גליון 1521 מתאריך 26 באוקטובר 1966

מ> 1וננ! ב בו 1נ
ו מיזוג...
ם־ עוקבות

הקטע של רחוב דיזנגוף בתל־אביב,
בין פינת פרישמן לפינת גורדון, הוא
המסלול המפורסם ביותר בארץ. כל מי
שרוצה לראות מישהו עובר אותו —
והעיקר: כל מי שרוצה שיראו אותו —
מטייל לאורכו. בפי עתונאים — ובעיקר
צלמי־עתונות — זהו ״מסלול־התצוגה״ הארצי.
ביום
הרביעי שעבר נעצרה בקטע זה

הצלם הגיש תלונה למשטרה. אבל ספק
אם פעולה משטרתית יכולה להביא לתיקון
ההפקרות הזאת מצד בעלי־האגרוף
של הש״ב.
עוד פחות תוכל פעולה משטרתית להסביר
את ההתנהגות המשונה של הגברת
אשכול. ממתי היא מואסת בצילומים? ואם
אינה רוצה שהקהל — שערב־הבחירות היה
חשוב מאוד — יצטופף סביבה ושצלמים

הצילום שגרם לשערורייה: מרים אשכול (שמאל) בחנות

סנם רזיו ע ם <* 0 €ז $
ח נדכי ם ענב בי ח ד
מזובבךבפיהטעם, ווו ־ קהאו בין ש ב < םםז 5
ב 3ו ם מי ץ חנ פוזי םאואשבוביות ״ סגפרושיי
ש הי המהנהמ אין ב מו ה •

של הרחוב מכונית פרטית. ירדו ממנה
מרים אשכול, גבר מבוגר ונערה. השלושה
צעדו על פגי קפה תיל וקפה כסית, נכנסו
לחנות צעצועים.
בשביל האזרחים שנמצאו אותה שעה במקום,
היה זה אחד מן המחזות שהם
מקשרים באופן טבעי עם ״מסלול התצוגה״.
צלם העולם הזה, שנמצא במיקרה במקום,
צילם את רעיית ראש־הממשלה בחנות הצעצועים,
מתוך הנחה כי תהיה זו תמונה
המתאימה למדור אנשים.
עוברים־ושבים נעצרו ליד חלון־הראווה,
כדי להתבונן באישיות המפורסמת. בעיקר
השמיעו מחמאות על הופעתה הנאה של
מרים אשכול.

לפתע יצא הגבר שהיה בחברת רעייתו
של ראש־הממשלה, ומבלי לומר מילה חבט
במצלמתו של הצלם. הצלם זיהה אותו כנהגה
של מרים אשכול. איים הנהג :״אם
תמשיך לצלם, אשבור לך את המצלמה!״
סיפר לאחר מכן הצלם :״מכיוון שהאיש
הזה שכני, הכרתי אותו כאיש שרות־הבם־
חון. עצם הפנייה שלא אצלם נראתה לי
משונה מאד. האם אני מגלה סוד בטחוני?
האם הגברת אשכול עושה משהו אשר לא
נאה לצלמו?״
מכל מקום, הצלם הבהיר לנהג־איש־הש״ב,
שאין לו כל רשות לאסור עליו
לצלם, וכי אם יפגע בו או במצלמתו —
הוא יתבע אותו למשפט.
העניין נעשה מוזר עוד יותר, כאשר הזעיק
הנהג שוטר, דרש ממנו כי יאסור על
הצלם לצלם. השוטר, שהכיר את הצלם,
מיאן להתערב. הוא ידע כי זכותו לצלם.
נושא הוויכוח — הגברת אשכול — החליטה
ברגע זה להיעלם מעיני הקהל. היא
נכנסה לחדר אחורי של החנות, הציצה מבעד
לווילון על הנעשה בחוץ.

עניין טפשי, אתה אומר? אולי. אבל מה
שקרה לאחר מכן כלל לא מצחיק. הנהג
ניגש למכונית הרשמית, התקשר באלחוט
עם הממונים עליו בש״ב, והזעיק תגבורת.
כעבור כמה דקות הגיעה מכונית שניה,
ושני גברתנים ירדו ממנה. בדחיפות גסות
הרחיקו את הקהל מפתח החנות, הפילו
תוך כדי כך נשים וילדים ארצה. אחד מהם
נכנס פנימה, שאל את הגברת אשכול מה
העניין. כאשר שמע, הסתובב אל הצלם,
צעק אליו :״אל תעשה כאן צרות!״ היכר,
אותו בפניו, גרר אותו בכוח אל העבר
השני של הרחוב, והפיל אותו ארצה .״אנחנו
עוד נגמור איתך את החשבון!״ הבטיח
לפני שחזר לחנות.
ואז, ברוב כבוד והדר, ליוו שלושת
אנשי־הבטחון את הגברת למכוניתה.

מתחבאת מאחורי וילון*
יצלמו אותה — מדוע בוחרת היא דווקא
להופיע במרכז רחוב דיזנגוף, בלב ליבו של
״מסלול התצוגה״?

* בת־לתייתה מוסרת לה דו״ח על ה מצב
מבעד לווילון.
התנצלות מערכת העולם הזה מביעה בזה
התנצלות כלפי מר דויד כוכב־לב,
על פירסומיס שפורסמו בגליונות
מס׳ 1322 , 1320 , 1317 בתאריכים
26.12.62 , 5.12.62ו״.9.1.63
העובדות המיוחסות למר דויד כו־כב־לב,
בנוגע להשתתפותו בפרסות
נגד פעילי הליגה למניעת כפייה
דתית, בעת שהחתימו על פטיציה
להנהגת נשואין אזרחיים — אינן
נכונות. המערכת מבקשת את סליחת
מר כוכב־לב מל אי־הנעימות שנגרמה

העולם הזה 1521

מכתבים לזכר:

נרכין את ראשינו לזכר כל אלה שנפלו
לפני עשר שנים במלחמת
סיני — מלחמה
נפסדת, אשר
הרחיקה מאתנו את
הסיכויים למצוא שפה
משותפת עם עמי
ערב הסובבים אותנו.
ונרכין
את ראשינו
לזכר נרצחי כפר־קורבנותיה
קאסם,
הראשונים
של מלחמה
נפסדת זו.
אלכסנדר

ישראל אלכסנדר
>ואן דייק),
שפע, פריון ותעסוקה

האמת על התוכנית הכלכלית היא: כאשר
נכשלת מדיניות השנור בחוץ, מפעילים אותה
כלפי פנים. כשהולכים ומתרוקנים המקורות
בחו״ל, מתחילים לסחוט מאזרחי המדינה.
המערך, ולוי אשכול בראשו, לא היה
צריך להוליך שולל את האזרח הישראלי,
ולא היה צריך לאחז את עיניו בהבטחות
של שפע, פריון ותעסוקה מלאה.

יהושוע ליברמן,

התאחדות סוכני
נסיעות, תל־אביב

להחליף את הנהג
המיתון הכלכלי /זו מילה של קסם/ ,
אך אולי תגידו לי /מה פירושה בעצם? /
כי הכלכלה שלנו /לא אוטו מקולקל/ ,
יש להחליף את הנהג /ולא את הגלגל.

שרה בן־אברהם,
אזהרה במועדה

חיפה

פרשנותכם להצהרת הרמטכ״ל, שניתנה
^ לשבועון במחנה, קלעה בול (העולם
.)1517 4עוד בטרם בוצעה פעולת החבלה
ברוממה שבירושלים, הזהרתם שמישהו מעו־
^ ביין לסבך את ארצות המרחב במלחמת־דמים.
מאותו
השבוע קבעתם אתם את דעת־הקהל
ברחוב, וכתוצאה מכך את מדיניות
הממשלה. לא פלא הוא, לכן, שראש־המנד
שלה התייחס בוויכוח בכנסת אך ורק לדברי
נציג הכוח החדש ולא הגיב כמעט על
דברי יתר הנואמים.
זהו נצחון אישי לעורכים והוכחה נוספת
לנכונות השקפותיהם.
הזה

פסח רויטמן,
מוות ליד מעין הישועה

״ בי תי הו אמבצ רי ״!
לפני מ א תיי ם שנה כשרצה מ אן ד הו א
בפר טיות,

מבצר! היום, א ם מחפ ש הנן פ ר טיו ת,
נו חיו ת ושלוה, הנ חו צי םלן כל־כך,

רמת־גן

רכוש דירה הבנוי ה מ חו מ רי, איטונג׳

ברצוני לתקן טעות, שהופיעה בכתבה ״זה
לא חוכמה״ (העולם הזה :) 1519
רחוב לסינג בתל־אביב לא נקרא על שם
הסופר אפריים לסינג (מחבר המחזה נתן
החכם, המוצג עתה בהבימה) ,אלא על שם
ההיסטוריון היהודי תיאודור לסינג, שנרצח
בתחילת ,1934 ליד אחד ממעיינות הישועה
בבוהמיה שבצ׳כוסלובקיה.
לסינג זה היה ציוני וסוציאל־דימוקראט,
פרופסור בהאנובר ושנוא על המיליטאריסטים
הגרמניים בגלל התקפותיו על הינדנבורג,
בעת הבחירות לנשיאות הרייך, בשנות העשרים.

מאיר
פרנקל,
מכל מלמדי השכלתי

ו,,ב טרו ם״!

בדירה זו לא יטרידוך

שאון ה ר חו ב ו שיחות השכנים, ואף
לא ת ה פו כו ת מזג האויר. כי חו מרי
״איטונג״
מ חו ם

ו״בטרום״

מבודדי ם

מ ר טי בו ת

ומרע שי

ו מ קו ר

ירושלים

הבאתי לכית־הספר את השבועון, כהרגלי
מדי יום רביעי בבוקר. המורה שלי, שהיה
מועמד ראשון ברשימת
מפ״ם לעי-
ריר״ אמר לי, תוך
הבעת בוז :״באם
תמשיך לעשות בכתה
פירסומת לאורי
אבנרי, אשלח אותך
יחד איתו לחמם את
הכסא ולדבר בפני
המושבים המהודרים
שיתרוקנו במהרה.״
לך ותגיד למורה
אכול שינאה שכזה, מגדלוביץ שמקומו לא בחינוך
ובהוראה!

יואל מנדלוביץ,
פושטי רגל ומיפנם

נתניה

עד עתה ידענו כי אל־על היתד, קרובה ל־פשיטת־רגל,
עתה באה רחל המרחלת ומגלה
לנו כי אם לא החברה, אזי לפחות
(המשך בעמוד )4

העולס הזה 1521

חייב הי ה לבנו ת לעצמו

משווקים בלעדיים של בלוקי ״איטונג״ ,״בטרום״ לבניה טרומית
״מרצפות פ־פ״> תל־אביב, רחוג המלך ג׳ורג׳ ,4טלפון 622795

״העולם הזה״ ,שבועון החדשו ת הישראלי
המערכת וד,מנהלה: תל־אביב, רח׳ קרליבך ,12 טלפון 5־,30134
ת.ד • 136 .מען מברקי: עולמפרס • דפוס משה שהם בע״מ,
תל־אביב, רח׳ פין • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע״מ* .
העורך הראשי: אורי אמרי • המו״ל: העולם הזה בע״מ.

מכתבים
(המשך מעמוד )3
אנשיה הם פושטי מכנסיים (העולם
520ו).

הזה

וני דייגי, חיפה

שום שייכות

הצילומים של הצייר יהודה ניימן (העולם
הזה 520ו) מעוררים
בי סלידה. אין להם
שום שייכות לאמ נות.
הזמן
יפנה לו עו רף,
ולא יעזרו לר
כל הקונצים היומר־ניים.

משה
ברנשטיין^,
צייר, תל־אביב

שוחרי הסרט הטום סקירת סרטי ה שנה
(העולם הזה
)1516 היתד, סובר.
ומדוייקת, אך יש
לשים לב לסיומה:
״אבל דבר אחד בטוח,
בארץ בה אין
מרגילים את הקהל
ואת במאי העתיד לברנשטיין
קולנוע
טוב, לא
יוכל לצמוח קולנוע כזה בבחינת יש מאין.״
בהקשר לכך ברצוני להציע הקמת חוג־לווראי־העולם־הזה־שוחרי־הסרט־הטוב.
חוג זה
לא יהיה הראשון מסוגו בארץ, אך צריכה
לייחד אותו מטרה אחת: להציג לפני חבריו
סרטי־מופת ויצירות קולנועיות שלא זכו
להיות מוקרנים בבתי־הקולנוע, בגלל חישו בי
רווח והפסד.
ברשותי מכונת הקרנה, ואני מוכן לדאוג
לכל הסידורים להשאלת סרטים ולהחזרתם.
ההוצאות הכספיות הכרוכות בהפעלת החוג
ניתנות לכיסוי מלא על־ידי תשלום סימלי
מצד חבריו. תשלום זה יהיה נמוך ממחירי
כרטיסי הקולנוע.
ש. שטרן, גבעתיים

הקוראים המעוניינים בחוג כזה, מתבקשים
לפנות למערכת, ולציין על גבי הפנייה ״חוג
שוחרי הסרט הטוב״.

הנאצים המודרניים
של הצעיר
בתמונה ה קטע
המראה
לשים קץ

הפרט הכי מזעזע בסיפורו
הישראלי שהיכה נאצים, טמון
מראה קטע מהפגנתם — אותו
כרזה בנוסח ״הדרך היחידה
לכושים היא להשמידם״.
במובן זה עולים הנאצים האמריקאים
אפילו על מוריהם — הנאצים מגרמניה.
בעלי הזיכרון שבינינו, יודעים בוודאי כי
הגרמנים לא חרטו על דיגלם כבר מההתחלה
את סיסמת השמדתם של היהודים. הם
תיכננו בשלבים הראשונים תוכניות להיפטר
מהם, ואפילו במחיר גירושם מגרמניה,
ומאירופה כולה, וריכוזם הטריטוריאלי בארץ
אחרת. במאדאגאסקאר, למשל. ואילו הנאצים
של ימינו מדברים על השמדה כבר
בהתחלה.
הם הפכו מן הסתם למודרנים יותר,
ליעילים יותר.
מאיר הירש, תל-אביב

ככור ומצפון

7־ב 7ד ו

|ת״א, נחלת־ בנינויו ל. ט ל - 54547 .חי פ ה,
למבוגרים :
לתלמידי בתי הספר :

ה ח לו ץ >,27 ול 169265 .

אנגלית -גרמנית בשפות עברית, אנגלית. גרמנית,
צרפתית

עד לכתות
אנגלית מ־ס 8 ,
ו׳ .ד, ח׳ ולכתות ט׳ ,י׳ ,ר״א׳ י״ב

ס1,מכ</7ד
8£ט£.1מ 1£ם

,א08120מ

לפעמים עובר היצוג של כבוד העם ומצ פונו
מידי ראשי המדינה אל האזרח הפשוט.
המיקרה של נתן זה־הזה
(העולם

1520 מוכיח זאת.
בשעה שדויד בן־
גוריון מדבר על
האחרת״
״גרמניה
(לוחץ את ידי אדג־את ומארח אור
שטראוס);
בשעה שהרישמית ישראל משפילה
את עצמה
ומתרפסת לפני גרמניה;
בשעה שהמבדיהודה
דינה
מרבה להרעיש
עולמות על אנטישמיות
בברית״המועצות כביכול ושותקת ל־מראה
הנאצים האמריקאיים, בשעה זו מזנק
צעיר ישראלי, אולי סתם בן־טובים תל-
אביבי, אל שורות מיצעד נאצי כדי להכות
בהם.
כל הכבוד לו.
יונה כן־יהודה, תל-אביב
העולם הזה 1521

110 990110 10 ל1רו 10031 116031333000 ?0״!- 1116 .:3ס •. 1:61016, 103)101־! ,16:568
81115 1116 1130110601; •<130£61*01״ 3־9061ש-׳>3 0־ !137 25, 19 סס 01118600נ׳/111־>:־000 701־

^ 1111 7 00900101.09 6״ מ 180־ 1י0111 *00 )10)1 1010 1־ 33 2״ 0 ,ס 1־01 ומ 8ס ! :18014 2 8 7 0 137103
1) 0 0 1 1 ^1 0 1 3 0 9 . 111157 110111:( 7 0 13711411(8 7 3 011 ? 32118330717 3 1 1 8 3 0 8־ 701״ 1 0 £ 116 זו 0 0 301
...15 001 7 7 0103 *01101! 38X21( 7 0 0?3: 1 0111710128 7118 710101(3 807 1 7 1 7 1 3 3 0 ? 080X1.-

תקופת הרינפאנס

״X 723.־15173 41 118)12033 113 7 1131730 7113 1

(1:5151

יודעים זאת,
1:31016 1133 2

0 9 רק1־9־ ^9 1113 1(311
לא)06־:111
אך1 10
271110־701
אתם•00^61־311
אין 11130
אולי־02ע6
־76 2680 1101־ 1110 338 ׳03ס! ץ£־1זי־1;1ס7 0־1:10031־0111ז\6י0 1־192 024)1 38£2״0105 <16־000061-010
מפלגה נאצית אחת קיימת בארצות־הברית,
!.-־023 0* 21301) 1001:61ט 1£ז311!(3.51־06 0111 27 1־ 201׳10 1323)!18 1(30 ,300001328 ,0
ורוקוול אינו הפירר היחיד.
23״־ 302
ש 16־76130 )1 , 0001*0 , 3212 226 1102־ , 0 2 1 0 8 5 0 , 016־!׳11113)16191113 , 1100263201
.־ 311) 22611״ 1:1* 102 20־0 201־100 (13 31־ 811162־ 1: 011:7־ 701״ * 116ס 638־<23802 31ז־׳ 2 3 7ס 2־ 6 2 ! 01י
בניו־יורק, למשל, בה שהיתי לאחרונה,
1£0 3 * 201נ 9£1־3 01 זג 0״ 1ג\ 6 1020 220 3־76:1201־ ־6623 01־ 0127 821ס ״ ס 9 0 1 1 2 1 0 0 2 639 .2
־102! x 0 0 1110231־ ¥ 0,52162־? ;1־ 13219 111)0 .7020 11212337, 20302111 2

־ 01״ ס 1 ^2 2 £136112״,
פעילה מאד מפלגה הידועה בשם ״מפלגת
ש 1) 105 01399 >(2126 * 3־ 01״ 100006 302״ 08 10־ 9 20 * 01״ 2 1:60062 ^ 933 0 1 3־ :׳0201,1 1 1 6 3
׳־326 2 011־ 0 1 2 1 7 102651־101111 1)09111>1 1 1020 * 01־ 811101־ * 031ס 11ס 312311י 002 * 0־621׳״1
הרינסאנס הלאומית״ .היא עושה כל יום
(11113 7113111 ? 8 *4? 8 2 X־3 1 110215073 0 1 1 1 3 !0283 3 0 1 )801 ;0111101231 )81
80 877333 3 3 0 3 3 0־X 7 3 30110013 8 0 3 7113 8י 1 7 (1

1 0 שנפל X 0 3 3 1 1 7 3 111 2 0 X 0״ X 1 1 1׳ 1307 ;5 7101123. ;8
ששי הפגנה ומחלקת כרוזים, כמו זה 3 7 0 0 -
י X4)33.צ 0 8 1 1 8011? 1133? 43075;? 8 2 ? 8
לידי ושאותו אני מצרף למכתב.

יואב צור,

תל־אביב

—X1־6001(2. .7031־ * 1ס 76029־ 3 2 0 2 7 226 6׳ 1117808 7113 ,810117 ¥ 8 3 1:0)< 200120 302 3
״5:5־!0:. 137 ?011 7 1 0 1 8 3 3 3 .11 83.-181- 0 8 0113? 7 3 3 ?8 70733 80 8 0 **1 3 3 3 7 1 3 0::1:

X01X1 8001(0X7 X7 0 0 8 ?0117101X113 8 3 !;7 11110381-1188 1 0״׳ .1(0 1 3 7:1 113010730? 116• -׳0 -3 0 ? ¥83788!* 0 1 7 1 1 ! 3X15
X 7186 0 0 8 ¥22113י״־׳ ג 3־ 1צ־;: 7 :ז 1141808 1 7 )08011? 11
• X33צ \׳08>:10 1 0

א X7X03!(? 7 0 3 0 3 3 7 8 0 0 7 1 0 8 0 ? 0118137188 - 0 8״1 7 1 7 3 1 7 3 111:53.:
\ X333001-13 Xי 1011 יי)׳1 11׳ 71!3 ;;/ז׳ 1ז 0 1 3

X10:1110 0 ? ?8X 738 0 7 002-313:1137 <13¥ז 7113 0
x 0 7 3 0 73X 83 8 3 0 0 7 11X0013 81 7113 118 1 x 5:1333 ¥ 4 3 3

בכרוז הנאצי (ראה תמונה) נאנזר, בין
השאר:
אמריקאים לבנים האזינו הנו, הפו71143
8 ! ?1X 08 0 ? 7681471113 8X 11123:
ליטיקאים של ניו־יורק, רוצים להשתיק את
7:;:5 3X 71011X1! 2 8 3 8 1 3 3 8 8 0 8 1*1877 13 1101011:0 3 7 8 2 2 7 84111133 273157 ? 8 1 0 X 7 2 7 2קול הביקורת היחיד נגד פעילותם המנוולת
X־X 1 3 ? 3 110״ 5 ; 7 ׳ 7 * 3 0 14 011 7118 0010:28 0 1 8 3 7 8731338 6: 8671 ! 3781537 , 1170׳ ״ י 0711X 073 71317 8 0 881*0*8110X11, 0 2 1 :0 0 8 X 1 , 0 8 001:381)7X7178י5 ¥ 1 1 1 0 ; 1־ :י: 2 ¥1711 7 0 0 1.7׳1
של היהודים והכושים ה מ אורגני ם ...הם
־ X 8 2 7 0 0 7 7 3 8 ! 020X 1:123 7023 8 7 8 1 8 3 7 ? 1 0 7 8 8 8 3 3 0 ¥ 8 0 8 7 81 38121:03 8 0־ 0
רוצים לחתור תחת תרבותנו המערבית על־
X7י ¥11178 ? 0¥ 8 8 ״ 7 0 3110¥ 7 8 8 0 3 671! 3783157 8113 7 3 1 1 ? 0 8 711 11808023 8 3 3 78¥3
X 87108, ?18X1(01112 3X1*2017־ X 1 4 7 8 1 2 0־X1432 31:011011 ?8010 3 1 8 *71 4־173 0 1 7 1 2 3 1 4 7 10173 3ידי מיזוג משפחות הפועלים הלבנים 8עם
4 ׳ 1 0 8 , 21X03 731)11081314 1 8 7113 3 7 8 3 2 7 3 8 8 1 8 3 1 4 0 7
X1 0 ? 0281871Xוי־ 0ס 3 , 8110 3־,8 7 3 /
? X2 73X042383־ 3 8 8 ;.׳י 01:81371 0

את? 7 2 8 ,3787314 3011002
להרוס0 8 1 1
רוצים0 ? 7(1 7 2
X0180־8 1
פראים פרימיטיבילם0 ? .הם
א 1׳3 ¥11123 2 0״:.ט X171:7 03¥ 3 0 3 7118 007)4X8:4287 ?8X 8022 1!1 20X 08? 8888X1 !1800113-־•.5:
המוסר הנוצרי ב כי תות ...על־ידי מורים
1733 11X72 70 8188 7 2 8 1 2 1 1 733 ¥ 1 7 3 21X08 3X7X083 1 3 1,1233X 7׳3 ״ 0177 2 0 0 3 1 3 0

X3 X 7 0 1 0 3 X7 0 1 7 7 11X1.1־7־01:631; ?111 1:2636 6־ 0 0 2 0 7 3 1׳ ¥ 2 1 7 8 8(71 017 3 1(011 119
יהודים קומוניסטים מפלגת התחייה ה ״
X117 7 2 8 8X7103X1 2888 1 3 3 8 8 0 3 ?81)77- 200010ש?27 3 0 0 2 7 130 ?13X301X117 8 :0 11710
־ 11110 )12״ 69־ 15 111-:8 8111108311־711־ 6 11־ 8 )1 219 1403261• 03115 01מ 1 1 9 )1507־01י 120 0 1 0 1 0 5
לאומית (הנאצית תספק לן את העוב)
;1031

102״ * 86ססס? 8101 ;1ס 00 1:116 )110 ^013 1 1 0 5 0681:116 9־09 0 * 1100 )1 * 2־
דות כיצד) יהודים עשירים, פקידי הס0068
0־¥2X2 0844 7011 30 83 82 131(17130811? 31:09 809901*1:185 0202901111001 1
ממשלה, גרים בדירות־פאר, שעה שלבנים
־002 נח 1201; 38״ 700 200־X1126 ,01:8־ 101:62־ 11102 099036 7001״580098 1-1 ¥2178 0 03 631:8X01X1 13731)3373 83׳.־X28 2 7022 02? 027 882?3 07־ג;16 חס<1 3ת702110003, 03 1763;701
עניים צריכים לסכן את חייהם בשכנות ל -
713 127232 14130 3083 1

X0143 02 28X8 287173 1(083 ?02 723 <13¥3. 877830־723 02

X7 84 331 001(7213371033, 80087X033 02 07!132¥133״? 87327 811123(1 38
70 מעז להגן
פראים שחורים איש) אינו
:־3 12 331*2027 7270 108)0 87 ¥3173 .137321437 7032 13 10273? 211011
על זכויותיך הגזעיות כמו שמרתין לותר
2 24, 37־ 702״061:, 30י 10, 127 ¥631: 8582 31;1ג1:7* 20־1:101101 269018301100 ?01־0־;.
קינג עושה זאת עבור הכושים וג׳ייק יעב׳ן
עבור היהודים תמוך במפלגת התחייה,
הלוחמת למענך !
הכרוז הנאצי מניו־יורק

על •קלסני צור־שלום
קראתי, תוך תדהמה, את מכתבו של
הקורא אשר הררי (העולס הזה 7ו,)15
הדן בבעיות שכונת צור־שלום, וברצוני
להעיר על כך.
אדם המרשה לעצמו להעביר דברים תחת
שבט הביקורת, יבורך. אך בתנאי שקודם
לכן הוא חוקר ובודק את העובדות.
ובמד, מדובר? בין השאר בכך, שהמיתון
הכלכלי הוא שייצר, אליבא דהררי, את
מכת הקלפנות בצור־שלום. ראשית: המובטלים
המשחקים עתה קלפים לא החלו
ללמוד את המישחק מאז החלד, האבטלה.
גם קודם לכן לא העבירו את זמנם החופשי
בקריאת אפלטון, שקספיר או עגנון. שנית:
שמה הטוב של השכונה לא נפגע דווקא
עכשיו, ובגלל הקלפנות. כלום לא זכורה
להררי התקרית שבד, יו״ר המועצה המקומית
נדקר בסכין? כלום לא ידועה לו העובדה,
שאחוז בנות השכונה המשרת בצד,״ל
מתקרב לאפם?

מנחם דאהן,
טעות לעולם צודקת

קריית-ביאליק

זמן קצר לאחר התשלום הראשון לשוט
ף מלחי (מעריב).

אייה׳ לביא,

בת־ים

זכות קדימה כמדור זה תינתן
למכתכיהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למכתבים.

שדודם
שבועי״ם 1ם וי
בכל

במרחב

ירד!
ס ס בו אספטמבר

פתוח עד 31 באוקטובר
התע שיינים הבריטיים הבאי גאים
ל ה צי ע את מוצריהם בכל־בו שלום:
111

0 110 .א!מט 07גזט ^ ^

מערבלים, מסחטות, מכונות להדחת כלים

11) 1.
מכונות כביסה, תנורי בישול ואפיה

0$ 1111.וז 103ק 1ו!ו;) 1ם ש * 1;0

1וי!

מבחר ציפויי־קיר (טפטים) עצוב,פבלוך

011£ 1111.ז£11001 1=1111111
רהיטי איכות בעיצוב מעולה

1111.

111=011

סרטי־צלום, ניר וחימיקלים לצלום

37000000 0 0 0 0 8 $ 1111.
אבקת אפיה, רפרפת ותבלינים

0£$$ 111י! 0£ 3000100ז
ספרי דת וקודש
1 7 0 .

חפש את תוית ההיכר

* 1.70 .ועס&ס 6 £ו 1£5 7וק 1£ו ז

המעולים שבכלי הבית והמטבח

בדי־צמר
81117180 8008 €08?.

נעלים

7 8 1 7 0.

^ 8106

התה לאניני הטעם

5 170 .א 0 \ 7ב< 84.7811

שמלות וחליפות
האוירה הבריטית על מסורתה, רחוב בריטי, חנויות וסחורות יבוא
באיכות הבריטית המעולה.
מנגן סקוטי בחמת־חלילים, רקדן רקודי־עם סקוטיים.
? 118״פאב״ (פונדק) בית־תה.

בקר בבריטניה בכל־בו שלום
הביתן הבריטי פתוח בכל יום משעה 9בבקר עד 9בערב
ללא הפסקה, במוצאי שבת משעה 6בערב עד 9בערב.

פרסום משותף בחסות לשכת המסחר האנגלדישראלית, לונדון.

ישראלים מסויימים יכולים להיעלב מכך,
אבל דמשק — ועמה קאהיר — אינה רואה
את ישראל כאוייבתה הראשית בשלב זה.
את הכבוד הזה היא מייחסת דווקא
לממלכת הירדן. חוסיין, בעיני הבעת, גרוע
מאשכול. עוד יותר: הבעת רואה את ישראל
כשותף־זוטר במזימה, שרוקמה הראשי
הוא המלך הד,אשמי.
״חוסיין ירש את החלום המטורף של
סבו עבדאללה,״ כתב לפני שבועיים אל־תאוורה,
אחת משני היומונים שמותר להם
עדיין להופיע בדמשק. החלום: למלוך על
סוריה.
עיקר העידוד לתקוותיו מקבל חוסיין,
לדברי דמשק, מן
הגולים שברחו מסוריה
בגלל המיש־טר
המהפכני השולט
בה. אלה הם בעיקר
בעלי־אחוזות
שאדמותיהם הופקעו,
סוחרים גדולים
שעסקיהם הולאמו,
וקצינים שמוצאם הבורגני
החשיד אותם
על ראשי הבעת.
בפגישה עם
כמה מגולים אלה,
שנערכה לפני מספר
חודשים, הבטיח
להם המלך חוסיין:
״סבלנות, עוד מעט
יבוא שינוי קיצוני חוסיין לטובה. בספטמבר הבא,
אינשאללה.״
אז עוד שררו על פני השטח יחסים ידי־דותיים
בין דמשק ועמאן. מישלחות סוריות
ביקרו באופן רשמי בירדן — וכמה
מחברי משלחות אלה קיימו מגעים סודיים
עם חוסיין. מטרת המגעים נועדה להתגלות,
לדברי דמשק, בספטמבר.
נשק לבדואים. לבסוף הגיע חודש
ספטמבר. המלך עצמו יצא לסידרת ביקורים
רישמיים באירופה ובצפון־אפריקה. בירדן
עצמה החלה פעילות קדחתנית.
בין השאר ניראו עשר משאיות מגיעות
לאחוזתו של השריף נאצר, דודו של חו־סיין,
בעמק הירדן. הן עזבו כשהן עמוסות
מכונות־יריה ונשק קל למכביר. לאיכרי
הסביבה היה ברור, כי נשק זה מיועד
לבני השבטים שעל גבול סוריה. לכן הקימו
זעקה, הפיצו את השמועה כי במחנה מפרק
מתאמן כוח בדואי לפעולה נגד סוריה.
אל־מוצאתר הקאהירי, המגלה פרשה זו,
מוסיף :״שרות המודיעין הירדני מיהר להפיץ
שמועה,־נגדית, האומרת כי הודות לערנות
התושבים נעצרו מובילי הנשק.״
נאום מוכן ככים. כאשר שב חוסיין
מסיוריו, כבר התחממה האווירה בין סוריה
וירדן. רדיו עמאן שידר האשמות חמורות
נגד דמשק, טען כי ממשלת סוריה היא
קומוניסטית, איים כי העם הערבי ימגרה.
ואז התגלה מד. התכוון חוסיין בהבטחותיו
לגולים. יום לפני שנעשה נסיון־ההפיכה
של סלים חאטום, באמצע חודש ספטמבר,
פתח הצבא הירדני בתמרונים נרחבים לאורך
הגבול הסורי. חוסיין יצא לחזוח
בתמרונים, כשבכיסו נאום, אותו התכוון
לשדר מרדיו דמשק. כך, על כל פנים, משוכנע
אל־מוצאוור.
״לפי התוכנית,״ כתב השבועון המצרי,
״היו הבדואים של חוסיין עוזרים לחאטום
לתפוס את השלטון, וחאטום היה מזמין
את חוסיין לדמשק, לשאת את הנאום.״
התוכנית נכשלה לגמרי במיקרה, חאטום
וחבריו ברחו לירדן. שם הכריז מפקד ה־קומאנדו
הגולה :״אנו נשוב לסוריה!״
ומה הלאה? איך ישוב י גם על כך
היתד, לעתוני דמשק וקאהיר תשובה. הפעם
כללה לא רק את ירדן וסוריה, אלא גם
את אמריקה, סעודיה וישראל. הם אמרו:
• המלך סעוד הבטיח מימון לקושרים
מחוץ לסוריה, והכנת הריאקציה הדתית
בתוך סוריה.
• חאסום ומרעיו, בסיוע ירדני פעיל,
יפלשו לסוריה.
• סוכנות הביון המרכזית של ארצות־הברית
תפעיל את ישראל, בתיאום עם הפלישה
הירדנית. צד,״ל יפתח חזית שניה,
שתעסיק את הצבא הסורי ותאפשר לחאטום
ואנשי חוסיין להגיע לדמשק ללא התנגדות.
העולם הזה 1521

זהו הצבא ה מ צוי -ע שו שנים אחו׳ מיבצע ס],׳
\ אזי

^ ל נלדינה מייצרת גאזים ונשק בקטריולוגי, אבל
במובן שהיא מכחישה זאת ומשתדלת להסוזת את
הייצור׳.
בהצהרה זו פתח מפקד היחידה ללוחמה כימית של חיל־האוויר
המצרי את הרצאתו בפני עתונאים מצריים, שהוזמנו
לפני שבועיים לסיור ביחידה המיוחדת. הוא המשיך :״מים־
עלים לתרכיזים, בתי־חרושת לקוסמטיקה ומוסדות כאלה
מייצרים, למעשה, נשק המוגדר כאסור על־פי אמנת ג׳נבה.״
מה למצרים ולנשק זה? האם גם היא מייצרת אותו י
האם נכונות הידיעות, כי חיל־האודיר המצרי השתמש בפצצות
גאז במלחמת תימן?
שאלות אלה לא הוצגו למפקד היחידה, ולא ניתנה
עליהן תשובה. זאת גם לא היתד, מטרת ביקורם של
העתונאים. מה שמפקד היחידה רצה לספר להם היה, כי
למצרים יש כיום אפשרות ״להתגונן בפני התקפה כימית.״

נכד הפצצה האטומית
^ אשית המחשבה המצרית בכיוזן זה באה,

| לדברי אותו מפקד, ששמו לא ניתן לפירסום, למחרת
הפלישה המשולשת של .1956״ישראל,״ טען., ,השתמשה
בגאזים נגד כוחותינו בסיני. היא גם הרעילה מקורות מים•״
היתר, זאת, לדבריו, אזהרה ראשונה למצרים, כי יש
לקחת סוג זה של נשק ברצינות. נשלחו מישלחות צבאיות
לחו״ל, הוכשרו רופאים ואנשי־מדע ,״וכיום אין לאוכלוסיית
מצרים מה לחשוש.״
לא היתד, זו הפעם הראשונה שהעתונות המצרית מזכירה
את היחידות ללוחמה כימית. עוד לפני מספר חודשים,
כאשר הוצגו לראשונה ״ציידי הצוללות״ הרוסיות החדשות

שני. חיילים מצריים, לבושים
מסכות וחליפה ״נגד
פגימה מנשק כימי״ הנשק בידיהם: מיקלעים רוסיים כבדים.

