גליון 1531 מתאריך 4 בינואר 1967

מספר 1531

•טנה .0י:

כ״ס טבת תשכ״ז4.1.1967 ,

המחיר 12 0א ג׳

פצצות בעמאן -שוקיירי
מאיים בפלישה לירדן ־
התרוצצות בין עסק]׳ פלסטין

מ*יע:

:שיחה מחתרתית שנתקיימה ב שכ ם

/1וה

ממצא /מ /£מ?

עינה
גשיתיד
הייותלתהליד יי צו רו

ה טר מו ״כי מי

עלכלנ־ני ם
אדיעיו יו תרנעים

גן כניקום!
ם־ 5.1.67 נפתחים קורסי־ערב חדשים
שרטוט מכונות

בנין

ארכיטקטורה

ת״ א, בן־ י הוד ה 2 6

ח ים ה, הרצל 44

ט כני קו ם
ם־ 5.1.67 נפתחים קורסי־ערב חדשים

דדיו
אלקט רוני ק ה

#טלויזי ה

ח ים ה, הרצל 44
רצונך בגוף חסון ושרירי
לקבלת חוברת הסברה חי נ ם
פנה אל

מכשירים לפיתוח הגוף

• ט רנזי ס טו רי ם

ת״א, ב ן ־ יהודה 26

בשנתו הראשונה כזז״ב, הגיש אורי אבנרי
285 שאילתות — יותר מכל סיעה אחרת
בכנסת. הן נגעו כולן לבעיותיהם הגדולות
והקטנות של אזרחי ישראל, שבחלקם פנו
דרך העולם הזה. רק אחת מהן נגעה לעבודת
המערכת עצמה. המיקוד. ניראה לי די
חמור ומתמיה, כדי שיצדיק את פירסומו
מחדש. וזו השאילתה:
בשבועון העולם הזה סיום 30.11.66 סופר
על צלם־עתונות ׳תל־אביבי מר נ. זהבי, אשר
ניסה לצלם את הגברת מרים אשכול, אשת
ראש־הממשלה.
שומרי ראשה של הגברת אשכול ציוו על
מר זהבי הנ״ל להסתלק מהמקום, ומשלא
הסתלק הונה על־ידי השומרים הנ״ל, שהיו
עובדי משרד הבטחון.
מר זהבי התלונן על המיקרה במשטרה.
לדבריו הודיעה לו המשטרה נן!לא תטפל
בתלונתו. שאלותי הן:
)1האם תקרה המשטרה באם הוכה סר
זהבי על־ידי עובדי משרד הבטחון?
)2אם ה 1נ ה —
א. האם החליטה המשטרה שלא לטפל
בתלונתו?
ב. אם הוחלט שלא לטפל בתלונתו —
מדוע הוחלט כן?
השבוע השיב שר המשטרה בכור שיטרית
לשאילתה. וזו תשובתו, בלשונה:
לשאלה — 1כן.
לשאלה ( 2א) — כן.
(ב) — לאור תוצאות
החקירה.
ברור לך עכשיו למה סירבה מרים אשכול
להצטלם, ומדוע היכו שומריה את הצלם?
לא? גם לי.

״האם לא נתעורר בציבור מיתוס שגדרות
ומכשירים אלקטרוניים יפתרו את הבעיה
(של אבטחת הגבול)?״ כך שאל איתן הבר,
כתבו הצבאי של ידיעות אחרונות, את רב־אלוף
יצחק רבין.
השיב הרמטכ״ל :״המיתום הזה קשור
בשתי שגיאות יסוד. האחת: בהשפעה שיש
למדיניות פאסיבית, מדיניות של גיסו וישיבה
בתוך מיכלאות, שלא רק שלא תרתיע
את החבלנים, אלא תדרבן אותם לפעולה.
אני מאמין שפעולות החבלה שבוצעו היו
מתרחבות וגדלות, אלמלא החשש מתגובה
של צה״ל.
״השגיאה השניה: אין גבול — ובוודאי
לא גבול ישראל — שניתן לסגירה הרמטית.
כל האמצעים האלקטרוניים טובים על הנייר,
אבל בשימוש מעשי יש להם מיגבלות
רבות. עם זאת, בקטעים מסויימים, ניתן
לסתום את הגבול בגידור ובאמצעים אלקטרוניים.
תיעשינה פעולות בכיוון זה.״
אני שמח על החלק השני, המאמץ את
ההצעה — לפחות לגבי קטעים של הגבול
— שהועלתה על ידי עורך העולם הזה,
תחת הכותרת ״קו מגן דויד״ (העולם הזה
.)1527 בחלק הראשון של ההצהרה חורג
הרמטכ״ל מן האספקט הצבאי הטהור, ומנופף
בסיוט של גיטו ומיכלאות.
אבל לא גדרי־התייל המוצעים לשמירה
על הגבול יהפכו את המדינה לגיסו. אם יש
מקום לדבר על גיטו — הרי הוא כבר קיים.
יצרה אותו מדיניות המישטר הזה, מן היום
הראשון אהרי קרבות מלחמת העצמאות.
ראשי המישטר לא עשו דבר כדי להפיל
את חומות ההתבדלות והשינאה, שהן חומות
הגיטו. גדר לא תשנה את המצב הנפשי
במאומה — לא לטובה ולא לרעה. היא
נועדה למטרה צבאית טהורה: לצמצם, אם
לא למנוע לגמרי, הסתננויות עוינות מעבר
לגבול. דחיית ההצעה בכל מבל כל, ללא
דיון ציבורי של ממש, עלולה להתפרש כהעדפת
המצב הקיים, המאפשר לערוך גם
להבא פעולות־תגמול.

אתה שומע על אחמד שוקיירי בראדיו,
קורא עליו מעל דפי העתונים, והשבוע גם

מעל דפי העולם הזה. אתה מניח, שנציגי
סוכנויות החדשות והעתונים הזרים המדווחים
עליו נפגשים עמו, יודעים איך הוא
נראה, איך הוא מדבר, מה הוא חושב. לכן
יש חשיבות בהעתקת דבריהם של עתונאים
אלד — ,תוך הוספת הערות מיוחדות ופירושים
ישראליים. כך אנו עושים השבוע.
אבל איננו סומכים רק על הערכותיהם של
עתונאים זרים.
גם אורי אבנרי וגם אנוכי פגשנו את
שוקיירי מספר פעמים בשנים האחרונות.
בפעם האחרונה פגשתיו לפני שלוש שנים,
במרכז האו״ם. הוא סיים זה עתה נאום
ארסי נגד ישראל, ויצא לטרקלין הנציגים.
בחדר גדול זה, שבקצהו בר קטנטן, נפגשים
נציגי כל אומות העולם, והזרים היחידים
הרשאים להיכנס לתוכו הם עתונאים.
ניגשתי לשוקיירי, והוא הסכים ברצון
לעמוד על הנקודות שנראו לו חשובות
במיוחד בנאומו. אבל מביתן שידע שאני
מייצג עתון ישראלי, לא היד, מובן למסור
שום הצהרה לפירסום.
בפגישות עם מנהיגים ערביים — ורבים
מהם גדולים וחשובים מאחמד שוקיירי —
מתנהלת בדרך כלל השיחה בחופשיות רבה

שז־קיירי כצילום ״העולם הזה״
למדי. ברוב המקרים, מובן מאליו שלא
נזכיר את שם בן־שיחנו, ולא נרמוז על
זהותו. במקרים מעטים, מבקש האיש שלא
נזכיר גם את תוכן שיחתנו. כלומר: אלה
הם רק חילופי־דעות אישיים, ושיחת התווד־עות־והערכה־הדדית.
אבל
בדרך כלל מעוניינים אישים אלה
שדבריהם יפורסמו, בעילום שם. מיקרה
יוצא־דופן היתד. פגישתו של אורי אבנרי
עם מי שהיה אז שר החוץ העיראקי, האשת
ג׳וואד. לא רק שלא התנגד לפירסום תוכן
השיחה, אלא קיים את הפגישה במרפד
טרקלין הנציגים באו״ם, לעיני ישראליים
וערבים כאחד.
פגישתי עם שוקיירי היתד, שונה לגמרי.
הוא אמר :״אינני יכול להרשות לעצמי
אפילו להחליף מלה עם ישראלי!״ ואחר
בך הוסיף :״וגם זה לא לציטוט!״
אבל דבר אחד היה מוכן בכל זאת לעשות:
שאצלמו. התמונה בעמוד זה הייו
התוצאה.

תזכיר
• המשטרה וסוכני הדוגמניות. השבוע עצרה משטרת תל־אביב את ד!
כהן, בעל סוכנות באטרפליי לדוגמנות בתל־אביב, כחשוד בהוצאת עשרות אלפי
לירות מצעירות וצעירים, שהאמינו כי ימצא להם תעסוקה בשדה הדוגמנות.
התעניינות המשטרה בשמח זה באה בעקבות תקירה מיוחדת של העולם הזה (,)1514
שחשפה כי נוסף לבמה סוכנויות רציניות, חדרו לשטח זה נמה אנשי־עסקים בלתי־רצויים,
הגורפיס הון.

ת.ד 4 9 15 .תל־אביב

העולם הזה 1531

!י מכתבים איחולי

מיטב האיחולים למערכת העולם הזה,
לקראת השנה האזרחית החדשה.

אכרהם קופל, אנטוורפן
כקיבוץ של אשכול

הגילוי שלכם על האנשים המסתתרים מאחורי
החוברת ״כל בדיחות אשכול״ הוא
באמת סקופ(העולם הזה .)1530
המעניין הוא שהמערך עבר על כך בשתיקה,
למרות שעד אז איים שיגלה מי
עומד מאהורי מסע־הבדיחות
הנוראי.
גם העהונים, שהודיעו
כמה ימים
קודם לכן על חקירת
המשטרה בנידון, לא
הזכירו את הפרשה
יותר.
ויש הגיון בשתיקה
הזו: כל הזמן
תיארו באוזנינו, האזרחים,
כאילו תוכנן
מסע־הבדיחות ב־חדרי־חדרים,
על־ידי
מפלגות עדינות לשלטון,
מתוך כוונות זדון לא־דמוקראטיות.
והנה, מתגלה כי במרכז הפרשה עומד צעיר
ישראלי שנולד וגדל בקיבוץ של לוי אשכול,
ושתמך בו בבחירות האחרונות.
ואם כל זה עוד לא מספיק, מודיע סלע
חגיגית כי גם בעתיד יצביע עבור המערך!
אריה גבעון, תל-אניב

אולי

אולי אפשר להשיג באמצעותכם את חוברת
הבדיחות?
אני כבר לא מוצא אותה בדוכנים!
גדעון הר, תל־אביב

חוש הומור יקר

ההסברים של אורי סלע, על הסיבות ש־הניעו
אותו להוציא את חוברת הבדיחות, לא
משכנעים כלל.
האם בגלל חוש־ההומור היה מוכן סלע
לשקוע בחובות? האם לא הבין בעצמו איזה
נזק יגרום התעלול שלו?
האם לא הבין, כתומך במערך, בי הוא
מימרת את אויבי המערך?
חנוך המאירי, תל־אביב

צחוק צ חו ק...

כותרת הכתבה ראויה לציון. זה באמת
״צחוק צחוק, אבל
שלום לוי, חיפה
על כגון אלה יכולה מדינת־ישראל לומר:
״אפשר למות מצחוק!״

ס. כי ב כי ביומון ליבו־

עוזי גיורא, חדרה

למען הנזקקים
הריני מצרף את תרומתי, בסך חמש לירות,
למען המשפחות הנזקקות בבית־שאן
(העולם הזה .)1530
אני מקווה שהמערכת תימצא את הדרך
לארגן התרמות ולהעבירם לכתובות המתאימות.
תרומתי היא צנועה, בגלל היותי תלמיד
עדיין. אני מקווה שציבור הקוראים
יתרום כמיטב יכולתו.
שמעון שרייכר, קרית־ח״ם

ח ח או תי
ל סוי ח!

חזון אחרית הימים ץ
את השלט שבתמונה צילמתי ליד שוק

.רקס
מחנה־יהודד, בירושלים. הוא אינו זקוק לפירושים.
מעניין
רק לדעת, מתי ייהפך החזון שבו
למציאות?
יורם פלמור, ירושלים
יש בירושלים גוש שלם של שכינות
הנקראות זכרון־משה, זכרון־יעקב ועוד, שלכולן
יחד קוראים ״זכרונות״ (ראה תמונה).

בכור הרם ופך הפיצויים

העולם הזה 1531

— דיוק שויצרי
במכונת גלוח
תוצרת שויץ.

היחידי בעולם בעל שני
מנועים נשענים.
נטען ע״י. חשמל במשך
לילה אחד ומגלח שבוע דאגות ללא ימים חשמל.
בעל 2ראשי גלוח בזק
בעל ראש מיוחד לשפם
ופיאות.

השלט כירושלים

נידהמתי לקרוא על פרשת הפיצויים לרב
(המשך בעמוד )4

ד ^ -ו 1 111ן

מתוצרת מפעלי ריאם

ק ח לנסיון -ואםתמצאג\וב יותר ־ החזר או תי!!!

הסומים הראשיים לישראל־ אלקטרו ויסטה בע״מ, ת״א, רח׳ יעבץ ,30 טל 59909 .

מכתבים
(הסשן מעמוד )3
אונטרמן, בסכום שבין מאה למאה עשרים
אלף לירות.
לדעתי עלה הרב בדרגה — מרב של
עיר בישראל לרב ראשי בישראל — לכן
לא מגיעים לו בכלל פיצויים, אלא רק הפרש
מתאים בשכר, בהתאם לדרגתו החדשה.
נראה לי שיש להעלות נושא זה בכנסת.
זאכ וסרמן, רמת־גן
שאילתה בנידון כבר הוגשה על־ידי ח״כ
אורי אבנרי ונענתה (ראה דו״ח לבוחר).

שיירת הלירות
עונש הקנסות, שהוטל על משתתפי
שיירת־האחודה, מעורר רצון להשתתף איתם
בספיגת העונש. לכן אני מציע לפתוח ב־
״שיירת הלירות״ ,ושולח בזה את הלירה
שלי לקופת הקנסות.
שיירה זו דקה היא, אך בטוחני שתהיה
ארוכה־ארוכה.
חנן גולדרט, חולון
העולם הזה מצטרף לפנייתו של הקורא
גולדרט, ראשון התורמים.

למה כובע 1
הבנתי ״למה כובע״ (העולם הזה .)1529

ירדן
לא הבנתי מדוע אין לבחורה עם הכובע
הכי גדול שם.
מי היא? מה כתובתה?

דויד ציפורי, חיפה

בעלת הנובע: תמנע ירון סתל־אביב, אד־ריכלית־פנים,
עוזרת למפיקי סרנוים. הכתובת
שמורה במערכת, שלא לשימוש ציבורי.

להד״ם כמערכת היחסים
קראתי בתמיהה רבה בהעולם הזה ( <1530י
דברים שיוחסו לי בקשר למר יוסף פרץ,
סגן ראש המועצה המקומית דימונה, שכאילו
זרקתי אותו ממשרדי כשהוא שיכור.
הריני מודיע: להד״ם! מעולם לא ראיתי
את יוסף כרץ שיכור במשרדי, וממילא ה־פירסום
בדבר זריקתו מהמשרד אין לו
בסיס.
יוס!ז גלאון, מזכיר המועצה, דימונה
מכתב זה, על סופם רשמי של המועצה,
הגיע במעספה רשמית. יחד איתו באותה
מעטפה נמצא גם המנתב הבא, על נייר מכתבים
רגיל:
אנו, עובדות המועצה המקומית דימונה,
קראנו בהעולם הזה את הדברים שנמסרו
מפיו של חבר המועצה המקומית יעקב
פרץ לכתבכם, שכאילו יוסף פרץ כופה עלינו
את חברתו כדי שישאיר אותנו בעבודה.
הננו מוחות על הפירסום המעליב והמבזה
את כבודנו, כנשים נשואות ובפקידות מוסד
ציבורי.
אנו, הפקידות שנתקבלנו לעבודה על־ידי
יוסף פרץ — שהוא איש המנגנון — לא
ראינו ולא חשנו את התופעה המיוחסת למר
פרץ בכתבתכם, והיא שייכת לדמיון ליבנ־סיני
מופרז. אנו מבקשות לפרסם הודעתנו.

₪ ) 111
8ח![0610
899

מונה, שושנה, צילה, רחל
שטנגר, גילה סויסה, רחל

נמר, פקידות המועצה המקומית
שנתקבלו לעבודה על־ידי מר יוסף
פרץ, דימונה.
בסופו נכתבו נם כסה שורות בכתב־ידג
״ברצוני להוסיף על חתימות חברותי שמר
פרץ יוסף לא רק שלא ניסה בכל דרך ש היא
לכפות עלינו את חברתו, אלא שמר
יוסף פרץ ידוע כאדם מוב־לב ועוזר לכל נד
שידו ססגת. בתודה, רחל שטנגר.״

דאג לאויכד
־*01.זן>*0*10 00

במשך השנים, ובעיקר ב־ 1956 וב־, 1957
נתקלתי לא פעם בעתונים ישראלים ובתיי־ה
עו ל ם הז ה 1531

רים ישראליים שהתגאו לפנינו כי ברית־ר,מועצות
מספקת נשק לישראל, באמצעות
הצבא המצרי.
אפילו לא מזמן, במיקרה של המיג העיראקי,
חזרה נימה גאה זו שוב בעתונות
שלכם. נידמה לי שצויירו גם קאריקאכורות
על כך.
והנה הוכיחה פעולת פמוע כי בעוד ש־מצריים,
סוריה ועיראק דואגות לאספקת נשק
רוסי לישראל, דואגת ישראל במידה לא
פחותה לאספקת נשק אמריקאי לירדן.
הודות לישראל צפוי גידול ממשי של הלגיון
הערבי, וחימושו במיטב הנשק הקונבנציונאלי
הקיים.
הידד! לזה קוראים מדיניות־בטחון אמיתית:
אם יש לך אוייב חלש, עליך לדאוג
כי יתחזק, ואז יהיה לך נגד מי להפעיל
את כוחך.
רוי לוי, ניו־יורק, ארצות־הברית

רוב נחת
״יום הולדת גרמני״ (העולם הזה )1527
הוא מיקרה טיפוסי יהודוני, הן מצד המד
כירונת העלובה והן מצד אורחיה, שכנראה
התמוגגו מרוב נחת על הכבוד שנפל בחלקם,
כשד,וזמנו לביתו של הגרמני.
א. הרפז, חיפה

למיצוי המשותך
הרשו לי להסתייג מניסוח פיסקה בודדת
בדיוזחכם על ועידת העולם הזה — כוח
חדש (העולם הזה )1529 שהיה, פרט לכך,
שקול ואובייקטיבי, ונתן ביטוי הולם לדיעות
הרוב והמיעוט כאחת.
אינני חושב כי בחירתו של מר דויד
ארנפלד למג! יו״ר התנועה באד, כ״מחווה״
כלפיו. אינני מוסמך, כמובן, לדבר בשם הצירים
שתמכו בבחירתו לתפקיד זה, אך
נראה לי כי המניע לבחירה זו היד, ההכרה
בנכונותו הכנה של ארנפלד להתעלות מעל
המפריד ולפעול למיצוי המשותף בתנועה,
תוך יחס סובלנות וכבוד הדדי בין חבריה.
דן יעקבסון, הרצליה

סבל מפצעים ^

גרו>>ם
ופצע* בגרות.
עור פניך מכוער ומוכתם?
הרגשתן כאילו עיני כל ננעצות
בן? הרגשה איומה! כעת
לעזרתך בא עדורה קרם ונוזל
אנטיספטי, מוצרים שהמדע
המודרני גלה עבורך.
עדוך ה מכיל הכמבלורופן
החודר ומשמיד את החיידקים
עמוק עמוק בתוך הנקבוביות.
עד ורה מרחיק פגמים,
גרויים ופצעי בגרות במהירות
וביסודיות, מזכך ומרענן את
עורך כפי שלא היה מעולם.
קנמה) עדרךה עוד היום
בבית המרקחת.
איזו הרגשה שונה! בטחונך
העצמי חוזר אליך ומראיך
3.65ל״י.
מעיד על כך!

סוג מיוחד
תמונה זו, שצולמה בבית־שאן, מסמלת
את חוסנה של הדמוקראמיה הישראלית.
בכל ארץ שבעולם, המורדים מתחבאים ו־

קרם ונוזל אנטיספטי
מלכות היופי, וביניהן ״ מלכתהמים 1966א בי שגפפה, לקראת נסיעתה
לפריז, העניק בי ח ״ ר ״ רי אי ״ ,אלנבי ( 82 פינת רחוב רמבם) שמלות מתוצרת
אופנת ״ רי או ״ ,המצטיינת במקויריותה, והכניסה א ת ״ ויוהמריה ״ לשוק
הישראלי. היום האופנה החדשה נקראת ,£ 8 ¥אופנה לנערות ולנשים המרגישות
עצמן צעירות.

ל מ ען עור נקיוב רי א

לא טוב לו...
6׳<ו (ז( 1( 13ו ד

הנדונייה הגדולה ביותר בעולם
ניתנה לאלנה פאטינו, בתו
של המיליונר מבוליביה דון
סימון איטורבי פאטינו, שנתן
לבתו עם נשואיה בשנת 1929
סכום של יותר מ־ 22 מיליון דו־לאר,
מתוך הונו הכולל שנאמד
ב־ 350 מיליון דולאר.

הירקן מפית־שאן
מסתובבים מעיני הרשות. ואילו כאן, הם
מצטלמים ומזדהים לעין כל.
שימו־לב שאין זה מורד סתם, אלא מורד
מסוג מיוחד — מורד נדיר.
עמי כספי, תל-אביב
מורד נדיר הוא שמו של הירקן המצוי
(ראה תמונה).

טעות לעולם צודקת
להטיל על הסטודנטים את האחיות לטיפול
בחולה (הארץ).
מרדכי הלפרן, פוזח־וזקווה
השענות יתרה של המשטר על בני עבר־הירדן
האזרחי (הארץ).
רחמים ציוני, ירושלים

זכות קדימה כמדור זה תינתן
למכתכיהס של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למכתכים.
העולם הזח 1531

ת1ם?כאכיט?הצטנג1ת? קראי
לרופא בזמן,ובינתים תני לילד
כמה טבליות בטוחות וטעימות
של לילדין. בטוחות: הטבליה
הזעירה עשויה בקפידה ועונה
על הדרישות המיוחדות של
גוף הילד. נוסף לכך מכילות
הטבליות חומר המגן על קיבת
הילד הרגישה. טעימות: טעם
תפוזים רענן־טבליונת לילדין
נלקחת ללא התנגדות ועוזרת
1.90ל״י
במהירות.

רוו

מיליונרית אינה חייבת לחשוב
על תקציב, אבל מה עושה אשה,
הרוצה בהופעה מושלמת מבלי
לחרוג מגבולות יכולתה הכספית אשר, כזאת משתמשת בגרבי
״מרסי״ ,הנראים על הרגל
כאילו עלו פי שלושה מכפי שעלו
באמת. הם זהים באיכותם
לגרביים היקרים ביותר (לכן הם
מבוקשים בפאריס בדיוק כמו
בישראל) ,אבל הודות לצימצום
ההוצאות שמסביב, אנו יכולים
להציע אותם במחיר עממי בהחלט:
ששה גרבי רשת ״מיקרו־מש״
בודדים בארנקון נאה —
ב־ 7לירות, ואתם גם שי —
מחזיק מפתחות אחד מסידרה
של שמונה כוכבי־זמר.

איננו יודעים.
אבל אםתשתמש גם אתה
ב תי א ליזין, לבטחתחוק
שורשי שערותיךו בו דאי
תמנעקשקשים נור א שך.
עסה > 1ס
במספר

יום

טיפות

ראשן

תיאליזין.

, 810 .

*7יד*זרין ס&כז-ן ןודוזך ייזדיו־ייומו

13^ 111

:שאידתנת השסע
בשבוע שעבר הגשנו, בין השאר, את השאילתות הבאות :
• מ דו ע אי ן מ גיי סי םכנותדתיותלש רו ת ־ ע בו ד ה אז ר חי, בהתאם
לחולן £היות ובתשובה לשאילתה אחרת ענה שר־העבודה, יגאל אלין, כי הוא מוכן
לגייסן, אלא ששום משרד ממשלתי לא ביקש בנות אלה לעבודה, למרות שמשרדו פנה לכל
המשרדים. לכן הגשנו ארבע שאילתות נפרדות לשר־החינוך, לשריהסעד, לשר־הבריאות ולשו־הבטחון,
וביקשנו לדעת מדוע הם לא תבעו כוח־אדם זה.
• האםניתנוער בוי ותכטענות ־ ש וו א ׳1האם נכון גי הממשלה נתנה ערבויות
לחברה הימית להובלת פרי בע״מ, לרכישת אוניות להובלת פרי־הדר ישראלי? האם נכון
כי האוניות כלל אינן מופעלות למטרה זו?
• מ י מו בי לאתהפ רי ץ האס נכון כי המועצה לשיווק פרי־הדר חכרה בעונה
השוטפת 15 אוניות, שרק שתיים מהן הן ישראליות? אם כן, מדוע?
• האםתומכתהממשלהבבטאונימפא ״ י? האם נכון כי ״המרכז לתפוצות׳׳
במשרד ראש־הממשלה העניק רבבות לירות לירחון מפא״י, מולד י אם כן, מדוע?
האם ניתנו תמיכות גם לבטאונים אחרים? אם כן, איזה?
• מהוה סו דשלהשרג לי לי ¥האם נכון כי השר ישראל גלילי נאם בבית
סוקולוב בתל־אביב בפני כנס סגור, שאליו הוזמנו אנשים לפי רשימה שמית? מה היה נושא
ההרצאה, לפי איזה מפתח הוזמנו הבאים, ומי שילם את המחירל
• מהשכ רו שלהד ״ ר י חי ל? האם נכון כי הד״ר יחיל, מנהל מרכז התפוצות
במשרד ראש־הממשלה, מקבל נוסף על משכורתו (דרגת מנכ״ל) כראש שרות־השידור 500( ,
ל״י ל״הוצאות קבועות״ ,ו־ 40ל״י לכל ישיבה)?

תשובה! השסע
באותו שבוע ענו שרי הממשלה על שורה של שאילתות קודמות שלנו. בין השאר:
• לשאילתה האם תבע הרב אונטרמן פיצויי־פרישה בסך 120 אלף ל״י מן המועצה
הדתית בתל־אביב, עם בחירתו לרב ראשי ארצי? האס אושרו לו פיצויים אלה?

התשובה: לא הרב ביקש, אלא ידידיו, כדי שיוכל לרכוש דירה
בירושלים. המועצה הדתית החליטה עקרונית להמליץ על תשלום
פיצויים עבור 18 שנות שרות, בגובה של חודשיים לשנה. העניין
נתון עדיין בבירור במועצה. המועצה קבעה כי תנהג בהתאם לנוהג.
שאלה נוספת :״האם במועצות הדתיות קיים נוהג של תשלום פיצויים בגובה של
חודשיים לשנה?״
תשובת השר ורהפטיג ז עד כמה שהצלחתי להעלות, הנוהג הוא לשלם חודש
ושליש לשנה, בערך. זה חשבון מסובך. אך קורה שהמועצה מגדילה את הפיצויים. זה
תלוי בהחלטה. חודש ושליש קובעת החוקה.״
• לשאילתה: מהו מיספר העובדים בשגרירות ישראל בצרפת? האם נכון שיש בה 43
דיפלומטים בכירים? מה תפקידו של כל אחד מהם? האם נכון שהיא השגרירות השלישית י בגודלה בפאריס? וכו׳ ובו׳.

התשובה: אין זה נהוג לפרסם פרטים על חלוקת העבודה בשגרירויות.
זוהי השגרירות השניה כגודלה בין שגרירויות ישראל, ואילו השגרירות
הצרפתית היא השניה בישראל. זה נובע מטיב היחסים בין שתי
המדינות.
(זוהי, כמובן, תשובה חמקנית לדוגמה. אין היא עונה דבר על השאלות המפורטות שנשאלו.
בצורה קלאסית זו אפשר להפוך את מוסד השאילתות לחוכא וטלולא).
• לשאילתה: האם נענתה ישראל לקריאת מועצת־הבטחון, המזמינה את ישראל לשתף
פעולה עם ועדת שביתת־הנשק ישראל־סוריה? מדוע אין ישראל משתתפת בישיבות הוועדה?

התשובה: הממשלה מחרימה את ישיבות הוועדה, מפני שהסורים
רוצים להפעילה גם לגבי האזורים המפורזים בגבול. לדעת ישראל, אין
לוועדה סמכות לגבי אזורים אלה, שהם שטח ישראלי ריבוני. אם
תוותר הוועדה על התערבות באזורים אלה, מובנה ישראל להשתתף
שוב בישיבותיה.
(נושא זה גרם לסיכסוך בין ישראל לבין כל ראשי־המשקיפים של או״ם, בזה אחר זה.
ראשי־המשקיפים טוענים כי לפי הסכם שביתת־הנשק יש לאו״ם סמכויות נזיוחדות דוזקא לגבי
שטחים אלה, בעיקר כדי להבטיח לבעלי־הקרקעות הערביים את הזכות לעבדן. לפי טענת
הגנרל פון־הורן וקודמיו, פעלה ישראל בשיטתיות כדי להפקיע אדמה זו מידי בעליה
הערביים, הנמצאים מעבר לגבול, וזה גרם לרוב תקריות־הגבול באזור, בכל התקופות. אשר
לשאילתות על שאר טענות פון־הורן, שגם עליהן ענה השבוע שר־החוץ — ראה כתבה מיוחדת).
• לשאילתה: האם נוהגת המישטרה לפרוץ את הדלתות של מכוניות החונות במקומות
אסורים, כדי להזיזן ממקומן?

התשובה: כן, כאשר אין מבוניות־גרר בנמצא. השיקול היחידי הוא
לסלק מכשול לתנועה, במינימום של סיכון של גרימת נזק למכונית.

(מכיוון שהיתר, זאת השאילתה האחרונה של השר בכור שיטרית, לפני סיום תפקידו
כשר־המשטרה, לא רצינו ללחוץ עליו בשאלה נוספת. השאילתה הוגשה על סמך עדויות
של עדי־ראייה, שראו כיצד פרצו שוטרים מכוניות שלא חנו במקום שבהם יכלו להזזת
מכשול לתנועה).
• לשאילתה: האס נכון שהצנזורה הצבאית הפעילה לחץ על האנציקלופדיה העברית,
כדי לשנות בה ערכים היסטוריים, כגון מיבצע־סיני, העסק הביש והיחסים עם גרמניה?

התשובה: לא, הצנזורה תיקנה רק מילים בודדות לגבי מיבצע סיני,
ומילה אחת לגבי העסק הביש. לא תוקן דבר לגבי היחסים עם גרמניה.
התיקונים נבעו משיקולים בטחוניים גרידא.

לשאילתה: האס נכון כי לא ניתן למיכאל מנצור, ערבי נוצרי מנצרת, לראות את
ארוסתו, שבאה לארץ באורח בלתי־חוקי מירדן, ושגורשה?

התשובה: הארוס לא• ביקש פגישה כזאת.

(תשובה לדוגמה. הארוס לא יכול היה לבקש פגישה, כי כלל לא ידע כי ארוסתו הגיעה
לנמל חיפה. הדבר נודע לו רק אחרי שכבר גורשה — כפי שידוע היטב לסגן־השר).
• לשאילתה: האס נכון כי מר אורי אורן הגיש תלובה נגד קולנוע מקסים, על שמכר
לו כרטיסים במחיר מופקע, וכי סמל־מישטרה שנקרא למקום סירב להתערב בעניין?

התשובה: נגד הנהלת הקולנוע נפתח תיק, וחומר החקירה הועבר
לפרקליטות המחוז. לא נמצא כל יסוד לתלונה נגד הסמל.
• לשאילתה: האם נכון שמזכירות עובדי העיריה בתל־אביב החליטה לנכות משכר
העובדים תרומה לקרן בניין בית־עובדי־העיריה? האס ׳מוסמכת העיריה לנכות משכר
העובדים, מבלי לקבל מראש את הסכמתו בכתב של כל עובד?

התשובה: זכותו של בל עובד להתנגד לניבוי הנ״ל על־ידי הגשת
התנגדות בכתב. כמיקרה כזה מופסקים הניכויים, ומוחזרים הסכומים.
שאלה נוספת :״האם כבוד סגן־השר אינו סבור שיהיה זה יותר אסתטי, אם במקום
לבקש התנגדויות בכתב יבקשו מכל עובד מראש הסכמה בכתב לניכויי״
תשובת בך מאיר :״שר־הפנים אינו ממונה על אסתטיקה, אלא רק על החוק.״

פני הוויכוח על התקציב ראה אותי פינחס ספיר, כשאכלתי ארוחת־צהריים במזנון.
/הוא איחל לי תיאבון, והוסיף :״מוטב שתאכל בשר, ולא בני־אדם.״
בנאומנו (ראה מסגרת) לא אכלנו בני־אדם, גם לא את ספיר. אכלנו שיטה כלכלית. שיטה
שלמעשה שותפים לה כל חלקי המישטר, ממפ״ם ועד חרות. ולראייה: בוויכוח היו הרבה
דברי פולמוס, אך לא היו הצעות אלטרנטיביות ממשיות של האופוזיציה הרשמית.
למעשה אין זה ויכוח כלל. זהו אוסף של מונולוגים, כשאיש אינו מדבר אל רעהו ואל
יריבו, והכל מדברים אל הפרוטוקול ויוצאים, מבלי להקשיב לנואמים הבאים, המתווכחים
איתם.
דרוש מאמץ נפשי אל־אנושי כדי להישאר רתוק למליאה בוויכוח כזה.
ואכן, מעטים עשו זאת. שעה קלה לפני שקמתי לנאום, בשעה 13.05 ביום ד׳ ,מניתי
באולם 10ח״כים, חוץ מהנואם (מאיר וילנר) ,היו״ר (טובה סנהדראי) ואני עצמי.
ר שי מתהנוכחים: המערך 1 :מתון ( 49 ביטון) .גח״ל 3 :מתוך 26
(עוזיאל, מגורי־נהן, כהן־צידון) .רפ״י .0 :מפד״ל .0 :מפ״ס 3 :מתוך ( 8פלד,
רוזן, שם־טוב) .ל״ע .0 :אגו״י .0 :רק״ח 1 :מתוך ( 3חביבי) .פא״י 1 :מתון
( 2כהנא, שחיכה לתורו לנאום) .מק״י( 1 :מיקוניס).
10ח״כים, על תקציב של למעלה מחמישה מיליארד לירות! ח״כ אחד = 500 מיליון.
כשפתחתי את הנאום במניין הנוכחים, התחיל ויכוח — האם נוכחים ,15 או?16 שר־האוצר
עצמו, שנכח באולם, תבע בקריאת־ביניים כי אמנה גם אותו, בהיותו חבר־כנסת.
הבטחתי לו שכבר מניתיו. מיקוניס קרא בעליצות לח״ב אחר, שעמד בדלת :״כנם מהר,
שיהיה עוד אחד.״ בסוף נאומנו נכחו באולם כעשרים ח״כים.
השיעמום הכללי, שליזזה ויכוח־מונולוגי זה, מצא את ביטויו גם בהעדר כמעט־מוחלט
של קריאות־ביניים. גם אני הסתפקתי במועט. למשל:
זאב צור (המערך) :מפלגות האופוזיציה (גח״ל ורפ״י) מפריחות סיסמות על אלטרנטיבה,
כאילו יש בידיהן תוכנית אלטרנטיבית מה שהן אמרו, לא חשוב. ואם היה להן משהו
חשוב לומר — לא אמרו אותו אינני רוצה להקל על עצמנו את המלאכה: הבעייה איננה

ו * *0סל

11־ -אדם!

ויכוח עם האופוזיציה, כי אין בידה להצביע על דרך או פתרון גואל למדינה. הבעייה היא
שאנו עומדים מול מציאות, שאיתה אנו צריכים להתמודד, ועליה עלינו להשיב.
אורי אבנרי: האופוזיציה היחידה שנשארה היא המציאות.
כשדיבר ויקטור שם־טוב ממפ״ם, שנאומו היה מן הטובים, היו לנו כמה ויכוחי־זוטא,
שיכלו לשמש הקדמה לנאומנו שלנו:
לי ק טו רשם ־ טו ב הבעיות, שהמציאות קובעת אותן, חמורות ותובעות פתרון.
כדי לנגח את הממשלה
אורי אבגרי: מי יצר את המציאות הזאת 7
ויקטור שם־טוב אני רוצה לענות לקריאת־הביניים של חבר־הכנסת אבנרי: מי
יצר את המציאות? רק דמגוגים יכולים להתעלם מכן שהמשבר, בסופו של דבר, מבחינה
אובייקטיבית, הוא קודם־כל מנן ששני הגורסים, אשר איפשרו את הצמיחה והפריחה במשך
חמש־עשרה שנים, נעלמים והולכים. הגורם של ייבוא־הון מתייבש והולך, ואילו גורם
העליה מצטמק והולך...
אורי אבנרי: חבר־הכנסת שם־טוב, האם זה היה בלתי־צפוי לגמרי?
וי קטלרשפ ״ טו ב: אשיב גם על זה חבר־הכנסת אבנרי, התחזיות לגבי צימצום
העליה, שהביא למשבר ולהעמקת חוסר־העבודה, לא היו ברורות עד לפני שנה־שנתיים,
ואיש לא יכול לומר שממשלה זו תינננה את האבטלה, ני היא לא תינננה את צימצום
העליה, אם ני ידענו שצימצום זה חייב לבוא עוד לפני שנה־שנתיים. ואם יש לבקר
ממשלות קודמות, על מחדליהן בתיכנון התעשיה והכנתה למשבר בבניין, כתוצאה מצימצום
העליה, זה נכון.

