן הנחתי בפני בך שיחי:
• מבחינה צבאית, הגיעה המלחמה לנקודת־קיפאון. אין שמץ של ספק כי שום מאמץ
אמריקאי, ויהיו מימדיו כאשר יהיו, לא יצליח לדכא את מלחמת הוויאם־קונג. כי זוהי
מלחמת־שיחרור של עם, ושום צבא סדיר לא הצליח עדיין לדכא מלחמה כזאת בדורנו.
• לעומת זאת, אין צבא הוויאם־קונג יכול למגר את הכוח הצבאי האדיר של ארצות־הברית,
הזורם לוויאט־נאם. כוח זה יוכל לאבטח שרשרת של בסיסים מוגנים.
• במצב כזה הופכת המלחמה למאבק של עצבים, של כוח־עמידה ורצון־לחימה. העם
הוויאט־נאמי, הלוחם מזה דור שלם — תחילה נגד הכובש היפאני, אחר־כך נגד הכובש
הצרפתי, ועכשיו נגד הכובש האמריקאי — לא יישבר. זה ברור.

• מכאן ששדה־־הקרב המכריע של המלחמה הוא דעת־הקהל האטרי*
קאית. עליה נטוש המאבק. במאבק זה יכולה ישראל להשפיע הרבה.
• קודם כל, מפני שעצם בדידותה של ארצות־הברית במלחמה זו משפיעה מאוד על
דעת־הקהל בה. וזשינגטון עומדת עתה בנושא זה מול כל העולם הקומוניסטי, וכמעט כל
העולם האפרו־אסיאתי. צרפת התייצבה נגדה רישמית, ובשאר ארצות־המערב שוללת דעת־הקהל
הנאורה בגלוי את ההתערבות האמריקאית. הצטרפותה של עוד מדינה — ואף מדינה
קטנה כמו ישראל — להסתייגות זו, טמון בה ערך מוסרי ונפשי רב.

• אולם לישראל יש פונקציה מיוחדת, חשוכה עוד הרכח יותר,
במלחמה זו. יש לישראל השפעה רכה מאד על דעת־הקהל היהודית
כאדצות־הכרית.
• מכיוון שליהודים יש עמדת־מפתח בחיי האינטליגנציה, העיתונות ושאר אמצעי־התק־שורת
בארצות־הברית, יכולים אנחנו למלא תפקיד יחיד־במינו במאבק מוסרי זה.
• בשבוע שעבר גילה סקר דעת־הקהל של גאלופ כי בדיוק מחצית יהודי ארצות־הברית
שוללים את מדיניותו של הנשיא ג׳ונסון. מכיוון שהרבה יותר קל ונוח לחייב מדיניות
רישמית מאשר לשלול אותה, בייחוד בעיתות מלחמה, יש להניח כי תנועת־ההתנגדות
מקיפה עתה את כל היסודות התוססים, הדינאמיים והפעילים של הציבור ד,יד,ודי האמריקאי.

• ממשלת ג׳ונסון מעריכה נכונה תופעה זו. מכאן נסיו־ן־הסחיטח
שנעשה על־ידי ג׳ונסון לאחרונה, כאיבר איים בגלוי שהמשך התמיכה
האמריקאית כישראל תלוי כשינוי גישתם של יהודי אמריקה למלחמת

וושינגטון: חנונה סוערת ]גו הגרחוה בוויא1׳ 0א0
ממטירים על ארצנו כמות גדולה יותר של פצצות מכפי שהמטירו על גרמניה בימי מלחמת־העולם,
ועל קוריאה בימי המלחמה שם.׳׳
אמרתי שכל אדם המבקש אשרה לוזיאט־נאם הצפונית יודע כי הוא שם את נפשו בכפו,
וכי אדם כזה מקבל ממילא על עצמי את כל הסיכון הכרוך בכן.
״יש עוד סיבות,״ המשיך השגריר .״אנחנו מדינה עניה מאוד. בבוא אלינו אורח, אנחנו
צריכים לאכסן אותו, לצרף אליו מדריכים ותורגמנים. אנחנו צריכים לספק לו תחבורה.

״בשבילנו, עם קטן ועני, העומד במלחמה קשה הכפוייח עלינו,
בשבכישינו מופצצים ללא חרף וערינו מושמדות באופן שיטתי -זח
מצטרף למאמץ קשה מנשוא ברגע זה.״
• תוארו הרשמי של וו־ואן־סונג הוא ״ראש משלחת״ .בעוד ש״שגרירות״ מייצגת מדינה
אחת בפני רעותה, הרי ״משלחת״ מייצגת ממשלה בפני ממשלה שניה. ההבדל נעוץ בעובדה
שצרפת מכירה בממשלת האנוי דה־פאקטו, אך לא דוז־יורה.

א\ז י\זודי ^) 1די^ז״...
ך * שגריר גילה בקיאות רבה בנושא זה. ואין בכך פלא. איומו של ג׳ונסון זכה
ן לפירסום נרחב בעיתונות הצרפתית. עיתונות זו, המאוחדת בגינוי מעשי האמריקאים בוויאט־נאם, ייחסה חשיבות רבה למעשה זה ולתגובה הישראלית.

״אנחנו יודעים כי יהודי אמריקה גילו אומץ־לב רב כמאבק נגו
מדיניות ג׳ונסון,״ אמר השגריר בחמימות .״ואכן, זה טבעי. מי במ
היהודים סכל מפשעי־מלחמה מחרידים כדורנו? לכן היהודים רגישיג
במיוחד למעשי־זוועה ולפשעים נגד האנושות.
״בארצנו מבצעים האמריקאים מעשי־זוועה נוראים. הם משתמשים בלוחמה כימית, בגאוים
בנאפאלם. רבבות איכרים בלתי־לוחמים נשרפו חיים. כפרים ויבולים מושמדים באכזריות.
זה מטריד את מצפונם של יהודי אמריקה, ואנו מברכים אותם על כך״
נזכרתי במילים ששמעתי יום לפני כן מפי ישעיהו בן־פורת, כתב י די עו תאחר ונ ו ת

בצרפת. הוא סיפר לי שנפגש עם צעיר יהודי־אמריקאי בפאריס. הלה, בשמעו כי שייקר.
הוא ישראלי, פרץ בשאלה נרגשת:

״אמור־נא לי, האם זה נבון כי ישראל היא הארץ היחידה כעולם כה
אין תנועה עממית גדולה נגד מדיניות ג׳ונסון? ואם זה כך, איך יכול
אני, כיהודי, להרגיש קירכה כלשהי למדינה זו?״
ישראל היתה יכולה להיות, והיתד, צריכה להיות, התגלמות המצפון היהודי. קולה היה
צריך להישמע, אוטומאטית, בכל מיקרה שיש שמץ של חשד שמבוצעים בכל מקום שהוא
מעשי־זוועה ופשעים נגד האנושות, בלי כל חשבון פוליטי. העולם היה מבין ומעריך זאת,
כשם שהוא מעריך ומבין את עמדת יפאן, עמוסת הזכרונות הנוראים של הירושימה, המרימה
את קולה בכל מיקרה של פיצוץ גרעיני, בלי להבדיל בין מזרח ומערב.

אילו נהגנו כך, אילו שמענו לקול המוסר כמקום לשקוע ככוץ של
השכונות קטנטנים, היה קולנו מעורר יראת־ככוד ככל אתר ואתר,
אצל יהודים ולא־יהודים כעולם. ישראל היתה הופכת למעצמה מוסרית
וזה היה מגדיל את קומתנו ומככיד את מישקלנו הסגולי, יותר מכלכמות של טילי־הוק.

כל זה חלף במוחי באותו רגע. שתקתי.

5ו נזיליגן אז־רח־ימי — נזיליון ח־ייליגז
ך* פרט אחד חלק השגריר על דברי. בחיוך העדין, האופייני לעמו, תיקן חלק מכריע
של הערכתי. הוא טען כי העם הוויאט־נאמי ינצח נצחון צבאי, בשדר,־הקרב עצמו.
במשך חצי שעה הרצה באוזני הרצאה צבאית מרתקת. אמסור כאן רק את עיקריה:
9העם הוויאט־נאמי הוא חלש, קטן, חסר טכניקה מודרנית. אילו היה נפגש בשדה
הפתוח עם כל העוצמה הצבאית האמריקאית, בוודאי היה נוחל תבוסה מוחצת.

• אולם האמריקאים אינם יכולים להפעיל את מיטכ כוחם כנתונים
המסויימים של ויאט־נאם. אין הם יכולים לרכז ולהפעיל את עוצמת־האש
האדירה שלהם.

וויאם־נאם: חיירים אמוין א״ם פצועים 1ורן לתחנת-איסוף

• אמנם, כבר עתה נמצא בוויאט־נאם ריכוז צבאי אדיר. מיספר החיילים האמריקאיים
עצמם עולה על 300 אלף. נוספים אליהם חיילים דרום־קוריאיים ( 45 אלף) ,אוסטרליים וכוי.
על כך יש להוסיף את חיילי ממשלת סייגון, שאיש אינו יודע מה מיספרם האמיתי. יש)
האומרים 500 אלף, יש האומרים 200 אלף ופחות( .לדברי השגריר: מיספרם האמיתי קטן
עוד יותר. רוב החיילים ערקו מזמן. הקצינים מנפחים את הרשימות, כדי לקבל מד,אמריקאים
תקציבים גדולים לכלכלה, לציוד ולתחמושת, אותם הם משלשלים לכיסיהם).
<•> לפי המיספרים האמריקאיים, עומדים לרשותם כמעט מיליון חיילים בוויאט־נאם הדרומית
— ארץ שמיספר תושביה הוא כ־ 15 מיליון בלבד! אפילו מניחים שמיספר זה מנופח,
כאמור, הרי זה כוח אדיר. מה גם שהוא כולל את חיל־הים ואת חיל־האוויר המופעלים שם.
• אך למעשה אין כוח זה יכול לפעול. כי צבא הוויאט־קונג אינו מספק מטרות לעוצמת־אש
זו. הוא תוקף כאשר האמריקאים אינם מוכנים. הוא נעלם כאשר האמריקאים מרכזים
את כוחם. בעת ההיתקלות הממשית, אין לאמריקאים יתרון־הכוח.

תמכת גם ממשלת האנוי) ובגנות מסעו של משה דיין. הבעתי את התקווה כי ממשלתנו
תחזיק מעמד בעמדה זו ולא תיכנע נם להבא ללחץ האמריקאי, וכי אנחנו, מצידנו, נשתדל
להפעיל את הלחץ המוסרי הדרוש למניעת כניעה כזאת.

כשדה־הקרכ, מנחילים לוחמי הוויאט־קונג תכוסה אחרי תכוסה
לאמריקאים. העליונות הצכאית של הוויאט־קונג, כתנאים הממשיים
של הקרב, תלך ותגכר. שום תגבורת אמריקאית לא תשנה זאת.
9אם לא תסתיים המלחמה לפני כן, היא. גיע לשיאה בנצחון צבאי מכריע של הוויאט־קונג.
איו מנוס מכך, כי אצלנו כל אדם לוחם. כל גבר, כל אשה, כל ילד, כל זקן. הם
יודעים לשם מה הם לוחמים — לשיחרור ארצם. ואילו החייל האמריקאי אינו יודע בשביל
מה הוא לוחם.
׳ 9המלחמה תימשך עד לסילוק גמור של האמריקאים מיויאט־נאם• כאן לא תיתכן שום
פשרה. אין מתפשרים על חרות.

״אצלנו,״ סיכם השגריר ,״אין חיילים זרים. אין רוסים, אין סינים.

השגריר, שלא ידע על כל אלה, שמע דכרים אלה כעניין כולט.
כוודאי דיווח על כך כתום השיחה לממשלתו.

שגאה גזגנזרי\ 7ואנזון גזדעי
כן נדהמתי והתביישתי עד למעמקי נפשי כאשר פגשתי, כעבור כמה שעות
/בלבד, את אורי דן, כתב מעריב בפאריס, ושמעתי מפיו כי הל זה עתה שינוי בעמדת
ישראל. הממשלה רמזה שהיא שוקלת עתה את האפשרות לכונן יחסים עם ממשלת סייגון,
לאור תוצאות הבחירות בדרום ויאט־נאם.

כך, כעל כורחי, נמצאתי משקר. כאחד המיקרים המעטים כו
העליתי על נס, במצפון שקט, את עמדת ממשלת מדינתי, הפכו
הדכרים כוזכים עוד לפני שיצאו מפי.
הכניעה לסחיטה האמריקאית היא, בעיני, שואה מוסרית ואסון מדיני. זה גרוע מפשע —
זו איוולת. כאשר איוולת זו מתעטפת באיצטלה של תוצאות הבחירות בוויאט־נאם, היא
עוברת את גבול הגיחוך.
אם אין ממשלת ישראל יודעת מה ערכן של בחירות במישטר קולוניאלי, מוטב שתקרא
לאחד המושלים הצבאיים שלה במשולש, ותשמע תורה מפיו. הוא יסביר לה איך מארגנים

הם רגיטים לזוושת !

כל לוחמינו הם כני ויאט־נאם. ואילו מולנו עומד צכא זר, כתוספת
השכירים המקומיים של ממשלת סייגון, שחלקם כמלחמה הולך ופוחת.

בחירות בעזרת הש״ב, הטרור והשוחד.
האם שכחנו כי אדולף היטלר זכה בכל מישאלי־העם של הרייך השלישי ב־/0״ 99 של
הקולות? האם שכחנו כי לפני עשר שנים בלבד זכו סוכני הצרפתים באלג׳יריה ל־ס/״100
של הקולות, בשעה שלוחמי־השיחרור של הפל״ן כבר התקרבו לסף הנצחון?

״לכן אנחנו מנצחים. לאנשים הסבורים כי המלחמה הגיעה לנקודת־קפאון, פשוט חסרה
האינפורמציה על הנעשה בשדה־הקרב. הם ניזונים מן הדיווח האמריקאי, היוצר תמונה
כוזבת מעיקרה.״
ניצלתי הזדמנות זו כדי להדגיש כי הדבר מחזק את טענתי שעל ממשלת האנוי לשקול
מחדש את יחסה לעיתונות הזרה. העולם יכול לקבל אינפורמציה מהימנה רק אם עיתונאים
בלתי־תלויים יוכלו לסקור מקרוב את פעולותיו׳,לחימה.

אם שוקלת ממשלת ישראל את האפשרות של כניעה מכישה וכזויה
ללחץ האמריקאי, אם היא רוצה למכור את מצפון מדינתנו תמורת
דולארים ומטוסים -מוטכ שתגיד זאת כפה מלא. החרפה המחרידה
כיותר עדיפה על הצכיעות המתחסדת, המתגלמת כתירוץ עלום זה.

ריין, אבן ונזנזשלת ישראל

הנוולגו שוזל או — הבשתמן 1זיונו?

•י יגדיר התעניין לדעת מה עמדת דעת־הקהל הישראלית כלפי המלחמה. על כך
1 1לא ידע דבר, זולת נסיעתו של משה דיין, שהוזכרה בעיתונות הצרפתית( .בטעות סבר
כי דיין היה שר־ד,בטחון הישראלי. העמדתי אותו על טעותו וציינתי כי היה שר־החקלאות).
סיפרתי לו על ההפגנות השונות למען השלום בוויאם־נאם שנערכו בישראל. חוששני
שהגזמתי במיקצת בתיאור היקפן. התביישתי להגיד לו — לנציגה של אומה הנאבקת על
חייה — כי בישראל עדיין לא קמה תנועה גדולה ומאוחדת לתמיכה במאבקו.

** סטה לרגע מתיאור הפגישה עם השגריר, כדי לדון בשאלה שאנשים כמוני נתקלים
\ £ב ד, בישראל על כל צעד ושעל :״למה לכם כל העניין הזה? למה צריכה ישראל להתערב
בכלל בפרשת ויאט־נאם? כלום חסרות לנו בעיות משלנו?״
או, במהדורה צינית יותר :״אנחנו צריכים לדאוג לעצמנו. אם אמריקה מוכנה לתת לנו
כסף ונשק, תמורת תמיכתנו במלחמתה בוויאט־נאם, למה שלא נתמוך, בה?״

וכי איך יכולתי להסכיר לו כי כנושא מצפוני זה, שאין למעלה ממנו,
שולטים אצלנו השכונות מפלגתיים וכיתתיים קטנטנים? שכל מפלגה
וחוג נזהר כקפדנות שלא לשתף חלילה פעולה עם מתחרה פוליטי?
הסתפקתי בציון כי חוגים רבים, בעלי אופי שונה ומגוון, פועלים בשטח זה בישראל, וכי
רבה תקוותנו להקים תוך זמן קצר תנועה מאוחדת ורבת־עוצמה.

השגריר הכטיח לקיים קשר עם תנועה זו, לספק לה את כל החומי
שיגיע לידו, ולהעכיר את דכרה לידיעת העם הוויאט־נאמי.
תוך כדי כך סיפרתי לו על עמדת ממשלת ישראל. ציינתי שלמרות הקו הפרו־אמריקאי
הכללי של ממשלתנו, היא נקטה עד כה בנושא זה עמדה בלהי־תלוייה הראויה להערכה.
על אף הלחץ האמריקאי העצום שהופעל עליה, לא כוננה יחסים עם ממשלת סייגון, ולא
שלחה לשם משלחת צבאית, אף לא במסווה של משלחת נח״ל( .בהזדמנות זו הסברתי לו
מה זה נח״ל אצלנו).
ציטטתי את נאומיו של אבא אבן, בעת דיונינו בכנסת, בזכות הסכם ג׳נבה (שעליו מם-

על כך יש שתי תשוכות עיקריות -האחת מוסרית, השניה מדינית.
(למעשה אין זו אלא תשוכה אחת, כי המדיניות והמוסר צריכים
להשתלם יחד).
התשובה המוסרית:
אנחנו מאשימים את כל העולם על כי עמד מנגד, כאשר הושמדו שישה מיליון יהודים.
לאמריקאים, לבריטים ולאחרים היו אז סיבות טובות מאוד לשתוק ולא להפריע להיטלר
במלאכת ההשמדה. סיבות של מדיניות גבוהה, של תעמולה, של ניהול המלחמה. בכל זאת
אנחנו אומרים: הם היו צריכים להתעלות מעל לכל חשבון, כדי לשים קץ לזוועה.

איך יכולים אנחנו לטעון דכר כזה, כאשר אנחנו נוהגים כיום כדיוק
כמותם? כאשר נימוקים קטנים של כסף, פוליטיקה ורכש שקולים
אצלנו כנגד זעקת מאות־האלפים, העולים כאש פצצות הנאפאלם?
במלחמת־ויאט־נאם, כמו במלחמת־ספרד בשעתו, ברור לחלוטין בצד מי המוסר והצדק.
הדבר ברור לאנטי־קומוניסט קיצוני כמו שהוא ברור לחסיד מוסקבה או פקין. חיילי ויאט-
נאם אינם לוחמים על אדמת ארצות־הברית, חיילי ארצות־הברית הם הלוחמים על אדמת
(המשך בעמוד )24

במדינה
(המשך מעמוד )11

״דת ומדינה״
הדיון הרעיוני בנושא זה החל מעל דפי
בטאון התנועה ״כוח־חדש״ .במסגרת זו
תוכל לקרוא את סיכומי קבוצת־הדיון
בענייני ״דת ומדינה״ ,עוד בגליון 9
של הבטאון: מאמרי חברים, דו״ח ארגוני
על הנעשה בתנועה, תגובות פוליטיות
ועוד.
חתום על ״כוח־חדש״ — שלח עוד
היום את דמי־המנוי השנתיים בסך
— 10.ל״י לת.ד , 136 .תל־אביב.

חייל!!!
הידעת כי כל רכב ממשלתי חייב
לעצור לך כאשר אתה מבקש טרמפ?
חוזר המזכיר תקנה זו נשלח —
בעקבות שאילתה שהגישה סיעת הי
עולם הזה -כוח חדש בכנסת
— לכל משרדי הממשלה.
לשכת התלונות של סיעתנו בכנסת
תטפל בכל תלונה של חייל על רכב
ממשלתי שעבר על התקנה הנ״ל.

דע לשמור על זכויותיך!:

כתוב לנו את מספר הרכב שלא עצר
על מנת להסיען וכן את היום, השעה
והמקום בו אירע הדבר ואנו נטפל
בתלונה.

המועצה הארצית
המועצה הארצית של התנועה תקיים מושב
פומבי ביום השלישי 4 ,באוקטובר,
בשעה 8בערב, בבית בני ברית, רח׳
קפלן ,10 תל־אביב.
הדיון יוקדש לנושא:

״המשברים במפלגות -
תמרורים בהתמוטטות
המשטר״
דברי פתיחה ישא

הצוות הישראלי תופס ארבעה וחצי עמודים. הצוות המצרי תופס
עמוד וחצי. לבנון, עיראק וירדן תופסות חצי עמוד בל אחד.
במיספרים מדוייקים היחס לטובת ישראל חיובי עוד יותר. בשנתון של ממשלת צרפת,
המפרט את הדיפלומטים הבכירים, מופיעים 43 דיפלומטים ישראליים, לעומת 15 מצרים,
13 אלג׳ירים 7 ,סורים׳ 3סעודים, עיראקי אחד ולבנוני אחד.

