גליון 1524 מתאריך 16 בנובמבר 1966

אתה רואה תמונה, ומסוגל לקבוע :״זד.
שחקן־קולנוע אמריקאי.״ או :״זאת חיילת
ישראלית.״ כי לנגד עיניך, קיים טיפוס של
שחקן אמריקאי, כשם שקיים טיפוס של
חיילת ישראלית, או של לורד אנגלי.
אלה הן, כמובן, דעות־קדומות.
לכן אנו מקפידים להגיש לך, מדי פעם,
תמונה או ידיעה, שמטרתן לשנות דעות
אלה.
כמו תמונת הצעירה הממושקפת, בעמוד
זה. מי היא צעירה זוז לאיזה אירגון היא
שייכת? לאיזה עם? בת צפון תל־אביב או
וימונה? לנינגראד או דמשק?
את התשובה תמצא בתוך הגליון. זוהי
בסך הכל תזכורת, כי קל מאוד ליצור דעות
קדומות.

אחד מקוראינו שאל במכתב למערכת,
מדוע לא התפרסמה בעולם הזה ביקורת על
ספרו של ישראל בר, בטחון ישראל —
אתמול, והיום נוחר.
אין ספק כי זהו ספר חשוב, הן בשל
העובדות המתפרסמות בו לראשונה, הן בשל
הדעות שמביע אחד הפרשנים המוכשרים
ביותר שחיו בישראל.
לנו היתד. חשיבות זו ברורה עוד בטרם
דאה הספר אור. את הדעות והעובדות
שמענו מפיו של ישראל בר, בהיותו עדיין
חופשי. במידה מסויימת, התפרסמו דעות
אלה מעל עמודי העולם הזה, עוד כאשר
היו המאורעות טריים.
גם לאחר שישראל בר נכלא, עקבנו
מקרוב אחרי היצירה, שנועדה ללבוש צורה
של ספר. ישראל בר העביר לנו את תקציר
הספר, כתוב בראשי־פרקים רחבים, זמן רב
לפני שהספר עצמו נכתב. כאשר החלה
מלאכת הכתיבה העיקרית, העביר אלינו אחד
מפרקי הספר — ופרק זה פורסם במלואו
בהעולם הזה (.)1398
ערב צאת הספר לאור, לאחר מותו של
ישראל בר, הקדיש אורי אבנרי שני מאמרים

צניעות. שכן סיומו של הספר — שתי
השורות האחרונות שבו — נגעו לנו ישירות.
הן הוכנסו לכתב־היד אחרי שהספר כבר
נכתב, והיה בשלבי הכנה לדפוס. או הגיעה
לישראל בר הבשורה, כי רשימת העולם הזה
— כוח חדש הבקיעה את החזית הפרלמנטרית,
וכי אורי אבנרי נבחר לכנסת. ואלה
השורות שהוסיף :״ישנם סימנים כי כח
כזה קם ומתלכד. האם הוא יצליח?״
יכולנו לנצל את ההזדמנות של הופעת
הספר כדי לטפוח לעצמנו על שכם. והעדפנו

מי זאת?

שער ״העולם הזה״ 1398

הלן פוגל
רח׳ פרוג ,5טל׳ ,232378ת״א

ביו־נהספר
לחוכומטיחה הבוגרות תקבלנה דיפלומה רשמית
מ־18־1ב? 1•. 1* 10111* <16ס
מנהל בית־הספר המרכזי בפריז.

לאישיותו של המחבר, ולבשורה הכלולה
בספרו.
לכן, כאשר הופיע הספר בחנויות, לא היה
בבחינת חדש לגבינו — אף לא לגבי קוראי
העולם הזה״ כי כבר הגשנו להם קטעים
חשובים ממנו קודם לכן, וכתבנו עליו
בהרחבה, ולא היה טעם להכניסו למיסגרת
המצומצמת־בהכרח של ביקורת שיגרתית.
ייתכן שדחפה אותנו מידה כלשהי של

להשאיר את רשות־ד,דיבור הבלתי־אמצעית
לישראל בר; העדפנו לפסוח על המחמאה
ולהשאיר את השאלה מנטרת בחלל המדינה:
״האם הוא יצליח?״

השבוע תמצא סרק נוסף מחקירתנו על
הירידה מן הארץ. מאז התחלנו בסידרה
זו, אנו נתקלים בזרם עצום — ועצוב —
של אזרחים המבקשים להסביר מדוע הם
יורדים, או כבר ירדו.
מה ניתן לעשות, כדי לבלום את המכה
הממארת?
חלק מן התשובה חייב לבוא מצד הממשלה.
אבל אם הממשלה עצמה יצרה את המצב
הגורם לירידה, ברור שאין לסמור עליה
כי תשנה מצב זה בדחיפות.
אבל לא רק הממשלה יכולה לפעול
לבלימת הירידה. כל אחד מאיתנו יכול
לעשות משהו. מה?
אני חייב לענות בכל הכנות, שאינני יודע
את התשובה. לכן אני פונה אליך שוב:
אחרי ששיתפת פעולה כדי לתאר את מכת
הירידה, שתף־נא פעולה במאמץ למצוא לה
תרופה. חשוב על כל תשובה אפשרית,
ושלח אותה אלינו. ייתכן שטראסט המוחות
הזה יצילח להעלות גם הצעת־תרופה למכה.

תז כי ר
• כסידרת הכתבות על מחדלי הסוכנות היהודית (״העולם
הזה״ )1489 פורטו הטעויות הרכות בנטיעת עצי-פרי בקרקעות
כלתי ׳מתאימות, וההפסדים העצומים שניגרמו בשל כן למשלם המיסיס

ב ב חי ר ת בית ס פר ך — ת ל וי ההצלחתך !

אבנת

הישראלי. השבוע החלה סוף־סוף הסוכנות לשקול עקירת חלק ממטעים אלה.

• מספר כתי־ספר לדוגמניות מעסיקים לאחרונה את חוקרי

תל״אביב: טל ,232378 .בימים א׳ ,ג׳ ,ד׳ ,בשעות 5—7בערב.
ירושלים: טל ,25199 .בימים א׳ ,ב׳ ,ג׳ ,ד׳ ,בשעות 5—7בערב.
חיפה: טל ,521078 .בימים א׳ ,ב׳ ,ג׳ ,ד׳ ,בשעות 5—7בערב.

המשטרה. בעקבות חקירת העולם הזה 1514 שחשפה את סודות עסקיהם של
כמה מבתי־הספר האלה, הצטברו במשטרת תל־אביב תלונות, והוטל על חוקרי
המחוז לבדוק מה טיבם של כל בתי־הספר האלה, ואם אין אחדים מהם מנהלים
פסקי־רסאות.

העולם הזה 1524

מכתבים
ד״ר ישראל
חרף כל שאיפותינו לשלום, נצטרך להילחם.

גם העולם הזח מודה, כי הצמרת
הסורית היא סכיזופרנית
(העולם הזה
523י) ,לא נותר לישראל
אלא להיות
הרופא של המזרח־התיכון.
אינני
שמח על
כך, אך המציאות
חזקה מכל רצון ומכל
מאודיי־הלב.

ישראל רחמני,

תל־אביב

צידקת המלחמה

רחמני

אני מסכים אית־כם
שזו תהיה שטות
מצד ישראל להתערב במערכת תימן, או
בניגריה, או בקונגו, או באנגולה, ועוד
לסבך בכך את הולנד הידידותית, כפי שהוסבר
הדבר בכתבה ״ 1000 מיקלעים —
למי?״ (העולם הזה .)1521
אך מה הפשע, למשל, אם ישראל תעזור
לשבטי הדרום בסודאן, השואפים להשתחרר
מעול הצפון המוסלמי?
אני זוכר היטב איך שהעולם הזה קרא
לא פעם לממשלת־ישראל להגיש עזרה צבאית
ומוסרית ללוחמים הכורדים בעיראק, הנאבקים
לעצמאותם. ואינני תופש במה נופלת
צידקת־מלחמתם של מורדי דרום־סודאן
מזו של הכורדים. אלה ואלה נלחמים לעצמאותם.
ישראל
דגני, גבעתיים

קול החירחוד
קול־ישראל שידר במהדורת החדשות של
הרביעי לחודש, כי האוניברסיטה העברית
בירושלים הודיעה לעובדיה שמשכורות אוקטובר
תשולמנה באיחור, מכיוזן שקופת האוניברסיטה
ריקה.
דובר משרד־האוצר הודיע, לעומת זאת,
כי כל הסכומים המגיעים ממשרדו לאוניברסיטה
שולמו כבר, וכי אין פיגורים.
וכל זה בימי ההפגנה הגדולה של הסטודנטים
(העולם הזח ,)1523 ותחת צל האיום

בשביתת סטודנטים.
המבין יבין: משכורות עובדי האוניברסיטה
לא שולמו בגלל סירוב הסטודנטים לשלם
שכר־לימוד מוגדל.
מה קל לסכסך ולחרחר מעל גלי האתר?!
יוסף רורנט, קרית אחא

טעו־זל טכנית
תודתנו נתונה לקורא יוסי זהבי (העולם
הזה ,)1523 על כי היפנה את תשומת־לבנו
לטעות טכנית שנפלה בכתיבת השם ״ירושלים״
על גבי שלט בין־עירוני בצומת
קסטינה.
קרוב לוודאי שהדבר נעשה שלא מתוך
כוונה רעה.
העברנו את הטיפול בעניין לגורמים
המתאימים.
א. דישון, עוזר ראשי לממונה על
שירותי פנים, משרד־התיירות, ירושלים

נצח ישראל
בחרדה ובהתלהבות של יהודיה פטריוטית
קראתי לאחרונה כמה כתבות שלכם, הנוגעות,
לדעתי, לצדדים שונים של אותה הבעיה.
ראשית:
ישיבת היהודים האמריקאים על
סיר הבשר, ופחדנו־תם
מפני הנאצים האמריקאים.
כל הכבוד,
במובן זה, לצעיר
הישראלי נתן
זהבי, שהציע להם
לצאת לפעולה־נגדית.
שנית: הבחורות
הבורחות מן הארץ.
זוהי רדיפה אחרי
עושר; מצד צעירות
חסרות שורשים, שאין
להן תחושת מולדת.
שלישית:
הכתבות
שלכם על היורדים מן הארץ, הממלאות אותי
זעם שוב ושוב בשבועות האחרונים, מרתקות.

הבוז
ליורדים! כל הכבוד ללוחמים בירידה!
דבורה
נצח, תל-אביב

האקלים המחניק
לכל אלה אשר ארץ זו קטנה מדי עבורם,
או שהאקלים גורם להם מחנק, או שהאופק
צר ומוגבל בשבילם;
לכל
בני־הטובים,
שמנה ומלתה של
החברה, הבורחים מהמערכה
על שינוי
האווירה והמשטר החברתי,
היורדים לארץ
אחרת, על מנת
לחפש בה את מזלם;
לכל יאלה תורם
אני אגורה אחת, למימון
נסיעתם.
סעו, אתם ודומי־מרגלית

בעלי האופקים
הרחבים, בעלי ההשכלה והמקצוע שנרכשו
בסיוע המדינה.
אין צורך בכם, בתרוציכם האוויליים ו־הציניים.
לעריקים
אין מקום בארץ. טובה אתם
עושים לארץ זו ולעצמכם, בעריקתכם ממנה.
יצחק מרגלית, מושב גן־יאשיה

על החולף ועל הניצחי
מכתב־הביקורת של הצייר משה ברנשטיין
על יצירותיו של יהודה ניימן מצלצל מוכר
(העולם הזה .)1521
כבר נכתבו והושמעו דברים כאלה על
יצירות של אחרים, כמו פיקאסו, למשל. זה
היה לפני שנים רבות, וראו מה נשאר מן
היצירות ימה נותר מכל הביקורות.
הראשונות קיימות לנצח, ואילו האחרונות
נשתכחו כבר.
זאב הרץ, תל-אביב
תמונתו של הצלם הרץ, כפי שצולם בידי
עצמו — ראה תמונה.

מי חייב להתנצל!

כשקראתי את מכתבו הראשון של ברנשטיין,
התאפקתי. עתה, לאחר המכתב השני,
אין לי ברירה אלא לענות.

צלם הרץ כפעולה
אינני מכיר את ברנשטיין, כשם שאינני
מכיר את ניימן. גם אינני צייר, ואיני
מתעתד להיות צייר. בכלל, אינני צד בפרשה.
אך בכל זאת אני חושב, שלברנשטיין
אסור היה לבקר חבר למקצוע בצורת מכתב
למערכת עתון. אומנות אינה פוליטיקה.
ברנשטיין ביקש את התנצלות העולם הזה
על אי־פירסום מכתבו המלא. אני חושב שהוא
צריך להתנצל לפני ניימן על מכתבו.
ברנשטיין יכול היה להביע את דעותיו
על יצירות ניימן, או כל צייר אחר, בכל
צורה כמעט, רק לא בצורה שבה באמת
הביע אותן.
אריה לביא, בת-יס

ביודעין ובמתכוון
בכתבה ״מאה שערוריות״ (העולם הזח
)1523 הוזכר שמו של מר יצחק טוקצ׳נסקי,
ונכתבו אודותיו סיפורים המבוססים על
אינפורמציה כוזבת ומטעה.
ברצוני לציין כי הסיפורים הנ״ל, שאין
(המשך בעמוד )4

*61*1

רמח אתם מחכים?

אינכם חייבים לדחות את תכניותיכם רק מפני שאין
באפשרות הוריכם לעזור לכם ברכישת דירה. חברת
רובינשטין ושות׳ באה עתה לעזרתכם עם דירות לזוגות
צעירים בבת-ים, שמחירן החל מ 11.000-ל״י ועוד
10.000ל״י משכנתא צמודה או בלתי-צמודה
לבחירתך. בדירות 2!/2חדרים, תריסים נעים, גז
מרכזי, דוד חשמל, והן מוקמות על קרקע
פרטית, העוברת לבעלותכם הבלעדית.

למה אתם מחכים?

פרסום גלבלום

רובינשטין ^ 1ש 1ת

רח׳ מקור ישראל סס׳ 8תל־אביב טלפזן זג 28ג8

חברה קבלנית בע־ם

התקפה מוכה או הגנה גרועה?

(המשך מעמוד )3
להם כל יסוד, פגעו לא רק במר טוקצ׳נסקי,
אלא בכל משפחתו, שהיא משפחה ענפה
ומכובדת. יחד עם זאת אף נפגע קשות מן
הכתבה מוסד ירושלמי גדול ומפואר, ששמו
שורבב לתוכה.
גח סביר, עורך־דין, ירושלים

כקורא קבוע של העולם הזה, וכאדם
שקרא את ספרו של אורי אבנרי בשדות
פלשת , 1948 הופתעתי למצוא אי־דיוקים במאמרו
״בחזרה לסיני״ (העולם הזה .)1522
בכתבה הנ״ל מציין אבנרי כי הצבא המצרי
״ישב במערך הגנתי מובהק וגרוע״,
וכאן עלי לחלוק על דעתו.
הצבא המצרי בסיני היה ערוך כמיבנה
התקפתי מובהק: הוא היה מרוכז בצפון־
מזרח חצי־האי, בעוד שבמערבו ובמרכזו לא
נמצא כל כוח צבאי בעל משמעות.
ידוע לי כי אבנרי אינו קוטל קנים בנושא
זה, אך כל קצין בצה״ל יודע כי במערך
הגנתי מפזרים את הכוח במיספר נקודות
מירבי, וזאת במטרה להקשות עד כמה שאפשר
על התקדמות האויב.
האם סבור אבנרי כי המערך ההגנתי המצרי
היה כה גרוע, עד כדי ריכוז כל הכוח
המצרי בנקודה אחת?
אבי שריד, רחובות
בדיוק כך. הריכוז בא משיקולים פוליטיים,
כדי להרגיע את תושבי רצועת עזה.

בכתבה זו לא התנוון העולם הזה לפגוע
ביצחק טוקצ׳נסקי ובמשפחתו, ובוודאי לא
באותו מוסד־צדקה. המערכת מביעה את
צערה, אם חפים מפשע נפגעו.

שיתוף בין־מוסדי

העולם הזה עסק רבות בש״ב וברבנות
הראשית, אך עד עכשיו לא נתגלה שקיים
שיתוף־פעולה הדוק
בין המוסדות הללו.
ההוכחה ניתנה במעריב,
מיום .2.11.66
נאמר שם, כי ״הרוצה
להתגייר צריך
להגיש בקשה מתאימה
לרבנות. לאחר
דיון ראשון מועברת
הבקשה לשלטונות
הבטחון, שמא
יש סיבות בטחוניות
למניעת הגיור. עם
קבלת התשובה השחלן
חיובית
משלטונות
אלו מניחים למתגייר לחכות שנה, שמא
יינחם על החלטתו.״
ועתה נשאלת השאלה: מד. נותנת הרבנות
בתמורה לש״ב על השירותים שהיא
מקבלת ממנו?
ד״ר ישראל שחק, האוניברסיטה
העברית, ירושלים

ציון
גר תמיד
מצאתי בירושלים אתר היסטורי, בצורת
שלט, הניצב ליד מישבנה הישן של הכנסת.
צילמתי אותו.
וזה מעורר שאלה: אם צהוב מהבהב
בעת ישיבות הכנסת, מה מהבהב כשהיא
אינה יושבת? או: באיזה צבע כדאי להבהב
כשהיא יושבת ריקה?
יהושוע כר־נון, תל-אביב
צילום השלט — ראה תמונה.

הידד לרכב הממשלתי, שאינו לוקח חיילים
טרמפיסטים.
ציון־לשבח מגיע השבוע לג׳יפ 50—196
ולסוסיתא ,230—388 שעברו ב־ 31 לאוקטובר,
בשעה ,11.00 ביציאה מחדרה, וחלפו
על פני לובשי־המדים כאילו לא היו בנמצא.
כך נהג גם הטנדר ויליס ,16—256 באותו
היום, חצי שעה לאחר מכן, בכביש חדרה.
יש גם רבות אחרות, שלא רשמתי אותן,
בגלל מחסור רגעי בכלי כתיבה.
חייל, איישם

העולם הזה
ממשלתי לספר
עד עתה, כדי
ממשלתי לקחת

מזמין את מינהל הרכב הלקוראים
באיזה צעדים נקט
לחייב את הנוהגים ברכב
עימם חיילים טרמפיסטים.

מן הקצה אד הקצה
מספיק ודי להתעלל בקוראים!
פעם כתבתם על רומאן של מנהיג מפלגה
פועלית — רומאן
שהדיו הגיעו לדיון
במוסדות העליונים
של המפלגה.
הפעם כתבתם על
נערת־זוהר תל־אבי־בית,
שעמדה במיקד
פרשת רכילות במפלגה
מן הקצה השני
של הקשת הפוליטית
— תנועת החרות
(העולם הזה
.)1523 ושוב, כמו מאירי במיקרה הקודם, לא
ציינתם במי המדובר.
כתבתם שזה עסקן מקומי, חניך בית״ר
שאינו ח״כ, אבל כאלה יש הרבה.
מי זה?
דרורה מאירי, תל-אביב
זה עסקן מקומי, חניך בית״ר שאינו ח״כ.

טעות לעולם צודקת
ליגה לכדוראף (הארץ).

חיים לוי,

תל-אביב

זכות קדימה כמדור זה תינתן
למכתכיהס של קוראים המצרפים
את תצלומיהס למכתבים.

הכנת עור הפנים
לקראת החורף
חילופי מזג אויר וטמפרטורות ולאו דוקא הטבעיים, הקור והרוחות
עלולים לגרום לנזק לעור הפנים. העור מתיכש, נסדק, והיפר להיות
רגיש .״שכבת״ איפור על עור כלתי מטופח אינה מוסיפה ליופיו ומזיקה
לעור. טיפוח העור בהתמדה הינו יסוד בריא לאיפור רענן.
בדיקת מבנה עור האדם וסקירת תפקידו
מבהירים את הדרוש לעשות. במטרה להקדים
טיפול מונע לפגעי החורף וחילופי מזג
האויר. כדי לשמור על בריאות העור ועל
פעילותו התקינה, על יופיו ורעננותו.

תפקידי העור
.1הגנה בפני פגיעות חיצוניות, חדירת
חיידקים וחילופי מזג אויר .2 .נשימה
דרך נקבוביות העור .3 .תחושה ע״י סיבי
עצבים וגופיפי תחושה .4 .ויסות חום
הגוף ע״י הפרשת בלוטות הזיעה והחלב.
.5הפרשת פסולת — השלמת הפרשת הפסולת
הנוזלית מהגוף בעזרת בלוטות הזיעה.
עור
האדם בנוי שלוש שכבות — לכל
שכבה מבנה משלה ותפקיד משלה.

השכבה החיצונית
תפקיד השכבה העליונה, הוא לשמור
על השכבות העמוקות יותר, ולהגן על הגוף
בפני חדירת חיידקים וחומרים מזיקים אחרים.
בהתאם לתפקיד זה, מתחלקת השכבה
החיצונית לשניים: החלק העליון, הבנוי
מתאים קרניים מכילי קרטין המשמשים
כעין שריון. התאים הקרניים נושרים, מיליונים
ביום. ומפנים מקומם לתאים חדשים.
בשכבות העמוקות של השכבה החיצונית
מצויים תאי הפיגמנט. הנותנים לעור את
צבעו וגווניה לשמירת השכבה העליונה יש
להקפיד על ניקוי מתמיד של העור ולאפשר
לו למלא את תפקידו בהגנת יתר השכבות.

שכבה שניה -
העור האמיתי
בשכבה השניה מצויים נימי וכלי דם
שונים, סיבי עצבים, גופיפי תחושה, וב־לוטות
חלב וזיעה. כן מצויים בשכבה זו
סיבים אלסטיים וסיבים קולאגניים המקנים
לעור את גמישותו ואת חוזקו. לשמירת
הסיבים האלסטיים והקולאגניים דרושה
כמות מזון ולחות — אשר לרוב אינה
מסופקת במלואה ע״י השכבה השלישית.

שכבה פנימית
השכבה השלישית עמוקה מבין שכבות
העור. היא מורכבת ברובה מתאי שומן
ומים, ומשמשת למאגר מזון ולהגנה על

העור בפני הקור. שכבה זו גם מאפשרת
לעור תנועה חופשית על השרירים או
העצמות שמתחתיו. כדי לאפשר לשכבה זו
למלא את תפקידה כראוי, הנקבוביות חייבות
להיות ״פתוחות״ וחופשיות.
הסיבים האלסטיים שבשכבה השניה שומרים
על גמישותו של העור. קמט בעור —
פירושו חולשה, או קריעה, של הסיבים
האלסטיים, המקומות הפגיעים הם: מסביב
לעיניים, מסביב לפה ולצוואר ובמצח. כאשר
ילד צוחק מופיעים גם מסביב לעיניו
קמטים. אולם קמטים אלה נעלמים מיד כאשר
נפסקת הפעולה — תודות לעורו הצעיר
ולסיבים האלסטיים הגמישים שבתוכו. עם
חלוף השנים, הסיבים האלסטיים מאבדים
חלק מגמישותם והעור אינו מקבל את כל
המזון הדרוש דרך נימי הדם וע״י כך
מאבד העור מכושרו למלא את תפקידיו.
כדי לשמור על העור, יש איפוא, לתת
לו טיפול מונע ומסייע כאחד: ראשית
הכרחי לאפשר לו נשימה והפרשה חופשית
של בלוטות העור (החלב והזיעה) זאת
ע״י ניקוי. כמו כן יש להשלים את הזנתו
ולחותו של העור ע״י החדרת תכשירים
מתאימים.
כאמור, יש לעור תכונות מיוחדות שבעזרתן
הוא מונע חדירת חמרים זרים
ולא רצויים לגוף. לכן הניקוי צריך להיעשות
ע״י תכשיר ניקוי החודר לעומק
ואשר מכיל חומרים הממיסים ומוציאים
את כל הפסולת שהצטברה בתוך הנקבוביות.
הניקוי יעשה ע״י פעולות עיסוי
בתנועות סיבוביות כלפי מעלה.
3.16־/ 010311561 0011661111׳1(61
ממיס ביסודיות את האיפור (אפילו זה של
עינייך) ללא כל צורך בשפשוף. את פשוט
מפזרת אותו, ומסירה בעזרת צמר־גפן לח.
עורך הופך נקי, רך כקטיפה, רענן וללא
עקבות ברק. הניקוי לאחר העור לרענון
־ 311)1 00061־681161161־51011 1( 616 01
נוזל ממריץ ומרענן, מוסיף לחות לעור,
ועם זאת אינו מכוזץ את הנקבוביות. תר־כובתו
מוסיפת הלחות לעור מתאימה לשימוש
יחד עם יתר מוצרי פקין דיו מהיותו
תכשיר שפעולתו כפולה, ניתן להשתמש

פרווה או בל כיסוי־ראש אחר, עדיין אינם מגינים על עור הפנים
בו כטוניק לאחר הסרת האיפור, או בבוקר
לרענון ולהכנת העור לקראת האיפור.

הוספת לחות
הפסד הלחות בעור פוגע בסיבים ה־אלסטיים
שבשכבה השניה. כדי להחדיר
אל העור לחות ולהשלים את החסר לו,
משתמשים בכמות קטנה ביותר של
51011 1(616 £0111181011 משקה נפלא זה,
החיוני לאקלים ארצנו. נספג כולו לעור
ומשמש גם כבסיס טוב לאיפור.
הזנה הזנת העזר חייבת להיעשות בעזרת
קרם בעל תכונות חדירה גבוהות — והמכיל
את החמרים הדרושים לעור.
63111־ 51011 £616 01 מזין ומוסיף לחות
לעור, מונע קמטים. התרכיזים הקולגניים
מהם הוא מורכב, משפיעים במישרין
על חוזק העור. על יציבותו, גמישותו׳
לחותו ותכולתו ההידרומטית. התוצאה:
העור מתעדן ומתחזק, הופך גמיש
נשמרת 63111־51011 £616 01
וצעירותו
של הלנה רובישנטיין הינו הנשק להגוה

עצמית של העור. בשכבה דקה מעלים את
הקרם על הפנים והצוזאר. הקרם חודר
לעור בקלות, תוך 20 דקות. לאחר מכן
מסירים בעדינות רבה את עודף הקרם מן
הפנים והצוואר, בעזרת ספוגית ניר רכה.
הקרם שחדר כבר לעור ממשיך את פעולתו
בהוספת המזון והלחות החיונית וה־מחזקת.
הרצון
לסיפוח העור אינו יכול להתבטא
בטיפול חד פעמי, טיפוח העור חייב
להעשות בהתמדה, פעם ופעמיים ביום, כושר
הספיגה של העור מוגבל, לכן יש להשתמש
בכמויות קטנות ביותר. כל מוצרי סקין
דיו שהוזכרו הם חסכוניים ביותר, די
בכמות קטנה לטיפוח מושלם של העור.
מוצרי סקין דיו מתאימים לכל סוגי
העור. בכל בעיה של עור מבוגר, צעיר,
פגום ובעל פצעי בגרות, יכולה את לפנות
בכתב אל מח׳ ההדרכה של הלנה רובינשטיין,
ת .ד ,1 .מגדל העמק, או לפנות
אישית למרכז ההדרכה של הלנה רובינשטיין.
המרכז פתוח בכל יום שלישי בין
השעות 3—6אחה״צ, ברח׳ דיזנגוף ,5ת״א,
הייעוץ וההדרכה ניתנים בו ללא כל תשלום.
העולם הזה 1524

תמחרים
^ נחדג. יום הולדתו ד,־ 52 של איש
העסקים יקותיאל (כסאוור) פדרמן,
מלצר חיפאי וטייס־חובב שהחל את עסקיו
כספק־מזונות ואוהלים של הימייה הבריטית
במלחמת־העולם, יסד עם משקיעים אמריקאיים
את קבוצת ישראל־מיאנזי, השלטת
על שרשרת בתי־מלון (דן, אכדיה, המלך
דויד, דן־כרנזל) ,תעשיות וזכיונות־נפט. פדר־מן,
כיום גם רב־קבלן למלונות באפריקה,
היה שותף בבאר הנפט הראשונה שהפיקה
נפט בישראל, הקידוח בחלץ מזל אחד.
* נחוג. יום הולדתו ד,־ 72 של מאיר
דלף וייסגל, יליד פולין שגדל בארצות־הברית,
בה שימש משך עשרות שנים
מזכיר ההסתדרות הציונית ובה הפך איש

\] 101£ס

ויסגל וידיד
אימוניו של חיים וייצמן. וייסגל, אמרגן
ומפיק לעת־מצוא, וגייס־כספים בחסד עליון,
עלה ארצה ב־ ,1949 העמיד את מכון וייצמן
למדע על רגליו.
^ 4נפטר. בגיל ,75 בעת מסע מחקר
בארצות־הברית, פרופסור ברנהרד צונ־דל[
,מחשובי רופאי הנשים בעולם, תושב
ירושלים שהתפרסם בגילוי מבחן השפנים
לקביעת ההריון בחודש הראשון וששטחי
מחקריו היו רבי־היקף (כולל חיפוש אחר
ויטאמינים בים־המלח) .צונדק היה אחד משלושת
האחים הרופאים־ה,פרופסורים צונדק
שעלו ארצה מגרמניה ושד,צעיר בהם הוא
פרופסור (מחלות פנימיות) שמואל גיאורג
צונדק התל־אביבי ,72 ,והבכור הוא פרופסור
הרמן צונדק הירושלמי ,79 ,מומחה למחלות
לב. ומנהל בית־ד,חולים ביקור חולים.
* נחוג. יום הולדתו ד,־ 73 של הצייר
ראובן ו וכין (זליקוביץ) ,יליד רומניה
והציר הראשון של ישראל ברומניה. רובין,
שהיה תלמיד בצלאל עוד בראשית המאה,
ערך את תערוכת הציורים הראשונה שלו
בארץ ב־ 1923 במיגדל דויד בירושלים, נתקל
בחרם של הנציב העליון הבריטי הראשון,
היהודי הרברט סמואל, שסרב לבקר בתערוכה
בגלל אופיים המודרני של ציורי רובין.
הצייר־הציר, איש החברה הגבוהה הישראלית.,
ובעל חווילה בלב תל־אביב, חנך לכבוד יום
הולדתו חווילת־קיץ בקיסריה.
.אב נפטר. בגיל ,71 גנרל חיל־ד,רגלים
הגרמני דיטריך פץ־קולטיטץ, שהתפרסם
במלחמת העולם
כ״מנתץ ערים״
אחר ההרס שגרם
לרוטרדם ההולנדית
ולסבסטופול הרוסית,
הציל את כבודו האישי
כשמונה, ב־
1944 למפקד הנאצי
האחרון של פאריס,
סרב למלא אחרי
פקודת היטלר להעלות
את הבירה הצרפתית
באש (הוא
לא ענה בכלל לשאלה
המפורסמת של
היטלר: האם פאריס בוערת?) מסר את פאריס
במצב תקין לכוחות בנות־הברית.
^ 4נחוג. יום הולדתו ה־ 80 של נפתלי
חרץ טור־סיני, נשיא האקדמיה ללשון
העברית, השולט בתריסר שפות (ארמית,
אכדית, ערבית, אתיופית, שומרית, יוונית,
לטינית, גרמנית, אנגלית, צרפתית, איטלקית
ועברית) ושתחביביו הם משחק השח־מת
וקריאת ספרי בלשים.
+נחוג. לפי הלוח העברי, יום הולדתו
ה־ 77 של נשיאה השלישי של המדינה,
שניאור זלמן שזר, בנו של סוחר העצים
הרוסי דובשוב. הנשיא, שהחל את הקריירה
שלו בארץ כפועל במרחביה , 1911 היה
להוגה דעות (וחוקר תולדות המשיחיות)
שערך את יומון ההסתדרות, דבר, משך
23 שנים. הוא ניסח את רוב ההודעות
החשובות של המוסדות היישוביים והיה
שר החינוך הראשון בממשלת ישראל, השר
שחוקק את חוק חינוך חובה חינם.
העולם הזה 1524

שנינו מוגני ם מג ש ם, קור
או רוח ע ם מעיל גשם
מ״דיאולן״.
מעיל גשםמ״דיאולך -
קליל, הדור ליום או לערב,
קל לטיפול.
•א 101£ס״6.זנ?11ז16ל6ץ01 יז ז1^ 10ז3חז 3^6ז0-869 1

1 (1 0 1 6 1 1

ב שלם

בית הספר
לע תונ או ת קורס מעש י מיוחד דתקשורת

101155
א 710ג10 אט!ן 1מ00
המגמות :

• כ תי ב ת
ת ס רי טי ם
לטלביזיה וקולנוע

6 .0 /4 1 6 9

3ת -א 1ח

• ע תונ או ת

סבון

ללא

• פ ר סו ם וי ח סי
צבור

פתיחת שנת הלימודים :

1.12.1966
ההרשמה מתקרבת -
לסיומה

־: 4*110*410)^0

1ד י 1למנתיית
ביחידי עם 10 טרנזיסטורים
ע פי רו ט 4 6 -שני

לימוד כתבנות בשיטה מהפכנית
שיטה אמריקאית חדשה, ללימוד מקצועות הכתבנות והקצרנות בשפות
לברית ואנגלית, פותחה לאחרונה בארץ ע״י הנהלת בית־ספר לפקידות
״אתגר״ בתל־אביב.
בעוד שהשיטה הרגילה של לימוד כתיבה במכונה מתבססת על הקנית
שליטה והשימוש בעשר אצבעות הידים לשיטה עיוורת — אין היא
מסוגלת לפתח מהירות כתיבה בקצב דיבור רגיל, וכך קורה שאותה
נערה שסיימה קורם לכתיבה במכונה כשהיא מתיצבת במקום העבודה
שלד היא למעשה כתבנית ,,ירוקה״ למדי.
מנהלי בי״ס ״אתגר״ הסיקו מכך את המסקנות, חיפשו, בדקו
ומצאו את השיטה האמריקאית אותה אימצו והתאימו לתנאי הארץ.
לאחר שהתלמידה שולטת בכתיבה בשיטה עיוורת ולאחר שלמדה
כתיבת מכתבים והדפסת טבלאות — עוברת היא לתירגול בחדר
עבודה מעשי בו עליה להדפיס בקצב קריינות המושמע ממכשיר
״טייפ״רקורדר״ .קצב הקריינות מתאם לשלבי ההתקדמות של
התלמידה, כשמהירות הכתיבה הולכת וגוברת והתלמידה חייבת להתאים
עצמה ולפתח מהירות בקצב הטייפ. בדרך זו הכתבנית מסגלת לעצמה
שליטה גם לכתיבה מדיקטפון.
שיטה זו פותחה ע״י בי״ס ״אתגר״ גם לגבי מקצוע הקצרנות בו
נודעת לה חשיבות מיוחדת כיוון שממהותה — הקצרנות היא כתיבה
בקצב דיבור והקצרנית חייבת להתאים את מהירות כתיבתה לשטף
דיבור, תירגול מתאים לכך אפשרי אך ורק בעזרת השיטה החדשה של
בי״ם ״אתגר״ ,כשהתירגול נעשה בתנאים הקרובים ביותר למציאות
העבודה היום־יומית.
עשרות התלמידות שעברו קורם זה ציינו בסיפוק את התקדמותן
הרבה מה שהוסיף לבטחונן העצמי בעת כניסה לעבודה חדשה ככתבניות
וקצרניות מנוסות.

מספר המקומות מוגבל
פרטים, תוכנית לימודים מלאה
והרשמה: כל יום, בין השעות
7—4אחרי הצהרים, בבית ציוני
אמריקה, רחוב דניאל פריש , 1
תל־אביב.

בי מי םמסוימיםהשתחר רי
מ אי נ עי מו ת ב עזר תטמ פוני
ויאצח

א 4 .ו ס

וווווווווווווווווווווווווווווו

המפיצים: חב׳ נורית בע׳׳נז

״אולפן גרג״בע״מ ס 11£0ס)
בהנהלת חיים כר־קמא
פותח כתל־אבים
)1ביום א׳20.11.66 ,

קורס ערב של 6שבועות
( 3א בשבוע 2׳/4שעות)
)2קורס בוקר של שבוע.

כשבוע חופש חנוכה

(בהנחה לתלמידים ומורים)

י־קצדנות
עברית ו /א ו אנגלית
ההצלחה מובטחת ! הרשמה :
ת״א נ גורדון ,5טל 236209 .

