גליון 1526 מתאריך 30 בנובמבר 1966

ספר 15 26י״ז בסלו תשכ״ז30.11.1966 ,

המחיר 120 אג ׳

ממשרת אשבור
כמעט
הצליחה להפיל את

המלך חוסיין
המתיחות בגבול גוברת

הופרו שני
מטוס׳ מיג

דיווחתי לך באיגרת קודמת על כרשת
התנהגותה־המוזרה־של־אשת־ראש־הממשלה־ש־הסתתרה־בלב־רחוב־דיזנגוף־מעדשת־מצלמתו־
של־צלם־העולם־הזה־והזעיקזדאת־אבירי־השיד
בית־כדי־להצילה־מן־הצלם־הרשע־וממאות־הא־
זרחים־שהצטופפו־ליד־חנות־הצעצועים,

שלא יכולנו להבין היה, מדוע התנהגה
כך רעיית ראש הממשלה?
דיווחתי לך גם, כי הצלם הגיש תלונה
למשטרה, נגד שלושת אנשי הש.ב ,.שאיימו
עליו, היכו אותו וגררו אותו באותה הזדמנות.
המשטרה, כמובן, החליטה שאין עניין
ציבורי בפרשה, ולכן לא יוגש משפט. אבל
היא עשתך, את המינימום ההתחלתי: היא
גבתה עדות מפיהם. עדות זו מעניינת מאד.

• עדותו של איש א׳ ,פקיד
משרד־הכטחון :

בכל ב קבו ק חד ש של דורה-גלוס מצויות
פניני * 006410 לערבוב הומוגני של
הלכה בגווני האפנה החדי שים.
610 ::י / 0064 הלבה היחידה המכילה
כבר 411 * 460* 16 הלכה ה שומרת על צפרניד.
; 01164-610:אינה מ תקלפ ת ומצפה בצורה
שווה ו חלק האת הצפודן.

1 0 5 5ס ־וסץ<3111
זהר וקסם לצפורנייד

נצלו את המיתון
ח לי פו ת מו בנו ת
139— ,149— ,169.ח לי פו ת לפי מיד ה — ב די ם
מ שו ב חי םוע בו דהמ עו ל ה
— 199
ולגברות חידושי האופנה
במעילים, שמלות וסריגים

תא, רח׳ נחלת בנימין 59
פנת אחד העם)

״אולפן גרג 0 0 0בע״מ, ביה״ס המיוחד לקצרנות
בהנהלת חיים בר־קמא
פותח ב 1ת ״ א קורם בוקר במשך שבוע חופש חנוכה
(בהנחה מיוחדת לתלמידים ולמורים)
וב־ 18.12 פת״א וכחיפה קורס ערב של חודש ל

צר!! ת
ההצלחה מובטחת ! הירשמו בהקדם :
ת״א: גורדון ,5טל .236209 :.היפה: בית־הספר ״במעלה״
״ ה עו ל ם הזה״ ,שבועוןהחד שו ת הישראלי
המערכת והמנהלה: תל־אביב, רח׳ קרליבך ,12 טלפון 5־,30134
ת.ד • 136 .מען מברקי: עולמפרם • דפוס משה שהם בע״מ,
תל־אביב, רח׳ פין • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע״מ• .
העורך הראשי: אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע״מ.

בשעה שש וארבעים בערך נקראנו באופן
דחוף על־ידי קריאה טלפונית של המשטרה,
דרך המטה הארצי, שהגברת אשכול,
אשת ראש־הממשלה, נמצאת במצוקה ברחוב
דיזנגוף .125 נסענו מיד במכונית למקום,
אני ואיש ג׳.
במקום הזה ראינו התקהלות רבה של
אנשים. זה היד, ליד חנות לצעצועים, נכנסנו
מיד פנימה, אחרי שפילסנו דרך בין
הקהל, ושאלנו איפה הגברת אשכול. היא
שמעה אותנו וקראה לנו פנימה. היא היתד.
אחרי וילון בחנות. אמרה לנו שאינה יכולה
לצאת, מכיוון שהצלם של העולם הזה רוצה
לצלמה, לאחר שצילם אותר, ברחוב. יצאתי
מיד מהחנות וראיתי צלם, שאני מכירו
באופן אישי מתוך עבודתי, עומד בכניסה
לחנות, עם מצלמה בידו, ומכוון אותה בעינו
ומחכה שגברת אשכול תצא והוא יצלם
אותר, עם חפצים ומתנות.
איש ג׳ ביקש ממני להוציא את הצלם
מהמקום מיד. ניגשתי אליו ואמרתי :״תראה
מה שגרמת פה, וכל ההתקהלות שיוצאת
מזה. תעזוב את המקום מיד.״
אמר לי :״איש א׳ ,אני רוצה לצלם.״
אמרתי לו: אתה לא מצלם פה. זה לא
מקום לצילום.״
אמר לי :״טוב, איתך אני לא רוצה להתווכח.״
תפסתי אותו בידו וליוויתי אותו לצד
השני של הכביש, עד המדרכה השניה.
חזרתי למקום ובעזרת שני שוטרים הוצאנו
את גברת אשכול מהמקום למכונית שלה.
לא נתתי לו סטירה, והתפיסה שלי בידו
היתד. רגילה ולא חזקה, וליוויתי אותו והוא
לא התנגד. לא אמרתי לו אגמור את החשבון,
אבל אמרתי לו שלא יבוא הנה יותר.

• עדותו של איש ב /פקיד
משרד-הכטחון :
הייתי הנהג של מרים אשכול, אשת ראש
הממשלה, והגענו אתה ברחוב דיזנגוף על־יד
קפד, ר11ל, ושם עצרנו. גברת אשכול
נפגשה עם משפחה וביקשה ממני להמתין,
היא מיד חוזרת. הולכת לקנות משהו.
לאחר כעשר דקות הודיע לי קרוב משפחתה
של גברת אשכול — שלא ידוע לי
מי זה, היתר. איתו איזה ילדה קטנה —
ניגש אלי בריצה ואמר לי שגברת אשכול
ביקשה שאבוא מיד להציל אותה מהמצב
שהיא נמצאת בו.
ניגשתי לשם, זה חנות צעצועים אחרי
רוול, וראיתי קהל רב ליד החנות. בקושי
נכנסתי בין הקהל. ראיתי צלם שמוכר לי
מהעבודה, ובתור שכני, שעמד עם גופו
בכניסה לחנות, עם מצלמה ביד והיה מכוון
אותה כלפי הגברת אשכול לתוך החנות.
ניגשתי אליו ואמרתי לו :״אל תצלם בתוך
החנות, מפני שאסור לך לצלם ואין
לך רשות לצלם בתוך חנות״.
ענד. לי :״יש אישור ויש לי רשיון, ואני
רשאי לצלם בכל מקום. אתה תעשה את
העבודה שלך ואני אעשד. את העבודה שלי.״
יותר לא דיברתי אתי ונכנסתי לגברת
אשכול. בתוך החנות ישנה עוד כניסה,
המוסתרת על־ידי וילון. ברגע שהופעתי
אמרה לי :״טוב שבאת. תציל אותי ותרחיק
את הצלם והקהל.״
אני לבד לא יכולתי לעשות זאת. ביקשה
ממני לקרוא לבחורים.
ביציאתי מהחנות אמרתי לו עוד הפעם:
״תפסיק ותסתלק, מפני שאספת קהל רב!״
לא ענה לי, כי היה מכוון את המצלמה
ולא ידוע אם הוא לא צילם בזמן שדיברתי
אתה ופתחתי את הוילון, כי היתר, בפנים
ואמרתי לה שתמתין עד שאגיד לה מתי לצאת.
ניגשתי למכונית ודרך המכשיר התקשרתי
למכונית השניה של הבחורים. לא ענו לי.
הקשר היה סגור אצלם. התקשרתי דרך
המשטרה וביקשתי מהמשטרה להתקשר עם
מרכז המפלגה טלפונית, ולקרוא לבחורים.

קראו להם ובאו תוך ארבע דקות. באותו
זמן פגשתי בשוטר שעמד בחוץ, וביקשתי
ממנו באם יוכל לעשות סדר בין הקהל,
שמנה כ־ 500 איש. והשוטר אמר לי, שאינו
יכול לעשות דבר.
התקשרתי ותיכף הגיעה ניידת — באותו
זמן הגיעו גם הניידת וגם הבחורים. הם
נכנסו לחנות ואמרו לי לחכות ליד המכונית,
ומה שעשו בפנים ואיך שהוציאו אותה לא
ראיתי. העיקר שהיא באה איתם יחד. הכניסו
אותה למכונית ונסענו.
בורו, גברת אשכול אמרה לי שלפני
כניסתה לחנות הצעצועים ״אפשרתי לו לצלם
עם חיוך ומדוע רץ אחרי עד לחנות
בזמן שבוחרת צעצועים?״ וזה הכל. אני לא
נתתי לו מכה על המצלמה, אלא הורדתי
לו את היד בזמן שנכנסתי לחנות, היות
פלי וחשבתי שהוא צילם או שמצלם, כי היה
מכוון את המצלמה. לא אמרתי לו שאשבור
לו את המצלמה.

איננו אוהבים משפטים. תפקידנו להוציא
עתון, לא להתדיין, לכן אנו משתדלים, במילוי
תפקידנו, להימנע מהסתבכות במשפטים.
התביעה שהגיש נגדנו הרב יהודה פלי
היתד, יוצאת־דופן. שמחנו על הגשתה.
טען פלי, בקובלנה הפלילית: העולם הזה
הוציא את דיבתו רעה, בזה שפירסם דו״ח
מיוחד, בו נאמר, בץ השאר :״בעזרת
תמונות מזוייפות ועלילות נגד המדינה גובים
חוגים דתיים כסף לחיזוק שלטון הכפייה
הדתית בארץ.״
המשיך פלי :״בטופלם בכך על מר פלי
יהודה, בהיותו מנהל יד לעולים — פעי לים
דארצות־הברית, מעשה פלילי עלו לים
להמיט עליו שינאת הרבים ולתת לבוד
וללעג בעיני הרבים.״
יכולנו למנוע את המשפט, על־ידי פירסום
התנצלות סתמית. ואמנם, העולם הזה אינו
מתבייש להתנצל, אם פגע במישהו שלא
כשורה, או אם טעה. אבל כאשר אנחנו
בטוחים בצידקת דברינו — לא יפחידו אותנר
איומים במשפט.
הכתבה הופיעה לפני 21 חודשים (העולם
הזה ,)1433 ומאז נערכו שמונה ישיבות
של בית־המשפט. פלי קרא לחצי תריסר
עדים, מהם בחורי־ישיבה, עסקנים דתיים,
וגם ראש מועצת נצרת עילית, מרדכי אלון.
פרקליטנו, עורך הדין יוסף בן־מנשה,
המתין לגמר עדויות התביעה, כדי להציג
את ההוכחות, כי אמנם ערכו אבירי הכפייה
הדתית ״פוגרום מבויים״ .כדי להוכיח
כי הצילום המחריד של יהודים המצילים
ספרי־תורה מבית־הכנסת, תוך כדי הריסתו,
הוא צילום מבויים, שצולם בחצר ביתו של
אחד מעסקני־הדת בנצרת, ימים רבים אחרי
פירוק בית־הכנסת על־ידי המועצה המקומית.
השבוע התקיימה הישיבה האחרונה. אני
מצטט את השורות האחרונות של הפרוטוקול:
הקובל (פלי) :אני חוזר בי מהקובלנה.
עו״ד בן־מנשה, הסניגור: אין התנגדות.
החלטת השופט: ה1ני מיכה את הנאשמים.

העולם הזה 1526

נ^ם^ם ש
^ ] 05^2ך ם 3ם נ ^[

ס׳ עסיס >5די עסיס
תות שדה,

העולם הזה 1526

שזיפים,

אננס,

כסיס,

וישניה ,

אוכמניות,

משמש,

דונדננים.

מכתבים איפה המיליונים כיום ץ
עשיתי הישוב קטן: אפילו שמאיר הלו
( ,העולם הזה )1525 הפסיד בין מיליון
לירות לשלושה מיליון בבילו, ועוד מיליון
בדייג, הרי שבנילי הוא לא הפסיד, ובמי־בלית
אורורה גם לא. יכול להיות אפילו
שהפסיד מעם באוניית הקירור דניאלה. כל
זה מסתכם בפחות מההפסד עליו מדברים
עתה בעתונים. זה גם פחות מההפסד עליו
מדברים הבנקים השוויציים.
אומרים גם שהלוי השקיע את כל כספו
הפרטי כדי לשלם את חובותיו. אם כן, איפה
כל שאר המיליונים? איפה הסכום המשלים
את כל; הסכומים שציינתי, עד כדי 18 מיליון
דולאר, שאותם מציינים כסכום הכללי של
ש. כ ,.סטודנס, ירושלים
חובותיו?

חריצות יתר

?ו*0ד>ן -געמן / 7

האסון הוא לא כל כך במדיניותו של
פינחס ספיר, אלא בחריצותו.
אילולא עבד מחמש בבוקר עד חצות,
יתכן כי היה מחליט פחות החלטות, והיה
חוסך בכך מיליוני לירות לאוצר המדינה.
ישש כר יחז קאזי, רמת-גן

־ ^ מ ש ״ כ מ די שראד
הדוגמה הקלאסית של כפיות־טובה נית,

בסמוע.
את מי הלכה הממשלה להכות? את הידיד
הטוב ביותר שלה במרחב — את המלך חוסיץ.
חוסיין, ממש כמו ישראל, מתנגד לקיום
החלטות או״ם, בנוגע להקמת שתי מדינות
בשטח ארץ־ישראל המאנדאטורית — מדינה
יהודית ומדינה פלשתינאית.
חוסיין, ממש כמו ישראל, מתנגד להחזרת
פליטים לשטח ישראל, תומך בקליטתם בארצות
מושבם, כלומר: גם בארצו הוא.
חוסיין, ממש כמו ישראל, מתנגד לחדירה
סובייטית למרחב, והינו חסיד נלהב של מעצמות
המערב.
חוסיין, ממש כמו ישראל, הוא אוייב ה־נאצריזם.
ואותו
הולכים להכות בסמוע.
רחמים לוין, חיפח

זה וגם זה

כששטראוס הודח מכהונתו בממשלה, שמר
לו דיין אמונים. זוהי חובת האינטרנציונל
הבטחוניסטי שהזכרתם (העולם הזה .)1525
עתה, כשמדובר בכך שהחבר פראנץ יוזף
עתיד לחזור לכהונת שר, יש להניח כי לא

פול ־ טכניקו

דיין ושטראום

החודש נפתחים בבית ספרנו
קורסי הערב הבאים:

המנוי -

שרטוט
קיבלת חשבונך,
נא פרע
אותו בהקדם.

בנין • ארכיטקטורה
כולל עיצוב פני ם ו רי הו ט

\רפיקה
איור אופנה
איור אמנות׳

סוף סו ף ספריי שיער
לא דביק ונטול ריח לוואי

ניתן ללמוד את המקצועות הנ״ל
גם כ קו ר סי סלהשכלהבכתב

ו 5ו * £נ ] 111

פרטיםוה רש מ ה 5—8 ,9—1 :
ת ל ״ א כי ב, ברנר , 17 מפנת אלנבי 55
ת ל ־ א גי ם, אלנבי 128א׳
חי פ ה, שמריהו לוין 30

ישכח את החבר משה, שאינו שר כבר.
ושוב, בהתאם לאותה חובה אינטרנציו־נליסטית.
אני,
כשלעצמי, מאחל הן לעם הישראלי
והן לעם הגרמני, כי זה וגם זה לא יזכו
אף פעם לחזור לתפקידים רמי־מעלה במדינותיהם.
אבל אין להתפלא על כך, כי אני
שייך לאינטרנציונל של אנשים אחרים —
אנטי־בטחוניסטיים.
מנחם גלעדי, ירושלים

סובסידיה ציונית

שמושית

לבחירתך :
)1עם בושם נפלא ללא ריח לואי.
)2״ללא בושם״ ,מאפשר לך שימוש
חפשי בבשמיך.

לפי החדשות מן הארץ גדלה האבטלה
ורבות הצרות הכלכליות. אם כן, מדוע
מסבסדת הסוכנות את הפדרציה הציונית
של אוסטרליה, וכמה בתי־ספר מסויימים?
הפדרציה מקבלת הענקה שנתית של 100
אלף דולר ; בית־הספר התיכון ביאליק ויבנה
(של המזרחי) עשרת אלפים כל אהד.
אוסטרליה היא אחת הארצות העשירות בעולם,
והקהילה היהודית מורכבת מאנשי־עסקים
ועורכי־דין אמידים, בני המעמד הבינוני.
ומה שקורה באוסטרליה קורה בעולם
כולו. הסוכנות מוציאה כ־ 23 מיליון דולר
מחוץ לגבולות ישראל.
לכך יש רק פתרון אחד: כל הפעילויות
מחוץ לישראל צריכות להתממן על־ידי הפדרציות
הציוניות המקומיות היכולות, בנקל,
לקבל על עצמן את התפקידים האלה.
העולם הזה 1526

החסכון יתבטא ביותר מטבע זר עבור ישראל,
הזקוקה לו כל כך. והכסף עצמו יוצא
בישראל עבור בניית בתי־ספר מקצועיים
לחינוך פועלים מקצועיים, שייקלטו בתעשייה
ויעשו את הארץ עצמאית מבחינה כלכלית.
א. אדלר, מלבורן, אוסטרליה

בכל לכך, נפשך ומאודך
אדם מאמין לא יכול להשלים עם הכפייה
הדתית, כי כפיה זו מנוגדת למצווה גדולה
ויסודית המופיעה בתורה (וגם בברית החדשה)
:ואהבת את ה׳ בכל לבבך ובכל
נפשך ובכל מאודך.
והאהבה, כידוע, מבוססת על חופש הבחירה.
אי־אפשר לכפות אהבה, ואי־אפשר
לאנוס מישהו לאהוב. גם בעזרת פיתויים
אי־אפשר להשיג אהבה. אהבה וכפייה מנוגדים

בנימין ברנר, טבריה

חסינות לכל
טעות עשתה סיעת העולם הזה — כוח
חדש, כשהצביעה בכנסת
למען חסינות
שטחי המוסדות להשכלה
גבוהה. המשטרה
חייבת להיות
מסוגלת למלא
תפקידיה בכל מקום.
ואם כבר מדובר
על חסינות, הרי שחייבת
להיות חסינות
לכל אזרח, ללא
הבדל, בכל מקום,
מפני פגיעה שרירוניר
תית
של המשטרה
או כל מוסד שלטוני
אחר,
שמחה ניר, ירושלים

אהכת המן
מכתבו של הקורא יהודה בר (העולם
הזה )1523 הפתיעני. כיצד יכול אדם לכתוב
שטויות כה רבות במכתב כה קצר !
בר התרבותי זועק :״כיצד יכול יהודי
תרבותי לנהל בכלל שיחה עם גוי תרבותי,
מבלי לדעת דברים יסודיים על דחו?״
אם כבר לשאול שאלה כזו, אז למה לא
לשאול אותה להיפך? כלום יש בנמצא, ולו

רק בית־ספר נוצרי אחד, בו מחייבים את
התלמידים ללמוד תלמוד או ספרים אחרים
מאוצר הדת היהודית? ובכל זאת העולם התרבותי
הלא־יהודי מתקיים.
אם אדם רוצה להרחיב את אופקיו ואת
השכלתו הכללית בתחום הדתות האחרות,
יבושם לו. אך שיעשה זאת בעצמו. אין לחייב
בכך צעירים אחרים, שאחדים מהם מתנגדים
לכך עקרונית.
אין אהבת התרבות וההגנה על כתבי
הנוצרים והמוסלמים מדברת מגרונו של בר,
כי אם שינאה עיוורת, המפעפעת ומאיימת
להשמיד כל חלקה טובה בעמנו.
על כגון דא נאמר כבר: לא מאהבת המן,
כי אם משינאת מורדכי.
קיסריה מאיר, רעננה

דמה ז
בפליאה לא קטנה ובהשתוממות קראתי
את הכותרת בשער העולם הזה :)1520
״למה נגד ירדן?״
לפי הכותרת ניתן להסיק כי הכוונה היא:
למה נגד ירדן ולא נגד סוריה? או: למה
נגד ירדן ולא נגד מצרים?
וזה מנוגד לעקרונותיכם.
יעקב אלמוג, חדרה

קרובי השר רם המעלה
הבוז לכל אלה המעודדים ירידה מן
הארץ, אפילו אם הם קרובים או מקורבים
לשר בממשלה, או לאישיות רמת מעלה (העולם
הזה .)1524
מן הדין הוא, שח״כ אורי אבנרי יעלה
בכנסת את שאלת הירידה הנזכרת בכתבה
״בנות לייצוא״.
יעקב פונט, חדרה

בל עכבר מצביע נמיר
אתם לא יודעים מה החשבון האמיתי
של מרדכי נמיר בייחם לבעיית העכברים
(העולם הזה :)1525 הוא מקוזה כי ביום מן
הימים יונהג בישראל שוזיון־זכויות לכל
החיים בה, יהודים וערבים, ספרדים ואשכנזים,
חתולים ועכברים. ואז ברור, כי הוא
יזכה לרוב כה גדול בבחירות, כסי שלא
זכה לו קודם לכן שום ישראלי.
כל עכבר מצביע נמיר, הנותן לחיות כמו
גביר!
משה גולד, תל-אביב

סמוע: לפני הפיצוץ
לפני ואחרי
פירסום תמונת הכפר סמוע לאחר פשיטת
צה״ל (העולם הזה )1524 היא חסרת משמעות,
אם לא מפרסמים לידה את תמונת
אותו הכפר לפני הפעולה.
אילו היו לנו שירותי הסברה יעילים —
אפילו כמחצית מידת היעילות של צה״ל —
היו ממהרים לפרסם את התמונות הנ״ל.
שיראו אזרחי ישראל וידעו, וחשוב מכך:
שיראו הדיפלומטים בחו״ל ובאו״ם, מה האמת
על מידת ההרס.
אברהם עבורי, תל־אביב
קטע מן הכפר סמוע — לפני הפשיטה
ולאחריה — ראה תמונות.

למה הכל ז
אמנם הוריה של אירית פדרמן הורישו
לה השכלה, ופנינים, וכסף, ואני מאמינה
שגם שכל, אבל יופי הם לא הורישו לה
יותר מאשר הורים אחרים מורישים לבנותיהם.
ואתם עושים ממנה מי־יודע־מה.

נ±לוילונות

1 (1 0 1 0 1 1

פיברוטקס

בע״מ, יצרני וילונות ׳׳דיאולר׳

טל ,913585 : .תל־אביב

אחרי הפיצוץ
ובכלל, איזה רעיון אתם משרתים בכך
שאתם מתארים בהרחבה כזו נערה שיש לה
הכל (העולם הזה?)1525
יהודית סלע, ירושלים

טעות לעולם צודקת
ברמת־אביב תופעל מרכזיית טלפונים חדשה
בחודש מארס ( 1 9 7 6מעריב).
מנשה רוטשילד, גבעת שמואל
מדוכן הכנסת — מאת יוםוף לפיד
(מעריב).
אפרים כץ, פתח־תקווה
מנהל בית ההוקאה מסר כי האנציקלופדיה
עברה את בדיקת הצנזורה (מעריב).
שולה אכוקסים, קרית־שמונה

זבות קדימה כמדור זה תינתן
למבתכיהס של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למכתבים.

ך* שבוע הסרנו את הכפפות מידינו. קמנו ואמרנו את דעתנו על המנהיגות הכלכלית של
( | פינחס ספיר — דברים חריפים שכדוגמתם לא נשמעו בכנסת מזה שנים רבות.
לא עשינו זאת בהיסח־הדעת. קדמו לכך התייעצויות נוקבות. בסוף הסקנו מסקנה ברורה :
ספיר ושות׳ מסכנים כיום את עתיד המדינה לא פחות מכפי שסיכנו אותו שמעון פרם ושות׳
בראשית ,1956 כאשר הכרזנו עליהם מלחמה מעל עמודי השבועון המסויים.
נאומנו הראשון (ראה מסגרת בעמוד זה) היה מוקדש לחילופי השרים צדוק־שרף. היה זה
ויכוח סיעתי, ונציגי כל הסיעות דיברו בזה אחר זה, לפי גודלן. כשהגיע תורנו, דיברנו
בנוכחות ראש־הממשלה וכשלושים חברי־כנסת — בהעדרו של ספיר עצמו.
תוך דקות נפוצה בבניין השמועה כי אירע משהו. באותו יום, ולמחרתו, ניגשו אל אמנון
זכרוני ואלי עשרות חברי־כנסת מכל הסיעות, ובעיקר מסיעות גח״ל ורפ״י, ובירכו על
הנאום .״סוף־סוף נאמר כאן מה שצריך היה להיאמר !״ אמרו המברכים, אשר סיעותיהם
שלהם הסתפקו בנאומים שיגרתיים.
אבל רק צל קלוש מכל זה חדר לעתונות. כלל מקובל הוא אצל כל העתונאים בכנסת
שעליהם לצטט בזה אחר זה את כל הנואמים, אם היו דבריהם חשובים ואם לא, בלי קשר
לרושם שהם מעוררים בכנסת עצמה. חלק מן הכתבים אף מקציבים את המקום לפי גודל
הסיעות. כך יכול נאום משעמם וחסר חשיבות של סיעת גח״ל, למשל, לתפוס בעתון פלוני
שטח גדול, ונאום סנסציוני של נציג סיעה קטנה, שהסעיר את הבית, ייזכר בחצי משפט.
מעניין, על כן, לראות איך השתקף נאומנו זה — הכרזת־המלחמה הגלוייה על פינחס

להלן נאומו של ח׳׳כ אורי אבנרי בדיון
על התפטרות השר צדוק וצירופו של
ח״כ זאב שרף לממשלה במקומו.
כבוד היושבת־ראש, כנסת נכבדה.
יש לנו אהדה אישית רבה לחבר־הכנסת זאב שרף.
על שום אהדתנו זו, אנו מתנגדים להכנסת ראשו למיטה
החולה של ענייני משרד־המיסחר־והתעשיה. לטובתו, נצביע
נגד זה.
התפטרותו של השר חיים צדוק — אשר גם לו אנו רוחשים
אהדה אישית — היא מוזרה ביותר.
השר צדוק והשר ספיר לא השתוו ביניהם, אחד מהם —
לפחות אחד מהם — היה צריך ללכת.

השאלה הגדולה היא: מדוע דווקא השר
צדוק? מדוע לא השר ספיר?
השר ספיר לא זו בלבד שלא התפטר, אלא הוא גם הנהנה
העיקרי מן ההתפטרות הזאת. הוא שנהג לפי הכלל:
צדוק, צדוק תרדוף. הוא שעמדתו בממשלה התחזקה באופן
ניכר עם התפטרותו של השר צדוק. לגבי חסידיו של השר
ספיר, התפטרותו של השר צדוק מהודה הסרתו של מיכשול
בדרכו של ספיר אל ראשות המפלגה ואל ראשות הממשלה.

אכן, מהיום שוב לא יתכן ספק, כי אמנם כל
שרי ישראל שווים, אלא שהשר ספיר שווה
הרבה יותר מכולם.

ספיר — בעתונות היומית למחרת היום. להלן הדיווח במלואו :
• דפר: א .אבנרי (העוה״ז) שאל מדוע לא התפטר השר פ. ספיר במקומו של ח.
צדוק. הוא האשים את פ. ספיר בנשיאת אחריות אישית לפרשת סומרפין, ובתיכנון מדיניות
כלכלית כושלת, ותבע את התפטרותו. כן הביע צער טל נכונות ז. שרף לקבל את משרד
המיסחר והתעשיה, ותבע יצירת מישרת שר לתיכנון כלכלי בדרג סגן־ראש־ממשלה.
• הארץ :״לטובתו של מרשרף, נצביע נגד מינויו״ — אמר מר א. אבנרי (העוה׳׳ז),
שהטיל בהמשך דבריו את האחריות האישית למשבר הכלכלי על סר ספיר וקרא לו להתפטר.
• ה צו פ ה טובי־אבנרי־מיקוניס דיברו נגד מדיניותה של הממשלה הזאת. השני אמר
ש״לטובתו של צדוק״ ,אנו מצביעים נגדו( .זוהי, חוץ מהכל, שגיאה).
• למרחב: כן דיברו י. קרגמן, א .אבנרי, ש .מיקוניס, ת .טובי וס. פרוש.
• ?{להמשמר: א .אבנרי (העולם הזה) הצביע למנות שר לתפקיד של סגן ראש־ממשלה
לתיכנון כלכלי.
• מעריב: ח״כ א. אבנרי (העולם הזה) הציג שאלה :״מדוע דווקא השר צדוק? מדוע
לא השר ספיר?״ ובפנותו אל ספיר, שלא נכח באולם, אמר :״אתה אחראי לשיטה הכלכלית
שאין לה דוגמה ושס בעולם, שתיכנס לספרי הכלכלה תחת השם, ספיריזם׳ .בולמוס יצירה
ללא חשבון, גזירת סרטים והשקת־אוניות כמטרה בפני עצמה, החלפת התיכנון האובייקטיבי
באינטואיציה אישית — אינטואיציה שהוכיחה את עצמה כמצפן כוזב.״ הוא תבע את מינויו
של ״שר לתיכנון כלכלי ...שיתן כיוון ויעד לכלכלה הישראלית*.

״למען

השם:

ואנו שואלים שאלה פשוטה: מדוע?
אנו מפנים שאלה זו לשר ספיר עצמו. אמנם אין הוא
נוכח כאן. איני רוצה לדבר מאחורי גבו, אדבר אליו כאילו
היה כאן.
אתה, השר ספיר, היית שר־המיסחר־והתעשיה. למעשה,
מעולם לא חדלת להיות שר־המיסחר־והתעשיה.
ברגע זה עומדת הארץ כולה בצילה של שערורית סומר־פין
— שערוריה שאין דומה לה מיום ששעות שערוריות
כלכליות במדינת ישראל. עוד נדבר על כך מחר — ויש
הרבה מד, לדבר. היום נאמר רק זאת: אתה נושא באחריות
אישית לפרשה זו. וזוהי הרי רק פרשה אחרונה ואקטואלית.

בולמוס יצירה ללא חשבון. גזירת סרטים והשקת אוניות
כמטרה בפני עצמה. החלפת התיכנון האובייקטיבי באינטואיציה
אישית — אינטואיציה שהוכיחה עצמה כמצפן כוזב.
אתה אחראי לתיכנון עיירות הפיתוח, שבהן יושבים
היום אלפים על המזוודות, או עומדים בתורים בקונסוליות
של קנדה, של צרפת, ואפילו של ברית־המועצות.

אתה אחראי למצבו של משרד־המיסחר-
והתעשיה, שעד עצם היום הזה אין בו זכר

פו\21 יבו־של־שבג 1ווכפר־נגבא
אל ייחשב הדבר כהצדקת דרכו של השר צדוק. הוא הציע
כמה וכמה דברים נכונים: צימצום החממה הפרוטקציוניס־טית,
קביעת מיבחנים אחידים, חיסול מיפעלים כושלים חסרי־תוחלת,
שלילת השיטה של פתקים־של־שבת מכפר־סבא.

אולם זהו רק חלק מהדרך לריפוי, ולצערנו
לא הגיש השר צדוק תוכנית כלכלית אלטרנטיבית.

במציאות
של ישראל אי־אפשר לחסל מיפעלים ולפלוט
עובדים, אם אין תוכנית־אב כלכלית, שתבטיח את העסקתם
מחדש, והעברתם המסודרת ממיפעל למיפעל. ואילו משרד־המיסחר־והתעשיה
כלל לא היה מסוגל לגבש תוכנית כזו.
הרי אין לו אפילו הנתונים לכך!

בהעדר בל אלה, לא יוכל השר שרך להיות
אלא איש ביצוע של השר ספיר. אם לא יתחכך
בו, יתנהלו העניינים כין המשרדים כשורה,
כשמשרד אחד אינו, למעשה, אלא מחלקה של
המשרד האחר. ואם יתחכך בו, יצטרך גם השר
שרך ללכת, ויתפנה מקום לחכר-כנסת אחר של
מפא״י, לפי תורנות.

אתה אחראי אישית לבל מה שנעשה על־ידי
משרד זה.

אתה אחראי לשיטה הכלכלית שאין לה
דוגמה ושם בעולם, שתיכנס לספרי הכלכלה
תחת השם ״ספיריזם״.

אם על הכנסת לבחור בין השר ספיר לבין השר צדוק —
מוטב היה לבחור בשר צדוק.