ישראל היא מעצמת דיפלומטים אדירה לא רק כהשוואה לערכים.
היא מופיעה במקום השלישי כין נציגויות העולם בפאריס -ישר אחרי
ארצות־הברית וכרית־המועצות. אחרי ברית־המועצות היא מפגרת רק
בתשעה דיפלומטים, דבר שניתן לתקנו תוך כמה שבועות.
אחרי ישראל מופיעות מדינות קטנות כמו בריטניה הגדולה (ארבעה עמודים לעומת ארבעה
וחצי של ישראל) ,גרמניה המערבית (שלושה עמודים) .איטלי־״ הודו ופולין נאלצות להסתפק
בשני עמודים כל אחת.
סין, אשר בשבילה מהווה הנציגות בפאריס פתח לכל העולם המערבי, מסתפקת ב־28

כנסים

#בתל־ א ביב
ביום הרביעי 12 באוקטובר בשעה 8.30
בערב, ברח׳ גליקסון ,8ירצה :

ישראל אלכסנדר

על הנושא:

המהפכה הקובאית

#ב ר חו בו ת
בשעה 8.30
וייצמן ,46
מרחובות,
על המשך

#בד מ ת־גן
ביום הרביעי 12 ,באוקטובר, בשעה 8.30
בערב בקפה העצמאות בגן דוד המלך
(מאחורי קולנוע אורדע) ,ירצה :
ד״ר ישראל לקפד
על הנושא:

שיטות ריפוי טבעיות
ביום הרביעי 19 ,באוקטובר בשעה 8.30
בערב, בקפה העצמאות, בגן דוד המלך
(מאחורי קולנוע אורדע) תתקיים פגישה
של חוג הנוער.
עו״ד שמואל סגל
ירצה על הנושא:

זכויות האזרח בישראל
בר מ ת השרון

ילו היה נערך הסיבוב השלישי בין ישראל וארצות־ערב בפאריס — היתה ישראל
\ 4מביסה את האוייב שוק על ירך. שוק של אווז צלוי ברוטב תפוזים, וירך של חשפנית.
בכל מקום אחר יש לישראל יתרון איכותי, אך לערבים יש יתרון הכמות. ורק בפאריס
נהנית ישראל לא רק מן האיכות, אלא גם מן הכמות.
זה נתגלה השבוע, כאשר פירסם משרד־החוץ הצרפתי, כדרכו מדי שנה, את רשימת צוותי
הנציגויות הזרות בעיר־האורות. לפי מיספר העמודים המוקדש־ם לארצות המרחב באותו
מדריך, היחס בתחרות ישראל—מצריים הוא 1:3לטובת ישראל. דהיינו:

קול ישראל,

אורי אבנרי

ביום השלישי 4 ,באוקטובר,
בערב, באולם מונה, רח׳
תתקיים אסיפת אוהדים
ראשל״צ ונס־ציונה, לדיון
הפעולה באזור.

אוזן, בשיטות של אגודה חשאית.״ על
האגודה החשאית הזאת, המאחדת את ממשלת
ישראל עם קול ישראל, כתב השבוע
יגאל לוסין, עירך התוכנית יש שאלות׳
בבטאון החדש של עובדי רשות השידור
— גל נעול*.
באגודה חשאית זו יש גם רשימה שחו־רד״
מי הם האישים הכלולים ברשימה
השחורה? על כך אין לאנשי קול ישראל
תשובות ברורות.
״בעצם אין שום רשימה שחורה, יש
סתם ברדק.״ אמד אחד מהם.
״אנחנו עובדים לפי אינסטינקט. יש אנ־שים
שאנחנו יודעים מיד שיש לבקש ל״
גביהם אישור מן הממונה לפני שנקליט
אותם, או לפני שנשוחח איתם. למשל:
אורי אבנרי, פנחס לבון. אם כי לגבי לבון
זה מגוחך. הרי בן־גוריון כבר לא קובע.
״לגבי משה סנה היתר, תקופה שהקליטו
אותו הרבה. עכשיו שוב אוסרים. גם לגבי
משה דיין, ואפילו לגבי בן־גוריון, צריך
אישור מוקדם.
״בדרך כלל אפשר לומר שנמנעים מל־שדר
אישים אלר. כדי לא להכנס לצרות.
כשאתה פונה לממונה עליך, הוא עונה
בשלילה, יותר מתוך חשש מסיבוכים אחרי
השידור, מאשר מתוך הנחיה ברורה וקבועה.״
כללים
קבועים. מה שמדאיג את עד
בדי הראדיו באמת היא הטלוויזיה המסוד
מנת באופק, לאנשי קול י!שדאל נראה כי
ההתערבות הממשלתית בשידורים והצנזורה
של פקידים בכירים הם תוצאה של אי
סדר ושל התעלמות מנהלי קול ישראל עצמם
בשל עומס העבודה שלהם.
עם בוא הטלתיזיה, חוששים העובדים
כי הם יופקרו יותר ויותר לחסדם של
פקידים. גל נעול נועד, בין השאר, להק־דים
רפואה למכה, דורש כללים קבועים׳
בהתאם לחוק רשות השידור, שיגדירו ב־מפורש
את החופש העיתונאי של עובדי

ביום השישי 14 ,באוקטובר, בשעה 9
בערב, אצל גרשון הנדלר, פקר ,37
תערך פגישת חברים ואוהדים מאזור
השרון בהשתתפות :

אברי רכיב
שירצה על

כוח חדש -
סיכומה של שנה

ל מו ת 3מדד־ד !
את ערב לוחמי ספרד בישראל שנערך
בשבוע שעבר בתל״אביב הכינה משך ששה
חודשים וועדה שנבחרה בפגישתם של ארבעים
לוחמי הבריגאדות הבינלאומיות ש־שרדו
לחיים בישראל. מארבע מאות המתנדבים
שיצאו לספרד ב״.1936
פרטיכלי הוועד הפועל של ההסתדרות
מעידים כי אישים כמרדכי נמיר, היום ראש
עירית תל-אביב, היו בין תומכיה הנלהבים
ביותר של מלחמת החופש בספרד, גם
השומר הצעיר של אז תמך בריפובליקה אך
את התפקיד השחור של המלחמה בחפי־רות,
של מסעות האין־קץ בקור ובחום, את
הרעב והמחסור — השאירו המנהיגים ה־רישמיים
של הישוב ללוחמים אלמוניים
שרבים מהם, אם נשארו בחיים, נודו אחר״
כך בארץ, קופחו בעבודה ובחיים הציבוריים
והוכתמו, אחרי שובם מספרד ומיד
אחרי מלחמת העולם השניה, כ״קומוניס־טים״.

שרידי הלוחמים הצטרפו פיטר פריי,
מלוחמי בריגאדתלינקולן האמריקאית, המשורר
אלכסנדר פן (שכתב כבר בשנת
1937 כי ספרד היא ״היריד, הראשונה של
מלחמת העולם השניה״) מפקד חטיבת גב־׳
עתי והמחלקה הגרמנית של הפלמ״ח שנד
ערן אבידן, ומספר גדול של אמנים ואישי
ציבור.
עוד יום יבוא. חמש שעות ורבע הת־יחדו
מאות המשתתפים בערב אספניה
אספניה עם הזכרון המדכא של המפלה
הנוראה בספרד, עם תמונות המלחמה האכזרית
שהוקרנו לעיניהם בסרט התעודתי
למות במדריד. שאף בית־קולנוע לא רצה
להציגו בישראל ועם הזכרונות האנושיים
של הלוחמים שישבו על הבמה, שחלקם
הגיע אליה כשהוא נתמך על־ידי חבריו
לנשק.
את ברכת העולם הזה״כוח חדש, השמיע
חבר המרכז ויו״ר העצרת, עורך־דין שמואל
סגל .״יחד עם שאר הכוחות הנאבקים
לשלום וחופש בעולם — מייחלים אנו ליום
בו תיכון על כנה מחדש הריפובליקה של
העם הספרדי.״
* לפי שיר השירים: גן
כלה, גל נעול מעין חתום. ן

נעול אחותי

תאזן הכוחות
דיפלומטים בפאריס, דהיינו, אחד על כל 25 מיליון תושבים. אילו היתד, לסין נציגות לפי
היחס הישראלי (אחד על כל 55 אלף תושבים) ,היתר, השגרירות שלה בפאריס צריכה למנות
למעלה מ־ 12 אלף דיפלומטים בכירים.

\ז\זפ\2ירים־ יורדים; \זפ\2ידים ש-ליס
ך* פרופסור האנגלי נורתקוף פארקינסון, ממציא ״חוק פארקינסון״ המאלף והמשעשע,
( 1הביא כדוגמה לתורת ניפוח המנגנונים את האדמיראליות הבריטית. הוכיח הפרופסור:
ככל שפחת מיספר אוניות־המלחמה של חיל־הים הבריטי, כן גדל מיספר הפקידים שהיו
מופקדים עליהן. כאשר הוצאו מן השרות אחרונות אוניות־הקרב הגדולות של הצי, הגיע
מיספר הפקידים של מיניסטריון הצי בלונדון לשיא חסו־תקדים.
גורלה של הנציגות הישראלית בפאריס דומה לכך. לפני עשר שנים הגיעו יחסי ישראל—
צרפת לשיא במיבצע סיני׳ שהיה מבוסס על שותפות צבאית, מדינית וכלכלית בממדים עצו-
מ־ם. אמנם, גם אז מילאה השגרירות הישראלית בשדרות ואגראם בפאריס תפקיד מישני
מאד. השגריר יעקוב צור לא ידע כלל על תיכנון המיבצע, קרא על פתיחתו בעיתונים.
היחסים האמיתיים התנהלו באמצעות שליחי משרד־הבטחון, והעבודה העצומה שהיתר, כרו-
כה בהכנת המיבצע נעשתה בידי קומץ זעיר של שליחים מיוחדים. בראשות שמעין פרם.
מאז חלה ירידה איטית אך מתמדת ביחסי ישראל—צרפת. הם לא נותקו. בשטחים רבים,
גלויים ופחות־מפורסמים, עודם שוררים יחסים מצויינים והדוקים. אולם יחסים אלה וורלית
מאותם שהתקיימו לפני עשור אחד — ואילו הצתת העוסק בהם גדל בהתמדה.
אפשר להבין מדוע עולה השגרירות בפאריס על השגרירות הקיימת, למשל, ברומא, ואולי
אפילו בלונדון. כך מופיעים בשנתון הממשלתי הישראלי משנת תשכ״ו 37 דיפלומטים ישראלים
בכירים בפאריס, לעומת 21 בבריטניה, ו־ 19 בלבד בוושינגטון.
בשנת תשי״ז, ערב מיבצע סיני, הופיעו ברשימת אנשי השגרירות לפי שנתון הממשלה,
18 איש בלבד.

אולם אי־אפשר להבין מדוע יכולה מעצמה אדירה כמו כרית־המועצות
להסתפק כמיספר הדומה לזה של ישראל הקטנה. מה גם שהשגרירות

הסובייטית בפאריס, בירת נאט״ו, ידועה כמרכז של ביוד לכל ארצות
אירופה המערבית ואפריקה הצרפתית־לשעבר.
מה יכולה להיות הסיבה המיוחדת לישראל?
שיתוף־פעולה כלכלי? לאלג׳יריה יש בצרפת אינטרסים כלכליים רבים יותר לאין־שיעור
מאשר לישראל. בכל זאת שגרירותה אינה מגיעה אף לשליש משגרירות ישראל.
עניינים קונסולריים? צרפתים אינם זקוקים לאשרה כדי לבוא לישראל, למרות שישראלינן
צריכים לקבל אשרה מהשגרירות בתל־אביב כדי לבוא לצרפת.
פעולה ציונית? לברית־המועצות יש פעילות קומוניסטית, העולה על זו של הציונים
בצרפת. ואילו לקנדה, שיש לה רק 21 דיפלומטים בפאריס, יש קשרים תרבותיים ואתניים
מיוחדים־במינם עם צרפת, מפאת קיום מיעוט צרפתי גדול בקנדה.
היחסים הצבאיים של ישראל וצרפת, עם כל חשיבותם, נופלים ללא השוואה מן הבעיות
הצבאיות התלויות ועומדות בין צרפת ומדינות נאט״ו, אשר להן מיספר קטן הרבה יותר
של דיפלומטים בפאריס.
יש הטוענים כי השגרירות הישראלית בפאריס עוסקת בעקיפין בכל אירופה. אין זו אמת,
כי לישראל יש שגרירויות בכל בירות היבשת. השגרירות בלונדון, הקטנה בהרבה מזו
שבפאריס, עוסקת במיוחד בכל בעיות אירופה הצפונית. ניספחים הגרים בלונדון אחראים
לענייני מדע, תרבות, צבא וחקלאות בכל בירות סקנדינביה, למשל.
אמנם, פאריס היא עמדת־מפתח לגבי מדינות אפריקה הדוברות צרפתית. אולם לונדון
תופסת עמדה דומה לגבי המדינות האפריקאיות הדוברות אנגלית, כגון ניגריה, קניה,
טנזניה וכו׳ ,בהן יש לישראל אינטרסים נכבדים מאד.
ואילו כל האינטרסים הישראליים באפריקה אינם עולים על אלה של גרמניה באותן הארצות,
שלא לדבר כלל על האינטרסים של ברית־המועצות ובריטניה הגדולה.

כף אין מנוס מן המסקנה: אין שום יחם כין גודל הנציגות בעיר
האורות לבין התפקידים הממשיים המוטלים עליה.
השוואה מעניינת: צרפת מחזיקה בישראל 10 דיפלומטים בכירים, בעוד שהיא מחזיקה
20 דיפלומטים כאלה בלבנון ו־ 11 במצריים.

שיש איטלקי ושוי טורי}זטץ יוגז
נה הצעה לסיור קצר באימפריה הדיפלומטית הישראלית בפאריס. בעומדך מתחת
| | לשער הנצחון, כשפניך אל שדרות שאנז־אליזה, פנה שמאלה. לפניך שדרות ואגראם.
לך במורד הרחוב, עד שתגיע לריכוז גדול של מכוניות, החונות ;בניוגד לחוק) על המידרכה,
בשני טורים מקבילים. כולן נושאות מיספרים המתחילים ב־ .0.0.59
הגעת למיספר ,143 הבניין של השגרירות( .לגרמנים אין נוחיות כזאת. כשהם מחפשים
את שגרירותם, בשדרות יינה, אין הם יכולים לזהות את המקום לפי צי המכוניות שם. הם
ימצאו בקושי מרצדס אחת או שתיים. ואילו את השגרירות המצרית, באותה שדרה׳ אי־

הטכניים, הבלדרים, אנשי צופן ופיענוח, המתורגמנים,
הטלפוניסטים והנהגים, ושאר
תת־דיפלומטים לסוגיהם.

מיססרם הכורל מגיע ל 300-כעיר•
נראה שאיים אינו יודע את
המיספר המדוייק.
רק חלק מאנשי הצוות העצום הזה יכולים
להיחשב כחברים מן המניין של הדולצ׳ה
ויטה בעיר־האורות. אמנם, יש משיכה מיוחדת
לעיר זו לגבי הדיפלומט הישראלי המצוי
ואשתו — ולראייה: למעלה מעשירית
מכל שרות־החוץ הישראלי מרוכזת בנציגות
זו, למרות שהיא רק אחת מ־ .100 אולם לא
קל להסתגל לחיים המיוחדים בפאריס, ולמצות
את מלוא תענוגותיה.
כך, למשל, נערכה לא מכבר סעודה לכבוד
אורח, קצין ישראלי בכיר. נכחו כשלושים
דיפלומטים ישראליים, תושבי־קבע של פאריס.
אולם כאשר הוגשו הצדפות בלוויית
היין הלבן מוסקדה, כנאה לארוחה צרפתית
במסעדה טובה, נמצאו רק חמישה שטעמו
ממאכל־הים הטעים. השאר עיקמו את האף,
הפליטו ״אוי, מגעיל!״.

בכלל, האירוח הוא הפונקציה הדיפלומטית
העיקרית של השגרישגריר
ודתו איתן
רות בפאריס. לא רק לגבי עובדי
שרות־החוץ יש לה קסם מיוחד.
אין שר ישראלי, המכבד את עצמו, שאינו מזדמן לפחות פעם אחת
בשנה (ולרוב פעמיים־שלוש) לפאריס, כענייני משרדו, כמובן. פקידים
בכירים מחקים את שריהם, קציני-צבא ממחישים את ידידות ישראל־צרפת,
והתנועה רכה.
כאשר באה אישיות כזאת. נכנסת השגרירות לפעולה, במלוא הקיטור. היא מזמינה מקום
במלון מפואר, כיאה למימדיה של המדינה. כשלוי אשכול מגלה חיבה לשכלולים, השגרירות
ממליצה על המקום הנכון ומזמינה את השולחן במיסעדה ל׳אסקארגו, שברובע לה־האל.
הניספח המיסחרי מארח אנשי־מיסחר. הניספח המדעי מארח מדענים. כולם עסוקים, ולכן
לא קל לשגרירות למלא תפקידי־שיגרה. כאשר
פרופסור ירושלמי מודאג ניסה השבוע
להתקשר עם השגרירות, מספרד, שעה שבנו,
עם עוד שלושה חברים, היו על סף המוות,
לא היה מי שיענה לו. מתוך 43 דיפלומטים
שיושבים בפאריס על חשבון משלם המיסים,
לא היה אחד שיישב בתורנות וישיב לטלפון
בהול, בשבת.
לא פחות יעיל הוא הניספח התרבותי, כשבעלת
גלריה פאריסאית רצתה להציג תמו־

ג דו ד ח1בו*וי
הן מכמד רי ס

אפשר למצוא בכלל לפי המכוניות. צריכים
לחפש את השלט).
אבל הסיור טרם נגמר. יתכן שהישראלי
כלל אינו זקוק לבניין הנאה בשדרות ואג־ראם.
אם הוא זקוק לשרות קונסולרי, למשל,
עליו לפנות לבניין אחר לגמרי, ברובע המפואר
ביותר של פאריס: הרובע ה־ .16 שם,
ברחוב מארבו, לא רחוק מהכניסה ליער מלון
המפורסם, בשכנות למיטב המיליונרים
ושחקני־הקולנוע, ימצא את מבוקשו.
ואם הוא זקוק למוסד ישראלי אחר — משלחת־הקניות של משרד־הבטחון — עליו להמשיך
בדרכו בשדרות ואגראם, מעבר לכיכר־ישראל, עד לשדרות מאלזרב הסמוכות. שס
ימצא את הבניין הישראלי השלישי.
(אגב, הצוות של משלחת־ד,קניות אינו מופיע ברשימת הדיפלומטים, מלבד ראש־המשלחת,
אלוף מרדכי ימוקד,״ לימון, מפקד חיל־הים לשעבר, המוגדר בספר הדיפלומטים כ״יועץ״
בשגרירות. שאר עובדי המשלחת מגדילים את המושבה הישראלית מבלי להופיע באותה•
רשימה).
בניין ישראלי רביעי, המיועד ליחידי־סגולה, נמצא ברחוב גאלוואני.

פיזור זה של האימפריה מטריד את אנשי־החוץ. לבן הם רכשו
מיגרש, ברחוב דה־ל׳אוניברסיטה שהוא עכשיו באופנה. שם יוקם, תוך
כמה שנים, ארמון גדול חדש, שאליו יועברו שובני בל הבניינים
הנוכחיים.

היכל־ד,אורות הזה ימחיש ויסמל, סוף־טוף, לעיני כל, את נוכחותה המרוכזת של המעצמה
העולמית השלישית בפאריס, ישראל.
הוא יפתור גם את בעיית קליטתם של כל הדיפלומטים שיתווספו אל הצוות הנוכחי,
במשך הזמן.
לעומת זאת לא יכלול ההיכל, כמובן, את מגורי־השרד של השגריר, השוכן עתה —
כיאה למעמדו ולעוצמת מדינתו — בקומה שלמה בבניין מפואר בשדרות פוש, השדרה
המפוארת ביותר של פאריס׳ שם גרים מרבית השרים ואנשי־המדינה הצרפתיים. לישראל
אין מה להתבייש במישכן זה: הכניסה מצופה בשיש איטלקי, גן יפהפה מקיף את הבית,
הציורים בטרקלין־ההמתנה הם מטובי הציירים, ורב־המשרתים ידאג לנוחיות האורח עד
להופעת השגריר הסימפאטי, ולטר איתן, בכבודו ובעצמו.

