גליון 1522 מתאריך 2 בנובמבר 1966

י״ט חשון תשכ״ז2.11.1966 ,

בגדל הסירה 11 נעצר דאש מערכת העודם הזה

ער מכת המדינה:

1111111

דתה

הוריה נרשמו השכוע?הגירה

ויישאר המוו -
שנה תהו׳ הבחירות

לקנדה אילו שתו
הבחירות היום

מ־יץ וג נ^בבח־נ
ונדתוג...
מטק או ת

ביום החמישי האחרון היה לי הכבוד
להיות מובל, פעם נוספת, לתחנת המשטרה)
בעצור. היוזמים הפעם: שני עובדי השגוי־׳

רות הקנדית בתל־אביב.
כחצי־שעד. לפני כן נכנסנו — צלם־ד,מערכת
יגאל מן ואנוכי — לבית המשמש
את מחלקת הדרכונים ואשרות־ד,נסיעה של
השגרירות הקנדית, ברחוב הירקון .218 וילה
קטנה ונאה, מול מלון הילטון המפואר.
ידעתי, כי דרך וילה זו מטפטף החוצה
דם־ליבה של מדינת ישראל. אבל לא ידעתי
מה עוצמת הזרם.
רצינו לראיין את הישראלים העומדים
שם בתור להגיש את בקשת־ההגירה שלהם,
או לקבל את היתר־ההגירה. רצינו לראיין
את הממונה הקנדי, כדי לקבל ממנו מספרים
ועובדות, ביחס לממדי הירידה הישראלית
לקנדה.
הישראלים, אותם ביקשנו לראיין, ענו
בכנות — ובצער גלוי — על השאלות.
אשר לקנדים — יחסם היה שונה.

מיד בהיכנסנו לטרקלין הגדול, פניתי
אל פקידת־הקבלה. צעירה ישראלית, שדיברה
עברית בניב צרפתי. ביקשתי לראות את
הממונה, או הדובר. היא הסבירה לי, כי
הנספח, הממונה על חלק זה מפעולות
השגרירות, עסוק מאד ביום זה, בגלל ריבוי
המבקשים להגר .״אבל מחר הוא לא יקבל
קהל. אקבע לכם פגישה עמו.״
עוד בטרם יכולתי להשיב, הופיעה בדלת
צדדית אחת מפקידות השגרירות. גברת
קנדית נמרצת, בעלת שיער שיבה .״אסור
לצלם!״ קראה באנגלית ״כאן שגרירות!״
מבלי לשאול את הצלם אם אמנם הספיק
לצלם או לאו, ביקשתיו שלא יצלם. מאוחר
יותר הסתבר שכלל לא צילם.
תוך דקה הפך הטרקלין השקט, שהיה
מלא ישראלים שקטים ומנומסים, לזירה
מתוחה. פקידות התרוצצו. הגברת שצעקה
בתחילה קראה לפקיד קנדי. כעבור כמה
דקות ביקשו מאיתנו להיכנס לחדר. הפקיד
הקנדי, ייצוגי וגבוה, הופיע והודיע בעליו־׳
נות :״תסבירו את מעשיכם למשטרה!״
עד כה התייחסתי לכל העניין כבדיחה.
אבל ההיסטריה של הפקידים הוכיחה לי
שהם מתייחסים לזה ברצינות רבה מאד.
חיכינו עשר דקות בחדרה של הגברת
שצעקה, ואז הודעתי שאני מתכוון לצאת!
למכוניתי לקחת סיגריות. היא נבהלה .״לא,׳׳
לא, קח סיגריה משלי.״
זה כבר לא הצחיק אותי כלל. הודעתי
לה :״אני מתכוון להישאר כאן עשר דקות
בדיוק, רק מתוך נימוס. אחרי עשר דקות
אני יוצא מכאן. יש לך את כתובתי ואת
שמי, את — או כל אדם אחר — יכולה
למצוא אותי שם.״
היא יצאה בחיפזון מן הדלת, ומייד
חזרה בלויית אותו פקיד ייצוגי. גם הוא
שמע את האולטימטום שלי, יצא וחזר
להודיענו :״טילפנתי לשגריר, והוא בדרכו
לכאן. אנא, חכה לו.״
אמרתי שאני מוכן לחכות לו. אני
מניח עתה שזה היה שקר. במקום השגריר
הופיעה סוף־סוף המשטרה, ויצאנו עם הסמל
למטה המחוז. אבל לא לפני שאותו פקיד
נתן הוראה לפתוח את דלת הכניסה. כי
למרות שהודעתי שאחכה לבוא השגריר, נעל
את הדלת, פן יימלט הישראלי החצוף הזה,
הנכנס לשגרירות הקנדית שלא על מנת
לבקש רשיון־הגירה, ועוד מעז לתת או
לטימטום
כאשר הוא מוחזק נגד רצונו.

חזרתי בינתיים להתייחס לכל העניין הזה
כבדיחה תפלה. אבל לא כן יחסי אל
הבעייה, שהביאה אותי מלכתחילה לשגרירות
הקנדית. הלכתי לשם כדי לשאול כמה שאלות.
מחמת הכנסת־האורחים המיוחדת שלהם,

עובדי השגרירות הקנדית*
אני נאלץ לשאול את השאלות בכתב, מעל
גבי העתון. בין השאר :
כמה ישראלים כבר היגרו לקנדה?
כמה עוד עומדים בתור?
מדוע מגבילים את גיל המהגרים ל־?38
האם זה הוגן למנוע מזקנים להגר עם ילדיהם
מפרנסיהם, הבריאים ובעלי־המקצוע?
האם ממשלת קנדה רואה בעיין יפה את
שאיבת הישראלים הכשרים והמוכשרים
ביותר, שעה שהיא נועלת את דלתותיה
בפני ״שארית הפליטה״?
האם אין זו ההיסטריה המאיימת על עצם
המשכת קיומה של המדינה?
האם זה מתיישב עם הצהרות הידידות של
קנדה לישראל?
ועכשיו, אחרי מה שקרה ביום חמ-שי:
לשם מה ההיסטריה הזאת? מה הפחד
שעתון ישראלי יצלם את המון הנדחקים־
להגירה? האם מצפונכם נוקף אותכם? האם
אתם מתביישים? האם רציתם להסתיר משהו?
אם לא — מדוע נבהלתם מעצם נוכחותו
של צלם אצלכם?

התלונה.

תזכיר
• השערוריה הקשורה במותו של הפסל הירושלמי דויד פלומבו

סו ם רעו ע ם ) 0 0ז $
הו ל ני ם ע1ב ביתד
מזוגבךהס • הטעם, וודקהאו ובין ט ב ) 5 1 0 0 1
ב בו ס־ מיץתבוזיםאואטנוביות ״ סנפרש ״
סו סי המהנהמ אין ב מו ה !

(״העולם הזה״ )1511 הועלתה השבוע בכנסת. אורי א בניי, שהחליט ל א
להניח לעניין לרדת מעל סדר היום מבלי שהאחראים לרצח זה יתנו את הדין,
הגיש שאילתות לשר המ שפטים ושר הדתות. ה שבוע ה שיבו השניים, כי אינם
רוצים, בעצם, לה שיב, מפני שהתיק נמצא עדיין ב שלב של חקירה מ שטרתית. וזאת,
למרות שדובר מ שטרת ירו שלים הודיע, לפני למעלה מחוד ש, כי המ שטרה סיימה
את חקירתה והעבירה את התיק לפרקליטות ה מ חוז, בצירוף המלצה להעמיף
אנשים מ סויי מיס לדין.

• מטעי האגבות של הסוכנות, אותם תיאר ״העולם הזה״ ב־1
סידרת הכתבות על הסוכנות (״העולם הזה״ ,)1495 בחלק מתרופות
האליל שהמציאה המחלקה להתיישבות, נעקרו החודש. הקר קע
— 20 אלף דונם בנגב הצפוני — תימסר לעיבוד ליישובי הסביבה, לגידולים
אחרים.

מיכרזתפור? ב מדור ״ ת צפי ת״ מלפני חוד שיים וחצי (העולם הז ה )1510

פורסם שדובר האוצר, אמנון בן־זאב, יתמנו! למפקח על !היהלומים. החוד ש פורסם
המיכרז לתפקיד זה. עיתונאים ציינו כי המיברז תפור בדייקנו ת רבה, לעי
מידותיו של בן־זאב.

העולם הזה 1522

מכתבים
הישראלי העייף
ראש המערכת פנה אלינו, הקוראים, בבק־שה
שנשתף פעולה עם העולם הזה בחקירת
הבעיה מס׳ 1של החברה הישראלית: מניפת
ההגירה (העולם הזה .)1520
והנה, את התשובה לכך מצאתי כבר באו
תו הגליון, בעמודים האחרים.
הקורא משה תמיר מתמרמר על ששומרי
משרד־הדתות אסרו עליו לבקר בכנסיית
דורמציון בגלל היותו יהודי. הקורא דוב
קרון זועק את זעקת הקשישים שחגורתם
מתהדקת. הקוראים נעמן כהן ומרדכי טיש־לו־
מתריעים על היחס השלילי לסטודנטים
ולחיילים טרמפיסטים. אביטל גולדגרט מתלוננת
על רדיפה תרבותית של צמד העופרים,
הנובעת מקנאות לאומית ומצביעות, ופינחס
רויטמן מתריע כנגד השאננות המקיפה את
הישראלים לנוכח מלחמת ויאט־נאם.
מה הפלא, איפוא, שכל כך הרבה ישראלים
התעייפו ממדינתם ומחפשים את הדרך
לברוח ממנה?

חיים דרור,

שני חגות לבני
ב ן ־ ל 1ן -רוטקס

יספיקו לך לכ ל השנה.
הם כבימים ומתיבשים מהר.

לבני בן־לן ן־חטק ס קלים יותר
ונדחים יותר

חו לון

על מישמר היחסים
נתן זהבי בחור כארץ
בוז לשגרירות הישראלית
בוואשינג־טון,
שהחליטה לא
לערב את ישראל במאבק
נגד הנאציזם.
הנאציזם, כנראה,
גרוע כשיש לנגן על
רגשות גרמניים מ־סויימים,
אך אינו
כל כך גרוע כשזה
יכול, חס וחלילה,
לפגוע ביחסים עם
ד,דוד סם•

יהודה המפל,

(העולם הזה !) 1520

המפל

ח 1 0נ י 8 3

קרית־ביאליל!

הזקן, הכלורית והסורים

וזזטי בן־לון ם י1צרים עי׳ הבדלו! בע־ס
ישראל ברשותה הבלעדית של חברת
י 1סף בנקחפט ובניו בע־ם. ארה־ב.

עצתי לאורי אבנרי, לבל יסתובב בימים
אלה בסביבות לונדון, כי הדמיון בינו לבין
המרגל הבריטי הנמלט ג׳ורג׳ בלייק הוא רב
— הן בבלורית רבת השיער והן בזקן,
היזהר! הכנסת עלולה להפסיד אותך!
ומלבד זאת, ברצוני לדעת למי עלי להאמין
בכל מה שנוגע לפעולות החבלה המבוצעות
לאחרונה, לאורי אבנרי או למנהיגי
סוריה?
העולם הזה לא יודע עדיין על מי להטיל
את האחריות למעשיהחבלה — על סוריה
או על אחרים — בעוד שמנהיגי סוריה
עצמם מתגאים בכך שהם אחראים לפשעים.
מי צודק?

אריה שחר,
השמצות וקילוסים

פתח־תקווה

כקורא ותיק, לא ברור לי מדוע הכתבות
שלכם על ההתלקחות הצפויה בגבול הסורי
אינן כתובות בחריפות,
כפישכתובות
שאר כתבותיכם?
למה אין השמצות
וקילוסים, דברי נאצה
ותשבחות? ה־יראתם
מפני מישהו?
האם פחדתם לפגוע
בקוראים הערבים,
או בקוראים העבריים
האוהדים אותכם,
שאני, למשל, נימנה
עליהם?

כנימין

כפר חסידים

ישארו נא שם:

המכללה העברית להשכלה

השכוע נפתח קורם חדש
טרוידה מעשית

דויד מימין/

פול״טכניקו

6חודשים — כולל מבנה המכשיר,
כוון, תיקונים, אנטנות והרכבה.

שרה בן־אכרהם,
שווי־משקל ספרותי

אובייקטיביות נותני פרס נובל תיבחן בשנה
הבאה, כשיחולק שוב פרס נובל לספרות.
אני
מוכן להתערב כבר עכשיו, כי בשנה
הבאה יינתן הפרס לסופר או משורר
ערבי. אם לא ערבי מסביבתנו הקרובה, אז
לפחות מוסלמי ממדינה אסייאנית רחוקה,
או אפריקאית.
זיכרו כי לאחר הפרס לפסטרנק, ניתן ה־
(המשך בעמוד )4
העולם הזה 1522

המפיצים: חב׳

נורית בע״נז

אין צורך כידיעות קודמות.
פרטיםוהרשמה 5—8 ,9—1 :
תל־אכים, ברנר , 17 מפנת אלנבי 55
תל־אכים, אלנבי 128א׳
חיפה, שמריהו לוין 30

אוי, אצלנו השרים /תרים את העולם/ .
מילא, אם הם כבר נוסעים / ,ישארו נא שם.
חיפה

בימים מסוימים השתחררי
מאי כעימות בעזרת טמפוני
די אנה

אבד שבן לבן
שפן לבן בעל עיניים אדמדמות ואזניים זקופות אבד בסביבות
הירקון בתל־אביב.
סימנים מיוחדים: ניצב על שתי רגליו ובידיו זוג מסרגות, השפן (עשוי
מסיבי אקרילן) משמש כאביזר פרסומת לחוטי סריגת יד מאקרילן של

השפן הסורג.
דרשי את חוטי סריגת היד המעולים של השפן הסורג
בחנויות המובחרות בארץ.

המנוי
קיבלת חשבונך,
נא פרע
אותו בהקדם.
רצונך בגוף חסון ושרירי
לקבלת חוברת הסברה חינם
פנה אל

מכשירים לפיתוח הגוף
ת.ד 4 9 15 .תל־אביב

מכתבים
(המשך מ ע מוד )3

פרס למשורר איטלקי הידוע בדעותיו השמאליות.
העיקר לשמור על שוזי־משקל.

מאירה עמיאד, חיפה

ההבדל הקטן

מקיר לקיר

האם כדאי לגדול בשנתיים? יש לי כרגע
אפשרות כזו, ואינני
יודע מה להחליט.
העניין
הוא כזה:
עד שנת 1963 הייתי
יליד , 1945 ואילו
עתה, החליט משרד-
הפנים להגדילני בשנתיים,
כר שבשנת
1966 אני נחשב
כבר יליד .1943
אם ימשך התהליך
הזה, הרי שבשנת
1970 אהיה כבר

יליד .1940
העובדה שבתעודת־הזהות של אבי אני
רשום כיליד 1945 לא שינתה הרבה.
עובדה: פקיד משרד־הפנים אמר לי ״נו,
האם לא כדאי לך לגדול בבת־אחת בשנתיים?״

כני
נג׳ר,

י הוד

סוסיתא סרבנית
תרומתי ליוזמתכם הברוכה, למען הסעת
חיילים טרמפיסטים ברכב ממשלתי: ביום
השלישי, ד,־ 18 לאוקטובר, עמדתי בכביש
חיפה, ליד צומת ג׳ליל, כשאני במדי צה״ל,
ומכונית ממשלתית (סוסיתא מם׳ 178־)110
חלפה על פני ולא עצרה, למרות בקשתי.

יעקוב דזרבינסקי,
היושב במרומים

ח תו ל הבי ת, בני ה בי תובלהמשפחה או ה בי םאת שטיחי ירושלמי. וזה מובן:
שטיחי ירו שלמי מ אקרילן מודרניים, ב רו ח הזמן, מצויים בשללצב עי ם וקיימים
ל אור ך ימים. מ חי ר ם נוח, ב מ חי ר של שטיח אחד ־ תו כ לו ל קנו ת שטיח ירו שלמי
גדול הרבה יותר: שטיח מקיר לקיר. בי תכם יהיה נעים יותר עם שטיחי ירו שלמי.
ע שה ל ך דירה עם א וו ירה -רכוש שטיחי ירו שלמי מאקרילן.

^ /דןתי׳ ל ו

תל-אביב

הקורא משה תמיר מספר את עלילות
גבורתו, בהתגנבו לדורמציון ,״אל המקום
האסור ליהודים״ (העולם הזה .) 1520
ראשית, הייתי רוצה לתקן עובדה קטנה•
הדורמציון הינו מינזר, ולא רק כנסיה —
דהיינו: בית־תפילה הפתוח לפני כל הרוצה
לתנות צרותיו בפני היושב במרומים.
כיוון שכך, דינו של מינזר כדין רשות
היחיד, והמארח רשאי לברור את סוג האנשים
אותו הוא מוכן ורוצה לארח. כפי שציין
תמיר, המקום אסור ליהודים, גם אם
הדבר לא נכתב ולא נאמר במילים מפורשות.
הדבר הוסבר לקורא תמיר — כפי שהוא
עצמו מציין — אבל כמו רבים אחרים, אין
הוא מבין עניין עד שלא זורקים לו מילים
מפורשות, ובגסות. וזה עצוב.
במקום להאשים את משרד־הדתות, אולי
היה כדאי להרהר ברעיון, שמא הבקשה
לא להתיר כניסתם של יהודים באה דווקא
מטעם הממזר? בסופו של דבר ביקור אנשים
רבים בממזר עלול להוות מיסרד רציני
לשוכנים בו. אבל כיוון שרוצים אנשיו
לשרת את בני אמונתם — אינם פותחים
שעריו לסקרנים, כדוגמת הקורא תמיר.
אגב, על מנת שלא תחשדו ב״כשרים״,
איני שומרת מסורת, והתערבות הדתיים בהרבה
דברים לא מוצאת חן גם בעיני. אבל
אסור להרשות קיום שינאה עיוורת, המעוותת
את כוח השיפוט, המסלפת עובדות וה־ממיתה
כל סיכוי לדו־קיום בשלום ביננו
לבין המחנה הדתי.

נ. גוטרמן,
הענווה המחודדת

תל-אביב

אם לומר את האמת, אוסף דברי עגנוך
והסיפורים עליו, כפי שפורסמו
הזה 1521 אינם מעידים דווקא על ענווה
יתרה של סופר מהולל זה.

בהעול ם

מאיר כן־ארי,
מצפון ציוני נקי

רדח -ג ר מונון, סעראו

אם הירידה תגבר על העליה, כפי שמסתמן
כבר, לא יהיה מנוס מהנהגת שנת
שירות בישראל, שתקיף את המוני היהודים
בעולם. כלומר: כל יהודי יתחייב לחיות
שנד, בישראל, ואחר כך יוכל בלב שקט,
ובמצפון ציוני נקי, לחזור לביתו בחו״ל.
כך תתקיים המדינה, ואף יהודי לא יסבול
מכך.

מאיר צ׳רנוכרודה,

[1ן 0ו1יו 0 - 6 8 ^ 0ו 0גן)

81[ 11[ 0

•דע פילוט 46 -שני

ירו שלים

כל הכבוד לכם, שהכרזתם מלחמה על
הירידה.

דעתה מו מ חי ם
צליל ועיצוב נפל אי ם

תל-אביב

א חי כ הן
נחלת בנימין ,43 תל-אביב
טלפון 613503
שמלות חופה אכ סקלו סיביו ת
תעשיית פ ר חי ם אומנותיים

אברהם ברנשטיין,
ציפורים, חתודים ובד השאר

יפו

יש לי ציפור, ואני מוכנה גם לגדל חתול
סיאמי, אם דרוש הדבר כדי לרכוש את ליבו
של הזמר סלוואטורה אדאמו (העולם הזה
.)1519
העולם הזה 1522

רק הודיעו לי אם הוא מתעתד לבוא לביקור
או להופעות לאילת, כי שם אני מתגוררת. מאוחר בישראל.

כבר.

הזמר

מרים
רם, אילת
סיים א ת הו פ עו תיו

הפרצוף האמיתי
מכתבי למערכת, בקשר לפורנוגרפיה של
הצייר יהודה ניימן, קוצץ בצורה אכזרית
ומבישה, שגרמה לי
צער רב. השחתת
מכתב כזו עוד לא
קרתה לי אי־פעם.
ולזאת אתם רוצים
לקרוא בלי מורא
ובלי משוא
פנים?
אתם חושבים שאעבור
על עניין זה
בשקט? בלי איומים
— בהזדמנות נאותה
אני אמצא דרך ברנשטיין לחשוף את פרצופ־כם
האמיתי.
אני דורש מכם התנצלות, או הדפסת
מכתבי בצורה שנכתב ונשלח אליכם בזמנו.

משה ברנשטיין, צייר, תל-אביב
עורך מדור המכתבים נאלץ לקצר את
מכתבו של הקורא ב רנ שטיין, שכלל, בין
השאר, ה שמצות אי שיו ת על הצייר ניימן.

פורנוגרפיה -עניין של הגדרה
בקשר לכתבה ״פורנוגרפיה?״
זה ,) 1520 נתבקשתי על־ידי מרשתי, מבקרת
האמנות מרים טל, להודיעכם:
המשמעות של המלה ״פורנוגרפיה״,

בהקשר הכללי של מאמר הביקורת אשר
פורסם על־ידי טל ביומון היום מה־ 7לאוק־
(העולם ה
נערה
כפול ארבע שד ניימן
טובר , 1966 היא ״ארוטיקה״ ,ולא המשמעות
אשר ניתנה בכתבתכם.
( )2בהקשר הכללי של הדברים תיארה
טל את יצירותיו של יהודה ניימן באור
חיובי, בקבעה כי יש אצלו ״חידוש של
ממש מבחינת החומר והטכניקה״ ,וכי ״הדיוקן
מעניין ומגרה״ .בהתאם לכך יש לקרוא
את המילה ״פורנוגרפיה״ במאמר הנ״ל.
( )3טל סבורה כי אופי ארוטי אינו
גורע מערכה האמנותי של יצירה פלאסטית.
( )4טל סבורה כי ביצירות ניימן יש
עניין רב, והעניין נובע גם מערכן האמנותי
וגם מאופיין הארוטי.

עמוס רהובסקי,

עורך־דין, ירו שלים

יצירת ניי מן — ראה תמונה.

דעת מומחים
גם לפני שנתיים שלח הצייר משה ברנשטיין
מכתב למערכת,
שביקר בחריפות
את יצירותי.
עתה חזר על המעשה
בשנית (העולם
הזה

.)1521

אינני מבין אותו,
כשם שאינני מבין
מה ערכן האמנותי
של עבודותיו, אן
נידמה לי שזו לא הטובה ההזדמנות
כדי לדון בשאלה

למזלי, ישנם מומחים,
מבקרי אמנות ומנהלי מוזיאונים, בישראל
ומחוץ לישראל, שלהם דעה אחרת על
טיבן ורמתן של יצירותי.

יהודה ניימן,

צייר,

תל-אביב

זבות קדימה במדור זה תינתן
דמבתביהם שד קוראים המצרפים
את תצדומיהם למכתבים.
העולם הזה 1522

שנינו מוגני ם מג ש ם, קור
או רוח ע ם מעיל גשם
מ״דיאולך.
מעיל גשםמ״דיאולך -
קליל, הדור ליום או לערב,
קל לטיפול.
״א101£ס•.זאלו? ז16ל6ץ01 יז זס) ^!זסחז3<3ז0-869 1

[> 1 0 1 6 1 1

בשלם

גרמניה

א ש כו רהגר מני־1
אתה עזרת לחולל, לפני שנה בדיוק, מעשה מהפכני שלא היה כדוג מ תו בארץ
זו בדור האחרון.

ערב הבחירות לכנסת השישית, פניתי אליך בקריאה: לקום ולפעול, יחד עם
שאר בעלי המחשבה העצמאית במדינה, כדי להקים כוח חדש בכנסת.
אתה

נענית לקריאה

הצבעת

למען

רשימת

יתכן

שתרמת

ממרצך, מזמנך, מכספך. י תכן שהיית אחד מאלף האזרחים המתנדבים שפעלו
כמ שקיפי הר שימה בקלפיו ת ביו ם־הבחירות, והגנו עליה מפני ה תנכלויות אויביה.

14,124 מתנדבים ואוהדים כמוך חוללו את הכס, שאיש מאותם
אויבים לא האמין באפשרותו. כלי מנגנון, כלי שבירים, כלי כס,?,
הם השיגו את הנצחון בבחירות. קרוב ל־ססס 400,000,לירות
בוזבזו בבחירות אלה. רשימת ש׳ ,שהוציאה פחות מ־40,000
לירות, הוכיחה בי הרצון חטוב של אזרחים בעלי־הברה יכול
לנצח את המנגנונים המשוריינים האדירים של המפלגות.
מאז עברה שנה. ב שבילנו, הפעילים המרכזיים, היתה זאת שנה קשה ומפרכת. אני
מקווה שפעול תנו בכנסת לא איכזבה אותך. אני מקווה שבניגוד לחבריך שהצביעו
בעד ה מפלגו ת הי שנות, ו ה מתח רטים על כך כיוס, אתה מתגאה בהצבעתך.

אולם. ידיד יקד. האס תסחפקבכה׳
האם אתה מא מין שדי בקיום סיעת־היחיד שלנו בכנסת, כדי לחולל במדינה את
ה שינוי העצום שאתה מייחל לו, שהיא זקוקה לו?

המאבק ככנסת הוא כעל חשיבות היונית. אולם הוא יבול להיות
דק חלק מן המאבק הכללי להצלת המרינה.
רק תנועה ע מ מית גדולה יכולה להעניק למאבק הפרלמנטרי תהודה ציבורית
גוברת והולכת, להפוך את יוצאי־הדופן המעטים למחנה גדול וכוב ש, להגיע מ סיעת׳
יחיד לסיעה קובעת ומכרעת. בקיצור — להב טי ח שעקרונותינו ינהיגו מחר את
המדינה.

תנועה עממית כזאת תקום ותתגבש רק אם אנשים כמוך, החרדים לשלום
המדינה והמוכנים להילחם בשיגרה, יקחו את העניינים בידיים. לא רק בסערת
מערכת־בחירות, לא רק בימי מתיחות והתלהבות, אלא דווקא בימים האפורים, בהם
חייבת להיעשות המלאכה היומיומית של הסברה ואירגון, עשיית נפשות וגיבוש
כילים.
אתה אינך עסקן. מן הסתם אינך אוהב י שיבות, אסיפות, כינוסים וכיוצא באלה.
גם אני איני אוהב אותם. אך אם אנשים כמוך וכמוני לא יפל שו לזירה הפוליטית
של המדינה, היא תישאר מופקרת לידי עסקנים מקצועיים וציניים, נחלתן של מפלגו ת
האתמול, הדוגלו תבר עיונו ת של שלשום.

לכן אני פונה ארך בשנית.
כשם שקראתי לד, לפגי שגה, לתת יר למעשה הכהשוגי של
רשימת הכוח החרש, הריגי פוגה אליך עתה להירתם לפעולתה
של תגועת הכוה החרש.
בעוד חוד שיים, בי מי חנוכ ה, תתקיים הוועידה הארצית הרא שונה של תנועה זו,
ובה ייקבעו עקרונו תיה, תקנונה ודרכי פעולתה. לקראת הוועידה י תכנסו כינוסים
מחוזיי ם של חברים וידידים. את הפרטים עליהם תמצא בעמוד 22 של גליון זה.

ידיד יקר, באשר הצבעת בעד רשימת הכוה החדש, אתה
זיהית את עצמך באדם עצמאי וחושב, אדם שאיכפת לו, שנמאס
לו לעמוד מנגד כאשר המדינה מובלת אל עברי פי פחת. עיניך
פקוחות לראות את המתרחש.
אם כן, שאל־נא את עצמך, בלבך . :האם מותר לי להניח לאחרים לשאת לבדם
בעול המאבק? האין אדם כמוני חייב ליטול חלק פעיל ב ו? ״

אתה היית שותף למעשה־בראשית. אני מקווה שתהיה שותף
פעיל בהמשך הדרך.

כאשר דויד בן־גוריון הזקן אמר שלוי
אשכול אינו מסוגל להיות ראש־ממשלה,
אמר קונראד אדנואר הזקן את אותו הדבר
על לודביג ארהארד.
כשליי אשכול נחל נצחון אישי גדול בבחירות,
קרה אותו הדבר לארהארד.
כשר,פופולאריות של אשכול ירדה פלאים׳
היה גורלו של ארהארד דומה.
השבוע הקדים ארהארד את אשכול. הוא
נשאר ללא ממשלה.
דרוש איש חדש. זה היה צפוי
מזה כמה שבועות. כי יש הבדל גדול אחד
בין גרמניה וישראל: בגרמניה עלולה מפלגת
השלטון לרדת מן השלטון, ולכן חשוב
לה מאד אם היא פופולארית או לא.
בבחירות המחוזיות האחרונות באזור הריין
נחלה מפלגת ארהארד כשלון מוחץ.
מייד עברה השמועה מפה לאוזן: ארה,ארד
צריך ללכת.
היו שחשבו שצריכים לדחות את סילוקו
עד לבחירות הבאות, בעוד שלוש שנים.
אחרי הבחירות אפשר יהיה לבחור בראש־ממשלה
חדש. אולי אפשר אפילו לשים איש
חדש בראש רשימת־המועמדים בבחירות.
אבל כנגד דיעה זו נשמעה דיעה מעשית
יותר. דעה זו אמרה: אם רוצים לנצח
בבחירות, דרוש איש חדש. כדי שאיש
חדש יעשה רושם על ציבור הבוחרים, יש
לתת לו הזדמנות לשלוט ולהוכיח את עצמו
עוד קודם לכן. כלומר: על ארהארד להסתלק
מייד, כדי לתת שאנס לאיש חדש.
דחיפה קטנה. אבל ארד,ארד לא רצה
להסתלק. היה צורך לתת לו דחיפה קטנה
לצורך זה השתמשו חבריו במפלגה הדמו־קראטית
החופשית, שהיא השותפה הזוטרת
בקואליציה הממשלתית.
השבוע ניצלו שרי מפלגה זו מחלוקת
תקציבית בלתי־חשובה, והתפטרו. הם גם
הודיעו שלא יחזרו לממשלה כל עוד עומד
ארהארד בראשה.
ארד,ארד עדיין מתעקש. הוא רוצה לחכות
לתוצאות הבחירות המחוזיות בבוואריה, מעוזו
של שותפו ויריבו פראנץ־יוזף שטראום.
אם תנצח המפלגה שם, למרות הכל, ינסה
להישאר בשלטון! ,בעזרת שטראום. אם תנחל
מפלה, כפי שאפשר להניח, יהיה זה סופו
הפוליטי של ארד,ארד.
ואולי זה יעודד את יריביו של אשכול
בתוך מפא״י, המאמינים כי אשכול הוא
ארהארד הישראלי.

ויאט־נאם
ש תי מרח מו ת
״הצרה היא,״ העיר טיימס הלונדוני ,״כי
האמריקאים ושליטי האנוי מדברים על שתי׳
מלחמות שונות.״
ואכן, האמריקאים סבורים כי הם לוחמים
כדי לשמור על עצמאותה של דרום ויאט־נאם,
מול פולשים מהצפון, הנעזרים באנשי
גרילה, מקומיים. לשליטי האנוי נדמה שה^
לוקחים חלק במלחמת־שיחרור של כל העם
הוויאט־נאמי, נגד פולש זר, הנעזר בממשלת־בובות
בסייגון.
פיתפותי ביצים )׳ מכיוון שמדברים
על שתי מלחמות שונות, גם אין שום ממש
בהצעות השונות של ארצות־הברית. הן׳
מכתנות לסיום, המלחמה שהאמריקאים מאמינים
בקיומה — ואין להן קשר למלחמה ששליטי
האנוי מאמינים בה.
השבוע זה הוכח שוב, כאשר נסתיימה
הוועידה של בנות־הברית של ארצות־הברית
במאנילה, בירת הפיליפינים. האמריקאים ושותפיהם
פירסמו הצעת־שלום חדשה ומרשימה:
הם יוציאו את צבאם מדרום ויאט־נאם
תוך חצי שנה אחרי שתיפסק התוקפנות
של צפון ויאט־נאם.
בעיני האמריקאים, היתד, זאת הכרזה
מהפכנית, כי היא כללה הודעה שאין
בכוונתם להחזיק בוויאס־נאם הדרומית בסים
צבאי אמריקאי נצחי. אויבי האמריקאים
מאשימים אותם דווקא בכוונה זו.
ואילו בעיני האנוי, היו אלה פתפותי־ביצים.
כי פירוש ההכרזה, בעיניהם, הוא
שהצבא האמריקאי יישאר בארץ הדרומית
עד אשר כל החיילים הצפוניים יוצאו ממנה,
וכל חיילי הוויאט־קונג יניחו את נשקם —
כלומר, שלוחמי־השיחרור ייכנעו ללא תנאי.
אז תישאר בסייגון ממשלת־ד,בובות, ומלאכת
האמריקאים תיעשה בידי משרתיהם
המקומיים.
איזו מלחמה 1משום כך לא היתד,
להכרזה החדשה משמעות ממשית. היא

תשמש רק כהקדמה להגברה נוספת של
המלחמה.
השלום רחוק יותר מכפי שהיה אי־פעם
— עד אשר יוכרע, בשדה־הקרב או בדעת•*
הקהל, איזו משתי המלחמות היא המלחמה
האמיתית המתנהלת בארץ הג׳ונגלים.

סטטיסטיקה
כ ר שנייה, שני תינו קו ת
אוכלוסיית העולם מגיעה היום לכ־3900
מיליון נפש. לעם רב זה מתווספים כל שנייה
שני אזרחי עולם חדשים.
ה שנ תון הדמוגרפי של האו״ם, שפורסם
השבוע, קובע כי אם שיעור ריבוי זה, של

פראנץ־יוזף שטראום
המציל היחידי?

180 אלף תינוקות ליממה, יימשך, תעבור
אוכלוסיית העולם את הכיליון השביעי עוד
לפני שנת .2000

חמשהג דו לו ת
העיר המאוכלסת ביותר בעולם היא ניו־יורק
( 11 מיליון ו־ 260 אלף תושבים) .אחריה
באות טוקיו ( 10 מיליון ו־ 634 אלף תושבים)
ולונדון ( 8מיליון ו־ 187 אלף).
במקום הרביעי והחמישי — פאריס (7
מיליון ו־ 370 אלף) ובואנוס איירס (7
מיליון).
שנתון האו״ם, המביא מספרים אלה, מגלה
כי מוסקבה רק במקום השמיני (אחר חמש
הגדולות, לום־אנג׳לס וצ׳קאגו).
מספר התושבים של המטרופולין הסובייטי
6 :מיליון ו־ 423 אלף.

צרפת
פ רנ ק או דאפרג?
פרנק הצרפתי שווה ששים אגורה. הכוונה
לפרנק החדש (שנולד ב־ 1960 ובא במקומם
של 100 פרנקים ישנים).
אבל הדבר עדיין לא פשוט כל כך אצל
הצרפתי הממוצע. עד היום בשבילו פרנק
הוא לא פרנק. להפך, כמעט 70 אחוזים של
הצרפתים עדיין מונים בפרנקים ישנים, כפי
שהוכיח מחקר דעת הקהל שפורסם השבוע.
פסיכולוג פאריסאי הביע את דעתו כי הדבר
די מובן. כל אדם מרגיש יותר טוב
כאשר ברשותו מיליון פרנקים (ישנים) מאשר
עשרת אלפים (פרנקים חדשים).
הסרטן השבועי. לקח זה לא אבד על
העיתונות הצרפתית, המקפידה לפרט את
סכומי השוד בכותרותיה בפרנקים ישנים. זה
נשמע כהרבה יותר.
ומשרד האוצר, מאותם הטעמים בדיוק,
עושה את ההיפך. הוא מקפיד לפרסם את
תקציב המדינה ואת כל ההיטלים בפרנקים
חדשים.
מטבע זה אהוב גם על הזייפנים. יותר קל
לזייף עשרה מאשר אלף פרנקים.
(המשך ב ע מו ד <30
העולם הזה •1622

במרחב
תימן
תי מן רא־!ה תי מני?
״נישאר עוד עשר שנים, אם יהיה צורך!״
הכריז לפני שבוע גמאל עבד־אל־נאצר,
כאשר נשאל על־ידי עתונאי אמריקאי מתי
יעזוב הצבא המצרי את תימן.
יהיו אלה, מן הסתם, עשר שנים בלתי־נוחות
במקצת.
לא לסתם תימנים. פעמיים התחייב
נשיא מצרים, כי יצבאו יפנה את תימן
במועד מסויים. פעמיים חלף המועד —
והצבא המצרי לא עזב. לפי כל הסימנים, לא
היו אלה הבטחוודסרק, שמטרתן מלכתחילה
היתד, לרמות. בשתי ההזדמנויות האלה, היה
עבד־אל־נאצר סבור, כי אמנם אפשר יהיה
לעזוב את תימן לתימנים.
אבל לא לסתם תימנים — כי אם לתימנים
הרצויים לו, ובתנאים שייראו לו.
משתי התחייבויות אלה — פעם בלחץ
האו׳׳ם והאמריקאים, פעם בהסכם ג׳דה עם
המלך פייצל — חזר בו ברגע המכריע,
כאשר נידמה היה לו, שנסיגה מצרית
פירושה חיסול הרפובליקה והשתלטות סעודית.

