גליון 1528 מתאריך 14 בדצמבר 1966

מספר 1528

;סיסמה

א׳ טכת תשכ״ז14.12.1966 ,

החדשה

המסעירה

המחיר 120א ג ,

אתהצמר־!ת :

מ מ שלה מקיר א ל קי ד*

מי רוצה באשכול־ י

צילו של אהרון כהן, המזרחן מקיבוץ
שער־העמקים, ירחף השבוע מחדש באולם
הכנסת. יהיה זה בעת שתובא לקריאה שניר,
הצעת־החוק לתיקון חוק בטחון המדינה,
״חוק אהרונצ׳יק כהן״ ,כפי שרבים מכנים
אותו.
במקום אחר בגליון זה תוכל לקרוא מה
דעתו של כהן על הצעת התיקון. כאן אגע
בצדדים האישיים של פרשה זו, בה מילא
העולם הזה תפקיד לא מבוטל.
הגיבורים כבר נפוצו לכל עבר. דויד בן-
גוריון, שהיד. אז ראש הממשלה ושר ה־בטחון,
ואשר ללא השראתו או הסכמתו אי־אפשר
היה לרקוח מרקחת כזו, יושב כיום
באופוזיציה, בראש רסיס מפלגתי, ולדברי
כהן :״טועם מטעמם של תבשילים רבים
שבישל בימי כהונתו.״
הממונה על שרותי הבטחון דאז, איטר
הראל, גם הוא הסתלק, ואילו ראש הש״ב
וקצין המשטרה הבכיר, שהיו מעורבים אף
הם, עזבו את תפקידם, עובדים בחברות
מסחריות גדולות.
רק אדם אחד ממשיך לעסוק באותם העיסוקים
של אז. אהרון כהן שקוע מעל לראש
בעבודות מחקר וכתיבה. הוא סיים
ספר על הכורדים, מכין מהדורה מעודכנת
של שני ספריו הגדולים העולם הערבי של
ימינו ותמורות מדיניות של העולם הערבי,
חיבר את הפרקים על ערביסתיקה והאיסלאם
לאנציקלופדיה למדעי החברה, מרצה על בעיות
כלכלה ופיתוח במסגרת הפקולטה לחקלאות
ברחובות, מרצה בסמינרים ובפני חוגים
מגוונים, החל בצעירי המפד״ל וכלה בסמינריונים
לשליחים של תנועת השומר-
הצעיר.
הוא חיבר ספר על בתי־הסוהר בישראל, הכולל
פרק להסברה איך הגיע המחבר עצמו
לכלא. אך הספר מתעכב, לדברי כהן :״משיקולים
ציבוריים־פוליטיים.״ אפשר להניח
שהכוונה היא גם לשיקולים תנועתיים של
מפ״ם.

תוך כדי הראיון על התיקון המוצע בחוק,
התגלגלה השיחה אל יחסו של כהן להעולם
הזה. הנה דעתו, כלשונה:
״אני חולק כמובן על הגישה הבלתי ציונית
של העולם הזה, בה אני רואה ניהיליזם
אידיאולוגי. כיוון שכל גישה — אם בענייני
אורח־חיים של מבוגרים, אם בנוגע לתפקידיו
של הדור הצעיר, ואפילו בענייני אסתטיקה
ובידור — היא תוצאה של השקפת־עולם,
הרי שאני חולק על ההשקפה הבלתי־ציונית
והבלתי־סוציאליסטית המשמשת נר
לעיתון.
״החלק הקל, כפי שאתם קוראים לו, אינו
לפי טעמי, וסבורני שהייתם יכולים להתקיים
בלעדיו. אבל אם אתם טוענים כי רק
הודות לחלק זה יכול העיתון להתקיים —
ולקיים את חלקו הפוליטי, שאותו אני מחשיב
— תמהני שלא השתמשתם עוד במאמר
חז״ל: פשוט נבלה בשוק ואל תצטרך
לבריות.״

הוא בחר להרחיב את היריעה ולהעמיקה:
״את החלק הפוליטי אני קורא בעניין. סבורני
כי חלק זה ממלא תפקיד חשוב דווקא
בחוגים שהסברה פוליטית כזאת חשובה לגביהם,
כי הם מועמדים ראשונים לשמש
טרף לשוביניזם ולהשקפות חברתיות ריאק־ציוניות.
לדידי ממלא העיתון גם תפקיד
,סניטארי׳ חיוני, ששום עיתון אחר אינו
מוכן לקבלו על עצמו.
״מכל מקום, אין חלקי עם אלה הפוסלים
את העיתון מעיקרו. כאשר הוא מנהל מע־

אהרון כהן
רכות בעניינים חיוניים, ועמדתו היסודית
באותן מערכות קרובה לעמדתי — אני מאחל
לו הצלחה. אני נגד פסילת מישהו במערכות
החיים הציבוריים, ובעצמי הולך
לכל במה שאני מוזמן להביע בה את השקפתי.
אני בעד ויכוח רעיוני ופוליטי ענייני,
ובעד ליכוד כל החוגים שעמדתם בשאלות־היסוד
המדיניות זהות, או קרובות זו לזו.״

ולבסוף נימה אישית :״הערכתי האישית
להעולם הזה מקורה בתפקיד ששבועון זה
מילא בפרשת משפטי שלי. הוא למעשה
שבר אז את קשר־השתיקה — קשר בו היו
שותפים רבים ושונים בציבור. לדעתי חשוב
שקיים עיתון כזה, שלגביו אין קשר־שתיקה
— בעניינים מסוג זה — מחייב.
״במידה שניתן היה להרים את המסך מעל
משפט זה, ולתת לציבור להבין את
אשר התרחש בו, מן הדין הוא לציין שהעולם
הזה מילא בזה תפקיד ממדרגה ראשונה.
מן הרגע הראשון תפס עמדה ברורה,
לא גימגם ולא פחד, ולימים הוכח כי היה
לעמדתו יסוד. במאבקו שירת את עניין הדמוקרטיה
וזכויות־האזרח במדינה.׳

בזה יכול היה אהרונצ׳יק להסתפק, אבל

תז כי ר

ברבאודן =5 ,־
.העולם הזה״ ,שבוע ון החד שו ת הי שראלי
המערכת והמנהלה: תל־אביב, רח׳ קרליבך , 12 טלפון 5־,30134
ת.ד • 136 .מען מברקי: עולמפרס • דפוס משד, שהם בע׳׳ם,
תל־אביב, רח׳ פין • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע״מ• .
העורך הראשי: אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע*מ.

• אכא אכן נגד קו מגן דויד. השבוע נאם שר החוץ בוועידת
המגבית היהודית המאוחדת בניו־יורק, והודיע על התנגדות הממשלה לחציצה
גדר. אחרי ששלטונות ארצות־הברית הציעו תוכנית דומה
על הגבול ולהקמת
לזו שפורטה על־ידי עורך העולם הזה בכנסת ובעתון (העולם הזה ,)1527 הביע
אבן שלילה מוחלטת, וזאת בניגוד מילולי לדברי ראש הממשלה בכנסת השבוע,
בהם אמר, בפנות אל חבר־חכנסת אורי אבנרי, כי צה״ל דן באפשרות זו ובוחן
אותה לגופה.

• תרומת הלוי לקרן הבחירות של רפ״י. השבוע, עם פירסום חלק
לוועדת הכספים של הכנסת, ניתן אישוררישמי
ממיסמכי פרשת סומרפין, שהוגשו
על הענקת סכום של 5000ל״י לרפ״י, על־ידי מאיר הלוי. הידיעה הראשונה על כך
פורסמה בהעולם הזה 1526 וכעבור ימים אחדים פורסמה תגובת מזכירות רפ״י:
הכסף התקבל באמצעות אחד מעסקני המפלגה.
• החל משפטו של דויד לשם, חתנו שד דויד בן־גוריון. לשם
הואשם בשעתו על־ידי שותפו דויד אופלטקה במתן שוחד לפקיד בכיר במשרד
הבטחון (העולם הזה ,)1506 שגילה לראשונה את העניין, צפה כבר אז כי
האשמות אופלטקה בדבר מתן שוחד לא יועלו במשפט, וכי לעומת זאת יגישו
שלטונות מס־הכנסה תביעה על העלמת מס. השבוע הוגשה תביעה כזאת.

העולם הזה 1528

מכתבים
״תמיד ידענו״
כאחת המכירה את מאיר ד,לוי מסומרפין
ומשפחתו, ברצוני לחוות דעה על הכתבה
שלכם עליו, שנכתבה מבלי לקמץ בנייר ובהשמצות
(העולם הזה
)1525
מעניין שכל אותם
אישים שהיו בזמנו
מבאי ביתו של
ד,לוי, והשתחוו אפיים
ארצה כשרק
ראו אותו, ממהרים
עתה להשמיצו.
מדוע לא נכתבו
עליו רעות עד עכשיו?
הרי מסתבר כי
כבר מזמן ידעו או־תם
משמיצים את
:אלג׳ם
מה שהם מפרסמים
עכשיו. הצרה היא, שיהודים נעשים תמיד
חכמים לאחר מעשה, ואז הם משוויצים :
״תמיד ידענו״.
עד לזמן האחרון לא נמצא מישהו שהתנגד
לקבל ממנו מתנות. כולם קינאו בו
וקיוו למשהו. עכשיו כולם שמחים ומאושרים
ששקע בבוץ, ומוציאים את כל הליב׳
לוך.
ושאלה מסויימת לכתב העולם הזה שכתב
את הכתבה הזו: אם הלוי הוא טיפוס כה
שלילי, מדוע לא הפריעה עובדה זו לכתב
להיות בביתו של הלוי, לדלות פרטים כה
אינטימיים עליו ולפרסם כתבה בעילום שם?
יעל אלג׳ם, ג׳נבה, שווייץ
הכתבה על תלוי נערכה על־ידי צוות כתבים
— לא על־ידי כתב בודד. אף כתב של
העולם הזה לא תיה מעולם מבאי ביתו של
הלני, אך לצורך הכתבה רואיינו גס אנשים
שהיו מבאי־ביתו.

כעוד מועד
אין בזיון גדול יותר מדברי שר־החוץ
אבא אבן לכתב ד,דיילי אכספרס :״המכה ב־סמוע
קשה מהמתוכנן. הקרב ואובדן החיים
שנגרמו במהלכו היו קשים יותר מכפי שציפינו.״
הניו־יורק
טיימס הגיע למסקנה שפשיטת
צד,״ל בסמוע זיעזעה לא רק את חוסיין,
כי אם גם את אשכול עצמו. הוא גם ידע
לציין שחלק מרגשות מפח־הנפש בישראל,
והספיקות לגבי כושרו של אשכול להנהיג
את המדינה, נובעים מהעובדה שאין בארצנו
אופוזיציה פרלמנטרית ראוייה לשמה.
זה נכון, והלוואי ועיניהם של 119 חברי־הכנסת,
וכמה רבבות אזרחים, תפקחנה בעוד
מועד.
עדה בארי, חיפה

גבינה מרזה*
>3מהחורף 111111־> 111 ״11-1־ 11ך 111-111־1־ 1
״ ם פ צי או ל ״
ד־דיר! 1ץ ךי וו־יור1
וטעימה די הפ״ריי*ו
באריזהה בז ת רז ב ר!
1חדיה

מי צוללת, מ ת
איפה החזון של תנועת העבודה, שעל
ברכיו חונכנו בצעירותנו: מדינה יהודית,
שבה כל האזרחים גאים וזקופי־גו, נוטלים
חלק פעיל בחייה,
משתתפים בהכרעותיה,
ולא דומים כלל
לעדר ההולך עיוור
אחרי רועה.
מוכיח כי אנחנו
עיוורים לחלוטין,
ומאחורי גבנו
מבצעת ההנהגה של
המדינה תככים נוראיים.
כל העולם
מדבר על זה אחר־כך,
ואילו אנו בכלל
לא יודעים. זאת דמו־קראטיה
כמו שאני צוללת.
ואני בכלל לא צוללת, ולא דומה לצוללת.
ההוכחה: ראו את תמונתי המצורפת.
עקיבא ניסיהו, תל־אביב

״מה שנראה סביר יותר״
מאמרו של אורי אבנרי ״מה זה יעזור?״
(העולם הזה )1524 עורר בי יותר מאשר
תהיה — הוא עורר בי אכזבה.
אבנרי העיתונאי מתנגד לפעולות התגמול
כשיטה. טוב ויפה. ובכן, מהי האלטרנטיבה?
עונד, על כך אבנרי חבר־הבנסת שהתשובה
אינה קלה. אינה קלה לקהל הקוראים
או לקהל החסידים? אם התשובה כל-
כך מסובכת ומתאימה רק לדרג של ח״כ
ומעלה, מדוע נכתב המאמר? כדי להגביר
את ההתמרמרות נגד השלטון? או שמא נב־
(המשך בעמוד )4
העולם הזה *152

לא טוב לו...

גרבי רשת
וכוכבי זמר

] 6111(6856

התחלנו בתוכנית ״כבקשתך״ :
לפי בקשתן של אלפי נשים
הוצאנו זה עתה לשוק גם את
גרבי־הרשת ״מרסי״ השימושיים
והמעולים בסריגת ״מיקרומש״
בארנקון המכיל 6גרביים בודדים
ושווים במחיר 7.5לירות
בלבד. וכבקשתך — צירפנו גם
שי קטן וחמוד: מחזיק מפתחות
אחד מתוך סידרה של שמונה
עם תמונות של כוכבי־זמר ועד
שי־להיטים. גרבי ״מרסי״ רשת
״מיקרומש״ מאריכים לחיות על
רגלייך. לרשותך גם 6גרבי
קריסטל ״מרסי״ בארנקון אחד
ובמחיר שלא השתנה — 6לירות.

חומזכאכימזהצטנוות? קראי
לרופא בזמן,ובינתים תני לילד
כמה טבליות בטוחות וטעימות
של לילדין. בטוחות: הטבליה
הזעירה עשויה בקפידה ועונה
על הדרישות המיוחדות של
גוף הילד. נוסף לכך מכילות
הטבליות חומר המגן על קיבת
הילד הרגישה. טעימות: טעם
תפוזים רענן־טבליונת לילדין
נלקחת ללא התנגדות ועוזרת
1.90ל״י
במהירות.

רוו 1ם 1 3ו1

דידד, מו *3־*יוד*ד״י*ז*יט

הספרי• הצרפתי המעורה
השומר ער תסדוקתך יום תמים

מכתבים
}הנושן• מעמוד )3
תבו על הנושא הזה כל כך הרבה מאמרים
ואין צורך להוסיף?
אך אם נוסיף למאמרו של אבנרי את מה
שהוא לא הוסיף, אפילו שזה ברוח דעותיו,
הרי שיש להחזיר את הפליטים ולפתור על־ידי
כך את בעייתם. אך דומני שאז נצטרך
לעסוק בבעייה אחרת — בעיית הפליטים
היהודיים•
אני כותב שורות אלה גם בשמם של הקוראים
יצחק פרץ, יעקוב כהן וזלמן יעקוב־סון,
כדי לקבל תשובה, או, מה שנראה סביר
יותר, כדי להיווכח שמכתב זה כלל לא
יפורסם בשבועונכם.
יצחק קציר, תל-אביב
הקוראים קציר, פרץ, כהן ויעקובסון, וכן
הקוראה לאה זכריה, ששלחה מכתב דומה,
מתבקשים לקרוא את מאמרו של אורי אבנר׳
״קו מגן דויד״ (העולם הזה .)1527

לשלום מרחבי — למימשר עולמי
נראה לי כי דווקא אתם הייתם צריכים

להיות אחרוני המצייצים. אתם (או שמא
אנחנו?) ,שיוצאים חוצץ בכל הזדמנות נגד
הלאומנות המופרזת שדבקה בישראלים של
היום; שמתקוממים נגד צרות־ר,מוחין ו־צרות־האופק,
שהן תוצאת ההסגר הפיסי והרוחני
שכפויים עלינו באשמתנו ושלא ב־אשמתנו;
שדוגלים בסוציאליזם ובאחוות־עמים;
שנושאים עיניהם לשלום מרחבי ולממשל
עולמי — אתם מתנגדים להגירה? !
כל ישראלי השוהה בחו״ל, קרוב לוודאי
שיחזור עם ראש פתוח לבקר ולהרהר. אחרי
הכל, רק בחו״ל ניתן לשמוע ולקלוט השקפות
אפיקורסיות; רק פה קיימת האפשרות,
בכוח לפחות, להיפגש עם ערבים
מארצות שכנות.
ותרשו לי לסיים בתרועה: אדם שנולד
בארץ־ישראל, שחרש אותה בתנועה או בצבא,
שהזיע בשדותיה ונפש בצל אורניה,
שהשתזף לחופיה וטבל במימיה, שאכל את
אבק נגבה וספר את הכוכבים בלילותיה
(ס. יזהר היה ללא ספק מנסח את הנ״ל
יותר טוב) — אדם כזה לא יעזוב אותה

לעולם, אפילו אם יחיה כל ימיו בחו״ל.
אבי א ,.לונדון, אנגליה

חבושי ושד־החוץ
במדור ״אנשים״ (העולם הזה )1526 צויין,
כי שר־החוץ אבא אבן הזמין אותי על־מנת
לשכנעני לשנות את שם המחזה ׳חבושי עשה
את שלו, העומד להיות מוצג בתיאטרון הקאמרי,
כדי למנוע
פגיעה אפשדית ב־שגרירי
מדינות אפ־ריקאיות
בישראל.
לא קיבלתי הזמנה
כזו, ולאחר בירור
בלישכת השר
הסתבר כי גם לא
נשלחה הזמנה כזו.
ממילא גם לא נתקיימה
פגישה ביני
לבין שר־ההוץ.
היו אמנם גורמים
רשמיים שהביעו חששות
בנוגע לשימוש
במילה ״כושי״ ובנוגע לעוד אי־אילו

אספקטים של המחזה, אולם אין יסוד לחשש
שהכושי שלי יפגע ביחסינו התקינים אם
ארצות אפריקה או ברגשותיהם של בני אפריקה.
ברגשותיהם של בני ישראל — אולי

מסף לפיד, תל־אביב

אזרחים שאיכפת להם
שערוריית סומרפין (העולם הזה )1525
היא שיא חדש של האוצראי שלנו, פינחס
ספיר. אינני מתכוון לשיא מבחינת ביזבוז
כספי הציבור, כי מבחינה זו כבר היו לנו
שיאים גבוהים יותר (המוביל, נמל אשדוד
ועוד) ,אלא מבחינת האיוזלת שבעיסקה.
אני מציע לכם לערוך מסע החתמה של
אזרחי ישראל למען התפטרותו של שרד,אוצר.
אולי מאה אלף חתימות של אזרחים
שאיכפת להם, ייפקחו את-עיני ראש־הממשלה
וידרבנו אותו להציל עוד כמה
מאות מיליונים, ששר־האוצר לא הצליח עדיין
לבזבז אותם.
פסח רויטמן, רמת-גן

איכות קמל המהוללה כסיגדית פילטר

רודש...
קמל
פילטר הוגי ע ה !

17עםא מי תי בסיגרית פי לסר,
סי ג רי ת פי לטר הנו שאתאת
השם קמל, הנך מצפה ליותר
נ חו ח. מקמלואתזאתתקבל
מ הסיגריה— קמל פילסר החד שה,
סעםעשיר — ב איכו ת קמל
המעולה :

נס ה עוד היום את הסיגריה
קמל פילטר החד שה !
תהנ ה גם אתה
יבוא

מארצות
מאיכות הברית

קמל

הנפלאה!

יתר חברי המערכת
כאחת הנמנית על ציבור קוראי העולם
הזה, הייתי רוצה להכיר את יתר חברי המערכת,
מלבד את אורי אבנרי, שלום כהן
ורחל המרחלת.
מדוע אינכם מציגים ליד כל כתבה את
שם מחברה?
.3מ ,.זזיילת, אי־שנו

לב ללב יביע אומר
הוכחתם גדלות ורוחב־לב, בכתבה על הצנזור
(העולם הזה

למרות שאתם מת*.
נגדים עקרוניים לצנזורה,
ולוחמים לחופש
הביטוי, ההבעה,
ההצגה וההסרטה,
אזרתם אומץ
לתאר את הצנזור
לוי גרי, כמי שמקדיש
את מירצו לקידומה
של נערה
גלמודה.
גם טוב־לבו של
מר לוי גרי, ממש
כמו טוב־ליבכם, נגעו מאד אל לבי.
גאולה דור, ירושלים

ואהבת לרעך כמוך
הקוראה קיסריה מאיר (העולם הזה )1526
משמיצה את הקורא יהודה בר, ומאשימה
אותו בשינאה עיוורת לעם ישראל, על אשר
הציע שיהודים ילמדו קצת גם על דתות
אחרות, למען ירחיבו את אופקיהם. היא
טוענת שבבתי־ספר נוצריים אין מלמדים
שום ספר יהודי, ובזאת טעתה.
הנוצרים לומדים את התנ״ך, בעוד ש־

בבתי־הספר היהודיים לא לומדים אף לא
פרק אחד מן הברית־החדשה.
קיסריה היא דוגמה ליהדות מאובנת, השונאת
את כל יתר העמים, בהתאם למסורת
בת אלפיים. רק טבעי הוא, ששינאה לגויים
לא עוררה את אהבתם אלינו.
עיקר התורה הוא האהבה, ככתוב ״ואהבת
לרעך כמוך״ .גם עיקר הנצרות היא האהבה.
אם כן, מדוע צריכים יהודים להחרים את
הברית־החדשה בתקופת האטום?!
בועז ברזילי, תל־אביג

הבל בסדר
רק תיקון קטן לכתבה אודותי ,״הלו,
דולי״ (הטולם הזה
:)1527 בלונדון אני
מתגוררת בדירה אחת
עם דפנה אילת, ולא
עם דפנה דן, כפי
שפירטמתם.
מלבד זאת, הכל
בסדר.

דולי אדלר,

לונדון

נערת השבוע אדלר
שלחה מכתב זה
השבוע, ערב טיפתה
לבריטניה.

הטנדר נוסע
בעומדי ליד בחי הזיקוק בחיפה, חלפה
על פני מכונית ממשלתית בצבע בז׳ —
טנדר ממשלתי שמספרו 385־ — 103 שלא
עצרה לנו, חיילים טרמפיסטים. מלבד הנהג
לא היה בה איש.

אהרון ציניוק,
הגוררת והנגררת

חייל, אי-שם

כאשר אתה כותב למשרד ממשלתי ולא
נענה; כאשר אתה נותן את מיטב שנותיך
לצד,״ל, ולאחר השיחרור אין מי שידאג ל־קליטתך
בשוק העבודה; כאשר יש לך הרגשה
שמנהיגי המדינה חיים על הרקיע השביעי,
במקום לחיות על קרקע המציאות;
כאשר המיכרזים משמשים רק לראווה, וה־ג׳ובים
הטובים מחולקים כבר מראש לפרו־טקציוניסטים;
כאשר מנסים לסתום את הפה
לאלה המוקיעים את כל זאת — או, אז
כדאי לרדת מן הארץ.
ועוד נימוק, לא פחות חשוב מכל השאר:
ישראל היא מדינה נגררת, אז למה להישאר
בה? כדאי יותר להצטרף אל הגוררת, מאשר
להישאר בנגררת.
לן. א ,.ניו־יורק, ארצות־הברית

אדלר

איך מסבירים?

למען ילדים עניים
לאור המצב הקיים בארץ, אני מציעה לאסוף
בגדים למען ילדים עניים.
יש המון אנשים שיש להם בגדים במצב
טוב, שאינם בשימוש. אני, למשל, יכולה
לתרום קילוגרמים.
איסוף הבגדים צריך להיעשות באמצעות־כם,
ואני מוכנה לתרום את עזרתי.
מלילה בהן, תלמידה, תל־אביב

בסוף השבוע האחרון קראתי רבות, בכמה
עיתונים, על משבר בממשלה ועל מועמדים
חדשים לתפקיד ראש־הממשלה, במקומו
של לוי אשכול.
שאר העיתונים נתנו ידיעות אלה בצורה
שיגרתית, ואילו אתם הכתרתם כתבה על
נושא זה, בגליון האחרון, כ״סקום״.
איך אתם מסבירים זאת?
שולמית נבו, ירושלים

נ±ל וי לונו ת
0101011

כבס והנדירי
אינם דור שים גיהו?
אינם מתכווצים

אינם דו הי ם ב שמ ש
צבעים יציבים
מחוסנים בפני עש
מאריכי י מי ם
אינם מתכווצים
שו מ רי ם על צו רתם

• קלים לקיפול
• הדורים

פ>ברוטק7ז

בע״מ, יצרני וילונות ״דיאולך׳
טל ,913585 :תל־אביב

להשיג בחנויות המובחרות.

הקורא יוכל
השאלה המטרידה
כך הנציחה המצלמה את יובל ( 21 חודש),
כשהוא מחדיין עם עצמו בשאלה שהטרידה,
ומטרידה רבים, ושבה דן גם העולם הזה:
האם לתקוף את טוריה?
ש. נתיב, תל־אביב

טעות לעולם צודקת

גאוותם של אנשי הפרבר היא על בן ־
הילדים ועל בית־הספר( .מעריב)
אבירם שובל, חיפה

זכות קדימה במדור זה תינתן
למבתביהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למכתבים.

ין בישראל אופוזיציה פרלמנטרית הראוייה לשמה — קבע השבוע החשוב בעתוני
העולם, טיימס של ניו־יורק. עד כמה נכונה קביעה זו, אפשר היה ללמוד דוזקא השבוע,
בכמה וכמה הזדמנויות.
זה בלט בוויכוח החוזר על פעולת־סמוע (ראה מיסגרת) .זה בלט בהצעה להקים קואליציה
מחרות ועד מפ״ם (ראה הנידון) .אך בעיקר זה בלם במעשה ועדת־הכנטת, שהחליטה השבוע
לתת תוקף סופי לקנוניה העכורה של מפא״י וחרות, הידועה בציבור בשם ״סעיף סתימת־הפה״.
כאשר
אימצה לעצמה ועדת־הכנסת (בה לא ניתן לנו ייצוג) את הצעתם הגאונית של
ח״ב יוחנן באדר וח״ב ברוך אזניה — עמודי־התוזך של
חרות ומפא״י בכנסת — לא ניטה איש להסתיר כי חודה
מכוון באופן בלעדי נגדנו.
הרגזנו את המפלגות הקשישות במטר של הצעות בלתי־רצויות
(בין השאר: להכריח את חברי־הכנסת להיות נוכחים
במליאה, לקבוע נוהל מחייב לטוהר הבחירות ולהגבלת הוצאותיהן,
להכריח את משרד־הבטחון לדאוג להסעת החיילים
בחופשה, לשים קץ לשחיתות בספורט, למחות נגד הכפייה
הדתית, ועוד ועוד).
הקואליציה והאופוזיציה הרשמית החליטו אז לשתף פעולה
ביניהן כדי למנוע מאיתנו את האפשרות להמשיך ולהעלות
כאדר־אזניה
נושאים לדיון. הם לא יכלו לסתום את פינו בוזיכוחים על

נושאים המובאים על־ידי הממשלה — אך הם יכלו לסתום את פינו לגבי כל נושא אחר,
דהיינו: כל הנושאים אשר הממשלה והמפלגות הקשישות אינן מעוניינות להעלותן בפני

הכנסת.
כך נולדה ״הקנוניה״ — תיקון בתקנון הכנסת (שאינו חוקי, אגב) הקובע כי הצעות־לסדר־היום
והצעות־חוקים תהיינה כפופות להבא ל״מפתח״ סיעתי. מפתח זה מבוסס על
מחזור של 32 הצעות (הנמשך כארבעה חודשים) .בכל מחזור ניתנה לנו הצעה אחת, לעומת 7
של חרות ו־ 3של רפ״י, למשל.
הוצאו מן הכלל הצעות, דחופות״ .אך כל עשרות ההצעות שהגשנו בינתיים כ״דחופות״,

נתקלו בקיר אטום. נשיאות הכנסת (שבה לא ניתן לנו ייצוג) שללה את דחיפותן כמעט
באופן אוטומטי. במשך כל השנה הוכרו רק שתיים כדחופות: הצעה לגבי שערוריית קואופרטיב
דן (הממשלה עצמה ביקשה אז להכיר בדחיפותה, כי רצתה להסיר את העניין מן

הפרק בהצבעה קואליציונית) והצעה לגבי שביתת הסטודנטים (אי־אפשר היה שלא להכיר
בדחיפותה, אחרי שהוכרה דחיפותן של הצעות דומות של גח״ל ורפ״י).

באלשיש לגאליציגגי לגגז״ל גלר ״5
40פ ני ש בו עיי ם עלה בלבנו חשד כמוס שמשהו אינו כשורה לגבי המפתח המקודש.
/איכשהו שמנו לב כי סיעות מסויימות מקבלות יותר מן המגיע להן. פנינו אל
מזכירות הכנסת, וביקשנו רשימה מפורטת של כל ההצעות שנידונו עד כה לפי המפתח, עם
סיום המחזור השני.
כשקיבלנו את הרשימה, נתברר כי חשדנו הקודר ביותר היד, מוצדק. על גבי הקנוניה
המקורית של חרות ומפא״י, הורכבה קנוניה שניה, באותו הרכב.
בכל מחזור זכתה חרות בשמונה הצעות, במקום השבע שנקבעו לה. כלומר: פעמיים
קיבלה הצעה נוספת, בניגוד למפתח. גם רפ״י, האופוזיציה הרשמית השניה, קיבלה בכל
מחזור הצעה אחת יותר ממה שהגיע לה.
איך? פשוט מאד: סיעות הקואליציה לא ניצלו את המיבסה שלהן, מסיבות מובנות.
(השרים מתנגדים לכך שח״כי הקואליציה יגישו הצעות, חוץ מאשר לגבי נושאים של מה־בכך
או לגבי נושאים מבויימים. זה היה ברור מראש, והזכרנו זאת בעת הדיון המקורי

על הקנוניה).
מה עשו? סיעות הקואליציה פשוט נתנו ״מתנות״ לסיעות האופוזיציה הרשמית. הן נתנו
לגח״ל ולרפ״י ״באקשיש״ של הצעות, על חשבון המיכסה שלהן. הקואליציה היתד, מוכנה
כי. אופוזיציה״ זו תעלה הצעות ככל שתרצה — בתנאי שפינו שלנו יישאר סתום. התוצאה:
לא קיבלנו 1מתוך 16 הצעות של האופוזיציה, אלא 1מתוך .18
(אגב, גס מפ״ם זכתה לבאקשיש מידי מפא״י. היא קיבלה הצעה אחת יותר מכפי שהגיע
לה. מפא״י היא רחבת־לב, והיא יודעת שעל מפ״ם להעמיד בציבור פנים של לוחמת
אופוזיציונית, בעוד שהיא מהודה למעשה עמוד־תווך של הקואליציה).
סידור זה הוא בלתי־חוקי אפילו לאור הניסוח המקורי של הקנוניה, שהיא עצמה בלתי-
חוקית, מכיוון שהכנסת לא אישרה מעולם את התקנון שאותו היא באה לשנות.
התיתכן תמונה ברורה יותר של קנוניה, בה שותפות כל הסיעות, מחרות ועד מפ״ם?
התיתכן תמונה עגומה יותר של מקח־ומימכר, שתפס את מקומו של נוהל ממלכתי?

ובעיקר: התיתכן מחמאה גדולה יותר לסיעתנו, כשכל הסיעות משתפות ביניהן פעולה
כדי לסתום את פינו, עד כמה שאפשר?

לאן מגלב כבגד השר?
יי י
חבר־הכנסת אורי אבנרי שאל את שר־הבטחון :
בספרו של הגנרל קארל פון־הורן, מי שהיה ראש מטה המשקיפים בירושלים,
קובע הגנרל השבדי כי שלטונות צבא־הגנה־לישראל שיחררו בנות חייבות־גיום
משרות צבאי לצורכי שעשועם של קציני האומות המאוחדות, ולשם סחיטת ידיעות
מהם אגב מלאכתן זו.
שאלותי הן :
( )1האם האשמה הנ״ל נכונה?
( )2האם גייסו שלטונות הצבא או משרד־הבטחון צעירות ישראליות כדי לשעשע
את אנשי מנגנון האומות המאוחדות?

תשובת סגן שר־הבטחון, צבי דינשטיין:

לשאלה 1אין אלה אלא דברי שטות ובלע.
לשאלה 2לא היו דברים מעולם.
שאלה נוסעת של ח״כ אורי אבנרי: אילו אמצעים נקטה ממשלת ישראל כדי
להפריך בעולם דברי שטות ובלע אלה?
סגן־שר־הבטחון: איני מניח שממשלת ישראל תנקוט פעולה כדי להפריך
דברי שטות ובלע אלה. במה זו יכולה לשמש מקום להפרכת דברי שטות ובלע
אלה. הדברים שאמרתי (כרגע) מעל במה זו מפריכים אותם.
שאילתות אחרות שלנו שנענו השבוע :
• תמיכת הממשלה במיסגד־השלום בנצרת. שר־הדתות מסר את
המיספרים.
• ההאזנה לשיחות הטלפון של השופט מלחי. שר־ד,משפטים סירב
לחוות דיעה על חוקיות ההאזנה, בטענה שהעניין הוא. סוב יודיצה״.
• כית־הספר ככפר סולם. סגן־שר־החינוך הכחיש שנשלל חינוך מבני
המקום.
• טובה ליהודי זים. שר־המיסחר־והתעשיה הכחיש את הידיעה כאילו נתנו
ארכה בלתי־רגילה לחוב של מיליון דולאר, שחייב היהלומן יהודה זיס לממשלה.
שאילתות חדשות שהגשנו השבוע :
• ממשלה ברודפיה. יו״ר הכנסת סירב לאשר שאילתה, בד. נתבקש השר
ישראל גלילי להסביר מדוע מדבר קול ישראל על ״ממשלת״ רודסיה, למרות שישראל
אינה מכירה בעצמאות אותה מדינה.
• הצבעת ישראל נגד סין. לשר־החוץ: מה היו השיקולים לכך שישראל
הצביעה באו״ם נגד קבלת סין העממית?
• פריצת כלי רבב. האם נוהגת המשטרה לפרוץ כלי־רכב החונים במקומות
אסורים, תחת לגררם בגוררת?
• צילום אשת ראש־הממשלה. האם הדבר אסור? מדוע סירבה המשטרה
לתבוע לדין פלילי את אנשי־הבטחון שתקפו את הצלם?
• הכנסות הסרט ״יהודית״ .מדוע ויתר משרד־המסחואהתעשיה על הכסף
שהגיע לו כהחזר־מיסים, לפי ההסכם עם המפיקים?
דת כקולנוע. מדוע דרש משרד־המסחר־והתעשיה מן המפיק גרום שישתף
.מומחה לעניינים דתיים״ בהפקת סרטו?
• צנזורה על האנציקלופדיה. האם נכונה טענתו של הפרופסור ישעיהו
ליבוביץ כי הצנזורה הצבאית הופעלה נגד האנציקלופדיה? האם הפעיל משרד־החוץ
צנזורה על הערך ״אייכמן״?
• ״המניע לרצח״ .האם קיים תיאום בין משרד־המיסחר־והתעשיה (שעודד
סרט זה) לבין משרד־הפנים (שאסר אותו אחרי הפקתו)?

* * ל את הכנסת, שלא רצתה לדון בגילויי איסר הראל, המשיכה לדון (בפעם השלישית,
^ /א ך לא האחרונה) בנורמות של הפועלים בפרדסים. הפעם התפתח דו־שיח משעשע,
שמשוט־מה לא נכלל בסטנוגראמה :
מיכאל חזני (מפד״ל נכון גם מה שנאמר כאן על־ידי חבר־הכנסת
אורי אבנרי. קראתי את דבריו בסטנוגראמה, ואני מסכים איתו בעניין זה.
קריאות (של ח״כ מנחם בגין ואחרים) :עכשיו הוא יזכיר אותך בהעולם הזה.
נתןפלד (מפ״ם) :תלוי באיזה עמוד.
מיכאל חזני: אינני רוצה לחזור לוויכוח בין חברי הכנסת אבנרי ופרס
(על העדרות הח״כים מהמליאה) שגס עליו קראתי בססנוגראמה.
קריאות (שוב מכל הצדדים) :זה יופיע בדו״ח לבוחר.
מיכאל חזני: ובכן, נכון מה שאמר חבר־הכנסת אבנרי, שהמגמה במשק
מפותח אינה יכולה להיות פריון נמוך ושכר
נמוך, אלא פריון גבוה ושכר גבוה.
פחות משעשע היה הוויכוח על הצעת הממשלה להאריך
בשנתיים את תקנת־החירום, המחייבת את האזרחים לשאת
תעודות־זהות. בדרך כלל היו הצעות כאלה מתאשרות בכנסת
ללא ויכוח. ואכן, השר עצמו נימק את ההצעה ב־)!(31
מילים, בסך־הכל. אך הפעם פתחתי בוזיכוח, ואחרי נרשמו
הקומוניסטים.
אורי אכנרי: נצביע זגד הצעה זו כדי להביע בצורה
זו את מחאתנו על כך שעדיין מופיע בתעודת־הזהות
של מדינת ישראל הסעיף ״לאום״ או דת, לאום שהוא דת.
אנו סבורים כי במיסמך רישמי של מדינת ישראל אין
מקום לציון כזה, המביא עימו בהכרח הפלייה אני מציע
לכנסת ולממשלה לחשוב אם לא הגיע הזמן לבטל את הסעיף
הזה, שמבחינה בטחונית בוודאי כבר אינו מוסיף כיום
מנחם בגין: יש כאן דבר אחר לגמרי. יש כאן הכרה גם בלאום אחר.
אורי אכנרי: היהודים בחוץ־לארץ לחמו על כן שבמיסמכים רישמיים לא
יופיע ציון הלאום והדת של האדם.
מנחם בגין: יש כאן שווי־זכויות, הכרה בלאום אחר. היהודיס בחוץ־
לארץ לחמו למען הכרה לאומית.
אורי אכנרי: זה תלוי אם אדוני מתייחם למרכז אירופה או למיזרח
אירופה. יהדות מרכז־אירופה לחמה, ואף השיגה בכמה מקומות הישג נכבד,
בכיוון הפוך. החוקה של מדינת אוסטריה, למשל, אוסרת ציון של מוצא, גזע,
דת ולאום בכל סיסמן רשמי, מתוך הנחה שלגבי הרשות הממלכתית אין הבדל
בין אזרח לאזרח. לא חשוב למדינה מהו המוצא ומהי הדת של האזרח.
א לי עז רשוסטק (חרות) :מניין לך שהערבים מתנגדים לציון הלאום
שלהם?
אורי אבנרי: אני מתנגד לזה. אני כעיברי, לא כערבי. אם הערבים
מתנגדים לזה או לא, זה עניינם שלהם. אבל יש לנו מדינה אחת, וכאזרח
ישראלי אני מתנגד לזה.
בסיום אותו נאום קצר אירעה שוב תקרית קטנה:
או רי אבנרי ברצוני להתייחס להודעתו של היושב־ראש מלפני שבוע,
שהדיון בהצעת־חוק זו, שהיה קבוע אז, נדחה בגלל העדרו הבלתי־צפוי של

שר־הפנים. כבוד השר שפירא נסע לפגישה עם עורכי־העתוניס ן היו״ר קדיש לה: אין זה נוגע לנושא הנדון !
או רי אבנרי: רציתי להגיב על כן, כי לדעתי זה נוהל בלתי־תקין.