שבלולים־ ,יושצים טזוויט
שגריר המיוחד והמוסמך מנצח על צוות הנושא את השמות המיוחדים של
] 1משרד־החוץ בתקופת שרת, המצלצלים כשמות־עט, כגון יוחנן מרוז (ציר מוסמך),
יוסף הדס (יועץ) ,שלום עירון (יועץ כלכלי) ,תנחום גריזים (יועץ מדעי) ויעקוב מידד
(מזכיר שני) .ברשימה עיברית זו יש חורג בדמותו של זלמן רפופורט, אבל הוא רק

חקלאי ומושבו בבריסל.
בסך הכל כוללת החטיבה הדיפלומטית הבכירה:
• 1שגריר,
>י 1 #ציר,
• 9יועצים,

• 11 ניספחים,
• 8מזכירים ראשונים,
• 7מזכירים שניים,
י• 4סגני־נ׳־ספחים.
מובן שברשימה בכירה זו לא נכללו עשרות המזכירים השלישיים, המזכירות והמזכירינן

נות ישראליות, ופנתה אליו, היא לא זכתה לתשובה. כאשר נשיאת ויצ״ו בקאן ביקשה
מהשגרירות תווים של שירים ישראליים, כדי להשמיעם בעת פסטיבל הסרטים, לא היתד,
תשובה. כי באותו זמן ליווה הניספח התרבותי, במשך שבועיים רצופים, את הסופר חיים
הזז, שביקר בפאריס.

ם בוירוז־־לח־י ו־ 5גזיליון לייי
ארים היא, אולי, העיר היקרה ביותר בעולם. דיפלומטים ישראליים אינם יכולים
שלא לחיות ברמה של משפחה בורגנית צרפתית — רמה העולה פי שתיים או שלוש
על הרמה המקובלת בישראל.
היועץ הישראלי הממוצע בפאריס גר בדירה בת חמישה עד שבעה חדרים, נוסע לוויקאנד
לראמבוייה או פונטנבלו, מחזיק לפחות עוזרת אחת בביתו במשך 24 שעות ביממה.
את אורחיו עליו להזמין למסעדה יקרה, כמו טור־ד׳ארז׳אן. ילדי השגרירות מקיימים בית־ספר
משלהם, בעל שמונה כיתות וגן, בפרבר הפאריסאי סבר, אליו הם מגיעים בשלושה
אוטובוסים מיוחדים, האוספים אותם.
כל זה עולה למשלם־המיסים הישראלי בכמה מיליונים טובים — בין שלושה לחמישה
מיליון, לפי האומדנה, מכלל התקציב של 27 מיליון המוקצב השנה לסעיף ״נציגויות דיפלומטיות
וקונסולריות״.

במסכת הביזבוז הכללי של הממשלה -המגיע עתה ל 4.6-מילייארד
לירות לשנה -אולי זה סכום מבוטל. אולם באשר מדובר על מיתון
וקיצוץ, על חסכון והסתפקות במועט, על הידוק החגורה ותנועת
ויתורים -מהווה השגרירות בעיר-האורות סמל מאיר-עיניים לחוסר
הרצינות של ההכרזות הרשמיות.
מה מתכוונת הממשלה לקצץ בשגרירות? על כך אי־אפשר היה להשיג השבוע שום
תשובה. אולם יש תשובה חיובית אחת, שחור על גבי לבן:
בשנתון הממשלתי לשנת תשכ״ו תופסת השגרירות הפאריסאית עמוד שלם, הגדוש
שמותיהם של 37 דיפלומטים בכירים. בשנתון הממשלתי לשנת תשכ״ז, שהופיע זה עתה,
מוקדשות לשגרירות רק 4שורות — שורה אחת לשם, שורה שניה לכתובת, שורה
שלישית ורביעית לשמות השגריר והציר.

בל ארבעים השמות האחרים הושמטו. מטעמי חסכון.

\זי מיכיר? נזי יגרע?
^ שבוע, אחרי שהופיע פירסום ראשון על ממדי השגרירות בידיעה של יואל
1 1מרקוס, כתב הארץ בפאריס, גתבקשו דוברי משרד־החוץ להגיב על כך. התשובות:
#דובר משרד־החוץ בירושלים, חנן בר־און :״אין בידי המיספר המדוייק של עובדי
השגרירות בפאריס. נא לפנות לדובר השגרירות שם.״
#דובר השגרירות בפאריס, גבריאל פדון, בשיחה טלפונית עם העולם הזה :״אין בידי
כרגע המיספר המדוייק של עובדי השגרירות. נא לפנות לדובר משרד־החוץ בירושלים.״

התגיירה

מרילין מונר , 1לפני
נש ואיה למחזאי היהודי
ארתור מילר, בישלה לו מאכלים יהודיים,
השתדלה לקיים את טקסי הדת היהודית.

>•* רי פ טין 1קי ל ר, הגיבורה הגדולה,
י׳* האמיתית, של פרשת פרופיומו, עומדת,
כנראה,להגיע ארצה. למרות שעכשיו,
כשמנדיריים־דייוויס מסתובבת כאן,
עם סלים, ברהיבית, ומדליקה כאן נרות
שבת,ומבשלת גפילטע־פיש, נוטים לשכוח
שבעצם כריסטין קילר הייתה אחראית לכל
הפרשה ההיא. מנדי, למשל, עם כל המאמצים
שעשתה למען זה, לא הצליחה
לשבת בבית־הסוהר, וכריסטין קילר כן.
מנדי, עם כל מה שפשטה מעליה, לא
הצליחה מעולם להפיץ את העירום־המכוסה־בכיסא
שלה, בכל העולם. כריסטין קילר
כן. על מנדי עוד איש לא רצה לעשות
סרט, והסרט על חייה של כריסטין קילר
כבר נגמר.

הן רצות להתייהד
ך כ כן, בעקבות חברתה לנשק, תגיע
! ארצה כריסטין קילר, ומי יודע, אולי גם
היא, כמו חברתה, תשתקע בחיק היהדות.
כי זוהי עובדה מוכרת: כמה שהנשים
בעולם יותר פאטליות, יותר הן רצות להתייהד.
אליזבט טיילור, למשל היא יהודיה
די כשרה. היא התגיירה אצל רב יהודי,
התאלמנה מבעל יהודי — מייק טוד, התנחמה
עם בעל יהודי — אדי פישר׳ וזכתה

ך ועין התגיירה בריז׳יט בארדו,
! £ 1 4 1 / 1עקב ״ארוסיה״ לשני יהודים:
סמי פריי ובוב זאגורי. היתה יכולה
להיות גיורת ראשונה בעולם הבד הצרפתי.

להיקרא בשם יהודי — אלישבע רחל.
מרילין מונרו היתד, יהודיה לא פחורן
כשרה מליז. גם היא התגיירה אצל רב
יהודי, התחתנה עם בעל יהודי, ובתור אשד,
יהודיה ידעה אפילו מה זד, חג הפסח, ומתי
צריך לאכול מצות.
השוודית מאי (המלאך הכחול) בריט,
התגיירה עקב נשיאיה לכושי, סמי דייוויס?
שהתגייר קודם י*כן. ושניהם יהודים עד
היום.
אפילו בריג׳יט בארדו כמעט הגיעה לחיק
היהדות: היא כמעט התגיירה כשכמעט
התחתנה עם סמי פריי, ואחר־כך היא כמעט
התגיירה כשכמעט התחתנה עם ידידה בוב
זאגורי. ורק בגלל בעלה החדש, גינטר זקס,
התקלקל הכל, והיא נשארה גויה, לעת עתה.

בימי הנושה

לא הייתה מאנדי כשרה ביותר, וגם לא טבלה
במקווה. כאן, טובלת בים — בתמונה שהתפרסמה
בשער הפארי מאץ׳ ,באותה תקופה. אז גם הצטלמה בעירום, הצהירה
שתיכנס להיסטוריה כאשה גורלית. רק שגורלה הביא אותה לרפי בתל־אביב.

כשרק הגיעה ארצה, אחרי נישואיה, היא ניגשה מיד
לרבנות והודיעה שהיא רוצה מיד להתגייר.
הרב הסתכל עליה, והיא לא עוררה בו אמון מיוחד.
״בשביל מה לך?״ הוא שאל אותה ,״רוב ישראל
אינם אדוקים, למה את רוצה להיות אדוקה?״
היא הסבירה לו שהיא מאמינה בדת היהודית ואוהבת
אותה, אבל הרב לא השתכנע :״אנחנו סבלנו שנים

השמע

לפני שהרבנים ני׳
השתנתה כליל. הי!

כדי להיות דתיים,״ הוא אמר לה ,״להיות א
לוקח ארבע שנים. בשביל להיות אנגליה צו

כו7ן רוצות מהר מחר
אכל מנדי רייס־דיווים, שנקראת ה־יום
מנדי שאולי על־שם בעלה רפי
שאולי, תהיה, בניגוד לכל כוכבות הקולנוע׳
יהודיה כשרה אמיתית. לא רק לצרכי־נישואין.
היא פשוט אוהבת את זה. לכן,

התגיירה

ליז טיילור, שהייתה
נשואה לשני בעלים
יהודיים בזח אחר זה, זכתה גם בשם
אלישבע־רחל, אן חזרה עתה לחיק הנצרות.

כל אשה רוצה לדעת איך לצוד
גברים, איך לשגע אותם,
למשוך אותם באף, עד למיטה
והחוצה, עד לחופה והחוצה,
איך להסעיר אותם מצד אחד,
ולהרגיע אותם מצד שני. כקיצור,
איך.
מנדי ריים־דייוויס, שבמשך
שנות חייה הפעילות רכשה
נסיון ככל השטחים הללו, מוכנה
לעזור גם לנשים אחרות.
ואלה הן העצות שהיא נותנת לכן:
אי־אפשר ללמוד להיות סקסית.
צריך להיוולד עם זה. אבל גם
אם נולדים עם זה, צריכים לדעת
איך להתנהג כלפי מי. זה לא
תלוי בך, גברת, זה תלוי באדון: עם
גבר מסויים צריך להיות כמו דג קר,
ואילו עם השני רצוי להתנהג כמו
קארי חם.

התגיירה

מאי בריט, שבדית,
שנישאה לסמי דיוויס,
כושי, שהתגייר כנוה שנים לפניה. הזוג ה־יהודי־שבדי־אמריקאי
פעיל מאוד גם במגבית.

אשה צריכה להיות אלגנטית,
במיטה, כמו בחוץ. בקיץ אפשר
לישון ערומה, אבל גם אז לא
לשכוח את הבושם. בחורף מומלץ לה
מס למיטה בכתונת ארוכה. אין דבר

אין להתגריג גמי;!
יותר מצחיק מאשה עם בייבי־דול המנסה לשחק את
הצעירה.

בבושם הכי יקר — יש להשתמש במיטה.
זה המקום הנכון שלו. אין טעם להשתמש
בבושם רק בשביל יציאה פעם אחת
בשבוע. עבור המיטה צריך, כמובן, לבחור א ת הבושם
הנכון. הבושם הכי סקסי, הוא קליש
הרמס, מפאריס.
בלילה רצוי לישון עם אודם. אבל מיוחד,
שלא יורד. יש גם איפור־עיניים מיוחד שאינו
יורד, אבל אני, אישית, לא אוהבת אותו.

הכי חשוב בשביל אשה, אפילו אם
פיה, זה לעולם לא לנגוע בגבר נגי
העיניים והפה הם הרכוש הגדול ב
לה, ושיחה בעיניים, ובשפתיים, היא ה
מעניינת ומושכת מאשר שיחה ביד יי ם^ .

בארץ, חשוב מאד לנשים להג
מניפה, בגלל שלוש סיבות: ראשיו
מאוד. שנית, אפשר לשחק עם
העיניים, ולצודד ככה את הגבר. ושליש
לשים בקצה המניפה בושם. זה מחזיק
וכשמנפנפים במניפה, הבושם שבה מתפ
ומשגע את הגברים הנמצאים בסביבה ר

:ולמה מאנדי בביתה, כשהיא מדליקה נרות־שבת,
ומלאה את כל מצוות־היהדות, קלה כחמורה, עוד
אותה באופן רשמי. לא רק התנהגותה, גם הבעתה
זמש נראית כבתיישראל כשרה, קבעה שכנה בהתפעלות.

^זית זה
! לחכות
•• מהר
אמיתי,
ן צריכה
,יא כבר

נשואה לו. אלא היא רוצה את זה באמת,
בשביל עצמה.
לבסוף לא היתר, לרבי ברירה, אלא להשתכנע
מכנות־לבה. הוא אמר לה לבוא
אחרי החגים.
בינתיים מתכוננת מנדי לקראת הדת החדשה
שלה. ברצינות נוראית: היא לומדת
את ההסטוריה שי היהדות. היא כבר הספיקה
לצום ביום־הכיפורים, לבנות סוכה
בסוכות, ואם לא יגיירו אותה מהר היא
עוד תלבש פיאות על הראש, וגרביים שחורות
על הרגליים. ביחוד אם זה יהיה
במודה.
חוץ מענייני דת, היא כבר הצליחה להתאקלם
קצת בחיי הארץ ובחיי הנשואין.
בחיי הנשואין היא די מאושרת. היא ובעלה
מתהלכים עם חוט ניילון לבן על היד, ובש־שואלים
אותם מה זה הם מתחבקים, מתנשקים,
ואחר כך מנדי מספרת :״אני לא
עושה לו אף נ-עם סקנדלים ברחוב• רק
בבית.
את כל הסטירות והמכות הוא מקבל
בבית, לכן פעם אחת, למשל, לפני חמישה
חדשים, נודע לי שהוא בגד בי, עם מישהי.
אבל הדבר הכי חשוב כדי
למצוא־חן בעיני גבר זה לדעת
מה מעניין אותו. אשה צריכה
להיות די משכילה בשביל לעניין כל
גבר. אני, למשל, למרות שברחתי מהבית
ומבית־הספר בגיל חמש־עשרה,
אני יכולה לשוחח על כל נושא.
! המן אם רוצים שהבעל ב א נז ת
יהיה מאושר, צריך לעשות לו
י כל יום אוכל טרי, ובבוקר
לקנות תמיד לחם לבן, חם.

היא יפה־וה
פיסית.
|ותר שיש
1בה יותר

ונמש ב,כאן

זה מול
ת, אפשר
חודשים,
ור באוויר
קרובח.

אחרי שמתחתנים, צריך לקבל
את הבעל, כשהוא שב
הביתה, עם בוסית ונשיקה,
והשעה הכי יפה לגשת אליו היא
השעה שאחרי ארוחת־הערב.

מי שתשתמש בכל העצות
הללו, וזה לא יעזור לה, תוכל
להיות בטוחה שמשהו עם ה־נכרים
לא כסדר. אין צורך ל נסות
שיטות אחרות, מוטב שתנסה
גבר אחר. רק צריך לזכור
שגם אצל הגבר האחר
ממליצה מנדי על כל אחד מתשעת
אמצעי־העזר שלה, או
בל התשעה ביחד.

כשהוא חזר הביתה הייתי כל כך מרוגזת,
שלקחתי את הגיטרה הספרדית שלי, והעפתי
לו אותה על הראש.
אחר כך כשהתפייסנו החלטנו שכל אחד
ילך עם מיתר־ניילון על היד, כדי להזכיר
לעצמו שאס הוא יבגוד, הוא יקבל גיטרה
על הראש.״

הפילוסופיה ש 7הסקס
ף אם חיי הנשואין שלה הם לגמרי בן
סדר, כפי שאתם רואים, הרי החיים החברתיים
שלה סובלים מכמה בעיות :״לדעתי
הגברים הישראליים הם לא נורמלים,״
היא אומרת באנחה ,״אני יצאתי עם גדולי
הפל״־בויס בעולם. כולם בגדו, ובילו עם
נשים. אבל הם עשו את זה בשקט.
״בארץ לא יודעים לשמור על הכבוד המינימאלי
של האשה. בכלל, זאת ארץ משונה.
כולם מדברים על סקס. ומתקבל הרושם
שכולם הולכים למיטה לא בגלל האשה,
ולא בגלל הסקס, אלא כדי להוכיח לעצמם
כמה הם גדולים, ולרוץ לספר את זה,
אחר כך, לאחרים.
״כששני בחורים ישראלים משוחחים על
סקס זה עושה אותי חולה. הם מוכיחים בבירור
איזה תסביכי־נחיתות יש להם.
״גבר אמיתי לעולם לא ידבר על זה.

אני מתכוונת להגיד שאפשר לדבר על הסקס,
על הפסיכולוגיה של הסקס, או על
הפילוסופיה של הסקס, אבל לא לספר, :אני
שכבתי עם זאת ואני שכבתי עם זאת.׳
״האנשים היחידים המקסימים בארץ הם
המבוגרים, מעל לגיל ארבעים, שנסעו כבר
לחוץ־לארץ, ולמדו שם איך להתנהג. אבל
הם מיעוט.
״אבל האסון האמיתי של הארץ, זה שגם
הנשים מדברות כל הזמן על ענייני־סקס.״

חביבות
א 7כו 7ם

*>* יוון שהיא התאכזבה קצת מהעיסו־קים
החברתיים, הרי היא מתמכרת עכשיו,
בצורה יסודית מאוד, לעיסוקיה הפרטיים.
בעיסוקים הפרטיים שלה היא עוסקת
בהיסטוריה, ועכשיו היא אפילו כותבת ספר
היסטוריה, על נשות לואי הארבע־עשרה.
היא אוהבת מאוד את לואי הארבע־עש־רד״
כי יש לו אותו האף כמו לרפי שאולי.
וחוץ מזה הוא היה מלך נהדר: היו לו
שלוש נשים, והוא אהב אותן נורא. האחת
שמה היה לואיז דה־לה־ווליאר, לשנייה
קראו מדאם דה־מונטסטין, ולשלישית מדאם
דה־מנטנון. ומנדי עושה עכשיו מחקר היסטורי
על הנשים הללו. האם הן שינו את

חייו של לואי, או שהוא שינה את חייהן.
וכך שיש לה הרבה עבודה, ביחוד שנוסף
לזה היא גם דואגת להילכות הבית,
אבל בכל זאת היא מתגעגעת אל ידידתה
כריסטין קילר, ומי שמתגעגע אליה אפילו
יותר ממנה, זה בעלה של מנדי, רפי שאולי.
כי רפי שאולי שכר את מועדון המפתח,
והוא עומד לעשות ממנו בר־מועדון־דיס־קוטק.
הדיסקוטק שבו יהיה כמו כל הדיסקוטקים,
רק שבמקום מלצריות, תגשנה
את המשקאות נערות־גוגו שתארחנה את
הלקוחות, וגם תרקודנה בפניהם. הוא ייבא
אותן מחו״ל.
חוץ מזה יהיה שם מן כלוב שיהיה
בנוי זכוכית אטומה, ובכלוב ישבו אנשים,
ויאכלו וישתו. הם לא ישמעו את
המוסיקה, רק יאכלו וידברו, הם יוכלו
להסתכל על הרוקדים, והרוקדים יוכלו
להסתכל עליהם.
אבל האטרקציה האמיתית של המקום
תהיינה כריסטין קילר ומנדי רייס־דייויס־שאולי.
הן •תעמודנה בפתח המועדון, תקבלנה
יפה את כל מי שיכנס אליו, תשאלנה
כל אחד מה נשמע, איך בעבודה,
תהיינה חביבות על כולם, ותיתנה לכולם
הרגשת בית, ועם שתי נשים כאלה, מי
לא ירגיש את עצמו בבית?
אפשר להגיד, בבית יהודי כשר.

אנשים
חולצתו יש מסרק וראי קטן. כשאיש אינו
רואה, הוא מסרק את רעמת הלביא שלו
בתנועות קצובות ומהירות באחד
מביקוריו באמריקה קיבל מברק ששר־הדואר,
בנימין מינץ, נפטר. תגובתו
הראשונה, :מה הם מתים פעם
הופיעה מזכירה לעבודה בחצאית עם תחתונית
נוקשה. הוא התעניין לדעת, :לא כבד?
לא כבד? איך זה עומד על גולדה
מאיר הוא אמי :״עזבו אותה ...מסכנה...
היתד, לה ילדות קשה את הכתבה סיימה
סילבי קשת בסיפור הבא :״כשרוצים
להרגיז את שמעון פרס בחביבות, אומרים
לו, :כשתמות בן שמונים, יספיד אותך בן־
גוריון יפה הצעה מעשית היתד. ה־שבוע
בפיו של הפיזמונאי דידי מנוסי
לכל בעלי הרכב שירדו לשדר,־בוקר :״ש־יתלו
על המכונית שלט, מכונית בהערצה׳.״,

מבראדל -ב א הב ה
סיפור חד־גדיא אופייני קשור בעורך־הדין
התל־אביבי אריה רוזנבלום, שקנה לעצמו
שם כפרקליט ממולח במשפטו הסנסציוני
של אריה שפאק, עסקן מכבי
שהיה מנהל מדיר יפו בעיריית תל־אביב.
שפאק יצא זכאי אמנם, אך לזיכויו קדם
מאבק משפטי מותח, כשנגד רוזנבלום
התייצב כתובע יעקוב כר־אור. אולם
לפני גמר המשפט הואשם בר־אור עצמו
בהתחזות כעורך־דין, מבלי שהיתר, לו התעודה
המתאימה. ומי הגן עליו? רוזנבלום,
כמובן. המשפט התנהל, כזכור, בפני השופט
אליעזר מלהי, שהפך גם הוא, מאוחר
יותר, לנאשם, והזדקק להגנתו של רוזני
בלום. עתה לא נותר לבאי בתי־המשפט,
לפרקליטים ולשופטים, אלא לעסוק בטוטו־רוזנבלום.
הזוכה בו יהיה מי שינחש כבר
עתה מי יהיה הנאשם הבא עליו הוא יגן,•.אגב:
דמות אחת היתד, מעורבת בשניים
מן המשפטים הסנסציוניים הללו. היה זה
איש לח״י, המנוח ראובן (״רומק״) גרי*
נברג, שראה בבר־אור יריב אישי וב־מלחי
סמל לשיפט הוגן • .עוד סיפור
הקשור במשפט מלחי: נשיא בית־המשפט!
המחוזי בירושלים, צבי עלי בקר, מתת
השבוע ביקורת על העתונאים המכסים מדי
יום ביומו את המשפט. תוך כדי השמעת
דברים חריפים, נזכר בעתונאי טוב אחר,
שכיסה בשנת 1933 את משפט רצח חיים
ארלחורוב, שהתנהל באותו אולם בו
מתנהל משפט מלחי. מי היה העתונאי המוכשר
הזה? לא אחר מאשר צבי עלי
בקר • .מה שנראה כהרעת היחסים בין
ישראל לברית־המועצות לא חל כנראה על
מפיקת הסרטים ובעלת אולפני הרצליה
מרגוט קלאוזנר. יחד עם ההודעה הסובייטית
על ביטול ביקור התיזמורת׳ הגיע
לארץ מיברק על פי כתובתה, בה מבשרים
לד -כי אושרי, סופית התוכנית הישנה

אניטה אקברג כיום
בלב אשה —

גילתה השבוע כיצד הכירה את בעלה, שכיהן
בעבר בתפקיד מקביל בבראזיל .״אני
הייתי עתונאית שם, ובאחד הימים הוטל
עלי לראיין את לימר. פיקפקתי רבות אם
כדאי ללכת לפגישה עימו, כי חששתי שלא
ייצא מכך סיפור טוב. והנה, אתם
יכולים לראות שטעיתי — יצא מן הראיון
סיפור מצויין.״

בתל־ א בי ב -ב ב רי כ ה

סטיל.

