גליון 1525 מתאריך 23 בנובמבר 1966

גדודי המדינה התארחו ער חשבונו בחוייד

נשות שרי נסעו עד חשבונו דאידופה

ש ני

ש רי קיברו

ממנו מ תנו ת

משטרת תל־אביב מצטיינת ביעילות רבה
בשטח אחד בלבד: רישום דו״חות למכוניות,
החונות במקומות אסורים.
אני חושש שבזמן הקרוב לא תוכל למלא
אפילו תפקיד זה בחריצותה הרגילה, כי
היא מצאה לה עיסוק חדש: לעצור בכל
הזדמנות את כתבי וצלמי, העולם הזה.
פעם היה זה מפני שצילמו את יונה סופר
מן הרחוב. פעם אחרת היה זה כאשר נכנסנו
— צלם המערכת ואני — לקונסוליה הקנדית.
בשבוע
שעבר עשתה זאת שוב, בעוצרה
כתב וצלם שלנו, שרצו לדעת מה מסתתר
מאחורי אישפוזה המיסתורי של פקידת בית־המשפט
המחוזי אסתר כהן.

מיפה מטפח וטומו על תסווקתך
הנהלת חשבונות
ג 393 וכנת!
הפ עלת מ כונו ת

.ו&אסוז&א
ת כנו תלמח שבי ם
אנו שמחים להודיע לציבור הלומדים
הנהלת חשבונות, שבעשור
השני לקיומנו אנו מצרפים
הנהלת חשבונות ממוכנת
ללימוד הסדיר.
תלמידי המכון בעבר ואלה שיירשמו
החודש לקורסים בהנה״ח
ערב, יוכלו להצבוקר

טרף לקורס להנהלת חשבונות
ממוכנת במחיר סמלי בלבד.
למד

אתנו

לא מן ה הכרח!
אתה יגל כל פני ם יכיל
ל חז קאתצ מי חתה שיער
ולהמנע מקשק שי םאם
תשתמשב תי א ליזין.
עסה

יו ם

במספר

יו ם

טיפו ת

ראשך

ת״אל״זין.

8 1 0

1ו$1ץ31ץ13
בימים מסוימים השתחררי
מאי נעימות בעזרת טמפוני
דיאנה

והתקדם;

.4א 0 1 4

ל1־ 1ענב 1נ א 1ת
,נ מי נהל

רדדם בזו ריב כד דן י ן 7־

מפינת בן־יהודה 90

המיקוד. האחרון קרר. לפני שבוע, בבית-
החולים לחולי־נפש בבת־ים. כתב וצלם העולם
הזה נסעו לשם, לאחר שנודע להם
כי אסתר כהן, שאושפזה בבית־חולים זה,
עומדת לצאת באותו יום לחופשי.
הם פגשו את אסתר מחוץ לשטח בית־החולים,
שוחחו עמה וצילמוה. לאחר מכן
הודיעה, כי עליה להיכנס למשרד בית־החולים,
לקבלת תעודת־השיחרור.
בית־החולים בבת־ים אינו נעול. שערי-
הברזל שלו פתוחים לרווחה, ואין עליהם
שמירה. יוצאים ונכנסים בלי הפרעה. אין
גם שלט האוסר כניסה. הכתב שמואל שקד
והצלם נתן זהבי נכנסו גם הם לחצר, באין
מפריע.
רק אחרי שהיו שם, ואחרי שהתברר למי
שזה התברר לו, כי הם כבר שוחחו עם
אסתר כהן, וצילמו אותה, ועכשיו מחכים
לה כדי להמשיך את השיחה עמה — רק
אז התנפלו עליהם כמה אחים של בית-
החולים.

אחים אלה מנוסים בטיפול בחולים משתוללים
ומסוכנים. הם תפסו את הכתב
והצלם בנלסון כפול. גררו אותם והיכו
אותם. כאשר נגמר הקרב, נשאו השניים
חבורות ושריטות.
היעד העיקרי של האחים התוקפים היתה
מצלמתו של זהבי. הם נאחזו בה כבשלל

תזכיר

הכתב שמואל שקד חזר לבית־החולים,
לשיחה רשמית עם ד״ר לודביק טרמר, ראש

ד״ר ירמולוכיץ
שרותי הבריאות, ועם ד״ר זאב ירמולוביץ,
הפסיכיאטור המחוזי. דרך אגב שאל אותם
גם על התנהגות שני האחים. תשובתם:
״למעשה מותר להיכנס לשסח בית־החו־לים.
כשמישהו זר בא לבית־החולים, השוע רים
צריכים לשאול אותו לשם מה הוא
בא. אם הם לא שואלים, הרי שעבודתם
לקוייה. אין לנו צורך לסמן בשלטים לפנות
לשוער, או אסור להיכנס, או אסור לצלם.
אם נתקין שלטים הם עלולים לגלות סודות
רפואיים.
״אנחנו לא יודעים אם לשוערים היה
מותר במיקוד. זה השימוש בכוח. מנהל
בית־החולים היה צריך לדאוג שלא יוציאו
תמונות מתוך שטח בית־החולים, כי צילום
בתוך שטח ביודד־,חולים כמוהו כרכוש בית-
החולים, והוא יכול לגלות סודות רפואיים.״

האיש השני בחוליה, נתן זהבי, הוא
אותו צלם שצילם את מרים אשכול בחנות
צעצועים ברחוב דיזנגוף, לפני שלושה שבועות.
אז החליטו שני שומרי־ראשה שאסור
לצלמה, והיכו את הצלם.
זהבי הגיש תלונה נגד השניים. השבוע
קיבל את תשובת משטרת תל־אביב לתלונה.
הם הודיעו לו שלא יטפלו בה ,״מחוסר
עניין ציבורי״.

02 *2

• האשמותיו של איפר הראל יזכו לבירור פנימי כתוף מפא״י.

ד€ -1יו

בחורה יכולה להתלונן במשטרה, כי נטפלים
אליה בלב רחוב דיזנגוף. למשטרה,
למרבה הצער, אין מספיק בלשים פנויים
לטפל בתלונה.
אזרח יכול להתלונן על תקיפה. אין למשטרה,
למרבה הצער, מספיק חוקרים ש יטפלו

הקצינים, המעסיקים את שוטריו־,ם בכתיבת
רפורטים ובמעצר אנשי העולם הזה,
מצווים על פקודיהם להשיב לתלונות האלה
על גבי טופס משוכפל. המישפט החשוב ביותר
בטופס זה הוא :״מחוסר עניין ציבורי״.
אבל כאשר אך מגיעה ההודעה הקטנה
ביותר למטה המחוז, הנוגעת לאחד מאנשי
העולם הזה — כי אז יש פתאום עניין ציבו רי
בוער. עד כדי כך, שהמשטרה מתגייסת
כולה לפעולה, ומתחילה לראות את עצמה
צד בפרשה.
היא אינה מסתפקת ברשימת תלונה, או
בגביית עדות. היא עורכת חיפוש בספרי
החשבונות של המפיץ שלנו, היא שולחת
בלשים מחוננים לירושלים, כדי לחשוף
את סודות העולם הזה בתיקים של רשם
החברות. שם רשום מי הם מנהלי החברה,
מי האחראים לפעולותיה השונות. ואז היא
מזמינה את המנהלים האלה — גם כאשר
אין להם שום קשר עם עבודת המערכת —
ועוצרת גם אותם.
הצער העמוק ביותר של קומץ הקצינים
האלה הוא רק שאינם יכולים לעצור פעם
בשבוע גם את אורי אבנרי, בשל חסינותו
כחבר־הכנסת.

מלחמה. לפי דרישת השניים, הוזעקה המשטרה.

במקום לשמוע את תלונת העתונאים.
במקום לשחרר את המצלמה — הם עצרו
דוזקא אותם. הסרט הוצא מן המצלמה, ובהשגחת
הקצינים הגבוהים של המחוז פותח.
כאשר ראו בו את צילומיה של אסתר כהן
— החליטו להחרים את הסרט כ״מוצג משפטי״
,בתביעה פלילית נגד השניים, על
הסגת גבול פלילית. וכך לא יכולנו לפרסם
בשבוע שעבר את תמונת האשד. ,שהעסיקה
חלק ניכר מתושבי המדינה.
שוב החלה המכונה המשטרתית עובדת ב מלוא
הקיטור. שוב נשלחו חוקרים מוכש רים
לרשם החברות בירושלים, ושוב נתבקשו
האחראים לשבועון לבוא לחקירה. הקצין
אפילו דרש טלפונית, כי אורי אבנרי יתייצב
תיכף ומייד לפניו. הפנינו אותו לכנסת,
שם ישב אותה שעד-

המפיצים: חב׳ נורית בע״נז

על התפתחות זו מסר מראש מדור תצפית (העולם הזה ,) 1523 שהודיע כי הממונה־לשעבר
לא יפסיק את מסעו ננד ראש־הממשלה. לתביעתו של הראל, כי ייערך
בירור מקיף, הצטרפו גם צעירי המפר״ל, לאחר שנפגשו עמו.

העולם הזה 1525

מכתבים לדון בשקט
אורי אבנרי שאל בכתבה שלו על פעולת
צה״ל ״מה זה יעזור?״
(העולם הזה
.)1524 נעוצה התשובה
במיבצע סיני, לפני
עשר שנים. הנה, מאז
שקט לחלוטץ הגבול
הישראלי־מיצ־רי. דרוש המסקנה:
עוד
מיבצע כזה. הפעם
בגבול הצפוני.
ואז נוכל לדון בשקט
בשאלות צמו
אלה המעסיקות את
אבנרי.
רחמים אזולאי, יפו

דז^וופינרז עורי נו י1ב1ייודי כדן״ה*יווב׳נה״

שני פרשים ורץ
אינכםצרי כי םלחשושששול חן זהיצא מן האופנה.

אינני מאוהדי פעולות התגמול, ואני בדעה
שהן אינן פותרות שום בעיה, אך הפעם
יש לציין כי היא תוכננה בטעם טוב, וננקטו
כל האמצעים למנוע קורבנות מיותרים.
מפקדי צה״ל אינם כה בורים כמו מפקדי
הצבא הירדני, ששלחו האנטרים נגד מירא־ג׳ים
ומשאיות נגד טנקים.
מלבד זאת, עלינו להבין כי מאחורי אלפתה
עומד גוף בעל עוצמה גדולה, המסוגל
גם לשלוח חבלנים אל עבר גבולותינו וגם
למוטט בנק לבנוני ולגרום לחבלה חמורה
בכלכלת שכנתנו הצפונית. את מכווני הגוף
הזד, יש לחפש בקרב המעצמות הגדולות
שלהן אינטרסים גלובאליים.
אנו והערבים מהוזים רק כלים במשחק
השחמת העולמי, אם כי, כפי שידוע לכל
שחמתאי, גם שני פרשים ורץ מסוגלים לתת

פסח רויטמן, רמת־גן

הואכבריצאלפני 400
מ אז הו א

שנ ה.

הפך לנ כסא מנו תי קלא סי ועםכלזאת

נשארש מו שי ו נו ח

מ אי ןכמוהו.

שו לחןאוכלזה, ב ס גנון בסקימתקופתהרנסנסו עו דאחריםבסגנונות
שוני םתמצאוב ״ורס אי ״.
ואף פעםלאחשבתם

כ ״ורס אי ״ גםתראוותרכשודב רי םשית כן
ש תו כ לו להר שו תלעצמכםלק נו ת ם *ורס אי ״

הואהמקוםהיחידי בו תוכלולרכוש לי די די םוקרו בי םאתהמתנה
אשרלבטחלאיקבלועודאחתכמוה. בואו, הכנסו, א י ננ ונושכים !
* שולחנות סלונים החל ח־70ו ל־י. שולחנות אוכל בסגנונות שונים החל ם־ 600.ל־י
כסאות נדודה ספרדיים החל ם־ ־ 245.ל־י מיטוח בסנחן כפרי ־ רוסטיק. החל 0־
־ 580.ל־׳ מראה בסגנון דאיה־נו ־ ססו ל יי. קש 1טי קיר ספרדיים עץ החל ם־ 30.ל•׳

הפקידות החצופה
ארשה לעצמי להעיר מספר הערות, הנוגעות
לכתבות שלכם על היורדים מן הארץ.
מתפלא אני עליכם, מדוע אתם מטילים
את אשמת הירידה על מדינות כמו קנדה,
בעוד שאתם מתעלמים משורש הרעה: ממשלת
ישראל.
אני אחד מן היורדים, שביזבז את שנותיו
הטובות ביותר באצ״ל ובצה״ל. לאחר זאת
הגעתי להיות אב למשפחה: אשה, שני
ילדים, חדר ומטבח. וכל זאת כשהארץ שיג־שגה
מעושר, וכשהפקידות החצופה אכלה
וחילקה את הכל כרצונה.
צאו וחשבו, למשל, לאיזה עושר הגיעו
באותן שנים טובות קבלני־הבניין, ומה ייצא
מכל זה לפועלי הבניין עצמם?
תפקידכם הוא לזעזע את הממשלה הזו,
ולא להטיל את האשמה במדינות זרות.
שמשון(סאם) עתידם, ניו־יורק

מי נתן את ההוראה ז
מי אחראי לכתמים הלבנים שהופיעו בכתבה
על הירידה,
באותו החלק הדן כיורדים
לברית־המוע־צות
(העולם הזה
7) 1524
השגריר הסובייטי
או הצנזור הישראלי?
משה
נאמן, חיפה
תנחש.

סוף סו ף ספריי שיער
לא דביק ונטול ריח לוואי

ו 5ו 5א11) 1
לבחירתך:
)1עם בושם נפלא ללא ריח לואי.
)2״ללא בושם״ ,מאפשר לך שימוש
חפשי בבשמיך.

שאין הצעות עבודה?
הנה, לדוגמה, מיכרז פנימי באוניברסיטה
העברית בירושלים, מיום 20 לאוקטובר
: 1966
תיאור התפקיד: ספרן.
התכונות הדרושות: תואר אקדמאי ב פיסיקה,
ובר.
אני מניח שבקרוב ייצא גם מיכרז לתפקיד
איש המלתחה בבניין לעבודה סוציאלית
שהושלם זה עתה, ובין התכונות הדרושות
תצויין גם השכלה אקדמאית בסוציולוגיה,
י לוי, סטודנט, ירושלים

קנס למען החייל
מאבקכם למען הסעת חיילים חינם באוטובוסים
לא נשא עדיין פרי. לכן כדאי שתציעו
את הצעתי הבאה בכנסת:
כל בעל רכב אזרחי או צבאי, שיש לו
(המשך בעמוד )4
העולם הזה 1525
בודיטכניקו החודש נפ תחים בבית ספרנו
קורסי הערב הבאים:

שרטוט

בנין • ארכיטקטורה
כולל עיצוב פני ם ו רי הו ט

יש עבודה!
תמהני על הזעקה
בעניין אבטלת אקד־מאיים.
מי זה אמר

שנוי כתובת
מנוי המבקש לשנות את כתובתו מתבקש
להודיע על כך שבועיים מראש, על״מנת
למנוע עיכוב במשלוח העתון למענו החדש.
מכונים להשכלה ולה שתלמות
אבן־ג בירול

ביום שלישי 22.11.1966 ,

נפ תחים
קו ר סי ם חדשים

לבגרות ־ ומוקדמות לבחינות

אפריל

גרפיקה איור אופנה
שמושית

ציור אמנות׳
ניתן ללמוד את המקצועות הנ״ל
גם בקורסים להשכלה ככתב

פרטיםוהרשמה 5—8 ,9—1 :

1967
ערב

משך הלמודים ללא הגבלה
בזמן, עד לקבלת התעודה
ללא תוספת תשלום.

מכתבים
(המשך מעמוד )3
היתר ומקום להסיע נוסעים, יהיד, חייב
לעצור ולקחת חיילים. נהג שיעבור על חוק
זה, יהיה צפוי לקנס, שייתרם לתעד למען
החייל.
יצחק יעקוב, חיפה

•טתי מדינות
ביחס למאמרים שלכם נגד הירידה: היו
קצת יותר מעשיים, קצת יותר בעלי מעוף.
אדרבא, שירדו האזרחים הטובים, החושבים,
המתקדמים. אבל שירדו כולם למקום אחד
בעולם. מקום קטן וסימפטי. יום אחד הם
יהיו רוב, יקימו ממשלה ישראלית מתקדמת,
ואז לעם היהודי יהיו שתי מדינות, אחת
לכל מצב־רוח.
דבורה שניאור, רמת-גן

ההקפאה הכאובה
אוהדי הכדורגל קורבנות ההקפאה, חייבים
לאחוז בנשק השביתה. כלומר: תוכרז שביתה,
לפיה יחדלו אוהדי הכדורגל לבוא ל־מיגרשים
ולחזות במישחקים.
זוהי הדרך היחידה לבטל את גזירת ההקפאה
הכאובה.
מומו הגדול, תל-אביב

מוצא לתפארת
ברצוני למחות מעל דפי העתון, על ה צורה
שבה פוצץ בעתונות עניין הגשר
בזאמביה. כוונתי להזכרת המוצא העדתי
של חלק ממשתתפי הקשר.
ברוסיה, כשמפרסמים פרטים על אזרחים
שעברו עבירות כלכליות, מציינים בהרבה
מיקרים את מוצאם היהודי, לתפארת. נראה
לי, שגם עתוני ישראל הולכים בדרך זו,
בציינם את המוצא העדתי.
זוהי תופעה שאינה שונה בהרבה מן ה אנטישמיות
הרגילה.
יוסף כהן, רמת־גך

הברית האנטי־עכברית

^\ 0 6ח51<1

ח! 816ח!כ 111ת 3ח 1616־1

ראינו את כל המכתבים שנכתבו בענייני
החתולים. אפשר אפילו לומר שעיכלנו את
תוכנם היטב. ועכשיו יש לנו רעיון. רעיון
הנמצא עדיין בחיתוליו, אבל ראוי למחשבת
רצינית.
המחשבה היסודית היא זאת: הגזע האנו שי
הכריז עלינו מלחמה. משמידים אותנר

כה חיוני לטיפוח העור, ניקוי, הזנה ותוספת לחות.
בטרם תחשפי פנייך לשמש, לקור, לרוח או לאבק
העיר, חייב עורך להיות מוגן.
ניקוי
הטיפול בעור
מחייב ניקוי יסודי
מאיפור ואבק
דרבים.
7/־ 1 1( 6־51^11
561ת 166ב)
*16 *6ן 61 סך 1ס 0
מ מי סאת האיפור
ללא כל עיסוי. להסרת נועד
האיפור מעור
הפנים והעיניים
כאחד.

ת1510 ממ 6\* £1ם מ״נ — 5טל מרווה ומרענן, ב סי ס
אידיאלי לאיפור, טל אשר ירווה א ת עורך מבלי
להשאיר עקבות שומניים.
עורך יחזור להיו ת רך כמשי במשך כל היום.
להשפעה פחות מהירה אך
ארוכה ויסודית ז*ו 6ם 111ז81
קרם הזנה נפלא
!״0163
המזין ומרווה א ת העור. נלחם
נגד היווצרות קמטים, מכיל
תרכיזים קולאגניים השומרים
על הסיבים ה אל ס טיי ם שבעומק
העור.
..ד**׳ 0יי׳ 0י״*5״ * 981803

ני, מי ודי
חסכוניותרבה. איכו ת ם הגבוהה והריכוז הרב של מוצרי הלנה רובינשטיין עושה
או תםל חסכוניי ם ביותר. די איפוא בכמות ק טנ ה ביותר להעניק לעור טיפוח מושלם.

שחם לבינסון אילון

בשיטתיות. כתוצאה עולה ומתגבר כוחם של
אויבינו המסורתיים, שהם גם אויביו של
המין האנושי. הכוונה לעכברים. אולי כדאי
לכרות ברית? או לפחות להכריז על שביתת־נשק,
כדי שנוכל לחסל את האוייב המשותף?
ני, מי ורי, תל-אביב
חומר נוסף לנזחשבח ולעיכול ימצאו הקוראים
ני, מי ורי בעמודים 27—26 של

גליו! זה,

מודה ועוזב
הנני מצרף בזה מכתב ששלחתי אל המחלקה
המשפטית של משרד־החוץ. וזה
תוכנו:
לידיעתכם, שבתאריכים שונים שלחתי

העולם הזח 1625

מכתבים לגיבור הוורמאכט הד״ר פאולס, ל-
קצין צלב הברזל ההונגרי, הד״ר טרק, ו־לקאנצלר־לשעבר
ד-ר אונאואר.
עשיתי זאת מ תון כוונה תחילה לחבל
ביחסים המצויינים השוררים בין ישראל
לבין מדינה ידידותית (שהיא ממשיכת דרכו
של הרייך השלישי).
אני מבקש איפוא להעמיד אותי לדין,
לפי הסעיף המתאים בחוק בטחון המדינה.
את מניעי אסביר במשפט, היות וברצוני
להודות באשמה.
עלי גם לציין שעד היום לא ביקשתי לתת
את הדין על כך, היות שלא ידעתי על
קיום חוק מתאים. רק אחרי שקראתי על
פרשת הגשר בזאמביה, נודע לי על מעשי
הפליליים, שנועדו לחבל ביחסי ישראל עם
מדינה ידידותית.
אינני מצטער על כך, ומצפה לטיפולכם.
פסח אונגר, באר־שבע

דרושים ספרדים
דרושים עתה שני ספרדים למילוי תפקידים
בכירים מאד.
אחד דרוש בספרד,
כדי למלא את
מקומו של הגנראלי־סמו
פרנקו, והשני
דרוש בישראל, כדי
למלא את מקומו
של השר שיטרית.
ואתם עוד מעזים
לומר שיש הפלייה?
איפה ראיתם שאשכנזים
יהיו מועמדים
לתפקידים כאלה?

רוזנכלום

.1 .וחז
ש מיכות וכרים ע ם מילוי הפלא £111א 0 1 0 1 £
( ה מי לוי הי חי די ה מ עוב ד ב שי טתה08155 0 8 0 5 5 -
ב שילוב כי מי) מ ב טי חי ם לך שינה רגועה וערבה.
ה שמיכה מחממת וקלילה. יציבה ב צו רתה,
א ל -אלרגיתוניתנתל כבי ס ה בבי ת או לניקוי יבש.

מאיר רוזנבלום,

ירושדים המתוקנת

חיפה

מכתבו של הקורא יוסי זהבי, שגילה את
הטעות בכתיבת השם ירושלים באחד משלטי־היעד
המוצבים בדרכים, הועבר למשרדנו.
ביום הראשון, ה־ 13 לנובמבר , 1966 תוקנה
הטעות על השלט.
מחלקת עבודות ציבוריות יצרה והציבה
בתקופה האחרונה 274 שלטי־יעד, עליהם
מופיעים למעלה מ־ 750 שמות. עם כל ההקפדה
בזמן הייצור, נפלו מספר טעויות,
אשר תוקנו עם התגלותן.
אנו מודים למר זהבי על מכתבו.
י. קלזץ, מפקח ארצי לאחזקת
כבישים, משרד־העבודה, תל־אביב

ראש הדג
הסקופ שלכם על הבנות המיוצאות לחו״ל
(העולם הזה ) 1524
הוא גילוי מזעזע.
על זה נאמר כבר
פעם: הדג מסריח מן
הראש.

גילה הוכמן,
תל־אביב

אף השר
אינני תמים כמוכם,
כדי לאמין שכל
פרשת הייצוא הזאת
היא מיקרית.
הו פ מן
כוונתי בעיקר לקשר
האישי בין מנהל
חברת עמית, שהוא אחיו של מנהל צי״ס,
לבין בעל־הבית שבו מתנהלים ענייני היצוא,
שהוא בנו של פינחס ספיר.
שיקום שר־האוצר ויכריז בגלוי שאין
הוא יודע מכל הפרשה. אחרת נוכל להניח
בבטחון כמעט־מוחלט, כי בעודו מדבר באסיפות
על סכנת הירידה מן הארץ, הוא
מעלים עין מן הנעשה מתחת לאפו ובדירת
בנו.
יעקוב חלמיש, ירושלים

^ .שהגמל אינו רואה את דבשתו.
^״׳.יאי־אפ שר להבין את העובדה שאתם
!מים כל שבוע שגיאות־כתיב מעתונים
.רים, בעוד שגם אצלכם מופיעות שגי־
\ ת כאלה.
רפאל ממור, ירושלים
וגם הן זונו ת לפירסום.

טעות לעולם צודקת

שמיכות, כרים, חלוקים, כיסויי מישה, בגדי תינוקות ושקי שינה

מדעני אבוקדו (על המשמר).

אבירם *טובל,

חיפה

זכות קדימה כמדור זה תינתן
למכתביהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למכתבים.
העולם הזה 1525

ה 1ה ר
.ד1״ לב

ן * קנוניההעכורה מלפני שנה, שנועדה לסתום לנו את הפה, פשטה השבוע את הרגל
11 בצורה מבישה שהיתר, גלוייה לכל עין. אבל היא נשארה בתוקף.
אותה קנוניה של מפא״י וחרות באה למנוע בעד סיעתנו להעלות עניינים בכנסת. אמנם,
אי־אפשר למנוע בעדנו מלהשתתף בכל ויכוח על הצעה המובאת על־ידי הממשלה — ואין
סיעה בבית כולו המשתתפת כמונו בכל ויכוח( .סיעת־היחיד שלנו משתתפת בוויכוחים
רבים יותר מאשר סיעת רפ״י, בעלת עשרת הח״כים; שלא לדבר כלל על סיעת מפ״ם, בעלת
שמונה הח״כים. אנחנו מגיעים כמעט למיספר הנאומים של גח״ל, בעלת 26 הח״כים).
אולם אפשר למנוע בעדנו מלהעלות נושאים משלנו.
זוהי נקודה חשובה ביותר. כי הכנסת פשוט אינה מטפלת בעשרות ומאות נושאים,
המעסיקים את הציבור. לעיתים קרובות קיימת קנוניה בין כל המפלגות שלא להעלותם.
מכיוזן שרוב חברי־הכנסת חיים באולימפוס
פרלמנטרי־מפלגתי, הרי במיקרים רבים אח רים,
אין הם מרגישים כלל בקיומם של
נושאים אלה.
לכן מוטל עלינו, בדוברי כוח חדש ודור
חדש, תפקיד טבעי להעלות עניינים אלה.
אפשר לעשות זאת רק בשתי דרכים: הצעות
לסדר־היום והצעות־חוק פרטיות. בשתיהן
הוקם לפנינו מחסום, בצורת הסעיף הנודע־לשימצה,
המקצה הצעות אלה לפי ״מפתח״
הקשור בגודל הסיעות.

בגלל סעיף ס תי מ ת־ הפ ה, לא יכלה סיעת העולם הז ה — כו ח חדש להגיש
לכנס ת הצעה לסדר־היום בעניין תקריות־הגבול ופשיטת צה״ל בהר־חברון.
לכן הוגשו רק ארבע הצעות: של גח״ל, רפ״י, רק״ח ומק״י. רפ״י בי טל האת
הצעתה ברגע האחרון. רא ש־הממ שלה הציע להעביר א ת הצעת גח״ל לדיון
בוועדה. א ת הצעות רק״ח ומק״י הציע לוי א שכול ל הסיר מסדר־ היו ם.
לפי תקנון הכנס ת, הי ת ה לנו רק דרך אחת להשמיע א ת דברנו בוויכוח ז ה :
על־ידי העלא ת ההצעה להעביר גם א ת הצעות רק״ח ומק״י לוועדה. עשינו
זאת. חברי הבית הבינו שזהו רק ט כ סי ס ל קב ל ת רשות־הדיבור, ועל כן פרץ
צחוק באולם. על צ חוק זה הגבנו בראשית דברינו.
הדברים עצמם, שנאמרו ללא הכנה מו קדמת, הושמעו ב אווירה מ תו ח ה
ועויינת במיוחד, ב אול ם שהיה מלא מן הרגיל, תוך קריאות־ביניים רצופות,
אך גם תוך הק שבה בלתי־רגילה.

כבוד היושב־ראש, כנסת נכבדה.
אינני סבור כי הנושא העומד היום לדיון הוא כד, הומוריסטי, שהבית צריך לתת פורקן
לחוש־ההומור שלו.
אני מציע לבית להעביר לדיון בוועדה את כל ההצעות אשר כבוד ראש־הממשלה לא
הציע להעבירן לוועדה.

האם יתכן בכלל שהבית הזה לא ידון במליאה על נושא זה? האם יש
תפקיד חשוב יותר לבנסת מאשר לדון בנושא זה -הנושא העיקרי
של חיינו, של עתידנו, של דם חיילנו?

הוועדה איננה תחליף לכנסת, מה גם שאנו מסתייגים מהרכבה. אך אם מחליטים להעביר
את הנושא לדיון בוועדה, יהא נא דיון על כל ההצעות. שאם לא כן, יתקבל הרושם כאילו
יש ויכוח רק עם אותם הדורשים יותר פעולות צבאיות, ולא עם אותם המפקפקים בעצם
יעילותן של הפעולות הצבאיות.
ההצעה של גח״ל, שאותה הוצע להעביר לוועדה, אינה מזכירה כלל את הפשיטה של צה״ל.
שתי ההצעות האחרות התייחסו במפורש לפשיטה. אם לא נעביר גם אותן לדיון בוועדה,
יתקבל הרושם שלא הטלנו על הוועדה לדון בפשיטה של צה״ל, כאילו עליה אין צורך
לדון ולהתווכח.

תטרגריעבויגו תעתיעתז בפנטלות־תגטול
התוצאה היתד, בולטת בשלושה השבועות האחרונים בצורה המחפירה ביותר:
• הכנסת צימצמה את ישיבותיה, נעלה את ישיבותיה כעבור שעה־שעתיים, מפני
שלא היה לה מה לעשות.
• סדר־היום המוכן־מראש נראה כמידבר שממה.
• הכנסת אינה מטפלת בנושאים המסעירים את המדינה, והמשמשים נושא לשיחה
בכל בית בישראל.
• לנו לא נתנו להעלות נושאים אלה בכל צורה לגיטימית.

לנזשל •.איך ל מנוע טזביוזת הטטגדנטים
* * יטכהמחשבהשלנו מוקדשת על כן לשאלה: איך להתחכם להם? איך, בכל זאת,
להעלות את הנושאים שיש להעלותם? יש לכך כמה תחבולות.
האחת היא: להגיש לנשיאות הכנסת הצעות ״דחופות״ .לפי סעיף־סתימת־הפה, אין
ד,״מפתח״ המקולל חל על הצעות המוכרות כ״דחופות״ .אולם הנשיאות שוללת כמעט
באופן אוטומטי את הדחיפות של כל הנושאים שאנו מעלים.
בכל זאת אנו ממשיכים להגיש כל שבוע הצעות דחופות — המתבטלות כמעט
אוטומטית. אנו עושים זאת כדי להבהיר לכנסת ולציבור על מה היו צריכים לדון.
כך הגשנו, בשבועיים האחרונים בלבד, הצעות על ״הקפאת הליגות לכדורגל״ ,״גיוס
בחורי ישיבות לאור צרכי הבטחון הדחופים, הארכת השרות הצבאי והצורך בחלוקה צודקת
של העול״ ,ועוד.
השבוע הגשנו הצעה על הנושא שמילא את כותרות העתונים :״פרשת סומרפיין:
ערבויות הממשלה, העברת תרומות מטעם חברת סומרפיין לקרנותיהן של מפא״י ותנועת
חרות ערב הבחירות האחרונות, רישום הוצאת 1000ל״י על־ידי מר הלוי למר צבי
דינשטיין, העברת 5000 דולאר כתרומה למעון ילדים לפי בקשת הגב׳ אשכול, השקת
אוניות סומרפיין על־ידי נשות שרים.״ זהו הנושא הארוך ביותר שהוגש אי־פעם בכנסת זו.
לעומת דרך הפגנתית זו, ישנה דרך שניה :״לעלות״ על הצעות של אחרים.
כך עשינו, למשל, לגבי ההצעות על פשיטת צה״ל. נשיאות הכנסת לא הכירה בדחיפות
של הצעות אלד וממילא לא יכולנו להגיש הצעה משלנו. אך מכיוון שהנושא הועלה
על־ידי הצעות של סיעות אחרות ,״עלינו״ עליהן — בצורה של בקשה להעבירן לודעדה
(ראה מיסגרת) .כך הבטחנו שקולנו יישמע בסוגייה מרכזית זו.
אחרי ויכוח זה שאל אותי עתונאי :״מדוע מקשיבים בדריכות כזאת דווקא לדברים שלכם?״
והוא ענה בעצמו :״לגח״ל לא היה מה להגיד, כי אין הבדל
בין הקו שלהם והקו של הממשלה. לקומוניסטים לא
מקשיבים ברצינות, מפני שהם לא משפיעים על אף אחד.
אבל איתכם צריכים חברי־הכנסת להתווכח, מפני שהם יודעים
שאתם מייצגים כיוון חדש, ואפילו סיגנון חדש, המקובל
על הציבור.״
ואכן, כאשר קם השר ישראל גלילי, אחרי הנאום שלנו,
כדי להשמיע הודעה משלו, הוא מצא לנכון להזכיר רק
אותנו.״ בדברו על אסיפה, בה דיבר על המצב הבטחוני,
אמר:
ישראלגלילי 1אילו הייתי מדבר (באותה אסיפה) לאחי
ששמעתי את חבר־הכנסת אבנרי כאן, הייתי משיב גם
לו באותה אסיפה. אבל זאת אעשה באסיפה הבאת.
השיטה השלישית היא שיטת קריאת־הביניים. כך, למשל,
כאשר דיבר שר־המשפטים יעקוב שמשון שפירא על בעיית
ההפגנות באיניברסיטות, ואמר שיש בחינוך הגבוה בעיות חשובות יותר, קראתי לעברו:
אוריאבנריג למשל, איך למנוע בשבוע הבא את שביתתם של 28 אלף סטודנטים!
זאת היתד, הפעם היחידה(!) בכל השבוע שהוזכר בכנסת איום הסטודנטים להשבית את
כל החינוך הגבוה במדינה, בגלל טכסיסי־הסחבת של הממשלה בעניין שכר־הלימוד.

\זאזז ה \ 2ט\ ט־עג
* שנהדרךרביעית להעלאת נושאים, ובה אנו משתמשים במידה גוברת והולכת.
זהו הנשק ששמו: שאילתה.
יש לנשק זר, מיגבלות רבות. העתונות אינה נוהגת, משום־מה, לדחיח על הגשת שאילתות,
ורק חלק קטן מן התשובות זוכה לאיזכור עתונאי. השר יכול לענות אחרי חודשיים,
כשהעניין כבר נשכח. כשהוא עונה לבסוף, אינך יכול להתווכח עימו, אלא רק לשאול
שאלה אחת נוספת, שקל להתחמק ממנה.
אך לפעמים אפשר לתמצת נאום שלם בשאלה נוספת כזאת. כך, השבוע, אחרי ששר*
אגב, צורה אחרת בה הורגשה השפעתנו באותו ויכוח היא שלוי אשכול החל משתמש
במושג ״המרחב״ ,בדברו על ״המרחב שלנו״ ו״עסי המרחב״.

כבוד היושב־ראש, השאלה איננה אם נשלים עם מעשי הרצח והחבלה — על כד אין
שום ויכוח, לא בבית ולא במדינה. אין גם שום ויכוח על כך שלא נשלים עם מלחמת־ *
גרילה בגבולות.

השאלה היא -איך? האם פעולה צבאית ככלל, ופעולה זו שהיתה
בפרט, עוזרת לשים קץ להתנגשויות, או להיפך?