כבוד היושבת ראש, אנו מצטערים על נכונותו של חבר־הכנסת
שרף לקבל את תפקידו של השר צדוק בתנאים
אלה. לא הובטח לו שינוי של ממש, ואילו הובטח לו, לא
היתד, בהבטחה זו כל ממש. כי שינוי אינו יכול להיות
חלקי. מה שדרוש הוא שינוי כללי.
דרוש שר עליון לתיכנון כלכלי, בדרגת סגן־ראש־ממשלה,
שיעמוד מעל לשר האוצר וגם מעל לשר־המיטחר־והתעשיה.
שר שינצח על צוזת יעיל ומדעי של מחקר ותיכנון, שיעבד
תוכנית־אב, שיתן כיודן ויעד לכלכלה הישראלית.

כמה זכה השר ספיר? מה מזכה אותו ב־עמדת־מפתח

הנזכיר את ג׳ימי לוי ואת מפעלי הטכסטיל? הנדבר על
פרשת אילץ ושרשרת שערוריות צי״ם? הנדבר על אלף המיליונרים,
ששמנו וגדלו בחממה הפרוטקציוניסטית שאתה
היית אחד מאדריכליה הראשיים?

יש לומר לד, כמו שאמר אוליבר קרומוול
בהזדמנות היסטורית :״למען השם, לך!״ בטרם
יהיה מאוחר מדי.

ממילא לא היה טעם כהצעת השר צדוק
לפיחות מוסווה. בכר היה פיחות כמדינה -
מה הוא עזר?

אתה, תר ספיר, אזזראי אישית \

דרבד, בשר בשני המשרדים, דומה לשדה־קטל
כלכלי. היא זרועה חרבות כלכליות.

בענייני כלכלה, וכי אתה לבדך מגלם בגופך את כל היידע,
וכל ההבנה, וכל החוכמה הכלכלית!

הבראת \זנזש - \2שביוזן! \ז1ש\2

אוליבר קרומוול מגרש את יריביו
למחקר של ממש, שיאפשר תיבנון של
ממש.
עד היום אין למשרד מושג מה מחירו של הדולר הנחסך
בכל מיפעל ובכל ענף שהוא; עד היום אין איש יודע אילו
ענפים יכולים אי־פעם להיות ריווחיים ואילו לא.
אילו בא היום בנקאי שווייצי, אפילו אחרי פרשת סומרפין,
והיה מלווה לנו מיליארד דולארים, הרי משרד־המסחר־והתע־שיה
לא יכול היה כלל לדעת היכן כדאי להשקיעם — ולא
היתד, ברירה אלא למסרם לאינטואיציה שלך, להקמת סומר־פינים
או מפעלי ג׳ימי לוי חדשים.
והרי כך ביזבזנו חלק ניכר מעשרת המיליארדים שזרמו
הנה, או נמצאו כאן לרשותך.
ואחרי כל אלה, אתה עוד מעז לבוא לכנסת ולהכריז,
בזילזול תהומי, כי כל מי שאינו מסכים עמך הוא בור

כבוד היושבת־ראש, כמו בכל ויכוח כלכלי, אנו חוזרים
ומתריעים:

אין תיכנץ כלכלי, ללא תיכנון מדיני .
אין הבראה למשק, כל עוד לא יושבת הנשק.
אין פתרון בטווח־ארוך, זולת השלום .
בשבוע שעבר עמדנו על במה זו, ומול רוב עויין וקנאי
אמרנו: פעולת סמוע היתד, מישגה טראגי. עבר פחות משבוע,
והנה מוכח הדבר לעיני כל. שרתנו את אויבינו,
עזרנו לשוקיירי, גרמנו להזרמת נשק חדש לירדן, קוממנו
נגדנו את ידידינו בעולם, התרחקנו מן השלום — ועל כן
גם מן העצמאות הכלכלית.

באן ככר אין עניין לשר זה או אחר. זה
עניינה של ממשלה -של מישטר. זהו הקובע,
ועל רקע גדול זה, אין משמעות רבה לבואו של
שר סימפאטי אחד במקום שר סימפאטי אחר.

כתב אישו
להלן נאומו של ח״כ אורי אבנרי להנמקת
הצעתו לסדר־היום על פרשת ״סומרפיף׳ :

כבוד היושב־ראש, כנסת נכבדה.
פרשת סונזרפין היא פשע כלכלי. בפנינו שלוש שאלות: מי הנאשם, מהו כתב־האישום,
ומי יחרוץ את הדין?

התשובה לשאלה הראשונה היא פשוטה: כראש רשימת הנאשמים
עומד שר־־האוצר, מר פינחס ספיר.
ח־\־בד\־ אוזריותורעזלנגת

פו ש ע\ז

כתב־האישום של אזרחי ישראל נגד פינחס ספיר ואחרים הוא:

סיבון 18 מיליון דולר, ואובדן בטוח של מ־ 5עד 10 מיליון לירות
מכספי הציבור, מתוף חוסר אחריות או רשלנות פושעת.
איך נעשה הדבר? — בא איש לראשי המדינה, ובפיו דברי: משקרים ומשכרים. תוכניות
גרנדיוזיות על בניית צי־סוחר נוסף תחת דגל ישראל. אילו בא האיש, ובפיו תוכנית קטנה
וסבירה, כי אז לא היה נענה. אילו היה ישראלי סתם, ספק אם היו מקשיבים לו.

אבד האיש הוא יורד, איש שלא שירת בצה״ל, תושב חוץ־ילארץ
והבשורה אשר בפיו עצומה וענקית. בפני תרכובת זאת של סגולות
אין שרי הממשלה מפוגלים לעמוד.
לא נבדקו הנתונים. לא הנתונים הבינלאומיים של מיקצוע הספנות, ולא הנתונים האישיים
של מר מאיר הלוי. הקסם האישי בא במקום הניסוח הכלכלי המדעי. האינטואיציה האישית
של הנאשם מספר אחד תססה את מקום תחשיבי־הכדאיות האובייקטיביים.

תירוץ רכל פושט־רגל.־ הבטנון
מה הם המניעים:

לספק תעסוקה לעובדים, כמו במיקרהו של ג׳ימי לוי? בים היה תמיד מחסור חמור
בידיים עובדות, לא היה צורך בתעסוקה לימאים. בקווים החיצוניים, כמו הקו לאקוודור, לא
יכלו ימאים ישראליים לעבוד כמעט בכלל.
הכנסות למדינה? — המדינה לא היתד, שותפת לעסקים אלה. החברה העיקרית של מר
ד,לוי רשומה בג׳נבה. על העברות ההון מהארץ לחוץ־לארץ לא היה, וגם לא יכול היה
להיות בתנאי הניהול הקיימים, פיקוח יעיל.

גם אילו היו עסקי הלוי משגשגים, ספק אם היה משהו מן הדולרים
האלה מגיע לישראל. אדרבא, יגלה נא מר ספיר במה מס־הבנסה
שילמו חברות הלוי עד היום לאוצר המדינה?

אם כן, מה היה המניע? בולמוס העשיר, לשמה, ללא תכלית וחשבון? הרצון להוכיח
שמקימים, שעושים? הרצון להוציא את הכסף שזרם למדינה, ושלגביו לא היה תיכנון, שיכול
היה לאפשר את השקעתו הרציונלית לפי חישובים כלכליים?

או אולי סתם התאווה לשוויץ ורדטם; של דגל המדינה המתנופף,
ולא חשוב על מה?

מזה כמה שבועות מחפשים מר ספיר ושותפיו בנרות מניע כלשהו בדיעבד, ויהיה שדוף
ככל שיהיה. עד ששלפו את המניע הבטחוני, שהרי הוא טוב תמיד.

אמר הוגה־הדעות הבריטי הדגול, ד״ר ג׳ונסון :״הפטריוטיזם הוא
המיפלט האחרון לבל נובל״ .בארצנו אפשר לומר :״הבטחון הוא
התירוץ האחרון של כל פושט־רגל״.

כשאין ככף לטגבטלים ולכטגתטיט \
באים מר ספיר ושותפיו וטוענים: שום נזק לא נגרם, יש בטחונות ואפשר לממש אותם.

טענה זו מעידה על מומחיותם בעניני ים, במו מעשיהם הקודמים.
לא קל לתפוס אוניה. לא קל למכור אותה. מה גם שהערך המקורי של האוניות נופח
על־ידי מר הלוי, שגבה קומיסיון גלוי ומוסווה על בנייתן. בינתיים ירדו מחירי האוניות
בעולם, חוץ מהירידה האוטומטית במחירי כלים משומשים.
וזאת בנוסף על הנזק לאשראי הטוב, שהיה עד כה לישראל בחוגי הפיננסים הבינלאומיים.
ברור שאם נפסיד בעיסקה זו פחות מ־ 5מיליון לירות — נוכל להתברך ולטעון שיצאנו
בשן ועין. קרוב לוודאי כי ההפסד האמיתי יהיה הרבה יותר גדול. ספק אם מר ספיר
יעמוד בלחץ המופעל עליו לוותר על הבטחונות, למרות כל ההבטחות.

הפסד של 5מיליון לירות לפחות, כשעה שאין בסף לביטוח מפני־אבטלה,
בשעה שצפויה שכיתה של 28 אלף סטודנטים כגלל 3־ 2מיליון
לירות, כשעה שאין בסף לטלפונים — השקעה עליה מרוויחה המדינה

ס/ס 30ל שנ ה!
זהו כתב האישום.

עכשיו נשאלת השאלה, מי יחרוץ את הדין?

כבוד היושב־ראש, נתנגד בחריפות להעברת העניין לוועדה.
לא ייתכן דין אמיתי בפרשה במוסד המורכב מנציגי מפלגות.

הכה ונומר דברים גלויים: כפרשה זו מעו־רכות
במעט בל המפלגות.

ה ל1י

גם מבחינה זו פרשת סומרפין היא דגם מוקטן של המישטר. המישטר — לא רק הממשלה.

המישטר הזה בולל את הקואליציה והאופוזיציה באחת. זהו מישטר
המיוסד על חלוקת שלל על פי מפתח בו שותפים בולם, המיפעלים של
הכופים המפלגתיים וגם הפרוטקציונרים המפליגים תחת דגל היוזמה
הפרטית.
חוק המדינה מחייב אישור ועדת הכספים של הכנסת למתן ערבות של המדינה בסכומים
גדולים. הערבויות להלוי אושרו על־ידי נציגי כל המפלגות בוועדת הכספים, פה אחד:
הפה של מפא״י, של חרות, של המפד׳׳ל, של מפ״ם, של כל הכוחות המרכיבים את המישטר.

פרשת הלוי לא היתה אפשרית לולא תרם הלוי סכומים עצומים
למרבית המפלגות.
לא אבוא לקרוא כאן את הרשימה, רשימה בדוקה על־ידי מיטב החוקרים, פן יאשימוני
בניצול במה זו. אולם אפילו בעיתונות הכללית כבר פורסם כי מר הלוי הסכים לתרום 150
אלף לירות לבניין תנועת־החרות, וכי שילם סכומי־ענק לקרנות הבחירות של כל המפלגות,
מן המערך ועד חרות, מבלי לפסוח על רפ״י.
נוסיף לזה את ההאשמות הבלתי־נעימות שנתעוררו כלפי אישים מראשי המדינה ומראשי
המפלגות; את טיולי החינם וההארחה בחוץ־לארץ של שרים ונשות־שרים על חשבון מר
הלוי. את המתנות והתרומות המיסתוריות שניתנו לאישים רמים, הממלאים עתה תפקידי-
מפתח במדינה ושהם מתקשים עתה לזכור אותם. הזכרון הוא קצר בעניינים כאלה.

זוהי פרשה של תל־גיבורים שט, פרשה דומה, אף גדולה פי אלף מן
השערוריה של קואופרטיב ״דן״ והשוחד הסיטוני למפלגות, שהעלינו
מעל במה זו לפני חצי שנה.
מה הפלא שהממשלה שלחה לחוץ־לארץ חוקר מיוחד של שרותי־הבטחון, שאפשר לסמוך
עליו שישתוק וישתיק? מה הפלא שהחשב הכללי של מר ספיר תבע ממנהלי הבנקים
בשווייץ שלא לקיים שום מגע עם עיתונאי ישראל, אותם עיתונאים אשר הודות להם — ורק
הודות להם — נתגלתה שערוריה זו?

מודג1־זז\2יחז בלו1י־\זל\־יי\ז
בגוד היושב־ראש, אנו תובעים מינוי ועדת־חקירה ציבורית בלתי
תלויה, בראשות שופט בביר, שתחקור פרשה זו על בל הסתעפויותיה.
דהיינו: מדוע פעל שר־האוצר כפי שפעל, מדוע ניתנו ערבויות לכספים, מי החליט, אילו
תנאי־העדפה קיבלה סומרפין לעומת אחרים, מי נהנה מן העיסקה, האם מעורבים בפרשה,
בצורה בלתי־נאותה, אישים מרכזיים במדינה; מי קיבל תרומות ומתנות מן החברה ובאילו
סכומים ונסיבות; מה גובה התשלומים שהגיעו מכיסי מר הלוי לקופות המפלגות.
ובעיקר: איך למנוע תופעות כאלה בעתיד; מה הם הקריטריונים שלפיהם משקיע שר־האוצר
את כספנו?

יהיה זה אבסורד להעביר דיון זה לוועדת־הבספים, שהיא עצמה צד
מרכזי כבירור.
אנו מציעים לקיים דיון במליאת הכנסת, לעיני הציבור והעיתונות, כדי להחליט על הקמת
ועדת־חקירה, הרכבה, סמכויותיה ודרך פעולתה.

בל החלטה אחרת תהיה אות־קלון למישטר, סטירת־לחי לדעת־הקהל
הנאורה, והשתמטות מחובה מוסרית ראשונה.
היו״ר ישראל ישעיהו: אני חייב להעיר לך: החלטות של הכנסת הן החלטות של
הכנסת, החלטות־כבוד של הכנסת. והמילים ״כל החלטה אחרת — לאמור: של הכנסת —
היא החלטת קלון״ לא תיכנסנה לפרוטוקול של הכנסת.
אורי אכנרי: אדוני יכול למחוק זאת. אני עומד על דעתי.
היו״ר ישראל ישעיהו: זה נמחק. אביא זאת גם לבירור. אין החלטות של הכנסת
החלטות־קלון, וסיגנון כזה לא ישרור בכנסת. זוהי כנסת של נבחרי ישראל כולה, וההחלטות
שלה הן החלטות של הכנסת, והחלטות של הכנסת הן חוק, ולא קלון.
אורי אכנרי: כבוד היושב־ראש --
היו״ד ישראל ישעיהו: אדוני, אתה חייב בדרך־ארץ כלפי הכנסת וכלפי העם
שבחר בה, ואני מבקש ממך להבא לא להשתמש במושגים כאלה.
אורי אכנרי: כבוד היושב־ראש --
היו״ר ישראל ישעיהו: אל תתווכח איתי ! גמרת את נאומך, ומה שאמרתי —
אמרתי.
אחרי תשובתו של שר־האוצר, הצביעה כל הקואליציה בעד
הצעתו להעביר את הצעות אבנרי ואלמוגי לוועדת הכספים.

בקול רם עם שר־המשפטים, שישב לידו. שאר חבר־הבית שתקו.
• ידיעות אחרונות: ח״נ אורי אבנרי (העולם הזד ),סבור, כי השר ספיר צריך היה
לפנינו דיבר יוסף אלמוגי, שהעלה הצעה בשם רפ״י. אגב, שעה קלה לפני ויכוח זה,
להתפסר, שכן הוא נהג, לדברי הנואם, לפי הכלל :״צדוק, צדוק תרדוף י׳
הזמין ספיר את אלמוגי למיזנון, והשניים דיברו ארוכות, בצורה ידידותית למדי. לכן לא
• קול העם: אף לא מילה אחת.
התפלאתי כאשר, אחרי גמר הנאום שלנו, קם ספיר לענות כלהלן :

9היום: אף לא מילה אחת.
פי נחסספיר אני רוצה להגיד שאיננו נכנס לדברים שחבר־הכנסת אלמוגי

וז אוז
לא נגע בהס, ואני לא צרין להתייחס להם, כי נם הוא לא התייחס לדבריס שהופיעו בעתונות.
ואני מזכיר את ההצעה לסדר־היום שיי חבר־הכנסת אלמוגי, ומתעלם מהשניה, כי אני רוצה
*ישרס פי ר לא ענה באותו יום, כי לא נכח במקום. במקומו ענה איש־אמונו, ח״כ
להגיד שיש אנשים, שמה שלא יגידו עלי וישמיצו אותי, גס כשזה יהיה מעל הבמה הזאת,
ן 1ישראל קרגמן, איש מפא״י ויו״ר ועדת הכספים, שדיבר כמעט מיד אחרי :
ומה שלא לכלכו אותי בכתב בעתונס, איננו חייב להתייחס לדבריהם ולהגיב עליהם,
ק רג מן: חברי הכנסת, בזמן האחרון אנו עדיס להתקפה והסתה אישית נגד שר־האוצר
או רי אכנרי: זה באמת יותר נוח.
ספיר, התקפה והסתה שאינן יודעות רסן, בעל־פה ובכתב. ראייה זו אינה מעידה על שורשים
בצורה זו התחמק ספיר מכל דיון על העניין עצמו. את אלמוגי גמר בקלות, לפי השיטה:
עמוקים בהתיה הדמוקראטית שלנו. ראייה זו של עניינים במישטר דמוקראטי אמיתי שאולה
אני מלוכלך? אתם מלוכלכים כמוני ! הוא פשוט הביא מיסמכים מטעם טדי קולק ושמעון
ממישטרים זרים, זרים לרוחה של ישראל, זרים גם לרוחה של היהדות.
פרס, שהם כיום אנשי רפ״י, כדי להוכיח, כביכול, שגם הם היו שותפים לשערוריית סוסרפין.
שר־האוצר ספיר אינו פועל על דעת עצמו. הוא שליח ציבור, שליח הממשלה כל
על האחריות הקולקטיבית של כל המפלגות לפרשה זו לא דיבר — כי על כך גם
הסתה אישית, כל ראייה כזאת שיש שר־האוצר שבו כל הרע ...זרה לרוחה של ישראל.
לא דיבר אלמוגי. מסיבות מובנות.
אכנ רי: ואין שום אחריות אישית 7
בכל אותו דיון לא השתתפה חרות. חבריה הסתפקו בקריאות ביניים בלשניות בלבד —
בהצבעה התפלגו לארבעהחלקים: אחדים
למחרת היום נאמנו את נאומנו השני, להנמקת הצעתנו לסדר־היום בפרשת סומרפין (ראה הם תיקנו מדי פעם את העברית של שר־האוצר.
מסגרת בעמוד זה).
הודיע שהוא נמנע ; אחרים נמנעו מבלי
הצביעו עימנו, למען דיון במליאה ; מנחם בגין
יכולנו בכלל להעלות הצעה זו רק מפני שגזרנו על עצמנו במשך כמה חודשים הימנעות
להודיע; אחרים הסתלקו מן האולם לפני ההצבעה. נדמה לי שלא היו הרבה שבועות
מהגשת הצעות. ידענו שבהתאם לסעיף־סתימת־הפה נוכל להעלות רק הצעה אחת במשך
בכנסת בהם היה כה ברור בשביל מה אנחנו יושבים שם, כמו שבוע זה.
חודשים רבים, ושמרנו על הצעה זו כעל בבת־עינינו. השבוע החלטנו להשתמש בה, מפני
נגד הקפאת הליגות מוחצת הודעה
רל זה נוסף על שאר פעילותנו בשבוע זה: מסירה

1 1 1ג1.

;, 111
שראינו בפרשת סומרפין סמל למישטר כולו.
לכדורגל (ראה מדור ספורט) ,הנמקת הסתייגויותינו ל(הדבר
מוכיח, אגב, את יעילותה של אותה קנוניה מחפירה של מפא״י וחדות. אילו
חוק לשון הרע בוועדת החוק־חוקה־ומשפט, התקפתנו
השתמשנו ב״מיכסה״ שלנו קודם לכן, למשל אחרי פעולת סמוע, כי אז לא היינו יכולים
על חוק ההתיישבות (שנועד לחזק את השלטון המפלגתי
כלל להעלות את פרשת סומרפין, לשימחתן הרבה של מפא״י וחרות כאחת).
כשדיברנו על פרשת סומרפין, נכחו למעלה ממחצית חברי הבית — מחזה נדיר למדי _ .במושבים) בוזעדת־ד,כלכלה, קבלת תשובות לכמה שאילברגע
שפתחנו בהתקפת־המחץ על ספיר, הוא הפנה את ראשו באופן מופגן, והחל משוחח י תות, ועוד.

תמרור1
לבווור בטוב ביותר:

12$12ה סיג רי הלמצליחים ולבעלי
ה שאיפות, לאלה שבשבילם רק ה טוב
ביו תר -הו א טוב למדי.
מ ת ערוב תאמ רי ק אי ת, פאר
תוצרת דובק, קינג־ סייז פילטר ב קו פסת
המב סו בבהה דו ר ה.

בחר בטוב ב>ותר ״ עשו 7 !*/1£

+נחוג. יום הולדתה וד 49 של ראש
ממשלת הודו, אינדירה גנדהי, שהקדישה
את כל מתנות יום הולדתה (עשרות
משאיות גדושות קמח, אורז ותרופות)
לאוכלוסיית מדינות הודיות מוכות רעב.
^.ג נחוג. יום הולדתו ה־ 76 של נשיא
צרפת, הגנרל שארד דה־גור, תוך
התעלמות מוחלטת של חתן הש־מחה, שאינו
רוצה להיזכר בהזדקנותו, מן התאריך. במקום
זה מקפיד דה־גול על תזונה דלילה
ושינה מרובה. הוראת־קבע לקצין התורן
בלשכתו של הנשיא; ״לא להעיר את
הנשיא אלא אם כן גזת סכנה של מלחמה
גרעינית מיידית!״
+נחוג. בבית־הבראה בגדרה, יום
הולדתו של פרופסור נחום סלושץ,
מרצה לשפות שמיות, ארכיאולוג וותיק (יד־אבשלום
בירושלים) וסופר רב־גווני (מן
הקונטרס מה יעשה אדם ולא יחלה הספר
על האנוסים בפורטוגל ועד למחקר על
מוצא העיבריס).
נותח. בעינו, בבית־החולים הדסה
בירושלים, מפקד משטרת קפריסין, קו מנדר
(אלוף־משנה) ה. האסאכיס, אהד שנפצע
בעינו בעת מסע־צייד בהרי האי השכן,
ממנו הי.:ם ירושלימה לפי הוראת רופאיו.
4אושפז. בפעם השנייה הוך חודשיים,
בבית־החולים העירוני בתל־אביב,
כשהיא סובל מזעזוע מוח, ראש העיר
מרדכי נמיר ,69 ,אחר שמעד בביתו.
נפטר. משבץ־לב בניו־דלהי, הודו,
בגיל 2ל, פרופסור(להיסטוריה) גורודאט
סונדהי, יוזם משחקי־אסיה וחבר הוועד
האולימפי הבינלאומי, שדרש, ב־ ,1962 להוציא
את אינדונזיה מן הוועד האולימפי
על סירובה לתת אשרות כניסה לספורטאי
ישראל לשם השתתפות במשחקי אסיה, שהתקיימו
אותה שנה בג׳קרטה.
^.ג נפטר. בגיל 73 איש־העסקים ועסקן
הספורט ירוחם גבאי, יליד תורכיה ותושב
רמת־גן, שהיה ממיסדי תנועת המכבי
בקושטא ובקאהיר, בה נשא לאשר, את
אחת ממתעמלות מכבי המקומיות, חנה.
גבאי, שהיה מראשי המכבי גם בארץ,
ושימש משך עשרות שנים עסקן כדורגל,
הוא אביהם של כתב הספורט יהודה גבאי
(לשעבר אלוף ארץ־ישראל בריצת 100 מטר)
והבמאי מיכאל (פרנסוא ראש גזר) אלמז.
נפטר. בירושלים, בגיל ,65 יוסח
אפרימה שבילי, יו״ר העדה הגורג׳ית
ויו״ר אירגון חיילי
המלחמת־העולם
שבילי,
ראשונה.
יליד
ירושלים שהתגייס
לגדודים העבריים
בגיל , 16 היה,
לאחר מכן, גייס
חיל־הספר העבר־יריני,
בו שימש
כקצין; קצץ שחרורים
ראשי של הצבא
הבריטי בארץ־
ישראל (בדרגת סגן־ שבילי אלוף) והוא סיים
את הקאריירה הצבאית
שלו כקצין־הקשר של משרד־הבטחץ
עם הצלב האדום.
^ נתמנה. לתפקיד הבכיר ביותר אליי
הגיע אי־פעם ישראלי במוסדות בינלאומיים,
יועץ בנק ישראל (לניירות ערך) ,יליד
ירושלים חיים דובשני ,41 ,דובשני שנתמנה
למנהל מחלקת מערב־אירופה בקרן
המטבע הבינלאומית בוושינגטון, היה בעבר
גם עורך פרס־מי הלשכה המרכזית לסטטים־
טיקה. ידוע בחוש ההומור שלו, המשרת
אותו היטב במסיבות חברתיות. אחד מסיפוריו
נוגע למנהל בנק המצלצל לאחד מלקוחותיו
ומודיע לו כי חסר כיסוי בחשבונו.
משיב לו הלקו ::.ואתמול, כאשר היתר,
יתרה גדולה בחשבוני, גם כן צלצלת אלי?
* הוענק. פרס אלברט שוויצר (800
ל״י) על ״שירות ברוחו של ד״ר שתייצר״
לד״ר בנימין כן־אסא 49 ,רופא-צי
הולנדי לשעבר החי כעת בבאר־שבע וששימש
משך 11 השנים האחרונות כרופאם של
בדווי הנגר.
^.גיפט 1ה. בלואיסתיל, ארצות־הב־רית,
בגיל , 17 העז העשירה ביותר בעולם,
סוכר, שירשה לפני שנתיים 115 אלף דולר
מגברתה, אשר הורתה לנצל את פירות
הקרן לטיפוח העז עד שיבה טובה.
העולם הזה 1526

ך• משך שבוע ימים רעדה המדינה
^ כולה, מגדול ועד קטון. הממשלה רעדה,
העיתונות רעדה, ורעד כל אדם. אשר גורל
המדינה יקר לו.
ציפינו בחרדה — לא לתוצאות המזימות
של אויבינו, לא לפרי יוזמתם הנפשעת
של צוררינו.

ציפינו בחרדה לתוצאות מעשיה
של ממשלתנו שלנו.
כי היא — ממשלת ישראל הנאורה —
עשתה מעשה שהיה בו כדי לחולל אסון
ללא תקדים לבטחון המדינה.

ך* ושבי ירושלים יכלו לשמוע את
1 1זעקת ההמון שמעבר לגבול, את קול
היריות, את הד ההתפוצצויות.
תחנות־השידור הסמוכות, ומיברקי כתבי־החוץ,
העבירו לעולם את הסיפור מלו.
מישטרו של המלך תוסיין — שלחם
בפעולות אל־פתח ושבלם את פעולות־הטרור
— התנודד תחת מהלומות יריביו.
אחמד שוקיירי, האיש שנשבע לקעקע
את מדינת־ישראל בדם ואש, קרא להמוני
ירדן לקום על מלכם ולהפוך את שלטונו.
המוני הפליטים, המתגוונים, מזה 18 שנה
במחנות, כששינאת ישראל היא התוכן
היחידי של חייהם, עלו על הערים כדי
לעשות שפטים במישטר.

ער. הבניין לא נפל, אכל נתהוו
בו בקיעים עמוקים. יתכן עתה כי
משבר אחד נוסף, ימוטט אותו
סופית.
י ע מחרת הפעולה בסמוע, כאשר ה/ארץ
כולה עוד מלאה רינה וששון,
הרמנו את קולנו נגד פעולה זו. היינו
היחידים, בעתונות ובכנסת, שהצבענו על
האיוולת המסוכנת של הפעולה. רכשנו לעצמנו
מחנה שלם נוסף של שונאים.
•והנה עברו אך שבועיים — והדבר יצא
לאור העולם, לעיני בל.
גם אותם שעוד אתמול צעקו במלוא

ביותר של ישראל, הגבול הירדני, יהיה
זה אסון בטחוני.
• מדינות המערב, ובעיקר ארצות-
הברית, צרפת ובריטניה, הן הידידות האמיתיות
של ישראל, ועליהן מבוסם בטחוננו.
• ממילא יש לנו עניין בחיזוקם של
הגורמים הערבים הקשורים במדינות אלה.
כלומר, בראש וראשונה: ירדן ולבנון.

על חמשת עקרונות אלה (שאני,
באמור, איני מסבים להם בלל) היו
מבוססים בל מעשי ישראל כמרחב
מאז תום מלחמת תש״ח. ויש
אומרים: גם במלחמה עצמה.

במיקרה זה יפלוש צה״ל אל
מעבר לגבול ויתפוס את הגדה
המערבית של הירדן.
יתכן מאד שאילו נפל המלך השבוע,
היתד, ממשלת אשכול רואה את עצמה
נאלצת לממש מדיניות מוצהרת זו ולתת
לצה״ל את הפקודה הגורלית.

פירוש הדבר: מלחמה.

פירוש הדבר: הסתבכות עולמית, שאת
מופה מי ישותו.
כל זר. בגלל החלטה קטנה לבצע פעולה
קטנה באחד הקטעים היותר־נידחים של
גבול ישראל.
לפי שעה נמנעה הסתבכות נוראה זו.
לפי שעה החזיק המלך מעמד.

אולם אל יחשוב איש בי בכך
חזר הבל לקדמותו.
כי בינתיים קרה משהו, ששוב לא ניתן
לבטלו.
נשק חדש רב זרם לירדן.

המלך הבטיח לחמש את תושבי
הגבול, ומעתה יימצאו אלפי בלי•
נשק בידי אזרחים כלתי־אחראיים,
שונאי המדינה ושואפי נקם, לאורך
גבולנו העיקרי.
כוחו של המלך לבלום את
הטרור נחלש.

פעולות

המישטר המלכותי עצמו התער

מר לי פלוני: אם אתה מתנגד
למדיניות הכללית של הממשלה במרחב,
הרי היית צריך לשמוח על מעשה הנוגד
מדיניות זו.

זוהי שטות.
אני חולק, כאמור, על הנחות־היסוד שלי
הבן־גוריוניזם, גם בלבושו האשכולי. אד
מאמין כי עתידנו יוביל אותנו להתקשרות
עם התנועה הלאומית הערבית, וכי בסופו
של דבר נכרות ברית עם המדינות הערביות
המהפכניות, תוך הפסקת תלותנו במערך זר.
יתר על כן: אני מאמין כי יקום בישראל
מישטר חדש, שיגשים מדיניות זו בדרבים
מעשיות ונועזות. אני מקווה כי הדבר
יקרה לפני שזה יהיה מאוחר מדי.

למישטר הקיים יש מדיניות משלו, כפי
שפירטנו לעיל.
ואין דבר מסוכן יותר מאשר ממשלה
העושה דבר והיפוכו, הפוגעת במו ידיה
במדיניותה של עצמה.

בי מדיניות גרועה היא טובה יותר
מחוסר-מדיניות. מעשים, שבהם
טבוע הגיון רע, טובים יותר
ממעשים שאין בהם הגיון ככלל.

החיילים ירו בהמון. הרוגים ופצועים
היו מוטלים בחוצות. ערים שלמות הושמו
במצור, כדי להכניען.

( ) ישראל, עיוד מימי שלטון בן־גוריון,
היא:

בגלל הבושה.

אולם מישטר חדש כזה אינו
קייס ביום, והמישטר הקיים אינו
מסוגל להגשים מדיניות כזו, הנוגדת
את מהותו.

שוקיירי הפך גיבור ההמונים.
תושבי הגבול תבעו לעצמם נשק.
הנוער דרש כי המלך יעזור לאנשי
הטרור.

איש מאיתנו לא יבול היה להיות
בטוח, בשכבו לישון כלילה,
שלא יקרא בעתון־הבוקר על רצח
חוסיין, על נפילת מישטרו ועל
השלטת אחמד שוקיירי בחברון
ובירושלים, כטול־ברם וכג׳נין.

•-.מדיניות המוצהרת של ממשלת

ההידד למחרת היום, ירצה לומר כי, לזה1
לא ציפינו״ ,או ״לא התכוונו לזה״ ,או
.איך אפשר היה לדעת מוטב שיבלום
את פיו בעוד מועד.

הריאות, מעמידים עתה פני חכמים ומוצאים
לנחוץ להדגיש שהם, בעצם, היו כל הזמן
נגד.

בי לא נותר כל ספק: הפעולה
היתה אסון.
מי שהחליט עליה, לא ידע את אשר
הוא עושה.
אין טעם למתוח ביקורת רק על ממדי
הפעולה, או על גודל הכוחות שהופעלו,
או על היעד שנקבע לה, או על המקום
שנבחר.