בטוקיו ־ כדד
האיטלקיה וירנה ליזי, השוהה עתה בהוליבוד,
חייבת לצמצם, לפי הוראות בעלה,
החי דרך קבע באיטליה, את חיי הלילה שלה
לבילוי במסעדה האיטלקית המקומית. המלצר
הראשי במסעדה זאת הוא אחיה של
וימה, המונע כל התקרבות מיותרת אליה.
• רחוק מבעלה נמצאת גם שירלי מק ליין,
המבלה כעת ברומא. באחד מערבי
השבוע שעבר רקדה חמש שעות תמימות עם
צייר איטלקי, בזמן שבעלה ממשיך לחיות
חיי בדידות, כייצרן טלביזיה, בטוקיו• .
השחקן הגרמני גרט פרכה, שהתפרסם ב־גולדפינגר,
הודיע השבוע כי הוא נזקק לעוד
שלוש שנים טובות, כדי שיוכל לצאת לפנסיה
בכבוד. בינתיים החל בחיפוש אחר
מעון־חורף בריביירה הצרפתית • .במיספ־רה
פאריסאית נפגשו בתאים שכנים ג׳יין
פונדה ואם־בנו של רוז׳ה ואדים, קת־דין
דאנב. ג׳יין, המגדלת את בנה של
קתרין, שלא הספיקה להינשא לרוז׳ה, לא
לפני לידת הבן ולא אחרי לידת הבן, החליפי׳
עם שכנתה רק מילים מספר. הנושא
לא היה גידול ילדים, כי אם תספורת הסתיו.

ב די חתהש בו ע

לשדה -בו ק ד -בהערצה
״לוי אשכול לא יישן עתה הרבד, לילות׳״
לחש קלמן כהניא, ח״כ מפא״י

לשורת שגרירי הזמר של ישראל״,המכסים
תבל ומלואה, נוספו לאחרונה האחים
פיק ושלום עמיני, הידועים יותר כצמד
העמרנים. הם יצאו לסיבוב הופעות
בארצות־הברית, מטעם משרדו־,תיירות, הוצגו
שם כמבטאים נאמנים של השירה העממית
הישראלית החדשה • .שגריר ישראלי
אחר, ג׳יקי ארקין, זכה למסיבת
קבלת־פנים מהודרת בתחנת טלביזיה אמריקאית
מפורסמת, לרגל שובו ממסעו ב־ברית־המועצות,
יחד עם גאולה גיל.
אולם הוא לא הסתפק בכך. תוכניתו הבאה:
שורת הופעות בלונדון, ושוב בחברת זמרת
ישראלית. המועמדת הפעם: נחמה הנדל.
• לקראת שובה הקרוב של זיוה רודן•,
שתככב בעליזה מזרחי, מתכנן הבמאי
מנחם גולן אסיפת־עתונאים מיוחדת במינה.
היא תיערך בבריכת־שחייה, וכל
באיה יחוייבו ללבוש בגדי־ים • .כוכבת
אחרת, לא ישראלית אמנם, אך טובה, הבי עה
את רצונה לככב בסרט על חנה סנש.
היא קראה את כל התסריט והתלהבה. קוראים
לה ריטה (הפטנט) טשינגהם• .
שחקנית אחרת, השוודית אניטה אלך
כדג, הוכיחה כי רצון ברזל בלב אשר,
עלול לחולל נפלאות. היא הדגימה את
זאת על עצמה, הפכה תוך שנה לחצי ממה
שהיתר .,חצי ממש — זה נמדד בקילוגרמים,
במירב הדייקנות, וצולם לפני ואחרי,
כדי שישמש הוכחה (ראה תמונות) .השחקנית
בת ה־ ,35 שהתפרסמה בדולצ׳ה וימה,
מככבת עתה בסרט איטלקי היתולי על
גירושים — נושא שבו רכשה נסיון עצמי.
לאחר שהתגרשה משחקן הקולנוע אנתוני

וסגן שר־החינוך׳ על אוזנו של ידיד, בעת
חגיגות היובל של דויד כן־גוריון ב־שדה־בוקר.
הוא נימק את קביעתו, בעובדה
שאירועי היובל כוסו בעתונות בצורה מי-
רבית, וכמות דברי ההלל והשבח שנאמרו
על ביג׳י השאירו בצל את ראש־הממשלה.
#על רקע הכיסוי בעתונות, בלט ביחודו
דיוקנו של בן־גוריון, כפי שצוייר בידיה
של כתבת הארץ סילבי קשת. היא גילתה,
בין השאר :״הוא נשקל מדי יום, ואם
נוכח שעלה בחצי־קילו, יצום. משתמש
בסוכרזית הוא איננו יודע כמה כסף
יש לו בבנק, ואין לו כל חוש פראקטי.
פעם, בביקור ביריד הספר, הלך מדוכן לדוכן׳
רכש ספרים, שילם לכולם בהמחאה
קולקטיבית ואמר, :תסתדרו!׳״ י • ״בכיס

הופיע בידיעון רשות הנמלים בישראל:

אקברג לפני שנה*
— רצון ברזל

שלה, להפיק סרט סובייטי על חיי היהודים
בברית־המועצות. היא קראה את המיב־רק
פעם ופעמיים, ארזה את מזוודותיה וטסה
למוסקבה • .עד עתה לא היתר,
למושבה הדיפלומטית בישראל אשד, מתאימה
לתואר מלכה היופי של הדיפלומטים.
עכשיו יש כבר. קוראים לה אלקה לימד,
והיא רעייתו של הניספח הגרמני לענייני
עתונות בתל־אביב, הרכרט לימד.
לא נמצא מישהו שיחלוק על כך שלאלקה
בת העשרים וחמש, הנראית כגימנזיסטית
יפר,פיה, מגיע התואר הנ״ל. היא עצמה

עם בעלה השני והנוכחי ריק ואן־נוטר,

מושיקו הסודאר חש בכליותיו והלך לרופא
נמל אשדוד, הדוקטור פסח. לאחר הבדיקות
הודיע לו הרופא :״מושיקו, יש לך
שלוש אבנים בכליות.״ הירד,ר מושיקו רגע
ושאל :״ומה הנורמה, דוקטור?״

ב סו ק׳ ה ש בו ע
• שר-החיניך• לשעבר, כן־ציון
דינור, בדברי בירכתו לבן־גוריון :״על
כיסאו לא יישב זר.״
• ה״נידיורק טיימם״ האמריקאי:
״בן־גוריון בן השמונים מעורר יראת כבוד
וצער מסויים.״
• ״די וולט״ הגרמני :״בן־גוריון זה
שדד,־בוקר.״

ספח־־ט
שחייה
ש שה הגיגי
איש הספורט של השנה, השחיין אברהם
מלמד (העולם הזה ,)1515 הצדיק את התואר
מחדש כבר בראשית השנה החדשה יחולל
נפלאות בתחרויות האליפות הארצית שנערכו
בראשית חג הסוכות בחיפה.
נוכח 18 השיאים ששברו שחיינים אחרים
בתחרויות החליט מלמד להדגים את יכולתו,
קבע הישג מצויין של שתי דקות ו־16.7
שניות למישחה פרפר 200 מטר. בכך שיפר
את השיא הישראלי הקודם בתשע עשיריות
השנייה.
ד,תוצאה: מלמד וחמישה קובעי שיאי
שחייה אחרים עברו, בקלות, את דרישות
המינימום לתחרויות בנקוק, בה ייצגו את
ישראל בדצמבר.

מכר וותיק
הצליחה ד,־ 13 של הכינרת לא היתד, סתם
צליחת בר־מיצווה עממית. במישחה הקצר
(ארבעת הקילומטרים בין האון וצמח) השתתפו
7500 שוחים בגיל 10 עד ,68 וביניהם
בלטו קבוצות נכים ואח״מים.
האנשים החשובים מאד שנענו לפקודת
הזינוק צולחים הידד ! כללו את מלכת
המים, אבישג שגב, את מנהל רשות הספורט,
עשר,אל בן־דויד ואת סגן השר הטרי ביותי־של
ממשלת ישראל, ח״כ המערך אריה
אליאב (סגן שר המי׳סחר־והתעשייה).
אך האח״ם הבולט ביותר בין השוחים
היה מכר תתיק של הכינרת, יליד דגניה א׳
ומפקד מטילי המיגים לכינרת, מפקד חיל
ד,אויר, אלוף־משנה מרדכי הוד, שצלח את
הכינרת (זאת הפעם הששית) יחד עם אשתו,
פנינה.
כדורגל קרן אור אחת
אחר הפסקת שבת־יום הכיפורים חזרו בשבת
האחרונה כדורגלני הליגה למיגרשים
והמשיכו לאכזב את קהל הצופים.
במחזור השני של משחקי הליגה נקצר
בשמונה מישחקים יבול דל ביותר: עשרה
שערים בלבד (כולל שער עצמי של הפועל
רמת־גן במישחקו נגד הפועל פתח־תיקווד.),
קרן האור היחידה בליגה עד כה היא
קבוצת הבח רמת־גן שצברה בשני ימי ה־מישחק,
השבת ובשבת לפני שלושה שבועות,
את המקסימום האפשרי של הנקודות:
ארבע נקודות על סמך שני נצחונותיה.

המסלול
• סדיקת המין. אחר התקדים של
בודפסט, בה הסכימו אתלטיות משתתפות
להוכיח לרופאות את נשיותן, הוחלט על־ידי
הנהלת מישזזקי אסיה, שייערכו בסוף השנה
בבנקוק, בירת תאילנד, לדרוש בדיקות מין
גם כן. רק אתלטיות שמינן הניקבי יאושר
על־ידי רופאות תורשינה להשתתף בתחרויות
הנשים.
ס הי דרומהו ! שיא ארצי בדאייה
קבע קצין צד,״ל בכיר וותיק פלמ״ח, רפאל
(רפול) איתן, שדאד, בדאון את המרחק רמת־דויד,
אילת ( 350 קילומטרים) בשבע שעות
ועשרים דקות.
• מן המיצר. עורך־דין הודי צעיר,
מיהיר סן ( )36 חצה את מיצרי בוספורוס,
בין הים השחור לים השיש ( 26 קילומטרים)
בשחייה, בזמן הטוב של ארבע שעות. סן
החליט לשחות לאורך כל המיצרים בשבעת
הימים. הוא שחה באביב לאורך ד,מיצר המפריד
בין הודו וציילון, חצה בחודש שעבר
את מיצר גיברלטר, שחה לפני שבועיים
לאורך הדרדנלים, המחברים את הים האגאי
לים השיש,
• שופטים את השופט, קהל זועם
במישחק כדורגל בין נבחרת מחלקת עבודות
ציבוריות ונבחרת העיריה במוגדישו, סו־מאליה,
הביע את אי־שביעת רצונו משפיטת
השופט בצורה קטלנית: השופט מת אחר
שחובבי הכדורגל האפריקאים גמרו את
הטיפול בו.
• שלוש על שלוש. שלוש שעות
שיפשוף ליום הוא גורלם של 20 כדורסלני
הסגל, המתכוננים למסע הנבחרת הישראלית
לשלושת המיפגשים באנטוורפן, ניו־יורק ובנגקוק.
העולם
הזה 1518

7 ;•:ד ח כ; 7א ת האשד ח פ ״ אח׳ האשה.

. .חפשאדהאעה תבעי

האפנה הע>ל>ת האמיתית !

הצרה עם התצוגות האלה, שהן פוקחות
את עינינו יותר מדי. הן מעוררות את
תאבוננו הרדום. הרבה יותר מדי.
איכשהו תמיד נדמה לנו שאנחנו לבושים
בסדר גמור. החצאיות די קצרות, התפרים
לא כל כך עקומים, והבד הוא הצעקה האחרונה
של פאריס. עובדה: הזבנית הבטיחה
לנו את זה באופן אישי. חוץ מזה, כולנו
קוראים ז׳ורנלים ותיכף רואים שזה דיממה.
בערך.
ואז, פתאום מגיעה תצוגה מפאריס, כמו
זו שהגיעה השבוע. ולייתר בטחון עוד
מקדימים לה כמה תוצרים מקומיים מלאים
בפסים וכיודצים והמצאות משונות לרוב,
ואז — בא הדבר האמיתי.
איזה תענוג נדיר! קוים חלקים ללא
דופי. פשטות עד כמה שאפשר כשההמצאות
מתבטאות במיקום של התפרים, לכל היותר.
נפילה רכה, טבעית, והעיקר, השלמות
הזאת בין הבד, והדגם, והגוף הלובש

אותם.
הציגו בוטיקים של אפנה־עילית. בין
הדברים יוצאי הדופן:
ז׳אן פאט ו, שהדהים יותר מכולם ברעיונותיו
(כמו השמלה הצהובה, החלומית,
המעוטרת בנוצות יען, בתמונה מימיס וב־שמלות
שחורות קטנות, עמוקות מחשוף,
שלהם ז׳אקטים קטנטנים. ולכל דגמיו היה
חזה צר כמה שרק אפשר( ,תמונה משמאל).
קאסטילו, שעבד שנים רבות עם לנוין,
זוכר את מוצאו הספרדי ומזכיר אותו בשמלות
תחרים שחורות. הדגם המדהים שלו:
מעיל גבארדין שחור עם משבצות חשבון
לבנות ענקיות, ומתחתיו שמלה התפורה מצירו
ההפוך של הגברדין — לבן עם
משבצות־חשבון שחורות, ענקיות.
מדלן לה־רוש שילחה למסלול מעילים
חלקים ומקסימים, בצבעים שכמוהם לא
ראינו בחיים, כמו שמי פאריס _ תכלת
אפרפר הכי ענוג בעולם. שמלת־חלום שלה

הייתה ממוסלין חום שקוף ומרפרף הנפרש
בכווצים מצווארון מינק באותו צבע. איזה
יופי !
טוב, אז פיליפונה הדהים בעיקר בחליפות
הקטנות שלו, שכולן כמעט עשויות מגברדין,
ושמלות רופפות ומקסימות.
אז מה? לקנות לא נוכל את זה. קרוב
ל־סססז לירות הדגם. אבל ללמוד מזה,
לפחות, נוכל שלושה דברים:
ראשית, שהאפנה העילית האמיתית, בניגוד
לתעשית הסמרטוטים, מצטיינת בדגמים
קלאסיים לחלוטין. כאלה שהיו יפים לפני
5שנים, ויהיו בעוד 10 שנים.
שנית: הדגמים השנה קטנים, רופפים וחלקים
ככל האפשר. הבד הכי נפוץ —
גברדין, אם לא איכפת לך!
שלישית: מי שחושב שבארץ כאן יש
אפנה־עילית — יכול לשכוח מזה. מי שלא
מאמין — שיילך לתצוגה, ויווכח.
תנועה ללא תאונה

איך להיית איש העולס
פשוט ביותר, מתוצרת ביסקויט, אחריו
•שלושה כוכבים של הנסי, אחריו מארטל,
והטוב ביותר, קורבואזייה.
• כדרגת 8 .0 .ביסקויט 32 ,
ל״י, אחריו קורבואזייה, באותו מחיר, וה
טוב
ביותר, רמי מארטן 34 ,ל״י.
• כדרגת ,,נפוליאץ״ :ברוז׳רול
שמחירו 55ל״י הוא הפחות מכולם, אחר-

כך מארטל סרט־כחול, וקורבואזייה־נפולי־און,
בבקבוק מקסים, שחור, אטום ומחוספס.
מחיר כל אחד מהם — 85 ליי! ההבדל
הוא לא בדרגה, אלא בגוון הטעם.

מי שעדיין לא התייאש מחופי־הארץ,
הבחין בעובדה שהקיץ חלף עבר לו,
עננים נראו בשמים, הילדים חזרו ל־בתי־הספר.
העונה מתחלפת /הימים
עוברים /אך הפרחחים לעולם נשארים.
ונטפלים. ומציקים.
אם הם מתעלמים מההנחיות שלך,
את תמיד יבולה להכין לך שמלת״חוף
עם תמרורי־תנועה. זה יסביר הכל, ללא
מילים.
מבינים אותה משתי מגבות אתא
מתאימות. כל מגבת חמש ורבע לירות,
בך שכל השמלה עולה עשר וחצי לירות.
זול מאוד ושימושי עוד יותר. למשל:
על הירד, מימין, מסומן בבירור חניה
אסורה. שידעו. על ירך ימין, ישנה אזהרה
זהירות, סיבוב מסוכן. מותן שמאל
מציינת בבירור — בקרוב הצטלבות. על
החזה מסומן, להמשיד בכוון החץ. ו־מותן
ימין מזהירה: אין כניסה. בחזה
מימין יש לחמשיד להסתובב בכיוון החץ,
אך משמאל — אסור לעקוף!
אם אח י י זה הם לא ידעי איך לנהוג
בך, קראי מיד לשוטר״תנועה הנמצא בסביבה,
כדי שירשום להם ראפורט.

ב ח 1רה אד ה\׳ונ\ל
נדי להיות איש/אשת העולם ׳הגדול צרין
להבין קודם כל במשקאות. אבל לא מלחי
דים את זה בבית־הספר, ובארץ, אפילו
במסעדות טובות, יש בסך הנל שתי הבחנות;
משקה תוצרת־הארץ, ותוצרת־חוץ.
הגיע הזמן למלא באופן־דחוף את החור
הזה בהשכלה. לשם התחלה: קוניאקים.
• קוניאק תוצרת הארץ. להתחיל
מתחתית הסולם: הקוניאק הכי פשוט הוא
מדיצינאל, ובאמת הוא בדיוק טוב בשביל
להחזיק בארון התרופות 5.20 .ל״י.
המקומיים היותר טובים( ,84 :של שטוק),
10.55ל״י. ו־( 777 ראשון־לציון) ,הזול ממנו
בעשר אגורות, והרבה יותר טוב. היקר
מכולם הוא הנשיא( ,כרמל מזרחי) ,א 1
הוא אינו הטוב בכולם, משום •שהוא מאוחסן
בחביות מעץ בוק, לעומת הקוניאק ה׳
ישראלי המעולה ביותר — מקוד, ישראל,
המאוחסן בחביות הנכונות — מעץ אלון,
היחדיות המעניקות את הניחוח הנכון.
באשר לתוצרת־חוץ: ראשית, לידיעת־נזי־שלא־יודע:
בקוניאק יש שלוש דרגות עיקריות;
המסומנות טל פי רוב על צוואר״
הבקבוק: שלשה כוכבים, אחריה 8 . 0
ואחריה דרגת ״נפוליאון״ ,עבור קוניאק!
המאוחסן לפחות 40 שנה.
• בדרגת שלשה בוככים: ה

1#ל יז1

רודי גרנייך עשה זאת שוב. אחרי שהפשיט
אותך בקייץ עד למונוקיני, והעניק
לך את הטריקיני, הוא החליט, לכבוד החורף,
להלביש אותך היטב.
ולא סתם להלביש. השנה תהיי נמר, ברדלס,
ג׳ירפה, או כל דבר טלוא מנומר או
חברבר שתבחרי, העיקר שתראי פראית.
לעונת־המעבר הוא הכין לך שמלות־ג׳ונגל,
עם נעליים תואמות (תמונה מימין),
לחורף־בעיצומו הוא הוסיף להן גרביים,
כפפות וכובעים (תמונה משמאל) ,וזה כבר
באמת מבהיל. עכשיו חסר לך רק דבר
אחד, ואותו הוסיפו הצרפתים, במודעות
שפירסמו השבוע (תמונה למעלה).
הם הוסיפו, כמובן, את הזנב.