רצח
הלורד מוין ו בקאהיר עדידי דח״י
מוסרט בימים אלה כסרט־ תעמולה מצרי
רצח רצח

החשבונות הגדולים של קאהיר.

זרים הבקיאים בענייני קאהיר, הסבירו לא
פעם: אילו היה זה רק עניין של המישטר
הפנימי בתימן, היה הצבא המצרי עוזב
מזמן. אבל תימן חשובה לעבד־אל־נאצר לא
רק בשל עצמה. היא חשובה כבסיס לכל
החלומות והתוכניות לדרום הערבי, לנפט
הערבי. לכן הוא מוכן לשפוך לשם חיילים
והון תועפות — כהשקעה לעתיד.
מתוך גישה זו, אין גם הצבא המצרי מנהל
מלחמה פעילה בתימן, מזה למעלה משנתיים.
כי לא ההשתלטות על האזורים ההרריים,
בהם שולטים שבסי האימאם, מעניינת את
קאהיר.
אולם החשבונות הגדולים של עבד־אל־נאצר
אינם מעניינים את כל התימנים. יש
המתנגדים להם באורח פעיל — אלה נמצאים
במחנה האימאם, הממומן על־ידי פייצל. אבל
יש גם רפובליקאים טובים, שאינם רוצים
בשובו של האימאם לשלטון, ובכל זאת מתנגדים
לתוכניות המצריות. בשבילם תימן
היא ארץ מוכת־גורל, הסובלת זו השנה הרביעית
ממלחמה מתישה, והזקוקה לבינוי
ופיתוח. לגביהם, אין היא בסיס מצרי, קרש־קפיצה
לכיבוש הדרום הערבי, לכשיגיע המועד.
השאיפה
לעצמאות. עד לפני כחודש
היה אל־עאמרי ראש ממשלת תימן. עבד-
אל־נאצר הסכים למינויו, באווירת הפיוס של
ג׳דה, מתוך תקווה כי אפשר להגיע לידי
שביתת־נשק עם הסעודים, ולבנות בתוך
תימן מישטר רפובליקאי ידידותי לקאהיר.
כדי להקל על תמרון ההתקרבות, החזיק
עבד־אל־נאצר את נשיא תימן הנאמן לו,
עבדאללה אל־סלאל, בקאהיר.
אך ההסכם עם פייצל לא התממש, ואפשר
היה להניח כי סדרי־הפשרה יבוטלו. אלא
שאל־עאמרי, שנהנה מתמיכת השבטים הגדולים
באזור הרפובליקיאי, התנגד לשובו של
אל־סלאל. במקביל, החל חותר לקראת עמדה
עצמאית, שלא תהיה תלוייה ברצון קאהיר.
גישתו: ידידות למישטר המהפכני המצרי
ולמטרותיו הכלליות, תוך מתן חופש־פעולה
לממשלה התימנית בענייני פנים וחוץ.
השאיפה לעצמאות לא מצאה חן בעיני
קאהיר. עבד־אל־נאצר ראה בה צעד ראשון
להינתקות תימן מהמחנה שלו, ונפילתה בהדרגה
תחת השפעת סעודיה. כשהעלה אל-
עאמרי את הדרישה לפינוי הצבא המצרי ולקבלת
ציוד צבאי ישירות ממוסקבה ולא דרך
קאהיר — היה ברור שאין לאחות את הקרע.
אל־סלאל חזר לצנעא תחת מישמר מצרי,
אל־עאמרי וכל חברי ממשלתו פותו לטוס
לקאהיר — שם נעצרו כולם. במקומם מינה
אל־סלאל את עצמו כראש־הממשלה ומפקד
הצבא (נוסף על היותו נשיא) והחל בטיהור.
כיתת״יורים. השבוע התכנס בצנעא
בית־משפט צבאי מיוחד. הישיבה היתד, קצרה
מאוד, ותוצאותיה קיצוניות: מתוך 12
קציני־צבא שהועמדו לדין על בגידה לטובת
אמריקה, בריטניה וסעודיה, נידונו שבעה
למוות. הנותרים נשלחו למאסר ממושך.
כיתת־היורים היתד, מוכנה עוד לפני התחלת
המישפט. היא ביצעה את גזר־הדין באותו
בוקר עצמו. בין המוצאים־להורג: שר־לשעבר,
ורמטכ״ל לשעבר. שניהם היו ידידיו
של אל־סלאל, אך סירבו להצטרף לממשלתו.
את החשבונות הישירים עם חסן אל־עאמ־רי
לא יכול היה אל־סלאל לעשות באותה
מהירות, כי הוא היה כלוא עדיין בקאהיר.
לכן ביקש את הסגרתו. אם כבר טיהור —
שיהיה מקיף.
חעולס הזה 1522

ך 1ן ך 1ח כפי שיראו אותו מיליוני הצופיס הער״
ביים ברחבי העולם. זה שחקן מצרי סוג

ב /הנראה כורע ויורה בלורד. לפי העלילה, ניסתה מחתרת ציונית
לחטוף קצין מצרי, כדי לאלץ את ה שלטונו ת לשחרר את העצורים.

מוין נופל
הוא דו מ ה ללורד

לצרכי ההסרטה. הבמאי בחר לתפקיד זה
קצין־מ שטרה מצרי בדימוס, כי החליט ( 1־
מוין שנרצח: אדום־פניס, ובעל שיער טיבה.

בקאהיר מסריט בימים אלה במאי חרוץ סרט בשם
ב שכונ ה והשקטה. סרט זה נוגע לישראל. כי עלילתו סובבת סביב
רצח הלורד מוין ב־ , 1942 בידי שני לוחמי לח״י, שהוחדרו לשם
כך לקאהיר.

רצח

סיפורם של אליהו חכים ואליהו בית־צורי חרות בהיסטוריה
של מלחמת השיחרור של ישראל. הוא יכול היה גם להיות חרות
בתולדות מלחמת השיחרור של המרחב. כי השניים הצהירו בביתר,משפט
המצרי, שהריגת הלורד האנגלי היתד, צעד במלחמה נגד
הכובש הזר — אותו כובש זר שהמצרים לחמו נגדו.
השניים גם הצהירו, כי נתפסו אך ורק מפני שלא רצו לפגוע
בשוטר המצרי שרדף אחריהם. הוא ירה בהם, פגע באחד מהם —
וכך נלכדו השניים. עמידתם הגאה הפכה אותם לגיבורים בעיני
רוב המצרים. העלילה, והאהדה, יכלו לשמש נושא לתעמולה ישראלית
נבונה — אילו היה בישראל מי שינהל תעמולה נבונה.
אך השניים ״פורשים״ .ואילו ממשלת ישראל לא ראתה מאז ועד
היום את מלחמת השיחרור כמלחמה אנטי־אימפריאליסטית, ובראשית
ההשתלבות במלחמת־שיחרור מרחבית. לכן לא ניצלה את עלילת
השניים במלחמת־ר,הסברה שלה. להיפך: כאשר הוצע על־ידי סופרים
ישראליים להפיק סרט על פרשה זו, דחה את ההצעה הממונה
על עידוד הסרט הישראלי.
עתה עושים המצרים את אשר ישראל היתד, צריכה לעשות לפני
10 או 15 שנה. אלה שהם ישתמשו בסרט לצורכי תעמולה הפוכה:
תעמולה שמטרתה להוכיח, כי התנועה הציונית היתד, מאז ומתמיד
תנוער, טרוריסטית. מוין לא יצוייר כדיקטטור הבריטי של המרחב,
אלא כג׳נטלמן זקן. חכים ובית־צורי לא יוצגו כלוחמי־חרות, אלא
כשליחים של מחתרת רצחנית, שכבר אז רקמה את מזימותיה
לנישול העם הפלסטיני.

תמרורי
* נולד. הילד העשרים לגברת אל*
ברט הרארה, אשת נהג־משאית בטק־
לבוחר בטוב ביותר :

סאם. האם בת ה־ ,40 שבנה הבכור הוא
בן ,24 הודיעה ש״עשרים זה מספיק. אבל
אם האל הטוב יתן עו ד ...אקבל זאת
בשמחה.״
* נישאו. בפאריס, ברון ג׳יימס

נתנאל רוטשילד ,70 ,ואיבט אונו־רינה
שוקה, סדרנית תיאטרון לשעבר,

^/1£ך ו

אדון וגברת רוטשילד

1£או 7תוצרת .,דובק״ ברמה בינלאומית.
1£אן־ךמת ערוב תאמ רי ק אי ת, קינג־סייז
פילטר ב קו פסת ״מכסובב־ הדורה, היא
בחירתהצעיריםוהצ עי רי ם ב רו ח ם.

בחר בגוו בביותר -ע שו ^1£וו 7

.26 הנשואין של האלמן־המיליונר נערכו בהעדרה
המוחלט של משפחת רוטשילד כשהכלה
מסבירה לעיתונאים :״איני האשד,
הראשונה המתחתנת עם גבר מבוגר יותר.״
* נחוג. יום הולדתו ה־ 70 של עסקן
הספורט (.מכבי והועד האולימפי) ועורך־הדין
החיפאי נחום חת, מי שהיה ח״כ הכנסת
השנייה והשלישית (מטעם הציונים הכלליים)
.חת, היועץ המשפטי של מפקדת ארגון
ההגנה, הניח, ב־ , 1948 את היסוד לחוקת
השיפוט של צד,״ל.
-¥נחוג. ללא כל חגיגות, יום הולדתו
ד,־ 85 של הצייר פאבלו פיקאסו,
שביקש להודיע כי בכוונתו לחיות עד גיל
מאד, לפחות.
נדרם. בניירובי, קניה, על־ידי בופא־לו
פצוע ונפצע קשה, ג׳ורג׳ אדמסון,
בעלה של הסופרת ג׳וי אדמסון, שגידלה את
הלביאה א לז ה (לחופ ש נולדה) .אדמסון
נדרס על־ידי הבופאלו עת ניטה להמיתו
בירייה כמזון לשבעה האריות בהם מטפלים
האדמסונים כעת.
^ נפטרה. בלונדון, בגיל ,33 הזמרת
האנגלו־יהודיה עלמה כוגן, מסרטן. כוגן,
הנערה בעלת הקול החייכני, שהופיעה גם
בארץ, היתה זמרת־הבידור היקרה ביותר
באנגליה ( 8400ל״י לשבוע).
נפטר. בגיל ,67 בעת ביקור בצרפת,
עורך־הדין הירושלמי שמואל אלכסנדר
שצו׳פק, משבץ־לב. שצ׳ופק, טייס־חובב
והיועץ המשפטי של שר־התחבורה
הראשון בישראל, דוד רמז, הציע בשעתו
את השם אל־על לחברת התעופה הלאומית.
התאבדו. על־ידי שתיית רעל בדירתם
בשאנחיי, הסופר והמתרגם הסיני פו*
ליי ורעייתו, אחר שהושמצו על־ידי המש מרות
האדו מים כ״בורגנים ימניים״ .בנם
של הזוג פו, הפסנתרן פו־טסונג, נשוי
לזמירה מנותין, בתו של הכנר יהודי
מנוחין.
הוכתרה. בתואר אם השנה, הר*
בנית שרה הרצוג ,70 ,אלמנת הרב
הראשי יצחק אייזיק ר,לוי הרצוג, שנפטר
לפני שבע שנים. העסקנית הדתית הרצוג
(ארגוני ״עזר יולדות״ ,״חונן דלים״) היא
סבתא לששה נכדים ואם לשני בנים: איש
העסקים אלוף (חיל־המודיעין) חיים ויוויאן
הרצוג ,48 ,שהספיק כסרן־מודיעין בריטי
לשוחח עם הארכינאצי היינריך הימלר כמה
דקות לפני התאבדותו ויעקב דויד הרצוג,
,44 לשעבר שגריר ישראל בקנדה וכיום מג־כ״ל
משרד ראש־הממשלה.
הו ענק. פרם סאלד על שירות מצויץ
בשדה הרפואה ובריאות הציבור לרופא
החיפאי, פרופסור יוליוס ישראל
קליברג .69 ,הפרופסור, שהיה האבידה האחרונה
של הצבא הגרמני במלחמת העולם
הראשונה (הוא נלקח בשבי על־ידי הצרפתים
בבוקר יום שביתת־הנשק, ד,־ 11 לנובמבר
,)1918 ושהתפרסם בריפוי נכבדים ערביים ב־קאהיר,
דמשק, ביירות ורבת־עמון של שנות
ד,־ ,40 הוא האיש שהמליץ על איסור מכירת
התאלירומיר (גלולת השינה ממיימת התינוקות)
בארץ.
העולם הזה 1521

ך* דמעות יבשו, השוחות התמלאו בחול. שרידי ה(
| תיל החלידו. רוב הגיבורים הראשיים סולקו מן הבמה.
זכר פשעי־המלחמה דהה. הסיסמות נמוגו .״מלכות ישראל
השלישית״ ,זו שהשתרעה ״מדן ועד יוטבת״ ,נשכחה.

עשר שנים אחרי המעשה, אפשר להניח את
מיכצע-סיני על שולחן־הניתוח.
לשקול את הישגיו והפסדיו, ברוח מפוכחת ובדיעה צלולה.
״בלי סנטימנטים״ — אם מותר להשתמש בשתי מילים
אלה, שמילאו תפקיד כה מחריד בפרשת כפר־קאסם, באותו
ערב.

שם מה הוכן ובוצע המיבצע? מה היתד, מטרתו
האמיתית, הייעד האמיתי של הצבאות?
גיבורי הפרשה דומים לצלף, היורה בלוח ריק, ומסמן
לאחר מכן את העיגולים מסביב למקום־הפגיעה.

תעלת־סואץ. היה זה מעשה חוקי וצודק לגמרי. אך העיתוי
היה בלתי־נבון.
לישראל סיפק עילה בדמות הפידאיון.
היום ברור כי מעשי־התועבה של הפידאיון היו סימן
של חולשה מיצרית (כשם שמעשי אל־פתח הם כיום סימן
של חולשה סורית) .בשרשרת מעשי־התגמול והתגמול־הנגדי,
נשארה מצריים חסרודישע. כדי לשמור על יוקרתה
בצורה הזולה ביותר, נשלחו המרצחים. מעשיהם לא
היו רק מתועבים, אלא גם מטופשים מבחינה מדינית. הם
סיפקו את הרקע האידיאלי להתקפה על מצריים.

למרות עזרה זו שהגיש עבד־אל־נאצר למת-
קיפיו, נבשל הנסיון להפילו.
הצבא המיצרי לא הושמד ולא כותר. פקודת־נסיגה מהירה
ונבונה הצילה אותו.

האגדה מספרת כי המיבצע בא ״לטהר את קיני
המרצחים״ .כלומר: שבא כתגובה על מעשי־הרצח של
הפידאיון, ונועד לשים להם קץ.
מבחינה זו הצליח המיבצע הצלחה מלאה. קליעה ישירה
לבול.
אגדה זו מילאה תפקיד חשוב בהכנה הנפשית והתעמול־תית
של המיבצע. אולם אין בה ממש.

הוא גרם לשינוי גמור ביחס לישראל גם באפרו־אסיה
ובדעת־הקהל המתקדמת במערב.
הוא דחף את ישראל לעמדה מדינית שאין גרועה ממנה —
עמדה השוללת ממנה כל כושר־תימרון בזירה העולמית,
והמונעת ממנה כל אפשרות להתערב בתהליכים הפנימיים
בעולם הערבי.

הוא הוכן זמן רב לפני שהצבא המצרי התרכז בסיני.

כי מיכצע-פיני החל כ־ 28 בפברואר ,1955
כאשר הצו יחידות צה״ל את גבול עזה ותקפו
מחנה צבאי מיצרי.

הצרפתים רצו להפילו, מפני שהאמינו כי השליט המיצרי
לבדו יוזם ומקיים את המרד האלג׳ירי. לדיעה נאיבית
זו היו שותפים כל מנהיגי ישראל.
בן־גוריון רצה להפליו, מפני שהאמין בי מישטר ערבי
חזק ומהפכני, בהנהגת מנהיג צעיר ונמרץ, מסכן את עתיד
ישראל.
מיבצע־סיני, במתכונתו הסופית, אירע כאשר הצטרף
לשני אלה שותף שלישי. הבריטים החליטו (בצדק) כי
עבד־אל־נאצר מסכן את עמדותיהם האימפריאליות במרחב,
ובייחוד בארצות־הנפט.

שלושה יצאו להפיל מישטר.

ך* יחיד שלא הכין את המתרחש היה עבד־אל־נאצר
| | עצמו. לכן הוא סיפק ליוזמי־ההתקפה את כל העילות
האפשריות.
לצרפתים ולבריטים סיפק עילה על־ידי הלאמת חברת

המישטר המצרי לא חוסל. להיפך: הוא יצא מן המלחמה
מחוזק ויציב יותר.

בך ניבשל מיבצע־סיני כהשגת יעדו העיקרי.
זוהי המסקנה הראשונה.

ה, ככל זאת, השיגה ישראל במיבצע זה? מה נרשם
בטור הזכות של המאזן?

שניים הם ההישגים המוחשיים: השכנת
שקט גמור בגבול המיצרי, ופתיחת מיפרץ-
אילת לשייט הישראלי.
מר, חשיבותם של שני הישגים אלה?
השקט בגבול הדרומי הושג בעזרת כוח־החירום של
האו״ם, אחרי שעבד־אל־נאצר החליט כי מצב של אי־שקט
אינו מועיל למצריים.
האם אפשר היה להשיג זאת בלי מיבצע־סיני? על כך
אין תשובה ברורה.

דעתי היא שלא היה צורך במלחמה בדי
להבטיח את השקט.
המצב לא היה חמור לפני התקפודעזה מפברואר ,1955
וניתן היה לשפרו בדרכים פוליטיות.
מיפרץ־אילת היה חסום עד למיבצע. מאז, מזה עשר
שנים, הוא פתוח. נוצר נוהג שקשה יהיה לבטלו גם
בעתיד. לכך יש חשיבות רבה.
מאידך, אין לשכוח כי עוד ב־ 1954 עברו סחורות
ישראליות בתעלת־סואץ תחת דגל זר. מאז ההתקפה על
עזה נחסמה התעלה לחלוטין בפני ישראל.
יתר על כן, אפילו מי שמצדיק פעולה צבאית לפתיחת

היא הרחיקה את השלום לפחות כדור שלם.

הוא שיבנע את המוני ערב לחלוטין בי
תעמולתם אכן צודקת.

מיבצע־סיני לא היה, בפי שהתיימר להיות -
מילחמת-מנע.

מדוע נשלח צה״ל להתקיף את עזה ץ היתה
זאת התוצאה הראשונה של הברית הצרפתית־ישראלית,
שהיתה לה מטרה פוליטית מובה קת:
להפיל את מישטרו של גמאל עבד-אל-
נאצר, שהתגבש זה עתה במצריים.

10 עומת שני ההישגים המוגבלים שהושגו, מה
/המחיר ששולם? מה הפסידה ישראל במיבצע?

גם קודם לכן נהגו התועמלנים הערביים לטעון כי ישראל
היא ראש־גשר אירופי, יצירת־כפיו ונושאודכיליו של
האימפריאליזם. אבל הם עצמם לא האמינו בכך. המוני ערב
זכרו עדיין את מלחמודהשיחרור של המחתרת העיברית
נגד השלטון הבריטי, את הריגת הלורד מוין על אדמה
ערבית, את ,,כנופיות שטרן״ ו״האירגון״ ופעולות הפלמ״ח•
אבל מיבצע־סיני שילב את ישראל, בצורה בולטת וחד־משמעית,
במערך האימפריאליסטי.

אגדה אחרת מספרת כי המיבצע בא למנוע התקפה
מיצרית על ישראל, שעמדה להיפתח בכל רגע. היא הצילה
את ישראל ממכת־פתע קטלנית.
גם אגדה זו מילאה תפקיד חשוב בהכנת המיבצע, וגם
בה אין כל ממש.
אין כיום פרשן צבאי רציני אחד בעולם המאמין כי
הצבא המיצרי, שהתרכז אז במידבר סיני, היה מיועד או
היה מסוגל להתקיף את ישראל. הוא ישב במערך הגנתי
מובהק (וגרוע) .מצבורי הציוד שלו היו מרשימים, אך
חסרי ערך התקפתי.

מוגזם לומר כי ישראל השתמשה בפצצה אטומית כדי
להרוג שני זבובים. אך מותר לומר כי ישראל ירתה
בתותח כדי ללכוד שני זאבים.

הוא שרף את בל הגשרים המדיניים. גרוע
יותר: הוא שרף את הגשרים הנפיטיים.

המאורעות שהובילו למיכצע־סיני, והקשרים
הפוליטיים שגרמו להם, החלו זמן רב לפני
שהאזרח הישראלי שמע לראשונה את המילה
״פידאיון״.

זוהי המסקנה השנייה: אין כל פרופורציה
בין גודל המיבצע, לבין המטרות שהשיג ל מעשה.

אמצע , 1954 ואולי עד ראשית , 1955 עוד היה
השלום הישראלי־ערבי בגדר אפשרות מעשית. המישטר
המיצרי לא התגבש עדיין במתכונת אנטי־ישראלית נוקשה.
יוזמות־שלום רבות ומגוונות ריחפו בחלל, ולא נפלו על
אוזן אטומה. מדיניות ישראלית נועזת ונבונה יכלה אז,
לדעתי, להשיג את השלום תוך שנתיים־שלוש.
מיבצע־סיני הרחיק אפשרות זו ב־ 20 עד 30 שנה.

לפי שיטה זו, קל לפגוע כפל יריה כמרפז
הבול.

דמו לתאריך זה שני מאורעות חשובים. בנובמבר
1954 \ /פרצה מלחמת־השיחרור האלג׳ירית נגד צרפת.
1בפברואר 1955 חזר דויד בן גוריון מגלותו בשדה־בוקר,
אחרי שפינחס לבון הודח מתפקידו כשר־הבטחון בעיקבות
העסק־הביש.
פעולת־עזה המוחצת לא באה כתגמול על מעשה־חבלה
מרעיש. עד לאותו זמן היה הגבול המצרי שקט יחסית.
התקריות בו לא היו חשובות, ומקורן היה בפעולות־מודיעין
שיגרתיות ובגניבות קטנות.

מיצר־טיראן, אינו צריך להצדיק את מיבצע־סיני. להשגת
יעד מצומצם כזה, היה די במיבצע צבאי הרבה יותר קטן,
פעולה מוגבלת במטרותיה ובאמצעיה.

אפשר לומר: מיבצע־סיני הוציא את ישראל
מן המרחב.

* הו, בצורה תמציתית ופשטנית, המאזן של המיבצע.
• 1היעד העיקרי שלו לא הושג.
• ישראל השיגה בו שני יעדים מישניים,
שאפשר היה להשיגם באמצעים הרכה יותר
זולים ופשוטים.
• תמורת שני הישגים אלה שילמה מחיר
עצום -מחיר העולה על חשיבותם בכמה
ובמה מונים.

מדוע, בכל זאת, נשאר המיבצע פופולארי ברחוב הישראלי?
יש לכך סיבה פשוטה.
ההישגים המוחשיים — אוניה בנמל אילת, שקט על
הגבול — נראים לעין. גם בור גמור יכול להבינם,
בייחוד כשהם מלווים בתצלומי קרבות ונצחונות.
ההפסדים המוחשיים — הרחקת השלום, בידוד מדיני,
תפיסת עמדה פוליטית גרועה — אינם מובנים לאיש
ברחוב, ואין הם נראים אלא לעיניהם של בעלי־מחשבה.
אנחנו אומה חדשה, בעלי מדינה חדשה. המוני ישראל,
וגם העילית החברתית שלה, עודם חסרים חוש פוליטי.
חוש כזה התפתח במדינות כמו בריטניה וצרפת, אחרי נסיון
של דורות.

מכאן שרוב רובו של הציבור, ובראשו שליטיו
ומנהיגיו, בלל אינו מסוגל לתפוס עדיין את
הנזק הנורא שהביא המיבצע למערבות ישראל.
אין הוא מבין כי המשבר הכלכלי, סכנת הירידה, הסכנות
בגבול הסורי, מעמדנו הבינלאומי הרופף — כל אלה הם
תולדה ישירה של הוצאתנו מחוץ לתחום המרחב.
מביצע־סיני הרחיק בהרבה את השתלבותנו במרחב,
שהיא צורך־קיום מדיני, כלכלי ורוחני למדינת־ישראל.
אך נראה כי דרושות עוד עשר שנים כדי להבין זאת.

זהו מחיר גבוה מאד עבור שבעה ימים של
התלהבות ושברון־נצחון.

אודי

אבננ ־ י

אח אשמר?

2 . 11.1965
2 . 11.1966
אנתחוסים צביע היוס?
ן * אש־הממשלה,

לוי אשכול, דומה ל
להמתין
על הקו דקה אחת) .זה מסובך
מדי. אי־אפשר לומר כן — אי־אפשר לומר
לא. בעל־פה הייתי עונה לך, אבל בטלפון
זה קשה. אולי תשלחו אלי מישהו לירושלים?״
#נפתלי
אבנון, גרפיקאי :״אני לא
יכול לענות בדיוק. הייתי בוחר שוב במערך,
אבל לא הייתי חותם שנית על
הכרוז.״
#יעקב אכרמוב, איש־עסקים :״אני
לא מכיר אותך ככה, בטלפון. אני לא חושב
שהתשובה שלי תיתן לך סיפוק, אז אני
מציע שתדלג עלי, ותמשיך הלאה.״
#פרופ׳ פרנץ אולנדורף, מרצה
להנדסת חשמל בטכניון :״אני עוד צריך
לחשוב, תצלצל אלי בבקשה בעוד שבוע.״
#שייקה אופיר, שחקן :״אני חושב
שכן.״
#יעקב או רלנד^ משורר :״זוהי
שאלה שקשה לענות עליה בטלפון. צריך
קודם לחשוב עליה. דבר שצריך להרהר בו
— קשה לענות עליו בטלפון, כי הניסוח
צריך להיות מדוייק.״
#ד״ר בנימין אקרלינג, גינקולוג:
״קשה לענות בערב על שאלה כזו. קשה.
לא חשבתי על זה. יכול להיות שכן.״
#יוסף אריכא, סופר :״זוהי שאלה
שלא הירהרתי בה כהלכה. היא מעסיקה אותי
וטורדת אותי. אני חושב ששנה אחת אינה
מספיקה כדי לקבוע. לדעתי, השאנסה שנתנו
להם עומדת עדיין לרשותם. כן, הייתי חותם
עדיין.״
#אשר אשר, איש־עסקים :״השאלה
עדינה. לא הייתי עושה זאת באותה קלות.
אני מעדיף שתאמר, אין תגובה/״
#יהודה כורלא, סופר :״אני מוכן
לחתום פעמיים.״
#דן כן־אמוץ, סופר :״בהחלט כן!״
״#ד׳די״״ברוך כן־^הודה, מחנך׳
״אני בעצם לא הייתי כל כך שייך לאת״א.
עשיתי מה שעשיתי לצורך העניין החינוכי.
עכשיו אינני רוצה ששמי יהיה קשור
באת״א. לעצם השאלה אין לי תגובה.״

ו כדור יו־יו.
לפני שנה, ביום הבחירות, ב־ 2בנובמבר
, 1965 נראה ככדור שהועף בתנופה כלפי
מעלה.
השבוע, ב־ 2בנובמבר ,1966 נראה היה
ככדור שנזרק כלפי מטה.
אז עמד אשכול בשיא הנצחון. לא היה
זה נצחון של סתם. היה זה הניצחון היקר
ביותר בחייה הפוליטיים של ישראל.
המערך ביזבז על הבחירות לכנסת השי־שית
כ־ 100 מיליון לירות. סכום דומה הוצא
גם על־ידי כל המפלגות האחרות יחד. רפ״י,
למשל, הוציאה בין 10ל־ 20 מיליון לירות.
גח״ל למעלה מ־ ,20 המפד״ל סכום דומה. גם
המפלגות היותר קטנות הוציאו כ־ 5מיליון
כל אחת.
350 מיליון לירות הוציאה, נוסף לכל
אלה, הממשלה עצמה, על שיחוד האזרח
הישראלי. היו הקלות במיסים. היה סיווג.
היו הלוואות לתעשיינים. חולקו הבטחות
לכל עבר. הובטח עתיד ורוד.

ביזבוז חגג את

ניצחונו. אך לא היה

1 1זה הניצחון היחידי.
גם המערך חגג ניצחון, ובעיקר האיש
שניצב בראשו: לוי
אשכול.
מלבד ניצחון המערך,
שכבש בכנסת
45 מקומות, בתוספת
4מקומות של
הערביים, גרוריו היה בבחירות אלה
רק עוד נצחון אחד,
זה של הכוח החדש,
שהצליח לחדור לכנסת.
כל שאר המפלגות
הפסידו מלסקוב
כוחן,
או שהצליחו
לשמור עליו בקושי.

^ אות הראשון ניתן לפני חצי־שנה,
| ן בצורת מישאל דעת־קהל שערכה רפ״י.
התוצאות לא פורסמו מעולם, נשמרו כסוד
כמום של עסקני אותה מפלגה.
כעבור שבועות מיספר החלו התוצאות
להסתנן החוצה, התגלו לכמה מעסקני מפא״י.
אך אלה ביטלו אותן בתנועת־יד, ניחמו אח
עצמם באומרם :״עסקנים אלה רואים את
אשר הם רוצים לראות.״
האמת היא שקשה להתיחס לכל המחקרים
מסוג זה כאל אמת מדעית. מרבית המסקנות
שאפשר להסיק — תלויות בנוסח השאלות
המוצגות. וכאשר המפלגות הן המשלמות
עבור המחקר — הן קובעות במידה
רבה את תוצאותיו.
מה בכל זאת היו תוצאות אותו מחקר
סודי, שנערך ביוני השנה?
ירידה קלה במספר האזרחים החושבים
כי אשכול ראוי להיות ראש־ממשלה; עליה
גדולה לבן־גוריון: עליה ניכרת לאותם אישים
שכונו בשאלון בשם ״אחרים״.
פרט מעניין: הפוליטיקאי היחיד מבין אלה
שהוזכרו בשאלון, אשר מעמדו נישאר ללא
שינוי, היה בגין ( 80/0מן הנשאלים).
המישאל גילה גם, כי הרוב הגדול תמך
במדיניות הממשלה בשאלות בטחון/0 .״82
ציינו כי היא ״משביעה רצון״ ,ורק 50/0
קבעו כי ״אינה משביעה רצון״ .לא היתד,
בכך שום הפתעה, ובעיקר: לא היתד, זו
תוצאה שצריכה היתה לעורר דאגה בלב
עסקני המערך. ההיפר.
מה שכן היה צריך לעורר דאגה, היו
התוצאות שנגעו לשאלות כלכליות. רק סל 23
הביעו את שביעות רצונם ממדיניות הממשלה
בתחום הכלכלי, ואילו 43 קבעו
בבירור כי ״אינה משביעה רצון״.
היה זה לפני ביטול תוספת־היוקר. לפני
האבטלה. כשרק בחדרי־חדרים דובר על המיתון.
למרות המצב הטוב, יחסית, מצא
הסקר כבר אז, כי 17 אחוז מתומכי מפלגות
הקואליציה התאכזבו.
מאז חלו שינויים גדולים יותר בדעתי,קד,ל.
אפילו האזרח הישראלי, הנחשב
לשמרן מטבעו, הוכיח בינתיים כי גם הוא
יכול להפתיע. ההפתעה נפלה הפעם כולה
על ראשם של מנהיגי המערך. הפעם הזמינו

המאוד הדועך?

#־־ישראל עכדר׳ך כן־יהודה,
איש־עסקים :״(מבקש
כרוז של את״א) השאלה יותר מדי מופשטת.
לא הייתי חותם על
הכרוז כמו שהוא.
הייתי עורך אותו
מחדש. ב־ 80 אחוז
אני עדיין תומך בזה.״

שמוע את תוכן ה
ז׳ורבין,
מנהל דחף, הודה כי מישאלי דעת־קהל
נערכים מפעם לפעם. לשאלת
הזה, סירב למסור פרטים נוספים. טענתו:
המחקר שייך למערך, והוא יעשה בו כרצונו.
חוקר דעת־קהל מקצועי, רפאל גיל: יךי־פירסומים
בעתונות על המישאל דווקא נראים
לי כנכונים. הרי את השאלות, כפי שפורסמו
בעתונות, חיברתי אני בעצמי בזמנו, כשעבדתי
בדחף.״
אין ספק שהסקר אמנם נערך. קשה לוודא
אם הגיע לוי אשכול לשפל המדרגה עם
17 אחוז תומכים בלבד, אבל מפא״י לא
פירסמה שום תוצאה מרנינה יותר.

