גליון 1532 מתאריך 11 בינואר 1967

המזעזע
י ^ ץךו

ת״ מן
גמ 3ו ו

העגה

צלם המערכת של העולם הזה הוא תמיד
דמות. מכירים אותו ראשי־המדינה שניצבו
לפני מצלמתו, ומכירים אותו פושעי המדינה
שניסו לחמוק מעדשוחיו. מכירים אותו גם
עמיתיו צלמי־העתונות, כי הוא תופס תמיד
עמדה בכירה ביניהם.
במרוצת השנים, עוצבה המיסגרת הרחבה
של עבודת צלם־המערכת, אבל כל אחד מהם
נהג בתוכה על פי סיגנונו האישי המיוחד.
במערכת עובדים כמה צלמים. אולם רק
אחד מהם הוא ״הצלם״ .מזה למעלה משלוש
שנים ממלא תפקיד זה יגאל מן, בעל הזקן
ההרצלאי הבלונדי, ונועם־ההליכות של גימנ־זיסט
ביישן. עינו ואצבעו הן שהנציחו את
המאורעות הגדולים והמסעירים של השנים
האלה.
אבל תמיד, בין צילום חשוב אחד למישנהו,
תוך כדי הנצחת מאורע גדול, תרה עינו
אחרי תמונות שהוא ידע מראש כי לא יופיעו
בעתון. אלה הצילומים הפרטיים שלו, ורק
לעתים רחוקות הוא מציג אותם להנאת
חברי־המערכת.
השבוע הופיעו כמה כצילומים אלה ב
לרכו
ש מעסד חברתי
לזכו תבהכנסהחודשית
שללמעלהם־ 1000.-ל י
לנסוע ברחבי העולם
ע׳ ימק צו ערב עניין. או חו
ת ר כו ש בזמן הפנוי.

זאת? אשכול עלה על מגדל שלום
איש הש״ב (שונאי־בדיחות) יכנס לדבריו
ויגיד :״השתגעת, מה אחה מדבר? זה לא
היה מגדל שלום, מה יש לאשכול לעשות
במגדל שלום? זה היה בניין ההסתדרות.״
״אבל הבדיחה היא עם מגדל שלום!״ ית־ודכח
איתו המספר, ואיש הש״ב יענה לו:
״מה זה חשוב איך הבדיחה. אתה רוצה
שזה יתקבל על הדעת, לא?״
לאחר ויכוח ממושך הם יתפשרו בסוף
על עיריית תל־אביב .״אז אשכול עלה לגג
של עיריית תל־אביב ימשיך המספר
והשין־ביתניק יפסיק אותו :״במעלית או ברגל?״

שאשכול יגיע לגג, כל העניין כבר
יימאס לכולם ואיש לא ירצה לשמוע איך
הוא נפל ממנו.
ואז, לפני שמישהו אחר יפתח את פיו
לספר בדיחה חדשה, ישאל השין־ביתניק.:
״אתם מכירים את הבדיחה על אשכול ו ספיר
עם המטריה שהוא חשב שלא ירד גשם,
אבל בעצם כן ירד גשם, כי זה היה בחורף,
למרות שהחזאי בכלל לא הודיע על זה, אתם
מכירים את הבדיחה הזאת?״
לא יעזור להם כלום, הם יוכלו להגיד לו
שהם מכירים את זה והם יוכלו לבקש אותו
שבמקום לספר אולי ישיר משהו, הם יוכלו
לדרוך לו על הרגליים, ולהגיד לו שמשהו
נשרף לו מאחורנית, שום דבר לא יעזור,
הוא יבצע את תפקידו עד הסוף.
אחרי שהוא יהרוג להם ככה כמה וכמה
בדיחות, הם יתחילו ברוב יאוש לשוחח

גזור את הטופס המצ״ב, מלא את הפרטים באותיות
ברורות ותקבל לביתך פרטים מלאים. על. גבי
המעטפה יש לציין: ת.ד 28125 .תל-אביב ,״למוד
מקצוע בערב״.

1שם

1כתובת 1...

_ ח יד
!1גסיימתי כתה מ של

חסל סדר בעיות ולבטים בחיי המין שלח
הופיע ונמצא למכירה הספר שאלפים נזקקים לו

יסודות המין

מאת ד״ר ארנולד פ. קליין
בלמעלה ם־ 360 עמודים גדולים וצפופים, פותר המחבר
בצורה גלדה ובכנות מלאה כל בעיה קיימת ממכלול בעיות
המין של כל גבר ואשה בעולמנו.

להשיג בכל הטיות הספרים בארץ
או ע״י משלוח סך 7.60ל״י לע. נרקיס, דרך פתח תקוה , 1ת״א
הספר יומצא לך ארוז באריזה אישית באמצעות הדואר —
דמי המשלוח על חשבוננו.

יגאל מן: כן
אלבום־הצילומים של פטר מרום, שהוא בכללותו
יצירה אמנותית שאינה נופלת ממיטב
האלבומים בעולם. שניים מצילומיו של
יגאל תמצא בעמוד זה, והם מגלים את הצד
האחר של אמנותו — הצד הפרטי. כי כאשר
הוא מצלם להנאתו, הוא בוחר בנושאים השקטים
והאידאליים ביותר בחיים — רחוקים
ככל האפשר מן ההמולה, הדחיפות והאכזריות
של צילום־חדשות.
אולי מפני שיגאל, יליד־ירושלים בן ה־,27
התחיל את הקאריירה הצילומית שלו (לפני
חמש שנים) בצילום הפגנה סוערת של נטורי
קרתא בירושלים, ולא באותן תמונות משפחתיות
שלוות של כל צלם מתחיל.

הבדיחות עוד לא נגמרו. כל הממשלה
יצאה נגדן למלחמה. כל המערך יצא נגדן
למסע הסברה. העיתונים התקיפו אותן, ושום
דבר לא עזר. הן עדיין חיות וקיימות.
לכן הוחלט במוסדות העליונים לצאת להתקפה
אחרונה, בכל החזיתות, ופשוט להרוג
אותן. הפעולה תתנהל כך: אנשי הש״ב
יפוזרו בכל חלקי הארץ, וימוקמו בכל מקום
שמתגודדים בו שני אנשים ומעלה.
כשהאנשים יתחילו לספר בדיחה, יכנסו
אנשי הש״ב לפעולה. מישהו נניח יפתח את
פיו ויאמר :״אתם מכירים את הבדיחה ה
יגאל
מן: מנגן
על שמלות וגרבי נשים. ואיש הש״ב ילך
הלאה לאנשים אחרים.
זה יהיה קצת חבל. כי בכל זאת יש בדיחות
פוליטיות טובות, אשר טוב לשמוע
אותן. להבדיל מבדיחות־הזוזעה הפוגעות במדינה
עצמה ולא בחולשת מנהיגיה.
לכן, כדי לסכל את מזימת הש״ב, פותת
העולם הזה תחרות בין קוראיו — שייקראו
אף הם ש״ב (שוחרי בדיחות) — על הבדיחה
הפוליטית המוצלחת ביותר. מיבחר הבדיחות
הטובות והרעננות ביותר יפורסם, ולמחברים
תזכיר רצונך בגרה חסון
ושרירי

• הכנימהשלאוריזוהר. אחרי ה בזיון הגדול של נשף סילבסטר בהיכל
התרבות, בו התקומם הקהל נגד ב די חו תיו התפלות של אורי זו הר (העולם הזה ,)1531
הודיע זו ה ר במ סיב ת עתונאים, כי החליט לפרוש מן הבמה. הוא לא יהיה בדרן יותר,

כי אס רק ב מאי סרטים. בינ תיי ם נפתח נגד היכל התרבות

תיק במ שטרה, על מכירת

לקבלת חוברת הסברה חינם
פנה אל

כרטיסים בעמידה ל מופע זה.
• עסלןיוהפרטייםשלאיפרהראל. מיפעל הבנייה־הטרומית, שהוקם
בכרמיאל על־ידי קבוצת מ שקיעים, ביוז מ תו של הממונה־ל שעבר (העולם הזה ,)1490
נרכש ה שבוע על־ידי משרד ה שיכון. מיפעל ז ה נועד להיות עסק מכניס, וני תנו
לו הלוואות־פיתוח בסך שישה מי ליון ל״י. בגלל הפסקת־הבנייה נ שמט הבסיס

מכשירים לפיתוח הגוף

מתח תיו, ולכיסוי ההלוואות הועבר לבעלות הממ שלה.

ת.ד 4915 .תל־אביב

העולם הזה 1532

היג•ר*ודו־ 1־ 1־ 1עו ־ 3ו־רו־רז

113

שלושה ס־כיני

העולם הזה 1532

טרפ

בדים פ 1ם ר סגודי

מכתבים

מכתב השבוע

יריקה בפרצוף
רתחתי מכעס כאשר שמעתי, כי ארגון
אמהות עובדות החליט פתאום לחלק תה חם
ועוגיות לילדי הנוצרים שעברו בחג־המולד
לירדן. האירגון לא הסתפק בזה, והחליט
לדאוג לילדי הנוצרים גם בשעת שובם ארצה.
במקום לדאוג לילדינו, הסובלים מתת־תזונה,
כמו בבית־שאן, העדיפו אנשי אירגון
אמהות עומדות לגמול חסד דווקא לאלה העשויים
להיהפך ביום מן הימים לאויבינו
בתוכנו.
אני יורק להם בפרצוף, למחלקי התה,
וגם לכם מגיעה מנה על שלא הזכרתם,
אפילו במילה אחת, את העניין הזה.

אברהם לוי,

חיפה

העולם הזה אינו יורק בפרצוף ע 1ל איר־גון
העו שה מעשה יפה — ואינו סבור שיש
מתירה בין מעשה יפה אחד לשני.

לדודים ולבכי־הרודים
שירותי ההסברה של ארצות־הברית מצאו
לנכון לפרסם ידיעה, כי על הפצצות שהוטלו

איזו שיטחיות וחוסר הבנה בעסקים גיליתם, בשאילתה שלכם בכנסת, מדוע אישר
הסרט המניע לרצח על־ידי ועדה ממשלתית, זכה למיקדמה של 25 אלף לירות,
ונפסל אחר־כך על־ידי הצנזורה, שגם היא ממשלתית (העולם הזה .) 1530
ובכן, בואו ואגלה לכם את הסוד: זרוע אחת של הממשלה — הוועדה לעידוד
הסרט הישראלי — נתנה כסף לסרט, ואחר־כך התאכזבה ממנו. היא פחדה שסרט
ברמה כזו לא ילך טוב בשוק. לכן ניתנה הוראה לזרוע ממשלתית אחרת —
לצנזורה -לפסול את הסרט, כדי שהפסילה תעורר סערה ציבורית והתעניינות
כללית.
לבסוף אושר הסרט, לאחר שזכה לכותרות שמנות בעתונות, ועתה ינהרו
המונים לחזות במניע לרצח. כך עודד עוד סרט ישראלי, ואת, זה לא הבנתם.

מיכאד רוזן,
על צפון ויאם־נאם לפני הפוגת ראש־השנה
כתבו ״שנה טובה דוד הו״ .הכוונה, כמובן,
להו צ׳י מין — מנהיג הצפון.
הומור רצחני זה עלול ברבות הימים להיות
מופעל לא רק נגד הדוד הו, אלא גם
נגד הדוד סם, וכדאי לאמריקאים להבין זאת
כבר עתה.
חוץ מזה, מי יתן ותהיה שנת 1967 שנת
שלום לדודים, לבני הדודים ולכל משפחת
האדם.

ברקו סגל ומרצל מוסקוביץ,

תל־חנן

הוא שאינו הוא

סגל ומסקוכיץ

סו ף

בכל איזה חצי שנה מספרים לנו העתו־נים,
שהנה תפסו את מרטין בורמן, סגנו של
היטלר, בדרום־אמריקה. כעבור יום או יומיים
מודיעים לנו שזה לא היה הוא.
אילו קראו בעלי הידיעות את הכתבה המפורטת
של העולם הזה 1185 מלפני שש
שנים, שבה סופר כיצד חוסל בורמן בידי
רופא שזיהה אותו, כאשר בא לקבל טיפול,
היו מפסיקים להלעיט אותנו פעמיים בשנה
בידיעות כאלה.

חויטל דוקד ק,

תל־אביב

תל-אביב

אני מכיר את גילה גולן גם אישית וגם
בתוקף עבודתי כעתונאי. ראיתי אות־ עם
דונובה בהצגה החגיגית של הסרט התנ״ך,
ועלי לציין כי הופעה משותפת זו מהחיה את
מלוא היקף ההיכרות בין שני השחקנים.
ההופעה המשותפת הזו נעשתה בהמלצת
החברות פוקס ו קולו מביה, המעסיקות אותם.
מלבד זאת, רגלי בעלה של גולן לא
דרכו מעולם על סף בית־ספר לרפואה איזשהו.

)2בהעולם הזה 1526 קראתי שגילה
העיפה סטירה למפיק גדול. שוחחתי איתה
על כך, והיא אמרה לי שמעולם לא העיפה
סטירה לאיש — לא בסרטים ולא באמת.
דןאיצל, לוס אנג׳לס, ארצות־הברית

הנוסעות ביחידות
הפעם זה קרה ליד חדרה. לפני כמה שנים
זה קרה ליד ערד. חוץ מזה היו גם מיקרים
אחרים, שאותם אינני זוכר כרגע. כוונתי היא
לאונס ורצח של טרמפיסטיות (העולם הזה
.) 1530

לדעתי אשמים בכך לא במעט הקואופרטיבים
לתחבורה וכן משרד־התחבורה. הם
אשמים שישנם קווי תחבורה מוזנחים, בעיקר
למקומות ישוב קטנים או נידחים.
זוהי הזנחה פושעת, הדוחפת צעירים וצעירות
לבקש טרמפים. וכשהמדובר בצעירות׳
הנוסעות ביחידות, בין ישובים המצויים
באיזור לא מאוכלס בצפיפות, הרי שיש
בכך סכנה. והעובדות יעידו.
־צ. עבדה, רמת־גן

עלי לתקן אתכם בשני פרטים:
( ) 1בהעולם הזה 1525 נזכרה השחקנית
גילה גולן כמי שנשואה לרופא וכמי
שנראית בחברתו של צ׳יזרה דונובה. נרמז
באיתו הקשר, כי קיים קשר בין גילה לבין
גירושי דונובה.

תפקיד של דיקטטור
אני תוהה לגבי הידיעה במדור ״תצפית״,
כי אני חותר לקבל תפקידו של מזכיר אגודת
העתונאים, בשת ״הצעירים״
(העולם הזה
.) 1530

לו הייתם פונים
אלי, לא הייתי חושש
״להדליף״ לכם,
כרגיל, את האינפורמציה
המהימנה.
האמביציות שלי
הן אחרות — לא
פחות מאשר תפקיד
של דיקטטור בישראל
— אך בינתיים
•טיף
הצלחתם לסכסך אותי
עם משה רון,
מזכיר האגודה, ועם העתונאי יוחנן להב,
הסבור בטעות שאני רוצה לחטוף ממנו
את המועמדות לתפקיד מזכיר האגודה.

זאב שיף,

סו ף

שלישיתה מי תון

בר דיפלומט, מלון הנשיא, ירו שלי ם

מחירי מיתון :
חזרנו למחירים עשר שנים אחורה,
דמי כניסה חד פעמית 2.50ל״י לאיש.

. 1משקה תוצרת חוץ כולל מיסים
.2משקה תוצרת הארץ כולל מיסים

2.50ל״י
1.50ל״י

בלו חופ שה נעימה, במלון הפאר בירושלים, מלון גני-יהודה; בריכה מ חו ממת, ס אונ ה, מיזוג אויר מלא, חי מו ם, מועדון
לילה, מגרשי ספורט, כל זה ב מ חירי מיתון. פר טים ב מלון גני-יהודה. כל ה מ בל ה חופ שה בגני-יהודה יקבל הז מנו ת
לבתי ה קולנו ע ה טו בי ם ביותר בירו שלים ללא תשלום, כמו-כן מאפ שרים לו ל ק בל חלק מן ה א רו חו ת במלון הנשיא,

תל-אביב

לא הצעתי ולא הציעו לי
אינני מזלזל בחשיבות התפקיד של מזכיר
העתונאים,
אגודת
אך איני — ולא הייתי
— מועמד לתפקיד
זה. על מועמדותי
האפשרית קראתי
רק בעתונכם.
לא עד אז, ולא
לאחר מכן, לא ניהלתי
כל שיחה בקשר
לכך, לא הצעתי
את עצמי לתפקיד,
והתפקיד לא
הוצע לי. תפקידי הנוכחי,
כראש הכתבים
של ידיעות אחרונות,
נותן לי סיפוק מלא ותעסוקה של
הרבה יותר משמונה שעות ביממה.

יוחנן להב,

תל־אביב

האמת הערומה
איך שהזמנים השתנו. פעם, כשישראל
עדיין לא היתד, ישראל, אלא פלשתינה, היא
היתד, שוממת. עתה היא פורחת — ארץ
זבת חלב ודבש.
ובאמת, אם היום נזקקים למשוך תיירים
בעזרת נערת הגלויות גלויית־הלב, עדה אברמוביץ
(העולם הזת ,) 1531 הרי שפעם, ב
סבל
מפצ עי ם ^ גרהעז ופצע> בגרות.
עור פניך מכוער ומוכתם?
הרגשתך כאילו עיני כל ננעצות
בך? הרגשה איומה! כעת
לעזרתך בא עדורה קרם ונוזל
אנטיספטי, מוצרים שהמדע
המודרני גלה עבורך.
ע דור ה מכיל הכסכלורופן
החודר ומשמיד את החיידקים
עמוק עמוק בתוך הנקבוביות.
עדורה מרחיק פגמים,
גרויים ופצעי בגרות במהירות
וביסודיות, מזכך ומרענן את
עורך כפי שלא היה מעולם.
קנמה) עדורה עוד היום
בבית המרקחת.
איזו הרגשה שונה! בטחונך
העצמי חוזר אליך ומראיך
3.65ל״י.
מעיד על כך!

השבוע נפתחים קורסי־ערב

< .דחשמד או ת
תעשייה ובנין

לקראת בחינות הסמכה 60 -אמפר
הנערכות על־ידי משרד הפיתוח

.2ח ש מל או תרכב
פרטים והרשמה!

טכניכון
תל־אכיב: דרך פתח־תקוה ( 44 פינת רחוב הרבכת)
דרך פתח־תקוה ( 126 מול הקריה)
רחוב בלפור ( 5כנין הועד למען החייל)
חיפה :

!לאספנים!
מחזיקי מפתחות והדרי של

״ארטיק״
קרם ונוזל אנטיספטי

שילחו לבית חרושת ״ארטיק׳ /וגד 40 .בת-ים,
25 עטיפות של קרמבו
ותקבלו לביתכם מחזיק מפתחות כהדר.

״ארטיק״

ל מ ען עור נקיוב רי א

לא טוב ל...1

00X4
״ דוקסה ״ השעון השוייצי בעל המוניטין העולמי

גלויה מפלשתינה ()1913
פלשתינה, עשו זאת בעזרת בדואיות גלויות.
את גלויית ההוכחה, מלפני 54 שנה, אני
שולח לכם, בתקווה שתחזירו אותה לאוספי
הפרטי, אותו אני מתכונן לפרסם פעם בצורת
ספר ״כל האמת הערומה על הארץ
היעודה״.

בדואיות

שלמה וינר, ירושלים
גבי גלויה מפל שתיוה —

ראה תמונה.

״הערלים והטמאים״

הקורא שאול פרייס נותן את כל הכבוד
לאמנים הישראלים, אשר הודיעו במדור זה
כי לא יכתבו לשום להקה של צה״ל שתופיע
בקולנוע הגרמני (העולם הזה .) 1529
צר לי על הדון־קישוטים הללו, המאיימים
על צד,״ל בחרם תרבותי אם לא יחרים את
גרמניה. הרוח שעושים אנשי־הרוח מעורר
רושם ראשון של הקרבה למען אידיאל אנושי.
אבל זהו רק רושם ממבט ראשון.
למעשה, מה שמפיח את הרוח השלילית
הזאת הם רגשות פרימיטיביים של עינאה,
שמקורה במסורת שהזמן לא יכירנה, הגורסת
שהעם היהודי עדיף על כל שאר העמים.
המבט היהודי הזה מגבוה, על ״הגויים
הערלים הטמאים״ ,כבר הביא די צרות לבעליו.
אנשי־הרוח שלנו, שמהם אנו מצפים
להיות חלוצי הקידמה ביחסי אנוש, שוברי
חומות ההתבדלות בין העמים — מבלים את
זמנם ואונם בהעלאת גרד, של שינאה, וזאת
בשעה שמדינת־ישראל כבר מקיימת עם גרמניה
יחסים בכל השטחים.

חנן יקינטון,
העולם הזה 1532

מרכז השפוק

חו לון

ח1ם?כאבים?הצטננ1ת? קראי
לרופא בזמן,ובינתים תני לילד
כמה טבליות בטוחות וטעימות
של לילדין. בטוחות: הטבליה
הזעירה עשויה בקפידה ועונה
על הדרישות המיוחדות של
גוף הילד. נוסף לכך מכילות
הטבליות חומר המגן על קיבת
הילד הרגישה. טעימות: טעם
תפוזים רענן־טבליונת לילדין
נלקחת ללא התנגדות ועוזרת
1.90ל״י
במהירות.

1 1 1 3

דידדיןטס ״ יימז די ל די ט

מקבל כל סוגי עבודות בנין ומוזאיקה
מסגרות ונגרות בנין
תריסי פלסטיק וטפטים
תל-אביב, רחוב שינקין ( 14 בחצר)
אושרי

*העולם הזה״ ,שבועוןהחדשות הישראל י
המערכת והמנהלה: תל־אביב, רה׳ קרליבך , 12 טלפון 5־,30134
ת.ד • 136 .מען מברקי: עולמפרם • דפוס משה שהם בע״מ,
תל־אביב, רח׳ פין • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע״מ• .
העורך הראשי: אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע*מ.

ז נ 4ב 1371ר ()50

^ -ל ש פו ט לפי הדיוזח העתונאי, הרי הדבר החשוב ביותר שאירע בשבוע שעבר
\ 4בכנסת הוא התקרית סביב עברו של מפקד משטרת תל־אביב, יעקוב קנר. למעשה לא
היתד. זאת אלא תקרית של מה־בכך, וחבל שהתנפחה מעבר לכל מידה סבירה.
הדבר מעלה שאלה עקרונית לגבי הדיווח על הנעשה בכנסת, והדיווח העתונאי בכללו.
האם פרטים פיקאנטיים צריכים להאפיל לגמרי על הדברים החשובים באמת?
לא פעם קורה לנו שאנחנו נושאים נאום שהושקעו בו עשרות שעות עבודה, שיש בו
גישה עקרונית חדשה לעניין בעל חשיבות לאומית ממדרגה ראשונה. הדברים נשמעים

בין השאר הגשנו בשבוע שעבר את השאילתות הבאות:

• האם הסתיר שר־התחכורה מעיני שר־החוץ ושר־התיירות
את כוונתו להיפגש עם שר־התחבורה הדני, כדי לדון עימו על טיסות-
השכר?

• האם קרא ראש־הממשלה לשר־התיירות והעמיד אותו על
רך שהכרזותיו ככנסת נוגדות את מדיניות הממשלה בעניין
טיסות-השכר?
(שאילתה זו נפסלה על־ידי יושב־ראש הכנסת, בטענה כי אין לשאול שרים לגבי
חילוקי־דיעות הקיימים בממשלה).

• האם נבון בי מנהלי ״אל־על״ התפטרו, וחזרו כהם מהתפט־רותם,
בדי ללחוץ על הממשלה שתוסיף לאסור טיסות־שבר?
• האם נסע שר-התחפורה לפאריס בדי להשתתף בפגישת
מנהלי הסניפים של ״אל־־על״ באירופה המערבית? מי מאנ שי אל־על
נלווה לשר בנ סי ע תו זו? כמה עלתה הנסיעה?

• האם הסכימה הממשלה לרכוש את המיפעל לבתים טרומיים
המוקם בכרמיאל, אחרי שמנהליו (שאחד מהם הוא מר איסר הראל) איי מו
על הממ שלה ב מ שפט על הפרת־חוזה? מי יפעיל את המפעל?
(במיפעל זה הו שקעו 9מי ליון ל״י, מהן 6מי ליון הלוואה של הממשלה. עם
ירידת פעולו ת הבנייה נשאר ללא הצדקה כלכלית).

• האם נבון בי שר־השיבון, מרדכי בנטוב, אמר בהרצאתו
כמועדון ההנדסי כתל־אביב דברים הנוגדים את המדיניות המוצהרת
של שריהאוצר, לגבי היקף הבניה? נוכח ההצהרות הסו תרו ת של
שר־השיכון ושר־האוצר, מהי מדיניו ת הממ שלה?

• האם נבון בי דחפורים שעסקו בבנייה בטירת־הברמל הרסו
אתרים מתקופת הצלבנים? באילו צעדים נו קטת הממ שלה ל שמירת
אתרים מתקופה זו?

• האם בדקו מומחי משרד־הכריאות את סבנת זיהום־האוויר
הברוכה בהקמת תחנת־החשמל החדשה בצפון תל־אכיב? האם
אישר המ שרד את ההקסהל

• האם נבון בי חברות הביטוח מאשימות את המפקח על
הביטוח בהטעיית ועדת הכספים של הכנסת?
• במה תוכניות למפעלי־תעשיה חדשים אישר משרד המיסחר
והתעשיה מאז בינון הממשלה הנוכחית? מבין ה תוכניו ת שאושרו, מה
המיספר שביצועם התחיל בפועל?

• האם עורף משרד־הפטחון חקירות פוליטיות לגבי מועמדים
לעבודה? האם נ שאלים המוע מדי ם על ה שקפו תי ה ם הפולי טיות?
• האם נבון שבדיונים בירושלים נקבו במוצאי ה־ 31 בדצמבר
את הצמיגים של 40 מכוניות של רופאים, שהשת תפו ב מסיבה? האם
גרם הדבר ל שיבו ש העבודה הרפואי ת בירו שלים? האס נתגלו העבריינים, ובאילו
צעדים נקטה נגדם המ שטרה?

תשובות הטבוע
בין השאר ענו השרים השבוע על השאילתות הבאות:
• ל שאילתה: האם נכון כי היוע׳ן המ שפטי סירב לעכב את ההליכי םהמ שפטיי ם
נגד משת תפי שיירת־האחווה של תנועת העולם הזה — כוח־חדש, אך ביטל
את ההליכים המ שפטיי ם נגד הפורעים בנ תניה, ש ה תכוננו לע שות בהם ש פ טי סז

תשובת השר: היועץ המשפטי לא מצא סיכה סבירה לבטל
את ההליכים נגד משתתפי השיירה. המתקהלים נגד השיירה
הואשמו בשלושה תיקים. באחד מהם נדונו שלושה נאשמים
לקנס של 75ל״י ומאסר־על-תנאי של חודשיים. כתיק שני נדון
נאשם לקנס של 100ל״י ולמאסר־על־תנאי של שנה. תיק שלישי,
נגד שלושה נאשמים, נסגר על־ידי המשטרה, כטענה בי הנאשמים
נקלעו למקום לתומם.
(תשובה זו ניתנה אחרי שמשתתפי השיירה כבר נדונו לקנסות של 150ל״י (לרוב
הנאשמים) ושל 100ל״י (לשלוש הנאשמות).
• ל שאילתה: האס ועדת הצנזורה של מ שרד החינוך ו ה תרבו ת מונ עתאת הפצת
ספרו של דן עומר, בדרך? מה הן ס מ כויו ת הוועדה? היכן הוגדרו? מ דוע נאסרה

הפצת הספר?

תשובת סגן השר: חברי הוועדה הם אנשי-ציבור שמונו על־ידי
השר. סמכויותיה הוגדרו על־ידי פסק־דין של כית־המשפט העליון.
הוועדה הודיעה למפיצים שלדעתה מהווה הספר חומר־תועבה,
שהפצתו אסורה לפי החוק.

בתשומת־לב. לאחר מכן
הממשלה, ומברכים אותנו
כך נאמר בעתון :״ כן נאם
בתקרית כלשהי, פיקנטית

ניגשים אלינו יריבים פוליטיים, מראשי הכנסת, וגם מומחי
על רצינות הדברים וחשיבותם, עם כל הסתייגותם מתוכנם. על
ח״כ אורי אבנרי (העוה״ז).״ אך אם באותו יום אנו משתרבבים
אך בלתי־חשובה לגמרי, אנו זוכים לפרסומת רבתי.

וזיגזנוך וזו ך שש ד\ 2וו1
* ה ו, בערד, מה שקרה לנו גם הפעם. נדמה לי שדברינו על חילופי־הגברא בממשלה
ו היו שקולים וחריפים, וביטאו את גישתנו העקרונית למהות המישטר הקיים במדינה.
הם התבססו, בין השאר, על מחקר תולדות המצב התחוקתי הקיים, ועל התייעצויות
עם מומחים לענייני המשטרה. בנאום שארך עשר דקות הושקעו עשר שעות עבודה.
אולם דברים אלה לא עוררו כמעט התעניינות עתונאית. תחת זאת התרכזה כל
תשומת־הלב סביב תקרית־קנר.
תקרית זו החלה כאשר דיבר ח״כ רק״ח מאיר וילנר. בין השאר טען כי עברו של
קנר פוסל אותו מלמלא תפקיד בכיר במשטרה, בגלל חלקו בפרשת רצח ד,קומוניסט
סיומה מירוניאנסקי ב־ .1941 קנר היה אז שוטר במשטרת המנדט. כאשר טען וילנר כי
ועדה ממשלתית קבעה בשעתו שקנר ״חשוד ברצח״ ,צעק מנחם כהן (מפא״י) :״עלילת
דם!״ כולנו קראנו קריאות־ביניים. וילנר קרא :״רוצח עומד בראש משטרת תל־אביב!״
הדבר גרם מייד לתגובה חריפה מצד יושב־ראש הכנסת. לאחר מכן קם שר־המשפטים,
שנכח במיקרה, ותיאר את השתלשלות הדברים אחרי קום המדינה, כאשר ועדה ממשלתית
רמת־דרג בדקה את ההאשמות נגד קנר וחבריו.
יעקוב שמשון שפירא, שהיה באותה
תקופה היועץ המשפטי של הממשלה, קבע:
הוועדה מצאה שקנר וחבריו חפים מכל פשע.
קמתי ממקומי וקראתי :״זוהי אמת חלקית!
מה עוד קבעה הוועדה?•
הרוחות נסערו שוב, ושוב ניתכו קריאות־הביניים
מכל עבר, בהשתתפותי הפעילה.
ידעתי שתורי לנאום יגיע בעוד עשר דקות.
וכאן עלה בידינו להוכיח בצורה חותכת
ביותר, איך פועלת סיעתנו.
פניתי אל אמנון זכרוני, היושב מאחורי
בתא מזכירי־הסיעות, וביקשתי ממנו להתקשר
מייד עם המערכת בתל־אביב, כדי להצטייד
במיסמכים החשובים. אמנון עשה זאת,
המערכת נכנסה לפעולה קדחתנית, הפעילה
את הארכיון, ותוך שש דקות בדיוק מסר לי
אמנון זכרוני את הקטע של מסקנות ועדת־החקירה,
שהתייחס ליעקוב קנר*.
וכך, כשבא תורי לנאום, פתחתי את דברי
כלהלן:
אוריאכנרי: כבוד היו שב ראש, כנסת
נכבדה.
בעקבות התקרית שאירעה כאן לפני עשר
דקות, הר שו לי לקרוא בפני הכנסת את
ה מסקנות של אותה ועדת־חקירה.
הוועדה קבעה לאסור :״המסקנה מחייבת כי שלושה אנשים ידעו, ויודעים, כי סיו מ ה
מירוניאנסקי נעצר, והם הסתירו את העובדה בעדותם בפני הוועדה, והם: יעקוב קנר,
חיים ב ר מן ויצחק שטיינברג.
בנוג ע לשניים הרא שונים (הקצינים קנר ו שטיינברג) מתברר כי היו בדירה שסיומ ה
•היה צריך להגיע אליה, ויש להניח שאסרוהו. עדותם חיזק ה את המסקנה שהם מסתירים
את העובדות.
הוועדה.״
העדים קנר ו שטיינב רג שיקרובפני
כבוד היו שב־ראש, לאור זה אני מרשה לעצמי לקבוע כי שר־המ שפטיס הנכבד אמנם
אסר מעל במ ה זו את האמת — אך לא את כל האמת, כפי שראוי היה לו לאמרה.
היו ״ רקדישלוז: השאלה ה עו מד ת ב פנינו היא מה לע שות לחבר־כנסת
המאשים אדם ברצח, בעוד שלא היה כל יסוד לדבר הזה.
מאירוילנר ( :קורא קריאת־ביניים).
היו״רקדישלוז: אתה, חבר־הכנסת וילנר, אמרת דברים מל דעתך בלבד,
ולא על דעת שום ועדה, ולא על דעת שום שופט של בית־הדין העליון.
לאחר כמה חילופי־קריאות נוספים פתחתי בנאומי העיקרי (ראה מסגרת).

״א\ 7ח זזאושרי״
ך* יה לבך המשך במזנון, כאשר שמואל מיקוניס טען, בשיחה, כי הוא יודע שקנר
( ) אמנם שיקר, אבל לא רצח. ואילו ח״כ מנחם כהן (מפא״י) ,טען שקנר שיקר מתוך
מניעים טהורים כדי לחפות על רוצחים. כל זה לא פתר את הבעייה: מדוע צריך דוזקא איש
זה להיות מפקד בכיר, מחנך ודוגמה אישית לשוטרי ישראל?
אולם עיקר השיחות במזנון, בתום ויכוח זה, לא נסבו על עצם הנושא, אלא על גילוי
הביצועיזם הפרלמנטארי שלנו, שהדהים רבים. לפחות תריסר ח״כים שאלו אותי :״איך
השגת את החומר במהירות עצומה כזאת?״
זה הזכיר לי וידוי ששמעתי, לפני כמה חודשים, מפי אישיות מרכזית בכנסת. אותה
אישיות התיישבה לידי, באמצע דיון, והחלה לשפוך בפני את לבה :״אתה מאושר! יש לך
יועץ משפטי ופרלמנטרי, המקדיש את כל זמנו לסיעה. בעתון שלך יש לך צוזת מקצועי של
חוקרים, שיכולים להכין לך חומר. אבל מה יכול לעשות ח״כ רגיל, שאין לו יועץ ואין
לו מומחים, וגם לא שום אפשרות לחקור משהו ברצינות?״
זה בא מפי ח״ב של סיעה עשירה — ונאמר לח״כ הסיעה הענייה ביותר בכנסת, שח־יתרה
אפילו על ההקצבה שלה.
למחרת יום תקרית־קנר נזדמן לשר־האוצר לשבת מול שולחננו, בעת ארוחת־הצהריים,
על חו ס ר זה התבססה הכתבה הגדולה של העולם הזה (,)1384

ב־ 18 למארס . 1964

מפשרה שד פיאודלים
להלן נאומו של ח״כ אורי אבנרי על הודעת
הממשלה בדבר מינוי השר ישראל ישעיהו
וחילופי־הגברא במשרדי המשטרה והדואר.
כבוד היושב ראש, כנסת נכבדה.

זה מכבר לא היו כל־־כף הרכה אישים חיוביים
מעורבים כחילופי־גכרא כל־כך שליליים.
השר היוצא, השר הנכנס והשר המחליף, ראויים שלושתם
לברכה. החילופים עצמם
ראויים לגינוי חמור.
גינוי מבחינה לאומית, מבחינה
ממלכתית ומבחינה
משטרתית.

בכור היושב-ראש,
משרדי הממשלה הפכו
כהדרגה לאחוזות
פיאודליות. כל מפלגה,
כל סיעה, ולפעמים
כל איש -ואחוזתם
הפרטית. עכשיו
ניתן אישור סופי לכף
ששני משרדים ממשלתיים
הס אחוזות
עדתיות.

הישראלים הקרויים ״בני שיטרית עדות המזרח״ מהווים כמח־צית
מתושבי הארץ. אך רק שניים מהם יושבים בממשלה, ה״
מונה 18 חברים. זה רע. זה מגלה מחלה במיבנה הדימוגרפי
והחברתי של המישטר הקיים.
אולם מחלה זו לא תירפא על־ידי כך שמשריינים לבני
״עדות״ אלה שתי אחוזות בממשלה. להיפך, זה מחמיר את
המחלה.