11א*^*י

לי • 1 1

במדינה

חי ד ה?

איד למצוא בני זוג מתאימים (לבילוי,
להתכתבות, או למטרות רציניות יותר)

הפ תרון
באמצעות מחשב אלקטרוני.
אי ד?
שלח לת.ד/ 25066 .ג תל־אביב את שמך גילך וכתובתך
בצירוף בול לתשובה.
* מ־אר חוזר תקבל הוראות נוספות, וכן שאלון למילוי
תכונות אישיות, פרטים, ותכונות הנדרשות מבני הזוג.
* שאלונים אלה יוכנסו למחשב, שימיינם, ויתאים לכם את
בן/בת הזוג המתאים ביותר, מתוך כלל השאלונים ו/או
התשובות שנקבל.
* ובהתאם לתוצאות שהמחשב יתן, נקשר אתכם עם בן/בת
הזוג המומלצים ע״י המחשב( .סודיות מובטחת).

גילויים

ע!ד הוד אחד

פרופסור נחום סלושץ הוא חוקר עתיקות
היהודים ובלשן בעל שם עולם. הפרופסור
הישיש ( )94 הוא יליד ליטא שעלה
לגדולה בסורבון של פאריס בראשית
המאה׳ היה שם מרצה ללשונות האשורית,
החמירית, החבשית, הערבית והעברית.
מאז עברו הרבה מים בסיינה ובירקון
ופרופסור סלושץ מבלה את ערוב ימיו ב־בית־אבות
תל־אביבי.
כלי אות ראשונה. כשביקר השבוע
עיתונאי את הפרופסור, לקראת יום הולדתו
ה־ 95 הקרב, מצא את המלומד השב,

העיתונות הגרמנית בהצעות מפתות להשאיר
את החורף הגרמני בבית ולצאת
בעיקבות השמש אל הדרום החמים.
לשבועיים לספרד, למשל. כולל הכל, ב־מאלורקה
— 298 מארקים (כ־ 220ל״י) או
לג׳רבה בתוניסיה — 476 מארקים (.כ־350
ל״י) או דוברובניק ביוגוסלביה — 400

יש כאלה שרוצים להרחיק עוד יותר.
14 יום בקאהיר? 480ל״י.
16 יום בנאירובי? 700ל״י.
21 ימים באיים הקאריביים? 700ל״י.
רק מקום אחד לא כל כך מושך את
התיירים ללבת בעיקבות השמש. זאת היא,
כמובן, ההצעה היקרה ביותר בטווח של

ה $1$6

קיבלת חשבונך לחידוש המינוי, נא 8ר9
אותו בהקדם. עקב הביקוש לעיתון, לא
נוכל לאפשר כל משלוח ללאתשלוס
1 סיפ1ו־של
בי־-011מ1

ישראל
היקרה

מאמר פרסומת בעיתון גרמני מבשר על ״להיט

החורף״ :קרני שמש במחירים הנמוכים ביותר

(למעלה, על רקע?ערות גרמניות המבלות בחופי הדרום) .מפת המחירים למטה נותנת
תעריפון מלא של נסיעות בעיקבות השמש. מדינת ישראל בולטת ביקרותה הרבה.

זהו סיפורה של הצלחה ...סיפורו של אדם
שהצליח בעסקים ובקשרי ידידות עם נציגים
מסחריים בכל העולם, וזאת — הודות לשליטתו
המושלמת בשפה האנגלית שלמד בשיטה אור־קולית
(\ 1,לס 18ז\־ ס 1ס ס \ 0הודות לאפשרו יות
התקדמות שהקנתה לו השפה...

זה יכול להיות גם סיפורה
של ה ה צל ח ה שלך!

ומזמזו*

אפמזו?

גי!£8״65ן80
#ס מ3ו***1ט*זא

;> קורסים לאנגלית, צרפתית, גרמנית
^ ורוסית מותאמים לרמת ידיעותיך,
׳־ למטרת לימודיך ולזמן הלימוד
הנוח לך ביותר...

למד טפהח־יה
ב שי ט ה

ת׳א:הס 2ו]ליד אלנבי[ • דיזנגוף ] 89 בכנר[
סני פי ם: רמת גן טל • 723466 :ר חו בו ת
ר מל ה • חו לון • חדרה • נתניה • הרצליה

מי שהיה פעם יו״ר הברית העברית העולמית,
שקוע שוב במחקריו הבלשניים.
במחקרים אלה העלה סלושץ השערה
מקורית: אמיל אדוארד שארל אנטואן זו׳
לא, הידוע יותר כאמיל זולא, אינו אלא
בן העם היהודי.
הסופר הצרפתי הגדול, שהתפרסם בנינה
וז׳רמינאל שלו ובאני מאשים! בפרשת דריי־פוס,
אמנם מת ב־( 1902 בגיל )62 כצרפתי.
אבל — השם זולא.
סלושץ, היודע כי זולא הוא בנו של
מהנדס איטלקי שהגר לפאריס, העלה את
ההשערה בקשר לסבו של זולא. זה היה
יכול להיות יהודי מארוקאי בשם אזולאי
ובנו, או נכדו, פשוט השמיטו את האות
הראשונה והאחרונה של השם היהודי, לפני
שקיבלו על עצמם את הדת הנוצרית.

תיירות

לאבל 3ך מו שך
-הסברה בעי־מ

הסתיו הגיע והחורף הקר מתקרב לגרמניה,
כמו בכל אוקטובר מלאה גם החודש

5000 קילומטר ממרכז אירופה: נתניה, ישראל
— 14 יום עבור 1127 מארק (830

ה חי
• היו ימים. בתל־אביב עקרו אנשי
שירות הטלפונים את תא הטלפון הציבורי
שהותקן בבית־מישפט השלום הישן לפני
שלושים שנה, מצאו מתחת לתא מטבע
שני מא״י (מיל ארץ־ישראלי) ,ששימש עד
שנת 1939 כאסימון, קופסת סיגריות סימון
ארצם מצריות ופקודת־מעצר חתומה על־ידי
שופט השלום הבריטי הדאשי בתל־אביב,
פלשתינה (א״י).
£שלוש לידות כדירה: בבאר־שבע
גילה מחקר לייעול הגבייה בעירייה
המקומית כי גביית שטר שלא נפרע על־׳
סך 88ל״י דרשה 55 פניות ואמצעים
משרדיים ומינהליים, שעלו 264ל״י, מבלי
שהוצאת סכום זה הבטיחה את גביית השטר.
העולם
הזה 1518

ט״ יו **1
גגוי

לאות הוקרה על קבלת ה פני ם הגלהבת
בישראל לסכיני גלות דיפלומט החלי טה
חב׳ שפילד על מבצע פ ר סי ם ענ ק שבו
יוגרל בכל יום שעון טי סו זהב!
תנאי ההשתתפות:
.1כתוב שמך וכתובתך על גליון נייר.
.2ציין שם אחד של דיפלומט זר המשרת בישראל.
.3צרף 2עטיפות פנימיות ריקות (מנייר השעווה) של סכיני גלוח
דיפלומט, ושלח אל ״מבצע דיפלומט״ ת. ד ,7095 .תל-אביב.

קדה־ז) ,

החל מיום א׳ 9.10.66 יוגרל בין המ שתתפים מדי יום ביומו (פרט ליום
ו׳) שעון זהב טיסו עם תעודת אחריות בינלאומית!!! שמות הזוכים
לשבוע הראשון יפורסמו כבר ביום .14.10.66 כל אחד יכול לשלוח מספר
מעטפות בלתי מוגבל. כל מעטפה נוספת מגדילה א ת סיכויי הזכיה.
ההגרלה תערך בנוכחות עורך דין, נציג חב׳ שפילד, ומשרד הפרסום.

( 88818140!$ 110.ש 33₪

קולנוע סרטים גוויות בצמרת
האוסקאר

(אלנבי,

תל־אביב;

ארצות־

הברית) פראנק פיין הוא מין בעל־מום.
אין לו מצפון, ואין לו רגשות. הדבר היחידי
החשוב לו הוא ההצלחה, עם כל
היגוארים, היאכטות והחיילות שהיא מביאה
עמה. הוא משתמש בגברים ובנשים כמו
בסמרטוטים וזורק אותם לאחר השימוש.
הוא לא אוהב איש. הוא מתייחס אל
אשתו כמו אל פילגשיו, ואל פילגשיו כמו
אל משרתיו. הוא מתחיל את הקריירה שלו
בתור מוביל עגלות קטן, בחנות ענקית,
ומגיע אל הצמרת ההוליבודית בדרך רצופה־גוויות.
כולם
שונאים אותו ומחכים שהצדק ינצח
אותו, והצדק, המנוהל על־ידי בני האדם,
באמת מנצח.
בלי קווים עדינים. לזכותו של פראנק
פיין, הכוכב המפורסם, או לזכות יוצריו, אפשר
לומר שלא הוכנסה בו יותר מדי פסיכולוגיה,
וסיפורי ילדותו הקשה די מובלעים.
לחובתו יש לאמר שהוא לא צוייר במכחול
דק, אפילו לא בעט גלובוס, אלא במברשת
סיידים. הוא גס, מסורבל, חדגוני, ללא
שום קווים עדינים מיוחדים.
אלקה זומר, אשתו הניבגדת, לא השתנתה
מאז הסרט האחרון שלה, והמונולו־,
גים ששם התסויסן בפיה, עושים ממנה
סיפוס של אשה משכילה שסיימה בהצלחה
את בית־הספר העממי, ויודעת להגיד מק־יאבלי
בלי שגיאות.

נויפגש בי ער

בפיקניק של העולם הזה -נוה הדש
אב ה שתתפת בפיקניק שנערך כשנה שעברה, ביערות ״שוויצריה
הקטנה״ על הכרמל, תרצה כוודאי לשוב ולחדש את החוויה
החברתית הנדירה. אם לא היית -בוא עם ידידיך וכני־ביתך
למיפנש־הרעים החדש של חברי התנועה ואוהדיה.

המיפגש יהיה מוקדש לבילוי ולנופש ביער, להופעת אמנים
בתוכנית עשירה, ולשיחה בהשתתפות ח״כ אורי אבנרי על
פעולותינו בשנה הזאת.
הפיקניק יתקיים ביום ה 6 /
באוקטובר (חג שמחת תורה).
המשתתפים, שירצו להגיע למקום
כמשותף, ייפגשו כשעה
10.30 כבוקר כסוף אחוזה, ליד
התחנה הסופית של קו 21בחיפה.
נקודות־היציאה
במרוכז:
מירושלים: בשעה 7בבוקר, ליד ה־גמנסיה
העברית ברחביה.
מרחובות: בשעה ,7.15 בקרן הרחובות
הרצל—בנימין (מול גן־העיר).
מנס״ציונה: ב־ ,7.20 ליד תחנת אגד.

מראשץ״לציון: בשעה ,7.30־ ליד
קולנוע תפארת (מול התחנה המרכזית).
מתל״אכיב: בשעה 8בבוקר, מכיכר
מלכי ישראל.
מרמת״השרון: בשעה ,8.20 במרכז,
ליד בנק לאומי.
מנתניה: בשעה ,9ליד קולנוע
מגדלור.

מכאר״טכע: המעוניינים בהסעה,
מתבקשים להתקשר לטלפון ,4757 באר-
שבע.

בעלי־רכב, שיש כרבכם מקום
פנוי, מתבקשים לאסוף משתתפים,
כמקומות־הריבוז הנ״ל.

ציודחיוני: אוכל, שתייה, כלי־נגינה ומצב־רוח מרומם.
הסרטה דון ס רוונ ט ס
מיגואל דה־סרוונטם זוכה עכשיו לתשומת
לב מלאה מצד הקולנוע. בצד אחד של
ספרד מצלמים כבר מזה כמה שנים את
דון קישוט שלו, ובצד שני של ספרד עובדים
עתר, על כיפור חייו של הסופר עצמו.
ולסרוונטס ברוך השם לא חסרו חיים,
ובחיים שלו לא היו חסרות הרפתקאות
בשביל למלא כל סרט הרפתקאות גדול,
עם הרבה ניצבים ומסך רחב.
עשירה ומקולקלת. הוא השתתף בקרב
של לפאנט, ואיבד שם את ידו האחת,
אחר כך הוא הזר לספרד ונתפס שם על־ידי
פירטים, הוא נלקח על־ידם בשבי, ואחר
כך נקנה מהם, על־ידי אנשי־דת.
הוא חזר לספרד, חי בעוני נורא׳ ונאלץ
לחזור לצבא, בדי להילחם ולהרוויח בסף,
ורק לאחר כל זה, יכול היד, לנוח קצת,
ולכתוב את דון קישוט שלו.
חוץ מכל זה הוא היה משוגע על נשים,
ובמיוחד על נשים יפות, ולכן השיגו לו
את ג׳ינה לולוברג׳ידה. היא תהייה וונציאנית
עשירה, ומקולקלת, והוא יצטרך לסבול
אותה במשך כל הסרט.
דון קישוט עצמו יהיה הורסט בוכהולץ.
יש לו כבר נסיון בדברים היסטורים נוסת
אמריקה. הוא שיחק את מרקו פולו בחיי
מרקו פולו, ואת המרגל מאמריקה באהבה.
בעצם אלן דלון היה צריך להיות מרקו
פולו. לצידה של יונה לוי. אבל הדבר
בוטל והורסט בוכהולץ בא במקומו.
אחר כך הוחלט לעשות מאלן דלון סר־וונטס,
אבל אלן דלון היה עסוק מדי, וכיוון
שהורסם בוכהולץ כבר מילא את מקומו
פעם אחת נתנו לו לעשות את זה שוב.
סרוזנטס בוודאי לא יהיה מאושר מד,סונר־פליי־בוי
שיעשו ממנו. אבל מי שואל אותו
בכלל?

תדדיה

ב־ 2 0בספטמבר,

יפתח י

טלביזיה

6חדשים — כולל תיקונים
אין צורך בידיעות קודמות

מעבדות מש ו
פרטיבז ווז1־ושנזרז 3-3 :ו ב 3ודן ו

ג חנ סי ה ט כני ת
1יזר*נ 3ס ד

בדורהרעם (אוריון תל־אביב) ג׳יימס
בונד הרביעי. כל הכרטיסים אזלו. מי שמנסר׳
לברר מתי ישובו למכור אותם נתקל
בתשובה גסת־רוח ומחוצפת של הסדרנים
ומוברי־הברטיסים.
פורטונה (מוגרבי, תל־אביב) משפחה
של עולים׳ בדימונה, שואפת לצאת מהחור
בו היא נמצאת, בעזרת שידוך טוב שיסודר
לבת הצעירה. הבת הצעירה מתאהבת
בצעיר לא יהודי חסר כסף ומקלקלת
למשפחה את התכניות. סרט שיש בו
יותר מדי נושאים. יותר מדי השפעות,
ועלילה לא די הגיונית ולא די מגובשת,
אך יש בו, לעומת זה גם תיאור די מעניין
של חיים ללא כסף, בדירה קטנה וצרה׳
תחת מרותו הבלעדית של האבא,
המולך על הכל בעזרת מוסכמות, ואמונות
טפלות מימים עברו.

אלקה זומר כ״אוסקר״
מקייאבלי בלי שגיאות

תמרורי
^ נדרם למוות. על־ידי הרכבת ב־קירבת
התחנה בירושלים, המהנדס הירושלמי
הוותיק ונשיא אגודת הממציאים אברהם
מאיר קנטורוכיץ .63 ,המהנדס
יליד ירושלים, היד, בגיל 17 הלבלר הראשי
של מינהל הכיבוש הצבאי הבריטי בארץ־
ישראל, והיה לאחר מכן ממייסדי הסתדרות
פועלי הרכבת (שהיתר, אחד האיגודים המקצועיים
הדו־לאומיים המוצלחים בארץ).
הוא הקים בירושלים חברת בניין עם הון
ערבי ועברי לשם פיתוח הארץ לטובת
שני העמים והתפרסם יותר מאוחר בר,מ־צאותיו
(אחת מהן: מיקלט־בפני־הפצצות
מיטלטל) ובמלחמותיו למען זכויות האזרח
(כגון הדרישה לביטול אפשרות המאסר
של בעלי חוב).
* נחוג. יום הולדתו ה־ 60 של המלחין
הרוסי דימיטרי שוסטקוביץ /ההולך
ומחלים מהתקפת־לב.
המלחין, שחיבר לאחרונה
את הסימפוניה
באבי־יאר, לזכר
שדה־הרצח של
יהודי קיוב, היה
מנודה בימי סטאלין,
שתעב את יצירותיו
המוסיקאליות (״זה
סתם רעש, זד, בכלל
לא מזכיר לי
מוסיקה!״).

* נתמנה. ל
שוסטקוביץ׳
עוזר
ראשי לסגן
שר־ד,בטחון, הכלכלן
הצעיר ב רו ךברק 38 לשעבר איש
משרד החוץ בוושינגטון ומיוזמי מרכז
ההשקעות של משרד האוצר. מינויו של
ברק (שהוא המחבר של המחקר על החדירה
הכלכלית של גרמניה למזרח התיכון, מביס־

מרק עד אדנואר) מחזק את הצמרת הכלכלנית
של משרד־הבטחון. סגן השר, ד״ר צבי
דינשטיין, היד, המפקח על מטבע־חוץ באוצר:
מנהל המשרד, אלוף־משנה משה
קשתי, היה סגן מנכ״ל לכספים ומשק.
המישנה החדש למנהל הכללי, עמנואל שרון,
היה סגן נציב מס־הכנסה.
נתמנה. לראש מינהל חקר הימים
והאגמים במשרד ראש־ד,ממשלה, אלוף יוחאי
בן״נון ,42 ,לשעבר מפקד חיל־הים
ואדריכל ימי לפי מקצועו. בן־נון, הקצין
היחידי בצד,״ל שהוא גיבור ישראל (על
הטבעת אניית המלחמה המצרית המלך פא־רוק
בסתיו )1948 הוא יליד ירושלים, ממפקדי
הפלמ״ח הודתיקים ונפצע בקרבות
ירושלים.
+נתמנה. למנהל האגף התעשייתי
של המשכיר המרכזי

אלוף כדטה גורן,

.45 האלוף, שהיה ראש אגף האפסנאות ב־צה״ל
והנספח הצבאי הראשון בתולדות
צד,״ל שהיד, בעל דרגת אלוף (עת מילא
את התפקיד בלונדון) ,יפקד בחברת הענק
ההסתדרותית על 12 מפעלים.
העולם הזה 1518

דונקים את האשננזים כשיורם גאון היה בארץ, השתגעו אחריו
כל הבחורות. היה לו קול עמוק ונעים,
ועיניים חמות ועצובות, והוא היה נמוך
ורוה, ונראה קצת חולני, וכל אחת רצתה
לקחת אתו תחת חסותה, ולהגן עליו.
הוא היה שנה וחצי באמריקה, השתלם
שם, וחזר מושלם לגמרי. גבוה, חסון,
שרירי, עם עיניים יותר עירניות, וקול
יותר נעים.
ואם הבחורות של הארץ מאוכזבות, ליורם
זה לא איכפת. הלב שלו מלא עכשיו
באהבה אמריקאית, שחרחורת, נחמדה. הוא
כותב לה כל הזמן, ומחכה שתבוא הנה.
השינוי הגדול שחל בו לא הפריע לו
בעבודה, להיפן. הוא רק הגיע ארצה, גו״
דיל! רק הסתכל עליו, והחליט זהו זה.
הוא יקבל את התפקיד הראשי בקזבלן.
בעצם, התפקיד הראשי בקזבלן חיה שמור
כבר לאייק איינשטיין. החוזה איתו
כמעט נחתם. כולם כבר ידעו שהוא הכוכב
של המחומר, והתפקיד נלקח ממנו ברגע
האחרון, מתחת לאפו, ביום השישי בצהריים
נחתם החוזה עם השחקן החדש.
כל זה קרה לא מפני שאריק איינשטיין
זמר פחות טוב, או פחות מושך מיורם.
זה קרה רק מפני שיורם הוא ספרדי, ואריק
הוא אשכנזי, וגודיק לא הסכים שאת תפקיד
הספרדי בקזבלן ישחק אשכנזי.