הפעולה בולה, על כל האספק טים
שלה, היתה מטורפת.

— -ה יכול להיות יותר מטורף מאשר
מעשה, הסותר לחלוטין את כל התפיסות,
האמונות וההחלטות של מבצעיו?
אין אני מותח כאן ביקורת על הפעולה
מפני שהיא נוגדת את השקפותי שלי, השקפות
שאני מאמין בנכונותן.

אני מותח ביקורת על הפעולה
מפני שהיא נוגדת לחלוטין את
ההשקפות של הממשלה עצמה -
השקפות שאני אינני שותף להן
כלל ועיקר.
ממשלה זו אומרת, כשם שאמרה כל
ממשלה ישראלית מאז קום המדינה:
י• התנועה הלאומית הערבית היא אוייבת
המדינה.
#המדינות הערביות הלאומניות, הקוראות
לעצמן. מהפכניות״ ,הן האדיבות
העיקריות של ישראל במרחב.
• אין סכנה חמורה יותר לישראל
מאשר ביתורה בידי מצריים וסוריה. אם
שתיים אלה תשתלטנה על הגבול הארוך

כאשר באו לוי אשכול ואבא אבן במקום
דויד בן־גוריון וגולדה מאיר, לא נפסלו
עקרונות אלה, אלא אושרו מחדש לאורך
כל הקו, ללא שום שינוי מהותי.

יך מתיישבת פעולת סמוע עם
\ 1חמשת העקרונות האלה?

היא סותרת את בל חמשתם
יחד, ובל אחד מהם לחוד:

• היא נתנה תנופה דינאמית חדשה
ללאומנות הערבית הקיצונית ביותר.
י • היא עזרה במישרין למצריים ולסוריה
לגבור על יריבותיהן במרחב.
• היא הנחיתה מהלומה נוראה על ה־מישטר
הרופף של המלך חוסיין בירדן,
וכמעט הפילה אותו כליל. אילו נפל, היתד,
ירדן הופכת לגרורה של מצריים ו/או
סוריה. גרוע מזה: היא יכלה ליפול לידיו
של הרפתקן מסוכן כמו שוקיירי, שהוא
מסוכן לאין שיעור גם ממצריים וגם
מסוריה.
• הפעולה עירערה את המערך של
מדינות המערב במרחב, פגעה פגיעה נוראה
באינטרסים של ארצות־הברית ושל בריטניה,
וגם של צרפת.
• כתוצאה מכך הסכימו. שלושתן ש־האו״ם
יעשה מעשה ללא תקדים בתולדותיו:
לגנות בפירוש מדינה ההברה בו, ולאיים
עליה בעונשים חמורים.
(ורק דרך אגב נוסיף: גינוי זה, הנותן
עידוד לפעולות־הטרור ויוצר את הרושם
כי ישראל תהיה מעתה כבולה בתגובותיה,
מחמיר בהרבה את המצב הבטחוני).

זהו הקציר של פעולה אחת.

ואם מישהו מן המחליטים, או מצועקי־

קו, המבטיח לנו ידידים לא־נכונים, טוב
יותר מחוסר־קו, שישאיר אוומו ללא ידידים
בכלל, מול איבת כל ר,מוזגות.
אנחנו רוצים כי המדינה תעבור מכסא
אחד — התפיסה הבן־גוריונית — לכסא
אחר.
ממשלת אשכול אינה חולמת לעשות
זאת, וכלל אינה מבינה על מה אנחנו
מדברים.

תחת זאת היא לקחה משור וחותכת
את רגלי הכסא שעליו
היא יושבת.

^ בולה להיות לפחות ברכה אחת
לפעולה מטורפת זו: אם עצם הטירוף
שבה, הגלוי עתה לכל עין, יביא למחשבה
חדשה על השיטה כולה.
מיבצע־סיני שם קץ לאמונה, שרבים דגלו
בה עד אז, כי אפשר לפתור את בעיית
ישראל־ערב באמצעים צבאיים.

פעולת-סמוע צריכה לשים קץ לאמונה
שפעולת־תגמול יבולה לפתור
את בעיית בטחוננו השוטף.
מבחינה זו אין הבדל לגבי פעולה בירדן
או פעולה בסוריה. זו גם זו מוכרחה להוביל
לאותה תוצאה: חיזוק אויבי ישראל, העלאת
קרנם של אירגוני־הטרור, החרפת המצב
בגבול ובזירה הבינלאומית.

ך* עם אמרנו, במדור זה, אחרי נאום
^ ארסי במיוחד של אחמד שוקיירי ב־או״ם:
אילו הוא היה סוכן של ממשלת
ישראל, לא יכול היה לדבר אחרת. כי
סגנונו משניא את העניין הערבי על כל בר־דעת
באו״ם.

ביום יבולנו להגיד את ההיפך:
אילו היו יוזמי פעולת סמוע סוכניו
של שוקיירי, לא יבלו להציע
מיבצע שיעזור לו יותר.

״*י .1ואיביואבנו ־ י

4116

^ חוב-וחונ נשנס
^ החגים נ־וו שרי ס
^ • ייוח !דמאררס

9עח!

הפגנה בעיר העתיקה :״הורו לשיבה-מלחמת שיחרוו עממית!
הצהרים, מילאו ההמונים את רחובות הערים
הגדולות של הגדה המערבית.

הגדה כולה מתקוממת

//ף אל לנו לשכוח את בית־המיקדש״,
1הידר,ד קולו של האימאם, בין עמודי־השיש
של מיסגד אל־אקסה בירושלים העתיקה
,״בזכות בית־המיקדש הזה עשה אללה
את הארץ הזאת לקדושה. ארץ־קודש שהציונים
— מרצחי סמוע — מטמאים אותה
בנוכחותם. נסלק נא את הציונים! נחסל
את הפושעים!״
קריאה זו, ששודרה ברדיו, לא היתד, שונה

*** ום מקור ירדני רשמי לא דיזזח על
14/מה שקרה, אבל התמונה הכללית הצטיירה
בכל זאת לעיני העולם. חלק מן הפרטים
שודר על־ידי דמשק, ביירות וקאהיר,
שהסתמכו על מודיעיהן בירדן. חלק אחר
סופק על־ידי תיירים, ואנשי או״ם, שעברו
דרך שער מנדלבאום לישראל. חלק נוסף
יכלו אזרחי ישראל בירושלים, בטייבה ו־בקלנסואה
לראות ולשמוע ישירות.
• כירושלים העתיקה התארגנה
הפגנה, מיד אחרי תפילת יום ששי. אך
המשטרה והצבא היו במצב הכן, פתחו מיד

שוסייוי: הדרו לשיחרור-מלחמה בחוסיי!
בהרבה מן ההטפות שהושמעו ביתר מיסגדי
ירדן, ביום ששי האחרון. במידה שהיה
הבדל, הוא היה לחומרה: במיסגדים רבים
לא הסתפקו המטיפים לקריאה נגד הציונות
ונגד מדינת ישראל; הם דרשו גם להפיל
את המלך חוסיין, המשתף פעולה עם מדינת
ישראל.
הגדיל לעשות אחמד אל־שוקיירי, ראש
אירגון השיחרור הפלסטיני. בתפילת יום
הששי במיסגד בקאהיר, הספיד לא רק את
הרוגי סמוע, אלא גם את קורבנות ההפגנות
בירדן, שנערכו כמחאה על תקיפת סמוע.
״חסלו את חוסיין!״ הוא קרא ,״חסלו את
הבוגד ! ״
דבריו, ודברי מאות המטיפים, במאות מיס־גדים,
נקלטו היטב. אך הסתיימה תפילת

באש, שנמשכה 45 דקות. שני תלמידים נהרגו,
לדברי ההודעה הרשמית ,״כאשר ניסו
לחטוף מכונת־יריה מידי חיילים.״
9כשכם הוכרזה שביתה כללית של
יומיים. המוני התושבים הפגינו ברחובות,
בדרישה לנשק ולפעולה נגד ישראל. כאשר
קיבלו ההפגנות אופי אנטי־האשמי מובהק,
ניתנה הוראה לנתק את הספקת המים והחשמל
של העיר. כתום יומיים לא פסקה
השביתה, וההפגנות החמירו. הכביש לירושלים
נותק על־ידי מחסומים, ותושבים החלו
יורים בשוטרים ובחיילים בתוך העיר. הוזעקו
יחידות בדואים של הצבא הירדני,
והתפתחו קרבות־רחוב, כשהתושבים מתבצרים
בבתיהם ויורים על החיילים. לדברי
עתונאי לבנוני שהיה בעיר :״התרוצצות ה־

אמבולנסים העידה על קטל ופציעה לרוב.״
הערכת אל־בעת הדמשקאי 50 :הרוגים.
9ברמאללה הפגינו 5000 פליטים
נגד המלך, רגמו במשך חמש שעות את
המשטרה, ורק לאחר פתיחת־אש, התפזרו.
9בחבר ון יצאו 10 אלפים תושבים
לרחובות, ובמשך שבע שעות הפגינו ׳נגד
המלך. הם התפזרו רק אחרי שכוחות הלגיון
הוכנסו לפעולה.

״הדרך ארוכה מאד״
יי ל אותם ימים ישב המלך חוסיין,
^ כמעט בלי הרף, עם קציני המטה הכללי,
יועציו הקרובים ביותר, וראשי השבטים
הבדואים. מכל חלקי הגדה המערבית
זרמו ידיעות על הפגנות, יריות והצתות.
מדי פעם הגיעו גם ידיעות על מפקדים שסירבו
לפתוח באש על מפגינים.
ידיעה שהופצה על־ידי מקורות מצריים
מסרה על ייסוד תאים חשאיים של קצינים
חופשיים בתוך הצבא הירדני, המבקשים להקים
רפובליקה במתכונת המצרית. כרוזים,
שנשאו את חתימותיהם של שרים פלסטיניים
לשעבר, דרשו חלוקת נשק לאזרחים, והצטרפות
לברית־ההגנה המצרית־סורית.
מעבר לגבול הדרומי, הגיעו ידיעות על
היערכות 20 אלף חיילים סעודיים, מוכנים
להיכנס לירדן, ברגע שיתבקשו לעשות זאת
על־ידי המלך.
לידיעות אלה יכול היה חוסיין להקשיב
רק באוזן אחת. השנייה היתד, כתייר,
לדברי דמשק וקאהיר. הקולות שבקעו משם
היו בעלי מידות שונות של להט, אבל תוכן
אחיד: נגד חוסיין.
המתון ביותר היה גמאל עבד־אל־נאצר.
הוא ניצל את פתיחת המושב הרביעי של
האסיפה הלאומית בקאהיר, כדי לעשות חשבון
עם ירדן .״אם צבא אינו מסוגל להגן
על גבול כמו גבול ירדן, יש לאמן ולחמש
את תושבי הכפרים שלאורך הגבול מד,
שכאב לנו ביותר בתקרית סמוע לא היתד.
התוקפנות כשלעצמה כי אם הקלות בה יכלו
כוחות האוייב לחדור בטאנקים לשטח
ירדני, ולצאת לפני שהצבא הירדני יכול
היה להתערב.״
הוא חזר על עמדתו המוצהרת :״לא
נרשה לפעולה מיקרית לסבך אותנו במלחמה.
י הארצות הערביות המתקדמות הן
אשר יקבעו את מועד ומקום המערכה.״
מתי 1״הדרך ארוכה מאד.״

״לשחרר את עמאן״ 1

ך* משק היתה פחות מאופקת. היא קר}
אה, בלי חוכמות, לחיסולו של חוסיין.
תנועת המכוניות הופסקה למשך 15 דקות,
מורים הצטוו להרצות בפני תלמידיהם על
הפקרת ערביי פלסטין לנקמנות ישראל על־ידי
חוסיין, והמטיפים במיסגדים נתבקשו
להתפלל לעילוי נשמת חללי העם הפלסטיני,
״שנפלו קורבן לכדורי הצבא הישראלי והצבא
הירדני.״
אך השבוע היה שייך, בלי ספק, לאחמד
שוקיירי. ארבע פעמים נשמע קולו מעל
גלי תחנת השידור הפלסטינית מקאהיר. בתחילה
הציג את עמדתו כחדורת רצון־טוב
בלבד: הוא הציע להציב 10 אלפים חיילים

של צבא השיחרור הפלסטיני בירדן. הוא
אפילו הדגיש :״אירגון השיחרור אינו מבקש
לתפוס את השלטון בירדן.״
חוסיין לא הגיב על ההצעה. תחת זאת
הורה לראש ממשלתו, ואספי אל־תל, להנהיג
גיוס חובה של האזרחים בני 25־ .40״יש
לנקוט בצעדים החמורים ביותר נגד כל מי
שיסרב לשרת תחת הדגל, או יעשה מעשה
העלול לפגוע במולדת,״ כתב חוסיין בהוראתו.
הכוונה השקופה: לנטרל את הפלסטיניים׳
שרבים מהם חמושים ממילא, על־ידי
הכנסתם למחנות צבאיים מבודדים.
מאותו רגע הותרו כל המיגבלות אצל
שוקיירי .״כדי לשחרר את תל־אביב,״ הרעים
ברדיו ,״יש לשחרר תחילה את עמאן!׳־,
תחנת השידור שלו החלה משדרת קומוני־קאטים
קרביים אל תושבי הגדה המערבית.
קומוניקאט מספר : 1להגביר את ההפגנות.
קומוניקאט מספר : 2על כל אנשי המשטרה
והצבא להפר את פקודות ההתערבות
נגד המפגינים, ולהצטרף תחת זאת למפגינים
נגד השלטון. קומוניקאט מספר : 3על
כל שרי ממשלת ירדן להתפטר עד צהרי
יום השבת, אחרת
ההוראה הראשונה לא היתד, דרושה: ההמונים
ממילא הפגינו. את מידת הצלחתה
של השניה קשה היה להעריך בדיוק. השלישית
לא הבהילה את השרים.

״להושיט צווארי לתזיץ?״
ף* שי אהמתיחות, כאשר נידמה היה
^ 4שההתקוממות הפלסטינית תתפתח למל־חמת־שיחרור,
הצליח כתב לה נזונד אדוארד
סעב, שהוא תושב לבנון, להגיע אל מיפ־קדתו
של חוסיין. הוא מצא את המלך מתוח
ומלא־מרירות .״המלך עייף מללחום בכל
החזיתות. הוא איבד את בטחונו השופע,
ונעלם גם חיוכו הרגוע,״ הוא דיווח.
כאבה לחוסיין ההתקפה הישראלית. אבל
כאבה לו הרבה יותר ההאשמה המצרית־סורית,
שהוא אחראי להתקפה הישראלית.
״במקום להציע הצבת צבא ערבי בתוך
ירדן, אני מציע למצרים צעד יעיל יותר,
ופחות דמגוגי,״ הכריז חוסיין .״תשתחרר
נא מצרים מנוכחות הכומתות הכחולות שעל
גבולה, כדי שהצבא המצרי והצבא הפלסטיני
יתפסו עמדות לאורך גבול זה. האין זו דרך
יעילה לפזר את כוחות האוייב, שאינו חושש
כיום מפני שים סכנה מן הצד המצרי?
״אירגונו של שוקיירי הצהיר שהוא חותר
להפלת השלטון בעמאן. מדוע אגיש מרצוני
את צוזארי לתליין?
״איך לשחרר את פלסטין? מוטב לשאול
איך להגן על המדינות הערביות מפני תוקפנות
חדשה של ישראל. כאשר נהיה די
חזקים כדי להגן על עצמנו, נוכל לחשוב
על התקפה.״
בינתיים, כדי להתגונן בפני ישראל ובפני
אזרחיו הפלסטיניים, הסכים לכניסת החיילים
הסעודיים לירדן .״הוא ניצל את זעם ההמונים,״
הטיח המאמר הראשי של אל־גנזהו־ריה
הקאהירי ,״כדי לכרות ברית צבאית עם
סעודיה, כנגד הברית המצרית־סורית.״
משמע: למרות ד,ארגעה בתוך ירדן, שבאה
כתום שבוע סוער, לא תבוא הפוגה
במלחמה בין קאהיר ודמשק לבין עמאן וריאד.
להיפך.

ונ צ פיז !
במדינה העם
קרב בדרום
עוד בטרם הספיק הגבול המזרחי עם ירדן
להרגע מפעולת סמוע, שב הגבול הדרומי
ועלה לכותרות. כמו ברוב ד,מיקרים עד
מיבצע סיני, היתר, גם הפעם הפעילות באוויר.

פייפר
של חיל־האזויר, שהיד, בפעולת
סיור שיגרתית באזור בארותיים, סמוך ל
גבול המצרי, יורט על־ידי שני מטוסי מיג 9י.
הודות לכושר טיסתו הנמוכה׳ הצליח יי׳
היי ׳

פייפר לתמרן ולהתחמק. אולם ברור
שאילו נמשך המגע לתקופה כלשהי נוספת,
היו המיגיס מפילים את המטוס האיטי.
הפייפר ניצל, כאשר הופיעו שני מייז׳ים
של חיל־ד,אוויר הישראלי. הקרב בינם לבין
המיגיס נמשך שתי דקות בלבד. תוצאותיו
נחרצו מראש: הסירז׳ים המהירים, העולים
בהרבה על כושר המיגיס מסוג זה, פגעו
במטוסים המצריים והפילו אותם•
לדברי ההודעה הרשמית התנהל הקרב ב
צד הישראלי של הגבול. מטוס אחד הה
רסק באויר, מפגיעת טיל אויר־אויר. השני
נפל בצד המצרי, קרוב מאד לקו הגבול.
לכאורה, היתקלות שיגרתית וחסרת השי״
בות. אולם היא העידה על העצבנות לאורך
הגבולות, כשהצבאות הערביים מתוחים לק־ראת
האפשרות של פעולה ישראלית יזומה
בקנה־מידה רחב, באחד הגבולות שלנו•

ניו־דלהי. ייתכן שנצטרך להיזכר בסטודנטים
ההונגריים, מחוללי המרד לפני עשר שנים.
״הגיע הזמן שנמרוד את מרד .1966השאלה:
איזה צבא יביאו נגדינו?״
סיכם סטודנט תל־אביבי :״זוהי איוולת
£888$

י יי

• איפר הראל, מי שהיה
ראש המוסד המרכזי לכיון, לא
יזכה לסיפוק מהחלטת המוסד
לביקורת של מפא״י, ויחדש ל קראת
סוף השבוע את מסעו
נגד אשכול. המוסד לביקורת ידחה
את תביעתו של הראל לערוך בירור
בינו לבין ראש המנזשלח, בקשר לתביעתו
לצדק ולביטול הגורמים שהביאך
להתפטרותו.

• ראש עירית תל־אביב,
מרדכי נמיר, עשוי להתפטר מתפקידו,
מסיבות רפואיות.

נמיר, המאושפז מזה כשבועיים, סובל
מזעזוע מוח קשה. במקומו יכהן יהושע
רבינוביץ /סגן ראש־העיר.

• ועידת מפא״י, שנועדה ל התקיים
בעוד חודשיים, תידחה.
הסיבה הרשמית שתינתן: מחלתה
של מזכירת המפלגה, גולדה מאיר. נול־דה
מרותקת למיטתה מאז יום השישי
האחרון, עורכת את ההתיעצויות החשובות
בביתה שברמת־אביב.

מדד 1966

העולם הזה 1526

סטודנטים ביום הראשון השבוע בשעה עשר לפני־ד,צהרים
קרא אליו רקטור האוניברסיטה יי׳
עברית, הפרופסור נתן רוטנשטרייך, את
יו״ר הסטודנטים, עלס דוברונסקי.
״אני מציע,״ אמר הרקטור לסטודנט,
״העלאה של 50ל״י בשכר היסוד.״
חמש שעות אחרי בן, טלפן לעלם השר
ישראל ברזילי .״אני מוכן ל־ 75ל״י,״ הודיע.
במשך שעות אחר־הצהרים הטריח השר
הנכבד את עצמו עוד כמה וכמה פעמים
לטלפון. מדי פעם ניסה להציע לראשי
הסטודנטים הצעות אחדות•
בשער, שמונה־ושלושים בערב הסתיימה
הקומדיה. שיחה טלפונית מתל־אביב ל
מזכירת הממשלה, הבהירה לסטודנטים, כי
הממשלה החליטה עוד בשעה שתים־עשרה
של אותו יום, על העלאת שכר הלימוד
בכל המוסדות להשכלה גבוהה בארץ.
״אנחנו שובתים,״ הודיע כמר, דקות
מאוחר יותר אדי קאופמן, יושב־ראש הת־אחדות
הסטודנטים, ו־ 28,000 הסטודנטים
יצאו למאבק הגדול ביותר בתולדותיהם.
באמצעים הידועים. ההתרחשויות
של היום בו פרצה השביתה היו אופיי־ניות
למדיניות החלם של הממשלה. איש
כבר לא חשב על עקרונות .״המטרד,
שלנו,״ הסביר אחד השרים, לנציגי הסטודנטים
שביקרו אצלו ,״היא לצאת בכבוד
מהענין. אנחנו לא יכולים לוותר סתם
ככה.״ לשם־כך גייסה הממשלה את רקטור
האוניברסיטה, שישמש כמתווך.
אלא שהתכסיסים הידועים לא עזרו הפעם.
אחת השביתות הגדולות ביותר בתולדות
המדינה החלד, השבוע.
כמה שעות לאחר שהחלה — החלו לה
לחם בה באמצעים הידועים. קול ישראל
שכח, כרגיל, שהוא שרות־שידור ממלכתי,
טרח להזכיר בכל מהדורות החדשות שלה
כי בסך־הכל שובתים הסטודנטים בש־׳
העלאה, הסית עיר לראורד״ של ילל״י;י״
אלא, שהסטודנטים במדינה שבתו השבוע
לא על סכומי כסף. הם שבתו למען עיקרון:
כי כל תביעות הסטודנטים הסתכמו בדרי
שה, ששכר הלימוד באוניברסיטאות יקבע
על־ידי קריטריונים אוביקטיביים ולא יהיה
נושא של ויכוחים מדי תחילת שנה.
״יש לנו כוח״ .בירושלים, ניגש סטודנט
ביומה הראשון של השביתה למרצה
למדעי־ד,מדינה ואמר לו :״אני רוצה, למוד׳.
״בסדר,״ השיב המרצה, שנכנס עם תלמידו
היחיד לאולם־ההרצאות .״היום,״ הכריז ה־מרצה
,״יתקיים ר,שעור בצורה של שאלוי{ י־תשובות.
מי, שלא ידע להשיב על השאלות,
יקבל ציון שלילי ,,.מפר״השביתה המבוהל
נמלט מהאולם כל עוד נפשו בו.
המרצד, לא הסתפק בכך, העביר את
שם הסטודנט ליו״ר אגודת הסטודנטים .״צף
-,להעניש מפירי־שביתד״״ הסביר לו.
סיכם בטאון הסטודנטים דורבן, שהופיע
בגליון מיוחד :״ייתכן שנצטרך ללמוד
מידידינו, הסטודנטים ההודיים העולים על

1181

• צפה להחלטה ממשלתית,
שתגדיר את הנתונים הסטטיסטיים
על האבטלה כסוד בטחוני,
האסור בפירסום.
• המאבק כין אהרון כידן,
יועצו של אשבול, לבין אלי ניסן,
הכתב המדיני של ״דבר״,
על תפקיד דובר משרד הכטחון,
יוכרע השבוע. מדים אשבול, הטו־ענת
כי בידן הוא פטפטן, מבקשת ל־הרחיקו.
אלי ניסן עשוי לקבל את ה־מישרה,
כפיצוי על מישרה נכבדה בקול
ישראל שהובטחה לו, ונמסרה לאחר.

• המפקח על היהלומים כמשרד
המסחר והתעשיה עשוי
להגיש תביעה נגד היהלומן
יהודה זים. זים קיבל מיליון דולר
לפני כשנה וחצי, על מנת לקנות יהלומים
גלמייס, ולהחזיר את הכסף עם מכירת
היהלומים המלוטשים בחו״ל. אולם משעבר
זמן רב והכסף לא הוחזר, התברר
שאין בידי זיס מלאי מספיק של

הפלת המיג: תמונות אלה צולמו במסרטת המיראז /בקרב עם המיג .19
בתמונה העליונה, המיג לפני הפגיעה. התמונה האמצעית מראה את
הפגיעה, והתחתונה מראה את המיג מתפוצץ, מפגיעת הטיל הישראלי. חלקיים, עליו הוחלט לפני חודשיים, לא
יהלומים. גם בהסדר נוח, של

תשלומים 111

הצליח זים לעמוד.

• צבי דינשטיין, סגן שר־הכטחון,
יפנה את הדירה שהועמדה
לרשותו על־ידי משרד•
הכטחון כרחוב כלוך כתל־אביב.
דינשטיין יחזור לדירתו הישנה
בצהלה, אותה קיבל גם כן ממשרד־הבטחזן.
לעת עתה משכיר דינשטיין את
ביתו בצהלה לדייר מישנה. את דירתו
הפרטית בירושלים ימשיך להחזיק.

• ישראל תקבל השנה מן
הבנק העולמי הלוואה של 15
מיליון דולר בלבד, לעומת 20
מיליון בשנה שעברה. הלוואה
מוקטנת זו תינתן בתנאי שהכסף ינוצל
כולו לרכישת ציוד תעשייתי בחו׳׳ל —
תנאי שלא הועמד אשתקד. משלחת של
הבנק העולמי סיירה בארץ בשבועות
ניצול המיל־את
צורת
בדקה את
האחרונים, בדקה
צורת ני!
האחרונים׳
ווה הקודס, ואת התחזיות לנר המילווה

סטודנטים. וסטודנטיות,י חלקי כד 28.000
שכיתת הסטודנטים: יקבוצת

הסטודנטים השובתים, עומדת ליד שלטים כפתח אוניברסיטת הבא.
תל־אביב. השלטים מודיעים על השביתה הכללית של הסטודנטים.
• חברת־המלט ההסתדרו6
תית
״נשר״ תבלע את מיפעל
לחשוב שאנו שובתים פר, כולנו בגלל כמד,
״שימשץ״ בכית־שמש. הממשלה שהשקיעה סכומים עצומים בנשר,
עשרות לירות. או בגלל עניין אישי. אנחנו
נלחמים למען אינטרס לאומי: למען מדינר,
שיש בה ערך לאדם החושב.״

מתכוונת להציל את השקעותיה על־ידי בליעתו של שמשון, השייך לבעלים פרטיים.

במדינה הפגנות בניגוד לרשיון
בהתחלה עמדו מול שגרירות גרמניה,
שברחוב סוטין, קבוצה של סטודנטים
מאוניברסיטת תל־אביב. הם מחו נגד עליית
המפלגות הניאו־נאציות במערב גרמניה,
ונשאו שלטים עליהם נכתב: זכור, שנת
1933 עלולה לחזור ! או לניאו־נאצים היום
־ — 77 היטלר התחיל בפחות.
המשמרת, שהתחילה לעמוד במקום מ־שעות־הבוקר
המוקדמות, היתד, שקטה עד
כדי כך, שרק ארבעה שוטרים הופקדו על
בניין השגרירות המפואר וגדול־הממדים.
וזאת, אחרי שהמשטרה נתנה את הרשיון
לעריכת הפגנה זו.
אך הכל השתנה כשהגיעו שעות הצהריים.
הנאצים לעזאזל. עשרות ילדים שסיימו
את לימודיהם בבית־הספר הסמוך
עברו במקום, ראו את הסטודנטים המפגינים.
הם הסתקרנו, התגודדו מסביבם, התעניינו
על מה ההפגנה, ומה פרוש השלטים.
המפגינים ענו בפירוט. הילדים נראו
מזועזעים לחלוטין. הם שאלו עוד ועוד
שאלות על נאצים, על הטלאי־הצהוב שענדו
המפגינים, על מחנות־הריכוז ועל השמדת־היהודים.
הסטודנטים הסבירו להם.
אחרי ששמעו — הצטרפו הילדים להפגנה•
הם ביקשו לשאת כרזות. היות ולא

היו יותר, נגשו כמה ילדים לבתיהם, חזרו
אחרי זמן קצר עם כרזות אותן ציירו
בידיהם. עליהם נכתבו השקפותיהם על
הענין, כמו בוז לשכנים הרעים והנאצים
לעזאזל !
זה כבר חרג בהחלט מהרשיון שניתן
להפגנה. בפרט שהילדים התחילו להצטופף
ליד גדר השגרירות, מה שבהחלט אסור.
השוטרים ניסו להרחיק אותם משם, אך
לא הצליחו. להפך: הילדים החלו להראות
איך לפי דעתם צריכה להיראות הפגנה
נגד הנאצים: הם שרקו בקולי־קולות אחרי
כל אחד שנכנס לבניין השגרירות בפולקס-
וואגן שלו, הם צעקו ״ראום !״ לכל גרמני
שהציץ מחלונות השגרירות, והם לא היו
רחוקים מלידות אבנים בשגריר פאולם,
שהגיע לשם בשעות אחר־הצהריים.
השוטרים ניסו להרגיע ולהשתיק את
הילדים המפגינים. הם לא הצליחו. הם
קראו לתגבורת משטרתית, שהגיע תוך זמן
קצר. המשטרה החלה לנהל מלחמה נגד
הילדים, ומדריך צופים כבן 15 שהביא
את חניכיו למקום ההפגנה, נעצר לאחר שסירב
לסלק את חניכיו מהמקום.
ההפגנה הספונטנית הסתיימה כשעשרות
הילדים הקיפו את הבנין וצעקו ״גכמנים
הביתה!״ ואחריהם רודפים המוני שוטרים
וצועקים ״ילדים, הביתה!״ עד שהצליחו
לגרש את המפגינים הניסערים מן המקום.
יורדים ח1דה לגרמניה
שעה שמישמרות הנוער ניצבו מול השגרירות
הגרמנית (ראה לעיל) ,חשף אחד
המתבוננים בהם את הצד ההפוך של התמונה:
סיפור על הירידה מישראל לגרמניה.
בשיחה עם כתב העולם הזה גולל את
הסיפור הבא :
העניין התחיל לפני המיתון. היתד, עבודה
בשפע. חותני עבד בתור מנהל מחלקה
במיפעל גדול למתכת. הוא נלחם להעלאת
שכר, לבסוף פוטר ואחרי מאבק ממושך
זכה לפיצויים. משהו בסביבות 7000 לירות.
זה היה לפני כשנה. הוא היה בן .52
ואז התחילה התקופה הקשה. הוא בן־אדם
דינמי, לא אחד שיושב בבית.
הוא בעל מקצוע מצויין, אבל היה מוכן
לעבוד בכל עבודה, הוא נרשם אפילו
בלישכה. עשה כל מה שאפשר לעשות.
בינתיים אכל את כסף הפיצויים, ונשאר
כמעט בלי כסף. היה כבר לגמרי שבור.
הוא חי בארץ משנת — 1934 עבד בפרדסים,
בתמנע. יש לו גם רקע בטחוני :
הוא העביר מיסמבים לאנצו סירני בעיראק,
נתפס על־ידי האנגלים, והיה במעצר.
כשהגיעו מים עד נפש, וכל הגדולים
של מועצת הפועלים, שפעם הקיפו אותו,

נצרת: מה הלאה?
* אסכירלה את מצבי!״ שרו חבורות של צעירים ברחובות
נצרת, ביום החמישי האחרון. זוהי השורה הראשונה, בבית
החוזר של שיר ערבי פופולארי מאד. אלא שביום זה — שהיה
יום הבחירות לעיריה — שמו זמרי המקהלות הניידות את הדגש על
האות הראשונה: ו׳.
לפי חוק הבחירות, נאלצו כל המפלגות והרשימות שהשתתפו
בבחירות, להפסיק את תעמולתן ביום רביעי בערב. אז מצאו
הצעירים את התחבולה המוסיקלית, שאיפשרה להם לזעוק את
האות ו׳ של רק״ח בחוצות.
האזרחים חייבו בהנאה מן ההתחכמות, והלכו להצביע. בעד מי?
עד לרגע האחרון לא העז איש להמר על התוצאות .״אני פוחד
שסייף והחברים שלו יאספו שמונה,״ הביע את דעתו בקול רם,
אחד מפעילי רק״ח, בפתח הקלפי שמוקמה בבניין העיריה .״אינשאללה
נקבל שמונה,״ קיווה בדביקות פעיל אחר של אותה
מפלגה, בפתח קולנוע דיאנה.
אבל גם זה וגם זה לא יכלו לומר כבטחון, כי יש להם תחושה
עמוקה שנבואתם תתאמת.

