גליון 1530 מתאריך 28 בדצמבר 1966

/0 /9׳קז

י •ן ה

עינה על י ל
הי די תלתה לי ך ״

ייי ״ ייי ־ ד

הטרכזו־כירזי

יניםי -ם

חעותל

תוך זמן קצר,
בהדרכה מקצועית מעולה!

חו רי ס :

בקר*אחה״צ*ערב
פתיחת הקורס:

1.1.67

קבלת לקוחות בסלון בית־הספר לספרות. דיאנה־

יום יום מ־ 9בבוקר עד 7בערב ללא הפסקה

בימים א, ג ,ה .,הסלון פתוח עד 9-30 בלילה.
ביתיספר ״ דיאנה ״ בעל המוניטין הבינלאומי עשיר
הנ סיו ן ו הוו ת ק מו מל ץ ע״יהתאח דו ת מו ס דו ת חי נו ך
פ ר טיי ם בי שר אל.

ננו דזנג1ף י 226066:111

אינני זוכר נושא שעורר תגובות כה
רבות שק קוראים, כמו סידרת הכתבות
שלנו על הירידה. ההסבר פשוט: זוהי
התופעה החברתית החמורה ביותר של
ישראל כיום.
כאשר נגענו בה, נגענו בעצב רגיש וכואב.
החומר
שפורסם (העולם הזה 1521 והלאה)
לוקט מיותר ממאה ראיונות אישיים ארוכים.
מאות יורדים או מתכוננים־לרדת דיברו
בכנות מאלפת.
בסידרה זו נחשפה לראשונה העובדה,
כי מאות אזרחים ישראליים צובאים על
שערי הקונסוליה הסובייטית, מחכים ל־אישור־ירידה.
חקרנו גם את הירידה לקנדה,
רדיווחנר על מימדיה העצומים.

השבוע הגיע אלי מכתב מישראלי היושב
בקנדה. אני מצטט אותו בהרחבה, מפני
שיש בו תשובה בלתי־אמצעית לשאלה:
מה עושים שם הישראלים? הוא כתב:
אציג את עצמי 17 :שנה בארץ, למדתי
את מדעי־הטבע באוניברסיטת ירושלים. מזה
שש שנים עוסק במחקר, קורא, קבוע של
העולם הזה מזה חמש שנים.
קיבלתי חופשה־ללא־תשלום ממקום עבודתי
בארץ, לשם השתלמות בחו״ל. הגעתי
לטורנטו לפני חודשיים ואשד,ה כאן מכסימום
שנתיים. פגשתי כאן כמה וכמה
ישראלים שירדו לפני שנה ולפני שש
שנים.
יש בטורנטו כנראה ם־ 10.000 ישראלים
(לא מדובר על יהודים שמונים אולי 100
אלף) .רוב היורדים אינם מתגעגעים לארץ,
אבל שומרים על קשר. חלק מהם משמיצים
את הארץ בצורה אכזרית, הגוגלת
לעיתים בהפרעה נפשית: כל דבר ישראלי
לא טוב בעיניהם, בארץ אף פעם לא
יהיה טוב, וכו׳ .מספרים את כל הסודות
הצבאיים.
אבל בסך הכל אלה אנשים שעובדים
קשה כדי לחיות טוב, עובדים שעות נוספות
ועובדים ביום שבת או ראשון. יש
להם כמובן מכונית ודירה גדולה, אבל זה
הסטנדרט כאן. ברור שהם חיים באן
יותר נוח מאשר בארץ, אבל שמענו על
מקרים שהתנהגותם מוציאה שם רע על
ישראל.
יש יורדים פחות פסימיים ויותר ״בני
אדם״ .אבל כל אחד מנסה להצדיק את
הירידה שלו בפנינו. הרוב מתלוננים כמובן
על רקבון ושחיתות, על הפוליטיקה ועל
המצב הכלכלי. פגשנו הרבה ׳מיקרים של
מכרים, שאחד מהם הגיע לבאן קודם וסידר
מקום־עבודה לחבריו.

ליורדים לא נעים להודות שהם עובדים
כאן קשה כמו בארץ, ושכאן בסך הכל
זה לא גן־עדן. לכן הם מספרים נסים
ונפלאות לחבריהם, ולכן גם השמועות בארץ
על האפשרויות הבלתי מוגבלות בקנדה•
אבל לדעתנו זה מוטעה. מקומות-
עבודה בשפע יש במקומות מרוחקים, אבל
הישראלים יושבים רק בערים הגדולות.
אשתי, למשל, שסיימה זד, עתה את
למודיה במיקרוביולוגיה באוניברסיטת תל־

אביב, חיפשה כאן עבודה במשך חודש
וחצי, ולבסוף הובטח לה מד, שנקרא מקום
טוב מאפריל הבא, במשכורת של פחות
מ־ 400 דולאר לחודש. היא מצאה מקום־
עבודה להתחלה מידית, תמורת 350 דולאר
ברוטו (המטפלת לתינוק לוקחת ״/״43
מזד ).וזד — ,במקצוע אקדמאי מבוקש.
מישהו שרואיין על־ידיכם סיפר שיבול
להרוויח כאן בקלות 1500 דולאר לחודש;
אני בטוח שהוא חולם, או שהוא הוטעה.
בעל־מקצוע טכני טוב יכול להגיע ל־600
דולאר, אם הוא עובד שעוף נוטפות ח
סופי־שבוע. סכום זה אינו גבוה, אם

4ו§ 1$ ? 1111€¥! 0י € 0 1

תעמולת הירידה לקנדה
ניקח בחשבון ששכר־דירה (או משכנתא) 80
— ,150 מזון למשפחה קטנה ,150—120 מכונית
ושאר הוצאות כ־ 150 דולאר.

פגשנו כאן זוג צעיר עם שני ילדים.
הגיעו לפני שנה. בארץ גרו בצפון תל־אביב
והחזיקו סוסיתא. כאן גרים בבית
קצת יותר גדול ומחזיקים מכונית יותר
גדולה (משומשת) .אבל הוא עובד שעות
נוספות ושבתות, וחלק מביתם הם משכירים.
רשמים נוספים: רוב היורדים צעירים,
עם ילדים קטנים. יוצאים לבלות
לעתים רחוקות מסיבות הסבון על הבלוי
והשמרטף. רוב היורדים גרים בסביבה אחת
ויוצרים׳מחדש את הגיטו שלהם. רובם לא
האמינו שאנחנו מתכוונים ברצינות לחזור
לארץ. רובם התפלאו שאנחנו גרים בסביבה
״גויית״.
אגב, כמה ממכרינו בארץ ביקשו ש נברר
כאן את האפשרויות בשבילם, ו אנחנו
רפינו את ידי כולם על־ידי סיפור
העובדות לאשורן.

תז כי ר
״ לריסה ״

סלון לתסרוקות,
שד״ר מסריק ,16ת״א
חזרה מחו״ל! והביאה דוגמאות
חדישות ביותר של תספורות,
תסרוקות וצבעים.

מבחר של פאות וחלקי
שער התקבלו מחוץ־לארץ.

צלומי ילדים בבית
בצבעים או בשחור לבן

$פיצויי הרב אונטרמ* .למחרת פירסום הכתבה בהעולם הזה ( )1528 על
דרישת הרב הראשי יהודה איסר אונטרמן לפיצויים מוגדלים מן המועצה הדתית
בתל אביב, ועל חובותיו הגדולים של בנו, הפרסומאי צבי אונטרמן, הושמעו שתי
תגובות. האחת באה מפי מקורביז של הרב, שרמזו כי ייתכן שהוא יבטל את בקשת
הפיצויים. השניה באה מפי הבן, צבי אונטרמן, שלא הכחיש את מצבו הכספי, אן
הכריז :״לא הייתי מבקש מאבי כל טובת־הנאה.״

אבן גבירול 66 טל2 316 6 6 .

• המשפטים ההדדיים בצמרת חרות גרמו לתסבוכת נופפת.

״קולורית
ת מונ ה גדולה חינ ם

שנוי כתובת
מנוי המבקש לשנות את כתובתו מתבקש
להודיע על כך שבועיים מראש, על״מנת
למנוע עיכוב במשלוח העתון למענו החדש.

אחרי פתיחת משפטו של חיים אמסטרדם, החליט אחד מחסידי הגוש החופשי של
שוסטק־תטיר על צעד דרסטי שיאלץ את צמרת המפלגה לבטל את המשפט האיש,
חבר מרכז חרות צבי גור־אריה, התמקם בכניסה לבית ז׳בוטינסקי בתל־אביב,
הכריז בשביתת־רמב ״עד לביטול המשפט״.
• דוגר חדש למערכת הכטחון התמנה השבוע. מדור תצפית
(העולם הזה )1526 הודיע לפני שלושה שבועות, כי ניצבים שני מועמדים לתפקיד
זה: אהרן בידן ואילי ניסן. השבוע פורסם רשמית, כי ניסן, חבר מערכת דבר
בירושלים, זכה במינוי, יהיה אחראי על הקטר עם העיתונות בכל הנוגע לצד האזרחי
של מערכת הבטחון.

העולם הזה 1530

מכתבים
קד לצעוק
ישראל אינה גן־חיות או שמורת טבע. לכן,
כל הצעה לגדור סביבה גדר היא פסולה,
כולל ההצעה שהובעה בכתבתו של אורי
אבנרי ״קו מגן־דויד״ (העולם הזה .)1527
קל לכם לצעוק נגד פעולות תגמול, כשם
שקל הדבר למעצמות הגדולות. אך כדאי להיזכר
איך התנהגו אותן המעצמות עצמן:
צרפת — באלג׳יריה, רוסיה — בהונגריה,
ואילו ארצות־הברית — מדי יום ביומו
בוויאט־נאם.
אנו לא חייבים לסבול אבידות ונזק, כדי
שארצות־הברית תוכל לשמור על האינטרסים
שלה בירדן.
צבי לנדאו, בן־דור

80ס11 1רל

דברים שבלב
חרף כל ההשמצות, עלי לציין כי מזה
כמה עשרות שנים לא נראתה בארץ ועידה
פוליטית שבה התלהטו היצרים על עקרונות
ועל אמונות, ולא על שליטה, תקציבים וחלוקת
שלל, כמו ועידת הכוח החדש (העולם
הזה .)1529
ויכוחים הם עניין בלתי־נמנע בחברה אנושית(או,
בלשונו של דיקטטור מפורסם: אח־דות־דעות
ישנה רק בבית־קברות) ,לכן אתם
יכולים להתגאות בכך שבהעולם הזה — כוח
חדש הם מתנהלים סביב דברים שבלב ובראש,
ולא סביב דברים שבבטן או בכיס.
הצליחו במאבקכם! אנחנו איתכם!
רות ואבנר פלאי, חיפה

דיוקנו של השד בתלמיד
״ההיסטוריה מלמדת אותנו את תולדות
העבר, כדי שנסיק מהם מסקנות ונמנע בעתיד
טעויות אשר
לא נמנעו בעבר״ —
זאת למדתי בשעור
הראשון להסטוריה
בבית־הספר.
מר אבא אבן היקר,
אני בטוחה שלמדת
הסטוריה, כשם
שהשתתפת ביצירת
חלק ממנה, אך
לאור בטחונך הרב,
המשתמע מנאומך בכנסת,
בו דרשת לקינפטלר
העביר
את בעיית
עליית הניאו־נאצים
בגרמניה לוזעדה, כעניין בעל ערך צדדי, אני
מציעה לך לחזור אל ספסל הלימודים ולספרי
ההסטוריה.
לכי קינסטלר, תל־אביב

כל אשהנראית טו בכאשר הי אמד גי ש ה
טו ב. כל אשה -בין אםהיא עו בדת, עומ
דתז מן ממושך ביו םעל דג לי ה או כ ש הי א
ב ה ריון -מ רגי ש ה טו בכאשד הי א גו רבת
ספהוז. כי ג ר בי ס פ ־ הוז תו מכיםב רג לי ה,
מונעיםמהםהרגשת עיי פות וי חדעם
זאתאלגנ טיי םונאיםב צו רתם.
ה ד גי שי טו בוהר אי טו ב בג ר בי ס פ ״ הוז
ה מי ו צ רי ם בי שראלע־י ביוזי רלודדיה לפי
פטנטחברת ,.ק׳יז ר רו ט ״ מארה״ ב.
מעתה החידוש האחרון מארצות־הברית :

גרבי ספ-הוז ללא תפר

קרן אור כאפלה

דרישתו של ח״כ אורי אבנרי לבטל את
ציון הלאום בתעודת־הזהות, ומאבקו למען
שוויון זכויות לכל תושבי המדינה, הם קרן
אור באפילה הכללית.
לכן, כל עוד לא ישתנה המצב, אל
התאונן ישראל על אפליית יהודים במדינות
אחרות. אם תהיה עליית יהודים מברית״
המועצות, היא תעמיד את ישראל, חוקיה
ונוהגיה, במערומיהם.
י. א .׳ הרצליה

!,ובו 111111 באוון ,1פי ה1רא1ת בס? הסמל המסחרי, חברת?וייזריחט ארצות הברת.

המכה והרפואה

בכל זאת אני חושב שגדר חיה של קאק־טוסים
ואקליפטוסים
בגבול בין ישראל
לשכנותיה, עדיפה על
גדר תיל.
הגדר החיה חסכונית
יותר מגדר
התיל, וניתן להפיק
ממנה תועלת אחרת,
מלבד בטחונית: כידוע,
ניתן להפיק
מן האקליפטוס חומרי
רפואה שונים.

אלמוג

יעקוב אלמוג,
חדרה

הוטפים וכולעיב
( )1ממשלת אשכול אינה ממשלה כלל.
היא אינה מסוגלת לכבוש לעצמה עמדה
רצינית בעולם בכלל ובמזרח התיכון בפרט,
היא רק מזעזעת את סביבתה — ופרשת
סמוע תוכיח.
( )2ממשלת ישראל אינה עושר, דבר למען
השלום. להיפך: היא מנסה לטשטש ולהעלים
כל רמז או כל צעד בכיוזן השלום,
וכל זאת תחת מסווה בטחוני. ולראייה: פרשת
בורגיבה.
( )3השלום במזרח התיכון יציל את יש־
(המשך בעמוד )4
העולם הזה 1530

בית סם1
לתכתובת
ג מ חזו ת
רנ ס די טי ם
מ א בו די ס
ודיו עלויזיה
1נ 1דנ 1נ או ת
מעשית

סרטים חדשים 8מ״מ
בהשאלה רק 1. -לירה

״קולורית״
אבן גבירול ,66 טל2 3 16 6 6 .

למדשפ 1ת

אנגלית -צרפתית
עובי ת-גרמני ת
קו ר סי ם

החודש

נפתחים קורסים
)3בהדרכת מורים מקצועיים
״ ואקדמאיים
סבללת
• טראל

תל־־אביב, אלנבי !28א׳

למת חי לי םולמתקד מי ם

למבוגרים

— מ38110ד 61עמס , 0

לתל מי די בי ״ ס י סו די — אנג לי ת
מ־ .7\ 8 0ל תי כון

-83 -נ 6ע מ 0 0

11׳ 6ן11011 311)1 £,1161׳31

ת ל -א בי ב

90 שנות
נסיון בינלאומי

נחלת בני מיו 2
ט ל5 6 347 .
חיפה, החלוץ 27
טל 6 9 2 6 5

(המשך מעמוד )3
ראל מן המשבר הכלכלי החמור בו היא
נמצאת. ובכלל: הכלכלה הישראלית נעדרת
תיכנון ומחשבה יסודיים.
אלה הן בקיצור נמרץ דעותיו של צעיר
תוניסי בן ,21 בן למשפחה המקורבת לחוגי
השלטון במולדתו, ואשר אותו הכרתי כאן,
כחבר ללימודים.
ד״ש לכולכם! הצלחה במאבקכם! ממני ומעוד
הרבה הרבה ישראלים, החוטפים מדי
שבוע בשבוע את העולם הזה, ובולעים
אותו ברעבתנות.
מיכאל דוגל, סטודנט לרפואה
באוניברסיטה של בריסל, בלגיה

פינחס, יגאל ובל השאר
שר־העבודה, המתקרא סוציאליסט, אמר
שאין רעבים בארצנו. רק ציניקן יכול לומר
משהו דומה. רק עיוור יכול שלא לראות
את המצב.
אגב: למצב הזה שותף גם כבוד שר־העבודה,
יגאל אלון, לא פחות מפינחס
ספיר וכל השאר.
ברור לי שבחבורת אשכול, ספיר, אלון
וכו׳ אין רעבים. אין גם מובטלים. ברור לי
גם שילדי הטיפוחים של שר־האוצר (כמו
הלוי, פדרמן ואחרים) אינם נתקלים בבעיות
של אשראי בחנויות המכולת. אך לא
על פי אלה נקבע המצב.
ילך נא שר־העבודה אל הפועלים ואל הפקידים,
וישאל אותם למצבם. או, אז ידע
את האמת על מצבם הכלכלי של מאות ואלפים
מאזרחי ישראל.
ס. ג .טוברניצקי, חולון

הנהלת הכוח החדש
הרשו לי להוסיף כמה הערות על הדו״ח
שלכם על ועידת הכוח החדש (העולם הזה
,)1529 לאור הסילופים הרבים שהופיעו ב־

עתונים אחרים, אשר רבים מהם נבעו מבורות.
תקנון
התנועה, שהשתתפתי בעיצובו, נובע
מן הרצון להתרחק מכל ההרגלים הפסולים
של המישטר הישן, ולכונן מראש מיבנה
תנועתי, שיתאים למגמותיה ולצרכיה של
תנועה דמוקרטית לוחמת.
תקנון התנועה קובע כי היו״ר הנבחר של
התנועה ירכיב את הנהלת התנועה, וכי הרכב
ההנהלה טעון אישור מרכז התנועה.
המרכז מצידו רשאי לאחר מכן, בכל עת,
להביע אי־אימון להנהלת התנועה. במקרה
מעין זה חייב יו״ר התנועה לפזר את ההנהלה
ולהרכיב הנהלה חדשה, ואם לא הצליח
היו״ר לקבל את אישור
המרכז להנהלה
לאחר שני נסיונות
רצופים, עליו להתפטר
מכהונתו ולכנס
ועידה חדשה.
חלק מחברי המרכז
נבחרו בבחירות
אישיות בוועידה האחרונה.
חלק נוסף
ייבחר על־ידי הסניפים
והחטיבות.
על אופן הרכבת ההנהלה
נמתחה ביקורת
מצדדים שונים. אגב כך לא נמנעו מבקרים
שונים, חלקם ביודעין, מלסלף את העובדות
ו״להתאים״ עובדות אלה לצורכיהם.
האם יש אמת בטענות אלה? אמת, אפשר
היה לבחור את ההנהלה באופן אחר. לקבוע,
למשל, כי הוועידה תבחר את כל חברי ההנהלה.
קרוב לוודאי שהיתר, נבחרת אז הנהלה
שהרכבה היה מקרי ולא־הומוגני, כי צירי
הוועידה אינם מכירים עדיין את כל חברי התנועה
החדשה, ולבטח לא את יכולתם האישית
של כל אלה שהיו מוצעים, במקרה

החל

מעין זה, כמועמדים להנהלה.
הנהלה אינה מועדון ויכוחים. זה גוף מי־בצעי,
הצריך לפעול ביעילות ולהפעיל את
התנועה וחבריה. ניתן בנקל לתאר כיצד היה
פועל גוף זה אילו הרכבו היה בלתי־הומוגני•
אילו היתד, מתקבלת הצעה זו — פירושה האמיתי
היה שיתוק מוחלט של כל עבודת
התנועה.
היתד, הצעה אחרת — להעביר את הבחירה
למרכז. הצעה זו נדחתה ברוב מכריע, כי היא
גרועה יותר מקודמתה. אילו היתר, מתקבלת
היה מתחיל מירוץ־שדים מטורף, כפי שקורה
במיפלגות המישטר הישן, של ״תצביע בעד
פלוני תמורת כך וכך קולות לאלמוני״ ,והיתר,
קרוב לודאי ״נבחרת״ הנהלה של
עסקנים, ראשי־סיעות וכר, גוף בלתי הומוגני,
מיוסד על מקח ומימכר ״קואליציוני״,
שלמעשה כל־כולו ויכוחים ומריבות, אך לא
פעולה והפעלה__ .
כדי למנוע בעתיד מצב כזה ולאפשר עבודה
תקינה ויעילה, הוחלט להציע שיטה שונה
מהנהוג במיפלגות הישנות, בהן קיימת לרוב
התרוצצות מתמדת של עסקנים החרדים
לכיסאותיהם ובמקרים רבים, מתוך העדפת
האינטרסים האישיים שלהם.
״סעיף ההנהלה״ שנתקבל אינו ״נשיאותי״.
יו״ר ההנהלה או התנועה מרכיב אמנם את
ההנהלה, ואליה הוא מצרף אישים המהווים
יחד עמו צוות המסוגל לעבוד יחד. אך גם
כאן מוגבל יו״ר ההנהלה. הוא צריך להביא
הרכב זד, לאישור המרכז. המרכז יכול לאשר
וגם לא לאשר, והוא גם יכול להביע לאחר
מכן אי אמון.
כיצד מורכבת ממשלת ישראל י האם הכנסת
בוחרת בכל שר בנפרד? ודאי שלא.
הנשיא מטיל על אחד מחברי־הכנסת את התפקיד
להרכיב ממשלה. המרכיב ומעשר,
המרכבה מובא לאישור הכנסת. המרכיב הממשלתי
נתקל בקשיים, עליו להתפשר, ל
היות
אמן במלאכת המקח־והמימכר, אך יש
להניח, שלא יצרף לממשלה שרים, שידוע
מראש כי יפריעו לעבודת הממשלה ולא
תהיה כל אפשרות לעבודה משותפת עימם.
מבחינת החוק הנהוג אצלנו, הממשלה היא
ממשלתו של ראש הממשלה, ובהתפטרותו
נופלת הממשלה כולה.
יו״ר התנועה נבחר ע״י הוועידה הארצית.
תקנון התנועה החדש, שנתקבל ברוב מכריע,
קובע כי כל חברי התנועה, לפחות בשלב זה
וכל עוד אינה מונה אלפי חברים, הינם בעלי
זכות השתתפות והצבעה בוועידה. ובכן,
מרבית חברי התנועה מגלים דעתם ואומרים
כי הם מסכימים לכך שפלוני יעמוד בראש
ההנהלה. יכשל פלוני בתפקידו וירכיב הנהלה
בלתי־מוצלחת, הרי תוכל לאחר מכן הועידה
הבאה, המתכנסת לכל המאוחר כעבור
שנתיים ממועד הוועידה שקדמה לה, לבחור
באדם אחר לתפקיד זה.
האם שיטה דמוקרטית מעין זו מצויד, ב־מיפלגה
אחרת כלשהי? האם מוכנים ראשי
המיפלגות לשאת בסיכון מעין זה?
לתנועתנו אין מנגנון. על כן אין כל טעם
לצרף להנהלה אישים פוליטיים, החסרים כל
יכולת ביצוע. אם יצורפו כאלה, הרי כפועל
ישתקו את מחלקותיהם. מובן שהם יכולים להשפיע
ורצוי שישפיעו, אבל ענין זה צריך
להעשות במיסגרות הפרלמנטריות של התנועה,
ולא בגוף המבצע.
יעילות אינה מילת־גנאי. כושר־ביצוע, שקודמים
לו עקרונות חיוביים, אינו דבר
שלילי.
אמנון זכרוני, עורך־די! ,תל-אביב

והפל פדר המפד״ל
עסקני המפד״ל שוכחים כנראה, כי רהצעה
להגדיל את אחוז החסימה (העולם הזה )1529
יכולה לפעול כבומארנג.
נניח שהצעתם תתקבל. כעבור זמן קצר

ממוצאי ־ שכת 24.12 .66

״ א ד מון־ דו ד אור־דע״
תל־אביב

רמת־גו

ממשיך בהצלחה עצומה < שבוע
אסתר יי
,׳ ח ר *־יידון״ חדדה

ירושלים

חיפה

חדרה

נתניה

רט המתח הרא שון שד ישראל

יראו המערך וגח״ל כי טוב, יעלו את האחוז
בעוד קצת, וחסל סדר המפלגה הדתית
לאומית מישראל.
אבינועם הירש, תל־אביב

למזוכיסטים כלכד
דומני כי הגיע הזמן שהעולם הזה יכוון
את חציו כלפי מיטרד, הפעיל חמש שעות
מדי יום ביומו.
כודנתי לתחנת החיילים גלי צה״ל, ששידוריה
לא זו בלבד שעולים למשלם המיסים
בכסף טוב, אלא שבתמורה מקבל הוא שידורים
שנועדו, לדעתי, למזוכיסטים בלבד.
על העולם הזה להוקיע שידורים אלה ולדרוש
את ביטול התחנה. הביטול יהיה צעד
ראשון לקראת ביטולם של שאר פירסומי
משרד־הבטחון.
אבנר ציפורי, סטודנט, תליאביב

פהות לכדורגל -יותר לבד השאר
האם נושא הקפאת הליגות לכדורגל הוא
כל כך חשוב שצריך לדון עליו בכנסת?
והאם צריך להעלותו על סדר־היום אורי
אבנרי דווקא, ח״כ המעלה בדרך כלל בעיות
חשובות לדיון?
האם זה נשמע הגיוני שבימי מיתון ואבטלה
דורשים ומקבלים
הכדורגלנים אלפי
לירות בתור הל־ודאות
ומענקים?
לא הייתי מעכב
אפילו לדקה אחת
את אותם הכדורגלנים
הרוצים לרדת
מן הארץ. ממילא
אין שום יחס בין
רמת משחקם לבין
הסכומים שהם דורשים.
הכדורגלנים שלנו
(מלבד נבחרת
הנוער) נמצאים בסוף
הרשימה של מביאי הכבוד למדינה, ובתחילת
הרשימה של הספורטאים שהתנהגותם
אינה הולמת תואר נכבד זה.
נכון שהם מפסידים זמן, מתאמצים בזמן
האימונים והמשחקים ומוזתרים על בילויים,
אך בתמורה לכל זאת נחשבים הם לבחירי
הספורטאים.
גם האתלטים מתאמצים, וגם השחיינים ו־הכדורסלנים.
והם אפילו מגיעים לתוצאות
גבוהות. וכל זה מבלי לקבל הוצאות־נסיעה,
טיולי פרם ומענקים מתחת לשולחן.
במישלחת שנסעה לבאנגקוק (העולם הזה
)1529 אפשר היה לוזתר על כמה עסקנים,
אבל אפילו יחד איתם, לא עלו הוצאות הנסיעה
על הגרעון הכספי של הפועל תל-
אביב, למשל, בעונה שעברה. כלומר: בסכום
הגרעון של קבוצה אחת, בעונה אחת,
אפשר היה להשתמש טוב יותר להעלאת
הרמה של ענפי ספורט אחרים. ומעידים על
כך הישגי באנגקוק.
ההגיון מחייב: להקציב פחות לכדורגל
ויותר לענפי ספורט אחרים, והתוצאות לא
יאחרו לבוא.
שמזאד גאיר, חולו!

החולצהשנועדה עבורך, הג ב ר!
הדודה והולמת כל מאורע, חולצת ״די אולר
שומרת על צורתה לאורך ימים,
מתכבסת בקלו ת ואינה דורשת גיהוץ.

כן־תמותה כין סניף לסניף

0101611

פרסום מלניק

באפריל עברתי מקרית ביאליק לירושלים,
ושבוע לאחר מכן פניתי לקופת החולים הלאומית,
כדי שיעבירו את חברותי לירושלים.

בסוף אוקטובר (כלומר: לאחר ששה
חודשים) הגיעני מכתב לא חתום שהודיעני
כי העברת חברותי לסניף ירושלים סודרה.
ברם, כשפניתי לסניף החדש, לשם קבלת
טיפול רפואי, סירבו לשרתני, באמרם שטרם
קיבלו את הוראות ההעברה מן הסניף
הקודם.
ונשאלת השאלה: האם דבר כה פשוט ורגיל,
כמו שינוי כתובת, זקוק לדיונים ממושכים
ומסובכים כדי להביא את העניין על
סידורו? ובינתיים, מה יעשה בן־תמותה אם
הוא זקוק לטיפולו של רופא?
יעל,כ סרנה, ירושלים

שוכ כמהזור
לידיעתכם: עברתם על החוק, בכך שקרע־תם
שטר של לירה ישראלית, לצורך כותרת
הכתבה על ״פיחות!״ (העולם הזה .)1529
מנחם אכרהמי, ירושלים

ח * 1111 00110״ו ו 1 0 ס ״ 801/6810 , £15,6ז ס 1ו 3ת! 3 )(6ז- 8 6 9 1

השטר. הודבק והוכנס שוב למחזור.

זכות קדימה כמדור זה תינתן
למכתכיהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהם דמכתכים.
העולם הזה 1530

1מהד

* ה קרה שוב — אותו מחזה שהכנסת כבר ראתה כמותו כמה וכמה פעמים במשך הן
שנה האחרונה: בהצבעה הורמו כל הידיים בכנסת, מקיר אל קיר ,״בעד״ ,ואילו ״נגד״
הורמה היד האחת והגלמודה של סיעתנו.
נושא ההצבעה, הפעם: ההחלטה להעביר את תקציב־המדינה לוזעדת־הכנסת, לשם הכנתו
לקריאה שניה, עוד לפני שמליאת הכנסת התחילה בכלל בקריאה הראשונה.
נוהג זה, המקובל מאז ראשית המדינה, נועד ״לחסון זמן״ .הוא מבוסם על ההנחה
(הנכונה) כי ממילא כל הוויכוח בכנסת אינו אלא פורמליות ריקה, ולא כדאי שיביא
לביזבוז זמן. שהרי בסוף תאשר הכנסת את התקציב כמו שהוא, מבלי לשנות אפילו אגורה
אחת מכל 513,000,000,000 אגורותיו.
שום אופוזיציה לא הצביעה מעולם נגד נוהג זה. כשהצבענו נגדו לראשונה בשנה שעברה,
קבענו בכך סימן־דרך פרלמנטרי קטן.
ואיך יכולנו שלא להצביע נגדו? הרי נוהל זה נותן אישור מפורש לכך כי הכנסת אינה
אלא חותמת־גומי בידי הממשלה, לגבי התפקיד העיקרי של כל פרלמנט בעולם: קביעת
התקציב. דומני שמחוץ למישטרים דיקטטוריים, אין אף פרלמנט בעולם שאינו מכניס
שינויים ניכרים בתקציב המוגש לו על־ידי הרשות המבצעת.
יתר על כן: אין לנו אמון בוועדת־הכספים. אין זו כנטת־זוטא. זוהי כנסת־בתוך־כנסת,
שהוקמה במיוחד כדי לחסום בפני כל אופוזיציה אמיתית כל גישה לעניינים החשובים.
על פי טכסיס מחוכם, נקבע מראש כי בשלושה המוסדות המרכזיים של הכנסת — ועדת־הכספים,
ועדת־החוץ־והבטחון והנשיאות — לא תהיה כל נחלה ל״סיעות הקטנות״ .מייד

לאחר מכן ניתנו לסיעות הקטנות השייכות למישטר (כמו הליברלים העצמאיים) מקומות
במוסדות אלה באמצעות קנוניה, על חשבון המערך. נשארו בחוץ: הקומוניסטים מצד אחד,
והכוח החדש מצד שני.
בפרשת סומרפין כבר הוכח עד כמה יעיל סידור זה. שותפי השערוריה של הלוי דנים
בעניין בינם לבין עצמם, בוזעדת־ר,כספים, מבלי שנפריע להם. הדיון על הקציב ייערך באותה
ועדה לפי אותה שיטה, כשד,קואליציה והאופוזיציה הרשמית יושבים בצוותא, שבת־אחים־גם־יחד.
איננו
יכולים למנוע זאת. אבל אנחנו יכולים להרים את ידנו במחאה — וזאת עשינו,
1מנל ( .119 ליתר דיוק 1 :מול כ־ ,80 כי בהזדמנות חגיגית זו נכחו רוב הח״כים הנכבדים).

טטס 80ס טט 7ט81
ך• עובדה שמיעתנו עומדת מול הכנסת כולה, בבחינת 1מול ,119 סיעת־יחיד מול
0 1כל שאר הסיעות מחרות ועד רק״ח, אושרה השבוע גם בצורה אחרת: בנאומו של סגן
שריד,פנים, ישראל בן־מאיר, על חוק האזרחות. נאום זה בא, במאוחר, כסיכום לוויכוח
שהתנהל כבר לפני כמה שבועות.
באותו ויכוח אנחנו חייבנו את העלייה היהודית, אך התנגדנו לחוק השבות, באשר הוא
מפלה רישמית בין יהודי למי שאינו יהודי. כלומר: כאן יש הפלייה חוקית רשמית בין
בני־אדם לפי מוצא, דת, לאום או גזע, בניגוד
למגילת־ד,עצמאות וגם בניגוד לעקרונות
האו״ם.
על כך השיב סגן־השר, בנאום מעניין ומחוכם
ביותר, לפי מיטב המסורת התלמודית.
הוא בנה בניין תיאורטי מורכב, בד,עמי־ -
דו זה מול זה את ד,עקרון של ״זכות הדם״
(אזרחות לפי מוצא) וד,עקרון של ״זכות האדמה״
(אזרחות לפי מקום הלידה).״ את
מוק־השבות וספיחיו ביקש להשתית על
״זכות הדם״.
מי שבקי בתולדות הרייך השלישי יזכור
סז\ 1ס ׳,1X11) 1
בוודאי, כי הסיסמה
״דם ואדמה״ ,דווקא במובן זה, היתד, סיסמתו
העיקרית.
תיאוריה זו מעדיפה את המוצא היהודי על
פני השייכות לארץ־ישראל. לדעתנו, יש בכך
התנכלות ליצירתה של אומה חדשה, קבועה
ומושרשת בארץ, ועידוד המשך קיומה של
פזורה יהודית עולמית, שיהודי ישראל הם
רק אחד מקיבוציה. אמר סגן־השר הציוני־דתי:
ישראל
כן־מאיר אני רוצה לו־מר
כי זו הפעם הראשונה בתולדות המדינה,
שבכנסת נשמעים הירהורים על חוק־השבות.
חבר־הכנסת אורי אבנרי אמר כי חוק זה
יוצר אפליה.
...בוויכוח שהתקיים (על חוקי השבות
והאזרחות) ב־ , 1950 אמר ח״כ דאז אריה
בהיר :״נכון שבחוק האזרחות יש שתי אפשרויות
לקבל אזרחות: אפשרות אחת, אוטומטית,
קלה, והיא ניתנת לכל עולה (יהודי)
אברהם אבינו
היכול לקבל את האזרחות לפי חוק־השבות.
לשם כן קמה מרינת־ישראל — כרי לתת
לכל עולה יהודי את האפשרות לקבל אזרחות שראלית באופן אוטומטי.״
על זה הגיב (אז) חבר־הכנסת תופיק טובי (כיום רק״ח) בקריאת־ביניים :״אין איש
שמתנגד לזה!״
לצערי אני שומע היום שיש איש אחד בכנסת
כאלה, ובדמוקרטיה זה מותר.
אורי אכגרי: כבוד סגן־השר, אס המדינה נתנה לאדם — שאיננו יהודי —
לעלות לארץ, למה לא יקבל אותו אדם אזרחות באותם התנאים כמו היהודים,
לפי התיאוריה של כבוד סגן־השר?
* בלאטינית; 0 5 5 0 0 1 ^ 15 :

5 501,15ס ;

כעבור כמה דקות ענה בן־מאיר לקריאת־ביניים על גירושו מהארץ של רוברט סובלן
היהודי, ונערכו חילופי־הדברים הבאים:
ישראל כן־מאיר: גם לפני חוק־השבות, אם יהודי עבר עבירה פלילית,
שר־הפניס רשאי לסרב להרשות לו להיכנס לארץ.