ארצות־הברית
ד\ם הבינוניות 1967
שחקן־קולנוע ימני קיצוני וחסר כל נסיון
מדיני נבחר השבוע למושלה של המדינה
המאוכלסת ביותר של ארצות־הברית. בפעם
הראשונה בהיסטוריה האמריקאית זכו שני
אחים, מיליונרים ומתקדמים, להבחר בעת
ובעונה אחת למושלי שתי מדינות אמריקאיות.
והכושי הראשון, זה 86 שנה, נבחר
לסנט של ארצות־הירית״.
הבחירה של רונאלד ריגאן למושל קלי
פורניה, האחים נלסון ווינתרופ רוקפלר ל
מושלי ניו־יורק ר
ארקנזס ובחירתו של
הכושי אדוזרד ברוק
לסנט היו אופייניים
לארצות־הברית דגם
. 1967
200 מיליון. בבחירות
הדו־שנתיות
נבחרים מחדש כל
חברי הקונגרס, שליש
הסנטורים ושני שלישים
ממושלי ד,מדי־נות.
ואם כי הבחירי

רות הקובעות בא־מת
בארצות־הברית
הן הבחירות הנערכות אחת לארבע שנים
לנשיאות, הרי חשובות גם בחירות־ד,ביניים.
מד, קרה בשבוע שעברז
מספר המושלים הרפובליקאיים גדל מאד:
המיעוט הרפובליקאי בקונגרס התחזק מאד
והמיעוט הרפובליקאי (כשליש של הסנט)
בבית־ד,מחוקקים העליון נשאר, בשינוי קל,
בעינו.
הבחירות הוכיחו כי האומה האמריקאית,
המתקרבת עתר, למיליון ר,־ 200 שלה, היא
רב־גוונית עד כדי כך שהמכנה המשותף
שלד, חייב להיות על מישור הבינוניות,
עם סטיות לקיצוניות בשני הקצוות.
דוגמה לכך משמשת כמעט־בחירתו של
פונדקאי־גזען מג׳ורג׳יה למושל המדינה.
ייחודו היה כי גרש כושי ממסבאתו בעזרת
ידית של טורייה.
הבחירות חזרו והוכיחו כי במשטר דו־מפלגתי
נאלצות המפלגות לצוד אחר קולות
הבוחרים שבאמצע, אינן יכולות להתוזת
דרך ברורה וחותכת.
העם האמריקאי אדיש למדי בעניין הפסקת
מלחמת וויאטנאם, אבל גם אינו
מתלהב במיוחד עבורה. הדרך לשוויון הכושים
עדיין ארוכה מאד, אבל גם המסע
שלהם לשחרור מלא שוב לא יכול להיעצר.
מדינת הסעד האמריקאית האמיתית (ואפילו
החברה הגדולה של ג׳ונסון הדמוקראטי)
עדיין רחוקה מאוד, אבל נבחר גם מספר
מספיק של מחוקקים מתקדמים שישתדלו לקצרה
ככל האפשר.
אעליה האלמנה של ג״ימס ונד

הב־ה־
את ב הוא

היד, כתב־חוץ מצליח. הוא סיקר
משפטי־הטיהור של מוסקבה 1936 עבור
עיתונים האנגליים הנכבדים ביותר.
מלחמת־העולם שרת כקצין־מודיעין של
ימייד, ואחר המלחמה נשא לאשר.
אלמנתו של חבר, לורד אנגלי, שנפל
איטליה.
לאלמנה זאת היו השבוע הרבה טענות.
כי בעלה השני, שמת בשנה שעברה מ־מחלת־לב
בגיל ,56 היה כתב־החוץ איאן
פלמינג, יוצרו של ג׳יימם בונד.
בלי התאפקות. בגלל סיבוכי מס
וזכויות הסרטה של סרטים שטרם הוסרטו
לא הגיע ביודהמשפט הלונדוני לכלל סיכום
בעניין עזבונו של פלמינג, הורה להמשיך
ולהקציב לאלמנתו מזונות בסך 4000 לירות
סטרלינג ( 34000ל״י) לשנה.
לחיות על 2800ל״י לחודש היה קצת
פחות מדי בשביל האלמנה של האדם שהעשיר
את המו״לים שמכרו 20 מיליון
טפסים מספריו ואת מפיקי הסרטים שצברו
מיליונים בד׳׳ר נו, מרוסיה באהבה וכדור-
הרעם.
האלמנה לא שמרד, על התאפקות אנגלית.
היא כינסה מסיבת־עיתונאים בה היה לה
הרבה מד, לומר.
• נסו כן נבחרו מחדש לקונגרס ששה
הצירים הכושיים שהיו גם חברי הקונגרס
הקודם. מספר היהודים בסנט: שלושה, בקונגרס:
ששה־עשר.
העולם הזה 1524

כלי מו״ל. לפני שהגיעה לעצם העניין
חזרה והעלתה את דמותו של אביו הרוחני
של ג״יימס בונד:
פלמינג דמה בהרבה לבנו. גם הוא היה
קפדן בענייני מזון (ביצה היתה צריכה להתבשל
200 שניות בדיוק) ,אהב לנסוע
במכוניות ספורט יקרות (בתאנדרבירד של
פורד) ,לשחק גולף, לצלול, לעשן 70—60
סיגריות ליום ולשתות את הוויסקי המעולה
ביותר.
אולם התמורה של 14 שנות עבודה
(שעתיים תקתוק על מכונת־כתיבה כל בוקר,
ושעות ערב ארוכות של שיפוץ ועיבוד
סופי) נתנה לפלמינג הרבה פחות ממה
שנתנה לאלה שחיו מיצירותיו.
האלמנה פלמינג הזכירה כי את זכויות
ההסרטה על ספרו הראשון, קאזינו רויאל,
שאמנם מכר רק 3000 טפסים בשנתו הראשונה,
הוא מכר תמורת 2500ל״י בלבד.
אחר כך כבר החכים פלמינג ולקח את
הסכום העגול של 25 אלף לירות סטרלינג
( 210 אלף ל״י) עבור זכויות ההסרטה של
כל ספר. רק שבאנגליה מגיע המס על
הכנסה מעין זאת ל־ס /ס 90 ויותר.
מה שהרגיז את האלמנה באמת לא היה
עניין העזבון החומרי בלבד. מאד מאד חרה
לה שעד היום לא נמצא מו״ל שיהיה מוכן
להוציא לאור את הספר הלא־בונדי שהשאיר
פלמינג בכתובים — מחקר היסטורי על
נסיכות כוויית.

גינטלמניס צר־ב ל של
קיים, כידוע, הבדל גדול בין עוון לפשע.
קודם כל במידת העונש הצפוי. דבר זה ידוע
גם ללורדים של בית־הלורדים. הם החליטו
כבר מזמן לסווג מחדש כמה עבירות מספר
החוקים האנגלי, העבירו בשבוע שעבר את
השינויים, בקריאה שנייד״
כך, למשל, שונה הפשע של גניבת
פני (שלוש וחצי אגורות) לעוון.
למלחים בזול. הלורדים הנכבדים לא
הסתפקו בשינוי הסיווג, החליטו לנצל את
ההזדמנות, ביטלו כמה מוזרויות חוקיות
עתיקות אחרות, כגון טבלת עונשין משנת
1745 בקשר לעוון ניבול־הפה.
לפי טבלה זאת נקנסו מלחים ופועלי־יום
שנמצאו אשמים בניבול־פה בשילינג אחו
(כיום 42 אגורות) .סתם אזרחים כבר שילמו
שני שילינגים. ג׳נטלמנים נקנסו כבר בצורה
אריסטוקרטית: חמישה שילינג.

צו האופנה פריז-תל־ אביב

בתצוגות אופנה, באולמות קונצרטים,
בקפה מפואר בכל מקום תפגשי
בגוונים המזהירים של ש פ תו ני אנסלם
הנו ד עי ם ...ברק נעורים זוהר ומרנין,
ובכלל, שאל 1אשה אלגנטית מהו
השפתון שלה ; בחיוך עליז היא תסביר
האופנה מחייב —

6וזו$61ח

ת״א אלנבי 11
טל 58338 .

כדור הארץ
• מזכרת נצח. בריו דה־ז׳ניירו,
ברזיל, אסרה המשטרה את רוכל החשיש
ארליי דה־סילבה ,30 ,כחשוד ברצח פילגשו
סבסטינה מרטינז, בבקבוק ויסקי, גילתה
כי הרוצח החזיק בארנקו אוזן כרותה של
הפילגש, אותה שמר לעצמו ״למזכרת״.
• עגול וחלק. בוושינגטון אסר איגוד
הכדורגל האמריקאי על שחקני האגודות
לגדל זקנים, על־מנת למנוע את הישנות
המקרים בהם תפשו כדורגלנים מגולחים
את יריביהם המזוקנים בזקניהם.
העולם הזה 1524

גרונים 1¥וו 2_£ 5ק ! מ 7
לא טוב לו...

שברו את הכלי !
טאברנה הוא הפונדק היווני הטיפוסי בו
שותים אוזו ורטסינה ומאזינים למוסיקה של
ריקוד־הקצבים (הריקוד שעשה את זורבה
למפורסם).
אך העיקר בטאברנה, כאשר השימחה היא
רבה, היא הספאסטה (ביוונית: שבור אותם!).
זהו מינהג יווני קדום, בו נוטלים הלקוחות
המאושרים את כוסות המשקה הריקות
(ולעתים, המלאות) ומטיחים אותן על ה־ריצפה.
צלחות
באלפיים לירות. ספאסטה
אמיתית כללה, מאז ומתמיד, גם את הצלחות
ולעתים אף את השולחנות והכסאות של
המסבאה. דבר זה לא הפריע לבעלי ה־סאברנות
מעולם, בהתחשב בעובדה כי כל
הנזק צורף לחשבון ונפרע ללא כל וויכוח.
החודש בא ראשית הקץ על הספאסטה.
היה זה אחר מסיבת קרואים מטורפת, בה
ארח המיליונר ואיל־ד,ספנות אריסטוטל אונסים
את אנשי החברה הגבוהה הבינלאומית
(כולל כוכבות הקולנוע שירליי מק־לין ו־מלינה
מרקורי) .חשבון הספאסטה באותו
ערב עלה על 20 אלף דראכמות (כאלפיים
לירות) ואורחיו של אונסים לא רצו להרשות
לו לשלם את הנזק.
אונסים פתר את הבעייה בכל זאת. אבל
למחרת הופיעו כבר בכמה טאברנות אתו־נאיות,
בייחוד באלה בהן מבקרים תיירים,
שלטים ביוונית ובאנגלית :״נא לא לשבור
את הכלים!״

זזום? קראי לרופא בזמן, וביב־תים
תני לילד כמה טבליות
מועילות וטעימות של לי לדין.
מועילות: המגה מתאימה במיוחד
לילד, ונוסף לכך מכי לות
הטבליות חומר המגן על
קיבת הילד הרגישה. טעימות:
טעם תפוזים רענן -טבליונת
לי לדין נלקחת ללא התנגדות
1.90ל״י־ועוזרת
במהירות.

רוו 1301ו1

״קוסמוס״
מכון להיכרות ע״י התכתבות
קשרים בכל רחבי הארץ
ת. ד4093 .
באר־שבע

ת״א)רח׳הנרנ/ל 39׳טל 56980.
ונ״ידחי ^ ו ! ו נ 1י

במרחב מצדים זינב ויער

לבוחר בטוב ביותר:
11^1£

״יעל דיין, בתו של שר־ההגנה־הישראלי־לשעבר
משד. דיין, היא סופרת ישראלית
המייצגת ביצירתה את מטרות ישראל, ומנתחת
את בעיותיה של החברה הציונית
השסועה.״
זוהי דעתה של זינב צאדק, עתונאית
מצרית, במאמר על ספרה האחרון של יעל
דיין, אבק *.המאמר משתרע על שלושה
עמודים של השבועון רוז אל־יוסף — שטח
שסופרים ערביים גדולים זוכים בו רק לעתים
רחוקות.
״את ספרה הראשון,״ מדווחת זינב לקוראיה
,״חיברה יעל דיין בהיותה בת־,19
כשהיתה עדיין בצבא. פניס חדשות במראה
נכתב על החיים בצבא הישראלי ותורגם ל־
14 שפות. מתקופה זו ואילך מציגה אותה
העתונות המערבית, האוהדת את הציונות,
כפרנסואז סגאן של ישראל. ספרה השני,
אשרי הנפחדים, דן בדור החדש בישראל,
ובמאבק על חינוכו: האם לגדל דור של
לוחמים באותה שיטה טרוריסטית אשר בה
נלחמו בפלסטינה, או לגדלו בדרך הרגילה

״אבק״ כערבית**
יושבת ביוון, מטיפה לעליה

מ 11 הסיגריה למצליחים ולבעלי השאיפות
ולה שבשבילם רק הטוב ביותר -הוא
וב ל מדי.

1111 מתערובת אמריקאית, פאר תוצרת דובק,
ינג־סייז פילטר בקופסת המכסובב ההדורה.

חר ב טו ב ב>ותר -ע שן ^1£ורך

היונקת את שאיפותיה מן הדת היהודית?
ולבסוף, ספרה האחרון, אבק, נכתב על עיר
חדשה, אותה מקימים הישראלים בנגב.״
לדעת זינב, מטרת שלושת הספרים היא
להטיף לעליית יהודים לישראל. אבל היא
יודעת מספיק על בתו של הרמט״כל לשעבר,
כדי להוסיף :״למרות שהיא מבלה
את רוב זמנה ביוון.״
שאלה ברצינות. העתונאית המצרית
מספרת בהרחבה את תוכן הספר, מבלי להתיימר
לכתוב ביקורת ספרותית — אך גם
ללא שמץ של ליגלוג או פולמוס. וגם כאשר
היא מסיימת את מאמרה ומסיקה
מסקנות, היא שומרת על נימה הוגנת:
״זוהי תמונתה של החברה הישראלית הנוכחית.
חברה המחפשת את עצמה, וסובלת
מניגודים רבים וקשים. אבל כפי שאמרה
יעל דיין בספרה, בסופו של דבר משכילה
החברה להתגבר על כל קשייה. כמובן שיעל
דיין מייצגת חלק נכבד מבני הדור החדש
בישראל. היא מדברת בשם כוחות פוליטיים
מסויימים.
״כנראה שהסופרת משיבה בספר זה על
אותה שאלה שהציגה בספרה הקודם, אבל
בצורה אחרת. באשרי הנפחדים עשה הגיביר
הרפתקה כשנכנס לשטח הסורי, ובכך היא
מראה כי יש צורך לנטוע את הרוח הצבאית
ההרפתקנית בתוך נפשות הצעירים. ואילו
ברומן זה, היא מתנגדת לרוח הצבאית, בכך
שגיבורת הרומן ירדנה נמנעת מלהנשא לקצין.
והכתבה
מסתיימת בשאלה :״האם היהודים
התחילו להרגיש בשקט נפשי?״
* הופיע באנגלית.
** הציור המלווה את הכתבה, והמלה
״אבק״ בערבית.

העולם הזה 1524

הגז ר1

ך כרגע שנהרגו שלושה חיילי צה״ל
^ מול הר חברון, היה ברור לכל כי
ממשלת אשכול לא תוכל להימנע מתגובה
צבאית.

הלחצים הפוליטיים
הפכו חזקים מדי.

והנפשיים

הבדיחות האוויליות שהופצו ברחוב היו
רבות מדי( .״חוליה של אנשי אל־פתח הצליחה
לחדור למשרדו של אשכול. היא
גנבה את הפינקס הפתוח
ממשלה אחרת, בעלת תוכנית מעשית לשינוי
פני הדברים במרחב, היתד, יכולה לעמוד
בלחץ זה. לממשלת אשכול — כמו
לממשלת בן־גוריון לפניה — אין שום
תוכנית, אין שום דרך לשינוי. בסופו של
דבר יכלה לבחור רק בפעולה צבאית.

לכן החליטה ממשלת אשכול ל הלום
כגכול הירדני.
(ויש האומרים כי הפעולה נגד ירדן היא
הקדמה חיונית לפעולה נגד סוריה. אחרי
שישראל התקיפה מדינה פרו־אמריקאית כמו
ירדן, תוכל להתקיף מדינה פרו־סובייטית
כמו סוריה ולטעון שהדבר מוכיח כי אין
היא מודרכת על־ידי שיקולים בינלאומיים.
גם למיבצע־סיני קדמה שורה ארוכה של
פעולות נגד ירדן מטעמים דומים).

זהו הרקע הפוליטי לפעולת ה-
שכוע.

ך* יתה זאת פעולת־עונשין קלאסית, מן
ן | הסוג שהבריטים היו רגילים לבצען ב
דרושה
לממשלת ירדן כדי לדכא
ולכלום את ארגוני-החכלה.

ך תכן שההיפך הגמור הוא נכון. יתכן
שפעולת־עונשין, דוגמת זו של השבוע,
עוזרת במישרין לפעולות־הטרור.

פעולה כזאת יכולה להפחיד ולהרתיע.
אבל היא יכולה גם לעורר
שינאה, זעם ושאיפה לנקם.

בפעולה כזאת נשפך דם. אי־אפשר להגביל
מראש את כמות הדם שיישפך — כי הדבר
תלוי, בין השאר, במיקוד, העיוור. כאשר
עולה התגבורת על המחסום, נופלים חללים
בלתי־צפויים. כאשר מפוצצים בתים, לעולם
אין בטחון שלא ייקברו נשים וילדים.

מדוע, בכל זאת, חוזרים שוב ושוב לשיטת
פעולות־העונשין?
התשובה לכך היא: מפני שזוהי שיטה
פשוטה.
ליתר דיוק: מפני שאין שום שיטה פשוטה
אחרת.

ובאשר שלטון עומד כפני לחץ
של דעת־הקהל, כשהוא נדרש
״לעשות משהו״ כרי לשים קץ
לפעולות־הטרור, הוא נוטה תמיר
לנקוט שיטה זו.

דם רגיל ישאל כאן את השאלה ה־טבעית:
אם כן, מה לעשות?

אם פעולות-עונשין עוזרות לטרו
פעולה
צכאית היא תמיד פופולארית.
היא תמיד המוצא הקל והנוח
כיותר.
ך * שאלה
| 1נגד מי?

הגדולה היתה: לפעול ־-

נגד ירדן או נגד סוריה?
ההודעה הראשונה על התקרית בהר־חב־רון
ביקשה להטיל את האשמה, כרגיל, על
סוריה. התואנה היתד, קלושה מאד (״החבלנים
השתמשו במוקש מן הסוג שגם הצבא
הסורי משתמש בו.״)
גם הטענה העיקרית (״סוריה היא המעודדת
את אנשי אל־פתח״) עומדת על כרעי
תרנגולת. אם הממשלה הירדנית היציבה
אינה מסוגלת לבלום את החבלנים, מניין
הבטחון שממשלת דמשק השסועה והמעורערת
מסוגלת לכך?

אף דעת-הקהל הישראלית, שכוונה
כמשך שכועות נגד סוריה
כלכד, חיכתה לפעולה כצפון.
מדוע לא נערכה שם?

ש הכדל עקרוני בין סוריה לבין פעולה נגד ירדן.
הגדיר זאת הרמטכ״ל עצמו, בראיון המפורסם
ערב ראש־השנה, ממנו ניתן להבין
כי פעולה בגבול הירדני מטרתה לעזור לממשלת
עמאן להשתלט על החבלנים, ואילו
פעולה בגבול הסורי מטרתה צריכה להיות
נגד מבצעי החבלות ונגד השלטון התומך בחבלות.
וזאת
מפני שממשלת ירדן מעוניינת לבלום
את פעולות החבלה, ואילו ממשלח
סוריה מכריזה על תמיכתה בהן.
פעולה

נגד

מכאן שמדוכר על שני סוגים שונים
לגמרי של פעולות צכאיות.
אין האחת באה במקום השניה( .אך האחת
יכולה לשמש הקדמה לשניה).
• כל פעולה בגבול הירדני היא, מטבעה,
פעולת־עונשין. ממילא תהיה תמיד מוגבלת
במטרה, באמצעים ובשטח.

ואילו פעולה בגכול הסורי תהיה,
מטכעה, פעולת־ מלחמה .
היא לא תהיה מוגכלת כשטח ו*
כאמצעים.
כדי להביא להפלת השלטון הקיים בדמשק,
תצטרך לשאוף לגדולות גם מבחינה צבאית.

פעולה אנטי־סורית כרוכה ממילא
כהסתככויות כינלאומיות, שאינן
קיימות לגכי פעולה אנטי*
ירדנית.
פעולה ברמה הסורית היתד. עלולה לגרום
לתגובה חריפה של ברית־ד,מועצות,
להתערבות מצריים, לרושם כללי בעולם כאילו
משרתת ישראל את המדיניות האמריקאית.
אילו התקיפה ישראל השבוע את סוריה,
אחרי תקרית שאירעה בגבול שהוא רחוק
ממנה, היה רושם זה מתחזק שבעתיים.

הנזבננע הירדני נזרגנו ״האנבנרי׳
גבול הצפוני של הודו, ושאירגון ההגנה
היד, רגיל לבצען לפני קום המדינה.
את התיאוריה העומדת מאחורי פעולה כזאת
אפשר להגדיר כלהלן:
״אי־אפשר לפגוע בחבלנים עצמם, ני הס
חמקניים. צריכים לפגוע באונלוסיה האזרחית,
הסמוכה למקום התקרית, כדי שזו
תהיה מעוניינת לבלום את פעולות־החבלה.
״ממשלת ירדן מעוניינת לפעול נגד החבלנים.
פעולת־עונשין ישראלית מסייעת
לה בכך. ני היא תבהיר לתושבי ירדן שפעולת
ממשלתם נגד החבלנים באה להגן
עליהם מפגי תגמול ישראלי.״
זוהי התיאוריה. האם הפרקטיקה מוכיחה
את נכונותה?

אין כל הוכחה כזאת.
פעולות־התגמול הישראליות לפני מיבצע־סיני
לא הפסיקו את פעולות־הטרור, לא
בגבול המצרי ולא בגבול הירדני. להיפך:
הן היו חלק ממעגל־קסמים מתרחב.
לפני חצי שנה בלבד ערך צה״ל פעולת־עונשין
באותה גיזרה בה נערכה התקפת
השבוע. אותה פעולה לא שמה קץ למעשי־החבלה
— ותקרית השבוע תוכיח.
אין שום ערובה לכך שהאוכלוסיה המקומית
יכולה בכלל לשים קץ לפעולתם
של חבלנים בודדים, הפועלים במחתרת.

ואץ שום הוכחה לכך שפעולות־עונשין
יוצרות את האווירה ה
ברגע
שניפגע בערו הפננולה

במרחב שלנו עודנו שולט החוק העתיק
של גאולת־דם.
מי שאשתו ובנו, אחיו ואביו נפלו ב־פעולת־עונשין
— לא יפנה את זעמו אל
החבלנים שגרמו לפעולה. הוא יפנה את
עיקר זעמו אל האוייב ששפך את הדם.
מי שביתו כרע תחת מהלומת חומר־הנפץ,
לא יאשים באסונו את אנשי אל־פתח
(הנראים בעיניו, מן הסתם, כלוחמי־שיחרור
גיבורים) — אלא את החבלן הישראלי.

פעולה כזאת משאירה אחריה
מישקע עמוק של תאוורדנקס.

ף הרי מישקע כזה הוא קרקע־הצמיחה
( לאירגונים כמו אל־פתח.
כל אירגון טרוריסטי, המורכב מקומץ
של לוחמים, משתדל לכוון את פעולותיו כך
שהאוייב יצטרך לפעול נגד האוכלוסיה הכללית.
הוא
מקווה כי פעולת־העונשין של האוייב
תעורר באוכלוסיה גל של שינאה וזעם.

על הגל הזה רוככים הטרוריסטים.
ממנו הם ניזונים. בעזרתו הם
מקווים לגייס מתנדבים צעירים
חדשים, עזרה וסעד.
כל זה הוכח כבר מיליון פעמים בעבר,
בעשרות ארצות שונות. כל מי שהתנסה
במלחמה בטרור מכיר מעגל־קסמים זה.

ריסטים, מה אפשר לעשות במקומן?
כאשר
נהרגים צעירים יקרים על הגבול,
איך אפשר להגיב — זולת התגובה הצבאית?
הלוואי והיתד, לכך תשובה פשוטה, שכל
אדם בשוק מסוגל לתפוס אותה בנקל.

אפל אין תשובה קלה כזאת.

פעולות־טרור מוצלחות צומחות תמיד על
רקע נפשי ופוליטי מסויים.
מי שרוצה לבלו ס אותן, חייב לשאוף
לשינוי אותו רקע — לשינוי האקלים הנפשי
והפוליטי המצמיח את הטרוריסטים.

לבך אין דרך קלה. וגם אין דרך
קצרה.
הדבר מחייב כשרון פוליטי ותעמולתי,
תנופה של דמיון יוצר, סבלנות והעזה.

זוהי מלאכתו של מדינאי .

ובכל רחבי המישטר הקיים בישראל אין
מדינאי כזה.

וכאשר אין מדינאי, כא החייל.
החייל נקרא לפעול, מפני שהמדינא
י נכשל.
החייל נקרא להוציא את המדינה ממבוך,
שלתוכו היא לא היתר, נקלעת כלל
אילו היו מנהיגיה מדינאים .
זה קרה השבוע. זה יקרה שוב ושוב,
בממדים גדולים והולכים, מחר.

בל עוד קיים מישטר זה.

תצפית

ב מדינה

• מסתמנת סחבת במשא־ומתן כץ ישראל לארצות־הכרית,
בענין הקמת הכור הגרעיני להתפלת מי־ים. אלוף אפריים בן־
ארצי, שמונה לאחרונה לתאם את
שאלות ההתפלה, מסר דין־וחשבון
פסימי על המגעים שערך השבוע
בארצות־הברית. העמדה האמריקאית

ה־רהודים
קשה היד, למדוד באחוזים, מד, דעתו של
האזרח הישראלי על פעולת־התגמול בהר
חברון. אבל אפשר היה לקבוע עובדה כללית:
היא לא עוררה התלהבות. דעת־הקהל
היתה, זו הפעם הראשונה במקרים
כאלה, מהורהרת.
פעם היו ההודעות על עשרות הרוגים
ערביים מעוררות שימחה בלב המונים. הפעם
התקבלו ההודעות בתדהמה, והתגובה
הכמעט־כללית היתה: מה זה יעזור?
ההתלהבות למלחמה, שהיתר, אופיינית לישראל
בין תום מלחמת העצמאות לבין
פרוץ מיבצע סיני, נמוגה. החיוב המכסימלי
של פעולת השבוע היה: אין ברירה.

אומרת: הסכמה עקרונית, אבל
דחייה בביצוע. ממשלת ישראל מפרשת
גישה זו כלחץ כלכלי אמריקאי,
בעל משמעות מדינית.

• צפה למסע מדיני של
לוי אשכול כחו״ל, תוף ארבעת
החודשים הקרובים.
המטרה: לגנוב את ההצגה מבן־
גוריון, ערב צאתו בחודש מרס
לארצות־הברית.

כן־ארצי

• עד אז, צפויה התנג•
שות חריפה כמיוחד כין
לוי אשכול לדויד בף גוריון. בעיקבות הכרזתו החוזרת השבוע, כי אשכול
אינו מתאים להיות שר בטחון, השמיע בן־גוריון איום מפורש יותר: היא
יתו דוגמה מוחשית, ויגלה מחדל מסויים של אשבול בשטח הבטחון, בשנה
האחרונה. לעומת זאת קיים עדיין האיום של אשכול להוכיח כי המלן בן״
גוריון הוא ערום.

• איפר הראל יחדש את מסעו נגד לוי אשכול, ערב ועידת
מפא״י שתתכנס כעוד חודשיים. המסע יחל בעוד כשבוע, במסיבת
עיתונאים פומבית, וימשך בכמה נאו־מים
בפני חברי מפא ברחבי ה־ ^ נ 1 ארץ.

הגוש במפא״י יתיצב מאחורי
הראל, כדרישתו לקיים
דיון על אי-הצדק שנעשה
לו. הגוש אף יבקש ב־וועידה
להחליף את יושב־ראש ועדת
הביקורת המרכזית, נחום שדמי,
שדחה את פנייתו של הראל. טענת
הגוש: שדמי הוא עושה־דברו של
לוי אשכול בלבד.

זראל

• בפי הנראה, תושתק
פרשת הברחה גדולה, ה מסתכמת
כמאות אלפי לירות.
חוקרי מס־הכנסה גילו כי

כמות גדולה מאוד של בגדים יקרים, שהובאו ארצה לשם יצוא, נמכרו בישראל
מבלי ששולם עבורם המכס. אחד החשודים בהברחה הוא מגדולי תעשייני
הטכסטיל בישראל. לאחר הפירסומים׳ הראשונים פנה התעשיין לשר האוצר,
ודרש שהתיק ייסגר. בבתי החרושת של המעורבים בפרשה זו עובדים כאלף
איש. תחת האיום שאלף איש אלה יפוטרו, ובתי־החרושת ייסגרו; ,קיימת נטיה
לסגור את התיק. למשטרת ישראל לא נימסר עד כה שום פרט בענין זה,
והיא לא נתבקשה לפתוח בחקירה.

• חיים צדוק עשוי להתחלף בתפקידו עם שר-המשפטים

יעקוכ״שמשץ שפירא. צדוק, שהוא משפטן מעולה, הוא מועמד טבעי
לתפקיד זה, ואילו יעקב־שמשון שפירא נראה לבמה-מראשי מפא״י כמועמד טבעי
לתפקיד שר המסחר והתעשיה, שלא קל למצוא לו מועמד טבעי. לעומת זאת,
אם יפרוש צדוק מן הממשלה בכלל, הוא יהיה מועמד טבעי לתפקיד יו״ר ועדת
המישנה לחקיקת חוקי יסוד בכנסת, תפקיד שגם לגביו יש כרגע בעייה חמורה,
ומחלוקת בין מפא״י והמפד״ל, המבקשת להעביר תפקיד זה לידי יצחק רפאל.

• המשפטים כתנועת החרות יכנסו כשכועות הקרובים
לתחומים נוהליים, וזמן רב
יעכור עד שיוחל כדיון מע־
•טי כמשפטם של חיים אמסטרדם,
שמואל מינצר ושמד
אל תמיר. המשפטים שהוגשו על־

ידי האופוזיציה בוטלו אמנם, אבל
בית־הדין חייב בכל זאת להתכנס
כדי לדון בביטול של כל משפט ומשפט.
ארבעה מתון עשרת חברי
בית־הדין של חרות יתפטרו מן
המשפטים, אבל כדי להקשות על
פעולת המוסד הם יעשו זאת בכל
משפט בנפרד, דבר שיחייב הרכבת
בית דין חדש, ודחייה נוספת, גם
במשפטים שכבר בוטלו למעשה. אב
בית הדין, עורך־דין איסר לובוצקי,
יעמוד בלחץ קשה, עם כל החלטה שלו על הרכב של בית־הדין בכל משפט.

לוכוצקי

• קיימת אפשרות שהיומון ״היום״ ,בטאונה של גח״ל,
ייסגר כקרוכ. הגרעונות שהצטברו מאז הופעת העיתון, כ־ 30 אלף לירות
לחודש, הם נטל כבד על בעליו, שרצו לצמצם את צוות העובדים. אגודת
העיתונאים התנגדה לפיטורי־ייעול אלה. יוסף קרמרמן .,מבעלי העיתון, איים
השבוע בסגירת העיתון אם לא יצליח לבטל את השביתה. למקרה בזה מועלית
כבר עכשיו האפשרות שהיום יהפוך לשבועונה של חרות.

העם
הממשלה המירוץ הגדול
מה מעסיק בימים טרופים אלה את
חברי הכנסת של המערך ואת עסקני מפא״י?
מרוץ על תיקים בממשלה. בקצה המסלול
מבהיקים שלושה תיקים: תיקי המשטרה,
המסחר ור,תעשיה, זהמדע־חינוך־גבוה.
תיק המשטרה התפנה בדיוק שנה לאחר
הבחירות. לפני הבחירות רצה לוי אשכול
להחליף את בכור שיטרית, אך הסתפק
בקביעת הסכם עם שר המשטרה, לפיו יכהן
שיטרית בתפקידו שנה אחת בלבד, ויתפטר.
שיטרית הגאה קיים את ההסכם בדיוק 365
יום לאחר הבחירות.
תיק המדע והחינוך הגבוה הוא המצאה
של אשכול, שהיתר, צריכה להיות תרופה
לכל מיני בעיות. בשבועות האחרונים היתד,
זאת התרופה התורנית לכמה בעיות אישיות,
לבעיה מפלגתית אחת — סן היסוד —
ולבעיה חברתית אחת — שביתת הסטודנטים.
באף אחד מן המיקרים לא הוכיחה את
עצמה כתרופה יעילה.
השבוע נראה היה כאילו מוצע למכירה
פומבית גם תיק המסחר ור,תעשיר .,חיים
צדוק, מי שהיה רק לפני כמה שנים נער־הפלא
של מפא״י, הצעיר המבטיח ביותר,
האדם שנחשב אפילו כמועמד אפשרי לראשות
ממשלה ערב הפילוג במפא״י —
הגיש את התפטרותו באווירה של כשלון
מוחלט. הוא התפטר לאחר שלא הצליח
להגיע לידי עבודה משותפת עם שר
האוצר פנחס ספיר.
יציאה מכוכדת. חייו של צדוק כשר
המסחר וד,תעשיה, בממשלה בה ספיר הוא
שר האוצר, לא היו קלים. תחילה היה עליו
לנקות את המשרד מנאמניו של ספיר.
במיבצע זה הוא קיבל את מלוא התמיכה
מלוי אשכול, נגד ספיר שהגן על אנשיו
כחרוף־נפש. אחד אחר השני הוא החליף
את מנהל משרדו, את מנהל חטיבת ה־תעשיה,
את מנהל חטיבת סחר־חוץ ושני
מישנים למנהל הכללי.
עד שהצליח צדוק להשתלט על משרדו,
הבינו כל הנזקקים לו, כי ידיו כבולות
ואין הוא יכול לפעול. אבל מאז עבר כבר
זמן רב, וצדוק המשיך להשתמש בתירוץ
כי ספיר מפריע לו. תעשיינים רבים יודעים
לספר על היסוסים, על החלטות שלא נתקבלו.
ועל תשובות מעורפלות שהם קיבלו
ממשרד המסחר והתעשייה.
צדוק וחוגי משרדו העמידו כרקע להתפטרות
את חילוקי־הדעות בינו לבין פינחס
ספיר, בשאלת המיתון הכלכלי. בשעתו דרש
צדוק מיתון תקיף יותר, ותמריצי־יצוא אחידים.
לוי אשכול תמך בו תחילה, אך שניהם
נסוגו.
למעשה הגיש צדוק את התפטרותו עוד
לפני חודשיים וחצי. הוא מסר אותה אז
לאשכול במעטפה סגורה, אך לפני שהספיק
להסביר את עצמו, שיסע אותו אשכול:
״אני יודע מה יש במעטפה ולכן אינני
פותח אותה כלל.״
גם עתה אין אשכול מעונין בהתפטרות
זו. המפתיע ביותר הוא, שגם פנחס ספיר,
יריבו של צדוק, אינו מעוניין בהתפטרות.
לגבי שניהם יש לצעדו האחרון של צדוק
משמעות של סטירת־לחי. כלפי חוץ נראית
התפטרות זו כמחאה על המיתון, כפרישה
מכובדת ימן הממשלה על רקע של חילוקי־דעות
עקרוניים. הפגנה כזו עלולה להחליש
גם את אשכול וגם את ספיר, ושניהם
מתנגדים לה.
בינתיים הפעיל הגוש במפא״י את מלוא
לחצו, כדי להכניס את ישראל ישעיהו
לממשלה, כשר המשטרה או הדואר. בין

אשכול לישעיהו שוררת איבה מזה זמן רב,
אבל ותיקי הגוש מהווים עדיין קבוצת־לחץ
חזקה מאד בתוך מפא״י, ואשכול נוהג לקחת
עובדות כאלה בחשבון.
הספקולנטים קובעים כבר היום, כי אלון
יקבל את תיק המסחר והתעשיה; זאב שרף
יקבל את תיק המדע והחינוך הגבוה;
אליהו ששון יקבל את תיק התחבורה, שיתפנה
כי משה כרמל יעבור למשרד העבודה;
ישראל ישעיהו יקבל את תיק הדואר, ואילו
משרד־ד,משטרה יחסול בדרך זו או אחרת.
אבל הספקולנטים לא לקחו בחשבון אפשרות
אחת: שחיים צדוק כלל אינו מתכוון
ברצינות להתפטר, וכי כל הפרסום הרב
שניתן לכך בעתונות ובקול ישראל לא נועד
אלא ליצור לחץ על פנחס ספיר, כדי להרחיב
את סמכויות משרד המסחר והתעשייה.
מפלגות גוש חובשי מעקרונות
במה דוגל הגוש החופשי בחרות?
בלהט הוויכוח הוטחה בפניו הטענה כי
אין לו בכלל שום עקרונות, וכי כל מלחמתו
היא על כסאות. הושמעה גם הטענה כי
חלקים שונים של הגוש דוגלים בקווים
מדיניים שונים והפוכים.
אולם אוהדי הגוש בציבור הליברלי טענו
בעקשנות את ההיפך. ראשי הגוש, כך אמרו,

מתפטר צדוק
איפה הוא?
דוגלים בקו של שלום במרחב. רק מטעמים
טכסיסיים אין הם משמיעים את דיעותיהם
בפומבי.
מלחמה מייד! השבוע הועמדו ראשי
הגוש במיבחן — וכך נתגלתה דעתם.
כאשר התכנס מרכז חרות, הציגה ההנהלה,
באמצעות ח״כ אריה בן־אליעזר,
הצעת־החלטה הקוראת ל״הפעלת זכות ההגנה
העצמית״ של המדינה לאלתר. כלומר :
התקפה צבאית מיידית.
איך הגיבו על כך ראשי הגוש?
• ח״כ אליעזר שופטק, וכל
אנשי הסתדרות העובדים הלאומית, הצביעו
בעד החלטה זו ללא היסוס.
• ח ״כ שמואל תמיר ביקש ״הבהרות״
.הוא לא רמז אם הוא חושש שמא
ההחלטה מתונה מדי, או קיצונית מדי (וכך
יוכל לטעון, בשיחות פרטיות, גם זה וגם
זה, לפי הצורך ).אולם שום הבהרות לא
ניתנו לו, ואז הצביע בעד ההחלטה.
• עמיחי פגלין, המומחה הצבאי של
הגוש, מי שהיה קצין־המיבצעים של אצ״ל,
התנגד להחלטה בחריפות. הוא תבע מלחמה
מיידית נגד סוריה, כיבוש האזור ד,מפורז
וצעדים קיצוניים דומים.
• עקיכא נוף, אחד מצעירי הגוש,
נמנע מהצבעה. הסיבה: לא ניתנה לו רשות־הדיבור.