אגלי כראי להאזין לאורזד?
ף* ויכוח כלכלי זה היתד, מקדמה בצורת הצעת־חוק של מרדכי שטרן (גח״ל) .הוא
הציע לאפשר למשלמי־מס־הכנסה עצמאיים לערער בפני בית־משפט על גובה המקדמות
הנדרשות מהם. השגנו את רשות־הדיבור (בצורה של הימנעות מהצבעה) ,כדי לפרט
הצעה אלטרנטיבית, שהתגבשה בטיעתנו:
אורי אבנרי זוהי השנה הראשונה שבה כל עסק — נמעט כל עסק —
מרוויח פחות מאשר בשנה הקודמת. לכן הדבר טעון
תיקון ...אנו מציעים שיטה פשוטה, ואנו מבקשים
משר־האוצר ומיועציו לעיין בה בנובד־ראש. וזאת הצעתנו:

כל עצמאי יצהיר מהי הכנסתו השוטפת.
(ב) העצמאי ישלם מקדמה על פי הצהרתו שלו.
(ג) אם נמצא, בעת השומה הסופית, בתום ההליכים
החוקיים, כי היה פער בלתי־סביר בין ההצהרה המוקדמת
לבין ההכנסה האמיתית — ישלם הנישום קנס
אוטומאטי על פער זה, בצורת מם כפול או משולש.
אני עצמי מנהל של חברה די רנטבילית. נדמה* 7י שנוהל
כזה מבוסם על הגיון עסקי איתן.
על כך העיר שלמה רוזן (מפ׳׳ם) ,בקריאת־ביניים, כי
היינו צריכים להגיש הצעת־חוק משלנו, במקום להגניב
שם־טוב
את הדבר בהנמקה של הימנעות. הסכמתי עימו — אבל
כתוצאה מהקנוניה של המערך וגח״ל, בסעיף סתימת־הפה, היתד, הצעת־חוק כזאת שלנו מגיעה
לדיון בעוד חמש שנים.
באותו יום הגבנו על הצעה־לסדר־היום של רק״ח, בעניין ״המשך שפיכת־הדם בכפר־קנה*.
ההצעה הועלתה על־ידי אמיל חביבי. הצענו להעבירה לדיון בוזעדה:
אורי אבנרי האספקט העיקרי הוא קיום המישטר המשפחתי בכפר הערבי,
שהוא אס בל חטאת בעניין זה.
למדינת ישראל היתה, עם קומה, הזדמנות היסטורית לחולל מהפכה חברתית גדולה בכפר

קצת דג, קצת 1אג
להלן נאומו של ח״כ אורי אבנרי
בדיון הכללי על. תקציב המדינה.

כבוד היושבת־ראש 15 ,חברי־כנסת נכבדים.
לפנינו מונח תקציב של פשיטת־רגל.

לא רק פשיטת-רגל כלכלית, אלא גם פשי־טת־רגל־מחשכתית,
רוחנית ורעיונית.
פשיטת־הרגל של ההנהגה, שחדלה מזמן להנהיג, המסוגלת
רק להילחם בבדיחות.

לפני שנה נופף מר ספיר בפתק, שעליו הופיעה מילת־הקסם
״מיתון״.
הוא העמיד פנים כאילו הוא המציא תרופה מופלאה זו.
היום מודה גם מר ספיר בדבר שידעוהו עד כה רק מתי־מספר:
לא הפתק הוא שיצר את המיתון, אלא המיתון הוא
שיצר את הפתק.

זה היה דומה לילד היושב במכונית. המכונית
התחילה להתדרדר במדרון, והילד צעק בשמחה
:״אני נוהג! אני נוהג!״
המיתון הוא תוצאה של מישטר, שאינו מתכנן, שאינו
רוצה לתכנן, שאינו מסוגל לתכנן. מישטר של פתקים,
מישטר של קבוצות־לחץ, מישטר של אילתורים, משטר
פרוטקציוניסטי.
מר ספיר מצא את עצמו, לפתע פתאום, כששורה של
עבודות גדולות נסתיימה בעת ובעונה אחת. נמל אשדוד,
הרחבת מפעלי ים־המלח, כבישים, בניית כרמיאל וערד,
הבנייה לעולים חדשים. בלוח של מר ספיר זה לא היה
רשום, ואולי אין לו בכלל לוח במשרדו.

בכל השטחים, וגם בשטח הכלכלי: להישאר בשלטון בכל
מחיר. בכל מחיר שאנחנו נשלם.

לכן בא הקו העקבי של הזיג-זאג הרצוף.
אחרי שנת זיג של מיתון, באה שנת זאג של אינפלאציה.

אחרי שר-האוצר מיסטר זיג, שצימצם את
הפעילות המשקית, בא עכשיו שר-האוצר
דוקטור זאג, ההולך־ להדפיס כחצי מיליארד
לירות חדשות.
ואולי, בשנה הבאה, יבוא שוב מר זיג, ויגיד שיש יותר
מדי כסף בשוק, יש אינפלאציה, ודרוש מיתון.
התקציב המוצע לנו הוא תקציב גרעוני מובהק. מר
ספיר מודה בעצמו שתחזית־ההכנסות אינה ממשית. ממי
יגבה את המיסים, שאת שיעורם העלה בשנה שעברה, ושלא
הגיעו בכל זאת לתחזית שלוי מנהל־האוצר מודה בפה מלא
שכל סכום אשר לא ייגבה ממיסים, ולא יבוא כהלוזאה מחוץ-
לארץ, יודפס במרתפי בנק־ישראל,

וזופריב בורות, נזוזלאינו. מרות
מה ייעשה ככסף זה ץ
אנחנו מתגגדים לכל אבטלה. אנחנו רוצים במישטר שיזכור
את האבטלה, כמו שאנו זוכרים את מגיפות ימי־הביניים. לא
במיקרה היינו, בבית הזה, המדרבנים להנהגה מיידית של
ביטוח בפני אבטלה.

אמנם היתד. עלייה בייצוא, כמקווה. אך לעלייה זו לא
היה כל קשר למיתון. היא נבעה מקוניונקטורה חולפת
בענף היהלומים, ומתנאים, אקלימיים קשים אצל מתחרינו
בשוק־ההדרים. מר ספיר הכל־יכול לא גרם לא לזה, ולא לזה.
העובדה הבסיסית היא כי התפוקה לעובד לא עלתה, לא
בתעשייה ולא בחקלאות.

כושר ההתחרות של התוצר קטן עוד יותר,
בגלל ניפוח ההוצאות בארץ על-ידי הממשלה
עצמה, שהביורוקראטיה המנופחת שלה מוצצת
את לשד־העצמות של תהליכי-הייצור.
כאשר התרענו על מצב זה לפני שנה — צחקתם. היום
אתם מודים בכך בעצמכם.

מודים -וממשיכים להחזיק ולטפח עלוקה
מנגנונית זו.

חכמי האוצר לא ידעו לחשב את המהירות בה תתגלגל
המכונית במדרון. הם ציפו לאבטלה קטנה, שולית. היום
מגיעים ממדי אבטלה זו ל־סד אלף מובטלים בקירוב,
שהם 80/0מכוח־ה,עבודה בארץ. ולפי תחזיות האוצר עצמו
נגיע, בסוף השנה הבאה, לאבטלה של קרוב ל־ 100 אלף איש.

גזינובור ויג גדיי ר ואג
זה מבהיל את מר ספיר. זה מבהיל עוד יותר את מר
אשכול. זה מבהיל מפלגה אשר יש לה רק תכנית אחת

ליעד זה עלינו לשעבד את כל מחשבותינו
וכל מאמצינו. כל השאר הוא מישני.
מה לזה ולשלושת הספרים העבים המונחים לפנינו, לגלעד
מונומנטלי זה של גיבובי מספרים?
במקום להוזיל את פעולות המשק על־ידי צימצום דראקוני
של המנגנונים הטפיליים, במקום להוריד. מיליארד לירות
מנטל המיסים המחניקים את הייצור, במקום להוזיל את
הריבית, במקום לשעבד למיתקפת־ייצוא גדולה את המיסוי,
האשראי, ההשקעות.

במקום כל אלה אתם ממשיכים בהחזקת
רבבות פקידים מיותרים, בחלוקת השלל בין
קבוצות־הלחץ הפוליטיות-כלכליות, בטיפוח
פרוטקציוניסטים מכל הסוגים, פדרמנים וסד
מרפינים למיניהם.

התחבטנו לא פעם בשאלה זו, והנה אנו מוצאים את
התשובה בעמוד , 17 בחוברת הכחולה של דברי שר־האוצר
בראשית ויכוח זה.

הם לא הבינו כי ניצוץ קטן של אבטלה מוכרח
להביא, כשדדדהקוצים הישראלי, תבערה
כללית. עכשיו, כשהתבערה היא בעיצומה, כשהיא
מאיימת על ארמונות־השלטון, הם נסים
מן המיתון בבהלה.

הנה המיספר הקובע: התוצר הלאומי לנפש
ירד בשנת־המיתון באחוז אחד!

במלחמה הכלכלית, שהיא מלחמת־העצמאות השניה שלנו,
ציר־המאמץ העיקרי הוא: לייצר ולייצא, מבלי להיות תלוי
בשנור, מבלי להיות סמוכים על שולחן זרים.

תשל היוותה התוררכת

אז ניסו עדיין האדונים אשכול וספיר להעמיד פנים כאילו
הם שולטים במצב, שתהליך זה יבריא את המשק.

כל אזרח יודע למה גרם המיתון בחייו הוא: פחד, מצוקה,
צמצומים; דאגה בתל־אביב, חרדה בדימונה, תת־תזונה ב־בית־שאן.
אבל גם בשפה כלכלית מופשטת אין הדברים
נעימים יותר — למרות המאמצים הריטוריים של מר ספיר.

כל מם־כף בצה״ל לומד כי איסטראטגיה
יעילה מבוססת על בחירת ציר־מאמץ עיקרי.
צריכים לקבוע מהו היעד המרכזי, ולשעבד
ולהכניע לו את כל שאר הפעולות.

כבוד היושב־ראש, הדרך לבניין הכלכלה הישראלית היא
כה ברורה, עד כי אנו מתקשים להבין איך נעלם הדבר
מעיני קברניטי המישטר הקיים. האם אין הם מבינים את
אשר מובן לכל כלכלן מתחיל?

לכן לא תוכנן מאומה לקראת יום הפסקת
העבודות, לא תוכננה תעסוקה אלטרנטיבית.
כך, למעשה, התחיל המיתון.

המנגנון הוצץ את רגז הייצור

כבוד היושב־ראש, כאן אנו מגיעים אל העיקר.

זהו ה״אני מאמין״ של פשיטת־הרגל הממלכתית,
ומולה נציג את ה״אני מאמין״ של הכוח
החדש.

שוליית־ תבונתו

ו ואב ב״וזארץ״).

אולם חיסול האבטלה צריף לבוא באופן היד
בי, על-ידי הפעלת משק יצרני.
למר ספיר אין מושג איך בונים משק כזה. בז׳רגון־
הזהב של האוצר: אין לו פרוייקטים.
ואיך יכול להיות? הרי אין תיכנון כלכלי! אין מושג על
שיעור הדולר הנחסך בענפים השונים. אין מחקר לגבי
הכדאיות של ענפים שונים, ולגבי אפשרויות הייצוא.
לכן אין פיתוח — יש רק מה שקרוי ״תקציב־פיתוח״,
שלא יקדם דבר.
כי מה נשאר? נשאר ענף הבניין. זה פשוט. בזה לא
צריכים להשקיע מחשבה. את זה אפשר תמיד לעטוף בסיסמות
דמגוגיות של חיסול משכנות־עוני, כדי שאיש לא
יעז להרים את קולו נגד.
אך מה זה, למעשה? מבחינה משקית, זוהי השקעת כסף
באדמה.

אילו הפעילו את מחצית מובטלי ישראל בחפירת
בורות, ואת מחציתם השניה במילוי
אותם בורות, היה הדבר עולה יותר בזול,
וגורם לאותן תוצאות.
יש כיום לפחות 8,000 יחידות־דיור פנויות. האדונים
ספיר ובנטוב מתכוננים להוסיף על כך עוד 16 אלף יחידות
נוספות, נוסף על 80 מיליון הלירות להקמת בניינים
ממשלתיים.
מנחםי די ד (חרות) :ידוע לן כמה אנשים
עדיין גרים בסשכנחז־עוני?
אורי אבנרי: אני יודע היסב, אבל כל זה
לא יוסיף אף דולר אחד לייצוא, לא יקדם אותנו
אף בצעד אחד לעצמאות הכלכלית. להיפך!
את הכסף הזה אפשר היה להשקיע ביצירת
אלפי יחידות־ייצור חדשות, שיגדילו את התוצר
הלאומי לא בשנה אחת, אלא למשן כל שנות
עתידנו.

הערבי, לחולל בכפר הערבי את אותה המהפכה הסוציאלית אשר האומה העיברית עברה אותה
בדורות האחרונים.
תחת זאת הלן השלטון הישראלי, מתחילתו, בדרן של מישטרים קולוניאליים: הוא טיפח
מישטר של חמולות, לצרכים מפלגתיים ולמען נוחיות שלטונית. הוא טיפח מסורות שאבד
עליהן הכלח.
הוא טיפח את אותה המציאות אשר נקמת־הדם הנוראה הזאת היא חלק ממנה.
אינני יכול לשחרר את חבר־הכנסת חביבי ואת חבריו מהאשמה זו. גם אתם הולכים
בדרך הקלה, ובמקום להתנגש עם מסורות פסולות אלה, פנים אל פנים, ולהילחם בהן,
אתם מעדיפים להתאים את עצמכם, לעקוף את המלחמה במסורות דתיות ומסורות חברתיות
שיש לקברן. גס לכם, כמו לשלטון? ,ותר נוח ללכת בתלם הישן הזה, תחת להילחם בו.
ההצבעה שלכם בעניין ביטול המוהר, כאשר אנחנו הצענו זאת, תוכיח. לא הצבעתם בעד

מרס פי ר או מ ר שואלים אותנו לא אחת, האם
לא יכולנו להכין מראש מקומות־קליטה לעובדים שנפלטו,
וכן למנוע סבל מיותר? זוהי שאלה מובנת, אן יש בה
משוס התעלמות מהעובדות היסודיות של הדרן בה מתנהל
משק מודרני
ואנו אומרים: ניתן היה להכין, צרין היה להכין,
אילו ידעו מה לייצר. המשק המודרני מבוסס על תיכנון,
מושתת על תיכנון.

ואילו אתם מייצגים טכניקה משקית, שאבד
עליה הכלח עוד כאשר קראתם עליה בתנועת
הנוער !
מרס פי ר או מ ר המשק הישראלי אינו פועל
בכל תא ותא שלו לפי תכתיבים מגבוה. היזמים הפועלים
בו, כמוהם כעובדים, אינם מתנהגים כחיילים בסך, שהמפקד
מצעידס לכל כיוון כרצונו
ואנו אומרים: המשק הישראלי יתקדם בכיוון הנכון,
ללא צורן בתכתיב ובהתערבות פיסית של הממשלה, אם
יפעל בה תיכנון ממלכתי עליון, המתווה את המסלול.
והעושה את ההתקדמות במסלול זה לכדאית גס ליזמים
וגס לפועלים.
מרס פי ר או מ ר במשק כמו שלנו, אפשר מטבע
הדברים, להכין תחזיות. אן אלה אינן נבואות המתקיימות
במדוייק

ואנו אומרים: אוי להנהגה הכלכלית, אשר
ה היפך־ מכל תחזיותיה מתקיים במדוייק!
מר ספיר הוכיח, בתקציב הזיג של השנה שעברה, במו
בתקציב הזאג של השנה, כי אינו מסוגל להינתק מכלכלת
האנדרלמוסיה הפרוטקציוניסטית, כלכלת הבילבול הממלכתי,
כלכלת התכתיב המאולתר.

כנגד אלה אנו מעמידים את רעיון המשק
המודרני והמתוכנן, משק היוזמה המודרכת,
המדרבן ליצירה ולמאמץ, והמשתלב כחלק
אורגאני בכלכלת המרחב והעולם.

הביטול. זה היה הסיבחן לכל הגישה הזאת.
דברים אלה עוררו רוגז קולני מצד רק״ח. בכל זאת הצבענו יחד בעד דיון בפרשת כפר־קנה.
ההצעה הורדה מסדר־היום, כשגח״ל מתפלגת עליה, זרפ״י נמנעת מהצבעה. היתד, זאת
הימנעות מוזרה — כי בהנמקה דרש מרדכי סורקים (רפ״י) בדיוק את אשר דרשנו אנחנו:
דיון מועדה.
חוץ מזה הופעתי השבוע בתעדת־החוץ־והבטחון להנמקת הצעתי, וטיפלתי בוזעדת הכלכלה
בבעיית זכויות המוניות והמחקר המדעי לצרכי התע־שיה.
תמכתי בהקמת קרן גדולה למימון המחקר —
אך ביקשתי שיובטח מראש שראשי הקרן לא יצמצמו
את חופש המחקר ולא ינסו לכוונה לפי שיקולים ״מעשיים״
של תועלת יומיומית עקרה.

תמרורי

*.נולד.
בכפר־גלעדי לרחל רכינד
ביץ ולבעלה שמואל, ילדם העשירי.
לידה זאת הפכה את משפחת רבינוביץ
למשפחה הפורייה ביותר ב־ 230 קיבוצי
הארץ.
נולד. לכנר ומנצח תזמורת קיל
ישראל מנדי רודן 37 ,ולאשתו יהודית,
בנס הבכור. רודן, שעלה ארצה לפני
שנים מספר מרומניה כששמו עדיין רוזד
בלום זכה בארץ להצלחה רבתי, מופיע
לעתים קרובות כאחד המנצודס־האירהים
הישראליים הבודדים בתזמורת הפילהרמונית
הישראלית.
^ נולד. בקליבלנה ארצות־הברית, ביום
חג־המולד, ליוצאי איטליה אמינטו״
רה טרנצ׳יטו ובעלה נאטאלח גן,
שנקרא שמו נאטאלה (באיטלקית: דג־המולד)
.נאטאלה־האב נולד בחג־המולד 1918
ואביו, סבו של נאטאלה הצעיר, נולד אף
הוא בחג־המולד, של שנת ,1886 נקיא
נאטאלה אף הוא.
^ נחוג. יום הולדתו ד,־ 73 של יו״ר
המפלגה הקומוניסטית הסינית, מאו טסה״
טונג, בצינעה המאפיינת את כל ימי הולדתו
של מאו, למרות דרישתם של המשה־

מאו (ויורשו)
רות האדומים לחוג את יום הולדתו ״בתופים
ומצילתיים מכיוון שאריכות ימיו של
מאו היא שימחת תבל כולה״ .ציון לשבח
בו זכה מאו ביום הולדתו, בכל זאת, היתד,
בחירתו לאיש השנה 1966 על־ידי השבועון
המצרי אל־מוצאוור.
^ נחוג. יום הולדתו ה־ 65 של כדוד
3ג, מורה לחינוך גופני ומהנדס בניין, שבנה
את מכון וינגייט לחינוך גופני. אותו
הוא מנהל זה עשר שנים. עסקן הספורט
בג, ששימש פעמים רבות ראש משלחות
כדורעף וכדורסל ישראליות, מצטיין בתחביב
ספורטאי נוסף: איסוף בולי ספורט.
^ נחוג. יום הולדתו ה־ 65 של ד״ד
חיים אפלכוים, רופא־ווטרינר יליד זב־

רון־יעקב, ששימש בתפקיד הווטרינר של
חיל־הספר העבר־ירדני וזכה תמורת שירותיו
מ(אז) אמיר עבדאללה בסוסה אצילה
ובתואר ״בק״ (חיים בק) .ד״ר אפלבוים,
ששרת גם כווטרינר בצבא הבריטי, הוא
האיש שאירגן את יחידת־הרוכבים של צה״ל
בימי מלחמת־העצמאות.
^ נחוג. יום הולדתו ד,־ 83 של פרופסור
(בדימוס) כן״
ציון דינור. חוקר
תולדות ישראל ושר
חינוך לשעבר. דינור,
שנולד בדינבו־רג,
הוא מוסמך לרבנות
ולמדעי־ההס־טוריה
שהיה ממאר־גני
ההגנה היהודית
בדרום־ העצמית רוסיה בראשית הושהתפרסם, מאה אחרי
עלותו ארצה,
כפרופסור להיסטוריה
ישראלית באוניברסיטה
העברית וידיד קרוב של דויך
בן־גוריון.
* נחוג. יום הולדתו ה־ 80 של משח
שהם, אחד מבעלי הדפוס הוותיקים בארץ
ומי שהיה הנשיא הראשון של התאחדות

בעלי־היתעשייה. שהם גר לפני מלחמת העולם
הראשונה תקופה קצרה בביירות ו־בקאהיר,
פתח אחר כך דפוס ביפו, בה
היה גם שחקן־חובב, חבר־מקהלה ופעיל
המכבי המקומי. כשהוגלה, על־ידי התורכים,
למצרים, הדפים שם, עבור המפקדה;
הבריטית, עיתון עברי ליישוב: חדשות
מהארץ.
+אושפז. במצב קשה, ונותח בכיס
המרה, הארי גולדן, הומוריסטן יהודי־אמריקאי,
עורך שבועון יהודי הנקרא בעיקר
על־ידי לא־יהודים שהתפרסם בדיעותיו המתקדמות
ובספריו רבי־המכר (רק באמריקה)
.גולדן כתב פעם שלו היה ישו הנוצרי
שב אלי אדמות היה, ללא ספק, מתקשר.
קודם כל עמו. אחרי הכל הוא קרוב משם*
חה שלו.
* נפטר. בירושלים משה יפוג,65 ,
הקראי האחרון שנולד בעיר העתיקה. יפת,
שהיה משומרי בית־הכנסת ענן בעיר העתי-
קד( ,שנבנה, לפי האגדה, במאה השמינית
על־ידי מייסד כת הקראים, ענן בן־דויד)
נקבר בבית־הקברות בכפר הקראים מצליח
ליד רמלה מכיוון שבית־הקברות הקראי בירושלים
נמצא ממש על קו שביתת־הנשל,
ובאחת הפעמים כאשר יפת ניסה לבקר שם
את קברות הוריו אף עלה הוא על מוקש
שהוטמן במקום.

^ כר חשוב מאד אירע השבוע במוסד(
חשוב מאד במדינת ישראל.

הגיל הממוצע של שרי הממשלה,
שהיה עד כה 60 שגה ותשעה
חודשים, ירד ל־ 60 שנה פחות
חודש.
ח״ב ישראל ישעיהו ( )58 הצטרף לממשלה
במקומו של בכור שיטרית (.)72
ההפרש בגילים הוריד את הממוצע כמעט
בשנה שלמה.

פל אותם שדאגו שמא מזדקנת
ממשלת ישראל, כוודאי קיכלו ידיעה
זו כאנחה של הקלה.

ך * נה כמה מיספרים חיוניים על
} | ההרכב הגילי של הגוף המנהל את
ענייני המדינה, האחראי לבטחונה ולכלכלתה,
המעצב את דמותה ורוחה.
• מבין 18 שרי הממשלה, רק אחד
הוא מתחת לגיל ( 50 יגאל אלון, בן .)48
• 8חברי הממשלה הם בשנות ה־50
שלהם (אבא אבן ; 52 ,יוסף בורג;58 ,
ישראל ברזילי ;53 ישראל גלילי ; 56 ,משה
כרמל ; 56 ,פינחס ספיר ; 57 ,משה קול,
; 56 ישראל ישעיהו.)58 ,
• 8חברי הממשלה הם בשנות ה־60
שלהם (זלמן ארן ;67 ,מרדכי בנטוב;67 ,
חיים גבתי ; 66 ,זרח ורהפטיג ;61 ,חיים
משה שפירא ;65 ,יעקוב שמשון שפירא,
; 64 אליהו ששון ;64 ,זאב שרף.)60 ,
• בראש רשימת־הגילים עומד ראש־הממשלה
עצמו, שהוא בן .71

זוהי, כדי ספק, אחת הממשלות
הקשישות כיותר הקיימות כיום
כעולם.

דגל הגיל, כמו אנשי רפ״י, מעיד
על עצמו שאין לו דגל אחר.

פרם 43 הוא כגילו של דויד בן־גוריון
( ,)80 שעיצב את תפיסות המפלגה.
גילם של צעירי חרות אינו כגילו של
ערי ז׳בוטינסקי 56 אלא כגיל אביו, זאב
ז׳בוטינסקי, שעיצב את עולמם הנפשי.

טיבו של מישטר נקבע על־ידי גורמים•
רבים, חשובים הרבה יותר. האם התבנית
הרעיונית של המישטר מאפשרת לו לגבש
פתרון של ממש לבעיות המציאות? האם
הכוחות המדיניים והחברתיים, הפועלים
בקרב המישטר, מסוגלים להשיב על האתגרים
הממשיים?

שינוי־ערכים אמיתי יכול לכוא
רק אם יקום מישטר חדש, שלא
יהיה צעיר רק כגיל מנהיגיו, אלא
גם כגיל תפיסותיו וגישותיו.

המישטר הקיים בישראל נולד עם התנועה
הציונית באירופה, בסוף המאה שעברה,
והתגבש בארץ עם העלייה השנייה, בראשית
המאה הנוכחית.
תפיסות־היסוד של המישטר, שלא השתנו
עד היום כמלוא הנימה, עוצבו בעולם בו
הטיסו האחים ריים את המטוס הראשון.
עולם שלא חלם על פצצות־גרעין. עולם
שלא תפס עדיין כי המהפכה התעשייתית

כלומר: מנהיגות צעירה שתשתחרר לחלוטין
מן התפיסות הנוקשות והדיעות הקדומות
של תקופה אחרת, ושתגבש פתרונות
חדשים בהתאם למציאות שבה גדלה
והתגבשה.

ף ככל זאת — יש חשיבות רבה גם
לגיל המנהיגים של המישטר הקיים. לא
כגורם מכריע לגבי עצם טיבו, אבל כגורם
חשוב לגבי יכולתו לנהל, לפי שעה, את
המדינה אפילו במסגרת תפיסותיו המיושנות
והמוגבלות.
יש צעירים שהם זקנים, ויש זקנים שהם

יש קשר כין שאלות אלה *וכין
שאלת הגיל -אך לא לגכי גילם
האישי של המנהיגים, אלא לגכי
גילו של המישטר.

* 1פני כמה ימים התפרסם בפאריס
/מחקר מאלף, שנערך מטעם אחת החברות
היותר מכובדות למחקר דעת־הקהל.
בין השאר נשאלו הצרפתים מה הגיל
הרצוי לנשיא־המדינה ולחברי־הממשלה•
רק >־ 47 מהנשאלים סברו כי מותר לנשיא
(המקביל לראש־הממשלה בישראל) להיות
מעל לגיל .66 למרות שדד,־גול עצמו הוא
בן ,76 היתד, הדיעה הממוצעת של הנשאלים
כי הגיל הרצוי לתפקיד זה הוא .53

לתופעה זו אין פתרון -זולת
החלפת המישטר.

כממשלת ישראל אין אף שר
אחד כגיל זה.

הם מרגישים, מן הסתם, שהעולם משתנה
במהירות. שהמציאות מעמידה בפני המדינה
אתגרים טכנולוגיים, מדיניים ואיסטראטגיים,
המחייבים תשובות חדשות לגמרי. שבימינו
חשוב הנסיון פחות מאשר הדינאמיות, היכולת
לנוע עם הזמן.

זוהי אותה ההרגשה שהמריצה
מיליוני אמריקאים לכחור כסנטור
צעיר ( )43 וחפר-נסיון כשם ג׳ון
קנדי לתפקיד הרם כיותר כעולם.

^ יני נמנה עם אותם המאמינים כי
גיל המנהיגים הוא הגורם המכריע
לגבי טיבו של מישטר.

שמניף

מעל

ראשו

רק אגשים חזקים מאד, צעירים בהרבה
מכפי גילם, מסוגלים אחרי גיל זה לשחות
נגד הזרם.
כל התופעות האלה ידועות לנו היטב
ממגענו היום־יומי עם הנהגת המדינה. ואיך
זה יכול להיות אחרת לגבי ממשלה, אשר
ראשה נולד במאה שעברה והתבגר לפני
מלחמת־העולם הראשונה, ואילו השר הממוצע
שלה התבגר בשנת ה־ 20 של
המאה — לפני המשבר הגדול, כשהיטלר
עוד היה דמות היתולית, כשחיל־הים הבריטי
שלט בעולם?

כל מדכרים על המשבר הנפשי ה!
! גדול, העובר על המדינה. מדובר על
״משבר האימון״ ,על ״חוסר מנהיגות״ ,על
המבול העכור של הבדיחות.
יש לכך שתי סיבות, זו בתוך זו.

קשה לדרוש מן ההמונים להבין מושג
כה מופשט כמו ״מישטר״ ,שפירושו:
מכלול התפיסות והכוחות הפוליטיים השולטים
בחברה בתקופה מסויימת. גם
קשה לדרוש מהם להבחין בין ״מדינה״
ו״מישטר*.
מכאן האימרה המבעיתה :״אני אוהב
את הארץ, ושונא את המדינה,״ כשהכוונה
האמיתית היא :״אני אוהב את המדינה,
ומתנגד למישטר השורר בה.״

מעניין עוד יותר: רק ־ 60/מכל הנשאלים
סברו שמותר להחזיק בממשלה שרים שהם
מעל לגיל — 56 גבול שהיה פוסל 12
מבין 18 חברי ממשלת ישראל!
הדיעה הממוצעת של הנשאלים היתר, כי
הגיל הרצוי לחבר־הממשלה הוא .44
בממשלת צרפת יש 9שרים בני 45
ומטה, לעומת 16 העולים על גיל זה.

כיום רוצים הצרפתים ככוחות
צעירים. מדוע?

הוא מאכד את הכושר לחוש את
רגשות זולתו, להכינו, להלהיכו,
להנהיגו.

ישנה הסיכה הגדולה: ההרגשה
העמומה של ההמונים כי משהו
אינו כסדר. לא משהו זמני, חולף ;
אלא משהו מהותי, יסודי.

רק שלושה מכין 18 הכרי ממשלת
ישראל הם כגיל זה או מתחתיו.

תוצאת
המישאל מפתיעה דווקא לגבי
צרפת, כי בעבר פנו הצרפתים בעיתות
משבר, אל הזקנים. במלחמת־העולם השניה
קראו לז׳ורז׳ קלמאנסו, שהיה אז בן .76
במלחמת־העולם השניה קראו גם לאנרי פטן,
שהיד, אז בן •84 במשבר אלג׳יריה קראו
לשארל דה־גול, שהיה אז בן .68

ויותר בעולמו הפנימי שלו.
הוא מתרפק על העבר, מרבה להפליג
בזכרונות. הוא נוטה יותר ויותר לסיגנון
של מונולוגים.

עוף־עוף, דע צעיר מבף\־\ז\
של הנרי פורד תחסל כל אפשרות של
עצמאות כלכלית למדינות קטנות, ותחייב
את הקמתם של שווקים מרחביים. עולם
שחתר לקראת עצמאותן המדינית של מדינות
לאומיות קטנטנות, מבלי לדעת כי
המציאות הכלכלית והצבאית תכריחן להתאגד
לתאגידים מרחביים. עולם שלא ראה
עדיין את אמצעי התקשורת ההמוניים האדירים,
את המהפכה הקומוניסטית, את
הדיקטטורה הפאשיסטית, את מדינת־הסעד
המודרנית, את התנערות אפרו־אסיה.

מישטר שנולד לפני כל אלה הוא
זקן מאד. הוא לא יהיה צעיר
יותר אם ישלטו כו צעירים, הככד
לים על־ידי אותן תפיסות זקנות
עצמן.

*י ילם הפוליטי של צעירי רפ״י,
למשל, אינו כגילם הגופני של משה
דיין (המתקרב לגיל )52 או של שמעון

צעירים. זה נכון. מיספר־השנים כשלעצמו
אינו מספיק כדי לחרוץ את גילו של אדם.
גילו הרוחני נקבע על־ידי תכונות רבות,
שהן אישיות בהחלט.

אף האם מיקרה הוא שהמדינה
קוכעת גיל נוקשה של פרישה
לגימלאות לפקידיה, לשופטיה ול־חייליה?

עליית גילו של אדם, חלים בו שינויים
נפשיים וגופניים. אצל פלוני זה קורה
מוקדם יותר, אצל אלמוני מאוחר יותר,
אך התהליך עצמו הוא בלתי־נמנע. רק
יחידי־סגולה אינם נופלים לו קורבן. על
כך מלמד נסיון־החיים, זה תואר ביצירות
הספרות, זה נותח באלפי ספרי המדע.

אחרי שלכ מפויים כחייו, חדל
אדם כהדרגה מללמוד מלהסתגל למציאות
חדשה, מלעכל שינויים.
הוא מאבד את גמישותו. הקשר שלו עם
העולם החיצון מתרופף. הוא מתרכז יותר

אולם המישטר הקיים — קיים. הוא
יישאר קיים עד אשר יתגבשו הכוחות
והתפיסות המסוגלים להקים מישטר חדש
תחתיו. זה דורש זמן.
לכן יש חשיבות גם לסיבה השניה,
הקטנה יותר, למשבר הנפשי המים: ההרגשה
כי ההרכב האישי ׳של ד,הנהגה
קשיש מדי, עייף מדי, אפור מדי. כי גם
בקרב המישטר הישן יש לזזביא להחלפת
משמרות, לריענון אישי.

השאלה היא: האם •הוא מסוגל
לכך?
השינויים האחרונים בממשלה מוכיחים
כי המשאבים האנושיים של מישטר זה
הולכים ומצטמקים מיום ליום. המיבחר קטן
והולך.
במקום האריות הגדולים, מייסדי המישטר,
לא באים גורים שיהיו אי־פעם כמותם.

זה טכעי כמציאות של מישטר
גוסס. צעירים דינאמיים, חדשניים.
רכי־יכולת, הוגי-דעות ואנשי-מעש,
אינם נמשכים לפעילות כקרב
מישטר מזדקן ומתנוון.
אך משהו ניתן בכל זאת לעשות, גם במציאות
עגומה זו. יש מקום לחילופים, לקידום
הכוחות המעטים שישנם.

מוטכ לעשות זאת כהקדם, לפני
שהמשכר הנפשי יגיע לממדים שיסכנו
לא רק את המישטר, אלא
גם את המדינה.

מא״ אודי אבנדי

במדינה
העם
ה מ סי בההמ סו ר תי ת
הבנקים דרשו מלקוחותיהם לחסל את
משיכוודהיתר לפי תאריך זה. האזרחים לקחו
הלוואות חדשות, וכתבו צ׳קים בהקפדה׳
לפי תאריך זה. כל פקידי המדינה_ קיבלו
את משכורתם לפי תאריך זה. אבל ליום
31 בדצמבר לא היתד. כל משמעות רשמית
בישראל.
להיפך — במידה שהשדרה הרשמית הופגנה
בקשר ליום בו נגמרה השנה, היה זה
כדי ללחום בכל הכרה בתאריך זה: בנתניה
ביטלה הרבנות את ההכשר שהעניקה קודם
לכן למלון מקומי, מכיוון שמלון זה פירסם
מודעות הקוראות ללקוחותיו לבוא ולבלות
בנשף ליל סילבסטר.
כדי להתחמק מן הזיהוי עם הקדוש הנוצרי,
התחרו בעלי מקומות־הבידור עם
המארחות הביתיות, במציאת הגדרות כשרות
ליום החשוב הזה. זכאי לקבל את הפרס
מי שהמציא את ההגדרה הבאה, ששודרה
במדור הפירסומי של קול ישראל. הוא קרא
למאזינים להשתתף בהמוניהם ״במסיבת ה־
31 בדצמבר המסורתית.״
ימאים האיש שלארצה
להת ביי שפדח״ו

ריהען יג, בחנריורב הכ7ו.פחרררב ברח בי ה א הכן

קונים!!!
למד לצייר

מילווה קליטה וחובה
בביתך בשעותיו הפנויות דרך האולפן
לאמנות הציור
לפנותבכתב לת.ד,4866 .