אורי אכנרי: עבירה פלילית או פוליטית?
ישראל כן״מאיר נ עבירה על בטזזון־המדינה היא בגידה, וזוהי עבירה
פלילית.
אורי אכנרי: גס בגידה במדינה אחרת?
ישראל כן״מאיר: במדינה זו. גם בגידה במדינה אחרת היא בבחינת
עבירה פלילית באותה מדינה. אדם הגונב ממישהו אחר ולא ממני — הוא גנב.

אורי אכגדי: ומה דין אדם המבקש מיקלט מדיני?
ישראל בן*מאיר: כבר אמרתי שהסייג הוא לגבי עבירה פלילית.
בזמן שבן־מאיר אמר את דבריו המעניינים, היה האולם כמעט ריק. בשעה 6.15 נכחו:
חוץ ממנו, היו״ר (דבורה נצר) ואני, רק עשרה ח״כים:
ר שי מתהנוכחים: המערך: ו מתון ( 49 דויד הכהן) .נח״ל 3 :מתון ( 26 שמרן, ידיד,
כהך צידון) .מפד״ל 2 :מתון וו (לוי, סנהדראי) .רפ״י 1 :מתוך סו (נבון) .ל״ע: ו מתוך
( 5פינחס רוזן) .אגו״י: ו מתון ( 4פרוש) .רק״ח: ו מתון ( 3חביבי) .נעדרו לגמרי: מפ״ם׳
פא״י ומק״י, וגם כל השרים.
אילםלפגיהגזי \ 2ר ג 5גני ^
ך * ניגוד כין הסגידה ל״דם״ (יהודי) לן
| בין שימת הדגש על ד,״אדמה״ (של
ארץ־ישראל) ,שהסתמן בוזיכוח בין בן־מאיר
וסיעתנו, יכול היה לעלות כעבור יומיים
שוב. הוא עמד להיות ציר מרכזי בנאום —
שלא ננאם.
אותו נאום־שלא־ננאם עורר תקרית היתד
לית־למחצה בכנסת, ומעשה שהיה, כך היה:
שלמה לורנץ (אגו״י) הגיש ד,צעד,־לסדר־היום
על בעיית הירידה. בין השאר טען כי
הירידה נובעת מחוסר אווירה דתית בארץ,
כי הדת קושרת את האדם לארץ.
כבר בראשית נאומו תפסתי את לורנץ בקלקלתו:
שלמה לו רנ ץ הירידה, חברי הכנסת, זוהי מכח שאיננה כתובה בתורה. אמנם
מנר בתורה פעמים רבות גירוש מן הארץ, בתורת עונש ...אבל הירידה־מרצון זו מכה
שלא כתובה בתורה, ושלא ידעוה אבותינו ואבות־אבותינו.
אד רי אבנרי: ומה עם אברהם אבינו?

שלמה לו רנ ץ: זו לא היתה ירידה,
אדרי אכנרי: כתוב :״ויירד אברהם מצרימה״!*
שלמה לדרנץ: שם כתוב שהוא היה אנוס על־פי הדיבור.
יגאל אלץ: הוא יצא בשליחות לחוץ־לארץ.

למסת שקר־מוסכם זה על הקשר בין הדת והישיבה בארץ, תמכנו בדברי לורנץ, כי
לדעתנו הירידה מהווה סכנה למדינה. דברי־התשובה של יגאל אלון, שהשיב בשם הממשלה
ושניסה להרגיע את הרוחות, לא סיפקו אותנו. לדעתנו, חובה היא לכנסת לדון בנושא
חזקא במליאה, באוזני המדינה כולה.
אך אלון הציע להעביר את העניין לוועדה, ולורנץ הסכים לכך. קפצתי ממקומי והצעתי
לקיים דיון במליאה, למרות ויתורו של לורנץ. אנשי גת״ל ורפ״י תמכו בדרישתי זו, למרות
שהיא עומדת בניגוד להחלטה שנתקבלה לא מכבר בודעדת־הכנסת•*.
בהמולה הכללית, קם לורנץ וחזר בו מהסכמתו להעביר את העניין לוועדה. אך היו״ר לא
קלט את דבריו, והעמיד להצבעה רק את ההצעה להעביר את העניין לוועדה. נמנעתי מהצבעה
ותבעתי זכות לנמק הימנעות זו מן הדוכן. היו״ר מסר לי את רשות״הדיבור, עליתי לדוכן
ורציתי להתחיל לדבר, אבל בינתיים קמר, שוב המולה ממושכת. אנשי גח״ל תבעו מהיו״ר
לערוך הצבעה חדשה, לפי בקשתו המחודשת של לורנץ לדון בעניין במליאה.
חיכיתי על הדוכן כמה דקות, באלם, עד שהיו״ר (ישראל ישעיהו) החליט לערוך הצבעה
חדשה — לדון במליאה או בוועדה. מיהרתי לרדת מן הדוכן והצבעתי בעד דיון במליאה.
בכך ויתרתי על זכותי לנאום — כי במיקרה זה ניתנת זכות־הדיבור רק לנמנעים( .הרוב
הצביע, כמובן, להוריד את העניין מסדר־היום של המליאה).
ויתור זה שלי על נאום לצורך הצבעה עקרונית עורר גל של קריאות־ביניים ברחבי
האולם, כשאחד קורא :״הפסדנו נאום!״ והשני (ח״כ יעקוב חזן, דומני) ״הרווחנו נאום!״

של א

קריאות־כיניים מספסלי המערך

הזאת! אתה עובר כל גבול!
אתה מביא לאושוויץ!

^ ידו נאמתי את הנאום שהיה בכוונתי לנאום, היה הפרוטוקול נראה, בערך, כך:
או רי א ב״ ,י כבוד היגשביראש, כנסת נכבדה.
נמנענו מן ההצבעה כדי למחות נגד ההחלטה שלא לקיים דיון על בעיית הירידה.
דבריו של השר יגאל אלון דווקא שיכנעו אותנו לגמרי שיש צורך לדון בעניין זה בהרחבה
במליאה. כי השר מרגיע, כאשר יש צורן להזעיק ולהרתיע. והיכן אפשר להזעיק ולהרתיע,
באוזני העם, אם לא במליאת הכנסת?
מדוע מרגיעה אותנו הממשלה? מדוע היא מטשטשת את חומרת התופעה? מפני שהיא
רואה, בצדק, בירידה הבעה של אי־אמון למישטר. זוהי הצבעה ברגליים, בעלת משמעות
נוראה.
המצב צרין להדאיג, ואולי להחריד. מי שמפקפק בכן, ילן־נא כסונו לקונסוליה הקנדית,
ניראה את התור שס. ילן נא לדימונה, וישמע מה מדובר שם בבתי־הקפה.
הגורם המדרבן לירידה הוא אובדן חדזות־היצירה, ואף חדוות־החייס. המישטר הקיים
יצר אווירה של מחנק — אווירה של חוסר־תנופה, חוסר־מנהיגות, חוסר־התלהבות. אווירה
זו באה מפני שלמישטר הקייס אין פתרון לבעיות היסוד של המדינה — במישור הבטחוני,
במישור הכלכלי, במישור המדיני.

קריאות״ביניים מספסלי חרות

:ההשמצות שלן יוצרות את האווירה

:הפתרון שלן יביא לחורבן המדינה!

או רי אכנ רי: הדיון במליאה דרוש כדי שנוכל לקרוא מעל דוכן רם זה לכל מי שחולם
על ירידה: הצביעו בידיים, לא ברגליים! אם המצב אינו מוצא חן בעיניכם, אל תחליפו
את הארץ! החליפו את המישטר!
יש שרשים עמוקים עוד יותר לירידה, וגם עליהם יש לדון בהרחבה. הסישטק הקיים
בראשית י״ב :״ויהי רעב בארץ, ויירד אברהם מצריימה לגור שם, כי כבד הרעב בארץ.״
** החלטה זו היא שערוריה בפני עצמה. היא באה לאפשר לחברי הקואליציה לביים
הצגות במליאה: איש הקואליציה מגיש הצעה־לסדר־היוס ודורש דיון. על פי הידברות
מוקדמת, קם השר ומבקש להעביר לוועדה. מגיש ההצעה מסכים לכן אוטומטית, וכן מורד
העניין מסדריהיוס של המליאה. כל זה בא לתת לח״כים של הקואליציה קצת פרסומת
ולאחז את עיני הבריות. שום ח״כ אחר אינו יכול להשתתף בוויכוח זה. תבענו כי בסיקרה
זה יוכל ח״כ אחר לדרוש שבכל זאת יתקיים הדיון במליאה, ואז תיערן על כן הצבעה.
ועדת־הכנסת פסלה הצעה זו.

הרשימההשחורה * פיצוייםדכנודהרב * פרישהדידדן ¥
תעלומהשד היאיקוק * מפלגות בצהייד * מי עףאלהעופות?

שאילתות השבוע

מישאלה לחוות-דעת של מומחה לענייני דת,
אף לא מבחינה דתית, אלא מבחינה עובדתית
והיסטורית.

בשבוע שעבר הגשנו, בין השאר, את השאילתות הבאות:

• לשאילתה: מדוע אושר הסרט המניע לרצח על־ידי
ועדה שליד משרד המיסחר והתעשיה, זכה מידיה למיקדמה
בסך 25 אלף לירות, ונפסל אחר־כן על־ידי ועדת הצנזורה
שבמסגרת משרד־הפנים?

• מתי יתחילו לשלם מענקים למובטלים?
לא מכבר הודיע שר־העבודה ני הממשלה לא תתנגד לתשלום
מענקים ארעיים למובטלים. האס יש החלטה על כן? מה
יהיה גובה התשלומים?
• כמה פיצויים יקבל הרב אונטרמן? אחרי
שהרב נטש את תפקידו כרב ראשי בתל־אביב, כדי להתמסר
לתפקידו כרב ראשי ארצי, האס תבע פיצוי כפול עבור
כל שנות עבודתו בתל־אביב? מה הסכום שנדרש? האם
נתקבלה החלטה על כך?

• מהו הספוט של ״מחיקת חובות״ שהעניקה
הממשלה במישרין או בעקיפין למיפעלים
בלכליים?
• האם נמסרה הצהרתו של השר יגאל אלון
על דעת הממשלה? במועצת הקיבוץ המאוחד איים
השר בפלישה ישראלית לירדן עם יתוגבר הצבא הירדני
בצבאות אחרים, שיוחנו בגבולותיה. האם הוסמן השר למסור
הצהרה כזאת? מהי עמדת הממשלה בנדון?

התשובה: בל אחד משתי הוועדות פועלת
לפי חוק אחר ושיקולים שונים.
שאלה נוספת :״האם כבוד השר אינו סבור כי זה
אבסורד גמור שזרוע ממשלתית אחת נותנת כסף מקופת
משלם־המיסים להפקת סרט, אשר זרוע ממשלתית אחרת
אוסרת אותו?״
תשובת השר שרף :״לא הייתי אומר שזה אבסורד
גמור. גוף אחד פועל לפי שיקולים מיסחריים והצורך לקידום
הסרט, וגוף שני פועל לפי שיקולים ציבוריים־מוסריים
שונים
(אילו יכולנו לשאול שאלה נוספת שניה, בוודאי היינו
שואלים :״איזה שיקול ״מיסחרי״ הוא זה המביא להשקעת
כסף בסרט שייאסר על־ידי הממשלה?״)
• לשאילתה: האם נכון ש־ 25 אלף תיירים לא באו
לישראל בגלל איסור טיסות־השכר?

התשובה: את תיירות החורף הזאת הפסדנו.

תשובות השבוע
התשובה: הדבר נבדק על־ידי ועדה כינמש־רדית,
שקבעה שלהנחה זו זבאים משרדי הממשלה,
תאגידים ממלכתיים והכרות כהן יש
לממשלה יותר ממחצית הבעלות,
שאלה נוספת :״האם מוכן כבוד השר להורות שלהבא

התשובה: הממוצע היומי למובטלים בנובמבר
76 :מבוגרים, מהם 30 נשים, ובן 40 כני־נוער
70 .עובדים נפלטו ממפעל ״שמשון״.
בדצמבר הופנו 100 איש לעבודות יזומות 40 ,
בני-נוער לעבודות בקרן הקיימת וחפירות
ארכיאולוגיות, ועוד יופנו לעבודות עונתיות
בחקלאות.
• לשאילתה: האם קיבל הממונה על הסרט הישראלי
לאישור תסריט של נתן גרום, ודרש בי התסריט יאושר
תחילה על־ידי מומחה לעניינים דתיים?

התשובה: ההודעה מתייחסת לתסריט ״מיג
הגים יהודיים שאבדו״ .חברי המועצה הביעו

פירט אותו, אין פירושו הפלייה ברורה לרעת עתונים בלתי־תלויים?״

תשובת
סגן־השר דינשטיין :״לא.״

(ברור שהמפתח המחוכם הזה, שנקבע על־ידי ועדה
המורכבת מאינטרסנטים מפלגתיים, מבוסם על הפלייה שערורייתית.
הוא מביא באופן שרירותי לאיסור הפצת העולם
הזה, מפני שהוא ״שבועון״ ,ועל כן לא נכלל אף באחד
משני קני־המידר, של המפתח. הוא מביא לכך שיומונים
מפלגתיים, שתפוצתם החופשית בציבור האזרחי היא קרובה
לאפם, זוכים לתפוצה ענקית בצה״ל, על־חשבון משלם־המי־סיס,
למרות שבוחרי אותן מפלגות בציבור האזרחי אינם
קוראים אותם ומעדיפים בטאונים בלתי־תלויים. זוהי שיטה
בולטת של חלוקת־השלל — וגם עדות נוספת למהות ועדת־הכספים
של הכנסת, מיבצר המישטר המפלגתי הישן).
• לשאילתה: האס נכון שלקונגרס האגודה למדע העופות
בקיוב נסעו 2איש ושש נשים, וכי רק שתי משתתפות
נסעו על חשבונן הפרטי?

לחת כולה?״
תשובת השר גכתי :״המשלחת הרישמית היתד, בת
שלושה חברים. לוועידה נסעו אנשים רבים מהארץ. לחלקם
היו בוודאי מטרות אחרות לנסיעה, כמו פגישה עם קרובים.״
• לשאילתה: כמה אלפי דונמים של פרדסים עומדים
לעקור במרכז הארץ, מפני שניטעו על־ידי מחלקת ההתיישבות
של הסוכנות באדמות בלתי־מתאימות? מה הנזק?

לא ייהנו מהנחה זו גורמים ממשלתיים המתחרים בגורמים
מיסחריים פרטיים?״
תשובת השר גלילי :״אעיין בדבר ואשיב.״
• לשאילתה: האם סימנה הממשלה סרט על ביקורו של
היצ׳קוק בישראל, שהסתכם ב־ 20 אלף לירות?

• לשאילתה: מהו מצב התעסוקה בבית־שמש (לאור
סגירתו החלקית של המיפעל החשוב ביותר במקום, בית־החרושת
למלט שמשון, שלגביו כבר שאלנו כמה שאילתות)?

התשובה: אין הצבא מחלק ככלל שבועונים
(חוץ משבועון צה״ל) .העתונים מתחלקים לפי
מפתח שנקבע על־ידי ועדת־הבספים של הכנסת,
המבוסס על שני קני-מידה:
(א) מידת התפוצה של העתונים כשוק ה אזרחי(
,כ) לגבי עתונים מפלגתיים, על יסוד
תוצאות הבחירות בצה״ל.
שאלה נוספת :״האם המפתח הזה, שכבוד סגן־השר

התשובה: רק שלושה משתתפים נסעו מטעם
משרד-החקלאות, ורק אחד מהם על
חשבון המשרד. שאר אנשי המשלחת נסעו על
חשבון הארגונים בהם הם הכרים, או על חשבונם
הפרטי.
שאלה נוספת :״בכל זאת, כמה חברים מנתה המש
באותו
שבוע ענו שרי הממשלה על שורה של שאילתות
קודמות שלנו. בין השאר:
• לשאילתה: האם משתלטת הממשלה על הפרסומת ה־מיסחרית,
בכך שהיא מקבלת הנחה של ־ 507 גם עבור
מסירת מודעות של גופים פרטיים, שבהם יש לממשלה חלק?

התשובה: הסרט הופק ביוזמת עיריית ירושלים.
משרד-התיירות השתת!? במימונו, בסך
3000ל״י, בהתחשב עם ערבו לעידוד התיירות,
כשיוקרן בטלביזיה האמריקאית מחוף אל חוף.

• לשאילתה: לפי איזה מפתח מחלק צה״ל עתונים
ושבועזנים לחיילים, זאיך נקבע מפתח זה?

התשובה: נערך עתה סקר שבסיומו נדע מהו
היקף השטחים המיועדים לעקירה. לא תמיד
ניטעו הפרדסים בהתאם למימצאי הבדיקות
(של משרד־החקלאות).
שאלה נוספת :״האם כבוד השר יכול למסור לנו מי

המניע לרצח
החורף לא באו 10 אלפים תיירים מארצות־הכרית.
מסקנדינביה הפסדנו חמשת אלפים
תיירים נוספים.
• לשאילתה: האם מובטחים לחיילים כרטיסי־קולנוע
מוזלים בכל בתי־הקולנוע בארץ? האם מובטחות ארוחה*
במחירים מוזלים לחיילים בכל יישוב עירוני בארץ?

התשובה: סדרי ההנחה אינם אחידים. בממוצע
מהווים ברטיסי-ההנחה לחיילים ״50/
עד ו 70/0ממקומות־הישיבה כאולם הקולנוע. ה מחיר
נע כין 60ו־ 135 אגורות. אין אפשרות
להבטיח לחיילים, הנמצאים כחופשה, ארוחות
במחירים מוזלים בכל יישוב עירוני. כערים
הגדולות הוקמו מזנונים ומסעדות לשם בף.
קיים סידור מיוחד לתשלום הוצאות מיוחדות
של חיילים שאין להם קרוכי־משפחה, כמידה
שיימצאו כיישובים שאין בהם מסעדה כנ״ל.

אינו יוצר פטריוטיזם ישראלי, הקשור לארץ ולאדמה. האידיאולוגיה הרשמית שלו אומרת
כי ישראל היא מדינתם של כל היהודים בעולם, וממילא אין הבדל בין יהודי ליהודי. אך
אס אין הבדל בין יהודי בברוקלין לבין יהודי בבאר־שבע, למה לא יירד היהודי מבאר־שבע
לברוקלין ויקבל שם שכר גבוה יותר?
האם הדת היא מחסום בפני הירידה, כפי שטוען חבר־הכנסת לורנץ? האס הדת מחייבת
את היהודים לבוא לישראל, ולהישאר בישראל? לא דובים ולא יער! דווקא גדולי הדת,
ובראשם אבות אגודת־ישראל, לחמו בשצף קצף נגד הציונות ונגד הקמת המדינה.
קריאות מספסלי אגו״י: חוצפה! השמצה!
אורי אכנרי: השמצה? אבות אגודת־ישראל הטיפו נגד הרצל. הם אמרו
שקיבוץ הגלויות הוא חטא, שהוא מרחיק את המשיח!
אליעזר שוסטק (חרות) :אתה רואה שהם צדקו. המשיח לא בא!
היו״ר ישראל ישעיהו: אבקשך לסייס. זמנך עבר.
אורי אכנרי: כבוד היושב־ראש, עלינו להקים סייג לאומה, סייג למדינה. על כך
יש לקיים דיון במליאה.
אולם, כאמור, כל הנאום הזה לא ננאם, וממילא גם לא נקראו כל קריאות־הביניים האלה.
העניין כולו הורד מסדר־היום של המליאה — כשאנחנו, יחד עם גח״ל, רפ״י ואגו״י,
נשארנו במיעוט מול הקולות המקובצים של הקואליציה.

כאב־ ראש גכאב שינייגו
צבעה דומה נערכה על המצוקה בבית־שאן. הצבענו יחד עם גח״ל ורפ״י, נגד
( ן כל שאר הסיעות, בעד דיון במליאה בנושא זה.
לא יכולנו להתערב בדיון עצמו, מפני שהיה בגדר הצעה־לסדר־היום. קראנו רק קריאת״

אחראי לכך שניטעו פרדסים שלא בהתאם לבדיקות?
תשובת השר גכתי :״התשובה נתונה בשאילתה של
חבר־הכנסת אבנרי, ששואל על פרדסים שאותם נטעה המחלקה
להתיישבות של הסוכנות היהודית.״
• לשאילתה: האם נכונה הידיעה בבטאון עובדי קול
ישראל, שלפיה קיימת רשימה של אנשים שהזכרת שמם
אסורה בשידורים?

התשובה: אין קיימת רשימה בזאת. אנשים
נזכרים ומופיעים בשידורי ״קול ישראל״ לפי
בחירתם ושיקול־דעתם של המוסמכים לכך כ־שרות־השידור.
שאלה
נוספת :״מכיוון שבהתאם לאותו בטאון סבורים
רבים מעובדי שרוודהשידור שהכללת שמות מסויימים
בתוכניות מסויימות עלולה לפגוע בקאריירה שלהם בקול
ישראל, האם מוכן כבוד השר להבהיר לחלוטין לעובדי
השידור את תוכן דבריו אלה?״
תשובת השר גלילי :״אבקש את מוסדות רשות־השידור
להבהיר את הדברים לעובדים.״

ביניים אחת: כאשר שר־העבודה יגאל אלון טען כי משפחת הילדה הרעבה (ראה עמודים
26־ )27 מרתיחה די כסף כדי להאכילה כראוי, והוריה בלבד אשמים אם אינה אוכלת די
צרכה, לא יכולתי להתאפק מלהשמיע את השאלה המתבקשת :״מה הילדה אשמה אם הוריה
אינם אחראיים?״
בינתיים הגשנו כמה הצעות־לסדר־היום, שנפלו קורבן לסעיף סתימת־הפה. הנשיאות שללה
את דחיפות הצעתנו על הנושא :״הצהרת השר יגאל אלון על אפשרות של פלישה לירדן,
ותגובות הממשלה עליה.״ כעבור יומיים הגשנו הצעה נוספת :״עליית מחירי החלב״.
חוץ מכאב־ראש זה, עסקנו גם בכאבי־שיניים. במסגרת הדיון בשתי הצעות־חוק קטנות,
שנועדו להסמיך רופאי־שיניים לעסוק בהרדמה, העליתי את בעיית המרפאים — עולים
חדשים שעסקו בריפוי־שיניים בחוץ־לארץ, מבלי שגמרו לימודים באוניברסיטה.
תוך כדי כך היו חילופי הדברים הקצרים הבאים:
אורי אבנרי: בעבר, בגבור העלייה, הוכנסו מרפאי־השיניים לשורות רופאי־השיניים.
בינתיים היתה שוב עלייה, כן תרבה, וקשה להבין את ההגיון האומר: עד לשנה מסויימת
אפשר לתת רשיונות למרפאי־שיניים, והחל בשנה מסויימת הדבר פסול.
כיוס נדמה שבעקבות הודעתו של מר קוסיגין תבוא עלייה גדולה מברית־המועצות
שמואל מיקוניס (מק״י) :אשליה!
אורי אכנרי :״אשליה,״ אומר חבר־הכנסת מיקונים. הוא בוודאי יודע,
אם כי אולי לא את הכל הוא יודע. ובכן, ין האם נמנע את עלייתם של אותם יהודים הן
עוסקים בברית־המועצות כמרפאי־שיניים?
הפתרון שהצענו: לערוך לכל מרפא־שיניים בחינה קפדנית,
ולתת רשיון למי שעומד בה בהצלחה.

תמרורים
נולדו. בבאר־שבע לבדוזית סלימה
אל״עסאק ,17 ,תאומים, חודש לפני זמנם
(משקל האחד 1200 :גרם; משקל השני:
1500 גרם) .התאומים, שהועברו, לשם טיפול
יותר מעולה בבית תינוקות תל־אביבי,
לאינקובטורים ניידים, נתקעו בליל השט־פונות
בקריית־גת ורק התנדבותם של שני
חיילים אלמונים שנשאו את האינקובטורים
מעל לראשיהם כשהם חוצים את נחל לכיש,
בו הגיעו המים לגובה של מטר וחצי, הבטיחה
את הצלת חייהם של הפגים.
נ חו ג. יום הולדתו ה־ 60 של אכר
הם אכן־שושן, מוסמך האוניברסיטה העברית
למדעי־הרוח (מקצוע ראשי: לשון
עברית) ,בעל חמשת כרכי המילון החדש המנוקד
והסצוייר (המילה הראשונה במילון —
אב: הוכר בהורים; המילה האחרונה —
חתרנות: מום בחלל האף הגורם להעדר
חוש־ריח) .אבן־שושן, שנולד רוזנשטיין,
ערך בצעירותו שבועון ילדים (עיתוננו);
היה פקיד ממשלתי בכיר (מנהל המחלקה
להנחלת הלשון במישרד החינוך) ומשמש
כיום כמנהל בית־המידרש למורים בבית־הכרם,
ירושלים.
^ נחוג. יום הולדתו ה־ 60 של הסופר
יוסף אריבא, צייר־חובב וכדורגלן לשעבר
(הפועל זכרון־יעקב) ,שספריו עברו את
כל הקשת, מחיי קצבים (בעלי יצרים) עד
להיסטוריה עתיקה (סנחריב ביהודה).
^ נחוג. יום הולדתו ה־ 60 של מזכיר
ההסתדרות, אהרון כקד, בנו של סוחר
רוסי שעלה ארצה למחרת יום הולדתו ד,־.20

בארץ היה בקר פועל בניין בפתח־תקווה,
מזכיר מועצת פועלי רמת־גן (בגיל ,)23
מזכיר אגודת פועלי האריג וראש אגף הקניות
של משרד־הבטחון במלחמת־העצמאות.
נחוג. יום הולדתו ה־ 60 של המזכיר
הראשון של המפלגה הקומוניסטית
הסובייטית, ליאוניד ברז׳נייב, שזכה
לכבוד המאורע בתואר גיבור ברית המועצות,
אות לנין (בפעם השלישית) וכוכב הזהב,
שהוענקו לו, בטקס מיוחד, על־ידי
נשיא ברית־המועצות ניקולאי פודגורני, לרעם
מחיאות הכפיים של 1517 חברי הסוב־ייט
העליון.
^ נחוג. יום הולדתה ה־ 37 של הנסיכה
גראסיה ל
הנה
למדן

בית גרימאלדי,

אשתו של נסיך מו־נאקו,
רנייה השלישי.
הנסיכה, הידועה
יותר בשמה המקורי,
כשחקנית הקולנוע
האמריקאית גרייס
קלי, חגגה את יום
הולדתה במסיבה צנועה
בחברת בעלה
ויורש העצר, בנה
אלברט ( )8ובתה
סטפאני (.)2

גרייס
^ נחוג. יום הולדתה ה־ 60 של חנח
למדן, מבשלת במטבחי־פועלים, בוצרת עני
בים וקוטפת שקדים לשעבר, שניהלה את

לשכת העבודה הראשונה לעוזרות־בית והתפרסמה
יותר מאוחר כח״כית מפ״ם שפרשה
והפכה ח״כית אחדות העבודה, ממנה
פרשה גם כן על־מנת להפוך ח״כית מפא״י,
אותה עזבה כדי למלא תפקיד לא־ח״כי ב־רפ״י.

נחוג. יום הולדתו ד,־ 60 של רפאל
קלצ׳קין, סולל־כבישים, פועל־דפום ואופה,
שהתקבל להבימח בגיל .20 מאז יצא שמו
כשחקן, קריין וכאחד ממיסדי התיאטרון הסאטירי
קומקום. קלצ׳קין נטש ב־ 1937 את
קרשי הבמה לשנה אחת, על־מנת להתנדב
לגודרי גדר־הבטחון שהשלטונות הבריטיים
הציבו בגבולה הצפוני של הארץ, לשם מניעת
הסתננות פורעים מן הלבנון.
^ נחוג. יום הולדתו ה־ 62 של ה
לרגעי
א...1101

משורר ש. שלום, יו״ר אגודת הסופרים
ואחד מתושבי קריית־האמנים החיפאית.
שלום, ששמו המלא הוא שלום שפירא, הוא
סתת לפי מקצועו, שכתב נוסף לקובצי
שיריו (כאדמה ושמי־שמים) שורה ארוכה
של שירים עממיים (אדמה, חניתא) וגם
חיבר את המחזה דן השומר, שהפך לאופירה
הראשונה בתולדות הלשון העברית
(לפי המוסיקה של מארק לאברי).
נחוג. יום הולדתו ד,־ 83 של פרופסור
(בדימום) שמואל הוגו ברגמן,
קצין בצבא האוסטרי של מלחמת העולם הראשונה,
ששימש משך 15 שנים כמנהל בית־הספרים
הלאומי של האוניברסיטה העברית
ומשך 18 השנים הבאות כפרופסור לפילוסופיה
(מדע ואמונה; מבוא לתורת ההגיון)
שתמך בהבנה יהודיודערבית כאיש ברית־שלום,
אך לא התעלם מהיהדות הלא־אוזר
ישראלית, אותה שרת משך שנה וחצי כמנהל
רוחני של קהילת שטוקהולם היהודית.
*)ג נפרדה. מבעלה השישי, שחקנית־הקולנוע
לאנה טורנר ,46 ,שהתפרסמה
בגיל 20 כנערת (ממלאת) הסוודרים של
הוליבוד.
^ נפטר. בגיל 73 רבה הראשי של
פתח־תקווד״ עמרם אכד־רכיע, יליד
ירושלים ואב לחמישה בנים, שנודע בספרו
נתיבי החיים, בו תאר את מנהגיהם ומסות־תיהם
של יהודי העיר העתיקה.
* נפטר. בגיל 77 יעקב זבדי, מורה
לשעבר של בית־הספר העירוני לכבדי־שמיעה
בברלין, שיסד לפני 32 שנה ב־פתח־תקוזה
את בית־הספר לילדים מפגרים
וקשי־חינוך, אותו ניהל משך 20 השנים
הבאות.

ך* דמוקראטיה היא שיטה רעה מאד,
ן ) אמר וינסטון צ׳רצ׳יל. לזכותה אפשר
לומר רק דבר אחד: שכל שאר השיטות
גרועות יותר.
פסוק שנון זה נושא בחובו אמת חשובה:
הדמוקראטיה אינה שיטה אידיאלית.
אין בה פתרון קל ואוטומאטי לבעיות
המימשל. ולהיפך: יש בה כמר, מגרעות
מהותיות.
מי שרוצה בהמשך קיומה של הדמוקרא־טיה,
חייב להבין מגרעות אלד -להבינן,
כדי לתקנן. לתקנן, כדי לחסום את הדרך
בפני האוייב האנטי־דמוקראטי, האורב בפתח
כל מישטר חופשי.

הדבר חשוב שבעתיים במדינת־ישראל,
שבה אין לדמוקראטיה
שורשים עמוקים, ושבה משגשגים
כמה ובמה כוחות אנטי־דמוקרא-
טייס מהותיים.

ך* טענה העיקרית של כל אנטי!
| דמוקראט, מימין ומשמאל, היא כי
אין הדמוקראטיד, מאפשרת שלטון חזק.
בדמוקראטיה מתרוצצות ועדות ומועצות.
כוחות־הביצוע תלויים בכל משב חולף
של ״דעת הקהל״ ,במצבי־הרוח המשתנים
של ההמונים ושכבות־העיליוק בהתרוצצות
המתמדת של קבוצות־לחץ פוליטיות וכלכליות.
בדמוקראטיה
יש פארלמנט. פארלמנט
פירושו, בתרגום מילולי ,״מוסד לדיבורים״
.הקיסר הגרמני קרא לו, בשפה
ציורית יותר ,״פינת הפיטפוטים״ .ש״י
עגנון המציא לו את המונח ״בית שפתו־גזיים.״

אלה
הם דיבורים ריקים, כי אין בארץ
תנאים לדיקטטורה צבאית, או אחרת. אולם
ככל שהדיבורים ריקים, יש בהם סכנה.

בי הם חותרים עוד יותר תחת
העמודים החלושים של בניין ה*
דמוקראטיה. הם מחישים את התנוונותה.
הם מפלסים את הדרן•
כפני פתרונות־סרק, במו שיטת־הכחירות־האישיות
או העלאת א־חוז־החסימה,
שיביאו להתבצרות
סופית של הכוחות הקפואים וה־מסואבים
ביותר בשלטון, ללא אפשרות
של שינוי.

זוהי אמונה טפלה שיש להתגבר
עליה, ולהיזהר מפניה.
דמוקראטיה פירושה, בעיקרו של דבר:
שיטת־מימשל שבה נבחרת הרשות המבצעת
על־ידי העם, לעיתים קבועות וקרובות.
שיטה בה ניתן להחליף את השלטון בדרך
סבירה ותקינה.
שיטה שבה כפוף השלטון למיגבלות ברורות
ולפיקוח פרלמנטארי ומשפטי מתמיד.
שיטה שבה ניתן למיעוט להפוך לרוב.

א!? אחד מן המיבחנים האמפיריים
האלה אינו מונע שלטון חזק.

לכן יש להתמודד עם הבעייה המרכזית.

הבעייה ששמה: שלטון יעיל כ-
מישטר דמוקראטי.

^ ש להבהיר אחת ולתמיד: אין שום
סתירה בין שני אלה. יכול להיות שלטון

ולראייה: שתי המעצמות האנגלו־סאכסיות,
אמהות. הדמוקראטיה המודרנית.
בארצות״הברית נפתרה הבעייה באמצעות
המישטר ה״נשיאותי״ .הנשיא נבחר על־ידי
כל העם. הוא מרכיב את הרשות המבצעת.
אין הוא כפוף לפרלמנט. הוא נושא באחריות
אישית ובלעדית לכל מעשי השלטון.
הוא נתבע לאחריות זו בתום ארבע שנים,
כשניתן לעם להחליפו בנשיא אחר.

אבל במבט השיטחי, כשמסתכלים
בה מבחוץ ומרחוק, נראית ה דיקטטורה
בשיטת־מימשל יעילה.
בכך הסכנה.

* * ה שקורה כרגע במדינת ישראל מז־כיר
לא במעט את משבר הדמוקראטיה
ברפובליקה הוויימארית של גרמניה, וברפובליקה
הרביעית של צרפת.

את המדינה מצי!? גל של בדיחות
עכורות, המשאיר אחריו
שיבבה עבה של בוץ וליבלוך, כמו
השיטפון של פירנצה.
במידה שאינן מתארות את חיסול המדינה
ובריחת תושביה, מתרכזות בדיחות אלה
סביב התמונה של שלטון חדל־אישים, שלטון
עלוב שאינו מסוגל לשלוט.
ככל שהמצב הכלכלי מחמיר, ככל שהמצב
ד,בטחוני נראה חסר־פתרון, ככל שיורד המוראל
הציבורי — כן מושמעים בקול רם
יותר הדיבורים על דיקטטורה.