סטריפטיז ע שמפניה
הוא כבר בן שנה. ילד גדול. ולכבוד זה עשו לו יומולדת.
ביומולדת שלו הדליקו הרבה נרות. אכלו עוגה גדולה, עם הרבה
קרם. והמון נשים, בשמלות־ערב ארוכות, וגברים, בחליפות הדורות,
התנשקו לכבודו, והתחבקו לכבודו, ורקדו לכבודו. הוא לא התקלקל
מזה. כי הוא כבר מקולקל.
כל מי שבא לחגוג את יום ההולדת של הדיסקוטק של פרד־ריקה,
נתקל קודם כל במקלחת של מים קרים. השעה היתד,
שתים־עשרה וחצי בלילה. המסיבה רק התחילה. האנשים הראשונים
נכנסו פנימה רטובים, וחשבו שזוהי מין קבלת־פנים כזאת. אבל
אחר־כך, כשפרדריקה טענה שהיא משקה את האורחים שלה
בשמפניה, ולא במים, יצאו כולם לראות מאיפה באה המקלחת.
הסתכלו למעלה, לשמיים, וראו שאף אחד לא מוריד משם גשם.
הסתכלו קצת יותר למטה, מתחת לשמיים, וראו גברת שמנה, עם
מעט שערות והרבה בשר, עם תחתונים נהדרות וחזיית־ענק, עומדת
עם קומקום גדול, וקוראת לבעלה :״נו, תביא כבר את המים.״
היא כעסה שהעירו אותה מן השינה.
אחרי שהאורחים התייבשו, נכנסה המסיבה לעיצומה. כולם
רקדו ריקודים סוערים, האחד על הרגליים של השני. אחר כך ירדו

״אני חושבת שיצאו מכאן איזה עשרה זוגות נשואים,״ היא
סיפרה בגאווה ,״איזה עשרים זוגות גרושים, ואיזה חמישים
רומנים. היו כאן המון אהבות מטורפות, והמון מריבות מטורפות.״
הערב הכי שערורייתי שעבר על הדיסקוטק, לפי דבריה, היה
הערב בו היכר, כוסי את ידידתו בנפש, נעמי אדווה, ואיים,
בתור עונש, לשבור עליה את כל הדיסקוטק של פרדי.
הערבים הכי משוגעים, לפי דבריה, היו הערבים בהם השתוללו
בדיסקוטק הטריו אתנה מיוון. הם הגיעו אליה כל בוקר בשעה
ארבע, ובשעה חמש היו כבר ערומים כביום היוולדם. לאחר
שביצעו סטריפטיז מרתק. ומכל הערבים שהם ביצעו שם, הערב
הכי מרתק היה הערב בו הם התפשטו התפשטות מיוחדת, לכבוד
הזמר שחקן דני קיי.
הערב הכי עליז של הדיסקוטק היה הערב בו הוחלט שאחת
מהבחורות תעשה סטריפטיז אמנותי בפני הקהל. הבחורה, נערה
צעירה בת ,22 הסכימה, אבל ביקשה שיעשו לד, לפני זה אמבטיה
של שמפניה. היא הבטיחה להוריד כל בגד שירטב.
בסוף, לא ידוע איך, אבל כל הגברים החזקים והאמיצים של
הדיסקוטק לא הצליחו להרטיב שום דבר חוץ מאשר את חולצתה,

ממית הסוהר
ומסית החודים
כשעורך־הדין אלימלך דוידסקו נעצר
באשמת מעילה, רעשה כל חיפה, ובעיקר
אשתו של הנאשם. כשעורך־הדין דוידסקו
נשפט והורשע, התעצבו כל ידידיו, ובעיקר
אשתו. כשעורך־הדין דוידסקו נלקח לבית־הסוהר,
התרחקו ממנו כל ידידיו, ואשתו
התגרשה ממנו.
היא התחילה לעבוד, הצליחה בתפקידיה,
והפכה במשך הזמן פקידת קבלה ראשית
באל־על.

באותו הזמן חיתה לה בעיר תל־אביב
אשד, צעירה, שהיתר, נשואה לבעל חנות־בדים
בתל־אביב״
האשד, הכירה את עורך־הדין דוידסקו מזה
זמן רב. הם היו ידידים טובים ולא יותר,
אבל בתקופה שבה הוכנס עורך־הדין לכלא,
הוכנס בעלה למחלקה פסיכיאטרית.
האשד, חידשה את קשריה עם עורך־הדין,
וחידוש הקשרים הללו הביא לנשואין בין
השניים. נשואין דרמתיים שנערכו בבית־הסוהר.
בינתיים
השתחרר עורך־הדין מבית־הסוהר,
עזב את עריכת־הדין ופתח בית־מסחר גדול.
מאז עברו שלוש שנים. לפני כשבועיים
נפרד הזוג החדש. אשת עורך־הדין, שהיתר,
בעבר אשתו של בעל חנות־הבדים, נראית
שוב בחברתו של בעלה, שגמר בינתיים
את הטיפול בבית־החולים.

אהבות
ח תי ת הסיכה
ליהוא איכילוב, האיש שעמד לשאת
את הדודנית של מלכת אנגליה, התחתן עם
בת־ישראל פשוטה, ועכשיו הוא לא מצטער
על זה. לפני חודשיים נולד לו בן, מאשתו
הישראלית.
הדודנית של המלכה, ג׳גיפר מריל
בואם ליאון, גם היא לא מצטערת על
ביטול הנשואין הללו. ממילא מלכת אנגליה
לא יכולת היתה להשתתף בהם, משום
שהיא פרוטסטנטית, ולא יכולה להשתתף
בחתונה של יהודים. כך לפחות מסבירה
הכלה.
היא חיתה זמן מה באנגליה, אבל הזב־רונות
מישראל לא הרפו ממנה, ולכן היא
חזרה ארצה. עכשיו, למרות השם הארוך
והמפואר שלה, ולמרות הייחוס הגדול שלה,
היא עובדת בתור פקידה בחברת יבוא ויצוא.
היא היתה אמנם קודם דיילת ב־אל־על
אבל זה נמאס לה.
וכדי לא לפגוע במסורת הישראלית שלה,

שר היה למצוא את כולם. ומכולם הכי בלטה שם
במכנסיים מלאות עיגולים, ובפנים זוהרים ומבריקים (מימין) .התחר־

תה איתה, בהצלחה לא מועטת, דליה דהס, ששוחחה במשך רוב
זמן המסיבה עם הבמאי ליאונרד שח (בתמונה באמצע) .ולא
פחות משתיהן בלטה היפהפיה יהודית פדרמן, בתו של המלונאי
יקותיאל פדרמן( ,בתמונה משמאל, עם נחום רז, ומשה ינוקא).

למטה להינפש, האחד על הברכיים של השני. אחר כך שוב עלו
לרקוד, ושוב ירדו להינפש. ובתי־השימוש היו מלאים זוגות
בדרגות נישוק שונות.
דוה סגל טען שזוהי מטיבה בשביל אותם אורחים שלא
משלמים אף פעם. וכששאלו את פרדי למה היא לא מכינה איזה
אטרקציה לכבוד האורחים שלה, למה היא לא יוצאת, למשל,
ערומה מתוך עוגת־ענק, או מוציאה מישהי אחרת משם, היא ענתה
שכבר נמאס לה.
״אני לא יודעת למד״״ היא אמרה ,״אולי בגלל כל התנועה
והרעש שמסביב, אבל אני התחלתי להתעייף, עכשיו אני הרבה
פחות אקטיבית ממה שהייתי פעם.״
אחרי זה היא התיישבה על כסא, מחתה את פניה במטפחת,
וכמו אמא טובה החלה להעלות זכרונות מעברו של הדיסקוטק שלה.

למרות שהם שפכו עליה ארבעה בקבוקי שמפניה, שנקנו בכסף
מלא, אצל פרדי. היא הורידה את החולצה, ואחרי שהתברר שאין
מה לראות שם, היא לבשה אותה בחזרה. אבל בכל זאת זה
היה עליז.
לפרדריקה עצמה, באופן אישי, היו כמה ערבים מאושרים מאוד,
בהם היא קיבלה הצעות־נשואין מיוחדות במינן. הצעת־נשואין
אחת היא קיבלה מאחד משחקני פורגי ובס. שתי הצעות־נשואין
אחרות היא קיבלה משני צעירים אמריקאיים נחמדים, ואת כל
השאר היא קיבלה מסתם בחורים פשוטים.
חוץ מזה היא קיבלה במשך כל השנה הזאת, ללא הפסק, זרי־פרחים
מאנשים אלמוניים, אבל היא כבר לא מתרגשת מכל זה.
״אני חושבת שהתעייפתי מזה, במקום כזה, עם עבודה כזאת,
הקסם של הפלירטים הקטנים נאבד.״

יום הולדת בדיסקוטק
השורפת בחור תל־אביבי אחד הסתובב לו בי־ם־
השבת על שפת־הים, כשידו הימנית מנסה
לכסות, בכל כוחה, את כתפו השמאלית.
הוא פגש שם את ידידו התל־אביבי, שהסתובב
שם בבגד־ים אדמדם, יפה, וידו
השמאלית מנסה לכסות, בכל כוחה, חתיכה
מהבטן שלו.
שניהם פגשו ידיד שלישי שלהם, עם יד
על הצוואר, וידיד רביעי עם יד על רגב.
הם הסתכלו בתימהון האחד על השני וניסו
להסביר האחד לשני, מה קרה לידיים שלהם.
האחד אמר שיש לו כאב־בטן. השני אמר
שיש לו כאב בגב, והשלישי אמר שיש לו
הרי האהבה השניה שלה, מאז ליהוא, היא
בנו של סלים ג׳ 1רי, קבלן־בניין בן .40
ואם היא תתחתן איתו, או לא תתחתן
איתו — האמא שלה עומדת להגיע ארצה,
לבדוק אותו, כדי לתת את הגושפנקה
המלכותית לאהוב השני של בתה.

דיצה חגם,

הקשנשוס. וכשארבעתם הורידו את ידיהם
מעל גופותיהם, התברר שהם נושאים עצמם
סימנים עמוקים ויפים, של כוויות סיגריה.
התברר שהכל קרה להם בגלל נערה שנקרא
לה כאן מיה. מיה ישבה לה בכסי ת
בקיץ, וקיבלה ברצון רב את חיזוריהם של
גברי כסית. הם היו באים אליה הביתה,

נכנסים למיטה שלה, ושם, מרוב התלהבות,
היא היתד, מכבה עליהם סיגריות.
בקיץ זה היה די לא נעים, כי קצת קשה
להסתובב בים, לשחות ולרוץ עם יד על
הראש־הגב־הכתף־הבטן, ולכן הם התחילו להימנע
ממנה. אבל עכשיו, כשהחורף התחיל,
הם אולי יסכימו לשוב אליה.

אוסף היהלומים

אני מצטערת. אבל יש לי שוב חדשות מ מריד! וו 5ס ן. אמנם רק לפני חודש כתבתי
עליה, כשהיא התחתנה, אבל מה אני יכולה לעשות, שעכשיו כבר עבר חודש, והיא התגרשת.
כל מה שנשאר לה מהבעל שלה, שהיה צרפתי צעיר, עשיר ונחמד מאוד, הוא יהלום אחד,
כחלחל. זה מספיק לה.
כי מה שחשוב למריה וונסן יותר מהגברים שמהם היא נפרדת, זה היהלומים שלהם,
שנשארים אצלה.
כי היא משוגעת על יהלומים. כל מי שרוצה לחזר אחריה, או לאהוב אותה, או
להתחתן איתה, לא חשוב מה, צריך להפקיד אצלה יהלום אחד לפחות. וככל שהיחס שלו
אליה יותר רציני, היהלום צריך להיות יותר יפה.
לכן, בן כל היהלומים שיש לה, היהלום הכי גדול הוא היהלום הצהבהב של מיקי
הארגיטי, והיהלום הכי יפה הוא היהלום הכחלחל של בעלה האחרון.

סופר

1ם! רמו ופר
פרו

5רמה-שרו
ם 1פר פרם
רפרמה-ש
2רפ ם1פר
ם 1פר
פרמה-שר
ופר פרסו
ה-שרפמו
ופר פרם1
*רמח-שר
רפ סופר
פרמה-ש
פר פרמו
שרפ ם ו1
ברמח-ש
־ 3סופו
ם ופרפו
פח-1שרד
ם 1פרפ
1רמח*1- 31ם1ס פרמה-ו
סופר פ
ו-שר 3
ר בר

131
\1פר

א שר

דמו
פ רו

פרפ

בעיית ויאט־נאם אינה רק הבעיה הראשונה העומדת על סדר־היום
של העולם. היא הפכה כמעט הבעיה היחידה. העולם כולו, הממשלות
כולן, דעת־הקהל כולה, עוסקים בה ללא הרף. כל נקיטת עמדה מצד
ממשלת ישראל תמשוך אליה תשומת־לב עולמית.

1פ ם

פדמ7

פר פ1
שרפ פרמח
! 37ם! 1ם1פר מחש 1ם1פר פרמח
עד 3ס׳
ר פרמו
סופר
.זה-שרו 1פרפר1 סופר
11310 פרמה שרפ סופר
ראיתם

*סופר של פלדה
סופר של צפוי
סופר של גילוח

בתערוכת

שטיחי כרמל
מעתה להשיג בחנותנו
״ שבךשטיחי

החדשה

רחוב

בן־יהודה

242

תל־אביב

טלפון 441229
(מול קולנוע תכלת)

למשרד נסיעות ותיירות בעיר יחייט

ד דו וטי

מורי דרך מו ס מ כי ם בעלי רשיון נ היג ה
(לפחות מוני ת) ידיעת השפות אנגלית
הכרחית רצוי גם צרפתית או גרמנית.
נהג בעל רשיון ל או טו בו ס ה מעונין בעבודה
קבועה עם ה שקעה על ב סי ס של שותפות.
ידיעת שפה אנגלית או גרמנית הכרחית
מגורים במקום הכרחיים.
בפרטים נא לפנות לת.ד ,136 .תל־אביב עבור ״תיירות״

חשוב גוגזאגז זזבויבות
^ והי התשובה המופרית. נוספים עליה שיקולים נוקשים ומוחשיים בשטח המדיני.
ו ישראל איננה אי בעולם. כל דבר הנעשה בעולם משפיע עליה במישרין — על מצבה
הבטחתי, המדיני, התעמולתי.
יש אזרחים שאינם תופסים זאת, משום־מה. לרבים מהם נדמה כי ישראל יכולה לחיות
לה באי מלאכותי, מרוכזת כל־כולה בבעיותיה הקרובות. אין אשליה מסוכנת יותר.

לגילוח חלק
באמת

(המשן מעמוד )13

ויאט־נאם. אין חיילים זרים בצד אחד. בצד השני לוחמים עתה כמעט רק חיילים זרים.
על שיטות־הזוועה של המלחמה אין מדווחים רק הכתבים הרוסיים או הצרפתיים. הכתבים
האמריקאיים (הפועלים לפי מיטב המסורת של העיתונות החופשית, מדווחים עליהן בגלוי־לב).

תמיכה במדיניות ג׳ונטון תקרב אותנו לממשלת וושינגטון — ותבודד אותנו בעולם כולו.
היא תשים לאל כל תקווה להתקרבות לברית־המועצות
— אולי לשנים רבות. היא תשניא
אותנו על צרפת, הרואה בפרשה זו עניין
של יוקרה אישית לדה־גול( .נדמה שזה הגורם
היחידי המעכב עדיין בעד ממשלת
אשכול מלמכור את עצמה לאמריקאים ב־נזיד־עדשים).
גרוע
יותר: תמיכה כזאת תרחיב את התהום
הפעורה בינינו ובין העולם האפרו־אסיאתי.
הוא יזהה אותנו לא רק עם המחנה
המערבי, אלא עם המגמה העכורה ביותר
במחנה זה.

ובעיקר: תהיה לדבר השפעה
קטלנית על כל סיכוי לשלום יש־ראלי-ערבי.
השיחות
שהיו לי בשבועיים אלה עם
אישים ערביים (עליהן אדווח לחוד) חיזקו
בלבי את הרושם כי המכשול העיקרי לשלום
הוא כיום אמונת הערבים כי ישראל
היא באמת מכשיר עיוזר בידי המערב, חרב־להשכיר
של האמריקאים. תמיכה במדיניות
האמריקאית בוזיאט־נאם תשריש עמדה זו
סופית.
סיכומו של דבר: ישראל לא תהיה בת־ברית
של אמריקה, אלא גרורה עלובה. גרוין

שלא יהיה לה עוד סיכוי לנהל מישחק
עצמאי בעולם, שאיש לא יהיה עוד מעוניין
בה, ושהאמריקאים עצמם יתייחסו אליה בזילזול. מחירו של גוף כזה בשוק העולמי — אפם.

הו צ׳,

()1946

דעת־הקהל המתקדמת, זו שמילאה תפקיד כה חשוב בהקמת המדינה,
תפנה לה סופית עורף. דעת־קהל זו שקולה, בחשבון הבטחוני של
ישראל, כנגד מאה הטיבות.

הבלוף של שדיירי
^ חזור לשיחתי עם השגריר. היא נמשכה כשעתיים. בסיכומה הבטחתי שנפעל להקמת
תנועה ישראלית למען השלום בוויאט־נאם, וקבענו נוהל לחילופי־אינפורמציה סדירים.
אך כשאני מסכם את השיחה, נדמה לי שהדברים שלא נאמר׳ אינם חשובים פחות מן
הדברים שנאמרו.

עצם הסכמתו של השגריר לקבל לשיחה רשמית אזרח ישראלי, שהוא
גם עתונאי וגם חבר־פרלמנט, מעידה על כך שאין כל הסתייגות מצד
האנוי, או מצד חזית־השיחרור של דרום ויאט־נאם, כלפי ישראל.
השיחה עצמה חיזקה רושם זה, לא רק בתוכן הדברים שנאמרו, אלא גם בסיגנונם. לגבי
ויאט־נאם, ישראל היא מדינה בכל המדינות. לוחמי השיחרור רוצים בידידותו ובעזרתו של
העם הישראלי כמו של כל עם אחר.
פירוש הדבר, כי אין שמץ של אמת בהתיימרותו של אחמד שוקיירי ומרעיו. המעמידים
פנים כאילו קיבלה ממשלת האנוי את עמדתם (שלא לדבר על הידיעות המגוחכות כאילו
אנשי האירגון של שוקיירי מתאמנים אצל הוויאט־קונג ).לוויאט־נאם אין כיום כל חשק
להתערב בסיכסוך הישראלי—ערבי.

תהיה זאת איוולת שאין גרועה ממנה אם נחמיץ הזדמנות זו לקשור
קשרים וליצור יחסי־ידידות עם מייטטר העומד למלא תפקיד השוב
ביותר בדרום־מזרח אסיה, והעשוי בבוא העת לגשור גשר בינינו ובין
פין ו/או ברית־המועצות.
אגיד כאן לגבי ויאט־נאם, את אשר אמרתי בשעתו לגבי אלג׳יריה: השעה הנכונה לקשור
קשרים עם אומה רחוקה היא כשזו נמצאת בצרה, כשהיא זקוקה לעזרה מדינית ומוסרית,
כשלבה יכיר תודה עמוקה לכל גילוי של עידוד וידידות.
החמצנו הזדמנות זו לגב־ אלג׳יריה, למען צרפת. כיום נותנת ממשלת אלג׳יריה יד לצרפת,
ושונאת אותנו.

האם נחזור על שגיאה זו עד בוש? האס נשניא עלינו כיום את האנוי,
למען אינטרס אמריקאי חולף? האם נקשור יחסיס עם ממשלת
קוויזלינגים בסייגון, שאיש לא יזכור את קיומה בעוד חמש שנים?

גזו ציי נזין ובן־גוריון
ך* שבוע נתגלה לראשונה כי ערב קום המדינה נפגש דויד בן־גוריון עם הו־צ׳י־מין.
( | בן־גוריון עמד בראש היישוב שלחם בבריטים. הו־צ׳י־מין התכונן לפתיחת מלחמת־השיחרור
נגד צרפת.
המנהיג הוויאט־נאמי האמין כי יש קשר הדוק בין שתי מלחמות־השיחרור. הוא סבר שהן
שתי גזרות בחזית אחת. לבן הציע לבן־גוריון הצעה מהפכנית: להקים על אדמת ויאט־נאם
ממשלה ישראלית גולה, לניהול המלחמה נגד הבריטים.
שיחה זו מעידה כאלף עדים כי המנהיג האגדתי של ויאט־נאם הלוחמת, העומד גם כיום
בראשה, היה ידיד ישראל עוד לפני הקמת המדינה. ידידות זו עדיין לא פגה.