הממשלה ורוב הכנסת סבורים שפעולות צבאיות עוזרות, ויש בפיהם נימוקים כבדי־משקל,
אולם אנחנו מפקפקים בזה. כי יש נימוקים כבדי־משקל, ואולי בעלי משקל כבד עוד יותר,
בכיתן ההפוך.
כל תנועה טרוריסטית, ללא יוצאת מהכלל, מעוניינת בפעולות־עונשין, המעוררות שנאה,
זעם והתמרמרות באוכלוסיר, האזרחית.

פעולה צבאית, הפוגעת בהכרח כקרבנות חפים־מפשע, מוכרחה
להגביר שנאה וזעם, ובכך היא מקלה על הטרוריסטים, המבקשים
לגייס מתנדבים, עוזרים, מחסה ועזרה.
ראיתם היום, באחד מעיתוני־הערב, תמונה שהתפרסמה בעיתון ירדני, תמונה של זקנה
היושבת על חורבות ביתה. את התמונה הזאת רואים היום מיליונים ברחבי המרחב שלנו.
מי טהסרדינס (מפא״י) :רואים נם תמונות של קרבנות שלנו!
אורי אכנרי: האם אתה חושב באמת שזה כואב לי פחות מאשר לן?
אנחנו דנים עכשיו אין למנוע פעולות־חבלה, ואני אומר שהדרך למנוע איננה
ליצור עוד יותר שנאה ועוד יותר זעם באוכלוסיה האזרחית, אשר ממנה
ניזון כל אירגון טרוריסטי.

הדואר ענה על שאילתה שלנו לגבי אי־מסירת מיברקים בשבת אפילו בטלפון, חוץ
ממיקרים של ״פיקוח נפש״ (לדעת פקיד הדואר) ,קמתי ושאלתי :
אוריאבנרי: האם כבוד השר מכיר אפילו מדינה אחת בעולם שאין מחלקים בה
מיברקים ביום־המנוחה השבועי?
ש ר ״ המארש שו ן: אינני יכול לענות על שאלה זו, כי לא ערכתי מחקר בנידון זה.
אני מדבר על הסידורים אצלנו.
כעבור יום ענה שר־המיסחר־והתעשיה לשאילתה שלנו על הפרוטקציה שניחנה לאחד
אורי שפירא, לשעבר פקיד בכיר של הממשלה, לעשות בארץ עסקות המובטחות נגד
הפחתת ערך הלירה. צדוק גולל את האחריות על ספיר, אם כי ברמז. זה היה אחרי
שצדוק כבר הודיע על התפטרותו.
אוריאכנרי: האם בעניין זה, כמו בעניינים אחרים, יש תמימות־דעים בין שר-המיסחר־והתעשיה
ושר־האוצר?
השרצדוק: כל אחד מהמשרדים פועל בתחום תפקידו
יש לשאלה הנוספת ערך כלשהו. אך עיקר ערכה של שאילתה אינו מתבטא במה שנאמר
במליאת הכנסת. הוא מתבטא בהתרגשות שגורמת כל שאילתה במשרד הממשלתי הנוגע
בדבר. השאילתה, כמו בקשה לצו־על־תנאי בבית־המשפט הגבוה לצדק, גורמת תמיד לתכונה
רבה בפקידות הגבוהה, מוכיחה לה שעין הציבור פקוחה עליה, מדרבנת אותה ומביאה
לעיתים לשינויים יסודיים ולתיקוני עוול.

טוטרפיין, פון־הורך 2ן וחז והטטותטים
ך • מדורזהאין, בדרך כלל, די מקום לפרט את. כל השאילתות שאנו מגישים,
כל התשובות שאנחנו מקבלים. וחבל.
כדי לתת בכל זאת מושג כלשהו על ההיקף הרחב של פעולה זו, הנה רשימת
שהגשנו בשבוע האחרון:
• פרשת ״ סומרפייך 1כחצי תריסר שאילתות שונות, על הדרן בה מתכוונ.,
הממשלה לגבות את חובותיה, על הנוחלים לגבי השקת אוניות על־ידי נשות השרים, על
התרומות שתרם הלוי באמצעות רעיית ראש־הממשלה וסגן שר־הבטחון, על האתנן ששילם
למפלגות, וכו׳.
• הירידהלקנדה: האם נקט משרד־החוץ עמדה כלפי השגרירות הקנדית, המנהלת
בארץ תעמולה שיטתית לירידת בעלי־מקצוע מישראל?
• טרמפיםלחיילים: מדוע הוציא מנהל הכור הגרעיני בדימונה, השייך למשרדהבטחון,
חוזר האוסר על נהגי רכב אזרחי לאסוף חיילים?
• הזיל זו לככנסתז ״האם קיים במשרד ראש־הממשלה מעקב אחרי ביצוע המלצות
הכנסת על־ידי משרדי הממשלה, שאליהם מכוונות ההמלצות?״ (ידוע שמשרדי הממשלה פשוט
מתעלסים מהמלצות ועדות הכנסת, המתקבלות לעיתים אחרי ישיבות רבות).
• שיחדורזוממיפוגרוםז מדוע סירב היועץ המשפטי להפסיק את ההליכים
המשפטיים נגד משתפי שיירת האחוזה של תנועתנו, בעוד שהוא ציווה להפסיק את ההליכים
נגד הבריונים שהתפרעו ושהתכוונו לעשות בהם שפטים?
• ת? { לתאילת ״ אשדוד 1האם הובאה התוכנית לדיון בממשלה, האם נבדקו
נתוניה, האם פועלת הממשלה להנשמתה 7

• לייב שאתה בי צ ה!
קריאה: צרין להגיש את הצוואר לשחיטה 7
קריאה: איזו דרך?

נזדנגו מננ\ז גזפנננלנז נגד ירדן?
אורי אבנרי: פעולה המכוונת נגד ירדן מעוררת שאלות נוספות.
הממשלה הזאת אמרה — ואני מניח שהיא יודעת מה היא אומרת — כי המישסר
הקיים בירדן פועל בכל כוחו לבלימת מעשי־הטרור.
מסתבר שאין בטחון מוחלט שיש בכוחה של ממשלה לבלום פעולות־טירור כשימחה.
יזהרהררי (ל״ע) :מה הסיבה לכן שירדן פועלת נגד פעולות־הטרור? האס
לא בגלל פעולות־התגמול שלנו?
אורי אבנרי: גם בגלל זה, אבל לא רק בגלל זה. היא פועלת נגדן גס
מפני שאדגוני־הטרור מכוונים נגד המישטר הקיים בירדן.
אך נניח שהסיבה שהזכרת היא הסיבה היחידה. הרי אז פגיעה במשטר הקיים
בירדן, והתמודדות עם הצבא שלו, אינן משרתות את המטרה.
כבוד ראש הממשלה אמר שממדי הפעולה — ואני מצטט — היו ״מעבר לצפוי ולמשוער״.
שר־הבטחון חייב לדעת שבכל פעולה צבאית ישנם דברים, או יכולים להיות דברים, שהם
״מעבר לצפוי ולמשוער״.

המלחמה היא ממלכת אי־הוודאוה. אין בה שום בטחון מה יקרה.
ישנם שני צדדים ואין שליטה על מעשי הצד השני. גם שיקול זה
חיים לעמוד לנגד עיני שר־הבטחון.
קריאה: מה אתה מציע 7
אורי אבנרי: כבוד היושב־ראש, השאלה נשאלת — לא רק בבית הזה,
כי אס במדינה כולה: מה לעשות? אותם המציעים פעולות צבאיות, חושבני
שהמניע העיקרי שלהם הוא שאין להם תשובה אחרת.
קריאה: איזו תשובה יש לך 7

גרר נחזושגזלגז, גזי\2וטז גפיט־רגל
אורי אבנרי: התשובה שלי מתחלקת לשתיים — אחת לטווח קצר ואחת לטוזח ארוך.
התשובה בטווחה הקצר היא הגברת ההגנה על הגבול.

יש בארץ זלזול מסורתי בהגנה סטאטית. כולנו, כל מי שהיה בצה״ל, נגועים בזה.

אני סבור שיש להגביר, ושאפשר להגכיר, את ההגנה הסטאטית. היו
גם במדינות אחרות חדירות לצרבי גרילה, וגובשו אמצעים: גדרות
מחושמלות, מיקוש, פיטרול לאורך איזורי מיקוש והמצאות חדשות,
שאין טעם להרחיב עליהן את הדיבור באן.
אני מעלה עוד פעם את הרעיון של הצבת חיל־חירום של או״ם לאורך גבולות מסויימים
של המדינה, בדומה לגבול רצועת עזה.

קריאות-- :
אורי אבנרי: למה אי־הסבלנות

הזאת 7נדמה לי שאני מדבר על נושא

ההגנה הסטאטית עולה ביוקר. היא יקרה יותר מפעולות־תגמול.
אבל היא זולה יותר בחיי־אדם.
הייתי מציע לממשלת ישראל להעלות בפני האו״ם את ההצעה שהאירגון העולמי ישלם
את ההוצאות.

העולם מעוניין כשלום. הייתי מציע לממשלת־ישראל להעלות בפורום
הבינלאומי תוכנית מגובשת לחציצה בין שני הצדדים, לאורך גבולותינו,
ושהעולם יישא כהוצאות.

אין מה להפסיד בהצעה כזאת. לכל היותר לא יקבל האו״ם את ההצעה, ותוך כדי כך
הוכחנו לעולם כולו את רצוננו בשלום על הגבול.

תה הבגנתד ב הריג ת גזיווגשים 7
זו המחצית הראשונה של כל הצעה רצינית. המחצית השניה היא לטווח ארוך.
אדוני ראש־הממשלה יכול לקרוא לזה תרופת אליל, אבל אין דרך אחרת.

אנחנו דומים לאנשים היוצאים וקוטלים יתושים פעם אחר פעם, אבל
איננו מייבשים את הביצה. אין בל פתרון כהריגת יתושים, אם אין
מייבשים את הביצה שמתוכה הם באים.
הביצה היא: השינאה השוררת במרחב. במשך שני הדורות האחרונים היתד, ההתנגשות
בין שתי תנועות־תחיה היסטוריות מפוארות, שתיהן חיוביות — תנועת־השיחרור הערבית
ותנועת־ד,שיחדור הישראלית.
כרוך אזניה (מפא״י) :תגיד: תנועת־השיחרור היהודית.
אורי אבנרי: אס אתה רוצה, תקרא לה כן.
--ניצ חנו בהתנגשות זו, אבל היא השאירה מישקע עמוק של שינאה.לא ממשלות־ערב הן הממציאות את השינאה הזאת, יש משקע עמוק של שינאה, המשפיע
על הממשלות.
לא יהיה פתרון למצב זה, אלא אם כן נצא לפעולה רצינית, ארוכה וממושכת, לייבוש
ביצת השינאה המקיפה אותנו.

אם לא נצליח כבך, הרי בבל במה חודשים נדון בבית הזה -בכנסת
הששית, השביעית, השמינית, והעשירית -על המיקוש האחרון ועל
הפשיטה האחרונה.
ייבוש הביצה — זה לא תפקיד של צד,״ל, אלא של משרד־החוץ, ואולי של משרד מיוחד
שצריך היה לקום ולא קם.

אם לא נעמוד כהצלחה בתפקיד זה, אנחנו נמעל בתפקידנו בלפי
עתיד המדינה.
העיקריות של הסיעה — והיא הפכה לשם־דבר בכל משרדי־ר,ממשלה, ואחת התופעות
הבולטות ביותר בכנסת.

ה אב כראי לרבר תגזיד?

התמונה כעתון הירדני
י ו¥־*ן
• קרםאשדוד: מדוע אין הממשלה עושה דבר כדי לשמור על ה״פיל־בוקס״ (מיגדל
השמירה) ליד אשדוד, שסביבו נערך אחד הקרבות העיקריים של מלחמת־העצמאות 7מדוע
אין משרד־הבטחון פועל כדי להפוך אתר זה, ואתרים דומים, לאנדרטות ממלכתיות 7
• תאונותדרכים: האם נערן מיפוי על המקומות בהן אירעו תאונות קטלניות,
ומה המסקנות מכן 7
• ועדתשכיתת ״ הנשק: מדוע אין ישראל חוזרת לישיבות ועדת שביתת־הנשק
הישראלית־סורית, אחרי שמועצת־הבטחון קראה לה לעשות זאת 7
• הגל הקד: מדוע אין משדרים אותו בשבתות 7
• אוניותלד רו ס ״ קו רי א ד ! :מדוע הסכימה הממשלה לבנותן במספנות ישראל,
בתנאים שאינם כדאיים לחלוטין 7
• ספר פון־הורן: שורה של שאילתות 1מהי תגובת הממשלה על ההאשמות הכבדות
הכלולות בספר זה לגבי צעירות ישראליות, פעולת הממשלה ונציגיה הבכירים?
• היהודי זי ם: מדוע נתנו ליהלומן זה, בפרוטקציה מיוחדת, הנחות לגבי פרעון
החוב של מיליון ל״י שהוא חייב למדינה 7
• הפגנתהסטודנטים: מדוע שידר קול ישראל ידיעות כוזבות על גודלה, כדי
להפחית מערכה 7
• שערורית הפרדסים: מדוע נטעה הסוכנות היהודית פרדסים באדמות בלתימתאימות

ועוד שורה של שאילתות על ביטוח מפני אבטלה ובעיות הסעד, עבודת הרשות לתיכנון
כלכלי, עיקור הלודאות ממשלתיות, בעיות הכביש ובית־הספר בכפר סולם, בעיית האבטלה
בבית־שמש וסגירת מיפעל שמשון שם.
כל שאילתה היא, כמובן, הרבה יותר מפורטת מכפי שנראה לעיל. הכנת כל אחת
מחייבת מצדנו עבודת־מחקר, בדיקת הנתונים וניסוח השאלות. נדמה לי שזוהי אחת הפעולות

ך * שבועשאלאותי כתב חדש בכנסת: האם זה טוב שאתם משתתפים ממש בכל
ן ! ויכוח, ומביעים דיעה על כל עניין?
התשובה הפשוטה היא: מה לעשות, יש לנו מה להגיד על כל עניין. מפני שיש לנו
גישה עקרונית, השונה לחלוטין מגישת שאר 119 חברי־הכנסת, והיא מתבטאת לגבי
כל נושא.
דוגמה מאלפת ניתנה השבוע כאשר הגיש שר־התחבורה הצעה להאריך את תוקפה של
תקנה־לשעת־חירום הנותנת לו סמכות בלתי־מוגבלת לתת פקודות לאוניות, החל בצורת
בנייתן וכלה בנתיב הפלגתן.
כשהגיע תור הוזיכוח, נסתבר כי נרשם רק מתווכח אחד ויחיד: אני. הנאום נמשך
רק שתי דקות :
אוריאבנרי: אנחנו מתנגדים לריבוי תקנות־לשעת־חירום. אין כל סיבה לכן
שהעניינים הנדונים לא יוסדרו על־ידי חוק סדיר של הכנסת.
שעת החירום איננה בת־חלוף. לא במהרה תעבור. המאורעות הטראגיים של השבוע
האחרון מוכיחים שאין סיכוי רב כי המצב הבטחוני ישתנה לטובה בעתיד הנראה־לעין. לכן
יש להסדיר את הבעיות הכרוכות במצב בטחוני זח בחוקים דמוקראטיים סדירים.
אגב, אדוני היושב־ראש, תמה אני על שנשיאות הכנסת שללה את הדחיפות של ההצעות
לסדר־היום הנוגעות למאורעות שקרו בימים האחרונים
היו ״ רקדיש לוז ( :ברוגזה מסויימת) :לא לשם כן נתתי לן את רשות־הדיבור !
אוריא 3נרי: אנחנו מדברים על תקנות־שעת־חירום. כבוד השר הזכיר את שעת־החירום.
כל מה שנוגע לשעת־חירום נוגע גם לחוק זה.
לעניין עצמו: אפילו בתקנות־לשעת־חירום צריכים להיות מיבחנים אובייקטיבים, שיגדירו
לשם מה ומתי מותר לשר להפעיל את הסמכויות הבלתי־מונבלות הללו, המוענקות לו.
קריטריונים אובייקטיביים כאלה חסרים לגמרי בהצעה זו.
מייד קם השר כרמל והשיב לנו :
שריהתחבורהברמל: אני תמה על חבר־הכנסת אבנרי, שבדבריו הקצרים הצליח
לסתור את עצמו אני מתפלא על חבר־הכנסת אבנרי שהודיע כי יצביע נגד הארכת
התקנות, בעוד שהוא הסביר שאמנם קיימת שעת־חירום המחייבת הסדרים אלה.
זכותו של חבר־הכנסת אבנרי לחשוב שדרוש חוק אחר, מתאים יותר. יתכן שאפשר
יהיה להביא לכנסת, בבוא הזמן, חוק יותר משוכלל ויותר מסודר. אבל לפי הגיון זה, כל
עוד לא הובא חוק כזה, צריך להאריך את התקנות שבאות להבטיח עניין חיוני. צרין
לקיים את התקנות, כל עוד אין הסדר אחר הבא להחליף אותן.
אלה הם דברים בעלמא. כי הממשלה איננה מתכוננת להציע חוק חדש. ואילו אנחנו,
מצידנו, איננו יכולים להגיש הצעת־חוק פרטית בעניין
זה, בגלל סעיף סתימת־הפה. לכן לא היתר, לנו ברירה
אלא להביע מחאה על־ידי הצבעה נגד. היתד, זאת אחת
הפעמים הרבות בהן הצבענו נגד כל שאר הבית.

ב מר חב
מלחמה ושלום
דהוכיח שהוא \ ב ר
המכה שהנחית צה״ל בשבוע שעבר ל־יוקרתו
של המלך חוסיין, היא כאין וכאפס
לעומת המכות שהנחיתו עליו שכניו הערביים,
בגלל אותה פשיטה ישראלית לסמוע.
דמשק, שבמרכזה ניצב פסל ״לשיחרור
פלסטין״ ,היתד, הקיצונית ביותר .״המשך קבע הקנוניה הציונית־אימפריאליסטית,״
שרות השידור הסורי. לדבריו, היתה פעולת־העונשין
של צד,״ל חלק מאותה קנוניה, בה
שותף גם המלך חוסיין. והיא: לחשוף את
ערביי הגדה המערבית להתקפת צד,״ל, כדי
להרתיעם מפעולות טרור בתוך שטח ישראל,
המסקנה: העם הירדני האמיץ חייב להיפטר
ממלכו הבוגדני, כדי שיוכל לנהל
ביתר יעילות את המלחמה נגד ישראל .״הפנו
את נשקכם נגד המלך!״ קראה דמשק
לחיילי הצבא הירדני.
מצרים היתר, מתונה
״ תנו לנד נשק
יותר. היא זנחה זמנית את החרפות שהמטירה
מקודם על חוסיין, הציגה את
פשיטת צה״ל כהוכחה עליונה לפשיטת־הרגל
של קו־המתינות של בורגיבה וחוסיין.
הכריז אחמד סעיד, מנהל סאוט אל־ערב
והקריין הארסי ביותר בשפה הערבית :״על
800 הקילומטרים של גבול ירדן עם ישראל
אין הצבא הירדני לבדו יכול להגן. גם לא
העם הירדני האציל לבדו. יש לחלק נשק
לכל גבר בירדן, כדי שהעם כולו יהיה צבא.״
למחרת היום הפגינו תושבי חברון ברחובות
העיר, בסיסמה :״תנו לנו נשק!״
ישתמשו ככוח. מול התקפות אלה,
היה חוסיין חייב להוכיח, כי אין הוא שותף
סמוי של ישראל. נציגו באו״ם דרש ממועצת
הבטחון מה ששום נואם לפניו לא
דרש: לא רק גינוי ישראל, אלא גם הטלת
סנקציות נגדה.
כאשר גברו ההתקפות הסוריות והדקירות
המצריות, נטל שוב הנציג הירדני את רשות־

פסל פלסטין כדמשק
,הנשק — נגד הנזלן!״

דו־בק רויאל

פרסזס ד*ר יטקבסון

212£

6א 1א

הדיבור, והפעם — נוסף לדרישת סנקציות
— איים שירדן תשתמש בכוח אם ל׳א תירצה.
אלא שהסורים לא הירפו. הם המשיכו לקרוא
לחוסיין בוגד, הוסיפו להטיף למרד
נגדו — והמשיכו לטעון, כי פעולת צה״ל
אינה אלא הקדמה לפעולה נגד סוריה עצמה.
קשה היה, בסוף שבוע זה, לדעת מה
תהיה התוצאה מכל התמרונים והאיומים.
דבר אחד נראה בלתי־מתקבל על הדעת:
שבעקבות הפעולה הזאת ירסנו הירדנים עוד
יותר את פעולות אל־פוזח.
ההיפך נראה סביר יותר: כדי להוכיח
שהוא גבר, ושהוא. לא מנהל קנוניות עם
ישראל, יצטרך חוסיין להרפות את לחצו
על אנשי אל־פתח, לאפשר להם יתר חופש־פעולה
בירדן.
העולם הזה 1525

י לא קרא בנעוריו את ספריו של קונאן דויל על
) 4הגאון בעל המקטרת, שרלוק הולמס?
גופת הנרצח מוטלת על הארץ. אין שום מניע לרצח.
אין שום עקבות. מיטב החוקרים עומדים אובדי־עצות מול
התעלומה. אך שרלוק הולמס מחייך.
״זה פשוט מאד,״ הוא אומר לעוזרו הנאמן, הדוקטור
ואטסון. הוא כבר פיענח את החידה.

איד?
הוא פשוט שם לב לפרטי קטנטן, שנעלם מעיני זולתו.
למשל: שגרגיר האבק שדבק בנעל הימנית של הקורבן הוא
בעל צבע אדמדם־צהבהב, מן הסוג הקיים רק באזור נידח
אחד של קונגו הדרומית, בו מופק האוראניום המשמש
לייצור הפצצה האטומית הבריטית, ובו׳ וכו׳.

לא תרמו למפלגות. להיפך, הם קיבלו מידי המפלגות כסף,
טיולים ושוחד אחר.
אם כן, מניין בא הכסף, בכל זאת? 200 מיליון לירות
אינם הולכים ברגל, וגם אינם נופלים מן השמיים.

^ סכומים משונים ביותר.

מסתבר שהוא נתן תרומה גדולה למפא״י.

לבן עומדת כפני ראשי המישטר כעייה
חשוכה ׳ממדרגה ראשונה: איך להעכיר כסף
ציבורי לקופות המפלגתיות.
לפני קום המדינה זה היה קל מאד. המפלגות (וכל המפלגות
הקיימות כיום היו קיימות גם אז, אם כי השמות
השתנו) פשוט הפקיעו את הכסף, לפי מפתח מוסכם.
בינתיים פרצה המדינה. היא לא שינתה מאומה במהות
המישטר. אבל היא כפתה עליו דפוסים חדשים. יש מבקר־המדינה.
יש תקציב גלוי. יש כנסת, בר, יכול פלוני לשאול
שאלות לא־נעימות.

** יטב הפרשנים עומדים ברגע זה אובדי־עצות מול
(ס) פרשת ההתמוטטות של מר מאיר הלוי, מי שהיה הגאון
התורני של מר פנחס ספיר.
ממשלת ישראל נתנה למר הלוי ערבויות בסך 18 מיליון
דולאר על עסקיו, המסתכמים עתה בחובות של כ־35
מיליון דולאר.

לבן קשה כיום מלאכת ההעברה הרכה יותר.

גם כיום עוברים מיליונים רבים בדרך כמעט־ישירה —
מכיסי הסוכנות לכיסי המפלגות, באמצעות ״מיפעלים קונסטרוקטיביים״
.הסוכנות משלמת את המיליונים למיפעלים,
המיפעלים מעבירים את המיליונים למפלגותיהם. פשוט מאד.
אבל זה איננו מספיק. האריות גדלו ושמנו, ושוב אין
הקומץ משביע אותם.

למה ניתנו ערבויות אלה? בפי איש מן ה פרשנים
והחוקרים אין מענה.

מר הלוי הוא יורד. החברה שלו נמצאת בחו״ל. אילו
הרוויחה החברה דולארים, לא היו אלה זורמים לישראל.
תרומתו לתעסוקת עובדים ישראליים היתד, אפסית ומיותרת,
כי יש מאז ומעולם מחסור חמור בימאים ישראליים.
אם כן, מדוע סיכנה הממשלה 18 מיליון דולאר מכספי
הציבור הישראלי — כמאה לירות מכיסה של כל משפחה
בישראל — כדי לאפשר למר הלוי לנהל את עסקיו
המטורפים?
על כך אין תשובה.

לבן דרושים גם אנשים במו מר מאיר הלוי.

* * ר הלוי ממלא, בין השאר, תפקיד של צינור המחבר
את היד הימנית של מר פלוני, נציג המדינה, אל היד
השמאלית של אותו מר פלוני, נציג המפלגה.

כצינור זה עוברים כספי הציבור למפלגות.

אף אילו קראנו למיפטר שדלוק הולמם, היה
מחייך, מדליק בנחת את מקטרתו ואומר:
,,זה פשוט מאד...״

* * ר מאיר הלוי הוא רק השם האחרון במחרוזת של

כשאדם כזה בא ומבקש הלוואה או ערבות של כמה
מיליונים, הוא נתקל בירושלים ביחס אוהד מאד.

בי הוא יבול לפתור הרכה בעיות, אישיות
ומפלגתיות.
הוא יכול להזמין, על חשבונו, את נשותיהם של גדולי
המדינה, כדי שישיקו אוניות בחופי אירופה. הוא יכול גם
לארח את ראשי המישטר, שאינם עשירים, בערים הזוהרות
והיקרות, ולאפשר להם להינפש שם בצורה נאותה מטרדות
תפקידיהם.
(ואם רמטכ״ל לשעבר של צה״ל מוכן לקבל דמי־כים בסך
800 דולאר מידי הממשלה האמריקאית, ואינו רואה בכך
שום פגם אסתטי — מדוע יראו שרי ישראל פגם אסתטי
בבילוי על חשבון אדם שקיבל מידיהם ערבויות של כמה
מיליונים?)
אך לא זה העיקר.

שמות מצלצלים, החרוטים על המצבות הכלכליות בחצר
הגרוטאות של מר פינחס ספיר.
שמות כמו ג׳ימי לוי ואפריים אילין.

ואלה אינם הגרועים כיותר. כצד אנשי־עסקים
מפוקחים כוללת הרישימה גם גאנגס•
טריפ כלפליים בינלאומיים, סתם נוכלים מקומיים
וזרים, משוגעים והוזי־הזיות בהקיץ.
כל אלה קיבלו מתנות בסכומים של מיליונים — ערבויות,
ד,לודאות, זכיונות וסתם הענקות.

הנדיב הידוע -פינחס ספיר -רדף אחריהם
וממש הבריח אותם לקחת את כספנו, לפני
שהצטלם לצידם ביומן כרמל.

חלק ממקבלי המתנות — כמו הרוטשילדים — מנהלים
את עסקיהם בשיטות סדירות, וממשיכים להתעשר בעזרתנו.
אחרים ביזבזו את המיליונים שלנו בעסקים שאין להם ידיים
ורגליים, עד שפשטו את הרגל. חלק מאלה דאגו, תוך כדי
כך, להעביר כמה מיליונים טובים לחשבונות סודיים בבנקים
שווייצים.
אילו קרה מיקרה אחד כזה, אפשר היה להאמין כי מר
ספיר נכשל. אילו קרו חצי תריסר מיקרים כאלה, אפשר
היה להניח כי מר ספיר הוא אדם טוב־לב, שנדיבותו
מעבירה אותו על דעתו.

אכל בשיש מאות מיקרים באלה, גדולים וקטנים,
והדכרים מצטרפים לשיטה הנמשכת
ברציפות מאז קום המדינה -הרי זו תעדומה
הראוייה לשרלוק הולמס.

*** רלוק היה נותן את דעתו לתעלומה זו — ומייד

הלך, העזר גנזגזל הגזדעה*
מסתבר שנתן תרומה נכבדה מאד לתנועתי־החרות, וגם
למפלגות אחרות.
מסתבר גם שנתן תרומות לכמה מראשי המישטר הקיים,
מבלי להתעניין למי הן נועדות. ואותם האישים תמהים
כיום, בקול רם, למי נתנו את הכסף, ומתקשים לזכור.
תרומות אלה, שנרשמו בספרים, מסתכמות רק ברבבות
לירות.

השאלה היא: האם קיימות תרומות אחרות,
כסבומים של מאות אלפי לירות, שלא עברו
כספרים?

בשוזייץ הועלה החשד כי מר ד,לוי ניפח את חשבונות
הבנייה של האוניות שהזמין — חשבונות של הרבה מיליוני
דולארים — ולקח את ההפרש לכיסו הפרטי. מה שנקרא,
בז׳רגון של העולם התחתון הכלכלי ,״קומיסיון סמוי״.
כסף כזה הוא שחור. אין הוא עובר בשום ספרים. אין
משלמים עליו שום מם.
אבל מי שנתן למר הלוי ערבויות של מיליונים, מן
הסתם ידע על אפשרות כזאת. הוא בוודאי היה צריך לדעת.
אם כן, האם נשאר כל הכסף הזה בכיס פרטי?

/אהיה מקשר אותה בתעלומה שניה של המשק הישראלי.
וזו התעלומה השניה, המדהימה את טובי החוקרים מזה
שנה ושלושה שבועות :
בבחירות לכנסת השישית הוציא המערך למעלה ממאה
מיליון לירות. שאר המפלגות הוציאו כמאה מיליון לירות
נוספות.

ואם לא, שמא הגיעו בדרך זו במה מאות

המפלגות לא שדדו בנקים, ולא הדפיסו שטרות־כסף
מזוייפים. איש לא הכריז כי תרם למפלגה כלשהי תרומה
של מיליון ל״י, או אפילו של מאה אלף ל״י. הבוחרים

* בעת הביקור הראשון של ביל״ו בחיפה. שר־התחבורה,
ישראל בר־יהודה ז״ל, מפליג בשבחו של הלוי, היושב תחת
סמל המדינה.

מנייןבאבסף זה?

ן• מישטר הקיים במדינת ישראל הוא פדרציה של
1 1מרכזי מפלגות. מרכזים אלה מחלקים ביניהם את השלטון
במישורים השונים — בממשלה, בכנסת, בסוכנות,
בהסתדרות, בעיריות, בכלכלה, בחינוך, וכן הלאה.
כל אחת מן המפלגות האלה היא ״ביג ביזנס״ — עסק
גדול, המגלגל עשרות ומאות מיליוני לירות.
כסףזהיכוללבוא רק מכיסיהציבור .

״פשוט מאד היה אומר מיסטר שדלוק
הולמס.

ך* ספרי החשבונות של מר מאיר הלוי מופיעים כמה

פשדט מאד.

אלפי לירות טובות לקופות המפלגות כישראל?

העיקר הוא שערב־כחירות יבול שר פלוני
לטלפן אל אדם במו הלוי, ולומר לו :״שמע,
ידידי, שמעתי שאתה רוצה לתרום מאה אלף
לירות לקרן הבחירות של המערך״.
ואחרי אותו שר יכולים להגיע נציגי המפלגות האחרות —
ובכללן מפלגות האופוזיציה, שגם להן יש השפעה רבה על
חלוקת השלל במדינה — ולקבל תרומות של רבבות לירות.

ומר הלוי משלם.

למד, לא ישלם? זה כדאי לו.

פשוט מאד.

^ ילו היה זה סיפור של שרלוק הולמס, הוא היה
נגמר כאן. כי לאותו גאון, בעל כובע־המצחיה, יש
תמיד תשובה שלמה.
אולם במציאות, שום תשובה אינה שלמה. כל תשובה
היא חלקית.
יכול מישהו לבוא ולומר: אפילו תיאור זה, שהוא נכון
ביסודו, אינו יכול לשמש פתרון לתעלומה כולה. אפילו אם
קיבלו מפלגות המישטר, בצורה זו או אחרת, כמה מאות
אלפי לירות בדרך זו או אחרת, אין זה מסביר מדוע נתנה
הממשלה למר הלוי ערבויות ב סו 18 מיליון.

אין פרופורציה כין הסכומים.
אך במשק המתנהל על־פי מצבי־הרוח של השר פלוני
והמנהל אלמוני; כשבעיות פסיכולוגיות גורמות לבעיות
כלכליות, אין תשובות שלמות ובטוחות.

חוששני שאפילו שרלוק הולמוס, בכבודו ובעצמו,
לא היה מסוגל לפתור את בל התעלומה.
אחרי ככלות הכל, הוא אינו אלא בלש.

וכאן דרוש, בנראה, פסיכיאטר.

א דיי א בנ די

וים •קדים, בל• ב הלה !

במדינה

העסק רק מתחיל -ה עול ם •תפוצץ...