כו לסה רווי ח ד,

ךאשרנימנ 1ה קו לו ת, הסתבר שאכן אין נביאים בעירו של
^ ישו. ספק אם איש תיאר לעצמו תוצאות כאלה :
• ארבע רשימות המערך שמרו על
ייצוגן, זכו לשבעה כסאות במועצת העי־

ריה :
• הקומוניסטים הפסידו כיסא אחד, מתוך
השבעה שקיבלו בבחירות הקודמות !
• מפ״ם הכפילה את כוחה ממנדאט אחד
לשניים.
יחד עם זאת, יכול היה כל אחד משלושת
המתחרים לטעון, שהוא זכה להישג חשוב :
• רשימות המערך הצביעו על העובדה,
כי למרות שארבע הרשימות קיבלו רק
4465 קולות, לעומת 4777 הקולות של שבע
הרשימות הקודמות של המערך — הרי בכל
זאת שמרו על מספר הכיסאות שלהן, ונשעבד־אל־עזיז
ארו
הכוח הגדול ביותר בעיריה 7 :מתוך .15
• רק״ח, שהפסידה כיסא אחד, הצביעה בגאווה על העובדה,
כי האחוז שלה בכלל הבוחרים עלה מ־־ 377ל 397 זה הסתכם
בעלייה של 173 קולות, ל־.4271
• מפ״ם ניפנפה בעובדה, כי מספר בוחריה קפץ מ־698
ל־ , 1139 וכי היא היחידה שהגדילה את ייצוגה במועצה.
איך זד. קרה?

ה ב רי חהמןהקצוות
ך * לק מן התשוכה טמון באותן חבורות של זמרים משוטטים,
| | אשר רוממות ו׳ בגרונם. היו אלה, בעיקר, שבאב, שהתבגרו
די הצורך בין נובמבר אשתקד לבין נובמבר השנה, כדי שיקבלו
את זכות־ההצבעה.
מספרם של המצביעים החדשים הגיע לסביבות .500 אילו הצביעו
כולם לרק״ח, היו הקומוניסטים שומרים על שבעת כיסאותיהם.
אבל רק״ח אספה תוספת של 173 קולות בלבד. פירוש הדבר:
או שהדור הצעיר לא היה כל־כך משולהב למען רק״ח בקלפי
כפי שהיה משולהב בשירי־הרחוב; או שאמנם הצביעו מאות
צעירים לרק״ח — ובמקומם הפסידו הקומוניסטים חלק ממצביעיהם
הוותיקים.
כך או כך, ניתן לקבוע, כי התופעה המרכזית של הבחירות

בנצרת היתה: הבריחה מן הקצוות אל המרכז. רשימות המערך,
לא זו בלבד שלא זכו לאף קול של בעלי זכות־ד,בחירה החדשים,
אלא שהן הפסידו אפילו 312 קולות ותיקים.
מכיוון שרק מפ״ם עמדה בין שני הקצוות, הלכו קולות אלה
לרשימה, שבראשה, עמד ח״כ עבד־אל־עזיז אל־זועבי. מדוע?
חלק מן ההסבר הוא, שמפ״ם אימצה את כל שרידיה בנצרת,
גייסה פעילים, שידלה את משפחות הפועלים העובדים בקיבוציה.
אבל החלק השני של התשובה חשוב יותר:
בוחרים רבים תיעבו את שלטון סייף־אל־דין
ועסקני המערך: ובאותה מידה חששו משלטון
קומוניסטי. לא כולם בחרו בשל כך
במפ״ם. אחוז הפתקים הלבנים הגיע הפעם
לשיא מרשים.
הסלידה מן המערך ברורה: תחת שלטונו
של סייף־אל־דין שקעה העיר עמוק מאד
בבוץ של שחיתות, פרוטקציה, ביזבוז, ראזז־תנות
וגרעונות. סמל העיר היתר, מכונית
מרצדס כחולה, שעלתה 45 אלף לירות,
והועמדה לרשות ראש־העיר.
הפחד מן הקומוניסטים היה פחות ברור,
סיף־אל־דין
אך בכל זאת ממשי. לא היה זה פחד של
בעלי־הון דווקא, גם לא של אנשי־ד,כנסיות.
עובדה היא, שבורגנים רבים הצביעו ו׳ ,״מפני שאיש־כבוד אינו
יכול להצביע אחרת״ ,ואילו בשכונות עדתיות מובהקות, של
העדות הנוצריות השונות, עלה חלקה של רק״ח על מה שהיה
לה עד כה. הפחד לא היה, איפוא, מעמדי, אלא בעל גוון מדיני־לאומי.
הסביר זאת אקדמאי צעיר, בוגר האוניברסיטה העברית :״אני
בעל תחושה לאומית חזקה. אני מתקומם נגד התרפסות ראש־העיר
לכל פקידון של משרד־החוץ. אני נגד קבלות־הפנים לאורחים
זרים, שאין בצידן גם תיאור אמיתי של מצב ערביי ישראל בכלל,
וערביי נצרת בפרט. כל זה היה צריך לדחוף אותי להצביע בעד
הקומוניסטים. אבל אני חושש, ששלטון קומוניסטי עלול להפוך את
נצרת למרכז של התנגדות לממשלת ישראל. אני יודע מה? היו
שולחים תזכירים לאו״ם כל שני וחמישי. כשסתם אדם שולח —
מילא. אבל אם זה ראש העיר הקדושה הזאת — בטח היתר,
הממשלה מתייחסת לזה בחומרה רבה.
״אתה מבין, נצרת היא בירת ערביי ישראל. אלחם כדי שתשמור
על מעמדה זה. אבל הקומוניסטים היו הופכים אותה למשהו הרבה
יותר קיצוני — והממשלה היתד, מתנקמת. לא בקומוניסטים —
אלא בעיר, וביושביה.״

עם הקומוגיסטים?בדם?
**ץ יד!ה זו נרשמה ימים מעטים לפני הבחירות. אותו אקדמאי
(1/לא אמר אז בעד מי יצביע, אבל לא היו בפניו ברירות
רבות. באין מתחרה, קצרה מפ״ם את ד,ייבול. השאלה היתה: מה
יעשה הפעם עבד־אל־עזיז?
אחת מסיסמות הבחירות שלו היתר : ,תנו לנו עוד ציר,
ונוכל להכריע ! הוא קיבל את הציר הנוסף, ועומד עתה באותו
מצב בו עמד בפעם הקודמת: כלשון־ד,מאזניים בין המערך והקומוניסטים.
הוא מיד הצהיר, כי יחתור להקמת קואליציה מקיר אל
קיר. אלא שהדבר ניראה בלתי־מציאותי למדי. דבר אחד הוא דחה
בפרוש: קואליצה מצומצמת עם סייף־אל־דין.
האם ילך עם הקומוניסטים לבדם? הוא לא נתן תשובה חד־משמעית.
בפעם שעברה פחד לעשות זאת, כי מנהיגות מפ״ם
חששה להסתכן בגירוש מן הקואליציה הממשלתית. האם יעז
לעשות זאת הפעם? הברירה, במיקרה שיתחמק שוב, היא אחת:
בחירות חדשות.

הנשר והטלאי הצהוב
״ראום !״
לא עזרו לו, החליט לפנות לסגן שר
ד,בטחון, צבי דינשטיין. כתב לו מכתב,
בו סיפר את כל הסיפור. הוא הוזמן לפגישה
עם אחד הפקידים. שמעו אותו, אמרו
שיטפלו בעניין — ולא קיבל שום תשובה.
כשהיה ממש חנוק, הציעו לו שיגש לשגרירות
הגרמנית. אחרי הכל היד, פעם אזרח
גרמני. הוא ניגש, ושם קיבלו אותו יפה.
הסבירו לו בדיוק את הזכויות שיש לו
בתור תושב חוזר: יש לו עדיפות בעבודה,
בדיור, ואם אינו עובד מגיע לו תשלום —
ביטוח אבטלה. ברגע שהוא מגיע לגרמניה
הוא מקבל 6000 מארק. הוא ואשתו 12
אלף בשביל סידור התחלתי.
יחסו לגרמניה כל הזמן היה שלילי. הוא
בא הנה אחרי עליית היטלר לשלטון, ומעולם
לא חשב לחזור לשם. הרי השמידו שם
את הוריו ואת אחותו הגדולה. אבל בסוף
לא הייתה לו ברירה. הוא החליט לחזור.
מכתב של אם. הוא התאקלם שם.
עבודה עוד לא קיבל, כי בינתיים יש ריצות,
סידורים, טפסים. לעת־עתה הוא מקבל תשלום
למחייה.
אשתו לא כל כך מתאקלמת. היא ילידת
ליטה, ואינה שולטת כל כך טוב בגרמנית.
היא קשורה לארץ, ולילדים שנשארו כאן.
על מה שהיא מרגישה שם, כתבה השבוע:
״טוב שלא הבאנו את הילדים. אין כאן
עתיד ליהודים, ובמיוחד לנוער. כאן המצב
גרוע. היהודים יושבים על רנטות גבוהות,
עם דירות יפות שקיבלו מהממשלה, ולא
יזוזו עד שיזיזו אותם.
״ובכן, דיברתי ברצינות עם אבא כדי
להחליט אם להשתקע כאן או לנסוע. כדי
להיות עצמאי צריך להשקיע כסף, וכסף
אין. מרחוק הכל נראה אחרת. זה יכול
להיות גן־עדן רק לעשירים. מי שצריך
לעבוד, בכל מקום זה אותו הדבר. להיפך,
פה לעבוד זה יותר מסובך.
״אתמול היינו בנשף של האוסטרים, לא
רצינו ללכת, אבל הדוד קנה כרטיסים
ולא היה נעים לא ללכת. היה קור כלבים.
היו רקודים, אבל הסתלקנו בהתחלה. לא
מעניין אותנו החג שלהם. פשוט אין לאן
ללכת, יושבים בערב ומביטים בטלביזיה.״
ועכשיו — הכן. מלבד אשתי, הם
השאירו בארץ בת ובן. הבת לומדת בסמינר
הקיבוצים, וממש חולה מגעגועים להוריה.
אבל היא אוהבת את הארץ ואינה חולמת
לעזוב אותה.
הבן — זו שאלה אחרת. הוא בן ,20
עובד. אבל אם יהיה לו משבר בעבודה —
הוא בהחלט יהיה מוכן לרדת. רק שההורים
יסתדרו שם.
אתמול הלך לשגרירות הגרמנית —
וקיבל אזרחות גרמנית.
העולם הזה 1526

החפוזים. התטזים שווים בארו אחוזים 13 -הזהב, מן

הזהב אשד הושקע בהס לשווא...
ך* שנת ,1953 בעיצומה שי תקופת!
הצנע, נתפסה המדינה בפסיכוזה של נטיעת
פרדסים. איפה לא נטעו? כמעט אין
אזור במדינה — מגבול הצפון ועד הנגב
הצפוני — ששם לא נטעו פרדסים.
חברות, אירגונים, מוסדות, אלפי יחידים,
שהתארגנו במיוחד לנטיעת פרדסים, תלו
בהדר תקוות לרווחים טובים.
בישראל נטועים היום 450 אלף דונם
פרדסים 120 .אלף דונם ניטעו לפני מלחמת
העולם השניה, והשאר החל משנת .1952
מי שנתפס יותר מכולם בבולמוס הנטיעה
היתד. הסוכנות־היהודית, או יותר נכון,
אגף ההדרים במחלקה להתיישבות של
הסוכנות: כלומר, ד״ר רענן וייץ, שהיה אז
והינו כיום הבוס המוחלט של המחלקה.
מאז 1953 נטעה מחלקה זו 122,500

יישארו בטיפולה 45 אלף דונם מניבים.

45 אלף דונם שאין המתיישבים
מובנים לקבלם 45 .אדן? דונם שתקציב
החזקתם כשנה יגיע ל־16
מיליון ל״י בערך.
הסוכנות עצמה טוענת, בי רק 13 אלף
דונם אמנם הגיעו מזמן לשלב, שהיו
צריכים להימסר לישובים השונים, אלא
שישובים אלה אינם רוצים אותם. יתר 32
אלף הדונם, לטענתה, זקוקים לעוד טיפול,
ואז ירצו בהם היישובים. אלא שנציגי
האירגונים המיישבים — קיבוצים מכל
הזרמים, ומושבים — דוחים אופטימיות זו
בתוקף. יש הטוענים כי כל 45 אלף הדונם
אינם כדאיים. נציג תנועת המושבים מעריך
את השטח ב״ 35 אלף דונם לפחות״ .ואילו

הנרדסיס

״את הבדיקות ערכנו על סמר
הידע שהיה לנו אז. במש!־ הזמן
התברר שבדיקות אלה לא היו הטובות
כיותר.׳1׳
על כן, שלא כמו ד״ר רענן וייץ, לא
התיימר לקבוע שהבעיה אינה קיימת. הוא
הודה :״קיימת בעיה קשה, למי למסור את
הפרדסים המניבים.״

בעקבות הערבים
רדסן ותיק וידוע, חבר הרשות ה־

בעה טון ברוטו, בממוצע, לדונם. יבול ממוצע
לדונם בפרדסי איטליה או ספרד מגיע
לשניים עד שניים־וחצי טון.

בשלונם שד פרדסי הסוכנות
מהווה סבנה חמורה לייצוא הה דרים
-שהכניס בשנה שעברה
יותר מ־ 80 מיליון תי אר -מכיוון
שלעולם לא יובלו לעמוד בתחרות
עם פרדסי איטליה וספרד.
מה עוד, שבארצות אלו הצליחו בשנים
האחרונות, תוך נקיטת צעדים נמרצים, לשפר
את שיטות־העיבוד שלהם, לבחור את
הזנים המתאימים, לקדם את שיטות השיווק,
ותוך תקופה קצרה הם עשויים להגיע ל-
רמת־היבול הישראלית. ואז תהיה ההתחרות
קשה שבעתיים.

^ ממשלתית לתיכנון, המנהל רבבות דונמים
של פרדסים, האשים :״לא מומחי משרד
החקלאות ולא מומחי הסוכנות בדקו בצורה
יסודית אם האדמות מתאימות לנטיעת הדרים.
משרד החקלאות נתן אישורים על סמך
בדיקות בלתי רציניות.״

וכי כיצד יכלו לעשות בדיקות
רציניות? הרי בשנים הראשונות
של בולמוס הנטיעה, כשפרדסים
כיסו מדי חודש פני מרחכיס חדשים,
טיפל רק אדם אחד, כשם
גולן, בבל הבדיקות באזור הנגב.
על סמך בדיקות מסוג זה הושקעו 1250
ל״י לדונם. אם ייעקרו 45 אלף הדונם, פירוש
הדבר: השקעת־שווא של יותר מ־56
מיליון ל״י•
איש הסוכנות היהודית, שהאשמות כבדות
אלה הוטחו בפניו, השיב בתרעומת־נגדית:
״קל מאוד למתוח ביקורת. קל מאוד להיות
חכם לאחר מעשר״ אבל לנו לא היה זמן.
היינו צריכים לקלוט רבבות עולים. מאות
אלפי דונם היו שוממים. הכלכלה זעקה לגידול
ענף־ד,ייצוא מספר אחד שלנו. מה אפשר
היה לעשות? לחכות עשר שנים, עד שהמומחים
יפתחו שיטות־בקרד, חדשות?״
על כך השיב אגרונום בכיר במחלקה להדרים
של מכון וולקני לחקר החקלאות ברחובות.

״אפילו
ללא עריבת בדיקת־הקר•
קע יכולים היו האחראים להפתמד
על גורם פשוט ובדוק: להתרכז
באותם אזורים שפרדסנים ערבים,
ומאוחר יותר פדדסנים יהודים,
נטעו את הפרדסים שלהם, שהוכיחו
את עצמם ביבולים ריווחיים״.

לפי אומדן אגף ההדרים של הסוכנות,
יצטרכו לעקור רק אלף דונם של פרדסים,

דונם פרדסים, בשביל קרוב ל־ 300 ישובים
— מהגושרים בצפון ועד אזור ניר־יצחק־צאלים
בנגב הצפוני.

ההשקעה: יותר ממאה וחמישים
מיליון לירות.
ההשקעה הזו של 150 מיליון לירות
אינה כוללת את מחיר הקרקע או זכויות-
מים. היא כוללת: פרדס, דרכים, ציוד
לקטיף, חומרי גלם. מה גורל ההשקעה הזו?

פרדסים בלי קופצים

ך* קימו אז עשרות ישובים, אשר
| ן מתיישביהם לא היו חקלאים. בשבילם
נטעו את הפרדסים — והיום, לאחר שהמתיישבים
הפכו לחקלאים, הם אינם ששים לקבל
אותם לידיהם.
אגף ההדרים של הסוכנות נטע את
הפרדסים, טיפל בהם, ומוסר אותם למתיישבים
לאחר שהפרדסים הופכים לרנטביליים.
לפי נתונים של הסוכנות, קיבלו, עד 1
בדצמבר גופי־התיישבות שונים — קיבוצים,
מושבים, כפרים — 40,200 דונם.
בטיפולה של הסוכנות נותרו 82,300 דונם.
20.300 דונם הם פרדסים צעירים, שניטעו
משנת , 1963 ועוד לא הגיעו לגיל־הפריון.
נשארו
61,900 דונם פרדסים. מזה מסירה
הסוכנות מאחריותה 3400 דונם פרדסים
הנמצאים בטיפול האגף להתיישבות של
המעמד הבינוני. יוצא שהיום מחזיקה
הסוכנות 58,400 דונם פרדסים מניבים.
מזה תמסור הסוכנות, עד 1בדצמבר
השנה, כ־ 13 אלף דונם למתיישבים, ואז

איש התאחדות האיכרים אומד אותו ב־60
אלף דונם.

ואת כל אלפי הדונמים האלה יש
לעקור !
על כך השיב השבוע רענן וייץ, אבי
הנטיעות האלה :״שקר וכזב ! לא היה
ולא נברא!״

משרד החקלאות אישר
ך* יכן ד;שקול*איפה^רכזכ * 7
) 1עובדה אחת אינה ניתנת לעירעור: פרדסים
הגיעו לגיל הפריון — ואינם מניבים
כראוי.

עובדה נופפת, שאין עליה עיר־עור:
פרדסים אלה ניטעו באדמה
שאינה מתאימה למטעי הדרים.

איש אינו מטיל ספק בכך, כי למחלקת
ההתיישבות של הסוכנות היו כוונות
טובות• אבל ספק רציני מאוד מתעורר לגבי
יכולת הביצוע של כוונות טובות אלה.
הדרים יש לנטוע באדמה קלה או בינונית,
ומחלחלת. האם שמרה הסוכנות על
כל זה? השיב השבוע אברהם ויגודסקי,
מנהל אגף ההדרים של הסוכנות :

״כל פרדסי הסוכנות ניטעו כ־שיתון
ז-פעולה מלא עם משרד ה חקלאות.
יש בידינו אישור בכתב
ממשרד החקלאות על בל הלקת
אדמה שעליה נטענו פרדס״.
יעקב פת, מנהל מחלקת ההדרים במשרד
החקלאות מאז , 1952 לא הכחיש זאת, אבל
הוא התגונן:

״בגלל פגעי־טבע שהם מעל לשליטתנו.״

ומה עם יתר 45 אלן? הדונמים?
ויגודסקי :״לא נעקור פרדסים כגלל
חוסר פוריות!״
והוא ניבא :״בשנה הבאה יוכפל יבול הפרדסים
האלה.״
אלא שגם אז אין זאת אומרת שיגיעו
לרמת־תפוקה ריווחית. הסביר המומחה של
מכון וולקאני :״אם עד היום לא הגיעו פרדסי
הסוכנות שניטעו לפני 12 שנים לרמת
יבול של ארבעה טון בממוצע לדונם, שהיא
רמת יבול ריווחית, ספק אם יגיעו לכך אי־פעם.״
אבל
הסוכנות נחושה בהחלטתה לא לעקור
פרדסים שאינם ריווחיים. עמדה זו גורמת
למעגל־קסמים של הפסדים: האדמה אינה
מנוצלת לגידולים שעשויים להיות ריווחיים;
את הפרדס הכושל יש להשקות במים ומים
עולים בכסף, את הפרדס הזה צריך גם לזבל,
ולטפל בו, וגם אלה עולים בכסף; וצריך
להחזיק צוותות של מדריכים ומשגיחים,
ומכוניות ומכשירים חקלאיים, וגם אלה עולים
כסף. הרבה כסף.

אי-אפשר להתחרות
דוע מפוגלים הדרי ישראל להתח

ן רות בהצלחה עם הדרי ספרד ואיטליה,
למרות שהוצאות־הייצור כאן גבוהות יותר
מאשר בארצות אלו, ולמרות הבדלי המרחקים
לשווקי אירופה?
התשובה היא: היבולים הטובים של הפרדסים
בארץ. רמת־היבול של פרדס ישראלי
מוצלח היא מהגבוהות בעולם: יותר מאר
רענו
וייץ

^ סערה בגבעתיים: מזכירה או מאהבת?
^ בלש מצהיו :״׳1ע ל׳ תמונות אינטימיות*״
^ נעלה מגן עליו; :״היא לא בוגדת בי!״
סתם רכילות א 1רצח פוליטי בדיבה?

השא הונירות: ועש העיר(!ובה קד״זמן
^ ין דבר יותר נורא מאשר ליפול לתוך
לשונותיהם הרעות של רכילאים בעיר
קטנה. זה יכול לגרום שבץ ומחלות־עצבים
לכל אדם שקט וצנוע, המרוויח בכבוד את
לחמו. כשזה מתחיל להיות מכוון לראש־העיר
הקטנה, בכבודו ובעצמו, זה מזיק הרבה
יותר.

הקורים בעיר. בעיתון האחרון, העומד להופיע
ביום החמישי, תתפרסם כותרת גדולה,
ובה יהיה כתוב: ראש עירית גבעתיים
קובה קרייזמן הוא בעל יצרים בלתי־מרוס־נים,
גס ומאיים. עובדות אלה הן מסקנות
המוסד לביקורת של מפא״י.
את העיתון — הנקרא למען גבעתיים, או

ידיעות גוש דן — מוציא מיכאל בן-משה,
חבר העיריה לשעבר מטעם חרות. הוא לא
הסתפק בכותרת הגדולה, המגלה את אופיו
של ראש־העיר, וגם לא בכל הסיפור המובא
תחתיה. לכן הוסיף, בעמוד אחר, סיפורים
על קלחת השמועות סביב ראש־העיר ומז־כירתו.

האמת בשמועות הללו?
קובה קרייזמן, איש מפא״י מסור, ראש־העיר
השני הכי צעיר בארץ, אחרי ראש
עירית גדרה: איש צבא, בוגר משפטים באוניברסיטת
תל־אביב, בעבר מנהל לשכת
שר־העבודה: לאחר מכן היה סגן ראש עיריית
גבעתיים, ובסוף ניתמנה כראש־העיר
בכבודו ובעצמו.
״זוהי נקמת השטן!״ השיב להשמצות,
״אלה הם יצרים אפלים של אנשים. אני
אישית לא מכיר אף אדם שעשיתי לו משהו
רע. אני יודע ששכרו בלשים, ושעוקבים
אחרי. ומה שמדאיג אותי בעיקר בכל הפרשה
הזאת, זה הבן שלי — שהוא רק בן
שלוש־עשרה.״
אשתו, ריעות קרייזמן, מורה בכיתה א׳
של ביודספר יסודי, אומרת מצידה :״אין לי
מה להגיד.״

סיוט המכתבים
ף אילו המזכירה, לאה אנגלנדר (,)28
1גיבורת הסיפורים והשמועות, היושבת
יום־יום, במשך שמונה שעות, במשרדו של
ראש־העיר, כשרק דלת־הזזה דקה מפרידה

ביניהם, מספרת :״כל העלילה הזאת היא
חסרת שחר. מנסים לגרום לכך שיפטרו
אותי. אבל יש לי מאחורי ועד־עובדים,
והם לא יתנו שיפטרו אותי בגלל שמועות
כאלה.
״אני ובעלי חיים כבר מזה כמה חודשים
בסיוט. קיבלנו מכתבים אנונימיים, ובתוכם
קטעי־עיתון שנשלח לבעלי, ושבו היה כתוב
על בעל שרצח את אשתו, בגלל שבגדה בו.
״קיבלנו מכתב אחד כתוב במכונת־כתיבה,
מכתב אחד כתוב ביד שמאל. אנחנו פשוט
מוצפים במכתבים ובקריאות טלפוניות מוזרות.
לפני חודש אפילו בא אלי אדם אחד
ונתן לי כתובת של אדם אחר, שיש לו כביכול
תמונות שלי ושל ראש העיר, בכל
מיני מצבים מעניינים.
״אילו היה שמץ של אמת בכל זה הייתי
כבר מזמן בורחת מהעיר. אבל אני פשוט
חושבת שההצלחה שלי ושל ראש־העיר מעוררת
את קינאתם של האנשים. אילו היתד,
יושבת במקומי מזכירה בת שמונים, זקנה
ומכוערת, אני בטוחה שלא היו אומרים
כלום.״

חוקן רציני בגבעתיים
ף 1לאה אנגלנדר יש שני ילדים, ובעל
/מסור. בעלה, נהג דן יוסי אנגלנדר,
מספר :״ימים ולילות חקרתי את הבעייה,
ועכשיו, אחרי החקירות שעשיתי, אני יודע
שאשתי בסדר.
״שבעה חודשים חיינו בסיוט. בלש היה

ריח־גיחוח של שערורייה
** כעתיים, היא עיר קטנה, כמו כל ה־
^ ערים הקטנות. יש בה כמה נשים הבוגרות
בבעליהן, ומספקות נושאי שיחה לזוגות,
הנפגשים בליל־שבת. יש בה כמה בעלים׳
המבלים פעם או פעמיים בשבוע עם
ידידותיהם, ומספקים לציבור נושא מרתק,
אחרי שהשיחה על הנשים הבוגרות מסתיימת.

שם איזה שתיים־שלוש בחורות החיות
על פי מושגי־אהבה מתקדמים, וחמישה דון-
ז׳ואנים, וכל העיר הקטנה מתפרנסת מזה,
בדרך כלל, בכבוד.
אבל בזמן האחרון קיבלו תושבי גבעתיים
מתנה מן השמיים: סיפור רכילותי גדול
סוג א׳ ,עם ריח־ניחוח של שערורייה, ועם
הרבה פרטים פיקנטיים מהנים. זה אפילו
גרם להם לעזוב, לזמן, מה, את כל הבוגדים
הקטנים והבוגרות הקטנות, ולעסוק
באופן מעמיק, יסודי ובלעדי בשערוריה החדשה.

שמועה
חדשה
•י* יא מורכבת מראש־העיר הצעיר ()39
} { והיפה וממזכירתו הצעירה, אשר
הפכה דוברת העיריה, ולאחר מכן הושעתה
מתפקידה. זה קרה אחרי שנציג רפ״י בעי-
ריר, טען שאינה מתאימה לתפקיד זה,
משום שהיא הרשתה לאחד העיתונים בארץ׳
לפרסם כתבודפירסום גדולה על עצמה.
״היא
המאהבת שלו,״ אומרים בהנאה האנשים
בגבעתיים .״הם מתעלסים ביחד, וכל
זה.״ ואם כל זה לא די פיקנטי, הרי לשמועות
על המאהבת נוספה לא מזמן שמועה
חדשה, העוסקת באשתו של ראש־העיר, והמספרת
שאשה זו מסתובבת בזמן האחרון
בעיר, ומראה לכל אחד סימני מכות שקיבלה
מבעלה.

יצרים אפלים
גבעתיים, כמו לכל עיר קטנה ה/מכבדת
את עצמה, יש גם עיתון קטן,
ובעיתון מתפרסמים כל הדברים החשובים

העבודה המשותפת

ריס והנאים -ז היוותה את נקודת המוצא במסע ההשמצות, שאיים על

מעמדו של קובה קרייזמן, ראש־העיר, ועל המשך עבודת מזכירתו,
לאה אנגלנדר, שהייתה עד לפני שבועיים דוברת־העיריה, בתמונה:
השניים בעת עבודתם בעירייה, כשעל השולחן דגלון עם סמל־העיר.

עוקב אחרי ואחרי אשתי, ופעם אפילו תפסתי
אותו בחדר המדרגות, וכמעט שהכיתי
אותו. אני חושב שהוא נשכר על־ידי רפ״י,
כי רפ״י קיבלה חוקן רציני בגבעתיים. הם
היו צריכים לשבת בקואליציה — ולא הגיעו
לזה.
״אשתי הגיעה לכל מה שהיא הגיעה עם
שכל, ולא עם מין. ואילו היא היתה ג׳יד
ג׳ית, זקנה ומכוערת, לא היו מערבבים אותה
בזה.
״אבל כנראה שלא רק אותנו משגעים ולא
רק לנו ממררים את החיים. עושים את זה
גם לאשתו של ראש־העיר. לפני איזה חודש
הלכנו, אשתי ואני, לאיזה מסיבה אצל חברים,
ופתאום היא התפרצה לשם, האשד, של
ראש העיר, עם שיער פרוע, ושאלה את
כולם, איפה בעלה. מובן שהוא לא היה

״אחרי שהיא הלכה, כולם התחילו להתלחש
ולרכל. נראה שמישהו סיפר לה שבעלה
נמצא עם אשתי. אבל אשתי היתד,
איתי!
״גם כשנסעתי ביוני־יולי השנה לחו״ל, עשו

היא התרגזה וטענה שלא נאה לי לדבר
איתה.
״ביקשתי סליחה משכטר והתפניתי אליה.
היא סיפרה לי את מה שסיפרה, ואני הבנתי
שצריך לטפל בעניין שלה. פניתי עם זה למשה
גרסטל, הבר מזכירות מפא״י בעיר,
וחברו של קובה. סיפרתי לו, בנוכחות ראש־העיר,
את כל מה שאשתו סיפרה לי.״
השמועות אומרות, שהיא סיפרה לו על
המכות שקיבלה מבעלה. כך, לפחות, הופץ
אחר־כך בעיר. ראש־העיר עצמו פנה לעורך

בזה הרבה מאוד עבודה, והשיג גם, לפי
דבריו, תוצאות משביעות רצון.
״יש לי הוכחות בצורת צילומים,״ הוא
מספר ,״על היחסים בין דוברת־העיריה לשעבר
לבין ראש־העיר. חוץ מזה יש לי
מכתבים מאשת ראש־העיר לחברתה, ובמכתבים
ישנן הוכחות בדוקות על הרומן בין
בעלה לאהובתו. יש לי הוכחה ששוטר עצר
אותם יחד במכונית ראש־העיר, בלילה, ב־אור־יהודה.״
הוא
בהחלט מוכן להציג את כל ההוכחות

חבר המועצה מטעם
117111 חרות, לשעבר, מיכאל
בן־משה, שעומד לפרסם את גילוייו בקרוב.

ה | ך 1ן ן * של המזכירה, יוסף אנגלג־
# 1 1 ^ 111 דר, נהג דן הבוטח לחלוטין
באשתו, משוכנע שהכל שקר מוחלט.

ידיעות אחרונות, התלונן בפניו על הכתב,
המתערב בחייו הפרטיים.
בעיר גדולה כמו תל־אביב היה העניין
נגמר פחות או יותר, בנקודה זו. לכל היותר
היו שומעים עליו ידידיו הקרובים
של ראש העיר, והחוג המיידי הסובב אותו.
ואומנם, ידועים מיקרים של ערים גדולות,
בהן הופצו שמועות מסוג זה או אחר, על
העומדים בראש ערים אלה. אולם סיפורים
אלה — שכמה מהם פיקנטיים ביותר —
נישארו נחלתם של עיתונאים בודדים וקרובי
המשפחה.
גבעתיים אינה תל־אביב, גם לא חיפה.
כמעט כל־אחד מכיר את כל־אחד. בוזדאי
מכירים כולם את ראש העיר. ברגע שמתחילה
שמועה להתגלגל — וביחוד שמועה
על רקע רומנטי — אין גבול מספרי
לקליטתה. היא פשוט עושה סיבוב שלם
בעיר, עד כי לא נותר כמעט איש שלא
שמע אותה והעביר אותה הלאה.
כך הפכה פרשת השמועות על קובה
קרייזמן ומזכירתו, עניין הכלל, ולא של
קומץ מקורבים.

והצילומים — אבל רק אם יקבל אישור מ־
״הממונים עלי״.