מסכות בסיני

ושיעמו
ציינו הכתבים כי צוזתי ספינות אלה מצויידים במסכות
ובמכשירים מיוחדים נגד התקפה כימית.
בכתבה אחרת, שהתפרסמה השבוע באחר־סאעה, על הכוחות
המצריים בסיני, שוב הוצגו חיילים במסכות ובחליפות
פלסטיות. הפעם: אנשי חיל־הרגלים.
לדעת משקיפים זרים, היתד, זו תשובה עקיפה לחששות
האזרחים המצריים, ששמעו כל כך הרבה על כתנת ישראל
לייצר פצצה אטומית. מתוך הפירסומים, משתמעת נימת־ארגעה
:״אמנם מדברים על נשק אטומי, אבל אין אנו המרי־ישע
מולו. מתכוננים ומשכללים שיטות־הגנה. חוץ מזה,
יש לנו זרוע למלחמה כימית, והמבין יבין.״
על כך הוסיף מפורשות מפקד היחידה הזאת, בחיל־האוויר
:״חיל־האתיר המצרי הוא הכוח האווירי החזק
ביותר במזרח התיכון. הוא יכול להנחית מהלומות עצומות.
לכן הוקמה במסגרתו היחידה הזאת.״

שיעמום בחזית רדומה

ך* וונותיה של ישראל, במיקרה של מלחמה, ברורות
^ למצרים לחלוטין. לדבריו של פארוק אל־טאוויל, הפרשן
הצבאי של אחר־סאעוז :״מצבה הגיאוגרפי של ישראל מחייב
אותה, בכל מיקרה של פעולה יזומה, להעביר את המלחמה
אל מחוץ לגבולותיה. זאת אפשר גם להסיק מן המשלוחים
האחרונים של נשק מגרמניה ומארצות־הברית.״ והוא שואל
את עצמו :״אם העברת המלחמה החוצה — לאן?״
שלוש אפשרויות נראו לו. על האפשרות הראשונה הוא
פוסח בזילזול .״כל ההתקפות הישראליות על ירדן,״ פסק,
״נעשו תוך הסכם עם ממשלת המלך, ותוך קביעת הכפרים
שיותקפו, מועד ההתקפה ועוצמתה.״
על האפשרות של מלחמה נגד סוריה :״בראש וראשונה
תלוי הדבר באופי השלטון בדמשק. אם שלטת שם ממשלה
ריאקציונית, אין כמעט פעולות ישראליות. אם שלטת שם
ממשלה מתקדמת — מרבה ישראל את מהלומותיה. גורם
נוסף, הדוחף את ישראל לפעולה: המשכת עבודות ההטייל.
של מקורות הירדן. סוריה כבר הספיקה לגמור 30 קילומטרים
של אפיק ההטייה, מתוך 75 הקילומטרים המתוכננים.
קיים, כמובן גורם נוסף: פעולות הפידאיון הפלסטיניים
התגובה על כל אלה תסתמך במידה רבה על
חיל־האח־יר. טייסי ישראל מתאמנים בקביעות לפעולות
מעבר לגבול הסורי.״
אבל החזית העיקרית, בסופו של דבר, לדעת הפרשן
המצרי, היא מצרים .״כי מצרים היא חומת־המגן של כל
המולדת הערבית. זירת ההתנגשות: חצי־האי סיני.״
אל־טאוויל ערך סיור של שבעה ימים בסיני, כאורח
המיפקדה המצרית שם. מה שראה משמש יסוד לדו״ח
על הצבא המצרי, מול הגבול הדרומי של ישראל.
הפרשן אינו מזכיר זאת אף במלה אחת, אבל ברוד כי
צבא זה הוא מעין חיל־מילואים. שכן הצבא המצרי האמיתי
עסוק בתימן. חזית סיני, למרות כל הפראזות הכלולות
בדו״ח של אל־טאודיל, היא חזית מישנית, רדומה כמעט
לחלוטין.
התעסוקה העיקרית של הצבא המצרי בסיני: אימונים,
ועוד אימונים. מדבריו ניתן להבין, כי האוייב מספר אחד
של החייל המצרי שם הוא השיעמום. חייל זה נאלץ לשרת
תקופות ממושכות ללא חופשת־בית. אמנם הוקמו ספריות
גדולות במחנות, ועורכים תחרויות בין היחידות, אבל הזמן
זוחל, ואפשר להניח שמצב־הרוח במוצבים שצה״ל כבר
מכיר כיום היטב, אינו מן המעולים.
החייל הפעיל היחידי בסיני הוא חיל המודיעין. חוליות

צילום זה מראה את התרגיל הראשון באש
חיה, בו הופעלו ״ציידות הצוללות״ החד־שות,
שקיבל הצי המצרי מרוסיה. בחזית הצילום נראית ציידת כזאת יורה טיל, ובעת

טילים מול תל־אביב

מונהזבקאהיו ^ 2 5נ;

ידו מונה גייגר והוא לבוש חליפה נגד קרינה אטומית.

הסיור והתצפית שלו הן היחידות היוצאות למשימות של
ממש. כתב אל־טאוזיל,, :המשימה החשובה ביותר כיום
בסיני היא הסיור המודיעיני בתוך שטחה של מדינת ישראל.
מטילים אותה על חיילים בעלי כושר גופני רב, תושיה, והתמצאות
בשטח. הם אוספים ידיעות על תנועה בכבישים,
וריכוזי צבא. כי ברור לו לגמרי שכיום, עשר שנים אחרי
מיבצע קדש, בסיני אין כל חדש.

ובעונה אחת מטילה פצצות־עומק. ברקע: יחידות הצי, אשר השתתפו בתמרון המשולב.
למרות שגס בצי וגם בחילות היבשה הוקמו יחידות ללוחמה כימית, נשאר חיל־האוויר,
לדעתם של אנשי הצבא המצריים, הכוח העיקרי במלחמה כזו, אס תפרוץ אי־פעם בעתיד.

תמחרים
^ נתגרשי. בהסכמה הדדית, שחקנית
הקולנוע האיטלקיה ג׳ינה לולוכריג׳י־דה
,36 ,מבעלה־אמרגנה, היוגוסלבי ד״ר
מילקו סקופיץ׳ ,37 ,רופא לפי מקצועו,
אחר 15 שנות נשואין ובן אחד.
* הרתה. אתל קנדי ,38 ,לבעלה
הסנטור רובדט קנדי ,39 ,מועמד עתידי
אפשרי לנשיאות ארצות־הברית. הקנדים ה־

אהל ורוברט קנדי

110¥41
דו ב ק דוי אל
•ו ^ 3תץןה=>=$
£5ז?£1י^ 1׳0ס 0 5116א* 1
ר סו ם ד ־ ר ערן כסין

קאתוליים הם הורים לתשעה ילדים עד כה;
לרוברט היו שמונה אחים ואחיות; לאתל —
שישה.
+נחוג. יום הולדתו ה־ 76 של נשיא
ארצות־הברית לשעבר, הגנרל דווייט
(״אייק״) אייזנהואר, אחד משני הנשיאים
האמריקאיים לשעבר שעודם בחיים (השני:
הארי מרומן.)82 ,
* נחוג. יום הולדתה ה־ 82 של סלמה
מאייר, האחות הוותיקה בארץ. מאייר, ש־היתד,
ב־ 1917 עדה לטקס כניעת המפקד התורכי
של ירושלים לגנרל אלנבי בבית-
החולים שערי־צדק, שימשה באותו בית־חולים
אחות ראשית במשך 50 שנה. היא כונתה
על־ידי הבריטים הגברת עם המנורה, כיוון
שהיתר, נוהגת להחזיק מנורת נפט בעת הניתוחים,
בהעדר חשמל בירושלים של אותם
ימים.
* נפטר. בגיל ,67 אברחם יערי,
משך 41 שנה ספרן בבית־הספרים הלאומי
והאוניברסיטאי, שפירסם יותר מ־ 300 מחקרים
וספרים, רובם על הספר העברי (כולל
תולדות הדפוסים מהודו, קושטא וסאלוניקי)
ועל היישוב העברי בארץ־ישראל ובארצות
המרחב (כולל מחקר על משיחי השקר בתימן).

4נפטרה. בגיל ,75 מיליונרית אמריקאית
אליזבנט ארדן, אחת ממלכות
תעשיית התמרוקים
בעולם. ארדן, שנולדה
כפלורנם ניי־טינגייל
גראם, התחילה
את עסקי המיליונים
שלה בהלוואה
של 1800ל״י,
נטלה את שם מפעל
התמרוקים שלד, משמה
של גיבורה ב־ספר־אהבים,
קיבלה
אחר כך את השם
גם על עצמה. בשארדן
נים
האחרונות התפרסמה
בחוות־היופי
שלה, בהן קיבלו נשים מבוגרות טיפולי יופי
מרוכזים. ובסוסי המירוץ שלה, אותם גידלה
כתחביב בארמון אירי מן המאה ה־ , 12הבנוי
על אחוזה של 400 דונמים.
^ נפטרה. בגיל ,89 המיילדת הירושלמית
אלקה גודל, שהיתר, מגיעה אל
יולדות ירושלים של ראשית המאה כשהיא
רכובה על אופני הגברות הראשונים בירושלים,
מאוחר יותר עברה לסג׳רה וליבנאל,
ירדה לאוסטרליה וחזרה, בסוף ימיה, ארצה,
לתפקיד אם־בית בבית־חינוך עיוורים.
נפטר. חודש אחר יום הולדתו ה־
,92 ותיק רמת־גן, רופא הנשים ד״ר מאיר
מכם לייסטינה. הדוקטור, ששרת בצבא
האוסטרי הקיסרי־מלכותי של מלחמת העולם
הראשונה כצלף וכקצין־רפואה, ניסה להתנדב
לצבא הבריטי בראשית מלחמת העולם
השנייה, נדחה על־ידי קצין הגיוס הבריטי
(״אצלנו אין מושב זקנים כעבור שמונה
שנים סבר קצין הגיוס של צה״ל אחרת, קיבל
את התנדבותו של החייל הוותיק, שעסק
בהעברת נשק והיה מפקד מיבצע בצר (גילוי
משתמטים משירות במלחמת העצמאות) בגוש
דן וסיים את שירותו בצד,״ל, בגיל ,74
בדרגת רב־סרן.
העולם הזה 1521

מאת

אודי אבנד
ן* כנה חמורה מאץ כמוה מאיימת
ברגע זה על מדינת ישראל — על
עתידה, על התפתחותה, על עצם קיומה.
מקורה אינו בסוריה. כל חבלני
אל־פתח גם יחד אינם מסוגלים לסכן את
המדינה אף לרגע אחד. אין הם מסוגלים
אלא להטריד, להכאיב,

מקורה גם אינו במיתון הבלבדי.

הארץ עדיין רחוקה ממשבר כלכלי של
ממש. עוד עומדים לרשותה משאבים כלכליים
עצומים, אשר אירגונם והכוונתם יכולים
למנוע את ההידרדרות.
מקורה במחלה שאינה באה מבחוץ, אלא
מבפנים.

זוהי המחלה
גירה מישראל

צם תופעת

הממאירה של הה הירידה.
הירידה
אינה מסוכנת,

> ,ואולי אף אינה שלילית. כאשר יש עליה
המונית, מוכרחה להיות ירידה מסויימת.

כף זה היה כבל ארץ של הגירה,
ובך זה היה תמיד גם בארץ־
ישראל -עוד מימי העליה הראשונה.
עולים
באים לארץ חדשה. זהו תהליך
קשה, אפילו מכאיב. אדם, כמו עץ, גדל
בנוף מסויים. אין הוא עובר בנקל ממקום
למקום.
חלק מן העולים אינם נקלטים. הם תיארו
לעצמם את הכל אחרת. נוף הארץ, רוח
תושביה, דרכי חייה — כל אלה אינם
נראים להם. הם ממשיכים לנדוד, לחפש
את אושרם במקום אחר, ואולי לא ימצאוהו
לעולם.
לכן אין צורך להיבהל מן המיספר

המרשים של רבע מיליון יורדים, שנטשו
את הארץ בשנים בהן הגיעו אליה למעלה
ממיליון וחצי עולים. אם יורד אחד מבין
כל ששה עולים, עוד אין זה אסון.

כאשר אלה יורדים — כאשר אלה חושב
י ם אפילו על הגירה — הרי זה אות
למשבר עמום• ־משכר שהיה צריך להזעיק
אף את האזרח האדיש והשאנן ביותר שבק

בעלי הרצון הטוב במדינת־ישראל.

ומרים שהסיבה לירידה היא כלכלית.
איני מאמין בכך. אין זו סיבה.

זהו תירוץ. משבר כלכלי, ואפילו משבר
המור פי עשרה מן המיתון הנוכחי, אין בכוחו
לחולל לבדו תנועה כה נרחבת של
ירידה.

אולי יש בבך אך משום חיוב
בלשהו. זהו שם תום־כטחון. מי שאינו
מתקשר לארץ החדשה, מי
שאינו מוכן לקשור את גורלו לגורלה,
מוטב לו לרדת. איננו רוצים
שארצנו תהיה כית־סוהר
למי שאינו רוצה להתנחל בה.

הוא יבול רק להבליט, להעלות
על פני השטח, ולהחריך, משכר
נפשי עמוק יותר, שהיה מכוסה
עד בה מתהת לסך ההכרה.
במדינה נורמלית, כאשר באים המים הכלכליים
עד נפש, קמה תנועה ציבורית
גדולה לשינוי פני הדברים. קמות תנועות
מהפכניות, או תנועות־רפורמה חזקות. גובר
הרצון ללחוץ על הממשלה לשנות
את דרכיה, או לסלק את הממשלה ולשים
אחרת במקומה.
שום דבר כזה לא קרה בארץ. לא עברה
עוד שנה מאז הבחירות האחרונות, בהן
הצביע רוב עצום בעד מפלגות הממשלה
הנוכחית.

לכן יש לעמוד על חופש הירידה — הן
כעקרון אנושי דמוקראטי, הן כצו של
תבונה לאומית. לא נקים חומה סביב המדינה,
כפי שעשתה גרמניה המזרחית.
אולם מה שמתגבש לאחרונה בארץ, הוא
דבר הרבה יותר חמור.

ס עיר אמריקאי המבקר עתה בארץ,
שביקש לעמוד על בעיות המדינה ושאיפותיה,
הגדיר את המצב בפשטות רבה:

אותן השכבות, המולידות כיום
את תאוות הירידה, הולידו אז
את תנועת את״א.

״מה קורה באן? דיברתי עם
הרבה עשרות אנשים, רובם צעירים
שגדלו כישראל. במעט בולם
פנו אלי בשאלות בגון: איך להגר
לארצות־הברית? איך למצוא שם
פרנסה? מה המקום הטוב כיותר
שם? מה המקצוע הבי מבוקש?״

יתכן שהישלו אותן. יתכן שהן רומו.
יתכן שהן רצו להיות מרומות. על כל
פנים, גם כיום לא קמה בארץ תנועה
המונית אדירה נגד הממשלה הקיימת, או
נגד המישטר הקיים.

באשד הכלתי-מרוצים -התום
סיס ומרי-הנפש — אינם חולמים
על שינויבארץ, אלא על החל
פתהארץ, הרי זה סימפטום
למחלה עמוקה מאד.

אותו צעיר קיבל רושם מוגזם, אך נוקב:
״כל האינטליגנציה הצעירה בארץ יושבת
על המזוזדות.״
כאן לא מדובר עוד על עולים חדשים,
שלא נקלטו. כאן לא מדובר גם על עניים,
שאינם מוצאים פת לחם.

כאן מדובר על שומנה וסולתה
של החברה הישראלית הצעירה,
צברים וגם כני-צברים, בני השבכות
המשכילות, בני העילית ההכרתית
התופסת את עמדות־המפתח
החשוכות כמדינה.

• ש האומרים כי זוהי תופעה טבעית.
יש ארצות גדולות ועשירות — ארצות-
הברית, קנדה, גרמניה — והן מושכות
אליהן את טובי הכוחות. הן מושכות
בעיקר מדענים, רופאים, כלכלנים, טכנאים,
מהנדסים — כוחות מאומנים מעילית החברה•
לא רק מישראל, אלא גם ממדינות

היהוד הגווז: קאויקסווח של גוססב דורנו ()1852

(המשן מעמוד )9

אפריקה, ממזרח אירופה, אפילו מאירופה
המערבית.
אבל זוהי רק חצי האמת.

לתנועת הגירה דרושים שני
כוחות -פוח-המשיכה של ארץ
היעד, ובוח־הדחייה של ארץ
המוצא.
לא די בכוח־המשיכה. כשיש משיכה גם
לארץ־דימוצא, אין תאודת־ההגירה יכולה
להתגבר.
עושר, גודל, אופקים רחבים, אינם חזות
הכל. תושב דנמארק אינו עוזב את מולדתו

שיורד מבנימינה לברוקלין, אינו משנה רק
מקום בתוך אותה האומה. הוא פורש
מאומה אחת, ומצטרף לאומה אחרת.
העולה מצטרף לאומה העברית. היורד
נוטש את האומה העברית.
אין זה צעד קל, צעד של מה בכך. זוהי
מהפכה בחיי האדם — ומוטב שיידע זאת.

סייג זה הוא חיוני לקיום המדינה.
כלעדיו, הופכים כל אזרחי
ישראל לנוודים, ודמותו של היהודי
הנודד -אותה למדנו בילדו־תנו
לשנוא ולתעם -הופכת שוכ
לדמות אידיאלית.
ישנו פיתגם רומאי עתיק 3 , :א ,1131 8 3
X81^ 8 181^.״היכן שטוב לי, שם
מולדתי״ .הדוקטרינה הציונית, שהושלטה
במדינה לצורכי שנור, ומתוך עצלנות מחשבתית
של מישטר מתנוון, פותחת לרוזחה
את השער בפני השקפה הרסנית זו.

לא שער לעליה, אלא שער
לירידה.

^ ים תסולק סוף־סוף השקפה זו, מה
\ *י בו א במקומה?
מדינתנו קטנה מאד. אופקיה צרים י ומחניקים.
אין בה דבר היכול להלהיב את דמיונו
של צעיר שאפתני, של בונה־סכרים
ושל כובש־החלל.
הציונות מרחיבה אופקים אלה באופן
מלאכותי. היא יוצרת למדינה מרחב עולמי,
יהודי. מרחב מסוכן מאד, מפני שהוא מפתה
לירידה.
אם נסתום מוצא זה, על־ידי הקמת סייג
ברור, אנו חוזרים למציאותנו הצרה, המציאות
של מדינה קטנה וצרה.

סמר: מזוודות רחת
הקטנה בנקל, מכיוון שהוא אוהב את יתרונותיה,
הכרוכים דווקא בקטנותה —
התרבות, השקט, היופי, נועם הילכות־החיים,
הרגשת השייכות.
אם כוח־המשיכה של ארץ־היעד מנצח בקלות,
כפי שזה קורה עתה לגבי כה
רבים בארץ, הרי פירוש הדבר: הם איבדו
את הקשר העמוק עם החיים במדינה.

אין הם מוצאים כה את הסיפורי,
את הרגיטת־השייכות, את חדוות•
החיים היסודית.
וזהו האסון.
משהו פגום, כנראה, בדרכי חיינו. משהו
במישור החיים היומיומיים, ביחסי אדם לרעהו,
באסתטיקה של הנוף החומרי והנפשי.
ומשהו במישור הציבורי, הפוליטי, הנראה
קפוא ובלתי־ניתן לשינוי.

כל מחשכה צדיכה להתחיל מכאן.

ישנה תופעה נוספת, שאינה מצו־
\ !|יי ה בדנמארק או בצרפת, האופיינית
רק לישראל.
הציונות.
הציונות טוענת כי יהודי כל העולם
מהווים אומהאחת. שמדינת־ישראל היא
רכושם ונחלתם של יהודי כל העולם. שהיהודי
בברונקם ובבואנום־איירם ובברלין
שותף בה שותפות מלאה.
מי שהמציא תורה זו התכוון לסלול את
הדרך לעלייה .
והוא לא שם לב לכך שהוא סולל את
אותה הדרך גם לירידה .

זוהי דרך דו־סטרית.
שהרי אם אין הבדל מהותי בין תושב
בנימינה לבין תושב ברוקלין, אם זה וגם
זה שייכים לאומה אחת, אם שניהם שותפים
למדינה, משמע שאפשר להיות גם פה וגם
שם. ההבדל מטושטש.
לכן דחינו תורה זו. אמרנו, וחזרנו
ואמרנו:

הקימו סייג למדינה.
אין צורך להתכחש לסולידריות של
יהודי כל העולם. אין צורך להתכחש למוצא,
לקשרי משפחת ורגש.

אכל יש להדגיש ולהכליט שיש
הכדל תהומי כין אזרחי ישראל -
המהווים אומה חדשה (״ישראלית״
,או ״עכרית״ -המינוח
אינו השום) ,לכין יהודי העולם.

שעולה

מברוקלין

לבנימינה,

ומי

אם כן, איך נקרא דרור לשאיפות
הגדולות? איך נפתח אופקים
רחכים? איך נשחרר את כוחות-
היצירה הגדולים, את חדוות•
המעש, יטכלעדיהם אין אומה דינאמית
יכולה להתקיים ולהתפתח?

״אתה
מוזמן למסיכת־פרירה פרועה כדירתי, כרחוכ אידלסון. זאת
תהיה ההזדמנות האחרונה שלך לראות אותי כמולדת. מחר אני יורדת
לגולה הדווייה״.
כיום ראשון האחרון, כשעה שמונה כערכ, הם התקכצו כדירה •יי
הנאה. המזמינה, נלי 26 היתה כמצכ-רוח מרומם, התעקשה לדכר
אנגלית כל הערכ. התיישכה על שתי מזוודות ארוזות, ואחד הנוכחים
צייר אותה כפוזה זו, למזכרת. למה היא יורדת? ״משעמם פה. אין
כני־אדם !״

אליהו כוארון ( )46 שייך לסוג אחר של יורדים. הוא אופטימיסט
מושכע. תמיד אומר ״יהיה טוס.״ עד שהגיע למסקנה, שכאן כארץ
ככר לא יהיה לו טוכ. הוא עומד להגר לקנדה. ככר נרשם, ומחכה
לתורו. הוא כעל מקצוע מבוקש שם: כרזלן כניין סוג א׳ (ראה שעח.
אכל כמקצוע הזה אינו רואה עתיד כארץ. גם כשיש עבודה ״מם־
הכנסה שוחט אותי!״
הוא יפע לכד, יסתדר, ישלח כרטיסים לאשה וחמשת הילדים~ .
עבודה ככר מובטחת לו שם. חבר מהעיר שלו ככר ירד כשנה שעכרה, י
וכתב לו שהכל מוכן. זו תופעה חשוכה כירידה: כעלי המקצוע הנפלטים
ממקומות־העכודה יורדים לארצות המבקשות ידיים עובדות, אחרי שהם
מסתדרים דואגים גם לחכריהם שנשארו כארץ. מסדרים להם מקום־
עכורה ומקום מגורים מראש.

ועוד פנים לירידה. נמל־התעופה לוד. ליד דלפק כיקורת־הגכולות,
כאולפ-יציאה מספר ,1מתייצבת צעירה כשימלח ורודה קצרה. כידה
תיק תפוח ומלא. השוטר מעיין כדרכון .״מי יש לך כאמריקה?״ הוא
מתעניין .״נוסעת רק לטיול. משם אני נוסעת הלאה. טיול ״.הוא
אינו מרים את עיניו מן הניירות שכירו .״כתוב כאן הגירה ״,הוא
מציין. שכן, כל המכקש הקצכת מטכע זר יכול לקכל 500 דולאר. אכל
אם הוא יורד, זכאי הוא להקצכה של עשרה דולאר כלכד, ועל גכי
דרכונו מטביעים את החותמת ״מהגר״.
האם היא מוכנה לשוחח על מניעיה? לתת ראיון? היא משיכה
בחופזה :״לא, תודה״.
כעמוד הכא מתפרסם ראיונו של צעיר שלא סירב לדבר. צכר בחליפה
אלגנטית וכמשקפי־קרן. הוא הגיע למערכת ״העולם הזה״ מרצונו
החופשי, כתשובה לקריאה שפורסמה כעתון, כדי להשיב על השאלה :
״מדוע אתה יורד?״ שמו וזהותו שמורים כמערכת. זהו הראיון הראשון
שמפרסם ״העולם הזה״ כפידרת הכתבות על הירידה מן הארץ.

לכך ישנה רק תשובה אחת: החזון של
המרחב.

לא המרחכ הדמיוני, הכל-עולמי,
הקוסמופוליטי, הטכוע כדוקטרינה
הציונית, אלא המרחכ האמיתי,
הגיאוגראפי, שמדינתנו היא מרכזו,
טכורו.
מרחב זה סגור בפנינו כיום. גבולנו הוא
חזית ממוקשת. זוהי המציאות.
מי שאומר שזוהי מציאות נצחית, מי
שאומר שמציאות זו תישאר לזמן רב, שאין
בכוחנו לשנותה — יוצק מים על טחנות
הירידה.
אנחנו אומרים: מציאות זו היא חולפת,
היא עשוייה לחלוף במהרה, ובכוחנו
שלנו לשנות אותה.

אנחנו אומרים: גכולה הגיאו־גראפי
של המדינה הוא קכוע,
והוא לא ישתנה. אכל הגכול
הכלכלי, הטכנולוגי, התרכותי, הרוחני
של המדינה יכול להתרהכ
כאופן מכריע, על־ידי השתלכותה
כשוק מרחכי וכשותפות מדינית
של המרחכ.
זהו חזון דינאמי, שיש בו כדי להלהיב,
שצריכים להתכונן לקראת התגשמותו בדורנו׳
שיש בו כדי לדרבן ולהמריץ ולתת
פורקן למלוא כוחות־היצירה הגלומים באומתנו
— לטובת המדינה, לטובת המרחב
כולו.

ך*זץ זה לא יתגשם מעצמו. הוא זקוק
| ן לתנועת־התנערות, להזדקפות הכוחות
הצעירים והדינאמיים שבקרב עמנו, לפירוק
מישטר ולהקמת מישטר חדש בישראל.

הדכר לא יקום, אם מיטכ הכוחות
הצעירים, ודווקא אותם
שאינם מוצאים כמציאות הקיימת
סיפוק ופורקן, יירדו מן הארץ
תחת להישאר וללחום כה.המהפכה הצרפתית הגדולה לא היתד. מתחוללת
לעולם, אילו היגרה אז רבבה אחת
של צרפתים משכילים ותוססים לארצות־הברית.
המהפכה הרוסית הגדולה לא
היתד, מתחוללת אילו היגרו חמישים אלף
בולשביקים לקנדה.
הירידה היא סכנה ממאירה. סכנה למדינה,
וסכנה לכל סיכוי לשנות את פניה.

לכן יש לקרוא עליה תגר. זהו,
האוייכ -ואל ישתמט איש מ
איתנו ממלחמה כו.

כצל המטוס כלור :
שער העליה הוא
גם שער הירידה

בחודש שעבו עדו אוצה 928 איש
^ באותו חודש ׳ווו ושמית 1000 איש
^ מ׳ הם? ?19 מבויח אותם מחאה?
^ נעמוד זה עונה אחד מהם בננות:

מכיר אף יורד מן הארץ?•
— למעשה אני מכיר, אבל לא ידידים,
אלא אנשים מקבוצת הכדורגל שאני קשור

כמה מהם?־

— למעשה כל הקבוצה — אחד
שניים השוער בדיוק שבעה שחקנים.
כל אחד הגיע למקום אחר. שניים
נמצאים באמריקה. בדרום אפריקה יש עוד
שניים. היתר באירופה.

אני שואל אם יש לך סיפוק נפשי
מעכודתך?
— הה למעשה כן.

אתה לא נשמע משכנע.

— מה אני אגיד לך, כן ולא. זאת
אומרת, אני לא יכול להצליח להתקדם
בצורה הנראית לי.

עברים גאים

מה דחף אותם לרדת?־
— הם חיפשו גם כן להסתדר בצורה
נאותה.

מה זאת אומרת ״להסתדר כצורה
נאותה״?־ למה הכוונה?־

— אילו יכולת לכהור לעצמך
מקצוע כ ר צונ ך...
— הייתי ממשיך ללמוד.

עד היכן הגעת בלימודים?

מתי אתה מתכוון לנסוע?־

— סוף תיכון. בגרות.

— בעוד ארבעה חודשים.

— לא נתקבלתי באוניברסיטת תל־אביב.

למה לא המשכת?־

לאן?•

ועכשיו -אתה הושב להי.ר
ממש, או רק לנסות את מזלך?

— לדרום אמריקה. ארגנטינה.

אתה נולדת שם?־

— לנסות את מזלי, אם ילך שם כפי
שאני ארצה, אז יהיה בסדר. אבסס את
עצמי שם ואשתדל לחזור ארצה אחרי
שאסתדר.

— לא. אני יליד הארץ. תל־אביב.

כן כמה אתה?

יש לך משפחה שם?־

כמה זמן מינימום?

— אני הושב עכשיו על שנתיים.

מה עושה משפחתך בארץ?

— אבי נפטר

אתה עוכד?

אכל מוכן להישאר יותר.

ואמי מקבלת גימלאות.

— במידה וילך לי, כן.

תרשה לי שאלה: כאן מתגאים
שישראלים הם לא סתם יהודים.
לא מפריעה לך המהשכה שאתה
הולך להיות יהודי בגולה?־

— כן, בבנק.

כתור מה?

— פקיד.

כמה זמן?־

— לא. אני גם אגיד לך את האמת: אני
לא הולך להתבלט במיוחד. לא אלך להשוזיץ
כישראליות שלי, אבל אהיה !:אה. אנסה
להשתלב בין היהודים שם. לא אוציא את
דיבת הארץ רעה.

— שנה וחצי.

פקיד כנק, כגילך?

— היפנו אותי לשם. יותר נכון, סידרו
לי. בן־דודי סידר לי.

איך סידר לך?

זה דבר שמעסיק אותי הרכה :
כל המיתוס של המדינה הוא שכאן
יוצרים דור חדש. עכדים גאיב.
לא יהודים גלותיים...

— קשרים.

למשפחתך יש קשרים מוכים
כארץ?
— זאת משפחה מבוססת. אנחנו ותיקים
כאן. יש קשרים.

— הצרה היא שלא יוצרים.

אלא?

למה אתה רוצה לעזוב ז

הצרה היא שכאן מחזירים את הגולה
בחזרה לארץ. אנחנו חיים כאילו בגיטו.
לא היה איכפת לי, אם השלטון בארץ היה
הולך בכיוון נכין, לסבול ולעזור. אבל אני
רואה פה ניגודים, ברוח הגיטו והגלות.

— לא הייתי חושב על זה אילמלא דודי,
שביקש ממני שאבוא אליו ואנסה איך ילך
בארגנטינה.

400 לירות נטו

הגורם הכלכלי

מה הוא עושה שם?

איזה?־

— סוחר.

כיקר בארץ?

אני רואה מכרים או לקוחות בבנק,
שהם בעמדות־שלטון מסויימות, יוצרים לעצמם
מצבי־מחייה שאני לא יכול להגיע
אליהם לעולם. המצב הוא כזה, שמי שיש
לו את הפרוטקציה או כרטיס־מפלגה נכון —
מצליח יותר. יש אנשים שהמצב ההשכלתי
שלהם די נמוך, ותופשים עמדות שהם
לא ראויים להן.

— כן, מבקר בארץ לעתים קרובות.

וככן -הדוד היקר, ראה אותך

— הוא ידע שאני צריך להתחתן, אבל
לא יכולתי. כי לא רציתי להיכנס לחובות.

— ראה את המצב, ראה כמה אני מרתיח

אתה צבר, אשכנזי, צעיר, כן
צפון תד-אכיב. אכד מדבר כמו
כחור משכונת התקווה.

כמה אתה מרוויח?־

400 לירות נטו.

— תראה, אני מדבר על המצב הכללי.
וזה עניין יחסי. בטח, אם נסתכל מבחינת
בני המעמד הנמוך, אז טוב לי מאד בארץ.
תראה, זה לא עניין עדתי. כשאנחנו יוצאים
או משהו. אם כי הם נראים קצת מקופחים
יותר. אתה מבין, זה הרע שעשו בארץ.
מיזוג־גלויות זה רק קמופלאג׳ .פראזות.
הפקידים שאני בא איתם במגע הם ממש

— אמר שהוא יכול לעזור לי בצורה
כזאת, שאחרי שנתיים אני אוכל כבר להיות
די מבוסס. יחסית כלומר. יותר משבארץ
בכל אופן.