אין אופוזיציה

להלן נוסח נאומו טל ח״כ אורי אבנרי
בוויכוח על גינוי ישראל במועצת־הבטחון.
וויכוח זה נפתח בהצעה״לסדר היום של
ח״כ מנחם בגין, עליה ענה שר־החוץ. בהצבעה
נמנעו רפ״י, מפ״ם ואנחנו. אחרי הנמקה
ארוכה של ח״כ שמעון פרס וקצרה של
ח״כ נתן פלד (מפ״ם) נימק אורי אבנרי את
הנמקתו כלהלן:
כבוד היושבת־ראש, כנסת נכבדה.
נמנענו מהצבעה...
(קריאות , :נמנענו!* וצחוק).
אם נעים לכם יותר: סיעתנו נמנעה מהצבעה. אבל אינני
£יודע אם הערות הומוריסטיות הן כל־כך במקום בדיון
זה דווקא. נמנענו מהצבעה מסיבות הפוכות מאלה של
חבר־הכנסת פרם.

גזמויריגו היבווז פזל גור אבן
לדעתנו, הצעת חבר־הכנסת בגין אינה במקומה, באשר
אין היא מטפלת בבעייה היסודית — הכשלון המדיני המחפיר
והמחריד של התקפת סמוע — אלא היא דנה באחת
מתופעות־הלוואי שלה, ולא החשובה ביותר.

מועצת הבטחון של האו״ם אינו מוסד שיפוטי,
אלא רק גוף פוליטי, המורכב מאינטרסנ-
11011 5161 (15ו 3י 1511ר£*3,11 0 £ 1116 £1
?£? 0111 1116 13.0^ 0£ 1-63.1 <1613316 0 ^ 61
^ 110ס ק 136ז 1611<:, 5 <16£6דנת? 6זג 1116 0 0
0ג! ע 0זל 161113 !-מ 113מ £ 3ס ת 16? 6 13ד ר 5136317 0 £ 511)1 111116 ? 6 -ס ! 5711011

הקטע מ״ניו־׳ווק ט״מס״
טים. כשלוננו כמועצה זו מוכיח רק שמדי
ניות־החוץ של הממשלה נכשלה כשלון מוחלט.
לא נמצאה אף מדינה אחת בעולם המוכנה לתת לנו יד
פוליטית. לא ארצות־הברית, לא ברית־המועצות, וגם לא
צרפת (אשר בעל־ההצעה חבר־הכנסת בגין, וגם המנמק
הקודם, חבר־הכנסת פרס, רוחשים לה אהדה מיוחדת).

העולם אינו מובן לקפל שיטה של הריסת
בתים והריגת אנשים חפים־מפשע, גם כתגמול
על מעשים דומים. לא בוויאט־נאם ולא
כישראל.
ואם, אגב, מדיניות־החוץ הישראלית אינה זועקת נגד
השחיטה הנוראה בוזיאט־נאם, איזה תוקף מוסרי יש
לזעקתנו כאשר אנחנו נאלצים לזעוק?
אבל לא זה הכשלון העיקרי של פעולת סמוע.
כל שניבאנו מעל במה זו, לפני פחות מחודש, נתקיים.

לפני חודש השמענו מעל במה זו הצעה שנתקלה
כאן כצחוק ובלעג: להפעיל את השיטות
המודרניות ביותר של הטאקטיקה הצבאית
העולמית -שיטות ההגנה הסטאטית
האלקטרונית, והפעלת חיל־פרשים אווירי
לשם הגנה על גבול המדינה, מאחורי הגבול, י ולא מעבר לגבול.
עכשיו קיבלה הממשלה, כמדומני, חלק קטן מהצעה זו.
טובי המומחים הצבאיים של העולם, במערב ובמזרח, נתנו
גושפנקא מקצועית להצעה זו. ו.ם הובהר בינתיים — כך
נידמה לי — שעשוי להיות מימון בינלאומי לקו זה.
יכולים אנחנו, רבותי חברי־הכנסת, להתמרמר על החד־צדדיות
של הדיון הפוליטי במועצת־הבטחון. אך מדוע

הנחתנו על מישטר המלך חוסין מהלומה
אשר ספק אם יחלים ממנה אי־פעם.
עירערנו את המצב הבטחוני היסודי לאורך הגבול העיקרי
של ישראל. הושטנו עזרה, שלא תסולא בפז, לאחמד שו־קיירי,
ולאוייביה הקיצוניים ביותר של ישראל.

האם על כל זה אפשר לחפות כבמה מילים
יפות של שר-החוץ? בשם שהפתקים של שר־האוצר,
מר ספיר, אינם מהווים תחליף למדיניות
כלכלית; רף המילים היפות של שר-
החוץ, מר אכן, אינן מהוות תחליף למדיניות•
חוץ. דכר זה חייב פעם להיאמר מעל במה זו.

מלב אהזו הדבר י
אך על כך אין ויכוח בבית הזה.
לכן אין זה פלא שעתון חשוב כמו ניו־יורק טיימס כתב
השבוע, בכתבה המוקדשת להתערערות מעמדו של ראש־הממשלה,
את המלים הבאות , :חלק מרגשי־התיסבול
השוררים במדינת ישראל נובעים מחוסר ויכוח אמיתי על
מדיניות־הבטחון של הממשלה. אין במדינה אופוזיציה פרלמנטרית
הראויה לשמה.״

מי שעקב היום אחרי הדברים הנרגשים של
חברי-הכנסת בגין ופרם, ושל שר-החוץ מר
אבן -מתקשה למצוא ביניהם סתירה רצינית.
מנחםכגין (חרות) :שאל את שר־החוץ !
אורי אכנרי: שר החוץ ודאי אינו שמח על
המילים של חבר־הכנסת בגין, או של חבר־הכנסת
אבל גם כאן הוא שם יותר מדי דגש על המילים,
מדי דגש על התוכן. ביחס לענייני חוץ ובטחון אין
מהותי בין כל שלוש הסיעות האלה.
אם שיטת פעולות־התגמול נכשלה כשלון בטחוני ומדיני
— כי אז יש לשאול: מה יבוא במקומה?

כשקם שר־הפנים להשיב, התפתח דו־שיח אחר :

השרמשה חיי םשפירא נכון שבתעודת־הזהות רשום הלאום.
ח״כ אבנרי רואה בכן דבר אנטי־דמוקראטי. האם ידוע לך כי ברוסיה, למשל ...
או רי אבנ רי: בשבילי לא זאת דונמה לדמוקראטיה !
השרש פי ר א: בשבילו לא?
או רי אבנרי: בשבילי בהחלט לא !
השרשפירא: בשביל חבר־הכנסת טובי זאת בוודאי דוגמה. שם, בכל
דרכון של יהודי, כתוב, עיבריי״.
או רי אכנרי: וחבל1
השרש פי ר א: אני לא מצטער על כך.
וזה מפי שר בממשלה המרתיעה, יום ולילה, על גילויי אנטי־שמיות בברית־המועצות.

לגזווז -כן, להיות אורח־ — לא
מעשה הי ה ויכוח זה רק הקדמה לוויכוח שבא מייד אחריו, על הצעת הממשלה
/לתקן את חוק־האזרחות. לפי תיקון זה ,״יהודי״ יוסיף לקבל אזרחות אוטומטית
בבואו ארצה, אך הוא יוכל לודתר עליה תוך שלושה חודשים.
הפעם לא היינו יחידים שהתנגדו לחוקי־האזרחות הקיימים. קדמו לנו שולמית אלוני
(מפא״י) ,גדעון האוזנר (ל״ע) ,מאיר וילנר (רק״ח) ואחרים. כנואם אחרון באותו יום,
ניסיתי לתת להתנגדות זו בסיס עקרוני מוצק :
או רי אבנ רי: אנחנו מתנגדים עקרונית לאזרחות אוטומאטית מדינה, המכבדת את
עצמה, אינה יכולה להעניק אזרחות אוטומטית לאנשים המגיעים אליה מה גס שהאזרחות
מוענקת באופן נגטיבי, על־יזי כן שהעולה החדש אינו מצהיר בפירוש שהוא מתנגד לקבל
את האזרחות. אפילו אין דורשים מהעולה את המעשה החיובי, שימסור הצהרה רצינית :
,אני רוצה להיות אזרח!״
טבע האדם הוא, שאין מעריכים דבר שבא בקלות. מה שבא בקלות, מוותרים עליו בקלות.
אין זה מיקרה שאחוז לא־קטן של עולים מצא את דרכו במהירות כה רבה חזרה לחוץ־לארץ.
אנחנו חייבים לבצר את הדרכון הישראלי. אנחנו חייבים לבצר את האזרחות הישראלית,
ליצור כבוד לדרכון ולאזרחות אפילו ממשלות זרות התחילו לזלזל בדרכון שלנו, וכל
מי שהיה בחו״ל הרגיש בכך.
ניתחנו כמה אבסורדים משפטיים החבויים בהצעת־החוק, מבחינה מקצועית, והוספנו :
או רי אכנלי בעינינו החוק פסול מעיקרו, באשר הוא מבדיל בין יהודים ולא-
יהודים( .אך) יש גם הפלייה בין יהודי ליהודי.
הנה הודיע ראש ממשלת ברית־המועצות, אלכסיי קוסיגין, כי הוא מחייב את העלייה
מברית־המועצות. אך אם יבוא, למשל, זוג מברית־המועצות, כשהבעל הוא יהודי והאשה
לא־יהודיה לפי ההלכה הדתית, מה יקרה? הבעל הופך אוטומטית לאזרח מדינת־ישראל,
ואילו האשה והבן — לא.
אותו ילד, שאינו אזרח, חייב גיוס, אפשר לשלוח אותו למות למען המדינה. אך אין
הוא אזרח במדינת ישראל. אם הוא רוצה להיות אזרח, אחרי גיל 8ו, הוא חייב לעבור
תהליך של התאזרחות. ואילו בן־דודו, שאמו היא יהודיה כשרה, שנולד יחד עמו, גדל עמו
ושרת עמו בצה״ל — הוא אזרח אוטומטי מלידה.
אנחנו מציעים שכל אדם שנולד בישראל, והוריו תושבים קבועים — יהיה אזרח ישראלי.
זה נהוג בארצות רבות, ואני מציע שגם אנו ננהג כן.
את אלה המצדיקים את החוק הזה בטיעון ציוני־כביכול, אפשר לשאול: איך אתם
נימת פרם. ופחות הבדל

חיילי צהי׳ל בפשיטה בסמוע
מכריז נציג ישראל באו׳׳ם — כי אנחנו מתנגדים להגדלת
מנגנון שמירת־השלום של האו״ם?
האם שר־החוץ או ראש־הממשלה, יכולים לפחות להסביר
לנו זאת מעל במת הכנסת 1
שמואל מיקונים (נזק״י) :גם אני יכול להסביר לך
זאת!
אורי אבנרי: יש מישקל לדעת־הקהל העולמית.
אין זה תחליף להגנה, אבל זה דרוש להגנה.

ניזהר נא מלהציג את העולם בג׳ונגל -בי
כג׳ונגל זה, לא אנו נהיה האריות!

רוצים למשוך עליה? הרי החוק הזה הוא אנטי־ציוני במהותו ! אין רוצים למשוך יהודים
ממזרח־אירופה ומארצות־הברית, בהן יש רבבות יהודים שנשאו נשים נוצריות?
נניח שייפתחו פעם שערי ברית־המועצות, ומאות אלפי יהודים ירצו לעלות ארצה. האם
הם יצטרכו לעמוד בפני מחסום זה, שיהיו לאם ולבן זכויות שונות מאשר לאב, שיבדילו
בין שני חלקי משפחה אחת — וזאת במדינה המרבה להטיף לאיחוז־משפחות ז
לסיכום: אנו נותנים את דעתנו על התפיסה היסודית.
אנחנו כופרים בכל חוק המבדיל בין אנשים לפי עדה, דת, גזע ולאום.
אנחנו סבורים שכל האזרחים חייבים להיות שטים בפני החוק. ממילא אין מקום לחוקים
המבדילים בין סי שנקראים ״יהודים״ — ואין לן הגדרה, זולת ההגדרה הדתית — לבין
סי שאינם נכללים בהגדרה דתית זו של ״יהודים״.
אנחנו סבורים שיש לפתח פטריוטיזם ישראלי. הנאמנות לישראל, למדינה ולארץ, היא
הקובעת, ולא איזשהו מוצא אתני או דתי.
כל עוד לא תקבלו תפיסה זו, לא תהיה לנו כאן אומה של קבע, ותופעות כמו הירידה
ההמונית יישארו דבוקות במדינה•זו.

זזייכים׳.

גזליאגז של שש\ז
** אשר נאמתי נאום זה, נכח באולם קומץ של ח״כים. שעה קלה לפני כן, בשעה
^ שנאם ח״כ ראובן ארזי, נכחו באולם, חוץ מהיו״ר (יוסף סרלין) ואני, ששד ח״כים.
השר עצמו נעדר.
ר שי מתהנוכחים: אף לא נציג אחד של המערך, הספד״ל, ל״ע, אגו״י,

,פא״י, רק״ח ומק״י. נכחו רק שני נציגי סיעתו של הנואם (יערי וחזן סמפ״ם),
| ן שני נציגי הסיעה שהמתינה לתורה לנאום (בן־פורת וגז מרפ״י) ושני ח״כים
מגח״ל (שטרן וכהן־צידון).

אבק זה לא הפריע, כעבור יומיים, לעשרה ח״כים לפחות להתלונן באוזני על כי נעדרתי
במשך רבע שעה מן האולם, זה היה בעת הדיון על חינוך ילדים נכים — נושא המעניין אותי
מאד. הסיבה להעדרותי: התייעצתי עם נציגים של הסטודנטים ועם יו״ר ועדת־החינוך, ח״כ
אלימלך רימלט, על דרכים לסיום בכבוד של שביתת־הסטודנטים.
באותה רבע שעה כתבתי מכתב דחוף לרימלט, בו ביקשתי את התערבותו לסיום השביתה
בשלושה תנאים: שהממשלה תתחייב מראש לקבל את מסקנות הוועדה של הכנסת, שהדיון
ברעדה יהיה על בסיס ועדת־אגרנט, ושבינתיים לא ייגבו 100 הל״י השנויות במחלוקת.
למרבה הצער נסתיימה השביתה, באותו ערב, מבלי שהובטחו תנאים אלה.
כעבור יומיים הוזמנתי לוועדה המיוחדת של הכנסת, והרציתי בפניה בקצרה את טענותינו
נגד העלאת שכר־הלימוד. ביקשתי מן הוועדה לדון במכלול בעיות הלימוד באוניברסיטאות,
בהתאם לדרישת הסטודנטים.
הפרוטוקול השבועי של המליאה מסתיים בנאום הקצר ביותר שננאם אי־פעם בכנסת.
נימקנו במישפט אחד מדוע נמנענו מן ההצבעה על הצעה של ח״כ אברמוב מגח״ל, שביקש
לדון בהעלאת השכר בנמל חיפה, ושהזכיר תוך כדי כך את מעמדה המוזר של החברה
הקבלנית בנמל :
אורי אבנרי: כבוד היושב־ראש, כנסת נכבדה. נמנענו מהצבעה, מפני שהמציע
הנכבד כרך יחד התקפה מוצדקת על החברה הקבלנית
רבת־השערוריות עם התקפה בלתי־מוצדקת לגמרי על
ציבור העובדים בנמל.
הנאום נגמר כל כך מהר, עד שהנוכחים המעטים,
ששוחחו ביניהם, לא הבחינו כלל בהתחלתו. כמה מהם
ניגשו אלי, כדי לשאול מה אמרתי.

תמחרים
נולד. אחרי חמישה חודשי נישואין,
לשחקנית הקולנוע האוסטרית רומי
שניידר ,28 ,ולבעלה, הבמאי הגרמני
הארי הובשטוק ,45 ,בנם הבכור.
התארס. אחרי פגישה מקרית ב־סטייקיה
ניו־יורקית, השחקן מייקל ראן,
( 32 גובהו 1.15 :מטר) ,שהצטיין בתפקיד
הגמד בספינת השוטים, עם ג׳וי טאל•
כוט ,28 ,ג׳ינג׳ית ודוגמנית לעת־מצוא
(גובהה 1.61 :מטר).
^ נישאה. אחר התפטרות מן המשלחת
הישראלית למשחקי־אסיה בבנגקוק,
האתלטית מיכל למדני( 20 ,בעלת השיא

בהן ולמדני

80X 11:

1 £ 5ז £ק \ 0 5 1 2 £ 0 1 0 /א2 0 * 1

הארצי בקפיצה לגובה 1.67 :מטר) לכדורסלן
ומורה הספורט יצחק כהן. תמר אדריכלית־פנים
נישאה.
(״תמי׳׳) דה־שליט, בתו של המלונאי (מלון
השרון) ואחותו של מנכ׳׳ל משרד־התיירות
מאיר (״ממי״) דה־שליט, לארתור גולד*
ריי ד אדריכל ולוחם לשוזיון זכויות הכו־שים
בדרום־אפריקה, שבריחתו הדרמאתית
מידי המשטרה הדרום־אפריקאית הרעישה
את העולם. ארתור, שעבד לאחרונה עם
תמי, הכיר אותה לפני שנשא את אשתו
הראשונה, ממנה התגרש לאחרונה.
נחוג. יום הולדתו ה־ 41 של שמואל
רוזן, חידונאי, מנחה ועורך־תוכניות
של קול ישראל, שנולד כשמואל שלום
רוזנבליט, בנו של רופא־ילדים ואחיינו של ץ

שר־המשפטים לשעבר וח״כ הליבראלים־
העצמאיים כיום, פינחס רוזן.
*.נ נחוג. יום הולדתו ד,־ 45 של מנכ״ל
משרד דאש־הממשלה, יעקב דויד הר־צוג,
יליד אירלנד ובנו של מי שהיה הרב
הראשי לישראל, הרב יצחק אייזיק הלוי
הרצוג. הבן ליוזה את אביו, עם תום מלחמת
העולם, בשליחויות־הצלה לאירופה, בהן נפגש
גם עם האפיפיור פיוס ה־ .12 את ה־קאריירה
הפקידותית שלו במדינת ־שראל
החל כמנהל מחלקת הנוצרים במשרד־הד־תות.
בשנים הבאות כתב פירוש אנגלי
למישנה, היה שגריר ישראל בקנדה, ונבחר
לרבה הראשי של אנגליה, משרה עליה ויתר
מטעמי בריאות.
|<.נ נחוג. יום הולדתו ה־ 50 של ריאה־החשבון
החיפאי אכרהם עקכיא, רב־סרן
לשעבר בצבא הבריטי, שהתפרסם כעוזרו
האישי של הגנרל אורד וינגייט במסע
הכיבוש מחדש של חבש מידי האיטלקים.
אחרי שירות צבאי גדוש צל״שים
(ציונים לשבח) שרת עקביא כקצין מחוז
מנדאטורי בחיפה, ומשך עשר שנים ניהל
את אגף מס־הרכוש של האוצר.
נחוג. יום הולדתו ר,־ 65 של מפיק
הסרטים המיליונר וולט דיסניי, ממציא
המיקי מאח וזונאלד דאק, חודש אחר
ניתוח בו הוסר חלק מריאתו השמאלית.
* נחוג. יום הולדתו ה־ 80 של לוי
יצחק (ליובה) שניאורסון, חקלאי
מחדרה וסגן בחיל־המודיעין הבריטי, שנתן
למחתרת הריגול הפרו־בריטית במלחמת
העולם הראשונה את השם ניל״י, ראשי־התיבות
של פסוק בו נתקל בעת דיפדוף
מיקרי בספר התנ״ך: נצח ישראל לא ישקר
(שמואל א׳; ט״ו; .)29 שניאורסון, חותנו
של הסופר יהושוע בר־יוסף, כתב שירים
רוסיים בימי צעירותו והתפרסם בארץ, לפני
הצטרפו לשירות הבריטים, במישפט צבאי
מקורי, אחרי שערק מחזית באר־שבע התורכית
יחד עם 30 זוגות סוסי־עבודה עליהם
היה ממונה. שניאורסון נקנס ב־ 35 גרשים
תורכיים, לכיסוי הוצאות המברקים ששלחה
המשטרה הצבאית התורכית בחיפוש אחריו
ואחרי הסוסים.
אושפזה. אחרי סעודת־פאר לכבודה,
בבית־החולים היהודי בית ישראל בניו־יורק,
כוכבת הקולנוע ג׳ינה לולוכרי־ג׳ידה,
כשהיא סובלת ממיחושי־בטן חמורים.
אושפז.
בבית־החולים סן ג׳וסף
בעיר העתיקה, ירושלים, ראש מטה משקיפי
או״ם, הליטננט גנרל (שלושה כוכבים) הנורבגי
אוד כול, כשהוא סובל בכבדו.
העולם הזה 1528

1111י ן
^ וזניה של מדינת־ישראל כרויות תמיד לקריאה האח־רונה
של האופנה המערבית.
בנותיה מצייתות בלהט קנאי לצו האופנה הלונדונית,
שהומצאה עבור גזע של בעלות רגליים ארוכות ודקות, אף
כי הרגליים המקומיות שונות במיקצת.
עם טיפות־הגשם הראשונות פורחות ברחובותינו ערוגות
ניידות של גרביים לבנים, המתחילים כבר לנבול בפאריס.

מה הפלא שגם כשטח הפוליטי שולטת ה אופנה?
כאשר
פרחו בעולם ״הזקנים״ — קונראד אדנואר, שארל
דה־גול — פרח אצלנו שלטונו של דויד בן־גוריון.
כאשר גברה אופנת הקשישים האפורים והמרגיעים —
לינדון ג׳ונסון ולודביג ארהארד — זכינו לתקופת אשכול.
עכשיו מתחילה האופנה להשתנות. בגרמניה קם יבר
הקרוי ״קואליציה גדולה״ ,שותפות של כל המפלגות הגדולות
בשלטון. האופוזיציה בבונדסטאג הצטמקה לממדים אפסיים,

אין כישראל אופוזיציה הראוייה לשמה.
כי כל אמריקאי יודע שההבדל בין שני חברי המפלגה
הדמוקראטית — למשל בין רוברט קנדי בניו־יורק והמושל־לשעבר
ודלס בדרום — גדול הרבה יותר מן ההבדל בין
ח״כ יוחנן באדר (.חרות) וח״כ ברוך אזניה (מפא״י).

ולראייה: קנדי וולם לא יוכלו לעולם להסכים
כיניהם על שיטה דסתימת־הפה כסינאט. לה״ה
כאדר ואזניה אין קושי כזה.

^ ם כן, למה לא להקים קואליציה מקיר־אל־קיר? מה
ץ ! מפריע לכך?
זכרונות מימי הסיזון ואלטלינה? אלה אינם מפריעים

השכלתי להבין את השאיפה המכנית ל״איחוד״ .עשרה
אנשים צולעים, המשלבים את זרועותיהם, לא ייטיבו לרוץ
מאדם צולע אחד. תריסר זקנים מאוחדים אינם הופכים
לעלם צעיר.
אבל אני מאמין שהדבר דרוש כדי לשים קץ לאשליות
ולחשוף את המציאות כמו שהיא.

חשוכ שהציכור יכין סוף ז־סוף שאין כמחנה
הזה אופוזיציה, או אלטרנטיבה של ממש.
חשוב שתיפסק ההתרוצצות האווילית ממפלגה למפלגה.
אם אנשים טובים יעברו ממפא״י לגח״ל, או מרפ״י למערך,
או ממפ״ם לליברלים העצמאיים, או מן הליברלים העצמאיים
לרפ״י — שום דבר מהותי לא ישתנה במדינה.

לא עכר חודש, והנה הגיעה האופנה אלינו.
בעוד הבנות מקצרות את החצאיות ותרות אחרי ״רביים
בהירים, פשט בצמרת המדינית הצו האחרון של האופנה :

קואליציהמקיר אל ק יר .

* תכן כי אופנת המחצאית וגרבי־הלובן אינה תואמה
7כל־כן־ את הנתונים של ישראל. אולם אופנת הקיר־אל־קיר
מתאימה לתנאים המקומיים בדיוק נמרץ.

כי מה פירושה?
מהי המציאות העומדת — באופן מודע או בלתי־מודע —
לעיני כל עסקן המציע אותה כתרופה לכל החוליים של
ישראל?

שום אדם לא היה יכול להגות כרצינות
כרעיון של קואליציה מקיר־אל-קיר, אילו האמין
כתום־לם שישנם חילוקי-דיעות מהותיים
כין מפלגותיה.
קואליציה כזאת מחייבת, כתנאי־בל־יעבור, בסים משותף.
היא אפשרית רק אם כל המפלגות השותפות בה מאוחדות
בהשקפות־היסוד שלהן, בהערכת המצב, ובגישה העקרונית
לבעיות המעשיות.

כקיצור: כשכל המפלגות האלה אינן, למעשה,
אלא סיעות שונות של מפלגה אחת.

^ אם נכון הדכר לגבי המפלגות הקשישות בישראל —
| ! מחרות ועד מפ״ם, מאגודת־ישראל עד רפ״י?
אפשר לבדוק זאת בדרך אמפירית. מה היה יחסן של
מפלגות אלה לבעיות העיקריות שנתעוררו לאחרונה?
• פ עו לתס מו ע — כולן חייבו אותה. ואם היו

הסתייגויות לגבי פרט זה או אחר של הפעולה, הרי אין
שום מחלוקת ביניהן על עצם הגישה שהובילה לפעולה.
בדיון שקום לה בכנסת, הצביעו כולן יחד בעד ־,חלטה
משותפת.
• האוריינטציה הכינלאומית -כולן שותפות
לה. מפ״ם קצת מסתייגת, אבל היא הרי כבר נמצאת בממשלה,
ואינה גורמת לבעיות.
• יהודי העולם — כל המפלגות דוגלות בציינות,
במגבית המאוחדת ובחלוקת כספיר, בין קופותיהן.
• הכפייה הדתית — אין לגביה שום ויכוח בין
הקואליציה, רפ״י זגח״ל. רק בתוך הקואליציה הנוכחית
עצמה יש כמה הירהורי־הסתייגויות, ללא חשיבות מעשית.
• המישטר הפנימי — האופוזיציה הימנית מתקיפה
אותו בצורה מתונה, ללא התרגשות. אבל זהו מישחק פרלמנטרי
בלבד. שערוריית־השוחד של הקואופרטיב דן, ולאחרונה
שערוריית התרומות של סומרפין, מוכיחות כי המפלגות
מסתדרות ביניהן יפה כשמדובר על חלוקת השלל. אם יש
ויכוח, הרי הוא נטוש רק על המפתח המדוייק.
אנשי רפ״י היו עוד אתמול בתוך הקואליציה. אנשי
חרות נמצאים כיום בקואליציה עם מפא״י בסוכנות היהודית,
הקערה העיקרית לחלוקת השלל במדינה. בכמה וכמה
עיריות יושבים כולם בצוותא, שבת־אחים־גם־יחד, ומתחלקים
בפירות השלטון ללא בעיות מיותרות.
עם כניסת שני חלקי גח״ל להסתדרות, גם אין כעייה
לגבי גוף זה, החולש על המשק והקובע את מדיניות־השכר
וחוסר־תוספת־היוקר.

טכעי הוא, על כן, כי איש מן החוץ אינו
מכחין כלל מה מפריד כין מפלגות אלה.
ה״טיימם״ הניו־יורקי יכול לכתוכ ככנות כי

לפלירט הרצוף בין ראשי חרות ורפ״י — שעמדו בשני
הצדדים של התותח הקדוש.
הבדלים של סימון מסורתי? רק בקושי רב אפשר להבחין
בהם בדיונים בכנסת. שם השתלט זה מכבר סיגנון אחיד
ומרגיע.
כל השיקולים האלה הם כאין וכאפס לעומת הסכנות
המאיימות על כל המפלגות האלה גם יחד, הקשורות
לחיים ולמוות בגורלו של המישטר הקיים.

כי מישטר זה נמצא כתהליך של התמוטטות.
לפני שנה זה היה כרור רק ליחידים. כיום זה
כולט לעיני כל כר־דעת.
די להקשיב
מעולם כמותן,
די להקשיב
המיתון,
קסים הפתוחים

למבול בדיחות־הזודעה, שהארץ לא ידעה
שההמונים שותים אותן בנפש צמאה.
לתגובות הרחוב על פרשת סומרפין, על
על האשמות איסר הראל, על הפיני
והידיים הרושמות.

רק פתי ישלה את עצמו כי זהו כשלונו של
לוי אשכול, או של פינחס ספיר, או של קבו־צת
עסקנים, או של מפלגה מסויימת.
זהו משבר עמוק של המישטר כולו, על כל מפלגותיו,
על קואליציתו ואופוזיציתו.

אם יצביעו המצביעים בעד מפא״י וגח״ל לפי השיטה
האזורית, תחת להצביע בעדם לפי השיטה היחסית, לא
ישתנה דבר.

רק כאשר תחדור הכרה פשוטה זו לתודעת
הציכור, יש סיכוי כלשהו לשינוי.
כי רק אז ייעלמו פתרונות־האליבי, ובפני כל אדם הגון
הרוצה בשינוי תעמוד בבירור המיצווה המעשית: להקים
כוחות חדשים שיביאו את השינוי.

*ש רק טענה רצינית אחת נגד רעיון הקואליציה מקיר׳
אל־קיר. אס תקום, תהיה הכנסת ללא אופוזיציה ניכרת
מבחינה מיספרית, לא רק למעשה (כמו כעת) אלא גם
להלכה.
כל המפלגות מחרות ועד מפ״ם תשבנה בקואליציה. ויש
המצרפים לכך, לא בלי צדק, גם את מק״י, הדוברת כיום
בשפה שהיתר, שגורה בפי מפ״ם הציונית לפני תריסר שנים.

ככנסת השישית כולה תישארנה רק שתי•
אופוזיציות זעירות -הקומוניסטית מחד והכוח
החדש מאידך.

לכן אך טכעי הוא שכל המפלגות האלה
יתאחדו מול פני הסכנה, מפכיב לקערת-
השלל המשותפת.

כלומר: כל ויכוח סיעתי ייפתח על־ידי אחד מאלה. בוויכוח
סיעתי של שש שעות, למשל, יעמוד לרשות כל האופוזיציה
גם יחד חצי שעה.
אבל זה אינו מדאיג אותי. שהרי למעשה זהו המצב
גם כיום.

^ ני תומך כהחלט ברעיון זה. אני רואה ברכה
רבה בקואליציה גדולה כזאת.
ולא מפני שאני מאמין שזה יתקן את המצב. מעולם לא

ואם תקום הקואליציה הגדולה מקיר-אל-קיר,
יש לקוות בי המצב יהיה שונה לגמרי בכנסת
השביעית.

53*3

א רב

א1ו־יי א בנו־י

במדינה
העם
אץ דע 3בארץ *
ילדה בת 12 זיעזעה השבוע את אחת המוסכמות
היסודיות של החברה הישראלית.
גם בימים הקשים ביותר של תקופת הצנע
וקליטת־העליה, היה ידוע כי בישראל
איש אינו סובל חרפת־רעב. לפני חודשים
מספר אף הכריז שר האוצר בכנסת, כי
״אצלנו אין אנשים רעבים״.
השבוע בקעו ממקלטי הרדיו קולות, שאזרחי
הערים הגדולות והוותיקות לא שמעו
כדוגמתם בישראל :״אני רעבה,״ אמרה הילדה
בת ה־.12
״לא אכלתי היום, כי אבא שלי אין לו
ממה לשלם,״ אמר ילד אחר.
״אתמול בצהריים אכלתי תפוחי אדמה.
בבוקר ובערב תה עם לחם,״ אמרה הילדה.
אחות במרפאת טיפת־חלב הצהירה, כי
מאות ילדים סובלים מתת־תזונה.
׳ 330 רע .3אין אלה אלא חלק זעום
מן העובדות המזעזעות, שבאו לידיעת הציבור
במיקרה. צוזת שדרני קול ישראל, שיצא
לבית־שאן כדי לשדר משם תוכנית בשם
״יום בבית־שאן״ ,הופתע אף הוא.
לא הופתעו אלה המעורים במתרחש בעיירות
הפיתוח, ואלה היודעים כי המיתון,
שתוכנן על־ידי פינחס ספיר, פגע דווקא
בשכבות העניות ביותר. כבר לפני המיתון
התרכזו בעיירות הפיתוח מאות אלפי עובדים,
מפרנסי משפחות מרובות־ילדים, שהשתכרו
רק 350 לירות לחודש, במיקרה
הטוב. עשרות־אלפים מהם נותרו ללא עבודה•
הם מכרו את רכושם הזעום, עברו את
חודשי האבטלה הראשונים, נותרו עתה ללא
כלום. מכל הריכוזים האלה מקוללת בית־

הם השיגו חתימות הזדהות עם מאבקם הן
מצד הפרופסורים המכובדים מן האוניברסיטות,
והן מצד פועלי התעשיה המיוזעים
בגוש דן.
ריח הפשרה. אולם בצד ההישגים בלטו
גם החולשות. דוגמה: הנהגת השביתה,
שלא היתד, מנוסה באירגון מאבקים ציבוריים
המוניים, ניתקה את המגע עם הסטודנטים
במשך עשרת הימים, חשפה אותם
לתעמולת העתונות והרדיו.
בשעה שכל העתונות היומית במדינה,
בעזרתו האדיבה של קול־ישראל, תקפה את
הסטודנטים על שביתתם, ישבו השובתים
עצמם איש איש בביתו, מבלי שיהיו מאורגנים
למעשה.
סגן יו״ר התאחדות הסטודנטים הציע אמנם
יומיים לאחר פרוץ השביתה להחזיר את
הסטודנטים לאוניברסיטות, כדי לרתום אותם
למאבק יומיומי, אך הצעותיו נפלו בדיון
בנשיאות.
סגן היו״ר, אלכס גור־אריה, שהיה המארגן
הארצי של השביתה, התכוון בהצעו־תיו
למאבק ממשי: קיום אסיפות הסברה,
אירגון שביתות־שבת ליד משרדי הממשלה
בשלוש הערים הגדולות, ושליחת חוליות
סטודנטים למקומות מרכזיים בערים, כדי
שינאמו בקרנות רחוב.
ההסבר לדחיית הצעותיו של אלכס בנשיאות,
כפי שבוטא על־ידי סטודנטים רבים:
מהרגע שהוכרזה השביתה נבהלה הנשיאות
מחריפותה. אווירה של פשרנות פשטה בה,
ורוב חבריה החלו לחשוב איך לצאת מן
העניין בשלום, אפילו במחיר של פשרה.
וכשריח הפשרה עולה באפה של הממשלה,
אין מומחה גדול ממנה לצורך זה.
הכטחות ותקוות. לפני פרוץ השביתה,
כשגילתה הממשלה את כוונתה לשבור

ך* יום השלישי שע 3ר, בשעה חמש אחרי־הצהרים, היה המשבר קבור. בשעה תשע
באותו ערב הוא קם לתחייה. חולל ואת גליון העולם הזה, שהופיע באותו ערב.
גליון העולם הזה היה ם ימן־דרך בחיים הפוליטיים של המדינה. כותרת השער היתד: ,
״האם יפול אשכול?״ ממנה למדו אזרחי המדינה בפעם הראשונה, כי השלטון עמד על עברי
פי פחת. שום עתון אחר במדינה לא דיווח על כך לפני כן, אפילו ברמז. בגוף הכתבה
עצמה נמסרו ידיעות רבות נוספות, כולן בפעם הראשונה, וכולן מצדיקות את המלה ״סקופ״
שהוטבעה בראש הכתבה.
כך נמסר, לראשונה, כי במשבר הפוקד את השלטון הועלתה אפשרות שיגאל אלון
יהיה ראש הממשלה.
גילוי פוליטי זה היכר, גלים במהירות מסחררת, עבר מעתון לעתון, סיפק כותרות לרוב.
למשל :
ידיעות אחרונות מיום ו׳ מסר על ״פעילות מיוחדת בקרב החוגים באחדות־העבודה,
נוכח ההתפתחויות האחרונות בצמרת מפא״י. כך נקבו גם בשמו של מר אלון כמועמד
לתפקיד ראש הממשלה, שייתמך על־ידי חוגים בשתי סיעות המערך.״
הארץ מיום ו, הכתיר את הידיעה שלו בכותרת :״אנשי אלון באחדות־העבודה פועלים
לזירוז האיחוד במערך — רואים באלון מועמד לראשות הממשלה.״ בגוף הידיעה נמסרו
פרטים על פגישות סודיות, על דרישה לחילופי אישים בהנהגת המדינה, על ירידת קרנו
של פינחס ספיר.
זהו רק מיבחר קטן. כל העתונות קפצה על הנושא, נאלצה ללכת בעקבות גילוייו
של השבועון המסויים. פעם נוספת הוכח כי העולם הזה חושף מדי שבוע עובדות חדשות,
וקובע במידה רצינית את קצב ההתרחשויות.