המזכירה

האשד
לי את המוות. ארבעה ימים לפני הנסיעה
קיבלתי מכתבים מלאים רכילות. וכשחזרתי,
לא פסקו להגיד שחזרתי בגלל השמועות על
אשתי. למרות שנסעתי עם דרכון־קיבוצי,
שאני בעצמי חתמתי עליו.״

צריף לטפל בעניין שדה

מבתבים מאשת ראש־העיר

ך* ל העניין התחיל ביום בהיר אחד,
^ לפני חודש וחצי בערך. כתב ידיעות
אחרונות לגוש דן, אברהם. ארנון, עמד לו
לתומו ליד קולנוע נוגה בגבעתיים, ושוחח
עם מזכיר ההסתדרות של העיר, משה
שכטר.
לפתע ניגשה אליו אשת ראש־העיר, ריעות
קרייזמן, ביקשה לשוחח איתו .״אמרתי לד״״
הוא סיפר לאחר מכן ,״שאני עסוק. אבל

109אכדור עדיין, מי דאג לגלגל את ה/סיפור
הזה הלאה, לנפחו למימדים של
שערורייה רבתי. דבר אחד ברור: השימוש
הפסול בעניין אישי מובהק מכוון ליעד פוליטי
מוגדר מאד: חיסולו הציבורי של
ראש־העיר.
מי שעומד מאחורי מסע זה שכר בלש
פרטי, בשם גיורא סימובסקי, תושב גבעתיים.
הבלש עקב אחרי ראש־העיר והמזכירה
במשך שבעה חודשים תמימים, השקיע

בגלל פופולריות אישית
ך* שאלה היא מי הם הממונים עליו?
| ) אין ספק שאין זו אשת ראש־העיר.
ראשית, משום שלא יתכן כי לאשת ראש-
העיר יש די כסף, כדי לבזבז על משכורת
של בלש פרטי, בתוספת כל ההוצאות, ימשו
שבעה חודשים תמימים. שנית, משום
שאין זה מתקבל על הדעת שאשת ראש־העיר
תיתן לבלש שלה, בתור הוכחה, מכתבים
אישיים, שהיא עצמה כתבה לידידה
שלה.
לראש־העיר יש הרבה אויבים. יש לו בגבעתיים
מפלגה שלמה, רפ״י, המתחרה בו.
אבל חוץ מאויבים יש לו גם ידידים, שגם
מהם די קשה להיזהר.
ידידיו הם אנשי מפלגתו. הוא עצמו ידוע
כאדם אינטליגנטי מאד, משכיל, בעל אישיות
חזקה, שנבחר לא בגלל עסקנות וקשרים
מפלגתיים, אלא בגלל פופולריות אישית.
ידוע גם, שבגבעתיים קיבל המערך הרבה
יותר קולות לעיריה מאשר לכנסת, וכל זה
יכול לעורר נגדו את זעמם וקינאתם של
מתחריו.

הוא איים לגלות
^ חדעם הפלישה לתוך חייו הפרטיים
׳ של האיש, פתחו היריבים במסע נגד
קרייזמן כראש־עיר. עיתון גבעתיים פירסם
את כל הרכילויות, ונוסף לזה גם מיסמכים,
לפיהם גונה קובה קרייזמן, לפני שלוש־וחצי

שנים בערך, על־ידי המועצה לביקורת של
מפא״י.
לפי המיסמכים הללו הגיש אז קובה בקשה
לקבלת מכונית אופל. ישעיהו שולמן,
מנהל כוח־אדם בנמל יפו, שעכשיו הוא מנהל
כוח־אדם בנמל אשדוד, הטיל וטו על הבקשה,
בטענה שקובה הוא אדם צעיר, ויכול
ללכת ברגל.
בתגובה לכך קיבל מקובה מכתב חריף,
ובמכתב היה כתוב:
״הנני להודיעך כי החלטתי לגלות את כל
ישותך בפני המזכירות והסיעה גם יחד, ומאחר
ונכנסת לתחום הפרטי האישי שלי,
אגולל הפעם את כל ישותך המוסרית, בשלושה
מישורים .1 :בשטח עבודת הנמל;
.2בתחום חייך הפרטיים (וזאת לאחר שפגעת
בכלל ״ביתי הוא מבצרי 3בתחום
פעילותך במפלגה. הוכחות אלה יהרסו את
מעמדך בכל מקום.״

נזיפה מוועדת הביקורת
* שעיהו שולטן העביר את מכתב
7האיום הזה למוסד הביקורת של מפא״י,
שהחליט לגנות את קובה קרייזמן גינוי
חריף.
יש גם סיפור על מכתב ששלח איש רפ״י,
המהנדס שלום קדמון, לשעבר סגן־ראש־העיר
גבעתיים. במכתב מתואר איך, בכנס
השני של ועידת מפא״י התשיעית, שבחרה
חברים למרכז, התנגד קדמון לבחירתו של
קובה קרייזמן, ובגלל זה קובה לא נבחר.
קדמון הביא אז עדים שהעידו כי קובה
אמר אודותיו, לחבר־מועצה אחר :״אני אהרוג
אותו!״
אלא שלקרייזמן נותרו בכל זאת חסידים
רבים בעיר, ובמפלגתו. כאשר נתבקש דובר
מפא״י, אביטל מוסינזון, להגיב על השערורייה
בגבעתיים, השיב בשלווה :״אני מניח,
שראש עיריית גבעתיים יתגבר על המסע הנערך
נגדו, משום שאפילו בפוליטיקה יש
גבול למידת כשרותם של האמצעים להשגת
המטרה. ובדרך כלל, עוד מאז ימי התנ״ך —
כורה שחת, בה יפול.״

ממת החוו שר תל־אביב מח

*מרס/ל ה
המשחקת במחזה פרנסוא ראש־גזר, בתפקיד
אחותו של פרנסוא הנ״ל.

המזרון רעד תחתיה
1שחקנית הצעירה הזאת יש בגד/ים
כמו זה של אורסולה וגם גוף דומה,
וזה מה שהכניס לה לראש את הרעיון
שהים יתאים לה מאוד.
היא מבלה שם את רוב זמנה. היא חותרת
בחסקה, שוחה למרחקים ארוכים, עושה
סקי־מים, משחקת בפינג־פונג, וסתם שו־

כבת על החול, ומשתזפת לה להנאתה.
את רוב הזמן היא מבלה על החוף של
טופסי. זה חוף מצויץ משום שחוץ מזה
שיש בו שמש, מלח, גלים וכל מה שיש
בים רגיל, יש שם גם חיים טופול ואילי
גורליצקי וכל מיני אנשי־תיאטרון חשובים,
וכיוון שגם היא מהתיאטרון, היא לא מחסירה
שם אף יום אחד.
היות והיא אוהבת את הים, כל ההרפתקאות
הרומנטיות והלא־רומנטיות קורות
לד, שם. היא פוגשת שם שחיינים ושחיי־ניות,
מבלה עם הדגים, ופעם היא אפילו
נפגשה שם עם כריש.

ער הסלעים

שליד בריכת־השחיה התל־א!
ובחורף, מעדיפה לשהות ע׳
׳,כנוי הגאוגרפי הסלע־של־זהבה. הטבע הפראי שלה 1

אם אתם חושבים שכרישים זו היא הסכנה היחידה ב
טועים. יש שם גם כל מיני נשים המחפשות שידוך יפו
שלהם, וכל מיני בנים המחפשים כלות מתאימות לאמהוח
וגם הרבה פרחחים שנטפלים סתם. זהבה מכירה את כל

הדגם הזו

אורסולה אנדרס, בסצינה
מתון הסרט
ד׳׳ר נו, לצידו של שוך קונרי, שפירסנזה
אותה לראשונה, בעולם כולו כפצצת מין.

אווסורה אנדרם
4זמן האחרון יש לים הצלחה גדולה.
. 4אולי זה בגלל הקשרים ההדוקים שלו
עם בגד־הים, ואולי מסיבות אחרות. בכל
אופן כל אשה הרוצה להיות היום במודה,
הולכת לים, ומצטלמת יוצאת מבין הגלים
המודה הזאת התחילה עוד כשוונוס יצאה
מהים, מכוסה בשיער ארוך, וצמודה לצדף.
אחר כך המודה עברה, אבל לא מזמן
כשאורסולה אנדרס יצאה מאותו הים, כמעט:
עם אותו הלבוש, היא חידשה את המודה.
אורסולה אמנם לא היתד, לבושה בשיער,
אלא לבשה סכין ובנד־ים, היא לא יצאה
מצדף, אלא סתם אספה צדפים, זכתה
להצלחה לא פחות קטנה. רחל וולש, שיצאה
מאותו ים בעקבותיה, המשיכה לקצור את
ההצלחה שלה.
הבחורה האחרונה שגילתה את הים היא
זהבה עינבר, לשעבר וולך. שחקנית צעירה

יפהפית־החוף ־ *

לת ביפיה מאורסולה אנדרס (שמאל) .פניה
של זהבה מרשימים לא פחות מאשר גיזרתה.
זה קרה לה בחוף אילת. היא שמד,
מזרון־גומי על פני הים, שכבה עליו,
ונמנמה לה מתחת לקרני־השמש. פתאום
היא הרגישה שהמזרון רועד תחתיה.
היא נבהלה, התעוררה, הסתכלה למטה,
וראתה כריש, גדול, שחור ומפחיד. הכריש
ניער את המזרון שלה, והיא רעדה מפחד.
היא היתד. בטוחה שסוף החיים שלה הגיע.
היא כמעט התחילה להתפלל.
הכריש צלל קצת ואחר כך הוא עלה
מעל לפני המים. היא ראתה שהוא חלקלק
כזה, עם סנפירים על הרגליים, ומסיכת־צלילה
על הראש. זה כבר לגמרי הוציא
אותה מדעתה, והיא התחילה לצעוק, כי
סתם כריש זה לא כל כך מפחיד כמו
כריש עם מסיכת־צלילה על הראש.

!וסמת בהצגת־קופה -עוב צאחה רצנא

:ית נמצאת והבה בקיץ
זלע מסויים, שכבר זכה
אה נהדר בחיק הטבע. אתם לבנים
ללהם.

הקיימות

*181ד | ד 1 ^ 1ל בתפקיד אחותו של פרינסוא־ראש־גזר (יושבת, באס־ן
ן 11/1.111 /צע) .כאן היא הניגוד הגמור — שקטה, לבושה מכף־
רגל־ועד־ראש ומאופקת, טד שאי־אפשר לנחש אין שהיא נראית באמת.

ומשתדלת מאוד לחזהו מהן.

להשתזף כגשם

** שהיא נו לדה ההורים שלה גרו ב^
הרצליה. כשהיא גדלה היא למדה שנתיים
במקווה, שלוש שנים בבית־ספר למשחק
ברמת־גן. בעוד חודשיים היא תמסור את
עצמה, יחד עם כל ההשכלה שלה, לצה״ל.
אחרי זה היא תהייה מורה לספורט, היא
תלמד כל מיני תלמידים צעירים לרוץ,
לקפיץ. ללכת ולעמוד. בינתיים היא עושה

את זה בעצמה.
היא צועדת בכל צעדה, ויש לה כבר
המון מדליות מזה, וכל פעם שאין לה

משהו מיוחד לעשות היא נותנת איזה
קפיצה לרוחק או לגובה, או שהיא סתם
קופצת לידידים, או רצה קצת ברחובות.
בחורף כשהחסקות נסגרות במחסנים,
ואף סירת מוטור לא נראית באופק, כשכל
המצילים מסתובבים מחוסרי עבודה, זהבה
עינבר לובשת על עצמה את הבגד־ים היפה
שלה ובריצה קלה היא מגיעה לים, כדי
לשחות, להתפלש בחול ולהשתזף בגשם.
היא מתרחצת אז בחוף של הזקנים. זה
החוף המשתרע מאחורי החומה של הבריכה,
השומרת על כל הספורטאים הזקנים מרוחות
החורף.
זהבה אמנם לא מגיעה לשם עם כל
הזקנים, אלא יותר מאוחר. אבל החומה
שומרת עליה כאילו היתד, אחת מהם,
והיא נהנית שם מאוד. למרות שהיא
נמצאת שם כמעט לבד על החוף הגדול.
״אני לא פוחדת להיות לבד בחוף״ ,היא
אומרת ,״להיפך. אני פשוט אוהבת את
הים. בלי שום תוספות. אני נהנית ממנו
הרבה יותר כשאני לבדי .,ואין אף אחד
שמפריע ומבלבל את המוח׳.

במדינה

שזזזז לזי

טעמים נפלאים:
פטל • תות שדה •
אננס • מישמיש קוקטייל מוקה
ה • פרלינה • קוקטילש
תפוז • מו ק

תוצרת בלעדית

של חברת נצרת ד9ומ1וקי בע״מ

ספרות

בדרך למשפט
מיטב הכשרונות הספרותיים של ישראל
נתקבצו בוועדה למניעת הפצת ספרות תועבה.
יש בה, בין השאר, נציגים למשרדי,משפטים,
למשרד־המשטרה ואפילו למשרד־הסעד.
היא
מונה אחד־עשרההברים, ובראשה
ניצב פקיד משרד־החינוך, דוקטור לספרות
מאוניברסיטת אמשטרדם בשם יוסף מלקמן.
כשנחה עליו המוזה מגלה אוסר־התועבה
מלקמן :״על החלטות הוועדה אין זכות
עירעור, וגם לא יכולה להיות. מאחר
ואין לנו סמכות משפטית — אין גם
מקום לעירעור על החלטותינו.״
וכך, ללא סמכויות, וללא עירעור, פסלה
התערה את ספרו של הנרי מילר, טקסוס,
להפצה בישראל. מילר לא עירער, כידוע,
על ההחלטה.
החודש, כשפסלה את ספרו של סופר
ישראלי צעיר בשם דן עומר, החליט
מחברו לערער.
ויטמינים וחשמל. עומר 26 צבר
וחניך השומר־הצעיר, נטל עימו כמה עשרות
עותקים של ספרו, בדרך, אל הדרך המובילה
למשרד ראש־הממשלה בירושלים, נטה שם
אוהל, פתח בשביתת־רעב.
זה קרה לפני שבוע.
מאז הלך עומר והצטמק, ואילו הדי
מאבקו הלכו והתפשטו. מן האוניברסיטה
השכנה החלו לנהור אל אוהלו עשרות
מבקרים מדי יום ביומו.
אחדים קנו את הספר, למרות הכרזה
מאירת העיניים התלוייה ליד האוהל, כי
המכירה מבוצעת בניגוד לחוק. אחדים
חתמו על עצומתו של הסופר * ,נגד
צנזורה ספרותית בישראל, ואחדים אף
הביאו עימם תשורות.
סטודנטית אחת, למשל, הביאה עימה
כדורי ויטמינים, לאחר ששמעה כי שובת־הרעב
שותה נוזלים ובולע ויטמינים. מרצה
מן האוניברסיטה דאג להביא רופא. כדי
שיבדוק את מצבו הגופני של השובת. איש
אוניברסיטה אחר, האחראי במיסגרת עבודתו
על אחת המעבדות, הביא עימו מצבר,
התקין במו ידיו את מערכת הכבלים,
האיר את אוהלו של עומר בחשמל.
ביום הששי האחרון, בשעות הלילה,
כשתמו המסיבות וכשנסגרו הדיסקוטקים,
החלו לנהור עשרות אורחים אל עבר משרד
ראש־ד,ממשלה. ושם, מסביב למדורה שהבעי־
* בין החותמים על תעצומה: ציירים
ניחנה מק, דדי בן־שאול ואברהם אופק;
מדענים כפרופסור למתמטיקה שאול פוגל;
מו״לים כרחל שפירא — בתו של שר
המשפטים, וסטודנטים נאסף דיין — בנו
של ח״ב רפ״י משה דיין.
סיו ורייטנאם
מפרים ועיתונים בכל השפות
החלה החתמת המנויים
לשנת .1967

מרכז להפצת ספרות
מתקדמת מיסודו של
חוג ידידי סין
תל־אביב ת.ד23163 .
הבלעגם המפתה באריזה המפתה
לב ב ל

דרושים
10 בחורים/ות נאים/ות
לצילומי פרסומת ואופנה
אין צורן בנסיון קודם.

פרטים־

בטרפליי

מרכז אופנה ודוגמנות
דיזנגוף ,202 תל־אביב
• מיי *

שובת עומר וספרו
לשובת־רעב — ויטמינים וחתימות
העולם הזה 1526

רו ליד האוהל, חגגו את מסיבת־ההפגנה
המוזרה ביותר שנערכה אי־פעם בירושלים.
אגודות ואירגונים. מדבר אחד נמנעו
כל משתתפי המסיבה: מוויכוח על
ערכו הספרותי של הספר. הפגנתם לדבריהם,
היתה עקרונית: אין מקום במדינה
דימוקראטית לוועדת פקידים צנזוראלית,
הרשאית לגנוז יצירות ספרותיות, מקוריות
ומתורגמות, כפי שעושה ועדת מלקמן.
משתתפי ההפגנה גם ידעו, מה שלא
ידעו אזרחים רבים אחרים: שחרף חוסר
כל מעמד חוקי, הרי שבפועל יש להחלטות
הוועדה תוקף ממשי. המו״לים, החוששים
מפני הסתבכויות, מקבלים את המלצות
ועדת מלקמן כחוק, מסרבים להפיץ ספר
אשר דעת הוועדה לא נוחה ממנו.
ביטא זאת אחד ממרצי החוג לספרות באוניברסיטה
:״ברור הוא, שהוועדה תבחר
לה בתחילה קורבנות חלשים כמו עומר —
סופר צעיר ולא ידוע, שאין לו שום
גיבוי מצד אגודת הסופרים, או אירגונים
ציבוריים אחרים. אבל אם תינתן לוועדה
האפשרות לפסול את ספרו של עומר,
תוכל היא, במשך הזמן, להעז ולפסול גס
אחרים.״
מועדוני־לירה וקולנועים. לסופר
המזוקן עצמו היתד, עמדה ברורה בנידון:
״אני חושב שהוועדה פסלה את ספרי יותר
בגלל האלמנטים האנטי־דתיים שבו, מאשר
בגלל השימוש בשפת הרחוב הכוללת התרחשויות
מיניות.
חיזוק לדעתו ניתן גם ביומון אגודת
ישראל המודיע, שקבע :״הצעיר הזה הוא
יהודי, בן להורים יהודיים, והוא משתמש
בשפה הקדושה שלנו, שכל אות בה היא
קודש־קודשים, כדי ליצור תועבה.״
בהזדמנות זאת מודיע המודיע על עוד
כמה תועבות מזעזעות :״האם הנוער אינו
מתחנך בבתי הקולנוע לתועבה? האם חיי
השחקנים אינם שרשרת אחת של תועבה?
האם מועדוני־הלילד, אינם דחוסים תועבה?״
לכן, כשהתבשרו השבוע אזרחי ישראל,
כי דן עומר נעצר ויועמד לדין על הפצת
ספרו, בהתאם לדרישת פרקליט־המדינה, צבי
בר־ניב, יכלו החופשיים שביניהם לחשוש.
היום עוצרים ומעמידים לדין את עומר
מחד יועמדו לדין גם בעלי בתי־קולנוע ושחקנים.
עד שתטוהר ישראל מכל דבר תועבה.

ישראל ...בתנאי שרווחים אלה, יילקחו
בחשבון כדי לאפשר למפיק לקבל שיתוף־
פעולה ואמצעים מן הממשלה הישראלית,
כולל הצבא.״ הסעיף מציין במפורש שאו־נגר
אינו רשאי לזכות בחלק כלשהו מרווחים
אלה.
סעיף זה מעיד כי אונגר שיכנע את
אנשי פראמונט כיצד להתייחס למדינת
ישראל. כמו במרוקו ובלבנון, גם בישראל.
צריך לתת מתנות כדי לקבל
שרות. בראש פראטונט עומדים יהודים התורמים
ממילא למגבית, הם החליטו למזג
תרומה עם עסק, לזכות בעזרתה ליחס
מיוחד.
אבל אונגר היה ישראלי. הוא ידע שאת
היחס המיוחד הוא יוכל לקבל גם עבור
תרומה קטנה יותר. בניגוד לסעיפי החוזה,
מסר אונגר לישראל רק שליש מן התרומה.
את שני השלישים הנותרים העניק לעצמו,
בהסכם מיוחד עם אשר הירשברג. למען
הדיוק: שליש מהכנסות יהודית יהיה קודש

ס שסס״ס

דירגו* 1וברי דז־ם 4וגור* !בדיום דן ופורזן בו 1״ב1
״סילמ ה״ 240
מקרין־סרט משובח עם קול

חצי מיליון במתנה

העולם הזה 1526

״ישיקה״ סופר — 50
מסרטה משוכללת

פרס ראשון
עסקים עוד לא עברה ההתרגשות מאז נודע
איך התעשר גיבור סומרפיין מאיר הלוי,
וכבר הצטרף מליונר חדש אל החוג
המצומצם של ישראלים שאינם חיים בישראל,
אך עושים בר, עסקים טובים. שמו
קורט אונגר, תושב לונדון, כבן .50
אונגר לא היה תמיד מיליונר. פעם היה
סתם הנציג המסחרי של יונייטד־ארטיטטט
בישראל. הוא הביא ארצה סרטים, התפרנס
מזה פחות או יותר, בכבוד.
אבל היו לאונגר אמביציות גדולות
יותר. לפני עשר שנים נסע לאיטליה. כאיש
חברת סרטים הוליבודית, הצליח להתקרב
אל כל אנשי הקולנוע האיטלקי. בקסם
האישי הרב שלו הצליח אף לרכוש את
ידידותם של כמה מהם. ביניהם — סופיה
לורן.
מאיטליה עבר אונגר ללונדון, הקים שם
חברה להפקת סרטים בשם קומולוס, והמשיך
להתיידד עם מפיקים, שחקנים,
תסריטאים ומוסיקאים.
לפני ארבע שנים הגיע היום הגדול
שלו: הוא הצליח למזג את הידידות עם
הביזנס. ידידו, הסופר הידוע לורנס דארל,
כתב בשבילו תסריט בשם יהודית. ידידו
סול קפלן הסכים לחבר את המוסיקה,
כמה מידידיו השחקנים חתמו איתו הסכמים
לשחק בסרט זה. והחשוב ביותר — ידידתו
סופיה לורן הסכימה לככב בו.
מחיר עזרתו שר צה״ר. עוד ידיד
היה לאונגר, לא פחות חשוב: הממונה
על עידוד הסרט הישראלי, אשר הירשברג,
ממשרד המסחר והתעשיה. עם ידיד כזה
יכול היה אונגר להבטיח הפקת סרט
בישראל בתנאים נוחים.
בראשית 1963 נחתם חוזה בין חברת
הסרטים הגדולה פראמונט, לבין קורט או-
נגר. פראטונט, נאמר בחוזה, תשקיע שניים־
וחצי מיליון דולר, ואונגר ישקיע את מרצו
הרב, את ידידיו ואת קשריו, יקבל תמורתם
50 אחוז מן העסק.
אחד מסעיפי החוזה הטיל על אונגר
לטפל בכל הקשור ביחסים עם ישראל
בעת ההסרטה. הסעיף מסביר כיצד :״הרווחים
מהקרנת הסרט בישראל יימסרו לממשלת

פו־ם שגי

פרס שלישי
״ישיקה״ מיניסטר ם —
המצלמה הנפוצה ביותר

פרם רביע

פרס חמישי

פרס ששי

״ליזיגנג״ פאן —
מקרין שקופיות אוטומטי

״סטרלו״ — המסך המכפיל
את בהירות התמונה

״סליק״ חצובה מעולה
למצלמות ולמסרטות

פרסיס נוספים

אונגר ולורן כישראל

25 סרטי צלום צבעוניים מובחרים — ״אנסקו״ 50
100 אביזרי צלום מובחרים — ״שרת הצלם״

למזג עסקים עס ידידות

איך לזכות בפרס*

איך להשתתף בהגדלה*

להקמת קולנוע, שני־שליש יעמדו לרשות
אונגר להפקת סרטים בישראל.
הלוואות. הלוואות. כשנודע דבר
ההסכם הזה לפראמונט, פרצה שערוריה ביך
לאומית. פראמונט טענה כי הירשברג ראה
את החוזה של אונגר, בתוקף תפקידו,
ולבן אסור היה לו לוותר על שני־שליש
מן התרומה. הירשברג טען שהכל
טעות, ואילו אונגר דרש את חלקו, לפי
ההסכם עם הירשברג.
כל הוליבוד געשה, מכתבים חריפים
נשלחו ארצה. לבסוף הוזמן הירשברג לבוא
להוליבוד, על חשבון פראנזונט, לבירור.
הסיכסוך הגיע עד לבית־המשפט הישראלי,
נסתיים שם בפשרה מוזרה:
אונגר ופראמונט יקבלו שני שלישים מן
ההכנסות,״ ושליש אחד יינתן במתנה לישראל.
אך בעוד כסף זה נכנס לכיס
אחד — יוציא משרד־האוצר, על־פי פסק-
הדין, סכום זהה מן הכיס השני, יתן
אותו למפיקים בצורת החזר־מיסים.
השבוע פורסם, כי חברת כלל תקים יחד
עם קורט אונגר חברה למימון סרטים.
אונגר ישקיע בחברה בעיקר את חלקו
מהכנסות יהודית בישראל, ואת מה שיקבל
מן האוצר כהחזר מיסים — כסף שהיה
צריך להיות שייך לישראל על־פי החוזה
המקורי:
החברה תיזכר, גם להלוואה ממשלתית
גדולה ונוחה מאוד. על כך כבר המליצה צמרת
משרד המיסחר והתעשיה. פרט מעניין
נוסף: חברת כלל מבוטחת למעשה בפני הפסדים•
היא פועלת לפי הנחיות משרד האוצר.
כשהנחיות אלה מתגלות כמוטעות, משלם
האוצר את הפסדי החברה. כלומר —
מדינת ישראל משקיעה את מרבית הכסף
ונושאת במרבית הסיכון. אונגר יהנה
ממחצית הרווחים.

שלושת הזוכים בפר*
סים
הראשונים יקבלו —
נוסף לפרס — את כספם
>דמי הרכישה) בחזרה!
בל משתתף בחידון

יזכה — ללא הגרלה —
בבקבוק בושם מעולה.

* ההכנסות המשוערות של יהודית ניש־ראל;
חצי מיליון ל״י,

תאריך אתרו! למטלות התשובות 31.12.66 :

פרסים יקרי ערך יוגרלו בין הרוכשים
כ־ 150ל״י ומעלה אחד ממוצרי האיכות
הבאים :
מצלמות ומסרטות ״י שי ק ה׳ /מקריני
שקופיות ״ליזיגנג״ ,סרטי צלום ״אנסקו״,
מקריני סרט ״סילמה״.

עם רכישת אחד ממוצרי הצלום הללו,
החתם את בעל החנות על טופס החידון
המופיע במודעה זו (ומצוי גם ברשותו),
פתור אותו, צרף אליו את התלוש שבתעודת
האחריות המצורפת לכל מכשיר
המופץ על־ידי צלום קופמן בע״מ, ושלח
ל-ת,ד ,412 .תל-אביב.

על מנת להקל עליך לפתור את החידון ולזהות את המוצרים השונים
אותם תוכל לרכוש, תופענה במשך השבועות הקרובים מודעות בעתוני־הערב,
בהן יופיעו דגמים של מוצרי האיכות ״אנסקו׳ /״ישיקה׳/
״ליזינג״ ,״שילמה״.

תידון היובל של צלו קופמן בע״מ
.1ציין 5דגמים של מצלמות ומסרשות ״י שיקח
. 2ציין שם של אחד ממקריני השקופיות של ״ליזיגנג
.3ציין 3רגישויות של סרטי צלום צבעוניים ״ אנ ס קו
.4ציין דגם של מכונת הקרנה ״סילמח״ 8מ״ני
מחיר :
שם המוצר שמקנה :
חתימת המוכר :
תאריך הקניה :
הכתובת :
שם הקונה :

ספורט

ביום ששי 2.12.66 בשעה 8.30 בערב יתקיים במועדון ״אחווה״
בתל־אביב

סי מ פוזיון על

ספרו של

ישראל

בהשתתפות! נתן ילין־מור (עורך ״אתגר״) ,דני פטר (מהועד
המרכזי של מקי) ,עמיקם גורביץ (המו״ל) .ינחה את הערב
אמנון צבאן.

בית הספר רעתונאות נתיחת הלימודים1.12.66 :
סיום התרשמה 29.11.66 :
פרטים והרשמה: בל יום בין השעות 7^ 4אחרי הצהרים,
כפית ציוני אמריקה, רחוב דניאל פריש ,1תל־אכיב.

מכוני ם לה שכלה ולה שתלמות
תל-אביב, אבן גבירול ,68 טלפון 232056

נפת חי ם קו ר טי ם חד שים

תכנות והפעלת 1

1מחש בי ם אל ק טרוניי ם 1

בימים מסוימים השתחרר
מאי נעימות בעזרת טמפוני
דיאנח

בז ו בון
די ר ד! 11ב בו ס תו רנ ובז־עד־יר*

פקידות

כללית

הנ הלתח שבונו ת
המפיצים: חב׳ נורית בע׳״ם

הפ עלת מ כונו ת

41-א 0ו ז 4א

ס רח סמולנסקיו 7

מפינת בן־יהודה

מ־א1רת׳וזנומל 39׳7ן ל 56980.
זו״* ז ו 8 ,זונב * י

בהרכב מעניין ביותר מצטיינת ר,משלחת
אשר תצא לבאנגקוק, ביום הראשון הקרוב.
במשלחת הספורטיבית שתייצג את ישראל
במשחקי גביע־אסיה, יצורף עסקן אחד,
או לא־ספורטאי אחר, על כל שני ספורטאים.
אין
ספק כי לפחות בבזבוז, יכולה
ישראל לרשום לזכותה מדליית־זהב.
הבטחנו ממזמן. את ישראל ייצגו
בבאנגקוק 12 כדורסלנים, חמישה שחיינים,
שני אתלטים וטניסאי אחד. סך־הכל 21 :
ספורטאים. את המשלחת הזאת ילוו!
מנהל רשות הספורט, עשהאל בן־דויד,
יו״ר איגוד הכדורסל הישראלי חיים גלו־בינסקי,
שלום זיטמן ויוסף עינבר מהוועד
האולימפי הישראלי, עורך־דין אמנון שצקי
נציג ההתאחדות־לספורט, ד״ר יוסף שווץ,
רופא, מאמן נבחרת הכדורסל שמעון שלח,
עמירם שפירא מנהל נבחרת הכדורסל,
שורה רפוסורט, מאמן אתלטיקה, יוסף
טלקי מאמן שחייה ומנחם הלר, יו״ר
ההתאחדות הישראלית לכדורגל. סך־לכל:
11 לא־ספורטאים ישראליים בבאנגקוק.
ההסבר הרשמי הגדול של המלווים נשמע
כמעט משכנע. בוועד האולימפי הישראלי,
המממן מכטפי־ציבור את נסיעת המשלחת,
הסבירו שממספר המלווים חייבים להוריד
את המאמנים. כי איך ספורטאי יכול
לנסוע בלי מאמן?
אלא שיש לזכור, כי בסך־הכל ייצגו
את ישראל בבאנגקוק שתי אתלטיות מנוסות.
האם הן זקוקות, למספר הימים של
התחרויות, למאמן? ״לא ידענו, שיסעו
כל־כך מעם אתלטים,״ מצטדקים ,״והרי כבר
הבטחנו את הנסיעה למאמן ממזמן.״
אך את התמיהה הגדולה ביותר מעוררת
נסיעתם של ראשי־המשלחת, כי לא פחות
מארבעה יהודים טובים וחשובים יעמדו בראשה.
הסביר
שלום זיסמן :״אני ממלא את
התפקיד של ראש־המשלחת. אני חבר המועצה
האסיאתית של משחקי אסיה, אהיה
אחראי לכל המגעים עם משלחות ומוסדות
זרים. אין צורך להסביר את חשיבות) התפקיד
הזה.״
יוסף עינבר, המזכיר הכללי של הפועל,
לא הסביר את נחיצות נסיעתו .״מר עינבר
עסוק מכדי לענות לשאלות.״ נמסר במשרדו.
חיים גלובינסקי, יו״ר איגוד הכדורסל
עדיין שוהה בחו״ל בשליחות אחרת. הוא
נמצא כרגע עם נבחרת הכדורסל הישראלית
בארצות־הברית.
עשאהל בן־דויד מנהל רשות הספורט
של משרד־החינוך הסביר ככה :״יהיה
קונגרס של חינוך גופני של עמי אסיה.
אני אהיה שם. יהיה קונגרס של סדורעף
אסיאתי. אני גם רוצה להכיר את כל
הגורמים האסיאתיים הקשורים בספורט. אני
גם רוצה לברר איך מארגנים מישחקים
כאלה, כדי לבחון אפשרות של קיומם
בישראל.״
ברור לגמרי שמארבעת חברי־הנהלת־המשלחת
מיותרים לפחות שלושה. אם אפשר
עוד להבין את התפקיד של ראש־המשלחת,
הרי בשום פנים אין להבין מדוע יזקק
לעזרה של שני עסקנים ותיקי־נסיעות נעינבר
וגלובינסקי.
לגבי נסיעתו של מנהל רשות הספורט
צריך להיות ברור למשלם המיסים המקומי,
כי הוא לא מייצג איש בבאנגקוק.
התואר של רופא־המשלחת נשמע קוסם
מאוד. מי נושא אותו?
דר״ יוסף שווץ מרחוב ביאליק ברמת־גן.
הוא רופא למחלות עור ומין.
ראשי המשלחת טוענים, כי הוא גם
רופא ספורט, והומלץ על־ידי ההסתדרות
הרפואית. הספורטאים מקוים שזה נכון.
תקנון המישחקים בבאנגקוק מתיר למשלחת
בגודלה של המשלחת הישראלית שבעה
מלוזים. רק הודות לעובדה שארבעת ראשי
המשלחת רשמו עצמם בנפרד התחמקה המשלחת
מחומרות התקנון.
הספורטאי נשאר. שיגור אדם ל-
באנגקוק עולה בסביבות 5000 לירות בהערכה
צנועה. קיצוץ במספר המלווים היה
יכול להגדיל את מספר הספורטאים היוצאים•

למשל, נשאר בארץ הרץ התל־אביבי
יאיר פנטילט. בריצת 1500 מטרים
רשומה לזכותו תוצאה של 3:55 דקות.
הישג זה היה מבטיח לו מקום רביעי
לערך במישחקים. זה לא מכובד די הצורך,

בכנס ת

כל אנשי באנגקום

״בטחון ישראל —
אתמול. היום. מחר״

לביא

עסקנים

לדעת הוועד האולימפי הישראלי.
משלחת המלווים היא לדעתו, כנראה, מכובדת
יותר.