רק עם הצגת תלוש זה.
״בנלי״ הרצל 7תל־אביב
טלפון 53259

שנוי כתובת
מנוי המבקש לשנות את כתובתו מתנקש
להודיע על כך שבועיים מראש, על-מנת
למנוע עיכוב במשלוח חעתון למענו החדש.

״כישראלי, אני רואה את מלחמת ויטנאם
כמלחמה של דיכוי עם. אני לא יכול
לתת את ידי למעשה כזה, כי הייתי מתבייש
בו כל חיי.״ כך הצהיר הימאי דניאל כהן
— והפסיד בגלל זד. את עבודתו.
כהן, העובד עתה כחובל ראשון על סיפון
בילו, סירב להפליג לוייטנאם, ובכך עורר
את חמתה של החברה שהעסיקה אותו
קודם לכן.
״אני לא איש פוליטי ולא קומוניסט״,
הסביר השבוע לכתב העולם הזה, שעלה
על• סיפון בילו בטרם נכנסה לנמל חיפה.
״אם המדינה שלי הייתה קוראת לי ללחום
— הייתי בא בשקט. אבל ללכת להסתבך
בשביל מדינה אחרת — זה לא. לא שאני
אוהב במיוחד את הסינים או את הקומוניסטים.
אבל מצד שני אני גם לא אוהב את
האמריקאים. פשוט אין לי כל אינטרס לעשות
את העבודה המלוכלכת של אחרים.״
דניאל 27 יליד מרוקו, עלה ארצה בגיל
שבע. הוא סיים את בית־הספר לקציני־ים
בעכו, עלה על הסיפון בגיל ,17 כחניך באוניה
של חברת אל־ים. כבר בגיל 19 קיבל
דרגת קצונה. לאחר שסיים את הצבא חזר
לאל־ים, המשיך לעלות בסולם הדרגות, כשהוא
עובד על מרבית אוניות החברה.
באחת ההפלגות השיגרתיות בהר תבור
התקבל מיברק, שהורה לדניאל לעבור אל
האניה כרמל, מייד כאשר תגיע אנייתו
לארצות־הברית .״שאלתי את רב־החובל דויד
כהן לאן אפליג בכרמל״ ,סיפר דני ,״והוא
אמר לי שהיא תפליג לוייטנאם. הודעתי
לו מייד שלווייטנאם אני מסרב להפליג.
דויד כהן אמר לי שאסור לי לסרב, כי יש
הסכם מיוחד בקשר לזה. כך נודע לי
לראשונה על ההסכם.״
זאת ד ע תי ...ההסכם, שהופץ בצורת
מודעות בכל האוניות על־ידי החברה, מזהיר
כי אניות אל־ים עלולות להפליג לווייטנאם.
ועל כן כל מי שמתנגד לכך חייב להודיע
מראש, כדי שיורידו אותו מן האנייה.
דני הוא בעל קומת ממוצעת, ואופן דיבורו
מתון שקט ושקול. הוא המשיך :״רב־החובל
ניסה לשכנע אותי. הוא אמר לי
לשקול ולתת לו תשובה מאוחר יותר. אבל
אני ידעתי שזאת היא דעתי, ואותה לא
אשנה בשום פנים ואופן.״
לאחר שרב־החובל שידר את דבר סירובו
של דני אל החברה בחיפה, התחילו לבוא
מיברקים בקצב מסחרר. החברה דרשה הסברים,
אך הקצין המרדן השיב שהוא יהיה
מוכן לדבר רק בחיפה, כאשר נציג איגוד
הימאים יהיה נוכח במקום.
בנמל ניו־יורק הופיע אל תאו של דני
המפקח הימי של אל־ים, רב־חובל ורנר
סלומון .״הוא שאל אותי אם אני אוהב
סינים״ ,תיאר דני את הפגישה ,״אמרתי
לו שחברת אל־יס לא משלמת לי בשביל
שאביע את דעותי הפוליטיות.״
מה שברור ברור. כאשר חזר לארץ,
המתין לדני שליח החברה, שמסר לידיו
הודעה על הורדתו מדרגת חובל ראשון
לדרגת חובל שני, בגלל סירובו.
דני החזיר את המכתב לידי השליח, בהע
1ל ס הז ה 1531

טענה שאין בסמכותה של החברה לקבוע
את דרגתו. על תעודות־הסמיכות חתוס שר
התחבורה בלבד.
״ידעתי שאני יוצא למאבק קשה״ ,הודה
דני ,״הבנתי שיש להם כסף ועמדות־לחץ.
אבל להערכה נכונה עד כמה הם חזקים,
הגעתי רק אחרי שראיתי לאיזה מצב הם
הכניסו אותי.״
תשעה חודשים נשאר תקוע בחוף. סכום
המשכורות שהחברה הייתה חייבת לו —
לא שולם לו. הפסיקו לשלוח לבית אמו את
הקיצבה החודשית, שהיא חלק ממשכורתו.
כאשר מצא לבסוף עבודה חדשה, היד,
זה על סיפון בילו של סומרפין — שעתידה
עתה אינו ברור כלל וכלל. הדבר היחידי
הברור לגמרי לדניאל כהן הוא, שהוא
לא מתכוון להפליג לווייטנאם.

מימשל צבאי
סוך המסע
שיירת האחווה, אשר יצאה בתחילת השנה
מתל־אביב אל כפרי המשולש, הגיעה
השבוע אל תחנתה הכמעט־אחרונה 14 :מתור
16 הצעירים, שנאשמו בעבירות על

חובל ראשון בהן
לא עבודתם המלוכלכת של אחרים
תקנות לשעת חירום, נידונו לתשלום קנסות
גבוהים — בין 50ל־ 150 לירות — או
לתקופות־מאסר תמורתן. אחד זוכה, ומשפטו
של אחר נדחה.
״אני אשם:״ גם אילולא הורשעו
נאשמי האחווה, היו עשרת החודשים האחרונים
חודשי הענשה כמעט־רצופה. שרשרת
הישיבות של בית־המשפט בנתניה הריצה
את הנאשמים שוב ושוב מירושלים ומתל-
אביב, הפריעה להם במהלך העבודה ובמהלך
הלימודים באוניברסיטות.
אולם לא על כך רגזו הנאשמים, שעמדו
בשעתו בסכנת לינץ׳ מידי פורעים בנתניה.
נציגי התביעה, שהתעייפו גם הם מן
המשפט הארוך, הציעו להם בי יודו בחלק
מן האשמות, יזכו בתמורה לסיום מהיר
של התהליך המשפטי, ולעונשים קלים.
אך סכומי הכסף שהוטלו עליהם כקנס
לא היו קלים. לכן הודיע כבר חלק מן
הנאשמים כי יבחר במאסר.
בינתיים הציע אזרח חולוני, חנן גולדרט,
לארגן מגבית למען הנאשמים וראה מדור
מכתבים) .אזרח אחר, שבחר להישאר בעילום
שם, אפילו לא חיכה להצעתו של גולד־רט.
הוא פשוט שלח חמישים לירות במעטפה,
על פי כתובתו של הנאשם נועם בלום,
מכפר גיבתון שליד רחובות.
כתב התורם האלמוני על פתק שהכניס
למעטפה :״אני רואה את עצמי אשם בדיוק
כמוך, לכן ברצוני לשלם חלק מן הקנס.
ובכלל, להיות נאשם כלוחם למען אחווה אין
זו בושה — זהו כבוד!״

אשד 1ד
רעבלפ רנ ס ה
כשפקח דויד מרזוק את עיניו, גילה לתדהמתו
כי הוא שוכב על גבי אחת המיטות
בבית־ד,חולים קפלן.
״ארבע אחיות עמדו לידי,״ סיפר ,״׳והזריקו
לי כל־מיני זריקות. אחר־כך בא
העולם הזה 1531

רופא, והסביר לי שהוא לא מתעסק בפוליטיקה,
הוא הזהיר אותי שאסור לי להמשיך
בשביתה, ושאני צריך לאכול. לא הסכמתי.״
אך לא רק מרזוק עמד באותו היום על
דעתו, כי יש להמשיך בשביתת־הרעב. כמוהו
היו עוד 39 פועלים אתרים. כמו שלמה
שטיינברג, למשל.
סיפר שטיינברג לכתב העולם הזה :״בתחילת
השביתה הרגשתי כאבי־ראש חזקים.
לקחתי כדורים וזה עבר. ביום החמישי
הרגשתי רע, ופתאום איבדתי את ההכרה.
לקחו אותי לבית־חולים. שם ניסו לשכנע
אותי שזה לא הסתדרות, ושאני יכול
לאכול. הם הבטיחו שאף אחד לא יראה
אותי. לא הסכמתי. לא רציתי לשבור
את השביתה.
״אחר־כך אמרתי לאחיות שאני הולך ל־בית־שימוש,
וברחתי. לא היה לי כסף לחזור
לאשדוד, ובמזל עצרתי נהג טכסי, שהסכים
לקחת אותי בלי כסף, לאחר שהסברתי
לו את העניינים.״
והעניינים היו יגעים.
דברי משיח. שביתת־הרעב של ארבעים
פועלי נמל אשדוד לא התחילה פתאום,
ככה סתם. קדם לה הסכם רב־צדדי, שחילק
את כל פועלי הנמל לשני מחנות: מחנה
בעלי הזכויות, שהחלו את עבודתם בנמל
לפני ה־ 31 לדצמבר ,1963 ומחנה חסרי־הזכויות,
שהתחילו את עבודתם לאחר תאריך
זה. על ההסכם חתמו רשות הנמלים, ועד
עובדי־הנמל, מועצת־פועלי־אשדוד ונציגי הוועד
הפועל של ההסתדרות.
סיפר שובת־הרעב משיח ישראלי:
״כולנו עבדנו בבניית הנמל, וכולנו נלחמנו
בשעתו להשגת הסכם־עבודה שיקנה
זכות עבודה קבועה לפועלים לאחר פתיחתו.
ולבסוף, כשנחתם ההסכם, מצאנו את עצמנו
מחוסרי זכויות.״
משיח, עטור זקן בן שבוע, הפך לדובר
השובתים, ולמנהיגם הבלתי־מוכתר. לא היה
אפילו אחד מבין הארבעים שלא הזדהה
עם דברי ההסבר שלו:
״למעשר, עקפו אותנו בהסכם ההוא, וכאשר
הסתיים השלב הראשון בבניית הנמל׳
קיבלנו הודעות פיטורים. אחר כך
התקבלנו שוב לעבודה, אבל זה היה דרך
הדלת האחורית. התקבלנו כעובדי לישכה.
קצת עובדים, קצת לא עובדים.״
השלב הבא. שביתת הרעב נמשכה עד
היום הששי האחרון, ואז, כשמלאו לה
59 שעות, התכנסה מועצת פועלי אשדוד.
המועצה דחתה את דרישת השר ישראל
גלילי, להפסיק את השביתה בתנאי מוקדם
לכל משא־ומתן. במקום זאת קיבלה החלטה
אחרת, הדורשת קבלת השובתים אל מיכסת
העובדים הקבועים בנמל. אם דרישה זו לא
תתקבל תוך שבועיים, קבעה מועצת פועלי
אשדוד, ייפתח מאבק חדש — חריף יותר.
כשיצא משיח מדיוני המועצה, ובישר ל-
חבריו הרעבים על ההחלטה, הסכימו כולם,
בו במקום, להפסיק בינתיים את השביתה.
אך המאבק באשדוד לא תם עדיין. כי
מול תביעות הפועלים, מציגה רשות הנמלים
את טענותיה היא: אין לה שום קשר לבעיית
העסקתם של הפועלים. היא חתמה על הסכם
רב־צדדי, שבו שותפים גם נציגי הפועלים
וגם נציגי ההסתדרות, ואין לדרוש ממנה
הוצאה של 400 אלף לירות נוספות, כדי
להעסיק את השובתים.
לגבי רשות הנמלים קובע התאריך הגורלי
של ההסכם 31 :לדצמבר .1963
נגד מי תכוון עתה מועצת פועלי אשדוד
את לחצה? נגד הרשות? נגד ההסתדרות?
או אולי נגד הממשלה.

מפהלר פו א ה
השבוע קרה דבר חמור ובלתי־רגיל: עשיית
רופאים, בבתי־חולים שונים בירושלים,
לא הופיעו בזמן למישמרתם. מכיוון שתופעה
כזו היתד, חסרת־תקדים, יכלה להיות
רק מסקנה אחת: מגיפה מיסתורית פגעה
בהם.
כאשר הופיעו לבסוף הכירורגים, רופאי-
הילדים והגינקולוגים לעבודתם, התברר ־מה
טיב המגיפה.
מוקדה היד. ברחוב שטראוס. כ־ 40 מכו־ניות
פרטיות, שנשאו את התוויות המייחדות
אותן כשייכות לרופאים, חנו זו אחרי זו.
בעליהן בילו אותה שעה במסיבה. אילו היה
זה מוצאי־שבת רגילה, לא היה קורה ובר.
אבל מכיוון שהיה זה ה־ 31 בדצמבר, יצאו
קנאים דתיים לפעולה. הם עברו ממכונית
אחת לשניה, ניקבו את צמיגיהן.
אחרי ההלם הראשון, פנו הרופאים למשטרה׳
אולם הפנייה לא הביאה שום תוצאות
— למרות שפעולת־החבלה נמשכה זמן
רב, ואין ספק כי שכנים ראו את מבצעיה.

ומשהת יתעוררו היפוכים כין מנהיגי רפ״י, תשמעון צ נפרם ג ד

דיין. חסידי דייו יאשימו את פרס בניצול מעמדו כמזכיר המפלגה לרינזום
שמו ולפירסומו, וזאת על רקע המענות דמותו של דיין והצנעת נאומיו ודעותיו.

• צפה לטענות גוברות והולכות מצד אנשי אשבול וספיר,
נגד ח״ב רפ״י שמעון פרס,
כדבר ניהול כלכלי גרוע כימי
כהונתו כמערכת הבט־ ,
חון. בין השאר יאשימו אותו ב־ביזבוזיס
ובמישגים כלכליים, שעלו
למדינה במאות מיליוני לירות. רמז
ראשון לכן כבר היה כלול בנאום
ראש״הסמשלה בכנסת השבוע. ככל
שתגביר רפ׳׳י את התקפתה על הממשלה
בשטח הכלכלי, יינתן פומבי
לפרטים נוספים על מעשי פרס בעבר.

קיימת אפשרות כלשהי
ששר החינוך• והתרבות זלמ יו ארן יפרוש מכהונתו הממ
שלתית, לקראת סוף השנה.

פרס

כיורש אפשרי יוזכר אייב הרמן, שגריר ישראל בארצות־הברית. הרקע לפרישת
ארן: היותו מנוטרל בצמרת מפא״י ובממשלה, לאחר שהטרויקה גולדה־ספיר־ארן
התפרקה, ואי יכולתו לפתור את בעיות החינוך הסבוכות, איתן הוא נאבק
כבר זמן רב.

״ * המעיד יקצה כקרוב סכומים עצומים לפעולות הסברה
נרח בו ת. סיכום תוצאות חוגי־הבית שנערכו לאחרונה הוכיח, כי לא הספיקו,
מול משבר האימון. נוסף לעצרות־עם, המיועדות לציבור הרחב, יערוך המערך
גם כינוסים רבים לפעילים, יפתח בטיפול אישי בעתונאים ועורכי עתונות,
במטרה לפרוט על נימות פאטריו־טינת
ולשכנעם לרסן את עצמם ב־ביקורתם
כלפי המערך, הממשלה ואישי
מדינה.

• לחץ ממשלתי ככד יופעל
בדי למנוע הסתעפות
חקירת עסקיו של יקותיאל
פד דמן. אחת הסיבות להפעלת הלחץ:
החשש ששמו של שר־המש־פטיט,
יעקוב שמשון שפירא, יש־תרבב
לעסקיה של אחת מחברות־הבת
של פדרמן, מתקופת עבודתו
כעורן־דין. אף אחד מן המקורבים
לחקירה לא מטיל ספק ביושרו של
השר, אן דווקא לאחר ששמו הוזכר שפירא בקשר לפרשת סומרפין, חוששים
מקורביו מפגיעה נוספת ביוקרתו. שפירא, מצידו, שוקל אפשרות איום בהגשת
משפטי־דיבה נגד עתונאים או יריבים פוליטיים שינסו לקשור את שמו בעיסקות
כלכליות, בהקשר שיש בו כדי לפגוע בשמו הטוב.

• היחסים המתוחים בין מפא״י לרפ״י עלולים לפגוע
בתפוצתו •טל יומון ההסתדרות ״דבר״ .כמה מעסקני רפ״י מתכננים
בקרוב מסע בין חברים ואוהדים, לביטול החתימה על היומון, שהוא למעשה
בטאון מפא״י. אפילו אם לא יצליחו עסקני רפ״י לגייס מספר גדול של מבטלי־מינוי,
יפגע הדבר בדבר, שמצבו
הכספי קשה גם בלאו תכי.

• מזכירת מפא״י גולדה
מאיר תעמוד כראש מסע
איומים ולחץ, שיופעל כנגד
חברי־מפלגה שהביעו או
מתכוננים להביע את תמיכ(
1תם בשינוי שיטת הבחירות.
האיומים והלחץ יופעלו לאחר שמתרבים
והולכים הסימנים כי ביג׳י
יצליח לגייס לצידו אישים ממפלגות
שונות, כולל מפא״י, שיתמכו בו
בעניין זה — וזאת למרות שברור
כמעט לגמרי שכל נסיון בכיוון זה
יהיה נסיון־נפל.

גולדה

• המשטרה תפסיק בעתיד הקרוב לגייס שוטרות חדשות.
למרות שבדרך כלל מרוצה המטה הארצי מעבודת השוטרות, מגיע מספרן הרבה
מעל לתקן. כל עוד היה מחסור בשוטרים, נמשך גיוס השוטרות. אולם המיתון
הביא לגל התגייסות של גברים למשטרה, ובמטה הארצי מעדיפים שוטרים העובדים
בכל שלוש המישמרות ואינם זכאים להעדרות יומיים בחודש, כשוטרות.
האיזון יושג בהדרגה, על־ידי אי־החלפת שוטרות מתפטרות.

• שוב צפויות התפרעויות חמורות כלשכות הסעד, ברחבי
המדינה. הסיבה: משרד הסעד לא יכיר במובטלים כזכאים לקבלת שרותי עזרה
סוציאלית. תקן העובדים הסוציאליים — במיוחד בישובי הפיתוח — אף קוצץ
לאחרונה. הוחלט כי רק משפחות שראשיהן מועסקים באופן סדיר תהיינה
זכאיות לקבלת שירותים סדירים.

פוססין מתק ובת
לנקוות הותיחה :

לה) ,ועוד. אבל רק אל־פתח נהנה מתמיכת
ההמונים.
שני אירגונים המוניים — הסתדרות העובדים
הפלסטיניים, ואיחוד הסטודנטים הפלסטיניים,
הכוללים אלמנטים מתקדמים מאד
— השתדלו לגבש בסים מוסכם בין כל ה־אירגונים.
ואז באה ועידת הפיסגה הערבית
של 1963 והחליטה להקים את אירגון השיח־תר
הפלסטיני, .כאשר הועלה לראשונה שמו
של שוקיירי כמועמד למנהיגות האירגון החדש,
לא היתד, התגובה נלהבת. בייחוד בין
הפועלים והסטודנטים .״שאלנו את עצמנו
איך יוכל העסקן הזקן הזה להנהיג מאבק
של שיחרור עממי,״ אמרו לי הפלסטינאים
הצעירים.
שאלתי אם, בסופו של דבר, התקבלה ההחלטה
בשביעות־רצון על־ידי כולם .״לא,״
השיבו, והזכירו את התנגדות הבעת, הקומוניסטים
ואחרים. אבל למרות ההסתייגות מאישיותו
של שוקיירי, התקבל העיקרון, כי
אירגון השיחרור מסוגל להוות מכשיר לאיחוד
העם הפלסטיני. אבל כל אירגון ימשיך
להתקיים כגוף עצמאי. כמה מהם, במו
אל-עאסיפה, כאירגונים סודיים.

גיוס בעזה
מחתרת
אל־פתח בשכם

ך • גי עהז מן לחשוב על אחמד שוקיירי
( \ מחדש. לא רק שידוריו, איומיו והתקפותיו
המילוליות מחייבים זאת. הפצצות שהתפוצצו
בירדן בשבוע האחרון, המעצרים ההמוניים
שבוצעו לאחר מכן, זהכוננות שהוכרזה
בירדן מוכיחים כי משהו חשוב נרקם
שם. ובמרכז עומדים אחמד שוקיירי ודד
אירגונים הפלסטיניים השונים, הנושאים בצורה
זו או אחרת את הדגל של שיחרור
פלסטין.
שוקיירי ( )54 עזב את עכו ב־ 1948 כפליט
בעל עבר מגוון כעסקן פוליטי. מאז הצליח
ליצור לעצמו שם מפוקפק כדיפלומט־להשכיר
של הסעודים, הסורים, המצרים — ומי יודע
מי עוד.
אבל מה היום? האם שוקיירי המאיים לחסל
את חוסיין הוא עדיין דמות מגוחכת־למח־צה,
הרפתקן חסר־אחריות, נאד נפוח שבכל
רגע עלול להתמוטט? ייתכן שבתשובה לשאלה
זו תלוי עתידן המיידי של ירדן,
פלסטין וישראל.

עינויים בביירות
ופרת השבועון ז׳אן אפריק, שפיר
העם
יטאטא אותם

שלטים הביתה

ליד תמרור מוצלב האומר בערבית ״זהירות — רכבת״,
ברחוב המוביל למרכז עזה, הוצבו שני שלטים נוספים,
בערבית ובאנגלית :״לירושלים״ ,ו״ליפו״ .החלומות על שיבה הם חלק חשוב מהווי הרצועה.
ושלטים אלה מבטאים אותם: הם מצויירים מחרש כל שנה, אחרי הגשמים.

^ סמה זה עתה את תוצאות ביקורה בריכוזי
הפליטים בעזה, לבנון וירדן, מספקת
חלק מן התשובה. כותבת אניה פראנקוס,
אחרי תיאור מצבם העגום של פליטי עזה:
אירגון השיחרור הפלסטיני היא ממשלה בתור
ממשלה. היא עושה מאמצים להרחיב
את סמכותה בתוך רצועת עזה, ומשרד־הגיום
שלה פעיל יותר ויותר.״
אבל לא עזה היא העיקר. שם אמנם מכין
שוקיירי את הבסיס שלו, שם מתאמן צבאי,
אבל ההכרעה תיפול בירדן.
פראנקוס יצאה לשם, דרך ביירות.

מין בהם. ואם לא — יטאטא אותם העם.״
אחמד שוקיירי הוא גבר מזדקן יפה־תואר,
בעל עור שזוף, שיער לבן ותנועות
אריסטוקרטיות, המדבר אנגלית מהורה
וצרפתית כמעט מושלמת. הוא דומה יותר
לדיפלומט מאשר למפקד של פרטיזנים. הוא
גם איש מלומד, בעל נטייה מיוחדת לצטט
מן התנ״ך. זהו, על כל פנים, הרושם שקיבלתי,
כאשר קיבל אותי בביתו היפה להפליא,
במרומי ביירות. השטיחים נארזו, כי
שוקיירי עמד לצאת לקאהיר, שם נמצא המטה
הכללי של צבא השיחרור.
הוא ידע שכתבתי ספר על האפרטהייד, לכן
אמר לי שהבעייה הפלסטינית היא אפרטהייד
במימדים גדולים הרבה יותר. השיחה התגלגלה
לזכותם של היהודים על ארץ אבותיהם.
״העברים היו רק פולשים בין פולשים
רבים אחרים,״ הסביר שוקיירי .״כמו הרומאים,
התורכים, הצלבנים. מספיק לקרוא
את התנ״ך: השבטים העתיקים ביותר המוזכרים
הם הכנענים. בכל הזמנים היה חלק
זה של העולם הערבי פתוח בפני הגירות.
האם את יודעת שהמילה עברי — עבר —
פירושה ״זר״ ,בשפה השמית? לכן התנ״ך
הוא היסטוריה של הזרים. אפילו היהודים
חייבים לקבל את התנ״ך, לא?״

היא מדווחת :
״אני חושב שלא היינו צריכים להגר. היה
לנו פחות נשק מהציונים, ולא היה לנו ה־נסיון
שהיה להם. אבל היינו צריכים להישאר
שם. ללחום או למות. מבחינה מסויימת,
נהגו אבותינו כמוגי־לב.״
אנחנו בביירות, במחנה פליטים: עיר־פחים
ענקית, בין הארמונות ומועדוני־הלילה של
מיאמי המזרח תיכונית. בכל פחון — תמונות
של עבד־אל־נאצר ושוקיירי. הצעירים
שנאספו כאן הם חברי אירגון השיחרור. נתקלנו
בקשיים רבים כדי להיכנס למחנה, הנמצא
תחת שלטון צבאי, כמו כל יתר הריכוזים
בהם חיים פלסטינים בלבנון.
אבל אם בעזה יש לאירגון השיחרור שמץ
של שלטון, הרי כאן שולט המושל הצבאי
— שהוא גם אחד מראשי המשרד השני —
שלטון לחיים ולמוות על כל מי שמצטיין
בפעילות יתרה. כמו בירדן, אין מרשים לקיים
מחנה אימונים של צבא השיחרור. מספר
פלסטינים צעירים, שהתארגנו ביחידות־קומנדו
לפעולה בישראל, מתו מעינויים. כך
דורש הדו־קיום הלבנוני^-ישראלי.
יש מלשינים בכל מקום, וחצי שעה אחרי
בואנו נאלצנו להציג את תעודותינו לשוטרי
המושל הצבאי, שהחרימו את הסרטים שלנו.
פגשנו את ידידינו כעבור זמן קצר, בדירתו
של סטודנט קומוניסטי לבנוני. שתינו ערק
והקשבנו לפיירוז שרה השיבה. צעירים אלה,
המגדירים את עצמם כמרכסיסטים, מסבירים
את אסון 1948 בעובדה, שהוועד הערבי העליון
היה תחת פקודתו של פ״אודל כמו
חאג׳ אמין אל־חוסייני, שלא בחל ברצח הפוליטי
כדי לחסל כל מי שניסה להקים מפלגה
אחרת.

וייטנאם שניה

מכשיר לאיחוד
* * אלשנת 1961 נוסדו אירגונים פלס־
/ 3סיניים רבים. החשוב ביניהם הוא אלי
פתח (הכיבוש) עם זרועו הצבאית אל־עאסיי
פה (הסערה) .כעשר קבוצות אחרות פעילות
פחות או יותר: תנועת השיחרור הלאומי,
חזית השיחרור !הפלסטינית, אל פידא (הגאו־

* *3כים מהסובבים סביבי — שהיו כולם
1חברי אירגון השיחרור — לא גילו התלהבות
יתרה מחברי הודעד הפועל של האירגון.
״כמה מאנשי השמאל, צעירים ולוחמים, הצליחו
להיבחר, כמו שאפיק אל־עוט או אחמד
סעד. אבל האחרים הם לרוב ראשי חמולות
או סוחרים המדברים במונחים אנטי־אימפרי־אליסטיים,
קוראים למאבק מזויין נוסח סין,
ולפלסטין שתהיה סוציאליסטית. אבל הם עושים
זאת מתוך אופורטוניזם וכדי לזכות
באימון הארצות הסוציאליסטיות, ולא מפני
שהם מאמינים בדברים האלה.״
אבל, בסופו של חשבון, זה לא משנה.
״מרוב שידברו על דברים אלה, יתחילו להא־

של צבא השיחרור הפלסטיני בעזה. ליד הדלת: חייל
בסדים, וכמה צעירים המחכים בתור. מימין: שלם המצהיר״
כי בענייני גיוס אין רחמנות ואין פרוטקציה. כוחו של צבא זה: דיביזיה של חי״ר.
שוקיירי הבטיח שצבא השיחרור יכנס לירדן על אף התנגדותו של המלך חוסיין.

דישנת הגיוס

*.״אפיק אל־עוט, האחראי למשרד
אירגון השיחסר בלבנון, נחשב לאחד
האקטיביסטים באירגון. הוא מצפצף על העבר
ומביט אל העתיד, שהוא מקווה שיהיה
קרוב יותר: אל המלחמה. לגביו, ישראל
אינה יכולה אלא למלא יותר ויותר את התפקיד
שהוקצה לה על־ידי האימפריאליזם:
לשמש כבסים לתוקפנות נגד המהפכה של
העמים הערביים.
הוא אינו מאמין באפשרות של שינוי המדיניות
בתוך ישראל. להיפך: אם תהיה
תזוזה, היא תבוא רק לטובת הימין .״הישראלים
המתקדמים יכולים לעשות צעד אחד
קדימה, לא שניים. הם מוכנים להחזיר מספר
פליטים מסיבות אנושיות. אבל לעולם לא
יסכימו לחיות בארץ שתיקרא מחדש פלסטין,
ואשר בה יהיה רוב האוכלוסיה ערבי.״

לכן, נותר רק פתרון אחד: המאבק ה־מזויין.
מאבק
מזויין כדי לחסל את ישראל, לזיוק
את הישראלים לים? ״לא,״ הוא אומר ,״איו
לנו שום דבר נגד היהודים כיהודים. אויבינו
הם הציונים. בלי שימוש בכוח, לא תשמע
ישראל לעולם את קול ההגיון. גרוע יותר:
שאיפותיה ילכו ויגדלו. האם לא אמר כך
גוריון שישראל תשתרע מהפרת עו הנילוס?״
ללחום
— מתי, איך? ״איננו יכולים לחזור
על נסיונות ,1948״ השיב .״אנחנו חייבים
להיות מוכנים. אנו חייבים לדעת, שמלחמה
עם ישראל — זאת וייטנאם שניה, פירוש
הדבר התערבות הצי השישי. לפני שיבחרו
במלחמה, חייבות הארצות הערביות להבין
לתוך איזה מלחמה ארוכה וקשה הן נכנסות.
לכן אנו סבורים, כי מעשי־הטירור של אנשי
הקומנדו של אל־עאסיפה אינם מובילים לשום
מקום, והם מסוכנים. הם דוחפים את ישראל
להגיב, וזה עלול להכתיב לנו מלחמה בתנאים
של זמן ומקום שאין לנו שליטה עליהם.
אנחנו רוצים לבחור את הזמן והמקום.
אילו נגע הדבר רק לפלסטינאים, זה היה
מתחיל עוד הערב. אבל אנחנו לא לבדנו,״
סיים במרירות.
בשבילו, האוייב הוא חוסיין לא פחות מישראל.
תוסיין מחזיק בחלק מפלסטין, ובעיני
אל־עוט הוא בובה בידי האנגלים והאמריקאים
.״לפני שנשחרר את ישראל,״ הצהיר
,״יהיה עלינו לשחרר את ירדן, בה כלואים
ומעונים הפעילים שלנו. ביום בו תהיה
הגדה המזרחית של הירדן משוחררת, נוכל
להפוך אותה לבסיס צבאי.
״המשונה הוא, שחוסיין, בורגיבה ופייסל
היו הראשונים ששילמו את תרומתם להקמת
אירגון השיחרור. הם היו סבורים שזו
שיטה טובה להקפיא את העניין. חוסיין
חשב שיוכל בצורה זו להרגיע את הפלס־טינאים,
הדחוסים בירדן במצב של כמעט-
התמרדות. כאשר נוכחו האדונים האלה
לדעת, שמוקם כאן אירגון אנטי־אימפרי־אליסטי
אמיתי, המסוגל להילחם, לחשו
להם ידידיהם המערביים את רעיון הברית
האיסלאמית. כי הם יודעים, ששיחרור
פלסטין פירושו הקץ לאימפריאליזם במזרח
התיכון.״

7א מקבלים תמיכת

ך* מחנה פליטים, שהוא כמעט עיירר״
2ליד נבלוס, בירדן, ניתנה לנו סוף־סוף
ההזדמנות הנכספת לפגוש פעילים של אל־עאסיפח.
אפשר היה לחשוב שחזרנו לימי
המחתרת של מלחמת אלג׳יריה. כאן אין
משרדים מקושטים בדגלים ובמפות; רק
בית פשוט של פליטים. הקשרים הראשונים
נעשו בדמשק, ועכשיו אנחנו יושבים עם

אחד המפקדים של אל־עאסיפה, הזרוע ה־מזויינת
של אל־פתח.
איננו יודעים את שמו, לעולם לא נדע.
הוא צעיר ונרגש מאד. בצדק או שלא
בצדק• הוא ניראה לי כאחד האחראים הפלסטיניים
המשוכנעים ביותר שפגשתי. הוא
משוכנע, שאף מדינה ערבית איננה מעוניי־נת
באמת ובתמים לשחרר את פלסטין.
״מרמים אותנו״ ,הכריז .״שום מדינר, ערבית—סוציאליסטית
או פרו־אימפריאליסטית
— אינה מסוגלת לשלם את המחיר של
שיחרור ארצנו. מחלקים את הבעייה, כדי
לקבור אותה ביתר קלות: פיצויים לפליטים,
הטיית מי הירדן.
״ההמצאה האחרונה שלהם היתד, אירגון
השיחרור, תוצאה של ירח־דבש קצר בין
המלכים והנשיאים הערביים. ברגע שראינו
שבורגיבה וחוסיין היו הראשונים שהצביעו
בעד הקמת האירגון, הרחנו משהו חשוד.
״לא ייתכן שנישאר תלויים בחסדי המריבות
שבין המנהיגים הערביים. איננו יכולים
להמשיך ולחכות לרצונו הטוב של עבד־אל־נאצר
או של מנהיג זה או אחר. איננו
רוצים להיות תלויים באיש. נכריח את המדינות,
הערביות לעשות מלחמה-
״מאשימים. אותנו שאנחנו אחים מוסלמים,
מפני שאנחנו מקבלים כסף שמקורו בנסיכויות
המיפרץ הפרסי. אבל אנחנו׳ לא מקבלים
תמיכה כספית. אנחנו קיימים רק הודות
לתרומות הפועלים הפלסטיניים העובדים
בשדות הנפט ..מאשימים אותנו בחוסר אידי

מבט מעבד דגנול

ציור זה, המעטר קיר
של בית־ספר בעזה, אופייני
לאמנות שהתפתחה במחנות הפליטים. הוא נקרא ״השיבה״,

אולוגיה. אבל מה זה נתן לפלסטיניים שהם
בעתיים, נאצריים, או קומוניסטים? שום
דבר. אנחנו פלסטינאים ורוצים למצוא מחדש
את ארצנו: זוהי האידיאולוגיה שלנו.
האלג׳יראים סמכו רק על עצמם. אנחנו
רוצים ללכת בדרכם!״

אולי כדטא ומתן

^ ל־עאסיפה התחילה את פעולות
^ הגרילה שלה ב־ 1בינואר . 1965 לשם
מה פעולות החבלה? מה זה מקדם את
מטרתה, אם היא מפוצצת רכבת בין ירושלים
ותל־אביב?
״קודם כל״ ,הסביר .״זה מעלה את המוראל
של הפלסטינאים, שאינם מאמינים
בשום דבר מזה 18 שנים. שנית, אנו מקווים
בצורה זו להפסיק את ההגירה היהודית לישראל,
לבלום את העברת ההון, ולסכן את
הכלכלה הישראלית, הנמצאת בלאוז הכי
במצב קשה ומתקיימת רק הודות להזרמת
דולארים מן החוץ.
״אנחנו גם מקווים ליצור בעיות פוליטיות
בתוך ישראל, לאלץ את המיעוט הערבי
להתקומם. וגם — למה לא — לקומם את
התת־פרולטריון העצום הזה, המורכב מיהודי
הארצות הערביות. אבל בראש וראשונה,
אני חוזר, אנחנו רוצים למנוע, על־ידי
החדרת הגרילה לנגב, הקמת ישראל שניה
על־ידי מהגרים חדשים.
״אחר כך? יהיה אולי משא־ומתן כמו

וגדוש סמלים; יונה לבנה, החבוקה לחיק האשה הצעירה, המביטה
בערגה אל מעבר לגדר־התייל של הגבול בין ישראל לארצות־ערב.
האידולוגיה של הפליטים הפלסטינאים היא לחזור חזרה לארצם.