הכנסת
הח״ק
הנפקד

אילו התחבא אריה באחד החדרים הבלתי־ספורים
במישכן הענקי החדש של הכנסת,
העולם הזה 1524

ואילו אכל כל שבוע חבר־מסת אחד, היתד,
עוברת שנה לפי שמישהו היד, מרגיש בכך.
ולראייה: איש לא הרגיש כי נעלם חבר־הכנסת
יזהר סמילנסקי.
אמנם, הוא לא נראה באולם המליאה.
אבל גם עשרות חברי־כנסת אחרים לא
נראו שם. מי יכול היר, להבחין בהעדרו
של ח״ב רפ״י, הממעט להופיע בכנסת גם
בימים כתיקונם, ושבמשך 17 שנות כהונתו
הרצופה בכנסת נאם, בממוצע, שני
נאומים בשנה?
900ל״י נטו. את העובדה המצערת
על היעלמו של הח״כ־הסופר־המחנך גילה
לחברי הכנסת פרשן הארץ, אמנון רובינשטיין.
הוא סיפר כי הח״ב נטל לעצמו
חופשה ונסע לשנת־לימודים בחו״ל.
כל זאת מבלי להתפטר מן הכנסת,
מבלי לוותר על משכורתו ( 900ל״י נטו
לחודש) ,ומבלי להודיע על כך למוסדות
הבית.
אילו אירע הדבר בשנים קודמות, זה
לא היד, מעורר שום תגובות. כי דברים
כאלה כבר קרו לא פעם בעבר. אבל הכנסת
השישית שונר, מן הכנסות הקודמות.
מצוי בה נציג הכוח החדש, שהעלה בה
לא פעם את בעיית הערמת חברי־הכנסת.
הציבור נעשה רגיש לתופעה זו.
חוץ מזה, מה שמותר לח״ב של המערך,
אינו מותר לח״ם של רפ״י.
נ/ילגה של יפ״י. כי רפ״י רשמה
על דגלה את הנהגת שיטת הבחירות האישיות.
הטענה העיקרית, בסיד״ היא כי
השיטה הנוכחית גורמת לבחירת חברי־כנסת
בלתי־אחראיים, המצפצפים על הציבור.
ואילו הבחירות האישיות, כך טוענת
רפ״י, תביא בהכרח לבחירת ח״כים המסורים
לבוחריהם, המתייחסים אל תפקידם
ברצינות.
ממפלגה כזאת אפשר היה לצפות כי תשמש
דוגמה אישית ביחס לרמת האחריות של
ח״כיה.
אולם רפ״י לא הודיעה השבוע כי סילקה
את ח״כ סמילנסקי משורותיה.
לד,יפו, היא התייצבה מאחוריו, ותוך כדי
כך גילתה כמה שערוריות נוספות. למשל:
• סמילנסקי נסע לחו״ל באמצעות
מילגה, אותה השיג דווקא בעזרת אחד
מראשי רפ״י, הפרופסור ארנסט ברגמן.
• מזכירות רפ״י אישרה את הנסיעה,
המורידה את סיעת רפ״י בכנסת מ־ 10ל״9
חברי־כנסת.
• לפי טענת רפ״י, הפקיד סמילנסקי
לפני נסיעתו כתב־התפטרות במזכירות רפ״י.
לפי החוק הקיים, כתב כזה הוא בלתי-
חוקי, אין לו שום תוקף ואסור היה לח״כ
לחתום עליו *.
התפטרות אוטומטית. כל זה יכול
היה להרגיז את בוחרי רפ״י. אבל עוד יותר
יכלו להתרגז נוכח העובדה כי גילוי העובדות
אינו משנה דבר. לפי החוק הקיים,
יכול ח״ב להעדר מן הארץ במשך כל
ארבע שנות כהונתו ולקבל משכורת רצופה
באמצעות חשבונו בבנק, מבלי להופיע
בבניין הכנסת אפילו פעם אחת — זולת
הפעם היחידה בה הוא מצהיר אמונים
למדינה.
כדי לתקן מצב זה, הוגשה השבוע הצעת-
חוק פרטית לכנסת. הציע ח״ב אורי
אבנרי: ח״כ הנעדר מן הכנסת במשך
תקופה של חודשים, מבלי לקבל על
כך אישור מראש מיו״ר הכנסת, ייחשב
כמתפטר. לצורך זה תירשם נוכחות הח״כים
במליאת הכנסת**.

תערובת •1x 113 מ
במלאת 15 שנה לשיווק מוצרינו, אנו מזמינים את צינור הספדים,
הספריות ובעלי המספרות לתערוכה מיוחדת של מכונות וציוד למספרות,
המ ת קיימת באולם התצוגה המיוחד שלנו. בתערוכה מוצגים מהחדי ש
והמעניין ביותר בענף הספרות מתוצרתנו ומתוצרת חוץ.

בע״מ -תל־אביב, רח קלישר 38 סל 58606 ,
יצרני מכונו ת יבו ש.דלי ה סו כני ם רא שיים לי שראל של מוצרי ״זאנ 1ס*8/04ק ו-יי)408010$יי

6י<ן וזה 57״ ה
מבצע הר,רדיד, הגדול ביותר
בעולם היה של מרת סלסטה
בייאר, שהתפרסמה בכינויה ״רולי
דימסל״ והופיעה בקרקס בתפקיד
האשד, השמנה ביותר
בעולם. בשנת ,1959 והיא אז
בת ,58 החליטה לחזור לממדים
רגילים ואז, תוך 14 חודש של
דיאטה חריפה, ירדה ממשקל של
252ק״ג למשקל של 59ק״ג.
מה לא תעשה אשד, כדי להראות
גמישה וחטובה? האשד, הישראלית
יודעת מה לעשות: ה־נסיון
הוכיח, כי גרבי קריסטל
״מרסי״ האלגנטיים מעניקים לרגל
את המראה החטוב והזוהר
ביותר. עם זאת, הם חסכוניים
מאין כמותם, כי ארנקון ״מרסי״
המכיל 6גרביים בודדים ושווים,
מחירו 6ל״י בלבד. לבחירתך
גרבי ״מרסי״ רגילים וגרבי ״היי
מרסי״ ,המיוחדים לשמלות קצרות.

מגיעות
כל השנה לסלון
״א מבר״ ישר מאירופה
הגב׳ ארנה, מנהלת הסלון, מבקרת
באירופה כל עונה, ומזמינה את
הדוגמאות החדישות ביותר של

א ו פנ ת פריס ורומא.
שמלות,

כתרים,

וכל האביזרים לחופה
בהשאלה ובהזמנה .

סלון

״אמבר״

תל״אביב, רח׳ בן־יהודה 59
טלפון 246752 :

שנוי כתובת
מנוי המבק ש לשנות אתכ תוב תו מתבק ש
להודיע על בן שבועיים מראש, על־מנת
למנוע עיכוב במשלוח העתון למענו החדש.

צבא

שמלות חופה אקסקלוסיביות

איד נפלו גיבורי
״אלי אלי למה עזבתני!״ בכה אביו השכול
של סגן־אלוף יואב שחם כאשר עמד על
ד,קומנדקר הצבאי, בהלודית בנו, שנהרג ב־פעולת־ר,תגמול
שליד הר־חברון.
יואב, יליד מזכרת־בתיה, היה רק בן 31
בנפלו, נשוי ואב לרועי ( )4ולריעות, שנולדה
לפני שלושה חדשים. את דרכו בצבא
התחיל כנהג תובלה, הפך יותר מאוחר
(המשך בעמוד )14
* נדי למנוע תלות גמורה של הח״כיס
במזכירות מפלגתם, נקבע כי אסור להפקיד
בידי המזכירות כתב־התפטרות כללי. לכתב־התפטרות
יש תוקף רק אם נחתם, בנוכחות
עדים, ביום בו הוגש ליו״ר הכנסת.
** חוק נזה קיים לגבי חברי מועצות
העיריות, למרות שאלה אינם מקבלים משכורת.
סעיף זה הביא, כמעט, לפיטורי
ח״כ מרדכי שטרן (גח״ל) ממועצת עיריית
תל־אביב.
העולם הזה 1524

ובינו נס ה וי עלי ת

הרשמה לכתות ט /י /י״א י״כ לשנת הלימודים תשכ״ה
מגמה טכנית:
מגמות :
הומניסטית ריאלית
אמנותית

רויו -אלקטרוניקה, טדויזיה
ט כנ או ת: בניץ, מכונות, ארכיטקטורה
כולל הכנה לבחינות הבגרות
הנערכות מטעם משרד החינוך

כתות כוקר • שכר לימוד מודרג • מורים אקדמאיים
פרטים והרשמה 8—13 :לפנה״צ ; 4—8בערב.

~ה * 0ורדים ו קנ ד ה, לצרפת,
לאוססוליה ולכל עקוס בעולם-
למה עומדים בתור? בדי לרדת לברית־המועצות.
אפשר
לראותם מצטופפים שם, פעמיים
בשבוע. הם הגיעו אי־מתי ארצה, ועתה
רוצים לשוב.
זאת לא תעמולה סובייטית, זאת לא
השמצה אנטי־ציונית. זאת אחת העובדות
הפחות ידועות של התופעה העגומה ה־קרוייה
ירידה.

״משפיעים עליו שיישאר״

הס אוזנית את אשדוד
* 1א פ שו ט להיכנס לקונסוליה הסו/בייטית
ברמת־גן. קודם כל צריך להסביר
לשוטר העומד בחוץ מה רוצים שם. אחר
כך צריך להסביר לשומר השגרירות, ולבסוף
צריך לעמוד בתור לפני הפקיד הסובייטי.
מי עומד בתור? המונים!

ף יאורג ירמולייב, מזכיר שני בשגריר
רות הסובייטית והממונה על המחלקה
הקונסולרית, ביקש שלא לצלם את התור
ואת אולם־ד,כניסה למשרדי הקונסוליה. אבל
הוא הסכים לדבר על העומדים בתור.
כמה, בעצם, מבקשים לרדת?
הדיפלומט מצטער, הוא אינו מוכן לנקוב
במספרים. אבל המספר עולה בהתמדה.
האם נענית הקונסוליה הסובייטית לכל
המבקש לרדת?
״איננו מקבלים אותם בקלות. אנו מנסים
לשכנע אותם להסתדר פה, עם קרוביהם.
לפני שהם יצאו מרוסיה ניסו לשכנע אותם
להישאר. הם התעקשו. עכשיו הם מבקשים
לחזור, ואנחנו משכנעים אותם להישאר...
אילו היינו מאשרים כניסה לכל המבקשים
— אני לא יודע כמה היו נשארים פה.״
הוא הסביר כי לא כל המצטופפים בתור
מבקשים לרדת. חלק מהם תיירים. אמנם
לא הרבה, כי עונת־התיירות היא בעיקר
בקיץ. בהזדמנות זו היה מוכן לחלק מחמאות
לתיירים הישראליים, שהם בדרך כלל אורחים
רצויים ומתנהגים יפה.

ראיון ע אדברט דהאן־יורד מובטד :

— אני בחור נשוי. לא הרבה זמן, אבל
בכל אופן נשוי. ואני שמונה חודשים לא
עובד. יום־יום מסתובב בחיפה, מחפש עבודה.
לא דרך הלישכה...

מה מקצועך ז

— מכונאי. יש לי סוג א׳ ,ואין לי עבודה.

איפה עבדת זו

— במוסך אגד

למה פוטרת ז

פוטרתי. לא רק אני. פוטרו עוד כמה
חברה.

למה ז

יש לי אח באמריקה. אמר לי לבוא
לבקר אצלו. לא התכוונתי להגר. לא עלה
בכלל על דעתי. אז המנהלים שמעו את זה,
ותיכף פיטרו אותי.

אמרו לד שזה כגלל זה ז—
לא, אבל החברה שבוועד אמרו לי.

מה עשית?

— הלכתי להנהלה, אמרו לי צימצומים
בעבודה.

נסעת לאמריקה ז

לא. לא נסעתי לאף מקום. חבל להוציא
את הכסף שלי.

ומאז אתה מבוטל?

— עבדתי תקופה קצרה במספנות הילד,ים.
אבל גם שם פיטרו אותי אחרי חודשיים.
יש לי מכתב מהם: צימצום בעבודה.

כן כמה אתה ז—

— אני עשר שנים כאן. ממרוקו.

איפה נתה גר?

— בהיפה. אתמול הלכתי לעיריה, לחפש
עבודה. אולי בתור פקח. העיקר לעשות
משהו. אדם לא יכול לשבת בבית בחיבוק־ידיים.
כשנכנסתי אז הוא שואל אותי, פקיד

— מפני שלא הצלחתי למצוא עבודה.
חוץ מזה, אשתי לא הסתגלה פה לאקלים,
יש לה אסתמה, ומזג־האויר בנתניה לא
מתאים לה.

חיפשת עבודה ברצינותו—
בוודאי. איך אפשר לחיות בלי עבודה?

מתחת לתמונת לנין
ך* רוסים לא התנגדו, כאשר ביקש
1 1צוות העולם הזהלראיין כמה מן
הממתינים בתור לירידה. הם אפילו העמידו
לרשות הצוות פינה של הטרקלין, כאשר
נבחר אחד הממתינים לשיחה ממושכת

יותר.
הוא ישב מתחת לתמונתו של לנין:
גבר בגיל העמידה, הנראה כמו אחד ממייסדי
עין־חרוד או מרחביה. צנום, לבוש בצניעות
איש עובד.
רבה, בעל מראהטיפוסי של
הוא דיבר עברית טובה מאד. למד אותה
עוד בבית־הספר, בריגה.

ואתה מחכה עכשיו כתור כדי

קחתי הלוואה מבנק, קנינו פריג׳ידר —
75 לירות לחודש. בעוד יומיים־שלושה יגיעו
השטרות. צריך לפרוע אותם. אין לי. הלכתי
ואמרתי להם: אין לי לשלם, אני מבקש לדחות
את הפרעון. חכו עד שאתחיל לעבוד.
אני מבטיח לשלם לכם לפני שאשלם בשביל
אוכל. אמרו לי :״אנחנו מוכנים לחכות
שבועיים, אחרי זה ננקוט בצעדים.״ אז
מה — אלך לגנוב? הם יתבעו אותי, ואני

^ /ניכ 7ו ־ בו ר ו ־ו! י 1״
בעיריה :״כן בחור, מד, אתר, רוצה?״ אמרתי
לו :״באתי לחפש עבודה, אם יש לכם
עבודה.״ אז הוא אמר לי :״אתה מתלוצץ
או מדבר ברצינות?״ אמרתי לו :״אני לא
מתלוצץ. אני מדבר ברצינות. אני יושב בבית
ואין לי עבודה.״ אז הוא אמר :״אני
באמת מצטער. ואני לא יודע איך הגישה
שלך למוסדות לבקש עבודה, לא פגעתי בכבוד
שלך יולא משפיל־אותך.״ אמרתי :״למה
שזה יפגע בכבוד שלי? אני באתי לגנוב?
אני מחשש בכל הכבוד.״ אז הוא אמר :״אני
מצטער. אפילו אם היה לנו מקום, לא היינו
יכולים לקבל אותך. אבל אין לנו מקום.״
— אני מסתובב בחיפה כל הזמן, נכנס
בכל המוסכים. אפילו סבלות בנמל אין.

איך אתה מתקיים?

— היום עוד היו לי עשר הלירות האחרונות
שקיבלנו במתנה לחתונה.

הייתי הרבה מאד בלישכת־העבודה בנתניה,
וגם אצל קרובים ומכרים חיפשתי, אבל
אני בן 57 והגיל מפריע לי. בממוצע עבדתי
חודש אחד, בקטיף. זה הכל. לדעתי אין
לי פה שום סיכוי להסתדר, למצוא עבודה,
ולחיות כמו בן־אדם.

החיים?
— לא. לעבוד קצת, לחסוך כסף, ואם
אוכל לעשות משהו כאן, אחזור. אני יודע
שרק כאן טוב ליהודים.

שירתת כצבא?

— כן. בהנדסה קרבית.

אתה מרגיש את עצמן־ ישראלי,
או יהודי השייך לגולה?
— אני ישראלי.

אשתך עובדת?

— כן, חצי יום. היא זבנית בחנות. חצי־יום
היא לומדת.

אשב במעצר. זה בשביל אדם צעיר?

מתי ההלטת *שאתה רוצה ל רדת?

לפני ארבעה חודשים.

לפני שהתחתנת?

— כן. אבל היות ואהבתי את הבחורה
הזאת, והייתי מוכרח להתחתן איתר״ והוריה
לא נתנו לה לרדת לפני החתונה, אז לא
נשארה לי ברירה אלא להתחתן, למרות המצב
הקשה.

זאת אומרת שמראש קבעתם ש
אתם מתחתנים ויורדים?

איזה הבנות עשיתם?
—הדרכון שלי מוכן. עם ויזה והכל.

ויזה של מהגר?

קל לקבל את זה?

— שירתתי פה בצבא. אני מוכן להלחם
בעד המולדת. אני אוהב את הארץ. את
הנוף. את השפה. כאן עושים ממך גם בן־
אדם וגם גבר. אבל לא את הכל אני אחו־,ב.

יש לך הרגשה של קיפוח, מפני
שאתה מרוקאי?

תסביר לי, בבקשה.
— אני אגיד לך. נתקלתי בזה בלישכת
עבודה. אני לא יכול להגיד שאני מבוטל
מפני שאני מרוקאי. כי האבטלה היא לא
לאחד או שניים. אבל יש לי הרבה חברה
שנתקלו בזה במקום־ר,עבודה. יש לי חבר
נשוי ויש לו ארבעה ילדים. הפליג ב־18
לחודש. עבד 15 שנה בצבא, בתור אזרח
מכונאי. היה מנהל עבודה. מה היה חסי
לוז קיבל את המשכורת שלו, הכל טוב
ויסד״ אבל אפילו בתור מנהל עבודה לא
היו מתייחסים אליו בסדר, בגלל שהוא
מרוקאי. הוא עזב את הארץ עם משפחתו
לקנדה. שם לא יהיה מרוקאי.

גם אשתך מרוקאית?

— לא. היא צברית. הוריה מרומניה.

יש לך עוד משפחה בארץ?

— לא. הבאתי כמה מכתבים. של אחי,
ועוד. ביקשו גם חוות־דעת מהמועצה, באוד־עקיבא,
איך אני. אם אני בסדר. אם הם
הממליצים עליך. המליצו. ביקשו גם תעודת־יושר
מהמשטח־״ ביקשו אם יש לי חשבון
בבנק, שאביא להם אישור. היה לי חשבון
בבנק, ולחתונה הוצאתי הכל. אז לא יכולתי
להביא אישור כזה.

— יש לי אבא שהוא נכה עוד ממרוקו.
יש לי אח בצה״ל ושני אחים קטנים, שהם
בכיתה ב׳ ודי. אבא לא עובד. הוא מקבל
תמיכת סעד 100 לירות לחודש. אבל זה
לא קבוע. פעם נותנים לו, פעם מורידים לו.
אכל אפילו אם זה קבוע הוא לא יכול לחיות
עם ארבע נפשות.

מה היית עושה, אם לא היית
מקבל ויזה לארצות־הכרית.

—כן היא מבינה. אבל היום אני גומר את
עשר הלירות. את המשכורת שלה היא תקבל
רק בעשירי. מה אעשה? אלך לאבא שלי?
זאת בושה! אני צריך לתת לו, לא לקחת
ממנו.

— אני נשוי. אני כבר ברשות עצמי. הוא
מתנגד אמנם. אמא שלי גם בוכה כשהיא
שומעת את זה. אבל מה, אם אשב ככה־זה
יותר סוב? בלי עבודה?

גם אחיך היה ישראלי לפני שהיגר
לאמריקה?

מה אתה חושב לעשות בא מריקה?

יש. מהחתונה. לא הרבה, אבל יש. ל־

אתה חושב להתיישב שם לבל

כמה היא מרוויחה?

_ , 180

זה לא מפריע לחיי הגשואין?
— זה מפריע! בטח שזר, מפריע! אשתי
חוזרת הביתה באחת. אני לא קם ולא אוכל.
מה אעשה? מה אגיד לה? שלא ייתכן שגבר
ישב בבית, ושאשתו תביא לו אוכל
וסיגריות? זה טבעי זה?

בל זמן שהיא מכינ ה...

כמה זמן כארץ?

לקבל ויזה לירידה חזרה לברית-
המועצות?

למה?

איך זה מתבטא?

למה לא דיר הלישכה?
— גם דרך הלישכה. אבל שם ברור שאין.
מחפש בכוחות עצמי. אפילו קיבלתי הוראה
כזו מהלישכה: לחפש בעצמי, ואם אמצא
עבודה באיזה מקום אקבל אישור מהלישכה.

הוא התעניין לדעת אם העולם הזה ערך
חקירה דומה גם בשגרירויות אחרות. כאשר
שמע את השם קנדה מיהר להכריז :״אנחנו
איננו עושים שום תעמולה למשוך לברית-
המועצות את היהודים שבאו הנה.״
המזכיר הראשון של השגרירות הצטרף
לשולחן, ואחת מעובדות השגרירות הגישה
לכולם סודה. השיחה נמשכה:
מה הסיבה העיקרית בפי הישראלים
המבקשים לרדת לברית־המועצות?
השיב ירמולייב :״הם לא ידעו לאן הם
באים. הם רגילים לסיגנון־חיים אחר. לאקלים
אחר. לפעמים הם לא מוצאים שפה משותפת
עם הקרובים שלהם. אנשים שלא התראו
שנים רבות וחיו בצורות שונות לגמרי.
אבל הבעיה העיקרית היא העבודה. אצלנו
אין תופעה של חוסר־עבודה. לא יודעים
מה זה. ופה הם נתקלים בזה עכשיו בצורה
חריפה.״

המעוך החקירה
הידידה

חוכות־יש?

— לקנדה נותנים. שם אין בעיות, צריכים
בעלי מקצוע.
—לא. אף פעם. נסע ישר ממרוקו. נסע
בתור סטודנט. עכשיו נשוי ויש לו בן.

והוא מסכים לנסיעתך?

— להיות שחקן — אף פעם לא. לעבוד
במקצוע שלי אני רוצד״ לחיות, להתקיים
כמו בן־אדם. אני נשבע לך, אם היו נותנים

גשנור/

״אם המצב כאן אינו מוצא חן בעיניך -עזור לנו לשנות אותו •״ אומרת הכרזה הראשונה משמאל, הנישאת בידי אחד מחברי תנועת
העולם הזה -כוח חדש, שהתייצב עם כמה מחבריו, במישמרת שקטה מול הקונסוליה הקנדית בתל־אביב. הכרזות, שהיו מופנות
ליורדים, קראו :״הירידה היא בריחה אל תחליף את המדינה -החלף את המישטר כאן ארצך, כאן מאבקך אל תצביע
ברגליים, הצבע בידיים !״ בין המפגינים: חברי מרכז תנועת העולם הזה -כוח חדש עורך־הדין אמנון זכרוני, ודויד ארנפלד.
לגי גיסי, היה נהג שכיר באגד, עכשיי הוא

הקרובים שד אשתך דא עזרו פוטי•
לבם?
— הקרובים זה היה טוב ביום הראשון
כשבאנו. פגשו אותנו, התנשקנו הם
חיים בעצמם בצניעות. אבא שלה מקבל
פנסיה מהביטוח הלאומי. אחיה, כלומר

לי פה עבודה, אם הייתי יכול להתקיים, לא
הייתי מעיז להוציא את המלה הזאת מהפה.

אשתי אמרה לי :״למה לך? היטלר לא בא
אליכם למרוקו. מה אתה נוסע להפגין נגד
הגרמנים?״ הלכתי. כי זר, איכפת לי. צדק
זה צדק, ולא חשוב אם פגעו בי או באחרים.

אילו היית דתי -היית חושב
אחרת?

אין לך הרגשה *שאתה כורח או

אתה דתי?

— לא. דווקא אחי דתי, זה שבאמריקה.
לא רק דתי, אלא מאגודת ישראל. הוא גם
לא היה מסכים להיות פה בארץ. בשנה
שעברה בא לביקור של חודשיים. הסתובב
מספיק בכל הארץ. הוא לא היה מוכן להשתקע
פה. כי כאן זה לא שאלה של דתי.
זה שאלה של מחייה! :ט יש לך עבודה
ואתה יכול לפרנס את הבית. אתה מבין?
כל השאלה היא כאן של עבודה.

עורק ז

האם כאת למדינת ישראד מתוך
ציונות, או מפחד האנטישמיות
ברוסיה 7
— אף פעם לא הייתי ציוני וגם עכשיו
אני לא ציוני. וביחס לאנטישמיות, אז
בריגה, בעיר שגרתי, לא הרגשתי אנטישמיות
לא בעבודה ולא בחברה.

יש כריגה עיתון באידיש?
— הייתי מקבל עיתון באידיש מפולניה.

העובדה שאתה שולט היטב בעברית
לא עזרה לך לקבל פה
עבודה?

— איכפת לי, איכפת לי מאד. רבתי הרבה
בשביל הדעות הפוליטיות שלי. גם סבלתי

אלבום דהאן
אתה מביר צעירים שעזבו?
— קח את הבנות של מנהל־העבודה שסיפרתי
עליו. אתה יודע איזה יופי, איזה
שכל. שלוש בנות ובן. גמרו תיכון, למדו
בטכניון. התכוננו להמשיך עוד. והנה, עזבו
את הארץ.

אתה מביר עוד?
— כן, הרבה. יש לי עוד חברים, שגם כן
עזבו. כולם רווקים. ארבעה חברים. הם
בקנדה.

בעלי מקצוע.

אסתו דהאן
בשבילהם. כי כאן יותר קל להיות מפא״י־ניק.
אפילו עם אשתי יש לי ויכוחים.

אתה גם עשית משהו באופן
מעשי?

— אתן לך דוגמה. כשאדנאור ביקר בארץ,
אמרו שתהיה הפגנה בירושלים. נסעתי.

70 אלך כשנה

זה בל מה שמעניין אותך בחיים:
עבודה, בסף? לא איכפת
לך מה שקורה כארץ? הבעיות
הפוליטיות, למשל.

— כולם בעלי מקצוע, וגם בעלי השכלה.

שמעת מהם אחרי שעזבו?
— כן, שלחו מכתבים. אמרו כדאי לכם
לבוא. פה טוב. יש עבודה, אפשר להסתדר.
אמרו אם לא רוצים להשתקע, בואו לשנה־שנתיים.
תרגישו נוח. ואני תמיד חשבתי:
אני לא רוצה להגר.

ועכשיו אתה ככר רוצה להגר?
— אני לא רוצה. אני מוכרח.

קרנץ. בעשר השנים האחרונות עבד כ־מזלגן
בחברת החשמל. עכשיו אינו רוצה
להישאר בארץ. יש לו אח בקנדה. אחיו
עבד בל״לנד אטדוד. לפני שנה וחצי עזב
את עבודתו, ירד לקנדה וכיום עובד שם
במקצועו, ואף רכש לו מכונית פרטית.
יוסף רוצה להצטרף לאחיו. אבל הוא לא
יוכל לעשות זאת בזמן הקרוב 6500 .
הלירות שחסך, ושבהם קיווה לקנות כרטיסי־נסיעה
לקנדה, נעלמו.
גם אנדרה פרץ הפקיד את כספו אצל
קרנץ. גם הוא רוצה לרדת מישראל .״אני
במקצועי לסגר, מכונאי, ספר, מלונאי. בכל
אחד מהמקצועות האלה יש לי הכשרה. איפה
אני עובד כיום? סוור בנמל אשדוד. וגם
בעבודה הזאת אין לי 24 ימי־עבודה בחודש.
כשמגיע פרי לנמל שולחים לנו מיברקים,
ואז אנחנו עובדים כמה ימים. ככה אני
מסתובב כל היום: מהמרכז הביתה, ומהבית
למרכז.״
הגבר הנאה, בן ה־ ,21 המחייך גם
כשהוא מדבר על דברים עצובים, מחכה
רק לאגור מחדש את הכסף הדרוש לכרטיס.
אחר כך — צרפת! לא שלא איכפת לו על
המדינה. פשוט ״אני חושב על העתיד
שלי. על החיים שלי. ואז לא איכפת לי
על האחרים.״

— היתרון היחידי שיש לי מזה שאני
מדבר עברית, זה רק שאני מדבר אתכם
עכשיו.
עד כאן הראיון עם היורד לברית־המוע־צות.
המרואיין
ביקש שלא לצלמו, ואף סירב
למסור את שמו. הוא אינו בטוח כלל,
כי אמנם יזכה לקבל ויזה לחזור לברית־המועצות.
אם ייאלץ להישאר בישראל, אין
הוא רוצה שיידבק בו הכינוי של יורד.

הצי אשדוד יורדת
3מ* שקורה בקונסוליה הסובייטית
ברמת־גן נעלם עד כה מעיני האזרח
הרגיל, הרי המצב באשדוד שונה לחלוטין.
שם ידוע לכל, כי מאות אזרחים נרשמו
או עומדים להירשם להגירה .״חצי העיר
יושבת על מזוודות,״ הצהיר השבוע
בדרמאטיות משה ילוז 28 המקווה להיות
בשנה הבאה בפאריס.
הבריחה מאשדוד הוארה בצורה דרמאטית
בשבוע שעבר, כאשר נודע שסוכן־נסיעות
נעלם מהעיר. הסתבר כי ראובן קרנץ
אסף קודם לכן אלפי לירות מתושבי
העיר, כתשלום על חשבון כרטיסי־נסיעה
לאירופה. אלה שנפלו בפח היו כולם
מועמדים לירידה.
יוסף קורסי 28 נשוי ואב לילד בן
ארבעה חודשים, הוא אחד הדפוקים של

ף* ודפי ופרץ — הוותיק והחדש —
\ /אינם יוצאי־דופן באשדוד. אפשר לומר
י שהם אופיינים לציבור עצום. רינה גנון
ובברט אפריאט, למשל (בתמונה: למעלה מימין)
.הם עומדים, חבוקים, ומספרים שהיו
מתחתנים מחר — אילו היה לבברט כסף.
הוא טכנאי בניין, חמש שנים בארץ,
רשום מזה שישה חודשים בלישכת־העבודה,
ללא תוצאות. היא פקידה בת ,20 מחוסרת־עבודה.
עלתה לארץ לפני שנה. מסכם הבחור
:״אין לי כלום. זה כאילו הגעתי
רק אתמול מחוץ־לארץ. יותר גרוע, בעצם,
כי הבגדים כבר קרועים.״
אפשר להציג לדוגמה גם את יוסף דדון,
או רודה בוכבזה, או יהודה גבאי, או
מרקו פרץ. צבא שלם של צעירים בעלי־מקצוע,
שהאבטלה מכרסמת את שרידי
הרצון שהיה להם בעלותם ארצה. הם
כולם מחכים לדבר אחד: לעונת־פרי טובה,
שתאפשר להם לחסוך את דמי־הנסיעה ל־חו״ל.

העומדים מאחורי העובדה הסטטיסטית
המחרידה, הקובעת כי מספר היורדים עולה
כדום על מספר העולים. באופן רשמי,
הסתכם מספר זה בחודש שעבר בכ־סססז
אזרחים, שהודיעו בצאתם את הארץ כי הם
עוזבים אותה כמהגרים. אך לדעת מספר
סוכני־נסיעות, המתמצאים בבעייה זו, רק
אחד מתוך חמישה או ששה יורדים מצהיר
על כך, בצאתו את הארץ. פירוש הדבר:
בשנה האחת הזאת עלול מספר היוורדים
להגיע ל־ 60 או 70 אלף איש.
מול המספר הזה כדאי לזכור מספר
אחר: למחרת מלחמת העולם השניה, כאשר
ישבו שרידי־השואה במחנות באירופה, והיישוב
העברי דרש לפתוח את שערי הארץ
לעלייה, הציע הנשיא טרומן לבריטניה,
כי תרשה עלייתם של 100 אלף יהודים.
האנגלים סירסו, וסירוב זה היה אחד
הגורמים שדחפו למלחמת העצמאות.
יכול מישהו לומר היום: אילו העניקו
האנגלים 100 אלף סרטיפיקאטים לעליה,
לא היתד, מדינת ישראל קמה.
ועתה, ללא כל תגובה רשמית, יורדים
מהמדינה הזאת 70 אלף איש תוך שנה
אחת!

ב מדינה
בפתח־תקווה
ביום רביעי 0 ,נ בנובמבר, ביצעה 8.30בערב׳
בקפה ״הנשיא״ ,רחוב שטספפר ,13
ירצה

עו״ד סלמן פוויק

ע^ הנושא:

חינוך ואידאולוגיה
ס בדימונה
בליל־שבת 18 ,בנובמבר, בשעה 8.30בערב.
אצל ראוב: מימוז, שדרות הנשיא
,44/0ירצה

עודד פידבסקי

על הנושא:

את מי ממתן המיתון י
$בר מ ת־ ה שרון
בליל״טבת 18 ,בנובמבר, בשעה 8.30בערב,
אצל אביעזר בריז, רחוב בילינסון
״ ,31 תתקיים פנישת חברים ואוהדים מאזור
השרון, בהשתתפות

אברי רכיב

?דיון בנושא:

עקרונות התנועה -
לקראת הוועידה
$בעפולה
בשבת 10 ,בנובמבר, בשעה 3.00 אחר-
הצהרים, אצל יעקב מימון, גבעת המורה
,250 תתקיים פגישה אזורית של חברים
ואוהדים לדיו: על דרכי הפעולה במקום.

• ברמ ת־גן
ביום רביעי 23 ,בנובמבר, בשעה 8.30בערב,
בקפה ״העצמאות״ בגן דויד המלד
(מאחורי קולנוע ״אוררע״) ,תתקיים פגישת
חברים ואוהדים להמשך הדיון בנושא:

עקרונות
התנועה -
לקראת הוועידה
הוועדה המתמדת
לוועידה הראשונה:
חברים שלא הסתת פו ב א סי פו ת
מ חוזיו ת; חברי ם ה מובני םלה תנדב
לעבודות לקראת הוועידה ;
חברים ה מוכני ם לאר ח צירים ב-
תל־אביב והס ביב ה — כל אל ה
מתבק שי ם לפנות לאברי: טל־
__ פון ,30134 תל״אביב

#בבת־ים
ביום חמישי 24 ,בנובמבר, בשעה 8.30
בערב, אצל חיים חסון, רחוב ביודונז ,17
בת־ים, ירצה

אחמד מסדאווה

על הנושא:

מה השינויים
במימשל הצבאי?
$בנס ציונה
ביום שני 28 ,בנובמבר, בשעה 8.00בערב,
בבית רבינוב, רחוב נורדאו .6תתקיים
פגישת חברים ואוהדים לדיון בנושא:

עקרונות
התנועה -
לקראת הוועידה
#בחיפה
ביום ראשון 20 ,בנובמבר, בשעה 8.00
בערב, בקפה ״פת״ ,שדרות מוריה ,50 על
הכרמל, תתקיים פגישת חברים ואוהדים
לדיון בנושא:

עקרונות התנועה -
לקראת הוועידה

דמי השתתפות לכיסוי ההוצאות — 50
אגורות.
ביום שני 29 ,בנובמבר יתקיים באוניברסיטה
ערב שאלות ותשובות בנושא:

יואב וכנו רועי
משמי סיני אל הר חברון

הפעורה הגדולה מ תו שר
צה־־ד מאז מינצע ס!,
#נצחוו? ? 111113 הסתננות?