לחתור לשינו
בשבוע שעבר הועלה סוף סוף בכנסת
הנושא הכאוב ביותר בספורט הישראלי
כרגע: הקפאת הליגות לכדורגל, הארכת
עונת הכדורגל לשנתיים. הנושא עלה במסגרת
הצעות לסדר היום של הח״כים >אשר
חסין (המערך) ומרדכי סורקים (רפ״י).
השניים תקפו את רעיון ההקפאה. סגן־שר־

רץ פנטילם (ימין)
לא מכובד מספיק
החינוך אהרון ידלין גונן על מקפיאי הכדורגל
והציע העברת הנושא לוועדה.

ח״ב אורי אכנרי נמנע בהצבעה
על העברת הנושא לוועדה ונימק
את הימנעותו כלהלן:

נמנעו מהצבעה על הצעה זו, מפני שהדיון
בה נגע לסימפטומים, והתחמק מלנגוע
במחלה הממאירר, עצמה.
הקפאת הליגות היא חלק מהמחלה האוכלת
כל חלקה טובה בספורט הישראלי:
השלטון המוחלט של המפלגות! שלטון
כפוי, הגורם להפקרות גמורה. את ההפקרות
הזאת יש להקפיא.
המלצות לבל הניירות. לפני שנה,
בהעלותנו בפעם הראשונה לדיון בכנסת את
בעיית השחיתות בספורט הכדורגל, תבענו
להקים מיניסטריון ממלכתי לספורט, כדי
להפקיע את השלטון בענף זה מידיהם של
המרכזים המפלגתיים.
ועדת־החינוך לא קיבלה דרישה זו, וגם
משרד-החינוך והתרבות התנגד לה. כתוצאה
מכך לא השתנה דבר בשטח הספורט, והעניינים
הוסיפו להידרדר. אפילו ההמלצות
המוגבלות שהומלצו על ידי הוועדה —
נזרקו לסל־הניירות על־ידי ההתאחדות לכדורגל,
בצורה המהווה ם טירת־לחי לכנסת
כולה.
אין כל ערך להחלטות הכנסת על נושא
זה, אם לא תעז הכנסת להסיק מסקנות
חותגות ונועזות מן המצב המופקר הזה.
על המדינה להיכנס בשתי רגליה למגרש
הספורט, עליה לשבור את שלטון המרכזים
המפלגתיים, עליה להקים מיניסטריון לספורט
— או לפחות להפוך את רשות־הספורט
הקיימת מגוף פיקטיבי, המשועבד לעוצמת
המרכזים המפלגתיים, לגורם מרכזי בחיי־הספורט.
יתכן
שתביעה הגיונית זו אינה בת־ביצוע,
כל עוד המישטר במדינה עצמה הוא
פדרציה של מרכזי־מפלגות, וחברי־הכנסת
אף הם ממלאים רק את שליחותם של אי״
נסרסים מפלגתיים. אם כן .,אין כל ערך
לדיונים אלה, ויש לחתור לשינוי פני הדברים
במדינה, שינוי אשר יביא בעקבותיו
גם להרמת קרנו של הספורט הישראלי
בעולם כולו.
העולם הזה 1526

מצא אלמנה מצא נווב
כשהגיע לפרקו בנו של בנימין מינץ
ז״ל מי שהיה שר־הדואר, מצאו לו בת
ממשפחה טובה, וחיתנו אותם בחתונה גדולה
ושמחה. הבת היתד, צעירה מאה קצת
יותר צעירה ממנו, אבל זה לא הפריע לד
ללדת לו מיד שני ילדים חמודים.
בתור בעל לאשר, ואב לילדים, לא היתד,
לישעיהו מינץ ברירה אלא להתחיל לעבוד,
ולהוציא את לחמו בזיעת אפיים מן האדמה.
הוא נבנם כשותף להוצאת ספרים
פרדס, ואמנם לא הוציא על זה הרבה
זיעה, אבל לחם יצא לו מזה.
אלא שיום אחד נגמר הלחם, ובמקום הלחם
התחילו להופיע הנושים. התברר שבהוצאת
הספרים היו כל מיני סיבוכים כספיים,
ולישעיהו מינץ לא נותרה ברירה אלא
להשאיר את אשתו וילדיו בארץ, ולנסוע
לארצות־הברית, כדי למצוא שם איזושהי
אפשרות, מבין כל האפשרויות הבלתי-
מוגבלות שיש שם, להשיג כסף.
ובאמת, הוא מצא שם כסף. זה היה הכסף
של איש אמיד מאד, שהוריש אותו לאלמנתו׳
לאחר מותו. הכסף הזה היה, כמובן,
צמוד היטב לאשר״ ולשלושת ילדיה.
ישעיהו מינץ התאהב בה בכל ליבו, והחל
עוזר לד, לטפל בילדים שלה ובכסף שלה.
בינתיים הצליחה אשתו הפרטית של
ישעיהו להתגבר על כל הנושים שלו, לקחת
את שני ילדיה, ולנסוע אל בעלה באמריקה.
בעלה קיבל אותה בפנים עצובות, ובמצב׳
רוח רע. הוא אמר לה שהוא החליט שהוא
כבר לא ראוי לה. למה לה בעל שאין לו
כסף, שעושה לה כל כך הרבה צרות. מי
הוא בכלל בשבילה, בייחוד שהיא עדיין כל־כך
צעירה ונחמדה, ויכולה עוד למצוא
משהו יותר טוב ממנו.
האשד, אמרה לו שהיא דווקא מרוצה
ממנו מאד, ולא רוצה בכלל משהו יותר
טוב. אבל הוא עמד על דעתו, ואז היא
התחילה לחקור מה קרה לו, וגילתה את
האלמנה עם שלושת ילדיה,
היא הזעיקה מיד את אמו של הבעל,
שבאה לאמריקה, והחלה משכנעת את בנה
שיחזור אל אשתו, וימשיך לחיות חיים
ישרים ויפים.
אבל הבעל סירב. הוא טען שהוא החליט
לחיות חיים חדשים, לנתק את כל
הקשרים שלו עם העבר. לפני שבועיים הוא
קיבל מאשתו את הגט.
מוסר ויקטוריא!

החיים של המיליונרים ך!ם קצרים מאוד.
האפשרויות רבות מאד. המלאכה מרובה
מאד, ולכן הם עושים כל דבר במהירות
גדולה מאוד.
הנה, רק לפני חודש, בערן, קיבלה
היפהפיה דליה אופיר כרטיס ט״סה
ללונדון, מאת המיליונר
היהודי גז ק
ג׳וזן ז שגילה אותה הילטון בסביבות
ושרתון.
היא לקחה את הכרטיס
בשמחה רבה.
היא חלמה תמיד לנסוע
ללונדון עם
מיליונר, ללכת איתו
לתחרויות סוסים, ל־ולראות
מירוציס,

העולם הגדול,
עם כל הכסף שיש אופיר בתוכו.
,הוא נסעה ללונדון, ושם היא גילתה
יותר גדולים
שבעולם יש מיליונרים עוד
מהמיליונר שהביא אותה לשם.

לפני שבוע קיבלה בחורה צעירה ונחמדה, עם שיער ארוך ועיניים
גדולות, מכתב ממרחקים. במכתב היו כתובים כל מיני דברים
לא חשובים, אבל על סוף המכתב היד, חתום :״נשיקות חמות.

היה מוכרח לצאת איתה. הוא לקח אותה אליו לחדר, ואחר כך
התברר לו שהיא היתד, בתולה. היא פרצה בבכי, והוא ירד ללובי
של המלון והתחיל לעשן סיגריות בשרשרת. הוא אף פעם לא

אדאמו.״

הבחורה המאושרת הזאת היא ויקי אפילפלו, בחורה בת
עשרים, ילידת מרוקו, שעלתה לארץ בגיל שמונה. היא אף פעם
לא חלמה אפילו שתקבל מין מכתב כזה מאדאמו בכבודו ובעצמו,
והנה זה קרה לה. היא מחזיקה את זה עכשיו בארנק שלה,
ומוציאה את זה משם רק כל כמה שניות, כדי שכל מי שלא
ראה את זה עדיין, יוכל לראות.
היא פגשה את אדאמו בהילטון. אחותה עובדת שם בתור פקידת־קבלה,
והיא הלכה לבקר אותה. כשהיא הגיעה לשם, ניטפל אליה
איזה בחור קטן, עם גיטרה ביד וסוודר על הצוואר, ואמר לה :
״איזה בחורה נחמדה.״
היא לא שמה לב אליו, עד שהיא ראתה שקבוצה של ילדים
וילדות מתנפלים עליו, ומבקשים ממנו אוטוגרף. היא שאלה :״מי
זד?,״ ואמרו לה שזה אדאמו, אז היא תיכף רצה אליו, עם חתיכת
נייר, וביקשה שיתן גם לה אוטוגרף.
אבל אז התברר שאין לו עט .״אולי תבואי מחר, עם עט, ואז אני
אתן לך,״ הוא אמר לה, והיא שמעה בקולו.
למחרת היא באה אליו לחדר, עם עט. הוא נתן לה אוטוגרף,
ושאל אותה למה היא לא באה להופעות שלו. היא אמרה לו
שאין לה כסף. הוא נתן לה כרטיס־הזמנה, ומאז היא לא החסירה
אף הופעה אחת.
עכשיו היא מאד כועסת על כל אלה שאומרים שיש לו ארוסה,
שקוראים לה ניקול .״אין לו בכלל ארוסה,״ היא אומרת ,״הניקול
הזאת היא בכלל לא ארוסה שלו. סתם, האמא שלה ביקשה
מהאמא שלו שתגיד לו שילמד את הבת שלה גיטרה. אז לא היה
לו נעים לסרב, והוא לימד אותה.
״מה שאני יכולה להגיד,״ היא מוסיפה ,״זה שאני הבן־אדם היחידי
שקיבל ממנו תקליט שכתוב עליו, :את הנך אחד הדברים שהנעימו
לי את הביקור בישראל.׳ אף אחד בעולם עוד לא קיבל ממנו
תקליט עם הקדשה כזאת.
״הוא קרא לי נטאלי דוד, כי הוא אמר שאני דומה לה. הוא
אהב אותי מאד, ואני גם הבן־אדם היחידי שהוא נתן לו את מיספר־הטלפון
ואת הכתובת הסודית שלו, למרות שבאמת, בחיי, הוא
לא נגע בי אף פעם, לכל היותר הוא עשה לי קצת מסג׳ים בגב.״
הוא גילה לה את כל סודות לבו. הוא גילה לד, ש סי ל כי
מ ר טן היא בחורה לא יפה בכלל, ו שג׳וני הו לי דיי הוא חבר
שלו.
חוץ מזה הוא גילה לה שהוא לא מתעסק עם בחורות, ורק
בחורה ישראלית אחת מחזרת אחריו כל הזמן, והוא לא יודע
מה לעשות איתה.
״בערב האחרון,״ היא מספרת ,״כבר לא היתד. לו ברירה והוא

דיל,י
עישן לפני זה. הוא לא ידע מה לעשות. ואחר כך הוא היה מוכרח
לברוח מהארץ, כי הוא נבהל ממה שהוא עשה.״
בעקבות כל הגילויים שהוא גילה לה, וכל היחסים הללו, החליטה
לנסוע אליו לבלגיה, כי אדאמו הבטיח לה שהיא תהיה שם אורחת־הכבוד
שלו. ויקי קבעה את הנסיעה לפברואר, ועכשיו היא מחכה
לחודש הזה בכליון־עיניים.

תאומות סי א ם
היה היו שתי ילדות קטנות. לילדה האחת
קראו חווה, ולשנייה קראו יהודית, והן
היו כל־כך דומות זו לזו, עד שקראו לשתיהן
ביחד התאומות. הן היו באמת תאומות,
אפילו תאומות זהות שקשה היד,
להבדיל ביניהן.
כל פעם שהיו פוגשים את יהודית, היו
אומרים לה ״שלום חווה,״ וכשהיו פוגשים
את חווה, היו אומרים לה ״שלום יהודית,״
ושתי התאומות היו צריכות להקדיש את
כל חייהן כדי להעמיד את האנשים על
טעותם, שזאת שאמרו לה ״שלום חווה״ ,היא
יהודית, וזאת שאמרו לה ״שלום יהודית״,
היא חווה.
הן היו תאומות הקשורות מאוד אחת אל
השנייה.
כל פעם שיהודית היתד, חולה, חווה היתד,

אחד המיליונרים שהיא גילתה שם הוא
בעל ויקטוריה ספורט, קאזינו גדול מאד
בלונדון. וכיוון שהחיים קצרים מאוד והמלאכה
מרובה מאוד, היא החליטה מיד על
חתונה.
המיליונר ג׳ק, זה שהביא אותה לשם,
מאן ובזב מאד, גם מהבחורה חגם מהכסף
שה/וא השקיע בה, וכיוון שהוא יודע שאת
הבחורה הוא כבר לא יזכה לקבל בחזרה,
הוא דורש עכשיו, בצורה אלגנטית, נ׳נט־למנית
מבעל ויקטוריה ספורט, את בל
ההוצאות, כולל כרטיס־הסיסה, שהוציא על
אשתו לעתיד של ההוא.

חולה תיכף אחריה, וכשיהודית לא הרגישה
טוב, חווה הרגישה לא טוב אחריה, וכש־יהודית
הרגישה טוב, מיד הרגישה גם חווה
טוב.
כשיהודית עלתה מהונגריה, עם עליית־הנוער,
עלתה חווה יחד איתה. וכשיהודית
הגיעה לא מזמן לגיל שלושים וארבע,
הגיעה גם חוור, התאומה בדיוק לאותו
הגיל.
כשיהודית היתד, כבר גדולה, היא התחתנה
עם שלמה אשדוב, מדריך־תיירות
נחמד ופופולארי. אחרי כמה שנים היא נכנסה
להריון, וכשחווה הרגישה בזה, היא

התחילה גם כן להתרחב ולהשמין. כעבור
שנה היא התחתנה בעצמה עם גבר אחר,
ושנה לאחר שליהודית נולד בן, שי אד
שרוב, שהוא ילד־הפלא של הקולנוע העברי,
נולדה לחווה בתה.
באותו זמן כבר נקראו שתיהן ״תאומות
הבוהימה״ .כל הבוהימה הכירה אותן, ואהבה
אותן במידה שווה, משום שאף אחד לא
הצליח להבדיל ביניהן, כדי לדעת את מי
לאהוב יותר.
השבוע נידע ששתיהן, בבת אחת, עומדות
להתגרש מבעליהן. כל אחת מן הבעל
שלה.

פילו׳ש לשו.ה ץ זוות
אשה זה דבר רציני מאוד. פילגש זה דבר עוד יותר רציני, ופילגש לעונה אחת זת
הכי רציני מכולן. הנה, למשל, בעל ביודחרושת מוכר מאד לדברי־מזון יוצא ברצינות
גדולה עם פילגש אחת, חודשיים תמימים כל שנה.
הפילגש היא מתכננת־אופנה תל־אביבית, הגרה בצפון העיר, וחיה חיים ברמה גבוהה.
בהתאם לרמה הגבוהה הזאת היא נוסעת כל שנה, בקיץ, לפאריס, כדי ללמוד שם את
כל חידושי האופנה.
יחד איתה נוסע ללמוד את חידושי־המזונות גם האיש מבית־החרושת. הם לומדים את כל
החידושים במשך חודשיים, ולאחר החודשיים הם חוזרים הביתה, הוא אל אשתו והיא אל
בעלה. כן הם עושים כל שנה, כבר מזה כמה וכמה שנים.

אנשים
מחצא׳ת־שמחצאית

רמת־גן — גבעתיים
ביום רביעי 7 ,בדצמבר, בשעה 8.30בערב,
באולם ״העשור״ ,רחוב וייצמן 10
(ליד קולנוע ״נוגה״) בגבעתיים, תתקיים

אסיפת פועלים בהשתתפות שלום כהן ועודד פידכסקי
שידברו על הנושא:

יעול -כן -אבטלה -לא
הוועידה הראשונה
חברים המוכנים להתנדב לעבודות
לקראת הוועידה, וחברים המוכנים
לארח בימי הוועידה ( 17—15 בדצמבר)
צירים בתל־אביב והסביבה —
מתבקשים לפנות לאברי, טל,30134 .
ת״ד ,136 תל־אביב.
חברים שלא מילאו עדיין שא־לוני־ציר,
יפנו מיד לאברי.
הסתייגויות והצעות־תיקון לטיוטת
העקרונות ותקנון התנועה —
מתקבלים בכתב עד .6.12.66

כשבא שר החינוך והתרבות זלמן (״זיא־מה״)
ארן לחנוכת בית־טפר חדש בדימונה,
התפלא לראות בלב הנגב כרי דשא רעננים
ונירחבים, ושפע עצים מלבלבים. עם שובו
לירושלים הוא הירבה לשבח את המועצה
המקומית, עד שנודע לו כי כרי־הדשא לא
היו אלא כמה שקי־חימה שניזרעה חמישה
ימים לפני בואו, נבטה הודות להשקיה יסודית,
ונבלה יומיים אחרי הביקור. העצים
הובאו למקום ממשתלה סמוכה, הוכנסו לאדמה
יחד עם הפחים, והוחזרו למשתלה
למחרת • .גם שר־החוץ, אכא אכן,
עסק השבוע בענייני תרבות. הוא הזמין
אליו את העיתונאי יוסף לפיד לשיחה על
מחזאות: לפיד כתב מחזה בשם הכושי
עשה את שלו, ושר־החוץ ביקש ממנו לשנות
את השם, כדי למנוע פגיעה אפשרית
בשגרירי מדינות אפריקה • .לפיד הוזמן
השבוע גם אל ההופעה השבועית של דן׳
כן־אמדן. כשנשאל מיהו לדעתו חבר־הכנסת
המצחיק ביותר, לא היסס לפיד אף
רגע, ונקב בשמו של ח״כ מרדכי סור
אל־חכיכ
כורגיכה, היה זמן. בין נאומיו
למען השלום הישראלי־ערבי, מקדיש
בורגיבה את מירצו הרב למלחמה־ברווקות
בארצו, ולטפוח המוסר. השבוע סיפר שבאה
אליו אישה בחצאית כל כך קצרה, עד
שהתבייש לשבת מולה. הוא הזמין אותה
לשבת לצידו.

עוד דברי משוני
הסופר השובת־רעב, דן?}ומר (ראה במדינה)
הוא בן־דודו של סופר רב־שערוריות
אחר: היהודי הצרפתי ז׳אן־פראנסוא
שטיינר — מחבר טרבלינקה. השבוע,
כשנודע לשטיינר המתגורר בפאריס, כי בן־
דודו מנהל שביתת־רעב כמחאה נגד צנזורה
על ספרים, הבריק לישראל :״לדן שלום.
איתך במאבקך. כשיסתיים בהצלחה בוא
לנוח בפאריס.״ למיברק צורף גם כרטיס
טיסה במטוס אחד שאינו משתמש
במילים מוזרות הוא המשורר מרדכי־אכי־שאול.
השבוע הוא הוציא לאור
ספר שירים קטן בשם בלדה על השלום.

״כוח חדש׳׳
בגליון מם׳ 12 של ״כוח חדש״ — בט־און
תנועת העולם הזה — כוח חדש —
תוכל לקרוא, בין היתר, את המאמרים:
* ״דויטשלאנד, דויטשלאנד!״ (על הסכנות
שבהצלחת המפלגה הניאו־נאצית בבחירות
בגרמניה) ״כוח חדש והמפלגות״;
״מי בראשי״; ״תנועה ועקרונות—
מאמרים לדמותה של התנועה וכן
מכתבים, דד״ח על הנעשה בתנועה, ועוד.
חתום על הבטאון — שלח את דמי המנוי
בסך 10ל״י לת״ד , 136 תל־אביב.

ץ ה גובל כטימטום ! מה הם רו|
;/צים לומר? שאני מקלקל את הנוער?
ומי מתקן את הנוער? יהודה זיס? או אולי
מאיר הלוי עוזר לנוער? או שספיר הוא
דוגמה טובה לנוער?״
יוסף (״יוסקה״) גרוס 35 התסריטאי
של הסרט המניע לרצח, רתח מכעס. זה
עתה הגיעה אליו הידיעה, כי הצנזורה פסלה
את הסרט שלו, בטענה: פגיעה במוסר.
״אתה יודע מה הם טוענים נגד הסרט?
לא היית מעלה על דעתך נימוקים יותר מצחיקים.
הם אומרים, למשל: איך זה שיהודי
טוב ירצח בחורה יהודיה דווקא ביום העצמאות.
נפשם מתקוממת נגד העובדה, שיש
בסרט מלח יהודי העורק מן האודה
דווקא בהמבורג! אתה יודע כמה מלחים אני
מכיר אישית שערקו בגרמניה? אני מכיר
אותם. הייתי מלח. מה הם רוצים? שאני
אפאר בשבילם את המציאות? שיעשו סרטים
בלי גנבים? עם שוטרים גאונים, מנומסים,
עדינים?״

$גרמת־גן
בקפה ״עצמאות״ ,בג: דויד המלר (מאחורי
קולנוע ״אורדע״) יתקיים המשד
הדיון בנושא:

עקרונות התנועה -
לקראת הוועידה

ביום רביעי 30 ,בנובמבר, וביום רביעי,
7בדצמבר, בשעה 8.30 בערב.
מוזמנים נם חברי חטיבת הנוער.

• ב די מונ ה
בליל שבת 2 ,בדצמבר, בשעה 8.30בערב,
אצל יהודה אחי־מרים, שדרות הנשיא
( 52/9מול קולנוע ״ניל״) ,ירצה

אחמד מסארווה

על הנושא:

השינויים במימשל הצבאי

סבבת־י ם
ביום חמישי 8 ,בדצמבר, בשעת 8.30בערב,
אצל חיים הטון, רה׳ בית־ונן ,17
תתקיים פנישת חברים ואוהדים מבודים
ומחולו! לדיון בנושא:

עקרונות התנועה -
לקראת הוועידה

¥הנשמע פנטסטי, אך עובדה היא שה!
צנזורה פסלה את הסרט כעונש לכל
תעשיית הסרטים הישראלית. הרב שלמה
זנוויל כהנא, מנהל משרד הדתות והרוח החיה
במועצה לביקורת סרטים ומחזות, הס־

• ברא שון־לציון
ביום שני 5 ,בדצמבר, בשעה 8.30 בערב,
אצל יהודה כהו, רה׳ אהד-העם ,23 ירצה

אחמד מסארווה

כוככת רנצי כסוכנת ישראלית
ש.ב = .שליחות במיטה

על הנושא:

השינויים במימשל הצבאי

• בטבעון
ביום רביעי 7 ,בדצמבר, בשעה 8.30בערב,
בקפה ״קורטוני״ ,רה׳ קר 1קיימת
,65 קריית־עמל, תתקיים פגישת חברים
ואוהדים עם

דויד ארנפלד

לריח בנושא:

פגעו בהרצל:

סיכומה של שנה -
לקראת הוועידה
• ב חי פ ה ובעפולה
עורכות ועדות הביצוע של החטיבות מגבית
מקומית לצורר שכירת מועדון.
חברים ואוהדים מתבקשים לשלוח את
תרומתם לצורר זה: בחיפה לועדת הביצוע
של החטיבה, ת״ד ,44559 חיפה.
בעפולה ליעקב מימון, גבעת המורה
,250 עפולה.

קים, איש רפ״י מכפר סבא • .ח״כ אחר
גילה השבוע שלא כדאי להצחיק. היה זה
ח״כ מפ״ם, ויקטור שם־טוב. הוא נאם
בכנסת על כלכלה, הזכיר את פרשות ג׳י ־
מי לוי ומאיר הלוי והוסיף :״בדורנו
לא הולך לנו עם הלויים!״ שיסע אותו
ח׳׳כ אורי אבנרי :״מדוע אתה משמיץ את
ראש־הממשלה?״ שם־טוב התבלבל לרגע,
וחברו, ח״ביעקבח זן תיקן את דבריו
בקריאת ביניים משלו :״הוא מתכוון רק
לאנשים שלוי הוא שם המשפחה שלהם.
לא שמם הפרטי מאיר הלוי היה נושא
לסיפורים רבים של ח״ב יוחנן כאדר.
בין השאר נזכר כי הלוי נתן לו, בשעתו,
בקבוק קוניאק משובח .״הבקבוק שמור אצלי
עדיין. אם הלוי יחזור ארצה, ולא יהיה
לו כל כך הרבה כסף, אני אכבד אותו מן
הקוניאק הזה.״ #על אישתו של הלוי,
חסידה הלוי, יודע באדר לספר כי לפני
הרבה שנים, כשהיתה באצ״ל, היתד, יפה
מאוד, ו״נראתה כאילו היא עשוייה מחרסינה.״
#אישה יפה אחרת, העסיקה השבוע
את ראש עירית רמת־גן, אכרהם
קריניצי. בהיותו בבית־החייל בתל־אביב,
היפנתה אישתו את תשומת־ליבו אל נערה
יפה, לבושה במחצאית קצרה מאד .״מח־צאית
שבמחצאית — אמר קריניצי — אין
לי זמן לשטויות.״ י • לנשיא טוניסיה,

שירי הספר מתארים את זוועות המלחמה
בוויאט־נאם. ההכנסות ממכירת הספר —
יישלחו כתרומה לוויאט־נאם הצפונית• .
סופר שיזכה כנראה לפרסום רב יותר בישראל
הוא סופר המתח האנגלי לאן
(תיק איפקרס) דיי ט ץ. ספרו לוויה בברלין,
שהוסרט לא מזמן, יגיע בקרוב ארצה.
את תפקיד סוכנת הש.ב. הישראלית סמנטד,
סטיל, ממלאת בסרט הכוכבת הגרמנית דווקא,
אווה רנצי. היא רודפת אחר פושע
מלחמה נאצי, דרך מיטות של סוכנים בריטיים
ואמריקאיים, עד שהיא תופשת אותו
בספרד.

3ם וק השבוע
• איסר הראל, על ראש הממשלה :
״כשבן־גוריון אומר שאשכול אינו מתאים
להיות שר־בטחון — הוא אומר זאת מאינטואיציה.
כשאני אומר זאת — אני מסתמך
על עובדות.״
• אלמוני, באותו נושא :״הפנקס
פתוח והיד רושמת. אבל באיזה שגיאות!״
• עורך־דין שמואל סגל, באסיפת
הסברה מטעם תנועת העולם הזה — כוח
חדש, על הפעולה בסמוע :״אילו בן־גוריון
היה שר־בטחון — הוא לא היה צריך
להוכיח כי הוא גיבור כמו בן־גוריון.״

ך ך 1 ״ 1ן נתבקש להתנהג חיים טופול
(ארבינקד ).ביחסו לגילה
אלמגור, נציגת המשטרה. אס לא, יקוצץ הסרט.

הצמודה הווסת את תעשיית הסוטים הישראליים -בשם הטיגגטו וההתחסדות

שעערה להוגיע נתור ה0רנ![1חי1ווואלי ״תנינה והגברים״ :הצחורה חתנח!אוחח -״נוי לחציר את נשגת ילדינו!•
מלה נגד הסרט. אני איש קולנוע. זה המקצוע
שלי. אם לא יתנו לי לעסוק בזה בישראל,
אכתוב תסריטים לחו״ל.״
לא רק תעשיית הקולנוע מפסידה כסף
מן ההיסטריה של הצנזורה. גם הממשלה׳
שמינתה את הוועדה ונתנה לה הוראות,
תפסיד כתוצאה מאיסור מניע לרצח. בסרט
זה הושקעו 400 אלף לירות, מהם 25 אלף
לירות שניתנו על־ידי המועצה לעידוד הסרטן
ביר לכתב העולם הזה :״הסרט הזה אינו
מוסרי. לא רק מבחינת הצניעות, אלא בכל
היחסים האנושיים. הסרט מזלזל בציונות,
ומתייחס בציניות להרצל, אנחנו לא יכולים
להרשות יחס כזה לחוזה המדינה !
״בכלל, יש עכשיו אופנה בסרטים הישראליים
שמראים פושעים, ויש הרבה ציניות
למוסדות של המדינה. ראיתי לכן צורך להפסיק
את האופנה הזאת. נכון שאין עירום
בסרט, אבל אני אומר שזה עירום מכוסה.
בשבילי זה עירום.״

ביע רצון לדתיים, למשטרה, למשרדים ממשלתיים.
יש בוועדה רק במאי אחד.
אין לוועדה זו תקנון ברור, והגדרות של
הנושאים שיש לאסור. קטעי חשפנות בסרטים
צרפתיים מותרים, אבל בסרט הישראלי
סבינה והגברים דרשה הצנזורה להוציא את
העירום (ראה תמונות).
חוסר השיטתיות הגיע עד כדי אבסורד
מגוחך, כאשר אישרה הוועדה להצגה את
המחזה נאות דשא. אותו מחזה נפסל על־ידי
אותה ועדה שנתיים קודם, בטענה ש־

בלי מין!

ביקש ניצב יעקב נאש, נציג המשטרה בצנזורה לביקורת סרטים.
הוא הציע לבמאי המניע לרצח לבקש מגילה אלמגור שלא תרים
את הרגל כל כך גבוה, גם אם השחקן אבנר חזקיהו יאלץ להתכופף לשם כן עוד יותר.

בלי אלימותי

נדרשו מפיקי המניע לרצח להציג את העלילה. אורי זוהר,
המנסה לחנוק את עודד תאומי, הרגיז את הצנזורים
במיוחד. הוא נראה להם סימפאטי מדי, בתפקידו כמלח בצי הישראלי העורק בהמבורג.

אלה הן דעותיו של הצנזור הישראלי האופייני.
אין לרב כהנא מושג מדוייק על
סמכויותיו כחבר הוועדה. אין הוא יודע בבירור
מה מותר ומה אסור לצנזורה. אין
הוא זוכר בבירור אם הצביע בעד או נגד
הסרט פורטונה, בו רוצח אח את אחותו.
למרבית חברי הוועדה אין מושג בקולנוע
ובמחזאות המודרנית. בהרכב הועדה
הקפידו קודם כל על מתן ייצוג מש־

אלוהים מופיע בו ככושי. הוועדה ראתה בזה
פגיעה בדת. כשהוגש אותו מחזה שנית, לפני
זמן קצר, לא זכרו חברי הוועדה כי כבר
קראו ואף פסלו אותו.
בגישה בלתי־אחראית כזו, ביחס כזה של
זילזול לתפקידם, אין חברי הוועדה מרגישים
כלל, כי בפסילת הסרט הם ממיטים שואה
על תעשיית הסרטים בישראל.
גם היום קשה להשיג מימון לסרטים. אך

מעתה ואילך יחשוב כל משקיע כי הצנזורה
יכולה להרוס בהבל פיה את הסרט, אחרי
שכבר הושקע בו הון. אפשרות כזו תרתיע
גם את המשקיעים האמיצים ביותר. הסביר
מפיק־סרטים ישראלי, שביקש להעלים
את שמו מפחד נקמתם של הצנזורים:
״אם אסור לפגוע בממשלה, אסור לפגוע
בסוכנות, אסור להראות שוטר לא טוב,
אסור להראות מין, אסור להראות שחיתות
— אז על מה נשאר לדבר?