באוויאן. אבל כדי לנהל משא־ומתן צריכים לעתים בניגוד לרצונו של נשיא מצרים.
להיות מסוגלים לדרוש את הכל. אפילו אם
יעדו ברור :״לשחרר את הגדה המזרחית,
בסופו של דבר מקבלים רק מעט״.
לפני שיחרור ישראל.״ כלומר: חתירה ממעד
כאן, הדו״ח של סוכרת ז׳אן אפריק.
שית להפלת חוסיין. יש לו די חבלנים וסוכנים׳
והמוני העם הפלסטיני תומכים ברעיון
שוקיירי ראש הממשלה 7המדינה הפלסטינית די הצורך, כדי שיוכל
לסכן את חוסיין. ייתכן אפילו שיצליח
ך* משפט האחרון הוא בעל עניין רב להפילו בעתיד הקרוב.
| | במיוחד, ודווקא מפני שהוא נאמר מפי
במיקרה זה ברור לגמרי, כי תוך 24
מפקד של אל־עאסיפה, .מדובר בו, בפירוש,
שעות יהיה אחמד שוקיירי ראש ממשלח
על משא־ומתן עם ישראל, כשם שנוהל ירדן, שאולי תיקרא אז הרפובליקה הפלסמשא־ומתן
בין הצרפתים והאלג׳ירים בעיר טינית• לקראת אפשרות זו, ניראה כי שוקיי־אוויאן
השווייצית. אילו אמר רק משא־ומתן רי יקים בעתיד ממשלת פלסטין בגולה.
כדוגמת אוויאן, אפשר היה להיצמד רק אל
אילו היה לישראל מטכ״ל לבן, אילו
הדוגמה האלג׳ירית, כאשר נאלצו הצרפתים תוכננו מיבצעי־שלום כשם שמתכננים ב־לעזוב
את אלג׳יריה. אבל הוא הוסיף את צה״ל מיבצעים כמו ההתקפה על סמוע,
המלים החשובות :״אפילו אם בסופו של
כי אז היה היום מטכ״ל זה המוסד הפעיל
דבר מקבלים רק מעט.״
ביותר במדינה. הוא היה צריך לבדוק, כבר
מהו מעט זה? מי חושב כך בין הפלס־היום,
מה עומד מאחורי מילותיו של שו־טינאים?
האם רק אותו איש גרילה? מה קיירי: האמנם כוונות למלחמה בלי תנאי
חושב שוקיירי, למשל?
עם ישראל, או אותה נכונות שביטא איש
הצהרותיו על נושא זה היו — ונשארו
אל־עאסיפוז לנהל משא ומתן מתוך עמדת־כוח.

כיום — קיצוניות. כל עוד נידמה היה,
כי דברי שוקיירי ישארו תמיד בגדר הצה־המטכ״ל
הלבן היה צריך לדווח לממשלת
רות־לריק, אפשר היה להתעלם מהן, וממה ישראל, ולהמליץ לפניה על אחת משתי׳
שהסתתר מאחריהן• אבל שוקיירי הצליח דרכים: לעשות לניטרולו המעשי של שד
בשנת האחרונה• לכבגש. לעצמו _מעמד חסר .-קיירי או לבוא כבר עכשיו בברית עמו,
תקדים. עד כדי כך, שאם בתחילה ניראה כדי לאפשר לו להפיל את חוסיין — כצעד
היה שהוא אינו עושה דבר ללא אישורו
ראשון לקראת דו־קיום בין הרפובליקה
המפורש של עבד־אל־נאצר, הרי עתה קיימת הפלסטינית שתקום בלי ספק ביום מן
סברה שהוא גורר אחריו את עבד־אל־נאצר •,הימים. ,לבין מדינת ישראל.

״אין לעכור כשתיקה על מגמת המחבר לסל?,
את דמות המדינה, אישיה וצבאה כעיני העולם.״
כך הצהיר השבוע שר החוץ אכא אכן בכנסת,
כתשוכה לשורה של ׳מאילתות, שנגעו לספרו של
הגנראל קארל פון־הורן, מי שהיה ראש מטה
המשקיפים של האו״ם כירושלים. הוסיף אכן:

המלחמה ע 7הר הצופים
ההתפוצצות קרתה הפעם בהר הצופים. פעולות מישמר ״המשטרה״ היהודית, שפעלה
מאחורי גדר־התיל, המקיפה את בית־החולים הדסה הישן ואת בנייני האוניברסיטה העברית,
עוררו דאגה רבה. אף כי כל שטח־המחלוקת, במדרונות מכוסי־אורנים אלה, היה נתון
רשמית לפיקוחנו, מנעו הישראלים תמיד בעדנו מלמלא את תפקידנו. עתה החל המישמר
לשלוח סיורים מזויינים, כדי להציק לשכניו הערבים בכפר הקטן יהמאובק עיסאוויה.
(היהודים) העליבו אותם וממש ניתקו אותם מאחורי מחסום־דרכים, כשאן־ החלה החשכה.
הם גם חדרו לאזור נוסף, שנקרא גני שלמה, ואשר לדבריהם שייך לטריטוריה ישראלית.
מקור הצרה היה בבעיה הישנה של מפות מנוגדות. אבל זה היה רק עניין של זמן, עד
שהחיילים הירדניים — שנאלצו לראות את אחיהם הכפריים מוטרדים — ינקטו בפעולת־נגד
חריפה. כאשר הצבעתי על כך בפני הישראלים, הם לא הראו כל עניין. זמן מה קודם לכן
בא נציג מיוחד של דאג (המרשילד) ,הד״ר אורוטיה, כדי לנסות להסדיר את עניין הר
הצופים. אך כשביקר באזור, מנעו ממנו הישראלים להיכנס, לעיני מאות צופים ערבים.
נראה היה לי שלא אצליח יותר ממנו.
אולם הדו״חות היומיים של הקולונל פלינט (יושב־ראש ועדת שביתת־הנשק הישראלית—
ירדנית) ,על המתיחות הגוברת באזור זה, אילצוני לנסות. לכן הודעתי למשרד החוץ הישראלי׳
שברצוני לערוך ביקור בהר הצופים, וצחקתי כאשר ביקשו שאדחה את הביקור בכמה
ימים כדי שיוכלו להכין לי מישמר־כבוד מתאים. מכיוזן שזה נראה לי מיותר, החלטתי לגשת
לשם ישר ונסעתי במכוניתי הירוקה עד לשער המובלעת היהודית. מפקד ״המשטרה״ היהודית
קיבל אותי בנימוס והוביל אותי לסיור בכל השטח שבתוך הגדר. לפני שעזבתי,

״אף טרם הגענו לידי מסקנה אם כדאי להתייחם
לספר זה התייחסות מפורטת כלשהי.״ ״העולם
הזה״ סכור כי משרד החוץ חייב להשיב להאשמותיו
של פון־הורן. כי האשמות ^אלה חמורות,
ואסור לתת להן להתגלגל כעולם ללא מענה. כמה
מן הקטעים החמורים ביותר, מספדו של פון־הורן :
התייעצו בהם. מכיוון שהם ידעו היטב מה הסיבות לכך, החליטו כנראה לא ללחוץ בנקודה
זו. למעשה, בזמנים כתיקונם, היו הפעולות שלנו רצויות להם, מכיוון שתמיד היו לוחצים
עלינו לחסל את ״ההסתננות וההתקפות הרצחניות״ מרצועה זו. אבל כאשר הסברתי עתה,
שכל החדירות ייפסקו אם נגביר את פעולות המשקיפים על אדמה ישראלית, חיזקה תשובתם..
את דעתנו, כי מדיניות הישראלים היא לקיים מצב הרה־איומים של התקפה ערבית. נראה
היה לכולנו בכוח החירום של האו״ם, שהיו שתי סיבות לרצונם זה. ראשית: הדבר שמר
על רמת כוננות גבוהה בצבאם, שמייד עם שוך המתיחות היה מראה נטיה חזקה למריבות
פנימיות. שנית: איפשר להם לדאוג לכך, שצרתם תזכה לתשומת־לב רבה בעיתונות־חוץ,
ובעיקר בעיתונות האמריקאית, וכתוצאה מכך עזרה וכסף ימשיכו לזרום לישראל בכמויות
נכבדות.

מאהבת לראש המטה
4אפילו אלי ניסו להגיע. בוקר אחד ביקש ממני אחד הפקידים החדשים שלנו ראיון אישי.
בקושי הכרתי איש זה מראיה, אך הוא סיפר לי שישראלי אחד הציע לשלם לו משכורת
קבועה, באיזה מטבע ובנק הרצויים לו, תמורת כמה שרותים פשוטים. הראשון היה מילוי
שאלון על מינהגי הפרטיים ביותר. שמחתי שהשאלון היה בידו והוא הראהו לי. כשקראתי
אותו התחוור לי, שהעובדה שאשתי היתד, עדיין בשבדיה שימשה מזון למחשבה של מישהו.
ניסו לברר את אני מעדיף מאהבת יהודיה או ערביה, ידיעות על סטיות או שגיונות — כל
האפשרויות נימנו — היו מתקבלות ברצון. זה היה אולי משעשע, אך התנאי השני לקבלת
המשכורת הנכבדה היה: השגת העתק של כל מיברקי־הצופן שעברו ביני לבין המזכיר הכללי.

נא נענות,מר א!11
הודעתי לו שאחזור למחרת, בדרך המובילה מן הצד הערבי. הכרח היד, לעשות זאת, כי
אחרת אי־אפשר לקבל מושג ברור מהשטח הנמצא במחלוקת.
למחרת נסעתי לכפר עיסאוזיה בדיוק באומה הדרך שבה נסע הד״ר אורוטיה. הגעתי לכפר
ושוחחתי עם המוכתר, שהתבטא בחריפות נגד העלבונות שבני כפרו חייבים לסבול. אחר־כך
עזבתי את מכוניתי והמשכתי, כמו הד״ר אורוטיה, לעלות ברגל בשביל התלול והמתפתל
המוביל למובלעת היהודית.
מאחורי הגדר הבחנתי בתנועה רבה. המשכתי בדרכי, ועמדתי להתבונן בשני בתים במידרון,
שהיו נושא למחלוקת חריפה במיוחד, כאשר הופיעה כיתת ״משטרה״ ,מזויינת ומתנשמת,
ובראשה קצין. הם חסמו את השביל וסרבו לתת לי להמשיך. אף כי הסכם שביתת־הנשק
מינה אותי לפיקוח ישיר על האזור, לא יכולתי לעשות דבר נוכח הפגנת־כוח זו. מתוך
זהירות הבאתי איתי ווקי-טוקי, והודעתי למטה שלי מה קרה. בנסיון לשמור על כבודי,
חזרתי למכוניתי ונסעתי לבית הממשלה*.
ברור שמטרתם היתד, לתת לי את הטיפול המביך שנתנו לד״ר אורוסיה. אין לי ספק
שההצגה נערכה בכוזנה, כי מראהו של ראש מיפקדת האו״ם, שנאסרה עליו הכניסה לאזור
שבו הוא זכאי להיות, אינה עשויה להעלות את יוקרת האו״ם בעיני הערבים. אבל כאשר
הגשתי תלונה רשמית לגברת גולדה מאיר, היא השיבה במשפט בלתי מספק :״אנחנו
היהודים איננו אוהבים שדוחפים אותנו.״
כתוצאה מכך הייתי חייב להשאיר את החקירה בידי קולונל פלינט וצוות עוזריו. פלינט
היה חייל טוב, בעל אות הצטיינות, אשר זמן מה קודם לכן נפצע קשה ממוקש באיזור זה.
הוא דיוזח על הגברת הסיורים, והיו לי כל הסיבות לסמוך על דעתו, שאם לא ננקוט בצעדים
להפסקת הסיורים הישראליים מייד — יתלקחו קרבות.
ב־ 23 למאי החריף המצב עד כדי כך, שערכתי עוד ביקור אצל גברת מאיר. אמרתי לה
שלדעתי, אם לא ייפסקו הסיורים, יישפך דם בשבוע הבא. גברת מאיר דיברה גלויות כתמיד,
אבל הבהירה שוב שאינה אוהבת שידחפו אותה. למרות אזהרתי, התייחסה בביטול?עניין.
שלושה ימים אחרי־כן הותקף סיור ישראלי בגני שלמה. שניים מחייליו נהרגו מיד,
וחילופי־ד,יריות היו חריפים וארוכים. קולונל פלינט מיהר למקום, במאמץ להתערב ולהציל
את היהודים שנשארו תקועים. במהומת־היריות נהרגו שני ישראלים נוספים, וקולונל פלינט
נורה למוות. זו היתה תקרית מטופשת ובלתי־הכרחית, שכה קל היה למונעה.

פגיעה בדאג האמרשילד
* קבלת הפנים שערכו הישראלים למזכיר הכללי (דאג המרשילד) ,כשעבר במטוס מעל
לארצם, היתר, מדהימה. הייתי עם דאג במטוס, כאשר המראנו מביירות בדרך לעמאן, לניהול
שיחות עם המלך חוסיין מירדן. טיסתנו אושרה בכל הצינורות הרשמיים ומטוס האו״ם הלבן
טס בנתיב שסומן לו. כאשר הגענו לגבול הישראלי, יירטו אותנו שני }!!טוסי־קרב סילוניים
ישראליים. דאג היה שקוע במיסמכים שבתיקו העבה, וכנראה לא הרגיש בנעשה. אך כשסיפרנו
לו, פלט דברים שבוודאי לא היו משמחים את ראש־ד,ממשלה הישראלי.

גם נהרו התרגז
לעתים קרובות היה קשה באמת להבין איך הישראלים תיארו $צמם, שפעולותיהם
יגבירו את האהדה אליהם — אפילו אצל ארצות שהתייחסו עקרונית באהדה לישראל. ד,מיקרה
בעזה הוא דוגמה.
פעם נוספת החליטו הישראלים להפגין את הבוז והאיבה שהם רוחשים לאומות המאוחדות.
מטוס האו״ם הלבן, שהוביל את ראש־הממשלה נהרו והגנרל גיאני, המפקד ההודי של כוח
החירום, יורט על־ידי מטוס־קרב ישראלי בדיוק כשהתכונן לנחות בשדה התעופה של עזה.
טייס הקרב הישראלי המשיך ל״הדק״ את יחסי הודו־ישראל על־ידי טיסה נמוכה, קולנית
ופוגענית, מעל לראשי מישמר־הכבוד ההודי שהסתדר לקבלת פני מר נהרו;
הערותיו של ראש־ד,ממשלה ההודי על התקרית, בשעת ארוחת־הצהריים, היו מעניינות מאד!

ישראל מעוניינ ת בתקריות
4שאלנו את הירדנים, והם לא התנגדו שנציב עוד במה עמדות־משקיפים על אדמתם.כשד,סיורים רק החלו לפעול מעמדות אלה, מיד התנגדו לכך הישראלים, בטענה שלא
* ארמון הנציב העליון, בו שונן מטה האו״ם, בשטח-ההפקר של ירושלים.

השארתי את השאלון אצלי ופקדתי על בן־שיחי לדחות את ההצעה, בטענה שהתפקיד
מסוכן מדי. אך הייתי בטוח שהם יתקשרו עימו בקרוב שנית, ואמרתי לו להודיעני כשזר,
יקרה.
יותר לא באו אלי בהצעות מסוג זה משני הצדדים, אף כי נראה לי שהתעניינות מסוג
זה בראש המטה מקורך, בתקדימים מסויימים.

שרותי־הבטחון — נגד האו״ם
* ברור שיקח קצת זמן עד שנצליח להקים איזור בטחוני סגור ולאייש את חדר הצופן.
בינתיים היה חיוני למצוא ולחסל את דליפת האינפורמציה. לא חשדתי עדיין עד כמה העמיק
שרות הביון הישראלי לחדור למיפקדתי, אך לא היה לי ספק בקשר ליעילותו. ידעתי
שמגוייסים בו אנשים שרכשו נסיון בכל שרותי הביון בעולם, והשראתו וניהולו באו
ממנהיגים יוצאי־פולניה, בעלי רמה מקצועית גבוהה ביותר, מחוזקת על־ידי חוסר־מעצורים
והחלטה נחושה שלא להזניח שום אמצעים כדי להשיג את המטרות במלואן.

בעייתנו המיידית היתד, לדאוג לביון־נגדי. לתוך שורותינו המועטות והעייפות, אך הנאמנות
למדי, נעשתה חדירה מסוכנת. אך כשהתכוונתי לחסל זאת, לא ראיתי סיכוי רב לכך
ששרות ביון־נגדי חובבני יצליח להתקיים בארץ שהריגול הוא בעצמותיה, ואשר מבינה את
הגורמים התאומים — שחיתות וסחטנות — במידה שיכולה לעורר קינאה בלב ארצות
רבות בעולם.
העיר ירושלים עצמה היא קרקע־גידול טבעית לשחיתות ולהשחתה. העיר מחולקת לשני
מחנות אויבים, שהאזור הנייטראלי היחידי ביניהם היה המטה שלנו בבית-המסשלה. הוא
נראה בוזדאי כמיגדלור בחשכה לשרותי־הביון של שני הצדדים.
בכל בוקר באו אנשינו לעבודה, דבכל ערב חזרו לבתיהם, כשהם מצויידים בכרטיסים
לבנים שאיפשרו להם לעבור באחת מעמדות־ד,ביקורת, בדרך לבתיהם או דירותיהם ברובעים
היהודיים או הערביים. משהגיעו לבתיהם (אשר רוב בני משפחותיהם הועברו מהם בהתלקחות
הקודמת) ,הפכו מטרה לחיזורי־ידידות מצד שכניהם הערביים או היהודיים, אשר
הכירו היטב את טעמם האישי, הרגליהם וחסרונותיהם, ועשו כמיטב יכולתם כדי לעזור
להם למלאם.
מובן שחיזור כזה עלה בגורלם של כל אנשינו, מדמשק ועד תל־אביב. אך בירושלים היתד,
לזה כמעט תמיד מתכונת אחת: תחילה באו סיפורים שוברי־לב איך חלוקת העיר גרמה
לניתוק חיי־המשפחה. אחר־כך באה בקשה לקחת רק מכתב אחד, באמת רק אחד, דרך
מישמרות־ר,ביקורת לבן־ד,משפחה האומלל שבצד השני. אפילו הסתפקו במסירת הודעה
בעל־פה. ומי יכול לעמוד בפני בקשה אנושית כזאת, בתנאים כאלה? י
(אחרי מסירת כמה מכתבים כאלה, באו בקשות להעביר מתנות, סחורות, זהב, אפילו
סמים משכרים).
ואז היתד, הדרך פתוחה לבקש ממשקיפים מסויימים לספק ידיעות, שעבורן שולם מחיר
גבוה יותר. משהושג שרות זה פעם אחת, אפשר להמשיכו על בסים תמידי, בעזרת סחיטה
מחוכמת.

כשרונו של שרות־הביון הישראלי זרח באור בהיר בערפל סמיך של מטרות אישיות
מבולבלות. היה ברור שהערבים ניסו לנקוט באותן השיטות, אך הצלחתם היתד, מועטה
בהשוזאה ליעילות המערבית הזאת.
אנשי־ד,תחזוקה של קצין הקשר הראשי גילו מיקרופון חבוי, שבוודאי הוכנס על־ידי
ישראלי פעלתן למטה ועדת שביתת־הגשק המעורבת הירדנית—ישראלית.
זה כמעט מעורר חמלה: שרות־הביון שאין שני לו במיזרח הקרוב באיסוף ידיעות ובביצוע
מיבצעים מיוחדים — מתמודד בכוחנו הבלתי־מגובש. שרות־הביון הישראלי, שאינו מכיר
בשום ריבונות מלבד ריבונותו שלו, והחסר כל סייגים בפעולותיו, נעזר על-ידי איפול
בטחוני כמעט מוחלט בתוך ארצו. הוא גם יודע, שהוא נתמך על־ידי כל אזרחי ישראל,
מראש־ד,ממשלה ולמטה. והוא נהנה מפירות חדירתו לכמעט כל שרותי־הביון החשובים
בעולם.
אך היה לו עקב־אכילס אחד — שעדיין קיים. ייתכן שב־ 1958 ובקונים שלאחר מכן היה

לנו יותר מזל ממה ששיערנו. אין אף ארץ שכלפי חוץ נראית כל־כך מאוחדת כמו ישראל,
אך כלפי פנים שסועה במחלוקות וקינאה אישית, הנובעות מגושי המהגרים שהקימו אותה.
כל משרד ממשלתי עשוי שתי־וערב של יריבויות סיעתיות ואישיות, כל שרות נדבק במחלוקות
קשות וקנאיות, שהן כנראה חלק מן האופי היהודי. ביודעי זאת, קשה לי לתאר
שאפשר יהיה להפיק אי־פעם הערכה אובייקטיבית ומוסכמת, מהחומר המוגש על־ידי שרותי־הביון
המזהירים.

קו מנדו במיטה
-¥היה פקיד זוטר במשרד ממשלתי, שהכרנוהו היטב, אשר אירח את אנשי האו״ם ביד
רחבה, הרבה מעל לאפשרויות של משכורתו הדלה. מכיוון שהצלחנו לוזדא שלא היתר, לו כל
הכנסה נוספת מוצהרת, החלטנו לחקור בקשר אליו והנערות הישראליות המושכות, שמילאו
את ביתו וסייעו לו לארח את אורחיו מהאו״ם. במעט התמדה גילינו שיצורים מגרים אלה
שוחררו משרות צבאי ל״תפקידים מיוחדים״ .תפקידיהן היו כל־כך מיוחדים, שכינינו אותן
״הקומנדו״ .אחיות נוספות של מיסדר זה גילינו גם בתל־אביב ובטבריה.

ת אונודדרכי ם — או יסירו לרצח?
חקירות ממצות יותר הצביעו על אחד ממשקיפינו, שהתחלנו להתחקות אחר פעילותו.
ידיעות נוספות הוכיחו, שהוא מנסה לפתוח ״שרות דואר״ קבוע מתל־אביב דרך
טבריה ודמשק לביירות. מסלול־הברחה כזה הופעל זמן ממושך בידי משקיף אחר, וחוסל
רק משום שהמשקיף עזב. מהקשרים שיצר, שוכנע (קצין הבטחון הראשי) הנסון, שהמסלול
החדש נקבע במטרה להבריח ידיעות ולא סחורות. יתכן שיועברו בג׳ים כמה חפצים חסרי־ערך
לשם הסוואה, אך הוא לא השאיר בספק מי המדינה שעמדה לדעתו מאחורי פעולה זו.
הנסון גילה את מועד הפעולה הראשונה, ואמר לי שהוא מתכוון לצאת בעקבות המבריחים
לאורך כל הדרך. אני זוכר רגע זה בבירור. הוא נראה כל כך בוטח בעצמו ומסוגל
לשמור על עצמו.
איחלתי לו הצלחה. היה עלי לטוס לקהיר באותו לילה, כדי למסור לדאג דו״ח. הוא היה
בדרכו חזרה מלאום, ועמד להיפגש עם הנשיא עבד־אל־נאצר.
...הזדעזעתי למיקרא ההודעה: הנסון נפגע קשה בתאונת־דרכים ושכב במצב קשה בבית־חולים
בחיפה. קימטתי את הפתק והכנסתיו לכיסי, ונזכרתי בשיחה שהיתר, לנו זמן קצר
קודם לכן. גם אז וגם עתה אני בטוח לחלוטין, שזו לא היתד, תאונה רגילה. אך ידעתי
שלעולם לא אוכל להוכיח זאת.
שיבתי הביתה לירושלים היתד, עגומה. הנסון היה חולה אנוש כתוצאה מפצעיו, אי-
אפשר היה להעבירו מבית־החולים בחיפה במצב של חוסר־הכרה. הצודת הרפואי טיפל בו
היטב, ולידו ישב ישראלי משרות־הביון שלא עזבו לרגע.
לא יכולתי לסבול את המחשבה, וניסיתי לגרש ממוחי את המחשבות על המקשיב העירני
שרשם כל מה שהנסון אמר כשהוא ער או מתוך שינה, כל השאלות ששאל וההודעות
שאולי ניסה לשלוח למטר,ו. במקום זה התרכזתי בחקירת נסיבות התאונה.
כמו ששיערתי, לא היד, אפילו שמץ של עדות שיוכיח מה שבטוח אני כי קרה. מכוניתו
של הנסון התהפכה לאור היום, בפיתול חד בדרך מטבריה לחדרה. קרונות עמוסים חביות
של שמן־זיתים עברו שם זמן קצר לפני כן, בדרכם מן הכרמים, והשמן הבלתי מזוקק
נשפך על הכביש געשה אותו יותר חלק ומסוכן מקרח.
אך בעונה זו של השנה, זה דבר רגיל, כי מסיק הזיתים בעיצומו. הכרנו את הסכנה
וידענו לעקוף את הכתמים המסוכנים. גם הנסון היה בוודאי עושה כך, כי הוא היה נהג
זהיר. בדיקה מדוקדקת של הדרך והעצים לצידיה לא נשאה כל פרי שיכול היה לקדם את
חקירתנו. גם כאשר מסרתי את המכונית לבדיקה, שבה פורקה ממש לגורמיה, לא נמצא
כל סימן של חבלה בה. כמו ששיערתי, הכל היה בסדר גמור. לכאורה היתד, זו תאונה
רגילה בהחלט.
אך זה לא היד. רגיל לגבי הנסון, שמאז לא החלים לגמרי. מחיפה הביאוהו לירושלים,
לבית־ד,חולים הצרפתי שבצד הירדני. כל חפציו הוחזרו, מלבד יומן־כים, ש״לא נמצא״.
יותר מאוחר נשלח הנסון המיסכן חזרה לשבדיה, לשד,יה ממושכת בבית־חולים, ואף כי
חזר לירושלים זמן קצר לפני שיצאתי לקונגו, צר היה לי לראות שהוא נותר כצל מדמותו
הקודמת. זה היה יום עצוב לאו״ם, בו קצין מוכשר ונאמן זה הוצא מכלל פעולה. הוא
הצטיין בעבודתו כקצין בטחון מבריק, שעמד על סף פיצוץ פרשה של שחיתות וריגול.
עתה היה מחוץ לקרב. שלא כמו שבדי אחר, פולקה ברנדוט, היה לו המזל להישאר בחיים.
אך לדעתי יש לחרות את שמו בין שמות אלה שהקריבו עצמם באותה רוח התנדבות.

נציג ישראל מאיים
(אחרי הפשיטה הישראלית על נוקייב, בחופה הצפוני־מזרחי של הכינרת, הוזמן פון־הורן
להעיד בפני מועצת הבטחון, שדנה בתלונת סנריה על הפשיטה. לפני פתיחת הישיבה,
בא לבקרו נציגה הקבוע של ישראל באו״ס, מיכאל קוסיי).
הוא גבר מנומס ובעל קול נעים, שלא הותיר אצלי כפק שהפכתי נושא ל״עצות בעלות
כוזנות טובות״ .למרות ששיחתו תובלה היטב בהכרזות של ״ידידות ישנה״ ,היה ברור לגמרי
שהוא בא להפחידנו. מוטב, יעץ לי, לשכוח את הרעיונות המיושנים של האו״ם להשיט סירת־

<* 1 1 0חייל ישראלי באחת השוחות של נוקייב, על חוף הכינרת.
^ 1^ 111111
11 ישראל הודיעה, כי הפעולה של מרס 1962 באה לחסל
מוצב, סורי, שירה סל ספינות ישראליות. פון הורן, דיווח לאו״ם: לא היה שם שום מוצב.
סיור על הכינרת; הרעיון נולד מת ויש לוותר עליו, כי ים כינרת הוא שטח ישראלי ריבוני.
הוא ידע שדבר זה הוברר לי כבר בירושלים. אחרי הכל — מדוע אבזבז זמן על דרישות
אשר ידעתי כי הישראלים מתנגדים להן? יהיה זה נבון יותר לשמוע לעצותיו — אחרת
יהיו חיי הרבה פחות נוחים.
הנציג הסורי שאל אם, במשך ההתקפה האחרונה, נכבשה או נהרסה עמדה סורית
מבוצרת. התשובה שהכנתי בכתב היתד, ברורה לגמרי: על סמך הדו״חות שקיבלתי
ממשקיפי — שביקרו באזור המפורז שלוש פעמים — הייתי משוכנע כי לא נמצאה שם
עמדה מבוצרת. שום עמדה מבוצרת — הרוסה או עומדת עדיין על תילה — לא נראתה
בנוקייב.
ידעתי שכל המנגנון הרשמי של מדינת ישראל יופעל נגדי. בלי ספק, כבר הפכתי מטרה
להתקפה מרוכזת, מתוכננת באותה קפדנות כמו פעולתם הצבאית נגד הסורים. ידעתי גם,׳
כי עד כמה שמדובר בתפקידי בישראל — אני אדם גמור. שעה שהקשבתי לקומיי מציין
בפני מועצת הבטחון נקודת־ציון מסויימת על המפה, בה נמצאה העמדה המבוצרת
שהותקפה; ומציע להראות למטה המשקיפים רשימה של הנשק והציוד הצבאי שנתפס; ומצהיר
שנמצא שבוי סורי אשר יכול להעיד כי העמדה אמנם הוחזקה בידי כוח צבאי סדיר של
הצבא הסורי — נזכרתי בשיחתנו מלפני ימים אחדים: האיומים המוסווים, הרמזים שחיי
יכולים להיות קשים מאוד.
המזכיר הכללי או תאנט הציע שאכין תשובה בכתב לנאומו של קומיי. התקשרתי עם
ירושלים, לבדיקה מחודשת של הפרטים. בזמן שחכיתי לתשובה לא היה לי ספק שד,משקיפים
שלי עשו עבודתם היטב וביעילות. ואכן כך היה. כשהמיברק הגיע, ידעתי שבטחוני היה
מוצדק. הייתי מסוגל לנסח את ההערות שאו טאנט ביקש, בהסתמך על ידיעות שלא היה
בהן כדי לשמח את ליבו של מיכאל קומיי.
מכיוון שדו״ח זה היפנה את מלוא הזעם הישראלי הבלתי־מרוסן נגדי, ברצוני להביאו
כאן כלשונו, כפי שחולק בין חברי המועצה. הזכרתי להם שב־ 5לאפריל הביא מר
קומיי ציון מסויים במפה — 21090־ 21645 שאותו ציין כמקום המדוייק של עמדות
סוריות ״מבוצרות״ ,שהישראלים התקיפו. סגני דיווח, ששני הקצינים שחקרו את המיקרה
ב־> 15־ 16 למרץ היו קרובים למקום המצויין. הם עברו על כל השטח בעצמם, או
בדקו אותו חזותית.
הם לא ראו שום עמדות מבוצרות. שני המשקיפים — ואחד מהם היה קצין תותחנות,
הבקי באיתור נקודות־ציון על הקרקע — חזרו והדגישו שלא היתד, עמדה מבוצרת בשטח,
אף כי גילו כמה שוחות לא עמוקות. סוג זה של שוחות אפשר לחפור תוך שעתיים, ואכן
היו אנשי הכפרים חופרים כמותם לצרכי ניקוז. היו אלה מסוג השוחות שבעבר היו
חופרים אותן חיילים בעת ההתקפה, ואשר סיפקו מחסה לחייל בודד או שניים. אי־אפשר
בשום אופן לתאר אותם כ״עמדות מבוצרות״.
כאשר גינתה מועצת הבטחון את ישראל, אימצה את המלצותי לחיזוק מטה המשקיפים,
וקראה לשני הצדדים להפעיל מחדש את ועדות שביתת־הנשק המעורבות, לא היו לי כל
אשליות לגבי העתיד. איומיו של קומיי היו עדיין טריים בזכרוני. ידעתי שזה רק עניין

בצל הקבורה בבית־לחם
־ -¥לא הערכתי נכונה את כוח״ההשמצד, של ישראל( .בשובי לירושלים) הבינותי כי יריבתי
הוותיקה, הגברת מאיר, פתחה בקרב — הפעם עם מישקולת״עופרת חדשה בכפפותיה,
״אתה מבין, גנראל,״ אמר לי ויז׳ייה בעדינות ,״הנקודה שהיא מנצלת היא האפשרות,
שלולא היית בטכס־הקבורה של הגברת פון־הורן — היו העניינים מתפתחים אחרת בנוקייב.״
״אלוהים!״ אמרתי.
ויז׳ייה, שהוא צרפתי מאד, משך את כתפיו .״הירגע, גנראל יקר. אל תעציב את
ישלך עסק.״
עצמך. אתה יודע עם איזה מין אנשים
הכרתי אותם היטב. אבל ההאשמה הבלתי־מבוססת כאבה לא פחות בשל כך. חשבתי על
הישראלים המתכננים את התקפתם שעה שאשתי סקארלט המיסכנה גססה, והם מונעים
בזדון את המשקיפים שלנו מלהתקרב אל מקום הכנותיהם החשוכות, ואחר כך פותחים
בהתקפה הלילית, בטוחים בידיעה כי ראש המטה של האו״ם עסוק בקבורת אשתו, הרחק
בבית לחם. ועתה, כאשר קמה נגדם דעת העולם, הם משתמשים באמתלה זו כדי להאשים
אותי בהזנחת תפקידי, ורומזים שאילו הייתי עושה את עבודתי כהלכה, היה הצבא הישראלי
פועל בצורה שונה לגמרי וחושב פעמיים לפני שיתקוף את הסורים הרשעים.

הגנר? — מרג? !

פון הורן ליד שולחך הנתיבה שלו, בארמון הנציב העליון בירושלים.
בספרו אינו ססתיר את אהדתו לערבים, ואנזבתו הסרה מהישראלים. הוא
מגלה, כי ישראל האשימה אותו רשמית במסירת ידיעות צבאיות ואחרות לערבים.

מדגל?

* ערב אחד בניו־יורק צילצל הטלפון במשרדו של ראלף בנץ׳ .דיבר סגן ראש המישלחת
הישראלית. הוא סיפר לראלף, כי זה עתה קיבל מירושלים הודעה ״דחופה ביותר״ ,הכוללת
אינפורמציה חשובה ביותר, וכי חיוני שהוא ישוחח איתו מייד. ראלף, שכבר היה באיחור,
ענה לו שהוא אינו פנוי באותו ערב, וכי העניין יצטרך להידחות עד למחרת. אבל
תשובתו הקרירה עוררה מבול כזה של תחנונים, שהוא הרגיש את עצמו חייב להזמינו
אליו הביתה באותו ערב.
אך הגיע ראלף לביתו בפורסט היל, ובקושי הספיק להסיר את מעילו, נשמע צילצול
דחוף של הפעמון. מיד הופיע האורח, שהחל צועד הלוך וחזור על שטיחו של ראלף,
והסביר כי לא קל לו למסור חדשות כאלה למארחו. בכעס כלשהו אמר לו ראלף לגשת
לעניין, והסוד הנורא יצא לאור — שהגנראל פון־הורן נתגלה מעביר באופן שוטף ידיעות
צבאיות, מדיניות וכלכליות לערבים, בעת ביקוריו האחרונים בעזה ובקאהיר.

כור החורף

משכנעת שהדייג הרא ספררט לא רע.

איזה תייר צפע

* 81 לוין-

חנונים ובננות

התפוזים התפוזים, טובים באלף אחוזים, אם לא יותר, נזה־בננות
שלידן הצטלמה עדה טז כה, בגלויה מפורסמת
(שמאל) .כי זה משכנע תיירים כמה יפה היא מדינת ישראל וכמה טובים פרותיה.

ך<* שנה אין תיירית. כל התיירים ש(
| נסעו פעם לישראל נוסעים עכשיו ליוון
לאיטליה ולקפריסין. חברות התעופה מאשימות
בזה את בתי־המלון, בתי־המלון מאשימים
את חברות התעופה, ואיש מהם לא
יודע מה לעשות כדי לשכנע את התיירים
שארץ ישראל היא ארץ תיירות.
עד עכשיו שיכנעו אותם בכמה שיטות
בלתי־מוצלחות. לקחו, למשל, נערה יפהפיה,
הלבישו אותה בבגדי הקרן־הקיימת, לקחו
אותה לפרדסי הסוכנות, צילמו אותה כשהיא
קוטפת תפוז מהעץ, ושלחו אותה
על גלויה לחוץ לארץ, כדי להראות לתיירים
שיש בארץ תפוזים.
אחר כך לקחו עוד נערות קרן־קיימת,
ושמו׳ אותן על שפת הים של ישראל,
כדי להראות שיש בישראל ים. או שמו
אותן בשדות ישראל, כדי להראות שיש
בישראל שדות. התועמלנים המקוריים ביותר
צילמו נערות על רקע אילת, והצליחו
אפילו להפשיט אותן בביקיני,
ובאמת התיירים התחילו לנסוע לאילת.