האם נהרוס אותה עתה, בקלות־רעת ובצרות־אופק, כשנצהונו הסופי
שד הו־צ׳י־מין שוב אינו אלא שאלה של זמן?
העולם ווזה 1518

ספרים
מקור
פ רנ קו פאסארא
ממאדריד עד ברלין

(נזאת ישראל

צנטנר; הוצאת הנזזזבר; 303 טס ),כבר
עברו שלושים שנים מאז היו גרנקה וגואדל״
הארה בחדשות. הסיסמה נו פאסאראן* לא
עזרה הרבה למגיני הרפובליקה הספרדית
ופרנקו ניצח לאורך כל הקו.
זה בכל זאת לקח לו, כידוע, כמעט שלוש
שנים ואת מלוא העזרה של היטלר וסוסו־ליני.
כי למול פרנקו עמד לא רק צבא
הרפובליקה אלא גם 40 אלף מתנדבים
מכל קצות תבל, אנשי הבריגדות הבינלאומיות,
שחשו לעזרת ספרד.
״חניתא יותר חשובה:״ בין המתנדבים
בלטו 400 ארצישראלים (כולל כמה
מתנדבות, אחיות שני פועלים ערביים
ושני פועלים ארמנים)
.רוב הארציש־ראלים
היו חברי המפלגה
הקומוניסטית
שהיתר, אסורה באותם
ימים בארץ.
כמה מהם אפילו
שוחררו על־ידי הבולשת
הבריטית מ־בתי־הסוהר
ביפו וירושלים
וצויידו בוכרטיסי־דרכונים צנטנר נסיעה

לספרד ובל־בד
שיעזבו את הארץ.
חברי מפלגות פועלים אחרות היו פחות
להוטים לצאת לספרד (אם כי בין המתנדבים
נמצא גם חבר איילת־השחר) .השומר
הצעיר למשל, סבר כי ״הניתא חשובה מ־מאדריד״
.לאנשי מפא״י היה הסבר מקורי
באמת מדוע אסור לצאת לספרד — כדי
לא לעבור על החרם שגזרו אבותינו אחר
גירוש ספרד ,1492 לפיו אסור ליהודים
לדרוך על אדמת ספרד.
״למות בקומה זקופה׳״ ישראל צג-
טנר היה רב־סמל בבריגדה הבינלאומית,
נפצע בקרב והעלה בספר זכרונותיו את
הימים האיומים של מלחמת האזרחים הספרדית,
בה ניסו שוחרי החופש בספרד
לקיים אחרי אימרת לה פאסיונאריה ״מוטב
למות בקומה זקופה מאשר למות על הברכיים״.

שתמ ש על שיער רטוב לאחרה חפי פ ה

״אלכסנדר״
תמרוקים וצרכי מספרה
(ציוד ומכונות)
מכיר ה ב סי טונו ת ולי חי די ם
עכר לרחוב הנגב מם׳ ,4תל-אביב ליד בביש
פתח תקוה (תחנה מרכזית)

בימים מ סוי מי ם השתחררי
מאי נעימות בעזרת טמפוני
די אנה

117־

תאהי1

תקלח

ב־צד משיגי חלב טד•
בדיד (מאת דן עומר; הוצאת גולגותא;
143 עס׳) גיבור הספר הוא ירושלמי נודד,
שהדודה שלו נשרפה בטרבליינקה ושיש לו

המפיצים: חב׳ נורית בע״נז

זכרונות אישיים מעניינים (״עשיתי אלף
שלוש מאות עשרים וארבע פעמים פיפי
במיטה!״).
גנעדן לוהט. אחרי מסע־נידודים באירופה
חוזר הירושלמי ארצה עם אוסף
של אמצעי־מניעה משומשים ודוגמנית גרמניה,
בעלת שיער כהה, עיניים מלוכסנות,
פרצוף חלבי ובעיקר
,״מעדן לוהט
בין רגליה״.
בארץ ממשיכים
השניים בימות הד
אופים שלהם, לפי
המתכונת בה פתחו
בעת המסע בים־ה־תיכון
בואכה חיפה.
זה מתבצע תוך כדי
זרם בלתי פוסק של
שברי זכרונות ומלים
הבאות באמו־עו

סיאציה (״המלך ה
בריטי הפליץ! דויד
מלך ישראל חי וקיים! מה דעתך על חיי־המין
של האפרוחים? התולים שמנים מסתובבים
ליד ביתו של מרטין בובר!״)
שליטה מלאה. עומר, יליד רמת־גן
בן ,26 שהתפרסם ביצירתו הקודמת,
אלוהים בג׳ינס, לא המציא את שיטת הכתיבה
בה הוא משתמש, אך הוא שולט
בה שליטה מלאה.
בין אלפי החזרות על כל מילות הבעילה
וההפרשה האפשריות הוא דוחס גם
כל מיני חידושים כגון זה ש״הנשים שוכבות
עם החלבנים על־מנת למלא את שדיהן
עם חלב טרי״.
* בספרדית( :הפאשיזס) לא יעבור!

העולם הזה 1518

בעיות ולבטים
בחיי המין
מאת

הד״ר מרדכי זידמן
הוצאת רשפים.
למכירה בחנויות
הספרים הגדולות

המנוי-־ קיבלת חשבונך,
נא פרע
אותו בהקדם.
הידע ת ני ב ת אודן
הוא •סבון ללא ס בו ך
המסבן, מנק ה
ומרחיק זעה.״ו
ריח האורנים הטבע• והקצף השופע
של בת אודו, יפיגו ממך את החום
ויעניק! לך הדגשה טובה

יהנדיתן^
תיא,ח1׳הנה7ל7,39 ן ל 56980.
ו1״י 1זז *; פ לנ בי

כעול
הולנד
שח למרעח
אך חזרה יוליאנה, מלכת הולנד, מחום־
שת־הקיץ שלה באיטליה, בה בילתה בנעימים
בחברת כל המשפחה, כולל החתן
הגרמני קלאום פון ארנסברג, התחדשו
מהומות הפרובוס בהאג.
הפרובוס, הם, כידוע, הצעירים הזועמים
של הולנד (העולם הזה , 1515 אנשי השנה)
שנטלו על עצמם לזעזע את של1זת המישטר
בעזרת פרובוקציות רעשניות, כהטלת פצצת־עשן
על המרכבה המלכותית שהסיעה את
יורשת העצר ואת בעלה הגרמני מטקס ה־נשואין.

ההתחלה ! גם השבוע הסילו ה־פרובנס
פצצות־עשן לעבר המרכבה המלכותית.
המטרה הפעם היתה המלכה עצמה,
שנסעה במרכבה לפתיחת הפרלמנט.
81 פרובוס נאסרו ומנהיגתם החליטה לזהות
את עצמה ואת מצע תנועתה. היתד,
זאת אירנה דונר (חורז עם לא! נר!),
אמסטרדמאית צעירה ( )27 ואשת אלוף השח־מת
ההולנדי.
הודיעה היא :״המאבק רק התחיל. מטרתנו
היא שהמשפחה המלכותית תסתפק
בבית אחד למגוריה, תבזבז את כספיה
בלבד ותעסוק בתחביבים לא־מזיקים במקום
שתרד לחיי העם ההולנדי!•

רות ביליונים (של דולארים) ל־ 103 מדינות.
עשר מדינות הזדרזו ופרעו את כל חובותיהן
לוושינגטון (ביניהן: אלג׳יריה, בחריין,
קנדה ושבדיה) .אך ל־ 93 האחרות לא בוער
כלל. הן עדיין חייבות לארצות־הברית כמעט
40 ביליון דולאר (כ־ 120 אלף מיליון
ל״י) ,תמורת הלוואות שקיבלו במלחמת העולם
הראשונה והשנייה, והלוואות שיקום
ופיתוח שקיבלו בעשרים השנים האחרונות.
הדולרים של פידר. החייבת הגדולה
היא בריטניה (כמעט 10 ביליון דולאר).
חייבת אחרת היא ברית־המועצות ( 190 מיליון
דולאר בלבד) ,הפורעת מדי שנה, בדייקנות
המאפיינת את הנוהלים הכספיים הסובייטיים,
עשרה מיליון דולאר.
קובה, שלוותה משך השנים כשבעים מיליון
דולאר, הספיקה להחזיר עד עלייתו של
פידל קאסטרו 36 מיליון. אך בשבע השנים
האחרונות שמר פידל את הדולרים לעצמו.
חייב אחר לאוצר ארצות־הברית הוא איר־גון
האומות המאוחדות 104 :מיליון דולאר
בסך־הכל.

עסק 310
כל אמריקאי המכבד את עצמו יש לו
מכונית. וכל אמריקאי שיש לו מכונית
והמכבד את עצמו, מכסה את אחורי המכונית
שלו בתווית מרובעת הנושאת כתובת
כלשהי.
ותתיות שלתת כמו אם אתה יכול לקרוא
תווית זאת, אתה כבר הרבה מדי קרוב אלי

גרמניה
המ ספרה סו די
הגרמנים גילו סמל־יוקרה חדש: מיספר
הטלפון הסודי, שאינו מופיע בספר הטלפונים.
משרד הדואר הגרמני הוצף לאחרונה
במיספר כה רב של בקשות להקצאת
מיספרי טלפון סודיים עד שנאלץ לדחות
כל בקשה שנייה.
תקנון הדואר הגרמני קובע כי יש להקצות
מיספר סודי אך ורק למנויים שיש
להם סיבה מספקת. כגון זמרים צעירים,
שד,מעריצות שלהם לא מניחות להם, או
לטלפונים שלהם, לרגע.
וכמובן, שרי ממשלה.
״סליחה, טעות במיספר 1״ המעניין
הוא שהרבה יותר שחקני־קולנוע, מנהלי
חברות וזמרי־להיטים זכו במיספרים סודיים
מאשר אישי ציבור. כי שחקן קולנוע, היכול
להתפאר בעובדה כי יש לו מיספר
טלפון שאינו מופיע בספר הטלפונים, מוכיח
בכך כי הוא כבר הגיע למקום הנכון.
השרים, לעומת זאת, הרבה יותר דמו־קראטיים,
או שאולי אין הם זקוקים כבר
להוכחה שהגיעו. בבון, למשל, רק אחד
מכל מאה טלפונים הוא בעל מיספר סודי.
ורק שרי החוץ והבטחון• אינם מופיעים
בספרי הטלפונים.
מצד שני, העובדה כי נשיא המדינה ו־הקאנצלר
דווקא כן מופיעים בספר הטלפונים
אינה מקילה על חייהם של כמה מינויים
אחרים. אלה ששמות המשפחה שלהם זהים
עם שמות הגדולים.
הקצב וילהלם ליבקה, למשל, סיפר:
״לעתים קרובות מצלצלים אלי וחושבים כי
אני הנשיא (היינריך ליבקה) .לפעמים מעירים
אותי אפילו בשבע בבוקר!״
ולפקיד העירייה קארל ארהארד היו חוויות
אחרות :״פעם אפילו צלצלו אלי מאמריקה
ופנו אלי כאל האר בונדסקאנצלר
(לודביג ארהארד)!״
בקצה השני של הטלפון היה לינדון
ג׳ונסון, שהטלפנת שלו גילתה את הטעות
רק אחר עשר שניות ואז ניתקה את השיחה
תוך מילמול סליחה, מעות במיספר!

דבר. א דיי 1
בבר רזי ם
.אמור ־זארג בביררזיבך
א מו ר ־זאו־נ.בס־ברך

לימור
.ב אינו רז; צרפתיתכ 77בררת

״ ה עו ל ם הזה״ ,שבועוןהחדשותהישראלי
המערכת והמנהלה: תל־אביב, רה׳ קרליבף ,12 סלפון ,30134*1
ת. ד • 136 .מען מברקי: עולמפרס • דפוס משה שהם בע״מ,
תל־אביב, רח׳ פין • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע*מ• .
העורך הראשי: אורי אבנרי * המו״ל: העולם הזה בע׳־מ.

ארצות־הברית
סגואלף מיליון
ארצות־הברית לא רק חילקה ביליונים כמענקים
לעשרות ארצות. היא גם הילוותה,
משך חמישים השנים האחרונות, כמה עש*
14 מתון 18 שרי ממשלת ישראל
מופיעים במדריך הטלפונים תשנ״ו, בשמותיהם
המלאים, כשלידם מצורף, ברוב ה־מיקרים,
התואר ח״כ. רובם מופיעים בתל•
אביב וירושלים, פנחס ספיר בכפר־סבא
ולוי אשכול בדעיה ב 06 75 00 11 שר
החוץ, אבא אבן, וחברי הקיבוצים אלון,
בנטוב וגלילי אינם מופיעים במדריך הטלפונים.

מלכה
יוליאנה
נא להסתפק בבית אחד!
או אני א מ רי ק אי
מזמן מן המחזור.

סוב יו ת ר

מסך

כבר יצאו

השד השחור 40 .מיליון התתיות המודבקות
מדי שנה על אחורי המכוניות
האמריקאיות והעולות, בממוצע, חצי דולר
התוזית. נושאות השנה כותרות ענייניות
כמו יש לך בעיות חנייהז דאג שישתמשו
באמצעי־מניעה.

לאחרונה עברו כותרות התודות לשירות
מתנגדי מלחמת ויאט־נאם וכותרות כמו
שילחו את השד השחור לויאט־נאם שכיחות
ליד כותרת בעלת הומור שחור מסוג מלחמה
היא עסק טוב, השקע בה את בנן!

כדור הארץ
• טוב שם משמן טוב. בפקינג
הודיעו המשמרות האדומים על סגירת בית-
הקברות האירופאי היחיד בעיר, בו קבורים
כשלוש מאות אנגלים וצרפתים, הודיעו
כי שם המקום שונה לבוסתן הפרי האנטי-
אימפריאליסטי והאנמי״רביזיוניסטי.

• מדי־ייצוג. ברומא נאלץ נציג שי-
רות־התיירות האמריקאי, כריסטופר שריל,
לגלח את זקנו ולאחסן את הקטנוע שלו,
מאחר שחברי מעדת חקירה של הקונגרס
האמריקאי לא היו מוכנים לקבל את הסברו
של שריל כי גידל את זקנו על־מנת להיראות
מבוגר יותר וכי רכב על קטנוע על-
מנת לפתור את בעיות החנייה שלו ברומא,
העולם הזה 1518

עובם !3ונון
למען השס
מעל לעמק אייזנברג, למרגלות גבעת טוכנר,
ליד בניי! קשפיצקי שביער גורביץ ,,תיבנה
ספריית שפוינגר, שלא תיקרא בשמה האמיתי.
היא תיקרא ספריית אריאל, או ספריית השלום,
אי ספריית התקווה. עדיין לא הוחלט.
יש הרבה מתנגדים לשם הזה. טוענים שבזמנים
כל־כך קשים, כשיש מחסור כל כך גדול
בשמות, ונאלצים במיקרים רבים לבנות בניינים
מיוחדים׳ ללא שום שימוש, רק כדי שיהיה
איפה לתקוע את השלט: על שם אייזיק מנוסקי!
ורעייתו, וכדומה, אז דווקא בשעה קשה כזאת
מבזבזים בית חזק וטוב על שם סתמי כמו

אריאל, או התקווה.
לפני עשר שנים, כשעדיין בנו את המדינה׳
היה שפע מקום. איש לא צפה את השפל העתיד
לבוא, והערים והכפרים חולקו ביד רחבה
בין התורמים השונים.
איש כמו נתן שטראום׳ למשל, קיבל את כל
נתניה על שמו. יעקוב קיבל את כל באר־יעקוב׳
יצחק קיבל את כל נחלת־יצחק, ויתקין קיבל
את כל כפר ויתקין, וכן הלאה.
בדיוק כשהארץ נגמרה, הגיע אליה התורם
הגדול יחזקאל ששון, ולא היתד. ברירה אלא
לרוץ מהר לכפר טבעון, ולשים עליו שלט: כפר
יחזקאל.
וכשיחזקאל ששון בא לכפר שלו׳ ושרו לו שם
את שאבתם מים בששון, ואמרו לו שכל זה על
שמו — הוא כמעט בכה.
אבל כשנתן לסקי בא לארץ, ואנשי הסוכנות
רצו מהר לבית־זרע כדי לשים שם את השלט
כפר נתן, התנגדו אנשי בית־זרע. ואומרים ש בתור
פיצוי נאלצו לתת לו את יד נתן.
אחר כך באו תורמים אחרים, ולא היתד.
ברירה אלא לנטוע להם יערות. נטעו להם את
הגליל, את יהודה, את הדרום ואת הצפון, ובסוף
לא היתד. ברירה אלא להתחיל להצטמצם.
בקיבוץ שבהרי יהודה נאלצו, למשל, לקרוא
לחורשה אחת יער, ולהכין למענה ארבעה של־י
טים. וכשהתורם הגדול פיפקביץ׳ הגיע לקיבוץ,
הוציאו מהמחסן את השלט יער על־שס פיפ־קביץ׳
ושמו אותו בחורשה, וכ שפיפקבי׳ך נסע
ובלייברג הגיע, הכניסו מיד את פיפקביץ׳ ל מחסן,
והוציאו במקומו את היער על־שם בליי־ברג,
וכן הלאה. זה היה עוד לפני שקישון המציא
את זה בסאלח שבאתי.
הכל התנהל שם כשורה, עד שיום אחד הגיעו
ארצה האדונים פיפקביץ׳ ובליברג ביחד. כש־בליברג
ראה את השלט של פיפקביץ׳ ביער,
ואת השלט שלו במחסן, לא נחה דעתו עד ש הסבירו
לו שאת המחסן בנו על שמו, וזה לא
מחסן אלא בית־תרבות.
אומרים שבבית הספר החקלאי כנות פתרו
את הבעייד. בצורה אחרת. נטעו שם יער קטן,
ושמו שלט: פת ניטע יער על שם מר לוי ואשתו.
את השלט קראו על שם מר כהן ואשתו.
אבל כל הטריקים הללו לא עזרו, ובסוף גם
היערות נגמרו. לא היתד. ברירה אלא למלא את
הארץ בבניינים ריקים, ולהכניס לתוכם את התורמים.
בבית
הסופר יש שני אולמות ענקיים וריקים.
באחד יש שלט: לא להשליך בדלי סיגריות
ובשני יש שלט: בתרומת יוסף ברמן. כי כנראה•
ששם מותר להשליך בדלים.
בבית העיתונאי נמצא אדוארד נורמן ובמישע!
יש בית ברכה, בית אחווה, בית גילה
ועוד איזה מאה תורמים.

שפע של תורמים יש בבית־הנוער בתל־אביב.
בכניסה הראשית כתוב שהבית כולו הוא על שם
יעקוב ליונם ורעייתו. בקומה השנייה ישנו
אולם יעקוב גרין, לימינו חדר פיסול על שם
מר הארי מסי ורעייתו, לשמאלו 00 על שם
גברים 00 ,על שם נשים, חדר שחמת על שם
פילים ווטליף ואשתו, וספרייה על שם הרים מ.
לזרום.
במכון וייצמן יש יותר משלוש מאות תורמים,
ולמרבית המזל חלק גדול מהתורמים הללו הם
גרמנים, שעל תרומותיהם לא שמים שלטים,
וחוסכים בזה הרבה מקום יקר.
בבני־ברית אפילו יותר צפוף מאשר במכון
וייצמן. לאחר שקראו את כל האולמות המרווחים
של בריתות־המילה, החתונות, והמסיבות, על
שם אישים גדולים׳ לא נשארה ברירה אלא
לקרוא למשרד של המזכיר, יצחק אלפסי, היכל
מרדכי ויסר, ולמשרד של מזכירת־המזכיר הכללי,
היכל מלכה דיל וקלמן ספקטור. אבל גם
זה לא עזר, ואחרי זה לא היתד. ברירה אלא
לקרוא לארון הבגדים והחפצים ארון על שם
חנה ויסר.
כל הבניינים מלאים׳ והארץ נעשית יותר ו יותר
צפופה. כל כך צפופה, עד שלמרות כל ה־

והוא היה אחד מגדולי התוכים במדינה 20x10 .
סנטימטר. חוץ מזה הוא היה מומחה לפילוסופיה.
ידע להגיד על־פה אפלטון, ואנציקלופדיה, וידע
לשוחח על כל נושא שבעולם, עם כל אחד,
אפילו עם עצמו.
כל בוקר היה מר כץ ניגש אליו, ואומר לו:
״בוקר טוב, פפה,״ ופפד. היה עונה :״בוקר טוב,
פפה.״ מר כץ היה שואל אותו מה נשמע, ופפה
היה עונה שמה נשמע. מר כץ היה שואל אותו
״איך ישנת?״ ופפה היה מתמתח ונאנח :״איך
ישנת ׳״
פפה היה המפקד בבית של כץ. הוא היה צועק
למר כץ :״לך תוריד את הזבל.״ ולליאור, הבן
הבכור :״אל תשחק בבוץ.״ הוא היה קורא ל־עוזרת
:״מלכה, אוכל!״ ועל הכלב היה מצווה:
״שי׳ תיכנס הביתה. שב בשקט! אל תנבח!״
כל בוקר היתה הגברת כץ מוציאה אותו
לטייל קצת׳ ולעשות פיפי. אחר כך הוא היה
נכנם הביתה, ויושב על הארון׳ לפקח על העניי־נים
.״תנגבי כאן׳״ הוא היה צועק לעוזרת,
,׳תשטפי בפינות.״ ״הגברת לא בבית היום. לא
צריך חלב.״ לפעמים הוא היה מתבלבל ואומר
לחלבן :״אל תנבח,״ אבל החלבן ממילא לא
שמע לו.
יום אחד, לפני שנתיים, הוא החליט ללכת
לבקר את התוכיות בגן־החיות. אנשי גן־החיות
תפסו אותו והכניסו אותו לכלוב׳ עם אחת התוכיות
של הגן. הא לא הסתדר איתה. היא
היתה אומרת לו :״חמור אידיוט טיפש,״ והוא
היה אומר לה, :׳מלכה תשטפי בפינות.״
אחר״כך שמו אותו בכלוב עם איזה עשרים
תוכים, מול השטח של הקופים. לא היה שם אף
אחד ברמה שלו. הוא קיבל דפרסיה, שרק ללא
הפסקה את התשיעית, והיה נאנח ואומר בעצב:
״אל תנבח.״
משפחת כץ חיפשה אותו בכל העיר, ומצאה
אותו, בסוף, בגן־החיות. אחר־כך לקח שנה
שלמה להרגיל אותו לא לקרוא כל פעם, כש באים
אורחים :״הנה הקופים.״
עכשיו הוא אבד שוב. חיפשו אותו כבר בגן־
החיות, שמו כבר מודעה בעיתון, והוא עדיין
לא חזר. המשפחה מודאגת. המצב די מסוכן
היום בשביל תוכים. די שהוא יעבור פעם, ב־מיקרה,
ברחוב דיזנגוף, ואחר כך לא יצליחו
לתקן את השפה שלו עד סוף חייו.