טעות היא לחשוב כי היטלר
הפיל מישטר זה. המישטר התמוטט
מעצמו, והיטלר רק קצר
את הקציר.
דבר דומה אירע בצרפת לנגד עינינו. הרפובליקה
הרביעית התמוטטה. היא נכשלה
בפתרון הבעיות הגדולות של מציאותה —
המעבר ממעצמה קולוניאלית למעצמה אירופית
דינאמית.

דה־גול לא הפיל אותה -היא
שהתחננה בפני דה־גול להקים
כמקומה מעין־דיקטטורה.
כסיל ייחם את ההבדל בין דוגמות אלה
לשיטה זו או אחרת של בחירת הפרלמנט.
באמריקה הדו־מפלגתית ישנן, למעשה, יותר
סיעות וקבוצות־לחץ מתרוצצות מכפי שהיו
בצרפת ערב עליית דה־גול, או מכפי שישנן
בישראל.

אולם הדמוקראטיה הצרפתית
לא הבינה את הצורן• בשלטון
חזק, ומנעה את התהוותו של שלטון
בזה. כדמוקראטיה האמריקאית
מובן צויד זה לבל, והוא
מוסכם על הבל.

ימי שלטונו של דויד בן־גוריון לא
התעוררה בעייה זו בישראל. הצרה לא
היתד, שהשלטון חלש מדי, אלא להיפך: שהוא
מתקרב, בהדרגה, לשיטות דיקטטוריות.

״הדמוקראטיה מסוגלת רק לדבר.
אכל אין היא מסוגלת לפעול.
יתכן שהיא בסדר כימים כתיקונם,
אכל כימי-חירום היא אסון למדינה
״.כך אמרו, אומרים ויאמרו
כד הדיקטטורים-כדרד.
•ולעומת תמונה זו של התנוונות וחוסר־יעילות,
הם מציבים את תמונתה של דיקטטורה
יעילה, שופעת כושר־ביצוע. הדיקטטורה
של המנהיג, או של המפלגה, או
של המעמד, או של הגזע, או של הצבא.
זוהי, כמובן, תמונה כוזבת. כל ד,דיקטטורות
של ימינו, ממוסוליני ועד מאו, נתגלו
במוקדם או במאוחר כמיבנים נוקשים
ובלתי־יעילים, בהם התרוצצו ללא הרף קבו־צות־לחץ
במאבק רצחני מטורף, משמרות
שחורים ואדומים.

מאר, הצטיינה מתחילתה ועד סופה בשלטון
חלוש, כושל ועלוב. בראשה עמדו אנשים
אפורים, שאבד עליהם הכלח עוד לפני שהגיעו
לשלטון. מוסדות השלטון בה היו
נטולי כוח־הכרעה. כשבא המשבר הכלכלי
הגדול, לא יכול היה השלטון לעמוד במשימות
המציאות.

על רף התרענו ראשונים, ויתכן
שיש לנו חלק בחיסול הסכנה בעודה
באיבה.
חזק ויעיל במישטר דמוקראטי, כשם שיכול
להיות שלטון חלש ועלוב במישטר דיקטטורי.

רק הבדל זה >:בדיקטטורה
ניתן להסוות ולהסתיר את חולשת
השלטון. ואילו בדמוקראטיה היא
מתגלה במהרה רכל עין.
אנו יודעים כיום כי שלטונו של הרודן
האיטלקי בניטו מוסוליני, למשל, עמד מתחילתו
ועד סופו על כרעי תרנגולת. אך
איש לא ידע זאת כל עוד עמד מוסוליני על
מרפסת ארמונו, המטיר על עמו מליצות
מפוצצות והתגרה בעולם כולו.
ואילו חולשת השלטון הדמוקראטי הגרמני
היתד, ידועה, באותו זמן עצמו, לכל
בר־בי־רב. הוא שימש נושא לבדיחות ללא־ספור.
עד שהיטלר חיסל אותו במחי יד,
ללא מאבק של ממש.

לבן אין הדמוקראטיה יכולה ל הרשות
לעצמה שלטון חלש.
השלטון הדמוקראטי החלש זורע את זרע
הפורענות של הדיקטטורה.

* ש אנשים הסבורים, משום מה, כי
1עצם מהותה של הדמוקראטיה מחייב שלטון
עלוב ואומלל. כל הנהגה חזקה, בעלת־תכלית,
יציבה ויעילה נראית להם, איכשהו,
כבלתי־דמוקראטית.

איד נמנעת דיקטטורה של הנשיא
גמשד ארבע שנות שלטונו?
לצורך
זה המציאו האמריקאים שיטה מופלאה
של איזון ושיווי־מישקל, כשהפרלמנט
החזק והעצמאי מגביל את שלטונו של הנשיא
החזק והעצמאי — ושניהם יחד מוגבלים
על־ידי בית־המשפט החזק והעצמאי,
המוסמך לבטל את צווי הנשיא ואת חוקי
הפרלמנט גם יחד.

בשיטה זו קמו נשיאים חזקים
במו לינקולן, שני הרוזכלטים ד
קנדי.

באנגליה קיימת שיטה אחרת. ראש־הממש־לה
אחראי בפני הפרלמנט, נבחר ומפוטר
על־ידו. אבל גם באנגליה יש לראש־ד,ממשלה
מעמד מיוחד וחזק ביותר. כל עוד הוא נמצא
בשלטון, אין מיגבלות רבות לשלטונו
היומיומי.

ולראייה: כשיטה זו עלתה לגדולה
שורה מפוארת של אישים
חזקים, כמו דיזרעאלי וגלאדסטון,
לויד-ג׳ורג׳ וצ׳רצ׳יל.

עומת שתי דוגמות אלה, ישנה ה/דוגמה
של שתי הדמוקראטיות שנבשל}
והתמוטטו. ההתמוטטות של אחת מהן הביאה
על העולם שואה ללא־תקדים.
הרפובליקה הגרמנית, שנוסדה בעיר ויי־

מאת

111

עתה עומדת לפנינו הסכנה ההפוכה. ישנו
שלטון חלוש, ובראשו אנשים חלושים. יש
שלטון שאינו מסוגל להחליט ושאינו מסוגל
לבצע.
השלטון האמיתי אינו נתון בידי הממשלה
הנבחרת, שהרכבה מיקרי לגמרי, אלא
בידי מרכזי מפלגות. במפלגות עצמן אין
השלטון בידי הנהגות נבחרות, אלא בידי
המנגנונים השכירים, המחלקים ביניהם את
השלל. המוסדות הנבחרים משמשים רק כקישוט,
ואין בידיהם שום כוח־ביצוע.

מצב זה טבוע כמהותו שד ה־מישטר
הקיים, שהוא פדרציה של
״מפלגות״ שאינן איא טראסטים
כלכליים־פוליטיים.
כל עוד היה בן־גוריון בשלטון, לא בלטה
תופעה זאת יתר־על־המידה, מכיוזן שהכוח
של אישיותו חיפה על חולשת המוסדות.
(גם בדמוקראטיה יכולה אישיות חזקה לחולל
פלאים, מבלי להזדקק למוסדות חזקים.
חולשת המוסדות מתגלה כשאין אישיות חזקה
).עתה, בימי אשכול, מתגלים כל חולשות
המישטר ביתר חריפות.
לפיכך אין לבעיה פתרון במסגרת המיש־טר
הקיים. קיומו מאיים עתה על עתיד ה־דמוקראטיה
בישראל.
עובדה זו מגבירה את דחיפות הצורך בהקמת
מישטר חדש.

מישטר שבו ייווצר האיזון הנכון
כין שלטון נבחר וחזק לבין ביקורת
פרלמנטארית יעילה, בכפיפות לחוקה
כתובה ומשוריינת.

דיי *״ 131111

ת צ פי ת

במדינה

• עם מינויו של ישראל ישעיהו לתפקיד שר המשטרה,
יתפתח סכפוד ספיג המישרה המתפנית: סגנות יו״ר הכנסת.
התפקיד מוצע למשה סרדינס, האיש החזק של מפא״י במושבי העולים בדרום.
יוצאי ארצות־מזרח אחרים במפא״י
טוענים כי להם מגיע התפקיד. בין
הטוענים: מרדכי זר, הח״כ הפרסי מירושלים,
רחל צברי, מיוצאי תימן,
ואשר חסין — מיוצאי מרוקו.

תחילה ניסו במפא״י להציע
את התפקיד לעקיבא
גוכרין, אבל שר התיירות לשעבר
לוטש את עיניך לתפקיד רם יותר —
מישרת יו״ר הכנסת. גוברין אינו
מהסס לפעול לשם כך בצורה נ מייה.

שגריר ישראל באר•
צות־הפרית, אכרהם חרמן,
יסיים את תפקידו בעוד גוגרין במה חודשים, רק אם יימצא
לו תפקיד מתאים בישראל. חרמן, היושב בוושינגטון מאז , 1959 נכנס
עתה לשנתו השמינית בתפקיד. משך השרות המקובל הוא שלוש עד ארבע שנים.
עד כה לא נמצא בשבילו תפקיד אחר. הוצע לו להיות מנהל יד ושם או לחזור
לסוכנות, אולם הוא דחה הצעות אלה.

• בקרב יועצי אשכול מסתמנת הצעה, שתוכל למצוא חן
בעיני הרמז: יו״ר הנהלת הסוכנות, אריה פינקוס יתמנה לשר הדואר
במקום אליהו ששון. אז יוכל הרמן להתמנות לתפקידו הנוכחי של פינקוס.
ביקורו הנוכחי בישראל של השגריר בוושינגטון נועד לברר גם אפשרויות אלה.

• עם שובו לוושינגטון
ישא עימו הרמן איגרת אישית
מאשכול לג׳ונסץ. באיגרת
יביע אשכול דאגה נוכח המשך
החימוש הגלוי וההפגנתי של ירדן,
ירמוז כי מעשה זה מפחית מיוקרתה
של ארצות־הברית בין אזרחי ישראל.

• ועידת מפ״ם, שתתכנס
בשבוע הבא, תדון בעיקר
כשני נושאים: בעיית ה אבטלה
ופעולת סמוע. בשני

פינקום

נן שאים אלה תימתח ביקורת קשת
על הממשלה ועל הנהגת המפלגה,
אבל הוועידה תאשר, ברוב קטן אמי
נם, את המשך ישיבת מפ״ס בקואליציה.

הוועד הפועל של המפד״ל, שיתכנס בעוד במה שבועות,
ידון גם הוא כמעמדה של הממשלה. הנושא יהיה; ממשלה מקיר אל
קיר. מאחורי הקלעים ידרשו נציגי המפד״ל מאשכול להעלות את מחיר
השתתפותם בקואליציה. אשכול עשוי להיכנע לדרישה אחת; מתן תיק כלכלי —
פיתוח או שיכון — לאיש המפד״ל. איש זה יהיה כנראה ד״ר ישראל בן מאיר.

• משבר חמור יפרוץ ביחסי מפא״י -אחדות־העכודה
כמישור הסובנותי, אם לא יימצא בהקדם פתרון למעמדה של
צביה לוכוטקין, שהתפטרה השבוע. טענת אחדות־העבודה: במשך שנה
אחת רוקנו עמדות מפלגתם בסוכנות מכל תוכן ממשי. תחילה לקחו את מחלקת
הקליטה, שהיתה ברשותם, ופיצלו
אותה לשתיים. עתה פיצלו אותה
לשלוש ולא נתנו לשותף הנאמן של
המערך פיצוי מתאים.

• אין במעט ספק, שב־נצרת
תמונה מועצה קרואה,
אחרי שהנבחרים לא יצליחו
להקים קואליציה. התצפית;
בחירות נוספות, תוך השנה
הקרובה.

• מערבת־בחירות סוערת
צפויה באגודת העיתונאים
כתל־אכיב, בראשית חודש
פברואר. לוועד האגודה, המונה
כ־ 500 חברים, ייבחרו תשעה איש.
המאבק יהיה נטוש על כל אחד
מהם, אבל בעיקר יתרכז נגד המזכיר הוותיק של האגודה, משה רון, המשרת
בתפקיד זה כבר 30 שנה. את המאבק תנהל המישמרת הצעירה של עיתונאי
תל־אביב, הטוענת כי היא מהווה רוב ואינה זוכה לייצוג מתאים בוועד.
מועמדיהם של הצעירים לתפקיד המכובד הם זאב שיף, הכתב הצבאי של הארץ,
ויוחנן להב, מרכז הכתבים של ידיעות אחרונות.

רון

• משטרת תל-אכיב מתכוונת להפעיל שיטות-גיוס חדשות
בדי ללחום כגל הגואה של פריצות ליליות. הרעיון הכללי: להפעיל
גס את כוח־האדם המועסק בעבודה מישרדית רגילה. פקידים אלה ינוייסו לילה
אחד בחודש, לפי תורנות־פתע, ויוצאו לסיורים ומארבים במקומות שרק מפקדי
הפעולה ידעו עליהם מראש. בצורה זו תימנע גם דליפה, במיקרה שאנשי העולם
התחתון יש להם קשרים כלשהם במשטרה.

העם ארץ בה נץ דימון־היד
רק בישראל צוחקים על ישראל (ראה
מיסגרת בעמ׳ .)11 בחו״ל מביטים על המתרחש
בה בעצב.
יותר ויותר אישים, הידועים באהדתם
לישראל, מביעים את אכזבתם ממנה. ואין
תחום שבו בולט הדבר יותר מאשר ב־עתונות
העולמית. קטע לדוגמה, שהתפרסם
השבוע:
1966 היתה לגבי ישראל שנה של החמצה,
אשר בה כמעט כל התקוות לא באו
על סיפוקן, והמציאות היתה יותר גרועה
מרוב החששות. בשטח הביטחון, למשל,
קיח להרפיית המתח, וקצרו גל של תקריות־גבול
אשר הפכו את ישראל למיבצר במצור,
הולידו פעולות־תגמול שיש להצטער
עליהן.
ההחלטה החמורה ביותר היתה זו של
ה־׳ 13 בנובמבר: ההתקפה על הכפר הירדני
סמוע.
ישראל הפכה לארץ אשר בה ינץ רימון־ יד מבחינת מדיניות־הזמץ, קיוו לחזק את
הידידות למערב, ולבנות גשרים למזרח.
אולם במציאות הפסידו במערב תומכים,
מבלי להשיג במזרח אפילו שמץ של הבנה.
מבחינה כלכלית נאלצה ישראל לשלם
את מחיר הרווחה והשפע הבלתי־מוצדקיס
של העשור האחרון. ההחלטה החשובה ביותר
של השנה היתה, ללא ספק, אישור
התוכנית הכללית החדשה. אך הסתבר שזו
הפכה תוכנית־נפל, שאפילו הממשלה עצמה
לא היתה מסוגלת לנהוג לפיה בעיקביות.
ישראל נטשה כבר את השאלות. מי הוא
יהודי?״ או. מה היא ציונות?״ וזאת כדי
להתמסר לבעיות המחמירות והולכות של
אזרחיה.
לאור נסיבות אלה, לא היה מחסור ב־מישאלות
לשנה החדשה, כמו מישאלות
לשלום ולרווחה — שלא התגשמו עד עתה.
מי העלה דברי שיטנה ונאצה כאלה על
הכתב?
הוולטווכה השוויצי רב־ההשפעה, הידוע
באהדתו הבלתי־מטוייגת לישראל.

מבלי לדעת דבר על עברו? איך לא
ידעה, למשל, כי אין לו מושג בענייני
ספנות, וכי את כספו עשה בפעולת־ספסרות
מיקרית?
התשובה היא, כנראה, כי אין לאוצר
שום מכשירים כדי לבדוק את עברו ומעמדו
של אדם, כמו ג׳ימי לוי או מאיר הלוי,
הבא בהצעות גראנדיוזיות.
השבוע התעורר הדבר בכנסת, בצורה
של קריאת־ביניים.
לא חרש. בהסבירו במליאת־הכנסת את
השיטה לפיה נותן האוצר ערבויות, טען
פינחס ספיר כי לפני כן נערכים סקרים
כלכליים ותחזיות על־ידי משרדי־הממשלה
הנוגעים בדבר. כלומר: לא על־ידי האוצר
עצמו, שהוא הנותן כסף וערבויות,
אלא על־ידי משרד־ד,תחבורה במיקרה של
חברת־ספנות, משרד־החקלאות במיקרה של

פרשת סומרפין
הזכות לדרו ש תשובה
אילו היה מדובר באזרח קטן ומיסכן,
שרימה את מס־הכנסה באלף לירות, או
הוציא 15ל״י בטענות־שווא מהמוסד לביטוח
לאומי — כבר היה יושב במעצר.
המשטרה היתד, עולה עליו ברגע שהיו
מתגלות עקבותיו.
מאיר הלוי לא רימה את מם־הכנסה באלף
לירות, ולא הוציא 15ל״י בטענות־שוא
ממוסד ממשלתי. אבל הוא קשור באחת
השערוריות הכלכליות המדהימות ביותר
בתולדות המדינה. במשך שבועות היה
שמו קשור בעיסקות מפוקפקות, בחובות
שאין להם כיסוי, בקבלת קומיסיון סמוי.
כאשר נכתבו כל הדברים האלה, הסתתר
הלוי אי־שם באירופה, השבוע חזר ארצה,
ושום נציג רשמי — של המשטרה או של
האוצר — לא טרח להזמין אותו לחקירה.
בהעדרו נאמרו גם דברים חמורים, בעלי
השלכה על אופיים של אישים ומפלגות בישראל.
למשל: שהוא נתן צ׳קים לצבי דיג־שטיין,
לחרות ולרפ״י. שהוא תרם תרומה
לפי בקשתה של מרים אשכול. שהוא שלח
״שוקולד״ ב־ 30 אלף פרנק לעורר־הדין
יעקב שמשון שפירא. שהעניק במתנה פסלים
לדינשטיין ולשפירא.
האם כל זד, נכון? האם אלה שקרים?
אזרחי ישראל — וגם המשטרה — היי
זכאים לא רק לצפות לתשובה מפי הלוי.
הם היו רשאים לדרוש תשובה. אבל
הוא התעטף בשתיקה.
היתר, זו שתיקה חמורה לא פחות מיתר
גילויי השערורייה. כי הלוי אמר :״אדבר —
אבל רק אחרי יום ראשון. אחרי שאפגוש
אנשים מסויימים.״
מדוע חייב הוא לפגוש אנשים מסויימים?
כדי לתאם איתם גירסה מוסכמת? כדי לאיים
בגילויים חמורים חדשים?
גם על כך זכאי האזרח לדרוש תשובה.

דרוש: ש׳יב בלבל
אחת התעלומות בפרשת סומרפין היא:
איך זה יכול היד, לקרות שהממשלה נתנה
ערבויות בסך 18 מיליון דולאר לאדם,
הלוי לפני ואחרי
אלה אינם נושאים
עצמו.
״האם יש לאוצר
לבצע חקירות לגבי

קיבוץ, ובו׳ .משרדים
בשום אחריות לעניין
קרא אורי אבנרי:
משרד־חקירות, המסוגל
אנשים בחוץ־לארץ?״
ספיר אינו רגיל לענות לקריאות־ביניים.
הוא נוהג להתעלם מהן ברוגז, בהעמידו
פנים שהוא חרש. אך הפעם קלט את
הקריאה יפה, ואף ענה בצורה עניינית:
״לאוצר אין. אבל במיקרה של סוטרפין,
למשל, ביקשנו את מחלקת־החקירות של
המשטרה להביא את המיסמכים להם היינו
זקוקים.״
כתנת השר היתד, לשליחת קצין ל-
תפקידים־מיוחדים (החוליה המחברת ב־ן
המשטרה ושרותי־הבטחון) לז׳נבה אחרי
שהתפוצצה פרשת סומרפין.
חקירת הלוויים. לכן קרא השואל
קריאה שניה :״אני מתכתן לחקירה לפני
מעשה.״
השיב ספיר :״יש משרדים העוסקים בזה,
פירמות גדולות בינלאומיות^ ,ואנחנו
משתמשים באינפורמציות שלהם.״ הוא גם
הזכיר שני שמות של פירמות כאלה.
היתה, זאת, כמובן, תשובר, בלתי־מס־פקת
— כי פירמה בינלאומית אינה מעוניי־נת
בעסקי ממשלת ישראל. יכולים להיות
לד, אינטרסים אחרים.
כך נשאר, לאור פרשת סומרפין, צורך
חשוב: להקים בחו״ל מנגנון ישראלי מיוחד
למודיעין כלכלי, שיהיה קשור בשרותי-
ר,בטחון האחרים, ושיבדוק אוטומטית את
כל הלוויים הפונים אל ממשלת ישראל בהצעות
להשקעה גדולה.
הסברה אחמד והעסבניס
בחדר־ההקרנה הקירח של אולפני הרצליה
(המשך בעמוד )19
העולם הזה 1530

חמשסוה מתערבת

-הנעור מתגונן -רני״ מכחישה, ואזרחי המדיש מתבדחים

3מ/ד,
^ שכול וספיר יצאו לטייל, ופתאום
החל לרדת גשם חזק.
אסר ספיר :״אשכול, הרי לקחת איתן
מטריה. למה אתה לא פותח אותה?״
״לא יועיל,״ אמר אשכול .״המטרייה קרועה
כולה.״
״אם ככה,״ אמר ספיר ,״לשם מה לקחת
אותה?״
בדיחה זו מופיעה בעמוד .25 היא עדינה
מאד — באופן יחסי. כי בעמוד 26 ישנה
בדיחה הרבה פחות עדינה:
למה לא אכלו הקאניבלים את אשכול,
בשעת סיורו באפריקה?
— כי הוא לא בן־אדם.
או, בעמוד , 18 בדיחה שהומצאה פעם
על־ידי וינסטון צ׳רצ׳יל על יריבו, קלמנט
אטלי:
ליד משרד ראש־הממשלה נעצרה׳ מכונית
ריקה — ומתוכה יצא אשכול.

העובדה שחוברת הבדיחות הקטנה הילכה
אימים על משתתפי הכנס השתקפה בקוריוז
קטן: כשהבחין השר גלילי בחוברת, בידיו
של מארק סגל, כתב הג׳רוזלם פוסט, שבא
לכסות את הישיבה באוהל, הוא נטלה מידיו,
הסתלק מן האולם כדי לקרוא בה.
עובדה נוספת: המשטרה קיבלה הוראה
לחקור מי מסתתר מאחורי 34 העמודים הקטנים,
שנכרכו בכריכת קרטון, שעוטרה
בקאריקאטורות על אשכול.

הוצאתו שד איפר

ף* דיחות אלה נפוצות בארץ מזה במה
^ חודשים. מספר אותן נהג־המונית והספר,
חבר־הכנסת ונער־הדיסקוטקים• זוהי
האורגיה הגדולה ביותר של בדיחות, מאז
הלהיב הרב־השר המנוח יעקוב טולידאנו
בנשואיו את הדמיון הלאומי.
כמעט כל הבדיחות האלה התפרסמו, בצורה
זו או אחרת, בעיתוני ישראל*.
השבוע הן קובצו בידיים זריזות בחוברת
קטנה בת 34 עמודים, תחת הכותרת כל
בדיחות אשכול, במחיר 50 אגורות. החוברת
לא נשאה שם של מחבר או עורך. בניגוד
לחוק גם לא צויין עליה שם הדפוס בו
הודפסה. החוק תובע זאת, כדי שאדם נפגע
יוכל לתבוע את הדפום על הוצאת דיבה.
אך החוברת נושאת שם של הוצאה דמיונית
:״הוצאת איסר, תל־אביב״ .הכוונה הברורה:
ליצור קשר בין הבדיחות לבין ה־איסר
המפורסם ביותר בישראל — איסר
הראל.

החידה הלאומית

•< הככר היה יותר מדי בשביל צמרת
( המדינה.
ביום החמישי, באולם תיאטרון אוהל ב־תל־אביב
(זאת אינה בדיחה) ,התרחש אירוע
שאין לו תקדים בחיים הפוליטיים של ישראל:
מרכזי שתי מפלגות המערך התכנסו
יחדיו, הציבו על הבמה את התותחים הכבדים
ביותר שלהם, ירו בהם במשך שעה
ארוכה אל עבר מטרה בלתי־נראית: יוזמי

מסע ההשמצות, הלחישות והבדיחות המציף
את הארץ.
לוי אשכול, גולדה מאיר, ישראל גלילי,
יגאל אלון, פינחס ספיר ואהרון בקר השיבו
מלחמה השערה. נגד מי? זאת לא אמרו
בפירוש, אך נתנו רמז ברור: רפ״י.
• העולם הזה פירסם מידגס מייצג כתוספת
לכתבה על איש־השנה, כדי לתאר את
האקלים הרוחני של ממשלת אשכול־ספיר.

יותר. במקום: שהמרירות של האזרחים תצטבר
ותאסף בצורה מרירה, ותתבטא בתופעות
כמו ירידה מן הארץ, זה טוב שהיא
מתבטאת בצורה יהודית טיפוסית.
״זוהי בסך הכל מצבת זכרון קטנה לתקופה
עצובה של דיכאון ומשבר. לי, על
כל פנים, אין כוונה להפיל את אשכול, ואין
לי גם שום יומרה כזו.״
ובכמה טפסים הופץ השסתום הזה?
״הוצאנו 5000 חוברות, הנמכרות בכלל
לא רע. אבל גם זאת לא היתה הכוונה —
לעשות מזה ביזנס. כי גס אם תימכרנה החוברות,
יישארו בסך הכל אלפים בודדים
של לירות.״
מי היד, שותפו של סלע?
״בעלי דפוס תל־אביבי בשם הכרמל. הרעיון
התבשל אצל שנינו, ואני הכנתי בשבילם
את החומר.״
והעיקר:
״לא היתה שום כוונה בכך שלא נזכר שם
המחבר והעורך על גבי החוברת, ושלא
הופיע שם הדפוס. לא היתה בכלל שום
כוונה להסתיר. זה רק מיקרה טכני. גם העניין
של שם ההוצאה — הוצאת איסר —
נועד להיות רק עוד בדיחה אחת קטנה.״
אגב: סלע התחייב בפני בעלי הדפום, כי
במיקרה של הפסדים כספיים, יכסה הוא את
ההוצאות. כשכיר, היתד, זו התחייבות כבדה
מדי, בעיקר כשמדובר ב״סתם בדיחות״.
אבל בינתיים התברר כי סכנת ההפסדים
חלפה. לא רק שהשוק צמא למהדורות נוספות׳
אלא שמחיר החוברת מן המהדורה
הראשונה כבר הרקיע עד 75 אגורות ויותר.

1 ״1 1 0 71 ך ן שעל שערה קאריקאטו
ן | רות של מיטב הקאריקא־טוריססים
של ישראל( ,שאגב, איש מהם לא
ידע על החוברת מראש) ,הפכה למצרך מבוקש.
זהות מלקטי הבדיחות הפכה לחידה לאומית
ממדרגה ראשונה.
פתרון החידה היה בדיחה.

שסתום ה? חץ
^ תהחוכרת המלגלגת על איש דגניה
ב׳ ,לוי אשכול, הגה, ערך והביא לדפוס
בן משק דגניה ב׳ — פירסומאי תל־אביבי
בשם אורי סלע.
מה הקשר של סלע לרפ״יי
ענה סלע עצמו, באוזני כתב העולם הזה:
״בבחירות האחרונות הצבעתי עבור המע־

רן — אם כי אינני חבר באחת ממפלגותיו
וגם לא נימנה על את״א. חשבתי את זה
למעשה הנכון, כדי להתגונן בפני רפ״י,
ואני חושב שאילו היו בחירות היום, הייתי
נוהג כך שנית.
״לגבי אשכול אישית — לי לא היו אכזבות
ממנו, כי מעולם לא תליתי בו תקוות,
כפי שעשו זאת אנשי את״א. ובכלל, אני
חושב ׳שהמערך לא מעריך נכון את עניין
הבדיחות. זהו הרי שסתום לחץ בריא ב

היום האחרון
ן*י צע״ה העיקרית נגד החוברת —
( | ונגד גל־הבדיחות כולו — אינה שהם
פוגעים בממשלה, בלוי אשכול ו/או פינחס
ספיר.
במישטר דמוקראטי, בדיחות יכולות למלא
תפקיד חיובי ורצוי. העובדה שבדיחות אלה,
ובכללן בדיחות קלוקלות ועלובות, מוצאות
אוזן כה קשבת בציבור מעידה על כך שיש
בהן צורך נפשי.
אולם גל־הבדיחות בכללו, והחוברת הזאת
בפרט, עברו מזמן גבול זה. הם מתקרבים
לשטח שמן הראוי להגדירו כלוחמה פסיכולוגית
נגד מדינת ישראל.
כך, למשל, נאמר בעמוד : 22
בנמל־התעופה בלוד תלו שלט :״היוצא
אחרון מתבקש לכבות את האור.״

זוה, בדיחה, חה־חה־חה. אבל כל תחנת־שידור
עדינת היתד, משלמת עבורה פרס.
כי בבדיחה זו מתואר, בצורה סיפורית,
מצב שהדמיון הבריא היה סולד ממנו בכל
צורה אחרת: שאכן יתכן שמדינת ישראל
תתמוטט. ולא רק יתכן, אלא שזה דבר ודאי.
תורת הלוחמה הפסיכולוגית — תורה שפותחה
במיוחד על־ידי הנאצים, ושמאז היא
נלמדה בכל צבאות העולם — מבוססת על
ההנחה שקל וזול יותר להרוס את כוח־

סלק המחלוקת

פירסומאי יליד דגניה ב /המכחיש שייכות
לרפ״י. רפ״י גס מכחישה שייכות אליו, אבל
בצמרת המערך לא מאמינים לא לזה ולא לזה.

העמידה הנפשי של האדיב, מאשר את כוח־עמידתו
הגופני. ובלא רצון־עמידה, אין כד
שר־עמידה.
את המוראל אין הורסים בדברי הטפה
והסברה. הורסים אותו בתחבולות נפשיות
שונות, כגון שמועות־שווא, אווירה של פחדים
סתומים ואי־ודאות, החשדות מצוצות
מן האצבע, ובדיחות.
הלוחמה הפסיכולוגית מבקשת לעקוף את
ההגיון הצלול, להשפיע במישרין על תת־ההכרה.
היא עושה זאת, בין השאר, על־ידי
כך שהיא מציירת תמונה, היתולית־כביכול,
הנחרתת בזכרון ושוב אינה ניתנת למחיקה.
למשל: התמונה של חיסול מדינת ישראל.
הנה בדיחה, בעמוד : 19
אספן־בולים מושבע מתנצל בפני חבריו
על שהוא דוחה את ירידתו מן הארץ:
״אני מוכרח להישאר פה בשביל להשיג את
מעטפת היום האחרון.״
בדיחה זו מעבירה, ישר לתת־ההכרה של
השומע, את הדברים הבאים:
• שמי שאינו יורד מן הארץ לאלתר,
חייב להתנצל על כך.
• שחיסול המדינה הוא דבר ודאי.
• שחיסול זה הוא קרוב.
שום לוחם פסיכולוגי לא יכול היה להמציא
בדיחה מוצלחת יותר למטרותיו.

אשפוז וספיר במטוס
* * ו כן שלא ממציאי הבדיחות, ולא מד־פיסיהן,
מתכוונים לכך. הם פשוט לא
נתנו את דעתם על הסחורה הקטלנית העוברת
תחת ידיהם. הם דומים לילדים המשחקים
בפגז שלא התפוצץ.
אולם נראה כאילו משהו מקולקל באורגניזם
הלאומי. איזשהו מעצור, המשמש בעם
בריא כמיתקן־הגנה אוטומאטי, יצא מכלל
פעולה. אחרת קשה לתאר שמישהו יהנה מן
הבדיחה בעמוד : 12
בישיבת הממשלה הוטלה פצצה, וכולם
נהרגו. לא היו אבידות.
בסופו של דבר, גל הבדיחות היא תוצר
של הירידה התלולה של המוראל הלאומי
בחודשים האחרונים( .עמוד : 19 מספרים שישראל
גלילי שבר יד ...הוא ניסה לווזו־ים
את המוראל).
אי־אפשר להילחם בבדיחות. כמו כל שיטה
אחרת של לוחמה פסיכולוגית, אין נגדה
הגנה יעילה. לא צווים ולא שוטרים יכולים
להן, כפי שכבר הוכח במישטרים דיקטטוריים
רבים (כמה מן הבדיחות בחוברת
לקוחות ישר מן ההומור המחתרתי של
הרייך השלישי. למשל: אשכול וספיר (מקודם
היטלר וגרינג) טסו יחד במטוס, ופתאום
התקלקלו המנועים. מי ניצל? —
המדינה. עמוד .24 או בדיחה ישנה מברית־המועצות:
האופטימיסט אומר: בעוד שנה
נאכל כולנו זבל. הפסימיסט אומר: מי
יודע אס יהיה די זבל בשביל כולם.
גם אין טעם בחקירות מדוקדקות כדי
לגלות את ממציאי הבדיחות. לא חשוב אם
הן נולדו בבית־מלאכר, סודי של רפ״י, או
בשוליים הרקובים של הבוהימה הדיזנגופית.
כי לא חשוב כיצד הן נולדו — חשוב מדוע
הן מתפשטות כשריפת־יער, מדוע כרוייה
להן אוזן הציבור, מדוע הן נשתות בצמא?
הבדיחות מוכיחות שדרוש שינוי מהיר
בצמרת המדינה — כי אחרת עלולים יסודותיה
הנפשיים להתערער ללא תקנה.

ה הצילו-אך

מסביבנו שטפו זרמי מים בצורר. נוראית.
״בינתיים ראיתי,״ ממשיך הנער ,״שמגיעים
למקום המון אנשים. בעיקר כל מיני
חבריה מקיבוץ ארז הסמור למקום. חבר קיבוץ,
ג׳ינג׳י אחד, קפץ למים. הוא כמעט
נסחף לגמרי בזרם, רק ברגע האחרון נתתי
לו יד שיעלה על הטנדר ההפוך.״

״אני מת, אני מת״

| \ 1ך ^ 1 1י ! 4אלה הם שני חברי קיבוץ ארז
אברהם כצמן ושאלתיאל חג׳בי

הם צולמו לאחר שירדו מי השטפונות, בחצר הקיבוץ שלהם. עד
יש לא הכיר את יהודה שופן עד
לפני שבוע. אך ביום השלישי שעבר הפך
הנער הצנום שהציל אדם מטביעה, לגיבור
לאומי, לקול תרועות כל מהדורות החדשות
של אותו יום.
יהודה לא נהנה זמן רב מפירות התהילה.
שידורי הרדיו אשר העלו אותו אל־על, ידעו
לספר למחרת סיפור שונה לחלוטין, בו הפך
הגיבור לשקרן. בקול ישראל ניתן פירסום
לגירסתם של הקיבוצניקים מארז, שתארו את
יהודה שופן כילד יבבן, שלא זו בלבד שלא
הציל איש, אלא שהם נאלצו להציל אותו
עצמו.
מה קרה באמת באותו יום שלישי בנחל
שיקמה?

אשר פתחו את פיהם וסיפרו את גירסתס על הצלתו של הנהג
שמכוניתו נתקעה על הגשר, היה גיבור יום־השטפונות נער מבאר־שבע.
אחר שטענו כי הם — ולא הוא המצילים. השאלה: מי צודק?

