גליון 1523 מתאריך 9 בנובמבר 1966

מספר 152 3

ש: ה 30

כ״ו חשון תשכ״ז9.11.1966 .

המחיר 120 אג׳

ראש משקיפי אוי
לשעבר

משמיץ
את חיילות אהייד
ואת הממשלה

שונא הגנור טרהווו
את ׳שואדי

זה לא
נו רמא לי!

שבועיים של הנחות !
צרכי צילום ב מ חי רי ם
ללא תקדים!!!
סרטי צילום (מילוי) 36 תמונות
סרטי צילום 36 תמונות (אורגינל)
סרטי צילום 12 תמונות
סרטי צילום צבעוניים 20 תמונות
סרטי צילום צבעוניים 36 תמונות
פיתוח והגדלה — כל תמונה
סרטי הקרנה 8מ״מ משומשים
סרטי 8מ״ הסרטה שחור-לבן
סרטי 8מ״מ צבעוני (כולל פיתוח)
סרטי צילום לשיקופיות 36 תמונות
מכשיר הקרנה לשיקופיות עם מחסני
חצי אוטומט
ומאוורר, מנורה 200

תל־אביב,
רח׳ בן־יהודה 141
פינת ארלוזורוב

ט ל פון 236761

2.25ל״י

2.90
1.75״
4.25״
5.50״
0.20
10.00

9.50״
18.50״
13.50״
90-00״

11113

השבוע נשלח לקול ישראל מכתב, אשר
העתקים ממנו נשלחו גם לארבעה אנשים
המוזכרים בגוף המכתב. כתב איש־הסרטים
אלכם מסים לעורך התוכנית יש !שאלות וינ6ן
תשובות יגאל לוסין:
״יש לי שאלה. לפי איזה מבחנים נקראים
אנשי־הצודת של יש שאלות להשתתף
בצוזת — או, ליתר דיוק, מה פוסל אישים
כח״כ אורי אבנרי, או עורך אתגר נתן ילין-
מור להיות בין המשתתפים בו — ומה
הוא יתרונם של אישים כח״כ שמואל תמיר
או מר אפרים ריינר על הנ״ל?
״היות וכל הארבעה הם חברי וידידי
(מן הקצה אל הקצה) ,אני סקרן לתשובתך
(הרשמית!) ,כדי שאדע האם עלי להעריך
מחדש תכונות שלא ידעתי עליהן בחברי
אלה.״
המכתב מעלה שאלה, שכל אדם הבקי
בנעשה במדינה כבר הספיק לתת עליה את
הדעת. והיא: שאורי אבנרי בפרט — וכל
אנשי ומעשי השבועון המסויים בכלל —
הוחרמו במשך שנים על־ידי קול־ישראל.
מלבד הדיווח השבועי על הנעשה בכנסת,
הם מוחרמים גם עתה.
יגאל לוסין הוא אחד המחרימים הגדולים,
והוא אינו מחמיץ הזדמנות להתגאות בכך,
ולהשמיע דעות בלתי־חיוביות על העולם
הזה וכל הקשור בו.
והנה, אוחו יגאל לוסין הפך נושא לבירורים
רציניים בהנהלת שירות השידור:
הוא עורך את הבטאון הפנימי של עובדי
השרות, אשר שמו — הגל הנעול —
מעיד על נימותיו הביקורתיות. בטאון זה
חשף בפומבי את קיומה של רשימה שחורה,
בה רשומים אנשים אשר המישטר מחלים
שאין להזכירם ברדיו.
אולי זו דרכו של הצדק העליון, או
אולי זה צחוק הגורל, אבל כאשר התקיים
השבוע בירור נוסף על מעמדם של לוסין
ושל הבטאון הפנימי, עם הנהלת קול ישראל׳
מצא לנכון מנהל השרות, חנוך גיבתון,
להטיח את האשמה הנוראה, שהגל הנעול
מבטא את ר1ח העולם הזה.
ומי האחראי לכך, יותר מכל אחר? יגאל
לוסין, כמובן.

מן השבוע הראשון של פרשת אהרונצ׳יק
כהן, נקט העולם הזה עמדה חד־משמעית,
נגד מעצרו והעמדתו לדין, על פי סעיפי
חוק בטחון המדינה.
שעה שמפ״ם, מפלגתו, נחבאה אל הכלים,
האשים העולם הזה את ראשי הש״ב בסילוק
חשבונות פוליטיים עם המזרחן משער־העמקים.
בשבוע
שעבר הניחה הממשלה על שולחן
הכנסת הצעה לתיקון אותו חוק.
מה שיש לנו לומר בנושא זה, תוכל
לקרוא בדו״ח (עמודים ,)28 ,27 ,26 אך
רצינו גם לדעת מה בפיו של אהרונצ׳יק
עצמו.
בגליון הנמצא עתה בידיך נועד להתפרסם
ראיון מיוחד עימו. ברגע האחרון התקשר
עם המערכת, התנצל על אי־יכולתו
לשתף פעולה.
מסתבר שמזכירות מרכז מפ״ם שמעה על
הראיון המיועד, הקדישה לו דיון מיוחד,
והחליטה כי אסור לאהרון כהן להעניק את
הראון הזה.
כל זה שלא בנוכחותו.
כאשר נודעה לו ההחלטה, דרש לקיים
בירור נוסף בשאלה, הפעם בהשתתפותו.
עד אז יקבל את מרות מפלגתו, שמשום
מה רואה בהעולם הזה את אוייב המדינה.

השבוע החליט פרקליט מחוז ירושלים להגיש
משפט נגד עמרם בלאו. האשמה:

בלאו, פקיד משרד הדתות, הממונה על הרצ
ו ן, מתח שרשרת לרוחב הכביש המוביל
להר־ציון, כדי למנוע תנועת מכוניות בשבתות.
הוא לא הציב שום שלטי־אזהרה,
לא האיר את השרשרת, ולא ניסה בכל
צורה שהיא למנוע אסון.
עד כדי כך, שכאשר קרה האסון, והפסל
דויד פלומבו נתקל בשרשרת ומת כתוצאה

פלומבו ז״ל
מכך, ראינו לעצמנו חובה להכתיר את הכתבה
על מותו (העולם הזה ) 1611 בכותרת:
״רצח פלומבו!״
באותה כתבה ערכנו חקירה, כדי לברר
מי אחראי לפשע זה, תבענו את העמדתו
לדיו•
מאז עברו שבועות רבים. יתר העתונים
עברו לנושאים אחרים, לטרגדיות חדשות.
לא כן שבועון זה. פעם אחר פעם שאלנו:
מה עם האחראים לרצח פלומבוז
לא עשינו זאת במישור העתונאי בלבד.
הודות לקשר ההדוק בין השבועון לבין
סיעת העולם הזה — כוח חדש בכנסת,
והודות לעובדה כי נציגנו בכנסת הוא גם
עורך השבועון, ניהלנו את המערכה בשני
המישורים בעת ובעונה אחת.
חמש־שש פעמים העלה אורי אבנרי את
הפרשה בכנסת, שאל את השרים הנוגעים
בדבר מדוע אין מעמידים איש לדין, בייחוד
אחרי שדובר משטרת ירושלים הצהיר באוזני
כתב העולם הזה, שהמשטרה אמנם סיימה
את חקירתה והעבירה המלצה להעמיד אנשים
מסויימים לדין.
בכל פעם היה שר אחר משיב תשובה
מתחמקת. במיקרים רבים לפני מיקרה זה
הספיקו תכסיסי התחמקות והשהייה אלה
להשכיח את העניין. תיקים כמו תיק פלומ־בו
כבר נסגרו בעבר, מבלי שאיש יועמד
לדין.
אבל לא במיקרה הזה. כי פעם אחר
פעם העלנו את השאלה, והיה ברור שלא
נרפה ממנה. הודעת פרקליט המחוז, על
העמדת בלאו לדין, היא הוכחה לכוחה של
עתונות עקשנית, בייחוד אם יש לה גם
בכנסת נציג עקשני.

תזכיר
• כגדאד הגיכה השגוע רשמית על פרשת המיג 21 של חיל־האוויר
העיראקי, שערק לישראל. בתגובתה אישרה הממשלה העיראקית
״ העולם הז ד שבועוןהחדשותהישראלי
המערכת והמנהלה: תל־אביב, רה׳ קרליבך , 12 טלפון 5־,30134
ת.ד • 136 .מען מברקי: עולמפרס • דפוס משה שהם בע״מ,
תל־אביב, רה׳ פין • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע״מ• .
העורך הראשי: אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע״מ.

את השמועות, כי העריקה תוכננה למעשה על־ירי שירות הביון האמריקאי (העולם
הזה .)1512 הודיעה בגדאד: מספר דיפלומטים בשגרירות האמריקאית יגורשו בקרוב
מעיראק על חלקס בעריקת הטייס ומטוסו.

• ימאים ישראליים בשרים למתן ערכות כבית־משפט, במו כל

אזרח ישראלי אחר. תשובה ברוח זו נתן שר־המשפטים יעקוב שמשון שפירא
לשאילתת ח״כ אורי אבנרי, לאחר פירסום כתבה בהעולם הזה 1509 שבה תואר
מיקרה בו סירבו פקידי בית־משפט השלום בחיפה לקבל ערבות ימאי. כזכור, הציג
אז העולם הזה שאלה ברוח זו לאחראי על יחסי־הציבור בסשרר־המשפטים, קיבל
תשובה, לפיה אין המצב ברור.

העולם הזה 1623

מכתבים
דסיחי ־ ו ח דינידז

חשכת ימי הביניים
לא פרס נובל, ולא שום דו־שיח בין
סופרים ישראלים לאחרים, יקבעו את אופיר,
התרבותי של מדינתנו.
גם לא מוזיאון
ישראל.
צרות־האופק שנתגלתה
עתה סביב
הברית־החדשה ב־בית־הספר
בצלאל בירושלים,
מעידה כאלף
עדים שאנו עדיין
רחוקים מרחק
רב מהיות מדינה
תרבותית. איך יכול
יהודי תרבותי לנהל
בכלל שיחה עם גוי
תרבותי, מבלי לדעת
דברים יסודיים על דתו?
איך אפשר לגדל פה דור של אנשי תרבות,
אם אין בכלל לצעירינו מושג אלמנטרי על
הברית־החדשה, או הקוראן?
זוהי חשכת ימי־הביניים, באמצע המאה
העשרים.

׳ .חיוזז *׳זיז ם ז צז׳־זד, 1ם זיזזז־וצז ח *
.־ן1ז:נץ ש ;׳,ז ז* ז /׳£זחז 2ס זדז*ז׳ 5ח *
.ם ״ ת 21ז * ם י 1זזג ׳זיזצז* !.

:ן^ז־זזז* 0פדו* זזצאח
ח 0ז ^ ז חשה * .דויזי׳זן זו דזם זזם ח,דוחז)
.ף זח ז ג *יזיזו חז׳זן זפ דוזזפשדוזם זגזסיז

דז שי חיזדודו ח שויזו ח ח

יהודה בר, חיפה

המעשה הנורא

כפי שאני רואה מן העתונות, היה בדעתו
של ח״כ אורי אבנרי לנסוע לכפר־קאסם עם
מספר מכוניות, כדי להשתתף באזכרה לחללי
המעשה הנורא מלפני עשר שנים.
בהתאם לידיעות בעתון, לא קיבל היתר
מטעם המשטרה.
ברצוני להביע לך, אורי אבנרי, את הוקרתי
על החלטתך זו, ולציין, כי לפי דעתי
היתד, זו טעות פוליטית פאטאלית מצד
המשטרה למנוע ממך משימה זו.
נידמה לי כי העובדה שגם יהודים אבלים
על התקרית ההיא, ומשתתפים באבלם
של הערבים, היתד, עושה רושם עז על
אחינו הערביים ועל העולם כולו.
פרוס׳ מקם מרכוס, רמת-ג!

עולים ויורדים
כל הכבוד לכם על חקירתכם את בעיות
הירידה מהארץ. יחד עם זאת, ברצוני להצביע
על הקשר בין מאמר העורך, על גובה
שכר־הלימוד בבתי־הספר הגבוהים (העולם
הזה ,)1520 לבין הירידה מן הארץ:
( )1בישראל 2.3מיליון יהודים ו־25
אלף סטודנטים;
( )2בארגנטינה, לעומת זאת 0.6 ,מיליון
יהודים ו־ 40 אלף סטודנטים;
( )3ובברית־המועצות 2.5מיליון יהודים,
אפלייה ו־ 70 אלף סטודנטים.
נידמה לי שאין מה להוסיף לנתונים אלה.
מנדל ש ,.ראשון־לציון

אתגר כפנים ואתגר כחוץ
כל אותם אופוזיציונרים מקצועיים, והעולם
הזה בתוכם, השמחים עתה על ירידת קרני
של אשכול בציבור
(העולם הזה ,)1522
שוכחים משום מה
כי אנו רק שנה לאחר
הבחירות לכנסת.
כלומר: עוד
שלוש שנים לפנינו.
אך טבעי הוא, שכעבור
שנה יירדו
מניותיו של ראש־הממשלה,
הניצב לפני
אתגרים חדשים
בבעיות פנים (,מימאירי
תון)
וחוץ (סוריה).
אבל אין למהר ולקבוע
קביעות מוחלטות. הגלגל עוד יכול
להתהפך. בעיקר כשהמדובר בתנודות בדעת־הקהל
בישראל.
ראוכן מאירי, תל־אביב

7־ נ7

מקום הקפאה -הפשרה!
יץ 0ו אותנו והרסו את הכדורגל היש/על־ידי
ההקפאה שאינה צודקת.
/קורא לכל אוהדי הספורט המושבעים
/מלחמה נגד מזכירות הפועל והת־
?כדורגל, לביטול החלטת ההקפאה
.תנו, האוהדים, נלקח דבר יקר מאד.
!,דידו את מוראל הקבוצות בארץ. אני
פונה לכל אוהדי הספורט: מאחר ואני
עומד במיבצע יחיד, אבקש מאד להצטרף
אלי, ואף להקים ועד לגיוס כספים למלחמה
בהקפאה. אנו לא ניתן להתאחדות
(המש!׳׳ בעמוד )4
העולם הזה 1523

| ת ״ א, נחית-בנ> ,2 1>0טל - 56347ח > פ ה, הסלז ץ ,27 של>265 .

למבוגרים :
אנגלית -גרמנית בשפות עבריות אנגלית, גרמנית,
צרפתית

לתלמידי גתי הספר :
עד לכתות
אנגלית מ־ 0׳ 8
ו׳ ,ז׳ ,ח׳ ולכתות ט׳ ,י /י״א, י״ב
נ ע 0 ? .ץ\\ £ס 1ז א 1 20מ 0מ

מכתבים
1זי *ומלהיבה

* ה ש רוו לי ם, ח די שי ם לל אחפ תי ם.
)נ הצוארון ספורטיבי או אלגנטי, כרצונך. *-בשלל גוונים אופנתיים.

א /דןר ־י 7ץ

חולצת להב מאקרילו:
* נוחה, ח מימה וקלילה רבה ונעימה
למגע מ תכב ס ת בקלות וללא גיהוץ.

רז1־11ו־*1ב רז המלהיבה

כלג בו ־

(הוזשך מעמוד )3
ולמזכירות הפועל מנוחה, לא שינה ולא
מרגוע, עד אשר תבוטל החלטת ההקפאה.
היום אני שולח מכתב להתאחדות הכדורגל
הבינלאומית, וזד, תוכנו :״אני פונה
אליכם בשם רבבות אוהדי הספורט במדינת
ישראל, ומבקש מכם להתערב למען ביטול
ההקפאה מיד. מקווה שתשובתכם תהיה
חיובית״.
לכל אוהדי הספורט בארץ, המעוניינים להצטרף
כפעילים במלחמה זו, לענות לי
במכתב חוזר, או בטלפון 21131 בין השעות

עצומת ההחתמה נגד ההקפאה נמשכת.
יהושע מגן, ירושלים
הכתובת לפניות: יהושוע מנן, רח׳ נ״דס
,5לן רית־היובל, ירושלים.

בדיקה ב״כדלו״
סיפורו של הטכנאי הגרעיני היורד מן
הארץ (העולם הזה ,)1522 על החקירות ה״
בטחוניות שעבר בבדק,
ועל הפסול שמצאו
בו, כחבר המפלגה
הליבראלית
העצמאית, מלמד שנוהגים
דומים קיימים
במדינות שונות.
הנה,
למשל, ברוסיה.
יש שם מיפ־עלים
מיוחדים, בט־חוניים
בעיקר, שלשם
לא מקבלים יהודים.
וכאן, לדוגמה,
יש מיפעלים שלא
מקבלים מי שלא חבר מפא״י.
סדנא דארעא חד הוא.
מיכאל לוינגר, תל-אביב

אין עצירה -יש עצירה
ברצוני להציע, שיתקנו את כל תמרורי
״אין עצירה״ ליד ההצטלבויות ל״אין עצירה
פרט לאוספי חיילים״.
הסיבה: נהגים רבים אינם עוצרים מחשש
לדו״ח על עבירה, וכאשר העצירה כבר
מותרת, הרי זה במרחק רב מהצומת, כאשר
הם כבר מגבירים את המהירות ומתעצלים
לעצור.
אגב, בצומת בית־ליד, ליד נווה תרצה,
בכיוון לפתח־תקווה, שונה התמרור, אין
עצירה״ ברוח ההצעה הנ״ל.
אבי יחזקאלי, חיפה

הנלוז והיפה
הנני להתייחם לכתבה על ״היפהפיות הבורחות״
(העולם הזה .)1520
אני שמח שהתפקחתם סוף־סוף. אינני
יכול לא להזכיר לכם שעוד בעבר הלא
רחוק הייתם בין החלוצים לגילוי יפהפיות
ולתעמולה בשבילן.
נקודה שלא תחזרו עוד על דרך נלוזה

א. הרפז, חיפה

פושטי דגל ומבנם
עד עתה ידענו כי אל־על היתד, קרובה
לפשיטת־רגל, עתה באה רחל המרחלת ומגלה
לנו כי אם לא החברה, אזי לפחות
אנשיה הם פושטי מכנסיים (העולם הזה
.)1520
רוני דייגי, חיפה

המפיצים בישראל — חב׳ נוריתבע ״ מ

שוב הפעם מלחמה ץ
דחוף, לכל הבטחוניסטים החוגגים את
מלאות עשר שנים למלחמת סיני.
שלום לכם,
אתם זוכרים כי לפני עשר שנים הוקם
פיקוד ערבי מאוחד סביב גבולותינו, ואתם
הבטחתם כי תשברו אותו? הנה, עכשיו הוא
מוקם מחדש. מה יש לכם להגיד?
שוב הפעם מלחמה?
יורם הרן, תל־י

זיק היהדות

אח* כהן
נחלת בנימין ,43 תל-אביב
טלפון 613503

שמלות חופה אכסקלוסיביות
תעשיית פרחים אומנותיים

מה שקרה לנתן זהבי, שהיכה נאצים ג
ארצות־הברית, עשוי לקרות להרבה צבריג
היוצאים בפעם הראשונה לחו״ל.
כאן בארץ הם גדלים קשוחים וצינים,
ובזים לכל דבר שריח הגלותיות נודף ממנו.
לפעמים גובל הדבר בשמץ של אנטישמיות.
ואילו כשהם יוצאים לאותה גולה שנואה,
ונתקלים בגויים אמיתיים ובנאצים של ממש,
נדלק בקירבם זיק היהדות.
שמואל פרץ, ירושלים
העולם הזה 1523

ה פינק ם פתוח
מאימתי אתם חסים על כבודו של אדם?
הרי הקריקאטורה בכתבת העורך על שכר־הלימוד
באוניברסיטות (העולם הזה )1520
היתד, יכולה להיות מושלמת יותר, לו
טרח בזיל למלא את הלוח של כב׳ המרצה
המלומד בתיאוריות כלכליות, ולאו דווקא
בפרק מנושא התמחותו בלימודיו האוניברסיטאיים.

תמשיכו בך זיכרו, כי הפינקס פתוח
והיד רושמת.
י. לוי, סטודנט, ירושלים

סמל ודוגמה
אין זו חוכמה יתרה מצידכם, להודיע
לקוראים, מדי שבוע בשבוע, כי זכות בפירסום עדיפות למערכת מכתבים
תינתן לאלה מביניהם
המצרפים את
תמונתם.
אני, למשל, פיר־סמתי
לא פעם את
דעותי במדורי מכתבים
בעתונות, גם
בהעולם הזה וגם ב״ קורא עתונים אחרים, מבלי
להזדהות. וכי
איך אוכל לשמור על מעמדי במקום העבודה
שלי (מיפעל הסתדרותי) ,כשאני מותח
ביקורת על אי־סדרים בו, ביקורת שיש בה
כדי להרגיז את הבוסים שלי בעבודה?
התחשבו נא באזרח הישראלי, שאינו
דווקא הסמל והדוגמה של אזרח חופשי.
קורא, באר־שבע

אבות ובנים
בהתייחסי לכתבה ״כן המפקד!״ ,על הטיפול
בילד יאיר כספי, בבית־הספר החקלאי
בפרדס־חנה, הנני לציין כי היא מתבססת
על שיחה עם הילד עצמו, ילא על שיחה
עם אביו.
כל האינפורמציה בכתבה הנ׳׳ל, שהתפר־פרסמה
בגליון השנה שלכם, לא נמסרה מפי.

כספי, אבי הילד, רמת־גן

הל״ילויה
הקנאים הדתיים גילו כנראה סוד ישן:
שהדרך הטובה ביותר לשכנע את הרבים
היא דרך הכסף.
ולדוגמה הריני מצרף שטר של לירה
ישראלית אחת, עליה כתובות סיסמותיהם.
י. גכי,ן תי, תל־אביב
מצידה האחד של הלירה הודפסה במכונת־נתיבה
הקריאה :״האבקו! נגד ניתוחי־ה־מתים
השרירותיים בל יושפל כבוד האדם!״
מצידה השני הודפסה הקריאה :״אל
תחלל את השבת בנל צורה שהיא! זנור את
יום השבת לקדשו!״ באותו הצד, מתחת
לציור הנמל, נכתב :״הנמל המושבת! הש־ביתוהו
בשבת ולא בתול!״

טעות לעולם צודקת
בעוברי בצומת קסטינה הבחנתי בשלט

מוזר. שם הבירה נכתב בו באותיות לטיניות
בטעות.
יוסי זהבי, תל-אביב
מלחמת הודיאט־קונג נערכת בעיקר נגד
צבי כיבוש זר (אתגר).
אבירם שובל, חיפה
בגין םיל (הארץ).

יוא 3לב,

ירושלים

״בנסיבות הכליות איני מוכן לחזור
למפא״י״ (ידיעות אחרונות).
משה לרמן, נתניה

זכות קדימה כמדור זה תינתן
למכתכיהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למכתבים.

ה חול צהוהמ כנ סי ם ה מל היבי ם כל גבר וא שה

בען לם

חיים בצמרתו^^־
1.116 £ 4 1 *110 101

ויאט־נאם
מחיר אדם
המספר המסמל, מבחינות רבות, את
מלחמת ויאט־נאם, הוא 40 מיליון הדולר
אותן מוציאה ארצות־הברית מדי יום על המלחמה
בוויאט־נאם.
השבוע נתפרסם בסייגון מספר נוסף. השלטונות
הצבאיים האמריקאיים נוהגים לשלם
פיצויים עבור אזרחים דרום־וייאט־נאמיים
הנהרגים תוך שגגת הקרב.
גובה התשלום עבור אבדן חיי־אדם 34 :
דולר ( 102 לירות).

שבדי ה
מ ש כו רתלתל מי די ם

״טיירזס״ :״חיים בצמרת״ טוב יותר מ״מ7ן ום בצמרת״
•מעורר למחשבה — אולי בזכות
המקור הספורתי הטוב

ש. שמגר,, ,ידיעות אחרונות״
•בין סגולותיו המצויינות של הסרט —
צילומיו המעולים

ר. עזריה ,״מעריב״

•בימויו של קוצ׳ף מעניין מאד.
•ג׳ין סימונם, גונבת׳ את ההצגה

ז. רב־נוף ,״דבר״

השבוע בקולנוע ״ פאר ״ חיפה

הזה
חודש ש־ 4000 מוריבתי־הספר
תיכוניים והאוניברסיטות בשבדיה שובתים
בדרישה להעלאת השכר. העובדה שמשכורתם
החודשית היא, בממוצע 1800 ,לירות ו־חופשתם
השנתית נמשכת מאה יום, לא
עזרה להם במיוחד.
אפילו לא העובדה שאחת השובתות, מורה
בבית־ספר תיכון שטוקהולמי, היא אשת
ראש־הממשלה.
מותר לעשן? ומה בקשר למושבתים?
הסטודנטים באוניברסיטות מסתדרים איכשהי,
הצליחו לשכנע כמה ממוריהם להרצות לפניהם
על נושאים מחוץ למניין. פרופסור
לרפואה בעיר האוניברסיטה לונה למשל,
הרצה בשבוע שעבר לתלמידיו על השפעת
המחלות על ציירים.
הסובלים האמיתיים, העלולים להפסיד שנת
לימודים, הם 110 אלף תלמידי בתי־הספר
התיכוניים. הם גם תקוותם הגדולה של המורים
השובתים. אלה סבורים שאם התלמידים
ייעדרו מספיק זמן מבתי־הספר
ויסתבכו בצרות בבתיהם, יתעוררו הוריהם
וילחצו על הממשלה ליישב את השביתה.
כר נרחב לפעולה מצאה לעצמה בהזדמנות
זאת אגודת תלמידי בתי־הספר התיכוניים, המקיפה
את רוב התלמידים. סוף־סוף, יש!
להם עניין של ממש לענות בו, ולא רק משא
ומתן עם הנהלות בתי־הספר אם מותר לתלמידים
לעשן בכיתה.
קודם כל ניסתה אגודת התלמידים לארגן
נוכחות־חובה של התלמידים בבתי־הספר,
חייבה את התלמידים המצטיינים לנהל את
השיעורים בכיתות. אחר התערבה האגודה
של בני ה־ 17—16 התערבות פעילה בסכסוך
השכר, מנסה לתווך בין המורים לממשלה.
מותרלשתות 1לא שאגודת התלמידים
מקובלת על כל התלמידים. כעשרת אלפים
תלמידים פרשו מן האגודה, הודיעו כי
האגודה לא רצינית וכי בכיתות שאורגנו
על־ידה לא לומדים, כי אם שותים בירה, מעשנים
ומאזינים לתקליטי יה־יה.
האגודה עברה להתקפת־נגד, שכרה מטים
כדי להטיס את ראשיה ברחבי שבדיה לשכנוע
החברים הפורשים. היא גם ניצלה את
הפרסומת על־מנת לצאת בהצעה מהפכנית:
לשלם משכורות לתלמידי בתי־הספר התיכוניים,
בדיוק כמו שמשלמים משכורת
לנערים עובדים.
העיר ״ פרופסור מאוניברסיטת גוטסבורג:
•ההתנצחות בין התלמידים היתד, יכולה לשמש
מחקר פסיכולוגי רב־עניין. חבל רק
שגם הפסיכולוגים באוניברסיטות שובתים.״

אדצותיהברית
| *0י0 9־411

כולד זהר וקסם
עם לכת דו ר ה־ג לו ס

בכל בקבוק חד ש של דורה-גלוס מצוינת
פניני * 001* 10 לערבוב הומוגני של
הלכה בגווני ה אפנ ה החדי שים.

* , 00* 0101 הלכ ה הי חיד ה המכילה
כבר *. 8 * 80* 1וו**.הלכה ה שומרת על צפדניד.
00** 01011 אינה מ תקלפ ת ומצפה בצורה
שווה ו חלק האת הצפורן.

4 1 1 1 x 1 -9 1 0 5 5
זהר וקסם לצפורגייד
הניידת וועדת־חקירה של הקונגרס האמריקאי
סיימה השבוע את עבודתה על מכת הניירת
במנגנון הממשלה, גילתה כי לו היו שורפים
בכל שנייד, מסמך ממשלתי אחד היה זה
לוקח כאלפיים שנה עד שהיו גומרים להשמיד
את כל המסמכים של הממשלה האמריקאית.
גילויים
אחרים של וועדת״ד,חקירה על הניירת
הגדולה בד, טובע המנגנון האמריקאי:
• פקידי הממשלה כותבים מדי שנה
אלף מיליון מכתבים, שאת העתקיהם הם
מתייקים בשני מיליון ארונות תיקים.
• למימשל 360 אלף טפסים שונים המתמלאים
מדי שנד, ב־ 15 אלף מיליון ההעתקים.
2600
המחשבים האלקטרוניים בשירות

הממשלה מדפיסים מדי שנר, מסמכים בגובה
של שני קילומטרים.
• הפתרון העיקרי המוצע על־ידי וזעדוד

החקירה, שהסתפקה בדו״ח של 70 עמודים:
להשתמש יותר בסל־הניירות.

אנגליה
הבעל הוא חברה
מורים ברום, גובה־מסים בעיירה האנגלית
דארלינגטון, חגג בשבוע שעבר את יום
הולדתו ה־ .40 באותה הזדמנות גם שינה
את שמו למרגרט ברום.
כך הפך אבי המשפחה לאם המשפחה. למען
הדיוק, לאם המשפחה השנייה. כי אם״
בתו של מוריס־מרגרט, גרטל ברום בת
ה־ ,35 לא עזבה את בעלה ששינה את מינו.
להיפך. היתד, זאת היא שעזרה לו בדרכו
הקשה.
תמרוקים כעתיד. אחר שמורים השתחרר
מצבא הקבע, גילה את האמת, כי
עליו להפוך לאשה. הוא־היא וגרטל החליטו

גכ׳ ברום (שמאל) ובעלה
לנוע, להתלבש, לערוך קניות ולבשל
לשלוח את בתם הגדולה והיחידה, לחוץ־
לארץ ללמוד מקצוע.
בינתיים לימדה גרטל את מקצועות האשה
לבעלה. תוך זמן קצר למד כיצד לנוע, להתלבש,
לערוך קניות ולבשל.
וכאשר מורים ר,ם ך למרגרט, יצאה היא
עם גרטל למועדון־לילה לחוג ומרגרט
הודיעה כי •אשתי היא חברתי הטובה ביותר״.
גרטל
לא נשארה חייבת, הודיעה כי
•בעלי הוא חברתי הטובה ביותר״ .בינתיים
כבר החליטו שתי הנשים הנשואות זו לזו
על דרכן בעתיד. הן פותחות חנות תמרוקים.

״׳ש מישהו בפנים?״
עשרה האסירים שהיו מצליחים להמלט מדי
שבוע מבתי־הסוהר באנגליה היוו אי־נעימות
מספקת, אבל בריחתו של רב־המרגלים הסובייטי
ג׳ורג׳ בלייק, לפני שבועיים, כבר
הגדישה את הסאה.
העיתונות האנגלית, לעומת זאת, לא איבדה
את חוש ההומור, שמה את כל העניין ללעג
בשורת קריקטורות עוקצניות.
עיתון אחד הביא ציור של שופט מרצין
וחובש פיאה נוכרית המודיע לנידון• :אני
דן אותו ל־ 42 שנות מאסר• או לכמה שנים
שמתחשק לך!״
קריקטורה אחרת הראתה את שר הפנים
רוי ג׳נקינס, הממונה, בתוקף תפקידו, על
שירות בתייר,סוהר ועל המשטרה, מקיש בביישנות
בשער בית־הסוהר ושואל :״האם
נמצא מישהו בפנים?״
״מה אתה חושב?״ •מה אמרתי
לך?״ אומר אסיר ותיק לאסיר החדש הבא
לתא, ומראה לו את מפתחות בית־הסוהר התלויים
על קולב מיוחד על הקיר.
קריקטורה אחרת מראה שני סוהרים הבוחנים
טיל סובייטי, המוצב על כן־שילוח
בחצר של בית־סוהר לונדוני• .אתה חושב
שזה חלק מתכנית בריחה?״ מהרהר בקול
רם סוהר שקוע במחשבתו.
• בלייק, יוצא הולנד שעלה לגדולה בשירות
המודיעין הבריטי, נתגלה כסוכר
סוביימי, נדון לפני חמש שנים ל־ 42 שנות
מאסר.
העולם הזה 1523

במרחב מצריים עבדי ו מ שו עבדים
אחד מתוך כל שלושה מצרים הוא עבד
נרצע: תשעה מיליון מצרים מכורים לחשיש.
בשביל הפועל העני או הפלאח המרוד,
הצמח החום־אדמדם הוא בריהה מבעיותיו.
הגבר המצרי גם מאמין, שהחשיש מוסיף
לו כוח־גברא. אלא שאחרי ההרגשה הסוכה,
מידרדר עבד־החשיש באין מעצור, עלול
לאבד את עבודתו ולהגיע לעולם הפשע.
לסיפוק תאווה זו פועל צבא שלם של
מבריחים. צבא, שבמשך שלושה דורות
לא הצליחו שוטרי מצרים להתגבר עליו.
עכשיו פתח גם הצבא המצרי הסדיר במצוד
על המבריחים. בקירבת האהיר עצמה
עלו מבריחים על מארב, הצליחו לחסל
ארבעה חיילים בקרב יריות שארך שעה.
מה עושה ישראל? מקור החשיש
ידוע: לבנון. מגדלים אותו באופן גלוי׳
ושום ממשלה לבנונית לא העזה לפעול
נגד המגדלים והמבריחים. הנסיון היחידי
שעשתה בכיוון זה, אחרי פניות מצריות
מרובות, היה להפיץ כרוזי־הסברה בין האיכרים,
כי כדאי להם יותר לגדל חמניות,
מאשר חשיש. אלא שהסוחרים והמבריחים,
אשר כמה מהם נמנים עם קברניטי המדינה,
לא נתנו לאיכרים להחליף את הגידול. וכך,
מדי שנד״ מייצאת שכנתה הצפונית של
ישראל כשמונים סונות של הסם.
מובן כי חלק מן הסם חייב לעבור דרך
שטחה של ישראל, ולא פעם נתקלו מי-
שמרות ישראליים בשיירות המבריחים, החוצים
את הנגב, בדרכם לסיני. חלק אחר
מוברח בספינות לחוף המצרי. חלק אף
מיוצא לאירופה, ומשם הוא מוברח למצרים.
כמה פקידים מצרים גבוהים טענו, כי
ישראל אינה רק פרוזדור למבריחים;׳
אלא שהיא מגדלת אתהחשיש בשיטחה,
מייצאת אותו למצרים על חשבונה היא,
במאמץ לנוון עוד יותר את העם׳המצרי.
את הטענה הזאת הכחיש השבוע אחד מן
הלוחמים הערביים העיקריים בחשיש. רב־אלוף
עבד־אל־עזיז ספואת, ראש הועדה של
הליגה הערבית למלחמה בסמים משכרים,
הצהיר באוזני כתב אמריקאי :״ישראל היא
רק אחת מדרכי המחתרת של החשיש.
היא אמנם ניסתה ב־ 1951 וב־ 1953 לגדל
חשיש, אך הנסיונות לא הצליחו.״
אילו התעניין עוד יותר בנעשה בישראל,
בשטח זה, היה בוודאי מוסיף: ישראל
עצמה הופכת לאט-לאט לצרכנית לא־מבוטלת
של הסם המשעבד.
איראן רוצה ל מ כו ר וחד
השאה זקוק לכסף. להרבה כסף. לא לצרכיו
האישיים, אלא לתוכניות הפיתוח
העצומות, שהוא יזם לארצו. כסף זה יכול
לבוא ממקור אחד בלבד: הנפט. אילו שיווקה
איראן את כל הנפט שהיא מסוגלת לשאוב
מאדמתה, היתד, משיגה אולי את כל הכסף
הדרוש לכך. אולם איגוד החברות העולמיות
הגדולות מרשה לה לשווק רק /0״11
מכלל הנפט המרחבי,
כיבסה זו נקבעה לה אחרי שמוחמד
מוסאדק הבכייני הלאים את הנפט האיראני.
תגובת החברות המערביות אז: סגירת שווקי
העולם בפני הנפט המולאם. יחד עם זאת:
הגברת תפוקת הנפט בארצות השכנות.
כאשר סולק מוסאדק מהשלטון, כבר לא
היתד, איראן המפיקה מספר 1של המרחב.
ברוב טובן, הסכימו החברות הגדולות
להקצות לה 1170 מהשווקים.
לא רוצה הלוואה. לפני שנה הודיע
השאה מפורשות, כי אינו מוכן להסתפק
במיכסה זו. הוא רוצה למכור יותר נפט.
בישיבה מיוחדת, הסכימו החברות להעלות
את המיכסה ל־ .170/0אך לפני שאיראן יכלה
לממש את ההסכם, הודיעו חברות־השיווק,
כי בעולם לא יוכלו לקלוט את התוספת.
אם כן, הציע השאה, ישלמו לו החברות
את ההפרש בין ההכנסות ממיכסה של
^ , 11 לבין ההכנסות שהיו זורמות לאוצר
האיראני ממיכסה של ס 0/ד . 1לפי חישוב
גס, מסתכם הפרש זה ב־ 60 מיליון דולאר
לשנה. אחרת, איים השאה, יעזוב את האיגוד,
ישווק את הנפט במחירים נמוכים.
מיל איום זה, הסכימו החברות הגדולות
לשלם את ההפרש — אבל כהלוואה לטווחי
ארוך, לא כסובסידיה.
בנקודה זו הגיע הסיכסוך לקיפאון. בדי
לא להחליט החלטות חפוזות, הסכימו שני
הצדדים לדחייה של חודש אחד, בו יוכלו
להרהר היטב בבעייה.
העולם הזה 1523

סבא,

ש ל• חדשות בשבילך!