?משכילה גמודח

ף* סוף נחלצה לעזרת העם עדה אבר־הגלויות
הכי
*1מוביץ׳ ,שהיאבחורת
מפורסמת בארץ, וגם הכי גלויה.
כבר שנים שהיא מופיעה על גלויות:
בגלויות של מטעי־הבננות, היא מגלמת
את הקוטפת. בגלויות־הנוף היא מהווה חלק

בולט מהנוף, ועל גלויה מפורסמת של
כפר ערבי היא מצולמת כערביה משכנעת
מאד.
אבל אחרי שמאות הגלויות שבכיכובה,
שנמכרו לתיירים, עדיין לא שיפת את מצב
התיירות, עלה בדעתה שבכל זה אשמים
הבגדים: אילו היו מפיצים אותה בתוף
כל אתרי־התיירות הללו, כשהיא ערומה,
התיירים היו משתכנעים הרבה יותר מהר.
לכן היאעברה ממטע למטע, מפרדס
לפרדס, מחוף לחוף, והנציחה אותם, בגופה
העירום. שעכשיו ינהרו התיירים
לראות את החופים, הפרדסים והמטעים.
העירום של עדה אברמוביץ׳ אינו חדש
כלל וכלל, והוא כבר הונצח בסרט ישראלי.
אבל רק מעטים יודעים שמלבד עירום יש

נערת הגלויות המנווסמת ביותר מציעה סוג חוש של גר
לעדה גם נשמה, ואפילו נשמה משכילה.
היא נולדה בבוקרשט, לפני עשרים ושתיים
שגד* לשני הורים רוסיים. היא
הגיעה ארצה ב־ ,1950 ישר למושב חניאל.
אז היא עוד. לא הימה משכילה^ ואת
כל זמנה היא בילתה ברכיבה על סוסים.
כשהיא כבר ידעה לרכב עליהם, היא. עברה
יחד עם הוריה לגור בנתניה, ושם התחילה
לפתח את ההשכלה הכללית שלה..

קודם כל היא גמרה בית־ספר תיכון.
וכשהיא ראתה שזה לא די, היא למדה
שנתיים וחצי דרמה אצל עמום מרוז, וכשהיא
ראתה שגם זה לא די היא למדה
שנתיים בלט־ ונהייתה משכילה (-גמורה.
בהתחלה היא עוד לא ידעה באיזה מקצוע
לבחור לחיים .׳היא חשבה להיות אולי
מורה למתמטיקה, או פרופסור לפילוסופיה.
אבל אחר כך היא החליטה שהיא לא

רוצה להיות תלוייה באף אחד, אפילו לא באבא שלה
הנעליים שיש לו בחדרה. ולכן היא החליטה להיות
ואם אפשר, רצוי כוכבת.

״שנינו הגנו מה שהוא

^ יא היתה יכולה • להיות, שחקנית גדולה כבר
ן |(למרות שבעצם היא לא מעונינת בזה. ו>;וכנה לזה
שהיא צריכה כסף) .המון במאים גדולים י ואנשים

יית־תעמולה (ימין) שחזה במימי הסחנה, נהיה
׳שמאל) ,הרבה יותר מעודדת, ומחממת, וגס
דוד בפני שמש חורפית כזאת בארץ התנ״ך?
הציעו לה תפקידים מפתים בכל מיני סרטים
טובים, אבל היא סירבה משום שהיא ידעה
שיש להם בזה כוונות שונות, לא טהורות.

אשקלון ועמק־חפו

המפורסמת עם הערבית והסל. בתפקיד הערביה — נערת־הגלויות

עדה אברמוביץ׳ .היא די משכנעת. אבל זה כלום לעומת תפקידה
החדש, בפרסום ארץ זבת חלב ודבש. החלב זה רמז לפרות
הנראות ברקע של התמונה והמראות שימי התנ״ך לא חלפו.

״אם כי היא עשתה את זה בגלל שהיא
רעבה ללחם, ואני לא.״
לעת עתה היא עוד יושבת בנתניה ושם
אוהבים אותה מאוד, בחרו בה כבר שלוש
פעמים כמלכת היופי של העיר,
היא כתבה כבר המון שירים, כולם עם
חרוזים, כי היא אוהבת מאוד חרוזים.
ואם מבקשים ממנה היא מוכנה אפילו
לדקלם אחד מהם :״לילה, שמים אפורים
ממעל, וים מכסיף מתחת /כצלחת נחושת,

נח לו הים בדממה / .אך מפעם לפעם
מתרעם במהלומה /גל אחורי גל כשרשרת
אינסופית / ,היכה ונשק את היבשת החופשית
/ .אולם בעוד אני צופה על החוף
והמים /התגנבה לי מנגינה נעלה משמים
/ .אורות החוף דולקים ונחצצים /
נערים ונערות מבלי סוף אצים.״
ובעקבות השיר אפשר לראות שאילו לא
הצליח החזה של עדה להביא תיירים, הנשמה
שלה היתד, לבטח מביאה אותם.

במאי מהולל אפילו בהן אותה במישחק,
התפעל מאד מהכישרון שלה והציע לה
לקחת אותה לאנגליה, בשביל לעשות ממנה
שם שחקנית, אבל הוא רצה שהיא תהייר,
גם האהובה שלו שם, היא מספרת, ולזה
היא לא הסכימה.
״הוא לפחות היה גלוי,״ מסבירה עדה.
״הוא טען שיש לי כל הנתונים להיות
שחקנית גדולה, אבל הוא אמר שבשביל
קידום הקריירה שלי אני צריכה להיות
האהובה שלו.
״הוא עשה את זה בעדינות ובצורה
דיפלומטית, ושנינו הבנו בדיוק מה הוא
רוצה.״
מובן שהיא ויתרה על ההזדמנות, כמו
על כל שאר ההזדמנויות הדומות, ולכן
היא הסכימה כל כך ברצון להופיע ערומה
במקלחת של מנחם גולן, כי גולן בחר בה באמת
לתפקיד זה רק בגלל כישרון ה־

מישחק שלה, לא בגלל שום סיבה אחרת.

״התגנבה לי מנגינה׳׳
ך * יאלא מתביישת להופיע ערומה ב(
| גלויות או בסרטים, כי היא יודעת
שהיא הולכת בזה בדרכי נשים גדולות
רטובות ממנה .״אפילו סופיה לורן הצטלמה
עם חזה ערום,״ היא מספרת בגאווה,

בכל הקיוסקים נמכרת הגלויה עג
1| | 7111111
הסחנה (מימין למעלה) כשבצד עצו 1111111111 אבל זה לא תעמולה רצינית לאנשים העוקבעך אחרי

השמש. העקבות מסביב לעדה בגלויתה החדשה, מוכיחים אחר,
מה עוד אפשר לעקוב, למרות שאמרו שאין חדש מתחת לשמש
זה ייעשה רושם עצום בכל עיר המכוסה בשלג חורפי עמוק.

מאהבת קנאית החדות את בורקי! לכלא -ומאיימת בגירויים עד וצח שושנה מ יגרמו
>\ נ י הוצאתי אותו ממאסר־עולם -ואני אכניס

4^ //אותו חזרה רמאסר־עולס,״ צעקה פרלר. נזרי (,)21
ואז הלכה !והלשינה במשטרה על אהובה, אלי בולקין.
״ביום החמישי האחרון סיפרתי לחוקרים במשך כל הלילה את
כל הסיפור על בולקין. סיפרתי להם שאני יודעת איפה מוחבאים
סיפרתי גם;
הבגדים של שושנה פליגלמן הנרצחת, וזזוץ־מזה,
ששני חברים שלי ראו את בולקין בנהריה, יום אחד אחרי רצת
שושנה.
״חוץ מזה מסרתי להם שהוא חי על רוזחי כזונה. והעיקר,,
סיפרתי להם איך בולקין איים לרצוח אותי. הוא אמר שאת
הגופה שלך אחתוך. הרגליים יהיו באשקלון, הגוף יהיה ביפו,
והראש בעכו. הראתי לחוקרים את חשבונות הבנק שלי. שיראר
שהוצאתי עליו כספים. כדי שיהיו להם הוכחות. כדי שיושיבו
אותו בבית־הסוהר.״

היא לא רק חיפשה אותי. היא גם חיפשה את יעל, כדי לחתוך
לה את הפנים עם סכין גילוח.
ביום חמישי האחרון פרלה ראתה את יעל ואותי יוצאים מהצגה
ראשונה בקולנוע אסתר. היא התחילה לצעוק שבחיים שלי היא לא

** ל הנסיבות שהביאו אותה למסירת עדות נגד
> כולקין, סיפרה פרלה נזרי :

הייתי בטוחה שאחרי שאלי ישתחרר ממאסרו, ויצא זכאי מאשמת־רצח,
הוא יתחתן איתי. שהוא יזכור איך שנתיים וחצי עזרתי
לו, ובאתי כל הזמן, ואהבתי רק אותו, למרות הכל. אבל אלי לא
אתי בשביל
לי שהואלאמוכן יותר להיות
חשב כמוני. הוא אמר
שאני שכבתי עם כל החברים הכי טובים שלו בזמן שהוא היה
במאסר, ועכשיו כולם צוחקים ממנו שהוא הפרייאר שלי.
ראיתי שהענינים עם אלי לא מסתדרים טוב. ניסיתי כמה שרק
יכולתי להיות איתו, אבל הוא כל הזמן היה בורח ממני. הוא כי 1פעם
התחיל עם בחורות אחרות. הוא אמר לי שמותר לו לעשות עם
בחורות כל מה שהוא רק רוצה בגלל שאני שכבתי עם כל החברים
שלו.
פעם הוא יצא עם עליזה הגיבנת. רק אחרי שאיימתי עליה —
היא עזבה אותו. אבל הוא היה יום־יום מחליף בחורות חדשות.
ולפני חודש והצי, הוא עזב אותי באופן סופי. לא יכולתי
להאמין, שככה יהיה. הוא תפס לו את יעל הירושלמית, התחיל
לגור איתה, ואפילו הם השבו להתחתן.
ראיתי שאני משתגעת מכל זה, ובפרט שאהבתי אותו נורא.
לא יכולתי יותר לסבול את זה שהוא גר איתה, ולא יכולתי בשום
אופן לחשוב על זה שהוא, אלי שלי, מבלה את הלילות עם יעל.

בולל,ין וידידתו יעל
הידידות שהובילה למעצר

0900 המוז ימתח*?
אני לא אשתוק לו על זה. הוא היה צריך לדעת שאד יכולה
להושיב אותו במאסר על־פי עדותי. עכשיו יהיה כלוא — ולא
יצא יותר עם אף בחורה.

>>*אם דיברה פרלה אמת במשטרה, או שהיתה
51 זו סתם נקמנות ¥אומר על כך אלי כולקין,
שנעצר כגלל עדותה:
אחרי שזוכיתי מרצח, באמת רציתי להיות עם פרלה. הייתי
חייב לה הרבה על העזרה שלה בזמן שהייתי במאסר. התחלנו
לבלות ביחד. אבל פרלה רצתה לעבוד בזנות בשבילי, ואני
לא הסכמתי. רציתי שהיא תהיה בחורה הגונה. מכל החברים שלי
שמעתי איך פרלה היתר, שוכבת איתם בזמן מאסרי.
כמובן שדברים כאלה, ששמעתי מהחברים שלי, לא נתנו לי יותר
חשק להיות איתה.
ברגע שהיא הרגישה בזה — התחילה להדבק אלי כמו דבק. היא
לא נתנה לי אפילו רגע אחד להיות במנוחה. היא רצתה אותי
בכוח. הבנתי מיד שהיא לא בשבילי. שככר,
לא אוכל אף פעם לחיות בשקט כמו
בן־אדם. אמרתי לה שניפרד כידידים, אבל
היא לא רצתה לשמוע.
עזבתי את פרלה. התחלתי לצאת עם בחורות
אחרות. כל פעם היתר, פרלה מופיעה
ומאיימת על הבחורות שתחתוך אותן עם
סכין גילוח, ושתעשה להן צלב על הפנים.

החלטתי סופית שאני לא רוצה להיות
מעורב בכל מיני פרשיות כאלו. מספיק
שנדבק לי שם של רוצח. רציתי לעזוב את
הארץ, לפתוח דף חדש בחיים שלי ולחזור
למוטב.
כאשר פרלה שמעד, שאני רוצה לעזוב את
הארץ, היא התחילה לאיים שתלך למשטרה
ותמסור ערות נגדי שחייתי על רווחיה, וש־תספר
לחוקרים שרצחתי את שושנה. ואז
בדיוק תפסתי טרמפ על אופנוע, עצרו אותי,
השתחררתי בערבות, ולא יצא כלום מהנסיעה
הזאת.
יומיים אחרי שיחרורי בערבות, הכיר לי
חבר בקפה נוגה את יעל. מהרגע הראשון
התאהבתי בבחורה. גם היא התאהבה בי.
עזבתי את החדר המרוהט שהיה לי ברחוב
הירקון ,305 ועוד באותו יום עברתי לגור
איתר.,
חיינו ככה במשך איזה חודש וחצי, עד
שפרלה התחילה עוד פעם לעשות לנו צרות.

תתן לי להתחתן עם בחורה אחרת, ושהיא תלך למסור נגדי עדות
למשטרה, אפילו שהיא יודעת שהדברים הם שקר.
היא עמדה שם, וממש התחננה שאני אתחתן איתה. ששם המשפחה
שלי יהיה על שמה. אני לא רציתי בכל זה. נסיתי להרגיע אותה.
הסברתי לה שאנחנו יכולים לד,שאר ידידים, ושאני לא שכחתי
לה איך היא עורה לי כשהייתי בבית־הסוהר. אבל כשהיא שמעה
שאני חוזר ליעל, היא החליטה להתנקם. היא עלתה על אוטו,
ונסעה למשטרה, ושם מסרה, בשביל לסדר אותי, כל מיני שקרים.

** ל חלקה כפרשה, סיפרה הכרתו החדשה של
׳> כולקין, יעל מזרחי ( 0צ):
את אלי הכרתי בדיוק יום לפני שהייתי צריכה להתגרש מבעלי.
זה היה בקפה נוגה, יומיים אחרי שהוא השתחרר מהתיק שהיה לו
על שימוש ברכב ללא רשות הבעלים. כבר באותו יום אלי גר אצלי.
למחרת נסעתי עם אלי לרבנות, קיבלתי את הגט, וחזרנו הביתה.
הייתי ממש מאושרת שאני חופשיה, ושאני נמצאת עם הגבר שאני
רוצה בו.
ואז שמעתי שפרלה רוצה לנקום בי. הזמנתי אותה אלי ודיברתי
איתר״ אמרתי לה שהגבר נמצא פה בדירה, ושתשאל אותו אם הוא
רוצה להיות איתר. או איתי. אם הוא רוצה להיות איתר — .שתקח
אותו. היא אמרה לי שיש לה חבר חדש, ושלא איכפת לה שאלי
נמצא איתי. אבל ביום חמישי שעבר היא התנפלה עלינו ברחוב.
זה היה אחרי שיצאנו שנינו מהצגה ראשונה בקולנוע אסתר.
אלי נשאר להרגיע אותה, אבל לא הצליח. היא נסעה למשטרה —
והלשינה עליו. אלי נעצר, השוטרים אמרו לו שפרלה מסרה נגדו
עדות, אבל הם ישחררו אותו אם אמו תחתום עליו ערבות. אמא
שלו חתמה לו ערבות, והוא חזר הביתה.
בערב הוא יצא לבד לסרט. פרלה באה אלינו הביתה, וצעקה
שהיא רוצה את הבגדים של אלי. הצעתי לה שניסע ביחד לחפש
אותו, ובאמת פגשנו בו ברחוב גורדון. פחדתי שתעשה סקנדלים
ברחוב, אז עלינו לחדרה של טלי, החברה שלה, שגרה בסביבה.
כמו שנכנסנו לדירה הוציאה פרלה סכין־גילוח שהחביאה, וניסתה
לחתוך לבולקין את הפנים. הוא התגונן — ונחתך עמוק ביד.
אמרתי לאלי שילך למשטרה להתלונן על פרלה. פרלה הסכימה
להצטרף. אבל כשהגענו, היא לאי דיברה על הסכין־גילוח למרות
שהסמל לקח לה אותו, אלא היא אמרה פתאום, שעכשיו היא
מוכנה לחתום על העדות מיום חמישי, שאלי הכריח אותה לעבוד
בזנות, ושהיה מכה אותה אם לא הייתה מביאה לו 300 לירות,
ועוד דברים מצחיקים.

צחוק צחוק, אבל יתכן שעדויות אלה, בתוספת האיומים שלה
לגלות עובדות שהסתירה עד כה אודות מותה של שושנה פליגלמן —
עלולים לחדש את משפט־הרצח, שממנו יצא אלי זכאי לפני חדשים
ספורים בלבד.
קולנוע אסונות
ד אול והי שראליות
העולם כבר רגיל לשמוע על כוכבות
קולנוע מתאבדות, אבל העולם עוד לא רגיל
למפיקי קולנוע מתאבדים. לכן עוררה התאבדותו
של המפיק ראול לוי סערה כל כך
גדולה.
הוא היה בן 44 במותו, אבל למרות הגיל
הצעיר הספיק לעשות הרבה בחייו, להגיע
אל השיאים הגבוהים ביותר של עולם הקולנוע,
ולרדת מהם אל אחת התחתיות
הנמוכות ביותר.
״בקושי יודעת לזוז״ .את הקריירה
המהירה שלו התחיל כשגילה את אחת התגליות
הגדולות ביותר של העולם. את בריז׳יט
בארדו. הוא היה איש שאיפשר לרוז׳ה ואדים
לביים את סרטה הראשון, אלוהים ברא
את האשה, והוא היה האיש שמימן, לאחר
מכן, חמישה מסרטיה, וביניהם את האמת,
הסרט הגדול ביותר שלה.
הוא עשה גם סרט אחד עם ז׳ן מורו.
וכשנתבקש להשוות בין שתי השחקניות
הללו אמר :״ז׳ן מורו היא השחקנית הטובה
ביותר של צרפת, ובריז׳יס בארדו בקושי
יודעת לזוז.״
אבל אומרים שראול לוי, שהיה נשוי
ואב לבת גדולה, ניהל רומאנים גם עם
מורו. וגם עם בארדו.
קסם חיים והומור. קשריו עם ישראל
היו הדוקים מאוד. הפעם הראשונה שביקר
בד. היתר, בדרכו לפרס. אבל או הוא ביקר
כאן בשקט רב, ואיש לא ידע על כך.
את הפרסום הישראלי הגדול הוא קיבל
לאחר שהחתים את יונה לוי על החוזה
לסארקו פולו. כולם אמרו אז שהוא יצליח
להוציא אותה מזרועות בעלה, ולהעביר אותה
לרשותו.
כי ראול לוי היה גבר יפהפה, מלא קסם,
מלא חיים והומור. הוא היה מרכז חברתי
בבל חברה, וחוש־ההומור שלו וכושר־השיחה
שלו קיבלו פרסום בינלאומי.
אולי בגלל זה הביאה איתר, יונה לוי את
בעלה, ששהה שם כל זמן ההסרטה. אבל
באמצע נגמר לראול לוי הכסף, וכשהוא
השיג את הכסף — כבר התפזר לו הצוות.
לכן הוא הסריט עם צוות אחר, מארקו פולו
אחר, שנכשל לחלוטין.
הייתה זו נפילה קשה בקאריירה שלו —
שממנה לא הצליח כמעט להתאושש.
הברות מקיפה. הביקור השני של
ראול לוי בישראל, נערך לכבוד פתיחת
מלון הילטון, לפני שנה.
במטוס הכירו הוא, וידיד שנכע איתו,
את רבקה רז, שהגיעה מאמריקה. ובארץ,
במלון הילנוון, נפגשו עמה כמה וכמה
פעמים.
חוץ מזה הסתובבו שניהם הרבה מאוד
בארץ, ערכו הכרות מקיפה עם כל היפהפיות
שלה.
יום אחד הגיע ראול לוי לדיסקוטק של
איקא, שהיה בחמאם. הכיר שם את נירה
(״נירה היפה״) ירון. הוא היה מוקסם ממנה,
טען שהיא אחת הבחורות היפות ביותר שהכיר.
הוא
הזמין אותה לארוחות חגיגיות במלונו,
הבטיח לקחתה איתר לצרפת, ולעשות
ממנה כוכבת גדולה. היא היתר,
מופיעה אז כמעט יום יום במלון, בשמלות
מפוארות, ללא בעלה.
היא הסכימה לנסוע עם ראול לצרפת,
ובעלה יואב רחמני, שיותר מאוחר התגרש
ממנה, לא התנגד לנסיעה הזאת, אבל היא
דרשה מראול לוי שיחתום איתר. חוזה בארץ,
לפני שהיא עוזבת אותה.
ראול, שכבר אז לא היה במצב כספי
מזהיר, התחיל להתחמק. נירה עזבה אותו,
והוא חזר לבדו לצרפת.
נראה היה כאילו הוא מתעודד קצת. הוא
עשה את הסרט האחרון של מונטגומרי
קליפט, ולאחרונה פורסם שהוא עומד להפיק
סרט על חייו של טרוצקי, עם אלי וזלאך
בתפקיד ראשי.
אבל הסרט לא הופק. ראול לוי, המפיק
הצעיר, מת מכדור־רובה בבטנו, על־סף בית
פרטי בסן־טרופה.

סר טי
סיפור׳ ברא שי ת
התנ ״ ף (גורדון
ארצות־הברית) מה
שמע את אלוהים
לו את בנו יחידו?
על מה שקרה לו,

תל־אביב, איטליה —
קרה לאברהם כשהוא
המבקש ממנו להקריב
בספר התנ״ך לא כתוב
שום דבר. ומי שרוצה
העולם הזה 1531

לדעת, צריך ללכת לסרט, כדי לראות את

פרושים שונים. התנ״ך, שנעשה באולפני
צ׳ינה צ׳יטה האיטלקיים, הוא מעין.
אילוסטרציה קולנועית לסיפורי בראשית.
בנסיונות לחקות את הדמיון הפרימיטיבי,
ואת הציורים השונים שנעשו לפי התנ״ך,
מתאר הסרט את סדום החטאה, את מגדל
בבל, את בריאת העולם, את התיבה של
נוח, ואת גן־העדן.
הוא משתמש לשם כך באגדות שונות,
בפירושים שונים, בדמיון פרטי, וגם ב־תנ״ך.
הוא
עשוי בצורה מאופקת מאוד, בטעם
רב, ובכבוד רב למקור. לפעמים הוא מגוחך׳
קצת, לעתים הוא משעמם. אבל אף פעם
לא מרגיז.

דעת הצופי
לאלוהים יש עיניים כחולות וחיוך של
תינוק שעוד לא נולד. הוא דומה כמו שתי
טיפות מים לפיטר אוטול. כשמסתכלים לתוך
גן־העדן, אפשר לראות שם בבירור את
האחוריים של אדם, ואת הלפנים של
חוזה.
נוח הוא מן זקן מצחיק, מגדל בבל בכלל

אילו רק יכלו להרחיק מהם את מל פרר
ואת סילבה קושינה, ולבקש מהם שיפתרו
את בעיות האקסטזה וחיסורים שלהם במקום
אחר, היה הסרט על אל גרקו יכול
להיות סרט נפלא.

אדץ הבלד ־ ק ה
רוסיה המופלאה (סינרמה, תל־אביב;
ארצות־הברית) ״מה זאת רוסיה?״ שואל
הקריין בתחילת הסרט ,״רוסיה זאת ארץ
הכפור והבלליקה.״
ואכן בהמשך הסרט מסתבר שזאת ארץ
שבה אין פועלים, אין אנשים, אין איכרים.
אף אחד לא עובד שם, אף אחד לא אוכל,
לא שותה, לא חי. כולס רק רוקדים בלט,
קופצים בקרקס. שוחים בוולגה, ועושים
סקי בשלג.
איפה נמצאת הארץ הנפלאה הזאת?

ה בנ ק האדי ש
הפורצת הנוצצת (אסתר. תל-אביב;
ארצות־הברית) כל מה שנטאלי ווד רוצה,
זה קצת תשומת־לב. יש לה בעל, ולבעל
שלה יש חברים, ומחזרות, ואף אחד מגל
האנשים הללו לא שם אליה לב.
לכן היא מקבלת מזה קלפטומניה ומתחילה
לגנוב. אבל גם זה לא עוזר לה. איש
לא מאמין לה שהיא גנבת. אז היא מתחפשת
לאשר, זקנה וגונבת את כל הבנק של בעלה,
איש לא שם לב אליה. היא נכנסת שוב
לבנק ושוב גונבת אותו, וזד, שוב לא
עוזר לה. היא הולכת להתוודות במשטרה
ואף אחד לא מאמין לה,.רק בסוף זה מסתדר׳
כשהיא הולכת לפסיכולוג. כי הרי זה
בגלל הפסיכולוגיה.
הבדיחות בסרט, גם הנדושות שבהן, באות
בזמן, וזה מה שחשוב בקומדיה אמריקאית
מהסוג הזה.

1״ 9ןהמשטרה
קליידוסקופ (חן, תל־אביב; ארצות־הברית)
בקולנוע אסתר גונבים, בקולנוע חן
מזייפים. הזייפן הוא וורן ביטי. הוא פורץ
למפעל קלפים, מזייף תבניות של קלפים,
ואחר כך בעזרת הקלפים המזוייפים שלו
הוא זוכה בכל הכסף, בכל קאזינו וקאזינו.
וכיוון שהוא כל כך מוצלח בתור זייפן
קלפים מגייסת אותו המשטרה לחסל את
כספם של מועדוני־קלפים, שהיא אינה מ־עוניינת
בהם.
הסיפור, כפי שאפשר לראות הוא משעשע
ואם הקהל מפהק במשך כל הסרט המבוסס
עליו, סימן שמשהו לא בסדר בקהל, או
בסרט.

חוה ב״התנך׳
מה עם הקורקבן?
לא מגיע עד השמיים, ובריאת העולם מתנהלת
בטכגיקולור סגול.
מה אומר עם ישראל על כל העובדות
הללו?
עם ישראל, שנוכח באחת ההקרנות של
התנ״ך, לא התרגש מזה בכלל.
במשאל־בזק שנערך בין הצופים לאחר הסרט
על־ידי כתבת העולם הזה, ניתנו התשובות
הבאות:
ר ח מי םנתן (אני לא עובד, אני זקן)•.
״זה סרט טוב. יפה. דומה לתנ״ך. יש הרבה
פנטזיה, אבל הכל נכון.״
שלום הלוי (מובטל) ״אף פעם לא
ידעתי איך נברא העולם. לא האמנתי שזה
יכול להיות, מה שכתוב בתנ״ך. עכשיו
אני יודע. זה סרט שמראה הרבה דברים
חשובים.״
יוסף גרינפלד (סוחר) ״סרט נהדר, מה
אפשר להגיד. זה סרט היסטורי שמראה את
האמת על התנ״ך.״
נורית יתום (תלמידת כיתה ו׳ בבית-
ספר אחד־העם) ״זה בדיוק כמו שלמדנו.
זה עוזר להבין מה שלא מבינים בכיתה.״
מנחםי?ן קו ב (אמן) ״הכל בסדר. רק
שלאדם וחווה לא היה צריך להיות קורקבן.
קורקבן זה בא מלידה.״
שפדה רוזנפלד (עקרת־ביית) ״אני
לא חושבת שבסרט על התנ״ך היה צריך
להראות את אדם וחווה ערומים. זה לא
אסתטי, ולא יפה.״

ב די א 3ס ט! ה
אל 5ר5ן ו (תל־אביב, תל־אביב, ארצות־הברית)
הציורים של אל גרקו יפים כאוד,
אפילו כשהם מצולמים על מסך הסינמסקוס.
העולם הזה 1531
תדריך בהיוולד אוכלה (אקרן, תל־אביב)
סירטו האפי הגדול של דויד גריפיח,
אודות מלחמת האזרחים האמריקאית, אשר
הוסרט לפני חמישים שנה, מהווה עדיין את
אחד הסרטים הטובים והמרשימים ביותר.
• -¥ג׳ורג׳י (אופיר, תל־אביס סיפור
על אנשים שאינם יודעים לאהוב, על נערה
יפה שיודעת לעשות אהבה עם הרבה גברים,
ובעיקר על נערה גדולה, שמנה ומכוערת,
המסוגלת להתמסר ולטפל בכל העולם, ובעיקר
בילדים, אך אינה מצליחה לאהוב
כמו אשה, את הגבר שנחשב לאהובה.
אתלו (צפון, תל־אביב) הזדמנות,
חשובה לצופה הישראלי לעשות הכרה עם
אתלו חי. את ההזדמנות נותן לורנס אוליב־ייה
בהצגה מוסרטת של התיאטרון הלאומי
האנגלי.

77/1:1.2
7 1 1 1 3 7 1 7 1 1 3 1
כ־ 8בינואר נפתחים

קורסי ערב חד שי ם

* * קרן אחת של אושר (מקסים,
תל־אביב) נערה עיוורת לבנה, הגדלה בתוך
האשפתות, ללא חינוך וללא תנאים, ובתור
כושי, נפגשים, משילים מעליהם את כל
הסימנים החיצוניים שלהם, והופכים שני
בני אדם המסוגלים לקיים יחסים אנושיים
אמיתיים. משחק מצויין.

* * הרוסים באים הרוסים ב־אי
ם (אוריון, תל־אביב) קבוצת רוסים תועה
בדרך, מגיעה לאדמת ארצות־הברית, מעוררת
שם היסטוריה המונית, ומביאה כמעט
למלחמת עולם שלישית.
* * ד״ר זיוראכד (פאר, תל-אביב)
תיאור המהפכה הרוסית ותיאור משורר איד
דבידואליסט, המנסה לחיות בתוכה. סרס־ענקים
עם הרבה רגש.
ודגן (גת, יתל־אביב) נער רגיש
שלא הצליח להסתגל לחוקי החברה וסדריה
חולם על חזרה לטבע. סרס עם הרבה חכרה,
ומעט טבע,

במגמות הומניסטית, או ריאלית

אפשרות למוד מקצועות בודדים
בגרות — לאוקטובר 1967
כגרות — קורם משולב :
3מקצועות למועד אפריל׳ 1967
3מקצועות למועד אוקטובר 1967
ומד מו ת — למועד אוקטובר 1967
בגרות מזורז — למועד אפריל 1967

* קורם אינטנסיבי מיוחד:

אנגלית ומתימטיקה (להונמיסטית אפריל )67
מוקדמות מזורז — למועד אפריל 1967
פרטיםוהרשמה 8—1 :לפנה״צז 4—8אחה״צ
תל״אכיב: דרך פתח־תקווה ,44
פנת רח׳ הרכבת (תחנה מרכזית)
תליאכיב: דרך פתח־תקוה ( 126 מול הקריה)
חיפה: רח׳ בלפור ( 5בנין הועד למען החייל)

•x1*11 41*01 4144

במדינה

א£411*4 £41*4X4 1£4!1*1*1*0111 £;1:4111 •:11.1411
*>ג< 4 4 4 4 1 : 4ס 4ס ^ ש י< 4 *141* 1ז*ג 4ג41!1£4
£1:1*1*11011*: 4£4<*41* 4!4*£ 11:£4414 4 4 4
44114*0

< י 15י ! 5ג

י 1| 1ז 3
המשק הקרב על ה חלב

| 1ז1

:ג< 4זס ׳:ז<:זא4;.צ*.0, 444411 11׳ 1
4*44

פרסום ״מלניק״

ט1ס.
י אי ל ת

ח ע\ ביגנ1
6ימי חופ ש ה מלכותיים
במלון ״מלכת שבא״ אילת
במלון ״אואזיס״ אילת

כמחיר — 298ל״י

כמחיר — 199.ל״י 1
כולל טיס ה הלין וחזור והמ סי ם על חשבוננו9 .

פרטיםוהרשמה: במשרדי ״ארקיע״ ?
כת״א — ,6X4567 בחיפה — ,532262
כירושלים — ,25888 במלון ״מלכת 5
שבא״ ,אילה 2111־ 059 ואצל כל׳סוצני?

הנסיעות.

11771
£ \ 0113771ש ב£1/01א 1
£ 6 ^ 1401££א? 5

המחירים לישראל בלבד.

דחף

האגוד לקשרי ידידות קובה-ישראל
ביום שני ,9.1.1967 ,בשעה 8.00 בערב

בבית־הידידות, רח׳ ארליך, יפו
תתקיים

? לצרת

למהפכה

מוקדשת

הקובנית

בהשתתפות: מר \.£110,1,1ג4.8כ< סספז & ספ, צירות קובה
דברים: נתן ביסטריצקי, משורר.
יו״ר: א .נוף, מזכיר האגוד.
בתכנית האמנותית:

י.ב.י

(י. בץ־יהודה),

לייליה פתר.

בתחילה, כשנהגו לשתות את החלב מתוך
הפרה, היה הכל פשוט מאד. אחר־כך התחילו
החלבנים להביא את החלב הביתה, ומזה
נוצרו כל הבדיחות על החלבנים.
עכשיו התחילו למכור הלב בשקיות פלסטיות,
ומזה כבר פרצה מלחמה אמיתית.
״משא, ומתן״ .הראשונים שיצאו למלחמה
בשקיות החלב, היו דווקא הפועלים.
כבר לפני שלוש שנים הם התחילו בכך.
הרעיון היה פשוט: לעקרות־הבית הרבה
יותר נוח לקנות חלב במיכלי קרטון בלתי־חדירים,
כנהוג בכל רחבי העולם הגדול. פוע־לי־הזכוכית
מאידך, היו מעוניינים שישתמשו
בבקבוקי־זכוכית. לכן הם הכריזו מלחמה
על מיכלי־הקרטון ולמרבית הפלא ניצחו.
באיזו צורה? ״ניהלנו משא־ומתן עם כל
מיני גורמים. הסתדרותיים וגם ממשלתיים,״
הסביר החבר בר־חיים ממועצת פועלי־חיפה.
תוצאות המשא־ומתן :״סוכם לגנוז את ה־מיכלים,
בינתיים.״ ובאיזו צורה הם הצליחו
להפעיל £ת לחצם? ״אתם שואלים יותר
מדי שאלות.״
עברו שלוש שנים. השיטות השתכללו:
למשווקי־החלב הוצעו מיכלים מפלסטיק ולא
מקרטון. שוב פתחו פועלי חיפה במשא־ומתן
דומה. אבל מה קרה? בניגוד לקר-
טונים המיובאים — מייצרים את שקיקי־הפלסטיק
בתעשיות הפטרנכימינת — שגם
הן מפעל חיפאי בדיוק כמו הבקבוקים. לכן
לא עזר שום משא או מתן, ושקיקי הפלסטיק
נמכרו בחנויות.
מופעל לחץ. אחרי שכבר הוחל לשווק
את שקיקי הפלסטיק — פרצה המלחמה במישור
שני. בין תנובה שיצאה בשקיות
פלסטיות בנות ליטר (כמו שני בקבוקים)
בכלי־קיבול לבן, וטנא־נוגה שיצאו שקיות
של חצי־ליטר — במיכל תכלת.
הסתבר שהיתר, דרישה מוגברת למיכלים
הקטנים ורבים העדיפו את טנא־נוגה.
ואז פתאום כל הצרכניות במחוז תל־אביב,
המסונפות להסתדרות, סירבו לקבל
שקיות־חלב מטנא־נוגה — השייכת לסקטור
הפרטי .״מופעל לחץ על הצרכניות בקשר
לשיווק החלב. שיקבלו מתנובה בלבד,״
שיער מנהל המכירות. ופינחס רוזנפלד, מנהל
טנא־נוגה, הסביר :״הצרכניות לא מוכנות
עוד לקבל את תוצרתנו. הם רוצים עוד
לחכות.״
מי מגוחך ) אבל המלחמה הכי מצחיקה
פרצה מאגף שלישי, בצורת מודעות בלתי
חתומות, כגון :״בעקבות נסיון החלב
בשקיות חושבים גם ייצרני יינות לשווק ״ן
בשקיות.
או: החלב יתייקר ב־ 20 אחוז ואומרים
שזה בגלל המספוא
או: מעיל גשם המיוצר מנייר ימכר בקיוסקים,
כי המעבר מחומרים סוליזייס ויציבים,
לשימוש בחומרים קלי־ערך, הוא בהתאם
לקו הכללי של זמננו ובארצנו.
ומי הוא המפרסם בעילום שם את המודעות
החינניות האלה? פניציה, בית־החרושת
המייצר את הבקבוקים.
הסביר פקיד בחברת בינג־לניאל, שפירסמה
את המודעות :״פניציה מפסידה המון, ולכן
התעמולה במודעות האלה, כמו למשל המודעות
שהחלב יתייקר. אבל אני בכלל לא
יודע אם זה באמת.״
אמר דוקטור קאליש מהנהלת פניציה:
״נחכה ונראה. גם כשהחלו לייצר מיכלי־שמנת
פלסטיים, במקום מזכוכית — התייקרה
מיד השמנת.״
״עליית מחירים אינה עולה על הפרק!״
הכחיש בתוקף שלמה ורניצקי, מנהל אגף־
החלב של תנובה. אך כעבור שבוע התפרסם
בכל העתונים שהחלב יתייקר בחמישה
אחוזים.
כתגובה פורסמו השבוע מודעות מטעם
המועצה לצרכנות, בראשותה של ח״כ שולמית
אלוני, שהכריזו בצדק, ש״הדבר בלתי
הוגן מבחינה ציבורית, להפיץ חשדות ורמזים,
כאילו אריזה חדשה זו, היא מקור
לייקור החלב. אל יעצרו התפתחות בתחום
השיווק — על־ידי מודעות, שמידת הגינותן
ויושרן מוטלת בספק.״
היתמם אחד ממנהלי פניציה :״מה פתאום?
מה שמדאיג אותנו בשקיות, זה הצורה
שיש לזה. בפרינציפ אי־אפשר להרשות שיעברו
ממיכל הגייני כמו זכוכית — לדבר
אחר. הם עוד. יכולים לעשות שטויות! הפלסטיק
לא אסתטי .,לא פרקטי .,ומגוחך.״
אבל׳השקיקים נמכרים, וכך ייתכן שלמרות
כל המלחמות תנצח ר,קידמה.