הם עצמם מחקר דעת־קהל, ולא יכלו לנחם
את עצמם כי אין לסמוך על מישאלי מפלגות
יריבות.
סוד המישאל המפא״יי התפוצץ השבוע, שפורסמה בידיעה
במעריב. גילה שלמה
גבעון, כתב ה־צהרון
בבאר־שבע,
שאינו מומחה לעניינים
פוליטיים דוד

• לפני כמה שבועות
סיימה חברת
הפירסום זזזף, ה
קשורה
במפא״י, מי־ *שנן דרכים אחרות לבדיקת התזוזה
שאל דעת־קהל, ו 7בדעת־הקהל. הובאו תוצאותיו
העולם. הזה ניסה השבוע לבדוק מצידו
לידיעת ראש־המנד את מעמדו של אשכול ואת דעת הבוחרים,
שלה. אשכול גנז שנה לאחר הבחירות. לשם כך ערך קלפי
אותן, מבלי שיובאו לידיעתו של איזשהו
ניסיונית (ראה סיס־גוף
מוסמך במפא״י או במערך.
גרת) ומישאל בקרב
אנשי את״א.
• המישאל כוון אל אותן אזרחים שהש290
איש חתמו
תתפובמישאל דומה, מטעם אותה חברה,
על הכרוז המקורי
לפי הזמנת המערך, עוד לפני הבחירות
של את״א, שפורסם
לכנסת.
ב־ 10 לאוגוסט בש•
לעומת ,550/0שהצביעו אז על אשכול
נה שעברה. העולם
כמתאים ביותר לכהונת ראש־ממשלה, הצהזה
פנה אל כולם
ביעו הפעם רק 170/0עבורו.
במישאל־בזק בטלהיד,
זה אופייני למעריב, צהרון שאחד מפון,
אולם רק 51
בעליו הוא עובד בן־עמי, מבעלי חברת־אש־מהם
היו בביתם בדוד
וידידו בנפש של פינחס ספיר, שלא
אותה שעה.
פורסמו בו תוצאות המישאל הנוגעות לשר־להלן
תשובו• גוטמן האוצר. אפשר היה לראות בפירסום פגיעה
תיהם על השא באשכול,
והגברת סיכוייו של ספיר לרשת
לה :״האם גם עתה, שנה לאחר
אותו בהקדם.
את הפרט החסר הזה הוסיף למחרת הארץ, הבחירות, היית חוזר וחותם על
שגילה כי חלה ״ירידה בפופולאריותו״ של אותו כרוז את״א ך״
• פרוס׳ מיכאל אבן־ארי, מנהל
פינחס ספיר, וכי ״מר ספיר הוזז למקום
מרוחק יותר״.
המחלקה לבוטניקה באוניברסיטה העברית:
״(צוחק) אתה מביא אותי במבוכה( .מבקש
מפא״י הזדרזה להכחיש הכל, אולם אליעזר
העולם

#אברהם בן־

יומן! ,שחקן :״,האם
אני חתמתי אזי
אינני זוכר דבר כזה.
יתכן שהכניסו
את שמי. אינני זוכר
שחתמתי אז.״

#יעקב כן־
סירה, יועץ לתיכ־

קוטלר

נון והנדסה :״אני הייתי חותם עוד פעם על
אותו כרוז.״
#שמעון כר, שחקן :״לא ב טו ח...
(חושב) לא, לא הייתי חותם היום.״
#זאב ברכן, שחקן :״אני משער
שהייתי חותם.״
#נוח ברנד, עורך־דין :״כן, בלית
ברירה.״
#אלון! ישראל ברנע :״אם זה
משאל־בזק, ואם לא ניתן זמן לשיקול —
אז התשובה היא חיובית.״
#אינג׳ אביגדור כרתל, מנהל
חברות :״כן!״
#נחום גוטמן, צייר :״הייתי שמח
לא לענות.״
#ירוחם גורניצקי, עורך־דין :״ברגע
זה חזרתי הביתה. תתקשרו בבקשה
למישרד מחר״.
#ז׳אן דויד, צייר :״זו שאלה שלא
חשבתי עליה, אין לי מושג. אני לא יודע,
באמת לא יודע
#ישראל דיקנשטיין, תעשיין:
״בלי כל ספק — כן!״
#פרופ׳ שמואל הורביץ, דיקן
הפקולטה לחקלאות, רחובות :״זה קשה ל-

ענות בלאו או בהן. השאלה היא מורכבת,
והתשובה, לכן, מורכבת אף היא•
אלוף־מישנה יוסף הראל, איש
עסקים :״כן נ •
פרום׳ רענן וולקני, מרצד, בפקולטה
לחקלאות :״זה לא עניין לתשובה
כן או לא. גם כשיש תמיכה, יש שיקולים
שונים. בעוד חצי שנה, כשנדע, אולי, איך
יסתיים המשבר הפוליטי, אוכל לתת לך
תשובה לכאן או לכאן.״
• אורי זוהר, שחקן :״בשתי ידיים,
ביחוד היום •
חיים חפר, משורר :״אין תגובה.
כל שבוע אני מפרסם בעתונות את דעתי.״
• ניסן יתיר, שחקן :״אני בספק.״
• חיים מכין, כלכלן :״התשובה במשפט
אחד, בטלפון, קשה. אם נניח שחלק
ניכר מאלה שחתמו, עשו זאת נגד
מישהו — הם היו עושים זאת גם היום,
למרות הביקורת הרבה שיש לרבים מהם.
גם לי, ולידידי שחתמו, יש ביקורת רבה.
יתכן שלא היינו חותמים בכלל על שום
כרוה •
ד״ר משה לי 0ק, מרצה לסוציולוגיה
באוניברסיטה
בירושלים :״שאלה
קשה. .אני חושב שהייתי
חותם

רכ-אלוף ח יים
לסקוב :״ב
אמת,
עזוב את העניין.
זה היה בזמנו
— עכשיו עבר
זמנה

פרו־פ׳ מג

דלפון, סגן נשיא
האוניברסיטה בתל־אביב
:״אני, לדאבוני,
אינני יכול לתת
אינפורמציה.״
• רב־אלוף מורדכי מקלף :״שאלה
כל כך חטופה! אני מבכר לא להגיב •
הילל נאמן, שחקן :״אז לא הצבעתי
בכלל למערך, והיום לא הייתי חותם.
פנו אלי ידידים טובים שאחתום, אז התמתי
בלי להסתכל.״
• אליהו מחרוב, תעשיין :״כן חד־משמעי,
ללא כל היסוס!״
• פרופ׳ דויד עמירן, סגן נשיא
האוניברסיטה בירושלים :״לא חשבתי על
זה, לא אוכל לתת תשובה כרגע •
אלכסנדר פן, מהנדם־ארכיטקט:

• ד״ר אדם פעילן, רופא :״קשה
לי לענות על זה.״
• עודד קוטלר, שחקן :״אז לא חתמתי
מתוך הכרה. החתימו אותי בחושך,
מאחורי הקלעים בתיאטרון. לא הייתי חותם
היום •
סלים רחמני, סוחר :״אני לא
יכול לתת תשובה בעל־פה.״
• אורי רפ, מחנך התשובה —
כן. לא מתוך תמיכה נילהבת, אלא מפני
שבין כל האפשרויות הקיימות — זו עדיין
הטובה ביותר •
גרשון שופמן, סופר :״לפני שאחווה
את דעתי, אני מוכרח לראות את
הכרוז שחור על גבי לבך •
דויד שחס, סופר :״אני אגיד לך,
אינני נוהג להשתתף במישאלים טלפוניים.
אינני מאמין שאפשר לענות במשפט אחד
על שאלה זו, אבל כתבתי על כך מאמר
מפורט בהארץ-.
• ש. שלום, משורר :״כן.״
• אביגדור שלוש, עורך־דין :״כך •
ר״ד מאיר שפירא, מחנך :״כך •
בצלאל שץ, צייר. :כן!״
• אלדד שרון, אדריכל :״(מהרהר)
יכול להיות שכן.״
• אריה שרון, אדריכל :״אני לא
יודע. כרגע חזרתי מחו״ל ואינני מתמצא.״

* *יסתבר כי רק 14 מתוך 51 מוכנים
היום לחתום ללא היסום על הכרוז של
את״א. כלומר רק 28 אחוז מבין תומכיו
הנילהבים ביותר של אשכול 18 .אחוז מוכנים
עדיין לעזור לאשכול, אבל בלי חדווה
יתרה.
42 אחוז אינם מביעים את דעתם. אין

אלה אנשים המתביישים להביע את דעתם.
הם עשו זאת בפומבי, רק לפני שנה. הם
אפילו צירפו את תמונותיהם. אם הם מעדיפים
היום שלא להגיב — הרי שתמיכתם
באשכול מוטלת בספק. כשמדובר על תמיכה
בראש מפלגת־השילטון הכל־יכולה, החולשת
על מערכת חלוקת־השלל, הרי שספק כזה
פירושו, למעשה — שלילה.
14 אחוז לא היו חותמים כיום על הכרוז,
וחלק מהם אף מתחרט
בפירוש על שחתם
בשעתו. כלומר
56 :אחוז מהאזרחים
שתמכו באשכול
שוב אינם תומכים

את״א — הפלמ״ח
של אשכול — הגוף
שעזר לו בצורה היעילה
ביותר, והכריע
את הכף בבחירות
— גוף זה
מתחרט היום על
בן״יוסף
עמדתו מלפני שנה,
לאחר שהטיף לציבור הרחב כיצד להצביע.

מי בצע

הקלפי הניסיונית בצירוף מישאל זה, מחזקים
את הידיעות בדבר ירידת היוקרה של
אשכול. המספר המדהים — 17 אחוז בלבד
התומכים עדיין באשכול — ניראה עתה
סביר.

** ה פירוש עובדה זו בחיים הפוליטיים
ן *ן בארץ? רבים חוששים כי אשכול עשוי
להחליט בעד פעולת־תגמול תקיפה בגבול
הסורי, כדי להחזיר לעצמו את תמיכתם של
האקטיביסטים.
מישאל שערכה מפא״י לפני פרוץ המתיחות
הנוכחית בגבול הצפוני הראה, כי כ־
80 אחוז מן הנישאלים מסכימים עם הממשלה
בשטח מדיניות החוץ והבטחון. לעובדה
זו היתד, השפעה רבה על אשכול,
כאשר החליט לנקוט מדיניות מתונה ביחס
לסורים. עתה, בהשפעת מישאל אחר, הוא
עלול לפעול בכיוזן ההפוך.
הנושא המכריע, בו סובל אשכול מירידת
היוקרה שלו, הוא המדיניות הכלכלית. אשכול
עלול להאיט את קצב המיתון, להזרים
כספים לשוק, לספק עבודות יזומות, ואפילו
לעקב את תהליך הקפאת־השכר.

מיו ח ד

0 5 1 1 1 :1

אשכול, המשוכנע שבן־גוריון גנב ממנו
יוקרה, מתכנן עתה התקפת־נגד.
בקיצור, בעיקבות ביזבוז הניצחון, יבוא
עתה ביזבוז נוסף של כסף רב, כדי לרכוש
מחדש את היוקרה האבודה. מסע־ההסברה
ההמוני של המערך, המקיף מזה שבועיים
כל פינה בארץ, הוא צעד יקר ראשון במלחמה
על הפופולאריות שאבדה.

הוה

ב חי דו ת־ היו ם
כמו בפע מים הקוד מו ת, החליט העולם הזה
לערוך את הקלפי הניסיונית ברכבת. הנ סיון
הוכיח כי מידגנז מיקרי כזה אינו נופל
מעריכת סקרים בעזר ת מ כונו ת חי שוב ו־מו
חו ת אלקטרוניים יקרים. בגלל הפיצוץ
בקו תל־אביב־ירו שלים, נ ע רנו הקלפיות בקו
תל־אביב־חיפה בלבד.
יש ל שיטה זו י ת רונו ת אחדים:
• אוסף האנ שים ברכב ת הוא מיקרי.
• המישאל מתחיל לאחר שהרכבת יצאה
לדרך. לכן אין שום אפ שרות של הש פעה
על התוצ אות, על־ידי הוספ ת תו מכי ם
לצד זה או אחר.

הזה, והדבר מ צויין בפתק הבוחר, נוטי ם
חסידי ה שבועון שבקרב הנוסעים לה שתתף
בעירנו ת, בעוד בין המסרבים לה שתתף רבים
המתנגדים לו. לכן מקבלת האות ש׳ א חוז
גבוה יחסית, העולה בלי ספק בהרבה על
האחוז האמיתי באוכלוסיה.
אולם ח ס רונו ת אלה אינם מ שפיעים על
המטרה העיקרית שאליה כוון המי שאל הפעם:
לברר את הכיוון הכללי של עליה או ירידה
למפלגות ה שונו ת.

השאלונים ש חולקו כללו את שמות 2ו
ה מפלגות ה מיו צגו ת בכנס ת, וסעיף אחד

תוצאות הקלפי הניסיונית

כך היו מצביעים היום :
הרכב הכנסת כיום:

(באחוזים)

38,1

19,5

13,9

13,4

36,8

21,3

כך הצביעו לכנסת :

עליהם,( 44 6.67ה שיבו בפירו ש שהיו
נמנעים מהצבעה. ההבדל בין מיספר השאלונים
שחולקו, לבין מספר העונים, נובע מ־אדישות.
הטבלה
ב ע מו ד זה מראה את התוצאות
באחוזים. ב שורה הרא שונה — הצבעת ה נשאלים
בב חירות לכנסת. ב שורה ה שניה —

אחרות

איך היו מצביעים היום. ב שורה ה שלי שית:
תוצאות הב חירות לכנסת ה־.6

• אין שום סלקטיביות. ה שאלונים נמסרים
לכל הנוסעים, בלי יוצא סן הכלל.
• הני שאלים הם תו שבי אזורים שונים
של הארץ.
יש ל שיטה זו גס כמה ח ס רונו ת:
• ציבורים אחדים מקופחים, בעיקר צי־בורים
ה מרוכזים בי שו בי ם מסויימים, כסו
הציבור הדתי.
• מכיוון שה שאלון נמסר מטעם העזלם

ל מפלגות אחרות( .שתי הר שי מות הערביות
הק שורות ב מפא״י אוחדו תחת האות ר״ע).
הנישאל התבק ש לציין ב מי שבצו ת ה מיוחדות
לאיזה מן ה מיפלגו ת הצביע בב חירות
לכנסת, ובטור ה שני — לאיזו מיפלגה היה
מצביע לו נערכו הב חירות היום. מן השאלון
הממולא לא ני תן לז הו ת את הנישאל,
ולא נידרשה שום ח תי מ ה ממנו.
חולקו כ־ 1800 שאלונים 784 .איש ענו

המסקנה הבולט ת ביו תר מטבלה זו היא
הירידה המדהימה של המערך, המגיעה ל־
40 אחוז. שתי העליות ה מר שי מו ת ביו ת ר
נר שמות לזכו ת רפ״י ולזכו ת הכוח החדש,
שעלו בנ־ 40א חוז כל אחד. גח״ל עלתה
ב־ 18א חוז, מפ״ם שמרה, כרגיל, על מקומה.
רק״ח עלתה — מק״י ירדה.
123 ני שאלים הצהירו, כי בב חירות לכנסת
הם הצביעו א״ת, ואילו עכ שיו היו מצביעים
אחרת 39 .מהם היו מצביעים לרפ״י— 30 ,
לגח״ל 26 ,לכוח החדש, ו־ 17 נמנעים. קולות
בודדים הלכו מן המערך לשאר ה מפלגו ת,
כולל אחד שעבר למק״י.
בלטו בין המ שתתפים אלה שלא ציינו מה
הצביעו לכנסת. ברובם היו אלה צעירים,
שלא היתה להם עדיין זכות־בחירה לפני
שנה. מבין אלה היו מצביעים היום 48 למערך
30 ,לגח״ל 21 ,לרפ׳׳י 17 ,לכוח החדש.
פרטים מעניינים נוספים: תשעה עברו
מגח״ל לרפ״י, לעומת ארבעה שעברו מרפ׳׳י
לגח׳׳ל. ארבעה אחרים, שהצביעו ש׳ בבחירות
הא חרונות 1 ,תנו הפעם את קולם לגח״ל,
לעומת ח מי שה שהצביעו לגח״ל ונ תנו הפעם
את קולם לכוח החדש. גם שלושה
דתיים־לאומיים, שני רפ״יסטים וליברל־עצמאי
אחד ב חרו הפעם בכו ח החדש.

איזה התרגשות! איזה שימחה! שפתיו
1מילמלו חרישית. הודייה? חרדה?
חצי־תריסר אנשים שעמדו על המדרגות
הצטופפו סביבו. משכו אותו, מיששו אותו,
עיכבו אותו, דחפו את אפם אל תוך הנייר
שהוא החזיק ביד רוטטת.
״הוא קיבל ! הוא קיבל !״ קראו בקינאה.
מה קיבל — ירושה עצומה? 50 אלף
לירות במפעל הפיס?
נייר הפלא שבידו היה מכוסה שורות
צפופות של אותיות אנגליות. ועל דברי־הדפוס
הוסיף מישהו בכתב־יד גדול, בדיו
כחולה. 15.12.66 :
מה שהבחור קיבל היה היתר־הגירה לקנדה•
היתר להיכנס לארץ הצפונית הגדולה,
על מנת לעבוד ולהשתקע בה. עליו להתייצב
באחת מנקודות־הגבול שלה לא יאוחר מה־
15 בדצמבר, שנה זו.
זה מה שהוא קיבל. זה מה שהרטיט את
לבו ומילא את לב הצופים בקינאה. זה מה
שהוא רץ להראות להוריו, שהמתינו לו
בחוץ.

ה שער

1הו

די די ד ה

ך* מ קו ם: המדרגות המובילות לגן הקטן
ן | המטופח, שלפני הבית בו שוכנת
מחלקת הוויזות של הקונסוליה הקנדית, ברחוב
הירקון בתל־אביב.
הבחור הצעיר נרגש מדי, והוא ממהר כדי
שיוכל להשיב ארוכות. מן הטפסים אפשר
להבין כי שמו בורים צ׳יזיק.

אתה נוסע עם המשפחה?

— לא. אני רווק.

מקצוע?

— מסגר מכני.

מי משלם את כרטיס־הנסיעה?
— אני נוסע על חשבוני. רק אם מישהו
אומר שהוא מוכן לעבוד שם כחוטב עצים,
וחותם על חוזה־עבודה, לשנתיים, משלמים
לו את הכרטיס.

עד איזה גיל מקבלים?

— עד גיל .38 אם אתה בעל־מקצוע מ־עולה,
אפשר גם יותר מבוגר.

כמה זמן אתה מחכה לויזה ה זאת?

מיסיון
להגירה

ך* בדיוק חודשיים. ביום רגיל עוברים
בבית זד, כמה עשרות אנשים. מהם
יכולים כחמישים למלא את הדרישות ה־הראשוניות,
המאפשרות להם בכלל לבקש
אשרת־הגירה.

הישראלי החדש):
הבאת?
כחור (הצצה חטופה בניירות, שמו ג׳ק
עיני) פותח את התיק הנאה שלו, שולה
מתוכו תעודה יפה, במסגרת. משהו שתולים
על הקיר, ושמעיד כי הא׳ פלוני גמר את
בית־הספר האלמוני וזאת לאות ולתעודה.
הפקידה: לא, לא, זה לא מעניין אותנו.
תעודה ממקום־העבודה?
בטח. הוא הכין את הכל. הנה, תעודה
ממקום־העבודה. רק תבקשו. כל תעודה שתרצו.
תגידו, מה עוד דרוש בשביל להיכנס
לקנדה?

זה לא עניין הומאני

עד גיד 38

— אני מחכה חודשיים. בדיוק חודשיים
מאז שהגשתי את הבקשה.

תעודה ממקום־העבודה,

נר יום שבוים ופחות חדישים גבוים.
נשים וירדיס ווו שעו הסוגסוריה
הקנדית ומבקשים להגו מהארץ

ודם בל דרוש שהמהגר יהיה צעיר,
\ /בריא, בעל־מקצוע. שהוא יוסיף כוח ועושר
לארץ המקבלת אותו. שלא יהיה מעמסה.
כאן לא עניין של הומאניזת. קנדה
אינה מחפשת בישראל את עלובי־החיים, כדי
להבטיח להם קורת־גג ופרנסה. יש לו הורים
זקנים? סובל ממחלה? סורי סורי מאוד.
תישאר בישראל. בישראל של המיתון, בישראל
של האבטלה. בישראל הענייה. קנדה
העשירה אינה מעוניינת בך.
אם אתה משה קמחי, למשל, אין לך מה
לחפש בבית הנאה הזה, מול מלון חילטון.
משה קמחי הוא גבר צנום, בעל שפם
זהוב ועיניים כחולות. הוא גר בשכונת התקווה
32 ,שנה בארץ. היה חבר קיבוץ ולוחם
בחטיבת הראל. כן, אפילו נפצע במלחמה.
מקצוע? חוטב־עצים. אמנם אין כאן
יערות, אבל מדי פעם יש עבודה בשביל ה־קק״ל.
הוא אוהב את העבודה הזאת. אבל
בזמן האחרון אין הרבה פרנסה. חשב שבקנדה
בטח יוכל לעבוד. אם לא כחוטב־עצים,
אזי כטפסן. הוא בקי בהרבה מקצועות.
פקידת־הקבלה שאלה אותו בן כמה הוא.
ענה .41 :הפקיד הקנדי החסון הביט בו
מלמעלה למטה. בעיקר מלמעלה. כי קמחי
הישראלי אינו גבוה במיוחד. הוא אפילו קצת
נמוך מן הרגיל. וקצת צנום מן הרגיל. אילו
היה בריא מאוד, וגבוה מאד, ועשיר מאד,
לא היה מחפש מיקלט בקנדה.
הפקיד הגבוה הביט עליו, ואמר לו: סורי.
״תגידו,״ הוא שואל בחרדה ,״בשום אופן לא
יקחו אדם בן?41 תגידו. אני מוכן לעבוד.
אני יודע לעבוד.״

לא רוצים לחסל
יפטר סטץ מצית סיגריה פל־ינול.
״אין לנו כל אינטרס למשוך ולהעביר

המשרד פתוח בכל יום, משעה 8.30בבוקר
עד 12.30 בצהרים. חמישה ימים בשבוע,
לפי 50 ישראלים ליום = 250 מוענד
דים־להגירה כל שבוע. כלומר, מאז נרשם
בורים צ׳יזיק להגירה, לפני חודשיים בדיוק,
הצטברה אחריו רשימה של אלף ישראליים,
המבקשים להגר לקנדה.
אי אפשר שלא להיזכר, כי השבוע רעשה
הכנסת סביב פעילותם של המיסיונים בארץ.
ראשי הדת התרעמו על גניבת נפשות בישראל.
אבל המיסיונים עוסקים בבודדים.
קונסוליית קנדה שואבת אלפים.
כמה ישראלים מחכים בסך הכל, למים מך
הקנדי הגואל?
לדברי מר סטון, הנספח האחראי למחלקת
האשרות :״פעם הסתכם במאות, כיום אפשר
למנות אותם באלפים.״
אפשר לראות אותם בטרקלין של אותו
בניין. סידרו להם שלוש שורות של כיסאות,
כמו בלישכת־הסעד. מחזה מביש ומדכא. הם
כבר לא נראים כישראלים. הם מזכירים יותר
את תמונות היהודים מוכי־הגורל, המחכים
למיקלט. תמונות מן העבר הזוועתי של
שארית־הפליטה, המחפשת לה מולדת. תמונות
ממארסי, מווארשה ומווינה של שנות
45־ .47 לפני שהיתר, מדינת ישראל.
פקידת הקפלה (אחרי שעיינה בדרכון

עיני ילדים צופות לנכר
מה, להיר שם להגירה.

כ מו

הילדה

המופיעה

בכניסה לקונסוליה הקאנדית יו שב ת
אס עם שני ילדיה. הבעל נכנס פני־שער
גליו! זה — הם יגדלו בנכר.

את כל תושבי ישראל לקנדה. היינו מרגישים
מאד לאינות במיקרה דה.״
באין כוונת קנדה לחסל את מדינת ישראל,
את מי היא מושכת ומעבירה אליה?
מיסטר סטון :״מרבית המהגרים הם בעלי
משפחות, שעלו ארצה בשנים 1940־.1950
רובם צעירים, על כל פנים לפני שנות
הארבעים שלהם. אנחנו מעדיפים את הצעירים
כמובן, אבל לא קיים כל חוק
מפורש האוסר מתן אשרת־הגירה לבני 40
ומעלה.״
המועמד להגירה צריך גם לדעת אחת משתי
שפות המקום: אנגלית או צרפתית.
מיסטר סטון :״אנו זקוקים בקנדה לבעלי־מקצוע.
קיים ביקוש למהנדסים, טכנאים,
רופאים, מכונאים, אחיות. בשלב הקליטה
נעזרים רוב המהגרים בקרוביהם. למען אלה
שאינם מכירים איש בקנדה קיימים משרדים
מיוחדים, אשר תפקידם לעזור במציאת
מקום־עבודה, ומגורים.״
קנדה היא ארץ עצומה — השלישית בגודלה
אחרי ברית־המועצות וסין. היא גם
עשירה ורוצה להיות עוד יותר עשירה. היא
רוצה לבנות ולהיבנות.

ה 1 ¥ 1ו , 1 1ך 1אהוד משה ( )28 הוא
^ יליד הארץ. אליהו מ שיח
1 1 1 /7 1 1 1
( )26 עלה ארצה לפני 16 שנה. שניהם
טפסנים בעלי סוג מעולה, נר שמו להגירה.

אפילו על חורבן מדינה קטנה ועניה כמו
ישראל?
על השאלה הזאת אין עונים. עונים רק
ביחס לפרטים טכניים, הנוגעים למועמדים־
להגירה. עונים :״אנחנו צריכים צעירים,
בעלי־כושר, אנשי מיקצוע.׳,
העיקר שיהיו בעלי מקצוע מבוקש: מכונאים,
טכנאים, אחיות.

הגן צינה עוד תחזור
0המכונאי :״אני יכול לעבוד לו על
כל כלי מיכני כבד בקנדה. אני אוציא את

מיסיון לירידה

כל הנראה
כמועמד סביר
מקבל בקונ סולי ה הקנדית חו מר־תעמולח,
המכוון למ שוך בעלי־מקצוע. במיקרה זה:
חוברת המבטיחה ״קאריירה בענף הבנייה״.

ה־ 1500 דולאר לחודש, בייחוד אם אוציא
את הנשמה שלי כמו שאני עושה כאן בארץ.
פה אני מוציא בקושי את ה־600
לירות.״ הוא בן .30
הטכנאי :״תאמין לי, כל זה בגלל
המצב בארץ. אתמול בא לי הרעיון, והיום
אני פה. אני טפסן סוג א. מבטיחים שעוד
מעט תתחדש הבנייה. אבל אני כבר לא מאמין
להם. נשבר לי מההבטחות שמו
אהוד משה, הוא בן ,28 יליד הארץ.
• הגנאי :״אני כבר שלושה שבועות
לא עובד. יום יום אני נירשם בלישכת־העבודה
ברמת־גן, ויום־יום עונים לי אותה

שהו שב

7111 ריקם פעמיים. הסיבה:
הוא מבוגר מדי 41 לא די חזק ב שביל
המעדיפים צעירים.
הקנדיים,
ה שלטונות

ה 1 1 1 1 \ 1 ¥ 1ר הוא בורים צ׳יזי ק מנו
1 1 1 4 1 1 1 1 1פף בהתרג שו ת וב שמחה
עצומה את א שרת־ההגירה שקיבל זה עתה
מידיו של הקונסול. הוא עבר את המיבחן.

טכנאי גרעיני מסביר מדוע הוא יווד
שמי שדמה ארנון. נולדתי בתר־אכיג,
וגמרתי תיכון מקצועי ״מכס פיין״ .אני
״לאיזו
בן - 23 ומתכווו לרדת. לא מפני שרע
לי מבחינה חומרית, ולא מפני שאין לי
מפלגה כרגע עבודה. אלא מפני ש
אתה

עוד לפני שקיבלתי את ההזמנה לשיחה, ציפיתי
לה. חברי־לעבודה אמרו לי :״תצטרך לעבור חקירה
אצל קצין־הבטחון.״ אמרתי להם :״אבל כבר עברתי
בדיקה. כבר מצאו שאינני מהווה סיכון בטחוני.״ הם
צחקו. כאן, בבדק, עוברים שתי בדיקות. בפעם
השנייה מדברים פוליטיקה.״ הם גם יעצו לי להצהיר,
לכשאשאל, כי אני חבר נאמן של אחת ממפלגות
המערך׳.
לא התייחסתי ברצינות לדיבורים האלה. ידעתי
שאני עובד טוב, שאחרי ששה חודשי־עבודה כבר היו לי המלצות מצויינות
מהממונים עלי לקבלת קביעות בעבודה, ואפילו העלאה,־בדרגה.
הירהרתי גם בעבר הלא־רחוק שלי. בתקופה בה עבדתי כטכנאי לאלקטרוניקה
ובעובדה, שלמרות שהצטיינתי
במעבדות של הכור האטומי בנחל שורק.
בעבודתי — פוטרתי אחרי ארבעה חודשים. כי למהנדס
האחראי שלי, שהוא איש דתי, נודע שאני חבר בוועד התל־אביבי
של הליגה למניעת כפייה דתית.
אבל כל זה לא הדאיג אותי, כאשר השבתי על הפגישה
שתתקיים ביני לבין קצין־הבטחון של בדק. עד שבא יום
הראיון. או אולי נכון יותר לומר החקירה. נוסף לקצין־
הבטחון ישב עוד איזן, והשניים חקרו אותי במשך כמה
שעות. התחילו בכמה ׳נושאי־סרק, ואחר כך עברו לעניין
הפוליטי. אני זוכר שאמרתי לעצמי כל הזמן: הרי זה לא
ייתכן !
במשך כחצי־שעה ניסו להכריח אותי, על־ידי כל מיני
שאלות, ל״הודות״ שאני קומוניסט. הבהרתי להם שאין לי
כל זיקה לקומוניזם, אלא להיפך. אני אנסי־קומוניסט
ארגו;
מושבע. לאחר שנואשו מהקו הקומוניסטי, שאלו אותי לאיזה
מפלגה אני שייך. עניתי להם שזו מדינה חופשית, וזכותי
לחשוב מה שאני רוצה בעניינים פוליטיים, ואינני חייב לגלות להם את דעותי.
הם ענו, בלי חוכמות :״מדינה חופשית, אבל בכל זאת אתה חייב לומר לנו לאיזה
מפלגה אתה שייך.״ השתררה שתיקה של כמה דקות. לבסוף החלטתי לענות להם,
ולומר להם את האמת. יכולתי לשקר ולענות שאני חבר המערך. אבל גיליתי
להם שהצבעתי בעד הליבראלים־העצמאיים, משום שהם הגישו בבחירות את
המצע ההגיוני ביותר. אחרי וידוי זה, נגמרה החקירה.
כאשר קיבלתי את הודעת־הפיטורין, הייתי בכל זאת מופתע. ניגשתי למהנדס
הראשי של המיפעל ושאלתי אותו מה הסיבה. הזכרתי לו שקיבלתי המלצות
מצויינות מהממונים עלי, וכי מבחינה בטחונית לא הועלתה שום טענה נגדי. הוא
ענה לי שהוא יודע הכל, אבל אין לו ברירה. פשוט מכריחים אותו. המשכתי
לשאול ולבקש תשובה, עד שלבסוף אמר לי אחד מעובדי ההנהלה, בפירוש,
שפוטרתי בגלל דרישתו של קצין־הבטחון. העילה הרשמית לפיטורין היתד״ צימצומים
בכוח־אדם. אבל באותו שבוע עצמו בו פוטרתי, התקבלו טכנאים חדשים במחלקתי.
בינתיים התקבלתי בעבודה אחרת בארץ, כי הצעות־עבודה במקצוע שלי לא
חסרות. קיבלתי גם הצעה קוסמת מחברה גדולה לאלקטרוניקה בארצות־הברית— ,
ובקרוב אעזוב את הארץ.

תשובה: אין עבודה אני בן ,26 רווק.
אני יכול עוד להחזיק מעמד. אבל זה לא
חיים. לא עתיד. חבר שלי נסע לקנדה לפני
שלושה חודשים. הוא כתב מכתבים הביתה,
ואומר שהוא מסתדר שם מצויין. יש עבודה
כמה שרוצים, ביחוד במיקצוע הבניין.״ שמו
משיח אליהו, הוא תושב אור־יהודה, הגיע
מעיראק כנער, למד את מקצוע הבנייה כאן
בארץ.

#האחות :״באתי להתעניין באפשרות
לימוד עבודה, בכלל.״

•,המהנדס :״מחניק פה. אתה מבין,
אין אופקים, אין מרחב ואני רק בן .36
אבל השלמנו עם זה. צריך לשלם את ה
היא
בת ,21 מנומשת ונאה. השתחררה
לפני כשבועיים מהצבא, בו שירתה בקצינת־רפואה.
היא אחות מוסמכת, רוצה להמשיך

משכנתא, צריך לפרנס את האשד. והילד, אז
מושכים בעול. אבל כשגם העבודה הזאת
נגמרת, אז גם הסבלנות שלן נגמרת. אתה
לא מחפש עבודה אחרת, אלא ארץ אחרת.
אופקים אחרים.״ הוא בא לקונסוליה עם
אשתו ובנו בן השלוש.

במדרגות ^סם לאהב ,״,ד״

שני ילדיו. נוח
המחכים להגירה

חיפ ש שם בין ע שרות
לקנדה? הוא לא נשאל.

בעבודתה וללמוד רפואה. אם כן — למה
לא בישראל?
״אבי איננו דוקטור במקצועו, אין לי דוד
שהוא רופא, ואני לא עולה חדשה. גם אין
לי שום קשרים מיוחדים, העשויים לעזור.״
מה זה שייך?
חיוך־נצחון על שפתיים :״פשוט מאד.
אחוז המתקבלים בארץ ללימודי הרפואה
הוא אפסי. לכן רצוי להיות מצוייד באחת
מן התכונות הללו. אפילו לא ניסיתי להתקבל.
למה לי להתאכזב?״
האם תחזור ארצה, אי־פעם?
״בטח, למה לא?״
למה כן?
״אני פאטריוטית ! ״
אם תפרוץ מלחמה או משהו, היא תחזור
ארצה מיד. כן.
היא אפילו תלבש בחזרה את מדי צה״ל.
אשרי המדינה.

סופר
15 מח-שרו
פרס
ר פרם ויש

״113

ופר
פרו 131
73/1
רמו
.פרו

311 סופר
סופר פדר

פרמת-שר

ופר
ת₪-ר 3ם1
ופר פרמו
1רם ח-שר
31 סופר

פרסה-ש

פר פרס1
שרפ ם ו1
ברמה₪-
רפ סופו
סופר פד

פח שרו
סופר פ
1רמח*1-
1פ סוס
*רמח-ו
סופר פ

-,שרפ
ר פר
סופרו

במדינה

פר פ חלק באמת
רפס פרמו
פרפו
־שרפ
פרמר
ר 3ם! 1ם1פר ימהו±
1ם1פר
׳פרמח

372ם
ר פרס!

פסופר
פרפרו 3סופר
פרמהשרפ סופר
*סופר של פלדה
סופר של צפ1י
סופר של גילוח

העם
לקראתהת פו צ צו ת
מוקש התפוצץ מתחת לרכבת־משא סמוך
לגבול הירדני, ליד ביתר. יחד עימו התפוצצה
הנחת־יסוד של הדוקטרינה הבטחונית
של ישראל: שכל ממשלה ערבית יכולה
למנוע מעשי־חבלה ליד גבולה.
אין כל ספק כי ממשלת ירדן לוחמת
מלחמת־חורמה באנשי אל־פתזז — הן כדי
למנוע צרות עם ישראל, הן מפני שאל־פתח
חותרים תחת ממשלת ירדן עצמה. אנשי אל־פתח
מושמים בירדן במאסר, נורים ליד
הגבול, נרדפים עד צוואר.
בכל זאת הצליחו, בשבועות האחרונים,
לבצע שני מעשי־חבלה גדולים בגבול ישראל־ירדן:
פיצוץ הבתים ברוממה. הורדת הרבכת
מן הפסים ליד ביתר.
המסקנה הנובעת מכך: גם ממשלה העו־יינת
את אל־פתח אינה מסוגלת לבלום לגמרי
את פעולותיהם.
האם אפשר. למעשה הכירה בכך ממשלת
ישראל, כאשר נמנעה מכל פעולה נגד
ירדן, ואף לא איימה בפעולה כזאת.
לעומת זאת הקפידה התעמולה הישראלית
הרשמית להטיל את מלוא האחריות, לכל
מיקרה, על ממשלת סוריה. נקודה זו מובלטת
בכל הודעה ישראלית. ההנחה היא
שהחבלנים יוצאים מסוריה, זוכים שם ץ לעידוד ולאימונים.
השאלה היא: אם ממשלת ירדן אינה
יכולה לבלום את החבלנים, מניין הבטחון
שממשלת סוריה היתד, יכולה לבלום אותם,
אפילו רצתה בכך?
אם ממשלת ירדן, שהיא מונוליטית ויציבה,
אינה משתלסת על המצב — איך אפשר
לצפות זאת מממשלת סוריה, שהיא מסוכסכת
ומפולגת, ללא שלטון ממשי על צבאה
ושרותי ד,בטחון שלה?
השהייה ללא הרגעה. ממשלת ישראל
התעלמה מנקודה זו — אולי מפני
שאינה מסוגלת לחשוב על פתרון למצב
הבלתי־נסבל הקיים, זולת פעולה נגד סוריה.
מעצמות־העולם יודעות זאת. לכן הן נוקטות
בשיטה פשוטה כדי לעכב את הפעולה:
הן מושכות את ישיבת מועצת־הבטחון.
ההנחה: ישראל לא תעז לבצע פעולה
צבאית, כל עוד יושבת המועצה, מחשש
פן ייעלבו חברי המועצה ויגנו אותה מייד
גינוי חמור.
אולם השהייה אינה פתרון. היא יכלה
להביא להרגעת המצב — אילו נפסקו פעולות
החבלה.
מכיוון שפעולות אלה נמשכות, מובילות׳
כל הדרכים להתפוצצות.