הציע עכודה מסויימת?

— בעסק שלו.

כתור פקיד?

״ כדהארץ גטו!״
— לא, בתור אחראי, נאמן.

הסכמת מיד, כדי דהרהר, כרי
להתייעץ?
— ברור ששקלתי ודיברתי עם חברתי.
החלטנו שאסע, ונראה איך יהיה שם. לפי
המצב, נחשוב גם על נסיעה שלה.

היא דא התנגדה?־
— לא, הבינה גם כן. בעצמה רואה
שלא ילך כך.

והיא מוכנה גם כן לרדת?־
— אם נמצא שאני מסתדר

חשכת לפני כן על אפשרות שד
ירידה?־

— לא, לא חשבתי על כך.

למדות שיש לך משפחה אמידה

למה?־

— מכיוון שאני יליד הארץ, המדינה הזאת
היא שלי. נולדתי בה, שירתתי בה את
השירות הצבאי שלי

כאיזה יחידה ז

הם היו שחקנים בקבוצה שזכתה
באליפות הנוער. הם ראו את העתיד שלהם
קשור בספורט. מקצוע אחר לא היה להם.
ללכת לעבוד בתור פועלים שחורים לא
רצו. הם ניצלו את העובדה שבעולם כדורגל
זה מקצוע, ויש אפשרות לחיות ממנו.

נחזור אליך. אתה מרוצה כעכו•
דתך?

גזענים. איך להגדיר לך במלה לא קיצונית?
אנשים שהגולה היא מושרשת בדמם, הם
הקובעים פה בארץ.

ואז אתה אומר: אם ככר גולה,
אז אפשר גם גולה אמיתית.

— תגיד את זה ככה, בסדר. אם כי
אני לא גלותי, אלא אלה שנמצאים פה
ועושים את הארץ כמו שהיא.

האם הגורם היחידי
אותך הוא כלכלי?

המניע

— יחידה קרבית. גם נפצעתי בשירות
פעיל. בראש ובגוף.

— אני מסתפק במה שיש לי. זאת
אומרת נוכה העובדה שהמצב הכלכלי בארץ
הוא די קשה, במיוחד במקומות העבודה,
לא אעזוב את מקום העבודה, נוכח
האפשרות שאשאר בלי תעסוקה.

— הלא הוא ש אגיד לך את האמת.

אתה רוצה לומר די שאינך

אני לא מתכוון לצד החומרי.

(הנזש.ן בענווד )18

אתה מכיר אנשים שירדו?־

— לא. החברה שלי כולם ילידי הארץ,
או רובם.

— כן ולא.

הכן בדור לי. מה הלא?

במדינה

העם
שמחה 3 3ת 1״ אדב? ה
פעם בכל כמה שנים, קורה במדינה משהו,
הנראה כאילו נלקח ישר מסיפור היתולי
של גוגול, או שלום עליכם. סיפור בו מעלה
היוצר, בכמה קווים פשוטים, קאריקטורה
של ציבור שלם, כדי לחשוף צדדים נסתרים
של אופיו.
כך הייתה, לפני שבע שנים, פרשת ״ברווזי
המים״ ,כאשר כל המדינה התגייסה
למלחמה נגד אוייב בלתי־ידוע, בחזית בל־תי־ידועה,
למען מטרה בלתי־ידועה. מנהיגי
הלאום חצבו להבות מילוליות בכנסת, גדולי
הדור קראו לצה״ל להלום באוייב — עד
שנתברר כי קריאת־הגיוס נבעה מטעות של
קול ישראל.

השבוע שוב געשה המדינה, ושוב עמדה
במרכז הבולמוס ידיעה של קול ישראל —
ידיעה מוקדמת, ורק חצי־נכונה.
עם כגדלה. אחרי ששודרה הידיעה על
הכתרת ש״י עגנון בפרס נובל, בעיקבות
טעות בשיקול (ראה להלן) ,נפתחו ארובות
השמיים. מטר של ברכות ירד על הסופר.
נשיא המדינה וראש־הממשלה, אנשי הציבור
ופרנסיו, לא המתינו לקבלת ידיעה מוסמכת,
לא טרחו לוודא את האמת בשמועה.
הם מיהרו לתת ביטוי לעצמם, ורק במזל
לא ביישו את המדינה כולה.
מה מלמדת פרשה זו י היא מגלה כי
מדינת ישראל הריבונית, הממלכתית, לא
התרחקה עדיין מרחק רב מן העיירה היהודית
של שלום עליכם. הענקת פרס בינ־

גנון אוהב לבחון את בני־שיחו,
אם קראו ומה קראו מיצירותיו.

7פעם, כשעתונאי צעיר התרברב בפניו,
כי הוא בקיא בכתביו, שאל אותו
עגנון מה בדיוק הוא קרא. העתונאי החל
מגמגם, ואז פסק לו הסופר :״את שאוהבים
אין שוכחים, ואת ששוכחים אין אוהבים.״

ני שמח על הכבוד שנפל בחלקי,
ואם יזכני אלוהים בחיים, עוד
יראו שלא טעו בי.״

ני סופר עכרי הכותב בלשון
הקודש, ויצירתי
היא המשך של המלים
שנכתבו כלשון־הקודש״.

י י * ל השידור בקול־ישראל, בטרם
פורסמה ההודעה הרישמית על
חלוקת הפרס :״על עם ישראל
נאמר שהוא עמא פזיזא.״

וא רוגז על שכיחותו של השם עג־נון,
וטוען בזכות חוק, שיאסור על
ז ז אחרים ליטול לעצמם שמם של סופרים
או משוררים לאומיים. לחתנו, למשל,
מצא שם משפחה עליו הוא טוען לזכות
ראשונים — ירון. עתה, כשיש הרבה ירו־נים
בישראל, מתלונן הסופר,, :מלאה כל
הארץ רינה.״

שהעניקה לו האוניברסיטה העברית
בירושלים תואר דוקטור כבוד, בעגנון,
בין השאר:
ס ס , 1958 סיפר
״כשהייתי תינוק שאל אותי זקן אחד,
מה אתה רוצת להיות? עניתי ואמרתי, רב.
חזר ושאל, למה רב, שמא דוקטור? עניתי
ואמרתי, מקרא מפורש הוא, זכר רב טובן.
דוקטור לא ביקשתי להיות, שכל הדוקטורים
שהכרתי חשודים היו על חילול שבת,
ודוקטור כהרמב״ם ואפילו כיש״ר מקנדיא
מי מעיז להעלות על דעתו שיכול להיות
כמותם.״

7וו ר !י ה
״סילוה״

הגרב

לכל

והזדמנות,

האופנ
לבחירתן בגווני
ממ8ה :-ו!,גמ^מס,
זו 01,1,ס £,ס^ £2ז11£1

,זרד ^
^ 118x ^ 7 ,

ין\1י י^י ין1ן*
..׳4^*44^ 44^44^ 44^ 44^44^44^ 44^4״44^\4^ 444^4*4י 4^ 40^4^\44^\44*^4^ 444£׳4

הוועד הציבורי לאזכרת קרבנות כפר קאסם
יקיים

עצרת

אזכרה

קול־ישראלי גכתון
שמועות עצובות

לאומי לבחיר סופריה, שוב אינה, בעיני
פרנסיה, מאורע משמח בלבד. זהו פרם
לכל העם היהודי, אישור חדש של ״אתה
בחרתנו״ .זוהי גם הודאה של כל הגויים
בכך שמציון תצא תורה, כפרה על התנכי
רותם ופשעיהם הרבים. לכן נעלם כל חוש
מידה, ונערך מחול־הברכות שנסתיים כמעט
בבושה לאומית.
מצוי רק סופר אחד בישראל, המסוגל
לתאר מהתלה רצינית זו ביד־אמן. זהו
ש״י עגנון עצמו.

קול י שראל
עו שי ג לי

ביום חמישי 27 ,באוקטובר, בשעה 8.30 בערב,
באולמי ״גיל״ ,רח׳ גורדון(פנת דב הוז) ,תל־אביב.

ישתתפו: דויד ארנפלד, סליכה חמים, נתן ילין־מור,
ד״ר יעקב ירדור, עודד פילכסקי, אלכסנדר
פן ונציג כפר ל,אסם.

ביום שלישי צילצל הטלפון בחדרו של
חנוך גיבתון, מנהל רשות השידור. היה
זה באמצע ישיבת ההנהלה של קול־ישראל.
הטלפוניסטית הודיעה כי מבקשים את גיב־תון
לשיחת טלפון בין־ארצית. גיבתון (,)50
נמוך קומה ובעל גבות עבותות ומכסיפות,
נטל את השפופרת. מן העבר השני דיבר
כתב של רדיו שבדיה.
לכתב השבדי היתד, בקשה, שכמוה מת

מעדיף כיותר את
פרם נוכל, אך סבורני ש־
המוכה הגדולה כיותר
שתצמח מכך, היא שהעולם יקרא
את יצירותי -יצירותיו של אדם
שכתב כלשון הקודש -וכתוצאה
מכך יכואו גם הישראלים לקרוא
את יצירותי כעצם חשוב יותר
לכתוב אפילו שורה אחת עכרית
קבלות רבות בקול־ישראל: להכין ראיון עם
ש״י עגנון עבור הרדיו השבדי. גיבתון התעניין
לדעת לרגל איזה מאורע דרוש הראיון
.״זה בקשר לפרס נובל״ ,השיב הכתב.
מנהל
הרשות הניח את השפופרת בהתרגשות
מעורבת בחשדנות. מדי שבוע מנסה
ליצן זה או אחר למתוח את הרדיו, ולמסור
לו ידיעות בלתי נכונות. לכן מיהר
לבקש שיחה טלפונית פרסון־טו־פרסון עם
מנהל שרות השידור השבדי, אותו הוא
הכיר אישית, באחד מסיוריו הרבים באירופה.
המתיחות
פגה. בינתיים חדלה הנהלת
קול־ישראל מלדון בעניינים השוטפים והמתינה
בחוסר סבלנות לשיחה עם שבדיה.
כמה מאנשי ההנהלה, החלו כבר בחישוב
השינויים בתוכנית השידורים הרגילה, לרגל
העולם הזה 1521

כהלכה, מאשר כל הפרסים שבעולם״.

אשתו :״אילמלא היא, הייתי
^ הולך לאיבוד. אומרים שהקדוש
~ ברוך הוא רצה להביא צרות על
חלק מן האנושות, ונתן להם אשה.״

* 0סופר, חובב ראשי־וזיבות, רשם
ן 1פעם על אחד מספריו את ההק־ז
1דשה הבאה :״שומר ישראל,
עדתך גנון נא ורחם נא.״ (בראשי־תיבות:
ש״י עגנו״ן).

! י ל המשוררת נלי זקם, שותפתו ל־
^ פרס :״כל המחובר בטהרה —
7טהור. מכיוון שנתנו לה הפרם יחד
אתי, אני מניח שהיא משוררת חשובה.״

אחרונה נוהג עגנון לכתוב בישיבה,
ליד שולחן כתיבה, אולם במשך
שנים נהג לכתוב בעמידה, ליד
עמוד־תפילה המצוי בחדר־עבודתו. מעולם
לא המיר את עפרונותיו או את עטיו
הנובעים בעט כדורי או במכונת־כתיבה.

בר בהיותו בן תשע (היה זה ב־
) 1897 כתב בלדה באיריש, על נער
שיצא להדליק נרות על שפת נהר
ונחטף על־ידי בתולת־ים,

גבאי בית־הכנסת הקטן שבשכונתו
— תלפיות — נוהג עגנון למסור
פתק, בו רשומים כל אותם המת־פלליס
המקפידים לא לדבר בשעת התפילה.
כאות הוקרה, נוהג הסופר הישיש לברכם
על כך במיוחד בשעת תפילתו.

1ם ילד קרא את דברי _
אני שמח. אבל אם ילד
1מטריח אותי• ,מאני אש־לח
לו חתימות, או שהוא שואל
אותי שאלות -אז זה לא נוח

שהייתי כבר נער שמעתי על
הדבר הגדול הזה, שנמצא שמעריכים
גם דברי שיר, דברי
מחשבה, שמעריכים את זה גם בכסף.
כלומר, לא רק הכסף הוא החשוב —
חשוב גם העניין הרוחני שיש בכסף...
לעתיד לבוא יתבטלו בוודאי המטבעות.
יצחקו מה זה שהיו בני־אדם, שקיבלו
חתיכת לחם רק מפני שנתנו התיכת
נחושת בעד זה. יצחקו, אבל כל זמו
שהעולם כך מסודר אז אני מחשיב
את הכסף

ל ריקנות הדור הצעיר :״זו לא
מכת הדור הזה. זה התחיל עוד עם
יסוד גמנסיה הרצליה בתל־אביב,
כאשר נער־תלמיד יכול היה לעלות על
הבמה, לא לומר מאומה ולזכות בתשואות
רק מפני שהדברים נאמרו בעברית.״

ן*גנון חתרעם לא פעם על כך
שסופרים רבים גונכים מ־
? יצירותיו. על ״ימים נוראים״
שלו אמר פעם בבדיחות :״ספר
זה הוליד הרבה ממזרים.״

ויי

על עגנון :״אני גאה להתחלק בפרס עם
סופר שאני מעריצה מזה שנים.״)

ן ^ הו די אינו מרגיש את עצמו בילדולא
בזקנותז זקן.
ן תו צעיר, גם
כדי לקבל מקום באוטובוס, שלא

אצטרך לעמוד, אני עזשה את עצמי זקן,
מפני שלא כל אחד ואחד נותן לי מקום
באוטובוס.״

מקורביו השואלים אותו על
״רד בתיבתו משיב חתן
ל יהנובל :״מישהו עומד מאחורי
ואומר לי מה לכתוב, כדרן־
אותו מלאך היורד לגן ואומר לצמח
גדל!״
ואילו לטרדנים משיב הוא :
״איד אני כותב? -הולד אני
לחנות, קונה ניר ועפרון וכותב״.

קיבל ברק

דאחר-כד
-גם לי

^י לו לימדו המורים בבתי־הספר
אמה שצריך ללמוד, היה כל יש־
* ר א לי קורא וקונה את ספרי.
אך מכיוון שמלמדים דברים שלא הילדים
צריכים ולא העולם צריך ־— הרי זה
נס אם המעטים קוראים.״

^ מד שאיינשטיין
פעם הראשונה
מחצית הפרס,
קיבל את הפרם השלם
יש תקוות.״

שצולם השבוע על־ידי אנשי טלביזיה
מחו״ל :״אינני מבין, הרי זה
מעשה ביום, ואני איני שחקן טוב.״

שהציגו בפניו את עמיקם גורביץ׳,
קריין התנ״ך, כ״איש מהרדיו״ ,אמר
עגנון :״אבל אצלי הרדיו מקולקל.״

0 £תן הפרס הודיע, כי ישמח לני
סוע לשטוקהולם, בירת שבדיה,
ז? ולקבל את הפרס מידי המלך,
שכן מעולם לא בירך ״ברוך שחלק מכבודו
לבשר ודם״ — ברכה שמברכים
בה מלכים.
ל המשוררת נלי זקס, שותפתו
לפרס :״אני מכיר אותה פנים אל
^ פנים, אבל לצערי לא קראתי.״ (זקס

ל השאלה מי השפיע עליו, ענה:
״רק אחד ויחיד — האלוקים.״

יהודי יודע איד למות,
אכל לחיות אינו יודע״.

הידיעה בחדשות, עשתה לה השמועה כנפיים
בכל רחבי המדינה (ראה לעיל).

נות, כדי להיות מוכן ברגע שיפורסם המועמד
הסופי.
הפרם חולק. כמו התגובה המוקדמת
מרי על הידיעה הראשונה, באה עתה הש תקה
מוחלטת ומוגזמת. במקום להתנצל ולהסביר
— חדל קזל־ישראל מלהזכיר את
העניין במהדורות החדשות. תגובות נזעמות
החלו להגיע משבדיה, והובע אפילו
החשש שעמון עלול להיפגע בשל קלות
הדעת של קול־ישראל.
אין לדעת אם אמנם כך קרה. העיתון
הצרפתי לה מונד, טען לאחר מכן כי הפרס
חולק לשניים בשל הפירסום המוקדם בישראל.
אולם
גם אחרי ההודעה השבדית ד,ריש־מית,
לא נרגע הרדיו. ביום הרביעי בבוקר
הקליט עורך התכניות הספרותיות בקול־ישראל,
עזרא המנחם, שיחה עם עגנון.
בשיחה נכחו גם ארי אבנר, מד,עורכים

המאורע המשמח. כל מנהל מחלקה, נידב
ומן משעות השידור שלו, שיוקדש לראיו־נות
עם עגנון, לשיחות פרשנות על ספרי
עגנון, ולהעלאת זכרונות על עגנון.
עד שהגיעה השיחה הטלפונית המיוחלת,
כבר הספיקו מנהלי קול־ישראל לדון בכל
השאלות הטכניות הקשורות בכבוד שהוענק
לעגנון, ולקבוע מי ומי יטפל בעניין.
כשצילצל הטלפון שנית, שאל גיבתון
את עמיתו השבדי האם באמת דרוש לרדיו
השבדי ראיון עם עגנון, והאם זה באמת
לרגל הענקת פרס נובל. על שתי השאלות
נתקבלה תשובה חיובית. המתיחות שהשתררה
בישיבת ההנהלה פגה. גיבתון, במצב
רוח מרומם, העביר את הידיעה המרעישה
לחדר־החדשות. הוא החל גם לצלצל אישית
אל שרים ואישים שונים, ולבשר להם את
הבשורה המשמחת.
השמועה נפוצה. עוד לפני ששודרה
העולם הזה 1521

גנון, המסתפק במעט אוכל, צמחו־
^ ני עוד מימי נערותו. הוא אינו׳
^ טועם בשר, אפילו לא בשבת, ורק
לאחרונה החל באכילת דגים, וגם זאת רק
כדי להקל על אשתו בהכנת התפריט.

חד הדברים המטרידים אותי הוא,
שאנשים אומרים כי הושפעתי
]על־ידי קפקא. ובכן, נכון אני
להודות כי קראתי שניים מספריו של קפקא,
אך לא בהנאה רבה, ואחר־כך שמתי אותם
הצידה. לא רציתי יותר.״

שהביע את רצונו לנסוע לשטוק-
הולם, לקבל מידי מלך שבדיה
את פרס נובל, סיפר עגנון כי רק
פעם אחת בחייו נזדמן לו לראות מלד.
היה זה בווינה, שם שהה בדרכו לארץ־
ישראל. שני מלכים היו בדרכם אל הקיסר
יוזף. הרחוב היה מלא אנשים,
שרגליהם בוססו בבוץ וברפש, אחרי
שירד גשם .״בעבור כירכרת המלכים,
ניתוז בוץ על בגדי.״

ל השאלה מה הן תוכניותיו לעתיד,
השיב :״אני כאותה אשה זקנה,
7שהרבה ולדות עדיין לה בבטן, אר

כוח ללידה

מואל יוסף צ׳אצ׳קס, השתמש
לראשונה כשם העט
עגנון ככר ב־ ,1909 כשהת-
פרסם סיפורו ״עגונות״ 15 .שנה
לאחר מכן הפד שם זה לשמו
הרישמי.

את כולם גרפה השמחה, מבלי שאיש
מהם יתעכב לחשוב רגע על העובדה, שאת
פרס נובל מעניקה האקדמיה המלכותית
השבדית, וכי מלך שבדיה בכבודו ובעצמו
מוסר את הפרם לזוכים בו, וכי גם המלך
וגם האקדמיה רגישים מאד להדלפות.
ידוע גם כי שבועות רבים לפני חלוקת
פרם נובל, מופיעים ניחושים שונים ומשונים.
עיתונים מכובדים מתייחסים לשמועות
אלה בהסתייגות.
סוכנויות ידיעות, שניסו לוודא בשבדיה
את מהימנות הידיעה, לא הביאו את האישור
המיוחל. בעקבות השמועה המשמחת
התפשטו שמועות עצובות. נאמר שעגנון
אינו אלא אחד מכמה מועמדים, וכי לגבי
כל המועמדים ביקש הרדיו השבדי ראיו־

מן רב לא יכולתי לסבול את בן־
גוריון. לא יכולתי. לא שמעתי
שום הרצאה שלו ולא קראתי
שום מאמר שלו — עד טלמדתי להכירו.״

^ 1ח יצירתו שבועת אמונים כתב ב־שתי
ישיבות רצופות^ .לילה אחד,
* ^ 8בו כתב את רוב הדב*ס, גילה לפתע
כי אזל הנייר. ללא היסוסים קרע את
ציפוי הקרטון מקירות חדר־עבודתו, המשיך
במלאכת הכתיבה ללא הפוגה.

שבישרו לו לראשונה על
^ זכייתו כפרס נובל, עוד ל-
0 4פני שפורסם הדבר רישמית,
העיר :״אני חושב שכל הענייי
אינו אלא עורכא פרח. סתם הפיץ
מישהו את הידיעה כדי לעשות
צחוק מאתנו״.
וכשחזרו וניפו לשכנעו כאמיתות
הידיעה, אמר :״אילו היתה
זו אמת, הייתי מרגיש כפך בתפילת
שחרית. על בל פנים, טוב
שלא אמרתי, תחנון תפילה
שאין אומרים אותה בשעת שימחה.

שנשאל
איזו מבין יצירותיו נח־שבת
בעיניו יותר, השיב :״לך ן 0ושאל אדם שיש לו כמה ילדים,
למי נתונה אהבתו.״

ש לי הרבה אוהבים וגם הרבה
_ _ ן מתנגדים, אולם כאשר אני קורא
עמוד אחד מכתבי, ואני רואה שכך

עדיין לא כתב איש בספרות העברית —
אני מסיח את הדעת מכל דברי הביקורת.״

הבכירים של הרדיו, ורעיתו של יו״ר הנהלת
רשות־השידור — חיים יחיל.
ההקלטה נערכה עבור התוכנית הספרותית,
המשודרת מדי ערב שבת בשער 18.20 ,
— השבועון לספרות ואמנות. יחיל ידע
על כך מראש, עגנון ידע על כך מראש,
וגם הציבור כולו ידע על כך מראש, כי
דאגו להודיע לו בעיתונות וברדיו.
אבל שר־הדתות, זרח ורהפטיג, שחיפש
הזדמנות להראות לציבור הדתי כמה הוא
דואג לשמירת השבת. מצא הזדמנות לרכב
על סוס חזק. הוא צילצל אל עגנון, שהוא
שומר מיצוות על פי דרכו, אך רחוק מקנאות
דתית, שאל ממנו רשות לבטל את
השידור. מיד אחרי זה הוא צילצל אל חיים
יחיל, הודיע לו כי עגנון מתנגד לשידור
הראיון עימו אחרי כניסת השבת.
מה שוורהפטיג לא ידע, זה שראיון אחר
(המשך בעמוד )14

תצפית

במדינה

• צפה לשיפור נוסף כיחסים בין מרכז מפא״י לפין סניף
חיפה של מפלגה זו, כעקבות הביקור הממלכתי של אשבול
כחיפה. השבוע הסכים סניף חיפה להחלטה על החזרת מן היסוד למפא״י;
כמו כן בוטלה העצרת ההמונית לכבודו של דויד בן־גוריון. כרקע לכל
גילויי־ההתקרבות הללו נמשכים עדיין המגעים להכנסתו של אמנון לין, חתנו
של אבא חו שי, לכנסת. בשלב ראשון החל אמנון לין לייצג את סניף חיפה
בישיבות מזכירות מפא״י, ובעקבות השיחות עם אשכול יתחיל חושי להשתתף
בישיבות של לישכת הצמרת של מפא״י.

• יש להניח שה״ב שמואל תמיר לא יורחק מתנועת
ההרות. התביעה שהוגשה נגדו תתברר בפני בית־הדין של התנועה, בשישי
בנובמבר. בית־הדין יהיה בהרכב הבא: נשיא — עורך־הדין איסר לובוצקי;
שופטים — עורן־הדין דניאל פוטשובוצקי וישראל שקולניקוב. האחרון הוא
איש הסתדרות העובדים הלאומית. ההרכב הזה מבטיח דיון מישפמי פרוצדוראלי
יבש ומתון. שני הנאשמים האחרים — שמואל מינצר וחיים אמסטרזאם —
יורחקו כנראה מחרות.

(המשך מעמוד ) 13

הוכן לשידור במיסגרת ;ומן השבוע בשבת
בבוקר. גם על שידור זה ידע עגנון מראש,
לא הביע שום התנגדות.
מנהלת התוכניות של קול-ישראל, לאה
פורת, ניסתה להתווכח עם יחיל, אך ללא
הצלחה. התוכנית בוטלה. לאה פורת יצאה
לחופשה לזמן בלתי מוגבל. אבל היא לא
הספיקה לנוח בבית, ביום שני בבוקר היא
כינסה את עורכי התכניות במשרדה בתל-
אביב. הישיבה שנועדה למסירת אינפורמציה
על תולדות ביטול השידור, הפכה לכינוס
מחאה חריף.
שלושה שנפגעו מפרס נובל: חיים יחיל
וחנוך גיבתון, שמעמדם התערער, ולאה
פורת, שהתיצבה באופוזיציה.

• צפה למסע אנטי בן־גוריוני נירחב, ביוזמת לוי אשבול.
בנאומו בכפר הירוק אמר אשכול על ב.ג :.״המלך עירום, ועוד נרחיב את
הדיבור.״ הכוונה היא לחשיפת חלקו של בן־גוריון בכמה פרשיות ומחדלים,
בעיקר על רקע בטחוני.

• צפה לסידרת תלונות מצידם של מנב״ל ״מקורות״ ,רב
אלוף צבי צור ומנב״ל ״תה״ל״ אהרון וינר, בנגד מינויו של
אפריים בן־ארצי כמתאם עניני הבור הגרעיני להתפלת מי-ים.

אילת
כ בי שהד מי ם
כשיוצאים פועלי מיכרות לעבודתם, מתפללות
נשותיהם שלא תהיה מפולת. כך
מקובל בכל העולם, אבל לא באילת. בנמל
הדרומי של ישראל, מתפללות נשותיהם של

והטענה העקרית תהיה —
לבן־ארצי אין מושג במשק
המים הישראלי.

• אל תצפה להגינות
המוניות ולמיס־דרים
חגיגיים של
צה״ל, לרגל מלאות
10 שנים למיכצע סיג׳
.התכנית למיסדר חגיגי
בנחל־עוז

נגנזה.

במקום זה
באירועים התאריך
י צניין
פנימיים בתוך יחידות צה״ל.
בגלי צה׳׳ל תשודרנה תכניות
מורכבות מקטעים דוקומנ טריים
בלבד. בקול־ישראל
יישמר *כהקפדה האיזון ב־רפ״י.
ראיונו
ת עם אנשי
הצנעת התאריך באה בעקבות
החלטה של לוי אשכול,

ד עו ת

• אין זה מן הנמנע
כי עוד ישראלי יזכה
השנה כפרם נובל.

עוד־ ו שו ת׳

המועמד, שעדיין לא ניתן לו
שום פירסום, הצטיין באחד
המדע,

משטחי

והוא

הטנדר ההפוך־ בבכיש־הדמים לאילת

מובא

הרג עשרה —

בחשבון.

• הסתדרות העובדים
הלאומית תעמוד
במצג כספי קשה.
חרנת

החליטה

להפסיק את

העזרה שאנשיה ברחבי ה־ענלם
הגישו למגבית של

הע״ל הליגה למען העובד
הלאומי, ולהאיץ בהם שיש את

לחו

תרומותיהם

ישר

למפלגה.

יובה־

צפה לחידוש
סיכסון• בצמרת
פא״י, סביב מינוי
רים לגולדה מאיר
תפקידה במזב־־רת
מפלגה. הסיכסון י פ רוץ

עם צאתה של גולדה להב ראה

בשווייץ.

תושבי
אילת חוסמים את הבביש

• המפלגה הליברלית
לא תתעקש עוד
לעמוד על החלטתה, בדבר תמיבה כשינוייה של שיטת
הבחירות. בסידרת מגעים בתוך גח״ל, בין אנשי חרות לבין יוסף ספיר,

— ופצע מאות

יו״ ר המפלגה הליבראלית, הוחלט להביא לדעיכת הנושא, על־ידי דחיית הדיונים.

• פנחס לבון יסרב ליטול חלק פעיל בעבודת מפא״י.
הוא אינו מוכן לחזור לפעילות בדרג נמוך יותר משהיה לו לפני הדחתו. מפא״י
אינה יכולה להציע לו פעילות בדרג גבוה. לבון עשוי לא לחזור לחברות במפא״י.

• למרות בל ההצהרות על החיפבון הממשלתי, אפשר לצפות
למספר גילויים על המשבת שיטת הביזבוז. שערוריה ראשונה
תפרוץ, כנראה, בקשר למשרדים החדשים של חברת עמידר הממשלתית. בשעתו
התערב לוי אשכול בעצמו, אסר על חברה ז ו לעבור למשרדיה החדשים, המפוא רים
והיקרים. מנהלי החברה התעלמו מהוראה זו, והם עומדים לעבור בכל־זאת
למשרדים החדשים, אשר יעלו 1.2

מי ליון לירות. אמצעי הצניעות היחידי:

ערכו חנוכת־בית פומבית ומרגיזה.

בשנתיים האחרונות הרג הכביש עשרה
נוסעים ופצע מאות. ההרוג האחרון, יונה
בן־דויד, הגדיש את סאת הייסורים של תושבי
אילת.
הזנחה והוצאות. יונה 22 בנו של
המיזנונאי של תימנע, היר. דמות אילתית
ידועה. הוא הגיע אליה בהיותו ילד בן ,11
סיים שם את לימודיו, התגייס לצבא, ועלה
צפונה לפני שנה, להמשיך את לימודיו באוניברסיטה.
כל ותיקי אילת הכירוהו 800 .
מהם יצאו השבוע להפגין ולחסום את הכביש,
כמחאה נגד משרד העבודה, על
הזנחתו.
מול ההזנחה של משרד־העבודה, האחראי
על טיב הכבישים בארץ, ועל אחזקתם,
מציגים האילתים את ההוצאות העצומות שגורם
הכביש. בין ההרוגים הרבים היו כמה
וכמה טייסי סילון, שהכשרתם עלתה למדינה
מיליוני דולרים. תופעה שהפכה לשיגרד, באילת
הם המטוסים המיוחדים, הבאים להטים
צפונה את הפצועים מתאונות־הדרכים. כל
טיסה עולה אלפי לירות, ומספר הטיסות המיוחדות
הללו מגיע למאות.
האילתים מסבירים את החסכנות הממשלתית
לא במיתון הכלכלי, אלא בעובדה
פוליטית: אילת היא המקום היחידי בארץ,
בו זכה המערך ל־ 60 אחוז בבחירות לעיריה.
נצחון זה בא למערך בשל יוקרתו האישית
של ראש העיר יוסף לוי, ולכן מרגישה
מפא״י את עצמה פטורה מלהשקיע מאמצים
מיוחדים לרכישת קולות.
שובבים על הכביש. כל העיר עמדה
השבוע מאחורי המפגינים האילתים. ה־מישטרה,
שניסתה תחילה לפזר את ההפגנה
ולפנות את המכוניות שחסמו את הכביש,
ניתקלה באנשים ששכבו על הכביש, תהת
מכוניות. ניידת שיצאה להביא מנוף לגרירת
המכוניות חזרה כלעומת שיצאה, כי כל בעלי
המנופים הודיעו שמנופיהם מקולקלים.
כאשר נכנע לבסוף שר העבודה, השאיר
הדבר בכל זאת טעם מר בפי אילתים ואזרחים
בצפון: אחרי שהבקשות — ואפילו
המוזת — לא עזרו, הצליח רק הכוח.

פועלי המיכרות בתימנע לבל יאונה לבעליהם
רע בשעת הנסיעה על כביש הדמים.
כי הדרך מאילת היא מלכודת־מוות באורך
50 קילומטרים. רוחב הכביש שם הוא ארבע
מטרים להלכה, וכך הוא מחושב בסטטיסטיקה
הממשלתית, אבל למעשה מגיע
רוחבו רק לשלושה מטרים. השוליים משני
צידי הכביש הרוסים. הגשמים שטפו את
העפר מצידי הכביש, ונוצרו הבדלי גובה של
30 סנטימטר בין הזפת לבין השוליים. כאשר
מכונית העולה מאילת צפונה פוגשת
מכונית היורדת דרומה, חייבת אחת מהן
לרדת מן הכביש. אילתים מנוסים יודעים
שבמקרה כזה יש לעצור, ולרדת לאט. חסרי־נסיון
בשטח זה, החושבים כי הם נמצאים
על כביש רגיל, מסתכנים בהתהפכות קטלנית.