החשוד

אסעד ראגב הרוצח, שנמלט
לאחר שרצח את
הורי אהובתו, המבוקש על-יזי המשטרה.

בתוך מנזר ירושלמי יושבת בחורה אחוזת
פחדים. שומרים עליה יומם־ולילה שני
אנשי־משטרה בלבוש אזרחי, וכמה נזירות.
הם חוששים שרוצח הוריה ינסה לחטוף
אותה.
היא אינה חוששת מאדם השונא אותה.
היא פוחדת מהגבר אשר אהב אותה עי כדי
כך, שרצח בגללה את אביה ואת אמה.

כי פך סיפרה באשרה ואקד
( ,)16.5יפהפיה תמירה, שחורת
שער, בערת עינים ענקיות:
״כבר קרוב לשלוש שנים אני מתחנכת
במנזר הנוצרי סנט ונסן דה פול. למרות
שאני ממשפחת ערבים מוסלמים. הורי
שלחו אותי למנזר הזה, בגלל אסעד ראגב,
ערבי מוסלמי שגר בנצרת.
״אסעד הוא קרוב משפחה שלנו. הסבא
שלי התחתן עם בת־דודה שלו. אסעד שגר
כל הזמן בנצרת, חיפש לו אז בחורה

בשביל להתחתן. הוא שמע מקרובי־משפחה
שלאבא יש ילדה יפה. אני הייתי בת .13
יום אחד בא אסעד, שהיה אז כבר בן
,34 לבקר אצלנו בבית. הוא אמר אז
לאבא :״שמעתי שיש לך בת, ואני רוצה
להתחתן אתה.״ אבא אמר לו שהילדה עוד
קטנה, ושעוד לא הגיע הזמן שלה להתחתן.
אחרי שהלך, סיפר אבא שאסעד הוא
בחור עצבני שמרביץ תמיד מכות. הוא גם
סיפר איך היה מרביץ לכולם בנצרת. ואבא
לא רצה שאני אקבל מכות מבעלי.
יותר מאוחר באותו יום, התאספה המשפחה
שלי. כשהם שמעו שאסעד רצה אותי,
ורוצה לשלם לאבא 3.000 לירות בשכילי,
התחילו כולם לספר עליו איך הוא עובד.
בתור כובס, ובגלל זה שהוא תמיד היה
מרביץ לאנשים גירשו אותו מהמשטרה בשפרעם,
ששם עשה את הכביסה לשוטרים,
אחרי שכולם סיפרו עליו, החליט אבא
שהוא לא מוכן לתת אותי לאסעד לאשה.
באותה תקופה גרנו בחיפה. אסעד
התחיל לבוא אלינו הרבה. כל הזמן
הציק לאבא שהוא רוצה להתחתן אתי. אבא
תמיד אמר לו שהוא לא רוצה, ושכדאי׳לו
לעזוב אותנו, כי לא יצא לו מזה שום דבר.

אסעד שהיה מרוגז על אבא, התפרץ לתוך
הבית שלנו, שבר לנו את הדלת ואת כל
הרהיטים, קרע לכולנו את הבגדים, ואמר
שיהרוג את אבא אם לא יתן לו אותי לאשה.
אבא פנה למשטרה. הם חקרו את אסעד,
ואחרי יום שיחררו אותו.

נכנס עם סכין

בא נורא פחד עלי. לכן העביר אותי
\ | 1למנזר סנט ונסן דה פול. הוא החליט
שכך אהיה רחוקה מאסעד, וגם אוכל ללמוד.
אחרי שהלכתי ללמוד במנזר, המשיך
אסעד לבוא לאבא שלי, לעשות צעקות,
ולאיים איומים. אבא שפחד נורא, מצא
עבודה במנזר דיר רפאת על יד צרעה,
ולשם עברה כל המשפחה שלנו מחיפה,
בלי שאף אחד ידע לאן אנחנו עוברים. אני
הייתי נוסעת לשם בחופשות, לבקר אותם.
יום אחד נסע לנצרת בדואי אחד בשם
אחמד, שעבד בדיר רפאת. הוא נסע למצוא
אשה לאחיו. כשהיה בנצרת, סיפר שאנחנו
גרים בדיר רפאת, ולמה בכלל עברנו
לגור שם. וכך, דרך קרובי־משפחה, נודע
לאסעד איפה אני לומדת, ואיפה המשפחה.
ואז, בערך לפני חצי שנה, בא אסעד למנזר,
וניסה לחטוף אותי. הוא טיפס על החומה
נכנס פנימה, והתחיל לחפש אותי. בטעות
הוא נכנס לחדר אחר, שגם בו גרו תלמידות.
אחת מהן הרגישה בו, והתחילה לצעוק.
אסעד נבהל וברח.
לפני איזה חמישה חודשים, בא אסעד
בפעם הראשונה לדיר־רפאת. הוא נכנס אלי־

הנוצה

הנרצחת בשלולית הדם 2 :1

רה, שוכבת מתה, בתוך שלולית דם גדולה. סעזה נפגעה מיריות

גופתו של מוחמד עלי ואקד, מיד לאחר שנפגע
ביריות המרצח. לידו עדיין מונח־המקל המסוקס
שלקח לידו שעה שניגש אל הדלת, מכיוון שהוא חי בפחד

נו לבית עם סכין, ואיים על אבא שהוא
יהרוג אותו. אבא נורא פחד ונבהל, והתחיל
לצעוק. לקול הצעקות שלו באו שני פועלים
שעבדו יחד עם אבא, וגירשו את אסעד.

יותר ויותר משוגע
ן* *רובים שלנו, שדרכם נודע לאסעד
( | על כתובתנו החדשה, באו אלינו, בשביל
לעשות שולם עם אבא. הם סיפרו אז
איך אסעד מספר לכל החברים שלו, שאם
אבא לא יסדר שאנחנו נתחתן, הוא ירצח
את אבא ואחר־כך את עצמו.
הם גם סיפרו איך הוא נעשה יותר ויותר
משוגע. אבא ששמע את כל זה, נורא דאג
לי. הוא שמח שאני בטוחה אצל הנזירות.
וביום ראשון בערב, בא אסעד אלינו
הביתה, והרג את שני הורי. לעיני כל האחים
הקטנים שלי, שהכי קטן הוא בן שנתיים
והכי גדול בן . 15 הם ראו הכל.
אני באמת לא יודעת מה יהיה עכשיו
עם האחים שלי הקטנים אין להם יותר
אבא ולא אמא. אין מי שיתן להם אוכל,
ואין להם איפה לגור. הייתי רוצה שהילדים
יהיו גם כן במנזר. הנזירות הן סובות.
אבל אני חיה בפחד מתמיד. אני מפחדת

הרוצח בשעה שחשה לעזרתו של בעלה, אשר התבוסס בדמו
ונפל על רצפת חדרם שבמינזר דיר רפאת. סעדה נהרגה כשהייתה
בחודש הששי להריונה. כשהבן הקטן שלה הוא עדיין בן שנתיים.

מתמיד, ואף ברח מחיפה מפני מרצחו. היו אלה קרובי משפחה
אשר גילו לרוצח את מקום מחבואם של משפחת מוחמד ואקד.
הרצח בוצע לאחר שמוחמד התנגד להשיא את בתו באשרה לאסעד.

חזקה וירדו גשמים. פתאום שמענו דפיקות
חזקות על הדלת.
אני וששת •האחים שלי ישבנו בדיוק
וחיכינו לארוחת הערב שאמא עמדה להגיש.
כשנשמעו הדפיקות קם אבא, לקה את המקל
שלו, ניגש לדלת, ושאל ״מי שם?״
פתאום הדלת עפה לתוך החדר, ורוח
פרצים נכנסה. המכסה של הסיר נפל ברעש
על הרצפה. ראיתי את אסעד ראגב דוחף
את הדלת עם הכתף שלו, וביד שלו אקדח.
אסעד נכנס לתוך החדר, והרים את האקדח
ואמר :״אף אחד שלא יזוז מהמקום שלו.״
האחים שלי נורא נבהלו, ואבא אמר לאס־עד
:״צא מפה החוצה. הילדים מפחדים.״
אסעד שהיה מרוגז אמר :״אם תדבר עוד
מלה, תמות. תשתוק ולא תגיד אפילו מלה
אתת. אני רוצה שתתן לי את הילדה שלך.״
אבא הזדקף ואמר לו בפנים :״אני לא
אתן לך את הילדה שלי אף פעם בחיים.
אם אתה רוצה להרוג אותי, תהרוג.״
אסעד כיוון את האקדח, ואז ירה באבא
שלי, בתוך הפה. אבא נפל על האדמה.
אסעד בא אליו יותר קרוב, ושוב ירה באבא.
אחר כך, הוא ירה גם על אמא. היא
נפלה. פחדתי שהיא תקבל מכה בבטן למה
היא בהריון, אז צרחתי.
ניסיתי לברוח. התחלתי לרוץ, ואז אסעד
נתן גם לי יריה בחזה. אבל המשכתי, עד
שהגעתי לדלת. כשכבר עמדתי לצאת החוצה,
הוא נתן לי עוד יריד, אחת ברגל. ואז
ראיתי איך אסעד בורח מן המקום.
התחלתי לרוץ למנזר לקרוא לעזרה. שמעתי
מרחוק איך האחים שלי בוכים. הפסקתי
לרוץ חזרתי אליהם, והם אמרו: אמאיושנת.״
ואז הגיעו הנזירים. הם היו לבנים כמו
סיד ורעדו כל הזמן. ואבא שלי שכב על
הרצפה, ובצד השני שכבה אמא, וכשראיתי
את הדם נוזל מהם, הבנתי ששניהם מתו.

לזוז. אפילו כשיצאתי לבקר את האח שלי
ששוכב בבית־חולים, כשנפצע מהיריות של
אסעד, לא עזבו אותי השוטרים אפילו לרגע.
אפילו הם חוששים שאסעד יבוא שוב. והוא
בטח ישוב, כי הוא משוגע עלי מאהבה.
אולי אז יתפסו אותו, ויהיה לי שקט בלב.
עד כאן סיפורה של באשרה.

״אם תדבר עוד מלה תמות״
ף* 6ינתיים נכנסה לפעולה המשטרה.
^ למקום הוזעק מפקד נפת משטרת ירושלים,
סנ״צ דניאל בראלי, עם ראש מחלקת
החקירות, ניצב־משנה זליג גאייר, וראש
מחלקת התפקידים המיוחדים, רב־פקד מיכאל
בוכנר.
בד בבד עם חקירותיהם, יצאו יחידות
משמר־הגבול למארבים בגבול ירדן. ואף
מסרו, באמצעות ועדת שביתת־נשק, הודעה
לירדנים בדבר הרוצח המבוקש.
וכל אותה שעה שכב בבית־חולים סעיד
ואקד, אחיה בן ה־ 15 של באשרה, אשר
היה עד ראיה לרצח הוריו. הוא נפצע
בחזהו וברגלו על־ידי הרוצח, כשניסה להמלט.

סיפר פעיד על הרצח:

ביום ראשון, בערב, שרקה בחוץ רוח

ומענה נשנו הדם

באשרה ואקד (באמצע) במנזר סנט ונסן דה
פול. משמאלה, הנזירה המלווה את צעדיה
ולידה, אחת מידידותיה פוגשת בה, אחרי שהופרדה על פי רצונה משאר הבנות ושוכנה לבד.
באשרה הוכנסה למנזר סנט ונסן דה פול בגלל איומיו של אסעד ראגב לרצחה.

אנשים
סו סתה גנ ר ל
לקראת בחירת נציגי החטיבות למרכז
התנועה, תעביר הלשכה האירגונית תוך
השבועיים הקרובים הנחיות מפורטות לחטיבות,
בהתאם לתקנון שנתקבל בוועידה.

בח חדש בעל-פה
הנך מוזמן לערב פוליטי אקטואלי

ערב שאלות ותשובות

בליל שבת 13 לינואר ,1967 בשעה
8.30 בערב, בבית החלוצות, רח׳ המלך
ג׳ורג׳ 37 בתל־אביב.

ח״כ אורי אכנרי

ישא דברי פתיחה על הנושא:

— 1967 שנה טובה?
יענו לשאלות הקהל:

אורי אבנרי, אמנון זכרוני,
שמואל סגד

#ב ר חו בו ת
ביום שלישי 10 בינואר, בשעה 8.30
בערב, בבית גורדון, רח׳ בית הפועלים,
יתקיים סימפוזיון על הנושא:
ישתתפו:

נוער ופוליטיקה
דוד אדנפלד
ואברי רכיב

כן הוזמנו מורים מבתי־הספר ברחובות.

• בר מ ת־גן
ביום רביעי 4בינואר, בשעה 8.30 בערב,
בקפה העצמאות בגן דוד־המלך (מאחורי
קולנוע אורדע) ,תתקיים פגישת הברים.
על סדר היום :
א. סיכום הועידה;
ב. התארגנות לקראת בחירות למוסדות
החטיבה.
ג. התווית קוים לפעולה בעתיד.

#ב די מונ ה
בליל שבת 6בינואר, בשעה 8.30 בערב,
אצל יהודה אחי־מרים, שד׳ הנשיא 52/9
(מול קולנוע גיל) תתקיים פגישה לדיון
על הנושא:

דימונה לדימונאים?
מטעם ועד הסטודנטים
של הטכניון — חיפה
תיערך פגישה עם
ח״כ אורי אכנרי
שידבר על הנושא:

איך להצביע -
בידיים או ברגליים?
הפגישה תתקיים באולם צ׳רצ׳יל
בטכניון, ביום ה׳ 12 לינואר, בשעה
8.30 בערב.

בבאר־ שבע
ביום רביעי 11 בינואר, בשעה 8.00
בערב, אצל דני לחמן, רחוב קלישר ,6
תתקיים פגישת אוהדים בהשתתפות :

אברי רביב

לדיון על הנושא:

כיצד נגיע
״לעמדת השפעה״?
ישר לפרצוף
דו־שבועון, מוצא ע״י חטיבת הסטודנטים
של תנועת העולם הזה כח־חדש.
מחיר הגליון 10 אגורות.
להשיג אצל פעילי חטיבות הסטודנטים
באוניברסיטאות.

כח־חדש
גליון מם׳ 13 של בטאון התנועה
הופיע השבוע ובו: ע ק רו נו ת
התנועה — כפי שנתקבלו ב־ודעידתה.
מחיר
החוברת — 50 אגורות.
דמי מינוי לשנה — 10.ל״י.
לשלוח לת.ד 136 .ת״א.

מאורע השבוע היה ליל סילבסטר הקדוש,
שהוא ערב ראש־השנה הנוצרי. גי5ור השבוע
היה אליהו ששון, שהתמנה במפתיע
לשר־המשטרה. רק מעטים ידעו מה
הקשר בין האיש והמאורע: אליהו ששון
הוא בעל מיסדר על שם סילבסטר הקדוש,
אות־הצטיינות שהוענק לו בעת שתתו כשגריר
• .על תגובותיו של הגנרל קארל
פו ך הי רן, בימי היותו בישראל, סיפר השבוע
יו סףת קו ע, שהוגדר על־ידי השבדי
ב״נחש׳׳ .מסיוון שפון־הורן אהב לרכב על
סוסים, עוד מתקופת היותו קצין בחיק־הפרשים
השבדי, העמידה ממשלת ישראל
טוס לרשותו. באחד הימים, כשרגז פון־
הורן על כך שהישראלים פתחו באש על
הר־הצופים, טילפן בזעם לתקוע, תבע :״אני
מבקש להפסיק מייד את האש, ותקחו בחזרה
גם את הסום רוגז אחר הוא
ראש־הממשלה לוי א׳טכול. בשיחה שלו
עם הפרופסורים בירושלים סיפר, כי פעם
רגז על רי סי ט רי *׳ו־כאחין, השגריר
הסובייטי, לאחר שזה החשיד את ישראל
בריכוז כוחות בגבול הסורי מתוך נכונות
לשרת אינטרסים זרים. כך התפרסם הסיפור
בעתונות, אך האמת היא שונה במיקצת.
אשכול סיפר למאזעיו כי צרח באותו הזדמנות
על הש-ריר ולא סתם רגז. אולם
שליחי ראש־הממשלה יצאו אתר כך למערכות
העתונים, כדי לשכנעם להמיר את המילה
״צרחתי״ ב״רגותי איך התרשם
הסנטור יצר! ארד (״טדי״) קנדי מביקורו
בישראל? אמר אהי הנשיא המנוח, בשובו
למולדתו :״נדהמתי למצוא בישראל הצעירה
את אחת הממשלות הקשישות ביותר בעולם.״
#האיש הכי מאושר במדינה השבוע,
הוא ללא ספק השר החדש ישראל
י׳ &עיהו, זה שבגלל קומתו הנמוכה ורעמת
השער השחורה שלו, העוטרת את
קרחתו, זכה מזמן לתואר ״בן־גוריון של
התימנים״ .שר־הוואר החדש ניזכר בתחילת
הקאריירה הפוליטית שלו, איך הוזמן
לפני שלושים שנה להרצות ביבניאל, בהיותו
כבר אז חבר מרכז מפא״י. ישעיהו־שרע־בי
הגיע למושבה באוטובוס, ומיד הבחין
במודעות המבשרות על הרצאתו. הוא גם
קרא את שמו, שהודפס באותיות של קידוש
לבנה, והדבר גרם לו נחת. אלא שמזכיר
מועצת הפועלים במקום, שחיכה למרצה ש־יירד
מן האוטובוס, לא התרשם כלל מחי-
צוניותו של ישעיהו, סקר את כל שאר
הנוסעים, הבין שהמרצה לא הגיע עדיין
והסתלק מן התחנה. אולם המרצה האורח לא
איבד את עשתונותיו. הוא ניגש לבדו אל
אולם ההרצאות, עלה על הבמה מבלי שאיש
הזמינו, והתחיל לדבר. הקהל לא הבין תחילה
מה מתרחש, עד ששוכנע כי אכן בחבר
ישעיהו המדובר• • מצב רוחו הטוב של
השר החדש לא מנע ממנו לעסוק בכתיבה
הפולמוסית החביבה עליו. בדבר, ביום ה־ששי
האחרון, פירסם מאמר גדול, תחת שם
העט ״י. תמימי״ ,סיים אותו במילים״ אנו
עצובים דרך ספירית מיוחדת במינה

תמר גרבוב, שהיתה הנערה היפה ביותר שהשתתפה בנשף,
מתנשקת עם ידיד, תייר, במסיבת סילבסטר שנטר-
כה במלון הילטון, אף כי למרות מחירי הכניסה הגבוהים, נכחו בו יותר משלוש־מאות איש.

מלכת הצעדה

הדגים השבוע שר־האוצר פינחס ספיר
לפני קהל המשתתפים בחוג־בית בו דיבר.
ראשית, הוא לא דיבר על הנושא שנקבע
מראש. שנית, הוא לא ענה על שאלות והשגות
מאזיניו. ושלישית, הוא הדהים אותם
בקביעותיו הפסקניות, אך הודיע להם
כי אם יפורסמו הדברים בשמו הוא פשוט
יכחישם • .שתי נשות שרים גילו לאחרונה
פעילות פולקלוריסטית בלתי־רגילה. היו
אלה סהי אכן (גברת החוץ) וג׳וליה
ש שון (אז גברת הדואר) ,שפנו אל בני העדה
הספרדית בישראל, לתרום למוזיאון ישראלי׳
בגדים וכלים ישנים, לאוסף העדות. הזמרת
גאולה גיל היתד, בין ראשונות התורמות.
היא נתנה למוזיאון חלק מבגדי הפאר שלבשה
אמה, בת העדה הבוכרית • .תרומה
אחרת: חליפת שרד מן המאה הקודמת,
שהיתר, שייכת ליוסף כיי נכון, האיש
שבנה בזמן התורכים את שכונת השוק
בירושלים, הידועה יותר בשם מחנה־יהודה.
#אפשר להאמין. לו, למאיר הלוי,
כאשר הוא מכריז :״יהודים אינם מבינים
בספנות. אבא שלי, למשל, לא היה
אדמיראל סגן שר־החינוך, אהרון
ידלין, הגיע באחד מימי הששי האחרונים
לשדה־בוקר, להרצאה על נושאים חינוכיים.
מקבלי פניו שמו־לב כי המספר הכחול שבמכוניתו
הממשלתית מוסתר במספר כתום.
כשנשאל לסיבת הדבר, ענה כי הוא מפחד
מעיקוב דתי אחר מכוניות ממשלתיות הנוסעות
בשבת. סגן־השר סירב לפרט ממי
הוא חושש בעיקר, אך שומעיו נזכרו כי
במשרד־החינוך מצוי עוד סגן־שר, והוא
דווקא דתי מאד — ח״כ פא״י קלמן כהנא,
האחראי על החינוך הממלכתי דתי • .עתה,
לאחר שכתב דבר מירושלים, אלי ניסן,
מונה כבר רישמית להיות הדובר האזרחי־של
מערכת הבטחון, התברר כי קדם למינוי
מאבק לא קל. בין המועמדים האחרים לתפקיד
הוזכר גם שלמה טנאי, שהיה עורך
שבועון הרפש ריסון. לחמה בעדו מזכירת
מפא״י גולדה מאיר, אבל לא הלך לה.
לניסן עצמו הועידו תפקיד יותר מאשר סתם־
דובר. במשך הזמן הוא ידבר לא רק בשם

מערכת הבטחון, אלא גם בשם המערך וגם
בשם אשכול • .בדרכו אל דוכן הנואמים
בכנסת, בעת הדיון על התקציב, השתהה
ח״כ רפ״י יוסף אלמוגי ליד מושבי
מפ״ם, וביקש מח״כי מפלגה זו שיפריעו
לו קצת בקריאות־ביניים, כדי שיהיה יותר
שמח בעת הדיון. ח״כי מפ״ם -יעקב

חזן, ויקטור שם־טוב ונתן פלד -

לא נענו לבקשה האופוזיציונית, ושמרו על
השקט.

א הו בתל בו שלהמלך
איך רואה הרמטכ״ל־לשעבר הח״כ משה
דיין את השינויים שהתחוללו מאז הקמת
המדינה במרחב? בין השאר, כך :״בירדן,
במקום עכד״אללה, האמיר הבדואי מ־חיג׳אז,
בעל לארבע נשים אשר הכושית
שביניהן היתר, אהובת לבו ונאמנתו בתככי
החצר, מולך עתה הנכד חוסיין, חניך סנד־הרסט,
בעל לאשה אנגליה ובן־בית במועדוני
הלילה של פאריס לראש־הממשלה קורה
לפעמים מה שקורה גם להרבה אזרחים
פשוטים: רעיונות טובים צצים במוחו דווקא
בשעות הלילה. אז הוא מתעורר ואומר:
״שימעי מאריאם, יש לי געדאנק!״ מאריאם
הוא שם החיבה של אשתו — מרים אשכול
— ואילו געדאנק זה פשוט ״רעיון״
באידיש • .חוץ מזה, יש משהו משותף
בין לוי אשכול לדויד בן־גוריון :
שניהם מעדיפים עט נובע על עט כדורי,
ובמיוחד פארקר. ההבדל הוא שביג׳י ממלא
את הפארקר שלו בעצמו, ואילו אשכול
מטיל משימה זו או על מאריאם (אם הוא
בבית) ,או על עוזריו (אם הוא במשרד) .י •
כששמע אשכול שאת חוברת הבדיחות עליו
הוציא דווקא בן הקיבוץ שלו — הפירסו־מאי
אורי סלע, יליד דגניה ב׳ — אמר:
״בהזדמנות הראשונה אתן מנה לאבא שלו.
מה זה? מה זה, הבדיחות האלה? זה מצחיק?
זה לא מצחיק בכלל.״ •

• ח״ס המערך עקיבא גוברין, בדיון על תקציב המדינה :״אם בן־גוריון קורא
לאשכול, קלון׳ ,ואשכול משיב, המלך עירום׳ — אזי הקלס מתחיל להתהלך בראש חוצות
עם גרון נטוי, וקילוסו של ישראל לשבחו מתנפץ לצדדים.״
• הנ״ל ג ״היה לא רק פילוג — היה ביתור של חברים, שהלכו שני דורות יחד,
ובין הבתרים עלה העיט.״
• ה״ס המערך זאב צור, באותו דיון :״לא הכל במדינה נתון במשבר.״
• ח״ס המפד״ל מיכאל חזני, על גל הבדיחות :״זוהי ריצת אמוק חולנית,
מזוכיסטית, לקראת התפוקקות והתפוררות.״
• אברהם בדוור, בבקשו רחמים על ש״י עמון מעל דפי הארץ :״ובכן, טרדנים־
בכוח, סקרנים־פטפטנים, יחידים ושליחי־ציבור, רחמו על עגנון שלכם ושלנו, תנו לו לנוח
והיו בטוחים, אם יהיה לו צורך בכם יזמינכם, ויתכן שאף לביתכם יבוא — עניו הוא,
עניו מדי.״
• העתונאי עמוס קינן, ב״אתגר״ ,על הנהגת המדינה :״הישישים הרועדים
הללו המושלים בנו, אלה שכוח הדיבור כמעט וניטל מהם, הממלמלים בלשון עילגים דברים
שכלל אינם מובנים לנו, החוזים בדימדומים את ילדותם במזרח אירופה, עוברי הבטל
הסניליים הללו, שכל שיניהם נשרו וכבר אינם מסוגלים ללעוס, ורק למצוץ בונבוניירות
של מאיר הלוי נותר בהם כוח
• הנ״ל על הנ״ל :״הם מושלים בנו מתוך חדרי־ניתוח, בתי־חולים, ערש־דווי
וכורסאות נכים — מפעם לפעם מתפנה כיסא, בתוקף הגורל או בהיסח הדעת, ואז הם
ממהרים לערוך מסדר־חולים, ולפתע מתברר שכבר אין מועמדים מביניהם לכסא; וכבר
המדינה גדולה מדי עליהם, פשוט אינם יכולים לספק לנו מושלים כי אפסו ביניהם האנשים...״
• כעל הטור בנימין גלאי, על הנ״ל :״אך אבוי, כסאותינו! מועטים מדי,
נמוכים מדי! כשם שאינך יכול להשחיל לתוכם אחורי אדם צעיר בכף־נעלים, אין אתה
יכול לחלוץ מתוכם תרחיס־בני־מתושלח במלקחי־גיניקולוגים!״
• בטאון ממשלת דרוס־אפריקה ,״די טראנסוואלר״ :״אלכסנדר מוקדיו,
הרומאים, הצלבנים, הבריטים והיהודים האשכנזים ניסו כולם להפוך את ארץ־ישראל למדינה
מערבית, וכולם נכשלו בכך.״

#בעדינות מרובה נפטר ש ״י
עגנץ מן הצורך להרבות במילים, כשחזר
ממסעו בחו״ל. הוא הסביר שאילו רצה
לתאר את קורותיו בשלושת השבועות של
המסע, היה נזקק לפחות לשלושים שנה.
זה לא מנע ממנו, כמובן, להזכיר למקבלי
פניו את צרתו הישנה נושנה :״זכיתי בשבדיה
לדבר שלא זכיתי לו בארץ־ישראל,
והוא שלכבודי חסמו השוטרים את כל התנועה
בשבת, מביתי עד לבית־הכנסת, כדי
שאוכל להלך באין מפריע וליהנות מקדושת
השבת העיר לו על כך שר החינוך
והתרבות, זלמן ארן :״אפשר להבין,
אצלם זה קורה פעם בנובל כשנפרד
השר מן הסופר, הבטיח :״אני עוד אבוא
אליך הביתה עם בקבוק קוניאק.״ ביקש בעל
הנובל :״תביא בקבוק של לורד אוף כרמל.״
• בדרך מנמל־התעופה הביתה, עוכבה שיירת
עגנון רק פעם אחת. היה זה במבואות
ירושלים, ליד מוצא, שם חיכה לבעל הפרם
ראש העיר. טדי קדלק, כמנהגו, גחן על
תוך המכונית שהסיעה את הסופר, נשק לו
על לחיו. בירושלים עצמה התקבל עגנון
על־ידי תזמורת הנוער העירונית, כששטיח
אדום נפרש לרגליו. הפטיר בעל הנובל אל
עבר הנערים הנגנים :״אתם תבחנו עם בוא
המשיח.״
העולם הזה 153:

המרו ואני

המלך לוא׳

כוכב המחזמר אריק לביא, בנישוקים אינטנסיביים
עם סימה פריד, מנהלת המועדון יואל
דן. נכחה גם שושיק, אשתו של אריק, בשמלה שנקנתה מזיוה רודן.

השש־עשרה, לטענת מנדי, דומה נור#
לבעלה רפי שאולי, ובגלל זה, בין
השאר, התחתנה איתר, וכאן נם מתנשקת איתו בדיוק בחצות.
חג יהודי שמח כמו הסילבסטר.
זהו חג אמיתי, לא של הרבנות, ולכן
מותר לאכול בו מה שרוצים, אפשר לראות
תיאטרון, קולנוע. לנסוע לטייל, והכל פתוח
ומואר וחוגג.
לכן חגגו בכל רחבי הארץ את החג הזה
כיאה לו. בקולנוע גורדון, ערכו לכבודו
מסיבת חצות והקרינו בה את התנ׳׳ך. במלון
זן כרמל ערכו לכבודו תצוגה של
בגדי הריון, בא־פרופו אכלו גפילטע פיש
וחמין, ושרו שירים באידיש.

פדרמן, עם שער צהוב. ואירית פדרמן
עם יורם פולני, נער השעשועים הוותיק.
בין השמלות הנוצצות התבלטה הכוכבנית
יעל אביב היפה — במכנסיים וסוודר.
כמובן שהיו שם כל היפהפיות התורניות
של העיר. אבל מלכה׳לה רובינשטיין, ותמר
ישר, שהיו הבחורות הכי יפות לפני עשר
שנים — עדיין נשארו הכי יפות.
בין הגברים בלט השגריר יוסף תקוע,
וכן דוקטור חייט, שהוא לא מתקן בגדים

מאירה עיניים: חצאית שחורה, ז׳קט שחור,
חולצה לבנה ונעליים שחורות. פרדריקה
קיבלה לעומת זאת את אורחיה בתלבושת
אמיתית: שמלת ערב ארוכה, זוהרת ללא
שום אביזרים תחתיים.
כל האורחים שעברו ממנדי לפרדריקה
ומפרדריקה למנדי, קבעו פה אחד שהלבוש
של מנדי אולי יותר סילבסטרי. אבל לעומת
זאת, כל מי שהתנשק בחמימות עם פרדי,
במסיבה של פרדי, ולחץ את היד למנדי,

ללא אביזרים תחתיים
ן* חרות־המסיבות הגדולה של תלו
1אביב החלה מיד במוצאי־שבת, שהיה
נם מוצאי־השנה. שתי המתחרות: המארחות
הראשיות של העיר, הלא הן מנדי ריים־
דיווים, ופרדריקה סגל.
מנדי קיבלה את אורחי־החג בתלבושת
במסיבה של מנדי, החליט שאצל פרד׳ הרבה
יותר חמים ונעים.

* *גם*לגויים מותר
***לגי חמסיכות התחילו באותה השעה.
* /האחת נערכה בדיסקוטק של מנדי והשניה
נערכה בבית הוריו של דב סגל,
בעלה של פרדי. משום שהדיסקוטק שלהם
שרוף באופן זמני.
אצל פרדי היה המון אוכל והמון משקאות
וגם אצל מנוי היה המון אוכל והמון משקאות.
אבל אצל פרדריקה כל זה היה ללא
תשלום, ואילו אצל מנדי היה הכל בעד
כסף.
אצל פרדריקה עמד מלצר מיוחד בדלת,
ולא הרשה להיכנס לאנשים שלא הוזמנו
מראש. הוא החזיק בידו רשימה שמית
וסגר את הדלת בפני כל מי שלא נמצא

בין המוזמנות של פרדי׳ בלטה אילנה

על הבטן
בילוי

לילה

סוער

אלא אפים. יחד איתו, הופיעה אחת המנותחות
שלו, עם אף קטן וסולד, מעשה ידיו.
וכשכל האנשים הללו עזבו את פרדריקה
והלכו למנדי כדי לספר לה מי נמצא אצל
פרדריקה, הודיעה מנדי שאצל פרדריקה אולי
יש כל מיני שמלות ארוכות, אבל אצלה
ישנם האורחים של שגריר גאנה.
כי שגריר גאנה ערך גם הוא, באותו
זמן עצמו, מסיבת סילבסטר. מה יש, גם
לגויים מותר. לכבוד המסיבה הוא החליט
לעשות הכרה עם אנשי־רוח ישראלים, ובתור
אנשי־רוח הוא הזמין את אלה שפירא
ודוד שיף, בעלה. את גילדה דורן עם חצאית
המיני הוורודה שלה, את הסופר עידו
בן־גוריון ועוד אנשים רוחניים.
הוא קיבל את כולם בווילה שלו ברמת־גן,
יחד עם אשתו היפהפיה הרז, שהיתר, לבושה
בשמלה ארוכה, אדומה, עם הרבה תחרה•
וכשכל האנשים הללו סיימו את הסילבסטר
בבית השגריר, הם הלכו משם ד
דיסקוטק של מנדי כדי להמשיך שם את החג.

של נערת גוגו נרדם הדייל
אבי אברמוביץ׳ אחרי
ומיגע בנשף סילבסטר.

על הלח
פודי אבל עד שמנדי הספיקה להתפאר בחס
ולהציג אותם בפני האורחים של פרדי, הם
עזבו אותה והלכו בעצמם לפרדי, ומנדי
נשארה עם כל האורחים של פרדי. ועם
האורחים הפרטיים שלה, שעזבו אותה יותר
מאוחר וחזרו לפרדריקה.
וכיוון שהמאבק הגדול התנהל בין שתי
המארחות המפורסמות, לא נשארו די אנשים
כדי שגם המארחים האחרים יוכלו להיאבק.
אומרים שבתחרות הגדולה ניצחה פרד־ריקה,
משום שבתור ישראלית ותיקה יש
לה נסיון יותר גדול בסילבסטר.

של הבחורה מנשקת
בחורה שהיא בחור
אחד מחברי התזמורת בדיסקוטק של מנדי.

על הכתף

של ידיד, מנמנמת
נערת־דיסקוטקים
עייפה סונה זילברשטיין.

הצעת נשואי!
כל המין הנשי של הארץ עומד במצב
הכן. כי צדוק סביר אמר שהוא בשל ל־נשואין.
שלושים ואחד שנים הוא חי לו
בשקט, זימר שירים וחיקה אנשים, והמין
הנשי לא שמע עליו שום דבר מיוחד.
עכשיו הוא הגיע, כאמור, לגיל שלושים
ואחת, והוא רוצה שידעו, כאמור, שהוא
בשל לנשואין. הוא גם רוצה שידעו איך זה
קרה לו.
״היו לי המון הצעות־נשואין,״ הוא מספר
בחינניות ביישנית ,״אבל לא הסכמתי לאף
אחת. לא רציתי להתחתן. עד שפגשתי את
ע ליז ה גו ר, ואז החלטתי שאני בשל ל-
נשואין. זה היה לפני שבע שנים.״
הוא לא חיכה שהיא תציע לו אותם.
הוא הציע לבדו, והיא סירבה .״היא לא
רצתה להתחתן,״ הוא מספר ,״כל מה שהיא
רצתה זה משהו שמישהי אחרת יכולה להשיג
אותו דרך המיטה בלי כשרון, או עם
כשרון בלי מיטה. היא פשוט השתמשה בי,
וכל מה שהיא רצתה ממני זה טרמפ לכוכבות.
״כשאני
הלכתי איתר, הציעו לה להיות
עסקנית במפלגה הליברלית, והיא סירבה.
באותו הזמן היא הכירה שני מיליונרים.
האחד סבי סגל האנגלי והשני אמריקאי.
שניהם חיזרו אחריה והציעו לה הצעות־נשואין,
והיא היתד, באה אלי לספר לי
מה כל אחד מציע לה. היא התחתנה עם
האנגלי, ואחר־כך התגרשה ממנו והאשימה
אותו בזה שלאחר שנה של נשואין הוא
השאיר אותה בתולה.
זה היה משפט גדול, ואני יכול להעיד
על זה שהאשמה שלה היתר, נכונה, כי גם
אני הלכתי איתה שנתיים והיא נשארה בתולה.
אחר כך היא התחתנה עם האמריקאי,
ומאז לא שמעתי עליה.
״כשהיא היתד, איתי, אהבתי אותה כמו
פסל חרסינה, אבל לא יצא מזה כלום.״
אחר כך הוא שוב היה בשל לנשואין.