פ עו ל ת
שנעו!

(המשך מעמוד )11
לצנחן. סיפר אחד ממפקדיו :״במבצע־סיני,
לפני הצניחה בא־טור, נתקבלה הוראה מפורשת
שאסרה על מפקדי־פלוגות לצאת ראשונים
מדלת־המטוס בעת הצניחה. יואב, שהיה
מפקד־פלוגה, מלא את ההוראה, כל עוד
נוכחתי במקום. רק לאחר מכן נודע לי כי
ברגע עזבי את המטוס נחפז יואב מן
המקום החמישי אל המקום הראשון, ויצא
אל שמי סיני בראש חייליו, למרות הכל.״
״לא הרגשתי שהוא מפקד בכלל,״ סיפר
אחד מפיקודיו .״פעם בא אלינו, ירד לעמדה
וישב בה שעתיים עם כולנו, כשהוא מתאם
כוונותיו של תותח. פעם אחרת עלה בעת
תרגיל־הגנה על הטרקטור, התחיל לבצע את
עבודות החפירה. פשוט לא היינו רגילים
להתנהגות כזאת ממפקד. הוא הכניס רוח
חדשה ליחידה.״
״הוא היה עוזר לכולם. לעברייני הבדשמעת
היה נותן שאנסות על גבי שאנסות, העיקר
שלא יכנסו לכלא,״ הוסיף צנחן ״חר
מיחידתו של שחם .״פעם היינו תקועים
באיזו אבטחה, ויואב היה זה שדאג למשכורות
שלנו שיגיעו אלינו.״
אש מקלעים. כיצד נהרג יואב? ״נענו
בטור המשוריין, לעבר הכפר סמוע,״ סיפר
גדי, סמל ביחידתו .״עד שהגענו לשתי
משאיות שחסמו את מעלה הדרך. בזחל
הראשון נמצא יואב, והוא עמד זקוף בזחל
מנסה לתמרן ולעקוף את מחסום המשאיות.
זחל ראשון עבר, ואנו, שהיינו בזחל השני,
עברנו מיד אחריו. בדיוק לאחר מעבר זה,
בתחילת העליה אל הכפר, נפתחה עלינו
אש רצינית ממקלעים. יואב נפגע מיד בראשו.
כשפגעו בו הכדורים, הוא בדיוק
עמד על הזחל, ונתן פקודה בקול רם. הוא
מת כמפקד.״
מודעודהאבל העגומה, שמסרה על מותו,
נשאה גם את שמות ילדיו הפעוטים. היא
שהחדירה ללב כל מי שקרא אותה, שיואב
שחם רצה לחיות כאב.
מחלוקות למה נועד מודאון*׳
איזה מסכן מוזיאון ישראל! כולם מתנכלים
לו. כל פעם שהוא מנסה להשיג קצת
כסף — לא מבינים את כתנותיו הטובות.
כשהוא מנסה למכור בשזזייץ חלק מאוסף
המטבעות — קמה צעקה. כשאיל
עיתונות גרמני רוצה לתרום אגף — נרגעים
כולם רק כששמו לא יקרא עליו.
ובדיוק יום אחרי ששפרינגר עוזב — פרצה
השערוריה השלישית: המוזיאון נתן את
האולמות והמוצגים שלו — כדי שישמשו
כרקע לתצוגה וצלומי־אופנה של האפנאי
הצרפתי פייר קארדן.
ורוב הציבור היה סבור משום־מה, שלא
לכך נועד המוזיאון.
רק לשמש רקע. מעניין שכך חשבה
גם מועצת־המנהלים של המוזיאון עליה
נמנה גם טדי קולק. רוב חברי המועצה
כמו פרוס׳ יגאל ידין, או ד״ר אברהם בירן,
מנהל מחלקת העתיקות.
ואז הופעל לחץ, על־ידי גורמים שאין
להם קשר לאמנות: משרד התיירות, ושגרירות
ישראל בצרפת. בכל זאת התפשרו
חברי־ההנהלה, החליטו לקיים את התצוגה
בנן הפסלים, שהוא מעין גן־ציבורי.
כשחזר השבוע מחו״ל יגאל ידין, הוא
(המשן בעמוד )22

הסוו המשוריין חוזר. מאחוריו: אש ועשן
קרה רכר מוזר: כמשך חודשים האשימה ממשלת ישראל את הסורים
ככל מעשי־החכלה, היריות והטרור שבוצעו מעבר זה של הגבול. גם
כאשר נהרגו שלושת חיילי צה״ל בדרך הפטרולים, מדרום להר חברון,
קכעה ישראל כי המוקש היה מן הסוג הנמצא כשימוש הסורים.
מי שחשב, אחרי תום הדיונים כמועצת הכטחון, שכל התנקשות
ערבית חדשה תביא לתגובה צבאית אוטומטית מצד ישראל, היה
בטוח: עכשיו תבוא פעולה נגד סוריה.
כמקום זה -באה ההתקפה רבת־העוצמה על שטח ירדני דווקא.
ההסבר הרשמי היה: ירדן אחראית לחבלנים הפועלים בשטחה ;
בפר סמוע שימש כסיס לחבלנים ונתן להם סיוע.
אכל להסבר הרשמי הזה קדמו הסברים רשמיים אחרים. הסברים

עשן הפיצוצים מנסה את בתי הננו סגגוע, שעה שחיילי צה״ל נסוגים ממנו
שאמרו, כי הפקודות ניתנו כולן בדמשק, וכי התוכניות הותוו תמיד
בסוריה. עוד הוסבר: המלך חוסיין וממשלתו עושים מאמצים רציניים
מאוד לבלום את פעולות ״אל־פתח״ .הם עוצרים את החבלנים בתוך
גבולם. במה חבלנים אך נהרגו, על-ידי מישמרות־נבול ירדניים.
והאזרח שאל את עצמו: האם נגד מלך בזה, ונגד ממשלה בזאת,
צריך היה לפעול? ואם כן -האם בעוצמה בזאת?
מימדי הכוה המופעל נתונים, במובן, אך ורק לשיקולו של המטב״ל.
אבל אפשר להפיק מסקנה, שאם הופעל כוח כה חזק, ודווקא לאור
היום, רצתה ישראל להבהיר לשלטונות ירדן •טאין טעם להתערב
בפעולה הזאת. משמע: זוהי פעולה נגד הכפר המסויים הזה, נגד
המסייעים ל״אל־פתח״.

מי שקבע את השיקולים הפוליטיים, ראה את התוכנית על גבי הנייר.
ובהיותו אזרח, קשה לו לחזות תהפוכות צבאיות כשטח־הקרב. כי
כרגע שמופעל כוח כזה, כתוך שטח אוייב, אין למתכננים שליטה על
ההתפתחויות. כמיקרה זה: לא ניתן למנוע את התערבותו המירבית
של הצבא הירדני כאזור. ובך, במקום פעולת־עונשין נגד סמוע, הפכה
הפשיטה לאקט מלחמתי חמור כין צה״ל לבין הצבא הירדני.
התוצאה הסתמנה למחרת הקרב: חוסיין נדחך לקיצוניות אנטי
ישראלית, שוקיירי הופיע כאיש הצודק כעמדתו כלפי ישראל, ואילו
בלב האזרח הירדני הרגיל לובתה מהדש שינאה לוהטת. מה עוד,
שבפעולה זו נפלו, בפי הנראה, עשרות רבות של הרוגים ירדניים -
חיילים ואזרחים.

המחיר: פצוע מובל עד אלתקה. מימין: אחד מחבריו נושא את בקבוק עירוי־הדם

צנ1ונ> חוץ־ו־יים ל
מאז מיבצע סיני, לא פעלו כוחות ישראליים מעבר לגבול בשעות היום. לד,יפן: כל תורת
הלחימה של צד,״ל, בשנים אלה, היתה: להכות בלילה, ולהיסוג בטרם שחר. השבוע נהפך
הסדר על פיו: המיבצע החל עם שחר. בשעה 6.15 בבוקר של יום א׳ חצו כוחות ישראליים את
גבול ירדן בשני מקומות. היו לכך שתי סיבות: לשבור את השיגרה, ולהראות לירדנים כי
הכוח העולה עליהם חזק מאד, ולכן לא כדאי להם להסתבך בלא־יודעין בפעולות נרחבות.

הכוח העיקרי היה מורכב מצנחנים מוסעים, ומטנקים. תפקידו: לחדור עד לכפר סמוע, בעומק
של ארבעה קילומטרים מעבר לגבול, לפוצץ שם 40 בתים, ולסגת. על הכוח השני, שהיה קטן
ממנו בהרבה, הוטלה משימה דומה, אבל צנועה יותר: לעלות על שני מאהלים בדואים, חירבת
מרכז וחירבת ג׳נבא, בנקודה מזרחית יותר, להרוס את המאהלים תוך הפגנת־כוח. משימה זו
בוצעה ללא היתקלות.
לא כן עם הכוח העיקרי. כבר בקילומטר הראשון מעבר לגבול נפתחה עליו אש מתחנת־המשטרה
של רוג׳ם אל־מדפע. תחנה זו פוצצה בפעולת־תגמול קודמת, לפני כששה חודשים.
בינתיים נבנתה מחדש, וחסמה עתה את הדרך לסמוע. הטור המשוריין פתח עליה באש, אך מתוך
בית האבן הגדול המשיכו הירדנים לחסום את המעבר. התפתח קרב ממושך, כשתותחי הטאנקים
הולמים בבית החדש, עד ששוב הפך לחורבה.
אך התחנה עשתה את שלה, לפני שנדמה. הקרב הזעיק את מפקדי הכוחות בכל הגיזרה, ואת

תושבי סמוע. כאשר המשיך הטור בהתקדמותו, ועלה על דרך העפר הרחבה׳ המובילה מ
המשטרה אל הכפר, כבר חיכו לו הירדנים. חיילי צד,״ל נתקלו בהתנגדות בשני מקומות: בתון
הכפר — שהוא בעצם עיירה מטופחת, בת 4000 תושבים! ומעבר לו. בתוך הכפר כבר הספיק
להתמקם חיילים שבאו אליו כתגבורת, עת נפתחה ההתקפה על המשטרה. גם שרידי המגיניב
של המשטרה תפסו עמדות־הגנה חדשות. ואילו בני סמוע, כמו כל תושבי הר חברון, מצויידינ
בנשק, ויודעים להשתמש בו.
ההיתקלות השניה היתד, מעבר לכפר, בשתי הנקודות בהן החליטו מפקדי הפעולה להציג
חסימות. חסימה אחת נועדה למנוע כניסת תגבורת בדרך הצפונית ! השנייה נועדה לחסום או
דרך העפר המערבית. עוד לפני שיכלו הטנקים ונוסעי הזחלמים להתמקם בנקודות־החס^ז!
נתקלו בתגבורת ירדנית שהיתר, בדרכה לכפר המותקף. הטנקים היו צריכים להתגבר על שנ
תותחים־לא־רתע, לפני שכבשו את ההסתעפויות החשובות.

ואז קרה דבר אשר קשה להסבירו: החלה זורמת תגבורת ירדנית במשאיות פתוחות, שנפל
טרף לר״תחי הטנקים. בסך הכל עלו באש 15 משאיות כאלה, במבואות סמוע מצפון וממערב
מספר ההרוגים, בסוג זה של היתקלות, היה חייב להיות גבוה מאד, הגיע מן הסתם לכמו
עשרות. אבל הרדיו הירדני הודיע: רק ששה חיילים נהרגו.
תגבורת ירדנית אחרת נתקלה אף היא בנשק עדיף: ארבעה מטוסי־קרב האנטר 6של חיי

כמרחב סוריה צבא העמלים
שם חדש מעסיק את דמשק: חאלד ג׳ונדי.
הוא יושב־ראש האיגודים המקצועיים, ואף
כי אינו יושב בממשלה, הוא נחשב לאחד
האנשים החשובים בסוריה.
הענק המקריח, בעל השפם הג׳ינג׳י הגדול,
הוא מפקד המישנזר האזרחי, שכבר זכה לכינוי
המישמר האדום .״אבו סלימן״ ,כפי
שנוהגים לקרוא לו בחיבה, אינו מסתיר את
קירבתו למפלגה הקומוניסטית, ואינו נלאה
מלהשתמש בסיסמאות ובמונחים, שקודשו
כבר במהפכה הבולשביקית. הוא גם אינו
שונא פירסומת: אין כמעט עתונאי זר שאינו
מתקבל אצלו לראיון.
הוא אוהב במיוחד לקחת את אורחיו
החשובים לביקור בבתי החרושת הגדולים,
במבואות דמשק. מתארת עתונאית צרפתית
אהד מביקורים אלה:
נסענו לשני מיפעלים מולאמים; אחד למוצרי
גומי המעסיק 500 עובדים, השני
לזכוכית המעסיק אלף פועלים. אן ראו
הפועלים את ג׳ונדי, נתקפו בהתלהבות.
הוא הקפיד לתרגם לנו את קריאות הפועלים
.״פועלים וחיילים — חזית מאוחדת
נגד הבורגנות!״ ״על החיילים להילחם עם
הפועלים העניים!״ ״תחי האחדות הערבית והסוציאליזם!״
״בוז לחוסיין, לפייצל ולאימפריאליזם!״
ותמיד,
אחרי כל סיסמה, הקריאה ההמונית,
מלווה באגרופים קמוצים :״נשק ! תנו
נשק לפועלים!״
מהנמל למטה. למעשה, אין הבעייה
כיום מתן נשק לפועלים. הם כבר קיבלו
כמויות עצומות, למחרת נסיון־ההפיכה הכושל
של סלים חאטום וחבריו, לפני כחודשיים.
הבעייה היא להשאיר את הנשק
הזה בידי הפועלים — ולאמן אותם בהפעלתו.
בפני
אורחים המבקרים במשרדו הרחב,
בו מסתובבים בלי הרף אנשי המיליציה
הפועלית במדיהם הכחולים, מתגאה ג׳ונדי:
״שעתיים אחרי שניתנה האזהרה על כוונותיו
של חאטום, היו כבר 2000 פועלים
חמושים ברחובות. מאז גדל בהתמדה מספר

חאלד ג׳ונדי מספק לסוג זה של קצינים
סיבות בלי הרף להתנגדות. אחרי מישמרות
הפועלים, המאורגנים לפי מקומות־העבודה
או רובעי־המגורים, מתחיל עתה ג׳ונדי לארגן
חלק מצבאו במתכונת ״לאומית״.
שינוי נוסף, המרגיז את הקצונה השמרנית:
הקמת יחידות של חיילות. קשה לדעת
מה יהיה ערכן הצבאי של יחידות כאלה,
במיקרה של התנגשות או של מלחמת־רחו־בות,
אבל בינתיים הפך אותן ג׳ונדי ליחי־דות־ראוור,
ולמוקדים חברתיים. מה עוד.
שהן מורכבות לא מפועלות, כי אם מסטו־דנטיות
ותלמידות־תיכון.
הצאית או מכנסיים ץ הסיסמה ה
סטודנטית
במישמר האזרחי
״נשק! תנו נשק לפועלים!״

ב נ1וונ

וארבעה האוויר הירדני הופיעו בשמי הגיזרה.
מיראז׳ים הוזנקו לקראתם. בעוד שמיג 21 נחשב למטוס מקביל למיראז׳ הצרפתי, הרי נחשב
ההאנטר הבריטי לנחות בתכונותיו המיבצעיות מן המיראז׳ .הוא שווה, בערך, לסופר מיסטר.
המטוסים הירדנים לא הספיקו להתערב בקרב היבשתי, נכנסו לקרב אווירי עם הסיראז׳יס.
ברדיפה קצרה ורבת־תהפוכות, נפגע האנטר אחד, והתרסק על חופו של ים־המלח. הוא טס בגובה
של 20 מטרים בלבד, כאשר נפגע. ארבעת המיראז׳ים חזרו לצד הישראלי, מבלי להתערב
אף הם בקרב היבשתי. אולם הם שיחררו מעל לשטח ירדן את מיכלי־הדלק הנשירים שלהם —
והמיכלים הוצגו כחלקי שני מטוסים שהופלו כביכול.
בינתיים ניגשו חוליות הכוח העיקרי לביצוע משימתן המוצהרת: פיצוץ 40 מבתי סמוע,
כדי שפעולת־העונשין תרתיע להבא תושבים מלתת מחסה לחבלנים. ההסבר: חבלני אל־פתח,
שפעלו ברציפות באזור זה, הם בני האזור, וכמה מהם אף תושבי סמוע.

כאשר התכוננו הכוחות הישראליים לסגת,

כאשר חצו המשוריינים את קו שביתודהנשק, בשעה 9.45
בבוקר, הם נשאו עימם את גופתו של רב־סרן יואב שחם ( )31 מעקרון, שנהרג מצרור בראש.
הרב־סרן הירדני, שגסס בעת ההעברה, מת בבית־החולים.

ח״ן סורי מתאמן בתרגידי־סדר ובנשק
גם חצאית, גם מכנסיים
המישמרות החמושים.״
מנהיג הפועלים — שהתחיל את הקאריירה
שלו כסודאר בנמל לאטקיה — סומך על
כמה מראשי השלטון הסורי, כי יאפשרו
את חיזוק המישמר האזרחי.
אלה אינם מתערבים בענייני המישמר
האזרחי. הם רק מבטיחים את התפתחותו,
ללא הפרעה מצד גורמים הרואים בצבא
העמלים גוף בלתי־רצוי.
כנות ה ח ״ן. במידה שקיימת התנגדות
כזו לחיזוקו של צבא הפועלים, היא מתרכזת
בקרב קציני הצבא הסדיר.

מדריכה את יחידות הח״ן של ג׳ונדי היא
פשוטה :״מעמד שתה פירושו חובות שתת!״
כאשר החלו האימונים הראשונים ברובים
מיושנים, ובחרגילי־סדר, חיפתה ההתלהבות
המהפכנית על כל הבעיות. אולם כאשר
עבר השלב ״ד,פרטיזני״ ,התעוררה בעיה
רצינית: מה יהיו מדי הח״ן הפועלי?
היו שתי הצעות: להלביש את הבנות
מכנסיים: ולהשאיר אותן בחצאיות. לבסוף
התקבלה פשרה: בנות הח״ן של ג׳ונדי לובשות
מכנסיים ארוכים — ועל המכנסיים
חצאית.

הדירה שייכת לבנו שר שר־ האוצר פנחס ספיד -
בעל־העסק הוא אחיו של מנהל צי״ם -ומשם נשדחות

• למשפחה באנגליה דרושה
מטפלת לילדים• מועמדות אחרי
שרות צכאי המוכנות לשהות
באנגליה שנה־שנתיים. מתבקשות
להתקשר לת״ד 14010ת׳יא או
לטלפוז .235066

ך* מודעה התמימה הזו דומה לפצצה,
| ! שנועדה לחבל בחוסנה של המדינה. למפרסמים
שלה לא היתד״ כמובן, שום כוונה
רעה. הם התייחסו אליה כמו שכל איש־עסקים
מתייחם למודעות שנועדו לפרסם את
תוצרתו, או להוציא לה מוניטין, או סתם
להעלות את מתח הרווחים.
לגביהם היה זה ביזנס פשוט. לגבי המדינה
זוהי תופעה מסוכנת.
מה אומרת המודעה הזו בסך־הכל?
היא מחפשת מועמדת צעירה אחת לעבודה
באנגליה, לתקופה של שנה או שנתיים.
מה האסון?
האסון הוא בכך, שמודעה זו, המודפסת
בתדירות בעתוני הערב, קוטפת לא צעירה
אחת — כי אם מאות צעירות ישראליות.
הן נשלחות לחו״ל בהמוניהן, בבטחון גמור
שרק אחדות מהן תשובנה ארצה.
לגבי מדינה כישראל, יש בביזנס הזה משום
חבלה.
אותן צעירות הנוטשות את ישראל, ומת־פזרות
אי־שם בעולם הגדול, לא תתרומנה
לקידומה של המדינה.

״לפי זוגות״
ך* מודעה שייכת לחברה בשם עמית,
) 1שמשרדיה המהודרים שוכנים בקומה
השישית של רב־קומות תל־אביבי. ליתר
דיוק: ברחוב ארלוזורוב ,53 מעל הסופרמרקט.
אפשר
לצלצל בפעמון למטה, לחכות לקול
הבוקע מן הטלפון הפנימי, לשמוע אותו
מזמין אותך למעלה, ולעלות.
שתי פקידות חינניות מקבלות את פניך,
ופורשות לפניך את כל בריטניה הגדולה.
יש להן רשימות גדושות שמות משפחות
אנגליות, המחפשות אומנת, או סוכנת־בית,
או סתם עזרה לאם־ר,משפחה.,

אם את צעירה ישראלית מבית טוב, שעול
המשפחה עדיין לא רובץ עליך, תעזור
לך חברת עמית למצוא משפחה אנגלית
מתאימה. החברה הישראלית הזו גם
תדאג לקשר ביניכן, לגבות ממך את הכסף
הדרוש, להסדיר לך את הנסיעה לשם, ולהודיע
למשפחה האנגלית שתבוא לקבל את
פנייך ביום שכף רגלך תדרוך לראשונה על
אדמת בריטניה הגדולה.
הסידור הזה אינו המצאה ישראלית, רק
שבישראל יש לו משמעות מיוחדת.
בכל העולם המערבי כבר נהוגה שיטה
זו מזמן. ליתר דיוק: מאז .1950 יש לה
— שפירושו
גם שם מיוחד 1ט?
בעברית :״הדדי״ ,או ״לפי זוגות״.
לפי שיטה זו נוהגים לשלוח צעירות מארץ
אחת לשניה, כדי שתעבודנה בה אצל
משפחות מקומיות, תלמדנה את מנהגיה ושפתה,
ותחזורנה כעבור תקופה מסויימת ל־מולדתן.
זה מגביר את הקשרים, מקרב את
הלבבות, ובכלל, זה טוב לאנושות. עושים
את זה דרך סוכנויות מקומיות, הקשורות
גם אל משרד־העבודה הבינלאומי שמושבו
בג׳נבה.
בישראל יש סוכנות אחת כזו — עמית
— המייצאת בחורות. אבל היא לא מייבאת
אותן. בכל העולם זוהי שיטה דו־סיטרית.
בישראל היא חד־סיטרית לגמרי.

חקירות. בסוף לא רק שהתיק בוטל, אלא
שגם שוטרות החלו להירשם אצלנו במטרה
לנסוע לעבוד באנגליה.
״המטרה של כל העסק הזה, היא לתת
לבחורות ישראליות אפשרות לחיות בבית
אנגלי, כבת־משפחה ממש, ויש לנו גם סוכנת
מיוחדת בלונדון, המסדירה עבורנו את
כל העניינים. כאן, בארץ, אנחנו עובדים
מתוך קשר הדוק עם הקונסול הבריטי.
״השכר של הישראליות שם הוא בין
שלושה לחמישה שטרלינגים לשבוע.״ שלושה
שטרלינגים מקבלות אלו שמטפלות בילדים,
וחמישה אלו שגם מטפלות בילדים
וגם עוזרות לאם־המשפחה.״
עד כאן דברי המנהל.

״זה נראה לי מפוקפק״
י ד הי ל ד העסק הזה, שנולד זה עתה,
באמצע המיתון, כשעסקים רבים אחרים
סובלים ונאנקים?
מצויין. הרבה בחורות מתדפקות על שעריו.

צעירות ישראליות כבר הפליגו באמצעותו
בחודש שעבר 10 .נוספות הלכו ב

אם מכירים בעלי עמית בעובדה,
| 1שבתנאי ישראל, כשנישואי־פספורט הם
תשוקה כמוסה המקננת בלבותיהן של הרבה

ך* סביר השבוע מנהל עמית לכתבת
1 1העולם הזה :״אנחנו לא מחפשים נערות־זוהר
— אנחנו מחפשים רק נערות הגונות,
ומסדרים להן עבודה באנגליה. אנחנו גובים
מהן רק 1060 לירות, ובסכום זה מסדרים
דרכון, רשיון־עבודה וכרטיס באוניה הלוך
וחזור. זה כולל גם את ההסעה ממארסיי
עד לונדון.
״הרעיון הזה, של חילוף בחורות, נולד
בשנים שלאחר מלחמת העולם השניה, במוחו
של שר־החינוך הפיני. אחר־כך הוא
התפשט לארצות־הברית ובריטניה, ומאז זד,
עבר לכל אירופה.
״לפני ששה חודשים, כשהייתי באנגליה,
החלטתי להקים משרד כזה גם בארץ. ובאמת,
המשרד הוקם לפני חודשיים. בתחילה
שמה עלינו המשטרה עין, ופתחה בתיק-

של הדירה בבניין הרב־קומתי בתל־אביב, שם נמצאים
משרדי חברת עמית, כפי שהוא מופיע במשרדי הטאבו
במחוז תל־אביב. הרישום נעשה בתחילת שנת , 1963 אך בעלי־הבית, בנו וכלתו של
פינחס ספיר, אינם מתגוררים שם. הס בחו״ל, ואילו רעיית השר מטפלת בענייני הדירה.

״אני בורג קטן״

״ר? גערות הגונות״

השותף

רישום הנעלות

אמהות ובלי אמהות. פעם אפילו סילקו לי
פרחים שהיו מונחים על־יד הדלת.״
אולם כנגד כל הטענות האלה, יש בידי
החברה פרטים ונתונים אחרים לגמרי: בקבוצת
הנערות שעזבה השבוע את ישראל
יש, בין השאר, סטודנטית אחת, פקידה
אחת, טכנאית־בניין אחת, מדריכת־נוער אחת,
מנהלת־חשבונות אחת ושתי מורות.
הצעירות האלה, שלוקחות להן חופשה
של שנה־שנתיים מן המדינה, גם אינן משתייכות
לעדה מסויימת. לדברי המנהל, הציין
ספרדיות וחציין אשכנזיות.
יש אפילו קיבוצניקיות ביניהן, ויש גם
אשד, אחת, בת 48 אמנם, שרוצה מאוד
ללמוד אנגלית ובאה להירשם. מנהל החברה
מזכיר בגאווה, שפעם בא אליו יו״ר של
כפר ידוע, אדם מכובד ויליד גרמניה, שהביא
את בתו, סידר את הרשמתה והשליש
למענה אלף דולאר טבין ותקילין.

הוא גרשון סטשיק, דייל
אל־על המשמש כשגריר
חברת עמית בחו״ל. בהגיעו לאנגליה הוא
מתקשר עם הסוכנת הלונדונית של החברה.

של חברת עמית הוא
יוסף צור, אחיו של המג־כ״ל־לשעבר
של משרד המסחר, ובן־חסותו של
ספיר. יוסף הקים את החברה לפני חודשיים.

הגשר

עקבותיהן בתחילת החודש הזה. השבוע,
למשל, יצאה קבוצה שלישית — 15 צעירות
בנות־טובים. כרגע יש בתיקי המשרד 102
מועמדות בטוחות, ועוד 300 בשלבי־הכנה.
דיירי הבית ברחוב ארלוזורוב אמנם התלוננו
לא פעם, שכל העסק הזה נראה להם
מפוקפק, אבל הם בכלל לא מבינים בעסקים
כאלה.
אמרה נציגת ועד הדיירים :״איזה מין דבר
זה, לשלוח בחורות לאנגליה? ואיזה מין
עסק זד. בכלל, שלא יכול לשלם את מיסי־הבית
כסידרם?״
לדיירת הקומה השישית, שדירתה נמצאת
בדיוק ממול לעמית, יש גם מה לומר בנושא.
התלוננה בתיה יום־טוב :״כל העניין
הזה הפך כבר לשוק. זה בכלל נראה לי
מפוקפק. נערות עולות ונערות יורדות. עם

צעירות, יש בפעילותם משום עידוד הירידה
מן הארץ?
האם חשבו אי־פעם על כך שבתנאי אבטלה,
כמו אלד, השוררים עתה בארץ, מהודר,
משרדם צינור דרכו זורמים אל מחוץ למדינה
מיטב נערותיה?
עונה על כך המנהל :״גם האמא שלי
התנפלה עלי בטענות, שאני הורס את המדיני״
וכי כל הבנות האלה, שאנחנו
דואגים להסיע אותן לחו״ל, תינשאנה לבסוף
לגויים ולא תחזורנה אף פעם.״
ועל אמא כזו אפשר לסמוך. היא מכירה
טוב את בעיותיה של ישראל. בן אחד שלד,
הוא אישיות די־מפורסמת. קוראים לו מיכאל
צור, זה שהיה פעם מנכ״ל משרד המסחר
והתעשיה, בתקופת פינחס ספיר, והמכהן
כיום בתפקיד נכבד לא־פחות: המנהל הכללי
של צי״ם — חברת הספנות הלאומית
של ישראל.
הבן השני של אותה האמא — זה שמכהן

• בין 120ל־ 170 לירות ישראליות לחודש.

הצנחנית

היא תמי מנדל, צברית מפתח־היא
מלילה שפירא 21 ילידת ה־

היא שולמית סויסה 17 בת לאב
תקווה, שהשתחררה לפני שנה מ־
7 1 / 1 1 1 1חנווני בירוחם, שאין בידו מספיק
1 1 1 1 /1 1 1ארץ, שלמדה בבית־ספר למטפלות
צה״ל. תמי ( )21 בת לאב שרברב, עבדה כפקידה בקרית־ כסף כדי לממן את נסיעתה. היא קראה את מודעת
של ויצ״ו .״אין לי כעת עבודה, ואס הנסיעה לא היתה
אונו, נסעה השבוע לחו״ל, במיסגרת שיטת חברת עמית. עמית בעתונים, ואו צץ במוחה הרעיון לנסוע לחוץ־לארץ.
על חשבוני, הייתי נוסעת אפילו היום לאנגליה,״ הסבירה.

בתפקיד המנהל הכללי של עמית — הוא תבאנה איתן את החתיכים מאנגליה.״
יונר מושל ניו־יורק, שהעסיקה מין נערה ואם יהיה לי מזל אסתדר שם ואתחתן.״
יוסף צור. רזה, ממושקף, לבוש בהידור,
כזו, במיקרה משבדיה, שהתחתנה לבסוף

תמי מנדל, לעומת זאת, התקשרה עם
הדואג דאגה מרובה, שמא יפורסם שמו
עם רוקפלר הבן.
חברת עמית במטרה לנסוע כדי ללמוד אנג״טבעי
שארצה להתחתן שם״
בציבור.
רובן לא מאמינות שהן תגענה בדיוק לית :״בארץ לא עסקתי מעולם בעבודות
״אני איש שמאחורי הקלעים. איש שלא*
ה חושכות על כך הצעירות עצמן? לסידור כזה, אבל בלב מקננת התקוזה שאם כאלה, ובאנגליה כבר סודר לי שאטפל בתופס
עמדה מיוחדת. אני רק בורג קטן.
לא סידור כזה אז לפחות דומה לו.
ילדה בת שש ובילדה בת שנתיים. אין לי
^ ן מה מטרת נסיעתן? מה דחף אותן להיאני
חי 32 שנה בארץ, ולמזלי, לא הת־שולמית
סויסה, למשל, היא עכשיו תל כאן חבר ואני נוסעת בלב קל — למרות
ענות למודעות הקטנות של חברת עמית?
פרסמתי עד עכשיו.״
בפרוספקט של החברה נאמר כי ״זהו מידת שביעית תיכון, תושבת ירוחם :״לפני שיש לי סבא בן ,92 שקשה לי להיפרד
הסדר, לפיו נערה זרה באה לבריטניה ב שבוע קראתי את המודעה. אני רוצה לנסוע ממנו. זה דבר טבעי שאני ארצה להתחתן

מטרה ללמוד את השפה האנגלית ולחיות ללמוד אנגלית, ואולי גם להינשא, רק שם, אבל זה פרט קטן.״
״החתיכים מאנגליה״
אצל סלילה שפירא העניין פשוט יותר:
/־ 111— ^ 1 !! 111ז 1161 יי 11^ 17—1כחברה במשפחה אנגלית. היא מקבלת חדר שאין לי כסף לשלם בשביל הנסיעה.״
או שרה שמאי, שלמדה להיות אחות :״למדתי בבית־ספר למטפלות של ויצ״ו, ו•כדי
להכין יותר טוב את הקשרים בין משלה, דמי־כיס, ומצפים ממנה שתעזור בכל
״ההורים שלי דוזקא מבסוטים מהתוכנית ש אין לי כאן עבודה.״
( המנכ״ל מיכאל צור, לבין אחיו, המנכ״ל עבודות־הבית והטיפול בילדים.״
הנערות הישראליות, לפחות בחלקן, רו אסע. האמא אפילו ביקשה שאמצא שם

יוסף צור, כדאי לשים לב לעוד עובדה אחת
בחור טוב. כל המשפחה עזרה לי במימון.
אות את העניינים אחרת. חלקן שמע גם
קטנה.
למי שייכת הדירה ז
בלשונו של יוסף :״מצידי יכולות הבחו פעם על המיקרה של משפחת רוקפלר המיל שם אקבל חמש לירות שטרלינג לשבוע,
ן! שיק עוד פרט קטן אחד, שכדאי להזרות
שבאות אלינו להפליג באיזה חברה שהן
כיר אותו, רק כדי לדעת קצת יותר על
רוצות. במיקרה הן נוסעות עם אוניות צי״ם,
בית־ר,חרושת הישראלי הראשון לייצוא נעכי
יש לי חוזה עם צי״ס.״
רות• הפרט הזה נוגע לזהותו של בעל
אבל זה סתם מיקרה. אולי לא בדיוק סתם,
הדירה בה שוכנים משרדי חברת עמית.
כי יש לו גם הסבר :״החוזה שלי עם
ובכן: הדירה בארלוזורוב 53 שייכת ליפה
צי״ם הוא ל־ 13 חודש — וזהו הישג שלא
ספיר ולעמוס ספיר, שלכל אחד מהם יש
משיגים בחברות אחדות. החברות האחרות
בעלות על חצייה. שני הספירים האלה, המוכנות
לחתום על חוזים רק למועדים יותר
נשואים זו לזה, קשורים גם לספירים אח־קצרים.״
רים,
מפורסמים יותר: שושנה ספיר ופינחס
וכך, כשלמנהל עמית יש קשרים משספיר
מכפר־סבא. ליתר דיוק: עמוס הוא
פחתיים שאותם הוא לא מנצל לרעה, יש
בנו היחיד של שר־האוצר של מדינת־עוד
שותף בחברה, שגם לו יש קשרים שישראל.
אותם
הוא לא מנצל לרעה. קוראים לו
הבן של השר נמצא בארצות־הברית, שם
גרשון סטשיק — צעיר יפהפה, איש־חברה
הוא לומד, ואת ענייני הדירה המושכרת
ודייל אל־על לפי מקצועו.
מנהלת אמו, שושנה. יתכן בגלל העובדה
הקשרים שלו הם קשרי טיסות. במיסגרת
שאביו, פינחס, לא מבין כל כך גדול בעבודתו
באל־על הוא מרבה לשהות בחו״ל,
ענייני כספים.
ומדי פעם, כשהוא קופץ לאנגליה, הוא
מתקשר עם הסוכנת הלונדונית של החברה,
לכל זה, כמובן, אין שום שייכות לומרביץ
כמה טלפונים לצעירות הישראליות
עובדיי שמנהל עמית הוא אחיו של מנכ״ל
שכבר עובדות באנגליה. הוא שואל אותן מה
צי״ם, שהוא ילד טיפוחיו ובן חסותו של
שלומן, ואיך העניינים, ובודק אם הכל
שר־האוצר, שהוא אביו מולידו של בעל־הבית,
שבו מעודדים צעירות ישראליות
מתנהל כשורה.
לצאת קצת מן הארץ.
עד עתה באמת מתנהל הכל כשורה,
של חברת עמית התל־אביבית מנוהל על־ידי סוכנת
וגרשון, לכן, הוא גם די אופטימי. הוא
זה רק סמלי, שחבלה כל כך חמורה ב־מקומית
(בתמונה: מימין) ,הדואגת למצוא את הפרטים כוח־האדם של המדינה מתבצעת לאור־היום,
לא חושש שהצעירות הישראליות תינשאנה
בחו״ל ותשכחנה את ישראל. לדעתו המצב
הדרושים על המשפחות האנגליות הנזקקות לעזרת הבנות הישראליות. היא מעבירה וקשורה קשר מיקרי לגמרי למי שנחשב
הוא בדיוק הפוך .״הן תחזורנה לארץ ועוד פרטים אלה לישראל, וכאן מגייסת חברת עמית את המועמדות, בעזרת מודעות בעתונות. למיועד לראשות־הממשלה.