איך לא לתן בהצכהז
^ לאשהפעם נוסף לשבועון המסויים כוח חדש בכנסת. ברגע שנודע על איומי
\ 1אשכול להתפטר, הגיש אורי אבנרי שתי הצעות דחופות לסדר היום .

נשיאות הכנסת שללה כסוכן את דחיפות ההצעות, אף לא יפלה

]!מטלת

לשלול את זכות הסיעה להעלות אותן, כססנרת הסיכסה העלוכה
שהוקצכה לה, כהצעות רנילות.
במשך שלושת ימי המושב השבועי של הכנסת התנהל מאבק כדי למנוע דיון
בהצעות. יו״ר הכנסת התכוון תחילה להשתמש בזכותו להעביר את ההצעה אוטומטית
לדיון בוועדת חוץ ובטחון, אשר אין מדווחים על דיוניה. אבל תקנון הכנסת קובע, שאם
הסיעה אינה מוצאת סיפוק בדיון זה, מועבר הנושא בכל זאת לישיבה מיוחדת של
מליאת הכנסת.
בשלב מאוחר יותר הוצע לסיעת העולם הזה — כוח חדש נוהל מיוחד, שהומצא
במיוחד לטיפול בשתי ההצעות הבלתי־נוחות: לקבוע כי ועדת חוץ ובטחון תכהן במיקרה
זה כמליאת כנסת זוטא, וכי ההצעות תובאנה בפניה.

ידדים רעכים ככית־שאן
אבטלה +מיתון = רעב

שאן במיוחד. תחזית רשמית מנבאת 80 :אלף
מובטלים עם גמר הקטיף. מה יקרה להם,
ולילדיהם הרעבים?
צלם שהסתובב השבוע בבית־שאן, הבחין
בקבוצת ילדים בשוק, שהסתכלו ברעבתנות
אל סל מיצרכים. בסל היו בצלים
אחדים וכמה תפוחי אדמה (ראה תמונה).
סטודנטים קיפלו את הד\ל־ם
12,000 סטודנטים צעדו בהפגנת־ענק בירושלים,
עברו בסך ליד משרד ראש־המנד
שלה 8,000 .הפגינו בתל־אביב, כשהם משמיעים
סיסמות חריפות נגד הממשלה, ובמיוחד
נגד לוי אשכול ופינחס ספיר2,000 .
הפגינו בחיפה.
44 אלף הרגליים הצעירות האלה תרמו
לא מעט לעירעור מעמדה של הממשלה
בעיני האזרח הישראלי.
אך לא רק בהליכה רגלית הפגינו הסטודנטים
את כוחם. במשך עשרת ימי
השביתה, שהסתיימה ביום הרביעי שעבר,
הם חילקו רבע מיליון כרוזים בכל רחבי
הארץ. כל כרוז נוסח בהתאם לכתובת אליה
היד, מיועד: חלק כוון לסתם אזרחים, חלק
כוון במיוחד אל תלמידי בתי־הספר התיכוניים,
וחלק נועד לסטודנטים השובתים עצמם.
הישג נוסף אותו יכולים הסטודנטים לציין:

את הסדרי שכר־הלימוד שהיו נהוגים עד
עתה, אחזה תדהמה בציבור הסטודנטים.
שכר־הלימוד בשנה שעברה, שהסתכם ב־
600 לירות, ושהיה צריך לפי ההסדר הקיים
לעלות השנה לכדי 640 לירות, קפץ לפתע
ל־ .1500 הממשלה הריחה את ההתנגדות,
החלה לרדת מסכום ענק זה. תחילה ל־,1>200
אחר כך ל־ ,900 ולבסוף ל־.750
רק על דבר אחד התעקשה: על שבירת
ההסדר הקיים, שנקרא הסדר ועדת אגרנט.
ומה השיגה השביתה? הסטודנטים, ש־קיפלו
את הדגלים וחזרו השבוע ללימודים,
נדרשים לשלם עתה רק 100 לירות כתוספת.
בנשיאות התאחדות הסטודנטים, כשדנו
על סיום השביתה, הועלתה אמנם הצעה
שהממשלה תתחייב לקבל את דרישות הנשיאות,
אך החלטה זו נפלה.
ומהן דרישות הנשיאות? שאותן מאה לירות
לא יוצמדו לבסיס שכר הלימוד (400
ל״י לפי דו״ח ועדת אגרנט) ולא למדד
יוקר המחייה.
במקומה קיבלה הנשיאות החלטה אחרת,
המפסיקה את השביתה תוך כדי הבעת תקווה
שההבטחות שנתנה ועדת השרים תמומשנה.
אולם במציאות הישראלית אין הרבה
תקוות למי שמאמין בהבטחות, בעיקר כש,
אלה
הן הבטחות ממשלתיות.
התחזית: הרגליים שסיימו את צעדתם
השבוע, יצטרכו לשוב ולצעוד שוב ושוב.

הוועדה עצסה תכריע אם לדון כהן או להסירן ססדר היום, אחרי
שתשסע את תשוכת ראש־הססשלה. הדיון יהיה כסוכן פניסי, והציכור
לא ישסע עליו דכר.
שוב הסתבר, שגם במישורים חשובים ביותר של המדינה אין הכנסת מסוגלת למלא
את תפקידה הממלכתי — פיקוח על פעולת הממשלה. לא רק הקואליציה אשמה בכך,
אלא גם האופוזיציה הרשמית (שאינה ״ראויה לשמה״ לפי טיימם) אינה ממלאת
את תפקידה.

לנזכל אה גזומהתגזו של אלון
ך* 0א 0ץ הסשולב, בעתון ובכנסת, נתן תוצאות.
\ 1הראשונים שנזעקו היו ראשי המפד״ל. בפגישה של הצמרת המצומצמת, שהתקיימה
ביום הרביעי בכנסת, בהשתתפותם של חיים משה שפירא, יצחק רפאל וישראל בן־
מאיר, נותחה משמעותן של ההתפתחויות. השלושה הסכימו, כי נקודת־המוקד היא
העלאת האפשרות, שיגאל אלון יהיה יורשו של ראש הממשלה הנוכחי. דבר זה עלול, לדעתם:

• לחזר, את האגן! הפועלי של השלטון. שלושת ראשי הספד״ל -
וכעיקר כן־סאיר -הם אנשי־יסין סוכהקים.
• לסתום את הגולל על אחד מחלומותיו היקרים ביותר של חיים משה שפירא —
לזכות ולהגיע בעצמו, ביום מן הימים, לראשות הממשלה. חלום זה שאב עידוד רב
ממחמאותיו של דויד בן־גוריון עצמו, שבטכם פומבי הצהיר כי לשפירא נכון

עוד תפקיד חשוב.
• לחסום את הדרך בפני שיבתה של רפ״י למפא״י, או שיתופה באחת הממשלות
הקרובות. המפד״ל רואה ברפ״י שותף נוח מאוד, אחרי שבמשך שנים קיבלו מידי בן־גוריון
כל אשר ביקשו בשטח הדתי, ואחרי ששמעון פרס טיפח בשקידה את הקשרים עם
שפירא, רפאל ובן־מאיר.

לכן החליטו השלושה, כי יש לעשות סשהו לסיכול סועסדותו של
יגאל אלון.

2ן גל ת\־פם י אה הכ תר
^ 3לאם שלושת הדתיים שונאים את המן, אין פירוש הדבר שהם אוהבים במיוחד
את מרדכי. ההצעה שסוכמה בתום פגישה זו נועדה לא רק לחסום את הדרך
בפני יגאל אלון, אלא גם לדקור את לוי אשכול.

כך, פחות או יותר, היתה נראית ממשלה מקיר אל קיר, אילו הוקמה.
כל השרים, מלכד מנחם בגין ובנימין אכניאל (חרות) ,כבר היו שרים
בממשלה זו או אחרת בישראל. הרכב זה נערך לפי משקלן המספרי
של המפלגות השונות: מפא״י כסיעה הגדולה כיותר, היתה זוכה לששה
נציגים. גח״ל, ארבעה. מפד״ל, רפ״י, מפ״ם ואחה׳׳ע -שניים כל אחת.
לאיזון ההבדלים הקטנים, היו נותנים למפלגות אחדות כמה סגני־שר.

כוד בפני

ראש־ממשלה ושר בטחון
לוי אשכול
אובר פנחס ספיר
משטרה ישראל ישעיהו
חוץ אבא אבן
חקלאות משה דיין

מסחר ותעשיה
יוסף ספיר
הסברה ישראל גלילי

פנים
ח. מ .שפירא
עבודה יגאל אלון
דתות זרח ורהפטיג
מדע שמעון פרס

שיכון ופיתוח
מרדכי בנטוב
בריאות יוסף סרלין
תחבורה בנימין אבניאל
תיירות משה קול
סעד יצחק־מאיר לוין
דואר אליהו ששון
פיתוח ישראל ברזילי

ההצעה: להקים ממשלה מקיר אל קיר. בלומר: ממפ״ם עד חדות,
כולל בל רפ״י ואגודת ישראל.
שפירא ידע כי הדלפת רעיון שכזה מטעם המפד״ל תיצור מפולת של תגובות, ניחושים,
הכחשות והצעות. לכן תוכננה ההדלפה כך, ששפירא יימצא כבר בשווייץ הרחוקה, מחוץ
למבוכה. הוא בעט בכדור בעיטת פתיחה, ויצא מן המשחק. מלאכת ההדלפה עצמה הוטלה
על יצחק רפאל, שעשה זאת דרך עיתונאי המקורב לעורך הצופה.
בידיעה שהודלפה על הצעה זו, תיאר שפירא את מצבה של ממשלת אשכול בצבעים
קודרים. זוהי, לדעתו, ממשלה שאינה משתלטת על העניינים, שאינה זוכה לאמון
הציבור, ואינה מסוגלת לשנות את המציאות הכלכלית והחברתית. לשם כך היא זקוקה
לסיוע המפלגות האחרות.
את סטירת־הלחי הזאת לאשכול עטף בכפפת־משי מתחסדת, תוך שימוש בפראזות
הצדקניות השגורות בפי עסקני המפד״ל :״עשינו ועושים ככל האפשר, כדי לשים
מחסום בפני התפרצויות הבאות לספק יצרי שינאה וקינאה. אנו רואים את עצמנו חייבים
לומר הרף לתעלולים אלה. אין אנו שייכים לאלה הרואים את עצמם פטורים מאחריות
ומטילים את העול על אחרים. אין אנו מחפשים דרכים קלות.״
שפירא עצמו נסע לשודייץ כמה שעות לפני שהצעתו התפרסמה במעריב. אבל ההצעה
התגלגלה גם בלי נוכחותו. תפס את הכדור שר התיירות משה קול, שניסה לשכנע
רשמית את הליבראלים העצמאיים לתמוך ברעיון הממשלה הרחבה ״פרט לקומוניסטים
ולסיעת העולם הזה.״
״המפתח אינו בידינו אלא בידי ראש הממשלה,״ הצהיר בפני הנהלת מפלגתו .״אילו
היה עושה צעד כזד, מובטחני שהיה מקבל את ברכת העם!״
כאשר דיווחו העתונים על פניה זו, ועל מאמצי הדתיים, הקפידו לציין, כי ראשי
מפא״י אינם דוחים בשאט־נפש את הרעיון. להיפך, הם מוכנים בהחלט לחשוב על אפשרות
של צירוף גח״ל ורפ״י לקואליציה.

בגין — סיגן ראש ה1ז1זשל\ז

סגן ראש״הממשלה
מנחם בגין

^ ופטימיות זו יצרה את הרושם, שהנה עומדת ממשלה כזו לקום. פרשנים אף
הסבירו, כי אפילו לא יהיה צורך בהתפטרותו של אשכול. הכנסת פשוט תאשר את
השרים החדשים.
החל מישחק חברתי־פוליטי של הרכבת ממשלה כזו. הנוסחה הפופולרית ביותר הציבה
את אשכול בראש הממשלה, כשבגין משמש כסגנו ויתר המפלגות מתחלקות בתיקים
(ראה מסגרת).
ממשלה זו היתה משרתת אינטרסים רחבים ביותר, ולכן היו מפלגות רבות מעוניינות
בכינונה :
• מפא״י — מפני שממשלה זו היתד, מבטיחה לה המשך השליטה, תוך חיסול

סופי של האופוזיציה ההיסטורית. נוסף לכך, צירוף גח״ל היה מנטרל את תביעותיה
של מפ״ם, צירוף רפ״י היה מנטרל את אחדות־העבודה.

רפ״י -מפני שממשלה בזו היתה מאפשרת לה שיבה לשלטון, חוסמת
את הדרך כפני השתלטות אחדות־העכודה על מפא״י, ואולי פותחת
כפני רפ״י עצמה פתח לשיבה אל חיק מפא״י.
• גח״ל — מפני שממשלה זו היתד, סוף־סוף שוברת את החרם על חרות, ונותנת
עמדות כלכליות חשובות בידי נציגי הגוש האזרחי.
שתי המפלגות שלא היו מעוניינות בהתפתחות זו היו אחדות־העבודה ומפ״ם. הראשונה,
מפני שכל הרעיון של ממשלה כזו נועד לחסום בפניה את הדרך להשתלבות עם מפא״י,
וכיבוש עמדות־הכוח השלטוניות מבפנים. מפ״ם, מפני שבכך היה מתחסל הדחליל —
רפ״י — בו היא מנפנפת בפני בוחריה כדי להצדיק את ישיבתה בממשלה.
נותר רק לשמוע את דעתו של האיש הקובע: לוי אשכול.

דנוגז יחיד
כאורה, היתד, זו הצעה שהיתר, צריכה להחמיא לו. שכן, ראש־ממשלה מקיר־אל־קיר
הוא מנהיג מוסכם על כל העם.

אבל אשכול הבין בי ההצעה היא פגיעה קשה ביוקרתו. שכן היא
באה מתוך הצגתו בחסר כוח־מנהיגות ובלתי מתאים להוציא את
המדינה מן המשכר שבו היא נמצאת.
אבל הנימוק המכריע נגד ממשלה רחבה היה הרבה יותר פרוזאי. מפאיי לא היתד,
מעוניינת מעולם בממשלה רחבה מדי. הכלל היסודי המנחה את מפא״י בכל שנות קיומה
ובכל המוסדות במדינה הוא פשוט: להיות הרוב בקואליציות שליטות, אם כי מעולם לא
זכתה מפא״י ברוב מכריע בציבור. דרך שליטתה בקואליציות הופכת מפא״י ממיעוט
בציבור — לשליטה בעיריות, במועצות פועלים, ובכנסת.
בממשלה הנוכחית, למשל, יש למפא״י תשעה שרים מתוך ,18 עם קול מכריע לראש
הממשלה. נוספים שלושת שרי אחדות־ד,עבודה, הנותנים למערך רוב של 70 אחוז בממשלה,
לעומת מיעוט של 40 אחוז בכנסת. אילו צורפו גח״ל ורפ״י לקואליציה, היתד, מפא״י
מאבדת את הרוב שלה. בממשלה מקיר אל קיר תוכל להכניס לכל היותר ששה שרים
מתוך .20 המערך כולו יוכל לקבל רק שמונה מתוך .20 מפא״י לא תיכנס לעולם למצב
כזה מרצונה החופשי.
נוסף לזאת, לא היה גם בטחון מוחלט כי הוא יהיר, ראש־ממשלה כזאת.
לכן ניצל את ישיבתה השבועית של הממשלה, ביום הראשון האחרון, כדי להצהיר
שאין כל כוונה להכניס שינויים בממשלה. הוא לחץ על הליברלים העצמאיים, ומשר,
קול חזר בו מהצעתו. כך מתה הממשלה המורחבת, לפני שנולדה.
הסביר זאת אשכול :״הממשלה הנוכחית חזקה ושולטת במצב.״
היתר, זו דעת מיעוט — או אפילו דעת יחיד.

במדינה
פר ש ת סומרפין

זהו וק הדק קטן גן
,מבטיח

גן ה 9סלי

הוועידה הראשונה

תנועת העולם הזה — כוח חדש
תתקיים בתל־אביב, מיום חמישי עד יום שבת 15 ,־ 17 בדצמבר . 1966

מושב הפתיחה הפומבי
ייפתח ביום חמישי 15 ,בדצמבר, בשעה 6בערב בדיוק, בבית
בגי־ברית, רחוב קפלן , 10 תל־אביב.
צירים מתבקשים להסדיר את פרטי השתתפותם ורישומם במקום,
בין השעה 4אחרי־הצהרים, והשעה 5.30 אחרי־הצהרים.
אוהדים וחברים שאינם צירים מוזמנים למושב הפתיחה החגיגי.
כרטיסי־כניסה אפשר להשיג במחיר שתי ל״י במזכירות התנועה
(רחוב קרליבך , 12 תל־אביב) ,ובערב הפתיחה, החל משעה 4אחרי־הצהרים,
בבית בני״ברית.
צירים שהזמינו כרטיסים לאורחים למושב הפומבי יכולים לקבלם
במזכירות התנועה, או בערב הפתיחה בבית בני־ברית.

״שמעתם? עומדים להקים במוזיאון גן׳
פסלים על שם צבי דינשטיין.״
לא שמעתם? זוהי הבדיחה האחרונה ש׳
יצאה מבית החרושת הישראלי לבדיחות.
מאז החלה פרשת סומרפין, הפך הפסל
של צבי דינשטיין לאחד ממרכזי הרכילות.
האם הוא קיבל במתנה פסל ממאיר הלוי,
או לא? זאת היתר, השאלה.
הוא הכחיש את הפסל הזה בכל תוקף,
וכתשובה על כך פורסם בעיתונים, ביום
הרביעי האחרון, הקציב המתנות של ד,לוי,
ובתוך התקציב היה סעיף שנקרא :״שני
פסלונים לצבי דינשטיין ויעקוב שמשון שפירא.״
המחיר של הסעיף הזה הוא 4300
פרנקים שווייציים (יותר מ־ 3000ל״י).
מה אומר על זה צבי דינשטיין? הוא
אומר :״אני יודע שהופיע בספרים, כביכול,
ששלחו פסל אלי ואל שפירא. אנחני לא
יודעים שום דבר מזה.״
בכלל מדגיש ״צבי״ (מתחרז עם לוי),
הוא מעולם לא התעניין באמנות הפיסול.
לא מ?{וניינים. בעיית השר שפירא
היא יותר רצינית. ידוע היה שהוא קיבל
במתנה מד,לוי שוקולד, וכולם אמרו שאין
בזה שום דבר רע, הוא היה איתו ביחסי
עבודה, וזה טבעי לגמרי, שיקבל בתור שי
צנוע על עבודתו חבילת שוקולד, שוויצי.
אבל אחר־בך התברר שחבילת השוקולד
החמודה הזאת עלתה 30 אלף פראנקים
שוזיציים (כ־ 23 אלף ל״י) ,ואז נשאלה
השאלה כמה שוקולד יכול לאכול שר־המש־פטים.
משום
שכדי להצליח לאכול שוקולד בסכום
כל־כך גדול הוא היה צריך לעזוב
את עבודתו, ואת כל שאר עיסוקיו, ולהקדיש
את חייו לאכילת השוקולד הזה.
האם הוא החליט באמת לעשות את זה?
כשנשאל על כך בנו, העובד במשרדו לשעבר,
הוא ענה :״אנחנו לא מעוניינים לענות
לשאלות של עיתונאים. הפירסום עלינו
בעיתונים עד עכשיו היה עויין.״

מפלגז ת
רוב, אבל קטן

סדר היום במושב הפומבי:

דברי פתיחה
מאת

עו״ד שמואל אל
(יו״ר הוועדה המתמדת של הוועידה)

מה עשינו, מה נעשה
מאת

ח׳יכ אודי אבנר•
דיוני הוועידה
לאחר נעילת המושב הפומבי, בשעה 8בערב, תפתח הוועידה
בדיונים על עקרונות התנועה. בסיום כל מושב ייערכו הצבעות על
הסעיפים שבאותו פרק.
ביום ששי יתקיימו שני מושבים (מ־ 9בבוקר עד 5אחרי־הצהרים)
בבית בני־ברית.
מושב יום ששי בערב, ושני המושבים של יום שבת (מ־ 9בבוקר
עד 4.30 אחרי הצהרים) יתקיימו באולם בית החלוצות, רחוב המלך
ג׳ורג׳ ,37 תל־אביב.
הוועידה תסיים את עבודתה בבחירת מוסדות התנועה.

השאיפה ההגיונית של כל מנהיג פוליטי,
בכל דיון ובכל מוסד, היא לזכות בתמיכה
הגדולה ביותר, של הרוב הגדול ביותר.
מאיר יערי, מנהיגה הקשיש של מפ״ם, הוא
יוצא דופן. שאיפתו לקראת המועצה הארצית
של מפלגתו, המתכנסת בעוד שלושה
שבועות, לזכות דוזקא ברוב מינימאלי.
על סדר־היום של מועצה זו תעמוד שאלת
הישארות מפ״ם בקואליציה הממשלתית.
האופוזיציה הפנימית, הדורשת ממפ״ם לעזוב
את הקואליציה, שמה את הדגש על מצבם
של הפועלים מול האבטלה הגוברת. ואילו
ההנהגה הוזתיקה טוענת, כי מפ״ם הצליחה
לבלום את האבטלה, להגדיל את תקציב
משרד השיכון ב־ 25 אחוז, להגדיל את תקציב
הפיתוח ב־ 30 אחוז — סכומים שנועדו
להגביר את התעסוקה.
בכנס החטיבה הצעירה של מפ״ם, העומד
להתקיים השבוע, יוכיחו אנשי האופוזיציה,
כי תקציב השיכון המוגדל נועד ברובו להציל
דווקא את הקבלנים, על־ידי רכישת
דירות גמורות שלא נימכרו. פועלי בנין
מובטלים לא יזכו לתעסוקה.
הצעירים אף יטענו, כי מפ״ם שותפה
לקנוניה הממשלתית, שנועדה להקפיא את
השכר הקפאה נוספת.
עידוד למתנגדים. מאיר יערי אינו
מתרגש מכל ההאשמות הללו. יערי חולה
ומתקשה בקריאה, אבל את סבך ד,קנוניות
הקואליציוניות ואת מפלגתו — מפ׳׳ם —
הוא מכיר היטב.
הוא יודע, שבשנה הקרובה יהיה עליו
להחליט אם מפ״ם תתייצב לבחירות הבאות
כמפלגת אופוזיציה, או כמפלגת קואליציה.
מכיוון שלא ברור לו עדיין מה יותר כדאי,
מעדיף יערי להשאיר לעצמו פתח נסיגה מן
הקואליציה. לכן מעוניין דווקא המנהיג לקבל
במועצה הקרובה רק רוב קטן בעד הישארות
בקואליציה. לזכות גם בטובות ההנאה
של הישיבה בממשלה, וגם במעמד המוסרי
הניכבד של התנגדות לישיבה זו.
יערי מעודד את האופוזיציה נגדו גם בדי
לזכות ברווח נוסף: האופוזיציה הפנימית
מגדילה את כושר המיקוח של מפ״ם בדרישותיה
מלוי אשכול, המעונין בכל מחיר
למנוע זעזועים.

ולא מקיים״

לכד לחץ״
״מרה

אינה מלה״
״מחליט
ומתחרט״
ך * ו א דו מ ה לנביא ירמיהו, האש עצו־
רה בקירבו,״ אומרים מעריציו.
״הוא סתם נוכל שנפגע אישית, המוכן
בשביל כך להעמיד את כל המדינה על הראש׳״
טוענים יריביו.
אלה ואלה מתכוונים לאותו האדם: לאיש
הקטן והשתקן, שהיה במשך 17 שנותיה
הראשונות של המדינה נעלם אחד גדול !
לאיש ששמו ותמונותיו הותרו לפירסום
רק לפני שנתיים ; לאיש ששלט שלטון בלי
מצרים על אחד המנגנונים המסועפים והכמוסים
ביותר של המדינה, והמסתובב היום
מחוסר־עבודה כמעט, בודילה הנאד. שלו,
מוקפת המידשאות, בצהלה.
י אשכול.
למרות שהחלטת מזכירות המוסד לביקורת,
שאין מקום לדון בתלונותיו של הראל,
לא היתר, הפתעה,
היא היוותה תמרור־אזהרה.
לצמרת המדינה היה ברור כי עתה,
משנחסמה דרכו של הראל במישור המפלגתי,
צפוייה התקפתו מכיוונים אחרים. מאיפה
בדיוק — זאת לא יודע כרגע איש. כי הראל,
אותו מאשימה צמרת מפלגתו בפטפטנות,
הוא דווקא אחד האנשים הפחות פטפטנים
במדינה,
יש לו
אולם נגד ראש־ד,ממשלה ושר־הבטחון,
.ואת אלה לא רק שלא ניתן טענות להסתיר, אלא גם חובה לגלותן. הן דנות
בדרכי עבודתו של לוי אשכול, ננוהגיו,
בשיטותיו׳,הכרעה שלו.
לאוסף הטענות מן הסוג הזה קוראים בצמרת
מפא״י המחברת השחורה של איסר,
או סתם החוברת.
איש לא ראה אותה בעיניו ממש, אבל
כל מי שמחשיב את עצמו למשהי במנגנון
המפלגה או המדינה, מתגאה כי יש לו
אינפורמציה עליה.
״שמעתי,״ מסביר אחד ,״אבל אני לא
יכול להגיד ממי.״
״אמרו לי,״ מתגאה שני ,״אבל אסור
לי לספר מי.״
עובדה אחת לפחות אינה ניתנת לעירעור:
צילה של המחברת השחורה מהלך אימים על
צמרת המדינה.
במצבה הנוכחי של הצמרת, מעיב הצל
שבעתיים.

איך נהג
לוי אשכול
בדוב יוסף
ך* ולם זוכרים עדיין את פרשת דוב
^ יוסף, ערב הבחירות לכנסת השישית.
איך הבטיח לו אשכול מקום בטוח ברשימת
המערך, ואיך הכנים אותו לפתע, ממש ב רגע
האחרון, כשיוסף שהה בחו״ל, למקום
ד.־. 118
היו כאלה שהצדיקו אז את אשכול, טענו

האשמות החמורות שאותו מטיח איסו הואר (למטה) בפני ירינו דו׳ אשנוד

כי אי־אפשר לדרוש ממנו לתת מקום בטוח דגש בשנים הבאות על מיפעלים למוצרי
לעסקן הידוע בתמיכתו בדויד בן־גוריון. אלקטרוניקה .״התהום הזה,״ אמרו ל , 1״יתן
היו אחרים, ילעומתם, שהלקו על הדרך בה בעתיד את הטון.״
אשכול בדק את העניין, נועץ עם מי שנקט
אשכול, האשימו אותו בפחדנות ובעשיית
דברים מאחורי הגב. גם אלה וגם נועץ, והפור נפל על בירת הנגב. הוחלט
להקים את המיפעל לאלקטרוניקד, בבאר־אלה
לא ידעו מה שידע הראל.
לכן מהווה פרשת דוב יוסף פרק בפני שבע.
כשנפלה ההחלטה, והחלו ההכנות הראשועצמו
במחברת השחורה. מסופר בו, בין
נות (שעלו, אגב, בכסף טוב) ,באו שליחים
השאר, הסיפור הבא:
עוד לפני שקיבל לוי אשכול איזושהי בהולים מאשדוד, ולחצו על אשכול שיקים
את המיפעל בעירם. אשכול ניכנע, בישר
החלטה בנוגע ליוסף, הוא קרא אליו את
הראל, שהיה אז יועצו, שאל אותו לדעתו. להם חגיגית כי המיפעל אכן יוקם באשדוד.
עוד זה מדבר וזה בא. הפעם באו לחצים
הראל ייעץ לו לא להכניס בכלל אה יוסף
מהצפון. שליחים בהולים מחיפה דרשו ללרשימת
המועמדים לכנסת.
לאחר שנפרדו השניים, הופעל על אשכול הקים את המיפעל בעירם.
הפעם לא נכנע אשכול לגמרי. הוא ביטל
לחץ לתת ליוסף מקום בטוח. הוא נכנע
אמנם את ההבטחה לאשדודאים, אך לא התללחץ
והחליט באמת לשים את יוסף בהתחלה.
אחר כך הופעל עליו לחץ נגדי, והוא חייב דבר להיפאים. התוצאה: אחרי שרכש
לו שונאים בשתי הערים, חזר והחלים שוב: י החליט לשים את יוסף בסוף.
באר־שבע.
כשנפלה ההכרעה, ודוב יוסף ניזרק להמיפעל
עוד לא הוקס, אך בחוגים מצומסוף
הרשימה, בא אשכול אל הראל שמח
וטוב־לב, ואמר לו :״אתה רואה ! שמעתי צמים במשרדי הממשלה זכה כבר לשם מצלצל
— הפינג־פונג.
לעצתך.״
בינתיים הוקמה ועדה, שתפקידה להחליט
על כל הלחצים שהופעלו עליו, ועל כל
התנודות בהחלטותיו, לא סיפר כמובן דבר, להיכן לזרוק את כדור הפינג־פונג האלקכאילו
באמת נהג בהתאם לעצתו המקורית טרוני בפעם הבאה.
של הראל.
הסוף היה מביש: יוסף נזרק מרשימת הממשלה
החדשה, מבלי שאשכול טרח להודיע
לו על כך מראש.

הבטחוניסטים של רפ״י, מהם חשש אשכול
בבחירות.
בינואר 1966 שאל הראל את אשכול:

ח* פ רי ט ה הזכורה עדיין לרבים, ב־עיקר
לערביי הגליל, היא הפרשה של

מנגנון המימשל הצבאי, בהתאם להמלצת
הראל; איך הודלף העניין לעתונות וחשף
את ראש־הממשלה ללחצים; איך הוא נכנע

התחברת ה ט חו ר ח
ייהוד הגליל — המיבצע שנועד לנשל אזרחים
ערביים מעל אדמותיהם, במטרה ליישב
בהם יהודים, כדי לסתום ״חורים״ בלב הגליל
— ״חורים״ העלולים לסכן, לפי גיר־סת
מדיניות הבטחון הרישמית, אר. בטחון
המדינה.
המחברת השחורה יודעת לספר גם על
פרשה זו, שכן לאיסר הראל הועד פעם התפקיד
לחקור את בעיות פיזור האוכלו־סיה,
במיסגרת תפקידיו כיועץ כללי לראש־הממשלה.
גירסת
המחברת: באחד הפורומים המצומצמים
שכונסו פעם במשרד ראש־ד,ממשלה,
בהשתתפות נציגי ההתיישבות, הבטיח אשכול
:״בזמן הקרוב נקים בגליל עשרים
ישובים!״
הראל, שחקר את האפשרויות, העיר לו
כי המיספר עשרים מוגזם .״לכל היותר,״
אמר אז ,״ניתן להקים בזמן הקרוב שניים־
שלושה ישובים.״
ענה לו אשכול :״שניים־שלושה, עשרים־
שלושים, מה זה חשוב י בלאו הכי אין
לי כסף בשביל זה!״
עובדה זו זיעזעה את הראל עמוקות, שכן
הוא חשב, שלפחות בענייני התיישבות המילה
של אשכול היא מילה. כי הרי ההתיישבות
היתר, עיקר עיסוקו של אשכול במשך
שנים רבות.

איך הקים
לוי אשכול מיפעל לאלקטרוניקה
ש לו ש שנים, זמן קצר לאחר
:ל אשכול את תיק־הבטחון, הוא
מומחים, שייעצו לו לשים את ה־

איך טיפל
לוי אשכול
ביועצו הבכיר
חד הפרקים הידועים ביותר במח־ברת
השחורה, הוא הפרק הדן במעמדו
של הראל עצמו. ראשיתו בתחילת ,1965
כשאשכול יוזם פגישות עם הראל, שהיה
בעת ההיא פקיד־מדינה בדימוס, המתמסר
בכל מאודו להקמת מיפעל תעשייתי פרטי
בכרמיאל שבגליל (העולם הזה .)14-90
ואמנם, נערכו אז שתי שיחות סודיות;
בין השניים (לא בבית ולא במשרד) ,ואשכול
הציע להראל לחזור לשירות הממלכתי. ההצעה
לא היתר, ברורה ומפורשת, ותובלה,
כהרגלו של אשכול, באידיש עסיסית.
רק מאוחר יותר, בחודש מארס של אותה
שנה, קיבל הראל הצעה ממשית, אבל לא
מפיו של ראש־הממשלה. המציעים הפעם
היו גולדה מאיר, פינחס ספיר וזאב שרף,
שהתכנסו, יחד עימו, באחת השבתות בביתו
של שר־האוצר בכפר־סבא.
ערב הבחירות חזר הראל לשירות, מונה
ליועץ כללי לראש־הממשלה, קיבל את חדרו
של ארתור בן־נתן בקריה בתל־אביב, שהיה,
אגב, בעבר חדר״עבודתו של ישראל בר.
הראל לא ידע אז, כי אשכול לא התכוון
להעניק לו סמכויות של ממש. לא מרוע־לב,
חלילה, אלא שפשוט לא חשב על כך.
כל כוונתו היתר, לנצל את הראל, בעל
העבר הבטחוני המפואר, כמשקל נגד לשורת

״נו, ומה יהיה תפקידי למעשה?״ השיב
אשכול :״תחקור בינתיים את בעיות פיזור
האוכלוסיה, ותן עצות כלליות בכל אשר
אתה מבין.״ אז גילה הראל כי יש אוסף
עצום של יועצים סביב אשכול, ואין מקשיב
לעצותיו. הוא דוכדך.
שוב דרש סמכויות של ממש, עבודה של
ממש, וניצול מירבי של כושרו ויכולתו.
שוב זכה בהבטחות לא מחייבות מפי ראש־הממשלה.
עד שערך שביתה. זה היה בחודש
מארס השנה. הוא פשוט לא בא לעבודה.
כעבור כמה שבועות הודלפו על כך ידיעות
לעיתונות, ואז גמלה בליבו של הראל החלטה
סופית: לפרוש.
אשכול קרא אותו אליו, טפח לו על כתפו,
ושוב, באידיש עסיסית, הבטיח הבטחות לא
כל כך מחייבות. הראל לא נטה להתפתות,
ואז ניצל אשכול את עובדת מועד מסעו לאפריקה
ההולך וקרב, והבטיח כי לאחר
שיחזור יסוכם העניין ברורות. גם ספיר התערב
אז, ביקש מהראל לא ללכת, אלא להמתין
לשובו של ראש־הממשלה ממסעו האפריקאי.
ומה
קרה לאחר המסע, בסוף יוני? אשכול
חזר ולא אמר דברים ברורים. הוא
השתמט מן העניין. כעבור עשרה ימים התפטר
הראל מתפקידו.
אז אמר גם את המשפטים המפורסמים,
שאשכול מהווה סכנה, שמדיניותו פוגעת בחוסנה
הפנימי של המדינה, ושהוא —
הראל — ינהל נגדו מאבק רציני.

ואיך נוהג
לוי אשכול
בכלל
ך * מחברת גדושה גם בסיפורים אח(
| רים. איך החליט לוי אשכול לבטל את

ואיך הוא חזר בו מכניעתו.
ישנו גם פרק הדן בכוזנותיו של אשכול
לרענן את יחסי ישראל־ברית־המועצות. איך
חייך אשכול אל עבר הסובייטים, ואיך נכנע
באותה עת ללחצי החוגים היהודים בארצות־הברית
המנהלים את מסעי התעמולה האנטי־סובייטיים.
איך הקריב עניין אחד לטובת
עניין שני, ואיך עשה את ההיפך.

יש גם פרק הדן ביחסי אשכול עם המפ־ד״ל,
בעת המו״מ הארוך שקדם להקמת הקואליציה
האחרונה. איך נכנע אשכול ללחצי
אחדות־העבודה, הליבראלים העצמאיים ו־מפ״ם,
וחשב לרגע להקים קואליציה בלי
הדתיים, ואיך נסוג בו מהחלטתו; איך התיר
את פירסום דו״ח השופט גולן על פרשת
תל־גיבורים, שבה היה מעורב ח״כ המפד״ל
יצחק רפאל, ואיך התחרט לאחר מכן על
הפירסום ; ואיך, בסופו של דבר, הפך את
מנהיג המפד״ל, משה חיים שפירא, למי
שאינו אוהבו כל כך.
לכן מפחידה כל כך המחברת השחורה
את צמרת המדינה, ובעיקר את אלה התומכים
בהמשך כהונתו של לוי אשכול
בתפקידיו הנוכחיים. כי המחברת מובילה
למסקנה אכזרית: לוי אשכול אינו יכול
להסתדר עם יועציו המרובים, כשם שאין
הוא יכול להסתדר בלעדיהם. הוא מנסה
תמיד לאחוז כל חבל בשני קצוותיו, מקבל
ופוסל בעת ובעונה אחת הצעות ותוכניות
שונות ומנוגדות. וגם כשהוא עובר לבסוף
מהלכה למעשה, הוא עושה זאת מעט מדי
ומאוחר מדי. ולפעמ־ם, מאותם המניעים —
יותר מדי, חזק מדי ומאוחר מדי.
מעמדו האישי של הראל נשכח בכלל בכל
המהומה. מה ישיג הוא, ומה יפסיד, כבר
לא מעניין כמעט אף אדם אחד.
השאלה העומדת על הפרק היא אחת:
מעמדו של לוי אשכול.

