גליון 1520 מתאריך 19 באוקטובר 1966

מפפר 0

נ ה 30

ה׳ השון תשב״ז19.10.1966 ,

המחיר 120 אג׳

את הנאצי!
צעיר ישראלי 1ה

גשבס
באמריקה עד
התכוצות זעם
נגד נושא
צרבהסדס גחן זהבי

מי הם עשרת האנשים שהשפיעו ביותר
על הכותרות של ישראל בשנת תשכ״וי
בטור המופיע בעתוני היהדות האמריקאית׳
פורטה החודש רשימה כזאת: ממנחם
בגין וטדי קולק עד פינחס ספיר
ואחמד שוקיירי. לא חסר ברשימה שמו
של עורך העולם הזה, השנוא על העסקנים־
מטעם של היהדות האמריקאית. הסגנון
רווי־שינאה, אך את העובדות אי־אפשר
היה להעלים.
קובע הטור :״ אורי אבנרי — ה עו רן ש ד
בר״האליליס ויוז ם מסעי־הצלב של העולם
הזה, ה שבועון הישראלי המוקד ש ל שערוריות
ומין. הדהים את הפר שנים המדיניים כאשר
נבחר לכנסת על־פי מצע עצמאי. בכנסת
הוא היווה את הלוחם העיקרי שהתגרה׳ ן במי שט ר-.

אזרחית ישראלית שלא קיבלה את ההערכה
הזאת במלואה היא עורכת־הדין יונה
סופר. כך. על כל פנים, אפשר להסיק
מדבריה, באחד מימי השבוע שעבר.
זה היה אחרי השערוריה שהקימה, כאשר
ביקש צלם העולם הזה לצלמה. אחדי הופעת
אותו תצלום (העולם הזה ) 1519 הופיעו
מול ביתה, ברחוב גורדון 75 בתל־אביב,
שני צלמים נוספים, שרצו לצלמה ואת השוטר
השומר על דירתה, בשביל הארץ.
גם הפעם הקימה סופר שערוריה, דרשה
בכל תוקף שהשוטר יעצור את הצלמים.
שוב הוזעקה ניידת, ואחד הצלמים הועלה
לתוכה. רק בקושי הצליח לשכנע את הסמל׳
כי יהיה זה מעצר בלתי־חוקי. שכן
זכותו של צלם־עתונות — או של כל אזרח
— לצלם מה שהוא רואה ברחוב.
בהזדמנות זו אף מצאה הגברת סופר
לנכון להביע כמד, הערכות לגבי עורך
העולם הזה .״אורי אבנרי עושה כל מה
שהוא רוצה במדינה הזאת! כולם פוחדים
ממנו! לוי אשכול עוד יותר גרוע ממנו!׳׳
זה עדיין לא היה כל מה שעשתה בנידון.
למחרת הבחינה בעובדה, ששוטר־המקוף
התרחק מפתח ביתה וזז הצידה, לשוחח
עם כמה נהגי־מוניות. היא ירדה לרחוב,
הוכיחה אותו על מה שניראה לה כהת־רשלות
במילוי תפקידו, האשימה אותו
שהוא מפקיר אותה לחסדי המתנכלים לה,
והביעה את דעתה שהמשטרה והעולם הזה
עושים יד אחת — ברעתה.
ליתר דגש — סטרה לשוטר על לחיו.
אפילו המשטרה, המעוניינת לפייס אותה
ולהרגיע אותה, כדי שתהיה במצב־רוח טוב
להעיד במשפט מלחי, לא יכלה בבואה לעבור על כך בשקט. יונה סופר הואשמה
בתקיפת שוטר.

בשבוע שעבר התייחסנו אל דבריו של
המפקח על מטבע־חוץ במשרד האוצר, עוזי
שטיינברג, שאישר בעקיפין כי האוצר מזרים
דולארים לשם ייצוב השערים בבורסה
השחורה.
היינו העתון הראשון בישראל שחשף
עובדה זו, באחד המחקרים המרעישים ביותר
של השנה האחרונה (העולם הזה
.)1493 גילינו את שמות העוסקים בהזרמה
זו, יחד עם צילומיהם. לכן מותר לנו
לשוב ולהעלות את השאלה העיקרית שנשאלה
באותה חקירה.
פירסומינו, לא שללנו את עצם בכל הצורך — אן גם לא חייבנו אותו —
שהממשלה תמכור דולארים בשוק החופשי.
זוהי שאלה בעלת משמעות כלכלית. שחרגה
מתחום אותה חקירה עתונאית.
אולם שאלנו אז שאלה חמורה, אשר לא
ניתנה עליה תשובה עד היום.

גילינו אז, שהפעולה הזאת אינה נרשמת
בשום מקום גלוי, הניתן לביקורת ציבורית;
כי אין היא מופיעה בשום סעיף
מסעיפי התקציב של משרד האוצר, או
של כל משרד ממשלתי אחר. שום הודעה
עליה לא ניתנה אפילו לקומץ חברי ועדת־הכספים
של הכנסת.
אבל פעולה זו מכניסה רווחים לאוצר,
שמעצם מהותם הם בלתי־חוקיים. שכן הממשלה
אינה יכולה למכור דולארים ביותר
משלוש ל״י הדולאר. שאלנו: לאן
הולכים רווחים אלה? מה עושים בהם?
בשיחות פרטיות, הוסבר כי ההפרשים
נכנסים לקרנות סודיות. ייתכן. אבל איזה
קרנות סודיות? מה מטרת הקרנות? מי
מפקח עליהן? מי נהנה מהן? על שאלות
אלה אנו מצפים לתשובות.

עכשיו הרשה נא לי לפנות אליך בבקשה
שתשתף עמנו פעולה, בביצוע מחקר בעל
חשיבות לאומית. נושא המחקר הוא: ההגירה
מן הארץ.
זוהי התופעה הרצינית ביותר בחיינו.
איש מאיתנו אינו יכול לומר, כי אינו
סז ^ סססס (ותג £331,

100000135110 3111( £י 1א £א 1א ט
£־)361*5 1* 661־ 01151־1153)1108 6 )(1[ 01־ # 0 1
^ 50301131 30 )1 562 013832100,ץ\ 1
561 1116 )10111 ק / 11301310 1132611, 0

1 0 £ 111105611ז ז 8 6ע 110<(1[ 5 £ק 031
06556111 00 1115א [116 סז 6 )1ז 6160
116ז ס! .ס ד) 01ז 13ק ץ[־ 31ס 113 ) 0־ 1ק
£06556111 116 1135 10660 1116 163)1108
160 : 11-1:1130[.ח 31111511ז £ 5 - 1ז 3 0

הקטע עד א כ: ד י * ׳
מכיר לפחות אדם אחד שהיגר, או ״ירד׳׳,
מן הארץ.
פעם היתר. תופעה זו מוגבלת לשיכבה
מסויימת. היום היא פושטת בשכבות שנחשבו
עד כה כשכבות ש״אין להן לאן
ללכת״.
מי הם המהגרים האלה? מדוע הם עוזבים
את הארץ? לאן הם נוסעים? מה הם
מחפשים שם?
אלה שאלות ששום מחקר ממשלתי אינו
נותן עליהן את התשובה. אין שום סטטיסטיקה
של ממש לגביהן. אבל אנו חייבים
בכל זאת לתת עליהן את הדעת. לנתח
אותן — ולראות אם לא ניתן לטפל בתופעות
המסתתרות מאחריהן.
וזו בקשתנו: אם אתה מכיר אנשים שהיגרו,
כתוב לנו כל הפרטים הידועים לך
עליהם: שמותיהם, מצבם המשפחתי, מצבם
הכלכלי, מדוע הם ירדו, ומה הם עושים
בחו״ל.
אם אתה מתכוון בעצמך להגר — או
לעזוב את הארץ למספר שנים בלתי־קבוע־מראש
— כתוב לנו את כל הפרטים האלה,
או קבע פגישה עם חבר בכיר של המערכת,
באמצעותי. אני מבטיח לך — אם
כך רצונך — ששמך לא יימכר לאיש,
והוא לא יפורסם בעתון.
רק אם נזכה לשיתוף־הפעולה המלא
שלכם, נוכל להגיש לקוראינו. את המיסמך
הרציני הראושן על הבעייד, מספר 1של
החברה הישראלית.
תזכיר מזו ג בך ה פי הנו ע ם, ווז־ ק ה. או בין ט כ )37001
ב בו ם מי ץ ת פוזי ם או א פו בו ביו ת ״ סנפרט ״
פו תי ה מ הנ ה מ אין כ מו ה!

9כמן? ההיאכקותהחופשית. עוד בטרם הופיעה הכתבה הסנציוני ת
של כתבת העולם הזה על התחרות בין רפאל הלפרין לבין ״מר עולם״ הכו שי,
תחת הכותרת ״ברור שזה בלוף!״ (העולם הזה ,)1519 איים הלפרין על הכתבת
שהוא יפגע בה גופני ת אם תפרסם את הכתבה. האיום הועבר ליריעת המ שטרה,
שהבטיחה לטפל בו בכל החומרה. ואילו בזירה עצמה חלה ה תפ תחו ת מפתיעה :
רפאל הלפרין הודיע ש מסיבו ת אי שיו ת לא יקיים את ההתחרות הבאה, שנועדה
להוות שיא ב שורת המופעים. למחרת עזבה בל להקת הקטש את הארץ, אולם

לפיני כן הפקיד האלוף האמריקאי תצהיר בידי מערכת העולם הזה,

בו הוא

סגלה את האמת.

111 -פד עולמכ! ב ז 111כ ן?\וור 2מפרנוב1.1

העולם הזה 1520

מכתבים
עבריין מועד
בדיוק עכשיו, כשמלאו עשר שנים ל-
גצחון־הנפל בסיני, עומדים קברניטי ישראל
לחזור על אותה השגיאה.
אין להם אפילו מספיק שכל כדי להבין,
שהתקפה הפעם תיראה פושענית יותר, השירות
לאימפריאליזם יהיה גלוי יותר, והנזק
למעמדנו ולשמנו הטוב יהיה רב
יותר. זהו בדיוק ההבדל בין עבריין לעבריין
מועד.
אבי נימוקי בטחון דתיים

כ ,.תל־אביב

בעד תנועה -נגד מלחמה
את תקוותו של אורי אבנרי, שתוקם בישראל
תנועה רחבה נגד המלחמה בוויאט־נאם
(העולם הזה ,) 1518 עליו להפנות קודם
כל לעצמו. דומני שהוא מסוגל לעשות רבות
בשטח זה, מבלי לשייך תנועה כזה לשום
מפלגה.

אריה לביא,
שדות כחורי־הישיבות

בת־ים

חובה היא להעלות בכנסת הצעת־חוק שתבטל
את שיחרורם של בחורי הישיבות
מן השרות בצד,״ל. אם ח״כ אורי אבנרי
לא יעשה זאת, אז מי יעשה זאת במקומו?

הסרבניים החצופים
עניין הנהגים הממשלתיים המסרבים לקהת
טרמפיסטים באמת גובל בחוצפה.
הצעתכם, לפרסם את הפרטים ומספרי הרכב
הסרבני (העולם הזה ) 1518 ראוייה
לעידוד. תרומתי השבוע: הסטיישן הממשלתי,
שמלבד הנהג לא היה בו שום אדם
אחר, שחלף על פני חיילים מבלי לקחתם,
מספרו 940 :־.49

מיבאל מולדואר,

תל-אביב

השר והטרמפיסטים

כשביקרתי לאחרונה בהר־ציון בירושלים,
היה בדעתי לראות גם את כנסיית דורמציון
שבמקום, ואת חדר הסעודה האחרונה אשר
מעל לקבר המלך דויד.
שומרים מעובדי משרד־הדתות מנעו ממני
את הכניסה, בטענה שהיא מותרת רק לתיירים
זרים ולישראלים שאינם יהודים. יהודים
המעוניינים לבקר באתר זה חייבים לבקש
רשיון כניסה מיוחד ממשרד־הדתות, אם כי
הסיכוי לקבלתו — כך הודו השומרים —
הוא כמעט אפסי.
חיכיתי במקום שעה ארוכה. ולבסוף התגנבתי,
תוך כדי הסתננות לתוך קבוצת
תיירים אמריקאים, אל המקום האסור ליהודים.
מיד
עם הגיעי למסדרון, עוד בטרם שהספקתי
לקלוט את רשמי הפאר האמנותיים,
הבחנתי בשלט אזהרה. נאמר בו, כי הנכנס
לשטח בלי רשיון צפוי למשפט, וכי השטח
הנ״ל הוא צבאי.
מעניין כי הסמכות להענקת רשיונות לשטח
צבאי זה ניתנה משום מה לפקידי משרד־הדתות.
ומעניינים גם הנימוקים הבטחוניים
האוסרים כניסת ישראלים בני הדת היהודית,
בעוד שהם מתירים כניסת ישראלים בני דת
אחרת, או סתם לא־ישראליים.
מצב זה מוכיח כי משרד הדתות המפד״לי
משתמש בנימוקי בטחון, כדי למנוע מיהודים
להזין עיניהם בשיקוציה של עבודה זרה,
רחמנא ליצלן.

כבכל שנה כן גם השנה, מתעוררת בעיית
השיכון לסטודנטים בירושלים.
מצויים סטודנטים רבים הזכאים לקבל
שיכון במעונות הסטודנטים אך נדחים מחוסר
מקום. במקומם מקבלים שיכון כזה סטודנטים
אמריקאים, שרובם בנים להורים אמידים.
נוכח העליה בשכר־הדירה, בולט שבעתיים
קיפוחם של הישראלים ופינוקם של
הזרים.

אלה שלא דואגים לפנסיונרים של היום
יסבלו מכך מחר, כשהם עצמם יגיעו לגיל
של פנסיה.

ירושלים

סטודנט, ירו שלים

תל-אביב

משה תמיר,

א. הרפז,

חיפה

מחוסרי אמצעים בווילות
זה כמה שנים שאנו, תושבות ואדי ניסנס
בחיפה, פונות למוסדות שונים, ביניהם ל־אירגון
אמהות עובדות, בבקשה לעשות לפתיחת
גן לילדנו הפעוטים.
והנה, לפני כמה שבועות התרימו פעילות
אירגון אמהות עובדות כספים, תחת הסיסמה
״תרום למען ילדים נזקקים״ .והיכן אתם
חושבים נמצאים הילדים הנזקקים לגנים ו־לגנונים?
בוואדי ניסנס, למשל? לא. הם
נמצאים בווילות במרכז הכרמל וברמת־הדר,
שם מתכוון אירגון האמהות להקים את הגנים
המיועדים.
הצעתי לסיסמה :״תרום לעזרת ילדים
מחוסרי־אמצעים הגרים בווילות שעל הכרמל״.

זהבה
אוחיון,

חיפ ה

בני אמידים

נעמן בהן,

אם שרים לא לוקחים טרמפיסטים במדים
למה שיעשו זאת סתם פקידים?
למשל: ביום הראשון שעבר (,)9.10.1966
בשעה ,7.45 חלפה מכונית שר הנושאת את
המספר הכחול ,114 בצומת בית־ליד, ולא
לקחה עימה שום חייל, למרות שהיתר, ריקה.
נידמה לי שהיא שייכת לשר־השיכון ה־מפ״מי
מרדכי בנטוב, שהוא גם חבר קיבוץ.
אשמח, לכן, אם טעיתי בזיהוי.

מרדכי טייטלר,

הסובלים היום והסובלים מהר
הכנסת חוקקה חוק, לפיו הוכפל שכר־הדירה
(במיקרה שלי 56 :ל״י לחודש במקום
;)28 העיריה העלתה את המיסים (במיק־רה
שלי 30 :ל״י); הממשלה העלתה את
מחירי החשמל, וכן עלו גם מחירי המים.
קופת־חולים העלתה את מיסי החברים, ובכלל,
בשוק עולים המחירים מדי חודש בחודשו.
אבל
לפנסיונרים בישראל לא העלו את
דמי הפנסיה.
איך אני יכול לחיות מגימלאות בסך
126ל״י בחודש, ומביטוח לאומי בסך 82
ל״יז

גומי מו שחל * ללאתפר * 10צ ב עי ם * מחיר סביר
מיוצר מ״ 100ה לו ק ה סטרץ 0עםמ תי חהל־ 2ביוונים

* תו ם׳ ת לנ קהסתצ רי םעל ידי

ח ב׳ הברלוןבע ״ג? ישראל

עפולה

ב ר שו תההבלע די תשלחברתהברל ״ן. שו ״ צ רי ה

דוב קרון,

מכשיר־ההאזנה כ״לייף״
על הגוה -לא בחזייה
לתשומת־ליבם של חוקרי משטרת ישראל:
אם אתם כבר משתמשים במשדרים זעירים,
כדי להקליט דבריו של אדם מבלי ידיעתו
(העולם הזה ,) 1519 אז כדאי לכם להש4
תמש
במכשירים משוכללים.
למה לכם לחבר משדרים לחזיות, כמו
שעשיתם במיקרה של יונה סופר, אם אפשר
להדביק משדר זעיר, בעזרת חתיכת
פלסטר, ישר לגוף האדם?

מיכאל פלד,

רמת־גן

משדר המודבק לגוף בעזרת פלסטר —
ראה תמונה, כפי שהופיעה ב שער ה שבועון
האמריקאי לייף.

תרומת העופרים
כתוספת למכתבו של הקורא חנן יקינטון
(העולם הזה ) 1517 הדן בחרם שהטילו ה־עתונים
ותחנות -השידור הישראליות על צמד
העופרים, ברצוני להעיר: העופרים תרמו
ותורמים הופעות שלמות לטובת מוסדות בן
(המשך ב ע מו ד )4

(המשך מ ע מוד )3

ארץ וקהילות יהודיות בחו״ל, כך שאין
באמת שום הצדקה לחרם עליהם, ואין כל
אמת בהאשמתם בחוסר פטריוטיות.

אכיטל גולדגרט,
מה איומה האדישות

תל-אביב

ישראל בר־דג,

השתתפתי בקומזיץ שנערך מטעם תנועת
העולם הזה — כוח חדש בחוף תל־ברוך,
למען השלום בוויאט־נאם, ואודה על האמת:
התאכזבתי. לא מהאירגון, שהיה למופת;
לא מהנואמים, שדיברו בנימה חברית
ולעניין; אלא מהעם היהודי ומהאזרח
הישראלי.
כשבאתי לחוף, ציפיתי לפגוש שם אנשים
שיוכלו לספר לנו, לבני הדור הצעיר,
מהי מלחמה, מהי השמדת עם, כיצד נשמע
רעש פצצות הנאפאלם, מה טוב הוא
השלום ועד כמה צריכים לשאוף אליו.
ציפיתי לראות שם פרטיזנים לשעבר,
לוחמי גיטאות לשעבר. ניצולי מחנות ד,״
ההשמדה. אך לא.
אנשים אלה, שטעמו את טעם המלחמה
האכזרית, חייבים ללחום מלחמה מוסרית
ולעורר את דעת־הקהל בארץ ובעולם נגד
המלחמה המשתוללת בוויאט־נאם. אך הם
לא באו. הם לא נכחו באותו מיפגש אנטי־מלחמתי
בחוף תל־ברוך. הם היו אותה
שעה במסיבות ובמסעדות, השתעשעו להנאתם
והוציאו מראשם כל מחשבה על
הנעשה בוויאט־נאם. הם שכחו מה איומה
היתד. האדישות בעולם כאשר הושמדו מיליוני
יהודים במלחמת העולם השניה.
מעציב ומאכזב להיווכח, כיצד מתלהט
ויכוח ציבורי על יצירות שטראום ווגנר,
או על מישחקי נבחרת הכדורסל של מיב־ללת
הידלברג, וכיצד עוברים בשלווה לסדר־היום
על השמדת עם בוויאט־נאם.

פסח רויטמן, 1 מחלת הרמזורים

התנהלה התנועה כסידרה, עד שהותקנו בה
רמזורים.
אגב: ילדה קטנה כבר הספיקה להידרס
למוות בשבוע הראשון להצבת הרמזורים

י פו

הקורא בנימין זלצר מתלונן על תורי
המכוניות הארוכים, הנוצרים בגלל רמזורים
מיותרים ברחובות תל־אביב (העולם הזח
.) 1518

אולי זה ינחם אותו, אם אגלה לו כי זו
אינה רק מחלה תל־אביבית, אלא גם חולו־נית.
לדוגמה: צומת סוקולוב־חנקין, שבה

הגילוי של גליה
כל הארץ דיברה עלי, ומפלגה גדולה
סערה בגללי. החידה שהעסיקה את כולם:
מי הוא אותו אלמוני שזרק את המוצצים
בישיבת מרכז חרות המפורסמת (העולם הזה
?) 1515

הגיע הזמן להודות: זו אני.
הנימוק למעשה: היתר, זו מצידי מחאה

יגאל דרורי,
מיליונר פה -מיליונר שם

רמת־גן

יפה נסעה על חשבון מיליונר. עתה לא
נותר לה אלא למצוא מיליונר אחר, שיממן
את שובה. אנחנו לא חייבים לממן את
טיוליה.

רות פלדי,

כזוהמה העברית הראשונה

זמיר ובגין

גליה ומוצץ
כנגד היחס הילדותי לפוליטיקה בישראל,
שישיבת מרכז חרות היתד, רק אחד הגילויים
שלו.

גליה,

תל־אביב

מאמץ יתר
ערב שימחת־תורה זיכתני ההנהלה הנוכחית
של תנועת החרות, המורכבת כולה
מאלה המכנים את עצמם ״נאמני בגין״ ,במתנת
חג: הודעת פיטורים מעבודתי כרכז
ארצי של תנועת החרות.
ההחלטה על פיטורי התקבלה בהנהלה זו

ביום שישי 21.10.66 ,בערב יתקיים ב
אפרופו
נהריה

נשף

חו לון

תוך התעלמות מוחלטת מכללי העבודה המקובלים
בארץ (האחרון הנכנס לעבודה יוצא
ראשון) ,וזאת, כאשר השנה, ואף לאחרונה,
נתקבלו בתנועה עובדים חדשים, כולם ״נאמנים״.
נאמני
בגין בוודאי יוכלו למסור לו, כי
לא הייתי הגרוע שבעובדי המנגנון. אולי

עכשיו אני יכול לאמר מנסיוני, כי לא
כך הדבר. הפקרות השבת נמשכת.
באחד מימי ר,ששי האחרונים (ב־
,)7.10.1966 בשעה 18.30 נסעתי עם חברי
בקטנוע, בדרך עפר הקרויה בפי עיריית בני־ברק
בשם רחוב בירנבוים, שהוא גבול בני־ברק
— רמת־גן.
נתקלנו בשרשרת שבת, שנמצאה בקטע
חשוך, ללא שום שלטי אזהרה או תאורה
מיוחדת, ור,ועפנו מן הקטנוע. למזלנו רק
נשרטנו, והקטנוע ניזוק.
חובת כל האזרחים החופשיים, כשם שזו
חובת כל הח״כים בעלי המצפון, להילחם
נגד שיטת כפייה רצחנית זו.

סיום

לידידים וחברים
בהשתתפות אומנים מנסיכי הבוהמה הישראלית

גם ימסרו לו, שבין מערכת הבחירות להסתדרות
לזו של הכנסת, קבלתי טרומבוזה,
שרופאי קבעו את סיבתה כ״מאמץ יתר״.
כיום, נוסף לעבודתי בתנועה, הנני חבר
בוזעד־הפועל של ההסתדרות הכללית, ראשון
מועמדי גח״ל לוועידה החקלאית, חבר המרכז
החקלאי ומזכיר צעירי חרות.
עתה, לאחר שמונה שנות עבודה במנגנון
התנועה, אליה אני שייך מאז היותי נער
(בן 15 הצטרפתי לאצ״ל) ,ניצב אני בפתחה
של דרך חדשה בחיי. פיטורי הפוליטיים —
בגלל תמיכתי בוועידה השמינית של חרות
באלה המהווים היום את האופוזיציה —
הותירו אותי ריק מבחינה כלכלית, אך עשיר
במסקנות פוליטיות, מוסריות ואנושיות.

כן־עמי זמיר,
ושוב: שרשרת שכת

מגדיאל

כשקראתי על מותו הטראגי של הפסל
הירושלמי דויד פלומבו, חשבתי לתומי כי
עתה תקח הרשות את העניינים לידיה ותאסור
להבא מתיחת שרשרות שבת.

חיפר

מסכנים החתולים, כל הזמן מנסים להרוג
אותם, אבל לנו טוב: לא החתולים ולא
העיריה מנסים להשמידנו.
אנחנו ממשיכים לחיות חיי שפע בזוהמת
העיר העברית הראשונה.

ציוצי,

חבר ועד עכברי תל־אביב ו הסביבה

טעות לעולם צודקת
כשהוא מוכף אלפי מעריצים
אחרונות).

(ידיעות

שלמה פאר,

חיפה

סמל משטרה בן ,300 ממוצא צ׳רקסי,
המשרת 100 שנים במשטרה (על המשמר).

אורי נוימן,

נם־ציונה

שבעת המינים — שתי צעירות וחמיש
י ם בחורים מנגנים ושרים (הארץ).

פסח כליטמן,

יפו

זבות קדימה במדור זה תינתן
למכתכיהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למכתבים.
גיז לחובבי ג׳ז אמיתי וטוב
במועדון

״פליי־בוי״,

בן־יהודה ,77 תל־אביב

בכל יום שישי משעה 19.00—15.30
נפגשים נגני ג׳ז מעולים.

חובב גי ז \
בקר להנאתך ותהנה מביצועי גיז אמיתיים׳.

׳ירן־ מ*בייז

העולם הזה 1520

בשלם
וי א טנ א
הנאשם: דינדון גיונסו!
לפילוסוף ולמתמסיקאי הבריטי הישיש
ברטראנד ראסל ( )96 היה הדבר ברור.
לא היה טעם לחשות יותר. הוא ידע כי
עד לפשע, השומר על שתיקתו. כאילו
מבצע את הפשע בעצמו.
הוא לא רצה להיות פושע. לכן כינס
כמה מגדולי־הרוח בעולם, החליט יחד
עימם על הקמת בית־משפם בינלאומי לפשעי
מלחמת ויאטנאם.
נירנברג. לדעתם של ראסל וחבריו,
ביניהם הצרפתי דאן
פול סארסר, נשיא
מכסיקו לשעבר ל-
אזארו קארדנאס, מנהיג
הסטודנטים הכושים
בארצות־ה־ברית
סטוקלי קר־מייקל,
ההיסטוריון
הבריטי־יהודי איזאק
דויטשר, מבצעים האמריקאים
בויאם־
נאם פשעי־מלחמה ראסר שאינם נופלים מפשעי
המלחמה, עליהם
נידונו הנאצים בנירנברג.
מעשי האכזריות המבוצעים בשבויים ב־ויאטנאם;
השמדת כפרים שלמים בנאפלאם;
השימוש בגז ובחימקלים למיניהם מחייב
את הקמת בית־המשפם הבינלאומי שיחרוץ
את פסקו על פשעי המלחמה ומבצעיהם.
פאריס. כיוון שלבית־המשפט הראסלי
לא יהיה כוח־הבאה הוא ישמש יותר כ־וועדת־חקירה,
לפניה יופיעו כמאתיים עדים־
מומחים שיעידו על המתרחש בויאטנאם.
בית־המשפט־הוועדה, שיתכנס בחודש הבא
בפאריס, אף הזמין את נשיא ארה״ב,
לינדון ג׳ונסון, שהוא המפקד העליון של הכוחות
המזויינים האמריקאיים להופיע לפני
כס המשפט הבינלאומי, או לשלוח את נציגו,
כדי להגן על עצמו.
מובן שאיש תורת־ההגיון ראסל יודע ב־קיים
צד שני למטבע: מעשי האלימות מצד
הויאטקונג וצפון ויאסנאם.
אולם לזה יש לראסל תשובה מוחצת.
הצהיר הוא :״לא יעלה על דעתו של בית־המשפט
הבינלאומי לגנות את התנגדות ה־ויאטנאמים
לתוקפנות האמריקאית, כשם
שלא עלה על דעתו של בית־המשפט בנירנ־ברג
לגנות את מרד גיטו וורשה, או את
מלחמת הפרטיזנים ביוגוסלביה או זנת מאבק
המאקי בצרפת ! ״

הגיבור* ע״ 3י מאד

* מספרים אלה הם מספרים רשמיים של
סייגון. מקורת צפון־ויאטנא מיי ם מעריכים
את מספר העריקים הדרומיים ב שיעור הרבה
יותר גבוה.

העולם הזה 1520

1ה ] 1£ת $ק 71ץ
0 1 0 1 0 1 1
פ ר סו ם סלדר!

705 אלף חיילי ממשלת סייגון הם גיבורים
קטנים מאד. לרובם אין הכרה שהמלחמה
היא עיסקם. הם מעדיפים להשאיר את המלחמה
לאמריקאים.
ההוכחה: כמעט כל חייל חמישי של הכוחות
המזויינים של דרום ויאטנאם ערק
השנה מן השורה*.
ותהליך העריקה נמצא בעלייה מתמדת.
ב־ 1963 ערקו 37 אלף חיילים: ב־— 1964
74 אלף; בשנה שעברה — 113 אלף ובששת
החודשים הראשונים של השנה כמעט 70
אלף.
ח רי שוא סי ף. למרות שרק מעטים מן
העריקים עוברים לוויאטקונג, החליטו שלטונות
סייגון לנטות לשים קץ לעניין. כי אם
הגיבורים כל כך עייפים, הרי עוד מעט לא
יהיה בכלל מי שיילחם.
החודש פתחה המשטרה הצבאית במצוד
נרחב אחרי עריקים ומשתמטים, עצרה בעשרים
יום כ־ 12 אלף איש.
ההצטדקות השכיחה ביותר בפי העריקים
היתר, ההצטדקות המקובלת בפי איכרים־
שהפכו־חיילים בכל הדורות. הם ברחו לבתיהם
לחריש האביב או לאסיף הקיץ.
אחרים פשוט התגעגעו לנשותיהם.
המשתמטים, לעומת זאת, התפלאו מאד על
שעצרו אותם. הרי הם שילמו, בממוצע,
שוחד של 40 אלף גרשים ויאטנאמיים (כאלף
לירות) לפקידי הגיוס המושחתים.
עמדות ומשתנות. אחרי הסריקות המקיפות,
שבאחת מהן שותקה הופעתו של
(המשך בעמוד )7

בגדי ילדים מאריגי דיאולןעם כותנה, שומרים על צורתם, מתכב סי ם
בקלות ומאריכים ימים.
ח)10110

*׳1ז? 101ס 6 ,זנ! ? 01/6516: ?1ז1< 10ז3חז

במכונת ״קנדי
מסננת אוטומטית מיוחדת
השואבת אל קרבה
את כל הגופים הזרים.
הפצה בלעדית בישראל:

ח ב ״ חןשדות ״ בעיים

העולם הזח 1520

יט אומדים

בעולם
( ה ס שן

ס פ סו ד

עיתון יומי, מניתן שכל פועלי הדפוס שלו
נתגלו כעריקים, הודיעו השלטונות הצבאיים
על לוח עונשים חמור.
עריק משדה־הקרב יישפט בפני בית־משפט
צבאי ויוצא להורג! עריק מיחידה עורפית
או סתם משתמט יועבר ליחידת שירותים
קרבית שתפקידיה נשיאת תחמושת יציוד
כבד, חפירת עמדות ומשתנות.
משך השירות ביחידות העונשין: חמש
שנים תמורת שכר יומי של חצי לירה.

איטליה
מ׳ אמר שחוא !קו
בשנה שעברה נשאה הכוכבנית היוגוסלבית
עליס בקסירש ,25 ,את תושב מושב־הזקנים
הרומאי לורנצו באתי .82
מטרת הנישואין היתד, ברורה: הכוכבנית
ידידתו לשעבר של פארוק, רצתה לזכות בנתינות
איטלקית, לא להיות מוטרדת על־ידי
התיצבויות־קבע במישטרת־הזרים.
האיטלקיה הטרייה הקדישה את שנת
נישואיה הראשונה להופעות חצי־עירום על
הבד האיטלקי והבעל־הקשיש עשה שימוש

דורים לפתע כי שער הברזל הכבד נעול.
אדוורדו, הג׳נטלמן הצעיר, קפץ מן המכונית
ויצא לפתוח את השער.
ואז קרה האסון. המכונית ניתרה לפתע
קדימה, מעכה את המאהב לתוך סורגי הברזל
של השער הנעול, הוציאה את אגפי
השער מציריהם וגררה את גופתו של
אדוורדו למרחק כמה עשרות מטרים.
את אדוורדו המת חילץ מנוף מתחת למכונית
ואת דוריס החייה אישפזו בבית־החולים
כשהיא סובלת מהלם ואיננה יבולה
לעמוד בחקירה.

דו־קיום
פגישה במוסקבה
דוב הפנדה הוא דוב קטן מאד, שגודלו
כגודל חתול בינוני. הוא בעל פרווה אדומה־ערמונית
מבריקה, פנים לבנים וזנב פסים
לבנים וחומים.
הפנדה הוא דוב שקט למדי, הניזון מירקות
ומעז רק לעתים רחוקות לנסות את
חיכו בביצים וחרקים.
חוץ מזה הוא מצוי בעיקר בסצ׳ואן הסינית
ושם קוראים לו ווה (חורז עם
אורווה).
לא.לא.לא. השבוע היה דוב הפנדה
מאד בחדשות. הוא קישט את כותרות העמודים
הראשונים בעיתוני מוסקבה ולונדון.
הוא היה הגורם לעוד נסיון של דו־קיום
שנכשל.
זה חודשים רבים שמדעני בריסניה וברית־המועצות
תכננו את ההזדווגות הראשונה בתולדות
הפנדה השבוי.
הם החליטו לזווג את צ׳י־צ׳י, המנדה־

הספר היקר ביותר שיצא
לאור בעולם אי־פעם (אם
לא להביא בחשבון מחירים
ששולמו עבור ספרים עתי קים
ונדירים) הוא ״השואה״
אוסף ליתוגראפיות מקוריות
של הצייר סאלבאדור דאלי,
בכריכה משובצת יהלומים,
שיצא לאור במרץ 1961ב הוצאת
ג׳וסף פורה בפאריס,
במחיר של מיליון פראנק
לכל עותק.
גרבי ״מרסי״ אינם הגר ביים
היקרים ביותר בישראל.
אנו משתדלים שלא
יהיו כאלה — על־ידי חס כונות
בייצור, בפרסום
ובשיווק. רק בגרביים עצ מם
אין שום פשרות —
אלה הם גרבי־איכות ממדרגה
ראשונה, זהות בהח לט
לגרביים שאנו מוכרים
(ברבבות) לנשי פאריס.

יט אומרים

נשחה: ס,

למה לך לקנותייבמו״ מודים
כטאתה יכול לקנות מכונית
מורים אוריגינלית תוצרת

אצל:

נא פרע
אותו בהקדם.