סוכה באחריות
כית־המיקדש על־שם סלומון
בניינים והקירות שהקימו כאן, נאלצו, לא מזמן,
לקרוא לג׳ירפה בגן־החיות על שם תורמים מ אמריקה.
לכן
התעוררה עכשיו הטענה שאין לבזבז את
ספריית המוזיאון על שמות כמו אריאל, תקווה,
ירושלים, או שלום. הטענה הזאת התחזקה עקב
החשש שאם בכל פעם, כשגרמני יתרום כסף
לאיזה מוסד, יקראו את המוסד בשמות מופש טים
כאלה, יתחיל הדור הצעיר לחשוב שתקווה,
ירושלים, שלום׳ אחווה, הם שמות של תורמים
גרמניים.
הפיתרון הסופי האמיתי לכל הבעיות הללו
יבוא כשיקימו בית מקדש שלישי. יוכלו לקרוא
לו נניח בית המקדש על שם יעקוב סלומון.
לאולם אשר על פני ההיכל יוכלו לקרוא אולם
יהודה מוסברג, ליציע התחתון יקראו יציע
פישר, לדביר יקראו דביר קלמן, ואם גרמני
בשם שפרינגר יתרום, נניח, להקמת קודש ה קודשים,
אפשר יהיה לקרוא לזה פשוט קודש
הקודשים.
אבל עוד יותר פשוט יהיה להתרים גרמנים
להיכל, כי הם משלמים יותר, אבל לכל המקו מות
שנתרמו על־ידי תורמים גרמניים — לק רוא
על־שם תורמים יהודיים.

הנה הקונים
פפה היה משוגע על בטהובן. הוא ידע על־פה
את כל תשע הסימפוניות, עם המנגינה. הוא
דיבר עשר מלים בעברית שוטפת׳ וידע להגיד
בעזרתן כל מה שרצה.
הוא גר בווילה של משפחת כץ, בהרצליה.

לאחר שיום הכיפורים נגמר, הלכתי לקנות
לי סוכה בשביל חג הסוכות. בחנות אחת
שאלו אותי אם אני רוצה סוכה לנצח, או סוכה
עד אחרית הימים.
שאלתי מה ההבדל, ואמרו לי שסוכה לנצח
הם מוכרים עד לנצח, באחריות׳ וסוכה לאח רית
הימים הם מוכרים עד אחרית הימים.
אחרי זה הסוכה על אחריות הקונה, ושתי
הסוכות עולות כך — 39.לירות.
שאלתי אם אין איזו סובה אחרת, יותר פשו טה.
אמרו לי שכן. יש להם סוכה לעדי ־עד.
היא אמנם יותר יקרה, אבל בעד זה הם מוכרים
יחד איתר. את שבעת המינים.
ואם, בכלל׳ אני רוצה להוציא כסף על דבר
כל־כך ארעי כמו חג־הסוכות, אמר לי בעל־החנות,
הם יכולים לתת לי סוכה לעולמי עול מים
יחד עם סכך וקירות מביטון. אבל זה יותר
יקר•
בחנות שניה, בצפון הרחוק של תל־אביב,
גם חנות לרהיטי אלומיניום ובניין, יש מלאי
של סוכות, רובן מאלומיניום ,״אני לקחתי
למכור את הסוכה״ ,אומר בעל החנות ,״כי באו פן
טכני היא בנוייה מצויץ״.
אני בעצמי השתמשתי בה לפגי שנה והיא
לא נפלה. עומדת מאה אחוז. זה נותן שמחה.
על ־אחריות. זה יפה באופן טרדיציוני. אם לא
ייתן לך שמחה, תבואי ותחזירי.
שאלתי אם אין במקרה סוכה לסוכות. אמרו
לי שלא. לא מוכרים היום.
שאלתי את בעל־החנות, מדוע אין הוא מוכר
את הבניינים שלו בתור סוכות לחג, ואת הסוכות
לנצח בתור בניינים. הוא אמר שזה לא יילך.
האנשים היום, אפילו בשביל חג־הסוכות, רוצים
דברים לזמן ארוך, באחריות.

דנ ס ־ ד ־ו דן דזובס ־ ו ־ דנו -ודי * תי ד ־ונ פ רז

תמרוקי ״שרק״ .בהן גאות נשות אירופה המטופחות. מצויים עכשיו בטווח־ידך בבל התמרוקיות המובחרות
חלב פנים

טוני ק

מי פנים

מכיל וזומר טבעי המצוי בעור. מסיר אבק
ואיפור באופן מושלם. מומלץ לבעלות טור
פנים רגיש. בעיקר בערב.

מכיל הורמונים צמחיים הגורמים להתחדשות
תאי העור ולמניעת דלקות. מומלץ לבעלות
עור פנים רגיש.

מרענן את עור הפנים,
הניקוי הודות לחדירה
מומלץ במיוחד כטיפול
טיפול ערב לבעלות עור

ומשלים את פעולת
עמוקה לנקבוביות.
ראשוני בבוקר וב פנים
שמן.

שווי לעור־פניך את המראה האירופי המטופח עם תמרוקי ״שדק״ .כי יופי מתחיל עם

המפיצים: נורית בע״מ

העולם הזה 8ו 5ו

אמנות
ציור
א ד הוואי ו אד ה א בני
מי שרואה את תערוכת הסתיו, במוזיאון
תל־אביב, מקבל מיד הרגשה של שלבת.
פתיחת־העונה היא בדיחת העונה.
יותר מדי חופש. במעט 40 אמנים
נבחרים גודשים את האולמות, ביצירות ש־מיעוטן
טובות, ומרביתן מגוחכות.
ועכשיו דווקא תקופה נהדרת לאמנות: איש
הישר בעיניו יעשה. כל צורה כשרה וכל
חומר כשיר: אפשר להציג פסלים מאבן,
פלסטיק, תחבושות וגרוטאות. לצייר, לקשקש
ולהדביק. רק שתהיה משמעות אמנותית.
אבל התערוכה הזאת מראה מה קורה
כשנותנים לאנשים יותר מדי חופש. יש
תמונות שהן פשוט חוצפה. כי מריחות
פרועות על בד, אפילו נעשו בטכניקה
מעולה — הן חסרות כל הצדקה: מי
שמשתוקק למרוח — שיהפוך לצבע. או
לצייר־שלטים. ואם מישהו יודע לרתך יפה,
זה לא מספיק. שיהיה פחח, לא פסל.
וקשה להאמין מה אנשים מוכנים להציג
כיצירות אמנות, מבלי שאיש יצעק שהמלך
עירום.
כלי הצטעצעות. קבוצת יצירות כן
מעניינות — הן דודקא המגמתיות, בניגוד
למקובל. אלה תמונות־מחאה, שהושפעו ב־

בעפרון על הבד, בפירוט מדוייק של שמותיהם
ומגרעותיהם האישיות. זה דווקא נורא
משעשע לקרוא, אך מה שאפשר להגיד על
כך מבחינה אמנותית, זה ״פויה ילד שובב.
לך מהר הביתה!״

אבל בעצם אפשר להגיד כך לעוד כמה
ממשתתפי־התערוכה.

פנטומימה
תשבץבדי מידי
יש קסם כביר באדם בודד ולבן מכף רגל
עד ראש, כשהוא עומד לבדו, באמצע במה
ריקה לחלוטין, וכמו אשף, מתחיל, בתנועות
בלבד, לאכלס אותה בדמויות שאינן
קיימות, אך כולם חשים בנוכחותם.
מארסל מרטו, הפנטומימאי הצרפתי, הוא
גאון אמיתי בהבעה אילמת. הוא מושך
חבלים שאינם, נתקל בקירות שאינם, ואוכל
מאכלים עסיסיים שאינם.
הריצפה נוטה. אלא שכל זה הוא
אמצעי. לא מטרה. והמטרה מושגת רק לפעמים:
כשהטכניקה הנפלאה הזו מנוצלת
ליצירת סיפורים אנושיים קטנים, כמו אצל
שוליית הפסל, המתקנא בו, זוכה להערכה
לגלגנית ההופכת לאט־לאט לקנאה נוראה
מצד המאסטרו( .כשהפסל, השולייה ושני
הפסלים שלהם — הם מארסו בלבה ללא

ה קו ס מ טי ק אי תאדיתק( ב ץ׳ חזרה מן הקונגרס
הבינלאומי לקוס מ טיק ה עם שיטות הטיפול החדישות
ביותר להרחקת שערות מן הפנים בשיטהחשמלית
ללא כאביםובמכשיריםהחדישים ביותר.

אדית

קובץ׳ ,תל־אביב, ככר הבימה 2
טל׳ 222930

דיפלומה לקוס מ טיק ה מבודפסט ווינה

חג שמח
מדל 1ע ן ) 1ך< גס עריסת בולי־עץ של מארק שאפס, הנקראים ״פסל״ ,וגם
1 1 1 / /תמונתו המרשימה של יואב בר־אל, ברקע. גוון אדום חבוש
בתחבושות הנמתחות באופן דרמאטי אל הרקע. אלה רק שתי דוגמות ליצירות 40 האמנים.

עיקר מאימת המלחמה, וכולן מרשימות.
כמו למשל מצב־ביניים של יואב בר־אל,
בו כבל אל הלוח חצי גוף־אדם מלופף
בתחבושות. למרות החמרים הפשוטים, התמונה
נורא מזעזעת ומליאת מתח( .ראה
תמונה) .מרתקים פסליו של יגאל תומרקין:
משיברי־נשק, שנועדו להתכה וליציקת כלי-
נשק חדשים — בנה והרכיב פסלי־מחאה נגד
יצירת הנשק ופולחן־הנשק. מחאה יש גם
יפסל לא של רוברט בזה: לוח ברזל נקוב
כדורים כולו, כשמעליו ראש חנית, שותת
צבע אדום.
מי יודע אם בגלל הנושא, או בגלל האימה׳
אין בפסלים אלה כל הצטעצעות,
אלא כנות רבה, מידבקת.
מפתיעים גם כמה ציורי פופ״ארט —
המשתמשים בחמרים־יומיומיים, כמו מסעי
ל.ס.ד. של מרים בת״יוסף, שצוייר בהשפעת
הסם, על רקע בד אופ־ארט, צלומי החתיכות
החתוכות של יהודה ניימן על אלומיניום
מגוון, או הדבקת צילום איש־חלל שמחובר
לספינתו בצינור, סביבו שירבטה אביבה
אורי סבך קוים, השוותה לו מראה ואוירה
של עובר המחובר בחוט הטבור לרחם־ענק.
פויה, ילד 1בולט בייחודו בכל התערוכה
הזאת: משה קסטל, אשר שירטט ב־אבקת־בזלת,
על־גבי גוונים עזים של כחול
או אדום, תבליטים הנראים כמו כתב עברי
עתיק, הצליח ליצור מוטיבים עבריים אמיתיים׳
ויצירה מזרחית אמיתית.
בולט באינפנטיליות שלו: רפי לביא. ואין
הכוונה למחמאה. הוא צייר ילדים בסיגנון
נאיבי ובקו ילדותי. זד. דווקא חביב, אך
למרבית הצרה הקדים אותו בכך דביפה
הצרפתי בעשרים שנה, ואריה ארוך הישראלי
בעשר שנים. מה נשאר בציוריו? ההשמצות
נגד מבקרי־האמנות, אותם כתב
העולם הזה 518ו

קול וללא תפאורה, וכולם מובנים ומוכרים
מאד).
הוא מזעזע בהגשת האיש שקירות אוטמים
ומתהדקים סביבו, כשהוא מנסה להדוף
בידיו את הכלוב הבלתי־נראה, מצליח —
ומוצא בחוץ כלוב חדש ההולך ומתהדק.
מארסו יוצר גם פנינים נדירות, כמו
״ביפ״ המבקר בנשף, יוצר אשליה שהבמה
מליאת אנשים. רוחשים, נעים .״ביס״
משתכר וכל הקהל באולם נתקף בסחרחורת.
הצרה היא, שקשה מאד ליצור או למצוא
הרבה קטעים כל־כך טובים. וכמו במוסיקה,
לא מספיקה טכניקה מעולה. צריך גם יצירה
מעולה. שיהיה מה לנגן. וכאן לא הגיעו
כל הקטעים לרמה הראויה לביצוע המושלם
הזה.
יש קטעים שהרעיון בסדר גמור, אבל
בגלל קוצר היריעה חוזרים עליו מאה
פעמים, ומחסלים אותו בכך לגמרי. כשבעל
בית־חרושת למסכות, בקטע קלאסי, מחליף
את מסכותיו, ולבסוף אינו מסוגל להסיר את
מסכת־הצחוק, זהו קטע מצויין. אך כשהאמן
מתחיל להחליף במהירות של מאה סיבובים
לדקה, פרצוף צוחק־כועס־צוחק־כועס, זוהי
ראוותנות זולה.
יק שה ל ה כין. בהופעותיו הקודמות של
מארסו, היה הדגש על דמויות אנושיות.
הפנטומימה הדגישה פי אלף את תכונותיהם
המוכרות, ועוד יותר, את חולשותיהם
הניסתרות. הפעם, היו בתכנית יותר ספורי־עלילה.
חלק היו פשוטים וברורים, חלק
לא, והקהל רחש ולחש וניסה להבין למה
הכוונה. הפנטומימה הפכה למאמץ, לנסיון
לפתור חידות, להבין כוונות, עד שלפעמים,
מרוב נסיונות לתפוס את הרמז — הלך
לאיבוד העיקר.

הצגת בכורה
של רט מעולה
כעל ערכי

איבנינג!11
פור מפלי א ומק׳
גין •מוג מגל מ ת
בצורה מו של מ ת
את תפ קיד האשה.
איבנינג גדרד
״החיים בצמר ת״
שוי יצירה מו שלמת
לורג הארב״
טוב מבסרטו הקוד
״מקו בצמרת
ט״ מ ם
החיים בצמרת מענין
•ותר מ״מקו בצמרת׳

קסז [ 111ז* £זו1
הכונו להצגת הבכורה הארצית

בקרוב בקולנוע

\ ך | יי ת ל־ א בי ב
פלד

החודש נשלה לתצוגה באמריקה מוצר ישראלי

הדש:

א דל! שיני־ם תותבות ותפוזים אנחנו
/מייצאים. החודש, למשל, הוטס לארצות־הברית
הייצוא האחרון של מדינת־ישראל:
שושנה, הנערה המושלמת.
זה לא יצוא עצמי של אחת שחושבת שהמדינה
הזאת קטנה עליה. זה יצוא ממלכתי.
רשמי. יצוא לשם יצוג. כדי שיביטו ויקנאו.

הסטטיסטיקות

ך* חודש נערכים בכל רחבי אמריקה
| 1תערוכות וירידים במסגרת חודש הים
התיכון. מציגות שם כל מדינות הים התיכון
מה שיש להן להציג, וגם אנחנו.
ישראל תציג בין השאר באטיקים. בדים
מודפסים ביד, שהם גם ישראליים וגם ים־

תיכוניים: מלאים בצבעי שמש וים ואדמה
וחול. אבל על מנת שיבינו יותר טוב את
המוצר הישראלי הזה, צירפו אליהם מוצר
נוסף: את הנערה שציירה אותם, כדי ש־תצייר
אותם לעיני הקהל. וכך, בזכות בדיד.
הנפלאים, הוטסה לארצות־הברית נערה בשם
שושנה (״שו״) רייך.
השושנה הייצוגית הזאת היא דבר מיוחד
במינו: זוהי הנערה־שיש־לה־הכל.
כמו שאפשר לראות בתמונות. הפרצוף
שלה בסדר גמור. פני בובה יפים, אמיתיים,
אבל עם הבעה רגישה של בנאדם. מתחת
לשער הבלונדי שלה, יש לה אפילו שכל.
זה די שימושי, כשלומדים באוניברסיטה,
ומביא לה ציונים מצויינים, פרט לסטטיסטיקה.
אבל מי שמבחין בסטטיסטיקות החיוניות
שלה, יבין •תיכף שזה לא מוצדק. הסטטיסטיקות
הן בסדר גמור, יכן גם גיזרתה הארוכה,
בעזרתה היא מדגמנת את מה שהיא
מציירת, יותר טוב מכל המקצועיות גם
יחד( .תמונה מימין).

שושנה מדגימה את חנן עוהודות וו נשרמה ואוצות-הנויח

המטומטמים

ך* וץ מכד המעלות המשובחות האלה,
ן | שהיו מספיקות לשלוש חתיכות, בערך,
הבחורה הזאת יודעת גם לצייר. היא למדה
בארץ, ולמדה בפאריס, שם קיבלה פרסים
עבור מודעות מרטיני. וגולת הכותרת: היא

מכונית המיווץ
מעמיתיה

הנהגים, כאשר היא

טסה

של שושנה מעוררת את קנאתן של כל החתיכות,
אבל זה כלום לעומת ההערצה לה זוכה שושנה
במהירות משגעת על הכביש וחולפת על פניהם.

אבל הוא עף מזמן, ויש לה כלב מקסים.
לא סתם. כלב ששמו אדי, אבל הוא כלבה.
אדי היא לא רק מגזע קולי, המכונה
לאסי. היא אפילו נכדה של לאסי המקורית,
שכיכבה בלאסי שובי הביתה. נכדה אמיתית,
כמצויין בשושלת היוחסין. אבל בעוד שהכלב
אדי הוא בעצם כלבה, הרי האמת היא
שהכלבה לאסי — היתד, בעצם כלב. יש
דוקומנטים.
מי שחושב שקל למצוא בחורה כזאת
מוצלחת, טועה. דווקא היא לא מתרוצצת ב־

דיזנגוף ולא מצטופפת בדיסקוטקים׳ ובמסיבות,
ובכלל — בקושי יוצאת מדירתה
הרמת־גנית. כי בחורה שיש לה הכל, לא
צריכה להתרוצץ כדי לחפש את זה. הגיוני,

ובסוף, בשכבר מוצאים כזאת, מה עושים?
שולחים אותה לאמריקה.
אבל מה — עוד לפני ששלחו אותה, היא
התחייבה לחזור. סוף־סוף, אם כבר יש בארץ
בחורה כל כך מושלמת, אז השתגענו
לייצא אותה לחוצלארץ?

נמנתה על חוג האמנים המצומצם המתלקט
מכל העולם ללמוד באנגליה אצל אוסקאר
קוקושק, הצייר הדגול. זה לבד שווה שתי
דיפלומות.
עם הכשרון הזה שלה היא הגיעה למלאכת
ד,באפיק שלה, שדרכה היא הגיעה
לארצות־הברית, בשליחות המולדת והיצוא.
כי מה זה באטיק? ראשית: המון מטומטמים
מחליפים זאת עם בוטיק, שזוהי
חנות קטנה לדגמים בלעדיים. באטיק, לעומת
זאת, הוא בד מצוייר בטכניקה מיוחדת:
את יריעת הבד, משי בדרך כלל, מכסים בכתמי
שעווה בעלי צורות שונות. אחר כך,
בזמן צביעת הבד, לא נקלט הצבע במקומות
שהיו מכוסים בשעווה, ושם נשארת דוגמת
הצבע המקורית. על כך אפשר לחזור המון
פעמים, כל פעם בצבע אחר. התוצאה —
ציור בד בעל אופי מיוחד במינו. מי שלא
מכיר, שיביט בתמונה הגדולה. זהו.

שושלת־היוחפין

י ש עו ד לנערה שיש לד, הכל? יש
^ /ל ה המון בגדים ממשי וקאשמיר, שנקנו
בכל העולם. יש לה מכונית, כמובן,
צברה לבנה, בה היא דוהרת בכבישי הארץ.
יש לד, אח נחמד נורא, תרבותי וכל
זה, ששמו מיכאל אוהד. היה לה בעל, טייס,

מירוץ עם אד

שרת והכי חפשיה. הנערה, שהיא

בחופים שוממים ונזרוחקיס, שם
מרגישה עצמה שושנה הכי מאו־ותר
יפה מכל היפות־המקצועיות,

אוהבת הכי הרבה את הבדידות, הטבעיות, והריחוק מכל מוקדי־הזוהר
המקובלים. היא עושה זאת בעיקר בביתה הרמת־גני, אבל
לעתים היא מבכרת להתבודד, בחברת כלבה אדי, על חוף הים.

מספר 1518

שנה

פ׳ תשרי תשכ״ז4.10.1966 ,

בדיסטין קיל דבאהארצה

המחיר 120 אג ׳