מישאל־;ענק של

הוו ח! 0

כעמודים אלה מתפרסם המישאל הגדול כיותר
שנערך אי־פעם מטעם עתון ישראלי. הוא כוצע
השכוע על־ידי חוליות מיוחדות של ״העולם הזה״
כרחכי הארץ. מטרתו: לאמוד, כאמצעות מגע ישיר
עם מספר מירכי של אזרחים, את מידת אי-האמון
הכללי, עליו דיכרו השכוע מנהיגי מפלגות ועתונאים,
אישי־ציכור ואזרחים פשוטים.
המישאל נערך כשלושה שלכים. השלם ההמוני
כיותר הקיך 2000 נוסעים כרככות שונות, כקווים
תל־אכיכ-ירויטלים ותל־אכיכ-חיפה. כשמונה רפכות
נאספו למעלה מאלך תשוכות (אחרי ניפוי הפתקים

ה 1ה

הריקים) .המשתתפים במישאל זה נתכקשו לענות
על שאלה אחת :״מי היית רוצה שיעמוד כרגע זה
כראש ממשלת־ישראל? (ראה מיסגרת).
השלם השני, המצומצם כיותר, כלל רק חכרי־כנסת
מסיעות שונות. התשוכות מתפרסמות כעמור .21
כשלכ השלישי רואיינו כהרחכה 340 אזרחים כפל
רחכי הארץ. לכל אהד מהם הוצגו אותן שתי
השאלות :״האם אתה מרוצה מפעולות הממשלה?״
ו״מה דעתך על ההצעות שהועלו לאחרונה, כדכר
שינויים אישיים ומפלגתיים, כהרככ וכתפקידים,
כקואליציה?״ מדגם תשוכות מייצג מוגש להלן.

• דני יצחקי, פקיד; ירושלמי; יליד
הארץ: נידמה לי שהממשלה נמצאת במצב
של חוסר אונים. כאילו החליטה על איזה
מדיניות ולא הצליחה,
ועכשיו מנסה
לתקן. אין לי שום
מושג בכלכלה, אבל
אני מבין שהמצב
באמת נבוך. יש הרגשה
שאשכול נכשל,
ולא נעים להודות
שהפופולא־
• דיגה, פועלת
היות שלו ירדה.
בקונדיטוריה; בת ,17
עכשיו מוכרח לבוא
מלוד: הממשלה לא
שינוי. אני חושב ש־עושה
את הדברים באת
צריכים
להחליף יצחקי סדר. לוי ישכול רוראש
ואת
שר־האוצר

להגדיל את עצה,ממשלה.
השאר יכולים להישאר.
מו ועוזב את האנגולדשמיט

יהודה פנחס, נהג; ירושלמי; בן
שים בחוסר עבודה.
; 24 יליד הארץ: לפי מה שאני רואה, או
האבטלה גברה מאד. צריך שיהיה עבודה.
אנשים בעלי מש אם אשכול ילך —
פחות גדולות לא אולי יהיה יותר טוב.
עובדים. אני לא הממשלה יכולה ליודע,
אולי היו צרי הישאר, אבל אני לא
כים אבטלה, אבל יודעת מי במקום
לא ככה. עכשיו ה אשכול יכול להיות.
אזרחים מזלזלים ב•
ארמנד מי־ממשלה.
אני חושב ארה, סנדלר; בן
שצריך לעשות שינוי ;28 יליד מרוקו; 14
בממשלה, אבל אינני שנה בארץ: המצב
יודע אם אפשר לקצת
מתוח. צריך מיארה החליף עכשיו את
משטר אחר. לא חפנחס
ראש־הממשלה.
שוב
מי שיבוא, ה•
מרדכי כהרכ, שחקן; ב! ; 23 תל־ עיקר שיהיה קצת יו
טוב בארץ הזאת.
התפתחות. כל המפלגות ביחד משפיעות בבחירות
בצורות מלוכלכות. צריך עכשיו
לצמצם את מספר המפלגות.
• דן גולדשמיט, מסגר, בן ,33 רביבים:
אני חושב שהממשלה בסדר. אני מסתייג
קצת בשטח הכלכלי.
אינני
בדיוק מה כן צריכים
לעשות. על כל
פנים, אין צורך בשינויים
בממשלה.

אביבי: צריך שהאופוזיציה תפעל יד ביד
עם הקואליציה. או שהיא תיכנס לממשלה
מקיר אל קיר, או שהיא לא תשים רגליים.
• אלישבע מוזם, ספרית; בת ; 19
תל־אביבית: אני לא מרוצה מהמצב. אני
גם חושבת שהממשלה
לא שווה הרבה.
צריך לעשות
עכשיו בחירות בהקדם.
אולי זה
יביא לשינוי לטובה.
אני משוכנעת שחרות
תגיע לשלטון,
וזה יעזור.

• פלורה ליי־מוזם

כי ץ׳,

פקידה;

בת ; 20 מחצור שבגליל:
יש לי דעה
גרועה מאד על כל
הפוליטיקה בארץ,
לא רק על הממשלה.
יש יותר מדי מפלגות
קטנות, שמונעות
מן הממשלה לבצע
את התוכניות.
אני לא יודעת איך
מרגישים את זה ב־לייבוביץ
תל־אביב,
אבל ב־עיירות־הפיתוח
מרגישים מאד. שם הקטנוניות
של המפלגות מפריעה כל הזמן ל-

ברחבי הארץ:

• פנינה רביע, תופרת; בת ; 19 לוד;
ילידת עירק: המצב לא טוב. יש אנשים שיש
להם עבודה והכל,
ויש אנשים שאין להם
כלום. אבי חושבת
שצריך לשנות
את הכל ולהחזיר
את בן־גוריון.

• יצחק מזרחי,
סוכר פלאפל;
בן ; 50 תל-אביבי;

רביע
45 שנה בארץ: אני
דווקא מרוצה. זה המדינה.
מה שהם עושים,
הם כנראה יודעים
יותר טוב. נכון
שקשה. יש הרבה
מיסים, הרבה הוצאות,
ואין רח־ח. אמזרחי

זה לא משנה
אצלי כלום. מה שהם
אומרים ועושים — אני הולך אחריהם.
• יוסך קלאוזנר, רופא ילדיס בקופת־חולים;
בן :35 אני מסכים עם הממשלה
בדרך כלל, אבל מבחינה בטחונית הממשלה
לא בסדר. מד, שהם עשו, זה לגמרי
לא בסדר. למשל, הפעולה האחרונה שביצע
צה״ל, לא היתד, צריכה בכלל להיות נגד
הירדנים, אלא נגד הסורים. המצב בכלל ה
יום
הוא מצב של חרום, ודורש קואליציה
מקיר אל קיר.
• ימאי, בן ; 25
תל־אביבי: אף אחד
אינו מרוצה מהממשלה
של היום. אני
מחפש כבר כמה חודשים
עבודה ולא
מוצא. ירדתי מהים
ואני רוצה לעבוד
ביבשה. יש לי הכשרה
של מסגר ושל
נהג, אבל אין עבו־דה.
מה שצריך עכימאי
שיו
זה בחירות. כשחיה
בן־גוריון — בכו; עכשיו גם כן
בוכים. ככה היהודים, אף פעם לא מרוצים.
• אברהם כהן, סדרן מנוניות; תל־אביבי;
בן ; 40 חבר :״ל לשעבר: מה אתה
רוצה? שמפא״י תשב
בשלטון ושיהיה
טוב? אנחנו באים
כמו כלבים למשוך
נוסעים לטכסי. אנחנו
פחות מאוטובוס,
ובכל זאת הנוסעים
לא באים. מה שצריך
זה להוריד את
השלטון הזה. לא
חשוב מי יבוא, או
דיין או בגין.

• יאיר מיג

כהן

זי לי, סטודנט; בן
:21 אני אישית לא מרוצה, בגלל בעיית ה־

סטודנטים. בקשר לבעיות בטחון וחוץ אני
מסכים עם דרכה של הממשלה. בשטח הכלכלה
אני מתנגד לשיטה של הממשלה. הפתרון,
לדעתי, הוא ברעיון שהועלה בזמן
האחרון — קואליציה
מקיר אל קיר,
שתעזור להוציא את
המדינה מן המצב
העגום. בחירות עכשיו
לא יועילו, כי
ידוע שהבוחר הישראלי
לא משנה את
דעתו לעולם.
• תלמידה, בת
; 19 חיפה: אין לי
מושג בפוליטיקה. אתלמידה

לא מבסוטה מאשכול,
אבל אין אף
אחד אחר. בחירות עכשיו, בטח לא יעזרו.

• אבשלום כ ד
שארי, מורה; בן
; 23 קוממיות; יליד
תימן: כל גוף ממלא
את תפקידו. מן
הסתם הממשלה עושה
מה שצריך לעשות•
כל זה באופן
שטחי, בלי להיכנס
לבעיות, ככה
אני מניח. נכון שהמצב
קצת מזועזע.
אם יעשו עכשיו שי־

בושארי

*ץ תוך אלפיים הפתקים שחולקו לנוסעי
הרכבות, הוחזרו 1149 לקלפי 119 .
נמצאו ריקים, כלומר 1030 :השתתפו בפועל
על־ידי מתן תשובות. מתוכם בחרו 27 נוסעים
בראש־ממשלה אחר מאלה ששמותיהם
הופיעו בטופס המישאל (משמאל).
27 האחרים התחלקו כך 20 :בחרו בח״כ ^
יצחק־מאיר לוין, מנהיג אגודת ישראל! 6
בחרו באייבי נתן, ואחד בחר בח״כ חיים
צדוק, לשעבר שר המיסחר וד,תעשיה.
אחרי הורדת ״האחרים״ מכלל הקולות שהשתתפו
בפועל, נותרו 1007 קולות כשרים.
עובדה זו הקלה על חישובי האחוזים, שכן
חלוקת מספר הקולות שקיבל כל מועמד ב־
10 נותנת את האחוז המדוייק.
כך קיבל ראש־הממשלה הנוכחי, לוי אשכול,
רק 19.5אחוז מכלל המצביעים. ירידה

מדהימה לגבי מנהיג המערך, השולט בכנסת
הנוכחית בסיעה שלה 37 אחוז, ובקואליציה
שיש לה רוב מוחלט (.)62.554
היה זה המשך תהליך התערערות מעמדו
— תהליך שהחל מסתמן בקלפי הנסיונית
שערך העולם הזה לפני חודש וחצי, ביום
השנה לבחירות לכנסת (העולם הזה .)1522
מול ירידה זו בלטה עלייתו שלמנהיג
רפ״י, דויד בן־גוריון, שקיבל 22.2אחוזים.
הוא קיבל את מיספר הקולות הגדול ביותר
מבין המועמדים שהוצגו בפתק ההצבעה.

כשבודקים את הקולות שניתנו לאישים
שונים לפי השתייכותם הפוליטית,מגלים,,
בין השאר, כי :
• המערך שמר על כוחו ככלל 37.2 .
אחוז לעומת 36.8בכנסת. בתוכו מסתמנת
ירידת מעמדו של פינחס ספיר, שנחשב עד
לעת האחרונה ליורשו של יורד אחר —
לוי אשכול. הוא קיבל את מספר הקולות
הקטן ביותר מבין אנשי המערך.
בולט מעמדו האיתן של יגאל אלון, ש־

אמנם הובא לאחרונה בחשבון כראש־ממשלה,
ויותר ממנו בולט מעמדו של אבא אבן.
• גח״ל — קיבל רק 14.2אחוז,
לעומת 21.3אחוז בכנסת. ירידת גח״ל מוסברת
גם על־ידי מצבו הפנימי המעורער,
נויים, זה רק יזעזע
יותר ויגרום למשברים
חמורים. אולי
אחרי שיעבור המשבר,
אפשר יהיה לעשות
משהו.

• ליזה צבעי,
צבעי שום מענות. אחר י
שעברנו את מחנות
ההשמדה באושוויץ
— אז הכל כבר
טוב בשבילנו. מה
אני עוד יכולה לבקש?
אני מקבלת
ברצון מה שמגיע.
• ר גינ ה רוזג ־
צח־ייג, זבנית; בת
18 ;39 שנה בארץ:
מה אני אגיד? שאני

בעלת סלון למחו־כים
וחזיות; בת
; 50 תל־אביבית; 16
שנה בארץ: בשבילי
בארץ הזאת הכל
בסדר. אין לי

רוזנצווייג

מי היית רוצה שיעמוד כרגע זה כראש ממשלת ישראל?
(סמן xליד שס אחד בלבד)

לוי אשכול
גולדה מאיר
פינחס ספיר
אבא אבן
אבא חושי
יגאל אלון
ישראל גלילי
מאיר יערי
משה חיים שפירא
נחום גולדמן

דויד בן־גוריון
משה דיין
שמעון פרם
יגאל ידין
מנחם בגין
יוסף ספיר
פינחס רוזן
זאורי אבנרי
משה סנה

אין לי דעה

אם יש לך הערות, רשום אותן בקיצור :

(זהו מישאל עיתונאי הנערך ע״י מערכת ״העולם הזה״ .תודה על שיתוף־הפעולה).

וגם על־ידי שנת פעילותו בכנסת, שיצרה
בלב רבים את ההרגשה כי הוא אינו אופוזיציה
של ממש, אלא שותף לעתיד. יחד
עם זאת קיבל מנחם בגין את מספר הקולות
הגדול ביותר אחרי ביג׳י ואשכול.
• רפ״י — מצטיינת בעליה מדהימה:
32.4אחוז לעומת 7.9בכנסת, כשמרבית
העליה נזקפת לזכותו של דויד בן־גוריון,
המשיג בהפרש גדול מאד את שני צעיריו.
שמעון פרס ומשה דיין קיבלו /כל אחד
מספר קולות דומה לאורי אבנרי.
אגב: עליית נציג הכוח החדש, הנראית
מדהימה ביחס לתוצאות הבחירות לכנסת,
מוסברת, בין השאר, גם בכך שהמישאל
נערך מטעם העולם הזה. תומכי השבועון
שבקרב הנוסעים נוטים להשתתפות עירנית,
בעוד שמתנגדיו נוטים לפעמים לא להשתתף
במישאל.
• הדתיים — האחוז הקטן שקיבלו
מוסבר על־ידי העובדה שדתיים רבים מקרב
הנוסעים בחרו במועמדים ששמם לא הופיע
בפתק ההצבעה (כמו יצחק־מאיר לוין) ,ורבים
אחרים הסתפקו בכתיבת סיסמות דתיות
על גבי הפתק.
מעמדה של הקואליציה הנוכחית מול האופוזיציה
השתנה בהתאם לתוצאות אלה.
הרוב הפך למיעוט והמיעוט לרוב.
בין המועמדים שאינם חברי־הכנסת הנוכחית
בולט יגאל ידין ( 21 קולות) ,שהשיג
את נחום גולדמן ומשה סנה ( 9קולות כל
אחד) .ידין מעניין גם מבחינת השוזאת מעמדו
לזה של אנשי שלטון ידועים, כמו ה
שרים
פינחס ספיר וישראל גלילי. הוא
השיג אותם. גם את ראש עיריית חיפה, אבא
חושי.

לא מרוצה? מה זה
יעזור לי? אני מרוצה
ודי.

• משה פריד
פרג, עובד אגד,

פרידברג

בן ; 52 תל־אביבי:
בהרבה שטחים אני
לא מסכים עם הממשלה.
למשל, בעניין
האחרון של
הסטודנטים. הממשלה
היתד, צריכה להתחשב
שאין להם כסף.

אבל בכל זאת לא
צריך להחליף את
ראש־הממשלה. צריך
רק קואליציה מקיר
אל קיר, עם אותו
ראש־ממשלה.

• משה בן

יקר, מסגר; ירו־שלמי;
בן :33 קודם
כל שיפסיקו את
המיתון הזה, ושיתנו
לפועלים לחיות כמו
בני אדם. שיהיה ל
בן־יקר

אחר של המישאל, היכול גם לתרום
לפולקלור הלאומי, התגלה בסעיף ההערות.
למעלה ממאה מצביעים רשמו את הערותיהם,
ביניהם אחד שהאיר עובדה חשובה,
המסבירה בחלקה את ההימנעות ואת הפתקים
הריקים .״אני לא יודע עברית,״ כתב
האלמוני באנגלית ,״ואל תשכחו שיש כאלה
שיודעים עברית, אבל אין בידם עט או
עפרון•״
מצביעים אחרים כתבו, בין השאר :
• לשבור לכולם את הראש !
• אבא שלי.
• לא חשוב מי עומד בראש־הממשלה,
אבל שישופר המצב בארץ, כי אין עבודה.
• האס לא הגיע הזמן לחשוב על שינוי
במעמדו של הנשיא, על מנת שיהיה
לפחות בעל סמכויות אחד שהוא גס אוטוריטה
מוסרית?
• אינטרסים קטנוניים ואינטריגות מנת
חלקם של המוצעים בזה, ואף אחד מהם
אינו ראוי לשאת באיצטלה נכבדה זו.
• לדעתי משה דיין יכול להיות כראש־ממשלה,
כי כאיש צבא יוכל לשלוט טוב.
• קואליציה מכל המפלגות.
• אולי תנסו לפתור בעיות אחרות במקום
להחליף ממשלה?
• מדוע לא מופיע ברשימה גם חזן
ממפ״ם? (בחר בעצמו ביגאל אלון).

• הבעיה אינה אישיות אלא מדיניות.
• זוהי מישאלה, לא בחירות.
• אשכול יותר מדי חלש בשביל להיות
ראש־ממשלה.
• אורי אבנרי יצא מהתקן.
0בשבילי כולם כולם בני חכמים, כן
שאני לא יודעת את מי.
• כל המוצעים בזה שיעור קומתם אינו
מגיע לתפיסת ממשלת מדינת ישראל.
• לא מאהבת המן, אלא מחוסר כשרונות
מרדכי (בחר בישראל גלילי).
• הייתי מעדיף בשעה זוממשלה מקיר
אל קיר.
• כיום זהו האדם המתאים ביותר לעמוד
בראש הממשלה (בחר בלוי אשכול).
0במדינה זו יש רק דימגוגיה. כל אחד
בסתר ליבו דואג לכסא.
0למה לא נותנים שמות של מומחים
(בחר בנחום גולדמן).
0בתנאי שתשופר מדיניות החוץ של
הממשלה כלפי הערבים (,בחר באבא אבן).
• אילו הייתם מצליחים להפוך את בן־
גוריון לצעיר יותר הייתי בוחר בו.
• הגיע כבר הזמן לסגור את המושב
זקנים (בחר באבא חושי).
• יש צורך בהקמת ממשלת חירום.
0אדם חכם שעוד לא התפרסם.
0לא עסקן מפלגתי.
• זה שנמצא כרגע בראש ממשלה לא
בסדר.
• לוי אשכול לא שומר על היהדות,
ז״א על המוסריות של העם, ולכן רצוי
אדם דתי שישמור.
• יש צורך לעבוד ולא להתעסק בשטויות.

כולם שיהיו בריאים עד .120 עליזה.
• אף אחד לא מוצא חן בעיני, רק אחד
דתי שומר שבת.
• רצוי צעירים.
• לדעתי לוי אשכול הוא אדם אחראי
ובעל סבלנות, דבר אשר רק יביא ברכת
למדינה.
• לדעתי ראש־הממשלה כיום אינו מתאים
לראשות הממשלה. מי מתאים, זו
שאלה קשה מדי.
• לפי ראות עיני טוב הרע במיעוטו
(בחר בלוי אשכול).
• לא קיים אחד כזה!
• מאמין ביושר ליבו (בחר ביגאל ידין).
• דעתי א1י רוצה שיהיה כראש ממשלה
הבן־אדס שלא יעשה נגד הערבים בארץ.
• כשם שהצליח להשתלט על המצב בסיני,
כן יצליח גס כיוס להשתלט נגד
סוריה וירדן (בחר בדויד בן־גוריון).
• אחד מגדולי התורה.
• חוץ מאורי אבנרי כולם כבך נכשלו
פעם.
• השאלה היא •אם בכלל האדם האחר
יציל את המצב.
• לא צריכים משוגעים.
0לפי דעתי צריך לבחור אחד מהעליה
החדשה, שיהיה בעל השקפות חדשות, כדי
שיבין את העם הקשה עורף הזה.
• פינחס ספיר מוריד ומבזה את שם
מפא״י (בחר באבא אבן).
• אחד האדמו״רים שליט״א.
• ישנס אנשים שחושבים שבגין יעשה
מלחמה, אבל זה שטות. הוא אדם מתון.
• מנחם סאלח (שם אבי) .ציונה מנחם,
שיכון מזרחי ב׳ מס׳ .6

פועלים מה לתת לאכול לילדים שלהם. ושלא
יעשו צחוק מהפועלים! מה זה פה?
קרוב שלי היה פועל ואחר־כך מכר ירקות
בעגלה. העיריה לקחה לו את העגלה והוא
הלך להתאבד בבניין העירייה. רק בנס הצילו
אותו. אני לא יודע, אולי לא צריך
עדיין להחליף את הממשלה, אבל היחס לעובדים
צריך להשתנות.
0מרפל, מלצר; בן ; 51 יליד צרפת;
תל־אביבי: בגלל המצב הכלכלי והבטחתי
צריכים להקים ממשלה
מקיר אל קיר.
אין עכשיו מקום לויכוחים
מפלגתיים.
המצב מחמיר מיום
ליום.
• אלמוני, סירב
להצטלם; כבן
, 50 ספר: אני בכלל
לא מרוצה, וזה לא
מהיום. אין פרנסה,
אין עבודה, אבל הם
עוד רוצים כסף. רצוי
שיבואו צעירים
לממשלה, הם אולי יודעים יותר טוב מד,
צריך לעשות כדי להציל את המצב.

• שמואל סברוב, סיזנונאי; בן ;44
יליד קפריסין; 42 שנה בארץ: מבחינה כלכלית
ומבחינה בט־חתית
הממשלה בסדר.
מכל שאר הבחינות
לא בסדר.
יש צורך בהרבה
שינויים. להחליף את
ראש־הממשלה, ואפילו
את הממשלה כולה.
משה רבנו הלך
במידבר 40 שנר. עד
שמתו כל הזקנים.
רק אז נתנו לו מדינה.
פד, אנחנו מחכים
ומחכים כבר,
ונחכה עוד 40 שנה עד שכל המדינה תמות.
• אלמוני, בעל חנ1ת לכלי־מטבח; כבן
: 50 אני בפירוש לא רוצה ממשלה כזאת.
אני רוצה ממשלה של העולם הזה. אולי
זה ידיים נקיות. אני יודע?
• אכרה ם מזר, סוחר; בן :49 תל־אביבי:
פעם, לפני הממשלה הזאת, היה טוב
בארץ. לכולם היה מספיק. היום לכולם חסר.
צריך להחליף את כל הממשלה, ולהשתדל
להביא את המצב כמו שהיה פעם.

• אלמוני, בן ; 27 יליד תורכיה; עלה
ארצה לפני עשר שנים:
הממשלה לא
הכי בסדר בשטח ה־בטחון
והכלכלה. זה
עצוב, אבל אני לא
יודע אם יש ממלא־מקום
לראש־הממש־לה.

חייל, תל-
אביבי; בן ; 20 רוצה
בעילום שמו :
אין לי התנגדות עקרונית
לממשלה כפי
שהיא כיום. גם פתרון
מוגדר אין לי. אנשים אומרים שרפ״י
היתה יכולה להציל את המצב, וזה הרגע
שבו היה צריך הזקן להיות בשלטון. ההיסטוריה
הוכיחה שמשבר הוא תמיד טוב למדינה.

חאלד חאמד אגחיה, פועל; בן
; 23 מכפר טייבה: אני מבסוט מהממשלה
ככה ככה. מבסוט
מזה שהתקדמנו בלימודים,
בלבוש ו־ברמת־החיים.
לא מבסוט
מזה שלפועלים
אין עבודה בזמן האחרון.
בעבודה חלש.
במם־הכנסה לוקחים
יותר מדי. אני לא
מבסוט מהמימשל הצבאי,
ומזה שאסור
להסתובב באופן חופשי
בכפר שלנו בשעות
הלילה.
•מחאמיד מוחמר גוואדת, רצף;
בן ; 22 כפר זלאפה: בינתיים אני מרוצה.
יש פחות הפקעת־אדמות.
פחות מימ־של
צבאי, קצת יותר
חופשיות, אבל
לא לגמרי. בכל זאת
עוד עוצרים בלילות
אצלנו בכפר, ואסור
לנו להסתובב. הפי־תרון
היחידי שאני
רואה הוא השלום.

• נוואף אגב
ריי ה, טבח; בן ; 20
ואדי ערה: אני מרוצה
מהממשלה. היו
זמנים שהיה טוב. אז האנשים היו על הגובה
יותר מדי. אם בגלל חודשיים של מיתון
צריך להוריד את המישטר — אז אני
לא יודע. אני רוצה
רק שיהיה שלום,
אז יהיה בכלל יותר
טוב ממה שעכשיו.

• שמדאד זי-
ג , 8מובטל; בן ; 20 השתחרר רמת־גן;
לפני שבועיים מ־צה״ל:
אתה חושב
שאיכפת לי? לא מעניין
אותי. אני לא
מרוצה, אז מה? לא זינם עובדים. אני חרות־ניק.
אם חרות היתד,
היום בשלטון — היה הכל אחרת.

• כן־ציון רבינוכיץ,

מובטל, בן :52 חל־אביבי:
ראשית כל האבטלה,
זה העיקר.
מוכרחים לגמור עם
זה. צריך לתת לאנשים
עבודה. אני לא
יודע מה בדיוק
צריכים לעשות. מהבחירות
כבר התאכזבתי
הרבה פעמים.
חוץ מזה יזה
עולה עוד עשרות
מיליונים.

• דויד פריד
פועל
בניין,

רכינוביץ

מן, פקיד: בן ; 31
תל־אביבי: הממשלה מורכבת מאותם אנשיט
שישבו בממשלות קודמות, והם אחראים למצב
ביחד עם אותם אישים שלא מכהנים
בממשלה זו, אבל כן היו בממשלות קודמות.
לגבי דידי אין זה משנה במי יחליפו
את ראש־הממשלה, כי כל אחד אחר היה
ממשיך באותה שיטה, הקיימת ונמשכת מאז
קום המדינה, ואולי גם לפני כן.

בסדט ישראלי חדש!:מתען

נן זגוגה1
עם השכנה

התפקיד

סטלה

המבוגרת, התופסת אותו ברגע של חולשה,
ומצליחה לפתות אותו. מגלמת
אבני, אשר הבעות־האושר שבפניה (גם

ף* ישראל עדיין מחכים לסרט ד,אמ־נותי
המוצלח הראשון.
בהתחלה, כשעשו את אבן על כל מיל,
כולם ששו ושמחו ונהנו לדעת שהנה נעשה
בישראל הסרט הישראלי הראשון. אהר־כן,
כשנעשה כבר הסרט השני והשלישי, הפסיקו
להתפעל מזה וחיכו שייעשה כבר
בארץ הסרט הראשון ברמה בינלאומית. או
עשו את חולות לוהטים, וכולם קראו שהנה
הופיע הסרט הראשון שאפשר לדבר
עליו בלי רחמים. אבל אלה שאמרו זאת
לא היו בטוחים בזה כל כך.
כאשר הופיעו סיניה והמרתף, שוב יצאו
כולם מכליהם מרוב התפעלות, וקראו: הנה
אנחנו סוף־סוף מדינה ככל. המדינות, וגם
לנו יש סרטים, ברמה בינלאומית.
ברמה בינלאומית נמוכה אמנם, אבל בכל
זאת בינלאומית.
אחר־כך, כשעשו את אלדורדו, ואולי תרדו
שם, שוב פיעמה ההתלהבות בלב הישראלי.
כי סוף־סוף גם בישראל יש סרטים
מסחריים סוג ג׳ ,כמו בכל מדינה מודרנית
ונורמאלית.
עם כל סרט שנעשה לאחר מכן, רבתה
ההתלהבות. ככל שרבתה ההתלהבות, כך
התברר יותר ויותר שכולם מחכים לסרס:
לאיזה סרט? לסרט ד, אמנותי הראשון

למטה, משמאל) ,מביעות יותר מכל סצינת האהבים. סמלה
אבני מגלה כישרון ומשחק קולנועי בולט, השונה לגמרי מסיגנונה
על במת התיאטרון (למשל: במחזה נושים מאת סטרינדברג).
של ישראל. אך כולם עדיין מחכים לו.
בינתיים הלך אורי זוהר ועשה את הסרט
שלושה ימים וילד.

מכוסים בסדין
* ה לא סתם

^ ^11ךןי הילד שאימו עזבה בזמנו
1ן 1א ת הגיבור — השופן את
אהבתו ועלבונו על בנה( .שי אושרוב).

סרט על אהבותיו של

( גבר.
זהו סיפור־אהבה ישראלי אמיתי.
כשהסרט שלושה ימים וילד מתחיל, רואים
את ז׳רמן אוניקובסקי במיטה, ועל־ידה רואים
את עודד קוטלר, גם הוא במיטה. שניהם
ערומים לגמרי, אבל לא רואים את זה
כל כך טוב, כי הם שניהם מכוסים בסדין.
אחר־כך
הטלפון מצלצל ועודד קוטלר נקרא
אל השכנים. הוא מתלבש ויוצא, וז׳רמן
נשארת לבד, ערומה, במיטה.
ואיפה נמצא הטלפון? בבית השכנה, סטלה
אבני. אשה כבר לא צעירה, ודי מיואשת.
ובאחת הפעמים, כשעודד נקרא לטלפון, מיד
אחרי שינה טרופת־סיוטים, היא מצליחה לפתות
אותו, ולהכניס אותו לתוך המיטה
שלה. עודד מצליח לגרום לה לאושר אמיתי
(ראה תמונות) אך הוא דווקא די אומלל מ־הרפתקת־אהבים

עודד קוטלר, הגבר שבסרט, מתנה אמנם

עם האהובה: התגרית החז
אהבים עם ז׳רמן, אבל אחר כך, בגבור
עליו זכרונוחיו, מתחילים הפלש־בקים, בהם
הוא נכנם למיטה עם יהודית סולה, התגלית
הצעירה והיפר״ הלומדת, בחייה הפרטיים,
משחק באוניברסיטה.

בב? הצורות שהפיר

ו1ם הידידה

הנוכחית שלו, סטודנטית כמוהו, חי
הגיבור יפה, עד שחוזרת אהובתו הישנה
מהקיבוץ( ,תמונות למעלה משמאל ובמרכז) ומעירה את זכרו־

נותיו הכאובים. הידידה הנוכחית היא ז׳רמן אוניקובסקי (שהצטיינה
לאחרונה בהצגת גן־הדובדבנים, של צ׳כוב) ,ולה עצמה יש חבר,
המאוהב בה בצורה חסרת־תקוה. מגלם אותו השחקן אילי גורליצקי.

כל אחת מהנשים הללו יש תפקיד
שונה בחייו של אלי, גיבור הסרט (עודי
קוטלר) :יעל (ז׳רמן אוניקובסקי) היא
החברה שלו. היא סטודנטית צעירה לבוט־ניקה,
העוסקת בעיקר בקוצים, ומקדישה
להם את כל זמנה וחייה, ולכן בחלק גדול
של הסרט יראו אותה עם הרבה קוצים
בידיה.
נועה (יהודית טולה) ,היא אהבת־הנעורים
שלו. היא היתה אהובתו כשהיה צעיר, וחי
בקיבוץ. הוא נזכר בה לכל אורך הסרט,
ומעלה אותה כל הזמן בדמיונו בכל הצורות
בהן הכיר אותה.
זכרונותיו מעורבים תמיד באכזבת־חייו
שהנחילה לו, כאשר הלך לצבא, והיא נישאה
לאחר. הפרשה הנישכחת צפה מחדש

שה יהודית שלה, סטודנטית, בסצינת ההתעלסות האירוטית ביותו שהוסרטה נאוץ
כאשר נועה ובעלה בא־ם ללמוד בעיר —
ומפקידים בידיו הבטוחות של אלי את בנם
הקטן.
בנה של נועה, אותו מגלם בכישרון ה־מאפיל
על כולם שי אושרוב, מהווה עבור
אלי נציג של אמו — וזוכה לכן ליחס
מעורב. הגיבור מנשק ומחבק אותו, ולעומת
זאת מתעלל בו קשות.
רק אחרי שלושה ימים חוזר הילד אל
הוריו — ולכן נקרא הסרט שלושה ימים
וילד.

מזרון בדי סריגים

ך יו להסרט מתרחש בסביבות האוני־
^ ברסיטה, בגלל ששני הגיבורים הראשיים
שלו לומדים בה. לכן הם צולמו בירושלים,
בנוף המיוחד של העיר הזאת, בתוך
המסדרונות של האוניברסיטה העברית, במסעדות
הסטודנטים, בבתי הקפה האינטימיים
שלהם, וברחובות ירושלים המלאים
צבע ואווירה.
אבל למרות זה, בשביל סצינות העירום,
בחר הבמאי נוף אחר, יותר מתאים. הוא

העביר את אלי ונועה לנוף נעוריהם, לקיבוץ
יקום, הכניס אותם לצריף קטן, ושם,
בנוף של בריכות־הדגים וקני־הסוף, הם
נכנסו למיטה עם מזרון בלי סדינים, וביצעו
שם את סצינת האהבה, אשר היתד,
מורכבת ברובה משיחה עירנית,הומוריסטית.
זה מה שקוראים אהבה ספרותית.

ארוטיקה עדינה מאד
הכה ספרותית גם הולידה את הסרט.
המפיק אמציה חיוני קרא את סיפורו
של אברהם ב. יהושוע, והתפעל ממנו כל
כך, שהחליט להפוך אותו ליצירה אמנותית
חדשה: לסרט. הוא הצליח.
שלושה ימים וילד הוא יצירה פיוטית על
אהבה, אבל יש בו הרבה ארוטיקה, המשלימה
את הפיוט. ארוטיקה עדינה מאד, ופיוטית
מאד. וגם קטעים אלה מהווים רק
חלק קטן ביותר מתוך הסרט.
הצנזורה עדיין לא ראתה אותו, ועוד לא
ידוע מה היא תגיד על הפיוט הזה. יש
לקוות שתבין את ההבדל.

במדינה

אימפרס־ריו ! 1*13 גי ל או! מציג בחסותו האדיבה של המכון המרכזי
ליחסי תרבות ישראל—אמריקה האיברית—ספרד ופורטונל

גדנח 1ד1

מ 1ב י < ז נ 1

001 0 ^ 81^ 0

להקת פולקלור ייצוגית !
רקדנים, זמרים, מננגים מ־ 5ארצות
אמריקה הלטינית: פרו, אק־ודור,
פנמה, ונצואלה וקולומביה

תל־אביב
״אהל־שם״

יום ב׳ 10.12ב*$.30
הצנת בנורה
יום נ׳ 20.12ב־8.30
הצגת גאלה
טוצ״ש 2 ,24.12 הצגות
ב־9.15—6.30
פת ח־תקו ה ״היכל״ 21.12
״שריד 22.12
נ תני ה
״נגה״ 23.12
גבעתיים
״בודים״ 25.12
בת־ים
״רחל״ 27.12
א שקלון
״ארמון״ 29.12 חיפה ירו שלים
מוצ״ש ״בניני האומה״ 7.1
כרטיסים :״אוניון״ דיו;־
גוה ,118 טלפו! ,248516
.כנח קסטל״ ,שרותרון״,
״לאן״ ובקופות.
ירושלים: כהנא.
חוק ההד הוליד עכבר
הר הסערה הציבורית עומד להוליד עכבר.
חוק בנוחון המדינה, שלפיו יכול אזרח
חף מפשע להיאסר כמרגל, יתוקן. הצעת
התיקון כבר עברה קריאה ראשונה בכנסת,
ובקרוב תובא לאישור סופי. אלא שהיא מתקנת
רק חלק מסעיף אחד.
בנוסח הקיים כתוב, כי כל אזרח המקיים
מגע עם סוכן זר — אפילו אם אינו יודע
שהוא סוכן זר, ואין לו ״הסבר סביר״
לכך — חייב השופט לראותו כאילו הוא
מרגל. עתה באה הצעת־התיקון, ומבקשת
להכניס את המלה ״ביודעין״ לתוך המשפט
הזה. כלומר, מעתה יורה החוק: כל אזרח
המקיים ביודעין מגע עם סובן זר.
המיקרה המפורסם ביותר של אזרח אשר
נשפט ( 30 חודש) לפי סעיף זה, הוא מיק־רהו
של אהרון (״אהרונצ׳יק״) כהן, חבר
שער־העמקים. מה דעתו על הצעת־התיקון?
״הוספת המלה, ביודעין׳,״ השיב לכתב
העולם הזה ,״אמנם תחייב את התביעה
להוכיח כי הנאשם ידע, שהאיש שעימו נפגש
היה סוכן זר. אבל עניין הסבירות —
והוא העיקר! — יישאר גם להבא נתון ל־דיסקרציה
של השופט.״
הכל תלוי כשופט. כאשר נערך בכנסת
סיכום הוויכוח על קבלת החוק המקורי,
ביולי , 1957 ניסה שר המשפטים
דאז, פינחס רוזן, להרגיע את המתווכחים,
שחששו מפני הקושי שבפניו יעמוד הנאשם
שעליו — לדברי רוזן — ״להוכיח דברים
שכמעט אי־אפשר להוכיח אותם. הציע

אז רוזן :״קשה לכמה חברי הכנסת לסמוך
על תבונתה של התביעה הכללית ...בסופו
של דבר יש לסמוך על תבונת השופט.״
דבר זה לא ישתנה, גם לאחר הנהגת ה־תיקון
בחוק. גם להבא יהיה גורל הנאשם
נחוץ על־ידי תשובת השופט לשאלה מהו
הסבר סביר. העיר על כך אהרון כהן:
״תשובה לשאלה זאת, כלום אינה תלויה
בהשקפת השופט, בגישתו הציבורית, ברוחב
אופקיו הרוחניים, באומץ־לבו האזרחי
להגן לא רק על ענייני המדינה מפני
מתנכלים אלא גם על זכויות האזרח מפני
טימטום ביורוקראטי וחשבונות פוליטיים.״
המציאות הוכיחה, כי דבר שבעיני בית־המשפט
המחוזי בחיפה היה בלתי סביר —
נמצא סביר לגמרי בעיני שופט בית־המשפט
העליון אלפרד ויתקון, שקבע :״הסברו של
המערער, כלשעצמו, היה סביר. משום כך
הייתי מזכה אותו.״ אבסורד נוסף: החוק
דורש שההסבר יבוא מפי הנאשם. אם יבוא
מפי אדם אחר, חייב השופט להתעלם ממנו.
קטלני, אנטי־דמוקרטי. ביקורת
חמורה אחרת נמתחה על החוק, על־ידי שופט
אחר של בית־המשפט העליון, בפניו
הושמע עירעורו של כהן. כתב אז השופט
העליון משה לנדוי, בקובעו כי לפי החוק
הזה חייב שופט להרשיע נאשם במסירת
ידיעה סודית ,״למרות היותו משוכנע שלמעשה
לא נמסרה שום ידיעה כזאת. תוצאה
זאת, שהחוק כופה אותה, אין הדעת
סובלתה.״
מצב זה לא ישתנה. אמר כהן :״חוק זה
חייב להיות מושתת על אותו בסיס שעליו
מושתת כל חוק במדינה דמוקרטית. כלומר:
אשמה חייבת התביעה להוכיח, ואי-אפשר

משפט ראשון מסוגו: עורר-ד ! מואשם

פרסום בלקין

במעשה מגוגה במקידתו-בתוך משרדו

״הייתי הורגת אותו!״
למד שפ ות

אנגלית -צרפתית
ערבית-גדמנית
קורסים למתחילים ולמתקדמים
למבוגרים — 1זס;1ן83־נ6זותס ,0
לתלמידי בי״ס יסודי — אנגלית
מ 8 0לתיכון — 76183-ומס 0
11011 ;111)1

המבונית

שנתה

• חסכונית
• ת מו רהמלאה לנ ס ב!
•/׳וז מר ת על ערבה

צלומי ילדים בבית
בצבעים או בשחור לבן
״ ק ו לורי ת״
אבן גבירול 66 טל2 3 16 6 6 .