״אם אי נן מסכימ ה —

המנויי־קיבלת
חשבונך,

כלה
עלים וחתן כאדני

יט אומדים

סוכנות י שראלית
למכונות בע״ח
ת ל -אביבטל 36356 .
ירנעזליםטל 22336
חיפהצ 1ל 5 22 1 89 .
פוי 11,פ ח

טוב ב־ 250 הלירות שקיבל כמתנת־נישואין
מכלתו הצעירה.
״אני זקוק לאשה!״ באתי השקיע
את כל הונו בגלולות־מרץ וכשביקרה אותו
רעייתו בשבוע שעבר ביקור־נימוסין במושב־הזקנים,
הודיע לה נמרצות :״אני שוב זקוק
לאשה. אם אינך מסכימה, אני מוכן להתגרש
ולשאת אשד, אחרת !׳׳
לחיקה של עליס הוטלה דילמה קשה. אם
לא תקבל את הצעתו האדיבה של לורנצו
הוא יוכל לבטל, בקלות, את הנישואין. כי
החוק האיטלקי מתיר אוטומטית נישואין
שלא בוצעו מצדם הגופני. אז אמנם היתד,
עלים מתפטרת מן הזקן מחדש־הנעורים, אבל
בצורה זאת היתד, מתפטרת גם מדרכונה
האיטלקי.

ארצזת־הברית
רז רוב־ד•

*דירות מסוכנת
לא לחינם כונתה דורים דיוק, לפני 30
שנה, הנערה הע שירה ביותר בעולם. אביה,
מגדל־הסבק המיליונר, השאיר לה ירושה של
300 מיליון לירות.
דוריס, כיום בת 53 בשלה, ידעה מד. לעשות
בכסף. היא חייתה חיים משוגעים,
נישאה והתגרשה בקצב של אחת לשבע
שנים! קיימה ארמונות־מגורים בחצי תריסר
ערים ברחבי ארצות־הברית, ושמה הרבה
להופיע בטורי הרכילות.
סכין כזרוע. אולם הנערה הע שירה ב
יותר בעולם היתד, גם אשה די מסוכנת. היא
נפרדה משלושת בעליה, וממספר רב של
ידידים, תוך שערוריות, משפטים וח־לופי-
דברים חמורים.
החמור ביניהם ארע לפני שלוש שנים,
עת הגיש בעלה השלישי והרביעי (לו היא
נישאה פעמיים בזה אחר זה) תביעת־-יצויים
על סך חצי מיליון לירות.
בביודהמשפם העיד הבעל לשעבר, מוסיקאי
בשם ארמאנד קאסטרו, כי ביום הפרידה הסופית
ניסתה דודים להורגו בסכין־קצבים.
הוא ניצל בנם, נפצע בזרועו והפך לנכד,
לכל ימי חייו.
גופה כשער. השבוע שוב המר הגורל
לאחד מידידיה של דוריס. היה זה מאהבה
האחרון, דקורטור־פנים בשם אדוורדו טירלה,
שהיה צעיר ממנה באחת־עשרה שנים.
הזוג בילה באחד מארמונותיד, של דוריס.
כשעמדו לצאת מארמון 30 החדרים גילתה
העולס הזה 1520

הדובה מגן־החיות הלונדוני עם אן־אן, ה־פנדה,־הדוב
מגן־החיות המוסקבאי ולזכות ב־פנדה,־ר,דובון
הראשון שיוולד מחוץ לתחומי
סין.
לשם כך ר,וטסה צ׳י־צ׳י למוסקבה, נכלאה
לילה אחר לילה במכלוא מגודר עם אן־אן.
לאכזבתם הרבה של המדענים לא קרה
דבר. לא בלילה הראשון. לא בלילה השני.
לא בלילה השלישי.
״מה אתם רוצים*״ המדענים לא
נואשו, ניסו את מזלם ומזל הפנדות גם
בימים, התוצאה היתד, כנ״ל.
המדענים הסובייטים לא התלוננו במיוחד.
״מה אתם רוצים?״ הם אמרו. .לאן־אן יש
מה שצריך. זאת צ׳י־צ׳י שלא מעוניינת.״
גם הבריטים שמרו על קור־רוחם. הם
החזירו את צ׳י־צ׳י ללונדון, הריצו מכתב
דחוף למדענים בסין, על־מנת לקבל הוראות
התנהגות נכונות לקראת עונת ההזדווגות
הבאה.

ס בו ן

להתרגעות ורעננות אין טוב מאמבט
קצף חלומי של ״בת־אורך. אמבט
ריחני מרגיע ומשיב נפש.

כדור הארץ
• קידמה. בפאנקוב, גרמניה המזרחית
פורסם חוק מזונות חדש, לפיו ישוחררו
בעלים גרושים מתשלום דמי־מזונות ל-
גרושותיהם באם אלד, מסוגלות לצאת לעבודה:
דהיינו, שהן צעירות מגיל 60ואמהות
ללא יותר מארבעה ילדים.
למד לצייר בביתך בשעותיו הפנויות דרך האולפן
לאמנות הציור
לפגותבכתב לת.ד ,4866 .ת״א

יר 1.דית? 8
ולא״דמ׳הבדו/ל17,39ל56980.
ו 1״י ! ח

אלנ בי

במרחב

לבוחר בטוב ביותר:
71^1£
סוריה בסיכווה שד גגדחמה
מה קורה בדמשק? מה העסיק את מנהיגי
סוריה, שעה שמסביב קדרו פני השמיים.
וכוסו ענני מלחמה י
כתבים זרים רבים נתנו תשובות חלקיות
על כך, בעתוניהם. התמונה השקולה והרחבה
ביותר ניתנה על־ידי סופר לה־מונד
אדואר סעב. סעב הוא נוצרי לבנוני, המכהן
גם כעורכו של יומון צרפתי בביירות.
הוא דיווח לעתונו, :עד כמה שהעתונות
הדמשקאית קיבלה בהתלהבות את הידיעות
על ההתקפה שנערכה ביום ששי בירושלים,
על־ידי אנשי קומנדו פלססיניים,
כן היא הראתה את עצמה זהירה ומבליגה
בקשר לתקרית השניה, באזור יב כינרת,
שגרמה למותם של ארבעה ישראלים.״
ביחס לתקרית הראשונה, כתב אל תאוו־רה
(המהפכה) במאמר ראשי, כי ״אצבע
אחת של דינמים שווה יותר מכל החלטות
הפיסגה הערבית״ .ואילו קונגרס מפלגת
אל־בעת מצא לנכון לכלול בין החלטותיו
סעיף בו התחייב ״לעזור באירגון המאבק
העממי והמהפכני לשיחרור פלסטין״.
על תקרית שער־הגולן לא הרחיבו הסורים
את הדיבור. עתוני דמשק העדיפו לדווח
ולהתרגש באותו יום על דרישות
סוריה מחברת הנפט העיראקית.
דיווח סעב :״בחוגים הפוליטיים של דמשק,
ובחוג המיידי של המטה הכללי, מגלים
דאגה לתוצאות התקרית האחרונה.״
כי ממשלת סוריה, כך הסבירו, עסוקה
דיה בשמירה מפני המזימות הנקשרות נגדה
בירדן ובסעודיה ,״ואיננה יכולה לעמוד
בבת אחת מול הריאקציה הערבית. מול
האימפריאליזם וגם מול ישראל״.
מנהיגים סוריים שואלים את עצמם, לדברי
סעב, אם לא היתד, התקרית האחרונה
פרובוקציה שבוצעה על־ידי אנשים, אשר
הוחדרו לאירגון אל־פתח, כדי לאפשר ל
סוריה
על מגש*
הסי שסר עסוק סדי

גם ב טיו לי ם ו בי לויי ם
ת מי דאתך,
ה סיג רי ה ה מו שלמת
של דו ב ק. ת ע רו ב ת
.א מ רי ק אי ת, קינג -סייז
פילטר, בקופסת
מכסובב

הדורה

בחרבטובב >ותד

-עשו ^ £וו 7

ישראל לפתוח בפעולת־תגמול רבודממדים.
וזאת, כדי להפסיק את ההתקרבות בין
דמשק לקאהיר. מכל מקום, סיכם סעב ,״שוררת
בקרב האוכלוסיה הסורית פסיכוזה
רצינית של מלחמה.״
ההגיון של השלום. ההרגשה הכללית,
לפי דיווחו של העתונאי הלבנוני, היא
שעומדים לחזור המאורעות של מיבצע סיני.
״בדמשק, בה בשעה שראש־הממשלה דחה
את האולטימטום הישראלי וסירב להתכחש
לאירגון הקומנדו הפלסטיני אל־פתח, מביעים
בשיחות פרטיות צער על בידודה של
סוריה בזירה הבינלאומית, ועל חוסר־יכול־תו
של המישטר לשתף את האוכלוסיה במאבק
שהוא מתכוון לנהל נגד הציונות והאימפריאליזם.
נשאלת השאלה, אפילו, אם
אין בשורות האופוזיציה הפנימית אלמנטים
המייחלים להתערבות ישראלית, שתוכל
להביא להפלת המישטר.
״אבל למרות שמדברים הרבה על מלחמה
ברחוב ובטרקלינים, ישנם אנשים רבים הרוצים
להאמין, שההגיון של השלום ינצח,
בסופו של דבר.״
* קריקטורה שפורסמה ה שבוע באל-
מוסאוור הקאהירי, המראה את פייסל מגי ש
לאימפריאליזם כוסית ״ ה מזי מו ת נגד תי מן״,
ו חוסיין כוסי ת ״ ה מזי מו ת נגד סוריה״.

העולם הזה 1620

בעה מיליון לירות הם הרבה מאד
כסף. הם גם מעט מאד כסף.

זה תלוי.
זה הרבה מאד כסף כשמדובר על ביטוח־אבטלה.
מפתבר שאין לממשלה סכום כזה
למטרה כל־כן־ בלתי־חשובה.
זה מעט מאד כסף כשמדובר על מערכת־בחירות.
כי זהו בקושי הסכום שהוצא על־ידי
מפלגה קטנה, כמו הליברלים־העצמאיים.
זר, הסכום שהוצא על־ידי מפא״י כדי להכניס
לכנסת את שלושת נבחריה האחרונים.

מעט מאד כסף כשמדובר על צרכי
הבטחון. בסכום זה אפשר לקנות, לפי
מודעות־התעמולה של המערך ערב הבחירות,
חצי צוללת או שני מטוסי־קרב.

סין המשך הלימודים לבין הפסקתם.

צלמי /זוהי שאלה חשובה, והיא
תבצבץ בכל ויכוח, .איזו שיכבה סוציאלית
תסבול מכך?

פדרמן צועקים
״פדרמן !
ספיר ושות׳ בבל ויכוח. הם טוענים
שרק בניהם של פדרמן ושאר

לגיל ,23 גם אינו רוצה וזכאי לחיות על
חשבון אבא.

כשביל סטודנט, ההפרש קטלני.

ה יכולים סטודנטים אלה לעשות, אם
אמנם תתקבל ההצעה להעלות את
שכר־הלימוד?
הם יכולים להצטמצם עוד יותר, לוותר
על קולנוע, על כום־קפה, על ארוחת־בוקר.
הם יכולים ללמוד בחו״ל. אחרי ההעלאה,

אך זה הרכה מאד בם?,כשמדובר
על הכשרת דור חדש של
פיסיקאים, מהנדסים, רופאים ופסיכולוגים.

כעה מיליון לירות -זהו הסכום
^ שבגללו תסער המדינה בעוד שבועיים־
שלושה, עם התחלת שנת־הלימודים החדש*
באוניברסיטות.
בגלל סכום זה תהיינה, אולי, שביתות והי
שבתות, הפגנות וסערות.

וראה זה פלא: ח״ב קרגמן, יחד
עם חצי הוועדה, החליט שיש להעלות
את שכר־הלימוד השנתי
של 22 אלך הסטודנטים מ־ססס
ל״י ל* 1200ל״י.
ההפרש מסתכם ב־ 13.2מיליון לירות. אך
מכיוון שהאוניברסיטות מחזירות כיום כ־
״/״ 65 מן השכר לסטודנטים מצטיינים או
נצרכים, בצורת מילגות ומענקים שונים, אין
ההפרש מגיע אלא לאותו סכום של 6.5או
7מיליון ל״י.

ץ ה,ו, כאמור, סכום קטן מאד או גדול
( מאד. הדבר תלוי בגודל הכיס שבו הוא
נמצא.
בכיס הגדול של האוניברסיטות, זהו סכום
קטן. הגרעון המצטבר בתקציב השוטף
בלבד, של האוניברסיטה הירושלמית בלבד,
מגיע ל־ 29 מיליון לירות. הגרעון המצטבר
הכללי של מוסד זה מגיע ל־ 70 מיליון.
מבחינה זו, שבעה מיליון הם טיפה בים.

אכל כטיפה זו יכולים לטבוע
הרכה־הרכה סטודנטים.
כי הסטודנט הממוצע מוציא 370ל״י
לחודש על מחייתו ושכר חדרו. במקצועות
רבים אין הוא יכול לעבוד, בגלל עומס
הלימודים וחלוקת לוח השיעורים. גם אותם
הרוצים והמסוגלים לעבוד, מתקשים למצוא
עבודה בימים אלה של מיתון וצימצום. הסטודנטים
היו, יחד עם פועלי־הבניין הערביים,
הקורבנות הראשונים של האבטלה.

הפרש של 600ל״י כשנה עלול
להוות לגבי רבים את ההבדל

כדברי פיאר מנדס־פראנם :״למשול, פירושו
לבחור ! ״
המישטר הסובייטי, למשל, קבע את החינוך
כאחד מתפקידיו המרכזיים. כל החינוך
שם הוא חינם. מאות אלפים עוברים מדי
שנה את המוסדות השונים והמגוונים להשכלה
גבוהה, בעיקר בשטחים הטכניים.
במישטר האמריקאי נמצא החינוך בשלב
הרבה יותר נמוך בסולם העדיפויות. זה כבר
גרם לנסיגה חמורה של האמריקאים במירוץ
הטכנולוגי. אולם גם בארצוודהברית אין התלמיד
משלם בעד לימודיו ברוב מוסדות
ההשכלה הגבוהה.

המישטר, שתפיסותיו התגבשו במ׳־זרח
אירופה בסוף המאה שעברה. עדיין רואה
בהשכלה גבוהה מעין לוקסוס יהודי, מיותר,
ואולי אף פסול, מבחינה חברתית. הסטודנט
היה תמיד פופולארי בספרות הציונית —״
אחרי שנטש את לימודיו והצטרף לקיבוץ.

בי מר פינחס ספיר החליט שלמטרה
כה מישנית, כמו ההשכלה
הגבוהה, אין המדינה יכולה
להקדיש סכום נוסך כזה.
(סכום השווה, אגב, לאלפית אחת מתקציב
המדינה. ס/ס ,0.16 ליתר דיוק).
לכן דאג מר ספיר למינוי ועדה ממשלתית
לבדיקת שכר־הלימוד,
ובראש הוועדה העמיד, ליתר בטחון, את
איש־אמונו ונושא־כליו בכנסת, ח״כ ישראל
קרגמן, עסקן קלאסי של מפא״י ועל כן יו״ר
ועדת־הכספים של הכנסת.

אפשר לומר: זהו התפקיד המרכזי
של כל מישטר. בהירה זו
משקפת את דמותו. היא הראי
שלו, בבואתו הנאמנה.

ואילו כייטראל, נידמה בי ההשכלה
הגבוהה נמצאת בקירכת
תחתית הסולם.

לדעת ממשלת ישראל.

עדיפויות. היא מחליטה מר, חשוב יותר, ימה
חשוב פחות. הבחירה נעשית על־ידי המיש־טר
השולט בחברה.

מי שהמשיך בלימודיו היה מש
תמט, עריק, אנוכי.
תפיסות אלה נעלמו מזמן מן התודעה הציבורית,
יחד עם המציאות שהולידה אותן.

אך הן נשארו חבויות ופעילות
כתת-ההברה של המישטד. והן
המדריכות את גישתו.

שארגון?יי

המיליונרים יצטרכו לשלם את
מלוא הסבום המוגדל. ולמה, אם
בן, תשלם כל המדינה כעד כני
המיליונרים?
(אמנם, הודות למר ספיר שילמנו כולנו
בעד עושרם של הפדרמנים. האזרח הישראלי,
הנדיב הידוע, הוא שהקים בכספו
את מועדון המיליונרים).
איני יודע אם יש למר יקותיאל פדרמן
בן או בת באוניברסיטה. אם כן איני דואג
להם. ידו של אבא תשיג את 600 הל״י הנוספות.
גם בימי המיתון. אל פחד.

לא במיליונרים המדובר. אם רוצים
לקחת מהם כסך לצורכי השכלה,
יש לעיטות זאת בדרך המיסוי.

מדובר גם בעניים. כי עניים כלל אינם
יכולים לחלום להגיע לאוניברסיטה. למרות
כל המילגות, והשיכון לסטודנטים נצרכים,
וכל שאר המענקים.

העניים נשארים בבית, בדי ל עכור
ולבלבל את הוריהם ואחיהם.
בגלל
סיבה פשוטה
אלפי צעירים (.נאני
אוניברסיטה, ואף לא
גביהם לא ישנו 600

זו לא הגיעו מאות
עצמי בכללם) ללבית־ספר
תיכון. ללירות.

הנפגעים
האמיתיים יהיו רוב
רוכס של הסטודנטים, כני משפחות
ממוצעות.
אבא מרתיח 600 או 800ל״י לחודש. הוא
מתקשה להחזיק בן באוניברסיטה ובת בתיכון.
הסטודנט, שגמר את הצבא ושהגיע

יהיה זה יותר זול בחו״ל. זה גם יקל
על !!גירה בגמר הלימודים.

הם יכולים להפגין, להרעיש עולמות,
לנצל את הנסיון שרכיטו
כעת ביקורו של הר קונראד
אדנואר, להבריח את הממשלה לבטל
את רוע הגזרה.
אני ממליץ על הדרך השלישית.

ן* י אני משוכנע בכל לבי שהעלאת
שכר־הלימוד בשעה זו היא שערוריה.
אני בטוח שאפשר לחסוך מיליוני לירות
במוסדות ההשכלה הגבוהה. גם שם פורחים
המנגנונים הביורוקראטיים, ונדחקים לפינה
התפקידים שבשבילם הם הוקמו. ייעול מינימלי
היה מביא לקימוצים העולים בהרבה
על שבעת המיליונים.
גם אילו היתד, הצדקה להעלאה, הרי הכל
תלוי בטיב העיתוי. חוצפה היא מצד הממשלה
להעלות את יוקר הלימוד (וגם את
יוקר החשמל) בשעה שהיא תובעת מכולנו
להדק את החגורה, להסתפק במועט.

אך כעיקר מתנגד אני להעלאה
מפני •טהיא מעידה על גישה כלכלית
לחינוך הגבוה, הנראית לי
עקומה, מעוותת ומסוכנת.

***ום חברה אנושית אינה יכולה ל-

הרשות לעצמה את כל הדברים הטובים
שהיא רוצה בהם: ביורוקראטים ורבנים, בחירות
יקרות ונשק חדיש, שגרירויות נוצצות
בחו״ל והיכלי־פאר שלטוניים בבית,
סוכנות יהודית ובור־התפלה, קריות־פלדה
ותילי־גיבורים.
לכן קובעת לעצמה כל חברה סולם של

ך* פיסתנו שלנו חייבת להיות הפוכה
1 1בדיוק. אחרת לא נחזיק מעמד, כחברה
וכמדינה, במירוץ הבינלאומי של תקופה
טכנולוגית זו.
ההשכלה הגבוהה אינה לוקסוס. היא תנאי
מוקדם לכל התפתחות והתקדמות, לשיכלול
טכנולוגי, לבטחון ולשיגשוג.

הסטודנט אינו עריק. להיפך. הוא
ממלא הוכה לאומית והכרתית ממדרגה
ראשונה, כשכללו את כשרונו
לשרת את החכרה.
אם יקום מישטר חדש בארץ, הוא ירחיב
באופן מהפכני את מוסדות ההשכלה. הוא
יתייחס אליהם כפי שהמישטר הקיים מתייחס
למיפעלי ההסתדרות.
כל עוד יש מחסור, הוא יחלק את
מקומות־הלימוד למצטיינים ולמוכשרים, על
פי תחרות, ללא הבדל מוצא חברתי ועדתי.

הוא לא יסתפק רק כביטול שבר-
הלימוד — מושג שהוא פסול מעיקרו.
הוא אך ייטלם לסטודנטים את
דמי מחייתם בתקופת לימודיהם.
את בני השכבות הנחשלות, שאת לימודיהם
הוא יהיה מעוניין לטפח במיוחד,
הוא ידרבן וימריץ באמצעים נוספים. היא
ישלם למשפחותיהם הענקה כפיצוי על
הוצאת בן־המשפחה ממעגל הפרנסה.
זה יהיה יקר מאד. זה יעלה מאות
מיליונים. אך המישטר החדש יגייס כסף
זה אפילו אם יצטרך לבטל, לצורך זה,
מועצות דתיות ומשרדים ממשלתיים, ואת כל
מחלקות הסוכנות היהודית.

כי בפוך המאה ה ,20-הסטודנטים
יהיו חיל-המחץ של המדינה.
הם -ולא עסקני המפלגות, הקובעים
עתה את גורלם.

א 1ו־י א בנו־י

תצפית
במרינה 1העם

• צפה להתקרבות בין
אבא חושי לבין רפ״י, על
רקע החלטת מפא״י לבטל
את הדחתו של פינחס לבון.

המלחמה שרא פרצה

חו שי, המנסה לרכוש לעצמו אפש רות
של תי מ רון בין שתי ה מפלגות,
בתקווה להביא פעם, לאיחוד, ניצל
את ה הזד מנו ת כדי לטלפן לעמיתו־יריבו
יוסף אל מוגי ב מרכז רפ״
תל־אביב. ה שניים החליטו, כי יש להמ
שיך ב ה תיי ע צויו ת ובתיאום־עמ־דות,
וזאת למרות שבעבר הלא־רחוק
תקפו איש את רעהו בח ריפות.

• צפה לצו־על־תנאי שיוגש
לבית־המשפט העליון
נגד המזכיר הבללי של הסתדרות
העובדים הלאומית אליעזר שוסטק, כדרישה לערוף
בחירות בהע״ל תוף שלושה חודשים. ב חירו ת כלליות לא נערכו במוסד
זה מעולם. מטעם הנהלת חרות מטפל בנו שא זה חבר ההנהלה יעקב
יונדוף, המארגן עתה בסניפי הע״ל את סיעת האופוזיצי ה מטעם נאמני מנחם
בגין.

• ועידת חרות הבאה תתכנס כחול-המועד של פסח, בעוד

ח מי ש ה

חודשים. ז הו המועד הקרוב ביו תר שהנהלת חרות יכלה לקבוע
לעצמה. ההנהלה צריכה להספיק לארגן
עד אז ב חירו ת חד שו ת בח רו ת,
ולדאוג לכך שנציגי הסתדרות העוב־דים
הלאומית לא י שתלטו שוב על
הסניפים. מצד שני מעוניינ ת חרות
להקדים את הוועידה, שתהיה סוערת
לא פ חו ת מ הקודמ ת, ולה שאיר ז מן
,־ב ככל האפשר ב/ן הוועידה לבין
הבחירות הבאו ת לכנסת, כדי שה בוחרים
י שכחו את הטעם המר. יעקוב
מרידור, יו״יר הנהלת חרות,
ידרוש בוועידה ממנחם בגין לחזור
לראשות התנועה.

מרידוד

• צפויה תסיסה עדתית,
בתוצאה מן האבטלה הק־שה.
הפיטורים פגעו ב מיו ח ד בבני

עדות המזרח, לא רק ב אזו רי״ הפי תוח, כי אם גם ב מרכזים התע שייתיים הוותיקים,
כסו רמת־גן וחיפה. אין עדיין שום סי מן של אירגון מלמעלה, אולם נראה ש
ייווצר מגע בין הריכוזים ה שונים של המובטלים, ואף תי תכן הקמת נציגו ת
כל שהי, לפי הקווים הכלליים של ועדי־הפעו לה.

• הברת ״בור״ של ההסתדרות לא תקים את המיפעל
המתוכנן לייצור קרטון גלי, שעמד להיות מוקם עוד השנה
בחיפה. אין זו תוצאה של מחאו ת־כפילו ת של המיפעל הקיים כבר, אלא
נוב ע מק שיים כספיים של החברה !ההסתדרותית. גן רם אחד, מכריע: תחזיון
שיווק פרי־ההדר הי שראלי לאירופה, שאינה מעודדת במיוחד. מרבית ייצור
בית־החרו שת נועדה לאריזת פרי לייצוא.

• מותו של ח״ב אליהו מרידוד, וכניסת עורד־הדין כהד
צידון לכנסת כמקומו, עלולים ליצור מתיחות נוספת כגח״ל.
כמה מרא שי ח רו ת רצו להתנות, כי
אם נפטר איש ח רו תוה מו עמד הבא
הוא איש הליברלים, יתפ טר אחד מן
הליברלים, כדי ל שמור על יחסי הכו
חו ת ב תו ך הסיעה בכנסת. אולם
הנהלת ח רו ת לא תעלה דרי שת זו,
כי ה מוע מ ד הבא, אחרי כ הן־צידון,

מדיניות
פן ודא

הוא שבתי שיכ מן, יד י מינו של אליעזר
שוסטק.

• גם ישראל תזכה בעתיד
הקרוב לוועד למען
ויאטנאס. ועד זה, שיקרא להפסקת
המלחמה לאלתר, ואשר יארגן
עזרה לנפגעי מלחמה זו, יהיה מור־

בהן־צידון

כב מאקדמאים ומאנ שי־רוח, וההשת תפו ת בו לא תוגבל למפלגה אחת או שתיים,
אלא יטלו בו חלק אי שים ממפ״ם, הכו ח החדש, שתי ה מפלגות ה קו מוני ס טיו ת
ואולי גם מאחדות־העבודה.

• הממשלה תציע לחוקק חוק, שיאסור על בל מי שמקבל
קרקע ממינהל המקרקעין להשתמש בה שלא לפי תנאי החוזה.
מאחורי סעיפי החוק מסתתרת המטרה הבלתי־כתובה: למנוע את התופעה המתפ
שטת מזה כמה שנים, שחקלאים יהודיים מחכירים את אד מו ת הקרן הקיימת או
מינהל המקרקעין לאיכרים ערביים, המעבדים אז תן ב מקומ ם, ת מור ת חלק מן
היבול.

• קיומו של ״קול העם״ ,כטאון המפלגה הקומוניסטית ה
ישראלית,
יעמוד שוב בסכנה. הבטאזן, שהתקשה מאז ומ ת מיד בבעיו ת
תקציביות, נמצא ב מצב קשה ב מיו ח ד מאז פי לוג מק״י. למרות מגבי ת רצינית
בין חברי המפלגה, שוב נוצר ג ר עון גדול.

אילו נתנה ממשלת־ישראל השבוע לצר״״ל
את הפקודה לחצות את גבול סוריה ולהנחית
עליה מכה מוחצת — היה הדבר זוכה לפופולריות
רבה בישראל. אין ספק כי רוב
רובם של אזרחי ישראל היו מקבלים את
ההחלטה בברכה.
אולם משלא ניתנה הפקודה, לא הורגשה
אכזבה או מרירות. להיפך, שרר רגש של
הקלה.
כי בסתיו ,1966 למרות כל הפרובוקציות,
אין תאוות המלחמה שולטת בישראל.
מקץ 10 שנים. זהו ההבדל התהומי
בין האווירה של השבוע, לבין זו ששררה
בישראל לפני עשר שנים בדיוק — שבועיים
לפני מיבצע־סיני.
אז הציפו את המדינה גלים־גלים של
היסטריה לאומנית. ההנהגה הבטחוניסטית
הצליחה להחדיר לתודעת הציבור את האמונה
כי המדינה תושמד אם לא תפעל
מייד — וכי אין חשיבות לתגובת מדינות
העולם.
אחרוני הבטחזניסטים השמיעו השבוע מנגינות
דומות. ח״כ שמעון פרס תבע פעולה
צבאית מיידית ומוחצת, שם ללעג את הפעולה
המדינית של הממשלה במוסדות או״ם
ובעולם.
אולם ההד שגרמו דבריו היה שונה
לגמרי מכפי שהיה לפני עשר שנים. הם לא
עוררו התלהבות.
מהזהיפ תו ר? מה הביא לתמורה
זו באקלים הרוחני של ישראל?
בוודאי יש לכך כמה וכמה גורמים. בין
השאר:
• המדינה התבגרה מאז מיבצע סיני
בעשר שנים.
• מיבצע־סיני עצמו הוכיח לכל, כי
נצחון צבאי מכריע אינו מביא פתרון.
• באותה שעה הוכח, כי יש ערך
מכריע לתגובת המעצמות הגדולות, לאו״ם
ולדעת־הקהל הבינלאומית. אלה, ולא הנשק
הכריעו את הכף.
אמנם, גם השבוע האמינו רבים בישראל
כי אין מנוס מפעולה צבאית נגד סוריה.
אולם גם מי שהיה משוכנע בכך לא האמין
כי הדבר יפתור משהו, או כי ישנה את
המצב לטובה.
אווירה ספקנית זו איפשרה לממשלה לשקול
את מעשיה שיקול נוסף, להתחשב
בתגובות מבפנים ומבחוץ (ראה להלן) ,להימנע
מצעדים פזיזים מדי
כך נמנעה המלחמה — לפחות לשבוע
אחד.

מה המריץ את ממשלת ישראל, ובעיקר
את לוי אשכול, לפנות אל מועצת־ד,בטחון
של האו״ם ולהביא בפניה את התקריות בגבול
הסורי?
היתד, זאת החלטה פתאומית, שנתקבלה
בשיחת־טלפון בין אבא אבן, ששהה בניו־יורק,
לבין ראש־הממשלה. עד לאותו רגע
היה ברור ומוחלט שישראל לא תפנה עוד
אל המועצה. היה ברור כי תחת זאת תפעיל
ישראל אמצעים צבאיים מכריעים, ברגע שתתחולל
תקרית נוספת בגבול — והכל המתינו
לתקרית כזאת בכל רגע.
מה הביא לשינוי?
למהכן? לוי אשכול עמד בפני שתי
מערכות סותרות של לחצים. משך שעות
ארוכות היתד, ההחלטה תלוייה על חוט־השערה
ממש.
הלחצים בעד הפעולה היו גלויים לעין

• חוסר־תגובה צבאית יכול היה לחשוף
את אשכול להאשמות נוספות כאילו אינו
מסוגל להחליט, וכי אינו תקיף די צורכו —
האשמות שלגביהן הוא רגיש ביותר.
!•* אפשר היה לסמוך על חרות ורפ״י,

ואולי גם על חוגים במפלגתו שלו, שישתמשו
בטיעון זה כדי לערוך עליו התק־פת־מחץ.
פעולה
צבאית היתד, מסיחה את הדעת
מן המצב הכלכלי הקשה, מצדיקה את ה
מיתון
ומקלה מבחינה זו על דרכה של
הממשלה.
• יתכן כי הדבר היה תואם את תוכניותיהם
של מוסדות־הביון של ארצות-
הברית.
•• לדעת אנשי־בטחון רבים, המקורבים
לאוזנו של ראש־ד,ממשלה, היתד, הפעולה
דרושה להבטחת בטחון הגבול. זוהי עמדה
קלאסית וקבועה של אנשי בטחון מאז
קום המדינה, והיא עברה בירושה מממשלת
בן־גוריון לממשלת אשכול.
למה לא? נימוקים אלה ואחרים התחילו
להכריע את הכף. קרוב לוודאי כי אשכול
היה נענה להם אילו פרצה באותה שעה
תקרית חמורה נוספת בגבול הסורי. אולם
התקרית לא באה, ותחת זאת החלו להגיע
לחצים ונימוקים נוגדים.
בין השאר:
• לחץ חזק מאוד מצד ממשלת ברית־המועצות,
שבא לידי גילוי בשתי פגישות
של השגריר הסובייטי הפיקח וד,ממושקף
עם לוי אשכול (שהתנהלו בשפה הרוסית).
יתכן מאד כי השגריר, דמיטרי צ׳ובאחין,
הבטיח לאשכול כי מוסקבה תפעיל את מלוא
לחצה גם בדמשק, כדי למנוע תקריות.
• הבעת דעה חד־משמעית של ממשלת
פאריס נגד כל פעולה, שיכלה לפגוע בנסיון
הצרפתי לרכוש השפעה בדמשק מבלי לאבד
השפעה בירושלים.
• דיווחו של אבא אבן כי באו״ם תעורר
תגובה צבאית ישראלית הדים שליליים ביותר,
גם בין המדינות הידועות כאור,דת ישראל.
לעומת
זאת דיווח אבן כי מדינות המערב
הבטיחו לנקוט הפעם קו ברור לטובת ישראל
ונגד סוריה, אם תונח ד,בעיית בפני מועצת־הבטחון.
היה גם צפוי מראש כי בדיון כזה
יהיה הצד הסורי הפעם חלש ביותר* ,אחרי
שהסתבך בהכרזות מלחמתיות.
• יתכן כי ממשלת ארצות־הברית לא
נואשה עדיין מן האפשרות לחולל ׳הפיכה
צבאית אנטי־קומוניסטית בסוריה, ועל כן
לא היתד, מעוניינת בהתערבות ישראלית.
• ההתעוררות של חלק מדעת־הקהל
הישראלית שיכנעה את הממשלה שלא כדאי
לנקוט בפעולה שתיראה כאילו היא נעשית
בשליחות ארצות־הברית—
דחייה -לפי שעה. ההכרעה של
אשכול היתר. אופיינית לאיש, ובמיקרה זה
היתד, חיובית.
הוא הסכים להביא את התקריות בפני
מועצת־הבטחון. אמנם חייב הדבר דחייה של
כל פעולה צבאית, מכיוון שאי־אפשר לתקוף
בשעה שהמועצה דנה בעניין (כי דבר כזר,
היה מעליב את חברי המועצה וממשלותיהם).
אך הדבר אינו מונע פעולה אחרי גמר דיוני
המועצה, אם תתחולל תקרית נוספת.
אם יביאו הלחצים הבינלאומיים, המופעלים
בדמשק, להפסקה של התקריות החמורות,
יכולה עובדה זו — יחד עם סיכום חיובי
של הדיונים במועצת־הבטחון — להירשם
כהישג מדיני של ממשלת אשכול.
אם, לעומת זאת, יתחדשו התקריות, תוכל
ממשלת אשכול להתייחס אל דיוני המועצה
כאל הכשרת־קרקע פסיכולוגית לפעולה
צבאית ישראלית.
כך השאירה הממשלה לעצמה את חופש־הפעולה.
ההמשך תלוי במידה רבד. ביוזמת
הסורים וביכולם (או אי־יכולתם) לבלום את
פעולות אל־פתח.
התגובות הראשונות לא היו מעודדות.
אישים סוריים מרכזיים השמיעו השבוע
שוב איומים מתכתיים. אך הי,תה קיימת
תקווה כי חריפות הסיגנון של שליטי דמשק
באה לחפות על החלטה להפסיק את הפעולות.
סכנת
המלחמה לא חלפה. אבל היא נדחתה
במשך שבוע שלם — ובמצב הדינאמי השורר
במרחב, דחייה של שבוע יכולה להיות
בעלת ערך מכריע.
על־להב

י ת רון זה קולקל במיד ה מ סויי מ ת
ידי הפגנת־סרק של בית״רים, שפל שו
נציגו ת הסורי ת הס מוכ ה לבניין האו״ס.
דבר נ תן לסורים חו מד־ ה ת קפה, שיפר
הרבה את עמדתם הטאקטית בוויכוח.
** מבחינ ה זו היתה ח שי בו ת למאמרי
העולם הזה, שהוזכרו גם בי שיב תהמ משלה.