כישראלי שגדל בארץ, שאינו רוצה להיות
לא אשכנזי ולא ספרדי, אני כוש ונכלם נוכח
תופעה מעליבה זו.
מי קבע שבקרב מיליון ומעלה בני־עדות־המזרח יש רק
שניים הראויים לכהונת שר?
מי קבע שהם ראויים דווקא להיות שרי משטרה ודואר,
ולא, למשל, שרי חוץ וסעד?

נזשרד של נזישטר־רע

לנוער ולספורט. אבל יש פה משרד משטרה.
זר כי יראה זאת, יחשוב כי זוהי מדינה החיה בימי
הביניים, או מדינה של עריצות משטרתית. אך האמת היא
פחות מחרידה, ויותר היתולית.

שלוש\ז \זג 1ראלים
התפקיד של שר־המשטרה הוא תפקיד ריק, וכמעט כמוהו
תפקיד שר־הדואר.

לשניהם אין סמכויות של ממש, ואין פיקוח
של ממש על משרדיהם. שניהם מכהנים, למעשה,
רק כדוברים פרלמנטריים של מנהליהם.
מקור התופעה בתקדים קולוניאלי שעבר לישראל. בדיקטטורה
של הנציב הבריטי היו שלושה גנרלים, שמילאו
תפקידי־מפתח: האינס&קטור ג׳נרל, הפוסט־מאסטר ג׳נרל
והאטורני ג׳נרל. דהיינו — המפקח הכללי של המשטרה,
מנהל־הדואר והיועץ המשפטי. החוק נתן לשלושה גנרלים
אלה סמכויות מוגדרות וכמעט בלתי־מוגבלות בשטחיהם.
למעשה הם היו שרים בממשלת הוד מעלתו הנציב.
באה המדינה, הפקידה עליהם להלכה שרים, אך לא
צימצמה את סמכויות הגנרלים. במשרד המשפטים ובדואר
חלה, אולי, תזוזת־מה. אולם במשטרה לא חלד, אפילו
תזוזה קלה כזאת. השר נשאר שלט. אין לו גישה ישירה
לענייני המשטרה. הוא יודע מה שמודיעים לו, ואין לו
אפשרות של ממש להשיג אינפורמציה עצמאית — ,קל וחומר
להתערב, לכוון או לתת הודאות.
המצב במשרד הדואר אינו שונה בהרבה.

אם כן, לשם מה לקיים משרדים אלה? מדוע
לא להעכיר את המשטרה למשרד-הפנים או
למשרד־המשפטיסז מדוע לא לאחד את הדואר
עם משרד־התחכורה, בפי שהיה פעם?
אבל ממשלה זו אינה מסוגלת להכריע. אין היא מסוגלת
לשנות דבר, לא רק בשטח המדיני — כפי שהודיע מר
אשכול לאחרונה בפה מלא
— אלא בשטח המינהלי
הטהור. כי לא ראש־המנד
שלה קובע, ולא אינטרסים
ממלכתיים קובעים, אלא
נוחיות מפלגתית וקבוצות־לחץ
פיאודליות.

גרגר רגשגזי

כל הדבר הזה פסול מעיקרו. הוא אנטי לאומי, ויש
לגנותו. אך מגונה עוד יותר תוצאתו מבחינה ממלכתית.

משרד המשטרה הוא משרד של מישטר
רע. הוא משרד מיותר.
כולנו יודעים זאת. איש אינו מעז להכחיש זאת בפה
מלא, ולאיש אין נימוק סביר לקיומו. הוא קם כתוצאת
קפריזה אישית, והוא נשאר קיים כאחוזה עדתית.
אין נושאים רבים בארץ אשר לגביהם יש אחידות־דעות
כה נחרצת בציבור, כמו נושא זה: הצורך לבטל את משרד־המשטרה.
עצם קיומו הוא דבר בלתי־אסטטי, ובתקופה של
מיתון והידוק־ה,חגורה הוא בלתי־אסטטי שבעתיים.

במדינה זו אין משרד לענייני המרחב. אין
משרד לחינון* הגבוה. אין משרד למדע וטכנולוגיה.
אין משרד אמיתי לתרבות. אין משרד

\זרפו\־ב\־ים־
אולם אם כבר הוחלט ל־מנות
שר־משטרה חדש ו־ששון
שר־דואר
חדש, בניגוד ל־כל
הגיון ממלכתי ומינה־לי,
הרי יכול היה להיות שמץ של הצדקה לכך רק אילו
נבחרו אנשים בעלי כושר מיוחד בשטחים מקצועיים אלה.
בארץ אין שלטון של מומחים. גם בפקידות הבכירה יש
חוסר משווע במומחיות ובמקצועיות. בדרג הממשלתי נתקבל
בישראל העיקרון שהשר הוא עסקן מפלגתי, ורק במשרדים
מעטים מאד נלקח בחשבון בושרו המקצועי המיוחד.

אבל המשטרה זקוקה כמיוחד לאדם בזה.

ובצורה זו עשה הכרה עם אמנון זכרוני. הוא התעניין ברקע המשפטי של אמנון ובדרכי
עבודתו, והתפעל לשמוע שהוא היועץ המשפטי היחידי של הסיעה.
״לי אמרו שיש לסיעתכם ארבעה יועצים משפטיים!״ אמר

יושב כאן?

ף* אחד הרגעים המשעממים ביותר של הוויכוח על התקציב, שנמשך גם השבוע,
^ עבר פינחס ספיר ליד מושבי.
״מה אתה יושב כאן?״ שאל ,״מילא, לי אין ברירה. אבל אתה?״
״אני מסוכיסט,״ אמרתי לו.
ואכן, באותו רגע דמה אולם־המליאה לשממה. נכחו כתריסר ח״כים, שמחציתם היו
שקועים בקריאת עתוני־ערב. אחרים שוחחו ביניהם. הנואם המיסכן דיבר בפאתוס עילאי על
הבעייה הנוראה של היורדים. חוץ ממני הקשיבה לו, כך נדמה לי, רק הקצרנית. והקצרניות
סיפרו לי מזמן שהן מסוגלות לרשום נאום שלם, בדיוק פנטסטי, מבלי לשמוע אף מילה אחת.
מה גורם לשממון זה בודיכוח, שהוא החשוב ביותר בכל פארלמנט בעולם?
נשאלתי שאלה זו על־ידי כיתה של נערים ונערות, שבאו לכנסת בביקור מאורגן. באמצע
הישיבה הריצו לי פתק, ביקשו שאעלה אליהם ואענה להם על כמה שאלות. עשיתי זאת
ברצון* הנערים, שהיו מדוכאים מאד מן המראה שנתגלה להם מן היציע, שאלו לסיבת
התרוקנות המליאה — מאנשים ומתוכן — בדיון מכריע זה על חמישה מיליארד לירות.
שעה קלה לפני כן, בשעה 12.45 באותו יום ד׳ ,נכחו באולם מלבד הנואם (זר ממפא״י),
היו״ר (דבורה נצר) ,השר ספיר ואני, רק 13ח״כים נכבדים:
רשימתהנוכחיםז המערך 7 :מתוך ( 49 ברעם, חסין, גבי כהן, עופר,
הקטין, ביבי, ארבלי. הנוכחות הגבוה ה באה כדי לכבד חבר שנאם, וחבר שני
שעמד לנאום) .גח״ל 3 :מ תוך ( 26 טיאר, באדר, מגורי־כהן) .מפד״ל: ו מתוך
( 11 בן־מאיר, שעמד לנאום) .רפ״י .0 :מפ״ם .0 :ל״ע: ז מתוך ( 5האוזנר).
אגו״י, רק״ח ופא״י .0 :מק״י( 1 :מיקוניס).

שעה קלה לפני כן, כשנאם מרדכי שטרן, נכחו כתריסר אנשי גח״ל. ברגע שסיים שטרן,
קמו כולם כגוש אחד ויצאו מן האולם, בהפגינם בכך שנכחו רק כדי לספק לחבר קהל•
אעשה זאת ברצון גם לכל כיתה אחרת
לשאול שאלות.

שתבקר בי שיבת הכנסת, ושתרגיש

צורך

כי המשטרה משוועת מזה שנים לריאורגניזציה מוחלטת,
זו שלא בוצעה על־ידי המפקח הכללי הנוכחי, וגם לא
על־ידי המפקח שקדם לו. שניהם העדיפו את הנוחיות על

הזעזוע שיתלווה לניתוחים
הדרושים.
כתוצאה מכך חולה המשטרה.
עוד נדבר על כך במפורט,
כאשר נגיע לניתוח
תקציבו של משרד המשטרה.

להזכיר כאן את
הירידה התלולה בענף
החקירות, את מק רי
הרצח הנתעבים
שלא פוענחו, את הופעתה
של מאפיא* ה מטילה
את חיתתה על
עסקי-הבידור כארץ,
השורפת מועדונים ו־השולחת
בריונים למטרות
של סחיטה.

ישעיהו

המשטרה אינה מעזה להלחם בתופעות אלו, ומסתפקת
ברישום רפורטים על חנייה אסורה( .עכשיו, כך אומרים,
ישלמו אותם בששון. זו הבדיחה הראשונה על חשבון
חילופי השרים).
יתכן כי שר חדש, בעל כושר מקצועי מיוחד, יכול היה
להביא לשינוי פני הדברים.

גם הזדמנות זו הוחמצה.

וזמזיב של

ההפלגה

כבוד היושב־ראש, לאחרונה מרבים לדבר בארץ על
משבר־האימון, על ירידת המוראל. שוררת הרגשה כי
הממשלה היא חלשה, כי ראש־הממשלה אינו שולט בעניינים.
חילופים
אלה הם דוגמה לכך. תחת להשתמש בסמכויותיו,
כפי שהוא חייב לעשות, תחת לשנות את מיבנה הממשלה
בהתאם לצרכים ממלכתיים ומינהליים, נכנע ראש־הממשלה
לתכתיב של מזכירות מפלגתו.

בניגוד למדינה במו בריטניה, שלא לדבר על
ארצות-הברית, לא הכרעתו הממלכתית של
ראש-הממשלה קובעת לנכי הרבב הממשלה,
אלא הוראת מזכירות המפלגה, הכפופה לקבוצות
לחץ.
כל זה, כבוד היושב־ראש, לא בא לפגוע במאומה בתער־כתינו
הכנה את אישיותם של השר שיטרית, השר ששון
וחבר־הכנסת ישעיהו. שלושתם נחוגו בחבמת־החיים האופיינית
לתרבות המזרח, שהלוואי והיתר, חודרת יותר לריקמת
חיינו.
הם יכלו למלא תפקידים נכבדים בצמרת המדינה, בהתאם
לכשרונותיהם ולתכונותיהם האישיות.

על בן הכל שבעתיים בי הצורה בה בוצעו
חילופי־גברא אלה עשויה לפגוע בדמותם, מכיוון
שהיא מונעת את ניצול מלוא כשרונותיהם.
* מאפיא: אי רגון העולם התח תון האמריקאי. השס שאול
מאירגון סתר באי סיציליה, המקיים את שלטונו בחלק מן
האי באמצעי מרור.

המאזינים באולם הריק. מה, אם כן, גורם לשממון זה?
לדעתי, הגורם היסודי הוא שכל אחד מ־ 120 הח״כים יודע כי אין לוזיכוח שום ערך ממשי.
בניגוד לפארלמנטים אחרים, אין הפארלמנט הישראלי בודק ברצינות את הצעת־התקציב
של הממשלה, מתוך מגמה לקצץ מה שניתן לקצץ. התקציב יאושר על־ידי הכנסת מבלי
לשנות בו אפילו אגורה אחת. הוויכוח עליו, שיימשך מאות שעות, הוא פורמלי בלבד.
הגורם השני נעוץ ברמת הוויכוחים. לדיון ה״כללי״ על התקציב, בקריאה הראשונה,
המסתיים השבוע, הוקצבו 14 שעות. הזמן מתחלק לפי גודל הסיעות 5 :שעות ו־43
דקות למערך 15 ,דקות לנו.
התוצאה היא שמושמעים נאומים הנמשכים שעה ומעלה, ללא התחלה וסוף, ללא מיבנה
פנימי כלשהו, שההאזנה הרצופה להם אפשרית, גם לי, רק במאמץ על־אנושי. מה גם,
שכל הנואמים של סיעה אחת חוזרים עד בוש איש על דברי רעהו( .חוץ מאשר דוברי
סיעת רפ״י, הסותרים איש את דברי רעהו, מבלי להרגיש בכך).
הגורם השלישי הוא שלנואמים רבים אין הרבה מה לומר. יש קומץ של נואמים
שהשתדלו ברצינות להתמחות בשטח הכלכלי, והמשמיעים דיעות מעניינות.
אבל נואמים רבים נושאים נאומים המתאימים יותר לאסיפת־עם של הדיוטות.
אחדים מדברים בפאתום מזוייף, הצורם את האוזן, אחרים מציעים ״פתרונות״ שגם
כלכלן מתחיל היה מתבייש להשמיעם. מעטים מאד־מאד מדברים בכלל לעניין, מנתחים
את הבעיות הכלכליות המוחשיות בשפה שיש לה משמעות כלכלית.
גם מבחינה זו אנו משתדלים להיות שונים. ערב בואנו לכנסת לא היינו מומחים
לכלכלה. התמחינו יותר בענייני המרחב, החוץ והבטחון. אבל בקבלנו על עצמנו תפקיד
זה, עברנו קורס מזורז ושיטתי בתורת הכלכלה ובבעיותיה, בעזרת הכלכלנים המסייעים
לסיעתנו, וכיום אנו מסוגלים להתמודד עם מומחי האוצר בשטחם שלהם.
אך הגורם העיקרי הוא, כמובן, שלמפלגות עצמן אין מה לומר. הפתרון של גח״ל
רפ״י
של 1עב ׳
הפתרון /עי/
> .19 ועב1עו 1ן
הוא לחזור מאה שנים אחורה, לכלכלה הליברלית של המאה ד,־>נ1
הוא צרור של סתירות וסיסמות נדושות (פיזור האוכלו־סיר״
ייהוד הגליל וחבל הבשור, כנגד פראזות על ייעול,
מודרניזציה וכו׳ וכו׳) .בנושאים העיקריים דבריה זהים
לחלוטין עם דברי פינחס ספיר. הקומוניסטים חוזרים ב:טי אקרובטי אדיקות
על עקרונות דתם. מפ״ם מגלה כשרון
כדי להצדיק את הניגוד להשקפתה המוצהרת, וכו׳ וכו׳.

תמחו־1
נולד. לשחקנית־זמרת ברברה
סטרייזנד ( )24 ולבעלה, השחקן אליופז
נולד 28 אחרי ארבע שנות נשואין, בנם
הבכור, עמנואל, שכונה, עוד לפני לידתו,
תינוק מי ליון הדולר. על גודל הסכום שאמו
הפסידה בעת הריונה בגלל ביטול הופעות.
אושפז. בבית־חולים, בעת סיור באירופה,
מנכ״ל מש־רד־השיכון
דויד
טנה 57 עסקן
יוצאי־גרמניה, שהפך
בשנים האחרונות
לצאר השיכון
הישראלי.
נחוג. יום־
הולדתו ה־ 42 של
אלוף פיקוד־המרכז,
עוזי נרקיס, יליד
ירושלים, שהיה נספחה
הצבאי של ישראל
בפאריס (שם
הפך הבר לגיון הכבוד)
ומפקד מכללת הבסחון הלאומי. נרקיס
הוא חתנו של ח״כ מפא״י ויו״ר ועדת־חוץ־ובטחון
דויד הכהן, וגיסו של ח״ב
מפא״י וסגן שר־החינוך אהרון ידלין.
נחוג. יום הולדתו ה־ 50 של סופר־מחזאי
יגאל מוסנזון, יליד עין־גנים, חניך
בן־שמן והבר נען לשעבר, שעבר בחייו מקצועות
רבים, מדובר משטרת־ישראל (בדרגת
פקד) עד טייח־בניין בניו־יורק. מוסנזון
חגג את יובלו בצורה מקורית: הוא הזמין
את כל קרוביו, שמילאו שתי שורות באולם,
להצגת־הבכורה של המחזמר שלו,

:טו ב

ביו ת ר:

1£ו\ו\ד

קזבלן.

^ נחוג. יום הולדתו ה־ 65 של צייר־חובב
וראש עיריית ירושלים לשעבר, מר*
דכי איש־שלום, המשמש כיום כמנהל
בנק בבירה.
* נחוג. יום הולדתו ה־ 69 של שרגא
נצר, ראש הגוש במפא״י ומכתיר־מנהיגים
לעת־מצוא, בעלה של
ח״כ דבורה נצר׳
שגורש מברית־המו־עצות
לפני 41 שנה
בעוון פעילות ציונית.
ושעלה בדרגות
המנגנון של עיריית
תל־אביב מפועל־נק־יון
למנהל שרות־ה־נקיון.
+נחוג.
יוסד,ולדתו
ה־ 79 של

אברהם קריני־

7191£ה סיג רי הלמצליחים ולבעלי
ה שאיפות, ל אל ה שבשבילם רק ה טוב
ביו תר -הו א טוב ל מדי.
פאר
מ ת ערוב תאמ רי ק אי ת,
תוצרת דובק, קינג־ סייז פילטר ב קו פסת
המכ סו בבהה דו ר ה.

בחד ב טוב ביותר -עשן ^1£ווד

צי, העומד בראש נצר רמת־גן זה 40 שנה.
קריניצי, שעלה לארץ לפני 60 שנה בצורה
חלוצית באמת (כאשר נתקע מחוסר־מזונד
נים בקושטא, עבד כמה חודשים כנגר עד
שחסך מספיק לכרטיס נסיעה במחלקה הרביעית
בקו קושטא—יפו) .התמחה בנגרות״
רהיטים באלכסנדריה המצרית, ניהל ביה־חרושת
לתיקון תותחים בדמשק של מלחמת
העולם הראשונה, והקים נגריה מצליחה בארץ,
בד, הנהיג את השימוש בעצי אקליפטוס
לתעשיית הרהיטים.
נחוג. יום הולדתו זד 90 של הפסל
ז׳ק לוצ׳נסקי, שעלה אחרי 50 שנות
הצלחה בפאריס ארצה, עם קום המדינה׳
ויוצר מאז באולפן־בית־מגורים מיוחד, שהוקם
למענו בקיבוץ גבעת־ברנר.
+נישאו. בטקס חשאי, בקטמנדוי, ב־ניפאל,
שגריר־המים האמריקאי אלסוורת
בנקר 72 המקשר בין ארצות־הברית ו־ישראל
בנושא המתקת מי־הים, ושגרירת
ארצות־הברית בניפאל. קארול לייז ()49׳
בנישואין הבינשגריריים הראשונים בהיסטוריה.
נפטר.
ממכת־חשמל, בעת עבודה
בפיגום־בניין בפתח־תקווה, כדורגלן נבחרת
ישראל לשעבר, יוצא ארגנטינה הלא־יהודי
אנטוניו בונזי ,34 ,שהובא ארצה, לפני
חמש שנים, לחיזוק קבוצת בית״ר תל־אביב,
ממנה עבר לאחרונה לבית״ר קריית־שמונה.
נפטר. ממחלת הסרטן. בבית־החו־לים
בדאלאס, אליו הובאה 1136 יום קודם
לכן גופתו של ג׳ק קנדי, רוצח־רוצחו של
קנדי, ג׳ ק רובי 55 הוא היה בעל מוע־דוני־לילה,
שנולד כיעקב ליאונרד רובינשטיין,
ורצח את הארווי לי אוסוולד ב־תחנת־המשטרה
של דאלאס לעיני מיליוני
צופי־טלביזיה, בטענה כי רצה למנוע סבל
מיותר מז׳אקלין קנדי, בעת משפטו הצפוי
של אוסוולד.
העולם הזה 1532

!ך־י נה חידון קטן בתורת ההגיון. מהי
י| | התכונה המשותפת לכל חמשת הפסוקים
המופיעים להלן:
• אחי הוא ג׳ינג׳י. לכן הוא אוהב איט־ריות.

דויד ושמעונה נישאו בטבריה. לכן
הם התגרשו.
• במוסקבה חם בקיץ וקר בחורף. לכן
הרוסים הם נמוכי־קומה.
9המישטר בארץ רע. לכן צריכים לשנות
את שיטת־הבחירות.
• השמיים מעוננים היום. או כדאי
לשתות קפה הפוך.

האר^ כל עוד לא תחול כה מה־פכה
פוליטית מכרעת, מוכרחה
שיטת־הבחירות האזורית להביא
לתוצאות הפוכות מאלה הרצויות

נות

לכן מר חרי

תהיינה זקוקות אז למועמדים בעלי־העסקנים
האפורים לא יוכלו להיבחר.
יצטרכו המפלגות הישנות לפנות אל
פלוני ואל החבר אלמוני (שניהם שוהשיטה
האישית־אזורית) שיואילו ב־

לכל אלה באה פיסמת שינוי־שי־טת־הבחירות
בגאולה מן השמיים.
היא מחפה על הכל, ומשמשת תחליף
לכל.

המשותף לכל הפסוקים האלה
הוא דבר הקרוי בלאטינית אסא
.5£0111711£כלומר: אין דבר
אחד נובע ממישנהו.

פני שנתווכח על שיטות של בחי

תחליף לבשורה אופוזיציונית אמיתית.
תחליף לעמדות־יסוד השונות
מעמדות המישטר הקיים.
תחליף למחשבה ולמעשה.
אתה פונה לאחד מהם ושואל :״אם תגיע
לשלטון. מר פושט־רגל, מה תעשה? איך
תשים קץ למצור הערבי על המדינה? איך
תעניק לישראל עצמאות כלכלית? איך תארגן
את היחסים בין ישראל ויהודי העולם?
איך תחזיר לישראל מעמד מדיני עצמאי?
איך תשחרר את המדינה מהכפייה הדתית?״
והוא עונה לך, בלי שמץ של היסום. בביטחון
עצמי עילאי :״פשוט מאד, אני אשנה
את שיטת הבחירות.״
נון־סקוויטור קלאסי.

/רות, יש לקבוע דבר אחה פשוט ויסודי:

בכל
ההיסטוריה האנושית לא
היה אף מיקרה אחד בו גרם שינוי
שיטת־הבחירות לשינוי מישטר כמדינה.

פעם קרה ההיפך: אחרי שהשתנה ה־מישטר,
השתנתה שיטת־הבחירות. המישטר
החדש הנהיג שיטה שהיתה נוחה לו יותר
(כמו הגנרל דה־גול, עם כינון הרפובליקה
החמישית).
כי שיטת־בחירות אינה אלא טכניקה של
הפעלת הכוחות הפוליטיים הקיימים. אין
הטכניקה יכולה לשנות את המהות. שום
שיטת־בחירות אינה יוצרת כוחות־פוליטיים
חדשים, ואף אינה משנה כוחות קיימים באופן
מכריע. היא יכולה לשנות רק את
גילוייה החיצוניים, שאינם מהותיים.
נידמה לי שעצם הקביעה הזאת — ששום
בר־דעת אינו יכול לסתור אותה ברצינות,
באשר היא מושתתת על הגיון מדיני בסיסי
— יש בה כדי לרוקן את הוויכוח מעיקר
תוכנו.

אבל זה משפיע על הרכה אנשים
טובים ונבונים, המתגעגעים
לשינוי, ואינם יודעים איד יושג.

ף* ין פושטי־הרגל האלה בולטים כמה
^ וכמה גופים וגופיפים פוליטיים, שאין
צורך לזהותם, מכיוון שהם מזהים את
עצמם.
נעמוד רק על שניים: הליברלים ורפ״י.
הליברלים הם גוף מוכה־גורל, התועה בשבילי
החיים, מין פלמ״חניק מזדקן המחפש
את המחר.

ואולי מתאים יותר דימוי אחר:
גברת שעברה את גיל הנעורים,
המתמרדת נגד הדיוקן המשתקף
מן הראי, המבקשת ישועה בסיד-
רה אינסופית של ניתוחים פלאט

טייס ותמרוקים חדשים.

שהרי כל ההצעות לשינויים מו־צגות
לנו כתרופות־פלא לשינוי
פני המדינה, להחלפת המישטר,
לריפוי כל המחלות, מפרשת ״סו־מרפין״
ועד לנזלת.

* * דוע, ככל זאת, מתעקשים דוברים
^ ) כה רבים לטעון כי שיטת־הבחירות האזורית
תוליד, באורח פלא, מישטר חדש,
תמורה, שינוי?
יש לכך סיבות שונות ומשונות, וכדאי
?עמוד על כמה מהן.
ישנם אנ שי התיאוריה, המדברים בכנות.

אלה יושבים, משרטטים שיטות חדשות על
גבי הנייר, ויראו כי טוב.

אלה אינם מכינים כי יש הבדל
עצום כין תיאוריה ופרקטיקה. דברים
הנראים יפה על גבי הנייר,
במאמר מלומד, נראים לגמרי אח רת
כמציאות היומיומית של קר־יית־מלאבי.

יתכן
שאין שטח אשר בו ההבדל בין התיאוריה
והמציאות כד, עצום כמו בזירה
המדינית. כי מאז ברא אלוהים את השמיים
ואת הארץ, אין איש יכול לברוא דבר בבחינת
יש מאין.
כל בריאה חדשה מתחילה במציאות קיימת.
כל יצירה מדינית מתחילה ממערך עובדתי
קיים .׳ומערך זה של הכוחות הקיימים
קובע במידה רבה מאד את צרכי השינוי
ותוצאותיו.

כפי שניווכח, הרי כמציאות של

המישטר הקיים. הם שותפים לדעותיו ולהכרעותיו
העיקריות של המישטר בענייני
חוץ ובטחון, שלום ומלחמה, מרחב ואוריינטציה
עולמית, דת ומדינה, מגביות ושנור,
מפלגות וחלוקת־שלל.
הם יכולים להתקיף את הממשלה בעניינים
של מה־בכך, או לסבר את אוזני הציבור
בסיסמות ריקות — אך אי־אפשר
לרמות את הכל כל הזמן.

לאנשי-התיאוריה הכנים, הדוגלים
בהן.

** וג שני של שוחרי השיטה האזורית
^ מורכב מגולים פוליטיים, שיצאו מכלל
שימוש. או החוששים מפני גורל כזה.

אלה הם האנשים שנפלטו מן
המפלגות הקיימות, או העומדים
להיפלט מתוכן.
אין להם סיכוי להיכנס לכנסת באמצעות
אחת המפלגות הקיימות.
אין להם אומץ־הלב הדרוש כדי להקים
רשימה משלהם, ולהעמיד את עצמם במיבחן
האכזרי של הקלפי.

אבל נידמה להם -בצדק או שלא
בצדק -בי יש להם שם מצל צל
בציבור.
הם חולמים על חדירה לכנסת, ואולי גם
לממשלה, בדרך הבאה:
יונהגו בחירות אישיות. המפלגות היש־

טובם להופיע ברשימת מועמדיהן לכנסת.

בפי שנראה להלן, זוהי מחשבה
נאיבית מאין כמוה. היא גובלת
כאינפנטיליות. אבל התקווה יבולה
לטשטש את בושר־השיפוט של
אנשים פיקחים.

*ש סוג שלישי, והוא הסוג העיקרי
3המספק רעש ויחסי־ציבור למחנה דורשי
הבחירות האזוריות.
זהו סוגם של פושטי־הרגל הפוליטיים.

פושטי־רגל מעשיים ומחשבתיים
כאחד.

כל כמה שנים מרגישים הליברלים במין
דחף כמום לעשות משהו, ואינם יודעים מה.
הם מתאחדים עם הפרוגרסיבים, והם מתפלגים
מהם. הם מקימים את גח״ל, והם עומדים
לפוצצו. הם פוזלים לרפ״י ואינם ׳יודעים
מנוח.
הסיסמה של שינוי שיטת־הבחירות נותנת
פורקן לדחף אי־ראציונלי זה. זהו משהו
חדש. כמו אף חדש או בושם מקורי. זה
יחזיר את העלומים, זה יהפוך את הגברת
שוב לנושא־חלומותיהם של המחזרים.

זהו סיפור פאתטי. אכל לא פוליטי.

ה שקרה לרפ״י הוא סיפור פאתטי
עוד יותר. זוהי כמעט טראגדיה יוונית.
היה היתד, קבוצה של צעירי־זוהר, שהתלכדה
סביב מנהיג מזדקן. היא הגיעה עד
לסף השלטון הדיקטטורי. השלטון כולו כבר
היה פרוש למרגלותיה, והיא חשבה איך
לכבשו סופית ולבצרו.

כאופוזיציה -מכלי שתהיח בפיהם
כשורה אופוזיציונית כל שהי.

לכן
הגתה בשיטת-בחירות חדשה,
שתיתן לה -למחרת השתל טותה
-שלטון טוטאלי. שיטה
שתעניק למפלגת־שלטון יחידה 80
עד 100 מקומות ככנסת, ותהפוך

הם שותפים להשקפת־העולם היסודית של

(המשך ב ע מו ד ) 10

אלה מצאו את עצמם ביום בהיר אחד,
למרבה צערם, באופוזיציה.

(הנו שן מעמוד )9

מוסד זה לרייכסטאג של מלבות־ישראל־השלישית.
בגלל
טעות היסטורית — ולא מצערת —
מצאה קבוצה זו את עצמה, לפתע, מחוץ
לשלטון. היא הפכה מפלגת־אופוזיציה קטנה.

אולם התהליך המכני של מעבר
מספסל לספסל לא היקנה לה אידיאולוגיה
אופוזיציונית, השקפת
עולם חדשה, גישה פוליטית חדשה.
היא נשארה רסיס של מפ־לגת־השלטון,
מין 15?1^ 0£0ס
^ ?£30 £פוליטי.

מה נשאר לה, כדי להצדיק את קיומה באופוזיציה?
מה הבשורה החדשה שבפיה?
במשך שנה שלמה של ישיבה בכנסת לא
אמרה רפ״י אף מילה עקרונית אחת השונה
במהותה מן הדברים שמשמיע השלטון.

די להסתכל בבריטניה הגדולה. האם ה־פארלמנט
הבריטי, שכל חבריו נבחרו אישית,
מלא אנשים מבריקים, עצמאיים?
קשה לומר זאת.
באנגליה נבחרים אנשים הרצויים למפלגות.
מי שאינו מתקשר במפלגה, סיכוייו
להיבחר הם אפסיים. ואילו המפלגות מעדיפות
עסקנים בטוחים, בינוניים, על אישים
מבריקים ובלתי־ממושמעים.

בנימין דיזרעאלי, אחד מגאוני
המאה שעברה, הציג פעמיים את
מועמדותו כאיש בלתי-תלוי, ונכשל.
רק כשהצטרך למפלגה השמרנית,
שהיתה רחוקה מדעותיו,
הצליח לבסוך להיבחר.
מזה שנים רבות לא נבחר לפארלמנט אף
נציג בלתי־תלוי אחד.
בסינאט האמריקאי אין אף אדם המוגדר

יגידו: ועדה של שופטים. אבל גם שופטים
הם בני־אדם, בשר־ודם. לפי מה יקבעו
את התחומים? הרי אין כאן שום אמת־מידה
אובייקטיבית, וכל תיחום יהיה בהכרח שרירותי.

כמציאות
של ישראל, ייקבעו ה תחומים
על־ידי הכוחות הפוליטיים
הקיימים. כלומר: על-ידי
מפלגות השלטון. הם יקבעו, ממילא,
את תוצאות הבחירות.
י קחנו דוגמה מיד־אליהו. אבל יד/אליהו
מהווה היום מיעוט במדינת־ישר־אל.
חשוב הרבה יותר מה שיקרה במקומות
כמו אשדוד, קריית־שמונה או נתיבות.
האם במקומות האלה ייבחרו אנשים עצמאיים,
מבריקים, בלתי־תלויים?

יקרה כדיוק להיפך: ייבחרו עם•

זוהי תופעה רצוייה, כשלעצמה,
אך אין להגזים בערכה. אחרי ה כל,
בארץ קטנטנה כשלנו, אין
הבדל תהומי כין האינטרסים של
טבריה לאלה של ראשון־לציון.
^ שיטה האזורית

תשים קץ
לקנו ניות
בין המפלגות.

נכון׳־ נבון ההיפך הגמור.
נחזור־נא לדוגמה של יד־אליהו. עסקני המפלגות
באזור יבחנו את תוצאות הקלפיות
של הבחירות האחרונות, ויווכחו לדעת כי
באזור זה קיבלו אז המערך 0ל , 35 גח״ל
/0״ ,21 הדתיים השונים 14 מפ״ם 40/0י
ל״ע 50/ובו׳.
עיון זה ישכנע את עסקני מפא״י שכדי
״ללכת על בטוח״ ,ולהנחיל למועמד שלהם

כלצף נגל־פגי הגזים־ •.רנגיגן שבן־גה־יגן הגה בג לביצה־ שלבהה הפך לג1עגוולג1־גזר \2אגפגזיציץ וית
אבל מעטים מאוד הרגישו בכך.

בי יש כפיה בשורה פנטסטית,
בשורה של תמורה ושינוי, העונה
על בל האתגרים: כחירות אזוריות.

(אמנם,
אילו היה סיכוי כלשהו להגשמת
סיסמה זו, היתד, רפ״י שומטת אותה מידיה
כגחלת בוערת. כי הגשמתה פירושה, בראש
וראשונה: חיסול רפ״י כגורם פוליטי.
אפשר היה לסיים את הניתוח בנקודה זו,
לולא מצא רעיון שינוי־שיטת־הבחירות אוזן
קשבת אצל הרבה אנשים טובים, כנים וישרים,
הכואבים את כאב ההסתאבות של ה־מישטר
הקיים ומחפשים דרך לשינוי.

לכן יש לנתח את השיטה המוצעת
לגופה. נעשה זאת להלן.

•וש כמה ובמה הצעות לשיטות חדשות.
7י שנ ה השיטה האזורית הרובנית, נוסח
אנגליה, המוצעת על־ידי דויד בן־גוריון.
היא מחלקת את הארץ ל־ 120 אזורים, שבכל
אחד מהם ייבחר ח״כ אחד על־ידי הרוב.
ישנה השיטה האזורית־יחסית של הליברלים,
שהיא מחוכמת ומתוחבלת יותר. היא
מחלקת את הארץ רק לכמה אזורים, שבכל
אחד מהם ייערכו בחירות יחסיות דווקא.
אפשר להמציא עוד שיטות כהנה וכהנה.
אולם לממציאי כל השיטות האזוריות משותפות
הטענות הבאות:

• השיטה האזורית תכנים לכנסת
אישים עצמאיים, כעלי רמה
גבוהה יותר.
< #היא תשחרר את חבר־הכנסת משלטון
מזכירויות המפלגות, ותיצור קשר ישיר
בין הבוחר והנבחר.

• היא תשים קץ לקנוניות כין
המפלגות.
• היא תחסל את שלטון־היתר של הדתיים.

היא תסלק את המפלגות ה קטנות,
ותביא לגיכוש שתי מפל גות
גדולות.
הבה ונבחן כל אחת מן הטענות לגופה.

ך* שיטה האזורית תכנים לכנסת אין
| שים עצמאיים, בעלי רמה ג בו ה ה יותר.
היא תסלק את עסקני־ה מפלגו ת האפורים.

האם זה נכון? בהחלט לא.

כבלתי־תלוי. ויין מורס, סינאטור יוצא־דופן,
נאלץ להצטרף למפלגה.

כתנאי ישראל, המצב יהיה עוד
הרכה יותר חמור.

נניח לרגע תנאים אידיאליים: מחוז־בחי־רות
ביד־אליהו, תל־אביב.
באותו מחוז יהיו 12 אלף בוחרים.
ייבחר בו המועמד שיזכה ברוב.
אדם סימפאטי ועצמאי, נניח רופא מצליח,
יעמיד את מועמדותו כאיש בלתי־תלוי. מולו
יעמדו עסקן מפא״יי, דתי וימני.

הרופא ישקיע במערבה כמה
אלפי לירות, ילך מבית אל בית,
ינאם כפינות הרחובות. מפא״י
תשקיע באותו מחוז מיליון לירות
(זהו הסכום שהוציאה במערכה ה אחרונה,
מחולק ל.)120-
מפא״י תצעק מכל קיר. היא תדפיס רבבות
כרוזים. היא תערוך אסיפות־עם. ראש־הממשלה
ושריו יבואו למקום.
פעיליה יפשטו בשכונה. הם ישכרו את
ראשי המשפחות כ״פעילים״ ,יקנו את בעלי־ההשפעה
העדתיים והמיקצועיים במקום. ביום
הבחירות יוביל צי־המוניות של מפאי׳י את
הזקנים והצעירים לקלפי.