נצרת
מ• •יל חםו

בעקבות מכרז שהוציאה ע.ת.א.־יפו לקביעת שלטי הכוונה מוארים בבל קרנות הרחובות
בתל־אביב, החלה כבר חברת ״ו/ל*רון* ״ בהקמת העמודים לאורך רחובות ארלוזורוב
ואבן גבירול. על כל עמוד שני שלטי הכוונה לרחובות עם מספר הבתים ומעליהם שלטים.

בעיר עצמה אין מרגישים דבר. קשה להאמין,
כי בעוד פחות מארבעה שבועות
ייערכו בחירות. ודווקא בחירות, שתהיה להן
משמעות גורלית לגבי מעמדה של נצרת
העיר ושל ערביי ישראל בתוך המדינה.
עד הרגע האחרון ממש, ביום שני שעבר,
לא היה ברור מי ישתתף במערכת הבחירות.
המערך הופיע בארבע רשימות משפחתיות,
וברשימה משונה, בשותפות עם
המפד״ל. העובדה שסייף־אל־דין אל־זועבי
עמד בראש אחת מרשימות אלה, הבהירה
כמה מוחלט היה כשלונה של מפא״י למצוא
פנים חדשות ואהודות לרשימותיה.
במשך השבוע האחרון, לפני הגשת
הרשימות, שררה אווירה של טרור בעיר.־
כל מי שנראה למטר,־הבחירות של המערך
כמועמד מתאים, הועמד תחת לחץ טוטלאי.
אמנון לין, בלוזיית פקיד משרד העבודה
יעקב חבושי, ביקרו בבתים, איימו, פיתו,
לחצו. לשוא. כל מה שהצליחו לרכז לבסוף
היה אוסף שדוף של עסקנים נבולים.
מלחמה נגד הממשלה׳־ מצבם של
הקומוניסטים היה שונה, אם כי גם בתוכם
הורגשה מתחת לפני השטח המתיחות
העדתית והמשפחתית, הקיימת בכל שטחי־החיים
בנצרת.
מול החזית המפוררת של המערך (לצד)
עשה — של מפא״י) ,ניראה היד, כי רק״ח
תקצור נצחון מוחלט. מה שזה יעשה לעיר
— קשה היל, לנחש מראש. כי למרות
היותם במשך שנים מיעוט גדול מאד בעי־ריר״
לא השאירו הקומוניסטים את רישומם
על ניהול נצרת, לא לחמו לטיהור מנג־נונה,
לא עצרו את הידרדרותה לתהום בו
היא נמצאת.
ייתכן שהסיבה נעוצה בגישת רק״ח, שאינה
רואה בנצרת רק עיר הזקוקה להנהגה

מוניציפאלית, אלא בסים לאומי, עליו היא
נשענת במלחמתה הפוליטית. האם תשתמש
בשלטונה העירוני — אם תזכה בו — כ ד
לנהל מלחמה נגד ממשלת ישראל? מומחי
הממשלה היו סבורים שכן.
לכן גם הבהירו, כי בחירות אלה עלולות
להיות הבחירות האחרונות שייערכו בנצרת
הערבית. עד לבחירות הבאות, לפי תוכניתם,
תאוחד העיר הערבית עם נצרת עילית, ו־מישקל
הקומוניסטים יירד פלאים בעיר המאוחדת.
מוטב
להתגבש. בין המערך לקומוניסטים
ניצב שוב ח״כ מפ״ם עבד־אל־עזיז
אל־זועבי, שבגללו נערכות הבחירות מחדש.
הוא קיוזה, שיזכה לפחות באותו מעמד —
ציר שיהווה לשון־המאזניים — גם בבחירות
אלה. אולם מעטים מאוד הסכימו עמו.
כוח אחר, שנועד להופיע במרכז הבמה,
היה רשימה של העולם הזח — כוח חדש.
ברגע האחרון הוחלט לא להגישה.
הרעיון מאחורי הגשת הרשימה היה, כי
בנצרת יתהווה כוח חדש של בני המקום•
לא פעילים־בשכר, ולא ממונים מטעם
מרכז רחוק, היושב בתל־אביב. היתד, זו
משימה קשה, כי המועמדים היו צריכים
לעמוד בפני לחץ כפול: מצד הקומוניסטים,
ומצד המימשל הצבאי. מאות אזרחים הצהירו
בפגישות מצומצמות. :אנחנו נתמוך בכם,
נצביע בשביל הכוח החדש. נתרום לקרן
הבחירות. אבל איננו יכולים להופיע בגלוי.״
כאשר הורכבה הרשימה, הסתבר שכללה
שני אלמנטים: צעירים חסרי נסיון פוליטי,
שקראו במשך שנים את העולם הזה בעברית:
ואזרחים שכבר התנסו בפעילות פוליטית
במפלגות אחרות, או אשר ייצגו
אינטרסים משפחתיים ושכונתיים.
בדיונים כנים, שנמשכו במשך שלושה
לילות, הגיעו לבסוף למסקנה: מוטב לגבש
תחילה את הגרעין הקיים לכוח פוליטי
של ממש, לא במערכת בחירות, ורק לאחר
מכן להופיע במאבקים בזירה הפוליטית.
בינתיים יילחמו על השלטון בנצרת הכוחות
הישנים, הנלחמים בזירה הזאת כבר קרוב
לעשרים שנה.

סטודנטים
אתגרומ ענ ח
ארבעים סטודנטים צעדו ביום ראשון זה
מקריית האוניברסיטה בירושלים, לעבר משרדו
של ראש־ר,ממשלה, מרחק כמה מאות
מטרים.
הם חשבו לתומם כי באותו בוקר אומנם
תדון הממשלה ותחליט סופית, אם להעלות
את שכר־הלימוד, ובאיזו מידה. לכן נשאו
עמם כרזות־מחאה, שהתנגדו להעלאה.
כעבור שעתיים הסתבר למישמרות־המחאה,
שהממשלה לא דנה בסעיף המעניין
אותם. בהודעה הרישמית נאמר: סעיף זה
יידון בישיבה הבאה.
דחיית־החלטות הפכה סימן־הכר של ממשלת
אשכול. אבל בדחייה זו היתד, משום
החלטה. כי השבוע החלה שנת־הלימודים,
והממשלה ידעה שכל סטודנט חייב לעמוד
בפני הכרעה אישית: לחתום על התחייבות
לתשלום שכר גבוה, או להיעדר מהלימודים.
ההנחה: מפאת תשוקתם לסיים את לימודיהם׳
יחתמו סטונטים רבים.
על כן היתד, תגובת הסתדרות הסטודנטים
מובנת: היא הכריזה על שביתת-
לימודים ליום רביעי זה, החליטה על קיום
הפגנת־מחאה ענקית בירושלים.
במקום לפורר את הסולידאריות של
הסטודנטים, סיפקה להם הדחייה אתגר,
שהכריח אותם לפתוח במערכה מיידית.
קטנוניות הממשלה (ראה דו׳׳ח לבוחר) ,ומשמעותה
הגורלית של ההעלאה לגבי כל
סטודנט וסטודנט, לא הותירו מקום רב ל-
תימרונים ופשרות.
אחד משני הצדדים יצטרך להיכנע.
או שההעלאה תבוטל, או שישובש מהלך
הלימודים הגבוהים בארץ.

ירנשלים
נ־אופים במאה שעדי
שכונת מאה־שערים היתד. השבוע שדה-
קרב. אלות הורמו בזעם, אגרופים הלמו
בפרצופים, וקללות מילאו את האוויר בשי־נאה.
וכל זה — לא בין חרדים לחילונים,
כי בין החרדים לבין עצמם.
העילה, לדברי ירושלמי שגדל בשכונה,
היתד. חטרת־תקדים. היא נגער, להוללות
מינית, בלב לבו של מיבצר קנאי נטורי-
קרתא.
מה גידה הרופא ז האות הראשון,
העולם הזה 1522

כי משהו נורא עומד לקרות, ניתן במרפאתו
של רופא־נשים ירושלמי. הוא מצא, כי
החולה שהובאה אליו לבדיקה לא היתד.
חולה כלל — כי אם בהריון. מכיוון שהיא
היתד, עדיין נערה, ורווקה, ואפילו תלמידת
בית־ספר, היה זה מימצא קודר.
הוריה של הילדה, הידועים היטב ביישוב
הירושלמי הישן, זועזעו עד עמקי נשמתם.
הרי שלחו את בתם לבית־ספר חרדי שבח־רדים,
כדי שלא תצא לתרבות רעה.
עוד קלחת זו רותחת, הובאה נערה שניה
— אף היא תלמידת אותו בית־ספר —
לבדיקה רפואית. גם היא נמצאה בחודשי־הריונה
המתקדמים.
החלה חקירה זועמת. ההורים רצו לדעת:
מי עשה את הנבלה הזאת? הילדות הנפ־חדות
סיפרו הכל.
הקומאנדו תוקף. מקום־המיפגש,
לדברי הנערות, היה מקום כמעט־קדוש:
משרדה של ח בר ת כבוד המת. בראש חברה
זו עומד סוחר־רהיטים בשם מנשה אייכלר,
אשר יחד עם חבורת בעלי־אגרוף קנאים
מגלה פעילות כל־ארצית למניעת ניתוחי
מתים, הברחת גוויות מבתי־חולים, והתפרעויות
מגוונות.
אברכים אלה, שנשבעו להגן על הגופות

או חיל האויר הישראלי, כפי שלוחשים
ידידינו.
כאשר לוכדים משחתת נשארים הרבה
זכרונות. והזכרונות של אנשי חיל־הים מאותם
ימים הם מגוונים. לפחות כמו ה־התותחים
המצריים באיבדאהים.
המצרים צבעו, משום מה, את צריחי התותחים
בגווני כסף וזהב, את בסיסי התותחים
באדמדם ואת רצפתם בכחול.
אולי כדי להזכיר את העובדה כי המשחתת,
מתוצרת בריטית, עברה לידיהם
משלטונות פורמוזה, שמלחיהם הסיניים
אוהבים ריבוי צבעים.
שירה כציבור. בין השלל של איב-
ראהים היו פרימוסים מתאי המלחים;
שטיחים פרסיים מתאי הקצינים; במיה, פלפל,
חלווה ומכונת גלידה חדישה אחת ממחסני
האספקה המרכזית.
תמורת שלל כזה היו השובים די נדיבים.
עד שאיבראהיס נגררה לנמל רוכזו השבויים
בירכתי אונייתם ואורגנו לשירה בציבור.
השירה היתד, משל פאריד אל־אטרש ולילד,
מוראד.
וכאשר ביום המחרת צלצל קצין בכיר אל
האונייה, נדהם לשמוע מן הצד השני את

תצפית

• הנשיא הראשון של ישראל, הפרופסור חיים וייצמן
המנוח, יגוייס למסע האנטי-כנגוריוני. הדבר ייעשה בצורת פירסוס
מהדורה חדשה

ספר־זכרונו תיו,

מסה ומעש. ספר זה פורסם ב שנו תיו
האחרונות של וייצמן, וטורכיו הוצי או
ממנו פרקים שלמים, שלא היו
נוחים לדויד בן־גו ריון. פרקים אלה
נ שמרו, ועתה עומדים העורבים, או
חלק מהם, להוציא מהדורה חד שת
של הספר,

ולכלול

ב תו כו את בל

הקטעים שצונזרו אז מטעמי ם פולי־סיים.

תוספת היוקר, שהובטחה
למחצית ינואר, לא
תשולם. גס החלסת הוועד־הפועל
של ההסתדרות, בדבר העלאת השכר
בחמי שה

אחוזים, לא

תקויים.
מג עים
על כך נערכים עתה בין
ראשי ההסתדרות לבין שר האוצר וייצמן פנחס ספיר. ראש הממ שלה, לוי
א שכול, נוטה אמנס לשלם חלק מ תו ספ ת היוקר, כדי לרכך את המכה, אבל ספיר
יצליח ל שכנע או תו בני מו קי ם תקציביים. המדד, בעקבות עליות־המחירים
האחרונות, יצדיק די והותר תשלום התוספת.

• ערב פתיחת המישפטים הפנימיים בתנועת החרות,
עומדת להתפוצץ פרשת רכילות מדהימה. הרכילות, המתהלכת
בתנועת החרות מזה כמה ז מן, מתייחסת לביזבוזי ם, לנסיעות לחו״ל ולנערות־זוהר

תל־אביביות.

צפה לגל של משפטים בין בעלי־הכתים לבין דייריהם,
בעקבות השינוי בחוק הגנת הדייר, שניכנס החודש לתוקפו.
החוק מאשר לבעלי־הבתים העלאה של מאה א חוז בשכר־הדירה, אולם מייחס
זאת לשכר־הדירה שהיה נהוג ב שנת , 1940 כבסיס, כולל ההעלאות הר שמיות
שנעשו מאז. בעלי־בית רבים, שהעלו את שכר־הדירה מאז בהסכמים עם
הדיירים, מחוץ למיסגרת ההעלאות הר ש מיות — ייפגעו. הדיירים ייצמדו לל שון
החוק, ויי תכן שאף יתארגנו להגנה מ שפטית מ שותפת.

• המערבת על מישרת הרב הראשי של תל־אכיב תלבש
אופי פוליטי גלוי. שני ה מוע
מישמרות
הסטודנטים בקריית הממשלה בירושלים
ק טנוניו ת גורלי ת

הסמל התורן. היה זה יוצא עיראק שהציג
את עצמו: סלאח עבדאללה מן איבראהיס אל־

המתות מפני חילול, לא ראו את עצמם
מחוייבים לתת אותו כבוד לגופות התוססים
אוול.
של נערות השכונה. במיוחד כמה מן הנערות
הלומדות בבית־הספר בנו ת ישראל. הם נהגו י על־מנת למנוע אי־הבנות נוספות מיהר
להתעלס עמן באהבים אסורים, דווקא במטה
חיל־הים ועיברת את שם המשחתת למשרד
של ח ברת כבוד הסת.
אוניי ה חיל־הים חיפה.
כשנודעו העובדות, מיהרו ההורים הנפגעים
לבית־הדין הרבני של העדה החרדית, היסטוריה ומזכיר בית־הדין, ה,,ספרא דדיינא׳׳ מרדכי
בריטנשטיין, פירסם כרוז קורע־לבבות נגד אחר* 18 שנ ה
הנואפים. מיד הופיע כרוז נגדי, שהגדיר
הרב יעקב מנדלבאום היה יהודי ירושלמי
את האשמות הניאוף כעלילת־דם.
חביב. הוא עלה ארצה לפני 93 שנים, נמנה
בני משפחותיהן של הנערות לא ראו
על עשרת בוני הבתים הראשונים של שכונת
בעניין נושא להתנצחות ספרותית. הם
מאה־שערים. לימים אף הגיע לדרגת ראש
התארגנו השבוע לקומאנדו לוחם, הסתערו
השוחטים בירושלים, ובגלל פיקחותו הרבה
על משרדו של אייכלר. אייכלר עצמו חטף
גם זכה בתואר ״הרב הפיקח ווהחכם״.
מכה מאלה, ואילו אברכיו החזירו מלחמה
שערה. לבסוף נאלצה המשטרה להתערב,
הוא היה אב לארבעה בנים ושלוש בנות,
עצרה לוחמים משני הצדדים.
הרבה לעזור בסתר לנצרכים, יסד חברת
ביקור־חולים ובתי לינת־לילה לעוברי אורח.
אבל היה ברור, כי ההפסקה בקרב אינה
אפילו הפוגה. בטניהן של שתי התלמידות ב־ 1908 אף זכה להיות אחד משני הנציגים
יזכירו במשך חודשים, את הבושה הגדולה, של יהודי ארץ־ישראל בקושטא, בטקס בומדי
יום יקום נוקם חדש לכבודן המחולל
חירת הרב הראשי של האימפריה העותומנית.
של בנות ישראל.
ואפילו היום, שנים רבות אחרי פטירתו,
עדיין שמו הולך לפניו בירושלים. כי הוא
המנדלבאום שנתן את השם, בזכות ביתו זכרונות השכן, לשער מנדלבאום המפורסם, תחנת
מפו ר מוז העד חי פ ח
הגבול בין ירדן לישראל.
צאלח המצליח. ייתכן והסיבה היתד,
גם חיל־הים תרם את חלקו במיבצע סיני.
הוא העביר מסביב לכף התקווה הטובה שתי להיטותו הציונית של מנדלבאום, שעלה
פריגטות לאילת. הוא כבש את אי פרעה, ארצה בגיל ,14 וייתכן וחברי לשכת המסומצא
בו, בין יתר השלל, ארגזים רבים של חר בירושלים (העתיקה) החליטו כי אחרי
מציתים ומי־בושם, זכר למבריחים בדרכם מ 18 שנה הגיע הזמן לתת לשער שם יותר
קרוב ללבם.
ירדן למצרים.
בכל אופן השבוע נתכנסה מועצת לשכת
בדרום גם הספיק חיל־הים לחסל תותח-
חופים סעודי, ליד האי סנפיר, ולהסיע דרך המסחר הירושלמית (העתיקה) ,פנתה בהים
צוות בוטניקאים שרצו להעביר עצי דרישה לשלטונות ירדן: לערב את שם השער.
תמרים
מסיני לאילת.
ההצעה של הירושלמים הירדניים: לקרוא
אבל המיבצע הגדול באמת של חיל־הים
היה, כמובן, לכידת המשחתת המצרית לשער ״שער צאלח אל־דין״.
איבראהים אל־אוול.
הרמז היה ברור.
תותח בצבעים. וכפי שבטאון חיל־יוסוף
אבן־איוב צלאח אל״דין (— 1193
הים, מערכות־ים, מקפיד להזכיר בגליון ה ,)1137 היה לא רק מכניע הצלבנים וכובש
עשור למיבצע סיני, היה זה חיל־הים ביירות, צידון, עכו ואשקלון. ב־ 1187 מילא
שלכד את המשחתת המצרית מול חוף חיפה, עוד תפקיד בהצלחה לא מבוטלת. היה זה
ולא ספינות צרפתיות כפי שאומרים שונאינו, כיבוש ירושלים,
העולם הזה 1522

מדים העיקריים הם הרב הרא שי
לצה״ל, אלוף שלמה גו רן, והרב
יצחק ידידיה פרנקל ,״רב ה שכונו ת״
של תל־אביב. המפד״ל מעוניינ ת
בבחירת גורן, רואה בו לוחם יעיל
ברב הראשי יצחק נסים. ב מפ א״י
נחלקו בתחילה הדעות, כ שמרדכי
נמיר ת ו מן ברב פרנקל, מ תוך חש בון
של ב חירו ת עירוניות. לבסוף
החליטה מזכי רו ת המפלגה לתמוך
דווקא בגו רן. עתה נטו ש הקרב על
רכישת ה שפעתן של שאר המפלגות.
גורן מנסה לה שפיע על הליבראלים
העצמאיים, מבטיח להיות ליבראלי
וחדשני בענייני דת, תוך הצגת
יריבו

כ שמרני.

• הנהלת ,,קול ישראל״ תנסה למנוע בדרבים שונות את
המשך הופעת ״גל נעול״ ,ביטאון עובדי השרות. בי שיבת־ההנהלה
האחרונה הוצע לפנות לפרקליט המדינה בטענה שגל נעול גילה סודו ת מדיניים.
הכוונה לר שימה שהופיע ה ב בי ט און זה, וגילתה פרטים על הציוד הלקוי של
קול ישראל. אם תיאסר הופעת ה עי תון, יכנסו העובדים י שיבה, יקראו בה את
תוכן ה עי תון, ויפרס מו או תו כדו״ח מי שיב ת עובדים.

• צפה לסידרת מחאות כנגד הסכם־העכודה החדש, שקבעה
ההסתדרות עם התאחדות כעלי התעשיה. הסכם זה, שיובא
ה שבוע לדיון על־ידי ירוחם משל, כולל למע שה את כל ד רי שו תיו של יגאל
אלון, בעינין בו ר רו ת חוב ה ובענין הודעו ת מו קד מו ת על שביתות. ההסכם שיזמה
ההסתדרות אף מרחיק־לכת יו תר מחוקי־העבודה של אלון, ב כן שהוא קובע
כי יש להודיע על שביתה 15 יום מראש. כן מקל ההסכם על פיטורי עובדים.
תוספת־היוקר והעלאת שכר אינן מוזכרו ת בו כלל.

• הסכם זה יחריף את היחסים כקרב מפ״ם, כין וותיקי
ההנהגה לבין הצעירים. מועצת
מפ״ ם החליטה לפני חוד שיים
ל שלוח מכתב ללוי א שכול, להודיעו
כי מפ״ם לא תסכים להגבלת זכויו־יו
תיו ה מי ק צועיו ת של העובד. ה ד
הלת מפ״ס לא מילאה את החלמת
המועצה, ה מיכתב לא נישלח. עתה,
לאחר קביעת הסכם העבודה, יועלה
ב ספ״ ם עניין זה ב חריפו ת רבה, והצעירים
ידרשו פרי שה מהקואליציה
הממ שלתית.

משל

• משטרת ישראל תח ליף
בחודשים הקרובים את
כל בלי־הרבב המיושנים מסוג
וויליס וג׳יפ, הנמצאים
ברשותה. ה מ כוניו ת ה מיו שנו ת,

אינן מסוגלות לפתח את ה מ הירו ת
הדרושה כדי להדביק עברייני־תנועה ו כנו פייו ת גונבי־רכב. עם הכנסת הרכב
החדש ל שי מו ש, יינתנו הוראות ח מו רו ת, שאין לה שתמש ברכב ז ה לכל סטרה,
פרט לנסיעות בתפקיד.

עד לבני שש מלנה זיוהו₪תות?-למון
1עכשיו נטוש קוב בין שתי יורשו
117111111 שבע דוגמניות אדה ייצגו את 1
עידית קמחי

צעירה, בלונדי ת היא דוג מני ת מתחילה, יחסית. היא עובדת
רק מאז שנה ו שלו שה חד שים, מופיעה מאז כמעט על נ ל
מסלול, וכמעט בכל צילומי־האופנה. או מרת עידית :״דוג מני ת זה פ שוט יותר ממזכירה.׳׳

**לחמה על השלטון זה לא רק
עניין של פוליטיקאים. כרגע מתנהלת
בארץ מלחמה שקטה מאד, ואלגנטית.
זוהי מלחמה על ירושה: מי תירש
את כתר־הדוגמנות של ישראל.

ן* מו לכל הממלכות, יש גם לעניין
הזה הסטוריה• קודם, מזמן, משכבר
הימים, הייתה בעצם רק דוגמנית אחת.
לאה שוורץ. היא הייתה בלונדית ורזה
ואלגנטית. והיא הדגימה את כל הבגדים,
והופיעה בכל הצילומים. עד שפרשה
לה לעיסוקיה הפרטיים.
אבל אז כבר היינו־חברת־שפע, וגם
דוגמניות כבר היו בשפע. היו כאלה
שקצת הצליחו ואחרות קצת פחות או
קצת יותר — עד שקם כוכב־שבים אמיתי:
עלמה בן־פורת. היא שמה את כולן בכים
הקטן. הפכה לדוגמנית הצילום הבלעדית
של צלם האופנה פיטר הרצוג, והיא הגיעה
רחוק. וגם נשארה שם. בפאריס.
המלכה נסעה — תחי המלכה החוזרת.
מי שחזרה הייתה זיוה שמרת. עם כתר
סגנית־מלכת־עולם על הראש.
ואז החליט בעלה שבעצם הוא לא מרשה
לה לדגמן. הדוגמניות נשארו שוב בלי
מלכה, וחרש חרש, התחילה בין כולן המלחמה
על הירושה.

גירי אודוותי 3״־£7

חה גדו ל ה; אבל עזבה את הארץ, פינתה את
מקומה בשדה הדוג מנו ת למת חרות אחרות.

התחרות על הכתר נערכה בשני
| 1מקומות עיקריים: לפני המצלמה ועל המסלול.

המצלמה העיקרית בשטח הזה של
הדוגמניות חולש פיטר הרצוג, המייסד של

ראה שתארץ

הדוגמנית הוותיקה ביו תר, הצליחה
לחזור אחרי העדרו ת ארוכה למס לול
ולצלו מי אופנה, למרות העובדה שהיא כבר עברה את גיל ה־.30

זיוה שותות ״,

פור שת עתה מן ה מסלול, ת3

ה באמצע) בממלכת דוגמנות הצילום

עדית (מימי!) ושולה (משמאל)1

ואל בחובות תעמולה מצו״נת
שולה טבציינסקי ״ד.-

הרצינית ביו תר למלכת הדוג מניות. היא
צועדת הכי טוב על המסלול ונהדרת
בצילומים. יש לה גזרה עליה אפשר להלביש הכל, ופנים רגי שות למצלמה. חו ץ מזח
היא גס נערה רצינית, אינטליגנטית ב מיו ח ד — תכונה שאינה ח ס רון ב מקצוע הדוגמנות.

שהגיעה ל
גמנית הקלאסית׳
מנות אחרי שהיתה מלכת יו פי׳
שיך להורות בבית־ספר לאופנה.

מצליחה מאד, ומתבלטת בגזרתה

הדקה והיפה, למרות שהיא אס לילד.
והיא לא היחידה. גם לאה שווארץ, למשל, היא אם לילד גדול.

1 1 011 1118 181

עלמה בן־פורת. הוא מינה כיורשתה את
ליאורה לפידות, ובאמת היא הופיעה בהמוני
צילומים. וגם את ויוויאן דל ביאנקו צילם,
ואת ציונה טוכטרמן, ואת ז׳אנט לוי.
בינתיים התחילו להתבלט על המסלול, יותר
ויותר שתי המתחרות העיקריות על הכתר.
עידית קמחי, דקה, בהירה, בעלת המראה
הצעיר, הילדותי, החלה בקאריירה שלה לפני
כשנה. היא חופשית לחלוטין לפני הקהל,
ועל נייר הצילום היא עוד יותר טובה.
אבל עכשיו, בעונה השופעת של תצוגות־אופנה
של כל מיני ליגות־למלחמות־במחלות,
של אופנאים ישראליים, כמו גדעון אוברזון,
שהתחיל לערוך תצוגות מאורגנות של המכון
ליצוא, וגרביים, ואקרילן — התבלטה, משכמה
ומעלה, דוגמנית שחורה, נאווה ותמירה
— שולה טבצ׳ינסקי, בעלת המידות האידא־ליות.
היא אינה הולכת על המסלול, היא
מרחפת עליו.
השבוע, כשיצאה לאור חוברת תעמולה
מצוינת של המכון ליצוא (ראה תמונות),
הוכיחו הצילומים שוב ששתי המועמדות
העיקריות לירושת הכתר, הן עידית ושולה,
כשלאה פלטשר, מטפחת ויצרנית הדוגמניות,
לקחה איתר, לחו״ל חוברת עם כל
הדוגמניות — קבעו שם אותו דבר. הכי
הם מעוניינים בשולה. אחריה בעדית.
אבל ההפתעה הכי גדולה הייתה המועמדת
השלישית — שהיא אינה אחרת מאשר לאה
שוורץ, המלכה הראשונה, ששבה אחרי שנים
רבות, אחרי שיש לה כבר ילד גדול, אל
אור הזרקורים, כשהיא יפה, ארוכה ומלכותית.
כמו תמיד.

ליאורה לפידות ״=

על מקומ ה בצמרת הדוג מנו ת בארץ, כי הצלם
פיטר הרצוג מעדיף ומרבה לצלם אותה.

אנשים
מו ש ח תי םומ טו מטמ
׳לרגע קט היד. נדמה לחברי־הכנסת כאילו
חלו חילופי־גברי בממשלה. ח״כ מאיר
יערי נכנם לאולם המליאה, ניגש ישר לשולחן
הממשלה, והתיישב במקומו של חבר
מפלגתו, שר־ד,בריאות ישראל ברזילי.
אבל באותו רגע אץ אליו חבר אחר של
מפלגתו, ח״כ שלמה רוזן, הקים אותו מן
הכיסא והוביל אותו שורה אחת אחורה. מסתבר
שיערי, אשר ראייתו לקוייה, חשב כי
הוא נמצא במקומו • .עסקן מפ״מי אחר,
שר־השיכון מרדכי כנטוב, ישב במזנון
הכנסת, כשמישהו העיר בשולחן הסמוך כי׳
המקום דומה לחדר־אוכל באוניה. העיר בג־סוב
:״יש הבדל. באוניה יודעים לאן היא
נוסעת.״ י • איפה נגמר חוש־ההומור של
שר־המיסחר־והתעשיה, חיים צדוק? על
כך הוא הכריז השבוע בעצמו. הוא ישב ואכל
ארוחת־ערב בחברת ידידים, החליף עימם
בדיחות על נושאים שונים. עד שמישהו
הזכיר את המיתון .״פה נגמר ההומור
שלי!״ הכריז השר • .במיסעדת־פאר תל־אביבית
פגש השבוע קצין צעיר בשני אישים
שניראו לו מוכרים. אחד היה ח״כ
חרות יעקוב מרידוד, והשני היה ח״כ
רפ״י משה דיין. זה היה בדיוק ביום
סיני, והקצין הציע לשניים לשתות לזכר
המאורע. שני הח״כים קמו ממושבם, נעמ דו
זקופים כחיילים, השיקו כוסיות עם הקצין,
ובלעו בחסף את המשקה המריר —
לזכר. י • על המצב בחרות יעיד הסיפור
הבא: בישיבת ועדת־הכספים של הכנסת מצא
ח״ב גח״ל שמואל תמיר את ח״כ גח״ל

שלמה פרלשטיין יושב על כיסאו. שאל
תמיר בפליאה :״מה קרה שאתה יושב על
בסאי?״ ענה פרלשטיין :״נתבקשתי להפריד
בינך לבין מישהו.״ התברר שהמישהו הזה
היה לא פחות ולא יותר מחברו של תמיר
למפלגה, ח״ב יוחנן כאדר. תמיר דרש
מפרלשטיין לפנות את הכיסא, ואז אמר
באדר, בפנותו לתמיר :״אני נתתי הוראה
שאתה לא תשב פה.״ ענד, תמיר :״אם לא
נוח לך, תקום ותלך אתה. אני אשב במקומי.״
היתד. דרושה התערבות ח״כים אחרים,
שנכחו בתקרית, כדי להרגיע את הרוחות# .
פעם, כשחזר ח״כ מפא״י אריה (״לובה״)
אליאב מחו״ל, קרא בהיותו במטוס, כיו
דויד בף גוריץ הגדיר את הנהגת המדינה
כמושחתת ומטומטמת. למחרת, כשפגש
בח״ב רפ״י עמום דגני, שאל אותו לדעתו.
דגני הביע הזדהות עם דברי מנהיגו.
השבוע, כשבא דגני לברך את אליאב, לרגל
התמנותו לתפקיד סגן־שר־המסחר-והתעשיה,
אמר לו בעל־ד,שימחה :״אתה לוחץ את ידו
של סגן שר מושחת ומטומטם,״ היפנה את
גבו והסתלק • .חוש מסחרי מעולה גילה
מיכה שגריר, שהסריס לפני חודשיים
סרט על הסופר ש״י עגנון, עוד בטרם
זכה בפרס נובל לספרות. הוא טס השבוע
לאירופה (לפאריס, לונדון ופרנקפורט) ,וימשיך
משם לארצות־הברית, במטרה למכור
את סרטו. עוד בטרם יצא, כבר הצליח למכור
את יצירתו לעשר מדינות. כשנודע על
הפרם, עוד היה שגריר באמצע עבודת העריכה,
אותה התקשה לסיים מפאת מחסור
בכספים. עכשיו הוא מקווה לחסל את חובותיו
• .עוד סיפור הקשור בחתן הפרס:
ה נלד גי ב הין, מנהל קול־ישראל, אץ ב־שימחה
לביתו של הסופר, כי רצה להיות
ראשון המבשרים לו על הזכייה הגדולה.
הוא בא לשם, כזכור, עם שר־החינוך והתרבות
זלמן (״זיאמר.״) ארן. בדרך אף הכין
לעצמו נאום קטן ונעזר, כמובן, בשפתו העשירה
של השר. אולם שם חיכתה לו אכזבה.
עגנון הפסיקו מיד בתחילת דבריו,
אמר לו :״כן, כן. אני כבר יודע. אדון
יגאל לוסין מהרדיו צילצל אלי.״

נול די ם ו סו ב אי ם

כלה כלבוש חווה
במקס מודרני

או־טו־טו, וזה מגיע לישראל. הכוונה ללבוש
החופה החדיש ביותר, שהוצג החודש
לראשונה בארצות־הברית (ראה תמונה) .שמלת
הכלולות החדשה, שהדהימה את הצופים,
ובעיקר את הצופות, תוארה על־ידי
יוצריה כ״שמלת החופה שהיתר, לובשת
חווה, אילו נישאה לאדם בטקס מודרני.״ •
ואם כבר בחווה המדובר, הרי שעתה, לאחר
הצגת הבכורה של הסרט התנ״ך, ניתן יהיה
לראותה על המסך, כפי שנראתה בחיים,
לפני הרבה הרבה שנים. במאי התנ׳׳ך, ג׳ון
יוסטון, חיפש חתה מתאימה, גילה אותה
לבסוף בצורת שבדית צעירה בשם אול
בירגריד. הבעייה לא היתד, רק למצוא
אותה. היתד, גם בעיה להלביש אותה. לבסוף
נכנעה אול לספר־ד,ספרינו התלבשה
בלבוש חווה (ראה תמונה בסודיות
כמעם־מוחלטת עומדים לנחות השבוע בנמל
התעופה בלוד אסתר ואברהם ;5ופ״
ריס, הידועים יותר כ צ מד העופרים. הם
לא באים לסידרת הופעות, אלא סתם לביקור
משפחתי. אחותו של אברהם ילדה בת. י •
גם לפיזמונאי דן אלמגור נולדה בת. לא
בארץ, אלא בארצות־הברית, לשם חזרה משפחת
אלמגור לאחר שחתול שחור עבר בין
דן לבין מפיקי המחזמר קאזבלאן. כזכור,
היה זה אלמגור שחיבר את התמליל למחזמר.
את השינויים שדורשים להכניס המפיקים
יבצע במקומו פיזמונאי אחר, איש הרדיו
עמוס אטינגי • .ואם כבר מדברים
על נסיעות לחו״ל, כדאי להזכיר את
נסיעתו המיסתורית של הכתב הצבאי של
ידיעו ת א חרונות, איתן הבר. החודש דווקא,
כשהמצב הבטחוני התערער, טס הבר
לאירופה מבלי להסביר לחבריו את מטרת
המסע. רק מאוחר יותר הסתבר, כי נסע ללונדון,
לבקר את נילי. ומי זאת נילי? לשעבר
המזכירה של דובר צה״ל, אותה הכיר
הבר במיסגרת עבודתו. ידידיו של הכתב
התלחשו השבוע, כי ״עוד נשמע על הטיול
הזה. עוד ייצא מזה משהו הפסל האנגלי
הגרי מור הגיע השבוע לישראל, אך
קודם לכן, באחוזתו הכפרית, הסכים להיענות
לבקשת פסל ישראל בשם אלי אילן,
ולארחו לשיחה קלה. השיחה הקלה נמשכה
ונמשכה, לשימחתו של אילן, ובמקום חצי־השעה
שביקש תחילה, זכה לבלות במחיצת
הפסל שעתיים תמימות. שאל מור, בין השאר
:״מי זה גמזו?״ בהתכוונו, כמובן, ל־ד״ר
חיים גמזו, מבקר האמנות הנודע

הוא וצח להוכיח
שאשחו בוגדת בו
רכן ש בו בר ש
עם מנשיו האזנה

חווה כ״התג״ך״
בלבוש עתיק

ומנהל מוזיאון תל־אביב. אחר־כך שאל מור
אם אפשר לסמוך על גמזו, או שצריך לפקח
עליו. כידוע, אחראי גמזו על תערוכת מור
בישראל• .י מור הגיע לישראל, ויהודד!
ניימן עוזב אותה. אבל זה לא כל־כך
פשוט לעזוב. לפני שבוע ערך הצייר הזה
מסיבת פרידה לכל חבריו, ערב נסיעתו בחזרה
לפאריס, שם הוא מתגורר בקביעות.
כולם באו, זללו וסבאו, וגילו לתדהמתם,
כעבור שבוע, כי דימן עדיין בארץ. השבוע
ערך עוד מסיבת פרידה, ושוב אכלו ושתו
ורקדו כל המוזמנים, עד שניימן יצא קצת
החוצה, לנשום אוויר, ונפל בטעות לבור־ספיגה.
אחרי מאמצים יצא משם בשלום, והבטיח
שבאמת־באמת הוא יטוס עוד השבוע
לפאריס • .צייר ישראלי אחר, מנחם גפן,
שהתפרסם לפני שנה בזכות הרומן שלו עם
אילנה רוכינא, מציג עתה בתערוכה בונציה׳
במיסגרת הפסטיבל הנודע, וזוכר,
שם לביקורות נילהבות • .ביקורות לא־פחות
נילהבות קצרה השבוע הציירת הראשונה
של עיר־העולים דימונה, שהציגה את
יצירותיה בתערוכת־היחיד הראשונה שלה, בגלריה
כץ בתל-אביב. הציירת, אילה ויפר,
היא דווקא צברית מתל־אביב, אבל בעלה
הוא סגן המנהל של כיתן די מונ ה, לכן היא
מתגוררת בדימונה. כדי שלא יתעוררו ספקות׳
אומרת אילה :״אינני מציירת על בדים
מתוצרת ניתן. אני קונה את הבדים כמו
כולם, במיטב כספי.״ ועל מה מציירים בדימונה?
די להציץ ברשימת התמונות, כדי
לדעת איזה השראה מעניקה עיר־העולים ל־אמניה.
יש ציור הנקרא או טו מ ציה, יש כפר
ערבי, יש קלוישר, ויש בדיסקוטק. אין בכלל
ציונות וכל מיני קיבוץ־גלויות • .קובי
יגר הוא ישראלי המסתובב בעולם ומסריט
אותו. הוא הגיע פעם אפילו לטיבט, ותסריט
אותה. עכשיו הוא משתתף בפסטיבל
הסרטים של סאן־פראנציסקו, מציג שם את
טיבט וזוכה להצלחה, כישראלי הכי טוב
מבין כל הישראלים שצילמו את טיבט# .
לכל אלה הטוענים כי לאנשי קול־ישראל אין
דם. ובכן, עורך התוכניות עזריח רפ־פורט
וכתב הרדיו ערן שורר תרמו דם
לטובת אמו של עורך התוכניות טוביה
סער. גם הקריין משה טימור תרם דם,
לטובת בתה של מנחת התוכניות עופרה
סמואל. לכולם שלום.