אני יודע שאתה לא מא מין בצעירים, וחושב שהנסיון שלך שקול כנגד כל ה״צעצועים
החדישים״ שממציאים בעולם. אבל, בכל זאת, דווקא בשטח שלך, שטח הצילום, יש
חידושים נפלאים.
קח, למשל, את סרט־הצילום. מן הסתם ראית שמרבים עכשיו לצלם שיקופיות צבעוניות
(מן הסתם חייכת חיוך מקצועי על התוצאות אבל עתה הגיעו לארץ סרטי ״אנ סקו״
האמריקאים, ואין כבר מ ה לחייך, אלא מרוב נחת והתפעלות.
כי עם סרטי ״אנ סקו״ מקבלים תוצאות מופלאות, צבעים טבעיים מרהיבי עין, ותמונות
טובות בכל הנסיבות. לא פלא: סרטי ״ אנ ס קו״ הם היחידים בעולם בעלי רגישות גבוהה
(דרגות רגישות אחרות :
א 1ס 200 = 24
א 5 ^ 50 = 18 0 1א 1ס 100 = 21
ו״אנסקו״ 1100 לצילום לאור מנורות).
והפיתוח — נעשה בארץ, בצורה מעולה ומהירה, תוך
24 שעות.

ס ר טי ״ אנםקן ״ -לצלום •ותר מוצלח !
ולהקדנה יו תרמהנה •ותרנוחה דזקדן שקופיות ג ^ פ פ ומפן 110 זוג/ז $ 5

£י > 8וו

נפתח קורס חדש

טלויויה
מע שית

6חודשים — כולל מבנה המכשיר,
כוון, תיקונים, אנטנות והרכבה.
אין צויד כידיעות קודמות.
פרטיםוה רש מ ה 5—8 ,9—1 :

השיא בריקוד רצוף של טוויסט
על־ידי גברת ראה דני, תושבת
קרייסטצ׳רץ׳ שבניו־זילאנד, אשר רקדה
100 שעות רצופות (יותר מארבע
יממות) בחודש מרץ .1962
בין אם את רוקדת טוויסט ובין
אם את יושבת במשרד או בבית-
קפה — רגלייך קובעות את הופעתך,
והגרביים קובעים את הופעת
רגלייך, גרבי ״מרסי״ הם שהביאו
לישראל את ההידור הישראלי, כי
תמצאו אותם בחנויות הכלבו הגדולות
ביותר בפאריס בדיוק כמו
בחנויות הקטנות ביותר בישראל. גרבי
״מרסי״ הם השילוב של רמה
אירופית ומחיר נוח.

תל״אכיב, ברנר ,17 מפנת אלנבי 55
תל־אכיב, אלנבי 128א׳
חיפה, שמריהו לוין 30

תמחרי ם
• הרתה. מידיי מתיו, אשתסתת־אבנים
צרפתי, ואמה של כוכבת הזמר
הצרפתית ( 15 אלף לירות להופעה) מיריי
מתיו, הנחשבת ליורשת של ארית פיאף.
מיריי האם, שהזמרת היא בתה הבכורה,
עומדת ללדת בפעם ה־ 14 ותזכה, לכן,
בהתאם לחוק הצרפתי, בסנדקות הגנרל דה־גול
לילדה האחרון.
• נולד. לראש מחלקת־ההדרכה של
צה׳׳ל, איש פעולות התגמול ומפקד הצנחנים
לשעבר אלוף־משנה אריאל
(.אריק״) שרץ, בן, מאשתו השנייה. אשתו
הראשונה נהרגה בתאונת־דרכים בקסטל
לפני שנתיים.
• התארסה. גרושת השאה הפרסי
זה שמונה שנים ושחקנית־קולגוע לעת־

סוראיה וארוסה
מצוא, הנסיכה סוראיה אספנדייארי
כחטייארי ,34 ,לבנו של תעשיין גרמני,
פיטר האף.26 ,
• נפצע. יורש העצר הבריטי,
צ׳ארלס ,17 ,ששבר את אפו בעת משחק
כדורגל בבית־הספר התיכון הסקוטי בו
הוא לומד כעת. דובר הארמון המלכותי
הודיע כי לפציעה לא תהיה ״תוצאה
מבערת*.
• אושפז. הקנצלר הגרמני לשעבר,
קונראד אדנואר ,91 ,כשהוא סובל משפעת.

נחוג. יום הולדתו ה־ 41 של ה־פזמונאי
חיים חפר, יליד פולין, שהיה פעיל
בעלייה ב׳ ,ייסד את הצ׳יזבטרון במלחמת
העצמאות וחיבר, יחד עם דן בן־אמוץ,
את ילקוט הכזבים.
• נהוג. יום הולדתו ד,־ 45 של
דניאל רקנאטי, מיליונר ומנכ״ל של
בנק דיסקונט, המנהל יחד עם שני אחיו,
רפאל הצעיר ( )42 והארי הבכור ( )48 את
אימפרית העסקים שיסד אביהם, יוצא
סלוניקי היוונית.
• נחוג. יום הולדתו ד,־ 48 של הח*כ
היהודי של רק״ח, מאיר וילנר, שנולד
כבר קובנר ושהוא אחיו של הסופר המפ״מי
אבא קובנר.
• הרתה. יורשת
העצר ההולנדית,
כיאטריקס,
,28 לבעלה הגרמני

קלאוס .40 ,כי

רסוםד ־ ר •ער,בסון

דו־בק דו־יאל

£5זז 6 211£ 016* 1?£א 1א 20

דוע, אין קלאום,
דיפלומט גרמני ששרת
כחייל בצבא
היטלר, מקובל על
ההולנדים, למרות שילדו,
שיוולד באביב
הקרוב, יהיה השני
בתור לכס המלכות, כיאטריקס אחר אמו.
• נחוג. יום הולדתו
ד,־ 80 של רודן
פורמוזה צ׳יאנג קיי־צ׳ל ,,תוך נהירה
מאורגנת של אזרחי פורמוזה ל״אולמות
חיים ארוכים״ ,בהם הם הביעו את ברכותיהם
לאריכות ימים למארשאל הסיני הגולה.
• נפטרה. בגיל שבוע, בתו השלישית
של הסטיריקן דן אלמגור .31 ,הפזמונאי
והמתרגם (גברתי הנאתה) אלמגור, יוצא
רחובות, שוהה עתה בלום־אנג׳לם, ארצות-
הברית, כמרצה־אורח לספרות עברית באוניברסיטת
קליפורניה.
• התאגדה. בבליעת גלולות, ה־אמנית
ההוזייאית אורסולה המינגוויי־ג׳פסון,
חמש שנים אחר שאחיה, הסופר
ארנסט המינגוויי, התאבד בירייה ו־ 38 שנים
אחר שאביהם של ההמינגוויים, רופא ב־צ
יקאגו, התאבד אף הוא (בירייה).
• נתמנה. לשגריר קונגו בוושינגטון,
ראש הממשלה המודח של ליאופולדויל,
סיריל עמלה, שהודיע כי הוא מוכן
״לטאטא את הרחובות* אם בכך יוכל להביא
תועלת למולדתו.
העולם הזה 1523

*ץ ין כדירה — צריכים לחזור שוב אל
\ £המשל העתיק אודות חמשת העיזזרים
והפיל.
נגע עיוור אחד ברגל הפיל ואמר: הפיל
דומה לצינור עבה. נגע העיוור השני באוזן
החיה ואמר: הפיל דומה לסמרטוט.
העיוזר השלישי נתקל בשן ואמר: הפיל חלק
וחד. הרביעי נגע בבטן ואמר: הפיל גדול
ומחוספס. החמישי מישש את החדק ואמר:
הפיל דומה לנחש.

ואילו היה שם עיוור שישי, והיה
שומע את כל ההכרזות האלה,
כוודאי לא היה מעלה על דעתו
שכל חמשת חכריו מדכרים על
אותה חיה עצמה.

קשורה במהות המישטר הקיים בישראל,
והיא מלמדת עליו הרבה.
כבר המבט הראשון מגלה כמה תכונות
מוזרות של החלטה זו.
למשל: אין ארץ אחת בעולם כולו שבה
אורך המאבק על האליפות יותר משנה אחת,

מכין 16 קכוצות הליגה הלאומית
13 ,הצכיעו נגד ההקפאה.
בארץ כולה אין אף ספורטאי חשוב
אחד שאינו מתנגד לה בחריפות.

אילו נערכה הצכעה חופשית,
על פי חופש המצפון, היתה ההצעה
נופלת פה אחד.
רק גוף ספורטיבי אחד — מרכז הפועל —
תמך בהחלטה. אבל מנהיגו, מיכאל אלמוג,
התנגד לה ונעדר מן ההצבעה.
אם כן, מי החליט?

**ץ ני סי עשראלף סטודנטים ערכו ה־המחליטים
האמיתיים היו אד־
\1/שבוע הפגנה אדירה בירושלים. הם
כעה ספורטאים דגולים כענף
הפגינו נגד העלאת שכר־הלימוד.
כמה מהם העלו על דעתם כי הפגנתם מירוץ־הכסאות: עסקני המפלגות
אינה מכוונת נגד החלטה שרירותית של שר אלמוזלינו, הרינג, יודין ולוי.
פלוני, אלא נגד מהותו של מישטר המדרג
את החינוך הגבוה במקום נמוך בסולם־
העדיפויות שלו?

הסטודנטים נגעו כאכר אחד של
הפיל.

עסקני מפלגות שמונו כוזעדה מטעם
מוסד מפלגתי מובהק — הוועד הפועל של
ההסתדרות.
הם החליטו, והם הטילו את מרות מפלגו־

ברור, אם כן, כי לא המלחמה בשחיתות
עומדת לנגד עיניה. אם כן, מה כן?

ך* סיכה האמיתית להקפאה היא שונה
( | לגמרי, והיא מובנת לכל ספורטאי.

פשטות המפלגות על כל שטחי החיים.
המפלגות הן ״טוטאליטריות״ במובנו האמיתי
של המושג: אין הן פוסחות אף
על קטע אחד מחייו של האזרח. דת וספורט,
פרנסה ולימודים, תרבות ומישחקים —
הכל משולב במיבנה הטוטאלי של המפלגה.
זהו הפיל, שבו נתקלו השבוע גם הסטודנטים
וגם הספורטאים.

כשהקהל מאבד את העניין, אין הוא נוהר
למיגרשי הכדורגל. ממילא יורדות ההכנסות
של קבוצות־ד,כדורגל.

יש לשני ציכורים אלה מכנה
משותף נוסף: שניהם צעירים.
ואילו המישטר מזדקן והולך.

דחיית האליפות מורידה את
המתח ככל רחכי ענף הכדורגל.
היא מורידה את מתח השחקנים.
היא גם מורידה את מתח הקהל.
הכנסות אלה מכטיחות עצמאות
כלשהי לקכוצה המקומית, כנגד
המרכז הארצי שהוא חלק מן המנגנון
המפלגתי.
השבוע נערכה התחרות בין הפועל פתח־תקווה
והפועל תל־אביב, שתי קבוצות צמרת.
בדרך כלל מופיעים למישחק כזה 12 אלף
צופים. השבוע רכשו כרטיסים רק שמונת
אלפים. האגודה המקומית איבדה שליש מן
ההכנסה המצופה.
איך היא תכסה את ההפרש? היא תצטרך
לפנות אל מועצת־ד,פועלים, או אל מרכז
הפועל — שתי זרועות של מפא״י.

מישטר זקן, שהתגבש בעולם הרוחני של
ראשית המאה, אינו יכול לתפוס ולחוש את
חשיבותו המכרעת של החינוך הגבוה.
מישטר זקן גם אינו יכול לתפוס ולחוש את
חשיבותו של הספורט.

מה הטעם לספר לו כי אלילי
הספורט ממריצים מאות אלפי נערים
לפתח את גופם, להרכיכ קכו־צות
כשכונה, להתחרות ככושר?
יהושע לוי אומר :״בשביל מה אני צריך
כדורגל?״ ומיכה אלמוג מסביר מדוע נעדר

יום לפני כן ערכו הסוחרים הפגנת־מחאה
נגד העלאת מס־העסקים. גם זאת היתד.
הפגנה רבת־רושם, אם כי מסוג אחר.
נגד מי היתד, מכוונת שביתה זו? נגד
הנהלות העיריות? נגד סיעות הקאוליציד,
ורפ״י, שתמכו בהעלאת המס. בכנסת? נגד
השרים?
המפגינים לא ידעו זאת — אבל הם
הפגינו נגד מישטר שהפך את תקציבי העיריות
לקערה עצומה של שלל, והמחלק
שלל זה לכל המפלגות. מישטר שיצר חביון
ללא תחתית, אשר לתוכה נשפכת — בין
השאר — גם זיעת אפם של החנוונים
ובעלי־המלאכה.

הסוחרים נגעו כאכר שני של ה!
פיל.
המובטלים
בבית־שמש ובקריית־שמונד,
נגעו באבר שלישי של המישטר, שאינו יכוללספק תעסוקה ושאינו רוצה להנהיג מייד
ביטוח בפני אבטלה.

עוגה נתקלו חוככי־הספורט של
ישראל כאותו פיל• אף אין הם
יודעים שזו אותה חיה עצמה.

ך • ישראל ישנו רק ענף־ספורט אחד
^ המעניין רבבות ומאות־אלפי אזרחים.
זהו ספורט הכדורגל. כל שאר ענפי הספורט
מעניינים רק קבוצות קטנות.

זה הכל. אכל זה כך.

במרכז התעניינותם, התלהבותם והתרגשותם
של מאות־אלפי אורחים אלה עומד
המאבק השנתי בליגה הלאומית.
לכל אחת מ־ 16 הקבוצות, החברות בליגה
זו, יש אוהדים משולהבים, המסוגלים
לעשות כל דבר — כולל מעשי־אלימות
ואיומים ברצח — כדי להעלות אותה לראש
הליגה, או כדי למנוע את נשירתה לליגה
נמוכה יותר.

כל אלה נדהמו ונרעשו ונתגעשו
כאשר הוחלט השכוע כאורח
שרירותי ״להקפיא״ את הליגות.
כלומר: למשוך את המאבק על האליפות
במשך שנתיים, במקום לערוך מאבק שנתי,
כנהוג עד כה.

*!•י שאינו חובב כדורגל לא התרגש,
מן הסתם, מן ההחלטה הזאת. אך
כדאי גם להתעניין בה. כי היא כרוכה ו
תיהם
על עסקני הפועל. ועסקני הפועל
הטילו את המרות על הספורטאים.

המפלגות החליטו. הספורטאים
לא נשאלו. הם נדרשו להיכנע.

** ה היתה העילה להחלטה זו? כיצד
(/הצדיקו אותה?
נאמר שהדבר בא כדי להילחם בשחיתות.
אם תיערך האליפות רק אחת לשנתיים,
תתגבר גם השחיתות רק אחת לשנתיים.
רק בכל שנה שניה יקנו מישחקים וימכרו
מישחקים, ישחדו ספורטאים ויזייפו תוצאות.

תירוץ יפה. אכל מוזר כמקצת.
כי בראשית השנה אני העליתי הצעה
לסדר־יומה של הכנסת: השחיתות בענף
הכדורגל. ההצעה הועברה פה־אחד לוועדה.
ועדת־החינוך השקיעה בה עשרות שעות של
עבודה מאומצת, והחליטה בסוף על שורה
ארוכה של המלצות.
למשל: לשנות את החוק הפלילי; למנות
מנהל לא־פוליטי להתאחדות הכדורגל; להנהיג
ביקורת של ספרי ההתאחדות; לקבוע
בתקנון אחיד ומחייב מה מגיע לספורטאים.

אף החלטה אחת מכל אלה לא
כוצעה. ההתאחדות כלל לא טרחה
לדון כהן.
הוועדה של הכנסת גם החליטה שלא
להקפיא את הליגה.

עתה כאה ההתאחדות והפרה
החלטה זו כפירוש. היא יורקת
כפני הכנסת.

זוהי התוצאה העיקרית של ה־
״הקפאה״ -שכירת העצמאות
המקומית. הגכרת התלות של האגודות
המקומיות כמפלגה. הגכ-
רת המפלגתיזציה של הספורט.
במערכת־הבחירות האחרונה פירסמו קבו־צות־ספורט
שונות כרוזים שתמכו במועמדים
מפלגתיים לראשות העיריות. לכרוזים כאלה
יש השפעה רבה בחוגים רחבים. ככל שתגבר
התלות הכלכלית, תגדל התועלת המפלגתית
שאפשר יהיד, להפיק מן הספורט.

כך אנחנו מגיעים אל ליכו של
הפיל? ,יכו של המישטר.

*ש סיכה שניה להקפאה. היא באה לידי

7בי טוי באימרחו המפורסמת של גזבר
ההסתדרות, יהושע לוי:

״כשכיל מה אני צריך כדורגל?״
כששורר מתח גבוה בענף הכדורגל, עולה
ערכו של השחקן. עסקני הקבוצה רוצים
בנצחונה בכל שנה. הם נאלצים, באי־רצון
רב, לדאוג קצת גם לשחקנים — לפרנסתם
ולעתידם. וזה עולה כסף.
לוי סבור כי כל ההטבות הניתנות
לשחקנים מטעם הפועל, בסופו של דבר
תצטרך הקופה שלו לשלם אותן. לכן
החליט להנהיג מיתון בספורט.

זהו הצד השני של אותו מטכע
המטכע של קופת המפלגה.־^לי ־^ל ־^ל
ף * מישטר הקייס מבוסם על חלוקת
( |ר,שלל בין המפלגות. הוא מביא לד,ת־

*זי ט

מן הישיבה המכרעת :״בשבילי הספורט זה
הובי.״

^ ילו היה קיים בארץ מישטר אחר,
מישטר צעיר ומעורה במציאות של
ימינו, לא היה רואה בספורט הובי. הוא
לא היה חולם על הקפאה של הליגה.

הוא היה מפקיע את הספורט
מידי המפלגות, ומקים מיניסטריון
ממלכתי לספורט.

הוא היה מדכא את השחיתות ביד רמה,
מסלק את העסקנים־הטפילים, ומחזיר את
הספורטאים למרכז הבמה הספורטאית.
הוא היה מבין כי תבוסות משפילות של
הנבחרת הלאומית, כמו התבוסות האחרונות
נגד יוגוסלביה ודנמארק, נגד נבחרת־המילו־אים
של שווייץ והנבחרת הצעירה של הולנד,
פוגעות גם במעמדה המדיני־ד,תעמולתי של
המדינה בעולם.

הוא היה תופס כי נצחון אחד
של נכחדת ישראל כמוסקכה
השום יותר מאלף שידורים של
״קול ציון לגולה״ כשפה הרוסית.
ואולי — מי יודע? — היה מישטר כזה
מרכז את כל המאמצים כדי להפוך את
ישראל, תוך כמה שנים, למועמדת רצינית
לכתר אליפות העולם.

כאותם הימים לא ישאל יהושע
לוי :״כשכיל מה אני צריך כדורגל
ז״ הכדורגל הוא שישאל:
״כשכיל מה אני צריך את יהושע
לוי?״

תצפית

במדינה

• אל תצפה לליבלוב אהבה כין מפא״י לבין ״מן היסוד״.

לוי אשכול הציע לפרופסור נתן רוטנשטריין, האידיאולוג של הקבוצה, לעמוד
בראש משרד מיוחד לחינוך גבוה ומרע. בצער זה ניסה אשכול לפייס גס את
הסטודנטים, המאיימים בשביתה, וגם את מן היסוד. אבל רוטנשמרייך יסרב בשל
הסגנון הרפוי של ביטול ההדחה. פנחס לבון עשוי אפילו לצאת בהתקפה
על לוי אשכול. מועמד אחר המוזכר בהקשר לתיק המדע — ח״ב זאב שרף.

• צפה לחידוש הלחצים על כמה מחכרי הכנסת של מפא״י,
כדי שיפנו את מקומם לאמנון לין, חתנו של אכא חושי.
בפירסומים אחרונים מודיעה נזפא״י על כינוס הוועידה בראשית , 1967 וכי על
הפרק תעלה שוב דרישת המוסד לביקורת: תפקיד אחד בלבד לכל נבחר של
מפא״י. הכוונה, בין השאר, לחברי־הכנסת מרדכי נמיר, שהוא גם ראש עירית
תל־אביב ולאהרון בקר, מזכיר ההסתדרות. חושי, שיצא לארבעה שבועות
לארצות־הברית, מצפה למצוא את אמנון לין בכנסת עם שובו ארצה.

• צפה לדרישה תקיפה של מזכירת מפא״י גולדה מאיר
לכיטול החוגים, הגושים, והקכוצות השונות, שחידשו לאחרונה
את פעילותם כמפא״י. גולדה עשויה לאיים בהתפטרות החלמית וסופית,
אם ימשיך הגוש לקיים חוג רעיוני.

9ראשי חרות מצפים לתופעה חדשה, כיחסיס כינס לכין
ראשי האופוזיציה, וכמה מהם ככר העניקו לה את הכינוי
״מלחמת גלילה״ .בעוד שהמשפטים הפנימיים ׳יסחבו ויסתבכו, תתנהל
מערכת־השמצות פרועה בסניפים ובעתונות. יחד עם זאת, יחכה בל צד שהשני
יעבור את גבול המותר ויעשה את הצעד שיחייב קרע מוחלט בין הגושים. רק
אז תיתכן פרישה הפגנתית של תסיר וידידיו, או גירושם מן המפלגה. אולם
גבול זה רחוק מאוד עדיין.

• צפה להתפוצצות פרשה כלכלית הקשורה כמימון קרנות
העם שגת״ וחצי
הצורה שבה נמסר על ההודעה הצפוייה
גרמה הרבה יותר מתיחות, מאשר ההודעה
עצמה, לכשהתפרסמה. נאמר שראשיו־,ממשלה
עומד להודיע הודעה חשובה בכנסת. מכיוזן
שליד הידיעה הסתומה הופיעה ידיעה אחרת,
על ישיבת ועדת החוץ והבטחון של הכנסת,
היתד, המסקנה ההגיונית: אשבול עומד למסור
על צעד בטחוני חמור.
מכיוון שבטחון בשבועות האחרונים פירושו,
לגבי האזרח הפשוט, אך ורק הגבול הסורי,
התבקשה מאליה גם המסקנה הבאה:
שאשכול עומד להודיע על הכרזת מלחמה
נגד סוריה, או משהו דומה.
העצבנות מצאה את ביטויה בבורסה: מחיר
הדולאר השחור הרקיע לפתע.
לבסוף באה ההודעה המוסמכת: הארכת
השירות הצבאי לשנתיים וחצי מפאת צורכי
נוח־האדם של צה״ל. אולם מכיוזן שדברים
אלה הם בגדר סוד מוחלט, לא מסר ראש־הממשלה
ושר־הבטחון בפומבי את הנימוקים
המפורטים. מעטה הסודיות העלה את השאלה
הצינית: שמא אחד הגורמים להארכת
השירות אינו כלל בטחוני, כי אם כלכלי?
שמא קליטת חיילים משוחררים בשוק
העבודה, בתקופה של אבטלה ומיתון, גורמת
קשיים שאין קברניטי הכלכלה מסוגלים
לעמוד בהם?
על צד זה של הבעיה לא נתן אשכול

להטיל כוח זר, על כף המאזניים גם בבעיות
החורגות מבין כתלי האוניברסיטה.

סיס מהו דג ל
מעולם לא נישאו בישראל כרזות כה
ססגוניות, חלקן רציניות וחלקן עוקצניות,
כפי שנישאו השבוע בהפגנת־ענק של
הסטודנטים (ראה לעיל).
נאמר בהן, בין השאר:
• גוועלד!
9אם אין קמח, אין תורה!
• הזהרו בבני עניים, שמהם תצא תורה.
9בניינים מפוארים — לא בכספינו!
9העלאת שכ״ל — מעשה סכל.
• אשכול, שקול!
• 1אגרנט קרגמן = ספיר.
9נגד השכלה אריסטוקרטית!
9במצריים 150,000 סטודנטים ובישראל
.25,000
9אשכול, לא נסכים לחצי־חצי!
• היינו מפסיקים ללמוד — אבל אין
עבודה.
9כפיר — לכפר־סבא.
• אשכול לשלטון!
• היום סטודנט, מחר מובטל.
• ד״ר אשכול, איפה הסולידאריות?
9תנו ללמוד בארץ הזאת.
• השכלה גבוהה אינה מותרות!
9נמאס לנו החופש הגדול!
9הרימו תרומה למען שיפור מצבן
של האוניברסיטאות בישראל!
9נגד אפליית מיעוטי יכולת!

הפגנת הסטודנטים יוצאת מהצר האוניברסיטה כירושלים
ססגוני, רציני ועוקצני
מפא״י. המדובר בחברה אילן־כוח, העוסקת בין השאר בתחנות דלק. חברה זו
נמצאת בבעלות חלקית של ההסתדרות, וזכתה לתמריצים רבים ממשרד האוצר.

9יצומצם המנגנון העומד לרשות היועץ לעניינים ערכיים
של ראש הממשלה. ליועץ יש כיום שתי לשכות מחוזיות, בחיפה וביפו,
מלבד לישכתו הראשית בירושלים. כפי הנראה, ייסגרו המשרדים המחוזיים,
כתוצאה של הסכם־פשרה בנושא זה, שהושג בין אשכול לבין אבא חושי. ייתכן
שהדבר יוצג כחלק ממדיניות החסכון, ומהריאירגון הקשור עם העברת המימשל
הצבאי למשטרה. למעשה, זהו נצחון של חושי, במלחמתו נגד שמואל טולידאנו.

9מזכירות המישמרת הצעירה של מפא״י עומדת להקים
מוסד שיקושט כשם פרלמנט צעירים. בנן היא מקווה ליצור לעצמה
פורום להופעות פומביות, ואולי גם לניגוח הצמרת הזקנה. אבל לחופש־הדיבור
בפרלמנט זה יושם גבול: לא יוזמנו להשתתף בו ״קיצונים״ ממפלגות אחרות.

9הסתדרות הסטודנטים תנכה כעצמה את שכר־הלימוד
מן הסטודנטים, כגוכה שנראה לה כמוצדק. לפי חישובי עליית־המדד
של הלשכה המרכזית לסטטים טיקה, על הסטודנטים לשלם שכר־לימוד בגובה של
690ל״י. אם תסרב הנהלת האוניברסיטה לקבל שכר זה — תוכרז שביתה
כללית.

9לא תמו החיכוכים כין רשות הנמלים לכין חכרת ״שירותי
נמל מאוחדים״ ,כנמל חיפה. סלע המחלוקת: באיזו מידה חייבת
החברה ההסתדרותית לספוג את העלאות השכר שהוענקו לפועלי הנמל. החברה
הקבלנית דרשה מרשות הנמלים לפצות אותה על כל ההעלאה, על־ידי העלאת
תעריפי הנמל, ואילו הרשות הביעה את הדעה שריווחי שג״ם ממילא מופרזים,
והיא יכולה לספוג את ההעלאה על־ידי ייעול פנימי. בהכרעתו של ראש־הממשלה
הושגה פשרה, אולם ברור שהקבלנים יחדשו את לחצם. לא מן הנמנע,
שהקבלנים יגרמו להפרעות — ואולי לשביתות — בנמל.

9פרשת פקידת סית־המשפט המחוזי כתל־אכים, שאושפזה
ככית-החולים לחולי-רוח ככת-יפ, תלכש מימדים של
שערורייה גדולה. בין השאר, ייתכן שתועלה האשמה חמורה, שמישהו
ניצל את קשריו האישיים, כדי להביא להכנסת הנערה למוסד, במטרה להשתיקה.
הפקידה השמיעה, מזה חודשים, האשמות חמורות, בין השאר על יחסים אינטימיים
אסורים בבית־המשפט המחוזי. אם אמנם תיערך בדיקה יסודית של הטענות,
תהיה זו פרשה סנסציונית עוד יותר מפרשת השופט מלחי ועורכת־הדין
יונה סופר.

תשובה. אבל ברור, שיצטרך להתייחם אליו
בימים ובשבועות הקרובים, כדי לתת מענה
לציניקאים.

מ ח 1המר הי ב
זה היה מחזה מרהיב. כ־ 12 אלף צעירים
נעו כנחש־ענק, שראש־ הגיע למישכן הכנסת
כשזנבו עוד היה תקוע באוניברסיטה.
צעירים חסונים ונערות יפהפיות נשאו
כרזות, שרו שירי מרד וליגלוג, דיקלמו
במקהלה סיסמות זועמות ועליזות (ראה להלן).
״סוף
סוף רואים פעם סטודנטים צועדים.״
אמרו המחייבים.
״מתי נראה פעם הפגנה כזאת למען
מטרה פוליטית או מוסרית?״ שאלו המפקפקים.

צועדים רק כשזה נוגע לכיס שלהם!״
רטנו הקולות העוינים.
האינטרס הכללי. אולם הצדק היה
עם המחייבים יותר מאשר עם השוללים.
אמנם, הסטודנטים הפגינו למען האינטרס
שלהם — נגד העלאת שכר־הלימוד.
אולם בעבר לא היה ציבור הסטודנטים
מסוגל מעולם לקום כאיש אחד — אפילו
למען אינטרס כלכלי.
ואינטרס כלכלי זה הזדהה, הפעם, עם
האינטרס של המדינה. להעלות את ההשכלה
הגבוה בסולם־העדיפויות של הממשלה, לאפשר
לבני שכבות מעוטות־יכולת להגיע
לאוניברסיטה — זוהי דרישה לאומית, החורגת
בהרבה מעבר לאינטרס הצר של הסטודנטים
הנוכחיים.
כשתריסר אלפי הסטודנטים ראו איש את
רעהו בעת ההפגנה, לא יכלו שלא לחוש
כי גלום בהם כוח רב. מיפגש זה עשוי להוליד
דבר שהיד, חסר תמיד במדינת־ישראל:
רוח־יחידה של ציבור הסטודנטים, הרצון

9אם לא תתנו ללמוד — נעסוק בפוליטיקה.
9אנחנו
לא שותים קפה בדיונים —
אנחנו לומדים בשביל לעבוד.
9אשכול, פון וועמען נעמם מען געלט?
9אוי!

הממ שלה
טוטו תיקים
אשכול עלה השבוע, לפחות בנושא אחד,
על סוס. שוב היד, לו מה למכור.
את הסוס סיפק לו בכור שלום שיטרית
( ,)72 שר המשטרה הוותיק, שהתפטר. מסורת
בלתי־קדושה קבעה, כי לספרדים יש
חזקה על משרד המשטרה. לכן החלו הספרדים
במפא״י במסע לחישות, מגעים,
שליחת־שליחים, והפעלת־לחצים. הוזכרו חצי
תריסר מועמדים, וניקבע להם ניקוד של
סיכויים, כמו במירוצי־סוסים.
בראש הועמד אמיל נג׳אר, שגריר ישראל
בבלגיה. אחריו הוזכר עורך־הדין אליהו
נאווי מבאר־שבע, אך מתנגדיו מיהרו להחשיד
אותו באהדה לבן־גוריון. שיטרית עצמו
המליץ על יוסף נתמיאם, לשעבר מפכ״ל
המשטרה וכיום שגריר ישראל בברזיל, אבל
גם הוא הוחשד ברפ״יזם. מקום כמעט
בטוח נתנו מומחים רבים לשלמה הילל,
יוצא עיראק וסגן ראש משלחת ישראל ב־או״ם.
לסיוע סיפרו תומכיו של הילל, כי
גם גולדה מאיר וגם מרים אשכול הבטיחו
לו מישרה ניכבדת.
גם חברי הכנסת של מפא״י, היכולים להוכיח
מוצא ספרדי או מזרחי, מיהרו להוסיף
את שמם לרשימת המועמדים. מנחם כהן
העזלס הזה 1523

היא שירתה בצה׳־ל -חיה כיום בסיבוץ־ספר ־
חשבה שהיא ישראלית -אך המפד״ל קבע
* ילי מילר יכלה לסמל את הצברית
1הטיפוסית, כפי שתוארה בימי הזוהר
של החלוציות: בת ,21 נאה, חייכנית, זה
עתה סיימה את שירותה בצה״ל, חברת
קיבוץ־ספר ולומדת בסמינר למורים.
אבל לגבי משרד הפנים המפד״לי היא
בכלל לא ישראלית. היא סתם רוסיה
נוצרית. המפד״ל, כמו תלמידי הישיבה,
אינם מייחסים חשיבות לשרות בצד,״ל.
מה שחשוב זה הדת של האמא, ואמא
של נילי היא נוצריה.
בשל מוצא נורא זה גירש משרד הפנים
את אהיה של נילי מן הארץ. עתה נילחמת
נילי על זכותה להיות אזרחית במדינה
אליה עלתה מרוסיה לפני 16 שנה. אבל
משרד הפנים מתעקש להתנהג עם נילי כפי
שנהג בשעתו עם אחיה.

תהליך משפיל
* וסי מילר ( )23 היה עד לפני שנתיים
ישראלי, רב־טוראי בצד,״ל. הוא חלם לערוך
טיול קצר בעולם, עם שיחרורו מהשרות
הצבאי. אבל, משרד הפנים סירב לתת לו
דרכון ישראלי, בטענה שיוסי איננו אזרח
ישראלי, כי אינו יהודי. יוסי לא התעקש,
ביקש להתאזרח, אבל גם זה לא היה פשוט.
משרד הפנים דרש כי יוסי ירשום את עצמו
כנוצרי. לפי הדת היהודית מי שאימו נוצריה
— גם הוא נוצרי. לא חשוב למשרד הפנים
מה אומרים על כך הנוצרים עצמם, המקבלים
כנוצרי רק מי שהוטבל לנצרות.
לבסוף נרשם יוסי כ״רוסי״.
הנסיון של יוסי להשיג דרכון ישראלי
היה מדכא. מה שניראה לו תחילה כזכותו
האלמנטרית, הפך לתהליך משפיל ומיגע,
נסחב ונמשך משך חודשים ארוכים, עד
שלבסוף ניתן לו הדרכון כנדבה. יוסי
לא התעקש לשבת במדינה שלא רצתה אותו.
היום הוא חי בדנמרק, נשוי לנוצריה. צה״ל
הפסיד עוד רב־טוראי.
אומרת נילי :״המשפחה ליוותה אותו לנמל
בלב שקט. כולנו ידענו שזה הפתרון הטוב
ביותר בשבילו.״

השבוע החל משרד הפנים באותו תהליך
ביחס לנילי עצמה.