ת מונ ה גדולה חינ ם

סוכנות ישראלית
למכונות בע״נז
תל א בי ב טל 36356/9 .
ירזטלים טל2 2 3 3 6 .
חי פ ה טי• 522189

יהה ־י ת ^
מ־א| ח1״הברנ7ל\7,39ל56980.
ונ״י ורזו? ,סיר 3 .3י

ך*וא השכיב אותי על הספסל, הוד
נפל עלי,״ סיפרה בבכי צעירה נרגשת,
בת ,18 בתחנת־ד,משטרה בחיפה.
סיפורה, בצירוף מימצאיו של רופא משרד
הבריאות, שבדק אותה, הניעו את המשטרה
להעמיד לדין את מעבידה של הנערה:
עורך־הדין החיפאי מרדכי לנדוי (,)51
גרוש מזר, כמה שנים. התביעה מתכוננת
להביא למשפטו, נוסף לרופא משרד־הברי־אות,
עוד שמונה עדים.

ידיים בצורה תוקפנית לעבר החזה שלי
דרך החולצה, הוא התחיל לנשק אותי ב־צזזאר.
ראיתי
שהוא עושה לי עניינים, ונורא
פחדתי ממנו. אני לא יודעת איך, אבל
הצלחתי לקחת את התיק שלי, ואמרתי לו

כמרכז העדויות יעמוד סיפורה
שד הנערה עצמה:

כל זד, התחיל למעשר, בגלל שחיפשתי
עבודה. אחרי שגמרתי שלוש שנות לימודים
בבית־ספר לפקידות, חיפשתי עבודה. אבל
לא מצאתי כלום, בגלל המיתון. משפחתי
הפעילה קשרים כדי לעזור לי, וכך הגעתי
לעורך־דין שרר, שעובד במשרדו של לנדוי.
הקרובים שלי סידרו לי פגישה עם שרר
בביתו, ושם הוא אמר לי לבוא בעוד יומיים
למשרד, ולעבור בחינות. הצלחתי בבחינות
והתחלתי לעבוד ב־ 250 לירות לחודש.
לנדוי
בדרך כלל היה מקריא לי את המכתבים
בעל־פה, כשהוא נמצא כל הזמן
בקירבתי. כר עבדתי בלי בעיות עד ליום
חמישי, באותו שבוע.

התחי? לנשק אותי בצוואר
ך• יום החמישי בבוקר באתי לעבודה
^ כרגיל. הייתי עם חצאית חומה וחולצה
צהובה, והתיישבתי לי ליד שולחן־ד,כתיבה
בחדר השני, ליד המרפסת. בשעות הבוקר
גם שרר וגם לנדוי היו במשרד, והם קיבלו
כל מיני לקוחות.
בשעה אחת־עשרה בערך, עזב שרר את
המשרד. נשארתי לבדי עם לנדוי. לנדוי בא
להכתיב לי כרגיל, נעמד מאחורי כשגבו
מופנה למפרסת, והמשיך להקריא לי. פתאום
הוא התחיל לשים עלי ידיים על הכתפיים
והצוואר, ועשה את עצמו כאילו הוא
ממשיך להקריא לי. ראיתי שזה ככה, אז
ביקשתי ממנו להוריד את הידיים. הוא ענה
לי ״בשביל מד. זה טוב?״ והסברתי לו שככה
אני רוצה.
הוא לא ענה לי, ורק המשיך לשלוח

שאני מפסיקה כבר ברגע זה לעבוד אצלו,
ושהוא יתן לי ללכת.

בי הוד ;

^ נדוי לא נתן לי ללכת. הוא עמד
/מולי וחסם לי את הדרך. ניסיתי לברוח
מהמשרד, ואז לנדוי תפס אותי וזרק אותי
לעבר הקיר. הוא נצמד אלי והתחיל עוד
פעם לשלוח ידיים.
הצלחתי להשתחרר ממנו. ברחתי מהחדר,
וכשאני כבר הייתי במסדרון, ליד הדלת של
היציאה, הוא התנפל עלי מאחורנית. הוא
משן אותי אליו, וזרק אותי על ספסל
במסדרון, עם שטיח עליו,
כזה שנמצא
שדומה לספה.
נפלתי על הספסל הזה, ואז לנדוי התנפל
עלי. הוא נשכב עלי, והתחיל לנשק אותי
העולם הזה 1526

שבעניינים חמורים כל־כך תושתת האשמה
על יסוד חזקה משפטית. זה דבר חמור
מאד, כאשר מרשיעים אדם — כפי שהרשיעו
אותי — על יסוד ההנחה, רואים אותו
כאילו מסר ידיעה סודית׳! הרי בכל משפט,
אפילו אם יש ספק — מזכים. איך אפשר
להרשיע בעבירה חמורה כזאת על יסוד
,כאילו׳ ז !״
על כן, לדעתו, יישאר החוק ״קטלני, אנטי
דמוקרטי כפי שהיה. הוא עלול להשאיר
גם הלאה בידי הש״ב, או בידי מי שעומד
מאחוריו, את האפשרות לקטול באמצעותו
כל מי שירצו לקסלו.״
מצב הידוע לשימצה. מה שברור
לגמרי הוא, כי אם לא יתוקן החוק תיקון
של ממש, יוכל גם להבא ראש הש״ב להתפאר
— כפי שהתפאר בימי משפט אהרון
כהן — כי ״עוד לא קרה שאדם יועמד לדין
על ידינו ויצא זכאי.׳׳
כהן עצמו הביא בשעתו עדים בעלי מעמד
מיוחד במינו. הוא גם לא הסתמך בהגנתו
רק על זכרונו, אלא יכול היה להציג מיס־מכים
מתוך ארכיונו המסודר להפליא. מאחריו
עמד ציבור גדל והולך, שהרגיש כי
נעשה פה עוול משווע — ובכל זאת הורשע
על־ידי בית־המשפט המחוזי בחיפה. לתביעה
לא היתד, כל הוכחה — פרט לעובדה שהוא
נפגש עם אדם שהוגדר על־ידי הש׳׳ב —
ללא ידיעתו של כהן — כ״סוכן זר כל זה

• תוך מהלך הנזשפס, הסתבר ני מדי
פעס, כשהיה כהן נכנס למשרדי המשלחת
המדעית, אשר אחד מאנשיה הוגדר כ״סוכן
זר׳׳ ,היה השוסר בפתח רושם את שמו ואת
מספר תעודת הזהות שלו .״בשביל מרשמת?״
שאל כהן את נציג הש״ב בבית״
המשפס ,״בשביל הרבנות הראשית?״

בשפתיים ובצוזאר, והתחיל לשלוח אלי ידיים.
נאבקתי אתו. עשיתי הכל בכדי להשתחרר
ממנו. כל כך שנאתי אותו, שאם היה לי
סכין — הייתי הורגת אותו.
במשך כל הזמן הזה צעקתי שיעזוב
אותי. חשבתי שאם אצעק, ישמעו אותי אנשים,
יכנסו למשרד, ואז הוא יהיה מוכרח
לעזוב אותי.
כשלנדוי שמע שאני צועקת, ונלחמת בכל
כוחי, הוא עזב אותי קצת, וביקש ממני
לא לצעוק ולא לעשות מזה עניין, ושבעצם
לא קרה שום דבר.
צעקתי עליו שיקום ממני, ואז הוא קם.
מיד נתתי קפיצה לכיוון הדלת, פתחתי אותה,
ירדתי במדרגות בריצה, ותוך כדי כך הסתכלתי
אחורנית, אם הוא רץ אחרי.

מה, אם בכלל, קדח ז
^ צתי משם כמה מהר שרק יכולתי,
וברחתי לחנות של דודתי, שנמצאת בקרבת
מקום. סיפרתי לדודה מה שהמנוול
הזקן רצה לעשות לי, ופרצתי בבכי נורא.
הדודה כל הזמן הרגיעה אותי. רציתי
שאבא שלי יבוא, אבל הדודה לא רצתה שההורים
שלי יראו אותי במצב כזה נורא.
היא הרגיעה אותי כל הזמן.
אני לא זוכרת כמה זמן הייתי אצל הדודה,
כי הייתי בהלם. אבל אחרי שהרגשתי יותר
טוב נסעתי הביתה.
ההורים, שראו איך אני באה, נבהלו. הם
שאלו אותי מה קרה. גם להם סיפרתי. אבי
תיכף התיעץ עם גיסו. הגיס אמר שלא כדאי
ללכת למשטרה, כי יכתבו על זה בעתונים.
בכל אופן נסעתי עם אבי למשטרה. הקצין
שקיבל ממני את התלונה ראה את החצאית
שלי, שנקרעה בזמן שנאבקתי עם העורך־
דין. הדודה שלי סיפרה לו גם באיזה מצב
הייתי: פרועה ופצועד״ ועם שריטות על
השוקיים.
הקצין גבה את העדות ונתן לי מכתב
ללכת למחרת היום ולעשות בדיקות רפואיות
אצל ד״ר יז׳רובסקי. הרופא בדק אותי, ושלח
את תוצאות הבדיקה למשטרה.
עכשיו אני לא יודעת מה לעשות. אני
נורא מפחדת לעבוד אצל בוס פרטי. מאז
אני לא עובדת, ויש לי כל מיני חלומות
בשינה. מספיק לי המקרה שכבר קרה.
עד כאן סיפורה של הנערה. עורך־הדין
מרדכי לנדוי שנשאל על המקרה, השיב:
״אני מכחיש את כל מה שהבחורה אומרת.
לא היו הדברים מעולם. אינני מעוניין
לדבר בשלב זה. כל מה שיהיה לי להגיד,
אגיד בבית־המשפט.״
השופטים, שישמעו את דבריו, יצטרכו
להחליט מה קרה — אם בכלל קרה — על
הספסל במשרד עורך־הדין.
העולם הזה 1528

לא עזר לו. החוק כפה על השופטים להרשיעו.
השופם
ויתקון אמר בפסק־הדין, שאם
יתקבל פירוש החוק שניתן על־ידי השופטים
שהרשיעו את כהן ,״חוששני שייאלץ
האזרח הזהיר להתחמק מכל פגישה ושיחה
עם איש זר, פרט אולי מפגישה מיקרית ומשיחה
על דברים של מה בכך. כל ויכוח
על ענייני דיומא ועל בעיות המנסרות בעולם,
וד,שנויות במחלוקת בין הבריות,
עלול להכיל חומר אינפורמטיבי. וכך נגיע
למצב, הידוע לנו לשימצה מדוגמתן של
ארצות מסויימות, שהאזרח מפחד לדבר ולהביע
את דעותיו כלפי איש מבחוץ. פחד
זה לא יכירנו מקומו אצל עם חופשי, ואני
מקווה שלא נגיע למצב כזה.׳׳
הוסיף אהרון כהן :״זוהי דעתו של השופט
ויתקון. לא כל מועמד לדין מובטח
לו שהשופט, שיחרוץ את דינו, יהיה בעל
אופקים רוחניים ובעל השקפת־עולם כאלה.״
אחיזת״עיניים. אילו נערך משפטו של
אהרון כהן לפי הנוסח המתוקן של החוק,
היה בית־המשפט מזכה אותו. יותר מזה:
הצעת־ד,תיקון, כמוה כהודאה של הממשלה,
כי כהן ישב 18 חודש בכלא על לא
עוול בכפיו.
חברו־למפלגה של כהן, מרדכי אורן, התנסה
גם הוא בעוול משפטי, כאשר נשפט
בצ׳כיה. אולם שם, אחרי שהממשלה הצ׳כית
הודתה בכך, היא העניקה לאורן רהביליטציה
מוחלטת, נתנה לו פיצויים וחושבת לתרגם
את ספרו לצ׳כית. שום כוונה כזאת
לא הובעה על־ידי ממשלת ישראל כלפי
אהרון כהן.
״אילו היה מאסרי גורם לשינוי החוק כהלכה,״
הצהיר כהן ,״הייתי רואה בו מחיר
שאני חייב לשלם באהבה בעד הישג השום
להגנת הדמוקראטיה במדינה. אבל מסתבר
ששילמתי את המחיר — והממשלה אינה
נותנת את התמורה. היא אינה מתקנת את
החוק׳ אלא זורה חול בעיני הציבור!״
יהיה זה סיכום עגום למאבק ציבורי, ול־התקוממותם
של שופטים עליונים, נגד חוק
אנטי־דמוקרטי. התיקונים המוצעים בחוק נועדו
רק לאחז את עיני הבריות, יליצור את
הרושם שהממשלה נכנעה לרצון הציבור.
היסטוריה השו המתוק
כאשר הגיע מרדכי ק וסובר לחיפה שכר
עטאל (בערבית: סבל) שיעלה את מזוודותיו
להדר־הכרמל. זה היה יום חמסין והעטאל
סחב והזיע, סחב והזיע. לבסוף עצר והודיע
שאם לא יקבל תוספת למחיר המוסכם לא
ימשיך בשום אופן בדרכו.
קוסובר, שידע כבר אז ערבית, סרב, הזכיר
לעטאל כי היה זה הוא, הסבל, שקבע
את הוואחד כילנזה (המילה האחרונה) בקשר
לשכר־הטירחה.
העטאל כל כך התרשם מהתשובה שהושמעה
בערבית צחה, שהודיע לקוסובר >כי
הוא חברהמן (אנתה שאטר!) והוא נשא
את מזוודותיו בלי להוציא הגה נוסף.
מאז עברו 40 שנה וקוסובר הפך לפרופסור
ללשון העברית באוניברסיטת ניו־יורק,
הידוע כאחד הבלשנים המומחים לערבית
ארצישראלית. את ספרו האחרון, שהוציא
החודש, הקדיש לנושא רב־עניין: השפעת הערבית
על הלשון האידיש, שהיתה (ועודנה)
מצוייר, בפי היישוב הישן האשכנזי*.
״אוונטאג׳י״ .קוסובר חוזר לימים בהם
עוד קראו ראשוני העולים לרחובות —
דוראן, לראשון־לציון — עיון־קרא, לבאר־טוביה
— קאסטיניה ולזכרון־יעקב — זא־מארין
וירושלים היתר. מלאה טיפוסים מסוגו
של רב בערל זייגערמאכר (השען),
רב שלום תילים־זאגער (אומר פרקי־תהילים),
רב פישל, דער מעלה־גירה (הזולל) וריינה,
די רעבצין (הרבנית).
יישוב ישן זה דיבר אידיש, אך לא היתד,
זאת סתם אידיש גלותית (ששרשיה, לדעת
חוקרים׳ ־ 607 גרמניים ,־ 257 עבריים ו־1570
סלאביים) .היתד, זאת אידיש מיוחדת במינה,
גדושה מלים לקוחות מן הערבית, התורכית,
הפרסית וד,לאדינו.
היהודים קנו בייארעם (פרדסים) ,החזיקו
בידיהם מסבאחעס (חרוזי עינבר) יאכלו
סאלאטעס עם זייתונעס.
מתורכית באה המילה אוונטאג׳י (נוכל,
תככן, הרפתקן) ומפרסית המילה פושט —
בחור פשוט וגם־רוח.
״באדל עסקרייה״ .תוך כדי שיחזור
לשון האידיש הארצישראלית מזכיר קוסובר

(המשך בעמוד )22
• יסודות ערביים באידיש הארצישראלית

תצפית

• עם התקרב יום הולדתה הראשון של הממשלה הנוכחית,
ב־ 23 בינואר, יחפים לוי אשכול להגיע להישג בינלאומי
כלשהו, בו יובל להתגאות כיום השנה. משהו מסוג הודעה על
הקמת כור גרעיני להתפלת מי־ים, או השגת מילויה גדול ונוח מגרמניה.

• כמה מיועציו יטל אשבול, שאינם מוכנים להסתפק
כבד, החלו השבוע בגישושים אצל אנשי־מדע־ורוח עצמאיים,
כדי לבדוק אם יש סכוי ליצירה מחדש של את״א (אזרחים תומכים
באשכול) או גוף ציבורי דומה, שיעזור להרמת היוקרה של אשכול.

• ההחלטה הסופית כרכר הקמת טלביזיה כישראל תיפול
רק בראשית ,1968 מתוף
תקווה שאפשר יהיה להשתמש
בה לקראת הבחירות
של .1969 לשם כך יוקם מוסד
שיכלול את הטלביזיה, הרדיו, לשכת
העיתונות, מינהל ההסברה. בראש
המוסד יועמד מראה יעקב
הרצוג, יועצו של לוי אשכול.

• איפר הראל לא יזכה
להכיא את ראש הממשלה
לבירור הסיכסיד ביניהם.
הובטח אמנם להראל כי טענותיו
יתבררו בפני ועדת־משנה
אבל לאשכול מותר
לסרב להופיע בפני ועדה זו. יש הרצוג להניח כי הוא ישתמש בזכותו זו.
*| הראל ימשיך בינתיים בשתיקתו, לאחר שהובהר לו כי זה התנאי לקיום בירור
ממלכתי.

• פעילי מפא״י מאיחוד הקבוצות והקיבוצים, ובראשם
אליעזר יטושני, מראיטוני המפקדים בפלמ״ח, ימשיכו כמאב
קם נגד אשכול. קבוצה זו, שכמעט הביאה להתפטרותו של אשכול
לפני שבועיים, נבלמה לזמן מה, אך שושני יחדש בימים אלה את פעילותו.

• סערה חדשה עומדת להתחולל סביב ״האדם השלישי״

של פרשת לבון, הכלוא ככלא רמלה. משפחתו מינתה עורך־דין
אוסטרי, העומד להגיע לארץ בזמן הקרוב כדי לטפל בשיחרורו. מינוי זה בא
בעקבות חששות המשפחה, שהאדם השלישי לא ישוחרר בתום מאסרו, אלא
ישאר בכלא לפי צו מיוחד.

• מי שהיה מנהל ״רסקו״ ,מרדכי שטרן, לא יהסס לפרסם
כעתיד הקרום את המספד*
כים והתעודות שברשותו,
במטרה להוכיח בי שר האוצר,
פינחס ספיר, הוא הא שם
כמצבה הכושל של
״רסקו״ .הקריירה הפוליטיון של
שטרן נשענה בעיקר על פירסומו
כמנהל חברה גדולה ומצליחה. עתה
נחלץ שטרן להציל קריירה זו, ולו
גם במחיר ־ז־כישת שונאים חריפים
במפא״י.

• אשמות מלוות מיסמ־כים
ותעודות יוטחו גם כפני
שר המשפטים יעקב
שמשון שפירא. רפ״י החליטה

שטרן

שלא להרפות ממנו ומקשריו עם
חברת סומרפין, מרכזת לשם כן מסמכים ועובדות, לקראת הדיון בוועדת הכספים
של הכנסת.

• צפוי סיכסוך עבודה באחד ממפעלי התעשיה הממלכתיים,
לאחר שהוחלט להעכיר אותו מסביבת תל-אכיב לגליל. פועלי
המפעל, בדומה לפועלי ארגמן בשעתו, מתנגדים להעברה.

• ועידה ארצית של תומכי שינוי שיטת הבחירות תתכנס
בתחילת חודש מארם, לפי יוזמתו של דויד כן-גוריון. עד אז
ייפגש ביג׳י עם עשרות אישים, בנסיון לשכנע אותם להצטרף לוועידה ולוועדיס
המקומיים שיוקמו בערים הגדולות.

י • סרסיד העבודה בנמל
חיפה יוקפא לבמה ימים, עד
שובו של אבא חושי מארצות-הכרית.
הסיבה: מועצת
פועלי חיפה נכנסה למבוי סתום. עובדי
הנמל דרשו לאשר להם שביתה,
אבל מפ״ח אינה יכולה לאשר שביתה
בניגוד למדיניות ההסתדרות, ועוד
בחברת שרוחי נמל מאוחדים, שהיא
חברה הסתדרותית. מצד שני ברור,
שאם השביתה לא תאושר, תאבד
מפא״י את מעמדה בקרב פועלי ה־נמל.
אם וכאשר תאושר לפועלי
הנמל העלאת־שכר 267 כפי ש
לסקוב

הובטח
להם, ואם יאלצו את רשות

הנמלים לשלם חלק מהוספה זו — יתפטר מנהל הרשות, רב־אלוף חיים לסקוב.

(באנגלית; מאת ד״ר מרדכי קוסובר; הוצאת
ראובן מס; 446 עם׳).

ספורט כדורגל
סוף תמוה

ח3{61ח!כ1ג!ח 3רו 1616־1

מוצאי השבת האחרון היה אחד העצובים
ביותר בתולדות ממלאי טפסי הטוטו. זה
זמן רב מאוד שתיקוות כה גדולות של אנשים
כה רבים מתבדות באכזריות בה גדולה.
הסיבה: בדרך כלל קשה הניחוש בטפסי
הטוטו, כי רמת הקבוצות המתמודדות שווה
פחות או יותר. לעומת זאת, התמודדו בשבת
האחרונה קבוצות הכדורגל בשיטת הגביע׳
לפיה נפגשו קבוצות מליגות גבוהות
עם כאלה מליגות נמוכות. הבדלי הרמה
היו גדילים ביותר, מספר המישחקים שתוצאותיהם
נראו ברורות, היה גדול מן הרגיל׳
ומכאן שסיכויי הזכיר היו גדולים
יותר מאשר בכל שבוע אחר.
ביום השישי סיפרו לא מעטים מבין חובבי
ספורט הטוטו כי מועד התעשרותם קרב.
עשרות מילאו טפסים במאות לירות.
הבלתי־יאומן קרה. כמה מהמועמדות הבטוחות
ביותר לניצחון לא הצליחו לנצח.
ה עו ק ץ. שלוש תוצאות עוררו במיוחד
את תמהונם של ממלאי הטפסים, שהפסידו
את עולמם: שמשון נהריה מליגה ג׳ הצליחה
לנצח את בית״ר קרית־אונו מליגה א׳
( ,)3:4במיגרש הנידח בנתיב השיירה. הפועל
גני־תקווה מליגה ב׳ גברה על בית״ר
נתניה מליגה א 0:1והתוצאה המפתיעה
ביותר: בית״ר תל־אביב מליגה א׳ גברה
אמנם על הפועל גבעת־חיים (מליגה ב׳)
( ,)1:4אלא שהצליחה להשיג את נצחונה
לאחר שהמישחק הוארך (לפי תקנון מיש־חקי
הגביע) בחצי־שעה. העוקץ: תוצאה ב־מישחק
לאחר שהוארך אינה נחשבת לפי תקנון
הטוטו.
פרט פיקנטי נוסף: בכל שלושת המישח־קים
המפתיעים מעורבות קבוצות המסונפות
למרכז בית׳׳ר.
לצופים במישחק האחרון — של בית״ר
תל־אביב — הוא נראה תמוה במיוחד. עד
להארכות שיחקו הבית״רים בעצלתיים. שח־קן־המפתח
שלהם, משה צבי, היה חלש במיוחד,
והוא האיט את קצב המישחק. אולם
משחלפו שתי דקות מאז ההארכה, חל לפתע
שינוי מוחלט. צבי חזר לכושרו הטוב והיה
אפילו מעורב באחד משלושת השערים שהצליחו
לפתע הבית״רים להבקיע.
לכמה אנשים הביאו בכל זאת התוצאות
טל השבת להקלה ולא לאכזבה: היו אלה
מנהלי הטוטו. סיכום הזכיות אותו היו צריכים
לשלם קטן בהרבה.

אך לא תגרור את הענשת אחיו ״הלאומי״.
ועדת המשמעת של ההתאחדות, שתדון כעניין,
תצטרך לפסוק מי מהאחים יוענש.

במהדורה חדשה
״הם מסיתים נגדנו. הם ממרידים נגדנו
את השחקנים. במצב הזה אף אחד לא יכול
להמשיך לעבוד והקבוצה לא יכולה להתקדם•״
טענות אלה הועלו השבוע על־ידי חברי
ההנהלה של הפועל תל־אביב.
הן היו מופנות אל אלה שתפסו תפקיד
זה רק לפני שנה. בתום עונת הכדורגל החולפת,
החליפה מועצת הפועלים הכל־יכולה
של תל־אביב את הנהלת האגודה הכפופה
לה. מאז יש שאיפה אחת בליבם של חברי
ההנהלה הקודמת: חזרה לתפקידיהם הישנים.
השיטה פשוטה מאד: אומרים שכל מה
שהקבוצה עושה זה כישלון, ושהכישלונות
באים מכיוון שהם עצמם אינם בהנהלה.
הרים וגכזן ות. עד עתה היה זה קל
למדי בהפועל תל־אביב, משום שכמה מ־

הניצחון שחמק

בניך בגוון אכוסק עם -
א1110צ*ז 5118-
ד גוונים חדשים ליפות בהם את הלחיים׳ לעשותן מושכות ומלאות חן
ברכות קטיפתית של אפרסק.
לאיפור רך המשתלב בהרמוניה
> 11ס § 0זמ 10מ811 8
בגוון העור הטבעי, מעלים סימני עייפות או פגמי עור קלים ומעניק
לעורך רכות קטיפתית של אפרסק. עור הפנים מקבל גוון אחיד.
י1׳ 1?^ 0ג 0 0זו 101מ1 8׳ 811 הינו איפור מושלם כשלעצמו.
תרכובת מאוזנת ומושלמת של פודרה וקרם הזנה מרענן ומרכך —
מעניק לעור גוון אחיד, שקיפות עמומה וקטיפתית.

מה שהרגיז במיוחד את כל מי שחזה בשני
מישחקיה האחרונים של הנבחרת הלאומית
בכדורגל •,היה כי בשני המיקרים עמדו
הישראלים על סף ניצחון, ובשני המיקרים
הוא חמק מהם. מדוע?
האחראים לנבחרת יכלו להמציא עשרות
תשובות מסובכות. אך לצופים נראתה התשובה
פשוטה הרבה יותר. חשבונות קטנוניים
של האחראים קבעו את הרכב הנבחרת•
כך, למשל, לא שותף בשני המישחקיס
החלוץ החיפני דניאל (״שמילו״) שמולביץ,
והשוער הרחובותי מיכאל מיכאלי הוחלף
ברמת־גני יואל שוהם רק כשהיה מאוחר
מדי.
הן שמולביץ והן שוהם לא שותפו בשל
סיכסוכים אישיים שלהם עם מאמן הנבחרת.
השאלה היתה אם סיכסוכים כאלה מצדיקים
סיכון שמה הטוב של נבהרת הכדורגל.

אגדת האחי מדד

הנן מוזמנת לקבל ייעוץ יופי חינם בפרפומריות
דיילות־יופי של הלנה רובינשטיין יבקרו ב מקומו ת ובתאריכים הבאים:
גבעתיים — ״כלנית״ ,רח׳ ויצמן 13
12-11
בדצמבר 9 אחד־העם
תל״אביב — ״כלבו שלום״,
11־12־ 13 בדצמבר
תל־אביב — ״שרף״ ,ככר דיזנגוף 1
12־13 בדצמבר אזור
— ״שטיינפלד״ ,רח׳ שפינוזה 2
בדצמבר
14־15
תל־אביב — ״סברינה״ ,רח׳ אלנבי 64
14־15 בדצמבר נתניה
— ״וולף״ ,רח׳ הרצל 9
14־15 בדצמבר קיראון
— ״סילביה״ ,מרכז מסחרי, קיראון 15 בדצמבר חיפה
בדצמבר
15-14
— ״אוניברסל״ ,רח׳ הרצל 5
נא התקשרי לפרפומריה לקביעת מועד קבלת הייעוץ וההדרכה.
ייעוץ והדרכה חינם, ניתנים גם בכל יום ג׳ בין השעות 3— 6אחה״צ
במרכז להדרכה וייעוץ קוסמ טי של הלנה רובינשטיין, רה׳ דיזנגוף 5
תל־אביב

בשבוע שעבר שיחקה קבוצת בית״ר צפון
תל־אביב מליגה ג׳ נגד הפועל גבעת־השלו־שה
וניצחה .0:3איש לא היה שם לב לכך,
לולא החלו המפסידים לטעון השבוע, כי
מנצחיהם שיתפו למשך עשר דקות במישחק
את הקפטן הוותיק של קבוצת הליגה הלאומית
שמשון תל־אביב, יאיר בדר.
אם היתד, עובדה זו מוכחת, היה העונש
המינימאלי המוטל על מדר איסור לוזצי־שנה
להשתתף במישחקי קבוצתו שמשון, שלא
לדבר על הפסד טכני שהיה נרשם לחובת
המנצחים.
לפתע הפכה השאלה להיות חשובה. האם
שיחק מדר או לא? שופט המישחק טען
בדו״ח שהגיש, כי הוא לא זיהה את מדר.
צופה ואנשי בית׳׳ר נתנו הסבר סביר לתעלומה:
בית״ר צפון שיתפה במישחק את
אחיו של יאיר, ברוך מדר. זו גם כן עבירה,
נגד פולין ( )0:0ונגד רומניה ( .0:2

כדורגלן שמולביץ
סיכסונים אישיים
שחקני המפתח נעדרו מהרכב הקבוצה. זו
הפסידה במרבית מישחקיה עד כה, כך ששעיר
לעזאזל נמצא בקלות.
כדי להבטיח שהמצב לא ישתפר, לא הסתפקו
חברי ההנהלה הקודמים בדיבורים
בלבד. שניים מהם, שמעון קרייזברג ורפי
ללקין, נוהגים להיפגש לעיתים קרובות עם
השחקנים, להבטיח להם הרים וגבעות אם
יביאו להחזרתם להנהלת הקבוצה.
כך, למשל, הסבירו למגן המוכשר של הקבוצה,
שמעון (״שים״) בן־יהונתן, כי ימנע
מלמסור כדורים לרץ הקבוצה שאר־ישוב
(שאבי״) בן־ברוך — פעולה המשבשת את
כל מהלך המישחק של הקבוצה, ואשר צופה
רגיל אינו שם לב אליה בדרך־כלל.
פעולות אלו אינן עוברות ללא תגובה
בין חברי ההנהלה הנוכחית של הפועל תל־אביב.
אלה, הנמצאים שם בזכות חברותם
במפלגות הפועלים, פחדו פן יקום מישהי
מהשחקנים וישאל מה הם עושים בעצם.
כמה מהם החלו לדרוש הקמתה של ועדה
מייעצת לצידו של המאמן יוסף מירמוביץ׳,
במטרה להרים כביכול את הרמה המיקצועית
של הנהלת הקבוצה.
פעולה חסרת טעם זו נדחתה בינתיים,
בעקבות עמדתו של המאמן. מכל מקום, היא
לא עברה ללא תגובה בין הכדורגלנים. כמה
מהם התכנסו לשיחות על גורל קבוצתם.
השביתה הגדולה של סוף העונה שעברה,
עשויה לחזור במהדורה חדשה.
העולם הזה 1528

אנשים
היכן תקוע אבן י

ראש־הממשלה לא ידוע כמי שמבורך בכשרון
ספרותי דווקא. לכן, כשנולד הצורך
להוציא את כתביו לאור, ישבו וחשבו אנשי
יחסי־הציבור שלו רד, לעשות, עד שצץ בראשם
רעיון לא־מקורי, אבל שימושי: אספו
וכינסו את נאומיו על העם והמדינה, על
המשק ובכלל, והוציאו אותם בצורת ספר
(אגב: כריכה מהודרת) .לספר הזה של לדי
א ש כו ל קראו במעלה הדרך, אבל מכיוון
שהוא לא נחטף ככה סתם בשוק החופשי,
בא חג החנוכה והציל קצת את המצב. ב־מיפעלים
ההסתדרותיים הוא חולק כדמי חנוכה,
יחד עם בקובוק יין 9 .אגב: עוד
ראש־ממשלה (לשעבר) היה ידוע כמרבה בדיבורים
וממעט בכתיבה, וגם לו הוציאו
כתבים מבלי שכתב אותם בכלל. קוראים
לו ניקיטה כרושצ׳וכ • .כשחצה כתב
הדיילי אכספרס, רובין סטאפורד, את
הגבול. שבין ירדן לישראל, לאחר שראיין
שם את המלך חוסיין, חשבו שמטרתו היחידה
היא לראיין את שר־החוץ אבא
אכן. הוא באמת עשה זאת, והראיון על
פשיטת סמוע היכר, גלים. מה שלא ידעו
מארחיו הרשמיים, הוא שהיתר, לו עוד מטרה
בביקורו, אותה הצליח להגשים השבוע,
ערב צאתו מן הארץ. היה זה ראיון מקיף
עם מאנדי רייס-דייווים • .בישיבת
ועדת הכנסת שדנה בענייני הסטודנטים, אמר
ח״כ שמואל מיק וניס :״המשק האנושי
שלנו אינו דופק!״ שיסע אותו ח״כ יצחק
נכון :״להיפך — הוא דופק את הסטודנטים.״
• מזכירי־הסיעות הצעירים בכנסת
מספקים את עיקר ההומור בבית־המחוקקים.
השבוע ביקש ח״כ פא״י יעקוב
כץ סיגריה ממזכיר סיעת חרות, יחיאל
קדישאי. כדרכו, כדי למעט בעישון, קרע
כץ את הסיגריה לשתיים, החל מעשן את
המחצית. קדישאי החליט למתוח אותו, אמר:
״האם אתה יודע שאסקוט משווקת עכשיו
סיגריה שיש לה פיית־שעם בכל צד, כך
שאפשר לעשן כל חצי לחוד?״ הרעיון מצא
חן בעיני כץ, שביקש לדעת היכן אפשר
להשיג סיגריות אלה • .בניגוד לג׳יימס
בונד, אין איפר הראל נוגע לעולם באלכוהול.
מדוע? כי הכוס הראשונה מרדימה
אותו. כשהסביר לו אורח כי מתרגלים
לאלכוהול, וההשפעה המרדימה נדחית במרוצת
הזמן מן הכום הראשונה לכוס העשירית,
השיב איסר :״אז למד, להתחיל
בכלל על עצמו מעיד איסר :״אין במדינה
אדם שיש לו פחות אינפורמציה על
הנעשה מאשר לי חברת־הכנסת אסתר
רזיאל׳נאור אינה דוגלת בהומור
קלוקל. לכן נרעשה כאשר קראה בשני עיתוני
הערב, בזה אחר זה, את הבדיחה הבאה:
מישהו נישאל אם הוא מכיר אדם הגון
בכנסת. ד,נישאל ענה :״בוודאי. קדיש לוז,
אה אה קדיש לוז כבר אמרתי?״
רזיאל־נאור ראתה בכך עלבון בה ובשאר

הח״כים, החליטה להביא את הדבר בפני
יושב־ראש הכנסת, ששמו: קדיש לוז• .
ואם כבר מדברים על הכנסת, אז למה לא
לדבר על מחוץ לכנסת. ד,ח״כ המפ״מי לשעבר,
יעקוב (״קובה״) ריפתין, נראה
השבוע כשהוא משוחח שעה ארוכה בבית־קפה
תל־אביבי עם ח״כ מק״י לשעבר,
משה סנה. כזכור, היו שניהם פעם מנהיגי
האגף השמאלי של מפ״ם, עד שנפרדו,
וסנה פנה אל עבר הקומוניסטים. לאחרונה,
כשסנה מנהיג את מפלגתו להתקרבות אל
המפלגות הציוניות, מצאו להם שני האישים
שפה משותפת מחדש 9 .שר החינוך והתרבות,
זלמן ארן, על שר־החוץ :״אבא
אבן עדיין לא הגיע ארצה. הוא עוד תקוע
בטריאסט.״ וכדי שיהיה מובן: בשפתם של
אנשי העליה השלישית טריאסט היא התחנה
האחרונה בדרך מן העיירה הפולנית
אל האונייה האיטלקית, המביאה אותם לנמל
יפו • .מה דעתו של ראש מחלקת
העלייה בסוכנות היהודית, שלמה זלמן
שרגאי, על הריאורגניזציה במוסד בו הוא
עובד? הנה היא :״רוצים לצמצם אלף או
אלפיים פקידים, אבל יצליחו לפטר אולי
חמישים או שישים. ובכלל, אנשים שעובדים
ואין להם מה לעשות, עושים את מה שאסור
לעשות.״ והמבין יבין.