העם ובגג ותגמרו
מיליונים של צופי טלביזיה בארצות־הברית
ראו השבוע את האיש שהם מכירים כחייל
מספר 1של ישראל, הגנראל המייצג בעיניהם
את צה״ל, נותן עצות לאמריקאים,
כיצד לנהל את המלחמה ביזייטנאם.
אחרי שמאמריו בעתונים השונים על
ביקורו בחזית וייטנאם הקנו לו מעמד של
יודע־דבר, היו לעצותיו של משה דיין הד
נרחב. העצה העיקרית: לפלוש לצפון וייטנאם.
ביקור
אצל מקנמארה. זוהי דעה,
שאינה סימפטית כלל בארצות־הברית. אפילו
מי שדוגל בה, ניזהר מלהעלות אותה בקול
רם. אלה הם, לרוב, גנראלים לשעבר, נאצים
למיניהם, ואנשי הימין הקיצוני של המפלגה
הרפובליקאית, המזוהים עם בארי גולדוואטר.
יהודי ארצות־הברית — במידה שיש להם
תודעה פוליטית — נמצאים בצד השני של
החזית. הם מותחים ביקורת על מדיניות
המלחמה של הנשיא לינדון ג׳וגסון, ומש-
תייכים לאגף הליבראלי של המפלגה הדמו־קראטית.
לכן
היה זד, מביך מאוד ליהודים אלה
לשמוע את הגנראל הישראלי נוקט בקו הימני
הקיצוני. מה גם שזה בא אחרי גילוי
מביך אחר: שהגנראל הישראלי קיבל דמי־כים
בסך 800 דולאר מממשלת ארצות־הברית,
אחרי שנפגש עם שר ההגנה דוברם

8מג 881 טמ 3שז]:י מסס מסס ממג * 8ג 881 עג

תפקיד של סגן־שר המסחר והתעשייה. השבוע
נפתרה גם בעיית שרף: הוא התמנה
לשר המיטהר והתעשייה, במקומו של חיים
צדוק המתפטר.
תקציב לאבטלה. מינויו של שרף
היה תלוי ביגאל אלון. כי המישרד הוצע
תחילה לשר אחדות־ד,עבודה, מתוך הנחה
שהוא עוד מעוניין בו — כפי שנרמז שהוא
היה מעוניין בו למחרת הבחירות. אך אלון
דחה עתה את ההצעה, למרות שמשרד המיטהר
והתעשייה נחשב למשרד חשוב ובכיר
יותר בדירוג הממשלתי, מאשר משרד
העבודה, שבראשו הוא עומד.
כי בתקופת המיתון והאבטלה, התהפך
סדר החשיבות. למשרד העבודה נוצרו אפשרויות
עצומות לשלוט על תקציבי העבודה
היזומה. דבר זה יבטיח השפעה רצינית
מאוד לאחדות־ד,עבודה באזורי הפיתוח.
לעומת זאת קשור תקציב משרד המיסחר
והתעשייה כולו במשרד האוצר, וכל שימוש
בו טעון אישורו של פינחס ספיר. אלון,
ההולך בדרך כלל לקראת שיתוף־פעולה עם
ספיר בטווח הרחוק, מעוניין לעבוד איתו
כשותף — לא כגרור.
וכך התפנה התפקיד לזאב שרף.
שתי תכונות סותרות. קודם רכן
הוצע לשרף תפקיד ממשלתי אחר: שר למדע
ולחינוך גבוה. אך שרף התנגד לעצם הקמת
המשרד החדש, והרעיון ירד מהפרק.
אלה המכירים את השר החדש, יודעים
כי שרף הוא מזיגה של שתי תכונות סותרות:
מצד אחד הוא איש בעל דעות ליב

שראה ם רט זה צוחק במ שך חודש ללא הפסק /
11 1ג1

שר המסחר והתעשיה שרף
אחרי שנה התפנה מקום לשר חדש

תמרוק*
הצ מרת
של אירופה עכשיו בבל התמרוקיות
המובחרות.
חלב-פניבז,
מי פנים,
טוניק,
אלה הם התמרוקים שישוו לעור פנייך
את המראה האירופי המטופח
יופי מתחיל עם

מקנמארה. מקנמארה אינו מקבל אורחים
זרים, אלא אם הם יכולים לעזור לו במגמתו:
הרחבת המלחמה בוזייטנאם.
האינטרנציונל הכטחוגיסטי. אותו
שבוע היה לדיין מזל אחר: ידידו משכבר
השנים, פרנץ יוזף שטראוס, נחל נצחון
גדול בבחירות של מדינת בוזאריה בגרמניה.
נצחון זה בא אחרי ששטראוס ועוזריו
הקרובים הודיעו שהם רוצים לשים קץ לדיבורים
על העבר הנאצי, ודרשו חנינה
כללית לכל הנאצים־לשעבר. בקו זה התחרו
גלויות עם המפלגה הניאדנאצית, שאף היא
זכתה לנצחון מדהים באותן בחירות (ראה
בעולם).
שני המאורעות האלה יצרו את הרושם,
כי קיים אינטרנציונל של בטחוניסטים מסוג
מאוד מטויים, וכי באינטרנציונל זה תופסת
ישראל מקום־כבוד, הודות למשה דיין ול־שותפיו
בישראל.
הממשלה השר החדש
במערכת הבחירות, כיוונה מפא״י את
מלוא אורות הפירסומת לשני כוכבים עולים.
אריה (״לובה״) אליאב וזאב שרף הוצגו
כאנשי־מעשה מנוסים, כצעירים מוכשרים,
כדם חדש למערכת־ר,שלטון.
למחרת הבחירות נדחקו השניים הצידה.
במקח־ומימבר המפלגתי להקמת הממשלה,
גבר המנגנון הקבוע, והשניים לא נכללו בממשלה.
עברה
כמעט שנה, עד שניתן לאליאב

ראליות מתקדמות: מצד שני, אחרי שנים
רבות של עבודה כפקיד בכיר במנגנון הבן־
גוריוני, התגבשה אצלו גישה אוטוריטטיבית,
הדוגלת בשלטון חזק.
סתירה זו בלטה בכל נאומיו בכנסת,
במשך השנה האחרונה. אולם עם התמנותו,
יש להניח כי הצד של הטלת־מרות מינהלית
יגבר על הצד הליבראלי.
פירוש הדבר המעשי: ספיר יקבע את
מדיניות משרד המיסחר והתעשייה, והשר
החדש יהיה, למעשה, איש־ביצוע של ספיר.
אם כי, בגלל אופיו העקשני והעצמאי,
אפשר לצפות להתנגשויות בין השניים.
למעשה, אפשר לומר כי משרד המיסחר
והתעשייה סופח מחדש לספיר.
הכנסת מתנה מן השמיים
״ברוך השם!״ אמר אחד מראשי מפא״י
בכנסת, כאשר נודע לו, שחיים צדוק התפטר
סופית מתפקידו כשר־המיסחר־וד,תעשיר .,ולא
מפני שהוא שונא את צדוק.
כי לאנשי מפא״י בכנסת נפל הלא־שר
צדוק לחיק, כמו מתנה מן השמיים. הם
זקוקים לו באופן דחוף.

מקח ומימבר.
עומדים

גרמה לכך בעייה אשר
שני תפקידים בלתי־
במרכזה מאויישים.
עם בחירת הכנסת השישית, נקבע ש־תוקמנה
בה שתי ועדות־מישנה חדשות.
האחת. במיסגרת ועדת־ד,כספים, תטפל בענייני
מבקר המדינה. במיסגרת ועדת־העולם
הזה 1525

תטפל

בחקיקוז

חוקי-

דחוק־חוק־ומישפס,
יסוד.
תחילה סברו כי התפקיד השני, לפחות,
יימסר לאופוזיציה. אפילו נקבו בשמו של
הפרופסור (למשפט חוקתי) הנס קלינגהופר,
איש גח״ל, כמועמד טבעי, אבל כוונות
טובות כאלה נשכחו במהרה כאשר התחיל
המקח־ומימכר המפלגתי. נקבע כי תפקיד
אחד יימסר למפא״י, השני למפד״ל.
אבל לא נקבע מי יקבל מה.
איך אפשר! למפד״ל היה ברור שמפא״
,תחליט, תחילה, איזה משני התפקידים
היא רוצה לשמור לעצמה. אך נקבע מי
יהיו מועמדי המפד״ל. אם יימסר למפד״ל
התפקיד המשפטי, יקבל אותו ח״ב יצחק
רפאל. אם יימסר לה התפקיד הכלכלי, יקבל
אותו ח״ב מיכאל חזני, איש כפר־אברהם
ליד פתח־תקוה, דתי הנחשב למומחה הכלכלי
של המפלגה בכנסת.
גם במפא״י נערך מיפקד. ואז נתגלתה
עובדה מחרידה. אמנם יש בסיעה מועמד
מתאים לתפקיד הכלכלי, בך מותו של ח״ב
ההתיישבות העובדת שמואל שורש. אולם
בכל הסיעה לא נותר משפטן מפא״יי פנוי
לתפקיד השני, זולת ח״כ שולמית אלוני.
ראשי מפא״י בכנסת אינם אוהבים את
אלוני. הם משמיצים אותה, ולא תמיד
מאחורי גבה, כרודפת קאריירה ופירסומת.
גם הדתיים שונאים אותה.
היה לכן הפתרון האידיאלי למסור את
תפקיד יו״ר ועדת־הביקורת לשורש המפא״י,
להשאיר למפד״ל את תפקיד יו״ר הוועדה
לחוקי־יסוד. אולם איך אפשר היה למסור
תפקיד זה דווקא לרפאל, שהכריז בשעתו כי
אסור לאדם דתי לקבל את עול בית־המשפט
החילוני, ושמילא תפקיד כה עגום בפרשת
תל־גיבורים?
,,יותר פעיל״ .כך הגיעו הדברים ל־נקודת־קפאון.
ההחלטה נדחתה משבוע לשבוע.
רפאל ושורש מילאו את התפקידים
זמנית, אך לא סוכם דבר באופן רישמי.
עד שלפתע הופיע מחדש באופק ח״כ
חיים צדוק, משפטן ואיש־מפא״י. כאשר
התפטר השבוע מן הממשלה, הודיע כי
הוא מקווה להיות ״יותר פעיל״ בכנסת.
הודעה זו לא שימחה את ח״כ יצחק
רפאל וגם לא את ח״כ שולמית אלוני.
אבל היה בה כדי לשמח את לבו של ח״כ
מיכאל חזני. אם צדוק יקבל את התפקיד
הראשון, יקבל הוא סוף־סוף את התפקיד
השני.

על טהרת הרוב, שלחה השבוע מכתב
ליו״ר וועדת־הכנסת, הודיעה לו כי במקום
ח״כ טייאר מתמנה ח״כ כהן־צידון. אליעזר
שוסטק מיהר להתפטר מוועדת הכלכלה,
לטובת טייאר.
גם על צעירי חרות ועל הסטודנטים מתחיל
הרוב להשתלט. חיים קורפו 40 מזכיר
סניף ירושלים וחבר הנהלת חרות, נתמנה
לראש מדור הסטודנטים בחרות. קורפו,
למרות גילו, לומד משפטים זו השנה
השניה באוניברסיטה בירושלים. אחד מצעדיו
הראשונים יהיה זימון מועצה ארצית של
סטודנטים חברי חרות, במטרה להוכיח כי
מרביתם אינם תומכים בתמיר.
נציבות בית״ר הצטרפה אף היא למיבצע,
העבירה השבוע הוראה לכל פעיליה שלא
לשתף פעולה עם הגוש החופשי. בבית״ר,
הבנויה כאירגון צבאי, הוראה כזו פירושה
פקודה. אנשי תמיר מיהרו להתלונן על כך
בפני ההנהגה העולמית של בית״ר, אולם
גם בגוף זה יש רוב לתומכי־בגין.
הצעד החשוב ביותר בדחיקת רגלי תמיר,
עליו הוחלט השבוע, היה שינוי החוקה,
שיאפשר בחירות סיעתיות לוועידת חרות
הקרובה. תומכי בגין משוכנעים, כי בבחירות
סיעתיות ארציות יובטח להם נצחון מכריע.
שיטה זו תיטול את קביעת הצירים מידי

ריעולם הזה 1525

אליאב, שהיף עד כה סגן שר המסחר
והתעשיה, התפטר באופן
אוטומאטי עם התפטרות השר שלו,
צדוק.

דינשטיין

• בעקבות דו״ח סודי שהוגש
לאשכול על־ידי צוות
של סוציולוגים, יחליט ראש
הממשלה להאיט את תה ליך
המיתון כאיזורי הפיתוח,
ולהזרים לשם כמה
מאות מיליוני לירות כבר
כחודש הקרוב. הדו־־ח הפסימי
התריע בפני אפשרות של תהומות

בנוסח ואדי סאליב בכמה עיירות עולים.

על רקע זה, צפויות התנגשויות באשדוד, בין תושבים לבין
ראשי העיר. התושבים יטענו נגד ביזבוז 50 אלף לירות על חגיגות. העשור
• מסתמנת החרפת היחסים כין מפא״י למיפלגה הדתית
הלאומית, בעקבות הנסיון להעכיר את משרד הסעד לידי
אליהו ששץ המפא״יי. ששון דורש תיק זה בטענה, שרוב הנזקקים
לסעד הס מיוצאי ארצות המזרח. המפד״ל אינה מוכנה לוותר על תיק זה,
המאפשר לח השפעה ישירה על בוחרים בעזרת תשלומי הסעד.

• צפה לסידרת התפטרויות בצמרת משרד המסחר והתע-
שיה, עם פרישתו של חיים

צדוק. השר החדש זאב שרף יפנה
אל הפקידים הבכירים להישאר בתפקידיהם
ולשתף עימו פעולה, אולם
הוא מתכוון להביא עימו למשרד
כמה מעוזריו הוותיקים.

• רפ״י תפתח כמסע נגד
שר המשפטים יעקב שמשון
שפירא, מי שהעז בשעתו
לומר לכן־גוריון שהוא
מוגילב. רפ״י תאשים את
שפירא בניסוח החוזה של סומר־פין,
כאשר היה עוד פרקליטו של
הלוי. יוזכרו במסע זה נמה ממע־שיו
של שפירא בעבר, והוא יידרש

עקב בצד אגודל

אחד הכלים החשובים ביותר של קבוצת
שוסטק ד,־א המגבית שעורכת הע״ל ב״
ארצות־הברית. השבוע נסתם הגולל על
מגבית זו, כשהחליטה גח״ל לערוך מגבית
מפלגתית רשמית. שוסטק עצמו וכמה מעוזריו
הקרובים ביקרו בשבועות האחרונים
בתכיפות בחו״ל, כדי להקדים רפואת למכה,
אבל מרבית נותני התרומות של חרות
יתנו את כספם למפקד האצ״ל לשעבר.
מעליות כשבת. גם בכנסת הולכים
ומתמעטים תפקידיהם של שלושת אנשי
האופוזיציה של חרות. ח״כ אברהם טייאר,
למשל, הורחק מוועדת העבודה של הכנסת,
באמתלה של פינוי מקום לח״כ החדש,
שלמה כהן־צידון. החלק הליבראלי של
גח״ל דרש כי כהן־צידון יקבל דווקא את
מקומו של ח״כ אליהו מרידור המנוח,
בוועדת החוקה. תפקיד זה נראה מכובד מדי
לח״כ חדש. לכן נבחר יוסף שופמן, איש
הרוב בחרות, לוועדת החוקה, ולליברלים
הובטח מקום בוועדת העבודה.
הנהלת סיעת חרות בכנסת, המורכבת

• אפשרות המועלית כימים אלה כלישכת הצמרת של
מפא״י: אם סגן שר הכטחון צכי דינשטיין ייאלץ להתפטר
בעקבות חלקו כפרשת ״סד
מרפין״ ,יתמנה אריה (״לובה״)
אליאב לתפקיד זה.

של העיר.
מפלגות אחד משופטי בית־הדין של חרות נקרא
לשרות במילואים. שופט אחר חולה, ושופט
שלישי אינו מוכן לשפוט את ח״ב שמאול
תמיר, בגלל ידידות אישית. שלושה שופטים
נוספים התפטרו מתפקידם, בטענה שאב
בית הדין, עורך־הדין איטר לובוצקי, אינו
מתחשב בדעתם.
עד שיימצא הרכב מלא של בית־הדין,
ממשיך הרוב לדחוף את קבוצת תמיר
אל מחוץ לתנועה, בעזרת סידרה של
צעדים קטנים, עקב בצד אגודל.
במאבק על מבצרו של אליעזר שוסטק,
בהסתדרות העובדים הלאונדת, הצליחה ההנהגה
הוותיקה לרכוש כמה מתומכיו של
שוסטק, ולהעביר אותם לצידו של ח״ב מנחם
בגין. ביניהם — חבר מזכירות הע״ל, אליהו
חבושה, שהצביע בישיבת מרכז חרות
האחרונה נגד שוסטק. כמה פעילים אחרים
של הע״ל נמנעים מלבוא לישיבות המרכז,
כדי לא להפגין את עמדתם.

תצפית

צדוק

להתפטר.

• יופעלו לחצים בבדים ביותר על איפר הראל, כדי להכריח
אותו להפסיק את מסעו נגד לוי אשכול. הראל מתחיל להוות במפא׳־י
ח״כ טייאר
לפנות מקום לח׳־כ החדש
הסניפים, תעביר סמכות זו להנהלה. מספד
הצירים ייקבע מראש, וכל סיעה תגיע)
רשימת מועמדים, כמו בבחירות לכנסת.
אבל יחד עם החלטות מכריעות אלה,
לא מזלזלים בחרות גם בחבלות קטנות.
בליל־שבת האחרון, בשנערך במצודת זאב,
בקומה השביעית, כנס של צעירים תומכי
תמיר, סגרו צעירים מתומכי בגין את
המעליות, בטענה שבתנועת החרות אין
מחללים את השבת.
מדיניות עוד נצחזן כז ה...
״ . 11 הוחלט — שכל הפליטים החפצים לחזור
לבתיהם ולחיות בשלום עם שכניהם
יורשו לעשות כן בתאריך המעשי המוקדם
ביותר, ושישלמו פיצויים עבור רכושם של
אותם שאינם מבקשים ל חזו ר
זהו נוסח הסעיף 11 המפורסם, שנתקבל
בעצרת הכללית של האו״ם ביום ד,־ 11בדצמבר
, 1948 ,כשעוד סערו הקרבות בארץ־
ישראל.
בכל שנה נתקלת ישראל בסעיף זה, בהתלקח
הוויכוח על הפליטים באו״ם. ובכל
שנה היא נשארת לבדה בהתנגדותה לו.
לכד, מול כולם. השנה זה קרה שוב.
אך מי שקרא את עתוני ישראל, יכול היה
לחשוב כי ישראל נחלה נצחון אדיר.
המציאות היתר, קצת שונה.
הסעיף המקורי, הנוגד לחלוטין את העמדה
המוצהרת של ממשלת ישראל, אושר מחדש.
(המשך בעמוד )12

של אשכול מה שהיווה פנחס לבון במפא׳׳י של בן־גוריון. כמו לבון — דורש
גם הראל עשיית צדק וביטול העוול שנעשה לו. כמו לבון, מאשים גם הראל
את לוי אשכול ואת

• מתגכש ועד עורכי־דין להגנת השופט מלחי. אחת ממטרות
הוועד תהיה לעורר התנגדות בקרב השופטים והציבור ל שיטות הננקטות על-
ידי

המשטרה

והתביעה

הכללית, הפוגעות

בזכויות

אלמנטריות

נאשם

במשפט פלילי.

• הסכם־העבודה שייחתם השבוע כין ההנהלה והעוכדים
כמפעלי ים־המלח כסדום יכלול העלאה של שכעה אחוז כשכר
היסוד והבטחה להעלאה של שלושה אחוזים כשנה הבאה.
סעיף אחר בהסכם יעורר התמרמרות רבה. סעיף זה מרשה להנהלה לפטר כל
פועל בעל עבר פלילי. ידוע כי
בסדום עובדים פועלים רבים שלא
הצליחו למצוא תעסוקה במקומות
נוחים יותר, בשל עברם הפלילי.
סעיף זה יקל על ההנהלה לפטר
חלק ניכר מן הפועלים, ללא חשש
של שביתה.

• פדקליט מחוזתל-אכיב
אליעזר לייכסון, ועורך־הדין
אליעזר אלחנני, יתמנו כשבועות
הקרובים לשופטי
כית־המשפט המחוזי בבאר־שבע.
מינוי זה יבוא בעקבות דרי־שת
שר המשפטים, יעקב שמשון
שפירא, לתוספת של חמישה שופלייבסון
טים
מחוזיים לבתי־המשפט ברחבי
הארץ.
• עתץ ספורט חדש יופיע כקרוב. המו״ל: מרכז הפועל. ראשיו,
הזועמים על התקפות העיתונות עליהם סביב נושא הקפאת ליגות הכדורגל,
החליטו כבר על הוצאת עתון, שיתקיף רק את מי ואת מה שנוח למו״ל שלו.

10305

1011 ) 5 , 5 0 / 5

6ח 0ק? 051

*4 140מ8*40

) 0/ 41161

ונר.

(המשך מעמוד ) 11
ישראל היתד, צריכה להצביע נגד — אבל
אז היה מתגלה שום שהיא עומדת לבדה מול
כל חברות האו״ם. כדי למנוע רושם זה,
נמנעה ישראל מההצבעה. המדינות האחרות
שנמנעו — הערבים, הקומוניסטים וידידיהם
— עשו זאת מפני שהסעיף אינו די קיצוני
בעיניהם.
הערבים רצו כי ימונה אפוטרופוס מטעם
האו״ם לרכוש הפליטים בישראל. חסרו רק
שני קולות לקבלת החלטה זו בוועדה המדינית.
נופח
מסוכן. הוויכוח העיקרי התלקח
סביב סעיף שקרא ל״כל הממשלות״ לפעול
למען הגשמת סעיף . 11 הערבים רצו שהקריאה
תהיה רק ל״ממשלת ישראל״ ,כדי
שיובלט שישראל לבדה מפרה את החלטות
האו״ם. ישראל התנגדה לכך, ודעתה נתקבלה.
האם היד, זה גצחון? לכאורה, כן. אך
אפשר היה גם לראות זאת אחרת.
ההחלטה הסופית, שקראה ״לכל הממשלות״
לפעול להחזרת הפליטים לישראל,
נתנה מעמד רישמי בעניין זה לממשלות
קאהיר, דמשק וכוי. כלומר: הבעייה שוב

8ד*־ימ 8 0ג?-,.דצצשד״^״
•לגם

0 1 1* 0

*8*9988 זא*ן א£עסאו ן וח
4*? 4, \966 36ו**0א. ץ ג^ז *58,173

x $קס
£5X51116£א14ק
81[0ז

4 1 1

0 01ן * 8 >4ו> <4040א* זאןם 0*£51

60 ייו ז״סי 1),,

*•/.אסס<0ווזס• £זזלדיסא ס111

< x4מ01ג<41ז4 5
ג .01״>.נ :־14*18 !4

״<*>4#4ז גלסל*>440 יי. זא ;יאיסקס 0

אסנ סיאג*״*!איסזסיגסז<44 סא 048<,-
יזזסא0א 0808>׳*41 44י1!*0:

<1*0 <1א 044 104 סו>!>014 <4 0!>)0

פרשת המטוס כעתון ניגרי
גס חלקה של ישראל
אינו נוגעת רק לממשלת ישראל ולפליטים
עצמם, אלא גם לכל הממשלות הערביות.
הן תוכלנה לטעון, באחד הימים, כי האו״ם
הטיל עליהן לפעול למען החזרת הפליטים
לשטח ישראל.
זהו נוסח מסוכן מאד. אך נדמה שאיש

במשרדהחוץ הישראלי לא חשב על כך.
תולדות מטוס הנשק
מטוס־הנשק,

שהתרסק • בקאמרון

היא הגיווה לחיפה לראות את אהובה-וגורשה בלי לראותו

זעקת אהבה
ך<* ימים היו ימי המאבק הגדול על
\ עלייה לארץ־ישראל. פליטים יהודיים
ניסו לחדור ארצה בכל מחיר, בכל תחבולה.
לנמל חיפה הגיעה צעירה שחרחורת, שהציגה
את עצמה כאזרחית של מדינה דרום-
אמריקאית. אבל עינו החדה של השוטר
האנגלי גילתה שדרכונה מזוייף. אחרי
חקירה קצרה ביותר, הודתה הבחורה כי
שמה נדיר, בלום, וכי רצתה להתגנב ארצה
— כדי להיפגש עם ארוסה, שנולד בארץ,
והיושב באחד הקיבוצים.
היא גורשה עוד באותו יום מן הארץ.
עולונים גדולים בעולם פירסמו את ד,מיקרה
בוע־חסה, גינו את קשיחות־הלב של ה־שלטונות
הבריטיים בארץ־ישראל.

אבל סיפור זה לא קרה. לעומתו התרחש
,הסיפור הבא, בנמל חיפה של מדינת ישראל,
. 1966
יבין נוסעי ד,אוניה היוונית שהגיעה לפני

כי שמה נדיר, אקלי, שהיא ערבייה נוצריה
מירדן, אשר באה לבקר את ארוסה, תושב
נצרת.
״תנו לי רק לראות את מיכאיל,״ התחננה,
״אנחנו צריכים להתחתן ! ״
התחנונים לא הועילו. נדיר, תבוכיה ד,ו החתן עלתה
בחזרה
מן הארץ.

על ד,אוניה,
הכרה שלושה שבועות מקפריסין בלטה צעירה
תמירה ויפה, בעלת שיער שחור ארוך ועיניים
חומות וגדולות. היא נשאה דרכון
של מדינת ניקאראגואה.
כמה חיוכים ביישניים, וכל הפרוצדורה
הרשמית חלפה. אך לפני שיכלה לצאת מאולם
הנוסעים, החליט אחד מעובדי הנמל
לנסות את מזלו עם התיירת היפה. הוא
פנה אליה בספרדית. הצעירה לא ידעה לענות

לא היתד, דרושה חקירה מסובכת, כדי
לגלות את האמת. התיירת עצמה הודתה

פניה למקאריוס

הפקיד סירב לאשר

הפקיד רצה להתעסק

את הגבול במעבר־מנדלבאום. הרגשתי שמשהו
לא בסדר. עוד לפני שראיתי אותה.
מישהו אמר לי שנדיר, התארסה לאחר. לא
התעצבנתי על זה, כי חשבתי לעצמי ש עשיתי
לד, מספיק צרות, וככה יהיה יותר
טוב לשנינו. אבל מה? בכל זאת הלכתי
לבקר. התישבתי שם בבית שלהם ובחדר
היו נדיר״ אמא שלה והארוס שלה. פתאום
התחלנו שלושתנו לבכות. נדיר, בכתה, אמר,
בכתר, וגם אני הרגשתי שיש לי דמעות
בעיניים. התברר לנו שלא שכחנו אחד את
השניה. כמובן שהאירוסין בוטלו.״

וגורשה

מיד

פגישה בבית ג׳לה

** יכאיל מגפור הוא גבר רזה, גבוה
ונאה .״את נדיר, פגשתי בפעם הראשונה
לפני שלוש שנים,״ הוא סיפר .״זה היה
בחג המולד. מרשים לנו לעבור לירדן ו־להשאר
בה 36 שעות. הלכתי לבקר את הקרובים
שלנו, בבית־ג׳לה, ליד בית־לחם,
הזקנים ישבו ביחד ודיברו להם ואנחנו
ישבנו בצד. נדיר, מצאה חן בעיני מאד, וכנראה
גם היא התאהבה בי. כשחזרתי לישראל,
הגשתי בקשה למשרד הפנים, שיתנו
לנדיר, רשיון להיכנס לישראל, שנוכל
להתחתן ולחיות ביחד.
שנה שלמה לא קיבלתי שום תשובה.״
מיכאיל הוא הבכור שבבני המשפחה. מבין
ארבעת אחיו, לומד אחד בארצות־הברית.
ישנה גם ריסה, שהיא אחותו הצעירה, העוזרת
בחנות. למשפחה שתי חנויות, האחת
להלבשה והשנייה למכירת מקלטים.
״אחרי שעברה שנה שלמה ולא ענו לי
בכלל, התחלתי להתיאש. בכל זאת נסעתי
לירדן, כשהגיע חג המולד. כמו שעברתי

ך} זרתי לארץ ופניתי עוד פעם לן
| משרד־הפנים. אחרי כמה זמן באו שני
אנשים, אחד מהמשטרה והשני ממשרד־הפנים.
הם אמרו לנו שאפשר לסדר את זה
שנדיר, תבוא לישראל, אם נמכור אדמות
למדינה או שנעשה כל מיני דברים של
שיתוף פעולה. אבי אמר שאין לנו אדמות
בכלל, וגם אם היו לנו לא היינו מוכרים.
בקשר לדבר השני, אז אנחנו לא נהפוך למלשינים
בשכר.״
נדיר, אקלי היא בת .22 יפה, גבוהת
קומה (״זה טוב בשבילי כי אני גבוה.״),
יש לה שתי אחיות שהן מורות. היא ו־אמא
שלה יושבות בבית וסורגות. בשנה
האחרונה לא נפגשה נדיר, עם הבחור שלה,
אבל ההורים שלו באו בחג המולד לספר
לה, שלא תחשוב שהוא שכח אותה. מיכאיל
פשוט לא קיבל רשיון לעבור לירדן בחג
מולד זה.
אבל כמה זמן יכולה בחורה לחכות לאהובה?
סבלנותה של נדיר, פקעה. היא הצטיידה
בדרכון מזוייף של ניקאראגואה אותו
קיבלה מקרוב דרום־אמריקאי, והופיעה יום
בהיר אחד בנמל חיפה.
נזכר מיכאיל :״עבדתי בחנות. פתאום
התחילו המון טלפונים. כולם היו׳ מחברים
שלי, ששאלו אם שמעתי על זה שנדיר, באה
לארץ וגירשו אותה בחזרה. מה יכולתי
לעשות שמעתי על זה מאוחר מדי. כבר
גירשו אותה. מה הייתי יכול לעשות? הייתי
אולי רץ, משיג עורך־דין, מנסה לעשות
הכל בשביל שישאירו אותה בארץ,״ אומר
מיכאיל, הבחור הגבוה, בשקט, עד שכמעט
קשה לקלוט את דבריו.
״מחר בבוקר אני נוסע לקפריסין,״
ממשיך מיכאיל, כאילו אין הוא מדבר על
איש מן הנוכחים ,״שם אפגוש את נדיה.
מאז שסילקו אותה מפה היא נמצאת בעיר
קרניה שבקפריסין, וגרד, אצל ערבי לבנוני
טוב־לב ועשיר. היא פגשה אותו לראשונה
במטוס שהביא אותה לאי.״
אך המטרה העיקרית של נסיעתו היא,
לדברי מיכאיל, לנסות להיפגש עם הנשיא
מקריום, ולבקש את עזרתו. במה יכול הוא
לעזור? אם כארכיבישוף יעלה מלפניו הרצון
לעזור לזוג הנוצרי, בני דתו, אולי יחליף
את דרכונה של נדיר, בדרכון קפריסאי. דבר
זה יאפשר, כך מקווה מיכאיל, את כניסתה
של אהובתו לישראל.

לפני

שלושה שבועות (העולם הזה ) 1521 כבר
נשכח בישראל. אבל לא באותה פינה של
היבשת האפריקאית.
כמה מן הפרטים הראשונים, שהגיעו מייד
לאחר נחיתת־האונס של המטוס, הוכחו כ־בלתי־נכונים.
כך, למשל, הסתבר כי הקברניט,
הגרמני־האמריקאי הנרי וורטון (),50
לא נהרג בתאונה. הוא יצא בריא ושלם —
יחד עם שלושת אנשי־הצוות הנותרים —
ובקרוב יועמד לדין.
הסתבר גם, כי המטוס לא המריא בלי
ידיעתם של שלטונות הולאנד. אלה אמנם
התנגדו תחילה להמראתו, אולם משהוצג
לפניהם רשיון־ייבוא לנשק זה לאנגליה,
אישרו את הטיסה. אך במקום לטוס לביר־מינגהאם,
פנה המטוס לעבר אפריקה.
יועמדו לדין. לעומת אי־ד,דיוקים האלה,
זכו שאר הפרטים לאישור. למשל: שהמטוס
נשא מיטען גדול של תת־מקלעים, ושר,עיסקה
היתד, עיסקת־הברחה בלתי־חוקית.
הפרט המעניין במיוחד את ישראל: נשק
זה ניקנה מידי הישראלי מנחם ארזי. את
העובדה הזאת אישרו עתוני ניגריה וקאמרון.
הם גם אישרו, כי הנשק היה מיועד לניגריה
עצמה, בה עלולה לפרוץ מלחמת־אזרחים.
כאשר עבר נשיא קאמרון, אחמדו אחיג׳ו,
בלאגוס בירת ניגריה, בשבוע שעבר, היתר,
שאלת מטוס־הנשק השאלה החשובה ביותר
שהוצגה לפניו על־ידי העחונאים המקומיים.
הוא הצהיר, כי ארבעת אנשי־הצוות יועמדו
בקרוב לדין — ותשובתו תפסה את מחצית
העמוד הראשון של העתון המקומי החשוב
ביותר (ראה תמונה).
במשפט זה יתבררו פרטי הפרשה, ובהם
גם הפרטים הנוגעים לחלקה של ישראל ב־מיסחר

תעשייה
^וווד ו>ד הדומים
לפני כחודש ימים הכריז לוי אשכול, בי
ענף היהלומים עשוי לפתור, במידת מה,
את בעיית האבטלה בארץ.
בסוף השבוע שעבר תבע שר האוצר פנחס
ספיר משר המסחר והתעשייה היוצא, חיים
צדוק, לדאוג לאלתר לקליטתם של 400
פועלים נוספים בתעשיית היהלומים.
השבוע הסתבר, כי אין לתקוות אלד, יסוד.
ועוד נתברר, כי תביעתו האחרונה של ספיר
אל צדוק היתד, אחד המניעים להחלטתו של
צדוק להתפטר.
שטפונות ושפל כלכלי. תעשיית
היהלומים המעסיקה דרך קבע קרוב ל־6000
פועלים, קלטה בחודשים האחרונים כ־2000
פועלים נוספים. גידול זה נבע מגיאות
יחסית וזמנית, שחלה בשווקי היהלומים בעילם•
לאחר שסינדיקט היהלומים ד,לונדוני,עלה
את מחיר חומרי־הגלם ב־ , 1270 נוצרה
אווירה אופטימית בקרב התעשיינים. הם
ציפו שגם מחירי היהלומים המלוטשים
יעלו.
אבל הסתבר שאף אדם — לא ראש הממשלה
ולא יהלום־האוצר פנחס ספיר —
אינו מסוגל להכתיב גידול בתעשייה של
מותרות, המבוססת על שווקי חוץ.
תעשייה זו היא תעשיית־מותרות מובהקת,
ורק מודד רמת־החיים יכול להכתיב כמה
יהלומים יקנו באיטליה, בגרמניה או ביפאן.
בניגוד לתחזית, רמת־החיים — במיוחד
באותן מדינות שקנו בישראל כמויות גדולות
של יהלומים מלוטשים — לא עלתה כמצופה.
בארץ הצטברו עודפים, ההיצע גבר
והביקוש קטן. הסיבות:
• יפאן, שעד לאחרונה קנתה כאן כמויות
גדולות של יהלומים, הוציאה למכירה
אלפי קאראטים של יהלומים מלוטשים, שהיו
מוחזקים על־ידי הממשלה היפאנית.
מאות חנויות נפתחו בטוקיו, ולידן ניצבו
תורים ארוכים של קונים, שהעדיפו לקנות
דוקא את יהלומי ממשלתם. היבואנים היפאנים
הקטינו את כמות היהלומים המיובאים
מישראל.
9המשבר הממשלתי בבון נבע מהאטה
בכלכלתה הלאומית של גרמניה המערבית.
הבנקים במערב־גרמניה החלו לעשות קשיים
במימון קניית מוצרי־מותרות. כולל יהלומים.
עתר״ לאחר תקופה של גיאות במחירי היהלומים
שם, מתקשים הסיטונאים בגביית
תשלומים עבור יהלומים שמכרו באשראי.
• באיטליה גרמו השטפונות למשבר כלכלי,
וכבר מורגשת בישראל החלשת הדרישה
האיטלקית ליהלומים מלוטשים.
לכן טענו היהלומנים :״הענף בישראל לא
מסוגל היום וגם בעתיד הקרוב — לקלוט
יותר פועלים. בענף שוררת תעסוקה מלאה,
ואין לראות בו ענף שאפשר להיתלות בו
בשאיפה לפתור — או אפילו להקל —
את מצב האבטלה בארץ.״
העולם הזה 1525

סמוע: אחו׳ הנעולה

כמה בתים נהרסו בכפר הירדני שבהר
חברון? לפי דיווח ראשוני של יחידות
צה״ל, בשובן מן הפעולה, נאמר ; קרוב לארבמיס. בדו״ח שמסרו משקיפי האו״ם למועצת
העולם הזה 1525

הבטחון: קרוב ל־ 125 בתים. ישראל עמדה על נכונותו גירסתה היא, ולראייה שוחררו
צילומים המראים את הכפר, זמן קצר לפני נסיכתם של הכוחות הישראליים מן השטח,
אחרי שכבר בוצעו בו כל הפיצוצים. בצילום־אוויר זה מסומנים במספרים הבתים ההרוסים.