״יש להקים — וניתן להקים — ממשלה
שתקיף את כל המפלגות הציוניות,״ קבע
השבוע צעיר יליד ירושלים בשם עוזי, שלו
עיניים בהירות ובלורית המתבדרת ברוח.
הצבר בעל השם הצברי, שהיה בנערותו
חבר תנועת־נוער, כמו כולם! שחלם על
הגשמה אישית בקיבוץ, כמו כולם; שלמד
בבית־חינוך, כמו כולם; שרקד גם הורה,
התגייס לנח״ל והלך לבסוף לאוניברסיטה,
גם כן כמו כולם — פירסם את דעותיו
במעריב, ביום הששי האחרון. מערכת די׳
צהרון זיכתה את מאמרו בהקדמה, בה
תוארו דעותיו כ״שלו בלבד״ ,וכ״חידוש״.
גם יפ״י וגח׳׳ל. את הזהות הרעיונית
הבסיסית בין כל המפלגות הציוניות
לא גילה, כמובן, אותו צעיר, שהוא המזכיר
הארצי של המשמרת הצעירה של
מפא״י. קדם לו, לפחות, שבועון מסויים
אחד. אולם הנימוקים להקמת ממשלה ציונית
מקיר אל קיר היוו חידוש, לא בתוכנם,
אלא בעובדה שבוטאו דווקא על־ידי עוזי
ברעם, בנו של ח״כ מפא״י משה ברעם,
יו״ר הנהלת הקואליציה וראש סיעת המערך,
איש־המפתח של השלטון בכנסת.
מכריו של עוזי, היודעים כי מעולם לא
היה טיפוס של מהפכן ומרדן, קראו את
המאמר וקבעו :״אם עוזי כותב כך, כנראה
שגם אביו חושב כך.״
ומה חושב ברעם? בין השאר•
״אין להניח שמישטר דימוקראטי יוכל
לעמוד מול ועדי־פעולה מאורגנים, מול
השבתת שירותים חיוניים ומול הפגנות-
מובטלים גואות.״
• לכן דרושה ממשלה שתיהנה מ־
״תמיכה כוללת של המפלגות״ ,מלבד הכוחות
הקומוניסטים מצד אחד והכוח החדש
מצד שני.
• דרושה גם ״מדיניות כלכלית אמיצה
ועקיבה״.
• וגם ״אחדות לאומית״.
• וכל זה, בתנאי שתיבנה על ״יסודות
שניתן לסמוך עליהם בטיפול בבעיות חוץ
ובטחון עדינות״.
• יסודות אלה כוללים, מלבד מפלגות
הקואליציה הקיימת, גם את רפ״י וגח״ל.
(המשך בעמוד ) 18

העולם הזה 1521

מטוס התרסק באפריקה -וישראל מצאה את עצמה במרכז שעווו״ת נשק הדשה
> 1ממשלת ישראל אין מזל, במה ש/נוגע
לנשק המוברח במטוסים. זה המינימום
שניתן לומר, ביחס למטוס שהתרסק
השבוע, קרוב לקו־המשודה באפריקה.
בתוכו התגלו אלף מיקלעים.
לפני קצת למעלה משמונה שנים, היה
זה מטוס מסוג ב־ 17 שגרם לשערוריה.
המיבצר המעופף* — שהוביל מיקלעים,
באזוקות ומרגמות — לא התרסק, אלא
נאלץ לנחות נחיתת־אונס בבון שבאלג׳יריה.
אמרו אז, כי הנשק הוברח מישראל למחתרת
ד,או.א.ס. של המתיישבים הצרפתים.
למי היה הנשק מיועד הפעם? זאת שאלה
שאין עליה עדיין שום תשובה. מה שברור
הוא, כי המטוס נמצא במקום שבאופן
רשמי לא היה צריך להימצא בו. פרט נוסף
ברור: הנשק נקנה בהולנד על־ידי ישראלי,
שפעל כמתוזך של ממשלת ישראל, ועתה
הופכת העתונות ההולנדית עולמות, כדי
לברר את חלקה של ישראל בפרשה.
כי ברור היה, שהנשק מיועד לאחת מן
החזיתות החמות של אפריקה או אסיה.
אילו היד, הנשק מתגלה בשימושו של אחד
הצדדים הלוחמים, לא היה איש זוכר את
המתווך שמכר אותו. כולם היו מתייחסים
למקור שממנו הגיע הנשק. ומקור זה
טבוע על המיקלעים, ואינו ניתן לטישטוש.
שם נאמר בפירוש, כי נשק זה בא ממחסני
הצי ההולנדי.
העיסקה כולה מוזרה, אבל אופיינית ל־מיסחור
המתועב ביותר — המיסחר בנשק.
לפי הגירסה הרשמית, התקשר אזרח
ישראלי בשם מנחם ארזי עם מיפקדת הצי

למית וערבית. חרטום וקאהיר האשימו לא-
פעם את ישראל בהספקת נשק לשבטים.
הייתכן שאלף המיקלעים היו מיועדים להם?

תימן?

לה השכנות המיידיות של קאמ־רון.
אבל לא רק שם יש צורך במיק־לעים
ואין הכרח, כי הנשק היה מיועד
דווקא למדינה שכנה. ייתכן מאד, כי קאמ־רון
נועדה להיות רק חניית־ביניים למטוס,
בדרכו ליעד רחוק יותר. ייתכן גם שהמטוס
כלל לא התכוון לנחות שם, אלא
התקלקל ונפל בהיותו במעבר בשמי הארץ.
אם כן, לאן יכלו להיות פניו מועדים?
בקצה השני של היבשת נמצא נמל-
התעופה של ג׳יבוטי. ממול, בצד השני של
ד,מיצר, עומדת עדן, ומאחוריה — הרי תימן,
בהם התבצרו האימאם באדר ואנשיו.
אין זו טענה ערבית חדשה, שישראל
מספקת נשק לאימאם. באדר עצמו התרברב,
לפי גירסת עתון לבנוני, שציטט עתון
איטלקי, כי אכן מספקת לו ישראל נשק.
לא ברור מה אמת בטענות אלה, אבל
דבר אחד ברור: שופרות־התעמולה הערביים
כבר מקשרים את שערוריית מטוס־הנשק
עם האשמותיהם הישנות. הם חידשו
— ועוד יגבירו — את האשמותיהם,
כי ישראל מספקת נשק לשבטים הסודאניים
ו/או למלוכנים בתימן.
אילו היה העניין נתון כולו בידיים ישראליות,
אפשר היה אף להניח בוודאות,

מיסרע־ס
ההולנדי, ובפיו הצעה מסחרית: למכור
להולנדים תת־מיקלעים עוזי. המועד בו
בוצעה העיסקה: שנת . 1958 אותה שנה
בדיוק, בה נתפס מטום־הנשק באלג׳יריה,
ושהיתה תקופת־השיא של עיסקות שמעון
פרס וסוכניו.

למי נחוץ נשק זה?
ך* הולנדים הסכימו לקנות את הנשק ה)
1ישראלי, ונחתם הסכם רשמי בינם לבין
משרד הבטחון הישראלי. מה עוד, שהסוכן
הישראלי החרוץ, מנחם ארזי, לא דרש
תשלום במזומן עבור הסחורה. הוא היה
מוכן לקבל כתמורה נשק מיושן של הצי
ההולנדי. ליתר דיוק 8400 :מיקלעי לנקאס־טר
ותת־מיקלעים תופסון. אותו טומיגאן
מפורסם, שנולד במלחמת הגאנגסטרים של
שיקאגו. הולנד השיבה ריקם בקשות לרכישת
נשק זה, מצד מדינות אחרות. אבל
לישראל הידידה — הסכימה לתתו.
זהו נשק טוב ויעיל — אבל מעולם לא
היה בתקן הרשמי של חילות צה״ל. משמע
— הוא ניקנה מראש כדי שיימכר בשוק
העולמי של סוחרי־הנשק. מי יכול להיות
מעוניין בסוג זה של נשק? בראש וראשונה
מחתרות, וצבאות בלתי־חוקיים, שאינם יכולים
לחתום על חוזים רשמיים עם המדינות
המייצרות את הנשק הדרוש להם. יש לזכור,
שאפילו פורטוגל המנודה רכשה נשק
חדיש באופן סדיר. בין השאר: עוזים ישראליים,
שהופעלו באנגולה.
׳ שאלה מעניינת, המתעוררת עתה: האם
בא חלק מן הנשק במיבצר המעופף מאותם
עודפים הולנדיים?
ברור שלא תיתכן תשובה חיובית על
כך. כי בזאת היתר, ישראל מודה, שהפרה
את התנאי הראשון של העיסקה הרשמית,
והוא: שאין למכור את הנשק ההולנדי,
אלא לממשלות רשמיות. והאו.אה.אס. היה
אירגון מחתרתי.

בבר לא נוגע לישראל
3ל 8400 מיקלעים ותודמיקלעים הם
הרבה נשק, אפילו בעולם הסובל מריבוי
מלחמות אזרחיות. לפי גירסה עדינה, שהמטוס
טס ללא סימני־הנר לאומי.
הצוות המגוון נלל בעיקר יהודים נתיני

ארצות שונות אך תושבי ישראל. הנווט או היה האזרח הישראלי שלמה ראוכברגר, ש יונעבור
מספר שנים נועד להיות נווט ראשי
ל אל־על.

התפרסמה במעריב ,״לאחר שהתברר כי הביקוש
הישראלי קטן ממה ששוער תחילה,
מכר ארזי חלק מן הנשק״ ללקוחות שונים
באמריקה וקנדה.
איזה ביקוש ישראלי? הרי נשק זה מעולם
לא היה בתקן הרשמי של צה״ל.
לכן יכול להיות רק ביקוש אחד: לצורכי
יצוא. האם פירוש הדבר, שרימו במתכוזן את
ההולנדים? מכל מקום, סוחרי־הנשק הישראליים,
שחשבו במושגים גדולים, לא
הצליחו כנראה בכל תקוותיהם. ויש לזכור:
אין בישראל סוחרי־נשק פרטיים. על כל
פנים, לא סוחרים בעוזים.
נותרו כמויות גדולות של מיקלעים ו־טומיגאנים
ללא קונים. ואז, כדברי אותה
גירסה עדינה ,״מכר ארזי חלק מן הנשק
ההולנדי לאמריקה ולקנח־..״
למי באמריקה ובקנדה? אין תשובה.
אבל גם השוק הזה הוכיח את עצמו
מוגבל במיקצת. לכן, שוב לפי אותה גירסה
עדינה ,״בשנת 1963 העביר ארזי את זכות
המכירה של הנשק שנותר בהולנד לצד
שלישי, שזהותו עדיין לא נתגלתה.״
ובזאת מבקשים ארזי וממשלת ישראל לנער
את חוצנם מכל העניין., .מה שקרה
אחרי ,1963״ הצהיר ארזי מפורשות השבוע,
״לא נוגע לנו. זהו עניין של ההולנדים.״

מות הקברנים

^ לאשממשלת הולנד -אחת מידי^
דותיה הנאמנות ביותר של ישראל —
רואה את העניין אחרת. היא אינה מכירה
את כל הסוחרים והסוכנים הקטנים. היא
עשתה עיסקה עם ממשלת ישראל. לדידיה,
ארזי הוא נציג ישראל. לדידיה ישראל אחראית
עד היום לביצוע הסכם־החילופין. הסכם
זה מתנה כמה תנאים חמורים, לגבי השימוש
בנשק זה או מכירתו לאחרים.
תנאים אלה הופרו, ושום תירוצים ישראליים
אינם מספקים את הולנד. גם אילו
היה מישהו במשרד הבטיחון ההולנדי, המקביל
לשמעון פרס בעסקי נשק, והיה נוטה
לטשטש את כל העניין, אין הוא יכול
לעשות זאת. כי עתוני אמסטרדם מלאים
כעם. הם אינם מוכנים שממשלה זרה תסבך
אותם בהברחות־נשק — תהיה זו גם
ממשלה ידידותית.
והעיקר: לא ברור כלל לאן מיועד
הנשק הזה. לעומת זאת ברור, כי הוא
הוצא מהולנד במירמה. המטוס, די. סי4 .
מיושן, המריא מאמסטרדם, כשבהצהרת קבר־ניטו
האמריקאי כתוב, שפניו מועדות ל־

בירמינגהם. ברשימת המיטען לא נאמר דבר
על נשק, ולא ניתן רשיון־ייצוא למיקלעים.
דקות מעטות אחרי ההמראה, כבר טס
המטוס האמריקאי החכור מעל למימיו האפורים
של הים הצפוני. אך במקום להמשיך
מערבה לאנגליה, פנה דרומה, לעבר ספרד.
הוא חנה, כפי הנראה, חניית־ביניים ב־פאלמה
שבאי הספרדי מאיורקה, המשיך
משם דרומה, מעל למידבריות אלג׳יריה, אל
לב אפריקה. הוא הגיע לסוף הבלתי־מתוכין
של מסעו בקאמרון. הטייס האנק ודרטון
נהרג בהתרסק המטוס, והמיקלעים שבתוכו
הפכו נושא לשערוריה בינלאומית*.

לניגריה, לסודאן, לאנגולה?

כי שום תשובה ברורה לא היתד, ניתנת
לשאלות הרבות, שעורר מיטען המיקלעים.
אבל העניין נתון כולו בידי הולנד, וזו
מתכוזנת להבהיר אותו לגמרי. התובע הכללי
הודיע, שהוא יעמיד לדין מי שהפר
את החוקים האוסרים ייצוא נשק ללא
רשיון, או הברחת נשק.
לכן אפשר לצפות, כי כמה שאלות
קשות יוצגו לישראל בפומבי.
• האם היא מעורבת בהברחת הנשק?
9אם כן — לאן היה מיועד?
• ואם אינה מעורבת — כיצד זה לא
קיימה את התחייבותה, והירשתה לאנשים
מפוקפקים לעשות בנשק הזה כרצונם,
שעה שממשלת הולנד סמכה על הסכמיה
עם ממשלת ישראל?

1מ ה דווקא כקאמרון? המושבה /הצרפתית לשעבר שוכנת בתחתית הבליטה
של מערב אפריקה. המדינה עצמה
שקטה, ואינה זקוקה לאלף מיקלעים. אבל
היא שוכנת בקירבת כמה ממוקדי־התבערה
של היבשת. מצד אחד היא גובלת עם
ניגריה, הגולשת במהרה לתהום של מלחמת־שבטים.
מצד שני היא גובלת עם קונגו.
מדרום נמצאת אנגולה. ואילו גבולה המזרחי
משותף לה ולדרום סודאן. האם היה
הנשק מיועד לאחת מארצות אלה?
• בניגריה מתכוננים שבטי האיבו
ללחום בשבטי האוסה. למעשה כבר החלה
השחיטה ההדדית. לישראל יש אינטרסים
משלה שם. ידוע כי בני המחוזות המוסלמיים
של הארץ הענקית אינם אוהבים
את הישראלים. ייתכן שהנשק בא לחזק את
הצד האוהד.
• בקונגו גמר רק עכשיו הנשיא
ז׳וזף מובוטו לדכא נסיון־התקוממות של
אנשי צ׳ומבה. קשה להניח שגורם ישראלי
היה מתערב במישלוח נשק בלתי־חוקי לשם.
• באנגולה ניצבים לוחמי־השיחרור
נגד הגדודים של סלאזאר. גדודים אלה —
או חלקם, לפחות — צויידו בעוזיס, שנרכשו
בעיסקה רשמית. האם ייתכן שגורם
ישראלי יצייד עתה את לוחמי־השיחרור
בעיסקות סודיות?
• בדרום סודאן מתחוללת, זה למעלה
מעשר שנים, מלחמה אכזרית בין חיילי
השלטון המרכזי בחרטום, לבין השבטים
הדרומיים, שאינם מסכימים להשפעה מוס*
לפי גירסה שפורסמה בעתון הולנדי,
לא התרסק המטוס בקאמרון, כי אם נחת
נחיתת־אונס בלוב.

הישרא׳לי המע1ה 1־

ביל נשק קל ותחמושת לכתובת אלמונית,
ואולץ לנחות באלג׳יריה, במארס . 1958

קולנוע
סרטים
שלושהאנ שי סבנהר
סכיןבטיב (בן־יהודה, תל־אביב; פולין)

גבר ואשד, יוצאים לשוט בסירת מפרש, בנהר.
הם לוקחים איתם ביטניק צעיר, בתור
טרמפיסט. הם שטים בסירה, על פני הנהר,
ולמחרת היום חוזרים הביתה.
זוהי המסגרת של אחד הסרטים, הנפלאים
ביותר שנראו בארץ בשנים האחרונות. בין
שלושה האנשים, שהם יחידים בנהר הגדול,
נוצרים מתחים, מאבקים, המקבילים למתחים
ולמאבקים המצויים בין מיליוני האנשים על
פני כדור הארץ.
מתמזגים יחד. הבעל המבוגר לוקח
את הטרמפיסט הצעיר לסירה, על מנת להתפאר
בפניו, להראות את כוחו. במשך
הזמן ההתרברבות הופכת לקנאה, והקנאה
לשנאה. האשד, העומדת מן הצד שופטת
במאבק בין השניים שוכבת לבסוף עם המנצח,
למרות שאיש בעצם לא ניצח, וחוזרת

היאשה כ״סכין במים״
כאילו דבר לא קרת

אל בעלה על מנת להמשיך לחיות איתו,
כאילו דבר לא קרה.
הבמאי רומן (שני אנשים וארזן) פולנסקי
צילם את הקרביים של האנשים, את כל
מה שנעשה בתוכם, והשתמש לשם כך
בכל תנועה, בכל כלי, ובאמירה הסמלית
של הנהר השומם והסירה הבודדה השטה
בתוכו.
,הצילומים הנפלאים, כמו המשחק הנפלא
וכמו המוסיקה הנהדרת, מתמזגים יחד, והופכים
את הסרט לחוויה גדולה מיוחדת
במינה.

המצ ״ תו תורמבב דו ת

אחדים באו במרוצה

(מקסים, תל-

אביבי, ארצות־הברית) פראנק סינטרה, שהיה
פעם סופר, ועכשיו הוא לא, מתדרדר במדרון
החיים. הוא הולך עם זונות ושותה קיניאק.
האנשים בעיר לא אוהבים אותו, כי יש
לו שם מקולקל. וכשהוא מתאהב באשה אחת
הגונה, היא אומרת לו :״אינני אחת הפרוצות
שלך. ברגשותי הנני אשה רגילה. אני מעריצה
את כשרונך, אבל מדוע אינך יכיל
להיות לי ידיד בלבד?״
אז הוא אומר לה שהוא התאהב בה, ושאף
פעם זה לא קרה לו, והיא אומרת לו שבטח
לכל אחת מד,פרוצות שלו הוא אומר נך,
ובינתיים השם הרע שלו מתפתח.
אף אחד לא מבין אותו, וכשהחבר שלו
אומר לו :״יש שני סוגים של נשים, יש
נשים מצייתות, ויש נשים מפקדות, וכשהן
מפקדות אוי ואבוי לנו,״ כשהחבר שלו אומר
לו את זה קשה מאוד להישאר כבר באולם.
אין ברירה אלא להניח שהוא יתחתן איתר,
בסוף או לא יתחתן איתה, ולצאת החוצה
לשאוף קצת אוויר צח.

בתה שיי ך
מודסטי בדייז ( תל־אביב; אנגליה) היא
מרגלת נשית וקשוחה, המובילה גברים למיטות,
ומחסלת נשים באגרופיה.
יש לה אבא שהוא שייך ערבי, וחבר
יפהפה (טראנס סטאמפ) ויריב נהדר (דירק

בוגארט) .כל זה יש לה. מה שאין לה זה
אוצר יהלומים. היא מנסה להשיג אותו.
בהתחלה, לפני שהיא הוכנסה לסרט, היא
היתד, גיבורה של ספורי הרפתקאות מצויירים
(קומיקס) ,עד שהבמאי הגדול, ג׳וזף
לוזי, לקח אותה ועשה ממנה גיבורה של
סרט.
הסרט שלה מלא הברקות ותעלולים ובדיחות
מילוליות וקלנועיות ופארודיות על
סרטי ריגול וסיפורי ריגול. אבל רוב הבדיחות
והתעלולים הם פרטיים לגמרי. לא
מיועדים לקהל הרחב.

כוכבים
בדיב * די
כשוורוניק ואנדל היתד, בארץ, עסקה כל
המדינה בעיון באברים המיוחדים שלה. היא
עזבה את הארץ, ושכחו אותה כאן. אבל ב־עולם
האברים המיוחדים שלה עדיין זוכים
לתשומת־לב.
השחקן הכי חשוב. ובזמן האחרון
הם הביאו אותה עד לסרט של ויסקונטי,
והיא שיחקה שם לצידה של אני ג׳ירארדו
וסילבנה מנגנו.
היה לה שם תפקיד חשוב. היא היתד.
צריכה להיכנס לחדר של הגיבור הראשי,
כשלגופה חולצה בלבד. היא היתד, צריכה
לשאול את הגיבור, אם היא מושכת אותו
כמו סילבנה מנגנו או פחות ממנה, וכדי
להדגיש את דבריה, היא צריכה היתר, להוריד
מעל גופה את החולצה. והפלא ופלא,
היא עשתה את זה.
״יש לי צורה פיסית די מיוחדת,״ היא
מסבירה את העובדה שויסקונטי הגדול בחר
בה לתפקיד ,״אני גבוהה מאוד, ולא נראית
כמו צרפתיה אלא כמו שוודית. במאים אוהבים
את זה.״
ועכשיו, לאחר שהיא הופיעה כבר בסרט
אמנותי, היא יכולה לשוחח קצת על כישרון
המישחד, שלה .״אני חושבת שבהתחלה, ה־סקס־אפיל
עוזר מאוד בקולנוע, אבל אחר־כך,
מה שחשוב זה הכישרון. אי־אפשר להצליח
במשך זמן רב בקולנוע בלי כישרון.״
וכדי להוכיח את דבריה, היא מוסיפה :
״אני משחקת כבר המון זמן. שיחקתי בכל
העולם. אין ארץ בעולם שלא השתתפתי בה,
בסרט, לצידו של השחקן הכי חשוב שלה.״
אז מתי היא כבר תתחיל לכסות את הגוף
ולגלות את הכישרון? ״אף פעם. אני חושבת
שגוף כמו שיש לי, אסור להסתיר. ואפילו
כשאני מנסה להסתיר אותו, הצלמים לא
נותנים לי. הם אוהבים לצלם אותי בלי
בגדים.״

סוס צית׳ ,המצולם
^ יזח חיסטוריה נהדרת יכולה היתד,
^ להיות לעם ישראל אילו נתנו לבמאי
טוב להמציא אותה. ברור ששום במאי גדול
לא היה מחריב את הבית. ואילו היה מחריב
אותו היה מיד, לאחן מכן, מתקן אותו,
כי אי אפשר לגמור סרט כמו בחורבן.
במאי טוב היה מוליד לבני ישראל יותר
מלכים, עושה מהם עם יותר חזק, ממליך
אותם על העמים האחרים, ולא נותן לאיזה
ממלכה עלובה כמו מצרים או כמו אשור
למרר להם את החיים.
הבמאי גרסי (יוד,נד, של המלאכים) קווא־לרוביץ
כמעט עשה את זה. הוא כמעט

רנב ישראל ופרשיו ־;

רים, ואותו השאילו מהם היהודים, מימי משה, וע^
רכב זה לא עזר, כמובן, לפרעה מהסרט להינצל מגו

תדריך
עד גברים. ונשים

(אופיר,

תל־אביב) סאטירה חריפה של פייטרו ג׳רמי,
על המוסר החברתי, על המוסכמות והצביעות
הנדרשת כדי לשמור עליהם, בעיר איטלקית
קטנה. סרט מלא רעיונות, מלא
בדיחות, מתאים לקהל רחב ולקהל צר
כאחד.
ליידי ל׳ (אסתר, תל־אביב) סופיה
לורן מתחתנת עם אציל אימפוטנט, וחיה
עם אנרכיסט מלא מרץ, המוליד לה עשרות
ילדים. פארודיה עייפה, של פיטר יוסטינוב.
סכיןבמים (בן־יהודה, תל־אביב)
אסור להחמיץ (ראה ביקורת).

* פורטונה (מוגרבי, תל־אביב) מש־פחת
עולים החיה בדרום הארץ, והולמת על
חיים טובים יותר במקומות אחרים. גילה
אלמגור מצויינת.

ד״ר ז׳יוואגו

(פאר, תל•

אביב) יצירתו המפוארת של דוד לין, לפי
ספרו של בורים פסטרנק. סיפור על משורר
רגיש, החי את חייו הפרטיים, האישיים,
במהפכה הגדולה, הדורשת מכל יחיד לשרת
אותה, לחיות למענה, ולמות למענך״
סרט העשוי במקצועיות רבה, עם הרבה
נשמה, הנמצאת בתוך התמונות ההמוניות,
בתוך תמונות ההפגנות, המלחמות, הקרבות,
ובתוך תמונות אינטימיות של יחסים
בין שני אנשים, שדה פרחים, חלון בשלג.
משחק מצויין של ג׳ולי כריסטי ושל רוד
שטייגר, ומשחק רגיש של עומר שריף.
* מלן־ עכברוש (חן, חיפה) אנשים
שונים, ממעמדות שונים, כפי שהם מתגלים
בתנאים קשים של מחנה שבויים יפני.

המתהוה שר היהודיה

ך ד קמה, כוהנת הטשתורת, כובשת את
מוציאה מהלב הזה את שרה היהודיה 11 בדרן הרעה, וגורמת ב כן לאבדנו המוחלט. יחד עימו אובדת גס הממלכה הגדולה, וגם ה

בטריו הקומוניסטית, מתק: את חתרו
הצליח לעשות מישראל מדינה מצרית אדירה,
אבל הוא התחרט ברגע האחרון, החליט
שמוטב להשאיר את ההיסטוריה כמו
שהיא, וישראל הפסידה את ההזדמנות הגדולה
שלה.
בסרט הפולני הגדול פרעה, יוצא לו
רעמסס ה־ 12 עם הצבא שלו, לעשות קצת
תרגילים צבאיים, על שפת הנילוס, ואת מי
הוא פוגש שם, אם לא את שרה, העבריה
היפהפיה, שחורת השיער והעיניים.
רעמסם ה־ 12 מוקסם ממנה מאד,
ומביא אותה אל ארמונו. האבא שלו, המולך
עדיין על מצרים, מתפעל מהנערה. הוא

איננו אנטישמי, והוא מרשה לבן שלו
לשאת את הנערה לפילגש.
בינתיים נמצאת מצרים במצב קשה. היא
מתפוררת. יש לה משבר כלכלי. אין לה
כסף לעשות מלחמות, והכוהנים שולטים
בעם ובמלך שלטון מוחלט.
ובאותו זמן בו מבלה הנסיך הצעיר את
לילותיו עם אהובתו, חותמים הכוהנים שלו
על הסכם עם אשור, לפיו הם מקבלים את
יהודה ומוותרים, תמורת זאת, על פניציה,
כפי שהפולנים קוראים לה.

אורגיות פראיות
מלך הצעיר באותו זמן לא איכפת
/לקבל את יהודה, ושרה, הפילגש שלו,
מבינה שעכשיו היא תוכל לחזק את מעמד
בני־עמה, ולדרוש למענם כל מה שדרשה
אסתר, בזמנים מאוחרים יותר.
אבל המלך מתאהב פתאום בכוהנת עש־תורת,
והכוהנת הזאת משפיעה עליו לוותר
על יהודה, ולהילחם עם האשורים. הוא
חלש אופי, והוא נכנע לקסמיה, ומתחיל
לבלות איחה אח לילותיו, להזניח את היהודיה,
ובינתיים, כשהוא מזניח אותה, היא
יולדת לו בן.
הבן, למרות הכל, מוצא חן בעיניו. הוא
מחליט לעשות ממנו יורש עצר. והעברים

נמו משה ובנו

לשרה יהודיה נולד ילד, חצי
יהודי, שעמד לגדול, כמו משה
רבינו, בחצר המלך, להפוך מלן מצרי, או עברי, ולפעול גדולות

ששים ושמחים. הם כבר חוזים את עתידם
הוורוד, עם המלך החצי יהודי שימלוך עליהם.
הם רואים את כל העתיד הוורוד שמחכה
להם, ואז, כשהכל מתחיל להיות
כל כך יפה, מקלקל את זה הבמאי.

ונצורות למען עמו, אלא שהבמאי הפולני הרג אותו בעודו באיבו,
ולא איפשר לו לשנות את ההסטוריה. הבמאי חושב גם שמוסר־ההשכל
של הסרט, מתאים לכל ארץ, לכל ציבור, בכל תקופה.

הכוהן הגדול הרהור מטביל בטכס את
הילד הנולד, ליהדות. לא ברור איך הוא
עושה את זה, אבל זוהי עובדה, אפשר
לראות אותה בסרט. הוא גם מחליט להציע
אותו, בתור מתנה לתושבים היהודים, כדי

שיעשו ממנו, מן הילד, מלך שלהם.
והסוף של המלך האומלל הזה, שכמעט
מלך על מצרים וישראל הוא, שפרעה מתרגז
עליו, על זה שעשו ממנו יהודי ומוכר
אותו לעבד, יחד עם האמא שלו.
אחר כך הוא שוקע על זה במוסר כליות,
ומשקיע את המוסר כליות באורגיות פראיות,
עם הפילגש השנייה, ובמלחמות.
אבל המוסר כליות והאורגיות לא עוזרים.
הפילגש השנייה שלו קמה, בורחת ממנו
יחד עם המאהב שלה, ששוחט לפני הבריחה
את הפילגש הראשונה ואת הילד שלה.
אחר כך, לאחר מות אביו, הוא עוד מנסה
להציל את הממלכה שלו מידי הכוהנים,
ומידי כל אויביה, אבל החטא הראשון שלו
רדף אחריו, והעובדה שהוא לא עשה את
הישר בעיני אדונו, מתנכלת לו, מסקלת את
כל תכניותיו, וסופו שהוא נרצח עוד לפני
שהספיק להפוך מלך אמיתי.

הצבא המצרי*
פדלגיס אשר עשו את הסרט,

רעמסס,
את המלך
וכנים בה.

ן ן גאים לספר שזהו הסרט הגדול ביותר
שנעשה באירופה. את הצבא המצרי
שיחקו בו אלפיים חיילים סובייטים, כי
החיילים המצרים לא רצו להיות צבא מצרי,
הם גם עסוקים בתימן ואין להם זמן למשחקים.

האיכרים המצרים שיחקו סתם אגשים
סובייטים. את פרעה עצמו שיחק שחקן
יהודי, בשם גורג צלניק. את הסיפור כתב
סופר יהודי, ובשאר התפקידים החשובים
גם כן משתתפים יהודים. רק את שרה,
היהודיה, משחקת פולניה טהורה, הנושאי
את השם הנוצרי כריסטינה.
השאלה היא מה ראה במאי פולני, החי
בפולין הקומוניסטית, לעשות סרט על
מצרים עם מוסר השכל יהודי תנ״כי.
התשובה היא :״אני חושב שהמוסר השכל

״ כלהארץג טו!׳׳ 1

(הנושן נזטנזוד )11
אני רוצה לברוח מהמציאות העגומה שנוצרה
בארץ.

מה כדיוק עגום ז

— אנחנו קוראים את זה מדי שבוע
בשבוע. הרמאות, השחיתות. אם כי אני
יודע שאני הילד לארץ שהכל מושחת שם.
איך אני אגיד לך, זאת הארץ שלי ואיכפת
לי יותר. אני יודע שאני בורח מהמערכה.
אבל מחניק.

יש לשנות משהו !
מה עם האווירה הכטחוניתז האם
יש דה השפעה עד מצם־הרוח
ועל ההחלטה לרדת/

׳* 1ג ה

זיד ׳ ת

צורי 1י
לתה לי ד •יצוד

הג טי רו מי ו ־ת כיי מדי

3י ייזן וינתינע,,
תרז> במקוםהרצו> ל ך !

א6 0 ¥¥ 1¥14

בעזרת

תוצרת

ללא ללא

אנגליה

— (שוקל) :איך להגיד את זה? ברור
שהחשש התמידי מנסיונות, גם של ארצות
ערב, גורם אני רוצה שתבין אותי.
אגיד לך את האמת. כל המצב הוא שאנחנו
נמצאים במתח. הנסיונות גם של
ארצות ערב, גם שלנו להחזיר להם, יוצרים
מצב של אי־נוחות. למען האמת, אחרי
שגמרתי עם הצבא, רציתי להגיע לשלווה.
אבל מזעיקים לשרות המילואים. אבל זאת
גם לא כל האמת פה. אתה מבין? אני לא
טיפוס כזה קטנוני שאברח. לד,יפו. תראה,
אני נגד פעולות תגמול. אבל אני גם נגד
שהסורים יתחילו. אתה מבין? הממשלה
לא מוצאת את הקו הנכון אם כי אין
לזה השפעה לדידי, בהחלטה המסויימת הזאת.

נניח
שאתה תהיה כחוץ לארץ,
ותשמע שפרצה באן מלחמה. מה
תעשה ז־
— את האמת זאת בעיה די קשה.
ברור שבמידה ויהיו זקוקים, ואדע מה
המצב האמיתי כאן בארץ, ברור שאחזור.
היא יותר מדי יקרה המדינה. ידוע שבשעת
מלחמה אתה חייב לתת הכל לאומה,
ללא הבדלי דעות. מנסיוני אני מכיר אנשים
שהיו באמת אנטי מלחמתיים, הלכו והשתתפו
במערכה. כיוון שזה המדינה. בסופו
של דבר, כשמנסים להכחיד אותנו —
מעל אדמתנו — המדינה היא בכל זאת
שלנו. כל מי שנתן משהו למדינה הזאת
חייב לשמור עליה.

אשאל שאלה, שלדעתי קובעת
לנכי כוונותיו של אדם כמצב כמו
שלד: אם ילד לך, ואתה תסתדר,
ותקח את הבחורה שלך לארגנטינה,
ותתחתנו, ותלדו ילדים -
האם תבקש גס מאמך שתצטרך
אליכם?

תרופות!
דיאטה!

קרוב למלייןנשים
בעולם לבשו אחד
מבגדי ההרזיה של

— לא. מכיוון שאני חושב, בסופו של
דבר — לחזור לכאן.

כאזרח של מדינה זרה, או בישראלי

ורזו במקום
בו ר צו לרזות

— ברור, אם זה ילך בצורה כזאת, אחרי
חמש שנים אני יכול לקבל אזרחות זרה.
אבל למעשה אני לא חושב על חמש שנים.

אתה לא רואה את עצמך כתפקיד
של הציוני התורם למגבית
ומבקר פעם כשנה כארץ•/

מעכשיו גם א ת
יכולה להשיג אחד
מבגדי ההרזיה של

— לא, לא.

ואתה לא רואה את עצמך מדכי
עם ילדיך ספרדית/ו

— בשלב זה, לא.

החלמ ־ 6עד 28ל״י

— כן, צופים.

היית חבר תנועת נוער/־

אתה חכר מפלגה/־

אפשר לשאול כשביל מי הצבעת
ככחירות האחרונות/־

פרוספקט חינם ישלח אליך
ללא כל התחייבות, באם תפני
אל :״שלייפטקס״ ,שדרות
רוטשילד ,37 תל־אביב, טלפון
,621238 בשעות .4—7 ; 10—1

— הצבעתי ״ש״ .ואני אגיד לך גם
למה. חשבתי שתקבלו יותר קולות ותצליחו
לשנות משהו בנושא של השחיתות,
הכיוון הלא־נכון של הממשלה. ברור היד,
שמפא״י תשלוט, אבל רצוי מאד שמפלגד,
אופוזיציונית פעילה תהיה בכנסת. חבל
שנכנס רק אחד. אני בטוח שעם עוד שניים
או שלושה זה היה יותר טוב.