מי ייכחד? שלושה ניחושים.

רם, אין כל בטחון כי יד־אליהו תה־וזה
מחוז אחד וניפרד. היא יכולה להתחלק,
להתחבר עם חלק מגבעתיים, או עם
חלק משכונת־התקווה.

זוהי אחת התבונות של השיטה
האזורית: מי שיקבע את תחומי
האזור, יקבע כמידה רכה את תוצאות
הבחירות בו.
זה נעשה אפילו באמריקה. שם קוראים
לזה ״ג׳רימאנדר״ ,על שם אדם בשם ג׳רי,
ששירטט מחוז־בחירות בעל גבולות מטורפים,
שדמה לסאלאמנדרה, כדי להבטיח מראש
את בחירת בן־חסותו.
מי שישרטט את תחומי מחוז יד־אליהו,
יעיין תחילה בתוצאות תריסר הקלפיות של
אותו אזור בבחירות האחרונות. הוא יוכל
להכין, בדיוק כמעט מאתמטי, מחוז שבו
מובטח הרוב של מפא״י.

לבן חשוב מאד: מי יהיה אח ראי
לתיחום המחוזות? ולא רק
בפעם הראשונה, אלא ככל פעם
שיהיה צורך לשנות את התחומים
כגלל תנודת האוכלוסיה.

קני־עדות מיקצועיים, שהפירוד ה עדתי
הוא מקצועם ופרנסתם.
כל מפלגה תיצטרך להעמיד במקום כזה
מועמד השייך לעדה המחזיקה ברוב במקום.
מכיוון שההיצע הוא מוגבל, יצטרכו לקחת
מה שיש. בוסים עדתיים קטנים, ביניהם
אנשים אלימים השולטים בכיפה, יתפסו כמחצית
מן המקומות בכנסת.
ודווקא הכוחות הטובים הצומחים מקרב
ישראל השניה, אלה הפורצים את תחומי
העדות, הצעירים המשתרשים בארץ — להם
לא יהיה שמץ של סיכוי.

מי שמפקפק כבך, מוטב שיסתכל
מקרוב כמה שנעשה ברוב ה עיריות
והמועצות כאזורים אלה.
אז יוכל לדמיין לעצמו מה יקרה כאשר
העסקנים העירוניים יהפכו מועמדים לכנסת,
וכאשר יעמדו לרשותם מיליוני הלירות, צי־המכוניות,
הקולות הקנויים והחמולות המשועבדות
של מנגנון המפלגה.

••שיטה האזורית

תשחרר את חבר(
הכנסת משל טון סז כי רויו ת ה מפלגו ת,
ותיצור קשר ישיר בין הבוחר והנבחר.

נכון או לא?
החלק הראשון: לא. החלק השני אולי.
כפי שכבר ראינו, כל מועמד זקוק לעזרת
המפלגה. בלי המיליונים שלה, בלי מנגנונד.
וכושרה, אין לו סיכוי.

ממילא קובעת מזבירות-המפלגה
מי יהיה המועמד, ומי לא.
שאלתי פעם חבר פארלמנט בריטי אם הוא
מרגיש את עצמו בלתי־תלוי. הוא צחק בקול
רם ואמר :״כמו עבד, בערך.״
מדוע? מפני שכל חבר־פארלמנט יודע שאין
לו שמץ של סיכוי להיבחר מחדש, אם
מזכירות־המפלגה לא תאשר אותו ערב הבחירות
הבאות.
אמנם, באנגליה יש מרידות בפארלמנט.
אבל אלה הן תמיד מרידות מאורגנות, של
סיעות שלמות ומאורגנות, הפועלות כמו
מפ״ם או הל״ע בכנסת שלנו.
יש שמץ של אמת רק בחלק השני של
הטענה: שיווצר קשר כלשהו בין הח״כ והבוחר.
אולם
האם יש צורך בשינוי שיטת הבחירות
בדי להשיג יתרון זה? גם בכנסת הנוכחית
יש נציגים מקומיים מובהקים: מנחם
כהן ומנחם ידיד משכונות תל־אביב,
יוסף אלמוגי ומשה ורטמן מחיפה, מרדכי
זר וויקטור שם־טוב מירושלים.

רוב מוחלט, כדאי להתחבר במקום זה עם
הדתיים ול״ע, למשל.
הדתיים יגידו: בבקשה, בתנאי שאתם תתמכו
במועמד שלנו בבני־ברק.

ובך כדיוק יהיה.
כיותר, תיערכנה
מקומיות, שתהיינה
לקנוניות המונחות
ליציות העירוניות.

כמיקרה הטוב
120 קנוניות
דומות באופיין
כיסוד הקוא

במיקוד, הרע ביותר יכינו כמה מרכזי-
מפלגות קנוניה ארצית, שתבטיח למפא״י
ולגרורותיה רוב מוחלט בכל אזורי הארץ.

קנוניה כזאת -נניח של המערך,
מפ״ם, המפד״ל ול״ע -תבטיח לגוש
זה לפחות 110 מתוך 120ה מקומות
ככנסת. שאר המפלגות,
(ובכללן רפ״י והליברלים) ,המחזיקות
כיום 45 מקומות בכנסת,
פשוט ייעלמו ככוח ממשי.
מי שמפקפק בכך, יכול להסתכל במה שנעשה
לאחרונה בצרפת. לקראת הבחירות הקרובות
לאסיפה הלאומית, הנערכות על פי
השיטה האזורית־אישית, כרתו ביניהן שלוש
מפלגות השמאל ברית ארצית. הן התחייבו
להצביע בכל מקום במשותף, בעד מועמד של
אחת מהן, כך שאחת תעזור לשניה. בפאר־למנט
עצמו תחזור כל סיעה להיות נפרדת.
אותו הדבר עשוי לקרות בישראל. מפלגות
מסויימות תעזורנה זו לזו, תשתפנה פעולה
ביניהן על בסים מקומי או ארצי — ותח־זורנה
לעצמאותן למחרת הבחירות.
ולראייה: אפילו בשיטה הקיימת החליטו
חרות והליברלים להתייצב יחדיו לבהירות,
אולם הן יכולות להיפרד בכל רגע. ודווקא
הוויכוח על שינוי שיטת־הבחירות עשוי להביא
להתפוצצות כזאת.
נקודה זו מבהירה את ההבדל בין שינוי
טכני לבין שינוי מהותי.

אם תישארנה המפלגות כמות
שהן, ורק שיטת-הכהירות תשתנה
תותאם השיטה החדשה במהרהלמציאות המפלגתית הישנה. ול•
היפך: אם תשתנה המפה המפלגתית,
כתוצאה מתהליכים פוליטיים
אמיתיים, אין חשיבות רכה
לשיטת־הכחירות.
(על שאר הטענות של שוחרי הבחירות
האזוריות ישיב אבנרי בשבוע הבא)

תצפית

!במרינה הע דוו ת דוד המחר
השאלה ״מי היית בוחר היום לראש־ממשלה?״
לא ירדה עדיין מסדר־היום של
המדינה.
השבוע היא צצה מחדש, במישאל של
ניצוץ, ביטאון הסטודנטים הירושלמים.
ניצוץ, כדוגמת העולם הזה ( 428ו) הציג
לבוחרים רשימה שמית, שכללה אישים מכל
המפלגות בישראל 207 .סטודנטים נטלו
חלק במישאל, בחרו ראש־ממשלה על־ידי
סימון האיש הנראה להם. בניגוד ל ה עוי ס
הזה, שמישאלו ההמוני הקיף ציבור מפוזר
ובלתי־מוגדר, הגביל את עצמו ניצוץ רק
לקהל קוראיו — הסטודנטים.
האינטליגנטים. דויד בן־גוריון ולוי
אשכול, שרק לפני חודש זכו במיספר הקולות
הגדול ביותר במישאל ההמוני, ירדו
בקרב הסטודנטים בצורה מדהימה.
בן־גוריון ירד מ־ 22.2אחוז ל־ 6אחוז,
ואשכול מ־ 9.5נ אחוז ל־ 3,3אחוז. לעומתם
עלו לראש הרשימה שני נציגים אחרים של
רפ״י והמערך: משה דיין הועמד על־ידי
הסטודנטים בראש הרשימה, כשהוא מרכז
18,7אחוז, ואילו יגאל אלון מופיע מיד
אחריו עם 14,7אחוז.
השלישי ברשימת ראשי־הממשלה המיועדים
היא מנחם בגין 1070 ואחריו נמצא
אבא אבן (.)8,670
תוצאות מישאל האישים של ניצוץ יעסיקו
בוודאי את עסקני המפלגות, המרבים
לדבר על הנוער כעל עתיד המדינה. כי
אם הנוער בכללותו הוא העתיד, הרי שהסטודנטים,
שהם החלק האינטליגנטי שבו,
הם השאור שבעיסה.
במקום החמישי הציבו המצביעים האינטליגנטים
את יגאל ידין, עם 6אחוז, כשמיד
אחריו נמצא אורי אבנרי, עם 5,3אחוז.
פרט מעניין: במישאל העולם הזה זכה
אבנרי למיספר קולות קטן יותר שהסתכם
ב־ 4,4אחוז.
מי ירד? אולם לא רק הזוכים משכו
תשומת־לב בקרב מנתחי תוצאות המישאל.
לא פחות מהם היו מעניינים גם המפסידים,
שאותם דחקו הסטודנטים לתחתית הרשימה.
כך מופיעים בקבוצת המועמדים שקיבלו
פחות מ־ 1,5אחוז: יצחק רפאל, אבא חושי,
חיים משה שפירא, שמואל תמיר, גדעון
האוזנר, ישראל גלילי, יעקוב חזן, מאיר
וילנר ופינחס רוזן.
במצב קשה יותר הועמדו פינחס ספיר,
גולדה מאיר, נחום גולדמן, מאיר יערי,
אריה בן־אליעזר ויעקוב מרידוד. אף סטודנט
לא הצביע בעדם.
כעשרה אחוז מכלל המצביעים ציינו, כי
לא מצאו ברשימה שום מועמד מתאים
לכהונת ראש־הממשלה.
צד אחר של מישאל ניצוץ נגע למפלגות
בכללותן, ולא לאישים. התוצאה המדהימה
היתה: רק העולם הזה — כוח חדש, ורפ״י,
עלו. לגבי השאר לא חלו שינויים ניכרים.

יחסים מרחבים
זבנג ודיברנו
אזרחי ישראל יודעים כי משה דיין הוא
נציג של סיעה אופוזיציונית קטנה בכנסת.
הם יודעים גם כי הוא אוהב, מדי פעם, למשוך
תשומת־לב במעשים יוצאי־דופן, כגון
נטיעה לוזיאט־נאם; או בהכרזות מפוצצות,
שהוא עצמו שוכח אותן למחרת היום.
אולם לגבי העולם החיצון, דיין מופיע
עדיין בדמות הרמטכ״ל של סיני, הנציג הרומנטי
של המדינה וצד,״ל. לכן מייחסים
למעשיו ולדבריו חשיבות ממלכתית, כאילו
היו ביטוי למדיניות ישראל.
פדרציה שמית. כך זה היה לפני
שבועיים, כאשר השמיע דיין רעיון שנלקח,
בחלקו, מאוצר־הרעיונות של העולם הזה.
ההצעה: יש להקים מדינה פלסטינית, וזו
תכנם לפדרציה עם מדינת־ישראל.
דיין הואיל לצרף לפדרציה זו גם את עבר־הירדן,
שתהווה גוף נפרד, ואת לבנון.
אזרחי ישראל קראו, חייכו ושכחו. כי
רעיון כזה, בבואו מפי נביא ה,,זבנג וגמרנו״,
אינו נראה כרציני ביותר.
לא כן התייחסו לכך מנהיגי ערב, ובייחוד
ראש ממשלת ירדן, וספי תל. הוא הרגיש
מייד כי הצהרת דיין ניתנת לניצול.
השבוע כינס תל את עתונאי ירדן, נאם
בפניהם במשך שלוש שעות על המזימה הנוראה
של הציונים, שוקיירי ועבד־אל־נאצר.
כל אלה רוצים לבתר את ממלכת הירדן,
העולם הזה 1532

להקים מדינה של פלסטין, שתהיה משועבדת
לישראל. בקיצור: אימפריאליזם ישראלי, בעזרת
שוקיירי ונשיא מצרים.
דבר והיפוכו. בשביל התעמולה הירדנית,
היתד, זאת מתנה מן השמיים. כי
מזה שבועות מנהלת קאהיר תעמולת־זוועה
חריפה נגד ירדן, טוענת שהיא משועבדת
לישראל ומגינה עליה. עתה הפכו הירדנים
את הקערה על פיה, בעזרתו של דיין.
אבל דיין לא יכול היה להסתפק בכך. הוא
נאם שוב, והפעם גרם לתוצאה הפוכה.
הכריז דיין, השבוע: על ישראל וירדן לשתף
פעולה ביניהן, לטובת שתיהן. ישראל
תיתן לירדן גישה לנמל חופשי בחיפה, ו־ושתיהן
תשתפנה פעולה באירגון התיירות.
היה זה ההיפך ממה שאמר דיין שבועיים
לפני כן, כשדיבר על הקמת מדינה פלסטינית,
שפירושה חיסול ירדן. אבל דיין לא הבחין
כלל בהבדל.
לעומת זאת הבחין בו וספי תל. כי ההצהרה
השניה של דיין נתנה סעד ישיר לתעמולה
של שוקיירי, נוצלה מייד כדי להוכיח
כי אמנם מהווה המלך חוסיין שותף
או משרת של הציונים. ומי אמר את הדברים,

• מתכשל שינוי נוסף כתקנון הכנסת, שמטרתו לסתום
עוז יותר את פי סיעת הכוח החדש. לפי הצעת ח״ כ מפא״י דבורה

נצר, עלולה ועדת הכנסת לבטל את זכותה של סיעה ליטול את ר שות הדיבור
כדי לנמק הי מנעו ת מהצבעה על הצעה לסדר־היום והצעת־חוק פרטית. ז כו ת
הנמקת ה הי מנעו ת נישארה עד כה אמצעי אחרון של סיעת הכוח החדש להתגבר
על סעיף סתימת־הפה, שהתקבל לפני שנה ו ה מונ ע כמעט לגמרי מהסיעה להעלות
הצעות־לסדר־היום והצעות־חוק־פרטיות.

• יחסי מזכירת מפא״י גולדה מאיר ושר־החוץ אבא״אבן
יתקררועודיותר. נולדה, שכיהנה במ שך שנים ב תפ קידו הנוכחי של אבן,
ממ שיכה להתערב ב תחו מים אלה. הפגי שה האחרונה שלה עם שר־החוץ הגרמני,
וילי בראנדט, ב מועצת האינמרנאציתל הסוציאליסטי ברומא, היתה רק דוגמה
בולטת. על רקע זה, החלו אנשי רפ״י להפיץ ש מועו ת, כאילו היא מעוניינת
לקבל ס מכויו ת מיו חדות, של מעין־קומיסאר מפלגתי לעניינ י חוץ.

• דויד כן־גוריון יגרום מזרת־רוח לחלק ניכר מראשי רפ״י,
כאשר יחדש כקרוס את התקפותיו על מנהיגי התנועה הציונית.
בעוד שיחס זה אל הציונות נח שב ל שגעונו הפרטי של הזקן, מנסים
מנהיגים אחרים של מפלגתו דווקא לק שור קשרים עם אותם מנהיגים ציוניים,
כדי לזכו ת בחלק גדול יו תר של תקציבי ה סוכנו ת, ובתמיכ ה ב תי מ רוני ה ם
הפוליטיים השונים. כלפי חו ץיש מיעו אלה את הטענה, כי התק פו תיו של בן־
גו ריון על ה ציונו ת פוג עו ת בדמו ת ה של המפלגה בעיני הציבור.

י אנך פשובו וזכריחי א\ז נוצ&וי י״
אם לא גדול האימפריאליסטים, הגנרל של
מיבצע סיני?

• המלחמה הפנימית בתוך חרות תגיע כשכוע הכא לשלב
חדש, עם כינוס ועידתה הראשונה של סיעת תכלת־לבן
בהסתדרות. מטרתה הבלתי־מוצהרת של הוועידה: לנטרל את שני וזאופוזיצ־

תו ר ת הקו אלי צי ה

יונרים, ח״כ שמואל תמיר וח״ב אברהם טייאר, שהם כיום בין ראשי הסיעה,

מפלגו ת
בתום שנה אחת של קיום הקואליציה, מצאה
מפ״ם שלא קל להצדיק את ישיבתה בה.
אחת המוסכמות של החיים המדיניים בישראל
היא כי אין מודים לעולם בפד. מלא
בסיבה העיקרית לישיבה בממשלה. לא נהוג
להגיד כי המישטר בנוי כך שמפלגה היושבת
בשלטון מקבלת חלק הרבה יותר
גדול מן השלל הממלכתי מאשר מפלגה
היושבת באופוזיציה.
מכיוון שעל כך לא נעים לדבר, יש צורך
במציאת סיבות אחרות. השבוע נאלצה צמרת
מפ״ם להסביר לחבריה מדוע היא יושבת
בממשלה שביטלה, למעשה, את תוספת
היוקר! שהורידה את השכר הריאלי של
הפועלים: שהגדילה את האבטלה לממדים
חסרי־תקדים; שערכה את פעולת סמוע; ו־שראשה,
לדי אשבול, הצהיר לפני שבוע
בלבד כי בענייני חוץ ובטחון אין הבדל
בינו לבין דויד בן־גוריון.
לולא אנחנו ...מפלגה פחות־מומחית
היתה, אולי, מתחבטת בבעייד, זו. לא כן
מפ״ם. היא פעלה מתוך שיתוף־פעולה עם
האגף הנגדי בממשלה, המי״וצג על־ידי הליברלים
העצמאיים. גם אלה נאלצו להסביר
את ישיבתם בממשלה. התוצאה:
• טענת מפ״ם: לולא היינו יושבים
בממשלה, היה משתלט בה הימין.
• טענת הל׳־ע: לולא היינו יושבים בממשלה,
היה משתלט בה השמאל.

ח״כ אריה בן־אליעזר ויתר נאמני בגין יטלו את ה שלטון הבלעדי בסיעה.
השלב שלאחר מכן: הסתערות על המיבצר הגדול של האופוזיציה. הסתדרו ת

העובדים הלאומית.

• חלק מחברי המועצה הציבורית שליד רשות־השידור יצא
נגד הנסיון המחודש של המערך להרחיב את התוכניות
המעמידות את המיקרופון הממלכתי של ״קול־ישראל״ לרשות
תעמולת המערך, שתושמע מפי שריו, עסקניו ופקידיו. מסע-
התעמולה ה רדיופוני הוא חלק מן הפ ת רונו ת להתגברות על מ שבר־האימון.

• נוהג המתפשט אצל חברות כלכליות רכות, כדי להוציא
יותר בסף מהממשלה: לרשום חלק מייצואן על חשכון חברות־
3ת שלהן. הסיבה: על־ידי כן גדל ייצואן של חברות־הבת לעו מת ייצואן
בשנים עברו, עובדה שתקנה לחן דכות ליהנות מתמריצים גדולים עוד יותר.

• המועצה לעידוד הסרט הישראלי תנסה להכשיל את
הצגת הסרט ״אני אחמד״ ,אחרי שכל יתר האמצעים המיג־הליי
0לא הועילו. מועצה זו היא המעניקה תואר של ״סרט י שראלי״,
ש בזכו תו מקבלים בעלי ב תי הקולנוע החזר מס. יו״ ר ה מועצה, פקיד משרד
המסחר והתע שיה אשר היר שברג, כבר דחה את הבק שה, ב טענו ת פור מליו ת,
ונראה שהפרשה תובא לפני בית־המ שפם הגבוה לצדק. כוונת הדחייה: למנוע
הצגת הסר טון, החו שף עובדו ת מזעזעו ת על חיי פועלים ערביים בערים הגדולות.
• צפויים זעזועים כמערכת המשפט. שני שופטים מ חוזיי ם עשויים
להגיש התפטרותם בימים הקרובים, מתוך ני מוקים סתמיים. למע שה י היו להת־פטרויו
ת אלה סיבות בעלו תמש מעות אי שית ונו ה לי ת רבה.

במדינה

סוו-סוו: עקבות דוירוים

עתונות

וזוויבוזך נזינזין וזוא צג־גיונו, שגשלך לציון בן
צדו2ן יצהרי בפוזה־־וזלוווז. ואבר בו •.״לאזזר שלא
תתייצבת בתאריך כפי שנלבנו לך, בוזולף צו
שרות בפגח־ון תבתיווב לבני גילך ...בנך נדרש
להתייצב בלשכת־תגיוב תאוורית ביוב 6.6.66
בשננה פ בבולר לבילוי חובתך האבורה. אב לא
תננשה כן ננלובו בצננריב בשפבוייב״...
ציון יצהרי לא התייצב. אביו צבי הופינו
בבלובו. אבל לא הפליר שאל אותו איה ציון, כי
אב האב שאל.־ ״איפה בני? יי
ציון נבלב בהיותו תינול, כאשר אך בלו הוריו
בתיבן. והוא אינו יחיד. בלברו נבלבו 250 בילרי
תיבן, באחת התבלובות הברגיות והשברוריי־תיות
ביותר בתולדות הברינה. בבבודיב אלה
בגלה ״הבולב הוהיי כיצר נ בלבו חלל בהתינולות.

הצב שדאל-שע־הו
מי שחושב כי מינויו של ישראל ישעיהו
לכהונת שר־הדואר הוא שימחה לתימנים,
לא מבין כלום, לא במינויים ולא בתימנים.
השימחה הכי גדולה נפלה בחיקו של
דבר — יומון ההסתדרות המפא׳׳יי, הסובל
מקשיים כספיים כרוניים.
גליונותיו מן השבוע האחרון סיפקו את
ההוכחה לכך.
כוגדים ונוער .״ברכה נאמנה לחברנו
ישראל ישעיהו, בהבחרך לשר בממשלת
ישראל, עלה והצלח!״ קראו פעילי יוצאי
תימן ברעננה, במודעה גדולת־ממדים מעל
עמודי דבר, שמחירה 200 לירות.
מזכירות מפא״י מעקרון לא פיגרה אחריהם.
היא בירכה את השר החדש ״כאיש
כממלא שליחות נאמנה בתנועה
הנכון,
ובעם״ .וכל זה במחיר 60 לירות.
ראש המועצה המקומית שם היה נזקק
למודעה מיוחדת כדאי להתבטא. הוא כתב
״בברכת עלה והצלח״ ,שילם רק 80
לירות.
אולם כל זר, היה כאין וכאפס לעומת
גליון היום השישי.
מושב תנובות בירר את השר החדש
״בתפקידו הרם״ ( 80 לירות) .משפחת ערו־סי
מאביחיל בירכה ׳ אותו בברכת ״נפתלי
אילה שלוחה 80 יהודה מחדון, יהודה
מדהלה, רפאל עוקאשי, משה מקיימן, אברהם
ירימי ואחרים בירכו אותו ״בהצלחה״

הגדילו לעשות ״מוקירך מנתניה״ ,שכתבו
כי ״ברכת הכל, בוגרים ונוער,
תשרה עליו במשרד הדואר״ — 160 לירות
ישראליות.
גם המחלקה לשכונות של מועצת פועלי
תל־אביב—יפו לא טמנה ידיה. וגם יחיאל
חבשוש. אפילו בית עזרת אזזיס. וגם הרב
זכריה הכהן ובני ביתו. ומועצת פועלי
יקנעם. והמועצה המקומית של זכרון יעקוב,
ובית־הכנסת עץ חיים מנתניה, שציין
:״ברוך שחלק מכבודו ליראיו״.
מועצת פועלי חולון הקדישה לברכה
רק 440 לירות — ״עלה והצלח״ באותיות
גדולות, ברוחב שני טורי היומון ובגובה
11 אינטש.
אולם הברכה המקורית ביותר היתר, של
סניף מפא״י בראש העין :״צירופו לממשלה
יתרום להגברת הבניה והיצירה
ולשיגשוג הכלכלה״.
ובא גואל לציון, אמן!

חיפ ה
צו חק ה צו ח? אחרון
בכל מקום בישראל אפשר לצחוק מכל
דבר. החל מראש־ד,ממשלה, דרך ראש העיר,
וכלה באחרוני פקידיו. רק לא בחיפה.
שם יש הגבלות מיוהדות.
את הכלל הזה למד השבוע שמואל
שי — המנחה חד־הלשון, תושב תל־אביב,
שניהל בשלושת החודשים האחרונים את
הקאברט הפוליטי הראשון והיחידי בחיפה.
החכריס
האמיתיים. לא היו לו
בכללי שום כוונות רעות לשי. הוא פשוט
הוזמן לחיפה מדי שבוע, בליל שבת, על־ידי
מנהלי הקאברט בבית רוטשילד, כדי
שינחה, יראיין ויבדח, כיד ההומור והסאטירה
הטובה עליו.
כך עברו תחת שבט לשונו המלחין
מרק לברי, הצייר משה גת, דובר עיריית
חיפה דן שילון, ומנהל התיאטרון החיפאי
יעקוב יסעור. אפילו ח״כ חרות אברהם
טייאר הוצג לפני החיפאים חובבי הסאטירה.

שהוזמן אל הבמה, באחד מלילות
השבת האחרונים, ח״ב רפ״י יוסף אלמוגי
— איש חיפה משכבר הימים. זה
היה יותר מדי בשביל חיפאים מסויימים,
שוחרי טובת אבא חושי, מפא״י והמדינה.
שי שאל את אלמוגי איך הוא מרגיש
באופוזיציה, אחרי שנים רבות של היותו
בשלטון. ענה הח״ב :״עכשיו אני יודע
מי הם החברים האמיתיים שלי, ומי הם
אלה שהריעו לי פעם בשכר.״
הנהלת בית רוט שילד נידהמה, הציעה
להפסיק להזמין אישים פוליטיים לקאברט.
שי לא רק שלא התנגד לכך, אלא שהביע
(המשך ב ע מו ד ) 13

ך* חילה חשבה כל משפחה, שזו טר־ן
1גדיה פרטית שלה. שרק התינוק שלה
נעלם. או רק לה אמרו :״התינוק שלכם מת.
קברנו אותו. לא יודעים איפה הקבר.״
בהמולה של העלייה ההמונית, במעבר
מהרי תימן לקסרקטיני מחנה ישראל או
עין־שמר, היו העולים אובדי־עצות.
הם לא ידעו שלא ייתכן שתינוק ייעלם
סתם ככה. שלא יהיה רישום מדוייק של
כל נפש. שלא ייתכן לקבור מישהו ולא
לדעת היכן הקבר.
הם לא יכלו להעלות על הדעת, שבין
בל האנשים הטובים האלה — העסקנים,
האחיות, אנשי־הסעד ואנשי־הקליטר — ,יש
מישהו החומד את ילדיהם. מישהו הרוצה
לחטוף תינוקות.
האם היו החוטפים מיפלצות? התגובה
הראשונה, מכל הצדדים, היתה :״לא ייתכן
שגעשה פשע כזה!״
אחרי שצורפו ההוכחות, אהרי שמשפחה
אחת אימתה את סיפורה של המשפחה
האחרת, נשמעה התגובה :״אם אמנם נלקחו
תינוקות — עשו זאת רק מתוך רחמנות.
זוגות עשירים אימצו אותם, כדי
שלא יסבלו במחנות־העולים.״
או אפילו :״אם היו משאירים אותם
אצל הוריהם, היו מתים במחנות. ההורים
לא היו מרגישים באובדנם. אז מוטב שנתנו
אותם לבתים שבהם יינצלו ממוות.״
כלומר: לא מיפלצות חטפו את התינוקות,
כי אם אנשים טובי־לב אימצו אותם.
זאת אומרת: לא מיבצע מקיף ואיום, אלא
תופעות אנושיות עצמאיות, גילויים של
לב יהודי חם.
עד כדי כך, שכאשר נמצאו ילדים תימנים
במשפחות אשכנזיות ותיקות, והתעורר
חשש כי אלה חלק מן התינוקות החטופים,
סירב משרד הסעד לפתוח את תיקי האימוץ.
זהו סודם של אנשים תמימים
וטובי־לב.

מוכנים לשלם סכומים עצומים כדי לזכות
באישור של אימוץ ילד. במיוחד קשה מצבם
של יהודים, המבקשים לאמץ ילדים יהודיים.
אחד
מהם, בנו של רב גדול, בארצות־הברית,
לא הצליח למצוא תינוק יהודי.
הוא אימץ ילדה ממוצא סיני.

״זה תינוק מישראל״

יורד מציע תינוקות
אנשים המנדדים את הילדים הם,
ן ן מן הסתם, אנשים טובי־לב. אחרת לא
היו פותחים את ליבם ואת ביתם לילדים
אלה. אבל כיצד הגיעו התינוקות ממחנות־העולים,
אל הבתים שאימצו אותם?
זוהי שאלה המחייבת חקירה.
תעד של עולי תימן תובע מזה כשנה
שתיערך חקירה כזו, ותביעתו הועברה ל״
טיפולה של אחת מוועדות הכנסת. חקירה
זו עלולה לגלות את הסוד המדהים ביותר
של כל הפרשה: רק תינוקות בודדים
אומצו על־ידי אזרחים ישראליים. רובם הוצא
לחו״ל — ובעיקר לאדצות־הברית.
באמריקה הצפונית קיים מהטור חמור
מאד בילדים־לאימוץ. זוגות חשוכי־בנים

אל השוק הרעב הזה הוצעה לפתע סחורה
מבוקשת ביותר. תינוקות יהודיים,
בריאים ונחמדים, מישראל עצמה.
המציע היה עסקן דתי ידוע, שאף נושא
בתואר רב, אם כי עסקיו אינם תמיד
כשרים. הוא אזרח אמריקאי, אף כי גדל
׳וחונך בירושלים. הוא ירד מהארץ בשנות
השלושים, לאחר שאביו הסתבך
בשערוריה גדולה.
איש זה הודיע, שהוא יכול להביא ילדים
לאימוץ.
הודות לקשריו עם העסקנים הדתיים —
שהיו ממונים אז על כל שלבי העליה,
המירשם והקליטה בארץ — היתר, לו גישה
חופשית לגמרי לכל מחנות־העולים
והמוסדות שטיפלו בעולים. בעזרת קשרים
אלה הצליח להוציא את התינוקות לא
רק מהמחנות, אלא גם מישראל. כמה
מהעברות אלה. היו רשמיות, בידיעת מוסדות
סעד? רק הוא יודע.

אחד מהם

ך* וא לא סיבו את עצמו בעסקים כה
| ? נוראים לשם שמיים, או מתוך רחמנות
על זוגות חסרי־ילדים. הוא עשה זאת
כביזנם 5000 :דולאר עבור כל תינוק —
התשלום במזומן, בעת המסירה.
התינוקות הגיעו היום לגיל בגרות, ובקהילות
יהודיות מסויימות מצביעים עליהם
ואומרים :״זה התינוק מישראל.״
הם בולטים בדבר אחד: עורם הכהה,
שערם השחור המבריק, עיניהם החומות
והצוחקות — בניגוד לעור הוורוד, העיניים
האירופיות והשיער הבהיר של הו־ריהם־מאמציהם.
כמה
מן הדוגמאות הבולטות ביותר:
0פ. ט .ואשתו, תושבי העיר ניוארק
בנידגירטי, הם יהודים אשכנזים בהירים.
בתם המאומצת בת ה־ 19 היא תימניה טיפוסית.
היא הגיעה לביתם ב־ ,1949מישראל.

ש .הוא איש־עסקים בג׳רסי סיטי. הוא
גאה מאד בבנו — אף הוא תימני מישראל.
״המיליונר״ הוא תושב באלטימור,
המבלה כל שנה את חופשת־הקיץ באירופה.
השנה אפשר היה לראותו בבית־מרגוע
שוויצי, בחברת אשתו ושתי בנותיו. שתיהן
שחורות, שתיהן תימניות, שתיהן הובאו
מישראל על־ידי אותו יורד. המיליונר שילם
10 אלפים דולאר.
שמות האנשים האלה שמורים במערכת
העולם הזה, והיא תמסור אותם לאנשים
המוסמכים, אם תידרש לעשות זאת.
אילו דובר בתינוק אחד או שניים, אפשר
היה לחשוב כי היה עניין של נוכל יחיד.
אבל מדובר ב־ 250 תינוקות. אדם בודד אחד
לא יכול היה לחטוף אותם בסתר, להבריחם
אל מחוץ למדינה.

במדינה

שנחטפו במחנות־העודים תמכה בחו״ל

את רצונו לחדול מלראיין אישים כאלה
כבר מאותו השבוע. אך לזאת לא הסכימו
בני שיחו.
הסיבה: לאותו ליל שבת הוזמן אל ה־קאברט
איש מפא״י, יו״ר ועדת הכספים
של הכנסת, ח״כ ישראל קרגמן, שגם
הוא איש חיפה.
אך עיריית היפה לא הסתפקה בהגבלה
זו על ההומור והסאטירה בגבולות שטחה
העירוני. ביום הרביעי שעבר שלחה הודעה
להנהלת בית רוט שילד, בה אסרה על
קיום המופע בלילות שבת, על סמך חוקי-
עזר עירוניים.
הקאברט הפוליטי נאלץ לנטוש את מקומו,
להמירו באולם קולנוע שביט. במקום
300 המקומות שעמדו לרשותו בבית־רוט־שילד,
יהיו לו מעתה 1000 מקומות. אולם
כדי שלא יחשדו בו ברדיפת בצע, הודיעו
מנהליו כי את ההכנסות של התוכנית הקרובה
יקדישו לקרן למען ילדי בית־שאן
הנזקקים.
בינתיים ממשיכים לפעול בבית רוטשילד,

כן באה אחות שיקנוזית, אדומה ונ מוכה, ואמרה
:״זה לא התינוק שלן. הוא לבן
אמרתי לה :״תסלחי לי מאד — הבן
שלי לבן מהשמים
אמרה האחות ה שיקנוזי ת :״יקתו או תו
לרופא הגדול
אמרתי לה :״לא רוצה.״ ואני מניקה אותו,
את יחיא, מניקה או תו, ומ שחקת בו.
יחיא הקטן היה נקי, רחוץ, לבוש יפה בחיתולים
לבנים של בית־התינוקות.
חזרה האחות הנמוכה והאדומה, שמיכה
בידיה, וככה, וככה — חטפה אותו, ורצה
בחדרים, ואני גם־כן רצה בחדרים היא
רצה החוצה. עמד שם אמבולאנס. האחות
שמה אותו באמבולאנס — ונ סעה ...חיכינו
שלושה ימים. הלכנו, אני ובעלי, למשרד
של מחנה עין־שמר. אמרו לנו:
הוא בריא.
נתנו לנו פתקה. בעלי נסע לבית־החולים
תל־השומר. לקחו מ מנו את הפתקה, ואמרו
לו :״איו ילד כזה.״ הוא שאל את הפקיד:
״מה אני אגיד לאשתי?״
אמרו לו: תגיד, ה׳ נתן והן לקח.
אחר־כן אמרו לו: תגיד שהילד מת

(המשך מעמוד ) 12

1 1 1

או סיפורו.של שלמה באגל, מראש־העין:

יהודים תימניים בנ קודת־ריכוז, לפני עלייתם ארצה. הם מצטופפים

ברחבה, בעיר ל א חג /תחת ה שגתו של שוטר מקומי. במרכז,

חבו ש מיגבעת לבנה: שליח ה סוכנו ת היהודית שנסע ב מיו חדל תי מן כדי לארג! את העליה.