העולם
הזה 1520

אומרים :״יש לדרוש מסוריה או קוראים :״שריח
החלימה או מסיחים :״סוריה אשמה אבל -

ך* ולס כבר יודעים, שהמישטר בסורי ה
אינו מגובש. שהממשלה מפוצלת ובלתי־יציבה.
אבל כולם מניחים, לעומת זאת, שהעם
הסורי מגזבש. הם חושבים על סוריה
כמו על כל המדינות הנורמליות.
זוהי הנחה מוטעית לחלוטין. שכן סוריה
קיימת כיחידה אחת רק על גבי המפות.
במציאות מתרוצצים בתוך גבולותיה עשרות
כתות, דתות, לאומים, מעמדות ושבטים. התרוצצות
זו, המגיעה לעתים לידי התנגשויות,
היא העושה את סוריה למדינה השונה מן
המדינות הנורמליות.
כאשר מדברים בעולם — ובישראל —
על נסיון־ההפיבה האחרון, למשל, מנתחים
את מניעיו במונחים כמו :״סלים חאטום
ועמיתיו רצו להפיל את המישטר השמאלני
של פלאח ג׳דיד והקומוניסטים.״
אבל בתוך סוריה עצמה — בשווקים כמו
בחוגים הגבוהים ביותר — השתמשו במונחים
אחרים לגמרי. משהו כמו :״חאטום
והדרוזים שלו החליטו שנמאס להם השלטון
של פלאח ג׳דיד והעלאווים שהוא ממנה לכל
עמדות־המפתח.״

מה מריץ את הסורי ז

דרוזים וה?ן לאווים הם שתי מתות,
( ! שהתבדלו מן הזרם העיקרי של האיסלאם,
הוא זרם הסונים. שתי הכתות מהוזת
מיעוטים קטנים בתוך העולם המוסלמי והערבי.
אבל בסוריה הם מיעוטים חשובים —
מפני שסוריה מורכבת מאוסף של מיעוטים.
אוכלוסייתה מתקרבת עתה לחמישה מיליון
איש, מהם ־ 527 הם סונים. יתרם מתחלקים
בין שיעים, דרוזים, עלאווים, ישמעאלים,
מארוניטים, פרוטסטנטים, שלוש כתות
של נוצרים אורתודוכסים, ושש כתות של
נוצרים קאתוליים. היהודים, שפעם היו מיעוט
כלשהו, כמעט ונעלמו.
זה רק סוג אחד של חלוקה. קיימת חלוקה
אחרת, לפי מוצא לאומי: ערבים, תורכים,
כורדים, אשורים, ארמנים, צ׳רקסים, הדוברים
עד היום בלשונותיהם השונות.
חלוקה אחרת היא לפי מקום־המושב:
בני הערים הגדולות כנגד האיכרים, נוודי
המדבר כנגד העירוניים. וגם הערים חלוקות
ביניהן: דמשק הדרומית, כנגד חלב שבצפון.
על כל החלוקות האלה, קיימת החלוקה
הפוליטית־מעמדית. לדוגמה: עד 1958 שלטו
2.50/0מבעלי הקרקעות על ־ 457 של אדמות
הבעל ו־־ 357 מאדמות השלחין.
כאשר מורכבים כל הניגודים האלה, זה
על גבי זה, קשה לדעת מה דוחף סורי
מסויים לעשות צעד זה או אחר. אם איכר
מורד מלאטקיה הרג בעל-אחוזד — ,האם
עשה זאת רק ממניעים מעמדיים? או שמא
גם מפני שהוא עלאווי והעשיר סוני, מצאצאי
העריצים התורכים? ואם שולח מפקד״

בעת נסיון־ההפיכ ה האחרון, כאשר נידמה היה לכת השלטת שקיימת
סכנה ממ שית לשלטונה. כעבור יומיים בלבד נלקח הנשק מידי ה־מי
שמרות, מתוך חשש כי יופנ ה נגד הממ שלה עצמה, או חלק ממנה.

פלוגה מול כורזים חולייה להניח מוקש בשטח
ישראלי — האם הוא עושה זאת רק
מתוך מניעים אנטי־ישראליים? או שמא מפני
שהוא קאתולי, החושש שהעלייה,־בדרגד,
חסומה בפניו י או אולי מפני שהוא מקווה
להסתבכות גדולה, שתעצור את המישסר
השמאלני ותחזיר את סוריה להשפעת המערב,
שאת תרבותו הוא ספג בבית־הספר
היסודי של ימי המנדאט הצרפתי?

5עיר -מדינה

* ש עו ד מדינות בעולם, שבתוכן מתת7צצים
מיעוטים. אבל מדינות אלה הצליחו,
תוך תקופה פחות או יותר ארוכה,
להסדיר איכשהו את היחסים בין הקבוצות.
אלא שלסוריה לא ניתנה תקופה כזו של
גיבוש וארגעה. היא ירשה את הבעיות האלה
לפני זמן קצר מאד. שכן עד 1946 לא
היתד, מדינה עצמאית. שלטו בה הצרפתים
— והיסוד שעליו היה בנוי שלטונם היה
להעמיק ולהרבות את המחלוקות בתוך
סוריה. הם פיתחו את שיטת הפרד ומשול
לאמנות עילאית.
כאשר ירשו את סוריה מהאימפריה ה־עותמנית,
אחרי מלחמת העולם הראשונה,
היה עדיין טרי הזכרון, שתחת שם זה
נכללו אזורים נרחבים מאד: השטח שהיום
נקרא סוריה, בתוספת לבנון, ארץ־ישראל
ועבר־הירדן. הצרפתים ירשו את החלק הצפוני
של השטח — ומיהרו לחלקו לחלקיקים.
טענתם: מכיוון שהארץ הזאת מיושבת
על־ידי כל מיני מיעוטים, יש להבטיח את
זכויותיו של כל מיעוט ומיעוט. כך הוקמו
ב־ 1920 מדינת לבנון, ולצידה עוד ארבע
מדינות, שלכל אחת ממשלה וגבולות משלה:
מדינת ה על אווי ם, שמרכזה לאטקיה. מדינת
הדרוזים, שמרכזה סוויידה שבהר הדרוזים.
מדינת דמ שק ו מדינ ת חלב.

שני ששו•

חאטו ם בירדן, לאחר כ שלון נסיון־הוזפיכה,

כעבור חמש שנים אוחדו מדינות דמשק
וחלב למדינה אחת, שנקראה מדינת סוריה.
אבל מדינת הדרוזים ומדינת העלאווים נשארו
עצמאיות. רק ב־ 1942 הצליחו ראשי התנועה
הלאומית להביא לביטול החלוקה האווילית.
ארבע המדינות המלאכותיות אוחדו
תחת השם טוריה. לבנון נשארה עצמאית.
אולם גם אחרי האיחוד הגיאוגרפי, לא
חדלו הצרפתים מטיפות ההבדלים הכיתתיים.
כאשר התקוממו הדרוזים, וכאשר
מורדים השתלטו על דמשק, גייסו הצרפ
תים
את הצ׳רקסים ללחום בהם. כאשר נרגעו
הרוחות, עודדו את הדרוזים להתגייס ליחידות
הבטחון, העניקו לג׳בל דרוז יחם מיוחד,
תוך קשירת קשרי־תרבות הדוקים.

השפעת המלחמה
1מדיגה הסורית העצמאית ניתנה
/הזדמנות קצרה מאד להתגבר על מורשי׳
פלגנית זו. לפני שיכול היה להתגבש
שלטון מרכזי מאחד, פרצה מלחמת . 1948
מלחמה זו זיעזעה את סוריה יותר מכל
מדינה שכנה אחרת. ד,כשלון הערבי מוטט
לגמרי את המישטר הפיאודלי ששלט בדמשק.
הקצינים שחזרו מן החזית תפסו את
השלטון. אילו היתר. האומה הסורית אחידה,
ייתכן שהיתר, הפיכה זו יוצרת מישטר יציב
כמו במצרים. אבל ברגע שחוסל המישטר
הפרלמנטרי שהתיימר לייצג את כל סוריה,
ובמקומו עלתה לשלטון קבוצה קטנה של
קצינים, החל מרוץ בקרב הקבוצות האחרות.
ההפיכות הראשונות, מ־ 1949 עד — 1961
בוצעו כמעט כולן בידי קצינים בני המעמדות
הבינוניים. מעמדות אלה הינם, ברובם,
סונים. נקודת־המיפנה באה בהפיכה של קציני
הבעת, במארס .1963 היתד, זו הפיכה
מעמדית מובהקת, ואחד הצעדים הראשונים
של השליטים החרשים היה להדיח 800
קצינים של הצבא הסורי, שהשתתפו בהפיכות
״הימניות״ השונות.
אלא שבסוריה החלו מייד שואלים: האמנם
הדחה מטעמים מעמדיים בלבד? או
שמא נקמה של בני־המיעוטים בסונים? שכן
800 המודחים היו כמעט כולם סונים. מדי־חיהם:
נוצרים, דרוזים, עלאווים.
עד כמה חשוב מוצאו של הקצין, אפילו
במישטר הרוצה להציג את עצמו כסוציאליסט,
טהור, אפשר לראות מן הקטע הבא,
שפירסם השבוע עורך לה מונד לעניינים
מרחביים אריק רולו, אחרי סיור בסוריה:
האיש החזק של המי שטר הנוכחי, הגנראל
סלאח ג׳זיד, חרא בן למ שפחה מאזור לאט־קיה
,״ארץ העלאחים״ בה הקי מו הצרפתים
מדינה או טונו מי ת. מפאתמוצאו אינו
יכול לתפוס את חזי ת הבמה הפוליטית, לכן
הוא מסתתר ב תפקיד של ״ הכוח מאחורי
הכסא״ .א ן למרות אמצעי־הזהירות הרבים
בהם נקט כרי להישאר בצללי ה שלטון,
יודעים כמה מי ריביו הפוליטיי ם המו שבעי ם
ביותר של הגנראל סלאח ג׳ריד, את כוח־

הכ שפים של ״ בן עוזרת־הבית״ הזה.
וזאת למרות שהגנראל ג׳דיד הוא בן ל־למשפחת־נכברים.
אלא שכל אחד יורע, כי
בגלל עוניו, היה אזור העלאווים ב מ שך דורות
מאגר עוזרו ת־ הבית והפועלים ה שחורים,
שממנו שאבו סוריה ו ה מדינות ה שכנות את!
חוטבי־העצים שלהן.
ת מונו ת מ סויי מו ת נ חר תו ת בזכ רון, בשל
אכזריותן .״רק לפני עשרים שנה,״ נזכר
מר והיד גאנם, אחד ממייסדי הבעת ,״לא
היה זה בלתי־רגיל לראות ילדות בנו ת ת שע
נקרעות מחיק מ שפ חו תיהן, מוער מות כ מו
בה מות ב תוך מ שאיות, כדי שיימכרו בנכר,
ב־ 500 לירות (כ־ 300ל״י) לראש.״ הגנראל
ג׳דיד, שגויים לבעת על־ידי אגנם, שאף הוא
עלאווי מלאטקיה, היה בוודאי עד־ראייה של
מחזו ת דומים.
תאם ה פן את עצמו, בשל כך, למכשיר־נקמתם
של בני־המיעוטים? זה מה שטוענים
מ שמיציו, הקובעים כי מרבית הקצינים ב־תפקידי־מפתח
במי שטר הבעת הם עלאווים —
וב מיוחד מוגז נסיון־ההפיכ ה האחרון של
הקולונל חאטום ובני־רתו הדרוזיים.
אל־חיאת הלבנוני קבע לאחרונה, כי בני־המיעוטים,
המייצגים פחות מ־ס 07ו של ה׳
אוכלוסיה, שולטים על ־ 607 מי חידו ת הצבא.
הייחס בלי ספק מוגזם, אבל אין ספק ש הקצינים
הסונים איברו שליטתם על הצבא.

אין אחראי

{? 0וכרות כאלה יכולות להתפרסם
באחד מגדולי העתונים בעולם, משמע
שאין איש בסוריה מסוגל להסתיר את
אמיתותן — ואת חשיבותן בניהול המדינה.
עובדות אלה — בתוספת לעובדות פוליטיות
״נורמליות״ — קובעות את היחסים
בין מפקד גדוד למפקד חטיבה בצבא, בין
זרמים פוליטיים ומדינות זרות.
התוצאה: אין איש יכול לדעת מה יעשה
רעהו בעוד רגע. שכן לא קני־המידה הנורמאליים
הם הקובעים.
זהו, בלי ספק, שלב־מעבר. אבל הוא
עלול להיות ממושך־למדי, וקשה לדעת מה
ינצח בסוף: ההגיון הפוליטי־ו־,מעמדיי, או
הפלגנות הכיתתית.
בינתיים — וזה מעניין את ישראל במיוחד
— אין בסוריה גורם אחראי למעשיהם
של האזרחים, או אפילו גורם השולט על
בל יחידות הצבא.

בסדינה
דיעו ת
כד הס אומר ,
במלאת עשר שנים לטיבח בכפר
קאסם, תעלה

שיירת שלום
למבואות הכפר, לטכס התייחדות.
פרטים בגליון הבא.

כינוסים מחוזיים
לקראת הועידה הראשונה של התנועה
ייערכו ארבעה כינוסים מחוזיים של
חברים ואוהדים, בהשתתפות חברי מרכז
התנועה. הכינוסים ייערכו :

• כתל־אביב
ביום חמישי 3בנובמבר, ב־ 7.30 בערב,
בבית בני־ברית, רחוב קפלן . 10

• בחיפה
ביום שישי 4בנובמבר, בשעה 7.30
בערב, בקולנוע דו מינו, רחוב הרצל .67

• כירושלים
ביום שלישי 8בנובמבר, בשעה 7.30
בערב, בבית החלוצות, רחוב אבן־גבירול

בבאר־שבע
ביום חמישי 10 בנובמבר, בשעה 7,30
בערב, בקפה אשל־כסית, רחוב הקרן
הקיימת.

$בבת־ים
ביום חמישי 20 באוקטובר, בשעה 8.30
בערב, אצל חיים חסון, רחוב בית וגן
, 17 תתקיים פגישת אוהדים.

אברי רכיב

ירצה על :

מה הספקנו עד כה
• בטבריה

ביום רביעי 26
בערב, במשרדו
רחוב יוחנן בן
אוהדים מטבריה

באוקטובר, בשעה 8.00
של ראובן בן־דורי,
זכאי , 1תיערך פגישח
והאזור, בהשתתפות :

דוד אדנפלד

שירצה על:

סיכומה של שנה
• בדימונה

אין שני נביאים מתנבאים בסימון אחד,
אלא אם הם עתונאים ישראליים, הדנים
בשאלות בטחון.
וכך הם אמרו, ביום הששי האחרון, ה־
14 לאוקטובר : 1966
״ דבר ״ ,ב מא מר מ ע דנ ת:

״אם תחמיץ מועצת־הבטחון את ההזדמנות
הזאת — כי אז לא יימצא עוד מי
שיזדקק לה, לפני הפעלתה של זכות ההגנה
העצמית ...אם, לא יהיה גורם־חוץ
אשר ירסן את סוריה, לא תוכל ישראל
שלא לרסנה בעצמה.״

• ״היום״

— במאמר של ח״כ מנ חס

בגין:

״אין פעולה, הקרוייה בלשון ד,שיגרה
,תגמול׳ ,יכולה לפתור את בעייתנו ה־בטחונית
...משנשוב ונד,לום באוייב, אין
עוד לדבר על תגמול, אלא על הפעלת ה־עקרון
והזכות והחובה של הגנה לאומית־עצמית
...אל ניתן לתוקפנות הדמים להשתולל.
לעולם לא תישארנה התקפות אוייב
חד־צדדיות.״

הצבאי זאב ישיף:

במאמרי של

• ״ג׳רוזלם פוסט״ ן -במאמר
מערכת;

״האם יבצעו המעצמות הגדולות פעולה
זו באמצעים דיפלומטיים, באופן ישיר או
בהדרגה, או האם תיאלץ ישראל לעצור את
התוקפנות באמצעים העומדים לרשותה למטרה
זו — האו״ם חייב להחליט, ובהחלטתו
תלוי המשך קיום השלום באזור.״

חריף:

״ מ ע רי ב ״

במאמר

י-וסף

״אמנם השגרירים יעצו בפירוש לראש־הממשלה
לנהוג בהתאפקות, והרוסי אף
תבע זאת, אבל הוא (אשכול) רמז להם,

על הנושא :

למי נחוץ מימשל צבאי?
#ברמת־גן

ביום רביעי 19 באוקטובר, בשעה 8.30
בערב, בקפה העצמאות, בגן דוד המלך
(מאחורי קולנוע אורדע) ,תתקיים פגישת

חוג הנוער

עו״ד שמואל סגל
ירצה על :

זכויות האזרח בישראל
• בחיפה

ביום ה׳ 20 באוקטובר, בשעה 8.00
בערב, בבית עמית וחיה קרני, רחוב
חניתה ( 3אוטובוס )18 בנוה שאנן,
תתקיים הרצאתו של :

עורן• דוזנבלום
״היד ו ה סכין המתלווה לה״

עודד פילכסקי

אסיפת חברי החטיבה האזורית, שנקבעה
ליום ד׳ 19.10 ברחוב גליקסון ,8תתקיים
באותו תאריך ובאותו מועד, בבית
בני־ברית, ברחוב קפלן ,10 תל־אביב.

בחינה מסויימת, אפשר לומר שהבניין הוא חידוש ארכיטקטוני ופרלמנטרי כאחד.
במרכזו ישנו אולם־המליאה, שכולו נועד לדיבורים, ושבו אי־אפשר לשמוע את המדובר.
איני מתכוון רק לקהל שביציע, שנואש אחרי זמן־מה מלעקוב אחרי הנאומים. אני מתכוון
לחברי־הכנסת עצמם, היושבים במרחק של שניים־שלושה מטרים מן הנואם.
אני עצמי יושב קרוב מאד לדוכן־הנואמים. קול הנואמים הגיע אלי, בצורת רעש מבולבל.
רעש זה התמזג עם חצי״תריסר רעשים אחרים — טריקת־דלת מחוץ לאולם, שיחה נרגשת
במסדרון, שיעול של סדרן.
אין פירוש הדבר שאי־אפשר לעקוב אחרי הנאומים. אפשר. בתנאי שמתרכזים ריכוז
מוחלט ומתוח. כדאי גם להסתכל בתנועות שפתיו של הנואם. את דברי היו״ר, לעומת זאת,
אי־אפשר לשמוע גם בתנאים אלה.
לא קל לשבת ולהקשיב במשך חמש שעות רצופות לנאומים (שלא תמיד הם מבריקים),
מבלי לבלות עשרים דקות מתוך כל חצי שעה במזנון, כמינהגם של רבים. בבית פרונזין

״היו שטענו שלא הוחמצה כאן כל הזדמנות,
משום שבמוקדם או במאוחר יחזרו
הסורים לסורם. ואכן, ההרגשה היא שהקבוצה
השלטת הנוכחית בסוריה צועדת ביודעין,
או בלא יודעין, לקראת התנגשות
כוללת עם ישראל.״

אחמד בזסארווה

על הנושא:

רא נשאר נז2ן נם רזזברי־הכבסיגז \

הכתב

ביום ששי 28 באוקטובר, בשעה 8.30
בערב, אצל יהודה אהי־מרים, שדרות
הנשיא ( 52/9מול קולנוע גיל) ,ירצה :

עקרונות התנועה
לקראת הוועידה
• בתל ־ א בי ב

^יילו אפשר היח להגיש הצעה־לסדר־היום כלפי הכנסת עצמה, היינו מגישים השבוע
הצעה דחופה בנוסח :״החזרת הכנסת לבית פרו מין.״
הצעה זו היתד, נדחית, כרגיל, פה אחד, נגד קולנו הבודד. אבל אחר־כך — שוב כרגיל —
היו רוב המצביעים נגדנו פונים אלינו במסדרון ואומרים לנו, באופן פרטי :״אתם צודקים
הלוואי ויכולנו להצביע בעד זה!״
כי הנסיון הקצר של הכנסת במישכן החדש כבר שיכנע רבים שמיבנה מונומנטלי זה
הוא אסון מונומנטלי.
הוא דומה לפיל הלבן המפורסם, שמלך סיאם היה נוהג לתיתו כשי לאויביו. מפני שחיה
קדוש, לא הביא הפיל שום תועלת. אבל הוא אכל כל־כך הרבה מזון, עד כי הביא חורבן 1 כלכלי על מקבל־השי.
מיי!אינה לבנה, אלא ורודה, כצבע האבן של דיר־יאסין. אבל חוץ מזה היא דומה הכנסת דטויי

בעדינות אך בבהירות: על שלושה פשעי
דמשק ועל ארבעה — אשיבנו.״

• ״למרחב״

— במאמר של אליעזר

בן־מ שה:

״כל פעולת תגמול דראסטית. בטרם הוסברו
מניעיה כל צורכם בעולם ובאו״ם,
עלולה להתפרש בנוסח סיפורי הבדים של
חרושת התעמולה המצרית־סורית אולם
חרף מיגבלות וסיכונים אלה אין ספק, שבסופו
של דבר יש להגיב בכוח — בזמן
הנכון, במקום המתאים ובשיטות הנאותות.״

״ידיעות אחרונות במאמר
העורך הרא שי, הד״ר הרצל רוזנבלום:

״הערבים הם יצורים אמוציונליים במידה
שאין למעלה ממנה במערב, ודומני שאפילו
לא במזרח. היד והסכין אשר מתלווה
לה קשורות קשר כמעט אורגני אצלם...״
הוורוד היו,
לפחות, כורסות נוחות. לא יפות, לא מודרניות, אבל כורסות שאפשר היה לשבת בהן.
והנה באו המתכננים, שהם מודרניים מאד, וציידו את אולם המליאה בכסאות מודרניים
ויפהפיים, ההופכים, אחרי ישיבה של שעה, למכשירי־עינויים. פשוט אי־אפשר לשבת בהם
בנוחיות. אך הח״כ, הזז אנה ואנה ומחפש לשוזא תנוחה נוחה, יכול להתנחם בכך שהקהל
ביציע יושב בספסלים עוד פחות נוחים.
הפרוטוקול נעשה קצר יותר, כי הקצרניות קולטות רק חלק מדברי הנואמים. לעומת זאת
הן עוברות הרבה קילומטרים ביום במעברים אינסופיים, בין המשרדים ובין תאי ד,בתבניות,
הדומים לתאי־צינוק.
אפשר היה לחשוב שלעומת כל הצרות האלה יש לפחות יתרון חשוב אחד: בבניין כל־כך
ענקי יש בוודאי הרבה מקום. נכון? לא נכון. אין מקום בכלל.
הבניין הוא גדול, אבל המנגנון גדל הרבה יותר. והמנגנון זקוק למקום — אחרת איך
ימנגנן י וכך הושג במישכן המפואר של הכנסת שיא האבסורד: פשוט אין בו מקום
לחברי־הכנסת. הח״בים הפכו סרח־עודף, אובייקט למנגנון העצום שתפס את כל הבית.
הובטח שלכל שני ח״כים יהיה חדר־מנוחה, בו יוכלו לנוח בהפסקות. יש 120ח״בים.
אבל אין 60 חדרי־מנוחה. המנגנון תפס את החדרים. נשארו חדרי־מנוחה רק ל־ 80ח״כים.
כך לא זכיתי לחדר־מנוחה. גם לא נתנו לסיעה חדר־ישיבות, כפי שהובטח לנו, וגם לא
חדר־עבודה נוח. זה היה אמנם בתיכנון — אבל זה היה לפני הרבה זמן.מה שנתנו לנו
אחרי הכל הוא תא חסר־חלונות, הדומה להפליא לתא של בית־הסוהר. תא זה צריך לשמש
לנו לעבודתנו, להתייעצויות וגם למנוחה.
אלא שגם זה וגם זה אינו אפשרי. כי המתכנן הגאוני דאג לשבץ בקיר_ שבין התא
והמסדרון הרועש מין אשנב גבוה וצר, אמנותי ודקורטיבי מאד, שאי־אפשר לסגור אותו.
הרעש החודר פנימה מונע כל מנוחה, והקולות הבוקעים מבחוץ מונעים כל התייעצות,
אלא בלחישות.
(כמה ח״כים אחרים צחקו כשהזכרתי זאת. משום מה הם משוכנעים כי מישהו דאג
להכניס לפחות מכשיר־האזנה אחד לכל חדר מחדרי הסיעות. מאלף לשמוע זאת מפי ח״כים
מכל הסיעות, כולל מפא״י).
בקיצור: איפה הימים הטובים של בית־פרומין, כשאפשר היה לשמוע את הדוברים, להשמיע
קריאות־ביניים מובנות, להגיע בנקל ממקום למקום, ואף לחוש כי הכנסת נמצאת בלב
האוכלוסיה — ולא באולימפוס נישא המשקיף על הארץ מלמעלה? !

נדהזה שר 2ן ריאת־הביניים
*תכן שאין סתירה בין מהות הכנסת ותנאי הבניין. יתכן שהתנאים החדשים אף
׳ מתאימים בדיוק לתוכנו האמיתי של המוסד.
מחשבה זו חלפה במוחי כאשר ישבתי בישיבת־הפגרה המיוחדת והקשבתי לדיון על
״הקווים לפעולה הכלכלית״.
נואם אחרי נואם קם והשמיע אה דבריו. מכיוון שגח״ל ורפ״י החרימו את הדיון, היו
אלה בעיקר דוברי הקואליציה, שחזרו עד בוש על הטענות הידועות, איש־איש על ההובי
הפרטי והמפלגתי שלו. כל נואם דיבר אל עצמו ואל הפרוטוקול — כי הח״כים המעטים
שנכחו באולם נואשו מלקלוט את הדברים. ושוחחו זה עם זה( .בשעה 12.40 ספרתי 22
ח״כים ו־ 4שרים. אחר־כך ירד מיספר זד, עוד יותר).
אם היתד, אי״פעם אשליה בכנסת כאילו יש איזו שהיא ״הידברות״ (מילה האהובה מאד
בבית) ,הרי עתה נמוגה גם אשליה זו. לא נותרה אף יומרה של הידברות. כי קשה היה
למאזין לשמוע — ואי־אפשר היה לי להשמיע. קריאת־ד,ביניים, אחת התופעות העיקריות

העולם ר,זוז 1520

בחיים הפרלמנטרים, נפלה קורבן לאקוסטיקה של הבניין המפואר. אין עוד טעם לקרוא,
כי רוב הקריאות מצלצלות כרעש מבולבל.
לא נואשתי בנקל. כך, כשדיבר ישראל בן־מאיר (מפד׳׳ל) ,התפתח דו־שיח קצר :
ב ״ מאירנ המצב הכלכלי לא בא כאפתעה. היו
כאלה שידעו עליו, היו כאלה שצריכים היו לדעת זאת קודם
לכן, היו כאלה שידמו והיו כאלה שלא רצו לדעת אין
לי ספק שמבחינה זו אנו א שמים ב״ מאו חר מדי״.
אכנדי: מי זה ״ אנו״ ?
כן־מאיר: כולנו. המדינה.
אכנרי: לא הממ שלה? לא היא האחראית?
ב מאירנ הממ שלה מייצגת את המדינה. היא מ מונה
על־ידי הכנסת. היא מייצגת את בוחריה. היא אינה יותר
חזקה מבוחריה. הבוחרים לא רצו בכך. הקהל לא רצה.
זאת אני מקבל.

קראתי עוד כמה וכמה קריאות, אבל לא הנואם ולא
הקצרניות היו מסוגלים לקלטם. בסוף נואשתי גם אני.
רק כשדיבר פרס על הצורך בשינוי שיטת־הבחירות, לא
יכולתי להתאפק :
פרס: אסביר את ההבדל היסודי (בין הכנסת לבין פרל מנטים
אחרים) .בכל מדינה כאשר הממ שלה מביאה
הצעה בפני הכנסת, יש לה עניין עם חברי הפרלמנט. כאשר
הממ שלה כאן מביאה הצעה בפני חברי־הכנסת, יש לה עניין
עם סיעות שעל פי החוק שהציע השר (יעקב שמ שון)
כן־מאיר
שפירא
אבניי: ההבדל מתבטא ב כן שכאן קיימת המש מעת הקואליציונית, שאתם
העהגתם אותה !

כל ילד יודע כי המשמעת הקואליציונית היא המצאתו הפרטית של דויד בן־גוריון, שביסס
עליה בשעתו את שלטון־היחיד שלו. עתה בוחר פרם בדרך נוחה — הוא מותח ביקורת
נכונה על מצב הכנסת, מעלים שרבו ואדונו הוא שגרם למצב זה, ומנסה לבסס על ביקורת
זי הצעה חמורה שבעתיים, שהגשמתה היתד, מביאה לחיסול הכנסת כמכשיר דמוקראטי.

אבזו ברבר, אבר רגזיפך
* * אזיןשטחי יכול היה לקבל את הרושם כי יש דמיון מפתיע בין דברי פרס ובין
!/-הביקורת שאנחנו מותחים על הכנסת מאז יומנו הראשון בה. רושם זה הוא תדיר מאד.
לעיתים קרובות חוזרת רפ״י על דברינו — אבל בכוזנה הפוכה.
למשל, בוויכוח זה, אמרנו״ ,בין השאר :
אכנרי אין מנוס מן ההכרעה הגדולה, שאינה כלכלית, כי אם פוליטית.
אין כלכלה שאינה מדי ני ת לא הכלכלה בלבד נכשלה. מי שנכשל — זה
המישטר. והמי שטר צריך לתת על כך את הדין.

שהביאו לאי־השתתפותן בוויכוח — ונאומים
אלה לא נפלו באורכם מן הזמן שעמד
לרשותן בוויכוח. הנאום שלנו, לעומת זאת,
ארך 12 דקות — שלוש דקות פחות מן
ה־ 15 שהוקצבו לנו.
ד״ר יוחנן בדר מתח בעיקר ביקורת על
ניצול ועיוות תקנון הכנסת לשם השתקת
יוזמת האופוזיציה. רק בקושי התאפקתי מלקרוא
לו קריאת־ביניים :״על דאטפת אטי־פוך,
וסוף מטיפיך יטופוך, או ״בור כרה
ויחפרהו״ .כי היה זה בדר עצמו שהתחיל
בדרך זו. כדי לסתום את פי סיעת־היחיד
שלנו, יזם את שינוי תקנון־הכנסת, המונע
בעדנו כיום מלהגיש הצעות־לסדר־היום וה־צעות־חוקים.
עכשיו, אחרי שהוא עזר ל־מפא״י
לסתום את הפה שלנו, מדוע לא
תלך מפא״י באותה דרך כדי לסתום קצת
את הפה של חרות?)
בזכות הכלכלנים של סיעתנו, שהכינו את
הבסיס המדעי לנאום, יש לומר כי הוא עורר
תשומת־לב כללית בין הכלכלנים שנכחו בבית.
במשך שעות ארוכות התוזכחו עימנו
כלכלני הממשלה, לאחר מכן, כדי לערער
על קביעה זו או אחרת שלנו, על הניתוח
המיספרי והעובדתי. הם הודו בגלוי שהיה
זה הנאום היחידי בוויכוח הכלכלי שהיה בעל אופי כלכלי רציני.
כך חשב, כנראה, גם פנחס ספיר. כי הוא נמנע מלהתייחס אל נאומנו בכלל. הוא העדיף
להתווכח עם המליצות שהושמעו — אך לא עם הטיעון הכלכלי המוצק שהבאנו. אמנם לא
יצא באופן הפגנתי מן האולם כשהתחלתי לדבר, כפי שעשה בפעמים קודמות. אך הוא
העמיד פנים כאילו הוא מעיין במיסמכים ואינו מקשיב.
רק בדבר אחד הזכיר אותנו בנאום התשובה הארוך שלו: כשהגיע למחיר הדולאר השחור.
כ־ גילויי העולם הזה על מכירת הדולארים הממשלתיים בשוק השחור, אותם הזכרתי גם
בכנסת, ממשיכים להרגיז אותו.
ספיר א ם אזכיר את הפער בין השער הרי שמי והשער הלא־רישמי של
הדולאר, י קפוץ מייד מי שהו שמדבר ב שם ״ אנ חנו״( ,ברוסית ):כמו ״אנ חנו, הצאר
ניקולאי״( ,חזרה לעיברית ):וישאל מניין אני יודע זאת. אני מצהיר שאני יודע על
כן מ שום: שזה כתוב בעתנן( .חיוכים באולם).

ספיר התווכח בעיקר עם רפ״י. זד, הרבה יותר קל. כי לרפ״י אין, בסופו של דבר,
אלא תיקונים קטנים לשיטה אשכול וספיר — שהתגבשה בימי שלטונו של בן־גוריון.

האופוויציה שרא היווה

כעבור שעתיים, כשהגיע תורו של פרם, אמר :

פרס לאן שלא גפפה בדיון הכלכלי, נמצא ׳את עצמנו תועים מחדש בסבך
המפלגתי והפוליטי של מדינת־ישראל. יתר־על־כן, כ מעט ו אין סיכוי, לדעתי,
להגיע לתוכני ת כלכלית אמיתית ומבריאה מבלי תמורה פוליטי ת יסודית במי שטר ן שלה.

לכאורה — אותו הדבר. למעשה: ההיפך הגמור. כי אנחנו אמרנו מה שאמרנו כדי להוכיח
שאין פתרון אלא השתלבות בשוק מרחבי, ואילו פרם רצה שנשתלב בשוק המשותף האירופי.
אנחנו התכוונו לחיסול המישטד הקיים על־ידי הקמת כוחות חדשים, פרס התכוון להנהגת
שיטת־בחירות חדשה שתביא בהכרח לביסוס דיקטטורי של המישטר הקיים.
זה קרה לנו לא פעם בעבר: מנסים לקחת את הסיסמות שלנו (״מישטר חדש״ ,״שיחרור
מעול השיעבוד למנגנון״ ,״פירוק הסוכנות היהודית״ ,״מטכ״ל שלום״ ,ובו׳ וכו׳) כדי להגיע
ליעד שונה לגמרי.