כריכות ״העולם הזה׳׳
בגלל תקלה טכנית יהיו מוכנים כרכי ״העולם הזה״,
שנמסרו על־ידי הקוראים לכריכה, בעוד כחודש ימים.
על המועד המדוייק תבוא הודעה.

ההנהלה

אכל אתה ואנשים כמוך, שאיכפת
להם ויודעים לחשוב -מסתלקים.
אתם לא נשארים פה ונלחמים,
אלא יורדים:
— ככה זה.

בשבוע הבא
מרצה ידוע בטכניון עונה :
״למה אני נוסע לאמריקה.״

במדינה
(המשך מעמוד ) 14

מכגין עד יערי. כלום כל זה ניתן
למימוש? דעת ברעם: בוודאי.
כי בלאו־הכי :״בתחומי החוץ והבטחון
חילוקי־הדעות מצומצמים״ (ראה דו״ח לבו חר)
,בתחומים אחרים ניתנים ההבדלים לגישור
(גם בין מפ״ם מצד אחד, לחרות
מן הצד י השני) ,ובתחומים רבים אחרים
אין בכלל חילוקי־דעות.
״ראש־ממשלד. שיעז וילך בדרך זו,״
מסכם ברעם הצעיר את מאמרו ,״יזכה להערכה
ציבורית נרחבת.״

תחבורה
י שר ד מי ט ה
שביתת המוניות הגדולה לא היתד, כל כך
גדולה. השתתפו בה באופן פעיל 2600 בעלי
מוניות, וכל שאר השכירים מילאו בה תפקיד
סביל, כדי לא להיות מפירי שביתר״
כמו ידיו .״הם השביתו את המוניית
בשבת,״ אומר נעים גרשון, נהג שכיר בן
שלושים, בקו תל־אביב — ירושלים ,״בשבת
אין חבילות ואין
מכתבים, והם ממילא
מרוויחים רוב הכסף
מהחבילות. אבל אנחנו,
השכירים0/, ,ר
מהפרנסה שלנו זה
ביום שבת.״
אבל 2600 בעלי־המוניות
מתרגזים על
דברים אחרים לגמרי.
הם טוענים נגד
דברים הרבה יותר
רציניים:
ברעם
״מיום ליום המכונית
הולכת ומתרקבת,״
מתלונן משה חיים ,״וכשרוצים לקנות חלקי
חילוף, רואים שהחלקים עוברים ארבעה
ספסרים. החלק מה שבאמריקה יכול להימכר
בארבע לירות, נמכר כאן בעשרים ואחת
לירות, והממשלה לא מרשה להביא את החלקים
האלה ארצה. צריף לקנות אצל
ספסרים. הנה בחוץ לארץ כל הסרן של האוטו
עולה מאה לירות, וכאן רק המעיים
שלו, עולים 400 לירות. הממשלה רוצה שהמכונית
של שבעה מקומות תזדקן, ותמות,
ולא חושבים ממה אנחנו נחייה?״
״אנחנו דורשים הקמת קרן ממשלתית לחידוש
משק המוניות בדיוק כמו שהדבר
נהוג לגבי אוטובוסים,״ מסביר נהג אחר.
״היה לי דיזל,״ מספר נהג אחר, מרדכי
אברמוביץ ,״עברתי לבנזין, אז הבנזין עכשיו
יקר פי שלוש מקודם. רציתי לעבור הזרה
לדיזל, ומה הם עשו? העלו את האגרה של
הדיזל בשלושת אלפים לירות. אני תקוע,
מרגיש את עצמי כמו יו־יו.״
״אני קרוע לגמרי,״ אומר סלאח אדוארי,
״אין לי מה לעשות. פעם לפתוח גלגל היה
שתיים וחצי לירות, היום בשביל להציץ —
עולה עשר.
״עכשיו הם השתגעו לגמרי, רוצים שאני
אבטח את המכונית, את הנוסעים ואת עצמי.
מאיפה אקח כטף לבטח את כל העולם?״
אין קשר עם האשה. שמואל וולדר־מן,
העובד במקצוע כבר עשר שנים, מסביר
את המצב :״כל הצרות שלנו זה שאנחנו
לא נותנים כמו דן, חצי מיליון לירות ל־אחדות־העבודה.
כל הנהגים של דן פתאום
קוראים את למרחב. אנחנו לא. אז עושים
מאיתנו צחוק, אומרים לנו דיזל, בנזין,
בנזין, דיזל. מצאו למי להיטפל.״
״נהג מוניות עובד 16 שעות ביום,״ אומר
נהג צעיר ויפה ,״לפחות 16 שעות. אני
אזרח מלא. משלם את בל המסים. יש לי
חמישה ילדים, ואין קשר עם האשה. גא
הביתה, ישר למיטה. אפילו לאכול אין השק,
וכשהאשה מתלוננת מה אפשר להגיד לה?
אומרים, :גברת, לא התחתנת עם שר׳.״
״לי יש. כל הזמן ריב עם אשתי,״ אומר
נהג אחר ,״עובד 16 שעות ביום, אחר כך
חוזר הביתה עצבני. אז מה אני יכול לעשות?
אני מרביץ לאשה ולילדים, והולך לישון.״
למה אם כן הם עובדים?
״צריך להניע את המכונית,״ עונה אחד.
.,מה יעשה מס הכנסה?״ שואל שני.
״בשביל הפרנסה,״ מסביר השלישי.
בשביל הפרנסה הם מוכנים להלחם עד
חרמה. שיכירו בהם כשירות ציבורי, עם כל
החובות והזכויות הנובעות מכך, שיתנו להם
לבחור את סוג הרכב שהם רוצים, ושיתנו
להם אותן זכויות כמו לאוטובוסים: גם
אותם שיעורי מיסים, וגם הקמת קרן ממשלתית
לחידוש הרכב.
העולם הזה 1521

נחמו נוקש, אלוו הנויחוח, השב נעם ללכת ל שונן-האהבה הגיעה אדיו לכלא
** ה שדרוש
1 1 עתה הוא רק במאי.
התסריט ישנו כבר. ביומני המשסרה, למשל. או בספרי
הרישום של כלא רמלה. או בעיריית אשדוד.
גם שחקנים ישנם. לא סתם שחקנים, אלא הגיבורים האמיתיים
של סיפור העלילה. לה קוראים רהל, ולו קוראים נחמן.
אפילו סוף טוב יש כבר לסרט. וגם שמות.
הוא יכול להיקרא, למשל, אהבה מבעד לסורגים. או מאשדוד
לרמלה באהבה. או סתם אהבה בבית־הכלא.

בינוני. הצעיר האלים, המסתגר והמתבודד, עורר אז תקוות
רבות בלב מאמניו, זכה במדליות ואסף גביעים. אך כל התקוות
נגוזו, כשנשפט ל־ 5שנות־מאסר בעוון השוד בתנובה.
כששוחרר כעבור שלוש שנים וחצי, בגלל התנהגות טובה,
ניסה לשקם את עצמו במושב. אחר כך בעבודות קידוח.
אבל ללא הצלחה. האיש חסר המנוחה רחק אומנם מחברת
אנשים, אך גילה חיבה ומסירות לחיות. אהבת בעלי־החיים,
שהיתר, טבועה בו עוד בילדותו, הביאה אותו אז להסתגרות
בדירת־גג ברחוב לבנדר, בתל־אביב, שם גידל אפרוחים,
האכילם במו ידיו ואסר על אנשים לבוא ולבקרו.
״כאשר אסתדר פעם,״ אמר אז פרקש ,״אלך לשדכן, אמצא
בחורה נחמדה עם משק ואתחתן איתר.,״

ך• מערכה הראשונה מתרחשת בדרום תל־אביב, בן
! גבול שבין שתי שכונות העוני הגדולות — שכונת
שפירא ושכונת התקווה — כשאחד הילדים זורק חופן סיד
אל תוך עיני חברו.
הצבר בן השש, נחמן פרקש, התעוור. חצי שנה הובל מדי
יום ביומו על־ידי אחיו או אחותו אל הרופא, כדי לקבל את
הזריקה היומית. הפרא הקטן נאלץ להסתגר בביתו, בחשכת
העיוורון הארוך, לא שיתף אז איש בחוויותיו.
רק לאחר שישה חודשים חזר אליו מאור עיניו .״אני
רואה אותכם!״ צרח בשימחה, כשהוסת התחבושות מעל
עיניו. הוא כבש את עולמו בשכונה מחדש. אבל לא לזמן רב.
פעם, כשטיפס על קיר (״הקיר הכי גבוה בשכונה״) ,נפל
ושבר את גבו, את הרגל ואת אחת מעצמות הלחי. הוא סבל
אז מזעזוע מוח, בילה שלושה חודשים תמימים בשכיבה
במעטה של גבס .״כנראה שזה הביא לכך שנחמן נהיה למה
שנהיה,״ כתבו לאחר שנים הוריו, שהיגרו לאמריקה, לאחר

שילדותו עברה עליו בחצרות השכונות של דרוס

תל-אביב, נולד במשפחה דתית שמצבה היה

דחוק. למרות המחסור, זכה לפינוק מירי הוריו, כבן הצעיר.

שבנם כבר היה שקוע עמוק בעולם הפשע ובבתי־הכלא.

ץ ייצנחמן היה כבר בן חמש (היום ,)30 נולדה גיבורת
המערכה השניה — רחל אלקובי.
המצלמה עוברת אל שכונה יהודית טיפוסית במארוקו.
משפחה מטופלת בילדים. שמרנות. נישואים בגיל . 13 אף
אחד לא חושב אז על אהבה. אין בכלל דבר כזה.
כעבור שנתיים יולדת רחל את ילדתה הראשונה — את
יפר .,אחר כך את רוזט, ואחר כך את ליליאן. ואז, כשהפכה
אם־שלוש־הילדות לאשה, כשבגרה קצת — התגרשה.
המצלמה יכולה עוד ללוות אותה במערכות הבאות ב־מארוקו,
אולם הפרק המארוקאי בחיי רחל הסתיים כשעלתה
לישראל, השתכנה עם בנותיה בעיר העולים אשדוד.
אף אחד לא יכול היה לנחש אז, כי רחל עתידה לפגוש
אי־פעם את פרקש. אותה לא הכיר אז איש. אבל אותו
הבירה כבר כל המדינה.
נחמן, שנאשם בשוד מזויין במחלבת תנובה, נידון למאסר
וברח, זכה אז לתואר אלוף הבריחות של ישראל. אך לא רק
בזכות בריחה אחת.
׳ הצעיר המזוקן העסיק בהתמדה את מיטב חוקרי המשטרה,
פירנס בקביעות את כל הכתבים הפליליים במדינה,
חזר וברח מן הכלא בשנית ובשלישית, הגיע לשיא פירסומו
בבריחה הנועזת הרביעית, כשחצה את הגבול ועבר למצריים.

| 0 ? 1ץ ך * שגילח את זקנו, נמלט בבריחתו הרביעית
והסנסציונית מכולן לעזה. לדבריו,

ניסו המצרים לגייסו כעובד בשרותם, אן הוא סירב.

שנראה תקופה ארוכה כאדם אבוד, שלא
יביא יותר שום תועלת לחברה, נשאר תמיד
בעל נפש עדינה ורגישה. הוא נראה מובל על־ירי שוטרים.

״אני רוצה שישלחו אותי לטיפול פסיכיאטרי,״ דרש וחזר
ודרש בין בריחה לבריחה.
כשהיה כבר מפורסם, נשכח כמעט לגמרי כל עברו. איך
היה חניך בתנועת־הנוער בני־עקיבא. איך המשיך לשיר
זמירות של שבת בבית אבא, כשאחיו כבר לא התייחסו לדת
ברצינות. איך בילה קצת בפנימיה דתית ליד פתה־תקווה. איך
ניסה ללמוד מסגרות, ואיך שוחרר מן הצבא בגלל הפרעות
נפשיות, לאחר שניאש מהגשמת חלומו — לשרת בצי.
אף אחד גם לא זכר כי אלוף הבריחות של ישראל הוכתר
פעם בתואר אליפות אחר — אלוף הארץ באיגרוף במישקל

ך ) שדכן הוא לא הלך -אך השדכן הלך אליו.
/כאן מופיע הגיבור השלישי בסיפור האהבה. קוראים
לו נחום גרצברג — פקיד הסוכנות, המשמש כרכז לענייני
עולים בדרום הארץ. גרצברג, שטיפל, בין השאר, בבעיותיה
של רחל אלקובי, לא חסך שום מאמץ כדי להניאה מהכנו־תיה
לרדת מן הארץ .״קשה לי פד״״ נהגה רחל להתלונן
בפניו. ואז נזכר לפתע גרצברג בנחמן פרקש.
לקראת הסוף עוברת המצלמה אל כלא רמלה, שם כלוא
פרקש, ברצותו תקופת מאסר העתידה להסתיים רק בעוד
למעלה משנה. שם, לפני שמונה חודשים, הופגשו שני הצעירים
הזרים לראשונה. היא — הדוברת צרפתית, הוא — הדובר
עברית, פקיד הסוכנות והמתורגמן.
הפגישה הראשונה הולידה את השאר. מה שנקרא בלשון
הרומאנים אהבה ממבט ראשון — קם ונהיה. הפגישות בכלא
הפכו לפגישות שבועיות.
חברי הוועדה הציבורית לשיקומו של פרקש היו מרוצים.
גם שרות בתי־הסוהר ראה זאת בחיוב. אולם מעל
לכל שמחו על כך רחל ונחמן.
היא למדה עברית. הוא התנהג טוב. היא חיכתה שישה
ימים כל שבוע עד ליום הפגישה. גם הוא.
הסוד התפוצץ השבוע, כששני הצעירים התארסו בצל הסורגים.
ושוב,
לקראת הסוף הטוב, צץ קושי נוסף.

לרחל אלקובי, שהתגרשה עוד במארוקו, אין שום מיס־מכים
בידיה, המעידים כי אכן היא גרושה כדת וכדין. השנים
הקשות, שהיו צריכות להיות שנות חייה היפות ביותר,
לא היו מתאימות כל כך לשמירה קפדנית על מיסמכים
יורידיים.
עתה, אם תיאות הרבנות לאשר את עדותם של קרובי
משפחה ומכרים, כי אכן גרושה היא, לא ייוזתר עוד שום
מחסום בדרכם המשותפת של השניים. יהיה זה הפתרון
הטוב ביותר לבעיותיד,ם האישיות, כמו שיהיה זה לטובת
החברה. נחמן פרקש יוכל להגשים את חלומו.

במדינה

חידו&ו
ללא

י שראלים

חמצן

א 10ז ס 5 £ 1 £
עם ה 0 X7 0 ^ 7 0
מצורף חנ ם לכל א ריז ה

קיבלת חשבונך לחידו* חטמוי, נא *ר*
אותו בחקדם. עקב חביקוש לעיתון, לא
נוכל לאפשר כל משלוח ללאתשלום ,

את השיא העולמי בכתיבה מהירה
על מכונת כתיבה בלתי־ח
שמלית מחזיקה מרגרם אוון
מניו־יורק, שהצליחה בתחרות
ב־ 1918 לכתוב 170 מילים בדקה
אחת. במכונת כתיבה
חשמלית השיגה את השיא מרת
סטלה ארנארד שהגיעה לכתיבת
216 מילים בדקה. אלופת
הכתיבה הממושכת במכונה היא
קיי פריים, בת , 18 מהעיי
אדלאיד באוסטרליה, שהתמידה
בכתיבה 53 שעות (ביוני
.)1962

ב חוי־ ר

ד לי הוהצל מי ם
לחיפאית היפהפיה דליה ברש, נמאס יום
אחד להיות סתם־חתיכה־ישראלית. היא ארזה
את חפציה, עטפה את עצמה במיטב
הבגדים, ונחתה מלאת־תקוות בניו־יורק.
על ישראל כפויית־הטובה — שהעניקה
לה רק מעמד של מועמדת באחת מתחרויות
מלכת־היופי — הביטה אז דליה בזעם. גם
העובדה שזכתה פעם להיות נערת פירסומת
לאבקת־כביסה (המבין בוחר ב לין, לא
סיפקה אותה.
בפוזות שונות. בארצות־הברית החלה
דליה לנדוד מסוכנות־דוגמניות למשרד־פיד־סום,
ומאמרגן אחד לצלם שני. לכולם הר־אתה
את אוצרה הפרטי: סידרת תמונות,
בפוזות שונות, אותן הגדירה כ״תמונות יפות״.
התמונות עשו את הרושם המקווה. עובדה:
כל מי שראה אותן, רצה, לדבריה,
לאנוס אותה. ואם לא לאנוס, אז לפחות
לצלם אותה בעירום. אבל היא לא הסכימה.
כך הגיעה לסטודיו של מילרד תומאם,
כושי אמריקאי, שהוא גם צלם וגם המלווה
המוסיקאלי של הארי בלפונטה.
תומאם, שליווה את בלפונטה גם בהופעותיו
בישראל, למד כנראה להעריך נכונה
את איכות החתיכות הישראליות. אחרת אי־אפשר
להבין מדוע ניסה גם הוא לשכנע
את דליה להצטלם בעירום, כמו שהציעו
כל קודמיו, ולמה לא ניסה לאנוס אותה,
בניגוד לקודמיו. גם לזאת לא הסכימה דליה.
כידיים זרות. אבל משהו בכל זאת
קרה בסטודיו של תומאם. כי הפגישה בין
השניים הסתיימה בריב, ודליה ברחה משם

יעילות מקצועית אצל האשד.
העובדת היא תנאי ראשון —
אבל הופעה נאה גם היא לא
מיותרת. לכן גרבי ״ מרסי ״
כה פופולאריים בייחוד אצל
נשים עובדות, החייבות להתלבש
בטעם לאורך היום כולו. לצורך
זה אין שימושי יותר מארנקון
״ מרסי ״ ,המכיל 6גרבי
קריסטל בודדים ושווים, המשמשים
כחמישה זוגות, אבל מחירם
6ל״י בלבד.

בימים מסוימים השתחררי
מאי נעימות בעזרת טמפוני
דיאנה

*• 1נ 1*4*4זז)4* 61^€711

ועד

וווו>וווווו1וווווווווווווו1ווו

7־ן נ 1ו ן

כ־זר־נר־ר־ז:צ:יב=ן

דרהפון
ג י!1

דוגמנית כרש*
וזמפיציס: חב׳ נורית בע׳׳נז

1ד1גנו? פ 1ת
נהז ־1־ 1הנ

17,39נ ל.ב י56980
ת״א,וח׳ 1זנונ 7ל
ע ״יוזז ׳ זסל

כולס רצו לאנוס

— לא לפני שהספיקה לקחת עימד, כמה
מן הצילומים שתומאס הספיק לצלם.
הוא איים במשפט של הסגת־גבול, טען
שהיא נטלה את התמונות מבלי לקבל את
רשותו. היא הכריזה כי אינה מפחדת.
תומאם ניכנע לבסוף, לא לפני שהציע,
כי ישראל תטיב לעשות אם תשמור על
החתיכות שלה לעצמה .״לא שאני דואג
להן,״ הסביר הצלם־המוסיקאי ,״אלא לישראל
אני דואג.״ ואולי גם לעולם.

צילום טל מילרד תונזאס.
העולם הזה 1521

האמין .״השניים מחפשים לסכסך בינינו,״
הסביר. הוא התעלם גם משאר הסיפורים
על בגידותיה .״הם רוצים שג׳וליה תעבוד
בשבילם בזנות, כי כשעבדה בשבילם הם
היו משיגים לה קליינטים, ומקבלים את חצי
הכסף.״
כל מה שנעים רצה זה להתחתן עם
ג׳וליה. הוא דאג לה, ופרנס אותה ואת
ילדיה, וקנה לה מתנות, ואהב אותה בכל
ליבו, ורצה שתעבור לגור איתו בדירה
נפרדת .״אני לא יכולה לעזוב את הבית של
גורג׳י,אמרה לי. הם יכולים לעשות לי
צרות בקשר לבעלי. כשאתגרש נוכל לגור
יחד וגם להתחתן.״
נעים ידע שהיא נישאה עוד בטריפולי,
בגיל , 15 ושבעלה נפרד ממנה כבר אחרי
שגרו באשקלון, בגלל בגידותיה. נעים
המתין בקוצר רוח שג׳וליד, תתגרש סופית.
הוא גם הסכים לקנות לה מקרר חשמלי
ורהיטים חדשים, כפי שבקשה. אבל שתתח
תן איתו. היא הבטיחה לו שהם ינשאו.
נעים היה מאושר מאד.

האהובה: גונתה של גיוריה שצולמה שעה אחת אחו׳ הוצח
ך * צילו! הצילו! רוצחים את אמא!״
הוא התעלם מעברה, ניסה להבין אותה,
} ן בצעקה חדה מסמרת־שיער, פרצה מתוך ״למה באמת אהבתי אותה,״ כפי שהסביר,
הבית ילדה בת 14 בריצת טירוף, נתפסה ״אני יודע שעבדו עליך בזנות״ ,אמר לה.
על־ידי המתקהלים, והחלה לרעוד בכל גופה .״יש לך עכשיו שתי דרכים לבחור: או
בכי עז שפרץ מפיה הרגיע אותה, ואז צעקה שאני אלך איתך בתור זונה, או בתור חברה
בקול היסטרי :״הוא הורג את אמא! הצילו!
מה אתם עומדים ככה? תכנסו, עשו משהו! — ואז תפסיקי לעבוד כזונה.
הצילו את אמא!״ והתעלפה בזרועות המחזיקות
אותה.

תוך דקות הגיעה הניידת לבית הערבי
שבשכון הצפוני של אשקלון. השוטרים קפצו
מן הניידת ופרצו לתוך הדירה. לעיניהם
נגלתה על רצפת החדר הראשון אשד, מתה
שוכבת בשלולית־דם ענקית. שמלתה מופשלת
עד מותניה, ובטנה שסועה. מעליה שכב
באלכסון נעים שחדד .,פניו על פניד* ופיו
צמוד לשלה.
זה היה רצח נורא, שבוצע לאור היום
לעיני הילדים.
אך היה זה גם סיפור־אהבה. סיפור אהבתו
הנואשת של נעים, שהואשם ברצח, אל
אהובתו ג׳וליה, אותה הרג, ושליד גופתה
ניסה להתאבד.

ענה לה נעים :״אני מוכן לספק אותך
בכל הדברים״.

את חצי הכסף ז

ודשיים חיו השניים באושר, ובלי
שום סכסוכים. אחר־כך נסעה ג׳וליה

111111

סכין בצד שמאל

**,שהשוטרים הרימו את נעים מעל
גופת ג׳וליה, גילו את הסכין התקועה
בחזהו, מצד שמאל. הוא עדיין נשם. השוטרים
הזעיקו אמבולנס, הכניסו לתוכו את
נעים, מבלי להוציא את הסכין, מחשש לשפך
דם. הוא נותח בבית־החולים קפלן, ויצא
מכלל סכנה.
נעים שחדד ,)38( ,ערבי נוצרי מכפר
יאסיף, אב לשבעה בנים, העובד כשומר
פרדסים באשקלון, סיפר בשכבו בבית״
החולים, את סיפורו הבלעדי לכתב העולם
הזה, את סיפור אהבתו הטראגית לג׳וליה
מימון היהודיה.

בנעויהה

״תראה נעים,״ ענתה לו ג׳וליה ,״אני
מחפשת אחד שיספק אותי, שיהיה לי גב,
וחוץ ממנו אני לא אלך עם אף אחד.״

לחתונה עם גורג׳י ואשתו, והם מיהרו
לדווח לנעים שאהובתו בילתה את הלילה
על שפת־הים עם קבלן ממכריהם. הוא לא

את הנעלייפ שלו

ז הגיע היום השישי. ג׳וליה הזמינה
את ארבע בנותיה, רחל 17 לאה (,)14
תקווה ( )11 ומזל 4לחגוג איתר, את
השבת.
את קורות אותו ערב סיפרו האורחים.
״אחרי ארוחת הערב רבה ג׳וליה עם נעים,״
סיפרו .״הוא ביקש ממנה שתתחתן איתו,
אבל היא פנתה אליו ואמרה, :אני לא
חושבת להתחתן איתך. אני רוצה לחזור
אל בעלי. אתה לא שווה את הנעליים שלו׳.״
בין בני הזוג פרץ ריב נורא. לכתע נראה
נעים מניף סכין ודוקר את ג׳וליה.
סיפר גורג׳י אברהם :״פחדתי להתקרב.
נעים אמר שיש לו אקדח. ושהוא יהרוג
את כולנו. הנשים ברחו מן המקום, למה
היו רגישות לדם ופחדו. ברגע שנעים דקר
את ג׳וליה התערבו שתי הבנות הגדולות
שלה, רחל ולאה.״
סיפרה לאה 14״ברגע שראיתי את
נעים דוקר את אמא, רצתי אליו. אני זוכרת
שכולם פחדו וברחו מהמקום בצעקות. ואז
רחל קפצה בינו ובין אמא ואמיה לנעים:
,דקור אותי ולא אותה.׳
״קפצתי עליו וניסיתי לתפוס לו את היד
שיפסיק לדקור את אמא. נעים ניסה להשתחרר
ממני. הוא הזיז את היד ודקר אותי
ביד שלי. אחרי שהוא דקר את אמא והיא
נפלה על הרצפה ואז חשבתי לי בלב —
אמא מתה.
״ברחתי החוצה בצעקות.״
״אני לא זוכר איך דקרתי אותה,״ אומר
נעים .״גם לא את עצמי. זה קרה, ויותר
לא חשוב כלום. אעשה הכל כדי למות. ככה,
בלי ג׳וליה, אין יותר טעם לחיים שלי.״

הפכנו להיות לחברים
ך* ל הפרשה החלה חצי שנה לפני כן,
׳יי• כאשר טייל נעים ברחובה של אשקלון,
ופגש בגורג׳י אברהם, אותו הכיר מזה שנים
רבות.
״כשפגשתי את גורג׳י,״ סיפר נעים ,״אמר
לי, :תשמע, אני מחפש אותך כבר משעה
שבע בבוקר. יש לי בשבילך מישהי בשביל
להתעסק איתר״ והיא סחורה עלה כיף־כיפאק.
בוא איתי ואני אסדר לך אותה.׳״
למחרת באמת הלך נעים אל גורג׳י, ובאמת
פגש שם את האשה. ג׳וליה היה שמה,
בת ,33 ולה ארבע בנות ושלושה בנים.
נעים נובר איתה, ולמחרת ביקר אותה בבית
גורג׳י, שם גרה.
״באתי בבוקר,״ סיפר ,״עשינו את זה ושילמתי
לה חמישים לירות״ אחרי זה קבענו
גם למחרתו, וגם בפעם השניה שילמתי לה
חמישים לירות.
אחרי זה התחלנו לקבוע כל יום, והפסקתי
לשלם לה בשביל זה, והפכנו להיות
לחברים.״
נעים שחדד, התאהב לחלוטין בג׳וליה, אותה
הכיר כיצאנית בשכר, הוא נטרף אחריה,
הוא עזב את ביתו ועבר לגור גם הוא בביתו
של גורג׳י אברהם ואשתו דוריס — שם
גרה אהובתו.

המאהב:״נעים נפי שצורם לגהות היום בבית־החולים

אנשים
הי ד ב רו ת, אבדבטר פון

כינוסים מחוזיים
לקראת הועידה הראשונה של התנועה
ייערכו ארבעה כינוסים מחוזיים
של חברים ואוהדים, בהשתתפות חברי
מרכז התנועה.
הכינוסים ייערכו:

כתל־אכיב
חמישי 3בנובמבר ב־7.30 ביום בערב, בבית ״בני־ברית״ ,רחוב קפלן

בחיפה ביום שישי 4בנובמבר, בשעה 7.30
ב:רב, בקולנוע ״דומינו״ ,רחוב הרצל

כירושלים שלישי 8בנובמבר, ב־7.30 ביום אבן
החלוצות, רחוב
בערב, בבית
גבירול . 14

כבאר־שכע
ביום חמישי 10 ,בנובמבר, ב־7.30
בערב, בקפה ״אשל—כסיוד׳ ,רחוב הקרן
הקיימת.

חטיבות הפטדדנטים
התארגנות. חטיבות הסטודנ לקראת
טים
של תנועת העולם הזה — כוח
חדש, מתבקשים חברי ואוהדי התנועה
בבתי־הספר הגבוהים להתקשר עם מזהתנועה
(ובד , 136 .תל־אביב), כירות ולציין את גילם, מקצועותיהם ושנת־הלימוד
שלהם.

אוניברסיטה למיליונרים?
דיון פומבי על מצב הסטודנט
יתקיים ביום שלישי, ה״ 1בנובמבר,
בשעה 1.00 בצהריים, בהשתתפות

אורי אבנרי,

מרצים וסטודנטים.

הדיון יתקיים תחת כיפת השמיים,
בכיכר שליד בנין המיג-
הלה באוניברסיטה העברית בירושלים,
זאת לאחר שהסתדרות ה סטודנטים
סירבה לתת אולם
לאותה מטרה.

• כירושלים
תתקיים פנישת סטודנטים, חברים ואוהדים,
ביום א׳ ,30.10.66 ,בשעה 9.00בבוקר,
על הדשא שליד בניז ״קנרה״ בשטח
האוניברסיטה. בפגישה יחולקו ת־תפקידים
לפעולות שתתקיימנה בשבועיים
הקרובים.

• ברמת־גן
ביום רביעי 26 ,באוקטובר, בשעה 8.30
בערב, בקפה ״עצמאות״ בנז דויד המלד
(מאחורי קולנוע ״אורדע״) ,ירצה
על הנושא

אלכם מסים

מזועזע לגמרי יצא השבוע איש־ציבור
מסויים ממשרדו של ראש־הממשלה לוי
אשכול, לאחר שניהל עימו שיחה ארובה.
״במשך כל זמן שהותי שם יצאה ונכנסה
לחדר רעייתו של מארחי, מריכ אשכול,
כשהיא מקשיבה מפעם לפעם, מתערבת בשיחה
וזוכה לטפיחות יד אוהבות מצירו
של אשכול.״ האיש הנידהם גילה, כי במשך
כל הקאריירה הציבורית שלו לא ניתקל
בתופעה כזו, אותה כינה בשם ״דו־שיח
לטפני מי שהיה ראש־ממשלה, דויד
כן־גוריון, קרא בעתונות כי בעצרת הצנחנים
הופיעה להקת שבעת המינים בפיזמון
בן־גוריון בדיסקוטק. הוא העיף מבט תמה
בסובבים אותו, החזירו שוב לעתון, הרים
לבסוף את הראש ושאל את אלחנן ישי,
זה שהיה הרוח החיר, בחגיגות השמונים:
״דיסקוטק? דיסקוטק? מה זה דיסקוטק?•׳
ישי הסביר לו שזה עניין כזה, עם ריקודים
ותקליטים .״אה כן, כן, ריקודים ותקליטים,״
הפטיר ביג׳י וחזר ושקע בעתונים • .כזכור,
שאל פעם שאלה דומה כששמע שסופיה
(יהודית) למץ הרעידה את לבבותיהם של
אלופי צה״ל, כשהיתה בארץ .״לורן? לורן?
מי זה לורן? שאל אז • .אגב: המיברק
האחרון שהתקבל על כתובתו של ביג״ בן
השמונים איחל לו את הגשמת כל משאלותיו.
היתד, זו בירכת אגודת יוצאי פלונסק בניו־יורק,
שהופנתה אל הידוע ביותר מבין ילידי
אותה עיר פולנית • .חוץ מזה, חגיגות השמונים
עדיין ממשיכות׳ ליצור בעיות פוליטיות
פה ושם. לאחרונה הגיע הדן לצפת.
ראש העיר הגח״לי, מאיר מיכר, רצה
לברך את ״אדריכל המדינה״ ,״יוצר צה״ל״
ובו׳ ,אולם דווקא סגנו המערבי, יעקוב
תדפרט, הטיל ווטו על כך • .ובנוגע להידברות
בין מפא״י ורפ״י: תפקיד חשוב בה
ממלא לא אחר מאשר שר־הדואר, האחראי
גם על עשרות הטלפונים — אליהו ששון.
ואיך הוא עושה את זה? פשוט מאד: הורות
לטיב השירות הנתון לשליטתו, מגיעים הרבה
טלפונים המיועדים למרכז ר&״י, השוכן
ברחוב הירקון מס׳ ,53 למרכז מפא״י דווקא,
השוכן באותו הרחוב, אך במם׳ .110 אבל
זו עדיין אינה הידברות שלמה, אז גם לזה
דואג ששון. גם למרכז רפ״י מגיעים טלפונים,
אבל אלא מיועדים למרכז מפא״י, במיבן.
• ימהידברות להידברות. בישיבת מרכז
מפא׳׳י קם פעיל ההידברות הנהללי חגי
כנימיני לשאת את דברו. הוא פתח אותם
כך :״חברה ...אה, סליחה, רב-־תי הנכבדים
אה, סליחה חברים יקרים״ ובו׳
ונו אותו בנימיני רגז לאחרונה על מנהיג
רפ״י, שקבע כי ההידברות היא רמייה,
הריץ לו מכתב בו חלק על דעתו, העיר לו,
אגב כך, כי אם תיתכן שפה משותפת בין
ביג׳י לבין ח״ב רק״ח תופיק טוכי, תיתכן
גם שפה משותפת בין אנשי מפא״י לאנשי
רפ״י. כזכור, ציין בן־גוריון בעצמו .

פוליטיקה ויחסי ציבור

כריסטין וכגה כיום
לא שר

— רק מהנדס

אכן. הוא חושב שלמטרה כזו גם אני
טובה. מלבד זאת, איך תיתכן ישיבה בצוותא
של מעוותת־דין כמוני וצדיק גמור כמו
פרס?״ 0גם לשר־העבודה יגאל אלון
היה מה להגיד השבוע. הוא קבע כי ״הגענו
כבר למיתון בצריכה,״ ושאל ״מתי נגיע
בבר למיתון בצריתד שיעור מאלף בענייני
מיתון ניתן השבוע לשר־המיסחר־וה־תעשיה.
אחרי ישיבה מפרכת של הכנסת
נכנס חיים צדוק, יחד עם אלון, לבר
של פינק בירושלים, כדי לאכול ארוחת-
ערב. הבר היה מלא עד אפס מקום, ושני
השרים נאלצו לשבת ליד דלפק הבר זמן
ממושך, כשהם שעונים במרפקיהם עליו, עד
שנתפנה שולחן.