היכן צפון העתיד?
למזכיר השגרירות הקובאית בישראל,
אמיליו קכלרו, נכונה חווייה מזרח־תי־כונית
מיוחדת במינה, כשעבר לאחרונה את
שער מנדלבאום לביקור בעיר העתיקה בירושלים.
מכיוון שבתי המלון היו מלאים
עד אפם מקום, הופנה המזכיר על־ידי השלטונות
הירדניים לכתובתה של משפחה
המשכירה חדרים. קבלרו שכר חדר, ולעת
ערב, כשהוזמן לארוחה חגיגית בחוג המשפחה,
גילה להפתעתו שאין לו שפה
משותפת עם מארחיו. הם לא ידעו ספרדית,
ואילו הוא עדיין לא שולט בערבית, למרות
שהחל לאחרונה ללמוד שפה זו בתל־אביב.
גם האנגלית לא קישרה ביניהם. לבסוף ניסתה
בת המשפחה נסיון אחרון, החלה לדבר
עם הדיפלומט הקובאי בעברית. הוא ענה
לה בעברית שוטפת, והשתומם מהיכן שאבה
את ידיעותיה בשפה זו .״אל תשכח שגרנו
פעם מהצד השני של הגבול,״ הסבירה לו
המארחת .״אני למדתי אז עברית, ואילו
שכני היהודים דיברו ערבית שוטפת.״ ״ליהודים
ולערבים מתאים יותר להיות ידידים
מאשר אויבים,״ סיכם קבלרו את לקח ה־חווייה,
כשחזר לישראל • .כשבא תיאטרון
אוהל לעפולה, להצגת הרטב והצמא של
אוג׳ין יונסקו, לא חשבו כלל השחקנים
כי יש להתאים את התמליל כדי שיסבר את
אוזני תושבי המקום. לכן נהג עודד תאומי
כמו שהוא נוהג במקומות אחרים, ולקראת
הסוף הכריז כי ״זהו הפרק הראשון

בדיחות השבוע
לאוצר הבדיחות הלאומי תרמה השבוע
העיתונאית זיוה יריכ את: רה ההבדל בין
לוי אשכול לאהמד שוקיירי? שוקיירי
רק מאיים להחריב את המדינה • .הגשש
החיוור נכרי בנאי: שאלו אזרח אחד
למה הוא נראה מודאג ומוטרד. ענה לשואלים:
אני לא מוטרד ולא מודאג. אני

מישאד השבוע

לגיטימי, אבל התשובה לא יכולה להיות רצינית במצב הנוכחי.
זה לא עניין של חידון. זה עניין של בעייד. פוליטית.״

״העולם הזה״ שאל השבוע ח״כים מסיעות שונות
את השאלה, מי לדעתם, מתוף המערף, יכול
להחליף את לוי אשבול בתפקידו בראש-ממשלה,
וקיבל את התשובות הכאות:

• ח׳״בגח ״ ל א רי ה כן ־ א לי עז ר :״להעולם הזו, הרי
יש מועמד! אני חושב שהבעייה לא אשכול, אלא שינוי כוחות
בממשלה. אשכול מייצג את מפא״י ומפא״י מייצגת את אשכול.״

• ח״ב רפ״י יוסף אלמוגי :״לי יש איש מתאים אחד,
אבל הוא לא במערך. הוא דויד בן־גוריון. לדעתי הוא האיש
היחידי היכול להוציא את העגלה מן הבוץ. בשלב הנוכחי,
במצב הקיים, הוא האיש היחידי היכול להחזיר את האמון
בממשלה ואת התקוזה לחדש את נעורינו.״

• ח״ב המפד״ל זרח ורהפטיג

:״אני לא עונה

על מישאלים בטלפון.״

• ח״ב הליבראלים העצמאיים פינחס רוזן:
״אני אינני מכיר היום אף אחד שיכול למלא את מקומו של
אשכול.״
• ח״כ המפד״ל בנימין שחור :״לא חשבתי ואינני
יודע. אבל אם לא חשבתי אין פירוש הדבר שלא הירהרתי
בדבר. אבל אינני יכול להסיק מסקנות.״

• ח״ב מפ״מ ויקטור שם־טוב

:״אני לא יכול

לענות על שאלה כזו בטלפון.״
• ח״ב אגודת־ישראל שלמה לורנץ :״קשה לענות
על זה. אני מתקשה בתשובה. בין אלה של המערך, במיקרה
שיהיה צורך, אני רואה את פינחס ספיר.״

• ח״ב גח״ל

— יש עוד 29 פרקים.״ חלק מן הצופים
הבין את הדברים פשוטם כמשמעם, נאנח
בקול ועזב מיד את האולם • .מחזה אחר
של אותו מחבר, העתיד צפון בביצים, הוצג
לאחרונה בתל־אביב, כהצגה מכורה לנוע
ר המפד״ל. לאחר ההצגה נערך סימפוזיון,
ואחד הצופים מחה בפני השחקנים על שהעזו
להציג מחזה כזה. שיסע אותו מעל
הבמה השחקן יוסי קיפנים :״למה לא?
הרי תוצאות הבחירות הוכיחו, שבכל זאת
רוב הציבור בארץ הוא חילוני קלף
לא־נורמאלי הולך לשחקנית ר,אנגליה ג׳ולי
כריסטי, ודווקא בישראל. השבוע הופיעה
בשערי שני מוספים: גם במוסף הארץ וגם
במוסף ידיעות אחרונות • .לרגע קט• היה
נידמה שישראל תפסיד את האילתי הכי
מפורסם שלה — רפי נלסו־ן. היה זה כשנעצר
על־ידי משטרת ברלין והושלך לכלא.
אך לשימחת מעריציו שוחרר לאחר כמה
שעות. סיבת המעצר היתד, שיגרתית: תאונת
דרכים בה היה מעורב הנזרצדס שלו.
• כידוע, שוהה נלסון בגרמניה, כאמרגנו
של הזמר דויד הכהן. הצמד־חמד הזה
הכיר לאחרונה שתי נשים גרמניות, ולאחר
בילויים משותפים הציעו השניים הצעות־נישואין
לשתיים. רפי למבוגרת ודויד לצעירה.
העניין לא היה מסובך כל כך, אילולא
העובדה שר,מבוגרת היא אם הצעירה. כך
עלול נלסון להופך מסתם אמרגן של הכהן,
לאביו החורג, לחותנו ולאב החורג של
אשתו • .ישראלי־ברלינאי אחר, שמעון
עדן, הפך לאחרונה לשחקן קולנוע של
ממש. הוא משתתף עתה בשלושה סרטים
בעת ובעונה אחת. סרט אחד מאלה הוא אף
מממן 9 .או־טו־טו, וכוכב חדש יזרח בשמי
האופנה הישראלית. קוראים לו יאיר
גליקסץ 21 והוא חזר לישראל לאחר
שהות רבת שנים בפאריס, שם סיים את
בית־הספר המיוחד לתפירה עילית. הוא הספיק
כבר להציג כמה מעבודותיו בתצוגה
בהילטון, אך לא היתד, זו תצוגת־יחיד. על
תצוגת־היחיד הראשונה שלו עובד עתה יאיר
במרץ רב, כשהוא מסתייע באחותו נאווה.
• לא מתים מגירושים. זאת הוכיח יצחק
אליעזרוב, בעלה לשעבר של הרקדנית
יונה לוי. הוא הצטרף ללהקת עינבל, ב־סיורה
בחו״ל, ונמצא עכשיו בהונג־קונג.
את עיגבל הוא מלווה בנגינה על צ׳אנג, כלי
אותו בנה במו ידיו, על פי תיאורים שנתן
לו סבו, יליד בוכרה.

העולם הזה 1528

אלימלך רימלט :

״המישאל הוא

הזה.״

ח ״ ברפ ״ישמע ון פרס :״אני לא משתתף במישאל

רק עילית

סתם מעודכן• 9הרפ״יסט נהום רז :
השוקולד שנתן ר,לוי מסונזרפין לפירמה של
עורך־הדין יעקב שמשון שפירא, בסכום
של 23 אלף לירות, היה ממולא. השאלה
רק במה 9 .הסופר שובת־הרעב דן
עומר: על כל לשון, ד,לוי תמיד ראשון.
9דובר רפ״י, פינחס יודמן: הפינקס
פתוח ומרים רושמת.

פסוק, השבוע

9ראש-הממשלה לוי אשכול, לכתב
הניוזוויק האמריקאי, על המתיחות שבין
ישראל לשכנותיה :״לעזאזל כל העניין!
די לנו בכך!״
9התן הנובל ש״י עגנון, בראיון
לסילבי קשת :״אל תחשבי שמנהיג הדור
הוא לוי אשכול — המנהיג הוא אהד שאין
הדור יודע שהוא המנהיג.״
9הנ״ל להנ״ל, על הפייכולוגים :״מה
שמשורר אחד אומר, שווה עשרה ספרים
שלהם.״
9העיתונאי יוסף לפיד במעריב:
״בציבור שוררת הרגשה שהכנסת, כמו
נירון, מנגנת בזמן שרומי בוערת.״

9העיתונאי אמנון רובינשטיין,

• ח ״ סגח ״ ל ש ני אי ר ־ז ל מן אכרמוב :״מאנשי
המערך? אה המזנה מישהו מאנשי המערך במקומו של
אשכול? צריך לעבור על כל הרשימה. זה קטלוג ארוך. אני
חושב שלא יהיה מנוס אלא לומר שאינני מוצא שום אדם
שראוי להיות בין חברי הממשלה. בין הנוכחים אני לא רואה
אף אחד. דיין לא איש המערך? ואנשי אחדות־העבודה הם אנשי
אחדות־העבודה. במערך, בהרכבו הנוכחי, אני לא רואה שום
אדם שיכול להיות ראש־ממשלה. אני לא אומר ממלא מקומו
של אשכול. אני אומר ראש־ממשלה.״

אופנאי גליקסון ואחותו״5

ח ״ ברפ ״ימשהדיין :״אינני רוצה להשיב.״

ח ״ בגח ״ ל יו סףספיר :״אנחנו חושבים שכל

המערך לא ראוי לשלוט, ולא חשוב מי יעמוד בראשו.״
• ח ״ בגח ״ לאסתר רזי א ל ־נ או ר :״אני אודה
לכם מאוד אם תשחררו אותי. אין ברצוני להשתתף בשום
מישאל של העולם הזה.״
• ח ״ במפ ״ םיע קו בחזן :״אין לי עניין לענות
על השאלה. אין לי עניין לנחש. אני לא חושב בכלל שצריך
למלא את מקומו, כך שאין לי עניין להשתתף.״
• ח ״ בגח ״ לאהרץגולדשטיין :״צריך להחליף את
כולם. את המישטר. אז מה זה חשוב מי יהיה במקום אשכול?״

בהארץ :״הערצת הממון והערצת בעלי הממון
היא אחד מסימני ההיכר של הסוציאליזם
הישראלי, ולא פעם הביאה שרים ישראליים
לאובדן חושים.״
9מרדכי חיים שטרן, מנהלה המתפטר
של רסקו :״רסקו היא כמו אשד— ,י
כל זמן שהיא מהוגנת, אין מדברים עליה.״
9העיתונאי עמום קינן, על חו־סיין
וישראל :״אנחנו נחזיר לו ג׳יפים אבודים;
נצלם עוד פעם את הבתים המפוצצים
ונוכיח שהם שלמים; נקים לתחיה את ההרוגים,
ונפעל בבירות המערב, המזרח וגם
האמצע, כדי שימשיך לקבל נשק כדי להדוף
את אויבינו.״
9יוסף פרץ המפד״לי, סגן ראש
עיריית דימונה, בצטטו את עצמו כאשר ניסה
לשכנע את מפ״ם להצטרף לקואליציה
עם גח״ל :״בקואליציה כזו תהיה מפ״ט התיזה,
המפד״ל אנטי־תיזה, רפ״י סינתיזה
וגח״ל פרוטיזה.״
* בשעת הדגמה לדוגמנית צילום, שאינה
נראית בתמונה.

במרינה
(המשך מעמוד )19
כמה עובדות היסטוריות מעניינות. למשל
היה כדאי להיות בעל קרקע דוזקא בירושלים.
כי לפי החוק העותומני היתה ירושלים
אחת משלוש הערים הקדושות, שתיים
האחרות: מכה וקושטא) ,שתושביהן היו
פטורים ממס־הרכוש על הקרקע (זורקו).
כאשר התורכים סרבו להרשות למתיישבים
הראשונים להקים בנייני־קבע במושבותיהם,
נכמרו בכל זאת רחמיהם על בעלי־החיים
והם התירו הקמת אורוות, רפתות ולולים.
התוצאה היתד. כי בנייני־המגורים הראשונים
של כמה מן המושבות הראשונות (עקרון,
למשל) נבנו בצורת אורוות.
עובדה אחרת: מי שלא רצה לשרת בצבא
היה יכול לשלם באדל עסקרייה (כופר צבאי)
ותמורת 1000 פרנקים (כ־ 600ל״י של
היום) היה משתחרר מן השירות הצבאי.
״ אקער הו םמסמוס :״ לטובת המתיישבים
הראשונים שרצו לדעת את שפת
שכניהם הוצאו בראשית המאה כמה מילונים
אידיש־ערבית שימושיים ואחד כזה אפילו
הוצא כ״מורה־דרך ללגיונרים היהודיים בציון״
(אנשי הגדודים העבריים של מלחמת-
העולם הראשונה).
אחד הפסוקים במילון שימושי זה, האומר
דווקא ״היהודים הרפורמיים צוחקים מן
הרעיון של רפובליקה יהודית, כי מוחותיהם
מורעלים מתורת־חיים כוזבת״ נשמע משונה
מאד, ובמיוחד בתרגומו הערבי אקעל־הוס
מסמוס באלפאלסאפא כאדיבא).
,,פו ס טי מ ה בספר מתגלים עוד המון
פרטים מעניינים: הכפייה המפורסמת נקראת
על שם העיירה כופה (ליד בגדאד) בה נטוותה
לראשונה: הפרי אסקידינייה קיבל את
שמו מן הלשון התורכית ופירושו עולם
ישן (אסקי דוניא) :ומי שחוטף חאזוק
כדאי לו לזכור שזאת מילה שמקורה עוד
בתקופה הטרום־איסלאמית. חאזוק היה המום
המחודד עליו הרכיבו את הנידונים למודת
בחצי־האי ערב.
פרק מעניין במיוחד הם היחסים בין אשכנזים
לספרדים. קודם כל לקחו דוברי האידיש
הרבה מלים מלשון הספרדים, הלאדינו.
הפיילה, למשל וגם הספונז׳ה. שלא
לדבר על הפוסטימה. ואם כי מילה זאת
פירושה בלאדינו מכה, מגיפה, הרי שימושה
באידיש יותר ענייני: בחורה בריאת־בשר.
לשם הבהרת יחסי אשכנזים־ספרדים ביישוב
הישן מובאת האימרה השכיחה בשפת
לאדינו: ני אז׳ו דולסי, ני מודיסקו בואינו
(כשם שאין שום מתוק, כך אין אשכנזי
סוב).
לא צריך לדאוג. האשכנזים לא נשארו
חייבים. כאשר אשה ספרדיה אמרה פעם ל־אשה
אשכנזיה בקבר רחל, בבית־לחם: לכי
מכאן, רחל אמנו היא שלנו. ענתה לה
האשכנזיה: לא יכול להיות שיעקב אבינו
התחתן עם ספרדייה.

האם אתה מותח
תמיד את שעונך?
השעון בימינו הוא אטרנה־מטיק הנמתח
באופן אוטומטי. הוא מצויד ברוטור הפועל
לפי שיטת המ תי חה העצמית, המודרנית
ביותר מבחינה מדעית. אטרנה-מטיק
3000 לטי, השעון ה אוטומטי השטוח
להפליא, עם לוח תאריכים ומחוג שניות,
הינו חלום הטכניקה והאלגנטיות, סמל לגבר
בעל הטעם הטוב. אכן, זהו השעון של ימינו.
מענון גיד\ודו שד מוצג

הדחקת

שערות*

לצמיתות

7( 6 - 0 3ח 0א 77-/

0 -3 1 0

מרים הדרי
1רוד נאורה 11 ולא טל 54772 .
תעודת הסמכה ממשלתית

כ 1כ נ > נ = ו ן

תללאביב חיפה

פרטים והרשמה: ו 8-לפוה־צ 4-8אחה־צ
תל־אביב: דרך פחח־ווקוה 126 ומול הקריה; טל 254891 .
תל־אב יב: דרך פחח־וזקוה 44 נמול בית הדר; טל 36773 .
חי פ ה: רח 1ב בלפ 1ר 5ומול הטכויון) טל 69041 ,

כאשר איש קול־ישראל דן בירון עוד היה
עני, והתפרנס מן האקורדיון שלו, היה לו
קטנוע ישן ומשומש מאד. אבל נמצא בכל
זאת מישהו עוד יותר עני, שחשק בקטנוע
המשומש וגנב אותו. בירון לא התרגש,
הסתובב בחוצות ירושלים, חיפש את הגניבה.
הוא היה בטוח שהגנב לא הצליח
להגיע רחוק עם הקטנוע המשומש. הגנב
באמת לא הגיע רח8ן ן. ביזצר שכנה הבחין
בירון בצעיר העוסק בפירו? הגלגלים של
הקטנוע, צילצל מיד למשטרה. זו עצרה את
הצעיר, גבתה עדות מדן בירון, והחרימה
את הגלגל המפורק כמוצג משפטי.
הקטנוע בלי הגלגל עמד שלושה חודשים,
וחיכה למשפט. בירון ביקש להחיש את המשפט׳
אבל גלגלי הצדק טחנו לאט. הקטנוע
הצולע המתין תחילה ליד המדרכה, עבר
לחצר, והמשיך לחכות.
כעבור שנה קיבל בירון הודעה טלפונית,
כי המשטרה מעדיפה לסגור את התיק ללא
משפט. אחד הקצינים הסביר לו כי הגנב
הצעיר אינו בעל עבר פלילי, וכי הקטנוע
שנראה נטוש, היה פירצה שהזמינה את הגנב•
בירון לא התנגד, ביקש רק שיוחזר
לו הגלגל החסר.
עברה עוד שנה. הקטנוע האומלל, שעמד
שומם בחצר, פורק שלבים שלבים על־ידי
זאטוטי השכונה. מפעם לפעם ניסה בירון
לברר מה עלה בגורלו של הגלגל. כשפורק
הקטנוע סופית, ורק השלשלת והמנעול נש־
(המשך בעמוד )24
העולם הזה 1528

..חפש

הא שה חפ ש

האעה...דזפ ש

הסיגנון החדש
הסתכלי בשני הצלומים. זוהי אותה גברת,
אבל בשנוי אדרת. ותיכף תביני את ההבדל:
כשמתחיל סוף־סוף להיות קר באמת, ומורידים
את הבגדים החמים מהבויידם,
מסתבר דבר עצוב מאד: שכל הדברים ה־

מעלה נוספת, גם של החולצות וגם של
המחצאיות, שהן מצויות בשלל גוונים. מעולם
לא נמכרו בארץ בגדים מגוזנים כל
כך. חובלי להשתולל בצבעים כהים, במו
צבע־סלק, אדום־יין או זהב־עתיק, ועד ל־

כימים ההם

בזמן הזה

יפים והקלאסיים והכהים נראים אמנם בסדר
(מימין) ,אבל די חסרי־חן, משום מה.
זה לא קונץ להיכנס לחנות, ולחדש
לירות. וזה גם לא
המלאי באלף את כדאי. הסיגנון החדש הוא ההד לאופנה הלונדונית
הפרועה והנהדרת, ואין לך שום
בסחון כיצד ירצו אותך בשנה הבאה.
אבל תוכלי גם להשיג לך סיגנון חדש
(משמאל) בזיל־הזול( .מיתון, לא?) החל מ־לירות,
שהם כשליש ממחיר שמלה 50 בינונית!
• החולצה: נקנית בחנות של מלחים,
ומחירה 16ל״י ( 20ל״י עם שרוולים ארוכים)
.יש כאלה גם בחנויות אחרות, אבל
שם השרוול מוכנס באלכסון (רגלאן) ,וזה
בהחלט לא הסיגנון. ובפרט שלרובן גם
מצורף תליון דבילי, על סרט.
• המחצאית היא תוצרת אתא (כ־31
ל״י) ,ועשויה מקורדורוי, שהוא הצעקה האחרונה.
היא מלאת־חן למראית־עין, אך גזורה
בצורה איומה. כאילו נועדה לעמוד־בטון,
לא לבחורה. דורשת תיקונים. בכל־זאת, זוהי
אחת המחצאיות הכי מסוגננות שיש בשוק.
אם אינך רוצה להתקל ברחוב בתאומותיה
— החליפי את הכפתורים, או המירי ב־אבזמים.

צבעי־תינוקות,
כמו ורוד־מתוק ותכלת־חי־ווריין.

הגרביים הבהירות הכי זולות הן אצל
א?ן מן (כ־ 3ל״י) .הן די בסדר, אך בדקי
במקום אם אין פגמים. בניגוד לגרבי־התח־רים,
המשווים לך מראה של פליטה־מביח־פגישות,
הדוגמה כאן גאומטרית ומעודנת.
וכתוספת אחרונה, גשי לספר שלך, והע־ניקי
לעצמך תספורת־ששון חדשה לגמרי.

האשה...חפעז

אתי האשה חפש

האשה ח פ9
גש בריבוע
כבר מאה שנה ש־מטריות
דומות לפט ריות,
ותמיד עגולות.
השתנו רק הפרטים:
קודם היו עם מלמלות
וטלטלות. הן היו קמורות
מאד, והפכו שטוחות
מאד. אחר־כך
המציאו מטריות ארוכות,
אחריהן, מתקפלות.
ואחריהן שקופות.
אבל הגשם שירד
בחורף זה, יפול לראשונה
על מטריה מרובעת.
היצרנים באירופה
עושים לה תעמולה
עצומה, וטוענים
שזאת המטריה הכי
ביתית. רק בה מרגישים
כמו מתחת לגג
קטן, ובגשם שוטף —
זהו שיא התענוג.

מטריה לשניים

יחי הצרכן הצרחן
למה את תמיד נותנת שיסדרו אותך? למה
הם מצליחים למכור לן דברים מקולקלים
ו/או כסויות לא מדוייקות ו/או מיצרנים
פגומים?
התלונני. פני לאיגוד־הצרכנים, שהוקם
בדיוק לשם כך, על־ידי קבוצת מתנדבות,
לפי הכתובות :
תל־אביב: המלך ג׳ורג׳ ,35 וכיכר דיזג־גוף

ירושלים: רדד החבצלת ,5וההסתדרות .5
חיפה: רח, הגפן ,2ורח׳ החלוץ .45
תלונותין 1תיבדקנה במעבדות ובמכון התקנים,
והרשעים יבואו על גמולם. אל
תהססי. גלי אזרחות טובה, ואל תתני שיסורו
אותן.

אביב, שהמליץ על נעליים גדולות לילד,
אבל הפעוט דרש את הקטנות, וקיבל אותן.
הסתבר אחרי יום, שהן לוחצות. למרות הסוליה
המשופשפת, החליף המוכר את הנעליים,
סירב לקבל פיצוי.
ב. בנק לסחר־חוץ, סניף רחביה, ירוש לים,
השונה מכל הבנקים: משחרר פקיד
נוסף כשיש תור ישל יותר משני אנשים,
ומכבד משיכות־יתר של לקוחות קבועים.
ג. מנהל יקבי מקווה, שקיבל תלונה על
חמיצות קלה ביין אדום, החזיר את כל המשלוח,
ושפן את כל 3000 הבקבוקים.
כאלה ייש מעטים, ולהם יאה התהילה.

בניגוד לרשעים — יש גם צדיקים,
אותם אנחנו נפרסם, אם תשלחי, אחרי
נבדוק כל מיקרה, לדוגמה:
א. המוכר בחנות במבי, בדיזנגוף תל

אגאר
סל חגג

בקרוב יבחרו שוב מלכה. מלכת־המטבח,
מטעם מועצת ההדרים. לכבוד המאורע המלכותי
הזה, מוגש לך מירשם העונה, של
אחד המעדנים הכי מהוללים בעולם. קאנאר
א ל׳אורנז׳ או ברווז בתפוזים.
נקי ברווז צעיר, הטבילי במי־חומץ עד
שיבהיר, שטפי במים קרים, ונגבי. שפשפי

מעשהבבוב חבוב
שלושת הבובים ׳שבתמונה שמם יוחנן,
ותולדות חייהם הם סיפור מאלף, עם מוסר־השכל:
היה
היתה עקרת־ב״ת בתל־אביב, ושמה
איילה. היו לה ישני ילדים, ויום אחד הביאה
לה ידידתה, מחוצלארץ, בובה־ילד.
מה הסתבר? שכשם שילדות אוהבות לשחק
בבובות, כן ילדים אוהבים לשחק ב־בוביס.
לכן חבוב הזה נעשה כל־כך פופולרי
בין ילדי השכונה! ,שהוא גם התרפט!
לגמרי, וגם זכה לשם־חיבה. יוחנן קראו לו.
לפני !שנגמר לגמרי היוחנן, גילתה איילה
יוזמה אמיתית, נדירה: היא החליסה שהיא
צריכה עוד יוחננים. היא חיפשה בספר ה
טלפון
כתובת של בית־חרושת לפלסטיק,
ניגשה לשם עם יוחנן, ושאלה אם אפשר
ליצוק עוד כאלה. הסתבר שאפשר. היא הזמינה
מאה על המקום.
היות והוא רצה גם בגדים — הזמינה
איילה במע״ש, בית־מלאכה של העזרה הסוציאלית.
התוצאה:
מאה יוחנניס מצחיקים, ידידו״
תיהם, ומלאי הבעה ואישיות.
הסתבר שמבוגרים משתגעים אחרי היוחנן
הזה. בעיקר כי אי־אפשר שלא לצחוק כש
מביטים
עליו, ומפני שיש לו גפיים ארומת,
שאפשר לקפל כמו שרוצים.
ידידים, מכרים ושכנים קנו ממנה המוני
יוחננים. היוזמה המשיכה לפעול. היא הראתה
אותו בחנויות כמו המשביר לצרכן —
ומיד קנו מאות. הזמינו גם במלונות ואוניות
(אבל עם כובע טמבל!) .כמה שהיא
מזמינה — היא לא מצליחה להדביק את
הביקוש;
נ.ב ,.זהו סיפור אמיתי מהחיים. ומי שלא
מאמין — שיקנה יוחנן וייווכח.

אותו היטב במעט מלח, שום, מיץ לימון
וקליפת־תפוז מגורדת, ואז מרחי אותו יפה
בשומן.
מלאי את חלל גופו ברבעי תפוזים מקולפים
(אם אין לך מחבת גדולה ועמוקה,
אין דבר. אל תמלאי אותו — וחלקי לארבע).

לי אותו לאט מכל צדדיו, עד שישחים,
כשאת מזה עליו, מדי פעם, יין לבן.
הכיני רוטב: ערבבי בסוף עם רוטב
הצלי, מיץ של שני תפוזים ושל חצי לימון,
והכי חשוב: פסי קליפת־תפוז שהסרת
בפומפיי, גסה, משני תפוזים. השאירי על
אש חזקה לשתי דקות.
צ קי על הברווז והגישי עם אורז.
קכלי בחיוך צנוע את המחמאות.

במדינה

קן לנוע

(המשך מעמוד )22
ארו צמודים לעמוד בחצר, התייאש בירון
ושכח את הגלגל.
לפני חודש הגיעה במפתיע פקודת מעצר
על שם דן בירון, ללא הסבר. שוטרים העירו
את אביו של ביוון עם שחר, חיפשו את
הבן מתחת למיטות. למחרת ארבו לו שוטרים
בחדרו בקול־ישראל. כעבור שבוע הצליחו
למצוא אותו, הביאו אותו למטה המשטרה
בירושלים, הכניסו אותו לחדר והושיבו
אותו לפני קצין האפסנאות.
כל המיבצע לא נועד אלא כדי להיפטר מן
הגלגל המיותם שרבץ שנתיים במטה המשטרה,
הפריע לשוטרים במילוי תפקידם
והגיע לבסוף אל האפסנאי. בירון נידרש
לשלם דמי אחסנה ולקחת את הגלגל. תחילה
איימו עליו ולבסוף, נוכח סירובו המוחלט,
פנו אליו בתחינה: שחרר אותנו מן הגלגל.
בירון הודיע כי הוא תורם את הגלגל לאחת
מקרנות הסעד של המשטרה, אך סרב
לחתום על הצהרה מתאימה.
מאז ועד היום ממשיך הגלגל להפריע לעבודה
הסדירה. אין אפשרות להיפטר ממנו,
כי הוא אינו רכוש המשטרה. אי אפשר
למכור אותו, אי אפשר לזרוק אותו, אי אפשר
לחייב את בירון לקחת אותו.

סרטים

דרכי אדם
אד הספסל׳

הליגה למניעת כפיה דתית
מחפשת

משרד בתל אביב
דרוש חדרמ רוו חעםטל פון, ל שמו ש
בלבד,
הערב
בשעות
ת מו רתש״ד ח ד שי ס בי ר. ת ״ ד 6ח ו 2ת ״ א

סרטים חדשים 8מ״מ
בהשאלה רק 1. -לירה

״ קר לר רית ״
אבן גבירול ,66 טל2 3 16 6 6 .

הנ הלת סלון היופי
והתס רו קו ת

״ שנז ־ אל יזה ״
גאה להודיע שמעתה יעמוד בראש
צוזת עובדי הסלון

אמנון

הספר
רח׳ בן־יהודה ,42 תל־אביב
ט ל2 2 0 9 6 8 .

ה מנוי
קיבלת חשבונך לחידויי חטיגוי, סו •ר*
אותו בחקדם. עקב חביקוש לעיתון, לא
נוכל לאפשר כל משלוח ללאתשלוע

מי לא מכיר את יוסף פינקלשטיין? האיש
שמסתובב כל היום ברחובות במכנסיים
קרועים ומעיל עליון סמרטוטי, ושכל רכושו
ואוצרותיו מונחים בתוך עגלת תינוקות
שבורה, שגלגל אחד חסר לד, באופן קבוע?
״נלחמתי בשבילכם :״ יוסף מתגורר
על ספסלים בשדרות של תל־אביב, ומתפרנס
מקיבוץ נדבות. הוא מתחיל לעבוד בשעות
הבוקר המוקדמות, בבתי־קפר, השונים.
בצהריים הוא יושב על ספסל בשדרה
וסופר את כספו. אחר כך הוא רץ לחנות
מכולת לקנות קוניאק, ומשתכר.
החודש הופיע יוסף פינקלשטיין ליד ביתר,קפה
פם־פס שברחוב אבן־גבירול, כשהוא
שיכור ומתנודד. יוסף נכנם לקפה, ביקש
נדבה מבעל־המקום. משנתקל בסירוב, הרים
יוסף את קולו וזעק :״למד, אתם לא נותנים
לי כסף בשביל לחיות? אני נפצעתי על
ידי הגרמנים — כשנלחמתי בשבילכם!!״
ניידת משטרה שעברה במקום עצרה את
יוסף, והעבירה אותו אחר כבוד לתא־המעצר
שבאבו־כביר. יוסף נח לו שם יומיים, עד
שהשוטרים החליטו להביאו לפני שופט-
שלום.
בתחילה הוא הובא לפני שופט השלום
חיים שטיינברג, שהוסיף לו שלושד, ימי־מעצר,
ויוסף המשיך לישון בנוחיות על
מזרון, ולאכול ארוחות חמות. אז הביאו
אותו לפני שופט־השלום יהודה טרייביש,
לשחרור בערבות.
יוסף, שכנראה די נהנה בכלא, הודיע
לשופט :״אני אדם בודד ואין לי אף אחד
ואפילו אין לי בית. מי יחתום עלי ערבות?״
שופט־השלום אמר לו :״אני יודע שאין לך
בית. אבל הכתובת שלך ידועה לי, למשטרה,
ולהרבה אנשים. אני יודע שאתה ישן פעם
בשדרות־תטשילד, ופעם בשדרות־נורדאו. כך
שאתת תוכל לחתום על עצמך להשתחרר
בערבות.״
יוסף פינקלשטיין לא נראה מאושר ביותר
מהשחרור .״ומה עם המיטה והאוכל באבו־כביר
שאני מפסיד?״ שאל בצער, כשחתם
וחזר לישון על הספסלים.

הווי
• טעות לעולם חוזרת. בתל־אביב
גילתה הנהלת סולל־בונה כי שילמה בטעות
400 אלף ל״י יותר מדי בהפרשי סיווגים
לפקידיה, ביקשה לקבל את הכסף בחזרה,
עוררה את תשומת־לב מהנדסי החברה, שלא
היו מוכנים להיות מקופחים, דרשו וקיבלו
גם הם הפרשי סיווגים נוספים — בסך
200 אלף ל־׳י.
• הודעה ככתם. בנתניה החליטו
שלושה צעירים לא להקים רעש מעורר תשו־מת־לב
בעת שהיה בדעתם לשדוד קופת
אטליז, ניגשו לקצב עזרא דאקס כשבידם
גליון נייר שנשא, באותיות קידוש־לבנה, את
התביעה :״תן את הקופה!״
• סיר זה סיר. בירושלים חור והודיע
הצנזור על הסרטים, זו הפעם השביעית
בשבע שנים, כי הוא מתנגד להצגת
סרט גרמני מסויים, אפילו שתוכנו אנטי־גרמני
קיצוני.

גשות הסוד
ג ׳ ויג ׳ י (אופיר, תל־אביב; אנגליה) היא
בחורה גדולה ומכוערת. יש לה חברה קטנה
ויפה, ולחברה יש חבר. שלושת האנשים
הללו מנסים להתחמם האחד בשני, ליהנות
האחד מהשני ולא מצליחים.
ג׳ורג׳י רוצה משהו להתמסר לו, והיא
מוצאת את זה בתינוק הקטן של חברתה.
החברה היפה רוצה לבלות, והבחור המקפץ
בין שתיהן אינו יודע בעצם מה הוא רוצה.
זהו סרט על חוסר אהבה.

מנוחה דלית
ה סו ל ט גי ם (ארמון־דוד, תל־אביב; צרפת)
צריך לראות את ג׳ינה לולובריג׳ידה כשהיא
מנסה נואשות לבצע סצינה חצי קומית, עם
סל מלא מצרכים ביד אחת, וסל מלא מצרכים
ביד שניה. ככל שהיא יותר משתדלת,
ומתאמצת לשחק, כך היא נראית יותר אומללה.
וכשרואים את זר, יש רצון להוציא לה
את הסלים מהידיים, ולשלחה הביתה לנוח.

עלוב־ הח״ס
ר!רן אחת שד אושר (מקסים, תל-
אביב; ארצות־הברית) נערה עיוורת, אומללה,
החיה בתנאים תת־אנושיים, אצל אמא מס־

ך* ישיאלע די לא שורפים ספרים במו
בסרט פרנהייט .451 בארץ הגיעו לדרגת
חום קצת יותר נמוכה. הדרגה בד, שורפים
יצירות קולנועיות.
המפיצים הישראליים קונים סרטים בחוץ־
לארץ, מתחייבים להשתמש בהם תוך זמן
מסויים, ואחר־כך להשמיד אותם.
כשהסרט סיים את תפקידו (וכמה שהסרט;
יותר טוב, כך תפקידו מסתיים יותר מהר),
לוקח המפיץ שלו עורך־דין וגרזן. בנוכחות
עורך־הדין הוא מרטש את הסרט בגרזן,
חותך אותו לחתיכות קטנטנות, ומוציא אותו
מכלל שימוש.
שיות שונות. וכך, למשל, מסתרקים כל בעלי
השערות בישראל באזרח קיין, סרטו הקלאסי
של אורסון וולט, שנמכר לבית־חרושת ל־מסרקי
צלולויד. אנשים אחרים יכולים, למשל,
לאכול מתוך צלחת שהיתר, פעפין
אוניית הקרב פוטיומקין של אייזנשטיין —
שנחשב לסרט הטוב ביותר שהוסרט אי-
פעם. אבל זד, עניין של סיגנון. יש אנשים
אחרים שמסתרקים בסרטי צ׳ארלי צ׳אפלין
או אוכלים מתוך חלום ליל קיץ.
יש אדם אחד בארץ, המקדיש את חייו
למלחמה ברצח הברברי הזה של הקולנוע.
הוא מחזיק בביתו כבר חמש מאות סרטים
מעולים, ביניהן מספר רב של יצירות מופת,
שניצלו בנס מהגרזן, ובימים אלה הוא מתכונו
לפתוח, בפעם הראשונה בישראל, סינמטק׳
שהוא בית־קולנוע המיועד אך ורק להקרנת
סרטי־מופת קלאסיים.

חמישים שעות רצופותיי
י שעיהו קולר גדל בקולנוע בית־העם.