הקצה הלו1ד•11

בי״ס ״נ>1״

לספרות נ שיס

תל-אביב, רחוב אלנבי ,48 טלפון 57400

כדורגל

פתוח מ־ 8עד ; 12מ־ 2עד .6

כדור השלג מפתרו־תקוה

טיפול ושרות סלוגי ללקוחות בהדרכת חבר מומחים. במחירים סמליים

צביעת שערות בכל הגוונים.
תסרוקות ותספורות לפי האופנה.
סלסול תמידי והחלקת שערות
בחומרים המשובחים של ״הלן קר טיס׳ /״אימדיא וולה״.

מ ת קבלו ת תלמידות רציניות
בבית-ספר רציני; פרטים ב מקו ם
פוליטכניקו החודש נפתחים בבית ספרנו
קורסי הערב הבאים:

שרטוט
בנין • ארכיטקטורה
כולל עיצוב פני ם ו רי הו ט
גרפיקה איור אופנה
ציור אמנות•
שמושית

ניתן ללמוד את המקצועות הנ״ל

גם בקורסים להשכלה בכתב
פרטיםוהרשמה 5—8 ,9—1 :

תל־אביב,
תל־אכיב, אלנבי 128א׳
חיפה, שמריהו לוין 30

ברנר ,17 מפנת אלנבי 55

כוח חדש בעל־פה
תנועת ״העולם הזה — כוח חוש״ מזמינה אותו להשתתף בערב פוליטי אקטואלי
בליל שבת ,25.11.66 בשעה 8.30 בערב באולם ״העשור״ ,רחוב וייצמן 10
(מול קולנוע ״נוגה״) בגבעתיים.

ח״כ אורי אבנרי
ישא דברי פתיחה על הנושא:

למה יורדים מן הארץ?
חברי מרכז התנועה :

דמי־כניסה לכיסוי ההוצאות 1.— :ל״י.

שי י ׳5־ ש שי

המפיצים בישראל — חב׳ נורית בע ״מ

הדרך הטובה ביותר להרוג שחקן כדורגל:
להפיץ עליו שמועות. הקורבן האחרון: נחום
סטלמך, קפטן הנבחרת הישראלית ואחד הכדורגלנים
הבודדים, שאפילו אזרחים־שאינם־
חובבי־כדורגל יודעים את שמו.
״אין דו הרכה סיכויים״ .את הסיפור
המלא ידעו השבוע כל צופי הכדורגל:
סטלמך, נשוי ואב לשלושה, כך סופר, נאלץ
להתפטר מעבודתו בבית־החולים הפתח־תקוואי
בילינסון, בשל הסתבכות כספית,
ואילו מרכז הפועל נחלץ להגנתו.
אלא, שהסיפור היה פאנטאסטי מכדי שיהיה
נכון. המפיצים הראשונים שלו היו,
כרגיל, שניים מידידיו־לשעבר של הכדורגלן
המלבסי. השניים, מאמני כדורגל, השתמשו
בעובדה הנכונה, שסטלמך התפטר מעבודתו
בבית־החולים, כדי להתחיל ולגלגל את כדור
השלג של השמועות.
המנהל האדמיניסטרטיבי של בית־החולים,
דוב שמעוני :״פתחנו מרפאה חדשה בבית־החולים,
והיתד, שאלה מי יתמנה לראש המרפאה,
סטלמך היה אחד המועמדים, ובסופו
של דבר נבחר מישהו אחר לתפקיד זה.
בעקבות זאת הוא הגיש את התפטרותו. אני
מבין את הצעד הזה, כי במצב הנוכחי אין
לז הרבה סיכויים להתקדם אצלנו. ההחלטה
על אי־מינויו של סטלמך לתפקיד הושפעה
לא מעט מהעובדה שהוא כדורגלן, שאינו
יכול להקדיש את כל זמנו לעבודה.
״בדקתי את תיקו האישי בעקבות הפניות
הרבות אלי. התיק נקי לחלוטין, ואין לנו
שום דבר נגדו. נכנסתי לתפקידי רק בתחילת
החודש, אבל גם לא ידוע לי על כל תלונות
של קודמי בנושא זה.״
גם קציני משטרת פתח־תקווד, הכחישו ב־תוקף
כאילו הגיש מישהו תלונה נגד סטלמך,
ואפילו ההתאחדות לכדורגל לא יכלה בראשית
השבוע לומר דבר בנושא.
״אין לי קשר עם כספים״ .מה היא
תגובתו של סטלמך עצמו?
״זה הכל שטויות. אני לא יכול לתאר
לעצמי מי עשה לי את זה. נגד שמועות
אי־אפשר להילחם. אני לא יכול לעשות שום
דבר. זה פשוט מעשה נבלה. לשופט מלח״
לא עזר המעמד הרם שלו, אז איך אנשים
חושבים שעלי יגנו, אם הייתי עושה משהו
לא כשורה?,
״העובדה היחידה הנכונה היא, שהחלטתי
לעזוב את העבודה שלי בבילינסון, כי אין
לי שם סיכויים להתקדם. בינתיים אני עוד
עובד שם, ומי שלא מאמין יכול לבוא ולראות
אותי. בכל העבודה שלי אין לי
בכלל קשר עם כספים.
״ההסבר היחיד שאני יכול לתת לשמועות
האלה, הוא שאנשים מקנאים. יותר מאשר
לחכות שסיפורי הזוועה עלי יישכחו, אני
לא יכול לעשות כלום.״
בפירסום העובדות המלאות היתה לפחות
תקווה, בי גל השמועות יחלוף.

דרך כוכב בתל אביב

דויד ארנפלד, אורי אבנרי, אמנון זכרוני, שלום כהן, אחמד מסארווה, שמואל
סגל, ועודד פילבסקי — יענו על שאלות הקהל.

¥שי שי ¥ ¥שי

ספורט

לפעמים מסמל מעשה חסר משמעות לכאורה
את תחילתו של שינוי גדול.
ביום הרביעי שעבר הזמין מאמן מכבי
תל־אביב, ישראל הליבנר, את שחקן הנוער
של קבוצתו, אלי סנדלר, לראשונה לאסיפת
הקבוצה הבוגרת, שנועדה ליום המחרת.
השבת, בשעה שתיים ושלושים, עלה
סנדלר ( )17 לראשונה בחייו עם האחד־עשר
הראשונים של מכבי תל־אביב למישחק ליגה.
התל־אביבים, שלא ניצחו עד לאותה שער,
אף לא באחד ממשחקיהם העונה, התמודדו
עם המוליכה בראש טבלת הליגה, מכבי
נתניה.
הפסד 13 אב. חמישים שניות בדיוק
עברו מאז שרק השופט לראשית המשחק,
ואלי סנלדר כבר בעט את הכדור הראשון
לרשת, לזכות קבוצתו.
זו היתר, ההתחלה. כעבור תשעים דקות
ניצחו התל־אביבים בשעור 0:5שאר השערים:
משה עסיס וגיורא שפיגל, שניים כל־אחד)
הנחילו בכך לנתנייתים את אחד מהפסדיהם
הכואבים בזמן האחרון, והביאו לגל שמחה
חסר־תקדים בקרב אוהדיהם.
שמח מכולם היה אלי, יליד לוב וטכנאי
רדיו מתל־אביב.
כשיצא מחדר־ההלבשד״ בתום המישחק,
נישקו אותו רק חבריו. האוהדים השרופים
של מכבי תל־אביב לא הכירו אותו עד לאותו
רגע .״התרגשתי מאוד,״ אמר ,״אבל
העיקר שהצלחתי.״

כדורגלן סנדלר בפעולה
האוהדים השרופים לא הכירו
החשש היחיד היה, שראשו של הצעיר
שהצליח יסתחרר מההצלחה הראשונית, יביא
לירידה בכושרו. אלי עצמו הבטיח, שזה
לא יקרה.

עושים היסטוריה
שופט הכדורגל החיפאי אברהם קליין
נכנס כבר להיסטוריה של הכדורגל הישראלי,
כשופט שקבע שער שלא היה
ולא נברא, במשחק חצי־גמר הגביע של
השנה שעברה בין שמשון חל־אביב להכות־מכבי
רמת־גן (העולם הזה .)1601
אין ונגוכה. כולם, מלבד איגוד השופטים
הישראלי, הכירו בביזיון. האיגוד,
לעומת זאת, המשיך, כסיבות תמוהות, לעמוד
מאחורי קליין.
התוצאה: קליין שואף בכל כוחו לעשות
שוב היסטוריה. השבת הוא כמעט הצליח
בכך. במשחק הליגה בין מכבי תל־אביב למכבי
נתניה פרץ בדקה ד.־ 55 הקיצוני הימני
התל־אביבי המצויין, רפי ברנם, הוכשל ברחבת
ה־ 16 הנתנייתית, במצב שחייב מתן
בעיטת־עונשין ממרחק של 11 מטרים. קליין
עמד במרחק של חמישה מטרים ממקום האירוע.
הוא
אמנם שרק, אבל מיד חזר בו, הורה
על כדור ביניים ועל המשכת המשחק, כאילו
לא אירע דבר .״טעיתי,״ אמר לקפטן התל־אביבי
משה עסיס.
״אתה רוצה שיקחו אותו לבית־חוליט
כדי שתשרוק לפנדל?״ שאל עסיס, קליין לא
הגיב.
גם איגוד השופטים לא הגיב.

עיסקה בשדרות
בשביל לשחק כדורגל צריך מגרש. בשדרות
יש אמנם מגרש כדורגל, אבל רק
אחת משתי הקבוצות המקומיות יכולה
לשחק עליו.
הפועל שדרות משחקת על המגרש, ולמכבי
שדרות לא נותנים לשחק עליו. ואם
כבר נותנים, אז עושים קודם צרות נוראיות.
הסיבה: המועצה המקומית שדרות החכירה
את מגרש העפר המקומי למועצת־הפועלים,
וזו מסרה אותו לידי אגודת הפועל
המקומית.
אנשי מכבי במקום פנו וביקשו רשות
לשחק, ובתמורה דרשו מהם בהתחלה 300
ל״י, ולבסוף הורידו את הסכום ל־ 120ל״י.
המכבים מקבלים בסך־הכל 150ל״י לחודש
ממרכז מכבי, וזה מספיק להם בקושי לשתי
נסיעות בחודש מחוץ־לעיר. מאין יקחו כסף
בדי לשלם בעד המיגרש?
לא יתנו לשח* .לכן התערב המזכיר
הכללי של מרכז מכבי, יצחק קעטבי, פנה
ליו״ר המועצה המקומית שדרות, יהונתן יפרח,
ובשעה טובה ומוצלחת הסכימה מועצת
פועלי שדרות להוריד את המחיר ל־ 50ל״י.
ואז, כשכולם בשדרות השבו שאפשר כבר
לשחק כדורגל בשקט, אמרו אנשי המועצה
המקומית שהם טעו, שהם לא יכולית לקחת
רק 50ל׳׳י, ושתם לא יתנו לאנשי מכבי
לשחק אם הם לא ישלמו 120ל״י.
יו״ר אגודת מכבי שדרות, נחום לוי :״לנו
יש שלושים שחקנים, וכולם משדרות. במקום
שישבו בבתי־קפה, הם באים לשחק כדורגל.
בהפועל יש רק ארבעה שחקנים משדרות,
והשאר מהקיבוצים של הסביבה.
״כל ההוצאות על המגרש זה 70ל״י בחודש,
שמשלמים לאדם שמטפל במגרש. חוץ
מזה אנחנו לא יכולים לשלם יותר מ־ 50ל״י,
והסכימו כבר על סכום זה. אז למה עושים
מאיתנו צחוק ולא נותנים לנו לשחק?״
העולם הזה 1524

עוב הנון
אופנה המלחמה
בקוקטייל שערכה הגברת מרים אשכול, בבי תו
של ראש הממשלה, לכבוד פייר קארדן, היו
כל המוזמנים לבושים לפי האופנה. הגברים במכנסיים
והנשים בשמלות. זה היה יפה מאוד.
היו שם מעט מאוד אנשי־אופנה רזים, והרבה
מאוד אנשי־פוליטיקה, אנשי־ציבור ואנשי־רוח
שמנים. ההבדל ביניהם היה בולט מאוד.
כל הדוגמניות הרזות והתמירות של קארדן
עמדו בצד, בביישנות, בשמלותיהן הדקיקות, היפות׳
ונעליהן המחוטבות. אף אחד לא הסתכל
עליהן. כולם היו עסוקים.
רק הירוקו, הדוגמנית־הראשית היפנית של
קארדן, טופפה לה בצעדים קלילים על פני כל
הסלון של אשכול, ומשכה תשומת־לב כללית.
הנשים הישראליות הסתכלו בהתפעלות האחת
על השניה, והחליפו מחמאות .״איזה נעליים
יפות!״ אמרה אשה נאה אחת לחברתה ,״איפה
קנית אותן? הן נפלאות! כל כך עדינות!״
האשה השניה חייכה בשמחה, והסבירה :״את
הולכת ברחוב ליליינבלום, עד הסוף. בפינה,
מצד ימין, מאחורי הקיוסק. אבל צריך לעמוד
איתו על המקח.״ ראו מיד שהן מהפוליטיקה,
ולא מהאופנה.
גם על לוי אשכול ראו מיד שהוא בפוליטיקה,
ולא באופנה. עוד בהתחלה הוא הודה שבאופנה
הוא לא מבין שום דבר. הוא עמד בצד, ליד
הדלת המובילה אל הגן. כל הקוקטייל הסתובב
סביבו, והוא כל הזמן לא ידע מה לעשות.
בהתחלה עבר לידו המלצר, עם מגש מלא
נקניקיות, עוגיות וכבדים קצוצים. אחר כך
עברה לידו הירוקו היפהפיה, בשמלת קארדן
סגולה, ואחר כך עבר לידו איש את״א ידוע,
בחליפת או.ב.ג. ועניבה סרוגה.
אשכול הושיט את ידו אל הנקניקיות, ואיש
הציבור לחץ אותה בחום־לב. הפרווה, שבקצה
שמלת הקארדן של הירוקו, הפיצה בושם צרפתי
מעודן, והחיוך של את״א הפיץ ריח של גילוח
טרי.
״אז שאלתי את השגריר הסובייטי מה לעשות,״
סיפר לו אשכול ,״אמרתי לו שאנחנו לא רוצים
מלחמה, והוא שתק. אמרתי לו, :אדוני, אני
מקבל את שתיקתך כתשובה.׳ הוא שתק. גו,
מה דעתך על זה? מה אני יכול לעשות?״
איש את״א שתק שתיקה סובייטית רבת משמעות׳
כי לא היה לו מה להגיד. הירוקו, היפנית
היפהפיה, אמרה משהו בצרפתית עדינה, והלכה
לה הלאה. אשכול הושיט את ידו אל מלצר של
מיץ האשכוליות.
״נו,״ תפסה אותו אשתו ,״אתה מכיר כאן
מישהו? לא? אז תעשה כמוני׳ ? 6ג1נ1נ 011
והיא עפה לה הלאה. אשכול 16)1ג 1ט0־011
לכיוון המגש, ושוב עמדה מולו הירוקו, עם
החיוך היפני הזוהר שלה, מצד אחד, ואיש־ציבור
ידוע מצד שגי.
״קשה להחליט מה לעשות,״ הוא אמר לאיש־הציבור
.״מה, לפי דעתך, אפשר לעשות?״
״אולי תיקח נקניקיה. הן מצויינות!״ ניסה
איש־הציבור לעזור לו.
״אני לא יודע,״ ענה לו ראש־הממשלה ,״העם,
נדמה לי, רוצה מלחמה, אתה לא חושב? כשהם
רואים חיילים הם צועקים עליהם, :מה אתם
עושים כאן? לכו לסוריה!׳ שמעת על זה, לא?
מה לעשות?״

איש־הציבור הרגיע אותו ואמר לו שלא נכון,
אף אחד לא רוצה מלחמה. ואשכול חייך חיוך
רגוע, והושיט את ידו אל המיץ.
״נו, תהיה מלחמה או לא תהיה מלחמה?״
תפס אותו סופר ידוע באמצע הפעולה.
״אף אחד לא רוצה מלחמה,״ הודיע לו אשכול
בביטחון, ושלח את מבטו קדימה. הירוקו עמדה
שם וחייכה. הוא הושיט את ידו אל המיץ, ואשתו
התנפלה עליו בחיבוק עליז.
״דארלינג, אתה מכיר את דוד רוטמן? הוא
איש חשוב מאוד,״ ועד שהוא הספיק ללחוץ את
ידו של רוטמן, היא הביאה אליו את קארדן.
״דארלינג, אתה מכיר את פייר קארדן? איש
חשוב מאוד.״
פייר קארדן חייך בנימוס רב, ואמר שהוא
שמח מאוד להיות בישראל. הוא שמע הרבה על
הארץ הזאת, ותמיד רצה לבקר בה. כי זאת
ארץ יפה מאוד׳ והיא נותנת לו הרבה השראה.
אחר כך הציג פייר קארדן ללוי אשכול את
בועז מזור, אחיה של יהודית מזור, ובועז מזור
אמר שהוא שמח מאוד להיות בישראל, כי זאת
ארץ יפה מאוד, שנותנת הרבה השראה.
מדאם אלפאן, אשת יחסי הציבור של קארדן,
שאלה את אחד מאנשי־הציבור מי זה האיש
היפה הזה, עם השפם, והראתה על דן בן־
אמוץ. איש־הציבור אמר לה שזה זמר ידוע

כים .״גו, אתה רואה, בגלל שמלות, יש הזדמנות
להיפגש.״
באותו רגע נכנסה לחדר פרנסואז, הצרפתיה,
עם אנדרה אוליבייה, העוזר של קרדאן, שהחזיק
בשמלתה, כדי שלא תיפול .״תמיד נפגשים בגלל
שמלות,״ הסביר אשכול, וסיפר לצייר איך שהוא
נפגש עם השגריר הסובייטי, ומה השגריר הסובייטי
שתק לו .״נו, מה דעתך?״ שאל אשכול,
״מה לעשות? ואם טאט מען?״
״מלחמה זה כמו אהבה,״ אמר הצייר בצהלה,
״צריך בשביל זה שניים, לא?״ שניהם צחקו

דוגמנית־ראשית הירוקו

דוגמנית פרנסואז עם עוזר-אופנאי אוליכיה
מאוד .״יש לו קול לירי נהדר,״ הוא נזכר בהתלהבות
,״משהו דומה מאוד לשארל אזנאבור
שלכם.״
״אולי מישהו יציל אותי? ואם מאכט מען?״
נאנח ראש־הממשלה, ואיש את״א, שעבר שם,
ענה לו שהוא לא יודע. הוא לא מבין כלום
בפוליטיקה .״לא, המסיבה הזאת,״ הסביר לו
אשכול ,״אוי! ויאזוי ווערט מען פטור פין
דעם?״
אבל איש האת״א לא הבין אידיש.
צייר אחד עבר שם, ולחץ בשמחה את היד
של אשכול, שכבר כמעט הגיעה למגש של כרי־

בקול, והירוקו, היפנית הנהדרת, שעברה שם
במיקרה, צחקה יחד איתם. בנימוס יפאני,
כמובן.
אשכול הסתכל בה בתמיהה .״תגיד, אין כאן
יותר מדי הרבה יפניות? ראיתי כבר עשר,
לפחות.״ הוא שאל בפחד את הסופר שעמד
לידו, במקום שקודם עמד הצייר, שעבר עכשיו
לאירית פדרמן, שעמדה ליד האבא שלה.
מדאם אלפאן הגיעה אל דן בן־אמוץ ולחצה
את ידו בהערצה .״אני מוכרחה להגיד לך שאני
מעריצה גדולה שלך,״ היא אמרה לו ,״שמעתי
אותך שר. איזה קול לירי, איזה קול נפלא, כל בך
מזכיר לי את שארל אזנאבור שלנו.״
אשכול היה עייף. הוא הושיט בלאות, ללא
הרבה תקווה, את ידו אל המיץ, וחוסר־התקווה
שלו לא התבדה. הגברת אשכול תפסה את היד
בעוד מועד, וגררה אותה אל איש חשוב חדש.
״איך אתה מרגיש?״ היא שאלה אותו, והוא
אמר לה שהוא מרגיש מין צימאון מוזר שכזה.
האיש החשוב טפח לו על ידו ושאל :״נו,
מה יהיה הסוף,״ ואשכול אמר לו שיהיה שלום,
או מלחמה.
״בשביל שלום או מלחמה,״ הוא קבע ,״דרושים
שניים, מה לעשות?״
הגברת אשכול נחתה על הלחי של מדאם
אלפאן, ונישקה אותה. אחר כך היא נפלה על
צווארה של האשד, מנעלי־ליליינבלום, מאחורי
הקיוסק, ומשם היא הגיעה ישר לחבורת צרפ תים,
שעקבה בהתעניינות אחרי השמלות של
הדוגמניות שעמדו בצד, בביישנות .״אתן משלנו
או משלהם?״ היא שאלה. אבל הם לא הבינו
את השאלה, והיא המשיכה משם, מבלי לדעת
אם הן משלנו או משלהם.
״מה, את לא מדברת עברית?״ נכנם סוף־
סוף ראש הממשלה ל־ ^ 801311 131 עם היפנית
היפהפיה של קארדן.
אבא אבן חיפש בצרפתית אוקספורדית אש
לסיגר שלו, והסיגר נשאר כבוי, כי אף אחד
לא הבין מה הוא מחפש. בסוף הוא מצא את

אשכול.
״אני לא יכול להבין את זה,״ פרש בפניו
אשכול את דאגותיו ,״אני לא מבין איך הן יכו לות
לדעת מאיזה צד ללבוש את השמלה. הרי
השמלות הללו מלמעלה ומלמטה נראות אותו
הדבר. איך הן יודעות איך ללבוש את הדבר
הזה?״
ואיש רפ״י אחד, ששמע את זה, שאל ברוע־לב
:״אין לו כבר דאגות אחרות על הראש?״

ב מדינה
גד, הייתה בהחלט מאורע אמנותי: היא
נערכה בצורת כוריאוגרפיה. בגדי־החלל הוצגו
בצעדים סהרוריים כשברקע מוסיקה אלקטרונית,
ובגדי־היום, שבטאו תפיסה מפליאה
של רוח התקופה, בוצעו, לקול החיפושיות,
כסצינת־רחוב מתוך מחזה מוסיקלי.
הופעתו של קארדן הייתה גם הרבה
יותר אלגנטית ומאופקת מהופעתו של תדי
קולק, שלמרות השערוריה שהתעוררה כשישב
לרגלי מרלן דיטריך — כרע על
ברכיו לפני ניקול אלפאן, המייצגת את
בית קארדן, לעיני מאות הנוכחים באולם.
ולא ברור עד היום אם כרע לפניה כחבר
מועצת מנהלי המוזיאון, או כראש עיר־הקודש,
ירושלים.

בתי-משפט

שערוריה במחוך

מזור ואוצר אמנותי
״רק על מנת להשיג אפקט״
(המשך מעמוד )14
נדהם. את ההחלטה עקפו, והתצוגה נערכה
באולמות המוזיאון, על רקע תמונות שמן
עתיקות, משם עלו הדוגמניות במדרגות
ונעו בחן על רקע תשמישי־הקדושה, וחזרו
להתלבש בביתן הגראפי המקסים, שהתמלא
כולו בקולבים מחיצות ותאי־הלבשה.
הרמטכ״ל לשעבר רתח, ואלמלא היה זה
מאוחר מדי, היה דורש לבטל הכל. שכן
טען, בצדק :״המוזיאון הוקם כדי להציג
יצירות אמנות, ואין לנצל אותו כדי שישמש
כרקע, רק על־מנת להשיג אפקט למשהו
שאינו קשור כלל לאמנות.״
חוסר ארגון. ארגון התצוגה עצמה לא
היה יותר מוצלח מהמהומה שקדמה לה.
קודם: עניין הכרטיסים, שתמורתם נועדה
למוזיאון. מחירם הוא גבוה מאד יחסית
( 35 ליחיד, לעומת 15 בהילטון, תל־אביב)
והתוצאה — בסך הכל נמכרו כשלוש מאות.
בימים האחרונים החל המוזיאון לפרסם מוד־עות־ענק
בעיתונים, ואף לטלפן הביתה לכל
מיני אנשים, שיבואו, בבקשה. אבל זה
לא עזר, כמעט.
חוסר ארגון היה גם בעניין הצילומים.
אמנם אנשי המוזיאון הזמינו את כל מי
שרצה, לצלם יחד עם אנשי ז׳ור דה פראנס
(אשר שישה עמודי האפנה שיפורסמו בו, על
רקע המוזיאון, עודדו את קארדן להביא
את התצוגה, ואת אנשי משרד התיירות ללחוץ
על המוזיאון ).באשר ליתר הצילומים
— השתררה מבוכה. הצלמים הצרפתיים צילמו
בתוך המוזיאון, דוגמניות על רקע
מיכרב פרסי המשמש לתפילה. על ישראלים
נאסר לצלם שם — כי זה מקום קדוש.
צלמת שצילמה באותו אולם את פייר
קארדן יחד עם הדוגמן הישראלי שלו, בועז
מזור, כשברקע מצבות־אבן, התבקשה למסור
את הסרט לצוות משונה מאד: הבחורה
המפקחת היתד, סתם עובדת־ארכיון, שהתבקשה
להשגיח — מטעם דובר העיתונות.
את הסרט פיתח צלם זר בשם רונאלד שרידן
ש״במקרה מסתובב בסביבה ואנחנו מרשים
לו להשתמש במעבדה של המוזיאון״ ,ובין
התמונות שהשמידו אנשי־הביטחון, היו צילומים
זהים לאלה שצילמו הצרפתים.
גם בערב התצוגה הורשה, רק צלם אחד
להכנס, בניגוד לכל תצוגה, ומי שרצה
בצילום — חוייב לקנות ממנו.
הכי גרוע היה עניין המושבים. הכרטיסים
שעלו הון תועפות, לא הבטיחו אפילו
מקום ישיבה. מי שהקדים — ישב, וגם
חלק מהם הקימו בגסות — כדי שיתנו
מקום לאנשים חשובים. אחדים גררו כסאות
מכל מיני אולמות סמוכים, והשאר עמדו
במשך כל התצוגה, ועוד העירו להם שלא
להסתיר את התמונות שעל הקירות. הייתה
זו חרפה לא להבטיח כסא לכל מי שקנה
כרטיס. תשובת דובר המוזיאון :״בכלל,
הוחלט שזה יהיה בעמידה, ומי שלא מצא
חן בעיניו — שלא יבוא פעם שניה.״
מי יותר מאופק? התצוגה עצמה
הייתה דווקא בסדר (הגם שקארדן נדהם
לשאלה אם הציג כבר פעם במוזיאון, וענה
בהתחמקות :״מה יש, בעוד 15 שנה תהינה
השמלות שלי מוצגים מוזיאונים״ ).התצו־

בבית־המשפט המחוזי בתל־אביב מתבשלת
שערוריה עצומה. לא ברור עדיין מה בדיוק
היקפה, לא ברור עדיין מי עומד במרכזה
היום ומי יעמוד במרכזה מחר.
אולם דבר אחד ברור לגמרי: כל מי שבידו
הכוח מנסה בכל מחיר לטשטש את השערו־ריה.
ברור גם, כי תוך נסיון זה יוצרים
אנשים אלה שערוריה נוספת.
זעקה כלילה. במרכז השערוריה עומדת
דמות מעוררת רחמים: פקידת בית־המשפט
המחוזי, אסתר כהן.
אסתר 36 נמזכת קומה ושברירית, בעלת

כשאני משוכנע לאור הבדיקות, שהאדם סובל
ממחלת־נפש, והוא זקוק לאישפוז וטיפול,
אני מוציא את הצו.״
מה היה הרקע לאישפוזה־בכוח של אסתר?
חבריו,־לעבודה סיפרו: לאסתר, העובדת
שנים רבות בבית המשפט המתוזי, היה
חבר. החבר יצא מפעם לפעם לבלות עם
מזכירת שופט. אסתר גילתה את בגידת
חברה עם המזכירה השניה, הטיחה בפניה:
״אני יודעת על היחסים שלך עם השופט,
ועל כך עוד אמסור לבעלך!״ הוסיפה אסהר:
״אם הדברים הגיעו למצב כזה, אז אני כבר
לא אשתוק, ואגלה כל מה שידוע לי שהולך
בבית־המשפט.״
המזכירה נבר,לה, וסיפרה לשופט שאסתר
יודעת בדבר יחסיהם, ועומדת לספר על כך.
השיפט ניגש לשופט אחר, סיפר לו על
מצב הענינים, והסביר לו שלטובת העניין
כדאי להשתיק את אסתר. שני השופטים
פנו אל מזכיר בית־המשפט, הסבירו לו
על מצב העניינים, ומיהרו להתלונן בפני
הפסיכיאטר המחוזי שאסתר לא נורמאלית.
שופטים ניצלו לרעה. מיום אישפוזה
של אסתר, החלה חרושת השמועות להתגלגל
בבית־המשפט. שמועות נוראות פגעו
קשות במורל העובדים של המוסד החשוב.
ועד העובדים התארגן, ערך ביקור מודרך
בבית־החולים, להרגיע את אסתר :״אנחנו
נדאג שהכל יהיה בסדר.״
זה לא שם קץ לשמועות בבית התלת־
עירום בכל־בו שלום
אשתו של בעל הכל־בו שכבה ערומה על
שטיח אקרילן שעיר, במחלקת השטיחים של
חנות־הענק. בעל הכל־בו עצמו לא היה שם.
הוא היה בעבודה. במקומו, שכב על השטיח,
לצידה, שמוליק קראום. בעצם גם אשתו
האמיתית של בעל הכל־בו לא היתד, שם.
במקומה היתד, שם זיוה רודן.
כל זה נערך בהסרטת עליזה מזרחי בכלבו
שלום, ביום השני שעבר, בשעה שתיים
בלילה. זו היתד, סצינת המין החשובה ביותר
בסרט, וחיכו לה ותיכננו אותה מזמן.
למנחם גולן יש כל מיני קמיעות המביאות
לו מזלות טובים בסרטים. למשל, גי״
לה אלמגור מביאה לו תמיד מזל טוב,
ולכן הוא מכניס אותה לכל סרט.
פופיק הנחמד גם כן מביא לו מזל טוב,
וגם אכני חיזקיהו, ובכלל, כל השחקנים
הטובים מביאים לו מזלות טובים. אבל
הכי הרבה מזל טוב מביאות לו סצינות המין,
ולכן הוא מכנים אותן לכל סרט.
סצינת המין בדליה והמלחים מילאה את
כל הסרט. סצינת העירום בפורטונה היתד,
נקודת־השיא שלה, ולעליזה מזרחי הדאו
במיוחד, מחוץ־לארץ, את זיוה רודן, כדי שתסדר
לסרט את המזל שלו.
היא הגיעה למקום הצילומים בחלוק ירוק,
ארוך, שנסגר עליה היטב עם רוכסן הדוק,
והצטלמה איתו בפני המצלמות. כשהמצל־מות
גמרו לצלם, היא גירשה מהמקום את
כל הסקרנים, ונשארה לבדה עם הסרט, אמנון,
צלם הסטילס (תמונות המיועדות ל־פירסומת)
,הבמאי מנחם גולן, והמאהב
שמוליק קראום.
ואז, כשכולם יצאו מן השטח, היא פתחה
את הרוכסן של החלוק הירוק והארוך, הורידה
את החלוק עצמו, ונשארה עם הגוף
החטוב, הארוך שלה, ועם האברים החלקים,
העגלגלים, המבושמים שלה.
במשך שעתיים עבדו עליה שני הצלמים,
המאהב והבמאי. הם צילמו אותה צילומי
פירסומת לסרט, בכל הפוזות האפשריות.
הם עשו תמונה מכל חלק ומכולם ביחד.
ובסוף, אחרי שעתיים של עבודה, כשהיא
היתד, כבר מצולמת לגמרי, מכף רגל ועד
ראש, הוחלט לסיים. זיוה לבשה את ה־

מי חצה את מי?
קולק כורע בי*

קולק כורע א׳
ראש עיר־הקודש על ברניו
עור שחום, ושער אדמוני, היא פקידת בית־המשפט
מזה שנים, ונחשבת לכתבנית הטובה
ביותר שם.
לאחרונה, הומלץ עליה להיות מזכירת־שופט.
אולם היא נשלחה למקום שונה.
ביום חמישי, ה־ ,27.10.66 בשעה 11.00בלילה,
הופיעו בביתה בצפון תל־אביב, שני
אחים של בית־ד,חולים לחולי־רוח בת־ים.
בידיהם צו־אישסוז, חתום על־ידי הרופא הפסיכיאטרי
המחוזי, מנהל בית־החולים ד״ר
זאב ירמולוביץ.
.אסתר התנגדה. היא לא הסכימה להיכנס
לבית־חולי־רוח, והקימה צעקות. שכנים שהתעוררו
הזמינו את המשטרה. ניידת עם
שני שוטרים הגיעה למקום. משראו השוטרים
את צו־האישפוז, הסבירו לאסתר שעליה לנסוע
עם האחים לבית־התולים.
אסתר נסעה, אושפזה במחלקה סגורה.
מחלקת ההסתכלות.
מדוע?
״אני אגלה הכל״ .ההסבר הרשמי:
שופט בית־המשפט המחוזי, ומזכיר בית־המשפט,
התלוננו כי אסתר אינה נורמלית.
על כך הסביר ד״ר ירמולוביץ לכתב
העולם הזה:
״אני עצמי אחראי כלפי החוק, וצריך
להיות זהיר, לטובתי. אסור לי להיות מושפע
על־ידי מישהו שאמר משהו.
״אני לא מוציא צו־אישפוז נגד אדם
שנאמר לי שהוא חולה. אני צריך לקבל
חומר אובייקטיבי, ולהיות משוכנע שהאיש
חולה. במקרים כאלו, אני אוסף אינפורמציה
על־ידי אנשים מוסמכים, שאני שולח
אותם לדבר עם קרובים, הורים ובני-
משפחה בבית.
״לפעמים, אני משגר רופא לבקר את
האיש עצמו במקום עבודתו, פעם או פעמיים.

קומתי, ברחוב יפו. דיברו על שוחד, על
ניאוף, על ניצול של עמדות לרעה.
האנשים ששמם הוזכר בקשר לשמועות
אלו לא היו דווקא הפושעים המובאים ל דן
מדי יום־ביומו.
הפרשה עוד תתפתח. הגיבורה האומללה
של הפרשה ישבה שלושה שבועות
בבת־ים, וביום ששי האחרון יצאה לחופשת-
בית, בלווית אחותה.
כתב וצלם העולם הזה, שבאו לבקרה ביום
ראשון, נפגשו באסתר בדרכה לבית־החולים,
בגמר חופשתה. הצלם צילמה מחוץ לכתלי
בית־החולים, ואילו הכתב ראיין אותה,
ונכנס עמה לתוך שטח בית־החולים, ששעריו
פתוחים. אסתר הוזמנה לרופאה המטפלת,
וקיבלה את הידיעה המשמחת ביותר שיכלה
לקבל :״את משתחררת היום.״
אך לפני שצוות העולם הזה יכול היה
להצטרף אליה, וללוותה לביתה להמשך הראיון,
נכנסו שוערי בית־החולים לפעולה.
הם היכו את שני העתונאים, לא נתנו
להם לצאת עם אסתר המשתחררת.
לבקשת השניים הוזמנה המשטרה — וזו
מיד,רה להשלים את מלאכת האחים האלימים:
היא החרימה את הסרט. להיטות זו ברורה
— כי מדובר בשופטים וברופאים. אולם
אין להניח שפעולות־המניעה האלה יביאו
להשתקת פרשת אסתר כהן והשופטים.
להיפך. היא עלולה להתפתח לפרשה, שת־אפיל
על פרשת השופט מלחי ויונה סופר.
בית־המשפט הוא מוסד, אשר יש לשמור
בכל מחיר על כבודו. הדרך לעשות זאת
אינה בנסיונות לטשטש — כי אם בנכונות
לחשוף את כל העובדות.
• מימין: לפני ניקול אלפאן. משמאל:
לפני מרלן דימריך.

אתם זוכרים את הדיילת של אל־טל,
זיוה כפר? זאת שמרים אשכול לא
רצתה אותה, ולא נתנה לד, לטוס יחזז
איתר, ועם בעלה לאפריקה?
ובכן מתברר שכתב הארץ הנחמד והיפה
יהושע שגיא, המכונה ״שוקי״ ,כן רוצה
אותה.
במשך הרבה זמן הוא ניהל איתה לסירוגין
רומן, בין טיסה לטיסה, ולא מזמן
נפרדה ממנו לחודש כדי לנסוע לחופשה
למזרח הרחוק.
היא היתד, במזרח הרחוק שבוע וחזרה
הביתה .״אני לא יכולה להיפרד,״ היא
אמרה, והוא החליט לשאת אותה לאשה.
לאחר החתונה, כיאה לשני אנשי העולם
הגדול, הם עומדים לנסוע לטיול ארוך, לאחותו
של שגיא, באפריקה.