11 מהדודאי

היא היתר, ממולאת באיפור גרמני חדיש,
עטופה במעיל פרוור, שחור, בגרבי־כסף מב
ריקות
ובנעליים תואמות. כולה הצעקה האחרונה
של האופנה.
היא חייכה חיוך של ניצחון, נכנסה לתוך
המסיבה, ובעלה עם הפיאות נכנס אחריה.
היא חיכתה שכולם ישאלו אותה על ההצלחה
המסחררת שלהם בגרמניה, כדי שהיא תוכל
לספר כמה מכתבי־מעריצים היא מקבלת,
וכמה הצעות לחוזים וכמה הרבה כסף היא
מרוויחה.
היא נכנסה פנימה וחיכתה שכולם יתלחשו:
״הנה אסתר רייכשטאט, הנה אסתר
רייכשטאט,״ אבל איש לא התלחש, כי כולם
היו עסוקים זה בזו. בכל זאת היא שמה
לב שכולם מסתכלים עליה, וזקפה את הצוואר
שלה גבוה־גבוה, אבל כשכל המסתכ־לים
התחילו ללחוש :״הנה רותי נוימן,
הנה רותי נוימן, היא הסתכלה סביבה וראתה
שבדיוק לידה עומדת רותי נוימן, השחרחורת
היפהפיה והמקסימה, עם שמלת־ערב
ארוכה.
היא לא התייאשה והחלה לערון מסע־ניצחון בין מחסני המסיבה. היא עברה מאיש
לאיש, מאשה לאשה, בסוף היא הגיעה
אל העיתונאית זיוה יריב. מישהו הציג
אותן זו בפני זו. וכשאמרו לזיוה :״תכירי
את אסתר רייכשטאט,״ היא אמרה בלי כוו־

אמתה תפלה

לא איים עליו, הוא עבד בהצלחה רבה
כדייל באל־על, ואהב בהצלחה רבה את בתו
של מנהל אליטליה, לידיה טאוסינג.

כשהדלת נפתחה, והיא הופיעה במסיבת
הסילווסטר, כולם שאלו מה היא עושה כאן.

אסתר

במשפט הבולים, שהגיבור הראשי שלו
היה אברהם שגיאור, נפגעו כמה וכמה
אנשים, וביניהם דייל אל־על ז£מי זיסמן.
המשפט קילקל לעמי לא רק את יחסיו עם
אל־על, אלא גם את יחסיו עם אליטליה.
כי כל זמן שמעמדו היה איתן, ושום משפט

בזמן ששניאור נשפט בארץ, נפטר אביה
של נדיר, בחוץ־לארץ, ונדיר, נסעה לחודשיים
לצרפת. היא חזרה ארצה, והספיקה לראות
את שניאור רק זמן קצר לפני תום המשפט.
שלו.
במשך שבע שנים רצה שניאור להתחתן
עם נדיה, ונדיר, סירבה .״אני מבוגרת,״ היא
אמרה ,״ובגילי כבר לא יפה להתחתן.״ עכשיו,
לאחר שהוא נלקח לבית־הסוהר, היא
עדיין לא חושבת להתחתן איתו, אם כי
היא מתכוננת לשמור לו אמונים.

סביר והנכדה של קוסובסקי
זה היה כשהוא היה בחוץ לארץ, שלוש

״כל עסק הנשואין זה שטויות,״ היא אומרת
,״אני אוהבת אותו, וזה מה שחשוב,

וחצי שנים, והכיר שם את שירלי ג׳ק,
הנכדה של יעקוב קוסוביצקי, החזן ה

בעלה נשאר לבדו, ניסה להתבדר עד שנגמרה
המסיבה, ורק אז הצטרף אליה למלון.

הוא היה ניפגש איתר, באוויר או בארץ,
או בחוץ־לארץ, וניהל איתה רומן הדוק,
למרות שהיתר, שייכת לחברה המתחרה.
אבל כשמשפט הבולים החל, ועמי הואשם
בכך שהעביר מעטפה של בולים מזוייפים
במטוס אל־על, עזבו אותו שתי חברות-
התעופה שלו. באל־על הופסקה עבודתו, ולידיה
נפרדה ממנו אז.
אבל כיוון שהוא עדיין צעיר, הוא כנראה
יתגבר על הכל. עובדה שבסילוזסטר, עוד
לפני שנודעו תוצאות המשפט, אפשר היה
לראות אותו כשהוא לבוש היטב בעניבה
וחליפה, עם מצב רוח עליז, ולצידו —
לידיה.
ולא רק זה, אלא שמי שטרח להציץ
בחושך, בשעה שתים־עשרה, כשכל האורות
כובו, יכול היה לראות אותם מתנשקים.
ולא רק שהם התנשקו בשעה שתים־עשרה,
אלא שהם התנשקו גם לאחר מכן, ואם כל
זה לא יביא להם מזל טוב, סימן שאין שום
אמת באמונות התפלות.

ה> פ> ם

שם מתאים
כשהזמרת ע ליז הגבאי נסעה לגרמניה, היא לא ידעה מתי תחזור ארצה, ולא השאירה
אחריה שום דבר בעל ערך. רק תקליטים, ביניהם של שירי ילדים.
היא הגיעה לגרמניה עם בעלה, רפי גבאי, הפסנתרן שהיה מלווה אותה לכל מקום
שהלכה עם הפסנתר שלו, והשתקעה שם עמוק־עמוק.
בגרמניה היא זכתה להצלחה. היא הופיעה בפסטיבל של פזמונים גרמניים, ושרה שם
שיר שגקרא נור ון דו ביסט מיט מיר שפירושו רק כשאתה לידי, וקיבלה על זה פרס שני.
לאט־לאט היא הפכה גרמניה לכל דבר. היא נפרדה מבעלה הישראלי שחזר לארץ ומופיע
עכשיו באילת, והיא מצאה לה גבר חדש, בלתי ישראלי ובלתי־יהודי. אומרים שבזמן
הקרוב היא גם תחליף את שמה לשם יותר מתאים, ליוהנה קוך, או משהו יפה מהסוג הזה.

עיני ס ארוסות

זיוה

יורם לוקוב, הידוע יותר בשם יורם היפה, היה פעם בעלה של דפנה היפה,
והם היו הזוג הכי יפה בארץ, ואחר כך בפאריס. אבל הם לא הסתדרו ביניהם כל
כך יפה, ולכן נפרדו האחד מהשניה, ואחר כך גם התגרשו.
אחר כך יורם היפה הכיר את נירה היפה, והתחיל לחזר אחריה, ולבלות איתה.
הם ניהלו רומן ארוך ויפה, עד שגרושתו של יורם חזרה מפאריס.
כשדפנה היפה חזרה מפאריס היא בכלל לא היתה דומה לדפנה היפה שנסעה
לפאריס. היא חזרה משם בלונדית, מאופרת, ויפהפיה.
זה מצא חן בעיני יורם היפה, הוא נפרד מנירה היפה, וחזר אל אשתו לשעבר
היפה, שהיא גרושתו היפהפיה בהווה.

מפורסם.
היא היתד, בחורה דתית מאד, והוא רצה
מאד להתחתן איתר״ אלא שהוא לא היה
די דתי, והנשואין בוטלו.
־ אבל עכשיו זה רציני אצלו, לא כמו
בפעמים הקודמות. הפעם הוא באמת החליט
להתחתן. הוא אמנם גר עדיין אצל הוריו,
אבל הוא מתכונן לקנות דירה, יש לו מכונית
טאונוס סד, ותוך חודשיים הוא עומד
לשאת לו אשה. הצרה היא שהוא עוד לא
יודע את מי.
לכן הוא פנה אלי וביקש ממני שאני
אמצא לו בחורה מתאימה. היא יכולה להיות
יפה, רצוי שתהיה דוגמנית. אבל העיקר שהיא
תסכים להתחתן איתו.

ביום החמישי, בשעה שתים־עשרה בלילה,
נלקח אברהם שניאור לבית־הסוהר
מעשיהו, כדי לרצות עונש של שלוש וחצי
שנות מאסר, על זיוף שטרות ובולים.
אשתו גדיה, שחיה איתו כבר שבע שנים
ללא נשואין, קיבלה הלם .״הוא לא סיפר
לי שיש איזשהו סיכוי שהוא יקבל על זה
מאסר,״ היא אומרת בקול חלוש, וממצמצת
בעיניים דומעות ,״הייתי בטוחה שהוא יקבל
איזה קנס או מאסר־על־תנאי. לא תיארתי
לי בכלל שיקחו אותו לבית־סוהר.״

עמי ולידיה

נה :״אה, זאתי מהדודאים?״
זה כבר היה יותר מדי בשביל הזמרת
המצליחה. היא פרצה בבכיי, נתנה לזיוה
(לדבריה) בוקס בבטן, ברחה לחדר־האמבטיה
והסתגרה שם, נטשה את המסיבה וחזרה
למלון הילטון, שם היא מתגוררת.

ובגלל זה אני אחכה לו עד שהוא יצא. אני
לא פוחדת מזה.״
למרות שהיא לא פוחדת, היא עצובה.
ביום החמישי אפשר היה לראות אותה במסעדת
הקוס־קוס שלה בתלבושת חגיגית

מאוד, כרגיל, כשהיא מקבלת בנימוס רב
ובחמימות רבה את אורחי המסעדה. רק העיניים
האדומות שלה, המטפחת שהחזיקה
בידה, והעובדה שהיתר, יוצאת מפעם לפעם
כדי לבכות, העידה על המצב שלה.

עד שבת היא התעודדה. ביום השבת
סודרה לה פגישה עם בעלה למשך חצי
שעה, ובמוצאי־השבת אפשר היה כבר לראות
אותה בשמלת־ערב ארוכה עד הרצפה,
במסיבת סילווסטר עליזה.

ל א, ל א.

נייר־זכוכית בריבוע
האבא שלה היה עגלון. האמא שלח היתה
כובסת והסיטה שלה היתה תיבת פחמים
(ריקה) .אבל זה היה בשנת 1900 בוינה
הקיסרית וקארולינה בלאמואר עברה מאז

לוטה דניה

דרן רבה וגם שמות משפחה רבים.
השם הידוע ביותר שלה הוא, בכל זאת,
שם הבמה שלה, ל*טה לניה. והואיל והיא
נולדה כאשר הלוח הראה 00 אז ברור שהיום
היא בת .67 אבל היא ההצלחה של השנה
בברודווי. למרות, או, אולי, דווקא בגלל
קולה המזכיר ״נייריזכוכית המוחלק על
נייר־זנוכית״ .היא משחקת בהצגה שכבשה
את ניו־יורק והמתארת את ברלין ערב עליית
היטלר לשלטון.
במחזה הזה משחקת לוטה גרמניה המת־אהבת
ביהודי. בדיוק כפי שהיא עשתה בחיים
כאשר היא התאהבה ב מלחין היהודי קורט
ודייל, הלא הוא בעלה הראשון. והוא שגס
העלה את לוטה לשיא הצלחותיה על קרשי
הבמה, כג׳יני, הפרוצה באופירה בגרוש שלו.
אחר כך היא ובעלה שיתפו פעולה עם
ברטולט ברכט והיגרו ביחד לאמריקה ואחר
כך לוטה נתאלמנה ונישאה לידיד־נעורים
שלה ואחר כך נתאלמנה שוב ונישאה שוב,
הפעם לצייר צעיר בשם רום דטוויילר.
והצעיר הזה, כנראה, נתן לה את כל
המרץ הזה, לשוב לבמה ולכובשה. היא אפי-
לו הצליחה לא רע, בזמן האחרון, על מסך־
הכסף. היה זה כאשר שיחקה את תפקיד
מפקדת שירות הריגול הסובייטי המנסה להרוג
את ג׳יימם בונד על־ידי בעיטה ב־קצה־הנעל,
בה מוטמן פגיון מורעל, בסרט
מרוסיה באהבה.

לולו...
היא יפהפיה. אפילו שהיא בת ארבעים.
והיא נפרדה, כזכור, מבעלה הרופא, ד,ד ״ר
מילקו סקו־פיץ׳ .להתגרש ממנו היא
לא יכלה, כי היא איטלקיה ובאיטליה החוקים
לא כל כך פשוטים בענייני •גירושין.
אז היא מבלה כעת בספרד. אבל שם לא
רק חוקי־ר,גירושין הם לא פשוטים. אפילו
חוקי־הנישואין הם לא כל כך פשוטים.
ובעיקר בשביל מי שעוד לא התגרש.
כך שהאורחת האיטלקיה, המבלה בימים
אלה בספרד, הלא היא ג׳ינה דולוברי*
ג׳ידה, היא במצב די קשה. אמנם היא
מחזרת במרץ רב אחר רקדן הפלמנגו הספרדי,
רוקע־ר,עקבים אנטוניו גאדס,
אבל מה יצא לה מזה?
אפילו שר,חיזור הוא הדדי לגמרי. גאדם
עזב את אשתו ואת פאריס, בה הופיע בהצלחה
רבה, ובלבד להיות על־יד הלולו,
המסריטה כעת במדריד סרט על סרודנטס
שכתב את דון קישוט.
מי יודע כיצד יסתדרו העניינים?
אבל לולו מנצלת כל רגע. אם אין לה
את ד,בטחון שהיא תוכל לתפוש את ריטוניו

לסה

על עוגת יום־ההולדת שלו ניצבו 42 נרות והיה לו כבד מאד על הלב. לא רק על הלב.
גם על הכבד היה לו כבד מאד. זה בדיוק מה שהודיע חתן יום־ההולדת, השבוע, ברומא,
בה הוא מסריט סרט עם ליז טיילור ועם ריצ׳ארד ברטוך.
החתן הזה הוא מארלון בראנדו והוא הודיע קבל עם ועדה שנמאס לו, שהוא מיואש,
שהוא נמצא בירידה ושבכלל הוא אוכל יותר מדי ומשמין כמו חזיר.
.אולי זאת הסיבה שהוא בוחר, כמשקל נגדי, בנשים דקות
כאיילות. הראשונה היתר, אנה קאשפי שנראתה כמו הודית אבל
היתד, אירית. היא החזיקה מעמד שנתיים ונתנה למארלון בן וסטירת־לחי
פומבית בעת משפט הגירושין.
זה שמארלון לא החזיר לה מראה שהוא או ג׳נטלמן או שהוא
מאמין במוחמד שאמר: אל תכה אשה, אפילו לא בפרחים.
אחר כך באה השחקנית המכסיקאית מוביטה. גם היא נתנה
למארלון בן. אבל היא לא נתנה לו סטירת־לחי. אולי בגלל שהנישואין
נמשכו רק שנה.
והשלישית היא פראנם נוייאן, הוייאטנאמית הצרפתיה. היא
לא נתנה לו כלום. לא בן. ולא סטירת־לחי. היא רק לקחה. היא
לקחה דוגמה ממארלון וזללד, כל כך הרבה עד שהפסידה תפקיד
אחר תפקיד בהוליבוד.
ועכשיו הוא מיואש וחי עם טאריטה טארילטויה, השחקנית־החובבת
מטאהיטי. הוא לא התחתן איתר״ אבל ליתר בטחון היא
נתנה לו, בינתיים, גם כן בן.

זבד או נקבה?

הוא אמנם משתדל להשכיח לכולם כי היה אי־פעם מ1ף (זה חורז עם נוף וזה כינוי הגנאי
ההולנדי לגרמנים) .הוא מבקר ביחידות השריון וזוחל לתוך הטנקים בלי לחשוב על כתמי
השמן וחליפותיו ההדורות. הוא אוכל אפונה וקותלי חזיר מן המסטינג הצבאיים כמו כולם,

ההולנדים עוד לא שכחו ש קלאום פץ ארנסברג הוא גרמני. הם כבר מוכנים לסלוח
קצת לאשתו, הלא היא טריקם שלהם או, בתוארה הרשמי, יורשת־העצר,
הנסיכה ביאטריקס. אחרי הכל היא כבר באמצע ההריון
הראשון שלה ועלולה לעלות על כס־המלכות תוך זמן קצר ביותר.
אמה, המלכה יוליאנה, הבטיחה שתתפמר מכם־המלכות ברגע
שיוזלד יורש־העצר הבא — בנה או בתה של ביאטריקס.
הנסיכה וההולנדים מעדיפים בן. כבר עברו הרבה עשרות שנים
מאז ראו מלן על כס־המלכות שלהם. קודם ה־ 50 שנים של
וילהלמינה ואחר כן ה־ 18 שנים של יוליאנה, ולפניהם עוד
כל מלכות ביאטריקס.
בינתיים ביאטריקס פעילה מאד. היא מתעמלת לקראת הלידה
הטבעית שלה. היא רוצה להיות ערה לגמרי כאשר החסידה תבוא.
היא לא מסתפקת בפעילות זאת. היא גס גילתה פרופסור אחד כיאטריקם שהיא החליטה שהוא האיש בשבילה. הפרופסור־הרופא הזה הבטיח
ליורשת־העצר כי ברגע שיוכל להבחין בפעימות־הלב של העובר
המלכותי ינסה לנבא אם זה זכר או נקבה.
הוא אומר כי לבו של עובר־זכר פועם 110 פעמים בדקה, ולבה של עובר־נקבה נפעם
הרבה יותר 130 .פעמים בדקה. ועל סמן זה הוא ינסה לנבא.
לפי דעתי יש ס/ס 50 סיכויים שהנבואה שלו תתאמת.

3—1י*1*.ו!—ו—*י יי —^ 8י*י 1ויוו*וח—>ו—111

שלד, לנצח אז היא לפחות משתדלת להנציח
אותו בכל הזדמנות.
וזה קורה ככה. כמעט בכל ערב שטוניו
מופיע על הבמה, אפשר לראות את לולו,
בין הקהל, בשורה הראשונה. ומה היא
עושה לו? לא, לא. לא ניחשתם. היא פשוט
יושבת ומצלמת אותו במסרטת־היד היקרה
והמשובחת שלה. טוניו רוקד ולולו מצלמת.
בלי הרף. זה מין במקום שכזה.
אבל זד. רק מה שחשבתם. אחרי הכל יש
מה שנקרא אחרי־ההצגה ואז, עוברים טוניו
ולולו באופן יסודי על הסרט. ביחד.

כובמ?

• כובע ראשון:
אם פאטרילן קולטיס, זה שגילה את רחל מלטש וזה שמנהל את העסקים שלה,
אוהב אותה כל כן עד שהוא אפילו נשוי לה בסתר, אז למה הוא מסתובב יומס ולילה
בחברת הכוכבונת הרומאית רפאלה ל,ארה )
כמה כוכבות הוא עוד רוצה לגלות?

4נ שי ס 3 ,בני ס. וססיחז ־ לחי

ג׳ינה וטוניו

• כובע שני:
אם ז׳קלין קנדי היא האשד, הנערצת ביותר בעולם ואינדירה גנרי של ההודים
היא האשד, השלישית הכי נערצת בעולם, כפי שגילה משאל דעת־הקהל של מכון גאלופ,
אז למר, ליידי כירד דונם ץ, היא האשד, השניה הכי נערצת בעולם?
אולי בגלל שהגברת צ׳יאנג קיי־צ׳ק היא האשה התשיעית הכי נערצת בעולם?

• כובע שלישי:
למה המשטרה המכסיקאית חוסמת פתאום, בצהרי יום, את כל הכניסות לשדה׳
התעופה באקאפולקו ולא מרשה לאף אחד להיכנס, ובעיקר לא לצלמים ז
מפני שלמדה בירד
ג׳ונסון (זאת הבת
של האשה הנערצת)
הגיעה מניו־יורק ו־

ג׳ורג׳

האמילטון

הגיע ממינכן ושניהם
הולכים לבלות שבוע
בצוותא (אבל לא במרתף).

כובע רביעי:

למה החליטה מרגוט
פונטיין להרשות סוף־
בעלה ולמה
להצבעלה

סוף
להעביר את
מלונדון לפנמה?
היא רוצה אפילו
טרף אליו שם?
של הרקדנית, רוברט
אריאס, הוא הציר באסיפה
הלאומית הפני
מית שהתנקשו בחייו לפני
שנתיים וארבעה
כדורים פגעו בחוט־השד־רה
שלו ושיתקו אותו.
אולי מפני שידיד קרוב
אחר של מרגוט,
רודולף נורייב, מבלה
לאחרונה המון זמן
בפאריס ובין כך לא
רואים אותו בלונדון.

• וכובע אחרון:
למה משחקת כרי*
ז׳יט בארדו בכל כו
הרבה התלהבות של
אמת בסרט שהיא מס־ריטד,
עכשיו עם לוראן
טרזיאן? ץ מה שהיא
עושה שם, לפני העדשות
של המצלמות, זה
כבר לא מישחק, זה כבר
די מציאותי.
אולי כדי ללמד את
גונתר, הנעדר מצידה לעתים
כה קרובות, קצת
לקח.

טרזיאן? וכ.כ.

1— 25

בשלם
רויזיה
״אני נאמן למלכה !״

אלקט רוני ק ה
לכל הדרגות

אלקט רוני ק ה
רפו אי ת
כולל טלוויזיה גחוג סגור

בפיקוח משרד העבודה?

אדריכלות פני ם
בניי ת מודלי ם
גניין ריהוט דגמים

קירור ומיזוג אוויר
למתחילים • מתקדמים

בשיתוף איגוד המוסכים

ל מ כונ או ת או פנו עי ם
ו ק טנו עי ם

צילו ם
רגיל וציבעוני
למתחילים *,מתקדמים

>] בפיקוח אגודת הגרפיקאים |

גרפי ק ה שי מו שי ת

בשיתוף ״משכית״

ציור ב א טי ק
הנזבללההפ 1לי ט ב גי רנ

תל־אגיב, רח׳ המסגר 62
טל 36487
מ־ 9כבוקר טי 1אחה׳׳*
׳ וט־ 5אהה״* עד 8נערב

ל מד שפות

אנגלית -צרפתית
עדבית-גרמנית
קורסים למתחילים ולמתקדמים
למבוגרים — 831.1011מ6ץ ת ,00
לתלמידי בי״ס יסודי — אנגלית
מ־ \ 6 0ג. לתיכון

0011
— 761 -5 3 -

311)1 1^1101׳31111׳ 6

11011

תל־אביב

90 שנו ת
נ סיון בינלאומי

נחלת בני מיו !
ט ל5634 *7 .

חיפה,החלוץ 27
טל6 9 2 6 5 .

על רודוי אחד שהיה השבוע בחדשות
לא דיווחו בסולסבורי, בירת רודזיה. היה
יד, מקרהו של ג׳ון סטרונג הצעיר, בנו
של בעל מטעים רודיי מצליח.
סטרונג סיים השבוע את בית־הספר לקצינים
באנגליה. וכאשר נסתיים מסדר המלכה
באקדמיה הצבאית של סאנדהורסס, בו עברו
242 פרחי־הקצינים לפני אליזבת השנייה,
נקרא אל במת־המפקד דווקא סגן־מישנה
טרי ג׳ון סטרונג.
כי היה זה הוא שזכה בתואר החניך
המצטיין של בית־הספר וקיבל, בזכות זאת,
את חרב־הכבוד של סאנדהורסט.
סטרונג הסיק את המסקנות במקום ובניגוד
לאיאן סמית, ראש המורדים ב״
רודזיה, הודיע מייד ״אני נאמן למלכה!׳׳
הוא לא חזר למולדתו. הוא העדיף לקבל
מינוי כמפקד סוללה בחיל התותחנים המלכותי.

קנדה

ס ק הכי ש 1945
בסוף חודש מאי גילו קציני־צי גרמניים
במחנה שלהם את המלחים ריינר בק 28 ,
וברונד דורפר ,20 ,שערקו לפני חודשים
רבים מאוניותיהם. הגרמנים הרכיבו ביתי
דין של שדה ודנו את שני המלחים־העריקים
למוות.
רק שאז התעוררה בעייה קטנה: כיצד
לבצע את פסק־דין המוות. כי הדבר קרה
במאי 1945 וגם הקצינים
השופטים וגם
העריקים השפוטים
היו שבויים של
הצבא הקנדי במחנה־שבויים
בהולנד.
הבעייה נפתרה בצורה
מפתיעה: הקנדים
סיפקו משאית
ורובים. הגרמנים סיפקו
כיתת־אש ופסק־הדין
הוצא אל הפועל.

צוות־זזחקו

העולם ה 1ה

חקר יצאניות

ברחוב וא״ן עצוויס, ע״ן בתיק הושטוה נפגש עם
פושעים גוערים וחדשים נדי לבדוק את השפעת

ו חוז קו
ץ* ל אדם שיעבור בשעות הלילה ברחו^
בות המיועדים לכך, יבחין ביצאניות
רבות, כפי שלא היו מעולם. וזד, לא מיקרה.
זד, מיתון.
וזוהי גם הסיבה לכך שהן שונות מכרגיל:
מצד אחד עומדות על המדרכות ילדות צעירות,
הנראות כאילו ברחו מבית־הספר.
מצד שני, היצאניות הוותיקות יוצאות מ־גידרן
כ ד למשוך תשומת־לב. הן רוקדות
באמצע הכביש, ולפעמים מרימות את החצאיות
בחוסר־בושה גמור (ראה תמונות) ,והשבוע
צולמה אפילו יצאנית המניפה בלון־
גומי אדום, בתקווה שיבינו את הרמז.
מה קורה פה? מהו הקשר בין כל אלה
והמיתון? על כך סיפרו היצאניות עצמן:

הקלייגטיים -העם הכי קשה
•ץ יפרה אחת מהן, שהחלה לעבוד גם
^ בשעות היום, כדי להרוויח את אותו
סכום, שבעבר היתה מרוויחה כבר בשעות
הערב המוקדמות:
״מיום שהתחיל המיתון הזה ולאנשים אין

פעם פורצים, והם עושים צרות לחברים
שלנו ולנו.
״כבה שהחיים שלנו נעשו יותר גרועים.
מוכרחים לעבוד יותר קשר, בשביל לשמור
על החיים שפעם חיינו בהם.״

האיש קצת צודק
**יהן היצאניות הצעירות המוזכרות
^/על־ידי הוותיקות במקצוע? נערות אלה הן
אולי התוצאה הטראגית ביותר של המיתון:
צעירות חוסרות מקצוע, ממשפחות שנשארו
ללא פרנסה, הפונות לא פעם לזנות. על
אחד המיקרים מספרת קטינה 15 המזעזע
בסיפורה הוא לא עצם הסיפור, אלא הסתמיות,
האדישות, ואולי אפילו שביעות־הרצון
המסויימת, לגבי גורלה:
״לפני חצי שנה נסעתי לבקר את בת הדודה
שלי בשייו־מונים. בלילה, בשעה שמונה
בערך, נסעתי לי חזרה הביתה. כמו שעמדתי
על יד התחנה של אוטובוס אגד, נעצר
על ידי אוטו. הנהג שאל אותי אם אבי

כיש כן כיש.

שני גרמנים פחות
או יותר לא שינו
הרבה. באותם ימי־אביב
ובתוהו ובור,ו
שלמחרת מלחמת העולם
לא שם איש
לב לשיתוף הפעולה
הקנדי—גרמני המוזר,
שנלקח כאילו
ישר מעולם הטירוף
של תיקי איפקרס.
עברו 21 שנים עד
שסיפור־הזוועה התסטרונג
פרסם
במלואו והגיע
בשאילתה הדורשת
הסבר לפרלמנט הקנדי. ושם היה שר ההגנה,
פאול תלייה, נבוך ביותר. כן, הוא הודה,
זד, קרה. וזה היה עסק ביש מאד. אבל זה
קרה לפני 21 שנה.
לו היה הלייה מסתפק בהסבר מוזר זה,
היה הדבר מספיק גרוע. אבל טבעו של
עסק ביש שהוא מכניס כל הנוגע בו למצב
ביש.
וכך השתטה תלייה והמשיך לספק עוד
כמה הסברים:
#מדוע סיפק הצבא הקנדי רובים ל׳
גרמנים?

הגרמנים השבויים פורקו מנשקם ולא
היו להם רובים.
#למה סיפקו משאית לגרמניסז
כדי שיוכלו לקחת את העריקים מחוץ
למחנה־השבויים ולהוציא אותם להורג שלא
בנוכחות שומרי המחנה הקנדיים.
#וכיצד בכלל קרה הדבר הבלתי־חוקי
האיום הזה?
כאן כבר הרגיש את עצמו שר־ההגנה על
קרקע מוצקת. לפי דעתו לא היתד. ההוצאה
להורג בלתי־חוקית בכלל, כי לפי אמנת
ג׳נבה* אפילו במחנה־השבויים המלחים ה־
(המשך בעמוד )28
• אחת מארבע האמנות, עליהן חתמו
מאז 1864 רוב אומות העולם, זהמסדירווז
את הנוהל בפצועים, שבויים ואזרחים בעת
מלחמה.

הרבה כסף, אז הם באים פחות לזונות. יכול
להיות שאני חושבת כך אבל טועה. למשל,
אני יודעת שיש היום כל כך הרבה זונות
חדשות עד שאפילו אי־אפשר כבר לדעת מי
בכלל זונה.
״הקליינטים הם העם הכי קשה. הם כל
פעם מחפשים זונה חדשה. אז היום יש להם
הרבה זונות, ובפרט ילדות קטנות. המבוגרים
האלה שבאים אלינו, תמיד מחפשים
ילדות קטנות. בחיי שהם חולים.
״עכשיו כל כך קשה לנו להשיג קליינט,
עד שאנחנו מתחילות להשתולל ברחובות
ולרקוד. חברות שלי ואני עושות לפעמים
סטריפטיז ברחובות. נהגים שרואים את זד.
נעצרים. יש כאלה שנורא מתחרמנים — ואז
הם באים אלינו.
״תמיד תוכל לראות אותנו איך אנחנו
עושות ברחוב הצגות. אבל מה, אנחנו עושות
את זד, אחרי 12 בלילה, שאז אין כמעט
אנשים ברחובות, רק נהגים, ואנחנו לא
מפריעות לאף אחד.
״בעייד, אחרת יש לנו, וזה הארסים החדשים
שנבנסו לעבוד. כאלה חתיכים, שקודם
לא הביטו על זונות. בגללם אנחנו מקבלות
מכות מהחברים שלנו. הם מפחדים שאנחנו
רוצות אותם. יש אומנם בחורות שהולכות

אליהם, אבל אני שמחה בחבר שלי, ולא רוצה
לעזוב אותו למה הוא בסדר גמור.
״בחורות שהולכות לארסים החדשים מרימות
את הראש. הן חושבות שאם יש להן
גבר חזק אז די. אבל זה לא כך. לפעמים
הן רבות אתנו ולא נותנות לנו לעבוד, בגלל
זה אנחנו לפעמים עושות להן אמבושים של
שוטרים. ככה יש לנו איתן מלחמה. אבל מה
בסוף? הם מנצחים למה הארסים שלהם היו

רוצה לנסוע איתו, וכמה זה יעלה לו.
״לא הבנתי מה הוא רוצה ממני, ואמרתי
לו שאין לי כסף. חשבתי שהוא רוצה כסף
בשביל לקחת אותי. האיש הזה אמר לי שהוא
רוצה לנסוע אתי ועוד ישלם לי.
״לא פחדתי ממנו והסכמתי. ידעתי שהאיש
לא יכול לעשות לי כלום, ונכנסתי לאוטו.
״כמו שהוא לקח אותי באוטו, הוא נכנם
עם המכונית בסימטה קטנה על יד רחוב
ז״בוטינסקי, ואמר לי שהוא רוצה לשכב
אתי ולתת לי 20 לירות. לא רציתי לעשות
את זה, למה אני לא זונה. הסברתי את זה
לאיש הזה, אבל הוא אמר לי שאם אני כבר
לא בתולה אין לי מה להפסיד.
״ראיתי שהאיש קצת צודק. בעצם אין
לי מה להפסיד. בעצם הייתי שוכבת
עם כמה בחורים מהשכונה, וכולם ידעו
שאני פראיירית.
״אני גם ידעתי שאבא שלי לא עובד יותר,
ואין לנו כסף בבית, כך שאם האיש יתן
לי 20 לירות, אוכל לתת את זה לאמא שלי,
והיא כבר בכסף תעשה שבת.
״הסכמתי. האיש הזד, שכב אתי במשך
כמה רגעים, נתן לי את הכסף, והחזיר אותי
באוטו שלו לתחנה. אני שראיתי שקל כל
כך להיות זונה, ואף אחד לא יודע עלי

שום דבר, המשכתי לעמוד שם כל הערב.
באותו ערב הרווחתי ככה 100 לירות.
״באתי הביתה ונתתי לאמא שלי 80 לירות׳
ואמרתי לה שמצאתי את הכסף. האמא
והאבא שמחו נורא, למה כבר בקושי היה
בבית רד, לאכול.
״למחרת עשיתי אותו דבר. בבית סיפרתי
להורים שלי שאני עובדת ביבי־סיסר, ומר־ויחד
2 ,לירות לשעה. כל יום אני עובדת

שתי יצאניות גתכות בוהוב בן־יהודה בתל-אביב. בשאחת רוקדת (תותח ויוין) ו דו ח את תצאיתה וניגשת וובונית

111111

רעות פוטנציאל* .שנעצו רוואח החצאית המורשת. ותוסח עו חוקיו 011 האשת שניגשה כשחצאיתה עדין *ורמת
משעה 4אחרי הצהריים, עד 11 בלילה. כך
גם הייתי מביאה הביתה כל יום כמה לירות
מבלי שההורים שלי ידעו מה אני באמת
עושה.
״במשך הזמן שעבדתי בזנות, הכרתי גם
כמה זונות שהיו להן חברים. החברים האלו
היו באים כל פעם לבקר אותן, וגם שומרים
עליהן. אני נורא קינאתי בחברות שלי.
ורציתי שגם לי יהיה חכר שיוכל לשמור
עלי, ושיהיה טוב אלי.
״יום אחד באו אלינו לעבודה כמה בחורים
לזונות שלהם. ראיתי שם אחד כזה שכל
הזונות היו מתחברות אליו, וצוחקות איחו.
הן סיפרו לי שפעם היה גנב, אבל עכשיו
לא. ושאין לו בחורה.
״נורא רציתי שהוא יהיה החבר שלי. התחלתי
לדבר איתו, ושאלתי אותו אם הוא
מוכן לבוא לקחת אותי בשעה .11 הוא
הסכים. בשעה 11 הוא בא לבדו, לקח אותי
בפעם הראשונה
אליו לחדר, ושם הייתי
עם בחור כל הלילה.
״במשך הלילה אמרתי לו כל הסיפור
שלי, ואמרתי לו שאני רוצה להיות החברה
שלו. הוא הסכים, אבל אמר לי שאת כל
הכסף אני צריכה לתת לו. הוא היה אלי
כל כך טוב עד שהסכמתי. הוא אפילו אמר
לי שבגלל שלהורים שלי כל כך קשה, ואין
להם כסף, אז כל יום חמישי אני אעבוד
ואתן להם את הכסף.
״שמחתי נורא שהיה לי גבר כזה שמבין
את המצב שלי בבית, והתחלתי לעבוד יותר
ברצינות, והייתי עושה 200 לירות ביום.
״כל הבחורות שראו שיש לי חבר כזה
נתנו לי כבוד, ואף אחת לא היתד, רוצה
להתעסק אתי. בהתחלה באמת הן היו עושות
לי קצת צרות״.