נית שנעצרה במרכז הגשר, החלה נסחפת
באיטיות על־ידי הזרם העז.
נהג הטנדר הניפחד הוציא את ראשו מבעד
לחלון המכונית, ופרץ בצעקות. הטנדר החל
יורד מהכביש ומידרדר אל תוך ערוץ הואדי,
כשלחץ המים מונע מיושביו לפתוח
את הדלתות ולהחלץ.
באותו רגע הגיעה למקום משאית נוספת,
של חברת בלו בנד, כשבה יושבים שלמה

אז הגיע למקום טנדר נוסף. ישבו בתוכו
שוטר, ואיש מקורות בשם שאול נעבה.
השוטר המשיך מיד לקיבוץ ארז הסמוך,
כדי להחיש עזרה ולטלפן. נעבד)40( ,
לא היסס אף שניה אחת מיותרת. גם הוא
קשר את עצמו בחבל וקפץ אל תוך המים,
והצטרף ליהודה שצלל לתוך הנחל אל המכונית
השקועה .״פתחתי את הדלת,״ סיפר
יהודה ,״והבחנתי ברגל של אטיאס. נעבד,

ינקתי למים ועליתי על האוטו,״
סיפר אותו ג׳ינג׳י, אברהם כצמן שמו,
חבר קיבוץ ארז ומרכז החשמליה של המשק.

ההנשמה המלאכותית לאטיאס לא עשה
יהודה שופן,״ סיפר הג׳ינג׳י בבטחון ,״מר,
שהוא כן עשה, היה זה שהוא בכה בדמעות
וצעק, :אני פוחד! קר לי! אני כל הזמן
במים, תחליפו אותי!׳ ועוד כל מיני דברים
מהסוג הזה.״
הג׳ינג׳י רחב־הכתפיים, סיפר איך הרים את
גופו של אטיאס למקום בו לא יכלו המים
להגיע אליו .״אני מת, אני מת,״ המשיך
הניצול למלמל, כשהוא חוזר לאט־לאט להכרתו.

הישועה, הביא באופן בלתי־צפוי צעיר

נחשו? מיס עצום

א* ירת הפעולה היה גשר על נחל שיק(
מה שבנגב הצפוני. נחל זה נטל לעצמו
בשבוע האחרון את קורבנות חורף ,66 כשבאותו
ערב נסחפו ממנו שני חיילים, וטבעו.
כבר
בבוקרו של אותו יום מילאו המים
את אפיק הואדי, וזרמו בנחשולים עזים
על גבי הכביש המוגבה מעט מעל הערוץ.
כאשר מרדכי אטיאם ( )58 ואברהם רויזמן
( )22 הגיעו בטנדר שלהם אל שפת הגשר, הם
הספיקו עוד להבחין בטנדר מסוג ויליס החוצה
את הגשר השטוף במים. אטיאם, שהיה
הנהג, ניסה גם הוא לעבור. אך באמצע הנסיעה
כבה המנוע. מים חדרו לתוכו. המכו
המצאה
שר א ח

תמונה דרמאטית זו צולמה
אחרי שחולצו נוסעי המכו
ניות שנלכדו בשטפון. שני חברי קיבוץ ארז קשרו חביות לקרשים,

דנינו הנהג, ויהודה שופן, נער בן .17 למראה
הטנדר הנסחף קפצו השנים מן המשאית,
הספיקו לראות כיצד מגיח לפתע נחשול מים
עצום, והופך את הטנדר. אברהם רויזמן הצעיר
הצליח להשחיל עצמו מבעד לחלון תא
הנהג, ולקפוץ אל חוף מבטחים, מרדכי אטי־אס
נשאר כלוא.

הכביש

נפסק לפתע, ובמקומו
זורם נחל איתן. בקצהו
נראות מכוניות אשר נתקעו במים הגואים.

הנשמה מפה אד פה

ן* הודה שופן התרגש למראה חיי אדם ש7נמצאו
בסכנה. הוא קשר את גופו בחבל,
זינק אל המים הגועשים, כששלמה תינו
חברו, מחזיק בקצה החבל, כדי למנוע הסח־פותו
של הנער.

בנו רפסודה אשר בעזרתה שטו על מי הנחל הגדול. מכיוון
שכבר לא נותר איש הזקוק להצלה, שטו להנאתם, כשהם מקבלים
עידוד והמרצה מצד חבריהם אשר עמדו על שפת הנחל הגועש

הצטרף אלי בינתיים, ובמאמצים משותפים
משכנו אותו החוצה מתא הנהג. היה קשה
מאד לעשות את זה בגלל הזרמים שהפריעו
לפתוח את הדלת, בגלל שאטיאס הוא גבר
גבה קומה וכבד וגם בגלל הבגדים שהיו
עלינו והקור הנורא של המים.״
כשהוצא גופו של אטיאם חסר ההכרה אל
האויר, הניחו אותו השניים על דופן הטנדר
השקוע, שבלט מתוך המים.
לדברי הנער, היה זה הוא אשר ביצע את
ההנשמה המלאכותית .״נתתי לו הנשמה מפה
לפה. שיחקתי לו עם הידיים ואז הוא
התחיל לנשום לאט־לאט.
״לא יכלנו להעביר את אטיאס לצד השני.

מחברי קיבוץ ארז. שאלתיאל חג׳בי (,)20
מרכז ענף המטעים של הקיבוץ, ידוע בכושר
התושיה שלו.

שברתי 7י את הראש
ך* יפר חג׳בי :״התלבטנו קשה כיצד
^ להעביר את גופו הכבד של הטבוע אל
הגדה של הנחל. שברתי לי את הראש איך
בכל זאת לעשות את זה. התחלתי מסתכל
קצת מסביב וראיתי קו של צינורות השקאה
מונח בחלקה של מירעה זרוע, הסמוך למקום.
פתאום זינק לי רעיון עצום. למה
שבעצם לא נעשה גשר מן הגדה של הנחל,

כ ע בור 1השמיצו זה את זה

ן * 111

אל הטנדר ההפוך שהיה בתוך המים, בעזרת
צינורות ההשקאה האלה?״
המשיך את הסיפור חבר ארז נוסף, שהשתתף
אף הוא במלאכת ההצלה. סיפר
ששון :״ברגע שחג׳בי אמר, :חברה, צינורות
השקאה,׳ התחילו כולם לרוץ כמו משוגעים
אל אותה חלקה עם הצינורות. לא היה צריך
להסביר שום דבר. כולם הבינו במה מדובר,
כאילו הרעיון שכב מזמן אצל כל אחד
בראש.״

מכה בכתף

שהוקם גשר הצינורות משפת הנחל
עד המקום שלנו, על־גבי הטנדר
השקוע,״ הסביר כצמן הג׳ינג׳י ,״הרמתי את
אטיאם והושבתי אותו על הצינורות. קשרנו

חבל לרגלו, וכל אלה שעמדו על הגדה משכו
אותו אליהם. כאשר חולץ סופית, העבירו
אותו אל ניידת משטרתית שהגיעה קודם לכן
אל המקום. ומה עשה הנער הגיבור? דחף
את כולם הצידה ונכנס גם הוא לתוך הניידת.״
אבל
סיפורו של יהודה שופן, שונה בעובדותיו
:״אחרי שהוציאו את אטיאם, ביקשתי
משלמה דנינו, החבר שלי, שימשוך
בחבל שהיה קשור אלי, כדי שאוכל לצאת
מבלי להסחף.
״שלמר, באמת משך. אני קפצתי, נפלתי לתוך
המים, וקיבלתי מכה חזקה בכתף, שכואבת
לי עד עכשיו. אחרי ששמו את
אטיאס בניידת שנסעה לבית־חולים עליתי
גם אני, כי חשבתי שקרה לי משהו בכתף.
בסוף כשהגעתי אל בית־החולים באשקלון,

גיבור או ומאי?

זאת השאלה ששאלה המדינה כולה השבוע. נושאה
הוא יהודה שופן , 17 ,שלדבריו השתתף בהצלת הנהג
אט־אט ממכוניתו הטובעת. עד שבאו חברי קיבוץ ארז וטענו: הוא סתם שיקר. האמנם?
התברר שזה לא כל כך רציני.״

חבילת מעדנים

הצלת החיילים

השעות הטראגיות ביותר של ימי־השטפונות עברו על
נוסעי משאית צבאית, שהתהפכה במימי נחל שיקטה. הלי־קופטד
צבאי הציל 26 חיילים• ,שניים נעדרו, וגופותיהם נימשו רק למחרת בבוקר.

* הו ד ה שו פן עובד בחברת בלו־בנד. הוא
} תושב שכונה ה׳ שבבאר־שבע, ואחד מ־
16 ילדי משפחת שופן הענפה.

משפחתו של הנער היא ממוצא טוניסאי.
פירסום שמו ברדיו ובעיתונות כגיבור המקרה,
העלה את קרנו וקרנה של משפחתו
בקרב אנשי שכונתם, ובארץ בכלל.
מיד עם הפירסום, התקבל בביתו של
יהודה מברק ברכה מטעם מקום עבודתו.
אחר כך הגיע מכתב הוקרה ממנהל בית־הספר
בבאר־שבע בו למד הנער. אפילו חבילת
מעדנים מאדם פרטי הגיעה.

תהילה ובוז

ך • ערב־שכת האחרון זכה בית משפחת
שופן לביקור נכבד. לבית הדל בשכונה
ה׳ הגיע אליהו נאוזי, ראש עיריית באר־שבע.
נאווי ברך את הנער על מעשה הגבורה
הנאה שעשה והגיש לו כשי תנ״ך
מהודר.
על כן היה שידור דברי הקיבוצניקים
מארז, מכה קשה לנער. הוא הפך גיבור־ליום.
כל התהילה והכבוד שהפכו להיות
מנת חלקו היו לבוז וליגלוג.
מי דובר אמת? האם הוכיח יהודה הקרבה
ועוז נפש או שהיה בכיין אומלל ו־ניפחד
שהיקשה על מלאכת ההצלה?,
כנראה שכולם צודקים.

גבורה כין נחשולים

הטנדר במים

דקות ספורות אחרי שחולץ ממנו
הנהג מרדכי אטיאס. בטנדר זה נהג
אמיאס להוביל מדי בוקר פועלי מקורות. בבוקר זה טבע במי

השטפון. נוסע שישב לידו הצליח להשחיל את עצמו החוצה.
אטיאס נלכד בתא הטנדר, ולמרות שניצל וניתנה לו הנשמה
מלאכותית, הוא שוכב עדיין בבית החולים כשמצבו אנוש.

• תכןשהנער, אשר גילה אומץ־לב נדיר
בזנקו למים ובצוללו אחרי הטנדר השוקע׳
פשוט התמוטט אחר מעשה ההצלה,
כשנשאר תקוע בין המישברים.
יתכן שחברי קיבוץ ארז, שהוזעקו על-
ידי השוטר, לא ראו את מעשהו של יהודה
וכפי הניראה התרשמו רק מכך שפגשוהו
מזועזע אחר מעשה.
אבל דבר אחד נעלה מכל ספק:
כולם יחד נטלו חלק במעשה, הצילו ממות
בטביעה את מרדכי אטיאס, בן ,58
אב לעשרה ילדים.
הניצול מטביעה שוכב עדיין בבית־החו־לים
באשקלון ומצבו אנוש ביותר.
למרות כל הסתירות יצגו הסיפורים השונים
את השלבים שבמעשה ההצלה, שבוצע
על־ידי כל האנשים שסייעו לחלץ גם את
הניצול וגם את מציליו, מתוך הנחשולים
של נחל שיקמה הגואה.

מה סביל התיק הסוו׳ שהועבר סוועות המסת לסיפורה של המשם דה*
נו ש א הו כ רז כנושא סודי. ועדת הכספים של הכנסת, שדנה בו, החליטה פד. אחד
| \ לנהוג לגביו כאילו היה זה דיון על תקציב הבטחון. אסור לחברי הוועדה למסור
שום פרט מן הדיון — על המיסמכים והמסקנות הוטל איפול מוחלט.
המדובר הוא בעסקיו של יקותיאל פדרמן באפריקה.
גרם לדיון ח״כ מפ״ם ויקטור שמטוב, שלפני חמישה חודשים העלה על סדר יומה של
הכנסת הצעה לדון בעסקים אלה. הכנסת העבירה את הדיון לוועדת הכספים, כשבמרכז
הבירורים עומד תיק־המיסמכים שהכין שמטוב.
ר.ח״כ עלה על עיסקותיו של פדרמן אחרי פירסום סידרת מאמרים של שבתי טבת בהארץ.
ואמנם, מרבית המיסמכים שהוא הגיש לוזעדת הכספים שימשו קודם יסוד למאמריו של טבת.
מה מספרים מיסמכים אלה?
יש בהם פרטים אישיים רבים על פיטורי עובדים, על שותפויות עם גרמנים, ועל עיסקות
בינלאומיות מוזרות. אבל שתי השאלות העיקריות שהעלו המיסמכים היו:

• האם הכריח פדרמן מיליונים רכים של דולארים לחו״ל?
• האם העלים פדרמן הכנסות מעיני שלטונות מס־ההבנסה?

חכרה זרה וצביון ישראלי

*ץ סקיו של פדרמן באפריקה קיבלו את תנופתם הגדולה בעזרת משרד החוץ
> הישראלי. מדובר במיוחד בעיסקה עצומה של בניית 2500 יחידות־דיור באביגיאן,
בירת חוף השנהב.
בשנת 1962 פנתה ממשלת חוף השנהב לשגרירות ישראל, ביקשה את עזרת ישראל
במיבצע־שיכון נרחב. משרד החוץ הציע את העיסקה ליקותיאל פדרמן. תקציב המיבצע
הסתכם בלמעלה מ־ 20 מיליון דולאר. ממשלת חוף השנהב התחייבה לשלם מחצית הסכום
תוך כדי ביצוע העבודה, ואת היתרה שילמה בשטרות לעשר שנים. ממשלת ישראל, מצידה,
העניקה לפדרמן הלוואה של חצי מיליון דולאר, אחרי שהוא המציא ערבות בנקאית להלוואה
זו. ההכנסה המצופה של פדרמן 2.3 :מיליון דולאר.
משרד החוץ שמח על חתימת ההסכם. שרת החוץ גולדה מאיר אף ביקשה אישית מפדרמן
לדאוג ל״צביון ישראלי״ של המיפעל. כלומר: שכולם יראו וידעו, כי מדינת ישראל היא
שבונה שיכונים באפריקה. אדריכלים ישראליים תיכננו את הבתים, צוות של שלושה ישראלים
פיקח על העבודה, ונראה היה שהכל יתנהל למישרין.
אלא, שכאשר התרוצצו הישראלים בשטח, שוב לא היתר, העיסקה ישראלית. עוד לפני
תחילת העבודה פנה פרקליטו של פדרמן( ,כיום שר המשפטים) יעקב שמשון שפירא, אל
גולדה מאיר, ביקש ממנה שתדאג למתן ערבות ממשלתית ולביטוח בפני הפסדים העלולים
להיגרם על־ידי מאורעות פוליטיים. שרת החוץ הפנתה את הפרקליט לשר האוצר. לאחר
התייעצות עם המפקח על המטבע הזר הודיע האוצר כי לא יתן את הביטוח המבוקש.
אבל ניתנה לו הרשות לבטח את העיסקה אצל חברה זרה. הוסבר לו גם, שעליו לגייס
בחו״ל את ההון למימון העיסקה.
פדרמן מצא את החברה הזרה. אלא שהעיסקה שהוא עשה אותה לא היתד, עיסקת ביטוח
רגילה. הסתבר, כי תמורת הסכמתה של החברה הזרה לממן את הבנייה ולשאת בסיכון,
היא קיבלה מידי פדרמן 80 מן העיסקה כולה. כלומר: אם יהיו הפסדים תשלם אותם
החברה במלואם. אם יהיו רתחים — יקבל פדרמן 20 מהם.
מכיוזן שפדרמן הוא אזרח ישראלי, והעיסקה נעשתה בדולארים, היה זקוק לאישורו של
המפקח על מטבע זר. הוא קיבל את האישור. פירוש הדבר: הממשלה, שהעניקה לו
הלוואה של חצי מיליון דולאר למימון התחלתי של הבנייה, הסכימה שההזחים (במטבע
זר) ילכו כמעט כולם לחברה זרה.

התחלת הבריחה מגרמניה אירגן העברת נערים יהודיים לאנגליה, הובילה אותו דרכו
הראשונה לקיבוץ גלעד. החבר המפורסם ביותר של קיבוץ זה היה ד״ר גיורא יוספטל
המנוח, אותו ממשיך פדרמן לכנות עד היום ״המדריך הסוציאליסטי שלי״.
אבל הסוציאליזם לא היה בשבילו. הוא היה, הווה, ומאמין שתמיד יהיה איש היוזמה
החופשית. הוא עזב את הקיבוץ. היו אלה ימי מלחמת העולם השניה, והמרחב היה
מנותק כמעט לגמרי מאירופה. מוצרים תעשייתיים היו חסרים. פדרמן הציע למיפקדת
הצי הבריטי בחיפה פתרון פשוט: לנצל את הידע הטכני הרב שהתרכז בישראל, לממן
מיפעלים ובתי־חרושת שיעבדו את חומרי־הגלם של הארצות השכנות.
תוך כדי כך זכה בתואר ״קבלן מאושר״ ,ועם גמר המלחמה כבר היה בדרך אל
המיליון הראשון. הוא יכול היה אז לקנות מחנות שלמים של הצבא הבריטי — כדי
לפרקם ולמכור חלק מן הציוד להגנה ולתעשיה הצבאית שלה.
באותה תקופת בראשית, בין סיום שלטון המנדאט להקמת המדינה, נוצרה ידידות נוספת:
זו הקושרת עד היום את ״קסיל״ פדרמן עם פינחס ספיר. ידידות זו נוצרה
כאשר קנה פדרמן נשק וציוד בשביל הרכש, ופינחס קוזלובסקי, שהוא היום שר האוצר,
היה פקיד משרד הבטחון. לדברי הביוגרפיה של פדרמן באינציקלופדיה של דויד תדהר:
״יחד הגו כמה רעיונות.״
אותה ביוגרפיה צנועה אינה מספרת מה היו הרעיונות האלה. אבל כמה מן הבולטים
שבהם כתובים בהיסטוריה הכלכלית של המדינה. אחד מאבני־הדרך בהיסטוריה זו היא
ייסוד קבוצת ישראל מיאמי. זוהי כיום אחת הקבוצות הכלכליות הגדולות ביותר בישראל,
והמיליונים שלה מושקעים מדן (המלון) ועד אילת (צינור הנפט).
את ליל ה־ 29 בנובמבר 1947 זוכרים אזרחים רגילים כלילה בו החליט האו״ם על הקמת
מדינת ישראל. בתולדותיה של ממלכת פדרמן זכור לילה זה בשביל הכרזה אחרת. באותו
לילה שוחח פדרמן עם אחד מאורחי קטה דן, איל־ההון מפלורידה מכם הורוביץ. הורוביץ,
שאז סיים סיור במחנות העקורים באירופה, היה מלא נכונות פילנטרופית. פדרמן דיבר
אליו ביזנס. הוא הציע לו להקים עסקים במדינה, שיללות הלידה שלה מילאו אותו לילה
את רחובות העיר. כך נוסדה קבוצת ישראל מיאסי.
הם נתנו כסף — פדרמן סיפק את הרעיונות והמעוף.
אחד הרעיונות המבריקים ביותר היה הנחת צינור נפט בין אילת לחיפה. במיפעל הגדול
הזה הושקע לא רק כספם של האמריקאים. הרוב בא מקופת המדינה, כשגם הברון רוטשילד
וההסתדרות משתתפים. תמורת יוזמתו הקצתה לו הממשלה 15 מן המניות.
הצינור שהונח בהתלהבות חלוצית מזרים נפט מאילת לבתי הזיקוק בצפון. הוא גם
מזרים זהב לכיסי בעלי המניות. כי הממשלה הבטיחה מראש רוזחים של 8לפחות.
אחרי שזכה בהקצאת המניות, זכה פדרמן לאות־חיבד. נוסף מממשלת ישראל: הלוואה

מן הקיבוץ -אל המיליונים והבעיות:

מי היא החברה הזרה? קוראים לה ״פופינה״ ,וליקותיאל פדרמן
היו בה אז 25 מן המניות. מרכזה בצירין* שבשווייץ, ויתר בעלי
המניות שלה מיוצגים על־ידי עורד־דין שווייצי, המקפיד על עילום שמם.
אם נכונים כל הדברים האלה, פירוש הדבר שפדרמן השתמש בשם ישראל ובשדותיה
הדיפלומטיים כדי להשיג חוזה שמן ומכנים, ואילו את הרווחים העתידים העביר לחברה
זרד״ בה היה שותף. בצורה זו לא יגיעו הדולארים ארצה, וממשלת ישראל לא תוכל
לגבות מס־הכנסה על מלוא הרווחים. התמרמר השבוע איש משרד החוץ בירושלים :״הרווחים
לא יבואו, אבל תלונות על התיכנון והצפיפות מגיעות אלינו.״

הרעיונות והמעוף
^ יפודו של יקותיאל (כסוזייר) פדרמן הוא רומאן בהמשכים, רצוף מיליונים. האיש
׳י־י שהגיע ארצה בשנת , 1940 כפליט מגרמניה הנאצית, הוא כיום אולי האיש העשיר ביותר
בישראל. אין איש יכול לומר כמה מיליוני לירות יש לו בדיוק. הוא מנהל 36 חברות —
אם לא נוספו לו תוך כדי כתיבת שורות אלה עוד חברה או שתיים.
הוא בעל רשת־המלונות הגדולה ביותר בישראל (דן, המלך דויד, אכדיה, זן כרמל) ,וגם
חבר הוועד הפועל של המפלגה הליבראלית העצמאית. ממיפעליו מתפרנסים כ־ 4000 אזרחים.
כאשר עלה ארצה היה בן .25 מכיוון שבגרמניה נימנה על מדריכי תנועת החלוץ, ועם

של חצי מיליון דולאר, כדי לרכוש בה את המניות שהוקצו לו. כבטחון להלוואה הציג
פדרמן את המניות בחברת צינור־הנפט.

עבור ההלוואה שילם פדרמן .60/0על השקעת אותו כסף קיבל /0ק.8

״אין שום 83 כאן!״

ף קותיאל פדרמן הוא ציוני בלי מרכאות. הוא מאמין ביעודו של העם היהודי בישראל.
הוא תרם למוסדות חינוך כמו האוניברסיטה, מכון וייצמן והטכניון. הוא חבר הסנאט
של מוסדות אלה, ושמו חרות בין מייסדי מוזיאון ישראל. מדי פעם הוא גם מזכה את
קוראי הארץ במאמר פרי־עטו על בעיותיה של ישראל.
הוא מרבה להשתמש במלים כמו ״תפקיד לאומי״ ,״זאת ארצי — לשבט ולחסד!״ הוא
קשור אל חבריו מהקיבוץ, ואם הם עוזבים את המשק — יש להם עדיפות בקבלת תפקידים
בכירים באחת מחברותיו. כאשר הוא שומע על מכר שירד מן הארץ — הוא רואה בכד
אבידה לאומית.
אבל לא אלה התכונות הדרושות כדי לצבור מיליונים. איל־ההון המודרני צריך לדעת
איך מקימים חברות, שהן חברות־בת וחברות־גג גם יחד; לגייס ידידים בממשלות ולזכות
להשפעה בכלכלה של תריסר ארצות; לנחש את סעיפי התקציב לפני ששר האוצר ניסח
אותם; לדעת היכן הפירצות בחוקי מס־הכנסה.
בכל אלה פדרמן הוא אשף.
הוא ידע, למשל, להשקיע את כספו דווקא בחברת הנפט שגילתה אח הזהב השחור. הוא
עצמו הסביר זאת בשעתו :״אין שום נס כאן.״ הוא ידע שהאנגלים קדחו באזור חולייקאת
לפני פרוץ מלחמת תש״ח. הוא השקיע את כספו בחברה שקיבלה את הזכיון על אזור
חולייקאת, הידוע כיום כאזור חלץ. המקדח הוכנס לחור שכבר נקדח בחלקו על־ידי
האנגלים — ומשם אמנם פרץ הנפט. הוא הרוזיח ממכירת מניות הנפט מה שמרוזיח נסיך
סעודי באותו ענף. עד כדי כך, שעיני האוצר היו צרות בו.

מאז 1959 שילמו עסקיו השונים של פדרמן כישראל׳ 14.5מיליון ל״י
למם־הכנסה. בשעה שפל בתי המלון בארץ שילמו בשנה שעברה
1.150.000ל״י למס הכנסה, שילמו ארבעת מלונותיו של פדרמן
850.000ל״י מתיר סבום זה.
האיש העומד מאחורי מספרים אלה אינו נראה כמו מיליונר מהסרטים. הוא אינו מעשן
סיגר עבה — הוא אינו מעשן בכלל. הוא אינו מדבר בקשיחות או בציניות — אלא בלהט,
בשטף, ובנימה בולטת של כנות. הוא נותן להרגיש שאיכפת לו.
הוא נראה צעיר בהרבה מ־ 51 שנותיו, שמר על גיזרה נאה, ושערותיו עדיין שחורות,
למרות עיסקותיו המרובות, הוא מקפיד לבלות את ימי ד,ששי והשבת עם אשתו בלה,
עם בנו מיכאל ( )23 ועם בתו אירית ()20״ .בין פגישה לפגישה, לדברי אירית ,״אנחנו
מדברים הרבה בטלפון.״

בור השומן האפריקאי
ה 1פדרמן בחברת אבא חושי ומנהל משרד השיכון דוד טנה, בטקס

\ ו 111117111 111 הנחת אבן־הפינה לשיכון לזוגות צעירים בנווה־שאנן בחיפה.
הטקס נערך גם כדי לחגוג את מלאות עשר שניט להקמתה של קבוצת ישראל־מיאמי.

^ ריד יי או מ רי ם עלי* שהוא מסוגל לשכנע את הספקן הגדול ביותר. שונאיו (המעטים)
אומרים עליו שהוא ארטיסט מושלם .״כשרון תעתוע ברמה מדהימה,״ אמר עליו אחד
נערת השבוע של העולם הזה 1525

- 1955נפט בחלץ: פינחס ספיר ליד דוב יוסף, אז שר הפיתוח,
המחזיק בידו בקבוק נפט גולמי שפרץ מהקידוח הראשון
משונאים אלה. אבל גם אלה תמימי־דעים, שמתחת לחיוכים, מתחת ל״איכפתיות״ היוקדת,
פועל מוח חד וקר כמו מחשב אלקטרוני.
יש מיליונרים — גם בישראל — שדרכו על גוויות בדרכם אל המיליונים. הם חמסו
שותפים קטנים, רימו וניצלו בכל הזדמנות. יש אחרים שהגיעו אל המיליונים בלי לפשוט
עורם של תמימים. הם התעשרו בעזרת ממשלות.
פדרמן התחיל עם הממשלה הבריטית, עבר לממשלת ישראל, וכיום פניו לאפריקה ולמזרח.
המחשב האלקטרוני הפרטי שלו לימד אותו, כי אץ לישראל כמעט מה לחפש בשוק של
אירופה המערבית וארצות־הברית. המרחב הערבי נעול, לכן יש להפנות את השאיפות בראש
וראשונה לאפריקה.
היבשת השחורה היא בור שומן. לכל אחת מממשלותיה יש תקציבי־פיתוח עצומים, וכמו
בשנותיה הראשונות של ישראל, כמהה היבשת ל־ 3־ז 0 ! 6וו 01י 1אלה הם אנשי־עסקים
הבאים עם הרעיונות הנכונים, למקום הנכון ומצליחים לגייס את התמיכה הנכונה.
פדרמן הבין שאפריקה רוצה להיבנות מהר. שאיפותיו העיסקיות התמזגו יפה עם להיטותו
הציונית. אפריקה, הוא קבע, תהיה לישראל תחליף לעורף המרחבי הנעול. בעזרת מיפעלי
בנייה וראודה גדולים, ירכוש למדינה את לבותיהם של מדינאים ואזרחים כאחד. ידידיו
זוקפים לזכותו את פתיחת שגרירות גאבון דווקא בירושלים. כאשר יורמו הידיים באו״ם,
יתייצב במחנה הישראלי יער של אצבעות אפריקאיות. זהו חזון אחרית הימים.
החזון המיידי לבש צורה של חברות־מניות, קונצרנים, בנקים.
הצלחותיו בקבלת מיכרזים עצומים הסבו לו את קינאתם של מתחרים
בינלאומיים וישראליים .״מה הפלא?״ הביע אחד מהם את דעתו
לא מזמן ,״הרי הוא יכול להציע לאנשי הצמרת בארצות אלה דברים
שאין אחרים יכולים להציע.״
אחד ממקורביו תפס את השוד בקרניו, והשיב בכעס :״האם מתכוונים
לומר שפדרמן משלם שוחד? שקר! אם בכלל מדברים על
שוחד — שיחפשו בחברות אחרות.״
סיפור שהתגלגל בפאריס, ומצא הד קלוש בעתונות הישראלית,
סיפר על שוחד של 380 אלף לי״ש שניתן כביכול על־ידי שגרירות
ישראלית לאישיות רמת־מעלה בממשלה האפריקאית. מקור הסיפור
הוא, כנראה, החברה האמריקאית לניהול מלונות אינטרקונטיננטל,
שעמדה לקבל מממשלת ניגריה את שיקום וניהול מלון־הפאר פדראל
פאלאס הוטל בלאגוס, הבירה.
הבן מיכאל

יום לפני חתימת החוזה הוענקה העיסקה לפדרמן.
האמריקאים הממורמרים הטיחו כפני שגרירות ישראל, בי השיגה זאת
בדרבים בלתי בשרות.

אין זו הטענה היחידה נגד פעולותיהם של ישראלים באפריקה. טענה אחרת אומרת, כי
מרבית הישראלים משמשים רק כיסוי להון זר בלתי אהוד. לפי תיאוריה זו, חוששים
האפריקאים מפני השתלטות הון אמריקאי, גרמני או דרום־אפריקאי. אבל בכל מדינה, ישנם
אישים חשובים המוכנים לעקוף את ההסתייגות הזאת. בתנאי אחד: שהעיסקה לא תיעשה
ישירות עם אחת מארצות אלה, כי אם באמצעותו של גורם מסווה ומתווך. כמיקרים
רבים: גורם ישראלי.

כתב ״פרבדה״ לפני כשנה, על ביקורו של פדרמן באפריקה :״הוא
בא לחלק בם!? אמריקאי וגרמני״.
כמה מעיסקותיו הגדולות יותר של פדרמן באפריקה חיזקו לכאורה את הטענה הזאת.
בהקשר זה, חשוב מאוד תפקידה של חברת פופינה. כל המיסמכים שהונחו לפני ועדת
הכספים של הכנסת מוכיחים, כי פופינה היא מרכז־העצבים של כל עסקי פורמן. זוהי
חברה מיסתורית־למדי, כי אי־אפשר בשום אופן למצוא רשימה של בעלי־המניות שלה.
יו״ר מועצת המנהלים שלה הוא עורך־דין בשם הלמוט מרלין, תושב ואדוז, עיר הבירה
של נסיכות ליכטנשטיין. חוקי־הרישום של מדינה זו הם הנוחים ביותר בעולם, ולכן
רשומים בה יותר חברות בינלאומיות מאשר חיים בה אזרחים.

ובך מופיע פדרמן הישראלי כארצות אפריקאיות, כשבכיסו המלצות

בחלץ. משמאלם: הילל דן, אז מנהל ״סולל בונה״ ,ויקותיאל
פדרמן, שותפו של ״סולל־בונה״ בחברת הנפט הראשונה.
משרד החוץ הישראלי, ומסביבו מרקדים שגרירים ישראליים -אכל
באותו זמן מנהל הוא את עסקיה של חכרה שאינה ישראלית.
עד לפני זמן קצר, היו 250/0ממניות חברה זאת שייכות לפדרמן. אבל הוא מכר את
חלקו, וממשיך להיות האיש מספר , 1מבלי שיימנה בין הבעלים. איזה הון מסתתר
מאחורי חברה זו? זהו אחד מסודות ואדוז. אבל כפי הנראה, מושקע בפופינה בעיקר
הון אמריקאי ושוזייצי. גם גרמני? על כך השיבו אנשי פדרמן :״לא! בשום אופן לא!״

המנהל -בעל עכר נאצי

ך* ניית השיכונים בחוף השנהב התחילה כעיסקה ישראלית מהורה, והסתיימה כעיסקה
2שוזייצית של פופינה. עיסקת המלונות בניגריה החלה אף היא כעיסקה ישראלית
טהורה, והסתיימה כעיסקה ואדוזית נוספת.
גם כאן היתד, זו שגרירות ישראל שסללה את הדרך לפני פדרמן. הנושא היה כפול:
שיפוץ יסודי של מלון הדומה למלן דויד בלאגוס, וניהול מלון שבנה סולל בונה באיבדאן.
פדרמן שלח צוות מינהלי ישראלי שנשא את שם המדינה ברמה. אבל את ניהול עבודות
השיפוץ הטיל על מנהל גרמני בשם וילי שליקר.
שליקר ( )54 ידע להציג בפני כל דורש תעודת טיהור של בית־משפט לדה־נאציפיקאציה.
הוא אפילו הצליח לקבל אשרת־תייר לישראל, ולהיפגש — בהמלצת פדרמן — עם שר המיסחר
והתעשייה חיים צדוק. וזאת, למרות שבשנות המלחמה היה עוזרו הקרוב של אלברט שפר,
פושע המלחמה שנידון ל־ 20 שנות מאסר בנירנברג, על היותו שר החימוש והייצור־המלחמתי
של היטלר.
כאשר התגלה עברו של שליקר, והעתונים בישראל מלאו תרעומת, היה פדרמן בקונגו,
כאחד מפמלייתו של ראש הממשלה לוי אשכול. הוא טילגרף בו במקום לשליקר שהוא
מפוטר. בשיחות נרגשות הסביר, ששליקר שיקר לו, בספרו שהוא גדל למעשה בדרום
אמריקה, ושהה בה עד פרוץ המלחמה ב־ .1939 למעשה, כפי שהסתבר לאחר מכן, חזר
שליקר לגרמניה עוד ב־ ,1933 מייד עם עלות היטלר לשלטון, והצטרף למנגנון הנאצי.
לפני שיפוטר, הספיק שליקר לפטר כמה מאנשי הצוות הישראליים. בלחצו פוטר מנכ״ל
חברת פדרמן ראובן גפנר. כאשר התגלה עברו הנאצי של שליקר,
התפטר האינג׳ינר חיים חפץ — ובזאת התחסל כמעט לחלוטין הצוות
הישראלי.
האם זה חיסל את ״הצביון הישראלי״ ,שגולדה מאיר כה חפצה בו?
פדרמן מכחיש זאת, שכן הוא עדיין המנהל העליון, והרי הוא
ישראלי.