זיוה

חלוק הירוק והארוך שלה, סירקה את שערותיה,
תיקנה את עיניה ואת שפתותיה,
והלכה לה מאושרת ושמחה לביתה.
ביום החמישי נערכו צילומי הסרט במועדון
הסנטר הכפול. זיוה השתתפה בהם, ולאחר
העבודה, מסר לה הצלם את תמונות־הפירסומת
מנל־בו שלום. זיוה הודתה לו,
והלכה הביתה להתייחד איתן.
כשהיא חזרה למקום בשעה שלוש, ההסרטה
עדיין נמשכה. אבל אחרי שהיא הגיעה
לשם ההסרטה הופסקה. היה חשש שהיא
תהרוג ותשרוף את המסריטים והמוסרטים
גם יחד, וכל הצוזת התנדב להרגיע אותה.
היא צרחה בהיסטריה נוראה. היא אמרה
שתהרוג את הבמאי, ואת הצלמים. היא נפנפה
בידיה וברגליה, ורקעה ברצפה ובקירות
ובתקרה. היא אמרה שאו שיגזרו וישמידו
את כל הפילמים הערומים שלה, או
שהיא תתאבד על המקום, וזה יהיה על
אחריותם של הצלמים והבמאי.
לאט־לאט, בזהירות בזהירות, הצליחו להרגיע
אותה. אמרו לה שאף אחד לא יכריח
אותה לפרסם את הגוף הערום שלה, ושאם

היא לא רוצה לא צריך, ושבכלל לא צריך
כל־כך להתרגש מדבר כל־כך פעוט.
זיוה אמנם לא חשבה שזה דבר כל כך
פעוט, אבל היא נרגעה והלכה הביתה. למחרת׳
כשהיא הופיעה במשרדו של גולן, היא
לא נראתה כאילו מישהו הרגיע אותה יום
לפני כן. היא הרעישה את כל המשרד
בצעקותיה, היא איימה שוב בהתאבדות וברצח
ובהרג ובשריפה, היא נופפה שוב בידיה
ורגליה, ובעיקר, בתמונות־העירום שלה.
התחילו את כל העבודה מחדש. כולם
עמדו מסביבה ודיברו אל ליבה, והבטיחו
לה לעשות כל מה שהיא תרצה, ובסוף
כשהיא נרגעה שאלו אותה מה היא רוצה.
היא אמרה שהיא רוצה שישמידו את כל
הנגטיבים של הגוף שלה, וישאירו לה רק
כמה תמונות, את התמונות הכי מוצלחות

והכי צנועות, וגם אלה לא תהיינה לפירסום,
אלא לשימושה הפרטי בלבד.
לא היתר, ברירה אלא להסכים. הצלמים
הביאו את הפילמים, וזיוה לקחה פילם אחרי
פילם, גזרה אותם לחתיכות וזרקה לסל.
עכשיו לא נשאר שום זכר מכל העירום
הנפלא של הכוכבת, חוץ מכמה תמונות־עירום
ישנות, שכולם כבר מכירים אותן,
וכמה תמונות־עירום חדשות, המוסתרות היטב
היטב בתוך הארנק הקטן שלה.

זיוה

פורטונה

דדיה והמלחים

אל״דיס זרים

בכסית היא פגשה צייר ידוע, נשוי,
שסיפר לה שהוא עומד להתגרש, ולא שיקר.
הוא מתגרש מאשתו כבר כמה שנים. ה־אשה,
שהיא גיורת, מסרבת לתת לו את
הגט, וטוענת שהיא התגיירה בשביל בעלה,
ובאה בשבילו ארצה, ואס רוצים שהיא תתגרש
ממנו, שיחזירו אותה למקום שממנו
באה, ושיחזירו אותה להיות גויה.
הדתיה שיהפכה חילונית, והצייר שעוד
לא התגרש, החלו לנהל שיחות רוחניות
בבתי הקפה של דיזנגוף. ואחר־כך עברה
החילונית לרדיו, החלה להגיש תכניות, ולהתערות
בחיי קול ישראל.
תוך כדי התערות היא, הכירה איש
ר דיו נו ד ע, והדבר הזה גרם לה להחליט
למחוק את כל עברה. היא עזבה את הצייר
החצי גרוש. בשבוע שעבר קיבלה את הגנו
מבעלה, ועברה לגור יחד עם ידידה החדש.
אבל הידיד החדש שלה נשוי. יש לו לא
רק אשה, שלא ממהרת לתת לו גט, אלא
גם חותנת, שעורכת לו סצינות קולניות ברחובות,
בגל? התנהגותו המחפירה אל בתה.
לעת עתה, למרות הכל, נהנית הבחורה הדתית
מחייה החילוניים. אבל בחוגים הדתיים
מקווים שהיא עוד תשוב אל אלוהיה, ותפסיק
לסגוד לאלילים זרים.

בחורה דתיה, יפה ונחמדה, המחוננת בכלי
המעלות האפשריות, בתו של אחד מראשי
המפד״ל, התחתנה ביום בו הגיעה לגיל 18
עם בן ,20 בנו של חרשתן גדול, המייצר
מזון, באיזור תל־אביב.
בן העשירים למד משפטים 3 ,ת ה״
מפד״ל העבירה את זמנה בעסקנות, בקרב
החוגים הדתיים, ניהלה חוגי תרבות ועיון,
וכעבור שנה נולדה להם, במזל טוב, בת.
אבל לנערה נמאסה העסקנות בחוגי התרבות
הדתיים, והיא החליטה לעבור לעסקנות
בחיי־הרוח החילוניים. כשלב ראשון
למעשה הזה היא הגיעה לכסית.

שותף חדש
לרוזי נתן כבר היו הרבה דברים בחיים.
היה לה בעל והיתד. לה ידידה, אחר־כך היד,
לה דיסקוטק, שקראו לו הדיסקוטק של
פרדריקה, ואחר כך, אחרי שהיא מכרה את
חלקה בדיסקוטק, היה לה רומן סוער עם
חכקין, האמרגן הצעיר הבלונדיני, בעל
תחנות הדלק.
אחרי שלא נשאר לה מכל זה שום
דבר, חוץ מהרומן הסוער עם חבקין, החליטה
להעביר את הכל לארץ אחרת. היא
נסעה לפאריס, קנתה מרתף גדול ברחוב
דה־קושה, אחד הרחובות המרכזיים של עיר
האורות, וחיכתה שחבקין, זה מהרומן הסוער
שלה, יבוא להיות איתה שותף בדיסקוטק
החדש שהיא עמדה לפתוח באותו
מקום, ולקרוא לו הקיבוץ.
חבקין עמד להגיע. ינוקא, ידידו של
חבקין, נסע לפאריס כדי לנהל את המקום.
הוא היה שם שבועיים, וחזר. החליט להשאיר
את צרפת לצרפתים. נראה שגם
חבקין החליט את אותו הדבר. הוא עדיין
לא הגיע לשם. ועכשיו מספרים שרוזי
מחפשת לה במקום כל הדברים הישנים,
שותף צרפתי חדש, בשביל העסק הצרפתי
החדש שלה.

ס־מני דדר
לאחר סיום הצגות המלך ואני נסעד,
נחמה הנדל לגרמניה, כדי להיפגש עם
אחד מראשי הספיריטואליסטים בעולם. אבל
לפני שהיא נסעה לגרמניה, באחת ההופעות
האחרונות שלה בארץ, הבחינו שחקני וצופי
ההצגה בסימנים כחולים מדאיגים,
שהופיעו על צווארה ועל זרועותיה.
כולם ידעו שבזמן האחרון היא לא מתראה
עם אנשים, והתעניינו לדעת מה קרה לה.
למתעניינים היא סיפרה שהיא משתתפת
בחוג של ספיריטואליסטים, ובחוג נכנסים
האנשים לאקסטזה ואינם יודעים מה קורה
איתם. בבוקר אחרי אחת הפגישות של
החוג, היא מצאה על גופה את הסימנים
הללו, ואינה יודעת מאיפה באו לה.
בגלל הוויסקי
ביום החמישי, בשעה עשר וחצי, בבניין
הרבנות בתל־אביב, נישאה הבתולה החסודה
והצנועה נעמי אדווה, לבחיר לבה, החתן
המהולל כוסי.
הכלה הגיעה לחופה ללא כל שושבינים,
והחתן היה מלווה, בכבוד רב, על־ידי שני
מנקי בתי־השימוש של הרבנות. הם היו העדים
שלו, כי הוא לא מצא שום עדים
אחרים.
החתונה התנהלה באווירה חגיגית מאוד.
וברגע השיא שלה, כשהחתן אמר שהוא
מסכים לשאת את הכלה לאשה, והכלה הביעה
גם היא את הסכמתה, כשהחתן עמד
לשבור את הכוס ברגלו, דחף לו החזן פתק
לידו ולחש לו :״אתה יודע? אני גם מוהל
מצויין! אני מבקש מאוד, תזמינו אותי לברית.״
החתן אמר שבסדר, מחץ את הכוס
והזוג היה נשוי.
הדרך של בוסי־מהעלום־התחתון ונעמי־מעולם־הבוהימה
אל החתונה היתד, ארוכה
מאוד. היא התחילה עוד לפני שנתיים. כש־בוסי
רק יצא מבית־הסוהר, ונעמי ערכה הכנות
לאחת ממסיבות הסילווסטר הפרועות
שלה.
כשהמסיבה שלה היתה מוכנה, היא הלכה
לחפש אנשים שישתתפו בה, ותוך כדי חיפושים,
היא הגיעה לפורטו ריקו, שם ישב לו
בוסי, לבדו, ושתה כוסית.
נעמי הזמינה אוחו למסיבה, ובשמיים נחרץ
באותו רגע גורלם המשותף. הם הפכו
חברים ולא חברים. הם הלכו יחד ולא הלכו
יחד. ורבו והשלימו, במשך שנתיים רצופות,

ובסוף, בשבוע האחרון, החליטו להיפרד
סופית. נמאס להם.
״היה לי מצב־רוח איום,״ מספרת נעמי
על הפרידה שלהם ,״ישבתי במשרד של
נתן צבי, סוחר המשקאות, שהבן שלו,
פיצקלה, הוא חבר שלי עוד מילדות,
וכמעט בכיתי.
״אז פיצקלה אמר לי שאם בוסי יתחתן
איתי, הוא יתן לנו מתנה, עשרה ארגזים
עם בקבוקי ויסקי. סתם צחקתי, ודי. התייחסתי
לזה כאל בדיחה.
״אחרי זה השלמתי עם בוסי לכמה זמן,
וסיפרתי לו על המתנה, אז שנינו החלטנו
ששנינו אוהבים ויסקי, ולמה לנו לשתות
תמורת תשלום, כל אחד לחוד, כדאי יותר
לשתות יחד, חינם. החלטנו להתחתן. כש־הודענו
לפיצקלה שאנחנו מתחתנים, הוא
צנח ליד הפלפון.״
אחרי שהחתן והכלה יצאו מהרבנות, הם
נסעו לדיסק־קלאב בחיפה, ושם נערכה החתונה
האמיתית שלהם.
כשנעמי הגיעה לאולם יחד עם בעלה החדש,
כבר עמדו שם הרבה ילדות קטנות,
ובירכו את החתן ואת הכלה, והתלחשו
בצחוק :״יה, תראו, כלה עם נעלי־בית,״ כי
נעמי באמת נעלה, לכבוד החתונה שלה,
מין דבר כזה, שאומנם לפי הגירסה שלה
נקרא סנדלים, אבל לפי גירסות אחרות יכול
בקלות להיקרא נעלי־בית.
אחרי הילדות הקטנות עמדה חבית גדולה
מלאה יין, ומאחורי החבית עמדו בשורה,
זו אחרי זו, עשר חביות גדולות, בצורת
עשרות בקבוקי ענק, מלאים ויסקי משובח,
מתנה מפיצקלה, החבר של נעמי.
אחרי בקבוקי הויסקי, ובמרחק די בטוח
מהם, עמד דוקטור וולכסקי, רופא ידוע
מבת־גלים, ולידו, ללא שום מרחק, עמדה
סדרנית קולנוע של בית־קולנוע אחד ב־בת־גלים.
הקהל
של החתונה היה מעורב מאוד. למשל,
ליד בקבוק ויסקי אחד, הכי מלא,
עמד מריו, המיליונר היפהפה, כסוף השיער,
המחזיק בשלוש אוניות־משא, המכניסות
לו הרבה כסף כל שנה. לידו עמד
שולמן, זה שמשלם, והחזיק בידיו, חוץ
מהוויסקי, סרוויס גדול של פורצלן, מתנה
לבני הזוג, וליד שולמן ׳המשלם, עמד
דוקטור פאור, רופא החיות של נעמי
אחזה.
ההרמוניה בין הרופאים והמשלמים, ובין
הלא משלמים, היתד, מלאה. כולם היו עליזים
ושמחים, והחביות הגדולות הלכו והתנ
ת קנו.
בהמשך הערב הגיעה לחתונה רוזנת שנעמי
גילתה באיזשהו חור בארץ. זוהי רוזנת
אמיתית, עם טבעות יוחסין על כל האצבעות
של הידיים, רק שאין לה כבר כסף כי היא
ירדה מנכסיה.
אחרי הרוזנת בא דוק מאירוביץ,

כוסי ואדווה בליל הכלולות
הבילואי, עם שתי חתיכות על שתי הידיים,
ואחריו הגיעו המון בעלי מועדוני קלפים.
מנהל חברת־ספנות נזכר פתאום ששכח
להביא מתנה, ומיד תיקן את המעוות. הוציא
פינקס כרטיסי־אנייה מהכיס, נתן לנעמי ו־לבוסי
כרטיס זוגי לנסיעה לאירופה. באחת
האניות של חברת אופיר.

ק 1לנ 1ע

אנשים

סרטים

נאום הבתולין
דאגת־בחירות הולכת ומתפשטת כבר עכ־שיו,
בקרב כמה מעסקניה של מפא״י, ל־כרות
שנותרו עוד שלוש שנים לבחירות
לכנסת הבאה. הסיבה לדאגה: השמועה כי
רעיית ראש־הממשלה, מרים אשכול,
תובעת לעצמה מקום בטוח ברשימת מועמדי
המפלגה בבחירות הבאות • .שיחות טלפו־ניות
רבות נוהלו השבוע מצד אחד של כדור
הארץ אל צידו השני. מתל־אביב ניסו לברר
עם ניו־יורק, מה דעתו של סגן ראש מיש״
לחת ישראל באו״ם, שלמה הילל, על
קבלת תפקיד שר־המשטרה במקומו של
בכור שיטרית. הילל הבהיר, כי אינו
מוכן ליהפך לספרדי מקצועי. הפירוש שנתן
לדבריו :״אני מוכן להיות שר, אך לא אקבל
את תיק־המשטרה או את תיק־הדואר, המיועדים
באופן מסורתי לעסקנים ספרדיים.״
• חנה למדן, עסקנית רפ״י המכהנת
גם בתפקיד ממלאת־מקומו של מזכיר המפלגה
שמעון פרס, דומה למזכירת
מפא״י גולדה מאיר לא רק בתפקידה,
אלא גם במראה החיצוני. כך לפחות חשבו
דיילי המטוס בו חזרה למדן מביקור פרטי
בצ׳ילי. הם זיכו אותה ביחס מיוחד ובפינוקים,
לא הסתירו את הסיבה לכך, קראו
לה בשם גולדה מאיר. כשניסתה למדן להעמידם
על טעותם לא שוכנעו, ייחסו את
הדבר לענווה יתרה 6 .בעוד כארבעה
חודשים, בשני למארס, ייצא מנהיג רפ״י
דויד בן־יודיון לביקור בארצות־הברית.
יהיה זה בדיוק 51 שנה לאחר ביקורו הראשון
באותה ארץ, ו־ 50 שנה בדיוק לאחר
שהכיר שם אחות בשם פולה מונכז,
אותה נשא לאשה. פולה תובעת בהזדמנות
זו את ירח־הדבש שנדחה אז, בגלל פעילותו
המפלגתית של החתן • .בישיבת מרכז
חרות האחרונה נאם את נאום הבכורה שלו
עמיחי (״גידי״) פאגלין. הוא עבר את
הזמן שהוקצב לו, אך יו״ר המרכז, הח״כ
יוחנן כאדר, הסביר לו כי אינו מפסיקו,
כי זהו ״נאום הבתולין שלו״ .המושג הזה
כנראה העליב את גידי, שכן הוא הגיב
על דברי באדר באומרו :״ואם מישהו מאבד
את כוח הגברא שלו, אני לא מכריז על כך
בפומבי.״ השומעים לא הבינו כלל למה
התכוון הנואם, אך בכל זאת, כדי להרגיעו,
אמר הנואם שבא אחריו, ח״כ מנחם כ־כין
:״זהו נאום הבתולין שלי במרכז,
מאז ועידת התנועה בוועדת הכלכלה
של הכנסת, שונה בפיתוח ירושלים, התפאר
ראש־העיר, טדי קולל! ,כי הילודה בירושלים
היא, באופן יחסי, גדולה פי שניים
•מן הילודה בתל־אביב. העיר על כך אחד
הח״כים הצעירים :״מה הפלא? מה אפשר
לעשות בערבים בירושלים חוץ מזה?״

בצע בקרחת

במאי הסרטונים הקצרים, דויד פרלוכ,
שסרטו בירושלים זכה פעם בפרס פסטיבל
ונציה, יביים סוף־סוף סרט באורך מלא.
התסריטאי יהיה ניסים אלוני, ובאחד התפקידים
הראשיים בו יככב אדכרט חל*
ל,יהו. הבמאי והתסריטאי שומרים בינתיים
בסוד את תוכן הסרט, ורק חיזקי מוכן
לומר עליו :״זה יהיה סרט משונה מאד,
משונה מאד, אבל פצצה חברו ועמיתו
של חיזקי, יוסי כנאי, מתכונן להופיע
בקרוב בתוכנית־יחיד, שתכלול פיזמונים,
סיפורים ודברי־קישור, בסיגנון הופעותיו
הידועות של איכ מונטאן. השמועות
אומדות, שאת התוכנית יפיק מנחם (פורטונה)
גולן • .בהפקתו הנוכחית של
גולן, בעליזה מזרחי, צולמו כמה קטעים
בכל־בו שלום, שם היה על אריק לכיא
— הרוצח בסרט — להשתולל ולנפץ את כל
הבא ליד במחלקת המזון. לצורך זה הביאו
לשם מלאי ענקי של קופסות שימורים
ריקות, שפגיעתן אינה מסוכנת. רצה הגורל,
וקרתה טעות קטנה. לא רק שאריק
עצמו לא זרק קופסות, אלא שאחרים זרקו
אותן עליו, ועוד מלאות. הוא נפצע באפו,
חטף צלקת בקרחתו המבהיקה ופניו כוסו
בדם. זה מה שנקרא בשפת הסרטים ריאליזם
• .האמרגן־קצין־קרבי־לשעבר מיטה
ינוקא העמיד לאחרונה את כל תל־אביב
על הראש, כשסיפר לכולם על נסיעתו הקרובה
לחו״ל, ועל תוכניתו לפתוח בפאריס
דיסקוטק ישראלי בשם דיסקיבוץ. הוא באמת
נסע לפני שבועיים, ולמרבית הפלא חזר
כעבור ימים ספורים. התנצל ינוקא :״שיקרו
אותי שעולים על סוריה, לכן מיהרתי בחזרה,
ובסוף מה יצא מזה? סתם כפר קטן בירדן.״
• עמוס סחה הוא תל־אביבי בעל גוף,
ששמר במשך שנה שלמה על הדיסקוטק א

ח1דה
אד הטבע
מו ר גן (גת, תל־אבוב; אנגליה) ,הוא בן
למשפחת פועלים, בעלת הכרה מעמדית,
שהתחתן עם נערה עשירה (ונסה רדגרייב),
מהמעמד הבורגני. הוא בעצם לא שייך
לשום מעמד, ובכלל לא שייך לשום מקום,
ולשום דבר( .רואים את זה היטב בחלום
הנפלא שלו, שבו הוא יושב על כסא
של רופא שיניים, בתוך שדה גרוטאות, עם
שוטר לימינו, ובני כל המעמדות מוציאים
אותו להורג בירייה).
מורגן אינו מתאים לחיים, לחוקים, ולהגבלות
הממלאים אותם! ,ולכן הוא מנסה
כל הזמן להשתחרר, ולחזור אל הטבע, אל
החופש המוחלט. הוא חולם את כל העולם
בצורת יער פראי, והוזה את כל האנשים
סביבו כחיות בטבע.
צחוק להמונים. נזורגן יסול היד. להיות
סרט יפה, משום שהדמות של הגבר שלא
התבגר, שאינו מוכן להיכנע למסגרות של
החיים, היא דמות קוסמת, ודויד וורנר גם
משחק אותה בצורה מקסימה.
אבל הסרט שהיה צריך להיות כולו
פנטזיה גדולה, שהיה צריך להכניס בצופה
את הגעגועים של מורגן אל הטבע, אל החופש
מתרבות, הוא בדיוק ההיפך ממה שצריך
היה להיות.
הוא מלא מוסכמות, משפטים מהוקצעים,
ופתגמים על החיים. הוא מלא חיקויים של
סרטים קודמים, משלים ונמשלים. כל רעיון
ניתן בו בצורה גסה, המונית, וההמון באמת
מבין, וצוחק.

הסרטה
בן המלך והעניה

חנה אהרוני עם כעדה וכתה כאמריקה
שיער אסוף במקום בולם
פרופו. כל זמן ששמר, באמת היה שם
שקט, אך השבוע, כשנסע לערב אחד לחיפה׳
לחתונה של אחיו, כוסי סחה, פרצו למקום
בריונים, חיכו בו את אחד הלקוחות,
שהוא במיקרה גם בעל דיסקוטק נתנייתי.
השמועה סיפרה שזה סתם חיסול חשבונות
דיסקוטקאי בינ־עירוני. בינתיים חזר עמום
לג׳וב שלו, ושלום על א־פרופו • .איך
שהזמן עושה את שלו, רואים בתמונות.
קחו לדוגמה את תמונתה האחרונה של
חנה אהרוני (ראה תמונה) ,שהגיעה לישראל
ישר מארצות־הברית, או ליתר דיוק
מבברלי־הילם, שבקליפורניה. חנה, הנראית
בחברת בעלה, חיים טייטמן, ובתה
שלומית בת החודשיים, לא דומה כלל לעצמה,
כפי שהיתר, פעם, כשנתגלתה כזמרת
תימניה. מה שמזכיר את הימים ההם,
הוא רק ציור ישן, בו היא נראית בשמלה
רקומה ובשיער אסוף, הניצב במקום בולט
בדירתה • .בתצוגת האופנה של פיי ר
קאידן, שנערכה במוזיאון ישראל ב־ירושלים
התפעלו כולם מהדוגמנים בתלבושות
החלל, פרט לראש־העיר, טדי
קולק, שהעיר לשכנתו :״מה יש? שערות
כאלה גם אני יכול לגדל, רק הבטן שלי
יותר מדי גדולה באותה תצוגה הבחינו
הסדרנים בגבר שקט, לבוש בפשטות, שהתיישב
בשורות המוזמנים. פשטות הופעתו
חרתה להם כנראה, והם הורו לו
לקום ולעזוב את המקום. והוא באמת קם
והתחיל ללכת. רק ברגע האחרון הבחין
בכך אחד ממנהלי המוזיאון, שרץ אחריו
וביקשו לחוור. היה זה נדגוצ׳י, האדריכל
היפאני המפורסם, שתיכנן את גן הפסלים
שבו צולמה התצוגה • .בזמן הצילומים
התפלאו הצלמים לראות את קארדן בשני
מקומות שונים בעת ובעונה אחת, עד שהסתבר
שהאחד הוא האוריגינאל, והשני הוא
כפילו הדומה לו דמיון מפליא. היה זה
אנדרה אוליכיה, ידידו ויד־ימינו של
קארדן, אשר מתכנן איתו יחד את הדגמים.

״ן במיסעדה
למי שהופתע לראות את בעל הגאלריה
ז׳אן תירוש שמח וקצת שתוי, הרי
הסיבה: לפני שבועיים נולד לו בן זקונים,
ג׳ינג׳י כמוהו. תירוש, שהוא כבר אב לבן
ולבת מבוגרים, השתולל משימחה, הסביר,
כטוב ליבו ביין :״אני עשיתי את זה. אני
עשיתי חתול שחור הסתובב לו כנראה
לאחרונה בבית־הספר לדוגמנות של גדעון

אוכרזון. עובדה: דוגמנית־הצמרת־לשעבר,
זיוה שומרת, שהיתר, עד לעת האחרונה
מורד, באותו בית־ספר, עזבה אותו לפתע.
• מהן הבעיות שבהן ניתקל הכדורסלן־
לשעבר אכרהם ׳טניאור, כשאשתו,
נאדיה בראץ, בעלת המסעדה קום־קום,
נאלצה לטוס לפאריס, כדי להשתתף בהלוויית
אביה, שהיה קבלן עשיר שם? הוא
נאלץ לנהל את המסעדה בעצמו, ולא ידע
איך להתגבר, למשל, על שני קפטנים מחברת
התעופה בי־או־אה־סי, שבאו לסעור
בקוס־קוס, והוריקו תוך כדי כך 16 בקבוקי
יין. היין, כידוע, ניתן שם חינם, בתנאי,
כמובן, שהוא צמוד לארוחה. נאדיר, חזרה
כבר מפאריס, החזירה את השתיה לכמות
הממוצעת של בקבוק אחד או שניים לאיש.
״גם זה מספיק לאדם נורמאלי,״ היא טוענת.
• לאחר הצגת הבכורה (העולמית) של
המחזה הנזירים, בביצוע בימת השחקנים,
שנערכה במשק צורעה, נערכה שיחת חברים
עליה. בסוף השיחה הערה העיר השחקן
אברהם (״בובי״) פלטת :״עכשיו
סוף־טוף אני מבין מה אני אומר במשך
שעתיים על ד,במד ואם כבר מדובר
על שחקנים, הרי ש הי ל ה שרת, בת
אחיו של מי טהשרת, נאלצה השבוע
להיכנס לתפקיד אני בהמלך ואני, לאחר
ששחקנית אחרת, נחמה הנדל, הסתכסכה
עם האמרגן־המפיק של המחזמר,
גיורא גודיק, ועזבה.

היה היתד, סופיה לורן. היא היתד. רועד,
עניה מאד, ולא היה לה מה לאכול. כל
בוקר היא היתר, הולכת לשדה, לרעות את
הצאן שלה, ובערב היא היתד, חוזרת הביתה,
אל האמא החורגת שלה, ועושה
אמבטיה בחבית.
עד שיום אחד מצא אותה הנסיך עומר
שריף. הוא התאהב בה ממבט ראשון ורצה
לקחת אותה לארמון שלו. אבל המכשפות
הרעות, והאמא החורגת, וכל האנשים הרשעים,
לא רצו שהמלך יתחתן עם לכלוכית
ולא נתנו לו. אז הוא התחתן איתר,
בכל זאת. אבל זה היה רק בסוף.
כסף ואיטה. כל זה בכלל לא אגדה. זה
רק סרט, שנקרא היה היה. סופיה לורן, מן
המאה השמונה־עשרה, מסתובבת לה בשטח
ההסרטה, עם תלבושות מתאימות, וקרלו
פונטי, מן המאה העשרים, מסתובב לידה ודואג
לה. כי הוא השקיע בסרט זה את הכסף
שלו ואת האשד, שלו.
עומר שריף, מאותה המאה של סופיה,
עם בגדים מתאימים, יושב לו בהפסקות
בכסא הסמוך, ושותק. כששואלים אותו מה
דעתו על בת זוגתו החדשה, הוא אומר

ה*דר 1ח השבוע
כדאי לשים לב לדעותיו של איש מקצוע

רב נסיון, כמו הגנראל הצרפתי ז׳אן,
לואי ניקו, שהשתחרר לא מזמן מהכלא,
שם ריצה עונש מאסר על השתתפותו במרד
הגנראלים נגד שא דל דה־גול• .
ובכן, ניקו זה, שהוא ידיד אנשי ר,בטחון
של ישראל, חיוזה את דעתו עליהם. על
הרמטכ״ל לשעבר מיטה דיין אמר :״זהו
מפקד מצויין לניהול מלחמה, אולם לא
כדי למנוע מלחמה על יורשו בתפקיד,
חיים לסקור :״הוא מפקד המסוגל לנהל
מלחמה, אולם באותה מידה מסוגל גם למנוע
מלחמה על יורשו צבי צור :
״איש עדין — ספג הרבה תרבות צרפתית.״
• על הרמטכ״ל הנוכחי, יצחק רכין :
״מפקד המסוגל לא רק לנהל מלחמה, אלא
גם למנוע אותה — והתפקיד השני הוא
הרבה יותר קשה.״

ונסה רדגרייב ב״מורגן״
מוות אצל רופא השיניים
העולם הזה 1524

הנהלת
השמנות
!נתוכנת!
אנו שמחים להודיע לציבור הלומדים
הנהלת חשבונות, שבעשור
השני לקיומנו אנו מצרפים
הנהלת חשבונות ממוכנת
ללימוד הסדיר.
תלמידי המכון בעבר ואלה שיירשמו
החודש לקורסים בהנה״ח
ערב, יוכלו להצבוקר

טרף לקורס להנהלת חשבונות
ממוכנת במחיר סמלי בלבד.
למד אתנו

והתקדם;
ייו _וו ץ כ 1ד ן 4בוו 1בביתך

סופיה לורן כ״היה היה״
בטן של מלנה
שהוא עוד לא יודע, הוא עוד לא מכיר
אותה.
הוא מוכן לדבר על בנות זוגו הישנות,
מהתקופה שבה עוד היה דוקטור ז׳יוואגו,
אבל גם על זה אין לו הרבה מה להגיד:
•ז׳רלדין צפלין היא נפלאה, באמת נהדרת,
שחקנית מצוינת,״ הוא מספר. ואיך ג׳ולי
כריסטי? ״ג׳ולי כריסטי היא עצומה, באמת
נפלאה, שחקנית נהדרת,״ הוא מגלה. וכך
גם כל השאר.
כשסופיה תגמור להיות בת איכרים, ר
תתחתן עם הנסיך עומר שריף שלה, היא
תהיה מלכה, ולא סתם מלכה, אלא המלכד
קתרינה הגדולה, בסרט באותו השם. אבל
אז היא כבר לא תהייה אשתו של עומר
שריף, אלא של פיטר אוסול. אם כי פיטר
אוטול מודאג מאוד מהשמועות האחרונות
שהמלכה שלו לעתיד נמצאת כבר בהריון,
בחודש השלישי שלה. הוא לא יודע אם
השמועות הללו זה תעלול פרסומת חדש של
קרלו פונטי, האמרגן של סופיה, או תעלול
זדוני אמיתי שעשה לו קרלו פונטי, הבעל
של סופיה. בכל אופן, כיוון שהוא השקיע
בקתרינה הגדולה את כספו, הוא מעוניין
מאוד, שלקתרינה לא תהייה בפן גדולה
מדי.

עוד שד בטון
לא רק בישראל יש שיכונים אפורים
מכוערים, המשתרעים על קילומטרים של
אדמה חשופה. בכל העולם יש דברים כאלה,
והאנשים הגדלים ונוצרים בתוכם, מעסיקים
את טובי הסוציולוגים הסופרים והבמאים.
לפני זמן רב רעשה כל צרפת, כשהתגלה,
שרוב נשות הפועלים והפקידים, הגרות
בשיכונים, מחוץ לעיר, עוסקות בזנות, על
מנת לאפשר לעצמן לשלם את תשלומי
הרהיטים, הטלביזיה, וכל המכשירים המו־דרנים
שקנו. הבעלים לא ידעו על כך דבר,
ורק נהנו מהארוחות שהיו מוכנות בזמן,
מהנשים הנחמדות שלהם, שלא הטרידו אותם
בענייני כספים, ומד,מכשירים המודרנים,
שמילאו את דירתם.
שי?ן מום וזנות. בסרטו האחרון, דבר
או שניים שאני יודע עליה, שם ז׳אן־לוק
גודאר את הדגש על אספקט אחר של החיים
בשיכונים; השיעמום העמוק הנורא, הממלא
את חייהם של הנשים, המעבירות את יומן
בתוך המסגרת המונוטונית, של הבתים הגדולים,
המונחים בצפיפות, זה ליד זה, עד
קצה האופק.
בין השיעמום לזנות מפריד רק צעד אחד.
וזהו הצעד שהגיבורה הראשית של הסרט,
עוברת ללא שוט היסום. היא מחפשת אנשים,
היא רוצה לדבר איתם, לשוחח איתם, להחליף
דעות על החיים, ובזמן שהיא מחכה לבעלה,
שישוב מהעבודה, היא עוברת מבית־קפה
לבית־קפה, מאיש לאיש, מחדר לחדר.
״זהו תיאור של משהו כולל,״ מסביר
גודאר את סרטו ,״של עולם של בטון
ואבן, ושל החוקים המנהלים אותו. יש קשר
בין שני הדברים הללו. נסיתי לתאר, דרך
העולם הזה 1׳ 52ז

מקרה של אשד, אחת, את העולם הזה
כולו.״
האשד, האחת הזאת, היא ידידתו החדשה,
מארינה וולאדי. היא שיחקה עד עכשיו
בשלושים וארבע סרטים, וזהו הסרט ה־אמנותי
הראשון שלה.
״בחרתי אותה לתפקיד,״ הוא אומר,
״בגלל שהוקסמתי מן הצד החייתי שלה.״
״הסכמתי למלא את התפקיד,״ היא אומרת
מצידה ,״בגלל שהערצתי את פיירו המשוגע
של גודאר, ואני מעריצה גם את הסרט הזה.״
חוץ מזה הם מעריצים גם האחד את
השני, ואם רק יתנו לכל תושבי השיכונים
הישראלים את ההזדמנות, אין ספק שהם
יעריצו את שניהם.

יש לנו מחלקת ייעוץ מיוחדת. לא את
כל הבעיות נוכל לפתור לך, אבל אם הן
קשורות בתיאום צבעים, כתבי לנו, אל
ת.ד 507 .תל־אביב, והזמיני את המומחית
שלנו. היא תבקר בביתך, ללא בל תשלום
או התחייבות, ותדריך אותך בעצה.

ב 1ופ! 1

שבננאנ

לנוי

נמינהל

דו־ ד מ מו לו ס קין

והידור:

טכז בו ר

מפינת בן־יהודה 90
במאים הירח לא ק•
פדריקו פליני לא מאמין בירח .״עד שאני
לא אצלם אותו,״ הוא אומר ,״הוא לא יהיה
קיים.״ והוא מסביר את עצמו :״תקחו
למשל את כל תמונות הירח, שצולמו על
ידי הלזזינים.
״הן נראות כמו משהו אמיתי?״ לא, הן
נראות כמו תמונות מלאכותיות, של בועת
סבון פשוטה. הן לא אומרות שום דבר,
לאף אחד.
״התמונה האמיתית הראשונה של הירח
תהייה התמונה שיצלם במאי, שידע להכניס
לתוכה רגש, לבטא בתוכה את הגעגועים
והפחד של בני האדמה, כשהם מביטים
על המרחב הענק, האינסופי, המקיף אותה.
״עד אז, לעת עתה, בשבילי, הירח עדיין
לא קיים.״

תדריך
על גברים משים (אופיי,
תל־אביב) סאטירה חריפה של פייטרו ג׳רמי,
על המוסר החברתי, על המוסכמות והצביעות
הנדרשת כדי לשמור עליהן, בעיר איטלקית
קטנה. סרט מלא רעיונות, מלא
בדיחות, מתאים לקהל רחב ולקהל צר
כאחד.
סכין במים (בן־יוזודה, תל־אביב)
,אסור להחמיץ.
ד״ר ז׳יוואגו (פאר, תל-
אביב) ,יצירתו המפוארת של דוד לין, לפי
ספרו של בורים פסטרנק. סיפור על משורר
רגיש, החי את חייו הפרטיים, האישיים,
במהפכה הגדולה, הדורשת מכל יחיד לשרת
אותה, להיות למענה, ולמות למענה.
הפטנט (פאריס, תל־יאביב),
סרטו המטורף, העליז, השופע, של ריצ׳ארד
לסטר, על החברה האנושית, הצעירה והזקנה.
* כיצד לגנוב מיליון תל-אביב,
תל־אביב; עצמון, היפה) ,אודרי הפבורן ופיטר
אוטול שודדים יצירה אמנותית, מ־זייפן
אמנות, ויוצאים פטורים. רעיון משעשע,
שחקנים מלאי חן, בסרט פטפטני,
מתמשך.