;״יתומה, אבדע שי ר ה 1
״אני חי ממש את משפט מלחי,״ נאנח השבוע
כתב ידיעות אחרונות בירושלים, גד״
עון רייכר. הכתב, המכסה את המשפט
מוי יום ביומו, מאז נפתח, מתגורר בפרבר

• בדימונה
ביום שישי 28 ,באוקטובר, בשעה 8.30
בערב, אצל יהודה אחי־מרים, שדרות הנשיא
( 52/9טול קולנוע ״ניל״) ,ירצה

הירושלמי

אחמד מסארווה

למי נחוץ המימשל הצבאי?
• כטבריה

נדחתה האסיפה שצריכה היתה להתקיים
השבוע והיא תיערד ביום רביעי הבא,
2בנובמבר, בשעה 8.00 בערב. במשרדו
של ראובן בז־רורי, רחוב יוחנז בך
זכאי .1
ירצה על:

כי מצא שפה משותפת עם המנהיג הקומוניסטי
• .באסיפה מטעם המערך בחולון,
קבע השר ישראל גלילי, כי מוטב לקבל
גינוי באו״ם על תגובה לחבלות אל־פתדז,
מאשר לקבל שבחים על אין־אונים. שאל
אחד מקהל המאזינים :״אונים באל״ף או
עונים בעי׳׳ן?״ השיב השר :״שניהם!״ •
באסיפת מערך אחרת נשאלה מזכירת מפא״י
גולדה מאיד מדוע אינה מדברת עם מזכיר
רפ״י שמעון פרס. השיבה :״הוא
אמנם מחלק לי שבחים בזמן האחרון, אבל
הוא עושה זאת כדי לזרוק אבן על אכא

דויד ארנפלד

סיכומה של שנה

בז ״ערר דיון בבעיות מוניציפליות.

• כנם־ציונה

ביום שני 31 ,באוקטובר, בשעה 8.30בערב,
בבית רבינוב, רחוב נורדאו ,6נם־
ציונה, תיערר פגישת חברים מאזור
רחובות, נם־ציונה וראשל״צ, בהשתתפות

אברי רכיב
על הנושא

מה יש לנו לעשות?

קריסטין אז
לא אדום

— רק שחור

החשמלאים ובכלל, כולם עובדים שם תוך
כדי צחוק אינסופי * .הגילוי הבא שייך
לכומר איטלקי בן ,85ג׳יאובגי פאסין, י
והוא הושמע באוזני עיתונאים איטלקיים:
״בשלהי מלחמת העולם הראשונה התגוררתי
בכפר איטלקי קטן ששהה בו כוח צבאי
אוסטרי. התיידדנו אז עם החיילים ואני, למשל,
הברתי כמה מהם בשמותיהם. פעם הזעיקו
אותי לבית של אשד, חולה, וכשפתחתי
את הדלת ראיתי צעירה, ערומה לחלוטין,
מזנקת מעל ברכיו של רב־טוראי אוסטרי,
אותו הכרתי בשם אדולף היטלר. מאו־

עוטה־הירק

בית־הכרם.

ב אותו
הרחוב. בבית לידו, מתגורר גם הנאשם
אליעזר מלחי, ובבית ממול גר
נשיא בית־המשפט המחוזי הדן בפרשה,
צכי עלי כקד .״כשאני משכים קום,״
סיפר רייכר ,״אני פוגש בהם. אחר־בך, ב־בית־המשפט,
אני שוב רואה אותם, וגם בערב׳
דרך החלון דמות מרכזית אחרת
מאותו משפט׳ עורכת־דין יונה סופר,
עברה השבוע להתגורר בירושלים, אולם
לדאבון־לבו של רייכר לא השתכנה בבית־הכרם
• .הווידוי הבא שייך לאפריים
קישון :״איני כותב באמבטיה קרה לקול
מוסיקה קאמרית, ולא מקבל השראה מן הירח.
אני קם בבוקר, בשעה 6.30 בדיוק,
ניגש לשולחן וכותב בעפרון מחודד היטב
עד שעה 10.00 מימין לשמאל. כך נולדסאלח
שבתי וכך נולד ארבינקא. פשוט עובדים.״
רוצים עוד? הנה :״בחיים הפרטיים אני
יבש לגמרי. לומר את האמת, כל פעם שההצלחה
מאירה לי פנים אני חושש שעשיתי
משהו בינוני וידוי אחר שייך לאורי
זוהר :״אני קומיקאי מזדקן, הנמצא בירידה
ותחת עול הדאגה לאשר, ולילד אם
כבר מדובר על קומיקאים, הרי האוסף הגדול
ביותר מהמין הזה התקבץ בציות שהקני
עליזה מזרחי, של מנחם גולן. אור-
חים שהוזמנו לחזות בהסרטה מספרים, כי
לא רק הבמאי צוחק בשעת העבודה, גם
עוזרו, כני כהן, צוחק, גם הצלמים, גם

תר יותר, כשהאוסטרים עזבו את הכפר,
ילדה אותה צעירת מקומית ילד. ד,יא לא גילתה
אף פעם את זהותו של האב, אולם אין
לי ספק שזהו אותו אדולף היטלר ה־דיסקוטקאי
יואב (א־פרופס רחמני החליט
לקיים אליפות שח לבאי הדיסקוטקים
בתל־אביב. לצורך זה התקין שולחן שח
מחוטב, שיוצב בא־פרופו לשרות ציפורי־ה־לילה
חובבי מישחק־המלכים • .דיסקוטקאי
אתר, הירושלמי דן כירון, שהוא גם עורך
תוכניות בלוול־ישראל, שאל השבוע את
סורמללו (אברהם ג׳אנה) הגדול מה השער.
בדיוק. השיב סורמללו :״מה השעה
בדיוק תשאל בפוסטה, אצלי שבוע יותר או
שבוע פחות לא משנה בכלל יש לי
מזל מהשמיים,״ הודתה לאחרונה גיבורת
פרשת פרופיומו, מי שהיתר, ידועה בשם
קריסטין קילר. ואת המזל הזר, תייבים
להביא בחשבון כל אותם ישראלים המקווים
לראותה במו עיניהם, אם וכאשר תבקר כאן.
המזל הזה כולל, בין השאר: בעל בשם
ג׳יימם (״גי׳מי״) לכרמור, מהנדס לפי
מיקצועו (שכר שבועי 20 :ליש״ט) ואבי
בנה הנקרא ניקולם; בית כפרי מרווח בעיירה
אנגלית שקטה: שעורי־נהיגה במיני•
מיינור פרטית; צבע שער שחור, במקום
החום־האדמוני שהרעיש פעם את כל בריטניה
הגדולה — בקיצור: כל מד. שדרוש
לזעיר־בורגנית בת ,24 המקדישה ארבע
שעות כל יום להכנת תבשילים לבעלה ולבנה׳
והעונה ברצון לפנייה גברת לברמור.
• הרכילות האחרונה מארצות־הברית מספרת,
כי גדליה שיכא, ידידו ושותפו לשעבר
של ימתן (להקת) כרמון, מקיים
ידידות הדוקה עם אשת חברה אמריקאית,
שהיא גם צעירה, גם יתומה וגם קיבלה ב ירושה
אי־אלה מיליונים של דולרים, ו־דירת־פאר
אחת.

פ סו ק • ה ש בו ע !
• ח״ב דפ״י יוסח אלמוגי :״אשכיל
רוצה בחברי רפ״י בלי בן־גוריון, ספיר
רוצה את בן־גוריון בלי רפ״י, ואילו גולדה
לא רוצה לא את זה ולא את זה.״
• דן כן־אמיץ :״מי שמחכה כי הערבים
יפתחו במלחמה, עלול להתאכזב —
אי אפשר לסמוך עליהם, על הערבים.״

• ראש עיריית ירושלים טדי

?ולק :״אילו הייתי זבן בחנות בגדים,
הייתי מוכר כל סוג חולצה לכל אדם.״
העולם הזה 1521

גי ס ה
ב מ קו ם
ץוש רו
סמי קופל היד. תמיד הבן של קופל מקופל
מורם, עוד מזמן שנולד, ועמיה כן*
ארי היתד״ לעומת זאת, כל הזמן בתו של
ככימין בן*ארי, הלא הוא אחיו של
דויד בן״ארי, מי שהיה ראש עיריית

בת־ים.
משפחת בן־ארי, הידועה כאחת המשפחות
העשירות בבת־ים, ומשפחת קופל, שגם היא
לא ענייה באופן מיוחד, עמדו להתחתן זו
בזי, משום שהבת של משפחת בן־ארי היתד,
מאוהבת בבן של קופל.
זה היה לפני שנתיים. הכל הוכן לחתונה׳
עמיה הנאה, בת העשרים ושתיים, הכינה
לה כבר שמלת חופה, וסמי הנאה, בן
העשרים וארבע, הכין לו חופשת־דבש מן
העבודה. הוא עובד כמנהל מחלקת־נסיעות־חוץ,
בעסק של אביו.
אבל החתונה לא התקיימה. סמי ביטל את
החופשה שלו, ועמיה השתמשה בשמלת החופה
שלה על מנת להתחתן עם ג ד עון
בן־צבי, נער־הזוהד שהיה מפורסם בזכות
אביו הקבלן ובזכות עצמו, ומכונית הקונזט
הפתוחה שלו.
סמי קופל לא נשאר בודד לזמן רב. לאחר
כמה חודשים הציגו לפניו בחורה חמודה
מאוד שמצאה חן בעיניו, והוא התחיל
לחזר אחריה במרץ רב. החיזור נשא פרי,
ומועד החתונה נקבע כבר לדצמבר. כבר
הוזמן אולם במלון הילטון, וכבר נקנתה
דירה במאה אלף לירות, ברחוב כ״ט בנובמבר,
כדי שלזוג יהיה איפה לגור.
ומי אתם חושבים היא הכלה החדשה
שלו? הכלה החדשה שלו היא מידה כן*
צבי, אחותו של בעלה של מי שרייתה
צריכה להיות אשתו הקודמת. או ליתר פשטות:
סמי נושא לו לאשר, את מי שהיתר,
צריכה להיות גיסתו. ומקבל בתור גיסה,
את מי שהיתר, צריכה להיות אשתו.

קופל

נחמה והרוחות

בני הטובים
ביותר

בזמן האחרון לא רואים את גהמה הגדל,
ולא שומעים עליה דבר. זה לגמרי לא
מתאים לה, ואין איש, על כן, שלא מתפלא
על זה. עד לפני שנה היתד, נחמה אחת הבחורות
המפורסמות והמדוברות ביותר במדינה.
היא
יצאה עם מיטב הגברים של הארץ,
ותמיד אפשר היה לראות את החיוך המלבין
שלה זוהר לצידו של אחד המלווים האדיבים
שלה.
היא היתד, עורכת מסיבות, שרה ומנגנת
על גיטרה, או על פסנתר, ומשוחחת עם המוזמנים
בספרדית, או בצרפתית, או בעברית
שוטפת.
בימים אלה היא הגיעה לגיל שלושים,
אבל לפני כן היא הספיקה לנצל את כשרונותיה
בשטחים שונים ומגוונים. היא למדה
באוניברסיטה, והיא למדה באקדמיה למוסיקה,
ובשתיהן נחשבה לגאון לא־רגיל. היא
שיחקה בלהקת הנח״ל, השתתפה בבצל
ירוק, למדה שפות במשאית, כשהלהקה היתד,
נוסעת להופעות בערים רחוקות, למדה
באותו זמן לנגן על חליל, ובהפסקות, בין
ההופעות, היא אפילו למדה לתקתק שוטף
על מכונת־כתיבה.
כולם אהבו אותה, והיא אהבה את כולם,
וכל ידידיה וידידותיה הרבים היו מתאספים
בביתה, לשמוע אותה מנגנת על גיטרה, או
על פסנתר, או על חליל או על מכונת־כתיבה.

זד נמשך עד לפני שנה. לפני שנה
היא הסתגרה בפנטהאוז שלה, בקומה ד,־, 12
בבת־ים, ומאז כמעט איש לא רואה אותה.
וכשראו אותה, היא לא היתד, מלווה יותר
על־ידי מלווים חביבים, ולא מבזבזת את
זמנה בבילויים חברתיים. היא היתד, תמיד
בדרך — מהבית שלה, או — אל הבית
שלה.
היא היתד, מגיעה למקום־עבודתה בפיאט
הקטן שלה, ולאחר העבודה היא היתה נכנסת
בחזרה לפיאט הקטן, ומסיעה אותו ישר
הביתה לבודים. אפילו בהופעת־הבכורה שלד,
בהמלן ואני היא היתד, בודדה, ובתום ההצגה
היא יצאה לחוג את המאורע עם
יורם קניוק ויוסי גרכר, שני חברים
לעבודה, רק איתם וללא שום גבר נוסף
כלשהו.
לא ברור אם הבדידות השפיעה עליה או
לא, אבל ביום השבת האחרון, כשהלהקה
של המלך ואני הופיעה בכפר ורבורג, היא
לא היתד, במצב כל כך טוב.
ההצגה הראשונה עברה עליה בסדר גמור.
היא שרה כשהיתה צריכה לשיר, רקדה כש־היתר,
צריכה לרקוד, והקהל הנלהב מחא לה
כף. אבל היא הצליחה להגיע עד לריקוד
הגדול, אותו היא רוקדת עם יוסי גרבר,
מלך סיאם, ואז, כשהריקוד רק התחיל, היא
נעלמה לתוך המסך.
המסך נסגר. אחד השחקנים הודיע על
הפסקה של חצי שעה, וכל שאר השחקנים
לקחו את נחמה המעולפת, השכיבו אותה
בחדר־ההלבשה שלה, וניסו להשיב אותה
לתחייה.
בינתיים הזעיקו את המחליפה שלה, הי״
לה שרת, והעמידו אותה במצב הכן. אבל

המסיבות של ירושלים הן אחד הדברים
המפורסמים ביותר בארץ. כמה שהעיר הזאת
צנועה בימות החול שלה, נכה היא
פרועה בימות החג שלה, וכולם יודעים
את זה.
עכשיו הגיעו המסיבות העליזות גם אל
הדור הצעיר. ביום השישי ערכו מסיבה כזאת
כל הבנים של הירושלמים הזקנים והחשובים.
המסיבה
נערכה בביתו של דויד גלבר,
בנו של אחד מעסקני ההסתדרות הציונית,
והשתתפו בה השתתפות פעילה: דוכי
שי]? ,הבן של בעל המלונות; אורי
גרינבאום, בנו של יבואן־טכסטיל ידוע;
והבן של קונסול־הכבוד ישל פנמה בישראל,

חסידוף.

המלן ונחמה
לאחר חצי־שעה של עילפון, התאוששה נחמה,
שבה לאיתנה, וחזרה להמשיך את הריקוד
העליז, בדיוק באותו מקום שהפסיקה
אותו.
כשההצגה נגמרה, היא הופיע גם בהצגה
השניה. ואז היא נכנסה לבדה לפיאט הקטן
שלה ונעלמה לכיוון בת־ים. איש לא ליווה
אותה, ואיש לא נשאר לשמור עליה, במיק־רד,
שתתעלף שנית. היא בילתה את הלילה
לבדה, כמו את כל שאר הלילות. ולא
היתר, זו בדידות שנכפתה עליה — אלא
בדידות מרצון. למחרת שבה והופיעה על
הבמה, כאילו דבר לא אירע.
מה, אם כן, בכל זאת אירע לנחמה הנדל?
שום דבר. היא פשוט הלכה בדרכה של
הגברת מרגוט קלאוזנר ובדרכן של עוד
נשים גדולות וטובות, והפכה ספיריטואליסטית.
מזה שנה, מאז מות אביה. היא החלה
מתנזרת יותר ויותר מבני אדם, ויש אנשים
האומרים שהיא מבלה יותר ויותר מזמנה
הפנוי בחברת הרוחות.
כוכבות וכוכבים

כל המשתתפים הללו הסיעו את נערותיהם
הצעירות במוסטנג הפתוח של דובי שיף,
הביאו אותן אל הנשף יחד עם הרבה בק־קים
מכל מיני סוגים, כיבוד רב ושאר
פרפראות.
הפטפון ניגן שירים שמחים, הנערות
רקדו ריקודים עליזים, והנערים שתו בעליצות
את כל הבקבוקים שהיו שם. רק אחדים
מהנערים הללו לא עברו את גיל ה־שמונה־עשרה,
אבל לנערות זה לא הפריע.
הן עצמן היו עוד הרבה יותר צעירות מזה.

אפילו די מתבלטות ומתפן סמות בעניין
הזה.
דליה לכיא, כזכור, גרמה לגירושיו
של ג׳ץ סיליכאן, והואשמה על־ידי אשתו
בניאוף, וג׳ון התגרש מאשתו לטובת
דליה.
מאז גירושיו, שארעו לפני ארבעה חודשים,
היא כבר הספיקה להשתתף בשלושה
סרטים: המרגל עם האף הקפוא, קאזינו רו־יאל
וטיל לירח.

ד,צרה~איתד, שמרוב עבודה אין לה זמן
או הזדמנות להתחתן עם הג׳ון הזה. בקושי
היה לה הזמן הדרוש כדי לקחת אותו
מאשתו.
עוד דליה לא מתחתנת, וגילה גולן כבר
מתגרשת. היא היתד, נשואה כל השנים הללו
לרופא, ועכשיו, עוד לפני שעזבה אותו
באופן חוקי, היא כבר נראית בחברתו של

כוכבת סרטים נוהגת להתחתן ולהתגרש
מדי פעם בפעם, וללוות את הדברים הללו
בכל מיני סקנדלים ושערוריות, קטנות או
גדולות.
הכוכבות הישראליות לא מפגרות אחרי
הכוכבות הלא־ישראליות, ובזמן האחרון הן

שחקן חופשי -או: הצגה אחרי ההצגה
ההצגה של ״גן הדובדבנים״ נסתיימה.
הקהל מחא כף והלך הביתה. השחקנים
הורידו א ת האיפור, רחצו את הפנים,
החליפו את הבגדים, כיבו את האורות,
סגרו את התיאטרון, והלכו לקפה שממול
לשתות קפה.
הם עוד לא הספיקו להיהמת מהקפה
שהזמינו, ופתאום נשמע מעליהם קול
עמוק, דרמטי :״תוציאו אותי ! תוציאו
אותי!״
הקול היה אמנם קולו של שמעון
בר, אבל לא היה ברור למה הוא צריך
לדקלם כל מיני דברים דווקא לאחר ש
ההצגה
נסתיימה. ולמה הוא צריך להיות
בתיאטרון בשעה שכולם נמצאים בקפה.
ואז האשה שלו הסתכלה סביבה, והודיעה
שבאמת, נכון, שמעון נאבד לה.
מישהו עלה על שולחן ושאל את
השחקן מה הוא רוצה. הראש של השחקן
שהציץ מחלון התיאטרון הוציא
קולות צרודים :״תוציאו אותי מכאן,
תוציאו אותי מכאן.״
שאלו אותו מה הוא עושה שם, והוא
אמר שהוא נסגר בפנים ולא יכול לצאת.
ניסו לפתוח את הדלת, והדלת לא נפתחה.
שלחו להביא את השוער, ובינ
תיים
הראש הנואש של שמעון המשיך
להציץ מהחלון, ולהתחנן שיוציאו אותו.
קהל רב התאסף ברחוב למטה והסתכל
בעניין רב על ההצגה. מישהו הציע
לשמעון לדקלם את המלט, בהזדמנות
זו, שכבר יש קהל. שמעון לא הסכים,
והמשיך לדקלם את תוציאו אותי מכאן,
אבל הקהל נהנה גם מזה.
כעבור שעה הגיע יוסי ילין עם המפתחות
ושמעון בר יצא לחופשי. האשה
שלו חיבקה אותו באושר, והוא התיישב
על יד כל האנשים החופשיים והמאושרים,
לשתות קפה מ תחת לתיאטרון.

צ׳זארה וגילה
גבר אחר: צ׳זארה דנוכה, שחקן. ומה
שמעניין. שגם הוא התגרש לא מזמן מאשתו.
אומרים שכמו דליה, היתד. זו היא
שגרמה לגירושין שלו. וכיוון שגילה עובדת
עכשיו לא פחות מדליה, מניחים שאין
שום סיכוי שיהיה לה זמן להתחתן איתו
בקרוב. לא ברור אם היא בכלל תמצא לה
זמן להתגרש מבעלה הקודם.

הדוץ הולנד מבקיע שעד*
שוקת שבורה
ספורט כדורגל
ד רו שהמה 3יסח

מו רי ם
אקדמ אי ם
בגרות ורב
ובזו 1
נפתחות כתות ערב חדשות
למועד אפריל 1967

ת ק צי רי ם
ותר גי לי ם

ניתן על־ידי מורים במקצועות :

סנ די ה

מתימטיקה, פיזיקה,
כימיה ואנגלית

טי פו ל
אינדיבידו אלי

ת ל־ א בי ב
ר ח׳ א לנ בי 70
רח פריעומן 38
רח׳ החשמל 27

י טיפול אינדיוידואלי

באופו אישי לכל תלמיד
בנוסף למסגרת הלימודים הרגילה פרטים והרשמה:

גימנסיה טכנית
לפנה״צ .13—8אחה״צ 8—4
ליד דיזנגוף
ליד התחנה המרכזית

כמה טו ב לרזות!
עכשיו גם אני יכולה להינות מגוף
נאה וגמיש לאחר שהורדתי ממשקלי
המיותר. זאת הודות ל״מכון
אירולין״ המטפל בעיסוי בשיטת
אויר דחוס וייעוץ דיאטטי בפיקוח
רפואי.
אכן, גם את יכולה לרזות בכל
חלק גוף הרצוי לך

ג״מכון אירוליף
ת״א, רח׳ דיזנגוף ,101 בנין הפסג׳

לכדורגל, במדיניות בודהיענה שלהם, יוכלו
למצוא פיתרון לבעיה המתקרבת.

כדו ר סל
ס ערה ב ק רי ה

כבר מזמן לא היה שבוע כה שחור
לכדורגל הישראלי. והרי העונה התחילה נלכד
יפה. בקייץ קיימה הנבחרת מחנה נופש
עם המאמן שלה בצפת, ואחר כך ערכו
מחנות אימונים. ולפתע פתאום באו המפלית.
כשהפסידה הנבחרת נגד יוגוסלביה, ברמת־גן,
כבר אפשר היה לנבא את ההמשך המר.
הוא בא השבוע. הנבחרת עד גיל 23 של
הולנד ניצחה את הישראלים . 1:4נבחרת המילואים
של שווייץ, לא איפשרה במוצאי-
שבת לישראליים אפילו להבקיע שער אחד,
ניצחה בשעור .0:4התחזיות למישחק של
יום רביעי בקופנהאגן נגד נבחרתה החלשה
של דנמרק היו שחורות משחור.
אפשר היד. למצוא אלף ואחת סיבות להפסדים
המחפירים של הנבחרת. אפשר היה
למנות השבוע עשרות מישגים של המאמן
והנהלת ההתאחדות לכדורגל. קל היה למצוא
שעירים לעזאזל ולומר: הנה, עוד לפני
שבוע אמרנו שלפחות שלושה שחקנים בנבחרת
לא שווים שום דבר.
ניתוח יסודי. לא היה השבוע שום ספק
בכך, כי רק שינוי קיצוני במצב הקיים יוכל
להביא להבראתו של הכדורגל המקומי. בש-
לונות נגד נבחרות בינוניות מוכיחים בגלוי,
כי חייב לבוא ניתוח יסודי.
הפיתרון נראה דווקא תוך לימוד החים־
טוריה הקצרה של הכדורגל המודרני בהולנד.
גם שם השתעשעו ראשי הכדורגל ברעיון,
כי ניתן לקיים כדורגל חובבני ומודרני, ניהלו
כדורגל מפגר.
בסופו של דבר נמאס המצב לכדורגלנים.
כמה קבוצות פרשו מההתאחדות, החלו בניהו,־
ליגה מיקצוענית, נפרדת. המנהלים
ניצבו לפני שוקת שבורה, נכנעו לתכתיבי
השחקנים. כיום הכדורגל בהולנד הוא מי-
קצועני ומתקדם.
אין ספק, כי רק פיתרון מעין זה יובל
להצעיד קדימה את הכדורגל במדינה. במצב
הקיים, בו כמה עסקנים מדרגה ב׳ עושים בי
בצורה חובבנית ככל העולה על רוחם, אין
שום סיכוי להתקדמות ואין חשיבות לשאלה
אם שחקן מסויים מופיע או לא מופיע בשורות
הנבחרת.
רק אם יהפוך הכדורגל במדינה לעסק —
יעשו הבול את הכול כדי להצליח ולנצח.

מאמן מכבי חיפה, שמואל יעקובסון, רתח
מזעם .״אני שוקל,״ הוא אמר לשופטים במשחק
קבוצתו נגד הפועל קרית־חיים ביום
השישי האחרון ,״אם להוריד את קבוצתי
מהמגרש. בלתי־אפשרי שהשיפוט ימשך כך.״
החיפאים ירדו בסופו של דבר מהמגרש,
רק לאחר שהשופטים שרקו לסיומו. אז הם
כבר לא היו כל־כך כעוסים. הם הצליחו לנצח
את הפועל קרית־חיים בשעור ,58:63
באחד המישחקים הסוערים ביותר שנערכו
בזמן האחרון בליגה הלאומית בכדורסל.
מאושר במיוחד היה שחקן מכבי חיפה
שלמה בן־זאב, שעלה למגרש עם 39 מעלות
חום — רק כדי להביא להפסד אנשי קריה־חיים.
בן־זאב עצמו הוא תושב קרית־מוצקין.
מכבי חיפה, שהיא הקבוצה המכבית היחידה
במחוז הצפון של הליגה בכדורסל
(שאר שש הקבוצות: הפועל קרית־חיים,
הפועל חיפה, הפועל משמר־העמק, הפועל
גבת, הפועל גבעת־חיים והפועל בית אלפא),
לא ליקקה דבש במגרש הפועל קרית־חיים.
עצבנים וכועסים. הצרות החלו באשר
החיפאי המבריק שלמד( ,״לייבלד,״) דובדבני
נתקל במקרר, בקרייתי דן ענבר. הקרייתים
הפכו עצבנים וכועסים
בעידודו הקולני
של הקהל המקומי
הנסער.
כאשר כמד. דקות
לאחר מכן נדחף החיפאי
חיים (״איק־סי״)
בוכבינדר על־ידי
יריב אל מחוץ
למגרש, פרצה סערה
נוראית.
״אתה דופק אותנו
בכוונה!״ זעק איקסי
לעבר השופט, שלא
י ע קוג סו *
שרק עבירה לזכותו.
״רק בזכותכם הם בכלל קולעים נקודות ! ״
הטיחו החיפאים כלפי צמד השופטים מי־רובסקי
והנני.
רק שלושעבירות טכניות נגד שחקנים
חיפאיים, והעובדה ששופטי המשחק לקחו
את עצמם בידיים, הביאה להרגעת הרוחות
ולהמשכת המישחק. שחקני קרית־חיים, שלא
השכילו למצוא פיתרון לשיטת השמירה האזורית
הלוחצת של החיפאים, ירדו מנוצחים.

לקראתה !3ד

או רחדאיסרוא

עוד כמה זמן יהיה כדורגל בישראל? השבוע
לא נראתה כבר השאלה דמיונית.
יהודי משיקאגו, בשם אייב קוסורבר, עיתונאי
ספורט במיקצועו, הגיע לביקור של
יומיים.
מטרת הביקור: להחתים מאמני כדורגל
ושחקנים על חוזים, בדי שאלה ישחקו בשנה
הבאה בליגה המיקצועית לכדורגל,
העומדת לקום בארצות־הברית.
בינתיים נפגש קוסורבר רק עם מאמן
הפועל תל־אביב, יוסף מרימוביץ׳ ,הציע לו
משכורת של 9000ל״י לחודש כדי שזה
יבוא לאמן ביבשת החדשה. מרימוביץ׳ דחה
בינתיים את ההצעה, כי הוא קשור בחוזר,
עם קבוצתו. עם זאת החלו כבר מספר
כדורגלנים להתעניין באפשרות לשחק כדורגל
לא לשם ספורט׳ ,אלא לשם פרנסה,
ולהרוויח כספים במשכורות גבוהות, שלא
חלמו עליהן כאן.
קשה היד, לראות כיצד ראשי ההתאחדות

סוף סוף הגיע לישראל כדורסלן בקנה
מידה בינלאומי. טאל ברודי, שהגיע לתל-
אביב בסוף השבוע שעבר, נחשב לאחר מבכירי
הכדורסלנים של ארצות־הברית. ברודי
הודיע על כוונתו להרשם כתושב ארעי במדינה׳
ובן על כך שהוא ישחק במכבי תל־אביב.
אנשי
ההתאחדות הודיעו, כי בדודי לא
יוכל לשחק במכבי תל־אביב במשך כל העונה:
כי סעיפי תקנון ההתאחדות דורשים
שכדורסלן ישהה בישראל לפני תחילת העונה
בה הוא רוצה להתחיל לשחק, וברודי הגיע
באמור רק אחרי תחילת העונה.
זד, ששחקן מסוגו של ברודי נאלץ לשבת
בצד, בשל סעיפי תקנון יבשים, שעם קצת
רצון טוב אפשר היה להתגבר עליהם —
זה לא שיקול בשביל איגוד הכדורסל של ההתאחדות
לספורט בישראל.

קיצוני משמאל: שמואל רוזנטל.
העולם הזה 1521

בעולם
האומות המאוחדות
- 120 1 0וחדאח
בשבוע שעבר עלה מספר חברות האו׳׳ס
ל־ . 120 היה זה כאשר המדינה האפריקאית
החדשה, בוטכואנה, נתקבלה כחברה לארגון.
שיא
זה החזיק מעמד ליום אחד בלבד.
למחרת נתקבלה האומה ה־ 121 לארגון
האומות המאוחדות. גם זאת היתד, מדינה
אפריקאית חדשה, לסוטו (חורז עם טוטו).

החופש החודשי מן המערכה שהטוראים
מעדיפים לכנות אותו, מתוך נסיונם, שו״ש
(שתייה ושכיבה).
וכאן נבנם היסוד המספרי לתמונה. הבירה
המקובלת ביותר בסייגון נקראת
שלושים ושלוש והמספר האהוב ביותר על
נערות סייגון הוא שלושים וחמש.
כי שלושים וחמש, הסמל האסטרולוגי
הויאטנאמי לתייש, מסמן כושר מיני מעולה.

תיירות
ד ע וג הלהשיב

גרמניה
ב מו בסר טי
אחת הפרשות העגומות בסרט האיטלקי
על גברים ונשים, הממלא זה השבוע החמישי
את קולנוע אופיר בתל־אביב, הוא
המעשה בבת הכפר הצעירה ר,מצליחה, ל־

למו״ל אנגלי בא רעיון גאוני. הוא המציא
את הנשק החדש של התייר הבינלאומי.
זהו מבול עלבונות, חרפות, גידופים, קללות
והשמצות בו יוכל התייר המעונה
של סוף שנות הששים להציף את אנשי
השירותים היורדים לחיי התיירים בעולם
כולו.
מלים יפות בבר לא עוזרות מזמן בקבלת
השירות הנכון, ולכן חייב התייר
להצטייד במילון העלבונות שיצא החודש
בלונדון, בחמש שפות, על־מנת שיוכל לענות
למעניו מידה כנגד מידה, שידע מה
להשיב.
• ״יצאנית בדימום!״ מו׳׳ל המילון
האנגלי־צרפתי־איטלקי־ספרדי־גרמני מסביר
בפשטות כי פנייה מסוג במטותא ממך,

מ חי רי דג מי 1967
בארה״ בוב אי רו פה

אדוני הנכבד, אולי תואיל לומר לי כיצד
אפשר להגיע לתחנת־הרכבת ואניימודה־לך־
בכל־לבי־מראש, כבר מזמן לא זוכה ב

או פל אין כמעט שינוי
בין דג מי 66ו־67

לי או גו לדב רג ב ע־ מ

תשובה המתאימה. צריך לפנות ישר ולעניין.
למשל, תגיד, איפה הרכבת, בן פוזל
של יצאנית בדימוס!

קטינה קארין פאול
מלחמת

שוורים בשדה

החיטה

הביא למשפט חצי תריסר עירוניים פיקחים,
באשמת בעילת קטינה.
מי שחושב שדברים כאלה קורים רק
בסרטים לא מכיר את האיטלקים. וגם לא
את הגרמניות.
סעיף .176 בשבוע שעבר נעצרו בעיירה
המרכז־גרמנית הרצוגנוראך ששים
גברים, בחלקם הגדול פועלים־אורחים איטלקיים,
הואשמו בבעילת הקטינה קארין
פאול. 13 ,
אם לא יזכו העצורים בישועהמקורית
במו בעל גברים ונשים (בו הופכת חזייה
לכובע ובו׳) יצטערו היטב על הידידות
המופרזות עם בת הזגג המפותחת מכפי
גילה.
לפי סעיף 176 של החוק הפלילי הגרמני
הם צפויים לעשר שנות מאסר כל אחד.
״מרגיז מאוד!״ בניגוד לסרט לא
התגלתה הפרשה תוך כדי נסיון סחיטה
אלא בגלל סקרנות. היתד, זאת סקרנותו
של קארל, אחיה הגדול ( )21 שלקארין.
הוא דפדף ביומנה, גילה בו רישומים מסוג:
• עם אוגו ביער.
• שיחקנו מלחמת שוורים בשדה החיטה.
מדירו היה ד,שור.
9וילי כועס עלי כי לא הסכמתי להצטלם
עירומה.
קארין לא הסתפקה ברישומים, הביעה
את דעתה על חיי המין הערים והמוקדמים
שלה גם בחרוזים. למשל:
• לאהוב ולא לגלות לאיש, זה יותר
קשה מאשר לעבוד בכביש.
• לאהוב ולא להיהנות, זה מרגיז מאד.