ההגיון מחייב, שהיו לו שותפים — או
לכל הפחות אנשים שידעו על מעשיו,
והסכימו להם. לא סתם אנשים, אלא בעלי־עמדה
במוסדות הרשמיים, אם בממשלה,
אם בסוכנות היהודית.
ייתכן שזו הסיבה, ששום חקירה רצינית
לא נעשתה עד כה. בצדק התמרמרו
אנשי הוועד לגילוי הילדים האבודים :״כ־שיוסלה
שוחמכר נחטף — הועמדה המדינה
כולה על הראש. הוצאו מיליונים.
המשטרה והש״ב גוייסו. וכדי למצוא 250
מדים חטופים — לא עושים כלום?״
ההורים עצמם, ששתקו משך 17 שנים
ארוכות, התעוררו עתה לפעולה. בזה אחר
זה החלו מקבלים הביתה צוי־גיום לילדים
שנעלמו. הם החלו שופכים את סיפוריהם,
ושואלים :״איה ילדינו?״

בצהרים חזרתי, לא ראיתי את התינוק.
שאלתי את שתי הבנות :״מזל, יונה —
איפה התינוק יחיא?״ אמרו לי שתי הבנות
:״באה אחו ת שיקנוזי ת מבית־התינו־קוח
ולקחה את הילד
״אמרה שילד צריך להיו ת בבית־ר,ילדים .״
הלכתי לבית־התינוקות. ישנתי שם על ה רצפה
שלושה ימים ושלושה לילות. אחר־

כ שהגענו למחנה ראש־העין באה אחו ת -י•
לא יודע מה קוראים לה. אמרה :״ צ רין
לקחת את הבן שלך אל בית־התינוקות.:״
שאלה: נזה. שמו? אמרתי: חיים. שאלה
עוד שאלות, כתבה ולקחה את הילד והלכה
חצי חוד ש באה אשתי והיניקה
את הילד שלוש פעמים בי 1ם בבית־יהתי־נוקות.
יום אחד באה בשעה שלוש, והי ניקה.
באה ב שעה שש — ראתה העריסה
ריקה שאלה :״איפה הבן?״ אמרה האחות
:״לא יודעת, לא מכירה.״
באה אלי א שתי בצעקות. תפ שתי את
האחות, וצעקתי לה :״איפה הבן שלי, אי־פה
הבכור שלי, איפה ח)יים?״ אמרה האחות
:״נכון, הכרתי אותך, הבן בבית־חולים,
יחזור בעוד שלושה־ארבעה ימים
כל יום הייתי הולך ו הו לן ושואל —
אבל הבן לא חזר ארבע שנים רצתי
אחרי הילד שלי, חלא מצאתי ה שבוע
קיבלתי מכתב מהצבא. רוצים הילד שלי
שיהיה חייל בצבא. איפה הילד? אין ילד.

מראיין שי
מי חבר אמיתי

מדי ליל שבת, שני דיסקוטקים. אחד למבוגרים
יותר, ואחדלצעירים. שום חוק-
עזר עירוני לא מפריע להם.

ה מ שק
הרעיון שנ דחה

״יש זה הרגה י 7דימ...״

איך השפיעה שערוריית סומרפין על שר
המסחר וד,תעשיה החדש? הוא פשוט נבהל
ממנה, וביטל כלאחר־יד תוכנית שהגה
קודמו בתפקיד, חיים צדוק.
״למר, לי להסתכן בערבויות ממשלתיות
חדשות,״ אמר זאב שרף, וגנז את רעיון
החברה הישראלית ליצוא עבודות־דפוס.
״העניין נפל״ .רעיון יצוא עבודות־הדפוס
נולד לראשונה במוחו של חיים
רוט, כלכלן ראשי במשרד המסחר וה־תעשיה.
חשב
רוט: ענף הדפום שרוי במשבר
חמור, התחרות חריפה ומתח הרווחים קטן.
לכן כדאי להקים חברה משותפת לממשלה
ולכמה בתי־דפוס בעלי מוניטין, שתוכל
לבצע עבודות ברמה אירופית ולייצא אותן
לחו״ל.
השר הקודם, חיים צדוק, הוקסם, הורה
לפקידיו לגשת למימוש הרעיון. ואמנם,
אלה פנו למספר ניכר של בתי־דפוס, נענו
בחיוב רק על־ידי ארבעה מהם: חסדה,
יפת ו או מני ם מאוחדים מתל־אביב, ו מ רכז
מירושלים.
לאחר דיונים הוקמה החברה ל שרותי
דפוס בשותפות עם הממשלה. נחתמו החוזים
והוחלט לשלוח שליח לאירופה ו־לארצות־הברית,
כדי, שיקבל שם הזמנות
לביצוע.
״הכל הלך חלק,״ סיפר השבוע אחד
ממייסדי החברה ,״עד ששר המסחר הוחלף.
השר החדש השש כנראה, והעניין
נפל.״
אולם בפי דובר משרד המסחר והמעשיר.
היתד, גירסה קצת שונה :״העניין לא נפל,
הוא רק נדחה קצת, כדי שתערך בדיקה
מחודשת ויסודית יותר.״

ך * י פו רי ה ט מעבירים צמרמורת בכל
^ המקשיב להם. כמו סיפורה של מזל
תנעמי, היום תושבת גדרה:

מן סרנו את הילד יהודה לבית ה תינו קו ת
במחנה ראש־העין. יהודה היה אז בן
שלושן ה זדדשים. כל יום באתי בבוקר ובערב
להניק אותו. פעם אחת באתי בשעה
מוקד מ ת בבוקר. גבר שעסק בניקוי בית־התינוקות
אמר לי שעוד מוקדם ושאני
צריכה לחכות בחוץ.
עמדתי ליד החלון, ותסתכלתי לתוך בית־התינוקות.
שתי גברות עמדו קרוב למיטה
של יהודה שלי. שתי הגברות רבו ביני הן,
כל אחת אמרה :״זהב שבילי, זה
ב שבילי.״ אחר־נן דיברו בשפה זרה, שלא
הבנתי. הלכתי לצד אתר, מצד הפינה של
בית־יהתינוקות. עמדו שם שתי אחיות, ש דיברו
ביניהן.
שמעתי אחו ת אחת אומרת א ז מה
יש? יש לה הרבה ילדים.׳״ האחות השניה
אמרה :״טוב. אבל א סוד לעשות ככה
לאחר חצי שעה נתנו לי להיכנס לבית־התינוקות.
ה אחו ת שהיתה שם אמרח לי

שלי נו 1נ.
וווווו שט2
שיהודה

או סיפורה של זר,רד, לוי, מפתח־תקוה:

אחרי שירדנו ב אוי רון שהביא אותנו
מתי מן נסענו למחנה־עולים בעין־שמר. באוהל
היינו בעלי ואני עם ארבעת הילדים:
שני בנים ו שתי בנות. בצהרים
הלכנו לאכול בחדר־האוכל. באמצע הארוחה
ניגש אלי איש ולחש לי :״תזהרי,
לוקחים את הילדים הקטנים לא הבנתי
היטב, אן עזב תי את הארוחה, חזרתי לאוהל
ו ש מרתי על הילד הקטן שלושה
ימים — יום החמי שי, יום ה שי שי, יום
השבת ביו םהרא שון — הלכתי לע
שות כביסה.

מכאן נו 71 מו
מצאו

החוטפים

תמונה זו צולמה ב־ , 1950 מראה תינוקו ת של עולים
תימניים, בבית תינוקו ת של מחנה עולים. ב מו סדו ת אלה
מבוק שם ומכאן נעלמו ה תינו קו ת בלי להשאיר אחריהם עקבות.

במדינה
חוק
החרדהו הסיבוק
כשמוסד כמו מועצת דיעתונות נכשל
באינפורמציה, זה דבר חמור. אבל כשמוסד
כזה נכשל באינפורמציה הנוגעת לו עצמו,
חמור הדבר שבעתיים.
דבר כזה קרה השבוע.
הוועד הפועל של מועצת העתונות התכנס
ביום ר,ששי לדיון בחוק לשון הרע,
פירסם הודעה בת שתי סעיפים:
• חרדה נוכח הצעתה של ועדת החוקה
חוק ומשפט של הכנסת, למחוק מחוק
לשון הרע את הסעיף הנוגע ל״תום לב״.
• סיפוק נוכח החלטת ועדת החוקה
לשלול מן המפלגות את הזכות להגנה בהתאם
לחוק לשון הרע.
אך גם החרדה וגם הסיפוק היו משוללים
כל בסיס.
מיותר ומגוחד. מאז שהתקבל חוק
לשון הרע, בערוב ימיה של הכנסת החמישית,
הוא עבר גילגולים רבים. תחת
לחץ דעת־הקהל הוקמה ועדת חקירה לעיון
מחודש בחוק, בראשות השופט העליון
אלפרד ויתקון. הוועדה הגישה מסקנותיה
לממשלה, וזו הגישה לכנסת הצעת
חוק חדשה. אחר־כך נערך דיון במליאה,
והנושא הועבר לוועדת החוקה.
ועדת החוקה קיימה ישיבות רבות בעניין,
אך מעולם לא הגישה מועצת העתונות
בקשה להעיד בפניה, או לתת את חוות־דעתה
המקצועית, או לערער על סעיפים
קיימים, או להציע תיקונים. כלום. כאילו
אין שום קשר בין החוק לבין העתונות.
כשדרש ח״כ אורי אבנרי להופיע בפני
הוועדה, נענה, טען את טענותיו והסביר
את דעתו. למעשה היה עורך העולם הזה
נציגה היחיד של העתונות הישראלית. שום
נציג של מוסדות העתונות (לא מועצת
העתונות, לא ועדת העורכים של העתונים
היומיים ולא אגודת העתונאים) לא הטריח
את עצמו ולא נחרד במשך חודשים ארוכים.
מה שהיה חמור יותר, היתר, העובדה כי
בשלבים מסויימים של דיוני הוועדה, רמזו
כמה מחבריה לאנשי מועצת העתונות שכדאי
להם לבוא ולהעיד. אבל גם אז לא
הטריחו את עצמם לעשות כן.
מועצת העתונות לא רק שבגדה בעצמה,
אלא שירקה גם בפני מאות אלפי קוראי
העתונות בישראל.
רק השבוע התעוררה לומר את דברה,
ואז גילתה כי אינה מתמצאת כלל בעובדות.
#אין זה נכון כי הוועדה מחקה את
הסעיף המגן על עתונאי, אם פירסם את
דבריו בתום לב. סעיף כזה לא היה קיים
כלל.
אמנם ועדת ויתקון המליצה בשעתו להכניס
סעיף כזה לחוק, אבל הממשלה לא
קיבלה את המלצתה.
תוך כדי עבודתה של ועדת החוקה התברר
כי ישנו סיכוי שיווצר בקירבה רוב שידרוש
הכנסת סעיף של ״תום לב״ לחוק.
אך לחצו של שר־ד,משפטים היה חזק יותר.
אילו הטריחו את עצמם נציגי מועצת
העתונות לבוא לפני הוועדה, קרוב לוודאי
שהיו מביאים לנצחון חברי הוועדה שתמכו
בסעיף ״תום הלב״ ,אך מכיוון שלא עשו
זאת, גיחכו את עצמם השבוע, כשמחו על
הוצאת סעיף שלא הוכגס כלל לחוק.
#אין זה נכון גם שחסינות המפלגות
הוצאה מן החוק. גם היא לא היתד, קיימת

אמנם בוועדת החוקה היתד, מחשבה במשך
זמן מסויים, כי יש לחסן את המפלגות
מפני העתונות, אך דווקא הממשלה היתה זו
שוויתרה על העניין. לדעתה ישנם מספיק
סעיפים בחוק המגינים על המפלגות גם
כעת, כך שאין צורך בסעיף מיוחד.
כך התברר כי חרדת מועצת העתונות
היתד, מיותרת, כשם שהבעת הסיפוק שלה
היתד, מגוכחת.

? פוו בוג

ראש -הממ שלה
ע ד שלו שהועל חמי ש ה
ביום
לה לוי
השאר,
בצורה

השני השבוע, כשייצא ראש־הממש־אשכול
לחופשה, דיווחו על כך, בין
גם שני הצהרונים. הם עשו זאת
הבאה:

• ״מעריב״ נ לוי א שכול יצא היום
לחופשה של שלו שה ימים.
• ״ידיעות אחרונות״ :רא ש-הס מ-
שלה לוי א שכול יצא היום לחופ שה של
חמי שה ימים.

ך* ב ר היו קרבות אוויר בגבול הסורי,
^ וכבר טובעה ספינה מזויינת בכינרת.
צנחנים ויחידות רגלים כבר כבשו עמדות
מבוצרות. אבל זו הפעם הראשונה שבגיזרה
זו נערך קרב טנקים.
מדוע?
יכולות להיות שתי השערות:
• כדי לשמור על אינטרסים מקומיים,
של עיבוד אדמות באזורים ד,מפורזים;
>• מתוך חישובים של פוליטיקה גבוהה,
הקשורה באינטרסים של המעצמות הגדולות,
או בבעיות כמו הפסקת הזרמת הנפט מעיראק.
כדאי
לבחון את השתיים.

״ שטהישראלטהור7

הבינלאומי הישן ממש. ההצדקה הפורמלית
לגישה זו: אדמות אלה הוקצו לישראל על־ידי
תוכנית החלוקה של האו״ם, ולא ייתכן
שישלטו בהן תושבים הנמצאים תחת מרות
סורית, ושבמקרים רבים אף חיים מעבר לגבול.
בהשגת
מסרה זו, לא חששה ישראל
מגינויי האו״ם, ולא נרתעה מפעולות צבאיות
נרחבות.

הכיבוש החקלאי התנהל לפי אזורים. עד
חודש מארס 1965 הניחה ישראל לערביי האזור
התיכון, בסביבות אלמגור. אולם אז

תגובת הסורים היתד, חריפה ונוקשה הרבה
יותר ממה שהיה בעבר. הפירוט הרשמי:
• ב־ 28 בדצמבר הוטמן מוקש נגד רכב
מטיפוס מרק 2בריטי, בדרך הפטרולים
באזור דן, בה עובר סיור מדי יום.
• ב־ 29 בדצמבר הוטמן אותו סוג של
מוקש באותה דרך, כ־ 200 מטרים מערבה
למקום המיקוש הקודם.
• ב־ 30 בדצמבר נפתחה אש מקלעים
מהמוצב הסורי עמרת עדאל־דין לעבר טרקטורים
של משק האון, שעבדו בחלקות בהן
לא היו אף פעם יריות בעבר.
• ב־ 1בינאור נפתחה אש מקלעים מחדש
מאותו מוצב, לעבר טרקטורי האון
שעבדו באותן חלקות.
• ב־ 2בינואר ירה טנק מאזור חירבת
דיקא 22 פגזים, לעבר עמדה ישראלית, כשלושה
קילומטרים צפונית לאלמגור. חייל
אחד נפצע קל.
• ב־ 3בינואר ירה מוצב דרבשיה הסורי
פעמיים לעבר סיור רגלי שיגרתי של
צה״ל.
• ב־ 4בינואר ירו שני חיילים סוריים,
שעברו את הגבול באזור עין־גב, לעבר שני
חברי המשק שהיו בשדותיהם.
• ב־ 5בינואר בערב נורו מספר יריות
באזור אשמורה.
• ב־ 6בינואר, בשעה 10.10 בבוקר,
ירה מוצב תוואפיק שישה פגזי־טנק לעבר
טרקטור של תל־קציר, בחלקת הסלק, בה לא
נורו אף פעם יריות בעבר. משלא פגע, פתח
באש מקלעים כבדים לעבר הטרקטוריסט,
כדי למנוע ממנו תפיסת מחסה.
• באותו יום, משעה 11.40 ועד ,13.40
ירו לסרוגין שלושה טנקים סוריים מאזור
חירבת דיקא, לעבר עמדות ישראליות צפונית
לאלמגור. הטנקים ירו 31 פגזים.

ך* עייתה אזו רי ם המפורזים אינה חד־
^ שה. היא צצה עוד לפני שנחתם הסכם
שביתת־הנשק, על גבעה ,272 ליד גשר
בנות־יעקב. מסביר מיסמך רשמי של משרד
החוץ:
במ שך ה מ שא־ו מ תן על הסכם שביתת־הנשק
בין ישראל וסוריה, באביב , 1949 הבהירה
ממ שלת ישראל, כי תנאי בל־יעבור
הוא, שהסורים יפנו את כל כו חו תי ה ם ונציגיהם
האזרחיים ^שממערב לגבול הבינלאומי.
ישראל הסכימה, לעומת זאת, לא
להכניס כו חו ת צבאיים לאותם שטחים ש יפונו
— ואשר ייהפכו, על־ידי כך, לאזורים
מפורזים.
אבל בכך לא נדרשה ישראל לוותר —
והיא ב שום או פן לא ויתרה — על זכו ת ה
המלאה לנהל ולפתח את האזורים המפח־־
זים. פרט לסייג זה. אין מעמדם של אזורים
אלה שונה מ מע מד שאר חלקי המדינה.

אלא שבתוך האזורים האלה ישבו ערבים
פלסטיניים. אילו היה הסכם שביתת־הנשק
מתפתח להסדר של שלום, ייתכן שערבים
אלה היו רואים את עצמם ברצון כאזרחים
ישראליים, ומצבם היה דומה למצב ערביי
המשולש או הגליל. אך היחסים עם סוריה
החריפו בהתמדה. נוסף לזאת, אזורים אלה
הם בעלי חשיבות מכרעת לגבי מיפעלים
כמו ייבוש החולה, המוביל הארצי, מיפעלי-
חשמל ענקיים לעתיד לבוא.
לכן היתד, ממשלת ישראל רגישה מאוד
לכל הקשור באזורים אלה. כך, למשל, כאשר
טענו הסורים כי בעיות האזורים ה־מפורזים
שייכות לתחום פעולתה של ועדת
שביתת־הנשק המעורבת, כמו כל יתר בעיות
שביתת־הנשק, דחתה ישראל את טענתה
בתוקף. עמדתה: האזורים המפורזים הם
שטח ישראלי לכל דבר, ואין לוועדה — בה
יושבים נציגים סוריים — כל סמכות להתערב
בנעשה בהם.
אם בכלל — יכול רק יו״ר הוועדה, שהוא
נציג האו״ם, לעסוק בדברים אלה.
בגלל עמדה זו, שותקה למעשה הוועדה
המשותפת מאז , 1951 ולא הופעלה מחדש,
למרות דרישותיה של מועצת הבטחון.

ה כי בו שחחקל אי
* ההדבר היחידי ששותק. פלאחים המו
שיכו לחרוש, וישראל המשיכה במאמציה
ליצור לעצמה חזקה באזורים אלה. אי־שם
בירושלים נולד החשש, שאולי בדיון הסופי
על הגבולות, יקח מישהו בחשבון את העובדה
שבאזורים אלה יושבים ערבים, כדי
להזיז את הגבול הבינלאומי מערבה, כך
שהאזורים הערביים האלה לא ייכללו בתוך
תחומה של ישראל.
לאור תפיסה זו, היה חיוני
להשתלט השתלטות פיזית
על האדמות שבאיזורים המפורזים, עד לגבול

קוב הטנקים

ביום ה שני האחרון התנהל בין שריון סורי על הרכסים, לבין
שריון של צה״ל, ב שטח הנסוך יותר, מדרום לכינרת. הע שן
מראה את ה תפוצצו ת הפגזי ם הישראליים, סביב שלושה טנקים סורים. אחד מהם נפנע,
שני טנקים, שהתבצרו ב תו ך הכפר תוואפיק, נפגעו והועלו באש על ידי פגזי צה״ל.

הוחלט לממש גם שם את השאיפה הישראלית
של שלטון פיזי עד לקו הגבול הבינלאומי.
איכרים
ערביים. אלה, מצידם ,״אחזו באמצעים״
נגד איכרים ישראליים, כאשר ניסו
לעבד את האדמה.
כך הפך שטת זה, שהוא פורה ואסטרטגי
במיוחד, לשטח־הפקר, כששני הצדדים אינם
מצליחים לעבד אותו, ומפריעים זה לזה
לזוז בו. בי זהו אחד האזורים המועטים
לאורך גבול זה, בו יש שליטה מצויינת
לשני הצדדים על הקרקע שבתווך.

מות ההסכס

פני חצי שנה הציע הרמטכ״ל ה/סורי
אחמד סוויידאני, בשיחה עם ראש
מטה המשקיפים אוד בול, בדמשק, למצוא
הסדר שקט לבעיית הקרקעות. נכרת מה שנועד
להיקרא ״הסכם עיבודים״ ,אם כי לא
בכתב, ולא בצורה רשמית. ההסכם פעל
להפליא.
לפני שלושה שבועות הושם לו קץ. וזאת,
כתוצאה ישירה מאותו חשש ישראלי ישן,
שעיבוד הקרקע בידי ערבים נותן להם חזקה
על שטח ישראלי טהור.

• ב־ 8בינואר, בשעה 10.55 בבוקר.
פתחו שני מוצבים סוריים באזור דרבשיה
באש מקלעים כבדים לעבר טרקטור ממשק
שמיר. בהמשך ירו מספר טנקים סוריים משם
לעבר הטרקטור הישראלי באזור נוטרד״
נורו כ־ 20 פגזים. ירו גם המוצבים הסוריים
עורפייה ותל־הילאל. שני חברי שמיר נפצעו
קל מהאש הסורית. נפגעו שלושה טרקטורים
ונשרפו שלושה צריפים בנוטרה, כתוצאה
מהאש הסורית.

הסדרי למד משהו
ך* חידוש היה הפעלת טנקים נגד מטן
ן רות בתוך שטח ישראלי. אך יש עוד
תופעה הראוייה לציון: פיזור התגובה לכל
אורך הגיזרה. זה העיד, כי הפיקוד בחזית
זו נמצא בידי מפקד בעל מעוף, המסוגל
להפעיל את כל יחידותיו במערכה מתואמת.
גם השימוש בטנקים הוכיח שהמפקד הסורי
למד משהו. קרו מיקרים בעבר, שהצבא
הסורי הפעיל טנקים בגיזרה זו. אולם
היו אלה תמיד טנקים שהתחפרו בעמדות
סטטיות, ואשר שקי־חול הוערמו סביבם כדי
להגן עליהם. בצורה זו הפכו להיות תותחים
רגילים, איבדו את יתרונם העיקרי: הניידות.
הפעם הופעלו הטנקים כטנקים. הם תפסו
עמדה, ירו כמד, פגזים לעבר מטרד, מסו־

נוק מסברן עול
הגנרל נון הוון
המתייחס לתוואניק

0 1 *1
11 1 1
ההר, ב תי

בחלק הקדמי של ה ת מונ ה נראים ב תיו
ה 1 )1ך
של קיבוץ תל־קציר. מעליו, על רכס

1 1 /1 1
תחאפיק עילית. בין בתים אלה התבצרו ה שבוע שני

יימת, והסתלקו לעמדה חדשה, לפני שצד,״ל
יכול היה להפעיל נגדם נשק מקביל.

דדקרב משוריין

התמודדות הגדולה באה ביום ה(
| שני. היה כבר ברור, כי המתיחות שהצטברה
בהתמדה, מאז היריות הראשונות
באזור, חייבת להביא להתנגשות רצינית.
באותו יום היו ההרים הסוריים מכוסים
עננים. רק בשעה 10.45 התבהרו השמים.
ואז יצא סרקטור משוריין של קיבוץ תל־קציר
לשטח, אשר לא היתר, עד כה שום
טענה לגבי ישראליותו. אבל לפני שיכול
היה טרקטור זה לחרוש, הסתבר כי עדרים
ערביים חדרו לשטחים לא להם. הרועים
ברחו חזרה לשטח הסורי. הטרקטור חזר
למשק.
בשעה 12.25 יצא שוב לשדות, אך גם
הפעם לא הצליח לעסוק בחריש. וזאת מסיבה
שונה לגמרי.
הטנקים הסוריים — חלק מן התגבורת
שהוזרמה לחזית בימים האחרונים, עמדו
הכן על הרכסים. הטרקטור נראה להם מטרה
נוחה. הם החלו יורים לעברו. אך גילו
את עצמם, הסתבר כי השריון של צה״ל
חיכה לרגע זה.
בצד הסורי עמדו חמישה טנקים: שני
פאנצדים גרמניים מיושנים, ששוב התבצרו
בתוך עמדות קבועות בין בתי הכפר תווא־פיק,
ושלושה טי־ 34 רוסיים, על הרכסים
שמעל לכפר, סמור לחירבת בטין. משם שלטו
לחלוטין על כל השטח הישראלי, שהיה
מונח כמגש לרגליהם.
בצד הישראלי תפסו הטנקים עמדות בשטח
נמוך ולא־נוח, ובתנאים אלה התפתח
דו־קרב השריון. ראשון נפגע הפאנצר בעמדה
הדרומית של תוואפיק. אחד מאנשיו
נראה בורח מן הצריח. נורו לעברו עוד
שניים־שלושה פגזים, ואז עלה באש.
אחריו נפגע הפאנצר השני, בעמדה הצפונית.
הוא עלה באש מן הפגז הראשון.
שלושת הטנקים הנותרים החליפו מהלומות
עם השריון הישראלי. אך רמת־הקליעה
הישראלית היתד. גבוהה יותר. צוות של
טי־ 34 בורח, הטנק מעלה עשן. ואז סבבו;
שני הטנקים הנותרים לאחור, נסוגו מרחק
מה פנימה, מחוץ לטווח הטנקים הישראליים.
הטנק העזוב נשאר במקומו.

רק בג 77 הקרקעות?
ך* זאת העכיר צד,״ל את הכדור. לידי
הסורים. ובזאת גם הוצגה שוב השאלה:
האם רק בגלל עיבוד קרקעות האזור המפות
פרץ המשבר?

טנקים, שנפגעו בקרב עם שריון צוז״ל. בתי תוואפיק תחתית,
שנכבשה בפעול ת־ה תגמול של , 1960 עליה דיווח ראש מ שקיפי
האו״ם הגנרל פון־הורן, מוסתרים באחד הערוצים שלרגלי ההרים.

שדה־הקרב של השבוע אינו חדש בשביל צה״ל. עוד ביום הראשון של
פברואר 1960 הוא פשט על כפר תוואפיק, באחת מפעולות־התגמול
הראשונות כגבול הסורי. כשל פעולה זו גונתה ישראל כמועצת הבטחון.
שאן! רמזה על נקיטת סנקציות. הגינוי התכסם, כמידה לא קטנה, על
דיווחו שר ראש מטה המשקיפים של אז, הגנראל קארל פון־הורן. בספרו
הקדיש פרק מיוחד לקרב על תוואפיק. סיפורו שלא פורסם עדיין בארץ :
ב־ 1960 הקימו הישראלים קיבוץ חדש ב־בית־קציר,
באזור המפות. כמו רוב קיבוציהם
באזורים פגיעים, היה גם זה מבוצר
ומוקף גדר כפולה. מבעד לגדר זו יצאו
לעבד את האדמה מסביב, הפרו תעלות להזרמת
מים מן הכינרת. וזאת, במרץ כזה,
שתוך זמן קצר לא יכול היה שום איכר
ערבי להגיע לשטח בין הקיבוץ והכינרת.
משם הרחיבו את פעילותם. תושבי שני
הכפרים הערביים השכנים, תודאפיק התחתית
והעילית, עקבו בחרדה אחרי נהגי הטרקטורים
של הקיבוץ, שחרשו בגבולות המזרחיים
של שדותיהם. אלה היו מסיטים את
מחרשותיהם בתנופה מחוץ לתלמים הקודמים,
ובכך מגדילים את חדירתם לאדמה ערבית.
היה זה, כמובן, חלק ממדיניות ישראלית
מתוכננת: להתקדם מזרחה, דרך האזור המפות,
לעבר הגבול הארץ־ישראלי הישן
(כפי שהוא רשום על מפותיהם) ,ותוך כדי
כך לסלק את כל הערבים, בדרכים ישרות
או פסולות.
כאשר מיחו הערבים על כך, או כאשר רצו
הישראלים למנוע בעדם מלעבד חלקה שהם
חמדו — הם ציפצפו גם על הסכם שביתת
הנשק. הסכם זה מרשה רק למספר מוגבל
של שוטרים מקומיים להימצא באזור המפו־רז;
תחת זאת היה מופיע סיור של משטרת
הגבולות של מדינת ישראל, בדרך כלל במכונית
משוריינת. שוטרים אלה אף הקימו
שלוש עמדות, שמהן הגנו על פעולות הקיבוצניקים
ומנעו מתושבי התוזאפיקים להשתמש
באדמה ממזרח לקיבוץ. לכן אין
פלא, שהאיכרים הערביים הרגישו את עצמם
ואת שדותיהם עומדים מול איום מתמיד.

עוד בספטמבר 1957 נפתחה אש מתוזאפיק
התחתית על קבוצת־סקר ישראלית, ובמתיחות
שהשתררה לאחר מכן עזבו תושבי
כפר זה את בתיהם ועברו לתזזאפיק עילית,
בה הרגישו את עצמם בטוחים יותר. כעבור
חודשיים הודיעו הישראלים על כוזנתם לחפור
תעלת־השקאה בלב הכפר התחתון. אבל
כאשר הופיעו שלושה עובדים שלהם —
בלוזיית מישטרת הגבול — והחלו חותכים
את גדר־התיל שבה הגנו אנשי־הכפד על
בתיהם, נפתחה אש. ישראלי נהרג, שני נפצע.
...ה תוכניות לחפירת תעלת־השקאה באמצע
תוזאפיק תחתית בוטלו. אבל תוך 12
חודשים, היו הישראלים עסוקים בחפירת
תעלה אחרת, ממערב לכפר. הדבר עורר
מחאות קולניות, אבל אחרי שקבוצת־סקר
של האו״ם דיווחה שהתעלה לא תפגע באדמה
ערבית, ואחרי שהישראלים הבטיחו שאין

להם כל כוונה לעבד את האדמה עד לשפת
התעלה ממש, קבעה חקירתנו כי העבודה
היא חוקית.
תעלה זו הפכה סלע־מחלוקת רצינית. ברגע
שהתברר לנו, כי הישראלים אינם מתמזגים
לכבד את הבטחתם אלינו, וכי מנוי
וגמור איתם לתפוס ולעבד את כל האדמה
ממערב לתעלה, לא היינו מופתעים כאשר

המתח. אבל כאשר ניסה הקולונל להשיג
שיתוף־פעולה מן הישראלים, הוא חיפש ל־שוא.
הצעתו לסגן הממונה על ענייני שביתת
הנשק, שתושבי תוזאפיק תחתית ומתיישבי
הקיבוץ ייפגשו לדיון, נדחתה פסקנית.
באותו יום אחרי־הצהריים הגיע טרקטור
ישראלי עד לתעלה, כדי לחרוש רצועת
אדמה קרוב לשפתה. ברגע שהקולונל שמע
על כך, דרש הפסקת העבודה. הישראלים
התעלמו מן הדרישה, והחריש נמשך במשך
יומיים, לעיניהם של שוטרי הגבול הישראליים.
זה היה יותר ממה שתושבי שני
התודאפיקים היו מסוגלים לסבול. ב־ 18בינואר
שוב חצו את התעלה מערבה, כדי
לחדש אתעיבוד שדותיהם, לפני שאלה
ייבלעו על־ידי הטרקטור הישראלי.
בנסיון להגיע לפתרון צודק, קבעתי
כי הערבים המעבדים חלקות ממערב לתעלה
לא יעברו את התלמים שנחרשו על־ידי הישראלים.
למען השלווה, קבעתי שאסור לערבים
להשתמש באדמתם ממש עד לשדות
הישראליים, אלא שעליהם להותיר ״שטח
הפקר״ של עשרה מטרים, בין שני האזורים
המעובדים. הדגשתי שקביעה זו לא תפגע
ביישוב הסופי של תביעות שני הצדדים.
קיודיתי שהחלטה זו תשחרר את הערבים
מן הפחד של דחיקתם מאדמותיהם אשר ממערב
לתעלה. קיוויתי גם, ששני הצדדים
יוכלו עתה לעסוק בעבודתם באווירה שלווה
יותר. מה שקרה היה ההיפך הגמור: מאותו
יום הומטרו עלינו תלונות משני הצדדים.

ב־ 20 בינואר הודיע המשקיף שלנו, כי
שבעה טרקטורים ישראליים, בלוויית שוטרי־גבול
חמושים, החלו לחרוש מעבר לגבול
שקבעתי. למחרת ראה טרקטור אחר, חורש
אדמה שלפני יומיים עיבדוה הערבים.
ב־ 26 ראה המשקיף זחל״ם ישראלי —
שלפי הסכם שביתת־הנשק אטור היה לו
להימצא שם — מגרש ערבים שעיבדו אח
שדותיהם. ברגע שהזחל״ם נסוג, חזרו הערבים.
הם גורשו שנית, כאשר הופיעה
מישטרת הגבול, בלוויית הזחל״ם.
בהזדמנות זו, דיווח המשקיף על שלושה

נאצוו מגודל :1110

ח8 ב 3וו
התברר שהערבים גמרו אומר להמשיך ולהזיק
באדמתם. הם חצו לעתים קרובות את
התעלה, כדי לעבד את אדמתם, ונתקלו במשטרת
הגבולות הישראלית, שניסתה להפחידם
ולסלקם.
האיכר הערבי החורש במחרשתו העתיקה,
כשעל שכמו רובה, הפך למחזה רגיל: דמות
בודדה, שבוודאי שאבה עידוד מן הידיעה
כי קציני־תצפית סוריים עקבו אחרי מעשיו,
והיו בקשר עם סוללות של תותחים חדישים,
הרחק מחוץ לאזור ד,מפורז. אין להניח שתותחים
אלה היו נכנסים אי־פעם לפעולה,
לולא פרובוקציה ישראלית. בדצמבר נאלצנו
להפסיק חפירת תעלה נוספת על ידם.
ההפרעה המתמדת לאיכרים הערביים, שגורשו
מחלקותיהם, יצרה מרירות כזאת, שאזור
תוואפיק כולו התפוצץ ב־ 24 בדצמבר,
כאשר פתחו הכפריים באש רובים ומיקלעים
על משטרת הגבולות. עברו ארבע שעות עד
שמשקיפינו יכלו להסדיר הפסקת־אש. בינתיים
נהרג שוטר ישראלי, וערבי נפצע קל.

המצב נשאר מתוח. מתוך דאגה להשיב
את השקט, שיכנע קולונל ברטראנד את
הערבים להפסיק את עיבוד חלקותיהם ממערב
לתעלה, עד לעריכת דיונים נוספים.
הערבים הסכימו בחוסר-רצון, אך הדגישו
שהסכמתם זו לא תוכל -לפגוע באיזו צורה
שהיא בבעלותם על האדמה. זה הוריד את

אנשים מהמישמר הלאומי הסורי, שנשאו
רובים והיו לבושים בבגדי־קרב וחבושים
בכפיות אדומות, והתערבבו בין האיכרים.
למרות תלונות ישראל על הימצאות חיילים
סוריים בתוואפיק, ראינו עד אז רק איכרים
חמושים, ממערב לתעלה.
ביקשנו מהסורים להוציא את אנשי״
המישמר, ומהישראלים שיוציאו את משטרת־הגבול
והמשוויינים. אף אחד מן הצדדים
לא נענה. ב־ 27 הופיע משוריין, ישראלי,
חמוש במיקלע. אנשיו נשמעו צועקים על
קבוצת ערבים. כעבור כמה דקות נורו
כמה יריות מסביבת המשוריין, שזז מן
המקום אבל נשאר באזור. הערבים המשיכו
לחרוש, עד שנורו לעברם עוד כמה יריות,
מאחת העמדות של משטרת־הגבול. ברגע
שנפתחה אש זו, היא משכה תשובה מאזור
תוואפיק. האיכרים הסתתרו בתעלה,
וחילופי־ר,יריות נמשכו קרוב לעשר דקות.
במשך ארבעה ימים לאחר מכן, הורע
המצב. האיכרים הערבים המשיכו לחרוש
בעקשנות, עד שיריות היו מאלצים אותם
לתפוס מחסה. משקיפינו עבדו קשה כדי
להסדיר הפסקות־אש. כעבור זמן קצר נוספו
פגזים לכדורי הרובים. ב־ 31 בינואר
החלו פצצות של מרגמות סוריות נוחתות
ממערב לתעלה.

למחרת תרן ן! צה״ל את תוואפירן
וכבש את הכפר בפעולת־תגמול.