אחד מעודד -שגי פוסל
ך*ר!ם ריטאי יוסקהגרוס מתחרט שהפסיק
[ 1לכתוב תסריטים בחו״ל :״מפיק אנגלי
הציע לי הרבה מאוד כסף בעד הסיפור של
המניע לרצח. שם הצנזורה לא היתד, אומרת

הישראלי, ומאה אלף לירות שניתנו כהלוואה,
בהמלצת משרד המסחר והתעשיה.
האבסורד הוא, שממשלת ישראל העניקה
כספים אלה, לאחר שהתסריט נבדק, ונמצא
ראוי לעידוד, על־ידי הוועדה־לעידוד־הסרט־הישראלי.
גם כמה מנציגי הצנזורה משתתפים
בוועדה זו, הרשאית להמליץ על שינויים,
פוסלת עירום, ומשתדלת שהציונות
והמדינה יזכו ליחס אוהד. כל זה נעשה לפי
קריאת־התסריט, ורק אחרי אישורו — ציל;

את הסרט.
הצנזורה, כלומר, הוועדה לביקורת סרטים,
הרואה את הסרט המוגמר, מתעלמת לחלוטין
מהמלצות הוועדה הקודמת.
העובדה שהכפילות והסתירה בין דעות
שני הגורמים עולה למדינה מאות אלפי
לירות — כלל לא מעניינת אותם. העיקר
שלא יעליבו את הרצל.

קולנוע סרטים אהבת השנאה

עץ הדעת

(אוריון, תל־אביב ; הבירה, ירושלים ;
ארצות־הברית) צוללת רוסית עולה על
שרטון אמריקאי. תשעה רוסים, חיילים
נפחדים, יורדים לחוף, אבל מצליחים לצאת
ממנו.
כי בינתיים מתפשטת השמועה על
אודותם בין כל אנשי הסביבה. היא עוברת
מאיש לאיש, מבית לבית, ובאחת הגירסוח
האחרונות שלה היא נשמעת בערך כך:
״הרוסים פלשו לאמריקה עם צבא גדול של
צנחנים וצוללות, והם מתכוננים להשמיד את
כל היבשת.״
היצרים החכויים. בתוך ההיסטריה
ההמונית הפושטת באיזור כולו, מתגלים כל
מיני יצרים לאומניים ומיליטריסטים החבויים
באזרח האמריקאי הישר. האנשים
מתחילים להעלות, יחד עם כלי הנשק
הישנים, את הנוסטאלגיה של המלחמה, עם
כל הלך־הרוח שלה, כשכל היצרים ההמוניים
הללו, המתעוררים בגלל תשעה רוסים
אומללים שטעו בדרך, היו יכולים להביא
למלחמת עולם שלישית, לולא בחר הבמאי,
נורמן (הגבר נזסינסינאטי) גואיסון לתת לסרט
ברגע האחרון, סוף אופטימי מאד, מרוח
בקצת שמאלץ, וקצת אמונה באדם.
לתוך הסאטירה העליזה הזאת, המתגלגלת
כמו כדור־שלג מתחילת הסרט עד סופו,
מעדיפה לעתים, יותר להצחיק מאשר
לעורר מחשבה, הוכנסו גם כמה בדיחות
על חשבון חיי המשפחה האמריקאים, ונשאר
בה אפילו מקום לקצת רומנטיקה ואהבה.

לאלזה מרטינלי, השחקנית הכי דקיקה
שיצאה מאיטליה, יש דעות מגובשות על
כל נושא שבעולם. על אמריקה למשל היא
חושבת ש״לגברים האמריקאיים יש מושגים
פרברטיים מסוכנים על המין. הם
מתייחסים אל זה בצורה לא נכונה, למרות
החינוך המיני המפורסם שלהם,
וכשירה, אם אפשר .״פעם, למשל,״
היא מספרת ,״צילצל אלי גבר אמריקאי אחד,
וישר אמר לי מה שהוא רוצה. אני חושבת
שזה גועל־נפש. אצל גבר אירופאי לעולם
לא יקרה דבר כזה.״
גם על אירופה יש לה דעה מאוד
מגובשת :״הגברים האירופאיים,״ היא אומרת׳
״יודעים איך להתנהג. כשגבר אירופאי
רואה אשה יפה הוא חושב מיד על
אותם הדברים שהגבר האמריקאי חושב,
אבל הוא לא מציע לה הצעות וולגריות
מכוערות.
״הוא מזמין אותה לאכול. או משהו
כזה. הוא עדין מאוד, והוא עוטף את הדבר
בהרבה תרבות, ובשירה, אם אפשר*.
גם על איטליה, ארץ מולדתה, היא מביעה
דעתה :״כשאני עוברת ברחוב ברומא, אני
יודעת שברגע זה או אחר איזשהו גבר
יצבוט אותי בקצה הגב, או ילטף אותי, או
אולי אפילו יגע לי בחזה. אבל אני לא
פוחדת, להיפך, אני מקבלת את זה כקומפלי־מנט.״
אלה
הן כל הדעות שיש לד״ בשביל
בחורה אחת ויחידה זה דווקא די הרבה.

הרוסים כאים הרוסים כאים

לכל אחד מבני משפחתכם וידידיכם -תמצאו מתנה נעימה
וריחנית באריזות שי, מתוך מבחר עצום של תמרוקי ״מוסרן״

המתנה האידיאלית לכל אירוע
מה לקנות?!?
שאלה נצחית זו היא נחלתו של כל אחד ואחד, בכל עת מתבקשת החלטה על
המתנה שתתאים לאירוע המשפחתי או החברתי.
האירועים שונים הם וכמוהם — המתנות, אך השאלה ניצבת תמיד, איזו מתנה
ראויה לאירוע המסויים? האם תיענה על דרישת הטעם הטוב י האם תעורר את
תשומת הלב המתאימה? או חלילה להיפך.
הפתרון שאליו שואף כל אחד בשעת התבלטותו בשאלות אלה הוא — מתנה
״נייטרלית״ התואמת כל אירוע, שתתקבל תמיד בשמחה ובהוקרה, ללא ערעור.
ואכן, פתרון זה נמצא בכל התמרוקיות המעולות. אך ברור, שבמקרה זה מן הראוי
לבחור בתמרוקי איכות מצטיינים. בישראל נוכל להצביע ללא היסוס על תמרוקי
״מוסון״ העולמיים המפורסמים באיכותם ובריחם המקסים והמעודן.
אריזות שי מיוחדות של אודיקולון וסבונים מעודנים בעלי ריח נפלא, מוצעים
עי״ ״מוסוך, חברת התמרוקים המייצרת גם קרם ״מוסוך המפורסם בטיבו המעולה
ובחדירתו העמוקה לעור.
האריזות המקוריות וההמרות של תמרוקי ״מוסוך מהוות מסגרת של נוי
וטוב־טעם למתנה המושלמת, המתאימה לכל ארוע ולכל הזדמנות.
אין ספק שתמרוקי ״מוסון״ המצטיינים ישמחו את ידידנו ובני משפחתנו
ויהוו ערובה לטוב טעם והבנה.
ובעצם גם אנו נשמח ונהנה לקבל שי של הוקרה, ידידות או אהבה באמצעות
תמרוקי ״מוסון״ המושלמים.

1מכונים לה שכלה ולה שתלמות ן
ן תל-אביב, אבן גבירול ,68 טלפון 232056

נפת חי ם קו ר סי ם חד שים
1בגדות * מוקדמות 1 ן במגמות: הו מני ס טי ת ריאלית,

ביולוגי ת ו כי מי ת

| 1מ שך ה ל מו די ם ללא
הגבלה בזמן 1
עד לקבלתהת עוד ה

ה פ נו י
קיבלת חשנמך לחידוש חמינוי, סו וו ע
אותו בחקדם. עקב חביקועי לעיתון, לא
נוכל לאפשר כל משלוח ללאתשלו *

כוכבים

העודר הטיבש
המסד הל,רוע (חן, ירושלים ; ארה״ב)
היצ׳קוק קצת עייף. כי אם הוא לא עייף,
לא ברור מדוע הפרופסור שלו (פול ניומן),
שערק למזרח גרמניה, מתנהג כל כך בטיפשות,
עושה כל כך הרבה דברים ששום
אדם, שראה איזשהו סרס בלשי בחייו לא
היה עושה. ומדוע כל העלילות הקורות לו
מתרחשות ברשלנות, מבלי לעורר אמון.
אבל היצ׳קוק, גם כשהוא עייף, הוא
גדול. ומה שהוא מחסיר מהעלילה הוא
ממלא במה שמסביב לה.
עיניים יוקדות. היצ׳קוק יודע להציג
ממרחק גדול, רק על ידי תנועות ידיים,
סיפור שלם על מה שקורה בין הפרופסור
העורק לאהובתו (ג׳ולי אנדריוס) ,הרודפת
אחריו, כדי להציל אותו ואת נשמתו. והוא
יודע להראות ממרחק קטן יותר, רק על־ידי
תנועות ידיים, איך אדם מחזיר את נשמתו
לבורא.
הוא מוצא קונץ מקורי, המאפשר לפרופסור
ולארוסתו להימלט מאולם אופרה
מוקף שוטרים, או מעיניים יוקדות של
רקדנית נוטרת־איבה.
ובעיקר הוא מרצף את הסרט שלו בטיפוסים
אנושיים, המדברים, כל אחד בשפה
שלו, אל לב הצופה: איש ש״ב גרמני
עם עבר אמריקאי, אצילה מזדקנת בלי
תואר, המנסה להגיע לאמריקה, פרופסור
גאון, מפונק וקפריזי, ועוד רבים רבים.

יומן ה חד שו ת
לאלן דלון יש חלום ישן. הוא רוצה
להיות הגיבור הראשי בלילה האחרון של
אדמונד רוסטאן. אם החלום שלו יתגשם,
והגיבור הראשי של רוסטאן לא ישתנה
עד אז, יהיה לאלן דלון הכבוד להיות
בפעם הראשונה בחייו — דון ז׳ואן.
• כה אמר ז׳״ כרל הזמר הבלגי :
״אני לא מתקשר לחפצים, ולא להנאות
חומריות. חבר טוב וכוס בירה מספיקים
לי בהחלט ללורנם הארכי יש
אינפורמציה הרבה יותר מעניינת :״כש־ג׳ולי
כריסטי מנשקת,״ הוא מגלה ,״אז
היא מנשקת״ .ולעובדה המרתקת הזאת
הוא עוד מוסיף :״והייתי רוצה שתאמינו

המלך מח • -ח המלך
גול (המרכז, תל־אביב; אנגליה) אוהדי
כדורגל יכולים ליהנות בסרט זה ממיטב
השחקנים העולמיים, וממיטב הטכניקות העולמיות
של הכדורגל. ניתנת להם הזדמנות
לראות כאן, בתל־אביב, את כל הקבוצות
המעולות, ברגעים הדרמטיים הגדולים
שלהן, במישחקי הגביע העולמי, שנערכו השנה
על מגרשי הכדורגל שבאנגליה.
עם דמעות אמיתיות. מי שלא אוהב
כדורגל, יכול ליהנות מהצילומים הצבעוניים,
היפים, ואפילו מהקריינות שהיא מעין
פרשנות, מלווה בהומור אנגלי קולח.
כל מי שקרא על כך בעיתונים יוכל לראות
בסרט במו עיניו, את שקיעתו של הכוכב
הברזילאי פלה, ואת עלייתו של הכוכב
הפורטוגזי אוזוביו.
ומי שיש לו לב נשי רך, יכול היה אפילו
להזיל דמעות למראה הגברים הגדולים וה־נוקשים,
הפורצים בבכי, עם דמעות אמיתיות,
כשהקבוצה שלהם מפסידה מישחק.
חוץ מכל זה, אפשר לראות היטב את
המוני האנשים שהכדורגל משמש להם סם,
ואת המלכה האנגלית, הנראית מעל לכל,
כשהיא מחלקת את הגביע לקבוצה המנצחת.
הסרט מתחיל כשהשומר של האיצטדיון
בוומבלי פותח את השער, ביום הראשון של
המישחקים, והוא מסתיים במראהו של אותו
איצטדיון, ריק ומלוכלך, ובשומר הנועל
אותו לאחר שהכל נגמר.

כוכבנית מאריקה
יותר גדולים ויותר גלויים
העולם הזה 1526

מרי בריסטין וויל
שערות ארוכות, סמרטוט ועצים
לי שזוהי לא נשיקה של כוכבת.״ כדאי
למהר ולהאמין לו, אחרת כל ההנאה מהנשיקה
המיוחדת הזאת תלך לו לאיבוד.
• לג׳ורג׳־אנרי קלוזו יש צרות עם
הגהינום. הוא התחיל להסריט אותו פעם
אחת, עם רומי שניידר, אבל ההסרטה
לא הצליחה. עכשיו, בדיוק כשהוא רוצה
להתחיל את ההסרטה מחדש, רומי שניידר
בהריון ולא מתאימה לזה יותר. הוא ניסה
להשיג במקומה את ג׳יין פונדה, אבל
היא בדיוק עסוקה כעת בהסרטת סרט על
חיי עצמה. הגיהנוס, לעת עתה, מחכה
לגואל שלו • .כמו כל סרט גדול וחדש
גם התנ״ך הביא איתו אופנת לבוש חדשה
אופנת חווה אמנו. האופנה הזאת מורכבת
מסט של שלושה חלקים: שערות ארוכות
על חלק העליון, סמרטוט על החלק הנמוך
יותר ועצים מסביב. כפי שאפשר לראות
בתמונה, הרי את מרי כריסטין דויד,
התגלית הקולנועית החדשה, זה הולם מאוד.
• השאלה הרלוזנטית ביותר שאפשר
לשאול את ג׳ון (התנ״ך) יוסטון היא
האם הוא מאמין באלוהים, התשובה שלו
היא :״אני לא מאמין באלוהים, אבל אני
גם לא אתיאיסטי. אני מאמין בטבע, ואוהב
אותו.״ בגלל זה הוא הכניס כל כך הרבה
הר• געש, יערות, הרים וגבעות מקרטון

לתוך אולפני התנ״ך, יצילם אותם.
בשביל התפקיד הראשי בסרט הריגול
חמישה גברים לסינגפור רצה המפיק, פייר
דזלפון, להשתמש במרגלת המנוסה מוני׳
קד! ויטי, אבל מוניקה ויטי היתד, עסוקה
בריגול בקצה אחר של העולם, וחלפון
מצא לה תחליף בצורת מריקה גדין.
חלפון טוען שהיא דומה לה מאוד, ושיש
לה אפילו יותר אברים, יותר גדולים,
ויותר גלויים.

פניני מיו רי ק ה בגוונים מרהיבים — הפנינים המלאכותיות היחידות בעולם
אשר ניתנת להם תעודת אחריות לחמש שנים.
להשיג בארבעים ארצות בחנויות תכשיטים המפוארות ביותר כולל
עתה גם בישראל בחנויות המובחרות לתכשיטים במחיר החל מ־ 48ל״י.
שוכן בלעדי: ג .אונגער, תל־אביב, ת.ד ,179 .טלפון .226049 — 57460
רצונך בגוף חסון ושרירי

15ל״י לשעה

לקבלת חוברת הסברה חינם
פנה אל

מכשירים לפיתוח הגוף
ת.ד 4 9 15 .תל־אביב

משלמים לדוגמנית צילום מתאימה,
בעלת גוף מושך וצעירה,
רצוי עור שזוף. לפנות בכתב,
בצרוף תמונה אשר החזרתה מובטחת
לת״ד — ,4 5 1 6תל־אביב.
עד יום .10.12.66

״קוסמוס״
מכון להיכרות ע״י התכתבות
קשרים בכל רחבי הארץ

תדריך

ת. ד4093 .
באר־שבע

על נכרים ונשים (אופיר
תל־אביב) הסאטירה המקסימה של פייטרו
ג׳רמי בשבוע האחרון שלה בתל־אביב. כל
מי שעדיין לא ראה, שירוץ מהר לראות.
* הנכר מסינסינאטי (אסתר, ת״א)
משחק קלפים מותח, בין מלך הקלפים
לנער צעיר, המנסה לרשת אותו. חוץ
ממשחק הקלפים אין בסרט שום דבר, אבל
המשחק ממלא אותו היסב.
* מדרגן (גת, תל־אביב) נער צעיר,
מופרע, מסרב להתגרש מאשתו, מסרב
להיכנע לחברה האנושית המאורגנת, ומנסה
לחזור לטבע. סרט עם קטעים מעולים, יחד
עם קלישאות לעוסות היטב.

* כיצד לגנוב מליון דולאר
(תל־אביב ; תל־אביב) רעיון מקסים על
זייפן תמונות, העומד להיות קורבן הזיופים
שלו, תיאור הומוריסטי מרתק של שני
שודדים השודדים מעצמם פסל יקר־ערך.
כל זד, בתוך ים של ויכוחים והסברים.
בסרט ארוך מדי,
העולם הזה 1526

1ץ ון>\ג׳?׳י]1׳ 1

הסתיו

הגיע!

הטבע מתחיל להתעורר, עונת הטיולים
והפיקניקים הגיעה.
אין טיול ללא מצלמה ! צלם בצבעים
ותהנה משלל צבעי החורף
גם בביתך.
פתוח והגדלות צבעוניות על-
ידי המעבדה הגדולח בארץ.

ט 1ברנר

ח׳ פוז,ו ח 1בהחלוק ונ
למד לצייר בביתי בשעותיך הפנויות דרך האולפן
לאמנות הציור

>1 1 4 1

לפנותבכתב לת.ד ,4866 .ח״א

שנוי כתובת
מנוי המבק ש לשנות אתכ תוב תו מתבק ש
להודיע על כך שבועיים מראש, על-מנת
למנוע עיכוב במשלוח העתון למענו החדש.

ב שלם הודן ככוד לכל 3עד־ח•

הפרות בהודו נחשבות כצאצאיה של
קאמאזאהאנו, פרה שמימית עם נשמה, פנים
של אשד, יפהפיה, וסגולה למלא אחר כל
משאלות אדוניה. הואיל ואיש לא היה מעז
לנגוע בפרה כזאת, וקרוב לוודאי גם לא
בעגליה, סבורים מאות מליוני הודים עד
עצם היום הזה כי מוטב לרעוב מאשר
לאכול מבשר הפרה.
וכאשר ממשלת הודו ניסתה להתיר שחיטת
פרות בדמה מדינות הודיות פרצו, לפני
שבועיים, מהומות דמים בהודו. שהסתיימו
בעשרות חללים, מאות פצועים, החלפת
שרים בממשלה המרכזית וכמובן, אי־ביצוע
היתרי השחיטה.
הן ןככרושים המדללים. כך ״״ חזר
המצב המשונה לקדמותו והודו, שאינה
מגדלת מספיק מזון להזנת אוכלוסייתה
המתרבה ללא הרף, לא רק שאינה יכילה
להיהנות מבשר הבקר, המציף את ארצה
בשפע, אלא אף חייבת לחלק עמו מזון
שהיה יכול להזין את האוכלוסיה הרעבה.
ואין זאת הדוגמה היחידה בה מונעת דת
ההינדו מזון מהודים רעבים. הדת העתיקה
מקפידה כל כך בכבוד כל בעל־חי, שאפילו
הריגת עכברושים נחשבת כחטא כבד.
התוצאה: מיליוני טונות החיטה המיובאות
להודו, לשם מלחמה ברעב, עוברים
דילול רציני על־ידי העכברושים במחסני
הנמלים, לפני שהם מגיעים לאוכלוסיה
האנושית הרעבה של הודו.

ארצות־וזבדית
העיקר חוא השיער

תוצרת תיא

ני ט לו ת

חופה

אקסק לו סי ביו ת

מגיעות בל השנה לסלון
״אמבר״ ישר מאירופה
הגב׳ ארנה, מנהלת הסלון,
מבקרת באירופה כל עונה,
הדוגמאות את ומזמינה
החדישות ביותר של

אופנת פריס ורומא.
שמלות,

בתרים,

וכל האביזרים לחופה
בהשאלה ובהזמנה .
סלון ״ אמנר״ תל-אביב, רח׳ בן־יהודה 59
טלפון 246752 :

תוצאות הבחירות של החודש האחרון
בארצות־הברית שכנעו את הפוליטיקאים
המקצועיים בדבר אחד: חשוב הרבה יותר
כיצד אתה נראה מאשר מה שאתה אומר.
ההוכחה: בחירתם של שחקן הקולנוע
רונאלד ריגאן למושל קליפורניה וכמה
סנטורים צעירים לסנט, שלא לדבר על
אדוורד ברוק הכושי, אותו הגדירה עיתונאית
בוסטונית כ״סמל המיניות הבריאה׳׳.
״המבט החדש״ .לפי חוקרי דעת־הקהל
החלד, המהפכה עם ג׳ון קנדי, ש״הסב
את תשומת לב האומה האמריקאית למבט
הצעיר׳׳ .השפעת קנדי זו, והשימוש המוגבר
בטלביזיה, שינו את כל הגישה במדיניות
הפנים האמריקאית, שבו והוכיחו את
הסכנה בבחירות אישיות, בהן חשוב,
כנראה, יותר מה שיש על הראש מאשר
מה שיש בתוכו.
עצתו העיקרית של ווסטמור לפוליטיקאים:
הקפידו על השיער. בני קנדי הוכיחו
איזו חשיבות יש לשיער בדמות הפוליטיקאי
(בלוריתו של ג׳ון ותלתליו הפרועים
של בובי).
ואם ריצ׳ארד ניכסון, למשל, רוצה להצליח
יותר בבחירות, עליו לטפל קצת בפרצופו
ובשערו. כיוון שבעייתו העיקרית היא
סנטרו המגושם, מייעץ לו ווסטמור להשאיר
יותר שערות מעל לאוזניו ולגדל פיאות
הרבה יותר ארוכות. התוצאה תר,יה, שהחלק
העליון של ראשו ייראה יותר גדול
וזה יתן לסנטרו משקל קטן יותר בפרצופו.
לעשות השיער בתער. מאפר השחקנים
לא הסתפק בניכסון, חילק כמה עצות
נוספות לאנשים מבוגרים הרוצים להראות
יותר צעירים:
• לעשות את השיער בתער, ולא
במספריים.
• לצבוע שיער מכסיף ללא כל בושה
(כל אמריקאי שב־שיער ששי עושה זאת
כבר עתה).
• ובמידת הצורך לחבוש אפילו פיאה
נוכרית.

(־ 327 הנותרים, שמטרתן רחיצה לשמה,
אורכות רק 15 דקות).
9״ 58 מן האמבטיות ממלאות תפקיד
של בסיסי ייבוש למטריות אחרי הגשם.
• ־ 337 מן הנשים מכבסות את גרביהן
באמבטיה.
/, 9״ 17 מן המתרחצים משתמשים במח־צלות־גומי
למניעת החלקה (ו־ 1770 אלה
מתחלקים יותר מכל ־ 837 הלא־מחוצלים גס
יחד).
א סו רלשבת. באותה הזדמנות סקרו
גם את חדרי־השינה, גילו כי האמריקאית
הממוצעת מבלה שבע שעות ו־ 45 דקות
ביממה במיטתה, האמריקאי הממוצע שבע
שעות ו־ 30 דקות בלבד.
חוץ מזה ישנות:
9־ 667 מן האמריקאיות בכותנות־לילה.
• ־ 307 בפיז׳מה,
• ־ 47 בעורן בלבד.
כמו כן ישנים:
• ־ 337 של הנשים על פניהן.
• 907,של הגברים על גבם.
9־ 607 של הזוגות במיטות נפרדות.
גילוי סטטיסטי מעניין באמת:
• 297,של הבעלים מתנגשים ברהיט
כלשהו לפני שהם מצליחים להגיע למיטתם
ו״־ 507 של הנשים אוסרות על בעליהן להתיישב
על המיטה, אחר שהן הציעו אותה.

שוויץ
ח 3ש את המוכירה
לאחר שהגברים של ציריך השווייצריוז
החליטו שוב, במשאל־העם שנערך בשבוע
שעבר, למנוע את זכות־ד,בחירה מנשותיהם
(ברוב של ,)530/0היו להם, כנראה,
מחשבות שניות בעניין.
שוטרי משטרת־התנועה נמנעו השבוע
לרשום דו״חות לנהגות עברייניות ; תלמידי
בתי־הספר מילאו את אגרטלי מורותיהם
בפרחים, וכמה עיתונים, ששתקו כל הזמן,
יצאו במאמרים ראשיים, בהם הסבירו
שייתכן כי בשנת 1966 אולי כבר אפשר
לתת זכות בחירה גם לנשים השווייצריות.
אולי הסיבה לכל ההתעוררות היתד.
העובדה כי כמה עשרות מזכירות שווייצ־ריות
יעילות התפטרו מעבודתן, כמחאה
על כך שמנהליהן היו בין ראשי המסע
האנטי־נשי.

סודות חדר־השינה
כמעט כל ריב משפחתי מתחיל בחדר האמבטיה.
כל בן משפחה רוצה להשתמש
ראשון באמבטיה. זאת הסיבה שאגודת אד-
ריכלי־הפנים האמריקאיים המליצה, על סמך
סקר שסיימה החודש, לבנות להבא חדרי־אמבטיה
יותר מרווחים.
דבר זה לא צריך לייקר במיוחד את חדר־האמבטיה.
אחר הכל מעדיפות 9070 של הנשים
לרחוץ באמבטיה, שעה שאצל הגברים
הדבר הוא בדיוק להיפך 907 מעדיפים להתקלח.
חוץ
מזה גילו האדריכלים הסוקרים כי:
י • 6856 של האמבטיות נעשות לשם
תענוג בלבד, אורכות, בממוצע 25 ,דקות

מושל ריגאן
לספר בתער ולחבוש פיאח נוכרית
העולם הזה 1526

ספרים
לעובדי שרות משרד החוץ • ל ס טו דנ טי ם • מ ת רג מי ם
אנ שי־עסק, ו פ קי די ם ה עו ס קי םבתכ תו בתב שפות אלה
מקור מבתביס במברשת הגילוח

הו צאת

תולדות הדואר כארץ־ישראל (נר

את אריה פופיק; הוצאת ראובן מס; 155
עמ׳< אספן הבולים הרמת־גני, המפקח העירוני
אריה פופיק ,64 ,כמעט וחוזר בספרו
לאגדות לכיש, מזכיר, כמובן, את התקנה
של רבנו גרשום מאור הגולה (שחי בסוף
המאה העשירית) ,המאיימת בחרם על אדם
הקורא מכתב שלא נועד לו. לכן גם ציינו
על־גבי מכתבים משך מאות שנים בחדר ״ג
(בחרם דרבנו גרשום).
יותר מעניינת סקירתו של פופיק על
התפתחות הדואר בארץ במאה השנים האחרונות.
אם כי בית־הדואר הממשלתי
(התורכי) הראשון נפתח בארץ ב־ ,1865בשכם
(בה נהגו להחתים את הבולים בחותמת
משושה) ,קדם לדואר הממשלתי בארץ הדואר
הקונסולרי.
היה זה סידור מיוחד במינו למעצמות
הגדולות באימפריה העותומנית, שאיפשר
לכל נתין זר להתקשר עם העולם החיצוני
האמצעות הקונסול שלו. סוכנות־הדואר הקונסולרית
הראשונה הופעלה על־ידי הצרפתים
ביפו, בשנת .1852 מעניין כי גם בפעם
האחרונה שהוקם דואר קונסולרי בארץ היה
זה דואר צרפתי. זה היה בחודשי האביב
של שנת ,1948 בירושלים הנצורה. מאז
הקימה הקונסוליה הצרפתית סוכנות־דואר

סרג אה לה ע מיד לר שותכם
חדשים ורבי ח שיבות

מילון עברי־ספרד׳ יי מילון צרפתי־עבר׳
מילון אנולייעבר׳יי

3מירוו

מאת ירדן־קומיי
חדש, מאת מרדכי כהן
מאת חיים שכטר.

כל המילונים ערוכים ומודפסים בהדור רב (מונוטייפ) ,נוחים לעיון ובנקור ברור ונקי

״אחיאסך

רכוש מילוני
בולי המנדט

להשיג בבי ת־ההו צאה ובבתי המסחר המובחרי ם לספרי ם

בשכם: חותמת משושה*
משלה וביילד, את המכתבים בבולים צרפתיים
שנשאו הדפסות־רכב עם המלים ירושלים,
דואר צרפתי.
קצינים צריפים לשדם. במלחמת־העולם
הראשונה נוסף לארץ שירות דואר־השדה
של הצבא התורכי. בדואר זה היד,
נהוג הסדר מיוחד במינו. בד״א היו משוחררים
מתשלום עבור משלוח מכתביהם.
קצינים היו צריכים לבייל אותם.
אחר כך באו הבריטים, שהיו אדישים
מאד בקשר לפיתוח הבולאות הארצישראלית.
משך עשר השנים הראשונות הם
הסתפקו בסדרת בולים חסרת־צורה, עליה
הופיעו ראשי התיבות אי. אי. אפ (חיל
משלוח מצרי. כפי שכונה צבאו של אלנבי).
ומשך עשרים השנים האחרונות של המנדאט
הסתפקו הבריטים בסידרה אחת בלבד, בה
הופיעו בערכים השונים רק ארבעה ציורים
(קבר רחל, מגדל דויד, מסגד עומר וטבריה
על הכינרת).
כאשר קמה מדינת ישראל פיצה דואר
ישראל את כל המעוניינים, והוא הוציא 20 ,
בולים חדשים מדי שנה (מספר בולי ישראל
כבר מתקרב ל־.)400
מטבעות מימי המרד. הבול העברי
הראשון היה פרי שיתוף פעולה של גרפיקאי
והפרופסור הארכיאולוג אליעזר ליפא
סוקניק (אביו של יגאל ידין) .לכן הופיעו
על סדרת הבולים הראשונה של המדינה
החדשה מטבעות מימי המרד היהודי ברומאים.
כמובן
שצה״ל ארגן דואר צבאי נפרד,
שהתחיל עם חותמת משולשת, שהחזיקה
מעמד שש שנים ונשאה את הסימן כב״א
(כוחות בטחון ארציים) ,עד שהוחלפה בחותמת
היותר עניינית ד.צ( .דואר צבאי).
אחד מסידורי הדואר יוצאי־הדופן שמזכיר
פופיק בספרו:
• בעת המאסרים הגדולים של אנשי
הפלמ״ח (בשבת השחורה ולאחריה) סידרה
המחלקה הטכנית של הפלמ״ח חללים מיוחדים
בתוך ידיות מברשות הגילוח, ובהן
הועברו ההודעות לאסירים.
• מסגד עומר וטבריה על הכינרת.
העולם הזה 1526

— נכ ס תרבו תי — שימושי בכל בית.

לא טוב ל...1

אלוף העולם בהשחלת חוטים
במחט הוא רוי נורטון, בן ,21
תושב העיר לידם באנגליה. בתחרות
שנערכה ב־ 28 בינואר
1963 הוא הצליח להשחיל לתוך
קוף מחט 1,067 חוטי כותנה
במשך שתי שעות.

ח 1ם?כאבים?הצטנ 11ת? קראי
לרופא בזמן׳ובינתים תני לילד
כמה טבליות בטוחות וטעימות
של לילדין. בטוחות: הטבליה
הזעירה עשויה בקפידה ועונה
על הדרישות המיוחדות של
גוף הילד. נוסף לכך מכילות
הטבליות חומר המגן על קיבת
הילד הרגישה. טעימות: טעם
תפוזים רענן־טבליונת לילדין
נלקחת ללא התנגדות ועוזרת
1.90ל״י
במהירות.

ח1113011

דידדין סובדיזן חדידדיס

זוהי מלאכה עדינה מאד, אבל
אריגת גרביים אלגנטיים עולה
עליה בעדינותה. את גרבי ״מרסי״
אנו מייצרים בהקפדה מיוחדת
במינה: כל חוט חייב להיות
בעל איכות בדוקה וכולם
יחד נארגים במכונות החדישות
והמשוכללות אשר העניקו לגרבי
״מרסי״ את אהדתן ונאמנותן
של נשי צרפת ונשי ישראל גם
יחד. את גרבי רשת ״מיקרומש׳׳
של •מרסי״ הוצאנו השנה לשוק
גם בארנקון של 6גרביים
בודדים ושווים במחיר 7.50ל״י
בלבד.

איננו יו ד עי ם.
אבל אםתשתמשגםאתה
ב תי א ליזיו, לב שתתחזק
שור שי ש ע רז תי ך ו בו ד אי
תמנעקשק שי םמראשך.
עסה

יזם

במספר

יו ם

טיפוח

רא שך

חיאליזיו.