מה שהתנהל השבוע בתוך או ל ם בית־המ שפט היה משעמם. אבל מ ה שהלך
מסביב למשפטו של מל חי הי ה מעניין, חריף — אולי אפילו פסול. בתוך ה אול ם,
בשלב של דברי־סיכום במשפט הזו טא, השתמע מדברי היועץ המשפטי, משה בן־זאב:
או אני או הוא. כלומר: א ם מל חי יזוכה — יתפ טר בן־זאב.
אבל רישומם של דברים אל ה החוויר, לעומת סיפור שהתפוצץ לפתע בעתונות
היומית. הידיעה שהודלפה מ מ קו ר מ שטרתי אמרה: השופט מלחי גנב תמרים.
הי ת ה לכך בלי ספקמ טר האחת ויחיד ה: לה שחיר א ת פני השופט, להציגו כגנב
וכאדם מפו קפק, עוד לפני שבית־המשפט שמע מיל האחת על אופיו או על
מהימנותו . .אב ל ל מכ ה זו מתחת לחגורה הי ת ה השפעה הפוכה, ורבים ראו
שהמשטרה והתביע ה הכללי ת מעונינות בראשו של מלחי בכל מחיר. על הפרשה
גצמה כתב השופט מלחי, בתזכיר לפרקליטו מיד ל א חר ה מ קר ה, לפני שלושה חודשים:

מדחי השתגע י

ך • יום ב׳ ,לפני כשבועיים, היתר, קבועה
^ לי פגישה בחיפה לשעה 12 בצהריים,
ביחד עם אריה רוזנבלום.
יצאתי לדרך במכונתי מוקדם בבוקר וניהלתי
את הזמן לשם סיור קצר בעמק בית־שאן,
ובגליל• בשעות 9—10 בערך עברתי
את בית־שאן, ונסעתי לקיבוץ קרוב, בכדי
לחפש את אחד ממיסדיו, חברי מספסל
הלימודים, שהזמינני לקפוץ אליו אם
אזדמן בסביבה. לא מצאתיו בקיבוץ, ונכנסתי
לקיבוץ ם מוך (או קבוצה) ,ששמה( ,כפי
שנודע לי אחר־כך) כפר רופין. יצאתי משם,
ומיד לאחר יציאתי מהקיבוץ, עצרתי את
המכונית ויצאתי והחלפתי את כותנחי,
מכיון שהיה הם והזעתי (כותנה רזרבה
היתד, בארגז מאחור).
בדרך בין כפר רוסין למעוז חיים נמצאים
דקלים רבים, רובם גבוהים מאד,
אבל אחדים גם דקלים נמוכים, בגובה
בן אדם. הדקלים ״פרחו״ ,כלומר היו בהם
אשכולות עם פרי תמרים בצבע צהוב־זהוב,
ואחרים בצבע אדום. הם היו יפים למראה
אבל לא לאכילה; כלומר הדקלים והדקלו־נים
נשתלו לנוי, בשביל יופי של העצים
לא בשביל הפרי שפרח.
לא הערכתי כי יש לתמרים הללו —
כלומר לזרדים של הפרי הנ״ל — איזה
שווי של ממש, ולא חשבתי שאסור לקטוף
אותם. בשום מקום בדרך, לא בתוך הקבוץ
ולא מחוצה לו, לא היה שלט האוסר
לקטוף.
החלטתי לקטוף כמה זרדים ולהביאם לאשתי,
בגלל משחק הצבעים. קטפתי שלושה כמעט קטנים מעץ סמוך, שהיה
זרדים
על הדרך, לכא גדר, ושמתים בארגז שמאחורי,
ונסעתי.

שנה. לאחר ששהה שנה בצרפת, היה בקבוצת
הילדים שהועברו מצפון־אפריקה
לנורבגיה. אחר־כך כשהוסעו מאוסלו באחד
המטוסים, התרסק אחד המטוסים לעיני
כולם.

״אפילו אשכול שלם ! ״
דרך לכפר רופין היא כ־ 5ק״מ,
1 1פחות מ־ 10 רגעים. השוטר הכיר מקודם
את המזכיר, מצאנוהו במרכז הקיבוץ ונכנצזנו
למשרד המזכירות. הבאתי את הזרדים
והראיתי לו. הבחור ביקש את סליחתי
ואמר כי לא היה מטריד אותנו, אולם
בזמן האחרון באים אנשי בית־שאן במכוניות,
במיוחד בשעות אחר־הצהרים כשהחברים
עייפים וישנים, ומשפחות שלמות פושטות
על העצים והם גונבים כמויות. לכן הוא
מצא לנחוץ לטלפן למשטרה, אם כי חשב
כי זה מטייל לא איש בית־שאן.
הוא אמר שחבל שלא ניגשתי אליו,
ולא בקשתי רשות כי היה נותן לי ״אפילו
אשכול שלם״ למזכרת. הוא ביקשני לקחת
עוד תמרים, אבל אמרתי שזה מספיק לי,
ואני רוצה רק להראות אותם לאשתי.
שאלתיו גם מדוע גונבים את התמרים מאחר
והם אינם אכילים. הוא אמר לי כי לכמה
מעדות המזרח — דומני יוצאי יערק —
בבית־שאן, יש שיטה של שימוש בחומץ.

במדינה

שערוריות סומופין
המן וינון , 1בו 1י דו ד -
חקלאנת התפוז׳ ,התפוזים
״אין לנו מה להפסיד!״ במישפט קצר
זה ביטא נשיא התאחדות האכרים צבי
איזקסון, את עמדת הפרדסנים בסיכסוך
העבודה שפרץ עם׳ איגוד הפועלים החקלאיים.
בגלל
סיכסוך זה נדחה הקטיף במחצית
פרדסי המדינה 3600 .קוטפים מושבתים,
ובעיקבותיהם יושבתו עוד 3600 פועלים ב־18
בתי־אריזה מרכזיים. מצב זה, אם יתפתח,
יעמיד בסכנה חמורה ענף יצוא, שבעונה
הקודמת הכניס לאוצר המדינה 80 מיליון
דולר.
מה בעצם גרם לכך, שד,פרדסנות הפרטית
החליטה שלא להתחיל בקטיף?
בחודש מרס 1966 הסכימה התאחדות
האברים, בעקבות לחץ שהפעיל עליה שר
העבודה יגאל אלון, להעלות את שכר
פועלי הקטיף ב־״ .157 הפועלים בחרו בזמן
טוב למילוי תביעותיהם: חודש מרם אינו
נוח לפרדסנים, כיוון שאז מסתיים קטיף
ד,שמוטי ומתחיל קטיף הוולנסיה.
שר העבודה הבטיח אז להקים שתי
וועדות: האחת לבדיקת הריווחיות בענף
ההדרים בכלל, והשניה לבדיקת נורמות
עבודה.
מורמ ה הנוכחית של פועל קטיף היא,
בממוצע 50 ,תיבות־שדה ליום. נורמה זו
נקבעה לפני כ־ 15 שנה, והפרדסנים תובעים
להגדילה, כי היא רחוקה מלהיות מציאותית.
טענו הם: פועל יכול להגיע לתפוקה של
נורמה־וחצי, ואפילו שתיים, בפחות משמונה
שעות־עבודה.
יתעלמו מהשביתה. הוועדה לבדיקת
הרווחיות בענף ההדרים, שבראשה עמד גד
יעקובי, התכנסה לישיבה אחת. מאז שבקה
חיים לכל חי, מאחר שנתברר כבר באותה
ישיבה, כי האוצר מעמיד קשיים בעבודתה.
הוועדה לבדיקת נורמות העבודה יכולה
לבצע את עבודתה רק בתוך עונת הקטיף
— ולצורך זה דרושים שלושה חודשים.

וד לפני שנעשה כל עסק שהוא בין
> ממשלת ישראל לבין מאיר ד,לוי, הוזהרה
הממשלה שהיא נכנסת לבוץ. צי״ם
הזהירה אותה; רפאל רקנטי, מנהל חברת
אל־ים, הזהיר אותה. לשוא. נגד עיניו של
צבי דינשטיין, שהיה אז מנהל רשות ההשקעות,
והמפקח על המטבע הזר, עמד
חזיון נדיר: משקיע המניח על השולחן
מיליון דולאר טבין ותקילין.
אילו טרח הפקיד הגבוה לבדוק את עברו
של ד,לוי, היה מגלה כי מיליון הדולארים

אני השופט מ 7חי

ף* בית״שאן ניגש אלי שוטר רכוב על
1אופניים, ביקשני לד,עצר ולצאת לרגע,
וכך עשיתי. אז ביקשני לפתוח את הארגז,
ופתחתי.
הוא ראה את שלושת הזרדים ולקח
ואמר לי כי זמן קצר לפני־כן
אותם;
מזכיר כפר רופין בנוגע לגניבת טילפן אשכול תמרים במכונית קורטיטה ירוקה,
עם גג לבן. המלה ״אשכול״ הפליאה אותי
והפניתי תשומת לבו שהאמור בשלושה
זרדים, בכל אחד כ־ססז תמרים — אפילו
לא מאית של אשכול. הוא אמר לי כי
בזמן האחרון היו שם גניבות רבות, של
ן*נשי בית־שאן הבאים לגנוב מן השדרות
והמטעים של הקבוצים בסביבה, ואמר לי
לבוא למשטרה. הוא גם שאל לשמי. אמרתי
לו מי אני, והוא קרא לסמל שעבר
במקום.
נשאלתי גם אם יש עמי תעודת שופט.
אמרתי כי היא בביתי בתל־אביב ואינני נושא
אותה, אך הראיתי באחד הרשיונות כי
כתוב ״השופט מלחי״ .השוטר אמר כי
יטלפן לקיבוץ, ולפי הצעתי הוא נכנס למכוניתי
והראה לי את הדרך לתחנת המשטרה.
מסר אופניו לנער שעבר על
ידינו וביקש ולהעבירם למשטרה.
בתחנת המשטרה נתבקשתי לשבת. השוטר
סיפר לסמל האחראי, והסמל טילפן אל כפר
רופין. תוך כדי השיחה אמר השוטר לסמל,
כי התמרים הם קילו עד קילו־וחצי, והערתי
כי אני חושב שהם שוקלים רק
חצי קילו. הסמל האחראי שאל את מזכיר
הקיבוץ אם הוא מסכים לבטל את הפניה
הטלפונית ושלא להעביר תלונה למשטרה.
הוא נענה בחיוב והציע, בכדי לסיים את
הכל ללא דחוי, שאני אקח אתי את השוטר
בחזרה אל כפר־רופין, ושם המזכיר יאשר
בכתב את הביטול. הסכמתי, וגם בצד
השני של הטלפון הסכימו.
לקחתי אתי את השוטר הנ״ל. לא
שאלתי לשמו, אך התברר לי מדבריו
כי הוא יליד מרוקו, נמצא בארץ כ־ 13־12

התמרים כמרן רר של מלחי
מכה מתחת לחגורה
השוטר הוציא טופס עדות והחל לרשום
את עדותו של הבחור, ואני הלכתי לראות
את מוסד רופין הסמוך. כששבתי, כעבור
רגעים מספר, הרישום עוד נמשך. נגד עיני
רשם השוטר כי המזכיר ״מבטל את תלונתו״.

הייתי חושב על הדבר שנית, אולם
לפני ימים מספר, לאחר שרוזנבלום נפגש
אם ניצב שור בקשר לחקירה, הוא סיפר
לי כי שור אמר לו ״מה קרה למלחי, הוא
השתגע? הוא גנב אשכול תמרים בבית-
שאן?״ רוזנבלום ענה לו כי לולא זה
היה מלחי, לא היו שמים לזה לב.
לאור דעתי על נציב שור — בגלל
הדעות שהוא מביע על שופטים בכלל, ובפרט
בגלל שיחתו עם עו״ד אדרת אודותי ב־
— 24.4.66 לא ראיתי צורך לרשום תזכורת
זו או להציע פעולה. אולם בו ביום הבאתי לשמרם והחלטתי
לרוזנבלום,
הזרדים
ב״פריזר״ של הפריג׳ידר כמה שאפשר ליותר
זמן, אם כי התחילו להרקב. כמו כן שקל-
תים, הם שקלו 640 גרם.

יחיו

שני הצדדים התחייבו לקבל ללא עוררין
את פסיקת המכון לפריון הננבוזץ ז — תקדים
בעל משמעות במדיניות של סכסוכי־עבדוה.
הצרה היא רק, שהמימצאים יסוכמו בסוף
העונה — ובינתיים איך יקבעו את הנורמות?
עמדת איגוד הפועלים החקלאיים: לקיים את
הנורמות הישנות, בשום אופן לא לקבוע
נורמות ביניים.
בכנס של חברי האיגוד, שנערך השבוע
בבית דגן, הוחלט פה אחד להתעלם מד,שבתת
הקטיף על־ידי הפרדסנים, ולשלוח את הפועלים
לפרדס ולבית־ד,אריזה .״אם יש
עבודה או אין עבודה, הפועלים יהיו במקום
ואנו נחייב את הפרדסן בתשלום שכר
מלא, אפילו יעמדו הפועלים באפם מעשה,״
הסביר אחד מראשי האיגוד.
כפתח לפשרה, הסכימה הנהלת האיגוד,
באותו כנם. להעלות את הנורמות בפרדסים
צעירים — בהם קלה יותר העבודה —
בשיעור של 20 אך המחווה לא סיפק
את הפרדסנים.

היו מתנה מהשמים, או תוצאה של הרפתקנות
מסחררת.
מאיר ד,לוי, שעלה ארצה ב־ 1937 וירד
לאיטליה בסוף מלחמת העולם, עסק בייבוא
ויצוא. אירופה היתר, רעבה לכל
מיצרך, והיה בה מקום לסוחרים ממולחים.
ההזדמנות הגדולה באה לו ב־ . 1955 הוא
הציע אורז איטלקי ליפאן. בתמורה הציעו
לו היפאנים תשלום בצורת מיכליות, שייבנו
במספנות יפאניות.
עוד בטרם הספיק להשקיע לירטה אחת
ברכישת האורז, הולאמה תעלת סואץ. מחירי
המיכליות הרקיעו לשחקים. עם החוזה
היפאני ביד, פנה הלוי לאיל־הספנות היווני
קוליקונדים. היוזני עשה חשבון: מחיר האורז
לא עלה, מחיר המיכליות בשוק עלה
פי ארבע. הוא הסכים לספק את המזומנים
לקניית האורז, ונכנס לשותפות עם הלוי.
השותפות פורקה כעבור זמן קצר. היווני,
בעל הידע בענייני ים, הבין כי שותפו חולם
יותר מדי על עסקי-אח־יר. הוא הציע לו
ריווח נקי של מיליון דולאר, ובלבד שילך.
מיליון דולאר אלה סינודרו את דינשטיין.

סיפרה זהב בנפט
ך* לוי לא הופיע כסתם משקיע עשיר.
1 1הוא היד, עטור הילת השותפות עם
איל־הספנות היווני. לכן היתד, הצעתו לישראל
קשורה אף היא בספנות.
נקודת־המוצא שלו היה צינור־הנפט אילת־חיפה.
אם משפחת רוטשילד יכולה לעשות
מיליונים מהעברת הנפט בצינור, מדוע לא
יעשה הוא מיליונים מהבאת הנפט עד לצינור?
הצעתו: לרכוש מיכלית, שתפעל בקו
הנפט לאילת.
ממשלת ישראל לא היתד, זקוקה למיליון
הדולארים של הלוי. היא יכלה לחכור
אוניה מחברת־מיכליות זרה, או להזמין
מיכלית באמצעות צי״ם. אבל שוב ניפנף

מישהו — בעזרתם האדיבה של לחשני הלו
— ,בדחליל החרם הערבי .״חברות זרות
יפחדו להעביר נפט לאילת,״ אמרו הלוחשים.
״אניית צי״ם יכולה להיתקל בהתנגדות מזו-
יינית של הערבים במיצריים.״
לכן יש לקבל את הצעתו של הלוי.
שיקים חברה מיוחדת לצורך זה, יפעיל את
האוניה תחת דגל זר אך לפי הנחיותיה של
ממשלת ישראל. תעסוקה לאניה היתה מוב־תחת
מראש: חוזה־חכירה לעשר שנים,
ממש מיכרה זהב.

ע 7שם אחותו של הידיד
חדי שהמיכלית אורורה הושקה
על מי מנוחות, הבין הלוי כי סוף־סוף
מצא את המדינה שתהפוך אותו למיליארדר:
לא איטליה, גם לא שווייץ בה התיישב
לאחר מכן, כי אם אותה מדינת ישראל,
שנראתה לו צרה מדי לפני שנים כה מעטות.
הוא פשוט תפס את העקרון: להתיידד
עם האנשים הנכונים, להזמין אותם לאירופה,
לתרום לקרנות מפלגתיות, ולדבר ברמה על
חזון העצמאות הכלכלית.
אחד מאורחיו בשווייץ היה מזכיר ההסתדרות,
אהרן בקר. גם ידידות זו מצאה
את ביטוייה בעיסקה: חברת הדייג ההסתדרותית
יונה נכנסה לשותפות עם ד,לוי,
לרכישת ספינת־הדייג חירם.
ואחרי הדייג — הנוסעים. גם כאן רעיון
גאוני: מוטל צף. ביל״ו ונילי נבנו כאו־ניות־מעבורת,
שאינן מחייבות את בעלי־המכוניות
להפליג בתנאי לוכסוס.
כאשר אך הוגשו התוכניות הראשונות
של ביל״ו, שלחה צי״ם תזכיר לממשלה, בו
הזהירה כי האניה תפשוט את הרגל. אך
להלוי היה ידיד נאמן מאד: צבי דינשטיין.
הוא הכריע לטובתו, והכנים את הממשלה
לעסק־ביש של מיליוני דולאר. לאות הוקרה
קרא הלוי את אוניית־הנוסעים הגדולה
על שם אחותו של דינשטיין: נילי מכנם.
בספרי־החשבונות של סומרפין* בג׳נבה
נתגלו השבוע שני רישומים מעניינים: אחד
על מתן צ׳ק על אלף דולאר לדינשטיין, ואחד
על מתן פסל בערך של 500 דולאר כמתנה
— אף הוא לדינשטיין.
דינשטיין, כיום סגן שר הבטחון, הכחיש
שקיבל את הפסל, והניח שהצ׳ק — אם
אמנם הגיע אליו — הועבר לאיזה מוסד־צדקה
הראוי לו.
אלא שבאותם ספרי־חשבונות מופיעים
גם תשלומים למוסדות שאין להם כל קשר
עם צדקה: תנועת החרות, ומפא״י. ואילו
בישראל, גילה השבוע פקיד גבוה של החברה,
שהתרגז על העלאת בעייה זו בכנסת
על־ידי רפ״י :״גם להם שילמנו! יש
בחיפה קבלה על 5000 לירות!״
הלוי לא חילק רק צ׳קים ויצירות
אמנות. הוא היה נדיב מאד במה שנוגע
להזמנות ואירוח בחו״ל. פעם עשה זאת
מסיבות עסקיות ישירות: כאשר הזמין את
מרים אשכול לגלאסגו, להשיק את נילי. פעם
אחרת היתד, זו רות דיין, אשת שר החק־
* השם מורכב מראשי התיבות של
6־10161ז1113ל):;1111116 61 1־8001616 5\161
— (חברה למסחר ומימון בע״ם).

לאות דאז, שבאה להשיק את דניאלה. אשתו
של בקר השיקה את חירם.
ושוב רישום בספרי־החשבונות: צ׳ק של
5000 דולאר, שנשלח למעון־ילדים ישראלי,
בתיווכה של מרים אשכול.
ועוד רישום: פסל ליעקב שמשון שפירא,
שר המשפטים, שהיה אז פרקליטו של הלוי.
חברת שפירא, פירון, אלכסנדרוני המשיכה
לייצג את האינטרסים של הלוי, גם אחרי
ששפירא פרש ממנה ובנו נכנס למלא את
מקומו בה.
פקיד גבוה אחר, שאין לו מה להצטער
על קשריו עם הלוי, הוא המפקח הימי של
משרד התחבורה, המהנדס מרטין אקדיש.
מכל המהנדסים הימיים, מצא ד,לוי כי דווקא
הוא מוכשר וראוי לתכנן את ביל״ו. אקדיש
נטל חופשה של שנה מעבודתו הממשלתית,
התמסר לעבודה פרטית אצל ד,לוי.

חשבונות מגופחים
ך* דברים האלה יכולים להסביר מדוע
| 1היתד, קיימת במוסדות הממשלתיים המתאימים
נטייה לתת הלוואות לד,לוי,
אבל מה היה עניינו של ד,לוי להיכנס לעסקים
אלה, שמומחים הזהירו מפניהם, כי
רק יגרמו להפסדים?
פרשת הבנייה של ביל״ ו תסביר: את הרווחים
שלו עשה — או קיווה לעשות —
מאיר ד,לוי, לפני שיצאו האוניות מד,מספנות.
כנהוג במספנות, מתחילה בניית אונייה
לאחר שהמזמין משלם במזומן ^ 20מהמחיר,
ומביא ערבות טובה של 6ל 80 הנותרים.
הערבות, בכל המקרים האלה, היתר,
מצד ממשלת ישראל — והיא ניתנה על
סמך החשבונות שהציג ד,לוי כנכונים. אבל
חשבונות אלה היו מנופחים. את ההפרש
קיבל ד,לוי כדמי־עמלה מד,מספנה. עמלה זו
הגיעה, בסך הכל, למיליונים.
אבל גם את / ,ס 20 שעליו היה להשקיע
במזומנים ידע ד,לוי לתמרן בצורה שתכניס
לו רווחים נוספים. את המנוע של ביל״ ו,
למשל, קנה בהקפה מחברת פיאט, ונתן אותו
למספנה, במקום 20 במזומנים. את
הפלדה לבניית האוניה קנה בארצות־הברית
— גם כן בהקפה — ומכר למספנה במזומנים,
תמורת ריווח.
מזון למחשבה: ביל״ו עלתה, לפי החשבון
שהגיש הלוי 6.25 ,מיליון דולאר. המספנה
שבנתה אותה הציעה, בכתב, לבנות אוניה
דומה, במחיר בסיסי של 4.5מיליון דולאר,
פריט נוסף: כאשר הוזמנה נילי במספנה
בגלאסגו, התעורר חשש במשרד התחבורה
בישראל, שהמחיר נוסח. יצאה משלחת לחקור
— תוצאות חקירה זו לא פורסמו.

גילויים 7א געימים
כל כל הרווחים האלה לא הספיקו לו.
^ הוא פיתח מקו תו ס ף: כל פעם, עם גמר
בניית אוניה, היה מוצא בה פגמים לרוב.
כך סירב לקחת את אורורח — עד שהיפא־נים
הציעו לו הנחה של 200 אלף דולאר, ובלבד
שיוציא אותה מהמספנה. הוא עשה
אותו דבר למספנה ספרדית — וזו הסכימה
להעניק לו הלוזאה של שלושה מיליון
דולאר, שישתוק.

״אונאסיס הישראלי״

כן אהב מאיר הלוי שיכנו אותו. משרדו
בג׳נבה היה גדול ומשוכלל, מצוייר במיטב
אמצעי־התקשורת המודרניים ביותר. ממנו נין 1כדיקטטור את כל עיסקותיו המפוקפקות.

כל זה, הודות לאותו מיליון דולאר.
אבל יש גבול גם למד, שלהטוטן כמו
ד,לוי יכול לעשות עם סכום זה. לכן הוא
היה צריך תמיד אשראי. גם בזה עזרה לו
ממשלת ישראל — אם כי לא מפורשות.
היא פשוט הניחה לו לסחור בשמה הטוב.
מי שמצטער על כך היום מרה הם קבוצה
של בנקאים שוזייציים. במקום לדקדק עד
היסוד, השתכנעו ממראה עיניהם כי ר,לוי
הוא מיליונר גדול. חשוב מזה: הם השתכנעו,
כי מאחוריו עומדת ממשלת ישראל.
לכן היו מוכנים להלוזת לו כמעט כל מה
שביקש. בסך הכל: כשמונה מיליון דולאר.
הם אפילו לא הטילו משכנתות על האוניות
שהוא הזמין, אלא הסתפקו בשטרות
שלו. ואילו ממשלת ישראל לקחה,
לפחות, משכנתא על האוניות. בצורה זו,
תוכל לכסות חלק מן הערבויות שנתנה לו,
וד,מסתכמות ב־ 18 מיליון דולאר, או 54
מיליון ל״י. חלק מערבויות אלה כבר שולם

בפועל, מכספי האזרח, לאחר שד,לוי לא
יכול היה לעמוד בהתחייבויותיו למספנות.
במיקרה אחד לפחות, ויתרה ממשלת ישראל
על המשכנתא שלה. על כך החליט צבי
דינשטיין, בנסיון נואש להציל את ידידו.
הוא שיכנע את סר אייזק וולפסון להעניק
הלוואה של 4.3מיליון דולאר לסומרפין.
וולפסון הסכים — אך רק אחרי שממשלת
ישראל ויתרה על המשכנתא הראשונה שהיתר,
לה על אורורה, והפכה לנושה מספר
שלוש — אחרי ודלפסון והבנקים השווייציים
— באוניה זו.
השוזייציים, החרדים לכספם, מאיימים לחשוף
סודות לא נעימים. וכהוכחה לרצינות
כוזנתם, הדליפו את הפרטים על הצ׳קים
לדינשטיין, למרים אשכול, לחרות ולמפא״י.
הם רמזו, כי אם ממשלת ישראל לא תמצא
דרך לפצות אותם — על שהאמינו שד,לוי
קשור עמה — יבואו גילויים הרבה פחות
נעימים.

. 6סא ^01- 84,

090*1 7, 96

1X5 0 8*10א80<*#01
?תסס ץ <7זד?0 ^ 6 ^0 .

קניית ״נילי״

מאיר הלוי ונציג המספנה הסקוטית, שבנתה את אניית־המעבורת
השנייה, בעת חתימת החוזה. עומד משמאל: מיכאל
צור, שחיה בזמן רכישת האניה מנכ״ל משרד המיסחר והתעשייה, בימי פינחס ספיר.

נוסומת עולמית

השבועון האמריקאי טייס הקדיש כתבה ותמרנה
לאניות המעבורת ביל״ו, הילל את הרעיון של מוטל
צף, ניבא לו עתיד מסחרי מזהיר. אבל כבר אז היה ברור שהאוניה נכשלה! בקו ישראדאירופה,

זהה אי ש:

במרתפי סומרפיו מתגוללת, באחת הפינות,
תמונת שמן גדולה של מנהל החברה,
מאיר הלוי. היא נמצאת שם יחד עם כל
שאר הגרוטאות שיצאו מן השימוש, ונזכרת
לה, מפעם לפעם, בזמנים הטובים, בימים
ההם.
בימים ההם, כשסומרפין עדיין לא חלמה
על פשיטת־רגל, כשכל האניות של הלוי עבדו
במלוא הקיטור, והכניסו את מלוא הכסף,
הגישו לו העובדים תמונת שמן, ש־צויירה
בידי צייר ישראלי, על־פי תצלום.
הם ידעו שהוא מתעניין מאוד בציור, וישמח
לקבל מתנה כזאת.
מאיר הלוי באמת שמח. הוא שאל אמנם,
בצניעות ,״מה פתאום תמונה כזאת, מה
אני? נפוליאון?״ אבל הוא תלה אותה בשולחן
החום, שם בחדר־ההנהלה, והירשה
לכל אורח מכובד לעיין בה.
עכשיו התמונה נמצאת במחסן, והלוי

גדולי הנח־יש התאוחו
בביתו בשווי ץ

ברי! חוץ ־
וראווחו

ם ם 5אורחים לחתונת
בתו בהילמוו

בלונדון, מתחנן שלא יעמידו אותו לדין.
הוא בן חמישים, שמנמן, נמוך, עם פני
ילד־סוב. הוא דוקטור לכלכלה, ונהגו לומר
עליו שהוא נשוי בכל־לב לעבודה שלו,
מתמסר לה בלהט לא רגיל. מחוץ לעבודה
הוא נשוי לאשר, נחמדה, הנקראת חסידה
ומכונה ״פימה״.
אוניית־המשא דניאלה של סומרפין נקראה
על שם בתו, דניאלה.
הוא גר בדירת חמישה חדרים בג׳נבה. את
הרהיטים קנה בכל־בו מקומי. השגעון שלו
הם ציורים יקרים.
כאשר היה מגיע ארצה, התגורר בבתי־המלון
היקרים. עד שהורי אשתו מתו לפני
שנה, והורישו לבתם דירה צנועה בת שני
חדרים, בשדרות חן. הלוי הגדול, ואשתו,
עברו לגור שם.
חייו הפרטיים היו שונים לגמרי מן הרושם
שעשה בציבור. בביתו חי חיים צנועים

מן האלבום הפוטי: עם ג

איר הלוי, בחליפת־ערב שחורה, משוחח עם מי שחיו

מאוד, אכל גבינת קוטג׳ וסלט, וישן במיטה פשוטה.
הוא לא החזיק מכונית פרטית, נסע במוניות, אבל
בצאתו מהבית, עם ידידים או אנשי־עסקים, היה
בזבזן ראוותני, בילה במסעדות מפוארות ובמלונות
מהודרים.

חוות והגבות

בהרמוניה מושלמת של מסיבת
קוקטייל, על סיפונה של ביל״ו.

ח״ב ד״ר יוחנן באדר, בחברת. חסידה הלוי, אשתו של האיש
ששיחק במיליונים של המדינה — ותרם לקרנות מפלגתיות שונות.

טיס -עשר אגורותץ

י ף 0הוא וגם אשתו לא ביזבזו כסף שלא לצרכי
^ רו ש ם או ייצוג. לפני זמן לא רב היתה אשתו
במספרה של מלון דן. נתנה למניקוריסטית עשר אגורות
בתור טי .3המניקוריסטית נעלבה והחזירה לה
את הכסף.
את בתם דניאלה חיתנו בדצמבר שעבר במלון
הילטון, בנוכחות 500 איש. לכן היתד, זו חתונה
מסחררת בעושרה.
להלוי המון ידידים, ואף חבר אחד.
רוב ידידיו הם אנשי־עסקים הקשורים איתו בקשרי
עסקים, והוא אירח אותם בעיקר בג׳נבה. בין המבקרים
הקבועים אצלו היו גדולי המדינה: מנ ח ק,.,
בגין, אהרון בקר, שרים וח״כים מרוב המפלגות.
אנשי החברה הגבוהה של שווייץ — ובעיקר מנהלי־בנקים
ואילי־הון — ראו אותו מארח את שרי ישראל
וגדוליה בקוקטיילים מפוארים, עורך להם קבלות־פנים
וסיורים מודרכים.
הוא אוהב להקיף את עצמו בבעלי־כשרון נמרצים.
עורך־הדין שלו היה שמשון שפירא, בתקופה שעוד
לא היה שר המשפטים. המנהל הכללי של חברתו

הגנות סומרפין,

נחה

איזה פקודה,
המחשבה שלו.

חסידה הלוי, אשתו של
איש־הכספים, ובעל חברת
ליד שולחן בבית קפה.
ולחזור

לחדרו,

חוט

מה שכתוב כגמרא

ן •! ייעץ | י 1בתמונה העליונה
מימין נראה מ
17111 71
אז יק עודך־הדיך שלו, והיינו כיום שר־

המשפטים בממשלת ישראל, יעקוב שמשון שפירא. משמאל: הלוי ואשתו בטרקלין של אחת
מאוניות סומרפין. מימין למטה: מנהיג תנועת החרות מנחם בגין מחבק בעליזות את אשתו של
מאיר הלוי חסידה. משמאל: שוב מנחם בגין בחברת מאיר הלוי, במסיבת החנוכה של האניה ביל״ו.

*רץ היה אלוף־מישנה עמנואל נשרי. מנהל אחר הוא
ן ורך־הדין חיים בר־נבון, שגם הוא בא אליו מקצוות
צר,״ל.