היה לו שם דוד־סדרן. הוא היה שורץ בקולנוע
מהבוקר עד הערב, והיר, עוזב את
הקולנוע רק כדי ללכת לבתי קולנוע אחרים,
לראות סרטים אחרים.
הקולנוע הפך אופיום בשבילו. הוא קרא
על קולנוע, כתב על קולנוע, ראה קולנוע,
והיה אוסף בפחי זבל פילמים ישנים, מח־

מנוגדים ניגוד מוחלט לעולם השינאה וחוסר
הסובלנות שסביבם.
האמא האיומה. אליזבט הארטמן נפלאה
בתור הנערה העיוורת, התמימה, חס־רת־החינוך
ומלאת הכנות האמיתית. סידני
פואטיה, המשחק לצידה מצויין, שניהם יחד
עם האמא האיומה, שלי וינטרס, עזרו לבמאי
ליצור מנושא מלודרמאסי סרט מיוחד
ומעורר התרגשות.

כזכבים
דמ 1ח חדשה

הנסיכה פון־פירסטנכרג
אישיות בזנות עצמה
לצתית, וסבא מנוון, פוגשת בחור צעיר,
כושי.
השניים, השייכים כל אחד למקום אחר,
מעמד אחר, חברה אחרת, משילים את כל
הסימנים החיצוניים שלהם, מוצאים איש את
רעהו, ומפתחים יחסים אמיתיים, יפים, ה
היא
שוב חוזרת לחדשות, הנסיכה אירה
פון פירסטנברג המפורסמת, הפעם בהכרזות
נוגעות ללב, המסוגלות להזיל דמעות לתוך
המטפחת של כל אשה.
גיליוי־רב אריסטוקרטי .״אנחנו הנסיכות
הנודדות,״ היא אומרת ,״אנחנו הטרף
של החדשות. כל תנועה שלנו, כל תזוזה
שלנו, נשמרת היטב על־ידי העיתונאים,
ברגע שאנו מנסות לעזוב את עולם המותרות
שלנו, לעבוד קצת, להרוויח כסף, אנחנו
פוגשות עולם עויין ואכזר — שומרים על
כל צעד שלנו, מדווחים על כל תנועה שלנו,
וכותבים על הרגשות שלנו ועל האהבות
שלנו.״
בזמן האחרון אמנם לא כתבו עליה הרבה,
אבל אין ספק שבעקבות הנאום העצוב הזה
יתחילו להתעניין בה מחדש. נוסף לזה
היא השיגה בזמן האחרון תפקיד חשוב בסרט
מדעי דמיוני, ויש לה סידרה של תמונות
פירסומת חדשות.
״בעזרת הסרט הזד״״ היא אומרת ,״אני
רוצה לתת דמות חדשה של עצמי, דמות
השונה מכפי שתיארו אותה עד עתה. אני
רוצה להראות שאני לא רק האשה לשעבר
של שני גברים (נסיך גרמני ופלייבוי ברזילאי)
,אלא גם אישיות בזכות עצמה.״
והיא צודקת. כי לא רק דבריה מצטיינים
בגילוי־לב. גם תמונותיה.

האיש מור הגרזן
בר אותם, ומקרין אותם, באמצעים פרימיטיביים,
בפני ילדי השכונה. כשרק התבגר,
החל לארגן מועדוני קולנוע ולהרצות על
קולנוע לתלמידים ולמבוגרים.
יום אחד, לפני הרבה שנים, הוא שמע
שאיזשהו מפיץ נידח עומד לרסק את איוואן
האיום, סרט המופת של סרגיי אייזנשטיין.
הוא רץ למפיץ, דיבר איתו, צעק עליו, התחנן
בפניו, ובסוף, תמורת סכום כסף מסו־יים,
הוא שיכנע את המפיק לרסק סרט אחר,
ולהשאיר את איוואן האיום בשלמותו. אחרי
שפעולת ההצלה הראשונה הצליחה, הוא החליט
להמשיך במקצוע. הוא עבר יום יום
ממפיץ למפיץ, בחן את כל הסרטים, והציל
כל מה שיכול היה להציל. אבל לא תמיד
האיר לו המזל.
פעם, למשל, הוא שמע שאצל אחד המפיצים
נמצא הסרט לחיות בשלום. הוא
הצליח להגיע אל המפיץ, והמפיץ הסכים
להעביר את הסרט לידיו. אבל כשהוא הגיע
למחסנים, התברר שהאחראי על המחסן לא
ידע על כך, וכשהוא ביקש ממנו את הסרט,
הראה לו המחסנאי על שק שעמד בצד.
הוא פתח את השק, ומצא שם חתיכות
של צלולויד, כל חתיכה באורך של כמה
סנטימטרים. הריסוק נעשה ביסודיות רבה.
אבל הוא היה מעוניין בסרט. הוא לקת
את השק הביתה והתחיל לעבוד עליו. הוא
עבד חמישים שעות רצופות, ללא שינה,
וחיבר חלק לחלק לפי הזיכרון. הוא הכיר
את הסרט בעל־פה.
בתום העבודה היו כל אלפי החלקים מחוברים
זה לזה, וכשהסרט הוקרן בפני קהל,
איש לא הרגיש בכל מה שעבר עליו.
כשהוא קיבל את חייו הפרטיים של הנרי
השמיני בתוך שק גדול, הוא כבר היה מנוסה
יותר, והעבודה לקחה לו פחות זמן. ואילו
את המלט, עם לורנס אוליבייה, הוא
הצליח להציל ברגע האחרון:
כשהוא הגיע למחסן, כבר עמד שם האיש
עם הגרזן, והתכוון להתחיל בעבודה. הוא
חטף ממנו את הגרזן בכוח, ולאחר ויכוח
ארוך הוא נתן לו מאה לירות, ולקח את
הסרט השלם.
אבל את המלאך הכחול, עם מרלן דיט־ריך,
הוא השיג בצורה לגמרי אחרת.
הוא ראה יום אחד בית בוער, ונעמד יחד
עם כל הסקרנים, להסתכל בפעולת הכיבוי.
תוך כדי הסתכלות הוא ניסה לברר מה היה

בתוך הבית, ומישהו סיפר לו שבין השאר
היה שם איזה מחסן של סרטים ישנים.
הוא לא חשב פעמיים, קפץ לתוך האש,
והתחיל לחפש את הסרטים, כדי להציל אותם.
למחרת הוא הלך לבעל המחסנים, וההוא,
מתוך הוקרה, נתן לו את המלאך הכחול,
ועוד מספר סרטים.

אפילו בכית־שימוש
ך* שהיו לו כבר כמאה סרטים, הוא פתח
^ מועדון קטן, במוסך בצפון תל־אביב,
והקרין אותם בפני קהל קבוע ומצומצם. הוא
הפסיד על הדבר חמש־עשרה לירות לשבוע,
למרות שהקהל השתתף בהוצאות.
אבל יום אחד באו אליו פקידים של ה־עיריה
וביקשו ממנו שיסגור את המועדון.
או שלא יקרין את הסרטים ביום שישי. הוא
הסביר להם שהוא לא מרוויח מהעניין, הוא
עושה את זה למען האמנות, ושביום רגיל
הוא לא יכול להשיג אולם.
הם אמרו לו :״אפילו אם אתה מקרין סרט
אצלך בבית־השימוש, אם אתה לוקח מאנשים
כסף, זה נקרא שעשוע ציבורי, וזה
אסור בליל שבת.״
הוא העביר את זה ליום רגיל, ויחד עם
זה החל להשאיל סרטים למועדוני הסרט הטוב,
ולמועדונים של ההסתדרות, אבל אז
קפץ עליו כעסם של בעלי בתי־הקולנוע.
הם טענו שהוא גוזל מהם את הקהל.
למועדונים אלה בא קהל מצומצם, שאינו
מעוניין בכל סוגי הזבל המוצג בבתי־הקול־נוע,
אבל בעלי בתי־הקולנוע כואבים על כל
לירה שהולכת למקום אחר, במקום לקופתם,
ומאותה סיבה שבגללה הם עצמם לא מעוג־יינים
להציג סרטים טובים — הם גם לא
מעוניינים שהאחרים יעשו זאת.
אבל ישעיהו קולר יעשה את זה למרות
הכל. הוא השיג כבר אולם בן מאתיים מקומות,
ברחוב קרליבך, הוא יקרא לו אקח,
מידרשה לאמנות הקולנוע, יציג בו סרטים,
ילווה אותם בהרצאות, ובחוברות על תולדות
אמנות הקולנוע.
״הקולנוע היא אמנות כמו כל אמנות אחרת,״
הוא אומר ,״בכל ארץ אחרת מלמדים
אותה באוניברסיטאות, כאן אפילו לא יודעים
מה היא. אני חושב שהגיע הזמן ללמזז
אותה.״

כלי החשמל
מ ק ול ק לי ם7

סוף סוף ספריי שיער
לא דביק ונטול ריח לוואי

דאגה!!

אנו נתקן אותם
באחריות !

תיקון מכונות כביסה,
תנורים ועבודות
חשמל שונות.
בבית

הלקוח

בהן־דגן, תל״אכיב,
רח׳ הורקנום ,2טל 258641 .

11)1^*5151
לבחירתך :
)1עם בושם נפלא ללא ריח לואי.
<2״ללא בושם״ ,מאפשר לך שימוש
חפשי בבשמיך.

00X4
״ דוקסה ״ השעון השוייצי בעל המוניטין העולמי

צלם בצבעים על חשבוננו!!!
במשך חודש דצמבר תקבל כשי חנוכה סרט צבעוני
בחינם עבור כל סרט צבעוני שתמסור לנו לפיתוח,
ותזמין ממנו לפחות 30 תמונות. באם תזמין
פחות מ 30-תמונות, תקבל מאתנו תלוש זכוי,
שתוכל לצרפו לסרט הבא.

פוטו ״קולוריתיי
רחוב אבן גבירול ,66 טלפון , 231666 תל-אביב

בפיקוח

)גי בו די

נו ונז מדב תי

ספרים

אלק טרוני ק ה
לכל הדרגות

אלקט רוני ק ה רפואית כולל טלוויזיה בחוג סגור

טלוויזיה

שרות

בפיקוח משרד העבודה

אדריכלות פני ם

בניית מודלים
בניין ריהוט דגמים

ס ר טו ט
בניין אדריכלי מכונות
הבוגרים יתקבלו

חלוצי הספרות העברית כאמריקה
(מאת יעקב קבקוב; הוצאת יבנה; 324

קירור ומיזוג אוויר
למתחילים מ תקד מי ם

צילום רגיל וביבעוני

גרפיקה שימו שית
קי שו ט ותיפאורה
עיצוב תערוכות
כתב א מנו תי
רי שום ציור
פיסול

בשיתוף ״משכית״

ציור ב א טי ק
עיצוב צ ע צו עי ם

פרטים והרשמה

המכללה הפוליטבניר!

תל־אביב, רח׳ המסגר , 62
טל 36487
מ־ 9כבוקר עד 1אחוד*
ומ־ 5אחה׳׳צ עד 8כערב

מגלה צד נסחו של
מאה שער

ך ן צדיקם יב א ו בו•

1 1הרצפה זוהמה, אבל

מביאים שמיכות. העיקר כאן היא הסזדיות.
דג?} שגכנסים לשכונת מאה שערים
^ הירושלמית — רואים שזוהי שבונה
צנועה. על כל הקירות יש שלטים ומודעות:
בנות ישראל! אל תלכנה בבגדי פריצות.

עבר על ידי, הסתכל עלי טוב טוב, ושאל:
,כמה?׳ אמרתי לו 20 לירות. הוא ענה לי
,טוב.׳ התחלתי ללכת למעלה ברחוב, איפה
שיש ישיבות, ונכנסתי לחצר. והדתי אחרי.
״בחצר ביקשתי ממנו את הכסף, והוא נתן
לי 20 לירות. עשינו הכל שם בחצר.
״למחרת הוא עבר על ידי עוד פעם. נתן
לי סימן( ,הלכתי לחצר, והוא אחרי. הוא
דיבר בשקט ופחד כל הזמן בצורה נוראה
שישמעו אותו או יראו אותו, וביקש ממני
שנעשה את זה בתוך בית. הסכמתי.
״אמרתי לו שבבית זד, יעלה לו 35 לירות,
והוא הסכים. נכנסנו כל אחד למונית
לחוד, והגענו אלי לחדר. אני פתחתי את
הדלת והוא נכנס.
״בבית, הדתי הזה סיפר לי שיש עוד כמה
חברים שלו שרוצים להיות עם בחורה, אבל

חמישה תימהונים

בשיתוף ״אלקטרו־״

למתחילים מתקדניים

חרוזים שחורים (מאת שמעו! צבי;
הוצאת שונצינו 47 ; 27 עמי) צבר — עיתונאי,
אמן, יצרן־צעצועים לעת־מצוא, מחבר
ספרי־ילדים וספרי־בישול, אומר באחד משיריו:
אני מוציא את הראש מתחת למים/
רוצה להגיד קוקו!
את זה הוא הצליח לעשות, ללא ספק. הוא
אמר קוקו! חזק מאד בכל אחד מ־ 18השירים
המקובצים בספרון נאה־הצורה.
״מגרד כראש צבר מתגלה כמתאר
בחסד עליון,
כמו במיקרה של
גיבור השיר אני 2
ידיים;
...צפורניים קצת
שחור קצת כחול /
ליפא לא מוציא, סבון
לא מוציא, צמר
פלדה לא מוציא ...
מחזיק שפופרת הטלפון
לא יודע מה
לדבר /מגרר בראש
רוב
שיריו הם על
האיש הקטן, מוכה הנסיבות
(והמיתון הנצחי) :אני לועס מזל /
אוכל תלושי משכורת /לא משמין. אך דבר
זה לא משביח מן המשורר את חובתו לשירה
ואת שליטתו הרחבה בכל גינוני הקצב
האפשריים:
אני לא משלם מימים /מחר לא יהיה
מים /אני לא משלם סיסים /מחר לא
יהיה חשמל ...אני לא משלם מיסיס /
מחר לא יהיה טוב.
אפילו נסיונו של צבר להתעלם במתכוון
מחוקי הדקדוק של הלשון העברית משתלם
ועושה את שירתו למובנה עוד יותר: שרירים
זה דבר בפה עוזר הלשון מדבר /
שרירים זה דבר יש בשריר נותן בן־אזם
כוח.

הוה

מקור

להסתדרות הטכנאים

ס ר טו ט טכני

0 * 1 1 1 :1

״קוקו!״

מינואר 1967

תיקיו

מחקו מיוחד שד

שירה

לימודי יו ם וערב

אחזקה

עם׳) ב־ 1855 חל פילוג בין חברי בית־הכנסת
של סן־פרנציסקו• ראשי המוסד סירבו
לנהל את הפרטיכל בעברית. כנגד כשלון
זה לדוברי־העברית מעבר־לים קיים הישג
אחר: ב־ 1880 נוסדה בניו־יורק האגודה העברית
הראשונה בעולם — שוחרי שפת־עבר.
לשוחרים
אלה סיפקו חומר־קריאה עברי
בשפע גם חמישה החלוצים התמהוניים, אך
הפעלתנים, עליהם כותב ד״ר (לספרות עברית)
קבקוב, דיקן המכון ללימודי יהדות
בקליבלנד, ארצות־הברית.
כלי כרית־מילה. היה זה בסוף המאה
שעברה, כאשר כתבי־עת עבריים צצו
(וקמלו) כפטריות אחר הגשם בניו־יורק,
בוסטון וצ׳יקאגו (הפיסגה, הלאומי, הקול,
העברי ובו׳).
אחד מסופרי כתבי־עח אלה היה יעקב צבי
סובל, שהיה משוכנע כי ישו הנוצרי לא
היה ולא נברא. לרעיון מעניין זה הקדיש
מאמר ארוך — המפורסם הנעלם.
תמהוני אחר היר, צבי גרשוני, תלמיד
בית־מדרש רוסי לרבנים, שהתאהב בצעירה
נוצריה והמיר את דתו. זה לא מנע ממנו,
אחר תקופת עבודה כמגיה בדפוס המיסיון
בלונדון, לשמש כרב בעיר האמריקאית אטלנטה.
אולי
בזכות עברו היה רחב־לב במידה
מיוחדת לגבי רב. דעתו היתד, כי יש לוותר
לגרים על הצורך בברית־מילה.
פורנוגרפיה באידיש. הסופר (ומו־כר־אתרוגים)
זאב שור קבע (ב־ ,)1892 כי
״היהדות האמריקאית היא איננה יהדות ולא
נצרות. היא טימטום!״ .אולי נאלץ בגלל זה
סופר עברי־אמריקאי אחר, יצחק רבינוביץ,
להתפרנס מכתיבת ספרי פורנוגרפיה באידיש
(אחד מספריו: פערברעכן אוים ליבע, אודער
די אינטריגען פון א לאנדאנער משוגעים
ר,ויז — פשע מתוך אהבה או תככי בית־משוגעים
לונדוני).
השלים את החמישיה גרשון רוזנצווייג,
פנקסן, מוכר־נעליים, חרזן וסטיריקן, שפירט
את תולדותיו כדלהלן:
נולדתי במיטה /גדלתי בליטא /למדתי
בחדרים /חונכתי בלי סדרים /הייתי
עילו־ילד /ואי־צלח בחלד ...

ואחרי זד, בא הפרוט: בתי־יד קצרים או
זרועות מגולות, רחמנא ליצלן.
אבל זה לא סימן שבמאה־שערים שונאים
בנות יהודיות בלבוש פריצות. גם לא שונאים
שם פרוצות של ממש. בעצם אפילו
די אוהבים אותן.
על כך לא כותבים במודעות שברחוב. זה
נעשה בבניין נטוש, הנמצא ליד בתיהם של
נטורי־קרתא הקנאיים ביותר. ממש ליד בתי-
אונגרן.
הבניין נמצא בשימוש פעיל כבר למעלה
משנתיים, אך נתגלה רק לפני כמה שבועות.
זהו בית־תענוגות נסתר, הקיים לשימושם
הבלעדי של תלמידי הישיבות ותושבי
השכונה, ומספק את צרכיהם החומריים מאחורי
גבן החסוד של נשותיהם, אמותיהם
ואחיותיהם הצנועות. מי שחשב עד כה שתלמידי
חכמים שלנו לא נצרכים לפתחי
זונות — טעה. נתגלה, כי אברכי המשי הם
מקור פרנסתן העיקרי של פרוצות ירושלים.

מפחדים. הוא הוסיף וסיפר לי שהחברים
שלו היו רוצים שאני אבוא למקום ששם
הם לא יפחדו בגלל שלא יראו אותם, וכולם
ישלמו לי ושאני לא צריכה לפחד• הסכמתי.
״אחרי שסיימנו, הדתי הזה אמר לי לבוא
למחרת בשעה אחת בלילה על־יד שער
מנדלבאום, שמה הוא והחברים שלו יחכו
לי. הבטחתי לו שאבוא.
״למחרת בלילה, נסעתי לשם עם החבר
שלי ועוד כמה חברים, כי פחדתי שהם
יעשו לי צרות, ובסוף לא ישלמו לי.
״בשעה אחת בלילה הגענו למקום. החברים
חיכו לי בתוך אחת הכניסות לבתים,
ואני הלכתי ברגל. לא ראיתי אף אחד, והייתי
בטוחה שהוא סתם צחק עלי.

גתו לי כימן

ית הזימה, המהווה מקום מיפגש
^ קבוע לצדיקי העיר ולזונות ירושלים,
נקרא ״החירבה״ ,או ״השטיבל* בשפת קודש׳
והוא נמצא בקצה רחוב שבטי־ישראל,
ליד מעבר שער מנדלבאום. זהו בית פרוץ
לכל עבר, שריצפתו מזוהמת, אך קירותיו,
לעומת זאת, מעוטרים בפרסקות רבות: ציורי
זימר, פורנוגרפיים מפורטים ביותר.
כיצד פועל אותו בית־תענוגות מיוחד במינו?
סיפרה יצאנית ירושלמית :״אני כבר
ארבע שנים במקצוע, וכמעט שתי שנים אני
מכירה את החברה האלה.
״זה התחיל ככה, אני זוכרת בדיוק: בערב
אחד, אולי היתד, השעה שמונה, בזמן
שהייתי עובדת ברחוב הרב קוק, איפה שכל
הבחורות היו עובדות, ראיתי קבוצה של
דתיים עוברים ברחוב. אני בכלל לא חשבתי
עליהם. האמת, חשבתי שהם יודעים שאנחנו
זונות, וילכו להלשין למשטרה.
״אחרי שהדתיים האלו הלכו להם, ראיתי
אחד כזה גבוה ניגש לבית השימוש הציבורי,
שבאותו רחוב. יותר לא שמתי לב אליו,
כי חיפשתי לי קליינטים.
״פתאום, אחרי כמה רגעים, הדתי הזה

ך הצנוע ביותר בחירבה. על
שאר הקירות יש ציורי זימה

ותנוחות שאי־אפשר לפרסם מעל דפי העתון.

שרב א־

מתון סידרת צילומים במצלמה טלסקופית, אחרי ציפיה ארוכה וממושכת.
הגבר לבוש השטריימל מתקרב אל היצאנית ומביט לעברה בחשדנות
ובביישנות. היא יודעת למה כוונתו, היא לא ניגשת אליו מיד, אלא ממתינה להתפתחויות.

שרב נ׳

לפי התמונה נראה שהגבר התקרב אליה, אן הוא מהטס, מתלבט
ונבון ומפנה את ראשו ממנה. בשלב זה התקרבה אליו ושניהם הלכו.
בתמונה משמאל — איש מאה־שערים עם יצאנית אחרת, המוזכרת בכתבה זו.

״אחרי כמה רגעים שהייתי הולכת לי
ככה, ורציתי כבר לחזור, ראיתי שמבית אחד
בפינה יוצא הבחור הזה שהיה אצלי וניגש
אלי. הוא עשה לי סימן עם האצבע להיות
בשקט, ולבוא אחריו.

בכיתי -וראיתי שהוא צודק
ן* לכתי אחריו ונכנסתי לתוך חצר
כזו ואחר־כך לתוך בית עזוב שאף
אחד לא גר בו. הדתי אמר לי שבחדר השני
ישנם שמונה בחורים, ושכולם מעוניינים.
״הסכמתי, ואמרתי לו שקודם כל אני רוצה
לקבל מכולם את הכסף. כל אחד צריך
לשלם לי עשרים לירות. הדתי נכנם לחדר

השני, אסף מכולם את הכסף והביא לי 180
לירות, הוא גם הביא איתו שמיכה מהחדר
השני ושם אותה על הרצפה.
״הם נכנסו לחדר אחד־אחד, כשהאחרים
מחכים ומשוחחים בחדר השני. אחד היה
בחור בן 16 שהתבייש נורא כי זו היתד,
הפעם הראשונה שהוא עם אשה, ודודקא
הייתי נחמדה אליו. האחרים היו בסדר גמור.
״רק אחד אמר לי שהוא רוצה שלא
כדרך הטבע) .צעקתי עליו וקיללתי אותו
נורא, וצעקתי שאני לא אבוא יותר לחירבה
המסריחה שלהם.
״בלילה, כשסיפרתי את זה לחבר שלי,
וצחקתי עליהם, אמרתי שפעם אחת כזאת זה
מספיק לי. אבל החבר שלי הוא תיכף

1 1מימין משתרעים בתי אונגרן של העדה החרדית נטורי־קרתא, בהמשכם,
11 בתי נייטין, של הקיצוניים ביותר. מאחורי העצים משמאל — שער
סנדלבאוס, ומתחת לחץ נראית הדלת המאורכת של ה״חירבה״ ,מקום עבודתן של היצאניות.

התרגז עלי וניפח לי את כל העיניים, כי
הוא נתן לי קצת מכות. הוא אמר לי שהדתיים
האלו הם קליינטים הכי טובים. אף
פעם הם לא ילכו למסור עדות במשטרה,
וגם תמיד הם יהיו קבוצה גדולה. בשעה
אחת אני יכולה לעשות איזה עשרים גברים
ולהביא 400 לירות.
״אני התחלתי לבכות, וראיתי שהוא צודק.
״הבנתי מהחבר שלי שאני מוכרחה לראות
את הדתי הזה, בשביל שיעשה לי קשר. ככה
הייתי עובדת כמעט כל ערב, ורק אחרי
איזה שבועיים ראיתי את הדתי עוד פעם.
״הוא ניגש. אני הלכתי, והוא אחרי. נכנסתי
לתוך חצר בית־הספר, והוא אמר לי
שהוא חשב לחפש בחורה אחרת.
״סיפרתי לו מה שהבחור האחרון רצה
לעשות לי, ואמרתי לו שיגיד תודה שהחברים
שלי לא הרביצו להם מכות. ככה דיברנו
כמה רגעים. בסוף, הוא אמר לי לבוא לשם
עוד פעם בלילה.
״באתי לשם בלילה כמו שקבענו, ואז

כבר ידעתי שהבחורים האלה הם תלמידי
ישיבה שגומרים את הלימודים שלהם בשעה
מאוחרת. הייתי עם כולם. בפעם הזו הם
התביישו פחות והתנהגו אלי יפה מאד.
״ככה הייתי באה לשם בל פעם, ובסוף זה
הפך להיות כמד, פעמים בשבוע. לא תמיד
עם אותם בחורים. לפעמים הבאתי חברה.״

הוא מפחד יותר ממנה
* צאנית אחרת העובדת ברחוב הרב
קוק, בולטת בכך שהיא לבושה לרוב
במכנסיים ארוכים. למרות האיסור של ״כלי
גבר״ על אשה, מצאו אברכי מאה־שערים את
חברתה לנעימה מאד.
״זה הסיפור שאני מספרת לך, קרה לפני
איזה שלושה חודשים. הייתי שם בלילה,
בתוך, החירבה׳ שהדתיים היו קוראים לזה
,שטיבל׳ ,והם היו שם 16 בחורים לפחות.
אחד בא והזמין אותי לשם. לא חשבתי
(המשן בעמוד )28

1הסוונה יעשה
(המשך מעמוד )27
שיהיו כל כך הרבה, ושיהיו ממש אדוקים.
״היה לי לא נעים. כל הזמן הייתה לי
הרגשה שהשאר מציצים מהחור השני. בכלל
אני חושבת שלא היה להם איכפת.
״הרבה בחורות צוחקות עליהם. לחברה
שלי לפני שבוע בא אחד כזה מבוגר, עם
קפוטה ופיאות, ושאל אותה כמה. היא
אמרה לו 20 לירות, אז הוא הוציא מהארנק
ונתן לה. היא לקחה את הכסף — וברחה.
אפילו לא רצה מהר. לא פחדה בכלל. היא
ידעה שלא יעשה צעקות ושום דבר. הוא
מפחד יותר ממנה.״
מספרת פרוצה אחרת על חיי הלילה של
הדתיים:
״אני בסך הכל חדשה במקצוע. חברה
שלי לפעמים היתר, לוקחת אותי, לחירבה׳,
מתי שלא היה לה חשק לעבוד, או כשהיא
היתד, ץ יודעת שיהיו שם הרבה בחורים,
והיא היתד, רוצה שכל זה יגמר מהר. אבל
אני לא אוהבת ב,חירבר,׳ .יש לי כמה קליינטים
דתיים שבאים אלי. אחד מהם הוא רב.
אתם אני עושה את זה בחדר, בשביל שהם
משלמים טוב. חוץ מזה הם קליינטים קבועים.
הם לא עושים אף פעם צרות ותמיד
בסדר עם הכסף״.

״ עוץמק צו ע • ב ביו־ נ ך

יש לנו מחלקת ייעוץ מיוחדת. לא את
כל הבעיות נוכל לפתור לך, אבל אם הן
קשורות בתיאום צבעים, כתבי לנו, אל
ת.ד 507 .תל־אביב, והזמיני את המומחית
שלנו. היא תבקר בביתך, ללא כל תשלום
או התחייבות, ותדריך אותך בעצה.
לנוי

והידור:

ס בז בו ר!) למד לצייר
בביתך בשעותיך הפנויות דרך האולפן
לאמנות הציור
לפנותבכתב לת.ד ,4866 .ת׳׳א

ל 7ד 7׳ ל 3־/י ^׳7/־17

איננו יו ד עי ם.
אבל אםתשתמשגםאתה
ב ת׳ אליזיו. לבשת ת חז ק
שור שי שערותיך ובודאי
תמנעקשק שי ם מרא שך.
עסה

יום

יום

במספר טיפות

ראשך

תיאליוין.

, 510 ,

111

57י חוקי התורה מותר
ך* רפתקאות בחורי־הישיבות מוכרות
ן | גם לנהגי המוניות הירושלמיים.
״אני עובד עם המונית שלי בעיקר בשעות
הערב והלילה, בגלל שאני שכיר,״ סיפר אחד
מהם .״התחנה קרובה למקום של הזונות.
״יום אחד, לפני כמה שבועות, בא אלי
דתי אחד, מבוגר, וביקש ממני שאני אסע
אתו במונית לחפש בחורה.
״עשיתי אתו כמה סיבובים בעיר, והוא
הסתכל על כל הזונות. בסוף בחר אחת
מהן, וביקש ממני לגשת אל הבחורה ולהגיד
לה שיש מישהו שרוצה אותה.
״אני הסכמתי ללכת. רק בשביל הצחוק.
ניגשתי אל הזונה שאותה אני מכיר מעבודתי,
וסיפרתי לה על הקליינט הדתי.
״היא באה אחרי, נכנסה לטכסי, ודיברה
עם הדתי הזה, והם גמרו על מחיר, ואמרו
לי לנסוע לתלפיות. כשהגענו לשם, הם ירדו.
אחרי כמה זמן הם חזרו לטכסי ונסעתי
אתם העירה. האיש ביקש ממני שלא אספר
לאף אחד, ונתן לי הוספה של חמש לירות.
״מאז, כל פעם הדתי הזה מחפש אותי
בתחנה בשביל שאקח אותו לזונה. לפעמים,
כשאין להם מקום להיות, אז אני מסיע
אותם לאיזה מקום חשוך ושקט בסביבה,
והם עושים על המושב האחורי במונית.
״מתוך הנסיון שלי אני יודע, שהדתיים
האלו הם קליינטים טובים של הזונות: לא
לא יפה שהן צוחקות מהם. מה יש? מסכנים.
את האשד, שלהם הם רואים פעם
ראשונה בחתונה. אז לפי דעתי זה בסדר
גמור. שילכו עם נשים אחרות בעד כסף.
מה יש? אם הם אדוקים אז הם מפסיקים
מזה להיות גברים?״
תלמיד־ישיבה ירושלמי שהיה מעורב בפרשה
אחרת, סיפר בגילוי־לב :״אנחנו בהתחלה,
עוד לפני שנתיים, היינו מתאספים
כל פעם במקום אחר. אחרי שגילנו את
,השטיבל׳ הזה, שמול בתי הונגרים ליד
מעבר מנדלבאום, הפסקנו לחפש מקומות,
,השטיבל׳ היה עזוב ואף אחד לא בא לשם.
״המקום הזה שימש לנו למקום מפגש.
היו שם חברה שהיו באים בלילה עם
בחורות בשביל שההורים שלהם לא ידעו.
״אנחנו גם סתם היינו מתאספים שם
לפעמים. בחור אחד מאיתנו שהיו לו כבר
כמה נסיונות עם בחורות פרוצות, אמר
לנו שהוא כבר ידאג לכך שבחורה תבוא
ל,שטיבל׳ .ושזה יעלה לנו כסף להיות
אתה. אנחנו תיכף הסכמנו כי רצינו לנסות.
״אחרי שהבחורה באד. בפעם הראשונה,
היא היתד, באה כל פעם. כשהיינו אתה
בפנים היינו מעמידים שומר אחד מן הבחורים,
שהיה עומד בחוץ ומסתכל. ואם
ראה מישהו מתקרב היה שורק, ותיכף
היינו מסתלקים.
״בצורה כזו הדבר נמשך די הרבה זמן.
הבחורה היתד. באה אלינו, ואנחנו בילינו
איתר. תמורת אתנן. אני חייב להגיד שלפי
חוקי־התורה מותר לבחור להיות עם זונה.
״פעם אחת בזמן שהיינו עם בחורה ב־
,שטיבל׳ כמעט ונתפסנו. מאז אנחנו יותר
זהירים ולא מגלים את המקום הזה.
״אני עצמי לפעמים פוחד לעבור שם בלילה,
שלא יגידו שאני הולך להתעסק עם
זונות. אבל כשאני רוצה, אני עושה את
זה בשקט. אני מאמין שגם המבוגרים יודעים,
כי ראיתי שם גם כמד, מבוגרים.
״אני חושב שאצלנו כולם יודעים על זה
ושותקים על זה.״
בשלם ארצות־הברית
המחשבה על ו־יאט־נא
כששמעה הזבנית וירג׳יניה אוולין וילסון,
,49 כי בנה אהובה, האוויראי יואל בן ה־
,19 עומד לצאת לוויאט־נאם, ידעה מד, עליה
לעשות.
היא מיהרה למחנה־הצבא בו שרת בנה,
הצליחה להיכנס לחדרו, שלפה אקדח מתיקה,
כיוונה אותו לעבר בנה וירתה בו.
למזלה היא נעצרה לפני שהספיקה להתאבד
בירייה, כפי שרצתה לעשות. וליואל
וילסון היה מזל עוד יותר גדול: הקליע
פגע בטבעת אשר על אצבעו, קרע את הטבעת
מן האצבע וחדר, יחד איתה, דרך
חולצתו וגופייתו, ישר מעל לבו של ה־אוויראי
הצעיר.
רק ששם היה תלוי הקמיע של יואל, וזה
ריכך את פגיעת הקליע פעם נוספת. לבסוף
הוא חדר לבשר החזה, גרם לפציעה
קלה בלבד.
דרוש פסיכיאטור. מה היה הרגיע
לנסיון הרצח של האם האוהבת? פשוט מאד:
היא לא רצתה שבנה יצא לוויאט־נאם. מה

סופר והארכיאולוג אנדרה מאלרו. אבל הואיל
והוא שר בממשלה (שר־ד,תרבות) ,ולשרים
אין דריסת־רגל באקדמיה, הוא לא
היד, מועמד. תורו יגיע, אם יגיע, כאשר ינטוש
את הממשלה ויתפנה מקום באקדמיה.
גם לכמה נשים מצליחות היה נדמה כי
הן ראויות בהחלט לשבת באקדמיה. אבל
להן לא היתד, תיקווה בכלל, כי מעולם לא
נבחרה אשד, לאקדמיה ומסורת היא מסורת.
חצי אות גימ״ל. כאשר הבעיות לבחירת
חבר חדש הן כל כך מסובכות, אין
פלא שבאותן ישיבות, בהן דנו ד,־ 39 מי
יהיה ד,־ ,40 התעצבן אחד מהם עד כדי כך,
שאכל את כוסית הקוניאק שלו (לא קרה לו
מאומה, כי זה כשרון שסיגל לעצמו לפני
שנבחר לאקדמיה).
בשבוע שעבר סוכמו סוף־סוף כל הדיונים
ונבחר החבר ה־ :40 הסופר מורים
דרואון.
ומה תפקידיהם של 40 החברים? להיפגש
פעם או פעמיים בשבוע ולכתוב מחדש את
המילון הצרפתי הרשמי (האחרון יצא לאור
בשנת .)1932 ויש מספיק מה לכתוב. ב־34
השנים האחרונות הספיקו האקדמאים לגמור
את האות אל״ף, את האות בי״ת וכמחצית
האות גימ״ל.
קועו עוף עם אורו
לשר־הסעד, הד״ר יוסף בורג, עלולה להיות
הפתעה באחד הימים. יהיה זה כאשר
ייפגש בחברתו לתפקיד, שרת־הסעד של קונגו•
כי, שלא כמקובל בין שרות העולם,
השרה הקונגואית היא צעירה מאד. ליתר
דיוק: היא השרה הצעירה ביותר בעולם.
כאשר מונתה השבוע סופיה ליהאו־קאנזה
לשרת־הסעד בממשלת מובוסו, טרם מלאו
לה 27 שנים.
מדוע מינה אותה מובוטו? אולי הוא רוצה
לגוון את הטכס, כאשר הוא יתלה שוב
כמה שרים. או אולי זה בזכות אביה, דניאל
קאנזה, מי שהיה ראש־העיר האפריקאי הראשון
של ליאופולדוויל (כיום: קינשאסד.),
חוץ מזה סופיה ליהאו־קאנזה מחבבת מוסיקה
של מוצארט ואת מרים מאקייבה; היא
עסקנית ציבורית בעלת ותק (תנועות נוער
ואגודות סטודנטים); היא סיימה את לימודי
הסוציולוגיה באוניברסיטת ג׳נבה והיא נשואה
לפרופסור קונגואי למשפטים.
אבל במה שהיא מפורסמת באמת זה ב־הכנת
ארוחות. הספציאליטה שלה זה עוף
עם אורז, ושמו של זה יצא מאוגאדוגו עד
דאר אס־סלאם.

ברזיל
מס טבור

שרת־הסעד ליהאו־קאנזה
הפתעה לד״ר בורג
עוד שבלילה הקודם היא חלמה שיואל נפל
בשבי הוויאט־קונג והם עינו את בנר,־אד,ובה
בצורה מחרידה.
בית־המשפט הקליפורני, לפניו הובאה האם
הקטלנית, האזין להסבר, דחה את המשך
המשפט וביקש להזמין פסיכיאטור, שיצטרך
לקבוע אם נכון הדבר שעצם המחשבה
על וויאט־נאם יכול לגרום לאמריקאים
אי־שפיות זמנית.

צרפת
לא כמו סתל־אביב
גם לפאריס יש בעיות־תנועה. אך כנראה
שהן לא כל כך נוראיות כמו אלה של תל־אביב.
אחרת, כיצד אפשר להסביר את העובדה
שמפקד־המשטרה של פאריס אישר
הסדר, אותו דחה בהתלהבות רבה מפקד־ד,משטרה
של תל־אביב.
החל מהשבוע מותר לפאריסאיים להחנות
את רכבם על המדרכות. מפקדיו־,משטרה גם
הוציא הוראה מיוחדת במינה: לייחד, בעזרת
סימון מתאים ומבליט 12 ,אלף מקומות
חנייה, נוחים במיוחד, על המדרכות של הבירה
הצרפתית.