תרזיב בו קום
הרצוי

בעזרת

תוצרת אנגליה

ללא תרופות!
ללא די אטה!
מליוני נשים בעולם לבשו אחד
מבגדי ההרזיה של

ורזו במקום בו רצו לרזות.

מעכשיו גם את יכולה להשיג אחד
מבגדי ההרזיה של
א ^ ה ו \ 0פ פ 1א ^ מ? 81£
החלמ־ 6עד 28ל״י
פרו ספק ט

״שלי

חינם ישלח אליך, ללא כלהת חייבו ת, נאם תפני
י 0טקס״ ,שד׳ רוטשילד ,37ת״א, טל.

8 2 12 5 8

• ה עו לם הזה״ ,שבועון החד שות הישראלי
המערכת והמנהלה: תל־אביב, רח׳ קרליבך , 12 טלפון 5־,30134
ת.ד * 136 .מען מברקי: עולמפרס • דפוס משה שהם בע׳־מ,
תל־אביב, רח׳ פין • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע״מ• .
העורך הראשי: אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע״מ.

מבור קריאות הביניים * הקפאת הריגות רכדווגר * ה אונ ת
השרות הצבאי * בירוק הסוכנות היהודיה * מי הוא יהודיו
ין ספק שחבר־הכנסת משה ארם (אחדות העבודה) ביטא דעת רבים בכנסת כאשר
^ אמר ברוגזה, בסוף דבריו על המימשל הצבאי :
משהארם 5לחבר הכנסת אבנרי בנוסח של פיוט העלה נא! תיאור נחווע
בסילופו ובעקמומיותו זוהי תמונת האמת? כיצד אפשר להתעלם או להעלים את
ההישגים של הישוב הערבי ברמת חייו
או רי אבנ רי: נושא הדיון היום הוא: המימשל הצבאי.
משהאר : 0חבר־הכנסת אבנרי, אל תקפוץ כל פעם! אתה הופך ממש לאותו הצעצוע
הרוסי הנקרא ״ואנקה סטאנקה״ .כל פעם אתה קם, עומד, יושב. שב !
כיצד אפשר להתעלם מן ההישגים של הישוב הערבי ברמת־חייו — גס בחינוך, גס
בבריאות אילו הייתי ילד מבית־הספר, הייתי עונה לך,
חבר־הכנסת אורי אבנרי, בנוסח תמים מאוד: התבייש לך!
לא רק לארם בלבד הזכרנו, באותו יום, את הצעצוע הקרוי
בעברית נחום תקום. כי באותו יום מילאנו את אחד
התפקידים העיקריים שקיבלנו על עצמנו לפני שנה ושבוע,
ביום הבחירות: ללחום לביטול ההפלייה הלאומית ולהבטחת
שוויון גמור בין אזרחי ישראל, עיברים וערבים.
בדיון על המימשל הצבאי לא יכולנו להסתפק בהשמעת
נאומנו הקצר והקצוב, בעשר הדקות שהועמדו לרשותנו
(ראה מיסגרתך. כי מלבד הקומוניסטים, שאת דבריהם בעניינים
כאלה מבטלים כלאחר יד, היינו הקול היחידי בכנסת
שיכול היה לשבור את האידיליה הגמורה ששררה
מחרות ועד מפ״ם, לחשוף את האמת, להשמיע את מחאת
שוחרי־השוזיון בארץ.
לצורך זה ניצלנו כל הזדמנות כדי לעלות על הדוכן (ארמשה
ארם
בע פעמים באותו יום בלבד, שבע פעמים במשך השבוע —
שיא־השיאים שלנו עד כה) .לצורך זה ניהלנו דו־שיח רצוף
עם רוב הנואמים, בצורת עשרות קריאות־ביניים. קריאות אלה הן שהרגיזו את ארם ושות׳,

האירוניה של גזש\ז ריין
רי א ת ־ ה בי ניי ם אינה באה לקנטר או להרגיז. היא באה לגלות, בכמה מילים, את
\ /נקודת־התורפה של נואם (ומפלגתו) ,לחשוף צד נסתר של הבעייה, להכריח נואם
י להגיד דבר שאינו רוצה להגיד.

החירום הבריטיות, ואף טען כי אין בחוק זה הפליות, מכיוון שאפשר להטיל עוצר גם
על יהודים וגם על ערבים:
אורי אבנרי: כמה פעמים הוטל מאז קום המדינה עוצר בתל־אביב, וכמה פעמים
בטייבה?
יז הרהר רי ן אם שכונת התקווה היא תל־אביב, אז בזמן שהיו תקופות החאראקות,
במקום לשלוח רבבות שוטרים, הייתי מכריז עוצר לערב אחד ולערב שני, והכל היה מסתדר.
אכן, גישה ליברלית, המלמדת הרבה על הסכנות הכרוכות בקיום תקנות־חירום. מי
שמצדיק את הפעלתן כלפי ערבים, סופו להצדיקה גם כלפי עיברים. מי שמוכן להפלות
ערבים, סופו להפלות גם את עדות־המיזרח .
שלמה לורנץ, איש אגודת־ישראל, ביכה את ביטול מנגנון המימשל הצבאי. כאן
ממש נתבקשה קריאת־ביניים:
שלמה לורנץ פלא הדבר, האם המצב הבטחתי האובייקטיבי שופר מאז שנת
962ו, כשאז הסבירו לנו שר־הבטחון וכל האחראים לבטחון שהמימשל הוא עניין בטחוני
ממדרגה ראשונה?
אורי אכנרי: אין הסבירו לכם? בעזרת רשיון של בנק?
יצחק מאיר לוין: שתוק ! חוצפה ! שקר וכזב !
היו״ר, ישראל ישעיהו (מפא״י) ,לא הגיב על המילה ״חוצפה״ שהוטחה נגדי. חשוב לציין
זאת, לאור מה שקרה לאחר מכן, כאשר אירעה התנגשות חמורה ביותר ביני ובין דובר
פועלי אגודת־ישראל, הרב יעקוב כ״ץ.

״אינך שננגז טזתפגזזו א\ז פיך\״
ב ר ״ ה כנ סתכ״ץ הוא דמות מיוחדת במינה בכנסת: הוא מדבר על כל דבר בלי
| | שום הכנה מוקדמת, כשכל נושא מוביל, איכשהו, לענייני שאבעס ובחורי־ישיבות.
בדברו על המימשל הצבאי הוכיח חיש מהר שאין לו המושג הקלוש ביותר על הנושא. היה
זה גיבוב מליצות — ולא היה עולה על דעתי להגיב או להתערב, לולא אמר כ״ץ דברים
שאי־אפשר היה לעבור עליהם בשתיקה:
י ע קו ב כ״ץ ז לא אתפלא על חבר־הכנסת אורי אבנרי, שעוד בטרם עלותו על במה זו,
בעתונות ובכל האסיפות, הוא מזעיק ומרעיש עולמות. לפני עיניו לא עמדו אף פעם בעיות
בטחון
או רי אבנ רי: איזו חוצפה יש לן לדבר על בטחון? הבחורים שלן משתמטים מצה״ל!
:אני פוסל אותך
י ע קו ב
או רי אבנ רי: איזו חוצפה יש לן לדבר על בטחון? אני הייתי חייל קרבי, והבחורים
שלן לא משרתים בצה״ל!

ואנחה ס ט אנ ח ה
כך, למשל, כאשר שיבח יצחק רפאל (מפד״ל) את החלטת הממשלה לבטל את מנגנון
המימשל הצבאי, בטענה כי המימשל גרם להשמצת שם המדינה :
יצחק רפאל ז עצם קיומו של המימשל הצבאי היווה כתם על שלטון דמוקראטי,
והוא נוצל בידי אויבינו להסתה נגדנו, הן בקרב האוכלוסיה הערבית בקרבנו והן בחוץ־
לארץ. הוא שימש נושא להשמצת שם מדינת ישראל ברחבי תבל ...
אורי אכנרי נ אס כן, למה הצבעת בעדו פעם אחרי פעם? מה הטעם לבוא בדברים
כאלה היום, אחרי שהצבעת בעד המימשל הצבאי שמונה־עשרה שנה?
משה דיין אמר, כמונו, כי העברת סמכויות המימשל ממנגנון צבאי למנגנון אזרחי לא
ישנה שום דבר. כשבא הדבר מפי רמטכ״ל־לשעבר, שהיה ממונה גם על המימשל הצבאי,
יש לכך משמעות חשובה. הוא עזר לנו לקרוע את המסווה מעל פני מפ״ם, שניסתה להציג
שינוי טכני זה כשינוי מהותי. הדגשנו זאת בקריאת־ביניים :
משה דיין ז השינוי שהממשלה הודיעה אודותיו היום הוא שינוי מנגנוני. לפי השינוי
הזה, המנגנון הצבאי יומר ויוחלף במנגנון משטרתי, שיהיה מופקד על הגשמת אותו חוק
עצמו ממש.
אורי אכנרי: נכון מאד !
משה דיין: תודה.
שיטתו של דיין, לענות באירוניה על טענות רציניות, נמשכה גם לאחר מכן :
משה דיין: חוק זה (תקנות החירום הבריטיות) צריך לשמש כאמצעי מרתיע, כדי
שיוכל לפעול במלוא האפקט שלו. ..
אי רי אבנ רי: חוק זה יוצר את האווירה העוזרת לחבלנים מעבר־לגבול למצוא משתפי־פעולה
בישראל !
משה דיין: אף פעם לא חשבתי שיש בינינו תמימות־דעים שלמה, חבר־הכנסת אבנרי.
דומני שדו־שיח קצרצר זה, בשני משפטים, מגלם את כל הוויכוח בין הבטחוניזם ובינינו על
הדמוקרטיה, הבטחון וחוקי־ד,חירום.

״ודוצמזי ש\זו \\ 2טז\2רומ בי ״

• 9נו אםמטעםמפ ״ ם הופיע, כמובן, נציגה הערבי — עבד־אל־עזיז אל־זועבי. הוא נועד
^ לספק אליבי למפ״ם, בשעה שמפ״ם עצמה סיפקה אליבי לממשלה. ניסיתי להבהיר זאת
בשתיים־שלוש קריאות :
עבד * אל *עזיז זו ע בי: תבענו את ביטול המימשל הצבאי, ונאבקנו למען ביטולו, כי
ראינו בו מכשיר המתערב בחייהם הפרטיים של אזרחים ערביים, ודווקא בעניינים שלא
נוגעים לבטחון
או רי אבנ רי: עכשיו שמעתי מפי פרשן מוסמן, משה דיין, שלא חל שום שינוי !
ר או כן א רזי (מפ״ם) :אתה מסתמך על משה דיין 7
או רי אבנ רי: בעניין זח, כן, כאן הוא מוסמך. אין שום הקלות.
ואחרי שזועבי נתן רשימה ארוכה של כל מעשיו הרעים של המימשל הצבאי :
אדרי אבגרי: וכל זה בוטל?
זועבי. השתנה !
כשהפגין יזהר הררי את גישתו הליברלית־העצמאית על־ידי הצדקת המימשל הצבאי ותקנות־

י ע קו ב כ׳׳ ץ: נס אני הייתי חייל. אני מוכן להביא את הפנקס שלי.
היו ״ רישראלישעי הו: אני מבקש להפסיק את חילופי־הדבריס.
יערוגכ ״ ץ: חבר־הכנסת אורי אבנרי, אתה יודע איפה מקומך!
הידרישראלישעיהו: חבר הכנסת אבנרי, ביחסים שבין חברי־הכנסת עוד לא
נשמע כדבר הזה, ואני מבקש ממך לקחת את המלה ״חוצפה״ בחזרה.
או רי אכנרי: אדוני היושב־ראש
היו ״ רישראלישעי הו: שמעתי את הנואם. לא היה שום יסוד לקפוץ ולומר לנואם
״חוצפה״ .לא מקובל דבר כזה בכנסת.
או רי אבנ רי: כבוד היושב־ראש. לומר לחבר כנסת שהוא אדיש לבטחון המדינה, או
שבטחון המדינה לא אכפת לו — זוהי חוצפה. ולומר כך לחבר כנסת שהוא, במיקרה, חייל
קרבי ופצוע־מלחמה — זוהי חוצפה גדולה שבעתיים.
יצחק גו לן (ליברל עצמאי) :כל דבריך הם חוצפה!
היו ״ רישראלישעי הו: חבר הכנסת אבנרי, הצעתי לך לקחת את המלה ״חוצפה״
בחזרה. יש ויכוח. נאמת. נואם עכשיו חבר״הכנסת כ״ץ.
תהיה לך עוד איזו הדדמנות, אולי, להגיד מה שאתה רוצה
להגיד. להניד לחבר־כנסת נואם ״חוצפה״ — זה לא חברי,
ולא מנימוסי הכנסת.
תו פי ק טו ב י (רק״ח) :אבל להגיד לחבר־כנסת שאיננו
נואם ״חוצפה״ ,זה מותר?
היו ״ רישראלישעיהו: מחוץ לכנסת — אין זה
נוגע לי.
תו פי קטו בי: לא, בתוך הכנסת.
או רי אבנ רי: אני מוכן לוותר על המלה ״חוצפה״ ואני
קורא לנואם לקחת בחזרה מה שאמר עלי ביחס לבטחון.
יעקבב ״ ץ: לא אמרתי שום דבר שאינני יכול לחזור
עליו. אני חוזר ואומר ששאלת הבטחון כלל אינה עומדת
יעקוב ב״ץ
לנגד עיני חבר־הכנסת אבנרי, לאור כל מה שהשמיע, כתב
ועשה מאז השתחרר מהצבא. והעבר הזה של היותו חייל
איננו מכפר על כל הדברים שאמר בכל עת, שהם סכנה למדינת.
או רי אכג רי: אני נאלץ לחזור על המלה ״חוצפה״.
י ע קו ב כ ״ ץ: אני חוזר, אפוא, וגומר את דברי 1
אורי אבנרי: שלח את בחורי־הישיבה שלך לגבול!
יעקוב כ״ץ: בחורי־הישיבה — אינך שווה שתפתח את פיך ותזכיר את שמם!
היו׳׳ר ישראל ישעיהו: חבר הכנסת כ״ץ, איננו מדברים על שחים; הכל שווים.

״בינזי \\2־ב ואיגזהיי
ך * תייחסנו לתקרית זו בחומרה כה רבה, עד כי ביקשנו רשות, לפני נעילת
ן \ הישיבה, למסור ״הודעה אישית״ .היא נשמעה באווירה מתוחה ונרגזת, עד כדי כך

נמר בד שפם
להלן נאומו של ח׳כ אורי אבנרי
בדיון על ביטול מנגנון המימשל הצבאי.
אדוני היושב־ראש, כנסת נכבדה.

יום זה הוא יום של נצחון מוסרי גדול לכל
בעלי הרצון הטוב במדינה, לאנשי המוסר,
השלום והקידמה.
מאז תום מלחמת־ד,עצמאות, נשאך פשטנו את מדינו,
הרמנו את קולנו נגד קיום המימשל הצבאי — ראינו בו
חרפה למדינה, סכנה לסדרי־השלסון בה, פגיעה בבטחון
המדינה, ובזיון למדי צבאנו — צבא של הגנה ושלום, שהולבשו
על מנגנון דיכוי.

הרנוילו את הבארות
היינו אז מעטים ובודדים. הוקיעו אותנו בראש חוצות.
הושמצנו, גם מעל במה זו, כעוכרי־ישראל, כמחבלים ב־בטחון־המדינה,
כעוזרי המרגלים, כידידי עבד־אל־נאצר.
אולם לא הרפינו ממאמצינו. הלכנו לבתי־הסוהר, נעצרנו
פעמים רבות, הוכינו עד זוב דם בהפגנות. וכאשר באנו
אל שערי הכנסת, כדי להביע את מחאתנו בצורת עצומה,
גורשנו בחרפה על־ידי המשמר.

עשינו מה שעשינו, כי ראינו בכך המשך
ישיר לשרותנו הקרבי בימי המלחמה, למען
עתיד המדינה ובטחונה.

מרד כי סו ר קי ם (רפ״י)( :קורא קריאודביניים
בלת-מובנת).
אורי אכנרי: זה היה בזמן שאתה היית עד ין
במפא״י.
והנה, אחרי כל אלה, בא היום ראש־הממשלה ושר־הבטחון
ומודיע שהמימשל הצבאי ״נעשה עם הזמן מיותר״.
״עם הזמן״ — איזה זמן י ממתי י מה התשנה י
יהיו־נא לראש־הממשלה אומץ־הלב וגילוי־הלב לומר: שום
דבר לא השתנה! שום נתונים בטחוניים לא השתנו.

דעת־הקהל היא שהשתנתה, הודות למאבקם
הכלתי־נלאה של שוחרי־הקידמה.
עתה מכירה הממשלה באמת, שאנו העלינו אותה מאז
ומתמיד: שאין שום קשר בין המימשל הצבאי והבסחון,
שאין לו יד בריגול הנגדי, שלא עשה דבר — זולת שרות
האינטרסים המפלגתיים של מפא״י. וזה במחיר העברת האווירה
בקרב ערביי ישראל.
נזק זה כבר נעשה — ועכשיו שאלה גדולה היא אם
ניתן בכלל לתקנו, ללא מאמץ עצום מצידנו.

המימשל הצבאי הרעיל את בארות הרצון
הטוב, וכך יצר קרקע־צמיחה למרגלים ולכד
שתפי־־פעולה עמם.
לפי אותם השיקולים שעליהם מדברת הממשלה כיום,
אפשר היה לבטל את המימשל הצבאי לפני שבע־עשרה
שנה, לפני עשר שנים, לפני חמש שנים.
אנו גאים על הנצחון המוסרי. אולם, כבוד היושב־ראש,
אין אנו יכולים להתפאר בנצחון מעשי.
אנחנו לימודי נסיון. אותנו אי־אפשר לרמות. והרי מעשה
זה הוא מלאכת־מחשבת של הונאה, של אחיזת עיניים.

היהפוך כושי עורו, ונמר חכרכורותיו?

הכושי הזה נשאר שחור משחור. את הנמר לקחו, גזזו
את שפמו, צבעו את עורו, ועתה מנסים לספר לציבור שזה
כלב־בית תמים.

אולם טיפת־־הגשם הראשונה תשטוך את
הצבע המלאכותי. השפם יצמח מחדש, והנמר
יגלה שוב את ציפורניו.
ולמה לדבר על מחר? הרי רק אתמול ראינו דוגמה. הפגנה
נאצלת של הזדהות עם אבל קורבנות כפר־קאסם נבלמה
במחסומי־ד,משטרה. רק אתמול!
היועץ המשפטי סירב לעכב את ההליכים המשפטיים נגד
הנשים האידיאליסטיות שהשתתפו בשיירת־ד,אחווה הגדולה,
אבל הוא ציווה לעכב את ההליכים נגד הבריונים הפוגת־מיסטיים,
שהתכוונו לעשות בהן שפטים.

\21 יש\ז בדלת ב־ 3בבתזר
כבוד היושב־ראש, אנחנו פרופסורים לענייני המימשל הצבאי.
הקדשנו לו אלפי שעות מחיינו. האם יספרו לנו כי
ביטול המנגנון הפיקטיבי של המימשל פירושו ביטול מיש־טר־הדיכוי,
אשר המימשל רק שימש לו כיסוי חיצוני?

עיקרו של המימשל הוא הוצאת האופקוסיה
הערכית מחוץ לחוק.

בגביה, וגם לגבי ידידיה העיבריים, נשארו בתוקפן תקנות
החירום הבריטיות, אשר עליהן אמר שר־ד,משפטים של
ממשלת־ישראל, כי אפילו בגרמניה הנאצית לא היו כדוגמתן.
משמע: בישראל, המתפארת באדרת של מדינת חוק, ניתן
בכל רגע לאסור אדם ללא משפט וללא שופט, להגלות אדם
מביתו מכפרו, לרתק אותו בביתו (או הרחק מביתו) בצורה
שתפקירו לחרפת רעב, להפקיע את אדמתו על־ידי סגירת
השטח ותחבולות דומות, להשפילו, להגביל את חופש־התנועה
שלו, לשלול את פרנסתו, להעמידו לדין בפני בתי־משפם
צבאיים.
כי״ החוקים האלה יישארו בתוקפם.

גם מחר יקישו על דלתות בשעות הקטנות
של הלילה, כדי להביא פיסות־נייר הגוזרות
מאסר, הגלייה ורעב.
רק נושא המכתבים ישתנה — ואולי לא הוא ישתנה,
אלא רק המדים שילבש.
לי עזת גזגז שלהג\ו רי\זי
הבה ונאמר פעם דברים מפורשים: לגבי האוכלוסיה
ערבית במדינה קיים מישטר קולוניאלי. מישטר מיוחד
מינו, כי זהו המישטר הקולוניאלי היחידי בעולם שהוא
בגלל נסיבות מיוחדות — נמצא בתוך־תוכה של מדינת
מטרופולין.

שליט כמשטר זה?
דויד הכהן (מפא״י) :אתה עובר כל גבול! אינך
תופס מה אתה אומר!
אורי אכנרי: אני אחראי לכל מילה שאני או־מר.
אין אולי נושא שאותו חקרתי כפי שחקרתי
נושא זה. אין נושא שאני מצוי בו כמו בנושא זה.
הקדשתי לו אלפי שעות מחיי. הלוואי וראש־הממשלה

שנעשה דבר שאסור לעשותו בכנסת: נקראו קריאות־ביניים להודעה אישית. רק קריאה
אחת נרשמה, אך היו קריאות רבות — קריאות של שינאה אישית לוהטת מצד ספסלי המערך,
וקריאות נגדיות של זעם מצד ספסלי חרות על קוראי קריאות־הביניים. קריאות אלה
לא נרשמו.
או רי אבנ רי נ גברתי היושבת־ראש, אינני אוהב הודעות אישיות, אבל במיקרה זה
אין לי ברירה אלא למסור הודעה כזאת.
בוויכוח על המימשל הצבאי היום אמר חבר־הכנסת כ״ץ, כי בטחון המזינה אינו מעניין
אותי, וכי אני אדיש לו. אני דוחה האשמה זו בכל החריפות.
אני מייצג תנועה, שזכתה בבחירות לאחוז ניכר של קולות בקלפיות הצבאיות, פי־שניים
מן האחוז שקיבלנו בקלפיות האזרחיות.
אני עצמי הייתי חבר המחתרת הלוחמת מאז גיל .14 במלחמת־העצמאות הייתי חייל מתנדב
בפלוגת־הקומנדו שועלי שמשון, ונפצעתי קשה בקרב, בעמדי בראש כיתה של חיל־הרגלים.
י ע קו ב ב ״ ץ: מה אתה מספר לנו היסטוריה?
אדרי אכנ רי: לן אין היסטוריה !
י ע קו ב כ ״ ץ נ דבר על מה שאתה כותב היום...
או רי אכנרי: בהילחמי בקיום המימשל הצבאי, אני מאמין שאני מקדש את האידיאלים
שעמדו לנגד עיני חברי ועיני שלי בימי קרב ואימה — ובכך אני סבור שאני משרת את
בטחון המדינה. על כן אינני מתבייש — כפי שדרש ממני חבר־הכנסת ארם.
לפני כן עוד הספיק ראש־הממשלה לענות למתוזכחים, ותוך כדי כך התקיף בחריפות
את תופיק טובי, איש רק״ח, באמרו שאין הוא ראש־גשר לשלום, אלא רק לריב ולמדון. מכאן
עבר אלינו, אם כי שינה תוך כדי כך את נימת דיבורו:
לוי א ש בו ל ז כמעט אותו דבר אני יכול להגיד לחבר־הכנסת אבנרי. לא כל המרבה
בהגזמות, עלילות ובהוצאות דיבת הארץ, הוא משובח.
או רי אכנ רי: הבה נבדיל בין ארץ ומישטר.
לוי א ש כו ל: הבה נבדיל בין ארץ ומישטר, אם כי זה לא כל־כן חשוב.
אס היית אומר ארץ וממשלה, הייתי אומר לן שהממשלות משתנות. סוף־סוף, מה אנוש
כי תזכרנו? כמה שנים חי בן־אדם, וכמה שנים חי אדם בעסקנות? אבל במשטר הדמוקרטי
הקיים בישראל, אני חושב שלא כל המרבה בטענות הללו ובדברים הללו — כבר אסרתי זאת
פעם אחת, ואיני רוצה להרגיז יותר מדי, ולומר דברי־נאצה — הוא משובת.
אני חושב שאתה, חבר־הכנסת אבנרי, אינן ליטווק, ולא תחליף בין ש ל־ע) או ש ל־ס,
אבל אני יכול לומר הוא לא משובח כי אם מסובך; הוא מסתבן, לעתים גם בלא יודעים
ובלא רצון.
אין המלאכה שלנו פשוטה וקלה. כפי שאמרתי, מדינתנו נמצאת במצור, ותודה בכן.

היה מצוי בנושא זה כמוני. אני חושש שלראש־הממשלה
לא היה מעולם הפנאי לחקור את הנושא
כפי שאני חסרתי אותו.

מי שליט כמשטר זה ץ

המושל הצבאי לא שלט מעולם. כולנו ידענו זאת. בשטח
הערבי קיימת ממשלה שלמה, ממשלה סודית ובלתי־חוקית,
שאיש אינו יודע מי חבריה, וכיצד היא מחליטה.
סוכניה משובצים במשרדי־ממשלה שונים, החל במינהל
מקרקעי ישראל, עבור דרך
משרד החינוך, וכלה במשרד
הדתות. החלטות גורליות,
הקובעות חיי־אדם מתקבלות
אי־שם ומועברות ללא ניירות,
בחשאי, במחתרת. בשיחות
פרטיות בטלפון.
כך נקבע מי ילך לסמינר
למורים; מי יקבל טרקטור;
מי יכהן כפקיד ממשלתי; מי
יקבל כספי סעד; מי ייבחר
דויד הכהן
לכנסת; מי ייבחר למועצה
מקומית, ואם בכלל תהיה
מועצה — אלף ואחת החלטות שר,ן הצד השני של מטבע
הטרור.

תפ״ב תספלת את האליבי
מה ישתנה מכל אלה?
שום דבר לא. מה שעשה המימשל הצבאי, יעשה עתה
מישהו אחר.

לכן אין לבנו שמח כרגע זה. נחלנו נצחון
מוסרי. אולם המאבק האמיתי עוד לפנינו.

ממשלת אשכול ממשיכה בקו הבן־גוריוני, ללא בן־גוריון.
ולא לחינם שיבח אותה חבר־הכנסת דיין.
הממשלה ממשיכה באותו קו, ואולי בצורה מחוכמת יותר,
כי היא מוסווית יותר. עתה, כאשר מפ״ם נותנת יד
להתחסדות זאת, כאשר מנז״ם מספקת לה אליבי, רמאבק
יהיה קשה יותר.

אך האבק נאבק על השינוי האמיתי, היכול
לבוא עם החלפת המישטר כמדינה בולה.

בתום הדיון נמנע ח״כ אבנרי מן ההצבעה
על הצעת״ההחלטה שאישרה את הודעת הממשלה
בדבר ביטול מנגנון המימשל הצבאי. במקומה
הגיש אבנרי את הצעת־ההחלטה, הבאה,
שרק הוא עצמו הצביע בעדה :
אורי אבנרי: והרי הצעת הסיכום של סיעת העולם
הזה — כוח חדש.
( )1הכנסת קובעת שאין בהודעת הממשלה כדי להביא
לשינוי מהותי במצב הקיים.
( )2הכנסת קוראת לממשלה להביא מיד בפני הכנסת,
לאישורה, הצעת חוק לביטול תקנות ההגנה (שעת חרום)
, 1945 וכן כל תקנות החרום שנתקבלו על־ידי השליט
הקולוניאלי דאז.
( )3עד לביטול התקנות הנ״ל, קוראת הכנסת לממשלה
שלא להעביר את הסמכויות, שהוענקו למנגנון המימשל הצבאי,
לכל מנגנון או גוף אחר, אלא לשלב את ערביי
ישראל במדינת החוק הדימוקרטית.
( )4הכנסת קובעת כי קיום המימשל הצבאי עד כה לא
שרת את בטחון המדינה, פגע בצביונה הדימוקרטי, והיווה
מכשול לשלום.

היא מוקפת אוייבים. מצד אחד, ישנה ציפיה לשלום, ומצד שני לעג והכרזות־מלחמה פעמיים
בשבוע או אחת לשבועיים
אתה מבין זאת, אולי גם אני אבין זאת. בכל זאת, לשכוח את הכל כל־כן בקלות, ולא
לרצות להבין? זה לא ראש־גשר לשלום.

אל תאתרו ואת בפרח־יפ — בכפר־\2אפם•..
זהלאנגמר אותו יום ארוך ונזעם. במסגרת הצעה־לסדר־היום, העלה אמיל חביבי
את פרשת סגירת כפר־קאסם ביום האבל, ומניעת כניסתם של ח״כים ואחרים. צבי
דינשטיין, סגן־שר־הבטחון, הצדיק את המצור בתירוצים השדופים הרגילים של בטחון־
המדינה. הוא טען כי המודיעים הסודיים גילו שמסיתים ומדיחים התכוונו לבוא לכפר.
נטלתי את רשות־הדיבור כדי להציע להעביר את העניין לוועדה. זה היה אבוד מראש,
אבל ניתן לי לומר כמה מילים על הפרשה :
או רי אכנרי מה זאת אומרת ״מדיחים ומסיתים״? מי הם אלמנטים מסיתים? גס
אני? אני ביקשתי רשיון מהמושל הצבאי לבוא ביום הזה לכפא־קאסם !
זאבשרך (מפא״י) :יכול להיות שכן.
או רי אבנ רי: הייתי בכפר־קאסם לפני שנה. אז לא העזו לסגור את הכפר, מפני
שזה היה ערב בחירות, וזה לא היה נעים.
נסעתי אז בראש שיירה גדולה. אמרנו מה שאמרנו, והמודיעים שלן יכולים להגיד לן
בדיוק מה אמרנו. לא היו אלה דברי־הסתה, אלא דברי־אחווה. הנחנו גלעד גדול של פרחים
במקום האסון. הלכנו יחד, יהודים וערבים, בשקט, בלי לומר מילה, וכל אחד שם פרח
אחד במקום האסון. זה היה מעשה המדיחים והמסיתים, ודה בדיוק מה שרצינו לעשות השבוע.
כבוד סגן־השר — ואני מוכרך לומר: כבוד הממשלה, כבוד המערך, ואולי כבוד כמעט
כל הבית — אין ויכוח שאירע במקום הזה פשע־מלחמה מחריד וטראגי ...מדינת ישראל
הסיקה את המסקנות, ערכה משפט של פשע־מלחמה. מעטות המדינות בעולם שעשו
כמוה. אני גאה בכך. למה לכם לקלקל זאת?
עשינו דבר יפה. למה לכם לקלקל זאת? אתם הייתם צריכים ליזום בעצמכם יום של
התייחדות, יום שיוכיח לעולם כולו שאנחנו שונים מעמים אחרים, שאנחנו מתייחסים גם
לפשעי־המלחמה של עצמנו. יכולנו להפוך את היום הזה ליום חינוכי לחיילי צה״ל, לכל
בחור צעיר, לומר לנוער: מדינה זו רוצח שנשקה יהיה טהור!
יש בידי כרוז חתום בידי 60 אנשי־רוח דגולים, שפנו לממן וזלה וביקשו לפתוח את הכפר.
התאמרו על אנשים אלה שהס מסיתים, שהם מדיחים, שהם עוכרי ישראל, שהם רוצים
להרוס את המדינה?
מה הייתם אומרים אילו קרה במקום אחר אסון כזה ליהודים, והממשלה באותו מקום

ז* 1״ ה ל 13ה ד
(המשך מעמוד )27
היתה אוסרתעל לא־יהודיס להתייחד עם הקרבנות ביום־הזיכרון? איך זעקנו כולנו מד
העוול הנורא של באבי יאר, כשהממשלה הסובייטית מנעה התייחדות עם הקורבנות?

הארכה השרהז הצבאי, כדורגל ו \1זי־גזו1ז\־
!? כי הרבינו לדבר — לא פחות חשובים היו הדברים שלא יכולנו לדבר עליהם.
קשר השתיקה מנע דיבור עליהם.
כך קרה להודעת ראש־הממשלה על הארכת השירות הצבאי. רצינו לברר מה הקשר בין
הודעה זו לבין מצב התעסוקה, וגם לדבר על כוח־האדם האובד למדינה בגלל שיחרור
בחורים ובחורות מטעמי־דת.
אולם הממשלה לא איפשרה דיון, ואי־אפשר היה לגייס בכנסת את 40 החתימות שהיו
דרושות לקיום דיון למרות רצון הממשלה. גח״ל לא הסכימה לתת יד לכך. הדיון
נשאר מוגבל לוועדת־החוץ־והבטחון, שהיא מכשיר עיוור בידי הממשלה, ושבה, כמובן,
לא ניתנה לנו דריסת־רגל. הייתי הנואם היחידי בכל הבית שמחה, מעל דוכן הכנסת,
נגד תחבולה זו, המונעת מן הכנסת דיון בעניין הנוגע לכל צעיר בארץ.
בכל זאת הגשנו הצעה־דחופה־לסדר־היום :״שיחרור בחורי ישיבה, לאור צורכי־הבטחון
המוגברים, הארכת השרות הצבאי והצורך לחלק את העול באופן צודק.״
אין סיכוי שנשיאות הכנסת תכיר בדחיפות ההצעה — ובכך תרד מסדר־היום. סעיף
סתימת־הפה אינו מאפשר לנו להגישה כהצעה רגילה.
כך קרה גם להצעתנו הדחופה לדון ב״הקפאת ליגות הכדורגל והנזק שהדבר יביא ארוכה לרמת הספורט בישראל״ .הדחיפותנשללה. נאלצנו להסתפקבהגשת שאילתא
ותוקפנית, בה שאלנו את השר מדוע הופרו כל המלצות ועדת־החינוך, שדנה בשעתו
בשחיתות בענף הכדורגל, כתוצאה מההצעה שלנו לסדר־היום
בראשית השנה. אותה ועדה המליצה, בין השאר,
שלא להקפיא את הליגות.
הנשיאות גם לא הכירה בדחיפות של הצעתנו ״הצורך
בפירוק משרד־המשטרה״ .לכן זה עלה רק כהצעה רגילה
מטעם גח״ל, ונאלצתי להסתפק בקריאות־ביניים( .בין השאר
הצעתי ששרות בתי־הסוהר יעבור למשרד־הסעד. כמה ה״כים
צחקו וחשבו שאני מתלוצץ — אך הסברתי להם, בקריאת־ביניים
נוספת, שבתי־הסוהר צריכים לשמש בעיקר מוסדות
של שיקום נפשי ומקצועי, ולכן מקומם שם).
לא יכולנו לדבר על פירוק משרד־המשטרה — אך יכולנו
לדבר על פירוק הסוכנות היהודית. ניצלנו את ההזדמנות,
כאשר הציע ח״ק עמוס דגני (רפ״י) להעביר את סמכויות
מחלקת ההתיישבות של הסוכנות לממשלה, וראש־הממשלה
התנגד לכך בנאום ארוך וציוני.
קיבלנו את זכות־הדיבור כדי להציע להעביר את העניין
לוזעדה, ועמדנו על שני צדדים של הבעייה: המינהלי והעקרוני. על הצד המינהלי:
או רי אכנ רי יש פרות קדושות. בהודו שופכים עליהן דם. בישראל שופכים
עליהן רק דמים.
.. .דעת־הקהל, מחוץ לבעלי האינטרס המשוריין, כמעט מאוחדת בעניין זה. הסוכנות
מפרפרת. אנחנו שומעים בכל כמה ימיס על איחוד מחלקות, על הפרדת מחלקות, על
רוטאציות.
אבל בסופו של דבר זו אחיזת־עיניים, כי כל ריאורגיניזציה אמיתית פוגעת באינטרסים
החיוניים של המפלגות השותפות בסוכנות, מחרות ועד מפ״ס, וצריכה להביא לפיטורים
המוניים של פקידים פרוטקציוניסטיים של המפלגות. אין כמו הסוכנות היהודית בארץ
הזאת קערה לחלוקת שלל בין המפלגות.
ועל הצד העקרוני:
א 1ריאב 2הין אנו דוגלים בפירוק הסוכנות היהודית בכלל. אנו סבורים שאין מקום
במדינה לגוף שהוא למעשה אכסיטריטוריאלי, שאיננו כפנף לביקנרת הכנסת, שאיננו
כפוף לביקורת כלשהי, הנבחר בבחירות פיקטיביות, והקייס מחוץ למיבנה מדינת החוק שלנו.
איננו סבורים שיש לנתק את זיקת העם היהודי למדינת ישראל, או את זיקת
מדינת ישראל לעם היהודי. אן יש להמחיש זאת בדפוסים המתאימים למציאות.
הציונות תרמה, ללא ספק, תרומה מכרעת להקמת מדינת ישראל. אולם עתה קיימת
המדינה, ואנחנו צריכים להתרגל למחשבה שקיימת המדינה. הציונות היתה פיגום להקמת
הבניין. בלי הפיגום הזה לא היתה המדינה קמה. אבל המדינה קיימת, והגיע הזמן לפרק
פיגומים המפריעים לחיים בה• .