גאון יחסי־צידור

*8איר הליי הוא בראש וראשונה מומחה ליחסי^
) ציבור. הוא ידע לשוחח עם כל אדם, על כל דבר,
שאל כל פקיד בחברתו מה נשמע, ומה שלומו. הוא
גיד, מסמר בכל מסיבה, למרות שאינו שותה, אינו
ן זשחק קלפים, ואינו מתעניין בנשים — אם כי הוא
להסתכל עליהן, בעיקר כשהן יפות, הוא
ו,ירבה
אוהב סנדביצ׳ים, הקיף את עצמו במגשים שלמים
מהם, בכל הזדמנות ציבורית.
הוא ייחם את הצלחותיו לקשריו האישיים הטובים,
׳להליכותיו הנעימות. עובדה: רות דיין השיקה לו
האנייה זגית, מרים אשכול השיקה לו את נלי, וגברת
^ג׳ר, אשתו של שגריר ישראל בבלגיה, השיקה לו
ואת בילו.
לנורות — או אולי מפני — שאין לו חברים
אמיתיים, הוא זקוק כל הזמן לחברה. הוא אינו
מסוגל לחשוב מבלי לדבר, והוא לא מסוגל לדבר
מבלי שיהיה לו שומע. עתה, כשמוטב לו לשתוק,
קשה לו מאוד.
הוא נהג להסתובב בחדרו, בפני קהל־שומעים
מצומצם, ולהפליט קטעי משפטים במהירות מסחררת.
תוך כדי שיחה כזאת נהג לקפוץ פתאום לטלפון,
להזמין שיחה לניו־יורק, לרוץ לחדר הסמוך, להעביר

ף נ 4כית* היה מסתובב בחלוק קצרצר
^ בצבע בורדו, ואוכל אוכל דיאטטי, המלווה
בהמון פילולים צבעוניים ושאר תרו פות.
בבוקר הסתפק בתה וצנימים. אבל
בחוץ, כדי להפגין את עממיותו, היה מוכן
לקנות מנה גדולה של פלאפל, לאכול אותה
בראוותנות, ולהצהיר :״איזה יופי, כמה שזה
טעים!״
לגבר שעלה ארצה, ב־ 1937 מרומניה, וחזר
לאירופה מייד אחרי מלחמת העולם השניה,
יש שני תחביבים שהוא להוט אחריהם
מאוד: ציור, ופוליטיקה. ברגע שנכנס
הביתה היה פותח את קול ציון לגולה.
וכשנערכו הבחירות, דרש שיעבירו לו כל
חצי שעה את התוצאות, דרך הטלפרינטר.
אולי מפני שהשקיע כל־כך הרבה בקרנות־הבחירות
השונות.
הוא ראה את עצמו אזרה ישראל, התרגז
כאשר האשימו אותו בירידה מהארץ .״אני
חניך בית״ר!״ היד. מתרעם, וחניך בית״ר
אינו יכול להיות יורד!״ יש לו דרכון
ישראלי, וראה את עצמו כשליח המדינה
בשטח גיוס הון להשקעות.
הוא מדבר בשבע שפות, וכל פעם שהוא
נתקל בבעייה קשה היה מפטיר באידיש
:״נעשה מה שכתוב בגמרא.״
כל פעם שהיה מגיע ^רצה היו מארחים
אותו לפי התור בכל הבתים הישראלים
החשובים. בשבוע שעבר, כשהוא היה בארץ,
לא אירח אותו איש.
כאשר עלה ביום החמישי האחרון למטוס,
בדרכו ללונדון, העיף מבט אחורנית
והפטיר באידיש :״יהיה טוב.״

במדינה
מכבי־אש
מכולות לז ב ל
ארבע־עשרה מכוניות כיבוי חדישות,
משוכללות ויקרות הגיעו ארצה מהולנד,
לפני כמה חודשים.
השבוע הועברה הודעה דחופה לכל מפקדי
תחנות־הכיבוי בארץ, להפסיק מיד את הפעלת
המכוניות החדשות.
המכונית התהפכה. ההודעה לא באה
כהפתעה לעוסקים בכבאות. עוד לפני שהגיעו
המכוניות ארצה, היו רבים מהכבאים
הותיקים מלאי ספקות: המכוניות לא נבדקו
ולא נבחנו כראוי לפני שהוכנסו לשימוש.
הבדיקה היחידה: השוואת המכוניות
לשרטוטים הטכניים שלהם, במשרד הרישוי.
ובאמת, כבר בימים הראשונים החלו התקלות
עם המכוניות החדשות, שהורכבו

כבאי כספי
אחרי חו״ל חילחול
קרועברג
במפעלי אמריקאי:
#בתחנת אילת נשברה תיבת־ההילוכים
של המכונית, בשבוע הראשון להפעלתה.
אחרי זמן קצר התפרקה משאבת־המים. כן
גילו הכבאים שאין לעלות על מהירות של
50ק״מ לשעה, אחרת צפויה המכונית להתהפכות.
#מפקד
תחנת אשקלון החזיר את
המכונית שקיבל — בטענה שאינה עומדת
בדרישות.
מכונית-
התהפכה
• בראשון־לציון
הכיבוי החדשה בעת נסיעה, ורק בנס לא
היו קורבנות בנפש.
• מכל הארץ התחילו להגיע תלונות
על חוסר־התאמה בין הציוד המורכב והמכונית
הנושאת אותו, וכן סיפורים על
ברגים רופפים, גלגלים שאינם מכוונים,
ומערכת־היגוי לקויה.
התלונות שהגיעו מכל רחבי הארץ למשרד
הפנים אילצו את אנשי המשרד למנות
ועדה, שתחקור את פרשת רכישת המכוניות.
בשלב הראשון של החקירה הוזמן נהג
ניסוי, אשר ביחד עם הכבאי יוסף כהן,
הפעיל את המכונית. ואמנם, כשעלתה
מהירות המכונית ל־ 60ק״מ לשעה, היא
סטתה מהכביש, ונתקלה בעץ, הכבאי יוסף
כהן נפצע כתוצאה מהפגיעה.
לא קיבלתי חומר. מי ביצע את

ההולנדיים

שלד

הקניה, וכיצד לא עמדו על הליקויים לפני
רכישת המכונית? ענו על כך הנוגעים
בדבר:
דובר משרד־הפנים, יצחק אגסי :״אין
לי מה להגיד עדיין. ביקשתי ממפקח כבאות
ארצי שישלח לי חומר אבל עוד לא קבלתי
אותו. תצלצל למפקח־הכבאות־הארצי, שפיר.״
מפקח־כבאות-ארצי, אלכסנדר שסיר :״אין
פה מה להסביר. תצלצל לדובר משרד-
הפנים, אגסי.״
משה פינק, ספק ציוד־כבאות, שייבא את
המכוניות :״נגיב על הענין אחרי שיפורסם
דו״ח הוועדה החוקרת.״
לעומת האחראים לעיסקת־הנפל, שניסו
להתחמק מתשובה, היו הכבאים מוכנים
להגיב בגילוי־לב .״זה לטובת הכבאות״,
הם הסבירו, ודברו:
״במשך השנתיים האחרונות נסעו מפקדי־הכבאות
כמה פעמים לחו״ל כשמטרתם
המוצהרת היתד, השתלמות ורכישת ציוד.
לטוקיו הם נסעו בדיוק בזמן האולימפיאדה
— וכשחזרו הם סיפרו על מפגני־ספורט
יותר מאשר על כבאות. הם נסעו לאמריקה
— אך עד היום אין משתמשים בארץ
בשיטות־הכיבוי המקובלות בארץ זו. הם
באירופה — ומשם הביאו ציוד כמו היו אותם צינורות מפורסמים, שהתפוצצו בשעת
כיבוי בנין צי״ם, שגם הם, כמו המכוניות
החדשות, הוזמנו במפעלי קרוננברג בהולנד״.
האנשים שנסעו בעבר לחו״ל, היו אריאל
כספי, שהגן בכל כוחו על הציוד הקיים,
ופוטר אחרי השריפה בצי״ם; אלכסנדר
שפיר, המפקח־הראשי על הכבאות, שרבים
סברו שהוא יעזוב יחד עם כספי, וכן
מיכאל אלקס, מפקד תחנת רמת־גן. לקבל
את המכוניות ההולנדיות החדשות נסעו
שני מפקדי-כבאות: דוד גולדברג מפתח־תקוה,
ושלום קוצר מצמח, שאינם מומחים
לבדיקת־רכב, ובין הכבאים עברה שמועה
שנסיעה זו היא המשך לנסיעות של מפקדים
אחרים, לארצות־הברית וליפאן. ואמנם לפני
הגיעם להולנד, הספיקו השניים לטייל בארצות
נוספות, דבר שהוסיף להתמרמרות
של הכבאים על הבזבוז והנסיעות הרבות.
האיש שהזמין את המכוניות החדשות,
הוא המזכיר כללי של מרכזיה,שלטון־המקומי,
סגן־אלוף מליון. הציוד הוזמן דרך משה
פינק בע״מ — מבלי שיערך כל מיכרז,
בניגוד למקובל.
איש אחד אחראי. התמרמרות הכבאי
0מופנית גם כלפי העובדה, שלמרות
שמרכז־השלמון־המקומי קיבל ממשרד האוצר
הלוואה בת כמה מיליונים, לרכישת
ציוד-כבאות, קיימות תחנות כיבוי בהן
המצב הוא מזעזע.
לדוגמה מציינים כל הכבאים את תחנת־הכיבוי
של אילת: בתחנה זו ארבע מכוניות.
מהן שתים כל כך ישנות ורעועות, שאין
כל אפשרות להשתמש בהן, והמכונית
החדשה שהובאה מהולנד, יצאה אף היא
מכלל שימוש. נותרה רק מכונה אחת, ואף
היא ישנה ואינה מתאימה לצרכי הכבאות
של אילת, העיר הגדולה שאינה יכולה
להיעזר בשעת הצורך במכוניות־כיבוי של
ישובים סמוכים.
בכל משמרת־כבאים באילת, הנמשכת
שמונה שעות, יושב בתחנה אדם אחד בלבד.
איש זה חייב, במקרה שריפה, לשאת
באחריות, לכל שטח הנמל, לתחנת־הכח של
חברת־החשמל, למפעלי־הזיקוק ולכל העיר
וסביבותיה.
המצב הוא כה חמור, שמידי פעם בפעם
מתנדבים אנשים לשבת בתחנה, כדי שלא
יתרחש אסון נורא, במקרה ותפרוץ שריפה.
הפסקת פעילותם של 14 המכוניות ה חדשות,
יצרה גדעון עצום בכושרן של
תחנות־הכיבוי, שהיה גרוע גם עם מכוניות
אלו. המצב הקיים כיום בתחנות הנו
אבסורדי עד כך שרביט ממפקדי־ד,כבאות
החלו לחשוב על פרישה.
אם יממשו את איומם תשאר מדינת
ישראל ללא כבאים וציוד־כבאות, אלא עם
עסקני-כבאות, וועדות ציבוריות לבדיקת-
כשלונות.
״העולם הזה״ דור ש:
• בדיקה יסודית של הציוד המצוי בתחנות
הכיבוי ברחבי הארץ, וקביעת מומחים
מה חסר לציוד זה, ומה פסול בו.
• בהתאם לתוצאות הבדיקה, למלא את
החסר או הדרוש לכל תחנה, בהתאם
לצרכיה.
• חקירה מידית של האחראים להבאת
14 המכונות, ופיטוריהם, במידה ויימצא
שנהגו ברשלנות.

שבשיים אחרי ששוחרר ־ הובא שוב

התבדה[

^ פנישבועיים זוכה אלי בולקיו מ/רצח
שושנה פליגלמן — ובחוץ חיכתה
לו ידידתו פרלה נזרי, שבאה עם אימו לכל
ישיבות בית־המשפט, במשך שנתיים.
השבוע נעצר אלי ברלקין בהאשמה חדשה,
של גניבת קטנוע — ובחוץ חיכתה לו
חברתו החדשה: עליזה סימון.

בנ ד?

מ לו כלכת

כז א ת?

י * ליזד! בתד,־ 22 המכונה בפי חבריה
> ״עליזה ד,גיבנת״ ,היתד, מליאת גאוה,
וסיפרה לכל אחד את הרכילות האחרונה של
העולם־התחתון :״כבר כמה ימים זאת אני
הידידה של אלי בולקין.״
אלא שהידידה הקודמת סירבה לוותר.
פרלה נזרי אף היא ציפתה לבולקין במסדרונות
בית־המשפט, השתיים נפגשו פנים־
אל־פנינב פרלה פרצה בצעקות היסטריות
כלפי עליזה :״אני יודעת שאת רוצה ש־בולקין
יהיה החבר שלך. שלא תעיזי להכנס
לאולם בית־המשפט לראות את בולקין.
אחרת, זה יהיה הסוף שלך!״
עליזה, שטענות החברה החוקית לא מצאו
חן בעיניד״ צעקה בחזרה :״אני חופשיה
לעשות כל מה שאני רוצה עם הגוף שלי !
כל מי שאני רוצה יחיה אתי. את לא תגידי
לי מה לעשות. חוץ מזה, אני לא שושנה
פליגלמן. אני אגמור אותך קודם!״
קהל סקרנים שהתאסף סביב השתיים.
ניסה להרגיען. אך עליזה התחממה :״אם

יש לך דם, אז בואי ונעשה עכשיו את החשבון
בחוץ ! ״
פרלה השתלהבה, והסכימה לרעיון. אבל
ידידיה לא הסכימו. הם אמרו לה :״יש לך
שנה מאסר־על־תנאי* .כדאי לך לשבת בגילל
מלוכלכת כזאת?״ השתיים נפרדו, וכל אחת
מהן פנתה לצד אחר של המסדרון.
מי היא עליזה סימון, שפרצה לתחומה
של פרלה והפכה לידידה החדשה של
בולקין?
היא נערה צעירה, בעלת פנים שחומים
ועיניים ערניות, הנוהגת לשוטט בשעות
הלילה ברחוב בן־יהודה, בקטע שבין רחוב
גורדון לארלזרוב.

פגיון כקולנוע

ץ* שהיא הולכת, היא פוזלת לצדדים.
אם היא רואה ניידת מתקרבת, היא
תיכף נעלמת באחת החצרות שבסביבה.
אולם, אם נעצרת לידה מכונית פרטית, היא
חודשתיים ממהרת לנהג ומסבירה לו שהתענוג
יעלה לו רק שלושים לירות, בתוך
המכונית. בחדר חמישים.
עליזה היא בחורה סולידית. אבל היא
לא אוהבת שמטרידים אותה. כי אז היא
מסוגלת לעשות הכל.
לפני חמישה חודשים בערך, היא הלכה

-- על תקיפת שומרים ובריחה
ניידת, במהלך משפט בולקין בחיפה.

מתוך

עליזה סימון, שברחה מפרוזדור בית־וזמשפס אחרי ריב עם חברתו
1הישנה של אלי, פרלה, מחכה לידידה החדש, ליד דלתות הברזל
הנעולות של תא העצורים, שנמצא במרתף בנין בית־משפט השלום החדש בתל־אביב.

־בית משפם -או הפעם במקום נחווה אחת חיכו רו שתיים

ז1חזשה של בוגלויו

להצגה יומית בקולנוע זמיר. לידה ישבו
צעירים משכונת־התקוה. הם התגרו בה,
הושיטו ידיים, ליטפו אותה בצוארה, ידיה
ורגליה.
עליזה הנרגזת פנתה לצעיר שישב על
ידה. הסבירה לו שאם הוא ימשיך להטריד
אותה היא תדקור אותו באולר. הצעיר לעג
לה, והמשיך ללטף את רגליה.
עליזה פתחה את ארנקה, הוציאה סכין
קפיצית ודקרה את הצעיר בחזהו ובידו.
היא נעצרה, נשפטה, ונידונה לשלושה חודשי
מאסר על תנאי, ופיקוח קצינת מיבחן.

שישמור עד עצמו
ך* יצד הפכה לידידתו של בולקין?
מספרת עליזה :״את בולקין אני מכירה
עוד מלפני הרבה שנים. אבל לא היו לי
אתו שום עסקים, בגלל שהיתר, לו בחורה.
כשהיינו נפגשים במקרה, היינו אומרים רק
שלום.
״אחרי שבולקין השתחרר, רציתי להגיד

שיש לו שם של רוצח, ואפילו הוא חושב
להתאבד למרות שהוא אוהב את פרלה. הרגעתי
אותו וביקשתי שלא יעשה שטויות.
״ככה הפכנו להיות ידידים. זה נמשך
שבוע. אבל ביום שבת שמעתי ברדיו שעצרו
אותו. אז באתי לראות אותו בבית־המשפט.
ראיתי שם שפרלה לא רוצה שאראה
אותו. אז ויתרתי לד״ למה שהיא
היתד. החברה שלו כל השנים, ולא אני.
הרגשתי שהוא רוצה אותה, אז חלאס, ה מלחמה
נגמרה.״

לשני כוונים שונים
לי שהוכא בהסעה מיוחדת בשעה
11.05 מבית המעצר אבו־כביר, נכנם
לאולם שופט המעצרים התורני, חיים שטיינברג,
שבקומה הרביעית בבנין בית משפט
השלום החדש, דרך דלת צדדית המחוברת
לאולם השופט מרשת מעליות פנימיות מתא
העצורים שבמרתף הבנין, והתייצב בתא
הנאשמים.

אנשי הניידת לא יבחינו בהם, עברו את
דרך חיפה, נכנסו לגבעת עמל בדרך עפר,
השליכו את הקטנוע, וברחו לשני כיוונים
שונים.
״אנשי הניידת, סמל דן גבריאל ששירת
בצנחנים, ושוטר, עצרו את הניידת, קפצו
ממנה ופתחו ברדיפה, כל אחד מהם אחר
אחד החשודים.
״סמל המשטרה רדף אחרי בולקין, שנכנס
במנוסתו לתוך שדה קוצים. לפתע,
הרגיש הסמל תוך כדי ריצה שמישהו תופס
את רגלו ומנסה להפילו. הסמל שהיה לבד,
הוציא את האקדח שהיה ברשותו, וכנראה
הכה את בולקין, שנעצר במקום.
״הסמל זיהה אותו כבחור שישב מ־אחרונית
על הקטנוע.

י כו? לשכתלעולגדם !
ך * וכרדשהקטנוע נגנב אותו ערב
| 1 / /מחדר מדרגות מיפו, אולם את בעליו
טרם איתרנו.
ושבת נאזר
ךקך ד פרלה
1 1 | /מתוחה על ספסל במסדרון
בית המשפט, כשהיא מעשנת סיגריה.

תחבושת על הראש י ״
רר מהכלא לאחר שבית המשפט העליון מצא אותו זנאי מחוסר

לו מזל־טוב, אבל לא פגשתי אותו. לפני
שבוע הלכתי עם שולה, שהיא חברה שלי,
לאכול בלילה בקויקי־בר. אז כמו שאנחנו
נכנסנו למסעדה, ראיתי את בולקין ומנוח
יושבים ואוכלים. ניגשתי אל אלי, ואיחלתי
לו מזל טוב, ואמרתי לו שישמור על עצמו
ושידע מי הם החברים שלו.
״שולה, החברה שלי, רצתה להיות עם
מנוח. היא שאלה את אלי ומנוח אם הם
מוכנים לבוא אלי הביתה לשכונת־שפירא,
לשמוע תקליטים ולשתות קוניאק ועראק.
הם הסכימו.
״לקחנו טכסי ונסענו אלי. עשיתי להם
שולחן עלה כייפק. בבוקר כולם הלכו.
ניקיתי את הבית והלכתי לישון.

חלאם, המלחמה גגמרה:
ך 1מחר ת כלילה, מנוח ואלי באו

אלי. קיבלתי אותם כמו שמקבלים
ידידים. ישבנו, שתינו ושמענו תקליטים. באותו
ערב בולקין גמר לשתות בקבוק קוניאק
על קיבה ריקה. לקראת סוף הלילה
מנוח הלך, ובולקין נשאר.
״אלי, שהיה שיכור, סיפר לי שהוא לא
רצח את שושנה ושנמאס לו לחיות בגלל

הוכחות ברצח שושנה. פליגלמן, תחבושת ענק על ראש וכתמי־דם
בחולצתו הלבנה, נשען על סנטרו, מימין לשוטר, באולס בית־המשפט.
הוא הובא להארכת פקודת־המעצר, כחשוד בגניבת קטנוע.

חבריו שישבו באולם המשפט, וביניהם
פרלה, נדהמו למראהו: הוא נכנס לבוש
חליפה כחולה חגיגית, ותחבושת ענק על
הראש. חולצתו הלבנה הייתה מלאה כתמי-
דם. החברים עודדו אותו בקריצות ובחיוך.
״לא נורא,״ ניחמו אותו ,״יצאת ממשפט
רצח, תצא גם מזה. אל תקח יותר מדי
ללב.״
נציג המשטרה, רב סמל שמואל ניר מד,נפר,
הצפונית, סקר את האולם בחיוך
נצחון, ביקש מהשופט שיעצור את בולקין
לשמונה ימים לצורך השלמת החקירה, וגולל
את פרשת לכידתו של בולקין:
״ביום 19.11 בשעה 4.00 לפנות בוקר,
הבחינו אנשי ניידת משטרתית, שהיתר, בסיור
שגרתי, בשני בחורים עם קטנוע. אחד
מהם ישב על הקטנוע מאחור, ואילו חברו
ניסה להתניעו.
״בטרם הצליחה הניידת להגיע אליהם,
התניעו השניים את הקטנוע, והסתלקו מן
המקום לכיוון דרך חיפה.
״הדבר נראה חשוד בעיני השוטרים ש־בניידת,
והם רדפו אחריהם. וצעקו לעברם
לעצור.
״שני הרוכבים על הקטנוע הרגישו ברדיפה,
סובבו את ראשיהם ימינה כדי ש־

״הבחור השני, הנמלט, טרם נתפס. החקירה
לא הושלמה, ויש לנו עוד הרבה
עבודה.״
משנשאל בולקין על ידי השופט מה יש
לו להגיד, ענה :״אני הייתי טרמפיסט בסך
הכל. התקיפו אותי ואני לא יודע בשביל
מד״ אני מבקש להשתחרר בערבות.״
השופט שטיינברג :״אתה צריך להבין שהדבר
דורש חקירד״ צריכים לאתר את הבחור
השני.״
בולקין :״אני לא יודע מיהו, ובצורה
כזו אני יכול לשבת לעולמים.״
ההחלטה: צו־מעצר לשמונה ימים.

דם ע? העיניים

ך• טרם הובא בולקין לפני השופט
להוצאת פקודת־מעצר, הוא סיפר לכתב
העולם הזה :״ישבתי לי במשך הלילד!
בקפה אריאנה, שם שתיתי הרבה אלכוהול.
כשהייתי עייף, וראיתי שהשעה כבר מאוחרת,
הייתי מסטול לגמרי. רציתי לחזור
הביתה, ונזכרתי שאני צריך לישון בצפון
תל־אביב. לא היתד, מונית במקום, ועל כן
חיפשתי טרמפ. למזלי הרע, עבר שם בדיוק

קטנוע. אני שאלתי את הרוכב אם הוא
יכול לקחת אותי טרמפ לצפון תל־אביב.
הוא אמר לי לעלות על הוספה.
״עליתי על הקטנוע והתחלנו לנסוע לכיוון
צפון תל־אביב. אני עוד זוכר שבדרך
אמרתי לרוכב הקטנוע, שיוריד אותי בסביבת
שדרות נורדאו. הוא אמר לי שהכל
יהיה בסדר ושאין לי מה לדאוג.
״הרגשתי כל כך רע מהאלכוהול ששתיתי,
שלא שמתי לב לדרך.
״אני לא יודע לאיזה כיוון הוא נסע. הרגשתי
שהוא נעצר. התעוררתי פתאום כששמעתי
שרוכב הקטנוע צועק, משטרה!׳
אז הוא זרק את הקטנוע, וברח.
״באיזה מקום אצלי פתאום נזכרתי, שהם,
המשטרה, רודפים אחרי. פתאום עלתה לפני
העיניים שלי כל תקופת המאסר. התחלתי
לברוח.
״אני לא יודע איך, אבל פתאום הרגשתי
מכה חזקה נורא על הראש, הספקתי עוד
להרגיש איך הדם נוזל מהראש ומכסה לי
את העיניים, והתעלפתי.
״אחרי כמה זמן, אני לא יודע בדיוק כמה,
הרגשתי שנותנים לי סטירות. אז התעוררתי
והובילו אותי לבית־חולים איכילוב לטיפול
רפואי, ומשם, אחרי שקצת חקרו אותי,
לקחו אותי לבית המעצר באבו־כביר.
״אני לא יודע מה יהיה עכשיו, מפני שברור
לי שהמשטרה תרצה להתלבש עלי.
הם יודעים שיש לי שלוש שנות מאסר
על־תנאי.״
כאשר עזבה הניידת את שטח בית־ד,משפט,
כדי להוביל את בולקין חזרה למעצר,
ניפנפנה לו פרלה לשלום. אחר־כך מיהרה
למשרד עורך־דין, שיגן על חברה. בדיוק
כשם שעשתה, אחרי מעצרו ההוא.

ספ 1רט ספורטאים רמת־גן — גבעתיים
בליל ׳עבת 25 בנובמבר יתקיים ערב
שאלות ותשובות בהשתתפות חברי מרכז
התנועה. פרטים ראה במודעה נפרדת
בנליוז זה.

הועדה המתמדת
לועידה הראשונה
חברים שלא השתתפו בכינוסים
המחוזיים; חברים המוכנים?התנדב
?עבודות?קראת הועידה; חברים המוכנים?ארח
בימי הועידה (15—17
בדצמבר) צירים בת?־אביב והסביבה
— כ? א?ה מתבקשים?פנות?אברי,
ט?פו; ,30134ת,ד ,1:10 ,ת?־אביב.

בר מ ת־גן

במקו מדליה חתונה
כמעט והיתה לנו מדליה זהב במשחקי
אליפות־אסיה העומדים להיערך בדצמבר ב־באנגקוק,
והופ — היא פרחה לנו. לקופצת
לגובה ( 1.65מ׳) מיכל למדני היו כל הסיכויים
לתפוס את המקום הראשון במיקצועה.
התוצאות, שקבעה היו טובות מהתוצאות,
שהושגו על־ידי מיתחרותיה ביבשת.
סיפור אהבה הוליוודי. השבוע היא
קבעה סופית, שהיא לא תיסע לבאנגקוק, שלא
תתאמן יותר בקפיצה לגובה, ושבכלל
היא רוצה עכשיו לנוח.
הסיבה נראית כלקוחה מסיפור אהבה הוליוודי.
למדני ( )22 הודיעה, שהיא מתחתנת

ביום רביעי 23 בנובמבר, בשעה 8.30
בערב, בקפה ״העצמאות״ ,בגז דור המ?ד
(מאחורי קו?נוע ״אורדע״) ,תתקיים
פגישת חברים ואוהדים?המשר הריו!

עקרונות התנועה -
לקראת הועידה
• בבת־י ם
ביום חמישי 24 בנובמבר, בשעה 8.30
בערב, אצ? חיים חפוז, רה׳ בית ונז ,17
ירצה:
אחמדמסא רוו ה
ע? הנושא:

השינויים במימשל הצבאי
#בנ ס ציונה

ביום שני 28 בנובמבר, בשעה 8.00
בערב, בבית רבינוב, רחוב נורדאו ,6
תתקיים פגישת חברים ואוהדים מאיזור
רחובות? ,דיוז בנושא:

עקרונות התנועה -
לקראת הועידה
+ברא שון־לציון

ביום שני 5בדצמבר, בשעה 8.30
בערב, אצ? יהודה כהן, רחוב אחד-
העם ,23 ירצה:
אחמדמסא רוו ה
ע? הנושא:

השינויים במימשל הצבאי
#בפמח ־ ת קוו ה
ביום ש?ישי 29 בנובמבר, בשעה 8.30
בערב, בקפה ״הנשיא״ ,רחוב שטמפפר
,13 תתקיים אסיפת חברים ואוהדים
בהשתתפות: כנימיועומרי
?דיוז על:

עקרונות התנועה -
לקראת הועידה
#ב די מונ ה
ב?י? שבת 2בדצמבר, בשעה 8 30
בערב, אצל יהודה אחי־מרים, שדרות
הנשיא ( 52/9מול קולנוע ״גיל ירצה•
אחמדמסא רוו ה
ע? הנושא:

השינויים במימשל_הצבאי
$בירו שלים

ביום שלישי 29 בנובמבר בשעה 8.30
בערב, באולם ״קנדה״ באוניברסיטה העברית,
ערב שאלות ותשובות בנושא:

29 בנובמבר — 1947—66
מה נשתנה?
בר מ ת־ ה שרון

בלי? שבת 2בדצמבר, בשעה 8.30
בערב, תתקיים פגישת חברים ואוהדים
מאזור השרוז.

עודד פילבסקי

ירצה על הנושא:

את מי ממתן
המיתון הכלכלי?
בחיפה וכעפולה
עורכות וועדות הבצוע החטיבתיות
מגבית מקומית לצורר שכירת מועדונים.
חברים
ואוהדים מתבקשים לשלוח
תרומותיהם לצורר זה:
בחיפה — לועדת הבצוע של החטיבה,
ת.ד.44559 .
בעפולה — ליעקב מימון, נבעת
המורה ,250 עפולה.

קופצת למדני
ישר לחתונה
ב־ 4לדצמבר. האהבה קודמת לכל, הקפיצה
לגובה, והתיקוות של ישראל למדלית זהב
יכולות לחכות.
החלטתה של למדני ילידת כפר־חיים
ומורה להתעמלות בבית־ספר תיכון, שלא
להשתתף במשחקי אסיה בבאנגקוק, נפלה כרעם
ביום בהיר על ראשם של מנהלי ההתאחדות
לספורט. הרמה העלובה של האתלטים
בישראל, צימצמה בלאו־הכי את מספר ה ספורטאים
בעלי הסיכויים היוצאים למישח־קים
אלה. פרישתה של למדני הקטינה עוד
יותר את מספר המדליות אותו תוכל ישראל
לרשום לזכותה.
התעלומה של השבוע היתד, בכל־זאת מדוע
החליטה למדני לוותר על הנסיעה הקוסמת
למזרח הרחוק. נסיעה, שספורטאים רבים
משתוקקים לה יותר מכל.
החלטתה, שלא לנסוע היתד, תמוהה במיוחד
לאור העובדה, שרק לפני חודש נסעה
על־חשבון ההתאחדות לספורט לאירופה כדי
להעלות את רמתה, להתכונן לתחרויות של
דצמבר.
במסדרונות ההתאחדות לספורט, אמרו השבוע,
שמיכל לא נוסעת גם מכיוזן, שהיא
אינה בקו־הבריאות.
מה היה לאתלטית עצמה להגיד בנושא?
עייפה. אמרה למדני (עיניים כחולות,
שיער בהיר); ״אני עייפה ונמאס לי. כבר
ארבע שנים, שאני משתתפת בתחרויות וחיה
במתח ללא הפסקה. עכשיו, שהחלטתי
להתחתן, הגעתי למסקנה, שזה גם הזמן המתאים
לעשות הפסקה. אני עייפה לא רק
מבחינה פיסית, אלא גם נפשית, ואני לא
היחידה הנמצאת במצב כזה.
״בינתיים הפסקתי להתאמן. בתחרויות
ליגה אני עוד משתתפת, אבל זה רק בשביל
המאמן שלי שורה רפופורט. למרות
הכל אני עוד משיגה תוצאות טובות.״
מדוע נסעה לאירופה? ״החלטתי להתחתן
ולא לנסוע לבאנגקוק רק אחרי, שחזרתי
מהנסיעה שלנו לאירופה. יכול להיות, שזה
קצת חצוף מצידי, אבל ככה החלטתי.״
המאושר, שגזל מישראל מדלית זהב הוא
מורה להתעמלות ושחקן כדורסל. איתו מתחתנת
הקופצת לגובה הראשונה במדינה. מה
הוא יעץ? ״הוא אמר לי, שאני אחליט, אם
אני רוצה לנסוע או לא. החלטתי, שלא
וזהו זה. כל מי שקשור בספורט מנסה מאז
לשכנע אותי לשנות את ההחלטה שלי, אבל
זה סופי.״

תלמידיה של המורה להתעמלות ידעו לספר,
שהמורה שלהם נמצאת דווקא בכושר
גופני מצויין, שהיא מדגימה לפניהם תרגילים
מכל הסוגים, אפילו קשים ביותר ושאין
ספק, שהיא בריאה לחלוטין. כך נפל הספורט
הישראלי קרבן על מזבח האהבה.
כדורגל ההזדמנות שהוחמצה
לכל אדם יש רגע בחייו, אותו הוא יכול
לנצל כדי להראות, שהוא לא סתם כמו
כל האנשים. אצל רוב האנשים עובר הרגע
הזה בלי שהם אפילו ירגישו בכך.
נשיא ההתאחדות הישראלית לכדורגל,
אריה שריג, שייך לרוב.
כנשיא ההתאחדות הוא דמות הדומה בסמכויותיה
לנשיא המדינה. בדרך־כלל הוא
צריך להגיד הן להחלטות הנהלת ההתאחדות.
אולם, התקנון המעוות של ההתאחדות, העניק
לנשיא סמכות לשנות כל החלטה של
ההנהלה, אם הדבר נראה לו צודק ודרוש.
הנשיא השתמש בזכותו זו רק לפני שנה,
כאשר בניגוד לדעת רוב הנהלת ההתאחדות
לכדורגל, החליט להאריך את חוזהו של
מאמן הנבחרת מילובאן צ׳יריץ׳.
ההחלטה השנואה כיותר. השבוע
שוב הובא נושא לפני נשיא ההתאחדות.
שאלת ההקפאה. ההתאחדות החליטה, שהלי־גות
בישראל, שלא כבעולם כולו תמשכנה
שנתיים. החלטה זו, שהיתר, פרי לחצן של
מיפלגות הרוב בהסתדרות, הפכה עד מהרה
להחלטה השנואה ביותר על קהל חובבי הספורט
במדינה.
נציג בית״ר בהנהלת ההתאחדות לכדורגל,
אריה קרמר, פנה אל שריג, ביקש ממנו להשתמש
בסמכותו לשנות את ההחלטה.
לשריג היתד, ההזדמנות להוציא את ההתאחדות
לכדורגל מהמבוי הסתום אליו הכניסה
את עצמה, להפוך על־ידי כך בן־לילה לאדם
האהוב ביותר על חובבי הכדורגל במדינה.
כמו רוב האנשים, לא הבין שריג את
הזדמנות הפז, שהונחה לפניו. הוא לא השתמש
בסמכות שהוענקה לו. החלטת ההקפאה
עדיין בתוקפה.

^ נחנולא יכולים לשלם שנר לימוד
גבוה כזה׳ /צעקו הסטודנטים בהפגנתם
״א 1חן ו לא הבנים של פדרמן!״
״רק בניהם של פדרמן יצטרכו לשלם
את הסכום המלא,״ היתד, טענת־הנגד של
אנשי ספיר ושות׳.
״מהי ההצדקה לכן, שכל מדינה תשלם
את שכר־הלימוד עבור בניו של פדרמן —
אם יש לו בכלל בנים באוניברסיטה״.,
שאל עיתון חשוב.
כל המתווכחים חשבו שבניו־של־כ-דרמן הם
משל בלבד. הם לא ידעו שבאמת יש בן
לפדרמן, ובאמת הוא לומד באוניברסיטה.
שמו מיקי ,)23( ,הוא לומד רפואה, והוא
תלמיד מצטיין.
אבל אם כבר הבנים האלה עלו לחדשות,
אז עוד יותר מעניין לדעת איך־זה להיות

אתלטיקה
שר החוץ והספורט
משרד־החוץ עוסק גם בספורט. כך הסתבר
להודף כדור־הברזל הישראלי־לשעבר
אורי זוהר, כשפנה להתאחדות לספורט, ביקש
ממנה שיחרור.
זוהר, חבר לשעבר באגודת אליצור חיפה,
שוהה עתה בגרמניה, ביקש שם להרשם כחבר
באגודה בלאו־וייס, שבעיר פראנקפורט
על־נהר מיין. ראשי האגודה, יהודים כשרים,
ביקשו ממנו שיחדור רשמי של ההתאחדות
לספורט.
כגרמניה החדשה. כאשר הגיעה בקשת
השיחרור אל ההתאחדות, החליטה זו,
שהנושא עדין מדי עבורה ושאין ביכולתה
להכריע בענין. היא פנתה בשאלה למשרד־החוץ,
אם אפשר להעניק שיחדור לספורטאי
ישראלי הרוצה להופיע בגרמניה החדשה.
בקרוב ישאלו גם את משרד־החוץ באיזה
כדורי־ברזל צריך להשתמש בתחרויות, ואבא
אבן ישרוק כנראה בתחרויות ריצה.

להלכה

נראית אירית כנערה
חולמנית, רומנטית מאד,
ענוגה ושברירית כמו פסלון חרסינה, אך —

ג׳ודו
שיטות באניות

ריס רבות לאביה בניהול רשת מלונותיו.

כל מי שרוצה להיות חזק, חבר (.המחיר:
10ל״י לשנה) בהתאחדות הישראלית לג׳ודו.
מעכשיו עלה ערכה של ההתאחדות. היא
זכתה בהכרה מהתאחדות הג׳ודו העולמית
ומההתאחדות האירופית.
לכבוד מאורעות חגיגיים אלה החליטה ההתאחדות
הישראלית לג׳ודו לארגן בחודש
הבא את אליפות ישראל בג׳ודו. אז יקבעו
סופית אילו חגורות שחורות הן שחורות
באמת ואילו סתם כהות ונושאיהן עדיין
אינם בקיאים בתורת הלחימה היפאנית.
תכניות התרחבות נוספות של הג׳ודו־איסטים:
הם מתכננים הבאת מאמן זר מאירופה,
שיקנה יסודות נכונים ושיטה אחידה
לג׳ודואיסטים המקומיים.
הישראליים אפילו ישתתפו בראשית השנה
הבאה באליפות אירופה בג׳ודו, שתערך
בנאפולי והמזכיר שלהם יעקב אזולאי, אומר,
שיש לישראלים סיכויים להצליח.
מה שחסר להם עכשיו היא תמיכה ממוסדות
הספורט במדינה. השונאים שלהם
אומרים, שאם לא יקבלו אותה, הם יפעילו
זזת השיטות היפאניות המיסתוריות שלהם.

בתו של פדרמן. כי גם כזאת יש לו. שמה
אירית, היא בת ,20 והיא דווקא ניראית
בסדר גמור: יש לה גוף זקוף, דקיק,
צודאר ארוך, ושיער חום, גולש. חוץ מזח
יש לה גם עיניים מלוכסנות, ושפתיים
חושניות, אפילו אוזניים קטנטנות ואציליות
יש לה!!

בכוחות עצמה
^ ק כשמסתכלים עליה היטב אפשר
לראות שהיא גם עשירה. רואים את זה 1 לפי הבגדים האירופיים המונחים עליה, לפי
מחרוזות הפנינים המקיפות את הצוואר
האצילי שלה, ולפי המבטא המערבי, הבלתי־ישראלי
שלה, שנרכש בבתי־ספר טובים,
לילדי־עשירים.
משפחת פדרמן הורישה לבת שלה את
כל מה שאפשר להוריש לבת חוקית במשפחה.
הורישו לה שכל, הורישו לה
השכלה, הורישו לה הצלחה ויופי ביד
רחבה.
את חמש השפות, בהן היא מדברת

בה 9ול

פדרמו

שוטף, היא למדה לבד. ואת הגברים
המלווים אותה לכל הצגת־בכורה, מורידים
ממנה את המעיל, מלבישים עליה את
המעיל, פותחים לה את הדלת, ומושיבים
אותה על הכסא, כשהיא רוצה לשבת, את כל
זה היא השיגה בכוחות עצמה.
עד גיל שלוש־עשרה היא חייתה אחרת.
למדד, בבית ספר פרטי, חוגים, בחיפה,
ולא הצטיינה בלימודים. היא היתר, שובבה
נורא, ושיחקה כל היום עם הילדים של

השכונה, ולא רצתה ללמוד.