סוף, סוף מסי 40
האקדמיה הצרפתית נוסדה לפני 331 שנה,
ומעולם לא עלה מספר חבריה על ארבעים.
התוצאה: כאשר נפטר חבר אחד, נוצר תור
ארוך של נכבדים הרוצים לתפוס את מקומו.
לפי ההגיון היה צריך להתקבל הפעם ה
פינחס
ספיר יכול עוד ללמוד משהו בענייני
מיסים. למשל: לגבות מם־מותרות מן
הטבור. כי זה בדיוק מה שהחליט שרר,אוצר
ד,ברזילי לעשות.
זה מס די נכבד, והתשלום לאיש הוא
מיליון ו־ 200 אלף קרוזיירות (כ־ 1700 ליי).
ואפילו אפשר לקרוא לו מס־ספיר.
חו רדטכור. המם לא נולד בנסיבות
פיסקאליות כל כך. הסיבה שלו היא רפואית•
כאשר בא פאדרו דומינגוס אלבאם
פילהו לעולם, היה לו חור בטבורו. מייד
נתן הרופא המיילד הוראה לסתום את החור.
כנראה שלהוריו של פילר,ו לא היו בעיות
כספיות והם סתמו את החור באבן־ספיר.
עברו שנים, ולפילהו התחיל ולהיות בעיות
עם אבן־הספיר אשר בטבור. הוא חקר
ובירר מה עליו לעשות, עד שקיבל את
חוות־דעתה של האקדמיה הרפואית בפאריס:
צריך להוציא את האבן מן הטבור. ואת הניתוח
העדין הזה אפשר לבצע רק בפאריס.
זה בדיוק מה שפילהו היה מוכן לעשות.
רק שאז התערבו שלטונות המס בריו. הם
הוציאו שומה לאבן־הספיר, העריכו אותה
ב־ 30 מיליון קרוזיירות ( 42 אלף ל״י) .אחר-
כך הם עיינו בתעריפון שלהם, וזה אמר
בפירוש: מס־מותרות על אבני־ספיר — ארבעה
למאה מערכם. וזה מה שפילהו יצטרך
לשלם לפני שיצא לפאריס כשאבן־הספיר
בטבורו.

כדור הארץ
• חכרת השפע. בדיסלדורף, גרמניה,
הכין יהלומן מקומי לקראת חג־המולד
עץ־אורן שגובהו 35 סנטימטרים, עשוי כסף
ומקושט ביהלומים ואיזמרגדים, הציע אותו
למכירה במיליון מארקים ( 700 אלף ל״י).
העולם הזה 1528

_־ד1זדדזז 35ן?]1ץ לף ו1ג!3
מדריך לפלייבוי הצעיר
יורם פולני היה פעם גדול רודפי-
הנשים בארץ. לא היתד, אשר, שהוא לא רדף
אחריה, ולא תפס אותה. הוא היה עשיר
ויפה ונחמד, הוא היה הפלייבוי מספר אחד
של ישראל.
אחר־כך הוא התחתן והתגרש מבחורה
אנגליה בשם וונדי, ואחר־כך הוא הפך בחזרה
פלייבוי ישראלי פעיל.
לפי דעתו יש לו הצלחה ברדיפת ותפיסת
נשים לא בגלל הכסף שלו, או היופי
שלו, או השכל שלו, ושאר דברים מסוג
0ה. לפי דעתו יש לו הצלחה בגלל השיטות
המיוחדות שלו, והוא מוכן להעביר את השיטות
הללו לשימושו של כל גבר מעוניין.
והרי פירוט השיטות, בעזרת דוגמאות
מאלפות: לפני זמן מה הוא נסע במטוס
ממינכן לפאריס. מזג־האוויר היה יפה, ו־מצב־רוחו
היה מרומם, אלא שעננה קלה
העיבה על אושרו: בפאריס לא חיכתה לו
שום בחורה.
גבר אחר אולי לא היה מודאג מכך, אבל
בחור הנושא את השם פלייבוי מספר אחד,
לא יכול להרשות את זה לעצמו. הוא חישב
מיד תוכנית פעולה מאולתרת, ופעל ללא
שהיות לפיה.
בהתחלה הוא סקר את המטוס, חיפש לעצמו
את הקורבן המיועד. הוא מצא אותו
במושב השני מלפנים, בצורת יפר,פיה גרמנית
זוהרת, הדומה מאד לדוגמנית, או לשחקנית,
או לכוכבת־לעתיד.
הוא הוציא מכיסו עט ועיפרון וניגש אל
הדיילת .״אני עיתונאי מהטייטס,״ הוא אמר
לה, והיא מיד ד,כיסה עליו במישנה־כבוד.
״אני עורך רפורטז׳ה על נשים המטיילות
לבדן במטוסים. הייתי רוצה לגשת לדבר
עם הגברת הצעירה הזאת, שיושבת שם,
בצד.״ וכדי לתת לדבריו מישנה,־תוקף, הוא
הוציא מכיסו כרטיס עיתונאי, שסחב יום
לפני כן מידידה, ששמה האנגלי ניתן להתפרש
כשם זכר ושם נקבה.
הדיילת הסתכלה על התעודה בהערכה,
שלושה בסירה אחת
כולם מבקשים את אירית פדרמן, כי
היא בחורה מבוקשת מאד. יש כאלה המבקשים
אותה בגלל הכסף שלה, יש כאלה
המבקשים אותה בגלל
היופי שלה, ויש
כאלה המבקשים
אותה בגלל השכל
שלה, וכל מי שמבקש
אותה בגלל
איזשהו פרט מהפרטים
המוזכרים, מוכן,
כמובן, לקחתי
גם את כל השאר.
זה הולך ביחד.
לא מזמן היא
התחילה לצאת עם
נחום (״תחש״) ין פ־אירית

גם הוא גבר
מבוקש בפני עצמו, שנעזב על־ידי ויויאן
דל״כיאנקו, אחרי שהיא העדיפה עליו
גבר מבוקש אחר.
הם יצאו קצת יחדיו, ואז הכירה אירית
פדרמן את נ חו ם רז, מפעיליה המרכזיים
של רפ״י בתל־אביב. היא לא היתה צריכת
ללכת רחוק כדי למצוא אותו, כי ראשית,
קוראים לו נחום, והיא היתה כבר רגילה
לשם הזה, ושנית, הוא בן־זוד של נחום
קפלן. ושניהם נקראים נחום על־שם אותו
סבא עצמו.
אבל למרות הקירבה הזאת היא חזרה לנחום
הראשון, ונושם בחזרה לנחום השני,
כשהיא מקפצת בין שני בני־הדוד. ובסוף,
כשהיא כבר לא ידעה בסי להחליט, היא
התחילה לצאת עם שניהם.
איך הם מסתדרים כל השלושה הללו?
״אנחנו מסתדרים מצויין,״ הם אוסרים. וצריך
להאמין להם.

ואחר כך הסתכלה עליו בהערכה, ואפילו
ציינה את הדמיון הרב בין תמונת הבחורה
שבתמונה לבין המראה שלו עצמו, ושאלה
אותו אם הוא הסתפר בזמן האחרון.
אחר־כך היא לקחה אותו אל ד,גרמניה
ד,יפר,פיה, והציגה אותו בנימוס רב :״זה
עיתונאי מהטיימס,״ היא אמרה לבחורה,

יורם
״הוא עורך רפורטז׳ה על נשים המטיילות
במטוסים. הוא היה רוצה לכתוב עלייך.
האם את מסכימה?״
ר,גרמניה הסתכלה עליו, ראתה תיכף שיש
לו פנים של עיתונאי, והסכימה ברצון רב.
הוא התיישב לידה, עם הנייר וד,עיפרון
שלו, והתחיל לשאול אותה שאלות .״האם
את נשואה?״ הוא שאל אותה ,״האם יש
לך חבר? כמה זמן את מתכוננת לשהות
בפאריס?״
בסוף, כשכל האינפורמציה כבר היתד,
בידו, והמטוס הגיע לאורלי, הוא נזכר פתאום
:״דרך אגב,״ הוא אמר לה ,״אני עובר
בפאריס בדרך ללונדון. אני אשהה כאן מספר
ימים, אז אם אין לך מה לעשות
בערב הוא כבר אכל איתר, ארוחת־ערב,
ואחר־כך, במשך כל ימי שהותו בפאריס,
הוא היה מלווה על־ידה בנאמנות רבה.
פחד הביגמיה
בשבוע שעבר, כשדליה לביא נישאה
לג׳ון סוליבן, התברר סוף־סוף למה
היא דחתה כל־כך הרבה את הנשואין
הללו: היא לא יכלה להתחתן עם אהוב
לבה, בגלל סכנת הביגמיה.
כי דליה התגרשה, אבל רק גירושים
אזרחיים, כך שלפי חוקי הדת היהודית,
היא היתה עדיין נשואה לבעלה הקודם

ז׳אק ז׳ראר.

היתה לה ברירה או להאשם בביגמיה,
או להיפרד מהאזרחות הישראלית שלה,
ולא לבוא יותר ארצה, כדי לא להיתפס
על־ידי בית־הדין הרבני.
אבל שתי האפשרויות הללו לא מצאו
חן בעיניה. לכן היא נסעה לצרפת בשבוע
שעבר, התגרשה מז׳ראר, ונישאה
למחרת לג׳ון, שהספיק להתגרש מאשתו,
אם שלושת ילדיו, לפני זה, בגירושים
סנסציוניים, בהם הואשמה דליה בניאוף.
ועכשיו סוף־סוף, שניהם גרושים כחוק
ונשואים כחוק.

זו היתר, דוגמה אחת, אבל יש לו עוד
הרבה דוגמאות כאלה. הדוגמה השנייה מתרחשת
בפורטוגל. הוא הכיר שם בחורה
אנגליה, שהתייחסה אליו בצורה אדישד״ וכידוע׳
פלייבוי ידוע לא אוהב דברים כאלה.
הוא הזמין אותה לשוט איתו בסירה. היא
עיקמה את האף, ובסוף הסכימה לעשות לו
סובה, ולהילוות אליו.
כשהם עלו על הסירה, היא שאלה אותו
מאיזה ארץ הוא, והוא הפליט באדישות:
״אני מכוויית.״ היא נרעשה מאד מן העובדה
הזאת, ושאלה אותו מה הוא עושה שם,
בכוויית.
״או,״ הוא המשיך באדישות הקודמת,
״יש לי שם וילה, והרמון, ומשרתים, יש
לי גן ענק, ואני בעצם עושה כל מה שאני
רוצה.״
״מה, אתה נסיך?״ שאלה בנשימה עצורה.
״מובן שאני נסיך, אלא מה אני יכול
להיות? לא רואים עלי?״
״עכשיו אני באמת רואה,״ הודתה הבחורה
,״קודם לא הבחנתי בכך, אבל עכשיו
אני רואה. תווי הפנים הללו, וההתנהגות
שלך. בעצם, רואים תיכף שאתה נסיך
ערבי.״
היא ביקשה ממנו שיספר לה עוד על
החיים שם, בכוויית, והוא סיפר לה איך
הוא והאבא שלו משקים את האדמה בנפט,
ומתרחצים בבריכות של מי־בושם, וגרים בארמונות
של אלף חדרים, עם חמשת אלפים
משרתים .״ובעצם,״ הוא הודה בפניה,
״זה כבר נמאס לי, כל החיים הללו, וכל
העושר הזה.״
היא שתתה בצמא גדול את דבריו, והתקרבה
אליו יותר ויותר, בזהירות רבה. וכשהיא
היתד, כבר קרובה מאד, הוא הרחיק
אותה פתאום מעליו, קם מהמושב,
כרע על ברכיו, הוריד את הראש לאדמה,
כשפניו לעבר מכה, והתחיל להתפלל. היא
הביטה בו בהערצה רבה, אבל הוא הסתכל
עליה וצעק :״מה את עומדת, את לא רואה
ששעת התפילה הגיעה?״
היא לא ידעה מה לעשות והוא הראה לה
איך נופלים על הריצפה, מדביקים את הראש
באדמה, ולוחשים בעברית :״אללה אכבד,
איזה חיים משוגעים אנחנו הולכים לעשות
עכשיו, אמן.״
הבחורה חזרה על דבריו מלה במלה, וכשגמרה
את התפילה, והיתד, בטוחה שכבר
רכשה לה מקום מכובד בגן־העדן המוסלמי,
היא קמה על רגליה והתיישבה לידו, כמעט
עליו. כל השאר ברור. ולפי דברי יורם,
זה היה די דומה לגן־עדן מוסלמי.
היו לו עוד הרבה מיקרים כאלה, אבל
למי שתפס את הפרינציפ לא כדאי לספר
אותם, ומי שעדיין לא תפס את הפרינציפ,
כל התיאורים לא יועילו.

בטוח, היא כבר בהריון, והרופאים אומרים
שמה שהיא תלד, יהיה זוג תאומים. צ׳ארלי
עצמו הוא תאום, וזה כידוע עובר בירושה.
הפעם הוא הבין שזה רציני, ולכן הוא
החלים להתגרש מאנה, שעדיין נחשבת לאשתו
החוקית. הבעייר. היא שהוא לא ידע
איפה להתגרש ממנה, כי הוא לא ידע איפה
היא נמצאת.
הוא נסע לפאריס, לחפש אותה, ולא מצא
אותה• הוא חזר ארצה, וקיבל מבית־הדין
הרבני מכתב בזו הלשון :״בית־הדין האזורי
של ירושלם מבקש מכבוד בית־הדין לצדק,
דק״ק פאריש והמדינה, כי הבעל נוסע עכשיו
לצרפת, וכבוד בית־הדין מבקשים לסייע
לו במידת האפשר, ולחלצו מעגינותו 1 הממושכת.״
הוא נסע עם המכתב הזה לפאריס, וחזר
ללא גט וללא האשה. הוא לא מצא אותה.
הוא הלך לבית־הדין הרבני בירושלים וקיבל
ממנו עוד מכתב ובו היה כתוב :״הרינו
מבקשים מכם לעשות את המאמצים לאתר
את האשד״ ולגמור ביניהם, כי סבלו של
הבעל הוא ללא נשוא.״
הבעל הסובל שלח בינתיים את כריסטין,
אם התאומים המיועדים שלו, לקופנהגן, ואז
הוא קיבל מכתב מפאריס, ובמכתב היה

כריפטין
פיזור הנפש
כל הבוהימה של ירושלים מכירה את
צ׳ארלי כן־סימון, וכולם יודעים שהוא
איש הבור,ימה הגדול של ירושלים. יש לו
המון חברים, ומאז שהוא פתח את הביסטרו
שלו, חוגגת אצלו כל ירושלים חגיגות עליזות
ערב ערב.
הוא מפורסם לא רק בתור בעל הביסטרו,
ומלצר לשעבר בבככום, הוא ידוע בעיקר
בגלל מספר הנשים והילדים הרב שלו. האשד,
הכי ידועה שלו היתד, ציירת צרפתיה.
קראו לה אנה, היא ילדה לו בת ועזבה
את הארץ.
האשד, השנייה שלו היתד, קנדית. היא
חיתד, איתו ללא נשואין, עזבה אותו, חזרה
לקנדה, וילדה לו שם בן.
האשד, השלישית שלו היא כריסטץ,
בחורה דנית מקופנהגן. עוד לא ידוע מתי
היא תעזוב אותו, אבל לעת עתה, מד, ש
צ׳ארלי
כתוב
שאנה נמצאה: היא יושבת לה אישם
בהודו, ולא מתכוננת לחזור לאירופה
בזמן הקרוב.
עכשיו הוא נמצא במצב של פיזור נפש
וגוף מוחלט. כריסטין עם זוג התאומים שלו
ובתו מאשתו הראשונה נמצאים בקופנהגן.
חברתו השנייה עם בנו יונתן נמצאת בקנדה,
אנה נמצאת בהודו, והוא בין פאריס
לירושלים.
ומה הסוף? שהביסטרו, שלא הצליח להתנהל
בלי צ׳ארלי, נסגר בינתיים.

במרחב

•צידת ה תי א ט רון המל כו תי שלב רי טני ה הג דו ל ה

לורנס

/ •:גיד

ירדן האויב המשותף
״לבי כואב על שאנו נאלצים לבזבז כסף
על רכישת נשק ומטוסים, כשיש דברים כלבך
רבים שהיינו יכולים לעשותם. זאת טרגדיה
לאנושות. והנה זכורים לנו זמנים,
שבהם חיו יהודים וערבים בשלום. מי יודע,
אולי תשרור שוב התבונה בתוכנו.״
כך הצהיר השבוע ראש מדינה ערבית, באוזני
כתב סאנדיי אקספרס הלונדוני. הוא

משיב לסעודים :״אתם מסכנים את כל המדינות
הערביות! דעו לכם, אף ערבי לא
יסכים שהצי האמריקאי השישי יגן על כס־המלכות
הירדני!״
לשוא ניסה היו״ר, ראש הפיקוד הערבי
המשותף, הגנראל המצרי עלי עלי עאמר,
להרגיע את המתווכחים. כל המתיחות שהצטברה
מאז ההתקפה הישראלית על סמוע,
ובמשך שבוע מהומות־הדמים בירדן, התפרקה.
לבסוף החליט עאמר שאי־אפשר להמשיך
כך, והוא נעל את הישיבה בחופזה.
פראזות, פראזות. למחרת היה ברור,

מיוחד לשוחרי האמנות על בד הקולנוע!

השבוע

הצגת בכורה ארצית

בקולנוע ״ צפון ׳ ,ת״א
()5.30—8.30

1א 4¥| $10א 160^^11001.0111>6

טי ל ר פי ל

עלי עלי עאמר במועצת ההגנה
אם יתקיפו, אם יבקשו, אם יאשרו, אס

\ אתה
משלוח

תוכל לרכוש לעצמך גיטרה
חדש של הגיטרות המפורסמות

״אלהמברה״

שבספרד

ספרדית

מקורית.

המיוצרות

באליקנטה

הגיע ועומד למכירה.

אפשר לראותן מידי יום ב״מכוו לגיטרה הספרדית׳,
שבהנהלת הגיטריסט אפרים פלג (פולאק),

רח׳ בן־יהודה ,256

ת״א, טל ,4 4 690 2 .בין השעות . 16.00—19.00 10.00—13.00

חסל סדר בעיות ולבטים בחיי המין שלד!
הופיע ונמצא למכירה הספר שאלפים נזקקים לו

סודות המין
ד״ר ארנולד פ. קליין
מאת בלמעלה מ־ 360 עמודים גדולים וצפופים, פותר המחבר
בצורה גלויה ובכנות מלאה כל בעיה קיימת ממכלול בעיות
המין של כל גבר ואשה בעולמנו.

להשיג בכל חנויות הספרים בארץ
או ע״י משלוח סך 7.60ל״י לע. נרקיס, דרך פתח תקרה ,1ת״א
הספר יומצא לו ארוז באריזה אישית באמצעות הדואר -
דמי המשלוח על חשבוננו.

ביום וגם בלילה
תוכל לצלם באם תקנה מכשיר־בזק.
מבחר מכשירי־בזק גדול
אצל ״פוטו־ברנר״ .צלם בצבעים
ותהנה שבעתיים. פתוח והגדלות
צבעוניות ע״י המעבדה המשוכללת
ביותר בארץ.

סזטז -ברנד
ח י ״ ה, רחובהחלתן 31

המשיך :״אני מקווה בי יום יבוא והיהודים
יגלו תבונה ויבינו, שהאויבים האמיתיים
שלנו הם ההרים השוממים והמידבריות, שעל
כיבוש שיממתם כולנו מצווים, למען
טובת עמינו.״
עד כה אפשר היה להניח, שדברים כאלה
יעז להשמיע רק אל־חביב בורגיבה.
אמר אותם המלך חוסיין — ודווקא בשעה
שמועצת ההגנה הערבית התכנסה באווירה
מתוחה בקאהיר (ראה להלן).

כי הכנס התפורר. איש לא חלם עוד על
התוויית תוכניות כלליות; הדאגה היחידה
היתה: לנסח הודעת־סיכום, שתעמיד פנים
כאילו הושג משהו בכל זאת. כאשר התפרסמה
ההודעה הסופית, היא היתד, מלאה
פראזות שהיו עוד יותר ריקות־מתוכן מן
הפראזות של הישיבות הקודמות.
ואילו בהודעה בלתי־רשמית נמסר, שירדן
דחתה בתוקף את כל דרישות שוקיירי, סוריה
ומצרים, הסכימה עקרונית להצבת צבא
עיראקי וסעודי בשטח ירדן — אם תתקוף
ישראל, ואם המלך יבקש את ההתערבות
הזאת, ואם מועצת ההגנה תתכנס במיוחד
לצורך זה ותאשר את ההתערבות.

עוד מן הרגע בו נקבע סדר־היום למועצת
ההגנה הערבית בקאהיר, ידעו כולם, כי
ישיבת יום החמישי תהיה הישיבה החמה
ביותר. הם צדקו.
ישיבת הבוקר של אותו יום הוקדשה כולה
לדבריו של אחמד שוקיירי, מפקדו העליון
של צבא השיחרור הפלסטיני. במשך
חמש שעות הציע תוכנית רחבה לפתרון
בעיות העולם הערבי ובעיות פלסטין.
בסיום דבריו, הגיש 13 הצעות. שמונה
מהן היו מוקדשות לבעיות ההגנה הכלל*
ערביות, והסתכמו בדרישה שכל הממשלות
הערביות יתנו פקודת־קבע לצבאותיהן, שיקבלו
את הנחיות המטה הכללי של הפיקוד
המשותף בקאהיר. מטה זה יהיה רשאי, במיוחד,
להציב ולתמרן כוחות ערביים מכל
מדינה, בתוך כל מדינה, מבלי להזדקק לאישור
מיוחד מממשלה זו או אחרת.
חמש ההצעות הנותרות נגעו לירדן. סיב־מון:
על המלך חוסיין לפתוח את גבולותיו
בפני צבא השיחרור, ולאפשר ליחידות הצבא
הזה ולאירגוני־החבלה למיניהם להתבסם בתוך
גבולותיו ולפעול בתוך שטח ישראל.
נוסף לזאת: להציב כוחות יבשתיים ומטוסי־קרב
עיראקיים וסעודיים בירדן — מיד.
לפני שמישהו יכול היד. להשיב, ננעלה
הישיבה, והנציגים יצאו לארוחת־צהרים.
איפה הנימוס? כאשר שבו והתכנסו,
נתבקשו הנציגים להשיב להצעות שוקיירי.
ראשון המשיבים: נציג ירדן. אבל הוא לא
הספיק לומר הרבה. שוקיירי שיסע אותו,
בשאלה :״האם לממשלת ירדן יש עמדה
אחת בישיבות מועצת ההגנה — ועמדה
הפוכה בעמאן?״
הירדני נעלב, התעלם מן השאלה. לא כן
נציג סעודיה, שהשיב לשוקיירי בחריפות:
״עליך ללמוד איך להתנהג בנימוס, לפני שהתיימר
להנהיג את העם הפלסטיני!״
פרצה מהומה באולם, כשהנציג הסורי

מצרים

מלחמה ושלום
הנפילה החפוזה

סליחה, סאלח
איזה ביקורת היתר, מופיעה בעתוני קא־היר,
אילו הוצגו שם סרטים ישראליים?
בנוגע לשניים מסריטים אלה נתן השבוע
אל־מצאוור תשובה. כתב שליחו בארצות־הברית,
עטא אל־נקאש, שראה שם את סאלח
שבתי וסיניה:
״הבעייה העיקרית אשר מאיר אותה סאלח
שבתי היא האפליה בין יהודי המזרח ליהודי
המערב בישראל. הסרט נעדר דיון של
ממש בבעיה זו, מחוסר אומץ־לב. מטרתו
היא דוזקא להראות שההבדלים בין העדות
הם פעוטים ועשויים לחלוף מהר.
״מבחינה אמנותית, מהווה הסרט שילוב
של שיטות ארופיות ומזרחיות. כשאנו רואים,
למשל, תמונה בה שר סאלח שבתי
בבית־הקפה, או תמונה אחרת בה הוא שותה
לשכרה ומתחיל לבכות תחת הגשם, זה מחזירנו
ישר £.אותם סרטים של קסאן אימאם.
ואילו הקטע של הארון לקוח ללא שינוי מן
הסרט של רומן פולנסקי שני גברים וארון.
״יצויין
שהסרט השמיע בכמה מקומות
מוסיקה של זייד דרויש (זמר ומלחין מצרי
שנפטר זה לא כבר) ושל האחים רחבאני
(לבנוניים) ,ומן הסתם הוקלטו לחנים אלה
מן הרדיו.
״למען האמת, יש לומר כי בתסריט הושקעה
עבודה רבה ופוריה. אף על פי שהעלילה
מיוסדת על סיפורים שצורפו יחד,
ההרכבה נעשתה בהצלחה. ודמותו של כל
אחד מן השחקנים, והתפתחותו, עוצבו בכשרון

את סיניה תקף אל נקאש בלי פשרות:
״הסרט סיניה אינו מספר שמיבצע סיני היה
חלק מקנוניה אימפריאליסטית אפלה.״
העולם הזה 528ו

פאול פיי הוא עורך־דין מטכסאס, שנזדמן לפני 22 שנה עם סגן צעיר של חיל־הים
האמריקאי. הסגן היה, כמובן, ג׳ץ קנדי. יחד, היו פיי וקנדי אחראים לכמה מעשי־גבורה
באוקינוס השקט. בייחוד באותו הלילה שמשחתת יפאנית ביקעה את הטרפדת עליה
היה ממונה סגן קנדי.
הביל•! לנשל, זה חברים לתמיד. כשהגיע קנדי, כעבור 16 שנה, לבית הלבן, מינה ו•
פיי לסגן שר־הצי. ואם כי פיי לא שחה יותר מדי בעניינים הימיים, הרי הוא הקפיד לשמור
על הידידות ההדוקה עם נשיא ארצות־הברית.
אחרי המזכירה והשמרטף, וכמה יועצים לשעבר, הצטרף גם פיי לחבורה, ופירסם
ספר־זכרונות על הנשיא המנוח. הספר הוא בעל השם המוכר זה היה תענוג להיות בחברתו,
והוא מלא סיפורים אינטימיים על קנדי.
כיצד היה אוכל, לפעמים, באצבעות, או יושב בישיבה חשובה, כשלגופו תחתונים בלבד.
פרסום הספר הזה הרגיז מאד את הקנדים, והכי את ז׳אקלין, האלמנה השומרת על הכבוד.
פיי, שהיו לו, בסך הכל, כוונות טובות, לא ידע כיצד לפייס את האלמנה הכועסת. עד
שהתחילו לזרום אלפי הדולרים הראשונים ממכירת ספרו, ואז בא לו רעיון. הוא לקח
את פנקס הצ׳קים שלו, ושלח צ׳ק על סך 3000 דולר לקרן הספריה לזכר קנדי. זאת היא
ספריה ענקית ההולכת ומוקמת בגוש בניינים מפואר בבוסטון, עיר הולדתו של קנדי.
רק מה — רק שיו״ר הקרן הזאת היא ז׳אקלין. וכשהיא ראתה את הצ׳ק של פיי היא
ידעה מה לעשות: היא נטלה את הצ׳ק, צרפה אליו פתקה :״אתה צבוע!״ ושלחה אותו
חזרה לפיי. בדואר דחוף.

דברים בעלמא
¥לשחקנית-הקולנוע ג׳ו די גאר-
לאנל סיבה טובה כאשר היא מבקשת
גט מבעלה הרביעי, השחקן מארק
הארון. לפי טענתה מארק פשוט לא
קיים כלפיה מעולם את אחת המצוות
היסודיות של כל בעל לאשתו.

פונדה הופיע בבית־הנ

המשפט כעד־אופי. זה לא בקשר ל משפט
צילומי העירום של בתו ג׳יין.
זה בקשר לבנו פטר, שנתפש עם מנה
בריאה של חשיש.
הנרי הבטיח לתת לפטר ״תמיכה מו סרית,
או כל תמיכה אחרת שצריך״.

בתזמורת הפילהרמונית שלנו יש
כמה כנריות, נבלמת אחת וגם חלילנית
אחת. בתזמורות של העולם הגדול ה מצב
שונה לגמרי. שם לא כל כך אוה בים
נגניות. אפילו רודף־הנשים ההודי,
המנצח הצעיר זוביןמהטה, אמר פעם
כי אשה בגיל 60 זה לא גבר בגיל . 60
אבל השבוע נפרץ המבצר הגברי ה אחרון
בעולם ה מוסיק ה. התזמורת ה פילהרמונית
הניו־יורקית קיבלה לתז מורת
א ת נגנית־הבס היפהפיה אורין
א ו׳ בריין בת ה.31-

היא כל כך יפה שכולם נזכרו בסיר
תו מס ביצ׳ם, המנצח הבריטי, שנימק
את התנגדותו לשיתופן של נגניות ב תזמורת
בהסבר הבא :״אם היא מכוערת,
אינני יכול להתרכז ואם היא יפה,
אינני רוצה להתרכז ! ״
1זוג 2דירות
רק לפני חמישה חודשים היא התחתנה,
והיא כבר נראית נורא עצובה ומהורהרת.
והיא כבר מדברת על אפשרות של גירושין.
בעלה •הנחמד פשוט לא מבין אותה. היא
אוהבת אותו כל כן. ובעצם, גם הוא אוהב
אותה. אבל הוא אוהב אותה וגם אוהב
בילויים וגס אוהב חברה.
היא רוצה להיות איתו כל הזמן. רק איתר•
רק איתו לבדו. אז בסוף, כאשר היא מנינה
ארוחת־ערב אינטימית לשניהם, הוא מביא
הביתה תזמורת־צוענים.
זה לא שהכוונות שלו לא טובות. הוא
פשוט כזה מין. דווקא יש לו לב. טוב ורחב.
ליום הולדתה, למשל, הוא נתן לה
ארמון במתנה. כן, ארמון עם אל״ף. ארמון
עם גן גדול ועם משרתים עם חוזי־עבודת
לתקופה ארוכה.
רק דבר אחד הוא לא נתן לה: את המפתח
של הבית שלו. לכן הם גם גרים
בשתי דירות נפרדות. היא בדירה שלהם והוא
בדירה שלו.
אז מה יש לו להגיד על כל זה, לבעל
הזה, לגינתי זאכ 0הזה7
״אני אוהב את כריז׳יט נורא,״ הוא או־מר
,״אבל אנחנו כל כך שונים. מי יורע אס
זה יכול להמשיך ולהחזיק מעמד.״

כ״ב וגינתו־

כאשר גל השביתות, שהציף לאחרונה
א ת יוון, לא פסק, היה לראש
הממשלה, סטפאנופולוס, מה לומר.
הוא ק ם ואמר א ת זה :״נדמה לי שהיחידים
שלא שבתו עדיין בחודשים האחרונים
הם הפסלים על האקרופוליס!״

^ יש אבות ויש אבות. ריקארדו
שיקולונה למשל, כינה את בתו ״קמ צנית,
כפויית־טובה ומרדנית״ .סניור
שיקולונה הוא, כזכור, האבא של טופיה
ליח ששכח לשאת את האמא שלה ל־אשה.
וזה
עוד לא הכל. זה היה רק ה חלק
הראשון של תגובתו של ריקארדו על
ראיון שנתנה בתו, ובו הסבירה כי אביה
הוא עצלן שלא ניסה מעולם להחזיק
במישרה קבועה.
החלק השני הוא הרבה יותר מעשי.
במיוחד לאביון כמו ריקארדו ומיליונרית
כמו סופיה. השבוע הגיש האב הנעלב
תביעת פיצויים נגד בתו, בגין הוצאת
דיבה.

שני ציו׳ העדשה
מי שחושב שבשטוקהולם מחלקים רק
פרסי־נובל, פשוט לא סביר את השבדים.
ובוודאי לא את השבדיות. לאחת מהן, אן
כריסטין לינדבלום, חילקו השבוע לא
פרס, אלא סתם המון מחמאות. היה זה כאשר
הצלמת התעשייתית (יש דבו־ נזה, זאת!

האם ייצא מזה בועוהר?
לפחות שלוש פעמים בשבוע מצלצל הטלפון
במלון קונטיננטל המפואר במינכן,
והמרכזיה הבינלאומית מעבירה שיחת־חוץ
מוושינגטון :״זה הבית הלבן!״ והבית הלבן
מבקש לדבר עם החדרים 321־322־.323
בחדרים אלה, המרוהטים ברהיטי־עתיקות

האמילטון כפעולה
מפוארים ויקרים, שוכנים זה שבעה שבועות
ג׳ורג, האמילטון, שחקן־הקולנוע
בן ד,־( 31 שהעדיף לקבוע לעצמו גיל נצחי

של )27 ופמלייתו: אמו, אחיו ומשרתו האישי.
הגברת
המצלצלת מעבר לים, לעיתים כלבך
תכופות, היא, כמובן, בתו של נשיא
ארצות-הברית, לינדהכירדג׳ונסון (.)22
ולמה היא רוצה כל כך לדבר עם ״צ׳אר־לי
״ שלה (כך היא קוראת לג׳ורג׳)? כי היא,
כמו שמדווחות הרכילאיות ,״משוגעת לגמרי
אחרי ג׳ורג׳ היפה.״
חוץ מזה היא קנאית נורא .״צ׳ארלי״ מככב
כרגע בסרט־פשע המוסרט בגרמניה לצידה
של פצצת־מין צרפתית בשם מארי
לאפודה — האשד, עם העיניים הכי יפות
בעולם. את שעות־הפנאי שלו הוא מבלה בחברת
נערת־הזוהר הגרמנית אדה סירנ־י
סן, ובסופי־שבוע הוא פשוט נעלם לפאריס.
ושם ״לאיש לא איכפת מה שעושים. אולי
איכפת למישהו מד. שלא עושים.״
באמת שמה שהוא לא עושה, הג׳ורג׳ הזה,
זה כבר מתחיל לשגע כמה אנשים ב־וזשינגטון.
כבר חצי תריסר פעמים היה הבית
הלבן על סף הודעת אירוסיו רשמית.
רק שלג׳ורג׳ היו תמיד תירוצים טובים לדחות
את העניין. זמנית.
הוא בכלל לא מכחיש את זאת, ואמו מודיעה
לכל מי שרק רוצה לשמוע :״אני מכירה
את ג׳ורג׳ שלי. אני לא חושבת שיצא
מזה משהו.״

ג׳יימס בונד השלישי

למי שצריך לרענן לו את הזכרון: מניין לקח יאן פלמינג את השם ג׳יימס בונד?

בחורה המצלמת מוצרים לפירסום) בת ה־18
החלימה להחליף פעם את העמדה. במקום
לעמוד מאחורי העדשה, וזאת עמדה לגמרי
לא רעה בשבילה, כפי שאפשר לראות מן
התמונה למעלה, היא תפשה עמדה מן הצד
השני של העדשה. והתוצאה — מימין.

הוא ישב פעם בחווילה שלו בג׳מייקה וחיפש שם לגיבור שלו. תוך כדי מחשבה בטלה הוא
דיפדף בספר שהיה מונח על שולחן־הקפה שלו.
זה היה ספר די מעניין. על הציפורים ביבשת הצפון־אמריקאית. המחבר היה איש־מדע
אמריקאי. אחד ג׳יימס בונד.
כמו ארכימדס באמבטיה קפץ יאן פלמינג ממקומו ואמר זה הוא זה. מאז הספיק למכור
20 מיליון ספרי ג׳יימם בונד וזה לא הפריע לפרופסור־הציפורים בכלל. להיפך. כאשר
פגש פעם את פלמינג הבטיח לו כי את הציפור הנדירה הבאה שיגלה יכנה יאן פלמינג.
רק שבינתיים קרה מה שקורה אפילו בספרי הריגול המכובדים ביותר. נתגלה עוד
ג׳יימס בונד, וגם הוא איש מודיעין. וגם הוא אוהב אקדחים מושבע.
רק שג׳יימם בונד השלישי הוא איש מודיעין שקט בן ,32 סרן של צבא ארצות־הברית
ונשקו האישי הוא, בסך הכל, אקדח־שירות זולטר פ .38 .אשר לנשים הוא מסתפק באשתו
הנאה, לורטה, שהעניקה לו, עד כה, ארבעה ילדים.
אבל מה לעשות וכל מיני לצים גילו אותו בספר הטלפונים של הפרבר הוושינגטוני בו
הוא גר, וכמה פעמים בכל לילה יש לו שיחות כדלהלן :
צלצול הטלפון.
האלו 7
כאן קפטיין ג׳יימס בונד.
או, האלו מותק ! האלו חומד ! אני נורא רוצה לפגוש אותן. זאת אני, פוסי גאלור.
המידות שלי מאה וחמש, ששים וחמש, תשעים ושש.
וככה זה הולך. טלפון אחר טלפון. גולדפינגר מטלפן דוקטור נו מצלצל, וקיסי סאזוקי,
וסקראמאנגה ומי לא
שלא לדבר מה שקורה כאשר הוא חותם את שמו על צ׳ק במקום ציבורי.
השבוע הוכיח ג׳יימם בונד כי יאן פלמינג לא היה מתבייש בו. הוא פתר את הבעייה
בצורה אלגנטית ופשוטה גם יחד. מעתה ואילך הוא ייקרא, ויחתום, ויופיע במדריך
הטלפונים, בשמו החדש והמלא: ג׳יימם הארולד בונד.

מספר 1528

המחיר 120א ג

הסצינה
הנועזת שצולמה

א־ נעם
בסר ט

שואלי

עודד קו&רר ויהודית?

בית ה מו מ ת
של מאה עוונר