פ סו?׳ ה ש בו ע
• הכלכלן גבריאל אלון :״אינני

מבין את מר דויד בן־גוריון — חשבתי
תמיד שיש לשנות את שיטת הבחירות כדי
לחסל את המפלגות הקטנות, אז מדוע הוא
ייסד מפלגה קטנה כדי לשנות את שיטת
הבחירות?״
• המשורר נתן יונתן :״דיין יכול
להוכיח שהצבא יגדל עגבניות או יגן על
הארץ יותר טוב מהקיבוץ, אז בגלל זה אני
לא אחיה בקיבוץ?״
• הרב מורדכי קוקיס, בביטאון
צעירי אגודת־ישראל :״צריך המחנך והמשפיע
להיות חכם גדול ואמן פדגוג כדי להכיר
בחולשות החניך והמושפע, וכך יוכל
לחדור ללב ולכובשו, לעקוף את המוח ול־רוכשו
למען המטרה — ואהבת את ה׳ אלו־קיך
בכל לבבך.״

ך* יה קר נורא כשאסתר זלינגר החן
1ליטר, לעלות לעליה ולהוריד את בגדי־החורף.
כאשר
הסיטה את המזוודות, הבחינה
בחוטים הנמתחים מאחוריה אל מיתקן מוזר.
אסתר הייתה בטוחה שבמקום הוטמנה
פצצה, הזעיקה מייד את המשטרה. כשהשוטרים
הגיעו צילצל הטלפון. הקול
באפרכסת הודיע :״עוד מעט, ויהיה הסוף
שלך!״
זה לא היה הסוף שלה. וזו גם לא הייתה
פצצה. זה היה מכשיר הקלטה שחובר אל
מכשיר הטלפון. אך הוא נועד לפוצץ את
חיי המשפחה של אסתר — בכך שיקליט
שיחות אמיתיות או מבויימות של מאהביה.
גם מבחינה משפטית הכיל גילוי המכשיר
חומר־נפץ. כי בדיוק כמו במשפטו של
השופט מלחי, צצה שוב השאלה: האם מותר
במדינה דמוקרטית לאדם אחד להקליט בסתר׳
ולהאזין בסתר, לשיחותיו של אדם שני?

מכתב מאשתרהנשיא
יהי האשה, שפרשת חייה עוררה
את כל הבעיה? אסתר זלינגר ( )30 כבר
הופיעה בכותרות העיתונים, לפני כעשר

מ שפחת שקטים, ו שא שתו היא שהרסה אותם.

שנים, בשאירעה התפוצצות מסוג שונה לגמרי:
מטוס צבאי עמוס תחמושת נלכד
בסערה, נפגע בברק ונפל בשדה, כשהוא
עולה בלהבות. אסתר, שהיתר. אז חובשת
צבאית, הוציאה מתוך האש את הטייס
החרוך ואת הנווט, וסוככה עליהם בגופה
בעת שהמטוס התפוצץ לרסיסים.
כל הארץ דיברה אז אודותיה. היא הוזמנה
לבית הנשיא, זכתה באות הצטיינות.
הפרשה חיזקה בה את ההחלטה שהיא
נועדה להיות אחות — היא התקבלה
לעבודה בקופת־חולים בצפת, ושם הכירה
את צבי — הגיבור השני של פרשת
מכשיר ההאזנה.
אסתר התאהבה ממבט ראשון בצבי,
נהג אגד מפוטר. השניים נישאו. רחל בן־
צבי, אשת הנשיא שהעניק לד, את אות־ההצטיינות,
שאלה את אסתר מה היא רוצה
כמתנת נישואין. משאלתה של אסתר היתה
שבעלה יוחזר לאגד. מכתב שנשלח מבית
הנשיא הסדיר את העניין. הבעל הוחזר

גדות, הרי שבשני דברים היו תמימי־דעים
לחלוטין: שניהם רצו בדירה, ושניהם היו
בטוחים, ורצו להוכיח, שלשני יש
מאהב(ח) .ומה שמצחיק: שניהם ניסו להוכיח
זאת, ופנו לשם־כך לאותו בלש עצמו.

גיבורת צה״ל וילדיה
השש, עם

החתול. למרות עברה

הצבאי

לעבודה, הועבר לבאר־שבע. ואז התחילו
הצרות

״משפיע בצורה מינית״
ספרת אסתר :״כשנכנסתי להריון

*1״ו אמר בעלי שאינו רוצה ילד. הוא חשש
שאפסיק לעבוד כאחות, ולא אוכל לעזור
לו לשלם את המנייה החדשה באגד. אבל
אני רציתי בילד. נסעתי לאיטליה, לאבא
שלי. ושם נולד אילן. חזרתי איתו, ועם
קצת כסף שנתן לי אבי. אחרי תקופה
קצרה, נולדה נורית.
״צבי לא רצה להישאר בבאר־שבע, אבל
באגד לא רצו להעבירו למקום אחר. הוא
התחכם להם, והצליח להשיג בלי ידיעתי

המפואר,

שזיכה

אותה

סו דן

הו א

הסתדר

1פנישנה באה אסתר למשרד החקירות
/רז ופנתה לבלש־השכיר עמי חובב. עוד
לפני שהצליח למצוא עבורה הוכחות לבגידת
הבעל — התפייסו בני הזוג, זמנית.
אחר כך הם שוב רבו( .כשפנו לרבנות
אמרו להם: לשלמה המלך היו אלף נשים,
ועם כולן הוא הסתדר. איך אתם לא מסתדרים?)
הפעם רצה צבי להוכיח שאשתו
בוגדת. הוא פנה למשרד החקירות שח״ף,
ואת מי מצא שם, כבלש עצמאי ונכון לפעולה,
אם לא את עמי חובב עצמו, שאמר:׳
״מבחינת אתיקה מקצועית זה בסדר גמור.
כשכיר עמדתי לרשות האשה. וכעצמאי —
לרשות הבעל.״
והסוף? לא ברור עד היום אם הבלש
הזריז־מדי גילה בגידה. לא ברור מי מכל
החשודים הניח את מכשיר־ההקלטה, הגם
שאסתר ראתה את בעלה ועוד גבר מעבירים
חוטים לדירה. .
אבל מה שהתגלה הוא דבר עוד יותר
משונה מהחוטים־בעליית־הגג, ומפרשת־הב־לש־הכפול:
הסתבר שמבחינה חוקית מותר
לבעל לחבר מכשיר כזה לטלפון בו משתמשת
אשתו, אפילו כשאינו גר באותה
דירה, וכשבוונתו לנצל את ההקלטות הסודיות
נגדה. כי מבחינת החוק, שניהם
מוסד משפטי אחד. וכשהבעל רוצה להקליט
את שיחות אשתו, או שיחות מבו־יימות
של מאהבים מבויימים, הרי זה
מבחינה משפטית כאילו הקליט את עצמו.
בציונים לשבח, שאפה אסתר רק לחיי מ שפחה שלווים, ולגדל
את ילדיה ב שקט. הדבר לא ני תן לה, ו מרי בו תי ההמ שפחתיות
האזנות הסתר שלו, למרות כל כוונו־הגיעו
לכותרו ת העתונים, אחרי שגילתה את מכ שיר ההאזנה בעלית הגג. תיו — הן חוקיות בהחלט.

תעודה רפואית משונה מאד, בה נאמר
שאני סובלת בבאר־שבע: שהמקום משפיע
עלי בצורה מינית, וכתוצאה מכך אני עלולה
לבגוד בו. אחרי מסירת האישור — הוא
קיבל מיד העברה לירושלים״.
בירושלים החלה אסתר בשני דברים: לעבוד
כנהגת אמבולנס ולקבל מכות מבעלה.
״באותה תקופה,״ היא מספרת ,״,כשהובלתי
אנשים באמבולנס — הובילו גם אותי
באמבולנס, ישר לבית־החולים. בעלי הכה
אותי באגרופים על הראש כל־כך חזק,
ששלושה ימים הייתי מאושפזת,״ המשטרה
פתחה נגד הבעל תיק פלילי בעוון תקיפה,
ונפסק לו מאסר־על־תנאי.
על מקרה נוסף מספר הבעל :״בגלל
אשתי שמסרה שאיימתי לרצוח אותה —

ציווה עלי השופט למסור את האקדח שלי
למשטרה. עד היום הוא שם. זה מפני
שאשתי מומחית לבלבל לאנשים את המוח.
כשהייתי בטוח שעכשיו לילה — היא הייתה

משכנעת אותי שזה יום.״
החיים בבית הפכו לגהינום. אסתר עזבה
את הבית, החלה לעבוד בדימונה כנהגת
אמבולנסים. היא שוב עלתה לכותרות
העיתונים, שוב בשל הצלת־נפשות, הפעם
על הצלת חיי־יולדת. אבל כל פעם שנפגשה
עם בעלה, התחילו שוב המריבות
הנוראות. השניים הבינו שככה אי אפשר,
החליטו להתגרש.
וכאן החלה הטרגדיה להפוך לפארסה:
לסיפור נכנם עמי חובב, הבלש הכפול.
כי למרות שלבני הזוג היו דעות מנו־

אבל על שולחן הכנסת מונחת הצעת־חוק
חדשה, לפיה לא תהיה לאף אחד זכות
להאזין ולהקליט את שיחות השני. גם לא של
בן־זוגו. שיחה היא דבר בלעדי, וכל אדם
הוא רשות בפני עצמו.
אילו היה החוק החדש כבר בתוקפו, היה
מעשהו של צבי זלינגר עבירה. כיום הוא
לכל היותר עבר על תקנות הדואר.
אך יש תקווה שאחרי ההקלטה החשאית
לשיחות השופט מלחי, ואחרי שהתגרתה
הקלטת־הטלפון של אסתר זלינגר — יוחש
הדיון בחוק איסור האזנת הסתר, ואז יוכלו
סוף־סוף אזרחי המדינה הזאת להיות בטוחים
שהם מדברים רק עם מי שהם רוצים,
מבלי לפחד שיש גם אוזניים לכותל. חוץ
מאוזני הש.ב ,.כמובן.

אסתר בכעורה
כנהגת התפרסמה בהצילה ח ״

כנהגת אמבולנסים. באות ה תקופה נזקקה היא עצמה
להסעה בא מבולנס, אחרי שהוכתה בידי בעלה. בעבודתה
ולדות, כשם שהתפרסמה, כ חוב שת, בהצילה שני טייסים .׳

המכשיר שנתגלה

הוא טייפרקורדר ה מחובר לקו ה טלפון, ו מיועד
להקליט שיחו ת יוצאו ת ונכנסות. החוטי ם הלבנים
סלפנים הס החוטי ם המתחברים לקו ה טלפון, ואילו הגליל במ רכז, הוא מקום ה מיקרופון.

במדינה
דרכי אדם
הי ד רו מ ה !

ג־׳ז חצות
במועדון, סוף המרוץ׳
יום חמישי 3.11.66 ,ב־24.00
ינגנו

במועדון

מיטב נגני

פיסי, ג׳רי, מורטון

הג׳ז

וחבריהם.

^ ד 1 1 0

הספ רי •
הצרפ תי
ה מ עו ל ה
ה שו מרעל
ת ס רו קתך
יום ח מי ם

בחיפה גרו שתי חברות טובות: פאימד,
עבדול עיז׳ה 17 יפהפיה ערבית תמירה,
וידידתה ירוקת העיניים עיתף ניג׳ב, הצעירה
ממנה בשנה. שתיהן לא רצו להתחתן.
משפחותיהן דווקא כן רצו שתתחתנה. הן
הכינו את תאריך הנישואין, את החתונה, ואת
החתנים. אותם בעצם כבר הכינו שלוש
שנים לפני־כן. לפאימה הכינו חתן קרוב־משפחה
וצולע. ולעיתף הכינו חתן, גם־כן
מקרובי משפחתה.
את פאימה ואת עיתף לא שאלו כלל
לדעתן, אבל ליתר בטחון לא נתנו להן לצאת
מהבית, ללכת לקולנוע או לבוא בחברה•
לפאימה גם לא הרשו יותר ללמוד
בבית־הספר.
״אמרו לי שלמדתי מספיק,״ התלוננה.
״כבר יש לי חתן — אז למה לי בית־ספר?״
שתי החברות הורשו אך ורק להתראות
אחת עם השניה. הן ישבו בשקט, ספונות
בבתיהן, הסתכלו בטלביזיה, ולאם לאט זממו
את הבריחה הגדולה.
״החלטנו לברוח למצרים, למה שלשתינו
יש שם דודים, ברצועת־עזה. חוץ מזה רצינו
לברוח לשם כי ידענו שאם המצרים תופסים
מישהו שברח אליהם — הם לא מחזירים
אותו הביתה, והירדנים כן מחזירים.
ואנחנו רצינו לברוח בלי לחזור.״
״לדבי עם 5ח1רים״ .השתיים נפגשו,
מכרו צמידי־זהב לצורף חיפאי ובכסף
נסעו דרומה. הן הגיעו לאשדוד, ומשם צעדו
לאשקלון, בה לנו השתיים בחדר שכור. בבוקר
קמו, אכלו, ויצאו בדרך מצריימה. ליד
קיבוץ זיקים נתפסו על־ידי חיילים ישראליים.
פאימה
ועיתף נשלחו למשטרה .״השוטרים
נתנו לנו אוכל, ותה חם, וגם שמיכות ומזרונים,
ונתנו לנו לנוח כמה שרצינו. כששאלו
אותנו אם לא פחדנו לההרג או ללכת
לבית־הסוהר, אמרתי שיותר טוב לי שיאסרו
אותי מאשר להיות בבית, כי בבית־הסוהר
אני יכולה לפחות לדבר עם בחורים.״
אבל הן לא נלקחו לבית־הסוהר. גם לבתיהן
הן לא נשלחו .״חששתי לשחרר את
השתיים ולשלוח אותן להוריהן, מבלי שתיערך
סולחה,״ אמר פקד שאלתיאל, מפקד
משטרת אשקלון .״ידעתי שהמשפחות מתג־זות
על הבחורות. אי־אפשר לדעת מה יעשו
לבחורה שחיללה את כבוד המשפחה!״
קראו למשפחות, כולם נפלו על צווארי
כולם ובכו. הנערות הבטיחו לא לברוח, ההורים
הבטיחו לא לחתן אותן בכוח, וכך —
גם מפני שהשתיים ברחו למצרים, וגם משום
שלא הגיעו לשם — נגמר הכל בכי
טוב.

״בגיל וו ניסיתי להתאבד!׳׳
״בגיר 16ו פיתיתי ג בו!״
״עכשיו צה״ר שיחוו אווזי -
ישר מהכלא!״

*י ואים אותה בדיסקוטקים. היא לבושה!
תמיד במכנסיים ובחולצות גבריות. היא
נראית כמו נער שובב. יש לה הליכה
חברהמנית, ושיער קצר. היא משוחחת עם
כולם בחופשיות, וכולם אומרים שהיא לסבית.
קוראים
לה דפנה סלע־המחלוקת, ואומרים׳
שהשם הזה דבק בה, משום שבמשך זמן רב
היא היוותה את סלע המריבה, בין יהודית
פרי ומיקי בן־קיקי. זו אמרה עליה כולה
שלי, וזו אמרה עליה כולה שלי.
לפני שלושה חדשים היא נעלמה מהאופק
הדיסקוטקי, והשמועות אמרו שהיא יצאה
לצבא. ביום החמישי האחרון היא חזרה

רצתה אותי, ולא רצתה שיהיה לי אבא
חורג. מפה לשם גרתי אצל סבתא.
לא היו לי שם חיים טובים. היא מעולם
לא נתנה לי אהבה. היא אשד, טובה, אבל
אשד, קשה. היא עברה המון בחייה, את כל
העניינים בפולניה, ואני סבלתי מזה. את
הסבא, לעומת זה, אהבתי. הוא היה נפלא,
כל כך טוב, ושקט. הוא היה האדם היחידי
בחיי שממש אהב אותי, ודאג לי, והבין
אותי.

הווי
• אין רחמים 1בקריית־אונו פנה
רחמים רחמים אל זלמן האווי, ביקש שיפנה
את לבה של נערה מסויימת אליו, נאלץ
לשלם להאודי 160 לירות עבור קניית כבש,
שאת לבו רצה האווי להבעיר ״כדי שלבה
של הנערה יבער אחרי רחמים״ ,תבע אותו
למשפט על הוצאות כספים בטענות שווא,
כאשר למרות הבערת לב הכבש נשארה
הנערה אדישה לחלוטין.
• ישר מן האשכול. בתל־אביב
ארח ראש הממשלה עסקני מגבית אמריקאיים
לארוחת צהריים במלון הילטון, הורה להכין
תפריט על טוהר העצמאות הכלכלית הישראלית
ולכן נקראה המנה הראשונה קוקטייל
אבוקדו היל טון תל־אביב; המנה השנייה —
עגל מאודה מנאו ת מרדכי שעוטרה ב תפוחי
אדמה מהר התבור וירקו תמה שרון והשתייה
היתד, יין א שקלון.
• כל ישראל חברים. בפתח־תקוה
התלונן חיים בלומר במחלקת המים המקומית
על שניתקו את מימיו למרות ששילם את
דמי השימוש כסדרם, נדהם לגלות כי הפקח
שנשלח לנתק את מימי שכנו, שפיגר בתשלומיו,
ניתק במקום זה את מימיו של בלומר
מכיוון שלא מצא את שכנו בביתו.
• הקאובוי והשריף. בתל־אביב
ניסה צעיר חובב־מערבונים להשיג רכבת
בעת נסיעתה, זינק אל הדלת, מעד, נפצע
ונחקר על־ידי המשטרה.
• שימחת עניים. בתל-אביב נעצר
אזרח כחשוד בהוצאת כספים בטענות־שווא,
לאחר שהסתובב בשכונות־עוני, הבטיח שיכונים
חדשים, גבה דמי־קדימה.

ויעוד עם בנות

ועם יהודי ת פרי (בכובע) .האם זו הי הסיבה שכולם
חו שבי ם אות ה ללסבית? או ש מסיבות אחרות? דפנה,
(מימין) בעלת ההבעה ה ת מי ס ה החביבה, בהחלט אינה נראית באשה נוראית, או כסלע־מחלוקת.
סיפור חייה מגלה שהיא פ שוט נערה צעירה, כמהה לאהבה כ מו כל אחת אחרת.

לאופק, והשמועות אומרות שהיא שוחררה
משם, משום שמצאו שהיא לסבית.

מחפשת אהכה

^ כל בשמשוחחים איתר, מתברר שמי
אחורי דמותה הקלילה, הנעימה, הידידותית,
מסתתר סיפור מזעזע, של ילדה שמעולם
לא היו לה הורים שהתיחסו אליה
כמו הורים לילדה, שאיש לא רצה בה,
שנזרקה מבית לבית, מאיש לאיש, ולא
זכתה מעולם לאהבה של אם, או של כל אדם
אחר. ואת האהבה היא מחפשת עד היום
הזה.

מספרת דפנה פריאל:

אמא שרי לא רצונה
* •לדתי כתל־אכיב, וכשהייתי בת
^ שנה הורי התגרשו. אותי העבירו לסבתא
שקי. זמן מה לאחר שהם התגרשו אמי
התחתנה שוב. אני חושבת שעם הגבר שהיד,
לפני הגירושין. גם לאחר שהיא התחתנה
היא לא לקחה אותי אליה בחזרה. אף פעם
היא לא באה. אני גרה עם הסבתא שלי עד
היום.
הסבתא שלי סיפרה לי תמיד שאמא לא
רצתה אותי. אמא שלי סיפרה לי שסבתא

בגיל שמונה נסעתי איתו לים. נכנסנו
לאוטו. הוא התיישב על יד ההגה, ואני
חיכיתי שהוא יתחיל לנסוע. אבל הוא לא
התחיל. הוא בכלל לא זו. שאלתי אותו:
,,סבא, למה אנחנו לא נוסעים?״ הוא לא ענה.
התחלתי לפחוד. שאלתי אותו עוד פעם, נגעתי
בו, אבל הוא לא זז. התחלתי לחבק
אותו, ולנשק אותו, ולבכות. הוא לא הגיב.
הוא לא אמר כלום. הוא היה מת.
זה השפיע עלי בצורה איומה מבחינה
פנימית, כמובן. כלפי חוץ לא הראיתי שום
דבר. התנהגתי כרגיל, המשכתי לחיות עם
הסבתא שלי.
המשכתי לשאול.

עשרים כדורי אספדין
ך* ע כו רשנה רצתה סבתי לנסוע למק״
סיקו. היא הציעה לאמי כסף שתחזיק
אותי עד שהיא תחזור. אבל אמי דרשה כסף
כפול. הסבתא לא הסכימה לשלם, ולקחה
אותי אתה.
לאמא שלי לא היה אז בכלל ראש אלי.
נולדו לה שלושה ילדים, מהאבא החורג שלי,
ובי היא לא התעניינה. היא כמעט שלא
דיברה אלי. וכשבאתי לבקר אותה, היא

אספר לו, שהוא יכול להבין כל דבר ושאין
לי ממה לפחד.
אמרתי לו שאני לא יכולה לספר לו את
זה, כי הוא גבר ואני אשה. הוא המשיך
לשדל אותי והשתדל מאוד להרגיע אותי,
ולתת לי הרגשה נוחה. הוא אמר שזה לא
הבדל כל כך נורא, ושהוא מבין גם נשים,
ושאין לי ממה להתבייש.
בסוף, בביישנות רבה, אמרתי לו שהיה לי
חשש, די רציני, שאני בהריון. הוא פקח
עיניים גדולות, נשאר תקוע במקומו, ולא
הוציא הגה מפיו.
אחר כך, אחרי שהוא נרגע, הוא אמר
לי :״אני לא מבין, הרי אמרו לי שיש
לך נטיות הפוכות.״
העיקר היה, שכל העניין הזה עלה לי
בחמישה ימים בבית־סוהר צבאי. כשיצאתי
משם חזרתי ליחידה. הייתי שם כמה ימים,
ואחר כך שוב זה נמאס לי, והסתלקתי לי,
לעשרים וחמישה יום.
כנראה שבסוף זה נמאס לצבא, והם
שיחררו אותי.

תמיד היתד. עסוקה עם הילדים שלה. ואני
הייתי צריכה לעזור לה לטפל בהם.
נסעתי למכסיקו, גרנו שם אצל הדווים
שלה, משפחה רגילה, עם שני ילדים. עברתי
שם חיים נוראים. לילדים התייחסו יפה, פינקו
אותם, קנו להם מתנות, הלבישו אותם
בגדים יפים, ולקחו אותם לכל מיני מקומות.
לי לא נתנו כלום.
סבלתי מהתקפות קנאה נוראות, הייתי
תמיד בורחת מהבית, ובגיל אחת עשרה
הייתי כל כך מיואשת, והיה לי כל כך רע;
שנסיתי להתאבד.
ראיתי בסרט טלביזיה שכדי להתאבד צריך
לקחת כדורים. קניתי עשרים כדורי־אספירין,
צלצלתי לחברה שלי, ונפרדתי ממנה. באתי
הביתה, ובלעתי את כל הכדורים.
אבל לא הצלחתי. כעבור שעה וחצי באה
המורה שלי, שהוזעקה על ידי חברתי, והתרופא,ואחות,
וכי
חילו לטפל :,י. הביאו
ודאגה.
המשפחה עמדה מסביב
הדוד שלי שראה מה עשיתי התחיל להאשים
את הדודה שלי שזה הכל בגללה, בגלל
שהיא הזניחה אותי, לא טיפלה בי, ולא
דאגה לי. ואני מתוך עלפון שמעתי הכל.
וזד, מילא אותי אושר.

ך* זרתי העירה,

ך* זרנו ארצה ונכנסתי לתיכון חלקאי
ן | פרדס־חנה. כבר בהתחלה חשבו שאני
מושחתת, כי עישנתי ויצאתי עם בחורים.
אבל הייתי שיא התמימות. לא ידעתי מה זה
גבר. ניסיתי להיראות קשוחה כלפי חוץ,
רק כדי לכסות על כל מה שהיה לי בפנים.
בגיל שלוש־עשרה הכרתי את דני. היינו

הפיתוי

אפי הייתי קשורה מאוד, אבל הוא
היה תמיד מכה אותי. כי הייתי ילדה
רעה, כך הוא טען. אחרי הגירושין שלו
מהאמא שלי הוא נישא בשנית, למינה פרי־אל.
הוא היה טיפוס יפהפה כזה, והיתה
לו הצלחה גדולה אצל נשים. חשבתי שאולי
אני אוכל לחיות איתו, כי אהבתי אותו
מאוד, אבל האשד. שלו ילדה לו שני ילדים,
ולא רצתה שאני אתקרב אליהם. היא פחדה
שאקלקל אותם.
כשהוא עזב את ר,אשר, הזאת, ונסע לאמריקה,
להתחתן עם איזו אשת אמריקאית,
שמחתי מאוד. כל כך רציתי שסוף סוף
יהיה לי בית, כמו לכל הילדים עם הורים.
נסעתי אליו, לאמריקה, לבית החדש שלו.
האשד, שלו היתד, אמריקאית טיפוסית,
היא עבדה קשה, והיתד, חיה על מצבי־רוח
לא נורמלים. גם לי מצאו עבודה בבית הזה:
הייתי המטפלת של האח החורג שלי.
בכל זאת היו לי שם חיים משוגעים.
באחת המסיבות הכרתי את קוני פרנסים,
הזמרת. התיידדתי איתה, והיא הכירה לי
שחקן טלביזיה ידוע. הוא היה אהבת חיי.
רק אחרי חודשיים נודע לי שהוא נשוי.
אמנם במשך כל החדשים הללו הוא לא נגע
בי, אבל בכל זאת זה שבר אותי. לא
הבנתי איך יכולתי לצאת עם גבר נשוי. זה
הרס אותי.
אבל אהבתי אותו כמו משוגעת. זו היתד.
הפעם הראשונה שידעתי מה שאני רוצה. לא
הוא שיכנע אותי. אני הייתי המפתה. כמעט
אנסתי אותו.
אני זוכרת שכל הזמן בכיתי. לא בגלל
המעשה, למרות שעד אז הייתי בתולה,
אלא בגלל שהוא היה נשוי.
הלילה עבר. הפסקתי לבכות עליו,

לתל-אביב, לחיים ה

| רגילים שלי.
הסבתא שלי נוסעת לחוץ־לארץ ואני
אשאר כאן לגמרי לבד. אני אוהבת את
תל־אביב, ואני אוהבת את הרעש שלה, ואת
כל הבילויים שלה, ואני אוהבת להיות לבד,
בדירה, אבל נמאס לי כל הלסביות וכל
הרכילויות.
אני רוצה שיעזבו אותי במנוחה, שכל
הנשים הללו תפסקנה לרדוף אחרי. אני
לא רוצה שכולם יראו עלי באצבע, ושכל

חופשיה מאד

חברים שנה וחצי. אבל לא קיימנו יחסים,
למרות שהייתי חופשית מאד איתו. הייתי
צעירה מאד. וגם הוא.
הלימודים שלי לא הצליחו. לא אהבתי
ללמוד. למדתי שנה בבית הספר החקלאי,
למדתי אחר כך חצי שנה ספרות, נסיתי
כל מיני מקצועות. אבל שום דבר לא עניין
אותי.

נמאס לי!

ולמחרת לא רציתי לראות אותו לעולם.

הצעות ברורות

|ו 11ו ^1וזיו

ך* ר, לפני כשנה הכרתי את יהודית
] פרי. היא מצאה חן בעיני. הרגשתי
שאני יכולה לתת לה משהו. משום מה,
שתינו איבדנו את האימון שלנו באנשים.
התקרבנו האחת אל השנייה כמו אל קרשי
הצלב. התיידדנו מאוד, התקשרנו מאוד.
יחד איתר, פתחתי בית־ספר לדוגמנות
סטייל. בימים עבדנו, בלילות רקדנו בדיסקוטקים.
באותה תקופה החלו השמועות
שאני לסבית, למרות שמעולם לא קיימתי
עם. יהודית יחסים. נראה שהצרה הגדולה
ביותר שלי היא שאני נאיבית ומאמינה יותר
מדי באנשים.
הסבירו לי שאני הטיפוס המושלם ללסביות,
ונוכחתי בזה על בשרי. נראה שאין
עוד מספיק לסביות בארץ. כי כשהן מריחות
אחת, הן מתחילות לרדוף כמו ציידות.
וכך נודע לי איזה תופעה נוראה זאת
בארץ. נשים נשואות ובעלות עמדה, לא
מתביישות לחזר אחרי בחורות צעירות,
ולנהל איתן יחסים. זה מתחיל בשיחות,
אחר כך בהזמנות לתה הביתה, ואחר כך
הצעות ברורות.

אשה ידועה
1ום אחד, לפני חמישה חודשים, ניגשה
י אלי בדיסקוטק אשד, בלונדית ידועה. היא
הזמינה אותי אליה למסיבה. לא באתי. למחרת
היא הופיעה שוב בדיסקוטק.
היא נעצה בי מבט חודר. היא ניגשה
אלי. הסתכלה אלי מקרוב, ולחשה בקול
מוזר :״בואי, בואי אלי.״ היא נשמה נשימות
עמוקות. לא ידעתי מה לעשות, הסתכלתי
על ד,ריצפה, ואז היא התקרבה
אלי, לקחה את הפנים שלי בידיה, הרימה
את הראש שלי, קירבה את השפתיים שלה
אל השפתיים שלי והתחילה לנשק אותי.
בלהט. בפה.
היא התנשמה והתנשפה. היא דחפה לי
את הכתובת שלה, ופתאום עזבה אותי,
בבת אחת, וברחה החוצה.
טוב, אני מבינה שלכל אשד, יש נטיה

ללסביות. אבל מה כולן רוצות ממני? למה
הן נטפלות אלי דווקא?

אשד, עם נטיות תיטפל אלי. אני לא
רוצה שיחשבו אותי יותר ללסבית. די. נמאס

מבטים קשים
** ל החיים האלה והשמועות האלה נמ־אסו
עלי. לפני חודשיים החלטתי לשנות
את האישיות שלי. הלכתי יחד עם ידידה
טובה שלי והתגייסתי לצבא.
חשבתי ששנתיים בצבא יעשו את שלהן.
יפסיקו לדבר עלי. יפסיקו לרכל עלי, ו־בכלל,
כשאגמור את השרות, אפטר מכל
העניינים האלה.
בטירונות הייתי ילדה נורא טובה. עשיתי
מד, שד,מדריכות אמרו לי. קמתי בבוקר,
רצתי, התאמנתי. אבל יום אחד נקראתי על
ידי המם־ממית שלנו, לשיחה. הלכתי אליה.
היא נעצה בי מבטים קשים, והתחילה
לשאול אותי שאלות שונות. היא רצתה
לדעת אם אני לסבית, או לא.
אמרתי עוד פעם ועוד פעם שאני לא,
ואז היא שאלה אותי, בחביבות רבה, אם
לא איכפת לי להיבדק על־ידי פסיכיאטר.
הסכמתי.
שלחו אותי לפסיכיאטור של הצבא, והוא
קבע שאני לא לסבית. חזרתי לאימונים, ועם
גמר הטירונות הוצבתי במקום דרומי בארץ.

פרצוף מבוייש
א היה שם רע, אבל לי היה קשה להסתגל.
התגעגעתי העירה, ויום אחד
עזבתי, סתם־כך והלכתי לי לשלושה ימים
הביתה. כשחזרתי למחנה, התברר שדאגו
לי מאוד, ושלחו אפילו מישהו הביתה,
לחפש אותי. נקראתי להתייצב בפני המפ,

שלי.
התכוננתי לספר לו שהסבתא שלי היתד,
חולה, אבל ברגע האחרון החברה שלי
הזהירה אותי. היא אמרה שכאשר היו
אצלי לחפש אוחי, הם בטח ראו שהיא
לגמרי בריאה.
נכנסתי אל המפקד ולא ידעתי מה להגיד
לו. הוא שאל אותי למה נעצרתי שלושה
ימים, ואני עשיתי פרצוף מבוייש, ואמרתי
לו שאני לא יכולה לספר לו.
הוא נהייה תיכף חביב ואדיב, ואמר שאני

ספ1רט כדורגל כינוסים מחוזיים
לקראת הוועידה הראשונה של התנועה
ייערכו ארבעה כינוסים מחוזיים של חברים
ואוהדים, בהשתתפות חברי מרכז
התנועה. מועדי הכינוסים:

כתד־אכיב
ביום חמישי 3 ,בנובמבר, ב־ 7.30 בערב,
בבית ״בני־ברית״ ,רחוב קפלן .10
כחיפה ביום שישי 4 ,בנובמבר, ב־ 7.30 בערב,
בקולנוע דו מינו, רחוב הרצל .67
כירושלים ביום שלישי 8 ,בנובמבר, ב־ 7.30 בערב,
בבית החלוצות, רחוב אבן־גבירול .14

כבאר־שגע
ביום חמישי 10 ,בנובמבר, ב־ 7.30בערב,
בקפה אישל נ סי ת, רחוב קק׳׳ל.
על סדרהיום :
דברי פתיחה — אורי אבנרי;
דו״ח על הפעולות מאז הבחירות:
שאלות ותשובות.
אם אתה מעוניין להצטרף כחבר לתנועה
וליסול חלק בוועידה, ומסיבה כלשהי
לא תוכל להשתתף בכינוס המחוזי באזורו,
פנה לת״ד , 136 תל־אביב, עד
יום רביעי.9.11.66 ,

חטיבת הסטודנטים
לקראת ה ת ארגנו ת ח טי בו ת הפסו־דנמים
של תנוע ת העולם הזה —
כוח חדש, מתבק שים ח ברי ואוהדי
התנועה בבתי־הספר הגבו הי ם להתק
שר ל מזכי רו ת, ה תנועה, ת״ ד
, 136ת״א, ולציין את גילם, שנת־הלימוד
ומק צועו ת ה לי מוד שלהם.