כמר מסתננת

^ ל הצוות של משרד הפנים גויים
להשפלת נילי. סגן מנהל משרד הפנים,
יוסף גולדין, הזמין אותה מקיבוץ נחשון.
כשנכנסה נילי לחדרו, פנה אליה גולדין
ברוסית. הוא ידע כי נילי שהתה ברוסיה
רק 11 חודש, עלתה ארצה בגיל חמש, וכי
היא כבר 16 שנה בארץ. בכל זאת הירשה
לעצמו הפקיד הדתי לפנות אליה ברוסית.
רק כשד,סבירה לו נילי כי איננה מבינה
אותו, עבר גולדין לעברית.
עלה עליו פקיד גבוה אחר ממשרד הפנים,
יוסף טוב, שד,ישווה את נילי למסתנן. אמר
טוב כי נילי מזכירה לו אדם שעבר
את הגבול ומצהיר כי הוא יהודי.״
פקיד זוטר בשם רכס, היושב בחדר 23
בבניין ג׳נראלי בירושלים לא התבייש אפילו
לצעוק על נילי ולאיים עליה.
למעשה נחשבה נילי לאזרחית, ואף נכללה
על־ידי אותו משרד ברשימת הבוחרים לכנסת.
פקידי משרד הפנים הסתמכו אז על
הצהרתה של נילי, כשהיתה בת ,16 וביקשה
תעודת־זהות, כי היא יהודיה.
לפני שלושה חודשים החליטו נילי וחברה,
יוסף קיש, להתחתן. כדי למנוע אי־נעימות,
וגם מתוך גישה עקרונית נגד כפיה דתית,

החליטו השניים להתחתן בנישואין אזרחיים
בקפריסין. נילי פנתה למשרד הפנים וביקשה
דרכון. זהו השלב בו טומן משרד הפנים
את המלכודת שלו. מה שקרה לאחיה לפני
שנתיים קרה לנילי עתה. פקידי משרד
הפנים גילו כי אמא של נילי נוצריה.

האוזירה בקיבוץ נחשון אינה דומה לזו
של משרד הפנים. קיבוץ נחשון נמצא
מול מוצבי הלגיון של לטרון, על כביש

מי ישראלי ז

הפקיד בחדר 23 התחלחל. איך יתכן שבת
לאם נוצריה תיקרא יהודיה בישראל, ועוד
על גבי תעודת־זהות של משרד הפנים
המפד״לי. הפקיד דרש מנילי לשנות קודם
כל את הפרט הזה .״אני דורש שתעשי את
התיקון מיהודיה לנוצריה. אם לא תעשי —
לא תקבלי אזרחות.״

יוסף קיש, שרעיון החתונה
עיסו פוצץ את פרשת
הכפייה הדתית החדשה, הוא חבר נחשון.

החבד

נילי חשבה לתומה שזו באמת חובתה
על פי החוק, וכי הפקיד צודק. היא לא
ידעה כי הפקיד המפד״לי משקר ביודעין.
הפקיד בחדר 23 ידע כי קיים פסק־דין
עקרוני, השולל ממנו את הזכות לקבוע מי
נוצרי. הוא ידע גם כי נילי זכאית לקבל
דרכון על פי חוק השבות כיהודיה. אבל
מצפונו המפד״לי גרם לו לשכוח זאת. נילי
התעקשה. היא איננה מאמינה בשום דת,
ואינה רוצה להגדיר את עצמה כנוצריה.
הפקיד עמד על שלו, ולבסוף הציע פשרה
— לא יהודיה ולא נוצריה, סתם רוסיה.
נילי הסכימה, בלב שבור ומושפל. השינוי
נרשם בתעודת־הזהות (ראה תמונה) ונילי
חזרה עצובה לקיבוץ.

נחל שורק. מטרים ספורים מן הכניסה
לקיבוץ ניצב שלט צהוב המזהיר :״זהירות
— גבול לפניך!״

הפקידים הדתיים אמרו:
נוצריה. נילי הקיבוצני־הודיה.
התוצאה: רוסיה.

המחיקה

קית

אמרה:

ך* שסיפרה נילי את קורותיה לחברי
הקיבוץ, הוברר לה כי רומתה וכי נשללו
ממנה זכויותיה.
הסתבר, כי בשל הסמכות שניתנה למשרד
הפנים לקבוע מיהו יהודי, ניתנה למפד״ל
גם הסמכות לקבוע מי ישראלי. התעלול
הקטן של הפקיד בחדר 23 כמעט היקנה
לו את הזכות לחייב את נילי להתאזרח
כאילו היא רוסיה נוצרית, שהיגרה זה
עתה ארצה.
אבל התעלול לא הצליח. בניגוד לאחיה
יוסי, התעקשה נילי. היא פנתה דרך הליגה
למניעת כפייה דתית אל היועץ המשפטי לממשלה,
התלוננה על איומים והטעיה. ממשרד
הפנים דרשה נילי לשנות את התיקון
בתעודת־הזהות שלה, ולהחזיר את הגדרתה
הלאומית לקדמותה. אבל משרד הפנים, שמיהר
ושינה את הלאום מיהודיה לנוצריה
תוך רבע שעה, לא נחפז לערוך את השינוי
ההפוך.
כדי להיות יהודיה ולקבל דרכון ישראלי,
תיזדקק נילי מילר לעזרתו של בית המשפט
העליון.

ומשה סרדינם, שני עסקנים עדתיים מובהקים,
מפעילים איש את חסידיו להמרצת
מעמדם.
אחרון ברשימה הופיע שמואל טולידאנו,
אחיינו של הרב טולידאנו המנוח, ויועצו של
אשכול לעניינים ערביים. תומכיו הזכירו, כי
במירוצי סוסים מגיע לפעמים המועמד האחרון
למקום הראשון.
בטחון פנימי. אשכול יכול היה לשחק
בין המועמדים השונים, אבל בזה לא היה
ממצה את כל האפשרויות הגלומות׳ בהתפטרותו
של שיטרית. היו עוד אפשרויות,
•והועלו עוד הצעות. למשל: להפוך את משרד
המשטרה למשרד בטחון פנימי, שיכלול
גם את המימשל הצבאי וגם את הש״ב. על-
העולם הזה 1623

ידי כך יהפוך תיק זה לתיק חשוב ומבוקש.
כך הורחב מיגרש המירוצים והוכפלו האפשרויות:
אפשר להעביר את שר התחבורה,
האלוף משה כרמל, אל משרד הבטחון
הפנימי, ולתת לאליהו ששון את תיק התחבורה.
מציעי
הצעה זו הסבירו, כי בכך יוכל
אשכול למלא את דרישתו של ששון לתיק
כלכלי. תעלול זה ישאיר את הדואר לפתיון.
אבל בצד כל המעלות, יש להצעה זו הרבה
חסרונות. העיקרי: אשכול אינו יכול
להוציא את הש״ב מידי מפא״י.
מכיוון שבכור שיטרית יגמור את תפקידו
רק בראשון לינואר, כלומר, בעוד

חודשיים, יעסקו מפא״י והממשלה כולה
בטוטו־תיקים עוד זמן רב.

יחסים מרחביים
בו כות ״הרודן המצרי״
לפני עשר שנים זה היה מצלצל כבדיחה.
השבוע היתד. זאת?!ציאות: ראשי
המדינה תלו את תקוותם לקיום השלום
במעשיו של עבד־אל־נאצר ,״הרודן המצרי״.
לפני עשר שנים, כשדובר על ברית
צבאית מצרית־סורית, זה הקפיא את הדם
בישראל. זה עורר פחדים של כיתור,
של התקפה בשתי חזיתות.

השבוע, כשנחתמה ברית כזאת, הושמעה
בירושלים אנחה של הקלה.
היה ברור לכל: אם בכלל מסוגל עוד
מישהו לרסן את הצמרת הסכיזופרניה
הנוכחית של סוריה, ולשים קץ לפעולות
אל־פתח ודומיהם, הרי זה נשיא מצריים.
דיונים כמקום דם. כך נכנסה בעיית
ישראל־סוריה לשלב חדש, ואולי מכריע.
בשלב הראשון, כאשר החלו פעולות הרצח
והחבלה בגבול מתרבים בקצב מבהיל,
גבר הפיתוי להגיב מייד בפעולה צבאית
ישראלית נרחבת.
הרגע הקריטי חלף, והעניין הונח על
שולחן מועצת־ד,בטחון של האו״ם. כל עוד
(הנושן בעמוד )12

בסדינו־.

* 1מ ה היה קי ר ה לוא ברי טניה נכבשה ע׳׳י היטלר ן
* עלילה ד מיוני ת וכמעט א מי תי ת בטרט מרתק
המעורר ויכו חי ם באנגליה וזוכה להצלחת־ שיא

״סרט חובה לכל אדם ואדם״

ה שבוע בעת וב עונ האחת
״ הבירה ״ ירושלים

תמר ״ תל-אביב
בקרוב ״ מאי ״ חיפה

המה פנ ט

י,יי מג״קוס
ה מנח ה: שפרירה ז כ אי

תל־אביב

ירושלים

במועדון רח׳ מנדלי 7
הערב ג־8.30

מיצ׳ל

(המשן מעמוד )10
נערך שם הדיון, אי־אפשר היד, לבצע פעולות
צבאיות נגד סוריה. כי הדבר היה
פוגע בכבוד המוסד הבינלאומי, מביא לגינוי
מהיר של ישראל.
עובדה זו הביאה לשתי תוצאות:
#חברי המועצה השתדלו למשוך את
הדיון ככל האפשר, כדי להאריך את
ההפוגה ולתת לממשלה הסורית הזדמנות להתגבר
על קבוצות הטרור.
• הלחץ הבטחוניסטי על ממשלת אש־כול
פחת. הדיווחים על התנודות בדיוני
המועצה ריתקו את תשומת־לב הציבור,
הקטינו את הצורך הנפשי בפורקן צבאי.
השגריר הזהיר. כמצופה מראש,
נסתיימו דיוני המועצה ללא תוצאה ממשית.
רוב חברי המועצה הצביעו בעד החלטה
מתונה שהצדיקה בעקיפין את ישראל, והרוסים
הטילו עליה וטו.
לכך לא היתד. חשיבות רבד -התוצאה
היא שבינתיים עברו כמה שבועות, וניתנה
שהות לכל הגורמים המעוניינים להפעיל
לחץ על ממשלת סוריה.
אחד הגורמים האלה הוא השגריר הסובייטי
בדמשק. הוא השתדל לשכנע את
שליטי סוריה כי אסור להם לתת !1מתלה
להתקפה ישראלית, העלולה לערער את השלטון
הפרו־סובייטי הקיים בסוריה.
אולם השגריר נאלץ, בלי ספק, להיזהר
מאד. מן הסתם חשש להעמיד את עצמו
במצב של מטיף נגד האופנה הסורית
האחרונה — ״מלחמה־שיחרור עממית ל־שיחרור
פלסטין״ .כי זה היה נותן פתחון-
פה לסוכנים הסיניים להשמיץ את ברית־המועצות,
לטעון שגם היא משרתת את
האימפריאליזם והציונית.
אמצעי מניעה. עבד־אל־נאצר אינו
רוצה במלחמה לאלתר או בעתיד הנראה־לעין.
אין הוא רוצה לסבך את מצרים.
אין הוא רוצה גם להראות כבוגד, העומד
מן הצד, במיקרה של התלקחות. לכן
הוא מעוניין למנוע את ההתלקחות.
אולם נשיא מצריים אינו יכול לתת
פקודות לדמשק. סוריה רגישה ביותר,
מאז פרשה מן האיחוד המצרי־סורי. המצב
היה עדין.
אך שליטי דמשק מצדם היו מעוניינים,
כנראה, שעבד־אל־נאצר יפעיל את השפעתו
נגד פעולות אל־פתח. השלטון הדמשקאי
אינו יציב, ואינו יכול להרשות לעצמו
לפעול בגלוי נגד ״לוחמי השיחרור״ .הוא
היה זקוק לחיפוי מצרי.
כך נולד הרעיון של ברית צבאית
מצרית־סורית. הוא מלווה במליצות מצלצלות
רבות. אך משמעותו העיקרית היא: ל-
רמטכ״ל המצרי ניתנה סמכות פורמלית
(אך חסרת משמעות מעשית) על הצבא
הסורי. סוריה התחייבה להתייעץ עם מצריים
על כל מעשה העשוי לגרום למלחמה.
הגדרה זו כוללת את מעשי אל־פתח.
אם הפיקוד המצרי־הסורי המשותף יצווה
על הפסקת פעולות החבלה, בטענה שהם
מפריעים לתיכנון ארוך־הטווח של המלחמה
בישראל, תוכל ממשלת דמשק לפעול נגד
אל פתח.
סשולש לקיום השלום. עד כאן
פועל ההגיון. השאלה היא: האם הגיון
זה יכול להתממש גם למעשה? האם יש
לשליטי דמשק הכוח לאסור את פעולות
אל־פתחז האם יוכלו, מבחינה פוליטית
ופסיכולוגית, למנוע פעולות אלה, בשעה
שהם עצמם מעלים אותן על נס בקולי־קולות?
בתשובה
על שאלה זו תלוי עתה השלב
הבא — אם תימנע ההתלקחות הצבאית
בגבול ישראל־סוריה, אם לאו.
בשלוש בירות מרחביות — ירושלים,
קאהיר ועמאן — מקווים שהתשובה תהיה
חיובית.

רמלה

צפת

המגדל

״צליל״

יום ששי 8.30 ,11.11

יום שני 21.11 ,

• באופן יחסי ל״תוצר הלאומי הגולמי״,
שהוא סך־כל הפעילות הסישקית באותה

מדינה.

תל-אביב
במועדון רח׳ מנדלי ד
יום חמישי 8.30 ,10.11

לטובת הערב? ,
האס

שדחו

וערות כדי
דרגד אחריו *
מה אומרים
אגש׳ וגה״ד
ומשרד החוץ

מ ע דו! ה ח מי ש ה

יום שבת 8.30 ,12.11
קיו יום ששי 8.30 ,18.11

האם ריגד
בטחון בלונדון גילה החודש פרשן בריטי, תוך
כדי ניתוח תקציב הבטחון הבריטי, עובדה
מעניינת:
רק ארבע מדינות בעולם מוציאות יותר
לצרכי בטחון מאשר מדינת ישראל*,
ארבע הסופר־בטחוניסטיות: ארצות־הבריח,
ברית־המועצות, דרום־אפריקה ומצרים.

באר־שבע

הטיסה ומסת הו9ש0יביס

נשיקה לדוגמהצממהב־באר
תל־אביבי: נערה ישראלית וקצין או״ם.

נד ואש המשקיפים של הארס עזבו
את תבקידם בשונאי שואל -מדוע?
^ ארל קארדסון פון הורן לא היה
\ /מעולם אהוד בישראל. השבוע היה אהוד
•עוד פחות, אם בכלל ייתכן הדבר.
הגנרל השוודי, שעמד בראש מטה המשקיפים
של האו״ם משנת , 1958 פירסם
ספר שהעמיד את הארץ כולה על רגליה.
כבר היו התקפות על ישראל. כבר נכתב
אפילו ספר, בידי קודמו של פון הורן,
הגנרל אדסון ברנס, בו נמתחה ביקורת על
ישראל. אבל התקפה טוטאלית כמו שכתב
אותה פון הורן לא ראתה עדיין אור.
• על וולטר איתן, כיום שגריר
ישראל בפאריס, אז מנהל כללי של משרד
החוץ :״היתד, זו חוויה משונה, כאשר
האזנתי לפרופסור אוכספורדי זה, יליד
בוואריה, שבפיו אנגלית ללא פגם אבל
מוטעמת מדי. חשתי ברמז אישי שחצני,
שאף כי אין לישראלים בדירה אלא להשלים
איתי, לא ייתכן שחייל ברוטאלי וגס
מן הארצות הבלתי־נודעות של הצפון הקפוא
יכול לנהל משא־ומתן באותה רמה

בעיקר ממנהיגים ילידי פולין, בעלי רמה
מקצועית מובהקת, הנשענת על תקיפות
ועל החלטה שלא להזניח שום אמצעי.״
במיוחד האמצעי, לו מקדיש פון הורן
שורות ארוכות בספרו: המין.
וזאת התמונה שהוא מצייר: אחרי שהשחיתו
את אנשיו, שיחדו אותם וסיבכו
אותם בעסקי הברחה, טמנו להם אנשי המודיעין
הישראלי את הפח הטופי: בין
סדיני מיטותיהם, בדמותן של נערות ישראליות
יפהפיות. ליתר דיוק: חיילות צעירות׳
ששוחררו משרותן הצבאי לתפקידים
מיוחדים .״התפקידים היו מיוחדים כל־כך,
עד שכינינו אותן נערות הקומנדו, לאחר
שגילינו חברות אחרות של מיסדר זה בתל־אביב
ובטבריה.״
לישראלי נשמעת טענה זו אוזילית. אבל
לזר, הניזון מתעמולה ומסיפורים דמיוניים
על חיילות צה״ל — זהו בדיוק התפקיד
הטבעי שהוא רואה לחיילות אלה.
מספר פון הורן :״באחד המשרדים היה
פקיד זוטר שהכרנוהו היטב. ביתו היה פתוח
לאנשי האו״ם ברחבות שלא תאמה כלל את
משכורתו החלטנו לברר פרטים עליו
ועל היפהפיות הישראליות, שעיטרו את
את ביתו וסייעו לבדר את האורחים מאנשי
האו״ם.״ הסתבר כי כמה מהן נערות קומנדו.
פעם אחרת לירה אחד מקציני האו״ם
נערה ישראלית לביתה בלילה. פון הורן
קורא לה רחל, ומתאר אותה כצברית שחו־רת־שיער
ושמנמנה. באותו לילה העניקה את

גי״1ד111111־
אינטלקטואלית כאנשי התרבות והנסיון הפוליטי
בתוך משרד החוץ הישראלי.״
$על יוסף תקוע /הממונה על ענייני
ועדות שביתת־הנשק במשרד החוץ :״יליד
סיביר, שעמו נכונו לי דיונים נפתלים רבים.
כבר בפגישה הראשונה הזכירו לי מראהו
והתנהגותו אחד מבני משפחת הנח שים...
זוהי מזיגה של נחש ומאלפו.״
9על גולדה מאיר, אז שרת החוץ:
״גברת בעלת גוף, המתקיימת כנראה על
דייטה של סיגריות וקפה, קורנת מסביב
אווירה שהייתי מגדיר אותה כ,דם יותר

9על כן־גוריון :״היה מרבה לצטט
מתוך התנ״ך, אף שלא עשה עלי רושם דתי.״

חסדיה לאותו קצין, כפי שעשתה לקצינים
אחרים לפניו. בצאתו מן הבית המתין לו
איש חביב, שהזכיר לו כי אשתו עומדת

גנרל פון־הוון

זכור בישראל כיהיר, מתרחק מישראלים ורגיש לכל
פגיעה אמיתית או דמיונית בכבודו. אחרי שגמר את
שירותו התיישב במשך כמה חודשים בביירות, זכה לעיטור ירדני מידי המלך חוסיין.
לחלוטין. כל הסיפור הוא בדיחה בטעם רע.
אני משער שאמנם נכון שמסתובבות נערות
סביב אנשי האו״ם. זה קורה בכל העולם.
אבל אם זה היה כפי שהגנרל מתאר, הוא
היה צריך לצאת מכאן משולהב, לא רוטן.״
ואילו אחד המקורות הצבאיים המיר,מנים
השיב לשאלות העולם הזה :״צה״ל
לא שיחרר מעולם, ואינו משחרר כיום,
חיילות משירות צבאי, כדי שילכו לשכב
עם אנשי או״ם. זו שטות מוחלטת ! סכם
אינו מופיע ברשימת הנשק של צה״ל. אני,
על כל פנים, לא מכיר דבר כזה. אני לא
מתאר לעצמי שמישהו היה מנסה להפוך
את פון הורן לסוכן, באמצעים כאלה.״

• על מה שנראה לו כתסכיד־הרדיפה
הישראלי :״זעקות חמס טי
פוסיות
לפוביה הלאומית — מין כשרון-
שבתורשה לפרש כל מאורע במושגים של
רדיפה. הלך־רוחות זה מוליד נקמנות.״
9על הודעות ישראליות נ ״מעולם
לא האמנתי שאפשר לעקם את האמת
בציניות ובמומחיות כזו.״

• על העם הישראלי בכלל :

״אין

לך מדינה שכלפי חוץ היא מאוחדת כישראל,
אך שבפנים היא קרועה ושסועה במחלוקות
או בקינאה אישית, הצומחות מן הניגודים
בין העולים ממדינות שונות, שמהם מורכבת
ישראל שינאות וקינאות חריפות, שכנראה
הן חלק בלתי־נפרד מן האופי היהודי.״

מדוע
הם שונאיפץ

סחטנות כלילה

ספר גם אינו חוסך את שבטו מאנשי
ן האו״ם עצמם, שעברו במכוניותיהם המצד
אחד של הגבול למישנהו, ללא
ל ביקורת. חלק הגון — או בלתי־הגון —
העביר באותן הזדמנויות סחורות מוב־
:סכיני־גילוח, סיגריות, סרטים, מכשי־י־רדיו,
רשמקולים — אפילו סמים משכרים.
גם בזה אשמים, לדברי פון הורן,
הישראלים, ששילמו יפה לאנשיו בשביל
ההברחה המאורגנת.
\ אבל הפרק הסנסציוני ביותר בכל הספר
מגע לשרותי הביון הישראליים .״אז לא היה
;לי אף השד עד היכן חדר שירות הביון
׳:הישראלי לתוך הפיקוד שלי. אבל לא היה
1לי ספק לגבי יעילותו. ידעתי שאנשי הסגל
י שלו באים מקרב בעלי־נסיון בכל שרותי
הביון בעולם כולו, והללו ינקו השראה

וחךך 1ה 14 1אחרי שסיימו את תפקידם בראש מטה המשקיפים.
השניים: קודמיו של פון הורן בתפקיד, ברנס הקנדי
\7111111 1111 111
ובניקה הדני. הס צולמה במטה שלהם בירושלים, ערב החלפתו של בניקה בברנס.
לבוא בקרוב. אם יעביר סודות, לא יגלו
לה. כמובן שהוא לא נכנע לסחטנות.
שרותי הביון הישראליים ניסו להשפיע
באותה שיטה אפילו על פון הורן עצמו.
הוא מעיד, ששלחו מישהו לאחד מקציני
המטה שלו, כדי לברר אם הגנרל מעדיף
מאהבת ישראלית או ערביה.

סרס אינו נשק מופר
ספק כי בירושלים הסתובבו אז —
ומסתובבות כיום — נערות המחפשות
להגיע למיטותיהם של אנשי האו״ם. חלק
מהן מועסק על־ידי שרותי הביון.
לא כל הנערות האלה הן זנזונות, או
מזדנבות. כמה מהן שייכות לעילית החברתית.
קודמו של פון הורן, הגנראל הקנדי

ברנם, שלח בזמנו מכתב רשמי למשרד
החוץ, בו התלונן על בתה של אישיות
ישראלית דגולה. הבת הכירה קצין או״ם,
ניסתה להשפיע עליו שיקחנה לעיר העתיקה.
אבל מעבר למעגל הנערות המקיפות את
אנשי האו״ם, מה האמת בטענות פון הורן?
חנן בר־און, דובר משרד החוץ :״לא
קיבלנו עדיין את הספר, לכן גם לא הגבנו
עליו. בעוד כמה ימים יופיע באנגלית,
ובוודאי נקבל אותו. אז נחליט אם להגיב
או לא להגיב. אני יכול רק לומר, שגם
בתקופת שרותו בארץ, דעתנו לא היתד,
נוחה מפון הורן. לא בגלל הדברים שהוא
אומר בספר, אלא מן המצב הכללי. לא
מצאנו איתו שפה משותפת. לא חשבנו
שהוא יורד לעומק הדברים.
״קומנדו הבנות? אלה דברים דמיוניים

ך* נקודה המעציבה בכל הספר, היא
| | דווקא זו המובאת בסיומו :״בכל ימי
לא נפגשתי באומד, בעלת כשרון אין־קץ
עד כדי כך להפוך רצון־טוב לאכזבה, ולעתים
קרובות לסלידה. נדמה היה, שבמדינה
יושב דיבוק ההופך ידידים פוטנציאליים
לשונאים ...לא הייתי ואינני אנטישמי.״
זאת עובדה מרה: מכל ראשי מטה המשקיפים,
יצאו כולם, פרט לאחד, עוינים
לישראל. האחד: ראש־המטה ר,ראשון, ד,גנ־ראל
האמריקאי ויליאם ריילי.
אפשר לקבל כנכונה את קביעת פון הורן,
כי הוא — ויש להניח שכמותו גם קודמיו —
הגיעו לישראל מוכנים להיות ידידיה. או
לפחות: נייטראלים. מה הפכם לאויבים?
הוא עצמו מספק חלק מהתשובה: היהירות
הישראלית, החשדנות מפני זרים, ההתחכמויות
ואחיותיו,עיניים. במיקרהו של
פון הורן הרחיקו הדברים עד כדי כך, שישראל
התלוננה רשמית לסגן מזכיר האו״ם
ראלף באנץ׳ ,שראש מטה המשקיפים העביר
סודות צבאיים לערבים.
אבל נוסף לסיבות אלה, קיימת סיבה
אחרת, שפון הורן אינו מזכירה, אך הידועה
היטב לכל מי שעוקב אחרי קציני האו״ם:
הערבים נראים להם סימפטים יותר. הם
מנומסים יותר, משרתים ביתר חן — והעיקר:
מיסכנים יותר. איזה איש תרבותי
יכול לראות את מחנות הפליטים, ולא לרחם
על יושביהם?

במדינה
תע מולה
תשלו לד־ין
קולות רבים הורמו בישראל, ערב צאתו
של משה דיין לחזית ויאטנאם. הם קראו
לרמטכ״ל־לשעבר לבל יסע, פן תתפרסם
הנסיעה בהצטרפות למסע־התעמולה של
ממשלת ארצות־הברית.
דיין ציפצף על כל הפניות, יצא לויאטנאם,
ומזה שלושה שבועות הוא מפרסם את
רשמיו בהמשכים, במעריב ובכמה עתונים
לועזיים. בין עתונים אלה נמצא וושינגטון
פוסט, בעל ההשפעה והמעמד בבירת ארצות־הברית.
דווקא
עתון חשוב זה פוצץ השבוע
שערורייה, שהוכיחה את כל טענותיהם של
אלה אשר ביקשו מדיין לא לנסוע.
שחיתות ץ העתון התייחס לידיעה בדוקה,
כי משה דיין קיבל מממשלת ארצות־הברית
800 דולאר, לכיסוי הוצאות הנסיעה
שלו לסייגון וחזרה. כתב העתון, במאמר
ראשי נסער:
״דיין לא נסע לסייגון בשביל הכסף, ובוודאי
שההסדרים הכספיים לא יכלו להשפיע
על חוות־דעתו. אבל כרטיס הלוך־וחזור זה
מספיק בדיוק כדי להרעיל את בארות האמון
הציבורי, ולהטיל חשד באובייקטיביות של
הכותב, ולהטעות את העתונים והסוכניות
שהפיצו את מאמריו.
״אם הסובסידיה אינה קונה דעות, הריהי
ביזבוז של כספי משלם־המסים. אם היא
קונה דעות — הריהי שחיתות.״
מנהל שרות ההסברה של ארצות־הברית
מיהר להסביר, כי משרדו סיפק הובלה
לסייגון וממנה לעתונאים זרים רבים. אר
כאשר המשיך והסביר, כי עזרה מסוג זה
אינה ניתנת לעתונאים אמריקאיים, הגביר את
הרושם הנורא של הידיעה המקורית.
השתמע, ששרות־ההסברה לא היה מעז
להציע תשלום כזה לעתון אמריקאי, שהיה
רואה בי נסיון גס לשחד עתונאי.

פרס נובל
מה ע שה שוער־הד־ל ה
סוכנות הידיעות האמריקאית הגדולה
יונייטד פרס אינטרנשוונל כיבדה את ש״י
עמון בביוגרפיה רשמית, הסבירה כי הוא
יליד ספרד, מאזור גאליסיה.
היתד, זאת טעות טכנית קטנה. עגנון הוא,
כידוע, ילד פולין, מאזור גאליציה.
כדי למנוע טעויות טכניות נוספות החליט

לקטואלי המכובד (תפוצה:)80,000 :
״פרס נובל לספרות מוענק לעתים רחוקות
בזכות הצטיינות של ממש כפי שמעידה,
הרשימה הארוכה של אפסים שזכו בפרס
ושאיש שוב אינו זוכרם.
״בכל זאת קרה ובהחלטה מפתיעה ניתן
הפרם לסופר שהוא אחד הגדולים של
המאה, שמואל יוסף עגנון עגנון אינו
סתם משורר־מקונן של עולם יהודי שאבד
לנצח בקפליה החשוכים של ההיסטוריה
והעובדה שהוא מציג עצמו כזקן־שוטה לא
צריכה להוליך שולל איש, מלבד את הפתאים
הגדולים ביותר.״
כן איש מסוכך. מסכם מטמור את

״שחיתות״
שידות ההסברה של משרד־החוץ לצייד את
העיתונים בבירות העולם בתדריכים יותר
מדוייקים על חתן פרם נובל לספרות .1966
לא זקן־שוטה. עד כמה הם הצליחו
במשימה זאת הוכיחה השבוע תגובתו של
ישראלי בחו״ל, המחזאי־סופר יורם מטמור,
היושב בלונדון.
כתב מטמור, במכתב חריף למערכת הניר־סטייטסמן
הלונדוני, שבועון השמאל האינט

תל־אביב

להבה
מאות תלמידי תיכון הצטופפו ליד השריפה
שהשתוללה השבוע באזור בתי־חרושת ליד
רחוב המסגר, ואיש לא דאג להרחיקם
מהמקום בגלל סכנת־המות שריחפה על
ראשם.
השריפה, שהחלה מבעירת קוצים קטנה,
הפכה לשריפת ענק שהתפשטה על בתי

מאה
ך כנים והכנות של נטורי־קרתא בירושלים
לא רוצים יותר להתחתן עם
מי שההורים שלהם בחרו. הם בכלל לא
רוצים לחיות כמו ההורים שלהם. הם רוצים
לעשות את כל החטאים שצעירים
נורמליים בני גילם עושים: ללכת למסיבות,
לנהוג במכוניות, לדבר עם בת לפני החתונה
בלי לפחד מאלוהים, ואפילו ללכת
אתה להתרחץ בים, ואפילו לחבק ולנשק
אותה.
אבל נטורי־קרתא גילו הכל.

אזרחים מפנים את מוקד הדליקה
״פשע נוראי״
דעתו בעניין הטיפול שהעיתונות הבריטית
נתנה לסופר, שהוא ״איש מסובך ביותר,
המטפל בסבכים, בהבלים, בנוראות, בגעגועים
ובהתנכרויות של האדם המודרני החי
בחברה מפולגת וחסרת־אמונה״:
״זה עצוב מאד שבהזדמנות חגיגית זאת
לא פירסם שום עיתון בריטי יותר מאשר
את ההודעות לעיתונות, שחוברו, כך אפשר
לחשוב, על־ידי שוער־הלילה של השגרירות
הישראלית.״

רפואה
ג־לגול ה ג לו ל ה

דיין כוויאטנאם

לעומת 127 הנשים שנהרגו בתאונות־דרכים
במאתיים הימים הראשונים של שנת .1966

מיו בבית־הספו ־ מכות

הפרופסור הגניקולוג ד״ר יוסף אשרמן,
,77 הוא חסיד משפחה בינונית, עם שלושה
ארבעה ילדים. אבל הוא אינו מתפעל במיוחד
מן הקריאות הפטריוטיות המציפות לאחרונה
את הארץ במטרה להגדיל את הילודה.
לדעתו של רופא־הנשים התל־אביבי המפורסם׳
האזרח ״אמנם אוהב את מולדתו,
אך את עצמו הוא אוהב הרבה יותר״.
לכן מוטב לחשוב על תכנון הילודה.
30 מיליון הפלות. פרופסור אשרמן,
מי שהיה קצין־רפואה בצבא הצ׳כי ורופא־הנשים
הראשון בעמק־יזרעאל, דוגל בשיטת
מניעת ההריון על־ידי הגלולה.
לא לחינם נמצאת הגלולה בעיצומו של
מסע־נצחון ברחבי תבל, מארצות־הברית, בה
משתמשות בה מיליוני נשים, עד למצרים,
בה היא נמכרת, בהמלצה ממשלתית, במחיר
של ארבע גלולות בגרוש.
אולם פרופסור אשרמן הוא קודם כל
איש־מדע אובייקטיבי. במאמרו הממצה על
מכלול בעיות הילודה, בירחון ההסתדרות
הרפואית, הרפואה, הוא אינו מתעלם מבעיית
הפסקת ההריון. בלשון פשוטה — ההפלה.
עד כמה שד״ר אשרמן לא מתנגד להפלה
הוא חייב לציין, בכל זאת, כי מדי שנה
נערכות בעולם קרוב ל־ 30 מיליון הפלות
(בערך הפלה אחת על כל שתי לידות).
ובמקום שההפלה נערכת במסגרת חוקית
(כברית־המועצות, פולין, רומניה, שבדיה<
הסכנה לבריאות האשד. קטנה עד אין שיעור
מאשר במדינות בהן עדיין שולטים (ומבו־צעים)
חוקי ימי־הביניים בקשר להפלות
(כגון ארצות־הברית וצרפת).
ואם כבר מדובר על סכנות, לא יכול
ד״ר אשרמן לד,מנע מהבאת עובדה מדהימה
המוכיחה כי סכנת ההרג במרפאתו של
רופא הנשים המנתח קטנה בהרבה מן
הסכנה האורבת לאשר, בדרכה אל המרפאה.
באחת עשרה השנים האחרונות מתו 21
נשים בישראל כתוצאה של ד,פלד,־גרידה,

חרושת, מוסכים וחביות־שמן, הגיעה מטרים
ספורים ממצבור דלק תת קרקעי שרק בנם
לא התלקח .״היו יכולים לההרג מאות!
איזה אסון היד, יכול לקרות,״ מילמל אחד
ממפקדי הכבאים.
הכרזים ריקים ז אין זו השריפה
הראשונה באיזור זה, המשתרע בין רחוב
המסגר לבין נחל איילון. בתי־החרושת הנמצאים
באזור עובדים ברובם ללא רשיון.
המקום עצמו שאיננו מצוי במפת־תכנוך
המיסעלים של העיריה אינו מסומן גם
בתוכנית של מיפעל המים. מצבורי האשפה
והדלק הנמצאים בו מצויים בסכנה מתמדת
של שריפות, וכשהן פורצות — הרי שהמקום
מופקר, ומסכן את כל הסביבה, הכוללת
מערכות עתונים, משרדים רבים ובתי־ספר.
ושריפה זו היתה השלישית שפרצה באיזור
זה בחודשים האחרונים.
שותף בית־החרושת רביד שבער, ספק
כפיו ביאוש :״איפה הכבאים? שיכבו את
השריפה!״ אך בית־החרושת לשמיכות עלה
באש לעיניו.
מישנה למפקד הכבאים אנקורי, צעק אמנם
לאנשיו :״הפעילו את הצינורות על בית־הח־רושת,״
אך הכבאים ענו לו :״אין מים.
הברזים ריקים.״
מפקד הנפה הצפונית של המשטרה,
סגן־ניצב הנס שליימר, התערב :״חסמו
את כל התנועה, והעבירו צינורות לברזים
אחרים הנמצאים בסביבה!״ ובאמת נאלצו
הכבאים למתוח קו־מים לאורך מאות מטרים,
כשהם חוסמים עורק תנועה ברחוב המסגר.
למרות זריזותם, זה נמשך המון זמן עד
שהצינורות הועברו ועד שמכוניות־הכבוי
נעו הלוך וחזור ממקום המים אל השריפה.
ולמרות שפעלו במקום 14 מכוניות־כבוי,
עשרות כבאים, עשרות שוטרים, ומאות
תלמידי בתי־הספר מהסביבה שעזרו בפנוי
— עלה רכוש עצום באש, וסכנת־התפוצצות
ריחפה על כל השכונה.
״זהו פשע נורא מצד העיריד״״ בער
מזעם מפקד־הכבאים, שביקש להעלים את
שמו, כי הוא עצמו נחשב לעובד־עיריה.
״איך מאפשרים הפעלת בתי־חרושת ללא
רשיון? ומדוע אין העיריה מגיבה על כך,
שמצבורי־אשפה עצומים מצויים במקום?
מדוע אינה מטילה עונשים על בעל בית־החרושת,
שהשליך עם האשפה גם עשרות
חביות־דלק, אשר היו הגורם להתפשטות
האש.״
ענה דובר־העיריה גולן, לשאלה מדוע אין
סוגרים את בתי־החרושת הפועלים ללא רש־יון
:״אילו היית במקומנו, מה היית עושה?״
באמת, מה?