מה מריץ את נולה 1זוי להאשים את
* זהו סיפור של נערה קטנה שעבדה
ב־ 600 לילות כדי לממן את
משפטו של רועה־הזונות שלה, כאשר
נאשם כרצח זונה אחרת. אך
כשיצא זכאי -שבח את כל מב־תכי
האהבה והבטהות הנשואין
ששלח לה מן הכלא. אז היא שלחה
אותו כחזרה לכלא -ועכשיו
היא תובעת ממנו 50 אלף לירות
כעבור הפרת הבטחת נשואין.
* למה עשתה זאת?
* בסיפורים שסיפרה לידידים,
התגלו לראשונה קשריה הסבוכים
עם הנאשם־ברצח ועם הנרצחת,
שהיתה ידידתה. קשרים של אהבה
עזה ושנאה עזה לסרונין, ששררו
כין בל השלושה: פרלה
נזרי, אלי בולקין ושושנה פליגלמן.
ובך סיפרה:

ת אלי הכרתי עוד כשהייתי ילדה
^>|קטנה. כולם בשכונה קראו לו אלי ה גנב.
אבל אז עוד הייתי הגונה: עבדתי ב־כריכיה,
ולמדתי ב מרכז מורים מוסמכים,
ולא הסתכלתי על בחורים.
עברו שנים. אני השתנתי. בהשפעת גבר
אחד שרימה אותי — נעשיתי לזונה. ואז

עם בורקין

באחת מ ת מונו תי ה ם הרא שונות. פרלה וזיתה מאו שר ת
לעבוד עבור אלי בול קין, שהיה גבר יפה כל־כך,
וגבוה כל־כן, ועורר את קינאתם של כל חברותיה. על ה ת מונ ה מאחור כתבה

הולכת פרלה נזרי, כשהיא מרכיבה, כרגיל, משקפי־שנזש כהים. בעבודתה
* 1 81
הק שח היא לא רק מי מנ ה את מ שפטנ של אלי, אלא היתה נוסעת

כמה פע מי ם ב שבוע לבקר או תו בכלא, לשם הביאה לו מתנו ת שעלו לה מאות לירות.

יום אחד, לגמרי במיקרה, פגשתי בבולקין על־יד
קולנוע מונרבי. ואז קרה הדבר המשונה:
כמו שהבטתי עליו — כך התאהבתי בו,
ממבט ראשון ממש.
הרומאן שלנו התחיל למחרת: הלכתי ל־בריכת־השחיה
בגורדון ושש שוב פגשתי את
אלי. הוא ניגש אלי, אמר לי שלום ושאל
אותי אם אני רוצה ללמוד לשחות. הוא סתם
שאל אותי, בשביל להתחיל איתי. נכנסנו למים.
אחר־כך אלי הזמין אותי שנצא יחד לבלות
בערב. הוא בא לקחת אותי, רקדנו ובילינו
עד שעה 12 בלילה. התחלנו לצאת,
והפכנו להיות חברים. ידעתי שלאלי יש עבר
פלילי עשיר, ושאביו הוא ביים, אבל למרות
כל זאת התאהבתי בו, והחיים האלו
איתו דווקא משכו אותי.

לו הקדשה, הי?
תל־מונד, ועליה
אבל כיוון שהו?

התחלתי להביא לאלי את הכסף שהייתי מרו
והוא דווקא היה מבסוט מזה.
התקופה הזו היתד, תקופה יפה בשבילי. כולם
הוא החבר שלי ואני התגאתי. הוא היה אז פירמה
כשאלי היה איתי — זה היה אחרת מכל הקליינטי!
נורא עדין, ועשה לי בדיוק מה שאהבתי.
ככה זה נמשך כמה חדשים, ואני הייתי מאושרו
ביום שבת אחת נדברנו, אז בבוקר הלכתי לעש!
כדי להיות יפה לפגישה. בדרך פגשתי את מנוח,
אלי. הוא שאל אותי אם אני ואלי כבר גמרנו. הרגי
לא בסדר, אמרתי לו ״כן,״ והוא המשיך :״ראיתי?
את אלי עם שושנה פליגלמן ואמנון.״
בערב הלכתי בכל זאת לפגישה. אלי בא, נישק
לי שגם אמנון ושושנה באו. שאלתי אותו איפו
אתמול, והוא אמר שהוא היה עם אמנון ושושנה. ד,
והעפתי לו סטירה.

זאיש אשו למענו הקריבה את עצמה?

ו! מ ת הנ או

(במרכז) ,מרכיבה מ שקפי שמש שחורים,
כשבצד שמאל ידידתה רות, ה מוזכרת בכתבה.

בתמונ ת למעלה, בד מו ת ח
^0 1 ^ 17
החדשה ושערה ה מחומ11
1 1 1 1 1 1 1
צן, ב ת מונ ה למסה מראה את פרלה כבחורה
סולידית ו שקטה לפני שהפכה ליצאנית.

בנתח בית-הסוהו

בג׳למי בו כלוא אלי, עו מדת פרלה יחד עם א מו
ואביו. ה שלו שה צול מו שס דקות ספורות לאחר
שה שופטים פסקו לו מאסר־פולס, אך אחרי העירעור יצא אלי בול קין זכאי, והשתחרר.

בחרה ב ת מונ ה זו כדי ל שלוח אליו, בז מן שישב בכלא
תבה :״אל אלי אהובי לעולם. אני לא א שכח אותך.״
סכח אותה — חז ר אלי בול קין לשבת שוב בבית הכלא.

ה בזנות
יעו שאלי
חוץ מזה,
הוא היה

תסרוקת,
החבר של
1י שמשהו
מול בערב

יוד, ואמר
הוא היה
,גזתי נורא

שלח חבר לקחת את כל המתנות שנתן לי
והתמונות וד,מזכרות.
ושושנה התחילה לעבוד בשבילו, ועכשיו
היא הייתה מביאה לו כספים.
זה שיגע אותי. אמרתי לכולם שאם אתפוס
אותה אני אכה אותה.
כמה ימים אחרי־כן הלכתי עם בחור אחד
לקולנוע ירון. אז כבר לא עבדתי כל כך
חזק בזנות. לא היה לי בשביל מי לתת את
הכסף. ליד קופת הכרטיסים עמדו אלי עם
שושנה פליגלמן.
ניגשתי אל שושנה ונתתי לה סטירה.
אמרתי לה לעזוב את אלי. אחרי שנכנסנו
לסרט הבחור שהייתי איתו פחד והסתלק,
׳ואיתר הלכה גם שושנה. נכנסתי לסרט ואלי
התיישב על־ידי.
אלי המשיך עם שושנה אבל התחיל לצאת

אני נורא התעצבנתי גם על שושנה. היינו
דווקא ידידות טובות. לפעמים היינו עובדות
יחד בזנות, ושומרות אחת על השניה שלא
תתפוס אותנו ניידת.
נורא הרגיז אותי איך חברה שלי מנסה
לגנוב לי את הבחור. רתחתי. ברחתי מהקפה
מלאת כעס. אלי רץ אחרי, והצליח לתפוס
אותי ולשכנע אותי שהם לא חברים.
אבל הוא שיקר.

״שושנה התחילה לעבוד״
*; י אחרי כמה ימ׳ים הוא בכל־זאת עזב
^ אותי. התרוץ שלו היה שיצאתי עם חברים
שלו. וזה לא היה נכון בכלל.
הוא התחיל לצאת עם שושנה, ואפילו

גם איתי לפעמים. ויום אחד סיפר לי שנמאס
לו משושנה, ושהוא רוצה להיות מחדש
החבר שלי.
אבל הבנתי שהוא לא רציני, ורק היינו
יוצאים לבלות ביחד. לא הייתי נותנת לו
כסף.
אחרי כמה ימים בא אלי וסיפר לי שהוא
רב עם שושנה, נתן לה מכות, וניפח לד, את
העין. הוא סיפר לי שהוא מפחד שהיא תלף
ותמסור עליו עדות. ריחמתי עליו. הלכתי
לחפש את שושנה בשביל לבקש ממנה שלא
תעיד עליו במשטרה. פגשתי אותה בבית־קפה.
היא אמרה לי שכבר מסרה עדות על אלי,
שהוא חי על רווחיה ושהוא היכר, אותה וניפח
לה את העין. התרגזתי עליה נורא.
לקחתי בקבוק מיץ, שברתי אותו, ועם ה־
(המשך ב עמוד ) 18

קדלה
(המשך נזטנזוד )17
צוואר של הבקבוק רצתי אל שושנה. רציתי
להכניס לה אותו לתוך הפרצוף. בעל ביוד
הקפה תפס לי את היה ושושנה הצליחה
לברוח מן המקום. היא הלכה למשטרה ומסרה
עדות גם נגדי.
טילפנתי לאלי לעבודה. אז הוא עבד ביהלומים.
סיפרתי לו ששושנה כבר העידה
נגדו במשטרה והסברתי לו שכדאי לו ללכת
אליה בשביל להשפיע עליה לשנות את העדות.
הוא הלך לשם עם אמנון החבר שלו,
ושניהם שיכנעו אותה. אני לא יודעת איך.
באותו יום אחרי הצהריים הלכתי עם
שושנה למשטרה והיא ביטלה את העדות.
אבל היא סיפרה לי שנישבר לה מאלי,
ויותר איננה רוצה לעבוד בשבילו.
שבוע ימים אחרי זה — שושנה נרצחה.

חדש!

חשפתי שאולי אדי רצח
ן* יום שכת, כבר אחרי שזה קרה, בא

3סכ יני גלו
בדיספנסר השחור

חא מיזזזו

לסכינים

המשום שים)

ס ב ^ י

שלם

^ אלי פתאום אלי אחרי הצהריים. הוא
נכנם לחדר וסיפר לי שהוא חיפש אותי בכל
מקום. ואז הוא נורא התחמם עלי. אני לא
רציתי לתת לו, ואז הוא אנס אותי. זו
היתה הפעם הראשונה בחיים שאנסו אותי.
אחרי שאלי שכב איתי בכוח, הוא נרגע,
וסיפר לי שהוא אוהב אותי נורא. הרגשתי
שקרה לו משהו אבל לא ידעתי מה זה.
שאלתי אותו מה עם שושנה? הוא אמר לי:
״יותר היא לא מעניינת אותי, ויותר אני
לא דואג מהעדות שלה.״
בערב יצאתי יחד עם אלי. הוא היה נורא
טוב אלי, וכל הזמן הוא הוציא עלי כסף.
הוא לא נתן לי לעבוד, וקנה לי כל מיני
בגדים יפים.
אחרי כמה ימים שמעתי שמצאו גופה
של נערה בעכו. היתד, לי הרגשה שהבחורה
הזו היא שושנה. חשבתי שאולי אלי רצח
אותה. כעבור שבוע גילו שהנערה הזו היא
שושנה פליגלמן. אז כבר באמת הייתי בטוחה
שזה אלי גמר איתה.
שמעתי שהמשטרה מחפשת את אלי. הוא
סיפר לי שהוא מתכונן לנסוע לגרמניה, אבל
זה בסוד, ואסור לי לספר לאף אחד.
יום או יומיים אחרי זה עצרו את אלי.
כמה ימים אחרי זה עצרו גם אותי. חקרו
אותי כל הזמן בעכו, ולקחו ממני את כל
התמונות שהיו לי עם אלי ושושנה, והייתי
עצורה כמעט חודש. בגללו.
כשאלי היה במעצר, פגשתי את אבא שלו.
הוא אמר לי שאלי אוהב אותי ורוצה לראות
אותי. הכייס הזה עבד עלי, הוא רצה
שאשלם בשביל אלי את המשפט.
נסעתי לבקר את אלי. הוא אמר לי שהוא
אוהב אותי וגם ניזכרתי איזה מותק הוא
היה אלי בימים האחרונים. אלי אמר שאגש
לאמו, ושיחד נדאג לעורך־דין.
התחלתי לעבוד מחדש בזנות. לבד, בלי
חבר. כל גרוש שההזחתי — נתתי לאמא
שלו. כדי שהיא תיתן את הכסף לעורך־הדין.
הייתי עובדת כמו חמור.
כל החברים של אלי היו צוחקים ממני.
הם תמיד אמרו לי :״את תראי שבסוף אלי
יזרוק אותך. הוא מנצל אותך עכשיו, למה
הוא מוכרח כסף בשביל המשפט.״ אבל אלי
היד, תמיד אומר לי כמה הוא אוהב אותי,
ואיך הוא יעשה אותי למלכה אחרי שהוא
ישתחרר מהמאסר. אז בטח שהאמנתי לו.
ככה נמשכו החיים שלי. מרוב העבודה
שעבדתי בזנות בשביל להציל אותו הייתי
מתעלפת הרבה, והפכתי להיות רזה וחלשה.
אבל לי זה לא היה איכפת. רק שאלי יצא
זכאי. הוא הבטיח לי לעשות אותי בחורה
הגונה.

* מיוצר מפלות אל-חלד
* חסוםסא 21£ק £ £ס
* צפוי ס רמ ופלססימיוחד

כשככר רוצה -א3י גגעדת
^ חלי שאלי השתחרר, חשבתי שהוא
יקיים את מה שהוא הבטיח לי. אבל
הוא רצה רק שאתן לו כסף. הוא אפילו
התחיל לדבר עם עליזה ר,גיבנת שתעבוד
בשבילו, ובשביל להשלים איתי, קנה לי
בגדים, ואמר לי שזה מהכסף שעליזה נתנה
לו. ואחרי שהתאהב ביעל (העולם הזה
)1631 גמרתי איתו. מסרתי עליו במשטרה,
ועכשיו הוא יושב בחזרה, במקום שממנו
הוצאתי אותו. מסרתי שהעביד אותי בזנות
ועוד דברים מעניינים. שידע שאי־אפשר
לסדר אותי.
כשאני חושבת איך הייתי עובדת בלילה
ברחובות בשבילו, והכל לחינם! החלטתי
שבחורים יותר זה לא סחורה, והתחלתי
לצאת עם בנות. היום, כשגבר רוצה אותי,
אני נגעלת מזה.
ועכשיו אני שקטה. אני יודעת שיותר
לא אעבוד ככה. כבר שבועיים שהפסקתי
לעבוד בתור זונה. אין גבר ששווה את זה.
העולם הזה 1632

רוצה הלוואוז גדולה? שו־־האוצוו פינחס ספיר יתן לן־ .הוא נ בו נתן רנורס :
אפיל־ 1ל מרגל, לרודפי!נצע, ל רמא־נ 1ולחסרי־ נ:ישוון -והם רא החזירו!
האזרח שומע דהן על שערוריות גדולות. על ג׳ימי לוי, ואפרים איליך,
ו״סומרפין״ .לכן יכול האזרח לחשום, כי רק ככמה מקרים גדולים נעשו
טעויות. המציאות עגומה הרכה יותר. הממשלה -כעיקר כדמותו של
שר האוצר פינחס ספיר -אינה עושה רק שגיאות גדולות. היא עושה
גם שגיאות קטנות. הרכה שגיאות קטנות, יום־יום וכאורח שיגרתי.
כעמוד זה יסופר על רשימה סודית אחת, כה רשומות 31 שגיאות
כאלה. אלה הם 31 מיפעלים, שנוצרו כלהט ״העשייה״ של ספיר. העיקר
שיגזרו סרט, העיקר שיצלמו כיומן־הקולנוע, העיקר שיהיה עוד מיפעל.
לא חשוכ אם יש כו צורך, אם השוק מוכן לקלוט את תוצרתו, אם
מנהליו יודעים את מלאכתם. לא חשוכ אם יוכל לשלם את ההלוואה
שנותנת לו הממשלה 31 .מיפעלים אלה לא יכלו לשלם את ההלוואות.
המסתכמות כיותר מ־ 12 מיליון ל״י סכום גדול, כשכיל שגיאות קטנות.
^ ראשית היה החזון, והוא היה מר־
^ נין: כדאי להקים מיפעל תעשייתי בדרום,
לספק עבודה לעולים חדשים, למלא
את דרישות השוק, ולצבור רווחים בכבוד.
למה לא? זה גם ציוני וגס משתלם.
כך הוקמה חברת לבנה בע׳׳נז, שנועדה
לייצר לבנים אדומות בבאר־שבע.
חשבו בעלי החזון: את הלבנים שנייצר
יחטפו ברעבתנות כל בוני הבתים ומקימי
המיבנים במרחבי הנגב, שכן ידוע ומוסכם

כסף לא רק לנושים־סתם, אלא גם לבנק ל פי
תוח התע שיה. והבנק הזה הוא כבר עניין
ציבורי ממדרגה ראשונה. הוא הוקם לפני
שמונה שנים, כדי שיסדיר בצורה בנקאית
את הזרמת הכספים הממשלתיים למיפעלים
קיימים ולמיפעלים מוקמים.
אפילו גורם בינלאומי אדיר, כמו הבנק
העול מי, לחץ אז על ממשלת ישראל שתקים
בנק מיוחד כזה. הבנק הע!ולמי לא עשה
זאת, כמובן, מתוך דאגה לישראל, אלא ש־

על הכל, שבדרום הארץ אין אבנים טבעיות
לבניין.
כך חברו יחדיו אדירי התעשיה של ישראל,
בצורת חברת העובדים של ההסתדרות
הכללית, ומשקיעי־הון פרטיים מחו״ל, והחזון
הפך למציאות.
הלבנים היו אמנם יפות, אך הבונים העדיפו
בלוקים. חוץ מזה, השותפים קצת
רבו ביניהם, או, בלשון אחד המנהלים,
״היו קשיים״.

רצה כי כספיו שלו, אותם הוא מלווה לישראל,
יוזרמו באפיקים תקינים.
כך הוקם הבנק לפיתוח התע שיה, כשבין
מייסדיו נימנו בתחילה הממשלה, בנק לאו
מריבות
כין שותפים

ך* ל זה לא היה צריך לעניין כל־כך את
^ הציבור, אילולא נגע הדבר לכיסו של
כל אזרח.
כי חברת לבנה, שנמסרה לפירוק, חייבת

מי, בנק הפועלים, בנק די סקונט, חברת ה עובדים
והתאחדות בעלי התעשיה.

מכאן ועד לפינחס ספיר הדרך היא קצרה.
ספיר, שהיה אז שר המיסחר והתעשיה,
והיום שר האוצר, הוא אדם שיש לו מה
לומר בענייני הבנק. והוא אומר הרבה. עד
כדי כך, שהבנק הגיע עימו להסכם, לפיו
כל הלוואה הניתנת מטעם הבנק לפי דרישתו
של ספיר, ובניגוד להגיון הכלכלי,
תהיה הממשלה ערבה לה.
לכן, אם חברת לבנה, למשל, חייבת לבנק
90 אלף לירות, ואם מצבה הוא כל כך
מעורער, שלא תוכל לפרוע את חובותיה,
לא יפסיד כל כך הבנק, כמו שתפסיד מכך
הממשלה.
כלומר: האזרח ישלם מכיסו עבור המריבות
בין השותפים. הוא ישלם מכיסו גם
בגלל העובדה, כי ייצור הלבנים האדומות
החל עוד לפני שהיה בטחון כי יהיה להן
ביקוש. ספיר אישר את הקמת המיפעל ואת
מתן ההלוואה — ועל האזרח לשלם.
תורה כלכלית זו נקראת בשם ״ספיריזם״.

שזושה עמודים, שישה טורים
ולם הספיריזם אינו מצטמצם רק

0ווי: גהגינו!( או הנרא

בגבולות מיפעל אחד או שניים. הוא
גם אינו מתאפיין רק על־ידי שערוריות־ענק
כמו ג׳ימי לוי או סומרפין. הספיריזם הוא
שיטה קבועה, יומיומית ממש, לפיה מתנהלים
ענייני המשק והכלכלה במדינת ישראל.
ההוכחה האחרונה נמצאת עתה במשרדי
הבנק לפיתוח התע שיה, ברחוב אלנבי בתל
אביב, בצורת שלושה עמודי סטנסיל, המחולקים
כל אחד לשישה טורים.
בראש הטור הראשון כתוב ״מספר סידורי״
.בראש השני ״שם החברה והמקום״ .ב
ראש השלישי ״תאריך מינוי כונס הנכסים״.
בראש הרביעי ״שם כונס הנכסים״ .בראש
החמישי ״סכום ההלוואה״ ,ובראש הטור
השישי כתוב ״יתרת החוב ביום כינוס הנכסים״.
בקיצור:
במיסמך הפנימי הזה מופיעה
רשימה של 31 מיפעלים מכל חלקי הארץ
— מצפת ונצרת שבצפון, עד אשדוד ואילת
שבדרום — שקיבלו הלוואות מן הבנק,
ופשטו את הרגל.
פרט מעניין: החוב של מרבית המיפעלים
הוא בדרך כלל גדול יותר מסכום ההלוואה
המקורית, שכן התווספו גם סכומי הריבית.

;פינחס הניד: הוא עושה אה החשבון -אחה גשוס

נשאלת השאלה: מי ישלם את המיליונים?

געש בגתגיה

לק מן המיליונים ישולם על־ידי אזרחי
\ | ישראל. כי לא תמיד מסוגל כונס הנכסים
להוציא מן העסק הכושל את מלוא
חובותיו. כמו, למשל, במיקרה של מיפעל
המתכת מאילת הנקרא עציון גבר, שפורק
מבלי שהבנק הצליח לקבל את המגיע לו.
חלק מן המיליונים יוחזר טיפין־טיפין.
כמו, למשל, במיקרה של פלסטיק לאומי
מתל־מונד, החייב 31 אלף ל״י. המיפעל נמסר
לכונס נכסים תל־אביבי, בשם פרץ אמיר,
והוא השכירו כדי לממש את חובותיו. הסכום
שהוא מצליח להוציא מדי חודש בחודשו
מגיע רק ל־ 600 לירות. כלומר: יעברו
עוד חמש שנים לפחות עד שהבנק יקבל
את כספו.
גורלם של כמה מיליוני לירות אחרים
עדיין לא ברור. דוגמה לכך יכול לשמש
מיפעל פע מון מפתח־תקווה, שקיבל הלוואה
בסך 240 אלף לירות ושיתרת חובו ביום
כינוס־הנכסים הגיעה ל־ 262 אלף לירות. ה־מיפעל
יעבור בקרוב לאיזור פיתוח, יקבל
זריקות־כטף נוספות.
מיפעל אחר, כמו געש הנתנייתי, חייב רק
38 אלף לירות, אולם הוא עלול להיסגר.
כי המשא־ומתן שנוהל בינו לבין משרד המסחר
והתעשיה לא עלה יפה. המשרד הציע
למיפעל לעבור למיצפה רמון, ניתקל בסירוב.
אילו הסכים געש לעבור, היה מקבל
הלוואה חדשה. עתה הוא עלול לשבוק חיים.

סוד כמקדםז עזו ע

לה הן ר ק דוגמאות אופייניות לאותם
מיפעלים המופיעים ברשימה הפנימית,
ושאותן גילה העולם הזה חרף מעטה הסודיות
שהטיל הבנק.
למה נזקק הבנק לסודיות? למה השתמט
דובר הבנק, פייבל גבזה, מכתב העולם הזה
שרצה לראיינו? למה לא מגלה הבנק עצמו
את כל סידרי מתן ההלוואות ואת סוד
פשיטות־הרגל?
כי הבנק ל פי תו ח התע שיה אינו חופשי.
הוא מקבל בעניין הזה, כמו בעניינים רבים
אחרים, תכתיבים ממשלתיים.
אילו היה הבנק עצמו מגלה את הפרשיות
הללו, היה גורם לזעזוע ציבורי. כך
היו מתגלים עסקים כושלים וניהולים חסרי־אחריות
לא מצד אנשי־עסקים פרטיים, אלא
מצד נציגי משרדים ממשלתיים ומצד מנהלי
עסקים הסתדרותיים.

למשל: חברת חן עדולם מצור־הדסה, שנמסרה
לכונס הנכסים אפרים טלמור, עורן״
דין תל־אביבי, חייבת כרבע מיליון לירות.
בין מייסדיה נמנתה גם חברה השייכת למשרד
המסחר והתעשייה.
או דוגמה אחרת: חברת הידרון בע״מ מאשדוד.
היא חייבת סכום דומה, ונמסרה
לכונס נכסים אחר. בעלי מניותיה מתחלקים
שווה בשווה בין ההסתדרות לבין משקיעים
זרים מארצות־הברית.
מי אשם במצבה? על מי מחפה הבנק לפי
תוח התע שיה? ולפי הוראותיו של מי?

התעשיין שריג?

ין ההכרות הכבדות שמופיעות ב־
^ רשימה הסודית בולטת זו המסומנת
במיספר הסידורי .2קוראים לה ארגדין
בע״מ.

חברת הטכסטיל הזו קיבלה מן הבנק 668
אלף לירות, ויתרת חובה הגיעה ל־ 829 אלף
לירות. חוץ מזה היא לא הצליחה לייצר
בדים, לא באיכות בינלאומית ואפילו לא
באיכות מקומית. המכונות שלה היו מוזנחות,
והתוצרת לא עמדה במיבחן הביקורת.
כשלונו של ארגדין לא נשמר כסוד ישראלי.
שמעו עליו גם סוכני המודיעין ה־מיצרי.
הם התלבשו על אחד ממנהלי החברה,
סמי ברוך, בעת ששהה בשווייץ, ובעזרת
פיתוי כספי גייסו אותו לשרותם.
גם זה לא עזר, כשם שלא עזרו ההלוואות
הממשלתיות. חברת הטכסטיל, שזכתה בתחילה
בתמיכתו הנלהבת של ספיר, נסגרה,
ואילו ברוך נידון למאסר.
אבל לא רק מרגלים זכו להלוואות כבדות
תחילה, ולהגנה במסווה של סודיות אחר־בך.
בין הזוכים בכך היו גם חלוצים ובונים,
כמו אנשי קיבוץ גבעת בתר, שהקימו
חברה י שראלית ל מזון תינו קו תבע״ ט, הידועה
יותר בשם תינוקיו.
תינוקיו זה זכה להיות מס׳ 5ברשימה
הסודית של הבנק ל פי תו ח התע שיה. הוא
חייב עתה סכום הקרוב לרבע מיליון לירות,
ומפקח עליו כונס נכסים תל-אביבי בשם
גרשון תמיר.
הבנק התל־אביבי בכלל לא חשב לפרסם
את העובדות הקשורות במצבו של תינוקיו.
גם המנהלים מן הקיבוץ לא חשבו על כך.
שלמה שילוח, למשל, שהוא אחד ממנהלי
המיפעל, גירש את כתב העולם הזה מחדרו,
סירב לגלות את פרטי הפרשה, שעבורה,
כמו עבור פרשות אחרות, משלם האזרח הישראלי
במיטב כספו.
מי שמשלם חייב, לפחות, לדעת עבור מה.

ספורט כדורגל פיק בדב ״ ם

ערב שאלות ותשובות
הנך מוזמן לערב פוליטי אקטואלי בליל שבת 13 בינואר בשעה
8.30 בערב, בבית החלוצות, רחוב המלך ג׳ורג ,37 תל־אביב.

ח״כ אודי א בנ רי
ישא דברי פתיחה על הנושא :

הדחליל של שיטת־הבחירות
אורי אבנרי, עו״ד אמנון זיכרוני, אלכם מסים ועו״ד שמואל סגל

יענו על שאלות הקהל

דמי־כניסה לכיסוי ההוצאות 2ל״י.
כרטיסים: במזכירות התנועה ובליל־שבת בבית החלוצות.

בית־הספר המרכזי
לפעילי התנועה
עומד להיפתח בקרוב המחזור הראשון
של בית־הספר המרכזי לפעילי התנועה.
פעילים
וחברים החפצים להשתתף בלימודים
יירשמו במזכירות התנועה,
רחוב קרליבך ( 12ת.ד ,)136 .טל 30134 .
תל־אביב.
תקופת הלימודים בקורס — 6חודשים,
ובמסגרתו ילמדו הנושאים הבאים:
בעיות פוליטיות אקטואליות —

אורי אכנרי, אמנון זיכרוני
שלום כהן
עיניני המרחב —
ר. אשכול
כלכלה —
פסיכולוגיה ויחסי ציבור —

ד״ר מ. כספי
מ. מנור

ארגון וניהול —
תורת החברה והמדינה —

אמנון זיכרוני, ם .א. טויק

כן ישתתפו מרצים אורחים

מרצים לשעות חינוך
תנועת העולם הזה — כוח חדש תשלח
את פעיליה המרכזיים להרצאות בשעות־מחנן,
לכיתות שישית, שביעית ושמינית
בבתי־הספר התיכוניים.
המעונינים להזמין מרצה מתבקשים
לפנות לאברי, מזכירות התנועה, ת.ד.
( 136 טל )30134 .תל־אביב, ולציין את
שם בית־הספר, הכתה, המועד ונושא
ההרצאה.
מטעם ועד הסטודנטים
של הטכניון — חיפה
תיערך הרצאה של
ח״ב אורי אכנרי
שידבר על הנושא:

איך להצביע -
בידיים או ברגליים?
האסיפה תתקיים באולם ״צ׳רצ׳יל״
בטכניון, ביום ה׳ 12 לינואר, בשעה
8.30 בערב.

$בג א ד ־ שבע
ביום רביעי 11 בינואר, בשעה 8.00
בערב, אצל דני לחמן, רחוב קלישר ,6
תתקיים פגישת אוהדים בהשתתפות:

אברי רכיב

לדיון על הנושא:

כיצד נגיע לעמדת השפעה?
$בפתח ־ ת קוו ה
ביום שלישי 17 בינואר, בשעה 8.30
בערב, במסעדת ״הנשיא״ רחוב שטמפפר
,13 תתקיים פגישת חברים לדיון על
הנושא:

כוח חדש -אחרי הוועידה
$בר מ ת־גן

ביום רביעי 18 בינואר בשעה 8.30
בערב, בקפה ״העצמאות״ בגן דוד המלך
(מאחורי קולנוע אורדע):

אץ סי בהלבהלה
״ההפתעה היא ששמשון תל־אביב עוד
עומדת במקום הרביעי בטבלת הליגה הלאומית,
ולא שהיא הפסידה 3מישחקים״ ,אמר
השוער הגדול יעקב חודורוב. הוא השוער
של שמשון, שבשלושת המשחקים האחרונים
ירד מהמגרש עם קבוצתו כשהיא מנוצחת.
הטראגדיה היא גדולה במיוחד, לאור העובדה
שבמשך עשרת מחזורי הליגה ה
בנויג

נותנים הצת ומב טיחים הרבה
אגודת הפועל תל־אביב היא הדוגמה הטובה
ביותר לכך, שעיסוק בהרבה ענפי
ספורט מביא בסופו של דבר למיכשולים
בכל אחד מהם. התל־אביבים החליטו שכיאה
לסניף גדול עליהם לטפל בכל ענפי הספורט.
אלא שלכך אין להם מספיק כסף. התוצאה:
מדי יום קמים ספורטאים אחרים,
וטוענים כי אינם זוכים לתנאים מינימאליים.
נסיעה לחו״ל. הראשונים שטענו כך,
עוד בשנה שעברה, היו. הכדורגלנים, ש־מפעילותם
חיים כל שאר ספורטאי האגודה.
לפני חודש קמו ד,כדורסלנים. גם הם התלוננו
על כך שהנהלת אגודתם לא קיימה
הבטחותיהם כלפיהם.
בראשית השבוע נוספו מתאבקי הפועל
תל־אביב למתלוננים. גם הם טענו, כי התנאים
בהם הם נאלצים לפעול אינם ראויים
לספורטאים.
הטיפול בכל המרידות הנ״ל הוא תמיד
זהה. ההנהלה נותנת קצת, מבטיחה הרבה,
אינה מקיימת, ומחכה למרידה הבאה. כדי
שוב לתת קצת ולהבטיח הרבה. שיטה זו
מגבירה, כמובן, את המרירות בקרב הספורטאים,
אינה תורמת להעלאת רמתם.

שינוי שיטת הבחירות?
עקרונות התנועה
ב״כוח חדש״
גליון מס׳ 13 של בטאון התנועה
הופיע השבוע ובו: עקרונות
התנועה — כפי שנתקבלו ב־ודעידתה.
מחיר
החוברת — 50 אגורות.
דמי מינוי לשנה — 10.ל״י.
לשלוח לת.ד 136 .ת״א- .

ישר לפרצוף

דו־שבועון, מוצא ע״י חטיבת הסטודנטים
של תנועת העולם הזה — כוח־חדש.
מחיר הגליון 10 אגורות.
להשיג אצל פעילי חטיבות הסטודנטים
באוניברסיטאות.

ישיבת מרכז

הישיבה הראשונה של המרכז תתקיים
ביום חמישי 19.1בשעה ,6.00 ברחוב
קרליבך 12 תל־אביב. על סדר היום:
א) אישור הרכב ההנהלה.
ב) קביעת נוהלי העבודה של המרכז.

לקראת הדיון על תקציב משרדי הממשלה יוזמת סיעת
העולם הזה — כוח חדש בכנסת שורה של התייעצויות עם

מומחים ואנשי־מעשה בשטחים שיידונו.
הסיעה תערוך שורה של התייעצויות פנימיות, שאליהן
מוזמנים לא רק חברי התנועה, אלא גם אישים בלתי־תלויים,
היכולים ומוכנים לתרום לגיבוש הצעות הסיעה
בכנסת.
הפגישה הראשונה תוקדש לדיון בתקציב משרד החקלאות,
והיא תתקיים ברחוב קרליבך ,12 תל־אביב, ביום החמישי,
, 19.1.1967 בשעה 8.30 בערב.

מומחים לחקלאות וחקלאים, מוזמנים לפגישה זו.

עוד לפני שנה היה זד, הנושא הכאוב ביותר
בספורט המקומי. מדי יום כתבו העיתונים
בעד ונגד הארכת החוזה של מאמן
הנבחרת הלאומית מילובאן צ׳יריץ׳ .בישיבה
סוערת החליטה אז ההתאחדות שלא להאריך
את החוזה. עסקנים האשימו איש את רעהו
בקנוניות, נשיא ההתאחדות אריה שריג
התערב. וצ׳יריץ׳ נשאר לשנה נוספת.
דדממה דקה. בראשית השבוע שוב
דנה ההתאחדות בנושא. בקול דממה דקה,
ללא ויכוחים, החליטה פה אחד על הארכה
נוספת של החוזה עם צ׳יריץ׳ .״אנחנו עומדים
לפני הטורניר הקדם־אולימפי ב־,1968״ אמרו
בהתאחדות ,״וזה זמן שאינו מתאים לשינויים.״
הסיבה
האמיתית *היתד, פרוזאית יותר:
אנשי ההתאחדות פשוט לא מצאו מועמד
ישראלי לאימון הנבחרת. מבין המאמנים הישראליים
הבאים בחשבון הלך התל־אביבי
יוסף מירמוביץ׳ לאמן את הפועל תל־אביב,
ואילו הרמת־גני יצחק שניאור החליט לאמן
את נבחרת מכבי, בנוסף לקבוצת מכבי יפו
אותה הוא מאמן כבר מראשית העונה.
מועמדים אחרים מבין הישראליים לא היו
בנמצא .״כשהם עמדו בפני האתגר הגדול
של אימון הנבחרת, הם נתקפו פתאום בפיק
ברכיים,״ אמר אחד מאנשי ההתאחדות .״לא
יכולנו לכן, במצב כזה, לוותר על צ,יריץ.,״
זו היתד, הסיבה. שההתאחדות הישראלית
ממשיכה לשלם משכורת ענק למאמן הנבחרת,
שפעילותו בתנאים הקיימים מצומצמת
ביותר. התקווה היחידה היא, שבשנה
השנייה לפעילותו בישראל הוא יראה סוף־
סוף פירות בעמלו.

הם איומים, שאין מקומות חניה למכוניות,
שדרכי הגישה אינן נוחות. ושבכלל חסר לו
לאיצטדיון שיפוץ יסודי.
בכל זאת הסכימה המשטרה לשלוח מדי
שבת שוטרים, כדי לשמור בו על הסדר. אך
בשבת האחרונה התחרטה לפתע המשטרה.
היא הודיעה שלא תשלח יותר שוטרים למכביר.,
הסיבה
לשינוי המפתיע: עד השבת נהגה
רק קבוצת מכבי תל־אביב לשחק את משחקיה
הביתיים באיצטדיון המכביד .,השבת
החליטו גם קבוצות הכוח־מכבי רמת־גן ומכבי
יפו לשחק עליו. עובדה זו פגעה באנשי
הפועל, השולטים באיצטדיון בלומפילד
היפואי, כי בו נהגו לשחק קבוצות אלה קודם
לכן. אלה לחצו במקומות המתאימים, הביאו
לצעדה המפתיע של המשטרה.
הפיתרון שנמצא: סדרנים מקומיים גוייסו
במקום השוטרים.

כדורגלנים מוצרי ופלגי*
שלושה מ שחקים — שלשה הפסדים

ראשונים לא נוצחה שמשון תל־אביב אפילו
פעם אחת. היא החזיקה בשיא זה עד
למשחקה נגד הפועל ירושלים, כשנוצחה .1:2
חודורוב אומר, ששלושת ההפסדים האחרונים
של שמשון אינם נוראים כל כך.
סוף־סוף הם הפסידו רק נגד הפועל חיפה
והפועל פתח־תקווה, ונגד הפועל ירושלים
בבית.
יענקל׳ה גם אומר, שהוא ספג בם ך הכל
14 שערים עד עתה — בדיוק אותו מספר
שערים כמו שספגה קבוצתו לשעבר, הפועל
תל־אביב. שבה יש מגינים מנבחרת
ישראל. כמו דויד פרימו, למשל.
בהתחשב בכל הסיבות האלה, חודורוב
חושב שהמצב של שמשון בהחלט טוב, ושאין
שום סיבה לבהלה.