• בפתח־תקווה
ביו ם ר בי עי 2 ,בנובמבר, בשעה 8.30בערב,
בקפה ״הנ שי א״ ,רחוב שטמפפר ,13
ירצה

נעים גלעדי

על הנו שא:

המהפכה המצרית -
כשלונות והישגים
• כטבריה
ביו ם רבי עי 2 ,בנובמבר, בשעה 8.30בערב,
במ שרדו של ראובז בז דו רי, רחוב
יוחנז בז זכאי ,1ירצה

דויד ארנפלד

סיכומה של שנה
ס כרמת־גן
ביו ם ר בי עי 9 ,בנובמבר, בשעה 8.30בערב׳
בקפה ״עצ מאות״ ,בנז דוי ד המלד
(מאחורי קולנוע ״אורדע״) ,תתקיים פגישת
חברים ו או ה די ם לריוז על:

עקרונות התנועה
לקראת הוועידה בחיפה ביו ם ח מי שי 10 ,בנובמבר, בשעה 8.00
בערב, בקפה ״פת״ ,שדרות מו רי ה ,50
יתקיים

ויכוח חופשי

בעיית הפליטים
:דימונה
רביעי 10 ,בנוב מבר, בשעה 8.30
.אצל ראובז סי מוז, שדרות הנ שיא
ירצה

את מי ממתן
המיתון הכלכלי?
הצעת עקרונות התנועה
ב״כוח־חדש 1/
הנוסח המלא של הצעת עק רונות
ה תנועה, שיובא לדיון בוועידתה,
מתפרסם בג ליון מס׳ 11 של ״כוח־חדש״.-
שלח
ערד היום את דמי המינוי ה־שנתיים
בסך סו ל״י לת״ד , 136
ת״א, ו הג ליונו ת יי שלחו לביתך.

חתקפאההמח בי א ה
הנושא המרכזי של השבוע היה, אם הליגות
הישראליות לכדורגל תימשכנה במשך
עונת כדורגל אחת או שתיים. עוד בעונה
החולפת החליטה ההתאחדות לכדורגל, כי
בתום העונד. לא תהיינה ירידות של קבוצות
מליגה אחת לשניה, וכי רק כעבור עוד עונה
תוכרז הראשונה בליגה העליונה לאלופה, וקבוצות
התחתית תנשורנה לליגות נמוכות
יותר. בסלנג מסדרונות ההתאחדות נקראה
התוכנית בשם הקפאה.
ל פגו עולקצץ. בכל הוויכוח הממושך,
אם להקפיא או לא להקפיא את הליגות,
בלטה עובדה אחת: הגורם היחידי, שהיה
צריך להתערב בוויכוח, לא נטל בו כלל חלק.
איש מהכדורגלנים לא יצא בגלוי נגד התוכנית,
שכל תכליתה רק לפגוע בכדורגלנים,
לקצץ עוד יותר בזכויות שהם הצליחו לרכוש.
אם לא תהיה צפויה סכנת ירידה לקבוצות,
הן תוכלנה לשלם פחות לשחקנים, להתעניין
עוד פחות בבעיותיהם.
להוציא את הכדורגל המקומי מהמבוי הסתום
אליו נקלע, ולהפוך אותו למתקדם
ומודרני, ,יוכלו רק הכדורגלנים עצמם.
כל עוד הם עצמם רדומים, אין שום סיכוי
להתקדמות.

מסעה כי בו ש ,
כל פעם שנבחרת הכדורגל הישראלית
נוסעת לחו״ל, מפחדים ראשי המסע מדבר

הכדורגלנים הישראליים כדנמארל* ,
״לא נ תנו לנו להתפרק״

אחד: שהכדורגלנים יסתכלו יותר מדי על
בחורות, ישקיעו את כל מאמציהם לאו־דווקא
במגרש הירוק.
מלים קשוח״ גם במסע הנפל האחרון
של הנבחרת להולנד, שווייץ ודנמרק, חששו
מנהלי המשלחת מאותו הדבר. לכן הם
הסתכלו על הכדורגלנים בשבע עיניים.
(שחקן. :לא נתנו לנו להתפרק בכלל.״)
ובאמת, כשחזרה בטוף השבוע שעבר הנבחרת,
לא היו לאף אחד מהכדורגלנים
סיפורים על כיבושים באירופה.
אף־על־פי־כן, סיפור קטן אחד נמצא בכל
זאת. המאמן הלאומי מילובאן צ׳ייץ׳ הסתכסך
עם שנים מכדורגלי הנבחרת. השוער

הראשון של הנבחרת, מיכאל (״מיקי״) מי־כאלי,
זכה לשחק במשך ארבעים וחמש
דקות בלבד, ואילו החלוץ יהודה (.יודל׳ה״)
שהרבני זכה למלים קשות ממאמנו.
הסיבה: המאמן אמר שד,שניים בחנו בעניין
רב מדי את החתיכות שניקרו על דרכם.
ביקרו אפילו פעם בבר המלון שבו התגוררו.

ללא־ספק, הסיבה מדוע נבחרת ישראל
הפסידה בחו״ל.
* מי מין: בן־ברוך, עסיס, חזוס, פיע
באום, רו מנו, שהרבני, רוזנטל, המעסה רבי׳
נוביץ, שפיגלר.

מה עומד מאחורי נינו! של שסה?

דופהים את החדש!
ף * וחרעה מרחפת על נבחרת
1הכדורסל הישראלית, רוח הניפוי.
כרגע מונה סגל הנבחרת 15
שחקנים, והמספר חייב עוד לקטון
עד .12 רק תריסר כדורסלנים ייצגו
את המדינה בתחרויות כדורסל באירופה,
בארצות־הברית, ובבאנגקוק.

ך* חי רתם של התריסר הנכונים
^ היא הגורם לסיכסוכים, למריבות
ולשערוריות בכדורסל הישראלי.
כוכבים כיגאל וולדרסקי וחיים
שטרקמן למשל, אינם משתפים פעולה
ביניהם.
השבוע התחוללה אחת השערוריות
הגדולות של ענף ספורט זה.
בשבת האחרונה ניגש כדורסלן
סגל-הנבחרת־עד־לאותה־שעה, אורי
שטרן, למאמן הנבחרת שמעון
(״צ׳ינגה״) שלח ולמנהל הנבחרת
עמירם שפירא. המזכירה היתד. העדה
הרביעית לשערוריה.
.אני רוצה לדעת,״ אמר שטרן
לשניים ,״אם יש לי סיכוי סביר
לנסוע עם הנבחרת לחוצלארץ. אנחנו
עומדים לפני מחנה אימונים סגור,
ומוסב שאדע את התשובה כבר עכשיו.״
התשובה
שקיבל לא הפתיעה אותו.
״אינני רואה שיש לך מקום מתאים
בנבחרת עתה,״ הסביר לו שלח. אורי שטרן ארז את חפציו,
חזר לתל־אביב.
ניפויו של שטרן הוא סטירת לחי לכל מי שהאמין שיש שמץ
של הגינות במנהלי הכדורסל המקומי. זו חרפה לכדורסל של
ישראל, והוכחה נוספת לחוסר הבגרות של אלה המנהלים אותו.
העובדה שאורי שטרן לא ייכלל בנבחרת הכדורסל הישראלית,
היוצאת לחו״ל, תפגע קשות סיכויי הנצחון ובשם המדינה.
השאלה אם לספורטאי פלזני יש מקום בנבחרת זו או אחרת
היא תמיד אחת השאלות הסבוכות ביותר. כמעט לכל מאמן או
איש מקצוע יש הערכות שונות לגבי רמתם של ספורטאים. הבדלי
השקפות בשאלה זו הם חוקיים ושכיחים.
אלא שישנם מקרים בהם לא רק אנשי מקצוע, אלא גם עמי־ארצות,
יכולים לקבוע בביטחה: לפנינו ניצב כשרון.
לגבי אורי שטרן לא היו אף פעם חילוקי דעות בין מאמני
הכדורסל. בלב אף אחד מהם לא היה צל של ספק, כי הצעיר בן
ד,־ 18 עומד בשורה הראשונה של שחקני הכדורסל במדינה. רבים
אומרים כבר היום, כי הוא הכדורסלן הישראלי הטוב ביותר.
השבוע :״חיים חזן היה מגדולי
מומחה כדורסל אחד אמר
הכוכבים שהיו לנו. בימים הטובים שילו אולי היו לו חמישים
אחוז ממה שיש לשטרן עכשיו.״
גם מאמנו בנבחרת ובקבוצת הפועל תל־אביב, שלח, אמר לא
פעם, כי שטרן הוא כשרון גדול, הבטיח; לו אפילו לפני זמן קצר,

כי יסע עם הנבחרת למסעה הגדול.
מדוע אם כן הגיעה הקאריירה של אורי שטרן בנבחרת לסיומה,
לפתע פתאום?

*^ת התשובה לשאלה הזו ניתן לגלות בתולדות חייו הקצרים
\ £ש ל שטרן. הוא יליד קבוץ גבעת־חיים, שהחל את הקאריירה
הספורטאית שלו כשחיין. היה אלוף הנוער במישחה גב בסיגנון
חתירה, ואלוף הנוער בקפיצה לגובה ב־ .1963 תמיד אמרו מאמניו
את אותו הדבר., :שטרן ספורטאי גדול, אבל הוא אינו יכול
לשלוט בעצמו.״
לכדורסל החל להתייחס ברצינות לפני חמש שנים, שיחק אז
בד,פועל גבעת־חיים, ומשם עבר לקבוצתו העכשווית — הפועל
תל־אביב. לפני כשנה נסע עם נבחרת הנוער הישראלית לספרד.
מזה שנתיים הוא גר בבית קרובים בתל־אביב. חבריו יודעים
לספר, כי לנער הצעיר חסרה לא פעם יד מכודנת ומדריכה, וכי
לא פעם הפליא אותם בהתנהגותו.
סיפר עליו השבוע מזכיר סניף הפועל תל־אביב אדוארד סגל:
״אני אספתי את אורי מהרחוב. אני עשיתי את הכל כדי להעלות
אותו על המסלול הנכון, כדי שיהיה בן־אדם. ניסינו לעזור לו
לא רק מכיוון שהוא כדורסלן ומשחק בד,פועל תל־אביב, אלא גם
בגלל שרצינו למנוע בעדו מלו־,ידרדר. סדרנו לו עבודה והבאנו
אותו לידי זת שיעבור בחינות בגרות.
״כששמעתי שניפו אותו מהנבחרת, זה היה זעזוע בשבילי. אני
מקודד, שזה לא ישפיע עליו קשה מדי. זו לא השאלה, אם הוא
ימשיך לשחק בד,פועל תל־אביב או לא. השאלה היא אם הוא יוכל
להמשיך בדרך עליה העלינו אותו במאמצים כד, קשים.״
אמר אורי ביום הראשון השבוע :״עשו לי אי־צדק, אני בטוח
בזד, כפי שעוד לא הייתי בטוח בשום דבר.״
מנהלי הנבחרת, שעה שניפו את שטרן, בחרו לעצמם את הדרך
הקלה. הם פשוט ניפו את השחקן היחיד שאין לו גב רציני,
שאין שום גורם בעל השפעה מאחוריו. במסכת הקשרים הסבוכה
מכבי־הפועל היתר, ההכרעה לנפות את שטרן הקלה ביותר.
לצרף את שטרן לנבחרת ולהפוך אותו לכדורסלן בינלאומי הוא
אתגר גדול לכל מאמן. זה היה מצריך יד מדריכה ומבחינת, תשומת
לב מתמדת וכושר חינוכי.
מאתגר זה נרתע המאמן. הוא ניפה את שטרן כשהוא נותן לו
להבין שהסיבה העיקרית לכך היא התנהגותו, שאינה משביעה רצון.
היה זה הסבר תמוה. אם התנהגותו אינה משביעה רצון, כיצד
הוא משחק בד,פועל תל־אביב? אם התנהגותו כה איומה, מדוע
הוזמן בכלל לסגל הנבחרת?
אשר שיחקה נבחרת העתודה הישראלית בכדורסל, במיסגרת
הכינוס השמיני של הפועל, נגד הנבחרת התורכית, יצא אורי
שטרן כמה דקות לפני הסיום, לאחר שנשרקו לחובתו חמש
עבירות. קהל של חמשת־אלפים צופים עמד אז והריע במשך
דקות ארוכות לכבודו.
ביום השישי האחרון שיחק שטרן במדי הפועל תל־אביב רק
דקות מעטות נגד קבוצת אס״א. אך גם אלה הספיקו לו, כדי
להלהיב את הקהל. הוא תעתע במבצע נדיר בבל חמשת שחקני
הקבוצה היריבה. כל מי שראה את שטרן, ראה נגד עיניו שחקן גדול.
ניפויו מנבחרת הכדורסל הוא פשע.
פשע כלפי הספורט הישראלי.
העולם הזה 1522

יפה,
הפילגש, והבולים השבוע הרגישה יפה ירקוני מחסור
בבולים, ובמעטפות־דואר. ומה עושה בן
אדם כשהוא מרגיש מחסור בדברים כאלה?
הוא הולך לדואר, משלם בסף, וקונה
אותם.
זה מה שיפה עשתה, וכשהיא עשתה את
זה היא לא תיארה לעצמה לאיזה הרפתקות
זה עלול להוביל אותה.
בתום־לב מוחלט היא הגיעה אל פקידת
הדואר באחד המשרדים הקטנים וביקשה
ממנה בולים. הפקידה נתנה לה בולים, ויפה
נזכרה שהיא צריכה גם גלויות.
המזכירה לא הביטה בה, והפטירה בקול
חסר־גוון :״זה באשנב השני.״ יפה ירקוני
הסתכלה באשנב השני, ראתה שיש שם
תור גדול, וביקשה מהפקידה שתפטור אותה
מהעמידה הממושכת, ושתיתן לה את הגלויות
יחד עם הבולים.
המזכירה לא הביטה בה, אמרה לה:
״תעמדי בתור כמו בולם.״ יפה הסבירה לה
שהיא עמדה בתור, כי אחרת, איך היתר,
מגיעה לאשנב שלה. אבל הפקידה לא רצתה
לקבל הסברים, היא המשיכה להביט אל
הבולים שלה ולרטון :״תלכי ותעמדי בתור.״
יפה החלה להתרגז. בין השתיים התפתח
ויכוח חריף, ובשיאו צעקה יפה אל הפקידה
בקול עשיר :״ברור שאם את קמה בבוקר,
ומסתכלת בראי, ורואה איזה פרצוף מכוער
עומד שם, אז כשאת באה לעבודה אין לך
מצב רוח. כשאני שרה אני רואה בקהל
פרצופים כמוך, מכוערים וחמוצים, אבל שם
אני צריכה לחייך אליהם, וכאן אני לא
צריכה.״

הפקידה לא נעלבה. יפה הודיעה לה שהיא
תגיש נגדה תלונה על יחם בלתי מנומס ללקוחות,
ועזבה את הדואר.
למחרת שכחה יפה מכל המקרה, ורק
בצהריים, כשצלצלו בדלת שלה, והיא פתחה
אותה, וגילתה מולה את הפקידה המכוערת
ואת מנהל הבנק, היא נזכרה.
הפקידה והמנהל ביקשו ממנה לא להגיש
את התלונה, הבטיחו לה שיותר זה לא
יקרה, שיתנו לה תמיד גלויות, שידברו
איתר, תמיד יפה, ולאחר הרבה תחנונים
ובקשות, נעתרה והסכימה להיענות להם.
היא שכחה שוב מכל העניין, עד למחרת
היום. למחרת צילצלו שוב בדלת, וכשהיא
פתחה אותה, ראתה מולה אשה נאה מאוד,
נעימה מאוד. האשד,
התנצלה על ההפרעה,
ואמרה שבאה
בעניין התלונה של
הדואר.
יפה לא הבינה מה
הקשר של האשה והנאה האלגנטית
הזאת לפקידה הקטנה
והמכוערת, או
למשרד הדואר או
לתלונה.
אבל האשה, במקום
להסביר את הקשר,
החלה מתחננת בפניה
שלא תוותר לפקידה
ושתגיש נגדה
את התלונה.
יפה היתד, כבר
מבולבלת. ואז הסבירה
לד, האשד, שיפה
היא
אשתו של מנהל
הדואר, והפקידה הקטנה
היא פילגשו, והיא מעוניינת בכל לבה
שהפקידה־ד,פילגש תיזרק מעבודתה.
עכשיו קלועה יפה בין הפילגש לאשה
ולא יכולה להחליט מה לעשות בענין הזה,

קאש׳ מקשקשת סזישקע
העולם הנורמלי כבר נמאס על האמריקאים.
היום הם כבר לא מסתפקי ם בסיפורי ריגול,
ציורים של שמש וים, או שירים על בחור
ובחורה.
היום הס רוצים כבר דברים אחרים, שיגרו
את דמיונם ויעוררו אותם מן ה שיעמום. לכן
פשט ב א מריק ה כל כך מהר שיגעון הטירוף
והזוועות.
התחילה בזה חו ברת של קריקטורות ו
ידיד
ש ל >ד>ד
ש ל *דידה
שמועות רציניות ביותר הילכו בתל־אביב,
וסיפרו שצ׳אירלס קלור, המיליארדר הגמל,
נפגש מאוד עם דיצה חכם, לעתים
קרובות מדי וחשודות מדי. אמרו אפילו שאת
הקוקטייל האחרון שלו, שבו השתתפו כל
זוהרות המדינה, הוא ערך, בעצם, לכבודה.

דיצה

ציורים מבהילים ב שם מטורף מטורף. החוברת
הזאת מלאה מפלצות אנשים עם כמה
ראשים, כל מיני ד מויו ת זוועה, וקריקטורות־זוועה
ובדיחות-זוועה.
אחר־כך המשיכה בז ה תע שיית הפזמוני ם
הפופולאריים. התע שייה הזאת התחילה לייצר
מאו ת שירים על מ שוגעים, פסיכים ולא
נורמלים. אחד ה שירים נ שמע למשל ככה:

אני נפוליאון הארבע עשרה /אני נפוליאון

את עמליה ארגל רואים בכל מקום.
רואים אותה בדיסקוטקים, בהצגות־בכורה,
סרטי־בכורה, במסעדות־פאר, ובחגיגות עליזו
ת, תמיד היא בלונדית, יפה, עם שמלות
בהירות ופנים של ילדה קטנה.
כל מי שמכיר את עמליה ארבל מכיר גם
את כל המלווים שלה, לכל ההזדמנויות החגיגיות.
לכל הופעה, לכל מסעדה, לכל חגיגה,
יש לה מלווה חגיגי, מצוחצח, ההולם
אותה בדרך כלל כמו השמלות הבהירות
שלה.
לפני שבועיים, גרם לה אפילו אחד המלווים
שלה נקע ברגל. זה היה כשהיא
היתד, איתו בלילה, על שפת הים, על צוק
גבוה, ונפלה ממנו למטה. אף אחד לא
מתרגש מזה, וביחוד לו היא, רגילים בבר.
אבל בשבוע שעבר, בהצגה החגיגית של
אדמו, היא היכתה את כולם בתדהמה. היא
הארבע עשרה /אני נפוליאון הארבע עשרה
/אני מוכרח למהר, כי באו לקחת אותי
לבית משוגעים.
כל מי שזה נ שמע לו תפל, יכול להתנחם
בשיר האחר, שמתחיל ב מ שפ ט :״אני מאוהב
בתלת־האהפנוע הצהוב שלי,״ או ב מ או ת
שירים אחרים.
אבל בשיא שיגעון הטירוף של אמריקה
המטורפ ת נמצאת תו כני ת טלביזיה, ה מוג ש ת
פעם ב שבוע, במ שך חצי־ שעה, ונקראת

תוכנית הזמרת המטומטמת.
הזמרת ה מ טו מטמת עולה על הבמה, עו שה
פרצוף דבילי, ואומרת איזו שטות. אחר־כך
המראיין ניגש אליה ושואל אותה איך היא
מרגישה. היא מק שק שת לו בעיניי ם ואו מר ת:
״אכלתי קי שקע אז כואבו ת לי הקי שקע.״
האמריקאים מתפוצצים מצחוק.
היא נראית כ מו מ טו מטמת אמיתית. כל
ת שובה שלה יותר אידיו טי ת מהקודמת, ומצחיקה
יותר את האמריקאים היו שבים ליד
מקלטי הטלביזיה. המארגנים מנסים להכניס
הומור, סאטירות פו לי טיו ת וכו׳.
אחרי ז ה, ב מ שך כל ה שבוע, מצלצלים
אליה אנשים שונים, לברר אם היא בא מת
כל־כך דבילית, או לא כל־כך דביליים.
את האשה שיתמלא את תפקיד הז מרת ה זאת,
היה די ק שה למצוא. חי פ שו אות ה בין
כל הז מרו ת הא מריק איות, ובסוף מצאו. את
מי אתם חו שבים הם מצאו? את עליזה

קאשי.

לא כמן שאמר!
כשר,זמר הידוע אדמו הגיע ארצה, אמרו כולם שהוא לא אוהב נשים, אלא לד,יפו.
ביום החמישי הוא עזב את הארץ, ועכשיו כולם יודעים כבר שהוא לא אוהב גברים,
אלא להיפך.
מרגע שהוא בא ארצה הוא לא התנזר, אפילו ליום אחד, מבנות ישראל. באחד
הערבים הראשונים שלו, הלך עם השחקנית רינה ננור לראות את מרפד מרסו.
ערב לאחר מכן יצא עם אירית פדרמן, וערב לאחר מכן הוא יצא עם עדית,
הבת של כודיק, וגם בכל שאר הערבים, כשהוא לא יצא עם אחת משלוש הנשים
המכובדות הללו, הוא לא נשאר בבית.
מדי ערב ראו אותו מופיע בחברתה של בחורה מרוקאית או אלג׳יראית. יצא איתן,
כיוון שהן מדברות צרפתית.
היו לו כאן חיים די סוערים. לאחת ההופעות שלו בחיפה הגיע כולו מזיע, ונושם
ומתנשף, כי הוא התאמן לפניה בכדורגל. להופעת הפרידה שלו, ביום השלישי,
כמעט שלא הגיע בכלל, כי היה עסוק באותו זמן עם אחת הבחורות הישראליות שלו.
הקהל כמעט החל לאבד את סבלנותו, וכשהוא הגיע בסוף לבמה, נושם ומתנשף
ומזיע, כולם הבינו שהוא בטח שוב התאמן בכדורגל.

דיצה שחורת השיער, אחת הנשים היפות
והאלגנטיות ביותר בארץ, אמא לילדים, ואשד,
לבעל, מכחישה את השמועות הללו.
״שטויות,״ היא אומרת ,״קודם כל הוא הלך
לכל בחורה וסיפר שלכבודה הוא עושה את
המסיבה. הוא לא אמר את זה רק עלי. בהתחלה
הוא סיפר שהוא עושה את זה לכבוד
מלכה רוזנשטיין, אחר־כך הוא אמר שהוא
עושה את זה לכבוד לולה כר, ו*
רינה יעקובסץ. בכלל, הוא לא אוהב
שחורות, הוא אוהב בלונדיות, ורינה יעקוב-
סון ג־,יא כבר יותר בלונדית ממני.״
אחר־כך היא מסבירה את מהות הקשרים

הופיעה עם גבר לגמרי חדש. לא מוכר. נאד״
מוצק, לבוש היטב, מעונב כראוי, מסורק
יפר״ מגולח. הכל היה בסדר אצלו, ובכל
זאת הוא היד, אלמוני לגמרי. כולם התפלאו,
ושאלו את עצמם מאיפה עמליד, ארבל מצאה
את המלווה החדש שלה.
אחר־כך התברר שלמלווה החדש שלה
קוראים נחום ארכל, ובמיקרה או שלא
במיקרד״ הוא גם בעלה.
עד ההצגה של אדמו כולם חשבו שהם
כבר נפרדו, אבל זה לא נכון. להיפך, הם
חיים באושר עד היום הזה, אבל הם עושים
את זה בצורה מקורית מאוד.
שניהם לא זוכרים מתי נישאו. נדמה להם
שזה היד, לפני עשר שנים, או משהו כזה.
היא הכירה אותו עוד כשהיתה בת ,13 אבל
הוא הצליח להכיר אותה רק כשהגיעה לצבא.
כשהיא עוד היתד, בטירונות יצא לה שם
של בחורה עם המון מרץ והרבה בעיות,
וכולם ריחמו על המפקד שיצטרך לרסן
אותה. כשהיא גמרה את הטירונות שלחו
אותה לקצין מיוחד שהיה מומחה לטיפוסים
קשים, ונתנו לו הוראות איך להתנהג עם
הטיפוס הקשה, ששולחים אליו עכשיו.
לא ברור אם היה כתוב בפתקה שהוא
צריך להתחתן איתה, אבל בכל זאת הוא
עשה את זה, והוא לא עשה את זה סתם,
כמו שכולם עושים, הוא עשה את זה בגן

בינה לבינו :״אני נמצאת איתו ביחסים
טובים, כי השותף שלו, שהוא יותר עשיר
ממנו, עומד להתחתן עם החברה הכי טובה
שלי, בחורה בשם ודנדי האריס, שלמדתי
איתר, בלונדון קולג׳.
״לפני שנה הם התארסו, השותף והחברה
שלי, ואני נסעתי לשם, לאירוסין. בעוד
שבועיים הם עומדים להתחתן, ולכן יש ביני
לבין קלור קשרים מסויימים.
״בזמן האחרון באמת נפגשתי איתו אבל
רק כדי לתת לו מנורה מסשכיוז, שיביא
אותה לחברה שלי. ובכלל, זה לא קומפלי־מנט
גדול שהוא מאוהב בי.״

ציבורי גדול, מאחורי קולנוע אורדע ברמת
גן.יום אחרי החתונה הורידו שניהם את
טבעת הנשואין שלהם. ארבע שנים לאחר
החתונה שלהם הם הולידו ילדה בשם טל.
חמש שנים לאתר החתונה הם פתחו את
מועדון חו מו ת עכו. תשע שנים לאחר החתונה
הם השכירו לאחרים את המועדון לתקופה
של שלוש שנים. ותשע וחצי שנים לאחר החתונה
פתחה עמליה גלריה לציור ופיסול,
והם עדיין ממשיכים להיות מחותנים.
״לא איכפת לי שום דבר מה שעמליר,
עושה,״ אומר נחום ,״אני יודע שהיא אוהבת
חיים, וזה לא איכפת לי. היא לא מסתירה
ממני כלום, היא אפילו מראה לי את כל
מכתבי האהבה שהיא מקבלת. היא מקבלת
שניים ליום. אנחנו לא מתכוננים בכלל
להתגרש. בזמן האחרון אנחנו פשוט לא
נמצאים הרבה ביחד כי אני נמצא רוב
הזמן בנגב. אני מסתובב שם ומצייר.״
הוא מסתובב ומצייר בנגב, ועמליה היפה־פיה
מסתובבת ומציירת בתל־אביב .״אני לא
מסתירה ממנו כלום,״ היא עונה כהד
לדבריו ,״אני משתפת אותו בכל מה שקורה
לי. אנחנו חברים מצויינים ואני נאמנה לו.״
אבל מר, אתם חושבים קורה בסוף לזוג
שחלק אחד ממנו נמצא בנגב ובעכו ומצייר
את הטבע וחלק אחר ממנו נמצא בתל אביב
ומצייר? לזוג כזה מוכרחה בסופו של דבר
לקרות תערוכת ציור משותפת. ובאמת
עמליה ונחום פתחו פעם תערוכה משותפת
בעכו, ועכשיו הם מתכוננים לתערוכה
חדשה בלונדון. בינתיים הם ממשיכים
לצייר באושר, בקצוות השונים של הארץ.

קולנוע
סרטים
ילד או אהבה
עולמם שר צעירים

(צפון,

הניאו־הבמאי
איטליה־צרפת)
,אביב,
ריאליסטי
הגדול ויטוריו דה־סיקה, התסריטאי
שלו צ׳זארה זאוואטיני, ומפיק הג׳יימס־בונדים,
הארי זלצמן, התאחדו בשנת 1966
על מנת ליצור, לאחר הפסקה ארוכה, סרט
חדש.
ברוך /כחום. שני צעירים פוגשים זה
את זו במסיבה עליזה. היא: כריסטיאן דה
לרוש הנפלאה, והוא: נינו (מטריות שרבורג)
קסטלנואובו. הם מתמסרים זה לזו,
לפני שהספיקו לדבר האחד עם השניה.
הם נפגשים שוב ושוב, אך כאשר מסתבר
לנערה שהיא בהריון, מתקלקלים היחסים
ביניהם. הוא רוצה שהיא תבצע הפלה-,
והיא מתלבטת אם לבחור בילד, או באהבה.
הם חוזרים האחד אל השנייה, ועוזבים

אביב) ,אסור להחמיץ.
פו ר טו נ ה (מוגרבי, תל־אביב) משפחת
עולים החיה בדרום הארץ, וחולמת על
חיים טובים יותר במקומות אחרים. גילה
אלמגור מצויינת.

ד״ר ז׳יוואגו

(פאר, תל-

אביב) יצירתו המפוארת של דוד לין, לפי
ספרו של בוריס פסטרנק. סיפור על משורר
רגיש, החי את חייו הפרטיים, האישיים,
במהפכה הגדולה, הדורשת מכל יחיד לשרת
אותה, לחיות למענה, ולמות למענה.
סרט העשוי במקצועיות רבה, עם הרבה
נשמה, הנמצאת בתוך התמונות ההמוניות,
בתוך תמונות ההפגנות, המלחמות, הקרבות,
ובתוך תמונות אינטימיות של יחסים
בין שני אנשים, שדה פרחים, חלון בשלג.
משחק מצויין של ג׳ולי כריסטי ושל רוד
שטייגר, ומשחק רגיש של עומר שריף.

נערי העור

(ארנון, ירושלים)

סרט כנה ומעניין על חיי הנשואין.

האספן

(סמדר, ירושלים) צעיר

״השפן הסורג״ ו ,,טקס טי ל שמפו״ ה ם צמד
חמד כי צמר טוב דורש טיפול עדין, ורק
כ בי ס ה

שמפו״

ב ״ טקס טי ל

שומרת על הצבעים הנ פ ל אי ם
ועל ה ר כו ת הנ עי מ ה של צמר
ה אי כו ת

״השפן

הסורג״

ולכן...

ה סו ר ג

! 9 1 *171

טדץ ס־ט״רי עובדופו
״השפן הסורג״ — ת״א, ת.ד1485 .
ט ל: המשרד — ,624035 ,612590 המפעל 39111

׳ טקס טי ל שמפו״ — תוצרת נקה

המפיצים: חב׳ נורית בע״מ

אנה נאל כ״כרניקה״
למען ה אמנות זח בסדר

האחד את השניה, וכשהסרם נגמר הם עדיין
לא פתרו את בעיותיהם.
יש בסרט הרבה רגעים מרשימים. כשדה־סיקר.
מתאר את הגיבורים שלו הוא לא
מתאר אותם לבד. הוא מתאר אותם בתוך
הסביבה שלהם, בתוך העבודה שלהם, בתוך
כל מה שקשור לחיים שלהם. וכל זה בחום
מיוחד, ברוך, באהבה.
אבל בכל זאת, בתום הסרט, נשארים
הגיבורים, למרות הכל האהבה שהשקיע בהם
הבמאי, רחוקים מן הצופה, כמו בתחילתו,
הבעיות שלהם לא, נוגעות לו, הלבטים
שלהם לא ברורים לו.
הם שטחיים מאוד. אלה הם גיבורים
המתאימים לסיפור אהבה פשוט, אבל בירדן
שאין הם ממלאים תפקיד בסיפור כזה, אלא
דווקא בסרט יומרני, המנטה לתאר את פני
הדור, הרי במידה מסויימת הם נראים ככישלון.
וכן גם הסרט המתאר אותם.

מ־ היא מי *
סודה של מישל

(ארסון־דוד,

אביב, צרפת) אם רוצים לראות סרט זה,
וליהנות ממנו, צריך קודם כל לשכוח
שזוהי יצירה של אנדרי קאיאט, שמדובר
בה באנשים חיים, שהבמאי ניסה לתאר
בתוכה טיפוסים שונים, אמיתיים. צריך לשכוח
כל זה ולהתמסר למתח בלבד,
להפתעות הממלאות אותו, לחידה שמצוייר,
בתוכו, ואז ההנאה מובטחת.
נושאו, עד כמה שמותר לגלות, הוא נערה
שיצאה חיה משריפה, עם עור מלא כוויות,
שערות קצוצות ובלי זכרון. היא מנסה לברר
מה קרה לה, ומי היא היתה. בסוף הסרט
היא מגלה את זה, אבל עד אז עוברים
עליה הרבה גלגולים. דני קארל ממלאת יפה
את תפקיד שתי בנות הדודות, ואת תפקיד,
השרופה המנסה להיזכר מי משתיהן זאת
היא.

תדריך
״העולם הזה״ ,ש בו עון החד שות הישראלי
המערכת והמנהלה: תל־אביב, רה׳ קרליבך , 12 טלפון 5־,30134
ת.ד • 136 .מען מברקי: עולמפרם • דפוס משה שהם בע״מ,
תל־אביב, רח׳ פין • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע״מ• .
העורך הראשי: אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע״מ.

על נכרים ונשים

(אופיר,

תל־אביב) סאטירה חריפה של פייטרו ג׳רמי,
על המוסר החברתי, על המוסכמות והצביעות
הנדרשת כדי לשמור עליהן, בעיר איטלקית
קטנה. סרט מלא רעיונות, מלא
בדיחות, מתאים לקהל רחב ולקהל צר
כאחד.
סכין כמים (בן־יהודה, תל־

מופרע כולא סטודנטית מלאת חיים, במרתף,
ומנסה לקשור איתר. קשרים. שני השחקנים
מצויינים, וכן גם הסרט.

הסרטה
האהבההקלא סי ת
ראסין, השקספיר הצרפתי, עולה על
הבד. ברניקח שלו, המוסרטת על־ידי הבמאי
פייר אלן זוליבה, תהייה בלונדינית, מלאת
חמצן, תלבש שמלות מיני, תטייל לה עם
טיטום ברחובות פאריס המודרנית, ותשתה
איתו קוקה קולה, בבתי קפה שבסאן
ג׳רמן־דה־פרה. וכשהיא תשחק את סצינת-
האהבה הקלאסית, מול המצלמות, היא
תעשה את זה בצורה המקובלת הרגילה
שבה עושים דברים כאלה: בלי בגדים.
הבחורה שתבצע את התפקיד הקשה הזה
היא כוכבת חדשה ששמה אנה גאל (מתחרז
עם יעל) .כמו כל ד,כוכבות החדשות עדיין
אין לה עבר, אבל אומרים שיש לה
עתיד.
״אני קצת מפחדת לשחק את בתיקה״,
היא מודה ,״אני עדיין לא די בשלה לשם
כך. עוד לא הגעתי לגיל של האהבה הרצינית
המבוגרת. אני עדיין בגיל של הקפרי־זות
״.הגיל שלה אם לדבר בקיצור, הוא .23
כשכיל האמנות. בקשר לסצינת האהבה,
היא מודה שלא נעים לה להתייחם אל
ראסין ככה, אבל היא חושבת שהוא יבין,
שעירום למען האמנות זה בסדר .״ 7א
הייתי מתפשטת בשום אופן בשביל למשוך
את הקהל, או משהו כזה, אבל בשביל
האמנות זה דבר אחר״ .היא חושבת כנראה
שאיש עוד לא אמר את זה מקודם.
איך שלא יהיה, היא כבר עשתה את זה.
צילומי הסצינות הקשות כבר מאחוריה.
״הצוות של ההסרטה היה נהדר,״ היא
מספרת .״כל האנשים שהיו במקום השתדלו
לא להסתכל עלי. הרגשתי את עצמי כמעט
לבד. לא התביישתי, ולא פחדתי, זה תענוג
לעבוד עם אנשים כאלה.״
עד עכשיו היא כבר שיחקה בתיאטרון,
וקצת בסרטים. ואם הסרט החשוב הזה
יצליח, והקהל יאהב אותה, היא תמשיך
להיות שחקנית. אם לא, היא תלך אולי
ללמוד משפטים, או רפואה, או איזה
מקצוע יציב אחר. זה מה שהאמא שלה
רוצה.
העולם הזה 1522

אשליה למען נשואין

כוכבים

לה מהחסכונות הצנועים שלה חשבון בנק
מסודר של 80 מיליון דולאר.