פידברעו א2־ \ז\2יר — גנזב\2ינן י פ

דב בגבול, תזיט באוניברס־יגוגז

אתמיד חוזרים יריבינו על דברינו, כעבור זמן, לשם הסוואה בלבד. יש ואנחנו
/מדברים במשך זמן רב אל הקיר — ולפתע מתברר כי הבקענו את הקיר.
כך קרה, כנראה, ביחס לאחת הדרישות העיקריות שלנו בכנסת, עליה חזרנו פעם
אחרי פעם: ביטוח בפני אבטלה, נתקלנו תמיד בהתנגדות
טוטאלית של שר־העבודה יגאל אלון, ובעיקר של הבוסים
ההסתדרותיים, בראשות אהרון בקר.
אולם הקריאה נשמעה, מפלגות אחרות אימצו אותה לעצמן,
ההגיון הפנימי שלה החל מכה הד בציבור. עתה יש
סיכוי כי ההתנגדות תישבר.
התוכנית הממשלתית אמנם מדברת רק על הקמת ועדה
נוספת, לבדיקת העניין. על כך הערנו בנאומנו, בהערת־אגב
ספונטאנית:

ף* משךהש בו ע הגשנו שתי הצעות נוספות לסדר־היום( .אין טעם שנגיש הצעות
^ רגילות, בלתי־דחופות, כי אלה כפופות לסעיף־סתימת־הפה שנתקבל על־ידי חרות
ומפא״י).
ההצעה הראשונה תבעה מהכנסת לדון מייד ב״סכנת ההתלקחות המלחמתית בגבול הטורי״.
הצעה זו, והצעה אחרת שהוגשה על־ידי חרות בכוונה הפוכה, הכריחו את הממשלה לפתוח
את המושב בהודעה מדינית משלה, בניגוד לרצונה. כי אי־אפשר היה למנוע את ההכרה
בדחיפות הצעותינו. הדרך היחידה שהיתר, פתוחה לממשלה כדי להקדים תרופה למכה היתר,
ליזום דיון מצדה — ובכך לבטל את יוזמתנו.
היתד, זאת תחבולה מחוכמת מצד הממשלה. אך היא סיפקה אותנו. כי בכך הבאנו לדיון.
הצעתנו השניה נגעה למזימת הממשלה להעלות את שכר־הלימוד של הסטודנטים. תבענו
לדון בה לפני התחלת שנת־הלימודים באוניברסיטות (ראה הנדון).
אותה שעה הגשנו שורה ארוכה של שאילתות. בין השאר:
• ויאט־נאם. האם קיבלה ממשלת ישראל החלטה להכיר בממשלת סייגון, כפי
שנרמז בהדלפות עתונאיות י
• מיסיס על רבוש הפנסיה. האם מחייבים את הכנסיות למיניהן, והמוסדות
שבשליטת הכנסיות, בתשלום מיסים בנצרת?
• הרשימה השחורה. האם יש בקול ישראל רשימה שחורה של אנשים שאת
שמותיהם אסור להזכיר, כפי שנאמר בבטאון פנימי של קול ישראל? אם כן — על סמך
מה הוכנה הרשימה? מי נתן את ההוראות להכינה?
• השגרירות הנוצצת. מה מיספר העובדים המועסקים על־ידי שגרירות ישראל
בצרפת? כמה מהם הינם דיפלומטים? מה היא ההצדקה להחזקת שגרירות ישראלית
שלישית בגודלה בין כל השגרירויות המצויות בפרים?
• מבירת מטבעות. האם נוקט משרד החינוך והתרבות בצעדים למניעת מכירת
אוסף מטבעות עתיקים, מאוספי מוזיאון בצלאל, בחו״ל?
• מפלגה במקום חופשה. האם נכון הוא כי מפלגות ההסתדרות החליטו לאפשר
לעובדי מוסדות ההסתדרות להמיר את דמי החופשה המגיעים לעובדים. ולתרום כספים
אלה למפלגות השונות? האם מסכים שר העבודה להסדר הנ״ל?
• שערורית צי״ם. מהן מסקנות ועדת אביד על הנעשה בחברת צי״ם? האם דו״ח
הוועדה יפורסם יברבים?
• שכר הלימוד. האם נציג אגודת הסטודנטים קבלו לעיונם את דו״חות הוועדה לדיון
בשכר־הלימודים. אם לא — מדוע לא?
• ארהארד הבטיח. האם נכון הוא כי הקנצלר ארהארד הודיע לראש הממשלה בשנת
, 1965 כי ממשלת גרמניה המערבית תתמוך בסיפוחה של ישראל לשוק הארופי המשותף,
וכי הוא מתכחש עתה להבטחה זו?

אבנרי כמעט כל הנואמים בוויכוח של היום הנז־ליצו
על הנהגת בי טו ח בפני אבטלה. אס כן, לשם מה יש
צורך להקים ועדה? מה יש כאן לבדוק? יש לחוקק חו ק;
ואפילו חו ק אינו הכרחי — אפשר להתחיל בת שלום
למובטלים כבר מתר בבוקר, גם על ס מן החוקים הקיימים.

לפני זה הוצאתי מפי אהרון בקר הסכמה לביטוח זה —
בניגוד לכל דבריו עד כה. זה היה באמצעות קריאת־ביניים,
אחת המעטות שנקלטו:
בקד: שתי א ב ני ־ פי נ ה ...ה ן ( :א) יום עבודה לתקופת המעבר ב) מניע ת
היוקר המאמיר ן
אכנרי: מה עם בי טו ח אבטלה?
* 5ר: לנו בי שראל נימוקים סבירים רבים ל כן שהביטוח יהיה על־ידי מתן
יום־עבודה, ולא על־ידי מענק כספי עם זאת, אם מסיבה כלשהי אין יום־
עבודה ני תן לנזקק, לא אהסס ליתן ידי לבי טוח הנזקק ב מענק כספי, בז כו ת ולא
בחסד, ובלבד שלא יהיה רעב ללחם

זאת בדיוק, כמובן, תביעתנו כל העת, לה הוא התנגד בתוקף. נראה שעזרנו להשיג
שינוי. כדי להגשים זאת, יש להגביר את המאבק הציבורי, עד שהדבר יתקבל כחוק.

אמונו, וזצאר }יגן וראי

1קראת פוף הישיבה ערך המערך גיוס כללי של חבריו. ספסלי האופוזיציה נשארו
/ריקים. כשד,ורמו הידיים, תמך הרוב הגדול בממשלה.
השתמשתי בזכותי ותבעתי למנות את הקולות — מקבע כי 50 הצביעו בעד התוכנית
הממשלתית, ו־ 19 הצביעו נגד.
בצאתי מן האולם שאלו אותי אנשי הקואליציה מדוע דרשתי למנות את הקולות. הרי זה
רק הבליט את חולשת האופוזיציה. אך כוונתי היתד, פשוטה מאד. רציתי להבליט בעיני
הציבור את העובדה דלהלן:
33 אנשי גח״ל ורפ״י חתמו על הבקשה לכנס את ישיבת־הפגרה של הכנסת. רק 15 מהם*
טרחו להיות בכנסת בעת ההצבעה.
פחות מהחצי.

* * ביוון *טגח״לורפ ״י החרימו את הוויכוח, הפך נאומנו לנאום האופוזיציוני העיקרי.
( ) כי רק״ח ומק״י חזרו על הדוקטרינות הידועות שלהן, ואגודת ישראל השמיעה פראזות
ימניות, שרק חיזקו את הטיעון הממשלתי.
(אגב, גח״ל ורפ״י נשאו בסוף נאומים ארוכים, בצורת ״הודעות״ ,להסברת הנימוקים
• הנאום פורסם בג ליון האחרון של העולם הזה, ב מדור הנדון.

העולם הזה 1520

4האחרים שהצביעו נגד 1 :הכוח והחדש 2 ,רק״ח 1 .מק״י.

מי יכול לומר ״לא למבין בחרות -ולהמשיך להתקיים
בתוך מפלגה זו בכוח פוליטי? מי יבול לתת גיבוי לאויכה
של צמרת המפלגה, ולא לחשוש מנקמת אנשיה?
התשובה הפשוטה היא: ח״ב אליעזר שוסטק.
אבל לא מפני שהוא ח״ב, ולא מפני ששמו אליעזר. אלא
מפני שמאחוריו עומד הגוף המאורגן היחידי שיש בחרות.
קוראים לו ״הסתדרות העובדים הלאומית בארץ־ישראל״.

ך * סתדרותה עו ב די ם הלאומית בארץ־ישראל נוסדה לפני 32 שנה, כמחאה נגד ההסתד־
1 1רות הכללית. בימים הרחוקים ההם הטיל היישוב המאורגן חרם על הרביזיוניסטים, והם
התקשו למצוא מקומות־עבודה. הם היו זקוקים לאירגון משלהם. הע״ל עזרה להם במציאת
עבודה. בעלי־תעשיה מאוהדי ז׳בוטינסקי ביקשו עובדים מחברי הע״ל.
היום לא נותר זכר לתפקיד ישן זה. הע״ל הפכה יותר ויותר לצל של יריבתה השנואה
משכבר הימים, העתיקה בשיטתיות את הסימון של ההסתדרות הכללית ואת ד,מיבנה שלה.
אין היא מנהלת מאבק מיקצועי; היא פשוט קוטפת את ר,פימת ממאבקה המיקצועי של
ההסתדרות הכללית. כל העלאת־שכר, הגדלת מספר ימי־ד,חופשה, השתתפות המעביד
בקרנות הביטוח והפנסיה — חלים אוטומאטית גם על הפועלים המאוגדים בהע״ל. זו מנהלת
את ענייניהם המיקצועיים של כ־ 3000 איש בלבד, בכ־ 150 מקומות־עבודה החתומים על
הסכמי־עבודה עם הע״ל.
אבל אין להסיק מכך שהע״ל הוא גוף קטן ובלתי חשוב. כי ייתכן אומנם שהוא גוף
קטן — אבל הוא חולש על מיפעלים גדולים וחשובים מאד. ואלה הם מכשירי העוצמה:
ס קופת־חולים לעובדים לאומיים היא המוסד החברתי החשוב והגדול ביותר.
• סלע היא סולל־בונה של חרות. ביסודה, זוהי חברה לבניית שיכונים, אבל עם השנים
התפשטה והקימה חברות־בת קבלניות: מרכז עבודה, החברה לבנייה עממית, סג״ר, מסד
ועוד. היתד, גם חברה נוספת, בשם עומר. אבל זו חוסלה על־פי דרישתו המפורשת של מנחם
בגין, כאשר התגלתה בה שחיתות.
• בנק א 1צר ע מ מי (תל־אביב) ,ובנק אשראי ו ח סכון — קופת העובד הלאומי (נתניה),
מלבד קופוודאשראי במקומות שונים בארץ, קרן־פנסיה ארצית, וקרנות שונות לעזרה־הדדית
— בסך־הכל מעצמה פיננסית המחקה את בנק הפועלים, ואשר עיסקותיה מסתכמות בעשרות
מיליונים לשנה.
• ליגה ל מען העובד הלאומי — מגבית פרטית של הע״ל בחו״ל, משהו במתכונת
המגבית היהודי ת המאוחדת.

בסך הכל, מגלגלת אימפריה זו, בכסף ובנכסים, כמה מאות מיליוני לירות.
וזה נותן הרבה השפעה וכוח למגלגל הראשי: אליעזר שוסטק.
אליעזר שוסטק 56 בוגר ישיבה בווילנה וחובב ציור, הגיע ארצה בשנת , 1935 שנה
לאחר יסוד הע״ל. עד הפילוג בין אצ״ל ולח״י היה שוסטק מזכיר סניף הע״ל בתל־אביב.

זוהי קיסרות עצמאית, ושוסטק הוא הכום המוחלט •טלה.
כה חזק מעמדו, ובה רציני הוא כוחה של הע״ל, שההנהגה
הוותיקה של הרות מצאה רק עצה אחת: להקים בתוך
הע״ל אופוזיציה לשוסטק, בפי ששוסטק השביל להקים אופוזיציה
בחרות. וזז /בדי לכבוש את האימפריה מבפנים.
מה היא כדיוק הסתדרות זו? על מה היא חולשת? מדוע
כדאי ללחום כחירוף־נפש על כיבושה של הסתדרות זו?

לא פרשו ממנה כדי להצטרף לסיעה החדשה. פשוט טוב להם יותר בקופת־חולים זו.
למעשה, אין שום קשר בין חברי קופת חולים לאומית (קח״ל) לבין
הלאומית — מלבד העובדה ש־ס׳ל 20 ממיסי־החבר בקח״ל הולכים לקופת הוועד־הפועל שלהע״ל.
קופת חולים לאו מית היחד, הראשונה בארץ שהנהיגה את חופש־הבחירה של החולה, היכול
לבחור את הרופא הניראה לו. החולה יכול גם לבחור בין ביקור במרפאה לבין ביקור הרופא
בביתו. שיטה זו, בהתחשב בעובדה שמיסי־החבר בקח״ל אינם גבוהים מהמיסים בקופת־החולים
הכללית, משכה אלפי איש, ללא קשר להשתייכותם המפלגתית, להצטרף לקח״ל.
אנשים אלה מעוניינים בשרות רפואי יעיל, והוויכוח הפוליטי אינו מעניין אותם.
כך קורה, שהע״ל יכולה להכריז כי יש בה 83 אלף חברים וכי היא מטפלת באוכלוסיה
המונה למעלה מ־ 200 אלף איש. בבחירות שנערכו ב־ 1962 לסניף הע״ל במרחב תל־אביב
(מרחובות עד פתח־תקווה) ,כלל פינקס־הבוחרים רק 3112 שמות. כי הנהגת הע״ל מציינת
את מספר החברים האוטומאטיים, הנעשים חברים בזכות המיסים הנגבים מהם אגב ביטוח־בריאות.
ברור שמתוך אלה רק חלק זעום מתעניין בעסקי הע״ל עד כדי כך, שהוא נרשם
לפינקס־הבוחרים שלה.
הסתדרות העובדים

0111 בה, זוגם שם
ך* ופת חולים לאומית היא הזרוע החזקה ביותר של הע״ל. היא נהנית, כמו יתר
1/המפעלים הכלכליים של הע״ל, מן הזהות הקיימת למרות הכל בין הע״ל לבין תנועת
1החרות. הסוכנות, משרדי הממשלה והרשויות המקומיות, בין אם חרות נמצאת בהם
באופוזיציה ובין אם היא בקואליציה, מושיטים להע״ל עזרה רבה.
חבר מרכז קח״ל, דויד יוטן, היה יושב־ראש ועדת הרשיונות של עירית תל־אביב. עיריה
זו נתנה להע״ל, בתנאים נוחים מאוד, מיגרש במקום מרכזי ביותר בתל־אביב, שערכו כחצי־מיליון
לירות. על מיגרש זה ניצב עתה הבניין המרכזי של קח״ל בתל־אביב. בבניין הושקעו
למעלה ממיליון לירות. הכסף התקבל, בחלקו הגדול, מנדבן אמריקאי. בדין־וחשבון לוועידת
הע״ל יש תאור פיוטי של ר,שנורמת:
״פעולה מיוחדת נעשתה בעניין עיז בון יעקב לניאדו ז״ל. דויד יו טן
נפגשו עם מר יצחק שלום מניו־יורק, נדבן ידוע ו אי שיות פעילה בחיים
עזר רבות ב עניין זה. לאחר פגי שה של ח״ב אליעזר שונזטק ודויד יו מן
באירופה, נתקבלה תרומה של מאה אלף דולר רבות פעל ב עניין ז ה
מני דיו ר ק. כמו כן נעזרו על־ידי מכתבי־המלצה של הרבנים הרא שיים
והרב אונ ט ר מן.״

ובייני ש אפ שטיין
הציבוריים, אשר
עם האפוט רופ סיס
ד״ר מרדכי הכ הן
הרב יצחק ניסים

מה עניינם של הרבנים הראשיים לתנועת החרות? על כל פנקם־חבר של הע״ל כתוב:
״מתוך הוקרה לדת ישראל, שהיא תורת חייהם של המוני העם הפתיחה לעקרון
החמישי מתוך שמונה העקרונות של הע״ל. ח׳׳כ שוסטק עצמו הוא בעל הכרה דתית עמוקה,
דבר המתבטא בדיוני הכנסת.
אגב, חלק חשוב מחברי קופת חולי ם לאומית הם אברכי ישיבות (משוחררים מגיוס) ,שהצטרפו
כגוש מסעם מפעל התורה.
קופת חולים לאומית קיבלה מיגרשים גם במקומות הבאים:
• בקרית אונו, מיגרש של דונם במרכז המסחרי.
• ברמת־השרון, מיגרש של דונם, ברחוב טרומפלדור בנווה־מגן. מקום מרכזי ביותר.
• ברמת־אביב היקצתה עירית תל־אביב מיגרש של דונם.
• בצהלה אישרה העיריה שטח לקח״ל.
• ברמת־גן, בה סגן ראש־העיר שלמה מלמדוביץ הוא גם מזכיר קח״ל, נתנה העיריה
דונם קרקע לקח״ל.
שטחים דומים ניתנו לעובדים הלאומיים בלוד, באופקים ובבאר־שבע. כל זה מלבד השטחים
שניתנו בעבר, עליהם כבר הוקמו המיבנים השייכים להע״ל.
כאשר מתקבל מיגרש, ואין תרומה למימון הקמת בניין עליו, מגיעה קח״ל להסכם עם
קבלנים פרטיים: הקבלנים מקבלים שתיים או שלוש קומות עליונות, ושתי הקומות התחתונות
ניתנות לקח״ל תמורת המיגרש, שיטה מקובלת בכל מוסד המקבל במתנה מיגרש
מן העיריה.

נגח חוליס יש במדינה*

הוא הבית החדש של הע״ל בתל־אביב. מקימים או תו שלושה קבלנים
מפעילי הע״ל: שלמה בירנברג, הרוח החיה בועדת־הביקורת של הסתד|

רות זו; יהודה אפ שטיין, חבר מזכירות קרן־הביטוח; וחיים בן־ שמואל, חבר הנהלת סניף ת״א.

המזכיר הכללי היה אז איש לח״י עקיבא ברון. עם הפילוג החליטו ראשי האצ״ל להשתלט
על הע״ל ולהוציאה מידי לח״י. תפקיד זה הוטל על שוסטק, שמילא אותו ביעילות רבה.
מאז, מזה 25 שנה, עומד שוסטק בראש הע״ל.

רבבות חברים אוש8גאם״ם
^ אשרהוקמה תנועת החרות, מיד אחרי קום המדינה, חל למעשה פילוג. חרות
^ קראה לעצמה ״מיסודו של האירגון הצבאי הלאומי״ ,ואילו הע״ל, עם פלג חשוב של
המפלגה הרביזיוניסטית, יצאו ברשימה משלהם לכנסת הראשונה. רשימה זו קיבלה 2892
קולות. שלושה חודשים אחרי ד,כשלון הזה ישבו כבר אנשי הע״ל בתוך תנועת החרות. אך
הם לא השתלבו בה — ולא נתנו לאנשי חרות לחדור לעמדות־מפתח בהע״ל.
רק פעם אחת נערכו בחירות למוסדות הע״ל. בדרך כלל כונסו ד,וזעידות לאחר משא־ומתן
בין הסניפים, שקבע את ההרכב האישי של הוועידה. לפני אחת הוועידות קמה אופוזיציה
לשוסטק, בהנהגתו של דויד יוטן. שוסטק צירף את יוטו לוזעד הפועל של הע״ל — והאופוזיציה
התמוטטה. זה היה לפני 15 שנה.
צמרת תנועת החרות ניסתה לשבור את מיבצרו של שוסטק על־ידי הקמת סיעת תכלת־לבן
בהסתדרות הכללית, אולם תכסיס זה לא הצליח. כי עשרות אלפי מצביעי חרות בהסתדרות
הכללית לא היו אנשי הע״ל, ואילו חברי הע״ל, המבוטחים בקופת חולים לאומית,

** לבד המיגרשים השונים קיבלה קח״ל בשנה האחרונה מיליון־וחצי לירות כהקצבות
ממשרד הבריאות, מד,עיריות ומהסוכנות היהודית. ההקצבה של משרד הבריאות ניתנת
לקח״ל בשלוש דרכים:
• על פי מספר המבוטחים ב קופ ת חו לי ם לאומית. לשם כך עובד מפתח לחלוקה בין
קופות־החולים השונות. קח״ל מקבלת 5.6אחוזים מן ההקצבה הכללית.
• חוץ מזה משלם משרד הבריאות 35 לירות ליום לכל חבר קח״ל המאושפז בבית־חולים.
משרד הבריאות משקיע בסעיף זה 32 מיליון לירות לשנה. מזה ניתנים כשני
מיליון לירות לתשלום אישפוזם של אנשי קח״ל.
• סכום נוסף של 360 אלף לירות לשנה ניתן בלי קשר עם מספר החברים. זהו שריד
מתקופה בה ניתנו המענקים למפלגות בצורה סמויה, כ״החזר־מכם״.השיטה הסמויה בוטלה,
אבל התשלום נשאר.
לפי מה נקבע לקח״ל המפתח של 5.6אחוזים מכלל הקצבת המדינה לקופות־ד,חולים?
ענה על כך השבוע איש משרד הבריאות :״אינני יודע. זהו מפתח. הדיווח שלהם על מספר
החברים ב קופ ת חולי ם לאו מית הוא הרבה יותר גבוה מן האמת. זה קשה לקבוע. אולי יש
אזרחים המבוטחים בשתי קופות־חולים. אני לא יודע. אין התאמה בין מספר התושבים
במדינה לבין מספר החברים בקופות־ד,חולים.״
קח״ל מתגאה ב־ 83 אלף חברים משלמי־מס, וב־ 102 סניפים. מיסי־החבר ב קופ ת חולים
לאומית נעים בין 72 לירות לשנה (חזק המשתכר עד 150 לירות לחודש והמבוטח ביטוח
חלקי בלבד) לבין 500 לירות לשנה (ביטוח מלא לזוג עם שלושה ילדים, עצמאי, ד,מרתיח
למעלה מ־ססד לירות לחודש).
לישכת־המס המרכזית של קח״ל מציינת, כי המס הממוצע הוא 200 לירות לשנה. יחד
עם זאת מצהירה הע״ל כי בשנת 1966 יתקבלו מיסים בסכום של 9,455,000 לירות. חלוקה
של סכום זה לפי המס הממוצע מראה כי רק 46,770 איש משלמים מיסים ל קופ ת חו לי ם
לאומית. מעט יותר מחצי המספר המוצהר, ושלפיו מתקבלות הסובסידיות הממשלתיות של
1.5מיליון לירות לשנה.
הגוף הכלכלי השני בחשיבותו בהסתדרות עובדים לאומית הוא חברת השיכון סלע. חברה

זו בנתה, ב־ 17 שנות קיומה 5411 ,יחידות־דיור, מזה רק 300 יחידות בעיירות־פיתוח. עוד
190 יחידות ניבנו בחדרה, וכל היתר באיזור תל־אביב.
מרבית הבתים הללו ניבנו תוך שיתוף־פעולה הדוק עם משרד השיכון ועם החברה
הממשלתית שיכון ופיתוח. רוב הקרקע עליה עומדים הבתים ניתנה לחברת סלע על־ידי הקרן
הקיימת לישראל, ואחר כך על־ידי מינהל מקרקעי ישראל, המבצע את מדיניות הקק״ל.
מנהל סלע, שבתי שיכמן, הוא גם חבר הדירקטוריון של הקק״ל. עובדה זו, לפי פירסומי
הסתדרות עובדים לאומית ,״תרמה הרבה להידוק הקשרים בין סלע לבין הקק״ל.״ אפשר
להעריך תרומה זו בכמה וכמה מיליוני לירות. לכן לא נותר זכר לכל כינויי הגנאי
הנוראים בהם השתמשו בבית״ר לגבי הקק״ל.
סלע הקימה כמה חברות־בת לביצוע העבודות הקבלניות. מרכז מבודה, שהוא מעין סולל־בונה
של הע״ל; מסד — חברה לשלדי־בניין; החברה לבנייה ע מ מי ת — בשיתוף עם בעלי-
הון פרטיים ממכסיקו; וסג״ר — סלע־גורדון־רוגובין — בשיתוף עם הקבלנים ישראל גורדון
ואפרים רוגובין, הנמצאים ביחסים טובים עם מנהל החברה הממשלתית שיכון ופיתוח, בן־
ציון מילמן, שהוא גם סגן מנהל משרד הפיתוח.
המחזור השנתי של סלע הגיע בשנה שעברה ל־ 4.2מיליון לירות. מלבד השליטה במיליונים
הרבים, נותנת סלע עוד יתרון חשוב להע״ל: השפעה על המשתכנים.

השותכות עס הסוכנות
ך* כרכשנת , 1948 בעיצומה של מלחמת השיחרור — ליתר דיוק: ב־ 7לאוגוסט 1948
^ — ידע המזכיר הכללי של הע״ל, אליעזר שוסטק, שקליטת העלייה היא עניין מפלגתי.
הוא נפגש אז לשיחות עם המנהל הכללי של משרד העליה, ודן עימו על קליטת עליה על־ידי
הע״ל. המדובר היה, כמובן, בחלוקת העולים, לפי מפתח מפלגתי. פירסומי הע״ל מתגאים
ב״תרומתד, של סלע בהקמת ריכוזים לתנועה הלאומית. שיכוני סלע מהווים מרכזי־פעילות
של הע״ל ותנועת החרות בכל ימות השנה.״
כמו בהסתדרות הכללית, כך גם באימפריה של הע״ל, תופסת קרן הביטוח והפנסיה
מקום חשוב מאוד, עם חמישה־וחצי מיליון לירות ברשותה. זאת מלבד הקרנות האחרות :
קרן חוסר עבודה, קרן סיכסוכי עבודה, קרן נכות, קרן לעזרה הדדית, וקופות עזרה ומסעד

הפיראמידה השלטונית

למעלה ניצב שוסטק, הרוכב על הבניין
הקטן־יחסית של הע״ל, הרוכבת על הבניין
הגדול של קופת־החולים, ה מונ ח על מקורות־ההכנסה קטנים יותר, העומדים על עמודיס.

מסונפים למחלקת התיישבות זו 12 ישובים של חרות, המאוגדים גם במרכז־קניות משותף,
בעל מחזור שנתי של שלושה־וחצי מיליון לירות.

משרם־השכו קובע

המיפקדה

יו שבת על הדשא באחת ההפסקות בוועידה: שבתי שיכמן, מנהל חברת
סלע (במשקפיים) .מ שמאל: ח״כ אליעזר שוסטק, הבוס הגדול.
נשען אחורנית על ידיו הוא דויד יומן, מנהל המגבי ת החוצלארצית של ההסתדרות הלאומית.

לעובד (עמ״ל) בכל סניף. קרנות אלה מלוות לחברי הע״ל סכומי כסף בלי ריבית, או
בריבית נמוכה מאוד.
מוסד כספי חשוב מאוד בהע״ל הוא הליגה ל מען העובד הלאומי. זהו מוסד מעניין
מאוד, הפועל בכל ארצות אירופה המערבית, אמריקה הלטינית, ארצות־הברית וקנדה. באר־צות־הברית
זכתה הליגה למעמד שערכו לא יסולא בפז: תרומות להע״ל מוכרות שם
ומשוחררות ממס־הכנסה.
למעשה שותפה תנועת החרות במגבית של הסוכנות היהודית, ומקבלת ממנה כל שנה
מיליון לירות. כנגד זה התחייבה חרות שלא לערוך מגבית נפרדת בעולם. אולי זוהי הסיבה
בגללה מייבאת הע״ל את התרומות בדרך כלל בצורת מכשירים רפואיים יקרים: מכונות
רנטגן, מכשירים לבדיקות לב (אלקטרוקארדיוגראם) ,ואפילו מקררים חשמליים. קשה לדעת
ממקורות הע״ל בכמה מסתכמת תמיכה זו לשנה, אבל אפשר להניח ללא הגזמה כי התרומה
מתבטאת במיליוני לירות.
עתה, לאחר החלטת הסוכנות להפסיק את התמיכה במפלגות, החליטה הע״ל להרחיב את
מסגרת הליגה ל מען העובד הלאומי, ולהפכה למגבית גלויה.
לפני ארבע שנים הוקמה הסתדרות פנוער העובד והלו מד הלאומי — שוב העתקה של
השיטה שהנהיגה ההסתדרות הכללית. תנועת־נוער זו מתחרה כמובן בתנועת־הנוער של
חרות — בית״ר, והשאלה היא: למה הכפילות י התשובה היא — ההסבר כספי.
במסגרת הע״ל היתד, קיימת הסתדרות מיקצועית של נוער עובד. אבל הסתדרות כזו אינה
זכאית לתמיכה של הסוכנות היהודית. תמיכה כזאת יכולה לקבל רק תנועת נוער. לכן צץ
רעיון גאוני, ולשמה של הסתדרות הנוער העובד צורפה המילה ״והלומד״ .דבר זה הפך
אותה לתנועת נוער, מזכה אותה בתמיכה כספית של הסוכנות — בנוסף לזו הניתנת
בקביעות לבית״ר, שהיא תנועת־הנוער האמיתית של חרות. סכום התמיכה ליצור המלאכותי
החדש 20 :אלף ל״י לשנה, מתקציבה של מחלקת הנוער והחלוץ של הסוכנות.
אגב, כדאי להזכיר, שהכספים אותם מחלקת הסוכנות ביד כה נדיבה אינם באים כולם,
או אפילו בעיקרם, מתרומות של יהודי חו״ל. יותר משני־שלישים של תקציב הסוכנות בא
מכספי משלם־המיסים הישראלי.
תנועת־הנוער של הע״ל מוציאה עיתון בשם לפיד, בעריכת עמנואל כץ, מוותיקי הע״ל
וציר בוועידת חרות. עיתון זה מקבל תמיכה נפרדת מהסוכנות. גם משרד החינוך והתרבות
תומך בנוער העובד והלומד הלאומי. במישרד החינוך יש סדר, לכן ניתנת התמיכה שלו
לפי מספר הנערים. מיפקד שנערך לפני שנתיים מצא שיש בתנועה זו 8394 נערים. לפי זה
נותנת להם הממשלה 15,900 לירות לשנה.
לבית״ר, לעומת זאת, יש סניפים רבים בחו״ל, לכן מטפלות בתנועה זו עוד כמה מחלקות
בסוכנות היהודית. אבל מתנהל בזמן האחרון משא ומתן על איחוד שתי התנועות,
כדי שגם הנוער הלומד והעובד הלאומי יוכל להקים תנועה עולמית.
מחלקה נוספת בהע״ל הזוכה לתמיכת הסוכנות היא מחלקת ההתיישבות. מחלקה זו
הצטרפה להע״ל כגוש לפני ארבע שנים, ובראשה הועמד ח״כ לשעבר מרדכי אולמרט.

ך* שלובת אדירה זו מעסיקה ישירות, במנגנון הע״ל ובקופ ת חולים לאומית 1350 ,
4 1איש, מהם 400 רופאים ו־ 300 אחיות. השאר 650 הם אנשי־מנגנון. מלבד אלה
תלויים בעסקי הע״ל עוד אלפי משפחות: פועלים בחברות הקבלניות שלה, עובדי הבנקים
ובתי־ההבראה. כ־ 15 מיליון לירות מוציאה הע״ל לתשלום משכורות לעובדיה בשנה. בכסף
זה אפשר לקנות הרבה השפעה.
הנקודה החשובה ביותר ביחס למנגנון השכיר של הע״ל, הוא טיב העובדים. מכיודן שהם־
תדרות זו מנוהלת כאחוזה פוליטית פרטית של מספר עסקנים, בראשותו של שוסטק, ברור
כי עדיפות ניתנת לאנשים הקרובים לצמרת הע״ל.
תנאי־העבודד, בהע״ל מאפשרים לאנשי־ר,מנגנון לעסוק בפעילות מפלגתית. אולם הע״ל
אינה מפלגה בפני עצמה. הפעילים האלה הם פעילי חרות, ראשי הסניפים שלה, נציגים
במועצות מקומיות וצירים בוזעידות. כך קרה שבוזעידה האחרונה טענו ראשי צמרת חרות,
שחלק גדול ובלתי־סביר של הצירים היו אנשי־ד,מנגנון של הע״ל, הנשמעים לשוסטק.
מכאן החשיבות העילאית של השליטה על מנגנון זה, ועל האימפריה הכלכלית המאפשרת
לממן אותו ולקיימו בשכר נוח.
עובד סניף חדרה של קופת חולים לאומית, שהיה ציר בוועידת חרות, הצביע עם אנשי
בגין נגד תמיר. למחרת הוזעידה נאלץ בגין להתערב אישית כדי למנוע את פיטוריו. ותיקי
הע״ל יודעים לספר גם על ד״ר סטרשיץ המנוח, שהיה רופא בקח״ל. הוא הצטרף לאופוזיציה
בבחירות שנערכו לסניף תל־אביב, והיה ברשימת המועמדים שלהם, עד שגזבר הע״ל,
יצחק אפלבוים, ביקר בביתו, וד״ר סטרשיץ הסיר את מועמדותו.
פרשת השחיתות הידועה ביותר הקשורה עם הע״ל היא פרשת עומר. מנהלי חברה זו,
יעקב הלפרין ויעקב צ׳ינסקי, נעצרו בראשית ,1952 והועלו נגדם כמה האשמות. תחילה
הואשמו בהברחת 13127 חולצות, בזיוף מיסמכים לשם קבלת מטבע זר, בגניבה על־ידי
סוכן של 100 טון ברזל, ברישום פרטים כוזבים בפנקסי החברה, ובהונאת בנק דיסקונט.
המישפט נסחב, עד שבסוף , 1957 באמצע הדיון בבית־המשפט המחוזי בתל־אביב, הפסיק
היועץ המשפטי של הממשלה את ההליכים. הטענה היתד — ,עומר הפסיקה את פעילותה.
הפסקת הפעילות באה בעקבות לחצו של מנחם בגין. בוועד הפועל של הע״ל יושב עד
היום אחד משני המעורבים, יעקב צ׳ינסקי.
לפני כמה זמן הוזכרה מעילה בסכום גבוה מאוד בכספי קרן הפנסיה של הע״ל, ובימים
אלה פוטר מעבודתו אחד ממנהלי המשק של קח״ל. הוא פוטר בטענה של אי־סדרים
כספיים בקנה־מידה גדול.
עובדי הע״ל מדברים בשקט, אבל בכעס, על הנסיעות התכופות לחו״ל של אנשי הקבוצה
השלטת ושל בני משפחותיהם; על הדירות המפוארות שלהם ועל הרכב הצמוד. בתנועת
החרות, בה יש לצניעות ולצנע משמעות גדולה בשל סימונו האישי של בגין, בולט רוב
אנשי הע״ל בכיוון ההפוך.
מכל מה שנאמר עד כה בולט דבר יסודי אחד: הדמיון בין הע״ל לבין הסתדרות
העובדים הכללית. וזאת, למרות שכל ייסודה והקמתה של הע״ל היו — מחאה נגד
ההסתדרות, המכונה בפיהם ״האדומה״.
המחאה היתד, בתחילה כנה. העסקנים הראשונים של הע״ל האמינו בלב שלם, שההסתדרות
המתחרה, והם עצמם, צריכים להיות רק איגוד מיקצועי. הם תיעבו את שלוחות ההסתדרות
הכללית בחיי העסקים, הקבלנות והתעשייה. הסתדרותם, נשבעו, לא תהיה לעולם כזאת.
כל עוד היה תפקידם העיקרי למצוא עבודה לחבריהם המנודים, שמרו ראשי הע״ל איכשהו
על דרכם. אבל עם הקמת לישכת־העבודה הכללית — עוד לפני קום המדינה — שוב לא
נותר הדחף הראשוני לקיומם. אבל הם כבר היו הסתדרות מבוססת, בעלת מנגנון ומסורת,
הם הביטו על ההסתדרות האחרת — וראו כי טוב.
הם לא טרחו ליצור דפוסים חדשים משלהם, אפילו לא להמציא שמות מקוריים למחלקות
ולאגפים שהם העתיקו. הע״ל כיום היא השלכה מוקטנת של ההסתדרות הכללית.
אפשר לשאול: מי צריך עוד הסתדרות? התשובה פשוטה: חרות. כי הע״ל היא המכשיר
דרכו מקבלת חרות את חלקה בחלוקת־השלל הכללית, בין כל מפלגות המישטר. הצרה היא
רק, שחרות אינה שולטת במכשיר.
עד כה לא גרם הדבר לתקלות חמורות, כי לא היתה התנגשות חזיתית בלתי־מרוסנת.
עתה, כשאפשרות של התנגשות כזו נראית באופק, עלול הקרב על הע״ל להיות אחת
התופעות הסודיות ביותר של החיים המפלגתיים בישראל.