מה שטוב לפדרמן

ף* דרמן עצמו לא נקרא להעיד בפני ועדת הכספים של ה־
£2כנסת. ואילו הדיון הוקפא, כאשר התבררה לחברי הוועדה המשמעות
המלאה של המיסמכים. המימצאים הועברו לשר האוצר,
שהעביר אותם, לאחר עיון, לידי המשטרה הכלכלית והיועץ המשפטי.
אלה בדקו אם יש מקום להעמיד את יקותיאל פדרמן לדין.
אלא ששמו של פדרמן לא היה קשור השבוע רק עם העיסקות האמריקאיות. דליפה
ממשרד האוצר גילתה, כי הוא חולם על ביצוע עיסקה עצומה חדשה: הפעם עם רומניה.
פדרמן עצמו ביקש למנוע את הפירסום, בהבינו כי לעיסקה יש סיכוי כלשהו להתבצע
רק אם תישמר בסוד כמוס. ההצעה: תמורת סחורה מוגמרת והשקעות־הון, תשלם רומניה
בנפט ובתשלומים לטווח ארוך. אלא שעוזריו היו משוכנעים, כי הרעיון הומת בשיטה ישראלית
בדוקה: מוות על־ידי הדלפה.
זה כמובן ציער אותם, אבל לא לזמן רב. הם סמכו על ״קסיל״ שימצא תקנה גם
להדלפתו של הכסיל במשרד האוצר. הם היו בטוחים שימצא לרעיון הרומני תחליף טוב.
טוב לפדרמן ולפופינה. וכמובן, גם למדינת ישראל. כי באימפריה הזאת שולט עקרון
ברזל: מה שטוב לפדרמן, טוב גם לישראל.

מר, כינקוס (>שו?אר, עפ
דידה) (ומוח בתחנח נו
דנסווו רסדס-דצח, מאז
נעלמה ־ עד שנמצאה גונתה
ץ נ*לאת התלהבות התגנבה מרים אל
)3הרפת שבחצר, לבשה שם את החליפה
הכי יפה שלה, וגם נעלה את נעליה החדשות
הלבנות. כי היא נידברה ללכת העירה
עם ידידה, לראות את המניע לרצח.
ואז יצאה מרים לתחנת האוטובוס —
ומשם נסעה אל מותה.

ארנק בצג; ,אדום

ת אחת הנעלים החדשות, הלבנות,
^ מצא למחרת אבנר חממי, מוטלת על
שפת־הכביש. לא הרחק משם היתר, מוטלת
מרים. בגדיה נקרעו מעליה, והיא שכבה
ערומה למחצה, כשתשע דקירות סכין בחזה.
היא
נרצחה בברוטליות, לאחר שנאנסה
בברוטליות.
״ראיתי נעל לבנה יפה עם עקב גבוה

היא לא הגיעו!

המניע לרצח, הסרט אליו מיהרה מרים באותו יום. אן
היא עצמה נרצחה בדרן. ידידה שמעון (בתמונה) חיכה
לה לשוא - -ואף נעצר על־ידי המשטרה, כחשוד הראשון ברציחתה — עד שהוכיח אליבי.
לדבריו של שמעון, חיכו שמרים תסיים את לימודיה ותגיע לגיל , 17 כדי שהם יתחתנו.

מוטלת על אבן השפה,״ מספר אבנר חממי
( ,)31 טרקטוריסט מקואופרטיב חקלאי־חדרה.
״היה לי חבל לעלות עליה עם הטרקטור.
עצרתי את הטרקטור, הרמתי את הנעל.
הסתכלתי בצידי הכביש כדי למצוא את
הנעל השנייה, וראיתי אותה מונחת ליד
הגדר. ליד הנעל ראיתי תחתונים. קצת
רחוק יותר מעיל מפלסטיק ובפנים פרווה
לבנה, ולידו חצאית, וארנק פלסטיק קטן.
הצבע האדום של הארנק בלט מאוד בשטח.

״הסתכלתי לצדדים ומבטי נמשך לתעלה.
פתאום ראיתי בתוך שלולית של מים גופה
של בחורה, כשחצי הגוף התחתון עירום.
״הגופה היתד, מכווצת, כמו תינוק שישן,
על צידו הימני, כשהחלק האחורי שלי
הגוף, הערום, כלפי מעלה, והראש וחצי
הפנים בתוך המים.
״לא נגעתי בשום דבר. והדבר הראשון
שעשיתי, היה לעצור מכונית סוסיתא שבאה
מכיוזן תל־אביב לחדרה.״
סיפר נהג הן זוסיתא, הוויטרינר ד״ר חנן
אד,רוני :״נסעתי לכיוון חדרה, כשפתאום,
ראיתי על הכביש אדם שעשה לי סימן
בידיים לעצור. אם לא הייתי נעצר, הייתי
דורם אותו. לחצתי על הבלמים. האיש
צעק לי לרדת מהמכונית, ולראות מה
נעשה בתעלה. ירדתי. הסתכלתי. בחילה
חזקה תקפה אותי. בחיים שלי לא ראיתי

ייי *

המגלה המזעיס
כובע טמבל ומשקפיים שגילה
הראשון את נוויתה של מרים.

מחזה כל כך מחריד ומזעזע. נערה ערומה
שכבה מכווצת ומעזדתת בתוך שלולית של
מים מלוכלכים. היא הייתה מתה.
״נסעתי במהירות נוראה לתחנת המשטרה.
הזעקתי את השוטרים, שקפצו ממקומם
כמוכי־חשמל. מיד נסעו למקום, וגם אני
נסעתי אחריהם. הייתי מוכרח להסתכל פעם
נוספת במראה המחריד כדי לצאת מר,שוק.״

כל מ׳ שואה

תמונות אלו של מרים פינקוס תלר
יות במדרשה החקלאית. בתמונה
נראית מריס בכרטיס תלמיד. בתמונה מימין, מריס משמאל
משמאל נראי

הזעיק את המשנ
בו היתה מונחת !

וחברתה בין הפרחים. במודעה כתוב: כל מי שראה ביום ראשון
18.12.66 נערה זו, שתמונתה נראית לעיל ע״י תחנת דלק או אוטובוס,
בין השעות 7.30—6.45 בערב, מתבקש להודיע למזכירות המדרשה.

הייתה לי הרגשה

ן * טנדרהמשטרתי היו פקד עמנו־אל
פז, מפקח אברהם מוזס, והשוטר
יצחק פרידל, כולם מנפת חדרה.
הסברה למכון החוי בזמן !
או גבו

| ן מ מסוג לנערה על רות כ

הביתה. הוריד. נורא דאגו לה. כששמעתי
בערב את החדשות בקול־ישראל, שמספרים
על גופה של אשד, שנמצאה בתעלה, ועל
תאור לבושה, היתד, לי הרגשה שלשכן
שלי קרה אסון. לא הייתי בטוח בדבר.
ניגשתי אל אורית הקטנה 12 אחותה
של מרים, ושאלתי אותה באיזה בגדים
יצאה אחותה מהבית.
״אורית סיפרה לי שמרים יצאה בחליפה
היפה שלה, בנעליים לבנות, ובמעיל פלסטי
עם פרווה לבנה. אחרי ששמעתי אותה
ממש קיבלתי שוק. התיאור הזה התאים
בדיוק לתיאור שנמסר ברדיו. מיד התקשרתי
עם משטרת חדרה, ואמרתי להם
שאני חושב שתיאור של הנערה שהם מצאו
מתאים למרים פינקום, השכנה שלי.
המשטרה הגיעה אחרי כמה רגעים, זיהינו
את התמונה, ואורית זיהתה את הבגדים
של אחותה. ידענו שמרים נרצחה.
״אף אחד מאתנו לא היה יכול להיכנס
ולהודיע על כך להוריה. בסוף עשה את
זה קצין משטרה.״

איד יזוהו העדים?
^ נשי כפרה של מרים זיהו אוחד, לפי
הבגדים. אך כיצד יוכלו לזהות אותה
זרים, שראו אותה, אולי בדרכה למודת?
אולי קיימים ברגע זד ,״עדים שראו אותה
נכנסת למכוניתו של הרוצח? אולי מישהו

ראשונית שנערכה במקום, נקבע כי הנערה מתה
;ירות סכין בחזה ונזרקה לתעלה. הבגדים, שנמצאו
יהשטח, וגופה הערום של הנערה, העלו מיד את

פגש אותם יחד? אולי מלצר אי
לשניים את הארוחה האחרונה?
עדים אלה אינם יודעים זאת

משום

ה ך 0 \ 1בכביש (משמאל) עצר הטרקטוריסם, כשהבחין בנעל (חץ ב׳) 1ח ועצר. הגבר בתמונה מצביע על מקום בו היתה מונחת הגוויה,
111 #1/ 1111
(משורטטת) .בפנים, בין השיחים (חץ א׳) נמצאו הבגדים, במקום בו בוצע האונס.
שאין להם מושג כיצד נראתה קורבן הפשע
הנורא.
התיאור שפורסם בעתונות היומית :״כבת
25״ ,למרות גילה הצעיר, לבושה בגדים
זהים למאות צעירות.
הסיבה לכך: המשטרה, המחפשת בקדחתנות
אחרי עדים, לא זו בלבד שלא פירסמה
מיד את תמונות הנרצחת, אלא עטפה את
כל התמונות וסירבה לאפשר את פירסומן.
הסיבה הרשמית: מרים הצטלמה עם רבים
מידידיה, והמשטרה עוברת על התמונות כדי
לנסות לזהות את הידידים. כמו במיקרה של
שני הפועלים הדרוזים, שחיזרו אחריה וד,צ־טלמו
איתה. אולי יזוהה כך גם ״אלי״ המסתורי,
שהיה איתר, בידידות קרובה מאד
כחודש לפני הרצח.
משום כך, חששו גם אלה שהצטלמו איתר,
להודות בכך. ידידה שמעון, למשל, הכחיש
שאי־פעם הצטלם איתה. התמונה (ראה שער)
מוכיחה את ההיפר.

אך במקום שהמשטרה גילתה אוולת־יד,
גילו תושיה דווקא אנשי המידרשה בכפר
רופין, הנמצאת ליד תחנת האוטובוסים שלידה
נראתה הנרצחת לאחרונה. בתוך חדר־האוכל
של המידרשה גילה כתב העולם הזה
את הצילומים היחידים, כנראה, שלא הוסתרו
במיבצע המוזר. צילומים אלה היו מוצמדים
למודעה המחפשת עדים. אם תאמץ גם
המשטרה את הדרך הזו, ייתכן שהעדים
עוד יימצאו.

סתם מפתוככים כעיר
* * פקח אכרהם מוז ס, חקר את י,־
הורים, שסיפרו שמרים חזרה הביתה
בשעה 4,15 אחרי הצהריים, ובשער4.30 ,
אכלה ארוחת צהריים. לאחר מכן הוסיפו
ההורים, סיפרה מרים שהיא נוסעת בערב
לחדרה, לראות סרט יחד עם שמעון, ו־
(המשך בעמוד )18

הרופא הוויטרנרי שמיהר
במכוניתו לרה
למקום הרצח.
נמיתר, של מרים.

0 111 11ה

לקס סן ברינג, שהקשיב לחדשות
קול־ישראל, והוביל לזיהוי הגוויה.

של אונס ורצח. הגופה נשלחה לבדיקה,־שלאחר־המוות,
לרפואה משפטית באבו־כביר.
ן רים רצו לדעת: באיזו שעה בוצע הרצח, לפני האונס, או
;אונס עצמו. והאם הנערה הותקפה על־ידי מספר גברים,
י אחד.

״ידעתי: היא נרצחה ! ״

זלקה לזיהוי פלילי במטר,־הארצי מצאהי בעזרת ה־שחזר
פקד מנשה שקמוני; סימני רכב המתאימים למכונית
ג׳יפ. כן מצאו השוטרים כמה כפתורים, שאינם שייכים
ו,דרך בה זיהו את הגופה, מספר לקס טן־ברינג, ממזכי-
ד־מונש :״ביום שני בבוקר ידעתי שמרים לא חזרה

עמה רך

וירד •

גרפיקה ש>מוש>ת ארכיטקטורה כולל עיצוב פנים וריהי ט
נצל יאתש עו ת ד׳ 5יבל לי מו ד 8״ ? 1ד הו רםים

איכ״י־י בי״• ב־ 10 לינואי יפת ״י״ בצער
דינ״ל• אינכם ח ייבים להיות מני ״י ח אלד
על מנת להשתלב באחד מקורי<-ם־>מזונים
ד־ים וד הנדרש ינתו בשצירים ת ר5רב׳
הקורסים יתקיקו סעי 0,בשבוע בש1״ר ריתב
תוכלו ללמוד מקצועות אלה גם בביתכם ע״י שיטת ההוראה כב
פרטים נוספים והרשמה :
בין השעות 9—1לפנד״״צ 4—8 ,אחר״״צ.

אורית ששמעה את שיחת הוריה התער אלי. הלכתי למכור כרטיס אחד. מכרתי א
בה. היא ידעה לספר לחוקרים שמרים יצאה
הכרטיס לאיש שמרכיב משקפיים. המקומ והחליפה מהבית עם חבילה, נכנסה לרפת,
של הכרטיסים היו בשורה 6ביציע. אח
את בגדיה .״מרים סיפרה לי,״ הוסיפה או הסרט, בשעה , 10.45 הלכתי הביתה.
רית ,״שהתלבשה יפה בגלל שהיא הולכת ל״ביום
שני לא הלכתי לשום מקום
חתונה של חבר של שמעון.״
הצהריים. אחרי הצהריים הלכתי לאהרונ
חוקרי המשטרה, עצרו את שמעון ללראות
אם הוא גמר לתקן את הקטנוע ש
חקירה, והוא סיפר:
הייתי שם עד 6בערב. אחרי שהוא גמ
״את מרים הכרתי לפני שנתיים. הת את התיקון של הקטנוע, אני נסעתי
חלנו לצאת, למרות התנגדותם של הוריה. ביתה.
היינו נפגשים כל פעם, הולכים לסרט יחד,
״איך שהגעתי הביתה, פגשתי שם א
יוצאים לבלות עם הברים, ולפעמים סתם האמא של מרים. היא שאלה אותי: מרים
מסתובבים בעיר. חשבנו להתחתן אחרי שפה?
אמרתי לה שלא. ראיתי שהאמא של
מרים תגמור את לימודיה.
דואגת, ושאלתי אותה מה זה, מאתמ
״אבל דווקא בתקופה האחרונה התחילה 1היא לא באה הביתה? האמא אמרה
שאתמול בערב היא יצאה לחתונה של חב
מרים לצאת מדי פעם עם בהורים אחרים.
שלי, והיא לא חזרה הביתה עד עכש
היא עצמה סיפרה לי, שהיה לה עניין
אמרתי לה שמרים לא באה אתמול לפג
עם בחור אחד מנתניה שקוראים לו אלי.
שה. היא נבהלה.
אני סלחתי לה, כי אהבתי אותה.
״הצעתי לאמא שלה שאלך איתה לחפ
הבנתי מהסיפורים שלה שהיו לה כל
מיני מחזרים. פעם גם סיפרה לי ששני את מרים, ושכדאי להודיע על כך גם
נישטרה. האמא של מרים אמרה בסדר,
דרוזים, שעובדים אצל אבא שלה, ניסו
להתחיל איתה. היא אפילו הצטלמה איתם. היא ובעלה נסעו הביתה באוטובוס, בג
שהג׳יפ שלהם התקלקל כשהם באו אלי.
חוץ־מזה, היא גם היתד״ יוצאת מפעם לעל
מרים סיפר שמעון :״מרים היא בח
פעם עם בחורים. אני כל הזמן חשבתי
רה פשוטה, שאהבה לעזור לכל אחד, אפי
בלב שלי שמרים עוד ילדה קטנה, ושהיא
לאלו שהיא לא הכירה. היא אף פעם ל
תשתנה.
״ביום הראשון בצהריים, מרים באה אלינו היתה רוצה להציק לידידים שלה. כול
חיבבו אותה. היא אהבה נורא לעבוד. לפ
הביתה. היא היתה לבושה במכנסיים כחומים
היתד״ הולכת לבד בלילה לסגור א
לים, חולצה כחולה, וסוודר ירוק. אותו זמן
השיברים במושב, והיא היתה עושה כמע
אחי מרדכי ואבי שיחקו בקלפים, והחברה
את כל עבודות המשק שגבר היה עוש
של מרדכי הסתכלה. גם מרים הסתכלה איך
היא היתד. עובדת גם על טרקטור. בכל
הם משחקים.
היא היתד. בחורה אמיצה שלא פחדה מש
״אחרי זה ביקשתי ממנה שנלך לסרט לדבר.
רק צרה אחת היתרי לה: היא ד״ית
הצגה יומית, וישר אחרי הסרט תסע הביתה.
יותר מדי חופשית עם גברים.״
מרים אמרה שהיא לא יכולה, ומוכרחה

לנסוע הביתה, וקבענו שהיא תבוא בערב
היא התכוננה ובעט
לתחנה המרכזית בשעה ,7.30—7.00 ושאנחנו
נלך להצגה־שגיה לראות את הסרט
^ חוקרים דא יכלו לשחזר את צע
המניע לרצח.
ן \ מרים. הם לא ידעו בכלל לאן פנת
״ליוויתי אותה לתחנה המרכזית בחדרה,
אחרי צאתה מהבית. אולם גם כאן עמ
וחיכיתי עד שיבוא האוטובוס. מרים עלתה
להם מזלם העיוור, בדמות שמואל אב
לאוטובוס בשעה ,4.00 ונסעה הביתה. יותר
שידע להסביר לחוקרים שהוא הסיע א
אני לא ראיתי אותה.״
מרים במכוניתו בשעה 16.50 מכפר מונ

אל תחנת אגד, ליד תחנת הדלק הפונ
לבד בקולנוע
לחדרה. סיפר עובד תחנת־הרכבת דב הגז
״ביום שלישי אחרי הצהריים היה פה שמ
ך* וקרי המשטרה לא הירפו משמעון.
אל אבן, המורה במדרשה. הוא נכנס למ
עדה ולקח ליד את ידיעות אחרונות, ורא
( | הם היו מעונייגים לדעת מה בדיוק עשה
את התמונה של מרים, שהופיעה בעיתוני
משעה 4.00 אחרי הצהריים עד יום שני
בערב. שמעון המשיך לספר:
הוא סיפר לי שהוא לקח את מרים מ
כפר מוגש עד לתחנה של אגד. אנירתי
״אחרי שהיא נסעה, עליתי לחדרה וקניתי

במשרדי פוליטכניקום

תל־אביב, ברנר ,17 מפנת אלנבי ; 55 תל־אביב, אלנבי 128א׳
חיפה, שמריהו לוין ,30 מפנת הרצל •14

אפרופו-סילבסטר

שף סי לבסטר באפרופו

הו פ עו ת בידור
או כלוש תי ה
הגרלו ת, הפת עו תופר סי ם
רי קו די םושמחה

מקדימיםזוכים — מספרהמקומות מוגבל.

יות ולבטים
חיי המ י ן
מאת

ר מרדכי זידמן

הוצאת רשפים.

הנהלת חשבונות בירושלים
4חדשים! פקידות כללית — 4חד־שים!
כתיבה במכונה — חודש!

קצרנווג ח ד שיי ם!
ביה״ס

״ הפקיד ׳ /י. פורמן,

צברית בין צברים

מרים פינקוס, באחד מ צי לו מי ה האחרונים, ב
שליד בי תהבכ פר מונש. ת מונ ה זו מג למת
ב הי רו ת את האופי הצברי ה מיו חד, הכולל גם שוויץ מ סוכן, הדוחף נע רות לטרמפי ם פסולי

שני כרטיסים במחיר 2.60 כל אחד. ומשם
הלכתי הביתה.
״בשעה 6.45—6.30 בערב, הלכתי לתחנה
המרכזית לחכות למרים, וחיכיתי לה ליד
הקופה. אותו ערב היתד״ רוח נורא חזקה,
וירדו גשמים.
״במיקרה ראיתי שם מבקר כרטיסים של
אגד, שלמד איתי יחד בבית־ספר עממי אחד־

תיכף לנסוע למשטרה ולספר להם את זה
הודעתו של אבן הצעידה את החוקרי
צעד קטן קדימה. ואחר־כך — נכנסו למב
סתום. השאלה הגדולה היתה: מה עשת
אחרי שירדה מהמכונית, בשעה?6.45

מימצאי המכון הפאתולוגי הצביעו ע
כמה עובדות:
• מרים אכלה בשר זמן קצר לפ

• היא נאבקה לפני שנאנסה ונרצחה,
וסימני חבלה וחניקה נתגלו בגופה.
• נקבע שהרצח בוצע בין השעות
12.00 בלילה עד 4.00 לפנות בוקר.
• תשע דקירות הסכין בגופה הם שגרמו
למותה.
הדו׳׳ח אימת את התמונה הכללית, של
מאבק והתגוננות לפני הרצח. הנעליים והבגדים
שהתפזרו על פני השטח, העידו על
מאבק עז שהתחולל במקום לפני האונס.
מרים בעטה בתוקפה, ותוך כדי כך נזרקו
נעליה מעל רגליה. נעל אחת נפלה על אבן
השפה של הכביש, ואילו הנעל לשניה נפלה
במרחק 4מטרים מהנעל הראשונה, ממש
ליד המקום בו התרחש האונס.
לאור המימצאים, ניצבו בפני החוקרים
כמד, שאלות:
• כשירדה מרים מן הטרמפ, האם נסעד׳
באוטובוס לחדרה לפגישה עם ידידה,
ותוך כדי כך פגשה מכר והמשיכה את
בילוי הערב איתו?
• האם היתה לה פגישה יזומה עם
מכר שבא לקחתה לבילוי, שעה ששמעון
חיכה לה בחדרה?
• האם תפסה מרים טרמפ׳ ותוך כדי
הנסיעה שינתה את דעתה, והחליטה לבלות
בחברת הנהג הבלתי־מוכר?
• היכן בילתה מרים את הערב עד לשעת
חצות, היכן אכלה את ארוחתה הנוספת,
ועם מי?
• האם הרצח בוצע מתוך חשש שמרים
תסגיר את האנס — או האנסים _ לידי
המשטרה מאחר והכירה אותם׳ או יכלה
לזהותם?

• האם הרצח בוצע על־ידי חולה־מין,
ולא מתוך השש של זיהוי?
• האם הרוצח או הרוצחים הכירו את
הסביבה? כיוון שהאונס והרצח בוצעו בדדו
לכפר מינש מחדרה, שני קילומטרים
מתחנת המשטרה, ליד שער פרדס סגור,
נראה כאילו בוצע על־ידי מישהו שהכיר את
הסביבה.

כך זה קרה

ך ץברת ״העולם הז ה״ :מרים יצאה
*/י מביתה לפגישה שהיתר, לד, עם שמעון,
כדי ללכת לראות סרט. היא תפסה טרמפ
מכפר מונש עד לתחנת האוטובוסים של
מידרשת רופין.
ביורדה מן הטרמפ, חיכתה לאוטובוס.
אולם בגלל מזג האוויר הקר והגשמים שירדו׳
ניסתה לתפוס טרמפ נוסף׳ והצליחה.
בדרך שינתה מרים את דעתה, הסכימה להצעת
הנהג לבלות את שעות הערב בחברתו.
מרים
והנהג המשיכו לבלות את הערב,
סעדו יחדיו. כאשר התקרבה השעה לחצות
— זמן סביר לשובה הביתה לאחר הצגה
שניה — ביקשה מן הנהג שיקחנה חזרה
הביתה.
הנהג, שהכיר את הסביבה, הסכים, אך
בדרך היפנה את מכוניתו לשביל המוביל
אל הפרדס. כאשר דרש ממנה שתתמסר לו
— התנגדה מרים, איימה שתעזוב אותו ותמשיך
את דרכה לבדה הביתה. כדי לתת
תוקף לדבריה אף יצאה מן הרכב והחלה
לצעוד לכביש.
הנהג לא רצה לוותר על מה שהמנטליות
המסולפת של גברים ישראליים רבים רואה
כ״מגיע לו״ תמורת הבילוי. הוא יצא מן
המכונית, התנפל על מרים מאחור, הוריד
מעליה את המעיל וזרקו אחורנית, לכיוון
שער הפרדס, ואז הפיל את מרים על האדמה.
מרים
נאבקה עם הנהג, בעטה בו ותוך
כדי כך עפו נעליה מעל רגליו־״ הנהג רצה
להשתיקה, החל להכותה ולחנקה, ותוך כדי
כך קרע את שמלתה מעליה והשליכה הצידה.
תוך
כדי האונס, צרחה מרים שהיא תת־לרבן
עליו במשטרה, ושמספר מכוניתו ידוע

הנהג׳ שהתפכח בתום האונס ותפס פתאים
מד׳ עשה ומה הן התוצאות האפשריות,
שלף בכיו ודקר אותה. אחרי הוקירה הראשונה
נ־גם לאכסטזה, דקר אותה שמונה
דקירות נום־י^

כמדינה
(המשך מעמוד )10
התכנסו השבוע כשלושים מוזמנים מיוה-
דים, שבאו לראות את הקרנת״הבכורה של
סרטון ישראלי חדש. בלטו שחקנים ואמ-
נים — ולצידם עסקני המחלקה הערבית
של ההסתדרות, ויועץ ראש הממשלה לענייני
הערבים שמואל טולידאנו.
אחרי כמה משפטי ברכה, כבו האורות
על המסך הופיעה כתובת בעברית ובערבית:
אוי אחמד. זהו שם הסרט, וגם שמו של
הגיבור: אחמד מצארווה, בן כפר ערערת׳
פועל־יהלומים בתל־אביב. סיפור הסרט היה
אמנם שונה מסיפור־חייו המדוייק של אחמד,
אבל היא אופייני לאחמדים רבים אחרים.
היו עץמסתלק. זהו סיפור של הכפרי
הערבי הצעיר, אשר אדמות אבותיו הוחר־מי׳
ועל כן הופך הוא פועל בעיר ה־עיברית
הגדולה. מכיוון שהסרט נכתב וצולם
לפגי המיתון, לא היתד. הבעייה המרכזית
בעולמו של אחמד היכן למצוא עבודה —
כי אם היכן למצוא חדר בעיר הגדולה.
המצלמה הציגה בפשטות מזעזעת את מיר״
בצי הפועלים, בין חלקות הקוצים ובמ
אור״ שליד נחלת יצחק — אותם מיר-
בצים, שהוצגו ארבע שנים לפני כן בהעולם
הדה, תחת הכותרת ״ג׳ונגל בעיר״.
כאשר הסתיים הסרטון מבלי שאחמד ימצא
קורת־גג, אבל תוך הצהרה מפורשת שהוא
עוד מקווה, התחוללה באולם הקטן עלילה
מרתקת הרבה יותר מזו שהוצגה על הבד.
ראשון המגיבים היה נציג ההסתדרות,
שהצהיר :״מחריד!״
טולידאנו, שישב בשורה השנייה, מייד
אחרי עסקני ההסתדרות, קלט את התגובות
הראשונות — והסתלק בחפזון עילאי.
האמת המרה. טולידאנו לא אמר
מלה נגד הסרט. שכן הוא עצמו אישר
את נוסח הקריינות, דרש להכניס בו אי-
אלה תיקונים. משנעשו התיקונים, הודיע
בשם משרד ההסברה שהוא רוכש העתק
אחד, להצגה מטעם משרדו של ישראל
גלילי. עתה, בשומעו אתקריאות־הזעם
של העסקנים, לא מצא אומץ להגן על
החלטתו. לפי כל הסימנים, יהווה סרט זה
אבן־מחלוקת נוספת,במלחמה בין העסקנים
של אבא חושי לבין היועץ.
למרות שממן הסרט (דויד ארנפלד) ,ו-
השחקן הראשי (אחמד מצארווה) ,הם מראשי
תנועת העולם הזה — כוח חדש,
אין זה סרט פוליטי. הוא לא בא לעשות
תעמולה, אלא לפקוח את העיניים על אמת
מרה.

בגיל .9״למדתי בעממי שתי כיתות בלבד.
אני, זה מה שקוראים אוטודידקט.״
למפד״ל הצטרף לפני 12 שנים (״אני פולי־טרוק
במיקצועי״) שש שנים אחרי עלייתו
ארצה. הוא הספיק לשרת בגדוד הראשון
של הפלמ״ח, ולחטוף מכות מבריוני מפא״י
ולעמוד לדין על הכאת שוטרים. בהעולס
הזה 978 משנת ,1956 נכתב מתחת לתמונתו
של יוסף פרץ :״מרכז סביבו את
גרעין המתלוננים נגד שלטון אנשי אהוד
אבריאל בקרית־שמונה, וחייו רחוקים מלהיות
בטוחים.״
יעקב פרץ איש מפ״ם, הוא בעל דיעה
חריפה ביותר בקשר ליוסף פרץ. לדבריו,
יוסף הוא רודף־שמלות גס, כופה את חברתו
על עובדות המועצה, אם הן מעוניינות
להמשיך בעבודתן. הוא מפטר את עובדי המועצה
כאוות נפשו. והעיקר: ברשותו של
אדם, תושב דימונה, בשם מחלוף אלון, הקלטות
מעניינות ביותר, שנעשו בעת שיוסף
פרץ היה שתוי .״הוא לא ידע שמקליטים
אותו, על כן חירף וגידף באופן חופשי וללא
מעצורים את אשכול, ראש הממשלה,
את המדינה ועוד.״
השיב יוסף פרץ :״דבר ידוע הוא, שכדי
להפגיז אדם דתי, נטפלים לחלק התחתון של
גופו. אם כל אדם אחר, חילוני, היה אפילו
נכשל בכל אותם דברים, איש לא היה נוגע
בזאת. אבל מה? לי יש כיפה על הראש.״
ליוסף פרץ יש קול עבה ועמוק. הוא
נוהג לדבר לאט, מתוך חשיבות עצמית ובכוח
שיכנוע רב. על ראשו כבר בולטים
מיפרצי בינה, אך שערו מסורק בקפידה
רבה. משני צירי פניו מתנוססות צלקות,
זכר לאותם ימים בעבר, כשהיה מתמרד
צעיר וחם־מזג. סימני ידית־הטוריה המשטרתית
נשארו חרותים בבשר פניו.
״הם משמיצים אותי כי הם פוחדים ממני.

שצריך לשמש בתפקיד הזה• אין לי בפירוש
דבר נגד המפלגה שלו (המפד״ל) .יש לי רק
נגדו. אני מתנגד רק לו.״
יוסף פרץ :״כשישבתי עם רפ״י בקואליציה׳
שאלו אנשי המערך את רפ״י, :איך זה
אתם יושבים עם שיכור כזה?׳ ענו להם:
,מה יש, כבר אי־אפשר לשתות לחיים במדינה?׳
אחרי זה קרתה הפיכת־החצר, והמערך
עלה לשלטון. גבי סבאג נעשה ראש
המועצה. אני מעולם לא הצטערתי על כך.
ואז פתאום באו אנשי רפ״י ושאלו את המערך,
:איך זה אתם יושבים עם שתיין?׳
ענו להם, :מה יש, כבר אסור לעשות קידוש
בארץ הזאת?׳״
יוסף גל־און (מזכיר המועצה) :״הוא פשוט
מפריע בעבודה.״
יוסף פרץ :״אני באמת מפריע לשלם בעד
שעות־עבודה־פיקטיביות• גל־און המזכיר לא
יודע מהחיים שלו בעבודה.״
הדיבורים אודות הרעיון היפה של ״קואליציה
מקיר אל קיר״ באו בשבוע האחרון
אל סיומם הצפוי. האופוזיציה הודיעה סופית,
בישיבת המליאה של המועצה, שאין מה לדבר
על הצטרפות לקואליציה במועצה היות
והמערך לא מוותר על סגנותו בשכר של
יוסף פרץ המפד״לי.
עחוחת המכתל הגלו־לא
כל יום מופיע לקוח כזה במחלקת־המודעות
של עתון ישראלי. האיש שהניח
על שולחן הארץ 2000 לירות במזומנים
ביקש לפרסם מודעה יוצאת־דופן.
המודעה ״מכתב גלוי לאורי אמרי״,
שדן בתוצאות ועידת העולם הזה — נוח
חדש. הארץ הסכים לפרסם את המכתב על
דימתה פרץ האיום

דיבורים על קואליציה מקיר אל קיר מסעירים
גם את דימונה. הכוונה היא לקואליציה
במועצה המקומית, והיא מסעירה את
הרוחות בגלל ההשמצות האישיות המלוות
את הגישושים המפלגתיים.
במרכזו של גל ההשמצות עומד סגן ראש־המועצה
בשכר, יוסף פרץ, איש המפד״ל.
פרץ (מפ״ם) ופרץ (מפד״ל)
גח״ל
כל מפלגות האופוזיציה — רפ״י,
המקל בין הגלגלים
ומפ״ם — אינן מוכנות לדבר על ישיבה בקואליציה
— אם לא יסולק תחילה איש ה־עמוד
שלם, תוך שינויים קלים בתוכנו.
מפד״ל. כי לדעתם, אין יוסף פרץ מתאים ארמון לרדו רועד ממני ויוסף גל־און, המזפירוק
התנועה. הציע קריסטל ()42
כיר, מפחד מפני פחד מוות. יעקב פרץ מ־לשמש
כאיש־ציבור מבחינה מוסרית.
לאבנרי :״תתפטר מראשות התנועה. תכריח
מפ״ם, כמה שהוא חייב להיות היסוד הטען
ארמון לרדו, איש רפ״י וראש המועצה
לשעבר :״ליוסף פרץ יש קיום רק פרולטרי שבמועצה — תן לו קצת קרק אותם לכנס ועידה נוספת כבר בשבת הבמישטר
של אי־סדר. הוא מעורר מהומות עות והוא יפסיק להתלונן. אגב, אני יותר
קרובה לשם פירוק התנועה. תעלה אתה
מפ״מי ממנו עצמו. אחד המחנכים שלו ב על הבמה, ותסביר מה גרם לפירוק העל
לא דבר, מפריע בעבודה וגורם טירחות
ענייני מרקם — זד. אני.״
תנועה. תקים בו במקום תנועה חדשה.״
מיותרות למחלקות השונות• בכל מוצאי-
ההקלטות את ששמע
הזה, העולם כתב
איזה תועלת תצמח מכך? לדעת קריסטל:
שבת אפשר למצוא אותו מתגלגל שיכור.״
״הוא שיכור כרוני. אני בעצמי הרמתי על גבי אותו סרט רשמקול, הנמצא בידיו
תנועה מאוחדת, בה יתחייבו כל החברים
אותו מהארץ באחת הפעמים. הוא גולש לכל של מחלוף אלון, מצא כי המדובר בסידרה
אישית בפני אבנרי להימנע מפעולה סיעהתפקידים,
מתנגש עם כולם,״ הוסיף יעקב של חיקויים מצחיקים. פרץ, השולט היטב
תית .״ואז אני מנבא: אם אתה תקום עכשיו
במיבטאים שונים, חיקה במסיבה את קולוותפעל
בדרך אשר התוויתי כאן, אזי עד
פרץ׳ איש מפ״ם.
תיהם של לוי אשכול, גולדה מאיר, מנחם
איש רפ״י אחר, יצחק פרץ, הצטרף לדעת
יום 1לינואר 1968 אתה תהיה ראש השרגאי. וזלמן בגין
ממשלה
ושר השלום, ואני אהיה יו״ר
השניים•.
״אני זרקתי אותו פעם החוצה מן המשרד
פרוטיזה וקידוש. מה בכל זאת יהיה רשות השידור.״
שלי,״ גילה מזכיר המועצה יוסף גל־און. עם הקואליציה הרחבה? יצחק פרץ (רפ״י):
רק מי שהכיר את קריסטל אישית הבין
״זה היה כאשר יוסף נכנם אלי למשרד כש״צריך
לצמצם ולהגביל את תפקידו של את המלים האחרונות. הרווק הממושקף ויוסף
פרץ. אנחנו מסכימים שישאר סגן בהוא
שיכור כלוט והתחיל להיטפל.״
המקריח, שעלה מקנדה ב־ ,1949 הוא שדרן־
הגיב יוסף פרץ :״מעולם לא דובר עלי שכר, בתנאי שימונה סגן נוסף בשכר.״
חובב מושבע.
יוסף פרץ :״זה ברור. המועמד של רפ״י
כל רע בקשר לכספים. לא דובר על היושר
הוא עובד במשרד הבטחון, משתכר 960
לסגנות בשכר הוא יצחק פרץ.״
שלי. על מה מדברים כשאין על מה? על
ל״י לחודש. מכסף זה הוא תומך בהוריו,
יעקב פרין (מפ״ם) :״אין שמץ של סיכוי
התפריט שלי. כן, אני אוהב לשתות, זה
ומתקיים בחדר שהיה פעם חדר־כביסה שלי
שניכנס לקואליציה שבה ימצא האדם השום
דבר. אני שותה גם טמפו.״
וילה ברמת־גן. החדר ריק כמעט לחלוטין,
הוכה מכות רצח. מי הוא יוסף מושחת הזד״״
מלבד מיטה, שולחן רעוע — ומכונת־יוסף
פרץ :״בקואליציה מקיר אל קיר,
אחרי הרצח׳ ניסה בפאניקה להיפטר מן פרץ, המקל בין גלגלי הקואליציה הרחבה?
ברור שיעקב (מפ״ם) יהיה התיזה, אני ה־ כתיבה חדשה.
הגופה. הוא גרי את הגופה ברגליה חמישה
יוסף 36 הוא יליד קזבלנקה, שהחל את
ארבעה ימים ולילות לא ישן, לפני שאנטי־תיזה,
לרדו (רפ״י) יהיה הסינתיזה ומטרים
עד לתעלה׳ הטיל אותה למים, כשרק עממי לבית־ספר ניכנס בחדר, לימודיו כתב
את המכתב הגלוי. ואז ניגש לבנק,
ראשה מופנה בכיייז שביל הכניסה לפרדס.
אילו כלב (גח״ל) יהיה הפרוטיזה.״
הוציא מחסכונותיו 2000ל״י במזומן.
ארמון לרדו (רפ״י) :״הסגן הוא תפקיד
את הבגדים השאיר •מקום נופלם. התניע
• אין קירבה משפחתית בין פרץ ה־ומסר
את המכתב לפירסום.
חיוני וחשוב, אך לא יוסף פרץ הוא האיש
את מכוניתו וכיח מו ־ימקום.
מפד״לי, פרץ המפ״מי, ופרץ מופ״י,
העולם הזה 1530

קולנוע
סרטים
אש חיה
האם פאריס בוערתד (אלנבי, תל־

6 1 1 3יונ 1 1דו 1 £3

1ודוין£טם ו^ויוו [

כי מבר טרז

* . 1הגיעו המודליםהחדישים
.2 3תנאי מכירה בתשלומים מיוחדים
.3 £הקטנוע ה חזק והבטוח בעולם

ן ןי\ך ך וו1ח!310 ות
-1ע 11 דל>-ך -^ 3תק/<7?,2531-

אביב; ארצות־הברית; צרפת) הוא סרט ענק
רב־משתתפים, המתיימר לתאר בצורר, דוקומנטרית
ספרותית את המחתרת הפאריסאית,
ואת שחרור פאריס על־ידי בנות הברית.
עבודת פרך. גיבורת הסרט היא פאריס:
פאריס הכבושה, פאריס המשוחררת,
ופארים שכמעט־נשרפה־לפי־פקודתו־של־היט־לר.
הסרט
מלא מראות מרהיבים של השמחה
ההמונית ביום השיחרור. הסרט גם מלא
בכוכבים, כמו שמים בלילה בהיר. כוכבים
המסיחים את דעת הקהל מן העלילה המתרחשת
על הבד. כן מופיעים בסרט גיבורים
הפועלים לפי מניעים שאינם מוסברים
היטב.
אבל יש בו גם הרבה רגעים אנושיים,
נוגעים ללב, אם כי לעיתים קרובות הם
חוזרים על עצמם, לפי אותו פרינציפ, בצורה
מונוטונית.
האם פאריס בוערת היה בתחילה ספר,
שנכתב על־ידי שני עיתונאים, לאחר עבודת־פרך
ממושכת של חקירות וראיונות.
בעזרת שישה מיליון דולאר, ובעזרת רנה
קלמנט, הבמאי שהעניק לעולם את משחקים
אסורים ׳,אחד הסרטים הפיוטיים והמזעזעים
ביותר על אותה תקופה, הפך הספר העובדתי
— לסרט־ראוזה בנוסח אמריקאי: עם
הרבה מאד ראוזה, ורק מעט מהאמת שמתחתיה.