באץ מע 1טרה
מאז תחילת העונה נערכים המשחקים
באיצטדיון המכביד, בתל־אביב בחסות המשטרה.
כולם יודעים שהתנאים באיצטדיון

כך למשל, טענו כדורסלני הפועל תל-אביב
כי אגודתם חייבת להם סכומים ניכרים כהוצאות.
במשך חודש לא הופיעו הכדור־סלנים,
שלא נסעו עם הנבחרת לבאנגקוק,
לפעילות באגודתם. בסופו של דבר דאגו להזכיר
לשניים מד,מורדים, שלמעשה הם גם
עובדים ולא רק משחקים בהפועל תל־אביב,
וכי אם ימשיכו להיות ילדים רעים לא יהיה
להם ממה לחיות. חוץ מזה גם הבטיחו להם,
שידאגו להם לנסיעה לחוצלארץ.
הכדורסלנים, הרוצים יותר מכל לשחק
כדורסל ולהצליח, החליטו לשוב לפעילות.
השאלה היתד״ כמובן, כמה זמן יעבור עד
המרד הבא.
הפיתרון הפשוט, של צימצום הפעילות בענפים
צדדיים והתרכזות בענפי הספורט
המרכזיים, עדיין לא נראה למנהלי הפועל
תל־אביב.
* במש חק בו ניצחה
שמ שון תל־אביב .0:1

הפועל

חיפה

העולם הזה 1532

שושנה נהו, המחזויס ונר השאר

באותה המסיבה היא פגשה יהודי אמיד,
וצעיר שהתעניין בה באופן מיוחד. הבר־מצווה
נגמרה, אבל האיש העשיר המשיך
להתעניין, ועשה ממנה מזכירה שלו.
והיות והוא איש עסקים, המסתובב בכל
אסיה, בכל אמריקה ובכל אירופה, הוא לקח
את מזכירתו איתו. והעובדה שהיא עבדה כמזכירה
לא הפריעה לה להיות מחוזרת על־ידי
מיטב הדון־ז׳ואנים של העולם.
בפאריס, למשל, חיזר אחריה ז׳ק שרייה,
זה שהיה בעלה של בריז׳יט בארדו, אבל
לא יצא להם מזה שום דבר ממשי .״הסבר־תי
לו,״ היא מכפרת ,״שאני לא חתולת
מין. הוא הבין את זה.״

לפני

לעולם הגדול היתה שנסעה שושנה נערה צברית עם שיער
ארוך ו מתנופף ובגדים ספורטיביים, גבריים.

^ מרות מסעותיה הגדולים, היא
/לא שכחה את השכונה הירושלמית
בה נולדה ושבסמטאותיה גדלה. ועכשיו,

ה הו דגת
ישר מחוץ־לארץ, היא חזרה לנחלת־אהיט,
ועם כל התרבות החוץ־לארצית שקיבלה,
היא לא שוכחת לעזור לאמה לשטוף כלים.
אבל חוץ מזה היא גם מבצעת כמה
עבודות לבדה: כי מאז חזרה מהעולם,
גילו פתאום כולם שהיא בערך הנערה
היפה ביותר בארץ. ולכן מאז שהגיעה,
היא כל הזמן מוזמנת לכל מיני מסיבות,
ולארוחות, ולכל מיני אירועים אחרים.
והיא מקבלת יותר ויותר הצעות להיות
דוגמנית, וכוכבנית ושחקנית.
והיא כל כך יפה, שכנראה תצליח בכל
ד,דברים האלה גם יחד, אם לא למעלה מזה.

^ 0תרצו אין זו אגדה,״ אמרה
^ שושנר, כהן. שאלו אותה אם היא
מתכוננת להקים את מדינת־ר,יהודים והיא
ענתה שלא. היא מתכוננת לצאת לחוץ־
לארץ, ללא פרוטה בכים, לגלות ולהתגלות.
זה היה לפני שנתיים. שושנה היתד.
אז בת עשרים ושלוש. עברו שנתיים,
שושנה חזרה ארצה, והתברר שבאמת
אין זו אגדה: היא ראתה את חצי העולם.

עם ז־אק שאריה
למרות
של בריז׳יט בארדו, בחצר ביתו.
זאת, אמרה לו שו שנה ״לא״ החלטי ביותר.

הדוגמנית

(מימין) היא שו שנה,
מדגימה חליפת־מכנ־סייס.
כ שהצעות רבות מ מ שיכות לזרום אליה.

לפני שנתיים היא היתד, צעירה, יפה ושובבה,
לבושה כמעט תמיד במכנסי ג׳ינם
וסוודרים עבים וגדולים, או בשמלות ארוגות
נפלאות, מעשה ידיה. עכשיו היא
צעירה הדורה ואלגנטית, המבוקשת על ידי
מיטב בתי־האופנה, צלמי־קולנוע, פסלים,
ציירים, וסתם כל מיני רודפי־שמלות.
איך קרתה לה כל האגדה ר,זאתי פשוט
מאוד. לאחר שהיא החליטה לצאת לעולם
היא לוותה כסף מידידים, עלתה על
אניה, ונטעה לה ללונדון.
היא התכוונה להמשיך שם בלימודיה,
כי היא אורגת מוסמכת, בוגרת בצלאל
שם סיימה ארבע שנות־לימוד. היא נסעה
להשתלמות ללונדון, שהיא, כידוע, בירת
האפנה החדשה. ואז, כשהגיעה לשם, מה
קרה? היא הוזמנה למסיבת בר־מצווה של
אחת המשפחות היהודיות במקום.

כשהיא מביאה איתה את שלל המנצחים: מזוודות מלאות
בגדים, ו מזכרות שנאספו בכל העולם, כמעט: בארצות
אירופה, אסיה ואמריקה. רק דבר אחד לא ה שתנה: אופיה הלבבי ופ שטו ת הליכותיה.

בחזרה הניתד

ק1לנן ע
י שראל
הסבס רי ס
על יד קולנוע תמר יש סדר מופתי. נכנסים
לפסז׳ והמדריך הראשון ניגש חרש,
על בהונות רגליו, ומודיע :״כל הכרטיסים
נמכרו.״ מתקדמים לעבר הקופה ומדריך
שני מודיע :״הקופה סגורה.״ ניגשים לקופה,
רואים שהיא באמת סגורה ורוצים
ללכת הביתה. אבל מדריך שלישי מודיע
באדיבות רבה :״אם אתם מעוניינים בכרטיסים
— תיגשו לפינת שדרות רוטשילד.״
ניגשים לפינת שדרות רוטשילד, ומגלים
את משרד הכרטיסים. הוא מתנהל בתוך
מכונית אמריקאית מפוארת, צבועה בצבע
אדום מבריק. בתוך המכונית יושבים שני
אנשים, עם הרבה שרירים לכל אחד. איש
שלישי, גם הוא כמות לא קטנה של שרירים,
עומד בחוץ ומבקש :״לעמוד בתור,
לא להידחף בבקשה. יש כרטיסים לכולם.״
איש השרירים שבתוך המכונית (מספר
,)209246 מחזיק חבילה עצומה של כרטיסים.
הוא מוכר אותם בנימוס, לפי הסדר,
כל כרטיס במחיר הכפול. הצופים המסופ־׳
סרים לוקחים בשמחה את הכרטיסים, ורצים
לאולם.
מקפיא את הדם. שואלים את ספסר־הכרטיסים
המהודר מדוע הוא פוכר כרטיסים
בספסרות. הוא לא עונה, רק מאותת
בעיניים לשני אנשי השרירים שלידו, ואלה
מקיפים את השואל משני הצדדים ושואלים
״מה יש״ מקפיא את הדם. השואל נמוג מיד
לתוך הערפל.
בעל קולנוע תמר טוען שבכל עניין ה־ספסרות
אשמה המשטרה :״אני לא מעוניין
שיהיו אצלי ספסרים. אני רוצה שהקהל
שלי יהיה מרוצה. כמה פעמים שראיתי
אותם טלפנתי למשטרה, הודעתי. אכל המשטרה
באה רק כעבור שעה וחצי, ובינתיים
הספסרים גומרים את הכרטיסים.
״אנחנו לא מוכרים יותר מארבעה כרטיסים
לאדם אחד. אבל אנחנו מחלקים כרטיסים
לאחד עשרה משרדי כרטיסים בעיר,
והספסרים האלה עוברים כנראה ממשרד למשרד,
וקונים.״

סרטים
האםעהבת
בגידה ;וסח אמריקה

משק פיי םנגד סימור
בעיית הסינוור היא בעיה כאובה ביותר ואין כמעט נהג אשר לא התנסה בה. אולם רק עתה,
לאחר שנים רבות של מחקרים וניסויים, הומצא פטנט עולמי לפתרון בעית הסינוור:

משקפיים נגד סינוור
חברת ״נס״ קבלה בישראל את הפטנט העולמי לייצור והפצת משקפיים נגד סיגוור —
למשקפי ״נס״ שתי תכונות חשובות :

א. משמשים מגן בטוח נגד סינוור.
ב. משמשים להגדלת הראות בשעת ערפל.
משקפי ״נס״ יופצו באמצעות תחנות דלק ובתי מסחר לחלקי חילוף בכל רחבי הארץ.
בימים אלה, יוצאת חברת ״נם״ במסע פרסום נרחב בעתונות, ברדיו ובקולנוע, על מנת להחדיר
בתודעת ציבור הנהגים את הצורך במשקפיים נגד סינוור.

שנוי כתובת
מנו* המבקש לשגות את כתובתו מתבקש
להודיע על כך שבועייס מראש, על־מנת
למנוע עיכוב במשלוח העתון למענו החדש.

(ירון,

אביב; אימליה — ארצות־הברית) משפחת
עשירים מנוונת חיה בווילה העומדת להימכר,
במחנק מתמיד של ניוון וריקבון.
המשפחה מזכירה את משפחת האצילים
מגן הדובדבנים של צ׳כוב, וכמו המשפחה
ההיא, גם משפחה זו משועבדת לאדם
פעיל ונמרץ מן החוץ.
הסרט מלא אווירה מינית גסה, הנוצרת
על ידי בימוי רגיש וצילומים נפלאים.
ידיד המשפחה הקטן והמכוער >רוד שטיי־גר
המצויין) שוכב עם האמא, שוכב עם
הבת, משתלט על הווילה ועומד להעביר
אותה לרשותו.
כריחה מהליכלוך. ידידת המשפחה
(שלי ווינטרם) מנסה להכניס את הבן
למיטתה, ומספרת לו תוך כדי כך מה
עושות אמו ואחותו במיטתו של הידיד,
והבן מחזר קצת אחרי אמו (פולט גודאר
הנהדרת) ,וחולם על בריחה מכל הליכלוך
הזה עם אחותו (קלאודיה קרדינלה).
האנשים המנוונים הללו חיים בתוך עולם
של שקרים, ללא עתיד, ללא עבר, ללא
רגשות, ללא שום דבר להיאחז בו, ולכן
הם מפתחים כולם יחס לאדם החזק היחידי
הנמצא סביבם.
זהו סרט פיוטי, מבויים בקטעים רבים
בכוח רב, ומשוחק בצורה מצויינת.

אבקת אד
איש הן ןטלף

(תל־אביב,

תל־אביב;

ארצות־הברית) ״הסרט הזה מוקדש לאוהבי
ההרפתקאות ולאוהבי הגיחוך,״ מודיעים
לפני תחילתו, ובצדק.
זהו מן סיפור מדעי־דמיוני, על ארם
שהחלים להציל את העולם, ועל ארבעה
אנשים, בעלי שמות משונים, שהחליטו
להרוס אותו.
הרבה הומור והרפתקאות. ארבעת
האנשים המציאו נשק המסוגל להריק את
כל הנוזלים מבן־האדם, ולהפוך אותו ל־אבקר״
הנהפכת בחזרה לבן־אדם כששופכים
עליה מים.
בעזרת הנשק הזה הם גונבים את כל
העולם וזזה 1532

אנשים
הכלבים והשיירה
לרעיית ראש־הממשלה הנופשת, מרים
(״מאריאם״) אשכול, קר כנראה. היא של

השבוע את מכונית הלארק הלבנה שלה
לשיפוצים, הורתה להרכיב בה מיתקן לחימום•
• בכנסת נזכר השבוע אשכול בהקשר
לבדיחות: ח״כ מק״י שמואל מיק ונים
ביקש מכל מי שמחזיק בחוברת הבדיחות
על אשכול, שישלחנה אליו. לא שהוא מין
טיפוס כזה שאוהב בדיחות, אלא שדימיטרי
צ׳וכחין, השגריר הסובייטי, ביקש לראות
אותה • .צ׳ובחין לא ידע כנראה, כי בינתיים
כבר יצאה לאור חוברת בדיחות חדשה
על אותו הנושא. הוציא אותה גם הפעם
הפירסומאי יליד קיבוצו של אשכול (דגניה
ב׳) אורי סל סלע זה זכה השבוע
להשמצה מעטו של הפיזומנאי דידי מנד
סי, שכתב בטורו השבועי, בידיעו ת אחרונות,
כי הוא ״פארזיט מקצועי״ .מכיריו
של דידי הסבירו את כעסו בעובדה, שסלע
השתמש בחוברת הראשונה שלו בכמה מבדיחותיו
של דידי, וזאת מבלי לציין את מקורן.
• הישג נאה באמנות ההעלבה הפרלמנטרית
השיג ח״כ מפא״י ישראל קרגמן, כשקם
לנאום בוויכוח התקציבי מיד אחרי ח״כ
רפ״י משה דיין. קרגמן :״זכותו של כל
אדם היא לפגוע ביוקרת הממשלה, לבקר
אותה באופן רציני, או תוך כדי הלצות,
אבל חובת הממשלה במישטר דמוקראטי היא
לנהוג לפי הכלל, והשיירה חייבת להמשיך
ללכת׳.״ דיין, שישב ליד מנהיגו דויד כ ך
גוריץ, רגז וציטט את האימרה המלאה:
״הכלבים נובחים והשיירה ממשיכה לל־

מרכיבים אותה מתי (״מתילדה״) ן$ינכ,
יוסף (״פפה״) פלטה ויעקוב דמיו.
מטפל בה, מעצב אותה ומביים אותה חבר-

שלישייה־לשעבר (טריו ערבה) שמעון ישראלי
• .התלונן השבוע קורט סטרנד,
סגן הנשיא העולמי של חברת המלונות היל־מון,
כי לאחר פגישה עם ראש־ר,ממשלה,
בה שפך את לבו על ענייני תיירות, הפסיקו
אשכול בשאלה ״מה אתה רוצה שאני אעשה?״
ענה לו סטרנד :״רק דבר אחד, שתחליט
החלטה בפסטיבל יוסף ג׳י,
או יוסקה גימ״ל, או יוסף גכעון, או
יהף גוטמן, המתנהל עתה בישראל, עקב
הידיעה הסובייטית על מאסרו במוסקבה,
דיברו כולם — עתונאים, אמנים, דיפלומטים
וסתם אזרחים — על תמונה מפורסמת של
הצעיר התמהוני, כשהוא במדי צר,״ל. אף
אחד לא יכול היה להציג תמונה כזו, אך
כולם נשבעו שראו אותה, או שמעו עליה,
או שנידמה להם שראו אותה, או שנידמה
להם ששמעו עליה. תמונה זו מוצגת כאן
לראשונה, והיא שייכת לאלבום הפרטי של
משפחת הציירים עמליה ונחום ארכל.
תמונה שניה השייכת להם, מציגה את גימ״ל
בחברת שני הארבלים, והיא צולמה בשוויץ
(ראה ת מונות) ,הארבלים הם גם היחידים
שתרמו השבוע סיפורים חדשים לאוסף הנדוש
והלעוס כבר, שגדש את עתוני ישראל
בימים האחרונים. סיפר ארבל, כי לפני
הרבה שנים, כשהתנהל משפטו של הרס״ר
המפורסם שמחון, שנאשם ברצח ידידתו
מירח ארצי, הבטיח יוסקה לאחד מידידיו
להכיר לו את שמחון. הוא לקח אותו

קאריטה כ״מלבת הוויקינגים
הורגת, גם שוכבת

מועצת הביטחון, מכניסים אותר. למבחנות
ובורחים איתר, בצוללת.
בסרט יש הרבה הומור, הרפתקאות, המצאות
דמיוניות מצחיקות ופנטזיה, אבל
כל זה מכתן ברובו לאנשים המכירים את
הווי הקומיקס האמריקאי, שעליו מבוסס
הסרט. לקהל הישראלי נשאר רוב הסרט
סתום, והוא מגיב על כך בקריאות ושריקות.

תדרות הציונית :״אתה מגיע לישראל וכבר
בימים ׳הראשונים אתה שומע בדיחות שמעלות
סומק על הפנים, לא מפני שהן בלתי
מהוגנות, אלא מפני שהן אכזריות ומרושעות.״
• ח״ב רק״ח מאיר וילנר, על
החלטת מועצת מפ״ם שהאריכה את הישיבה
בממשלה בשנה :״מפ״ם קיבלה שנה על תנאי.״
• ח״ניו־יורק טייטס״ :״מעמדה
של ישראל הוא לא נוח באופן מרגיז.״

ב חו רהעס ונתיד

תדריך

ה תג״ ך

(גורדון,

תל־אביב;

רון,

ירו שלים; אורה, חיפה) סיפורי בראשית
עם תוספות, פירושים, ואגדות, מבויימים
על־ידי ג׳ון יוסטון, בכבוד למקור.

ה ש תי ק ה

נפריז,

תל־אביב)

חוסר הקומוניקציה. הפעם ביצירתו
גדולה של אינגמר ברגמן.

* הרוסים כאים הרוסים כ״
אים (אוריון, תל־אביב) קבוצת רוסים תועה
בדרך, מגיעה לאדמת ארצות־הברית, מעוררת
שם היסטריה המונית, ומביאה כמעט
למלחמת עולם שלישית.
סכין כמים (רון חיפה) אגם
רחב, ערפל, סירת מפרש ושלושה אנשים.
סרט פיוטי, נפלא.
אותלו (צפון, תל־אביב) הזדמנות
חשובה לצופה הישראלי לעשות הכרה עם
אתלו חי. את ההזדמנות נותן לורנס אוליב־ייה
בהצגה מוסרטת של התיאטרון הלאומי
האנגלי.
העולם הזה 1532

פסוק ה ש בו ע
• הד״ר נחום גולדמן, נשיא ההס כוכבים לאחר
שרחל וולש המכוסה־סמרטוטים יצאה
מן העיתונים, נשאר בהם חלל ריק.
את החלל הזה עומדת למלא לכם קאריטה.
כרגע היא מלכה. מלכת התיקינגים, בסרט
בשם זה. היא עושה בסרט שני דברים
חשובים: הורגת אנשים ושוכבת איתם. לא
ברור בדיוק לפי איזה סדר.
היא נוצרה, בדומה לרוב התוצרת ההולי־בודית
בצפון הרחוק, בפינלנד. היא חלמה
להיות שחקנית והפכה דוגמנית. אחר־כך
היא חלמה להיות דוגמנית־צמרת, התחתנה
לפי צו האופנה עם צלם, והפכה שחקנית.
אומרים, כמובן, שיש לה עתיד, אבל גם
ההוזה שלד, די מרשים.

נבחרת של כדורגל אך לא כל מה
שקשור בכדורגל וספורט יכול לשמש נושא
לבדיחות. הסיפור הבא הוא דוזקא סיפור
עצוב. הוא מסביר למה לא הופיע בשבת
האחרונה איש הכוח־מכבי רמת־גן, גדעון
שרר, בהרכב קבוצתו, שנוצחה בתוצאה
0:2על־ידי מכבי יפו. הסיבה: יומיים לפני
המישחק בילה קצת שרר בדיסקוטק של
מאנדי רייס־דייוויס־שאולי. לרוע
מזלו הופיעו שם מאמן קבוצתו, אדמונד
שמילוכיץ, ומנהל הקבוצה אלי דאהן.
השניים נעצו בו את מבטיהם, והמאמן אמר
לו :״אתה יכול להישאר כאן!״ למחרת, כ־שהורכבה
הקבוצה,ילא נכלל בה שרר. הוסבר
לו :״מי שהולך לבלות אחרי אימון
קשה, אינו מסוגל לשחק בשבת עוד
נתח ספורטאי: כדורגלני הפועל תל־אביב
רואים בקינאה כיצד בקבוצות אחרות מקבלים
פרמיות, מענקים ושאר טובות הנאה,
מגופים הנקראים ״חוגי אוהדים״ .לכן הטילו
על האוהד השרוף שלהם, יגאל הימל־כלוי,
לייסד חוג אוהדים כזה, שיאסוף
עבורם תרומות. עכשיו מחפש האוהד־הש־רוף
אוהדים־שרופים־עשירים • .ומספורט
לדת: הבדיחה האחרונה מספרת, כי האפיפיור
פאולום ה״ 6שלח שליח מיוחד לישראל,
כדי ללמוד את פרשת הפיצויים של
הרב איפר אונטרמן. האפיפיור מעוניין
לבדוק אם מגיעים לו פיצויים מהעיר מילאנו,
שם כיהן כקארדינאל במשך שנים רבות,
לפני שנבחר לכם הקדוש • .השבוע, כש־התפלאו
מבקרי בי ת האמנים הירושלמי לראות
שהצייר יוסי שטרן, שחזר מאמריקה,
מציג לראשונה בחייו תמונה מופשטת בזהב
ושחור, קיבלו ממנו את ההסבר הבא :״זה
לא מופשט. זה מבטא את שתי הבעיות
החשובות ביותר של האמריקאים — רדיפת
הממון ורדיפת הכושים באחד הלילות,
בשעות הקטנות, כשחזר אריק לביא מחיפה
לתל־אביב, לאחר הצגת הנזלן ואני,
עצרה את המכונית המשטרה, שעסקה בחיפושים
אחרי רוצחי הנערה בחדרה. אריק החל
לספר לשוטרים בדיחות, ואז זיהו אותו ונתנו
לו רשות להמשיך בדרכו. את ריכקה רז,
שישיבה באותה מכונית, הם לא זיהו כלל.

יוסף ג׳י ואורחים * כשווייץ
האם התופרת

כת.״ שאל קרגמן, בתמימות :״האם נאמרו
דברים כאלה כאן אולם כעבור כמה
דקות נפל קרגמן עצמו בפח. בדברו נגד
ביטוח־אבטלה, כיאה לעסקן פועלי מחיפה האדומה,
הפליג בזכות האידיאולוגיה של
ערכי־העבודה ,״שאינה זרה לי, ושעדיין איני
מסתלק ממנה.״ תמהה היושבת־ראש דכורה
נצר, חברתו למפלגה :״מדוע עדיין? ״
קרגמן נחפז לתקן את עצמו :״אני מוכן
להסתלק מן המילה עדיין אפילו אורי
זו ה ר נזכר בכנסת. הסיבה: כשלון הופעתו
בתל־אביב לפני שבועיים. הזכיר את העניין
ח״כ המפד״ל ישראל כן מאיר, כדי
לקבוע שצריך בכלל להקטין את מימדי הבידור
בישראל .״צריך לחשוב על דברים
יותר רציניים!״ פסק בתקיפות.

ייז ך -ז
לאולם בית־המשפט, לחש משהו על אוזנו
של קצין משטרה, והלה הכניסם בכבוד אל
תוך האולם. שם רמז יוסקה גימ״ל בעל הקשרים
רמיזה לשופט, והמשפט הופסק לכמה
דקות, כדי שגימ״ל יוכל לעשות הכרה
בין ידידו לבין הנאשם • .סיפור אחר של
ארבל יש בו כדי לפתור את תעלומת זהות
הוריו של הצעיר התמהוני: פעם, כשיוסקה
אירח את הארבלים בשוויץ, התנפלה אשד,
זקנה על המארח בחיבוקים ונשיקות. ארבל
ניכנס עימה לשיחה, והתברר כי היא אימו,
העוסקת בתפירה. האם סיפרה כי בנה סובל
מהתנהגויות מוזרות, ולכן שלחה אותו לישראל,
כשהוא מצוייד בקיצבה חודשית,
כדי שהמדינה היהודית תשפיע על בנה לטובה.
ההשפעה לא היתר ניכרת כנראה.

ת מונו ת ו אגדו ת
המלונאי חיים שיף, שהוא אחיו של
המלונאי דויד שיף, שהוא בעלה של ה־יפהפיה
אלה שפירא, סובל גם הוא מן
המיתון. כדי להילחם במיתון, החליט להדפיס
גלויות מיוחדות שתשלחנה בדואר לתושבי
ירושלים, ובהן הצעה לבוא ולבקר בבאר
של מלון הנ שיא, שם יימכרו משקאות ״במחירים
של קיוסק״ .מלבד זאת החליט שיף
להביא למלון שלישית זמרים־נגנים חדשה,
שתקרא שלי שיית ה מיתון • .שלישייה חדשה
אחרת נקראת שלי שיית מיתרי הזהב.

ה כ דו ד והכוסית;
על הקשר בין ספורט לבין דיסקוטקים
יש כבר כמה וכמה סיפורים. אחד מהם
נוגע לחלוץ שמשון תל־אביב, אמנון יפת,
שהחליט לפתוח דיסקוטק דווקא ברחובות• .
כידוע, ישנו כבר כדורגלן המנהל דיסקוטק.
זהו דניאל שמולביץ, ממכבי חיפה, המנהל
את דיסקוטק דניה שעל הר הכרמל• .
כששמע זאת שייע גלזר, אמר :״כשיהיו 11
דיסקוטקים כאלה, נוכל להרכיב מבעליהם

עמליה ונ חו ס ארבל.

יוסף ג׳י כחייל צה״ל
הבן ה מוזר

גברי מעדיפים בדונדיות שמו של יעקוב ללי הוא יעקוב לוי.
אבל הוא לא אוהב שקוראים לו כך. הוא
אוהב שקוראים לו ז׳אק־זה־שהיה־הבחור־של־הייזל־סקוט.
היום
הוא בן ,26 ונחשב לאחד הפועלים

יעקוב והייזל

הכי חזקים בנמל אילת. בשנת חמישים ושמונה
הוא עלה ארצה ממרוקו, ולפני שנה
הוא הכיר את הייזל סקוט, הזמרת הכושית
המפורסמת.
היא הופיע בארץ בסידרת הופעות בשר־תון,
ואחרי זה נסעה לאילת כדי לנוח וליהנות
מהנוף. היא שכבה באילת על שפת־הים,
הסתכלה על הנוף, ואת מי היא ראתה

חתונת הגרעיני
הגדולה
כל בוקר מעמיד אברהם פרדה את הדוכן
שלו בלב באר־שבע, פותח את פיו ומכריז
על הסחורה שלו :״אמריקה אמריקה אמריקה,״
הוא צועק.
ומי שחושב שהוא מוכר את אמריקה,
סימן שהוא לא תושב הנגב, ולא יודע
מי זה אדרהם פדרה, הידוע יותר בכינויו
אברהם אמריקה.
אין אדם אחד בכל הנגב הרחב שאינו
מכיר את אמריקה .״אמריקה?״ שואלים
בתימהון אנשי המקום את התייר המגיע
לעירם ,״מה, אתה לא מכיר את אברהם
אמריקה? אמריקה הוא הרי מלך האגוזים
והגרעינים. איך זה יכול להיות שאתה לא
מכיר אותו?״
כשאמריקה הגיע לארץ־ישראל, לפני 14
שנה, הוא התיישב בבאר־שבע, הסתכל על
העיר, שאל את עצמו מה חסר בה. ראה
שאין בה אדם אחד שאינו יודע לפצח גרעינים,
והחליט :״בבאר־שבע חסרים גרעינים.״
הוא
פתח דוכן לגרעינים. ואכן כעבור זמן
מה התברר שזה באמת מד, שהיה חסר לעיר
הדרומית, כי אמריקה החל מתעשר.
הוא רכש לעצמו מספר חנויות, קנה
לעצמו מכונית, ורהיטים, ודירה והיום הוא
נחשב לאחד מעשירי העיר. אבל את ההובי
הישן שלו הוא לא זנח.
כל בוקר הוא מתניע את המכונית שלו,
נוסע למרכז העיר, מעמיד שם את הדוכן
שלו, מניח עליו את הגרעינים ופותח בקריאות
:״אמריקה אמריקה אמריקה״.
הוא נמצא שם בחורף ובקיץ, בשמש ובגשם,
ביום יפה או ברוח סערה, ורק ביום
שהפועל באר־ שבע נאבק עם מישהו בתחרות
כדורגל הוא משאיר את הדוכן שלו בבית,
לוקח את כל שקי הגרעינים, הולך איתם

הטורפות לפני שלו שה חוד שים עזב הזמר רן אלירן את א שתו האמריקאית בישראל, ונסע לו
לחודש הופעו ת באפריקה. בינ תיי ם הוא נמצא עדיין באפריקה. ה ש סועו ת מספרות על הצלחות
גדולות שלו שם, גס בעסקי שירים וגם בעסקי נשים, ואומרים שלעת עתה הוא עוד לא
מ תכונן לחזור, ושבכלל הוא שוכב ב מי ט ה, פצוע.
מה קרה לו? קרה לו דבר נורא. הוא לקח בחורה, ז מר ת צרפתיה מצליחה מהבוורלי הילס,
והלך איתה ב שמורת־טבע פראית.
הם נכנסו לשם עם ה מכונית הקטנה והחלשה שלהם, ונמר גדול עבר על פניהם. הם
הצליחו להתחמק מ מנו, ופג שו ב דוב ענק. הם פנו מיד לשביל צדדי, וקבוצה של אריות
התחילה ל שאוג עליהם. הם נכנסו לסימטה צרה, ונח שים ארסיים התפתלו להם מתחת
לגלגלים. הם עצרו את ה מכוני ת, נצמדו איש לרעהו, וחיכו ש מי ש הו יבוא להציל אותם.
ואז, ממרחק רב הגיח אליהם, ב מ הי רו ת מסחררת, וברעש רב פולקסוזגן גדול, והוא ב א מת
התנפל על ה מכונ ת שלהם.
רן אלירן נפצע מזה ב ציזו ה שמאלי, ולחברתו שלום.

בתוכו אם לו את יעקוב לוי, הלא הוא
ז׳אק.
עשרים יום רצופים הם ניהלו רומן מרתק.
הם טיילו יחד בכל הארץ, נסעו במטוסים
לאילת ובחזרה, וכל אילת ידעה כבר שיעקוב
לוי הוא ז׳אק הבחור של הייזל סקוט.
אחר־כך הייזל סקוט חזרה לפאריס, ואחר־כך
קיבל ז׳אק כרטיס טיסה לשם. הוא עלה
על מטוס, נסע לפאריס, שהה שם חמישה־עשר
יום, וברח חזרה לארץ.
למה? ״קודם כל נמשכתי אליה,״ הוא
מספר ,״כי היא זמרת ג׳אז מפורסמת, ושנית
אני אוהב כושיות. אבל מה ששיגע
אותי אצלה זה הקנאות שלה. היא חשבה
שהיא קנתה אותי, רצתה שאסתכל רק עליה.
היא שיגעה אותי. נמאס לי ממנה, התחלתי
להרגיש כאילו קנו אותי. עזבתי אותה, הסתובבתי
שנה בעולם, נסעתי לסקנדינביה,
לקחתי שם אוויר חדש, הכרתי בלונדיות ועכשיו
חזרתי לאילת.״

וזנזלון
ר!ץ זחר׳ונר!
שני אנשי־אופנה חשובים הגיעו ארצה:
יהודית מזור ואחיה, בועז מזור. שניהם
הגיעו ארצה בגלל יום השנה למות
אביהם.
בועז מזור הוא דוגמן אצל קארדן, אבל
למרות שהוא נמצא במרכז המודה העולמי,
ההשכלה האופנתית שלו הרבה יותר חלשה
מזו של אחותו.
אחותו היא אחת הצעקות האחרונות של

אמריקה. ומי שרוצה לדעת מה נהוג שם,
בארץ החלומות, ומה לא, צריך רק להסתכל
עליה ולדעת.
כשמסתכלים עליה רואים תיכף שהיא רזה
מאוד, יפה מאוד, העיניים שלה מאופרות
בצבע שחור, והשיער החלק שלה מאופר
בבלונד.
״עכשיו זה מאוד במודה,״ היא מסבירה
את עצמה ,״ללכת עם שיער חלק מאוד, פנים
חיוורים, ועיניים מאופרות היטב,״ היא ממצמצת
בעיניה כדי שהדברים יהיו ברורים,
ומחליקה בידה על שערה החלק.
אחר כך היא מורידה את ידה אל קצה
שמלתה ומסבירה ״המיני, זה סתם תחפושת
ושיגעון. זה טוב למסיבה משוגעת, או
לים. זו בדיחה, ותישאר בדיחה.״
אחר כך היא מסבה את תשומת־לב בן־
שיחה לצבע השמלה שלה .״זה הצבע המודרני,״
היא מסבירה ,״צבע תפוז.״
שואלים אותה מה שלום הבת שלה, והיא
עונה שמצויין, היא כבר בת שנה, ושזו
המודה עכשיו באמריקה הגדולה, בנות בגיל
שנה.
קוראים לה, לבת הזאת, טיפאני, על שם
חנות התכשיטים הגדולה והמפורסמת .״עכשיו
זה מאוד באופנה, תכשיטים,״ היא
אומרת.
״באמריקה,״ היא ממשיכה לספר ,״לא
מניקים תינוקות. זה לא באופנה. יש
בקבוקים וכל מיני דברים מודרנים. גם אני
לא הינקתי את טיפאני.״
בהתחלה, כשהיא רק הגיעה לארצות־ה־ברית,
היה נהוג שם שכל בחורה יפה
ומצליחה תהיה דוגמנית מפורסמת. אז היא

ססזדאי 83י זו
כשהיא היתה ב ת 16 גילו את מרצדם
(אלקובי) ,ו הפכו אותה זמרת גדולה ומצליחה.
עבר קצת ז מן, והיא הפכה אחת מ־

ז מרות הג׳אז ה סובו ת ביותר ה מופי עו ת בארץ.
כשהיא
היתה בת שבע־עשרה, אמרו עליה
שהיא ילדה תמימה, שעוד לא נתנסתה בשום
נסיון רציני בחייה. עבר ז מן, היא
גדלה, והש מועו ת על חו סר־הנסיון שלה הלכו
וגברו.
כשהיא היתה כבר ב ת 17 וחצי, שאלו כל
מיני אנ שים מתי חו סר־ הנסיון הזה יעבור
לר. ומה יהיה הסוף שלה, והנה בי מי ם
אלה תינ תן הת שובה לכל ה שאלות הרבות
הללו.
לפני ז מן מה היא הכירה בתל־אביב גיט־ריסט־פסנתרן
איטלקי בשם גיטני פריי*
סל 21ה מופיע ביום ב תז מו ר ת רוקטס,
והספיק להיות בעבר המלווה של הז מרת

ריטה פאכונה.

הגימריסט־הפסנתרן התנדב לא רק ללמד
אותה נסיון־חיים, אלא אפילו רצה להתארס
איתה.
מרצדס למיגרש, ומחלק אותם לכל חברי הקבוצה,
כדי שינצחו.
כי הוא נחשב לאבא של הפועל באר־שבע,
אבל חוץ מזר, הוא גם האבא של פנינה,
וגם לה הוא מחלק כמה גרעינים שהיא רוצה,
ביד רחבה.
ביום הרביעי שעבר נערכה בבאר־שבע
חתונת הגרעינים הגדולה. הכלה היתד, פנינה,
בתו של מלך הגרעינים, והחתן היה בעלה.
בחתונה השתתפה כמעט כל באר־שבע, והגרעינים
זרמו שם כמו מים, שלא לדבר על
המאכלים, הזלילות וכל השאר .,וכל באר־שבע
שמחה בשמחת המיליונר המקומי.