י י׳ י

י ז ע 15 יי^יייי

| ך 11 מרים, המלכה הראשו־
| 1נה, התגר שה מיד לאחר
בחירתה, נישאה מאז פעמיים.

מתי, נשואה למפילן סר־
| • 1 / 1 1מים באיטליה, אחותה
ריבה לומדת באוניברסיטה בלום־אנג׳לס.

* ז? £חדש של יפהפיות גדל בישראל״,
,תפעלו אנשים בכל העולם. זד. דווקא
נכון, אלא שבדבר אחד הם לא הבחינו:
שכל אותן יפהפיות הגדלות בארץ הזאת,
מחכות רק לדבר אחד: שתהיינה מספיק

גליה, נישאה לצרפתי ו־גרה
במרס״ .השנה ביק\

רה גליה בארץ, השאירה לבבות שבורים.

גדולות כדי לברוח ממנה לארץ אחרת.
כשהן עושות זאת באופן פרטי, זוהי
תופעה די מדאיגה: המוני הבחורות אוספות
תוארים, עוברות קורסים שונים, ו־נמלטות
אל ארצות העולם הגדול.

בינדו

זיוה, מלכת המים , 1959
מתגוררת בניו־יורק והיא
כבר אמא לשני ילדים, אמריקאים כמובן.
הלפויו מאז ני שואיה בארץ מו ל ד תוי ש?

אך כשהן עושות זאת בעזרת גיבוי
ציבורי, זוהי שערוריה אמיתית. מאות רבות
של יפהפיות, מהכי מוצלחות שיש
בארץ, כבר יושבות, ברגע זה, ומצפות
שישלחו אותם לעולם הגדול, למען ה
מולדת
ועל חשבונה — כדי שתוכלנה לנצל
את ההזדמנות ולהימלט ממנה.

שיראו ויתפקעו

ז׳וז״ק אינדיק

נישאה למיליונר אמיתי, מתגוררת
בקנדה, ואינה חדלה
מללדת לו ילדים. רק לפני כחצי שנה נולד לה ילדה החמי שי.

וונית

אחת מ מלכות היופי ה מוצלחות ביותר,
ין | 1
שנישאה לגינקולוג אמריקאי, אותו הכירה

בעת מסעותיה ב שליחו ת המגבית. מתגוררת באמריקה, ומצפה לילדה הרא שון.

אלים בונדפילד

יצאה את הארץ לפני כ שנתיים, כדי להנשא לנגן־
החצוצרה האנגלי הנודע אדי קלברט. רק מאוחר
יותר התברר שהיא בעצם לא תנשא לו, מאחר שהוא כבר נ שוי. כיום, נמצאת היא בניו־יורק.

לילי מן

** שרות רכות כבר הצליחו בזאת.
1ג לכאורה הכל תמים מאד. אפילו חביב:
כל הבחורות הכי יפות של ישראל נבחרות
למלכת־המשהו, או לסגניתה, נשלחות
לאירופה, או מוטב לאמריקה, כנציגות היופי
העברי, ושם מתחילות מיד כל ד,צבריות
הגאות האלה לעסוק בספורט הישראלי המקובל:
צייד חתן אמריקאי. רצוי עשיר.
רצוי מאוד, אפילו.
במולדת נזכרים אחר כך, אחרי שכבר
קיבלו את הנתינות האמריקאית, ובאים
אחרי כמה שנים לחופשה בקפה רחל, כדי
להציג שם את התכשיטים והפרוות. שכולם
יראו ויתפקעו. זה כבר הפך לטכס מקובל.

סגנית מלכת־יופי ,״היפר,פיה מסיבוב ביל״ו׳׳ ,בת לאם יהודיה ולאב
ערבי, שנישאה לאמריקאי עשיר מניו־יורק, ילדה לו ילד, לאחרונה היא
.הבעל הוא יצרן של בגדים בעיר ניו־יורק, והיא חיה ברווחה.

עוד בטרג

הצטרם !
ד, נתיני

זהו גם פתח למעגל־קסמים. כי אלד,
שרואות ושומעות ומתפקעות — רוצות
גם־כן. נוצר מצב מביש: האידיאל של הבחורה
הישראלית — זד, להיות יפה. האידיאל
של היפה — להיות מלכת־יופי.
והאידיאל של מלכות היופי — להשלח
לבחירות עולמיות, ושם לתפוס חתיך עו
למי, פחות או יותר, וגם עשיר פחות או
יותר, ולהישאר איתו שם.
סקירה קצרה בעמודים אלה תוכל להעיד
על החרפה הזאת. כמעט כל הנערות
היפות ביותר של ישראל — ברחו ממנה. .
מיעוטן עזבו את הארץ רק באופן זמני.,,

ורובן לתמיד.
למה הן עושות זאת? האם משום שכאן ׳
חסרים להם מעריצים? או שאפשרויותיהן׳ 1 .
מוגבלות? או שפד, אין להן חתיכים מס־!.:
פיק עשירים כדי לטפח ולקשט להן את/ך

היופי?
לא. עוזבות גם כאלה שיש להן כל זאת.
דוגמת,השבוע: ויוזיאן דל־ביאנקו.
ויוזיאן, או אביבה ישראלית, כפי שקראוך׳•
לה לכבוד ההכתרה, השיגה שיא של ; 5
מהירות בעניין הזה: היא תפסה לד, מיל־ך *.של דרגב
יונר אמריקאי, קבלן בשם מיירין צימרמן *״,מו ת אביו

: ידע להפק .״*י!
על השטר

נישאה לאמריקאי מייק ולצר,
בטקס מרשים. מאוחר
יותר התברר לה שהוא לא בדיוק מיליונר כ מו שסיפר לה.
לזוג נולד י לד אחד. לאחרונה ערכה אף ביקור בארץ.

נורית פילצר

היא סגנית מלכת־יופי, שנישאה לרב צבאי.
כמו רוב מלכות היופי, נשארה באמריקה,
מתגוררת בניו־יורק. איבדה כל קשר עם חב רו תיה הקוד מו ת בארץ,
ו שוט פרטים על חייה הנוכחיים באמריקה אינם ידועי ם ברבים.

מרים סוטלו

מזור

לו־וגרה
!עלה.

^ 1 1אורה, מלכת יופי ממוצא תינז־
1י י 1ני, שנישאה לאמריקאי, ביקרה
בארץ לפני שנה והציגה את בעלה.
היימו ויו

רבקה, ב תו של רב, ש ממ
שפחת לאחד נישאה
הידועה, מתגוררת עתה בלונדון.

ונ ה1ורר!וו

ויוויא! דל־ביאנקו

מלכת המים, ומלכת היופי של ישראל לשנת ; 1966
שנישאה ה שבוע לאמריקאי, לאחר חיזו ר של פחות
מחודש. שתי ה ת מונו ת צול מו בווילה של ״תחש״ קפלן, ארוסה לשעבר, בהרצליה־פיתוח.

שרדף אחריה לכל מקום ועוד. היא ציינה
שכולם מטומטמים.

למה בב? זאת?

ף אז היא שלחה למאמא שלה תמונה
של מיריין, ואחרי יומיים היא כתבה
שהיא שכחה את כל הבחורים הישראליים.
נו טוב, איך יכול תחש אחד להתחרות
בכל אמריקה?
ויוויאן מתחתנת עם מיריין, ומדינת־יש־ראל
הפסידה יפהפיה נוספת.
מה יהיה הסוף? אסור שזה ימשך ככה.
תראו בתמונות בעמודים אלה מה שכבר
|פיה שנת כהונתה הרשמית. מלכת היופי של ישראל
בקרוב מלכה בעלת־נתינוודאמריקאית. בכך היא
מלכות־היופי הקודמות — אך אלה קיבלו את
קאית לפחות אחרי גמר כהונתן.
ל בזה מראש. עיתון לאשה, ששלח אותה לשם,
ת מאד את ארצה, אך ליתר בטחון התבקשה
בסך 5000ל״י, שבאמת תחזור לישראל. חתם
ז ידידה ובעלה־לעתיד הקודם, נחום (״תחש״) קפלן.

הפסידה מדינת ישראל בשנים האחרונות.
והרי זוהי באמת שערוריה שאין כדוגמתה.
שכל שנה נשלחות לאמריקה, כנציגות
המדינה, הבחורות הכי יפות של ישראל,
ואם הן רק יכולות — הן לא חוזרות
יותר.
ולמה בכל זאת הן עושות זאת? לאה
פלטשר, המייצרת ומשכללת את רוב החתיכות,
ורואה בצער איך הן נעלמות מסה
אחת אחת, אולי באמת צודקת, באמרה:
״הן עושות זאת, כי כל מה שהן רוצות
בחיים — זה קאדילאק. אין להן שום ערכים
של מולדת.״
צריך לעשות משהו בנידון.

כאילו שכסף זה מה שיכול לעצור יפה־פיה
ישראלית, כויוזיאן דל־ביאנקו, המצליחה
לעזוב את הארץ ולהתארגן לה בעולם
הגדול.
ודווקא היה לה כאן בכלל־בכלל לא רע.
היא היתד, דוגמנית־צמרת, ונערת־זוהר מהצמרת,
וחוץ מזה השתגעו אחריה גברים
בכמויות בלתי־רגילות. היה לה גם
חבר טוב, שחיזר אחריה, וקנה לה מתנות
וגם היה יפה, ודייל, ושמו גרשון, ובעיקר
היה לה בארץ, חבר־קבוע־לגמרי, הלא הוא
תחש.

קצת להתחתן
ן ץ חש הוא צעיר.

והוא עשיר, ויש לו

] 1וילה יפה מאד
למעלה) .והוא אהב אותה נורא, והמטיר
עליה מסיבות ופינוקים, ולכבוד היבחרה
למלכה, גם ענק של פנינים ויהלומים
אמיתיים, וחוץ מזה הם שניהם גם עמדו
קצת להתחתן.
ואז נשלחה ויוויאן לאמריקה, כנציגת
ישראל היפה.
קודם התחילה לשלוח לאימה פרחים כל
שבוע. אבל זה נשלח מתל־אביב. היא שילמה
את דמי המשלוח מראש. אחר כך היא
התחילה לשלוח לאימה תמונות של מיליונרים
כל שבוע. למשל כזה עם מטוס
(ב ת מונו ת,

יהודית,
מיליונר,
זית־צמרת
,עומדים

הנח שבת למצליחה מכולן. היא נישאה לילדה
בת, בשם טיפאני, וממ שיכה בקאריירה
בניו־יורק בהצלחה בלתי רגילה. אחרי
שאר בני מ שפחתה להצטרף אליה בחו״ל.

משמאל

שמעונה
מ ת כנ ת ת כנראה להנשא למיל יונר
א מי תי, אמריקאי, יהודי־דתי.

רות, מלכת

המים , 1960

נישאה לאמריאקי, אמא לשני
ילדים. ביקרה לאחרונה בארץ.

בנזי עט

בתיה, שנישאה ליש ראלי
בעיר ניו־יורק.

במדינה

רסקו
הכנסת

מציעה
ל מ כי ר ה
ב -ת ל ־ א בי ב
הבטחון ודרך

בין כביש
דיר 1ת במחיר החלמ

היוצא מן חכדר

ההגנה

ב נ 1ת 3

חדרים

24,500.ל

עד לכניסה 10,000ל״י בלבד, היתרה

ב מ שכנ ת א לא צ מודה
מספר

הדירות

המוצעות

במסגרת

הצעה

מוגבל

םסם

מראש.

ד־ו ז־י

0ח—1

לפנות :״רסקו״ ,ת״א, מח׳ מכירות, רח׳ הר-סיני ,1טל 622211 .

איש לא שם לב לתקרית קטנה, שאירעה
בעת ארוחת־הערב החגיגית ביום חנוכת
מישכן הכנסת: הח״ב החרותי אליהו מרידוד׳
שישב ליד השולחן האחרון ושלא. ננע
באוכל, החוויר לפתע. הוא הוצא מן האולם,
כשהוא נתמך משני צדדיו, מבלי שהדבי
הורגש.
חבריו, שלא ראוהו מאז, השתתפו השבוע
בהלווייתו.
הומור וידע. הח״ב הממושקף, שדמה
בחיצוניותו לזאב ז׳בוטינסקי, התבלט בכנסת
— בה כיהן מאז — 1959 כלוחם
אמיץ למען זכויות האזרח.
מלבד היותו אחד הח״כים האהודים כיותר,
הוכר גם כקורא קריאות־ביניים מקצועי. היתר.
בהן, בקריאות, תערובת של הומור דק
וידענות מרובה.
פרט מעניין: בשנה האחרונה, כשדנה הכנסת
בשאלות חוק ומשפט, הרבה מרידור
(לשעבר וירז׳בולובסקי) להעלות שאלות
החוקתיות הקשורות בצוואות. חבריו ידעו,
כי עשה זאת בהשפעת ההברה של המוות
ההולך וקרב. הוא עצמו לא ביטא הכרה
זו מעולם, שמר את סוד מחלתו לעצמו.
מכלא לגלות. הבית״רי הנלהב, שנולד
לפני 52 שנה בלנינגראד (אז פטרוגראד),
למד משפטים בווארשה, עלה לארץ ב־.1936
הוא שירת אז בפלוגת הכותל של תנועתו
— פלוגה שהוקמה כדי לשמור על
המתפללים היהודים ליד הכותל־המערבי בירושלים
העתיקה. כשמלאו שלוש שנים לעלייתו
ארצה, נאסר על־ידי הבריטים ונכלא
בעכו. בכלא התכונן לבחינות שנדרשו ממש־פטנים
זרים, הובל באזיקים לירושלים כדי
להיבחן, הצליח בבחינות ונכלא שוב בבית־הסוהר.
כששוחרר,
חזר לפעילות מחתרתית, נעצר
בשנית והוגלה לאריתריאה. ב״ ,1946 אחרי
גלות של שנתיים, יצא לחופשי, פיקד על
האצ״ל בירושלים ותיכנן בין השאר, את הפיצוצים
במשרדי הבולשת, מם־הכנסה ו־ד,עליה
בעיר.
במלחמת תש״ח שירת כטוראי בצה״ל,
נפצע בקרב שיך ג׳ארח, איבד את עינו.
למרות נכותו תבע ממפקדיו לשרת במילואים,
מהם שיהרר מרידור רק כשנבחר
לכנסת.
כפינו! הרחוב. לא רק במראה פני•
דמה לז׳בוטינסקי. הוא דמה לו גם בפנימיותו.
את ההגינות הפך לעיקרון־חיים, שגבל
לפעמים בדון־קישוטיות. את עקרונותיו
קיים בצורה האישית ביותר. לדוגמה: הוא

נתן לו מתנה בשווי העולה על שווי משכורתו
החודשית.
כלל הוא, כשמת אדם, מרבים להשמיע
דברים בשבחו. ר,מיקרה של מרידוד הוא
יוצא מן הכלל: דברי השבח שנאמרו עליו
באמת מגיעים לו.
היסטוריה שלושה מ׳ !ובד ד
לירושלמים ותיקים היה שבוע זד, שבוע
של זכרונות על ירושלים שלפני ,1948
בה חיו 40 אלף תושבים ערבים עם 80 אלף
יהודים.
את מסע הזכרונות החל קול־ישראל, ששידר,
בראשית השבוע, במדורו החדש,
היום לפני ארבעים שנה, את הידיעה מאוקטובר
1926 על שחרורו של שייך נזאר
מבית־הסוהר. הוא נשפט על שהפריע לתפילת
יהודים ליד הכותל המערבי.
אהכו! זכרים. הזותיקים זכרו כי גיבור
הידיעה, בשמו המלא נזאר אבו־סועוד,
לא היה שייך. לכל היותר היה שיין אל־שבאב,
מין ראש כנופיית בני־טובים.
אבל לא זאת היתד, התזכורת החשובה
ביותר בקשר לנזאר, מורד, ומשורר לעת
מצוא; מעשן־חשיש, שתיין, אוהב־זכרים
ושונא־יהודים 24 שעות ביממה.
נזאר, בן לאחת המשפחות המיוחסות בירושלים,
שינה לפתע את עורו. אחר שבילה
תקופות־מאסר לא קצרות על השתתפות
פעילה במאורעות 1921ו־ 1929 הפך
לחסיד של הנשיא הראשון של האוניברסיטה
העברית, היהודי האמריקאי יהודה לייב
מגנם, מייסד ברית שלום (בין יהודים ל ערבים).
תרומתו
של נזאר לרעיון השלום השמי
היתד, השתתפות בעריכת הבטאון הערבי
של הברית — אל־סלאם. בשעת הצורך לא
היסס נזאר הגברתן, היטה את שכמו להפעלת
מכונת הדפוס המיושנת, שהונעה
בעזרת מנוף־יד.
קללו! האם. רק שלא איש כנזאר יסיים
את ימיו בהוצאת עיתונים לאור. באחד
הלילות עצר אותו, ברחוב ירושלמי
חשוך, מלצר סודאני אוהב-זכרים והציע לו
את שירותיו.
נזאר, שלא היד. בפורמה, ביקש סליחה,
הסביר כי הוא עייף וכי ברצונו לשוב
לביתו לבדו. הסודאני נעלב, כיבד את נזאר
בקללת־האם הערבית הידועה.
זאת היתר, הקללה האחרונה שהמלצר
השמיע. נזאר דקר אותו למוות בפגיונו,
נתפס על־ידי שוטרים בריטיים ונדון לעשר
שנות מאסר.
את תקופת המאסר בילה נזאר בליטוש
לשונו העברית. הוא הרבה לקרוא את
חיים נחמן ביאליק, והיה זה מראה שכיח
בבית־הסוהר הירושלמי המרכזי של שנות
השלושים לראות את נזאר מתרוצץ בהצר,
מהדק את אחד מכרכי ביאליק אל הזהו
וזועק ביאליק, ביאליק. כמה אני או הב
אותך!

ח״כ מרידור
ב חינו ת באזיקים

קורס לפקידות בירושלים
כיתה שנתית לכל המקצועות— .
כתיבה במכונה — חודש !
קורספונדנציה, קצרנות, אנגלית,
פנקסנות :

ביה״ס ״ה

פקיד ״ ,י. פורמן,
בצלאל 18
רצונך בגוף חסון ושרירי
לקבלת חוברת הסברה חינם
פנה אל

מכשירים לפיתוח הגוף

לא רק סירב לקנות תוצרת גרמנית, אלא
סירב אפילו לקבל הסעה במכונית גרמנית.
הוא היווה גם מופת בחיי המשפחה התקינים
שלו.
בכנסת לא רק שהקפיד להקדים שלום
לפקידים ולעובדי־השירותים, אלא שנהג גם
להתעניין בבעיותיהם ולעזור, אם אפשר. במשרדו
נהג כבוד במתמחים, לא שכח להעניק
להם שי, עם סיום תקופת ההתמחות

שלהם.
דוגמה אופיינית: פעם, כשניגש אחד המתמחים
ממשרדו לבחינה, חיכה לו מרידוד
במשך שעה ארוכה בפינת הרחוב, כשיצא,

המנון הקרכ. כשפרצה מלחמת 1948
שכח נזאר, שריצה בינתיים את עונשו, את
מצנם ואת ביאליק, הציע את שירותיו ללוחמים
הערביים.
אלד, סירבו לקבל לשורותיהם את הזקן
המושחת, אך ניאותו לקבל את השיר שחיבר
כהמנון־הקרב שלהם. היה זה השיר
המשודר ביותר בחודשי 1948 הארוכים ברדיו
רמאללה ודמשק: חלי אל־סיף יקול
(בערבית: תנו לחרב לדבר!).
משלוח מנות. לא תמיד דיברה החרב
בין ערבים ויהודים. עובדה זאת צויי־נד,
במסיבת־אבלים שנערכה באמצע השבוע,
ביום השלושים למותו של האופה הירושלמי
שלמה (חוואג׳ה ס אלו מון) אנג׳ל.
אנג׳ל, שהתפרסם בירושלים בחלה הקלועה
והגדולה שהיה מספק לעירייה, בכל
מקרה של קבלת פני אורח חשוב בלחם
ומלח בשערי הבירה, היה בראשית ימיו
סיטונאי־מזון בשוק העיר העתיקה.
שם היה מיודד מאד עם עמיתיו הערביים׳
נהג לכבד אותם, במוצאי כל חג-פסח,
במשלוח מנת מצות פריכות.
הערבים לא טמנו ידם בצלחת, השיבו
לעמיהם היהודי, ביום החמץ הראשון. מנה
כנגד מנה: מגש גדוש פיתות טריות, חמאה,
גבינת־צאן, זיתים ודבש.
פשיטת רגל. לא היה זה מגעו היחיד
של אנג׳ל עם ערביי ירושלים. לפני שפנה
לענף המזון היה אנג׳ל מורה בבית־הספר

ת.ד 4 9 15 .תל־אביב
העולס הזה 1520

אליאנס. אחד מתלמידיו הערביים המעולים
היה אחד, אמין אל־חוסייני, שנודע יותר
מאוחר במופתי הגדול של ירושלים והגולה
כיום בביירות.
והיה זה בביירות, בה נסגר בסוף השבוע
שעבר מעגל הזכרונות הירושלמיים.
היתד, זאת פשיטת הרגל של בנק אינסרוז,
שבעליו העיקרי היה הירושלמי־לשעבר יו־סוף
ביידאס.
סגן מנהל. אינטרה, בעל ההון העצמי
לבנוניות*,

של יותר ממאה מיליון לירות
היה אחד הבנקים הגדולים בין 95 הבנקים
של ביירות, בעל 24 סניפים בלבנון, ארצות
ערב, אירופה, אפריקה וארצות־הברית.
בעליו הוא איש עסקים בינלאומי, בעל
חברת התעופה הלבנונית, מקים בניין משרדים
ענקי במרכז פאריס ובעל מספנה
צרפתית.
היה זה אותו יוסוף ביידאס, שבעלי החשבונות
בברקלייס בנק בבכר אלנבי בירושלים
הכירו עד מאי 1948 כפקיד ראשי
(סגן מנהל) של הסניף.
אז נמלט ללבנון ובה ייסד את האימפריה
הפיננסית שהתמוטטה בשבוע שעבר. הון
היסוד היה מכספם של ירושלמים עשירים
שברחו יחד עם יוסוף ביידאם מירושלים
לביירות.

עח 1נ 1ת
איפת ה 9דחי כולם?
מבין כל הפרחים הרבים שפרחו בבני־ברק,
היה הנרי ליאון ברנד אחד הבולטים
שבינהם.
היה לו כל מה שדרוש, כדי להלך זקוף
וגאה ברחובות העיר. היה לו שם ספרותי
— חיים בן־דויד: היה לו זקן קטן ומדובלל:
היו לו עיניים יוקדות ופיקחיות, והיה
לו כובע נצחי על ראשו. חוץ מזה היתד.
לו תעודת־בוגר ח סו ר בון הפאריסאי בכיסו,
ועתון קטן, פרטי, נשא את השם המלבב
פרחים. הוא היה עורכו.
המכונית הרחמנית. בתחילת השנה,
כשקרא לעורך השבועון המסויים. חשפן
הומוסקסואלי״ ו״כלב״ ,וכשהאשימו מעל
דפי פרחים. בניהול בתי־קלוך ו.במישכב
זכר ובמישכב בהמה״ ,לא שם לב לכך איש
(העולם הזה .)1484

אולם הוא לא הסתפק בכך.
פרחים רדף פרחים, וגדולי המדינה זכו
בהם לכינויים ותוארים מיוחדים במינם. בין
השאר:
• האלון? שדמה גורן, הרב הצבאי
הראשי — .אלוף גולם״ ה״עושה מעשי,
לוט״.
• פינחס ספיר, שר־האוצר — ,פיש־פש
חזירי״.
• לוי אשכול, ראש־הממשלר, ישר־ר,בטחון
— ״כופר וחוטא״.
גם המדינה עצמה לא מצאה חן בעיניי,
לכן החליף את שמה ל״מדינת יש־רעל״.
ואם המדינה היא כזו, אז איך בכלל נראה
צבאה? השיב על כך בן־דויד :״ בניגו ד למה
שחו שבים אנשים תמימים, אין כל מצווה
לשרת בצבא — לא ב שום צבא בעולם ולא
בל שנן בצבא הציוני. שהרי כל צבא בעולם
עוסק ב שפיכו ת דמים ואילו הצבא הציוני
עוסק בגילוי עריו ת.״

וזה כבר היה יותר מדי. זה לא דמה כלל
לכתבותיו הקודמות, בהן איחל, בין השאר,
לאורי אבנרי ש״תבוא מכונית רחמנית, י־תדרוס
אותו והוא ימות״.
רשיון ובזיון. לפני ארבעה חודשים
הובא עורך פרחים לבית״המשפט, נקנס ב״
100 לירות (״על פירסום הוצאת ירחון ללא
רשיון״) ,ונידון לששה חודשי מאסר־על־תנא(
,״על פירסום דברים שיש בהם כדי
רעורר בזיון כלפי ממשלת־ישראל״).
הפרחים נבלו מאז, אך עודכם עוד המשיך
להלך ברחובות העיר, רקם, כנראה, תוכניות
לעתיד. השבוע נעלם.
השבועה המהלכת בבני־ברק: רבי הנרי בן
ליאון ברנד, המכונה חיים בן־דויד, נואש
מישראל, שם פעמיו פאריסה.

ד רכי אדם
ראש תחת אף
כנראה נעים מאד לנהוג
חד־סיטרי כנגד הכיוון.
זאת בערב סוכות, ואולי
קלה קודם לכן במסיבה

לנעים כהן היה
במכוניתו ברחוב
אולי בגלל שעשה
בגלל שבילה שעה
והפריז בשתיה.
הוא ראה אמנם את צמד השוטרים ש•
הלירה הלבנוני ת היא ברת־המרה ו ערכה
זהה נמעטלע רן הלירה הישראלית.

העולם הזח 1520

למשטוד או ותיאטרון

זבו נזה עוד דא קרה

ערומה
ער מדרגות
״הבימה׳

היה טבוע, היא הגיעה לדיסקוטק של פרד-
ריקה, כשהיא שתוייה כלוט. היא התנודדה
לעבר המלצר, השתרעה על כל הבאר,
הושיטה יד אל לבו של הברמן, וביקשה
דאבל וויסקי. הברמן לא יכול היה לסרב
לדבר כזה.

* * למה שקרה אחרי הדאבל וויסקי הזה
^ יש שתי גירסות. הראשונה מספרת שכמה
נערות שהיו שם ראו את מצבה, הציעו
לה לצאת איתן לבלות על שפת הים. בגלל
מצבה המיוחד היא הסכימה לכך ברצון
רב, והנערות לקחו אותה לים, וחגגו אתד,
שם חגיגה שמחה ופראית מאוד. כשהיא
קצת התפקחה וראתה מה נעשה סביבה,
היא ברחה.
גירסה אחת אומרת שכשהיא יצאה מן
הים, אל הרחוב, היא היתד, חצי ערומה.
גירסד, אחרת אומרת, שכשהיא יצאה מהים
אל הרחוב, היא ד,יתד,.חצי לבושה.

סטירה למנהל

בל כל הגירסות מתאחדות יותר מאו־
^ חר, ומספרות שכשר,שוטרים מצאו
אותה בסביבות בניין הבי מה, היא היתד.
כבר עירומה כמעט לגמרי.
אחרי שכיסו אותה בשמיכה, החזירו אותה
למלון שרתון, ושם שוב יש שתי
גירסות. גירסה אחת אומרת שהיא התחילה
לשוחח עם שוער המלון, ותוך כדי שיחה
הסתכסכה איתו, והעיפה לו סטירה. גירסה
שנייה אומרת שהיא אמנם התחילה לשוחח
עם שוער המלון, אבל השוער קרא למנהל
המלון, ואז כשהיא התחילה לשוחח עם
המנהל היא הסתכסכה איתו, עם המנהל
דווקא, והעיפה לו סטירה, למנהל, ולא
לשוער.

תנועות ידיים ורגליים
חרי שהיא גמרה לשיר היא התחילה
\ £לקרוא את הטקסט של ההצגה. היא המציאה
אותו בעצמה, והוא היה מורכב בעיקרו
ממילים אנגליות בלתי־מובנות.
הקהל לא התלונן. הוא המשיך להביט
בה בסקרנות רבה. היא ליוותה את קר־יינותה
בתנועות ידיים ורגליים, אחר כך
היא התיישבה על המדרגות, ומאי־שם
מאחורי הקלעים הגיחה ניידת משטרה. שני
שוטרים נוראים תפסו את השחקנית בשתי
זרועותיה, עטפו אותה בשמיכה עבה, והכניסו
אותה לניידת.
לרוע הקופה של הבי מה, כל המחזה הזה
לא היה כלול כלל ברפרטואר שלה, ולכן
הוא הוצג לא בתוך התיאטרון, אלא מחוצה
לו, על המדרגות. הוא גם לא הוצג
בשעות־ההצגה הרגילות, אלא דווקא בשעה
ארבע בבוקר, כשרוב הקהל ישן, ולא יכול
להעריך כראוי מה שמציגים בפניו.
גיבורת המחזה הזה, קתי, הגיעה ארצה
לפני שלושה חודשים. באנגליה היתד, בהתחלה
מלכת יופי, אחר כך סתם בחורה
יפה, אחר כך, כשהחלה המודה של הדיסקוטקים,
הפכה רקדנית דיסקוטקים, וכשד,דיסקוטקים
ראו שהיא רוקדת יפה, עשו
ממנה מדגימת ריקודים.

קת בבעולה
הדיסקוטקים, הנקראות באנגלית־נערות גו־גו,
תגענה ארצה. וכשהוא הבין את זד, הוא
ייבא שתי רקדניות, הכניס אותן לבמת
הדיסקוטק של שרתון, אמר להן לרקוד והן
רקדו.
אבל מלבד הריקודים, הן עשו בארץ
עוד כל מיני דברים, וביחוד עשתה אותן
קתי, הבלונדית שבין השתיים. היא הסתובבה
עם גברים נשואים ועם גברים לא
נשואים, ניהלה רומנים זעירים ורומנים
סוערים וסתם רומנים עם כל מיני גברים,
וביום הרביעי האחרון היא אפילו יצאה
לבלות עם צ׳ארלם קלור, הגבר הרביעי
הכי עשיר בעולם.

^ איש שהביא אותה ארצה הוא דני
| 1בן־אב. הוא הבין שאם הדיסקוטקים כבר
הגיעו לישראל. הגיע הזמן שגם רקדניות

ץ ה היה ביום רביעי, וכשיום רביעי נגן
מר, ויום חמישי הגיע, היא היתד, קצת
בודדה. בערב, לאחר העבודה הריקודית,
היא קבעה פגישה עם עמי סולל, אבל עמי
לא הגיע.
היא התחילה להטביע את יגונה בכוס,
ובשעה שלוש בלילה, כשכל היגון כבר

שהושגה בין האזרח לבין המשטרה. היא
קיבלה את גירסת המשטרה, שלחה את
כהן לעשרה ימי מעצר.

ראש לראש יביו 1אומר
הפצע ביד הציק לו, למשה עטיה*.
הוא ניגש למרפאת קופת־חולים בשכונת
התקווה, הציג את תעודותיו כנדרש, קיבל
מהפקידה מיספר כמקובל, וחיכה בסבלנות
לתורו.
כשנקרא פנימה, הושיט את ידו לאח. זה
בדק, בחן, חשב קימעה והגיש את ידו לבקבוק
היוד שהיה מונח על המדף.
עטיה ראה יוד והתרגז. אף פעם לא אהב
יוד במיוחד, ואילו הפעם הוא פשוט שנא
אותו. הוא הפך את שולחן המרפאה, שפך
את בקבוק היוד על הארץ ונתן ראשיה לאח
הנבוך.
אחר־כך הובא לבית־משפט השלום בתל־אביב,
והשופטת הדסה בן־עתו החליטה ל־השס
בדוי, לצורך הכתבה

כסך הכל: טיול באוטו

דאבל ויסקי בבאר

כל מיני דברים

אותת לו לעצור, אך המשיך בנהיגה. כעבור
דקות ספורות נקף אותו מצפונו
האזרחי. הוא בלם את המכונית, וחיכה לשוטרים
שמיהרו בריצה לעברו.
הוויכוח בין כהן לשוטרים נסתיים חיש
מהר. השוטר רוקח מבורך הובל לבית־החולים,
כששבר באפו, ואילו כהן מיהר
ונימלט מן המקום.
פצע מול פצע. הדו־קרב בין השוטר
לבין כהן העמיד את שוטרי מחוז תל־אביב
על הרגליים. הם החליטו לא לוותר לו. ואמנם,
כעבור שלוש שעות נלכד שוב בידי
המשטרה, ושוב הפעם פרץ ויכוח בין השוטרים
לבינו.
הפעם הוא נסתיים בפציעתו של כהן, שהובל
לבית־החולים אסף הרופא מחוסר
הכרה.
השבוע התייצבו בפני שופטת השלום ה־תל־אביבית
הדסה בן־עתו שני הצדדים:
השוטר מבורך, כשפצע באפו, והנהג כהן,
כשפצע בראשו.
השופטת לא התרשמה מתוצאת התיקו

נערות עד שפת״היס

כל מיני אנשים שלא מבינים באמנות
מתלוננים על כך, שבזמן האחרון תיאטרון
הבימה הידלדל מאוד. אומרים שכבר מזמן
לא הוצג בו שום מחזה דרמטי מעניין,
בעל רמה.
זה לא נכון, כמובן. רק ביום החמישי
האחרון הוצג שם אחד המחזות המעניינים
ביותר שראה התיאטרון הלאומי אי־פעם.
גיבורת המחזה היתד, קתי, בלונדית יפה
מאוד, ששיתקה את עצמה. היא הופיעה
בפני הקהל ערומה כביום היוולדה. טיילה
לאורכו ולרוחבו של התיאטרון, ושרה שירים.
הקהל היה נלהב.