האטת
ורדים

מי שר אל

^ סדומה התג ש ם:
ס צי נ ת עירו םבסרט

איש הפרצוביס

נפתחים קורסי־ערג

.לחשמלאות
תעשייה ובנין

לקראת בחינות הסמכה 60 -אמפר
הנערכות על־ידי משרד הפיתוח בחודש מאי

.2חשמלאות רכב
פרטים והרשמה:

טכניכון
תל־אכיב: דיר פתח־תקוה ( 44 פינת רחוב הרבכת)
דרך פתח־תקוה ( 126 מול הקריה)
רחוב בלפור ( 5מול הועד למען החייל)
חיפה :

רכישת גיטרה

הוא עניו אומנותי,
אין זה רק עסק מסחרי !

אם ברצונך לרכוש גיטרה ספרדית מקורית
מאיכות טובה מהפירמה ״ אלדי ^ ברה ״ פנה

ל״מכון לגיטרה ספרדית״
שם תהיה בטוח כי רכשת את הכלי המתאים שנבדק לפני המסירה
אישית בידי הגיטריסט אפרים פלג (פולאק)
המחירים נוחים וגם בתשלומים.
המכון לגיטרה ספרדית, רה׳ בן־יהודה ,256ת״א
פתוח 10.00 — 13.00 16.00 — 19.00 :

בירושלים אפשר להשיג את הגיטרות ״אלהמברה״
אצל ״ספיר״ ,בן־יהודה .2

המסעדה הגדולה (הוד, תל־אביב;
צרפת) הקומיקאי הטוב ביותר לא יכול להצחיק
הרבה זמן ללא סיבה מצחיקה מספקת,
לכן אם הקומיקאי המצויין לואי דה
פינם לא ימצא לעצמו איזה סרט טוב כדי
לשלב בתוכו את הפרצופים המצחיקים
שלו, הפרצופים האלו, יתחילו להעציב, במקום
להצחיק.
כל מה שהוא צריך זה במאי טוב וסיפור
קומי טוב. זה לא כל כך הרבה, הוא מצא
את זה כבר מספר פעמים, והוא בוזדאי ימצא
את זה עוד מספר פעמים. רק חבל שהפעם
הנוכחית אינה נמנית עם הפעמים הללו.

חמאה וד
בעד במה דולארים: וספים (תמר,
תל־אביב; איטליה) כל היול ברינרים והג׳ון
ווינים וכל גיבורי המערב הפרוע של הוליווד
הם חמאות רכות לעומת הגיבורים האיטלקים,
שהגיעו למערב אמנם באיחור,
אבל תפסו את העיקרון.
בתמר, עכשיו, הם צדים פושעים תמורת
פרסים כספיים, הם שולפים אקדחים במהירות
שקודמיהם לא חלמו עליה, מוציאים
מאוייביהם כמויות דם שהוליווד לא ראתה
כמותן, הם נועצים מבטים קשוחים שהיו
מצליחים להסמיק אפילו את ממציאי המערב.
הם רודפים אחרי פושעים ומגלים תוך
כדי כך הרבה גבורה עילאית, חכמה כנ״ל,
אומץ־לב וקסם גברי כנ״ל כנ״ל, בסרט
מקצועי מאוד, שבחלקו הראשון הוא קצוב
ומרתק, ובחלקו השני הוא חוזר על חלקו
הראשון.

תדריך
*.ג׳ ורג׳ י (אופיר, תל־אביב) סיפור על
אנשים שאינם יודעים לאהוב, על נערה יפה
שיודעת לעשות אהבה עם הרבה גברים, על
גבר היודע לשכנע הרבה נשים ובעיקר על
נערה גדולה, שמנה ומכוערת, המסוגלת להתמסר
ולהקריב ולרחם ולטפל בכל העולם,
ובעיקר בילדים, אך אינה מגיעה לנשיות
מספקת כדי לאהוב כמו אשד, את הגבר שנחשב
לאהובה.
אותלו (צפון, תל־אביב) הזדמנות
חשובה לצופה הישראלי לעשות הכרה עם
אותלו חי. את ההזדמנות נותן לורנם אוליב־ייה
בהצגה מוסרטת של התיאטרון הלאומי
האנגלי.
קרן אחת של אושר (מקסים,
תל־אביב) נערה עיוורת לבנה, הגדלה בתוך
האשפתות, ללא חינוך וללא תנאים, ובחור
כושי, נפגשים, משילים מעליהם את כל
הסימנים החיצוניים שלהם, והופכים שני
בני אדם המסוגלים לקיים יחסים אנושיים
אמיתיים. משחק מצויין.

ך | י 1ן ח לתוך מסיבה עליזה — אחת
11ן | הסצינות של הסרט. לתפקיד
זח גוייסה במיוחד נערת־קירקס מקופנהאגן.
*שסיבה מטורפת, עצובה, חסרת]!
מעצורים. אורגיה של החברה הגבוהה.
הגיבור נכנס.
המצלמה מתעכבת עליו, כי הוא גיבור
הסרט. מבטו ננעץ במשתתפי המסיבה.
ברור שהוא מחפש משהו. מישהו, גזישהיי
כן, מישהי!
המצלמה עוברת מאשה אחת לעוניה. היא
סוקרת את הפנים, את העיניי* העצומות,
את השאר.
השאר גלוי למדי. כאן מחשוף שגלש
לריצפה. שם חצאית סח־קה עד לטבור.
זוגות חבוקים בעמידה, בישיבה ובשכיבה.
המצלמה עוברת ד:אה. הגיבור יוצא.
האשה שהוא מחפש, יננה במסיבה הפרועה.
אבל יש מישהי אחרת. היא אינה מעניי־

נת אמנם את הגיבור. אבל היא מעניינת
ישראלים רבים, שהבירור, לפני שעזבה את
ביתד, בחיפה ויצאה לחפש קאריירה בעולם
ר:,רול.

גערה מאחורי הגיבור
ך* רשימת השחקנים של הסרט, אין
1שמה מופיע. היא בסך־הכל סטטיסטית,
בסצינה של האורגיה. אבל בשבילה זו התגשמותו
של חלום, שצמח בחיפה, בבית של
משפחה מעולי רומניה. שמה המקצועי של
הבת הוא כיום קורנליה. בחיפה קראו לה
כרמלה קאופמן.
ליד מיטתה, בבית המשפחה, עמדה תמונה
שנגזרה מתוך שבועון מצוייר. בתמונה
זו אפשר היה לראות את כרמלה, כנערה
בעלת עיניים גדולות ועגולות, עומדת מוכת-
הערצה מאחורי פול ניומן, בצאתו ממלון
ציון בהדר הכרמל. ניומן כיכב אז בסרט
אנ סו דו ס, שהוסרט בחלקו הגדול בישראל.
חברותיה דאז מעידים, כי באותם הימים
נדלק הזיק, שהפך ללהבה הגדולה של חייה.
את א כ סו דו ס ראתה 18 פעם.

הקוזגוע מגרה אדתח

ן* גשמת חלומה החלד, דווקא באילת.
| \ כרמלה נסעה לשם בטיול מאורגן, אך
המקום מצא חן בעיניה כל־כך, שהיא ויתרה
על מקומה באוטובוס החוזר, והחליטה
להישאר באילת. כסף לא היה לה בשפע,
אבל מי צריך כסף כאשר החוף כולו מלא
ביטניקים זרים ומקומיים, החיים באוהליהם
הקטנים, עובדים יום בשבוע, אוכלים מד,
שבא ליד — ובלילה שרים והכל.
שם למדה גם, כי אין דבר קל יותר
מאשר לנדוד מארץ לארץ, כמעט בלי פרוטה
בכיס. כאשר עלתה צפונה היה לה
אוצר קטן: רשימה של צעירים מכל רחבי
אירופה, שהזמינו אותה לבקר אצלם בהזדמנות.
ואם לא יהיו בבית באותה הזדמנות,
היא תוכל לפנות לחברים שלהם, ן
שגם שמותיהם נרשמו בקפדנות באותה
רשימה.
התחנה הראשונה היתה אמסטרדם. אחר־כך
ניטשטשו העקבות: בריסל־לונדון־&אריס־קופנהאגן.
העידו על התנודות רק הבולים
על גלויות־הדואר שהגיעו לחיפה. בכל
תחנה, גדלה רשימת הכתובות, גדל כושר־הניידות.
הוריה
של כרמלה, שהרגישו את עצמם
בודדים אחרי שעזבה אותם בתם־יחידתם,
ירדו אף הם לאירופה.
לבסוף בא הרגע הגדול, שהקולנוע גילה

הגיבור והישדארית

אורגיה בארמון

זוג חבוק, הנע בקושי לצלילי
המוסיקה. החושנית. זוג אחר
שוכב בתוך כורסה עמוקה משמאל. ברקע: עוד זוג חבוק.

את כרמלה. למעשה גילה אותה צלם חובב,
שהציגה בפני סוכן־דוגמניות, שהציגה בפני
חבר, שהציגה בפני יום אחד התייצבה
למיבחן־בד באולפן בשטוקהולם.

ליידי מתפשטת

**ן 3חסרט הוא אהבה — אחד לאלף,
^ ובחוברת־הפירטומת כתוב שהוא הוסרט
לפי ספרו של הטופר הנודע מגוטנבורג,
הלא הוא רונה אולאפסון. ביים הבמאי
הנודע לא פחות, מן התיאטרון העירוני
של מאלמו, הלא הוא לנארט אולסון.

פרולוף אריקסון עובר
בכל העיר, בחי־
[019 אן ןך־י האשה האלמונית. הוא נקלע לתוך אורגיה פרועה

מימין, אשה בגילופין, חשופת־ירך. כך, טוען הבמאי, נראית
החברה הגבוהה של שבדיה, במעמקי היאוש והניוון שלה.
של הסופר הנודע רונה אולאפסון.
הסרט הוסרט על־פי ספרו

העלילה פשוטה, וההסרטה הסתיימה תוך
ששה שבועות בלבד. היא מספרת על צעיר
בן ״קבוצה חברתית 3״ — כלומר מעמד
הפועלים — שנאסף על־ידי אשד, יפה.
היא מציעה לו 1000 כתרים, ולוקחת אותו
לדירתה. שם היא מפתה: ומגרה אותו, על-
ידי הצגת חשפנות איטית ונועזת. הוא
מנסה לתפוס אותה, אבל היא מתחמקת
ממנו. מתפשטת, ומתחמקת. הוא אינו מצליח
לתפוס אותה, כי קודם לכן חייבה
אותו לנעול סקטים לרגליו.
בסוף, אחרי שהבעירה בו אש יוקדת,
היא מתחמקת לגמרי, ובורחת מן הבית.

שמשתתפיה ממלאים ארמון שלם. באחד החדרים של הארמון הוא
מוצא חצי־תריסר נערות ערומות, עם בני־זונן. בתמונה: הוא
רוקד לרגע עם אחת הדמויות, הלוא היא הישראלית כרמלה״קורנליה

הוא מתחיל ברדיפה, שבמרוצתה הוא מבזבז
את כל אלף הכתרים — ונשאר ללא סיפוק.
תוך כדי חיפושיו, הוא נקלע לאותה אורגיה
של המעמד העליון (״קבוצה חברתית
1״) ,יחד עם חבריו שהצטרפו אליו בדרך.
במסיבה זו קורים להם דברים, שסוכני-
הפירסום מגדירים אותם כ״תעתועי חלום״.

זה?א 8ור

ף* שבדיה עצמה, שכבר התרגלה מזמן
^ לסרטים נועזים, עורר סרטו של אולסון
סנסציה, עוד בטרם זכה להצגת־ד,בכורה
שלו שתתקיים רק בעוד שבועיים־שלושה.
מבקרים ואמנים פתחו בוויכוח, אם יש להדביק
לסרט זה את התג ״פור״ או לאו.
מלה זו היא קיצור של פורגוגראפיה,
ולמרות שהיא אינה מבהילה איש בשבדיה,
דוחה אותה הבמאי מכל וכל .״פור,״
הכריז באוזני עתונאים ,״היא תחושה שחשים
לפני משהו. היא יכולה לבוא לפני
אקט מיני, והיא יכולה לבוא ממגע עם
חומר מסויים. אני מקבל תחושה כזו, למשל,
למגע עץ עתיק ויקר. נכון שבסרטי
יש קטעים אירוטיים מאד, אבל לא זה
העיקר. העיקר זה העימות המצחיק בין
שכבות חברתיות שונות. את האירוטיקה צריכים
גם כן לראות כחלק מן הצחוק הגדול.״
כרמלה אינה לוקחת את העניין בצחוק.
היום זה סרט של אולסון, מחר זה
יהיה, מי יודע, אולי סרט של ברגמן הגדול.

החיפוש

המטורף דרך העיר, יוצר
מיפגש בלתי־סביר זה:
אחד המחפשים רכוב על סוס, ונערת־טלפון.

אמנות תיאטרון בדי בושות
המשרתות (סאת ז׳אן ז׳נה, תיאטרון
הבימה) .המשרתת משפילה ומבזה את גבירתה,
ואחר־כך היא מנסה לחנוק אותה. באותו
רגע מצלצל השעון המעורר. היא מפסיקה
לחנוק, גם הגברת לובשת בגדי־משרתת, והשתיים
מתעלסות באהבים.
תשו קו ת ני ס ת רו ח .,היות והמילה
אבנגארד היא מילה מפחידה כזאת, סבורים
משום־מה שמחזה אבנגארדי הוא מוזר, משונה
וחסר־משמעות.
אבל האמת היא שזהו מחזה פשוט, מציאותי.
כי ז׳נה, ילד בלתי־חוקי, גנב מיקצועי
והומוסקסאוליסט גא מאד, הוא לא רק גאון.
הוא גאון חסר־בושה.
לכן יש למחזה שלו הגיון אמיתי. לא של
מוסכמות חברתיות, אלא של התשוקות ה־ניסתרות:
הסצינה,
שבתחילה היא פשוט הצגה שמציגות
לעצמן שתי המשרתות. זהו השעשוע
היחיד של שתי הנידכאות המיסכנות
האלה: האחת מציגה את הגברת והשניה
לועגת לה ומנסה לחנקה. והשעון המעורר?
הן הציבו אותו כדי להזהירן על מועד בוא
גבירתן.
ולמה הן מתעלסות זו עם זו? כי זוהי
החמימות והרכות היחידה שיש לשתי העלובות,
חוץ מהקינאה הצורבת לגבירתו,
אשר לה יש מאהב אמיתי.
קינאה זו היא המדרבנת אותן גם ליתר
מעשיהן — עד לסוף המר. אך למרות כל
מעשיהן הפרועים־לשימצה, זהו מחזה אנושי,
נוגע־ללב, ואפילו לירי, יותר מכל הדרא־מות
הריאליססיוית.

גדבי המכנס ״ סברי -טייטס ״
ב ש מונ הצב עי ם נו עזי ם:
לבן, שחור, סגול, בורדו, ירוק, כחול-
בהה ושני גווני בז׳ .גרבי המכנס שהן
אופנתיות וספורטיבית באחד משחררות
את האשה משמוש בחגורה
ומעניקות נוחות וחמימות מקסימלית.
גרבי המכנס הנמצאות למכירה
בכל הגדלים והעשויות מהלנקה
סטרץ׳ מתאימות לכל אשה בכל גיל.

צדק צדק תרדוף
משפט־הזוטא של מלחי — נגמר. אבל המשפט
שנערך נגד תיאטרון זוטא — כמעט
וגמר אותו.
ולמה נערך משפט נגד תיאטרון זוטא? כי
הוא העלה מחזה, הדומה בצורה מדהימה
למשפט מלחי. ולכן נאסר עליהם להציגו.
זה שהמחזה (זעקת השתיקה, של יגאל
לב) נאסר להצגה — זה די מתקבל על הדעת:
כי בעת שנערך משפטו של מישהו —
אסור להשפיע על דעת־הקהל (במחזה נקבע
שהאשה העלילה על השופט, אך למרות
זיכויו — הקריירה שלו נהרסה).
אבל הזעקה היא על השתקת התיאטרון.
שכן זוטא הוא תופעה מבורכת, חד-פעמית:
תיאטרון המעלה אך ורק הצגות מקוריות.
גיבור מדי. על השחקן שלהם, זיג-
מונט טורקוב 70 נאסר שלוש פעמים בחייו
להציג: ברוסיה, את פנדרי הגיבור,
כי הוא גיבור מדי, בפולין, את טוביה החולב׳
כי בדברו עם הכומר הוא גא מדי,
ובישראל, את זעקת השתיקה, כי הוא אקטואלי
מדי.
וזוהי שערוריה, שתיאטרון המתעקש להעלות
אך ורק מחזות ישראליים, צריך
לסכן את קיומו, רק מפני שהמחזה הישראלי
אותו העלה — דומה מדי למציאות.

תערוכות

התפנקי נא -עם סברינה

הבלהות החיות

שעוני שוויץ
ותיקונים
ת״א, נחלת־בנימין 65
טל 625669 :

191

א 5 £ע 4א ק ;! 4א 5 0
סא^ ו ש 0 $א ז קסק

6 8651 אז

הסוריאליזם (מוזיאון תל־אביב) הוא
מסע בתוך חלום. מסע קסום ומוזר, בתוך
סיוטים ומועקות והזיות־פרא, של קבוצת-
ציירים שהאמינה בקיום שמעל־למציאות —
בסוריאליזם.
אפשר לפגוש שם את הצפרדע של רוח
הירח, את חגיגות המשי ואלימות הרון וגם
את הרישום של חליפה למינקת־היערות.
לא רק השמות בתערוכה זו הם מוזרים,
מעיקים. התמונות הרבה יותר. כי כמו חלומות
— הם מורכבים מיסודות אמיתיים, ה־מחוברים
בצורה משונה.
היות וכולם צוירו בדקדקנות, כמו צילומים
— הם משכנעים ומפחידים מאד. בפרט
כשהם נתונים בתוך מרחב אינסופי, כמו
ההד של דלבו — שהוא שורת נשים עירומות׳
זהות, ההולכות וקטנות, או המצולות
הערטילאיות של טאנגי, או פיסלה הסנסציוני
של ונום ממילו, העשויד, מגרות-
מגרות, לפי תפיסתו הפרוידיסטית של סלבדור
דאלי, הצייר המזהיר, המטורף, מלך
הפירסומת־העצמית.
הסוריאליסטים, שחיברו את המינשר שי;
הם בשנות העשרים, יצאו מזמן מן י&ופ־נר״
אך ציוריהם ממשיכים לזעזע׳ ליצור
חווייה מדהימה, כמו מכת פטיש ע> הראש.

ה?^לם הזה 1530

,,הטופז החרוט׳,

תצוגת אופנה בפריז !
על מסלול התצוגה נעו בחן
מקצועי דוגמניות צמרת קלילות
ומקסימות, קהל הנוכחים הביע
את התפעלותו הגלויה לשגעונות
האופנה.

ההמונים אצל מנדי
מהודר, שבע, מכובד, חשוב וידוע —׳
אנשים הלקאה עצמית
שונא הסינימה, דויד בן*גוריץ, עומד
לבקר השבוע בקולנוע. כידוע, הצהיר לא
פעם כי הוא מחרים את העסק הזה כבר
עשרות בשנים. האמת היא שלא יהיה זה
קולנוע אמיתי, אלא אולם הקרנה קטן. זה
גם לא יהיה סרט אמיתי, אלא סרטון טלביזיה.
מה שגרם להתרת החרם, היתד,
העובדה כי השחקן הראשי בסרטון הוא
ביג׳י עצמו. זהו סרטון בריטי המוקדש
לעשור למלחמת סיני-סואץ, וגיבוריו האחרים
הם גמאל ן ןבד-אל-נאצר, אנתוני
אידן, גי מולה וכל השאר • .ביומון
ההסתדרות ומפא״י, דבר, התפרסמה רשימה
בחתימת ״יותם״ ,הלא הוא חבר מרכז
מפא״י ישעיהו אברך. דרש בעל הרשימה
להעביר את לפיד הנהגת המדינה לידיים
צעירות יותר. העיר על כך אחד מיועציו
של ראש־הממשלה :״מיסכן לוי אשכול.
לא רק שהוא צריך לקרוא דברים כאלה, הוא
גם משלם את גדעונות העיתון הזד״״ •
כשהציע שר־האוצר פינחס ספיר הצעה
בכנסת הנוגעת לענייני מס־הכנסה, שיסע
אותו ח״כ גח״ל שלמה פרלשטיין:
״הרי זוהי בדיוק ההצעה שאני הצעתי קודם
ל כן ענה השר :״אם זה פאטנט טוב
תקבל תמלוגים וכשהעיר ח״כ המפד״ל
מיכאל חזני, כי הממשלה אינה נזהרת
במתן ערבויות, כמו בפרשת סומרפין,
הזכיר לו ספיר כי הוא עצמו חבר בזזעדת־הכספים
שאישרה את הערבויות. קרא חזני
ממקומו :״הדברים שלי היו מכוונים גם אל
עצמי, כחבר ועדת־הכספים.״ השיב על כך
ספיר בפסוק הראוי להיות פסוק השנה:
״אני מלקה את עצמי ביחידות. אינני חייב
להלקות את עצמי בפומבי כשדיבר ח״ב
רפ״י יצחק נכון במליאה על תקנון
הכנסת, הפסיק לרגע את שטף הדיבור וביקש
מהח״כים דויד הכהן ושמואל
שורש כי יקשיבו לדבריו. הוא נימק את
בקשתו בציון העובדה כי שני נציגי המערך
הם בדיוק עשרים אחוז מקהל שומעיו.
וזה היה נכון: בדיון על סדרי עבודתה של
הכנסת נכחו רק עשרה ח״כים • .בסימפוזיון
שנערך השבוע בשלוחת האוניברסיטה
העברית בתל־אביב התברר כי כל המשתתפים
מתנגדים להעלאת אחוז החסימה בבחירות
לכנסת. העתמאי אמנון רובינשטיין
קבע כי תוכנית ההעלאה מיועדת
בראש ובראשונה כדי לחסום בפני הכוח
החדש את הדרך לכנסת בבחירות הבאות.
גם ד,ח״כ לשעבר, יעקב (״קובה״) ריפ״
תין המפ״מי, הביע התנגדות לתוכנית• .
כל המי ומי של ירושלים התכנסו בליל ששי
האחרון בביתו של הפרופסור (למתמטיקה)
שאול פוגל. גם אורחים מתל־אביב היו
וכמו בכל מסיבה ירושלמית טובה, היתד,
גם זו משופעת בהתנגשויות מילוליות חריפות
• .הפיזמונאי דידי מנוסי רב לו
בשקט קולני עם הסופר דן עומר, ואילו
בפינה אחרת התחולל דו־קרב לשוני חריף
בין הפסל מתניה אברמסון לבין הצייר־סופר־משורר
שמעון צבר. רקע המריבות:

העולס הזה 1530

עודף משקאות חריפים • .אגב: באותה מסיבה
נערך טוטו סילכי קשת מיוחד במינו.
המשתתפים ניסו לנחש למי התכוונה
בכתבתה האחרונה בהארץ, שנקראה יפה הנפש.
מתואר בה איש רוח יפה־נפש, שתמיד
״הולך בשביל הזהב. הוא איננו
מיליטנטי. הוא מקפיד לא להסכים או להתנגד
לגמרי למשהו או מישהו עם כל
חרדותיו מרגיש שהוא אדם מאושר. יש לו
המזל להתפרנס יפה מהבעת דיעות כנות.
משלמים לו כדי לשמור על טוהרו ומוסריותו.
שלא כאלה המקבלים כסף כדי לאבד
אותם.״ ומי זכה במספר הקולות הגדול
ביותר? המשורר חיים גורי. זהו, כמובן,
סתם ניחוש.

הולדות ש ד גיבור

מיתון שמיתון זה לא דבר שפוגע בקבלן־
זוהר כמו נחום (״תחש״) קפלן, בעיקר
כשהוא צריך לעשות מסיבה מפוארת לידידתו
אירית, בתו של יקותיאל פדרמן.

רעיון צץ במוחם של כמה משחקני המחזמר,
לאחר שהתפאורה המיכנית המסובכת, שבנה
הצייר אריה נכון, כבר הספיקה לפגוע
בכמה אנשים. אל שני הרקדנים ושני פועלי
הבמה, שנפגעו בשלבים המוקדמים של
החזרות, כשנפלו מעל התפאורה, הצטרף השבוע
גם מנהל ההצגה, דן שמר, שנקע
את ידו שעה שצנח אף הוא מהגשר הגבוה
הניצב במרכז התפאורה • .למעריצי הזמר
הכמעט־מתאבד ג׳וני הולידיי: בשבוע
הבא (בדיוק בשלישי לינואר, בשעה
ארבע וארבעים אחר־הצהריים) ,תדרוך כף
רגלו על אדמת הקודש, בנמל־התעופה בלוד.
הוא ישתה בוודאי קפה בחברת אשתו, סיל*
כי וארטן, וימשיך כעבור שעה קלה את
הטיסה שלו לטהארן • .מאנדי׳ס — המועדון
הכי אקסקלוסיבי בישראל — נפתח השבוע
בתל־אביב, לקול המון מהודר, שבע,
מכובד, חשוב וידוע, שהוזמן לשם על ידי
בעלת המקום, מאנדי רייס־דייוויס־שאולי.
כרטיסי־החבר המעוטרים נשלחו
מראש בדואר לכל המי ומי של תל־אביב
והסביבה. המקום, שעוצב בסימון תחילת
המאה, כינס בערב הפתיחה את מיטב החתיכות
של ישראל, במיטב בגדי האופנה.
כמו, למשל, מאנדי בשמלת תחרה שחורה;
תמי רפפורט (אשת האדריכל יצחק
ישר) במעיל מינק אפור שסחט קריאות
התפעלות; זיוה יריכ בשמלת כסף לונדונית;
הדוגמנית ז׳אנט לוי־שפירו ועוד
ועוד. המוזמנים הרבים שהצטופפו במידרכה,
מחוסר מקום בפנים, קיבלו פיצוי, מהנהלת
המועדון, בצורת שאמפניה משובחת•< .
כדאי גם לפעמים לשים לב לסיפורים מן
העתונות הערבית, המתהלכים על אנשים
ישראלים ידועים. זה די מרתק. כמו, למשל,
הסיפור שהובא לפני שבועיים באל־אהרם
המצרי: על במת המכון האמריקאי להשכלה,
בבירת הקהיליה הדומיניקנית, הוצג מחזה
מפרי עטו של השגריר הישראלי שם, בנימין
ורון. ביים את המחזה לא אחר מאשר
שגריר בריטניה באותה מדינה, ומתואר בו
גיבור דומיניקאני המתגור בארצות־הברית
והנקרא על־ידי עמו לחזור למולדת ולהנהיג
אותה, לאחר ששוחררה מן הכובש הזר.
הגיבור מהסס ומתלבט, אינו יודע במה
לבחור: בחיי ההוללות שהוא מנהל באמריקה
הצפתית, או בשליחות שהטיל עליו
העם. אגב: באותו מחזה — כך מדוזת ה־עתון
ד,מיצרי — משחקת גם אשת השגריר
הישראלי, והיא מגלמת גרושה מעיר הגירושין
האמריקאית — רינו.

ז׳אנט לוי כפתיחה
— מיתון־שמיתון
הסיבה לחגיגה: לאירית מלאו עשרים אביבים
• .מסיבת יום הולדת אחרת נערכה
השבוע גם למחזאי יגאל מוסינזון, שנכנס
לשנתו החמישים. במיקרה חל יום־
ההולדת ביום הבכורה של המחזמר קזבלן,
שיגאל הוא אביו מולידו. אותו היום צויין
גם כיום ההולדת של ישו מנצרת • .איר־גון
חדש עומד לצוץ בישראל — הוא יקרא
אנ״ק, שפירושו: אירגון נפגעי קזבלן. ה־

אביזרי הלואי של דגמי
התצוגה ״גנבו״ את ההצגה
במידה בלתי מבוטלת.
היו אלו תכשיטי ״טופז חרוטים״
וה״כוכב האופנתי״ בצורת
טופז דמוי כוכב.
כן גבירתי!
זהו השגעון האופנתי החדיש
ביותר באירופה.
תיליונים ועגילים מ״זהב משובצים
באבני טופז חרוטים״.
התכשיט הקרוי ״טופז חרוט״
מקסים בשלמותו האומנותית
המעודנת.
החריטה מבוצעת בפנים אבן
הטופז, בצורת ציורים מעודנים
וקלילים הנושאים סגנון חדיש
משולב בסגנון עתיק.
״הטרפז החרוט״ המיוצר ע״פ
עבודת אומנות מעודנת באירופה,
תינו מקורי, מקסים ומתאים לכל
צבעי המלבושים, בגלל צבעו
הניאוטרלי.
מסיבה זו מתרפק לו ״הטופז
החרוט״ על צוואריהן של נשים
אירופיות רבות, ומקשטת באק־סטרוגנטיות
את אוזניהן של הנשים
אנינות הטעם.
אין ספק, ש״הטופז החרוט״
מגלם טוב טעם וגישה אופנתית
מובהקת, אשר לא תושפע מתמורות
האופנה, ותשאר תמיד
באופנה, והעיקר — ניתן להשיגה
גם בארץ, בחנויות המובחרות
של תכשיטי זהב.

פסוקי השבוע
• ראש-הממשלה לוי אשבול, על
יחסים בינלאומיים :״היו מדינות שבאו וטפחו
על שכמי, :אשכול, אתה בחור טוב!׳

• שר האוצר פינחס ספיר, על
הדרישה לחקור את פרשת סומרפין :״יש
מה לחקור?״
קיבלת חשבונך,
נא פרע
אותו בהקדם.

• רב-אלוף חיים לסקוב :״מדברים
על חלוקת העוגה הלאומית — יש בקושי
צנים!״

הכר סי ס
הי רוגן
השבוע יש לי שבוע של נערות־זוהר יורדות.
בל גיבורות הנודור שלי הן ישראליות
מהגרות, ולפי מצב ההגירה בשטח הזוהר
הישראלי נראה שדווקא יהיו לי עוד הרבה
שבועות קשים כאלה.
המהגרת השלישית שלי היא היפהפיה
ומיאן דל״ביאנקו, שנטשה בארץ אהוב
(נחו קפל]) עם וילה בהרצליה, אם וחמשת
אלפים לירות, והתחתנה לה עם
מיליונר זר, שהיא כמעט לא מכירה, בחוץ׳
לארץ.
החבר שלה התנחם בינתיים. אסא שלה
מחכה לשובה, ורק החמשת אלפים לירותן
דואגות לה מאד. הן ניתנו על־ידי החייט
ישראל צמרן ועל־ידי נחום קפלן, ידידיה,
בערבות על זה שהיא תשוב ארצה בתום
מסעה כסלכת־יופי בחוץ־לארץ. בינתיים היא
לא שבה, והשבוע הבא, ביום הראשון, יחול
היום האחרון שבו ניתנת לה ההזדמנות האחרונה
לשוב ארצה או לאבד את כספם של
ידידיה.
כשכל בעלי הלשונות הרעים שמעו את
הדבר הזה, החליטו ׳שהיא בעצם בכלל לא
התחתנה בחוץ־לארץ. עובדה שלא ראו אף
פעם שום תמונות מהחתונה שלה, ושפשוט
היא מתביישת לחזור ארצה בלי בעל.
אמא שלה מכחישה את כל השמועות הללו
:״תמונות־שמונות,׳׳ היא אומרת ,״זה
לא מעניין. מה 7אני צריכה להראות לכל
אחד ואחד את החוזה של החתונה של הבת
שלי?
״פשוט מאוד הם לא יבולים לבוא לארץ,
כי בעלה עסוק מאד. הוא פותח עכשיו סופר־מארקט,
ואין לו זמן, והיא לא רוצה לעזוב
את בעלה. היא מוכנה לבוא לשמונה

ה מי רו?
מירוץ המיליונרים עוד לא נגמר, אבל
יש בו כבר מנצחים. המנצחת הראשונה
היא הדוגמנית היפהפיה שמעונה שוו*
ארץ, שהצליחה להתחתן עם אחד מראשי
המיליונרים שסיחררו את נערות ישראל,

נורמן רוזוורד.