עדיין לא השמינה
^ כל כגיל שלוש־עשרה החליטו לעשות
ממנה בן אדם, ושלחו אותה לפנימיה־לבנות־אצילים,
בלוזאן שבשוויץ. לפנימיה
הזאת קראו ההר הנוצץ, או ברימו, ורק
נוצצות הגיעו אליה. בכל כיתה למדו שם
שלוש עד חמש בנות, וכל נערה נהנתה

ממיטב הטיפול
האפשרי,
אירית היתד, מ
אושרת שם, וכדי
להשלים את
אושרה, היא נסעה משם,
כל שלושה חדשים
הביתה, לראות מד. שלום
הוריה.
כשד,לימודים בפנימיה הסתיימו
חזרה אירית ארצה על מנת להתייצב
לצבא. אבל הצבא לא רצה לקבל אותה. היא
היתר, רזה מדי בשבילו. היא החליטה
להמשיך ללמוד, ונסעה למכסיקו כדי לחזור
משם דוברת ספרדית.
כשהיא ידעה כבר ספרדית החליט הצבא
לנסות שוב את מזלו. קראו לה עוד פעם
לשירות, שקלו אותה שוב, וגילו שהיא
עדיין לא השמינה, שלחו אותה הביתה.
הבית שלה נמצא קצת במלון זן כרמל,
וקצת במלין רן. האבא־פדרמן שלה, בעל
שרשרת המלונות הגדולה, דן־אכדיה־דן•
כרמל־המלן דויד חי לו בחיפה. האמא פדרמן
שלה חיה איתו, והסבתא שלה חיה במלון
זן בתל־אביב. אירית חיה לפעמים אצל
הסבתא לפעמים אצל האבא, והיא עוברת
לה מדירה לדירה, מעיר לעיר, באחת משלושת
המכוניות המפוארות של המשפחה.

ההרגשה שהוא גבר
כ ל הד ץ מדהירה במכונית מדירה
לדירה, היא עושה גם דברים מועילים:
היא מנהלת את יחסי הציבור של מלונות
אביה, היא מארחת את האורחים המכובדים,
מטפלת בהם, ומוצאת עם כל אחד שפה
משותפת, באחת השפות בהן היא שולטת.
של אורחי המלון הוא תפקיד המחייב את אירית להסתדר
כשהיתה בארץ חנוכת־הכנסת, ואורחים
עם אנשים מכל הסוגים. בתמונה —י מארחת את פייר
פרלמנטריים באו מכל העולם והתארחו ב־קארדן
(באמצע) עם דוגמניו, שהציע לה להצטרף לדוגמניות הבית שלו — בעיר האורות.

סבות הנניש

הליטוש הזו

שנרכש בשוויץ, בהרבה כסף, גורם
לה להיראות אירופית מאד ומאופקת.

עם החנוה

היא מרגישה מצריין. כאן, כפי שצולמה
בדיסקוטק, ננס ינוקא (שמאל) ונחום רז.

מלונות של אביה, אירחה אירית את כולם,
והצליחה לרכוש את אהדתם של כל בני
העשרים, ושל כל בני השמונים, למרות
שהיא לא שוחחה עם אף אחד על פוליטיקה.
כי היא לא מבינה בזה. היא שוחחה
איתם על ספרות. בזה היא מבינה. היא
קוראת את כל הספרים החשובים שיוצאים
לשוק. ספרים קלים וספרים כבדים, את
הכל. והאנשים שבכל חייהם עוסקים בפוליטיקה
נהנו מאוד להחליף קצת את הנושא.
כשהיה בארץ פייר קארדן והדוגמנים שלו
ד,יא אירחה אותם, שוחחה איתם על אופנה.
ומרחוק וגם מקרוב קשה היה להבדיל בינה
לבין שאר הדוגמניות.
אירית עדיין לא חושבת להתחתן. אבל
מי שחושב להתחתן איתר, צריך לעשות
מאמצים גדולים מאוד שיהיה ראוי לה. כמו
הבנות של משפחת דופונט האמריקאית,
יצרני הניילון, שכל בנותיו כל כך אצילות
ויפות ועשירות שפשוט אי־אפשר למצוא
להם חתנים לפי מעלתן. כך גם עם מי
שרוצה באירית: קודם כל הוא צריך רמה
שכלית לא יותר נמוכה משלה. היא לא
אוהבת אנשים בלי רמה שכלית.
אחר כך הוא צריך לדעת לתת לה את
ההרגשה שהוא הגבר, והיא האשד* מותר
לו לקנות לה מתנות. היא אוהבת את זה.
אבל אסור לו להעריץ אותה בשביל הכסף
שלה. היא לא אוהבת את זה.
הוא צריך להיות משהו מיוחד מאוד, כי
היא לא מתאהבת בקלות, ואחרי שהוא
יהיה כל זה, הוא צריך להיות מוכן לא
לאכול הרבה, ולא להתאונן על כך, כי
היא יודעת לבשל רק אוכל אחד. הוא
יצטרך גם להיות מוכן לחיות חיים פשו־׳
טים, צנועים, בלי התרברבויות כספיות.
אבל לפני כל זה הוא צריך להגיע אל
הנערה המבוקשת הזאת, וזה די קשה, שהיא שמשפחת פדרמן, למרות משום מתגוררת במלונות שלה, שומרת על פרטיות
מוחלטת, ולא מקבלת אורחים לא-
קרואים אפילו הם עלמים יפהפיים.
לבן הכי קל למצוא את אירית פדרמן
בדרך מהאבא שלה אל הסבתא שלה, צריך
להיזהר מתאונות, כי היא נוהגת די מהר.

אמנות תיאטרון המינזד זה דק סימבוד
בשעה שמונה וחצי היתד, כל האוניברסי־טה
של תל׳ אביב מלאה בצופים, שבאו לצפות
במחזה הנזירים של אלי קינן. ההצגה
היחד, צריכה להתחיל אמנם בתשע, אבל
כולם רצו להיות ראשונים, כדי לתפוס מקו־
.מות טובים. רק בתשע־וחצי הסתיימה ההרצאה,
שמאזיניה תפסו את אולם התיאטרון. התלמידים
התחילו לצאת, ושחקני המחזה,
יחד עם הבמאי והמחזאי, רצו מהר פנימה
כדי לבנות אר. הבמה, את הקלעים ואת
אחרי־ד,קלעים.
תחתונים לצורכי ההצגה. הבמאי,
עמום מוקדי, יחד עם השחקן הראשי עודד
קוטלר, החזיקו בד רחב, שני עמודים גדולים,
וצעקו אחד אל השני משני עברי הבמה
:״משוך! משוך!״ וכל פעם שהקלעים
נפלו (כי מה שהם החזיקו, זה היד, הקלעים)
הם היו בטוחים שזה בגלל שאחד מהם (השני,
כמובן) ,לא משך די.
ליאורה ריבלין, אשתו של עודד קוטלר,
טיאטאה את ר,ריצפה, ומיכאל כפיר ליכלך
אותה בחזרה, בזוגות תחתונים. גבי אלדור,
השחקנית היחידה במחזה, הכינה ביסקוויטים.
ואברהם (בובי) פלסה דפק עם פטיש על כל
דבר שנקרה בדרכו.
בשעה עשר כבר היתד, הבמה כמעט מוכנה,
והקהל התחיל להיכנס. איש מבוגר
אחד קרא לאשתו, בקול רם, את התוכניה:
״נזירים, שאי־פעם התאגדו למען אידיאל
משותף (,נזיר זה מין רצון כזה שיהיה טוב׳)
חיים במינזר, המתמוטט עליהם — מתכווץ
בלשון המחזה. את מבינה.״ הוא לחש לה
בקול חזק ,״זה על ממזר, אבל הממזר זה
רק סימבול, כנראה.״
״ראית, ראית את עודד קוטלרי״ לחשה
בהתפעלות סטודנטית אחת לחברתה ,״וזאת,
זאת ליאורה ריבלין, ראית?״ לחשה השנייה
בהתפעלות גדולה עוד יותר.
סוף סוף כבו האורות. המחזה התחיל. כל
השחקנים, ללא יוצא מן הכלל, הראו בבירור
שהם שחקנים יותר טובים מאשר פועלים.
שלא לדבר על הבמאי, או המחזאי.
כשהאורות נדלקו, ומחיאות הכפיים שככו,
אפשר היה לשמוע את הקהל מדבר :״עכשיו
רואים שעודד קוטלר היה צריך לשחק את
המלט,״ טען מישהו בקול רם .״איך זה שבמחזה
כזה עצוב צוחקים כל הזמן?״ נאנח
מישהו בדמעות ,״בכל המחזה אין הרפיית־מתח
אפילו לרגע אחד,״ התלוננה סטודנטית
אחת, והסבירה :״זה לדעתי פגם חמור.״
אפילו הדוקטור אריה זקס, שהיה בקהל,
הביע את דעתו :״זה מחזה טוב, שנכתב
על־ידי צעיר, עם רעננות, פיוט ושנינות.״
יומיים לאחר מכן, בקיבוץ גן־שמדאל, הצליח
המחזה הצעיר הזה להוציא משתיקתו
את יצחק גרינבוים הישיש 87 שהיה שרד,פנים
בממשלת־ישראל הראשונה. שלוש
שנים לא הוציא אף מילה מפיו. ולאחר ש ראה
את המחזה, הוא קם פתאום ואמר:
״איך יתכן שהגענו כבר לדרגה כזאת של
ניהיליזם ופסימיות?״

אלדור ופפיר ב״חנזירים״
המחזה העצוב

אנשים אויר החיים בישראל

פנחס

המיתון פגע אפילו בשר־האוצר
ספיר. ביום הראשון כשאכל ארוחת־צהריים
כפולה, עם שתי מנות בשר, במלון המלך
דוד, קיבל את החשבון, חתם עליו, והוסיף
בכתב ידו :״נא לעשות הנחה אבל לא
רק בספיר פגע המיתון, נראה שהוא פגע גם
במיליונרית כת־שבע דה־רוטשילד.
לכבוד יום־הולדתה, הלכה עם חברתה למסעדת
הקוס־קוס של נאדיר״ הזמינה עוגת
יום־הולדת גדולה, ממנה אכלו שתיהן. את
שארית־העוגה עטפה דה־רוטשילד בנייר —
ולקחה הביתה • .בישיבת מזכירות מפא״י
קמה גולדה מאיר ואמרה :״אני מקווה
שכל המחמאות שקיבל השר ככור שיט*
רית לאחר התפטרותו, ישכנעו עוד כמה
שרים להתפטר חבר אחר של מפא״י
אכא אכן גילה באחת ההרצאות שלו,
במועדון יחדיו שישראל כבר אינה אותה
מדינה צעירה וקטנה שהיתר, פעם. מבין
מאה ועשרים המדינות של האו״ם, הוא
סיפר, יש שישים ואחת מדינות הצעירות
מישראל, ושלושים וחמש מדינות הקטנות
ממנה בשטחן. כמו כן הוא גילה שבשנתון
האו״ם שיצא עכשיו, כתוב שלתושבי־יש־ראל
יש אורך החיים הגדול ביותר בעולם.
״השנתון לא מסביר,״ העיר השר ,״כיצד
הם מגיעים לחיים ארוכים, למרות האקלים, כששמע החיים הפוליטיים והטלפונים.״
סופר הארץ השנון, ג׳יימס ין$קוכ רוז״

הזמין אותו שמחה הולצכרג, שתרם
את ד,טפריה. כשבאו לקחתו במכונית מיוחדת,
לא האמין הרב, הידוע בצניעותו,
שבכלל אפשר לנסוע למרחק כזה במונית,
ולא באוטובוס • .מפקד משטרת ירושלים,
ניצב שאול רוזולין, יעבור למטה הארצי
של המשטרה, ויהיה עוזרו הבכיר של ד,מס־כ״ל
פינחס קופל. במקומו של רוזולין
יבוא סגנו, דויד עופר.

ברית־מידה אצר ביאליק
הבמאי פיטר פריי רכש לו, במסעו
הנוכחי בהודו ובחבש, תחביב חדש: הוא
מצטלם בכל מדינה אליה הוא בא, עם ראש
המדינה. בהודו, עשה זאת פריי עם שאר*
וויפאלי רדאקרישנון, נשיא הודו, ו-
בחבש עם הקיסר היילה סלאסי. עם
הקיסר החבשי השלים פריי עסקה נוספת:
הוא סיכם אתו את פרטי הקופרודוקציה ה־ישראלית־חבשית
של הסרט המוסיקאלי שלמה
המלך ומלכת שבא. יפיק את הסרט
אלכם מסים • .חוש גיאוגרפי מיוחד
גילה אלוף־משנה אריק שרון. כשנולד
לו בנו השלישי, הוא קרא לו: גלעד יהד
דהשרץ, שם המכיל בתוכו כמעט את
כל הארץ • .בעסקי ילדים עסק השבוע גם
יורם קגיוק, אחד המעבדים של המחזמר
קזבלן. כשהיה צריך לכתוב קטע גדול על

פריי ונשיא הודו
התחביב החדש
טל, במהדורת החדשות של קול ישראל כי
הממשלה מינתה את זאכ שרף לשר המסחר
והתעשייה, הוא נדהם. כי רוזנטל,
מומחה לחוק, ידע שהודעה זאת כוללת
לפחות שתי שגיאות: שר אינו מתמנה כי
אם נבחר, והבחירה נעשית על־ידי הכנסת.
רוזנטל צילצל מיד לקול ישראל, העמיד את
חדר החדשות על הטעות. אולם הידיעה לא
תוקנה באותו יום, ושודרה מחדש בנוסח
המוטעה. הסיבה: הודעת הממשלה עצמה
היתד, מנוסחת בצורה בלתי חוקית זאת• .
שגריר בריטניה בישראל, מייקל הדו,
תרם תרומה מעניינת ליחסי אנגליה־רוסיה,
במסיבה שנערכה על־ידי ידידיו הישראלים,
כטוב לבו ביין, הוא התחיל לשיר שירי־עם
רוסיים • .באחת ד,ועידות הבינלאומיות
נפגש יגאל אלון עם אישיות אירופאית
בכירה, וסיפר לה על המצב הקשה בארץ.
״מה אתה מתלונן,״ שאלה אותו אותה אישיות׳
״הלא יש לכם הבנק הבינלאומי?״
״איזה בנק בינלאומי?״ התפלא יגאל אלון,
וחברו לשיחה עגה לו :״הרי כולם יודעים
שהבנק הבינלאומי ממומן על־ידי האמריקאים,
מנוהל על־ידי הבריטים, ומנוצל על־ידי
הישראלים לא ברור אם זו השמצה
או ההיפך מזה, אבל כששואלים את ידידיו
של יוסף שריד, העובד עכשיו כאחראי
על ההסברה הרעיונית של מפא״י, בבית
ברל, מה הוא עושה שם, הם עונים :״הוא
יושב על התקן של ברל כצנלסון.״ במקרה
או שלא במקרה, אותם ידידים הם אנשי
קול ישראל, שם עבד שריד לפני שהגיע ל־מפא״י
• .הרב הגאון ראוכן מרגליות,
הוזמן בשבוע שעבר לפתיחת ספריה על־שם
ח״ב אכרהם דרורי ז״ל, בפרדס־חנה.

ברית־מילה הוא הסתגר בבית ב-אליק, ולמד
שם, בעיון, על טקסי ברית שונים. באותה
הזדמנות הזכירו לו את ברית־המילה שלו
עצמו, שנערכה באותו בית ביאליק כשסנדקו
משמש חיים נחמן כיאליק עצמו• .
במחזה אחר, הצמא והרעב, מאת יונסקו,
המוצג עתה בתאטרון אהל, חלה הפרעה
חמורה כאשר השחקן הראשי, יוסי סנאי,
חרג לפתע מהטכסט שלו, ואמר בקול רם:
״שנה טובה לכולם.״ השחקנים פרצו בצחוק׳
עזבו את הבמה, ויוסי שנקרא לבירור
התנצל ואמר :״מה יש, אצל יונסקו
אפשר לעשות הכל כשד,צייר איקא
ישראלי הלך לחפש מקום לפתיחת דיסקוטק
חדש, הלך לבדוק, לפי המלצת־ידיד,
מרתף יפה בצפון תל־אביב. הוא פתח
דלת שנראתה לו ככניסה למרתף, נחת על
הרצפה אחרי שצנח לעומק ארבעה מטר.
התברר שזו הייתה דלת מעלית שעדיין לא
נכנסה לשימוש. תוצאות הנפילה: המכנסיים
הצרפתיות של איקא נקרעו, ולנעליו האיטלקיות
נפלו העקבים.

אין כסף למותרות
לאחר הסקנדל שערכה ליוה רודן כשראתה
את צילומי העירום שלה, שצולמו
למטרות פרסומת, ניהל במאי הסרט עליזה
מזרחי, מנחם גולן, יום שלם של צילומי־אהבה
סוערים, בינה לבין השחקן שמוליק
קראום, הפעם לצרכי הסרט. לאחר זה
נסתיימה ההסרטה, ואת המאורע המשמח
הזה יחגוג כל הצודת בדיסקוטק • .הדוג־

רודן וקראום
הסרט הגמור
מנית הדרום־אפריקאית ג׳ץ כדון, שעזבה
את הארץ, בדרכה לארצות־הברית, על מנת
להינשא למיליונר אמריקאי בשם פאי, ביטלה
את תכנית נשואיה, עברה מארצות־הברית
ללונדון, הפכה שם דוגמנית־צמרת• .
באותו הזמן בו פורש מעבודתו שר־ד,משטרה
בכור שיטרית, נכנס בנו, אבנר
שיטרית ( )29 לעבודה. עד עתה הוא חי
בעזרת ירושות של קרובים שנפטרו, וקנה
לעצמו אפילו מכונית, חצי סוס ושליש
סירה, בשותפת עם דן לרנד, בעל בית־חרושת
למרצפות, בראשון־לציון. לאחר שר,ירושות
נגמרו, הוא החל מסתובב בחברה
תל־אביבית ידועה למוצרי פרסום, על מנת
להפוך שם שותף. למד את כל סודות
הפרסום, ועכשיו הוא עומד לפתוח משרד
פרסום עצמאי • .אשתו של אבנר שטרית,
?{ופר ה, שהיתר, חברת קיבוץ עין גב,
נמצאת עכשיו בהריון, ועומדת ללדת לשר
הפורש נכד חדש • .כשד,זמר דון חוליו
קיבל צו־קריאה לצבא, הוא קיבל פיק־ברכיים
חזק. הוא חשב שפתיחת המועדון
החדש שלו, אשר נועדה ליום החמישי
הקרוב, תצטרך להידחות עד שיחזור מן
המילואים. פיק הברכיים עבר לו כשהתברר
שהצבא קורא לו על מנת שיופיע במסיבות
חנוכה של חיל־האוזיר, שם שירת בעבר• .
מסתבר שמצב השחקנים האנגלים גרוע
יותר ממצב חבריהם הישראלים. כשחיים
טופול גמר את המבחנים שלו בתיאטרון
המפואר דרורי ליין, הוא יצא למזנון, קנה
לו חפיסת שוקולד, וכיבד בה שחקן אנגלי
שעמד לשחק לצידו .״לא תודה,״ ענה לו
השחקן ,״אין לי כסף, ואני לא רוצה להתרגל
למותרות כאלה אכרהם (״פש־נל״)
דשא ידוע לא רק כאמרגן, אלא גם
כאחד שקשה לסדר אותו. השבוע גילה
פשנל שאחד האמנים שלו, אריק אייג*
שטיין, מתכונן להקים שלישיית־זמר עם
הרקדנית ג׳הי כץ ועם חברה, השחקן
שמוליק קראום. פשנל ביטל את חוזה
ההופעות איתו, למרות שאריק נחשב לכוכב
עולה • .עורך־הדין־המציל ״טופסי״
קנציפולסקי נאלץ השבוע לוזתר על שני
המקצועות המכובדים שלו. בדרך־כלל הוא
שומר על חוף הים מול רחוב פרישמן בתל־אביב.
השבוע קיבל פריחה על כל הגוף,
נראה כשהוא מטייל — בבגדים — על ה חוף,
בחברת שלושת ילדיו.

9109׳ השבוע
• יגאל אלץ :״הגענו למיתון בצריכה.
מתי נגיע למיתון בצריחה?״

פנחס ספיר

הליכתו של צדוק.״

יהודה זים

הסתבך?״

ו ״גם אני מצטער על

:״אני נראה כאדם ש

ישראל גלילי, הממונה לענייני-
הסברה :״הסברתי את הסיטואציה של המצב.״

י דל כן־אמוץ, על המדיניות הכלכלית
של הממשלה :״זה כמו ברית־מילה.
לקטנים חותכים, לגדולים מחלקים עוגות.״
הסולם הזה 1525

0 0והקדס
בחיי־הנשואין יש הרבה בעיות. אלה שפירא, למשל, עדיין לא הספיקה להירגע מירח-
הדבש שלה, ובבר נאלצה המשטרה לבוא לעזרתה, אם כי לא באשמת בעלה, וגם לא
באשמתה.
בכל היה אשם בחור צעיר, בעל סטקיה מאזור תל־אביב. לפני חצי שנה איים באקדח על
אבי אברמוביץ, בעל ויסקי־אה־גוגו. לפני חודש הוא ירה בתיקרה של בית־קפה דיזנ־גופי,
וביום השבת האחרון, כשאלה היפה ובעלה החדש, וידידם דוקטור מיקי כן־זוהר,
נכנסו לדיסקוטק, כדי לבלות קצת, נכנס לשם, בערן באותו הזמן, גם הצעיר הזה.
הוא היה שתוי, והביא עמו חבר. רק ראה אותו דב סגל, בעל הדיסקוטק, ומיהר לקרוא
למשטרה. בינתיים התיישב הזוג שיף ליד אחד השולחנות.
עברו כמה דקות ואלה ניגשה לחדרי השירותים. במיקרה, כעבור אותו מספר דקות, ניגש
גם הבחור הזה, לאותם החדרים, ושם היא פגשה בו.
לא ברור מה בדיוק קרה שם, אבל כשהיא צרחה בכל כוחה, כבר היתד. המשטרה למטה,
שמעה את הצעקה, ורצה במהירות למעלה.
אלה חזרה בריאה ושלמה לבעלה ולידידה.

כוכבת בחדר פרסי
09 שפיגל, המפיק הגדול, הבטיח לקחת
את שרהל 0לאמריקה, ולעשות ממנה
כוכבת גדולה. הוא הבטיח לשלוח לה כרטיס
טיסה, ואמר שיחכה לה שם.
והוא קיים את הבטחתו. הוא שלח לה
כרטיס טיסה, וכששרה לס קיבלה אותו, היא
החליטה להישאר בארץ.
כי ליפהפיה התל־אביבית. שהתפרסמה כ־
״סופיה לורן שלנו״ ,יש אמא, והאמא שלה
לא רוצה שהבת שלה תהייה כוכבת .״אם
תסעי,״ היא אמרה לה ,״או שאני אהרוג
אותך, או שאני אתאבר.־׳
אז שרה החליטה לא להסתכן ולא לנסוע.
אבל לעת עתה, כרי להרגיל את האמא שלה
לאט־לאט לרעיון שהבת שלה כבר גדולה,
ועושה מה שהיא רוצה, היא החליטה לעזוב
את הבית, ולשכור לעצמה חדר פרטי.

מסע ההפסדים
אייזיק וולס־

ההבטחות של המיליונר
סדן, שנרשמו בפירוט במדור זה, קוימו
במלואן.
כש 0ג ו 7ה גוהר, היפהפיד, שהוא לקח

הקטינה שגדלה
בארץ אמנם אין כמות גדולה של פליי-
בויים, אבל האיכות שלהם היא גבוהה:
דוכי שי,י! ,בנו של המלונאי שיף, למשל,
הוא רק בן 19 וכבר יש לו מוסטאנג אפורה
פתוחה, בה הוא נוסע לצבא. הוא מזמין
בחורות לשתות משקאות בבר של האבא
שלו, הוא עורך מסיבות בדירה של הוריו,
הוא אחד מנערי השעשועים היחידים בירושלים.
אבל הוא מבצע את העבודה כמעט
בשביל כולם.
כמו בן־עשירים הראוי לשמו, הוא רכש
את ההשכלה שלו באנגליה. הוא למד שם
שנתיים בבית־ספר עממי, וארבע שנים ב•
בית־ספר תיכון.
בדרך לאנגליה, על האונייה, עוד לפני שהיתר.
לו כל ההשכלה שלו, כשהוא עוד
היה רק בן 14 וחצי, הוא הכיר ילדה קטנה,
בלונדית, יפה מאוד, אנגליה במוצאה. קראו
לה מישל.
במשך השנים שהוא למד שם הוא המשיך
להכיר אותה, וכשהוא חזר ארצה, הוא עדיין
לא ויתר. פעם בכמה זמן הוא היה נותן
קפיצה לאנגליה כדי לראות אותה, אבל בין
הביקורים הוא היה מרשה לכל מיני בחו־
סגולה רות ירושלמיות לבקר אותו בביתו ובמכו־ניתו
הפתוחה.
עכשיו הוא גויים לצבא, ומישל היפהפיה,
שכבר גדלה בינתיים, והפכה אשה, באה לבקר
אותו בארץ. אולי היא תישאר כאן
ואולי לא. בינתיים, מה שבטוח, היא לומדת
עברית באולפן.

מסע הנצחוו
בעקבות
ה שמ ש העולה
ממי

לרותי נוימן, המזכירה של
דה״שליט ממשרד התיירות, והבחורה האלגנטית
ביותר בארץ, היה ררמן גדול
מאוד, שנמשך שישה שבועות, עם טוסק־ניני
השני, המנצח ההודי הגדול, זוכין
מהמה, הנחשב ליורשו של טוסקניני הראשון.
בעצם
הרומן הגדול הזה, שהתחיל לפני
שמונה חודשים, נמשך רק חודש. אחרי
החודש הזה עזב המנצח הגדול את הארץ,
ואחר כך הוא חזר אליה שוב. הרומן נמשך
עוד שבועיים נוספים, ואחר כך נפסק שוב.
לאחר הפסקה ארוכה החליטה רותי לנסוע
לארץ מולדתו של המנצח, ולראות
אם יש שם עוד כאלה, כמוהו. היא קיבלה
במתנה כרטיס־טיסה להודו, פגשה כמה
מיליוני הודים, ראתה שאין שם אף אחד,
החליטה להמשיך בדרכה להונג־קונג, כי
אומרים שהארץ הזאת מלאה נסיכי חלומות.
אבל גם בהונג־קונג היא התאכזבה .״אין
שם שום נסיכים,״ היא הודיעה כשחזרה
ארצה, לאחר טיול של שבועיים .״יש שם
רק כל מיני טיפוסים לא כשרים,״
בכל זאת היא הצליחה למצוא שם כמה
וכמה איטלקים מקסימים, וכמה בגדי סארי
אלגנטיים.
את הסארי היא תוסיף למלתחה המפור סמת
שלה, ואת האיטלקים היא תסע כנראה
לבקר בשנה הבאה בארץ המקור שלהם.

רותי

תחת
חסותו, הגיעה ללונדון, כדי להשתתף
בתחרות מיס עולם, לקחה אותה אשתו של
וולפסון לחנויות הלונדוניות, וקנתה לה שם
שתי שמלות ארוכות, שתי שמלות קוקטייל,
מעיל פרווה, חליפות מיני. הדיילי אכספרם
בכבודו ובעצמו צילם את השמלות הללו,
ותיאר בפירוט איך ליידי וולפסון הנדיבה
קנתה אותן לבת־חסותה הקטנה.
במשך שמונה חודשים שלפני נסיעתה ללונדון,
ניהלה סגולה רומן עם יצחק ינו.
הרומן נמשך תשעה חודשים, וכשהיא נסעה
ללונדון, היא המשיכה אותו בדואר, והציפה
את ידידה במכתבים שמנים. היא כתבה
לו שלמרות הכל היא אוהבת אותו, והיא
מוכנה לוותר על השמלות ועל כל מה שיש

לה. העיקר בשבילה זה להיות איתו, כי
נמאס לה.
ובצדק. כי כל השמלות של וולפסון לא
עזרו לה להימנות עם 15 המועמדות הראשונות
של התחרות. ולא רק זה, אלא שבינתיים,
כשהיא הפסידה בתחרות בלונדון,
הכיר החבר שלה את אילנה פורת, מלכת
יופי מיושנת קצת, אבל במצב טוב, שניהלה
רומן רציני עם מישהו מאולימפיק,
ונסעה איתו לחצי־שנה לאביג׳ן, אבל חזרה
משם ישר לתוך מכוניתו של יצחק ינו.
ואם סגולה גוהר לא תישאר זמן רב מדי
כדי לבכות את ההפסדים שלה בלונדון, היא
תספיק אולי לחזור בזמן, ולמנוע הפסדים
חדשים בארץ.

נשואי! ווו הים

היו כמה אנשים שהשקיעו את כל אונם
ומרצם בתצוגה העונתית של
ל ץ. בין האנשים הללו היה גדעון אוברזון,
השותף והפרסומאי שלו יצחק שרז, הדוגמניות
שלו, ובעיקר הזמרת יעל שרז,
שהיתר, הרוח החיה בהכנת המיבצע הגדול
הזה.
יעל היתד. המארגנת של המאורע. היא
עבדר, בבית־הספר של דוגמניות אוברזון,
בחנה את הנערות החדשות, דאגה להן, יחד
עם אשתו של אוברזון, עזרה בהכנות, ב תלבושות,
בתסרוקות, בכל דבר.
כשהגיע הערב החגיגי של התצוגה ויעל
שרז צריכה לעמוד במרכז, ולהנחות, היא
לא הגיעה. במקומה הנחתה את הערב
שרון אהרון. כל נשי תל־אביב הגיעו
לשם בתלבושות הדורות, כל הדוגמניות
הסתובבו שם נרגשות ומאושרות, והאשה
של גדעון אוברזון וגדעון אוברזון עצמו
היו מלובשים היטב, וחייכו בגאווה אל כל

גדעון אובר-

דובי והמוסטנג

לאדריכל אורי אפנצלר יש אשה.
אבל הוא חי אי ת ה חיי נשואין מרוח קי
ם מאוד. הוא גר בארץ, בדירה יפה
של שישה חדרים, והיא לא או הבתאת
הארץ, לבך היא גרה בצרפת, בדירה
לא פחו ת מרוו ח ת.
לו יש בארץ עבודה, ומשרד ו עס קי ם,
ולה יש בצרפת מועדון־לילה מפו אר
בשם ״ל ה לוטרי״.
פעם בחודש הוא קופץ לבקר או ת ה,
בדי ל חיו ת קצת חיי־מ שפחה, ואחר־כך
הוא חוזר לכאן. אבל בזמן שהוא שם,
הוא דואג להרחיב א ת עס קיו, ובזמן
האחרון הוא קיבל בצרפת עבודה גדולה
והוא בונה שם אזור גדול של בונגלוס.
אבל עכשיו ה חיי םהמ סו ד רי ם שלו
התקלק לו. לפני למעלה משבועיים הוא
קיבל דלק ת־ריאו ת, ו מ אז הוא שוכב ב־בי
ת־ה חולי ם ״ א סו ת א ״ ומח לי ם מז ה.
אשתו אפילו לא יודעת שהוא חל ה.
א ם הי א הי ת ה יודעת, אז הי הי ת ה
בא ה לבקר או תו.

המסובים. אפילו יצחק שרז היד, שם בחליפה
יפה וחגיגית, ורק יעל נעדרה.
וכששאלו את יצחק איפה אשתו הוא ענד,
בקול נרגז מאוד :״איננה.״

ב שלם

הגלוח

יינל 1י>
׳ וגה
י תי י
יזיי ״י לתיזליד ״ ציי.
י. יייייזטיסי ־ נ ־ מ.

ל יע ל כיד 1 3
ניני ״ י 1ת ל ! 1 1י ו

חידוש

ושוב

מכנסי־ מ חוך
גמי שים ו חז קי ם

יחד .

חי זוק

כפול

(ראי חצים)

תווי

גופך .

חזיות ; ק לי לו ת
וגמי שות מ לי קרה -
הנ מ ת חו ת לפי מבנ ה
הגוף, מ עני קו תלן
נו חיו תמושלמת .
כמו כן גם דגמי ם
חדי שים עם מח שוף
עמוק מ אוד בגב.
יצרני ח זיו תומ חו כי םלאשהה מו ד רני ת.
מיו צ ר בארץ ע ל־י די ״דיוה׳ /יצרני בגדי י ם או פנ תיי ם.
גרמניה מדרום תיפתח הרעה
הגרמנים מתייחסים אל בוואריה, בדרום
ארצם, כמו שהאמריקאים מתייחסים
אל טכסאס, בדרום ארצם. משם באות, בדרך
כלל, כל הצרות.
כי בוואריה היא המחוז הנחשל ביותר
בגרמניה המערבית. רוב תושביה חיים בכפרים,
בהם לא חלפו עדיין ימי־הביניים.
הכמרים הקאתוליים עושים בכפרים אלה
כבתוך שלהם.
הפרוסים בצפון שנאו תמיד את הבאוזא־רים.
גדול הפרוסים, הקאנצלר אוטו
פון־ביסמארק, אמר פעם :״הבווארי הוא
תערובת של אוסטרי ושל בן־אדם.״
המוארים, מצדם, שונאים את שוכני
צפון־גרמניה. הם קרובים הרבה יותר לשכניהם
האוסטריים מאשר לתושבי ברלין
והאמבורג, הנראים להם ככופרים, באינ־טלקטואלים
רקובים וכקומוניסטים. הם
שונאים אותם וחושדים בהם, כמו בני
טכסאס בתושבי ניו־יורק וושינגטון.
נאצים אתמול והיום. לכן לא היה
זה פלא שאדולף היטלר האוסטרי בחר דווקא
בבוואריה כדי להתחיל בה את תנועתו האת
הפוטש הראשון
נאצית. במינכן ערך
שלו, שנכשל. הוא לא שכח מעולם כי
עריסת תנועתו. את כינוסי-
בוואריה היא
המפלגה השנתיים ערך בנירנברג הבוזארית.
גם אחרי המלחמה לא העמידה בוואריה
פנים כאילו חל בה שינוי. מתוכה עלה לגדולה
פראנץ־יוזף שטראוס, קארייריסט בט־ואפילו
שטראוס
חוניסטי ימניוריאקציוני.
נחשב למתקדם בהשוואה לחברי־מפלגתו האחרים
בבזזאריה.
כאשר סרח שטראוס ונתגלה כבעל שיטות
בפרשת דר שפיגל, הרקיעה
כמעט״נאציות
פופולריותו פלאים במחוז מולדתו.
נאצים היום ומחר. השבוע היו עיני
גרמניה נשואות שוב לבוואריה. נערכו בה
בחירות מחוזיות• — ואלה נחשבו במדחום
למצב־הרוח בכל גרמניה.
הדבר היה חשוב, כי מאז שהתפוטר הקאנצלר
הכושל, לודביג ארהארד, לא נפלה
בבון ההכרעה לגבי העתיד. לאף אחת משתי
המפלגות הגדולות — הנוצרית־דמו־קראטית
(ובתוכה האגף ר,בוואדי של שטר־אוס,
המהווה מפלגה עצמאית־למחצה) וה־סוציאל־דטוקראטית
— אין רוב. כל אחת
מהן יכלה להקים ממשלה רק בעזרת המפלגה
הליברלית, הקטנה יותר.
אך בינתיים קם גורם רביעי, בעל פוטנציאל
עצום: המפלגה הניאו־נאצית, הקוראת
לעצמה, כמעט באירוניה ,״נאציונל־דמוקרא־טית״
.אין היא יכולה להשפיע עדיין על
הרכב הממשלה — אבל היא מזכירה למפלגות
הגדולות שלא לעולם חוסן, וכי מה
שקרה אחמול יכול לקרות שוב מחר. כדי
להתחרות בה, הכריזו שטראום וחבריו
השבוע שהם דוגלים במתן חנינה לכל הפושעים
הנאציים.
כאשר נספרו הקולות, הסתבר שהפחד
מפני הניאו־נאצים לא היה לשוא.
המפלגה זכתה להישג גדול בקבלה 7.4
אחוזים מכלל הקולות ל״לאנדטאג״ — הפרלמנט
— של ארץ בוואריה, שבו יהיה
עתה למפלגה זו 15 מושבים. בהשוזאה
לבחירות הכלליות בספטמבר , 1965 כאשו>
המפלגה זכתה ל־ 2.7אחוזים מכלל הקולות
בבוואריה, חל בה עתה גידול ב־ 175 אחו זים,
תוך 14 חודש.
שטראום עצמו אינו מעוניין בשלטון
מפלגתו בנון. הוא מוכן בהחלט שהיא
תישאר באופוזיציה במשך כמה שנים. כי אז
יוכל הוא, כראש האגף הבווארי המנצח,
להשתלט עליה.
שבדיה קרן הקרונות
איש־ד,עסקים השבדי קארל ברתיל נאט-
הורסט ,59 ,צבר את המיליונים שלו ממכירת
משאיות (סקאנייה־וואביס) .כשראה
שכמה עשרות מיליונים זה לא מספיק, עבר
לנהל, לפני 15 שנה, את מפעלי המצלמות
האטלבלאד, ריכז כמה עשרות מיליונים
נוספים.
• בוואריה היא ״מדינה״ (״לאנד״) בתוך
הקהילה הפדרלית של גרמניה המערבית.
יש לה פרלמנט מחוזי וממשלה מחוזית.