^ יך ככלל התחיל המעשה, שאברבים
£?•1התחילו לצאת, רחמנא ליצלן, עם בתולות׳
בצוותא? ואיך הפך דבר זה למלחמת־דמים?
הכל
התחיל בצורה התמימה ביותר: ב־שעורי־התפירה
שבנות השכונה החרדית
קיבלו אצל רבקה הרשקוף. רבקה לא היתד,
אשד, רגילה: היא התחתנה עם בעלה יחזקאל
מתוך אהבה! ולא זו בלבד, אלא שהשניים
אפילו הלכו יחד מחובקים, לפני שנישאו,
למורת רוחם של כל זקני השכונה.
משום כך לא היתד, רבקה קטנונית במיוחד:
הבנות באמת ישבו ותפרו בקפידה,
אבל האברכים התחילו לפקוד את הבית.
ואז הגיע הקייץ. גם לאברכי־ישיבה חם
בחמסין. משום כך התלקטו, יעקב זוננפלד
וצבי שפיצר 17 מרדכי אנגל ( )22 ותייר
מאמריקה, יוסף הניג 18 והחליטו להשתזף
להם על שפת״הים. ידידם־כנפשם יצחק
טיקוצ׳ינסקי 19 בנו של הרב טיקוצ׳ינסקי,
מנהל ישיבת עץ־חיים, שכר מכונית של חבר
המחנה הדתי פעילין, והצעירים המושחתים׳
כפי שכונות במודעות, דהרו לנתניה.
אחרי יום נוסף הגיע לנתניה אוטובוס,
ומי יורד ממנו, אם לא מבחר מצומצם ונאה
של בנות מאה־שערים, כשביניהם פיגה־רוזה,
מבנות נטורי־קרתא. הבנות לא רק שהצטרפו
לאברכים, אלא השתכנו אתם יחד בבית

בית־הספר

בנות ירושלים.
הקטינות שבתצ־לום
אינן אלה אשר השתתפו בהילולות.

בבית-הכנסת ודם במיקווה הננו את שמנת מאה־שעוים לשכונות

י שעדדדירת

ההולל

יצחק טיקוצ׳ינסקי,
בן מנהל ישיבה, שנהג
במכונית שהסיעה את הנערות.

הסוחר

מנשה אייכלר, איש לח״
לשעבר, שנחלץ לעזרת ה
צעירים עם מקל, ולכן כמעט ושרפו׳״חנותו.

הרב מיכ׳לה, שברחוב יהודה הלוי.
״הבנות שבאו מירושלים גרו יחד אתנו
באותו חדר,״ סיפר אחד מהחבורה .״אנחנו
כולנו ישנו במשותף. באחד הימים, אני
זוכר שזה היה ביום שלישי, הלכנו יחד
עם הבנות להתרחץ בים. כשחזרנו, פגש
אותנו השמש של הרב, שהיה הראשון שהבחין
שאנחנו עם הבנות. הוא צעק נורא,
גירש אותנו מן המקום, והלך לספר לרב.
גם הרב אמר שאין לנו יותר מה לחפש פה.
״חזרנו לירושלים ושם התברר שלאנשי
השכונה נודע הכל.״

מאה ״ ש ע רי ם יש דין ויש דיין.
ב * אחרי כמה ימים קראו לאברכים הסוטים
להופיע בפני בית־הדין החרדי. רבי
אברהם מרדכי ברייטשטיין, מזכיר בית־הדין
הרבני, שאל את יצחק טיקוצ׳ינסקי אם הוא
מכיר את פייגה־רוזה. יצחק ענה לו :״לא
מכיר לא יודע!״ אך לתדהמת כולם הייתה
זו דווקא פייגה־רוזה, שאמרה לבית־הדין:
״מה איכפת לכם? אני מאוהבת ביצחק ורוזה
לא ענין שלכם.״
צה לצאת אתו.
יחזקאל הרשקוף, שנקרא ליתן את הדין,
על שהפגיש בביתו את האברכים והבנות,
ענה לזקן הדיינים, הרב פנחס אפשטיין
( :)86״אתה לא יותר טוב ממני. אתה נשוי
כבר בפעם השביעית.״
בית־הדין נוכח שאין עם מי לדבר.
לכן הוחלט להתקיף אותם מכיוון שני. זקני
השכונה הפיצו כרוזים בו הוזהרו הורים
ולשמור הייטב על בנותיהם ,״שלא יבוא ח״ו
־י מגע עם טמאים אלה.״
אבל אז פרצה שערוריה חדשה, ועניינה:
בסדום.
גחול־המועד של חג הסוכות החלטנו,
!ה בחורים, שנצא לטיול במכונית שכו־
|סדום והסביבה,״ סיפר אחד מהחבורה
העולם הזה .״ברגע האחרון ממש
|:לינו בחורה, בת לאחת המשפחות
ז בשכונה, ואמרה לנו שהיא רוצה
אלינו לטיול *.היא גם סיפרה לנו
)רבה עם הוריה שלא רצו לתת לה
של פועלי-אגודת־ישראל, וזיר,
מהם סטירה.
מבחורה נאסר לפרסום. היא עדיין

הפלפכיסז שבביתו

״נסענו לסדום והתרחצנו בעין־גדי. הבת
לא התרחצה כי לא הרגישה טוב. הלכנו
להתרחץ גם בנווה־זוהר, ובערב חזרנו לירושלים,
וישנו כולנו בגן־ציבורי.
״בבוקר קמנו להתייעץ מה יהיה עם
הבת, טיקוצ׳נסקי אמר לה, :אם את רוצה
הבייתה — נדבר עם ההורים שלך, ואם
את רוצה להמשיך ככה — אני מוכן להצטרף
אליך ולבלות׳ .הבחורה סירבה לחזור
הביתה, .אם לא תרצו אותי — אני אסע
לאילת, אפגוש איזה ביטניק, ואחיה אתו׳.״
כששמעו הבחורים כך, הבינו שזה רציני.
הצעירים, עליהם נאמר בכרוזים שהם
״מדיחים בנות ישראל לחטא ולכל דבר רע״
לקחו את הביטניקית ממאה־שערים לטלפון
ציבורי, והיא טילפנה הביתה.
״בבית עכשיו תשעה־באב בגלל המצב
שגרמת לנו,״ זעקה האם .״אני לא רוצה
להכיר אתכם ולא רוצה לבוא,״ ענתה הבת.

הזדעזעי ירושלים
נזדעזענו לשבוע סהנבלך־ז שנעשתה אמש בעיר
קדשני ותפארתני אשר קמו בד. .פריצי ובראשם
מנהיגם הידוע לשמצה זה שנים רבות ורוצים לחלל
קדושתה וסהרתה והתנפלו בשצף קצף ובוזיסה
שפוכה בסכות רצח ואכזריות בבת־ בנסיות ועל
עוברי דרך תמימים ושרים שניסו למנעם מחטא
והוסיפו׳ חטא על פשע בתושבס שעי־ בך ימנעו
את התוכחה• הננו מבר־ז-ם ג־י־ כלפי הרשעים
והבר־וניס אל גא תחשבו שתשתיקי את קול מחאתנו
וזעמנו עיי מכות• עם ישיא׳ רניל יזה מדיי דיר•
לא נרתענו ולא נרתע מכיה הזרוע. יבבימי פינ ש
בגבעה נתקבץ כול ׳:באיש אהד להג; עי כביד ד•
ותורתו• .אל המוכיב אני קוראים: אש־־כס שנתפכתם
על דבר־ תורהז חזרי ־אמצי כ־ י׳ עמבב נכו־־ י ה־י
ואל איתם צעירים ר דוח א;י?״־א־ב שיבר
י בנים שיבי־ם שובו שיב* רירבשב הרע־ב׳ שיני
וחיו.

יחזקאל הרשקוף, בעל
חברת טנדרים להובלה,
כלו הצעירים לפגוש את הבנות.

קורבן הנקמה

החבוש בראשו, הוא
צבי שפיצר בן ה־, 17
אחד מהצעירים שבילו עם הנערות הדתיות בירושלים.

״אני כבר מתה!״ הודיעה האם .״אני אמות
לפניך,״ ענתה ביתה, והוסיפה למשנה תוקף
:״אני באילת, באכסניית הנוער!״
האם כמעט התעלפה ומיהרה להבטיח:
״הכל יבוא על מקומו בשלום.״
אבל היא טעתה.

* ^ נשיהש כו נ ה חיפשו את טיקוצ׳ינסקי
ולהע ני שו, והוא ברח מירושלים, לשבועיים,
וכשחזר, פתח את פיו:
״האמת היא, שהבת הזאת יצאה עם בחורים
כבר לפני שנה וחצי. היא בעצמה סיפרה
לי שהיא כבר לא בתולה ושהיה לה עסק
עם כמה בנים. בית־הדין החרדי נחרד
מהמעשה, כי הבת לומדת בבית־ספר בנות
ירושלים, מרשת החינוך הפנימית של נטורי
קרתא. גם פייגה־רוזה, שנסעה אתנו לנתניה,
לומדת שמה. מהכיתה הגבוהה גרשו 18
בנות בגלל שהיו להן איתנו קשרים.״

חוד ה11א להצלה
סהחאסנדס •חד ב ־ ככרהח סי סהערב אח־ ליו ם •־7
ס ר חסיין תסכ ־ זחגמעטבחרדה נוראר. עז כ דו ת ו שס רו רתת
סו סז שחסדרכרוסערנפשאשרב חו רי ם ואברב־ ס
ב א־גנז ראד תיוז ם סי תי ט ׳ ס די חי ח בנו ת •שן *ררחסאור בל
דבררסורטברקר כי ם פ *0ר*ההסספ חוז כ ה איום שר א
עדסמ סנ טכו רנ חדאסמאהר בי םמבד ובנות • שראר נ ס
סמספחותנכב דו ת. ו ר בי םחד לי ם ה פי לו רחל

יייג • ״
סלהתעוררמ־דרפד,ח

וכן הגם מזהירים אתהה 1־

*׳ 1* 0ח־זרח״ג׳ על ולסהרעד 1x7 0בותדם*
ע1־אל

שד ומי 700 מבת•
אתאעי־ס
7083

ם למעבדמז״
והרבהאנעסתכבז־*דז׳

התאלא זז־׳*מ*

הועד להגנת הדת

פורסמו על כל הקירות, באותיות ענקיות, הכריזו ״נבלה
נעשתה בעיר״ כינו את האברכים: טמאים, חמומי־מוח, פריצים,
רשעים ובריונים, צעך רים מושחתים, גונדא טמאה. המוני חושבים מקומיים הצטופפו סביבם.

• המשך של המלחמה היה ביום ה־ז
שישי האחרון. סיפר צבי שפיצו:
.,הלכתי למקוה ישראל זופניק, בשעה
שלוש אחרי הצהריים, והתחלתי להתרחץ.
אחרי כמה רגעים באו למקום קבוצה של
שמונה אנשים עם מקלות, אחד מהם הצביע
עלי שאני מתוך החבר׳ה. אחד בשם דוידו־ביץ,
שהוא ממש רוצח, הוציא עלי מקל
והתחיל להרביץ לי בראש. בסוף לקחו אותי
פצוע למגן־דויד.״

הועד ל הגנ ת -הדת

ההחמצות

תגובת האברכים, כרוז נגדי, כפי שספרו:
״כתבנו שברייטשטיין היה מדריך בבית-
היתומים דיסקין, וזרקו אותו משם בגלל
שהוא התעסק עם ילדים קטנים, ואיך בית־הדין
הרבני לא מתבייש להחזיק אדם כזד,
שיפסוק בעניינים שלנו.״
זה כבר היה יותר מדי. השמצות כאלה
כבר עברו כל גבול.
ואז התחילו המכות.
ספרו הצעירים :״לפני שבוע הלכו יצחק
טיקוצ׳ינסקי וחברו קלמן דרוק, להתפלל
בשטיבלען של מאה־שערים. בזמן התפילה
הצביעו עליהם כמה אנשים ואמרו, :הנה
הם, הנה הם.׳ טיקוצ׳ינסקי התרגז וענה
להם בחוצפה, ואז הם התחילו להרביץ לו,
בתוך בית־הכנסת.
״דרוק החבר שלו עזב את בית־הכנסת,
ורץ אל מנשר, אייכלר, יושב ראש חברה-
קדישא כבוד המת, ושיש לו חנות לרהיטים
במאד,־שערים. טיקוצ׳ינסקי עבד אצלו והם
ממש כמו אבא ובן. אייכלר, שהיה חבר
ותיק בלח״י, כעם על שמרביצים ליצחק,
מיהר לבית־הכנסת, לקח מקל של שולחן
והתחיל להרביץ על ימין ועל שמאל. תוך
כדי המכות הוא פגע ביוסף גודשטיין ()46
בראשו. בצורה זו הצליח להציל את יצחק.״

ך גם הדם שנשפך לא החריד את
השכונה החרדית. העניין הוא הרבה
יותר מדי עקרוני מכדי שימצאו דרך פשרה.
״כבימי פילגש בגבעה נתקבץ כולנו להגן
על כבוד ה׳ ותורתו״ מאיימים זקני־העדה
ומזהירים :״שובו בניס שובבים! שובו
מדרככם הרעה!״
ואילו הצעירים טוענים: אנחנו לא שובבים.
אנחנו שב״בים, שפרושו ״שמח בחור
בילדותך״.

גירה קזו, נעות דיסקוטקים ודוגמנית־עיוום תובנת, אומות :״זה היה סתם המן לא־דציני
ך* כל התחיל בסביבות הדיסקוטקים.
( | בחורה צעירה ויפה ניגשה ולחשה את
זה באוזן לחברה שלה. החברה לא האמינה,
ורצה מיד לספר את זה לחבר שלה.
החבר אסף חבורה גדולה של ידידים,
וסיפר להם את החדשה בסודי־סודות.
למחרת זה עזב את גבולות הדיסקוטקים,
והתחיל להתפשט בתל־אביב. אחר־כך, כשזה
הקיף כמעט את כל תל־אביב, זה הגיע
גם למיבצר חרות —מצודת זאב.

״הוא מסוכל לכל״
.י -מצודה, ששכחה כבר מה זה
| ) שקט, היתד, נוחה מאד לקלוט שמועות.
השמועה הזו לא היתד, אמנם הראשונה,
אבל, לעומת זאת, היא היתד, עסיסית.
במשך כל החודשים האחרונים סיפרו השמועות
על ביזבוזים, על שיהודים, על
נסיעות־בילוי לחו״ל, על השתקות, על הדלפות,
על התקשרויות ועל התפרדויות,
הפעם היתד, זו שמועה שכללה את תבל
ביחד. הוא, סיפרה השמועה, ביזבז עליה
כפף. הוא גם הזמין אותר, לחו״ל, כדי
לבלות. הוא ניטה אמנם להשתיק את
העניין, סיפרה השמועה, אבל הדליפו אותו
לבסוף. כי שנאו אותו. כי בריב הפנימי
בחרות הוא נפרד מאלה והתקשר עם אלה.
את כל זאת אמרה השמועה, שבאה מהדיסקוטקים,
אל היכל הקודש של המפלגה.
״אני לא מאמין עליו,״ אמר עליו בן־
אדם אחד במסדרונות המצודה .״הוא היה
תמיד איש הדר כזה, חניך בית״ר.״
״אני דווקא כן מאמינה,״ אמרה אחרת.
״הוא היה פעם בחור שקט, אצ״לניק צנוע,
אבל מאז שעשה קאריירה, הוא מסוגל לכל.״
בשלב הזה כבר שכחו כולם, או אולי
לא ידעו, איך כל זה התחיל. זה הכל
התחיל כשמישהו אמר, ששמע במו אוזניו,
ממישהו שראה במו עיניו, שהבוס המקומי,
שהוא איש האופוזיציה בחרות,
אבל איננו דווקא ח״כ, מנהל רומאן סוער
מאד עם נערת־דיסקוטקים בשם גילה קנר.

כי כולם דיברו על זה. אבל בשבוע שעבר, כשהתברר 1
שהעסקן המקומי נסע לחו״ל, וכשנודע גם, כעבור כמה
שגם גילה נוסעת לאותו חו״ל, התרגש גם אחרון הספקו
ומה אמרה על כל זה גילה?
גילה באמת הודתה, שהיה לה רומאן איתו .״אבל זה ל*
רציני. היינו נפגשים רק בין שתיים לארבע בבוקר. הכרתי
בדיסקוטק, וחוץ מרכילויות על הדיסקוטק לא היתד, לנו נ
שפה משותפת.״
גילה היא היום רק בת שממר,־עשרה וחצי, אבל היא 1
דרך ארוכה עד שהגיעה לחירות. כשהיא היתד, בגיל צעיר
הוריה התגרשו, והיא נשארה לגור עם אמה בהרצליה.
היא היתד, יכולה להמשיך לחיות כמו כל בחורה אחרת,
יום אחד באו להסריט את סלאח שבתי בדירה הסמוכה לד
היא התיידדה עם כל אנשי הסרט, והבינה שעם כל הל
החדשים הללו, היא תוכל בוודאי להיות כוכבת קולנוע,
היא הגיעה לתל־אביב, נכנסה ישר לדיסקוטקים, והב
לקשור קשרים עם אנשי מקצוע. לפני כחודש בערך, היא

£י1י

״הכל עד השכוגו״
** ל זמן שזה היה רק שמועות, היו
^ עוד כאלה שלא התרגשו מזה, אם

1ול סדו־היום

11 ההדדיות שגרו את תנועת החוות נקרעה
*עירה שנתפתתה, כבירור, ער־־ידי עסקן
קיבלה תפקיד בסרט של מנחם גולן,
עליזה מזרחי, והירשו לה להשתתף בסצינת־העירום־ההמוני
באמבטיה. היא קיבלה מזה
כושר מלא, והחלה מצלמת את עצמה
בכל מיני פוזות, בכל מיני תמונות.

״זה היה סתם רומאן לא רציני,״ היא
ממשיכה לספר ,״הוא גם צעיר מדי בשבילי.
בסו הכל בן עשרים. אני לא אוהבת כאלה.״
שואלים אותה איך זה יכיל להיות שבחור
בן עשרים, הצליח להגיע לדרגה כזו
* 4חשובה בחירות, והיא אומרת שמה פתאום,
הוא בכלל לא חשוב בחירות. יש לו רק
אבא שהוא חשוב בחירות. ואז נ?תברר
שהיא מתכוונת לבן של הבוס ולא לבוס
עצמו.

״תמיד מאוחר ב?י7ה״

ם האבא? מה פתאום?״ היא שוא־לת
.״לי יש עניינים רק עם הבן,

ואני בכלל לא נוסעת אליו לחוצלארץ, אני
נוסעת רק אל הסבתא שלי, שגוססת ב־

בוקרסט, ברומניה.״
הבן של הבוס מודה בכך .״אני יודע
שהאבא שלי הוא באופוזיציה של חירות,״
הוא אומר .״יכול להיות שבכוונה המציאו
עליו דברים כאלה. זה גם נכון שהוא נסע
לחוצלארץ בשבוע שעבר, אבל כל הסיפור
באמת נשמע כמו בדיחה. מקסימום היא
ראתה את התמונה שלו, כשהיא ביקרה
אצלנו בבית.
״לפני חודש חזרתי מחוצלארץ, ועוד לא
הכרתי כאן אנשים. באתי לדיסקוטק, ומישהו
הכיר לי את גילה. לא ידעתי מי היא.
וליוויתי אותה הביתה.
״אחר כך היינו נפגשים כל פעם. תמיד
מאוחר בלילה, אחרי שאני הייתי מלווה
חברה שלי הביתה. אני הייתי חוזר מהעניינים
שלי, והיא הייתהחוזרת מהעניינים
שלה, והיינו נפגשים.
״אני לא יודע איך כל העניין הגיע
לאנשים הפוליטיים. אבי הוא איש ציבור
מכובד. מכירים אותו בכל העיר. אף פעם
לא היו לו עניינים כאלה, וחבל שדווקא
אני הכנסתי אותו לבוץ הזה.״
חוץ מזה: מי שחושב שחירות נרגעה
מן השמועות, לא יודע מה זה חירות ולא
יודע גם מה זה שמועות.
אולי עכשיו ירגעו.

שמואל תמיר טוען כמישפט נגד באדר
התובע הפגין

במדינה מפלגו ת

משפטכש לו שמער כו ת

|וה, שהופיעה בסצינת־עירוס בעליזה מזרחי (משמאל),
1ה את מרות, במאבק בין הנהלת התנועה לאופוזיציה.

הישיבה הראשונה של בית־הדין של חרות
התנהלה השבוע בהעדרותו ההפגנתית של
התובע. הישיבה השניה הסתיימה ביציאתו
הסוערת של התובע, ואילו הישיבה השלישית
הסתיימה בפרישתו של אחד
השופטים, ובעירעור כל מיבנה המישפט.
כף יד קפוצה. קדמו לכך כמה שבועות
של ניסיונות נואשים מצד תומכי
ח״כ שמואל תמיר להביא לביטול המשפטים
הרבים העומדים על סדר־היום בחרות.
עד לרגע האחרון נמשכו המאמצים, אבל
הנהלת חרות לא נכנעה.
מן הישיבה הראשונה, שדנה בתביעת
תמיר נגד ח״כ יוחנן באדר, נעדר תמיר.
אז היו עדיין הנסיונות לביטול המישפטים
בעיצומם. אל הישיבה השניה של אותו
משפט בא תמרר מוכן היטב. שלושה
שופטים ישבו בדין, מבין עשרת השופטים
של חרות. אחד מן העשרה, שלא
ישב בדין, ישב בשורה הראשונה בקהל.
היה זה עורך־הדין דניאל ינובסקי. בינו
לבין תמיר שרר שיתוף פעולה מענין:
תמיר כתב פתק, מסר אותו לעוזרו, חנן
חננוביץ, שישב לידו. חננוביץ נשאר יושב
בשקט כמה דקות, קיפל את הפתק בתוך
כף ידו, והלך ללחוש משהו לעוזר אחר
של תמיר, עורך־דין צבי הכהן. תוך כדי
לחישה הגניב חננוביץ את הפתק המקופל
לידו של הכהן, וחזר לשבת ליד תמיר.
הכהן חיכה כמה דקות, וקם ללחוש
משהו לעורך־דין ינובסקי, והפתק שוב
החליף ידיים. ינובסקי נשאר יושב כמד,
דקות עם יד קפוצה, ורק אז החל קורא.
שיטה מחתרתית זו נראתה מוזרה למשקיף
מן הצד, אבל עוד פתקים הועברו
באותה דרך. בעקבות אחד הפתקים הללו
קם תמיר והכריז :״חברים מבית־הדץ של
חרות אמרו לי כי בית־המשפט הנוכחי
מורכב על בסים סיעתי!״
באותו זמן חולקו באולם המשפט,
במצודת זאב, דפים משוכפלים, בהם מודיעים
שלושה מחברי בית־הדין, כי אי
בית־הדין מעוות את הדין.
אב בית־הדין ניסה להשתיק אותו, אבל
תמיר צעק שוב :״בית־הדין הזה מורכב על
בסים סיעתי,״ ויצא בכעס רב. תמיר
היה מוכן היטב לישיבה זו.
מכתב מזוייף. חצי שעה לאחר שעזב
את בית־הדין, חזר אליו תמיר בנחת
לישיבה השלישית — להתחלת בירור
משפט המכתב המזוייף בו הוא נאשם
יחד עם חיים אמסטרדם ועורך־הדין שמואל
מינצר.
גם כאן היה הכל מוכן. בהרכב ה־

נאיטם אמסטרדם
התובע יצא

נאשם מינצר
השופט התפטר
שופטים נכלל הפעם ד״ר ישראל שקולניקוב,
אבל בתחילת הערב, עוד בטרם הכריז
תמיר כי המשפטים בחרות מעוותים, ידעו
כמה אנשים להסביר כי שקולניקוב הוא
אוהד האופוזיציה, וכי הוא יתפטר ויביא
בכך לדחיית המשפט.
איש באולם לא הופתע כשאמנם, עם
פתיחת המשפט, התפטר שקולניקוב. פחות
מכולם הופתע שמואל תמיר.

ספורט
הכנסת
יש ש אלו ת
זאת ארצך -כאן מאכקך.
אם המצב כאן אינו מוצא
חן בעיניו -עזור לנו
לשנות אותו.
זאת יקראו חברי מרכז התנועה
לישראלים המתכוזנים לרדת, במשמרת
שתוצב ביום חמישי , 10.11.66
בץ השעות , 10.00 — 12.30 מול
הקונסוליה הקנדית, ברחוב הירקון
218 בתל־אביב.

הצטרף נם אתה למשמרת.

כנוס מחוזי בבאר־שבע
הרביעי בסדרת הכינוסים המחוזיים
הנערכים לקראת ועידת התנועה, יתקיים
ביום חמישי 10.11.66 בשעה 7.30בערב׳
בקפה אשל כסית, רחוב הקרן
הקיימת בבאר־שבע, בהשתתפות חברי
מרכז התנועה.
על סדר היום :
דברי פתיחה מאת אורי אבנרי.
דו״ח על הפעולות מאז הבחירות.
שאלות ותשובות.

+ברמת־גן
ביום רביעי 9לנובמבר, בשעה 8.30
בערב, בקפה העצמאות בגן דוד־המלך
(מאחורי קולנוע אורדע) ,תתקיים פגישת
חברים ואוהדים לדיון על:

עקרונות התנועה -
לקראת ועידה
• ב די מונ ה
נדחתה האספה שנועדה לשבוע זה,
והיא תתקיים בליל שבת 18 בנובמבר,
בשעה 8.30 בערב, אצל ראובן סימון,
שדר׳ הנשיא ,44/9בהשתתפות :
שירצה על

עודד פילבסקי

את מי ממתן
המיתון הכלכלי?

בנ ס ציונ ה

ביום שני 14 בנובמבר, בשעה 8.30
בערב, בבית רבינוב, רחוב נורדאו ,6
תתקיים פגישת חברים ואוהדים מנם־
ציונה, רחובות, ראשון־לציון והסביבה.

בפתח־ מ קוו ה
ביום רביעי 16 בנובמבר, בשעה 8.30
בערב, בקפה הנשיא, רח׳ שטמפפר ,13
ירצה:

עו״ד סלמן טויק

על הנושא:

חינוך ואידאולוגיה

ברמתה שדון

בליל שבת 18 בנובמבר, בשעה 8.30
בערב, אצל אביעזר ברין, רחוב ביילינ־סדן
,31 תתקיים פגישת חברים ואוהדים
מאזור השרון עם :

אכרי רביב

לדיון בנושא:

עקרונות התנועה -
לקראת הוועידה
• ב חי פ ה
ביום חמישי 10 ,בנובמבר, בשעה 8
בערב, בקפה פת, שדרות מוריה ,50
הכרמל, יתקיים

ויכוח חופשי

בעיית הפליטים
דמי״השתתפות לכיסוי הוצאות 50 :אג׳

חוסר יחס והבנה מינימאלית לענייני הספורט
הוכחו השבוע פעם נוספת. ההזדמנות:
סגן שר־החינזן והתרבות, אהרון
ידלין, ענה במליאת הכנסת על שלוש שאילתות
של ח״כ אורי אבנרי בנושאי ספורט.
השאילתה הראשונה
יש שיקולים.
התייחסה לכניסתם להסגר של שני כדורגלני
מכבי פתח־תקווה, זאב זלצר ויוסף רוזנצוויג.
כדורגלן הנאלץ בשל חוק ההסגר הדראקמי
שלא לשחק במשך שלוש שנים, פוגם בכך
קשות בקאריירה שלו .״מה בדעת רשות
הספורט במשרד־החינוך לעשות לשם מניעת
ההסגר הנ״ל,״ שאל אבנרי.
תשובת סגן השר: אין משרד־החינוך מתערב
בסיכסוכים פנימיים שבין שחקן ל־אגודתו.
העובדה ששני כדורגלנים אובדים
לכדורגל הישראלי היא כנראה עניין פנימי
מאוד.
ומה בקשר להפיכתו של כדורגלן לעבד
אגודתו המפלגתית על־ידי החוק? ידלין:
.השאלה מורכבת ומסובכת ויש שיקולים לכאן
ולכאן. אני לא סבור שזה הנימוק העיקרי
המכשיל את התקדמותנו בתחום הספורט.״

בוודאי לא הנימוק העיקרי לכשלונות,
אבל הוא ללא ספק אחד מהם.
השאילתה השניה נגעה למס נסיעות המשולם
על־ידי ספורטאים היוצאים בשליחות
רשמית של המדינה לחו״ל (העולם חזה
.)1508 מם נסיעות מוקטן היה מגדיל את
מספר היוצאים, ואת אפשרויות הנצחון של
משלחות ישראליות מעבר לים. .האם נשקלה
פניה על־ידי משרד־החינוך למשרד־האוצר לשם
המלצה על הקלה במס נסיעות?״
סגן השר החינוך הודה שלא נשקלה פניה,
ושרק נשיא המדינה משוחרר ממם נסיעות.
משרד־החינוך אינו יודע, כנראה, שסטודנטים,
למשל, נהנים מהקלות מרחיקות לכת במס
נסיעות, שאפילו עיתונאים וכתבי ספורט
משלמים פחות מאשר אזרחים רגילים, כשהם
נוסעים לחו״ל. אלא שאלה האחרונים אינם
מייצגים, כמובן, את ישראל.
אין מעשים. השאילתה האחרונה נגעה
למכס ומם־קנייה, בו חייבים ספורטאים המייבאים
ציוד ספורט לשימושם האישי, והחיוני
לאימוניהם (שאלה חשובה בעיקר
אצל אתלטים).
ידלין יודע את העובדות המאלפות הנ״ל,
אבל הוא אינו חושב שמשרדה,חינוך צריך
לעשות משהו בנושא זה.

כדו רגל
איך ל ש בו ר ד * ד ״ ם
מה דעתו של הכדורגלן הישראלי על
החלטת ההתאחדות הישראלית לכדורגל, לקבוע
עונת כדורגל שתמשך שנתיים במקום
שנה אחת, כנהוג?
כדורגלן נבחרת ישראל והפועל תל־אביב,
שאר־ישוב בן־ברוך. :במצב כזה, שאנשים
כמו מיכה שמבן ועמנואל גיל, קובעים איפה
ואיך אני אשבור את הרגליים שלי, אני
בכלל לא מוכן להתווכח אם הקפאה זה דבר
טוב או דבר רע. אנשים כאלה לא יכולים
לקבוע בכדורגל שלנו.״
התמרמרותו של בן־ברוך היתה מובנת,
לאור העובדה שאת
ההכרעה החשובה
ביותר של הכדורגל
הישראלי, קיבלו לא
ראשי ההתאחדות׳לכדורגל
במדינה. אלא
עסקני מפלגות
בוועד הפועל של
ההסתדרות (ראה מאמר
המורך).
האיש המוציא לפועל
החלטות אלה,
ואשר על שכמו מוהרד
טלת
המשימה לביצוע
ההקפאה, הוא
יו״ר ההתאחדות לכדורגל, מנחם הלר.
מה הוא חושב על ההקפאה?
הלר :״אני יודע, שהתכנית של ליגה בת
שנתיים תפגע בכדורגלנים. אנחנו בעד זה
שהאגודות תשלמנה כמה שהן יכולות לשלם,
ושלא תסבכנה את המרכזים בהוצאות
גדולות. תוכנית הליגה של שנתיים באה לאפשר
להן לעשות את זה בקלות רבה יותר.
״אנחנו מאמינים שכדורגלן משחק כדורגל,
כי הוא אוהב את זה ומוכשר לשחק. אבל
אנחנו רוצים למנוע ששחקנים יוכלו לסחוס

מהאגודות.״
למען המטרה הקדושה הזאת מכריזים על
ליגה של שנתיים, במקום פירסום גלוי, מתוך
הסכמת כל האגודות, של הסכומים
שיוענקו לשחקנים.
יו״ר ההתאחדות מאמין שבלי מרכז הפועל
לא יתכן כדורגל במדינה .״אינני
מאמין שאפשר בתנאים הנוכחיים לקיים
כדורגל מקצועני, או אפילו חצי־מקצועני,
במדינה. כדי לקיים קבוצה חצי־מיקצוענית
דרוש לפי חשבוני סכום של 250 עד 300
אלף ל״י לשנה, וזה מבוסס על חישוב של
400ל״י לכדורגלן לחודש. רק מאכסימום
של שמונה קבוצות היו יכולות להתקיים
בתנאים אלה בארץ. מה היה קורה הלאה?
יתר הענף היה יורד ירידה תלולה, כי
שמונה קבוצות זה לא מספר מספיק.
״אין לשכוח שכל מיתקני הספורט במדינה
הוקמו על־ידי המרכזים הגדולים, או
בשיתופם. קבוצות בודדות לא היו יכולות
לעשות את זה.״
מנחם הלר גם אינו מתנגד לכך שמישהו
יקום וייסד בארץ קבוצת כדורגל חצי-
מיקצוענית. הוא רק חושב שזה לא מעשי,

ולכן אי־אפשר להוציא את זה לפועל.
״אם זה היה כל כך כדאי, בוודאי כבר
מישהו היה עושה את זה.״
יו״ר ההתאחדות לכדורגל גם אינו חושב
ששחקני כדורגל צריכים להתרכז רק בענף
זה. ד-ם צריכים לדאוג לעתידם ולחשוב
מה יהיה כאשר הם יפסיקו לשחק. ולכן
זה טוב, לדעתו, שהם לא ישחקו כל
היום.
רק דבר אחד נשאר לא ברור. מדוע
בשביל לעשות את כל הדברים היפים האלה,
היתד, ההתאחדות לכדורגל צריכה לאמץ
לעצמה (הלר :״נסיון ראשון בעולם״) תכנית
כה אווילית, חסרת בסיס וסיכויי הצלחה.
כנראה שהכדורגל חשוב מדי, מכדי
להשאירו בידי ההתאחדות.

ש׳ ד ש חקן
אגודת הפועל תל־אביב מעריכה מאוד את
השחקנים שלה. בראשית העונה התחתן הקיצוני
הימני הקבוע של הקבוצה, אברהם
פרידריך. מתנת החתונה של אגודת הפועל
תל־אביב (ההנהלה, לא השחקנים) :שיק על
סך של ( 75 שבעים וחמש) לירות ישראליות.