בעצם היא רק התחילה להתחתן איתו.
היא עוד לא גמרה. כי נשואין עם מיליונר
זה דבר ארוך מאד, ואי־אפשר לגמור את
זה סתם כך, בום אחת שבורה וזה הכל.
ביום הרביעי שעבר, בלונדון, הוא נשא
אותה לאשר, בטקס רב־פאר, בלונדון, עם
הרבה מוזמנים וכיבוד מפואר. את ירח־הדבש
שלהם הם, שניהם, החליטו להעביר
בישראל.
הם הגיעו לישראל למלון הילטזן, וביום

השני, באמצע ירח־הדבש שלהם, הוא ישא
אותה שוב לאשר״ בחברת כל הסולת ה־הישראלית.
הפעם זה יהיה בטקס דתי יהודי,
כחוק.
אחר־כך הם יסיימו את ירח־הדבש שלהם
ויחזרו ללונדון, ושם הם יערכו את החתונה
האמיתית שלהם, בנוכחות שמונה מאות
איש, מוזמני העולם כולו.
״אצלנו,״ מסביר החתן* ,צריך להודיע
על טקסים כאלה חמישה־שישה חודשים
מראש, כדי שהאנשים יוכלו להתכונן. לכן
קבענו את זה ל־ 19 בפברואר.״
האשמה הראשית בכל השמחה הזאת היא
יפר,פיה צנועה, בת יחידה של אבא רופא־שיניים
ואמא שהיא מנד,לת־ר,מכירות של
חברת תלווה מודל.

מו קדם ומאוחר דליה לביא היא בהריון !וקודם כל
היא התחתנה עם ג׳ון סוליבאן; לא,
סליחה. קודם כל בעלה, ג׳ון סוליבאן,
התגרש מאשתו. אחר־כך הם רצו להת־חתן.
אבל דליה היתה נשואה לג׳רר,
בעלה הראשון בנשואין יהודיים.
היא יכלה אמנם להתחתן עם בעלה
השני בנשואין אזרחיים, אבל לא רצתה
להסתכסך עם החוק היהודי. אז היא
התגרשה מבעלה הקודם, ולפני חודש
התחתנה עם בעלה. לא, רגע, קודם
כל היא נכנסה להריון, אחר״כך היא
התחתנה.
כל הדבר הזה נודע מעיתוני חוץ־לארץ,
ששמעו על־כך מחברות הסרטים שבחוץ״
לארץ, שהתחילו להתפלא על כך שדליה,
האוהבת כל־כך לעבוד, סירבה לקבל

דליה לביא
כל־כך הרבה תפקידים חדשים שהציעו
לה. הם התחילו לחקור, וגילו שדליה
לביא היא בהריון (ראה מההתחלה).

פשוטץ זיו גברים
שרהלפ ,״סופיה לורן הישראלית״,
היא דווקא ישראלית טובה. היא לא מתחתנת
עם שום מליונר אמריקאי, עם שום נער־שעשועים
אנגלי, ואפילו לא עם שום תייר
פשוט.
היא היתד, צריכה לנסוע להוליווד כדי להפוך
שם כוכבת. הציעו לד, כל מיני הצעות
מפתות בחוץ־לארץ. היא דחתה את כולן, כדי
להתחתן עם ישראלי פשוט.
אבל הישראלי הפשוט שלה לא גר בישראל,
אלא בדרום־אפריקה דווקא. הוא ירד
לשם לפני זמן רב, הספיק כבר להחליף שם
את שמו לשם לועזי: אייבי צני, ולפתוח
בית־חרושת לשמלות.

היא הכירה אותו כשד,יתר, בסיור־הנצחון
שלה באירופה. כשהיא חזרה ארצה, הם
המשיכו להתכתב,
ולא ^מזמן^ הוא בא

יתארסו, ואחרי זה,
כשהיא תגמור את

דר־כיאגקו
ימים, אבל בשביל זה לא כדאי לה לבוא.
זה פחות מדי.
״בכל אופן, לחמשת, אלפים לירות אין
מה לדאוג, סידרתי שידחו לה את המועד
האחרון, ואלה שחתמו לא יצטרכו לשלם
את הכסף.
״הבת שלי מאושרת מאוד. היא למדה להחליק
על השלג. בעלה משתגע שתעשה

י*24

ספורט, והיא עושה ספורט. היא מתכוננת
לנסוע לאווי השנה, ואולי היא תגיע גם
לכאן, אלינו.
״אבל אם היא תבוא לישראל עכשיו, היא
תפסיד את הכרטיס הירוק שלה. היא הגישה
בקשה לקבלת אזרחות אמריקאית, ולכן אסור
לה, במשך חצי ישנה, לעזוב את אמריקה. אם
היא תעזוב, היא תצטרך לחכות שוב חצי
שנה.״
מסכנה, היא חיכתה כבר עשרים שנה לאזרחות
הזאת, ועכשיו דורשים ממנה שתחכה
יעוד חצי שנה נוספת. זר, נורא.

שלושה חודשים, כדי
לראות איך היא מת־הזאת.
אחרי זר, הם
יחזרו ארצה, יתחתנו
בחתונה יהודית כש־

שרה לם

כיוזן שהיא היתר, בת יחידה, ההורים
שלה פינקו אותה נורא, וטיפלו בה נורא,
ובגלל זה היא נהיתה כל־כך יפה ופורחת,
והפכה דוגמנית מצליחה וידועה.
כשהיא היתד, עוד צעירה ורווקה, היא
התחרתה קשה עם דיצה הכס על כל
מיני דברים. בהתחלה הן התחרו על תואר
הבחורה היפה ביותר בארץ, ואחר־כך הן
התחרו על כני כירק.
בני בירק היה חבר של דיצה חבס. בעצם
הוא היה ארוס שלה, כמעט חתן שלה, אבל
אחר־כך דיצה חבס התחתנה עם כרוך
חכם, יבואן־עורות, ושמעונה התחתנה עם
בני, בטקס מפואר במלון רמת־אביב, לאחר
שבמשך זמן רב היא התארסה איתו ונפרדה
ממנו לסירוגין.
אחרי גירושיה התאהב בה בעלה והתחיל
לחזר אחריה, ולקנא לה, ואילו היא הכירה
באחד ממלונות תל־אביב מיליונר אמריקאי
בשם אפי פרוס, ונסעה אליו לאמריקה,
כדי להתחתן איתו.
לפני שהיא נסעה לאמריקה היא אמנם
הכירה את נורמן, אבל היא לא רצתה להתחתן
איתו. היא רצתה להתחתן עם האמריקאי
שהיה מיליונר גדול יותר.
אבל כדי להתחתן עם המיליונר הגדול
מאמריקה היא היתד, צריכה ללמוד את כל
חוקי היהדות, כי הארוס הזה היה מיליונר
אדוק מאוד.
היא התחילה ללמוד יהדות, ובינתיים כל
הזמן היתד, מקבלת מכתבי־אהבה נואשים
מבעלה לשעבר, עד שבסוף זה נמאס לד״
היהדות, לא האהבה.
היא החליטה לסתר על המיליונר, עם
בל הכסף שלו, ולמצוא משהו אחר. היא
התכוננה לחזור ארצה, אבל הוריה פחדו
שתתאהב מחדש בבעלה, ושיכנעו אותה להישאר
בחוץ־לארץ, ולהתאהב שם במישהו
אחר.
בעלה הציף אותה בינתיים בקריאות טלפוניות
נואשות, והיא החליטה לנסוע לביקור
לאנגליה כדי להתאהב שם במיליונר
השני.
המיליונר השני, נורמן רוזוורד, עבר כבר
את גיל השלושים, אבל הוא עדיין נער-
שעשועים, המנהל חיי־שעשועים סוערים עם
בנופייה שלמה של מיליונרים יהודים, המשתעשעים
ומבלים באנגליה ובישראל, ובין
זו לזו.
פעמיים בשנה הוא בא לישראל, ובין הפעמיים
הללו הוא מנהל בתי־חרושת לחליפות
באנגליה ובאיטליה. באנגליה היו לו
המון חתיכות ובחורות ונשים, וכל מיני
יפהפיות אנגליות, אבל הן לא היו יהודיות,
ואמא שלו לא רצתה אותן.
לכן הוא נסע לארץ. בארץ הוא הכיר
המון יפהפיות וחתיכות ונערות־זוהר, וכולן
היו יהודיות, וכולן רדפו אחריו בפראות
(העולם הזה ,)1516 אבל הוא לא רצה
אותן. עד שהוא הכיר את שמעונה. וגם
אז הוא עדיין לא היה בטוח אם זאת היא
האשד, בשבילו, או לא.
הוא חזר ללונדון, לקח את האמא שלו,
הביא אותה לישראל, והכיר לה כאן את
האמא של שמעונה, בשעה ששמעונה היתד,
בחוץ־לארץ. שתי האמהות התאהבו זו בזו
והחליטו להתחתן.
עכשיו, לאחר ששני הילדים שלהם כבר
ערכו את החתונה הראשונה, שלחה האמא של
שמעונה, מרוב שמחה, קופסת סיגריות מזהב
לאמא של נורמן, ואחרי שהם יערכו את
החתונה השניה, תשלח האמא של נורמן
משהו מזהב לאמא של שמעונה. ככה זה
הנוהג בחברה הנוצצת.
בלונדון יהיו לשמעונה חיי־זוהר גדולים.
היא תכיר בקרוב את כל החברים והחברות
של נורמן, את סמי דייווים ואת ג׳יין
מנספילו* ועוד המון המון אנשים נוצצים.
החברות
הישראליות שלה, שמבינות בזה,
אומרות שהיא עשתה עסק הרבה יותר טוב
מאשר יהודית מזור, כי יהודית אמנם
מנהלת חיי־חברה מרכזיים בניו־יורק, אבל
לבעלה אין חברים כמו סמי דייח־יס ושחקנים
אחרים, ולבעל של שמעונה יש.

מה לעזוב את הארץ
*שבארץ י הגברים לא
שים. פשוט אין גב־רים
בארץ. וזאת ה־

סיבה שכולן יורדות מן הארץ.״
לפני חודש בערך, היא לא נסעה להוליבוד,
לפי דבריה, למרות כרטיס החינם שקיבלה,
ממישהו, כי ד,אמא שלה טענה שאם בתה
תעזוב את הארץ, היא תתאבד. בינתיים מסתבר
שהאמא שכחה את איומיה.

בשלם צרפת אותן הגברות
באותן אדרות
מה היה קורה בישראל אילו נתקבלה
דרישת רפ״י, וחברי־הכנסת היו נבחרים בבחירות
אישיות? כמה מפלגות היו נעלמות

התשובה היא: אף אחת לא. זה הוכח השבוע,
שוב, בצרפת.
שילוש זמני. צרפת הצטיינה תמיד
בקשת רחבה של מפלגות גדולות, קטנות
וקטנטנות. מיספר המפלגות לא היה מבייש
גם את ישראל. רק שזה היה זמן רב לפני
עליית שארל דה־גול לשלטון, וזה לא
השתנה.
הבחירות בצרפת הן ביום אישיות. הן נערכות
בשני סיבובים. אם אין איש זוכה
ברוב מוחלט במחוז בסיבוב הראשון,
מקבל את המקום המועמד הזוכה ברוב
יחסי בסיבוב השני.
לכאורה נותנת שיטה זו יתרון עצום ל

פחות. עד כדי כך שמשרד־הבטהון
האמריקאי הפעיל מחשב אלקטרוני על־מנת
לחשב את מספר ההרוגים הצפוי
לחילות ארצות־הברית בוויאט־נאם.
לשימוש במחשב למטרה כזאת יש גם
הסבר נוסף: מנהלי המלחמה רוצים לדעת
כמה מילואים עליהם להכין ואילו כמויות
של ציוד רפואי.
אחד לשבעה. למזלם של החיילים
האמריקאים המחשב הוא רק מחשב. הוא
פשוט לא התחשב בתנאי המלחמה של
וויאט־נאם ושל שנת .1966 בראשית השנה
ניבא כי מספר ההרוגים האמריקאים יגיע
ל־ 10 אלפים, מספר הפצועים ל־ 50 אלף.
אך וויאט־נאם תבעה פחות קרבנות. פחות
קרבנות אמריקאיים, לפחות. משך השנה
נהרגו 5000 אמריקאים בלבד ונפצעו 30
אלף. הממוצע היומי 14 :הרוגים 80 ,
פצועים.
גילוי אחר המתבקש ממספרי וויאט־נאם:
במלחמה החדישה הולך וקטן חלקם של
ההרוגים בין נפגעי המלחמה. שעה ש־במלחמת־העולם
נהרג כל חייל שלישי מבין

ב תי א ט רון

גיורא גו די ק

מ חז ה מו סי ק לי מ קו רי ב או לםאלהמברה
ערבערבב8 . 3 0 -
בימי רביעי הצגת מנחה ב־4.30
במוצ״ש ב״ 6.15 וב9.15-

כרטיסים בקופת אלהמברה, משרד ״רוקוקו״
ויתר משרדי הכרטיסים.

!— *י מיייי טכמ קו ם
ב־ד 5.1.6נפתחים קורסי־ערב חדשים

דדיו

קוסיגין בציד בצרפת
לא כמו רפ״י
מפלגה גדולה. אבל הצרפתים מצאו שיטה
לעקוף יתרון זה.
השבוע חתמו שלוש מפלגות גדולות על
הסכם לשיחוף־פעולה בבחירות. השלוש :
המפלגה הקומוניסטית האדירה, המפלגה
הסוציאליסטית הגדולה של גי מולה, ו׳
מפלגתו הפרטית הקטנה של פראנסואה
מיטראן, האיש שכמעט הביס את דה־גול בבחירות
לנשיאות. בשעה שראש ממשלת
ברית המועצות אלכסיי קוסיגין, ביקר
בצרפת והתרועע עם דה־גול עסקו הקומוניסטים
בתוכניות לחתירה תחת שלטון
דה־גול בפרלמנט.
לפי ההסכם, לא תתבטל אף אחת מן
המפלגות, והן לא תתאחדנה. יתר על כן :
הן גם הודיעו בפירוש כי אינן מסכימות
ביניהן על עיקרי המדיניות. ההסכם הוא
טכני בלבד.
וזה תוכנו: בסיבוב הראשון יופיעו
מועמדי כל שלוש המפלגות בכל מחוז. בסיבוב
השני, יופיע רק אחד משלושת המועמדים
במחוז, זה שזכה למיספר הקולות
הגדול ביותר במקום. שתי המפלגות האחרות
יצביעו בעד מועמד זה.
120קנוניות. פירוש הדבר: בפרלמנט
הבא תהיינה מיוצגות כל שלוש
המפלגות, וכל אחת תפעל בנפרד, כגוף
עצמאי.
לפי דוגמה זו, ברור מה יקרה בישראל,
אם יונהגו בה אי־פעם בחירות אישיות.
חרות, הליברלים ורפ״י, למשל, יחתמו על
הסכם כזה. בתל־עדשים יצביעו חרות והליברלים
בעד מועמד רפ״י. בצפון תל־אביב
יצביעו רפ״י וחרות בעד מועמד
ליברלי. בשכונת־התקווה יצביעו רפ״י והליברלים
בעד מועמד של חרות. בכנסת הבאה
יהיו גם רפ״י, גם הליברלים וגם חרות
— כשלוש סיעות עצמאיות.
ההבדל לעומת השיטה הנוכחית: אפס,
זולת הצורך להקים 120 קואליציות
מקומיות קטנות, תוך קנוניות ומקח־ומימכר
בלתי־פוסק.

וייאם־נאם
מאון המוות
המלחמה היא אכזרית מאד. ואלה שמנהלים
אותה משתדלים להיות אכזרים

נפגעי הקרבות, היה המצב בקוריאה כבר
אחרת — היחס בין ההרוגים לכלל הנפגעים
היה אחד לארבעה. בוויאט־נאם היחס
הוא שונה עוד יותר — כמעט אחד
לשבעה.

גרמניה

אלקט רוני ק ה

• טלויזי ה

ח יפה, הרצ ל 44

#ט רנזי ס טו רי ם

ת״ א, ב ן ־ יהודה 26

3ל ע 3ד נאצי
לברלין כבר היו כל מיני ראשי־עיר.
מדענים, משפטנים, עיתונאים ואפילו מזב״
רה מקצועית אחת — לואיזה שריידר,
ראש־העיר בשנת המצור .1948 אבל מעולם
עוד לא עמד בראש העיר ברלין
כוהן־דת.
השבוע קרה גם זה. היה זה כאשר חבר
המפלגה הסוציאל־דמוקראטית היינדיך אל־ברץ,
נבחר לראש־העיר השמיני של ברלין
האחר־נאצית, במקומו של וילי בראנדט,
שעבר לבון כסגן־הקאנצלר ושר־החוץ,
כי גרמנים הם גרמנים. ראש־עיר יוצא
מן המשחק, בוחרים מייד ראש־עיר חדש.
שלא כמו בתל־אביב, למשל, בה ראש־העיר
חולה משך חודשים רבים, שמועות
על פרישתו אינן מוכחשות, אך ראש־עיד
חדש לא נבחר. או נצרת, למשל, בה אין
ראש־עיר זה 11 חודשים.
הכדהן־־הרג״ט. אלברץ 51 שנולד
מת (כך קבע הרופא־המיילד, שנזקק ל־45
דקות של מאמצים נואשים עד שהיילוד
גילה סימני־חיים ראשונים) היה אנטי־נאצי
עוד לפני שעלה היטלר לשלטון. כאשר
רצה, ככל בני־כיתתו, להצטרף לתנועת־נוער
נאצית בבית־הספר־התיכון, ריפא אותו
אחיו (אז מפקד בית־הסוהר של שפנדאו)
בצורה פשוטה. הוא סטר על לחיו והודיע
לו :״זכור! אין אלברץ יכול להיות נאצי!״
אלברץ למד את הלקח, וככוהן פרוטסטנטי
הטיף נגד הנאצים, נכלא במיבצר
מבודד. מה שלא מנע את בולאיו לשחררו
על־מנת שיתגייס לשירות צבאי במלחמת־העולם.
אלברץ לא התאמץ במיוחד, הגיע
לדרגת רב״ט בלבד.
קושט דברי אמת. כשחור אלברץ
מן המלחמה חשב לשוב למקטורתו ולדוכן־
(המשך בעמוד )28

וגוכניקוכוו
ב־ 5.1.67 נפתחים קורסי־ערב חדשים
שרטוט מכונות

בניו

ח יפה, הרצ ל 44
למד לצייר בביתך בשעותיו הפנויות דרך האולפן
לאמנות הציור
לפנותבכתב לת.ד ,4866 .ת*א

ארכיטקטורה
ת״ א, ב ן ־ יהודה 26
רצונך בגוף. חסון ושרירי
לקבלת הוברת הסברה חינם
פנה אל

מכשירים לפיתוח הגוף
ת.ד 4 9 15 .תל־אביב
25 העולם הזה 1530

ווה׳

!1שזיעזעה את הילוו חאוץ נשאמוה ברדיו:
אפילו פרוסה אחת למחלקת החינוך של המועצה.
״אני
לא נכנסתי אף פעם לחדר־האוכל
בבית־הספר,״ סיפרה יפה השבוע .״כל שבוע
צריך לעשות פעם אחת תורנות בחדר־.
האוכל הזה. כל התלמידים עושים את התורנות,
וגם אני.
״למי שעושה תורנות, נותנים לשבת ולאכול,
אפילו שהאבא שלו לא שילם בכלל.
אמרו לי כבר כמה פעמים, כשהייתי תורנית,
לשבת ולאכול, אבל אני לא רציתי.
הייתי רעבה, אבל לא רציתי, כי נורא התביישתי
שאבא שלי לא שילם בשבילי.״
ציון הקטן מייבב בינתיים על זרועותיה
של יפה. היא מטפלת בו עד בוא ההורים.
לרגליה אין נעליים. האם אין לה בכלל
נעליים?
דווקא יש לה זוג אחד. אחותה הגדולה
נתנה לה. אבל יפה מתביישת ללכת איתם,
בגלל שהן פתוחות כאלה, עם קצת עקבים.
הן טובות אולי לקיץ, אבל לא לחורף.
את רוב ימי השבוע מבלה יפה בשמירה
על האח הקטן. היא הגיעה כבר לכיתה ז׳,
אבל אינה יודעת עדיין לכתוב.
כשחזרה הביתה, לאחר השידור החי של
קול־ישראל, צעק עליה אביה .״הוא צעק
עלי,״ היא מספרת ,״כי הוא נורא התבייש
ממה שאמרתי.״
יפה אינה ילדה בריאה. לפני חודשיים
עברה ניתוח בכליות, זה היה הניתוח השני
באותו המקום. היא שכבה במשך שישה
שבועות בבית־החולים שבעפולה.

״דא רץ במו א!? נדוש״
פתע ניכנס לדירת כהן השכן מן

111?.׳ דונ ב ה!
ך* פצצה שהטילה הילדה מבית(
| שאן, אל תוך המיקרופון של קול־ישראל,
הרעידה את המדינה: יש רעב
בישראל.
זה קרה לפני שבועיים.
מאז לא חדלו מלהזכיר אותה, את הילדה
מבית־שאן. כתבו עליה בעתונים.
דיברו אודותיה ברדיו, .ואפילו בכנסת
התווכחו עליה. כל זה לא השפיע על יפה
כהן בת ה־ .12 היא נשארה אותה ילדה ביישנית,
נבוכה במיקצת, המשפילה את עיניה
כל אימת שהיא מדברת.
יפה גם לא הבינה למה עשו דבריה
רעש כה גדול במדינה. הרי בסך הכל אמרה
את האמת. את האמת הפרטית שלה.
היא גם לא ידעה כי אמת פרטית כזו יש
לעוד אלף ילדים כמוה בעיר העולים בית־שאן.

כתב
וצלם ״העולם הזה״ יצאו
השבוע לכית־שאן, לשכונת אליהו,
לבית מס׳ - 520/12 שם מתגוררת
משפחתה של יפה כהן. מדווח
הכתב:
השעה היתה 11 לפני־הצהרים. במקום ללכת
לבית־הספר, נשארה יפה בבית. היתד,
לה עבודה: לשמור על אחיה הקטן, ציון,
בן השנתיים.
יפה, תלמידת הכתה ז׳ ,היא עתה הילדה
המפורסמת ביותר בבית־שאן.
מספרת יפה על השידור של קול־ישראל:
״הם שאלו אותי מה אכלתי בצהריים, אז

׳ /הדירה הסמוכה. הוא שמע על מה מדברים,
ואישר את כל דבריה של יפה .״חסר
הרבה,״ אמר השכן ,״קשה לחיות בבית-
שאן. זה לא תל־אביב.״
אבל את דברי השכן לא שמע אדם בישראל.
הדברים שהגיעו לאוזני כל, היו דברי
שר־העבודה בכנסת.
יגאל אלון הודיע כי נבדק מצבה הכספי
של משפחת־הילדה־שטענה־שהיא־רעבה. לדבריו,
השתכר אבי המשפחה בחודש האחרון
275 לירות.
אבי המשפחה, מאיר כהן, מאשר את דברי
השר :״החודש באמת הרווחתי 275 לירות
בעבודות ניקיון במחנה של גן־השלושה, ליד
ביודשאן.״
אולם שר־העבודה לא הסתפק בסכום זה.

אמרתי להם: תפוחי־אדמה ולחם.״ מזה החל
כל הרעש.
ליפה עוד שישה אחדים, מלבד ציון הקטן.
אח גדול ונשוי, שקוראים לו רפי, ואחות
גדולה ונשואה, שקוראים לה ליליאן.
שלושה אחים אחרים נמצאים בבית־הספר,
ועוד אחד קטן בגן.
״לאבא שלי קוראים מאיר, ולאמא שלי
קוראים מסעודה.״
בצהריים לא אכלה יפה מאומה. למה?
״היום בבוקר אכלתי לחם ומריחה, ובכלל,
אנחנו אוכלים רק שתי ארוחות ביום.״

״נורא התביישתי״
ף* כית־שאן קיים סידור של משרד^
החינוך, לפיו מקבלים תלמידי העיירה
ארוחה חמה בחדרי־האוכל המיוחדים שהוקמו
בבתי־הספר. ארוחה זו, במיקרים רבים,
היא הארוחה האמיתית היחידה של הילדים
בעיירה.
על מנת לזכות את ילדיו בארוחות־צה־ריים
כאלה, חייב אבי המשפחה לשלם למחלקת
החינוך שבמועצה סכום המגיע עד
עשר לירות בחודש. גודל הסכום נקבע בהתאם
להכנסות המשפחה. במיקרה של משפחת
כהן, נקבע סכום של שש לירות לילד.
פירוש הדבר: אבי משפחת כהן צריך
לשלם 24 לירות לחודש עבור ארבעת ילדיו
בבית־הספר ובגן.
אבל בין ״צריך לשלם״ ל״משלם״ יש הבדל
גדול. עובדה: אביה של יפה אינו משלם

• 1 0 0היא חלק מכרזת הקיר-התלויה בכיתתה של יפה בבית-
11 11111 111 /הספר הדתי בבית־שאן, אך היא עצמה לא זקוקה לחס־דיס,
אלא לארוחה חמה אתת ביום. יפה (בטור השמאלי) אינה יודעת עד היום לכתוב כה^גן.

על הקיצבות שהזכיר אלון בכנסת מספר
מאיר כהן :״שום דבר ! לא קיבלנו אף
גרוש. לא מלישכת־הסעד ולא משום לישכה
איזושהי!״
נקודה זו מחייבת הבהרה. אלון הודיע, כי
משפחת כהן קיבלה 65ל״י מהביטוח הלאומי,
עבור ששת ילדיה, ו־ 35ל״י קיצבת־סעד.
הצהיר מנהל לישכת הסעד של בית־שאן,
מחלוף הרוש :״משפחת כהן מוכרת לנו, אך
לא נתמכה ולא נתמכת על־ידינו. הם מוכרים
לנו מהטיפולים השונים — אבל אף פעם
לא קיבלו מאיתנו כסף!״
לעומת זאת, קשה להבין את דברי האב,
שלא קיבל תשלום הביטוח הלאומי, המגיע
לו אוטומטית.
לפי המסתבר מדברי האב עצמו, יעלו בחודש
המסדים הזה הכנסות המשפחה על
600 לירות. אולם אלה הן הכנסות של
חודש מיקרי. בחודש דצמבר השוטף הרד ההכנסה
בהרבה. הגשמים, והפסקת העבודות
העונתיות, יגרמו לכך.
סיכם כהן :״עושים לנו חשבונות על חודש
אחד, וזה לא אומר כלום. שיעשו חשבון
על כל השנה. שיעשו חשבון אפילו על החודש
הנוכחי, שבו עבדה הבת רק ארבעה ימים,
ואילו האשד, חייבת להפסיק בגלל ההריון.
שילכו למכולת ויראו את החובות.״
יעקוב לוי, בעל חנות״המכולת :״משפחת
כהן חייבת כבר 450 לירות, אבל אני ממשיך
לתת להם דברים חיוניים. אי־אפשר לא
לתת לבני־אדם לחם וקצת ביצים, או כמות
קטנה של אורז.״

רק ת5וחי אדמה

חרי־הצהריים, כשהתכנסו בני מש־פחת
כהן בדירתם, השתנתה נימת הדיבורים
לחלוטין. בת המשפחה שעבדה בחוות
שמואל, ריימונד, הסבירה :״אחותי יפה
לא סובלת ממחסור. היא בכלל לא רעבה.
לא חסר לה דבר. לא בגדים ולא אוכל.״
האם, מסעודה, פרצה בצעקות :״אני מתביישת
במה שהילדה עשתה ובמה שהיא
אמרה. באמת לא חסר לה כלום. זה בושה
בשבילנו לפני השכנים, וכל פעם שאני נזכרת
במה שהילדה אמרה, באות לי דמעות
בעיניים.״
בני משפחת כהן הצביעו בגאווה על ארבעה
כיכרות הלחם .״לא חסר לנו כלום!״
חזרו וטענו.
כדי לחזק את דבריהם, הזעיקו את השכן
מדירתו. אותו השכן שהסביר כמה שעות
קודם לכן כי ״חסר הרבה״ ,וכי ״קשה

אבא והתרושים

בידיו של מאיר כהן מצויים תלושי המשכורת שלו ושל
בני משפחתו, בעזרתם הוא מבסס את גירסתו, המנוגדת
לעובדות, כפי שצויינו בדברי שר־העבודה יגאל אלון בכנסת. אלון מסר פרטים טל החודש
האחרון, וכהן מסביר כי ההכנסה היא נמוכה, בגלל העבודות העונתיות של אשתו ובתו.
לחיות,״ הכריז הפעם כי ״לא חסר להם דבר,
לילדים של כהן. דואגים להם. הכל בסדר.״
וכדי שיפה הקטנה תבין שכל מה שאמרה
קודם הוא שקר, ואסור לחזור על שקר המבייש
את המשפחה כולה — העיפה לה
אמה שתי סטירות־לחי בנוכחות כל החבורה.
האב
מאיר, ששערו מתחיל להלבין, נפגע
פעם בעינו ואיבד את כושר הראייה. הוא
מסביר בעברית עילגת :״הלכתי למועצה
בשביל לסדר שיפה תאכל. אמרו לי שרוצים
שש לירות על כל ילד, ועוד צריך לשלם
את הכסף שלושה חודשים מראש. מאיפה
יש לי? מאיפה אקח כסף לשלושה חודשים?״
יפה
עצמה לא פצתה את פיה בנוכחות
בני המשפחה, אך כשנשאלה היכן היא ישנה,
הצביעה על חדר שקירותיו חשופים. היו בו
שלוש מיטות, המשמשות שישה ילדים. בפינה
ניצב ארגז־קרח גדול. בתוכו היתד, רק

מטפלת באח

שה יפה לטיפול באחיה הקטן, אפילו על חשבון
הלימודים. מטיילת איתו בין השלוליות,
כשלרגליה נעליה היחידות, שקיבלה מאחותה.
הוא הוסיף כי אם המשפחה עובדת בין
שישה לשמונה חודשים בשנה בעבודות עונתיות,
הרוויחה בחודשים האחרונים 300
לירות לחודש.
טוענים הנהנים: מסעודה לא הרוויחה מעולם
300 לירות. עבודתה היא עונתית —
רק שלושה־ארבע חודשים בשנה. וגם אז,
המשכורת של מסעודה היא רק 240 לירות.
שר־העבודה סיפר גם שאחותה של יפה
משתכרת בין 160ל־ 190 לירות לחודש. כן
הוסיף שמשפחת כהן קיבלה עוד 100
לירות בחודש האחרון מקיצבות שונות.
סיכומו של אלון: משפחת כהן השתכרה בחודש
האחרון סך של 838 לירות.
משפחת כהן טוענת שתמונה זו אינה
נכונה. אמנם נכון שאחותה של יפה הרוויחה
200 לירות בעבודה חקלאית בחוות שמואל,
בקירבת העיר, אך גם עבודה זו היא
ארבעה ימי עבודה בכל החודש. ומארבעה
ימים מרוויחים רק עשרות לירות — לא
מאות.

האם הם ועבים?

יפה, שהיפנתה את תשומת־הלב הציבורית על המצב
בבית־שאן, מתנהגת כאם לכל דבר. למרות
היותה תלמידת הכיתה ז׳ ,אין היא יודעת לכתוב. היא מבקרת בבית־ספר פעם או פעמים בשבוע.

קערה אחת. היא הכילה תפוחי־אדמה.
משפחת כהן, שעלתה לארץ לפני ארבע
שנים, מעידה על עצמה כי היתד, מבוססת
בחו״ל. אבי המשפחה הוא רפד, הרתיח את
כספו בכבוד, והירבה לעבוד עם הצבא
הצרפתי.

כמו מחברות וספרים

ך* אש המועצה המקומית בבית־שאן,
( יעקוב מהלוף, נימנה גם הוא על ציבור
האזרחים שאינם משלמים עבור ארוחות ילדיהם
בבית־הספר. לא בגלל שאין לו כסף.
דווקא יש לו משכורת גבוהה — 900 לירות
לחודש.
״הוצאתי את ששת ילדי ממסעדת ביתד,ספר,״
מסביר ראש־ד,מועצה ,״לאות הזדהות
עם תושבי עירי, שאינם יכולים לעמוד
בתשלום.״
הוא טען כי כל הצרות התחילו מההחלטה
של משרד־החינוך להעלות את התשלום
עבור הארוחות החמות, מסכום־גג של ארבע
לירות לחודש לסכום־גג של עשר לירות.
״אנחנו דורשים לחזור למצב הקודם,״
קבע מחלוף .״אנחנו דורשים מתן אפשרות
הוגנת לכל ילד בבית־שאן לאכול לפחות
פעם אחת ביום כמו שצריך.״
מפקחת התזונה מטעם משרד״התינוך במקום׳
רבקה לוויט :״הילדים שהוריהם מר־ויחים
מספיק כדי לשלם את מחיר המסעיר״
ולא שילמו, נשארו בחוץ, בלי קשר אם
הם רעבים או לא.״
״וזאת היא בדיוק הבעיר״״ הוסיף דובר
המועצה המקומית, יוסף ברקוביץ ,״אסור
להפקיר את הזנת הילדים בידי ציבור כמו
זה הנמצא בעירנו. חייבים להפוך את ההזוי׳
לחלק מן ד,שמתים החיוניים שנותנים
בבתי״הספר, כמו מחברות וכמו ספרים.״
נציגי העולם הזה לקחו את יפה לבית־הספר,
לראות את חדר־האוכל שבו לא אכלה
מעולם. רק בקושי שיכנעו אותה להיכנס
ולהתיישב ליד השולחן.
כדי שתעשה זאת בזכות, ולא בחסד, הציע
העולם הזה למנהל לשלם לבית־הספר עבור
ארוחותיה. המנהל הסביר, כי את התשלום
יש להסדיר במועצה המקומית. יפה לא יכלה
אפילו לבלוע את הפרוסה שהונחה לפניה
(ראה תמונה בעמוד .)26
במועצה המקומית עוררה הצעת העולם הזה
תגובה מיידית. הודיע מנהל מחלקת החינוך:
המועצה החליטה לפטור את הוריה
של יפה מתשלום עבור ארוחותיה. מעתה
תזכה יפה בארוחה חמה מדי יום ביומו.
יכול להיות ויכוח על טיב הארוחה הניתנת
לילדי בית־שאן, אולם ישנם הרבה
ילדים (לפי גירסת המועצה: למעלה מאלף)
שבשבילם מהתה ארוחה זו את עיקר התפריט.
לגביהם
השאלה אינה טיב הארוחה, אלא
עצם קיומה.
השאלה היא רק: מדוע להשאיר את האחריות
לארוחה זו למצב־רוחם, או למצב־כיסם,
של ההורים? מדוע אין הממשלה מכסה
ישירות את כל מחיר הארוחות, כדי
למנוע לא רק רעב — אלא גם בושה ופגיעה
נפשית מן הילד המופלה לרעה?