ויאט־נאם
מסבר חז ק
כשם שהאמריקאים אוהבים ראשי־תיבות
כך אוהבים הויאטנאמים מספרים.
וכאשר החיילים האמריקאים ־ויאט־נאם
יוצאים לחופשה מצליחות בנות סייגון,
עליה אמר פעם הסנטור האמריקאי ויליאם
פולברייט, כי היא אינה אלא בית־בושת
אחד גדול, לקשור את המספרים לראשי־התיבות.
שו״ש.
ראשי־ד,תיבות האהובים ביותר
על כל חייל אמריקאי הם כמובן ראשי־התיבות
הצבאיים ח״ן (חופש ונופש) .זה
העולם הזה 1521

• כ 7חרך־רכד כזיך ר־רז־י־כדי
• רבערדירכזיכו נוחים
• א בו עדר די ר רי הרזדיכיך־!

הועלו

תל־אביב — חי פ ה — ירו שלים

רק שכדאי להיזהר ולא לפנות כך ל־ז׳נדארם
צרפתי. לכן גם הסתייג המו״ל
מראש, הסיר מעל עצמו כל אחריות לתגובות
אפשריות על פניות הלקוחות ממילונו.
״חידקים למשפחתך!״ ברכבת למשל
(למקומי שתפש את מושב התייר)
אפשר להגיד אתה, אמנם, מספיק שמן למלא
שני מקומות, אבל שילמת רק בשביל מקום
אחד. זוז!

ברכבת־התחתית או באוטובוס עלול תמיד
להתעורר הצורך להסביר (לשכן מצונן)

פרסום א ד טון ב ע״ מ

תעשה לי טובה! כשאתה משתעל, העבר את
החידקים למשפחה שלך. לי יש מספיק
משלי.

או (לפי המקרה):
תעשה לי טובה ונשוף את השום (הבצל,
הקוניאק הזול) שלך לפנים של מישהו אחר.

״זה העודף ׳טלי!״ כמו כן קיימים,
כמובן, העלבונות המקצועיים. כמו להגיד
לרב־חובל של אונייה נו, עכשיו אני מבין
למה כל אחד מעדיף לטוס. או לקופאי במלון
זה לא החשבון שלי, זה תקציב ה מדינה
שלך. או למלצר (שהגיש שמן־מנועים
במקום שמן־זית) זה לא הטיפ שלך. זה
העודף שלי!

ומי שמתעצל לדפדף בין דפי המילון
על־מנת למצוא את העלבון הנכון, יכול
להסתפק בפנייה לעמודים האחרונים, בהם
רוכז מבחר של גידופים בני מילה אחת,
שד,בינלאומית ביניהן היתר, ונשארה חמור!
אס! באנגלית; בוריקו! בצרפתית; אזינו!
באיטלקית; בורו! בספרדית ואייזל! בגרמנית.

כדור
הארץ
• הג ל הי רו ק. במק־קיני, טקסאס,
החליט ישיש בן 75 לרענן את כושר הנהיגה
שלו. אחר שהפסיק לנהוג בגיל ,65
רכש מכונית משומשת והספיק תוך 20
דקות הנהיגה הראשונות: לגרום לשש תאונות;
לזכות בעשרה דו״חות תנועה; לבצע
ארבע עבירות פגע־וברח ולעבור ארבע
פעמים לצד הלא נכון של הכביש.
• בעין כלתי משוחדת. בנאפולי,
איטליה, שכרו חובבי הכדורגל המקומיים
את דון סיקיליו כ״עין רעה״ מקצועית,
על־מנת שילווה את הנבחרת העירונית בכל
משחקיה, יתן את העין הרעה ליריביה
בשיטתו המיוחדת: לקבוע את מבטו בקרבן
דרך משקפיו חסרי־ד,עדשות.
• קוסמופוליטים. באוטאוזה, קנדה,
ביקשה הממשלה הקנדית לכבד את זכר
החלוצים הסקוטיים שהיו בין מייסדי המדינה,
הורתה לטוות דוגמת־בד סקוטית־קנדית
מיוחדת, נאלצה לפנות למטוויה יפאנית,
לה הנול היחיד בעולם המסוגל לטוות את
הדוגמה המוצעת,

קריאה לבעלי מצפון
ביתן — מדינה דמוקראטית(?) וחברה
באו״מ נידון אדם צעיר עבור
ה״פשע״ של סירוב מטעמי מצפון להתגייס
לצבא — לעונש מוות שהוחלף
למאסר ממושך אחרי התערבות בינלאומית

בל מי שהצדק, זכויות האדם,
הרותו וכבודו בכל אתר ואתר בעול־מינו
המופרע יקרים לו, והשואף ומוכן
לעשות משהו באופן פעיל או סב־ל,
וכן כל מי שמעונין להביע דעתו —
מתבקש לשגר מכתב או גלויה לת.ד.
,1931 תל־אביב.
תוקע נא — ע״י כל אדם נאור
וכל מדינה נאורה — ההתעללות

הזדונית והמחפירה כחיי האדם
ובזכויותיו !

תאם
תאש דו׳ הסו
) 0121611

י ק19

6 2 ,2 5 ,1 9 /2

^ עולםלאהיה ברור לי כל־כך בשביל מה אני יושב בכנסת, ומה תפקידי בה, כמי
באותו רגע ביום השלישי האחרון, כשהגיע תורי לנאום בוזיכוח המדיני הגדול.
בנאום־הפתיחה הבטיח לוי אשכול בצורה חד־משמעית פעולה צבאית גדולה, אם יימשכו
מעשי אל־פתח. הוויכוח עצמו דמה לרסיטל של מקהלה מדברת: נואם אחרי נואם קם
וחזר על אותה דרישה. בין חרות ומפ״ם הבדילו רק הבדלים דקים של נואנסים.
היה קיים חשש שחוץ מן הקומוניסטים, שדעתם נפסלת מראש מפאת זיקתם למעצמה
זרה, לא ישמיע איש בכל הוזיכוח קול שיזהיר בפני הסתבכות שתביא למלחמה. לוי
אשכול היה חוזר למשרדו כשהוא משוכנע כי העם כולו תומך במלחמה — והדבר היה
משפיע עליו בבואו להחליט את ההחלטה הגדולה.
כך נפל עלי התפקיד הבלתי־פופולארי להפר את אחדות־הדיעות של הכנסת. כשעליתי על
הדוכן, וראיתי את ראש־הממשלה יושב לפני, החלטתי לדבר ישר אל אוזנו ואל עיניו —
לנסות לעורר בו ספקות, לערער בלבו החלטה שאולי כבר התגבשה.
את דברי הראשונים הקדשתי לזכרו של ח״כ אליהו מרידור, איש חרות, אחד האנשים
ההגונים והתרבותיים ביותר שפגשתי בכנסת, שנפטר ערב הוזיכוח:
אורי אבנרי: גברתי היושבת־ראש, כנסת נכבדה.
אליהז מרידנר ז׳׳ל הזכיר לי קטע משיר בית״ר לזאב ז׳בוטינסקי.׳
״הדר / ,עברי גס בעוני בן־שר / .עם עבד, אם הלן; /ננצרת ב ך
/זכור את הכתר / ,עטרת
מלך / ,בכתר דויד נעטר ! /באור ובסתר
גאון ותגר.״

הרוגי הס־יבוב השלישי
כבוד היושבת־ראש, אני מקנא בכל הנואמים שהשתתפו בודיכוח זה, שדיברו כבטחון כה
עילאי על מה שיש לעשות ומה שאין לעשות, שיש להם התשובות לכל השאלות. אני
מקנא בהם, ואינני נמנה עמם.
כשאני קם לדבר על נושא זה, שהוא — מלחמה ושלום, חיים ומוות, דם ודמעות —
אני רואה לנגד עיני את החללים שנפלו על הגבול אתמול — קורבנות של רצח מתועב —
והעלולים ליפול על הגבול מחר. אותם ואת הוריהם.
אבל אני רואה גם את הרוגי הסיבוב השלישי, את הצעירים החיים עמנו כיום, המקשיבים
אולי לדברינו, שכל החלטה בלתי־נכונה עלולה לחרוץ את גורלם.
לכן, חברי הכנסת, בנושא האחד הזה, אל נחפז, אל נוציא מסקנות נמהרות, אל נתן
לרגשות להשתלט על תבונתנו, אל ניתן לאינסטינקטים לגבור עלינו.

מבחינה זו כרצוני לשבח את ראש־הממשלה.
אני יודע באיזה לחצים הוא עומד. אני יודע מה אדיר הפיתוי לצוות על פעולה צבאית.

זה. תוצאה קטלנית זו חמורה הרבה יותר מכל ההישגים החיוביים
שהושגו באותו מיכצע.
יצחק נבון (רפ״י) :בזכות מיבצע זה אתה מדבר!

נזננגל־סנדנזיפ שיפתיינן בנזלוונזה
גם המצב השורר עתה בגבול הסורי הוא בחלקו תוצאה מאמונה זו שאנחנו משרתים
את האימפריאליזם. והנד״ שוב מאשימים אותנו כאילו אנו מצטרפים לטור אימפריאליסטי,
שנועד להפיל מישטר מהפכני בסוריה.
ראש הממשלה, וכל הדוברים אתמול, הכחישו זאת בתוקף. אבל כלל לא חשוב אם זה
נכון או לא נכון. מי שמצוי בענייני המרחב, יודע שלא זאת השאלה. השאלה היא: במה
מאמינים ההמונים? לא רק הערבים, אלא כל הפרשנים המעצבים את דעת־הקהל העולמית,
באפרו־אסיה, בגוש הקומוניסטי, בצרפת, אפילו בעתונות המתקדמת במערב.

האם לנו יש עניין לחזק טענה זו? כל פעולה צבאית גדולה ברגע
מסויים זה תתפרש כד, אם תרצו כרד ואם לא.
שום הסברה מדינית לא תעזור כאן. והכרזת הרמטכ״ל שפכה שמן על מדורה זו. איני
יודע למה הוא התכוון. אבל אני יודע איך הדברים התפרשו
בעולם — בפאריס, בלונדון, במוסקבה. וזה מה שחשוב.
אתם אומרים: אם הסורים חושבים כך, שיפסיקו את
פעולות אל־פתח, וממילא לא תהיה סיבה, ואפילו אמתלה,
להתקפה ישראלית.

זה נכון. זה סביר. אכל זה פשטני מדי.
היתד, כאן סתירה יסודית בדבריך, אדוני ראש־הממשלה,
אתמול. מצד אחד תיארת את סוריה כמדינה מסוכסכת,
מפולגת, ללא שלטון. מצד שני תיארת את הממשלה הסורית
כגוף מונוליטי, שעליו האחריות הבלעדית לכל מה שהתרחש.
איך זה מתיישב?
מי שמצוי בעניינים יודע כי הממשלה הסורית הנוכחית
היא תרכובת מסובכת של כוחות מתרוצצים. יש בה יסודות
הרפתקניים, קיצוניים, חסרי־אחריות. יש בה יסודות מתקדמים,
שבוודאי אינם מעוניינים במתיחות מסוכנת על הגבול
ברגע זה. השבוע צורפו אליה נאצריסטים, וסוד גלוי הוא — אפילו לחבר־הכנסת משה דיין
— שנשיא מצריים רוצה כיום בשקם מוחלט בגובל ישראל*

השאלה היא: את מי מאלה תחזק ותעודד פעולה ישראלית? אין שום
בטחון שתחזק את היסודות המתונים יותר. אכל יש בטחון שתיצור
היסטריה לאומנית מוגברת, שתחזק את היסודות היותר הרפתקניים,
שתפתח במעגל הקסמים האומלל שראינו דוגמתו ערב מיבצע סיני.
מעגל שאין לו סוף אלא מלחמה.

ננבד־אל־נאצר הגא גנרמי נזדפן
לעומת זאת יש כיום כוחות הפועלים — בשקט, אבל בהתמדה — למען ריסון
הקיצוניות הסורית.
אפשר להתקיף את ברית־המועצות על דבריה במועצת־הבטחון. אבל האם מטיל מישהו
ספק בכך שההשפעה הסובייטית בדמשק מוטלת על כף המאזניים נגד פעולות אל־פתח?

זוהי הדרך הפופולארית, הדמגוגית, הפשוטה. אין דרך קלה יותר לזכות בתהילה חולפת.
אומץ־הלב דרוש כדי להחליט אחרת, כדי להימנע מפעולה.

אם ראש־הממשלה עמד כמיכחן זה עד הרגע הזה -כל הכבוד לו.
השאלה היא: מה יהיה מ ן הרגע הזה?

בנאנס אננד בוננגז בח־ושך

כבוד היושב־ראש, הכל ציינו כי אתמול שררה בבית הזה אחידות־דיעות מופלאה. לא
היתד, בין הנואמים מחלוקת אמיתית. חוששני שעלי מוטל להפר הארמוניה גדולה זו.
הכל הסכימו, למעשה, כי יש צורך בפעולה צבאית. היו שדרשו: מיד, לאלתר. היו שאמרו:
לא מיד, כדאי לחכות קצת. היו שאמרו: צריכים לשלב את זה עם ההסברה המדינית.

אולם לשווא חיכיתי שמישהו מכל הנואמים -ולוא רק אחד מהם -
יסביר לנו מה תעזור הפעולה הצבאית. איד היא תמנע את ההתנכלויות?
איך היא תבריח את הסורים להפסיק
את פעולות החבלה?
אפילו דובר גח״ל, חבר־הכנסת יוסף ספיר, נאלץ להודות
אתמול בפה מלא כי הפעולה לא תעזור במאומה, שהיא לא
תביא אפילו להפסקת מעשי האיבה השוטפים.
זהו הנימוק הראשון נגד פעולה. למעשה אפשר היה להסתפק
בו. אבל יש נימוקים חשובים הרבה יותר.
אחד הסיפורים המופרסמים של מיבצע־סיני נגע לטאנק
מצרי מדגם שרמן, שהיה בתוך טור משוריין שנסוג דרומה.
בלילה קרתה לו תקלה. אנשי הצרת עמלו ותיקנו את ה־טאנק,
וכשהמשיכו בדרכם בחשיבה, הצטרפו לטור שני של
שומנים. כשהאיר הבוקר, נדהמו לראות שהם נעים בתוך
טור ישראלי. הטאנק שלהם הושמד.
ראיתי תמיד משמעות סמלית עמוקה בסיפור אמיתי זה.
הוא סימל את מיבצע סיני.
המיבצע לא היה פסול רק כשלעצמו. הוא היה פסול שבעתיים מפני שמדינת־ישראל
פעלה בשיתוף הדוק עם הכוחות הקולוניאליים הגוססים. כך הציגה את עצמה כנופלת חלק
במזימה אימפריאליסטית. הטענה כאילו אנחנו משרתים את האימפריאליזם, טענה שתמיד
הכחשנו אותר״ כאן נתנו לה פתאום הוכחה ממשית.

עד היום הזה אנו אוכלים את הפירות הבאושים של מישגה היסטורי

תמהני, אדוני ראש־הממשלה, על שהקדשת אתמול את החלק הראשון והעיקרי של נאומך
להתקפה מוחצת על נשיא מצריים.

בבית הזה -עוד מימי ממשלת בן־גוריון -שוררת היפנוזה של
שינאת נאצר, המתנקמת בבעליה, מפני שהיא מונעת בעדם מלראות
את המציאות המשתנה.
המציאות היא שברגע זה מתנגד נאצר בפירוש לכל פעולה מלחמתית נגד ישראל.

לא חשוב מה סיבותיו. בפוליטיקה, לא הנימוקים קובעים, כי אם
התוצאות.
בעתיד הקרוב, שהוא הקובע בהקשר זה, עבד־אל־נאצר הוא גורם אגטי־מלחמתי לגבינו,
גורם מרסן גם בסוריה.
מה הטעם להתקיף אותו דודקא ברגע זה, למנוע כל הבחנה בין הרפתקני אל־פתח לבין
מנהיגות שקולה באופן יחסי? בין טומני מוקשים, לבין המבקשים למנוע הטמנת מוקשים?
כל הנימוקים האלה לא הוזכרו כלל בוויכוח. אך מי שרוצה לרפא את המצב, חייב
לעשות אבחנה אובייקטיבית, בקור־רוח ובצלילות־הדעת. שינאה לא תוביל לשום מקום.

רופא לא צייד לשנוא חיידקים. הוא צריך לאתר ולהכין אותם, כד*
לרפא את המחלה.

״אתה ונתפלל לנאצר״׳.
וכאן, כבוד היושבת־ראש, בולמת התופעה המרכזית בוזיכוח זה, באחידות־הדיעות
שראינו אתמול.

אף נואם אחד, מראש־הממשלה ועד דובר האופוזיציה העיקרית, לא
הציע פתרון. ויכוח זה יכול היה להתנהל לפני 20 שנה, לפני עשר שנים,
וחוששני שגם כעוד עשר שנים -מפני ששום דבר אינו נדטתנה, ואין
אפילו מחשבה איד לשנות את המצב.
מתייחסים אל איבת הערבים כאל גזירה מן השמיים. חבר־הכנסת רפאל, נציג מפלגת
השמיים, אף הוכיח לנו אתמול ארוכות, שכל מאה מיליון הערבים שונאים אותנו במידה
שודד״ ואין שום ניצוץ של תקודד, לשלום, שאפילו הדיבור על השלום הוא מסוכן.
כששאלתי בקריאת־ביניים את חבר־הכנסת יוסף ספיר מגח״ל :״מה הפתרון״? הוא ענה
לי :״אנחנו יכולים רק להתפלל.״ לנו נמאס להתפלל.
יוסף שופמן (גח״ל) :איפה אמר את זה?
אורי אבנרי? אני מצטט מן הפרוטוקול.׳ ״אני יכול רק, כמו אחרים,
להתפלל שהתקופה (עד לעזלום) לא תהיה ארוכה

* דיין עמד טל כן בנאומו באותו יוס.

אריה בן*אלי?£זר

(גח״ל) :ההבדל הוא בכן שהוא מתפלל לאלוהים,

ואתה מתפלל לנאצר.
אורי אבנרי: אני לא מתפלל בכלל. אני מתנגד לתפילה מכל סוג
שהוא. לא מפני הרע שבתפילה, אלא מפני שהמתפלל עלול לחשוב שהתפילה
פוטרת אותו מפעולה ממשית לשינוי המצב.

כוח־־ווירוב של האו״גו בגבול נזוריוז

גדול יותר וחזק יותר. משום כן ברצוני להעיר מספר הערות לדבריו.

״מיטפר הערות* אלה תפסו את עיקר נאומו של אשכול. זה היה טבעי, כי הנאום שלנו
היה היחידי שחרג ממיסגרת ההסכמה הכללית, זולת דברי הקומוניסטים. ועם הקומוניסטים
לא רצה אשכול להתווכח, מתוך אמונה שבניגוד לנו, אין הם משפיעים על הציבור בארץ
ועל גורמי־חוץ:
לוי אשכול (בתשובה על קריאת־ביניים של תופיק טובי) :זאת היא הסתה עויינת לישראל
מפין. מי שם לב לה? אני מניח שאפילו ברית־המועצות לא שמה לב לשיטנה שלן.
לי חשובים יותר הדברים של ח״כ אבנרי. כי לגביהם חושבים אולי: סוף־סוף הוא משלהם.

למישטר ישראלי אמיתי דרושות שתי זרועות: זרוע אחת מגינה, המבטיחה את ד,בטחון
ואת החיים, וזרוע שניה פועלת, מונפת קדימה, זרוע מיתקפת־השלום.
הגורם המרכזי של המצב בגבול הסורי הוא שכל העם הסורי שונא אותנו, יותר מכל
עם אחר.

פעולה צבאית נדולה, משפילה, תחרי!? שינאה זו. ואילו תפקידנו
הוא לפעול לשינוי האווירה, לשינוי האקלים, בסוריה וכעם הערכי בולו.
לכך דרושה יוזמה פוליטית רצופה וסבלנית.

יש מקום ליוזמה קצרת־טווח. אני מציע לממשלת ישראל ליזום את
הקמתו של בוח־חירום של האו״ם שיוצב על הגבול הסורי, דוגמת זה
המוצב על גבול מצריים.

תחילה ענה ראש־הממשלה על דברי לגבי היחס לגמאל עבד־אל־נאצר. בנאומו, יום לפני
כן, דיבר אשכול על ״שאיפת ההשתלטות הנאצרית* בתימן, על הצבא המצרי, המנסה לשווא
לדכא את השבטים״ שם, על ״הסלידה מן הנוכחות המצרית״ .הוא אמר כי שליטי מצריים
״מוצצים את לשד העם״ ,והעלה על נס את ״סרובן (של מדינות־ערב) להשתעבד לשלטון
מצריים, המתעטף באיצסלה של אחדות ערבית.״
עתה, בנאומו השני, בעיקבות הנאום שלנו, השמיע אשכול הכרזה הרבה יותר חיובית,
שיש לה חשיבות מדינית מרובה: שאין ממשלת ישראל רואה במישטרו של עבד־אל־נאצר
כשלעצמו אוייב:
לוי אשכול: אין זו אמת שיצאתי אתמול בהתקפת־מחץ על נאצר; ולא מפני שחלילה
אינו ראוי לכן. אולם מטרתי היתה אחרת לגמרי. מטרתי היתה תיאור המצב. תיאור הפילוג

זה יתן לממשלת דמשק את האפשרות המכובדת לבלום את פעולות אל־פתח, מבלי
להיחשב לבוגדת בעיני המוני סוריה.
מעבר לזה יש צורך ביוזמות ארוכות־טוזח, אשר ישנו בהדרגה את האקלים. באו״ם
עומד להיפתח הוויכוח על בעיית הפליטים. אני קורא לממשלת ישראל לעשות לפחות
ג׳סטה שתתפרש כתזוזה, לקראת פתרון צודק.
יש לעשות מעשים פוליטיים שיבהירו לחלוטין שאיננו שייכים למערך אימפריאליסטי,
שאיננו מתנכלים לרצון המוני ערב להתקדמות לאומית וסוציאלית. לא די בדיבורים. יש
להוכיח זאת במעשים משכנעים, ואני מוכן להציע.

הכעייה של הרגע היא ״אל־פתח״ .אכל הבעייה של הדור היא
השלום. אל נשפה אותו לרגע!

״נאצר ירית של אבורי״
עד כאן הנאום שלנו. הוא שינה במידה ניכרת את אופיו של המשך הוויכוח, עד לנאום־
הסיכום של ראש־הממשלה, שהיה מוקדש בעיקרו לוזיכוח עם נאום זה.
תחילה דיבר דויד הכהן, יושב־ראש ועדת החוץ וד,בטחון של הכנסת. הוא תיאר תמונה
דמיונית של המצב במצריים, כאילו נלהב העם המצרי למלחמה בישראל, בגלל הרעב
והעוני השוררים שם.
שנה

ההרפתקן מושן את העם למלחמה, כדי להראות לו איזה
דוי דהכהן :
מזהירה, כדי להראות לו איזה צילום של הצלה ממצבו. זה המצב במצריים.
אוריאכנרי: בהחלט לא ! אין לזה שום קשר עם שום מציאות! זה פרי דמיונך שלן!
דוי דהכהן: חבר־הכנסת אורי אבנרי, זה עתה שמעתי את דבריך. על כל מילה שלן,
או כל משפט שלן, יכולתי להוסיף נאום מקיף. אבל אמרתי לעצמי: דויד הכהן —
התאפק, עזוב את אורי אבנרי. פעם אחת הסתבכתי איתן בפירנצה, מספיק לי. למדתי
את העניין איתן, מספיק לי*.

אחרי שקבע כי עבד־אל־נאצר הוא האוייב הגדול, תבע הכהן לנהל מדיניות־חוץ שתספק
את ארצות־הברית, כדי להשיג ממנה נשק :
דוי דהכהן אם זה יעמיד אותנו בפני נקיטת עמדה בינלאומית לגבי מדינות אלו,
לדעתי זר, יתכן. אינני רוצה בזה, אבל אם הדבר קובע גורל מדינת ישראל, אין לחשוש מכן.
אוריאכנרי: האם נמכור את מצפוננו בוויאט־נאס? האס נדגול ברצח־עמיסד
דוידהכהן: אינני רוצה עכשיו להתווכח איתן. אשר לוויאט־נאם, לא חששתי להיכנס
לפולמוס על כן גם בעתונות.

דובר חרות, אריה בן־אליעזר, לא הצטרף רק למקהלה כללית זו, אלא אף עלה עליה.
אריהכן ־ אליעזר: נראה שהסכנה היסודית למלחמה טוטאלית נגד ישראל הוא ידידו
של חבר־הכנסת אבנרי, גיבור המיזרח התיכון, נאצר.

כדי לבסס את התיאוריה שלו, התעלם בן־אליעזר לחלוטין מן המציאות הקיימת במרחב.
כך, למשל, התעלם מכך שהנשיא אל־חביב בורגיבה נמצא עתה בברית הדוקה ורישמית עם
המלך פייסל, המלך חוסיין והמלך חאסן:
אריהבן ־ אליעזר תראו אין מתייחסים לבורגיבה, כשהוא דורש את ביצוע
ההחלטות של האו״ם. כל המדינות הערביות, ללא יוצאת מן הכלל, הכריזו עליו כבוגד.
ומבחינת בורגיבה אין זה קובע מה הבלטת אומרת, אלא מה
אומרות המדינות הערביות עליו.
אוריאכנרי: אבל היילה סילאסי דרש השבוע שלום
בין ארצות־ערב וישראל, והתקבל למחרת היום (נל־ידי
עבד־אל־נאצר!

הדבר לא הפריע לבן־אליעזר, שהוסיף לתאר בצבעים
קודרים את המזימות הנוראות של המנהיג המצרי, עד ש׳
שיסעתי את דבריו בקריאה:
או רי

אכנ רי :

זו דמונולוגיה, לא פוליטיקה!

אין שום קשר נפשי, ולוא אפילו שלילי, בין ראשי ד,מיש־מרים
הקיימים בעולם הערבי ובישראל. הם שייכים לעולמות
שונים. במשך דור שלם התרגלו לנאום מונולוגים, עד כי
כלל אינם מסוגלים עוד לשמוע, ולא כל שכן להבין, מה הכהן אומר וחושב הצד השני.
מגולדה מאיר ועד אריה בן־אליעזר, ממשה דיין עד יצחק רפאל, דיברו הח״כים תוך חוסר
הבגד, מוחלטת לגבי המתרחש בעולם הערבי. לנגד עיניהם עומד עולם ערבי דמיוני, כפי
שאינו קיים אלא בתעמולה הישראלית. התועמלנים שיכנעו את עצמם.
יותר מכל בלטה תופעה מסוכנת זו בנאום התשובה של ראש־הממשלה.

״ההד של דבריו גדול יווזר״
לוי אשכול קם והכריז כי כלל לא התכוון להשיב לוויכוח, אלא ששינה את דעתו בשמעו
את הנאום שלנו.
לוי אשבול: לא היה ברצוני, לפני שעה או שעתיים, להגיב על הדברים שנאמרו
אמש (בחלק הראשון של הוויכוח) ,אן לאחר ששמעתי היום כמה נאומים נוספים, אני רואה
צורן להעיר אי־אלה הערות.
חבר־הכנסת אבנרי מדבר תמדי בנוסח פלוראליס מג׳יסטאטיס ׳*.ההד של הדברים הוא
* הכהן התכוון לוועידה האחרונה בפירנצה, בה הצביעו כל הנציגים הערביים, הצרפתיים
והאיטלקיים עם אורי אבנרי, בעוד שדויד הכהן נשאר במיעוט מבוטל.
**׳ בלאסינית: לשון־הרבים של המלן. המלכים נוהגים לדבר בלשון ״אנחנו״ .אני רגיל
להשתמש בסיגנון זה כדי להדגיש כי הדעות שאני משמש להן פה בכנסת אינן דעות של
יחיד, אלא של לפחות 14,124 בוחרים ששלחו אותי לשם.

הקא רי ק טו ר ה

שעליהנאם לוי אשבול

במחנה אויבינו. במיקרה זה אינני אומר אפילו פילוג במחנה הערבי. הפילוג במחנה הערבי
לא היה מעורר בי שמחה רבה, אילולא היה אויבנו.
חשבתי שחשוב שייאמר בכנסת — וישמע זאת חבר־הכנסת אבנרי וחברי־כנסת אחרים —
שעוד לא ירדו השמיים לארץ. כאשר עושה סוריה מהן שיהיא עושה. חשבתי שטוב שנדע
שרק לפני שנתיים־שלוש העננים היו כבדים יותר. עברו שלוש שנים ומשהו נשתנה.
חבר־כנסת אינו צרין לשים בפי דברים שלא אמרתי. אין לי כל עניין בהתקפת־מחץ על
נאצר, אם נאצר יטפל בענייניו הוא, בענייני מצרים, בה יושב עם של שלושים מיליון איש,
שאליבא דכולם אינם חיים בנוחות ובעושר.

עניין טזל \2ארי\2בוורוז
לאחר מכן הגיב אשכול על ההצעות הממשיות שהשמענו — וזאת בצורה מוזרה ביותר.
הצעתנו העיקרית היתד, ליזום את הצבתו של כות־ח־רום של האו״ם לאורך הגבול הסורי.
במקום לנתח הצער, זו, לאשר או לפסול אותר״ טען שהיא ״מחשידה״ את ישראל. הכיצד?
לוי אשבול: נדמה לי שהיה זה חבר־הכנסת אבנרי שהציע מיספר תרופות. אן נדמה;
לי שבעצם התרופות, שהוא מייעץ לנו, כלולה החשדה שישראל היא באמת מחרחרת־מלחמה,
שהיא אינה רוצה בשלום, שהיא אינה רוצה בשקט על הגבולות. אילו חשב זאת רק איש
אחד, היתה לכן משמעות אחרת. אבל לדברים אלה מקשיבים רבים.

על טענתי כי הרמטכ״ל, בהכריזו על הצורך ללחום ב״מישטר״ הסורי, שפך שמן על
המדורה, השיב ראש־ד,ממשלה בהתקפה נגדית:
לוי אשבול: חבר־הכננזת אבנרי אמר שדבריו של אדם זה או אחר שפכו שמן ע;ל
גלגליהם של מחרחרי־המלחמה. האם ידוע לן, חבר־הכנסת אבנרי, שהקריקטורה על המשאבה
המפורסמת של הנפט, הפולטת חיילים יהודיים, שנתפרסמה בעיתונן, שפכה שמן על מדורת
האיבה, והשתמשו בה נגדנו בוויכוחים ובירורים רבים?

לקאריקטורה זו (שאגב, לא הראתה משאבה, כפי שהיה נדמה לראש־ד,ממשלה, אלא מיקלען
חזר אשכול כמד, פעמים — ומדבריו מסתבר כי דברי העולם הזה הוזכרו בשיחות בינו
לבין השגריר הסובייטי, ואולי גם שגרירים אחרים.
בדחותו בהחלט את הצעתי לעשות לפחות ג׳סטה לקראת פתרון בעיית הפליטים, דיבר
בפאתוס אמיתי. הוא פנה אלי (ישבתי בדיוק מולו):
ל 1יאשבול: לאלה המדברים ומזכירים לנו כל פעם את הפליטים, אני אומר: פעמיים
חילקו את ישראל, ואינני מדבר על ישראל זו אשר מדובר עליה בכתבי־חקודש, אשר
מדובר עליה בתנ״ן.
מה עוד תרצו מאתנו? מה עוד יכולה ישראל לעשות? אם לא להושיט את צווארה לשחיטה?
מדוע אתה לא מגלה לנו זאת? מה שגילית, יחד עם הקאריקטורה בעיתונן — הוספת
שמן על גלגלים רצחניים!
אוריאכנרי: זה איננו נכון, אדוני ראש־הממשלה.
לוי אשכול: אבל היות ושמעתי זאת מפי הגבורה עצמה, אל תשאל אותי מפי איזו
גבורה. אני סומן על כן שחברי־הכנסת מבינים. שמעתי מפי הגבורה את העדות הזאת!
בכל זאת ברצוני לקיים מה שאמרתי, כי חשבתי שמוטב לי הפעם לא להתפלמס, כאשר
היה ברור ומובן, כמעם מן !הרגע הראשון, שהכנסת כולה׳ — ובעניין זה באמת אפשר
להגיד ״הכנסת כולה״ — מאוחדת, משום שגם יוצאי־הדופן אומרים: נכון, הממשלה נהגה
יפה מאוד, טוב מאוד, הוכיחה יכולת. ונכון מה שאמרת (בפנותו אלי) :נחוצה גם גבורה
על מנת לא להשתמש בסשק. אני מודה, נחוץ גס קצת כוח־/התלטה וגבורה לממשלה. אני
מודה בכן.

אגב, המונח ״יוצא הדופן״ ,בלשון יחיד או רבים, הופך בהדרגה לשם־לוואי לסיעתנו.

כן, אבל נו\ז זירז יעוור?
אחרי שפסל, ללא ויכוח של ממש, את הצעותינו לגבי ייזום כוח־חירום, עריכת מיתקפת־שלום
בבעיית הפליטים וכו׳ ,לא הצליח אשכול לענות על השאלה האחת, החשובה: איך

(המשך מעמוד )27
תביא פעולה צבאית ישראלית להפסקת פעולות אל פתח:
לוי אשכול: נשאלה פה השאלה :״תפעילו כוח, מה יהיה אחר כך? הממשלות בסוריה
מתחלפות ואינן קבועות.״
אני מעז לומר — ואני מניח שתסכימו איתי — שכל ממשלה יכולה למנוע פעולות כאלה;
גם הממשלות בסוריה, המתחלפות מזי פעם, התולות קצינים, יכולות למנוע פעולות כאלה,
או לפחות לרסנן, אילו העולם היה עולם של צדק. בכנסת
זו יושבים שליחי עם ישראל, ואוזניהם צריכות להיות פתוחות
וכרויות לשמע דברים אלה.