ץ דן מכל הגירסות, השייכות לגירסה
| | הראשונה, יש גם גירסה שנייה על
כל הסיפור כולו. הגירסה השנייה יצאה
מפיה של פרדריקה סגל, בעלת דיסקוטק
תל־אביבי.
״אני לא שמעתי שום דבר שהיה על
שפת הים,״ אומרת פרדריקה .״כשסגרנו
את הבר היא אמרה שאין לה איפה לישון,
אז דב ואני לקחנו אותה במכונית. באמצע
הנסיעה היא הרגישה לא טוב, וביקשה
שנפתח את החלון, וכשפתחנו היא ניסתה
לקפוץ החוצה. זה התחיל להימאס לנו והורתי
אותה מהאוטו, אחר כך שמענו
שניידת מצאה אותה.״
למנהל שרתון לא כל-כך איכפת איזו
משתי הגירסות היתד, נכונה. ביום השישי
והשבת הוא עוד נתן לשתי הרקדניות לעבוד׳
אבל ביום הראשון הוא פיטר אותן.
ביום השני עזבה קתי את הארץ.

עצור אותו לעשרה ימים, ,להמשך החקירה״.
שונא ספרים. כשהוכנס עטיה לבית־המעצר
באבו־כביר, התברר כי יש לו עוד
שינאות ואהבות, מלבד היוד. הוא שונא,
למשל, ספרי־רישום של עצירים. לכן זרק
את הספר לארץ. גם ראשי שוטרים הוא
לא אוהב באופן מיוחד. לכן נתן לסמל המשמר
ראשיה.
מה שהוא כן אוהב זה חופש, אבל אותו
לא ישיג, כנראה, בזמן הקרוב.
כי השבוע שוב הובל לביודהמשפם, ושיב
פסקה לו השופטת מעצר נוסף.
עתה יושב עטיה בכלא עם פצע ביד, כאב
בראש ועשרים ימי מעצר.
פירסומי לכדיאות!
אירגון הבריאות העולמי ערך סקר על
תכיפות ביקורי אזרחי מדינות שונות אצל
רופאיהן, גילה כי האזרח הישראלי מבקר
אצל הרופא, בממוצע, פעם בכל 38 ימים.

ספח־־ט
כדו רגל
לבכות ולהתפלל
יושב־ראש הנהלת ההתאחדות הישראלית
לכדורגל, מנחם הלר, הוא מפתח־תקווה.
מזכיר אגודת הפועל פתח־תקווה, אורי קרני,
הוא מבעלי ההשפעה בהתאחדות. בנבחרת
הכדורגל של ישראל, שהמריאה ביום הראשון
של השבוע לסידרת משחקים בהולנד,
שוייץ ודנמרק, יש שלושה כדורגלנים מפתח-
תקווה. אף אחד לא יודע מדוע הם בנבחרת.׳
השחור והאפור. השלושה -נהים
סטלמך, יצחק ויסוקר וגיורא קפלן — הם
ההסבר לאי־יכולתו של מאמן הנבחרת
מילובאן צ׳יריץ׳ ,על־אף מאמציו, להגיע
להישגים בשיטותיו הנוכחיות.
אין כל ספק בכך, כי לולא השפעתם הגדולה
של אנשי פתח־תקוזה בהתאחדות לכדורגל
לא היה המאמן מזמין את השלושה

התחיל להתעצבן. מתי הוא יוכל שוב לשחק?
כספיתרותחת. השבוע הוא חגג את
יום הולדתו ה־ , 19 ובחור מתנת יום־הולדת
החליט המאמן להלביש לו את החולצה הראשונה
של הכוח. בשבת האחרונה הוא
עשה את המסיבה. צ׳יקו פרקש שיחק בתפקיד
החלוץ המרכזי של קבוצתו.
עשרת אלפי הצופים באיצדטיון בלומפילד
היפואי ראו לפתע כיצד נולד כוכב ישן
מחדש. צ׳יקו, שהיה בעונה האחרונה כבד
תנועה ואיטי, נע בשבת ככספית רותחת על
פני כל המגרש, הבקיע שער לזכות קבוצתו,
שניצחה את מכבי שעריים 1:2בעט פעמיים
את הכדור לקורת שער היריב והיה השחקן
הטוב ביותר על המגרש.
בתום תשעים הדקות היה צ׳יקו יפה־התואר
מאושר .״רציתי להצליח ובאמת הכל הלך
לי. יכולנו להבקיע הרבה יותר שערים, אבל
גם ככה זה טוב.״
השאלה הגדולה היא כמובן, אם צ״קו יכול
להצליח רק אחרי שהוא נח הרבה זמן, או
שהוא אולי כבר נגמל מהמנהג הרע הזה.

המלכ ם החדעויס

כדורגלן פרקש בפעולה
״הכל הלך לי!״

לנבחרת. צ׳יייץ׳ דואג בראש ובראשונה להבטיח
את מעמדו, והוא חושב להגיע לכך
על־ידי מילוי רצונם של בעלי ההשפעה ולא
על־ידי הישגים.
נחום סטלמך, מכדורגלני הפאר של ישראל
בעבר, סיים מזמן את הקאריירה שלו.
משחקו בנבחרת, שהפסידה 1:3ליוגוסלביה,
ביום הרביעי האחרון, בו לא הצליח לבצע
אפילו תרגיל אחד ראוי לשמו, הוכיח זאת
מעל לכל צל של ספק. אפילו צ׳יו־יץ׳ הודה1
בכך, החליפו מאוחר מדי, כחצי־שעה לפני
הסיום, ביהודה שהרבני.
השוער הפתח־תקוואי יצחק ויסוקר (אח־ו
של שוער העבר של הנבחרת, יעקוב ויסוקר)
אינו משחק אפילו בקבוצה הראשונה של
הפועל פתח־תקוזה. הוא הוכיח ביום הרביעי
חוסר ידע מינימאלי בכדורגל, הביא על־ידי
שני שערים שספג, לכשלון הנבחרת.
צרופו לנבחרת של גיורא קפלן, המגן
מפתח־תקוזה, גובל בבדיחה. קפלן הסימפאטי
ושחור־השער, הוא אחד המגינים
האפורים ביותר של ישראל. הוא לא הראה
יכולת מבריקה אפילו במשחק אחד בכל ה־קאריירה
שלו. יש לפחות חצי־תריסר מגינים
העולים עליו לאין שעור.
אבל הוא מפתח־תקווה.
אוהדי הכדורגל בארץ יכלו רק לבבות,
ולהתפלל לנס ולהצלחת נציגיהם בתוצלארץ.

מסיכת

ום יההולדח

איך הופכים שחקן כושל לשחקן מצליח?
פשוט מאוד: מושיבים את השחקן הכושל
בצד, במשך כמה זמן, ואחרי זה נותנים
לו שוב לשחק. .אז הוא כבר כוכב.
צבי (״צ׳יקו״) פרקש, חלוץ הכוח־מכבי
רמודגן, שעבר לקבוצה זו מקבוצת הנוער
גדנ״ע יהודה, למד אמת חדשה זו על בשרו.
במשך רוב משחקי קבוצתו בעונה שעברה
הוא שיחק בהרכב הראשון, הבריק רק לעיתים
רחוקות, גרם אכזבה רבה לכל אלה
שהאמינו בכשרון הצעיר.
העונה, נקט מאמן הכוח אדמונד שמילוביץ
בשיטה חדשה. הוא הושיב את צ׳יקו על הספסל.
במשך שלושת השבועות הראשונים
של העונה הוא לא שיחק כלל. צ׳יקו אפילו

השאלה הגדולה של השבוע היא מי יהיה
המאמן החדש של מכבי תל־אביב. מאמן
הקבוצה במשך ארבעת מחזורי הליגה הראשונים,
צבי (״דוקטור״) ארליך כסוף השער
אמר ביום הראשון :״אני עם הקבוצה
הראשונה של מכבי תל־אביב גמרתי. בתור
מאמן זמני עשיתי מספיק. למה שקורה
מעכשיו אני כבר לא אחראי יותר.״
הצלה מירידה. האוהד הכי־חשוב של
מכבי תל־אביב, בעל המוסך אהרון (״שייקה״)
שאנדור אמר, שהשבוע ייבחר מאמן וודש
לקבוצה ויהי מה; שככה אי־אפשר להמשיך;
שהקבוצה לא ניצחה עוד אפילו פעם אחת,
ושהוא חושב שיקחו את מאמן נבחרת הנוער
הישראלית עמנואל שפר מכפר־סבא
לאמן את מכבי תל־אביב. מה יש? כפר־סבא
היא כבר גם כן עיר.
הצרות במכבי התחילו בראשית העונה,
כאשר 17 כדורגלנים הגישו פטיציה בה
דרשו את פיטורי הנהלת הקבוצה ופיטורי
המאמן הקודם אליעזר שפיגל. המאמן פוטר,
ההנהלה התפטרה, אבל חדשים בינתיים אין.
ביום הראשון של השבוע התפטר אפילו
מנהל הקבוצה חיים ליבוביץ׳.
מי היו המלכים החדשים?
מנהל הספורט של מרכז מכבי, והאיש
הקובע לגבי מכבי תל־אביב, יצחק כספי,
אמר שהשבוע תיפול ההכרעה. יותר טוב
מאוחר מאשר אף פעם. אחרי ארבעה
שבועות הרי צריכים להחליט כבר.
המועמד הכמעט ודאי לתפקיד המאמן הוא
ישראל (״חלאולה״) חליבנר. קודם כל הוא
אחד המאמנים הבודדים שאינם קשורים עם
אף קבוצה. חוץ מזה הוא גדל ושיחק במכבי
תל־אביב וכולם מכירים אותו, ופעם, כשהם
היו במצב קשה מאוד, הוא הציל אותם
מירידה לליגה נמוכה יותר.
יד חופשית. חליבנר 38 יליד פולין
ובעל משרד הנסיעות התל־אביבי עתיד־טוחם,
החל את הקאריירה
שלו כמאמן בקבוצת .
ליגה ב׳ מכבי רמת־גן.
משם הוא עבר
לאמן את קבוצת הנוער
של מכבי תל־אביב.
אחר כך אימן
את הקבוצה הראשונה
של מכבי, את
מכבי שעריים, את
בני־יהודה תל־אביב,
את בית״ר נתניה מליגה
א׳ ,ושוב, בסוף
העונה החולפת
את מכבי שעריים.
אז הוא גם הציל את בני שעדיים, שהציגו
את הכדורגל העלוב ביותר בליגה הלאומית,
מירידה לליגה א׳.
״לפני שבועיים,״ אומר חליבנר ,״היתד, לי
פגישה מקרית עם יצחק כספי, מנהל הספורט
של מכבי. דברנו אז על האפשרות שאני
אאמן את מכבי תל־אביב. אמרתי שאני מוכן,
אם הם יקבלו את התגאים שלי. מאז לא
התחדש בנושא הזה שום דבר.״
מה התנאים של חליבנר?
״שיתנו לי יד חופשית, ושאף אחד לא
יתערב בעניינים בהם מאמן צריך לקבוע.״
אלה כנראה תנאים די־קשים בשביל הבוסים
של מכבי תל־אביב. אבל העובדה
שקבוצתם לא השיגה במשך ארבעה מחזורי
ליגה אפילו ניצחון אחד, אינה משאירה להם
ברירה אלא לקבל אותם.

• * הלא עשו למבקרי־אמנות בארץ ה־זאת.
קראו להם בשמות לא־יפים, הדפיסו
ג מזו ח מו ר על פלקאטים, והרביצו
להם מכות־יבשות.
אבל השבוע קרה מעשה ללא תקדים. לראשונה
בהסטוריה הגיש צייר תביעה־משפטית
נגד מבקר־אמנותי.

איד אפשר להעליב ף
ך ציי ר, יהודה ניימן, מציג בתערוכת(
| הסתיו במוזיאון תל־אביב, חמש יצירות,
מהן שתיים המורכבות מצילומי חתיכות
חתוכות שהתפשטו — והפכו ליצירה מופשטת.
כתבה
אודותיהם מבקרת־האמנות מרים טל:
תצלומים זהים של חלקי עירום אי שה, יצרו

ך^ 1^ 11^ [ 41

אשליה אופ טי ת של ד מו ת ד מיוני ת, קצתה
פירסו מית, וקצתה פורנוגרפית.
המילה פירסו מית לא הרגיזה את יהודה,

כי איזה צייר מתרגז מפירסום? אבל פורנוגרפיה?
! ״מה פתאום? זוהי אמנות צרופה,
איך אפשר להעליב ככה אנשים?״ נעלב
ניימן, והלך להגיש, באמצעות עורך־הדין
ד״ר מאיר קוטיק, תביעת התנצלות מן המבקרת,
אחרת יתבע אותה מיד לדין בפני
בית־משפט. מן הראוי שהצדק של הצייר
ייצא לאור!
ובאמת, מי צודק? הצייר או המבקרת?

חזה ע? העכוז

^ מו בן שיש כאן שאלה נוספת, והיא
למעשה תמצית כל הוויכוח: האם יצירות
אלה הן פורנוגרפיות או האם הן נח־

נראות ארבע הבחורות שהן למע שה בחורה אחת. כאן הן
נשארו בשל מו תן, ואפילו ב מערו מיהן. אן אין כל דבר גס

בתצלום: רכות התנועה הופכ ת את ה ת מונ ה למאד אסטתית, ואפילו ב מידת מה, פיוטית.

לפולמוס אמ1ותי, ולעילה למשכם

שבות בכלל לאמנות? האם הן ראויות להיות
מוצגות במוזיאון?
רבים מודים כי התמונות מקוריות מאוד
ומושכות את העין, אך האם הן אומנות?
ניימן טוען שכן: בדיוק כפי שציירים קו־ביסטיים,
ובראשם פיקאסו, מרשים לעצמם
להזיז אברים ממקום למקום, לקבוע את חזה

*1111ך 1111 מזרוע,

.ה יא סתם בחורה יו טבת
כפופה. ב ת מונה: קטע
שלה, ומהאצבעות. שלה.

מהחזה

ארבע מ׳ יודע?

מי יורע להגיד אם זו הי בחורה
ערומה, ב פוז הלא־נ ל־נן יפה,
מצולמת באמצע השרה, או האס זו יצירת אמנות ה מורכבת מגוף

ך ל ארבעה צילומים מחו־
! * 1111״
התוצאה :
בריס יחד.

ציור מופ שט. אין בכלל זכר לעירום.

הוא צילום. לא ציור. לכן משתמש ניימן
במצלמה בביצוע יצירותיו.
אבל הצילומים הם רק התחלה. חומר הגלם
ממנו הוא יוצר את יצירותיו. כי ברגע
שהוא מכפיל קטעי־צילום כמה פעמים, נוצרת
תמונה חדשה לגמרי. לא דומה למקור.
לא דומה לשום דבר. מופשטת לגמרי.
תנאי ראשון: שבתמונות הבסיסיות יופיעו
צורות יפות. אלא מה? צורות יפות יש בגוף
של אשה. אם היא יפה, כמובן.
אפשר גם להרכיב תמונות מצילומי עצמים
אתרים המצויים בטבע בשפע. אך איפה
יש בטבע צורות כל כך יפות ומשוכללות
כמו שיש לנשים?
זה כל כך יפה, שאחרי שגמר להרכיב את
הצילומים, מתחיל ניימן להעתיק אותם בכל
חומר אפשרי כמעט. הוא מעתיק אותם כצילומים
על לוחות אלומיניום צבעוניים, היוצרים
רושם מיוחד במינו, כמו אלה המוצגים
במוזיאון, הוא מפסל אותם בשיש. את
הדוגמה המצולמת ישלבג /למשל, הוא מתכונן
להכפיל ארבע פעמים, ולהזמין שטיח
גדול שבו יופיע הדגם של החתיכה כפול

גיאומטרי מרכזי, ממנו מתפצלות ארבע ד מויו ת? הצייר,
׳ ה מ גן ב ה תל הבו ת על הגירסה ה שניה, מ תכונן להעתיק אותה
ב שיש, לה שמיט ממנה את הראשים ו הז רועו ת, ליצור פסל מופ שט.

חמונת־השער, מועתקת בתחריט נחושת, רכשו
אנשים הגונים וצנועים, כמו הילל קוק,
ועו״ד מיכה כספי, חבר מועצת־העיריה.
ועובדה שאותה תמונה עצמה, מפוסלת בשיש
בשלושה ממדים, רוצה לרכוש מוזיאון
ישראל, כיצירת־אמנות אסטתית.

ועובדה שיצירות אלה נכללות בצרפת ב־ספרי־האמנות
הנכבדים ביותר, ואף הועתקו
מעבר למסך הברזל, באחד מחשובי העיתונים
של פראג.
אז אולי באמת פורנוגרפיה היא סתם עניין
של גיאוגרפיה?

ייתר דאיצד כחיים

שלב ג,

אותם ארבעה צילו מים
מחוברים בסדר שונה.
דגם זה יועתק לאחר מכן ויארג כשטיח.

של אשה ליד עכוזה, או את אוזנה ליד אפה;
— כך גם הוא משוות לדמויותיו צורה מיוחדת
בהתאם לדמיונו היוצר.
מתנגדיו של גיימן טוענים כי אין זו אמנות.
לכל היותר זוהי טכניקה מיוחדת ומקורית,
אך בינה לבין אמנות רחוקה הדרך.

צורות יפות
ף צירותיו של יהודה ניימן הן באמת
7מיוחדות במינן. הבסיס שלהן, ראשית כל,

ונז^יווו־ —ווור*נ 6
דן מז ה יש יצרן צרפתי שכבר הזמין
ן | תכשיטים העשויים מפסלוני החתיכות־החתוכות,
ובקרוב אולי גם יודפסו דגמיו
של יהודה ניימן על בדים.
ובכלל, אחרי הטיפולהאמנותי האינטנסיבי
הזה של יהודה ניימן, האם אפשר
עוד בכלל לראות שאלה היו פעם חתיכות
ערומות?
בשלושת השלבים של היצירות האלה ( ראה
תמונה) רואים רק בתחילה שזו אשה. אחר־כך
זה מתחיל להיות דומה לכל דבר אחר,
או לדבר שאין בעולם.
כי הרי זוהי צורת ביטוי חדשה לגמרי.
מאידך: בתמונת מעגל הקסמים. או בתמר
נת־המחלוקת שהוצגה במוזיאון (ראה שער),
לא רואים סתם חמוק־־נשים. רואים עוד הרבה
יותר מאשר יש להן בחיים. אז זה פורנוגרפיה
או לא?
יהודה סבור שלא. זוהי ״קומפוזיציה המבוססת
על צורות מהטבע.״ עובדה שאת
^ —1111 וז!נן ז1ווו ז ז* ו ו 8י*<>

של ארבעה חזו ת, כולם שייכים לבחורה שויידית, ב תו
] *1 1 1111ן ך 1ןען ^
0 / 1 ^ 1 / 1 1של פסל מהולל. הדוגמני ת ראתה בעירום רבר יפה, אך

הצייר ניי מן לא ראה ב כן חזה כלל. אחרים טענו שזוהי לכל היותר פו רנוג רפי ה מסובכת.

אנשים
אקדחו שד ח״כ

התלונן השבוע ח״כ פיין ז־־אל־־דץ אל־זו?ן
בי, כי עד היום, אחרי שנים רבות של
נאמנות ללא־גבול, אין בידו פינקס־חבר
של מפא״י. הוא אף איים, כי בעתיד יסרב
להופיע כמועמד של רשימה מפא״יית קיקיונית
ברחוב הערבי, מ״בלי שתהיה לי
בכים תעודת־חבר של מפא״י״ .בין השאר
הודה כי ישנו קיפוח של ערביי ישראל,
אך סירב לגלות באיזה תחומים. סוד אחר
דווקא הסכים לחשוף: היתד, זו העובדה
שבמשך שנים רבות נהג לשאת עימו אקדח
.״עכשיו כבר שש שנים אני הולך בלי
אקדח השבוע התיישב עזריאד עי־
, 33 מבעלי בריכת תל־אביב, לקרוא כ־מינהגו
את השבועון המסויים, ולפתע ניתר
ממקומו. היה זה כשהגיע לקסע המספר
על זכרונותיו של יעקוב צור מלפני
עשרים שנה (העולם הזה .)1519 כזכור
סיפר צור על פגישה ליילית במארסיי עם
חבורת גברתנים מפחידים, שהתגלו לבסוף
כפעילי עליה ב׳ .עינב, שהיה אחד מאותה
חבורה, אמר :״כבר עשרים שנה אני מצפה
לרגע בו יתגלה מה עשו אז העסקנים,
כשאנו עבדנו כמו חמורים, ובסכנת נפשות.
עכשיו גיליתי זאת סיפור אחר הקשור
בצור: במיסגרת הגילויים האינסופיים על
מלחמת סיני, הגודשים לאחרונה את ה־עתונות,
התברר כי צור, שהיה ב־1956
שגריר ישראל בפאריס, לא ידע כלל על
ההכנות שנעשו מתחת לאפו ערב המיבצע.
רק כשפרצה המלחמה גילה את הסוד, כמו
כל בני־התמותה האחרים • .ועוד גילוי
מאותה תקופה: שלושה ימים לפני תחילת
המיבצע אסף דויד בן־גוריון את שרי
מפא״י וגילה להם את התוכנית שהתבשלה
כבר קודם לכן במטבח המשותף לבריטניה,
צרפת וישראל. הגיב על הגילוי שר המסחר
והתעשיה דאז, פינחס ספיר :״שמעתי
בשווייץ שבסיני נתגלו כמויות גדולות
של נפט.״ שאל ביג׳י :״אתה נגד
המיבצע, נכון?״ כשענה ספיר בצורה דו-
משמעית, הפטיר בן־גוריון :״אני מרחם על
הסוחרים החייבים לשמוע מפיך תשובות
• כשנשאל ח״כ
מעורפלות שכאלה.״

*4 9 0 £71? 916ן
צמר מובחר דורש טיפול מעולה.
צמר טוב, צמר מובחר — פירושו
צמר ״השפן הסורג״,
טיפול עדין ומעולה — פירושו
כביסה ב״טקסטיל שמפו״.
״טקסטיל שמפו״ שומר על רכות
הצמר ומרענן את צבעיו, ולכן —

ה 111פין

הסורג

טיל

בז ב ־ ד דיי ץ
1373121

כ״כ כשריון
נוליי ת הפל שתי

העולם הזה 1520

שמעון פרס, מה דעתו על המישבן החדש
של הכנסת, השיב בבדיחה אודות
איש שחבריו בירכוהו לרגל נשואיו .״איך
אשתך? האם היא יפה?״ שאל אחד המברכים.
השיב החתן :״זה עניין של טעם,
בעיני למשל, היא לא מוצאת חן.״
קולנוע סרטים
פרח באביב וסוסי בשלג

דוקטור זיוואגו

תרומתו שד קיסר
אחרי סידרת פגישותיו עם מנהיגי העולם
הערבי, ביניהם נשיא מצרים גמא,:
עבד״אל״נאצר, מתעתד הקיסר החבשי,
היילה סילאסי, המכונה גם נגוס נגוסי
גור אריה יהודה, להיפגש עם אזרח ישראלי
בארמונו. יהיה זה הבמאי פיטר
פריי, אשר יחד עם המפיק התל־אביבי
אלכם מסים החל בהכנות להפקת ה
הערב
אצאלר קו ד

(פאר, תל־אביב; אנ
גליה)
קבוצת חיילים עייפים וקרועים, משרכת
את דרכה בערובות השלג האינסופיות
של רוסיה. קבוצה של נשים קרועות ומבוהלות
חוצה אותה.
״ממי אתם בורחות?״ שואלים החיילים האדומים
של המהפיכה את הנשים המבוהלות.
״אחת הנשים מסתכלת עליו במבט מלא
בעתה, מצביעה למקום שממנו באה, ואומרת
:״חיילים.״
״חיילים אדומים או לבנים?״ שואל החייל.

בשמלתי החדשה המונחת עלי להפליא
אוכל לרקוד כל הלילה, לאחר
שהבאתי את גופי לממדים מושלמים.
זאת
עשיתי בעזרת ״מכון אירולין״
שטיפל בי בשיטת עיסוי באויר
דחוס וייעוץ דיאטטי בפיקוח רפואי.
גם את תוכלי לרזות בכל חלק גוף
הרצוי לך

ב ״ ממן

אירולזף

ת״א, רח׳ דיזנגוף ,101 בנין הפסג׳

״אולפן גרג״בע״מ (ססינ&ס)
בהנהלת חיים כר־קמא
פותח ב־16.10

ג׳ולי כריסטי ועומר שריף ב״ד״ר זיוואגו״

כתל־אגים וכחיפה
קורם ערב של חודש אחד

לתוך המהפכה הגדולה

סרט שלמה המלך ומלכת שבא. פריי ייצא
השבוע את הארץ, בדרכו לחבש, לאחר
שהקיסר הביע את הסכמתו לממן שליש
מהוצאות ההפקה. ולמה לא? הרי הנגוס
טוען כי הוא מצאצאיה של המלכה• .
לרגל הקרנת ד״ר ז׳יוואגו, הגיע לישראל
סיימור מאיר, ממנהלי חברת הסרטים
המפורסמת מטרו־גולדווין־מאיר. מאיר, אשר
למרות הזהות בשמות אינו אותו מאיר
המופיע בשם החברה, התוודה :״חלמתי
בצעירותי להיות שחקן, אך עד מהרה
הבנתי שלא אצליח בכך. התחרות מצידם

של קלארק גייבל, שארל כואייה,
וקארי גראנט היתד. גדולה מדי. לכן

פניתי לצד המינהלי של עולם הסרטים,
ובו דווקא הצלחתי.״ עובדה: היום מכהן
מאיר כסגן־נשיא־ראשון של חברת הסרטים
הענקית • .כשערך פייר קארדן
בפאריס תצוגת אופנה, ,זכרה לו כרי־ז׳יט
בארדד חסד הבגדים שהוא תיכנן
לסרט ויו ה מאריה, הסכימה, בניגוד ל־מינהגה,
לדגמן כמה מיצירותיו. בין השאר
הופיעה בבגד מוזהב, עשוי קשקשים (ראה
תמונה) ,שהזכיר לכמה מן הצופים את
דמותו של גוליית הפלשתי • .הסופרמן
של פורטונה, שמואליק קראום (1.78
מ׳) ,רגז משום מה על סופ ר מן x 70
המוצג בקולנוע דן בתל־אביב. באמצע הסרט
קם וצעק :״רוצים את הכסף! לשרוף
את הכיסאות! בוז!״ הקהל דווקא הזדהה
עם דעותיו, מחא לו כפיים בהתלהבות.

פסוח׳ השבוע

• ראש־הממשלה לוי אשכול,
בנאום ביום הצנחן ברמת־גן :״נעלה על
ראש שמחתנו את הצער העמוק...״
• ד״ר הרצל רוזנבלום, עורך
ידיעות א ח רונו ת :״מול פני האיש הסורי
הרי אפילו המצרי הוא קר מזג — ובמקום
שהמצרי, העיראקי והלבנוגי רק מתחילים
במחשבה על משהו, כבר בוער הסורי כלבה,
כשפגיונות בשתי ידיו ובין שיניו
ובכיסיו והוא כל כולו להט.״
• כאלדור פון שיראך, מי שהיה
מנהיג הנוער ההיטלראי :״הגרמנים
הם אנשים טובים בליבם; הם חרוצים, הם
אמיצים; לאמיתו של דבר הם אנשים חביבים
בתכלית, אבל קל מאד להוריד אותם
מדרך הישר.״
העולם הזה 1520

האשד, ממשיכה להסתכל עליו במבט
מבועת ואומרת :״חיילים.״
על המהפכה. כך רואה פסטרנק, וכך
רואה בעקבותיו, דוד (הגשר על הנהר ל!ו1אי)
לין, את המד,פיכה הרוסית. העקרונות הנעלים,
במלחמתם עם העקרונות הבלתי־נעלים,
דרסו את היחיד הרוסי, את העם, הקריבו
אותו על מזבח המד,פיכה.
״מאז לא ראיתי אותה,״ מסיים האח
של דוקטור זיוואגו את הסיפור על אחיו
ועל אהובתו לארה ,״אולי היא נשלחה לאיזה
מחנו־,־עבודה, אולי היא מתה באיזה
מקום, היא נעלמה. זה היה דבר שכיח
מאוד בזמנים ההם.״
כמה הרבה חוש, צריך בשביל לסיים ככה
סיפור על אדם במהפיכה. לארה, גיבורת השירים
של המשורר זיוואגו, לא מתה. משום
שהמוות זה דבר שהאדם עושה בעצמו, עם
עצמו. היא גם לא ממשיכה לחיות. היא
פשוט נעלמת לתוך המהפיכה הגדולה.
שני הסיפורים, סיפור המהפיכה, וסיפור
חייו של המשורר, משתלבים זה בזה, ומדגישים,
בדרך של ניגוד, זה את זה.
אותה שלמות, ומקצועיות הנראות בתמר
נות הסרט ניכרת גם במוסיקה שלו, במשחק
של כל השחקנים, בתפאורה, בסצינות ד,המיניות
ובסצינות האינטימיות, בכל פרט ופרט,
ובסרט בכללו. ומי שיוצא מהסרט, כמו מי
שגומר לקרוא את הספר של פסטרנאק, לא
מרגיש כאילו יצא זה עתה מסרט, אלא
כאילו עבר, זה עתה, בגופו, את התקופה
המתוארת בו.

ס כ בי ם
הנפדה שכ1רועותיו
כל הזמן רואים אותם על הבד, בכל
מיני מצבים של נשיקות. כולם בטוחים שהם
נהנים מזה נורא, אבל רוק הדסון, האיש
שביצע בימי חייו הכי הרבה נשיקות, יכול
להגיד לכולם, שאין להם מה לקנא בו.
״סצינות אהבה אמיתיות,״ הוא מסביר,
״דבר כזה לא קיים בקולנוע. לדבר על
אהבה בהקשר לקולנוע, זה כמו לדבר עם
אדם בכוכב אחר.
״יש לפחות מאה אנשים שמסתכלים בך,
בזמן סצינה כזאת, והם חושבים על הכל
חוץ מאשר על האהבה. המאפר מסתכל על
האודם שבשפתיים של הכוכבת. האחראי על
התלבושות עסוק בקמטים שבשמלה שלה,
הצלם טרוד עם בעיות האף של השחקן,

( 2א בשבוע שעתיים)

י־ ק צ דנו ח
עברית ו/או אנגלית

ההצלחה מובטחת! הרשמה:
ת״א: גורמן ,5טל 236209 .
חיפה: בית־ספר ״במעלה״.

הסת יר ה ג יע !
הטבע מתחיל להתעורר, עונת הטיולים
והפיקניקים הגיעה.
אין טיול ללא מצלמה! צלם בצבעים
ותהנה משלל צבעי החורף
גם בביתך.
פתוח והגדלות צבעוניות על־ידי
המעבדה הגדולה בארץ.

3י 1נ 1 1

ברנד

תיבה, והזבהחל ^ 31

ייו־גויץ ב־זדן ב בי רגך
יש לנו מחלקת ייעוץ מיוחדת. לא את
כל הבעיות נוכל לפתור לך, אבל אם הן
קשורות בתיאום צבעים, כתבי לנו, אל
ת.ר 507 .תל־אביב, והזמיני את ה מומחית
שלנו. היא תבקר בביתך, ללא כל תשלום
או התחייבות, ותדריך אותך בעצה.
לנוי והידור:

פ 1כזבור

המנוי- 9יבלת תתבגוג,
9 *11 רפ
*ותג בגז?ד*.

״ העולם הזה״ ,שבועוןהחדשותהישראלי
המערכת והמנהלה: פל־אביב, רח׳ קרליבך , 12 טלפון 1־,30134
ת ד * 136 .מען מברקי: עולמפרם • דפוס משה שהם בע״מ,
תל־אביב, רח׳ פין • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע-ם• .
העורך הראשי: אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע*מ.

(המשך ב ע מו ד )24

קולנוע
(המשך מעמוד )23

שיוצר צל על הפנים שלו, והבמאי חושב
כל הזמן על אורך הסצינה.
״ואתם חושבים שבמצב כזה, יכול הגבר
להתרכז ביופי של הנערה, הנמצאת בזרועותיו?״

האוווה
הגורד ת
אחרי כל השמועות ששומעים כל הזמן
על מעשיה הנוראים של ז׳ולייט גרקו,
רוצים סוף־סוף לדעת מי היא בעצם, ומדוע
היא נחשבת לאחת הנשים הכי פחות מוסריות
בעולם. ולמה היו עליה, משום מה,
דעות כאלה, גם כשהופיעה בישראל.
״אני לא קדושה.״ היא מציגה את
עצמה .״יש לי בת, והיא לא יצאה לי
מתוך האוזן. אבל אני גם לא בלתי־מוסרית.
אני מרגישה את עצמי באשה, בדיוק כמו
כל האחרות. אני לא מפלצת, ואני לא יותר
פאטאלית מהשוערת שלי, או מד,עוזרת שלי.
למרות כל מה שאומרים עלי, אני
לא זוללת גברים. הנה, למשל, סירבתי
להופיע ערומה על הקולנוע, או בצילומים,

השעון בעל $0הפרסי ם הרא שונים
באובזרבטוריון של *$£וט £1.$ז * 4ס £0א

הנהלת חשבונות
החודש נפתחים קורסי ערג
המכינים לבחינות הסתדרות הפקידים

סוג ג׳
סוג ד׳ — מתקד מי ם, כול ל קו רסמסהכנסה
פרטים והרשמה במשרדי
תליאביב,

פוליטכניקום

רח׳ ברנר ,17 מפנו! אלנבי ,55 ורח׳ אלנבי 128א,

מיוחד חיו בי, ולא ב או פן מיוחד שלילי.״

ישראל״ היא המדינה היחידה בעולם כולו,
שקצצה מהסרט קטעים מטעמי מוסר. בצרפת
הסרט הותר גם למטה מגיל .18 כהנא מבטל
הכל בנימוק הפשוט :״אני לא מניח שזה
נכון. ישראל היא ארץ ליברלית. והיא ליברלית
גם לגבי פילמים.״

אם הצנזור יתעקש על שתי התמונות
הללו (״אנחנו לא נוותר,״ מודיע כהנא)
יוותר אלן רנה על הקרנת הסרט בארץ.