בשלם
(המשך מעמוד )25
ההטפות הפרוטסטנטי שלו. אלוף־ מישנה
אמריקאי חשב אחרת. הוא מינה את אל־ברץ,
כלא־נאצי היחיד באזור, לראש עיירה
באווארית קטנה.
וכך התחילה הקאריירה המוניציפאלית
של אלברץ. באשר עבר לברלין היה בין
אנשי המינהל הבולטים ש? בראנדט, מפקח
משטרת ברלין ועסקן עירוני בעל כושר
ייצוג: והידברות לא־מבוטלים.
הוא אפילו היה מסוגל להרגיע את חברי
סיעת־המיעוט במועצת־העיר, הדמוקראטים־
הנוצרים הרכושניים. אמר להם הכוהן־
העסקן, אחר בחירתו :״כשאני הולך לישון
בלילה אני קורא את ספר שערי הבורסה.
זהו הספר היחיד, נוסף לתנ״ך, שכולו
קושט דברי אמת.״
נציות השחור והלבן
השבוע לפני 1966 שנה נולד ישוע מנצרת.
וכיום 950 מיליון בני־אדם הם
נוצרים 36 .אלף מהם הם ישועים. אלה
הם בני מיסדר המעש הקאתולי. המאורג־

האפיפיור והגנרל
7קדושים 14 ,אפיפיורים

• זהו ורמוט הנשיא החדש של כרמל מזרחי: הוא
גם ישן -כי הוא הופק ממרתפי ראשון לציון
וזכרון יעקב -ורמוט הנשיא מכיל בתוכו 80
שנות נסיון וידע והוא נוצר לאניניהטעם .
את ורמוט הנשיא שותים ״על הסלע״ או כקוקטיל
רגיל.
לכל

הנסיבות

שחם לבינפון אילוך

ורמוט

הנשיא.

ורמוט הנשיא בשיא הרמה

כרמל * מז ר
מיקבי ראעוון לציון וזבדון יעקב

נים בצורה כמעט צבאית, בראשם עומד
גנרל והם מכנים את עצמם צנזזנן הנצרות;
פלמ״ח ישוע הנוצרי, בולשת הוותיקאן.
קשת יותר רחכה. למתת מספרם
הקטן רב כוחם של הישועים, שמיסדרם
נוסד לפני 432 שנה. עד כדי כך שהגנרל
של המסדר, כיום פאדרו ארופה, מכונה
האפיפיור השחור (בניגוד לאפיפיור, הלובש
על־פי־רוב לבנים, לובש הגנרל אך
ורק שחורים).
עוצמתם של הישועים נובעת מתפישת
עמדות־כוח בחינוך ובתקשורת. נכסיהם
מוערכים ב־ 15 אלף מיליון לירות ולרשותם
1200 עיתונים 120 ,בתי־ספר תיכוניים,
30 תחנות־שידור (כולל רדיו וותיקאן,
המשדר ב־ 32 לשונות) ושמונה תחנות־טלביזיה.
אולם
חוד־המחץ של פעילותם היא האוניברסיטה
הקאתולית ברומא (ממנה כבר
יצאו 7קדושים 14 ,אפיפיורים ומאות
חשמנים) והמשרד הקדוש — רשות האמונה
העליונה, שתפקידה להשגיח כי שום
מלומד קאתולי לא יפגע בחקירותיו ב־עקרונות־הדת.
ידם
הקשה של הישועים קשתה כל בך
עד שהשבוע החליט האפיפיור הלבן, פאו־לוס
הששי, לעשות משהו. רמז ראשון
ניתן באיגרת חג־המולד שלו, בה דיבר על
הצורך בקשת דיעות יותר רחבה בקאתו־ליות
של ימינו.

כדור הארץ
• מורה נכוכים. בקואלה־לאמפור,
מלאזייה, הורה הצנזור לחתוך קטעי־התנש־קות
מתוך סרטי־הטלביזיה המקומיים, נימק
את הדבר בכך שהנשיקות מביאות אנשים
מבוגרים במבוכה.

העולם הזה 1530

ספורט כדורסל מסע הזע
במשך ששד, שבועות נמצאה נבחרת
הכדורסל הישראלית בחו׳׳ל. כאשר חזרה
לישראל, ביום השישי האחרון, היה ברור
לכל כי השיגה את מטרתה, זכתה במקום
הראשון בטורניר עמי־אסיה שנערך
בבאנגקוק (העולם הזה .)1529 אלא שהשבוע
התברר, כי הדרך להצלחה לא
היתד, סוגה בשושנים.
למשל, כאשר חזרה הנבחרת, לאחר
הפסדה היחיד בטורניר בבאנגקוק, נגד
הנבחרת של דרום־קוריאה, התחוללה סערה
באוטובוס בו נסעה.
סיפר אחד הנוסעים :״מן הרגע שעלינו
לאוטובוס הרגשנו באווירה המתוחה. פתאום
הכל התפוצץ. דויד קמינסקי התפרץ
לפתע כלפי המאמן, שמעון שלח, שהוא
גם מאמנו בקבוצתו הפועל תל־אביב. הוא
זעם על כך שלא נתנו לו לשחק.״
ההמשך היה לא פחות סוער. לתוך
הוויכוח בין קמינסקי והמאמן הצטרף
גם כדורסלן־הנבחרת־והפועל־חולון עופר
אשד. רק במקרה לא עברו המתווכחים
למהלומות. קמינסקי זעם מפני שלמרות שהוכיח
יכולת טובה במישחק קודם, לא שותף
במישחק הקובע נגד דרום־קוריאה.
באוטובוס לא השיב המאמן לטענותיו.
הוא קרא לאחר מכן את קמינסקי לשיחה
בחדרו, בכפר האולימפי של המשחקים.
הדיה של השיחה הסוערת נשמעו
בכפר כולו. התוצאות: לאחר־מכן שותף
קמינסקי בחלק הארי של כל המשחקים.
הכלונדי נשאר כחוץ. אך קמינסקי
לא היה היחיד שד,תחכך עם מאמנו. אילן
זייגר, למשל, קיבל באחד המשחקים הוראה
להיכנס ולשחק, חמש דקות לפני הסיום.
הוא ראה בכך פחיתות כבוד לעצמו, סירב
למלא אחר הוראות המאמן. איש לא
הגיב על־כך.
דוגמה אחרת: לפני שהגיעה הנבחרת
לבאנגקוק היא ערכה מסע של משחקים
בארצות־הברית. במשחק באוהיו, נגד קבו־צת
בית־ר,חרושת לצמיגים גו דיי ר, קיבל
כדורסלן־מבבי־תל־אביב־וו־,נבחרת, חיים שט־רקמן,
הוראה להיכנס ולשחק כמה דקות
לפני הסיום .״אני פצוע,״ היתר, התשובה.
שטרקמן הבלונדי נשאר בחוץ.
הפעם לא עבר על־כך המאמן בשתיקה.
שטרקמן הוזמן לישיבה של ועדת המשמעת
של הנבחרת, בה ישבו מנהל
הנבחרת, עמירם שפירא, וראש הקבוצה
תנחום (״תני״) כוהן־מינץ.
בפניהם טען שטרקמן כי המאמן מקפח
אותו, וכי למרות העובדה שבכל המשחקים
בהם שותף הוא הצטיין, אין
המאמן נותן לו לשחק במרבית המפגשים.
כוהן־מינץ ושפירא הסבירו לשטרקמן, כי

אינם יכולים להתערב בשיקוליו המיקצו־עיים
של המאמן, וכי אפילו צודק שטרקמן
אין בכך כדי להצדיק סירוב למלא הוראות.
הפרשה לא הסתימה בכך. המאמן שלח
ניסר, להסביר לשחקנו, כי זה בלתי־אפשרי
שהוראותיו לא תקויימנה. תגובת השחקן:
״למה לא נתת לי לשחק? אני לא נסעתי
בדי שיעשו ממני צחוק! למה רק השחקנים
שלך מהפועל משחקים?״
מאז שותף שטרקמן רק לדקות בודדות
במשחקים, כשהמאמן כמעט ואינו מקיים
עמו מגע.
הדי המסע. אחד הבודדים שסבל בשקט
היה החיפאי יצחק מזרחי, גם הוא

האירגון הסוציאליסטי הישראלי

״מצפן׳ בעל־פה
גלוכינסקי וטובים כבאנגקוק
הדרך להצלחה —
נסע עם הנבחרת ולא שותף כמעט במשחקים.
אלא שמזרחי נהנה מהמסע, לא
בא בטענות אל מאמנו.
יו״ר איגוד הכדורסל הישראלי, שהשתתף
אף הוא במסע, לא התערב בסיכסוכי השחקנים,
העדיף להתמסר לעניינים הטכניים.
מכל מקום היד. ברור השבוע, כי הדי
המסע הארוך של הנבחרת ישפיעו על
עתידו של הכדורסל הישראלי. העניין
עשוי להשפיע לא במעט על השאלה, אם
ימשיך שמעון (״צ׳ינגה״) שלח לאמן את
הנבחרת הישראלית ומי יהיו חניכיו.
אתלטיקה משהו רציני
שעה שכל עסקני הספורט המקומיים
היו עסוקים בקבלת ספורטאים ישראליים
החוזרים מחו״ל, לא השגיח איש באחד
שעזב את הארץ.
היה זה אתלט הפועל תל־אביב שלמה
ניצני, אלוף ישראל בריצות 200ו־400
מטרים, שייצג לא פעם את מולדתו בתחרויות
בינלאומיות.
ניצני יצא השבוע כדי ללמוד שנתיים
בלוס־אנג׳לס ולקבל תואר אקדמאי בחינוך
גופני. עד עתה הוא למד במכון וינגייט.
דבר אחד הוא הבטיח לפני שיצא :״אני
יוצא כדי ללמוד ולהתקדם. כשאחזור עם
נסיון, אני מקווה שעם עוד כמה חברים
משוגעים לעניין, כמוני, נוכל סוף־סוף
להעמיד את האתלטיקה הישראלית על הרגליים
ולהגיע למשהו רציני.״

העומד מן הצד

שזיפי, כוהך־מינץ ומרכוס
— לא היתה סוגה בשושנים
הטזלס הזה 1530

על האירועים הקטנים של משחקי עמי־אסיה
בבאנגקוק סיפרה השבוע, בין השאר,
גם הרצה הישראלית (בעלת מדליות זהב
וארד) דברה מרכוס:
>•׳ כל יום התאמנו פעמיים, חנה שזיפי
ואני. יחד איתנו היה גם המאמן שורה
רפופורט. הוא נסע בתור מאמן, אבל מכיוון
שהוא לא היה המאמן שלנו הוא לא
התערב באימונים. הוא היה טוב מאוד.
נתן את השמות שלנו לוועד האולימפי,
ידאג שיסיעו אותנו ממקום למקום. הוא
לא הפריע לנו בכלל. אפילו כשחילקו
את המדליות הוא עמד מהצד, כאילו הוא
לא שייך בכלל.
את הקשרים הטובים ביותר קשרנו
עם הפאקיסטנים והאיראנים. כשהם היו
פוגשים אותנו בבאנגקוק היו אומרים לנו
שלום בעברית. גם עם האינדונזים ור,אפגני־סטנים
היו יחסים טובים. הם אפילו תמכו
בנציג ישראלי לוועד הפועל של הקונפדרציה
האסיאנית.
׳*י אתלטים מהפיליפינים שאלו אותנו
איך בכלל באנו למשחקים. הם חשבו שיש
מלחמה בישראל. הסברנו להם שבינתיים
עוד אין.

ועידת תנועת העולם הזה-נוח חדש
ביום ששי ,30.12.66 ,בשעה 8.30 בערב, באולם ״ברית העבודה״,
רחוב קלישר ( 48 פינת רחוב נחלת־בנימין ,)32 תל־אביב —
בהשתתפות צירי הוועידה.

באליפות כתב־יד הזעיר מחזיק
קנת פאלמר מלונדון בירת
אנגליה, שבשנת ,1965 כתב
תפילה המכילה 7,000 אותיות
על גבי פיסת נייר שגודלה 22
מילימטרים על 18 מילימטרים.
לפעמים, דווקה הדברים הקטנים
קובעים את הופעתך —
הגרביים שלרגלייך, למשל. גרבי
״מרסי״ מיוצרים כך, שתוכלי
להיות זוהרת תמיד — כי הם
משלבים איכות אירופית קפדנית
עם מחירים נוחים ביותר,
שאינם מכבידים על תקציבך.
ששה גרביים בודדים בארנקון
אחד עדיין נמכרים בשש לירות
בלבד, ומשמשים אותך כמו חמישה
זוגות, על־ידי כך שכל גרב
יכול להיות זוג עם כל גרב
אחר. לפי דרישת אלפי נשים,
הוצאנו לשוק גם 6גרבי רשת
״מיקרומש״ ״מרסי״ בארנקון
אחד, ב־ 7לירות בלבד ובתוספת
שי: מחזיק מפתחות אחד מסיד-
רה של שמונה כוכבי־זמר. גרבי
״מרסי״ פירושם הופעה זוהרת
וחסכנות זהירה. מה עוד תוכלי
לבקש מגרביים?

בי ה ם דדזשים לז.
אךלדבודאיא*נ ם
דרזשים. למניעת
קשקשים, כדאי לך
להשתמש בתיאליזיו.
עפה • 1ס

יום

את ראשך

במספרטיפותתיאל״ז״ן.

51 1ו

ןוק31ץ13

0 0X 4
״ דוקסה ״ השעון השוייצי בעל המוניטין העולמי

במדינה
תאונות

1ת(10 ₪תנ]ן|ן

מ׳ אשם 7
ארבע דמויות, לבושות בגדים שחורים,
הסתודדו ליד מכונית לארק פרטית, בצבע
לבן־אפור, השייכת לגבריאל קוזורוביצקי
מיהוד. הן פרצו את הדלת הנעולה של המכונית,
קפצו לתוכה ונעלמו מן המקום
במהירות מסחררת.
מיהוד נסע הלארק לאור־יהודה. השעה היתד.
קרובה לחצות ורחובה הראשי של אור־יהודה,
רחוב ההגנה, החל מתרוקן מאנשים.
ד,לארק נכנם לרחוב, והחל נוסע הלוך־ו-
חזור לאורכו, במהירות מסחררת, תוך כדי

3ו*0ק 6תו 8 6 1ח ^

גם נג׳יה יעקב, אלמנת ההרוג, ואם תשעת
ילדיו הקטנים, מספרת על הידידות הרבה
ששררה בין השניים, ואיך ״אורי היה בא
אלינו הביתה, שותה אצלנו, אוכל ומדבר
עם בעלי ז״ל.
״תיכף למחרת המיקרה בא אות לבית
שלי, רצה לדעת מי אשם במותו של דניאל,
ואמר, :אם הייתי יודע מי עשה את זה,
הייתי הורג אותו על המקום.׳ הוא גם השתתף
בהלזזייה של בעלי.״
חכרה פשוטים כמונו. אורי עצמו
מכחיש כל קשר ללארק הגנוב. אשתו של
אורי טוענת שהוא ישב כל הערב בבית.
חיים מסיקה, חיים נעים וניסים שמש, שהיו
במכונית הגנובה, אומרים שהוא נהג
במכונית.
הבדיקה המשטרתית העלתה 120 מיליגרם
אלכוהול בדמו של ההרוג, המעידים שהיה
שתוי, שעה שפרץ לכביש.
ובכן, האם יימצא אורי ארמי אשם בהריגת
דניאל יעקב, ידידו הטוב, אשמה שעבודה
הוא צפוי לעונש של מאסר־עולם?
אם הוא אשם או לא, יקבעו השופטים

3וגחניםמ1\/£ו1£ 5קוקז

{ל א ספני !
מחזיקי מפתחנת נהדרים של

״ארטיק״
שילחו לבית חרושת ״ארטיק״ ת.ך 40 .גת-ים,
25 עטיפות של קרמבו
ותקבלו לביתכם מחזיק מפתחות נהדר.

,,ארטיק״

חסל סדר בעיות ולבטים בחיי המיו שלך!
הופיע ונמצא למכירה הספר שאלפים נזקקים לו

יסודות המין

מאתד״ר ארנולד פ. קליין
בלמעלה מ־ 360 עמודים גדולים וצפופים, פותר המחבר
בצורה גלויה ובכנות מלאה כל בעיה קיימת ממכלול בעיות
המין של כל גבר ואשה בעולמנו.

להשיג בכל חנויות הספרים בארץ
או ע״י משלוח סך 7.60ל״י לע. נרקיס, דרך פתח תקוה , 1ת״א
הספר יומצא לד ארוז באריזה אישית באמצעות הדואר —
דמי המשלוח על חשבוננו.

בגרות 41

1ב־ 1בינואר נפתחות כתות חדשות בוקר יערב לבחינות מוקדמות ובגרות
והתרבות•.
החינוך 1111 נו 111_1
משרד ו 1ו ו־ב ו 1
מטעם בושוו
< נו טעט 967ו אפריל /ס ע
וזכו*
הנערכות במועד

הוטמה בין 5־ 7אחה״ צ
מבון אנלנב ת ״ א

אלנביסז

.העולם הזד שבועוןהחדשותהישראלי
המערכת והמנהלת: תל־אביב, רח׳ קרליבך ,12 טלפון 5־,30134
ת.ד • 136 .מען מברקי: עולמפרם • דפוס משה שהם בעיט,
תל־אביב, רה׳ פין • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע״מ• .
העורך הראשי: אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע*מ.

נאשם ארמי
התעופף באוויר —
סטיות ימינה ושמאלה, מעבר אחד של הכביש
אל עברו השני.
החריקות, הציפצופים ואורות הפנסים משכו
אל המקום קהל, והרחוב המתרוקן החל
להתמלא מחדש.
וכשהלארק היה בסיבוב החמישי של ה־הארקה
שלו, הריעו הצופים שעמדו משני
צירי הכביש, ומחאו־בף. הם ראו גם את
היד שהגיחה מחלון הלארק ונופפה לעברם.
ואז קרה הדבר. אל הכביש ירד דניאל
יעקב, בן ,32 אב לתשעה ילדים. הוא נעצר
באמצע הרחוב, נופף בידיו למכונית המתקרבת.
לרבים
מן הצופים נעתקה הנשימה כאשר
נשמעה החבטה. גופו של דניאל יעקב פגע
בחרטום הלארק, הוטח כלפי מעלה אל פני
זכוכית הנהג, ניפץ חלק ממנה, התעופף
מספר מטרים באוויר והתנגש בשפת המדרכה.
הוא
מת במקום.
לאחר הפגיעה בדניאל לא עצרו הנוהגים
במכונית אף לרגע. הם עזבו את המקום במהירות,
ונעלמו.
השבוע נפתח משפטו של צעיר בן ,23
בשם כדורי (״אורי״) ארמי, המואשם בכך
שנהג במכונית הדורסנית הגנובה.
ילד נורמלי, פשוט. הילדים המתרוצצים
בסימטאות אור־יהודד. מספרים שאורי
הוא דווקא בחור טוב מאד. הוא אחד כזה
שמרכיב את הילדים הקטנים על גבי אופניים,
מפריד בין ניצים, מספר בדיחות וסיפורים,
לוקח ילדים קטנים מהשכונה להצגות
קולנוע.
״לפני הצבא לא היו לו שום בעיות,״
מספר אחיו, קרמל ארמי. לדבריו היה אז
אורי שקט ויציב• ״היה עובד איתי במכונאות
ובמסגרות. כל בוקר היינו יוצאים לעבודה
בשעה חמש. ילד נורמלי פשוט. לא
סתם איזה פסיכי. יכולת לדבר איתו, אבל
הוא הלך לצבא מוקדם מדי, בגלל טעות
בניירות, ואז משהו קרה לו. הוא השתנה.
אולי מפני שהמצב היה קשה. המשכורת
הצבאית לא הספיקה לו. הוא התחיל לערוק
מן הצבא לתקופות ארוכות, והיו מושיבים
אותו הרבה בבית־סוהר צבאי. מאז נהיה
אורי בחור כזה נורא פראי,״ מסכם קרמל
את דבריו.
הייתי הורג אותו! ההרוג והנאשם
בהריגתו היו ידידים טובים, ושתו יחד כמה
שעות לפני המיקרה .״עוד באותו ערב, בעשר
בלילה, בא דניאל לבקר אותנו,״ מספרת
מרים, אשתו של אורי .״אורי היה
עייף מאד, ולא יצא כל הערב מהבית. הוא
ישב עם דניאל, שכבר היה שתוי כשבא
אלינו. בסוף דניאל הלך, ואורי נשאר בבית
כל הערב.״

קורבן יעקב*
— והתנגש במדרכה
מקם קנת, אליהו מאני וד״ר יצחק דולב.
אבל מי שבטח אשם, זוהי שכונת אור־יהווה.

היה לו מקום בבית. שם תמיד מלא
ילדים,״ סיפר אחד מחבריו .״ולמקומות אחרים
לא נותנים להיכנס, לחברה פשוטים
כמונו. לא מסכימים שנבוא, וכסף לסרט
או לבילויים אין אף פעם. אז רבים קצת
מכות, משחקים כדורגל בכביש, או גונבים
סוס, או אוטו. כי בערב אין לנו מה לעשות,
ואין אף פעם לאן ללכת.״

החי
• הד גדיא. במג׳ד אל־כרום יצא
קאסם חוסיין סאבע לכביש, על־מנת לאסוף
את גוויית פרתו שנדרסה למוות על־ידי
מכונית, נפגע על־ידי מכונית שעברה במקום
ושנתקלה בגוויית הפרה.
• לוחמה פסיכולוגית. במנרה
הוזהרו חברי המשק ממכת עכברי־שדה
במודעות שנשאו כתובות אזהרה אל תתן
להם להסתנן! ושהראו עכברים חודרים
מתחת לגדר, לא האמינו להסבר־חוזר כי
המדובר בנברנים של ממש ולא במסתננים
מעבר לגבול.

• געיות המיתון. בקריית־שמונה
זוהה נער בן , 14 שטען כי הוא תושב
עבו, כמסתנן מלבנון, לאחר שהסתובב בעיירת
האבטלה הגלילית וביקש עבודה.
• חסיד אדמדת־־העודם. בירושלים
נפטר יוצא ארצות־הברית משה דיני, שנחשב
כל ימיו ליהודי ירא־שמים, ושהקפיד
כל כך על שמירת המיצוות עד שלא שכח
לצוות שלא ינתחו את נוסו אחר המוות,
נתגלה בבדיקת אחר המוות השיטחית כערל
שלא נימול, נמסר לקונסול האמריקאי
לקבורה.
* עם גיסתו ובנה.
העולם הזה 1530

אדם רחרוח

א מ רי קהה מופל א ה
הסנאטור היהודי מניו־יורק, י?ן קב יעכץ בן ה־ ,62 כבר מזמן לא מסתפק בייחוס
שמשפחתו הם מיוצאי עיה״ק צפת תובב״א. היום יש לו כבר התיחסויות אחרות.
אם לא להיות הנשיא היהודי הראשון, אז לפחות, לפי דעתו, מגיע לו להיות סגן־הנשיא
היהודי הראשון. וההזדמנות היא כמובן ההזדמנות הקרובה ביותר .1968 .אז צריך להיות
יהודי מועמד לסגן־נשיא ורצוי גם שייבחר. ועל מי מדובר אם לא על יעבץ.
רק מה שנכון נכון. הוא יודע לעבוד. היעבץ שלנו. כשם שהוא הרגיע בשעתו את
הבוחרים במדינת ניו־יורק שלא צריך להתרגש מזה ששולחים סנאטור יהודי לוושינגטון
(הם בין כך לא התרגשו. הרי כל ניו־יורקי שלישי הוא בעצמו יהודי).
כן. איך הוא הרגיע אותם. הוא פשוט הזכיר להם שזה לא חידוש מהפכני — סנאטור
יהודי בסנאט של ארצות־הברית. אפילו בפלורידה כבר שלחו סנאטור יהודי לסנאט.
וזה היה בשנת .1845
הסנאטור ההוא, זצ״ל, היה לו דווקא שם יהודי יפה — דויד לוי יולי.
השבוע הזכיר יעבץ עובדה שצריכה להקל עליו להתמנות כמועמד לסגנות הנשיאות
מטעם מיפלגתו, הרפובליקאים. הסביר הוא: אם המועמד לנשיאות יהיה צפוני־מתקדם דרוש
מישהו שיעשה רושם טוב על בוחרי מדינות הדרום, שלא כל כך אוהבים צפונים־מתקדמים.
ומה הוא כוח המשיכה המיוחד במינו של יעבץ כלפי בוחרים דרומיים? לא יודעים? זה
פשוט מאד. העובדה שהוא יהודי. כי דווקא יהודי, אחד יהודה בנימין, היה שר־החוץ של
קונפדרציית מדינות הדרום קצרת־הימים, בעת מלחמת־האזרחים לפני מאה שנים.

• החודש מבקר באמריקה גם רוסי נחמד מאד. זה המשורר של באבי־יאר, יבנני
יבטושנקו, הבלונדי הגבוה בן ה־ .33 והוא די משתגע מאמריקה זאת. בלאס־וגאם הוא

הפסיד כסף ברוליטה. זה לא כל כך מדאיג אותו. אבל הוא גם התחיל להפסיד במשקל. זה
מכל המסיבות שמזמינים אותו. שותים ושותים ולא נותנים לאכול .״הדבר היחידי שנותנים
לי לאכול זה קוביות הקרח בכוסות הוויסקי,״ הוא התלונן.

• ואם אתם חושבים שזה הכל מאמריקה אז רק רגע. השבוע יצא עוד ספר־זכרונות.
לא על קנדי. אלא על פראנקלין יוזוולט. מסופרת בו עובדה מעניינת שמסבירה מדוע
כל כך הרבה אנשים לא הבינו את רוזוזלט נכון.
היה לו הרגל, לרוזוולט, שכאשר היה רוצה להראות שהוא עוקב אחרי מה שמספרים לו,
היה נד בראשו. רק שלעתים קרובות היה סבור הצד השני כי כאשר הנשיא נד בראשו הוא
מתכ 1זן להביע במנוד־ראש זה את הסכמתו לבקשת או הצעת הצד השני.

דבריס בעלמה
לבריג׳יט בארדו

ת שעה ש מו ת. אתהשם הע שירי י כו ל לה
כני ס כל אחד כרצונו.

• למה יש
כלבים ו־ 15ח תו לי סז
או־ל ה־ל ה, ז ה פשוט מאד. מפני שזה
המכ סי מו ם שנכנס ל רול ס־ רויס שלה.
זה, ל פ חו תההסבר שלה.

<• מי האשה הלבו שה בצורה ה אלגנ טי
ת ביותר ב עול סז
לפי דע תו של ה הו מו רי סטהאמ רי ק אי
ארט ביכויאלד זאת הי א הגברת
ג׳ואן קנדי, א ש תו של ט די קנדי, ה־סנ
א טו ר הצעיר. וארט גם ה כין אתה־ר
שי מה הרגילה של עשר הנ שי ם הלבו שו
ת הכי טו ב. הי אמת חי ל ה, כ מובן, עם
ג׳ואן קנדי, א ך הי א אי נהמס תיי מתבא
שהע שירית ב ר שי מ ה. ארטרקאסף

• מ תי יו דעתמת כננ ת־ או פנ ה ש הי א
ה צ לי חהבאמת?
כא שר צו ב טי םאותהבמ קו ם מ סויי ם.
כך ס בו ר ה ליי די מארי קוואנט, ה לונ
דוני תהצ עי רהשהמ צי אהאתהמח ־
צ אי ת, נע ש תה בז כו תזה מי ליונ רי ת וז
כתהל תו א ר־כבוד מי די המלכהא לי־ז
באת.
כ ש הי א הגי ע ה בשבוע שעבר, ב שי או
של מסע־ פ ר סו מתל מיני, לוו שינגטון, הי א
הלכה לב קרב שגרירות ה ב רי טי תכש הי א
לבו שה, כ מו בן, מחצ אי תמאד מיני. אחד
הנ ע רי ם־ ה ש לי חי םהאמ רי ק אי ם של ה שגרירות
פ שוט לאהיהי כו ללהתאפק
נוכח המראה שנ תגל ה לנגד עיניו, הו א
צבט אתמא רי ב מ קו ם מ סויי ם.

יש דוור

כריסטי ולשעבר

פעם היתה ג׳י לי כ רי ס טי בחודה
בודדת, בלתי ידועה ורעבה. ואז היא התאהבה
בדוור שלה. והס התחילו. לחיות באושר
ובשינחזה.
עד שג׳נלי נהייתה שחקנית קולנוע מצליחה
ועשירה. בשביל דארלינג היא קיבלה
20 אלף לירות (וגם את פרס האוסקר);
בשביל ד״ר ז׳יוואגו כבר קיבלה 350 אלף
לירות ובשביל סרטה האחרון, פארנהייט
,451 כבר הגיעה ל־נ< 70 אלף.
אז אחרי זה היא עוד צריכה את הדוור
הזה? את מר רץ בפאנט ממשרד הדואר
הבריטי? ועוד אין! ותראו מה קרה:
׳היא אמנם תינתה, באופן זמני בהחלט,
אהבים עם השחקן טאראנס סכואמפ,
אבל זה נגמר עודלפני שזה התפתזז.
היא פשוט הודיעה לו :״כאשר אני לא
אוהבת מישהנ בכל לבי אני פשוט לא
רנצה לדעת יותר עליה״
ואז סטאמפ, למרות שהנא שחקן, לא
שיחק הרבה. הוא פשוט קם ועזב את
הדירה של המיליונרית הצעירה.
ואת מקומו תפש בחזרה טיפוס אהוב
ביותר — הלא הוא מיודענו, מחלק־ה־מכתבים
בסאנט שהוא גם צייר ומורה לאומנות
לעת-מצוא.
וכדי שלא ירגיש את עצמו יותר מזי
בבית, הודיעה ג׳הלי תיכף, לכל מאן דבעי:
״אני מעריצה את דון. אבל לשאת אותו
אינני רוצה. פשוט מפחדת מפני הנישואין!״

ג׳יין פדנדה שוב הצליחה
להופיע בצילומי עירום.
רק הפעם בלי משפטים.
וזה היה דווקא אחרי ש
היא
סיבה לאוטו פרמי־נ
ג׳ ר. כי הוא ביקש ממנה
להופיע עירומה בסצינו!
חדר־אמבטיה בסרטו מחר
יום חדש, אותו הוא מסריט
בימים חדשים אלה:
ג׳יין סיבה..בכל תוקף,
הודיעה כי היא אולי תחשוב
על ההצעה כאשר. כל ה־.
נוכחים בשטח, מאיש־ה־הסרטה
עד המפיק גער
בכלל יופיעו עירומים אף
הנן.
פרמינג׳ר אין לו מך, שיש
לפונדה ולכן קוא ו,יתר.
אבל י למחרת הוא פתח
את. נגיתורהגגן ריס הפאר:־
סאי אדם ואת מי הוא ראה,
שם כמו חווה? את ג׳יין,
כוכבתו, כמובן.
ואין היא הסבירה לו את

״פשוט מאד,״ אמרה, הגברת
ואדים לבית פונדה,
״זה דבך אחר לגמרי. כאן
השגיח בעלי על היופי האסתיטי
של הצילום!״

ואם כבר מדברים על יופי
אסתיטי. כדאי לספר על מחקר
שערכו הגרמנים.
הם עורכים מחקר על כל
דבר.
אז הס גילו כי הגרמנים
(נבעיקר הגרמניות) מוציאים!
הרבה ינתר על בגדי״לילה
מאשר על כלי־סיטה נמיטנת
ומזרונים גם יחד.
איך אפשר להסביר את
זה נוכח העובדה, המתגלה
במחקר מעניין זה, כי הגר־מנינת
נוהגות ללבוש די
מעט שעה ׳שהן מבלות את
הזמן במיטה?

גבר גדול ומשועמם
פעם הוא היה סתם בן־טובים קאהירי.
בנו של יבואן־עצים וחבר נבחרת הכדורגל
המצרית. ואחר כך הוא גילה את
הסיגריות ואת השתייה ואת הקלפים ואת
הנשים.
אלה תולדותיו של מישל שלהוב בראשי
פרקים. רק שהיום הוא כבר בן 33 וידוע
וותר בשם הבד שלו: עומר שדין?.
ואל הבד הגיע, כמובן, בעזרת אשה. הלא
היא פא תה המאנה, כוכבת מסך־הכסף
של מצרים. והיא כל כך רצתה לקדם את

שריף, אשה ובן
עומר עד שאפילו התקדמה מבעלה והלאה,
עזבה אותו ונישאה לעומר.
כנראה שהיא קידמה אותו יותר מדי.
ואחר הצלחה (קופתית, לפחות) בלורנם,
איש ערב; הרולס רדיס הצהוב וד״ר ז׳יווא־גו
החלים מישל־עומר שהוא כבר לא זקוק
לאשתו המצרייה.

הוא השאיר את פא תה במצרים ואת
בנם, טארק, העביר לפנימייה בשווייץ. את
הוריו העביר לספרד ואת עצמו לפאריס.
למה לפאריס? כי עומר הוא אדם עצבני
מאד. מהעבודה בד״ר ז׳יוואגו הוא אפילו
קיבל אולקוס. ובשביל להרגיע את העצבים
שלו יש רק דבר אחד טוב. זה לשחק
ברידג׳ .ולפי דעתו קלפני הברידג׳ הטובים
ביותר בעולם חיים בפאריס.
ועומר צריך לדעת. הלא בשנה שעברה
היה קפטן נבחרת הברידג׳ המצרית.
חוץ מזה יש לו עוד אהבה אחת. הוא,
אוהב לישון הרבה, ולפעמים הוא אפילו
לא ישן לבדו. אבל זה קורה לעתים
די נדירות. כי, כפי שהוא מודה בפה
מלא ,״נשים שאוהבות הן די משעממות״.
ואם יש משהו שהוא שונא זה השמעום.
וכשמשעמם לו הוא מוכן לדבר הרבה.
אפילו על נשים.
קודם כל הוא מעדיף אשד, מצרית,
בכל זאת. כי במצרים מחנכים את האשד.
להיות אשה. והיא מעולם לא מאבדת את
המיסתורין ואת הקסם שלה כפי שקורה
עם הנשים במערב.
חוץ מזר, הוא רוצה שכל אשה תטפח
את עצמה באופן יסודי. אפילו שזה לוקח
הרבה זמן. זה שווה את זה. ורצוי גם
שתהיינה אינטליגנטיות ולא רק סתם נשיות.
ושתיראינה קצת חלשות כדי שהוא יוכל
להרגיש את עצמו כגבר הגדול והחזק הבא
לעזרתן.
אבל שיהיה ברור שהוא הגדול ולא ה־אשה.
הוא ממש שונא נשים גדולות. .ולכן
הוא גם ישן במיטה קטנה: וצרה, וכאמור,
על־פי־רוב, לבדו.