האירוסין נועדו ליום רביעי זה, ומרצדס
מיהרה ל שלוח מיברק לאיטליה לאמא שלו
שתבוא לחגוג איתם. האמא הבריקה בחזרה
מזל־טוב, והתנצלה על שהיא לא יכולה לבוא,
והבטיחה שלחתונה היא תשתדל להגיע, אם
יודיעו לה על זה די ז מן מראש, כדי
שתספיק להתכונן.
מתי תהיה החתונה? ״אה, אני לא יודעת
בדיוק,״ מסמיקה מרצדס ,״את מבינה, קודם
כל, לפני שמתחתנים, צריך לע שות לו מ שהו.
כי אחרת אני לא יכולה ב שום־אופן להת ח תן
איתו.״
מה צריך לע שות לו? ״אה, את מבינה,״
היא ממ שיכה להסמיק ,״ב מצב שהוא נמצא
עכ שיו אני לא יכולה לה ת ח תן איתו. צריך
לעשות לו ניתוח. נו, את יודעת. לחתוך,
את מבינה?״ היא נראית כבר כמו עגבניה
בשלה, וממ שיכה לנסות להסביר את המצב:
״ הו א עוד לא יהודי, אז צריך קודם לע שות
לו מ שהו. נו, את יודעת. ב שביל שיהיה
יהודי, ויוכל לה ת ח תן איתי.״

יהודית מזור כיום
היתד, דוגמנית מפורסמת. אחר־כך התברר
שמתכננת־אופנה זה יותר באופנה מאשר
דוגמנית, ויהודית מזור הפכה מיד למתכננת־אופנה.
אבל
למרות שהיא מתכננת־אופנה עשירה
ומפורסמת, אין לה נהג ומכונית פרטית.
״זה כבר לא נהוג,״ היא אומרת .״יש שם
עכשיו אופנה שנקראת לי מוזין קאר. משלמים
שכר חודשי, וקאדילאק עם נהג באים
מיד בכל רגע שמצלצלים להם, לכמה שעות
שרוצים.״
ביום השלישי היא חוזרת לארצות־הברית,
אל בעלה. אחריה לאחר זמן קצר, תבוא גם
האמא שלה.
היא צריכה קודם למכור את חנות־התכ־שיטים
שלה בארץ.
הצרה היא שיהודית עוד לא הספיקה לברר
אם אמא זה עכשיו באופנה שם או לא.
היא מתכוננת לברר את זה בזמן הקרוב.

ספרים

מקור
חו דהל חיי ם
כ חו למאפר (מאת ק. צטניק, הוצאת
עם עובד) .אלף שנד, הוא חי, ובסוף יוצאת
אש מקינו ושורפת אותו. ומתוך האפר
של עצמו, הוא קם ונוצר מחדש. לעוף
האגדי הזה קוראים חול.
יותר מאלף שנה הוא חי באירופה, ובסוף
שורפים אותו באושוויץ. ומתוך האפר
של המיליונים הוא קם לתחייה.
ליהודי הזה קוראים ק. צטניק — איש המחנות.
המספר
המקועקע. ישנם בישראל
אזרחים לא־מעטים הנושאים על זרועם את
המספר המקועקע. אבל איש מהם לא הסביר
עד היום את המעבר מאפר־המחנות לכחול־החיים.
עד שבא עתה האיש ששימש להם
פה גם קודם לכן, ופורש את סיפור התחייה.
ספריו
הקודמים של ק. צטניק (סלמנדרה,
בית

ה בו בו ת,

ה שעון

מעל

הקיר,

פיפלו

פערו בפני קוראיהם את לוע הגיהינום של
המחנות. הם תורגמו לרוב לשונות העולם
הנדהם, עד כי שם־העט ק. צטניק הפך
להיות סמל מוחשי של אותו גיהינום אירופאי
נורא.
רק פעם אחת יצא האיש מאלמוניותו,
כאשר קם להעיד במשפטו של אדולף אייב־מן.
גם אז היה סמל ולא עד: הוא התמוטט
על הדוכן, שעה שמילמל משהו על. ה־פלאנטה
ההיא״ — אושוויץ.
אחרי המשפט צלל שוב לתוך אלמוניותו,
והשאלה היתד :,האם יכתוב שובי ואם
כן — מה?
בחול מאפר הוא התשובה.
וזו תשובה שחובה לקרוא אותה ולשננה
היטב.
אי־אפשר להשתחרר .״סיפור־אהבד,
יחידה,־במינה, שמשולב בו סיפור השתרשותו
המופלאה של שריד השואה בישראל,״ כתוב
על כריכת הספר.
מי שמכיר את ק. צטניק בחיים, יכול
לראות דמיון רב בין הרומאן לבין המציאות.
גיבור הספר הזה הוא גם הדמות
המרכזית של ארבעת ספריו הקודמים, הארי
פרלשניק. הוא עוזב את אושוויץ — שלד
בבלויי ק. צט — .ויוצא בדרכו לארץ״
ישראל. אך אם אפשר לעזוב את אושוויץ
חי — אי־אפשר להשתחרר ממנה. הארי
גם אינו רוצה להשתחרר. הוא נשבע לספר,
לספר ולספר.
הוא כותב את ספרו הראשון, חותם עליי
בשם פניכם — הוא השם היווני של החול.
כמו
ק. צטניק של המציאות, מגיע פניכם
לתל־אביב של ערב מלחמת העצמאות. הוא

״כחול מאפר״
המציאות — כל המציאות

מתאר את העוצר הגדול שהטילו הבריטים
— והוא נראה אחרת לגמרי מכפי
שנרשם בהיסטוריה הרשמית של היישוב:
הוי פארבר, מ שוררו ומאררו של הגי טו,
אתה שנפ שך נקעה מיללות בני־עמך בכיכר
בית־׳התמחוי בגיטו! הבט פה וראית
את עיני המתקבצים בריצה מבוהלת, שרק

העולם הזה 1532

אתמול נכלאו בבתיהם ב שדרות רוטשילד
ומזוותיהם גדו שים מאכלים ו שיסירים. הבט
וראה, פארבר, מקונן־הזעם של הגיטו השרוף!
כבוד לאומי דרשת. בשם המרד ועל
קידוש־השם תבעת שיילחמו בגי מו; שיצאו,
מיוב שים כשלדים, א;ל מול כדורי הגרמנים.
פה השקף עכ שיו וידעת מה מראוזו ודמו
תו של קידו ש״ה שס תחת שמי תל־אביב
הכחולים.

ומבין השורות עולה השאלר, המבעיתה:
האם בני תל־אביב היו הולכים גם הם
לטבח, באותה הכנעה, כמו בני הגיטאות?
כלי צעיף ורוד. בין איש־ר,מחנות
השרוף, המאוכזב, החי כדי לספר ולנקום,
לבין בת תל־אביב שאינו־,־יודעת, נרקמת
אהבה מופלאה. וגם באהבה זו אפשר יי־מצוא
הקבלה בחייו האמיתיים של הסופר.
אלא שהוא עצמו אינו מתייחם אל יצירה
זו כאל אוטוביוגרפיה. מבעד לדמויות הממשיות,
המאכלסות את ספרו, נמצאים
סמלים. הוא אינו גבר מסויים המוצא
אהובה מסויימת. הוא היהודי הנצחי המוצא
את אהובתו הנצחית — אדץ־ישראל.
אילו נגמר הרומאן כאן — היתד, זו
יצירה מתקתקה, שירה לציונות משיחית.
אבל ק. צטניק, שקרע את צעיף־הזרות
מעל ״הפלאניטה ההיא״ ,אינו יכול לעטוף
את מציאות ישראל בצעיף ציוני ורדרד.
גם כאן הוא מתאר את המציאות כולה,
ובזאת הוא חורג הרחק ממד, שיכלו לצפות
ממנו אלד, שהכירו אותו עד כה
רק מספריו.
הוא מדבר גלויות על בעיית היחסים
בין יהודים וערבים בישראל. יחסים אלד,
תופסים מקום חשוב בעלילת ספרו, עד
כי לביתו מגיע איש המחלקה הערבית
של משרד ד,בטחון, המשתומם שביתו של
הסופר ניצול־השואה הפך בית־ועד ליהודים
וערבים, הנפגשים כרעים. הוא מסביר
מה דוחף אותו ואת אשתו הצברית:
כאלף שנה י שבו יהודים על אדמת פולין.
ו שכניהם הפולנים לא הכירו אותם כדרך
שחייב אדם להכיר את רעהו. ילדי הפולנים
ראו את היהודי כאילו לא בצלם-
אדם נו צ ה ילדי הפולנים ה אמינו בתום-
לב כי היהודים לא רק נראים מגודלי־זקן,
אלא שתחת נלסכת בגדיהם הם שעירים
כגורילות, וכפות־רגלים להם כטלפי עזים.
והכנסיה מצדה הוסיפה ל כן את תרומתה.
אותם ילדים פולנים היו בהתבגרם למורים
בבתי־הספר, ואת התורה שלמדו
מפי מוריהם הקנו לתלמידיהם. היהודים
חיו ב פו לין ב מופרד וב מבודד, אף כי אולי
היו מרוצים מ או טונו מי ה זו שלהם. שני
עמים גרו ב שכנות כאלף שנים, וצאצאיהם
לא הכירו ז ה את זה כבני־אדם. עד ש התגב
שו שני מיני ריחות: הריח היהודי,
והריח הפולני. ריחו של היהודי היה לחממו
של השיכן הפולני לא כריח אדם שנוצר
בצלם. ריח היהודי דוחה היה את ה שכן
הפולני הרבה יותר מריח הפ שפ שים ש־ב
מי ט תו, כי מן הי הודי עלתה באפיו ה צחנה
של צולב־אלוץ זים הארור; ריחו של
שד בד מות אדם.
עד שהגיע יו ם־ הח שבון הסופי.
אני ראיתי את עיניהם של השכנים הפולנים
בעת הובלת היהודי ם לשריפה. לא
היטלר ולא עושי־דברו כפו אותם ליהנו ת
ממראה החזיון. באו שוויץ ראיתי את עיניו
של כומר פולני כ ש הו ב לנו אנחנו לקרם־
טוריון. לא אדי שות נשקפה או תו רגע
ממבט עיניו, אלא קורת־רוח כמוסה, צדקנית
על שסוף־סוף מוצא אל הפועל רצונו
של אלוהים.
וגם את עיניהם של אחי, תו שבי מו שב ה
שלמה, ראיתי פה בארץ.
היה זה כ שחיפ ש תי מקום־לינה לפועל
ערבי העובד אתי בפרדס. ב חיפו שי מבית
לבית קל היה מאוד למצוא מקום־לינה,
ביחוד ת מור ת המחיר שאני הצעתי. כל
אחד מבעלי־הבתים !הסכים. אבל לפני שיצאתי
מאתם, חייב הייתי כ מו בן להודיעם
שלא אני אהי ה דיירס אלא הפועל הערבי
מן הפרדס. ובו ב רגע ו,ם תס הגולל.
מבית לבית נדרתי ב חיפו שי, והם לט שו
כנגדי את עיניהם :״ערבי״! עיניהם אפילו
לא ראו אותו. אבל אני ראיתי בעיניהם
אותה האימה מפני מי שמקועקע ו מוקע
בחותס־ההכללה ״ערבי״^ החותם אשר מחיה
ממנו את צלם האדם; את ד מו תו וצלמו
של אדם שהוא שכננו. אין יכול תי אני
לאחר־מכן לחזור לתל־אביב, לביתי המרווח,
למיטתי־החמה, בעוד ח סן הערבי נשאר ללא
מחסה בליל־החורף הקר ב שדה הפתוח?

^1007

1צבונ׳ 1 1ג

^ ו 1לדבד 4

ח״א,ט • 36356.7ירוטלים, טל • 22336 .חיפה, טל 522189.
פרסום ״צח״

טכניקום
ב* 29.1.67 נפתחים קורסי־ערב חדשים
שרטוט מכונות

ח יפה ,

בנין

הרצל 44

ארכיטקטורה
ת״ א, ב ן ־ יהו דה 2 6

טכניקום
ב־ 29.1.67 נפתחים קורסי־ערב חדשים

דדיו
אלקט רוני ק ה

ח יפה ,

• טלויזי ה

הרצל 44

• ט רנזי ט טו רי ם

בן ־ י הו דה 26

הומות שתיקונה את הארץ

מלל.
ך* רמלה לוי וציון לוי זה אותו האדם.
^ אך כרמלה בת ה־ 14 אוהבת יותר להיות
ציון, מאשר להיות כרמלה. בעצם, כל חייה
מנסה כרמלה להידמות לנערים. להיות כמוהם,
לרוץ, לקפוץ, להשתולל, לשחק כדורגל
ולהתחיל עם נערות.
בשבוע האחרון התגלה סודה של כרמלה
תושבת שעדיים.

״ילד, למה אתה כופה ז״
^ רמלה, מחופשת כנער, עבדה אצל
^ שלמה, הנגר מרחובות. היא היתד. עוברת
בבתי הלקוחות, צובעת דלתות, חלונות
ורהיטים. מבצעת תיקוני נגרות. עושה
פוליטורה על גבי רהיטים. מתקינה צבע
פורמייקה.
עד שרבה עם מעבידה, שלמה הנגר.
״לא רציתי לחזור הביתה, כי פחדתי
שההורים שלי יאשימו אותי שהפסדתי את
העבודה,״ סיפרה הנערה. קולה של כרמלה
הוא קול נערי שכיח, ועיניה נוצצות בברק
של שובבות.
״ברחתי לי לטייל לגבעת אולגה,״ המשיכה
,״באתי אל הקרובים שלי שם, ונשארתי

אצלם כל השבת, והסתלקתי ביום הראשון
בבוקר.
״פתאום התחלתי להתגעגע הביתה. והחלטתי
לחזור. לא היה לי כסף בשביל לחזור,
אז התחלתי לבכות בתחנת אגד שבחדרה.
חשבתי שאולי מישהו יראה ויעזור

״פתאום ניגשה אלי בחורה אחת, מאוד
חתיכה. היא שאלה אותי מה יש לך ילד
שאתה בוכה?׳ לא עניתי. אז היא לא עזבה
אותי. והמשיכה לשאול, יש לך כאבים?׳ ואז
אמרתי לה שחטפו את אחותי. היא נורא
נבהלה והתחילה לשאול מה קרה. סיפרתי
לה איך זה קרה.
״אני ואחותי הלכנו לכיוון קולנוע גד
זוהר שבחדרה. אני החזקתי כל הזמן ביד
של האחות שלי. כשהגענו לקולנוע, עמדנו
והתחלנו להסתכל על התמונות. כך סיפרתי

״פתאום בזך שלושה בחורים. אחד מהבחורים
האלה הכרתי מקודם. היתד, לו מגבעת
לבנה. הוא היה לבוש בחליפה יפה ועשה
את עצמו שהוא פצוע ביד. הוא החזיק
סמרטוט שחור, כאילו זה תחבושת של פצע
שיש לו על היד.
״המשכתי לספר איך שפתאום זה עם המגבעת
הלבנה סתם לאחותי את הפה עם הסמרטוט
השחור שהוא החזיק ביד. אני התחלתי
לצעוק בקול רם, ולכן תפשו אותי
השניים האחרים. הם עיקמו לי את היד
והרביצו לי מכות חזקות. אני התחלתי לצעוק,
אבל אף אחד לא שמע אותי.
״בינתיים הם פתחו את הדלת של הטכסי.
שעמד שם קרוב. לקחו את אחותי ורדה,
והכניסו אותה בכוח פנימה, לתוך הטכסי.
ואז הסתלקו במהירות מהמקום.״

״?א רוצה להתפשט״

* ה הסיפור שסופר לאותה בחורה בן
חדרה. אבל — ״אין לי אחות שקוראים
לה ורדה,״ גילתה כרמלה בהנאה מרובה.
״ורדה, זה על שם החמור של השכן. זה
השם שלו.״
לכרמלה יש ארבע אחיות ושלושה אחים.
המשפחה עלתה ארצה לפני 18 שנה מתימן.
לאחר שגמרה כרמלה את סיפורה הנערי,
הציעו לה כל הנוכחים בתחנת אגד
בחדרה, לפנות מיד למשטרה. הם לא העלו
על דעתם שהנער החינני העומד לפניהם
הוא (היא) האחות החטופה הדמיונית.
האזרחים הנרגשים למשמע מעשה החטיפה
האכזרי הזעיקו מיד שוטר, והלה לקח
את כרמלה (אשר הזדהתה לפניו בשם ציון)
אל תחנת המשטרה במקום.
״כשבאתי למשטרה.״ סיפרה הנערה ,״סיפרתי
להם שכל הכסף שלי היה אצל ורדה,
האחות שלי ושעכשיו אני לא יודע מה
לעשות.״
תוך כדי סיפור עוברת כרמלה מבלי־משים
מלשון זכר ללשון נקבה, ולהיפך.
היא המשיכה :״התחילו לשלוח מברקים
לכל הארץ בגללי. אחר־כך היה לילה. ואני
ישנתי בתדר־המעצר שבמשטרה. היו יחד
איתי בחדר ההוא שלושה נערים גנבים. הם
לא חשבו אפילו בחלום שלהם שאני בחורה.
לכן הם רצו לצרף אותי לכנופיה שלהם.
״בבוקר,
כשקמתי, הרגשתי כאב בטן, ו
חשבתי
שאני מתפוצץ. התעלפתי. כשהתעוררתי
לא נתתי שהרופא יפשיט אותי בשביל
הבדיקה שהוא רצה לעשות. לא הסכמתי
להתפשט. לא רציתי.
״בסוף, כשלא היתה לי ברירה, גיליתי
לרופא את הסוד שלי. שבעצם אני בחורה
ולא בחור. אחרי שהכל התברר, בא לחדרה
האבא שלי, בשביל לקחת אותי.
״השוטרים בחדרה ביקשו מאבא שלי לא
להרביץ לי. הוא שמע בקולם ובאמת לא
הרביץ לי, בשביל כל העסק הזה.״

״י שנ תי ד גן צי פו רי ״
^ רמלהלמדה שנתיים בבית״הספר ה־
^ דתי מוריה שברחובות. היא למדה שם,
עד שהמורה שלה המליצה על הכנסתה למוסד
מיוחד.
״דווקא כשהייתי בבית־ספר סוריה, הייתי
עושה כל יום שיעורים ולא בורחת בכלל
מהלימודים.״
לאחר מכן הוכנסה למוסד עלומים, שם
שהתה שנה אחת. החיים במוסד לא נעמו
לה כלל :״היה לי רע בעלומים. כל יום
הייתי בורח בורח בורחת. הילדים
במוסד היו משוגעים לגמרי. הם היו מרביצים
לי כל הזמן. כל פעם כשהייתי מגיע
לשם, הייתי חוטפת מכות. הם משכו לי
הרבה בשערות וסחבו אותי ככה מסביב.
לקחתי את הרגליים שלי וברחתי משם.
אחר־כך חיפשו אותי ומצאו אותי ישן בגן
ציבורי. הייתי נורא רעב.״
חודש ישבה בבית ההורים מבלי לעשות
דבר. לאחר חודש נכנסה לעבודת הנגרות.

״גםמ תנ ש קי ם ״
ש היי תי ף כרמלה ,״הייתי עובר בבתים ברחו־בות.
כל האנשים שהייתי באה לתקן אצלם
היו חושבים שאני בחור. עוד לא קרה לי
שמישהו יגיד לי, את׳ במקום, אתה׳.
״הייתי מתחיל עם בחורות. למשל, בבית,
איפה שאני עובד -י אני רואה בחורה אחת
שהיא חתיכה. לא סתם, אלא אחת כזאת
לעניין. אני אומר לה בהתחלה שנעים מאד
להכיר. אחר־כך אני שואל אותה איפה היא
לומדת או עובדת. ואז אני שואל אותה:
,מתי את באה מהלימודים?׳ היא אומרת
נגיד, :בשעה שתיים.׳ אני שואל, :מה את
עושה אחרי זה?׳ עונה לי, :עושה שיעורים.׳
אז אני שואל אותה, :ואחר־כך?׳ אומרת לי:
,אחר כך אני בבית.׳ ואז אני אומר לה:
,מה דעתך ללכת לאיזה סרט. את מסכימה?׳
״זהו. ככה מכירים. הולכים ביחד לסרס
ומתחילים לשוחח ולדבר. גם מתנשקים. אני
נותן לה את הכתובת שלי, והיא כבר
מעוניינת ומתקשרת איתי.״
לדבריה, יצאה במשך תקופה ארוכה עם
נערה בשם יונה. יונה לא ידעה שהיא
בחורה. כרמלה אפילו חיברה שירים למען
יונה, אבל הם סודיים.
כרמלה מודה שאין לה כל עניין בבחורים•
הבחורים, בדרך כלל. חושבים שהיא
אחד משלהם, ועל כן לא מטרידים אותה.

אביה. השער שעל ראשה קצוץ.
למרות כל אלה, הבטיחה השבוע כי תחזור
שוב להיות נערה לכל דבר. בנגרות
היא לא רוצה לעסוק יותר. מעתה והלאה
יש בדעתה לגדל את שערה הקצוץ. ולהם־
תרק כמו נערה. והעיקר, להתחיל ללבוש
בגדי נשים.
כתב העולם הזה לקח את כרמלה אל החנויות
ברחובות, בהם לא דרכה כף רגלה
מעולם. כרמלה מדדה לעצמה זוג נעלי
נשים בהירות. אחר כך עברה אל חנות ההלבשה,
שם קיבלה את החצאית הראשונה
שלה מזה זמן רב.
עצם ההליכה לחנות היתה בשבילה בעייה
נפשית קשה. איך תיכנס כנער, ותבקש בגדי
נערה?
לבסוף גויסה גם אחותה למיבצע, והיא
אשר קנתה את החצאית. כדי להחליף את
הבגדים בחרו השתיים בדירה סמוכה, הסבירו
לבעליה כי הנער ציון רוצה להתחפש
לנערה, ואלה הסכימו בטוב־לב.
כרמלה בחנה עצמה בבגדים החדשים, ומה
שראתה מצא כנראה חן בעיניה.
היא הכריזה בשביעות רצון .״זה לא רע.
מעכשיו אהיה בחורה.״

ף ג די הנ?ן ר שאותם לובשת כרמלה
^ הם בלויים ומלוכלכים. הנעליים הן נעלי

אתמול שיתקה כדורגל עם החנוה, היום הולכת בחצאית שקנה־ לה העולם חוה

במרינה
אילת

לי להמתחתל מי ם
קודם הופיעו דגי הזוהרון, שנשאו ארם
בקוציהם הארוכים, המזדקרים מסנפיריהם.
אחר כך באו קיפודי־הים הכהים, שהתפשטו
בהמוניהם ויצרו כרים שחורים של קוצי
קיפודים. ולכפוף צצו הנפוחיות.
דגים רגישים אלה לא זכו בשמם לחינם,
הם רגישים למגע הקל ביותר בגופם,
בולעים מייד מים לתוך כיס מיוחד
שבבטניהם, והבטנים תופחות במהירות לגודל
של כדורגל.
הופעות אלה הן רק הפותחות את ליל
אילת, כפי שגילו אנשי המחלקה לזואולוגיה
של האוניברסיטה העברית, העוקבים זה
שנים, בעזרת פנסים תת־ימיים וציוד צלילה,
אחר חיי־הלילה של ים אילת.
״חדלסת״ .כי הדגים הססגוניים והאלמוגים
בעלי שלל הצורות מפנים בשעות
הלילה את מקומם לכל מיני יצורים מוזרים,
שונאי אור־יום.
כמו נחשוני־הים מסועפי הזרועות (ש־זרועותיהם
הצהובות מגיעות לאורך של
חצי מטר) זמלפפוני־הים הדביקים, המתקדמים
בעזרת התכווצויות שריריות.
הזואולוג משה צורנמל, שדיווח, ברבעון
הפעילים התת־ימיים, במצולות־יס, על לילות
אילת אלה, אינו חדש בנושא. את
מחקריו בים אילת התחיל, בשעתו, עם
פנס־מכונית שנקשר אל מצבר, ושנישא
בתיבה אטומה למים.
כבר אז התרשם משלל השינויים. הדגים
הססגוניים של היום נראים בלילה כמעט
שקופים לחלוטין, ואת דג החדלסת למשל,
אותו רואים בשעות הפוקר רק לעתים
רחוקות, פוגשים בלילה לעתים קרובות,
כשהוא שוחה באיטיות מתחת לפני המים,
כשלסתו התחתונה, שחדלה להיות לסת,
ואינה אלא עצם ארוכה ומחודדת המזדקרת
קדימה, משמשת לו סימן־היכר.
אבל אוי למי שמכוון את האור ישר
למול החדלסת. הדג נבהל ומזנק לתוך
החשיכה המסתירה. רק שתוך כדי כך הוא
פוגע, על־פי־רוב, בלסתו־שחדלה־להיות־לסת,
בצולל האוחז את הפנס.

עתתזת

רובנאולו ז״ל

אליעזר בן־יהודה ניסה אמנם להוציא
עיתון־ילדים לפני שבעים שנה, אבל עיתון
הילדים הראשון והוותיק בארץ הוא דבר
לילדים, שראה אור לראשונה לפני 35
שנים, כמוסף של שמונה עמודים לעיתון
היומי של ההסתדרות.
אחרי חמישה עורכים ועשרות רבות של
ע״צים (עיתונאים צעירים) ,עורך את ה־שבועון
בן 24 העמודים אפרים תלמי, מי
שהיה עורך עיתון המחתרת של ההגנה,
החומה, והסבור כי מינויו ב־ 1947 לכתב
הצבאי של דבר עשה אותו לבעל הכתבה
הצבאית העברית הראשונה (נושא הכתבה,
מאוקטובר : 1947 ריפוזי כוחות סוריים בגבול
הצפון).
״לא ראוי לפרסום״ .דבר לילדים,
שגידל עיתונאים כמו החרזן־ד,מתרגם דן
אלמגור, ושנחום גוטמן היה ציירו הקבוע
משך כל שניות קיומו, הוא עיתון ילדים
בררן. בניקוי־בית שנעשה החודש, לקראת
היובל ד,־ ,35 נמצא שיר של זלמן שניאור,
ששוגר בשעתו למערכת, ושנשא עליו את
הערת אחד העורכים ״לא מתאים לפרסום״.
רבים מהורי הקוראים, שהם כבר דור
שני לעיתון, לא היו מכירים את העיתון
לו היו מציצים בו עכשיו. במקום סיפורו
בהמשכים־אין־קץ, אך המצויין, של נחום
גוטמן על לו בנגולו מלך זו לו, למשל, קיים
מדור המעורר עניין רב ביותר בין הקוראים.
זה הוא מדור השירותים שעיקרו
החלפות בין הקוראים (״מי שישלח לי
מחזיק־מפתחות, יקבל שתי גלויות שנה

עד כמה מדור זה נקרא על־ידי הקוראים,
ועד כמה הם עדיין צעירים, יכולה להוכיח
הצעה של בן־קיבוץ, שלא נפגע עדיין על־ידי
החומרנות הישראלית. הציע הוא, במכתב
למדור :״מי שישלח לי אופניים,
אתן לו עטיפות של מסטיק!״

ל שזן
זכר או נקבה
באיזו לשון מדברים לחרשן ם־אילמים?
באותות? ברמזים?
האקדמיה ללשון העברית סבורה אחרת.
היא קבעה כי אל חרשים־אילמים מדברים
העולם הזה 1532

בל שון

הסימנים.

זאת היא רק אחת מאלפי ההחלטות הלשוניות
המוכרעות מדי שנה על־ידי חברי
האקדמיה, והמתפרסמות בכרך נאה (זכרו־נות
האקדמית) ,אך באיחור רב.
שוקלו* — זכר. הכרך האחרון, שיצא
החודש, מפרסם את הדיונים מלפני -שלוש
שנים, דן בהרחבה בנושא המלים השאולות
מלשונות זרות.
הבעייה העיקרית היתר, האם המלה הלועזית
צריכה להיות בצורתה העברית זכר
או נקבה. דיפלומה או דיפלום? מרגרינה
או מרגרין?

זאת לא בעייה פשוטה. כי החלטה בעניין
זה קובעת, למשל, אם יש לומר מרגרינתי
או מרגריני.
חברי האקדמיה, בראשות הפרופסור נפתלי
הרץ טור־סיני, התחבטו והתחבטו, עד
שהחליטו, כראוי לג׳נטלמנים, לטובת הנקבה.
המלים השאולות מלועזית תהיינה
בעברית נקביות, מאוניברסיטה עד דיאגרמה
ומאפיזודה עד רפורטז׳ה.
רק שלכל לשוני יש יוצא מן הכלל.
מלים לועזיות, המקובלות כבר בלשון המדוברת
בצורה זכרית, תשארנה בצורה
זאת. שוקולד, למשל.

דרכי חיים

החמי שיה

יחסו של הקהל הישראלי לג׳אז מתפתח
לאט. עברו המון שנים עד שאנשים הסכימו
לשמוע ג׳אז ברדיו, ואחר כך התחילו ללכת
אפילו לפעמים לג׳ם ס שן, אבל כאשר
חובבי קולנוע בעולם מילאו אולמות ענקיים
(המשך בעמוד )28

^ הסכיתי-
נ׳ הם אהבו אות׳
בתיקי־המשטדה נרשם המקרה באונס אכזרי של קטינה, שבוצע על־ידי
שלושה צעירים. אך דווקא סיפורה האישי של הקטינה מצביע על
העובדה, שיותר משהיה זה מעשה פלילי, היתה זו בעיה הכרתית:
זהו מקרה של צעירה מפגרת בתוך חכרה פרימיטיבית, שאינה זוכה
להבנה לא בכית, ולא כבית־הספר ולא בסביבתה. צעירה שהתמסרה
לבל השכונה -כי קיוותה בכך לזכות באהבה ובחיבה שחסרו לה.
סיפרה הקטינה כת ה־ ,16 הנראית ככת ,11 ומתנהגת כצורה ילדותית :
כל החיים שלי תמיד כולם נתנו לי
מכות והיו מרביצים לי. עוד בעיראק,
לפני שעלינו ארצה, וגם כאן זה נמשך.
כשבאנו לגור בעיר״ ולמדתי בבית־ספר,
לא כל בך הבנתי, ובבית היו מרביצים
לי בגלל הציונים הרעים, וגם סתם הרביצו
לי. ובכיתה צחקו עלי.
אבל עוד יותר גרוע נהיר, כשעברנו לשכונה
החדשה: לא היו לי פה שום
חברים, ואף אחד לא שיחק איתי. וכשהייתי
עוברת, הילדים של השכונה לא הכירו
אותי, אבל צחקו עלי.
ואני כל כך רציתי להיות איתם בסדר
שלא יעשו לי צרות. פעם בערב כשהייתי
מטיילת לי בשכונה, ניגש אלי בחור אחד
והתחיל לעשות לי חוכמות. הוא התחיל
לגעת בי בידיים שלו. אמרתי לו שיוריד
את הידיים, ואז הוא הרביץ לי מכות.
מאותו יום כל הילדים בשכונה היו
עושים לי עניינים. פעם, זה היד, לפני
כמה חודשים, כמה בחורים של השכונה
תפסו אותי, אמרו לי לבוא איתם על־יד המעברה.
אני הלכתי איתם למה רציתי להיות
טובה.
ליד המעברה, אחד מהם הרביץ לי בוכם
עם היד שלו בחזה שלי, ואמר לי שהם
כולם רוצים לעשות לי. אני לא ידעתי
מד, הם רוצים לעשות לי, אבל זה שנתן
לי את המכה אמר לי לשכב על החול.
אני הסכמתי שכבתי על החול, ואז הוא
הרים לי את השמלה שהייתי לובשת,
שכב עלי, ועשה לי (מעשה מגונה שאינו
בעילה ממש ).אחריו באו עלי כל הקבוצה
שהיתר, שם, איזה חמישה ילדים נוספים.

״מאר גחמדים ארי״
** אותו יום, כל פעם שהם היו
תופסים אותי לכד, הם היו
עושים לי אותו דבר.
ככה נמשכו החיים שלי, עד שלפני שלו־שה
חודשים הלכתי להצגה יומית בקולנוע
מרכז, לסרט סוכן תשא׳ בבאנגקוק. כשהייתי
בתור בשביל לקנות כרטיסים, ניגש
אלי בחור אחד ואמר לי שלום.
אני לא הכרתי אותו אבל אמרתי לו
שלום. הוא גם קנה כרטיס, נכנם לסרט
וישב על ידי. אנחנו התחלנו לדבר, והוא
אמר לי שכל החברים שלו גרים במושב
קרוב, ושכדאי לי לבוא לשם, והם יקחו
אותי לקולנוע. הסכמתי, ואמרתי לו שאני
כבר אבוא לבקר אותם במושב.
אחרי שהסרט נגמר אני נסעתי הביתה.
* מהר שימה הו ש מטו גם שנזות המקו
מו ת, כדי למנוע את זי הוי ׳הקטינה,
שהיתה כנראה מוכרת לצעירים רבים.

שמחתי בלב שלי שיש לי חברים חדשים.
כבר למחרת נסעתי לחפש אותו.
נכנסתי למושב, ושם פגשתי את הבחור
הזה ועוד כמה חברים שלו. כולנו הלכנו
לסרט. אחרי הסרט הם יצאו אתי לטייל
וכלום לא קרה.
אחרי שהייתי אצלם כמה פעמים, אז
אותו הבחור, לקח אותי לאיזה מקום עם
שלו, וכולם אמרו לי שהם
עוד חברים
אוהבים אותי, וביקשו לעשות לי.
ראיתי שבאמת הם אוהבים אוחי, אז
הסכמתי. הם היו שם איזה שבעה בחועשו
איתי (מעשה מגונה),
רים, וכולם
אפילו שארבעה מהם אף פעם לא ראיתי
קודם. הם כולם דווקא היו מאד נחמדים.
בכה הייתי באה לשם למושב כל פעם,
הייתי נפגשת עם הבחור הזה מקולנוע
מרכז, עושה איתו חיים, ואחר כך הוא
היד. לוקח אותי לכל מיני מקומות, והוא
והחברים שלו היו עושים לי, למה שהם
אהבו אותי.
בינתיים, הילדים אצלינו בשכונה היו
רוצים גם כן לעשות לי. אני לא הסכמתי
למה כבר היו לי חברים אחרים. אבל הם
היו עושים לי צרות ומרביצים לי מכות.

״?א רציתי. מיהרתי הביתה״
ני ראיתי שכבה לא יכולה
יותר, כי יצא לי שם לא טוב.

ובאמת כל פעם שהייתי עוברת בשכונה,
הילדים היו מראים עלי באצבע ואומרים
כל מיני דברים.
פחדתי שאבא שלי ידע מכל זה, ולכן
כל פעם הייתי מסכימה שהם יעשו לי
את זה, כי הם אמרו שהם יגלו לאבא
אם אני לא אסכים. חוץ מזה, אני גם
הייתי אוהבת שהם היו עושים לי את זה.
ביום חמישי, הלכתי לסידור־עבודה ב־לשכת־ר,עבודה
של פתח־תקווה. זה היה בשעה
5.00 אחרי הצהריים. אני הלכתי
לשם עם סל, ובתוכו היה צמר שממנו
הייתי סורגת.
כשנכנסתי ללשכה, בשביל לסדר לי עבודה
של אורזת בפרדסים, פגשתי שם בדיוק
את הבחור הזה מהמושב שאיתו הייתי
יוצאת, ושאותו הכרתי בקולנוע מרכז.
אמרנו שלום אחד לשני, והוא חיכה לי
עד שאני גמרתי.
רציתי ללכת הביתה, ואז הבחור הזה
לקח ממני את הסל עם הסריגה בפנים.
רציתי שהוא יחזיר לי את זה, וגם ביקשתי
ממנו. אבל הוא לא רצה. הוא אמר לי
שאם אני רוצה חזרה את הסל, אז אני
צריכה לבוא איתו למושב עמישב.
כמו שאני יוצאת אתו החוצה מהלשכה;
ראיתי שם גם שני חברים שלו מהמושב,
שכבר פעם עשו לי. הבחור שהיה איתי,
הקטינה אמר לי לבוא איתם לגן של מיגרש הכדורגל.
אני הלכתי איתם למה שרציתי
שהם יחזירו לי את הסל. הלכנו לגן,
ושם ישבנו על ספסל ועל הדשא.
הם אמרו לי לשכב איתם. לא רציתי.
מיהרתי הביתה, כי היה מאוחר, אבל הם
לא נתנו לי. הם גם אמרו לי שלעולם לא
יחזירו לי הסל עם הסריגה. הם גם צחקו
ממני, ואז אחד משני החברים נתן לי
שתי סטירות לחי.
התחלתי לבכות למה זה היה כואב לי
המכות שאני קיבלתי. אז הם ראו שאני
בוכה, ואמרו לי להוריד את המכנסיים.