בעוד שכל כך הרבה נשים צעירות עושות
את זה, ללא כל חשש. מדוע? פשוט מאוד:
אני לא מוכרת את עצמי. אני נותנת את
עצמי.
כשמתחשק לי.״

״אני לא אהייה מוכן לקצץ שום סצינה,״
הוא אמר, כשהגיע לישראל בטיסה מיוחדת,
אך ורק על מנת להילחם בצנזורה ,״לא סצינה
פוליטית ולא סצינה ארוטית.״
כהנא תיכף מבין למה אוסר רנה לפגוע
בשלמות שבסרטיו .״הוא עושה את זה בש

שראל

ביל פרסומת צדדית, כדי לעורר סקרנות.״

מין ואמגות

*־ו@ב*1־ו 0 0

מסיבות פוליטיות. והנהלת פסטיבל קאן,
למשל, סירבה לשתף אותו בפסטיבאל, כדי
לא להסתכסך עם ספרד הפשיסטית של פרג־קו.
אבל בכל הארצות בהן הוצג הסרט,
הוא זכה להצלחה עצומה. והעיתון החשוב
ביותר של צרפת כתב עליו :״זה סרט
נפלא, מרטית, אולי הטוב ביותר מכל סרטיו
של אלן רנה.״
ש.ז. כהנא, מנכ״ל משרד הדתות, האיש
שבהשפעתו נקצצו שני הקטעים ה־ארוטים
לא קרא מה אומרים בעולם על
הסרט .״ז ה סרט כ מו כל הסרטים על בלשים
ומה פינו ת ,״ הוא מסביר ,״לא ב אופן

הצנזור הישראלי מצליח שוב ושוב לעורר
התפעלות בחריצותו ובשיטות העבה־דה
המיוחדות שלו. שנד, שלמה השתוללו
בארץ סרטים אמריקאים זולים, מלאים מין
ואלימות, השחיתו את הנוער, ועוררו גועל,
בכל אדם ברמה ממוצעת.
במשך כל השנה הזאת היה הצנזור הישראלי
שקוע בתרדמה עמוקה. והנה הגיעה
ארצה יצירה אמנותית, של במאי גדול,
ששמו מודגש בכל ספרי אמנות הקולנוע.
הצנזור התעורר מתרדמתו והתחיל לגזור.
גב לגבי פילמים. יתכן וזה לא היה
מרגיז במיוחד, אילו היתד, הארץ מבורכת
בסרטים אמנותיים. אבל בהתחשב בעובדה
שבמשך שנה שלמה, מלבד שני סרטים, לא
זכה הקהל הישראלי לראות אלא זבל ולכלוך,
וכמה סרטים ברמה בינונית, אין
דבר שיכול להרגיז יותר את חובב הקולנוע
הישראלי מאשר המספריים של הצנזור,
הסצינות שזכו לתשומת לבן של המספריים
הללו הן שתי סצינות ארוטיות, עדינות•
בסרט, המלחמה נגמרה, סרטו האנטי
מלחמתי של אלן רנה, האיש שהעניק לנו
את הירו שימה אהוב תי, ולפניו, את לילה
וערפל הסרט הראשון והמזעזע ביותר שהופק
אי פעם על נושא השואה, ושזעזע
את דעת הקהל העולמית בנושא שבקשו
להשכיח.
המלחמה נגמרה, הוא סיפורו של לוחם
רפובליקאי, הממשיך ללחום את מלחמת
ספרד שלו, שלושים שנה לאחר שהסתיימה.
היו כמה ארצות שפסלו את הסרט הזה,

הסביר כהנא בידענות, את תגובות הבמאי,
שמוכן לוזתר על הקרנת סרטו, ובלבד שלא
יקוצץ.
״סיפור האהבה של דייגו,״ המשיך אלן
רנה את דבריו, בישראל ,״וסיפור המלחמה
הפוליטית שלו, הם סיפור אחד. זהו סרט
על אהבה ומלחמה, זהו סרט על החיים, ואם
אני אוציא ממנו שתי סצינות ארוטיות, זה
יהיה כאילו הוצאתי ממנו שתי חתיכות חיים.״
ז ה משהו אחר. בעצם, מר כהנא לא
זוכר בדיוק על מה הסרט, והוא שאל :״רגע,
על מה זה היה הסרט הזה? אה. על ה
ספרדי
הזה. כן, אני זוכר,״ ואחרי זה הוא
הסביר :״ שתי הסצינות הללו לא מתק שרות
עם הטקסט, פסלנו או תן מטעמי צניעו ת:
כי הן לא ק שורו ת לעניין, ואין בהן צורך
הכרחי.״

למי שסבור שהוא לא יודע על מה מדובר,
מפרט כהנא :״דברים של ריגול וצניעות
אנחנו פוסלים ב ד רן כלל!״

מדוע, אם כן, לא פסלו, למשל, את
סצינת העירום בפורטונה, סצינה שלא היתד,
יותר צנועה, או פחות מגרה? או קשורה
פחות לענייני ריגול, מאשר הסצינות ב־המלחמה
נגמרה?
״עירום אסנותי,״ משיב כהנא ,״זהמ שהו
אחר. לאמנותי יש גישה אחרת, ולסתם
גירויים סקסואלים יש גי שה אחרת.״

והאדם הזה, שקורא לסרטים של גולן
אמנות, ולסרטים של רנה גירוי סקסואלי,
יושב במועצה לביקורת סרטים, ומחליט איזה
סרטים יראה הקהל הישראלי, ואיזה סרטים
הוא לא יראה. מה הפלא, אם כן, שהקהל
הישראלי, רואה את הסרטים אותם הוא
רואה?
העולם הזה 1520

ספרים מקור האמת הפשוטה !האפורה
תקווה (מאת יבי; הוצאת אוגדן; 65 ענו׳)

יונה בן־יהודה, המעדיף להיקרא לפי ראשי־התיבות
של שמו, יבי. הוא קשר־מחתרת,
פועל־דפוס ומדריך־נוער לשעבר. הוא גם
משורר צעיר ( )32 ומענין, שהוציא את ספר
שיריו השלישי,
כראוי להופעתו רוובת־הגרם והמשופמת,
יבי הוא אופטימיסט מושבע, וכל אחד מספרי
שיריו כולל בכותרתו את המלה המבטיחה
טובות, תיקווה. ספר שיריו הראשון
היה בעל השם הארוך בוקר סוב לכל ה־תיקוות;
הספר השני כבר דיבר על תיקווה
פזו רה; והאחרון הוא, פשוט, תיקווה.
כין פושקי־השפתיים 35 .שירי תיקווה
הם שירים מובנים וענייניים, בדיוק כמו
מחברם. כשיש לו שלושה פרחים, הוא נותן

01x 1

משורר כן־יהודה (כציור עצמי)
יום כן, שלושה לא

אותם לאדם, לשמש ולאדמה, וכשהוא מהלך
צמא בין הטיפות, הוא יודע כי האמת הפשוטה
האפודה /היא האמת בגדלותה.

איש־הכרך יבי (במרכזי הכרך /שאגה ורמזורים)
כותב את שיריו בלילד״ כאשר
איש אינו מפריע והוא חש בשקט ומסוגל
להתייחד עם כתיבתו.
לא שביום יש לו הרבה מה לעשות: יום,
יוס /אני שותה קפה /מע שן הרבה /

אוכל /יום, כן /שלו שה, לא.

איטונג .^5 7 6 7

אבל גם המשורר הרעב רואה נכוחה והוא
צועד, מלא־תיקווה, בין פו שקי־ה שפתיים /
לרגלם, קורטוב האידיאל למירמס.

דא נעים
הקרכ (מאת יריב בן־א הרון; הוצאת עט
עובד; 199 עמי) קציני צד,״ל הם אנשים מאד

לא נעימים, חברי הקיבוצים מזדווגים כמו
שפנפנים ובשביל להיות סופר עברי צריך
לכתוב בשפה העילגת, המסובכת והמטופשת
ביותר שאפשר להעלות על הדעת.
למשל :״עכוזו המפוטם כלשהו היה מנתר
קלות בשעה שהיה גופו מהדם לו בנועם.״
קצת לא נעים להיזכר כי המחבר של יצירה
זאת, יריב בן־אהרון, חבר קיבוץ ותלמיד
פילוסופיה (באוניברסיטת תל־אביב) בן ,32
הוא אחד משני בניו של אחד האנשים הנעימים
ביותר בחברה הקיבוצית, יוזם המערך
ושר־התחבורה לשעבר, איש גבעת־חיים
יצחק בן־אהרון.
״אשת־חיק פוערה.״ ספרו של בן־
אהרון הבן הוא לא רק לא נעים. הוא גם
בלתי־מציאותי. כגון התיאור של סעודה בבסיס
קדמי של צה״ל :״מרק־יונים ובו ביצים
שלוקות, אחר־כך צלי ארנבות ויונים ממולאות
באורז, בעיטור תפוחי־אדמה מטוגנים
ולפתן אגסים אוסטרלי.״
כשקצין צד,״ל מדבר עם חיילת בשירות־חובר,
יש לו רק מחשבה אחת — ״יונה תמה
זו תהיה לי אשת־חיק סוערה״ .זה כאשר
יש לו זמן למחשבה. כי בדרך כלל הוא
לא חושב, הוא עושה. הוא מכניס חיילות
להריון על שמאל וימין.
וכאשר קצין צה״ל יוצא לקרב, ובן־
אהרון מתאר בספר את אחד מקרבות סיני,
הרי אם הוא מג״ד הוא סתם פורץ כבכי,
בהזדמנות הראשונה, ללא סיבה ברורה. אם
הוא מ״פ הוא מהרהר אם הוא מתאים להיות
סמג״ד למקרה שהמג״ד ייהרג.
ואם הוא סמך (סגן מפקד פלוגה) ,כמו
אחד מגיבורי הקרב סרן ברגמן, אז הוא
עובר בין המצרים ההרוגים ועוקר את שיני
הזהב מפיותיהם בעזרת פטיש וצבת.
העולם הזה 1520

* חומריאיטונג -בטרום
מ בו ד די ם מ חו ם ב קי ץומ קו ר ב חו ר ף !
* עמידים

בפני

רטיבות!

* אינם

נשרפים !

* ניתנים לני קו ר

ו אינ םנסד קי ם!

* זמן

הבניה

קצר

דיור ־

יותר!

איטונג

״ישראד׳־

משווקים בלעדיים של בלוקי ״איטונג״ ״בטרום״ לבניה טרומית
״מרצפות פ־פ״ .תל־אביב, רחוב המלך ג׳ורג׳ ,4שלפון .622795

סבס

.מר. זאת אומרת, אין מד. לעשות׳?״
שאלתי.
.זאת דימוקראטיר״ והם קיבלו רשיון להפגנה,״
השיבו. .הדרך היחידה להילחם
בהם זה לפי החוק — להגיש משפט.״
ניסיתי לברר מה האמצעים המשפטיים בהם
נקטו היהודים כדי לסכל את המיצעד הנאצי,
והסבירו לי כי הם פנו לבית־המשפס בתביעה
לאסור על קיום המיצעד, אך בקשתם
נדחתה.
.זאת דימוקראטיה,״ הסבירו לי עוד פעם.
לרגע נידמה היה לי שאני נמצא בבית-
משוגעים אחד גדול.

היהודים רא רצו
ך דעתי, אמונם, שאני רק
׳ דודי, ושנוסף לכך מעמדי
מרשה לי לעשות עניינים, אך
להבליג. גם העובדה שאני צעיר,
משקל־יתר להטפות שלי. אבל
לשתוק.
הצעתי לכמה יהודים מקומיים שיבקשו לערוך
הפגנה נגדית, אם אפשר, באותו המועד
כמו הפגנת הנאצים.
הסברתי להם, על סמך מעט הידיעות שהיו
לי עוד קודם לכן על ארצות־הברית, שעל־ידי
הפגנה נגדית כזו נגרום לכך שלהבא
תיאסר פעילות נאצית פומבית בשיקאגו,
מתוך טענה שזו יוצרת מתיחות והתנגשויות.
אורח אצל
כתייר לא
לא יכולתי
לא הוסיפה
לא רציתי

סינורו שר הצעיר הישראלי שהתפרץ נגד הבגנה נאצית באאויקה
דברים כאלה כבר קרו שם. בניו־יורק, למשל.
בין
היהודים שעימם דיברתי היו גם בעלי
עמדות ציבוריות ומעמד נכבד במוסדות ר
אירגונים יהודיים.
שום דבר לא יצא מזה, ונשאר לי רק
לחכות במתיחות עד יום המיצעד.
מועד ההפגנה ומקום ההתכנסות פורסמו
בכל העתונים ובטלביזיה. אך שיקאגו היא
עיר ענקית, ולבן שאלתי את הדוד שיסביר
לי איך מגיעים למקום. הוא סירב. הוא לא
רצה שאני אסתבך. גם יהודים אחרים ניסו
לשדל אותי לא לגשת למקום. אך אני התעקשתי.
לבסוף
נתנה לי בת־דודתי פתק עם הסבר
וציור של מפה קטנה, לפיד, יכולתי לזהות
את המקום. היא ביקשה אותי לא לגלות לאביה
דבר על הפתק, כי זד, יריגז אותו.

הפושים נעלמו

^ שראיתיאת צלבי־הקרם מורמים,
^ עלה לי הדם לראש. זינקתי קדימה,
וחתכתי את שורות השוטרים שליוו את
ההפגנה. ואלה לא דמו בכלל לשוטרים ישראליים.
כל אחד מהם הוא, במושגים שלנו,
ממש מר ישראל. גבוהים, רחבים ומאומנים.
הספקתי עוד לירוק בפניהם של הנאצים,
ושני שוטרים בריאים תפסו אותי במרפקים
והטילו אותי אחורה. .אם אינך רוצה להיאסר,״
הסביר לי אחד מהם. ,מוטב לך
שתסתלק ! ״
׳וככה, כשאני עומד בצד השני של הכביש,
כששורת השוטרים מפרידה ביני לבין המפגינים,
חיפשתי ביניהם את לינקולן ר־רקוול
— מנהיג הנאצים האמריקאים, הנקרא בפי
חסידיו. הפירר״.

עומד לערוך מיצעד־נגדי למצעדי הכושים,
הלוחמים לשתיון זכויותיהם, והוא ייעשה
זאת במרכז שיקאגו, בתוך רובעי הכושים.
בימים שלאחר מכן היד, כיסוי בולט לנאצים
האמריקאיים בתוכניות הטלביזיה.

ג ב׳ היינריך הי מלר
י~~זר־ז1ו—!ח—־ורזוזז!־־!
* הקרה ביום השבת, ד,־ 10 בספטמבר,
( חמישה שבועות בדיוק לאחר שהגעתי י׳ ^ ן ן [ 1 | 1 1המקומית זכתה ההפגנה
לאמריקה.
^ ^ 1 1 1הנאצית לכיסוי נרחב.
קטע מעתו! ערב המופיע בשיקאגו, מוסר
התאכסנתי בשיקאגו, בביתו של דוד (אחי
על מעצרו של זהבי (בטעות נכתב שמו
אמי) ,ולא העליתי כלל על דעתי שאפגוש,
כזהזי) ,ש״ניסה לתקוף אחד מן הצועדים״.
באותה הזדמנות או בכל הזדמנות אחרת,
בנאצים של ממש. היה נידמה לי כי אלה
שייכים כבר להיסטוריה.
ראיתי את רוקוול מדבר, שוב עם צלב־קרס,
אולם הם נגלו לי מיד, באמצעות ה על הצורך לסלק את הכושים האמריקאים לטלביזיה.
אפריקה.
ראיתי את משרדי המפלגה הנאצית.
שבוע לפני ההפגנה, כבר זכה רוקוול לראיתי
ושמעתי צעירה בלונדית בשם אריקה
מקום נכבד בטלביזיה. הנאצי, שנראה לבוש הנריך הימלר, מזכירת המפלגה בעיר, וחליפה
ודמה לאדם מהוגן, ניצב לפני תפאחראית
גם על יחידת צעירים נאצים הרוכבים
על אופנועים.
אורה שבמרכזה צלב־קרם ענקי.
הקריין של התחנה הסביר, כי אדם זד,
אגב, מעל הטלביזיה נראה גם צעיר

יוגוסלבי בשם כרים וידנסביץ, המכהן בתפקיד
מנהיג הנאצים המקומיים. הוא נראה
כבן ,25 שופע בטחון ויהיר בדיבורו.
גם בעתונים המקומיים תפסו הידיעות על
הנאצים מקום בולם. ככל שהלך וקרב מועד
המיצעד הנאצי, טיפסו הידיעות והחדשות
עליהם אל ראש העתונים. הם הגיעו גם אל
הכותרות הראשיות, בנוסח :״מחרתיים
ייצעד רוקוול אל שכונות הכושים רוקוול
קיבל רשיון למיצעד רוקוול: הכושים
— לאפריקה !״

״לזרוק את היהודים החוצה״
ך* מארחים *צלי זה נראה נורמלי ל/גמרי.
אך לי היה קשה מאד לעכל את
העובדה, שבמדינה הכי גדולד״ הכי מפותחת
והכי דימוקראטית בעולם, יתייחסו אל הנאצים
כמו שאצלנו מתייחסים להפגנה דתית,
(אך לא להפגנה נגד הכפייה הדתית).
ואז חל חידוש בתוכניות הנאציות. הטלביזיה
והעתונים בישרו, כי אנשי רוקוול
מתכוננים גם למיצעד אל עבר השכונות הלבנות,
ביניהן שכונות שבהן יש רוב יהודי.
זה אפילו נוסח בעתונים, כ״מיצעד אל השכונות
היהודיות״ ,והנאצי צוטט כמי שמתכוון
״לזרוק את היהודים החוצה ! ״
בימים שנותרו עד למיצעד, הספקתי לשוחח
עם הרבה יהודים, בבית של דודי ובבתים
של יהודים אחרים, שהזמינו אותי
אליהם כצעיר מישראל.
״מה אתם מתכוננים לעשות?״ שאלתי פעם
ופעמיים, וחזרתי ושאלתי שוב.
״אין מה לעשות היתד, התשובה חוזרת
ונשנית בפי כולם.

־ שבת בבוקר הסתלקתי מוקדם מ־
^ הבית. ההפגנה נועדה לצאת ממקום
שנקרא גייג׳־פארק — הצטלבות של שני
רחובות ראשיים ורחבים, שלידם, בפינות,
ישנם עצים ומגרשי־חנייה.
המיצעד הנאצי צריך היה להתארגן ב־12
בצוהריים, אבל עד שהגעתי היה כבר .12.30
איחרתי מפני שבדרך הייתי צריך לשאול
עוברים ושבים היכן ההצטלבות.
מרחוק כבר הבחנתי במכוניות משטרה:
ניידות הדומות לאמבולנסים הישראליים, הצבועות
בכחול־לבן, ומשאיות גדולות עמוסות
שוטרים.
כשהתקרבתי יותר, הבחנתי בצעירים רבים
היושבים על העצים בשדרות הסמוכות, או
מסתודדים בקבוצות, ובידיהם כרזות ״השחורים
לאפריקה עצרו את הכוח השחור
כוח לבן נגד כוח שחזר ועוד.
על כל הכרזות היו מצויירים צלבי־קרס
שחורים ומאיימים. רקע הכרזות היה אדום,
והאותיות היו שחורות על רקע לבן. זה
דמה בדיוק לדגל הנאצי, כפי שהכרתיו
מסרטים ומתמונות.
גם סקרנים התקהלו בסביבה. אך הכושים
בלטו בהעדרם. רק לאחר מכן התברר לי
שזמן קצר לפני בואי הותקפה קבוצת כושים
בבקבוקים ובאבנים. חלק מד,מותקפים נאסר.
מאותו רגע נעלמו הכושים מהרחובות. הם
נסגרו בבתיהם ולא יצאו יותר.

רמקולים, אקדחיס, אופנועים
ך־ ך מצאתי את עצמי, כעבור כמה
^ דקות, מושלו על־ידי שוטרים, לאחר ש־ירקתי
על פני המפגינים הנאציים. חיפשתי,
כאמור, את רוקוול, אך לשווא. הוא לא
נראה בשטח.
התברר כי זמן קצר לפני שהגעתי למקום
נעצר רוקוול, מפני שהשתמש במיקרופון
להשמעת סיסמותיו הנאציות. ברשיון שניתן
לו נאמר בפירוש כי אסור להשתמש ב־

•ייייויח—
מיקרופונים וברמקולים, והחוק הוא חוק.
שוטרים גברתנים לקחו אותו איתם, הרחיקו
אותו מהשטח, ושיחררו אותו בערבות של
500 דולאר.
הנאצים צעדו בשלשות, בצורה מאורגנת.
הם החזיקו את הכרזות בידיים והשמיעו
קריאות קצובות. אף אחד לא ניסה להפריע
להם, ולא השמיע קריאות־נגד.
מסביבם צעדו שוטרים, בקצב זהה, גם הם
בשלשות. כך נוצר מיצעד המורכב משלושה
חלקים: שלשות שוטרים חמושי אקדחי,ס
(היו גם כאלה שהיו חמושים בשני אקדחים
כל־אחד) ,שלשות של נאצים, ומאחוריהם
שוב שוטרים. בשטח היו פזורים שוטרים
אחרים, ביניהם גם בלבוש אזרחי, חמושים
ומצויירים במכשירי־קשר קטנים, מהסוג המצוי
גם בישראל.
בין המפגינים בלטה הנאצית הבלונדית,
אריקה הימלר, כשהיא נושאת בזרועותיה
תעוק. בשטח בלטו גם הרבה רוכבי
אופנועים, שהרכיבו כרזות נאציות על החלק
הקדמי של האופנוע. אלה בלטו ב־מעילי־העור
השחורים שלהם, במכנסי־הצינור
השחורים ובנעלי העור השחורות, דמויות

מגפיים.
כל זה נראה די מפחיד, על רקע הליווי
המשטרתי וחוטר כל תגובה אזרחית נגדית.
על הרקע הזה בלטו העתונאים הרבים
ונחילי סתם־צלמים וצלמי הטלביזיה. זה
מסביר את העובדה, ששלוש שעות לאחר
המיצעד, כבר הופיעו עתוני־הערב המקומיים
כשהם גדושים בתמונות, וכשהכותרות הראשיות
בהם מספרות על ההפגנה הנאצית.

האם ~ אני קו מו ני ס ט?
ך * פצתי שו ס לתוך השורות. באותו
| /הרגע לא ידעתי בדיוק מה קורה איתי,
בכל אופן משכתי כרזת צלב־קרם מידיו של
נאצי וקרעתי אותה. הוא התנגד, ואז היכיתי
אותו.
הכל קרה כהרף־עין. הכיתי ומיד הוכיתי.
בעטו בי מהצדדים והחזרתי בעיטות.
״להרוג את המלוכלך הזה לבן מטומטם
בושי קומוניסט אדום !״
״שחור !״ זה לקח שניות ספורות, כשהכל
קוראים נגדי ולעברי.
גם אני צעקתי, בהיסטריה נידמה לי:
״רוצחים נאצים !״ אושוויץ !״
המעיל הקייצי האפור־כהה שלי נקרע.
השעון נשמט מידי. ואז אחזו בי כשמונה
שוטרים, וגררו אותי לניידת.
שום קריאת הזדהות עימי לא נשמעה
מקרב קהל הסקרנים. הם היו ספק בהלם,
ספק באדישות.
השאלה הראשונה שנשאלתי בניידת היא
אם אני קומוניסט. במקום תשובה שלפתי
את הדרכון הישראלי מכיסי. אחד השוטרים
שאל למה זר כמוני מתערב בעניינים
שלהם, והאחרים שרו, תוך כדי צחוק, את
הימנון התנועה לשווי־זכויות הכושים
״! 16ז 1ס 0ז 6 811311 0¥6ז
״מה הייתם עושים אילו היו משמידים
ששה מיליוני אמריקאים בגז?״ שאלתי
אותם. שניים השתיקו אותי במרפקיהם, ורק

הוגו האמויסאי וצרב הסוס
נישאו י חדיו על־ידי
שוטר יותר, שאמו נאצים

הנאצים האמריקאים, הנראים בצילום במקום

אחד מנע בעדם מלהכות אותי. מאוחר
במשטרה, התברר לי שהוא פולני,
נהרגה בזמן המלחמה על־ידי הבפולין.

לרצוח
את רוקוור?
ף* דרך, כשנרגעו הרוחות בניידת,
^ הניחו עלי שני שכני לובשי־המדים
חתיכת קרטון על הברכיים, ושיחקו עליה
קלפים. פרט זה לא גיליתי לשופט, כעבור
שבועיים, וזאת בהתאם לבקשת הפרקליט
שלי. הוא אמר שאם אספר על כך, תעלה
עלי המשטרה ותעשה לי צרות.

ההתכנסות בגייג׳־פארק ב שיקאגו. הצעיר הנראה במרכז, נשא נאום
קצר לפני הצעידה, קרא בו להתארגנות כוח לבן שיפעל
לאפריקה.
מארצות־הברית
הכו שים
התו שבים של לגירו שם

הורידו אותי בתחנת משטרה, ושם חיפשו
אצלי נשק. לא מצאו, כמובן, אבל שאלו
אם התכוזנתי לרצוח את רוקחיל.
משם לקחו אותי לתחנת משטרהאחרת,
גדולה יותר, שבה התרכז כל הכוח שהוקצב
לשמירה על ההפגנה הנאצית. זה היה
בערך ב־ 2.30 אחרי־הצוהריים, חצי שעה
לאחר סיום מיצעד אנשי רוקוול. הורידו
אותי מהניידת כמו שמורידים פושע פלילי
מסוכן: שניים אחזו בחגורה שלי מאחורנית,
ועוד ששה הלכו מלפני ומאחורי.
כעבור רבע שעה, אחרי שהתייעצו עם
קצין, לקחו אותי לתחנת־משטרה שלישית.
שם צילמו אותי, לצורך עדות בבית־משפט,
כפי שהתברר אחר כך.
אחרי שש שעות מעצר בחדר קטן,
שיחררו אותי בערבות. היו לי 25 דולאר
בכיס. נתתי אותם וקיבלתי קבלה, בתוספת
הזמנה עם תאריך של משפט.
אגב, כל זמן מעצרי חיכה לי בחוץ
עתונאי כושי, ג׳וזף מייגרום שמו, כדי
שיוכל לראיין אותי לעתון כושי מקומי.
הוא גם לקח אותי לכתב תחנת־שידור המקובלת
על הכושים,
עוד באותו ערב שודר הראיון עמי, ו־הוצגתי
בו כיהודי ישראלי ואנטי־נאצי, הלוחם
למען שוויון זכויות לכושים, באמריקה׳
ולמען כל המקופחים בכלל.
זה גרם לי קצת אי־נעימות, לזכות ב־תוארים
כה נכבדים, שלא מגיעים לי.
לפחות לא כולם.

השגרירות לא רצתה
ך• פני שבועיים נערך משפטי, בבית

הטבה
רוצח עם

היא להשמידם .״ אף לא כו שי אחד

בעת המיצעד ב ר חו בו ת שיקאגו, בלטה הכרזה הנראית
ב ת מונ ה, הקוראת :״ ה ד רן היחידה לשים קץ לכו שים
נראה באו ת ה עת ב ר חובו ת הסמוכים למסלול ההפגנה.

/המשפט הפלילי בשיקאגו. אך לפני כן
ניגשתי לקונסוליה הישראלית בעיר, כדי
שיעזרו לי במציאת עורך־דין•
איש הקונסוליה, גד מון, שמע אותי,
והלך להתייעץ עם הקונסול אברהם אבידר.
גם הוא לא החלים דבר, לפני שהתקשר
עם השגרירות הישראלית בוזשינגמון.
התשובה שלהם היתה: השגרירות אינה
מעוניינת ששמה של ישראל יעורב בעניין.
מלבד זאת, הסכימו לקשר אותי עם עורך-
דין מקומי, יהודי כמובן, בתנאי שיוצג
כאיש הקונגרס היהודי האמריקאי, ולא

כפרקליט הקשור עם מוסד ישראלי רשמי.
הפרקליט שניתן לי, ארי מילר, הוא איש
סימפאטי, שהשתתף, אגב, במיצעד כושים
ולבנים בהנהגתו של מרתין לותר קינג,
למען שווי־זכויות. איש זה, כפי שהתברר
לי אחרי המשפט, ניסה ערב מיצעד הנאצים
לשכנע אירגונים יהודיים, כמו הקונגרס
היהודי האמריקאי, בני־ברית והדסה,
שינקטו בצעדים מעשיים, כמו הפג־נת־נגד,
אך הצעותיו לא נתקבלו.
הוא גם השפיע עלי לעזוב את שיקאגו
ולעבור לניו־יורק עד יום המשפט. הנימוק
שלו נראה די משכנע. שמי וכתובתי —
כתובת הדוד שלי — פורסמו בעתונות
המקומית, והיה חשש שבדיונים נאציים ינסו
להתנכל לי לפי הפרטים האלה.
טסתי לניו־יורק, ויום לפני המשפט, ב־
25 לספטמבר, חזרתי במטוס לשיקאגו.

שישה חודשים
ך* עיפי האשמה היו: תקיפה, הפרת
הסדר־ו־,ציבורי וסירוב להישמע להוראות
השוטרים. כל זה ביחד עלול להכניס
אדם לכמה שנים טובות לכלא — עובדה
שדי הפחידה אותי, בעיקר למראה השופט
היחיד שדן אותי.
הוא נראה אדיש ומנומנם — אחד כזה
שמסוגל להכניס לכלא בלי הירהורים מרובים.
מה שעזר לי ביותר היתד, העובדה ש־סניגורי
הגיע עוד לפני כן להסכם עם התובע,
לפיו הוא ידרוש רק שלושה חודשים
של התנהגות סובה. הפרת התנהגות סובה
בארצות־הברית אינה גוררת אחריה תקופת
מאסר, אלא אשמה של בזיון בית־המשפט.
יתכן שמבעד למסיכת האדישות החיצונית,
שוכנע בכל זאת השופט על־ידי הסניגור.
״הנאשם הוא צעיר מישראל, שרבים מבני
משפחתו הושמדו בשנות המלחמה על־ידי
הנאצים,״ טען לפני השופט .״היתד, זו הפעם
הראשונה בחייו שראה נאצים וצלבי־קרס
בידיהם. הוא איבד את עשתונותיו, ופעל
מתוך דחף שאינו ניתן לעצירה.״
לא נשאלתי אף שאלה אחת, ולא נתבקשתי
להעיד.
פסק השופט: ששה חודשים של התנהגות
טובה. זה הספיק לי. חזרתי לישראל.

; חו ובר ברו 31ו 1מגד

31סועדנ!

ברמה שרו

׳200 0000002, 000

סובר ברם
רברחה-ש
!1רב סובר
חובר ברב ברמהשר ובר ברמו

רמו

בר1

ברב

ח-שרבסו

ובר ברחו
!רמהשר חלק באמו! 3 1ם
רב מגד ברחו ברמה-ש ברבו ברברחו
שרבשרב חוו ברחח ברמה-ש
רבז
רב סובו
:סובר
*וברב!
רמה-ש
1ח-שר1
*מגד
מגד 3
־ ברחה
גדסה-ע

31 סוב
ר ברחו
ברחה-ו
בג מגד חוברס שר1
ו-שדב
ברו ד סובר
ממגד?
ברחהשרב
*סופר של פלדה
סופר של צפוי
סופר של גילוח

רכוש מקצוע מבוקש ב 6-חודשים
הלימוד כולל אנטנות מעבדות משוכללות
אין צורך בידיעות קודמות
פרסים והרשמה 9 — 1 :לפנה״צ 4 — 8 ,אחד,״צ
טכניכון מכון ישראלי להכשרת טכנאים
ת ל ־ א בי ב

ת ל־ א בי ב

דרך פתח תקוה 44
>מול בית הדס

דרך פתח תקוה 126
>מול הקריה<

חל*בו ] 1ד״ד״!/

תאם

במדינה

בנין הועד למען החייל

בימיםמסוימיםתשתחר רי
מאינ עי מו ת ב עז רתטמ בו ני
דיאנה

ווווווווווו>וו 1וו1וווווווווווו

בני טוב לאן 7

חמישה אחים, כולם חזנים אחד אחד,
ירדו מהארץ לאמריקה לפני 16 שנים, ומיד
הבינו למר קוראים לה ארץ־האסשרויות־הבלתי״מוגבלות.
אורי
הוא מוכרח .1־ בישראל דווקא
טוב מאד לאנשים דתיים. אבל בניו־יורק,
עוד יותר טוב. כי חוץ מחזנות מותר להם,
לפתח שם את אישיותם לכל מיני כיוונים
מעניינים.
הבכור, למשל, הרב מאיר ברגר (,)33
שהספיק בארץ עוד להדביק כרוזים של

ערימות האשפה שהצטברו ברחוב מגוריה,
מילאה פח־אשפה על גדותיו, נכנסה למחלקת
התברואה של המועצה המקומית, הריקה
את הפח על שולחן התברואן הראשי,
שנתן מיד הוראה לסלק את כל מצבורי-
האשפה מאותו רחוב.
• די״ח תנועה. ברמת־הכובש גילו
שלושה חברים בעלון המקומי כי המתינו
בשעת לילה מאוחרת בפרשת הדרכים כפר־סבא
רמת־הכובש לטרמפ, נידחו על־ידי
מכונית משק שכן בטענת־סרק; נדהמו לראות
טנדר של רמת־הכובש חולף על פניהם
מבלי לעצור; הוסעו, לבסוף, על־ידי נהג

חמשת האחים־החזנים ברגר
ארץ האפשרויות —
לח״י, הוא לא רק רבם של אלפי מתפללים.
הוא גם אמרגן של זמרי מועדוני־לילד,
ורקדני קאבארטים, המופיעים במועדונים
ברחבי אמריקה. הרב ברגר הוא אחד מאורחי
הקבע של מועדונים אלה. אבל אולי
הוא פשיט מוכרח, בתוקף תפקידו כאמרגן.
נוסף לכך רבוד הרב גם מפיץ־סרטים, ליתר
בטחון.
אחיו, יצחק ברגר 29 הוא חזן מהולל
וחוץ מזה הוא גם אלוף העולם בהרמת-
משקלות. בשעות הפנאי הוא מופיע בסרטי־גבורה.
בתפקיד הגיבור הן וראי (ראה תמונה)
מרים שם בזרועותיו חתיכות כאילו
היו לוחות־הברית.
האח השלישי, שמואל ( )27 אהוב על
המתפללים בגלל קולו הערב. ועל הבוסים
שלו, כמהנדס מוכשר וחרוץ, הבא לעבודתו
בכל ימות השבוע, פרט ליום ראשון,
כי אז המשרד סגור. אחיו ליאון ( )23 הוא
חזן בבית־הכנסת ובדרן בטלביזיה, כי הקול
יענה את הבל.
האח הקטן הוא עוד קטן (משה, בן ,)19
אבל הוא כבר שוקד על תלמודו: הוא
חתום, בין השאר, על הירחון פ?יי בוי,
ולא לשוא מכריזים עליו אחיו בגאווה :״זה
הקטן — גדול יהיה!״
עומדים להגיע. אומרים שחמשת האחים
ברגר עומדים להגיע לישראל, ולהופיע
בקונצרטים של פרקי־חזנות. הם
מקוים שיעריכו כאן את כשרונותיהם, אבל
אולי צפויות להם הפתעות.