, 510 ,

1^ 31^ 1)1

במדינה תורמי מלו־ הוויסקי
סם ברונפמן הוא אחד התורמים הגדולים
למדינת־ישראל (כחצי מיליון דולר לשנה).
הוא לא רוצה שום דבר ממדינת ישראל.
רק שיקבלו את תרומותיו. כי לסם יש
מספיק משלו. הוא שולט בחברת נפט, בבנייני
משרדים ענקיים וברבע שוק המשקאות
החריפים בצפון־אמריקה.
החודש מלאו לאיל־ההון היהודי־קנדי־אמריקאי
75 שנה והעיתונות האמריקאית
(שעמודיה מלאים מודעות משקאותיו) סיפרה
בשבחו.
המצאה גדולה. ברונפמן, בנו של
מגדל־טבק רומני שהיגר לקנדה בסוף המאה
שעברה, פיתח, יחד עם ארבע אחיותיו,
שלושת אחיו, שתי בנותיו ושני בניו,
אימפרית־עסקים בינלאומית.
בסים האימפריה הוא הוויסקי (סיגראם)
ושאר משקאות חריפים. ברונפמן סבור כי
לא לחינם שמו ברונפמן. לדעתו אין שמו
אלא סירוס של ברונפן, מילה אידית שפירושה
יי״ש.
את היסוד למלכות הוויסקי הניח בשנות
העשרים, כאשר מכירת משקאות חריפים
הית אסורה בארצות־הברית, אך לא
בקנדה, מרכז עסקיו של ברונפמן באותם
ימים. הוא עבר כבר דרך ארוכה מאז,

חדש!

3ס כיני ג לו ח
ב די ס פנ סרהש חו ר
כעם

מיוחד

המשומשים)

לסכינים

06:0 מל־ 2

35ג1ר

של ם
תורם ברונפמן
4אחיות 3 ,אחים 2 ,בנות 2 ,בנים

> 1ך? 3 1 6 7 1 0ג>

מיוצר

חסום

צפוי

מפלדת

1 >3ר 3ר-

אל-חלד

0א ו 8 ££2ק ק ££ס
סדמו

פלססי

מיוחד

והיום הוא איש־עסקים גדול באמת. כאשר
שאלו אותו מה היא ההמצאה הגדולה
ביותר עלי אדמות, השיב, ללא היסוס:
״הריבית!״
תשובה נכונה מאד, בעיקר לאדם שהקרן
שלו היא 400 מיליון דולר.
שיי אהבה לזיידה. ברונפמן, יהודי
מסורתי, שקשריו לארץ־ישראל החלו עוד
בוועידת־היסוד של האו״ם בסן־פרנציסקו
( ,)1945 כאשר הפגין למען מדינה עברית,
סיפק נשק להגנה, תרם משך השנים כמה
עשרות מיליונים לישראל.
התרומה אשר עליה הוא גאה במיוחד
היא המתנה שבניו נתנו לו ליום הולדתו
ה־ :70 את האגף התנ״כי והארכיאולוגי במוזיאון
ישראל (תמורת מיליון דולר).
ברונפמן התרגש בל כך ממיבצע זה, עד
שכאשר נתבקש במסיבה שנערכה באותה
הזדמנות לכבודו במלון המלך דויד לומר
משהו, קם, פנה לעבר אשתו, דידה, וזימר
לה שיר אהבה.
״שתו במידה 1״ לא תמיד סם רגשי
כל כך. עד היום קורה ובישיבות־הנהלה
הוא מעיף צלחות בראשיהם של יריבים
לוויכוח. באחת הפעמים נטל את הטלפון,
במטרה להצמידו לראשו של אחיו־שותפו,
שכח כי לטלפון חוט, ונפצע בעצמו כאשר
הטלפון חזר אליו.
אבל בסופו של דבר מלך הוויסקי הוא
(המשך בעמוד )30
העולם הזה 1526

עובם הטן

איש בז נבה
כשחבר־הכנסת־הקודמת הניח בפעם הראשונה
אח כף רגלו על אדמת ז׳נבה, הוא הסתכל במקום
בחשדנות ושאל :״יש כאן איזה יהודים?״
אמרו לו שכן, ולקחו אותו מיד למאיר הלוי.
מאיר הלוי עשה לו קבלת־פנים, עם ארוחת־ערב
לפגי כן ואחרי כן, ולמחרת הזמין אותו למשרד
שלו, לשוחח על עסקים.
חבר־הכנסת (המופיע כאן, ברשימה, בעילום־
שם) הבין מיד שמה שהוא גילה זה באמת יהודי,
וכשהוא חזר ארצה הוא סיפר את זה לכל חבריו
לכנסת.
״הוא יהודי טוב,״ הוא אמר להם, וזה לא
כל־כך שיכנע אותם .״יש לו בית עברי. הוא
עוזר בכל עניין.״ הם עדיין היססו .״הוא עשיר
מאד,״ התעקש חבר־הכנסת ,״הוא עורך קבלות־פנים
וארוחות־ערב גדולות מאד.״ הם המשיכו
להסס .״תמיד בליל שבת,״ הוא הדגיש ,״והוא
גם מדבר עברית טובה. הוא ישראלי.״ הם עיק מו
את האף .״יש לו בבית כל התלמוד. עם
ניקוד מלא.״ זה כבר שבר להם את גב הגמל.
הם השתכנעו ונסעו לז׳נבה, לבקר את מאיר
הלוי.
״בפעם הראשונה שהייתי אצלו,״ מספר חבר-
הכנסת יוחנן באדר ,״זה היה ב־ , 1961 נדמה לי.
היינו אז במשלחת, דויד הכהן, אני, ורב־אלוף
דורי.
״הוא ערך לנו קבלת־פנים. אבל לא היינו
איתו לבד. היו גם בנקאים שווייצים, ועוד שלו־שים־ארבעים
איש. אני לא דיברתי איתו באופן
מיוחד. היו שם עוד הרבה אנשים, ודיברתי פעם
עם זה ופעם עם זה.
״דיברתי עם דורי על הטכניון. נדמה לי שהיה
איזה עניין אקטואלי, כולם שאלו עליו.
״אחר כך לא נפגשתי איתו באופן מיוחד. לא
מזמן הזדמנתי להילטון, לחתונה של הבת שלו.
האוכל היה סקנדליוזי. לא היו שולחנות. רק
מזנון, והמזנון היה מתחת לכל ביקורת. היו
חתיכות קטנות של דג פילה. לא היה מה לשתות.
אני לא הייתי היחידי שם. כל השרים של
כל המפלגות היו שם. ובוודאי כל אנשי רפ״י.
״חוץ מזה לא היו לי איתו קשרים מיוחדים.
לפגי קבלת־הפנים בז׳נבה היתה ארוחת־ערב ל קבוצה
יותר מוגבלת. אבל אני לא זוכר בדיוק
אם אני הייתי בה או לא.
״נדמה לי שהייתי. בכל אופן, אם הייתי אז
היתד. שם ארוחת־ערב פשוטה וטובה. לא כמו
במזנון הכנסת. הרבה יותר טובה, אם כי אשתי
נותנת אוכל לא פחות טוב. אבל אני לא זוכר
אם הייתי או לא. מי שהיה שם בטח, זה דויד
הכהן.
צילצלתי לחבר הכנסת דויד הכהן, ושאלתי
אותו אם הוא התארח אצל מאיר הלוי. הוא
התרגז מאד :״מה זאת אומרת? איזה מן שאלה
זאת? חבר־כנסת לא עונה על שאלות כאלה!״
אבל מיד הסתבר שאמנם אין הוא רוצה
לענות, אבל הוא גם לא רוצה לא לענות. כי
אחרי שביקשתי סליחה, ותודה רבה, הוא הוסיף
בכעס גובר והולך :״אין בזה שום עניין לאף
אחד. אני יכול לאכול ארוחות־ערב איפה שאני
רוצה. אני לא חייב לתת דין וחשבון. זה לא
עניעו של אף אחד. זה עניין פרטי שלי. אני
לא מוכן לענות על שאלות כאלה. אני לא אענה
על השאלה.״
התחלתי לדאוג לו. לא טוב בשבילו להתרגז

כך־כך .״אז אין דבר, ביקשתי ממנו ,״אל תענה
על השאלה, זה לא נורא.״
״על איזה שאלה לא לענות?״ הוא כעם עוד
יותר, התחיל להשתעל, ולבלוע בקול רם את
הכעס שלו.
״על שום שאלה, אני מצטערת מאד.״
״מה זאת אומרת, על שום שאלה? ובשביל זה
את מצלצלת אלי? ועוד בשבת?״ שמעתי קולות
מוזרים מעבר לקו, זה נשמע כאילו יחד עם
הכעס שלו הוא בולע גם את הטלפון.
״אני מבקשת סליחה, אני לא התכוונתי,״
אמרתי לו שוב.
״מה זאת אומרת, את מבקשת? איזו חוצפה
זאת לבקש בקשות מחבר־כגסת!״ הוא טרק את
השפופרת בחזקה.
לאהרון בקר היה מצב־רוח הרבה יותר טוב.
״היו אצלו הרבה קבלות־פנים,״ הוא סיפר,
״כולם היו באים אליו. מכל המפלגות היו תמיד
שבעים־שמונים איש. פעם היה אפילו הרב
הראשי של שווייץ.״
גם צבי דינשטיין, סגן שר־הבטחון, סיפר בר צון
:״כשעברתי בז׳נבה, הייתי מתארח אצלו
מפעם לפעם. היה להם בית נעים מאד. הוא
איש חביב. הוא ואשתו. איש שיחה. כן. על מה
היינו משוחחים? אני לא זוכר. אני חושב שעל
עסקים.״
רק חבר־הכגסת האחרון שעימו דיברתי גילה
הלוי סוף־סוף מדוע מאיר הלוי היה כל־כך פופולארי
בכנסת .״הוא היה איש מעניין מאד,״ הוא אמר,
״שוחחנו איתו הרבה. וגם למדנו ממנו הרבה
על עסקים, ובעיקר על עסקי ספנות.״
הגבר כשמסתכלים עליו, רואים מיד שהוא רופא,
לפי המבטים החודרים שהוא נועץ בכליות ובמ־עיים
של האנשים סביבו. אחר כך מ תברך שזו

טעות.
האבא שלו חלם תמיד להיות איש־צבא. אבל
לא קיבלו אותו, כי הוא היה רזה מדי. לכן
הוא הוליד בכוונה בן שמן, וכדי להכין אותו
לקראת חיים צבאיים, הוא קרא לו צבי, מהמילה
צבאי.
אבל כשצבי הגיע לגיל צבא, לא רצו לקבל
אותו. הוא היה שמן מדי. מה הוא לא עשה כדי
לבטל את הגזירה? תרגילי התעמלות, מירוצי
מכשולים, קפיצות לגובה ולרוחק, ריצות למר חקים
קצרים, ארוכים, ודיאטה חמורה.
בסוף, כשהוא הגיע שוב ללשכת־הגיום,
עכשיו הוא כבר סרן, וגר אי־שם בחיפה, ב רחוב
הזיתים.
״בן כמה את חושבת שאני?״ הוא שואל ב גאווה
רבה כל בחורה שהוא פוגש.
אומרים לו שהוא לא נראה בכלל בן ארבעים
וחמש, לכל היותר בן ארבעים, והוא נעלב,
כי הוא רק בן עשרים ושמונה .״זה בגלל שלא
ישנתי טוב הלילה,״ הוא מסביר.
אפשר לבקש ממנו ראיון. זה פשוט מאוד.
אבל קשה מאד לקבל אותו .״איפה אנחנו יכולים
לנהל את הראיון?״ הוא שואל ,״לא. לא בבית־קפד״
יש לי אשה בחיפה. אני לא יכול שיראו
אותי. אני מאוד אוהב אותה. אולי ניפגש בגן
הציבורי?״
ולאחר שמתפשרים איתו, על הדה־שבו הקטן

שלו, הוא מתחיל להשיב על שאלות הנוגעות
למקצוע שלו :״מלחמה? אני לא יודע כלום.
אני רק ממלא פקודות. יתנו לי פקודה להילחם,
אז אני אלחם. לי אין שום השפעה בדברים
הללו.״
אבל אחר־כך הוא מודה שאילו היה מקבל
פקודה ללמד את האויב לקח, להראות לו את
כוחו של הצבא הישראלי, ולהוכיח לו את גבורת
לוחמיו. הוא היה ממלא אותה.
״לי יש השפעה קטנה בדברים הללו,״ הוא
מגלה ,״למרות הדרגה שלי.״ הוא מאד גאה
בדרגה שלו :״את יודעת מה זה להיות בגיל
28 סרן? הרבה מאוד אגשים לא מגיעים לזה !״
״אבל יש לי אמביציות יותר גדולות מזה,״
הוא מגלה.
״איזה?״
״הייתי רוצה, לפחות בעוד חמש שנים, להיות
רב־סרן.״
הצבא נותן לו המון סיפוק. הוא אוהב את
העבודה שלו, ויודע שהמפקדים שלו מעריכים
אותה, אבל מי שהכי מעריך אותה, הוא יודע,
זה העם. הוא מרגיש את זה בכל יום־עצמאות,
כשהוא צועד ברחובות, וכולם מריעים לו ומוחאים
לו כף.
לכן הוא היה מאד מאוכזב כששמע שעומדים
לערוך את יום העצמאות רק פעם בשנתיים.
״לי זה לא איכפת,״ הוא אומר אז ,״אבל העם,
זה הקשר היחידי שלו לצבא שלו. מתי הוא יוכל
להעריך את הצבא, ולהריע לקצינים אם לא
ביום העצמאות?״
חוץ מאשתו ומהצבא הוא אוהב גם תרגילים
גדולים. כאלה שמצלמים אותם ביומנים, וכותבים
עליהם בעיתונים.
״את יודעת מה זה להיות בתרגיל?״ הוא
מתרגש ,״הכל נע. הכל זז. הכל דופק. האש
החיה מתעופפת מעל לראש. הטנקים נעים ברכות
על פני השטח, והאדמה רועדת מתחת
לכפות רגליך, כמו בטן של אשד. בשלה.
הוא מסתובב באי־נוחות. היה צפוף לו קצת
בתוך הדה־שבו, הוא נצמד להגה ונאנח :״כן,
על מה דיברנו?״
״על הבטן של אשר. בשלה.״
״כן כן,״ הוא נזכר ,״זוהי באמת הנאה גדולה
לכל איש־צבא.״
הוא נראה כמו אחד מאלה המעשנים פייפ,
ונושפים את העשן בכובד־ראש, תוך כדי היר־הורים
עמוקים. אבל הוא לא מעשן לא זקוק
לזה, כי הוא מרכיב משקפי־קרן שחורים מרובעים,
וכובד־הראש שלו נראה דרכם ממש כמו
דרך העשן של הפיים.
״אני אדם מאד לא ריקני, אני מקווה שאת
מרגישה בזה,״ הוא לוחש ברוך .״לפעמים את
מבלה עם גבר ואת נהנית מאד, ומרוצה מאד,
וכשאת חוזרת הביתה והכל נגמר, את מרגישה
שכל זה היה ריקני. אבל איתי זה לא אותו
הדבר. איתי את מרגישה שהערב הזה נתן לך
משהו. שזה לא היה לחינם.״
אני מנסה לברר מי מרגיש את כל זה, אבל
הוא כבר שקוע בהמשך השיחה .״כי אני איש
שיחה. הדבר האהוב עלי ביותר הוא לשוחח.
אני מרגיש שיש לי הרבה מאד מה לתת בשי חה.״
בשיחה
רגילה הוא יכול, למשל, לתת תיאו רים
על עצמו :״הצרה שלי היא שהנשים אוה בות
אותי יותר מדי.״
בשיחה יותר מעניינת הוא יכול לתת תיאורים
על הנשים :״הנשים אוהבות גבר שיש לו כוח
שיפוט, גבר שאפשר תמיד להישען בביטחה על
כתפו. גבר היודע להחליט החלטות ולבצע
ביצועים.״
״אני,״ הוא חוזר שוב אל עצמו ,״מבין הר בה
בענייני אהבה, אני עצמי התאהבתי כבר
כמה וכמה פעמים בחיי. למרות שאגי נשוי
ואוהב מאד את אשתי. את יודעת איך זה אצל
גברים? וביחוד אצל חיילים?״
באמת, בפעם האחרונה שהוא התאהב, זה
היה במפקד שלו, כשהוא קיבל את דרגת הסרן.
״הצבא אצלי זה מעל לכל,״ הוא מסביר את
העובדה המוזרה הזאת.
אפשר לראות בבירור שהקצין הזה הוא יוצא
דופן, ולא דומה כלל וכלל לקצין הצבאי הממו צע.
זאת אולי הסיבה שבימים אלה הוא השתח רר
מהצבא, מאחר שלא התאים למסגרת.

במדינה
לימודי יום וערב
מינואר 1967

הסמכה ממלכתית

אלק טרוני ק ה
לכל הדרגות

אלק טרוני ק ה רפואית כולל טלוויזיה בחוג סגור

(המשך מעמוד )28
איש חביב למדי, בעל מושגים מוסריים
רמים. כאשר צפה, לפני כמה שנים, בהתנהגותה
של אשד, שיכורה במסבאה, חזר
למפקדתו נרעש כולו וטבע את סיסמת
הפרסומת ״יצרני הוויסקי אומרים: שתו
במידה!״
מקרה ברונפמני טיפוסי אחר: הוא פיתח
את תעשיית היינות בקליפורניה רק על־מנת
לשקם יינן יהודי גרמני שברח לארצות־הברית
מפני היטלר. זה שהכרמים בקליפורניה,
בהם שותף ברונפמן, עושים מחזור
של 100 מיליון לשנה, זה דבר לחוד.
אבל גאוותו העיקרית של ברונפמן היא
על משפחתו .״איך אתם יכולים להשוות
אותי לרוטשילד,״ אמר פעם ,״הלא הם
פיזרו את ילדיהם ואני מחזיק אותם ביחד.״
חינוך מזל גלויות
טלוויזיה תיקון אחזקה שרות

בפיקוח משרד העבודה

אדריכלות פני ם

בניית מודלים
בניין ריהוט דגמים

בפיקוח הסתדרות הטכנאים;

ס ר טו ט
בניין אדריכלי מכונות
הבוגריס יתקבלו

להסתדרות הטכנאים
ס ר טו ט טכני
בשיתוף ״אלקטרו;״

קירור ומיזוג אוויר
למתחילים * מתקדמים

בשיתוף ״אגפא״

צילום רגיל וציבעוני
למתחילים מתקדמים

בפיקוח אגודת הגרפיקאים;

גרפיקה שימו שית
קי שו ט ותיפאורה
עיצוב תערוכות
כתב א מנו תי
רי שום ציור
פיסול

בשיתוף ״משכית״

ציור ב א טי ק
עיצוב צ ע צו עי ם

פרטים והרשמה

הכזב7י 7ה ה פנ לי יטב ני ת
תל־אביב, רח׳ המסגר 62
טל• 36487
מ־ 9כבוקר עד 1אד!ה״צ
ו 8־ 5אחה״צ עד 8בערב

יוצא מצרים וכיום שגריר ישראל בבריסל,
אמיל נג׳אר, טבע פעם את המונח
מזל גלויות. כוונתו היתד, כי העובדה של-
חלקים מסויימים של האוכלוסיה הישגים
יותר גדולים מבוססת על המקרה העיוור
בלבד.
לו היו יוצאי גרמניה נולדים בהררי
האטלס, על כל הנחשלות שבסביבתם, ייתכן
והם היו מגיעים לוואדי־סאליב בחיפה ולא
להדר־הכרמל. ולו היו יהודי תימן נולדים
בפינסק או במינסק, ייתכן ומלחמתו של
ח״ב ישראל ישעיהו למשרת שר היתד,
יותר קלה.
המצ רי סכראש. השבוע אישר החוקר
הירושלמי חיים כהן דעה זאת, אך
הפעם בעזרת הוכחות מיספריות. משך
חודשים חקר את בעיית חינוכם של בני
עדות המורח, על שלוש עובדות היסוד
שלהן: שיעור בורות גבוה;• שיעור כשלון
גבוה בבחינות־הסקר וחלקם הקטן בין
תלמידי בתייר,ספר התיכוניים והגבוהים.
כהן חקר את מצבת הסטודנטים לפני
שנתיים, גילה כי מתוך 15 אלף סטודנטים
היהודיים היו רק 90/0יוצאי אסיה ואפריקה,
בזמן שהם מהווים 44 באוכלוסיית
הסטודנטים בכוח (גילאי 15 עד .)29
וכאן באה ההוכחה המדעית של תורת
מזל הגלויות — ההכללה אסורה בהחלט,
והמספרים מוכיחים עובדות מעניינות ביותר•
באופן יחסי לומדים הרבה יותר יוצאי
מצרים ועיראק באוניברסיטאות ובטכניון
מאשר יוצאי צפון אפריקה ותימן, למשל.
בלשון סטטיסטית יבשה: באופן יחסי
לומדים על כל עשרה סטודנטים יוצאי
מצרים בבתי־הספר הגבוהים שבעה יוצאי
עיראק ; שלושה יוצאי פרס ; שלושה יוצאי
תורכיה ורק שני יוצאי מרוקו, אלג׳יריה,
תוניסיה ולוב ושני יוצאי תימן.
המסקנה: את המאמץ החינוכי יש להשקיע
ביוצאי כל הגלויות, אך במידה גדולה
במיוחד ביוצאי גלויות מסויימות.

החי
• הלםחשמ לי. בבאר־שבע נקטה
חברת החשמל בצעד מקורי לגביית חוב
העירייה, ניתקה את הזרם במשרדי הגזברות,
במקום בלישכת ראש העיר, מתוף ההנחה,
שהוכחה כנכונה, שהגזברים יותר קרובים
לקופה.
• תקריתתותכת. בירושלים הוציאה
נזירה את ראשה מתוף חלון הנשקף
לעבר העיר העתיקה, הפילה את שיניה
התותבות לשטח ירדן, נאלצה לחכות להופעת
משקיפי או״ם שהחזירו את מערכת
שיניה מן הצד השני של הגבול.
• מידהכנגד מי ד ה. בירושלים
הציע העסקן אליהו אלישר להקים ארגון
פליטים יהודיים מארצות ערב, על־מנת שנציגיו
יופיעו באו״ם, במישקל נגדי לארגון
הפליטים הערביים של אחמד שוקיירי.
• כתנופתהכניין. באשדוד סיים
משרד השיכון את בנייתו של בית־מגורים,
גילה רק לאחר מכן, כי הבניין לא הוקם
.על מיגרש ממשלתי, כמתוכנן, אלא על
מיגרש פרטי, בבעלותו של תל־אביבי שלא
ד,ירבה לבקר באשדוד.
• לפי המיפקד הממשלתי האחרון היו
״ 307 מילידי אסיה ואפריקה מבני 14 ומעלה
בורים (אנאלפאביתים) ,לעומת ־ 37 מילידי
אירופה ואמריקה ו־־ 27 מילידי הארץ.

ןדמךךימ 1 7 1ד 1ה ה לכל סוגיה, מקיפה את סאריטה (היושבת) ,אשר
! 1 11 1 1111ח 1111 1כראוי לבת האצולה־החרשה, לבושת בשמלה ארוכה,
שהגיעה מפאריס. משמאל: ליאו דולצ׳ין, מהנהלת הסוכנות. באמצע: נער־שעשועים פוקר! הירש.
*י נה היא״ מתלחשים כולם כשהיא
> \/ומגיעה להצגת־הבכורה, לבושה בדיסקרטיות
יקרה, מכוסה בתסרוקת נהדרת,
ומהלכת לאיטה, כהיא נשענת על זרועו
של גבר צעיר ויפה•
בולם מסובבים אחריה את הראש. בור־קים
מה היא לובשת, וניגשים להסתכל
עליה מקרוב. כי היא לא סתם אחת. היא

הן עשירות, מוכרות, וכולם חפצים ביקרן.

ככלל לא ספרית

ספרית הכי גבוהה מכולם היא ויולט,
ספרית־הבוהימה. היא גבוהה, כי
היא נוהגת להסתכל על כולם מגבוה, דרך
הדירה הגבוהה שלה, ברחוב ארלוזורוב,

יסס ני ל ס
נזיז דמה
שייכת לאצולה האמיתית, לפאר החברה
הגבוהה של תל־אביב. זוהי אחת מספריות־הצמרת
בכבודה ובעצמה.
לא רק בארץ הם אצילים. בכל העולם.
את הספר האנגלי וידאל ששון מכירים יותר
מאשר את ראש ממשלת בריטניה. קאריטה
הפריסאית היא אישה חשובה נורא, וכל
צרפת עדיין מדברת על הנשף של ספר־העילית
אלכסנדר, כשד,הזמנות נחרטו באותיות
זהב על גבי לוחות־בדולח. הספרים
האלה מקבלים מכוניות־פאר לימי־ההולדת
שלהם, ומסוסים פרטיים כמתנות לחג־המולד.
לנשפים שלהם חולמים כולם להגיע,
והם נותנים את הטון וקובעים את הסגנון.
גם בארץ מתפתח, לאט לאט, עם עליית
חברת־השפע, המעמד של ספריות־האצולה.

המרוהטת ברהיטים עתיקים, שם היא גם
יושבת ומציירת, בזמנה הפנוי.
ויאולט טוענת שהתספורות שלה הן
אמנות. ובכלל, היא לא ספרית!? ,פי דבריה.
היא ״מעצבת תסרוקות״.
ויולט דלאל, ילידת עיראק, עוסקת בזד,
כבר שמונה שנים, ולדעתה רק בשלוש
השנים האחרונות התחילו להבדיל בין ספרות,
לבין עשיית תסרוקות .״אלי,״ היא
מתגאה ,״לא באים כאלה שיש: להם חגיגה
בערב. אצלי זה לא. בית־מרחץ, לא באים
להעביר את הזמן או לרכל.״
אין לה שום קשר עם הלקוחות שלה.
היא מופיעה במספרה בבוקר, כשהיא
לבושה במכנסיים וחולצה ספורטיבית, עם
סיגריה בפה, ומתחילה לעצב את הראשים
המגיעים אליה, ברצינות של אמן.

היא לא מקבלת מתנות מקליינטיות. היא
דואגת לשמור על מרחק מהן. על פרספקטיבה.
זה עוזר בעבודה, והלקוחות לא
כועסות. להפך. רק כך הן מבינות מי כאן
האציל האמיתי.

)5000 רירזת זחתוגה
1עומת פפרית־דזבוהמה פט (מתח/רזת
עם עט) היא ספרית האצולה והממון.
היא הגיעה מאנגליה לפני חמש שנים,
הכירה בארץ בחור צעיר, הפכה אותו
לצובע־ראשים, ופתחה לשניהם מספרה.
תוך חמש שנים היא רכשה לעצמה דירה
מרווחת, ומעמד חשוב.
היום היא מבצעת תסרוקות לכל החברה
הישראלית הנוצצת. בלה פדרמן, המלונאית,
מסתובבת ברחובות תמיד עם אחת התסרוקות
הקלילות שלה, מתי רקנטי מהבנקים,
ז׳קלין קראסו מהמכוניות, יונה לחוביץ מהבשר,
בירנבך וקליינמן מהיהלומים, כל אלה
נושאות על ראשן בגאווה רבה את מה שפט
מקימה להן מעליו.
כשפט החליטה להתגייר, קנו לה כמה
מהראשים שהסתרקו אצלה שרשרת ועליה
מגן־דויד מיהלומים. וכשהיא התחתנה, באו
לחתונה מאנגליה שני הוריה, כמה קרובים
של בעלה, וחוץ מזה 300 מעריצים־וקלייג־טים
שהביאו לה שי צנוע 6000 :לירות
בצ׳קים, נוסף לחדר מלא מתנות.
היא מוזמנת לכל אירוע חגיגי, ציבורי
או משפחתי, שנערך על ידי הראשים
המסודרים שלה. ידידותיה הטובות ביותר
הן זיוה שמרת הדוגמנית, ושפרה הולנדר
מהברים. לחתונה של הדוגמנית שמעונה
שווארץ, שהספיקה כבר להתגרש בינתיים,
לא הגיע אף ראש אחד שלא עצר אצלה
לפני זה.
אבל כל זה עדיין לא סיחרר את ראשה.
עכשיו היא מתכננת לנסוע לפאריס, להשתלם
אצל קאריטה ואלכסנדר, ולחזור ארצה
ראוייה יותר לכל הכבוד הניתן לה.

1י 1 \ 1 1לבנה, התחתנה פט (באמצע),

1 111 11 _ 1 # 11-1כשכל אצולת־הממון התל־אבי-
בית השתדלה להיות מוזמנת למאורע. אלה שזכו התחרו ביניהן

על גודל המתנות, שהגיעו לממדים מסחררים. בלטה מאוד־מאוד
העובדה שפט, הספרית, נראתה יותר דיסקרטית, יותר עשירה,
ולבושה בטעם יותר טוב מכל לקוחותיה שהיו עטופות במינקים.

קום־קוס ואינטליגנציה

ך ב לתרבות הצרפתית בארץ ישנה
^ ספרית מיוחדת, הלא היא סאריטה הבלונדית
החטובה. קוראים לה סאריטה אברג׳ל
והיא עלתה ארצה לפני חמש שנים בלבד,
הספיקה להתחתן ולהתגרש מנער השעשועים
עמיחי סולל, ואחרי שנוכחה
שהחברה הצרפתית בארץ זקוקה לתסרוקת,
החלה מסרקת אותה.
היום כל הראשים היפים של פרדריקה
סגל, נדיה מהקוס־קוס, שושיק שני או
גילה אלמגור, הם תוצאה של ישיבה אצלה.
גם לה יש דירת־גג מרוהטת בטעם טוב,
והיא מופיעה בכל פרמיירה, בשמלות ארוכות
שרכשה בביקור האחרון שלה בפאריס.
כי כל חורף וכל קיץ היא נוסעת לשם,
לחדש את המלתחה, וכשהיא לא נוסעת
לפאריס, היא סתם נוסעת ברחובות תל-
אביב, במכונית הספורט הלבנה הפתוחה

רהיטים עתיסים נ:;:

דירתה הבוהמית המסוגננת של ויאולט,
מספריות־הצמרת של תל־אביב שאינה אוהבת
להיקרא ספרית, אלא מעצבת־תסרוקות. היא התפרסמה כאשר סיפרה גברים נבחרים, כמו
דן בן־אמוץ, למשל. ויאולט, בת עיראק, היא כמה שנים דמות בולטת בבוהימה התל־אביבית.

ן ץן ןן ארוכת־השיער, עובדת על שערה הארוך של קליע־
011 טית, המחזיקה על ברכיה את כלב הפודל השחור
שלה. פט הגיעה מאנגליה לפני חמש שנים, התחתנה כאן.

סאויטה

פרת

אימצה לה את הסגנון הצרפתי, ריהטה
את המספרה שלה בסגנון רוקוקו, מס־המושבה
הצרפתית והרומנית של תל־אביב.
מיוה העבודה

לחוג

שלה, ומנקרת את עיניהם של כל גביי
ונשי העיר.
מירה מוצרי, לעומת שלוש אלה, דואגת
לאופנת התסרוקות של האינטליגנציה.
היא עצמה טיפוס אינטליגנטי ומעניין.
נולדה בארץ, אבל השתלמה אצל אלכסנדר
הגדול בפאריס, וחזרה משם עם הרבה ידע
מקצועי ותרבותי.
היא גרה לעת־עתה בדירה אחת עם
רבקה מיכאלי, ובדירה הזאת יש, חוץ
מאשר שני חדרים, גם פטיפון גדול, ועל
יד הפטיפון יש ערימת תקליטים ענקית
של באך, ויוואלדי, ג׳ורג׳ בראסנס וברברה.
בסלון שלה היא מסרקת רק ראשים
מעניינים, וכשמגיע אליה ראש קאפריזי,
או מעצבן, היא אומרת לו באדיבות רבה:
״מעבר לפינה יש מספרה מצויינת, אולי
תגשי לשם>״
מי שכן מסתרק אצלד״ אלה עיתונאיות,
נשות־דיפלומטים ושחקניות, וכולן חברות
טובות שלה גם מחוץ לשעות הקבלה.
בעוד חדשיים צריך להגיע מאנגליה
החבר שלה, דיפלומט העובד בשגרירות
ישראל בלונדון, ולעת עתה היא מקפידה
להופיע בחברה עם אנשים לא פחות מעניינים.
ואז, כשכולם מתבוננים בה, נגשים
אליה הסנובים הכי גדולים, ומשוחחים איתר,
באופן אישי. שכל החברות יראו ויקנאו.

שנ ה

מספר 6־ 152

י׳׳ז כסלו תשכ״ז30.11.1966 ,

המהיר 120 אג׳

מסע השמצות

* מכוח * פיסורי

הקל טו ת וצילומים

המזכירה

סודיים * ניסיון לסחיטה * מכתבי
איום לבעל

קנוניה מ פ לג תי ת

*400

תמרנה זר

נפסלה

צחורה

בסרט ישראלי חדש,
המספריים מאיימים על שררה
שלמה של סרטים חדשים

כסילים