״הייתי עוד בוכה״
ני לא רציתי להוריד את ה*
\ < מבנכיים אכל הם המשיכו
להרביץ לי.
שני החברים של זה שאליו הייתי באה,
הורידו לי את המכנסיים, הפילו אותי על
הדשא, ואז שני הבחורים תפסו לי את
הידיים מאחורי הראש שלי, ואחד שכב
עלי. פתאום הרגשתי שכואב לי נורא.
אף פעם לא היה כואב לי כל כך בזמן
שהיו עושים לי את זה.
בהתחלה אני לא ידעתי למה זה כואב לי
כל כך. אחרי שהראשון גמר, שכב עלי
השני ושוב החזיקו אותי בכוח, ואני בכיתי,
ונורא כאב לי, ובסוף בסוף שכב עלי
זה הבחור שאליו הייתי באה.
אחרי שהם כולם גמרו, אני הייתי עוד
בוכה. הם הסתלקו מהמקום.
באתי הביתה, בוכה. ההורים שלי ראו
אותי מלוכלכת והבינו איך הבחורים פגעו
בי, ואבא שלי הרביץ לי נורא.
למחרת, לקחו אותי אמא שלי, ובת־דודה,
למשטרה בפתח־תקוה, וסיפרתי להם
את כל המיקרה. במשטרה תיכף רשמו
מה שאני אמרתי להם, ושלחו אותי עם
אמא שלי, והבת־דודה לרופא בבית־חולים
ביילינסון. והרופא בדק אותי.
הלכנו עוד פעם למשטרה, ושם רשמו
כל מיני דברים, ואחר־כך עצרו את זה
הבחור שלקח ממני את הסל עם הסריגה.
אני שמחה שהלכתי עם ד,מיקרה הזה
למשטרה, עכשיו לא ירביצו לי יותר בשביל
לעשות לי את זה, עכשיו כולם
יפחדו, למה יודעים שהלכתי למשטרה.
ואני אהיה מבסוטית אם ישלחו את
שלושת־ר,בחורים לבית־סוהר, למה אנשים
שעושים ככה רע, צריך לשלוח לבית־הסוהר.
את זה אפילו אמא שלי היתה אומרת לי.

במרמה
(המשך מעמוד )27

כדי לשמוע את אלה פיצג׳רלד — לא
נמצאו די חובבי ג׳אז בישראל כדי לכסות
את הוצאות כרטיס הטיסה שלה הנה.
עתה יועמדו חובבי הג׳אז הישראלים במבחן
חדש. אין זו עוד פגישה מקרית של
כמה נגנים. הפעם זוהי המישיר, מגובשת
העומדת על רמה מוסיקאלית גבוהה.
החמישייה נולדה לרגל פתיחת מועדון
הג׳אז החדש בלו נוט (הצליל הכחול) .הם
ניגנו יחד לקראת הפתיחה כמה חדשים,
והתוצאה הראתה כי היה כדאי.
לרקוע ברגליים. ז׳אן־לו אטלן ה־חצוצרן,
בנו של הצייר המפורסם, הגיע
ארצה לפני שנה, מפאריס. גייטנופולים
(״אורפאוס״) ממלו, הסקסופוניסט, הוא יווני
יליד ירושלים. מישה סגל הפסנתרן הוא
סתם ישראלי, טדי קלינג הבסיסט הוא
ישראלי, בן 17 בלבד. ואילו ז׳ראר פארו
איש־ד,תופים הוא בנו של דיפלומט צרפתי
העובד בישראל.
בהתחלה הם ניגנו כל אחד לעצמו, בביתו•
אחר כך הם עברו ממקום למקום,
ניגנו בפני חברים, ובפני מעריצים. בסוף
הם מצאו האחד את השני והחליטו ליצור
חמישיה.
בשעות הלילה הקטנות אפשר לקפוץ ל־מועדונם
התל־אביבי, להתיישב באולם ולרקוע
ברגליים יחד עם כל הקהל, לצלילים סוערים
מלאי קצב, או לשבת בשקט וליהנות
עם כל ד,גוב והלב, בקטעים שקטים, רגישים.
בשעות הלילה המאוחרות מגיעים למקום

^ עו דמאהשנה, כשיבואו ארצה תיירים אמריקאים ויבקשו
לראות את שבעת המינים, יקחו אותם אל שדות ישראל ויראו
להם את הגרבילאה, האקאציה, הפיקוס והאיזדרכת, הקזוארינה,
הגוקורנדה והפרקינסוניה.
וכשהם יעירו משהו על חוסר הדמיון בין העצים הללו לבין הזית,
הרימון, התאנה וכל השאר, יסבירו להם שחוסר הדמיון הוא מיקרי
בהחלט.
פעם, כשד,אנגלים הגיעו לארץ־ישראל, הם התפעלו מעצי־הפרי
הנפלאים שלה, וביחוד מעץ־הזית, והגנו עליו בחוק מיוחד המבטיח
עונש לכל הפוגע בו.
כשהאנגלים הלכו, הם הורישו ליהודים את הזיתים, ואת החוקים
המגינים עליהם. היהודים הסתכלו על העץ המוזר הזה שכמוהו לא
צמח אף פעם בעיירה שלהם, ושלא מוציא פרחים אדומים וכחולים,
ושאלו את עצמם מה אפשר לעשות איתו.
הסבירו להם שמעץ־הזית עושים שמן, והם שאלו בתימהון
מדוע צריך לעשות שמן מזיתים, כשאפשר לקנות שמן בחנות.
בכל זאת פתחו את בית־ד,חרושת שמן והתחילו לייצר מעצי-
הזית שמן זית רך וסבונים עדינים וריחניים. אבל אחר כך התברר
שיותר קל לייצר סבון עץ־הזית ושמן זית זך מחומרים סינטתיים
מאשר מעצי־זית.

הלכו והתייכשו

ך* יו םיש בארץ מעט עצי־זית מהם עושים הערבים שמן, מעט
^ עצי־זית מהם קוטפים היהודים זיתים, והרבה עצי־זית המשמשים
לנוי, ומיפים את הרי הארץ ועמקיה.
בהתחלה טיפלה בעצי־הזית מחלקת היעור של הממשלה, שהיתר,
עסוקה בנטיעת עצי־אורן חדשים ולא היה לד, זמן לטפל בעצי
הזית העתיקים, לעדור אותם פעם בשנה, לגזום אותם, כדי שלא

יתנוונו וימותו.
במשך שמונה,־עשרה השנים הראשונות של המדינה ניטעו עצי
אורן צעירים בכל מורדות ההרים ועצי־הזית העתיקים הלכו וד,תייבשו.
לאחר שמונה,־עשרה שנה הועברה מחלקת היעור של הממשלה
לקרההקיימת, ועצי־הזית העתיקים החליפו בעלים. בקדן־הקיימת
יש סדר מופתי. יש שם אנשים האחראים על נטיעת עצים, ויש
שם אנשים האחראים על גדיעת עצים.
הנוטעים יוצאים לשדות ונוטעים עצים או מטפלים בעצים נטועים,
והגורעים הולכים אחריהם וגודעים אותם. וכך קרה שבשבע השנים
האחרונות נגדעו מאות דונאמים של עצי־זית עתיקים, ובמקומם
ניטעו עצי־אורן, שיכונים, ועצים אחרים.
בחוק המנדטורי הקיים בישראל כתוב שכדי לעקור עץ מוגן יש
להגיש בקשה למשרד־החקלאות. משרד־ר,חקלאות צריך לעיין בבקשה,
ולהעביר את חוות דעתו לאחראי על מטעי האיזור, והאחראי צריך
לצאת לשטח לראות את העצים, ולהחליט אם מותר לעקור אותם
או לא.

ננה, הכת
— כי הסתבנתי בפקעת״
נגנים וחובבים מכל העיר, עולים על הבמה
ומשתתפים בנגינה מאולתרת, שהיא היסוד
של כל ג׳אז אמיתי.

מ 1פ עי
הנ פ ש והריקוד
״הפעם זה שונה — /כי הסתבכתי בפקעת
חוטי זהב /יום ולילה מתנסה בי
כל סיב ועצב /בכאב חדש;״
אפשר לחשוב שזה שיר. אבל זאת טעות.
זר, ריקוד. ריקוד עדין, מרקד לצלילים של
באך.
אפשר כמובן לשאול איך אפשר לרקוד

לפני ארבע שנים דרשה הסוכנות לעקור את עצי־הזית שבעמק־מהרל
— כדי לנטוע במקומם מטעי בננות.

אילו היו גל־אבנים

** מל״מחרל הוא מין גן־עדן קטן במורדות הכרמל, מכוסה בים
של עצי־זית עתיקים, בני אלפיים שנה, עם גזעים עבים, חלולים,
זרועות מגויידות, וכלניות ורקפות הפורחות בין השורשים.
משרד־החקלאות אישר את עקירת־העצים, והעביר את האישור
לאיש־האיזור. איש־האיזור יצא לשטח, הסתכל על העצים שבו,
ואישר את העקירה.
שאלו אותו איך הוא העז לאשר עקירת עצים בעלי ערך כה
רב, והוא אמר :״קיבלתי הוראה ממשרד־ד,חקלאות.״ שאלו אותו
למה, אם כן, הוא יצא לשטח לראות את העצים, והוא אמר:
״זאת ההוראה של משרד־ד,חקלאות. אסור לאשר מבלי לצאת לשטח.״
בכרם־מהרל היו חמש מאות דונאם עצי־זית מימי הבית השני.
300 דונאם מהם נעקרו, ובמקומם נטעו 300 דונאם עצי־בננות.
אבל במשך הזמן התברר שאדמת המקום לא מתאימה לבננות.
אז הבננות נעקרו, ואיש לא ידע מה לנטוע במקומם, משום
שהאדמה של כרם־מהרל מתאימה למטעים, ומטעים יש כבר בארץ
יותר מדי. ד,שתקים מוצפים בפירותיהם.
לא נותרה ברירה אלא לנטוע במקום כרמי־זיתים, אך כיתן שאת
הזיתים כבר עקרו, ואי־אפשר היה לנטוע אותם מחדש, זרעו בגו־עדן
זה חיטה, שלא עלתה יפה.
נשארו בכרם־מהרל 300 דונאם חיטה ו״ 200 דונאם עצי״יית׳
שרידים של גן־העדן הירוק שהיה שם פעם. אברהם יפה, הממונה
על שמורות־הטבע, רצה לעשות מהעמק שנותר מקום נופש וקיט,
אבל הסוכנות החליטה לעקור את הזיתים ולנטוע במקומם שוב
בננות, כי אמרו שהאדמה שם מתאימה לבננות יותר מאשר האדמה
בחציו השני של העמק.
אברהם יפה פנה לרענן וייץ, איש הקרן־הקיימת, תיאר בפניו את
יופיים וערכם של העצים הללו, וביקש ממנו לא לעקור אותם.
רענן וייץ שאל :״יש שם עצי־נוי?״
אברהם יפה ענה שאין שם עצי־נוי, אבל יש שם עצי־זית
בני אלפיים שנה, מקסימים ביופיים.
״אבל עצי-נוי אין שם?״ שאל רענן וייץ, והסביר שאילו היו עצי
הזית עצי־נוי — הוא יכול היה להגן עליהם, אבל מאחר שהם עצי
פרי, והם לא נותנים פרי משום שאין מי שיטפל בהם — ,צריך
לעקור אותם.
אחרי דיונים הוחלט בכל זאת לתת להם שהות של חודש וחצי,
אולי יצליחו להכריז עליהם כעל עצים־קדושים או לפחות כעל
עצים־היסטוריים — וכך להציל אותם. כל אחד ידע שאילו היה
במקום גל־אבנים מאותה תקופה — היה אסור לנגוע בו.
אבל את העצים איש לא הציל.
השהות קוצרה, וביום השישי, האחרון נעקרו כל עצי־הזית
העתיקים של העמק.

שיר, אבל זה פשוט מאוד, אימה גיסרי
יכולה הכל. היא יכולה לשיר ריקוד, לרקוד
שיר, להסריט ריקוד, או לרקוד סרט, וזה
מה שהיא עושה.
את אני אנחנו. היא עומדת על הבמה
במשך שעה ומספרת לקהל על ד,אד,בה.
בהתחלה היא עומדת שם לבדה, ומקריאה
מתוך דף שבידה.
יאחר כך היא כבר לא מקריאה אלא
משחקת. אחר כך היא עוזבת את הבמה
ובתה, ננה וורט, בלונדית צעירה ויפה,
עולה במקומה, וממשיכה לקרוא ולשחק
את שירי האהבה שאמא שלה כתבה.

אחר כך האמא והבת רוקדות את כל
מה ששרו, ואחרי כן הן מופיעות שתיהן
בסרט, שהוא מין גירסה אחרת על אותו
שיר.
״איך יתכן שאת עושה כל כך הרבה
דברים. רוקדת, כותבת, מביימת ומשחקת
כל זה בבת אחת?״ שואלים את האמא,
אימה גיטרי.
״אני לא עושה רק את הדברים הללו,״
היא עונה .״אני גם נושמת, גם זזה, גם
מתהלכת וגם מדברת, כל זה בבת אחת,
ואני יכולה לעשות עוד• יותר מזה.״

״וכא שר אתר! לוחש לתוך כ תפי בחנק
/״ קוראת הבת ,״ אהוב ה אני אוהב
אותך — את אני אנחנו /ב הכר תי שולטת
אותה מציאות חדשה /״ והאמא עוקבת ב
הווי

הקשבה
רבה.

• מח שבטוח -בטוח. בתל-
אביב ביקש יעקב בן־הרוש, שנאשם ב
הכאת
אשתו ושטען הי אשתו היא המכה
איותו, לא להשתחרר ממעצרו, בהסבירו כי
הוא בטוח שברגע שישוב לביתו תמשיך
אשתו להכותו.
• עייפות מוסיקאלית. בהרצליה
מצא פועל־נקיון, למחרת הסילבסטר, אקורדיון
חדש בפח־האשפה ליד אולם־חגיגות,
מסר אותו למשסרה, שגילתה כי האקורדיון
שייך לנגן שהתבסם בחגיגת הסילבסטר,
נלאה לשאת את הכלי עד ביתו, הטיל אותו
לפח הקרוב.
• דיבור מינימאלי. בירושלים קבע
שירות־השידור ארבע רמות לשדרי קול
ישראל, החל ברמה א׳ לקריינים, החייבים
הגייה תקינה של עי״ן, חי״ת, רי״ש, שווא־נע
ודגש־חזק, עד לרמה ד׳ ,המיועדת ללא-
אנשי קול ישראל ושד,וגדרה כרמה מתחת
למינימום.

העולם הזה 1532

ת 11 דגבד
...הראוי לשמו -א ת
הבירה הראויה
ל שמה -׳־גולדסטאר״.
מרווהצמאוו,

נפש .

ט ס גודד

י ₪ 71 אנ 0 0 ^ -מ

בשלם

^כבי7ן1וו
ציבורי

]6111(6886

וממלכתי

הקרב האחרון

ליכוודי ע ם וערב

תומכי מאו החליטו שבסין תשלוט
קרם־יה כוללנית. זהו שילטון ההמונים, בעזרת
אסיפות־עם היסטריות, בהן מגנים
הכל את הכל ואפילו בנים מוקיעים את
אבותיהם (ראה להלן).
מה שלא היה מובן: מדוע כל המוקעים,
מנשיא־ד,מדינר, ומטה, עדיין שומרים על
עמדותיהם. כמעט איש מהם לא נעצר, ועל
דעת איש מהם לא עלה להתפטר.
השבוע ניתנה התשובה, כאשר פועלי נד
קינג פתחו באש על תומכי מאו. כך נתגלה
כי חוסר ההכרעה נובע מעמדות־הכוח המצויות
בידי מתנגדי מאו, השולטים במנגנון
ובמחוזות רבים, ואפילו חלקים של הצבא
נאמנים להם.
לכן החליטו גם אנשי מאו לגשת לקרב
האחרון. הם הודיעו כי המהפכה !התרבותית
הקטלנית תעבור מן הערים לכפרים ולבתי־החרושת.
התוצאה
עלולה להיות הידרדרות בייצור
המשקי של טין, אבל ייתכן כי טוף טוף
יוברע גם מי ישלוט בסין,
דמו־

מינואר 1967

אלקט רוני ק ה
לכל הדרגות

אלקט רוני ק ה
רפו אי ת
כולל טלוויזיה בחוג סגור

בפיקוח משרד העבודה

אדריכלות פני ם

בניי ת מודלי ם
בניין ריהוט דגמים

בשיתוף ״אלקטרה״

חד־אד־א

קירור ומיזוג אוויר
למתחילים * מתקדמים

בשיתוף איגוד המוסכים?

£יא ודהי 19ר,

מ כונ או ת או פנו עי ם
ו ק טנו עי ם

אלופת העולם בלבוש נאה היא
הדוכסית מוזינדזור, רעייתו של
מי שהיה מלך בריטניה אדוארד
השמיני, שזזיתר למענה על כסא
מלכותו. הדוכסית, ששם נעוריה
היד, בסי וואלים וורפילד, זכתה
בתואר ״האשה המצטיינת בלבושה״
מטעם מבון הלבוש הניד
יורקי במשך 15 שנים רצופות,
מ־ 1938 עד .1953
גם אם אינך מקודד, לאליפות,
הרי לא תוזתרי על הופעה מהודרת
ומרשימה, בעבודה, ברחוב,
בבית ובבילוי. גרבי ״מרטי״
באים לעזרתך. הם מיוצרים ברמת
איכות אירופית אמיתית
ובכל זאת נמכרים במחיר נוח
ביותר: ששה גרבי ״מרסי״ רשת
״מיקרומש״ באיכות מעולד, וב־ארנקון
מהודר אחד ב־—.ד ל״י
בלבד. ואתם גס שי — מחזיק
מפתחות אחד מסדרה של שמונה
כוכבי־זמר.

בשיתוף ״אגפא״
צילום רגיל וציבעוני
למתחילים

מתקדמים

;1בפיקוח !אגודת הגרפיקאים

גרפיק ה שי מו שי ת
בשיתוף ״משכית״

ציור ב א טי ק
הנזבללה הניו לי ט בני דז

תל־אביב, רח׳ המסגר ., 62ג
טל• 36487
מ־ 9בפוקר עד 1אחר׳׳צ
ומ־ 5אחזדע עד 8כערב

למד שפות

אנגלית ־ צרפתית
ערבית-גרמנית
המנוי-

קורסים למתחילים ולמתקדמים
למבוגרים

— 1ז6183110 ץ בז , 00

לתלמידי בי״ס יסודי — אנגלית

?יבלת
ת * במג,
9 81ד 8

*\ ת\ בה?דת.

מ 6 0לתיכון — 001176133-
311)1 1,1101311116

ברלי״\
90 שנו ת

נסיון בינל או מי

לו היתד, רחל שזר קמה יום אחד ומודה
כי היא חתרה תחת לוי אשבול, היו הרבה
פיות נפערים בירושלים. אבל
פקינג איננה ירושלים* ,ואיש
כבר לא התפלא כאשר
בשבוע שעבר התפרסם בעיתוני
הבירה הסינית וידו־ייה
המלא והארוך (3000
מלה) של הגברת הסינית
הראשונה.
אשתו של נשיא סין, ליו
שאאו־צ׳י, בת הארבעים פלוס,
הודתה בפה מלא כי
חתרה תחת הנהגתו של מאו
טסה־טונג, בגדה במפלגה הקומוניסטית
וניצלה לרעה את
אימונו.
אבא בוגד. באוזירת־ה־אימים
והחד־גדיא המקיפה
את סין מאז תחילת השתוללות
המש מרו ת האדומים,
היה לווידויה של אשת הנשיא
משקל מיוחד. כי כאשר
היא הודתה שפעלו־ ,ל־
״שם קידום הדיקטטורה של
הבורגנות, דיכוי הדמוקרטיה,
ייצרה מישטר של טרור
לבן ושעבוד ההמונים״ ,היה
ברור כי ליו פעלה ללא די־עתו
של בעלה, הנשיא הזקן 68 האיש ש־אירגן
את המפלגה הקומוניסטית הסינית.
כדי שלא יישאר מקום לאי־הבנה יצאו
בסוף השבוע שני בניו של הנשיא, ב־מפורש,
נגד אביהם, כינו אותו בוגד והודיעו
ששוב אין הם רואים בו את אביהם.
עניין נוסף בווידויד, של הגברת הראשונה
היה בעובדה שלמעשה היא יוזמת
המש מרו ת האדומים. היה זה לפני שנתיים
וחצי כאשר היא התחפשה לאיברה וסיירה
במחוזות הכפריים על־מנת לבקר את הצלחת
המפלגה.
היא כל כן נדהמה מן השחיתות והסטיות
שגילתה, עד שהמליצה על הקמת ה שו־צינג
(ארבעת הנקיים) ,צוותות של ארבעה מבקרים
בכל צוזת, שהחלו בטיהור המפלגה.
רק שלפי טענות אלה, שהיו עתידים
להקים את המש מרו ת האדומים, ניסו השד
צינג לחפות על סוטי המפלגה במקום לטהרם,
ולכן היה צורך להתחיל בטיהור
גדול ואמיתי, הפעם בעזרת המ שמרות.
בריטניה חינם וחוקי
השבוע צעד שירות הבריאות הבריטי ה־מולאם
את צעדו הסופי לתוך המאה העשרים.
הממשלה ניאותה לחוקק חוק, בהתאם
להצעת חבר פרלמנט, כי מעתה

ת 0נ1

ת ל־ א בי ב

נחלת בנימיו 2
י\ל• 56347
חיפה,החלוץ 17
נול 69265

• וגס ר חו בו ת איננה ירו שלים, לפי
מקורבי אלמנתו המנוחה של
עדותם של
נשיא ישראל הרא שון. לפי מ קו רו ת אלה
דחוקה מרה וייצ מן בבעלה, הד׳׳ר חיים
וייצמן, להתפטר מן הנ שיאו ת כאשר דוד
בן־־גוריון סרב, בקיץ , 1949 למלא אחרי
דרי שות ויי צ מן לקבלת ז כו ת וויטו ב מינוי
אלופי צה״ל ו שגרירי ישראל.

ואילך יחולקו אמצעים והסברים למניעת
הריון, חינם, ובאופן חוקי, בכל המרפאות
של שירות הבריאות.
היתד, זאת מתנת יום־הולדת נאה לנשות
בריטניה מצד השירות, שחגג השבוע את
יום הולדתו ה־.20

ברית־המועצן ת
האי ש ש שיחק א ת לנין
באחד הימים הקשים של אוקטובר 1917
גילח וולדימיר איליץ׳ לנין את זקנו, חבש
פיאה נוכרית על קרחתו והיה מוכן לד,מלט
מיריביו, אנשי המהפכה־הנגדית.
הסוף היה, כידוע, שהקונטררבולוציונרים
נמלטו ולנין נשאר. אבל מאז מותו של לנין
ב 1924 נאלצו בגללו הרבה שחקנים רוסיים
להתחפש: על־מנת למלא את התפקיד של
לנין במאות סרטים ומחזות.
הכיסוי: אספרנטו. טובי השחקנים
הסובייטיים קפצו על התפקיד עד שביום
אחד, למחרת הכפור הסטליני, נתגלה ניקו־לאי
ריטייקוב, שחקן־לנין מעולה באמת.
הוא נמצא במחנה,־ריכוז סיבירי, בו בילה
שש שנות עבודת־כפייה בעוון אהבתו את
הלשון הבינלאומית אספרנטו, שידיעתה בימי
סטלין היתר, עבירה חמורה.
ריטייקוב הלך מחיל אל חיל, גילם את
לנין באיצטדאות הגדולים של מוסקבה ו־לנינגראד
לפני מאות אלפי צופים.

לנין המקורי
החקיין נהיה קריין

עד שקצין ריגול סובייטי הגיע למסקנה
שאם ריטייקוב הוא שתקן כל בך מוצלח,
כדאי שישחק את התפקיד של מרגל סובייטי.
אחר הבל היד, לריטייקוב כיסוי מצויין
להסתובב בעולם הגדול: כמשתתף בכינוסים
של חובבי אספרנטו.
ריטייקוב קיבל את ההצעה. אך כשהגיע
ללונדון 65 ,שנים אחרי לנין, שמצא בלונדון
מפלט מפני שוטרי הצאר בשנת , 1982 החליט
חקיין־לניו כי הוא לא ישוב לרוסיה.
הוא הודיע על סירובו לחזור לברית־המר
עצות.
לא השפיעה עליו הבטחת הקונסול הרוסי
שניסה להוכיח לו בי בשנת ,1970 שנת
יום ההולדת ד,־ 100 של לנין, יוכל לשתק
את התפקיד הראשי בכל הפסטיבאלים של
לנין. ריטייקוב נשאר בשלו. את כושר ההבעה
שלו החליט לנצל במקום אחר: הוא
הפך לקריין החדשות ברוסית של שירות
השידור הבריטי, בי.בי.סי.

כדור הארץ
• קצב על־פני המלח. במוסקבה
הסביר אלכסנדר אסטאנוב, מבשל הבירה
הראשי במבשלת באדאייב, כי מי שרוצה
ליהנות מן הבירה אסור לו )1לשתות
תרקד, אחרי הבירה״• )2לשתות בירה על
קיבר, ריקה; )3לשים מלח בבירה; )4לשתות
בירד, הנמצאת בטמפרטורה נמוכה
מעשר מעלות.
• אקדחי הצעצועים. במאניל,3
הפיליפינים, נתגלה כי 70 אחוז של 2600
שוטרי משטרת הבירה הם קיצרי־ראות,
חרשים, חולי־לב, כבד וכליות. כתוצאה
מגילוי זה הוחלט גם לבדוק את כושר
השוטרים בשימוש בנשק קל, ואז נתגלה
כי 80 אחוז של השוטרים איגס יודעים
כיצד להחזיק אקדח.
העולם הזה 1532

ה פ שו טו ת
לא מ תפ ש טו ת
המלכה היא לא כל כד צעירה ולא כל
כך יפה ואין לה ילדים. אבל גיסתה היא
צעירה ויפה ויש לה ילדים. אפילו שלושה.
אז מה הפלא שעם הרצון הכי טוב, היחסים
בין פכיולה, מלכת הבלגים ב ת

ה־ 38 לגיסתה, הנסיכה פאוזה
ה־ .29 הם די מתו חים.
אולי
זה גס עניין
המוצא.
של ארץ

פכיודה די־מורה
אי־ארגון

חר הכל,
לן ודרת שע^ו

היא, אספרדיה

שפא!״

לה־רופו
די־ל,אכריח
היא איטל־חדוות־

קיה
מלאת
חיים.
כנראה שכאן קבור
הכלב. זאת היא
חזווז ד ה חיי ם ה מוגזמת
של פאולה שמרגיזה כל כך את פב־יולה.
כי את יור ש־העצר המיועד, את בנה

ישל פאולה, פיליפ בן השבע, המלכה פב־יולה
דווקא מאד מחבבת, אבל את אורח־החיים
של פאולה ובעלה, אחי־המלך א ל
ברט, היא ממ ש מתעבת.
למה הוא היה צריך לקנות עוד סירת־מנוע
לטיולי־בזק שעלתה 150 אלף לירות
ולמה הוא צריך להחזיק ש תי מ כוניו ת ענקיו
ת (אחת מרצדס סטיי שן ואחת סי מקה
1500 סטיי שן) ולמה הוא ממלא את כיסיו
בצרורות כסף בלתי ספורים ומוציא אותם
בהתאם.
ולמה מופיעה פאולה בציבו ר ב מכנסיי ם
ולמה. כ ש הזוג ה מלכו תי בחופ שה, הו א מב לה
כל כ ן הרבה ב מסב אות.
ולמה אמרה ה שבו ע פאולה על אז א מו
״לא רק את ה שירים שלו אני אוהבת
ואז כבר פקעה סבלנותה של המלכה והיא
קראה לפאולה ונתנ ה לה מנה: היא כבר
לא יכולה לסבול יותר את ה תנהגותה ה גסה.
אמנם סאלכאטורה אדאסו הוא
זמר בלגי, אבל פאולה היא נסיכה מלכותית
בלגי ת לעתיד, מו טב לה לזכור את זה.

אין מד, לעשות. ככה זה בעולם הסרטים.
אם את לא מתפשטת, את לא שווה. ולא
רק את לא שווה. אפילו הסרט לא שווה.
דור הולך ודור בא והשחקניות ממשיכות
להתפשט. בריז׳יט כארדז וג׳יין פו;־

דה, ג׳ולי כריסטי וסופיה דורן.

עד שמפיקי הסרטים הגיעו לפצצת־המין
האוסטרית הגדה אנדרם. והיא סברה
אנדרס (זאת צריכה להיות^חכמד, אוסטרית,
כי באוסטריה אנדרם זה אחרת) .זאת אומרת
היא סברה אחרת.
ומה היא סברה?
״אני רוצה לעשות קריירה רק בעזרת
כשרונותי ולא בעזרת נענועי־מותניים ו־סצינות־מיטה!״
היא
סרבה לשתף פעולה וחזרה והודיעה
את דעתה: רק עלמות פשוטות מאד מת1
פשטות.
אבל
כל זה היה לפני חצי שנה. ואז
היא היתד, רק בת שמונה,־עשרה וחצי.
והשבוע היא כבר בת תשע־עשרה ואז היא
גם הודתה כי ״פשוט עדיין לא הייתי בשלה

לוח למיליונרים
ב״ב מתפשטת

בראשון לינואר קיבלו המיליונרים באנגליה יומן מישרדי מיוחד במינו. זה
הוא יומן למיליונרים. העיקר אצלו זאת האינפורמציה המיוחדת למיליונרים:
כיצד קונים רמברנדט אמיתיו איפה רוכשים ארנק־עור לגברת בעשרת אלפיסו
איה המועדון האכסקלוסיבי ביותר בעולם (מועדון הגולף ברומא, שדמי הכניסה
אליו הם 300 אלף לירות איטלקיות, שהן כ־ 1500ל״י).
ואם למיליונר יש חוץ מן העניין בהנאות־החיים גם צרות סתם, הרי גם לזה
יש ללוח החדיש פתרון. בלוח הזה כתוב היכן רוכשים את המעיל המשוריין
העמיד ביותר נגד כדורים (בלונדון) ,איה הבלש הפרטי היעיל ביותר (בניו־יורק)
ואיפה עורך־דין הגיטין הזריז ביותר (בלוזאן השוייצית).

אי אפשר לצלם צילומי־עירום. אני יותר
מדי רזה בשביל זה!״

אנדרם מתפשטת

חת ןובלה
זה לקח לה ארבע שנים ואז היא הסכימה,
כפי שמוציאי דיבה רעה רגילים להגיד,
שהוא יתפוש אותה. בהתחלה היא היתר, בת

כלה אולה
21 והיא העדיפה גברים צעירים והם גם היו
צריכים להיות יפים מאד.
אבל כל החברות שלה שיכנעו אותה שבכל
זאת כדאי לה. אפילו שהוא כל כך
צעיר (מי בכלל יודע בן כמד. הוא) והוא
לא כל כך יפה. אבל הוא יודע, למשל,

לשיר. השארל אזנאבור הזה. שהוא ממוצא
ארמני, ושמו האמיתי הוא אזנאבו־ריאן.
היא
הסכימה לצאת איתו. העלמה השבדית
אדלה תורסל. היא יצאה איתו ויצאה
איתו ויצאה איתו וגילתה שהוא יודע לשיר.
שהוא נחמד, שהוא מקסים, שהוא נעים
ושהוא רוצה להישאר רווק.
כל פעם שהיא היתד, רומזת, הוא לא היה
מבין. והיא אף פעם לא היתד, מבינה מדוע
הוא לא היה רומז. עד שנמאס לה לאולה.
היא התחילה להבין כי שארל לא רק לא
צעיר ולא כל כך יפה. הוא אפילו לא_ רוצה
להתחתן.
באמצע מסע־ההופעות שלו בארצות־ד,ברית,
אליו נילוותה אולר, בתור ידידה טובה,
היא קמה וחזרה לפאריס. ועל־מנת
שלא יהיה מקום לאייר,בנות, הרי ברגע
שהגיעה לפאריס היא מיהרה למיברקה והבריקה
לשארל מיברק ארוך, בו הסבירה
לו שאם הוא באמת אוהב אותה ובאמת
רוצה אותה, הוא באמת צריך להתחתן
איתה.
אזנאבור קיבל את המיברק הזה באמצע
אמריקה הגדולה ונזכר במה שהוא אמר פעם
על אולר, ש״היא כל כך חביבה. היא לא
מרבה לפטפט, ולא שואלת שאלות מיותרות
ומעולם לא מאבדת את סבלנותה ומעולם
לא מבקשת שום דבר״ (חוץ מנישואין),
ואז החליט שארל להראות לאולה למה הוא
מסוגל.
אם אולר, יודעת להבריק, גם הוא יודע
להבריק. והוא הבריק לה שהוא אוהב אותה,
ושהוא רוצה אותה, ושהוא חייב להתחתן
איתה.
אולר״ שבינתיים כבר נהייתה מומחה למבדקים,
תיכף הבינה את הכל, הכינה
שמלת־חופה מתחרה לבנה, עלתה על ה־אוירון
הראשון ואם לא ישיר לה שארל
שיר אחר, הרי הם יתחתנו השבוע במזל
ובסימן טוב.

אז״ ועכשיו היא כבר בשלד, לחלוטין ומבינה
דברים בצורה אחרת לגמרי. רק השחקניות
הפשוטות וחסרות־ההבנה. שאינן
מעוניינות להתקדם על הבד (ובחיים) אינן
מתפשטות.
והואיל והיא בכלל לא שייכת לאלה אז
בסרטה החדש נערונת, נערונת היא כבר
נערונת בשלה מאד. היא קופצת ממיטה
למיטה ומתערטלת, בדרך, כדבעי.
אבל נראה כי היא לא מספיק בשלה בכל
זאת. או, לפחות, כך היא חלשבת, במחשבה
שנייה. אחרי שראתה את צילומי ההתפשטות
שלה. הכריזה :״עם גוף כמו שלי בכלל

סופיה דורן מתפשטת

ההיססוריה ח1זרת
היא רק בת 17 אבל היא כבר נשית לחלוטין. עד כדי כך שהיא הודיעה שהיא
שונאת ללבוש מכנסיים. היא מעדיפה שמלות מפוארות החושפות את הכתפיים
ועוד קצת.
היא יכולה להרשות את זה לעצמה. לא בזכות שהיא תלמידת שנה ראשונה
בהיסטוריה אלא בזכות אביה. אחד מעורכי־הדין המצליחים של ארצות־הברית, סגו־הנשיא
לשעבר, ריצ׳ארד ניכסון.
צעירתנו הנ״ל, ג׳ולי, בתו הקטנה של ניכסון, כיכבה בשבוע שעבר בנשף ניו־יורקי
מפואר, בו הוצגו כל הצעירות המעוניינות בפני כל הצעירים המעניינים (והמעוניינים).
זה מנהג אמריקאי כמו המחשב האלקטרוני שלהם, המזווג זיווגים.
אם כי ג׳ולי לוותה בנשף זה בצורה יסודית מאד, מצד אחד על־ידי אביה ומצד
שני על״ידי אמה, פאט, שלבשה שמלת ערב משגעת מקטיפה תכולה, הרי ג׳ולי
בילתה את רוב הזמן דווקא בחברת צד שלישי.
את הצד הזה היא מכירה עוד מההיסטוריה. יותר נכון מההיסטוריה של אביה.
כי המחזר הצעיר, שכל כך מצא חן בעיני ג׳ולי, לא היה אלא סטודנט צעיר בשם
דויד. שם משפחתו הוא אייזנהואר והסבא שלו היה הנשיא, כאשר ניכסון היה
סגן־הנשיא.
וזה מה שקוראים שההיסטוריה חוזרת על עצמה.

ומי שלא מסתפק בדוג מ ה הזאת ל א מי תו ת הי שנו ת, שיסתכל במה שקורה בסין. שם היו
מדי פעם סיניו ת מוכ שרו ת שידעו לתפו ש את רסן ה שלטון. כמו המדכה ״ האם ששלטה
בסין שלטון־ללא־מצרים ב ה תחלת המאה, ב מקום בנה הינוקא, עד שבאה המהפכה של
סודיאט־סן וזה היה הסוף של הקיסרית הזאת.
ועכ שיו, אחרי 56 שנים של כל מיני רפובליקו ת ב סין, יכול מאד להיות ש שוב תבוא אשה
סינית ותנהל את העסק. הכוונה לגברת צ׳אנג״צ׳ינג, סנן־ המנ היג של המהפכה התרבותית
הגדולה, היא א שתו של מאו ומי שצריך לדעת או מר שייתכן מאד, שבסופו של דבר,
תהיה היא היור שת של בעלה.