את הפסך

אהבה. מהוה?

הן לא רק נורא יפות — הן גם נורא
עשירות. יש להן וילות ובריכות־שחייה, ובגדים,
ומכוניות, ומשרתים, ותכשיטים, ועוד
נשאר להן כסף לשים בבנק. כוכבות־הצמרת,
אלה שמרוויחות מיליון דולאר לסרט, הן
בכלל לא מאושרות מזה. ראשית, הן לא אוהבות
כסף, ושנית, הן חושבות שנותנים
להן פחות מדי ממנו.

מי לא רוצה לדעת מה חושבת אלת־האהבה,
בריז׳יט בארדו, על האהבה? אפשר
לדעת את זה בקלות. צריך רק לשאול אותה.
וכששואלים אותה, היא אומרת :״האהבה
היא האשליה הגדולה ביותר שישנה.
ברגע שבו נדמה כי מצליחים לחלק את העולם
עם אדם אחר, מרגישים בודדים יותר
מתמיד. כי האהבה היא בעצם הביטוי החזק
ביותר של האגואיזם. גראהם גרין הסביר את
זה בצורה ברורה למדי, :כשאדם מאוהב,׳
הוא אמר, ,הוא מסתכל בעיני אהובתו ומוצא
שם את ההשתקפות של עצמו.׳
״האהבה היא מלהיבה, אך בו בזמן היא
גם מכאיבה ומייאשת. ובכל זאת, זהו הנסיון
האנושי הנעלה ביותר, רק שאין לו כל קשר
עם נשואין, או עם ילדים, או עם שטיפת
כלים.
״לכן, לדעתי, אין דבר יותר מסוכן מאשר
להתחתן כשמאוהבים. צריך לשקול את זה
היטב.״ וזאת אומרת אשד. עם נסיון, כפי
שכולם יודעים.

״האולפנים מתעשרים מהסרטים שלנו,״
אומרת המיליונרית אליזבט טיילור .״אז מה
יש אם גם אנחנו מבקשים משהו? לפי דעתי
מיליון דולאר לסרט זו אינה משכורת גבוהה
מדי.״
ובדי להוכיח את זה, היא מוסיפה :״אנחנו
חיים מהמשכורת של בעלי, ובכלל, אני לא
אוהבת לדבר על כסף.״
וכדי להוכיח גם את זה, היא אומרת:
״בעלי לימד אותי לחסוך. לא לקנות כל דבר
שעולה בדעתי. עכשיו אני משקיעה את הכסף
שלי בצורות שונות, כדי שעתידם של
ילדי יהיה בטוח.״
כמהמשעמם. גם כל שאר המיליונ־ריות
לא אוהבות לשוחח על ענייני כספים.
״בעלי מטפל בעניינים הללו,״ מודיעה דוריס
דיי .״איזה נושא טיפשי,״ מתפלאת אודרי
הפבורן .״תשאלו את קארלו,״ אומרת סופיה,
״הכסף? כמה שזה משעמם לדבר על זה.״
מצהירה ג׳ולי אנדריוס.
כולן מודות שהכסף הוא לא העיקר אצלן
בחיים, אבל כיוון שהוא כבר ישנו במיקרה,
הן שומרות עליו היטב .״ההנאה האמיתית
שלי היא העבודה,״ אומרת ג׳ולי אנדריוס,
״ואת הכסף שאני מרוויחה ממנה אני לא
מבזבזת סתם כך, ללא צורן. אני אוהבת
שהחשבון שלי בבנק הוא בסדר, כי זוהי
ערובה בשביל עתידי ועתיד ילדי.״ ובשביל
כל העתיד הזה, גם שלה וגם של ילדיה, יש

כוכבנית טו לו
עירום למען המולדת
העולם

הזה 1522

יומן החדשות
מפיק גדול אחד ניגש לגילה גולן וניסה
להזר אחריה בדיבורים ובמעשים. הוא לא
מצא חן בעיניה, והיא העיפה לו סטירה בפרצוף.
המפיק הגדול עוד לא הספיק להתאושש
מהסטירה הראשונה, וישר עפה אליו
סטירה שניה, בלחי השניה. הפעם זה בא
אליו מאשתו. לוה קוראים נקמה בגויים.
גם סגטה ברגר רוצה להתפשט, רק שהבעל
החדש שלה לא נותן לה. במסיבה האחרונה
שנערכה לכבודה, היא התחילה לפשוט
אה בגדיה, לקול המוסיקה שנוגנה באולם,
והבעל הנחמד שלה נאלץ לקחת אותה,
וגם את הבגדים שלה, על הכתפיים שלו,
אנדרי קייאט הבין סוף־סוף
החוצה.
שיש אינפלציה בסוכנים חשאיים, והוא ויתר,
עד שהמשבר יעבור, על התוכנית שלו להסריט
סרט בשם סוכן .00 במקום זה הוא יעשה
סרט דמיוני. הוא יצטרך רק להזדרז, כי
גם הנושא הזה עומד להימאס בזמן הקרוב
שלוש האחיות פוליאקוף, הידוביותר.
עות
יותר בשמותיהן מארינה ולאדי,
אודיל ורסואה והלן ויליאר, תשחקנה
בתפקיד של שלוש אחיות, במחזהו של צ׳כוב
שלוש אחיות ^ .יש בל מיני סוגים של
סטריפטיז, ומרילו טולי, הכוכבנית החדשה,
בבר ביצעה את כולם. עכשיו, בסרטר,
האחרון, היא מבצעת סטריפטיז למען המולדת.
היא צריכה להתפשט בפני חיילי ה־אוייב,
כדי למשוך את תשומת לבם, ולאפשר
לחיילים הצרפתיים לברוח מהם. היא עושה
את זה בהתלהבות רבה, כי היא יודעת שזה
למען המולדת ^ .רק זה עוד היה חסר:
מישל מורגן התחילה לצייר. ומה שיותר
גרוע, היא גם מציגה את התוצאות בתערוכה
•¥״העירום מעניין רק במידה שיש בו
מיסתורין.״ לא תנחשו, אבל מי שאומרת
את זה, זוהי דווקא רחל ודלש, האשד,
אן מרגרט,
העירומה ביותר בעולם.
עוד אשד, עירומה אחת, סירבה להופיע בסרט׳
בחברתו של נמר. היא טוענת שהסבתא
שלד, נאכלה על־ידי אחד כזה* .
ל!ים נדבאל! המיסכנה, נאלצת לעשות את
חשבונות הנפש שלה, בציבור .״ברגע שאני
מנסה למצוא חן בעיני גבר,״ היא אומרת׳
״מתחיל לא ללכת לי.״ היא לא יודעת
שגם אם היא לא תנסה לא ילך לה, כי היא
עוד לא ניסתה.

ח 5161ח 1כ 1ט3 13 רו 1616־1

בניו נגוון אפוסק עם -
א451110ץ-א511
7גוונים חדשים ליפות בהם את הלחיים, לעשותן מושכות ומלאות חן
ברכות קטיפתית של אפרסק.

ם<3171ג 1ן ז 10מ511^ ^ 5

לאיפור רך המשתלב בהרמוניה בגוון

העור הטבעי, מעלים סימני עייפות או פגמי עור קלים ומעניק לעורך
רכות קטיפתית של אפרסק. עור הפנים מקבל גוון אחיד.

ידס^ין^ן סס ן ז^ 81110ז^ 1׳511

הינו איפור מושלם כשלעצמו,

תרכובת מאוזנת ומושלמת של פודרה וקרם הזנה מרענן ומרכך —
מעניק לעור גוון אחיד, שקיפות עמומה וקטיפתית.

ד ר?ז

עסקים
* שכו הלימוד רססודסם * שו חתעמורה * 08 6 חלוקת השלד בעיויות * נשיות המיסיון * הונשו הקנוניה
•*ץ לוש פעמים כבה האור במישכן הכנסת בשבוע שעבר. הבניין המפואר, שעלה 21
16/מיליוני לירות, שקע באפילה גמורה. חברי־הכנסת והסדרנים הדליקו גפרורים כדי
לראות היכן נמצא ראש־הממשלה, שנאומו הופסק באמצע.
אולם הרגע האפל ביותר לא היה אז. אפילה שחורה הרבה יותר ירוה על הכנסת בצהרי
יום, כעבור יומיים. כוונתי להצבעתה של מליאת הכנסת על שכר־הלימוד של הסטודנטים.
בכנסת כולה אין אפילו חצי תריסר ח״כים המאמינים בתום־לב שיש להעלות את שכר־הלימוד.
חברי כל הסיעות משוכנעים כי העלאה זו היא שגעון פרטי של פינחס כפיר,
העלול להביא שואה על ההשכלה הגבוהה. הדבר נאמר בפה מלא במזנון־הכנסת, אולם
בשעה שהורמו הידיים — עשה רוב הכנסת שקר בנפשו והצביע בניגוד למצפונו.
כאשר נימנו הקולות (לפי דרישתי) נסתבר כי 33 ידיים הורמו כדי להסיר מסדר־היום את
הצעותינו לדון בעניין זה מייד. רק 25 ידיים הורמו למען הדיון.
צדיק אחד במערך, הפרופסור דוב סדן, נמנע מן ההצבעה, ואילו שולמית אלוני הצביעה
עם הרוב. כל הקומוניסטים נעדרו מן הישיבה. אנשי אגודת־ישראל לא הרימו את ידיהם
כלל — לא בעד, לא נגד, וגם לא עם הנמנעים( .תוך כדי הצבעה כשקראתי להם :״מדוע
אינכם מצביעים?״ ענה לי הרב איצ׳ה־מאיר לוין :״קודם תסגור את העתון שלך!״)
עלו על כולם אנשי מפ״ם. לפני הישיבה הסכימו עם הליברלים העצמאיים להצביע בעד
העברת העניין לדיון בוועדה — כהצעת סיעתנו. אולם לפתע נפל עליהם מוראו של ספיר,
והם החליטו להצביע ברגליים — כלומר, לצאת מן האולם בעת ההצבעה. בלית ברירה עשו
כך גם הליברלים־העצמאיים. אולם אלה החליטו כי אחד מהם, ח״כ גדעון האוזנר — יישאר
באולם ויימנע מהצבעה באופן הפגנתי. זד, נתן אומץ גם לאנשי מפ״ם, והם השאירו ח״כ
אחד — נתן פלד — באולם, כדי שגם הוא יימנע*.
כך הצביעה הכנסת בעניין בעל השיבות מכרעת לגבי עתיד המדינה.

\זצבש\ז ץ שאי\ז בגזנזשלה
ך* יעתנו היתה הראשונה שהגישה הצעה דחופה לסדר־היום בעניין זה. אולם
נשיאות הכנסת, הפועלת לפי שיקולים מפלגתיים גרידא, החליטה כי נושא זה, שבגללו
איימו 28 אלף סטודנטים בשביתה, אינו דחוף. בכך הורידה את הצעתנו מן הפרק.
יכולנו להגיש הצעה בלתי־דחופה — אך סעיף־סתימת־הפה, שנתקבל על־פי קנוניה של

חרות ומפא״י, מונע זאת מאיתנו. כך נשארה רק הצעה של חרות, שהוגשה אחרי הצעתנו.
אסתר רזיאל־נאור נימקה אותה בצורה יבשה ועניינית, שלא גרמה להתרגשות באולם. פינחס
ספיר ענה עליה בצורה משעממת, תוך הבאת טורים ארוכים של מיספריס. בכך היה העניין
מסתיים, לולא השתמשנו בטכסיס ישן: הצענו להעביר את הצעת חרות לדיון בוועדה —
והצעה זו הקנתה לנו את רשות־הדיבור.
מן הרגע שעליתי על הדוכן, השתרר באולם מתח גבוה. הוסיפה לו העובדה שהיציע
היה גדוש ומלא ב־ 300 סטודנטים ותלמידי־תיכון. הסטודנטים, ובראשם מנהיגי אירגונם,
הוכנסו רק בקושי, אחרי המתנה של שעתיים לפני השער ופניות חוזרות שלי אל האחראים
בבניין. משום מה לא רצו
לתת להם להיכנס, למרות
שר,יציע היה מלא.
עברו דקות לפני שיכולתי
לפתוח בנאום, כי באולם
התחולל ויכוח סוער.
ספיר אמר בסוף דבריו ש־ ז׳
אינו מתנגד לכך שהכנסת
תדון בעניין, אחרי שהממשלה
תחליט מה שתחליט.
מכיוון שהממשלה לא החליטה,
היד, פירוש הדבר* :להסיר
את העניין מסדר־היום
של הכנסת. עבר זמן עד שרבים
מחברי־הכנסת תפסו
זאת.
לכן פתחתי בנקודה זו:
אדוני היושב־ראש, כנסת
נכבדה.
דוש ב״מעריב״
שר־האוצר מציע, להסיר
את העניין מסדר־היום. הניסוח
של הצעתו הוא קצת יותר אלגנטי, אך זוהי כוונתו. כוונתו היא שהממשלה תיצור
עובדה קיימת. אחר־כך״תוכל הכנסת לסבר את אוזנה של עצמה.
תשאיר את העניין בידי הממ שלה !
ק רי אהמספס לי המערך
אורי א מ די: יש עניינים שהם יו ח ד מדי רציניים מכדי להשאירם
בידי הממשלה( .צחוק באולם).

מנחםבגי ] :תעביר אותם למערכת העולם הזה?
אורי א מרי: מה גם, כבוד היו שב־ראש, שלא ברור לנמרי מי כאן
הממשלה.

אני מאמץ שאילו היו עורבים הצבעה חשאית בממשלה -אפילו בץ
היושבים ברגע זה סביב שולחן הממשלה באן כאולם -היה רוב גדול
* האוזנר ופלד היו חברים בוועדת־קרגמן, שדנה ב שכר־הליסוד. שניהם נימנו עם מחצית
הוועדה שהתנגדה להעלאת שכר־הלימוד. מ שוס כן יש מ ש מעות ח מורה במיוחד לבריחת
סיעותי הס מההצבעה, כי היתה בכך התכ ח שו ת מפור שת לעמדתם המוצהרת.

של השרים מצביע נגד הצעת שר־האוצר.
פה מוטל על כף המאזניים — וכולנו יודעים זאת — מישקלו הסגולי הרב של כבוד
שר־האוצר, אולי בעזרת שר־ר,חינוך. נדמה לי שבכל הממשלה אין שר אחר התומך בהצעה
להעלות את שכר־הלימוד( .צחוק באולם)
פינחסספירגזה נכון כמו כל האינפורמציה.
שלן!
אוריאבנרי: אולי מקורות־האינפור־מציה
שלי שונים מה מקורו ת שלן, כ מו לעיתים
קרובות.

על כל פנים, הממשלה מופיעה כלפי הכנסת כגוף
אחד, והגוף הזה מציע להסיר את העניין מסדר־היום.
אני התרגלתי להרבה דברים, בשנה האחת הזאת שיש
לי הכבוד להימצא בבית הזה, אבל אני חושב שהצעת
הממשלה להסיר עניין זה מסדר־היום עולה על
כל שאר הדברים שהייתי עד להם כאן.

אס מותר לי לומר זאת לחברי הכנסת
של המערך: יש לבם לעיתים קרובות
כשרץ מיוחד להכניס את עצמבם לבוץ -ואני מזהיר אתפס לטובתבם.

שתש גזשיגזוגז התר
אנחנו עומדים לפני שביתת־לימודים עצומה, של 28 אלף סטודנטים, של כל הנוער
האינטלקטואלי — ואתם מתייחסים לזה כאל דבר של מה־בכך, כאל דבר שאפשר לשחק בו
מישחקים פרלמנטריים!
הקשבתי בדריכות לדבריו של שר האוצר
יצחק מאיר לוץ (אגודת ישראל) :הוא אמר שזה דבר של מה ב כן?
אורי אכנרי: לצערי הטיפול בעניין הוא כאילו היה עניין של מה־בכך.
בטיפול הזה חסרה מידת הרצינות שהעניין הזה מחייב.

נדמה לי שחוץ מהבטחון וחוץ מהשלום, אין דבר יותר חשוב במדינה
מאשר החינוך ככללו, והחינוך הגבוה כפרט.
חבר הכנסת דויד בן־גוריון היה רגיל לדבר על שלוש משימות הדור — שלעתים הן
התחלפו. נדמה לי שלא יכול להיות ויכוח רציני על כך, כי שלוש המשימות של דורנו
במדינה הן: בטחון, שלום וחינוך, ואולי: חינוך, בטחון ושלום, מפני שהחינוך הוא
תנאי לבטחון ותנאי לשלום.
מנחם אורי

בגין: בציטטה של בן־גו ריון אתה רוצה ל שכנע את ה מערן?
אכנרי ג למה לא? הרי הם חני כיו ! (צחוק באולם)

יש סולם־ערכים, רבותי חברי־הכנסת, בכל מישטר ישנו סולם של ערכים. שום ממשלה,
שום מישסר אינו יכול לקנות את הכל, וכל ממשלה צריכה להחליט מה יותר חשוב ומה
פחות חשוב.

עם כל המיספרים המרשימים של בבור שר-האוצר, החינוך אינו עומד
בסולם־העדיפויות של המישטר הזה במקום שהוא צריך לעמוד, כמקום
שצורכי המדינה מחייבים אותו.

יש כנזף לבח־ירץ! ,אץ

רח־עוך י

גישה של הנהלת־פינקסים נאה להרבה דברים. יש הטוענים שגישה של הנהלת־פינקסים
חדרה לענייני הבטחון. אינני רוצה לדבר על זה עכשיו. אולם שגישה של הנהלת־פינקסים
חדרה לשטח החינוך — זוהי תופעה המזדקרת לעין כל.
הבה ננתח מה אומר שר־האוצר. הוא אומר: רוב הסטודנטים מקבלים הנחות; בסופו של
דבר רק חלק קטן של הסטודנטים משלם את שכר־ד,לימוד המלא.

אם בן, מה כל הצורך להפוך את בל ההינוך הגבוה על ראשו, לגרום
לשביתה המונית שסופה מי ישורנו, כשביל סכומים שהם כה קטנים
ופעוטים, כפי שאומר שר־האוצר עצמו?
הבה וננתח את הסכומים עצמם. מדובר, אחרי כל ההנחות והמילגות והדברים הטובים
האחרים ששר־האוצר הזכיר, מדובר בם ך הכל בסכום של שנים־שלושה מיליון לירות מיד,
ושלושה מילון לירות בשטרות לשמונה שנים, בלי הצמדה לדולר או למדד, בלי הצמדה
לשום דבר.
על סכום של שניים־שלושה מיליון לירות אתם הולכים עכשיו להפוך את כל החינוך
הגבוה?

אתם, שעוד לא עברה שנה מאז שהוצאתם מאה מיליון לירות על
מערבת הבחירות של המערך, בגלל שני מיליץ לירות תלכו עכשיו
להפוך על ראשה את בל מערכת ההשכלה הגבוהה?
משהסר דינ ם

אורי אבנרי :

(מפא׳׳י) :וכסה אתה הוצאת?
35 אלף לירות.

יש אי־דיוק, שאני חייב לעמוד עליו, בדברי שר־האוצר: ועדת אגרנט לא הציעה להצמיד
את שכר הלימוד גם למדד וגם למשכורות האקדמאים באוניברסיטה. ועדת אגרנט קבעה:
זה או זה. בא שר־האוצר, ובא חבר־הכנסת קרגמן, והם אומרים: גם זה וגם זה — גם
להצמיד לאינדכס, וגם להצמיד למשכורות, שהן בעצמן צמודות לאינדכם. זה אבסורד.
ישראל קרגמן (מפא״י)( :קורא קריאת ביניים).

אירי אכנרי: אתה קובע כך, חבר הכנסת קרגמן, אבל ארבעה מחברי
הוועדה ש לן קבעו אחרת*.

ואני רוצה לשאול כאן: כשממנים ועדה, בשביל מה ממנים אותה? כדי שהיא תחלים.
הוועדה בראשות ח״ב קרגמן החליטה ארבעה נגד ארבעה. הנוהג הפרלמנטרי הוא, שאם
אין רוב — אין החלטה. אם אין רוב לשינוי המצב, משמע שההחלטה היא להשאיר את
המצב כפי שהוא.

אם ארבעה מתוך שמונה חכרי-ועדה, החליטו שאין להעלות את שכר־הלימוד,
פירוש הדבר שאין החלטה להעלות, פירוש הדבר שאין
מעלים -אם בכלל יש ערך לוועדות, אם הוועדה לא באה רק כדי
לשמש חותמת־גומי כידי שר־האוצר כדי להצדיק בדיעבד מה ששר־האוצר
החליט עליו.
היו״ר ישראל ישעיהו: מה ההצעה שלך?
אורי א מרי: להעביר את העניין הזה לדיון בוועדת החינוך, ולאלתר.
<:ין שום הגיון במד, ששר־האוצר אומר: נסיר עכשיו את העניין מסדר־היום, אחרי שבוע
תחליט הממשלה, תפרוץ שביתה של 28 אלף סטודנטים, הארץ תעמוד על ראשה. ואחר־כך
תעביר הממשלה — אם תרצה — את העניין לוזעדה של הכנסת כדי שתדון בו.
זאת אינה פרוצדורה פרלמנטרית. זוהי פרוצדורה בלתי־סבירה. אפילו שר־האוצר, בכשרון־
ההגדרה הרב שלו, לא הצליח להגדיר את זה בצורה סבירה כל שהיא.

ח־עגך ר \2לבגי הגזיליונרים?

ואי־אפשר לשכוח שכאשר נולד המושג ״פרופאגנדה מיניסטר״ ,נולד גם המושג

גלייכשאלטונג*.

אין מנום מגלייכשאלטונג, כרגע שיש ריכוז אמצעי־תקשורת כידיים
ממשלתיות, ועל אחת כמה וכמה ביד ממשלתית אחת.

תזזנת־טזידור בלב־ יגן
./.ברצוני לשאול: מדוע, בעצם, צריך להיות בישראל רדיו ממשלתי בלעדי? מדוע לא
לא תהיה בישראל,
כמו בארצות־הברית,
לגוף 3רטי שירצה
בכך, האפשרות להקים
תחנת שידור
משלו, על בסיס מסחרי?
יש צנזור השומר
על התוכן מבחינה
בטחונית, אפשר
ליצור מיגבלות,
אבל מדוע מוכרחה
להיות תחנת שידור
ממשלתית בלעדית?

הרי בסוסו של תכריחו דבר
אותנו להקים
תחנות-טידור בקפריסין,
או על
אוניות בלב־ים.
זאת לא תוכלו
למנוע מאתנו.
זה קם כמקומות
רבים בעולם,
וזה יקום
גם בישראל.

ברשות היושב־ראש, אני רוצה להוסיף עוד דבר.
על מה מדובר? אמנם היום נזהרו מלהזכיר זאת, אבל בוויכוחים קודמים נאמר שמדובר

על מיליונרים ולמה לא ישלמו המיליונרים שכר־לימוד מלא?

אני לא דואג למיליונרים. אתם, חברי הממשלה, דואגים דהם. אבד
אני מציע לכם שבעניין זה אל תדאגו להם. הם ישלמו גם אלך ומאתיים
לירות, וגס חמשת אלפים לירות.
העניים אינם מגיעים לאוניברסיטה בכלל, ולא מפני ששכר־הלימוד גבוה מדי, אלא מפני
שבמשפחה מעוטת־יכולת חייב הבן לעבוד. הוא עובד מגיל , 14 והוא אינו יכול לחלום
להגיע לאוניברסיטה. לגביו אי־אפשר להסתפק אפילו בחינוך אוניברסיטאי חינם, אלא צריך
להוסיף מילגה למשפחת הלומד, כדי לפצות אותה על אובדן כוח־פרנסה.

אחרת לעולם לא יגיעו המוני ישראל השניה לאוניברסיטה, והאינטי
ליגנציה בארץ לא תשקך את מיבנה האוכלוסיה כפי שהיא.

...אבל כל עוד יש
אם כן, על מה מדובר? מדובר על משפחה ממוצעת ורגילה, שמרוויחה אולי 700 ,600
שירות שידור ממאו
800 לירות לחודש. למשפחה כזאת לא תהיה עוד אפשרות לקיים בן באוניברסיטה,
לכתי בלעדי, ויש
ואולי בן שני בבית־ספר תיכון. מחיה של סטודנט עולה כ־0ד 3לירות לחודש: שכר־איסור
על הקמתן
זאב ב״הארץ״
הלימוד עולה כפי שהוא עולה; הסטודנט אינו יכול להרוויח למחייתו כתוצאה מהמיתון
של תחנות אחרות,
הכלכלי
המשקפתאת כל
היו״ר ישראל ישעיהו: אם הצעתך תתקבל, תביא את כל רפרטים עלינו לבדוק את קול־ישראל בזכוכית מגדלת היכן הגישה הליברלית

הדיעות לפי יחס פרופורציונאלי, עליו דיברו קודמי כל כך הרבה בוויכוח
האלה לוועדה. אתה צריך לסיים.

אורי אבנרי: מצאתי לנכון להדגיש את הדברים, כדי שהכנסת תעמוד
על רצינו תו ה מיו חד ת של העניין. זה לא עניין רגיל, והוא ח שוב לאין
שיעור מכל שאר הדברים העומדים היו ם על סדר־היום.

זהו עניין לאומי מרכזי, ואל תצביע הכנסת כהיסח־הדעת, מטעמי
יוקרה של איש אחד או סיעה אחת. אני מציע גם למערך לשקול היטב
לפני שמרימים את הידיים -שיקלו־נא למה אתם מכניסים את עצמכם.
״ שוגזפגת. בלג 1י 2תםז \ ז \ ״
ך ד כאן הנאום שלנו. הפרוטוקול אינו משקף את המתיחות ששררה באולם. בגלל
> האקוסטיקה האיומה, לא יכלו הקצרניות לקלוט את רוב קריאות־הביניים, ששיסעו
את הדברים.
אחרי שחבר־כנסת מציע להעביר עניין לוועדה, אין רשר נוהג ליטול שוב את זכות״
הדיבור. הפעם הופר נוהג זה — ולא על־ידי שר אחד, אלא על־ידי שניים. גם פינחס
ספיר וגם זלמן ארן עלו על הדוכן כדי לסתור את דברי.
בעצם לא היה צורך בכך — כי תוצאות ההצבעה היו בטוחות מראש. המשמעת
הקואליציונית ניצחה את המצפון וההגיון. יחד עימי הצביעו רק אנשי גח״ל ורפ״י.
משולש זה הופיע כמה פעמים השבוע, ופעם אחת אף גרם לתגובה סוערת. היה זה
בתום הוויכוח על מינוי השר ישראל גלילי כאחראי על ענייני ההסברה. על פי הידברות
מוקדמת, עלה ח״כ יוחנן באדר על הדוכן כדי להציע הצעת־החלטה שהביעה התנגדות
למינוי זה.
יוחנןבאדר: ב שס הסיעות: גוש חרות־ליברלים, רפ״י וסיעת העולם
הזה — כוח חדש, אני מציע
מנחםכהן (מפאיי) :שו תפו ת בלתי־קדו שה!

יצחק גולן: אתה ליברלי?
אורי אכנרי: אני בהחלט ליברלי. הלוואי והיית ליברלי
מיכאל חזני: בכל אופן עצמאי

באולם פרצה מהומה ממושכת.
אולם הצעת־ההחלטה המשותפת (שנדחתה, כמובן, ברוב קולות) לא שיקפה גישה זהה
לנושא. כמו תמיד, היה קיים הבדל תהומי בין גישת
מותחי־הביקורת למיניהם, לבין גישתנו שלנו. הם התנגדו
לפרסי הפעולה של השלטון, התלוננו על קיפוח,
תבעו לעצמם חלק גדול יותר במערכת־ההסברה הממשלתית.
ואילו אנחנו ייצגנו גישה עקרונית שונה לגמרי:
שללנו לחלוטין את עצם קיומה של מערכת־הסברה ממשלתית,
המכוונת כלפי אזרחי המדינה.
כך היינו שוב הקול היוצא־דופן היחיד בבית. הקומוניסטים
לא דיברו כלל, ואילו לוי אשכול העלה על נם
את העובדה כי — כמו בוויכוחים קודמים — שררה
בבית אחידות־דיעות כללית — כללית, זאת אומרת,
להוציא את סיעתנו.
אורי א מרי אני מערער על עצם התפיסה
המחייבת מינוי שר־הסברה במדינת ישראל. אני סבור
שמינוי כזד — ,יהיו השם הרשמי של התפקיד והגדרתו
כאשר יהיו — מינוי כזה סותר מושגי־יסוד של חברה
מנחם כהן
דמוקרטית, כפי שהיינו רוצים לראות אותה.
רכוז אמצעי התקשורת ההמונית בידי הממשלה בכלל, ובידי שר אחד בפרט — ויהיה זה
השר ההגון והנעלה ביותר בממשלה — הוא פסול מעיקרו. שר־הסברה, או שר הממונה
על ענייני הסברה — תפקיד זה מזכיר לנו יותר מדי תקדימים היסטוריים, וכל התקדימים
האלה קשורים במשטרים מאד־מאד מסויימים.
היה מישטר שמינה מיניסטר לפרופאגנדה — שאגב, גם הוא נקרא ״שר להסברה לאומית
ותעמולה״ .אי־אפשר שלא להיזכר בתקדים זה, כאשר דנים בריכוז כזה של אמצעי־תקשורת.

--* בעניין זה יש חילוקי־דיעות לגבי פירו ש ההמלצות של הוועדה ברא שות ה שופט אגרננז,
שדנה בעניין ז ה לפני כמה שנים. אילו נתקבל הפירו ש של ספיר, היה זה גורם לכך שעם
כל עלייה של המדד היה שכר־הלימוד עולה ב שיעור כפול.

כמוני !

אורי אבנרי: בקול־ישראל יש רשימה שחורה, שעימר, יש לי נסיון אישי רב מאד.
במשך חמש־עשרה שנה בהן אני עורך עתון בישראל, עתון הנקרא על־ידי אזרחים
לא־מעטים, אסור היה להזכיר את שמי מעל גלי קול ישראל. גם היום האיסור הזה קיים,
מחוץ לדיווח על הכנסת.
אבל לא אדבר על עצמי. התהפוכות ברשימה השחורה הן נושא מעניין מאד. הנה, למשל,
הד׳׳ר משה סנה היה פסול לחלוטין מעל גלי קול ישראל, עד לפילוג במק״י. פתאום הוא
נעשה כשר — ואי־אפשר היה, כמעט, לפתוח את הרדיו מבלי לד,תקל בד״ר סנה, בחמש
תוכניות שונות. ואז,פתאום, נסגר שוב הכפתור, ושוב נעלם ד״ר סנה מעל גלי קול־ישראל.
בשנים האחרונות היתד, ליברליזציה בקול ישראל. היא לא ביטלה את הרשימה השחורה.
הרשימה השחורה נשארה. אבל דיעות מסויימות, ביקורתיות, התחילו להישמע ברדיו.
הרדיו נעשה הרבה יותר מעניין.
זה התחיל עוד בסוף ימי שלטונו של חבר־הכנסת בן־גוריון, ונמשך בימי שלטונו של
ראש־ד,ממשלה הנוכחי. חדרה לקול ישראל ההרגשה שהדברים נעשו קצת יותר חפשיים.
עובדים התחילו להשקיע אמביציה אישית בעבודתם. התוכניות נעשו הרבה יותר טובות.
אבל הרגשה זו חלפה לפני זמן מה.
אדוני ראש הממשלה, אני רוצה לומר לך זאת בשם העובדים, שאינם יכולים להגיד
זאת בעצמם. כל עובד מעובדי קול ישראל שיוזמן ללשכתך הפרטית ותשאל אותו בין
ארבע עיניים — יאשר לך זאת.

התחילה לחדור ההרגשה שהבורג חוזר ומתהדק, שיש פיקוח, שהעין
פקוחה.
זה התחיל אולי במינויו של ד״ר בנימין אליאב, שנתקבל כקומיסאר פוליטי. גם מינויו
של השר גלילי, תהיה כוונתו אשר תהיה, נתפרש כך בקרב עובדי

קול ישראל סוף

הציטוט).

כגלגן רג צי ם ־ זזל\2

ב טי ל

מאות אלפי אזרחים היתד, חשיבות מיוחדת להצבעה על העלאת מס־ד,עסקים.
/בשעתו הצבענו נגדה בקריאה הראשונה, והצבענו נגדה השבוע בקריאה האחרונה.
את נימוקינו פירטנו בנאום שנשאנו עוד לפני הסגרה. בין השאר :
• אפשר לקמץ בעיריות סכומים הרבה יותר גדולים מסכום ההעלאה המוצעת, על־ידי
חיסול המנגנונים המנופחים, שהוקמו כדי לספק ג׳ובים לעסקני מפלגות.
• מס־ד,עסקים הוא בלתי־צודק ובלתי־יעיל.
• ההעלאה תפגע בסופו של דבר לא במיפעלים הגדולים, אלא דוזקא באנשים הקטנים.
נושא זד, גרם להתרגשות רבה בחוגים נרחבים — אולם בהצבעה הסופית נכחו באולם
פחות ממחצית חברי־הכנסת. לפי דרישתי, נימנו הקולות 33 .הצביעו בעד ההעלאה 18 .
הצביעו נגדה ( 16 מבין 26 אנשי גח״ל 1 ,מתוך 4אנשי אגודת־ישראל ואני) .אחד (רק״ח)
נמנע. בסך הכל 52 :נוכחים.
אל יחשוב איש כי מיספר זה נכח גם בעת הוזיכוח. שעה קלה לפני כן, כשדיבר ח״כ
מרדכי סורקים לטובת ההעלאה, נכחו חוץ מהיושבת־ראש (דבורה נצר ואני) רק 12 חברי-
הכנסת :
רשימתהנובחים 3 :מבין 49 אנשי המערך (ביטון, חסין, פתל); 6מ ת ון 26 אנשי
גח״ל (פרל שסיין, גולד שטיין, יוסף תמיר, צימרמן, רימלט, מגורי־כהן); 1מתוך 11 אנשי
המפד״ל (לוי) 1 ,מ תון 10 אנשי רפ״י (גז)( 1מתוך 8אנשי ספ״ם (זועבי) .אותה שעה לא
נכח באולם איש מאגודת־י שראל, רק״ח, פא״י, מק״י ול״ע.

היתד, לי הזדמנות לדבר על חלוקת השלל בעיריות, ועל השחיתות השוררת בהן, כאשר
עלתה למחרת היום הצעת־החוק של מנחם כהן, איש מפא״י, שבאה לאפשר לרוב רגיל
בעיריה למכור את נכסי הציבור. עד כה היה דרוש לשם כך רוב של שני שלישים.
אורי אבנר י כולנו יודעים — אם כי לא כולנו אומרים זאת — שבין כל
* גלייכשאלטוינג שילוב־יחד״ ,מו שג נאצי שנועד להגדיר את שילוב כל כלי־הביטוי
ב מנגנון ה מפלגתי האחיד.

(המשך מעמוד )27

המוסדות אשר בהם מתחלק השלל בין המפלגות, העיריה היא הגרועה ביותר, להוציא
אולי את הסוכנות היהודית.
במישור הממלכתי מתחלק שלל רב בין המפלגות, גם בקואליציה וגם באופוזיציה. אבל
יש איזושהי מידה של ביקורת, יש מבקר־ר,מדינה, יש איזה שהם נוהלים המשמשים
בלם כלשהו.