סטטיסטיקה

בקצה החור

אחת התיאוריות המקובלות במדעי־החב־רה
קובעת, כי כמות האשפה והפסולת גדלה
עם עליית רמת־החיים של האדם.
אם תיאוריה זאת נכונה, ישראל עדיין
בקצה התור. מיספרים שפורסמו השבוע
על־ידי המחלקה הסטטיסטית של האו״ם
גילו כי האמריקאי הממוצע זורק משך
השנה אשפה ופסולת בכמויות העולות פי
עשר על משקלו; האנגלי — פי חמש מ־מישקלו
והישראלי — סי שלוש וחצי מ־מישקלו.
סיכום
סטטיסטי ישראלי נחות אחר:
• הישראלית הממוצעת צורכת מדי-
שנה שישה זוגות גרביים בלבד (בהשוואה
לצרפתייה, הצורכת 21 זוגות, השבדית —
24 והאמריקאית 27

החי

• פעילה ישירה. ברמת־השרון החליטה
עקרת־בית מקומית לשים קץ ל־

חזן אייזיק ברגר וידידה
— הבלתי מוגב לו ת

מונית ערבי מטירה, שסרב לקבל תשלום
עבור ההסעה מכיוון ״שזה כבר אחרי שעות
העבודה״.
#שוויון. בבת־ים הציע האזרח ע.א,.
במכתב גלוי לעיתונות. כי עובדי אגף מס-
ההכנסה יקבלו הנחה בתשלום מסיהם. בדיוק
כשם שפועלי חברת־החשמל נהנים מהנחה
ניכרת בתשלום תצרוכת החשמל שלהם.
העולם
הזה 1520

זה עף!
לקפטן ידוע באל־על נפל כפתור מ־המכנסיים.
זה יכול לקרות לכל אדם. אפילו
לקפטן.
אבל לקפ טן של אל־על, בניגו ד לכל אדם
רגיל אחר, קרה הדבר בלונדון, באחד ה־ה
מלונו ת הידועים, המתנ שא לגובה של כמה
ע שרות קו מו ת.
ומת עו שה קפטן של אל־על כ שנופל לו
כפתור במכנסיים? הוא קורא לדייל של אל־על,
מבקש ממנה לתפור לו את הכפתור.
ו כן גם עשה או תו קפטן. הוא ניגש לחדרה
של הדיילת ה שכנה, דפק יפה על הדלת שלה,
אפשר להיכנס,
שאל אותה בני מו ס אם
וכשהיא הזמינה אותו להיכנס, הוא סיפר
לה שנפל לו כפתור במכנסיים, וביקש מממנה
להואיל בטובה להיכנס לחדרו, עם
ומחט, ולתקן את המעוות. הדיילת!
חו ט
הסכימה ברצון רב.
היא נכנסה לחדרו, עם כלי־תפירה ביד.
היא לקחה את המכנסיים, השחילה את
הכפתור על החוט, וכ שעמדה לתקוע את
המחט ל תון הבד, הרגישה שאיזה יד מטיילת
לה על הצוואר.
כיוון שבחדר לא היה אף אדם מלבדה,
ומלבד הקפטן, היא הבינה מיד שהיד מוכרחת
להיו ת ידו של הקפטן. היא ביק שה
ממנו להוריד אותה, והוא הוריד אותה.
היא הכניסה את המחט לבר, ה שחילה
אותה שוב בחור של הכפתור, ואז היא
הרגישה שהיד, שטיילה קודם על צווארה,
מטיילת עכ שיו על גבה.
היא ביקשה מהקפטן שוב להוריד אותה,
והקפ טן לא התעקש. המ שך התפירה עבר
פ חו ת או יו תר בסדר, אבל עוד לפני שה כפ
תור נגמר, היד כבר עטפה את כל גופה
וסירבה לרדת משם.
הדיילת ניסתה לשכנע את הקפטן שככה
לא מתנהגים עם דיילת שבאה לתפור לו
כפתור, אבל הקפטן כבר היה ! עסוק, ולא
שמע כל כ ן מה היא אומרת לו. שתי
הידיים שלו כיסו את כל גופה, וג ל גופו
הלך ב עקבו תיהן. הדיילת איבדה את סב־לנותה.
כעבור
דקה נעצרו אנשי לונדון ליד
ה מלון המפואר, והסתכלו ב ת מיה ה רבה על
זוג מכנסי אל־על, ה מתעופף לו מהקומ ה
השיש עשרה. הם עוד לא הספיקו להתפלא
כראוי על הדבר הבלתי אנגלי הזה, כש הבחינו
ב קפ טן בלי מכנסיים יוצא מה מלון
בקרי אות :״המכנסיים שלי, איפה המכנסיים
שלי.״ וברור שהקפטן בלי המכנסיים היה
עוד פ חו ת אנגלי, מאשר המכנסיים בלי
הקפטן,
לאחר שהוא עבר את כל המבטים הנוראים
של העוברים והשבים, הוא נשבע ש ייתר
לא יפיל כפתורים מהמכנסיים, ואם
יפיל, ינסה לתקן אותם בצורות׳ אחרות.

הם ידעו מההתחלה
בהצגת־הבכורה של
השתתפה מיטב האצולה
שם כל העיתונאים, וכל
עם שמלות־ערב חגיגיות,
כהות, והיתד. שם אפילו
שמלת־ערב ארוכה של
זיוה רודן היתד. שם.
אבל למרות כל הקהל החגיגי הזה, את
תשומת־הלב האמיתית משכה ידידתו ה פרנסוא

ראש

גזר

הישראלית.
היו
השחקנים, ונשים
וגברים בחליפות
בחורה אחת עם
מ שכית, ואפילו

חדשה של צייר ישראלי ידוע.

הידידה לא היתר, לבושה בשום שמלת־ערב,
ולא בשום שמלה בכלל.
היא היתד. לבושה במכנסיי* לא מכנסיים
מכסף, ולא מכנסיים מזהב, ואפילו
לא מכנסיים מתרחבות, כתם מכנסיים הדוקות
מאוד על הגוף, המגלות את כל מה
שמסתתר מתחתיהן.
מעל המכנסיים היתד. לה חולצה באותו
סגנון, חולצת טריקו פשוטה, מונחת היטב
על הגוף, כמעט מתחת לגוף, ומעל לחולצה
היו לה זוג עיניים צבועות היטב,
ושפתיים צבועות לא פחות, ולחיים מבריקות,
מלאות פודרה.
הצייר הסתובב איתר. מעיתונאי לעיתונאי,
מסופר לסופר, משחקנית לשחקנית
והציג אותה .״תכירו,״ הוא אמר ,״ידידה
שלי.״ כולם לחצו לה ידיים, שאלו אותה
מה דעתה על המחזה, איך היא מוצאת
את הדמויות, ואת התפתחות העלילה, ואת

סי ג דו ־ דהבדרךד דו ג דון
אם סיפור סינדרלה היה סיפור אמיתי,
אין בחורה שהוא היה מתאים לה יותר
מאשר לסגולה גוהר, מלכת החן של
שנת .1966 כשסגולה גוהר נבחרה למלכה,
התחילו חייה לקבל צורה חדשה, ועכשיו,
כשהיא כמעט עומדת להפוך לנסיכה, הגיע
ההפי־אנד של הסיפור שלה לשיאו, ולא
נותר לה אלא לחיות באושר עד מאה עשרים
שנה.
כשסגולה היתד. בת שנתיים, והיו לה
כבר כמה וכמה אחים, החליטו הוריה לעזוב
את מצרים ולעלות ארצה. את מצרים
היא לא זוכרת, אבל את הארץ היא זוכרת
היטב. היא בילתה בה את רוב זמנה
בעזרה לאמה העייפה.
היא טיפלה באחים שלה, הלבישה אותם,
הנעילה אותם, היא ניקתה את הבית ושטפה
את הכלים, ועשתה את כל העבודות
השחורות.
עוד כילדה היה לה שיער שאטני נפלא

וולפסון

חתונה?
בעתיד!
חדיהו דוי ד, זוג הזמרים, עמד
להתחתן כמה וכמה שנים. גם עכשיו,
לאחר עבר ארוך של אירוסין,
הם עדיין עומדים להתחתן.
לפני שנה, למרות כל תוכניות החתונה,
גילתה חדווה את רן אלי-
רן, והפסיקה לכמה זמן לעמוד להתחתן
עם ידידה. היא בילתה זמן-
מה עם הזמר החדש, וכשאשתו באה
ארצה, היא חזרה אל מי שעתיד
להיות בעלה.
עכשיו היא שוב לא עומדת להתחתן
עם ידידה. היא מבלה את זמנה
עם בני אמדורסקי.
״אני אתחתן איתו בסוף,״ היא
מודה ,״אבל עוד אינני יודעת מתי.״
הרקע הדרמטי, והיא עשתה על כולם רושם
טוב מאוד, ומאחורי גבה התלחשו האנשים
איש עם רעהו :״ראית את החברה החדשה
של ...היא נחמדה, לא? מוזרה קצת, אבל
עושה רושם אינטליגנטי מאוד.״
אחרי ההצגה לקח אותה הצייר לנסית
לשתות קפה, ולהכיר את כל שאר החברים,
שעדיין לא הכירה, ומשם הוא לקת
אותה לדיסקוטק של פרדריקה.
בדיסקוטק התאספו כל המוזמנים המכובדים
מהצגת־הבכורה של פרנסוא ראש גזר,
והתערבבו שם עם המוזמנים המכובדים
האחרים, שהגיעו מהצגת־הבכורה של הסרט
דו קטור דיוואגו. הצייר עם ידידתו
החדשה התערבבו בתוך כל זה, ובסוף
הערב היא הכירה יאת כל האינטליגנציה,
כל הבוהימה, וכל החברה הישראלית הנוצצת.
כולם
גם הכירו אותה ונורא התפעלו
ממנה. הם הקיפו את הצייר והתענינו איפה
הוא מצא אותה, ומדוע לא ראו אותה כל

ועיניים ירוקות נהדרות, אבל לא היה לאנשים
זמן להביט בזה.
לפני שלוש שנים הוכנס אביה לבית־חולים
ונפטר. שנה אחרי זה מתה אמה
משבץ־לב. סגולה נשארה יחידה עם ששת
האחים שלה. היא עבדה קשה כפקידה, ואחרי
העבודה ניהלה את משק־הבית וטיפלה
לבדה בכל המשפחה.
באותו זמן היא התחילה להשמין, אבל
למרות זה התחילו אנשים שונים לרמוז
לד. שהיא יפה. וכשהיא נבחרה למלכת החן
לא היה קץ לשמחתה, והיא החליטה, לכבוד
המאורע הזה, להתחיל לרזות, ולהיות
באמת ראוייה לתואר החדש שלה.
ובאמת, מאז הבחירה היא רזתה בשניים-
עשר קילו, והיא עדיין ממשיכה. ומתכוננת
לנסיעה הקרובה שלה, לתחרות מים עולם
בלונדון.
לעת עתה יש לה בקושי כסף לנסוע
באוטובוס, והיא חיה חיי צמצום ודוחק.
אבל ביום החמישי, כשנערך. בכל־בו שלום
יום לונדון, ראו אותה שלושה מיליונרים
גדולים, מאיר, קלור וח־לפסו־ן. השלישי
התפעל ממנה באופן מיוחד.
הוא הראה אותה לאשתו, ושאל אותה
מה דעתה על הנערה היפה הזאת, והאשה
אמרה שהנערה היפה הזאת היא באמת
משהו מיוחד, ושניהם הזמינו אותה למסיבת
קוקטייל, שעמדה להיערך ביום הראשון,
בפנטהאוס של קלור במכון וויצמן.
היא קיבלה את ההזמנה בהיסוס, אבל
יום לאחר מכן רמז מישהו לוולפסון ולאשתו,
שלנערה היפה אין מה ללבוש,
ולכן היא לא תוכל כנראה לבוא למסיבה.
הדבר נגע ללבו של וולפסון, והוא שלח
מיד את אשתו לקנות לנערה שמלות. האשד.
לקחה את הנערה, הסתובבה איתה
בכל חנויות תל־אביב. סגולה יצאה משם,
בסוף, עם שתי שמלות־פאר נהדרות, האחת
לבנה והשנייה סגולה.
כשסגולה הופיעה לקוקטייל, בשמלתה הלבנה,
עצרו כל הנוכחים את נשימתם,
וולפסון ואשתו הצביעו עליה בגאווה רבה,
וסיפרו שהיא בת־חסותם החדשה.
סגולה היתד, מוקסמת :״כמה יהלומים
היו שם!״ היא סיפרה למחרת הערב המאושר
,״והיה שם דג גדול, ענקי, ומשקאות
בלי סוף, וכולם נתנו לי מחמאות,
סגולה והיתד, שם אפילו דיצה הכס, ורינה
ווים, והשגריר הבריטי בעצמו. כל כך
הרבה אנשים חשובים, הראש הסתובב לי.״
במשך כל הקוקטייל היא המשיכה למצוא
חן בעיני זוג המיליונרים. וולפסון הודיע
לה בחגיגיות, שכשהיא תגיע ללונדון, היא
תוכל לקנות כל מה שהיא תרצה, על
חשבונו. אשתו אפילו הבטיחה לה שכשהיא
עצמה תגיע ללונדון, היא תיקח
אותה לכל החנויות, והן יקנו את כל
העיר. וסגולה כבר חוזה את עצמה עם
כל הקניות הללו, ובחלומות שלה בלילה
היא לא מפסיקה לראות זבניות ודלפקים
ומוכרים ומוכרות.
ברור שד,חסות הזאת מבטיחה לה לא
רק כסף אלא גם הצלחה. עובדה שלפני
שלוש שנים לקח וולפסון את גילה גולן
תחת חסותו, קנה לה שמלות ודברים,
ובסוף לא רק שהיא נבחרה מזה למים
תבל, אלא שהיא גם הפכה מזה לכוכב*
סגולה לא מעיזה לצפות לאותו מזל,
אבל בכל זאת היא מאושרת. וולפסון מצא
חן בעיניה ,״ומה שהכי מצא חן בעיני
אצלו,״ היא מודה .״זה שהוא אפילו לא
אמר לי שאני בחורה שמנה.״

דרד חדשה
חסידה מילר התחילה ללכת בדרך כל
נערות״הזוהר הישראליות. בגיל שבע־עשרה
היו לה כבר שיער שאטני ועיני שקד,
והיא התכוננה להשתמש בכל זד, היטב.
אביה הוליד אותה בפתח־תקוה, שם עסק
בעסקי עורות, והיא הגיעה לתל־אביב והחלה
להיכנס לחיי־הזוהר שלה.
דיזנגוף גילתה אותה, היא הופיעה ב״
סרטון־פרסומת עם שלישיית התאומים, ופתאום
החליטה לשנות את דרכה.
עכשיו היא עומדת להתחתן עם אורי
אברבנל, בנו של רופא־נשים תל־אביבי,
הזמן בשטח, ומה היא עושה בחיים, האם
היא לומדת באוניברסיטה? או שהיא עוד
תלמידת־תיכון? ומה התכניות שלה לחיים?
וכשלחצו עליו מאוד הוא אמר שהיא סתם
זונה.
כעסו עליו, אמרו לו שלא יפה להתבטא
ככה על בחורה כל־כך נחמדה כבר בערב
הראשון שהוא יוצא איתה. אבל הוא התעקש
בכל זאת, ועמד על דעתו שהיא סתם
זונה.
ואכן, התברר שהיא באמת פרוצה. הוא
מצא אותה בפינת רחוב ושאל אותה אם
היא רוצה לבוא איתו להצגת־בכורה, היא
הסכימה.
ומה אתם חושבים אמרו כל החברים
כשהדבר נודע להם? הם אמרו :״ידענו
מההתחלה״.

בחור בן ,29 שחי באמריקה ולמד שם
ארכיטקטורה.
לפני חודש היא התארסה איתו, ולאחר
החתונה עומדת חסידה לנסוע בעקבותיו
של אורי לאמריקה.

חסידה

תמחרים
-¥הרתה. שחקנית הקולנוע האמריקאית
(״קאט באלו״) ג׳יין פונדה, שכיכבה
הקיץ בתמונות־עירום בירחון פלייבוי,
לבעלה, הבמאי הצרפתי רודה *אדים;
אב לשני ילדים מנשואים קודמים.
^ נישאו. ביחיעם הגלילית, בנוכחות
הרב הראשי של וונזואלה, תשעה זוגות
יוצאי דרום־אמריקה, שערכו, אחר הטקס
הדתי בנהריה, טקס קיבוצי ביחיעם. בו
הוכרז כי ״על דעת בני הזוג ומשפחותיהם,
ועל דעת הקיבוץ הרי אתם מקודשים
לנו כאיש ורעייה״ .לפי חישוב גזבר המשק
חיסלו 2000
אורחי החתונה —
6421 בקבוקי שתייה
ו־ 11028 פרוסות
עוגה.
^ נחוג. יום
הולדתה ה־ 32 של

ברידיט כארדו,
^ נחוג. יום

הולדתו

ה־52

ח״ב גח״ל מרדכי
חיים מרטין ש־טוץ,
מי שהיה

כארדו

מנהל־חשבונות ראשי
לביטוח סיכוני־מלחמה
ומפקח מס־הכנסה בממשלת המנדט
הבריטי, והוא כיום מנהל רסקו ו־מועמד־קבע
לראשות עיריית תל־אביב.
* נחוג. יום הולדתו זד 59 של שר
האוצר פנחס ספיר, איש כפר־סבא ו־מנהל־חשבונות
לפי מקצועו, שנולד כפנחס
קוזולובסקי. הוא עבר מהנהלת חברת המים
מקורות וריכוז רכש צה״ל בימי מלחמת־העצמאות
באירופה לניהול משרד־הבטחון
והאוצר לפני שהיה לשר המסחר והתעשייה
ולשר האוצר. קוזולובסקי נדון לפני יותר
משלושים שנה לארבעה חודשי מאסר על
ארגון משמרות נגד העסקת עובדים ערביים
בפרדסי בפר־סבא. את תקופת מאסרו
ריצה כגנן בארמון הנציב העליון (כיום
מטה משקיפי האו״ם) בירושלים.
+נחוג. יום הולדתו ד,־ 81 של יצחק
דוב ברקוביץ, מתרגם יצירות חותנו, שלום
עליכם, לעברית קריאה ביותר (דוגמה למטבע
לשון ברקוביצית: עם חזיר תתזחר!)
ברקוביץ, סופר בזכות עצמו (ה רא שונים
כבני אדם, מנחם מנדל בארץ־ישראל) .תרגם
לעברית כמה מיצירות טולסטוי וצ׳חוב,
עיבד, בשעתו, את טובי ה החולב כמחזה
להבימה. הוא מחזיק במספר שיא של פרסים
ספרותיים בישראל. בין השאר: פרס
טשרניחובסקי, פרס ביאליק (פעמיים) ,פרם
ישראל.

התגרש. שגריר אוסטרליה ביש
ראל,
וויליאם ג׳ורג׳ אלכסנדר לאנ*
דל; מאשתו, מרגרט, על שבגדה בו עם
מנתח־עיניים ידוע בקנברה, בירת אוסטרליה.

אושפז. ל
בדיקות

שיגרתיות,

יו״ר
הכנסת, קדיש
לוז.71 ,
* אושפז. כתוצאה
מעייפות המסע
הדרום־אמריק־אי,
נשיא־המדינה,

7־נ 7דו

זלמן שזר.77 ,
נתמנה. ל-
מנכ״ל מכון וייצמן

שזר

ת״א, נחלת־־בנענץ 2׳ טל 47 .ג-56ז*>פ ה, החלוץ , 2 7טל 169245 .

למבוגרים :
אנג לי ת

לתלמידי בתי הספר :

ג ר מני תב שפות

עברית,

אנגלית,
צרפ תי ת

גרמנית,

עד ל כ תו ת
אנג לי ת מ־ ס 8 ,
ו ׳ ,ז׳ ,ח׳ ולכ תו ת ט׳ ,י׳ ,י״א, י״ב
,א120מ 0מ

£מ ט ^ 1מ 111£

למדע, פרופסור
עמוס דח־שליט,

יליד ירושלים וחוקר
מבנה הגרעין,
בן .40 מנכ״ל דה־שליט הוא אחיו של
מנכ״ל משרד התיירות מאיר (״ממה״) דה־שליט
ובנו של רוכש קרקעות (עפולה,
הרצליה־פיתוח) משה דה־שליט, האיש שנטע
את עצי האגסים והשזיפים הראשונים ב־עמק־יזרעאל.

נולדה. בגן־החיות התנ״כי בירושלים,
השימפנזה הראשונה שנולדה אי־פעם
במרחב, לשימפנזים צ׳ארלס ואמה. ההורים
הם תרומת נדבן אמריקאי שקרא לקופים
על־שם חוקר התורשה צ׳ארלס דרווין
ואשתו אמה. הוא חיווה בכך את דעתו על
מוצא המינים של דרווין. לפיו האדם קרוב־משפחה
של השימפנזד*
העולם הזה 1520

שכ ס הטן
׳ 01 חולות שמח
ביום הרביעי האחרון הלכתי לפארק הלאומי
ברמת־גן, כדי להשתתף בעצרת שנערכה לכבוד
חודש־ההולדת־של־בן־גוריון.
הפארק היה כולו מלא צבעים ואורות, מנורות
ססגוניות היו תלויות בין העצים, ותזמורות
עליזות ניגנו בו מנגינות רוסיות.
קניתי כרטים־כניסה, התיישבתי לי במקום
המסומן — וחיכיתי שהעצרת תתחיל.
בדיוק בשמונה וחצי, בשעה הקבועה מראש,
כבו האורות, המנחה עלה על הבמה ובירך את
הקהל, שנענה לו בתשואות.
אחרי שהוא אמר כמה דברי־פתיחה, הוא יצא
מהבמה ובמקומו עלה בחגיגיות האיש עם רעמת
השיער הלבן על הראש.
זה לא היה בן־גוריון. זה היה נואם, והיה לו,
משום־מה, קומקום על הראש. הוא נשא את נאומו
בשפה מאוד לא ברורה. זה נשמע כמו רוסית.
חשבתי שזה מהבימה.
הנואם יצא, וסוף־סוף עלה לבמה האיש הזקן,
עם השיער הלבן. בלי הקומקום על הראש. והוא
לא נאם. הוא פשוט נעמד על הראש, לקול מחי אות
הכפיים הסוערות.
בכל זאת זה לא היה בן־גוריון. זה היה מישהו

אחר. אחרי שהוא יצא, איש זקן, עם שיער לבן
אחר נכנם, וגם הוא לא היה בן־גוריון. הוא חיכה
כמה רגעים בשקט, עד שנכנסה לבמה גברת
זקנה אחת, עם אף בולט, ושיער דליל. היא חייכה
אל הקהל, וטיפסה על ראשו של הגבר, שלא היה
בן־גוריון. זאת לא היתד, פולה.
אחרי זה כבר לא היה בטוח אם בן־גוריון
יגיע סוף־סוף, או לא יגיע. על הבמה עלה איש
כסוף שיער, עם ספר ביד. הקהל מחא לו כפיים
בהתלהבות חסרת מעצורים. האיש הרים את
עיניו מהספר, ועשרה כלבים קטנטנים, לבושים
במכנסיים קצרים, עם שלייקם, נכנסו בריצה
לבמה, התיישבו סביבו, והוא התחיל לתת להם
שיעור בחשבון. זה בטח לא היה בן־גוריון.
ברגעים אלה נוצרה בי משום מה הרגשה,
שכל העצרת הזאת נראית קצת כמו קירקם. אבל
כשלתוך הזירה נכנם בן־גוריון עצמו, כפי שהוא
מתואר בקריקטורות, עם פנים של אריה, ורעמת
שיער של אריה, וגוף של אריה, התברר לי
שלא טעיתי. זה היה באמת קירקם.
את העצרת עצמה העבירו ברגע האחרון מ הפארק
לקולנוע ארמון.

אהבה בכר השם1ת
בשנה הבאה ייערך בארץ כינוס האספרנטו
הבינלאומי. כשאלפי האספרנטיסטים ישבו בהי כל
התרבות, וישוחחו ביניהם באספרנטו שוטפת׳
הם יחשבו אז על עוזר ברמן, ויגידו לעצמם
ולחבריזלם :״איזה בן אדם נהדר הוא! כל־כך
חכם, ומוכשר, וטוב־לב, וכמה שאנחנו אוהבים
אותו, ומעריכים אותו! באמת, מגיע לו פרם

גדול מאוד.״ ועוזר ברמן ישמע את כל מה שהם
יגידו, ואת כל מה שהם לא יגידו, ויהיה מאוש,־.
כולם אוהבים את עוזר ברמן. אילו ירע עוז.־
רק עברית, היו אוהבים אותו רק בישראל. אבל
כיוון שהוא יודע גם אספרנטו, הוא הופץ בכו
העולם, וכל דוברי האספרגטו אוהבים אותו, ויודעים
שהוא פעל רבות למען הפיכת שפתם
לשפה השנייה במדינת ישראל, ושעכשיו הוא
לוחם למען בול ישראלי, הנושא עליו את תמונתו
של ד״ר זמנהוף, יוצר שפת האספרנטו.
״כולם אוהבים אותי״ ,הוא אומר בענווה,
,בכל שפה כותבים עלי. אבל באספרנטו כותבים
עלי הכי הרבה״ .הוא עצמו יודע שבע שפות,
והמון שגיאות, וכשהוא מדבר, הוא אף פעם לא
מדבר בשפה אחת בלבד. תמיד בשתיים יחד.
״את קוראת את הג׳רוזלם פוסט? לא? אם את
רוצה להתקדם, תקני את הג׳רוזלם פוסט. יש
שם טור של ילדים. וילד אחד כותב, :אנשים
אנטליגגטים זה כלום. אני אוהב רק אנשים אדי בים׳
.זה אני. אני אדיב. עוזר לכולם, ונותן
לכולם. כולם יודעים את זה. הנה עכשיו קיבלתי
במתנה שתי בונבוניירות, ואני לא לוקח אותם
לעצמי. אני מביא אותן לאשתי.
״הנה קיבלתי לא מזמן מכתב מהממשלה.
ממישהו בממשלה. כתוב שם, :עוזר ברמן הטוב
והיקר׳ .זה מהממשלה. את רואה. לעוזר ברמן
הטוב והיקר. זה הממשלה כותבת לי.״
ההכנות לקונגרס האספרנטו כבר בעיצומן,
ואין מי שמתרגש מכך יותר מעוזר ברמן .״הקונגרס
זה יופי״ ,הוא אומר ,״לא רואים דבר
כזה. יש המון מוזיקה. מיניסטרים באים ומדב רים׳
ויש מוזיקה. ופרופסורים באים ומדברים
עם מוזיקה, ואחר־כך כל אחד נפגש עם האנשים
מהמקצוע שלו. אני נפגש עם העיתונאים. כי
כותבים עלי בכל העיתונים.״
יש לו תיק גדול, ובתוך התיק רשומים כל
מעשיו הטובים. הוא לא יוצא מביתו בלי התיק
הזה, וכשמישהו אומר עליו משהו רע, הוא
מוציא מיד את התיק ומוכיח שזה לא נכון.
הוא התחיל ללמוד אספרנטו לפני חמישים
שנה. הוא הבין שהשפה הזאת יכולה להביא
הרבה אהבה .״אם יודעים אספרנטו, אפשר לקבל
הרבה מכתבים מכל העולם. הנה, אני קיבלתי
מכתבים מסין. כותבים לי, :מר ברמן האהוב
מאוד׳ .הנה מכתב מספרד כתוב כאן , :מר ברמן
היקר׳ ,הנה מארגנטינה :׳מר ברמן הנכבד.״
קל מאוד ללמוד את האספרנטו. במשך שעת יים
לומדים את כל הדקדוק, ובמשך חודשיים
יודעים את השפה על בורייה. זה עוזר מאוד
בחיים. מי שלא יודע לקרוא בשפת אמו, יכול
לקרוא באספרנטו .״יש הרבה ספרים. אפילו
קוו וואדיס.״
״ואפשר אפילו לקרוא עיתונים באספרנטו. הם
יותר טובים מהעיתונים האחרים. כי באספרנטו
המאמרים קצרים. לא צריך לעייף את הקורא.
אם כותבים מאמרים ארוכים, הוא זורק את זה
באמצע.״
חוץ מזה, מי שיודע אספרנטו, יכול לדבר עם
אנשים בכל העולם. הוא עצמו נסע לחוץ־לארץ
ללונדון, ויכול היה לשוחח עם האנשים על נוש אים
שונים, בשפת האספרנטו׳ .
על איזה נושאים? למשל על נושא האספרנטו,
כי על נושאים אחרים האנגלים נוהגים לדבר
באנגלית. הוא דיבר איתם על שפת האספרנטו.
ועל האהבה שאפשר לקבל בשפה הזאת, ועל
המכתבים. הצרה היא רק שרוב האנגלים לא
הבינו אותו׳ כי הוא דיבר אליהם באספרנטו.

הערביס באים
הטנקים והאנטי־טנקים -התפרסו בשטח. פגזי
התותחים וצרורות־המקלעים כיסו את האוייב
באש חיה, והארטילריה נתנה לו ריכוך ארטילרי.
״יש הרוגים?״ שאל המפקד מהטנק הראשון,
והמפקד מהטנק השני הודיע בהכנעה שאין.
״הכל דופק חמש חמש.״
הקרב התנהל לפי תכנית הפעולה. התיאום
בין האש והתנועה היה מדוייק, האוייב החל לס גת,
עד שפתאום התפרץ המפקד מהטנק השלישי
בקריאות נואשות :״אמא, אורלי גנבה לי את
הטנק שלי, תגידי לה.״
זה היה יום־השיריון לילד. הוא נועד לכל
הילדים שנולדו מאוחר מדי, ולכן עוד לא הספיקו
להגיע לגיל צבא, ולהתגייס לחיל־השיריון, כמו
האבא שלהם.
לכבוד יום השיריון הזה מילאו את גני התערו

בטנקים ותותחים, מקלעים, וופלים, שוקולדות
ונשים מהוועד מוען החייל. הילדים הקטנים
שיחקו יום שלם בכל הדברים הללו, והיו
מאושרים, לא פחות מההורים שלהם.
רב־סרן אחד ישב על אחד הטנקים, וסיפר
לבן שלו איך במיבצע־קדש הוא התקדם עם
טאנק בדיוק כזה, וכשהאוייב הגיח מאחורי הגבעה
הוא הדף אותו והרג אותו על המקום.
״אבא שלי הרג את האדיב,״ התגאה הבן של
האבא שלו בפגי חברו.
״לא נכון, אבא שלי הרג את האדיב,״ התגאה
בן אחר, שהאבא שלו ישב על הטנק הסמוך.
ילד שלישי, שהאבא שלו ישב על טנק שלי שי,
התערב בוויכוח, והודיע לשניים הקודמים,
שזה דווקא האבא שלו הרג את האוייב, וילדה
אחת, שקוראים לה טל, אמרה שהאבא שלה

בכלל לא הרג את האדיב, ובגלל זה האדיב עוד

אוכלוסיית הטנקים התחלפה. ההורים שישבו
שם קודם לקחו את הילדים שלהם לביתן־הקשר,
ולביתן הקליעה למטרה, והורים חדשים, עם
ילדים חדשים, הגיעו למקום .״תן לי קצת,״
ביקש רב־סרן אחד מבנו ,״אני אראה לך איך
משתמשים בזה. מחזיקים את זה ככה. מושכים
כאן. לוחצים כאן. אתה רואה, תשים לב.״
״אבא, תקנה לי טאנק כזה,״ ביקש הילד,
״אני רוצה להרוג את יאיר.״
״אז אתה רואה,״ המשיך האבא ,״אתה לוחץ
כאן, ומושך כאן, ומסובב כאן. תשים לב, אחר־כך
לא תדע.״
״אבל אם עושים ככה, אז זה יכול להרוג את
יאיר?״ שאל הבן בחוסר־אמון.
האבא התחיל להתרגז, ואמר לבן שלו, בכעס,
שהוא יסתכל ויקשיב יפה, או שהוא לא יידע.
שני ילדים עמדו ליד טנק אחר, והתווכחו,
לאבא של מי יש יותר מדליות, לילד אחד היה
פרצוף מלא שוקולד, ולילד השני היה פרצוף
מלא וופלים .״לא נכון, לאבא שלי יש יותר
מדליות,״ הם אמרו האחד לשני.
וכשהאבא של האחד בא לנקות את הבן שלו
מהוופלים, והאבא של השני בא לנקות את הבן
שלוי מהשוקולדות, התברר באותה ההזדמנות,
שבאמת לשניהם יש שתי מדליות, על שתי חול צות
מבריקות, רק שהחולצה של האחד היתד.
מלוכלכת בוופלים, והחולצה של השני היתה
מלוכלכת בשוקולד.
״אתה רואה,״ אמרו הילדים האחד לשני,
״אמרתי לך שיש לו שתי מדליות.״
הוויכוח נמשך, התותחים המשיכו לירות, וה נשים
מהוועד למען החייל המשיכו לחלק לילדים
וופלים ושוקולדות. ילד אחד שאל את
האבא שלו למה לוועד למען החייל יש בטן
כזאת גדולה. האבא שלו השתיק אותו בבושה.
ילד אחד עמד ובכה. נאבד לו האבא שלו, והוא
לא זכר איך הוא היה נראה .״הוא היה כזה עם
בגדים של הצבא,״ הוא אמר. אבא כל האנשים
בשטח היו כאלה עם בגדים של צבא.
השעה התחילה להיות מאוחרת. הילדים לא
רצו ללכת הביתה, הם רצו להישאר על הטנקים.
ניגשתי אליהם, כדי לברר מה הם יהיו כולם,
כשהם יהיו גדולים. התברר לי שכשהם יהיו
גדולים הם יהיו חיילים, ויסעו על טנקים, ויעשו
מלחמה עם הערבים.
מי זה הערבים? ״הערבים זה כאלה שלוב שים
כפיות,״ אמר ילד אחד .״הערבים הם ער בים,״
הביע את דעתו ילד אחר .״הערבים זה
האויבים שלנו,״ אמר ילד אחר. אבל הילד ש־שיכנע
את כולם. היה יעקוב, בנו של אזרח
עובד־צבא .״הערבים,״ הוא אמר ,״זה אלה ש באים
ולוקחים בשק שלהם את מי שלא גומר
לאכול מהצלחת.״

חשון תשכ״ז19.10.1966 ,

תלו במוזיאון .׳
המבק די

ה ש מי צו א ת ^

\יע למשפט