לפני כחודש נעיד קרב בין רפאל הלפרין ״אלוף העולם בהיאבקות
חופשית״ ,לבין ג׳ון מיינרד ,״מר עולם .״1966 על מיפגש זה דיווחה
כתבת ״העולם הזה״ ,תחת הכותרת ״ברור שזה בלוף!״ כעמוד זה•
פותח ,,העולם הזה״ את שעריו כפני רפאל הלפרין, המשיב:

זה לא נלוו -זח מסובן!
מאת

רפאל

ההתחרות היתד, קצרה ומתוחה. תיכף
בפתיחה התחלתי לתקוף את ״מר עולם״.
הוא בלם אותי, והתחיל לתקוף בפראות
רבה. הבנתי שהוא רוצה לגמור אותי מייד,
בלי להתחשב בשום חוקים וכללים. הוא
התחיל להרביץ בי מתחת לחגורה, והלם
באגרוף קמוץ. השופט הזהירו שזה בניגוד
לחוק. הכושי תקף גם את השופט והפילו
לקרשים במכה מוחצת. בכל מדינה אחרת
היה השופט פוסלו מיד וגם קונס אותו.
אבל כאן
החלטתי לנקוט בשיטת ״הרפייה מוחלטת״
.הרפיתי את כל שרירי גופי, והתנהגתי
כאילו פגע בי ואין בכוחי להמשיך.
אם מדברים על בלוף, הרי זה הבלוף. אני
מעדיף לקרוא לזה תכסיס.
״מר עולם״ הרגיש כי הנה תפס אותי,
התם אותי אל על, על מנת לחבוט אותי
בקרקע. ואז, כשהחזיק אותי באוויר, ניצלתי
את השנייה ובמהירות הבזק ניענעתי
את רגלי בחוזקה רבה. זיעזעתי את שיוזי־המישקל
שלו והוא נפל, ואני עליו.
תפסתי את עורפו בתפיסת צבת כפולה.
כשמנסים לצאת מזה, שוברים את המפרקת.
לחצתי את שתי כתפיו שלוש שניות לקרקע,
כחוק, והוכרזתי כמנצח.

בדרך כלל, אין גומרים כל כך מהר. אבל
מכיוון שראיתי שהוא מנסה לשבור אותי
בכל מחיר, ומהר, החלטתי גם אני שאין
טעם להאריך בהצגת ״תפיסות״ .הקדמתי
אותו.
הקהל — ועמו גם כתבת העולם הזה —
שראה כיצד ״מר עולם״ מתקיף אותי בפראות,
היה בטוח, לפי התנהגותי, כי הנה
הוא יחזה את הרגע הגדול כיצד רפאל
הלפרין, אלוף העולם בהיאבקות חופשית,
מפסיד סוף־סוף. לכן, כשהפלתי את הכושי,
בתכסיס כל־כך מהיר ומפתיע, הזדעקה הכתבת
״זה לא ייתכן! ברור שזה בלוף!״
אילו דיווח על תחרות זו כתב־ספורט
מקצועי, המתמצא בתחרויות בינלאומיות
מפורסמות — בהן היה לכאורה ברור שצד
אחד יפסיד, אך במפתיע דווקא צד זה ניצח
— הוא היה מבין בדיוק מה הלך. כי הוא
היה מבין את החוקים והנוהגים, והאפשרויות
הגלומות בכל מיני תכסיסים.
מדוע שומעים בכל זאת, מדי פעם, את
ההאשמה שהספורט הזה יש בו ביום? צופים
שואלים את עצמם: הנה שני גברים
חזקים וגדולים, תופסים איש את רעהו תפיסות
כל־כך מכאיבות וברוטאליות — מדוע

הלפרין מעיף את מיינרד
יש תכסיסים
איש לא שובר את יד רעהו, או מרטש
לו את הפרצוף?
האמת היא, שרבים נפצעים בזירת ה־קאטש,
אני עצמי נלקחתי מספר פעמים ל־בתי־חולים,
אחרי תחרויות. עד היום אני
נושא בגופי צלעות ואצבעות שבורות. גם
שלחתי עשרות לבתי־חולים.
אבל אדם לא נכנם לזירה על מנת לשבור
ידיים — כי אם כדי לנצח. הוא לא בא
הקהל,
לספק אתהיצרים הסמויים של
ואת תאוותו הסדיסטית.
חוץ מזה, זה מכאיב פחות מאשר זה
נראה. כי על כל תפיסה יש תשובה. מתאבק
מקצועי לומד את התשובות האלהבמשך
שנים. הוא יודע לספוג את המכה וללכת
איתה. וזה, בעצם, יסוד המקצוענות: לדעת
לא רק לתת מכות, אלא לספוג אותן.
מובן, יש לספורט הזה גם אלמנט של
צבע, של ז\\ 8110 שבלעדיו לא היו ההמונים
באים לחזות בו.
הבחור שבא לתחרות כזאת בלויית נערתו,
חש איך היא מתלהבת מן המתאבקים,
ורואה בהם את סמל הגבריות. זה פוגע
בחוש־הגבריות שלו עצמו, ולכן הוא ממהר
להכריז :״זה לא גבר, זאת לא מכה, זאת
לא תפיסה. זה הכל בלוף!״
אינני בא להצהיר, כי כל ספורט בעולם
נקי מביום. זה כולל איגרוף, שחיה, כדורסל
ומירוצי־סוסים, וגם קאסש. אני אישית לא
השתתפתי בשום ביום כזה.

העולם הזה 1523

וזו ־ז ה בוז

ש בו טלר *.

כולם חיכו לסצינת האהבה של זיוה רודן ושמוליק קראום. זו היתה צריכה להיות
סצינת השיא, בסרטו של מנחם גו לן עליזה מזרחי. זיוה ושמוליק צריכים היו לעלות על
ראש מגדל שלום, לשכב על הגג שלו, ולתנות שם הרבה אהבים, מתחת למצלמות.
בינתיים, עד לסצינה המיוחלת, לא עשתה זיוה שום מעשים אסורים מיוחדים. בדרך
כלל ראו אותה לגמרי ביחידות, ולפעמים אפשר היה להבחין בה בתוך המוסטנג של
ד ני כן * אכ. ראו שהיא מתכוננת מאוד לסצינה הקשה. גם גולן התכונן לה. יום לפני

זיוה כהסרטה
ההסרטה שכר את כל כלבו שלום, הכין את השטח, העמיד את המצלמות, וכשהגיע הערב
המיוחל בוטלה ההסרטה.
מי שהצליח להגיע באותו ערב לדירתה של זיוה, יכול היה למצוא אותה בפנים לא
מאופרות, עם עיניים ללא ריסים, וללא צבע. ומי שהצליח לדבר איתה באותו היום, יכול
היה לשמוע שבשעות הבוקר של ליל ההסרטה נודע לה על מות ארוסה, האיש שעמדה
להתחתן איתו.
לא ברור אם האדם הזה היה ארוסה או ידידה, ידוע בכל אופן שהוא מת מתאונת דרכים
באמריקה, ומותו השפיע עליה קשה מאוד. מאז המיקרה היא יושבת בביתה, לא רואה
אנשים, וכמעט שלא מקבלת ביקורים.

כשפייר קרדן, מתכנן־האופנה הידוע,
וידידה הקבוע של ז׳אן מורו, החליט לבוא
לישראל, להציג בה את בגדיו, הוא חיפש
שלושה דוגמנים יפים ומוכשרים, שיוכלו
לעזור לו במיבצע המיוחד הזה. שניים הוא
מצא תיכף. את הדוגמן השלישי הוא חיפש
בנרות.
זה היה די קשה. הוא חיפש משהו מיוחד,

הנב יא בעירו שיתאים טוב לאקלים של ארץ־ישראל, לצבעים
שלה, ולכל התפאורה שלה.
הוא חיפש בין כל המוני הדוגמנים החטובים
של צרפת, עד שהוא מצא את הבחור
הדרוש לו.
הבחור הזה יפהפה, עם שתי גומות־חן
נהדרות בשתי הלחיים, שפתיים אדמדמות,
לחות, עיניים גדולות ובהירות, וחיוך עדין
ונאה מאוד.
הוא שאל אותו מה
שמו, והבחור אמר
שקוראים לו בועז
מזור. הוא שאל
אותו מאיזה ארץ
הוא, והבחור אמר
שהוא מישראל. הוא
החליט לקחת אותו
איתו.
וכששלושת הדוגמנים
הכוכבים של
פייר קרדן יטיילו
על מסלולי הארץ,
ויציגו את הדגמים
של האופנאי המפורסם, מותר יהיה להסתכל
בהם, וליהנות מהם, ביחוד מבועז היפהפה,
שימלא כאן את תפקיד הנביא בעירו.

א>ך למצוא
א ת הא שה
ביום הרביעי בשבוע שעבר נערכה ליואב
רחמני מסיבת פרידה, בדיסקוטק
שלו, אה־פרופו. יואב עמד לנסוע אל
ידידתו־אהובתו־ארוסתו, מישל.
ביום חמישי הוא עמד לעלות על המטוס,
בכיוון צרפת, אבל הוא לא עשה את זה.
כי במסיבת־הפרידה שלו פגש את רווד,
רקדנית מלהקת בת טבע. הוא ניסה לחזר
אחריה קצת, אבל היא אמרה לו שהיא לא
מסכימה לקבל חיזורים של גברים נשואים,
או חצי־נשואים. היא אמרה לו שהיא גם
לא אוהבת גרושים, ושבכלל היא לא כלבך
אוהבת אותו, למרות שהיא היתד.
ידידתו, עוד לפני שהכיר את מישל.
הוא הבין שכאן עומד בפניו אתגר גדול,
והחליט להישאר. בכלל, בזמן האחרון הוא
הוא החליט להיות דון ז׳ואן.
כשהוא נשא לאשר, את נירה היפה,
הוא היה סתם בחור פשוט וצנוע. כשהוא
התגרש ממנה, לאחר שנד,־וחצי של נשואין,
הוא היה עדיין בחור פשוט וצנוע, אבל
אחר־כך הוא החליט לשנות את דמותו.
״אני נראה בחור צנוע,״ הוא אומר
עכשיו ,״אבל אני לא כזה.״ אחר־כך הוא
מחלק לעצמו עוד כמה קומפלימנטים :״אני
בן ,26 מקריח במצב טוב. אני טיפוס מאוזן,
עם פנים של אברך משי, שהתחיל אמנם
בגיל מאוחר, אבל יש לו עוד הרבה זמן
להשלים את החסר.״
עכשיו, לאחר שהוא כבר שינה את דמותו
והפך דון־ז׳ואן לעתיד, הוא יכול ללמד את
האחרים איך ללכת בדרכיו. מה יש, אם
מנדי יכולה לתת עצות, גם הוא יכול. מה
היא יודעת יותר ממנו?
והרי כמה עצות, שהוא נותן לגבר הרוצה
לכבוש לו אשה:
)1מקום־הציד של החתיכות צריך להי;ת
הדיסקוטק. הרעש שם כל־כך גדול שלא
צריך להתאמץ ולדבר על פושקין, אפשר
להסתדר בלי זה.

הח תן שהיה
בבריגד ה
כל אדם מוצא לעצמו את האשד, המתאימה,
ועושה איתר״ אחר כך, את החתונד המתאימה.
יש אנשים שמוצאים לעצמם פקידות
פשוטות, או מזכירות, לווים כסף ושוכרים
אולם ומזמינים את כל החברים,
והפקידים, והקרובים, ומשלמים את ההוצאות
של זה עד סוף החיים.
יש אנשים המתחתנים עם בנות עשירים,
ועושים את זה בין שורות של מלצרים,
בתוך נהרות שמפניה.
יש כאלה שנושאים לעצמם נערות פשו־
חוליו במשך שנתיים שלמות הסתובבה גאולה
גיל בהופעות על פני כל העולם. במשך כל
השנתיים הללו ליווה אותה הזמר הוליו
בנאמנות, בשעה שבעלה, המלחין דוכי
זלצר, ישב וחיכה לה, בווילה המשותפת
שלהם, בהרצליה .
השבוע, כשגאולה עזבה את הארץ, חוליו
לא ליווה אותה. הוא נשאר כאן. ולא בגלל
שהיא החליטה לצמצם את צוות מלוויה. ל־היפך.
הפעם היא יצאה עם שלושה מלווים,
במקום שניים.
במשך כל הזמן שחוליו עבד עם גאולה,
היה שובר, באופן קבוע, לבכות של נשים
נשואות וגרושות. בתוך אוסף הלבבות שלו
היה הלב של אילנה רוכינא, של רותי
נוימן ועוד ועוד. העבודה לא הפריעה לו
בכלל, הוא עשה את זה בשעות הפנאי.
אבל הלב האחרון שהוא שבר היה שייך
לבת עשירים, הגרה בהרצליה־פיתוח. נערה
צעירה, בעלת שיער בלונדי וגוף מחוטב,
ששמרה לו אמונים, בין נסיעותיו התכופות.
לפני הנסיעה האחרונה העמידה אותו
בפני הברירה: או היא, או גאולה. וחוליו
בחר בה.
לכן השבוע, כשגאולה גיל עיבה את הארץ,
באו שני אנשים לשדה התעופה להיפרד
ממנה ולנפנף לה במטפחות, כשהמטוס
ממריא. האחד היה בעלה, והשני היה חוליו.

טות, ועורכים את החתונה בדירה שלהם,
בצורה אינטימית, לידידים בלבד. הבוהימה
עורכת את החתונות שלה במועדוני־לילה,
או באולמות תיאטרון קטנים, ונותנת בתור
תוכנית את כל ידידי המשפחה, השחקנים
והבדרנים.
שאול כיכר, למשל, התחתן בחמאם.
שמואל צמח התחתן בהגשש החיוור,
אורי זוהר התחתן גם כן במקום מבודר,
והשבוע נערכה חתונה של אחד ממוכתרי
הבוהימה, הלא הוא אברהם דשא ,44 ,הידוע
יותר כפשנל, שהתחתן בהגטש החיוור,
בחברת כל שחקני ואמני ישראל.
הוא הלך בדרכי חבריו עוד זמן רב לפני
שהגיע לחופה. אורי זוהר, למשל, נשא לו
לאשר, את המזכירה של חור בלבנה, ופש־נל
עשה כמוהו, ונשא לו לאשר, את המזכירה
של מוישה ונטילטור.
כל החברים הקודמים שלו נשאו להם
נשים צעירות ונחמדות, וכן עשה פשנל.
אשתו, ניצה כרמן, היא בחורה צעירה
( ,)22 שגמרה את הצבא והתכוננה ללמוד
באוניברסיטה. בינתיים, בחופש, החליטה להרוויח
קצת כסף, ובמקום כסף היא מצאה
בעל•
החתונה שלהם התחילה ביום הראשון
אחרי הצהרים, בוועד הקהילה. היו שם
ערימות של סנדביצ׳ים, מלאי של שתייה,
חופה, רב, וכל מה שצריך.
אחר־כך החתן הציע לעלות לביתה של
הכלה, לאכול משהו. כולם עלו לביתה של
הכלה, ומצאו שהמשהו הזה, שהחתן דיבר
עליו, היה לא פחות ולא יותר מאשר ארו־חת
ערב מפוארת, מלאה בשרים ועופות,
ושאר ירקות.
בערב, בשעה תשע וחצי, נמשכה החתונה
במועדון הגשש החיחר. בתוכנית הקולינא־רית
היו מטעמים בוכריים מיוחדים, שבושלו
על־ידי נשים בוכריות מיוחדות, ובתוכנית
האמנותית היו שלישיית הגש!ש החיוור,
דן כן־אמוץ אורי זוהר, וכל מיני בדר־נים
שהעלו זכרונות מהימים בהם פשנל
המבוגר עוד היה צעיר ויפה.
הכי רחוק הגיע אחד החברים הוותיקים
שלו, שתיאר בנוסטלגיה רבה את הימים
בהם שירת עם החתן בבריגאדה.

הירוה והנדה
אתם זוכרים את יופי קיפנים? השחק!
הזה, שלפני שנה ארעה׳ לו תאונת-
דרכים קשה, והוא היה על סף המוות. ובכן,
עכשיו הוא כבר לא על סף המוות, להיפך,
הוא רחוק מזה מרחק רב מאוד.
בערך בסופו של החודש הזה, עומדים
לקרות לו שני דברים חשובים מאוד. הוא
עומד לשחק במחזה של תיאודור תומא,
המורכב משלושה מערכונים, ונקרא העתיד
צפון בביצים. זהו התפקיד הראשון שלו
מאז התאונה, ומה
שיותר חשוב, הוא
עומד לשאת לו א־שה.
חאשה הראשו׳
נה בחייו,
החתונה הזאת באה
די במפתיע. משום
שוק לפני
שבועיים הוא חזר
מביקור אצל ידידתו

אנה

)2צריך לצאת מתוך הנחה שכל בחורה
רוצה. יש רק הבדלים בשכבות החינוך, שצריך
להוריד ממנה לפני זה.
)3אל אלה עם הג׳ינס והחולצות הצמודות
לא צריך בכלל לגשת. הן סתם
נופלות לתוך הידיים יותר מדי מהר.
)4כשמתחילים עם הבחורה, אסור לדבר
איתר, על היופי החיצוני שלה. את זה היא
רואה במראה. צריך למצוא את הנקודות החלשות
שלה ולעודד אותה בהן.
)5גבר שרוצה להצליח, צריך להיראות
קצת כמו סבון. אצלו, למשל, זה הנשק הכי
חזק. יש לו הבעה של אחד שמחפש את
האמא שלו, אבל לפני שהן מסתובבות, הן
נופלות לתוך הרשת שלו.
)6אחרי שקובעים עם הבחורה, צריך
קודם כל דירת־רווקים של חדר אחד. הדבר
העיקרי בדירה הזאת זה המיטה. זו צריכה
להיות מסוג המיטות שכשנשכבים עליהן,
לא רוצים לקום.
)7ליד המיטה צריך פטיפון סטריאופוני,
ומבחר תקליטים מכל הסוגים. קצת מוצארט,
קצת חיפושיות.
)8ליד המיטה צריך להיות גם בר משוכלל,
עם שמפניה בשביל צעירות, ו־ויסקי
בשבלי המנוסות.
זה נשמע כמו עצות לגבר הרוצה לפתוח
דיסקוטק, לא?

סוקולוב,

במזרח הרחוק.
אנה היתה אהוקיפניס
בתו
במשך כמה
שנים. הוא הכיר
אותה בארץ. הוא היה אז שחקן די מצליח,
אבל החליט שיש לו גב קצת כפוף, וזה לא
נראה כל כך יפה על הבמה. הוא הלך אל
הכוריאוגרפית הרקדנית אנה סוקולוב, והתחיל
לרקוד אצלה וליישר אית הגב שלו.
״והיא באמת יישרה אותי,״ הוא מסכם את
העבר.
הוא נסע אליה ליפן, לאחר הפסקה ארוכה
בידידותם, בכרמים שהיא שלחה לו, כפי
שהשמועות סיפרו. ולכן זה הפתיע מאוד
שהוא חזר על מנת להתחתן עם מרים
פריד, בחורה בת ,21 שהכיר לפני ארבעה
חודשים, ציירת במקצועה.
יוסי מכחיש את השמועות השונות, ומספר
שאת כרמיס־הנסיעה לא היא שלחה לו,
אלא הוא קנה בעצמו, מכספים שקיבל, כשמסר
את חלקו במועדון־מסעדה בשם אימפרוביזציה
בניו־יורק.
אבל הוא מודה 1שנסע ליפן אל ידידתו
הישנה. ומה, אם כן, אומרת הידידה הישנה,
על הכלה החדשה? מסתבר שהיא שמחה בשמחתו
של הידיד. היא שלחה לכלה מכתב,
ובו בירכה אותה על מזלה, ולמכתב היא
הוסיפה מתנת חתונה, לשני בני הזוג.

במדינה
בטחון

ישראל — א ת מו ל. היו ם. מחר
מאת ישראל בר

מהדווה ח דשה הוניעה

הביקורת -עוד
לא הופיעה*
* בעתונים הבאים עוד לא נתפרסמו
ביקורות למרות שהספר
נשלח אליהם לביקורת :
,מעריב׳, ,דבר׳, ,על המשמר׳,
,למרחב׳, ,הצפה קול העם׳,
,חו ת ם׳,
פוס ט׳,
,ג׳רוסלם
,אות׳ (בטאון המערך),
ו,העולם הזה׳.

הוא +היא
+מזימות בינלאומיות גורמים לחויות עליזות
נוסח וולט דימני
בסרט ״פורום פילם״
לצעירים בנפשם

בית־שמ ש
שמשון אחד ושני נ שרים
ישנן הרבה עיירות שיש להן מיפעלים, אך
יש רק מיפעל אחד שיש לו עיירה. למיפעל
קוראים שנזשון, והוא מייצר מלט. לעיירה
קוראים ביודשמש, והיא מאכלסת עולים
חדשים, וכאלה שהיו לפני עשר שנים
עולים חדשים.
ייעול וחיסכון. את מיפעל המלט החלו
להקים עוד בזמן המנדאט הבריטי, אך כל
מה שהוקם אז פורק כמעט לגמרי ב־. 1948
פלמח״אי חטיבת הראל, ששטפו אז בסערה
את אזור הר־טוב, מצאו את חלקי המכונות׳
של שמשון טמונים במערות הסביבה. הם
לוקטו, אחד לאתה ועם תום המלחמה צורפו
אליהם מכונות חדשות. בית־החרושת
הוקם מחוש.
כשעמד המיפעל על תילו, הקימו לידו
מעברה, וכשחוסלה המעברה, הקימו במקומה
עיירה. ב־ ,1957 למשל, כשייצר שמשון
שליש מגל המלט שיוצר בישראל, הועסקו
בו 350 עובדים מבני המקום.
אחר־כך ייעלו את שיטות העבודה, העמיקו
את מומחיות הפועלים, חסכו בהוצאות,
וזכו אפילו פעמיים בפרס קפלן לייעול
וחיסכון, מספר הפועלים נע אז
בסביבות ,280 והוא נשאר כזה עד היום.
בלשון הסטטיסטיקה: שליש מכל המועסקים
בבית־שמש מצא את פרנסתו בשמשון.
פרנסה זו הזינה 2500 נפש, מתוך
,12,000 שהם כלל האוכלוסיה המקומית.
אולם מאז אותם ימים טובים נטחן
הרבה מלט במיפעל.
מיפים בהקפה גם היום באים 280
פועלים לעבודה במקום. אבל עבודה של
ממש כמעט ואין להם. הכבשנים כבויים.
המכונות משותקות. הקופה ריקה.
מנהל־עבודה יצחק כהן :״היום עובדים
רק בעבודות צדדיות. בנקיון, בשימון וב־אחזקה.
עבודה ממשית אין.״
גם משכורת אין. זה כבר החודש השלישי
שלא משלמים אותה.
פועל מאיר בואדנה (ותק 13 :שנה;
משכורת 13 :לירות ברוטו ליום; ילדים:)8 :
״בתל־אביב קוראים לזה מיתון, אבל אצלנו
קוראים לזה רעב.״
לא רק שקוראים לזה כך, אלא שבאמת
זה דומה לכך. כי כשאין משכורת, קונים

לי בשביל החזקה 45 לירות כל חודש.
אין גנון, ואין גם חלב.
״את המיפעל לא אעזוב, כי אין לי
לאן ללכת. רק את הילדים אעזוב. בשוק.
שהממשלה תדאג לתם.״
וכמו משפחת טייב, יש בבית־שמש עוד
280 משפחות.
שניים מול אחי. אם־אט חודרת להכרתם
של אנשי בית־שמש העובדה, כי
המיקרה של שמשון אינו מיקרה רגיל של
מיתון .״יש גם.-עניינים אחרים,״ אומר ה־שמשוני
סלמון אלקסלסי.
וכשאומרים בבית־שמש ״עניינים אחרים,״
מתכוונים לומר ״הסתדרות״ .ולהסתדרות
זו יש שני מיפעלי מלט בישראל.
האחד נקרא נשר, והוא נמצא ליד חיפה,
והשני, גם הוא נשר, נמצא ברמלה. יחד
עם שמשון, הנמצא בבעלות פרטית, מהווים
השלושה את כל תעשיית המלט של ישראל.
אילו היה גם שמשון בבעלות ההסתדרות,
לא היה קורה לו שום אסון. הוא היה מסתבך
בקשיים כספיים, כפי שהסתבך עתה,
היה מקבל הלוואות ממשלתיות ומענקים,
והיה ממשיך בייצור.
אבל האסון של שמשון שהוא פרטי.

כם שן ״שמשון״ בכוי
אין מלט

ל א טוב לו...

זזום? קראי לרופא בזמן, וביב־תים
תני לילד כמה טבליות
מועילות וטעימות של לילז־ין.
מועילות: המנה מתאימה במיוחד
לילד* ונוסף לכך מכילות
הטבליות חומר המגן על
קיבת הילד הרגישה. טעימות:
טעם תפוזים רענן -טבליונת
לילדין נלקחת ללא התנגדות
ועוזרת במהירות 1.90 .ל״י־טומי
קירק * אנט
הצגת בכורה ארצית השבוע
בגת, תל״אביב

ד^ידידין1;1341

פועלי ״שמשוך ליד המכונות המשותקות
אין מיסיס
בהקפה. מזון — בהקפה. בגדים — בהקפה.
ואפילו מיסים עירוניים — בהקפה.
חודש־חודשיים זה עוד יכול ללכת. בחודש
השלישי כבר לא. החנוונים והסוחרים
זקוקים גם הם לכסף. בלי כסף אין סחורות.
יו״ר המועצה המקומית, עובד סרי-לוי,
להעולם הזה :״אני לא יכול לגבות מ־סים
מהתושבים. פשוט אין להם. המשרדים
הממשלתיים לוחצים עלי, אבל אינני יכול.״
כלי גנון וכלי חלם. ציון טייב,
למשל, הוא דוגמה טובה לאחד שאין לו:
״זאת השנה החמישית שאני עובד בשמשון,
ומרוויח רק אחת־עשרה לירות ושבעים
ושתיים אגורות ברוטו ליום. יש לי שבעה
ילדים, כולם קטנים.
״שניים קטנים הולכים לבית־ספר. שלושה
יותר קטנים הלכו לגנון. עכשיו, כשאין
משכורת, הוצאתי אותם, כי זר, עולה

בעליו, סרז׳ קרלינסקי, לא לקח מעולם
הלוואה ממשלתית. ההיפך. פעם, כשהוקמה
המדינה, והיא לקחה הלוואה בג׳נבה, היה
הוא הערב שלה. היום, כשהוא עצמו זקוק
להלוואה, לא נותנים לו .״שר־האוצר הוא
קמצן,״ אומר פועל תמים אחד, בחצר ה־מיפעל.

העניין עצמו הוא לגמרי לא תמים.
הסתדרות העובדים, שהיא המעבידה והבעלים
של שני הנשרים, רוצה לחסל את
שמשון. אם לא יהיו לה מתחרים, תוכל
לבדד, לנכס לקופתה את כל רווחי המלט
במדינה. לכן היא לוחצת על הממשלה,
לבל תעמיד את המיפעל על הרגליים.
ומה יהיה על הפועלים, שהם עצמם חברי
הסתדרות? ענה על כך אחד מחברי ועד־העובדים
בשמשון :״ההסתדרות, כנראה,
חשובה יותר מאשר החברים שלה.״
העולם הזה ; 523

״בקיבוץ לעכו לי כי

,/לא הייתי על דווחיה

ידעו שאבי עבריין״

של שושנה -כזונה!״

״הייתי זקור! לאהבה,

,,פרוצה זקנה לימדה

אתם מבינים? ולא

אותה לבזבז בסך

מצאתי אותה כבית״

בבל מיני בארים!״

״אני לא בהוד שקם

״ועכשיו -שדק יעזבו

וסולידי. ישבתי בכלא״.

אותי בולם — בשקם !״

חבותו כורה מחבקת אה ארי בורקין וגע אחרי זיכויו בבית המשפט העליון

מכרי! בולקין בראיון מיוחד 02x11:1 11 רוב ביו 1י 3ויו
ובבן, השעה היא שש בערב.
אתה חופשי בכר במה זמן?
— בערך משעה שלוש אחרי הצהרים.

איד שוחדדת?

— אחרי הרבה מתח. לקחו אותי לפקמן,
להחזיר את הציוד, לגשת למישרד הרישום.
לחתום. המנהל יחתום. לקבל אישור שישבתי
שנתיים.

היה להם קשה להיפרד ממך...
— כנראה.

ומה הרגשתד עכשיו?

— כאדם חופשי, אני מרגיש חופש. אני
מסתכל על אנשים ואני מרגיש שיש צדק
בעולם.

מה היה הדבר הראשון שחשכת,
כששמעת מהשופטים שזיכו או*

— חשבתי שבארץ שאני נולדתי בה, יש
צדק. לא רק המשטרה קובעת במדינה הזאת.

מה היו המלים הראשונות שלך?
— יש אלוהים ויש צדק! אני שוב אדם
חפשי!

אתה דתי?

— אני לא דתי. אבל אני מאמין באלוהים.

תמיד האמנת בו, גם כרגעים
הבי קשים?

— זה קשה להגיד. אבל ידעתי שאלוהים
לא יתן לאדם חף מפשע שיסבול.

כמהלך החקירה והמשפט, התקבל
הרושם שהמשטרה רוצה ככל
מחיר להשיג את הרשעתך.
מה הסיבה?
— לפי דעתה קרה פה רצח...

אתה סכור שזה לא רצח?
— אני לא יודע. אבל היות ודעת־הקהל
והעתונים התנפלו על הסנסציה הזאת, זונה
וסרסור וכל זה, אז הם אמרו בכל מחיר
צריך להתלבש על מישהו. היות ואני הייתי
היחידי שהיה לו הכי הרבה קשר עם הנרצחת
— ואני לא בטוח אם היא באמת
הנרצחת — אז הם חשבו שלהתלבש עלי
זה הכי קל. כדי שיגידו שהמשטרה בסדר
והמשטרה מגלה הכל. אז המשטרה היתד.
מעוניינת בכל מחיר להוכיח. ומי הקורבן

— אני! הם סילפו את כל החיים שלי, על־מנת
להתאים אותם עם העניין הזה.

מה סילפו?

— אין לי אף הרשעה על סרסרות או על
מפות. לעתונים הדליפו שאני אדם אלים.
אדם שחי על רווחי זונות, שגם כן זה
מסולף הרבה. בסך הכל, כל ההרשעות שיש
לי זה על פריצות וגניבות, שזה עניין של
ילדות. בסך הכל פריצות לקיוסקים וגניבת
רכב. אם אבא שלי היה עשיר או משהו,
לא היו מעזים להתלבש עלי. אבל היות ואבא
שלי גם כן עבריין, אמרו לעצמם שהתפוח
לא נובל רחוק מהעץ.

תאר לי קצת את ילדותך.
— אני גדלתי בלי אבא. אמא שלי התחתנה
עוד פעם והיה לי אב חורג. דבש
לא ליקקתי.

למדת?

— גמרתי בית־ספר עממי בקיבוץ גבעת
עוז•

איד הגעת לשם?

— הסתבכתי בפלילים בגיל צעיר, אז
קצין־מיבחן ואמא שלי החליטו שמוטב ל
שלוח
אותי לקיבוץ מאשר למוסד לפושעים
צעירים.

זה עזר?

— חזרתי מהקיבוץ, אבל כפי שידוע
אבא־חורג זה לא אבא אמיתי. אז הייתי
זקוק לאהבה, אתה מבין, וזה לא היה לי.

סלח לי שאלה בנה: אתה מרגיש
מה שאתה מדבר, או שזה פשוט
ציטוט מספרים ומסרטים, כשביל
לעשות רושם עלי?

— לא, אני אומר לך את החיים שלי. אני
רוצה להגיד לך: מהצהריים אני שותה.
הלשון שלי חופשיה לגמרי, ואני אומר כל
מה שבלבי. זר. לא יוצא מהגרון.

וכבן...

— אחרי שיצאתי מהקיבוץ

למה יצאת?
— הרגשתי שאני לא יכול לחיות במצב
כזה, שכל אחד יכול להיכנס לחיים של האחרים.
אין חיים פרטיים. הרגשתי את עצמי
נחות*

למה?

— כי רוב האנשים בקיבוץ היו להם

(הנושן מעמוד )21
הורים. אפילו שהיו עניים, בכל זאת
להם אבא ואמא. ואני בתור שנשלחתי
ידי קצין מיבחן היו לי רגשי נחיתות.
מזה שהחברה שהיו איתי ידעו שאבי
גרש מאמי.

כיגיבם?

היו
על־חוץ הת זאת

היתה פעם ראשונה כשבילה?

לא. העיקר אחרי זה השכרתי חדר
בשבילה. למה שההורים שלה לא נתנו לה
לבוא הביתה. היה לי כסף.

צחקו ממך?

— עבדתי בסבלות בתנובה. אבל זח
נגמר לי. אז אמרתי לה — רגע, היא היתר.
עובדת לפני זה, בחנות למכירת בגדים. כ־ששכרתי
חדר הפסיקה לעבוד. אמרתי לה
שאני נאלץ לעזוב אותה, היות ואין לי
כסף ולגנוב אני לא אגנוב. אז היא אמרה
לי שהיא מוכנה לעשות הכל על מנת שאני
לא אעזוב אותה. אני לא הסכמתי.

הלכת מכות?

— לא רבתי. זה שאני אלים — זה רק
כתוב בעתונים. אני לא אדם כזה. אני אדם
שמתבייש מתשומת־לב מיותרת.

בן במה היית בקיבוץ?

לא הסכמת למה?

— הייתי בן . 16 זאת אומרת, עזבתי את
הקיבוץ בן .16 כשידעתי שהתנאי שהיה לי
עבר.

— שהיא תעשה הכל. שתעבוד בזנות.

ההצעה היתה מצידה?
— כן. כי
סרסור אחד.
עזבתי אותה
חזרתי והיה

גיל ,16 זה ככר גיל שבחור יש
לו בחורה קבועה. לך בבר היתה

וכל זה מטוב לב?
— לבי דאב עליה. חיבבתי אותה. רגש
שגבר מרגיש לבחורה מסכנה. לא יכול לתת
לה להדרדר לתהומות.

— כן. כולנו באותו גיל, בערר. חוץ
מזה שהיתר, חברת־משק מבוגרת, שלימדה
אותי את תורת־החיים.

ובכן לווית בסף..,

— כן, לוויתי כסף ובאתי לעזור לה. אבל
בינתיים גיליתי שהיא בחרה בדרך אחרת.

לפי מה גילית?

ראשונה?

הרגשת דחייה אחרי זה?
— לא. זה היה טוב. אפילו שהיא מנצלת
אותי, זה סוב.

כך שאי־אפשר לומר שיחסךל־נשיב
נקבע על־ידי אותה הרפתקה?

לא. דווקא אני אוהב נשים.

כאיזה גיל?
— דווקא בגילי. או צעירות יותר. ככה
אני מרגיש אדון עליהן.

בדור לשיחרוו

אלי בולקין בתלבושת האסירים של כלא רמלה (חולצה
ומכנסיים חומים) מוכנס לניירת המשטרה על־ידי סמל,
מיד לאחר זיכויו, לנסיעתו האחרונה לכלא רמלה. משם שוחרר כעבור שלוש שעות.

שושנה פליגלמן שייכת לסוג הזה?

כן. את שושנה דווקא חיבבתי.

איד זה התחיל כיניבם?

— הכרתי אותה בבאר. בקפה נוגה. והיא
מצאה חן בעיני.

בן במה היית?

והיא?

— שש עשרה וחצי. לא ידעתי אז. נראתה
יותר מבוגרת.

מה היה כאותו ערב?
— רקדנו, והיא מצאה חן בעיני.