בעיריות אין בל כלמים. העיריות הפכו זה מכבר למכשירים של
חלוקת שלל, על־ידי מסירת נכסים, על־ידי חלוקת ג׳וכים לעסקני
מפלגות, על־ידי ניפוח מנגנונים, על־ידי מתן זכיונות והמכות כמאות
צורות שונות, לכל המפלגות, ולאו דוקא למפלגות הקואליציה בלבד.
יש איזה מפתח הקובע שלקואליציה מגיע יותר, אבל גם לאופוזיציה מגיע. יש עיריות
שבהן, מבחינת חלוקת השלל, קשה מאד לדעת מי באופוזיציה ומי בקואליציה, כי כולס
יושבים בסירה אחת.
בא חבר־הכנסת עמוס דגני ומשליך את יהבו על שר־הפנים, על משרד־הפנים, שהוא
ישמש בלם. אינני יודע אם נאיביות זה מושג פלרמנטרי. אם כן — הייתי אומר שזאת
גישה קצת נאיבית.
כי אישור של משרד־הפנים פירושו שגם המפד״ל, שמשרד־הפנים הוא האחוזה הפרטית
שלה מזה שנים רבות, גם היא צריכה לקבל את חלקה, ואולי חלק יותר גדול מכפי
שמגיע לה לפי האחוזים שלה באותה עיריה. זה, ותו לא.
חבר־הכנסת דגני אומר שהבוחרים יכולים לפטר את הנהלת העיריה בבחירות
הבאות. יש בזה שוב מידה רבה של נאיביות.

שהרי המפלגות משתמשות כשלל הזה עצמו בדי לממן כחירות
ולטשטש את חוש הכוחרים, כדי לקנות קולות, אם כקמעונאות, אם
בסיטונות על־ידי הענקת נכסים לציכורים שלמים. הפדיון של חלוקת־השלל
משמש לזיוף רצון הכו חרים סוף הציטוט).

האם דרגש חי שכ\ ל־ 22 איש?
סף הכל עליתי השבוע שש פעמים על דוכן־הנואמים. זהו שיא גם לגבי פעולתנו
* 4עד כה, ובוודאי גם שיא בתולדות הכנסת.
ייחסנו חשיבות מיוחדת לנאום על הצעת חו ק שרות עבודה ב שעת חירום, שבא להסדיר —
להלכה — את גיוסם של עובדים אזרחיים בעיתות מלחמה, והפעלתם במיפעלים חיוניים.
המשפטנים שלנו, בראשות אמנון זכרוני, הקדישו תשומת־לב רבה לניתוח חוק זה, העשוי
לנגוע לכל אזרח. גם בוויכוח זה ייצגנו עמדה עקרונית, שהיתר, שונה מגישת כל שאר־הסיעות.
בשעה
שדיברתי, נכחו באולם 22 איש. לאחר מכן, בשעה ,7.00 כאשר נאם דניאל
לוי (מפד״ל) ,נכחו באולם, מחוץ ליו״ר (אמה תלמי) ואני, רק 9חברי־כנסת. לא נכח
אף שר אחד.
פתחנו את דברינו בציון נקודה זו:
אורי אכנרי: כבוד היו שבת־רא ש, כנסת נכבדה. הרשו לי, ב פ תי ח ת דברי, לחזור
לסורי ולהביע את תמי ה תי על כך שב שעת דיון על חו קבט חוני זה, הנוגע לכל אזרח
במדינה, חו ק ל שעת חירו ם ו מלח מה, נוכחי ם באולם פ חו תמח מי שי ת סחברי״הבית.
נשאלת ה שאלה: האס באמת היתה. הצדקה לה שקיע 21 מי ליון ל״י ב מי ש כן בל־כך מפואר,
אם הדיונים ב׳ו י תנהלו בפורו ם שאפשר היה למקם אותם בחדר קטן, בבי ת שיעלה
בהרבה פחות?

החורף הגיע...
עכשיו הזמן להוציא את בגדי
החורף מאחסנ ת הקיץ. כביסה
בטקסטיל שמפו תרענן את
הסריגים ובגדי הצמר ותחדש
את צבעיהם.

ט ק סנוי לן

ו7ן2־? 1ר

חכמינו זכרונם לברכה טענו,שמע־שרה
קבין שיחה נטלו הנשים תשעה.
אולם באליפות לדיבור ממושך מחזיק
בכל זאת גבר — קודין שיהאן
מהעיר לימריק באירלנד, שדיבר
ברציפות 133 שעות ( 5יממות ו־13
שעות) בנובמבר דצמבר .1955בשיא
הנשי מחזיקה מרת אלטון קלפ
מגרינוויל שבקארוליינה הצפונית,
ארד,״ב. היא הצליחה לדבר שוטפת
96 שעות 54 ,דקות ו־ 11 שניות
(באוגוסט .)1958
גרבי ״מרסי״ מדברות בעד עצמן
— ולכן הן נרכשות בישראל יותר
מאשר כל סוג אחר של גרביים
(לפעמים מביאים אותם גם מפאריז
ישראלים שביקרו שם ורצו לקנות
גרביים צרפתיים אמיתיים) 6גרביים
בודדים — 6לירות בלבד, אך הם
משמשים כ־ 5זוגות.

לגופו של עניין, הצבענו על כך שלפי הצעת־החוק תוכל הממשלה, בעזרת טכסים
פשוט, להשתמש בצווי־גיוס כדי לשבור שביתות. לשם כך תהיה דרושה רק פרוצדורה
פשוטה של שר־הבטחון ושר־העבודה.
לכן תבענו חידוש משפטי: הכרזה של מצב־לחימה, להבדיל מן ההכרזה על שעת־חירום
שהוכרזה בשנת ,1948 ושעדיין נמצאת בתוקפה.
אורי אכנרי א יש לא יתנגד לגיוס עובדים אזרחיים בעתות מלחמה. הדבר
דרוש, הדבר חיוני וצודק. הדבר דרוש — ולוא רק כדי שחייל קרבי יידע בעתות מלחמה
שלא הוא לבד נושא בעול, שלא הוא לבד מקבל על עצמו סיכונים וקרבנות, שהעורך
מגוייס בדיוק כמוהו.
אני, שהייתי חייל קרבי במלחמת־העצמאות, זוכר את המרירות הרבה שפעמה בלב
רבים מאיתנו, בחטיבות הקרביות דאז, כאשר חזרנו לחופשה לתל־אביב, וראינו שבעורף
יש עולם אחר, יש הוזי אחר, וכי רבבות צעירים בגילנו — לא קשישים, לא זקנים —
התחלקו במשרות במנגנון הממשלתי שקם למעשה בימי־המלחמה, בשעה שאלפים רבים
אחרים נקראו יום־יום לסכן את חייהם.
כל חוק המביא למידה כל שהיא של שוויון בין החייל הקרבי לבין האזרח בעורף — תבוא
עליו הברכה.
יש להזכיר בהקשר זה שגם המשוחררים כיום מגיוס, אינם מגוייסים לשירות אלטרנטיבי.
לא בחורי־הישיבה, ולא הבנות הדתיות, אינם מגוייסים לשירות אלטרנטיבי של שנתיים
וחצי, ולכן נפגם במידה מכרעת עקרון השודיון.

אולם, חברי הכית, החוק המונח לפנינו מעורר שאלה עקרונית כיותר,
שאלה שנוגעת להרבה חוקים שהכית הזה נתקל כהם. השאלה היא :
מה זו שעת־חירום?
החוק הקיים אומר ששעת חירום היא שעה מאד ארוכה, הנמשכת כבר 18 שנה. ואם
להאמין לדברי המתווכחים בדיון המדיני שנערך כאן לפני שבוע, יש חשש שהיא תימשך
עוד עשרים שנה.
אנו סבורים שבחוק זה, וגם בחוקים אחרים, חייבת להיות הגדרה ברורה, מתי נוצר
מצב של לחימה, לגבי גיוס כוח אדם, הפעלת מילואים, וכן הלאה.

אנו סבורים שכל חוק המתכוון לתקופת לחימה ממש, יבול להיות
מופעל רק על־ידי אקט של הכנסת, על־ידי הכרזת שר הכטחון
שקיים מצב של לחימה, הכרזה הטעונה אישור הכנסת, וכמיקרה דחוף
אישור של ועדת החוץ והכטחץ, לא כעבור שבועיים, אלא לאלתר*
(סוף הציטוט).

נגט־יף סג 1ינז\ז־\זפ\ז הוי ג* 2
\ייבו

טקסמיל שמפו תוצרת ביח״ר נקה בע״נז
המפיצים היחידים: חב, נורית בע״נז

ן ל.י56980
ח־א,דת׳הנומל7,39
ע״* וזי? ,סי רוג 3 .

** כיוון שכיום הרכיעי הושמעו הצעות־לסדר־היום, בפעם הראשונה מאז הפגרה,
(*[ ניצלתי את ההזדמנות כדי להתריע נגד המשך קיום סעיף סתימת־הפה. סעיף זה, המכודן
רק נגדנו, הביא לכך שסדר־היום היה מלא בהצעות ״מבויימות״ — זאת אומרת, הצעות
שהממשלה עצמה הזמינה אותן, כדי להשתמש בכנסת להשמעת נאומיה. זד, גם נותן
הזדמנות לנאמני הממשלה לפתוח את פיהם ולהתבטא, מבלי להרגיז איש.
השתמשתי בטכסיס פשוט כדי להביע את מחאתי. נמנעתי מהצבעה על ההצעה הראשונה
שעלתה (.במיקרה, הצעתו של שלמה רוזן ממפ״ם בענייני ביטוח) ,ותבעתי את זכותי לנמק
את ההימנעות:
אורי אכנרי: כבוד היושב ראש, כנסת נכבדה.
זאת ההצעה הראשונה לסדר היום המובאת במושב הנוכחי. נימנעתי מהצבעה כדי להביע
בצורה זו מחאתי על כך שאותו סעיף שרירותי, המגביל את זכות הסיעות הקטנות להעלות
עניינים כהצעות לסדר־היום, עומד בתוקפו.
במכתב אלי, הבטיח לי בשעתו יושב־ראש הכנסת שעם פתיחת מושב החורף יידון העניין

(המשך מעמוד )28

כולו מחדש. אינני רואה שהבטחה זו קויימה.

־יו״ר ישראל ישעיהו

הענין

נוגע

לוועדת־הכנסת,

ואינו

נוגע

עכשיו לדיון בכנסת.
אורי אבנרי: זאת ה ד רן היחידה, כבוד היו שב ראש
היו״ר ישראל ישעיהו: זה גם לא מ מין העני! שעליו ביק שת הודעה
כנמנע. אני מעיר ת שו מ ת־ לבן לכך שלפי התקנון אני יכול לדרוש מ מן
להימצא בתחו ם הנו שא עליו מדברים.
אורי אבנרי: אני מסביר שנמנעתי מהצבעה כדי ל מחות בדרך זו
על המשך נוהג שרירותי אננוי־דמוקרטי, הפוגע בכבוד הכנסת( .סוף הציטוט).

המווסר שר

אגגדוז ישראל

ף*מים גרת ההצעות המבויימות, הציעו שני ח״כים קואליציוניים (יצחק רפאל
ויעקב כץ) לדון בכנסת באיסור פעולות המיסיון. שר־הדתות, חבר מפלגתו של רפאל,
הציע להעביר את הדבר לוועדה. כל זה נעשה, כמובן, על פי הידברות מוקדמת בין המציעים
והשר, ולא היה אלא ביזבוז זמנה של הכנסת. כי הממשלה יכלה להציע זאת בעצמה.
קילקלנו אידיליה זו, כשקמתי ותבעתי להסיר את העניין כולו מסדר־היום. האולם
היה כמעט ריק (בסך הכל נכחו 11ח״כים, שנראו בקושי באולם הענקי) ,כאשר ניתנה לי
רשות הדיבור. מיעוט הנוכחים לא מנע סערה־זוטא:
אורי אצנרי: במדינה דמוקרטית אין מקום לשום התערבות של המדינה בענייני דת.
במדינה שאנחנו דוגלים בה, תקום הפרדה מוחלטת בין הדת והמדינה. אמונה דתית היא
עניין פרמי לחלוטין. לא תיתכן התערבות של המדינה, של המשטרה, בענייני אמונה. לא
יתכן שהמשטרה והיועץ המשפטי יבררו למה פלוני רוצה להמיר את דתו.
בגישה שלכם תביאו להקמת משטרת־דת בישראל. אולי אתם רוצים בכך גם בשטחים
אחרים. ישנן מדינות בהן קיים דבר כזה. בסעודיה, למשל, יש משטרה מיוחדת לענייני דת.
אני אומר: אוי לדת הזקוקה למשטרה, כדי להגן על עצמה. אתם מפחדים שציידי־נפשות
משתמשים בפיתויים כלכליים כדי לפתות
מקרי־סעד. אציע לכם עצה פשוטה: במקום
להוציא עשרות מיליוני לירות לקניית קולות
בבחירות, הוציאו מליונים אלה לעזרה ל־מיקרי־סעד!
יעקב
כץ (פא״י) :הם לא יספיקו!

אורי אבנרי נ בכסף שסיעתכם מקבלת
מהקואליציה כדי שתת מון בעניינים מפוקפקים,
ובכסף שקיבלה סיעת אגודת־י שראל
כדי להקים בנק — ת שת מ שו כדי לעזור
למיקרי־סעד, וממילא לא יהיה ל מי סיון מה
לעשות בארץ זו.
יעקב כץ: אתה מגן על ה מי סיון !
אורי אמרי: אני מגן על זכו ת ה
של כל דת להטיף לאמונתה, בכל מדינה.

הדת היהודית, המהווה מיעוט בכל מדינה,
אוי לה אם תדגול בקו הפוך. יש המרות־דת
בכל המדינות. גם בישראל עוברים הרבה
אנשים לדת היהודית. בכל רחבי העולם יש
המרות־דת. בארצות־הברית עוברים נוצרים
ונוצריות רבים לדת היהודית. כמה מהמקרים האלה נתפרסמו בהרחבה, כמו המיקרים של
מארילין מונרו ואליזבט טיילור, והמיקרה של מאנדי רייס־דייוויס, שעלתה והשתקעה בישראל.

יעקב ר!
אורי

נ אני לא בעד זה!
א מרי: אני מ א מין לן. אבל, מי אתה שתכפה דעתך?

התחרות חופשית בין הדתות תעזור לדת היהודית. אולי היא תביא לכך שתעסקו פחות
בעניין השידור המוקדש לעגנון בשבת, או בחלב לקפה במיזנון הכנסת אחרי ארוחת־בשר,
ותקדישו את המרץ שלכם יותר להעלאת המוסר של בני הדת היהודית. זה רק יביא
ברכה לדת ישראל.
שלמה לורנץ (אגו׳׳י) :ב ושה

אורי א מרי נ אם המוסר של סיעת אגודת ישראל מרשה לה למכור את
הקולות שלה בכנסת תמורת כסף — איני מו כן להתווכח עם חבריה על
מוסר !
יער,כ כץ: אתה מוכר בעד עירום ועריה! בעד פורנוגרפיה!
שלמה לורנץ: הוא צריך להתבייש לדבר
אורי א מ רי נ חבר־הכנסת לורנץ אומר, שעלי להתביי ש לדבר כך. אני
אענה לן: מוסר שפירו שו למכור בבי ת הזה קולות בעד מימ של צבאי,
תמורת ר שיון־ של־בנק שערכו שלושה מי ליון ל״י — אינו מוסר. איני מו כן
להתווכח עם מי שדוגל במוסר כזה.

במדינה דימוקרטית אין מקום להתערבות המדינה במוסדות המיסיון. לכן אני מציע להסיר
את ההצעה מסדר־היום( .סוף הציטוט).
מובן מאליו שרק אני הצבעתי בעד הצעתי. הקומוניסטים לא היו באולם, ויקטור שם־טוב
(מפ״ם) ושולמית אלוני (מפא״י) נמנעו אך לא העזו לקום ולנמק את הימנעותם מעל הדוכן.
כך נסללה הדרך לפעולת השלטון נגד מוסדות הדת הנוצרית — וזה במדינה הצועקת חמם
על כך שהשלטון הסובייטי פועל נגד מוסדות הדת היהודית.

פ ש שי וזלן זוזוז וח־עוך נזעי
ך* ינתיים ענד השרים על מיספר רב מאד של שאילתות שלנו. בין השאר:
• .*1הקלטות מלחי: שר־המשטרה התחמק מתשובה על חוקיות ההאזנה לשיחות־הטלפון
של השופט מלחי. הטענה: זה סוב־יודיצה.
• העלכת שר: אותו שר סירב להסביר מדוע לא הוגשה תביעה פלילית נגד עסקן
דתי שאמר כי ״אין הבדל בין שר־הבריאות ישראל ברזילי ובין הד״ר מנגלה, הרופא
מאושוזיץ״.
נושאים אחרים של השאילתות שלנו שנענו: מצב הסניטאציה במקוואות, קברות חללי
ההגנה, התקנת חגורות־בטיחות ברכב לא־קרבי של צה״ל (סגן־השר הבטיח להתחיל בזה).
ביודהזיקוק באילת, הליקויים ברשת־המים בקריית־גת, בטיחות העובדים ברשת החשמל,
הצורך במתן חינוך מיני לתלמידי בתי־הספר התיכוניים (סגן־השר הודיע שמינה ועדה
שתבדוק זאת) ,הניכויים הבלתי־חוקיים משכר עובדי עיריית תל־אביב, כרטיסי־ההנחה
לחיילים בבתי־הקולנוע (סגן־השר הבטיח לפעול להשגת הסדר מחייב).
• פשעי הנאצים: שר־המשטרה טען כי אינו יכול לעשות דבר כדי שאינטרפול
תפעל נגד פושעי־מלחמה נאציים.
• העיר העתיקה: סגן שר־הפנים קבע כי משרדו לא אישר את תוכניתו של טדי
קולק לפיתוח ירושלים, שכללה את העיר העתיקה.
בסך הכל: שבוע רבגוני, ולא רק מפני שכבו האורות ונפלו המנורות והוכח גם לאחרון
העובדים בבניין כי צדקנו בטענתנו שהמישכן החדש הוא אסון ארכיטקטוני.

נ ת -אזו!
סבה ללא .

סבי!

ושוב הגיעה
מ שלוח מאנגליה
הרז ללא מאמץ,
באופן טבעי
ובמהירות

במקום הרצוי לך
תרופות,

דיאטה

התעמלות

מלבושי הרזיה

7זג\פנ> באומן

1£א 5111י $1£1
0 0 1111
בגדי הרזיה אוריגינליים מאנגליה קרוב למיליון נשים בעולם לבשו אחד מבגדי ההרזיה של
מחות׳\\ 1116 3 0ב 11ק 8:6ורזו במקום שרצו בו.
גם את יכולה להשיג אחד מבגדי ההרזיה האלה.
תבקשי פרוספקט ללא התחייבות:
״שלייפטקס״ ,שד׳ רוטשילד ,37 תל־אביב׳ טלפון . 621238

המחיר מ 6-ל״י עד 25ל״י

44 0

44 5

־ 144

י 44

״ סילוה ״ הגרב פכל עת והזדמנות 44 , האופנ בגווני
לבחירתך
80£11£11£2ה ־45

(01(80 * 1,

£¥.אס 0
4¥¥ ,א 44

ל 1ד 1יה
במה לגילוי כשררנת
דרושים

זמרים, זמרות, שחקנים,
שחקניות וחובבי במה.
פרטים ! אלנבי ,51 פינת
שינקין, תל־אביב.

ספרים מקור
ה מי ד ה הנ בוג ה
אכותינו (מאת יצחק יעקב י ל׳ ; 1הוצאת
מוסד הרב קוק; • 364 עור) ילין, יליד

ירושלים, שנפטר לפני שלוש שנים בגיל ,78
היה טיפוס ירושלמי בזכות עצמו. הוא היה
אב לשבעה בנים וארבע בנות. מחבר ספרי
דיקדוק (לוח הפעלים של ילין) ,עליהם גדלו
דורות של תלמידים ארצישראליים, ובעבר
הרחוק היה גם עורך עיתון יומי.
שם העיתון היה מוריה והוא יצא לאור
משך 15 חודשים, עד שהשלטונות התורכיים
החליטו כי עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה
יש לשים קץ לחופש העיתונות.
לא איש כילין ייכנע לצו עותומני שרירותי.
היה זה ילין שהמציא את הפטנט המקובל
עד היום על המו״לים בארץ, כאשר
הם אינם זוכים לקבל רשיון להוצאת עיתון.
הוא הוציא כל עיתון כהוצאה חד־פעמית
וזאת לא היתד. זקוקה לרשיון. כך יצא היומון
הירושלמי פעם אחת תחת השם לפי
שעה; בהזדמנות אחרת כמעניינא דיונחל,
ולבסוף הופיע השם בסתם תרע״ו.
בכך לא נסתיימה הקריירה העיתונאית של
ילין: הוא עבר באמצע המלחמת לפתח־תיקווה,
שם הוציא לאור עיתון יומי משוכפל.
ספק הידיעות העיקרי שלו היה הקונסול
הגרמני הקיסרי ביפו, שבילה את שנות
המלחמה במושבת הגרמנים הנוצרים וילד,ל־מה
(כיום: בני־עטרות).
״חכרת המשפשפים״ .לאיש רב-ה-
פעלים כילין גם היו הרבה זכרונות, ואותם
הוא העלה בספר א בו תינו, שעיקרו סיפורים
מירושלים של סוף המאה שעברה.
למשל, מגיפת החולירע שפקדה את ירושלים
בשנת .1865 הואיל והקידמה הרפואית
היתה אז עדיין די רחוקה, היה אחד האמצעים
העיקריים של ריפוי מוכה־חולירע ב״
שיפשוף גופו אחוז־העווית בשמן ובחרדל.
חבורת היהודים הטובים שעסקו במיצווה
זאת נקראה חברת המ שפ שפים. הם לא הסתפקו
בטיפול גופני. הם האמינו גם בטיפול
רוחני. הם השתדלו ליצור מצב־רוח טוב בין
הירושלמים, מתוך הנחה כי אדם עליז מחוסן
יותר.
לשם כך עברו ברחובות העיר ״הלוך ו״
סבוב. בשירה וזימרה, כשהחליל והכינור,
התוף והצלצלים מכים לפניהם.״
״נחשים ועקרכים״ .ומי עוד זוכר
את התנור הציבורי שהיד, מוצב בכל שכונה
ירושלמית?
התנור, שניבנה על חשבון הכלל, הושכר
לאופה שהיה אופה עבור כל משפחות השכונה,
בימים קבועים. ביום שני — לחם
ופיתות: ביום שלישי — כעכים; ביום שישי
— רקיקים זרועי
סוכר וקינמון, עוגות
וחלות.
שלא לדבר על
אוזני ה מן לפורים;
עוגו ת ביצים לל״ג
בעומר וכעכי ; ביונה
לשבועות.
אחד התנורים הראשונים
מסוג זה
הוצב בשכונת מאה
שערים, שבבנייתו־,
הוחל ב״ .1874 אגב,
עבור 32 וחצי הדונם
של השכונה
שילמו אז 53912 גרושים תורכיים.
למען האמת ההיסטורית צריכים לספר כי
מאה שערים היתד. צריכה לקום על מיגרש
הרוסים של היום (מקום מושב בית־המשפט
העליון) .כי מר. שהיד, עתיד להיות מאד,
שערים היה ״מקום שמם, מלא נחשים ועקרבים,
שכפי הנראה לא עבר בו אדם מזמן
חורבן הבית*.
למה בכל זאת הוקמה מאה שערים במקום
שהוקמה? כי המקום היד. קרוב יותר למקום
המיקדש. מהלך שמונה דקות מהר־הבית.
״ מנחשלסם ״ .ילין לא הסתפק בסיפורי
זכרונות ותיאור טיפוסים מן המאה
ד.־ .19 הוא גם העלה תיאוריות מן המאה
הקודמת לה.
למשל, כיצד נעשה יהודי לבעל זכרון?
פשוט מאוד:
״יש סם ידוע, אשר שתייתו מביאה לאחת
מארבע תוצאות:
״אם המנה גדולה מדי — מתים.
״אם גדולה במקצת — משתגעים.
״אם קטנה במקצת — לא כלום.
,אבל אם מכוונת למידה — משיגים זברון
טוב.״

בשלם
(המשך מ ע מוד )6

רק שהדבר הזר. לא עזר לזקן אחד שנאסר
בליל שבצפון צרפת. מדי שבוע היה מזייף
40 מטבעות של פרנק אחד, כדי לקנות לעצמו
את המעדן הגדול אותו כד, אהב —
סרטן־ים ענקי.
הוא עשה טעות אחת. הוא הלך, עם
מטבעותיו המזוייפות, כל שבוע, אל אותו
דייג.

ארצות־הברית
מ חו ה בן־זמננו
מי, באמת, רצח את קנדי? ומי הרג את
עדלי סטיבנסון? ומי התנקש בחייו של טדי
קנדי והפיל את מטוסו?
מי זה הרוצח המטורף, ספק האלמנות
והיתומים?
זהו מק־בירד, בעלה של ליידי בירד, הידוע
בחיי יום־יום כלינדון ג׳ונסון.
״איירוסוד״ בכית הלכן. את אוסף
ההאשמות האלה הלבישה על ראשו של מק־בירד—ג׳ונסון
המחזאית האמריקאית הצעירה
ברברה גארסון, שכתבה את המחזר, סק־בירד
במיטב הסגנון השקטפירי ותוך העתק כמעט

ליידי מק־כירד וכעלה
מ שהו רקוב ב מ מלכ ת טקסאס

נאמן לחלוטין (כולל שלוש המכשפות) של
מקבת.

בפארודיה שלד, מתריעה גארסון על כך כי
משהו רקוב בממלכת טקסאם, מדינת הולדתו
של ג׳ונסון ומותו של קנדי (קן או־דאנק
במק־בירד).
ברור מאליו כי גארסון מצליחה לדחוף
את ויאט־נאם ואת מקנאמארד, לפארודיה וגם
את הסצינה המקבתית המפורסמת בה ליידי
מקבת איננה מצליחה לטהר את ידיה מן
הדם השפוך. רק שליידי מק־בירד משתמשת
באיירוסול על־מנת להרחיק את ריח הדם מן
הבית הלבן.
״צהרי־יוס״ כרקע. כמו אצל שקספיר
גם אצל גארסון מביעים כוחות עליונים את
מורת רוחם, במקרה זד, על־ידי העלטה הגדולה
שירדד, על צפון מזרח ארצות־הברית
בסתיו שעבר.
וכמובן, שמובן גם סוף דמים. זד, קורה
כאשר רוברט קן או־דאנק מגסה, כשהוא
מלווה מוסיקת רקע של צהרי־יום, לחסל את
מק־בירד. הלה עוזר לפתור את הבעייה
ללא שפיכות דמים נוספת, נפטר על המקום
משבץ־לב.
רוברט קן או־דאנק נבחר לנשיא ארצות־הברית
וכנהוג אצל קן או־דאנקים הוא מייד
ממנה את אחיו הצעיר לשר בממשלה.
מכיוון שטדי צעיר מדי בכל זאת, הוא לא
מתמנה לשר המשפטים. הוא זוכה בתפקיד
שר הצי בלבד. אולי כדי שיקל עליו להטביע
את ליידי מק־בירד.

אירלנד
ה דונ ם הי קר ביו ת ר

ס 1ו ד 0

מה היא המלה הארוכה ביותר בעולם?
המלה היוונית העתיקה לופאדוטמחוסלחוג־ליאוקרנקיוליפסנודהמיהפוטרימאטוסילפיופר־
אמיטקאטאקרימנו
ובו׳ ובו׳ (גולש בשר
עשוי משיירים בני שבועיים).
ומה היא המלה הארוכה ביותר בשפה
מודרנית?
אין קל מזה. המלה השבדית ספארואגסק־ציבולאגסקנסמוטסקיום
רד,פאקסיינינגם פארם ונ־לבקלנדנדטמגזינטם
ורדספובלארן (מנהל מחסן
אספקת מדי עובדי איגוד מנקי המטילות של
חברת החשמלית).
מי ששואל שאלות כאלה יש להניזז שהוא
העולם הזה 1522

וחד המוחלת מסכרת מה קרה מעוות הישראליות שהשחחכו
במסיבות המיליונרים הזרים בחל־אביב ונסעו אחריהם ללונדון

ף* שקבוצת מיליונרים אנגליים ביקרה בארץ, בראש•
^ השנה, נערכה עליהם התנפלות כללית של החתיכות
הלאומיות, שהתלבשו עליהם וגם התפשטו לכבודם (העולם
הזה .) 1516

כולם חשבו שזה די בושה, ההתנפלות הזאת. אבל מי
שחשב שהציידות האלה הגזימו — יכול לנוח. כי זה כלום
לעומת הרודפו ת — כאלה שארזו את המזוודות, ויצאו חיש־קל
לרדוף אחריהם, עד לבריטניה הרחוקה. זה מה שנקרא
״דביקות במטרה״.
לא כולם נסעו לשם בשביל לרדוף. אחדות עמדו ממילא
לנסוע לאנגליה. בגלל מזג־האוויר, למשל. או כל מיני סיבות
אחרות. אחדות גם לא התכוונו לכך, נפגשו עם המיליונרים
ככה סתם, במיקרה.

במוצאי ראש השנה, קצת אחרי המסיבה המהוללת
צילצלו שתי יפהפיות ישראליות על דלתה של דירת הי
אורחי של המיליונר נורמן רוזווד (יש לו שתי דירות,
כמובן. אחת לעצמו ולידידיו, אחת לאורחים) .העוזרת הבלונדית
היפר,פיה פתחה להן את הדלת, ושאלה אותן, ב־מיבטא
בלגי מלבב, מה הן רוצות.
״אנחנו חברות של נורמן,״ הודיעו יפה שריר, נערת
ישראל, ואסתר קורן, מלכת תל־אביב ,״הוא הזמין אותנו
להתארח אצלו.״
העוזרת נתנה להן להיכנס, סידרה להן את המיטות,

אסתר המלכה ויפה היפדז
׳״ 5וווו —11111111

— — 688218800

^ כ ל עו בדה: הילולת המיליונרים מראש־השנה ננד
שכת, והיא עברה למרכז האימפריה: ללונדון.

מיליונר נוו־מן רתווד
המטרה מקדשת —

ביום החמישי היא השיגה את המאה דולאר, ולאחר שבוע
ראו אותה מסתובבת בבלגיה, ומחפשת שלוש מאות דולאר
— על מנת לחזור לישראל, אל אמא שלה.
באותו יום הראשון, בו התגוררה יפה שריר אצל המיליונר
סריל, התגוררה המלכה השניה, אסתר קורן, אצל מיליונר
גם־כן. לאחר יום היא עברה ממנו לסתם יהודי בלתי־מיליונר,
ובסוף השבוע כבר אפשר היה לראות אותה לא
עם יהודים, ולא עם מיליונרים, אלא סתם עם גויים פשוטים.
בסוף השבוע, כשידידתה יפה היפה יצאה לבלגיה, עזבה
גם אסתר המלכה את לונדון.

יפה שריר
בסוף — כרטיס חזרת

דליה אופיר וג׳ר, ג׳וזף
ההתחלה — אחת שהצליחה

יפהפיה דליה פרטוק
— את כל האמצעים

שתה ושותה הרבה בירה. ואם הוא רוצה
לדעת את התשובות הוא צריך לשתות את
הבירה האירית הכהה־המרירית המפורסמת
של גיניס.
חברת גיניס הדאבלינית מוציאה כל שנה
את ספר השיאים שלה, המשמש אורים
ותומים לשותי בירה וזכחניים במסבאות של
חמש יבשות.
העולם הזה 1522

ניקתה להן את הבית, והן קילקלו והפכו הכל בחזרה. ובכלל,
הן בילו שם כל כך יפה, שכאשר נורמן הגיע לבסוף
מישראל, וראה מה עוללו לדירה שלו, הוא ביקש מהן,
באדיבות, לעזוב אותה ולחפש להן מקום אחר.
ראש־השנה עבר, וימי החול התחילו. ביום הראשון של
ימי־החול עברה יפה שריר לגור אצל סריל, מיליונר מאותה
חבורה, שביקר עוד קודם בארץ. ביום השני היא גרה אצל
סידני, מיליונר מאותו מחזור. ביום השלישי היא גרה אצל
ידיד מיליונר ממחזור מיליונרים אחר, וביום הרביעי ראו
אותה מסתובבת ברחובות לונדון, ומחפשת מאה דולאר,
על מנת לנסיע למיליונר־ד,יהלומים שלה, הנמצא בבלגיה.

מי יושב כטקס ׳1

בספר השיאים 67׳

שיצא השבוע אפשר, למשל, לודדא, איזהו
הצ׳ק הגדול ביותר, שנכתב אי־פעם. זה
צ׳ק על סך 960 מיליון דולר• שנכתב ב־31
• ולא הצ׳ק על סך 560 מי ליון דולר
אותו קיבל הקיץ המיליונר האמריקאי הווארד
היוס עבור מניו תיו בחברת התעופ ה ט.וו.א.

הפיאה, המ,פ$ח והכרטיס

**.מה ימים היה שם שקט, ולאחר מכן הגיעה לשם,
בקול תרועות וחצוצרות, רונית היימן, שהיתר, דיילת
באל־על. היא הודיעה שם, בשמחה רבה, שהיא הולכת להיות
דוגמנית, כי יש לה כבר רשיון, והתחילה מיד לעבוד במרץ
בתור עוזרת־בית, ומטפלת בילדה. תמורת שתי לירות שטרלינג
לשבוע, דמי״כיס.
עוד לא הספיקו שם להירגע מרונית, והנה נכנסה ללונדון
ברעש גדול, דליה פרטוק. היא הגיעה על חשבונו של המיליונר
סטנלי, ששלח לה כרטיס טיסה הלוך וחזור, אבל
בעצם היא היתד, בדרכה אל ארוסה במכסיקו.
היא התמקמה בדירה של סטנלי, קיבלה ממנו מפתח שפותח
אותה, ולמחרת היא הלכה איתו לחנויות, והוא קנה
לה פיאה נוכרית נהדרת.
בערב היא הלכה איתו לבלות, וכעבור יום, היא קיבלה
שיחה ממכסיקו, מהארוס שלה, ששאל אותה מדוע היא לא
משתמשת בכרטיס שהוא שלח לה, ולא באה להתחתן איתו.
לרוע המזל שמע סטנלי את השיחה הזאת, ומרוב רוגז
הוא ציווה עליה להשאיר את הפיאה, את המפתח, ואת כרטיס
האווירון, ולעזוב אותו.
באותו לילה היא ארזה את כל חפציה, מלבד הפיאה, המפתח,
והכרטיס, והלכה להתגורר אצל ידיד לשעת חירום,
שר,כירה בלונדון. אבל למחרת היא כבר היתר, בפאריס.
לונדון נשארה בודדה. אבל כדי שלא יהיה מוסר־השבל
עצוב מדי לסיפור הזה — הגיעה לבסוף אחת שכן הצליחה.
דליה אופיר, שצודדה בארץ את המיליונר האמיתי ג׳ק
ג׳וזף — הגיע!* ללונדון לא בתור רודפת־עצמאות, אלא יחד
איתו.
היא אפילו הספיקה לצעוד כדוגמנית בשתי תצוגות־אופ־נה
לונדוניות, לרוץ למרוצי־סוסים, לרקוד בדיסקוטקים,
ועדיין להישאר עם המיליונר הקבוע שלה. אין ספק שזה
לא ייגמר כל כך מהר, ביניהם. בטח לא בשבוע הקרוב.

בינואר 1961 על-ידי בנק בצ׳יקאגו, שקנה
את כל חובותיה של שרשרת חנויות הכל־בו
הגדולה בארצות־הברית.
או, איזהו המשפט הממושך ביותר שהתנהל
אי־פעם? זה המשפט בו זכה באלאסאחב
פאתוג׳י תוראת מפונה, הודו, ב־ 28 אפריל
.1966 היה זה משפט על סדרי הישיבה
בטקסים דתיים, בו החל אחד מאבי-אבותיו

של באלאסאחב, אחד מאלוג׳י תוראת בשנת
( 1205 לספירה).
וחלקת הקרקע היקרה ביותר בעולם?
לא ברחוב דיזנגוף, תל־אביב. היה זה
במרכז לונדון, בו נמכר בספטמבר 1954
דונם קרקע במחיר העגול של כמעט שלושה
מיילון לירות שטרלינג (כ־ 25 מיליון
לירות ישראליות).

מספר 1522

המחיר 120 אנ ׳
מהכלא הצנא
ושוחררה לפתו!

11 11

פוי א7

110 אריק \11ב1