ושוב, כמעט באותו נוסח, בפנותו אלי:

ו ״ ז ^ תןג עיוי ם

...ונוחפ 7ר ם
אםהינכםבאמתצ עי רי ם, הפסיקואת
החיפושים. אנוקיימיםוהקמנוע בו רכם
במר כז רמתהשרון, מו ל פו נדקהש רון
ד י רו תמפוארותב נו ת 3 , 2 7 2 ,2חדרים,
במחירובתנאיתש לו םאשרטרםהיו .
המחירהחלמ* 23,850 .ל ״ י כו ללס^ 50
משכנתא. כניסהעדפב רו א ר . 1967
פנו עו דהיום :

נדזוז־ו־ן רזו נדד כד בעת ...
ונ*1ור־נב!וד־ב 1יוו־*טכ 7ן 9 .ט 9ב 1ט !1מ 5

וזרמיה, ר ח׳ רזעבנו־דרז ,23ב\׳ל934416 .
לאחר ערעורב ר 7כ/7ם־רז־ 932637, 934487 :

לוי אשכול: שאלו;, :מה ההגיון ומה הטעם, ומה
יהיה?״ יושבים בכנסת אחדים אשר נוטים לעיתים לשאול
את השאלה הזאת. התשובה היא: פעולת־הגנה בכוח, כאשר
אין דרך אחרת, כאשר מתנסים בכל יתר הדרכים, דרכי
הסברה, דיבור למצפון, דיבור למצפון העולם, דיבור למצפון
אותה מדינה. דיבור למצפון אלה שעומדים סביבה ועל־ידה.
אותו הגיון, אותה זכות וחובה לכל אדם ועם המתגונן בפני
תוקף ורוצח. איננו חייבים לשאול, ואיננו יכולים לשאול,
כל כן הרבה. למעשה אנחנו שואלים את עצמנו לא פעם

אחרי שלא מצא תשובה לשאלה מכרעת זו, הפך אשכול
את הקערה על פיה וטען כי לנו אין פתרון :

לד אשכול

ליי אשכול: חבר־הכנסת מיקוניס או חבר־הכנסת אבנרי, ברצוני לשאול: מה יהיר!
לאחר שמועצת־הבטחון תאמר מה ש תאמ ר אלך הלאה ואשאל: נניח שיימצא מישהו
בממשלה, או הממשלה בולה תגיד — ואינני מציע זאת — :נחכה עוד חודש, אולי זה ייפסק,
וזה לא ייפסק. מה הלאה? (בפנותו אלי) :ונניח שאתה תשב בג׳יפ או קומנדקר ויקרה בו
משהו — לא, אינני רוצה שיחשבו שאני רוצה שיקרה לן משחו — נניח שאני אשב בו?
אם מדברים ברצינות ואם רוצים לקיים בכנסת בירור, יש להשיב על השאלות האלה!

נזה נטשיגז הרזס־יגז בתזש? \2
לבסוף הגיב על טענתנו כי הדברים העוינים של ברית־המועצות במועצת־הבטחון חשובים
הרבה פחות מפעולותיה השקטות מאחורי הקלעים. מכיוון שברית־המועצות אינה רוצה
בהתקפה ישראלית על סוריה, ורואה בה שליחות אמריקאית, יש להניח כי היא אמנם עושה
את הכל כדי למנוע פרובוקציות סוריות על הגבול. ער כך אמר ראש־הממשלה:
לוי אשכול: בוודאי שהייתי רוצה לקוות כי ברית־המועצות — והיה לי הכבוד לדבר רק
פעמיים עם השגריר שלה, גם שריהחוץ }פגישות בחוץ־לארץ נפגש עם אישיה הגדולים שם.
בניו־יורק. וגם השגריר שלנו במוסקבה, במידה והוא מגיע לדיבור — הייתי רוצה לקווון
שברית־המועצות תפעיל השפעתה בדמשק, כי אני שיין לאלה המאמינים שהיא יכולה לעשות
זאת.
אורי אבנרי: אני משוכנע שהיא גם עושה זאת.
לוי אשכול: מניין לן שהיא עושו זאת?
אורי אבניי: ההגיון הפוליטי מחייב זאת!
לוי אשכול: אילו הע,ולם היה מתנהל באמת בהגיון, ואילו קצת בצדק, היה זה יוצא
מגדר הרגיל. יותר לעם ישראל לא נחוץ. רק קצת הגיון, ואפילו קצת צדק. כמעט ורציתי
להגיד ״הרבה צדק״ ,אן אומר: קצת צדק. הייתי רוצה שתהיה השפעה שלה!

ושוב ח יד וש

^£10־ 1נ1

מכנסי־ מ חוך
גמי שים ו חז קי ם

יחד .

חיז ו ק

כפול

(ראי חצים)

תווי

גופך .

אילו היד, דו־שיח זד, רק עניין של פולמוס, לא היתה לו חשיבות. אבל אני מאמין שהוא
היה חשוב הרבה יותר.
לוי אשכול הוא אדם המקשיב לדברים. הם חודרים לתודעתו. העובדה ששברנו את השלווה
בכנסת, שהפרנו את אחידוודהדעות, שהעלינו ספקות ועוררנו למחשבה חדשה, עשוייה להיזכר
ברגע שתיפול ההכרעה.
ומכיוון שזוהי הכרעה הכרוכה בשפיכת דם, והעלולד, להביא נזק עצום לישראל בשנים
הבאות, אני שמח שניתן לי להיות בכנסת ולומר את הדברים ברגע הנכון.
(אגב, רוב הקוראים יופתעו בוודאי על־ידי דו״ח כזה. כי מרבית העיתונים כלל לא הזכירו
שעיקר נאומו של ראש־הממשלה היה מוקדש לוויכוח עימנו. כמו לעיתים קרובות, ניסו רוב
העיתונים גם הפעם להמעיט את דמות פעולתנו בכנסת. כאילו לא היינו אלא עוד סיעה
אחת, האומרת דברים שיגרתיים
לשיא היתולי הגיע ג׳רוסלם פוסט, המתייחס אלינו מאז ומתמיד בשינאה עיוורת. הוא
פשוט מחק את כל נאומנו מן הדיווח על אותה ישיבה. היה זה הנאום היחידי שלא הוזכר
כלל בדיווח שלו. ואילו למחרת היום, בסקירת השביע, הסביר אותו עיתון עצמו מדוע
הגיב ראש־הממשלר, בצורה כה ארוכה וממצה על הנאום שלנו — הנאום שקוראי העיתון
כלל לא ידעו כי ננאם).

הזזזזשלה נגר שבזזים למוגזשלה

חזיות • .ק לי לו ת
וגמישות מ לי קרה -
הנ מ ת חו ת לפי מבנה
הגוף, מ עני קו ת לך
נו חיו תמושלמת ,
כמו כן גם דגמים
חדי שים עט מח שוף
עמוק מ אוד בגב.
יצרני חזיו תומ חו כי םלאשהה מו ד רני ת.
מיו צ ר בארץ ע ל־י די ״דיוה ״ ,יצרני בגדי י ם או פנ תיי ם.

אחרי דברי ראש־הממשלה בא תור ההחלטות. המערך עיבד הצעת־החלטה משותפת לכל
הסיעות, מחרות ועד מפ״ם. ראש סיעת המערך, משה ברעם, אף ניגש אל שמואל מיקוניס
ממק״י, וביקש ממנו להצטרף להחלטה זו. אולם ברעם, אחד השונאים המושבעים של סיעתנו,
לא פנה אלי באותה הצעה. לגביו, מק״י קרובה היום למישטר הקיים יותר מאשר הכוח
החדש.
גם אילו פנה אלי, לא הייתי מצביע בעד הצעת־ההחלטה של הרוב, ללא שינוי הנוסח
שלה. אמנם, ההצעה היתד, מתונה. היא גינתה את פעולות אל־פתח, תבעה ממועצת הבטחון
לפעול למען השלום. הסעיף השלישי קבע כי ״מדינת ישראל, ככל מדינה עצמאית ישוחרת־שלום,
תקיים את זכותה הריבונית להגנה עצמית.׳־
אלה הן מילים תמימות. אבל דוברי כל הסיעות וראש־הממשלה הבהירו לחלוטין, בעת
הוויכוח, למה מתכוונות מילים אלה: פעולה צבאית ישראלית רחבה נגד סוריה. לא יכולתי
להצביע בעד החלטה שתתפרש כך, והעשוייה להיראות — אחר מעשה — כמתן גושפנקה
של הכנסת לפעולה שאין לדעת מה טיבה והיקפה.
לכן עלית* על הדוכן והצעתי הצעה אחרת:

אירי אכנרי: גבירתי היושבת־ראש, אני מציע לקבל את שני הסעיפים הראשונים
בהצעות שקרא חבר־הכנסת ברעם (הוקעת פעולות אל־פתח ופנייה למועצת הבטחון) ולהוסיף
סעיף שלישי האומר:
״הכנסת מציינת בסיפוק את מדיניות ההתאפקות 1של הממשלה עד כה, אחרי מיקרי הרצח
האחרונים על הגבול, וקוראת לממשלה להמשיך בה ,־תוך מיצוי כל האפשרויות בחתירה
לשלום.״

הצעת הרוב נתקבלה ב־ 61 קולות. רק שני אנשי רק״ח הצביעו נגדה. אני נמנעתי מהצבעה,
וכך עשה גם שמואל מיקוניס. לא הצבעתי נגדה, כי
הנוסח עצמו לא הצדיק הצבעה נגד.
באותו רוב נדחתה ההצעה שלי. עוד תוך כדי ההצבעה

הכריז בקול רם אחד מראשי הקואליציה :״הלוואי ויכול־

תי להצביע בעד. אני חושב שזאת החלטה טובה״. י אבל המשמעת הקואליציונית מחייבת. הפעם חייבה ל־הצביע
נגד החלטה המשבחת את הממשלה.

זהו הגודר הטבעי
שר הציוד המסווי-
יצירתה שר הציירת
המקורית עוד יותר

אשרו

ך* ינוק קטן, בעל זקן וחבוש צילינדר,
ן )! שוכב בזרועותיה של מאדונה, עם
הילה על הראש .״מי זה התינוק?״ שואלים
את הציירת שציירה אותו.
״זה הרצל בצעירותו,״ היא עונה.
״ולמה יש לו זקן בגיל כל כך צעיר?״
״כי הוא כזה חכם,.׳
״ומי זאת האשד?,״
״זוהי המטפלת שלו.״
.,ולמה יש לה הילה על הראש?״

עם דן

בן־אמוץ, שהוא גם בעליה
של התמונה, היחידה בתערוכתה
של בתיה אפולו, שאינה ניתנת לקניה.
״כי היא לא סתם מטפלת. היא מטפלת
טובה!״
״ולמה היא לבושה בתלבושת מתקופת
הרנסאנס?״
״היא התלבשה לפי הצילום של האמא
שלה.״
״ומה רואים ברקע של הציור?״
״רואים את ירושלים. הם הצטלמו בסביבות
ירושלים. יש להם שם בית.״
״ומה הוא לובש, הרצל התינוק?״
״בגד־ים.״

מתחת?קסקט

והי כתיד! אפולו. היא מוזרה, תמהונית,
אורגינלית, מלאת סיפורים והמצאות.
ידי זהב, המצייתת מיניאטורות נהדרות,
בכשרון ראוי להערצה.
אפשר לראות אותה בכל בכורה גדולה.
לבושה במכנסי־ג׳ינס, סוודר שחור, קסקט
של מלחים על הראש. מתחת לקסקט יש
לה שיער ילד גזור קצרצר, ועיניים גדולות,
יפות, עם מבט רן, מוזר.
בימי חול היא לבושה בסתם מכנסי ג׳ינם
וסוודר. בחגים ובבכורות היא לבושה במכנסי
ג׳ינס וסוודר, ומוסיפה לזה איזה
קישוט, לפעמים.
למרות שהיא יפהפיה, מעניינת, צמודה
תמיד לדן בן־אמוץ, וציירת מוכשרת, בזכות
עצמה, היא נשארה אלמונית עד היום הזה.
מעטים מכירים אותה, ומעטים יותר יודעים
מי היא.
ובכן, היא בתיה אפולו, בת דודתה של
:ערת־הזוהר רונית אפולו, זו שהיתר, ידידתו
של יורם לנדסברגר. היא לא דומה לבת־דודתה.
היא לא זוהרת ולא נוצצת, אבל
כשמניחים עליה את העיניים קשה להוריד
אותן משם.
כשהיתה קטנה, היא למדה בבית־ספר
הר־נבו בתל־אביב. כבר אז היתד, מוזרה, וההורים
שלה לא הבינו אותה, כשהיא

..זה הדצל נצעידותו ...וזוהי המטפלת שלו ...מטפלת טונה!״
קישטה את החדר שלה בגולגלות.
בכל שעות־הפנאי שלה היא היתד, יושבת
ליד ערימות של ניירות,ומציירת לעצמה
ציורים מוזרים, על כל מיני אנשים מוזרים.
אחר־כך היא גמרה את בית־הספר
והלכה ללמוד ציור.

הטעם -משות!?

•1יאלמדה בויצ״ו ובמכון אבני במשך
ן ז חמש שנים, ולאחר שסיימה את לימודיה
היתד, כבר ידועה, בין המכרים הקרובים
שלה, כציירת בעלת עתיד.
כך היא התחתנה לשבועיים, התאחר
גרשה,
אחרי זה היא הכירה את דן בן־
אמוץ, והיום היא גרה בבית יפואי, עתיק,
עם חצר פנימית, חלונות מקומרים, ריהוט
ישן, מסודר בטעם מצויץ: הטעם המשותף
שלה ושל דן בן־אמוץ.
אלמונית עד
שהיתר, נשארת יתכן בתערוכת
היום, הזה, לולאהשתתפה

של ציורים מיניאטוריים, קטנטנים, הנערכת
בגלריה גורדו! ,ולולא בלטה בין כל הציירים
ותמונותיה הנאיביות שהיו הסנסציה
של התערוכה, נמכרו רובן כבר בערב הפתיחה.

לה כל מיני ציורים בתערוכה. בציור
אחד יש איש קטן, ירוק, בגודל של כמה
סנטימטרים, בתוך מסגרת מליאה מסמרים,
ומתחתיו כתוב: מוכה גורל חסר כל שאין
לו אף פרוטה.
על הלוח עליו תלויות תמונותיה מצויירת
גם מסגרת, ובתוכה זר פרחים. הכותרת
עקידת יצחק. או קבוצת אנשים בתלבושת
של סוף המאה, יושבים ערוכים במבט
כמה. אלה הם המחכים לצוואה.
התערוכה וההצלחה המתחילה לבוא בעקבותיה,
אינם מוציאים את בתיה מהכלים.
היא ממשיכה לשבת לה בטירה המבודדת
שלה ביפו, מול הים, ולצייר כל מיני אנשים
מוזרים. היא מציירת אותם לעצמה ולהנאתה
— אבל ישמעו עליה הרבה — בגללם.

עס המוזה

במבט הרציני המרוכז
האופייני שלה,
מבט המופיע גם בעיני דמויותיה המצויירות,
עם שיער־ילד קצרצר וחלק ועיניים גדולות.

במדינה
רפ 1א ה
חולה, דפאאתעצמר !

שמו לעובדיה נח ושל הנצרתי ינקו־סטרול
מרריו־שיוביץ שפישט את שמו ליעקב
שמאי.
לא רק יהודים משנים את שמותיהם.
עיסא נאסר בנצרת, למשל, דווקא רוצה
להיקרא זאהי נאסר.
רק לוי. אפשר להבין את הירושלמית
אורה תם המעדיפה לד,קרא אורה תמיר.
אבל מדוע רצה חי עסייה מרמלה להיקרא
חיים עטייה י ולמה החליט הירושלמי מנחם
אהרון כי מנחם אהרונסון הוא שם יפה
יותר?
התל-אביבית לבנה כהן ירדה דרגה אחת,
שינתה את שמה ללבנה לוי. והירושלמי
עמרם איסמאעיל החליט שיהודי הוא יהווי,
שינה את שמו לעמרם ישראל.

כאשר ד״ר ישראל לקסר סיים, לפני עשרים
שנה, את שירותו כרופא כפרי בהרי הקרפטים
הרומנים, ערכו לו נכבדי הכפר הנידח
מסיבת פרידה. הכומר האזורי לא התבייש,
ניגש לדוקטור היהודי ואמר לו :״אני
שמח שאתה עולה לארץ־ישראל. אילו היית
נשאר כאן — היינו גוועים ברעב!״
כי ההכנסה מדמי־קבורד, בשנתיים בהן
שירת ד״ר לקטר באזור היו בדיוק אפם. אף
כפרי אחד לא מת.
לכך דאג הדוקטור. הסבור כי תפקידו של
רופא לא רק לזכות את החולה בהקלה זמנית
של הסבל, אלא לרפאותו ריפוי ממשי.
לווסת, לתקן ולהבריא. שיטתו של
ד״ר לקסר, כיום רופא בגבעתיים, היא שיטת
הריפוי הטבעית, כפי שהוא מתאר אותה מעשהבאברךובק < פו ת
בספרון שיצא זה עתה לאור , .ד״ר לקסר
פעם, כשאיזידור שטרן היה קסן, למד
משתדל לרפא כל מחלה — משיגרון, קצרת
בבני־ברק בבית־ספר דתי. הוא חונך לודלקת־פרקים
עד מתנת, מחלות כיב וכליות
מצוות ולמעשים טובים על־ידי משפחתו
— בשיטה ביולוגית. את שיטת הריפוי ההאדוקה.
אבל את קופת־הצדקה הראשונה
זאת אפשר לסכם בחולה, רפא את עצמך!
שלו גנב עוד לפני חגיגת הבר־מצווה.
לדעתו של לקסר אין הרפואה מביאה בבהגיעו
לגיל 13 הכניסוהו הוריו לחשבון
במידה מספקת את הכוח העצום המצוות.
בשעה שעלה לתורה, בחן היסב
נמצא בתוכו של כל אדם חי, ואשר תפקידו
לווסת, לתקן ולהבריא את הגוף ברגע שבעיניו
את קופות־הצדקה הגדושות של
משהו קורה.
בית־הכנסת. באותו ערב עצמו תיכנן את
זה הכוח המגליד פצעים, המאחד, עצמות
גניבתו.
שבורות, הדוחה אל מחוץ לגוף אוכל לא
כגלל סחורה. בן 15 גנב האברך הזה
מתאים.
רכב, ארגן חבורת פורצים צעירים, לימד
לסוס, לשור ולחמור. כשד״ר לקסר אותם לגנוב. בגיל 18 גויים לצה״ל, מה
מבקש לתת לטבע לעשות את שלו, אין הוא. שלא הפריע לחייל חבוש־הכיפה לארגן
מתכוון להגיד שלרופא אין מה לעשות ב בבני־ברק חבורת פורצים. כולם בני־טובים
נידון. הוא רק סבור שתפקידו של הרופא׳ ארוכי פיאות, ויחד איתם פרץ 42 פעמים
אינו סתם לדכא את הכאב, אלא עליו לדכא לבתי־כנסת, בתי־ספר ודירות של מכריו,
את הסיבה שהביאה להופעת הכאב.
אותן סקר ובדק בשעת ביקוריו במקום.
לשם כך הוא דוחה הרבה דעות מקודשות.
הפורצים הדתיים, שגנבו עשרות אלפי
עומד על כך כי האדם חייב לשמור על נוהגי
לירות, בזבזו אותם, כראוי לנכדי צדיקים
חיים נכונים כדי שיהיה בריא.
— רק על בנות דתיות, תלמידות בנות יעלמשל:
עניין השתייה בזמן האוכל. לכך
קוב שבבני־ברק (העולם הזה .) 1484
מתנגד ד״ר לקסר בצורה החריפה ביותר.
איזידור נעצר, הודה ושוחר בערבות.
השתייה מונעת לעיסה יסודית, גורמת לחוץ
מגניבות היו לאיזידור, המכונה יוסי,
צרות קיבתיות צרורות.
עוד כמה תחביבים, כמו לאיים על הוריו,
עובדה היא כי כל חקלאי המכבד את עצמו
מקפיד לתת לסוס, לשור ולחמור (ולכל בה שחשדו במעשיו הטובים, שיהרוג אותם ב־מה
אחרת שדורשים ממנה בריאות לשם עוזי, אותו הביא מן הצבא.
או, למשל, בישבו בקפה סביון בדיזנגוף
ביצוע מאמץ פיסי) אוכל יבש דווקא.
זהב, כסף וחשמל. כמו כל רופא ב עם חברים, שלף אולר, בעקבות מריבה ששיטות
טבעיות, מאמין גם ד״ר לקסר ב פרצה בגלל בחורה, דקר את חברו כמה
סאונה ובעיסויים, בהילוך ערום בחדר מאוו פעמים בגבו.
איזידור נעצר שוב, הודה, שוחרר בעררר
(או על שפת־הים).
הוא לא מסתפק בשיטות אלה, דוגל גם בות.
בערך בתקופה זו החלים יוסי שקופות־באחת
משיטות הריפוי הקדומות, לפיה ריס־צדקה
הן עניין לעניים, וכדי להיות עשיר
או רופאים סיניים את חוליהם כבר לפני
אלפי שנים. השיטה ידועה כאקופונקנוורה
הסינית, ועיקרה דקירת מקומות מסויימים
של הגוף במחטי זהב או כסף.
מה התועלת בדקירות אלה?
מסביר דיר לקסר :״המקומות האלה הם
כאילו פקקי־חשמל אשר באמצעותם אפשר
להפעיל את האברים הלקויים, אותם רוצים
לתקן!׳

פ שעי ם

מ ק צו עמשתל

תוך זמן קצר,
ב הדרכה מקצועי ת מעולה!

בקר*ארוה״צ*ער
פ תי ח ת הקורס:
1. 11.66

יום יום מ־ 9בבוקר עד 7בערב ללא הפסקה
בימים א, ג ,ה .,הסלון פתוח ע ד 0ך 9 .בלילה.
בי ת״ ספ ר ״דיאנה״ בעלה מוני טין ה בינ ל או מי ע שי ר
הנסיוןוהוותקמומלץע־־יהתאחדותמוסדותחינוך
פרטיים בישראל.

ננ ר די ז נ גו ף י א 226066311

ד רכי אדם
השםהמ פו ר ש

רדיו 1(1*9
אלפי מ שפחות
ממכשיר זה?410 נהנות ידנו פידו ט 4*6 -שני

כאשר יגאל פייקוביץ שינה את שמו ליגאל
אלון, פנחס קוזלובסקי לפנחס ספיר
ואובריי איבן לאבא אבן, התפרסם הדבר
ברבים.
כך קרה גם כאשר פדריק בליץ מאילת
שינה את שמו לפנחס ברק וטאני בן־גיגי
מעכו החליטה לשנות את שמה לגאולה
בן־יהודה.
הפרסום נעשה בילקוט הפרסחזים של
הממשלה, בו מתפרסמים, לעתים מזומנות,
הודעות בדבר שינויי שם בהתאם לחוק
השמות . 1956
אדם הרוצה לשנות את שמו, מגיש
בקשה למשרד־הפנים, המאשר, על־פי־רוב,
את השינוי המבוקש תוך זמן קצר ורושם
אותו בלשכת מרשם התושבים הנפתית
המתאימה.
כס עיסא. השבוע שוב פורסמו כמד,
מאות שינויי שם ברחבי הארץ, כמו זה
של הטברייני עבדאללה נח ששינה את
* רי פוי ומניעת מחלות כרוניו ת זנל־ידי
שיטות ביו לוגיו ת; הוצאת המחבר; 62 עמי.

השוד שטרן
קופה של שרצים

הסולס הזה 1621

אילנה פדרמן פמכנפי פלאסטיק

אילנה פדרמן במעיל פלאסטיק
בסך־הכל לשבע נשים

— צריך להתעניין בקופות יותר מוצקות.
כי הצעיר, שקופה של שרצים כבר תלויה
מאחוריו, פיתח לקופות יחם מיוחד — וגם
שיטות מיוחדות.
גם המשטרה הבחינה בשיטות המיוחדות.
אחרי שהמון קופות נגנבו בהרצליה, ופוצחו
בשיטה אחידה על שפת־הים, הוצב מארב
משטרתי במקום. ואת מי תפסו השוטרים
בעת פיצוח־הקופה? את יוסי שטרן אוהב
הקופות.
הוא נעצר, הודה ב־ 15 התפרצויות.
כשאיזידור שטרן היה קטן, קיוד כולם שילד
לישיבה. היום הוא כבר גדול, בן ,20
ובאמת הוא נשלח לישיבה. לישיבה בבית-
הסוהר — במעצר.

ואפילו נשיקה של בן־זוג אחד לחברו —
מעשה מגונה.״
לספק חישקו. אז מתי, על פי החוק,
נשיקה היא בכל זאת מגונה? הסביר השופט:
״יסוד
אחד עיקרי מנו בו בפסקי־הדין —
והוא, יסוד של יצרי המין׳.״
ופירושו של דבר :״נשיקה יכולה להיות
מעשה מגונה אם הכוונה לא היתד. לתת
נשיקה — אלא לספק חישקו המיני של המנשק.״
היה
לו מזל, לנאשם, שאיש לא טען ולא
הוכיח שהוא נשק לידידתו כדי ״לספק את
חישקו המיני.״ ומאין הוכחה כזאת — יצא
זכאי.

מ שפ ם

אופנה

1שיבהבד * ח עו ק

האשדגד* 1.וזד

ערב אחד טייל לו זוג צעיר באשקלון. בדיוק
לפני בניין בית־המשפם הם נעצרו. הנער
בן ד,־ 16 נשק לידידתו בת ה־ , 15 וליטף
את גופה*.
בדיוק באותו בית־משפט באשקלון נשפט
הנער על המעשה, מאחר ולמחרת היום התלוננה
ידידתו במשטרה.
,,חלומות נעימים של אהגה״ .בכתב
האישום של המשטרה נכתב ש״ליד
בניין בית־ה&שפט באשקלון, עשה מעשה
מגונה בגופה של המתלוננת, בזה שנישק
אותה וחיבק (קודם היה כתוב ״מיזמז״ ותוקן
אחר־כך ל״חיבק״) אותה בידיו בחלקי־גופה.״
סניגורו
של הצעיר, עורך־הדין יורם ארי־דור,
טען שמה שהנער עשה זה בכלל לא
מגונה .״המעשה הוא מגונה,״ טען ,״אם הוא
נעשה בגסות בין אנשים שאין קירבה ביניהם,
או שמבדילים ביניהם שנים רבות, או
שהם זרים זה לזו, או שהמעשה נעשה בכוח.״
קבע
השופט אלי שרון :״אין הגדרה ממצה
ומוצדקת למונח מעשה מגונה. דבר זה
אין לך בו אלא מקומו, שעתו והשקפת החברה
בה מבוצע המעשה.
״התיידדות והתחברות בין בני־נוער הוא
חזיון נפוץ בארץ, ולעיתים קרובות נתקלים
בהם, כשהם הולכים זוגות־זוגות, חבוקים
ושקועים בחלומות נעימים של אהבה
תמימה. איני יכול לראות בכל מעשה כזה,

לאשר, המודרנית נמאס כבר ללבוש את כל
השמלות הפשוטות שמלבישים אותה היום.
חצאיות המיני, ושמלות המיני, וכל המחשופים
שבעולם, כבר לא מעניינים אותה. היא,
מחפשת משהו חדש.
תוך כדי חיפושים ניסו להלביש אותה בבגדים
מפח, אבל התברר שהם לא כל כך
נוחים, ודחו את הלבוש הזה לכמה מאות
שנים. ניסו להלביש אותר, גם בבגדים מעור,
עד שהם נמאסו עליה. עכשיו מצאו לה סוף־
סוף סוג חדש: בגדים פלסטיים.
ומי גילה את סוג הבגדים הזה? חתיכה
בלונדית מפוצצת בשם אילנה פדרמן, נערת־זוהר
שהחליפה בזמן האחרון את מקצועה
והפכה למארגנת־דוגמניות.
״זה לא סתם פלסטיק,״ היא מסבירה את
הבגדים .״זהו פי.ווי.ם י ,.שמפיקים מאשלג.
מיד כששמעתי עליו — הלכתי לבת־החרו־שת.
בדקתי אותו, ותיכף החלטתי שאם יהודית
מילר עושה מאשלג את בושם בת־שבע,
אז למה שאני לא אעשה מהאשלג מכנסיים?
יש המון אשלג בארץ!״
מפריקיפ וזועקים. אבל לא מהיום
זה התחיל. כבר מזמן מוכרת אילנה כבחורה
מקורית: היא תמיד אוספת לעצמה חתיכות
בד, ותופרת לעצמה מזה כל מיני שמלות,
והן גם נראות כך.
היא ידועה במכנסיים המהודקים שלה, במחשופים
הסוערים שלה, ובטעם המיוחד שלה
בלבוש, שלא כולם מסכימים איתו.
עכשיי החליטה להלביש גם את הציבור.
היא קנתה כמה קילוגרמים של אשלג. בצורת
ניילון, והתחילה לתפור ממנו שמלות,

* היות ושניהם קטינים — אסורים שמותיהם
בפירסוס.
העולם הזה 1521

מכנסיים, ומעילים מבריקים וזועקים.
אחרי שהכל היה תפור, נשארה השאלה מי
ילבש את הדברים הללו. אילנה מוכנה היתד.
להודות שאומנם הם קצת רועשים, קצת צבעוניים,
קצת מוזרים, אבל לעומת זאת לא
צריך לגהץ אותם, ולא צריך לכבס אותם.
השאלה היא אם הנימוקים הללו יוכלו לשכנע
את הנשים הישראליות.
סופיה ומעוף. בינתיים פתחה אילנה
במסע להפצת הבגד החדש. היא קראה לשמלות
ולמעילים בשמות מפתים, כמו ב.ב,.
סופיה, פינגווין ומעוף, והצליחה לשכנע את
הנהלת כל־בו שלום שתשים את הדברים הללו
בחלון. עכשיו כולם עומדים שם, מסביב
לחלון. ומחכים שתגיע הקונה הראשונה.
״אני
מסכימה שעם המכנסיים הללו יכולות
ללכת בסך הכל שבע נשים בארץ,״
מודה אילנה, ותאמינו או לא תאמינו, אבל
היא מכלילה את עצמה בתוך שבע הנשים
הללו.

סטטיסטיקה
גסמ כוני תדהכנתמשקה
מיתון מיתון, אבל המשק עובד בכל זאת.
בחצי השנה הראשונה של שנת . 1966 למשל,
יובאו ארצה סחורות בשווי כולל של 431
מיליון דולר >כ־ 172 דולר לכל אשה, גבר
וילד ישראלי).
ברור שבסכום זה אפשר להביא ארצה די
הרבה דברים, נוסף לחומרי מזון חיוניים,
כמו חיטה ( 92 אלף טון); דג־פילה (1613
טון) ושזיפים מיובשים ( 330 טון).
כל מיני מעדנים ותבלינים 39 :טון ערמונים׳
4387 קילוגרם פלפל ו־ 86 אלף ליטר
ויסקי.
אחר כך באים מוצרי־עזר ללבוש: ארבע
טונות קרפ לסוליות 764 ,קילוגרם ״שיער
אדם סרוק״ להכנת פיאות נוכריות ו־101
אלף שעוני יד (וכיס).
תיאטרון או קלפים. משק מודרני
איננו מסתפק רק במוצרי תצרוכת כמו, למשל
720 ,זוגות נעלי כדורגל; 18,503 מכשירי
גילוח ו־ 82 אלף מחוכים.
אחרי שגומרים לעשן את 78 הטונות נייר
הסיגריות שיובאו ארצה במחצית הראשונה
של השנה, אפשר להישקל על אחד מ־443
המאזניים (״לשקילת בני־אדם״ ,כלשון הלשכה
המרכזית לסטטיסטיקה) ,לנגן על אחד
מ־ 941 הפסנתרים ולהציץ בתיאטרון דרך
אחת מ־ 24,576 משקפות האופרה.

ומי שלא אוהב תיאטרון, יכול לשחק קלפים.
לא לחינם יובאו 40 אלף חפיסות.
מעפרה או מרפאה. אנשים רציניים
יותר עובדים במעבדה ( 1225 מיקרוסקופים),
במרפאה ( 6795 כפפות כירורגיות) ,בשדה
( 947 טרקטורים) או במשרד ( 34 מכונות
להטבעת בולים).
ומישהו בוודאי כבר משתמש במכונית זד
בודדת, המיוחדת במינה, שיובאה לארץ לפני
כמה חודשים. זאת היא מכונית ה״בנוייה
להכנת או מכירת אוכל ומשקה״.

החי
• פקודה היא פקודה. בחיפה לא
יכלה פנינה שניאור להיות נוכחת בשלב
הסופי של הגרלת מכונית דינו מטעם ה־שופרסל,
שלחה למקום את בעלה דויד
כשבידו, בכתב ״הוראה בלתי חוזרת לזכות
בהגרלה ולהביא לי אה המכונית״,
שמעה, כעבור שלוש שעות, כי אכן ביצע
בעלה את ההוראה, זכה, יחידי בץ 70
משתתפים, במכונית הרינו.
• דפר אדי כפרחים! בחולון ערך
איש משרד הרישוי בחינת נהגות ל נבחן
שכנראה לא הבין את הוראותיו,
העיר לו, לבסוף, כי הוא מדבר עברית,
לא תורכית, נדהם לשמוע כי זאת באמת
הסיבה לכל אי־ההבנות של הנבחן, שעלה
לפני חודשיים מתורכיה, מבין תורכית
בלבד.
• אחרון, אחרון חכיכ. בבת־ים
פרץ גנב לדירתו של יאיר בלומנשטיין,
הספיק לגנוב טבעת יהלומים, ארבעה שעונים
ו־ 250 לירות במזומנים, נתפש כשהתעכב
על מנת להריק את קופת החסכון
של בן המשפחה.
• גמל, גמלי. צפונית לאילת, בביצה
מלוחה־טבעונית, מצא סיור של צה״ל גמל
טובע, התגייס להצלתו באמצעות מנוף של
מכונית־גרר, התייאש מכך, התגייס כולו
לחפירה סביבו, ולבסוף גרר אותו מן
הביצה באמצעות כבלי־גרירה של שני
קומנדקארים צבאיים.
9שינאת כשרים. בתל-אביב נכנס
צמחוני ארוך־שיער למסעדה מזרחית, ביקש
חיטה קלוייה, וכשנענה בשלילה השתולל,
בעט בזכוכית המקרר, משך משם את כל
מגשי הבשר והשליכם לארץ.
9חלום ליל קיץ. בתל־אביב נעצר
פורץ בשעת־לילה, כשכפפות־עור לידיו, סיפר
להגנתו כי אפילו בלילות קיץ סובל
הוא מצינת הלילה.