נזילגוה בכפר, גזיל^גז בסייר —וזיל^גז וזעביר כפפך לנופיד
ך {? 0נייני ד ת לא חסרו השבוע. הם התעוררו בקשר להצעת הממשלה להמשיך
^ בדיון בחוק מירשם התושבים, שנתקבל בקריאה ראשונה עוד בכנסת הקודמת. החוק
בא לחזק את מעמדו של פקיד־המירשם המפד״לי, להקים מחסום בפני נשואין פרטיים.
או לי אבנ רי נ ...ענייני המעמד האישי בישראל הם ירושה מימי חושן. הם סותרים
את מגילת זכויותיהאדם של האו״ם, וגם את מגילת־העצמאות, שעליה שפכנו את דמנו.
בין פרטי הרישום לתושב אתה מוצא נתונים כמו לאום ודת. בכל העולם לחמו
היהודים, במשך דורות, כדי שבשום מיסמן ממלכתי לא יופיעו פרטים כאלה ...והנה
אצלנו, לא זה בלבד שמופיעים פרטים אלה במיסמכים שלנו, אלא שמישהו החליט כי איני
יכול להיות ישראלי מבחינת לאומיותי. עלי להיות יהודי, למרות שהבסיס ליהדות הוא
האמונה בדת משה וישראל, ואני אתיאיסט ללא כל אמונה דתית שהיא
להלן הסברתי לכנסת את פרשת נלי מילר, חברת משק נחשון, שהוגדרה תחילה כבעלת
לאום ״נוצרי״ ,ואחר כך ״רוסי״ .הצבענו, כמובן, נגד החוק.
נושא אחר באותו יום: הצעת שר־האוצר להרשות לו להפיץ איגרות ממשלתיות
שתשאנה פרסים — כלומר, שעליהן תיערכנה 36 פעמים בשנה הגרלות. התנגדנו, כמובן:
או רי אבנ רי חוק המדינה אוסר הגרלות. הוא נחקק, כך אני מתאר לי, מפני
שהמחוקק הרגיש בשעתו שיש משהו בלתי־מוסרי ובלתי־חינוכי בהגרלות.
מחנכים דור צעיר לקבל משהו תמורת שום דבר. מחנכים אנשים צעירים עוד בראשית
חייהם לצפות לנסים, במקום לבנות את עתידם על עבודה, על יצירה, על מאמץ.
במשך השבוע נענינו על כמר, שאילתות, שנגעו בפרוטקציה כלכלית של הממשלה
בשטחי היהלומים וההלבשה. אך השאילתא המעניינת ביותר נגעה לשיחרור נכסי
הכנסיות בנצרת ממסים.
שר־הפנים, חיים משה שפירא, הסביר כי מוסדות־הדת (שבידיהם חלק ניכר מאד מן
הרכוש בנצרת) פטורים מרוב המסים, לפי חוק מימי המנדט (שמקורו עוד בחוק התורכי).
ביקשתי רשות לשאול שאלה נוספת:
אורי אבנרי: כבוד השר, סכיונן ששיחרור נכסי הכנסיות בנצרת הוא אחד הסיבות
לפשיטת־הרגל הכרונית של העיריה שם, האם אין משרדיהפנים מוכן לשקול את האפשרות
לשנות את החוק ולהטיל מסים על נכסי הכנסיות, או לפצות את העיריה על המסים שהיא
מפסידה בגלל החוק?
חיים משה שפירא: אינני מוכן לבטל את הפטיר
ממיסים, באשר זה הוקנה להם כחוק. אבל אינני
סבור גס שבגלל זה הם פושטים את הרגל באופן כרוני,
היות ואני מכיר עיריות ששם אין כנסיות, וגם הן
עומדות בפני פשיטת־רגל.

ב מדינה דיעוח פלפל אדום
מרתין לין הוא ציוני מלום־אנג׳לס, שכבר
ביקר בארץ ארבע פעמים. עם וותק כזד.
החליט כי הוא חייב לתת עצה של ממש
לרמטכ״ל צד,״ל. ומה העצה לה זקוק יצחק
רבין בימים אלה אם כיצד לחסל את האיום
הסורי?
פתרונו של לין הוא פשוט מאד: להזמין
את כל הצבא הסורי לבקר בתל־אביב.
. 1070 מד, יועיל ביקור כזה?
קודם כל צריך לפגוש את הגייסות הסוריים
בגבול הצפון, לצייד כל אחד מן
החיילים במכונית ולהורות להם לנוע לעבר
תל־אביב.
תוך כדי נסיעה זו יחוסלו 107,מן הנהגים
הסוריים על־ידי מוניות השירות החותכות
את מסלול הנסיעה על־מנת לקלוט (או להוריד)
נוסעים; ^ 10 נוספים יכותשו בין
האוטובוסים למשאיות המנסים לעקוף איש
את רעהו בכבישים; 107,נוספים יחוסלי
על-ידי עשן הדיזלים׳ ו־> 107 יתאבדו כאשר
ינסו לפענח את הסברי הכיוון שיקבלו על־ידי
נהגים ישראליים.
כמו כן ימותו ־ 107 מזיקנה, עד שימצאו
מקום חנייה.
־ . 507 ומה יקרה עם ־ 507 הנותרים? גם
על שאלה זאת יש תשובה ללין, במכתבו
שזכה לפירסום ביומון הירושלמי האנגלי
ג׳רוסלס פוסט:
־ 507 הנותרים יוזמנו לשוק הכרמל, ושם
יאכילו אותם פלאפל עם מנה משולשת
של פלפל אדום.
ואחרי מנה כזאת הם יתרוממו אלי־על
וייכנסו למסלול בגובה של 500 קילומטרים
מעל פני כדור־הארץ — שם יישארו לנצח
למגינת־ליבם של שליטי דמשק ולשמחת־לבו
של העם היושב בציון ומרתין לין, היושב
באמריקה.
סטטיסטיקה כמו במכסיקו
מפעל עפרונות ירושלים, שחגג השבוע את
יום הולדתו ה־ , 15 מייצר בשנה 200 אלף
תריסרי תריסרים של עפרונות, מייצא 150
אלף גרוס (תריסרי תריסרים) לגרמניה,
דרום־אפריקה, תאילנד, ונורבגיה, ומרווה ב־
50 אלף הגרוס הנותרים את הדרישה המקומית.
מכיוון
ש־ 50 אלף תריסרי תריסרים. הם
שבעה מיליון ו־ 200 אלף עפרונות, יוצא
שהישראל הממוצע צורך כשלושה עפרונות
לשנה.
כתיבה מכובדת יותר. מדוע משתמש
הישראלי בכמות פה זעומה של
עפרונות, עוד פחות מאשר במכסיקו, בד,
הבורות מגיעה ל־־ 557 ותצרוכת העפרונות
לשלושה וחצי לנפש לשנה?
מדוע לא צורך הישראלי 13־ 14 עפרונות
לשנה, כמינהג האמריקאים, או 10־ 12כ־מינהגם
של בני ארצות מפותחות אחרות?
ההסבר הפשוט: העט הכדורי כבש בישראל,
יותר מבכל מקום אחר בעולם, את
מקום העיפרון. ולמרות היתרונות שבכתיבה
בעיפרון (למשל, עיצוב כתב־היד אצל תלמידי
בתי־ספר) ,גילו חוקרים במשאל־זוטא
מטעם בית־החרושת הירושלמי, ששכבות נרחבות
באוכלוסיית הארץ סבורות כי כתיבה
בעט יותר מכובדת מאשר כתיבה בעיפרון.
משפט אמת ואמונה
שופט־צדק,
נאשם: עובהסבר
משכלא
אממינים
איזה שוטר,

מי שחושב שקשה להיות
טועה. הרבה יותר קשה להיות
דים שבועות כדי למצוא איזה
נע׳ איזה תרוץ סוג א׳ ,ובסוף
כלום לבנאדם, רק מפני שבא
ומספר סיפור שונה לגמרי.
חמישה האנשים שהוצאו השבוע בזה
אחר זה, מאולם בית־המשפט בתל־אביב,
אחרי שהועמדו לדין בפני השופטת הדסה
בן־עיתו, התפלאו מאד על השוטרים שלא
גילו שום הבנה לכוונותיהם, הטהורות
כל־כך.
סתם שנאה. ג׳ורג׳ עמרם, למשל, הובא
באותו בוקר בפני השופטת סתם. רק מפני
שהוא מתעב ארנקים. בשעה שהשליך ארנק
כזה, בבוז, פתאום באה שוטרת — ועוצרת
אותו.
״אני שונא ארנקים שאינם שייכים לי״,

הסביר בסבלנות לשופטת .״ראיתי אחד כזה
ברחוב — ולכן בעטתי בו.״
ולא די שהשוטרת נטפלת אליו, אז
מופיע עוד שוטר באולם בית־המשפט, עם
תיק, ובתוכו כל מיני הרשעות קודמות על
כייסות. שם יש, למשל, סיפור, איך שעמרם
נסע באוטובוס, ולאיש שלידו נעלם הארנק
מהכיס, ובמקרה נמצא בכיס של עמרם.
אז טוב. בעצם הוא טעה. הוא דווקא
אוהב ארנקים ולא שונא. אז אהבה זה סיבה
לשלוח אותו לחמישה ימי מעצר?
להט בחיל־הטבע. או שושנה ויעקוב,
למשל, שהתבודדו להם אי־שם, בשדה פתוח,
ליד פתח־תקווה, באמצע הלילה.
״טיילנו לנו,״ הסבירו השניים, מלאי
תימהון ,״בחיק הטבע, בליל קיץ לוהט.״
בעוד הם מדברים, הופיע פתאום בפני
השופטת מין שוטר כזה, שלא מבין שום
דבר בחיק־הטבע. והיקשה :״איך יכלו השניים
לטייל? הם בכלל לא עמדו בשעת
תפיסתם על רגליהם, אלא שכבו — ועשו
זאת תמורת כסף.״
אז מה? הם הרי אמרו בעצמם שזה היה
לילה לוהט.
חצר כרחוב היהלומים. גם אייזיק
וייס התפלא מאוד, איך הקפיטליסטים הם נגד
המעמדות הנמוכים. אייזיק החי מהעזרה הסוציאלית,
עובד שעות־נוספות בקיבוץ־
נדבות, נעצר באיזור האסור בקבצנות. ברחוב
אחוזת־בית, אשר בו נמצאת בורסת־היהלומים.

מה אם פעם, כשהיה יותר צעיר וזריז,
היה גנב מקצועי? אז זאת סיבה ששוטר
יעצור אותו כשהוא משוטט לו בחצר
אחורית ברחוב היהלומים? איזה חוסר התחשבות
.״אני סוציאלי״ כעם וייס באידיש
עסיסית לעומת השופטת ,״והשוטר הג׳לוב
הזה מכה אותי!״
מסחר חופשי. ואיזה מין צדק זה ש־מתאנים
לאדם שבכלל לא חושב לנגוע בכסף
של הזולת, אלא רק בחפצים שלו.
אין איש שסולד מכסף כמו יוסף מרום.
הוא כל כך סולד — שהוא מאמין רק ב־סחר־חליפין.
כמו לפני הרבה שנים .״הנאשם
חשוד בגניבת שני זוגות אופניים,״
הסביר סמל המשטרה ,״אותם מסר לתושב
גבעת־עליה ביפו, וקבל סוס ועגלה תמורתם.״
נטל
יוסף את הסוס, ואת העגלה, השתמש
בהם כמה שרק רצה, ואז, כאדם הגון
החזיר אותם, וקיבל בחזרה שוב את האופניים.
ואז
פתאום באים השוטרים — ועוצרים
אותו.

קרוונים רחוק׳
״הסתלק מכאן, בן־כלב, נביא־שקר שתום־
עין!״ צעק דיאב אחד לעבר הדיאב השני.
זה כבר היה יותר מדי בשביל זכי צברי
דיאב, הסוחר שתום־העין ששימש כסגן יו״ר
המועצה המקומית תמרה. זה שקרובו־הרחוק,
איש מפא״י אחמד דיאב״ ,היה יו״ר
המועצה היה רע מספיק. אבל לפגוע בו
בצורה כזאת בנוכחות שלושה אורחים
נכבדים, אנשי משרד העבודה! ועוד באמצע
ישיבה על נושא כה חשוב כדיון על הצד
ממנו יש להתחיל את סלילת הכביש
הפנימי בכפר.
כמובן שכל דיאב תבע שאת הכביש
יתחילו לסלול מן הצד בו מרוכזים תומכיו.
לבסוף עברו שני הדיאבים לחרפות הדדיות,
עד שמוצטפא דרש מזכי לעזוב את הבית :
קום, סיכתאר בזן הון כלב יא
אעוור!
גם 500ל׳׳י הוצאות. תושבי הכפר
התרגשו, הנשים צעקו וקיללו וזכי, שנפגע
קשות, הגיש תביעת נזיקין על הוצאת שם
רע, ביקש פיצויים בסך 1650ל״י. בית-
המשפט המחוזי בחיפה קיבל את טענתו,
פסק לו פיצויי נזיקין. אמנם 250ל״י בלבד.
מוצספא לא קיבל על עצמו את הדין,
הגיש ערעור לבית־המשפט העליון.
כל זה קרה לפני שלוש שנים. אך החודש
זכה זכי בנצחונו הסופי, היה יכול לגשת
סוף־סוף לגביית דמי הנזיקין. בית־המשפט
העליון פרסם את פסק־דיגו בערעור.
בית־המשפס ״העמיד לנגד עיניו את המציאות
החברתית״ בתמרה, פסק כי אמנם לא
* כ־ 1500 מבין 7000 תושבי הכפר
הסערב־גלילי תמרה הם בני זזמולות דיאב.
המפורסם ביניהם: ח״כ לשעבר יוסף דיאב,
כיום יו״ר המועצה לשיווק הטבק.
העולם הזה 524ו

הוכח בי נגרם נזק לזכי אך מספיק שהוצאת
השם הרע היתר. עלולה לפגוע בו ״מבחינת
התעסקותו, משלח־ידו או משרתו״ ,להמיט
עליו את ״שנאת הכלל, או לתתו לבזיון או
ללעג בעיני הכלל״ או לגרום לו ״שבני־אדם
אחרים יסטו ממנו״.
בפסק־דינם אף הביעו השופטים העליונים
את השתוממותם על מוצטפא ,״בעל התפקיד
הציבורי, שהיה חייב לשמש דוגמה לאנשי
הכפר ולא הבין כי לאחר שהעליב
וציער קשות (את זכי) היה עליו לפייסו
ולא להכנס למשפטים״.
בית־המשפט דחה את העירעור, הוסיף
למוצטפא גם 500ל״י הוצאות המשפט
של זכי.
נם 25 טל פוני רק שלמוצטפא יש
בינתיים כבר דאגות אחרות. בין המשפט
לערעור חדל להיות יו״ר המועצה המקומית
תמרה.
במקומו נבחר, בבחירות האחרונות, איש
אחדות־העבודה, כפרי בן ,50 ידיד אישי
של יגאל אלון. יו״ר זה הצליח לחנוך,
בשנת כהונתו הראשונה, את בית־הספר
הרביעי בכפר, להכניס בו 25 מכשירי טלפון
והוא חולם כעת על אמפיתיאטרון עם אלף
מקומות ישיבה.
היו״ר החדש של המועצה המקומית
תמרה: זכי צברי דיאב.
פשעים המתחרט
אנשים רעים נשלחים לכלא, כדי שיפשפשו
שם במעשיהם, יתחרטו, ויתקנו את דרכיהם.
בנין דיפעי ישב שנתיים בכלא, חשב על
כל הגנבות שביצע, והתחרט נורא. בעיקר
על כך שנהג תמיד לגנוב עם שותפים, ולא
לבד, כי שותפיו הלשינו עליו בסוף. וכך
נשלח למאסר.
לכן החליט לתקן את דרכיו — ולגנוב
תמיד לבדו, בלי עוזרים.
זה לא סחורה! הוא השתחרר, חזר
לביתו התל־אביבי שברחוב כנפי־נשרים, והחל
לעוט על טרפו: הוא יצא לו לגנוב
בעזרת סכין ומברג כשהוא מפנה בסכין
מקום למברג, ובמברג מקום לעצמו, בהרימו
את התריסים. כך נכנס להרבה דירות,
הוציא הרבה שלל, והיה להוט למכרו. לכן
לקח קופסת סיגריות מגולפת מזהב, הציע
אותה למכירה לצורף, תמורת שמינית מערכה.
הצורף
שחשד בתום כוונותיו טלפן מיד
למשטרה ובניו דיפעי, שהחליט להיות עצמאי
מחמת ההלשנות, הצליח להסגיר עצמו יותר
מהר מכל מלשין שהוא.
השבוע נשפט ונשלח על־ידי השופטת
חנה אבנור, לשלוש שנות מאסר, בצירוף
טיפול של מדריך צמוד. דיפעי שמע את
גזר דינו, ומיד הצטער שוב על מעשיו הרעים
.״באמת זה לא סחורה למכור סחורה
גנובה בזול,״ אמר בחרטה כנה, לשוטר
שליתר, אותו .״צריך תמיד למכור סחורה
גנובה ביוקר.״

הוני
• כל־בו ״המזרח״ .ביפו נעצר אד
טון חליפה אחרי שהודה שהתפרץ שש פעמים,
בזו אחר זו, למועדון החמאם, נטל משם
41 בקבוקי יין, ויסקי, עראק, ג׳ין ו־קוניאק;
איזמלים, פטישים, פצירות, סכינים,
מזלגות, כפות, כפיות, קערות, צלחות, קומקומים,
פטיפון, מנורת־חשמל ונרגילה אחת.
• תלמיד חרוץ. ברמלה איפשרו
שלטונות בית־הסוהר לאסיר בור, שעמד לפני
שיחרורו, ללמוד קרוא וכתוב, נאלצו לאכסן
אותו מחדש, כשנשפט חודשיים אחרי
שיחרורו באשמת זיוף חתימות על צ׳קים.
• שרות מקיף. בחיפה פתח מכון־יופי
חדש את שעריו, כשעל חלונו ההודעה הבאה
:״גבירתי, את רק צריכה לשנות את
תאריך הלידה שלך. אנו משנים את כל השאר!״

מחיר ותמורה. בבני־ברק נעצרו
נערים מקומיים, כחשודים בפריצה לקיוסק
ובגניבת חפיסות סיגריות, טענו להגנתם כי
לא התכוונו לעשן את הסיגריות, או למכור
אותן, אלא רק לשחק בהן תמורת כסף.
• האו״ם במערומיו. בחוף הים של
אשקלון פרצו אלמונים למכונית, גנבו
ממנה מכנסי גבר, הותירו את בעל המכונית,
עובד מנגנון האו״ם, כשרק בגד־ים לגופו.
• אנין טעם. בבאר־שבע פרץ לפני
חודש אלמוני לחנות כלי־בית, גנב חפצים
שונים, החזיר השבוע, באמצעות חבילת־דואר,
מערכת ספלונים, הסביר בפתק מצורף
כי אינה מתאימה לצרכיו.
העולם הזה 1524

יצירות אמנות, תמונות ושטיחי ירושלמי מאקרילן יוצרים א ת האווירה
שטיחי ירושלמי מאקרילן מצויים ב שלל גוונים, מוסיפים רבות והרג שה טובה,
אינם דוהים, מהני םאתמ שפ ח תך וגורמים להת פעלו ת כל המבקרים.
ע שה לך דירה עם אווי ר ה -ר כו ש שטיח ירושלמי מאקרילן.

171*7

א /לז ר־י׳לו

0ל!\*/ז151 זי0£1

|ת״א, נחלת־בנימץ2׳ טי- 56*47.ח>פה, החלוץ ,27 טי|6*2*5.
למבוגרים :

לתלמידי בתי הספר :

אנגלית -גרמנית בשפות א10־1׳ £884 .עא 00
עברית אנגלית גרמנית,
צרפתית

עד לכתות
אנגלית מ־ס 8 ,
ד, ד ,ח׳ ולכתות ט׳ ,י׳ ,י״א, י״ב

ס1מ0זו\ £ם1ע\ ,א120מ0מ
8£ט1£8^.1ם 0 8.א£

מו־לסרו׳

ו ־־יבי
.י*§ 1י

לפילטר וארומה
אין כמוה !

סיוסווויוג^

ביאות לגברי
תתפלא לשמוע א.ת מספר האנשים הנמצאים
מסביבן שהנם בעלי פיאות נוכריות.
את השינוי הקיצוני שמחוללת הפיאה
במראה החיצוני אפשר לראות רק באופן
מעשי כאשר מודדים פיאה.
אורי גרוס, המאפר הראשי של הקולנוע
והטלויזיה, מו מחה הפיאות שלמד
את התורה בארצות־הברית, מזמין אותך
לחנותו שבפסז׳ דיזנגוף לשיחת יעוץ
ללא כל התחייבות מצדן.
כאמור אין לתאר במלים את השנוי
שמחוללת הפיאה במראה פניך.

>>* יייר

גרוס

פיאות ואיפור בע״מ
פסג׳ דיזנגוף 101
קומה ב׳ ,תל־אביב

לקבלת חוברת הסברה חינם
פנה אל

מכשירים לפיתוח הגוף
ת.ד 4 9 15 .תל־אביב

זמיעמנד״ 7ין/

ל מ חז או ת

מודיע על פתיחת שנת [
לימודים חדשה במגע
מות
הבאות:

* סדנת המחזאי^

פרטים, הרשמה וועדת־קבלה:
יום יום בשעות
4—7אחה״צ, בבית הסתדרות
המורים, ת״א,
רה׳ בז סרוק ( 8מאחורי
הועה״פ) ,טל.240222 .

תא שדרמסחק 19
) 0121611

6 2 ,2 5 ,1 9 /2

המסע אל שרם א־שיין• (מאת אי
ריאל ריינגולד; ספריית מעריב; 175 ענד)
באיזה צבא בעולם יכול לקרות שמוראי
ג׳ינג׳י (וחובב־סבע)
יגש לרמטכ״ל שלו,
ידחוף לידיו קופסה
לא־כל־כך סגו־

רה־היטב, בה כלוא :?3x1׳£:
שפיפון ארסי, ו^ן

יבקש מן הרמטכ״ל
להעביר את הקופ1

עם השפיפון ל 1
מכון מדעי הרחק

מן החזית?

״נסי נסים!״

הרמטכ״ל, במיקרה

זד״ היה משה דיין,
והיתד, לו סיבה
מספקת להיות במצב־רוח טוב. כי הוא סיים
זה עתה את סקירת מיסדר הנצחון בשרם
א־שיין, השלב האחרון במיבצע סיני.
באותה הזדמנות היה דיין גם גלוי־לב
מאד. סיכם הוא :״היו לנו נסי נסים!״
ועד כמה היו נסים לצה״ל במסעו בסיני
יכול להעיד מש״ק־סיירים אוריאל ריינגולד,
איש קיבוץ גבת וכיום בן ,30 שכתב תיאור
חביב, שאינו מסתיר מאומה, על מסעה של
חטיבה תשע מירוחם בנגב עד לשרם א־שייך
שבקצה סיני.
״תם ונשלם!״ הצלחתה של חטיבת
(מילואים) תשע לעבור עם אלפי אנשיה
ומאתיים מכוניותיה את מאות הקילומטרים
של המדבר היד, נס אמיתי. לא כל כך בגלל
שנתקעו לעתים מזומנות בחול, כמו בגלל
החובבנות שגילו חיילי החטיבה, אנשי משקי
עמק־יזרעאל, שהתייחסו אל המיבצע יותר
כמו אל טיול מאורגן.
ואכן, בהזדמנות הראשונה, כאשר נתקלו
בכיתות אנשי משמר־גבול סודאנים, בתחנת
החוף דהב, נחלו מספר אבידות
מיותרות לחלוטין.
רק אז הבינו שהמדובר במלחמה ולא
בטיול. הם עלו על מוצבי שרם א־שייך,
בקרב פנים־אל־פנים, וכבשו אותם ואז ניגש
מח״ם אברהם יפה, שהמסע עשה אותו
לאישיות בינלאומית ולאלוף בצה״ל, אל אחד
החיילים וביקש ממנו את מנת־הברזל שלו.
(אז) אלוף־משנה יפה הוציא מן המנה
הירוקה את חפיסת השוקולד, נגס ממצה
נגיסה יפה והורה לקשר שלו להבריק ל־רמטכ״ל:
״שרם
אישייך בידי. תם ונשלם. השבח
לאל בורא עולם!*״
היבנווה חעשויוח להניא לההנשסש
ולאגור חושיה -
ך* מסיכה שנערכה בשבוע שעבר ב•
תל־אביב, השתתפו המון שחקנים ושחקניות.
אבל גם מי שלא היה שחקן שיחק
שם. בחורה תל־אביבית אחת, למשל, בשם
טובה לוי, ביצעה בחדר הקר, באופן מעורר
הערצה, תפקיד של בחורה העומדת תחת
מקלחת, ביום חמסין לוהט.
היא התמתחה, פתחה את הברז הבלתי-

50.000 לירות לכל משורר

סאוזזא, או ויז

לכתיבת מחזות.
קורס אינטנסיבי
לכתיבת תסריטי
טלביזיה.
-¥חוג לכתיבת
תסריתי רדיו.
נותרו מספר מקומות
מצומצם. מם׳ המקומות
מוגבל ל־ 25 איש לקורס

מקור
״השבח לאל בורא עולם ! ״

אומה חדשה
נאה וצנון
תל־אביב :

שירה

של. 233350 .
רצרנד בגרף חסון ושרירי

ספרי ם

כ מ קו ם ח לו ם (מאת נתן זך; הוצאת
גלריה מסדה) המשורר (ומרצה אוניברסיטת
תל־אביב לספרות עברית) זך ביקר בקיץ
שעבר באיטליה וחזר משם גדוש שירה.
26 מן השירים פרסם במחברת איטלקית
ראשונה זו, והצליח להוכיח שוב עד כמה
הוא אמן המלה העברית הפשוטה.
כמה קולע התיאור הטוב לכל כך הרבה
אורחים באיטליה:
באתי לכאן לעבוד ולעבוד /לא עבדתי.
באתי לכאן /ללמוד והשלכתי את הלימוד
/מאחרי גווי. ועל גבי הווזו ביו.../
מתנה את אהבתי השחורה /לאשה אי־טלקיוז

דיוקן אחר של זך הוא זה של הביטניק:
...פגשתי /בו בפרים מתחת לגשר,
לא גלוח, שערותיו /נופלות על עורפו,
נעליו ענקיות, עשויות /חבלים וסיבים.. .
״ארצי, פורת הפקידים !״ מה הפלא
שאחרי שזך מילא את ריאתיו אוויר
איטלקי הוא לא רוצה לשמור את הדבר
רק לעצמו ומביע משאלה די מעניינת:
...בארצי שלי /משקיעה הממשלה מאת
אלף לירות /בכל טייס. הטובים לטייס!
הה / ,אל׳ הטוב (והעני) ,הה, ארצי /
פורת הפקידים והטייסים, חמישים אלף לירות
/למשורר! חמישים אלף לירות בלבד
/וכרטיס מי!סה שנתי לאיטליה.
* כתובת הודייה, המקובלת בסופם של
ספרים תורניים, בראשי־תיבות: תושלב״ע.

! 11 ? 1ליה של ההיפנוט: המהפ־
1 1 /1 1 1 1 1 1 1 8נט נועץ את זוג עיניו
הנוראיות בעיניו של שחקן ההולך ונרדם.
נראה, ניסתה להיכנס מתחת למים, אבל
ראתה פתאום שהיא מלאה בגדים, והתחילה
להוריד אותם.
היא עשתה את זה בזריזות כזאת, שלפני
שהספיקו להגיד מילה, היא כבר קילפה
את כל החלק העליון שלה, וכבר הושיטה
את ידיה לחצאית. רק בקושי רב הצליחו
לעצור אותה, ולשכנע אותה להסתפק ברחיצת
החלק העליון של גופה.
אחרי שהיא סיימה את הופעתה עלתה
על הבמה תמר מינם והתחילה לרקוד.
היא הודתה קודם שיש לה תסביך בעניין
הזה, ולכן לא רקדה מימיה, כי כל הזמן
נדמה לה שהיא לא יודעת לרקוד. בכל

זאת, רק עלתה לבמה, ומיד התחילה לנוע
לקצב בלתי־נשמע, להניע ידיים ורגליים.
רק בסוף ההופעה נזכרה בתסביכים שלה,
והפסיקה אותה בבושה גדולה.

לאנוס את האויר

^ כל חכי מוצלח היה צדוק צרפתי,
\ £אף על פי שזה לא חכמה, כי הוא
שחקן במקצועו. בהתחלה הוא שיחק תפקיד
של מאהב: הוא חיבק ונישק את האוויר
שמסביבו, אמר לו שהוא אוהב אותו, ורוצה
להתחתן איתו, הוא ליטף לו את
שערותיו, לחש לו דברים באוזניו, ובסוף
ניסה לאנוס אותו. אבל האוויר ברח כל
עוד נפשו בו.
אחר־כך הוא מילא תפקיד של ילד בן
ארבע. נתנו לו בובה ביד, והוא התחיל
לריב איתר, ולצעוק עליה ולמרוט את שערותיה
.״את פויה, את פויה״ ,הוא צעק עליה,
שבר אותה לחתיכות, והתחיל לרקוד עוגה
עוגה עוגה.
אחר כך הוא המשיך לבצע כל מיני

7ו7וו״9נו1ה

תפקידים לא מוגדרים. הוא לקח בידו נר,
וטען שנה קטר. הוא רץ איתו לאורך
כל הבמה וצעך :״צ׳יק צ׳ק צי׳ק צ׳ק צי׳ק
צ׳ק טוווווווווו.״
בטוף הוא התחיל לצחוק, ולבכות, ושוב
לצחוק, ושוב לבכות, ואחרי זה הוא
נהיה רעב מזה, וביקש שיתנו לו תפוח־עץ,
כי הוא נורא אוהב תפוחי־עץ. כשנתנו
לו בצל לפה, הוא אמר :״אוי איזה תפוח
עץ טעים,״ כירסם את כולו בעונג עצום,
ועוד ליקק את שפתיו.
וכשהעירו אותו מההיפנוזה, שבה היה
נתון במשך כל ההצגה הזאת, הוא טען
שידע כל מה שעשה — אך לא יכול היה׳
להתנגד לזה. המהפנט, פרופסור רז
מג׳יקוס, אמר שזה סימן שצדוק הוא בחור
אינטליגנטי מאוד, כי אנשים פרימיטיביים
לא יודעים מה הם עושים. רק האנשים
האינטליגנטים יודעים, אבל לא מתנגדים.

האופנה חאחרונח
פרופסור שניהל את המסיבה הן
1עליזה הזאת, הוא לא סתם מהפנט.
הוא פרופסור להיפנוזה־לטלפטיה־ולסוגסטיה.
והוא מפחיד לא רק בגלל כל השמות הללו,
אלא גם בגלל העיניים הנוראיות שלו, היו
צאות
מתוך חוריהט, ובגלל המשקפיים
הגדולים, המסתירים אותן.
במסיבה שהתקיימה לכבודו השתתפו כל
מיני נערות־זוהר, נערי־זזהר, שחקנים ושחקניות.
כי זו האופנה האחרונה בצפון
תל־אביב. וכולם אומרים שזה פי אלף יותר
מעניין ממסיבה עם תזמורת, למשל. מג׳יקום
הציע לכולם לגמול אותם מעישון, מאסטמה,
ממשחקי קלפים, מנזלת, ומכל מה שהם
רוצים. אבל הם לא רצו.
אחר כך הוא הסביר להם שכל אדם
יכול להפנט בקולו, חוץ מרספוטין המפורסם,
שהיה מהפנט אנשים, ומענה אותם,
בעיניו. אבל מהפנטים אמיתיים, הוא הוסיף,
ענ £דיפלומות, יש רק עשרים, מתוכם עשרה
אמריקאים, כי האמריקאים משוגעים על היפנוזה,
תשעה מכל מיני עמים אחרים,
ואחד מרומניה. הרומני הזה, שהוא גם
יהודי, וגם אחד המהפנטים המוכשרים בעולם,
זה הוא עצמו.
״ההיפנוזה זה דבר שימושי מאוד,״ הוא
הסביר במסיבה .״אנשים יכולים להפנט את
עצמם, או להפנט אחרים, לעשות כל מיני
דברים. אפשר להפנט בני־אדם להצליח בבחינות,
להצליח בעבודה, למצוא כל מיני
חפצים אבודים. אפילו במשפט של ג׳ק
רובי, הרוצח של רוצח קנדי, השתמשו

מבצעת טובה,
אחרי שהופנ־סה
(ימין) ,כאשר המהפנט פרופסור מג׳י־קום
עוצר, בה מלהמשיך להתפשט (שמאל).

מגולחת נחדו

זהו אדם שבחיים הרגילים נראה לגמרי
נורמלי, אבל תחת היפנוזה יש לו תכונות
מיוחדות. הוא יודע לגלות חפצים ממרחק
של קילומטרים, לגלות את העתיד ואת
העבר ואפילו את ההווה. אפשר להשתמש
בו לכל מיני צרכים חיוניים, כגון גילוי
אנשי אל־פתזז, אבל לעת עתה הוא עוד
לא מצא אחד כזה בארץ. הוא מחפש.
הוא עצמו, כדי לשמור על הכושר
ההיפנוטי שלו, צריך להיזהר מאוד. לכן הוא
אוכל כל היום פירות, המון פירוז! .כל
יום, בבוקר ובצהריים ובערב, הוא אוכל קצת
דבש. ובין הארוחות הוא אוכל גם קצת
לחם. במלח הוא לא נוגע בכלל.
הוא פשוט היפנט את עצמו לא לאכול.
והוא יכול לעשות את זה לכל אדם, בתנאי
שלא ימות מרעב לפני זה.
רוקדת על השולחן
תמר מינם המהופנטת׳
שטענה קודם לכן שאינה יודעת לרקוד.
בהיפנוזה, כדי לגלות מדוע עשה את מה
שעשה.״

צרכים חיוניים

נותן השחקן התל־אביבי צדוק צרפתי, סשאהובתו היא
כר פשוט. צדוק, הנחשב לדון־ז׳ואן עצום, הפגין בלי׳
כל כוונה, על הכר, את כל שיטות׳ החיזור, הפיתוי וההתעלמות א;שר בהן התפרסם כל כך.

!שיסה לאהובה

כל לפעמים זה מסוכן. פעם, למשל,
הוא עמד על הבמה והיפנט את כל
הקהל. אחר כך הוא שאל מי רוצה לעלות
אליו, ואיש אחד עלה. הוא נתן לו לרקוד,
;ולשיר, ולשחק בבובות, ולאכול בצל, וכל
זה, ואחר כך התברר שהאיש הוא שר
בממשלה, ולא סתם בממשלה, אלא בממשלה
של ארץ קומוניסטית, ושהוא פשוט התהפנט
באולם, ועלה לבמה, מתוך היפנוזה. הממשלה
הצליחה בכוח רב להשתיק את הדבר.
פעם אחרת הוא היפנט מישהו, והאיש
אמנם לא היה אישיות חשובה, ולא חבר-
ממשלה, אבל הוא חזר לביתו, שקע בתוך
תרדמה היפנוטית עמוקה, ולא רצה להתעורר.
אשתו טילפנה מהר אל המהפנט,
ורק בקושי רב הוא הצליח להעיר אותו
דרך הטלפון.
״נשים,״ הוא מגלה ,״בדרך כלל יותר
קל להפנט, כי יש להן כוח רצון חזק.״
לכן הוא מקווה למצוא את המדיום הישראלי
שלו בקרב הנשים הישראליות.
המדיום שהוא מחפש נקרא נח־יום קלייר
ויאיאנט. בכל ארץ הוא מוצא אדם כזה.

בפיו כמו תפוח,
לפחות, מכרסם צדוק
כולת להתנגד למהפנט.

נצל מתוק
המהופנט, מבלי

—31 -י

נילומ!
עירום חוטים

זרקה מיספד״ס
בצדם-השמידה
את ה ת מונו ת

יייי׳ י י