החודש גילה למה רדף כל כך אחר הקרונות.
הוא הקים את קרן נאטהורסט, עם
הון יסודי של 25 מיליון קרונות ( 15 מיליון
ל״י) .קרן זאת תעניק פרסים שנתיים, כדוגמת
פרסי נובל.
השקעה שמרנית. הואיל ונאטהורסט
היה איש־עסקים יותר מוצלח מממציא ה־דינמיט
אלפרד נובל, יהיו פרסי נאטהורסט
גדולים בהרבה מפרסי נובל.
קרן נובל מסתכמת כיום ב־ 69 מיליון
קרונות ( 42 מיליון ל״י) ,נושאת רווחים
שנתיים של מיליון וחצי בלבד. הסיבה לכך

הפוטש של היטלר במינכן*
טנסאס של גרמניה
היא מדיניות ההשקעות השמרנית של נאמני
הקרן. התוצאה: גובה פרם הנובל הממוצע
לכל אחד מחמשת הזוכים (בפרס לשלום,
ספרות, רפואה, פיזיקה וחימיד ).הוא 300
אלף קרונות בלבד.
נאטהורסט, לעומת זאת, השקיע את 25
המיליון של קרנו בצורה יותר מעולה, צופה
להכנסה שנתית של 2עד 3מיליון.
הבדל נוסף בין נאטהורסט לנובל: נאט-
הורסט ייעד את פרסיו לשתי מסרות בלבד.
פיתוח התרבות השבדית ופיתוח הספורט
השבדי. כך שלא־שבדים לא ייהנו מפרס לא־נובל
זה. כן ייהנו, למשל, הספורטאים ה־שבדיים
שיצאו לאולימפיידת מכסיקו בשנת
, 1968 לה כבר ייעדה הקרן כמה מיליונים.

אנגליה
יד שמאד היא הגוזרת
מיכאלאנג׳לו היה מצייר בשתי ידיו. הצייר
האנגלי סיר אדווין לנדסיר היה מצייר ביד
אחת ראש של צבי וביד השנייה ראש של
סוס. אבל הרוב המכריע של האנושות מסתפק,
מטבעו, בידו הימנית. כדי לא לייאש
את המיעוט השמאלני פרסם השבוע חוקר
אנגלי ספר, בו גילה כמה עובדות מעניינות
על נפיצותם של איטרי יד שמאל.
מיעוט אנושי נכבד 200 ,מיליון בסך הכל,
הוא איטר יד שמאלו, כולל בקרבו ריכוז
גבוה של שחקני קולנוע דווקא: צירלי
צ׳פלין, קים נובאק, דני קיי. כולם חותמים
על הצ׳קים השמנים, שהם מקבלים תמורת
הופעותיהם, בידם השמאלית.
ובכלל, לאיטר יד שמאלו, אין כל צורך
להיות בעל רגש נחיתות. אפילו ג׳ורג׳ ה־ששי
(אביה של המלכה הנוכחית) היה איטר.
שלא לדבר על גיבור חיל מסוגו של לורד
נלסון, שהיה לא רק שתום עין אלא גם
איטר יד שמאל.
ועל־מנת לתת לשמאלנים הרגשה טובה
באמת, מיהרה חברה בריטית והוציאה מספריים
מיוחדים, מותאמים לשמאלנים.
• מתחת לדגל, היינריך הימלר, שהפך
אחר־כך מפקד הס״ס.
העולם הזה 1525

הו לנ ד
הפדדמע! החותגת
יוליאנה, מלכת ההולנדים הפרוטסטנטית,
לא רק מבורכת בבנות (ארבע בסך הכל)
אלא גם בצרות של גידול בנות. בת אחת
התחתנה דווקא עם רוזן ספרדי קאתולי.
בת אחרת, יורשת־העצר ביאטריקם, התחתנה
עם גרמני ובת־הזקונים כמעט עיוורת.
בקיץ האחרון הגדישה הבת מרגריט את
הסאה, התארסה עם צעיר שלא ממעמד
האצילים, בן התעשיין פייאט וואן־וולנהובן.
סון ן־סוך: סקי. ואם יוליאנה יכלה עוד
לסלוח איכשהו למרגריט שהביאה הביתה
בחור מפשוטי־העם, הרי על דבר אחד לא
יכלה, בשום אופן, לעבור לסדר היום. חתנה
לעתיד לא גילה עניין כלשהו בענף ספורט
כלשהו.
זה כבר העלה את חמתה של יוליאנה,
שחיינית, טניסאית ומשחקת־גולף משובחת,
לנקודת הרתיחה. היחסים התחדדו עד כדי
כך שפייאט נטל את ארוסתו באמצע פגרת
הסתיו המשפחתית בפורטו ארקולה, איטליה,
וחזר עמה להולנד לאווירה פחווז ספורטיבית.
כנראה
שפייאט ניצל את הזמן שעבר מאז
לכמה הרהורים שניים. השבוע יצא עם
ארוסתו למסע סקי רציני באלפים ה־שוייציים,
הצליח לשבור את קרסולו ביום
הראשון של ההחלקה על השלג.
הזוג ד,מאורס שב להאג ונתקבל בחיבה
גדולה על־ידי המלכה. היא זכתה סוף־סוף
בחתן ספורטאי לבתה. זה, שעקב הסיבוכים
שנתגלו בשבר, ייתכן ויצלע כל ימי חייו,
זה כבר דבר אחר.

כדור הארץ
+מזל טוב ! במלבורן, אוסטרלית
חששה זוסי פאלק , 17 ,כי חתנה איננו
מעוניין כל כך בעריכת טקס הנישואין,
ליוותה אותו לכנסייה עם אקדח שלוף, הטילה
אותו לקרקע בעזרת כמה מכות ג׳ודו,
כאשר הציע לעיין בכל העניין שנית, הביאה
אותו, לבסוף, לחופה, בסיוען של שתי
סטירות־לחי מצלצלות.
#אליכי. בוורלי, אנגליה, ביקשו חברי
מועצת העיר מראש־העיר אישורים בכתב
על קיום ישיבת לילה ממושכת, על־מנת
להרגיע בעזרתם את נשותיהן החשדניות
שהמתינו להם בבתיהן עד בוש.
• ביצירות הגדנ״ע. בלונדון הודיעה
חברת הפרלמנט תינה שורט, סגנית
יו״ר מפעל התרופות לזדיאטנאם, כי תורמות
הסורגות בגדי־ילדים לוויאטנאם מתבקשות
לא לסורגם בוורוד ותכלת המקובלים אלא
״בצבעי ג׳ונגל ירקרקים וכחול־כהים, למטרות
הסוואה.״

נסיבה מרגרט וארוס פצוע
ספורטאי של יום אחד

.העולם הזה 1525
ספרים מקור
פסקני, ק מ לו׳

במחץ ישראל, אתמול, היום,
מחר (מאת ישראל בר; הוצאת עמילזס;
448 עמ׳< .קפיטאן (סרן) חוזה גריגוריו, מן
הבריגדות הבינלאומיות בספרד, שהיה׳ ל״
אחר־מבן, לקומנדאנטה (רב־סרן) מיגואל
דיאז ושהשתחרר בדרגת טננטה־קורונל (סגן־
אלוף) אינו אלא סגן־אלוף צה״ל ד״ר ישראל
בר, שנפטר השנה, בגיל ,54 בכלא שאטה.
את שנות חייו האחרונות בילה בשאטה
כיוון, שלפי דעתו, החליט איסר הראל לחסל
אותו ומנע ממנו להשפיע על ברית־המועצות
לטובת ישראל, או
בלשונו של בר ״לארגן
מטע של בן־
גוריון למוסקבה״.
ניצל שנים בר אלה לחיבור יספר
יומרני, פסקני, וקטלני.

״דויסון
,,פותח את העונה במכירה כללית,
במחירים שלא היו כדוגמתם בארץ
הם עוברים לחנות חדשה ברח׳ דיזנגוף 146
והם החליטו שלא להעביר אתם את המעילים,
החליפות והשמלות מהמלאי הקיים
הם נותנים הנחות גדולות — ע ד 0/),ס ה
רוצי לשם מהר

להתראות בדיזנגון! 158׳ ,ת״א

נמל חופשי ל בר
פותח
ירדן.

בסיפור הביוגרפיה
שלו, עובר להנמקה
מפורטת של דיעותיו
(הנכבדות בהן: ניי־ישראלי; טראליזם השתלבות
בפדרציה מרחבית) .ד,וא 3ור שאת
השגותיו על מעשים ומחדלים של 18 שנות
המדינה (בעיקר: בן־גוריון הפקיר את
ירושלים, המשולש, חברון ובית־לחם תוך
קנוניה עם עבדאללה; מבצע סיני לא היה
במקומו; גמאל עבד־אל־נאצר הוא הכוח
החיובי העיקרי במרחב).
אחת ההשגות המעניינות של בר; לא
היה צריך לנטוש ב־ 1948 את נהריים בצפון
ואת קליד, בדרום, בעזרתם אפשר
היה לנתק את כוחות הלגיון מבסיסיהם
שבגדה המזרחית של הירדן.
בר הן כי
עובדות לאידועות שמעלה
ביג׳י רצה למנות את מרדכי מקלף כמפקד
חזית ירושלים אחר הריגתו בשגגה של
קולונל דויד (״מייק״) מרכוס; כי פנחס
רוזן מנע את הפרת ההפוגה וחידוש הפיצוץ
תחנת
מערכה נגד הירדנים אחר
השאיבה בלטרון וכי בן־גוריון הבטיח
לעבדאללד, לכבוש את עזה על־מנת להופכה
לנמל חופשי ירדני.
שני קוריוזים אחרים מספרו של בר:
בן־גוריון ושרת הציעו ב־ 1944 להעביר את
רוב חברי הפלמ״ח לבריגדה היהודית, שהיתר,
יחידה צבאית בריטית וכי קצין ירדני
בכיר הציע ב־ 1950 ליגאל ידין לתפוש את
שעשה אותה
השלטון בארץ, בדיוק כפי
שעה חוסני זעים בסוריה.
חסר כל חינוך. מאלף במיוחד הוא המילון
השימושי של בר, בו אינו חוסך
מאומה החל מהגדרתה של ישראל (״טריטוריה
זעירה ללא עומק, עם גבולות ארוכים
וחשופים, עיר־בירה מחולקת וארץ מחולקת״)
וכלה בתיאור יוזמי עסק־הביש (״מקיאבליס־טים
אינפנטיליים״) .דיוקני בזק אחרים של בר:
י • עבדאללה (סבו של חוסיין. מלך ירדן,
שנרצח במסגד עומר ושותפו של ביג׳י בק־נונייה
של חלוקת ארץ־ישראל) :עקשן, גמיש
וערום כמו בן־גוריון.
• ישראל גלילי (סגן־שר־הבטחון בתש״ח
שהתפוטר בשלהי המלחמה) :מדינאי פיקח,
מארגן מוכשר, חסר חינוך וכשרון צבאי.
נביא שקר. בר, כמובן, לא הסתפק באישים
בטחוניים, סקר את כל שדה החיים
המדיניים, משלוש תכונות־היסוד של ביג׳י
(הגיון, עקשנות ואומץ־לב) עד תיאור קולע
של תנועת החירות (״אח־תאום עויין ל־מפא״י״)
ועד הגדרה מדוייקת של צבאות
ערב במלחמת תש״ח: חיילים שאינם יודעים
בשביל מה להלחם, המונהגים על־ידי גג־ראלים
שאינם יודעים איך להילחם.
אחר שבר מתאר את פנחס לבון כ״כשרון
אדמיניסטרטיבי בלתי־מבוטל, בעל יכולת אינטלקטואלית,
שאפתנות ושחצנות גדולה״ ואת
גולדה מאיר כ״דבורה הנביאה של הבן־
גורינוניזם ללא בן־גוריון״ הוא לא נמנע
מליישב כמה חשבונות אישיים. כגון:
• ד״ר נחום גולדמן: חמקמק ומשתמט
ממאבק.
•י כיום קצין חינוך ראשי של צה״ל ולשעבר
עוזרו של בר במחלקת ההיסטוריה
הצבאית של אוניברסיטת תל־אביב, אלוף־
משנה מרדכי בן־און: נביא שקר, משרתם של
רחבעם, צדקיהו ואריסטובלוס של הבית השלישי.

אומדים

חסמנית נ!׳!
§1111111
יש אומרים

11|11[1

כמו

יש אומרים

נוחה
1מ* §1
כמי

יש אומדים

נטשה כמי
\ 1 0 1 1 1118

למה לך לקנזת״כמויי מודים
כשאתה יכול לקנות מכונית
מורים אוריגינלית תוצרת

אצל:
לפנות

בכתב לת.ד ,4866 .ת״א

המנוי * ״
קיבלת חשבונך,
נא פרע
אותו בהקדם.

סו כ חוז ישרא לי ת
למכת חז בע־־מ
ת ל -אביב טיל 36356 .
׳ רוטליםטל 22336
ט ל 522189
חי פ ה
רצונה בגרה חסון ושרירי
לקבלת חוברת הסברה חינם
פנה אל

מכשירים לפיתוח הגוף
ת.ד 4 9 15 .תל־אביב

לם. לוזיפף. מספר מיקרי הדבר
עלה כשנה האחרונה פי שלוש.
עם גידול אוכלוסיית העכברושים, עולה
גם סכנת ההתפשטות של המחלה האיומה.
סיפורו של חייל אמריקאי בווייטנאם יכול
להמחיש את הסכנה הזאת. הוא נימנה על
חולייה, במחנה צבאי בווייטנאם, אשר הוטל
עליה לבער קיני עכברושים. החייל האמיץ
רצה להשאיר לעצמו מזכרת מן הפעולה הזאת׳
אחז עכברוש מת בזנבו, וביקש מחברו
לצלמו. זה הכל. רק נגע בזנב.
כעבור זמן קצר הוחזר לארצות־הברית.

עכר חודש, לפני שהופיעו הסימנים
הראשונים, שהעידו בי העב
כרוש המת הדכיק אותו כרכר. רק
כנס לא מת.
אך הדבר אינו האסון היחידי המועבר על־

המשמידים

פועל מחדיר את העשן פנימה. למטה: המעבדה
העירונית בה מכינים חומרי רעל.

ידי המכרסמים הקטנים. רשימת המחלות העלולות
לעבור מן העכברוש אל האדם כוללת
גם את טיפום־הבהרות, צהבת מסויי־מת,
מין הרעלת־קיבה ומין קדחת.

להפצת מחלות אלה פועל עתה
צכא של חצי־מיליון סוכנים כתל•
אכיכ.

כוחות כלתי-שווים

ב 1טו את ונכ-אב*ב
? 51ם אתה תושב תל־אביב, התבונן היי
* טב בתמונות אלה. הן מראות את ה־אוייב
מספר 1שלך.
אל תאמר :״זה לא נוגע לי. אני גר ב.-
בית חדש, ברחוב נקי. אני תושב של רובע
עשיר.״ כי העכברושים שאתה רואה כאן לא
צולמו בפרבר־עוני, או בשכונה מובהקת.

הם צולמו בצפון תל־אביב. כרחובות
המטופחים כיותר של ה עיר,
כחצרותיהם של הבתים היקרים
ביותר.
עד שצולמו, היו האוייב מספר אחד שלך.
לא של שכנך, כי אם שלך. כי בתחומי העיר
הגדולה מסתובבים חצי־מיליון עכברושים:
חיה אפורה אחת על כל בן־אדם.
ואחרי שנתפסו העכברושים האלה, וצולמו,
אל לך להתנחם. כי במקומם באו עב־

ברושים חדשים.

חדשים.

הרבה

מאוד

עכברושים

החתולים פוחדים
ין כמעט בית בעיר כולה, אין חצר
\ 1אחת, שהנגע הזה לא פשה בהם. אתה
יכול לראות להקות שלמות חוצות את רחוב
בן־יהודה או רחוב דיזנגוף, בשעות הקטנות
של הלילה, כאשר מתמעטת התנועה. אם
אתה גר בקומת־קרקע, ושומע בלילה ריש־רושים
וציוצים, ורעשי־כירסום וחריקות
משונות מבעד לחלונו, אל תסתובב לצד השני
ותירדם. הרעשים האלה הם קולות ה־אוייב.
אפילו חתולי האשפתות פוחדים מהם.
חוצפתם של העכברושים נובעת לא רק מ־תחושת־כוח,
אלא בעיקר מן המאבק על
המזון. מספרם העצום מחייב אותם להשיג

את שללם בדרכים נועזות יותר ויותר. הם
אינם מסתפקים במה שמונח בחצרות ובפחי־האשפה.
הם פורצים למטבחים, לבתים, למחסנים,
לחנויות. משחיתים מזון וסחורות
במאות אלפי לירות.

עכברוש אחד אובל ב־ 15 קילוגרם
של מזון לשנה. בלומר: חצי
מיליון עבכרושי תל-אביב זוללים
7500 טונות של מזון לשנה.
הם משאירים אחריהם גללים במישקל
מה — בחנויות, במחסנים, במיטבחים
בתים. אבל הסכנה הגדולה ביותר אינה
כלית, והנזק החמור ביותר אינו ליופי
חיצוני של העיר.
דוובכלה אירגון
הבריאות העולמי יצא לפני
שבוע כאזהרה, בי סכנת המגפות
והמחלות המועברות על,
ידי עכברושים לא חלפה מן העו־

ף* שנה האחרונה הגיעה מכת העכב־
4רושים לשיא. ב־ 13 אלף בתים בעיר
פנו התושבים לעיריה בקריאת־הצלה. אנשי
העיריה נענו לקריאות אלה — אבל רק אחרי
מספר שבועות, כי התור ארוך מאוד.

אבל מלחמה זו אינה מתנהלת
בכוחות שווים. בי מול חצי-מיליון
עכברושים העמידה עיריית תל־אביב
צוות של 18 איש כלבד.
המחלקה להשמדת עכברושים מצויידת בארבעה
ג׳יפים, ובתקציב שנתי של 246 אלף
לירות. לפעמים מתוגבר הצוות בעוד שמונה
עובדים ארעיים. אבל הוא אינו יכול לנהל
מלחמה יזומה. הוא אינו יכול לתכנן השמדה
טוטאלית. הוא יכול בקושי רב לטפל
בתלונות המתקבלות בעיריה.
חוליית־כיסוי של העולם הזה, שנלוותה
לכמה פעולות־השמדה, נוכחה לדעת כי אלה
עובדים מנוסים, המגלים את מחילות העכברושים
ללא כל קושי. הם מציפים אותן
במים, אורבים לעכברושים הנימלטים, והורגים
אותם. שיטה אחרת: מכניסים לפתח
המחילה צינור הפולט גז מרעיל. העכברושים
מתים בתוך החורים.
צח־ת אחד מטפל בהשמדת עכברושים ב־איזורי
השווקים ומחסני המזון הגדולים של
תל־אביב, שם מפזרים רעל.

העול הנה

תמחו־־ים

דורש

לדוזמרי באסטון

• מיבצע־־השמדה המוני, שיעסקו בו כל עובדי הנר,יון
של העיריה, שימשך כמה שבועות ויקיף את כל העיר
כעת ובעונה אחת.
• בד בבד עם מיכצע זה, צריכה העיריה לחייב
את הדיירים להתקין פחי אשפה סגורים, ולהשתתף
כהוצאות הברוכות בכך, באשר הדיירים אינם יבולים
לעמוד כזה.
#־ל ה תנו ת מתן כד רשיון־כניה חדש בהתקנת
מיתקנים מודרניים על־ידי הקבלנים לסילוק אשפה.

אבל הפעולה הזאת משמידה כסף
הבל פחות מההשמדה הפנימית
של העכברושים עצמם.
למעשה, עושה העירית את עבודתם של
העכברושים ועוזרת להם. בכל פעם שבחצר
תל־אביבית מושמדים העכברושים, משתחררים
דירה ושטח־מהיה חדש. משפחות של
עכברושים, שהצטופפו בחצרות הסמוכות,
עוברות למקום שהתפנה, מתחילות להתרבות
בקצב המדהים המקובל אצלם.

זוג עכברושים, בתנאים טובים
כלומר בשיש להם דיור טוב ומזון -מעמידים חמישים וולדות
כשנה. אם אין להם תנאים, הם
משמידים בעצמם את ילדיהם.

מאז התורכים

ך* ל תושב בתל־אביב יכול להתגאות
^ בעכברוש אישי אחד. זהו גם הממוצע
בערים גדולות ועתיקות כמו לונדון ופריס.
אך בתל־אביב המודרנית אין לכך הצדקה.

למעשה היתה תל-אביב יכולה
להיות במעט ללא עכברושים.
מרבית בתי העיר ניבנו בשנים האחרונות.
אין בתל־אביב מרתפים ישנים או בוכים
נידחים, או מקומות־מחבוא אחרים. גם הביוב
מודרני, ואינו משמש קן לעכברושים.

אינו משמש -עדיין! מחר
יגדל הדוחק, והעכברושים יחדרו
גם לשם.
נותרה רק סיבה אחת לקיומם של חצי־מיליון
עכברושים בעיר — פחי האשפה.
שטח, שהוא בטיפולה של עירית תל־אביב.
בבתים החדישים והמפוארים ביותר של
העיר, מאחורי הכניסות המרוצפות בשיש,
בגינות המטופחות, ברובעים היקרים ביותר
— ניראים פחי־האשפה מוזנחים ביותר.
הדיירים, ששילמו עשרות אלפי לירות
עבור הדירות המפוארות, אינם מצליחים
להגיע לידי הסדר ביניהם, בדבר תוספת של
כמה עשרות לירות לטיפול יומי באשפה.
קבלנים שהשקיעו מאות אלפי לירות ב־חדרי־אמבטיה
מפוארים — הזניחו את פי־

ן ן בביקנח
6ציבורי
נו וגוגולבת•

נת האשפה שבחצר, יצרו בכך מקום־מגורים
אידיאלי לעכברושים.
העיריה מחלקת את רשיונות הבניה לפי
מפתח מפלגתי, לא שמה לב לכך שבעשרות
השנים האחרונות לא חלה שום התקדמות
בשיטת פינוי האשפה. אפשר לומר, שמאז
ימי התורכים עד היום, הוחלפו בתל־אביב
העגלות במכוניות, אבל לא הונהג שימוש
בשיטות החדישות הנהוגות בכל עיר גדולה.
מישלחות עירוניות סיירו אומנם ברחבי
העולם, כדי לבחור מכוניות לפינוי אשפה.
אבל הפחים המרופטים, הבלתי־מכוסים, נשארו
מושלכים בחצר, טרף לעכברושים.

קבלנים בערים גדולות בעולם
חייבים להנהיג שיטות היגייניות
של פינוי־אשפה. אס על-ידי מיכל
מרכזי גדול לבית כולו, אם על-ידי
טוחני־אשפה המחוברים לביוב.
אך הברות הבניה כתל-אביב שוח ררו
מעוד זה, והעכברושים נהנים.

מספיק עכבר מהודו
ף* יימת רק שיטה יעילה אחת למלחמה
| /בעכברושים וגם אירגון הבריאות ה•
עולמי ממליץ עליה: מניעת מזון ומים.
לרשות עירית תל־אביב עומדים חוקי־עזר
במידה מספקת, כדי לחייב התקנת פחי־אשפה
סגורים, ברזי־מים תקינים, ומחסני־מזון בל־תי־חדירים.
אבל מחסני הקמח, הסוכר וה־קיטניות
ברחוב פיצ׳וטו, למשל, מהווים עד
היום אחד הריכוזים הגדולים ביותר לעכברושים
בתל־אביב.
משרד הבריאות משגיח, אומנם, על אוב־לוסית
העכברושים הענקית. מדי יום ביומו
מונחות מלכודות ועכברושים חיים מובאים
לבדיקה במעבדות. כשמתגלה מחלה מסוכנת
— מקבלת העיריה התראה.
בשיטה זו אפשר אולי למנוע התפשטות
מחלות כל עוד לא הפכו למגיפות. אבל ה־מיסחר
של ישראל עם אסיה הולך ומת רחב.
גם המסחר של מצריים ושל ירדן
מגיע למדינות נגועות כמו הודו.

מספיקה אוניה אחת שלא תקפיד
על כללי הבריאות, ומגיפת
דבר שתתחיל אולי בירדן
או ברצועת עזה.,
תוכל להתפשט בעזרת
חצי מיליון העכברושים
של תל־אביב.

* נולד. בן שני
קיסטלר ,26 ,ביום בו נפל בעלה השני,
סגן כרנרד קיסטלר, בוזיאטנאם. רוזמרי
הכירה את קיסטלר לפני שנתיים, עת הופיע
בביתה ובישר לה על נפילת סגן ויליאם
ריץ׳ ,בעלה הראשון ואבי בנה הבכור,
בוויאטנאם.

אלקטרוניקה לכל הדרגות

ז׳כוטינסקי.
+נחוג. יום הולדתו ה־18
העצר הבריטי, צ׳רלס, שרשאי

של יורש
מיום זה
ואילך למלוך, בשעת
הצורך, ללא עוצר.
כמו כן זכאי צ׳רלס,
החל מיום הולדתו
ה־ , 18 למשכורת הרשמית
של יורש־העצר
30 :אלף לירות
סטרלינג (252
אלף ל״י).
יום
1^.נחוג.
הולדתו ה־ 68 של

דויד
אלקטרוניקה רפואית
כולל טלוויזיה בחוג סגור

טלוויזיה תיקון

טוביהו,

ראש העיר הראשון
של באר־שבע הישצ׳רלס
ראלית,
שהודח אחר
13 שנות כהונה. טוביהו, לשעבר איש
חברת־החשמל וסולל־בונה ולתקופה קצרה
בעל משק בירקונה אשר בשרון, הוא כיום
איש מינהל המקרקעין בדרום.

בניית מודלים
בניין ריהוט דגמים

בפיקוח הסתדרות הטכנאים;
סרטוט בניין אדריכלי מכונות
הבוגרים יתקבלו

להסתדרות הטכנאים

סרטוט טכני

שושנה פרסיץ,

נחוג. יום הולדתו ה־ 79 של ה־סופר
האוסטרי־יהודי ארנולד צווייג (סר־ג׳נט
גרישה) ,אחיו של הסופר סטיפן צווייג
(עולם של אתמול) ,שהתאבד בגלותו לברזיל.
ארנולד צוזייג חי משך עשר שנים
על הר־הכרמל בחיפה, ירד לגרמניה המזרחית
מייד עם הקמתה.
^ נפטר. בגיל 80 בגן־מנשה שליד
כפר־סבא, מנהל הפרדס חיים יפה, אחיו
של האמרגן האמריקאי אייזיק יפה (תגליתו
הגדולה: אלה פיצג׳ראלד) ואביהם של קציני
המילואים אלוף אברהם יפה, אלוף־משנה
אורי יפה וסגן־אלוף שאול יפה. יפה גידל
את משפחתו ביבנאל, ממנה יצא בעיצומה
של מלחמת העולם הראשונה אל החורן
אשר מעבר לירדן על־מנת לרכוש חיטה
עבור איכרי הגליל הרעבים.

אדריכלות פנים

נחוג. יום הולדתו ה־ 68 של
לוי, מלונאי יוצא גרמניה, חלוץ המלונאות
המודרנית בארץ. מלונו הראשון הוקם על
הגדה הצפונית של ים־המלח, ביישוב קליד,
(השם ניתן למקום זה, לפי דעה אחת, על
סמך ראשי התיבות קם לתחייה ים־המלח).
לוי עבר אחר כך לניהול מלון שדה־התעופה
לוד (בו הנהיג אי־תשלום עבור ארוחות
שבתיות) והתפרסם כמקים מלון התיירות
הראשון בחוף הרצליה, מלון השרון, ומלון
אילת על שפת ים־סוף.
+נחוג. יום הולדתה ד,־ 73 של ה־מו״לית
התל־אביבית
בת־עשירים מוסקב־אית
שלמדה ערבית
במכון למדעי־המזרח
של אוניברסיטת מוסקבה,
ממנה קנתה
את הדפום העברי
שלו. דפוס זה היה
היסוד להוצאת הספרים
שלה, אמנות, הראשון שעורכה
היה חיים נחמן ביא־ליק
ושהוציאה משך
50 שנות קיומה אלפרסיץ

ספרי־לימוד וקריאה
לנוער. פר־סיץ,
ח״כית הכנסת הראשונה, השנייה והשלישית
מטעם הציונים הכלליים, היתר,
האם הראשונה בתל־אביב שחגגה בת־מיצווח
לבתה, יצרה בכך מוסד חדש בין בנות
ארץ־ישראל.

א חזק ה

שרות

בפיקוח משרד העבודה

הארי

+נחוג. יום הולדתו ד,־ 75 של
פאול לוי, משפטן־אמן יליד צ׳כיה, שניצל
את שירותו בצבא האוסטרי של מלחמת־ה־עולם
הראשונה להקמת תזמורת צבאית והתפרסם
בארץ בתיאטרון הבובות שלו, להקת
העץ, ובתפאורותיו להבימה (חלום ליל
קיץ) לקאמרי (משרתם של שני אדונים)
ולאוהל (המכשפה).

ענבוו שיס מהים בצפון

מינואר 1967

+נחוג. בר־המיצווה של נכדו היחיד
של זאב ז׳בוטינסקי ובנו היחיד של פרופסור
הטכניון ערי ז׳בוטינסקי, תלמיד בית־ספר
יסודי חיפאי, זאב יאיר וולדימיר

תל־אניב

לימודי עם וערב

בשיתוף ״אלקטרה״

קירור ומיזוג אוויר
למתחילים מתקדמים

בשיתוף ״אגפא״
צילום רגיל וציבעוני מתקדמים למתחילים
בפיקוח אגודת הגרפיקאים;

גרפיקה שימושית
קישוס ותיפאורה
עיצוב תערובות
בתב אמנותי •|
רישום ציוד
פיסול

בשיתוף ״משכית״

צער באטיק
עיצוב צעצועים

פרטים והרשמה

הנז ב 7 7ה ה גינ לי ט כני ך!
תל-אכיב /רח׳ המסגר , 62
טלי 36487
מ־ 9בפוקר עד 1אחה׳׳צ
ומ־ 5אחה׳ע עד 8בערב

קולנ 1ע
ישדאל
נא לחיין־
״קהל נכבד, אנו מצלמים את הערב הזה
עבור יומני־הקולנוע. אתם מתבקשים לשים־
לב לסימנים שלי. כשארים יד כך — אתם
מתבקשים לחיין. כשארים את שתי הידיים
— אתם מתבקשים לצחוק, וכשאנופף בידיים
— אתם מתבקשים למחוא־כף.״

כרד

מאונים להשכלה ולה שתלמות

יעד

רחוב

ת ל־ אביב

אבן־גבירול

השבוע
נפתחקורס חדש
תכנות והפעלת מחשבים אלקטרוניים תכנות והפעלת ציוד קונבנציונלי
* 1א 10ז 4א

השקר והכסף. הדברים נאמרו השבוע
מעל בימת בית החייל בתל־אביב. אמר אותם
מיכה כגן, מנהל הייצור של סרטון הטלביזיה
ישראל שרה, וכל הקהל הממושמע
נענה לו בצייתנות. משך כל ההופעה של
להל!ודפיקוד־מרנז, צילם הבמאי איוון לנדל
את ההופעה ואת קהל־הצופים. עם גמר ההצגה׳
נשאר צוות הצילום עם הלהקה, וכמה
פיזמונים צולמו מחדש.
אבל לחברי־הלהקה לא סופרו שום סיפורים
על יומני־קולנוע. הם ידעו את האמת
— שזו טלביזיה גרמנית. תחילה סירבו
כמה מחברי הלהקה להופיע, אבל סגן־אלוף
שאול ביבר הסביר להם שהם עושים זאת
בשביל תחנות טלביזיה אירופאיות רבות,
ורק מצולמים בידי צוות של הטלביזיה ה־גרמנית.

כגן וגם ביבר היטעו את שומעיהם.
לשניהם היה ידוע בפירוש שהסרט מופק
עבור תחנת הטלביזיה מספר 2של גרמניה
המערבית, על־ידי חברת אוניבוקס הגרמנית,
שמושבה במינכן.
צה״ל העמיד לרשות החברה הגרמנית גם
את הרביעיה הקאמרית שלו. הצילומים נעריו
בהיאחיות נח״ל, והנחלאים נתבקשו גם
הם לחייך. גם להם שיקרו — כדי שיחייכו
יפה, והשקר הזה יכניס כסף לחברה פרטית
גרמנית.
דובר צה״ל הכחיש מיד את הסיפור, אך
אנשים שנכחו במקום חזרו ואישרו את כולו.
התיאמיץ הלאומי. הצוות הגרמני
קיבל בארץ את מלוא העזרה מצה״ל, לאחר
שמשרד־החוץ המליץ, לשכת־העיתונות הממשלתית
אישרה. בראש הצוות עומד המפיק
ד״ר יואכים שפה, שהתפרסם כאשר עשה,
לפני כמה זמן, סרט טלביזיה בשם האם
פאריס נשרפת. סרט בשם כזה בדיוק, המתאר
את אותן התרחשויות בדיוק ערב
שיחרור פאריס, צולם באותו זמן על־ידי
חברה אמריקאית גדולה. החברה האמריקאית
קנתה מד״ר שפה את סרט הטלביזיה שלו
בכסף רב — כדי לגנוז אותו.
עתה, עם הפירסום הרב שזכה כנר על הגג
ברחבי העולם, וכאשר מתכוננים להפוך אותי
לסרט, בא ד״ר שפה ארצה כדי לעשות
פה סרט של 65 דקות על הפולקלור היהודי
בעיירה הקטנה, בשם שביל המלכה.
הצילומים הושלמו השבוע בהשתתפות רקדנים
מכנר על הגג, תלבושות השחקנים
נתקבלו מכנר על הגג, ולבשו אותן גדולי
השחקנים של התיאטרון הלאומי, הבימה.
איוון לנדל, הבמאי שהחליף לאחרונה את
שמו לעברית — אילן אלדד — גמר רק
לפני כמה חודשים את סרטו הקודם, שורש
היחסים. סרט זה, שלא זכה לעלות עדיין
על בדי הקולנוע, מתאר את התפתחות היחסים
בין ישראל לגרמניה, כולל קטעים
רבים על זוועות מלחמת העולם השניה.