״מחוסר הוכחות!״
פסק־הדין הוכן במשך חמשה חודשים,
וקריאתו בפי שופט בית־המשפט העליון
משד, לנדוי ארכה שעתיים. צוינו בו במיוחד
דרבי־עבודתה הפסולות של המשטרה בגביית
הודאות, וזיהוי חשודים.
השופט לנדוי, עמו הסכימו נשיא בית־המשפט
העליון ד״ר שמעון אגרנט והשופט
העליון אליהו מני, התעכב במיוחד על
הצורה בה הוגשו תמונות בולקין על־ידי
מפקח נתן שי לנהג המונית .״אנחנו מכירים
את הפסיכולגיד, של עדים,״ ציין השופט.
״במקרה של הצגת תמונות־יחיד של בולקין
לעד, נוצר החשד של הדרכה על־ידי המשטרה׳
ולמזהה היתה אפשרות לחשוב שזד.
האיש. מה עוד שהתביעה לא הוכיחה כלל
בבית־המשפט המחוזי, מה אמר מפקח שי
לנהג המונית בעת הצגת התמונות.
״הצגת תמונותיו של בולקין היתד, צריכה
להיות בין תמונות רבות. מכיוון שלא נעשה
כך, הדבר פגע בעת מיסדר הזיהוי החי
שנערך לבולקין על־ידי המשטרה, ושבו
זוהה בולקין על־ידי העד.״ לכן אסור היה
לבסס את ההרשעה על עדות לוי כעל
עדות עיקרית..
השופט לנדוי המשיך מניתוח עדותו של
נהג־המונית לניתוח הראיות הנסיבתיות העיקריות,שעליהן
הסתמך בית־המשפט המחוזי
בחיפה כאשר הרשיע את בולקין:

רבים אף אמר אלי למאירה, שהוא יהרוג
את שושנה במכות אם לא תתן לו את
8,000 הלירות מבינו .״צורת דיבור זו,״
קבעו השופטים ״היא צורת דיבור הרווחת
בקרב אנשי העולם התחתון, ואין לקבל
את האיום כלשונו. מכאן אנחנו יכולים
להסיק שהיה מניע למעשי אלימות. אולם
המניע לרצח אינו ברור.
אנחנו שואלים את עצמנו לשם מה
יסע בולקין עם שושנה למרחקים, לעכו,

מה סיפרה לך?
— שום דבר. רק אמרה לי שההורים שלה
עושים לה צרות והיא מסכנה, אז אני
ריחמתי עליה. נפגשנו כמה פעמים אחרי זה.
יום אחד הלכתי איתר, לבאר והחזרתי
אותה הביתה מאוחר בלילה. בלי שום כוונה
להחזיר אותה מאוחר. פשוט הייתי שיכור
והיא רצתה ללכת, ואני לא נתתי לה ללכת.
אז אחרי שהבאתי אותה הביתה ההורים
שלה לא נתנו לה להיכנס. היה חורף וגשם
וקור בחוץ. ריחמתי עליה ולקחתי אותה
אלי לישון.

ואז כפעם הראשונה היו יחסים
כדי להרגה, אם הוא היה יכול לעשות זאת
בסביבות תל־אביב.״

• כשלון האליבי שד כולקין:

״לא אסכים להחלטת בית־המשפט המחוזי,
שעדויותיהם של עדי ההגנה גברת אוליאל
ז׳קלין ורחל בקשיאן אינן נכונות, בקשר
לביקורו של ב ולקין ביום השישי, יום
היעלמה של שושנה. בהודאותיהן ובעדו־יוחיהן
אמרו השתיים, כשנחקרו על־ירי המשטרה,
שבועיים וחצי אחרי היעלמה של
שושנה, שאלי ביקר בדירת בקשיאן לפני
שבועיים וחצי. השתיים טעו בעדויותיהן
בנוגע לתאריך, ועל כן בית־המשפס המחוזי
לא קיבל את עדויותיהן.
״זד. שמנוח אלקלעי השתחרר ביום ששי
מבית־הסוהר, ושחברו הטוב בולקץ לא
הלך לבקרו, איננה כלל ראייה חד משמעית

• היחסים כין כולקין ושושנה
פליגלמן :
העדים רות וונדר, מאירה זלמה, ונהג־מונית
רחמים מיוחס, סיפרו בעדויותיהם
על היחסים המתוחים בין אלי לשושנד״
ועל נסיון־הנפל של שושנה לקבל מסרסור
אחר בשם בינו 8,000 לירות. במקרים

לפני שהלכה איתי הלכה עם
היא ידעה את תורת החיים.
מספר ימים. אחרי כמה ימים
לי כסף

— — לוויתי כספים על מנת לעזור לה
להסתדר בחיים. וגם התריתי בה כל הזמן
שתלך לעבוד במקום שעבדה ותסתדר בחיים.

אלה היו הכרות כקבוצה שלף?

— חשבתי שזה טוב. נהניתי. אבל לא
מצאתי מה שאני רוצה. הרגשתי שהיא
מנצלת אותי.

מאיפה?

— כן. היו לי בקיבוץ כמה חברות. אבל
לא מצאתי בהן עניין. כל אחד רוצה לעבור
את הרפתקת המין, ולהרגיש מה זה העונג
הזה שכל הזמן מדברים עליו. ואחרי שהרגשתי
פעם ראשונה, רציתי עוד ועוד. זה
לא היה הסר בקיבוץ. אין אבא ואמא שישגיחו
על הבחורות.

איד הרגשת אחרי זה? מה
חשכת על המין הנשי?

ממה?

— לעגו לי שאבא שלי עבריין. כל אחד
מתפאר באבא שלי: קצין בצבא, מהנדס,
ככה. ואני לא היה לי מה להגיד על אבא
שלי. התביישתי.

— כן, לפני כל העניין הזה. התלבשה
עלי. היתד, נשואה, לימדה אותי את כל מה
שהיה נסתר.

1 7 | 7| 1י | ך 1ל | י עורך־הדין חיים קאזיס מוקף סקרנים, המתבוננים
1 1 1111 בידיזתו של אלי בוקלין, פר?ה נזרי, המנשקת אותו
בלחיו, ובאמו של בולקין המנשקת את ידו. אלי בולקין (מימי!) מסתכל בו בהערצה..

— לפי שקנתה בגדים חדשים, שמיכה
למיטה, נעליים חדשות. סידרה את החדר.
שאלתי אותה מאיפה הכסף?

אתה, עם נסיונך, היית צריך לשאול
אותה?
— כן. רציתי לדעת. אמרה לי שלא מעניין
אותי. העיקר שהיא יכולה לחיות בלעדי.
בכל זאת כאב לי הלב עליה, ואני אמרתי
לה שיותר לא תראי אותי בחיים שלך. אז
היא התחילה לבכות וסיפרה לי את כל
האמת. היא אמרה לי שיש לד, בן־אדם
זקן, שמרחם עליה ונותן לה כספים והכל
בסדר.

ואז?
— השלמתי עם העובדה.

כך שאפשר ככל זאת לומר, שחיית
על רווחיה של זונה.
— לא! כל אותו זמן עבדתי בליטוש
יהלומים, בתחנה המרכזית. החדר שהשכרתי

שבולקין לא היה ביפו ביום היעלמה של
שושנה.
״אומנם נסיונו של בולקין להוכיח שהיה
בתל־אביב ביום השישי נכשל, אך גם לא
הוכח שהוא לא היה שם.״
• בדיחה מן הארץ :״בנסיונו
של בולקין לעזוב את הארץ, הסיק בית
המשפט המחוזי שהאדמה בוערת מתחת
רגליו. אך שוב יש לכך פרוש אחר, ולא
פחות סביר. אחרי שרות אמרה לבולקין
שהמשטרה מחפשת אותו׳ הוא פחד מהמשטרה
ככל עבריין אחר. אחרי גילוי
גופתה של שושנה, ולפני מעצרו של
בולקין, הוא חשש שייעצר על־ידי המשטרה
כחשוד, ועל כן הוא עשה נסיונות לעזוב
את הארץ בהקדם.
״אנו עוסקים בדיני נפשות, וכל ספק
סביר חייב להתפרש לזכות המערער. כשאני
משקיף על חומד הראיות, הנני מוצא שמתעורר
חשד כבד נגד בולקין, שהוא מעורב
בצורה זו או אחרת בפשע מתועב זה.
אך קטעי חומר הראיות הנסיבתיות אינם
מצטרפים עד כדי אותה תמיכה ממשית
בעדותו של העד המזהה רפאל לוי.״
השופט ציין לשבח את עבודתו של
התובע צבי טרלו, השמיע ביקורת חריפה על
הסניגור, עורך־הדין חיים קאזיס .״צר לי
לומר שלג־ קאזיס הירצה אד. טענותיו
בצורה רעשנית ורגשנית, הרחוקה ממידת
השליטה־העצמית הנדרשת מעורך־דין טוען.״
מיד עם זיכויו של בולקין נשמע רעש
השרשרות בהן היו רגליו כבולות, נופלות
על ריצפת תא הנאשמים. בולקין בן ה־23
היה כל כך נירגש וחיוור, שבקושי יכול
היה להוציא מלה מפיו.
סניגורו, שהיה נרגש לא פחות, הכריז:
״לא איכפת לי מה שנאמר עלי בבית־המשפט
העליון. אני הרגשתי למן הרגע
הראשון שבולקין חף־מפשע. המשטרה
עשתה לנו כל הזמן צרות. לרשותם עומד
מנגנון עצום של כוחות וכסף. הדברים
נגעו ללבי כאילו אני הייתי הנאשם ולא
בולקין.״

לא היה ליד התחנה המרכזית. אני גר
בבת־ים. היות שהרגשתי שיותר נוח לי
לגור בתל־אביב, ליד העבודה, נשארתי לגור
איתה. אבל שום דבר לא היה בינינו. כל
^ אחד שילם חצי־חצי את הדירה.

אנשים
מדחמת שוורים

צעירים, שימו־לב! ישיש אחד סיים עתה
חופשה בת שבועיים בחיפה. סיכום השבו^
לא היו יחסים ביניכם?
עיים הוא כלהלן: הרצאות בשלושה כנסים;
— היו. והיה לי יותר נוח לחיות שם.
סעודה אינטימית בחברת 250 איש: ראיו־היתר.
מסדרת כביסה והכל.
נות עם 47 מישלחות, ופגישות בארבע עיהיו
לך בחורות כאותה תקופה?
ניים עם 50 אורחים בודדים. לישיש בן

ד,־ 80 קוראים דויד כן־גוריון • .אגב,
היית מביא אותן לדירה?
בן־גוריון ממשיך לנהל את הפלירט שלו
— כן, לפעמים הייתי מביא אותן, אף
\ עם ח״כ רק״ח תופיק טוכי. הוא לא
על פי שהיא התנגדה.
מפסיד שום הזדמנות בכנסת כדי לחטוף
במה זמן זה נמשך?
שיחה עימו, עובדה שכבר משמשת נושא
— איזה חודש־וחצי, חודשיים. אחרי זה
לבדיחות רבות במסדרונות. למשל: השבוע
רציתי לעזוב אותה. נמאס לי מכל זה. פשוט
נאם טובי במליאה, בעברית, כמובן, השמיט
לא הרגשתי מצפוני איך שאומרים נקי.
בקביעות את המילה ״את״ .הסיגנון ד,בנ־
^חיפ שתי את האושר, וראיתי שאיתר, איני
גוריוני הזה משך תשומת־לב הח״כים, עד
4לוצא את האושר. לפעמים היו עוצרים
שקרא ח״כ מנחם כגין :״אתה יכול לוי
אותה, והייתי צריך לרוץ לדאוג לה, וזה
מר, את׳ ,אתה הרי יודע עברית יותר טוב
היה מפריע לי בעבודה. לכן החלטתי לעזוב
ממנו.״ בפרוטוקול נרשם ״צחוק מאז
אותה. בערב שהחלטתי קרה לה מיקרה,
ששר־האוצר פינחס ספיר כינה בוועדת־ה־שלקחו
אותה כמה בחורים, כפי שהיא.
כספים של הכנסת בתואר ״אינפנטיל״ את
סיפרה, הרביצו לה מכות ולקחו לה את
ח״כ רפ״י שמעון פרם, קוראים לו במפלהכסף
ושכבו איתה. לכן היתר, שרופה ;
גת פרם בשם ״הפרופסור אומרים כי
לגברים, ובייחוד עלי, שרציתי לעזוב אותה.
ראש־ר,ממשלה לוי אשכול מחדיר את
אז מסרה עלי את העדות, שאני חי
גישתו הכלכלית לתחומי הבטחון. השבוע
מרודחיה.
הוכיח כי הוא עושה זאת גם בתחומים
מכל זה אתה מצטייר בבחור
אחרים. הוא השתתף בטכס חלוקת פרסים
סולידי, ממש פנטסטי. דמות מלחקלאים
מצטיינים בגידול פרחים, ואמר בו,
נוגדת לחלוטין לכל מה שקראנו
תוך כדי התרוממות הרוח :״הפרחים מדברים
אלינו בדולארים כשסקר עורך־
עליך כשנתיים האחרונות. איזה
הדין אליקים העצני את הקהל שהתאסף
י כחור אתה כעצם?
במצודת זאב בתל־אביב, כדי לחזות במופע
— העתונים ניזונים מהמשטרה. המשטרה
הידוע בשם משפטי חרות, אמר :״המשפט
רצתה להשחיר אותי לפני המשפט, אז היא
אצל היהודים מהווה מקור להנאה, כמו שסיפרה
את כל הדברים האלה. חוץ מזה, אני
מלחמת השוזרים אצל הספרדים. אני בטוח
לא שקט וסולידי. שנתיים ישבתי בבית״
שאילו אמרגן זריז היה מוכר כרטיסים, היה
סוהר, על פריצות וגניבות.
מצליח יפה העצני מגן באותו משפט
כתקופה ההיא, שהלכת עם שד
על חיים אמסטרדם, שהתפרסם בזכות
שנה, היו לך קשרים עם העולם
מכתבו המזוייף למערכת הארץ • .נאשם
התחתון?
אחר באותו משפט, ח״כ חרות שמואל
— קשרים ממשיים לא. הייתי בפיקוח
תמיר, הצליח, בין התפרצות להתפרצות,
של קצין מיבחן ועבדתי יום־יום. ואת זה
לחייך לכל עבר, להסתרק ולומר לאחד ה־ד״אפשר
לברר אצל בעל־הבית שלי.
עתונאים בנימה פילוסופית :״מה אפשר
למה אמרו עליך שהיו לך קשרים
לעשות? אנחנו חיים בעידן של דיסאינט־גרציה.״
• שני אנשים הפתיעו בשבוע
עם יצאניות?
— היו זמנים. פעם היתד, יצאנית מבושעבר
את משתתפי העצרת לזכר קורבנות
גרת ממני בהרבה. התלבשה עלי כמו שכפר־קאסם,
שנערכה בתל־אביב. אחד הפתיע
היה בקיבוץ. והיא היתד, מביאה לי כספים!
בנוכחותו. היה זה המזרחן המפ״מי וחבר
ופתחה בפני דרכי עולם.

בעיקר למילה ״זהות״ .ועוד דבר שמשמח
אותם: וילנר הוזמן לכיכר האדומה לחזות
במיצעד יום המהפיכה, למרות שאף נציג
של מק״י לא הוזמן • .אלבום הצילומים
שהוצא לאור השבוע, הוא אולי האלבום
הכי עצוב שהוצא בישראל מזה שנים. הוא
נקרא גיורא, ומוקדש לזכר צלם העתונות
גיורא רוכמן, שניספה לפני שנד, בתאו־נת־דרכים,
יחד עם העתונאית שושנה
שגב. האלבום, שהוצא על־ידי משפחתו
של גיורא, גדוש צילומים מפרי עבודתו,
הכוללים, בין השאר, צילום של שושנה ז״ל
(ראה תמונה) .סייעו להוצאה עתונאים רבים,
מדבר והצופה, עד להעולס הזה.

סמלה בו ר
מרקו

כאשר קבע השבוע האמרגן
תורג׳מן פגישה בביתו לזמרת גאולה
גיל, וציין כי עליה להופיע בזמן ולבושה
בהידור, סברה היא כי המדובר בפגישה
עם אמרגן חוץ כלשהו. כאשר הגיעה גאולה
לביתו של מרקו, הופתעה למצוא שם את
כל ידידיה במסיבת־הפתעה שהכין בעל־ה־בית,
שדמתה למסיבת־חתונה בעושר הכיבוד
שבה. באותה הזדמנות דחתה גאולה הצעה
נוספת להופיע בטלביזיה הגרמנית. גיל
היא עדיין אחד האמנים הישראלים הבודדים
המסרבים, למרות ההצעות הכספיות הקוסמות׳
להופיע בכל צורה שהיא בגרמניה,
או בטלביזיה הגרמנית • .זמרת ישראלית
אחרת, שלא שירתה מעולם בצה״ל מפאת
נישואיה, היא ריקה ז יא י, היושבת בקביעות
בפאריס. זה לא הפריע לה, כמובן,
להצטלם במדים (ראה תמונה) .התמונה הופיעה
בכתבת־פירסומת בשבועון הצרפתי
הצהוב פראנס דינזאנש, הגדושה סיפורי־אהבה
מעברה הרחוק של זראי. הפרט המעניין
ביותר בכתבה, בעיקר לישראלים:
סמל צה״ל, הנעוץ בכובע, הוא הפוך• .
ואם כבר מדובר על זמרים, כדאי להזכיר
את כני כרמן. הוא לקח לו כעזר כנגדו
את הזמרת שולמית ליכנת, הקים יחד
עימד, צמד שנקרא הגל החדש • .השחקן
שנבחר כידוע לשחק בלונדון, במהדורה
האנגלית של כנר על הגג, הוא היים טד
פול. אשתו, גליה, מזדרזת בינתיים לנצל
את סוף הקיץ הישראלי, והיא לוקחת את

זראי במדי פירסומת
ישנו — אבל לא היה
מילה טובה כזו מאדם מחמיר כגמזו, זה
דבר בהחלט רציני. מה גם שאין זו בדיחה.
מרסל היה פעם שחקן תיאטרון, בלהקה
שאירגן בפאריס השחקן הנערץ, קורבן הסרטן
ג׳ ראר פילים יש אצלכם
סטריפטיז?״ שאל באחד מלילות השבוע
לקוח שתוי את הדיסקוטקאי מא־פרופו
יואכ רחמני. יואב לא היסס, ובמקום
לענות לו פשט בו במקום את בגדיו,
החל לרקוד ריקוד מזרחי, כשרק בגד־ים
• משמעת ספורטיבית למופת
לגופו.
גילה ביום הששי האחרון שחקן נבחרת
ישראל, הכדורגלן יהודה שהרבני. הוא
הוזמן לארוחת־ערב חגיגית, שבאמצעה, ב־

אז בכה, בל כמה שנים פותחת
לפניך מישהי את דרבי העולם?
בענייני כספים, בענייני בארים. לא במין.

כקיבוץ לימדה אותך לצאת לגורן,
וכעיר לבארים.
— איחה !

וכבן, אותה אשה...

— הראתה לי את דרכי הכספים. במהרה
נמאס לי. אבל דרכה הכרתי פורצים וגנבים.

כן במה היית?

— בן , 17 והיא היתד, בת .35 גמרתי
איתה, אבל המשכתי עם החברים שהכרתי
דרכה. המשכתי לגנוב ולפרוץ.

נחזור לשושנה.

— מה אתה רוצה לדעת על שושנה?

איך עצרו אותך?

— עצרו אותי והתחילו לטחון אותי.
זאת היתר, חקירה אכזרית. פעם איימו, פעם
הבטיחו. היכו אותי, ואחר כך הציעו לי
סיגריה, או דפיקה בחוץ, רק שאודה. עד
שאמרתי להם אני אחתום על דף לבן, ותכתבו
אתם מה שאתם רוצים. כשהמשטרה
אמרה: ניקח אותך למקום הרצח — סירבתי.

למה לא?

ן — -אני לא ידעתי מה הם רוצים. אמרתי
י להם תביאו את העורך־דין שלי ותגידו
לי איפה להצביע, ואני אצביע. אחתום
אפילו שהצבעתי שם. הם לא רצו.

עכשיו שאתה כחוץ, לא מטרידה
אותך השאלה: מי כבל זאת רצח
את שושנה פליגלמן?
— מטרידה אותי. כן, מטרידה.

מה אתה מתכוון לעשות בנידון?
— אני בורג קטן במכונה שנקראת מדינת
ישראל. אני יודע שתפקיד המשטרה לגלות
כל פשע, אבל אני בכלל לא יודע אם
שושנה נרצחה, ואם הגופה הזו היא גופתה
של שושנה. דבר אחד אני בטוח שאני
**עשה: זה לגלות אם אמנם נרצחה — ומי
רצח אותה. ואז אהיה הראשון שיסחוב אותו
בצוזארון למשטרה!

ובינתיים?

— שהמשטרה תעזוב אותי במנוחה, כמו
כל אדם שסבל מספיק. אני רוצה לפתוח
דף חדש.

והשנתיים שישבת?

אף אחד לא יחזיר אותן.

גיורא רובמן
קיבוץ שער־העמקים אהרון (,,אהרונצ׳יק״)
בהן, שבא לעצרת ביוזמתו, למרות שמם־
לגתו לא נטלה בה חלק, ונשא בה את
דבריו • .המפתיע השני בלט בהעדרו, למרות
שהסכים להשתתף בעצרת, ואף היה
רשום בין הנואמים. היה זה המשורר של
מק״י, אלכסנדר פן. מאוחר יותר נימק
זאת בעובדה, ש״לא היו לי שירים חדשים,
המתאימים להזדמנות זו, לכן לא באתי״.
כמה ימים לאחר מכן פירסם שיר חדש
באותו עניין, ביומון מפלגתו • .ואם כבר
מדברים על קומוניסטים, יש לציין שהשמחה
שורה במעונם. במק״י, למשל, שמחים על
העובדה, כי קול־ישראל הבליט במהדורות
החדשות שלו את נאומו של משה סנה
באסיפה בירושלים, בה חלק בגלוי על הוזיטו
הסובייטי במועצת־ד,בטחון • .ברק״ח, לעומת
זאת, שמחים על ההצלחה של ח״כ
מאיר וילנר במסעותיו בגוש הקומוניסטי.
קודם כל הוא שוחח עם מנהיג
בולגריה, טודור דיכקוכ, ולבסוף פיר־סמו
השניים הודעה, כי התקיימו ״שיחות
ידידותיות ונמצאה זהות בשאלות שנידונו״.
זה, אומרים אנשי רק״ח, ניסוח שאנשי
מק״י לא הצליחו להוציא אף פעם. הכוונה

שושנה שגכ ומגיד־עתידות
איננו — אבל חיה
בנה ושתי בנותיה לים ,״כדי שיספיקו
לספוג הרבה שמש לפני הנסיעה לאנגליה״.
• אחת שלא מסתחררת מתוארי־מלכות
היא מירה אכן־חן, הנושאת בתואר מלכת
ירושלים. היא זכתה בו בטכס בחירת
מלכת היופי של ,1965 נסעד, אחר־כך לאר־צות־הברית,
דחתה שם הצעת נישואין מ־מליונר,
חזרה לאוניברסיטה בירושלים וזכתה
בה עתה לתואר בוגרת בביולוגיה• .
ידידה החיפאי דויד זוהר, כתב מעריב,
הציג אותה לפני בן־גוריון, כשזה הופיע
במסיבת עתונאים בעיר. מנהיג רפ״י חזר
אז שוב על גילוי ישן שלו :״בצעירותי גם
אני חלמתי ללמוד ביולוגיה זוהר עצמו,
המכסה בחיפה את התחום הפלילי, לומד
ליתר־בטחון קראטה. זוהי אומנות לחימה
יפאנית, העשויה לעזור לכתב פלילי, כשהואן
ניפגש עם אנשי העולם התחתון • .הנאה
מרובה נגרמה השבוע למרסל — מוזתיקי
המלצרים של קפה כסית התל־אביבי. היה
זה כאשר עבר ברחוב הד״ר חיים גמזו,
מבקר האמנות ומנהל מוזיאון תל־אביב, שהבחין
בו, קרא לו החוצה, שאל לשלומו
ואמר :״אתה אחד מן הבודדים שבין אמני
כסית, שאותם אני זוכר לטובה.״ לשמוע

עוד השולחן גדוש, קם והסתלק. לידידיו
שהופתעו, הסביר :״הבטחתי למנהל הקבוצה
שאלך לישון מוקדם — יש מישחק מחר.״

פסוקי ה ש בו ע
• המשורר נתן אדתרמן :״אני
יודע שעכשיו הדמוקראטיה היא כל כך
איתנה וכל כך בטוחה, עד שבאמת לפעמים
גם אפשר להתעלם ממנה.״
• הנ״ל :״אנחנו יודעים שעכשיו אין
תאוות שתלטנות — אין במידה כזאת שאפילו
אם זה יש, לא חשוב, אין.״
• דובר רפ״י פינחס יורמן, על
דויד בן־גוריון ולוי אשכול :״ככל שבולטת
יותר ויותר הנוכחות של האחד, מתעמעמת
ומיטשטשת הנוכחות של האחר.״

• ראש עיריית נתניה, משה

שקד, על פקידיו :״הם מקבלים משכורת,
מפהקים ושותים תה, ואני משמש כגיזבר
העיר, מזכיר העיר, מהנדס העיר, ומטפל
גם בקייט.״

31 סופר 3
דמו ופר פרו 131
\1פר
ודמן

פרמח-שרו
סופר פרם ר 311ן ך סופר
ך ןן ן
13 ם ח-ם ו1
1313131
ד י -עודניסז

1313131
£ש4ד

יי§ד1
רפ סופר

* 11ס17
פר 1013
שרפ ס11

11#18

בלחהוק
פרמח רפסו 1ס1פר דמהש
1ם1פר

ד 3סופו
2ו1פר 13
1ח-שר1
סופר פ

1פ ס 1ס

ם 31ד 3

ו31₪-

ר פר

סופרו

ה₪-רפ

י מי ן או שמאל?
תעלה של סרק
על מ ה הוי כו ח
ב מפ״ ם?

תער 1כ 1ת

*סופר של פלדה
ס 1פר של צפו*
סופר של גילוח

הרפתקה ב קרקס

י הו די ת ^

1ניא|ח1׳הנה7ל7,39 ן ל 56980.

התחנה ל יעוץ
בשאלות מין ונישואין

שלח עוד היום את דמי
המנוי השנתיים בסך 10ל״י
למזכירות התנועה, ת.ד136 .
והבטאון ישלח לביתך.

עומת זאת, המחזה הראשון, נובע, של
המחזאי הצעיר יאנוש קראשינסקי, הוא
מלאכת מחשבת של שנינות. שני אסירים
(שרגא פרימן ושמוליק סגל — גבורי
שני המחזות) כלואים בעתן רצח, עומדים
להיתלות. אלא שכל פעם הם נזכרים ברצח
נוסף שביצעו — דבר המאריך את החקירה
ואת חייהם, לעוד כמה חודשים. אחרי שגמרו
למסור את כל הרציחות הישנות,
הם מתחילים להרוג אנשים חדשים. כי
מה לא עושים בשביל לחיות?
המחזה אומנם ארוך מדי, כי אסור לחזור
יותר־מדי על חכמות לפי אותו עקרון
עצמו. גם הקהל תופס את הפרינציפ.
אבל בסך הכל הנובע הוא כל כך מקורי
ומבריק, והשחקנים כל כך סובים —
שלמרות ר״הומור השחור — הוא משעשע
בצורה נוראה.

1£ר 3ם׳
ר׳ פ ר סו
בסופר
.זח₪-ר1
פרפר1
!** 11 פד
סופר

מצע או ע ק רו נו ת?

אלה הן חלק מן הכותרות
במאמרים שהתפרסמו ב שבועות
האחרוגים בדו־השבועון
״כוח חדש״ —<
בטאון תנועת העולם הזה
— כוח חדש.

הרצח -מאריך את החיים. ל
*222-2*2^7/02X2!0/000/:

פתוחה
בכל יום שני וחמישי
בבית הבריאות שטראום, רחוב
בלפור ,14ת״א, חדר מספר 2
בין השעות 8—6.30 בערב.

״קוסמוס״
מכון להיכרות ע״י התכתבות
קשרים בכל רחבי הארץ
ת. ד4093 .
באר־שבע

תיאטרון

סרטים

למה כו בעי
זה הומור מצחיק? למשל: אחד מה מטובי הבמאים של ישראל, שרגא פרידמן,
מופיע על הבמה בתפקיד ראשי, מוריד
את המכנסיים, וכולם רואים לו את התחתונים.
בחור
מנעול, חברו
או, איש מציץ
גוער בו, ורץ להציץ במקומו. או, למשל,
איש נוחר ומשמיע ציפצופים. או העובדה
שגרביים מלוכלכות הן מסריחות. וכיוצא
באלה.
במחזה ליל קסמים, אחד משני מחזות
פולניים קצרים, המוצגים בהבימה, יש
הרבה חוכמות על אותה רמה. ומה שלא
חיסל הגזם — חיסל הארבה. את הגסויות
התפלות ששכח המחבר (סלאבומיר מא־רוז׳ק)
,תרם הבמאי (ראובן מורגן).
זהו מחזה בו הודבקו יחד שני רעיונות.
בתחילה: שני פקידים נמצאים במלון לרגל
קונגרס, כשהבכיר מביניהם מאלץ את השני
להחליף במיטותיהם, בהתנדבות, כשהוא
משנה כל רגע את דעתו. זוהי התחלה
מבריקה ומבטיחה, עד שבא החלק השני
המבולבל לגמרי. נכנסת דמות אשה מסתורית
ומתחיל פלפול אוזילי: האם היא חלום,
׳ומי חולם אותה, והאם שניהם יחד, ומי
חולם את מי, ולמד-
כשהקטע המעצבן הזה נגמר, זה תענוג.
כמו להתעורר אחרי חלום זועה.

פ רו
-1שח פרס 1רם ח 31ם פרמו
פרפו
״ -1£11ך1

.לגילוח חלק באמת

אמנות

קזלמע

ירושלים היא עיר הקודש ותל־אביב
כולה חול. בירושלים הנרי מור הוא פסל,
ובתל־אביב הוא הילולה, ופסטיבל, וקארניבל
המוקדשים לאיש אחד, ולא מור הוא האיש.
אמן כגודל טבעי. כשהתערוכה עברה
מירושלים למוזיאון הלנה רובינשטיין,
השתלם חיים גמזו על המצב. כי אמנות
זה לא עניין של חובבים או של אמנים.
אמנות זה עניין רציני.
קודם כל נשלחו הזמנות להנרי מור,
שיבוא מאנגליה לטכס הפתיחה, ואחר־כך
נשלחו הזמנות להמוני אנשים, שיבואו
לטכס הפתיחה להבים על הנרי מור.
ביום פתיחת התערוכה בהשתתפות האמן
בגודל טבעי, נהר למקום קהל אמנותי
עם שמלות־שבת וספריי בשערות, ונז־ח״ן*
פנימה בצורה אמנותית בעזרת מרפקים
ובעיטות. כשעלה גמזו על הבמה שהותקנה
בקומה השניה, דהרו ההמונים לשם כמו
טייפון.
גמזו, מנהל המוזיאון, פתח בנאום אנגלי
ובו סיפר על דרכו האמנותית של הנרי
מור. למשל: שמור היה אתמול מוזמן ל*
ארוחת צהרים אצל גמזו. או, שבאותו•
בוקר ביקר הפסל בסדום עם גמזו.
אחר־כך נאם השגריר הבריטי בעברית״
וגמזו כינה אותו בטעות שגריר ארצות-
הברית. ובסוף קם איש אנגלי יפה, ואמר
תודה רבד -וזה היה, כפי שנודע, הנרי
מור האמיתי והאוריגינלי.

באותו אולם ישנה גם תערוכת פסלים,
של הנרי מור.
פסליו דרמאטיים מאד, והוא מצטיין בכך
שאינו אונס את החומר: רוב דמויותיו
שוכבות, כי האבן מטבעה מונחת, ופסליו
אינם חלקלקים כמו הפסלים הקלאסיים.
רואים שהאבן היא אבן, והחומר הוא
חומר, ושיד האדם היא שלשה אותם.
לרוב פסליו יש חורים אופיניים, הנותנים
להם, למרות גודלם מרחב־נשימה ותנועו־״
זוהי תערוכה חשובה, שכדאי לראות.

ה תו קףו הנ תקד
זה עלול היה לקרות (תסר, תל־אביב;
אנגליה) אם ישראלי היה עושה סרט
על מדינת ישראל, הכבושה בידי צבאותיו
של עבד־אל־נאצר, היה כל פרט בסרט מדהים,
ומעורר צמרמורת בישראלים.
הם היו מזדעזעים מתמונותיהם של
חיילים מצריים המצטלמים על מדרגות
הכנסת, מתמונתו של נאצר המבקר במרתף־
השואה, או מתמונות של ירדנים, או
סורים, המטיילים מתחת למנורת שבעת
הקנים. הדברים היו כל כך מזעזעים את
הישראלי הצופה, שאפשר היה, באותה
הזדמנות, להכניס לתוכו כל ביקורת חריפה
על עצמו, והוא היה מקבל אותה ללא התנגדות.
מהו
הפתרון ץ בסרט, המתאר מה היה
עלול לקרות אילו היו הגרמנים בכל זאת
מצליחים לכבוש את אנגליה, מאבד מראה
הנאצים באנגליה הכבושה הרבה מן האפקט
שלו. בעיקר לגבי אנשים שאינם מכירים
את אנגליה. ויותר מזה: נראה שהרבה מן
האפקט של הדברים נאבד משום שהבמאי
לא תיאר מראה דמיוני של הכיבוש על״
מנת להביע משהו הקשור באותו מראה,
אלא כדי למשוך את האנגלים, לגרות את
דמיונם, ולעורר בהם התפעלות.
הבעייה אותה מעלה הסרט הי׳ 8בעיי ה
שאינה קשורה דווקא באנגליה, או דווקא
בנאצים. זוהי בעיית הלאומנות על כל
צדדיה, בעיית התוקף והנתקף, ההורג— ,
והמשכים להרגו.
באנגליה הכבושה על ידי הנאצים מתחיל
להשתרר סדר, המדינה מתחילה להירפא
מפצעי המלחמה. האזרחים רוצים לחזור
לחיים הנורמלים. אבל הפרטיזנים ולוחמי
המחתרת אינם מוותרים! ,הם ממשיכה
במלחמה, ותוך כדי מלחמה, הם רוצחים
ילדים, נשים, אנשים חסרי מגן, שלא עשו
דבר.
תוקפנות גוררת תוקפנות, ומי שבא להילחם
בנאצים, צריך להילחם בהם בשיטות
שלהם. לא ברור אם הנאצים הם דוגמה
טובה להעלאת בעייה זאת, וכמו כן לא
ברור מהו הפיתרון שיוצר הסרט מציע.
האם הוא מציע לתת להיטלר לחסל שלושה
רבעים מאוכלוסיית העולם, כדי שלא יהיה
צורך להרוג נשים וילדים בשעת מלחמה
נגדו?
הסרט הדמיוני הזה מצולם בצורה דוקומנטרית.
גדולתו של סרט דוקומנטרי
אמיתי היא בדרך כלל בכך שאת הדברים
המצולמים יצרה מציאות אמיתית, ולא
אמן, במאי או סופר.
מי השתמש כמיץ בסרט הדמיוני
הדוקומנטרי הזה נעדרות מעלות אלה, ולכן
במקרים רבים הוא מתקרב לגבול השי-
עמום. כמו כן ישנה הרגשה שהבמאי מתאר
בדקדקנות הרבה יותר גדולה מעשי רצח
של הפרטיזנים, מאשר מעשי רצת של
הנאצים. אולי זה בגלל שאת מעשי־הרצח
של הנאצים כולם מכירים, ואין צורך
לתאר אותם, ואולי זה משום שכל ה־סטאטיסטים
של הסרט, כל החיילים, נושאי
הרובים, ונוהגי הטנקים שבו, הם נאצים
לשעבר, ונאצים בהווה, שהתנדבו לעבוד
למענו ללא תשלום. הוא חשב, כנראה,
להשתמש בהם למטרותיו. אבל נראה שהם
השתמשו בו למטרותיהם•

עין תחת עין
נאכדה מזית (אלנבי,

תל־אביב;
ארצות־הברית) הנקמה, הדבר העתיק המתוק
הזה, זכה שוב לסרט שנעשה עליו ולכבודו.
הפעם
זוהי נקמת דמם של הורים. מקט
סנד, בן התערובת הצעיר, מוצא את אביו
ואמו בביתם שחוטים, בצורה אכזרית.
הוא יודע מי הם שלושת האנשים שעשו
את המעשה, והוא יוצא לנקום בהם את
גקמתו.
זה היה צריך להיות סרט על נער צעיר,
שעוזב את כל מה שיש בחיים, ומתמסר
לנקמה בלבד. תוך כדי הרדיפה הזאת צריך
היה הנער הצעיר לעבור בכל המקומות
בהם עברו נרדפיו, ולהפוך אחד כמוהם.
היא היה צריך לצאת מזה גבר קשוח, עם
רגשות אכזבה, או רגשות סיפוק, או איזה
שהם רגשות אחרים.
באופן חיצוני, עלילתי, זה מה שקורה
לו. הוא מסתובב בבארים אפלים, ומוצא
העולם הזה 1523

זאזא גאגור וידידים
העיקר זה המחשוף
שם את הרוצח האחד, נכנס לבית־סוהר
ומוצא שם את הרוצח השני, משתתף בשוד
זהב ומוצא בו את הרוצח השלישי.
תיאורי לקיחת הנקם הם מרתקים, מלאי
מתח. כל מה שקשור לפעולת הנקמה תואר
בהם עד תום ובמקצועיות רבה. כל פעולה
של גיבור הסרט — מכוונת למטרה. אפילו
התעלסותו עם נשים נעשית לשם נקמה.
אבל נפשו של הנער הוזנחה בינתיים.
הוא נראה רך ועדין בסוף הסרט כמו
בתחילתו, ואילולא היה איזשהו שריף אומר
לו שהוא טיפוס מלוכלך, לא היינו מבחינים
בזה בכלל. אין מבינים מה מתרחש בתוכו,
ומה עובר עליו.
חוסר־העומק הזה לא איפשר לסטיב
מקווין לפתח משחק אמיתי, ודמות אמיימית,
אם כי נתן הזדמנות להמון שחקנים גדולים,
להראות את כוחם, דוזקא בתפקידים
אפיזודים קטנים.