רא מפחדים משום דבר

ועי־הזונות הוותיקים מתמרמרים על
המיתון: פושעים נמו גנבים ושודדים,

״מיום שאני ארם, יש לי הרבה חברים
שפרנסתם נתקפחה, הופכים לעיתים לרועי־זונות
בעצמם, ומתחרים בבעלי המיקצוע חדשים. כל הארסים רוצים להיות חברים
שלי. אני צוחק בלב שלי מכולם. הם בכלל
המגונה ביותר בעולם. סיפר אחד הוותיקים:
לא סחורה, סתם זבאלה.
״מיום שהם, הפורצים והגנבים האלה,
״אני שהתחלתי לעבוד עם בחורה, הכנסהתחילו
להכנס לשטח שלנו — יש לנו
תי לה שיטות חדשות של עבודה, שהמשצרות.
כל בחורה שהיא חושבת שהיא חתיטרה
לא תוכל לעשות לה צרות. אני לא
כה מרימה את הראש. תמיד היא מאיימת
עלינו שהיא תתחיל לעבוד בשביל מישהו
טיפש. אני יודע שהזנות בארץ לא חוקית.
אז מה, סידרתי לי סידור כזה, שהבחורה
אחר. מה אנחנו יכולים לעשות להז
שלי יושבת בבית־קפה. בעל בית־הקפה
״אנחנו יודעים שאם היא תרצה להיות
זונה אצל איזה אחד שהפסיק לגנוב בגלל יודע מי אני, והוא מפחד ממני. הוא יודע
שאם הוא יעשה צרות יותר לא יהיה לו
שאין יותר מה לגנוב, לא נוכל לעשות שום
בית־קפה. אז הוא הסכים למה שאמרתי לו.
דבר. אלו הגנבים האלו יש להם הרבה
״טוב. אז הבחורה יושבת בבית־הקפה.
חברים, ואם הם ירצו לעשות לנו צרות,
או שנגשים לבד קליינטים, מתענינים, שואאז
הם יכולים לעשות את זה בקלות.
לים אותה כמה, ואז היא אומרת להם ונוס״אני
באופן אישי גם מכיר אותם מהזמנים
שישבתי בבית־הסוהר. הם הממזרים עת אתם לבתים שלהם.
״חוץ־מזה, בקפה ישנו טלפון, וכל פעם
האלו לא מפחדים משום דבר. אז לך ותתשקליינט
רוצה אותה, הוא מרים טלפון,
חיל אתם. אני מבסוט מתי שאחד כזה יושב
על ידי אומר שלום. אם אני יודע שהוא ואז היא נוסעת אליו הביתה. ככה אני חי
לי בשקט, והמשטרה לא מביטה אפילו על
לא מתכונן לעשות לי כלום.״
הבחורה שלי. היא עושה הכל באופן חוקי.״

מספר פושע נוסף שהפך רועה־זונות:
זה לא כבוד להיות ארס
״אני לא חשבתי אף פעם להיות ארס. אבל
מה, בגלל המצב הזד״ שאין יותר מה
ף מאיפה הגייתו פתאום כל רועי־הזו־ לגנוב, וכשכבר גונבים, עובדים כל הלילה
| נות החדשים? ומהו הקשר שלהם למיתון? — על ריק, החלטתי להפסיק.
סיפר רועה־זונות חדש בשטח, שהיה בעבר
״היה לי מזל שבחורה אחת שיודעת שאני
פורץ מועד:
״עברתי להיות ארס. כדאי לי. בשבילי פירמה רצתה לעבוד בשבילי. היא כל כך
הרבה בלבלה לי את המוח שהסכמתי בדיוק
זה היה חשבון לעשות כסף, להסתכן כמה
מתי שהפסקתי לגנוב.
שפחות עד שהמצב בארץ יתוקן, ואז לחזור
לעסקים שלי.
״הפכתי להיות ארם. שמע, החיים האלה
״אני לבדי יודע שזה לא כבוד להיות הם לא כל כך נורא. אפשר לחיות. אני
ארס, אבל מה, מוכרחים. הזונות רצות לא עושה שום דבר רע, אפילו לא לבחורה
ובאות אלינו כמו פטריות אחרי הגשם. שעובדת בשבילי. היא לבד יוצאת לעבוד
זה הסיפורים כאילו אנחנו מפתים אותן —
ומביאה לי כל לילה את הכסף. עכשיו,
הכל בלוף. כל אחת רוצה שאני אהיה שיש יותר זונות בשוק, אז היא עובדת
הארס שלה. זו הבחורה שעובדת בשבילי
יותר. לפעמים גם ביום. ובסוף הלילה
כל כך משוויצה על זה, עד שאני מתחיל
מביאה כסף• היא כל כך מבסוטית שאני
לפחד שהמשטרה עוד תעשה לי צרות בסוף. הגבר שלה, ומתגאה לפני החברות שלה,

שהיא עושה את זה ברצון. העיקר שיהיה
לי הרבה כסף, ושאני לא אלך יותר לגנוב.
היא מפחדת עלי שאני אתפס.
״אני מבסוט חלם. כל היום מטייל לי
עם חברים, בערב הולך לראות תוכנית באיזו
מקום, לבוש יפה, ויש כל הזמן כסף
בכים. לי יותר טוב מבנק: אני לא אפשוט
את הרגל. שמע, מאז המיתון הזה — אני
חי כמו מלך!״
כיצד השפיע המיתון על יתר
ענפי־הפשע! על כך בהמשך
הסידרה, שתופיע בשבוע הבא.

היצאנית 31]1נת בבלון 111׳ |
— 27י

בשלם
(המשך מעמוד )26
גרמנים היו עדיין צריכים לסור למשמעת
הקצינים שלהם.

ויאם־נאם
ש ערו־ האמח
מתנגדי המלחמה מוויאט־נאם התנגדו,
מאז ומתמיד, למלחמה זו על כל צורותיה.
אבל אפילו חסידי המלחמה לא היו שלמים,
ברובם, עם אחת מצורות המלחמה הזאת:
הפצצות־הרווייה של צפון וויאט־נאם.
הנשיא ג׳ונסון ניסה להרגיע מתנגדים
אלה, הבסיח כי מופצצות אך ורק מסרות
צבאיות וכי בשום מקרה אין מפציצים
מטרות אזרחיות.
הכוהן והרב. המתנגדים סברו אחרת
והשבוע הגיעה שעת האמת. היה זה כאשר
האריסון סולסבורי, ם גן־עורך העיתון רבד,השפעה
ביותר בארצות הבריח, הניו־יורק
טיימס, הגיע להאנוי והתחיל לדווח על העובדות
האמיתיות של ההפצצות.
אי־אפשר היה להטיל ספק במהימנותו של
סולסבורי, המקובל על כל הצדדים. מה

לילה בכיבשך־סיד. איפה ישנים אלפים
אלד, בכל זאת גילו מספרי המיפקד
שפורסמו השבוע 55 .גברים ו־ 8נשים למשל
בילו את ליל חג־המולד באחת מתחנות״
הרכבת הידועות של לונדון, תחנת ווטרלו.
שם לפחות חמים ונעים.
אבל מה על חמשת הגברים שבילו את
הלילה החגיגי בבית־שימוש ציבורי בעיירה
אנגלית נידחת? האיש והאשה שבילו את
הלילה בביבשן סיד עזוב; שלושת הגברים
במגרש המכוניות המשומשות; הגבר הבודד
על גדת אגם סקוטי קפוא והזקן החולד,
והתשוש אשר ישן למרגלות מגדל־אור על
שפת הים?
ממסות־לילה אחרים שגילה המיפקד כללו
כנסיה הרוסה (גבר אחד); מכבסה של שירות
עצמי, הפתוחה 24 שעות ביממה (14
גברים ואשד, אחת); משאית נטושה (איש
אחד); במת התזמורת העירונית בגן־ציבורי
(שתי אחיות מזדקנות וחסרות־כל) והורשה
קמלה (גבר בן 50 שהיה מוכן לשוחח אך
ורק על מנועי־קיטור).
המיפקד פקד גם בתי־מחסד, מיוחדים לחסרי
קורת־גג של קבע, גילה כמה עובדות
מדהימות נוספות: יש מחסות המסרבים ל־

| לאספנים!
מחזיקי מפתחות נהדרים של

״ארטיק״

שילחו לבית חרושת ״ארטיק׳ /ת.ך 40 .בת-ים,
25 עטיפות של קרמבו
ותקבלו לביתכם מ חזיק מפ ת חו ת נהדר.

״ארטיק״

חסל סדר בעיות ולבטים בחיי המין שלד!
הופיע וגסכא למכירה הספר שאלפים מקקים לו

יסודות המין
מאת ד״ר ארנולד פ. קליין

בלמעלה מ־ 360 עמודים גדולים וצפופים, פותר המחבר
מורד, גלדה ובכטת מלאה כל בעיה קיימת ממכלול בעיות
המין של כל גבר ואשד, בעולמנו.

להשיג בכל חנויות הספרים בארץ
או ע״י משלוח סך 7.60ל״י לע. נרקיס, דרך פתח תקוה , 1ת-א
הספר יומצא לד ארוז באריזה אישית באמצעות הדואר —
דמי המשלוח על חשבוננו.

לחובבי להקות הקצב
להקת ״הכוכבים הכחולים״ ז*
4 8 5־ 116 816¥ ¥ 31.11£ $ 1־1

מחדשת הופעותיה בהרכבה החדש
אודי — גיטרה סולו

רולי — אורגן
רוני — גיטרה בס

אלי — תופים
דני — זמר
*ה עו לם הזה* ,שבועוןהחושותהישראלי
המערכת והמנהלה: תל־אביב, רח׳ קרליבך , 12 טלפון 5־,30134
ת.ד • 136 .מען מברקי: עולמפרם • דפוס משה שהם בע׳׳ם,
תל־אביב, רח׳ פין • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע״מ• .
העורך הראשי: אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע*מ.

חשמן ספלמן :״לך לשלום בני!״*
גם במחסנים אחרים יש פצצות
שהוא דיווח היה כי אלפי אזרחים נהרגו
בהפצצות של ערים וויאט־נאמיות רבות,
כולל האנוי הבירה-
הסערה שקמה באדצות־הברית ובעולם
היתד, אדירה. הסנאט האמריקאי החליט
לפתוח בחקירה, משלחת מיוחדת של ארבעה
כוהני־דת ידועי־שם החליטה לצאת ל־האנוי
בצורה מופגנת (בין חברי המשלחת:
הכוהן הפרוטסטנטי הגרמני מרתין נימוילר,
,75 ממתנגדיו הראשונים של היטלר, והרב
הקנדי אברהם פיינברג).
כמובן שג׳ונסון ושר־ההגנה שלו, מק־נמארה,
המנהל את מלחמת וויאט־נאם כמעט
אישית, ניסו לחפות על הכזבים שהלעיטו
את דעת־הקהל בארצם ובעולם. לעזרתם גם
בא המצביא הנשיא־לשעבר, ווייס אייזנהואר
הקשיש ( )76 החולה, שהביע את דעתו כי
אזרחים מצויים בכל מקום, גם ליד מטרות
צבאיות, וכאשר מפציצים אותן אין להימנע
מפגיעה באזרחים.
חומן נלהב אחר במדיניות המלחמה הקיצונית
היה דווקא הקאתולי הנכבד ביותר
בארצות־הברית: החשמן של ניו־יורק, פראג־סיס
ספלמן הזקן ( )77 שקרא למלחמה עד
הסוף. זה היה בניגוד גמור לדרישתו של
האפיפיור, פאול הששי, שדרש שלום ב־וייאט־נאם
ומייד.
אולם המילה המפוצצת האחרונה היתר,
השבוע בפיו של בעל דבר אחר: היו אלה
הסינים שפוצצו פצצת אטום חמישית, פצצה
של כמה מאות קילוטונים (הפצצה שהחריבה
את הירושימה היתר של 20 קילוטון) .בכך
הזכירו לכל המעוניינים כי גם במחסנים
שלהם מצויות אי־אילו פצצות.

אנגליה
מי פקד עדו 3ה ח ״ ם
כדי לבדוק מה נשתנה באנגליה מאז ימי
צ׳ארלם דיקנם ערך משרד הסעד האנגלי
ביום חג־המולד האחרון מיפקד מיוחד במינו•
אפשר לקרוא לו מיפקד עלובי־החיים.
התברר שבאנגליה של השליש השלישי של
המאה העשרים, בארץ שהיא אחת ממדינות־הסעד
המתקדמות ביותר בעולם, עדיין אפשר
למצוא, בליל־חורף סגריר ומשולג, אלפי
אנשים ונשים ללא קורת־גג לראשם.

קבל שיכורים ללינת־לילה; יש מחסות הדוחים
הומוסכסואלים ויש מחסות המסרבים
להלין יוצאי אירלנד. לשם שיווי משקל
נתגלה כי קיימים באנגליה גם שני בתי-
מחסה המסרבים להציע את מיטותיהם לאנגלים.
גרמניה תלמיד
דעי
זה לקח לעשרה שוטרים גרמניים בריאים
שעתיים עד שד,בניעו את סימון סאם מאג־גווזו
השיכור. הוא נתגלה בשעת־לילה מאוחרת
בכבישי בון כשהוא נוסע בקווי זיגזג
מטורפים במכונית וולוו הדורה.
הסיבה לנסיעת הזיגזג היתד. כי מאנגווזו
נסע בוולוו שאחד מצמיגיה האחוריים היה
לו תקר. וכאשר ניידת־ד,משטרה חסמה בפניו
את הדרך ואילצה אותו לעצור, כינה את
השוטרים חזירים נאציים 1היכר. אותם
מכות רצח ואפילו הבריח מתאגרף מקצועי,
שעבר במקום וניסה לבוא לעזרת השוטרים.
וברגע האחרון, לפני שהשוטרים השתלטו
עליו, עוד הספיק לנתץ את מכשיר האלחוט
של הניידת.
ארבע נשיכות. חמש דקות אחרי ש־מאנגווזו
הוכנס כבול, לתחנת־המשסרה, יצא
ממנה, שיכור, אך בן־חורין. כי הוא גילה
את זהותו. הוא השגריר המיוחד והמיסמך
של הרפובליקה המאלאוזית בבון.
יומיים אחרי ההתכתשות עם הדיפלומט
האפריקאי בן ה־ 32 חזרה ונשנתה פרשה
דומה. הפעם הצליח נספח של השגרירות
הקונגואית, פרנסוא אטוקי, לא רק להכות
את השוטרים, אלא אפילו לנשוך ארבעה
מהם.
משרד־החוץ הגרמני היה מיואש לגמרי.
זה שבגלל החסינות הדיפלומטית אין מה
לעשות, היה מובן מאליו. אבל זה שגם
אטוקי הקונגואי התנהג כך כבר היה יותר
מדי. הרי רק לפני שנתיים השתלם, לפי
בקשת ממשלתו, בנימוסים דיפלומטיים במחלקת
הטקס של משרד־החוץ בבון.
* קאריקטורה של ״קאנראר אנשינה״,
פאריס.
העולם הזה 153:

שלושת אונים צופים קמו גגו הנדון וצעקו :״ומאות!
את שערו, פונה אל הקהל ואומר :״נכון שאני יפה?״ הקהל
נענה באדיבות.
ככל שהצליח לצבור הכנסות במופעים כאלה, כן גדל
בטחונו העצמי. כמו כמה אנשים אחרים בעולם הבידור,
השתכנע כי הקהל יבוא לראות אותו, ויהי מה. מפני שאין
לו מה לעשות.
באמריקה נעזר בדרן מסוג זה בצוות יקר של כתבים
וסופרים, הממציאים לו בדיחות, מכינים לו את התמליל.
זוהר, שלמד זמן־מה פילוסופיה, חשב שאינו זקוק לזה.
השבוע נסתבר לו שטעה.

הקהל ציפה לתמורה מ?אה

7171 \11ך בערב עגום זה היה: השלכת עו־
11/111111 1\ 111 גת־קרס לפרצופו של אורי זוהר.
אבל הפעם החוכמה הזאת לא הצליחה להצחיק את הקהל.

^ ין סחורה זולה יותר בישראל של ראשית 1967מ־
\ 1אשר בדיחות. הבדיחות ניתכות מכל עבר. הציפורים
מצייצות אותן מן הגגות. בדיחה שנראתה כנועזת לפני
שנתיים, ושבדרן יכול היה לספרה מעל הבמה ולהחשב
למהפכן נועז, נעשתה כיום סחורה ללא־ביקוש.
חוץ מזה ישנו מיתון. זוג ששילם פעם 30ל״י לבילוי
של כמה שעות, מתחיל להתייחם עכשיו אל הסכום הזה כאל
כפף. בשביל 30 לירות הוא רוצה לקבל משהו. לא רק כמה

סוהר• ??27
ד 5ה זה קרה רק בחלומות־הבלהות של אמנים, ששתו
^ יותר מדי לפני שהלכו לישון בשעות הקטנות של
הלילה.
השבוע זה קרה במציאות: קהל אלפים התקומם נגד
בדרן שעמד על הבמה, שפך עליו קיתונות של דברי גנאי
ולעג, ולא היה חסר הרבה כדי שמישהו מן הקהל יתנפל
על הבדרן האומלל, ויפגע בו פגיעה גופנית.
האיש שזה קרה לו, השבוע: אורי זוהר.

״גנון •סא;י יפה?״

אחוריים לקהל

העיתונות, באחד סרגעי־השפל של הופעתו במוצאי־שבת.

בדיחות חבוטות, ואפילו לא את מראה עכוזו של הבדרן,
המושט אל הקהל כהתחכמות עילאית.
כל זה נתברר, לפתע פתאום, בדקות הראשונות של שנת
, 1967 בתוכנית־חצות של אורי זוהר ב־היכל התרבות בתל-
אביב. קהל של אלפים נהר אל האולם, שילם 15ל״י לנפש;
מילא לא רק את 2500 המקומות של האולם, אלא גם את
המעברים. כי ״לא היה מה לעשות״ ,ומי שלא הוזמן למסיבת
סילבסטר (ראה כתבה) ,הרגיש צורך דחוף להתבדר.
מה שאורי זוהר הגיש הפעם היה מה שהיה רגיל להגיש
כל פעם. אלא שהקהל ציפה ליותר. הוא ציפה לתמורה
מלאה לכספו, הוא ציפה לגאלה של סילבסטר, שיצדיק את
תסרוקות־ההדר של הגברות, מלכות־הערב של הגברים. הוא
לא היה מוכן לבלוע את הבדיחות הנדושות, את השחצנות
ואת להטוטי־הילדים.
הוא נשאר קר, וקרירותו השפיעה יותר ויותר לרעה על
זוהר.

ך* כד&ך -יני ס התנהג הקהל הישראלי שוחר־הבידור
^ ככבשה תמימה. הוא נהר לכל מופע, בכל מחיר. הוא
צחק בצייתנות כשאמרו לו לצחוק, מחא כפיים כשאמרו לו
למחוא. אם הבדיחות נראו כתפלות, או התוכנית כקלושה,
אמר לעצמו: בוודאי אינני מבין בזה. הבדרן מבין יותר טוב.
באווירה זו התפשטה בחוגי הבידור תופעה של זיזול
בקהל, שהחל גובל בהפקרות. תוכניות נקבעו כלאחר יד.
המחירים נעשו מפולפלים יותר ויותר. אנשים נדרשו לשלם
עשר ואף 15 לירות כדי לראות את הבדרן בהופעתו, נהנה
מעצמו על הבמה, לשמוע כמה בדיחות גסות.

ף* הפסקה ניהנה רשות־הדיבור לצופים. הם אמרו
^ איש לרעהו שהם מאוכזבים• שרימו אותם. שעושים
מהם צחוק. על כן, כאשר עלה שוב אורי זוהר על הבמה,

קקה ] י 1עחףךן | אחר קר את הבוז הרא
שונה, נסערו הרוחות ב11

אולם. כמה מן הצופים קמו כדי להסתער על הבמה. הם

נתקעו במעברים, שהיו זחוסים מעל למותר על־ידי צופים,
ששילמו כסף מלא אך לא מצאו מקומות־ישיבה. עברו
דקות ארוכות של דחיפות ורעש, עד שהסדר הושב על כ1ו.

אחד מן הנהנים העיקרים מן הפרוספריטי הממושך היה
אורי זוהר, שהגיע להכנסות של אלפי לירות בערב אחד.
תמורת זה נתן לקהל את עצמו.
זוהר, צעיר מוכשר שהצליח על הבמה הקלה (בצל ירוק)
ובסרטים (עליזה מזרחי) ,ניסה את כוחו כבדרן־יחיד בערבים
של החמאם. הוא נעזר בבדיחות שנלקטו פה ושם,
ושנראו אז נועזות. כשלא היה לו מה להגיד, היה מחליק

היה לפניו ים של פנים עוינים. מישהו צעק :״בוז! גועל 1 נפש!״
זוהר לא תפס עדיין כי זהו המיפנה של הקאריירה שלו.
הוא ניסה עוד להתבדח .״ 15 שנה חיכינו שמישהו יצעק
בוז!״ השיב ,״יעלה האיש הזה ויקבל את עוגת הקרס
כמתנה — ולא בפרצוף!״
עשרות קולות נענו לו מהאולם :״בוז! בוז! רמאות!״

״אל תעשו נסיוגות ק?ינו 1״

אזרח בשם גזית עלה לבמה,

11 | 11/111 11 ^ 1להסביר לאורי זוהר ש״לא
כולנו טיפשים״ ,אך זוהר החל לועג לו, הגביר את זעם הקהל.
״זה לא פייר״ ,קרא זוהר ,״אני כאן באור, ואתם בחושך.
נראה שמישהו מכם יעלה על הבמה!״
גבר בגיל העמידה, סולידי ותרבותי, קיבל את האתגר.
הוא עלה על הבמה, הציג את עצמו כגזית. ואז עשה זוהר
את הטעות הפטאלית שלו: הוא המשיך להיות שחצן, והחל
מתבדח על חשבון האיש. הקהל התקומם, נסער מן העלבון.
גזית ניגש אל המיקרופון, הכריז בשקט; ״מר זוהר, יש לי
הרגשה שאתה חושב שכולנו טפשים. אתה טועה.״
אורי זוהר נראה כמו באלון מנוקב. ידידו דן בן־אמוץ,
שישב באולם, עלה לבמה, בנסיון נואש להציל את חברון
הוא ניסה להסביר כי מה שאורי זוהר הציג היה מלאפס־טיק,
שאמנם לא נוסה עדיין בישראל אבל מקובל בעולם.
זה הרגיז עוד יותר את הקהל :״שילמנו כסף טוב! אל
תעשו נסיונות עלינו!״

רקה? נשכר
ך* מסמר הערב הכין זוהר את בן־חסותו, אייבי נתן.
^ זה היד, פשוט, כי זוהר עצמו נמנה עם קבוצת אנשי-
כסית שבנו את דמותו של אייבי. אחרי שאכלו אצלו במשך
שנים, הם הכניסו אותו לאופנה, הפכוהו לחביב הבוהימה
התל־אביבית.
כשם שזוהר לא הבחין בשאר השינויים שחלו בשנה
האחרונה, לא הבחין גם בשינוי שחל במעמדו של אייבי.
החידוש הראשון עבר, האופנה חלפה. נשארה רק התעמולה
המאורגנת של יושבי כסית, שנשארו נאמנים לאייבי, ושהב־טיחו
לו מקום בדפי העתונות.
זוהר סמך על אייגי שילהיב את הקהל. אך הקהל נשאר
אדיש. כשהופיע אייבי על הבמה, עוד ציפו האלפים הממורמרים
כי זהו קטע־בידור, והיו מוכנים לצחוק. אבל כשאייבי
התעקש להופיע כאיש־ציבור, לספר ברצינות על שש
הדקות ההיסטוריות שנמצא ליד אינדירה גאנדי, הוא הגדיש
את הסיאה. לקהל נשבר.

1018011״0 8011ח$ 106 81 חו ¥11180ו

תכשיר חדש לשער
עשיר בויגומעים
ומזין דרך השרשעז.

1$ח ! 11!3ש
חס! 1.01־106 81116 8311

מבריא ומעשיר את כל
סוגי השער בשלוש דרכים:
.1מכיל 01.א18£א*ק העשיר בויטמין
והחיוני לצמיחת השער ובריאותו.
.2מכיל יסוד מיוחד נגד
קשקשים ולכלוך העור.
.3שומר על המראה החיצוני
של השער בטבעיות
אינו׳דביק או שמנוני.
הסתרק מידי בוקר
עם 15ח:!!:3א\
ה 1011* 1 0 *!0־106 8106 1

!3ח!!13
והענק לשערך
ו*ס!ז*1*18 10
גמישות, שפע ובריאות
ואת הניחוח המיוחד
של מוצרי 166 8106
א־י־ז

להשיג בשני סוגים:
לשער יבש או רגיל.

העולם הזה 1531

במדינה חינוך סנוני תבט כני!!
אחרי שעברה את מבחני־הכניסה בהצלחה,
החלה עאידה דאווד ( )19 ללמוד בטכניון
החיפאי, הפכה בכך לערביה הראשונה שהתקבלה
למוסד זה.
הרבה קינאו באביה על שזכה בכבוד כה
גדול. אך הם לא ידעו כמה עלה לו הכבוד:
האב, מוכר ספרים, אשר הכנסתו ירדה
פלאים עם המיתון החל לקמץ במזונותיו
היומיומיים, כדי לאפשר לבנותיו לרכוש
את השכלתן.
הנטל גדל כשבתו השלישית הגיעה לתיכון.
החזקתה שם עולה לו 700ל״י לשנה
כשכר לימוד. עכשיו, כשאעידה התקבלה
לטכניון, הוא מוציא על־כך כ־ 1000ל״י
לשנה. יחד עם מחיר הספרים והנסיעות
מוציא דאווד יותר ממחצית הכנסתו,
רק על חינוך בנותיו.
מצוידת עם המלצות הנהלת המחלקה
פנתה למשרד־התינוך, בבקשת מילגה להמשך
לימודיה, אך הופנתה לקרן ההלוואות של
הסטודנטים. היא אינה יכולה לקחת הלוואה
— כי אינה יודעת כיצד תחזיר אותה•
אומר אחד הנכבדים הערבים מנצרת, לכתב
העולם הזה: אם כל־כך הרבה מדברים
על הפליית הערבים לרעה, מדוע שלא תהיה
הפליה מסוג אחר: שמשרד־החינוך יעניק
מילגה לאעידה יפלה אותה בכך לטובה.

דימתה
ז כו כי ת ב חו ר ה עינ ״ ם
יש כאלה שהולכים לאזכרה, מלאי יגון
על קרוביהם שמתו, ויש כאלה הבאים כדי
לנצל יגון זה לתועלתם. חוגים דתיים קיצוניים
ניצלו את האזכרה לחללי התאונה
הקטלנית בדימונה, כדי להפיץ חומר־תע־מולה,
המבהיר את דעתם על ניתוחי־מתים.
הם לא הסתפקו בהפצת החומר בין באי
האזכרה. הם עברו בכל העיר והדביקו
כרזות, מודעות וציורים על פני לוחות
המודעות, עמודי החשמל ובכל מקום ציבורי.
טרף לאיזמל. על החומר עצמו, קשה
לומר שהוא סתמי. יש בו הכל מכל. פניות

הפלאקאט בדימונה
לאחר תלישת הכבד —
תאורים מסוג זה :״לאחר תלישת הכבד
והכליות ממקומם, עקירת המוח והעיניים,
ניסור עצמות הגולגולת, פציעת הריאות
וריטוש אברי העיכול — ממלאים את הבטן
בסמרטוטים ואבני חצץ, לחרבות את משקל
הגוויה, תופרים את הגופה בצורה מבחילה
ואת חורי העיניים ממלאים זכוכית״.
מישהו חכם אמר כבר פעם שאין טוב
ממראה עיניים. על כן הבינו אותם אנשי
דת, יראי השם, שהמודעות והכרזות לא
שוזת כלום בלי תמונות. אבל לא סתם,
תמונות אותנטיות. שהעיתוי שלהם, יחד
עם ד,לחיית הקרובים — הופך אותן לזוועה:
כרזה אחת, הפותחת בשאלה ״מדוע ניתח־תם
את אבי?״ ממשיכה ומציגה שני תצלו־ן
מים: אחד־של אדם בעל בטן פעורה וקרביו
מונחים על מטלית, השניה של פתיחת־גולגולת
(החתימה בסופה של הכרזה מציינת
:״בגלל כבודו של אבי איני חותם״).
ההשפעה. השאלה היא לא מהי מידת
שפיותם של הכותבים והמפיצים של החומר,
אלא מה היתד, השפעתו על אנשי העיירה,
ששיכלו את אהוביהם, ומה תהיה השפעתו
על ילדי העיר, העוברים בדרכם לבית־הספר,
וחוזים ביצירות המתנוססות בכל פינה.
ואמנם הדבר נתן את אותותיו. ילדים
רבים הזכירו את הדבר בחיבוריהם בבית-
הספר• ילד אחר, מכיתה ד׳ ,שאביו נפטר
לפני שנה, קיבל הלם ואושפז בבית־החולים.

משפט
בדהכ בו ד

תלמידה דאווד
— עקירת ה מו ח והעיניים

נירגשות מהסוג של :״אל ניתן שקומץ
רופאים שיכורי תאוות ביתור גוויות יכפו
את תאוותם לקריירה רפואית על חשבון
הציבור״.
יש גם פניות כמו :״המתים, זקוקים להגנה!
יגנו המתים על עצמם — כל עו 1חיים י המה.״
לאותם דתיים ידועה היטב העובדה שמרבית
תושבי דימונה הם ממוצא מזרחי,
והם גם יודעים לנצל יפה עובדה זאת. אחרת
קשה להבין את האינפורמציה המדויקת שהם
מעמידים לרשותו של הקורא הדימונאי:
״ספרדים, תימנים ועדות המזרח! א נחנן
אשמים בניתוח מתים מבני עדותינו, .ניתח{
900 מתים עבור מחקר אחד על. הבדלים
בעורקים בין אשכנזים מצד אחד לבין ספרי
דים ועדות המזרח מצד שני.״
הכותבים מספרים איך חשש ניתוזדמתים
— גם הורג אנשים. בין השאר אנשים
רבים נופחים את נישמתם במרס עת בביו)ם
מחשש ליפול טרף לאיזמלי הניתוחים לאחר
המוות.״
הוועדה הציבורית להגנת כבוד האדם, החתומה
על הכרוזים, שומרת על כבודו, ב־העולם
הזה 1531

עבד־אללה צובחי עיאד, הוא דייג במקצועו.
על כך מעיד הרשיון שהוא משתדל
להציג בכל הזדמנות, ובגאוד, בולטת.
בלילות הקור הארוכים, הוא למד את
ערך הקוניאק, שהקל עליו את עבודת־הדייג
המפרכת.
על־כן לא התפלאו הוריו, כשחזר לילה
אחד, שכור כלוט. אך הפעם שתה קצת
יותר מדי, החל להשתולל, ולדרוש בתוקף
מאחותו שתקום משנתה ותכין לו אוכל.
כשסרבה, החל לגעור בה, ולאחר מכן להכות
בה, ולמרום את שערותיה הארוכות.
כאך, התעורר אביו של עבדללה וביקש
אותי׳ לחדול. אז חמתו עלתה יותר, וכנראה
נזכר בדיברה כבד את אביך ואת אמך,
שכן כיבד את אביו בכסא כבד על הראש.
כאן התערבה האם, וגם אותה כיבד בכסא
אשר העיף עליה, ולא פסח גם על
אחיו הקטן.
אך שופט השלום אברהם מובשוביץ הבין
לרוחו, שזה היה בהשפעת תוכנו של הבקבוק.
על בן גזר עליו שלושה חודשי־מאסר
על תנאי, למשך שלוש שנים.
וכאשר אמר עבדללה :״כבוד השופט״,
היה מפוכח לחלוטין, לכן לא כיבד אותו
כמינהגו בבית.

רפואה
האשה מיריחו
כאשר נפטרה ד״ר אולגה פיינברג לפני
חצי שנה, בגיל ,77 בחיפה הלכו מעטים

אחרי ארונה הצנוע. השבוע ניסה בטאון
ההסתדרות הרפואית לכפר על מחדל זה,
סיפר באריכות על תולדותיה של האשד,
המופלאה.
היה זה סיפור שמן הראוי היה לספרו.
ד״ר פיינברג, שגדלה בבית רוסי ציוני. ש־אורחו
השכיח היה חיים נחמן ביאליק,
למדה רפואה בשווייץ יהד עם וורד, ווייצמן,
התנדבה לשירות רפואי במלחמות הבלקנים
של שנת .1912 אחר התאהבה ברופא אמריקאי
ויצאה איתו לניו־יורק.
גם ממצרים וסוריה. אבל ציונית
נשארת ציונית ואחר 13 שנים אמריקאיות
החליטה לעלות לארץ־ישראל. בשביל ד״ר
פיינברג היתד, גם יריחו בארץ־ישראל והיא
התחילה את הקריירה הרפואית שלה בארץ
כרופאה כללית ביריחו.
נכבד ערבי התפעל כל כך מכושר הריפוי
של הרופאה הצעירה עד שנתן לה במתנה
חלקת־אדמה. על חלקה זו הקימה ד״ר פייג־ברג
את ביתה וגם בית־החלמה, שיועד,
בגלל התנאים האקלימיים המיוחדים באזור,
לחולי־קצרת.
המחלימים ביריחו היו יהודים, בריטים
וערבים שבאו לשם אפילו ממצרים וסוריה.
אחד ממחלימי־הקבע במקום היה האמיר
עבדאללה, סבו של מלך ירדן הנוכחי.
מאורעות 1938 שמו קץ לאחווה היהודית—
ערבית, בית־ההחלמה הועלה באש והד״ר
המיואשת יצאה את הארץ להודו. שם הורתה
רפואה וניסתה לרכוש ידידים לציונות.
בין הידידים היה מהטמה גנדי, אותו ניסתה
לשכנע בצידקת העמדה היהודית.
הודו לא היתד, התחנה האחרונה של ד״ר
פיינברג. עם עליית יהודי תימן, היא קיצרה
את הדרך לעדן, סייעה בריפוי המועמדים
לעלייה, ועם המשלוח האחרון שלהם שבה
לארץ•
ובארץ המשיכה במפעלה הרפואי, כמעט
עד יומה האחרון, כרופאת מקרי השיקום
במוסדות מלבן בשער־מנשה שבשומרון.

יש לנו מחלקת ייעוץ מיוחדת. לא את
כל הבעיות נוכל לפתור לך, אבל אם הן
קשורות בתיאום צבעים, כתבי לנו, אל
ת.ד 507 .תל־אביב, והזמיני את המומחית
שלנו. היא תבקר בביתך, ללא כל תשלום
או התחייבות, ותדריך אותך בעצה.
לנוי והידור:

דרכי אד
ה פנ סיונ ר הראשון
לפני יותר מחמישים שנה נאסר הפועל
היהודי אליושה פרדקין על־ידי המשטרה החשאית
של הצאר והוא בילה כמה חודשים
בבית־הסוהר. אחד מחבריו לתא התפרסם
יותר מאוחר תחת השם סטאלין.
נראה שסטאלין לא השפיע על אליושה.
כאשר סטאלין עלה לקרמלין, עלה אליהו
פרדקין לארץ־ישראל. ובארץ הוא היה אחד
הפועלים הראשונים של סולל־בונה, הזוכר
עדיין כיצד היו שרים בזמן העבודה כשבנו
את תחנת החשמל רידינג בתל־אביב (.)1936
הוא היה טפסן מעולה שלימד מאות
פועלים את המלאכה עד שיום אחד שמט
פועל טירון עמוד ברזל על ידו.
15 שנות השכלה. אחרי שהייה
ממושכת בבית החולים הוחלט להוציא את
אליושה לפנסיה. אליושה היה בן 65 וה־פנסיונר
הראשון מבין אלפי פועלי סולל-
בונה.
נתן אלתרמן ניצל את ההזדמנות, הקדיש
שיר לפנסיונר מם׳ : 1
בטבריה־צמח הוא זכור עדיין /בבית־הכרם
הוא יצק יסוד /ובשפלה הרים במו
ידיים /והעמיד מין תל־אביב כזאת.
זה היה לפני 15 שנה. את השנים הבאות
ניצל פרדקין להרחבת אופקיו. הוא ביקר,
כסטודנט חופשי, באוניברסיטות ירושלים
ותל־אביב. וכאשר נערכה, בשבוע שעבר,
מסיבה חגיגית לכבוד יום הולדתו ד,־80
גילה מה החליט לעשות בהשכלה שרכש
לעצמו בשנים האחרונות: הוא ניגש לכתיבת
ספר־זכרונות — סטאלין עד סולל בונה.
הווי תחיית המתים. בכפר־סבא הופיעה
ברבי קמיל חייה ושלמה בבית־המשפט
המקומי, כשהוגש צו־פינוי נגדה, מאחר
ש־ 120 הודעות תזכורת על תשלום שכר־דירה
חודשי הושבו ריקם בציון ״היא
(שוכרת הדירה) מתה״.
• טוב שם משמן טוב. בתל-אביב
הסכים עורך מדור ספרותי באחד העיתונים
לבלעדיות שדרש ש״י עגנון לשם המשפחה
שלו, בהזכירו כי לפני כמה חודשים נכנס
אצלו משורר מתחיל, הגיש לו שיר, עליו
חתם בשם חיים נחמן ביאליק, והסביר כי
זה שם־העט שבחר לעצמו.
9קיבוץ גלויות. בבאר שבע יצאה
חוליית שוטרים לערוך מצוד אחר חשיש
מוברח, ערכה חיפוש בביתו של חשוד
בהברחה, עמדה לצאת מן הבית בידיים
ריקות, כשבעל־הבית לחש את מקום המיס־
.תור לאשתו, בפרסית, הובן על־ידי שוטר
יוצא פרס, שחשף מייד את המיסתור.

לראשונה בישראל, כלי בישול
י ד מצרפת.
מחבתות, סירים וקלחות

\£׳ X£X,קל לניקוי
המאכלים אינם נדבקים
לכלי.

7 קל לבישול
דיאטטי, ללא שומן.

.£וג 1££־ קל לטיגון
התבשיל אינו נדבק.

אינו סופג ריחות.
להשיג בחנויות מובחרות לכלי
בית ומתנות, בחנויות שקם
ובבתי כל־בו.

פרסום ״גל״ בע״מ

! 531

תעוד

עדה אברמוביץ מתנדבת להצטלם

בגרויות כאלה!

לעידוד התיירות

^ו >ייי ״

**ס-החדווו
מטמו הרצח?

ביי־ קץו הי רי ד ה ״״י