משךהלמודים עד קבלת התעודה
ללא הגבלה בזמן וללא תוספ ת תשלום

מצבעדין. אולם לא רק ל3דל וכגן
נמצאים במצב עדין בגלל הסרטים הגרמניים•
כי מטעם אולפני הסרטה לישראל מטפל
בהפקת הסרטים חבר מרכז תנועת
החרות, חיים אמסטרדם, ואת הצד המשפטי
של אולפני־ההסרטה מייצג עורך־הדין שמואל
תמיר, חבר מרכז חרות, שחרתה על
דיגלה את האיבה הנצחית לגרמניה.

תנועת ״העולם הזה — כוח חדש״ מזמינה אותך להשתתף בערב פוליטי אקסואלי
בליל שבת ,25.11.66 בשעה 8.30 בערב באולם ״העשור״ ,רחוב וייצמן 10
(מול קולנוע ״נוגה״) בגבעתיים.

סרטים

כוח חדש בעל־פה

ח״כ אורי אבנרי
ישא דברי פתיחה על הנושא:

מלחמה בסוריה
חברי מרכז התנועה :
דויד ארנפלד, אורי אבנרי, אמנון זכרוני, שלום כהן, אחמד מסארווה, שמואל
סגל, ועודד פילבסקי — יענו על שאלות הקהל.
דמי־כניסה לכיסוי ההוצאות 1.— :ל״י,

תבוח־עץ ומין
הגבר מסיכסינאטי (תל-אביב, תל־אביב;
ארצות־הברית) סטיב מקווין זורק על
השולחן קלף של מלך. הקהל יוצא מכליו
מרוב התרגשות. אדוארד די. רובינסון שם
אס. הקהל מתלחש בתימהון. סטיב מקווין
דופק אותו ושם מלכה, הקהל מוחא כפיים
כמו מטורף.
לן צכ ומתח. מי שלא משחק קלפים כל
יום שישי על המירפסת, לא מבין מה כל
ההתרגשות הזאת, אבל מתרגש בכל זאת
יחד עם כולם. כי הוא רוצה כמו כולם ש
הגיבור
שלו ינצח, למרות שהוא לא יודע
במה ואיך.
הגבר מסינסינאטי הוא אחד הסרטים ה־פחות־טובים
שנעשו על חייהם של הקלפי
נים והמהמרים המקצועיים, אבל הוא עשוי
במקצועיות רבה, בקצב נכון, עם הרבה
מתח.
הוא מספר סיפור של משחק קלפים אחד,
עם כל ההכנות לקראתו והרקע שמסביבו.
זהו משחק בין נער צעיר ושאפתן, לבין
מלך הקלפנים, המסרב למסור לו את מקומו.

סטיב מקווין כרגיל שובה את הלב. אן
מרגרט כרגיל, נוגסת בתפוח־עץ אדום, וחושבת
שזה עושה רושם מיני, או עושה

במאי ין נג׳ל
הגרמנים רעים׳ אד לא תמיד
הרבה תנועות בידיים, וחושבת שזה עושה
רושם של משחק. טיוסדי וולד, אשתו של
הקלפן, היא צעירה מאוד, וחמודה מאוד.
המוחקת דייזי (חן, תל־אביב; ארצות־הברית) היא
ילדה קטנה ופראית. היא מקשקשת כל הזמן
על הקירות, ומוחקת כל הזמן את העבר
שלה, כי פניה מופנות אל העתיד.
היא גרה בצריף עלוב בקצה העולם, ויום
אחד היא שולחת תקליט שעליו מוקלט
הקול שלה, למגלה כשרונות גדול, בעל
אולפני־הסרטה ענקיים בהוליבוד.
למחרת מגיע רולס רויס עם נהג, ולוקח
אותה אל צמרת הקולנוע. כשהיא מגיעה
לשם, מלבישים אותה יפה, ומכניסים אותה
לסרטים.
אשודהמאהב־של־ההומו. כשהיא
נכנסת לסרטים, מכניסים את האמא שלה לבית
משוגעים, כדי למחוק את העבר שלה.
היא עצמה מוצאת את האהוב שלה, זמר
צעיר, אליל ההמונים. למחרת היא מתחתנת
איתו, ובערב החתונה הוא בורח ממנה אל

איזה אהוב הומוסכסואלי שלו.
אז היא חוזרת אל מגלה הכשרונות שלה,
ושם מתברר לה שאשתו של המגלה מאוהבת
בבעלה, שברח עם ההומו, והמגלה עצמו
לוקח אותה אל מיטתו, כדי לנחם אותה.
היא מוחקת את העבר וחוזרת אל האמא
המשוגעת שלה, אבל האמא שלה מתה, והיא
מוחקת את העבר ונהיית מטורפת בעצמה.
אז המגלה כשרונות שלה בא אליה ואומר
לה שתחזיר לו את הכסף שלו או
שתחזור לעבודה, אז היא מוחקת את העבר
וחוזרת לעבודה.
מה שטוב בסרט כזה זה שהוא לא זקוק
לביקורת. העלילה עושה את זה די טוב
בעצמה.
העולם הזה 1525

נ ח מו פרקשנלחםכד
לנדסברגר וניטים ערוסי — נכללה תקופת
היעדרותם בתקופת המאסר. נוסף לזאת,
באפשרותי להביא רשימה ארוכה של שפוטים
אשר ברחו ממעצר חוקי ונענשו על־כך,
אך בשום מיקרה לא התווסף לתקופת־המאסר
הזמן שנעדרו מהכלא.
וכן יש לציין את פסק־הדין של כב׳ הנשיא
קנת מבית־המשפט המחוזי בתל־אגיב,
אשר ציין בפסק־דינו, לגבי הנאשמים יורם
לנדסברגר וערוסי, ובו נאמר בפירוש ששני
הימים שנעדרו מהמאסר יחשבו כאילו
הורדו בפועל.

— אם לא ינוכה לו השליש המקובל.
פרקש עצמו לא נשאר עד לסוף באולם.
כאשר תפס לאן מובילים דברי
השופט חיים כהן, הרים את ראשו, וקרא:
״כאן אין רחמים!״ הוא הוצא מן האולם,
עד לגמר הקראת פסק־הדין.
בפרוזדור שוב נוצרו הדוחק והעירבוביה
של שוטרים, סדרנים. וסקרנים. גם רחל
נצמדה אליו. נוכחותה השפיעה עליו באורח
פלא. הבחור שלא היתד. לו מימיו חברה
קבועה (״כמתאגרף התרחקתי מבחורות!״),
ושהליכתו עתה שפופה (״אם איי הולד

בבית־המשפט 5־.ג
את ארוסתו רחל אלקובי, מול עדשת המצלמה.

ך * טהלתאר תנאים משונים יותר
1/לפגישה רומנטית: המסדרון האפלולי
1של ביח־המשפט העליון בירושלים,
שוטרים חמושים, עורכי־דין בגלימות שחורות.
שם, ביום החמישי האחרון, נפגשו
נחמן פרקש ורחל אלקובי.
ד,כחנה לא היתד, רומנטית כלל. פרקש,
האסיר שהתפרסם בבריחותיו, ושסב״כו
נרקמה מסכת שלמר, של פולקלור אוהד, בא
לבקש את התערובתם של השופטים העליונים
לטובתו. הוא הגיש בקשה לצו־על־תנאי נגד
שרות בתי־הסוהר, שינמק מדוע לא ינכה
מתקופת־מאסרו (תשע שנים) את השנה־וחצי
שישב בכלא מצרי.
רחל 26 ארוסתו מזה ארבעה חודשים,
ניצלה את ההזדמנות כדי לראותו.

אלה נימוקי:

- 8 *18ש בית־המשפט הודיע :״להיכנס ל־ז
\4אולם!״ האזיקים הוסרו מפרקש, והוא
התיישב בכלוב העץ. מצד שמאל של
האולם על כורסותיהם הירוקות התיישבו

1נמיסדהן

חוצה, עצוב

ושפוף.

אחרי פסק־הדין, מו״
בל נחמן פרקש ה־רחל
הולכת לפניו.

שלושת השופטים העליונים: יצחק קיסטר,
יואל זוסמן וחיים כהן.
בניגוד להופעותיו הקודמות, לא עמד
הפעם פרקליט לצידו של פרקש. הוא הכין
בעצמו את בקשתו, ועתה קם להקריאה.
מיבטאו צברי טהור, סיגנונו מלוטש וענייני

פקודת־המאסר בתיק ,793/61 שהוצאה
בהתאם לגזר־הדין של השופט קנת, הינה
מתאריך מסויים, לתקופה מסויימת. מאחר
ופקודת־מאסר זו לא שונתה על־ידי צו
מטעם בית־המשפט, כל החזקה, מעבר התקופה
כפי שצויינה בפקודת־המאסר, היא
בניגוד לחוק.
נעברה עבירה, בכך שהפסקתי את המאסר

בתקופת העדרותי, ישבתי בכלא מצרי,
שהוא חמור יותר מהכלא הישראלי, ושם
נשברתי מבחינה רוחנית וגופנית משך שנח
וחצי. כך ש״חופשתי״ לא היתה חופש, ו־נענשתי
על כך בצורה נוראה ואכזרית, שאינה
בפרופורציה לכלא הישראלי.
לאחר שאני ברחתי מהכלא הישראלי,
נעצרתי על־ידי שלטונות מצריים בכלא
מצרי. אילו היו יחסים תקינים בין שתי
המדינות, הרי שהייתי מועבר לכלא ישראלי,
כפי שצריך להיות נהוג, ובהעדר יחסים
תקינים בין שתי המדינות, לא התאפשר לשלטונות
מצרים להחזירני לכלאי ישראלי כאסיר
בורח. אין להבין מכך שלא נעצרתי
על־ידי שלטונות מצריים כעבריין נמלט, ו
זקוף
בבית הסוהר, שוברים אותי!״) התיישר,
ומילמל כמה מילים לרחל.
הוא לא היה צריך לומר לה הרבה.
שכן בהפסקה של בית־המשפט, כאשר
התבודדו השניים בחדר־המעצר של משטרת
ירושלים, סיכמו ביניהם: החתונה תיערך
בשבועות הקרובים.
אחותה של רחל, שנלוותה אליה מאשדוד
לירושלים, סיפרה על תחילת ההיכרות בין
השניים :״יש לנו חבר ממרוקו. הוא מכיר
אחד החברים הדואגים לפרקש. יום אחד
נסעו השניים, והידיד הזה אמר, :אני מכיר
בחורה מצויינת באשדוד. אשה, לא סתם
ילדה. בוא נכיר לה את פרקש.׳
״הם סידרו פגישה, ואחרי הפגישה הרא־

וברחתי ממאסר חוקי. על־כך נשפטתי על-
ידי השופט אלקייס ונענשתי, אך אין זה
משנה את תקופת המאסר עצמה, שהיא
קבועה.
במידה והשופט אלקיים היה קובע בבירור,
הרי שהיה מציין בגזר־הדין שתקופת בריחתי
מהכלא לא תיחשב בתקופת גזר העונש.
ובכך היה מאריך אוטומטית את
זמן שהייתי מחוץ לכלא, לריצוי בתום
תקופת תאריך שיחרורי. השופט השאיר
נקודה זו פתוחה, וציין שהוא מניח שהתקופה
לא תיחשב. לאור זאת אני מניח
שכוונת השופט אלקיים היתה להשאיר
נקודה זו פתוחה, ולבחון בבוא הזמן, לאור
התנהגותי, אם להוסיף את התקופה או לא
להחשיבה כלל.
במקרים קודמים, שאנשים ברחו ממעצר
חוקי — כולל שני שותפי לעבירה, יורם

בתקופת המאסר שם נאמר לי בפירוש שאני
נכלא בהיותי עבריין נמלט, ולא כעובר״
גבול גרידא.
במידה והייתי מוכר כעובר־גבול גרידא,
או כפליט, הייתי מועבר לארץ זרה הקולטת
פליטים, כפי שידוע לגבי עוברי־גבול אשר
הועברו לקנדה, בלגיה ולארצות סקנדינביה
וכו׳.

באה האהבה.

ועד ציבורי

* הגיון המשפטי של השופטים קבע
1אחרת. פקודת בתי־הסוהר אומרת,
שמאסר יש לרצות במקום שיוגדר לצורך
זה על־ידי הנהלת בתי־הסוהר. הכלא המצרי
לא הוגדר, לכן יצטרך פרקש לשבת את
מלוא תשע השנים. כלומר: עוד חמש שנים

שונה באו הרבה פגישות.
עכשיו מחכים רק לחתונה.״
זוהי תקוותו הגדולה של פרקש. הוא
נאחז בחתונה, ובאהבה שהתפתחה בינו לבין
רחל, כבקש־הצלה. אחרי החתונה — ייאבק
לצאת לחופשי.
הוא אינו לבדו בתקווה זו. קבוצה קטנה
של אזרחים התארגנה להקמת ועד ציבורי,
בראשותו של נחום גרצברג מראשון־לציון*,
שכבר עזר לשיקומם של אסירים רבים.
״אנחנו מכינים עתה את החתונה,״ הודיע.
״אחר כך — נוכח שאפילו אגוז קשה כמו
נחמן פרקש אפשר לשקם, אפשר להחזיר
לחיי חופש ומשפחה.״
* כל המבקש לשתף פעולה עם הוועד,
יכול להתקשר עם נחום גרצברג, כצנלסון
,36 ראשון־לציון, טלפון 1375־.94

במרינה

חקצוע 11־ 111תניס
תוך זמן קצר,
בהדרכה מקצועית מעולה!
היסטוריה הוא היה )ניוד

קבלת לקוחות בסלון בית־הספר לספרות ״דיאנה״

יום יום מ־ 9בבוקר עד 7בערב ללא הפסקה

בימים א, ג ,ה״ הסלון פתוח עד 0ג־ 9בלילה.
ביתילופר ״די אנרי ״ בעל ה מוניסין הבינל או מי עשיר
הנסיוןוהוותקמומלץע״י התאחדותמוסדותחינוך
פרטייםב יש ראל .

בנר זיזנגוורנסזתאטל 226066

בית הספר
ועתונאות

מבצע ההרזייה הגדול ביותר
בעולם היה של מרת סלסטה
בייאר, שהתפרסמה בכינויה ״דו־לי
דימפל״ והופיעה בקרקס בתפקיד
האשד, השמנה ביותר
בעולם. בשנת , 1959 והיא אז
בת ,58 החליטה לחזור לממדים
רגילים ואז, תוך 14 חודש של
דיאטה חריפה, ירדה ממשקל של
252ק״ג למשקל של 59ק״ג.

קורס

91עשי מיוחד דתקשורת

מוני

ההי ציי ת

מה לא תעשה אשר, כדי להראות
גמישה וחטובה? האשה הישראלית
יודעת מה לעשות: ה־נסיון
הוכיח, כי גרבי קריסטל
״מרסי״ האלגנטיים מעניקים לרגל
את המראה החטוב והזוהר
ביותר. עם זאת, הם חסכוניים
מאין כמותם, כי ארנקון ״מרסי״
המכיל 6גרביים בודדים ושווים,
מחירו 6ל״י בלבד. לבחירתך
גרבי ״מרסי״ רגילים וגרבי ״היי
מרסי״ ,המיוחדים לשמלות קצרות.

א 1 0 10א ס1¥1ן> 001

המגמות :

• כ תי ב ת
ת ס רי טי ם
לטלביזיה וקולנוע

• פ ר סו ם וי ח סי
צבור
9ע תונ או ת

״קוסמוס״
מכון להיכרות ע״י התכתבות
קשרים בכל רחבי הארץ

פתיחת שנת הלימודים:
1.12.1966

ת. ד4093 .
באר־שבע

התרשמה תסתיים
ב־ם םפו.ו28.1
מספר המקומות מוגבל
פרטים, תוכנית לימודים מלאה
והרשמה: כל יום, בין השעות
7—4אחרי הצהרים, בבית ציוני
אמריקה, רחוב דניאל פריש , 1
תל־אביב.
דתית הבקשה החו 1רת

מ־א״דח׳הנומל 56980X39

״ 11יוח זיג 1י

״ הע ולם הזה״ ,שבועוןהחדשות הישראלי
המערכת והמנהלה: תל־אביב, רח׳ קרליבך , 12 טלפון 5־,30134
ח.ד • 136 .מען מברקי: עולמפרס • דפוס משה שהם בע״מ,
תל־אביב, רח׳ פין • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע״מ• .
העורך הראשי: אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע״מ,

סיר לואיס נמיר היה אחד מנושאי־הדגל
של הציונות בבריטניה של שנות
השלושים, ידיד־קרוב של חיים דיצמן
ולוחם־עקשן במשרדי המושבות והחוץ הבריטיים
למען זכויותיהם של היהודים
בארץ־ישראל. הוא כינה פעם במועדון לונדוני
מכובד, קבל עם ועדה, את ידידו מל־קולם
מק־דונלד, מי שהיה שר המושבות בעת
חיבור הספר הלבן של ( 1939 שאסר את
העלייה ומכירת קרקעות ליהודים) :״מל-
קולם, אתה בוגד כפול ומכופל!״
חוץ מזה גם היה אחד ההיסטוריונים
הדגולים של אוקספורד, גאון ופתי בעת
ובעונה אחת. הוא האמין עד יומו האחרון
אמונה עיוורת בגרפולוגים, זילזל במדענים
אחרים, תוך ציטוט־קבע של אימרת אנטישמי
אוסטרי• :״מה זה מדע? זה מה
שיהודי אחד מעתיק מיהודי שני.״
״אתה יוד?{ לירות?״ השבוע פרסם
ציוני ופרופסור להיסטוריה אחר, סיר ישעיהו
ברלין, זכרונות על ידידו־מורהו שנפטר
לפני שנים מספר. ברלין, בן־חסותו של וינ־סטון
צ׳רצ׳יל ומנהל התעמולה הבריטית ב־ארצות־הברית
בראשית מלחמת העולם השניה,
מגלה כי נמיר נולד כלודביג ברנשטיין׳,
בנו של יהודי מומר, שניהל את חוותו של
אציל פולני.
אביו המומר של נמיר־ברנשטיין תלה
מיומו הראשון תקוות גדולות בבנו, הזכיר
לו כי גם היינריך מארקס המיר את דתו
(וזכה בבן קארל) וכן עשה אייזק דיזרעאלי
(אביו של בנימין) .לודביג־לואים לא היה
תמים־דעים עם אביו, ברח בגיל 17לאנגליה
וחזר לחיק היהדות.
תוך שנים מספר זרח כוכבו בשמי מחקר
ההיסטוריה בבריטניה. הוא התפרסם במיוחד באותן במחקריו על הפרלמנט הבריטי.
שנים הרחיב את פעילותו למען המאבק
הציוני, היה מעריץ עיוור של חיים וייצמן.
דבר זה לא מנע ממנו לתעב את כל המנהיגים
הציונים האחרים (אותם כינה ״הרבנים״)
.הם שילמו לו מידה כנגד מידה,
מנעו ממנו את התגשמות חלום חייו,
להבחר לוועד הפועל הציוני.
זה לא עיכב בעד נמיר להיות ציוני
אדוק ביותר. לדוגמה מעלה ברלין את המעשה
כיצד בחן נמיר מועמדים למחלקה
האנגלית של האוניברסיטה העברית. הוא
היה חוקר מועמד אחר מועמד :״הגד לי,
מר לוי, האם אתה יודע לירות?״ המועמד,
צעיר יהודי מתבולל מאוניברסיטת עיר
שדה אנגלית, היה מגמגם משהו ונמיר
היה ׳מסביר :״עליך להבין שאם אתה מקבל
על עצמך משרה זאת, יהיה עליך לירות
בבני־דודנו הערביים. כי אם אתה לא תירה
בהם, הם יירו בך!״
איש מן המועמדים לא זכה להמלצה
של נמיר ויש להניח שהאוניברסיטה הירושלמית
חיפשה לה, לאחר מכן, ממליצים
אחרים למרצים לאנגלית על הר־הצופים.
״ אתה אדם פיקח:״ נמיר, שכינה
את היהודים ״שותפי לגזע״ ,התבטא פעם,
בעת וויכוח על הקולוניאליזם ,״אנחנו היהודים,
והצבעונים האחרים, סבורים אחרת״.
אבל בל יהדותו וציונותו של נמיר נמוגו
כשהתגרש מאשתו הראשונה שהיתר״ למרות
הפלא, מוסלמית. הוא נשא אשד, שנייה,
פרוטסטנטית אדוקה, ולמענה התנצר. זה
היה סוף יחסיו של וייצמן עמו. הוא פשוט
לא היה יכול להבין צעד כזה.
נמיר בילה את שנותיו האחרונות רחוק
מזירת ההתנצחות, ורק מדי פעם התעורר
להשמיע הערה קטלנית כגון זו ששיגר
לישעיהו ברלין, אחר שהלה שלח לו מחקר
היסטורי לביקורת :״אתה, כנראה, אדם פיקח
מאד אם אתה מבין מה שאתה כותב!״

פעם היה דרקון נוראי, שהפחיד אתי
כולם. כדי לפייסו, הגישו לו לארוחה
בת־מלו צעירה, אותה כפתו לסלע, לפני
מאורתו.
• אביו הרוחוני של אדולף היטלר, ראש
עיריית וינה בראשית המאה, לוארל לואייגר,
שלמרות אנטישמיותו המוצהרת, הקיף עצמו
במספר רב של יועצים יהודיים. עובדה זאת
נימק באימרתו הידועה ״מי הוא יהודי, אני
קובע!״

בדיוק כשהגיח המפלץ כדי לאכול אותה,
עבר במקום ג׳ורג׳ הקדוש.
״התרחק מכאן וחוסה על חייך הצעירים,״
קראה אליו בת־המלך הכבולה. אך ג׳ורג׳
הגיבור לא היסס: הוא קם על הדרקון
— ושיסף אותו בחרבו.
הזדמנות מתאימה. זה קרה לפני
כאלף ושבע מאות שנה, וכל אותו זמן
ממשיכים המאמינים להודות לג׳ורג׳ הקדוש,
ולהתפלל על קברו, אשר בלוד.
הכנסיה (היוונית־אורתודוכסית) שהוקמה
על קברו, היא לא סתם כנסיה. בנתה אותה
הלנה, אמו של קונסטנטין הראשון, בשנת
340 לספירה: ,ושיפץ אותה ריצ׳רד לב־הארי,
אבל הרס את רובה — אל־דהר
מלך הממלוכים.
כיום הפנסיה מתוקנת ומקושטת, וכמו
בכל שנה, נאספו בה גם השבוע, ב־16
בנובמבר, המוני מאמיניו של ג׳ורג׳ הקדוש,
מכל העולם.
היו בהם נוצרים מכל העדות, מוסלמים,
ואף יהודים מארצות המזרח.
גם השנה הביאו לכנסיית ג׳ורג׳ הקדוש
תשורות, מינחות, פכי־שמן לרוב, ונרות
באורך מסר וחצי. בפתח הכנסיה, מול
תבליטו של הגיבור־ההורג־את־הדרקון, נטבחו
יותר מתריסר כבשים, שבשרם חולק לעניי

ג׳ורג׳ הקדוש והדרקון*
לטרוף את בת־המלך
לוד. לאלה הפחות־עניים דאגו הרוכלים,
ואף סוכני המקררים והטלביזיות, שהחליטו
שזוהי הזדמנות מתאימה להציג את סחורתם.
ובאמת זו היתה הזדמנות: כי מתי מזדמנים
יחד במקום אחד כל־כך הרבה אנשים, בני
כל־כך הרבה דתות שונות?
המתפללים, שבאו למלא את נדריהם בכנסיה,
לאות תודה לקדוש שנענה לבקשותיהם,
שטחו גם השנה את תחינותיהם לפני
הקבר, כשכולם חוזרים על בקשה אחת:
שירשו בשנה הבאה גם לאורתודוכסים הנוצריים
מירדן לעלות לקבר פטרונם, דבר
שנאסר עליהם מאז קום המדינה.
יובלות צרפתיות פות פחדד־האוכל
לפני עשרים שנה, כאשר העולם הזה היה
השבועון היחיד בארץ, היה אחד המדורים
האהובים ביותר בו•,מה אני אוהב ונזה אני
לא אוהב. מדור זה המשייך לנוף של ארץ-
ישראל של אותם הימים במו החוד בגרוש,
מכנסי החאקי הקצרים והכומתות האדומות
של הצנחנים הבריטיים, שזכו, בגלל זאת,
בכינוי הכלניות.
כאשר חגג החודש יישוב הספר נתיב
הל״ה (ליד בית־שמש) את יום הולדתו ה־, 17
נזכרו חבריו בתקופת הפלמ״ח של חייהם,
אלתרו על המקום משאל מה אני אוהב.
״רוח כין־הערכיים״ .התשובות למשאל,
שהזכירו את התשובות למשאלי
העולם הזה , 1946 הוכיחו כי החברה הטובים
נשארו חברה טובים. חגי אוהב ״עוף מבושל
• בציור של רפאל.
העולם הזה 1525

בנעם חש]י1ז תוך שבוע אחו ב:וצו1
אונס אכזרי באותו מקום: חוו ושנו1
״ ל א ...אל תעשו לי את זה!
עיזבו אותי! עיזבו אותי! אני לא

יכולה יותר. רחמו עלי!״ התחננה יוהנה
בולטהאזן, ופרצה בבכי.
שום דבר לא עזר. שני הגברים תקפו
בברוטליות את הצעירה הבלונדית, ואיש
לא בא להצילה.
מזעזת היא העובדה, שזו
הפעם השניה שאונס אכזרי

מהם היה מסתובב ומסתכל סביבו, ואחר
כך היה אומר משהו.

גם השני

ך* תאום, שעה שהתכופפתי
^ צדפים, אחד מהם בא מאחורי,
בכתפיים והפיל אותי על החול.
אותי כל־כך חזק שלא יכולתי
וחיפשתי תפס אותי
הוא תפס
להשתחרר

גול שפת״ה׳
מבוצע באותו חוף עצמו. חוקרי־המשטרה לא
הצליחו לגלות, אפילו ברמז, מי האשמים.
אך המזעזע מכל הוא ספורה האישי של
הנפגעת•

ברוח טובה.
** יפרה יוהנה בולטהאזן לכתב
״העולם הזה ״:
אני בת 24 ונולדתי בשוייץ. גמרתי שם
את לימודי בתיכון, ועבדתי כמזכירה. חברי
וחברותי סיפרו לי שהם נוסעים לבקר בארץ,
ושם יגורו בקיבוץ, ויעבדו כמה שעות
ביום.
החלטתי גם לנסוע לישראל. את דרכי
משוייץ עשיתי בטרמפים. בתחילה נסעתי
לפאריס, משם לאיטליה. בדרכים הנהגים
התייחסו אלי יפה. אף אחד לא ניסה להיטפל
אלי. מאיטליה נסעתי לישראל, והגעתי לקיבוץ
געש בו אני נמצאת עכשיו. צורפתי
מיד למחנה בו היו לי מספר חברים ילידי
שוייץ, כמוני.
אני נמצאת בארץ בסך הכל בשלושה
שבועות, והספקתי כבר לעבוד בכמה ענפים
במשק. עבדתי במטבח, בהגשה ורחיצת־כלים,
במכבסה, ולאחרונה עבדתי במטעי
האבוקאדו. אחרי הצהריים הייתי בדרך־
כלל יורדת לים, להשתזף.
השבוע, ביום שני אחרי־הצהריים, ירדתי
לים עם ביקיני. זה היה בערך בשעה ארבע.
שכבתי לי על חוף־הים והשתזפתי. נמאס
לי לשכב, והתחלתי לטייל לאורך החוף.
תוך כדי טיול, ראיתי שני אנשים שעוסקים
בדייג. היו להם חכות, ובהן הם ניסו לדוג
דגים. התקרבתי לעברם, וברכתי אותם
בשלום. הם ענו לי, והתחילו לדבר אתי.
בהתחלה הם כל כך היו נעימים אלי,
עד ששמחתי שפגשתי בהם. הם הציעו לי
לנסות להחזיק את אחת החכות ולדוג.
אכר־כך הם נתנו לי סיגריה לעשן, ואחד
מהם, שהיה לבוש בגדי־חאקי, התחיל לחפש
צדפים בין הסלעים. הוא מצא צדף יפה,
הראה לי אותו והציע ששלושתינו נחפש
צדפים. אני הסכמתי.
תוך כדי החיפושים אחר הצדפים, הם
התחככו בגופי, ביקשו סליחה וצחקו. אני
קיבלתי את זה ברוח טובה, בכלל לא
שיערתי שהם זוממים משהו.
כל כמה רגעים היו שני הדייגים מתלחשים
ביניהם בעברית. אני לא הבנתי
על מה הם מדברים. ראיתי שכל פעם אחד

ביין״ ,לא אוהב, קציצות עם כמון״ ושונא
ש״מעירים אותי בשעה ארבע בבוקר במקום
בשעה חמש״.
ציפקה, כמו פלמחניקית טובה, אוהבת
את ״רוח בין־הערביים״ ואינה אוהבת, שמסתירים
לי כל הזמן״ בעת הצגת סרטים
במשק. רותי, לעומת זאת, אוהבת, כשהבנות
מתקשטות ביום ששי״ ושונאת ״את ההעולם
הזה 1525

ממנו. נאבקתי איתו כמה שרק יכולתי.
הבחור הזה הרגיש שעוד מעט אני אצליח
להשתחרר, אז הוא עלה על שתי הידיים
שלי ברגליו, לחץ עליהן בברכיו, ונשען
על הראש שלי בכל כובד גופו. בידיו הוא
המשיך לתפוס אותי שלא אזוז.
כל הזמן הוספתי לבעוט ברגלי שהיו
חופשיות, התפתלתי וניסיתי להתהפך. תוך
כדי המאבק הזה צעקתי כל הזמן. חשבתי
שאולי יבוא מישהו ויציל אותי.
הדייג השני רץ לעזור לחבר שלו. הוא
התנפל עלי כמו חיית־טרף. הוא הפיל את
עצמו עלי, והוריד ממני את החלק התחתון
של הביקיני. אני ניסיתי כל הזמן לבעוט
בו, אבל לא הצלחתי. הוא נשכב עלי,
והחזיק את רגלי בידיו. יותר לא יכולתי
לעשות שום דבר. התחלתי לבכות ולהתחנן
שיעזבו אותי.
הבכי שלי לא עזר. ניסיתי לנשוך את
זה שתפס לי את הידיים, אך הוא הבחין
במה שאני מנסה לעשות, ונתן לי מכה
עם המרפק שלו על הראש.
תוך כדי המאבק הזה, הרגשתי איך הבחור
ששכב עלי מצליח לעשות מה שהוא התכוון.
הוא אנס אותי, ואני לא יכולתי לעשות

בבהלה, כאשר מתקרבים אנשים, מנסים לדבר איתה.
ה 111111ך | 1ר|| ל ) 1 | 1
הצעירה המצולמת, יוהנה בולטהאזן, נשארה מליאת־
1111 11•* 111111 •^ 111
פחדים מאז המקרה, וסיפורה ממחיש כמה חסרת־ישע היא בחורה מותקפת, למרות בל מאמציה.
שום דבר. הייתי כל כך מליאת פחד ויאוש,
שהתחלתי לבכות כמו ילדה קטנה.
אחרי שהראשון גמר לעשות את זה,
הוא קם ממני, ורצה להתחלף עם השני.
אני חשבתי באותו רגע שאוכל להשתחרר
מהם ולברוח. אבל טעיתי.
זה שהחזיק לי את הידיים ואת חצי
הגוף העליון, לא עזב אותי. הוא החזיק
כל הזמן, ואפילו הגביר את לחצו עלי.

* 1י 1י §י 1

בווו למשטרה

עולה יוהנה על טנזר־משטרתי, כשלידה שני שוטרים
בלבוש אזרחי. למרות שעברה את נל אלבומי־הפושעים,
ולמרות שהובלה לחופי דייג רבים, לא הצליחה לגלות את האנשים שפגעו בה.

כביסה״.
איזק אוהב ״צרפתיות יפות בחדר־ האוכל״
ומאירקה ״כמעט את כל החברות״ .מנחם
אוהב ״את עצי הזית, בשעה שש בערב״
ואינו אוהב ״את השיטפונות של האורחים
בשבתות״ .ואהרון אוהב ״לחזור מתל־אביב
הביתה ולשבת על הדשא שלי״ והוא בהחלט
אינו אוהב כאשר ״לא אומרים ערב טוב!

ובוקר טוב״

הווי

כשנה הרביעית מותר
נתניה בעט פרקליט באחוריו של לקוח
ש״נדנד לו על הנשמה״ ,נקנס ב־ 20ל״י
ונאלץ להתחייב לא לעשות מעשה דומה
תוך שלוש השנים הקרובות.

כשהשני תפס אותי במקומו, הוא עזב אותי.
הייתי כל כך המומה, עד שכבר בקושי
יכולתי לזכור מה שעשיתי. הרגשתי איך
גם השני פוגע בי.
אחרי־כן אספו שניהם את החכות שלהם,
ונסו ימן המקום, בכל כוחם. הם נעלמו
בכוון הרצליה.

כסא־חשמלי

חבל שאץ
** יהרתי לקיבוץ. סיפרתי על המקרה,
והזעיקו את המשטרה. אחרי שמסרתי
את כל מה שקרה, הסיעו אותי לנתניה.
השוטרים שם הראו לי ספר עם כל מיני
תמונות של פושעים שהיו בתוכו. הם ביקשו
ממני להסתכל טוב ולראות אם באלבום
הזה ישנה תמונה של אחד משני הדייגים.
חיפשתי וחיפשתי, אבל לא ראיתי שום
תמונה של מישהו מהם. פתאום ראיתי
איזה תמונה שהזכירה לי את אחד מהם.
אבל אחרי שהסתכלתי עוד פעם ראיתי
שזה לא היה הבחור שאנס אותי. מרוב
שהסתכלתי על תמונות — טעיתי.
מאז, כל יום באים אלי לקיבוץ שני
שוטרים עם מכונית: .ואני נוסעת אתם
לכל מיני מקומות כדי לראות אם שם
נמצאים שני הדייגים משפת־הים. עד היום
לא ראיתי אף אחד מהם.
אני מקווה שהמשטרה תתפוס אותם
ותעמיד אותם לעונש. מגיע להם להשלח
לבית־הסוהר. חבל שאין פה בארץ הזו
כסא חשמלי כמו בארצות־הברית.
בשבילם זה היה אולי שעשוע. אבל
אותי הם הרסו בזה. לכל החיים.

• ביצר להצליח בעסקים. באשדוד
הציע פועל הבניין המובטל חיים
אבוטבול עיסקת חליפין לחברו: איגרת־פיס
תמורת קופסת סיגריות. החבר לא
קיבל את ההצעה, הצטער על כך מאד
למחרת, כאשר התברר כי איגרתו של
אבוטבול זכתה בפרס הגדול 50 ,אלף
לירות.

משפד 1325

י׳ כשדר תשכ״ז23.11.1966 .

המהיר 120 אג ׳

ש 1מיהר

7זק/ר // 3מ א 720מ*.