מ פו תשד פטי ש
איך לגנוב מיליון דולאר גתל־אביב,
תל־אביב; ארצות־הברית) שני שחקנים
גדולים וטובים כמו פיטר אוטול ואודרי
הפבורן. במאי מוכשר וידוע כמו וויליאם
ווילר. צבעי דה לוקס, פנאוויזיון. מה עור
אפשר לדרוש מסרט? שום דבר. רק שנוסף
לכל זה שיהיה סרט טוב.
הצרה היא, שבאין לגנוב מיליון הכשרון
של ווילר המוכשר (שהוא גם המגלה
של אודרי הפבורן בחופשה ברומא) לא כל
כך הצליח. היה לו סיפור מצויין, עם מתת
והומור, על שוד גדול ומרתק של וונוס
מזוייפת.
הוא שפך על הסיפור הזה הרבה מים,
מילא אותו בשיחות מזוייפות של אודרי
הפבורן הגנבת, עם אביה (יו גריפיט)
הזייפן, הכנים לתוכו בדיחות כבדות כמו
מכות של פטיש, והעלילה הקלילה טובעת
בתוך כל זה, ומצליחה לצוף רק ברגעים
המרתקים של השוד עצמו.

פ לי להדו* 3131
המחס לי ם (אסתר, תל־אביב; ארצות־הברית)
כולם עושים פארודיות על סרטי
ריגול. גם הבמאי ג׳ק קארדיף רצה לעשות
דבר כזה, אבל הוא הגיע מאוחר מוי.
רוצח פרטי. בכל זאת, הוא הצליח ל־מצוא
בעזרת הסופר והתסריטן שלו, כמה
רעיונות פארודיים מקוריים. אם הם לא
מוצו היטב, ולא בוצעו היטב ,־הרי זו
אשמתו בלבד.
המחסל בהמחסלים לא יודע להרוג זבוב.
הוא לא מסוגל לנגוע לרעה בשום דבר.
חוץ מאשר בנשים וביין• __
הוא נשכר בטעות על מנת לרצוח מרגלים
שונים, וכיוון שהוא לא יכול לבצע את
זד״ הוא שוכר לעצמו רוצח פרטי. הרוצח
הפרטי רוצח למענו, והוא ממשיך להתעלס
לו בשלחה, עם נערות הג׳יימס־בונד שלו,
בדירת הג׳יימם־בונד שלו.
הרעיון הזה מבוצע ברישול. האפשרויות
הקוברות שבו לא מנוצלות, והוא בעצם
מתבזבז על פני חצי סרט. בחצי השני
יש שוב רעיון מעניין, שבהשראתו
האיש־שלא־נגע־עוד־בשום־זבוב, עומד פתאום
להפוך לרוצח אמיתי, ללא ידיעתו.
רוד טיילור, הרוצח־לא־רוצח, הוא כמעט
נסבל, מה שאי־אפשר בשום אופן להגיד
על המזכירה המחוזרת שלו (ג׳יל סט ג׳ון),
או על כל אחת מן הנשים המכוערות המופיעות
מדי פעם בסרט.
העולם הזה 1523
כוכבים איר להתגרש
הכוכבת ההונגריה זא זא גבור, מודה
שמלאו לה כבר ארבעים ושלוש שנים. בשביל
אשד, שרק לפני כמה שנים היתד, בת
ארבעים, זו התקדמות לא רעה.
בזמן הזה היא הספיקה להתגרש מארבעה
בעלים, או להתחתן עם ארבעה
בעלים. תלוי מאיזה צד מסתכלים על זה.
ועכשיו, לא מזמן, היא התחתנה עם הגרוש-
לעתיד החמישי שלה.
בגלל חמשת הגרושים האלה היא מרגישה
את עצמה די מומחית לבעיית הגברים,
ובטוב־הלב המיוחד שלה היא תורמת מהידע
הכביר שלה לכל אלה ששואפות
להתחתן ולהתגרש כמוה.
ללא שום עדר .״תאמינו או לאד היא
מודיעה ,״הגברים הם גם כן יצורים אנושיים,
צריך ללטף אותם, צריך להתחנף
אליהם, צריך להעריץ אותם, ואז הם כמו
כלבלבים קטנים.״
כדי להפוך את היצורים האנושיים הללו
לכלבלבים, צריך להתייחם אליהם בעדינות
מיוחדת, ובזהירות, ובעיקר אסור להראות
התלהבות גדולה מוי, ואסור להשתדל יותר
מדי לצוד את תשומת לבם, כי אז משיגים
רק פלירט קטן, מלהיב, אך ללא שום ערך.
״במקום להתלהב,״ היא מסבירה ,״צריך
קודם כל לסלק ממנו את כל הנשים
האחרות. אחר כך צריך לברר, איזה בושם
הוא אוהב, איזה אוכל הוא אוכל, ועל איזה
מחשוף הוא אוהב להסתכל״.
״אם הוא אינטלקטואל, צריך לברר מהם
הנושאים המעניינים אותו, ולשבת, בין
פגישה לפגישה, וללמוד אותם. אבל גם
אם הוא אינטלקטואל, אסור לשכוח את
הבושם.״
וגם לא את המחשוף, בעצם.
״אחרי שאת כבר מצליחה להשיג את
הגבר שלך ולהביא אותו לביתך את צריכה
להכין לו ארוחה טובה, עם יין אדום.״
״רצוי עם גולאש הונגרי,״ היא מוסיפה.
״ואם זה לא עוזר,״ מסכמת זא זא,
״תלכי ותחפשי גבר אחרד זה מה שהיא
עצמה עושה, ועובדה שזה באמת מצליח

תדריך
( 81/2,סמדר, ירושלים) הזדמנות
נוספת, לכל מי שלא ניצל את ההזדמנויות
הקודמות, לראות את אחד הסרטים הגדולים
ביותר, שנעשו אי פעם.
מק* עכברוש (אורלי, חיפה)
סרט מעניין, על אנשים שונים, ממעמדות
שונים, בתנאים בלתי אנושיים, במחנה
שבויים יפני.
על גברים ונשים (אופיר,
׳תל־אביב) סאטירה חריפה של פייטרו ג׳רמי,
על המוסר החברתי, על המוסכמות והצביעות
הנדרשת כדי לשמור עליהן, בעיר איטלקית
קטנה. סרט מלא רעיונות, מלא
בדיחות, מתאים לקהל רחב ולקהל צר
כאחד.
סכין במים גבן־יהודה, תל־אביב)
,אסור להחמיץ.
ד״ר ז׳יוואגו (פאר, תל-
אביב) יצירתו המפוארת של דוד לין, לפי
ספרו של בורים פסטרנק. סיפור על משורר
רגיש, החי את חייו הפרטיים, האישיים,
במהפכה הגדולד״ הדורשת מכל יחיד לשרת
אותה, לחיות למענה, ולמות למענה.

תוצרת תיא
המנוי קיבלת חשבונך לחידוש חמינוי, סו ו חן
אותו בחקדס. עקב חביקוש לעיתון, לא
נוכל לאפשר כל משלוח ללאתשלוס

תרזי

במקום

הרצוי

בעזרת

א*מ01 וס 1£ 8אגמ?$7£
תוצרת אנגליה

ללא תרופות!
ללא דיא טה!
מליוני נשים בעולם לבשו אחד
מבגדי ההרזיה של

1£א^מ?51£
ורזו במקום בו רצו לרזות.
מעכשיו גם את יכולה להשיג אחד
מבגדי ההרזיה של

א1£.א^ו 1£ 80א£מ?57£
החל מ״ 6עד 28ל״י
פרוספקט

חינם ישלח אליך, ללא כל התחייבות, באם תפני

אל ״שלייפטקס״ ,שד׳ רוטשילד ,37ת״א, טל6 2 1 2 3 8 .

סתי^ת הפ ח גורמת ראבסלה * חצי 93שוה בפאר יס *
ס יע היושבתבצינוק * אפנו ׳ יהודי ואויסעובי
ך* יום הרביעי התחילה הישיבה בשעה 11 לפני־הצהריים, ונסתיימה בשעה ,12 לפחות
^ שעתיים לפני המועד הרגיל.
מדוע? לכנסת פשוט לא היה מה לעשות.
באותו יום היו צריכות להישמע הצעות־חוק פרטיות. אולם בסדר־היום הופיעו רק
ארבע הצעות כאלה, ושתיים מהן בוטלו ברגע האחרון.
האם חסרות הצעות? להיפך. סיעתנו לבדה הגישה כבר למעלה מתריסר הצעות־חוק, שלא
הובאו לדיון. מדוע? מפני שלפי הקנוניה של סתימת־הפה, שהועברה ביוזמת מפא״י וחרות,
אין לסיעתנו הזכות אלא להעלות הצעה אחת בחצי שנה. גם לסיעות קטנות אחרות נסתם
הפה בצורה זו.
לכן התבטלה הכנסת. לכן התפזרו חבריה לפני הזמן. חוץ מחברי ועדת־הכנסת הדנה
בשאלה: האם להאריך את המושב השבועי של הכנסת, למרות שהמוסד המכובד סובל מחוסר־תעסוקה
כרוני (ומלאכותי לגמרי) ?

הלב, ודווקא במנייני בטחון הס מאד־סאד חשובים.
נזמה לי שהתיקון הקטן הזה, שאתם מציעים, מגלה סימפטום בדתי־נעים. בשעתו עוררתי
בבית הזה ויכוח על טרמפים לחיילים. גם אז באת אתה, אדוני סגן שר־הבטחון, עם חישוב
כלכלי. אסרתי לך כי בעניין זה, כאשר חיילים עומדים בכבישים כעניים בפתח, ומתחננים
כקבצנים מרודים שיקחו אותם במכוניות — פה החשבון הכלכלי אינו במקומו.
והנה היום, בחוק כזה הנוגע לחיילי צה״ל, לנכי המלחמה, לנכים שנפצעו ברובם בפעולות
קרביות — אתה בא וטוען שטעית טעות קטינה. לבוא ולקתן טעות זו באיחור של שנתיים,
זהו דבר שיש בו חוסר תחושה לגבי בני־אדם.
אל תשכחו שצה׳׳ל מורכב מאנשים חיים ! לא כל דבר אפשר לחשב במיספרים. יש
דברים שצריכים להרגיש !
עוד בזמן שדיברתי, ראיתי שהחלה התייעצות קדחתנית בין סגן־השר וראשי המערך. והנה,
בגמר דברי, לא קם סגן־השר לענות, ולא נערכה הצבעה. באופן מפתיע נדחה הסיכום.
הוא גם לא הופיע בסדר־היום של השבוע הבא. מפא״י פשוט החליטה, לאור ההשפעה
הקשה של הדברים, לוזתר על הצעת־התיקון — אולי בכלל, אולי עד להתייעצות נוספת.
על כך אפשר רק לברך — ולא רק לטובת אלף הנכים הנוגעים בדבר.

^ ק לעיתים רחוקות יש השפעה ממשית מיידית לדברינו בוזיכוח בכנסת. השבוע
זה קרה שוב — ואותי שימח הדבר במיוחד.

הממשלה הביאה הצעת־חוק לתיקון חוק־הנכים, שנתקבל לפני שנה בלבד. באותו חוק
נקבע כי תגמולים מגיעים לא רק לנכי־צה״ל שאחוז־הנכות שלהם עולה על /0״ ,25 כמו עד
אז, אלא לבעלי אחוז־נכות של /0ם 19 ומעלה. הממשלה רצתה שנכים אלה יקבלו את התגמולים
החל מיום . 1.8.65 אך היא טעתה בניסוח החוק, ונסתבר ממנו כי התגמולים מגיעים מיום .1.4.64
החוק הועבר בחפזון, ערב הבחירות, ויתכן שהיה חלק מנסיון הממשלה לשחד חלקי־

שבעה שריגן בי\2רג בפאריס
״צהייל
צזגרבב נזאגשינו ח־ייגזי״

ציבור שלמים. אולם עתה באה הממשלה ודרשה לשנות את החוק, כדי לשלול מן הנכים
את 16 חודשי התגמולים המגיעים להם, כביכול, בטעות.
יתכן שהתיקון היה עובר באופן שיגרתי, לולא קמו שלושה נואמים ודיברו נגדו. היו
אלה היים מגורי־כהן מחרות, משה בן־פורת מרפ״י ואני.
אורי אכנרי יש טעויות שעליהם כדאי לשתוק נניח שבגלל הטעות ייצאו
נכים, נכי־צה״ל, נשכרים. כדאי למחול על טעות כזאת. האס במדינה כולה יכול להיות ציבור
הראוי יותר להנאה מטעות, מאשר ציבור נכי־המלחמה?
...אפשר להתווכח מאיזה אחוז־נכות צריך אדם לקבל תגמולים. אני עצמי נכה־מלחמה,
ויש לי אחוזים מסויימים של נכות — למזלי אחוז קטן מאד, ולא יגיעו לי תגמולים גם
לפי ההצעה הזאת. אבל הרי כל קביעה של מינימום היא בהכרח שרירותית, וגס קביעת

^ אילתא מס׳ 1028 של ח״כ אורי אבנרי לשר־החוץ :
שאלה : 1מאז נתכוננה הממשלה הנוכחית — מי משריה ביקר בצרפת?
שאלה : 2מה היו מטרות הביקור של כל אחד מהשרים המבקרים, בכל אחד מביקוריו?
שאלה : 3למי מהשרים המבקרים נערכו קבלות־פנים רשמיות בצרפת?

שאלה : 4כמה זמן שהה כל אחד מהשרים בצרפת 7
תשובת שר־החוץ, מר אבא אבן, השבוע :
לשאלה : 1שר־החוץ, שר־החקלאות, שר־התיירות ושר־השיכון — כל אחד בענייני
משרדו.
מטרת הפגישות היתה להדק עוד יותר את היחסים המצויינים הקיימים עם צרפת.
נוסף לשרים האלה, הוזמן שר־הסעד ד״ר בורג לצרפת מטעם הבונדס, שר־הדואר מר
אליהו ששון שהה בה בשליחות הסוכנות היהודית, ושר־הדתות ד״ר ורהפטיג כאורח
לחגיגות הקהילה הצרפתית, לרגל יום הולדתו השבעים של הרב הראשי לצרפת.
לשאלה 1 2השרים נתקבלו בצורה אשר הולמת את מעמדם לפי מסורת היחסים
הידידותיים הקיימים עם צרפת. זה כולל בחלקו גם מסיבות או ארוחות רשמיות.
לשאלה : 3תקופת השהות נעה, בהתאם לצורך, בין יום אחד ועד 4ימים.
שאלה נוספת (לפי סעיף התקנון המאפשר לבעל שאילתא לשאול על־פה שאלד, אחת
נוספת, אחרי תשובת השר) :האם יש קשר בין ביקורי השרים התכופים בבירת צרפת
לבין העובדה שהשגרירות הישראלית בצרפת היא השלישית בגודלה באותה עיר 7
שר־החוץ אכא אכן: אס חבר־הכנטת הנכבד רוצה להתייחס לפעולתה או להיקפה
של שגרירותנו בפאריס, ואם ירשום שאילתא בהתאם, אבהיר לו את המצב.
שאילתא זו היתד, רק אחת מני רבות שנענו השבוע על־ידי השרים. בין שאר השאילתות
שלנו שזכו לתשובות: מדוע ערך שגריר ישראל בניו־יורק קבלת־פנים למשה דיין בשעה
שזה היה בדרכו לודיאט־נאם; מדוע אין הממשלה משחררת ממם ציוד ספורטאי (ראה
סדור הספורט); מה הם סיכויי התעסוקה למורים; מדוע מסרבים בתי־המשפט לקבל ימאים
כערבים לנאשמים המשתחררים בערבות; מדוע נכשלים במקצועות מסויימים עד 95 מכל
הנבחנים בבחינות של רואי־חשבונות?
לשאילתא האחרונה ענה שר־המשפטים ארוכות, ותוך כדי כך הודיע כי מינה ועדה מיוחדת
שתבדוק את ההאשמות שאותן הזכרנו בשאילתא.

לא ני\2וז

החדר שניתן לסיעה כבניין הכנסת
התאריך היא שרירותית. מדוע זו טעות אם התשלום מתחיל מתאריך שרירותי מסויים, ולא
טעות כשהתשלום מתחיל מתאריך שרירותי אחר?
בסוף דברינו נגענו בנקודה, שרצינו לאמר אותה מזמן :
או רי אבנ רי יש עוד דבר אחד שאני רוצה להגיד לך, אדוני סגן שר־הבטחון.
היתה טענה שלמערכת־הבטחון חדרה שיטה של הנהלת פינקסיס זח לא דבר גרוע.
בטחון עולה כסף, וצריכים לחשב מהו המכסימום של בטחון שאפשר להשיגו בסכום נ־סויים.
אבל אני רוצה לבקש — ואיני יודע אם לבקש או להזהיר: כאשר חודרת תודעה של הנחלת־פינקסים
למערכת הבטחון, זה לא צריך להיות סל חשבון הלב ! יש דברים שהם בגדר תחושת

\ז\ז 2זצבה

•בכוע קיבלנו מכתב מאת חשב הכנסת. הוא הודיע לנו כי הוחלט להעניק לכל סיעה
| \ בכנסת הקצבה חודשית, בהתאם לגודלה, להחזקת מנגנונה. לסיעת העולם הזה —
כוח חדש מגיע, לפי סידור זה 140 ,ל״י לחודש. נתבקשנו להודיע למי לשלמן.
עצם הרעיון לאפשר לחברי־כנסת להחזיק עוזרים בשכר הוא חיובי, ואכן תמכנו בו
מלכתחילה. זה עשוי לייעל את עבודת הכנסת. זה גם נהוג בפרלמנטים אחרים, כמו בסינאט
של ארצות־הברית.
אולם הצורה שלבש עתה רעיון זה אינה מוצאת חן בענינו. אין המדובר כאן על חברי־כנסת,
כנבחרי העם, אלא על מנגנונים של סיעות. כך נוצר תקדים מפורש של העברת כספי
הציבור למפלגות — תקדים מסוכן, העלול לתת גושפנקה חוקית לחלוקת־השלל המקובלת
במישטר הקיים.
לכן הודענו השבוע לנשיאות הכנסת כי סיעת העולם הזה — כוח חדש מסרבת לקבל
הקצבה זו.
אנחנו הסיעה העניה ביותר בכנסת. החזקת סיעתנו בכנסת עולה לנו בכסף רב בכל חודש.
אילו היינו עשירים יותר, יכולנו לחסוך לעצמנו מאמץ פיסי מפרך, לחלק את הנטל,
להגביר את יעילות עבודתנו.
אבל כל הצרכים האלה הם כאין וכאפס לעומת השמירה על עקרונות. איננו יכולים
לעשות את ההיפך ממה שאנחנו מטיפים לו. לא נקבל כסף בצורה זו.

\זא של צעג\2
^ יכני רוצים בהענקות ובד,קצבות. אבל אנחנו נעמוד על זכותנו לקבל תנאי־עבודד,
מינימליים בבניין־הענק. הדבר כבר הכנים אותנס למאבק קשה.
כפי שכבר סיפרתי לך, מסרו לסיעתנו חדר קטנטן, הדומה לתא של צינוק בבית־הסוהר.
אין בו חלונות. לעומת זאת יש בו אשנב למסדרון, שאי־אפשר לסגור אותו. חודר לתוכו

אהרון כהן ואיסד הראל
הוויכוח העיקרי שהתנהל בכנסת במשך השבוע נסב על
הצעת־חוק ממשלתית, שבאה לתקן את חוק־בטחון־המדינה,
הידוע לשימצה, שנתקבל למחרת מיבצע־סיני בתמיכת כל
הסיעות מחרות ועד מפ״ם, למרות האזהרות החמורות שהושמעו
נגדו מעל עמודי העולם הזה.
הצעת־החוק כוללת שני תיקונים. התיקון הראשון הובא
בעיקבות ההערות של השופט משה לנדוי במישפטו של
אהרון כהן. השינוי קובע כי ״מגע עם סוכן זר״ מהווה
מעתה עבירה נפרדת, מבלי שיהווה כשלעצמו ״מסירת
סודות בטחוניים״ .כן נקבע כי המגע צריך להיות
״ביודעין״ ,כדי להוות עבירה.
התיקון השני קובע כי גם פקיד־המדינה שפרש מתפקידו
אסור לו לפרסם ידיעות (גם לא־סודיות) שהגיעו אליו
כשהיה עדיין פקיד. לפי תיקון זה, אפשר יהיה למנוע כל
פירסום מצד פקיד כמו איסר הראל, שפרש כ מחאח על
קו הממשלה.
אורי אבנרי היה אחרון המתווכחים, והוא עירער על
עצם תפיסתו של חוק בטחון־המדינה. להלן נאומו המלא:
אורי אכנרי: כבוד היושבת־ראש, כנסת נכבדה.

אנסה לדבר על נושא זה כלי התרגשות,
למרות שזהו נושא המעורר בנו התרגשות
עמוקה, ושהשקענו בו -כתקופות שונות -
מדם לכנו ממש.
בשטח זה עומדות זו מול זו שתי תמונות. התמונה
האחת צויירה על־ידי חבר־הכנסת גדעון האוזנר. היא תמונה
נכונה — תמונה של מדינה ששורצים בה סוכני־ריגול של
מדינות עויינות, ניטרליות וגם ידידותיות, האוספים ידיעות
מסוגים שונים, ולא רק סודיות, כדי ליצור פסיפס של
מודיעין, הכולל גם את מזג־האוויר. הם עוסקים בריגול
בצורות שונות, וברוב המיקרים אי־אפשר להוכיח אותו
אלא על־ידי הוכחת קיום המגע בין הנאשם והסוכן.

זה נכון. זה נבון לגבי ישראל, זה נבון לגבי
בל מדינה כעולם. ישראל איננה מיוחדת כמינה
מבחינה זו.
גדעון האוזנר (ל״ע) :אלא שהיא מוקפת אויי־בים.

אדיי
אכנרי:

ארצות־הברית עומדת היום ב
סכנת
מוות בדיוק
כמונו. חברת־הכנסת
גולדה מאיר •,מיל
היכול ליפול תוך
עשרים דקות על
וושינגטון, תושבי איננו פחות חמור
מאשר מור ירדני
משוריין המאיים על
נתניה.

גולדה

אי-אפשר לספק את כל החלומות שלהם, אלא
צריך לתת להם מפשירים יעילים ללחימה בריגול,
מכלי לשפוך את הילד יחד עם מי־האכד
כטיה, מבלי לשרוף את בית הדימוקרטיה כדי
לגרש מאותו בית את הפישפשים.

הודעה על וזוג־האוויר היא ריגול ח־דדדג־החוק
שלפנינו הוא, למעשה, תרכובת של שני חוקים:
״חוק אהרונצ׳יק כהן״ ו״חוק איסר הראל״ .אדבר קודם
על החוק של אהרונצ׳יק כהן.

ובכן, לאדם כשם אהרון כהן היה כדטפט.
כולם מכירים את הפרטים. אגו רואים כאהרון
כהן אדם כשר וישר, שנעשה לו עוול גדול.
המקרה שהיה כך היה: נפגש אדם עם נציג לא־דיפלומטי
של מדינה זרה. לא פעם אחת, כי אם פעמים רבות. הוא
לא הוזהר על־ידי המוסד האחראי לריגול נגדי. לאותו אדם
— מסר — כפי שהוכח במשפט — ידיעות שאינן סודיות.
ידיעות אלה נגעו, במיקרה, לי. הוא מסר עלי ועל חברי
ידיעות שאפשר למצאן בכל עתון.
הוא בא למשפט ונדרש לתת ״הסבר סביר״ למגע הזה.
הוא נתן הסבר שהיה סביר בעיניו, אך הוא לא נמצא
כסביר בעיני רוב השופטים.

השופט לנדוי אמר (וזה הפירוש הנכון של
אותה ציטטה שהוזכרה במה פעמים כוויכוח
זה) :מאחר ודחיתי את הסבירות של ההסבר,
אין לי ברירה, לפי החוק הקיים, אלא להרשיעו,
למרות שאני משוכנע שהוא לא מסר
ידיעות סודיות.
בא שופט שני באותו משפט, השופט ויתקון, ואמר:
בעיני ההסבר של הנאשם הוא סביר. והשופט ויתקון —
שגישתו היתד, מעניינת מאד — כתב: מפני שההגדרה של
״ידיעה״ היא כל-כך רחבה — והוא מצדיק את ההגדרה
הרחבה של. ידיעה״ ,הגדרה הכוללת מכל וכל, כולל מזג־האוויר,
והוא דווקא הזכיר במפורש את מזג האוויר, מפני
שההגדרה כל כך רחבה, יש לתת לנאשם הגנה הרבה
יותר רחבה. זאת אומרת, אם יש שמץ של סבירות לגבי
ההסבר שהוא מסר, יש לקבל את ההסבר.

והשופט ויתקון קיבל את ההסבר של אהרון
כהן בסביר.

הש ״ב ט 1ל א הפס־יד גזנטלגו
כרגע ישנה בחוק שרשרת של ״חזקות״ ,היוצרות מלכו־דת־מודת
למי שנאשם לפי חוק זה.

מאיר

(מפא״י) :אבל מי
עומד לשלות אותו?

אורי אבנרי :

סין, למשל. את לא אחראית על בטחון ארצות־הברית.
ובכן,
סכנת הריגול היא בנפשה של כל מדינה, ואין
אנו מיוחדים מבחינה זו. המצב חמור לגבינו, אבל אין
הוא חמור רק לגבינו.
כנגד תמונה חמורה זו עומדת התמונה של מדינה
דמוקרטית, פתוחה, פלורליסטית, שבה יש זרם מתמיד של
ידיעות, לא־סודיות, בעתונות ובמקומות אחרים. יש זרם
מתמיד של מגעים עם סוכנים זרים בהרבה מישורים —
מגעים דיפלומטיים, מגע בוועידות בינלאומיות, וכו וכר.
התפקיד של המחוקק, התפקיד של המישטר הוא ליצור
* הערה זו באה כתגובה על
גולדה מאיר.

איזון בין שתי התמונות האלה. לא למלא את כל החלומות
של האנשים המופקדים על ריגול נגד.

תנועת״יד של

הנאשם נכנם לבית־המשפט כמתאגרף הנכנס
לזירה כשידיו קשורות מאחורי גבו. בל היתרונות
הם כידי המאשים.
זהו המצב שנוצר כתוצאה משרשרת החזקות, שאני
רוצה לעמוד עליה.
שלמהכהן צי ד ון (גח״ל) :זהו מצב המדינה
מול הסוכן הזר.
אורי אכנרי: אני שמח שאתה פותח את ה־קאריירה
שלך באולם זה בקריאת־בינ״ם התומכת בקו
הש״ב.
בימי פרשת אהרון כהן אמר הממונה על שרותי ה,בטחון
דאז, שלא הפסיד מעולם משפט של ריגול .״מעולם לא הפסדנו
משפט.״
מזה יכול להשתמע, מצד אחד, ששירות־הבטחון שלנו הוא
מאוד יעיל ואחראי, ואני לא רוצה להגיד את ההיפך. אני
חושב שהוא יעיל, ואני חושב שהוא די אחראי.

רעש בלתי־פוסק. חדר זה צריך לשמש גם כחדר־עבודה וגם כחדר־מנוחה לכל אנשי
סיעתנו — לאמנון זכרוני, לי ולמתנדבים ד,נרתמים לעבודה.
אחרי שאמנון זכרוני, המבלה בחדר זה שעות רבות בהכנת החומר לנאומינו, החל
לוקה בכאבי־ראש, התחלתי גם אני סובל מיחושים אלה. ערכתי סיור בכל הבית ונסתבר לי
כי בבניין העצום כולו זהו החדר היחידי שאין בו חלונות, או שאינו מחובר לפחות
לחדר שני שיש בו חלונות. זהו גם החדר היחידי בכל הבית שאין בו מיזוג־אוזיר.
הודענו לנשיאות הכנסת שלא נוכל להשלים עם חלוקה זו של החדרים בבניין, בו מוקדשים
שטחים עצומים לצרכים של פאר־סרק ועשייודרושם, ובו יש תנאים טובים יותר לאין־שיעור
לסיעות הפועלות פחות מאתנו, ושחבריהן נפקדים מן הכנסת באופן כרוני.

איך לגרש ערבים ווהאדמח
ך* עת הדיון על חוק בטחון המדינה (ראה מיסגרת) נכחו כ־ 25 מבין 120 חברי־הכנסת.
4כ־ הנושא היה מעניין במיוחד. יום לפני כן כשדובר על חוק ההתיישבות החקלאית
ירדה הנוכחות ל־ 8חברים.
אולם לחוק זה יש חשיבות מכרעת. עיקרו: מסרה הממשלה את אדמתה למישהו, ומישהו
זה אינו מעבד אותה בעצמו אלא מסר אותה לאחרים, תוכל הממשלה להחזיר את האדמה
לעצמה. המטרה המוצהרת: למנוע התהוות של מעמד של ״אפנדים.-
איש לא פיקפק שאמנם זו המטרה, עד שקמנו ושבתו פעם נוספת את האידיליה. קראנו
לילד בשמו :
אורי א 3נרי נסו הרבה הצעות־חוקים של הממשלה, כך גם בחוק זה מתרוצצות

אבל משתמע גס דבר שני: החוק בנוי כך
ששירות־הכטחון, לאחר שהאשים מישהו, כלל
איננו יבול להפסיד את המשפט. ואני רוצה
להסביר למה.
נמצאה אצל אדם כתובת של סוכן זר. ישנה בחוקה
״חזקה״ שהוא קיים מגע עם אותו סוכן זר.
מיהו סוכן זר? אדם שיש ״יסוד סביר״ להאמין שהוא
סוכן זר .״סביר״ — בעיני
מי? סביר לא בעיני הנאשם,
שקיים את המגע, כי
אם סביר בעיני השופט.
סבירות בעיני השופט —
מהי? כבר ראינו במישפט
אהרון כהן ששני שופטים
מכובדים מאוד נתנו חוות־דעת
לגמרי שונות על הסבירות.
למעשה,
מושפעת דעת־השופט
על הסבירות, ברוב
המיקרים, באופן מכריע על־ידי
העדות של איש שרות־הראל
ד,בטחון,
וזה העוקץ של כל
העניין.
יש רק שירות־בטחון אחד במדינה. איש שירות־ד,בטחון,
הבא להעיד במשפט, הוא המומחה בד,״א הידיעה לגבי
השופטים. ההגנה אינה יכולה להביא מומחה נגדי, שיסתור
את חוות־הדעת של נציג שירות־ר,בטחון. פשוט אין ש״ב
אחר.
את העדות של נציג שירות־ד,בטחון אי־אפשר בשום פנים
ואופן לסתור, אלא אם כן רוצה השופט עצמו לקום נגד
עדות זו. אבל השופט אינו יכול לעשות זאת, כי כל
שופט יודע: זהו האיש שמדינת־ישראל מינתה אותו
כמומחה לריגול נגדי, ולכן, אם הוא אומר שמשהו סביר
או לא סביר בשטח זה, אין לשופט ברירה אלא לקבל
את דעתו.
נמשיך בניתוח: קיים אדם את המגע עם איש שיש
״יסוד סביר״ להאמין שהוא היה סוכן זר, יוכל להינצל
רק אם יש לו ״הסבר סביר״ לכך. ושוב :״סביר״ —
בעיני מי? הסיבה יכולה להיות סבירה בעיני האיש שקיים
את המגע, אך אין היא סבירה בעיני השופט.

הנאשם מאמין בתוס-דב שהמגע היה סביר ;
אבד הסבירות נקבעת על פי קריטריון אחר,
שאינו מתחשב במה שחשב הנאשם.
שלוש חזקות אלה יחד יצרו, עד כה, את החזקה הרביעית:
שהנאשם מסר סוד בטחוני של המדינה לאותו איש.
למרות שהוכח רק דבר אחד — שהיתר, בידי הנאשם
הכתובת של אותו איש שמישהו חושב שסביר להניח כי
הוא סוכן זר, ולא היה לנאשם הסבר סביר לכך —
נאלץ השופט להרשיעו בעוון מסירת סוד בטחוני לסוכן זר.
גפגטזגך עם־

״גזו בוי ־ א די ב ״

בעצם, מי מאתנו לא נפגש עם סוכנים זרים? כל דיפלומט
זר — אמרתי זאת קודם בקריאת־ביניים, ואני חוזר על
כך — אוסף ידיעות. לא ידיעות סודיות, אבל הרי לא
מדובר כאן בכלל על ידיעות סודיות. מדובר גם על מזג-
האוויר, על המיבנה המפלגתי במדינה, על מה שצפוי
בדיוני־הכנסת וגם על מה שהסיעה הליברלית העצמאית,
למשל, חושבת על נושא מסויים. כל הדברים האלה מהווים
ידיעות מועילות למדינות זרות, והדיפלומט הזר יושב
כאן כדין וכחוק על מנת לאסוף את הידיעות האלה.
אנחנו מקיימים מגעים עם האנשים האלה. מי בבית הזה
איננו הולך לנשפי ימי־ד,עצמאות של כל המדינות הזרות,
כולל אלה החשודות באי־ידידות לישראל?
(המשך בעמוד )28

שתי נשמות. זהו. חוק של דוקטור ג׳קיל ומיסטר הייד.
...חוק זה הוא מעין מיקדמה על חשבון חוק־המושבים. הוא נועד להגביר את השליטה
והפיקוח של ועד־המושב על חברי המושב כן, בהסוואה של לחימה באפנדים, מחזקים
את המישטר הפיאודלי, המשעבד את הפרם לדוכס מפלגתי, וההופך אותו למעשה לצמית.
אולם ישנה סיבה נוספת, והיא בעינינו הרבה יותר חמורה. אני מתפלא שאף אחד לא
העז להזכיר אותה, למרות שכל הדוברים יודעים בדיוק על מה מדובר.
הבחנה היא לאפנדיס יהודיים ולאריסים ערביים. הכוונה היא לאדמה שהופקעה מידי
ערבים, שנמסרה ליהודים פרוטקציונרים, המחכירים אותה בחדרה לערבים, שהפכו לאריסים.
זה רע מאד, אבל קודם כל יש לפתור את הבעייה של הערבים חסרי האדמה, חסרי
הפרנסה, ורק אחר־נן לגשת לפתרון הבעייה האחרת, של ניצולם בידי אפנדים יהודיים.
דברים אלה הוציאו את המרצע מן השק. אחרי מיהר לקום שמואל שורש, איש תנועת
המושבים של מפא״י. תוך כדי ויכוח עם דברינו הודה בגלוי שטענתי העיקרית צדקה :
ש מו א ל שו ר ש: איני רוצה להרחיב את הדיבור כמו קודמי, חבר־הכנסת אבנרי, ולגעת
בבעיות של אדמות נטושות, מימשל צבאי וכן הלאה. ברצוני להגיב רק בעניין אחד.
אם יש דבר שהוא החמור ביותר שיכול להיות
במדינת ישראל, זאת היא ההתפתחות שיהיו בה
מתיישבים חקלאיים יהודיים, ואצלם אריסים ערביים

החוק נתקבל, כמובן, בהסכמה כללית. הצבעתי
נגדו. גח״ל הבטיחה להימנע מהצבעה — אבל איש
מחבריו לא נכח באולם בעת הצבעה.

ד 1״וז ל ב 1ה ד
(המשך מעמוד )27
איזה עיתונאי לא נפגש כל הזמן עם סוכנים זרים?

ואני רוצה להרחיק לכת, לפחות לנכי חלק של חכרי הכית הזה -מי
מאתנו לא נפנש, כחו״ל, לא רק עם סוכנים זרים, אלא עם סוכני־אוייכ?
אמר חבר־הכנסת האוזנר כי זאת בדיוק הוא רוצה לאסור. ואני אומר, כנגד זה, כי
במדינה דמוקרטית אסור לאסור פגישות כאלה.

אם אני או חבר־הכנסת שם־טום, או כל אדם אחר, סכור שתפקידו
כאזרח המדינה הוא ליצור גשר של שלום עם שוחרי־שלום מעבר לגבול,
וניפגש אתם בלונדון, או בפאריס, או כרומא, כמינכדות מכירות, חייב
המישטר הדמוקרטי התקין לאפשר זאת.
שאם לא כן — מגיעים אנחנו לתפיסה של מדינה טוטאליטארית, כמו ברית־המועצות.
ברית־המועצות אומרת במפורש שמכיוון שכל דיפלומט זר
חשוד כמרגל, ומכיוזן שגם דיפלומט ישראלי בבריודהמועצות
הוא דיפלומט זר, הרי שכל מגע של יהודי סובייטי עם דיפלומט
ישראלי הוא מגע עם סוכן זר, ויש בכך ריגול.
אמיל הסיבי (רק״ח) :רוזנברג לא נהרג ב־ברית־המועצותו
אורי
אסנריז אני לא רוצה להגן על שופטי
הרוזנברגים. אולם בכל זאת יש הבדל בין מדינה
טומאליטרית, בעלת תפיסה בטחוניסטית קיצונית,
כסו ברית־המועצות, לבין תפיסה של מדינה יותר
דמוקרטית מבחינה זו, כמו ארצות־הברית.
זאב שרן? (מפא״י) :אתה יכנל להגיד: במדינה
דמוקרטית כמנ ארצות־הברית.
אורי אבנרי: אולי אין בכלל מדינה דמוקרטית
לגמרי בעולם. זהו אידיאל אפלטוני. אבל אני
ח טירוף
סובן לומר: מדינה דמוקרטית כסו ארצות־הברית.
הלוואי והיתה לנו בישראל החוקה של ארצות־הברית.
אם כן, מד, משנה הצעת־החוק המונחת לפנינו עכשיו? הצעודהחוק משנה שני דברים.
היא אומרת: העבירה תיקרא בשם אחר. לא תהיה זאת עוד ״מסירת ידיעה סודית״ ,יהיה
זה ״מגע עם סוכן זר״ .זה דבר בריא כשלעצמו. זה קצת יותר היגייני.

אכל למעשה זה נשאר בגדר ריגול חמור, כי מידת העונש מדרגת את
העכירה הזאת בסולם הדירוג. זה נשאר למעשה ריגול חמור, כשם אחר.

מינה, מטפח וטומר 1/ל תסדון ץתך
חדש * חדש

חדש

חדש * חדש * חדש

* חדש +חדש * חדש ־נ

בנוסף לשמלות כלה |

תסרוקות, קוסמטיקה ומניקור *

בהנחה גדולה

איפור והלבשת כלות

בהנהלת

ת״א, שדרות הר־ציון 10

סלון רחל לכלה

טל6 2 13 7 3 .

ה כנסו ותיווכחו

חדש * חדש * חדש * חדש * חדש * חדש * חדש * חדש * חדש

השינוי השני: נכנסת המלה ״ביודעין״ .וכאן אני חייב לשאול את שר־המשפטים מה
פירוש המלה ״ביודעין״ כאן?
איני מבין אותה. אינני משפטן כמוך, אדוני השר, ואינני מבין אם המלה ״ביודעין״
בהקשר זה, אומרת שהאיש שקיים את המגע ידע שזה סוכן זר. בהצעה שלך נאמר :״קיים
אדם ביודעין מגע עם סוכן זר״ ובו׳ .אני מפרש את זאת, ואני חושש מאד שגם
שופט יפרש את זאת, כי יש להוכיח שהמגע היה •ביודעין״ ,אבל איך צורך להוכיח
שהנאשם ידע, או שהיתר, לו סיבה סבירה — סבירה לגביו — לדעת שזה סוכן זר.
קריאה מספסלי המערך: אז מה זה. ביודעין״?
אורי אבנרי 5״קיים אדם ביודעין מגע עם סובן זר.״ דהיינו, לא נפגש איתו
במצב של שיכרות, לא נפגש איתו במיקרה ברחוב. הוא ידע שנפגש, אבל לא ידע
שהאיש הוא סוכן זר.
אני מבין זאת כן, ואם אתם אינכם מתכוננים לכך, רבותי, יש לשנות את הסעיף
הזה ולומר :״ביודעו שהוא סוכן זר״ .לשם מה להגיד דברים מעורפלים, אס אפשר
לומר דברים ברורים לחלוטין? אם זאת הכוונה, צריך לומר שזאת הכוונה.

הצעת־חחוק הזאת אינה מספקת אותנו כשום צורה שהיא. לדעתנו
יש לקכוע :״נפגש אדם עם סובן זר ביודעו שהוא סוכן זר, ושוכנע כית־המשפט
שמגע זה הביא, או עלול היה להביא נזק, לבטחון המדינה -״
פנחס רוזן (ל״ע) :גם ״עלול להביא נזק״ו
אורי אבנרי: אינני רוצה להתתכח כרגע סל הניסוח, אם גם ״עלול״ .אני
רוצה שהחוק יתוקן כן שבית־המשפט לא יצטרך להרשיע אדם, אם הוא משוכנע שהמגע
לא הביא נזק לבטחו! המדינה.
אנחנו מדברים על ״חוק אהרון כהן״ .אהרון כהן חוייב בדין, למרות שהשופטים היו
משוכנעים שהאיש לא הזיק לבטחון המדינה.

אני רוצה בי להכא לא יעמוד השופט במצוקה מצפונית נוראה זו,
שיצטרך לחייב אדם כעבירה כטחונית, למרות שהוא משוכנע שהוא
לא גרם נזק לבטחון המדינה.

רוגז י\זי\ז אגזור לאינזר הראל?

אבד שפן דבן
שפן לבן בעל עיניים אדמדמות ואזניים זקופות אבד בסביבות
הירקון בתל־אביב.
סימנים מיוחדים: ניצב על שתי רגליו ובידיו זוג מסרגות, השפן (עשוי
מסיבי אקרילן) משמש כאביזר פרסומת לחוטי סריגת יד מאקרילן של

השפן הסורג.
דרשי את חוטי סריגת היד המעולים של השפן הסורג
בחנויות המובחרות בארץ.

״אולפן גרג״בע״מ 0כ<11£כ<)
בהנהלת חיים כר־קמא
פותח בתל־אביב

בימים מ סוי מי ם השתחררי
מאי נעימות בעזרת טמפוני
דיאג ה

קורס ערב שד 3שבועות

)1ביום א׳20.11.66 ,
( 3א בשבוע 21/4שעות)
)2קורם בוקר של שבוע.

כשבוע חופש חנוכה

(בהנחה לתלמידים ומורים)

י-קצרנות

וווווווווווווווווווווווווווווו

עברית ו/או אנגלית

ההצלחה מובטחת י הרשמה :
ת״א: גורמן ,5טל 236209 .

המפיצים: חב׳ נורית בע׳׳נז

גבירתי היושבת־ראש, לא נותר לי זמן לדבר על ״חוק איטר הראל״ ,הכלול באותה
הצעת־חוק. הוא בא לכאן כלאחר־יד, כאילו. יש לי רגש לא־נעים שמנצלים דבר אחד,
שינוי לטובה בסעיף אהרון כהן, על מנת להעביר באותה הזדמנות שינוי לרעה בסעיף
אחר. עובדה היא שלאיש מן המתווכחים, וגם לי, אין זמן לדבר על הדבר השני.
לדעתנו, השינוי השני אין הדעת טובלתו. יש לאסור על פקיד המדינה למסור ידיעות
סודיות, גם כשהוא פקיד המדינה וגם כשהוא חדל מלהיות פקיד המדינה.

אכל יש לאפשר לפקיד המדינה למסור ידיעות לאםודיות, גם
כשהוא פקיד המדינה ונם כשהוא חדל מלהיות פקיד המדינה. בי פקיד
המדינה הוא משרת הציבור, וזהו, בין השאר, אחד מתפקידיו.
לא ייתכן להשתמש בחוק בטחוני, הנושא את השם המקודש של
להושיב בבית־הסוהר אדם — כמו הנאשם חי חסידוף בשעתו — מפני
המשפטים מכתב לא־סודי שנגע לשערוריה ציבורית ממדרגה ראשונה
ומסר אותו לשבועון מסויים. לכל העניין לא היה שום קשר לשום
הסעיף ד,בטחוני הזה הוא נשלח לבית־הסוהר.

בטחון המדינה, כדי
שהוא לקח ממשרד־בפרשת
יחזקאל סחר,
בטחון, אך על סמך

גזה זאזז רכילזגז?
עד כאן נאומו של אורי אבנרי. אחריו עלה על הדוכן שר־המשפטים, יעקוב שמשון שפירא.
שרהמשפ טי ם ש פי ר א: גבירתי היושבודראש, כנסת נכבדה.
ברצוני להעיר הערה אחת ביחס לסגנון הוויכוח של חבר־הכנטת, אשר משתתף באופן
אקטיבי בכל וויכוח, ובוויכוח זה במיוחד. כוונתי לחבר־הכנטת אבנרי. התערובת הנחמדה
הזאת של ויכוח עיוני עם רכילות, זה דבר מאד מודרני, אבל מאד לא היגייני.
או רי אכנ רי: מד, הרכילות כאן?
שרהמשפ טי ם ש פי ר א: תשמע אותי בשקם, כפי ששמעתי אותך !
או רי אכנ רי: אני לא השמצתי אותך, ואתה משמיץ אותי. יש הבדל !
שרהמשפ טי ם ש פי ר א: החוק הזד, הובא לכנסת החמישית, ולא הגיע לידי מצב
שאפשר יהיה להתחיל לסכ מו...
היש קשר בין הצעת־החוק, שהוגשה לפני שנה או שנה וחצי, לבין התפטרותו של מר
איטר הראל? מדוע צריך לגרור לכאן אדם שאיננו יכול לקבל כאן את רשות־ר,דיבור, ושלפי
החוק לא תהיה לו כלל רשות דיבור בעניינים הנוגעים לשירותו? מה עניינו לדיון הנוכחי?
או רי אכנרי: אתה בעצמך אמרת זאת: לא תהיה לו רשות־דיבור. על זד, הוויכוח.

ספרים
בין ה מדפים
הכלעל האח״מים
לח״ב המערך שולמית אלוני שלושה בנים
וכן לח״כ גח״ל אסתר רזיאל־נאור. גם למנהל
רכבת ישראל, המהנדס אברהם צוויק, שלושה
בנים.
ולשם שיווי מישקל כדאי לדעת כי לשגריר
ישראל ברומא, אהוד אבריאל, שלוש בנות.
וגם לבעל מעריב, איש העסקים (וראש
עיריית נתניה לשעבר)
עובד בן־
עמי, שלוש בנות.

כחברון ובצפת.
את כל הפרטים האישיים
האלה אפשר
לוודא בספר העיון
מי הוא סי בישראל
, 1966/7שיצא
השבוע לאור.
על פני 637 עמודים
מתפרסמים פרטיהם אי האישיים של אלפי
אישים ישראליים.

מתי ואיפה נולדו, מה למדו, למי נישאו,
כמה ילדים ילדו, במה הם עוסקים, איפה
הם גרים ומה מספר הטלפון שלהם.
כך אפשר לגלות, למשל, כי נשיא בית־המשפט
העליון, שמעון אגרנט בן ה־,60
נולד בארצות־הברית. השופט העליון אליהו
מני ,59 ,לעומת זאת, נולד בחברון.
הסופר משה (הוא הלך ב שדות) שמיר נולד
בצפת ורות דיין מצהלה וממ שכי ח נולדה במרחביה,
בה שימש אביה כמורה.
כפרלמנט הרומגי. מי הוא מי מגלה
גם מי היד, מה. מנכ״ל משרד האוצר יעקב
ארנון הוא יליד הולנד,
שנולד כיעקב
ואן־אמרונגן. הוא
היה פעם בעל מלטשת
יהלומים.
מנכ״ל משרד השיכון
דוד סנה היה
פעם מוכיר אירגון
עולי מרכז אירופה,
אירגון הגג של יוצא,
גרמניה, אוסטריה
וציבוסלובקיה
ערב הקמת המדינה. אכריאל מנהל מפעל הפיס,

הד״ר מיכאל לנדוי,
היה בגיל 33 חבר הפרלמנט הרומני, ועסקן
חירות הפרופסור ערי (תיאודור) ז׳בוטינסקי
עבד פעם כמהנדס בבית־חרושת צרפתי למטוסים.
אפרים
אילין התחיל את דרכו בעולם העסקים
והמכוניות בגיל 20 כפרדסן, ואלוף
שמואל טנקוס, מי שהיה מפקד חיל־הים,
והמנהל כיום את בית־הספר הימי בעכו, למד
באוניברסיטה העברית ביאולוגיה דווקא.
יועץ כתאילנד. לפני שעלה ארצה
קראו ליועץ הכלכלי של ראש הממשלה (ומנהל
אגף התקציבים באוצר) גוסטב זנד־ברג,
וכיום קוראים לו משה זנדברג. לפני
כמה שנים הוא זכה
בפרס יד ושם
על זכרונות מתקופת
רדיפות הנאצים.
מנבא תוצאות הבחירות,
הסטטיסטיקאי
חנוך סמית,
הוא בן 40 ונקרא
פעם הרברט אלן
סמית. אבל אז היה
עדיין יועץ סטטיסטי
בתאילנד, מטעם
ארגון האומות המאוחדות.
כן־עמי
בעל
מחלבות
שטראוס בנהריה (מוצרי חלב וגלידה) הוא
דוקטור ריכארד שטראוס.
כאידן ובעיראק. ומאחורי כל המפעל
הזה של איסוף הנתונים האישיים של כמה
אלפי האח״מים (אנשים חשובים מאד) במדינה
עומד פסח זוסיא ממוט, שחגג בשבוע
שעבר את יום הולדתו ד,־.60
ממוט, עסקן תנועת החלוץ בגרמניה, ואמרגן
בארץ־ישראל של שנות השלושים,
בילה את מלחמת העולם השנייה כמנהל
להקות בידור בריטיות באירן ועיראק.
בשנת 1949 הוציא את מדריך הטלפון הפרטי
הראשון בארץ, לפני שדואר ישראל
הטרי הספיק להשתלט על העסק. מאז עבר
להוצאת מדריך האח״מים, מוציא לאור מי
הוא מי מעודכן אחת לשנתיים.
העולם הזה 1523

הי א או הבת או תו, הו א
או ה ב או ת ה, שניהם
או ה בי ם ״ נקהך״ לרחצה
ב שבילו — נקה 7ל תינו ק
ב שביל ה — נקה 7
ב שלו שה ב ש מי ם שוני ם:
מי רבל (ו רוד)
לבנדר (י רו ק)
וחד ש 611£ע£118,1 8ין
( כ חו ל)
תוצרת ביח״ר נקה בע״מ

המפיצים חב׳ נורית בע״מ

ב מ דינ ה
מזג האדר
חמישי ימי חמי

בו או. ה כ1ם ו,א וטכים !
אנו מבטיחים שלא ניקח ״נשיכה״ גדולה מדי מכיסכם.
ב״ורסאי״ תראו ותרכשו דברים שיתכן ואף פעם לא
חשבתם שתוכלו להרשות לעצמכם לקנותם* בגלריה נפלאה זו,
תמצאו מבחר גדול ובלעדי של רהיטים וחפצי אמנות בסגנונות
שונים .״ורסאי־ הוא המקום היחידי בו תוכלו לרכוש לידידים
וקרובים את המתנה אשר לבטח לא יקבלו עוד אחת כמוה. אנו
נמצאים ברחוב בן־יהודה 164 תל-אביב. בואו, הכנסו, איננו נושכים.
* שולחנות סמנים החל 0־ 170ל .,-שולח 11ח אוכל בסגנונות שתים החל ם־ 600.ליי
כסאנח נדנדה ספרדיים החל ם־ ־ 245.לינקשוטיקיר ספרר״ סעץ החל ם־ 30.לי׳

יות 1דהננינון

7117111/

ע די 17ת

! 1 1 1י? ב 1 1־ 1
מחיצות עץ דקורטיביות לחלוקת חדרים, להפרדה בין
הול לחדר מגורים וכר.
המחיצות מותאמות לדירה, לממדיה ולסגנון הריהוט
מנורות ואהילים במבחר עשיר, בסגנון מודרני וקלסי,
תוך שימוש בעצים בגוונים שונים.

רהיטים מכל הסוגים
לפי הזמנה: מזנונים, בארים, ספריות, מכתבות, סידורי
הול, מדפים, אצטבאות מסוגי עץ משובחים כ-תיק,
פוליסנדר, אגוז.
אנו מבצעים את כל העבודות בהתאם לדרישת הלקוחות
או בהתאם לתכניות האדריכלים.

בקרו נא באולמי התצוגה שלנו, ליד בית-החרושת שלנו,
רחוב עמק יזרעאל ,19 תל-אביב, טלפון.8 2 2 6 2 4 :
פתוח כל יום עד שעה 7בערב בליהפסקה .

היום החם ביותר בתולדות ארץ־ישראל
החדשה היה ה־ 22 ביוני .1942 החום בטירת־צבי
אשר בעמק בית־שאן הגיע ל־ 54 מעלות,
וציפורי־הבר צנחו בהמוניהן, מתות, מחוטי־החשמל.
החמסינים
שפקדו בשבוע שעבר את הארץ
לא הגיעו לממדים כאלה, נעו בין 32 מעלות
בחיפה ל־ 39 באילת. בכל זאת הניעה
ההופעה של חמסינים בתקופת סתיו כה
מאוחרת את מומחה האקלים הישראלי, פרו״
פסור (למטאורולוגיה וקלימסולוגיה) דב אש־בל,
להסביר כמה דברים.
אפילו באמצע החורף. אשבל, יליד
ירושלים בן 71 וקצין בצבא התורכי של
מלחמת העולם הראשונה, ראה בחייו כבר
הרבה חמסינים. אין הוא מקבל את ההגדרה
השיטחית, כי ימי החמסין מוגבלים לחמישים
(חמסין, בערבית, חמישים) ימי קיץ לוהטים.
הנסיון מוכיח כי מספר הימים החמים והיבשים
בשנה עולה על חמישים, וחוץ
מזה הם חלים גם באביב ובסתיו, ולעתים
אפילו באמצע החורף.
פרופסור אחר של האוניברסיטה העברית,
המומחה לארס עקרבים ועכבישים (ומנהל
גן החיות התנ״כי) ,פרופסור (לזואולוגיה)
אהרון שולוב ,59 ,ניצל את ההזדמנות ה־חמסינית,
הסביר כי על התנהגות בימי
חסמין יש מה ללמוד מעולם החי.
על קצות האצבעות. החיות הקטנית
במדבר מוכר,־חמסין מסתתרות בשעות היום
בחורים, בנקיקי־סלעים ובמערות, מתעוררות
לפעולה רק בשעות הלילה הלחות.
לחיות הגדולות דואג הטבע. חיות אלה
נולדות עם פרוות סמיכות או עם עור עבה.
דוגמה לבעל עור עבה הוא הגמל. אגב,
הגמל אינו ספינת־מדבר ואינו יכול לחיות
שבועות ללא מים. גם גמל מת מצמא.
היעלים והצבאים, המסתתרים משך היום
במערות, נאלצים להימנע משך כל הזמן הזה
משתיית מים, מקטינים את התנדפות המים
מגופם בכך שהם שוכבים בלי נוע, אינם
מטלטלים עצמם.
את התגובה המעניינת ביותר לחום גילה
פרופסור שולוב אצל השחרוריות (החיפושיות
השחורות) .הן לא מסתפקות בקליפת
הגב העבה שלהן, וביום חמסין הן מתרוממות
על רגליהן, מהלכות על קצות אצבעותיהן
כביכול.
בצורה זאת הן מרחיקות את גופן מן
האדמה, מחלישות את השפעת הקרקע הלוהטת.

החי

פאנצ׳ר 1בירושלים מדדו אנשי
משרד־התחבורד, את עומק החריצים בצמיגים
חדשים, גילו כי הם אינם עולים על
סנטימטר אחד, נאלצו להודות בשגיאת הדפוס
שחלה בתקנות התעבורה החדשות,
הסבירו כי עומק החריצים המינימאלי בצמיג
כשיר חייב להיות שני מילימטרים,
ולא שני סנטיפסרים כפי שפורסם בטעות.
• ״הפנינג״ .בעין־יעקב הואשם שלום
עמרני בביצוע מעשה מגונה בצעירה, לפניה
הציג עצמו כמכשף, אותה הפשיט
ערומה, ועל גופה צייר ציורים שונים ואחר
בעל אותה תוך הבטחה כי בנה יהיה המשיח.

גמול וותק. בהרצליה נעצר עובד
וותיק של מלון ה שרון, אחר שנתגלה בביתו
מחסן של שמיכות, צפיות, מגבות, סכו״ם,
מאפרות וסבון, שהוערך באלפי לירות, ואותו
ריכז משך 18 שנות עבודתו במלון.
• אהבת פועלי הבניין. בחולון
גילו פקידי משרד־הרישוי כי מאז המיתון
פחת מספר הנשים הלומדות נהיגה, לעומת
זאת התרבה במיוחד מספר פועלי־הכניין־
לשעבר הניגשים לבחינות נהיגה, מתוך
כוונה לרכוש מקצוע חדש.
• הגונב משומר -פטור. בחיפה
ערך שומר חברת השמירה השמירה ביקורת־לילה
במחסני החברה, לא הבחין בגנבים שחדרו
פנימה, גנבו משם 12 אקדחים.
• מי מכיר? בנמל־התעופה לוד
סירבו שלטונית ישראל להכיר בימאי קו-
באני, אספינוזה רגיירו, שנמלט מקובה, לאחר
שלא הכיר בממשלתו, החזירוהו באותו
מטוס לאתונה, כדי שיחפש מדינה אחרת
שתכיר בו.
העולם הזה 1523

ע ובם הטו

חמשנס הנצחי

גזר דינו של השופט מלחי כבר נחרץ. אומ רים
שעד סוף ימיו הוא יצטרך להשתתף ב משפט
מלחי. הוא לא יוכל להסתלק מזה
אפילו 0
ליום אחד׳ כי הרי בשבילו עושים את זה. הוא
יצטרך לכהן כנאשם, יום יום, שש שעות׳ מש •

מלאה. יהיו לו אולי כמה ימי מחלה, שב תות׳
חגים וחופשה שנתית. אם אלוהים ירצה,
והמשפט יסתיים אי פעם, יהיה זה בטח קשה
מאוד להתחיל להתרגל למקצוע חדש.
קשה מאוד להיות נאשם במשפט מלחי, אבל
סובל מזה, לפחות, רק אדם אחד, בעוד שלהיות
צופה עוד יותר קשה, וסובלים מזה כמה מאות
אנשים.
בשמונה בבוקר, שעה לפני התחלת המשפט,
האולם כבר מלא מפה אל פה. כל המקדים זוכה.
מי שבא ראשון מקבל מקום בשורה הראשונה,
מי שמגיע אחרון מקבל מקום במסדרון, ומחכה
לתורו.

״זה משפט זה ז״ שואל בזילזול חיים הינדי,

שהגיע לבית־המשפט עוד ברבע לשמונה עם
שקית סנדביצ׳ים, ותפס מקום לשלושת החב רים
שלו׳ שיבואו יותר מאוחר .״איזה מין מש פט
זה. כל יום אני חושב: היום תבוא האשה
הזאת, ותגיד מה הוא עשה לה. אבל אלה כאן
מבזבזים את הזמן שלנו על שטויות.״
אלברטו מויאל, שהגיע יותר מאוחר׳ ותפש
מקום רק בשורה הראשונה בצד, גם כן ממור מר
מאוד מהמצב .״אני, אין לי עבודה. מחפש
כל היום עבודה ולא מוצא. אז אני בא להנה
בשביל ההנאה, ולא נותנים. מוציאים את הנש ^
מה של הבן־אדם במשפט הזה. פטיפון, רדיו* ,י
טייפריקורדר, לא מבינים מה הם רוצים.״

״אתה מחפש עבודה בבית־המשפט ז״ אני מנ•

לשאול בעדינות.
״אז איפה שאני אחפש עבודה ל״ הוא עוגה^ ,
״את חושבת שאם אני אחפש במקום אחר׳ אני יי 0 אמצא ל״
אליהו חלפון הגיע לבית־המשפט רק במיקרה.

הוא יושב בשורה השניה באמצע, עם צוואר
מתוח וגב זקוף, ומבקש מהאיש היושב לפניו

שלא יסתיר לו. לפעמים הוא מבקש ממנו ש ^
יזוז
ימינה, ולפעמים הוא מבקש ממנו שיזוז

שמאלה, זה תלוי לאיזה צד ההוא זז בפעם ה £
אחרונה.
המסתיר מתרגז, ומעיר לו שעוד אין

מה לראות, אבל אליהו חלפון מתרגז בחזרה ו 0

לוחש לו :״ששש ...אל תדבר. הם תיכף
באים.״

הוא הגיע למשפט רק במיקרד -הוא זרק ב־מיקרה
סיר עם מרק, ואפילו לא מרק חם, על

הראש של האמא שלו, והאמא שלו הגישה נגדו 0 תלונה.
אז הוא בא לבית־המשפט, ושאל איפה השופט.

אמרו לו שהשופט זה בבית־המשפט המחוזי, ב חדר
מספר ארבע, והוא הלך שם. לפעמים הוא _

יורד לבית־המשפט השלום, לראות מה עם ה0
משפט
שלו, ותיכף הוא חוזר למשפט של ה שופט.

אבל
גם לו יש תלונות .״לא שומעים מה הם

מדברים,״ הוא אומר ,״אמרתי לשופט בהפסקה

שידברו יותר בקול רם. לא שומעים. אבל הוא 0 היה ממהר לחדר שלו. עד שאמרתי לו את זה
עוד פעם, אז הוא אמר לי משהו בשקט, וכשאמרתי
לו :״מה? אני לא שומע,״ הוא התרגז

וסגר את הדלת. אני לא יודע למה.

המשפט עצמו מוצא חן בעיניו .״שמעתי שעוד
מעט תבוא האשד, הזאת. איזה ממזרה זאת ! איך
משגעת את כולם על הרגליים*״
חוץ מזה יושבים במשפט גם תלמידי־ בית־סכר,
שהסתלקו מהשיעורים, חיילים בחופשה,
מלחים שבאו לראות את המולדת, פועלי נקיון
שגמרו את הנקיון, נערות ציירות המחפשות
חתנים, סבלים מהרחוב הסמוך, צעירים דתיים
מהסביבה, גנבים בנופש, כייסים וסרסורים ב־שעות
המנוחה, ושופטים בשעות העבודה.
כשמצליחים להגיע לתוך המשפט עצמו׳ מתברר
שבאמת אין שום סיכוי שהוא ייגמר אי פעם.
הקטגור, עזרא הדייה, עומד זקוף, ומנפנף
בגלימה שלו .״האם,״ הוא שואל. השופט בקר
מתכופף אל הנייר ורושם :״האם.״ הוא מסמן
לעורך־הדיי להמשיך.
״בקטע!״ קורא הדייר,בהתרגשות, כשהוא
מנפנף בגלימת הטוריאדור שלו, ומחייך חיוך
של ניצחון אל הקהל. השופט רושם :״בקטע.״
״שלאחר,״ ממשיך הדייר ,,והשופט מעיר לו שלא
ימהר. הדייה מחכה. זורק את ראשו לאחור. מש חק
עם הגלימה שלו, זוקף את גבו, וזורק שוב
את המילה הבאה :״שלאחר.״ השופט רושם.
״הרעש,״ רועם הדייר .,מרגישים שהוא תפס
את השור בקרניו. הוא רוקע ברגליו, נותן ני פ־נוף
מעורר הערצה בגלימה שלו, מושך את
צווארו בגאווה, ומניע ביד, בתנועה שלו: לא,
לא צריך להריע, זה שום דבר בשבילי.
עכשיו מחכים לתשובת העד. העד לא עונה.
חיוך הניצחון של הקטגור מתרחב. הוא מנפנף

#החוצה. הקהל מתמתח. אנשים חדשים נכנסים
_ ומתיישבים דרוכים על הכסאות. כולם מחכים
• להמשך השאלה, שיתקיים לאחר ההפסקה.

...להחליף
צריו

בעיתון הארץ התפרסמה ידיעה של יאיר
קוטלר, לפיה עורכים מנהלי־מחלקות בעירית
תל־אביב הזמנות לריהוט חדש במשרדיהם, ו זאת
למרות מצבה הכספי הקשה של העיריה.
פניתי למשרדו של דובר העיריה׳ ובמשרד
הכחישו את הדבר, וטענו שכתב הארץ נלחם
בהם כבר הרבה זמן׳ ומשמיץ אותם ללא סיבה.
פניתי ליאיר קוטלר, והוא אמר שהעיריה
כבר עשר שנים מכחישה באופן קבוע את כל
מה שהוא כותב.
ראיתי שהאמת לא יוצאת כל כך בקלות ל אור׳
והלכתי לעיריה, כדי לברר מה לא בסדר
בריהוט הישן, ואם באמת צריך לקנות ריהוט
חדש.
התברר לי שהריהוט הישן באמת לא מתאים.
במשרד הראשון, למשל, בקומה הראשונה,
ישבו שלוש מזכירות, ואף כיסא, ואף שולחן,
לא התאימו להן. מזכירה אחת טענה שהשול חנות
נורא לא נוחים. הם נמוכים מדי, וכל מה
שאוכלים, נשמט על השמלה. חנה הכתבנים
התאוננה שסלי־הגיירות של העיריה לא די
גדולים. הקליפות של האשכוליות נשפכות החוצה.
שרה כהן אמרה שיש יותר מדי אור
בחדר. השמש נכנסת לעיניים. צריך להחליף
את השמש.
בחדר השני הרהיטים היו עוד פחות מתאי מים.
מזכירה אחת, נמוכה מאוד, אמרה שהשול חן
גבוה מדי. הוא מגיע לה עד לצוואר, והיא
לא יכולה לעבוד ככה. ברור שצריך להקטין
את השולחן או להגדיל את המזכירה.
פקיד זקן שישב בחדר הסמוך, התלונן ש סידרו
את חדרי־השירותים י;יותר מדי רחוק.
עשר פעמים ביום הוא צריך ללכת את המרחק
העצום הזה. רחל, פקידה מבוגרת שישבה על־ידו,
אמרה שהחלונות הרבה יותר מדי גבוהים,
ואי אפשר לראות כל כך ברור את החיות ש־בגן־החיות.
בחדר
אחר היו תלונות על גודל השולחנות.
״אין בהם די מקום,״ התלוננה הפקידה.
ובאמת ראו שכוס התה שלה נמצאת על הרצפה,
ועל השולחן יש בקושי מקום לסנדביצ׳ים,־ ל ספר,
לכלי הקוסמטיקה, ולארנק.
בקומה השניה פיהקה לי פקידה אחת שה־רהיטים
מרדימים אותה. ופקיד מבוגר־ טען ש השולחן
רחב מדי, ואין לו מה לעשות עליו.
החדר היחידי שלא היו בו שום טענות, היה
חדר קטן, בקומה הרביעית, שהיה מלא כסאות
ושולחנות וארונות. אבל לא היה בו אף בן־
״!־ם אחד.
בתום הסיור בבניין הבנתי תיכף שהעיריה
!.צודקת. אין ברירה אלא להחליף את הריהוט.
משהו מוכרחים להחליף. והרהיטים לפחות לא
ידרשו פיצויים.

קהל במסדרץ משפט מלחי
שוב בגלימה, זורק עוד מבט של מאטדור אל
הקהל, ומנפנף בכתפיו אל השופטים.
,׳רגע, מה זה היה׳ שאלה או תשובה?״ שואל
השופט. הקטגור־הטוריאדור עוזב רגע את ה גלימה
שלו׳ ומביט בניירות .״זו היתה שאלה,״
הוא מודיע.
״איזה שאלה?״ שואל השופט. הטוריאדור
קורא מהניירות שלו :״האם בקטע שלאחר הרעש,
סימן שאלה.״
העד עדיין לא יודע את התשובה, והשופט
מצווה על הטוריאדור לגמור את השאלה שלו.
השאלה נמשכת .״הממושך.״ רגע. השופט רו־שם
.״מה הוא אומר?״ שואל העיתונאי של
ידיעות, את העיתונאי של מעריב. הוא אמר
״הממושך,״ אומר העיתונאי של מעריב לעיתו נאי
של ידיעות.
השופט מרים את הראש ושואל :״מי זה מתלחש
שם?״ השאלה עדיין נמשכת. המילה ה באה
היא ״שמעת.״ העיתונאי של מעריב לא
שמע את ה״שמעת״ ,והוא מבקש מהעיתונאי של
ידיעות שיתן לו להעתיק ממנו את החומר.
״מדוע הם לא משתמשים במזכירה או כקצ רנית?״
אני שואלת את העיתונאי של מעריב.
הוא מסתכל עלי בליגלוג׳ ובינתיים מאבד את
המילה הבאה. הוא ממהר להעתיק אותה מהחבר
שלו.
מישהו מנסה להימלט מן האולם. השופט
מרים את הראש מהרשימות שלו ואומר :״אני
מבקש לא לצאת באמצע הישיבה.״
״אבל אני צריך,״ נאנח האיש. השמש חוסם
לו את הדרך ,״אם אתה צריך — יכולת לא
להיכנס,״ הוא לוחש לו, בנימוס.
הטוריאדור פותח את פיו, נושם, ומתכונן
להשמיע את המילה הבאה. במקום מילה שוט־עים
קול פעמון. כולם קמים. השופטים יוצאים

תחזקנה ידי כל אחינו

בבצלאל אסור ללמוד את הברית החדשה, כדי
להבין את יצירות ליאונרדו דה־וינצ׳י, רפאל
ומיכאל אנג׳לו.
בעקבות זה הציע הפרום׳ ש. ה .ברגמן, באירוניה,
לבטל את סימן הצלב במתמטיקה.
אני חושבת שזו הצעה טובה מאוד, וצריך
להמשיך בה הלאה. את השם של עמק המצלבה.,
למשל, כבר שינו, אבל העבודה עדיין מרובה.
לתמונה של בוטיצ׳לי וינוס עולה מן הגלים.
צריך לקרוא הבתולה הקדושה עולה מן הגלים.
כדי לא להרגיז את הנוצרים.
לעומת זאת, כדי שהיהודים לא ירגישו לא
טוב, כשהם מסתכלים על הסעודה האחרונה של
דה־וינצ׳י, צריך לקרוא לה סתם ארוחת צהרים.
כדי שיוכלו ליהנות מישו על הצלב, אפשר יהיה
לקרוא לה הדחת לבון.
למדונת הסלעים של ליאונרדו, צריך לקרוא
בחירת מלכת הצעדה, ולמתיאום פסיון של באך
יוכלו לתת את השם תחזקנה ידי כל אחינו,
מנויי התזמורת.

מספד 1523

שנה 30

נערה 11
ש ע רו רי ת מי| ש הש תרבבה
במאבק הפנימי בחרות
עומדת

במרכז

עד סדר היום:
נידה קנר